gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניתן לקבל את העלון כל שבוע‬ ‫במייל‪0527615936b@gmail.com :‬‬ ‫מאורות השבת‬ ‫להערות והארות‪:‬‬ ‫‪0527615936b@gmail.com‬‬ ‫מתקבלות‬ ‫•מן הפרשה‬ ‫עבודות הקלדה ועימוד‬ ‫•מן המדרש‬ ‫ב'מכון התורני'‬ ‫רחוב האומן ‪ 27‬ירושלים‪.‬‬ ‫שע"י המכון התורני ירושלים‬ ‫טל‪0533194867 :‬‬ ‫כי תבא ‪ -‬תשפ"ו | גליון ‪ | 229‬הפקה ועריכה‪ :‬הרב נעם יעקובי שליט"א וצוות המכון התורני‬ ‫"ּו � ְְּׁש ַַמ ְְרֶּת�ֶ ם ֶֶאת ִּד�ִ ְבְ ֵֵרי ַַה ְ �ְּב ִִרית ַַה �ֹּזֹאת ַוַ ֲעֲ ִׂש�ִ ֶיֶתם ֹא ָָֹתם ְלְ ַַמ ַַען �ַַּתְׂש�ְ ִ�ִּכיל ּּו‬ ‫"ְוְ ָׂש�ָ ַַמ ְְח �ָָּת ְְבָכָ ל ַַה ּּטֹוֹ ב" (דברים כו‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫ֵֵאת ָָּכ� ל ֲֲא � ֶֶׁשר �ַַּתֲעֲ ׂשׂ ּוּן" (דברים כט‪ ,‬ח) ‪ -‬אף המעשים הגשמיים ניתנים‬ ‫עיין ב"אור החיים הקדוש"‪ :‬׳אין טוב אלא תורה'‪,‬‬ ‫להתעלות‪ ,‬באופן שיהיו קשורים לרוחניות – "למען תשכילו" ‪-‬‬ ‫שיהפכו להיות שכליים למרות היותם ארציים וגשמיים – "את כל‬ ‫מן הפרשה‬ ‫אילו היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב‬ ‫(דודאים בשדה ‪ -‬רבי ראובן מז׳רנובצה)‬ ‫אשר תעשון"‪.‬‬ ‫התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה‪ ,‬ולא‬ ‫יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה‪ ,‬כי‬ ‫לא להרפות ידיים מתפילה‬ ‫התורה כוללת כל הטובות שבעולם׳‪.‬‬ ‫יֶהם ָָּכ� ל ַַה ּּיֹוֹ ם ְוְ ֵֵאין ְלְ ֵֵאל ָיָ ֶֶד ָָך"‪ ,‬דהיינו‬ ‫ֹרֹאֹוֹ ת ְוְ ָכָ לֹוֹ ת ֲֲאֵלֵ ֶ‬ ‫יָך ְנְ ֻֻתִנִ ים ְלְ ַַעם ַַא ֵֵחר ְוְ ֵֵעיֶנֶ ָ‬ ‫יָך ֹרֹאֹוֹ ת ְוְ ָכָ לֹוֹ ת‬ ‫יָך ּו ְְּבֹנ ֶֶֹת ָ‬ ‫" ָָּב� ֶנֶ ָ‬ ‫ורומזת זאת לנו התורה פה דווקא‪ ,‬לומר דכשהאדם‬ ‫שבניהם ובנותיהם יפלו בשבי ביד זרים ולא יהיה‬ ‫ָ‬ ‫ּ‬ ‫יֶהם ָָּכ� ל ַַהּיֹוֹ ם ְוְ ֵֵאין ְלְ ֵֵאל ָיָ ֶֶדָך" (דברים כח‪ ,‬לב)‪.‬‬ ‫ֲֲאֵלֵ ֶ‬ ‫בשיא השמחה של ׳ברנה יקצורו׳‪ ,‬דווקא אז יזכור‬ ‫בכח ידם להלחם עם שוביהם ולהצילם‪ ,‬אבל‬ ‫כאשר איש יהודי נכשל בעוון כלשהו חלילה‪ ,‬הרי‬ ‫שהכל הבל ורעות רוח‪ ,‬ואין טוב אלא תורה!‬ ‫בתרגום יונתן פירש ׳ ְְּב� ֵנֵ יכֹוֹ ן ּו ְְּבָנָ ֵֵתיכֹוֹ ן ְְמ ִִס ִיִרין ְלְ ַַעם‬ ‫לאחר המעשה מתעוררת בו הנקודה הפנימית‪,‬‬ ‫(רבי יוסף צבי הלוי דינר ראב"ד לונדון)‬ ‫‬ ‫ִִחילֹוֹ ֵנֵ י [לעם זר] ְוְ ֵֵעיֵנֵ יכֹוֹ ן ַַח ְְמָיָ ין ְוְ ַַח � ְְׁשָכָ ן ֲֲעֵלֵ יהֹוֹ ן ָָּכ� ל‬ ‫ועולים בלבו הרהורי תשובה ומחשבות חרטה על‬ ‫*‬ ‫יֹוֹ ָָמא [ועיניכם רואות וחושכות עליהם כל היום ‪-‬‬ ‫אשר כשל והמרה דבר ה׳ ועשה את אשר לא ייעשה‪,‬‬ ‫'שמעתי בילדותי מאבא מארי זללה״ה שהמליץ‬ ‫מפרש "וכלות" לשון חושך‪ ,‬וכן על הכתוב "כליון‬ ‫ברם מכשול אחד גדול עומד לנגדו והוא המונע את‬ ‫אומרו בסדר תפלת שבת ׳כולם ישבעו ויתענגו‬ ‫עינים" (פסוק סה) מתרגם ׳חשכות עינין' (וכ״ה באונקלוס שם‪,‬‬ ‫בני אדם מן התשובה בפועל‪ ,‬וזהו מחשבת היאוש‬ ‫מטובך'‪ ,‬שמה שיהיה התענוג גם לאחר שישבע‬ ‫וכן בויקרא כר טז)] ְוְ ֵלֵ ית ִִּב� ֵיֵדיכֹוֹ ן ָָע ְְב ִִדין ָָט ְְבָיָ ן ְְד ִִתיתֹוֹ ְְק ָָפן‬ ‫הבאה אל האיש המתעורר ומתדפק על דלתי‬ ‫הוא רק מהתורה שהיא הטוב האמתי שאמרו אין‬ ‫ְיְ ֵֵדיכֹוֹ ן ִִּב� ְְצלֹוֹ ֳֳק ָָדם ְיְ ָיָ ֲֲאבּוּכֹוֹ ן ְְד ִִב � ְְׁש ַַמָיָ א ְְדִיִ ְְפרֹוֹ ק ַיַ ְְתכֹוֹ ן'‬ ‫התשובה ועוצרת בעדו לאמור‪ ,‬וכי תעלה על דעתך‬ ‫[ואין בידכם מעשים טובים שתחזקנה ידיכם‬ ‫שלאחר כל חטאיך ופשעיך המרובים עדיין יש לאל‬ ‫טוב אלא תורה‪ ,‬שכל מה שימלא נפשו‪ ,‬יתוסף‬ ‫יותר חשקו להשיג ביותר!' (ביאור רבי יוסף זכריה שטרן‬ ‫בתפילה לפני ה׳ אביכם שבשמים שיושיע אתכם]‪,‬‬ ‫ידך לחזור בתשובה‪ ,‬וכי סבור אתה שעדיין בכחך‬ ‫דהיינו שאין הכוונה כאן רק לחוסר יכולת גשמית‬ ‫לעזוב את דרכיך הרעים ומעשיך המקולקלים‪,‬‬ ‫משוואלי‪ ,‬בעל 'זכר ליוסף' ‪ ,‬על שיר השירים)‬ ‫אלא בעיקר לחוסר יכולת רוחנית‪ ,‬דהיינו שמחמת‬ ‫וכהנה וכהנה דברים המרפים את רוחו ומאבדים‬ ‫*‬ ‫מיעוט מעשיהם הטובים ירגישו אזלת ידים ורפיון‬ ‫את תקוותו‪ ,‬וזהו שורש פורה ראש ולענה שלא‬ ‫"ִּכי ֶלֶ ַַקח טֹוֹ ב ָנָ ַַת �ִִּתי‬ ‫'אין טוב אלא תורה שנאמר ִ�‬ ‫לב מלהתפלל אל ה׳ ולבקש מלפניו שיושיעם‬ ‫יתאמץ עוד להתרומם ממצבו ולתקן את מעשיו‬ ‫ָלָ ֶכֶ ם" (משלי ד‪ ,‬ב)‪ ,‬לפיכך משה מזהיר את ישראל‬ ‫מצרתם‪ ,‬הרי שזוהי חלק מצרת התוכחה‪ ,‬שירפו‬ ‫ולשוב אל האלוקים כבראשונה‪.‬‬ ‫ֵּׂשר �ְְּת ַַע � ֵ �‬ ‫ֵּׂשר" (דברים יד‪ ,‬כב) (ילקוט ראה)‪ .‬ותמוה‪.‬‬ ‫"ַע � ֵ �‬ ‫ַ‬ ‫ידיהם מן התפילה ומתוך כך תימנע מהם הישועה‪.