gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עטרת צבי · Ateres Tzvi — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: עטרת צבי · Ateres Tzvi

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

עטרת צבי · Ateres Tzvi — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת כי תבוא תשפ"ו‬ ‫בס"ד‬ ‫"עבודת ימי האלול"‬ ‫לנהוג ומשווה זאת לעסקיו של האדם אשר הוא תמיד חושב‬ ‫ימי האלול כבר בעיצומם‪ ,‬הימים הללו שהם ימי רצון ורחמים‬ ‫חשבונות עסקיו עסקי חיי שעה ולמה לא ישים אל לבו‬ ‫צריכים להיות ימי עבודה והתעלות‪ ,‬שכן מה שאפשר להשיג‬ ‫לחשוב בעסקי הנצח שלו‪ ,‬אבל עכ"פ באלול ודאי שראוי‬ ‫בזמן אחר בקושי‪ ,‬בזמן הזה משיגים ביתר קלות‪ ,‬ומה צריכה‬ ‫להשתמש בעצה זו שנותן לנו הרמח"ל‪.‬‬ ‫להיות העבודה באלול? עשי"ת הם ימי ההכנה לכפרת‬ ‫יוה"כ‪ ,‬וימי האלול צריכים להיות ימי הכנה לראש השנה‪,‬‬ ‫והנה בירור ראשון שמעמיד הרמח"ל לפני האדם שיברר‬ ‫ראש השנה זהו יום הדין‪ ,‬יום המשפט‪ ,‬אבל עיקרו של יום זה‬ ‫"מה הוא"‪ ,‬עוד לפני שיברר למה בא לעולם ומה מבקש ממנו‬ ‫ה"מלכויות"‪ ,‬יום שבו האדם ממליך את הקב''ה‪ ,‬ועיקר‬ ‫ממ''ה‪ ,‬שקודם כל יברר מה זה "אדם"‪ ,‬והיכן אפשר לברר‬ ‫ההכנה צריכה להיות בענין זה‪ ,‬כי האדם שהיצר הרע שולט‬ ‫דבר זה? הרי דבר ראשון יש להתבונן בפרשת יצירת האדם‬ ‫בו הוא עבד ליצרו‪ ,‬והאדם שהוא עבד לא יכול להמליך‪ ,‬כי‬ ‫שנאמר בה "זה ספר תולדות אדם בצלם אלקים עשה את‬ ‫הוא עבד נתון למרות מי שאדון עליו‪ ,‬וכשאדם רוצה להמליך‬ ‫האדם"‪ ,‬מאידך גיסא נאמר שם שאדם נברא "עפר מן‬ ‫את הקב''ה עליו ראשית דבר הוא צריך להשתחרר משלטון‬ ‫האדמה"‪ ,‬וכן נאמר שם "נעשה אדם"‪ ,‬כביכול יש פניה‬ ‫היצר‪.‬‬ ‫מהקב"ה למישהו שיצטרף לבריאת האדם‪ ,‬ויש בזה שני‬ ‫פירושים ושניהם אמת‪ ,‬שבזוהר כתוב שהפניה היתה לבעלי‬ ‫ודבר נוסף‪ ,‬שכבוד המלכות הוא לפי הממליכים‪ ,‬שכן רועה‬ ‫החיים שכבר נבראו‪ ,‬שכל אחד יתן ממהותו לאדם‪ ,‬וכתב ר'‬ ‫צאן לא נחשב ל"מלך"‪ ,‬כי "מלכות" זו התנשאות המלך‪,‬‬ ‫אלחנן שיש לנו לתאר איזו בריאה מסוכנת היא האדם שיש‬ ‫שהוא מעל העם‪ ,‬ומה שהעם יותר חשוב ונכבד כך המלך‬ ‫הכח מכל החיות הטורפות האכזריות והעזות‪ ,‬הליכלוך‬ ‫שעליהם יותר מכובד‪ ,‬ולכן מי שרוצה להמליך את הקב''ה‬ ‫והזוהמה‪ ,‬ומאידך גיסא יש פירוש שהפניה היתה אל האדם‬ ‫בצורה מושלמת ראשית כל צריך להשתחרר