עטרת צבי · Ateres Tzvi — כי תבוא (2026-08-24)

פרשת כי תבוא תשפ"ו בס"ד
"עבודת ימי האלול"
לנהוג ומשווה זאת לעסקיו של האדם אשר הוא תמיד חושב ימי האלול כבר בעיצומם ,הימים הללו שהם ימי רצון ורחמים
חשבונות עסקיו עסקי חיי שעה ולמה לא ישים אל לבו צריכים להיות ימי עבודה והתעלות ,שכן מה שאפשר להשיג
לחשוב בעסקי הנצח שלו ,אבל עכ"פ באלול ודאי שראוי בזמן אחר בקושי ,בזמן הזה משיגים ביתר קלות ,ומה צריכה
להשתמש בעצה זו שנותן לנו הרמח"ל. להיות העבודה באלול? עשי"ת הם ימי ההכנה לכפרת
יוה"כ ,וימי האלול צריכים להיות ימי הכנה לראש השנה,
והנה בירור ראשון שמעמיד הרמח"ל לפני האדם שיברר
ראש השנה זהו יום הדין ,יום המשפט ,אבל עיקרו של יום זה
"מה הוא" ,עוד לפני שיברר למה בא לעולם ומה מבקש ממנו
ה"מלכויות" ,יום שבו האדם ממליך את הקב''ה ,ועיקר
ממ''ה ,שקודם כל יברר מה זה "אדם" ,והיכן אפשר לברר
ההכנה צריכה להיות בענין זה ,כי האדם שהיצר הרע שולט
דבר זה? הרי דבר ראשון יש להתבונן בפרשת יצירת האדם
בו הוא עבד ליצרו ,והאדם שהוא עבד לא יכול להמליך ,כי
שנאמר בה "זה ספר תולדות אדם בצלם אלקים עשה את
הוא עבד נתון למרות מי שאדון עליו ,וכשאדם רוצה להמליך
האדם" ,מאידך גיסא נאמר שם שאדם נברא "עפר מן
את הקב''ה עליו ראשית דבר הוא צריך להשתחרר משלטון
האדמה" ,וכן נאמר שם "נעשה אדם" ,כביכול יש פניה
היצר.
מהקב"ה למישהו שיצטרף לבריאת האדם ,ויש בזה שני
פירושים ושניהם אמת ,שבזוהר כתוב שהפניה היתה לבעלי ודבר נוסף ,שכבוד המלכות הוא לפי הממליכים ,שכן רועה
החיים שכבר נבראו ,שכל אחד יתן ממהותו לאדם ,וכתב ר' צאן לא נחשב ל"מלך" ,כי "מלכות" זו התנשאות המלך,
אלחנן שיש לנו לתאר איזו בריאה מסוכנת היא האדם שיש שהוא מעל העם ,ומה שהעם יותר חשוב ונכבד כך המלך
הכח מכל החיות הטורפות האכזריות והעזות ,הליכלוך שעליהם יותר מכובד ,ולכן מי שרוצה להמליך את הקב''ה
והזוהמה ,ומאידך גיסא יש פירוש שהפניה היתה אל האדם בצורה מושלמת ראשית כל צריך להשתחרר מעבדות היצר,
עצמו שהוא יהיה שותף בעיצוב דמות האדם השלם ,וזה הוא ואחר כך להשלים עצמו שהוא עצמו יהיה נכבד ושלם במדות
מה שדרשו "עיר פרא אדם יולד" ,דהיינו שגופו של אדם זה והנהגה מכובדת ,וכאשר תלמיד חכם שהוא בבחינת "מלך",
"עיר פרא" וכדי להפכו לאדם של "בצלם אלקים" בעינן כדאיתא בגמ' "מאן מלכי רבנן" ,כשהוא ממליך את הקב"ה,
"יולד" דהיינו פעולת הולדה. הרי שהקב''ה נעשה מלך על מלכים – "מלך מלכי המלכים",
וזו היא עבודת האלול ,להשלים את עצמו.
