דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — כי תבוא (2026-08-24)

ניתן לקבל את העלון כל שבוע
במייל0527615936b@gmail.com :
להערות והארותyoelf@asiatec.co.il :
דברי תורה
שירותי הקלדה ועימוד ב'מכון התורני'
רחוב האומן 27ירושלים0533194867 :
יעקובי שליט"א וצוות המכון התורני המכון התורני
נעםירושלים שע"יועריכה :הרב
כי תבא -תשפ"ו | גליון | 200הפקה
אדמתך" שעניינו להקדיש כל ראשית לה' ,והיינו כשיקדש "והיה י תבא אל
האר) "דברי כו ,א(.
את ראשית היום וראשית כל ענין לעבודת הבורא ית' ,יזכה מחה את"ת
כתב הבעל הטורים :כתיב לעיל מיניה )כה ,יט( ּ
להתגבר על עמלק הוא היצר הרע ולא יתן לו מקום להכנם עמלק" וסמיך ליה "והיה כי תבוא אל הארץ" ,שנצטוו זכר
אצלו .וזהו שורש טעם הרבה מצוות של 'ראשית' כמו למחות זכר עמלק מיד בכניסתן לארץ )סנהדרין כ ,ב( .ועל זה
חלה ּת רימ ּו"
ערסתכם ּ
"ראשית
ראשית הגז ,בכור פטר רחם ׁ , רצה לעכב ביאתן לארץ ,שהוא הגיד למלך מצרים כי ברח
)במדבר טו ,כ( ,שכאשר בני ישראל מקדשים את הראשית הם העם )מכילתא שמות יד ,ה( וכן הגיד ללבן כי ברח יעקב ,ועל כן
מונעים מן היצר הרע וכת דיליה להכנס לרשותם. אבי" )דבריםאבד
"ארמי
סמיך לו פרשת בכורים שמזכיר בה ּ
)משחת שמן(
כו ,ה( ,ע"כ .והיינו ,שעמלק רצה לעכב את בני ישראל
מלהכנס לארץ ישראל ,מפני שידע שמיד כשיכנסו יתחייבו
מחה את
זכר "ת
הפרשה הקודמת )לעיל כה ,יט( סיימה בפסוק ּ למחות שמו וזרעו מן העולם.
המים א ּת ׁ ש ּכח" )דברים כה ,יט( ,והפרשה של
מת חת
עמלק ּ
וצריך ביאור שבפסוק הרי מפורש מצות זכירת מעשה עמלק
'כי תבא' מתחילה ב"והיה" אותיות הוי"ה -שמתי יהא ה' צרים ׁ
אשר ממ
צאתכם ּ
עמלק ּבדּ רּ ב
עשה ל
אשר ׂ
"זכוֹ ר את ׁ
שלם בארבע אותיות ,זה כשימחה זכר עמלק. אהים )דברים כה ,יז-יח( ,ומשמע שמצות קרּ בדּ ר "וגו'
)דרש יהודה – רבי יהודה מועלם( מחייתו היא על העוון של "אשר קרך" בצאתם ממצרים,
ולפני המלחמה עמו לא נצטוו למחותו ,ואם כן תימה מה
טעם התעמר עמהם עמלק מיד בצאתם והלך להגיד לפרעה
נת ל
נחלה אהי אר ה' האר
"והיה י תבא אל
כי ברח העם ,הרי בשעה זו עדיין לא היו מחויבים במצות
ויב) " דברי כו ,א(.
ויר
מחייתו .ושוב מצאתי בהערות האדר"ת על בעל הטורים
'אין "והיה" אלא לשון שמחה' )בראשית רבה פרשה מ"ב ג'(. שהעיר בזה.
ה"אור החיים" מפרש ,כי המושג שמחה במלא המובן לא אמנם באמת אין זה תימה ,כי מצינו כבר שורש הרע של
שייך בעולם הזה ,בעולם הזה השמחה היא דמיונית, עמלק מאז ומעולם לפני יציאת בני ישראל ממצרים ,וכמו
והשמחה העיקרית הינה כאשר אדם הולך לעולם הבא ובידו דאיתא בגמרא )סנהדרין צט ,ב( תמנע בת מלכים הואי וכו',
תורה ומצוות ומעשים טובים ,וזה השמחה האמיתית .וזהו בעיא לאיגיורי באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה,
שאמר "והיה" -אין שמחה אלא "כי תבוא אל הארץ" - הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו וכו' נפק מינה עמלק
כשאדם יזכה להגיע אל הארץ העליונה ,אבל כל זמן שהוא דצערינהו לישראל ,מ"ט דלא איבעי להו לרחקה ע"כ.
פה הוא לא יכול להיות בטוח שישאר בעבודת ה' וכמ"ש ובודאי שעיקר מצות מחיקתו הוא על היותו שורש הרע בצד
יאמין" ,לכן השמחה תהיה "כי קדשו א
"הן ּב ׁ
)איוב טו ,טו( הסט"א והקליפה] .ויש סמך לזה ממש"כ בתורת החיד"א
תבוא אל הארץ" -כשיגמור את העבודה שלו בטוב. על הפסוק "ארמי אובד אבי" דעמלק הוא היה זה שאמר
בת ּב ּה" ,מה זה "וירשת וישבת בה"? ויש ּ
"וירש ּת ּה ׁ
ואמר ׁ ללבן כי ברח יעקב ,שתמנע הזהירה את עמלק שיצער את
אלא "וירשתה" – תדע לך שזה לא בשכר שלך אלא זה כמו ישראל כיון שהרחיקוה ,וע"ע בילקוט שמעוני )פ' חוקת כא ,א(
ירושה ,ירושה אדם יורש מהאבא שלו -לא עמל ולא טרח, בשם ילמדנו ,דעשיו אמר לעמלק שינקום את נקמתו מה
ולא מה שעבד הוא לוקח ,אלא "וירשתה" זה הכל בתור שרצה להרוג את יעקב ולא עלתה בידו[.
ירושה ,ואע"פ שבאמת אדם עבד ועשה מצוות וטרח ויגע, ושמעתי מהרה"ק ה"בית ישראל" דצ"ל טעם לסמיכות
ידע שכל השכר הוא בתור ירושה ,כי אם הקב"ה לא אבל דפרשת ביכורים לפרשת מחיית עמלק ,מפני שעמלק נקרא
היה עוזר לו לא היה יכול לעשות כלום ,ובאמת הוא כבר עמלק" וכמו"ראשית גּ וֹ ים
'ראשית' כמו שנאמר )במדבר כד כ( ׁ
הקדּ
ימני "מי
נתן לאדם את כל השכר ,וכמ"ש )איוב מא ,ג( מראשית ּכל ּ פ רי
האדמה", "ולקחת ׁ
כן מצות הביכורים היא ּ
ואש ּלם" – כבר נתן לנו את החיים ...את הבריאות ...את ׁ וההסבר הוא ,שרשעותו של עמלק הוא בכך שהוא משתדל
הפרנסה ...נתן לנו את הכל) ...עי' ויקרא רבה פרשה כ"ז ב'( ,א"כ מה להתגבר על בני ישראל בראשית עבודתם -בראשית
שנותן לנו בעולם הבא זה רק בתור ירושה כאילו זה השכר התהוותם לעם מיד בצאתם ממצרים עמד עליהם להכשילם,
שלנו. וכך בראשית כל יום ויום מנסה להכשיל את האדם
וזהו שאמרו )אבות פ"ב מט"ז( 'ודע שמתן שכרן של צדיקים בתחבולותיו .אולם הקב"ה נתן בלב כל איש ישראל כח
לעתיד לבוא' ' -מתן' מלשון מתנה ,שבעצם כל מה שאדם התגברות שבשורש מצות הביכורים "ראשית ביכורי
ןוילג | ו"פשת -אבת יכ "הרות ירבד"בד"" []1
חלה ואין כאן תרומה .וראיה לזה ,שלגבי ביכורים הפירות מקבל שכר בעוה"ב הכל זה בתור מתנה – כי את כל השכר
אינם טבל קודם שמפריש את הביכורים )ביכורים פ"ב פ"ג( ,אם הוא כבר לקח כאן בעולם הזה עם החיים והבריאות.