‬‬ ‫ודא עקא‪ ,‬שלא זו בלבד שהיצר מרפה רוחו של‬ ‫אולם מבואר הדבר בדברי חז״ל בכמה מקומות‪,‬‬ ‫ובספר "אמרי שפר" הוסיף שאפשר להכניס דברים‬ ‫אדם מלהתחזק ולהתאמץ במעלות העבודה‪ ,‬אלא‬ ‫שהמחזיק לומדי תורה נוטל מחלקו בתורתו בעולם‬ ‫אלו במשמעות לשון הפסוק עצמו‪ ,‬שזהו מה‬ ‫גם מכניס בלבו שיתייאש מכל וכל בכדי שאף לא‬ ‫הזה ובעולם הבא‪ ,‬ולכן מה מאושר האיש הזוכה‬ ‫שמסיים "ואין לאל ידיך" שאין הכוונה רק כמשמעו‬ ‫יהין להתפלל על כך‪ ,‬ומתוך כך יהיה האדם שרוי‬ ‫לשני שולחנות‪ ,‬כי אז תורתו דיליה הוא ואין לזולתו‬ ‫הפשוט מלשון ׳כח ויכולת׳ וכלומר שלא יהיה לך‬ ‫בחושך של ענן וערפל ולא ימצא שום עצה ותקוה‬ ‫חלק בה‪[ .‬ויש להמליץ ע״ז גירסא הישנה בפ״ג‬ ‫שום כח ויכולת להצילם‪ ,‬אלא יש לפרשו שהוא שם‬ ‫לנפשו‪ ,‬ובזה יוכל היצר לגררו עוד במצולות החטא‬ ‫דאבות ׳מעשרות סייג לתורה' על פי מה שאמרו‬ ‫קודש וכלומר שהגם שבניך ובנותיך נתונים בצרה‬ ‫ולהורידו מטה מטה רחמנא לישזבן‪.‬‬ ‫עשר בשביל שתתעשר‪ ,‬ואם כן סייג לתורתו הוא‬ ‫ובשביה בידי זרים אבל בכל זאת אין אתה פורש‬ ‫אמנם זאת היא העבודה המוטלת על האדם‪ ,‬לחזק‬ ‫המעשרות‪ ,‬לבל יאכלו אחרים חילו]‪.‬‬ ‫לאלוקים את ידיך בתפילה‪.‬‬ ‫ולהתחזק ולעמוד בכל עוז כנגד מחשבה רעה‬ ‫יש לידע ולהאמין‪ ,‬שמחשבה של יאוש המעכבת‬ ‫זו‪ ,‬לא להיכנע להרהורי הייאוש חס ושלום‪ ,‬אלא‬ ‫וזו כוונת המדרש‪ ,‬דקשה לו מה שכתוב "ושמחת‬ ‫את האדם מלהתפלל אל ה׳ לנוכח מצבו השפל‪,‬‬ ‫לבקש עצות ותחבולות איך להתעלות ולהתרומם‬ ‫בכל הטוב"‪ ,‬שבאמת אין טוב אמיתי בעוה״ז כלל‪,‬‬ ‫הינה טעות גדולה ועצומה שאין לה שום שחר‪,‬‬ ‫משפל מצבו‪ ,‬ולכל הפחות ישא עין למרומים‬ ‫וכל שכן שמחה 'בכל הטוב'‪ ,‬ומה הוא‪ ,‬ולזאת‬ ‫והיא איננה אלא עצת היצר איוולת ומאוסה‪ ,‬שכל‬ ‫בתפילה ובתחנונים שיעמוד לימין אביון ויושיעו‬ ‫דרש 'אין טוב אלא תורה'‪ ,‬והיינו באופן שישמור‬ ‫מטרתה אחת לקעקע את מצות התשובה מלבו‬ ‫משופטי נפשו‪.‬‬ ‫מעשרותיו שנים כתקונם‪ ,‬שיקויים בו "עשר‬ ‫ולמנוע ממנו לתקן את מעשיו ולחזור אל הדרך‬ ‫וצרה זו צרת הייאוש רמז לנו הכתוב בפסוקי‬ ‫תעשר" בשביל שיתעשר וכשילמוד לעצמו‪ ,‬או אז‬ ‫(משחת שמן – רבי חיים שאול קויפמאן)‬ ‫הישרה‪.‬‬ ‫יָך ְנְ ֻֻתִנִ ים ְלְ ַַעם ַַא ֵֵחר ְוְ ֵֵעיֶנֶ ָ‬ ‫יָך‬ ‫יָך ּו ְְּבֹנ ֶֶֹת ָ‬ ‫התוכחה כאן " ָָּב� ֶנֶ ָ‬ ‫יקויים בו לבדו "ושמחת בכל הטוב" ולא יחסר לו‬ ‫לעולמו כלום‪.‬‬ ‫חסד על פי תורה‬ ‫ואולי הוא בכלל מה שאמרו חז״ל 'אשרי מי שבא‬ ‫לכאן ותלמודו בידו'‪ ,‬ולא ביד אחרים!‬ ‫ציותה אותנו על סתם חסד‪ ,‬על חסד שעושה האדם‬ ‫יְמ ָָך ה' לֹוֹ ְלְ ַַעם ָָקדֹוֹ ׁשׁ ַַּכ� ֲֲא � ֶֶׁשר ִנִ � ְְׁש ַַּב� ע ָלָ ְְך ִִּכ� י ִִת � ְְׁשֹמֹר‬ ‫"ְיְ ִִק ְ‬ ‫(מתוך הסכמת האדר"ת לספר 'בכורי שלמה' ‪ ,‬פיעטרקוב תרנ"ד)‬ ‫כי טבעו הוא לעשות חסד‪ .‬התורה ציותה אותנו על‬ ‫יָך ְוְ ָָהַלַ ְכְ ָּת�ָ ִִּב� ְְד ָָרָכָ יו" (דברים כח‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫ֶֶאת ִִמ ְְצֹוֹ ת ה' ֱֱאֹל ֶֶֹה ָ‬ ‫*‬ ‫חסד כפי דרכי התורה‪ ,‬בדרכיו של הקב״ה‪.‬‬ ‫כתב בספר החינוך‪ :‬שנצטוינו לעשות כל מעשינו‬ ‫ָ‬ ‫�‬ ‫הנה כתוב בתהלים "טֹוֹ ב ִלִ י תֹוֹ ַַרת ִִּפיָך ֵֵמ ַַאְלְ ֵֵפי ָזָ ָָהב‬ ‫איתא בחז״ל (ילקוט שמעוני שמואל רמז קכא)‪' ,‬אמר רבי יהושע‬ ‫בדרך היושר והטוב בכל כוחנו‪ ,‬ולהטות כל דברינו‬ ‫בן לוי‪ ,‬כל שהוא רחמן על אכזרים‪ ,‬לסוף נעשה‬ ‫אשר בינינו ובין זולתנו על דרך החסד והרחמים‪,‬‬ ‫ָוָ ָכָ ֶֶסף" (קי״ט ע״ב)‪ ,‬ותמוה‪ ,‬שאם הפסוק מדבר מסתם‬ ‫אכזר על רחמנים'‪ .‬כשאדם מנסה לעשות חסד על‬ ‫כאשר ידענו מתורתנו שזהו דרך השם‪ ,‬וזה חפצו‬ ‫זהב וכסף‪ ,‬מה הקשר ומה הדמיון בין זה לתורה‪,‬‬ ‫פי רגשותיו הטבעיים‪ ,‬שלא על פי תורה‪ ,‬יכול הוא‬ ‫מבריותיו למען יזכו לטובו‪ ,‬כי חפץ חסד הוא‪ .‬ועל‬ ‫ופשיטא שטוב לי התורה‪ ,‬ומאי קמ״ל‪.‬‬ ‫לטעות‪ ,‬להפוך הכל‪ ,‬כאן רחמנות ושם אכזריות‪,‬‬ ‫זה נאמר "והלכת בדרכיו"‪ ,‬עכ״ד‪.‬‬ ‫אלא הכוונה כאן על כסף וזהב שבתורה‪ ,‬על‬ ‫ולהחריב את העולם‪ .‬אבל כשהוא הולך על פי‬ ‫בפסוק זה‪ ,‬ציותה אותנו התורה ללכת בדרכי החסד‬ ‫החידושים הציצים ופרחים‪ ,‬ועל זה נאמר "טוב‬ ‫תורה‪ ,‬הרי זה סוג אחר של חסד‪ ,‬התורה מלמדת‬ ‫של הקב״ה‪ .‬ישנם הרבה אנשים‪ ,‬גם בין אומות‬ ‫לי תורת פיך"‪ ,‬טוב לי הפשט של הגמרא עצמה‪,‬‬ ‫אותו מה ראוי ומה לא ראוי‪.‬‬ ‫העולם‪ ,‬שרוצים לעשות חסד‪ ,‬אולם התורה לא‬ ‫החביבות של הגמרא עצמה יותר מ׳תורידיק׳ זהב‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ יככ [עמ' ‪]1‬‬ ‫דרגת ההטבה לזולת על פי חסד של תורה היא בממדים לאנשים השבורים‪' :‬אתם תעברו את זה'‪.‬‬ ‫ו׳תורדיק׳ כסף‪ ...