ויש לדעת שכאשר אנו מדברים על ה"אדם" היינו ה"נפש
חיה" שבו ,שזה חלק אחד מהמציאות הקרויה בפינו אדם, והיאך משתחררים מהיצר? אפשר להמליץ על התרופה
שכן עומד אדם ואומר להקב"ה "נשמה שנתת בי טהורה הגדולה והחזקה שכתבה הרמח''ל ,וכן כתב בספר דרך עץ
היא" ,א"כ מי הוא ה"בי" שבתוכו ניתנה הנשמה הוי אומר החיים וז''ל" :יש תרופה גדולה וחזקה נגד היצר יותר מכל
ה"נפש" ,וכן כשאדם אומר הראש שלי הידים שלי ,הרי הוא שאר התרופות והיא קלה ופעולתה גדולה ופריה רב ,והיינו
מדבר על גופו כדבר שחוץ ממנו הוי אומר האדם הוא הנפש שיעמוד אדם בכל יום לפחות שעה אחת פנוי מכל שאר
שיש לו גוף ויש לו נשמה. המחשבות לחשוב מחשבת ממש ,מה הוא? ולמה בא
לעולם? ומה מבקש ממנו ממ"ה הקב"ה ,ומה יהיה סוף
עניניו" ,והנה הרמח"ל מדבר על כל ימות השנה שכך צריך
שכתב לשוב מהדעות הרעות וע''ז כתב לשוב מן הכעס וכו' ואת זאת מבקש הרמח"ל שיברר האדם "מהו אדם" ,וא"כ
דהיינו מדות ],וקדושת הנפש גורמת להדמות בשכינה' בררנו מהו גוף ,ויש לנו גם פרשה שמפרשת לנו מה היא
שנאמר "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה' נפש האדם ,והיא פרשת בן סורר ומורה שנאמר בחז"ל
מקדשכם" ,עכ"ל ,הנה מבואר ברמב"ם הדברים שאמרנו, ש"לא היה ולא נברא אלא דרוש וקבל שכר" ,ובודאי אין
טהרת הגוף ממעשים רעים ,קדושת הנפש ממדות רעות, הפירוש שהתורה כתבה פרשה זו כדי שיהיה במה לעסוק,
ודבקות בהשי"ת ע"י ההתדמות אליו. אלא הכונה שע"י הדרישה בפרשה זו נקבל שכר ,והיינו שזו
פרשה שיכולה ללמד מה זה נפש של אדם.
ונתבונן עוד בדברי הרמב''ם בסוף הלכות מקואות כאשר
הרמב''ם מדבר על דרך התיקון לאדם שכשל ,וז''ל :דבר ברור הרמב''ן כתב שבן סורר ומורה נהרג על שלא נהג בצווי של
וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן ואינן מדברים "קדושים תהיו" ,מהצווי של קדושים תהיו אנו לומדים את
שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים ,וכן הטבילה גבול היכולת של האדם להגיע בצד הזכות שבו ,דרשו חז"ל
מן הטומאות מכלל החוקים הם שאין הטומאה טיט או צואה "קדושים תהיו" יכול כמוני ת''ל "כי קדוש אני" קדושתי
שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא ,והדבר תלוי בכוונת למעלה מקדושתכם וכו' ,והיינו שצריך לימוד שא"א להגיע
הלב ,ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל, לקדושתו כביכול .ובן סורר ומורה נהרג ע"ש סופו ,זה מורה
ואעפ"כ רמז יש בדבר כשם שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל על צד החובה להיכן יכול להגיע האדם למצב שאין לו קיום
טהור ואע"פ שלא נתחדש בגופו דבר כך המכוין לבו לטהר בעולם ונהרג .וכל הפרשה מלמדת על התהליך כשאדם
נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות, עומד בתחילת דרכו בחיים הרי שבגלל התנהגות של מה
כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו ב,,מי בכך אבל אם הוא "איננו שומע" ולא מקבל מרות והולך
הדעת'' טהור הרי הוא אומר "וזרקתי עליכם מים טהורים בדרכי לבו ,הרי שהוא מגיע למצב שהוא נעשה לסטים בכח,
וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם", וימות כשעדיין הוא זכאי ,ולא נוהגת בו המדה של "באשר
השם ברחמיו הרבים מכל חטא עון ואשמה יטהרנו אמן. הוא שם".
