gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נועם התורה · Noam Hatorah — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: נועם התורה · Noam Hatorah

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

נועם התורה · Noam Hatorah — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫קונטרס‬ ‫נועם התורה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫לפתוח ולהלהיב הלבבות‬ ‫לאהבה וליראה את ה'‬ ‫מתוך שיחותיו של‬ ‫מורינו הגה"צ רבי נחמן בידרמן שליט"א‬ ‫‪ -‬גליון רמח ‪-‬‬ ‫ברוקלין ניו יארק יצ"ו ‪ -‬תשפ"ו לפ"ק‬ ‫תוכן‬ ‫ולקחת מראשית – זעך נעמען צום 'ראשית'‪ ,‬לקדש תחילת כל דבר‬ ‫שיהיה קודש לה' ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫תחל שנה וברכותיה ‪ -‬השפעת הברכות באחרית השנה ‪.. . . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫התוכחה כולו ברכות טמירות ועדיפים וחזקים מברכות נגלות ‪.. . . . . . . .‬ו‬ ‫פעמים באהבה ‪ -‬כחה של השבת קודש להפוך את הקללה לברכה ‪. . .‬ט‬ ‫תחל שנה וברכותיה ‪ -‬כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה‬ ‫תליין ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יא‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫להערות והארות‪718-259-5435 :‬‬ ‫ישר‬ ‫‪Publishing & Production‬‬ ‫‪718.484.2189‬‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫ולקחת מראשית – זעך נעמען צום 'ראשית'‪ ,‬לקדש תחילת כל‬ ‫דבר שיהיה קודש לה'‬ ‫‪ úç÷ìå‬מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה"א נותן לך‬ ‫ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה"א לשכן שמו שם‬ ‫)דברים כו‪ ,‬ב(‪ .‬הנה יש לדייק שלא אמרה תורה 'ולקחת את המשובח בכל‬ ‫פרי האדמה'‪ ,‬אלא 'ולקחת מראשית כל פרי האדמה'‪ ,‬ומבואר שהתוה"ק‬ ‫מחשיבה מאוד את הראשית שהוא המובחר והמשובח ביותר‪) ,‬עי' בפי'‬ ‫הספורנו כאן(‪ ,‬וכן מצינו הרבה מצוות בתוה"ק שצריך לקדש את הראשית‪,‬‬ ‫'ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומת ה''‪' ,‬ראשית ביכורי אדמתך תביא‬ ‫בית ה'‪' ,‬ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו'‪,‬‬ ‫'והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן'‪ ,‬ומצות בכורה וכו'‪.‬‬ ‫‪ ùéå‬ללמוד מזה יסוד גדול ונכבד בעבודת ה'‪ ,‬שאם אדם מקריב את‬ ‫הראשית לכבוד ה'‪ ,‬אזי גופא בתר רישא גריר )עירובין מא‪ ,‬א(‪ ,‬וכל‬ ‫הפעולות נמשכות אחר ההתחלה‪ ,‬ועל כן צריך אדם לעמול ולהתייגע‬ ‫בראשית של כל זמן וכל דבר‪ ,‬וענין זה שייך הן במצוות עשה ובמצות‬ ‫לא תעשה‪ ,‬והן במחשבה דיבור ומעשה‪ ,‬שיהיה הראשית מוקדש רק‬ ‫לעבודת ה'‪ ,‬ועי"ז יזכה שכל מהותו יהיה קודש לה'‪ .‬ואז גם אם מחמת‬ ‫אונס לא השלים את שאיפתו בפועל‪ ,‬הרי גלוי וידוע לפניך שרצוננו‬ ‫לעשות רצונך אלא שהשאור שבעיסה מעכב‪ ,‬כי גילה בדעתו בראשית‬ ‫דרכו שבאמת כל רצונו הוא רק לעשות רצון ה'‪.‬‬ ‫‪ ïëå‬מצינו במלחמת עמלק‪ ,‬וממנו נקח לעבוד את ה"א‪ ,‬דהנה 'ראשית‬ ‫גוים עמלק' כתיב‪ ,‬שעמלק קופץ כי הוא רוצה להיות הראש 'הדיוט‬ ‫קופץ בראש'‪ ,‬והוא מתנגד לבחינת ראשית דקדושה‪ ,‬שהוא 'קודש ישראל‬ ‫לה' ראשית תבואתה' )ירמי' ב‪ ,‬ג( כי זה לעומת זה עשה האלקים‪ ,‬בראשית‬ ‫ברא אלקים‪ ,‬ב' ראשית הנ"ל‪ .‬ועמלק רוצה את ההתחלה‪ ,‬והכוונה שיהיה‬ ‫נועם התורה‬ ‫ב‬ ‫לו שליטה‪ .