gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניתן לקבל את העלון כל שבוע‬ ‫במייל‪0527615936b@gmail.com :‬‬ ‫להערות והארות‪yoelf@asiatec.co.il :‬‬ ‫דברי תורה‬ ‫שירותי הקלדה ועימוד ב'מכון התורני'‬ ‫רחוב האומן ‪ 27‬ירושלים‪0533194867 :‬‬ ‫יעקובי שליט"א וצוות המכון התורני‬ ‫המכון התורני‬ ‫נעםירושלים‬ ‫שע"יועריכה‪ :‬הרב‬ ‫כי תבא ‪ -‬תשפ"ו | גליון ‪ | 200‬הפקה‬ ‫אדמתך" שעניינו להקדיש כל ראשית לה'‪ ,‬והיינו כשיקדש‬ ‫"והיה ‪‬י ‪‬תב‪‬א ‪‬אל ‪  ‬‬ ‫האר‪) "‬דברי‪ ‬כו‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫את ראשית היום וראשית כל ענין לעבודת הבורא ית'‪ ,‬יזכה‬ ‫מחה ‪‬את‬‫"ת ‪ ‬‬ ‫כתב הבעל הטורים‪ :‬כתיב לעיל מיניה )כה‪ ,‬יט( ּ‪‬‬ ‫להתגבר על עמלק הוא היצר הרע ולא יתן לו מקום להכנם‬ ‫עמלק" וסמיך ליה "והיה כי תבוא אל הארץ"‪ ,‬שנצטוו‬ ‫זכר ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫אצלו‪ .‬וזהו שורש טעם הרבה מצוות של 'ראשית' כמו‬ ‫למחות זכר עמלק מיד בכניסתן לארץ )סנהדרין כ‪ ,‬ב(‪ .‬ועל זה‬ ‫חלה ּ‪‬ת ‪‬רימ ּו"‬ ‫ערסתכם ‪ּ ‬‬ ‫"ראשית ‪    ‬‬ ‫ראשית הגז‪ ,‬בכור פטר רחם‪ ׁ  ,‬‬ ‫רצה לעכב ביאתן לארץ‪ ,‬שהוא הגיד למלך מצרים כי ברח‬ ‫)במדבר טו‪ ,‬כ(‪ ,‬שכאשר בני ישראל מקדשים את הראשית הם‬ ‫העם )מכילתא שמות יד‪ ,‬ה( וכן הגיד ללבן כי ברח יעקב‪ ,‬ועל כן‬ ‫מונעים מן היצר הרע וכת דיליה להכנס לרשותם‪.‬‬ ‫אבי" )דברים‬‫אבד ‪ ‬‬ ‫"ארמי ‪ ‬‬ ‫סמיך לו פרשת בכורים שמזכיר בה ‪ּ  ‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫כו‪ ,‬ה(‪ ,‬ע"כ‪ .‬והיינו‪ ,‬שעמלק רצה לעכב את בני ישראל‬ ‫‪‬‬ ‫מלהכנס לארץ ישראל‪ ,‬מפני שידע שמיד כשיכנסו יתחייבו‬ ‫מחה ‪‬את ‪ ‬‬ ‫זכר‬ ‫"ת ‪ ‬‬ ‫הפרשה הקודמת )לעיל כה‪ ,‬יט( סיימה בפסוק ּ‪‬‬ ‫למחות שמו וזרעו מן העולם‪.‬‬ ‫ה‪‬מים ‪‬א ּ‪‬ת ׁ ‪‬ש ּ‪‬כח" )דברים כה‪ ,‬יט(‪ ,‬והפרשה של‬ ‫מת ‪‬חת ‪   ‬‬ ‫עמלק ‪ּ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫וצריך ביאור שבפסוק הרי מפורש מצות זכירת מעשה עמלק‬ ‫'כי תבא' מתחילה ב"והיה" אותיות הוי"ה ‪ -‬שמתי יהא ה'‬ ‫צרים ‪ׁ ‬‬ ‫אשר‬ ‫ממ ‪  ‬‬ ‫צאתכם ‪ּ ‬‬ ‫עמלק ּ‪‬ב‪‬דּ ‪‬ר‪ּ ‬ב ‪  ‬‬ ‫עשה ‪‬ל‪   ‬‬ ‫אשר ‪ׂ ‬‬ ‫"זכוֹ ר ‪‬את ‪ׁ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫שלם בארבע אותיות‪ ,‬זה כשימחה זכר עמלק‪.‬‬ ‫א‪‬הים )דברים כה‪ ,‬יז‪-‬יח(‪ ,‬ומשמע שמצות‬ ‫קר‪ּ ‬ב‪‬דּ ‪‬ר‪ "‬וגו' ‪ ‬‬‫‪‬‬ ‫)דרש יהודה – רבי יהודה מועלם(‬ ‫מחייתו היא על העוון של "אשר קרך" בצאתם ממצרים‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫ולפני המלחמה עמו לא נצטוו למחותו‪ ,‬ואם כן תימה מה‬ ‫טעם התעמר עמהם עמלק מיד בצאתם והלך להגיד לפרעה‬ ‫נת‪ ‬ל‪   ‬‬ ‫נחלה‬ ‫א‪‬הי‪  ‬‬‫א‪‬ר ה' ‪ ‬‬ ‫האר‪  ‬‬ ‫"והיה ‪‬י ‪‬תב‪‬א ‪‬אל ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫כי ברח העם‪ ,‬הרי בשעה זו עדיין לא היו מחויבים במצות‬ ‫וי‪‬ב‪) " ‬דברי‪ ‬כו‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫ויר‪     ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫מחייתו‪ .‬ושוב מצאתי בהערות האדר"ת על בעל הטורים‬ ‫'אין "והיה" אלא לשון שמחה' )בראשית רבה פרשה מ"ב ג'(‪.‬‬ ‫שהעיר בזה‪.‬‬ ‫ה"אור החיים" מפרש‪ ,‬כי המושג שמחה במלא המובן לא‬ ‫אמנם באמת אין זה תימה‪ ,‬כי מצינו כבר שורש הרע של‬ ‫שייך בעולם הזה‪ ,‬בעולם הזה השמחה היא דמיונית‪,‬‬ ‫עמלק מאז ומעולם לפני יציאת בני ישראל ממצרים‪ ,‬וכמו‬ ‫והשמחה העיקרית הינה כאשר אדם הולך לעולם הבא ובידו‬ ‫דאיתא בגמרא )סנהדרין צט‪ ,‬ב( תמנע בת מלכים הואי וכו'‪,‬‬ ‫תורה ומצוות ומעשים טובים‪ ,‬וזה השמחה האמיתית‪ .‬וזהו‬ ‫בעיא לאיגיורי באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה‪,‬‬ ‫שאמר "והיה" ‪ -‬אין שמחה אלא "כי תבוא אל הארץ" ‪-‬‬ ‫הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו וכו' נפק מינה עמלק‬ ‫כשאדם יזכה להגיע אל הארץ העליונה‪ ,‬אבל כל זמן שהוא‬ ‫דצערינהו לישראל‪ ,‬מ"ט דלא איבעי להו לרחקה ע"כ‪.‬‬ ‫פה הוא לא יכול להיות בטוח שישאר בעבודת ה' וכמ"ש‬ ‫ובודאי שעיקר מצות מחיקתו הוא על היותו שורש הרע בצד‬ ‫יאמין"‪ ,‬לכן השמחה תהיה "כי‬ ‫קדשו ‪‬א ‪  ‬‬ ‫"הן ּ‪‬ב ‪ׁ  ‬‬ ‫)איוב טו‪ ,‬טו( ‪‬‬ ‫הסט"א והקליפה‪] .‬ויש סמך לזה ממש"כ בתורת החיד"א‬ ‫תבוא אל הארץ" ‪ -‬כשיגמור את העבודה שלו בטוב‪.‬‬ ‫על הפסוק "ארמי אובד אבי" דעמלק הוא היה זה שאמר‬ ‫בת ּ‪‬ב ּה"‪ ,‬מה זה "וירשת וישבת בה"?‬ ‫ויש ‪ּ ‬‬ ‫"וירש ּ‪‬ת ּה ‪ׁ  ‬‬ ‫ואמר ‪ׁ  ‬‬ ‫ללבן כי ברח יעקב‪ ,‬שתמנע הזהירה את עמלק שיצער את‬ ‫אלא "וירשתה" – תדע לך שזה לא בשכר שלך אלא זה כמו‬ ‫ישראל כיון שהרחיקוה‪ ,‬וע"ע בילקוט שמעוני )פ' חוקת כא‪ ,‬א(‬ ‫ירושה‪ ,‬ירושה אדם יורש מהאבא שלו ‪ -‬לא עמל ולא טרח‪,‬‬ ‫בשם ילמדנו‪ ,‬דעשיו אמר לעמלק שינקום את נקמתו מה‬ ‫ולא מה שעבד הוא לוקח‪ ,‬אלא "וירשתה" זה הכל בתור‬ ‫שרצה להרוג את יעקב ולא עלתה בידו[‪.‬‬ ‫ירושה‪ ,‬ואע"פ שבאמת אדם עבד ועשה מצוות וטרח ויגע‪,‬‬ ‫ושמעתי מהרה"ק ה"בית ישראל" דצ"ל טעם לסמיכות‬ ‫ידע שכל השכר הוא בתור ירושה‪ ,‬כי אם הקב"ה לא‬ ‫אבל ‪ ‬‬ ‫דפרשת ביכורים לפרשת מחיית עמלק‪ ,‬מפני שעמלק נקרא‬ ‫היה עוזר לו לא היה יכול לעשות כלום‪ ,‬ובאמת הוא כבר‬ ‫עמלק" וכמו‬‫"ראשית גּ וֹ ‪‬ים ‪  ‬‬ ‫'ראשית' כמו שנאמר )במדבר כד כ( ‪ ׁ ‬‬ ‫הקדּ ‪ ‬‬ ‫ימני‬ ‫"מי ‪  ‬‬ ‫נתן לאדם את כל השכר‪ ,‬וכמ"ש )איוב מא‪ ,‬ג( ‪‬‬ ‫מראשית ּ‪‬כל ּ ‪‬פ ‪‬רי ‪   ‬‬ ‫האדמה"‪,‬‬ ‫"ולקחת ‪ ׁ  ‬‬ ‫כן מצות הביכורים היא ‪ּ    ‬‬ ‫ואש ּ‪‬לם" – כבר נתן לנו את החיים‪ ...‬את הבריאות‪ ...‬את‬ ‫‪ׁ  ‬‬ ‫וההסבר הוא‪ ,‬שרשעותו של עמלק הוא בכך שהוא משתדל‬ ‫הפרנסה‪ ...‬נתן לנו את הכל‪) ...‬עי' ויקרא רבה פרשה כ"ז ב'(‪ ,‬א"כ מה‬ ‫להתגבר על בני ישראל בראשית עבודתם ‪ -‬בראשית‬ ‫שנותן לנו בעולם הבא זה רק בתור ירושה כאילו זה השכר‬ ‫התהוותם לעם מיד בצאתם ממצרים עמד עליהם להכשילם‪,‬‬ ‫שלנו‪.‬‬ ‫וכך בראשית כל יום ויום מנסה להכשיל את האדם‬ ‫וזהו שאמרו )אבות פ"ב מט"ז( 'ודע שמתן שכרן של צדיקים‬ ‫בתחבולותיו‪ .‬אולם הקב"ה נתן בלב כל איש ישראל כח‬ ‫לעתיד לבוא' ‪' -‬מתן' מלשון מתנה‪ ,‬שבעצם כל מה שאדם‬ ‫התגברות שבשורש מצות הביכורים "ראשית ביכורי‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ "הרות ירבד"בד"" [‪]1‬‬ ‫חלה ואין כאן תרומה‪ .‬וראיה לזה‪ ,‬שלגבי ביכורים הפירות‬ ‫מקבל שכר בעוה"ב הכל זה בתור מתנה – כי את כל השכר‬ ‫אינם טבל קודם שמפריש את הביכורים )ביכורים פ"ב פ"ג(‪ ,‬אם‬ ‫הוא כבר לקח כאן בעולם הזה עם החיים והבריאות‪.‬‬ ‫כן אין הפרשתם לפטור את השיריים‪ .‬אבל חלה ותרומה‬ ‫)דרש יהודה(‬ ‫שהם טבל קודם הפרשה שלהם‪ ,‬מתקן את השיריים‪ ,‬ואם אין‬ ‫‪‬‬ ‫כאן שיריים כלל מה יתקן‪ .‬אמנם עיין ב"קובץ שיעורים"‬ ‫בזמן הזה אין מרבים בשמחה ולכן לא ימלא פיו שחוק )שו"ע‬ ‫ריש ביצה )אות לג( שמוכיח‪ ,‬דהא דבעינן שייריה ניכרין אין‬ ‫אור"ח סימן תק"ס ס"ה(‪ ,‬ואסור לשמוע כלי שיר‪ ,‬וז"א "והיה" ‪-‬‬ ‫לומר דהוא רק במקום שמתיר איסור טבל‪ ,‬והראיה דבגמרא‬ ‫לשון שמחה‪ ,‬זה יהיה רק לעתיד לבוא ‪" -‬כי תבוא אל‬ ‫)חולין קלו‪ ,‬ב( איכא מאן דאמר דילפינן ראשית הגז מתרומה‬ ‫)דרש יהודה(‬ ‫הארץ"‪.‬‬ ‫דבעינן שירייה ניכרים‪ ,‬ואף דבראשית הגז ליכא איסור‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫טבל‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬רי ‪   ‬‬ ‫האדמה" )דברי‪ ‬כו‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫מרא‪‬ית ‪‬ל ‪ ‬‬ ‫"ולקח‪   ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫"מראשית" ‪ -‬ולא כל ראשית‪ ,‬שאין כל הפירות חייבין‬ ‫‪‬ביא ‪   ‬‬ ‫מארצ‪‬‬ ‫א‪‬ר ‪ ‬‬ ‫האדמה ‪ ‬‬ ‫‪‬רי ‪   ‬‬‫מרא‪‬ית ‪‬ל ‪ ‬‬ ‫"ולקח‪   ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫בבכורים אלא שבעת המינין בלבד‪ .‬נאמר כאן "ארץ" ונאמר‬ ‫ה‪‬ק‪‬‬‫והלכ‪ ‬אל ‪ ‬‬ ‫ב‪‬נא ‪    ‬‬ ‫ו‪‬מ‪   ‬‬ ‫נת‪ ‬ל‪    ‬‬ ‫א‪‬הי‪  ‬‬ ‫א‪‬ר ה' ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫להלן )לעיל ח‪ ,‬ח( "ארץ חטה ושעורה" וגו'‪ ,‬מה להלן משבעת‬ ‫‪) "‬דברי‪ ‬כו‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫ל‪ ‬מ‪ ‬‬ ‫א‪‬הי‪   ‬‬ ‫יבחר ה' ‪ ‬‬‫א‪‬ר ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל‪ ,‬אף כאן שבח ארץ‬ ‫הכרת הטוב חביבה היא עד מאוד‬ ‫ישראל )רש"י(‪.‬‬ ‫'כיצד מעלין את הביכורים וכו'‪ ,‬והשור הולך לפניהם וקרניו‬ ‫ובמזרחי הביא ויש נוסחאות שכתוב בהן‪' ,‬שאין כל הפירות'‬ ‫מצופות זהב ועטרה של זית בראשו‪ ,‬החליל מכה לפניהם עד‬ ‫בשי"ן‪ ,‬דמשמע‪ ,‬שזהו היוצא "מראשית ולא כל ראשית"‪.‬‬ ‫שמגיעים קרוב לירושלים‪ .‬הגיעו קרוב לירושלים‪ ,‬שלחו‬ ‫ואם כן יהיה פירושו‪ ,‬שאין ראשית של כל מין ומין ממיני‬ ‫לפניהם ועטרו את בכוריהם‪ ,‬הפחות הסגנים והגזברים‬ ‫הפירות חייבין בבכורים‪ ,‬אלא מקצתן בלבד‪ ,‬והקשה דאם כן‬ ‫יוצאים לקראתם‪ ,‬לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים‪ .‬וכל בעלי‬ ‫למה לי קרא ד"מראשית" ‪ -‬ולא כל ראשית'‪ ,‬תיפוק ליה‬ ‫אומניות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלין בשלומם‪,‬‬ ‫מגזרה שוה ד'ארץ ארץ' שאין כל הפירות חייבין בבכורים‬ ‫אחינו אנשי המקום פלוני באתם לשלום‪ .‬החליל מכה‬ ‫אלא ז' המינים בלבד‪ .‬ולכן גריס ברש"י 'ואין' כל הפירות‬ ‫לפניהם עד שמגיעין להר הבית וכו'‪ ,‬הגיע לעזרה ודברו‬ ‫חייבין וכו' בלא שי"ן‪ ,‬ויהיה הפירוש כך‪ ,‬שמהדרשה‬ ‫הלוים בשיר' )ביכורים ג‪ ,‬ג‪-‬ד(‪.‬‬ ‫ד"מראשית" ‪ -‬ולא כל ראשית' ילפינן למעט שלא יעשה כל‬ ‫מבואר בדברי המשנה שהבאת ביכורים היתה נעשית‬ ‫הראשית בכורים אלא מקצתו בלבד‪ ,‬דהיינו שלא יעשה כל‬ ‫בשמחה גדולה‪ ,‬ובשיר ובמחולות‪ ,‬ואף אנשי ירושלים היו‬ ‫שדהו ביכורים‪ ,‬דומיא דדרשינן בתרומה וחלה שאינו‬ ‫מפסיקים מעבודתם כדי לכבד את מביאי הביכורים‪ .‬והרי זה‬ ‫מפריש כל עיסתו חלה ולא כל גרנו תרומה דבעינן שיהיו‬ ‫דבר פלא‪ ,‬שהיו מתנהגים בקיום מצות ביכורים באופן שלא‬ ‫שייריה ניכרים‪ .‬ומה שאמר אחר זה 'ואין כל הפירות חייבין‬ ‫היו עושים בשאר כל המצוות‪ ,‬שלא מצינו שמחה וכבוד‬ ‫בבכורים' הוא ענין אחר לעצמו‪ ,‬שבא להודיע שאין כל מיני‬ ‫גדול כזה בעשיית שום מצוה אחרת‪.‬‬ ‫הפירות חייבים בבכורים אלא ז' המינים בלבד וזה מפיק לה‬ ‫ולא עוד אלא ששמחה זו לא היתה נוהגת רק פעם אחת‬ ‫מגזירה שוה ד'ארץ ארץ'‪ ,‬ועיי"ש שמאריך עוד ליישב‬ ‫בשנה‪ ,‬כי זמן הבאת ביכורים הוא משבועות עד חנוכה‪,‬‬ ‫הנוסחאות )ועי' סוגיא דמנחות פד‪ ,‬ב וצ"ב(‪.‬‬ ‫ובכל יום ויום שהיה מגיע אדם עם ביכוריו מכל קצוות‬ ‫וב"גור אריה" הקשה על הא דכתב ד'אין עושה כל שדהו‬ ‫הארץ היו עושים לו כך‪ ,‬ואולי זה היה אף כמה פעמים ביום‪.‬‬ ‫בכורים'‪ ,‬דהא היא משנה מפורשת )ביכורים פ"ב מ"ד( 'ועושה‬ ‫וצריך לבאר מהי החשיבות שבמצות ביכורים‪ ,‬שדוקא מצוה‬ ‫אדם כל שדהו בכורים ואינו צריך לשייר'‪ .‬ובמהרי"ט‬ ‫זו היתה חביבה להם ביותר‪ ,‬והיו שמחים בעשייתה‬ ‫אלגאזי )פ"ד סוף אות ח'( מיישב כוונת הרא"ם‪ ,‬שכוונתו למעט‬ ‫ומכבדים את עושיה‪.‬‬ ‫שאינו מחויב להפריש כל הראשית לביכורים‪ ,‬אבל אם רוצה‬ ‫ונראה לבאר בהקדם דברי חז"ל )בראשית רבה א‪ ,‬ד( שהעולם‬ ‫הרשות בידו‪ ,‬מה שאין כן בתרומה שאין הרשות בידו‬ ‫ראשית ּ‪‬ב‪‬רא ‪ ‬‬ ‫א‪‬קים"‬ ‫"ב‪ ׁ ‬‬ ‫נברא בזכות הביכורים‪ ,‬שנאמר ּ‪‬‬ ‫לעשות הכל תרומה דבעינן שיהיו שייריה ניכרין‪.‬‬ ‫)בראשית א‪ ,‬א(‪ ,‬ואין ראשית אלא ביכורים‪ .‬וצריך ביאור‪ ,‬מה‬ ‫וראה ב"אור החיים" הק' כאן‪ ,‬שג"כ מפרש הפסוק הכי‪,‬‬ ‫נשתנית מצות ביכורים מכל המצוות‪ ,‬שבריאת כל העולם‬ ‫שאומרו "מראשית" פירוש שאם ביכרו הרבה כאחת אינו‬ ‫היתה דוקא בזכות קיום מצוה זו‪.‬‬ ‫חייב להביא כל ראשית אלא אשר יחפוץ מהם‪ .‬ומה שאמרו‬ ‫ושמעתי ממו"ר רבי יעקב יצחק רודערמאן זצ"ל שביאר‬ ‫ז"ל )ביכורים פ"א מ"ו( שאין להביא אלא מז' המינים נלמד הדבר‬ ‫בכוונת המדרש‪ ,‬שיסוד מצות ביכורים הוא הכרת הטוב‬ ‫בגזרה שוה נאמר כאן "ארץ" וגו'‪.‬‬ ‫להקב"ה‪ ,‬ובריאת כל העולם כולו היתה כדי שיקנה האדם‬ ‫וטעטא דמילתא שיכול לעשות כל פירותיו ביכורים ואינו‬ ‫מדת הכרת הטוב‪ .‬וכמבואר בדברי הרמב"ן )סוף פרשת בא(‪:‬‬ ‫צריך לשייר‪ ,‬כתב ב"גור אריה"‪ ,‬לפי שביכורים אינם צריכין‬ ‫'וכוונת כל המצוות שנאמין באלקינו ונודה אליו שהוא‬ ‫לפטור את שאר הפרי‪ ,‬דרחמנא קרייה בכורים בין יהיה עוד‬ ‫בראנו‪ ,‬והיא כוונת היצירה‪ ,‬שאין לנו טעם אחר ביצירה‬ ‫אחריו או לא יהיה‪ ,‬אבל חלה וכן תרומה‪ ,‬צריך שיהיה פוטר‬ ‫הראשונה‪ ,‬ואין א‪-‬ל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע‬ ‫את השיריים‪ ,‬לפי ששניהם נקראים הפרשה והרמה בלשון‬ ‫האדם ויודה לאלקיו שבראו'‪.‬‬ ‫'תרומה' ‪ -‬שמרים מן השאר‪ ,‬ואם אין שם שאר ‪ -‬אין כאן‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ "הרות ירבד"בד"" [‪]2‬‬ ‫דבר יש גילוי דעת והתעוררות על כל מה שיבוא אח"כ‪ .‬ולכן‬ ‫ואף שלפי דברי הרמב"ן ענין הכרת הטוב שייך באופן כללי‬ ‫בשעה שבא האדם ליהנות מן הפירות שנתן לו הקב"ה‪ ,‬הוא‬ ‫לקיום כל המצוות‪ ,‬אבל במצות הביכורים‪ ,‬שכל ענינה הוא‬ ‫נוטל את ראשית הפירות ומוסרם לה' לאות הכרת הטוב‪,‬‬ ‫הכרת הטוב‪ ,‬הוא שייך יותר‪ ,‬ומובן מה שאמרו חז"ל‬ ‫שבזה הוא מגלה דעתו מראש שהוא מבין את החובה להכיר‬ ‫שהעולם נברא בשביל ביכורים שנקראו ראשית ]ואף שענין‬ ‫טובה לה' על הכל‪ ,‬וממילא גם אח"כ בשעה שהוא נהנה‬ ‫הכרת הטוב מצינו בכמה מקומות בתורה‪ ,‬אמנם במצות‬ ‫מכל שאר הפירות‪ ,‬ימשיך להכיר בטובת ה' שנתנם לו‪.‬‬ ‫הביכורים יש ציווי לעשות מעשה בפועל להראות הכרת‬ ‫והיינו שתכלית הבאת הביכורים אינה רק לתת קצת פירות‬ ‫הטוב‪ .‬אבל בשאר מקומות שבתורה אין שום עשייה‪ ,‬אלא‬ ‫להקב"ה כדי לצאת ידי חובת הכרת הטוב‪ ,‬ומכאן ואילך‬ ‫מניעת איזה דבר שהוא היפך הכרת הטוב‪ .‬וכגון מה שמשה‬ ‫יהנה מפירותיו ויעשה בהם כטוב בעיניו‪ ,‬אלא התכלית היא‬ ‫לא הכה את היאור במכות דם וצפרדע‪ ,‬ולא הכה את העפר‬ ‫שתהיה הכרה זו על לבו תמיד‪ .‬ולכן הקפידה התורה שיכיר‬ ‫במכת כינים‪ ,‬משום הכרת הטוב ליאור ולאדמה שהגינו‬ ‫האדם את טובת ה' מיד בתחילת הנאתו מן הפירות‪ ,‬ועל ידי‬ ‫עליו‪ .‬וכן מה שלא נלחם במדין מפני שהיו אכסניא שלו‪ .‬וכן‬ ‫זה יזכור את חיובו להכיר טובה גם על כל שאר הברכה‬ ‫אחי‪ ‬ה ּוא ‪‬א‬ ‫אדמי ּ‪‬כי ‪ ‬‬ ‫תתעב ‪  ‬‬ ‫מה שנצטוינו )כי תצא כג‪ ,‬ח( "‪‬א ‪  ‬‬ ‫שקיבל מאת ה'‪.‬‬ ‫בארצוֹ "‪ ,‬בכולם יש איסור ולא‬ ‫היית ‪  ‬‬ ‫מצרי ּ‪‬כי ‪‬גר ‪  ‬‬ ‫תתעב ‪  ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫מעשה של מצוה[‪.‬‬ ‫וכשיבוא האדם למדריגה זו‪ ,‬וישים על לבו שהקב"ה הוא‬ ‫הנותן לו את כל פירותיו‪ ,‬ומכיר לו טובה על זה תמיד‪ ,‬אז‬ ‫ולפי זה מובנת היטב השמחה הגדולה שהיו עושים בשעת‬ ‫בודאי ישתמש גם בשאר הפירות לשם שמים ולעבודת ה'‪.‬‬ ‫הבאת הביכורים‪ ,‬ומה שהיו מחבבים מצוה זו יותר משאר‬ ‫ונמצא שהראשית היא סימן גם לענין זה‪ ,‬שכשם שעשה‬ ‫מצוות‪ .‬מכיון שכל ענינה של מצות הביכורים הוא להכיר‬ ‫עבודת ה' בראשית הפירות‪ ,‬כך הוא עובד את ה' בשאר‬ ‫בטובת ה'‪ ,‬וזו היא תכלית הבריאה‪ ,‬ממילא היא מצוה‬ ‫פירותיו‪.‬‬ ‫חביבה עד מאוד‪.‬‬ ‫וכמו כן מובן מה שהיו מביאים את הביכורים בפירסום‬ ‫והאופן לעבוד את ה' בסתם פירות הוא‪ ,‬שאכילתו תהיה‬ ‫גדול‪ ,‬וגם מה שהיו יוצאים אנשי ירושלים לקראת מביאיהם‬ ‫בכוונה שיהיה לו מזה הכח ללמוד תורה ולעבוד את ה'‪ ,‬ולא‬ ‫בכל פעם‪ ,‬שהוא כדי לפרסם את גודל ענין הכרת הטוב‪,‬‬ ‫יאכלם כבהמה‪ .‬וכן העושה סחורה בפירותיו‪ ,‬אם יזכור‬ ‫ולקבוע בלב כל אדם את החשיבות והחביבות של מדה זו‪.‬‬ ‫בשעת המכירה את הראשית ויכיר טובה לה'‪ ,‬ממילא יכוין‬ ‫ולפי זה יש לפרש מה שהביכורים נקראו 'תרומה' )מכות יז‪ ,‬א(‪,‬‬ ‫בסחורתו לשם שמים‪ ,‬דהיינו שיהיה לו ממון כדי חיותו‬ ‫וכן שכל הלכות ביכורים שוות להלכות תרומה )ביכורים פ"ב‬ ‫ולקיים רצון בוראו‪.‬‬ ‫מ"א(‪ ,‬והיינו שלפירות הביכורים יש קדושה כמו לתרומה‪.‬‬ ‫ובזמן הזה אף שאין לנו מצות ביכורים‪ ,‬אבל הלימוד ממצוה‬ ‫ולדברינו י"ל שהוא משום גודל המעלה של מדת הכרת‬ ‫זו עדיין קיים‪ .‬והיינו שיש לאדם להכיר טובת ה' תיכף ומיד‬ ‫הטוב‪ ,‬שהיא מדה שיש בה קדושה‪ ,‬והיא נותנת קדושה‬ ‫בראשית כל טובה שבאה אצלו‪ ,‬וזה יהיה לו לסימן להמשיך‬ ‫)עץ החיים ‪ ‬רבי חיים מינץ(‬ ‫ממש לפירות הביכורים‪.‬‬ ‫להכיר לו טובה עליה כסדר‪ ,‬ועל ידי זה גם ישתמש בה‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫לעבודת ה'‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ביכורים ‪ ‬חשיבות הכרת הטוב בראשית כל דבר‬ ‫‪‬‬ ‫הנה ידוע שהתכלית של מצות הבאת ביכורים ומקרא‬ ‫ביכורים היא הכרת הטוב‪ ,‬כמבואר בכל המפרשים‪ .