‬כן פירש הגאון רבי‬ ‫שהשכל האנושי הרגיל לא יגיע אליהם‪ .‬הגמרא בברכות ה"חובת הלבבות" בשער הבחינה (פרק ה) מסביר שחסד‬ ‫שמואל אויערבך זצ"ל‪.‬‬ ‫נח‪ ,‬ב מספרת על רב חנא בר חנילאי שלא היה מוציא גדול עשה עמנו הקב״ה כשיצר את מדת השכחה‪ ,‬גזרה‬ ‫את ידו מכיסו‪ ,‬משום דסבר‪ ,‬דילמא אתי עני בן טובים‪ ,‬על המת שישתכח מן הלב‪ ,‬ל ּּו לא היינו שוכחים‪ ,‬אזי היו‬ ‫והגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל פירש‪,‬‬ ‫ואדמטו לכיסא קא מכסיף‪ .‬כדי למנוע מהעני תוספת כל צרותינו נזכרות לנו תמיד‪ ,‬כל ימינו היו מלאים צער‬ ‫דהנה מי שיש לו הרבה כסף‪ ,‬הוא יכול‬ ‫מועטת זו של בושה היתה ידו תמיד בכיסו‪ .‬הרגשה כזו ואנחה‪ ,‬ולא היה באפשרותנו לסבול מעמסה זו‪ .‬יצר‬ ‫לזכות להחזיק תורה ולזכות לאותו‬ ‫אפשרית רק כאשר הולכים על פי חסד של תורה! רק עם הרבש״ע את כח השכחה‪ ,‬וכך שוכחים אנו את סבלותינו‬ ‫העולם הבא בה יזכה התלמיד חכם‪,‬‬ ‫חסד של תורה אפשר להרגיש את רגשי הזולת ולחפש וממשיכים לחיות‪ ,‬השכחה היא חסד ה׳! ובזה ניחם רבי‬ ‫אבל מכל מקום איזה עולם הזה יהיה‬ ‫יוחנן את ההורים השבורים‪ ,‬הוא הראה להם שבסופו של‬ ‫עצות למנוע צערו ועגמת נפשו‪.‬‬ ‫לו אם אינו לומד‪.‬‬ ‫הגמרא שם מספרת עוד על רב חנא בר חנילאי‪ ,‬שהיו דבר החיים ממשיכים‪ ,‬גזרה על המת שישתכח מן הלב‪,‬‬ ‫וזהו "טוב לי תורת פיך" ‪ -‬שאני לומד‬ ‫לביתו פתחים מארבע רוחות‪ ,‬וכמו שהיה באהלו של והם יוכלו לשוב להתהלך בארצות החיים‪.‬‬ ‫בעצמי‪ ,‬מאלפי זהב וכסף של המחזיק‬ ‫אברהם אבינו (בראשית רבה מח‪ ,‬ט)‪ ,‬כדי שהעני הבא אליו לא אבל מה עם רבי יוחנן בעצמו?! הבה נתבונן בפעולת ר׳‬ ‫(ארזי הלבנון)‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫יצטרך ללכת הליכה יתירה‪ .‬רואים מזה איך התורה דורשת יוחנן‪ ,‬מדוע לא רצה רבי יוחנן לשכוח את אסונו? איך‬ ‫נושא אדם את העצם של בנו העשירי שנפטר על פניו וחי‬ ‫להכנס להרגשותיו של הזולת‪.‬‬ ‫*‬ ‫הגמרא בברכות (ה‪ ,‬ב) מספרת שרבי יוחנן אמר‪' :‬דין גרמא כל העת עם אסונו? רבי יוחנן לא שכח את בניו שנפטרו‬ ‫"ֶאת ה' ֶֶה ֱֱא ַַמ ְְר �ָָּת ַַה ּּיֹוֹ ם ִלִ ְְהיֹוֹ ת ְלְ ָָך‬ ‫ֶ‬ ‫דעשיראה ביר' (זה עצם של בני העשירי)‪ .‬ופירש רש״י שלרבי יוחנן ולא רצה לשכוח מהם‪ ,‬וכל כך למה? כדי שיוכל לגמול‬ ‫ֵלֵ אֹל ִִֹהים ְוְ ָלָ ֶלֶ ֶכֶ ת ִִּב� ְְד ָָרָכָ יו ְוְ ִלִ � ְְׁשֹמֹר ֻֻח ָָּק� יו‬ ‫היו עשרה בנים שמתו בחייו רח״ל‪ ,‬והיה רבי יוחנן נושא חסד ולנחם אחרים! לפי דעתנו די היה לו לרבי יוחנן‬ ‫ּו ִִּמְצְ ֹוֹ ָָתיו ּו ִִּמ � ְְׁשָּפ� ָ ָָטיו ְוְ ִלִ � ְְׁשֹמ ַַֹע ְְּב� ֹקֹלֹוֹ ‪ַ ,‬וַ ה'‬ ‫עמו עצם אחת שנשארה מהבן העשירי‪ .‬רבנו נסים גאון לומר לאותם אבלים שבא לנחמם‪ ,‬שלו עצמו מתו כבר‬ ‫ֶֶה ֱֱא ִִמ ְיְר ָָך ַַה ּּיֹוֹ ם ִלִ ְְהיֹוֹ ת לֹוֹ ְלְ ַַעם ְְסֻגֻ ָָּל� ה‬ ‫שם מביא שבנו העשירי הזה נפל לא עלינו לתוך יורה עשר בנים והוא ממשיך בכל זאת את חייו‪ ,‬זה יספיק כדי‬ ‫ַַּכ� ֲֲא � ֶֶׁשר ִּד�ִ ֶֶּב� ר ָלָ ְְך ְוְ ִלִ � ְְׁשֹמֹר ָָּכ� ל ִִמְצְ ֹוֹ ָָתיו"‬ ‫גדולה שהיתה רותחת ריתוח קשה וחזק ונמס בשרו ונמק לנחם אותם‪ ,‬כשיראו שישנה יכולת להמשיך את החיים‬ ‫(דברים כו‪ ,‬יז‪-‬יח)‪.‬‬ ‫גם אם מת בן רח״ל‪ .‬אבל רבי יוחנן ידע‪ ,‬שכאשר הוא‬ ‫שם‪ ,‬ונטל רבי יוחנן אצבע קטנה שלו וצררה בסדינו‪.‬‬ ‫"את ה' האמרת‪ ...‬וה׳ האמירך"‪ .‬כל‬ ‫בשביל מה נטל עמו רבי יוחנן את העצם? בתוספות ורבינו מראה את העצם הקטנה של בנו העשירי שמת בכזו‬ ‫דבר שנתחדש אצל תלמיד חכם‪,‬‬ ‫נסים גאון כתוב שרבי יוחנן היה נושא עמו את העצם מיתה משונה ‪ -‬תהיה לכך השפעה יותר חזקה‪ ,‬והאבלים‬ ‫הקב״ה יושב בישיבה של מעלה‬ ‫כדי לנחם אנשים שמת להם בנם בחייהם‪ ,‬והם ‪ -‬ההורים יתנחמו ויתחזקו יותר‪ ,‬וכדי לנחם את האבלים בשלימות‪,‬‬ ‫ואומר‪ ,‬תא חזי‪ ,‬בני זה כך הוא אומר‪,‬‬ ‫‪ -‬שבורים עד דכא‪ .‬כאשר קורה ח״ו לאנשים אסון כזה‪ ,‬צרר את העצם הקטנה בסדינו‪ ,‬אע״פ שלו עצמו גרם‬ ‫ושוב נותן בו דעה ומחדש דבר אחר‬ ‫חושבים הם שאי אפשר להמשיך לחיות‪ .‬אמר להם רבי הדבר רוב צער ויגון על מיתת בנו‪ .‬זהו 'חסד של תורה'‪,‬‬ ‫ואומרו בשמו‪ .‬והיינו "את ה׳ האמרת"‬ ‫יוחנן‪' :‬אבות יקרים‪ ,‬אמהות יקרות‪ ,‬עליכם לדעת שאני כך התנהגו חז״ל הקדושים‪ ,‬ואין אנו יכולים להשיג עוצם‬ ‫‪ -‬שעשית אותו ׳אומר' דבר בשם‬ ‫אבדתי לא רק בן אחד‪ ,‬ולא שנים‪ ,‬אלא עשרה ילדים קדושתם!‬ ‫(יראה ודעת ‪ -‬רבי יהודה זאב הלוי סגל)‬ ‫אבדתי‪ ,‬והנה רואים אתם שאני חי'‪ .