‬ולכן עיקר המלחמה שצריך להלחם הוא דייקא על הראשית‪,‬‬ ‫לקטוע את הראש שזה מלכות דקליפה‪ ,‬והרי המלכות כוללת הכל‪ ,‬כי‬ ‫מי שיש לו את המלכות יש לו את השליטה‪ ,‬ואם אדם זוכה לקדש את‬ ‫הראשית‪ ,‬אזי הוא אומר לעמלקי‪ ,‬אני נטלתי את הראש‪ ,‬אני בעל הבית‬ ‫כאן‪ ,‬ואתה יורד לתוך שדהו של חבירו שלא ברשות‪' ,‬פלניא גזלנא‬ ‫רצחנא הוא'‪ ,‬וזוהי התחבולה להלחם בעמלק‪ ,‬לקפוץ ראשונה בזריזות‬ ‫ובהתלהבות לעבודת השי"ת‪.‬‬ ‫‪ äæáå‬מבואר סמיכות הפרשיות שאחר פרשת זכור נאמרה פרשת כי‬ ‫תבוא‪' ,‬תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח‪ ,‬והיה כי‬ ‫תבוא אל הארץ וגו'‪ ,‬ולקחת מראשית כל פרי האדמה'‪ ,‬כי מצות ביכורים‬ ‫היא הכלי להלחם בעמלק ולמחות את שמו‪ .‬ועל זה נאמר שם )דברים כו‪,‬‬ ‫י( 'ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה'‪ ,‬והנחתו‬ ‫לפני ה' אלקיך והשתחוית לפני ה' אלקיך‪ ,‬ושמחת בכל הטוב אשר נתן‬ ‫לך ה' אלקיך ולביתך'‪ .‬כי כאשר זוכה אדם לעבוד את השי"ת עם‬ ‫הראשית‪ ,‬אז הוא זוכה להשתחוות לפני ה'‪ ,‬ולשמוח בכל הטוב אשר‬ ‫נתן לו ה'‪ ,‬דהלא קיי"ל מצוה גוררת מצוה‪.‬‬ ‫‪ æ"ãòå‬פירשו צדיקים על הפסוק )שמות יז‪ ,‬ט( 'צא והלחם בעמלק מחר'‪,‬‬ ‫שעמלק דוחה כל דבר למחר‪ ,‬ויש מחר לאחר זמן‪ ,‬הוא רוצה‬ ‫להיות הראש‪ ,‬והוא מסכים שלמחר יעשה אדם טוב‪ .‬אך זה גופא עיקר‬ ‫המלחמה על הראשית‪ ,‬והעצה כנגדו היא לעשות בדיוק ההיפך מזה‪ ,‬כדי‬ ‫לסלק ממנו את כוחו‪ ,‬ולומר לו שאפילו שאני יודע שתבוא אלי‬ ‫להחטיאני‪ ,‬תבוא אתה אחר כך‪ .‬ואחר שאדם זכה וקפץ ונתגבר בשעת‬ ‫הראשית‪ ,‬אזי אפי' אם ח"ו לבסוף נתגבר עליו יצרו ונכשל‪ ,‬מ"מ זה‬ ‫כבר ענין אחר‪ ,‬זה אינו 'עמלק' אלא הנסיונות של שאר אומות העולם‪,‬‬ ‫אולי כנעני או עמוני או מואבי וכדומה‪ ,‬ואף שמעד ונכשל בתקלה‪ ,‬אבל‬ ‫זו אינה התקלה של עמלק‪ .‬כי בשעה שיהודי דחה אותו וקפץ לעשות‬ ‫רצון ה'‪ ,‬בין בסור מרע ובין בעשה טוב‪ ,‬הרי הוכיח בזה שכעת הוא‬ ‫בעל הבית והוא השולט מלכות דקדושה‪ ,‬ובזה זכה למחות שמו על‬ ‫עמלק של הבחינה הזאת‪.‬‬ ‫ג‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫‪ íìåàå‬עמלק בא וטוען להיפך‪ ,‬הוא מסכים לתת ליהודי את ה'מחר'‬ ‫והוא רוצה את העכשיו‪ ,‬והוא נלחם דוקא על 'כאן ועכשיו'‪ .‬כי‬ ‫אפילו שעמלק יודע שאחר כך לא יהיה כמו שהוא רוצה‪ ,‬מ"מ עצם‬ ‫הקפיצה הזאת‪ ,‬זה כבר גורם לקרירות גדולה ‪' -‬אשר קרך'‪ ,‬והקרירות‬ ‫הזאת מביאה לידי כבדות ועצבות ועצלות ורפיון ידים‪ ,‬שכל אלו הם‬ ‫קשורים זה בזה‪ ,‬והם מרדימים את האדם כמו 'סם הרדמה'‪ ,‬ועבירה‬ ‫גוררת עבירה ה"י‪ ,‬וזהו ביאור ענין 'כל התחלות קשות'‪.‬‬ ‫‪ ïëå‬איתא בשם הרה"ק החוזה מלובלין‬ ‫זי"ע )רמתיים צופים סי' א' אות קד(‬ ‫שמי שרח"ל יש לו רצון לעבירה במחשבה דיבור ובמעשה‪ ,‬או‬ ‫שמתאוה לאיזה דבר איסור ח"ו‪ ,‬אזי יתאמץ מאוד בתחילה לדחות את‬ ‫הרע לאחר זמן‪ ,‬ולא יעשה ציווי היצר במהירות‪ ,‬אלא לומר לעמלק‬ ‫'מחר' אעשה כדברך‪ ,‬ולעשות מריבה עם היצר אפי' קצת‪ ,‬ואז אפי' אם‬ ‫אינו כובשו כי לא יכול לו‪ ,‬ויודע בעצמו שבסופו של דבר לא יוכל‬ ‫לעמוד בנסיון ויכשל ויעשה את המעשה אשר לא יעשה‪ ,‬מ"מ עצם זה‬ ‫שהתגבר ודחה את מעשה איסור לאחר זמן‪ ,‬הרי בזה כבר שבר כח‬ ‫המלכות שעליו‪ ,‬כי נגד ציווי המלך אין חכמה וישוב באיזה טענה כי‬ ‫אם לעשות בזריזות‪ ,‬והכניע את כוחו של עמלק‪ ,‬מפני שלא נתן לו את‬ ‫הכח של ראשית‪ ,‬בבחי' דבר מלך שלטון‪ ,‬הוא אינו מלך ואני לא עבדו‪,‬‬ ‫והוא רק מנוול שפגע בי‪ ,‬כמארז"ל אם פגע בך וכו'‪ ,‬ואז אפי' אם‬ ‫לבסוף נכשל‪ ,‬מ"מ כבר אי"ז כוחו של עמלק‪ .