מעבדות היצר‪,‬‬ ‫עצמו שהוא יהיה שותף בעיצוב דמות האדם השלם‪ ,‬וזה הוא‬ ‫ואחר כך להשלים עצמו שהוא עצמו יהיה נכבד ושלם במדות‬ ‫מה שדרשו "עיר פרא אדם יולד"‪ ,‬דהיינו שגופו של אדם זה‬ ‫והנהגה מכובדת‪ ,‬וכאשר תלמיד חכם שהוא בבחינת "מלך"‪,‬‬ ‫"עיר פרא" וכדי להפכו לאדם של "בצלם אלקים" בעינן‬ ‫כדאיתא בגמ' "מאן מלכי רבנן"‪ ,‬כשהוא ממליך את הקב"ה‪,‬‬ ‫"יולד" דהיינו פעולת הולדה‪.‬‬ ‫הרי שהקב''ה נעשה מלך על מלכים – "מלך מלכי המלכים"‪,‬‬ ‫וזו היא עבודת האלול‪ ,‬להשלים את עצמו‪.‬‬ ‫ויש לדעת שכאשר אנו מדברים על ה"אדם" היינו ה"נפש‬ ‫חיה" שבו‪ ,‬שזה חלק אחד מהמציאות הקרויה בפינו אדם‪,‬‬ ‫והיאך משתחררים מהיצר? אפשר להמליץ על התרופה‬ ‫שכן עומד אדם ואומר להקב"ה "נשמה שנתת בי טהורה‬ ‫הגדולה והחזקה שכתבה הרמח''ל‪ ,‬וכן כתב בספר דרך עץ‬ ‫היא"‪ ,‬א"כ מי הוא ה"בי" שבתוכו ניתנה הנשמה הוי אומר‬ ‫החיים וז''ל‪" :‬יש תרופה גדולה וחזקה נגד היצר יותר מכל‬ ‫ה"נפש"‪ ,‬וכן כשאדם אומר הראש שלי הידים שלי‪ ,‬הרי הוא‬ ‫שאר התרופות והיא קלה ופעולתה גדולה ופריה רב‪ ,‬והיינו‬ ‫מדבר על גופו כדבר שחוץ ממנו הוי אומר האדם הוא הנפש‬ ‫שיעמוד אדם בכל יום לפחות שעה אחת פנוי מכל שאר‬ ‫שיש לו גוף ויש לו נשמה‪.‬‬ ‫המחשבות לחשוב מחשבת ממש‪ ,‬מה הוא? ולמה בא‬ ‫לעולם? ומה מבקש ממנו ממ"ה הקב"ה‪ ,‬ומה יהיה סוף‬ ‫עניניו"‪ ,‬והנה הרמח"ל מדבר על כל ימות השנה שכך צריך‬ ‫שכתב לשוב מהדעות הרעות וע''ז כתב לשוב מן הכעס וכו'‬ ‫ואת זאת מבקש הרמח"ל שיברר האדם "מהו אדם"‪ ,‬וא"כ‬ ‫דהיינו מדות‪ ],‬וקדושת הנפש גורמת להדמות בשכינה'‬ ‫בררנו מהו גוף‪ ,‬ויש לנו גם פרשה שמפרשת לנו מה היא‬ ‫שנאמר "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה'‬ ‫נפש האדם‪ ,‬והיא פרשת בן סורר ומורה שנאמר בחז"ל‬ ‫מקדשכם"‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬הנה מבואר ברמב"ם הדברים שאמרנו‪,‬‬ ‫ש"לא היה ולא נברא אלא דרוש וקבל שכר"‪ ,‬ובודאי אין‬ ‫טהרת הגוף ממעשים רעים‪ ,‬קדושת הנפש ממדות רעות‪,‬‬ ‫הפירוש שהתורה כתבה פרשה זו כדי שיהיה במה לעסוק‪,‬‬ ‫ודבקות בהשי"ת ע"י ההתדמות אליו‪.‬‬ ‫אלא הכונה שע"י הדרישה בפרשה זו נקבל שכר‪ ,‬והיינו שזו‬ ‫פרשה שיכולה ללמד מה זה נפש של אדם‪.