‬רבי יוחנן היה אומר ‬ ‫אמרו‪" ,‬וה׳ האמירך" שתאמר אתה‬ ‫חדושי תורה‪ ,‬ושוב יאמר ה׳‪ ,‬ושוב‬ ‫להתעורר ממצות ביכורים להכרת הטוב על הכל‬ ‫תוסיף אתה‪ ,‬והיינו "את ה׳ האמרת‬ ‫יָך ּוְּלְ ֵֵב ֶיֶת ָָך ַַאָּת�ָ ה נותנים הודאה לה׳ גם על מתנת הארץ‪ ,‬על יציאת מצרים‪,‬‬ ‫"ְוְ ָָׂש� ַַמ ְְחָּת�ָ ְְבָכָ ל ַַה ּּטֹוֹ ב ֲֲא � ֶֶׁשר ָנָ ַַתן ְלְ ָָך ה' ֱֱאֹל ֶֶֹה ָ‬ ‫(דרשות חתם סופר)‬ ‫וה׳ האמירך"‪.‬‬ ‫על הברית‪ ,‬על התורה‪ ,‬ועל החיים‪ .‬וגם זה מטעם הנ״ל‪,‬‬ ‫ְוְ ַַהֵּל�ֵ ִוִ י ְוְ ַַה ֵֵּג� ר ֲֲא � ֶֶׁשר ְְּב� ִִק ְְר ֶֶּב� ָָך" (דברים כו‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫*‬ ‫מלשון הפסוק "ושמחת בכל הטוב" משמע‪ ,‬שלאחר שבשעה שהאדם מודה להקב״ה על טובת המזון שאכל‪,‬‬ ‫יְר ָָך" (דברים‬ ‫"ֶאת ה' ֶֶה ֱֱא ַַמ ְְר �ָָּת‪ַ ...‬וַ ה' ֶֶה ֱֱא ִִמ ְ‬ ‫ֶ‬ ‫שהביא את ביכוריו‪ ,‬חייב המביא לזכור את כל הטובות מגלגלים עליו את הכל‪ ,‬והוא מודה גם על כל הטובות‬ ‫כו‪ ,‬יז‪-‬יח)‪.‬‬ ‫שגמל עמו ה׳‪ ,‬ולשמוח גם עליהם‪ ,‬ולא רק על אותם שקיבל‪.‬‬ ‫'יסוד היסודות של דת היהדות‪ ,‬הוא‬ ‫ולימוד חשוב זה נוגע בכל עת‪ ,‬שבאמת כל אחד חייב להכיר‬ ‫הפירות שהביא מהם את הביכורים‪ ,‬וצריך ביאור למה‪.‬‬ ‫לא רק האמונה באחדות הבורא‪ ,‬אלא‬ ‫ונראה לומר בזה שענין הבאת וקריאת הביכורים הוא כמו טובה להקב״ה על כל נשימה ונשימה‪ ,‬אלא שלא בכל עת‬ ‫אף יחודם של כלל ישראל‪ ,‬׳אתה אחד‬ ‫'בנין אב' לאדם‪ .‬שממנו צריך ללמוד להכיר טובה על כל הוא נותן לבו על זה‪ .‬אמנם מכאן יש ללמוד שבשעה שיש‬ ‫עניניו‪ .‬דהיינו שהמביא ביכורים ומכיר טובה להקב״ה על לאדם התעוררות של הכרת הטוב על איזה ענין‪ ,‬יש לו‬ ‫ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד‬ ‫הארץ ועל פירות אלו שניתנו לו‪ ,‬יש לו להתעורר מזה להכיר שזהו 'בנין אב' בשבילו‪ ,‬שממנו יש לו להתעורר‬ ‫בארץ'‪ ,‬כיחודו של זה כך יחודו של זה‪,‬‬ ‫לזכור כל שאר הטובות שהוא מקבל כסדר מאתו ית' להכיר טובה על כל הטובות שהוא מקבל מהקב״ה בכל‬ ‫ומותר ישראל על הגוים הוא כמרחק‬ ‫ולהמשיך להכיר טובה גם עליהן‪ .‬וכיון שהוא מכיר בכל עת‪ ,‬ועליו להודות לה׳ אף על כל נשימה ונשימה‪.‬‬ ‫שמים וארץ‪ ,‬ואיננו רק עוד אומה‪.‬‬ ‫הטובות שקיבל מהקב״ה ומודה לו עליהן‪ ,‬הרי לבו מלא ונראה להוסיף ללמוד מכאן‪ ,‬שלא רק על הטובות שמקבל‬ ‫וזהו טעותם המרה של אנשי‬ ‫שמחה על שזכה לכל הטובות האלו‪ ,‬וזהו "ושמחת בכל האדם עצמו יש לו לשמוח ולהכיר טובה‪ ,‬אלא גם על‬ ‫הממשלה בארץ הקודש‪ ,‬שכופרים‬ ‫הטובות שהקב״ה נותן לבני משפחתו‪ .‬ויש ללמוד זה‬ ‫הטוב"‪.‬‬ ‫ח״ו ביחוד כלל ישראל‪ ,‬ואומרים‬ ‫ולפי זה עולה ביאור נוסף במה שבמקרא ביכורים קוראים מתיבת "ולביתך"‪ ,‬שהפירוש הוא בני משפחתו [כמבואר‬ ‫ככל הגוים בית ישראל‪ ,‬ומזה נובעת‬ ‫את כל הפרשה מ״ארמי אובד אבי" עד "ויתן לנו את בתרגום אונקלוס 'ולאנש ביתך']‪ ,‬דהיינו כשם שהוא מכיר‬ ‫חקיהם של ’מיהו‪-‬יהודי׳ ו׳שירות‬ ‫הארץ"‪ ,‬שלכאורה אין אלו מענין הכרת הטוב על הפירות‪ .‬בכל הטובות שנעשו בשבילו והוא שמח בהן‪ ,‬כך הוא‬ ‫לאומי׳ ועוד‪ ,‬שממקור אחד יהלכו‪:‬‬ ‫אבל לפי זה הדבר פשוט‪ ,‬שהביכורים הם רק ההתחלה מתעורר להכיר את כל הטוב שבני משפחתו מקבלים‪,‬‬ ‫חוסר הכרת מעלת עם ישראל!' (רבי‬ ‫והמעורר להכרת הטוב הכללית‪ ,‬ומזה יבוא אדם להכיר וכיון שהוא אוהב אותם ורוצה בטובתם‪ ,‬ממילא הרי הוא‬ ‫משה פיינשטיין ‪ -‬׳דאס אידישע ווארט׳‪ ,‬כסלו‬ ‫בכל הטובות שקיבל מהקב״ה‪ ,‬מיום לידת כלל ישראל עד שמח גם בהן‪.‬‬ ‫תשל״ב)‬ ‫היום הזה‪ .‬ולכן הוא נותן הודאה על כל הקורות את עם ומי שהוא בעל מדריגה‪ ,‬ישמח גם על הטובות שקיבל‬ ‫*‬ ‫כל אחד מישראל‪ ,‬שהרי כל בני ישראל חשובים בעיניו‬ ‫ישראל‪ ,‬מארמי אובד אבי עד הבאתו את ביכוריו‪.‬‬ ‫" ָָּב� רּו ְְּך ַַא �ָָּתה ָָּב� ִִעיר ּו ָָּברּו ְְּך ַַא �ָָּתה ַַּב� � ָָּׂש� ֶֶדה"‬ ‫ומצינו ענין זה גם בברכת המזון‪ ,‬שעיקרה היא הודאה כבני משפחתו כיון שכולנו בנים לה׳‪ ,‬וממילא יכיר טובה‬ ‫(דברים כח‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫לה׳ והכרת הטוב על המזון שאכלנו‪ ,‬ואף על פי כן בברכה להקב״ה על כל הטוב שגומל עם כל ישראל בכלל ובפרט‪.‬‬ ‫(עץ החיים ‪ -‬רבי חיים מינץ)‬ ‫שניה‪ ,‬קודם שאומרים "על אכילת מזון שאתה זן" וכו׳‪ ,‬‬ ‫הנה כפי חוקי הטבע והתבל‪ ,‬באה‬ ‫הברכה בעיר‪ ,‬על ידי הברכה אשר‬ ‫הבית‪ .‬מהו הטעם בדבר?‬ ‫'אנו אומרים בכל יום קודם התפלה את המזמור‬ ‫שורה בשדה‪ .‬אבל אצלינו עם ישראל‪,‬‬ ‫הביאור בזה‪ ,‬כי טבע האדם שכאשר יש לו דבר‬ ‫רֹוִמ ְְמָך ה'‬ ‫"ִמְזְ מֹור ִִׁשיר ֲֲחֻנֻ ַַּכת ַַה ַַּבִיִ ת ְלְ ָָד ִִוד‪ֲֲ ,‬א ִ‬ ‫(תהלים ל) ִ‬ ‫הוא היפך מזה‪ ,‬אצלנו באה הברכה‬ ‫בהוה‪ ,‬הוא שוכח את העבר [שהיה זמן שלא היה‬ ‫יָתִנִ י ְְוֹלא ִִׂש ַַּמ ְְח ָָּת ֹאְֹיְ ַַבי ִלִ י‪ ,‬ה' ֱֱא ָ‬ ‫ֹלָהי ִִׁשַּו ְְַע ִִּתי‬ ‫ִִּכי ִִדִּלִ ָ‬ ‫בשדה‪ ,‬מן הברכה אשר שורה בעיר‪,‬‬ ‫לו בכדי לשמוח במה שיש לו]‪ ,‬אלא הוא רואה‬ ‫ֵֵאֶלֶ יָך ַַו ִִּת ְְר ָָּפ ֵֵאִנִ י"‪ .