כן אין הפרשתם לפטור את השיריים .אבל חלה ותרומה )דרש יהודה(
שהם טבל קודם הפרשה שלהם ,מתקן את השיריים ,ואם אין
כאן שיריים כלל מה יתקן .אמנם עיין ב"קובץ שיעורים"
בזמן הזה אין מרבים בשמחה ולכן לא ימלא פיו שחוק )שו"ע
ריש ביצה )אות לג( שמוכיח ,דהא דבעינן שייריה ניכרין אין
אור"ח סימן תק"ס ס"ה( ,ואסור לשמוע כלי שיר ,וז"א "והיה" -
לומר דהוא רק במקום שמתיר איסור טבל ,והראיה דבגמרא
לשון שמחה ,זה יהיה רק לעתיד לבוא " -כי תבוא אל
)חולין קלו ,ב( איכא מאן דאמר דילפינן ראשית הגז מתרומה
)דרש יהודה( הארץ".
דבעינן שירייה ניכרים ,ואף דבראשית הגז ליכא איסור
)משחת שמן( טבל.
רי
האדמה" )דברי כו ,ב(. מראית ל
"ולקח
"מראשית" -ולא כל ראשית ,שאין כל הפירות חייבין
ביא
מארצ אר האדמה
רי מראית ל
"ולקח
בבכורים אלא שבעת המינין בלבד .נאמר כאן "ארץ" ונאמר
הקוהלכ אל בנא
ומ
נת ל
אהי
אר ה' להלן )לעיל ח ,ח( "ארץ חטה ושעורה" וגו' ,מה להלן משבעת
) "דברי כו ,ב(. ל מ
אהי
יבחר ה' אר
המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל ,אף כאן שבח ארץ
הכרת הטוב חביבה היא עד מאוד ישראל )רש"י(.
'כיצד מעלין את הביכורים וכו' ,והשור הולך לפניהם וקרניו ובמזרחי הביא ויש נוסחאות שכתוב בהן' ,שאין כל הפירות'
מצופות זהב ועטרה של זית בראשו ,החליל מכה לפניהם עד בשי"ן ,דמשמע ,שזהו היוצא "מראשית ולא כל ראשית".
שמגיעים קרוב לירושלים .הגיעו קרוב לירושלים ,שלחו ואם כן יהיה פירושו ,שאין ראשית של כל מין ומין ממיני
לפניהם ועטרו את בכוריהם ,הפחות הסגנים והגזברים הפירות חייבין בבכורים ,אלא מקצתן בלבד ,והקשה דאם כן
יוצאים לקראתם ,לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים .וכל בעלי למה לי קרא ד"מראשית" -ולא כל ראשית' ,תיפוק ליה
אומניות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלין בשלומם, מגזרה שוה ד'ארץ ארץ' שאין כל הפירות חייבין בבכורים
אחינו אנשי המקום פלוני באתם לשלום .החליל מכה אלא ז' המינים בלבד .ולכן גריס ברש"י 'ואין' כל הפירות
לפניהם עד שמגיעין להר הבית וכו' ,הגיע לעזרה ודברו חייבין וכו' בלא שי"ן ,ויהיה הפירוש כך ,שמהדרשה
הלוים בשיר' )ביכורים ג ,ג-ד(. ד"מראשית" -ולא כל ראשית' ילפינן למעט שלא יעשה כל
מבואר בדברי המשנה שהבאת ביכורים היתה נעשית הראשית בכורים אלא מקצתו בלבד ,דהיינו שלא יעשה כל
בשמחה גדולה ,ובשיר ובמחולות ,ואף אנשי ירושלים היו שדהו ביכורים ,דומיא דדרשינן בתרומה וחלה שאינו
מפסיקים מעבודתם כדי לכבד את מביאי הביכורים .והרי זה מפריש כל עיסתו חלה ולא כל גרנו תרומה דבעינן שיהיו
דבר פלא ,שהיו מתנהגים בקיום מצות ביכורים באופן שלא שייריה ניכרים .ומה שאמר אחר זה 'ואין כל הפירות חייבין
היו עושים בשאר כל המצוות ,שלא מצינו שמחה וכבוד בבכורים' הוא ענין אחר לעצמו ,שבא להודיע שאין כל מיני
גדול כזה בעשיית שום מצוה אחרת. הפירות חייבים בבכורים אלא ז' המינים בלבד וזה מפיק לה
ולא עוד אלא ששמחה זו לא היתה נוהגת רק פעם אחת מגזירה שוה ד'ארץ ארץ' ,ועיי"ש שמאריך עוד ליישב
בשנה ,כי זמן הבאת ביכורים הוא משבועות עד חנוכה, הנוסחאות )ועי' סוגיא דמנחות פד ,ב וצ"ב(.
ובכל יום ויום שהיה מגיע אדם עם ביכוריו מכל קצוות וב"גור אריה" הקשה על הא דכתב ד'אין עושה כל שדהו
הארץ היו עושים לו כך ,ואולי זה היה אף כמה פעמים ביום. בכורים' ,דהא היא משנה מפורשת )ביכורים פ"ב מ"ד( 'ועושה
וצריך לבאר מהי החשיבות שבמצות ביכורים ,שדוקא מצוה אדם כל שדהו בכורים ואינו צריך לשייר' .ובמהרי"ט
זו היתה חביבה להם ביותר ,והיו שמחים בעשייתה אלגאזי )פ"ד סוף אות ח'( מיישב כוונת הרא"ם ,שכוונתו למעט
ומכבדים את עושיה. שאינו מחויב להפריש כל הראשית לביכורים ,אבל אם רוצה
ונראה לבאר בהקדם דברי חז"ל )בראשית רבה א ,ד( שהעולם הרשות בידו ,מה שאין כן בתרומה שאין הרשות בידו
ראשית ּברא
אקים" "ב ׁ
נברא בזכות הביכורים ,שנאמר ּ לעשות הכל תרומה דבעינן שיהיו שייריה ניכרין.
)בראשית א ,א( ,ואין ראשית אלא ביכורים .וצריך ביאור ,מה וראה ב"אור החיים" הק' כאן ,שג"כ מפרש הפסוק הכי,
נשתנית מצות ביכורים מכל המצוות ,שבריאת כל העולם שאומרו "מראשית" פירוש שאם ביכרו הרבה כאחת אינו
היתה דוקא בזכות קיום מצוה זו. חייב להביא כל ראשית אלא אשר יחפוץ מהם .ומה שאמרו
ושמעתי ממו"ר רבי יעקב יצחק רודערמאן זצ"ל שביאר ז"ל )ביכורים פ"א מ"ו( שאין להביא אלא מז' המינים נלמד הדבר
בכוונת המדרש ,שיסוד מצות ביכורים הוא הכרת הטוב בגזרה שוה נאמר כאן "ארץ" וגו'.