‬ומה‬ ‫‪‬ביא ‪   ‬‬ ‫מארצ‪‬‬ ‫א‪‬ר ‪ ‬‬ ‫האדמה ‪ ‬‬ ‫‪‬רי ‪   ‬‬‫מרא‪‬ית ‪‬ל ‪ ‬‬ ‫"ולקח‪   ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫שנתחייבנו להכיר טובה לה' דוקא עם ראשית הפירות‪,‬‬ ‫ה‪‬ק‪‬‬‫והלכ‪ ‬אל ‪ ‬‬ ‫ב‪‬נא ‪    ‬‬ ‫ו‪‬מ‪   ‬‬ ‫נת‪ ‬ל‪    ‬‬ ‫א‪‬קי‪  ‬‬ ‫א‪‬ר ה' ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫בפשטות יש לבאר על פי דברי החינוך בביאור מצות קידוש‬ ‫‪) "‬דברי‪ ‬כו‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫ל‪ ‬מ‪ ‬‬ ‫א‪‬קי‪   ‬‬ ‫בחר ה' ‪ ‬‬ ‫א‪‬ר ‪‬י ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫בכור )מצוה יח(‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫מהבאת הביכורים יש כמה עניינים שאפשר ללמוד‪ ,‬דבר‬ ‫"רצה הש"י לזכותינו לעשות מצוה בראשית פריו‪ .‬למען‬ ‫ראשון ‪ -‬אמונה‪ ,‬שידע שהממון אינו של האדם אלא של‬ ‫דעת כי הכל שלו ואין לו דבר בעולם רק מה שיחלק לו‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ראיה‪ ,‬כשפועל עובד בשדה הוא נותן את הפירות‬ ‫השי"ת בחסדיו‪ .‬ויבין זה בראותו כי אחר שיגע האדם כמה‬ ‫לבעל הבית ולא לוקח אותם לעצמו‪ ,‬וגם כאן אדם צריך‬ ‫יגיעות‪ .‬וטרח כמה טרחות בעולמו‪ .‬והגיע זמן שעשה פרי‪.‬‬ ‫לדעת שכל מה שיש לו זה של הקב"ה‪ ,‬ולכן הוא צריך‬ ‫וחביב עליו ראשית פריו כבבת עינו‪ .‬מיד נותנו להקב"ה‬ ‫להביא ביכורים מהפירות ולתת אותם לבעל הבית‪.‬‬ ‫ומתרוקן רשותו ממנו ומכניסו לרשות בוראו‪".‬‬ ‫דבר שני לומדים ‪ -‬הכנעה‪ ,‬הדין בביכורים שלא מועיל‬ ‫מבואר בדבריו שאדם המוסר לה' את ראשית פרי עמלו‪,‬‬ ‫לשלוח שליח אלא הוא בעצמו צריך להביא את הפירות‬ ‫החביב לו מאוד והיה מצפה ליהנות ממנו‪ ,‬מורה בזה שהוא‬ ‫לבית המקדש‪ ,‬וכמו שחז"ל )ביכורים פ"ג מ"ד( אומרים שאפילו‬ ‫מודה שכל מה שיש לו הוא של הקב"ה‪ .‬ונראה שענין זה‬ ‫אגריפס המלך כשמגיעים להר הבית היה נוטל את סל‬ ‫שייך גם להכרת הטוב‪ ,‬שבמה שהאדם נוטל את ראשית פרי‬ ‫הפירות על כתפו מביאו לעזרה‪ ,‬וזה מראה על הכנעה שהוא‬ ‫אדמתו שטרח עליו הרבה‪ ,‬וממילא הוא חביב לו מאוד‪,‬‬ ‫בעצמו מביא את הפירות להקב"ה‪.‬‬ ‫ומוסרו להקב"ה לאות הכרת הטוב‪ ,‬הרי שהכרת הטוב שלו‬ ‫עוד דבר לומדים מהביכורים ‪ -‬ריסון התאוה הגשמית‪ ,‬אדם‬ ‫היא גדולה וחשובה יותר‪.‬‬ ‫עבד וחיכה שנה שלמה‪ ,‬ומצפה מתי יגדל‪ ,‬והפירות‬ ‫אמנם נראה שיש עוד טעם במה שראוי לעשות מעשה של‬ ‫הראשונים ממש מתאוה להם‪ ,‬והתורה מצווה שאין לך‬ ‫הכרת הטוב דוקא עם ראשית הדבר‪ ,‬והוא כי בראשית כל‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ "הרות ירבד"בד"" [‪]3‬‬ ‫ת"ל נשתחוה נכרעה נברכה‪ ,‬אלא צפה משה רבינו ברוה"ק‪,‬‬ ‫רשות לקחת מהם אלא צריך להביא אותם לבית המקדש‬ ‫וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והבכורים עתידים ליפסק‪,‬‬ ‫לכהן‪.‬‬ ‫עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללים ג"פ בכל יום‪ ,‬לפי‬ ‫דבר נוסף לומדים ‪ -‬שאדם צריך לזכור את ימי הדוחק שלו‪,‬‬ ‫שחביבה תפלה לפני הקב"ה מכל מעשים טובים מכל‬ ‫ולכן אומר את כל הענין של "ארמי אובד אבי" ‪ -‬כדי שלא‬ ‫הקרבנות שכך כתיב "תכון תפלתי קטורת לפניך" וגו'‬ ‫בעט"‪,‬‬‫ישר ּון ‪‬ו ‪ּ ‬י ‪ ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ׁ ‪‬ש ‪‬מן ‪ׁ ‬‬ ‫יהא בבחינת מה שכתוב )דברים לב‪ ,‬טו( ‪‬‬ ‫)תנחומא פ‪ ,‬כי תבא אות א'( מהי הכוונה שהתפלה במקום בכורים‬ ‫אלא ישאר בדרך הטובה וידע שכל הטובה שיש לו היא‬ ‫כשלא יהיו בכורים הרי ג' תפלות במקומם‪.‬‬ ‫מהקב"ה‪ ,‬ובא ואומר )להלן כו‪ ,‬י( "ועתה הנה הבאתי את‬ ‫למתבאר הרי מהותם אחד הוא‪ ,‬הקב"ה רוצה שהאדם יודה‬ ‫ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'‪ ,‬והנחתו לפני ה' אלקיך‬ ‫לו שבראו והמציאו‪ ,‬ויאמר לו בריותיך אנחנו‪ ,‬ודבר זה יתכן‬ ‫והשתחוית לפני ה' אלקיך" ‪ -‬ומודה שהכל מאתו יתברך‬ ‫במעשה הבאת הבכורים או בתרומת ומעשרות‪ ,‬או בדברים‬ ‫)דרש יהודה(‬ ‫ומגיע לאמונה ולהכרת הטוב‪.‬‬ ‫‪ -‬בתפלה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫במדרש )במדבר רבה י"ב(‪' ,‬מי הוא זה שתפלתו עולה לשמים‬ ‫‪‬ביא ‪   ‬‬ ‫מארצ‪‬‬ ‫א‪‬ר ‪ ‬‬ ‫האדמה ‪ ‬‬ ‫‪‬רי ‪   ‬‬ ‫מרא‪‬ית ‪‬ל ‪ ‬‬ ‫"ולקח‪   ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫וכו' זה שמחלק מעשרותיו בחפניו'‪ ,‬ע"כ‪ .‬המכיר יכולת ה'‬ ‫ל‪) "‬דברי‪ ‬כו‪ ,‬ב(‪.‬‬‫נת‪ ‬‬ ‫א‪‬הי‪  ‬‬ ‫א‪‬ר ה' ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫במעשיו שמחלק מעשרותיו בחפניו לכן הוא נענה בתפלתו‬ ‫חלה ותרומות ומעשרות ובכורים‬ ‫כיון שמכיר הלכה למעשה יכולת אלקיו‪.‬‬ ‫'בזכות ג' דברים נברא העולם בזכות חלה ובזכות מעשרות‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ּ‪‬תן לוֹ ‪ׂ  ‬‬ ‫מעשר‬ ‫בזכות שהפריש אברהם מעשר מכל שנאמר ‪‬‬ ‫ובזכות בכורים' )בראשית רבה א(‪ ,‬פירוש‪ ,‬בזכות ישראל‬ ‫אברהם ּ‪‬ב ּכ‪‬ל"‬ ‫"וה' ּ‪‬ב‪‬ר‪ ‬את ‪   ‬‬ ‫מכ‪‬ל" )בראשית יד‪ ,‬כ( לכך נאמר ‪‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫שנותנים לו ראשית מהכל‪.‬‬ ‫)בראשית כד‪ ,‬א( )תנחומא פ' חיי שרה אות ד‪ (,‬כי אין ערך גדול מהכרה‬ ‫ראוי להרחיב הסבר בענין זה ולקרב אל השכל‪.‬‬ ‫זו ‪ -‬הפרשת תרומות ומעשרות‪.‬‬ ‫הענין של הבאת בכורים וקריאת הפרשה מבאר החינוך‬ ‫הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים )יבמות סד‪ ,‬א(‪ ,‬כי בתפלה‬ ‫במצוה צ"א‪' ,‬משרשי המצוה שנזכה ונדע כי מאתו ב"ה יגיע‬ ‫נכונה ומושלמת נגמרת היצירה ותכליתה שהצדיקים מודים‬ ‫לנו כל הברכות בעולם' עכ"ל‪ .‬ובמצוה תר"ו כתב עוד‪' ,‬לפי‬ ‫ואומרים בריותיך אנחנו‪ ,‬וזהו מה כתיב ותפלת "ישרים"‬ ‫שהאדם מעורר מחשבתו ומצייר בלבבו האמת בכח דברי‬ ‫רצונו )משלי טו‪ ,‬ח( שנאמר "תפלה לעני" )מדרש תהלים ק"ב(‪.‬‬ ‫פיו‪ ,‬על כן בהיטיבו עליו השי"ת וברך אותו ואת אדמתו‬ ‫וזהו מה שאמרו בבראשית רבה ס'‪ ,‬כיון שראה אותה יצחק‬ ‫לעשות פירות וכו' ראוי לו לעורר לבו בדברי פיו ולחשוב‬ ‫שהיא עושה כמעשה אמו קוצה חלתה בטהרה‪ ,‬מיד "ויביאה‬ ‫כי הכל הגיע אליו מאת אדון העולם ויספר חסדו יתברך‬ ‫יצחק האהלה" וגו'‪ ,‬כי היא מקיימת בהפרשתה "עיקרי‬ ‫עליו ועל כל עם ישראל דרך כלל'‪ .‬וכן כתב במצות בכור‬ ‫האמונה של הפרשת חלה ותרו"מ"‪ .‬שלמען הכרה כזו נברא‬ ‫מצוה י"ח‪' ,‬רצה השי"ת שנעשה מצוה בראשית פריו למען‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫דעת כי הכל שלו ואין לו לאדם בעולם רק מה שיחלק לו‬ ‫אמר ר"י למה נסמכה פרשת חלה לפרשת עבודה זרה‪ ,‬לומר‬ ‫השי"ת בחסדו' וכו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫לך שכל המקיים מצות חלה כאילו ביטל עבודה זרה )מדרש‬ ‫כתב הרמב"ן סוף פרשת בא 'שנאמין באלקינו ונודה אליו‬ ‫רבה ויקרא פ' ט"ו( פי‪ ,‬התורה הסמיכה )בפרשת שלח במדבר טו‪ ,‬יח‪-‬טו(‬ ‫שהוא בראנו ‪ -‬והיא כוונת היצירה‪ ,‬אין לנו טעם אחר‬ ‫והן הן הדברים ע"י הפרשת חלה שהיא הראשית יש ההכרה‬ ‫ביצירה הראשונה‪ ,‬ואין לעליון בתחתונים חפץ בלבד זה‬ ‫שהראשית מגיע לו ית"ש שהוא מהווה הכל‪ ,‬ומי שאינו‬ ‫שידע האדם ויודה לאלקיו שבראו'‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי שלמען הכרה‬ ‫מפריש הראשית לשי"ת הרי כאילו שהוא כופר בעיקר‪ ,‬ולכן‬ ‫זו נברא האדם וזוהי מצות הבאת הביכורים וטעמה‪ ,‬הרי‬ ‫בשביל הכרה זו נברא העולם וכמו שנתבאר‪.‬‬ ‫שלמענה נברא האדם וזהו תכליתו‪ ,‬ומובן שבשביל מצות‬ ‫ולכן האבות אברהם יצחק ויעקב שהם אבות האמונה‪ ,‬הם‬ ‫בכורים נברא העולם‪ .‬שהיא הראשית מכל הפרשות שהוא‬ ‫תקנו התפלות‪ ,‬והם הפרישו תרומות ומעשרות‪ .‬אמר ר"ה‬ ‫מפריש‪.‬‬ ‫אבות הראשונים הפרישו תו"מ‪ .‬אברהם הפריש תרומה‬ ‫ועיין עוד ברמב"ן שם שכתב וז"ל 'וכוונת רוממות הקול‬ ‫גדולה שנאמר וכו' יצחק הפריש מעשר שני וכו'‪ ,‬יעקב‬ ‫בתפלות וכוונת בתי כנסיות וזכות תפלת הרבים זהו שיהיה‬ ‫הפריש מעשר ראשון‪ ,‬שנאמר וכו' )תנחומא פ' ראה אות י"ד‪ ,‬ע"ש(‪.‬‬ ‫לבני אדם מקום יתקבצו‪ ,‬ויודו לאל שבראם והמציאם‪,‬‬ ‫כי אמונה בא‪-‬ל כל יכול‪ ,‬תפלה והפרשות מכל ראשית‪ ,‬ענין‬ ‫ויפרסמו זה ויאמרו בריותך אנחנו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכן כתב ה"חובת‬ ‫אחד הוא‪ ,‬ועי' רמב"ם פ"ט מלכים הל"א‪ ,‬ובהשגות‬ ‫הלבבות" שער חשבון בנפש )חשבון ט‪' (,‬ראוי לך שתדע כי‬ ‫הראב"ד‪ ,‬ובכס"מ שם‪ ,‬ולכן עשו שרצה לרמות את אביו‬ ‫כוונתנו בתפלה אינה כי אם כלות הנפש אל האלקים‬ ‫יצחק‪ ,‬שאלו כיצד מעשרין את התבן‪ ,‬רצה להראותו שהוא‬ ‫וכניעתה לפניו עם רוממותה לבוראה‪ .‬ושבחה והודאתה‬ ‫דומה לאביו‪ ,‬ונמצא בשדה תמיד כדי להתפלל שם כמו‬ ‫לשמו ]והשלכת כל יהביה עליו['‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הרי שהתפלה היא‬ ‫יצחק ]עי‪ ,‬זהר שם[‪.‬‬ ‫הכרה והודאה שכל מה שיש לנו מאתו הוא ולולא הקב"ה‬ ‫מפ ‪‬רי ‪   ‬‬ ‫האדמה" )בראשית ד‪ ,‬ג(‪ ,‬משל לאריס רע שהיה‬ ‫קין ‪ּ ‬‬ ‫"ו ּ‪‬י ‪‬בא ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫עוזרו לא יכול לו‪ .‬יבקש רחמים הן על דברים גשמיים והן‬ ‫אוכל את הבכורות‪ ,‬ומכבד למלך את הסייפות )הרעים(‪ ,‬מדרש‬ ‫על ערכין רוחניים‪.‬‬ ‫רבה בראשית כ"ב‪ ,‬ועיין חזקוני )ד‪ ,‬ג( שכתב ממותר מאכלו‪,‬‬ ‫לפני ה' ‪ׂ ‬‬ ‫עשנ ּו" )תהלים צה‪ ,‬ו(‬ ‫נברכה ‪  ‬‬ ‫ונכרעה ‪   ‬‬ ‫חוה ‪    ‬‬ ‫"ב‪‬אוּ‬ ‫ּ‬ ‫נש ּ‪‬ת ‪ ‬‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫ויהי מקץ הימים ויבא ולפיכך הקפיד עליו הקב"ה‪ ,‬אבל הבל‬ ‫והלא כריעה בכלל השתחויה‪ ,‬והשתחויה בכלל כריעה‪ ,‬ומה‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ "הרות ירבד"בד"" [‪]4‬‬ ‫‪‬ביא ‪   ‬‬ ‫מארצ‪‬‬ ‫א‪‬ר ‪ ‬‬‫האדמה ‪ ‬‬ ‫‪‬רי ‪   ‬‬ ‫מרא‪‬ית ‪‬ל ‪ ‬‬ ‫"ולקח‪   ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫אחיו "לא רצה ליהנות" עד שיביא קרבן מהם‪ ,‬כדכתיב‬ ‫ו‪‬מ‪   ‬‬ ‫ב‪‬נא" וגו' )דברי‪ ‬כו‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫נת‪ ‬ל‪    ‬‬ ‫א‪‬הי‪  ‬‬ ‫א‪‬ר ה' ‪ ‬‬‫‪‬‬ ‫כרוֹ ת ‪‬‬ ‫צאנוֹ "‪ ,‬עכת"ד‪ .‬נפלא הרי קין הבין מעצמו סודם‬ ‫"מב ‪‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫של הקרבנות‪ ,‬מ"מ לא הבין שהראשית מגיע אל הקדוש‬ ‫הכרת הטוב‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬ולמה‪.‬‬ ‫"מראשית"‪ ,‬ולא כל ראשית‪ ,‬שאין כל הפירות חייבין‬ ‫בבכורים אלא שבעת המינים בלבד" )רש"י(‪.‬‬ ‫אמנם יתכן קין היה עובד אדמה‪ ,‬היה להוט אחר האדמה‬ ‫הנה מצות ביכורים נוהגת בכל שבעת המינים‪ ,‬בין במה‬ ‫)רבה שם בד"ה ותוסף( איש האדמה וקנוי לה‪ ,‬איש האדמה שותף‬ ‫שהוא צורך נפש ממש כגון החטה‪ ,‬שכמעט ואי אפשר‬ ‫הוא אל היצירה ביגיעתו וזעת אפיו‪ ,‬אמרו שלשה שותפיו‬ ‫לאדם לחיות בלעדיה‪ ,‬ובין במה שאינו צורך כל כך‪ ,‬כגון‬ ‫יש באדם‪ ,‬הקב"ה אביו ואמו והוקש כבודם לכבוד המקום‪,‬‬ ‫תאנים ורמונים‪ .‬ומכאן יש ללמוד שחיוב הכרת הטוב אינו‬ ‫ובירושלמי קידושין פ"א אמר רשב"י העדיף כבודם מכבוד‬ ‫רק על הדברים העיקריים והחשובים שאדם מקבל מאת‬ ‫המקום‪ ,‬לכן קין הבין מעצמו לעשות נחת רוח ליוצרו‬ ‫הקב"ה‪ ,‬אלא על כל דבר ודבר חייב הוא להודות‪.‬‬ ‫להכירו בקרבן והקרבה‪ ,‬אבל גם הוא שותף ליצירתו "איש‬ ‫האדמה"‪ .‬ולכן העדיף כבודו ולקח לעצמו הבכורות‬ ‫והיינו שלא יחשוב אדם שמכיון שהודה להקב"ה על‬ ‫והראשית או כפי פי' השני ברש"י שם‪ ,‬דבר אחר מאיזה‬ ‫הדברים הגדולים והנצרכים שהם העיקרים‪ ,‬כבר יצא ידי‬ ‫שבא לידו לא טוב ולא מובחר‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬לקח מן הבא לידו‬ ‫חובתו ושוב אינו צריך להודות על שאר טובות‪ .‬אלא עליו‬ ‫שווה בשווה כי שניהם שותפים ביצירת הפרי כך העריך‬ ‫להתבונן על כל טובה שקיבל‪ ,‬וגם על כל פרטי ההטבה‬ ‫חלקו‪ ,‬אבל הבל היה רועה צאן‪ ,‬אינו יוצר משלו כלום‪ ,‬רק‬ ‫שנעשו לו‪ ,‬ולהכיר טובה לה' על הכל‪ ,‬ואפילו על הדברים‬ ‫משמר הוא‪ ,‬ומשמר אינו כעושה מעשה‪ ,‬לכן קל היה לו‬ ‫הקטנים וזהו יסוד גדול בענין הכרת הטוב‪.‬‬ ‫להכיר שאינו שותף ולא מגיע מבכורות רק להקב"ה כי הוא‬ ‫וכן תקנו חז"ל בנוסח ברכת בורא נפשות להודות לה' על‬ ‫יוצר הכל וממנו הכל‪ ,‬וע"י הכרה זו שלמענה נברא האדם‬ ‫הכל‪ .‬וכמו שפירשו התוספות )ברכות לז‪ ,‬א ד"ה בורא(‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫ש ‪‬עה"‪' ,‬כי לא‬ ‫מנחתוֹ ‪‬א ׁ‪‬‬ ‫ואל ‪  ‬‬ ‫קין ‪ ‬‬ ‫"ואל ‪ ‬‬ ‫נתקבל קרבנו לרצון‪  ,‬‬ ‫'בורא נפשות רבות וחסרונם'‪ ,‬כמו לחם ומים שאי אפשר‬ ‫השלים ענין הראשית ועל כוונת העיקר'‪.‬‬ ‫בלא הם‪ ,‬ו'על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי'‪,‬‬ ‫כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא בראם יכולין העולם‬ ‫וזאת לפנים בזמן שבית המקדש היה קיים‪ ,‬וכל אחד היה‬ ‫לחיות בלא הם‪ ,‬שלא בראם כי אם לתענוג בעלמא כמו‬ ‫בעל אחוזה ונחלה‪ ,‬הרי כולם עסקו במצוות אלו התלויות‬ ‫תפוחים וכיוצא בהן‪.‬‬ ‫בארץ‪ ,‬בכל כוונותיהם ודקדוקיהם‪ ,‬את העומר קצרו בעסק‬ ‫גדול )מנחות סה‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫הרי שבאותה שעה שהאדם מכיר טובה להקב"ה על הלחם‬ ‫והמים שהם העיקר הנצרך לחיות האדם‪ ,‬הוא גם מודה על‬ ‫וביכורים הביאו ברוב פאר והדר‪ ,‬והיתה התחזקות גדולה‬ ‫הדברים שאינם נצרכים כ"כ‪ ,‬שהם בגדר הוספת טובה‬ ‫באמונה‪ ,‬ביחיד ובצבור‪ ,‬שהיה מצעד גדול לפרסם יכולת ה'‪,‬‬ ‫מהקב"ה‪ ,‬כי על כולם יש חיוב להודות להקב"ה‪.‬‬ ‫אשר‬‫א‪‬היכם ‪ׁ ‬‬ ‫"אני ה' ‪  ‬‬ ‫וזהו מה שאמרו בתו"כ )ויקרא כה‪ ,‬לח( ‪ ‬‬ ‫וזו אחת מן הסיבות שהקב"ה ברא הרבה מיני מאכלים עם‬ ‫נען ‪ ‬‬ ‫להיוֹ ת‬ ‫ארץ ּ‪‬כ ‪ ‬‬ ‫לכם ‪‬את ‪ ‬‬‫לתת ‪ ‬‬‫מצרים ‪ ‬‬ ‫מארץ ‪   ‬‬ ‫אתכם ‪  ‬‬ ‫צאתי ‪  ‬‬ ‫הוֹ ‪ ‬‬ ‫טעמים שונים‪ .‬כי באמת היה יכול לעשות מין מאכל אחד‬ ‫לא‪‬הים"‪ ,‬מכאן אמרו כל בן ישראל היושב בארץ‬ ‫לכם ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫לבד ובלי טעם‪ ,‬וגם זה היה מספיק לאדם לחיות‪ .‬וגם על זה‬ ‫ישראל‪ ,‬מקבל עליו עול מלכות שמים‪ .‬וכל היוצא חו"ל‪,‬‬ ‫כאילו עובד כו"ם‪ ,‬ע"כ )ועי' ילקוט תרס"ו שגורס 'מעלה עליו הכתוב‬ ‫היה מחוייב להכיר לו טובה‪ .‬אבל הקב"ה לא עשה כן‪ .‬אלא‬ ‫בטובו הגדול ברא הרבה מיני מאכלים‪ .‬ונתן בכולם טעמים‬ ‫כאילו קבל עליו עול מלכות שמים'‪ ,‬ויע' כתובות קי‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫וריחות שונים‪ .‬רק בשביל שתהיה לבני אדם הנאה מיוחדת‬ ‫יתכן ביאור הדברים כפשוטן כי קיום מצות התלויות בארץ‬ ‫מכל מין ומין‪ .‬וממילא בנוסף להכרת הטוב על עצם המזון‬ ‫בעסק גדול ובכלל מצות שמיטה ויובל שעיקרן ומהותן הן‬ ‫שהוא חיותו של האדם‪ .‬גם יוסיפו להכיר לו טובה על‬ ‫עניני אמונה ובטחון ע' חינוך שם‪ ,‬הן הן פרסום עצום‬ ‫הוספת טובה שבכל אחד ואחד בפרט‪.‬‬ ‫לקבלת עול מלכות שמים‪ ,‬ומי לא נתפס להתחזקות זו‪ ,‬מה‬ ‫ויסוד זה נוגע גם לעניני הכרת הטוב שבין אדם לחבירו‪,‬‬ ‫שאין כן הדר בחו"ל שאין שם מצעדים ברוב פאר למען‬ ‫שאם אחד מקבל טובה מחבירו‪ ,‬אפילו אם הוא דבר קטן‬ ‫פרסום מלכות שמים וכו' שהוא אלקי הארץ‪.‬‬ ‫שאינו נצרך לו כ"כ‪ ,‬מ"מ צריך להיזהר להכיר לו טובה‬ ‫ועתה שאין אנו עוסקים בקיום המצוות אלו בפועל‪ ,‬הרי חסר‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫כראוי‪.‬‬ ‫לנו המעשים האלה‪ ,‬שהשרישו בנו אמונה ובטחון הלכה‬ ‫‪‬‬ ‫למעשה‪ ,‬וגם אבות אבותינו לא קיימום בפועל‪ ,‬ומאי‬ ‫תקנתנו‪ ,‬הוי אומר 'שיח שפתותנו' ‪ -‬הלימוד והעיון במצוות‬ ‫‪‬ביא ‪   ‬‬ ‫מארצ‪‬‬ ‫א‪‬ר ‪ ‬‬ ‫האדמה ‪ ‬‬ ‫‪‬רי ‪   ‬‬ ‫מרא‪‬ית ‪‬ל ‪ ‬‬ ‫"ולקח‪   ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫אלו‪ ,‬בבחינת ונשלמה פרים שפתותנו‪ .‬הרי בימי מרדכי והמן‬ ‫ל‪) "‬דברי‪ ‬כו‪ ,‬ב(‪.‬‬‫נת‪ ‬‬ ‫א‪‬הי‪  ‬‬ ‫א‪‬ר ה' ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫לא היה להם העומר ממש‪ ,‬אלא בזכות מה שעסקו ולמדו‬ ‫איתא בכתובות )קה‪ ,‬ב(‪' :‬כל המביא דורון לתלמיד חכם‬ ‫מצותו נצלו כי עיונים בו מחדשים ומרעננים האמונה‬ ‫כאילו הקריב ביכורים'‪.‬‬ ‫ובטחון בה' ]עי' מדרש ויקרא פ' כח[‪.‬‬ ‫)המאור שבתורה – רבי שלום צבי שפירא(‬ ‫וצריך טעם למה מדמהו דוקא לביכורים‪.‬‬ ‫וי"ל דגבי ביכורים כתיב "ולקחת מראשית כל פרי האדמה‬ ‫‪‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ "הרות ירבד"בד"" [‪]5‬‬ ‫וב"כלי יקר" מיישב דברי רש"י‪ ,‬לפי שאמרו חז"ל )כתובות קה‪,‬‬ ‫אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך"‪ .