‬‬ ‫ונתבונן עוד בדברי הרמב''ם בסוף הלכות מקואות כאשר‬ ‫הרמב''ם מדבר על דרך התיקון לאדם שכשל‪ ,‬וז''ל‪ :‬דבר ברור‬ ‫הרמב''ן כתב שבן סורר ומורה נהרג על שלא נהג בצווי של‬ ‫וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן ואינן מדברים‬ ‫"קדושים תהיו"‪ ,‬מהצווי של קדושים תהיו אנו לומדים את‬ ‫שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים‪ ,‬וכן הטבילה‬ ‫גבול היכולת של האדם להגיע בצד הזכות שבו‪ ,‬דרשו חז"ל‬ ‫מן הטומאות מכלל החוקים הם שאין הטומאה טיט או צואה‬ ‫"קדושים תהיו" יכול כמוני ת''ל "כי קדוש אני" קדושתי‬ ‫שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא‪ ,‬והדבר תלוי בכוונת‬ ‫למעלה מקדושתכם וכו'‪ ,‬והיינו שצריך לימוד שא"א להגיע‬ ‫הלב‪ ,‬ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל‪,‬‬ ‫לקדושתו כביכול‪ .‬ובן סורר ומורה נהרג ע"ש סופו‪ ,‬זה מורה‬ ‫ואעפ"כ רמז יש בדבר כשם שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל‬ ‫על צד החובה להיכן יכול להגיע האדם למצב שאין לו קיום‬ ‫טהור ואע"פ שלא נתחדש בגופו דבר כך המכוין לבו לטהר‬ ‫בעולם ונהרג‪ .‬וכל הפרשה מלמדת על התהליך כשאדם‬ ‫נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות‪,‬‬ ‫עומד בתחילת דרכו בחיים הרי שבגלל התנהגות של מה‬ ‫כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו ב‪,,‬מי‬ ‫בכך אבל אם הוא "איננו שומע" ולא מקבל מרות והולך‬ ‫הדעת'' טהור הרי הוא אומר "וזרקתי עליכם מים טהורים‬ ‫בדרכי לבו‪ ,‬הרי שהוא מגיע למצב שהוא נעשה לסטים בכח‪,‬‬ ‫וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם"‪,‬‬ ‫וימות כשעדיין הוא זכאי‪ ,‬ולא נוהגת בו המדה של "באשר‬ ‫השם ברחמיו הרבים מכל חטא עון ואשמה יטהרנו אמן‪.‬‬ ‫הוא שם"‪.‬‬ ‫ומבואר ברמב''ם שטהרת הגוף צריכה כונה‪ ,‬וטהרת הנפש‬ ‫והתשובה על השאלה השניה "ולמה בא לעולם"‪ ,‬התשובה‬ ‫ממדות רעות צריכה מלבד כונה גם דעת והיינו "מי הדעת''‪,‬‬ ‫בזה אמורה במה שהבאנו לעיל שהקב"ה פנה אל האדם‬ ‫שצריך האדם לטבול את נפשו לסור ממעשים רעים ולעסוק‬ ‫דהיינו אל הנפש של האדם שהיא תשלים את האדם השלם‬ ‫בתורה ובמצוות ולהתנהג כבן תרבות צריך כונה נכונה‬ ‫להופכו מ"עיר פרא" לאדם שלם שדומה לעליון‪ ,‬וימי‬ ‫וקבלה חזקה‪ ,‬אבל להשריש מידות טובות להכיר טובה‬ ‫הנעורים של האדם הם הפרשת דרכים לאיזה כיון הולך‪ ,‬ולכן‬ ‫ולהיות נושא בעול עם חבירו‪ ,‬זו עבודה שצריכה דעת ולא‬ ‫ימי הנעורים הם הימים שיש להשקיע בהם את כל הכוחות‬ ‫מספיקה כונה בעלמא‪.