להקב"ה ,ובריאת כל העולם כולו היתה כדי שיקנה האדם וטעטא דמילתא שיכול לעשות כל פירותיו ביכורים ואינו
מדת הכרת הטוב .וכמבואר בדברי הרמב"ן )סוף פרשת בא(: צריך לשייר ,כתב ב"גור אריה" ,לפי שביכורים אינם צריכין
'וכוונת כל המצוות שנאמין באלקינו ונודה אליו שהוא לפטור את שאר הפרי ,דרחמנא קרייה בכורים בין יהיה עוד
בראנו ,והיא כוונת היצירה ,שאין לנו טעם אחר ביצירה אחריו או לא יהיה ,אבל חלה וכן תרומה ,צריך שיהיה פוטר
הראשונה ,ואין א-ל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע את השיריים ,לפי ששניהם נקראים הפרשה והרמה בלשון
האדם ויודה לאלקיו שבראו'. 'תרומה' -שמרים מן השאר ,ואם אין שם שאר -אין כאן
ןוילג | ו"פשת -אבת יכ "הרות ירבד"בד"" []2
דבר יש גילוי דעת והתעוררות על כל מה שיבוא אח"כ .ולכן ואף שלפי דברי הרמב"ן ענין הכרת הטוב שייך באופן כללי
בשעה שבא האדם ליהנות מן הפירות שנתן לו הקב"ה ,הוא לקיום כל המצוות ,אבל במצות הביכורים ,שכל ענינה הוא
נוטל את ראשית הפירות ומוסרם לה' לאות הכרת הטוב, הכרת הטוב ,הוא שייך יותר ,ומובן מה שאמרו חז"ל
שבזה הוא מגלה דעתו מראש שהוא מבין את החובה להכיר שהעולם נברא בשביל ביכורים שנקראו ראשית ]ואף שענין
טובה לה' על הכל ,וממילא גם אח"כ בשעה שהוא נהנה הכרת הטוב מצינו בכמה מקומות בתורה ,אמנם במצות
מכל שאר הפירות ,ימשיך להכיר בטובת ה' שנתנם לו. הביכורים יש ציווי לעשות מעשה בפועל להראות הכרת
והיינו שתכלית הבאת הביכורים אינה רק לתת קצת פירות הטוב .אבל בשאר מקומות שבתורה אין שום עשייה ,אלא
להקב"ה כדי לצאת ידי חובת הכרת הטוב ,ומכאן ואילך מניעת איזה דבר שהוא היפך הכרת הטוב .וכגון מה שמשה
יהנה מפירותיו ויעשה בהם כטוב בעיניו ,אלא התכלית היא לא הכה את היאור במכות דם וצפרדע ,ולא הכה את העפר
שתהיה הכרה זו על לבו תמיד .ולכן הקפידה התורה שיכיר במכת כינים ,משום הכרת הטוב ליאור ולאדמה שהגינו
האדם את טובת ה' מיד בתחילת הנאתו מן הפירות ,ועל ידי עליו .וכן מה שלא נלחם במדין מפני שהיו אכסניא שלו .וכן
זה יזכור את חיובו להכיר טובה גם על כל שאר הברכה אחי ה ּוא א אדמי ּכי
תתעב
מה שנצטוינו )כי תצא כג ,ח( "א
שקיבל מאת ה'. בארצוֹ " ,בכולם יש איסור ולא היית
מצרי ּכי גר
תתעב
מעשה של מצוה[.
וכשיבוא האדם למדריגה זו ,וישים על לבו שהקב"ה הוא
הנותן לו את כל פירותיו ,ומכיר לו טובה על זה תמיד ,אז ולפי זה מובנת היטב השמחה הגדולה שהיו עושים בשעת
בודאי ישתמש גם בשאר הפירות לשם שמים ולעבודת ה'. הבאת הביכורים ,ומה שהיו מחבבים מצוה זו יותר משאר
ונמצא שהראשית היא סימן גם לענין זה ,שכשם שעשה מצוות .מכיון שכל ענינה של מצות הביכורים הוא להכיר
עבודת ה' בראשית הפירות ,כך הוא עובד את ה' בשאר בטובת ה' ,וזו היא תכלית הבריאה ,ממילא היא מצוה
פירותיו. חביבה עד מאוד.
וכמו כן מובן מה שהיו מביאים את הביכורים בפירסום
והאופן לעבוד את ה' בסתם פירות הוא ,שאכילתו תהיה
גדול ,וגם מה שהיו יוצאים אנשי ירושלים לקראת מביאיהם
בכוונה שיהיה לו מזה הכח ללמוד תורה ולעבוד את ה' ,ולא
בכל פעם ,שהוא כדי לפרסם את גודל ענין הכרת הטוב,
יאכלם כבהמה .וכן העושה סחורה בפירותיו ,אם יזכור
ולקבוע בלב כל אדם את החשיבות והחביבות של מדה זו.
בשעת המכירה את הראשית ויכיר טובה לה' ,ממילא יכוין
ולפי זה יש לפרש מה שהביכורים נקראו 'תרומה' )מכות יז ,א(,
בסחורתו לשם שמים ,דהיינו שיהיה לו ממון כדי חיותו
וכן שכל הלכות ביכורים שוות להלכות תרומה )ביכורים פ"ב
ולקיים רצון בוראו.
מ"א( ,והיינו שלפירות הביכורים יש קדושה כמו לתרומה.
ובזמן הזה אף שאין לנו מצות ביכורים ,אבל הלימוד ממצוה
ולדברינו י"ל שהוא משום גודל המעלה של מדת הכרת
זו עדיין קיים .והיינו שיש לאדם להכיר טובת ה' תיכף ומיד
הטוב ,שהיא מדה שיש בה קדושה ,והיא נותנת קדושה
בראשית כל טובה שבאה אצלו ,וזה יהיה לו לסימן להמשיך
)עץ החיים רבי חיים מינץ( ממש לפירות הביכורים.
להכיר לו טובה עליה כסדר ,ועל ידי זה גם ישתמש בה
)עץ החיים( לעבודת ה'.
ביכורים חשיבות הכרת הטוב בראשית כל דבר
הנה ידוע שהתכלית של מצות הבאת ביכורים ומקרא
ביכורים היא הכרת הטוב ,כמבואר בכל המפרשים .ומה
ביא
מארצ אר האדמה
רי מראית ל
"ולקח
שנתחייבנו להכיר טובה לה' דוקא עם ראשית הפירות,
הקוהלכ אל בנא
ומ
נת ל
אקי
אר ה'
בפשטות יש לבאר על פי דברי החינוך בביאור מצות קידוש
) "דברי כו ,ב(. ל מ
אקי
בחר ה' אר י
בכור )מצוה יח( ,וז"ל:
מהבאת הביכורים יש כמה עניינים שאפשר ללמוד ,דבר "רצה הש"י לזכותינו לעשות מצוה בראשית פריו .למען
ראשון -אמונה ,שידע שהממון אינו של האדם אלא של דעת כי הכל שלו ואין לו דבר בעולם רק מה שיחלק לו
הקב"ה ,ראיה ,כשפועל עובד בשדה הוא נותן את הפירות השי"ת בחסדיו .ויבין זה בראותו כי אחר שיגע האדם כמה
לבעל הבית ולא לוקח אותם לעצמו ,וגם כאן אדם צריך יגיעות .וטרח כמה טרחות בעולמו .והגיע זמן שעשה פרי.
לדעת שכל מה שיש לו זה של הקב"ה ,ולכן הוא צריך וחביב עליו ראשית פריו כבבת עינו .מיד נותנו להקב"ה
להביא ביכורים מהפירות ולתת אותם לבעל הבית. ומתרוקן רשותו ממנו ומכניסו לרשות בוראו".
דבר שני לומדים -הכנעה ,הדין בביכורים שלא מועיל מבואר בדבריו שאדם המוסר לה' את ראשית פרי עמלו,
לשלוח שליח אלא הוא בעצמו צריך להביא את הפירות החביב לו מאוד והיה מצפה ליהנות ממנו ,מורה בזה שהוא
לבית המקדש ,וכמו שחז"ל )ביכורים פ"ג מ"ד( אומרים שאפילו מודה שכל מה שיש לו הוא של הקב"ה .ונראה שענין זה
אגריפס המלך כשמגיעים להר הבית היה נוטל את סל שייך גם להכרת הטוב ,שבמה שהאדם נוטל את ראשית פרי
הפירות על כתפו מביאו לעזרה ,וזה מראה על הכנעה שהוא אדמתו שטרח עליו הרבה ,וממילא הוא חביב לו מאוד,
בעצמו מביא את הפירות להקב"ה. ומוסרו להקב"ה לאות הכרת הטוב ,הרי שהכרת הטוב שלו
עוד דבר לומדים מהביכורים -ריסון התאוה הגשמית ,אדם היא גדולה וחשובה יותר.
עבד וחיכה שנה שלמה ,ומצפה מתי יגדל ,והפירות אמנם נראה שיש עוד טעם במה שראוי לעשות מעשה של
הראשונים ממש מתאוה להם ,והתורה מצווה שאין לך הכרת הטוב דוקא עם ראשית הדבר ,והוא כי בראשית כל
ןוילג | ו"פשת -אבת יכ "הרות ירבד"בד"" []3
ת"ל נשתחוה נכרעה נברכה ,אלא צפה משה רבינו ברוה"ק, רשות לקחת מהם אלא צריך להביא אותם לבית המקדש
וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והבכורים עתידים ליפסק, לכהן.
עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללים ג"פ בכל יום ,לפי דבר נוסף לומדים -שאדם צריך לזכור את ימי הדוחק שלו,
שחביבה תפלה לפני הקב"ה מכל מעשים טובים מכל ולכן אומר את כל הענין של "ארמי אובד אבי" -כדי שלא
הקרבנות שכך כתיב "תכון תפלתי קטורת לפניך" וגו' בעט",ישר ּון ו ּ י
"ו ּ י ׁ ש מן ׁ
יהא בבחינת מה שכתוב )דברים לב ,טו(
)תנחומא פ ,כי תבא אות א'( מהי הכוונה שהתפלה במקום בכורים אלא ישאר בדרך הטובה וידע שכל הטובה שיש לו היא
כשלא יהיו בכורים הרי ג' תפלות במקומם. מהקב"ה ,ובא ואומר )להלן כו ,י( "ועתה הנה הבאתי את
למתבאר הרי מהותם אחד הוא ,הקב"ה רוצה שהאדם יודה ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה' ,והנחתו לפני ה' אלקיך
לו שבראו והמציאו ,ויאמר לו בריותיך אנחנו ,ודבר זה יתכן והשתחוית לפני ה' אלקיך" -ומודה שהכל מאתו יתברך
במעשה הבאת הבכורים או בתרומת ומעשרות ,או בדברים )דרש יהודה( ומגיע לאמונה ולהכרת הטוב.
-בתפלה.
במדרש )במדבר רבה י"ב(' ,מי הוא זה שתפלתו עולה לשמים
ביא
מארצ אר האדמה
רי
מראית ל
"ולקח
וכו' זה שמחלק מעשרותיו בחפניו' ,ע"כ .המכיר יכולת ה'
ל) "דברי כו ,ב(.נת
אהי
אר ה'
במעשיו שמחלק מעשרותיו בחפניו לכן הוא נענה בתפלתו
חלה ותרומות ומעשרות ובכורים
כיון שמכיר הלכה למעשה יכולת אלקיו.
'בזכות ג' דברים נברא העולם בזכות חלה ובזכות מעשרות
"ו ּ י ּתן לוֹ ׂ
מעשר בזכות שהפריש אברהם מעשר מכל שנאמר
ובזכות בכורים' )בראשית רבה א( ,פירוש ,בזכות ישראל
אברהם ּב ּכל"
"וה' ּבר את
מכל" )בראשית יד ,כ( לכך נאמר
ּ
שנותנים לו ראשית מהכל.
)בראשית כד ,א( )תנחומא פ' חיי שרה אות ד (,כי אין ערך גדול מהכרה
ראוי להרחיב הסבר בענין זה ולקרב אל השכל.
זו -הפרשת תרומות ומעשרות.
הענין של הבאת בכורים וקריאת הפרשה מבאר החינוך
הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים )יבמות סד ,א( ,כי בתפלה
במצוה צ"א' ,משרשי המצוה שנזכה ונדע כי מאתו ב"ה יגיע
נכונה ומושלמת נגמרת היצירה ותכליתה שהצדיקים מודים
לנו כל הברכות בעולם' עכ"ל .ובמצוה תר"ו כתב עוד' ,לפי
ואומרים בריותיך אנחנו ,וזהו מה כתיב ותפלת "ישרים"
שהאדם מעורר מחשבתו ומצייר בלבבו האמת בכח דברי
רצונו )משלי טו ,ח( שנאמר "תפלה לעני" )מדרש תהלים ק"ב(.
פיו ,על כן בהיטיבו עליו השי"ת וברך אותו ואת אדמתו
וזהו מה שאמרו בבראשית רבה ס' ,כיון שראה אותה יצחק לעשות פירות וכו' ראוי לו לעורר לבו בדברי פיו ולחשוב
שהיא עושה כמעשה אמו קוצה חלתה בטהרה ,מיד "ויביאה כי הכל הגיע אליו מאת אדון העולם ויספר חסדו יתברך
יצחק האהלה" וגו' ,כי היא מקיימת בהפרשתה "עיקרי עליו ועל כל עם ישראל דרך כלל' .וכן כתב במצות בכור
האמונה של הפרשת חלה ותרו"מ" .שלמען הכרה כזו נברא מצוה י"ח' ,רצה השי"ת שנעשה מצוה בראשית פריו למען
האדם. דעת כי הכל שלו ואין לו לאדם בעולם רק מה שיחלק לו
אמר ר"י למה נסמכה פרשת חלה לפרשת עבודה זרה ,לומר השי"ת בחסדו' וכו' ,ע"כ.
לך שכל המקיים מצות חלה כאילו ביטל עבודה זרה )מדרש כתב הרמב"ן סוף פרשת בא 'שנאמין באלקינו ונודה אליו
רבה ויקרא פ' ט"ו( פי ,התורה הסמיכה )בפרשת שלח במדבר טו ,יח-טו( שהוא בראנו -והיא כוונת היצירה ,אין לנו טעם אחר
והן הן הדברים ע"י הפרשת חלה שהיא הראשית יש ההכרה ביצירה הראשונה ,ואין לעליון בתחתונים חפץ בלבד זה
שהראשית מגיע לו ית"ש שהוא מהווה הכל ,ומי שאינו שידע האדם ויודה לאלקיו שבראו' ,ע"כ .הרי שלמען הכרה
מפריש הראשית לשי"ת הרי כאילו שהוא כופר בעיקר ,ולכן זו נברא האדם וזוהי מצות הבאת הביכורים וטעמה ,הרי
בשביל הכרה זו נברא העולם וכמו שנתבאר. שלמענה נברא האדם וזהו תכליתו ,ומובן שבשביל מצות
ולכן האבות אברהם יצחק ויעקב שהם אבות האמונה ,הם בכורים נברא העולם .שהיא הראשית מכל הפרשות שהוא
תקנו התפלות ,והם הפרישו תרומות ומעשרות .אמר ר"ה מפריש.
אבות הראשונים הפרישו תו"מ .אברהם הפריש תרומה ועיין עוד ברמב"ן שם שכתב וז"ל 'וכוונת רוממות הקול
גדולה שנאמר וכו' יצחק הפריש מעשר שני וכו' ,יעקב בתפלות וכוונת בתי כנסיות וזכות תפלת הרבים זהו שיהיה
הפריש מעשר ראשון ,שנאמר וכו' )תנחומא פ' ראה אות י"ד ,ע"ש(. לבני אדם מקום יתקבצו ,ויודו לאל שבראם והמציאם,
כי אמונה בא-ל כל יכול ,תפלה והפרשות מכל ראשית ,ענין ויפרסמו זה ויאמרו בריותך אנחנו' ,עכ"ל ,וכן כתב ה"חובת
אחד הוא ,ועי' רמב"ם פ"ט מלכים הל"א ,ובהשגות הלבבות" שער חשבון בנפש )חשבון ט' (,ראוי לך שתדע כי
הראב"ד ,ובכס"מ שם ,ולכן עשו שרצה לרמות את אביו כוונתנו בתפלה אינה כי אם כלות הנפש אל האלקים
יצחק ,שאלו כיצד מעשרין את התבן ,רצה להראותו שהוא וכניעתה לפניו עם רוממותה לבוראה .ושבחה והודאתה
דומה לאביו ,ונמצא בשדה תמיד כדי להתפלל שם כמו לשמו ]והשלכת כל יהביה עליו[' ,עכ"ל .הרי שהתפלה היא
יצחק ]עי ,זהר שם[. הכרה והודאה שכל מה שיש לנו מאתו הוא ולולא הקב"ה
מפ רי
האדמה" )בראשית ד ,ג( ,משל לאריס רע שהיה קין ּ
"ו ּי בא
עוזרו לא יכול לו .יבקש רחמים הן על דברים גשמיים והן
אוכל את הבכורות ,ומכבד למלך את הסייפות )הרעים( ,מדרש על ערכין רוחניים.