‬וביאר שע"ז אנו מתפללים‬ ‫'השיבנו אבינו לתורתך'‪ ,‬היינו שיכניסנו לקבלת עול התורה‪ ,‬וכמ"ש )אבות‬ ‫פ"ג מ"ה( כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות‪ ,‬שהאדם‬ ‫אינו בידו אחר שנעשה היצר עליו מלך‪ ,‬כי אם זאת תורת השפל לשבר‬ ‫מדת מלכות של היצר‪ .‬וכיון שעושה מריבה עמו ודוחהו לאחר זמן‪,‬‬ ‫עכ"פ כבר אינו מלך‪ ,‬ועי"ז נכנס למלכות שמים‪.‬‬ ‫‪ ãáìîå‬זאת יש עוד ענין שע"י שדוחה את מעשה העבירה‪ ,‬זוהי סגולה‬ ‫שלבסוף ינצל ולא יכשל‪ ,‬וכיון דאידחי אידחי‪ ,‬אמנם אפי' בלא‬ ‫זה‪ ,‬כלומר אפי' אם חלילה עשה את העבירה‪ ,‬מ"מ כבר אי"ז עבירה‬ ‫של ראשית‪ ,‬כי עמלק קופץ בראש‪ ,‬ורוצה שהעבירה תהיה בראש‪ ,‬בבחי'‬ ‫מלכות דקליפה‪ ,‬וע"י שאדם מתגבר ודוחה אותו מהראש‪ ,‬זכה להכניע‬ ‫נועם התורה‬ ‫ד‬ ‫ולנצח ולבטל את כוחו של עמלק‪ ,‬שיתחזק אדם ויתגבר שהראשית יהיה‬ ‫של צד הקדושה‪ ,‬ובכל ענין של התחלה יתגבר בגבורה לעבודת השי"ת‪.‬‬ ‫‪ ïëå‬הדבר לענין ראשית השנה‪ ,‬יום ראש השנה‪ ,‬שביום זה משקיעים‬ ‫כוחות גדולים בעבודת השי"ת‪ ,‬והיינו משום שבאמת הכל תלוי‬ ‫ביום זה שהוא הראשית‪ ,‬ועל כן צריך לקדשו לה' ביתר שאת וביתר‬ ‫עז‪ ,‬וכל גופא בתר רישא גריר‪ ,‬ועי"ז ממשיך השפעת הקדושה על כל‬ ‫השנה כולה‪.‬‬ ‫תחל שנה וברכותיה ‪ -‬השפעת הברכות באחרית השנה‬ ‫‪ àúéà‬בגמ' )מגילה לא‪ ,‬ב( עזרא תיקן להם לישראל שיהיו קוראים בפרשת‬ ‫כי תבוא קודם ראש השנה‪ ,‬כדי שתכלה שנה וקללותיה ותחל‬ ‫שנה וברכותיה‪ ,‬עי"ש‪ .‬ולפי"ז נמצא שבשבוע האחרון של השנה אחר‬ ‫שכבר קראנו בתורה את התוכחה‪ ,‬כבר הגיעה השעה שתחל שנה‬ ‫וברכותיה‪ ,‬כי כבר כלתה שנה וקללותיה‪ ,‬וכבר בשנה הזאת עוד טרם‬ ‫שהתחילה השנה החדשה‪ ,‬כבר נזכה להתברך בברכות וישועות‪ ,‬ותכלה‬ ‫שנה עם ברכותיה‪ ,‬שהרי בתפלת מנחה דערב ר"ה אנו עדיין מתפללים‬ ‫ברך עלינו את השנה הזאת‪ ,‬ורק לאחר מנחה ולאחר השקיעה אנו‬ ‫אומרים תכלה שנה וקללותיה ]בפיוט 'אחות קטנה'[‪.‬‬ ‫‪ úåèùôáå‬אפשר לומר בביאור הענין‪ ,‬כי חז"ל נתנו אפשרות מיוחדת‬ ‫לסיים את השנה בשלימות‪ ,‬ולזכות לתקן את כל מה שצריך‬ ‫לתקן‪ ,‬וממילא יושלמו כל ההשפעות הטובות שהיו צריכות לבוא במשך‬ ‫כל השנה ועדיין לא באו‪ .‬וי"ל ע"ד משל‪ ,‬כי הנה יש חוק הנהוג‬ ‫במדינות‪ ,‬המכונה 'חוק הרזרבות'‪ ,‬שבכל שנה הממשלה עושה תקציב‬ ‫וקוצבים סכום מסוים שיוציאו במשך השנה על כל ענין וענין מצרכי‬ ‫והוצאות המדינה‪ ,‬ולקראת סוף השנה אם רואים שנשאר באוצר המדינה‬ ‫סכום כסף‪ ,‬אזי מוציאים את הכסף לדברים אחרים שלא היו מוציאים‬ ‫בלאו הכי‪ ,‬כי בשנה החדשה יש חשבון חדש‪ .‬ומלכותא דארעא כעין‬ ‫מלכותא דרקיעא‪ ,‬שכל ההשפעות הטובות שהיו קצובים לשנה זו ומאיזה‬ ‫סיבה שהיא עדיין לא הגיעו‪ ,‬כעת הזמן שתחל שנה וברכותיה‪ ,‬כי‬ ‫ה‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫לדאבוננו כל הדברים שאינם רצויים כבר ירדו‪ ,‬אבל ההשפעות טובות‬ ‫שנקצבו אלא שהאדם לא היה ראוי‪ ,‬צריכים לבוא בימי חודש אלול‪.‬‬ ‫‪ ãåñéå‬הדבר מבואר בגמ' )ר"ה יז‪ ,‬ב( הרי שהיו ישראל רשעים גמורין‬ ‫בר"ה‪ ,‬ופסקו להם גשמים מועטים‪ ,‬לסוף חזרו בהן‪ ,‬להוסיף‬ ‫עליהן אי אפשר שכבר נגזרה גזרה‪ ,‬אלא הקב"ה מורידן בזמנן על הארץ‬ ‫הצריכה להן וכו'‪ ,‬הרי שהיו ישראל צדיקים גמורין בר"ה ופסקו עליהן‬ ‫גשמים מרובין‪ ,‬לסוף חזרו בהן‪ ,‬לפחות מהן אי אפשר שכבר נגזרה‬ ‫גזרה‪ ,‬אלא הקב"ה מורידן שלא בזמנן על הארץ שאינה צריכה להן‪,‬‬ ‫ע"כ‪ .‬הרי שאי אפשר לפחות מהקצבה שנקצב בר"ה להיות נשפע על‬ ‫העולם‪ ,‬וממילא בזמן זה בסוף השנה הוא זמן השלמת ירידת השפע‪.