‬הנה מזמור זה הוא שיר חנוכת‬ ‫ובאם שאנו חיים בעיר על פי התורה‪,‬‬ ‫ויודע שהוא נמצא במצב מסויים‪ ,‬והוא צריך מצב‬ ‫הבית‪ ,‬ולא הוזכר בו כלל ענין חנוכת הבית‪ ,‬יש בו‬ ‫ואנו מקיימים חוקיה‪ ,‬זוכים אנו‬ ‫טוב יותר‪ ,‬והוא מבקש על זה ושואף לטוב יותר‪,‬‬ ‫הודאה על ישועות‪ ,‬ותפלה‪ ,‬אך לא מענין חנוכת‬ ‫לברכה בשדה! (רבי שמשון רפאל הירש)‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ יככ [עמ' ‪]2‬‬ ‫גדולה יותר ויותר‪.‬‬ ‫וממילא אינו מרגיש כל כך שמחה במה שיש לו‪ .‬אמנם דוד המלך‬ ‫כך צריך להרגיש כל יהודי‪ ,‬לזכור את העבר‪ ,‬מה שהיה חסר‪ ,‬בין‬ ‫הבין‪ ,‬שכאשר עושים חנוכת הבית יש לזכור מה היה העבר‪ ,‬הרי‬ ‫במשפחה ובין בענינים אחרים‪ ,‬וכך לשמוח במה שזכה‪ ,‬ובאופן זה‬ ‫לא תמיד הייתי מלך‪ ,‬ולא תמיד היה לי טוב‪ ,‬וכנזכר "ארוממך ה׳ כי‬ ‫כאשר ה׳ עוזר לו‪ ,‬גם הוא עוזר לאחרים'‪( .‬מחשבת זקנים – מרן הגרא"מ שך זצוק"ל)‬ ‫דליתני וגו׳ שועתי אליך ותרפאני"‪ ,‬ואז השמחה במה שיש לו היא‬ ‫הכרת הטוב‬ ‫הכרת הטוב זה הדבר הראשון שצריכים לדעת בחיים‪ .‬בנות‪ ,‬תלמידות‪ ,‬צריכות לדעת את‬ ‫מי יתנה גודל מדת הכרת הטוב שהיה לרבנו הרב שך זצ"ל‪ ,‬במדה מופלגת ביותר‪ ,‬לכל‬ ‫ענין הכרת הטוב‪ .‬כמה שהרב שך היה מדבר על כך‪ ,‬וכמה הוא עצמו היה מכיר טובה‪ .‬הרי‬ ‫מי שעשה לו איזה טובה‪ .‬ולפנינו כמה עובדות‪:‬‬ ‫המורות‪ ,‬המחנכות‪ ,‬המנהלים‪ ,‬עשרים וארבע שעות ביממה שמחשבותיהם על החינוך‪,‬‬ ‫לאחר הניתוח הקשה שהיה לרבנו בשנת תשל״ב‪ ,‬כבדה עליו הנסיעה מחוץ לעיר‪,‬‬ ‫לקדם כל אחת ואחת‪ ,‬להיטיב לכל אחת ואחת‪ ,‬ולראות בטובת כל אחת ואחת‪ .‬כמה‬ ‫לכן הפסיק לקבל תפקיד של סידור קידושין מחוץ לעיר‪ .‬אך יום אחד התפרסם‬ ‫יגיעות וכמה עמל משקיעים‪" ,‬כל היום חונן ומלוה"‪ ,‬עם כזאת מסירות‪ .‬כמה היה צועק‬ ‫בישיבה שהיום נוסע רבנו לירושלים לסידור קידושין אצל בחור אחד‪ ,‬ונתברר‬ ‫על זה מרן הרב שך‪" :‬הכרת הטוב"! לדעת לא להתרעם‪ ,‬ולא להיות נרגנים‪ ,‬רק להיות‬ ‫שהסיבה לזה היתה‪ ,‬מכיון שאמו של אותו בחור היתה אחות בתפקידה‪ ,‬וכמה פעמים‬ ‫אסירי תודה על כל הטבה‪ ,‬אפילו הקטנה ביותר‪.‬‬ ‫בימי חוליה של הרבנית ע״ה קראו לה באמצע הלילה לטפל ברבנית‪ ,‬ובהכרת הטוב‬ ‫ופעם באה בת אחת אל הראש ישיבה‪ ,‬יש לה תלונות על המורה‪ ,‬אז היא מבינה‬ ‫נסע לירושלים לסידור קידושין‪.‬‬ ‫שהכתובת להתלונן על המורה זה אצל הרב שך‪ ,‬כי הוא קיבל כל אחד בכזה מאור‬ ‫וכן פעם אחת‪ ,‬בראש השנה אחרי התפילה‪ ,‬ראו את רבנו הולך לרחוב רשב״ם‪ ,‬לבית‬ ‫פנים‪ .‬ושפכה את לבה שיש לה רושם שהמורה רודפת אותה וכד'‪ .‬ואמר לה הראש‬ ‫ת״ח אחד שליט״א‪ ,‬לברכו בברכת שנה טובה‪ ,‬כהכרת טובה על זה שאשתו טיפלה‬ ‫ישיבה‪ :‬דבר ראשון צריך לשמוע את שני הצדדים‪ ,‬אני לא יכול לשמוע רק צד‬ ‫ברבנית בימי חוליה‪.‬‬ ‫אחד‪ .‬נשמע אותך ונשמע את המורה‪ .‬אבל חוץ מזה אני רוצה לומר לך‪ :‬את בחורה‬ ‫מישהו בא אל הראש ישיבה מרן הרב שך זצ"ל לבשר שנולד לו בן‪ ,‬ומבקש לכבדו‬ ‫צעירה‪ ,‬ואת צריכה להתחתן‪ ,‬ולבנות בית‪ ,‬ולגדל ילדים‪ ,‬ולהעמיד דורות‪ .‬המידה‬ ‫בסנדקאות‪ .‬השיב לו הראש ישיבה‪ :‬אתה רוצה לגזור את דיני להיות עם הארץ?‬ ‫הזאת‪ ,‬להתלונן‪ ,‬היא מאד מאד גרועה‪ ,‬ותפריע לך במהלך חייך‪ ,‬לא מתלוננים‪ ,‬ולא‬ ‫כמה שנים עוד נשאר לי לחיות‪ ,‬אתה רוצה שכך אגמור את חיי? אמנם כן שיש כאן‬ ‫מחפשים חסרונות באחר‪ ,‬מסתכלים רק כמה טובות המורה מיטיבה ומרעיפה עליך‪.‬‬ ‫עוזרת‪ ,‬שמגיעה פעם בשבוע לעשות נקיון‪ ,‬אני אלמן ואני צריך עזרה‪ ,‬ולכן הייתי‬ ‫כל ביה״ס‪ ,‬כל ההנהלה‪ ,‬כל המחנכות‪ ,‬עומדות לרשותך‪" ,‬בשבילי נברא העולם"‪.‬‬ ‫חייב לנסוע לסנדקאות אצל הנכד שלה‪ ,‬אבל אין לי זמן‪.‬‬ ‫תסתכלי על הצד הזה‪ ,‬ואז תדעי איך להסתכל על הבעל‪ ,‬איך להסתכל על הילדים‪...‬‬ ‫כל ערב יום כיפור היה נוסע לאיזה בית אבות בפרדס כץ‪ ,‬שנמצאת שם אשה חולנית‬ ‫כמובן שהמורה לא באה‪ ,‬והבת לא באה‪ ,‬היא שמעה והיה כדאי לה‪ ,‬מרן האיר לה את‬ ‫זקנה‪ ,‬שטיפלה ברבנית‪ ,‬וחייב לה הכרת הטוב‪ ,‬לאחל לה גמר חתימה טובה‪ ,‬זה‬ ‫החיים‪ ,‬הוא האיר לה את המוח‪ ,‬הוא האיר לה את הלב‪ ,‬הוא עשה אותה למאושרת!‬ ‫חלק מעבודת היום של ערב יום כיפור‪ ,‬והיא חיה מערב יום כיפור לערב יום כיפור‪,‬‬ ‫בינו נא זאת!‬ ‫מביקור של הרב שך לביקור‪ .