רבה בראשית כ"ב ,ועיין חזקוני )ד ,ג( שכתב ממותר מאכלו, לפני ה' ׂ
עשנ ּו" )תהלים צה ,ו( נברכה
ונכרעה
חוה
"באוּ
ּ נש ּת
ׁ
ויהי מקץ הימים ויבא ולפיכך הקפיד עליו הקב"ה ,אבל הבל והלא כריעה בכלל השתחויה ,והשתחויה בכלל כריעה ,ומה
ןוילג | ו"פשת -אבת יכ "הרות ירבד"בד"" []4
ביא
מארצ אר האדמה
רי
מראית ל
"ולקח
אחיו "לא רצה ליהנות" עד שיביא קרבן מהם ,כדכתיב
ומ
בנא" וגו' )דברי כו ,ב(. נת ל
אהי
אר ה' כרוֹ ת
צאנוֹ " ,עכת"ד .נפלא הרי קין הבין מעצמו סודם "מב
ּ
של הקרבנות ,מ"מ לא הבין שהראשית מגיע אל הקדוש
הכרת הטוב
ברוך הוא ,ולמה.
"מראשית" ,ולא כל ראשית ,שאין כל הפירות חייבין
בבכורים אלא שבעת המינים בלבד" )רש"י(. אמנם יתכן קין היה עובד אדמה ,היה להוט אחר האדמה
הנה מצות ביכורים נוהגת בכל שבעת המינים ,בין במה )רבה שם בד"ה ותוסף( איש האדמה וקנוי לה ,איש האדמה שותף
שהוא צורך נפש ממש כגון החטה ,שכמעט ואי אפשר הוא אל היצירה ביגיעתו וזעת אפיו ,אמרו שלשה שותפיו
לאדם לחיות בלעדיה ,ובין במה שאינו צורך כל כך ,כגון יש באדם ,הקב"ה אביו ואמו והוקש כבודם לכבוד המקום,
תאנים ורמונים .ומכאן יש ללמוד שחיוב הכרת הטוב אינו ובירושלמי קידושין פ"א אמר רשב"י העדיף כבודם מכבוד
רק על הדברים העיקריים והחשובים שאדם מקבל מאת המקום ,לכן קין הבין מעצמו לעשות נחת רוח ליוצרו
הקב"ה ,אלא על כל דבר ודבר חייב הוא להודות. להכירו בקרבן והקרבה ,אבל גם הוא שותף ליצירתו "איש
האדמה" .ולכן העדיף כבודו ולקח לעצמו הבכורות
והיינו שלא יחשוב אדם שמכיון שהודה להקב"ה על
והראשית או כפי פי' השני ברש"י שם ,דבר אחר מאיזה
הדברים הגדולים והנצרכים שהם העיקרים ,כבר יצא ידי
שבא לידו לא טוב ולא מובחר ,עכ"ד ,לקח מן הבא לידו
חובתו ושוב אינו צריך להודות על שאר טובות .אלא עליו
שווה בשווה כי שניהם שותפים ביצירת הפרי כך העריך
להתבונן על כל טובה שקיבל ,וגם על כל פרטי ההטבה
חלקו ,אבל הבל היה רועה צאן ,אינו יוצר משלו כלום ,רק
שנעשו לו ,ולהכיר טובה לה' על הכל ,ואפילו על הדברים
משמר הוא ,ומשמר אינו כעושה מעשה ,לכן קל היה לו
הקטנים וזהו יסוד גדול בענין הכרת הטוב.
להכיר שאינו שותף ולא מגיע מבכורות רק להקב"ה כי הוא
וכן תקנו חז"ל בנוסח ברכת בורא נפשות להודות לה' על יוצר הכל וממנו הכל ,וע"י הכרה זו שלמענה נברא האדם
הכל .וכמו שפירשו התוספות )ברכות לז ,א ד"ה בורא( ,וז"ל: ש עה"' ,כי לא
מנחתוֹ א ׁ
ואל
קין
"ואל
נתקבל קרבנו לרצון ,
'בורא נפשות רבות וחסרונם' ,כמו לחם ומים שאי אפשר השלים ענין הראשית ועל כוונת העיקר'.
בלא הם ,ו'על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי',
כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא בראם יכולין העולם וזאת לפנים בזמן שבית המקדש היה קיים ,וכל אחד היה
לחיות בלא הם ,שלא בראם כי אם לתענוג בעלמא כמו בעל אחוזה ונחלה ,הרי כולם עסקו במצוות אלו התלויות
תפוחים וכיוצא בהן. בארץ ,בכל כוונותיהם ודקדוקיהם ,את העומר קצרו בעסק
גדול )מנחות סה ,א(.
הרי שבאותה שעה שהאדם מכיר טובה להקב"ה על הלחם
והמים שהם העיקר הנצרך לחיות האדם ,הוא גם מודה על וביכורים הביאו ברוב פאר והדר ,והיתה התחזקות גדולה
הדברים שאינם נצרכים כ"כ ,שהם בגדר הוספת טובה באמונה ,ביחיד ובצבור ,שהיה מצעד גדול לפרסם יכולת ה',
מהקב"ה ,כי על כולם יש חיוב להודות להקב"ה. אשראהיכם ׁ
"אני ה' וזהו מה שאמרו בתו"כ )ויקרא כה ,לח(
וזו אחת מן הסיבות שהקב"ה ברא הרבה מיני מאכלים עם נען
להיוֹ ת ארץ ּכ
לכם את לתת מצרים
מארץ
אתכם
צאתי
הוֹ
טעמים שונים .כי באמת היה יכול לעשות מין מאכל אחד לאהים" ,מכאן אמרו כל בן ישראל היושב בארץ לכם
לבד ובלי טעם ,וגם זה היה מספיק לאדם לחיות .וגם על זה ישראל ,מקבל עליו עול מלכות שמים .וכל היוצא חו"ל,
כאילו עובד כו"ם ,ע"כ )ועי' ילקוט תרס"ו שגורס 'מעלה עליו הכתוב
היה מחוייב להכיר לו טובה .אבל הקב"ה לא עשה כן .אלא
בטובו הגדול ברא הרבה מיני מאכלים .ונתן בכולם טעמים כאילו קבל עליו עול מלכות שמים' ,ויע' כתובות קי ,ב(.
וריחות שונים .רק בשביל שתהיה לבני אדם הנאה מיוחדת יתכן ביאור הדברים כפשוטן כי קיום מצות התלויות בארץ
מכל מין ומין .וממילא בנוסף להכרת הטוב על עצם המזון בעסק גדול ובכלל מצות שמיטה ויובל שעיקרן ומהותן הן
שהוא חיותו של האדם .גם יוסיפו להכיר לו טובה על עניני אמונה ובטחון ע' חינוך שם ,הן הן פרסום עצום
הוספת טובה שבכל אחד ואחד בפרט. לקבלת עול מלכות שמים ,ומי לא נתפס להתחזקות זו ,מה
ויסוד זה נוגע גם לעניני הכרת הטוב שבין אדם לחבירו, שאין כן הדר בחו"ל שאין שם מצעדים ברוב פאר למען
שאם אחד מקבל טובה מחבירו ,אפילו אם הוא דבר קטן פרסום מלכות שמים וכו' שהוא אלקי הארץ.
שאינו נצרך לו כ"כ ,מ"מ צריך להיזהר להכיר לו טובה ועתה שאין אנו עוסקים בקיום המצוות אלו בפועל ,הרי חסר
)עץ החיים( כראוי. לנו המעשים האלה ,שהשרישו בנו אמונה ובטחון הלכה
למעשה ,וגם אבות אבותינו לא קיימום בפועל ,ומאי
תקנתנו ,הוי אומר 'שיח שפתותנו' -הלימוד והעיון במצוות
ביא
מארצ אר האדמה
רי
מראית ל
"ולקח
אלו ,בבחינת ונשלמה פרים שפתותנו .הרי בימי מרדכי והמן
ל) "דברי כו ,ב(.נת
אהי
אר ה'
לא היה להם העומר ממש ,אלא בזכות מה שעסקו ולמדו
איתא בכתובות )קה ,ב(' :כל המביא דורון לתלמיד חכם מצותו נצלו כי עיונים בו מחדשים ומרעננים האמונה
כאילו הקריב ביכורים'. ובטחון בה' ]עי' מדרש ויקרא פ' כח[.