‬‬ ‫‪ ïëáå‬הזמן גרמא לזכות להשפעות נפלאות בימים הללו במחיר מוזל‬ ‫ובתשובה מועטת‪ ,‬וכדוגמת המוכרים בזמן חיסול המלאי סוף‬ ‫העונה‪ ,‬שבמחיר מועט יכול לקנות הרבה מאוד‪ ,‬ואפשר למצוא מציאות‬ ‫גדולות בשפע רב‪ ,‬והן אמנם שצריך לשלם עכ"פ משהו‪ ,‬אבל מקבלים‬ ‫השפעות טובות במחיר זול‪ ,‬ולכן צריך לשלם ולבוא עם איזה חיזוק‪.‬‬ ‫ובזה י"ל מ"ש חז"ל )ר"ה טז‪ ,‬ב( כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת‬ ‫בסופה‪ ,‬היינו כי בסוף השנה נותנים את כל מה שנשאר באוצר המדינה‪,‬‬ ‫ומ"ש 'מתעשרת' היינו לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות‪ .‬ואי' בספה"ק‬ ‫פנים יפות לבעל ההפלאה )פרשת אחרי( על המשנה )כתובות נז‪ ,‬א( נותנין‬ ‫לבתולה י"ב חודש‪ ,‬שזהו רמז לחודש אלול‪ ,‬כי מזל אלול בתולה‪ ,‬ואפשר‬ ‫לזכות בחודש אלול את כל ההשפעות של כל הי"ב חודש‪ ,‬ולתקן את‬ ‫כל חודשי השנה‪.‬‬ ‫‪ éøçàå‬הודיע ה' לנו כל זאת‪ ,‬הרי נתמלא לבנו כולו שמחה וחדוה‬ ‫לקיים את כל העבודות וההכנות לימים הנוראים מתוך שמחה‬ ‫גדולה‪ ,‬ומתוך ידיעה ברורה שאוגרים אוצרות גדולים ונפלאים הנשפעים‬ ‫בזמן זה של האחרית שנה‪ ,‬ויכולים לתקן ולהעלות הכל‪ .‬וזהו סימן‬ ‫מובהק שהיראה מאימת הדין היא אמיתית‪ ,‬כי נקוט כלל זה בידך שיראת‬ ‫שמים אמיתית רק כשבאה מתוך שמחה‪ ,‬שבלא"ה הרי אפשר שיראתו‬ ‫נועם התורה‬ ‫ו‬ ‫נובעת מתוך שהוא בעל עצבות ומר"ש שאז בטבע נפשו מפחד ומתיירא‬ ‫והוא מדוכא בנפשו‪ ,‬והסימן ליראת ה' טהורה‪ ,‬כשהוא בשמחה‪' ,‬ויראתי‬ ‫מתוך שמחתי' )תדב"א רבה פ"ג( שיש לו שמחה ותענוג מהיראה‪ ,‬כי יודע‬ ‫שעי"ז מתקן נפשו וזוכה לדברים הרבה‪.‬‬ ‫‪ àöå‬ולמד מטבע הבריאה כולה‪ ,‬שהם ששים ושמחים לעשות רצון קונם‪,‬‬ ‫גם קודם המשפט שלהם‪ ,‬וכמבואר בפסוקים )תהלים צח( בחצוצרות‬ ‫וקול שופר הריעו לפני המלך ה'‪ ,‬ומרומז כאן דקאי הפסוק על חודש‬ ‫אלול‪ ,‬שהמנהג לתקוע בו בשופר עוד 'לפני המלך ה'‪ ,‬לפני שיבוא המלך‬ ‫ביום ר"ה )עי' ט"ז סי' תקפ"ה סוף סק"ז( ואז בחודש אלול 'ירעם הים ומלואו‬ ‫וגו'‪ ,‬נהרות ימחאו כף יחד הרים ירננו'‪ ,‬וכל זה בזמן נורא כ"כ שהוא‬ ‫'לפני ה' כי בא לשפוט הארץ‪ ,‬ישפוט תבל וגו'‪ ,‬וכן חוזר ע"ז בפרק‬ ‫שירו לה' שיר חדש )תהלים צו( 'ישמחו השמים ותגל הארץ וגו'‪ ,‬יעלוז‬ ‫שדי וכל אשר בו‪ ,‬אז ירננו כל עצי יער'‪ ,‬ואימתי‪' ,‬לפני ה' כי בא כי‬ ‫בא לשפוט הארץ ישפוט תבל וגו'‪] ,‬ופעמים 'כי בא' מרמז שזה כבר‬ ‫תיכף ומיד ממש‪ ,‬הנה זה בא וכבר עומדים סמוך לשבת סליחות[‪ ,‬ואז‬ ‫כל הבריאה בשמחה ובגילה‪ ,‬וכך צריך להיראות העבודה בימים אלו‪.‬‬ ‫‪) ë"äùæå‬ישעי' נה‪ ,‬יב( 'כי בשמחה תצאו וגו'‪ ,‬שביציאה מהשנה צריך להיות‬ ‫בשמחה רבה על כל הדברים הגדולים שאפשר לזכות בהם‪,‬‬ ‫וכ"ה בכל יציאה של זמן נשגב‪ ,‬במוצאי שבתות וימים טובים‪ ,‬שביציאתם‬ ‫מתאספים כל הכוחות של הזמן או המצוה ההיא‪ ,‬ואפשר לאוספם ולזכות‬ ‫בהם‪ ,‬כי הזמנים האלו המה בבחי' זמן נעילה‪ ,‬ונעילה הוי קנין )גיטין עז‪,‬‬ ‫ב(‪ ,‬ולכן יש בכח חודש אלול שהוא נעילת השנה‪ ,‬הכח של י"ב חדשי‬ ‫השנה כנ"ל‪ ,‬ומתוך שמחה תצאו מהשנה‪ ,‬ואי' בגמ' )יומא עא‪ ,‬א( כי מיפטרי‬ ‫רבנן מהדדי בפומבדיתא אמרי הכי‪ ,‬מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים‬ ‫וטובים ומתוקנין‪ ,‬אתהלך לפני ה' בארצות החיים‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫התוכחה כולו ברכות טמירות ועדיפים וחזקים מברכות נגלות‬ ‫‪) ç"äåæá‬ריש פרשתן( מסופר שכאשר רשב"י ובנו ר"א נטמנו במערה‪ ,‬ישבו‬ ‫התלמידים בביהמ"ד‪ ,‬והוקשה להם מפני מה אין פסוקי נחמה‬ ‫בתוכחה שבמשנה תורה בפרשתן‪ ,‬כמו בתוכחה שבפרשת בחוקותי‬ ‫ז‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שנכתבו בה דברי נחמה 'וזכרתי את בריתי וגו'‪ ,‬ואף גם זאת וגו' לא‬ ‫מאסתים ולא געלתים וגו' וזכרתי להם ברית ראשונים‪ .