‬יש לפרש‬ ‫ב( 'כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו הקריב ביכורים'‪,‬‬ ‫אריכות הלשון עפ"י דברי האלשיך שפירש דעיקר מצות‬ ‫סלקא דעתך אמינא שלא יתנו ביכורים אלא לכהן תלמיד‬ ‫עשה ‪‬לי ‪‬את‬ ‫ידי ‪ׂ ‬‬ ‫ועצם ‪ ‬‬ ‫"כ‪ ‬חי ‪  ‬‬ ‫ש ‪‬אל יחשוב האדם ּ‬ ‫ביכורים היה ׁ‪‬‬ ‫חכם‪ ,‬ואם ימצא המשמר של אותו היום שכהניו אינם‬ ‫החיל ‪‬ה ‪ּ ‬זה" )דברים ח‪ ,‬יז(‪ ,‬לכך צותה תורה בעוד התאנה בכורה‬‫‪ ‬‬ ‫תלמידי חכמים ימתין עד שיזדמן משמר של כהן תלמיד‬ ‫והוא בגבורת התאוה לשבור תאותו ולהביא בכורי אדמתו‬ ‫חכם‪ ,‬קא משמע לן ‪ -‬אשר יהיה בימים ההם כמו שהוא )וע"ע‬ ‫מנחה לה' ולהודות כי לה' הארץ‪ ,‬לכך אמר "אשר תביא‬ ‫בחת"ס כמה מהלכים בזה(‪.‬‬ ‫מארצך" פי' שאתה סובר שהוא ארצך ובאמת לא כן הוא‬ ‫והאבן עזרא מפרש‪" ,‬אשר יהיה בימים ההם" ‪ -‬שזה חיוב‬ ‫אלא "אשר ה' אלקיך נותן לך"‪.‬‬ ‫כל זמן ששם כהן גדול‪ .‬ודבריו צריכין ביאור אמאי צריך‬ ‫וכמו כן המהנה לתלמיד חכם סובר שהוא מהנה את התלמיד‬ ‫שיהיה שם כהן גדול‪ ,‬אמנם מצאתי סמך לדבריו בתנא דבי‬ ‫חכם ובאמת נהפוך הוא שהתלמיד חכם מהנה אותו‪ ,‬כי על‬ ‫אליהו )זוטא פ"ב( הובא בתוס' כתובות )שם ד"ה וכי אלישע( אהא‬ ‫מה העולם עומד על התורה שהתלמיד חכם עוסק בה‪ ,‬ולולא‬ ‫דכתיב )מלכים ב' ד‪ ,‬מב( "ויבא לאיש האלהים לחם ביכורים"‬ ‫מים ‪  ‬‬ ‫וארץ ‪‬א‬ ‫ש‪ ‬‬ ‫חקוֹ ת ׁ‪‬‬ ‫ולילה ‪ּ ‬‬ ‫בריתי יוֹ ‪‬מם ‪   ‬‬ ‫"אם ‪‬א ‪  ‬‬ ‫זאת נאמר ‪‬‬ ‫וגו'‪ ,‬וכי אלישע כהן היה‪ ,‬והלא אין שם לא מקדש ולא‬ ‫מתי" )ירמיהו לג‪ ,‬כה(‪ ,‬ומצינו )תענית כד‪ ,‬ב( בר' חנניא בן דוסא‬‫ש ‪ּ ‬‬ ‫‪ׂ‬‬ ‫מזבח ולא כהן גדול‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומה שאמר 'ולא כהן גדול'‬ ‫שאמרו עליו כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנניא בני‬ ‫משמע מזה סמך לאבן עזרא דבעינן שיהא שם כהן גדול‪.‬‬ ‫די לו וכו'‪.‬‬ ‫ויותר מזה מצינו כאן בתרגום יונתן ובתרגום ירושלמי‪,‬‬ ‫ולרמז זה מצינו )עי' סוטה לה‪ ,‬א( גבי ארון כשהיו ישראל בירדן‬ ‫שפירשו הפסוק כך בפשיטות‪ ,‬שמביאים הביכורים אל הכהן‬ ‫נשא את נושאיו‪ ,‬וידוע כי הארון מרמז לבעל תורה‪ ,‬ורמז לנו‬ ‫גדול שיהיה ממונה בימים ההם‪ .‬ועיין ב"כלי חמדה"‬ ‫בזה להוציא מלב המון עם שסוברים שהם מחזיקים את‬ ‫וב"ליקוטי יהודה" שהביאו מהרה"ק ה"אמרי אמת" ליישב‬ ‫התלמיד חכם ובאמת נהפוך הוא ועי"ז נענש עוזה‪.‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫מנ"ל זה‪.‬‬ ‫וכמו כן מצינו בר"מ פ' צו שהתלמיד חכם נקרא 'שבת'‪ ,‬וי"ל‬ ‫‪‬‬ ‫הטעם דאיתא בתיקונים דכל הנשמות היתירות שיש לכל‬ ‫לפני ה' ‪ ‬‬ ‫א‪‬הי‪) "‬דברי‪ ‬כו‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫ואמר‪   ‬‬ ‫"וענית ‪    ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫אחד מישראל בשבת ירתין להו התלמיד חכם בימי החול‬ ‫ולכך תמיד הם נקראים 'שבת'‪ .‬אך לפי הנ"ל הטעם‬ ‫בפרשת ביכורים אומרת התורה "וענית ואמרת"‪ ,‬ומפרש‬ ‫בפשיטות כי הם באמת בבחינת 'שבת'‪ .‬וכמו ששמעתי‬ ‫רש"י ז"ל‪' :‬בקול רם'‪ .‬וצ"ע מה הכונה בזה?‬ ‫מהגאון מוה' מנחם בהיותו אב"ד בק"ק חוסט לפרש הפסוק‬ ‫אלא הענין הוא‪ ,‬שהקרבנות הובאו מכל ארבע הדרגות‬ ‫לאכלה" )ויקרא כה‪ ,‬ו(‪ ,‬כי השבת‬ ‫לכם ‪   ‬‬ ‫הארץ ‪ ‬‬ ‫ש ּ‪‬בת ‪  ‬‬‫"והיתה ׁ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫הנמצאים בעולם‪ ,‬דומם צומח חי ומדבר‪ .‬דומם ‪ -‬הנשיאים‬ ‫ש ‪‬אל ידמה‬ ‫ושמיטה לדבר אחד מרמזים‪ ,‬וגילתה לנו תוה"ק ׁ‪‬‬ ‫הקריבו בקורבנותיהם גם את קערות ומזרקי הכסף‪ ,‬צומח ‪-‬‬ ‫אדם בנפשו שמהכנות ימי החול ניזונים בשבת‪ ,‬כי אדרבה‬ ‫קרבנות המנחה‪ ,‬חי ‪ -‬בהמות ועופות‪ ,‬וגם מדבר ‪ -‬נחשון בן‬ ‫מהשפעה יתירה שהקב"ה משפיע ביום השבת ניזונים כל‬ ‫עמינדב הקריב את עצמו כשקפץ לתוך הים‪ ,‬וזה שאמר‬ ‫ימי החול‪ ,‬וכדאיתא בזוהר 'כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא‬ ‫הכתוב‪" :‬ויהי המקריב ביום הראשון" שהקרבן ביום‬ ‫שביעאה תליין'‪ .‬לכך אמר "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה"‬ ‫הראשון‪ ,‬היה המקריב עצמו‪ ,‬נחשון‪...‬‬ ‫פי' שמקדושת שבת תאכלו כל ששת ימי המעשה‪ ,‬והוא‬ ‫בביכורים גם היו המדרגות‪ :‬דומם ‪ -‬הסלים שנשארו‬ ‫הדין מקדושת שמיטה‪ ,‬וכמו כן התלמיד חכם הוא בבחינת‬ ‫במקדש‪ ,‬חי ‪ -‬הגוזלות לעולות והשור לשלמים‪ ,‬צומח ‪-‬‬ ‫תתי ּ‪‬ת ׁ ‪‬ש ‪‬‬ ‫מר ּו‬ ‫ש ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫"את ׁ‪‬‬ ‫'שבת' וכנ"ל‪ .‬וזה שרמזה לנו תוה"ק ‪‬‬ ‫הביכורים‪ ,‬אין חסר כאן אלא המדבר‪ ,‬לכן אומר רש"י‬ ‫ירא ּו" )ויקרא יט‪ ,‬ל(‪ ,‬ואיתא בזוהר אל תקרא‬ ‫מקדּ ׁ ‪‬שי ּ‪‬ת ‪‬‬ ‫ּו ‪  ‬‬ ‫הקדוש "וענית ואמרת" בקול רם ‪ -‬שתקריב גם אתה משהו‬ ‫"ומקדשי" אלא 'ממקודשי'‪ ,‬פי' התלמיד חכם כי תרווייהו‬ ‫משלך ‪ -‬כאן מגרונך ‪ -‬כמארז"ל )תנחומא פר' ראה סי' ט'( עה"פ‬ ‫)קרבן העני – רבי יעקב קטינא(‬ ‫בחד מתקלא אינון‪.‬‬ ‫"כ ּ‪‬בד ‪‬את ה' ‪‬מהוֹ ‪‬נ‪) "‬משלי ג‪ ,‬ט( אל תקרי מהונך אלא מגרונך‪.‬‬ ‫ּ‪‬‬ ‫ויהיו גם בבכורים כל ארבע הדרגות‪ :‬דומם צומח חי‬ ‫‪‬‬ ‫)אמרי דעת – רבי מאיר שפירא מלובלין(‬ ‫ומדבר‪...‬‬ ‫‪‬מי‪  ‬‬ ‫הה‪) "‬דברי‪ ‬כו‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫יהיה ‪  ‬‬ ‫א‪‬ר ‪  ‬‬ ‫ה‪‬ה‪  ‬‬ ‫"‪‬באת ‪‬אל ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫'אין לך אלא כהן שבימיך‪ ,‬כמו שהוא' )רש"י(‪.‬‬ ‫אבי ‪ ‬‬ ‫ו‪‬רד‬ ‫אבד ‪ ‬‬ ‫אר‪‬י ‪ ‬‬ ‫א‪‬הי‪   ‬‬ ‫לפני ה' ‪ ‬‬ ‫ואמר‪   ‬‬ ‫"וענית ‪    ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫כתב הרמב"ן‪ ,‬ולא הבינותי זה‪ ,‬כי בענין הזקן ראוי לומר‬ ‫ויהי ‪ ‬לג‪‬י ‪‬ד‪‬ל ‪‬עצ‪‬‬‫מעט ‪  ‬‬‫‪‬מתי ‪ ‬‬ ‫ו‪‬גר ‪   ‬‬‫מצרימה ‪  ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫"אל השופט אשר יהיה בימים ההם" )לעיל יז‪ ,‬ט(‪ ,‬אף על פי‬ ‫‪‬‬ ‫ורב" )דברי‪ ‬כו‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫שאינו גדול וחכם כשופטים הראשונים אשר היו לפנינו מן‬ ‫הדיבור פועל על האדם‬ ‫העולם צריך לשמוע לו‪ ,‬אבל בהקרבת הבכורים למי יביאם‬ ‫"וענית"‪ ,‬לשון הרמת קול )רש"י(‪.‬‬ ‫אם לא לכהן אשר יהיה בימיו‪.‬‬ ‫לכאורה ענין זה של הרמת הקול צריך ביאור‪ ,‬שהרי יסוד‬ ‫ומפרש הרמב"ן‪ ,‬שהתכוון הכתוב לומר אל הכהן אשר יהיה‬ ‫אמירת מקרא בכורים הוא להביע הכרת הטוב להקב"ה‪ ,‬ואם‬ ‫שם בבית המקדש בימים ההם‪ ,‬כי הביכורים נתונים לאנשי‬ ‫כן מה תועלת יש בהרמת הקול‪ .‬דממה נפשך‪ ,‬אם אדם זה‬ ‫משמר ככל הקרבנות‪ ,‬לא שיוליך עמו כהן מעירו להקריב‬ ‫אכן מרגיש בלבו הכרת הטוב‪ ,‬הרי הקב"ה יודע מחשבותיו‪,‬‬ ‫בכוריו‪.‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ "הרות ירבד"בד"" [‪]6‬‬ ‫לפעמים מי שמבקש מחילה מחבירו אינו עושה כן בפה‬ ‫ולכאורה כבר יצא ידי חובתו בדברים שבלב‪ .‬ואם בלבו אינו‬ ‫מלא ובקול‪ ,‬אלא הוא מדבר בלחש וכמגמגם בדיבורו‪ ,‬מפני‬ ‫מכיר טובה כראוי‪ ,‬מה יועיל מה שיאמר כן בפיו ולבו בל‬ ‫שבדיבור מלא יש יותר בושה[‪.‬‬ ‫עמו‪ ,‬וכי משום שהוא אומר כך בקול רם יכנס בלבו רגש של‬ ‫וכשם שדיבור הטוב פועל על האדם לטוב‪ ,‬כן יש כח‬ ‫הכרת הטוב‪.‬‬ ‫בדיבורים רעים להשפיע על האדם לרע ח"ו‪ ,‬ולכן על האדם‬ ‫וכן בתחילת הפרשה‪ ,‬כשנכנס אדם לבית המקדש עם‬ ‫להרחיק את עצמו מדיבורים הרעים אפילו כשאין כוונתו‬ ‫יהיה ּ‪‬ב‪ּ‬י ‪‬מים‬ ‫אשר ‪  ‬‬ ‫הכ‪ ‬הן ‪ׁ ‬‬ ‫באת ‪‬אל ‪ּ ‬‬ ‫ביכוריו‪ ,‬כתוב )פסוק ג( " ּו ‪ ‬‬ ‫לרע‪ ,‬מפני שהדיבור עצמו עושה רושם‪ .‬וכגון מי שנמצא‬ ‫דתי ‪‬ה ּיוֹ ם" וגו'‪ ,‬ופירש רש"י‪" ,‬ואמרת‬ ‫אליו ‪‬הגּ‪ּ  ‬‬ ‫ואמרת ‪ ‬‬ ‫ההם ‪ּ    ‬‬ ‫‪‬‬ ‫בחברת בני אדם המדברים דברים שאינם מהוגנים‪ ,‬אף‬ ‫אליו" ‪ -‬שאינך כפוי טובה‪ .‬וגם זה צריך ביאור‪ ,‬מה התכלית‬ ‫שבלבו אינו מסכים להם‪ ,‬אם הוא משתתף עמהם בדיבור‪,‬‬ ‫לומר בפה שאינו כפוי טובה אחר שהוא כבר מכיר טובה‬ ‫הרי זה עצמו יכול לעשות עליו רושם‪ .‬ולכן מוטל עליו‬ ‫בלבו‪.‬‬ ‫להתרחק מחבורה כזו‪ ,‬ולא להשתתף עמהם אף בדיבור‬ ‫אבל באמת נראה שמבואר מכאן יסוד גדול בכוחות הנפש‪,‬‬ ‫בעלמא‪ .‬ועל כן לעולם ירחיק האדם מדיבור הרע‪ ,‬ויתחזק‬ ‫והוא שלדיבור יש כח להשפיע ולפעול על האדם‪ ,‬וכשהוא‬ ‫בדיבור הטוב‪.‬‬ ‫מוציא איזה דבר בשפתיו‪ ,‬יתכן שעל ידי זה יתעורר להרגיש‬ ‫וכן יש ללמוד ממצות הבאת ביכורים‪ ,‬ואע"פ שאין אנו‬ ‫בלבו את הענין שהוציא בפיו‪ ,‬ויכנסו בלבו הרגשים שלא‬ ‫יכולים לקיימה בפועל‪ ,‬מ"מ יכולים לקיים את ענינה‬ ‫היו לו עד אז‪.‬‬ ‫ותכליתה‪ .‬שבשעה שהאדם מביע הכרת הטוב להקב"ה‪ ,‬יש‬ ‫ולכן נצטוה המביא ביכורים לקרוא את פרשת ההודאה‬ ‫לו לפרט בפה מלא את הטובות והחסדים שעשה לו‪ ,‬כי בכך‬ ‫בקול‪ ,‬כי אם עדיין אין הוא מרגיש בלבו כראוי את רגשי‬ ‫יבוא להרגיש את הטובה בשלימות‪ .‬וזה שייך ג"כ לעבודת‬ ‫הכרת הטוב להקב"ה‪ ,‬כשיאמר "ארמי אובד אבי" בקול‬ ‫התפילה‪ ,‬שישבח האדם את הקב"ה בקול רם‪ ,‬כדי שיתעורר‬ ‫גדול‪ ,‬יתעורר בלבו רגש של הכרת הטוב להקב"ה על כל מה‬ ‫לבו למה שהוא אומר בפיו‪ .‬וגם לימוד התורה יהיה בקול‬ ‫שעשה בשבילו מתחילת יצירת כלל ישראל עד היום הזה‪.‬‬ ‫"כי ‪‬ח ‪ּ ‬יים ‪‬הם ‪    ‬‬ ‫למצאיהם"‬ ‫רם כמו שאמרו חז"ל )ערובין נד‪ ,‬א(‪ּ ,‬‬ ‫וגם אם היה מכיר כבר בטובות ה' עליו‪ ,‬דיבורו בפה יביא‬ ‫)משלי ד‪ ,‬כב(‪ ,‬אל תקרי "למוצאיהם" אלא "למוציאיהם" בפה‪.‬‬ ‫אותו להכירן ביתר עומק‪ ,‬ויתחזק יותר ברגשי ההכרת הטוב‪.‬‬ ‫והוא כדי שהדברים שבקדושה ישפיעו עליו רושם של‬ ‫וענין זה דומה למה שכתב החינוך בכמה מקומות )מצוה ט"ז‬ ‫קדושה‪ ,‬ויזכה להתקדש יותר מכח לימודו‪ .‬כי כח גדול ניתן‬ ‫ועוד מקומות(‪' ,‬כי האדם נפעל כפי פעולותיו‪ ,‬ולבו וכל‬ ‫בדיבור לפעול על נפש האדם‪ ,‬הן לטוב והן למוטב‪.‬‬ ‫מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫רע'‪ .‬וכשם שהפעולה בכוחה להשפיע על לב האדם‪ ,‬כך ע"י‬ ‫‪‬‬ ‫עקימת השפתיים והדיבור שהוא מוציא מפיו‪ ,‬יתעוררו בלבו‬ ‫הרגשים שעדיין לא הצליח להרגיש‪.‬‬ ‫לפני ה' ‪ ‬‬ ‫א‪‬הי‪) "‬דברי‪ ‬כו‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫ואמר‪   ‬‬ ‫"וענית ‪    ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ומצינו ענין זה בספר "יד הקטנה" )הל' תשובה פ"א במנחת עני אות‬ ‫שפלות לפני ה'‬ ‫ד'(‪ ,‬שהאריך בענין כח הוידוי בפה‪ ,‬וכתב בא"ד‪' :‬ובהתעורר‬ ‫"ענית" מלשון 'עני' ‪ -‬שכשאדם מדבר עם הקב"ה צריך‬ ‫לבבו על נקודה קטנה‪ ,‬והוא וידוי הפה בלבד אף לבבו אין‬ ‫לראות את השפלות שלו ‪ -‬מה הוא שזכה לעמוד לפני‬ ‫שלם עמו‪ ,‬הנה יערה עליו רוח טהרה‪ ,‬ויהיה לו עזר אלקי‬ ‫הקב"ה‪ ,‬וזהו "וענית"‪ ,‬ואח"כ "ואמרת" – שיבקש את מה‬ ‫לשבור את תוקף קשיות לבבו‪ ,‬ויזכה לתשובה גמורה בלב‬ ‫)דרש יהודה(‬ ‫שהוא רוצה מאת ה' יתברך‪.‬‬ ‫שלם‪ ,‬להתחרט בתום לבבו על כל פשעיו אשר עשה‪ ,‬ויקיים‬ ‫‪‬‬ ‫"בפיך" זו וידוי "ובלבבך" זו תשובה‪ ,‬ואז יהיה גדולה‬ ‫תשובה שזדונות נעשין כזכיות‪ .‬וכבר הובא בילקוט מאמר‬ ‫ו‪‬רד‬‫אבי ‪ ‬‬ ‫אבד ‪ ‬‬ ‫אר‪‬י ‪ ‬‬‫א‪‬הי‪   ‬‬‫לפני ה' ‪ ‬‬ ‫ואמר‪   ‬‬ ‫"וענית ‪    ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫מלא‪ ‬ה' ‪  ‬‬ ‫חטאתי" )במדבר‬ ‫לעם ‪‬אל ‪  ‬‬ ‫אמר ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫"ו ּי‪ ‬‬ ‫הקדושים חז"ל‪ ,‬‬ ‫אבתינ‪ ‬וגו' ‪  ‬‬ ‫ו‪‬צאנ‪ ‬ה'‬ ‫א‪‬הי ‪  ‬‬ ‫ו‪‬צעק ‪‬אל ה' ‪ ‬‬ ‫מצרימה וגו' ‪   ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫כב‪ ,‬לד(‪ ,‬להודיע שהוא רשע ערום‪ ,‬ידע שאין עומד בפני‬ ‫האר‪‬‬‫ו‪ ‬לנ‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫ה‪‬ה ‪  ‬‬ ‫ה‪‬ק‪  ‬‬ ‫ויבאנ‪ ‬אל ‪ ‬‬ ‫מ‪‬צרי‪ ‬וגו' ‪   ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫פורענות אלא תשובה שכל מי שחוטא ואומר חטאתי אין‬ ‫הבאתי ‪‬את‬ ‫ה‪‬ה ‪  ‬‬ ‫וע‪‬ה ‪ ‬‬ ‫‪‬דב‪   .‬‬ ‫חלב ‪ ‬‬‫זבת ‪ ‬‬ ‫אר‪  ‬‬ ‫ה‪‬את ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫רשות למלאך ליגע בו'‪.‬‬ ‫נת‪‬ה ‪‬י ה'" וגו' )דברי‪ ‬כו‪ ,‬ה‪‬י(‪.‬‬ ‫א‪‬ר ‪  ‬‬ ‫האדמה ‪ ‬‬ ‫‪‬רי ‪   ‬‬ ‫רא‪‬ית ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫מבואר מזה גודל כח הפה‪ ,‬שאם אדם רק מוציא בפיו את‬ ‫הכרת הטוב על הגורמים‬ ‫המילה 'חטאתי'‪ ,‬כבר יעורר בעצמו רוח תשובה‪ ,‬וע"י זה‬ ‫הנה מצינו כאן דבר חידוש‪ ,‬והוא שמביא הביכורים אינו‬ ‫יכול לזכות לבסוף לתשובה גמורה‪ .‬וכן הוא לענינינו‪ ,‬שאם‬ ‫מכיר טובה על הפירות שנתן לו הקב"ה בשנה זו בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫האדם מוציא בפה את דברי הכרת הטוב‪ ,‬ממילא יעורר‬ ‫הוא מזכיר את כל ההשתלשלות שהביאתו לרשת את ארץ‬ ‫בעצמו רוח הכרת הטוב‪ ,‬ולבסוף יבוא להכיר טובה להקב"ה‬ ‫ישראל ולאכול את פירותיה‪.‬‬ ‫בלב שלם' ]ומצינו כעין ראיה לזה מטבע האדם‪ ,‬שמצינו‬ ‫וקיבלתי מרבותי שיש ללמוד מכאן יסוד גדול עד היכן‬ ‫לפעמים אדם המוכן להודות בכתב או ברמיזה על איזו‬ ‫מגיעה חובת הכרת הטוב‪ .‬והוא‪ ,‬שכשאדם מקבל טובה‪ ,‬לא‬ ‫עוולה שעשה‪ ,‬אבל אינו יכול לומר בפה מלא שעשה עוולה‪.‬‬ ‫די לו להודות רק על עצם ההטבה שקיבל‪ .‬אלא הוא מחוייב‬ ‫ומדוע כן הוא‪ ,‬הלא גם בכתב או רמיזה יתברר מה שעשה‪.‬‬ ‫להתבונן גם על כל הדברים שגרמו או סייעו שיקבל הטבה‬ ‫אלא שעל ידי הדיבור האדם מתבייש יותר‪ ,‬וממילא אינו‬ ‫זו‪ ,‬ולהכיר טובה גם עליהם‪ .‬לכן בשעה שהאדם מביא‬ ‫מוצא כח בנפשו להוציא את הדברים בפיו‪ .‬וגם מפני כן‪,‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ "הרות ירבד"בד"" [‪]7‬‬ ‫ועל ידי עצתו הריעו לנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה‬ ‫ביכורים‪ ,‬והוא מכיר טובה להקב"ה על שזכה לשפע ברכה‬ ‫קשה )וע"ע בחתם סופר גיטין יז‪ ,‬א ובאלשיך הק' מה שכתבו ליישב עוד(‪.‬‬ ‫בשנה זו‪ ,‬הרי הוא מחוייב להכיר טובה גם על כל הסיבות‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫שגרמו לו לזכות לכל זה‪ .‬החל מלידת עם ישראל והצלתם‬ ‫‪‬‬ ‫מידי לבן הארמי‪ .‬עד גלות מצרים והגאולה והביאה לארץ‪.‬‬ ‫ועד שהוא מגיע לבסוף להודות על פירותיו‪.‬‬ ‫אבד ‪ ‬‬ ‫אבי" )דברי‪ ‬כו‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫"אר‪‬י ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ונראה להוסיף שמטעם זה היו מביאים את הביכורים‬ ‫השייכות זה למצות ביכורים י"ל עפ"י דברי האלשיך הנ"ל‬ ‫לירושלים‪ .‬שהרי ירושלים ובית המקדש הם המקור של שפע‬ ‫שאל יחשוב האדם כי שלו הארץ רק‬ ‫דעיקר מצות ביכורים ‪‬‬ ‫הברכה המגיע לעולם‪ ,‬והוא המקום שיכול האדם להיות‬ ‫התודּ ה שאינו כפוי‬ ‫אה" )תהלים כד‪ ,‬א(‪ ,‬לזאת ‪   ‬‬ ‫הארץ ּו ‪‬מלוֹ ‪ּ ‬‬ ‫"לה' ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫פונה שם בשביל כל צרכיו‪ .‬וכיון שלדברינו בשעת הבאת‬ ‫טובה ואמר איך אחשוב כי שלי הארץ הלא אני בעצמי איני‬ ‫ביכורים ראוי לאדם להכיר טובה לה' על כל הגורמים‪,‬‬ ‫שלי כי לולא חסדי המקום הייתי כמה פעמים עפר ואפר ע"י‬ ‫ממילא מובן שהוא בא אל המקום שממנו באה ההשפעה‪,‬‬ ‫)קרבן העני – רבי יעקב קטינא(‬ ‫לבן ופרעה‪.‬‬ ‫כדי להודות לה' גם על זה‪ .‬וכן מפני זה נותנים את הפירות‬ ‫‪‬‬ ‫לכהנים‪ ,‬כדי להכיר להם טובה על שהם עובדים במקדש‪,‬‬ ‫ומורידים ע"י עבודתם את ההשפעה לעולם‪.‬‬ ‫ה‪‬צרי‪   ‬‬ ‫ויע‪‬נ‪) "‬דברי‪ ‬כו‪ ,‬ו(‪.‬‬ ‫אתנ‪    ‬‬ ‫"ו‪‬רע‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ויסוד זה בחיוב הכרת הטוב נוגע מאוד למעשה‪ ,‬כיון‬ ‫תרגם אונקלוס‪' :‬ואבאישו לנא מצראי'‪.‬‬ ‫שהרבה הטבות שאדם מקבל מהקב"ה ‪ -‬בין אותן שהוא‬ ‫וקשה דהוה ליה למימר 'וירעו לנו המצרים'‪ .‬וב"אור החיים"‬ ‫מקבל תמיד‪ ,‬ובין אותן הבאות רק מזמן לזמן‪ ,‬או אפילו‬ ‫הק' פירש‪ ,‬שהמצרים גרמו גם לנפש להרשיע כמותם והוא‬ ‫פעם אחת בחייו ‪ -‬יש להן מקור ושורש‪ ,‬ולפעמים הן באות‬ ‫אומרו "וירעו אותנו"‪ ,‬פירוש עשו אותנו רעים כמותם‪,‬‬ ‫מתוך סיבות רבות והשתלשלות ארוכה‪ .‬ולפי דברינו‪ ,‬בשעה‬ ‫ואומרו "ויענונו" זה אפיסת כח הלוחם כנגד היצה"ר וכו'‪.‬‬ ‫שהוא מודה לה' על עצם ההטבה‪ ,‬חייב להתבונן ולהכיר‬ ‫ובהגדה של פסח "דברי חיים" מפרש‪ ,‬שאומרו "וירעו" הוא‬ ‫טובה גם על הסיבות והגורמים שהביאו את ההטבה‪.‬‬ ‫מלשון רעות וידידות‪ ,‬שנעשו המצרים רעים ואוהבים לנו‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫כדי שנתערב בהם ונלמד מעשיהם וכמאמר הכתוב‬ ‫‪‬‬ ‫מעש ‪‬‬ ‫יהם" )תהלים קו‪ ,‬לה(‪.