)המאור שבתורה – רבי שלום צבי שפירא(
וצריך טעם למה מדמהו דוקא לביכורים.
וי"ל דגבי ביכורים כתיב "ולקחת מראשית כל פרי האדמה
ןוילג | ו"פשת -אבת יכ "הרות ירבד"בד"" []5
וב"כלי יקר" מיישב דברי רש"י ,לפי שאמרו חז"ל )כתובות קה, אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך" .יש לפרש
ב( 'כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו הקריב ביכורים', אריכות הלשון עפ"י דברי האלשיך שפירש דעיקר מצות
סלקא דעתך אמינא שלא יתנו ביכורים אלא לכהן תלמיד עשה לי את
ידי ׂ
ועצם
"כ חי
ש אל יחשוב האדם ּ
ביכורים היה ׁ
חכם ,ואם ימצא המשמר של אותו היום שכהניו אינם החיל ה ּ זה" )דברים ח ,יז( ,לכך צותה תורה בעוד התאנה בכורה
תלמידי חכמים ימתין עד שיזדמן משמר של כהן תלמיד והוא בגבורת התאוה לשבור תאותו ולהביא בכורי אדמתו
חכם ,קא משמע לן -אשר יהיה בימים ההם כמו שהוא )וע"ע מנחה לה' ולהודות כי לה' הארץ ,לכך אמר "אשר תביא
בחת"ס כמה מהלכים בזה(. מארצך" פי' שאתה סובר שהוא ארצך ובאמת לא כן הוא
והאבן עזרא מפרש" ,אשר יהיה בימים ההם" -שזה חיוב אלא "אשר ה' אלקיך נותן לך".
כל זמן ששם כהן גדול .ודבריו צריכין ביאור אמאי צריך וכמו כן המהנה לתלמיד חכם סובר שהוא מהנה את התלמיד
שיהיה שם כהן גדול ,אמנם מצאתי סמך לדבריו בתנא דבי חכם ובאמת נהפוך הוא שהתלמיד חכם מהנה אותו ,כי על
אליהו )זוטא פ"ב( הובא בתוס' כתובות )שם ד"ה וכי אלישע( אהא מה העולם עומד על התורה שהתלמיד חכם עוסק בה ,ולולא
דכתיב )מלכים ב' ד ,מב( "ויבא לאיש האלהים לחם ביכורים" מים
וארץ א ש
חקוֹ ת ׁ
ולילה ּ
בריתי יוֹ מם
"אם א
זאת נאמר
וגו' ,וכי אלישע כהן היה ,והלא אין שם לא מקדש ולא מתי" )ירמיהו לג ,כה( ,ומצינו )תענית כד ,ב( בר' חנניא בן דוסאש ּ
ׂ
מזבח ולא כהן גדול ,ע"כ .ומה שאמר 'ולא כהן גדול' שאמרו עליו כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנניא בני
משמע מזה סמך לאבן עזרא דבעינן שיהא שם כהן גדול. די לו וכו'.
ויותר מזה מצינו כאן בתרגום יונתן ובתרגום ירושלמי, ולרמז זה מצינו )עי' סוטה לה ,א( גבי ארון כשהיו ישראל בירדן
שפירשו הפסוק כך בפשיטות ,שמביאים הביכורים אל הכהן נשא את נושאיו ,וידוע כי הארון מרמז לבעל תורה ,ורמז לנו
גדול שיהיה ממונה בימים ההם .ועיין ב"כלי חמדה" בזה להוציא מלב המון עם שסוברים שהם מחזיקים את
וב"ליקוטי יהודה" שהביאו מהרה"ק ה"אמרי אמת" ליישב התלמיד חכם ובאמת נהפוך הוא ועי"ז נענש עוזה.
)משחת שמן( מנ"ל זה.
וכמו כן מצינו בר"מ פ' צו שהתלמיד חכם נקרא 'שבת' ,וי"ל
הטעם דאיתא בתיקונים דכל הנשמות היתירות שיש לכל
לפני ה'
אהי) "דברי כו ,ה(. ואמר
"וענית
אחד מישראל בשבת ירתין להו התלמיד חכם בימי החול
ולכך תמיד הם נקראים 'שבת' .אך לפי הנ"ל הטעם
בפרשת ביכורים אומרת התורה "וענית ואמרת" ,ומפרש
בפשיטות כי הם באמת בבחינת 'שבת' .וכמו ששמעתי
רש"י ז"ל' :בקול רם' .וצ"ע מה הכונה בזה?
מהגאון מוה' מנחם בהיותו אב"ד בק"ק חוסט לפרש הפסוק
אלא הענין הוא ,שהקרבנות הובאו מכל ארבע הדרגות
לאכלה" )ויקרא כה ,ו( ,כי השבת לכם
הארץ
ש ּבת "והיתה ׁ
הנמצאים בעולם ,דומם צומח חי ומדבר .דומם -הנשיאים
ש אל ידמה ושמיטה לדבר אחד מרמזים ,וגילתה לנו תוה"ק ׁ
הקריבו בקורבנותיהם גם את קערות ומזרקי הכסף ,צומח -
אדם בנפשו שמהכנות ימי החול ניזונים בשבת ,כי אדרבה
קרבנות המנחה ,חי -בהמות ועופות ,וגם מדבר -נחשון בן
מהשפעה יתירה שהקב"ה משפיע ביום השבת ניזונים כל
עמינדב הקריב את עצמו כשקפץ לתוך הים ,וזה שאמר
ימי החול ,וכדאיתא בזוהר 'כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא
הכתוב" :ויהי המקריב ביום הראשון" שהקרבן ביום
שביעאה תליין' .לכך אמר "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה"
הראשון ,היה המקריב עצמו ,נחשון...
פי' שמקדושת שבת תאכלו כל ששת ימי המעשה ,והוא
בביכורים גם היו המדרגות :דומם -הסלים שנשארו הדין מקדושת שמיטה ,וכמו כן התלמיד חכם הוא בבחינת
במקדש ,חי -הגוזלות לעולות והשור לשלמים ,צומח - תתי ּת ׁ ש
מר ּו ש ּב
"את ׁ
'שבת' וכנ"ל .וזה שרמזה לנו תוה"ק
הביכורים ,אין חסר כאן אלא המדבר ,לכן אומר רש"י ירא ּו" )ויקרא יט ,ל( ,ואיתא בזוהר אל תקרא מקדּ ׁ שי ּת
ּו
הקדוש "וענית ואמרת" בקול רם -שתקריב גם אתה משהו "ומקדשי" אלא 'ממקודשי' ,פי' התלמיד חכם כי תרווייהו
משלך -כאן מגרונך -כמארז"ל )תנחומא פר' ראה סי' ט'( עה"פ )קרבן העני – רבי יעקב קטינא( בחד מתקלא אינון.
"כ ּבד את ה' מהוֹ נ) "משלי ג ,ט( אל תקרי מהונך אלא מגרונך.
ּ
ויהיו גם בבכורים כל ארבע הדרגות :דומם צומח חי
)אמרי דעת – רבי מאיר שפירא מלובלין( ומדבר...
מי
הה) "דברי כו ,ג(. יהיה
אר
הה
"באת אל
'אין לך אלא כהן שבימיך ,כמו שהוא' )רש"י(.
אבי
ורד אבד
ארי
אהי לפני ה' ואמר
"וענית
כתב הרמב"ן ,ולא הבינותי זה ,כי בענין הזקן ראוי לומר
ויהי לגי דל עצמעט מתי
וגר מצרימה
"אל השופט אשר יהיה בימים ההם" )לעיל יז ,ט( ,אף על פי
ורב" )דברי כו ,ה(. שאינו גדול וחכם כשופטים הראשונים אשר היו לפנינו מן
הדיבור פועל על האדם העולם צריך לשמוע לו ,אבל בהקרבת הבכורים למי יביאם
"וענית" ,לשון הרמת קול )רש"י(. אם לא לכהן אשר יהיה בימיו.