‬ואמרו חבל שאין‬ ‫רשב"י עמנו כי רק הוא יוכל לפתור שאלה זו‪ .‬ושלחו אליו את השאלה‬ ‫ע"י יונה‪ ,‬ונתגלה אליהם אליהו הנביא זל"ט‪ ,‬ואמר להם שאף שנדמה‬ ‫מפרשת התוכחה שכולה קללות‪ ,‬אבל באמת בתוך הקללות טמונין כל‬ ‫הברכות‪ .‬ומפרש שם כו"כ פסוקים איך שהם מכוונים לברכות‪.‬‬ ‫‪ åîëå‬בתורת הנסתר‪ ,‬מצינו גם בנגלה‪ ,‬בגמ' )מו"ק ט‪ ,‬א( שרבי יונתן בן‬ ‫עסמי ורבי יהודה בן גרים‪ ,‬למדו מסכת נדרים אצל רשב"י‪,‬‬ ‫וכשנפרדו ממנו אמר רשב"י לבנו ר"א‪ ,‬שהם אנשים של צורה ושיבקש‬ ‫מהם שיברכוהו‪ ,‬ואמרו לו שבעה דברים בלשון משל וחידה‪ ,‬יהא רעוא‬ ‫שיזרע ולא יזכה לקצור‪ ,‬ושיביא סחורה ולא יצליח למכרה וכו'‪ ,‬וחזר‬ ‫ר"א אל אביו רשב"י‪ ,‬והתלונן שלא די שלא ברכוהו אלא שקיללוהו‪,‬‬ ‫והסביר לו רשב"י שכל הדברים האלה הם ברכות‪ ,‬שמה שאמרו שיזרע‬ ‫ולא יקצור‪ ,‬היינו שיוליד בנים ולא ימותו בחייו‪ ,‬ושיביא סחורה ולא‬ ‫יצליח למכרה‪ ,‬שתכנס כלה לביתו ולא ימותו בניו שלא תחזור לבית‬ ‫אביה וכו'‪ ,‬עי"ש‪ .‬היינו שרשב"י לפי דרכו גילה את כל הברכות שהיו‬ ‫טמונים תחת הקללות‪] .‬וזהו היפך דרכו של בלעם הרשע שבירך ברכות‪,‬‬ ‫אבל בתוך הברכות כיוון קללות‪ ,‬וכדאי' בגמ' )סנהדרין קה‪ ,‬ב( שכולם‬ ‫נתקיימו חוץ מברכת מה טובו[‪ .‬וזהו ענין א' עם התוכחה שבפרשתינו‬ ‫שבאמת כולו ברכות‪ ,‬רק הם טמונים ונסתרים וסמוי מן העין‪ .‬וכן אי'‬ ‫בספה"ק )קדושת לוי פ' בחוקותי ומאור עינים פ' משפטים( שכל התוכחות הכתובים‬ ‫בתורה המה ברכותא‪.‬‬ ‫א‪ .‬ואציגה נא כמה פירושים שגילו לנו הצדיקים בברכות הטמונות בפרשה‪ ,‬כגון‬ ‫מש"נ ''בערב תאמר מי יתן בוקר'‪ ,‬פי' הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע‬ ‫)מובא באילה שלוחה בפרשתן( שיהיה לנו השתוקקות בערב סוכות ליטול הד' מינים‬ ‫בבוקר‪ ,‬ע"ד שהשתוקק הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע‪ ,‬שהיה עומד‬ ‫ומצפה כל הלילה עד אור הבוקר בגעגועים עצומים‪ ,‬כדי שיוכל לקיים מצות ד'‬ ‫מינים מיד ברגע שתנץ החמה‪' .‬בבוקר מי יתן ערב וגו'‪ ,‬שבערב פסח בבוקר יהיה‬ ‫לנו השתוקקות לליל שימורים‪ ,‬לקיים מצוות הלילה‪ .‬ומש"נ 'ואכלת וגו' בשר‬ ‫בניך ובנותיך וגו'‪ ,‬פי' שהבנים והבנות ילכו בדרך התורה ולכן יוכלו לאכול בשר‬ ‫נועם התורה‬ ‫ח‬ ‫‪ úîàáå‬הדבר מוכח מתוכו‪ ,‬כי הנה מידה טובה מרובה ממידת פורענות‬ ‫חמש מאות פעמים‪ ,‬וא"כ היה צריך להיות יותר ברכות‬ ‫מקללות‪ ,‬ולפי הנדמה יש רק מעט פסוקי ברכות בפרשה לנגד הקללות‪,‬‬ ‫ומוכח שכל הקללות הם באמת ברכות וכנ"ל‪] .‬ובפרשת בחוקתי כתב‬ ‫רש"י עה"פ 'והשימותי אני את הארץ וגו'‪ ,‬זו מידה טובה לישראל וכו'‪,‬‬ ‫וע"ע בגמ' )מגילה כח‪ ,‬א( עה"פ 'והשימותי את מקדשיכם'‪ ,‬קדושתן אף‬ ‫כשהן שוממין[‪.‬‬ ‫‪ øåàéáå‬הדבר כי הנה כאשר השי"ת מעניש את אומות העולם‪ ,‬התכלית‬ ‫והמטרה היא לעשות נקמה בגוים ולהענישם‪ ,‬משא"כ כשמעניש‬ ‫את ישראל בניו אהוביו‪ ,‬אזי התכלית אינו העונש עצמו ח"ו‪ ,‬אלא כל‬ ‫כולו רחמים כדי שיתעוררו ויחזרו למוטב‪ ,‬ולכן אם סרים ח"ו מהדרך‬ ‫הטובה והישרה‪ ,‬הוא מעורר אותם ע"י אותות אזהרה של תוכחה‬ ‫ועונשים‪ .