‬ופעם אמרו את זה לראש ישיבה‪ ,‬ואמר שאם כך‪ ,‬יסע‬ ‫(פניני רבינו האבי עזרי ‪ -‬רבי משה מרדכי שולזינגר)‬ ‫‬ ‫גם בערב פסח‪.‬‬ ‫*‬ ‫יסוד חיוב הכרת הטוב‬ ‫מ‪à‬ית‪) "õ‬משלי יז‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫לא )תמיש( ָתמ‪ָ ָ Łä‬‬ ‫רעה ִ ֵ‬ ‫ט‪õ‬בה ֹ‬ ‫‪ô‬חת ָ‬ ‫רעה ַ ַ‬‫"מ‪Ł‬יב ָ ָ‬ ‫‪ִ ֵ ‬‬ ‫א‪ .‬המקבל טובה מחבירו‪ ,‬חייב להכיר לו טובה‪ ,‬וזהו חיוב גמור ולא רק‬ ‫מבואר בפסוק שאסור להיות כפוי טובה‪.‬‬ ‫מעלה בלבד‪ ,‬וכל הכופר בטובתו של חבירו עובר עבירה ‪.‬‬ ‫מלוה" )משלי כב‪ ,‬ד(‪ .‬כלומר‪ ,‬שהלוה חשוב כאילו הוא‬ ‫לאי‪ֶ ְ ַ Ł‬‬ ‫ל‪õ‬ה ְ ִ‬ ‫"ועבד ֶ‬ ‫‪ְֶֶ ‬‬ ‫ב‪ .‬חובה זו נלמדת מכמה פסוקים בתנ"ך‪:‬‬ ‫העבד של המלוה‪ ,‬וזהו משום שחייב לו הכרת הטוב‪ .‬ומכאן למדו‬ ‫בארצ‪) "õ‬דברים כג‪ ,‬ח(‪ .‬הרי שהזהירה התורה‬ ‫היית ְ ַ ְ‬ ‫מצרי ִ‪é‬י ֵגר ָ ִ ָ‬ ‫תתעב ִ ְ ִ‬‫"לא ְ ַ ֵ‬ ‫‪ֹ ‬‬ ‫האחרונים‪ ,‬שכל המקבל טובה מחבירו חייב לו הכרת הטוב ‪.‬‬ ‫שלא לתעב את המצרים‪ ,‬משום הכרת הטוב שהיינו גרים בארצם‪ ,‬ומכאן‬ ‫למדו רבותינו שחייבים להכיר טובה ‪.‬‬ ‫ג‪ .‬עוד כתבו רבותינו‪ ,‬שהשכל הישר מחייב את האדם להכיר טובה‬ ‫‪à‬דרכיו" )דברים כח‪ ,‬ט(‪ .‬מפסוק זה למדו חז"ל ‪ ‬שהאדם צריך‬ ‫"והלכ‪ָ ָ ְ ִ ô‬‬ ‫‪ָ ְַ ָ ְ ‬‬ ‫לחבירו ‪.‬‬ ‫להתנהג במידותיו של הקב"ה‪ ,‬ומבואר באחרונים שבכלל זה האדם‬ ‫ד‪ .‬מידת הכרת הטוב היא המידה החשובה ביותר במידות הטובות ‪‬‬ ‫מצווה להיות מכיר טובה ‪.‬‬ ‫וכפיות טובה היא המידה הגרועה ביותר במידות הרעות ‪.‬‬ ‫אלהי‪) "ý‬דברים ח‪ ,‬י(‪ .‬ודרשו חז"ל ממה‬‫‪ä‬ברכ‪ֶ ô‬את ה' ֱ ֹ ֶ‬ ‫ו‪ł‬בע‪ָ ְ ַ ֵ ô‬‬ ‫"ואכל‪ָ ְ ָ ָ ְ ô‬‬ ‫‪ְְַָָ ‬‬ ‫ה‪ .‬רבותינו עומדים על כך שחובת הכרת הטוב לחבירו על מה שהיטיב‬ ‫שנאמר "את"‪ ,‬שיש לברך ולהכיר טובה לבעל הבית שסעד אצלו ‪.‬‬ ‫עמו‪ ,‬אינה סותרת את האמונה שהכל בידי שמים ‪.‬‬ ‫ונלמד מזה שיש להכיר טובה לכל מי שמיטיב עמנו‪.‬‬ ‫‪ ‬ספר חרדים פל"ה מצות עשה מדברי קבלה ומדברי סופרים התלויות בלב אות כ"ג‪.‬‬ ‫‪ ‬פרי מגדים אגרות אגרת ד'‪ ,‬שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' ק"ל ושם‬ ‫‪ ‬חובות הלבבות תחילת שער עבודת האלקים‪ ,‬אמונות ודעות מ"ג פ"א‪ ,‬ספר‬ ‫ח"ג סי' קס"ו‪ ,‬וע"ע עיונים סימן א'‪.‬‬ ‫הברית ח"ב מאמר י"ג סופ"ג‪ ,‬הקדמה לספר מעשה ניסים )לבעל נתיבות המשפט(‪.‬‬ ‫‪ ‬בבא קמא צ"ב ע"ב‪ ,‬מורה נבוכים לרמב"ם ח"ג סוף פרק מ"ב‪ ,‬כל בו‬ ‫‪ ‬אברבנאל שמות כ"ט ל"ט‪ ,‬כתב סופר )הובא בשמו בכת"י של תלמידו הגרי"צ‬ ‫סי' קי"ד פ"ב ד"ה כתב הבעל‪ ,‬גור אריה למהר"ל שמות י"ד ז'‪.‬‬ ‫בערנפלד‪ ,‬נדפס בקובץ צפונות י"ט עמ' מ"ח(‪.‬‬ ‫‪ ‬סוטה י"ד‪ ,‬א ועי' רמב"ם סה"מ מ"ע ח'‪.‬‬ ‫‪ ‬משנת רבי אליעזר פ"ז‪ ,‬ספר חסידים סי' תרס"ה‪ ,‬עקידת יצחק תחילת‬ ‫‪ ‬משנה למלך )לר"מ וואלי( פר' שופטים על הפסוק "וזה יהיה משפט"‪,‬‬ ‫פר' כי תשא‪ ,‬מצודת דוד לרדב"ז מצוה תקע"ז‪ ,‬אברבנאל שמות כ"ט ל"ט‪,‬‬ ‫חורב )לרש"ר הירש( עמ' ‪ ,633‬ועי' תנא דבי אליהו רבא פרק י"ח‪ ,‬ותומר‬ ‫וע"ע ספר החינוך מצוה ל"ג‪ ,‬וצפנת פענח למהרי"ט פר' כי תבוא דרוש א'‪.‬‬ ‫דבורה פ"א‪ ,‬ופלא יועץ ערך כפוי טוב‪.‬‬ ‫‪ ‬בירת מגדל עז )לגר"י עמדין(‪ ,‬בית המדות עליית הבטחון פ"ד ח"א‪ ,‬ועי'‬ ‫‪ ‬עי' רוקח בהקדמה להלכות ברכות‪ ,‬ומנהיג הל' סעודה ט"ז‪ ,‬וסמ"ג עשה‬ ‫חובות הלבבות שער הבטחון פ"ד פירוש החלק השלישי‪ ,‬ושפתי חיים‬ ‫כ"ז‪ ,‬ואבודרהם הל' ברכת המזון‪ ,‬וסמ"ק מצוריך מצוה ק"ט אות מ"ח‪,‬‬ ‫מתוך ספר "הכרת הטוב כהלכה"‬ ‫מידות ועבודת ה' ח"א עמ' שמ"ח‪.‬‬ ‫וחזקוני דברים ח' י'‪ ,‬וכל בו סי' כ"ה‪ ,‬וע"ע אליה רבה סי' ר"א ס"ק ב'‪.‬‬ ‫להרב דניאל היימן‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ יככ [עמ' ‪]3‬‬ ‫מן המדרש‬ ‫מדרש רבה כי תבא ז‪ ,‬ג‬ ‫עליוֹ ן ‪‬על ּ‪‬כל גּ וֹ ‪‬יי‬ ‫א‪‬הי‪  ‬‬ ‫נתנ‪ ‬ה' ‪ ‬‬ ‫א‪‬הי‪ ‬וגו' וּ ‪  ‬‬ ‫שמוֹ ‪‬ע ּ‪‬ת ׁ ‪‬ש ‪‬מע ּ‪‬בקוֹ ל ה' ‪ ‬‬ ‫]"והיה ‪‬אם ׁ‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫)שיר‬ ‫מני‪ ‬טוֹ ‪‬בים"‬ ‫"לריח ׁ ‪‬ש ‪ ‬‬ ‫תוב ‪  ‬‬ ‫הכ ּ‬ ‫אמר ‪ּ ‬‬ ‫ש‪ ‬‬‫זהו ׁ‪‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫הארץ" )דברים כח‪ ,‬א([‪ .‬המדרש מביא מאמר על ענין זה שישראל הם עליונים מעל‬ ‫‪ ‬‬ ‫נמש ‪‬לה‬ ‫דברים ‪ ׁ  ‬‬ ‫חמ‪‬ה ‪  ‬‬ ‫אמרי ּ‪‬ב ‪  ‬‬ ‫רב ‪‬נן ‪  ‬‬ ‫השירים א‪ ,‬ג(‪ּ  ,‬‬ ‫שׁמ‪ ,"‬שנמשלה‬ ‫תּוּרק ְ ֶ‬ ‫שׁמן ַ‬‫מני‪ ‬טוֹ ‪‬בים ֶ ֶ‬ ‫"לריח ׁ ‪‬ש ‪ ‬‬ ‫כל האומות‪ .‬זהו שאמר הכתוב ‪  ‬‬ ‫התורה לשמן‪ .‬כדלהלן‪ .‬רבנן אמרי‪ ,‬מצינו כי בחמשה דברים נמשלה התורה‪:‬‬ ‫בש ‪‬מן‪.