לכאורה ענין זה של הרמת הקול צריך ביאור ,שהרי יסוד ומפרש הרמב"ן ,שהתכוון הכתוב לומר אל הכהן אשר יהיה
אמירת מקרא בכורים הוא להביע הכרת הטוב להקב"ה ,ואם שם בבית המקדש בימים ההם ,כי הביכורים נתונים לאנשי
כן מה תועלת יש בהרמת הקול .דממה נפשך ,אם אדם זה משמר ככל הקרבנות ,לא שיוליך עמו כהן מעירו להקריב
אכן מרגיש בלבו הכרת הטוב ,הרי הקב"ה יודע מחשבותיו, בכוריו.
ןוילג | ו"פשת -אבת יכ "הרות ירבד"בד"" []6
לפעמים מי שמבקש מחילה מחבירו אינו עושה כן בפה ולכאורה כבר יצא ידי חובתו בדברים שבלב .ואם בלבו אינו
מלא ובקול ,אלא הוא מדבר בלחש וכמגמגם בדיבורו ,מפני מכיר טובה כראוי ,מה יועיל מה שיאמר כן בפיו ולבו בל
שבדיבור מלא יש יותר בושה[. עמו ,וכי משום שהוא אומר כך בקול רם יכנס בלבו רגש של
וכשם שדיבור הטוב פועל על האדם לטוב ,כן יש כח הכרת הטוב.
בדיבורים רעים להשפיע על האדם לרע ח"ו ,ולכן על האדם וכן בתחילת הפרשה ,כשנכנס אדם לבית המקדש עם
להרחיק את עצמו מדיבורים הרעים אפילו כשאין כוונתו יהיה ּבּי מים
אשר
הכ הן ׁ
באת אל ּ
ביכוריו ,כתוב )פסוק ג( " ּו
לרע ,מפני שהדיבור עצמו עושה רושם .וכגון מי שנמצא דתי ה ּיוֹ ם" וגו' ,ופירש רש"י" ,ואמרת אליו הגּּ
ואמרת
ההם ּ
בחברת בני אדם המדברים דברים שאינם מהוגנים ,אף אליו" -שאינך כפוי טובה .וגם זה צריך ביאור ,מה התכלית
שבלבו אינו מסכים להם ,אם הוא משתתף עמהם בדיבור, לומר בפה שאינו כפוי טובה אחר שהוא כבר מכיר טובה
הרי זה עצמו יכול לעשות עליו רושם .ולכן מוטל עליו בלבו.
להתרחק מחבורה כזו ,ולא להשתתף עמהם אף בדיבור אבל באמת נראה שמבואר מכאן יסוד גדול בכוחות הנפש,
בעלמא .ועל כן לעולם ירחיק האדם מדיבור הרע ,ויתחזק והוא שלדיבור יש כח להשפיע ולפעול על האדם ,וכשהוא
בדיבור הטוב. מוציא איזה דבר בשפתיו ,יתכן שעל ידי זה יתעורר להרגיש
וכן יש ללמוד ממצות הבאת ביכורים ,ואע"פ שאין אנו בלבו את הענין שהוציא בפיו ,ויכנסו בלבו הרגשים שלא
יכולים לקיימה בפועל ,מ"מ יכולים לקיים את ענינה היו לו עד אז.
ותכליתה .שבשעה שהאדם מביע הכרת הטוב להקב"ה ,יש ולכן נצטוה המביא ביכורים לקרוא את פרשת ההודאה
לו לפרט בפה מלא את הטובות והחסדים שעשה לו ,כי בכך בקול ,כי אם עדיין אין הוא מרגיש בלבו כראוי את רגשי
יבוא להרגיש את הטובה בשלימות .וזה שייך ג"כ לעבודת הכרת הטוב להקב"ה ,כשיאמר "ארמי אובד אבי" בקול
התפילה ,שישבח האדם את הקב"ה בקול רם ,כדי שיתעורר גדול ,יתעורר בלבו רגש של הכרת הטוב להקב"ה על כל מה
לבו למה שהוא אומר בפיו .וגם לימוד התורה יהיה בקול שעשה בשבילו מתחילת יצירת כלל ישראל עד היום הזה.
"כי ח ּ יים הם
למצאיהם" רם כמו שאמרו חז"ל )ערובין נד ,א(ּ , וגם אם היה מכיר כבר בטובות ה' עליו ,דיבורו בפה יביא
)משלי ד ,כב( ,אל תקרי "למוצאיהם" אלא "למוציאיהם" בפה. אותו להכירן ביתר עומק ,ויתחזק יותר ברגשי ההכרת הטוב.
והוא כדי שהדברים שבקדושה ישפיעו עליו רושם של וענין זה דומה למה שכתב החינוך בכמה מקומות )מצוה ט"ז
קדושה ,ויזכה להתקדש יותר מכח לימודו .כי כח גדול ניתן ועוד מקומות(' ,כי האדם נפעל כפי פעולותיו ,ולבו וכל
בדיבור לפעול על נפש האדם ,הן לטוב והן למוטב. מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם
)עץ החיים( רע' .וכשם שהפעולה בכוחה להשפיע על לב האדם ,כך ע"י
עקימת השפתיים והדיבור שהוא מוציא מפיו ,יתעוררו בלבו
הרגשים שעדיין לא הצליח להרגיש.
לפני ה'
אהי) "דברי כו ,ה(. ואמר
"וענית
ומצינו ענין זה בספר "יד הקטנה" )הל' תשובה פ"א במנחת עני אות
שפלות לפני ה'
ד'( ,שהאריך בענין כח הוידוי בפה ,וכתב בא"ד' :ובהתעורר
"ענית" מלשון 'עני' -שכשאדם מדבר עם הקב"ה צריך לבבו על נקודה קטנה ,והוא וידוי הפה בלבד אף לבבו אין
לראות את השפלות שלו -מה הוא שזכה לעמוד לפני שלם עמו ,הנה יערה עליו רוח טהרה ,ויהיה לו עזר אלקי
הקב"ה ,וזהו "וענית" ,ואח"כ "ואמרת" – שיבקש את מה לשבור את תוקף קשיות לבבו ,ויזכה לתשובה גמורה בלב
)דרש יהודה( שהוא רוצה מאת ה' יתברך. שלם ,להתחרט בתום לבבו על כל פשעיו אשר עשה ,ויקיים
"בפיך" זו וידוי "ובלבבך" זו תשובה ,ואז יהיה גדולה
תשובה שזדונות נעשין כזכיות .וכבר הובא בילקוט מאמר
ורדאבי
אבד ארי אהי לפני ה' ואמר
"וענית
מלא ה'
חטאתי" )במדבר לעם אל
אמר ּב
"ו ּי
הקדושים חז"ל ,
אבתינ וגו'
וצאנ ה' אהי
וצעק אל ה' מצרימה וגו'
כב ,לד( ,להודיע שהוא רשע ערום ,ידע שאין עומד בפני
הארו לנ את הה
הק ויבאנ אל
מצרי וגו'
פורענות אלא תשובה שכל מי שחוטא ואומר חטאתי אין
הבאתי את הה ועה דב .
חלב זבת אר האת רשות למלאך ליגע בו'.
נתה י ה'" וגו' )דברי כו ,הי(. אר
האדמה
רי ראית מבואר מזה גודל כח הפה ,שאם אדם רק מוציא בפיו את
הכרת הטוב על הגורמים המילה 'חטאתי' ,כבר יעורר בעצמו רוח תשובה ,וע"י זה
הנה מצינו כאן דבר חידוש ,והוא שמביא הביכורים אינו יכול לזכות לבסוף לתשובה גמורה .וכן הוא לענינינו ,שאם
מכיר טובה על הפירות שנתן לו הקב"ה בשנה זו בלבד ,אלא האדם מוציא בפה את דברי הכרת הטוב ,ממילא יעורר
הוא מזכיר את כל ההשתלשלות שהביאתו לרשת את ארץ בעצמו רוח הכרת הטוב ,ולבסוף יבוא להכיר טובה להקב"ה
ישראל ולאכול את פירותיה. בלב שלם' ]ומצינו כעין ראיה לזה מטבע האדם ,שמצינו
וקיבלתי מרבותי שיש ללמוד מכאן יסוד גדול עד היכן לפעמים אדם המוכן להודות בכתב או ברמיזה על איזו
מגיעה חובת הכרת הטוב .והוא ,שכשאדם מקבל טובה ,לא עוולה שעשה ,אבל אינו יכול לומר בפה מלא שעשה עוולה.