‬ולכן בסוף התוכחה נאמר 'אלה דברי הברית אשר צוה ה' את‬ ‫משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב'‪ ,‬כי אי"ז סתם תוכחה אלא‬ ‫דברי ברית שהקב"ה חפץ בקשר עולם עם בני ישראל‪ ,‬וברצונו להשפיע‬ ‫שפע ברכות וכל טוב לישראל‪ ,‬אבל אם הם חוטאים‪ ,‬אזי אין ראוי ליתן‬ ‫ברכות בגלוי‪ ,‬לכן מלביש הברכות שיהיו נראים כקללות‪ ,‬ומיד כשבנ"י‬ ‫מבינים את הרמז וחוזרים למוטב ומשפרים את מעשיהם‪ ,‬אזי השי"ת‬ ‫מהפך את כל הקללות לברכות‪ ,‬כמש"נ )דברים כג‪ ,‬ו( 'ויהפוך ה' אלקיך את‬ ‫הקללה לברכה כי אהבך ה' אלקיך'‪ .‬ואז יש רווח לברכות הנסתרות‪ ,‬כי‬ ‫הם מכוסים מעין כל המקטרגים‪ ,‬שנראה בעיניהם כקללות‪.‬‬ ‫‪ ïëìå‬תיקנו חז"ל לקרא בשבת קודש שקודם ראש השנה את פרשת‬ ‫התוכחה‪ ,‬כדי שתכלה שנה וקללותיה‪ ,‬כי כח השבת קודש מסוגל‬ ‫בביתם שיהיה בתכלית הכשרות ללא שום חששות ופקפוקים‪ ,‬וכן ע"ז הדרך גילו‬ ‫את כל הברכות הטמונות כנ"ל‪.‬‬ ‫ומסופר אודות הרה"ק בעל התניא זי"ע שבשנה הראשונה אחר פטירת הרה"ק‬ ‫המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע‪ ,‬כשקרא את פרשת התוכחה נבהל ונשתומם‬ ‫ונתעלף מדברי התוכחה‪ ,‬כי עד אז כשהיה שומע את הפרשה מפי המגיד הק'‪,‬‬ ‫לא היה שומע אלא רק ברכות‪.‬‬ ‫ט‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫לענין זה‪ ,‬כי היא מקור הברכה‪ ,‬וכשהוא בא במגע עם קללה‪ ,‬מיד מהפכו‬ ‫לברכה‪ ,‬וכל הדינין נמתקין בשורשן‪ ,‬כדאי' בספה"ק 'בשת' נהפך‬ ‫ל'שבת'‪ ,‬ו'כלמה' נעשה 'מלכה'‪ ,‬ו'כרת' נעשה 'כתר'‪ ,‬ו'צרה' נעשה 'רצה'‪,‬‬ ‫ו'פשע' נעשה 'שפע' ו'נגע' נעשה 'ענג שבת'‪ .‬ובשבת אין צריכין לבטל‬ ‫הדינין ולהתיר הקללות‪ ,‬כי הקללות עצמם נהפכין לברכות‪ ,‬כי הם נמתקין‬ ‫בשורשן‪ .‬משל למה"ד‪ ,‬למי שהוצרך לטיפול אצל רופא שיניים מפני‬ ‫שיש לו גומא בשיניו‪ ,‬שפעמים יכול הרופא למלאות ולכסות‪ ,‬אבל יש‬ ‫פעמים שצריך טיפול שורש בעומק השיניים‪ .‬וכן השבת קודש עושה‬ ‫טיפול בשורש‪ ,‬שכל הדינים מתמתקין בשורשן למעלה‪.‬‬ ‫‪ úëøáå‬השבת ששורשה למעלה היא ג"כ מכוסה וטמונה‪ ,‬ע"ד מש"נ 'יצו‬ ‫ה' אתך את הברכה באסמיך'‪ ,‬ואחז"ל )ב"מ מב‪ ,‬א( אין הברכה‬ ‫מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין‪ .‬ולכן כל מאכלי שבת באיתכסיא‪ ,‬שהיין‬ ‫לקידוש צריך להיות מכוסה כי יין מגולה פסול לקידוש )עי' שו"ע או"ח סי'‬ ‫ערב סעי' א ומג"א סקא(‪ ,‬וכן מכסין את הלחם משנה‪ ,‬כדי שיהא סמוי מן העין‬ ‫והברכה תהי' מצויה בהן‪ .‬וכן מנהג ישראל לאכול דגים בתחילת הסעודה‪,‬‬ ‫שמקור חיותם מתחת המים במצולות ים‪ ,‬ואין עין הרע שולטת בהם‪ .‬וגם‬ ‫החמין בא בהטמנה וכו'‪ ,‬וכל זה מורה על חוזק ברכת השבת והשפעתה‪.‬‬ ‫‪ íöòáå‬כל המהות של שבת קודש הוא במהלך זה‪ ,‬כי הנה כתב המג"א‬ ‫)סי' רעא סק"א( בשם תיקוני שבת‪ ,‬שאין עושין קידוש בשעה‬ ‫הראשונה של הלילה שהוא מזל מאדים‪ .‬וכתב ביערות דבש )ח"ב דרוש ב'‬ ‫ודרוש ג( כתב‪ ,‬שאמרו חכמי התולדה שמשפט יום השבת לפי הנהגת כוכב‬ ‫ומזל שבתאי‪ ,‬להיות בו עוצב ויגון וצער‪ ,‬וכאשר באמת הגוים הקדמונים‬ ‫יסדו יום השבת ליום צום וכו'‪ ,‬ואנחנו עם קדוש לה' השמחים בגיל‬ ‫ושמחה של מצוה בשב"ק‪ ,‬ובזה מורים כי אין הממשלה למזלות וכו'‪,‬‬ ‫עי"ש‪ .‬הרי מבואר שבהשבת בעצמותה ובמזלה יש בה דין קשה‪ ,‬אלא‬ ‫שבכח שמירת שבת מתהפך הכל לטובה ולברכה‪.‬‬ ‫פעמים באהבה ‪ -‬כחה של השבת קודש להפוך את הקללה לברכה‬ ‫‪ ãåòå‬יש לבאר ענין הקריאה של פרשת התוכחה בשבת קודש‪ ,‬כדי‬ ‫שתכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה‪ ,‬כי שבת קודש יש‬ ‫נועם התורה‬ ‫י‬ ‫בה כח המהפך לטובה‪ ,‬להפוך את הקללות לברכות‪ ,‬וביאור הענין כי‬ ‫הנה אחז"ל )יומא פו‪ ,‬ב( שהעושה תשובה מיראה זדונות נעשין לו כשגגות‪,‬‬ ‫כלומר שאם האדם מהרהר בתשובה מתוך יראה‪ ,‬כי יודע שיש מידת‬ ‫הדין בעולם‪ ,‬ומחמת זה הוא מהרהר הרהור אמיתי של תשובה‪ ,‬מיד‬ ‫נהפך לו לשגגות‪ .