‬‬ ‫למד ּו ‪ׂ  ‬‬ ‫תערב ּו ‪‬בגּ וֹ ‪‬ים ‪‬ו ‪ּ ‬י ‪ ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ועל דרך זה ראה ב"ליקוטי יהודה" בשם ה"אמרי אמת"‪,‬‬ ‫אבד ‪ ‬‬ ‫אבי" )דברי‪ ‬כו‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫"אר‪‬י ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫שתמה היכן מצינו שביקש לבן לעקור את הכל‪ ,‬אלא‬ ‫'מזכיר חסדי המקום‪" ,‬ארמי אובד אבי"‪ ,‬לבן בקש לעקור‬ ‫דהכוונה היא לעקירה רוחנית מן השורש‪ ,‬שאמר אל יעקב‬ ‫את הכל כשרדף אחר יעקב וכו' )רש"י( ]דאם לא כן‪ ,‬מאי‬ ‫והב ‪‬נים ּ‪‬ב ‪‬ני" )בראשית לא‪ ,‬מג( והתכוון למושכו‬ ‫נתי ‪ּ  ‬‬ ‫"הבנוֹ ת ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫ענינו לכאן‪ ,‬אלא שמזכיר שנתן לו הארץ )פסוק ג(‪ ,‬ומזכיר עמו‬ ‫שיתערבו עמו יחד ועל ידי זה יעקור את הכל מהם‪ .‬אבל‬ ‫שאר חסדי המקום עליו‪ .‬ולפי זה פירוש "אובד" כמו 'מאבד‬ ‫במצרים זכו בני ישראל להנצל מהתערבות עם הגוים וכמו‬ ‫אבי' )גור אריה‪ ,‬ועי' עוד שם([‪.‬‬ ‫שאמרו ז"ל )ויק"ר לב ה( 'בשביל ד' דברים נגאלו אבותינו‬ ‫וכן פירשו בתרגום אונקלוס ובתרגום יונתן כרש"י‪ ,‬שהכתוב‬ ‫ממצרים שלא שינו את שמם ואת לשונם ולבושם' וכו'‪,‬‬ ‫מוסב על לבן הארמי‪ ,‬וכן למד בעל ההגדה מפסוק זה שלבן‬ ‫לש ‪‬נא ‪ּ ‬‬ ‫עמוֹ " )תהלים קה‪ ,‬כה( שעל ידי‬ ‫לבם ‪ׂ  ‬‬ ‫"הפ‪ּ  ‬‬ ‫וכלשון הכתוב ‪ ‬‬ ‫ביקש לעקור את הכל‪.‬‬ ‫שנאה זו נתרחקו בני ישראל מהמצרים ולא נתערבו בהם‬ ‫אבל הרבה מפרשים ]אבן עזרא ספורנו חזקוני ואור החיים‬ ‫ובזכות זאת נשארו עם מצוין ומיוחד בפני עצמו‪) .‬משחת שמן(‬ ‫הק'[ פירשו‪ ,‬שהכתוב מכוון על יעקב אבינו כשהיה זמן מה‬ ‫‪‬‬ ‫בארם היה אובד ותועה וגולה בלא בית מושב ועני בלי‬ ‫ממון‪ .‬וברשב"ם מפרש הפסוק על אברהם אבינו שארמי‬ ‫)דברי‪‬‬ ‫האר‪  ‬‬ ‫ה‪‬את"‬ ‫ו‪ ‬לנ‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫ה‪‬ה ‪  ‬‬ ‫ה‪‬ק‪  ‬‬ ‫"ויבאנ‪ ‬אל ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫היה אובד וגולה מארץ ארם וכו'‪.‬‬ ‫כו‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫ויש להעיר‪ ,‬שמטעמי המקרא יש להביא ראיה לשיטת רש"י‬ ‫"אל המקום הזה" ‪ -‬זה בית המקדש‪" .‬ויתן לנו את הארץ"‬ ‫ודעימיה‪ ,‬דלשיטתו צריך להפריד‪ ,‬תיבת 'ארמי' מהתיבות‬ ‫‪ -‬כמשמעו )רש"י(‪.‬‬ ‫'אובד אבי' ‪ -‬והיינו שאומר‪' ,‬ארמי' ‪ -‬לבן הרשע‪ ,‬רצה‬ ‫הקשה ב"חתם סופר" דהוה ליה להקדים "את הארץ הזאת"‬ ‫'לאבד' את 'אבי'‪ ,‬וכך הם באמת טעמי המקרא‪ .‬אבל לשיטת‬ ‫לפני "המקום הזה" שהרי לארץ ישראל נכנסו לפני שבנו את‬ ‫המפרשים צריך להפריד תיבת 'אבי' מהתיבות 'ארמי אובד'‬ ‫בית המקדש‪ .‬ובספרי )פיסקא שא( איתא‪ ,‬מה תלמוד לומר‬ ‫‪ -‬שאומר‪' ,‬אבי' כשהיה 'בארם' היה 'אובד'‪ .‬וטעמי המקרא‬ ‫"ויביאנו אל המקום הזה"‪ ,‬בשכר ביאתנו אל המקום הזה‬ ‫אינם כך‪.‬‬ ‫נתן לנו את הארץ הזאת‪ ,‬כלומר בשכר עבודת בית המקדש‬ ‫ובאבן עזרא מביא ראיה לפירושו‪ ,‬ממה שאמר הפסוק תיכף‬ ‫זכינו לארץ ישראל‪.‬‬ ‫"וירד מצרימה" ולבן הרי לא סיבב לרדת אל מצרים‪.‬‬ ‫והחיד"א כתב לפרש‪ ,‬שבא לרמז בפסוק זה למה שמפורש‬ ‫וב"חתם סופר" דחה ראיה זו‪ ,‬דאיתא במדרש תנחומא )פרשת‬ ‫נש ‪‬רים‬ ‫נפי ‪ׁ ‬‬ ‫אתכם ‪‬על ּ‪‬כ ‪ ‬‬ ‫"וא‪‬א ‪  ‬‬ ‫בתרגום יונתן על הפסוק ‪  ‬‬ ‫ויצא סי"ג(‪ ,‬בלעם זה לבן שנאמר "ארמי אובד אבי" ולפי זה‬ ‫אלי" )שמות יט‪ ,‬ד(‪ ,‬שבליל ט"ו ניסן נשא הקב"ה‬ ‫אתכם ‪ ‬‬ ‫ואבא ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫שפיר ניחא‪ ,‬שארמי זה לבן "וירד מצרימה" זה בלעם‬ ‫את בני ישראל על עננים כמו על כנפי נשרים מרעמסס עד‬ ‫שלבסוף ירד למצרים והיה מיועציו של פרעה )עי' סוטה יא‪ ,‬א(‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ "הרות ירבד"בד"" [‪]8‬‬ ‫לא הותיר והממעיט לא חסיר וראו כי הכל בהשגחה מאתו‬ ‫מקום המקדש לעשות שם הפסח‪ ,‬ובזה הלילה השיבם‬ ‫ית' ומזה למדו מדת הסתפקות והיתה דעתם מיושבת‬ ‫לרעמסס‪ .‬ולזה נאמר תחילה "ויביאנו אל המקום הזה" זה‬ ‫לתורה‪.‬‬ ‫בית המקדש שהביאם לשם לפני שנכנסו לארץ ישראל‪.‬‬ ‫והנה ממצות ביכורים נוכל ג"כ ללמוד מדת הסתפקות‬ ‫ומידידי הגאון רבי מתתיהו סלומון שליט"א שמעתי לתרץ‪,‬‬ ‫מאחר שציותה התורה להביא ראשית ביכורי אדמתו מנחה‬ ‫על פי מה שכתב הב"ח בהלכות ברכת הפירות )סי' רח( לפרש‬ ‫לה' להורות כי לה' הארץ ומלואה והכל בהשגחתו וא"כ‬ ‫נוסח הברכה האחרונה של ברכת הנהנין 'ונאכל מפריה‬ ‫למה יבלה ימיו בטורח הפרנסה שהוא חיי שעה מוטב לו‬ ‫ונשבע מטובה' שקדושת הארץ נשפעת בה מקדושת הארץ‬ ‫לעסוק בתורה שהוא חיי עולם ואין מעצור לה' להושיע ברב‬ ‫העליונה‪ ,‬והיא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת‬ ‫או במעט‪.‬‬ ‫השכינה השוכנת בקרב הארץ‪ ,‬וכשנסתלקה השכינה מן‬ ‫והשתא המדרש מבואר "ושמחת בכל הטוב" שע"י הבאת‬ ‫הארץ נסתלקה הקדושה מן הפירות‪ .‬ועל זה אנו מתפללים‬ ‫ביכורים תבוא למדת ההסתפקות ותשמח בכל הטוב זו‬ ‫בברכה 'ונאכל מפריה ונשבע מטובה' כלומר שתשוב‬ ‫)קרבן העני – רבי יעקב קטינא(‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫השכינה לדור בקרב הארץ‪ ,‬ואזי באכילת פירותיה אנו‬ ‫ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ולפי זה אתי שפיר שתחילה מודים על שנתן לנו את בית‬ ‫)דברי‪‬‬ ‫א‪‬הי‪   ‬‬ ‫‪‬לבית‪"‬‬ ‫נת‪ ‬ל‪ ‬ה' ‪ ‬‬ ‫א‪‬ר ‪ ‬‬ ‫בכל ‪‬ה‪‬ב ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬מח‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫המקדש ובו משרה שכינתו‪ ,‬ואחר כך מודים על נתינת‬ ‫כו‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫הארץ‪ ,‬כי קדושת בית המקדש מועילה גם לנתינת הארץ‬ ‫שע"י בית המקדש שורה השכינה בארץ ישראל‪) .‬משחת שמן(‬ ‫'כי כל עונג הנשמות אינו אלא השגת התורה'‪.‬‬ ‫)קנאת ה' צבאות להרמח"ל שכתב כנגד השבתאות(‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ה‪‬את ‪ ‬‬ ‫אר‪‬‬ ‫האר‪  ‬‬ ‫ו‪ ‬לנ‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫ה‪‬ה ‪  ‬‬ ‫ה‪‬ק‪  ‬‬ ‫"ויבאנ‪ ‬אל ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫חלב ‪ ‬‬ ‫‪‬דב‪) "‬דברי‪ ‬כו‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫זבת ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫)דברי‪‬‬ ‫א‪‬הי‪   ‬‬ ‫‪‬לבית‪"‬‬ ‫נת‪ ‬ל‪ ‬ה' ‪ ‬‬ ‫א‪‬ר ‪ ‬‬ ‫בכל ‪‬ה‪‬ב ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬מח‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫"המקום הזה" ‪ -‬זה בית המקדש‪ ,‬ולכאורה קודם נחלו את‬ ‫כו‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫הארץ ואח"כ נחלו את בית המקדש ולמה אמר קודם‬ ‫"ושמחת בכל הטוב"‪ ,‬יש כאן רמז על אשתו של האדם וכמו‬ ‫"ויביאנו אל המקום הזה" ואח"כ "ויתן לנו את הארץ‬ ‫מצא טוֹ ב" ‪ -‬שע"י האשה‬ ‫א‪‬ה ‪ ‬‬ ‫"מצא ‪ ‬‬ ‫שכתוב )משלי יח‪ ,‬כב( ‪ ‬‬ ‫הזאת"? אלא התרגום יונתן בן עוזיאל מתרגם עה"פ )שמות‬ ‫האדם זוכה לקבל את הטוב ]ואמרה הגמ' )ב"מ נט‪ ,‬א( שאין‬ ‫נש ‪‬רים" ‪ -‬שכשעשו ישראל את‬ ‫נפי ‪ׁ ‬‬ ‫אתכם ‪‬על ּ‪‬כ ‪ ‬‬ ‫"וא‪‬א ‪  ‬‬ ‫יט‪ ,‬ד( ‪  ‬‬ ‫ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר‬ ‫הפסח במצרים הקב"ה נשא אותם על עננים והוביל אותם‬ ‫)בראשית יב‪ ,‬טז( "ולאברהם הטיב בעבורה"‪ ,‬וכן אמר רבא לבני‬ ‫למקום בית המקדש לעשות שם את הפסח‪ ,‬ויוצא שהיו‬ ‫מחוזא‪ :‬כבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו[‪.‬‬ ‫בבית המקדש קודם וחזרו‪ ,‬ואח"כ נחלו ואת הארץ‪ ,‬וזה‬ ‫ומסופר על אדם אחד שהיה חי בעוני גדול‪ ,‬והנה יום אחד‬ ‫"ויביאנו אל המקום הזה" ואח"כ "ויתן לנו את הארץ‬ ‫דפק אליהו הנביא על דלת ביתו ואמר לו‪ :‬ה' שמע צערך‬ ‫)דרש יהודה(‬ ‫הזאת"‪.‬‬ ‫וראה עונייך‪ ,‬באתי לבשר לך שמגיע לך שש שנים של‬ ‫‪‬‬ ‫עשירות‪ ,‬מתי אתה רוצה שהם יתחילו? הלך והתיעץ עם‬ ‫אשתו ואמרה לו מוטב שיתחיל עכשיו ואחרי זה ה' ירחם‪.‬‬ ‫)דברי‪‬‬ ‫א‪‬הי‪   ‬‬ ‫‪‬לבית‪"‬‬ ‫נת‪ ‬ל‪ ‬ה' ‪ ‬‬ ‫א‪‬ר ‪ ‬‬ ‫בכל ‪‬ה‪‬ב ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬מח‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫כו‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫וכך היה שמאז התחילו להתעשר ולהרויח‪ ,‬עברו שש שנים‬ ‫'אמרו חכמים )ירושלמי קידושין פרק ד הלכה י"ב(‪ :‬עתיד אדם ליתן‬ ‫ובא אליהו להודיע לו שמכאן ואילך העושר יפסוק‪ ,‬אמר‬ ‫דין וחשבון על מה שראו עיניו ולא נהנה ממנו‪ .‬וכן השכל‬ ‫אותו אדם לאליהו אלך והודיע לאשתי‪ ,‬הלך והודיע לאשתו‪,‬‬ ‫נותן‪ ,‬שלא ברא הקב"ה עולמו לפני חזירים‪ ,‬וערך שולחן‬ ‫אמרה לו‪ :‬תאמר לאליהו שאם מצא אנשים ראויים ממנו‬ ‫מלא דשן לפני בהמות וחיות רעות‪ ,‬או לבני אדם הדומין‬ ‫שיקח את העושר‪ ,‬ואם לאו מדוע יקח מאתנו? ובאמת‬ ‫להם או להגרועים מהם‪ ...‬לכן ודאי מי שיש לו עושר ייטיב‬ ‫לבסוף השאיר להם אליהו עושרם‪ ,‬וממעשה זה ניתן ללמוד‬ ‫לעצמו‪ ,‬הרוצה ליהנות יבוא ויהנה מן המותר והרצוי אם‬ ‫כמה האדם יכול להרויח שיש לו אשה טובה שבעצותיה‬ ‫מוצא טבעו צריך לתענוג מועט‪ ,‬כדי שיעסוק בתורה מתוך‬ ‫יכול להרויח כמו שראינו כאן‪ ,‬וזה שנאמר )משלי ט‪ ,‬א(‬ ‫שמחה והרווחה‪ ,‬כמש"כ ושמחת בכל הטוב'‪.‬‬ ‫)דרש יהודה(‬ ‫נתה ‪ּ  ‬‬ ‫ביתה"‪.‬‬ ‫נשים ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫"חכמוֹ ת ‪ ׁ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫)'לחם שמים' להיעב"ץ‪ ,‬אבות פרק ו משנה ו(‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ה‪‬ית ‪ ‬‬ ‫וג‪‬‬ ‫ה‪‬ד‪ ‬מ‪   ‬‬ ‫‪‬ער‪‬י ‪ ‬‬ ‫א‪‬הי‪    ‬‬ ‫לפני ה' ‪ ‬‬ ‫"ואמר‪   ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫בכל ‪‬ה‪‬ב" )דברי‪ ‬כו‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫"ו‪‬מח‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫מצות‪  ‬‬ ‫א‪‬ר‬ ‫‪‬כל ‪   ‬‬ ‫ולאלמנה ‪ ‬‬ ‫ל‪‬ת‪      ‬‬ ‫ול‪‬ר ‪ ‬‬ ‫ל‪‬וי ‪  ‬‬ ‫נת‪‬יו ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫"כי ‪ ‬‬ ‫לקח טוֹ ב‬ ‫איתא במדרש‪ ,‬אין טוב אלא תורה כמו שכתוב ּ‪‬‬ ‫מ‪‬צ‪‬תי‪ ‬ו‪‬א ‪   ‬‬ ‫‪‬כח‪‬י" )דברי‪ ‬כו‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫עבר‪‬י ‪   ‬‬ ‫צ‪‬יתני ‪‬א ‪   ‬‬‫‪  ‬‬ ‫עזב ּו" )משלי ד‪ ,‬ב(‪ ,‬לכך משה מזהיר את‬ ‫רתי ‪‬אל ּ‪‬ת ‪ ‬‬ ‫לכם ּתוֹ ‪ ‬‬ ‫נתתי ‪ ‬‬ ‫‪ּ  ‬‬ ‫הנה בתרומות ומעשרות נתחדשה מצות וידוי מעשרות‪,‬‬ ‫ע‪‬ר" )דברים יד‪ ,‬כב(‪.‬‬‫"ע‪‬ר ּ‪‬ת ‪ ‬‬ ‫ישראל ‪ ‬‬ ‫והיינו שיבוא האדם לפני ה'‪ ,‬ויאמר בפה מלא שקיים את‬ ‫הנה אמרו חז"ל‪ ,‬לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן‪ ,‬פי' שלא‬ ‫המצוה כדת וכדין‪ ,‬ונתן את כל הפירות למי שראוי להם‪.‬‬ ‫היה להם דאגת פרנסה והיה לה מדת הסתפקות כי המרבה‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ "הרות ירבד"בד"" [‪]9‬‬ ‫לא עברתי ממצותיך ‪ -‬שנתתי את המעשר כדינו‪ ,‬והרווחתי‬ ‫והענין צריך ביאור‪ ,‬מדוע דוקא בתרומות ומעשרות ציוותה‬ ‫בזה שלא שכחתי ‪ -‬שלא באו העכברים לאכול התבואה‬ ‫התורה על וידוי זה‪ ,‬ולא בשאר כל המצוות‪.‬‬ ‫)דרש יהודה(‬ ‫ועי"ז גרמו לי לבוא לידי שכחה‪.‬‬ ‫ומצאתי ביאור לענין בדברי המלבי"ם‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫"והר"י אברבנאל כתב טעם לענין הוידוי‪ ,‬מפני שהמעשרות‬ ‫הם דברים שבממון ואין לו תובעים‪ ,‬והאדם עלול להיכשל‬ ‫)דברי‪ ‬כו‪,‬‬ ‫א‪‬ר ‪   ‬‬ ‫צ‪‬יתני"‬ ‫‪‬כל ‪ ‬‬ ‫ע‪‬יתי ‪ ‬‬ ‫א‪‬קי ‪  ‬‬ ‫"‪‬מע‪‬י ‪‬ק‪‬ל ה' ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫בהם‪ .‬לכן צוה ה' על הוידוי‪ ,‬מפני כשידע האדם שמחוייב‬ ‫יד(‪.‬‬ ‫לומר בבית ה' מהתנהגותו בהמעשרות‪ ,‬יזהר שלא יהיה‬ ‫הפסוק אומר "עשיתי ככל אשר צויתני" ולא 'ככל אשר‬ ‫דובר שקרים נגד ה'"‪.‬‬ ‫צוית'‪ ,‬ויש בזה רמז שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו‬ ‫מבואר בדבריו שאע"פ שבודאי המעשרות הם ממון של‬ ‫וכל אחד דורשים ממנו לפי מה שהוא ולפי המצב שלו‬ ‫אחרים‪ ,‬מ"מ כיון שאין להם תובעים‪ ,‬ובידו של בעל הבית‬ ‫שיעשה כפי יכולתו‪ ,‬ולא דורשים בשמים מראובן לעשות‬ ‫לדחות כל כהן ולוי ועני הבאים אליו לתבוע פירות מעשר‪,‬‬ ‫כמו ששמעון עושה כי ראובן עוסק במלאכתו ואין לו זמן‬ ‫ולומר לו שבדעתו ליתן אותם לאיש אחר‪ ,‬ממילא עלול הוא‬ ‫פנוי כמו שמעון‪ ,‬ולכן לכל אחד יש את הציווי שלו‪ ,‬אבל כל‬ ‫לדחות את כל הבא אליו‪ ,‬עד שבסוף יתכן שלא יתנם כלל‪.‬‬ ‫אחד באשר הוא צריך לעשות ולהתאמץ כפי כוחו‪ ,‬ואם עשה‬ ‫וכיון שאין מי שיתבענו לדין אם לא יתנם‪ ,‬עלול הוא שלא‬ ‫כפי כוחו גם אם הוא לא יכול להגיע להרבה הקב"ה מקבל‬ ‫לעמוד בנסיון ח"ו‪ ,‬מאחר שהוא נסיון בעניני ממון‪ ,‬וחמדת‬ ‫אותו וקובע לו שכר‪ ,‬וזהו "אשר צויתני" כל אחד כפי הצווי‬ ‫הממון גדולה היא מאוד‪ .‬ואף שמתחילה אינו מתכוין לגזול‪,‬‬ ‫)דרש יהודה(‬ ‫הפרטי שלו‪.‬‬ ‫שמא לבסוף יתגבר עליו יצרו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ומפני חשש זה ציותה התורה מצות וידוי מעשר‪ ,‬כי‬ ‫הא‪‬ה ‪ ‬‬ ‫ואת‬ ‫הח‪‬י‪   ‬‬ ‫לע‪‬ת ‪‬את ‪  ‬‬‫מצ‪  ‬‬ ‫א‪‬הי‪   ‬‬ ‫ה‪‬ה ה' ‪ ‬‬ ‫"ה‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫המתוודה לפני ה‪ ,,‬ואומר בפירוש שקיים את כל הלכות‬ ‫‪‬בכל ‪  ‬‬ ‫נפ‪"‬‬ ‫לבב‪  ‬‬ ‫‪‬כל ‪  ‬‬ ‫א‪‬ת‪  ‬‬ ‫וע‪‬ית ‪‬‬ ‫ו‪‬מר‪    ‬‬ ‫ה‪‬טי‪     ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫מעשר כראוי‪ ,‬ודאי יזהר לבער את כל פירותיו מן הבית‬ ‫)דברי‪ ‬כו‪ ,‬טז(‪.‬‬ ‫ולחלקם כראוי‪ ,‬לפני ביאתו אל המקדש‪ ,‬כדי שלא יבוא‬ ‫לומר דברי שקר לפני ה‪ ,‬יתברך ח"ו‪ .‬וכן כתב הרשב"ם‬ ‫כוונת "ושמרת ועשית"‬ ‫בקיצור‪ ,‬וז"ל‪' :‬כך ציוה הקב"ה‪ ,‬כדי שלא יאמר אדם לעכב‬ ‫פירש רש"י‪" ,‬ושמרת ועשית אותם" ‪ -‬בת קול מברכתו‪,‬‬ ‫מעשרותיו‪ ,‬כי יבוש לשקר לפני הקב"ה'‪.‬‬ ‫הבאת ביכורים היום תשנה לשנה הבאה‪.‬‬ ‫פירוש מה שהוקשה לרש"י כפי שכתב ב"גור אריה"‪ ,‬דאם‬ ‫ומכאן אנו רואים כמה גדול הצורך להתרחק מממון אחרים‪,‬‬ ‫לא כן הרי כבר נצטוו‪ ,‬ולמה אמר עוד "ושמרת ועשית"‪,‬‬ ‫עד שציוה הקב"ה והטריח את האדם טירחא גדולה‪ ,‬שיבוא‬ ‫אלא 'בת קול מברכתו'‪ .‬וב"משכיל לדוד"‪ :‬המפרשים נדחקו‬ ‫אל בית המקדש להתוודות לפניו שנתן את המעשרות כראוי‪.‬‬ ‫והכל רק כדי שלא ייכשל בנסיון הגדול להחזיק לעצמו ממון‬ ‫בזה טובא מי הכריחו לפרש שהוא ברכה ולא צווי ע"ע‪.‬‬ ‫זה שאין לו תובעים‪.‬‬ ‫ולעד"נ בפשיטות שאם זה צווי נמצא שהוא כפול שהרי כבר‬ ‫אמר ה' "אלהיך מצוך לעשות" ואמאי הדר וכתב "ושמרת‬ ‫וראוי להתעורר מכאן על גודל החיוב לדקדק בענין ממון‬ ‫ועשית"‪ ,‬אלא ודאי אינו אלא ברכה[‪.‬‬ ‫אחרים בכלל‪ ,‬כי תאות הממון בוערת בנפשו של אדם‪ ,‬ומי‬ ‫הקשה ה"חתם סופר" שלפי לשון זה הרי אמורים מביאי‬ ‫שאינו נזהר ומדקדק להתרחק מממון חבירו בתכלית‬ ‫הביכורים לחיות לעולם‪ ,‬שבכל שנה ושנה יתברכו מן‬ ‫הדקדוק‪ ,‬אף שאינו מתכוין לגזול ממנו‪ ,‬עלול הוא להיכשל‬ ‫השמים 'תשנה לשנה הבאה' ]ולמפרשים שאין מביאים‬ ‫בעוון גזל אפילו שלא בכוונה ח"ו‪ .‬וכמו שמבואר באריכות‬ ‫ביכורים בשנת השמיטה‪ ,‬לא קשה מידי כי בשנת השמיטה‬ ‫ב"מסילת ישרים" )פרק י"א(‪ ,‬שמי שאינו זהיר בממונם של‬ ‫נעדרת הברכה מהאנשים ההם[‪.‬‬ ‫אחרים‪ ,‬לעולם לא יהיה נקי לגמרי מחשש גזל‪ ,‬ולכן חייב‬ ‫אדם להיזהר מאוד בענין ממון האחרים‪ ,‬ולהרחיק את עצמו‬ ‫ומתרץ‪ ,‬דהנה הכונה הראויה לגבי הבאת הביכורים היא‪,‬‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫ממה שאינו שלו בתכלית הריחוק‪.‬‬ ‫דאף שלגבי מעשר מצינו שמותר לנסות את הקב"ה‪ ,‬ועל ידי‬ ‫תעשיר" )משלי י‪ ,‬כב(‬‫רכת ה' ‪‬היא ‪ ׁ  ‬‬ ‫ל"ב ‪ּ ‬‬ ‫ּ‪‬‬ ‫קיום מצות מעשר זוכה‬ ‫‪‬‬ ‫כאומרם ז"ל )תענית ט‪ ,‬א( 'עשר בשביל שתתעשר'‪ ,‬אולם גבי‬ ‫ה‪‬ית ‪ ‬‬ ‫וג‪‬‬ ‫ה‪‬ד‪ ‬מ‪   ‬‬ ‫‪‬ער‪‬י ‪ ‬‬ ‫א‪‬הי‪    ‬‬ ‫לפני ה' ‪ ‬‬ ‫"ואמר‪   ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫אשר ‪‬צ ‪ּ ‬ו ‪ ‬‬ ‫יתני" )דברים כו‪ ,‬יד(‬ ‫כל ‪ׁ ‬‬ ‫יתי ּ‪‬כ ‪‬‬ ‫"עש ‪‬‬ ‫ביכורים הוא אומר ‪ׂ  ‬‬ ‫מצות‪  ‬‬ ‫א‪‬ר‬ ‫‪‬כל ‪   ‬‬ ‫ולאלמנה ‪ ‬‬ ‫ל‪‬ת‪      ‬‬ ‫ול‪‬ר ‪ ‬‬ ‫ל‪‬וי ‪  ‬‬ ‫נת‪‬יו ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫שהוא מעיד שאינו עושה המצוה בשביל השכר הצפון לו‬ ‫אלא עושה המצוה על מנת לקיים מצות ה' בתמימות‪ .‬אמנם‬ ‫מ‪‬צ‪‬תי‪ ‬ו‪‬א ‪   ‬‬ ‫‪‬כח‪‬י" )דברי‪ ‬כו‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫עבר‪‬י ‪   ‬‬ ‫צ‪‬יתני ‪‬א ‪   ‬‬‫‪  ‬‬ ‫בהיות שממילא שורה הברכה עליו‪ ,‬לכן הוא מבקש להכליל‬ ‫קשה אם מתוודה שלא עבר ממצותיו ית' בודאי שלא שכח‪,‬‬ ‫ראל"‬‫יש‪ ‬‬ ‫עמ‪ ‬את ‪ׂ  ‬‬ ‫בר‪ ‬את ‪ּ ‬‬ ‫את כל ישראל בברכתו ואומר " ּו ‪ ‬‬ ‫וזה לשון יתר?‬ ‫)שם פסוק טו(‪ ,‬וכשרואים מן השמים את רצונו הטהור שלא‬ ‫וביארו ע"פ המדרש )דברים רבה פרשה ג‪ ,‬ג(‪ ,‬שמי שלא מעשר‬ ‫להחזיק טובה לנפשו‪ ,‬מברכים אותו 'תשנה לשנה הבאה'‬ ‫באים העכברים ואוכלים לו את התבואה‪ ,‬והגמ' )הוריות יג‪ ,‬א(‬ ‫כלומר שתתקבל תפילתך ולשנה הבאה יביאו כל ישראל‬ ‫אמרה מפני מה החתול אינו מכיר את בוראו כמו הכלב? כי‬ ‫ביכורים בזכות התפילה שהתפללת עליהם‪ ,‬ותהא נחשבת‬ ‫אדם שאוכל ממאכל שאכל ממנו עכבר מביא אותו לידי‬ ‫הבאתם כאילו הוא הביאם‪.