‬‬ ‫בחלב‪ּ ,‬ו ‪ׁ ‬‬ ‫בש‪ּ ,‬ו ‪  ‬‬ ‫בדּ ‪ׁ ‬‬‫ביין‪ּ ,‬ו ‪ ‬‬‫מים‪ּ ,‬ו ‪  ‬‬ ‫התוֹ ‪‬רה‪ּ ,‬ב ‪ ‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫במים‪ ,‬וביין‪ ,‬ובדבש‪ ,‬ובחלב‪ ,‬ובשמן‪.‬‬ ‫למ ‪‬ים" )ישעיה נה ‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫לכו ‪ּ ‬‬ ‫צמא ‪ּ ‬‬ ‫מים ‪‬מנּ‪ ‬ין "הוֹ י ּ‪‬כל ‪ ‬‬ ‫ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫ומבאר המדרש היכן נמצא בפסוקים שנמשלה התורה לדברים אלו‪ :‬במים מנין‬ ‫מסכתי" )משלי ט‪,‬‬ ‫יין ‪ּ   ‬‬ ‫תו ּ‪‬ב‪ ‬‬ ‫"ו ׁ ‪‬ש ּ‬ ‫אמר ּ‬ ‫שנּ‪  ‬‬ ‫ּ‪‬ב ‪ ‬יין ‪‬מנּ‪ ‬ין‪ׁ ,‬‬ ‫למ ‪‬ים"‪ ,‬והכוונה על התורה‪ .‬ביין‬ ‫צמא ‪‬לכוּ ‪ּ ‬‬ ‫שנמשלו להם התורה‪ ,‬שכן נאמר "הוֹ י ּ‪‬כל ‪ ‬‬ ‫וחלב ּ‪‬ת ‪‬חת‬ ‫בש ‪  ‬‬ ‫"דּ ‪ׁ ‬‬‫בחלב ‪‬מנּ‪ ‬ין‪ ,‬‬ ‫דבש ּו ‪  ‬‬ ‫ה(‪ּ .‬ב ‪ׁ  ‬‬ ‫מסכתי" ]בואו ואכלו‬‫יין ‪ּ   ‬‬‫בלחמי וּ ׁ ‪‬שתוּ ּ‪‬ב‪ ‬‬ ‫לחמוּ ְ ַ ֲ ִ‬‫"לכוּ ַ ֲ‬ ‫מנין שנמשלה לו התורה‪ ,‬שנאמר ְ‬ ‫אמר‬ ‫שנּ‪  ‬‬ ‫ש ‪‬מן ‪‬מנּ‪ ‬ין‪ׁ ,‬‬ ‫לשוֹ ‪‬נ‪) "‬שיר השירים ד‪ ,‬יא(‪ׁ .‬‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫בלחמי ושתו היין אשר מזגתי אני[‪ .‬והוא לשון מליצה לומר‪ ,‬הלא חכמת התורה היא‬ ‫נחמדת מאירת עינים וחוננת דעת להוגים בה‪ ,‬וכאילו מכרזת ואומרת כל הרוצה‬ ‫ה‪‬מן ‪‬ה‪ּ ‬זה‬ ‫"ש ‪‬מן ּת ּו‪‬רק ׁ ‪‬ש ‪‬מ‪) "‬שם‪ ,‬א‪ ,‬ג(‪ ,‬מה ‪  ‬‬ ‫ׁ‪‬‬ ‫בש ‪  ‬‬ ‫וחלב‬ ‫"ד ‪ׁ ‬‬ ‫ללמוד יבוא וילמוד‪ .‬בדבש ובחלב מנין שנמשלה להם התורה‪ ,‬שנאמר ‪ּ ‬‬ ‫אדם‬ ‫ברי תוֹ ‪‬רה‪  ,‬‬ ‫חלתוֹ ‪‬מר ‪‬וסוֹ פוֹ ‪‬מתוֹ ק‪ּ ,‬כ‪ ‬הן ‪‬דּ ‪ ‬‬ ‫ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫"ש ‪‬מן ּתוּ ‪‬רק ׁ ‪‬ש ‪‬מ‪."‬‬ ‫לשוֹ ‪‬נ‪ ."‬שמן מנין שנמשלה התורה לו‪ ,‬שנאמר ׁ‪‬‬ ‫ּ‪‬ת ‪‬חת ‪ׁ ‬‬ ‫אחרית טוֹ ‪‬בה‪,‬‬ ‫שה ּ‪‬ב ‪‬הן ‪  ‬‬ ‫חלה ‪‬ועוֹ ‪ׂ‬‬ ‫מצטער ּ‪‬ב ‪‬הן ּ‪‬ב ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫ומפרש המדרש לענין מה נמשלה התורה לשמן‪ :‬מה השמן הזה‪ ,‬תחלתו ‪ -‬בתחילת‬ ‫ישגּ‪ ‬ה‬‫ואחרית‪ׂ   ‬‬ ‫מצער ‪    ‬‬ ‫ית‪   ‬‬ ‫ראש ‪‬‬ ‫"והיה ‪ ׁ ‬‬ ‫אמר ‪  ‬‬ ‫שנּ‪  ‬‬ ‫ׁ‪‬‬ ‫ברייתו כשהוא בתוך הזית‪ ,‬טעמו מר‪ ,‬וסופו ‪ ‬כשכובשים ומוציאים אותו מן הזית‬ ‫מאד" )איוב ח‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫נעשה טעמו מתוק‪ .‬כך הן דברי תורה‪ .‬האדם העוסק בהן‪ ,‬מצטער בהן בתחלה ‪‬‬ ‫קודם שהורגל בהם‪ ,‬שצריך לטרוח ולהצטער בהבנתם ועמלם‪ ,‬אך לאחר מכן מתענג‬ ‫ה‪‬מן ‪‬ה‪ּ ‬זה ‪‬ח ‪ּ ‬יים ‪‬לעוֹ ‪‬לם ‪‬אף ‪‬דּ ‪ ‬‬ ‫ברי‬ ‫אחר‪ ,‬מה ‪  ‬‬ ‫‪‬דּ ‪‬בר ‪ ‬‬ ‫על דברי תורה‪ ,‬ועושה בהן אחרית טובה ‪ ‬זוכה לגדולה בעולם הזה ובעולם הבא‪.‬‬ ‫ה‪‬מן ‪‬ה‪ּ ‬זה אוֹ ‪‬רה ‪‬לעוֹ ‪‬לם‬ ‫תוֹ ‪‬רה ‪‬ח ‪ּ ‬יים ‪‬לעוֹ ‪‬לם‪ ,‬מה ‪  ‬‬ ‫מאד" ‪ ‬תחילתך תהיה בצער אך‬‫ישגּ‪ ‬ה ‪ ‬‬ ‫ואחרית‪ׂ   ‬‬ ‫מצער ‪    ‬‬ ‫ית‪   ‬‬ ‫ראש ‪‬‬ ‫"והיה ‪ׁ ‬‬ ‫שנאמר ‪  ‬‬ ‫ברי תוֹ ‪‬רה אוֹ ‪‬רה ‪‬לעוֹ ‪‬לם‪.‬‬ ‫‪‬אף ‪‬דּ ‪ ‬‬ ‫באחריתך תגדל מאוד‪.‬‬ ‫דבר אחר‪ ,‬מה השמן הזה מביא חיים לעולם ‪ ‬שמשתמשים בו לרפואה ולאכילה‬ ‫ה‪‬מן ‪‬ה‪ּ ‬זה ‪‬אין ‪‬יכוֹ ל ‪    ‬‬ ‫להתערב‬ ‫אחר‪ ,‬מה ‪  ‬‬ ‫‪‬דּ ‪‬בר ‪ ‬‬ ‫וסיכה‪ .‬אף דברי תורה מביאים חיים לעולם שהתורה היא חיותה של הנפש‪ .‬וכן מה‬ ‫ראל ‪‬אין ‪‬יכוֹ ‪‬לין ‪    ‬‬ ‫להתערב‬ ‫יש‪ ‬‬ ‫אחרים‪ ,‬אף ‪ׂ  ‬‬ ‫מש ‪‬קין ‪  ‬‬ ‫ּ‪‬ב ‪ ׁ ‬‬ ‫השמן הזה מביא אורה לעולם ‪ ‬שעל ידו מדליקים את הנרות‪ ,‬אף דברי תורה‬ ‫אתכם ‪‬מן‬‫"ואבדּ ל ‪  ‬‬ ‫אמר ‪   ‬‬‫שנּ‪  ‬‬ ‫כבים‪ ,‬מנּ‪ ‬ין‪ׁ ,‬‬ ‫בדי ּכוֹ ‪ ‬‬ ‫ּ‪‬בעוֹ ‪ ‬‬ ‫מביאים אורה לעולם‪.‬‬ ‫להיוֹ ת ‪‬לי" )ויקרא כ‪ ,‬כו(‪.‬‬ ‫העמים ‪ ‬‬ ‫‪ּ  ‬‬ ‫דבר אחר‪ ,‬מה השמן הזה אין יכול להתערב במשקין אחרים‪ ,‬ואף אם יערבוהו‬ ‫יהיה עומד בפני עצמו‪ .‬אף ישראל אין יכולין להתערב בעובדי כוכבים‪ ,‬אלא תמיד‬ ‫אתה נוֹ ‪‬תן אוֹ תוֹ‬ ‫אפל ּו ‪ּ ‬‬ ‫ה‪‬מן ‪‬ה‪ּ ‬זה ‪ּ  ‬‬ ‫אחר ‪‬מה ‪  ‬‬ ‫‪‬דּ ‪‬בר ‪ ‬‬ ‫להיוֹ ת ‪‬לי"‪.‬‬ ‫העמים ‪ ‬‬ ‫אתכם ‪‬מן ‪ּ  ‬‬ ‫"ואבדל ‪  ‬‬ ‫נשארים בקדושתם ומעלתם‪ .‬מנין‪ ,‬שנאמר ‪ּ    ‬‬ ‫עליוֹ ן ‪‬על ּ‪‬כ ּ‪‬לם‪ּ ,‬כ‪ ‬הן‬ ‫נעשה ‪ ‬‬ ‫הוא ‪ׂ  ‬‬ ‫מש ‪‬קין ּ‬ ‫כמה ‪ ׁ ‬‬ ‫ּ‪‬ב ‪ּ ‬‬ ‫דבר אחר‪ ,‬מה השמן הזה לא רק שהוא מובדל משאר משקים המעורבים בו‪ ,‬אלא‬ ‫כבים‪ּ ,‬כמוֹ‬ ‫בדי ּכוֹ ‪ ‬‬ ‫עליוֹ ‪‬נים ‪‬על ּ‪‬כל עוֹ ‪ ‬‬ ‫ראל ‪ ‬‬ ‫‪‬יש‪ ‬‬ ‫‪ׂ‬‬ ‫מעלה נוספת יש בו‪ ,‬שאפלו אתה נותן ]מערב[ אותו בתוך כמה משקין‪ ,‬הוא צף‬ ‫עליוֹ ן ‪‬על ּ‪‬כל גּ וֹ ‪‬יי‬ ‫א‪‬הי‪  ‬‬ ‫נתנ‪ ‬ה' ‪ ‬‬ ‫"ו ‪  ‬‬ ‫ונעשה עליון על כלם ‪ ‬תמיד הוא עומד מעל כל המשקים‪ .