‬‬ ‫והמאמצים כדי לעלות על דרך הפרושים‪" ,‬פרושים תהיו" ‪-‬‬ ‫ת''ח תהיו‪ ,‬וכשעולה על הדרך בכיוון הנכון‪ ,‬יש לומר עליו‬ ‫ואת החילוק בין כונה לדעת מצינו לגבי קנינים‪ ,‬שקנין בעי‬ ‫שהוא כבר קדוש בכח שהרי מדה טובה מרובה ממידת‬ ‫כונת המעשה ודעת לקנות‪ ,‬ולקטן יש כונת המעשה ולכן‬ ‫פורעניות‪.‬‬ ‫מהני דעת אחרת מקנה אבל לקנות מציאה אינו יכול‪ ,‬שדעת‬ ‫של קנינים אין לו‪ ,‬וה''נ כאן מבואר שיש חילוק בין כונה‬ ‫הבה נתבונן בדברי הרמב"ם סוף הלכות טומאת אוכלין וז''ל‪:‬‬ ‫לדעת‪ ,‬לענין תיקון גופו מהני כונה‪ ,‬ולענין תיקון נפשו בעינן‬ ‫אע"פ שמותר לאכול אוכלין טמאין ולשתות משקין טמאים‪,‬‬ ‫שיטבול במי הדעת דוקא‪.‬‬ ‫חסידים הראשונים היו אוכלין חולין בטהרה ונזהרין מן‬ ‫הטומאות כולן כל ימיהם‪ ,‬והן הנקראים "פרושים"‪ ,‬ודבר זה‬ ‫וא''כ למדנו את דרך העבודה המוטלת עלינו‪ ,‬דבר ראשון‬ ‫קדושה יתירה היא ודרך חסידות שיהיה נבדל אדם ופורש‬ ‫"פרושים תהיו" ‪ -‬ת''ח תהיו‪ ,‬דהיינו ההבדלות מהרחוב‬ ‫משאר העם ולא יגע בהם ולא יאכל וישתה עמהם‬ ‫דוגמת ההבדלות שהיתה בשעתה מהעמי הארץ‪ ,‬ועי"ז נוכל‬ ‫שהפרישות מביאה לידי טהרת הגוף ממעשים הרעים'‪,‬‬ ‫לטהר את גופינו ממעשים רעים‪ ,‬שכל זמן שהשפעת הרחוב‬ ‫וטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש מן הדעות הרעות‪,‬‬ ‫קיימת א''א לטהר הגוף ממעשים רעים‪ ,‬וטהרת הגוף נעשית‬ ‫[וכונת הרמב''ם במש''כ "דעות רעות" היינו על מדות עיין‬ ‫ע"י כונה‪ ,‬דהיינו כונה והסכמה לקבל לנהוג בחבירות‬ ‫ברמב''ם הל' תשובה פ''ז ה"ג "אל תאמר שאין תשובה אלא‬ ‫ולהתנהג כת''ח‪ ,‬ואז אפשר להגיע לטהרת הנפש ממדות‬ ‫מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות וגזל וגניבה אלא כשם‬ ‫רעות וזאת ע''י כונה וטבילה במי הדעת כמש''כ הרמב''ם‬ ‫שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש ‪,,‬בדעות רעות‬ ‫שלענין השרשת מדות טובות צריך בחינה של "דעת" ולא‬ ‫שיש לו'' ולשוב מן ‪,,‬הכעס ומן האיבה ומן הקנאה'' ומן‬ ‫מספיקה כונה בעלמא‪ ,‬ואז אפשר להגיע להדמות בשכינה‬ ‫ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא‬ ‫שהיא השלימות היותר אפשרית שיש לאדם‪.‬‬ ‫בהן מן הכל צריך לחזור בתשובה ואלו העונות קשים מאותן‬ ‫"השם ברחמיו הרבים‪ ,‬מכל חטא עון ואשמה יטהרנו אמן"‪.‬‬ ‫שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא‬ ‫לפרוש מהם וכן הוא אומר יעזוב רשע וגו'‪ :‬ומבואר להדיא‬