‬‬ ‫שכחה כ"ש חתול שאוכל את העכבר עצמו‪ ,‬וזה שמתודה‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ "הרות ירבד"בד"" [‪]10‬‬ ‫ועיין במשנה ברורה )סי' קנ"א ס"ק כ'ב( שיש אומרים שאין‬ ‫וב"כתב סופר" כתב‪ :‬ראיתי בחדושי אגדה לאאמ"ו מאוה"ג‬ ‫להכנס לבית הכנסת עם סכין ארוך‪ ,‬לפי שבית הכנסת מיוחד‬ ‫זצ"ל ]עיין חת"ס עה"ת ד"ה היום )השני([ שהקשה א"כ בכל‬ ‫לתפלה המארכת ימיו של אדם‪ ,‬והסכין מקצר ימי אדם‪.‬‬ ‫שנה מבשרת אותו כך ויחיה לעולם‪ ,‬שהרי בת קול בשרו‬ ‫בכל שנה ושנה לשנה הבאה וצ"ע‪ .‬ולפענ"ד נראה פירושו‬ ‫‪‬‬ ‫אתה‬‫"בר ּו‪ּ  ‬‬‫על פי שפרשתי המדרש בפרשה זו )רבה ז‪ ,‬ח( ּ‪‬‬ ‫בדעת קדושים )סי' רפ"ט סעי' א'( הביא מהר"י בעש"ט‪ ,‬שנכון‬ ‫צאת‪) "‬דברים כח‪ ,‬ו( וכבר פירש דוד "ה'‬ ‫אתה ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫בא‪ּ ‬ו ‪‬בר ּו‪ּ  ‬‬ ‫ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫לקבוע המזוזה בתיק שאינו ברזל‪ ,‬שהרי ברזל הוא מקצר‬ ‫ועד עוֹ ‪‬לם" )תהלים קכא‪ ,‬ח(‪ ,‬ודרשו‬ ‫מעתה ‪ ‬‬ ‫צאת‪ּ ‬ובוֹ ‪‬א‪ּ   ‬‬ ‫יש ‪‬מר ‪ ‬‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫ובמזוזה כתיב למען ירבו ימיכם‪ ,‬ועיי"ש שדן בכל מיני‬ ‫"בבואך" בפרקמטיה שלך‪ ,‬ו"בצאתך" בפרקמטיה שלך‪.‬‬ ‫מתכת‪.‬‬ ‫הכונה שבכל אשר יפנה יצליח‪ ,‬ויש לחוש שעי"ז יקלקל‬ ‫מנת ‪  ‬‬ ‫ש ‪ּ  ‬‬ ‫בעט ׁ‪‬‬ ‫ישר ּון ‪‬ו ‪ּ ‬י ‪ ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ׁ ‪‬ש ‪‬מן ‪ׁ ‬‬ ‫מעשיו כדכתיב )להלן לב‪ ,‬טו( ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫עבית‬ ‫יש ‪‬עתוֹ "‪ ,‬אלא דברכה‬ ‫וינבל צ ּור ‪ׁ ‬‬ ‫עשה ּו ‪ּ   ‬‬ ‫ית ‪‬ו ‪ּ ‬י ּט‪ׁ ‬ש ‪‬אלוֹ ּ‪‬ה ‪ׂ ‬‬ ‫ש ‪‬‬ ‫ּ‪‬כ ‪ׂ ‬‬ ‫כתב רבי משה 'מת' תלמיד המהרש"ל )מטה משה עמוד העבודה‬ ‫שהיא מאת ה' לא תבוא על ידה קלקלה‪ ,‬וז"ש "ה' ישמור‬ ‫ציצית ותפילין סימן י'ג‪ ,‬והובא במג"א(‪' :‬ואל יחתוך ראשי החוטין‬ ‫צאתך ובואך" וכו'‪ ,‬שתהיה הצלחה זו ברכה מאת ה' ואתי‬ ‫בסכין‪ ,‬שנאמר "לא תניף עליו ברזל"‪ .‬ויפסוק אותם בשינים‬ ‫שפיר‪ .‬ולפי זה י"ל שאחר שהביא מעשר ויזכה לעשירות‬ ‫שהם ל"ב‪ ,‬ויעסקו בחוטין שהן ל"ב‪ ,‬מצאתי בשם ר' דוד בר‬ ‫כדמסיים לעיל "וברך את עמך ישראל" וכו'‪ ,‬ויש לחוש‬ ‫מנחם‪.‬‬ ‫שיקלקל מעשיו ולא יביא עוד לשנה הבאה‪ ,‬והבטיחתו הבת‬ ‫‪‬‬ ‫קול תשנה לשנה הבאה‪ ,‬דהיינו אם יחיה יביא ולא יקלקל‬ ‫מעשיו ויהיה זריז במצוה כשנה זאת‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬ ‫לפני ה' ‪ ‬‬ ‫א‪‬הי‪"‬‬ ‫ו‪‬מח‪   ‬‬ ‫ואכל‪      ‬‬ ‫‪‬למי‪     ‬‬ ‫"וזבח‪   ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫)דברי‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫כז‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫ב"משך חכמה" מפרש בכוונת הכתוב‪" ,‬ושמרת ועשית‬ ‫כתוב בשו"ע )יו"ד סימן ה' סעיף א'(‪ :‬השוחט לשם עולה‪ ,‬לשם‬ ‫אותם בכל לבבך ובכל נפשך"‪ ,‬דנתכוון לומר‪ ,‬אשר אף‬ ‫תודה‪ ,‬לשם פסח‪ ,‬שחיטתו פסולה‪ .‬וכתב עלה החיד"א‬ ‫ומותר לנסות את ה' במצות מעשר כאומרם ז"ל בתענית דף‬ ‫במחזיק ברכה )יו"ד סימן ה ס"ק א'(‪ :‬הטור כתב‪ ,‬שמא הקדישו‬ ‫ט' 'בכל אסור לנסות להקב"ה שנאמר )דברים ו‪ ,‬טז( "לא‬ ‫עתה‪ ,‬והו"ל שוחט קדשים בחוץ‪ .‬וכתב עלה הרב מהר"ל‬ ‫תנסון" חוץ מזו במעשר‪ ,‬עיין שם‪ ,‬לכן אמר בביעור מעשר‬ ‫מפראג בהגהותיו וז"ל‪ :‬אלמלא טעם רבינו יש לפרש טעם‬ ‫"עש ‪‬‬ ‫יתי‬ ‫לל ‪‬וי" כו' ‪ׂ  ‬‬ ‫נתתיו ‪ּ ‬‬ ‫"וגם ‪ּ  ‬‬ ‫ערתי" כו' )לעיל פסוקים יג‪-‬טו( ‪ ‬‬ ‫"ב ‪ּ  ‬‬‫ּ‪‬‬ ‫אחר‪ ,‬משום דכתיב "וזבחת ואכלת"‪ ,‬כל שאתה שוחט‬ ‫קדש‪ ‬מן ‪   ‬‬ ‫ה‪‬מים‬ ‫ממעוֹ ן ‪ ׁ  ‬‬ ‫קיפה ‪ּ ‬‬ ‫"הש ‪ ‬‬ ‫יתני"‪ ,‬לכן ‪ ׁ ‬‬ ‫אשר ‪‬צ ‪ּ ‬ו ‪ ‬‬ ‫כל ‪ׁ ‬‬ ‫ּ‪‬כ ‪‬‬ ‫לאכילה; אבל אם שחט לשם קדשים נפסל לחולין‪.‬‬ ‫ראל"‪ ,‬ואמר אחר כך אף דבזה מותר‬ ‫יש‪ ‬‬ ‫עמ‪ ‬את ‪ׂ  ‬‬ ‫בר‪ ‬את ‪ּ ‬‬ ‫ּו ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫לנסות ו'עשר בשביל שתתעשר' )שבת קיט‪ ,‬א(‪ ,‬מ"מ יותר מוטב‬ ‫החקים‬‫"לעשוֹ ת ‪‬את ‪ּ  ‬‬ ‫שתתן בלא שום פניה ונסיון כלל רק ‪ׂ  ‬‬ ‫ה‪‬את ‪ ‬‬ ‫‪‬אר‬ ‫ה‪‬רה ‪ ‬‬ ‫‪‬ברי ‪ ‬‬ ‫האבני‪ ‬את ‪‬ל ‪  ‬‬ ‫"וכתב‪ ‬על ‪   ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫האלה" דייקא ]כי ה"חוקים" הם מצוות בלא טעם‪ ,‬ואף בזה‬ ‫‪ּ  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫היטב" )דברי‪ ‬כז‪ ,‬ח(‪.‬‬ ‫יעשה המצוה כמי שאין בה טעם ושכר[‪" ,‬ושמרת ועשית‬ ‫דעת הלבוש )לבוש האורה פרשת דברים( היא‪ ,‬שמשה תרגם התורה‬ ‫אותם בכל לבבך ובכל נפשך" בלי מחשבה זולתי קיום רצון‬ ‫לשבעים לשון ‪ -‬דחשש אולי אינם כולם בעלי לשון הקודש‬ ‫הבורא יתברך‪.‬‬ ‫ולא הבינוהו כולם‪ ,‬דודאי ‪‬עם רב כזה שהם יותר מששים‬ ‫‪‬‬ ‫רבוא יש בהם בעלי שאר לשונות הרבה‪.‬‬ ‫משה‬‫]זה לשון הלבוש לעיל דברים )א‪ ,‬ה(‪ :‬רש"י‪" ,‬הוֹ ‪‬איל ‪ׁ ‬‬ ‫)דברי‪‬‬ ‫אבני‪ ‬א ‪ ‬‬ ‫תני‪"‬‬ ‫מז‪‬ח ‪  ‬‬ ‫א‪‬הי‪   ‬‬ ‫מז‪‬ח ‪‬לה' ‪ ‬‬ ‫"‪‬בנית ‪    ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫התוֹ ‪‬רה" בשבעים לשין פרשה להם‪ ,‬ע"כ‪ .‬נ"ל דהכי‬ ‫ּ‪‬ב ‪‬אר ‪‬את ‪ּ ‬‬ ‫כז‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫פי' דהרי "הואיל באר" משמע שהתחיל לבאר אותה להם‬ ‫כתב הרוקח בסימן של"ב‪' :‬מכסין סכין בשעת ברכת המזון‬ ‫עכשיו כדי שיבינוה‪ ,‬והרי כבר למד אותה עמהם כל פרשה‬ ‫עליהם ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫רזל"‪ ,‬במכילתא )פרשה י"א אות ח'(‬ ‫תניף ‪  ‬‬ ‫על שם "‪‬א ‪ ‬‬ ‫ופרשה בפני עצמה כדאמרינן 'כיצד סדר משנה' כו' שהיו‬ ‫'אינו דין שיניף המקצר על המאריך'‪ ,‬ו'שולחן כמזבח'‬ ‫באים כל ישראל ולמד עמהם תחלה הוא ואחר כך אהרן כו'‪,‬‬ ‫)בית יוסף או"ח סי' קפ ס"ק ה(‬ ‫בשילהי חגיגה )כז‪ ,‬א('‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אלא על כרחך לומר ד"באר" זה רצה לומר שהתחיל עכשיו‬ ‫ביאור מה שלא ביא]ו[ר להם כבר‪ ,‬ומה הוא זה‪ ,‬הוא שעד‬ ‫‪‬‬ ‫עכשיו ביא]ו[ר להם הכל בלשון הקדש ועכשיו התחיל‬ ‫ורבינו האריז"ל גילה‪ ,‬שיש אנשים שהם משורש קין ויש‬ ‫לבאר אותה להם בלשונות אחרים דחשש אולי אינם כולם‬ ‫שהם משורש הבל ]וכל מי שהוא דברן מופלג ביותר הוא‬ ‫בעלי לשון הקדש ולא הבינוהו כולם דודאי עם רב כזו שהם‬ ‫מהבל[‪ ,‬ואלו שמשורש הבל עליהם לכסות את הסכין‬ ‫יותר מששים רבוא יש בהם בעלי לשונות הרבה‪ ,‬לכך אמר‬ ‫בברכת המזון‪ ,‬ומי שהוא משורש קין‪ ,‬לא סגי בכיסוי הסכין‬ ‫רש"י "בשבעים לשון"‪ ,‬כלומר כיון שחשש שמא יש בהן‬ ‫אלא יורידוהו לגמרי מהשולחן‪.‬‬ ‫בעלי שאר לשונות חוץ מלשון הקודש והוצרך לפרש להם‬ ‫ודאי הוצרך לפרש להם בכל השבעים לשונות דהי מנייהו‬ ‫‪‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ "הרות ירבד"בד"" [‪]11‬‬ ‫מאוד לבריאות שלו ועליו ללכת לשם לכמה שבועות‪ ,‬הוא‬ ‫מפקת שמא מאותו לשון שישאר שלא לפרש יש בהם והם‬ ‫הלך והגיע לשם העמיד את האהל שלו וראה שהמקום לא‬ ‫לא יבינוה )עי' בספר "מגדים חדשים" מ"ש להעיר בזה([‪.‬‬ ‫טוב והלך להעמיד את האהל במקום אחר‪ ,‬הוא תוקע את‬ ‫‪‬‬ ‫העמוד באדמה ומיד אח"כ הכל נפל‪ ,‬הוא חפר באדמה כדי‬ ‫להכניס את העמוד עמוק יותר והנה הוא מצא קערה מלאה‬ ‫הע‪  ‬‬ ‫אמ‪) "‬דברי‪ ‬כז‪ ,‬טז(‪.‬‬ ‫"ואמר ‪‬ל ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫באבנים טובות ומזה נעשה עשיר‪.‬‬ ‫פניהם ‪‬קלוֹ ן" )תהלים פג‪ ,‬יז( סופי תיבות אמן‪ .‬בא לרמז‬ ‫"מלא ‪  ‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫וזהו הפירוש בפסוק שלפעמים אדם לא רוצה לעשות דבר‬ ‫כמה קלון וחרפה יגיע לעלמא דאתי למי שאינו עונה אמן‪,‬‬ ‫מסויים כי חושב שזה לא טוב בשבילו‪ ,‬אבל הברכה רודפת‬ ‫כי מה עבודה היא‪ ,‬ומה יענה ליום פקודה כאשר ישאלו‬ ‫אחריו עד שהוא הולך ועושה כך ומגיע אליו העושר‪ ,‬או‬ ‫אותו מדוע לא ענית אמן‪ .‬ויש לפרש גם סיפא דקרא‬ ‫ברכה אחרת שצריכה להגיע אליו‪ ,‬וכל זה מראה שהברכה‬ ‫"ויבקש ּו ׁ ‪‬ש ‪‬מ‪ ‬ה'"‪ ,‬דהיינו שיכוונו בעניית אמן לייחד שמו‬ ‫‪ׁ  ‬‬ ‫באה לו בגלל שכך רצון ה' ולא בא לו שם דבר מכוחו‪.‬‬ ‫)קרבן העני ‪ ‬רבי יעקב קטינא(‬ ‫הוי"ה אדנ"י גימ' אמן‪.‬‬ ‫רבינו יוסף חיים ) בדרשות "עוד יוסף חי"( מביא מעשה נפלא‬ ‫‪‬‬ ‫בענין זה על ר' אברהם הנגר שהיה איש תם וירא שמים‬ ‫ה‪‬את ‪ ‬‬ ‫לע‪‬ת‬ ‫ה‪‬רה ‪ ‬‬‫‪‬ברי ‪ ‬‬ ‫יקי‪ ‬את ‪  ‬‬‫א‪‬ר ‪‬א ‪ ‬‬‫"אר‪‬ר ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ומלאכתו היתה נקיה מכל שמץ של גזל ואונאה ותרמית‪ ,‬וה'‬ ‫יתברך ברכו ועשה חיל והצליח לקבץ עושר רב והיה נותן‬ ‫הע‪  ‬‬ ‫אמ‪) "‬דברי‪ ‬כז‪ ,‬כו(‪.‬‬ ‫ואמר ‪‬ל ‪ ‬‬ ‫א‪‬ת‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫צדקות וגומל חסדים‪ ,‬ויהי היום והוא נסע עם אשתו וכל בני‬ ‫מעשה בהנצי"ב מוואלאזין שאחז ספר תורה בידו‪ ,‬ולא‬ ‫ביתו לעיר רחוקה לשמחת נישואין של בן דודו והשאיר את‬ ‫עלינו נפל הוא וספר תורה עמו על הרצפה‪ ,‬וחותנו ר' איצלה‬ ‫כל ממונו בבית בתוך קופסא‪ ,‬השכן שלו היה איש בליעל‬ ‫שהיה שם צעק שיגביהו בראשונה את הראש ישיבה המוטל‬ ‫ובראותו כי אין איש בביתו של ר' אברהם הוא פרץ לתוכו‬ ‫על המצפה‪ ,‬ורק אח"כ את הספר תורה‪.‬‬ ‫וגנב את כל הדינרים ומיד באותו לילה ברח מהעיר‪ ,‬אחר‬ ‫וזה על פי הגמ' בסוף מכות )כב‪ ,‬ב(‪' :‬כמה טפשאי שאר אינשי‬ ‫כמה ימים שב ר' אברהם לביתו וראה את מה שנעשה לו‬ ‫דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמיה גברא רבה'‪.‬‬ ‫והצטער על כך מאד‪ ,‬והנה אותו גנב היה בדרך לכפר עין‬ ‫)מגד גבעות עולם(‬ ‫גדי להטמין שם את כל הדינרי זהב‪ ,‬וכשהיה בדרך נפל‬ ‫‪‬‬ ‫והתעלף ואיש לא ראה אותו שם ולא באו לעזרתו‪ ,‬והוא מת‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ת‪‬מע ‪‬ק‪‬ל‬ ‫וה‪‬יג‪ ‬י ‪  ‬‬ ‫הא‪‬ה ‪   ‬‬‫ה‪‬רכ‪‬ת ‪  ‬‬ ‫עלי‪ ‬ל ‪  ‬‬ ‫"‪‬בא‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫למחרת עבר שם איש מיושבי הכפר ואפרים שמו‪ ,‬ולפתע‬ ‫ה' ‪ ‬‬ ‫א‪‬קי‪) "‬דברי‪ ‬כח‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫ראה את אותו גנב שוכב מת‪ ,‬הוא כרה לו קבר וקבר אותו‬ ‫מדוע אומר הפסוק לשון "והשיגוך"‪ ,‬וכי האדם בורח‬ ‫ומצא את צרורות הזהב בכיסו ולקחם לעצמו‪ ,‬והנה בלילה‬ ‫מהברכות שצריך לרדוף אחריו?‬ ‫ההוא חלם אפרים שאומרים לו אל תגע בממון הזה להנות‬ ‫אלא לפעמים אדם בורח מהטובה כי הוא לא יודע שהדבר‬ ‫ממנו כלום כי הוא לא שלך ‪ -‬כי האיש הזה גנבו מיד איש‬ ‫הזה לטובתו‪ ,‬ולכן צריך לרדוף אחריו כדי להביא לו את‬ ‫נאמן והממון הזה ישוב ליד בעליו‪ ,‬הוא הקיץ משנתו ואמר‬ ‫הטובה‪ ,‬ולכן אמר "והשיגוך" ‪ -‬שהברכה תרדוף אחריך‬ ‫לעצמו 'חלומות שוא ידברו' ואני לא גזלתי את הממון מיד‬ ‫ותשיג אותך‪.‬‬ ‫בעליו ולכן אהנה ממנו‪.‬‬ ‫וכמו שהיה פעם מעשה באחד שלא היה קונה דגים כי היה‬ ‫והנה אפרים הזה היה בדרך ללכת אצל אביו שנטה למות‬ ‫חס על ממונו‪ ,‬פעם אחת אשתו הפצירה בו שיקנה דג‪ ,‬הלך‬ ‫ואמר לעצמו קשה לי המשא הזה של צרורות הזהובים‬ ‫לשוק וראה אחד שמוכר דגים‪ ,‬אבל הדגים האלה כבר לא‬ ‫לשאת אותם אל בית אבי‪ ,‬הוא נכנס בתוך גן עם עצים וראה‬ ‫היו כל כך טובים והמוכר רצה להפטר מהם‪ ,‬א"ל המוכר‬ ‫עץ עבה שיש בו חלל והכניס שם את צרורות הזהובים‬ ‫הנה קח לך דג בזול‪ ,‬והוא היסס אם לקנות או לא ‪ -‬מה‬ ‫וכיסה את פתח החלל בחתיכת עץ גדולה‪ ,‬אח"כ הוא‬ ‫תאמר לו אשתו אח"כ‪ ,‬עד שסוף סוף קנית דג הבאת לי דג‬ ‫המשיך והלך לבית אביו ומצא אותו גוסס ואחר כמה רגעים‬ ‫מקולקל?! המוכר ראה שהוא מהסס והמשיך להוריד את‬ ‫מת‪ ,‬אפרים התאבל על אביו שבעת ימים ובתוך ימי האבל‬ ‫המחיר עד שהגיע לרבע מחיר ואז הוא החליט לקנות אתה‬ ‫באה רוח סערה ומטר סוחף והרוח עקרה והפילה כמה עצים‬ ‫הדג‪ ,‬קנה את הדג וכשהגיע לביתו ישר לקח סכין והתחיל‬ ‫וביניהם נפל אותו אילן שאפרים הטמין בו את צרור‬ ‫לחתוך את הדג כדי שאשתו לא תראה איך הדג נראה‪ ,‬והנה‬ ‫הזהובים‪.‬‬ ‫כשפתח את הדג מצא בתוכו אבן טובה‪ ,‬הלך אצל הצורף‬ ‫לאחר ששקטו הרוחות בא לשם איש עני לקחת עצים למכור‬ ‫לשאול אותו כמה שוה האבן הזאת‪ ,‬א"ל האבן הזאת יש לה‬ ‫ולקח את אותו עץ שהיו בו הצרורות והביא את העץ‬ ‫ערך גדול מאוד ‪ -‬איך השגת את האבן הזאת? והוא סיפר לו‬ ‫לירושלים ומכר אותו שם לר' אברהם הנגר‪ ,‬ר' אברהם לקח‬ ‫את כל המעשה‪.‬‬ ‫את העץ וגזר אותו לגזרים והנה הוא מוצא את כל הצרורות‬ ‫א"ל אני אספר לך את הסיפור שלי שגם אני נהייתי עשיר‬ ‫שלו כמות שהיו‪ ,‬והודה לה' יתברך על רוב חסדו וטובו עמו‪.‬‬ ‫בדרך כזאת של מציאה‪ ,‬אבא שלי היה אדם פשוט ופעם‬ ‫כשגמר אפרים את האבל על אביו בא אל הגן וראה איך‬ ‫חלה‪ ,‬הלך אצל הרופא‪ ,‬א"ל הרופא אתה צריך ללכת ולשבת‬ ‫שהרוח הפילה בו עצים ואותו עץ עם הצרורות כבר לא‬ ‫הרבה זמן על שפת הים והאויר של הים ירפא אותך‪ ,‬אבא‬ ‫נמצא שם‪ ,‬מיד נזכר מהחלום שהממון הזה ישוב לידי בעליו‬ ‫שלי לא רצה ללכת לשם אבל הרופא שכנע אותו שזה נצרך‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ "הרות ירבד"בד"" [‪]12‬‬ ‫א‪‬ה ‪  ‬‬ ‫‪‬צאת‪) "‬דברי‪ ‬כח‪ ,‬ו(‪.‬‬ ‫‪‬בר‪  ‬‬ ‫‪‬בא‪ ‬‬ ‫א‪‬ה ‪  ‬‬ ‫"‪‬ר‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫והוא לא יהנה ממנו ‪ -‬וראה שהחלום התקיים‪ ,‬לאחר מכן‬ ‫מעתה ‪ ‬‬ ‫ועד‬ ‫צאת‪ּ ‬ובוֹ ‪‬א‪ּ   ‬‬ ‫יש ‪‬מר ‪ ‬‬ ‫אבל דוד המלך ע"ה אמר "ה' ‪ ׁ ‬‬ ‫הוא התקשה מאד בפרנסתו עד שהלך מעיר לעיר‪ ,‬יום אחד‬ ‫נבא להם בתחלת בואם לארץ‬ ‫עוֹ ‪‬לם" )תהלים קכא‪ ,‬ח(‪ ,‬שמשה ‪ּ ‬‬ ‫הוא הגיע לירושלים ונכנס לביתו של ר' אברהם הנגר וביקש‬ ‫על ביאת הארץ והיציאה ממנה לגלות‪ ,‬ואמר "ברוך אתה‬ ‫ממנו שיקבל אותו אצלו לעבודה והוא קבלו‪.‬‬ ‫בבואך" לארץ ו"בצאתך" לגלות‪ ,‬ר"ל שישמרך ויצלך מן‬ ‫יום אחד ר' אברהם מספר לאפרים את רוב חסדו של הקב"ה‬ ‫נבא על לשון הגלות ואמר "ישמור צאתך" מן‬ ‫הצרות‪ .‬ודוד ‪ּ ‬‬ ‫עמו איך שהחזיר לו את כל צרורות הזהובים שנגנבו ממנו‪,‬‬ ‫הגלות "ובואך" לארץ‪ ,‬שיהיה בואך שם בלא הפסד‪.‬‬ ‫כששמע כן אפרים אמר לו‪ :‬וכי מן העץ ההוא שיש בו את‬ ‫)רבינו מנחם המאירי‪ ,‬תהלים קכ"ב(‬ ‫החלל לקחת אותם?! ור' אברהם השתומם בלבבו מאין ידע‬ ‫אפרים את הדבר? אמר לו אפרים‪ :‬תדע לך כי כל העושר‬ ‫‪‬‬ ‫הזה היה אצלי‪ ,‬וסיפר לו איך שמצא את זה אצל האיש המת‬ ‫ת‪‬מר ‪‬את‬ ‫נ‪‬ע ‪‬ל‪ ‬י ‪  ‬‬ ‫‪‬א‪‬ר ‪  ‬‬ ‫לע‪ ‬קד‪   ‬‬‫"יקימ‪ ‬ה' ל‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫והטמין אותם בעץ‪ ,‬והיה לו חלום שהוא לא יהנה ממנו והוא‬ ‫והלכ‪    ‬‬ ‫‪‬דרכיו" )דברי‪ ‬כח‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫א‪‬הי‪     ‬‬ ‫מצ‪‬ת ה' ‪ ‬‬‫‪‬‬ ‫לא חש לחלום‪ ,‬אבל הנה הוא רואה איך שהכל התקיים‪ ,‬ור'‬ ‫אברהם שמח מאוד לשמוע על כל ההשגחה הנפלאה הזו‪,‬‬ ‫ומכלל הן אתה שומע לאו‪ ,‬אפילו יוחנן כהן גדול ששימש‬ ‫והודה להקב"ה על אשר סיבב בעבורו את כל הסיבות האלה‬ ‫שמונים שנה לפני ולפנים ‪ -‬איבד את קדושתו‪ .‬וכנגד זה‪,‬‬ ‫שיחזור אליו כל העושר בשלמות‪ ,‬ועכ"פ נלמד מכל זה איך‬ ‫אפילו הדיוט שבהדיוטים שיהיה זהיר לשמור את המצוות‬ ‫שמסבבים מהשמים שאם מגיע לאדם שהכסף יהיה שלו לא‬ ‫כראוי‪ ,‬בודאי השכינה שורה עליו‪ ,‬והיא תשמרנו מכל פגע‬ ‫יעזור שום השתדלות של אחרים למנוע אותו ממנו‪ ,‬אלא‬ ‫)רבי משה דוד וואלי תלמיד חבר להרמח"ל(‬ ‫רע‪.‬‬ ‫)דרש יהודה(‬ ‫אותו הכסף יחזור אליו בשלמות כמות שהיה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫וירא‪   ‬‬ ‫מ‪"‬‬ ‫עלי‪   ‬‬ ‫נקרא ‪ ‬‬ ‫האר‪ ‬י ‪ ‬ה' ‪  ‬‬ ‫ע‪‬י ‪  ‬‬ ‫"ורא‪ ‬ל ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫א‪‬ה ‪  ‬‬ ‫‪‬דה" )דברי‪ ‬כח‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫‪‬בר‪  ‬‬ ‫‪‬עיר ‪‬‬ ‫א‪‬ה ‪ ‬‬ ‫"‪‬ר‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫)דברי‪ ‬כח‪ ,‬י(‪.‬‬ ‫אדם צריך לא רק כשהוא בעיר בין בני אדם שרואים אותו‬ ‫אחד הרבנים שהגיע לבקר אצל הרה"ק רבי איציק'ל‬ ‫להתנהג כמו שצריך על פי התורה ולהיות "ברוך"‪ ,‬אלא גם‬ ‫מפשעווארסק זצ"ל שאלו למה נמנע כבוד קדושתו מלדבר‬ ‫כשהוא לבד בשדה יתנהג באופן שיהיה "ברוך" ‪ -‬שינהג על‬ ‫דברי מוסר לפני המסתופפים בצלו‪ ,‬ובתחילה השתמט הרבי‬ ‫פי התורה והמצוה‪ ,‬וזהו מה שאומרים בתפילה 'לעולם יהא‬ ‫מלהשיבו אבל משהפציר בו ביותר‪ ,‬פתח את פיו בחכמה‬ ‫אדם ירא שמים בסתר כבגלוי' ‪ -‬שגם כשהוא בסתר יתנהג‬ ‫וסיפר מעשה שהיה אצל המגיד הגדול ממעזריטש זצ"ל‬ ‫)דרש יהודה(‬ ‫כמו שהיה מתנהג בגלוי‪.