ומבואר ברמב''ם שטהרת הגוף צריכה כונה ,וטהרת הנפש והתשובה על השאלה השניה "ולמה בא לעולם" ,התשובה
ממדות רעות צריכה מלבד כונה גם דעת והיינו "מי הדעת'', בזה אמורה במה שהבאנו לעיל שהקב"ה פנה אל האדם
שצריך האדם לטבול את נפשו לסור ממעשים רעים ולעסוק דהיינו אל הנפש של האדם שהיא תשלים את האדם השלם
בתורה ובמצוות ולהתנהג כבן תרבות צריך כונה נכונה להופכו מ"עיר פרא" לאדם שלם שדומה לעליון ,וימי
וקבלה חזקה ,אבל להשריש מידות טובות להכיר טובה הנעורים של האדם הם הפרשת דרכים לאיזה כיון הולך ,ולכן
ולהיות נושא בעול עם חבירו ,זו עבודה שצריכה דעת ולא ימי הנעורים הם הימים שיש להשקיע בהם את כל הכוחות
מספיקה כונה בעלמא. והמאמצים כדי לעלות על דרך הפרושים" ,פרושים תהיו" -
ת''ח תהיו ,וכשעולה על הדרך בכיוון הנכון ,יש לומר עליו
ואת החילוק בין כונה לדעת מצינו לגבי קנינים ,שקנין בעי
שהוא כבר קדוש בכח שהרי מדה טובה מרובה ממידת
כונת המעשה ודעת לקנות ,ולקטן יש כונת המעשה ולכן
פורעניות.
מהני דעת אחרת מקנה אבל לקנות מציאה אינו יכול ,שדעת
של קנינים אין לו ,וה''נ כאן מבואר שיש חילוק בין כונה הבה נתבונן בדברי הרמב"ם סוף הלכות טומאת אוכלין וז''ל:
לדעת ,לענין תיקון גופו מהני כונה ,ולענין תיקון נפשו בעינן אע"פ שמותר לאכול אוכלין טמאין ולשתות משקין טמאים,
שיטבול במי הדעת דוקא. חסידים הראשונים היו אוכלין חולין בטהרה ונזהרין מן
הטומאות כולן כל ימיהם ,והן הנקראים "פרושים" ,ודבר זה
וא''כ למדנו את דרך העבודה המוטלת עלינו ,דבר ראשון
קדושה יתירה היא ודרך חסידות שיהיה נבדל אדם ופורש
"פרושים תהיו" -ת''ח תהיו ,דהיינו ההבדלות מהרחוב
משאר העם ולא יגע בהם ולא יאכל וישתה עמהם
דוגמת ההבדלות שהיתה בשעתה מהעמי הארץ ,ועי"ז נוכל
שהפרישות מביאה לידי טהרת הגוף ממעשים הרעים',
לטהר את גופינו ממעשים רעים ,שכל זמן שהשפעת הרחוב
וטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש מן הדעות הרעות,
קיימת א''א לטהר הגוף ממעשים רעים ,וטהרת הגוף נעשית
[וכונת הרמב''ם במש''כ "דעות רעות" היינו על מדות עיין
ע"י כונה ,דהיינו כונה והסכמה לקבל לנהוג בחבירות
ברמב''ם הל' תשובה פ''ז ה"ג "אל תאמר שאין תשובה אלא
ולהתנהג כת''ח ,ואז אפשר להגיע לטהרת הנפש ממדות
מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות וגזל וגניבה אלא כשם
רעות וזאת ע''י כונה וטבילה במי הדעת כמש''כ הרמב''ם
שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש ,,בדעות רעות
שלענין השרשת מדות טובות צריך בחינה של "דעת" ולא
שיש לו'' ולשוב מן ,,הכעס ומן האיבה ומן הקנאה'' ומן
מספיקה כונה בעלמא ,ואז אפשר להגיע להדמות בשכינה
ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא
שהיא השלימות היותר אפשרית שיש לאדם.
בהן מן הכל צריך לחזור בתשובה ואלו העונות קשים מאותן
"השם ברחמיו הרבים ,מכל חטא עון ואשמה יטהרנו אמן". שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא
לפרוש מהם וכן הוא אומר יעזוב רשע וגו' :ומבואר להדיא