‬כך הן ישראל‪ ,‬תמיד‬ ‫תוב ּ‬ ‫ש ּ‪‬כ ּ‬ ‫ׁ‪‬‬ ‫א‪‬הי‪  ‬‬ ‫עליוֹ ן‬ ‫נתנ‪ ‬ה' ‪ ‬‬ ‫הם עליונים על כל עובדי כוכבים‪ ,‬כמו שכתוב בפרשתנו "וּ ‪  ‬‬ ‫הארץ" )דברים כח‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬על ּ‪‬כל גּ וֹ ‪‬יי ‪  ‬‬ ‫הארץ"‪.‬‬ ‫אין תופס מין בשאינו מינו‪ַ" :‬זַ ִיִ ת ַַר ֲֲעָנָ ן ְיְ ֵֵפה ְְפ ִִרי ֹת ַַֹאר ָָק ָָרא ה' ְְׁש ֵֵמְך" (ירמי׳ יא‪ ,‬טז)‪ ,‬ביחוד להם‪ .‬אבל עכו"ם מצד חסרונם ופחיתותם אינם ראויים לפעולות האלקיות‬ ‫מה ראה ירמי׳ למשול ישראל לזית‪ ,‬אלא כל המשקין מתערבין זה בזה והשמן אינו שהם המצוות‪ ,‬וזהו שהיה מחזיר התורה על כל אומה ולשון שעצם נפשם ממאן‬ ‫מתערב אלא עומד‪ ,‬כך ישראל אינן מתערבין עם האומות‪ ,‬שנאמר "ְוְ ֹלא ִִת ְְת ַַח ֵֵּתן ָָּבם" לקבל הפעולות האלקיות‪ ,‬כי אם ישראל היו מוכנים לתורה מצד מעלת נפשם‪ .‬ועוד‬ ‫יש בהם הכנה אל ההפך מזה‪ ,‬הפך התורה‪ ,‬ואל יקשה בעיניך‪ ,‬אם כן איך אפשר הגר‬ ‫(שמו״ר פרק ל"ו)‪.‬‬ ‫הרי זה ממש חומר אחר לגמרי‪ .‬עם ישראל והאומות אינם מסוגלים להתערב יחד‪ ,‬שיהיה מקבל התורה כאשר יש לו תכונה נפשית שאינו טובה‪ ,‬אין זו קשיא כלל‪ ,‬כי‬ ‫חומר אחד מתנגד לחבירו‪ ,‬שני גופים זרים שאינם יכולים להתקיים ביחד‪ ,‬האחד מאחר שבא להתגייר הנה יש לו תכונה ישראלית וכאשר נתגייר נעשה טפל לאומה‬ ‫הישראלית והרי הוא כמוה" וכו׳‪.‬‬ ‫פולט את חבירו‪' ,‬אין אני והוא יכולין לדור במדור אחד'‪.‬‬ ‫עם ישראל הוא חומר עדין וזך ואין בכוחו ובתבונתו לסבול את הרוח הגס של ישראל והאומות הם כמו מים ואש‪ ,‬העו״ג נמשלו למים כמ״ש "ימשני ממים רבים"‬ ‫האומות‪ .‬עם ישראל בוחל ומקיא אותם בגלל התועבות המצויות בהם‪ ,‬ואפילו הגרוע (ש״ב כב‪ ,‬יז)‪" ,‬הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון" (ישעי׳ יז‪ ,‬יב)‪" ,‬והצלני ממים‬ ‫שבישראל והירוד ביותר ‪ -‬עדיף‪ ,‬ואפילו כאשר עם ישראל מתדרדר לפעמים לדרגה רבים מיד בני נכר" (תהלים קמד‪ ,‬ז)‪ ,‬וישראל נמשלו לאש "מימינו אש דת למו" (דברים‬ ‫נמוכה ושפלה‪ ,‬גם אז אינו מסוגל לסבול את תכונת העכו״ם‪ ,‬הכוח הטמיר והנצחי לג‪ ,‬ב)‪ ,‬דתיהם של אלו אש‪.‬‬ ‫אם שני הדברים יתערבו ביחד‪ ,‬הרי המים מכבין האש והאש מכלה ומייבשת את המים‪,‬‬ ‫וניצוצי‪-‬האור דוחים את עצם תכונתם‪.‬‬ ‫אין התערבות ביניהם ואין התחתנות‪" ,‬לא תתחתן"‪ .‬הלאו הזה הוא הסבר וגילוי אבל אם האש מצויה רחוק מן המים ונבדלת מהם‪ ,‬הרי אז האש מכלה את המים‪ .‬ואילו‬ ‫מן השמים המבהיר את ההבדל בתכונתם‪ ,‬את העובדה שיש כאן חומרים שונים‪ ,‬האש נשארת עומדת ומתקיימת‪ .‬וזו היא סגולת ישראל‪ ,‬שאם ישראל נבדלים מן העכו״ם‬ ‫שזה נובע מן המציאות של ההולדה והיצירה מקדם‪' ,‬שאין תופסין קידושין בעכו"ם' ועומדין בפני עצמם הרי גם כן גוברים על העו״ג שהאש מייבשת את המים מרחוק‪.‬‬ ‫(יבמות עו‪ ,‬ב‪ .‬קידושין סח‪ ,‬א)‪ ,‬שפשוט אי‪-‬אפשר שיתפוס ויקלוט הקידושין‪ ,‬ומה ועוד יותר מזה‪ ,‬שישנו אפילו הבדל דק מן הדק בין גברא לגברא‪ ,‬אפילו בין גברא‬ ‫שנאמר בתורה בלאו "לא"‪ ,‬משמעו הגדרת הענין הטבעי‪ ,‬ומה שיש כאלה שעוברים רבא לבין גברא רבא אחר‪ ,‬בין הלומד מאה פעמים לבין מי שלומד מאה פעמים ואחת‪,‬‬ ‫לפעמים עבירה‪ ,‬הרי זה רק מקרה‪ ,‬כי עם ישראל הטבע והחומר שלו הם היפוך האחת היא המחיצה המבדילה בין שני עובדי ה׳‪.‬‬ ‫"נטל שמואל קרן השמן ובא לצוק על ראשו של אליאב בן ישי וברח השמן לאחריו‪,‬‬ ‫העבירה (עי׳ עשרה מאמרות‪ ,‬מאמר חקור הדין‪ ,‬פ״ט)‪.‬‬ ‫'אין השמן מקבל דלים‪ ,‬לפיכך מושחין בו את המלכים' (תוספתא ב״ק‪ ,‬פרק ז)‪ ,‬ופי׳ שם כשראה כך‪ ,‬אמר‪ ,‬גם בזה לא בחר ה׳‪ ,‬וכך היה השמן עושה לכולן‪ ,‬כיוון שבא דוד‬ ‫המג״א 'דלים' ‪ -‬לשון 'דופי וזיוף'‪ ,‬דהיינו שאם מערבין איזה דבר בשמן אין השמן ראה שהשמן רץ מעצמו וניצק בראש דוד" (ילקוט ש"א טז)‪.‬‬ ‫מקבל אותו‪ ,‬החומר הטוב והעדין שבישראל אינו מאפשר לו להתדבק בשאינו מינו‪ ,‬השמן הזק והנקי‪ ,‬שהחכמה העלונה קרויה על שמה (מנחות)‪ ,‬אינו מקבל ואינו‬ ‫מתערב אלא רק במינו‪ ,‬מין במין נותן טעם‪ ,‬ולכן מה שהאדם יותר נקי וטהור ‪ -‬כן‬ ‫דהיינו בגויים‪' ,‬ואין ארור מתדבק בברוך'‪.‬‬ ‫ואומר המהר״ל‪ ,‬עמש״א חז״ל‪ ,‬שהחזיר הקב״ה התורה על כל העולם ולא רצו נמשכת אליו החכמה להתמזג ולהתאחד עמו‪ ,‬החכמה העליונה משתוקקת לרוץ‬ ‫לקבלה‪ ,‬עד שבאו ישראל וקבלוה‪ ,‬כי מצוות התורה שהם הפעולות האלקיות ולהתאחד עם זיווגה‪ ,‬עם האדם אשר נפשו זכה וטהורה ביותר‪.‬‬ ‫(אור חדש‪ ,‬ואני תפילה ה׳ – רבי חיים אפרים זייטשיק)‬ ‫‬‫מתייחסות אל ישראל שלפי מעלת נפשם הם מוכנים אל הפעולות האלקיות‪ ,‬והם‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ יככ [עמ' ‪]4‬‬