‬ואם זוכה אדם ועושה תשובה מאהבה‪ ,‬אזי הזדונות‬ ‫נעשין לו לזכויות‪ .‬והנה באמת תשובה מאהבה היא מדרגה רמה וגבוהה‬ ‫ולאו כל אדם זוכה לה‪ ,‬אך ידועים דברי הגה"ק בעל נודע ביהודה זי"ע‬ ‫)צל"ח ברכות ד‪ ,‬א( שגם ע"י תשובה מיראה יתכן שיזכה האדם שזדונותיו‬ ‫יעשו זכויות‪ ,‬כי כאשר אדם עושה תשובה מיראה על חטאיו‪ ,‬ותיכף‬ ‫אחר התשובה חוזר ועושה תשובה פעם נוספת על אותם החטאים‪ ,‬הרי‬ ‫זו תשובה מאהבה‪ .‬כי תוספת התשובה השניה הרי היא מאהבת הבורא‪,‬‬ ‫שהרי מצד יראת העונש אינו צריך לשוב פעם נוספת‪ ,‬שהרי כבר התחרט‬ ‫על העבר וקיבל על העתיד וכבר נמחל לו‪.‬‬ ‫‪ úîàáå‬הרי יש כמה מדרגות בתשובה מאהבה‪ ,‬כי יש כמה מיני אהבה‪,‬‬ ‫אהבה רבה ויש אהבת עולם ויש אהבה מוסתרת וכו'‪ ,‬אבל גם‬ ‫זה בחינה מסוימת של תשובה מאהבה ]מוסתרת[‪ .‬וזו עצה טובה לכאו"א‬ ‫שכאשר יש לו הרהור תשובה‪ ,‬אפי' הרהור תשובה מיראה‪ ,‬יחזור ויהרהר‬ ‫שנית בתשובה‪ ,‬וזה כבר נכנס לגדר של תשובה מאהבה‪ .‬וי"ל בדרך רמז‬ ‫'ואומרים פעמיים באהבה'‪ ,‬שכאשר הוא פעמיים הוא בגדר של אהבה‪,‬‬ ‫וממילא הפשעים הם כבר בגדר של זכויות‪.‬‬ ‫‪ åäæå‬כוחה של שבת קודש‪ ,‬כדאי' במדרש )שוח"ט פרק צב( כל מעשה‬ ‫שבת כפולים‪ ,‬עומר כפול שני העומר לאחד‪ ,‬קרבנם כפול וביום‬ ‫השבת שני כבשים‪ ,‬ענשה כפול מחלליה מות יומת‪ ,‬שכרה כפול וקראת‬ ‫לשבת עונג לקדוש ה' מכובד‪ ,‬אזהרותיה כפול זכור ושמור וכו'‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫והיינו שבשבת הכל 'פעמים'‪ ,‬ועל כן 'בשבת אומרים באהבה' )כמ"ש‬ ‫במחזורי התפלה( שמוסיפים בנוסח התפלה את תיבת 'באהבה'‪' ,‬ותתן לנו‬ ‫ה' אלקינו באהבה את יום השבת הזה וכו'‪ ,‬והוא הכח של פעמים‬ ‫באהבה‪ ,‬כי קדושת השבת שהוא מנוחת אהבה ונדבה‪ ,‬מכנסת באדם‬ ‫את הנעימות והמתיקות של 'פעמים' שזה בחינת 'באהבה'‪ ,‬וכל פעולה‬ ‫שעושים בשבת עושים במתיקות ובאהבה‪ ,‬וכאשר אדם מסיים ללמוד‬ ‫יא‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫תורה בשבת הרי הוא חוזר ולומד עוד‪ ,‬וכן בשאר מעשים טובים‪.‬‬ ‫]ובמטה משה )ח"ה סי' תרה( כתב הטעם לאמירת באהבה בשבת דייקא‪,‬‬ ‫כי כל התורה כולה ניתנה בהר סיני‪ ,‬שאז היה גם כפה הר כגיגית‪,‬‬ ‫משא"כ מצות שמירת שבת במרה נצטוו קודם מתן תורה‪ ,‬ולכן השבת‬ ‫הוא כולו באהבה בלא כפיה[‪.‬‬ ‫‪ úåëæáå‬הענין הזה של פעמים באהבה אומרים תכלה שנה וקללותיה‬ ‫תחל שנה וברכותיה‪ ,‬דיש ענין ביטול הקללות ע"י התרת קללות‬ ‫ועצות וסגולות להינצל ולהמלט מהם‪ ,‬אבל בשבת אין מתירים את‬ ‫הקללות‪ ,‬כי השבת היא מקור הברכה ואי"צ בה התרה‪ ,‬כי התרה‬ ‫משמעותה יציאה מהמצב‪ ,‬אבל בשבת קודש אדרבה מהפכים את הקללה‬ ‫לברכה‪ ,‬ונעשה ברכה בכפילות‪ ,‬וע"ד מש"נ )דברים כג‪ ,‬ה( 'ויהפוך ה' אלקיך‬ ‫לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלקיך'‪ ,‬שהכח של אהבה מהפך את‬ ‫הקללה לברכה בכל שבתות השנה‪ ,‬וביחוד בשבת הזאת‪ ,‬כיון שחז"ל‬ ‫הקדושים יסדו קריאת הפרשה על הענין הזה של 'תכלה שנה וקללותיה‬ ‫ותחל שנה וברכותיה'‪ ,‬על כן בשבת זו הענין הזה מתחזק ביותר‪ .‬וזהו‬ ‫כוונת רז"ל )שבת קיט‪ ,‬ב( ומלאך רע בעל כרחו עונה אמן‪ ,‬כי בשב"ק אין‬ ‫שום פחד מהם ומהמונם‪ ,‬וכולהו אתכפיא ואיתהפכא לטב‪.‬‬ ‫תחל שנה וברכותיה ‪ -‬כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא‬ ‫שביעאה תליין‬ ‫‪ äðä‬יש להתבונן למה אין קוראים את התוכחה בשבוע האחרון קודם‬ ‫ר"ה בשבת הנקראת שבת סליחות‪ ,‬כי לכאו' היה ראוי לומר תחל‬ ‫שנה וברכותיה בשבת שחל בו‪] .