‬‬ ‫שפעם אחת שלח שנים מתלמידיו לכפר פלוני וציוה עליהם‬ ‫לחזק את לבם של האנשים הפשוטים בעבודת ה' וקיום‬ ‫‪‬‬ ‫המצוות‪ ,‬אולם התלמידים הקדושים התמהמהו במקום זמן‬ ‫א‪‬ה ‪  ‬‬ ‫‪‬צאת‪) "‬דברי‪ ‬כח‪ ,‬ו(‪.‬‬ ‫‪‬בר‪  ‬‬ ‫‪‬בא‪ ‬‬ ‫א‪‬ה ‪  ‬‬ ‫"‪‬ר‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫רב ולא שבו למעזריטש עד לאחר חדשים ארוכים‪ ,‬ומשחזרו‬ ‫שאלם המגיד מה זאת שהתמהמהתם כל כך‪ ,‬השיבו ואמרו‪,‬‬ ‫פירש רש"י‪',‬שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך‬ ‫שבבואם לכפר הנידח ראו שאנשיו רחוקים מאד מן התורה‬ ‫לעולם'‪.‬‬ ‫ואין להם שום השגה ביראת ה' וקיום המצוות‪ ,‬וחשבו שאין‬ ‫לכאורה למה רש"י מסביר את "בבואך" ו"בצאתך" על‬ ‫להם מה לעשות כאן וכי אין אפילו אוזן אחת שתשמע את‬ ‫יציאתו ובואו לעולם ולא כפשוטו?‬ ‫דבריהם‪ ,‬וכמעט ושבו על עקבותיהם‪ ,‬אלא שנמלכו בדעתם‬ ‫אלא משום שהיה צריך לכתוב קודם "ברוך אתה בצאתך'‬ ‫הרי האנשים התמימים הללו לא ראו מימיהם דמות של‬ ‫ואח"כ "ברוך אתה בבואך" ‪ -‬שכך הדרך‪ ,‬קודם יוצאים‬ ‫יהודי בן תורה עובד ה'‪ ,‬ובהיות וכן טוב יעשו להשתקע‬ ‫יש ‪‬מר‬ ‫מהבית ואח"כ נכנסים‪ ,‬כמו שכתוב )תהלים קכא‪ ,‬ח( "ה' ‪ ׁ ‬‬ ‫במקום לתקופת מה‪ ,‬אולי במשך הזמן כשיראו בני הכפר‬ ‫ועד עוֹ ‪‬לם"‪ ,‬לכן פירש את זה על כניסתו‬ ‫מעתה ‪ ‬‬ ‫צאת‪ּ ‬ובוֹ ‪‬א‪ּ   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫איך נראה יהודי אמיתי‪ ,‬יעלה בידם להשפיע קצת יראת‬ ‫ויציאתו מהעולם שקודם נכנס ואח"כ יוצא‪.‬‬ ‫שמים בלבם וילמדו מהם את דרך התורה וקיום המצוות‪.‬‬ ‫ב"כתב סופר" שואל‪ :‬הרי הגמ' )עירובין יג‪ ,‬ב( אמרה 'נמנו‬ ‫והוסיפו לאמר‪ ,‬שדרשו יסוד זה מלשון הכתוב "וראו כל‬ ‫וגמרו נח לו לאדם שלא נברא יותר שנברא'‪ ,‬א"כ למה כתוב‬ ‫עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" ‪ -‬אם יראו‬ ‫"ברוך אתה בבואך" ‪ -‬הרי היה עדיף לו שלא להבראות?‬ ‫אנשים עמי הארץ איך מתנהגים כראוי אזי "ויראו ממך"‪,‬‬ ‫ילמדו גם הם 'ממך' יראת שמים מהי וילמדו מזה לקיים‬ ‫אלא מתי מתקיים "ברוך אתה בבואך" ‪ -‬שנחשב לו ביאתו‬ ‫תורה ומצוות וכך הצליחו ועלתה בידם להשפיע על בני‬ ‫לעוה"ז לברכה? כש"ברוך אתה בצאתך" ‪ -‬שעשה את כל‬ ‫הכפר‪.‬‬ ‫מה שצריך לעשות בתורה ובמצוות‪ ,‬והוא ברוך ביציאתו מן‬ ‫העולם בלי חטא‪ ,‬אז "ברוך אתה בבואך" ]וכמו שכתבו שם‬ ‫ובסיפור דברים זה רמז הרבי מפשעווארסק לאותו גאון‪,‬‬ ‫התוס' )ד"ה נח‪ ,‬לו( דהכא איירי בסתם בני אדם‪ ,‬אבל צדיק‬ ‫שלא יתמה מדוע אינו 'מדבר' לפני הקהל‪ ,‬מפני שלפעמים‬ ‫)דרש יהודה(‬ ‫אשריו ואשרי דורו[‪.‬‬ ‫הדיבורים מיותרים לגמרי‪ ,‬כי בעצם ראיית פני הצדיק‬ ‫לומדים הם יראת שמים שלימה ושואבים מלא חפניים‬ ‫‪‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ "הרות ירבד"בד"" [‪]13‬‬ ‫איתא בגמ' )מגילה כד‪ ,‬ב(‪' :‬א"ר יוסי כל ימי הייתי מצטער על‬ ‫חיזוק והתעוררות בכל עת‪ .‬וזוהי הדרך המובחרת ללמד את‬ ‫פסוק זה‪ ,‬וכי מה איכפת ליה לעיור בין אפילה לאורה‪ ,‬עד‬ ‫העם דעת ויראת ה'‪ ,‬על ידי שיהיה להם המשפיע דוגמא‬ ‫שפעם אחת הלכתי באישון לילה ואפלה וראיתי סומא מהלך‬ ‫אישית בכל פרט ופרט מהנהגתו‪ .‬והאמת היא שזהו תוכחת‬ ‫ואבוקה בידו‪ ,‬אמרתי לו בני‪ ,‬אבוקה זו למה לך‪ ,‬אמר לי‪ ,‬כל‬ ‫מוסר לכל אחד ואחד באשר הוא ‪ -‬וגם מי שאינו רואה את‬ ‫זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן‬ ‫עצמו משפיע על זולתו‪ ,‬דהאמת היא שכל יחיד ויחיד יש לו‬ ‫הפחתים ומן הקוצים ומן הברקנים'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫השפעה על הסובבים אותו בין לטוב בין למוטב‪ ,‬וע"כ‬ ‫מי שלא זכה בעצמו לאור התורה‪ ,‬הרי הוא סומא שלא ראה‬ ‫מחויב כל אחד ואחד לכלכל את מעשיו ולבחון אותם‪ ,‬האם‬ ‫מאורות מימיו‪ ,‬אך כאשר אוחז אבוקה בידו‪ ,‬והיינו שהוא‬ ‫אין מאן דהו הרואה אותו שיכול ללמוד ממנו איזה לימוד‬ ‫מתמכין דאורייתא ומחזיק ידי לומדי תורה‪ ,‬אז הפקח ‪-‬‬ ‫בלתי ישר‪.‬‬ ‫הת"ח ‪ -‬מצילו מן הפורעניות!‬ ‫וכמו דאיתא בגמרא )יומא פו‪ ,‬א( היכי דמי חילול השם ואמר‬ ‫חכמה ‪‬עם‬ ‫ועפי"ז יש לפרש הכתוב בקהלת )ז‪ ,‬יא( "טוֹ ‪‬בה ‪  ‬‬ ‫רב כגון אנא אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי‬ ‫ה‪‬מש" )קהלת ז‪ ,‬יא(‪" ,‬טובה חכמה עם‬ ‫לראי ‪ׁ   ‬‬ ‫ויתר ‪  ‬‬ ‫נחלה ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫לאלתר‪ ,‬ופירש רש"י‪ :‬וכשאני מאחר לפרוע הוא אומר שאני‬ ‫נחלה" הם לומדי התורה‪" ,‬חכמה" היינו חריפות ו"נחלה"‬ ‫גזלן ולמד ממני להיות מזלזל בגזל‪ .‬והיינו‪ ,‬שהיה רב נזהר‬ ‫היא הבקיאות )כמ"ש רש"י בבכורות נב‪ ,‬ב(‪" .‬ויותר"‪ ,‬פירוש‪ ,‬אך יש‬ ‫בכל פרט ופרט ממעשיו שלא ילמדו אנשים ממנו לנהוג‬ ‫גם יתרון לרואי השמש ‪ -‬המחזיקים אה התורה בכספם‪,‬‬ ‫שלא כשורה‪ ,‬גם כשעצם המעשה שהוא עשה היה בתכלית‬ ‫וכדאיתא בנדרים )ל‪ ,‬ב( הנודר מרואי החמה אסור אף בסומין‬ ‫היושר‪ .‬וכמו כן מסופר על החפץ חיים וצ"ל שפעם אחת‬ ‫שלא נתכוון זה אלא למי שהחמה רואה אותן‪ ,‬והם אלו שהם‬ ‫התאחר לתפלה‪ ,‬וכשנכנס עמד על מקומו והתפלל את סדר‬ ‫עצמם סומין בתורה‪ ,‬אך השמש ]היינו הת"ח[ רואה אותן‪,‬‬ ‫התפלה מהחל ועד כלה ולא דילג על פסוקי דזמרא כדי‬ ‫)ארזי הלבנון(‬ ‫ומצילן מכל פגע רע‪.‬‬ ‫להספיק להתפלל תפלת י"ח עם הציבור‪ ,‬וכששאלוהו על כך‬ ‫השיב‪ ,‬שחושש שמא אם ידלג על פסוקי דזמרה ילמדו‬ ‫‪‬‬ ‫אנשים ממנו לזלזל באמירת פסוקי דזמרה‪.‬‬ ‫מ‪‬ה ‪ ‬‬ ‫‪‬ה" )דברי‪ ‬כח‪ ,‬מג(‪.‬‬ ‫תרד ‪ ‬‬ ‫"וא‪‬ה ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ובודאי מידה טובה מרובה‪ ,‬שכל יחיד ויחיד המתחזק‬ ‫לדעת ולהבין מעלת האדם יציר כפיו של הקב"ה‪ ,‬אפשר‬ ‫בהנהגה טובה הוא משפיע בכך על הסובבים אותו שלומדים‬ ‫ללמוד מזה‪ ,‬שצרור אבן אם נופל מלמעלה למטה‪ ,‬אפשר‬ ‫ממנו להתחזק גם כן באותה הנהגה טובה‪ .‬וכן דרשו‬ ‫למדוד מדת הגובה לפי המשך שהיית הנפילה‪ ,‬אם נמשכת‬ ‫רת ‪‬לה'‬‫סת ‪‬‬ ‫"הנּ‪ּ  ‬‬ ‫המפרשים בדרך רמז את הפסוק )להלן כט‪ ,‬כח( ‪‬‬ ‫ב' או ג' רגעים‪ .‬ועכשיו כמה גבוה האדם במעלה‪ ,‬שנפילתו‬ ‫לבנינ ּו ‪‬עד עוֹ ‪‬לם"‪ ,‬שרומז אל המצוות‪,‬‬‫והנּ‪ ‬ג‪‬ת ‪‬לנ ּו ּו ‪  ‬‬ ‫א‪‬הינ ּו ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫הרוחנית נמשכת לפעמים עשרות בשנים‪...‬‬ ‫שאכן אמת שאותן המצוות שהאדם עושה בסתר ובהצנע‬ ‫)רבי ירוחם ממיר‪ ,‬הנאום והמאמר(‬ ‫לכת "לה' אלוקינו" הם יותר חשובים ונעשים יותר לשם‬ ‫‪‬‬ ‫שמים‪ ,‬אבל "הנגלות לנו ולבנינו" האדם צריך לגלות את‬ ‫מעשיו הטובים בשביל שילמדו ממנו בניו ודורותיו אחריו‬ ‫‪‬בזרע‪ ‬עד ‪‬‬ ‫ע‪‬ל‪) "‬דברי‪ ‬כח‪ ,‬מו(‪.‬‬ ‫‪‬למ‪‬פת ‪   ‬‬ ‫"והי‪ ‬ב‪ ‬לא‪‬ת ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫ללכת בדרך ה' לעשות צדקה ומשפט‪.‬‬ ‫הקשה מהרי"ל דיסקין איך יאמר הכתוב על הקללות "והיו‬ ‫‪‬‬ ‫בך ובזרעך עד עולם"‪ ,‬וכי אבדה תקוותנו ותקוות זרענו‬ ‫לשוב בתשובה שלימה לפני ה' ולמנוע את הקללות מלבוא‪.‬‬ ‫לרא‪ ‬ו‪‬א ‪  ‬‬ ‫לזנב" )דברי‪ ‬כח‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫"‪‬נתנ‪ ‬ה' ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ותירץ שאין הפסוק הזה מוסב על כל הקללות הכתובות‪,‬‬ ‫צריך ביאור כפילות הלשון‪ ,‬דהרי פשוט אם יהיה 'לראש' לא‬ ‫אלא קאי על הפסוק שלעיל מיניה )כח‪ ,‬טו( האומר " ּו ‪‬בא ּו ‪ ‬‬ ‫עלי‪‬‬ ‫יהיה 'לזנב‪.,‬‬ ‫לש ‪‬‬ ‫מר‬ ‫א‪‬הי‪ ׁ  ‬‬ ‫מעת ּ‪‬בקוֹ ל ה' ‪ ‬‬ ‫ש ‪ּ  ‬‬ ‫האלה וגו' ּ‪‬כי ‪‬א ׁ‪‬‬ ‫הק ‪‬ללוֹ ת ‪ּ  ‬‬ ‫ּ‪‬כל ‪ּ ‬‬ ‫והרמב"ן פירש‪ ,‬שברכת הכתוב לומר "ונתנך ה' לראש" ‪-‬‬ ‫אשר ‪‬צ‪ּ‬ו‪ "‬ועל כך ממשיך ואומר "והיו בך‬ ‫וחק‪ ‬תיו ‪ׁ ‬‬ ‫מצוֹ ‪‬תיו ‪ּ  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫לכל העמים‪" ,‬ולא לזנב" ‪ -‬לאחד מכל הגוים‪ ,‬כי יתכן שיהיה‬ ‫לאות ולמופת ובזרעך עד עולם"‪ ,‬והמכוון הוא לאמר‪ ,‬דבר‬ ‫לראש על עמים רבים וזנב לעם אחד נכבד ממנו‪.‬‬ ‫זה יהיה לך לאות ולמופת חותך וברור עד עולם‪ ,‬אם יבואו‬ ‫ועוד פירשו בספרים‪ ,‬דהנה אמרו ז"ל בפרקי אבות )פ"ד מט"ו(‬ ‫עליך הקללות האלה‪ ,‬תדע שהסיבה היא "כי לא שמעת‬ ‫'הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים'‪ ,‬וכנגד זה אומר‬ ‫בקול ה' אלוקיך" ולא חינכת את זרעך לשמור מצוות ה'‬ ‫הכתוב "ונתנך ה' לראש" להיות ראש לראש היינו האריות‪,‬‬ ‫וחוקי התורה אשר ציוה‪.‬‬ ‫"ולא לזנב" שלא תהיה ראש לזנב היינו השועלים‪.‬‬ ‫וכעין זה פירש ב"העמק דבר"‪ ,‬שהמצוות והחוקים יהיו‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫"לאות ולמופת" ‪ -‬שכשתתחיל להתחזק בם יקל מעליך‬ ‫‪‬‬ ‫הגלות ולהיפך ברפיון דברי תורה תמצאוך הצרות‪ ,‬ולא‬ ‫לאותו הדור שגלו לבד‪ ,‬אלא "ובזרעך" אפילו הבנים שכבר‬ ‫)דברי‪‬‬ ‫הע‪‬ר ‪   ‬‬ ‫‪‬אפלה"‬ ‫ימ‪   ‬‬ ‫‪‬א‪‬ר ‪  ‬‬ ‫‪‬הרי‪   ‬‬ ‫ממ‪     ‬‬ ‫"והיית ‪  ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫לא ידעו הלימוד‪ ,‬ואפילו אם ירצו לשוב לתורה לא יהיו‬ ‫כח‪ ,‬כט(‪.‬‬ ‫יכולים כל כך לעמוד על הדרך הישר‪ ,‬מכל מקום יהיה זה‬ ‫דרש האדמו"ר רבי משה מבאיאן‪ ,‬בעל שו"ת "פני משה"‬ ‫הענין לאות ולמופת שהכל יהיה תלוי בשקידת התורה‬ ‫ונשיא ישיבת חכמי לובלין בנאומו בהכנסיה גדולה של‬ ‫שהוא שמירת המצוות והחוקים‪.‬‬ ‫'אגודת ישראל' במרינבאד‪ ,‬חודש אלול תרצ"ז‪:‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ "הרות ירבד"בד"" [‪]14‬‬ ‫קול גניחה‪] .‬וכשבנו היה בוכה על יסורי אביו[ כעס עליו א"ז‬ ‫וכעין זה פירש ב"חתם סופר"‪ ,‬שכוונת הפסוק לבשר לבני‬ ‫ז"ל ואמר‪ ,‬מה אתה בוכה על גודל המתנה שזיכה אותי‬ ‫ישראל בשורת חיזוק ונחמה‪ ,‬שלעולם ועד לא יבואו‬ ‫השי"ת‪ ,‬ואם היה בי כח הייתי מפזז ומרקד בכל כלי שיר על‬ ‫הקללות באופן של דרך הטבע ומכה מהלכת‪ ,‬כי הקב"ה‬ ‫רוב הטובה שהטיב עמדי ביסורים‪ ,‬ואתה קץ ורע לך על גודל‬ ‫משגיח על עמו בכל עת להצילם מכיליון חרוץ ח"ו‪ ,‬אלא‬ ‫מתנתי‪ ,‬ולא זז משמחתו בגודל התלהבותו על צאת נפשו‬ ‫בכל הדורות עד עולם כשיבואו הצרות בזמני הגלות יהיה‬ ‫)בית אבות(‬ ‫הקדושה!‬ ‫בהם "אות ומופת" להכיר שמשום החטאים הם באים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ויסוד דבריהם מושתת על דברי הרמב"ן סוף פרשת בא )שמות‬ ‫יג‪ ,‬טז( וז"ל‪' :‬שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין‬ ‫‪‬מחה ‪‬‬ ‫‪‬בט‪‬ב‬ ‫א‪‬הי‪    ‬‬ ‫עבד‪ ‬את ה' ‪ ‬‬ ‫א‪‬ר ‪‬א ‪   ‬‬ ‫"‪‬חת ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של‬ ‫‪‬‬ ‫לבב" )דברי‪ ‬כח‪ ,‬מז(‪.‬‬ ‫עולם‪ ,‬בין ברבים בין ביחיד‪ ,‬אלא אם יעשה המצות יצליחנו‬ ‫מרגלא בפומיה של הגאון רבי חיים גריינמן‪ ,‬בעל 'חידושים‬ ‫שכרו‪ ,‬ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו‪ ,‬הכל בגזרת עליון‬ ‫וביאורים'‪ :‬הנה איתא במשנה )סנהדרין פרק ו' משנה ה'( בזמן‬ ‫וכו' ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא‬ ‫שאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני‬ ‫ביעודי התורה בענין הברכות והקללות וכו'‪ ,‬שיתפרסם‬ ‫מזרועי‪ ,‬ומי רוצה ח"ו לצער את השכינה?! לכן צריך‬ ‫הדבר לכל האומות שהוא מאת ה' בעונשם'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫להתחזק להיות בשמחה‪...‬‬ ‫ולדרך זו מובן מה שכתבו הרבה בספרים הקדושים שבלשון‬ ‫‪‬‬ ‫פסוקי התוכחה רמוזים ברכות נפלאות ונשגבות‪ ,‬להראות‬ ‫בזה שאין הקללות אמורות בדרך הטבע‪ ,‬אלא הן עומדות‬ ‫‪‬מחה ‪‬‬ ‫‪‬בט‪‬ב‬ ‫א‪‬הי‪    ‬‬ ‫עבד‪ ‬את ה' ‪ ‬‬ ‫א‪‬ר ‪‬א ‪   ‬‬ ‫"‪‬חת ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫תלויות אם ישמרו בני ישראל את התורה יתהפכו להם‬ ‫‪‬‬ ‫לבב" )דברי‪ ‬כח‪ ,‬מז(‪.‬‬ ‫לברכות גדולות‪ ,‬ורק אם ח"ו לא ישמרו את התורה‪ ,‬יבואו‬ ‫עליהם ככתבם‪.‬‬ ‫עיין בדבריו הנפלאים של הטור סוף הלכות יו"ט‪' :‬מדת‬ ‫החסידים אשר השם לנגדם תמיד‪ ,‬ובכל דרכיהם ידעוהו‪,‬‬ ‫וכן מצינו שפירש הגאון החיד"א בספרו "נחל קדומים"‬ ‫בעת שמחתם אז יותר ויותר מברכין ומשבחין להקב"ה אשר‬ ‫לרמז הברכה המוסתרת בפסוקי התוכחה‪ ,‬וכך פירש את‬ ‫ויאמר האדם בלבו בעת שמחתו והנאתו‪ ,‬ואם כך‬ ‫מחם‪   ,‬‬ ‫ש‪ ‬‬ ‫‪ׂ‬‬ ‫הפסוק "שורך טבוח לעיניך" וגו'‪ ,‬שאם תקראנו למפרע‬ ‫שמחת העולם הזה אשר היא הבל כי יש אחריה תוגה וצער‪,‬‬ ‫תמצא בזה ברכה נפלאה כך‪ :‬מושיע לך‪ ,‬ואין לאויביך‬ ‫ואם כן מה תהא שמחת העולם הבא התמידית שאין אחריה‬ ‫נתונות‪ ,‬צאנך לך ישוב‪ ,‬ולא מלפניך גזול חמורך‪ ,‬ממנו‬ ‫‪ּ ‬י ּ‪‬טה ליבו לעבדו לעשות רצונו‬ ‫תוגה‪ ,‬ויתפלל להקב"ה ‪‬‬ ‫תאכל ולא לעיניך טבוח שורך‪ .‬והוא דאם ישמרו התורה‬ ‫ש ּ‪‬מ ‪‬חנ ּו בשמחת עולם ‪ּ  ‬‬ ‫ויזכנ ּו בשמחת עולם‪,‬‬ ‫וש ‪ּ ‬י ‪ׂ‬‬ ‫בלב שלם‪ׁ  ,‬‬ ‫יתהפך להם לברכה‪.‬‬ ‫ויזכנו לחיי העוה"ב לאור באור פני מלך חיים'‪.‬‬ ‫וכתב בספרו "חומת אנך" בפרשתנו‪ ,‬אמרו רז"ל דהתוכחות‬ ‫הללו נתקיימו בחרבן בית שני ואפשר לרמוז דהתוכחות‬ ‫ופלא בעיני שלא מביאים כולם את הקטע הזה ]שהרי‬ ‫בשו"ע ובמ"ב לא מובא אלא הקטע האחרון[‪ ,‬וצריך לדעת‬ ‫האלו הם צ"ח‪ ,‬וארז"ל דבית שני חרב בעון שנאת חנם‪,‬‬ ‫אותה‪ ,‬ואני יוצא מהכלים מזה‪.‬‬ ‫וצ"ח הוא כמספר חנ"ם ולכן נתקיימו צ"ח תוכחות כמנין‬ ‫)האדמו"ר בעל ה'פני מנחם' מגור‪ ,‬כתבי חסידים(‬ ‫"חנּ‪ ‬ם‬ ‫חנם‪ .‬ולפי זה פירשתי בעניותי הפסוק )ישעיה נב‪ ,‬ג( ‪‬‬ ‫בכסף ּ‪‬תגּ‪ ‬אל ּו"‪ ,‬כלומר אף שנקיים הרבה מצות‬ ‫רתם ‪‬ו‪‬א ‪  ‬‬ ‫נמכ ‪ּ ‬‬ ‫‪ּ  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫אין מועיל לגאולה כל זמן שלא נתקן שנאת חנם שבעבורה‬ ‫‪‬מחה ‪‬‬ ‫‪‬בט‪‬ב‬ ‫א‪‬הי‪    ‬‬ ‫עבד‪ ‬את ה' ‪ ‬‬ ‫א‪‬ר ‪‬א ‪   ‬‬ ‫"‪‬חת ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫גלינו‪ ,‬וזהו שאמר "חנם נמכרתם" בעון שנאת חנם "ולא‬ ‫בכסף" היינו המצוות לא בקיום מצות "תגאלו" כל זמן שיש‬ ‫‪‬‬ ‫לבב" )דברי‪ ‬כח‪ ,‬מז(‪.‬‬ ‫שנאת חנם‪ ,‬ולכן העיקר תלוי לעקור שנאת חנם מן הגזע ומן‬ ‫האדם היה ראוי להיות שכור כשכרותו של לוט‪ ,‬בזכרו‬ ‫השרשים ואז תבוא הגאולה במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫גדולתו של המקום ב"ה מגודל בריותיו ויצירותיו בשמים‬ ‫ועוד עיין "חתם סופר" פרשת ניצבים )ד"ה אתם ניצבים‪ ,‬הרביעי(‪:‬‬ ‫ובארץ ובים‪ ,‬ובמצב שכרותו היה ראוי לילך במחולות‬ ‫ונ"ל מה שכתוב בתוכחה "והיו בך לאות ולמופת ובזרעך‬ ‫בשמחתו הגדולה‪ ,‬בגדולת יוצרנו ובוראנו יתברך‪ .‬והאמצעי‬ ‫עד עולם"‪ ,‬אמת כך היה התנאי שהם יקבלו עליהם התורה‬ ‫להפיג ממנו השכרות הזאת הוא‪ ,‬בזכרנו את עצמנו וענין‬ ‫ואפילו אם יהיה ח"ו מצב זה עד עולם דאין שמירת התורה‬ ‫נפשותינו ורוב חטאינו ופשעינו‪ ,‬והסכנה המרחפת‬ ‫תלוי רק אם לבסוף יכוף את יצרו לחזות בנועם ה' דבכל‬ ‫)רבי משה רוזנשטיין המשגיח דישיבת לומז'ה(‬ ‫כנגדינו‪...‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫אופן עבדים אנחנו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬מחה ‪‬‬ ‫‪‬בט‪‬ב‬ ‫א‪‬הי‪    ‬‬ ‫עבד‪ ‬את ה' ‪ ‬‬ ‫א‪‬ר ‪‬א ‪   ‬‬ ‫"‪‬חת ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬מחה ‪‬‬ ‫‪‬בט‪‬ב‬ ‫א‪‬הי‪    ‬‬ ‫עבד‪ ‬את ה' ‪ ‬‬ ‫א‪‬ר ‪‬א ‪   ‬‬ ‫"‪‬חת ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫לבב" )דברי‪ ‬כח‪ ,‬מז(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫לבב" )דברי‪ ‬כח‪ ,‬מז(‪.‬‬ ‫'אהוביי בניי‪ ,‬מה מאוד תרחיקו עצמכם מהשמחה והשחוק‪,‬‬ ‫שמחה ביסורין‬ ‫כי היאך ישמח האדם אשר בכל יום השכם וחטוא‪ ,‬ואם היה‬ ‫א"ז הגאון אברהם ז"ל בעמח"ס "מעלות התורה"‪ ,‬כאשר‬ ‫אדם חייב ראשו למלך בשר ודם היאך היה שמח בפורים‬ ‫חלה בחולי כמה שבועות אשר מת בה‪ ,‬לא נשמע ממנו שום‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ "הרות ירבד"בד"" [‪]15‬‬ ‫למדריגה חדשה בהבנת הלב כדי שיוכלו להידבק בהקב"ה‬ ‫ובחג‪ ,‬ק"ו שחייב ראשו למלך מלכי המלכים הקב"ה‪ .‬ולא‬ ‫באמת‪.‬‬ ‫תשמעו לאותן האומרים כי מהראוי להיות כל ימיו בשמחה‪,‬‬ ‫ונראה לבאר על דרך מה שאמרו חז"ל )סוף אבות(‪' ,‬כל מה‬ ‫כי זהו הכל מעצת היצר הרע‪ ,‬ושחוק וקלות ראש מרגילין‬ ‫שברא הקב"ה בעולמו לכבודו בראו"‪ ,‬וכן מה שאמרו‬ ‫האדם לערוה‪ ,‬ובכל עצב יהיה מותר‪ .‬רק בעת עשיית איזה‬ ‫"בראשית ‪ -‬בשביל התורה שנקראה ראשית'‪ .‬דהיינו שכל‬ ‫מצוה או לימוד תורה יהיה בכוונה ובשמחת הלב‪ ,‬אמנם לא‬ ‫פרט ופרט שבבריאה נברא רק כדי להרבות כבוד שמים‬ ‫בשחוק כי השחוק היא מדה רעה מאד'‪.‬‬ ‫בעולם‪ ,‬שמתגלה ע"י לימוד וקיום התורה‪ .‬ואם כן גם איברי‬ ‫)רבי יעקב מליסא ‪ ‬צוואת בעל הנתיבות אות ח'(‪.