‬ועי' בתוס' מגילה שם )ד"ה קללות( שהטעם‬ ‫לכך הוא משום שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר"ה‬ ‫בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל‪ ,‬שלא להסמיך הקללות לראש‬ ‫השנה[‪ .‬וי"ל דהנה אי' בזוה"ק )ח"ב סג‪ ,‬ב ושם פח‪ ,‬א וח"ג קמד‪ ,‬ב( ששבת קודש‬ ‫מקור הברכה‪ ,‬משפיע על כל השבוע‪ ,‬מיניה מתברכין כל שיתא יומין‪,‬‬ ‫וכל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעא תליין‪ .‬ובאוה"ח הק' )בראשית ב‪,‬‬ ‫ג( כתב יתר על כן‪ ,‬שהשבת הוא המקיים העולם כל ששת ימים‪ ,‬ואחר‬ ‫נועם התורה‬ ‫יב‬ ‫עבור ששת ימים יבא שבת אחרת ויחייהו ויקיימהו עוד ששת ימים‬ ‫אחרים וכו'‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫‪ íðîàå‬בתורת הנגלה בחז"ל בגמ' ובמדרשים לא מצאנו יסוד זה‪ ,‬ויתכן‬ ‫שכאן בדברי הגמ' הללו טמון יסוד זה‪ ,‬כי אילו היינו קוראים‬ ‫את התוכחה בשבת האחרונה‪ ,‬והרי בשבת האחרונה מושפע גם השנה‬ ‫החדשה‪ ,‬א"כ כשקוראים בשבת האחרונה את התוכחה‪ ,‬נמצא שהתוכחה‬ ‫נמשכת חלילה גם על השנה החדשה‪ ,‬וכדי שתכלה שנה וקללותיה צריך‬ ‫ששת ימי המעשה שלמים‪ ,‬כדי שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה‬ ‫וברכותיה‪ ,‬וממילא בשנה החדשה יהיה רק ברכות ולא שום קללות‪.‬‬ ‫ומוכח מדברי הגמ' בדרך רמז כדברי הזוה"ק שבשבת טמונים וגנוזים‬ ‫כל ששת ימי המעשה הבאים‪.‬‬ ‫‪ äæîå‬יש ללמוד 'הלכה למעשה' שהעיקר והראש הוא השבת‪ ,‬ומי שנתפס‬ ‫ומחזיק א"ע בשבת קודש‪ ,‬ויקבל אדם ע"ע תוספת מיוחדת לקדש‬ ‫את השבת באמירת תהלים או בדף גמרא כל שבת‪ ,‬כ"א כפי כוחותיו‬ ‫לפי הנקודה שלו‪ ,‬שאז בא למשפט יחד עם השבת קודש‪ ,‬ועל שבת אי'‬ ‫בזוה"ק כד עייל שבתא וכו' וכל דינין מתעברין מינה וכו'‪ ,‬וכל שולטני‬ ‫רוגזין ומארי דדינא כלהו ערקין ואתעברו מינה‪ .‬וזהו כח השבת להציל‬ ‫את האדם מכל הדינים‪ ,‬וכן הוא בנוסח הזמר שתיקן האר"י הק'‪ ,‬דלית‬ ‫דינין דתקיפין‪ ,‬לבר נטלין‪ .‬ולא עאלין‪ .‬הנך כלבין דחציפין וכו'‪ .‬וכלבין‬ ‫דחציפין הם המקטרגים רח"ל שהשבת מאירה נהירו עילאה ושמירה כנגד‬ ‫כל המקטרגים‪ ,‬וכמו שאדם קורא קריאת 'הצלה'‪ ,‬כך אדם צריך לקרא‬ ‫קריאת 'שבת'‪ ,‬כי השבת היא הצלה ממש‪ ,‬וזהו כח גדול שאפשר לבוא‬ ‫עמו לקראת ראש השנה‪.‬‬ ‫‪' åäæå‬אתם נצבים היום'‪ ,‬היום זה שבת‪ ,‬כי בנוסף מה שעפ"י הזוה"ק‬ ‫'היום' מרמז על ראש השנה‪ ,‬עפ"י תורת הנגלה 'היום' מרמז על‬ ‫שבת‪ ,‬וכידוע מהא דאיתא בגמ' )שבת קיז‪ ,‬ב( על הפסוק )שמות טז‪ ,‬כה( 'אכלוהו‬ ‫היום כי שבת היום לה''‪ ,‬ובשבת קודש נאמר 'טועמיה חיים זכו'‪ ,‬ואפשר‬ ‫לזכות לחיים בזכות החיזוק בענין שב"ק‪ .‬ולכן נקרא 'שבת סליחות' אע"פ‬ ‫שהרי אומרים סליחות אחר השבת במוצאי מנוחה‪ ,‬אבל הכל בזכות‬ ‫יג‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫השבת תליא‪ .‬ולכן טוב להתחזק באיזה דבר בענין שב"ק‪ ,‬ואין נפק"מ‬ ‫באיזה דבר‪ ,‬ואפי' דבר מועט 'כי נער ישראל ואהבהו' )הושע יא‪ ,‬א(ב‪.‬‬ ‫ב‪ .‬והדברים אמורים בפרט בשנה שר"ה חל להיות בשבת ]או כשיום א' של ר"ה‬ ‫חל להיות ביום ה' שר"ה נמשך אל השבת[ ע"ז נאמר )הושע ו‪ ,‬ב( 'יחינו מיומיים‬ ‫ביום השלישי יקמינו ונחיה לפניו'‪ ,‬וכ' החתם סופר )דרשות ח"ג לט‪ ,‬ב ד"ה יחיינו(‬ ‫שיומיים מרמז על ר"ה‪ ,‬וע"ז מבקשים יחיינו מיומים‪ ,‬שב' ימים הללו של ר"ה‬ ‫יוציאו לנו חיים‪ ,‬וביום השלישי הוא שבת יקימנו ונחיה לפניו‪ .‬והיינו שמי שנתפס‬ ‫בקדושת השבת ידע בודאות שאכן 'יקימנו ונחיה לפניו'‪.‬‬