‬‬ ‫האדם כל אחד לפי ענינו‪ ,‬לא ניתנו לו בשביל מילי דעלמא‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫אלא רק כדי שיוכל להשתמש בהם ללימוד התורה ועבודת‬ ‫י‪  ‬‬ ‫‪‬קר"‬ ‫‪‬אמר ‪‬מי ‪ ‬‬ ‫‪‬בערב ‪ ‬‬ ‫ערב ‪  ‬‬ ‫י‪  ‬‬ ‫‪‬אמר ‪‬מי ‪ ‬‬ ‫"‪‬קר ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ה'‪ ,‬ועל ידי זה יתרבה כבוד שמים בעולם‪.‬‬ ‫)דברי‪ ‬כח‪ ,‬סז(‪.‬‬ ‫וכיון שתכלית איברי האדם היא לתורה ועבודת ה'‪ ,‬נמצא‬ ‫'האדם מטבעו קץ תמיד בכל עניניו‪ ,‬כי הוא מתהפך‪ ,‬ובעת‬ ‫שהלב שהקב"ה נתן לאדם הוא הלב המסור אך ורק להבין‬ ‫הקור אומר מי יתן חום‪ ,‬ובקיץ אומר מי יתן הקור‪ ,‬ואם אין‬ ‫דברי תורה ולהרבות כבוד שמים‪ ,‬וכן העינים והאזנים שנתן‬ ‫לו בנים אומר מי יתן לי בנים‪ ,‬ואם רבו בניו ‪ -‬קץ בהם מפני‬ ‫הם המסורים רק לראות ולשמוע דברי תורה‪ .‬ומי שמשתמש‬ ‫צער גידולם‪ ,‬ואם הוא רעב יתאוה לאכול‪ ,‬ואם יתמלא בטנו‬ ‫בהם עבור דברים אחרים‪ ,‬אפילו שאינם דברי עבירה‪ ,‬ואפילו‬ ‫ממאכל יתאוה להוריקו‪ .‬וכן אם הוא עני מתאוה העושר‪,‬‬ ‫אם הוא משתמש בהם לדברי חכמה ולומד בהם עניני מדע‬ ‫ואם רב הונו ‪ -‬רב יגונו כי לא ינום ולא ישן‪ ,‬והשפל אומר‬ ‫או שאר חכמות‪ ,‬מ"מ לא לשם כך ניתנו לו‪ ,‬ואין ראוי לומר‬ ‫מי יתנני שר וגדול בבית המלך‪ ,‬והשרים והסגנים אומר‬ ‫עליו שה' נתן לו איבריו‪ ,‬כיון שאין הוא משתמש בהם עבור‬ ‫מרוב טרחם‪ ,‬מי יתנני בעל מלאכה‪ ,‬והנפח אומר מי יתנני‬ ‫התכלית המכוון‪.‬‬ ‫צורף‪ ,‬והצורף אומר מי יתנני נפח‪ ,‬וכן כל בעלי המלאכה‬ ‫אבל מי שמשתמש בכח הראייה כדי לקרוא את התורה‪,‬‬ ‫קצים במלאכתם ומתקנאים במלאכת חבריהם‪ ,‬וכן האדם‬ ‫ובכח השמיעה כדי לשמוע דברי תורה‪ ,‬ובכח המחשבה כדי‬ ‫כשמרבה לישב אומר מי יתנני עומד‪ ,‬וכשמרבה לעמוד‬ ‫להבין את דברי התורה‪ ,‬הרי הוא משתמש באיברים אלו כדי‬ ‫אומר מי יתנני יושב‪ .‬לכן נראה לי‪ ,‬שכל עניני העולם הזה‬ ‫להביאם לתכלית בריאתם‪ ,‬ומקיים בהם רצון ה' במה שנתן‬ ‫וטובותיו נקראים עול‪ ,‬כי אפילו רוב הטובה הוא על האדם‬ ‫לו אותם‪.‬‬ ‫לטורח ולעול‪) .‬פי' רבינו יצחק ב"ר שלמה מטולידו על מסכת אבות ]פרושיו הובאו‬ ‫ולפי זה מובנת אריכות לשון הפסוק‪ ,‬שבודאי גם לפני יום‬ ‫באברבנאל ובהחסיד יעבץ[(‬ ‫זה היו לבני ישראל את הכוחות לדעת ולראות ולשמוע‪ ,‬אך‬ ‫עדיין לא היה ידוע אם הם הגיעו למדריגה שהם משתמשים‬ ‫‪‬‬ ‫בהם רק לתורה‪ .‬וממילא עדיין לא היה ראוי לומר שה' נתן‬ ‫י‪  ‬‬ ‫ערב" )דברי‪ ‬כח‪ ,‬סז(‪.‬‬ ‫‪‬אמר ‪‬מי ‪ ‬‬ ‫"‪‬קר ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫להם איברים אלו‪ ,‬והרי הוא כמקח טעות‪ ,‬שעל מנת כן לא‬ ‫'אמר החכם‪ :‬כבוא השמש אני שמח בחשך לפי שאני‬ ‫נתן ה' לאדם את איבריו‪.‬‬ ‫מתבודד עם יוצרי מבלי מונע‪ ,‬ובאור הבוקר אני דואג לפי‬ ‫ימי‪) "‬דברים‬ ‫ואר‪  ‬‬ ‫"כי ה ּוא ‪‬ח ּ‪‬יי‪  ‬‬‫אבל ביום שהגיעו למדריגת ּ‪‬‬ ‫שבאים לי בני אדם ומונעים אותי מלימודי‪ ,‬כי אין עת מעין‬ ‫ל‪ ,‬כ(‪ ,‬והבינו שתכלית החיים היא התורה והעבודה‪ ,‬אם כן גם‬ ‫העולם הבא כי אם הלילה למתיקות הלמוד בו‪ ,‬ודומה לנפש‬ ‫הכירו שכל אבר ואבר לפי ענינו המיוחד נברא רק בשביל‬ ‫בהפרדה מהגוף!' )פי' רבינו יצחק ב"ר שלמה מטולידו על מסכת אבות ]פרושיו‬ ‫התורה‪ ,‬וכדי להרבות כבוד שמים בעולם‪ .‬לכן ביום שהגיעו‬ ‫הובאו באברבנאל ובהחסיד יעבץ[(‬ ‫להכרה זו אמר משה שביום זה ה' נתן להם את הלב את‬ ‫‪‬‬ ‫העינים ואת האזנים‪ ,‬כיון שבו ביום הגיעו למדריגה‬ ‫שאיבריהם אלו הם אותם שהוא יתברך התכוון לתת להם‪.‬‬ ‫א‪   ‬‬ ‫ראית‪‬‬ ‫אלה‪  ‬‬‫ו‪‬אמר ‪  ‬‬ ‫י‪‬ראל ‪  ‬‬ ‫מ‪‬ה ‪‬אל ‪‬ל ‪   ‬‬ ‫"ו‪‬קרא ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫ואף על פי שבני ישראל למדו תורה גם בכל הארבעים שנה‬ ‫ה‪‬ד‪‬ת ‪ ‬‬ ‫א‪‬ר‬ ‫ה‪‬ת ‪  ‬‬ ‫לעיניכ‪ ‬וגו'‪  ,‬‬ ‫ע‪‬ה ה' ‪   ‬‬ ‫א‪‬ר ‪ ‬‬ ‫‪‬את ‪‬ל ‪ ‬‬ ‫שהיו במדבר‪ ,‬ואם כן בודאי השתמשו כאיברים אלו בשביל‬ ‫ועיני‪  ‬‬ ‫לרא‪‬ת‬ ‫לדעת ‪   ‬‬ ‫לכ‪ ‬לב ‪  ‬‬‫נת‪ ‬ה' ‪ ‬‬ ‫עיני‪ ‬וגו'‪ ,‬ו‪‬א ‪ ‬‬‫‪‬רא‪  ‬‬ ‫תכלית בריאתם‪ ,‬מ"מ עדיין לא נאמר שה' נתן להם לב‬ ‫ה‪‬ה" )דברי‪ ‬כט‪ ,‬א‪‬ג(‪.‬‬ ‫ל‪‬מע ‪‬עד ‪‬ה‪  ‬‬ ‫ואזני‪    ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫ועינים ואזנים‪ .‬והטעם‪ ,‬כי אפילו מי שלומד תורה‪ ,‬כל זמן‬ ‫"ולא נתן ה' לכם לב לדעת"‪ .‬להכיר את חסדי הקב"ה‬ ‫שלא הגיע להכרה שאי אפשר לו לפרוש מן התורה‪ ,‬עדיין‬ ‫ולהידבק בו‪" .‬עד היום הזה"‪ .‬שמעתי אותו היום שנתן משה‬ ‫אין הוא מכיר כשלימות שכל תכלית איבריו היא רק בשביל‬ ‫הנים ּ‪‬ב ‪‬ני‬ ‫הכ‪  ‬‬ ‫נה ‪‬אל ‪ּ ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫ספר התורה לבני לוי‪ ,‬כמו שכתוב ‪‬‬ ‫התורה‪ .‬ורק כשהוא מגיע להכרה זו‪ ,‬ראוי לומר עליו שה'‬ ‫לוי" )דברים לא‪ ,‬ט(‪ ,‬באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה‬ ‫‪‬‬ ‫נתן לו את איבריו‪.‬‬ ‫רבינו‪ ,‬אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו‪,‬‬ ‫ולפי דברינו נראה לומר פירוש חדש במה שאמר דוד המלך‬ ‫ומה אתה משליט את בני שבטך עליה ויאמרו לנו יום מחר‪,‬‬ ‫יהם‬‫עש ‪‬‬ ‫יהי ּו ‪ׂ ‬‬ ‫ידבר ּו וגו' ּ‪‬כמוֹ ‪‬הם ‪ ‬‬ ‫להם ‪‬ו‪‬א ‪ּ  ‬‬ ‫"פה ‪ ‬‬ ‫)תהלים קטו‪ ,‬ה‪-‬ח(‪ּ ,‬‬ ‫לא לכם ניתנה‪ ,‬לנו ניתנה‪ .‬ושמח משה על הדבר‪ ,‬ועל זאת‬ ‫טח ּ‪‬ב ‪‬הם"‪ .‬והפירוש הפשוט הוא שדוד מקלל בזה‬ ‫אשר ּב‪  ‬‬ ‫ּכ‪‬ל ‪ׁ ‬‬ ‫לעם" וגו' )דברים כז‪ ,‬ט(‪ ,‬היום הזה‬ ‫נהיית ‪ ‬‬ ‫"ה ּיוֹ ם ‪‬ה ‪ּ ‬זה ‪   ‬‬ ‫אמר להם ‪‬‬ ‫את העובדים עבודה זרה שיהיו כמו העבודה זרה עצמה‪,‬‬ ‫הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום" )רש"י(‪.‬‬ ‫שלא יוכלו עוד לדבר ולראות וכו'‪ .‬אבל נראה לפרש עוד‪.‬‬ ‫מבואר בדברי רש"י שביום זה שגילו בני ישראל את‬ ‫כי בהרבה מקומות דבר ההווה תמיד נאמר בלשון עתיד )עיין‬ ‫חביבותם לתורה‪ ,‬והבינו שהתורה היא חייו של אדם‪ ,‬זכו‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ "הרות ירבד"בד"" [‪]16‬‬ ‫שאפשר לחיות גם בלעדיו‪ ,‬ואם היתה ניטלת מהם לא היו‬ ‫רש"י ויצא כט‪ ,‬ב ד"ה וגללו(‪ .‬ואם כך גם כאן יש לומר שתיבת‬ ‫מצטערים כל כך‪ .‬וכל זמן שתשוקת כלל ישראל לתורה אינה‬ ‫'יהיו' היא לשון הווה‪ .‬דהיינו כשם שהע"ז שלהם‪ ,‬אף שיש‬ ‫שלימה‪ ,‬עדיין אין הם נקראים 'עם ה''‪ .‬כי ענין העם בכלל‬ ‫לה דמות הפה והעינים וכל שאר האיברים‪ .‬מ"מ כיון שאין‬ ‫הוא קבוצה של אנשים המתאחדים למען תכלית אחת‪ ,‬עד‬ ‫בה כח להשתמש בהם‪ ,‬ממילא מובן שאינם איברים ממש‬ ‫כדי מסירות נפש עליה‪ ,‬וממילא עם ה' הוא העם המתאחד‬ ‫רק דמות‪ .‬כן הוא אצל עושיהם‪ ,‬הגם שנראה כאילו יש להם‬ ‫למען תורת ה'‪.‬‬ ‫איברים אלו‪ ,‬מכיון שאין הם משתמשים באיברים בשביל‬ ‫אבל אחרי שהם באו וטענו על משה רבינו שמא ח"ו ישארו‬ ‫תכלית יצירתם‪ ,‬הרי זה כאילו איך להם אלא את דמותם‪.‬‬ ‫בלי תורה‪ ,‬וראה משה שהם מצטערים בהבינם שהיא ניטלת‬ ‫וראוי להתעורר על ענין זה בשעה שמברכים בברכות השחר‪,‬‬ ‫מהם‪ ,‬אז ידע בבירור שבני ישראל הבינו היטב את הנאמר‬ ‫ברכת אשר נתך לשכוי בינה וברכת פוקח עורים‪ .‬ואף‬ ‫ואר‪  ‬‬ ‫ימי‪) "‬נצבים ל‪ ,‬כ(‪ ,‬שבלי התורה אינם‬ ‫"כי ה ּוא ‪‬ח ּ‪‬יי‪  ‬‬ ‫ּ‪‬‬ ‫שבודאי יש לכוון על עצם קבלת האיברים המופלאים ‪ -‬הלב‬ ‫יכולים לחיות‪ .‬ועל זה אמר להם "היום הזה נהיית לעם"‪ ,‬כי‬ ‫והעינים‪ ,‬אבל לדברינו יש לכוון בעיקר על קיום תכליתם‪,‬‬ ‫בזה נתגלה שהם דבקים בה' ובתורתו‪ ,‬ונתאחדו כולם יחד‬ ‫ולהודות לה' שנתנם לנו בשביל התורה וריבוי כבוד שמים‪.‬‬ ‫להיות עם ה'‪ .‬ועל זה שמח משה שמחה גדולה מאוד‪.‬‬ ‫ויש לאדם להתעורר על כוונה זו מתחילת נוסח הברכה‪,‬‬ ‫והנה אף שדברים אלו נאמרו לגבי כלל ישראל באופן כללי‪,‬‬ ‫'ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם'‪ ,‬שהוא מזכיר את הקב"ה‬ ‫בודאי שעצם הענין שייך גם לקבלת התורה של כל אחד‬ ‫בכמה אופנים‪ ,‬ובזה יזכור שעיניו וליבו ניתנו לו כדי שיוכל‬ ‫ואחד‪ .‬שכשם שהכלל נחשבים עם ה' רק כשיש להם תשוקה‬ ‫להשתמש בהם למען ה'‪ .‬ומי שמכוון כך בשעת הברכה‪,‬‬ ‫גדולה לתורה‪ ,‬כך הוא לענין כל יחיד‪ ,‬וכדי שאיש ישראל‬ ‫בודאי יתעורר להשתמש בהם כדי להביאם לתכליתם ולא‬ ‫יהיה נחשב חלק מעם ה'‪ ,‬צריך להיות לו חשק גדול לתורה‪,‬‬ ‫לדברים בטלים‪.‬‬ ‫ולהכיר שבלי תורה למה לו חיים‪.‬‬ ‫ולמדנו מכאן שהקב"ה נתן לאדם את הלב ואת כל האיברים‪,‬‬ ‫להיות מסורים לדברי תורה וריבוי כבוד שמים בלבד‪ .‬ואף‬ ‫ועוד נראה שענין זה נאמר גם בנוגע לחלקי התורה‪ ,‬דהיינו‬ ‫שבודאי מדריגה זו גבוהה היא‪ ,‬כי אפילו דור המדבר שהיו‬ ‫שצריכה להיות לאדם תשוקה לכל דיבור ודיבור של תורה‪,‬‬ ‫דור דעה לא זכו לה עד לאחר ארבעים שנה במדבר‪ ,‬על כל‬ ‫עד שיצטער אם יהיה חסר לו אפילו דבר אחד של תורה‪.‬‬ ‫פנים מוטל על כל אחד להתבונן בה היטב‪ ,‬ולשעבד מוחו‬ ‫ולדוגמא‪ ,‬מי שביום אחד אירע לו איזה אונס‪ ,‬ולא הגיע‬ ‫וכוחו להשתמש באיבריו עבור התכלית המכוון‪ .‬והמכיר‬ ‫לשיעור בישיבה או לאיזה סדר לימוד שקבע לעצמו‪ .‬אם‬ ‫בזה ונזהר לעבוד בכל כוחו להביא את איבריו לתכליתם‪,‬‬ ‫הוא חושב בליבו שלא אירע כלום‪ ,‬ואינו מצטער על חסרונו‬ ‫עליו ראוי לומר שה' נתן לו את הלב העינים והאזנים‪.‬‬ ‫בתורה‪ ,‬הרי מגלה בזה שהוא אינו מחשיב את התורה כראוי‪,‬‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫ואינו דבוק בהקב"ה כ"כ‪ .‬אבל המצטער ואומר בליבו חבל‬ ‫על השיעור שלא שמעתי היום‪ ,‬או על התורה שלא למדתי‬ ‫‪‬‬ ‫בסדר זה‪ ,‬הרי זה סימן שכל דיבור ודיבור של התורה חשוב‬ ‫ואזני‪   ‬‬ ‫ל‪‬מע‬ ‫לרא‪‬ת ‪    ‬‬ ‫ועיני‪  ‬‬ ‫לדעת ‪   ‬‬ ‫לכ‪ ‬לב ‪  ‬‬ ‫נת‪ ‬ה' ‪ ‬‬ ‫‪"‬ו‪‬א ‪ ‬‬ ‫אצלו‪ ,‬והוא חפץ בתורה ודבק בהקב"ה באמת‪.‬‬ ‫ה‪‬ה" )דברי‪ ‬כט‪ ,‬ג(‪.‬‬‫‪‬עד ‪‬ה‪  ‬‬ ‫וענין זה נוגע גם לעניני עבודה ותפילה‪ ,‬וכגון מי שמאיזו‬ ‫התשוקה לדברי תורה‬ ‫סיבה שהיא לא התפלל במנין‪ ,‬או הגיע מאוחר לתפילה‪ ,‬או‬ ‫"עד היום הזה"‪ ,‬שמעתי אותו היום שנתן משה ספר התורה‬ ‫היה לו צורך להתפלל במהירות‪ .‬אם התפילה חשובה בעיניו‬ ‫הנים ּ‪‬ב ‪‬ני ‪ ‬‬‫הכ‪  ‬‬ ‫נה ‪‬אל ‪ּ ‬‬ ‫לוי" )דברים לא‪,‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫לבני לוי‪ ,‬כמו שכתוב ‪‬‬ ‫כראוי‪ ,‬והוא מכיר שע"י התפילה הוא מתקרב אל ה'‬ ‫ט(‪ ,‬באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה רבינו‪ ,‬אף אנו‬ ‫ומתדבק בו‪ ,‬אזי אפילו חסרון של תפילה אחת‪ ,‬או אפילו‬ ‫עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו‪ ,‬ומה אתה משליט‬ ‫חסרון של חלק מתפילה אחת‪ ,‬הרי הוא אבידה גדולה בעיניו‬ ‫את בני שבטך עליה ויאמרו לנו יום מחר‪ ,‬לא לכם ניתנה‪,‬‬ ‫והוא מצטער עליה‪.‬‬ ‫לנו ניתנה‪ .‬ושמח משה על הדבר‪ ,‬ועל זאת אמר להם "היום‬ ‫וכן הוא לענין כל הזדמנות של עלייה בתורה ובעבודה‪.‬‬ ‫הזה נהיית לעם" וגו'‪ ,‬היום הזה הבנתי שאתם דבקים‬ ‫לדוגמא‪ ,‬כשאדם גדול מגיע לאיזה מקום ויש הזדמנות‬ ‫וחפצים במקום" )רש"י(‪.‬‬ ‫להיות במחיצתו‪ ,‬לשמוע את דברי חכמתו וללמוד מהנהגתו‪,‬‬ ‫צריך ביאור מה נתחדש למשה רבינו בטענה זו עד שהיא‬ ‫ומאיזה טעם שיהיה אדם אחד לא היה יכול להיות שם‪ .‬אם‬ ‫גרמה לו שמחה גדולה ובעבורה אמר "היום הזה נהיית‬ ‫הוא דבוק בה' באמת‪ ,‬בודאי יצטער על אבידת העלייה‬ ‫לעם"‪ ,‬הרי בני ישראל כבר אמרו נעשה ונשמע במעמד הר‬ ‫בתורה ובעבודה שהיה יכול להשיג בהזדמנות זו‪.‬‬ ‫סיני‪ ,‬והראו את גודל תשוקתם לתורה‪ ,‬ואם כן לכאורה לא‬ ‫והרגשת צער זו היא כלי מדה‪ ,‬שעל ידו יכול אדם למדוד‬ ‫הוסיפו עכשיו אלא מחאה‪ ,‬שלא תילקח מהם התורה‬ ‫את עצמו באיזו מדריגה הוא עומד ברוחניות‪ .‬כי כפי רוב‬ ‫שקיבלו כבר‪ ,‬ואין זה אלא המשך קבלתם שהיתה לפני‬ ‫הצער והכאב שיש לו על איזה חסרון בלימוד התורה או‬ ‫ארבעים שנה‪ ,‬ומדוע שמח בזה משה יותר‪.‬‬ ‫בעלייה רוחנית‪ ,‬כך הוא מראה כמה התורה והדביקות בה'‬ ‫ונראה לבאר דאף שבני ישראל קיבלו את התורה בהר סיני‪,‬‬ ‫חשובין הן בעיניו‪ ,‬וכמה הוא דבק וחפץ בהקב"ה‪.‬‬ ‫והסכימו ללומדה ולקיים מצוותיה‪ ,‬אבל עדיין לא היה הדבר‬ ‫ומי שמצטער על חסרון של איזו עלייה בתורה ועבודה‪ .‬הרי‬ ‫ברור שנפשם חשקה בתורה‪ ,‬עד שהיא להם עיקר החיים‪.‬‬ ‫זה סימן שהוא עולה במדריגתו‪ .‬כי הנה ילד שיש לו איזו‬ ‫ויתכן שהתורה היתה בעיניהם איזה ענין טוב שקיבלו‪,‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ "הרות ירבד"בד"" [‪]17‬‬ ‫היו עושים מעשיהם רק בדבר מלך שלטון לאחר שנצטוו‬ ‫סיבה שלא לבוא לחדר‪ ,‬הרי הוא בשמחה‪ .‬וכן חז"ל תפסו‬ ‫מפי הגבורה אבל לא היתה העבודה מרצונם העצמי‪ ,‬אמנם‬ ‫את התינוק כמשל על ענין זה‪ ,‬וכמו שאמרו 'כתינוק הבורח‬ ‫באותו היום הודיעו שהם מעצמם חפצים לירא את ה'‬ ‫מבית הספר'‪ .‬והטעם הוא מפני שלתינוק אין השגה‬ ‫ולקיים מצוותיו‪ ,‬וכמו שהביא רש"י על פסוק זה וז"ל‪ :‬אותו‬ ‫בחשיבות התורה‪ ,‬וממילא אין הוא מכיר כלל בחסרון שיש‬ ‫היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי כמו שכתוב )להלן לא‪,‬‬ ‫לו כשאינו לומד‪ .‬וכאשר מתעלה האדם מעט במדריגתו‪,‬‬ ‫לוי" באו כל ישראל לפני משה‬ ‫הנים ּ‪‬ב ‪‬ני ‪ ‬‬ ‫הכ‪  ‬‬ ‫נה ‪‬אל ‪ּ ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫ט( ‪‬‬ ‫אמנם כבר לא ישמח על היעדרו‪ ,‬אבל עדיין אינו מצטער על‬ ‫ואמרו לו‪ ,‬משה רבינו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את‬ ‫זה‪ ,‬מפני שעדיין לא הגיע למדריגה שהתורה חשובה בעיניו‬ ‫התורה ונתנה לנו‪ ,‬ומה אתה משליט את בני שבטך עליה‬ ‫כראוי‪ ,‬ועדיין אין הוא דבוק בהקב"ה לגמרי‪ .‬אבל אדם‬ ‫ויאמרו לנו יום מחר לא לכם נתנה‪ .‬לנו נתנה‪ .‬ושמח משה‬ ‫המצטער על חסרון שיעור אחד או איזו עלייה ברוחניות‪ .‬יש‬ ‫לעם" וגו'‬‫נהיית ‪ ‬‬ ‫"ה ּיוֹ ם ‪‬ה ‪ּ ‬זה ‪   ‬‬ ‫על הדבר‪ ,‬ועל זאת אמר להם ‪‬‬ ‫בזה סימן שהוא עולה במדריגה‪ ,‬והוא דבוק בהקב"ה‪ ,‬ויש‬ ‫)לעיל כז‪ ,‬ט(‪ ,‬היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום‪,‬‬ ‫לו תשוקה גדולה לתורה‪ ,‬ומפני כך הוא מכיר ומרגיש שכל‬ ‫ע"כ‪ .‬והיינו שבדבר זה הוכיחו את טוהר לבבם‪ ,‬כי הראו‬ ‫חסרון עלייה רוחנית הרי הוא אבידה גדולה וחסרון שלא‬ ‫מעצמם את עוצם חשקם ורצונם לקבל את התורה‪ .‬ובכך‬ ‫יוכל להימנות‪ .‬והקונה מעלה זו הרי זה סימן שהוא דבק‬ ‫ניכרה ונודעה השגתם והבנתם בערכה הרם‪ .‬ועל דבר זה היה‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫וחפץ בהקב"ה‪ ,‬וזוכה בזה להיות חלק מעם ה'‪.‬‬ ‫משבחם ש"היום הזה" נשתנו למעליותא‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ואיתא במדרש ריש פרשתינו )דב"ר ז‪ ,‬ב( זהו שאמר הכתוב‬ ‫'שמעתי שאותו היום שנתן מסה ספר התורה לבני לוי וגו'‬ ‫מר ‪‬מז ּו ‪‬זת‬ ‫לש ‪‬‬ ‫לתתי יוֹ ם יוֹ ם ‪ׁ ‬‬ ‫קד ‪‬על ‪‬דּ ‪  ‬‬ ‫לש ‪‬‬ ‫מע ‪‬לי ‪ ׁ ‬‬ ‫אדם ׁש‪  ‬‬ ‫"אש‪‬רי ‪ ‬‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו‪ :‬משה רבינו‪ ,‬אף אנו‬ ‫תחי" )משלי ח‪ ,‬לד(‪ ,‬מהו "לשקוד על דלתותי"‪ ,‬אמר הקב"ה‪,‬‬ ‫ּ ‪‬פ ‪ ‬‬ ‫עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו ומה אתה משליט‬ ‫אם הלכת להתפלל בתוך בית הכנסת אל תעמוד על הפתח‬ ‫את בני שבטך עליה‪ ,‬ויאמרו לנו למחר לא לכם נתנה לנו‬ ‫החיצון להתפלל שם‪ ,‬אלא הוי מתכוין להכנס דלת לפנים‬ ‫נתנה' )רש"י(‪.‬‬ ‫מדלת‪' ,‬לשקוד על דלתי' אין כתיב אלא "על דלתותי" שתי‬ ‫ותמוה‪ ,‬הקשה רבי יעקב גזונדהייט אב"ד ווארשא‪ ,‬מה מקום‬ ‫דלתות‪ ,‬ולמה כן‪ ,‬שהקב"ה מונה פסיעתך ונותן לך שכר‬ ‫יש לחששם‪ ,‬הלא בכל המצות מפורש "דבר אל בני‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫ישראל"‪ ,‬והרבה מצות שייכים רק לישראל‪.‬‬ ‫ולפרש דברי חכמים וחידותם נשא המגיד מדובנא זצ"ל את‬ ‫אלא‪ ,‬שחששו שהוא משליט אותם על התורה ורק הם‬ ‫משלו ויאמר‪ ,‬משל למה הדבר דומה לשני בני אדם‬ ‫יחדשו בה דברים‪ ,‬ואין לישראל רק לקיים המצות ולשמור‬ ‫העומדים מאחורי דלתו של העשיר‪ ,‬האחד הוא אורח הבא‬ ‫ולעשות כמו אשר יצוו אותם הכהנים והלוים‪.‬‬ ‫מן הדרך ומצפה שתיפתח הדלת ויכניסוהו פנימה להשביע‬ ‫ועל זה צעקו לאמר‪ ,‬שגם אנו קבלנו התורה והמצוה‪ ,‬ועל כן‬ ‫רעבון נפשו בסעודה דשנה‪ ,‬והשני הוא שומר הבית העומד‬ ‫הרשות נתונה לכל ישראל להגות בה‪ ,‬ולחדש בה דברים על‬ ‫על משמרתו למנוע כניסת אנשים שאינם רצויים‪ ,‬והנה הגם‬ ‫ידי היגיעה והעמלות‪.‬‬ ‫שלפום ריהטא נראה כאילו שניהם עושים פעולה אחת‪ ,‬אבל‬ ‫)בהקדמה לספר תפארת יעקב על מסכת גיטין ‪ ‬ארזי הלבנון(‬ ‫האמת היא שאין שום שייכות ביניהם‪ ,‬כי בעוד האורח עומד‬ ‫ומצפה להיכנס אל תוך הבית‪ ,‬הרי השומר עומד ומצפה‬ ‫‪‬‬ ‫לסיום משמרתו שיוכל לצאת ולהסתלק משם‪.‬‬ ‫ואזני‪   ‬‬ ‫ל‪‬מע‬ ‫לרא‪‬ת ‪    ‬‬ ‫ועיני‪  ‬‬ ‫לדעת ‪   ‬‬ ‫לכ‪ ‬לב ‪  ‬‬ ‫נת‪ ‬ה' ‪ ‬‬ ‫‪"‬ו‪‬א ‪ ‬‬ ‫וזהו כוונת המדרש‪ ,‬כי לאחר גם שאתה עומד ושוקד על‬ ‫ה‪‬ה" )דברי‪ ‬כט‪ ,‬ג(‪.‬‬‫‪‬עד ‪‬ה‪  ‬‬ ‫הדלת עדיין אין בזה הוכחה מהי מטרתך ולאן פניך מועדות‪,‬‬ ‫כאן מזכיר משה רבנו ע"ה לבני ישראל מה שזכו לראות‬ ‫לזה תפס הכתוב לשון רבים לומר 'הוי מתכוין להכנס דלת‬ ‫בעיניהם‪ ,‬את כל אשר עשה ה' בארץ מצרים לפרעה ולכל‬ ‫לפנים מדלת' דהיינו שתהא עמידתך מתוך ציפיה להיכנס‬ ‫עבדיו‪ ,‬המסות הגדולות והאותות והמופתים‪ ,‬ומוכיחם‬ ‫אל בית ה' ולעשות רצונו בלבב שלם‪ ,‬ולא חס ושלום כעומד‬ ‫לראוֹ ת ‪    ‬‬ ‫ואזנים‬ ‫ועינים ‪ ‬‬ ‫לדעת ‪   ‬‬ ‫לכם ‪‬לב ‪  ‬‬ ‫נתן ה' ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬א ‪ ‬‬ ‫לאמר ‪‬‬ ‫ומצפה לגמור את המוטל עליו ולפנות לעסקיו כתינוק‬ ‫מע ‪‬עד ‪‬ה ּיוֹ ם ‪‬ה ‪ּ ‬זה"‪ .‬ובפשטות כוונת המאמר הוא‪ ,‬שעד‬ ‫לש ‪ ‬‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫הבורח מבית הספר‪.‬‬ ‫היום הזה לא השיגו את מידת היראה הרצויה והנדרשת‬ ‫‪‬‬ ‫מהם‪ .‬אבל דבר זה קשה להולמו‪ ,‬כי הלא מאז היותם בארץ‬ ‫מצרים ועד היום הזה כבר הראו כמה וכמה פעמים את מידת‬ ‫ואזני‪    ‬‬ ‫ל‪‬מע‬ ‫לרא‪‬ת ‪    ‬‬ ‫ועיני‪  ‬‬ ‫לדעת ‪   ‬‬ ‫לכ‪ ‬לב ‪  ‬‬ ‫נת‪ ‬ה' ‪ ‬‬ ‫‪"‬ו‪‬א ‪ ‬‬ ‫מסירות נפשם לעשות רצונו בלבב שלם‪ ,‬כמו בתחילה‬ ‫ה‪‬ה" )דברי‪ ‬כט‪ ,‬ג(‪.‬‬‫‪‬עד ‪‬ה‪  ‬‬ ‫במצרים כאשר נצטוו להכין את הטלאים לקרבן הפסח‬ ‫אמרו ז"ל בגמרא )עבודה זרה ה‪ ,‬א( שהוכיח משה רבנו את בני‬ ‫ולקשרם בכרעי המיטה‪ ,‬והיו המצריים חורקים שיניהם‬ ‫"מי ‪ּ ‬‬ ‫יתן‬ ‫ישראל ואמר להם‪ ,‬בשעה שאמר הקב"ה לישראל ‪‬‬ ‫ומבקשים להרגם‪ ,‬ולא הססו בני ישראל אלא מיהרו ועשו‬ ‫אתי" )לעיל ה‪ ,‬כו( היה להם לומר‬ ‫ליראה ‪ ‬‬ ‫להם ‪   ‬‬ ‫לבבם ‪‬זה ‪ ‬‬ ‫והיה ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫כאשר נצטוו‪ ,‬וכך גם בעמדם על ים סוף קפצו אל תוך הים‬ ‫תן אתה וכו'‪ ,‬ואף משה רבינו לא רמזה להן לישראל אלא‬ ‫במסירות נפש‪ ,‬ואם כן לאיזה הוספה מיוחדת במעשיהם‬ ‫דבר‬‫אתכם ּ‪‬ב ּ‪‬מ ‪ּ ‬‬ ‫"ואוֹ ‪‬ל‪   ‬‬ ‫לאחר ארבעים שנה שנאמר )עמוס ב‪ ,‬י( ‪‬‬ ‫נתכוון משה באמרו "עד היום הזה"‪.‬‬ ‫ש ‪‬נה" וכתיב "ולא נתן ה' לכם לב" וגו'‪ ,‬אמר רבה‬ ‫ארב ‪‬עים ׁ‪‬‬ ‫‪ּ  ‬‬ ‫ומבאר בספר "תורת אבות"‪ ,‬כי הן אמת ומעודם היו בני‬ ‫שמע מיניה לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין‪.‬‬ ‫ישראל מוכנים ומזומנים למסור נפשם על קדושת ה' אבל‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ "הרות ירבד"בד"" [‪]18‬‬ ‫זמן סימן הוא שגם עכשיו אינו נקי ממידה זו ואם כן אינו‬ ‫ופירש רש"י‪ :‬שלא רמזה משה לתוכחה זו אלא לאחר מ'‬ ‫ראוי למלוכה‪.‬‬ ‫שנה‪ ,‬במשנה תורה בערבות מואב אמר להם "ולא נתן לכם‬ ‫לב לדעת" שתהיו יודעים לשאול מה היה מבקש מכם‪,‬‬ ‫ובזה מובן דברי רש"י בפסוק כאן‪ :‬שמעתי שאותו היום‬ ‫אלמא אף משה רבינו לא נזכר לתת על לבו דבר זה עד מ'‬ ‫שנתן משה ספר התורה לבני לוי‪ ,‬כמו שכתוב )להלן לא‪ ,‬ט(‬ ‫שנה‪.‬‬ ‫לוי" באו כל ישראל לפני משה‬ ‫הנים ּ‪‬ב ‪‬ני ‪ ‬‬ ‫הכ‪  ‬‬ ‫נה ‪‬אל ‪ּ ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ואמרו לו משה רבינו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה‬ ‫והקשו התוספות )בע"א ד"ה עד ארבעין שנין( וא"ת אמאי כעס‬ ‫ונתנה לנו‪ ,‬ומה אתה משליט את בני שבטך עליה‪ ,‬ויאמרו‬ ‫משה על ישראל הלא גם הוא לא נזכר‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬שלפי‬ ‫לנו יום מחר לא לכם נתנה לנו נתנה‪ .‬ושמח משה על הדבר‪,‬‬ ‫שהוא לא היה צריך לתפלה זו‪ ,‬לא נתן לב עד מ' שנה דקם‬ ‫נהיית ‪ ‬‬ ‫לעם" וגו' )לעיל כז‪ ,‬ט(‪,‬‬ ‫"ה ּיוֹ ם ‪‬ה ‪ּ ‬זה ‪   ‬‬ ‫ועל זאת אמר להם ‪‬‬ ‫אדעתיה דרביה‪ ,‬אבל ישראל שהיו צריכין לתפלה זו‪ ,‬היה‬ ‫היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫להם להתבונן מאותה שעה שהרי כבר חטאו בעגל‬ ‫ולדרכנו יתבאר שמה ששמח משה על הדבר הוא שחשבו‬ ‫ובמרגלים‪ .‬דהיינו שהיו צריכים להתפלל על יראת שמים‬ ‫על העתיד שלא תשתכח תורה מהם‪ ,‬וראה משה שהבינו את‬ ‫שהרי כבר נכשלו בחטא‪.‬‬ ‫מוסר תוכחתו‪ ,‬כי מה שעד היום לא התבוננו על העתיד ולא‬ ‫וצריך להבין מה שכתבו שהיו בני ישראל צריכים לתפלה זו‬ ‫השכילו להתפלל על יראת שמים לפני שנסתלקה מהם‪ ,‬שבו‬ ‫מפני שכבר חטאו בעגל ובמרגלים‪ ,‬דהרי הפסוק הזה "מי‬ ‫עכשיו בתשובה והתבוננו לראות את הנולד ולדאוג על‬ ‫יתן והיה לבבם" וגו'‪ ,‬נאמר מפי הגבורה בשעת מתן תורה‬ ‫עתידם שלא תשתכח התורה מהם‪ .‬והיוצא מזה תוכחת מוסר‬ ‫ואז עדיין לא נכשלו בחטא‪ .‬ושמעתי מהגאון רבי שלום‬ ‫לכל איש ישראל‪ ,‬שאם מונע האדם את עצמו מן התפלה על‬ ‫שבדרון זצ"ל שדרש בשם רבו הגאון רבי לייב חסמן זצ"ל‪,‬‬ ‫העתיד ‪ -‬שיתן לו השי"ת סייעתא מן שמיא להתנהג בקדושה‬ ‫שאם לאחר מעמד קבלת התורה נכשלו בני ישראל בחטא‬ ‫ובטהרה ותהא יראת שמים פרוסה עליו‪ ,‬אזי ישנה עליו‬ ‫העגל וחטא המרגלים‪ ,‬היה בזה ראיה וסימן שכבר בשעה‬ ‫תביעה גדולה שאין לו "לב לדעת ועינים לראות ואזנים‬ ‫שעמדו על הר סיני לא היתה יראתם את ה' שלימה בתכלית‪,‬‬ ‫לשמוע"‪.‬‬ ‫ולכן שפיר נתבע מהם שהיו צריכים להתפלל על יראת‬ ‫וביותר חזקה התביעה הזו עתה ‪ -‬בימי הרחמים והסליחות‬ ‫שמים עוד בעמדם לפני הר סיני‪ .‬אבל משה רבנו שלא חטא‬ ‫שהם זמני תשובה ורצון‪ ,‬אשר בהיות העיתים הללו מיוחדים‬ ‫לאחר זמן‪ ,‬הרי לא היה צריך לתפלה זו כלל ושפיר לא היה‬ ‫לעורר רחמי שמים ומתקבלות התפלות ביותר‪ ,‬על כן שומה‬ ‫צריך לה עד עכשיו לסוף ארבעים שנה‪.‬‬ ‫על כל אחד ואחד להעתיר בתפלה ובתחנונים מיוחדים‬ ‫וכעין זה ביאר הגאון רבי אליהו לאפיאן זצ"ל מה שמצינו‬ ‫שיזכה לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי התורה‬ ‫בנביא )שמואל א' טז( שכששלח הקב"ה את שמואל הנביא‬ ‫ומצוותיה ואל ישלוט בו יצר הרע להחטיאו חלילה‪ .‬ואם‬ ‫למשוח את אחד מבני ישי למלך ורצה למשוח את אליאב‬ ‫ימנע עצמו מן התפלה בזמנים אלו‪ ,‬תהא מכוונת כנגדו‬ ‫"אל ּ‪‬ת ּ‪‬בט ‪‬אל ‪  ‬‬ ‫מראה ּו‬ ‫אבל הקב"ה מנעו מלמשחו ואמר לו ‪‬‬ ‫תביעה רבה אם ח"ו יכשל במשך השנה הבאה‪ ,‬כי יאמרו לו‬ ‫מאסתיה ּו" ופירש רש"י לפי שכעסן הוא‬ ‫בה קוֹ ‪‬מתוֹ ּ‪‬כי ‪ּ   ‬‬ ‫‪‬ואל ‪‬גּ ‪ּ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫למה לא התפללת כדת היום והיו התפילות מתקבלות במרום‬ ‫דוד" )שמואל א' יז‪ ,‬כח(‪ ,‬וגם‬ ‫אליאב ּ‪‬ב‪ ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ‪‬חר ‪‬אף ‪  ‬‬ ‫כמה שנאמר ‪‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫ומונעות ממך הנפילות‪.‬‬ ‫בזה תימה הרי עתה עדיין לא כעס‪ .‬וביאר דאם כעס לאחר‬ ‫נלקט מתוך ספר "מצוקי ארץ" להגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א‬ ‫זאת מתשובותיו בהלכה‪ ,‬ושם רואים את כוחו העצום בבקיאות בהיקף‬ ‫כשבאים לתמצת את מסכת חייו של מרן הגאון רבנו יוסף חיים זצוק״ל‬ ‫ובעומק וכן הראה שם את כוחו בהכרעת הדין‪.‬‬ ‫תקצר היריעה‪ ,‬הרב היה גדול מאד בכל מקצועות התורה וכן כתב‬ ‫ועם הגדולה הזאת לא חסך עצמו מלכתוב גם הלכות בשביל ׳בעלי‬ ‫ספרים בכל מקצועות התורה‪ ,‬לא הניח פינה וחכמה שלא כתב עליה‬ ‫בתים׳ להמון העם למען ידעו הדרך ילכו בה‪ ,‬וישיגו ידיעת ההלכה‬ ‫בגדלות מיוחדת של אדם הגדול בענקים‪ ,‬על התלמוד‪ ,‬על האגדות‪,‬‬ ‫בדרך קלה ונוחה‪ ,‬והם כתובים בספרו ׳בן איש חי׳ המפורסם בין‬ ‫בפסיקת ההלכה‪ ,‬בקבלה‪ ,‬בפירוש המקראות בתורה ובנביאים‪,‬‬ ‫ספריו‪ .‬שם כתב פסקי הלכה קצרים וחילק אותם על פרשיות השבוע‬ ‫ופירושי האגדות‪ ,‬בדרשות ובמשלים‪ .‬ובכל הנושאים רואים את ספריו‬ ‫במשך שנתיים‪ ,‬שנה ראשונה ושנה שניה‪ ,‬והולך וחורז את ההלכות‬ ‫כאבני יסוד חשובים שמהם התפתחה שיטתו ודרכו גם בדורות שבאו‬ ‫כדי שהעם יהיה בקי ויהיו שגורים על פיו וידעו איך לעבוד את ה׳‬ ‫אחריו‪ .‬׳הרי״ח׳ ע״ה היה ענק בקבלה‪ .‬תפילותיו כוונותיו ותיקוניו‬ ‫ולשמור מצוותיו כהלכתן‪.‬‬ ‫שהכין הם מאירים עינים לכל הבאים בשערי החכמה הזו‪.‬‬ ‫נקודה נוספת ומיוחדת שיש להדגיש באישיותו‪ ,‬שגם מהתפילה‬ ‫באגדה נדמה שבדורות האחרונים לא קם פירוש כפירושיו על אגדות‬ ‫מהשירה ומהפיוט לא חסך ידו‪ .‬כתב שירים נפלאים מאד‪ ,‬וכן‬ ‫הש״ס ואין חכם שלא משתמש בהם‪ .‬בהלכה כתב חיבורים מקובלים‬ ‫ערך תיקונים רבים למצבים ולחטאים שונים‪ ,‬ותחינות ותפילות‪,‬‬ ‫מאד כלים מכלים שונים‪ .‬בספרו שו״ת ׳רב פעלים׳ ד״ח‪ ,‬רואים את‬ ‫ובכך המשיך דרכו של מרן החיד״א ע״ה‪ .‬מי שלומד את התפילות‬ ‫גודלו וגאונותו הן בבקיאות והן בחריפות ובכח ההכרעה בתורתם של‬ ‫והתיקונים שהוא תיקן‪ ,‬ניסח וערך‪ ,‬רואה שהוא דאג אפילו לבעלי‬ ‫חכמי הספרדים והאשכנזים כאחד‪ .‬למרות שהיה הרב יושב בבגדאד‬ ‫עבירות החמורות ביותר ולא דחה אותם בשתי ידים ח״ו‪ ,‬על אף שהיה‬ ‫מצודתו היתה פרוסה על כל המדינות ועל כל העדות‪ ,‬ובקיא היה‬ ‫מגדולי המחמירים בפסיקת ההלכה‪ ,‬וגדול החסידים בחייו הפרטיים‪,‬‬ ‫בספריהם בצורה נפלאה ביותר‪ .‬ואע״פ שלא שימש בפועל בתפקיד‬ ‫והנהגתו היתה בקדושה יתירה‪ .‬היתה ידו פתוחה לקבל שבים‪ ,‬ותיקן‬ ‫רבני או בדיינות‪ .‬כאשר היו נתקלים בשאלות חמורות בעניני עגונה‬ ‫להם תיקונים שלא ידח נדח מישראל‪.‬‬ ‫וחשש ממזרות ובכפיה בגט ובסוגיות מעין אלו‪ ,‬תמיד פנו אליו ורואים‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ "הרות ירבד"בד"" [‪]19‬‬ ‫רבנו יוסף חיים ע״ה הגדיל לעשות בחיבורו ׳בן איש חי' ששילב‬ ‫כמו כן כתב ספר משלים כדי למשוך את ליבם של הקהל‪ ,‬וידוע שהיה‬ ‫דרשות לפרשת השבוע ביחד עם ההלכות לכל שבת ושבת‪ ,‬כדי‬ ‫עומד ודורש ואלפים היו שומעים בהערצה רבה‪ ,‬וקולו היה מגיע‬ ‫שישננו אותם ויהיו שנונים בפיהם‪ ,‬כמו שאמרו בגמ׳ בקידושין אמור‬ ‫למרחקים‪ ,‬קול ה׳ בהדר כדי להביא את דבר ה׳‪ ,‬ודבריו היו מתוקים‬ ‫לחכמה אחותי היא‪ ,‬שהחכמה תהיה שגורה בפיך‪ ,‬כמו שאתה יודע‬ ‫ונחמדים מזהב ומפז‪.‬‬ ‫בלי פקפוק שאחותך אסורה לך‪ ,‬כך צריך להיות בקי בחכמה‪ ,‬לדעת‬ ‫הרב ׳בן איש חי׳ ע״ה‪ ,‬דאג אפילו לדברים רחוקים‪ .‬אציין דבר שלא‬ ‫לענות ולהשיב דבר דבור על אופניו‪ ,‬ועד היום אלפים ורבבות לומדים‬ ‫יאומן כי יסופר‪ .‬לפעמים‪ ,‬קורה שאדם ל״ע מאבד את הכרתו ונשאר‬ ‫מידי שבוע ושבוע בספר ׳בן איש חי׳ ועי״ז התפשטה ידיעת ההלכה‬ ‫במצב זה זמן רב רח״ל‪ ,‬קוראים לזה היום ׳קומה׳‪ ,‬ויכול להשאר כך‬ ‫בין המון העם‪.‬‬ ‫שנים רבות‪ .‬כל זמן שגזע המוח חי הוא יכול להמשיך לנשום בלי‬ ‫רבנו ע״ה היה בבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה‪ .‬הראש‬ ‫להכיר בלי לדעת‪ ,‬וכולם יודעים שיש עובדות כאלה אפילו שנים‬ ‫בשמים אבל כולו בארץ‪ ,‬מביט ומסתכל למה זקוק הדור‪ ,‬איך לקרב‪,‬‬ ‫רבות‪ .‬לפעמים יש צער גדול לאותו חולה מהדבר הזה‪ ,‬והצער הוא‬ ‫להרבות טהרה וקדושה ועבודת ה׳‪ .‬הרב ע״ה הגדיל לעשות כאשר‬ ‫הן לעצמו והן לבני משפחתו‪ ,‬ואין תועלת ואין תקוה‪ ,‬אבל כמובן חס‬ ‫בחידושיו שכתב על פרשיות השבוע ביחד עם ההלכות‪ ,‬וכוונתו היתה‬ ‫ושלום אסור לשום רופא ולשום חכם לנגוע בו לרעה‪ ,‬חלילה וחס‪,‬‬ ‫לגרום להמון העם שידעו את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר‬ ‫מפני שכל זמן שיש בו נשמת חיים‪ ,‬דהיינו כל זמן שהוא נושם יש‬ ‫יעשון‪ ,‬שילב בזה גם דברים על דרך הסוד על אף שאינם שוים לכל‬ ‫לאפשר לו לחיות‪ ,‬וחלילה מי שנוגע בו לרעה נקרא רוצח חס ושלום‪,‬‬ ‫נפש‪ ,‬בכדי שגם בזה יהיה להם חלק כמו שכתוב בזוה״ק‪ ,‬בגין יפקון‬ ‫זה ברור‪ .‬ולפעמים קורים מקרים שיש נשים צעירות שהבעל נפגע‬ ‫ישראל מגלותא‪ ,‬בכח לימוד הזוהר והקבלה נצא מהגלות‪ ...‬עיקר‬ ‫בתאונה או באיזה פגיעה אחרת‪ ,‬ויושב שנים בבית חולים והאשה‬ ‫העיקרים שנזכור ולא נשכח שהרב יוסף חיים כל מה שעשה היה לשם‬ ‫נשארת עגונה והמצב הזה הוא לא קל‪ ,‬ולפעמים מביא חס ושלום לידי‬ ‫יחוד קודשא בריך הוא‪ ,‬כדי לקרב את עמו ישראל לה' ולתורה‪ ,‬וככל‬ ‫נסיונות ולידי דברים קשים ה' יצילנו‪ .‬הרב בן איש חי ע״ה עשה תיקון‬ ‫שאנחנו מתקרבים יותר אנחנו מקרבים את הגאולה והישועה‪ .‬ויה״ר‬ ‫מיוחד‪ ,‬שיאמרו על יד אותו אדם‪ ,‬ויתפללו ויאמרו‪ ,‬אם גלוי לפני ה׳‬ ‫שזכותו הגדולה וזכות תורתו של מרן רבנו יוסף חיים ע״ה‪ ,‬תעמוד‬ ‫שבין כך הוא לא חוזר‪ ,‬ורק מצטער‪ ,‬שיקל עליו את צערו‪ .‬וכבר אמרו‬ ‫לנו ולכל הדור הזה שהקב״ה יראה בענינו‪ ,‬ויחיש ישועתינו בישועה‪,‬‬ ‫רבותינו‪" ,‬וירא ה׳ כל אשר עשה והנה טוב מאד"‪ ,‬אמרו "טוב" זה חיים‪,‬‬ ‫ברחמים בשובה ונחת תיושעון‪ ,‬בב"א ואמן‪.‬‬ ‫"טוב מאד" זה מלאך המות‪ ,‬כי יש גם מיתה שהיא לטובה‪ ,‬והוא עשה‬ ‫(מתוך מכתב שכתב הגרש"מ עמאר שליט"א ‪ -‬התשס"ט)‬ ‫תיקון אפילו לדבר כזה רחוק‪.‬‬ ‫של המילה ׳את׳‪ ,‬הרי משפחתה של רבקה דיברו איתה‪ ,‬היו צריכים‬ ‫לכל נפש‬ ‫לומר ׳אחותנו היי לאלפי רבבה׳‪ ,‬לכאורה ה׳את׳ מיותר? אלא מסביר‬ ‫הגאון הקדוש רבי חיים פלאג׳י כתב ביחס למרן החיד״א‪ ,‬שאינו‬ ‫רבנו הבן איש חי שיש חמשה מדרגות במספרים‪ :‬יחידות‪ ,‬עשרות‪,‬‬ ‫מקנא בספרים הגדולים שלו כמו ’ברכי יוסף'‪ ,‬׳מחזיק ברכה'‪ ,‬ועוד‪,‬‬ ‫מאות‪ ,‬אלפים ורבבות‪ .‬וכנגדן יש את בחינת העולמות‪ :‬היחידות‬ ‫אלא קנאתו 'קנאת סופרים' היא בספרים הקטנים‪ ,‬ספרים שהם כמו‬ ‫בבחינת עולם העשיה‪ ,‬העשרות בבחינת עולם היצירה‪ ,‬המאות‬ ‫חוברות‪ ,‬חיבורים שעשה אותם באופן השווה לכל נפש וכל העם‬ ‫בבחינת עולם הבריאה‪ ,‬האלפים בבחינת עולם האצילות‪ ,‬ובחינת‬ ‫הוגה בהם‪.‬‬ ‫הרבבות כנגד עולם האין סוף‪ .‬ומבאר רבנו הבן איש חי שלגוים יש‬ ‫רבנו יוסף חיים ע״ה כתב את השו״ת ’רב פעלים'‪ ,‬חיבור עצום ורב‪,‬‬ ‫יניקה מעולמות הבריאה‪ ,‬היצירה והעשיה‪ ,‬אך מהאצילות ומעלה‬ ‫תשובות עמוקות וגדולות בכל חלקי התורה‪ .‬הרב ע״ה לא ישב בבית‬ ‫אין להם יניקה כלל‪" ,‬לא יגורך רע״‪ ,‬הרע לא יכול להתקרב לשם‪ .‬על‬ ‫דין‪ ,‬אך כל בתי הדין בבגדד היו פונים אליו בכל השאלות החמורות‪,‬‬ ‫כן‪ ,‬אמרו לרבקה ׳אחותנו את׳‪ ,‬דוקא ׳את׳ שהולכת להיות קשורה‬ ‫בין אם זה עניני עגונות ובין אם מדובר בחששות של ממזרות ‪" -‬לכו‬ ‫בזרעו של אברהם אבינו‪ ,‬׳את׳ שהולכת להינשא ליצחק וממך יצא‬ ‫אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו"‪.‬‬ ‫יעקב שממנו יצאו שנים עשר שבטי יה‪ ,‬׳היי לאלפי רבבה׳‪ .‬הם‬ ‫כדרכו שהיה חסיד קדוש‪ ,‬קידש את עצמו בכמה ענינים וכתב גם‬ ‫הוציאו את עצמם‪ ,‬דוקא את תגיעי לאלפים וגם לרבבות‪ ,‬׳היי לאלפי‬ ‫ספר הקדמה ללימוד הקבלה ׳דעת ותבונה’‪ .‬המקובל האלקי רבי‬ ‫רבבה׳‪ ,‬תגיעי לינוק מהאצילות ומהאין סוף‪ .‬הם יכולים להגיע לכל‬ ‫מרדכי שרעבי ע״ה אמר‪ ,‬שכל מי שרוצה ללמוד קבלה צריך ללמוד‬ ‫היותר רק עד המאות‪ ,‬עד הבריאה‪ ,‬לא למעלה מזה‪ .‬לכן אמר דוד‬ ‫את הספר 'דעת ותבונה' לפחות עשר פעמים‪ ,‬רק אחר כך אפשר‬ ‫המלך "צאננו מאליפות מרובבות"‪ ,‬׳צאננו׳ שהם בניו של הקב״ה‪ ,‬יש‬ ‫להתחיל להיכנס בחכמת הנסתר‪.‬‬ ‫להם יניקה מהאלפים ומהרבבות‪ .‬ויש עוד עומק גדול בדברים הללו‪.‬‬ ‫אלו מהספרים הגדולים של רבנו יוסף חיים‪ ,‬אך מה שעשה בחיבורו‬ ‫זה מה שהרב שפירא לימד אותי כשהייתי נער‪ ,‬זו היתה הפעם‬ ‫׳בן איש חי׳ זה פלא גדול‪ ,‬אותו כולם לומדים‪ .‬רבנו יוסף חיים‬ ‫הראשונה ששמעתי מה זה אצילות‪ ,‬בריאה‪ ,‬יצירה ועשיה‪ .‬לאחר‬ ‫בגדלותו העצומה חיבר את תורת הנסתר יחד עם תורת הנגלה‬ ‫איזה זמן כשהרב שפירא נפטר‪ ,‬אמר גדול המקובלים שבדור הרב‬ ‫בצורה השווה לכל נפש‪ ,‬רואים זאת בספר ׳בן איש חי׳ שחורז דברי‬ ‫שריה דבליצקי זצוק״ל שהרב שפירא היה איש קדוש הבקיא ברזי‬ ‫קבלה יחד עם דברי התורה שאמר על הפרשה‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬והיות והסתיר עצמו היו שחששו להספיד אותו‪.‬‬ ‫בן איש חי‬ ‫זה הדבר הגדול והמיוחד שבספר ׳בן איש חי׳‪ .‬רבנו יוסף חיים עשה‬ ‫מספר הגרש"מ עמאר שליט"א‪ :‬כשבאתי לארץ‪ ,‬ובגיל ארבע עשרה‬ ‫ספר להמון העם‪ ,‬אך הכניס בו יסודות של קבלה באופן השווה לכל‬ ‫למדתי בישיבת ׳תפארת ציון׳ מיסודו של החזון איש ע״ה‪ .‬מול‬ ‫נפש‪ ,‬כך שגם נער או איש פשוט יוכלו להבין‪ ,‬אחד חכם ואחד תם‪.‬‬ ‫הישיבה היה גר הרב שפירא‪ ,‬אף אחד לא היה קורא לו רב‪ ,‬הוא היה‬ ‫רבנו יוסף חיים הלך בעקבות מרן החיד״א שהבליע בכל דבריו את‬ ‫פועל בנין וזקנו כמעט מגולח‪ .‬איני יודע איך זה היה‪ ,‬אבל כל הזמן‬ ‫דברי הקבלה‪ ,‬לכל הרמ׳ז הרומ׳ז על האר׳ש‪ .‬רבנו יוסף חיים הלך‬ ‫הוא למד תורה‪ .‬הרב שפירא ראה שאני עולה חדש בארץ והציע לי‬ ‫בדרך זו כדי שלא תהיה התורה ׳יבשה׳‪ ,‬אלא קדושה חופפת על‬ ‫ללמוד איתו‪ .‬ודאי שהסכמתי‪ ,‬והוא לימד אותי מהספר ׳בן איש חי׳‪.‬‬ ‫כל הדברים‪ ,‬כך שכל הלומד בהם מקבל יראת שמים‪ .‬את הכל כתב‬ ‫אני זוכר איך שהוא לימד אותי את דברי ה׳בן איש חי׳ על הפסוק‬ ‫בקדושה וטהרה‪ ,‬אין לנו אפשרות לתאר את גדולת קדושתו ‪.‬‬ ‫"אחותנו את היי לאלפי רבבה"? שואל רבנו יוסף חיים מה ענינה‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬אבת יכ "הרות ירבד"בד"" [‪]20‬‬