די לו להודות רק על עצם ההטבה שקיבל .אלא הוא מחוייב ומדוע כן הוא ,הלא גם בכתב או רמיזה יתברר מה שעשה.
להתבונן גם על כל הדברים שגרמו או סייעו שיקבל הטבה אלא שעל ידי הדיבור האדם מתבייש יותר ,וממילא אינו
זו ,ולהכיר טובה גם עליהם .לכן בשעה שהאדם מביא מוצא כח בנפשו להוציא את הדברים בפיו .וגם מפני כן,
ןוילג | ו"פשת -אבת יכ "הרות ירבד"בד"" []7
ועל ידי עצתו הריעו לנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה ביכורים ,והוא מכיר טובה להקב"ה על שזכה לשפע ברכה
קשה )וע"ע בחתם סופר גיטין יז ,א ובאלשיך הק' מה שכתבו ליישב עוד(. בשנה זו ,הרי הוא מחוייב להכיר טובה גם על כל הסיבות
)משחת שמן( שגרמו לו לזכות לכל זה .החל מלידת עם ישראל והצלתם
מידי לבן הארמי .עד גלות מצרים והגאולה והביאה לארץ.
ועד שהוא מגיע לבסוף להודות על פירותיו.
אבד
אבי" )דברי כו ,ה(. "ארי
ונראה להוסיף שמטעם זה היו מביאים את הביכורים
השייכות זה למצות ביכורים י"ל עפ"י דברי האלשיך הנ"ל לירושלים .שהרי ירושלים ובית המקדש הם המקור של שפע
שאל יחשוב האדם כי שלו הארץ רק דעיקר מצות ביכורים הברכה המגיע לעולם ,והוא המקום שיכול האדם להיות
התודּ ה שאינו כפוי אה" )תהלים כד ,א( ,לזאת
הארץ ּו מלוֹ ּ
"לה'
פונה שם בשביל כל צרכיו .וכיון שלדברינו בשעת הבאת
טובה ואמר איך אחשוב כי שלי הארץ הלא אני בעצמי איני ביכורים ראוי לאדם להכיר טובה לה' על כל הגורמים,
שלי כי לולא חסדי המקום הייתי כמה פעמים עפר ואפר ע"י ממילא מובן שהוא בא אל המקום שממנו באה ההשפעה,
)קרבן העני – רבי יעקב קטינא( לבן ופרעה. כדי להודות לה' גם על זה .וכן מפני זה נותנים את הפירות
לכהנים ,כדי להכיר להם טובה על שהם עובדים במקדש,
ומורידים ע"י עבודתם את ההשפעה לעולם.
הצרי
ויענ) "דברי כו ,ו(. אתנ
"ורע
ויסוד זה בחיוב הכרת הטוב נוגע מאוד למעשה ,כיון
תרגם אונקלוס' :ואבאישו לנא מצראי'.
שהרבה הטבות שאדם מקבל מהקב"ה -בין אותן שהוא
וקשה דהוה ליה למימר 'וירעו לנו המצרים' .וב"אור החיים" מקבל תמיד ,ובין אותן הבאות רק מזמן לזמן ,או אפילו
הק' פירש ,שהמצרים גרמו גם לנפש להרשיע כמותם והוא פעם אחת בחייו -יש להן מקור ושורש ,ולפעמים הן באות
אומרו "וירעו אותנו" ,פירוש עשו אותנו רעים כמותם, מתוך סיבות רבות והשתלשלות ארוכה .ולפי דברינו ,בשעה
ואומרו "ויענונו" זה אפיסת כח הלוחם כנגד היצה"ר וכו'. שהוא מודה לה' על עצם ההטבה ,חייב להתבונן ולהכיר
ובהגדה של פסח "דברי חיים" מפרש ,שאומרו "וירעו" הוא טובה גם על הסיבות והגורמים שהביאו את ההטבה.
מלשון רעות וידידות ,שנעשו המצרים רעים ואוהבים לנו )עץ החיים(
כדי שנתערב בהם ונלמד מעשיהם וכמאמר הכתוב
מעש
יהם" )תהלים קו ,לה(. למד ּו ׂ
תערב ּו בגּ וֹ ים ו ּ י
"ו ּ י
ועל דרך זה ראה ב"ליקוטי יהודה" בשם ה"אמרי אמת", אבד
אבי" )דברי כו ,ה(. "ארי
שתמה היכן מצינו שביקש לבן לעקור את הכל ,אלא 'מזכיר חסדי המקום" ,ארמי אובד אבי" ,לבן בקש לעקור
דהכוונה היא לעקירה רוחנית מן השורש ,שאמר אל יעקב את הכל כשרדף אחר יעקב וכו' )רש"י( ]דאם לא כן ,מאי
והב נים ּב ני" )בראשית לא ,מג( והתכוון למושכו נתי ּ
"הבנוֹ ת ּב
ּ ענינו לכאן ,אלא שמזכיר שנתן לו הארץ )פסוק ג( ,ומזכיר עמו
שיתערבו עמו יחד ועל ידי זה יעקור את הכל מהם .אבל שאר חסדי המקום עליו .ולפי זה פירוש "אובד" כמו 'מאבד
במצרים זכו בני ישראל להנצל מהתערבות עם הגוים וכמו אבי' )גור אריה ,ועי' עוד שם([.
שאמרו ז"ל )ויק"ר לב ה( 'בשביל ד' דברים נגאלו אבותינו וכן פירשו בתרגום אונקלוס ובתרגום יונתן כרש"י ,שהכתוב
ממצרים שלא שינו את שמם ואת לשונם ולבושם' וכו', מוסב על לבן הארמי ,וכן למד בעל ההגדה מפסוק זה שלבן
לש נא ּ
עמוֹ " )תהלים קה ,כה( שעל ידי לבם ׂ
"הפּ
וכלשון הכתוב ביקש לעקור את הכל.
שנאה זו נתרחקו בני ישראל מהמצרים ולא נתערבו בהם אבל הרבה מפרשים ]אבן עזרא ספורנו חזקוני ואור החיים
ובזכות זאת נשארו עם מצוין ומיוחד בפני עצמו) .משחת שמן( הק'[ פירשו ,שהכתוב מכוון על יעקב אבינו כשהיה זמן מה
בארם היה אובד ותועה וגולה בלא בית מושב ועני בלי
ממון .וברשב"ם מפרש הפסוק על אברהם אבינו שארמי
)דברי האר
האת" ו לנ את
הה
הק
"ויבאנ אל
היה אובד וגולה מארץ ארם וכו'.
כו ,ט(. ויש להעיר ,שמטעמי המקרא יש להביא ראיה לשיטת רש"י
"אל המקום הזה" -זה בית המקדש" .ויתן לנו את הארץ" ודעימיה ,דלשיטתו צריך להפריד ,תיבת 'ארמי' מהתיבות
-כמשמעו )רש"י(. 'אובד אבי' -והיינו שאומר' ,ארמי' -לבן הרשע ,רצה
הקשה ב"חתם סופר" דהוה ליה להקדים "את הארץ הזאת" 'לאבד' את 'אבי' ,וכך הם באמת טעמי המקרא .אבל לשיטת
לפני "המקום הזה" שהרי לארץ ישראל נכנסו לפני שבנו את המפרשים צריך להפריד תיבת 'אבי' מהתיבות 'ארמי אובד'
בית המקדש .ובספרי )פיסקא שא( איתא ,מה תלמוד לומר -שאומר' ,אבי' כשהיה 'בארם' היה 'אובד' .וטעמי המקרא
"ויביאנו אל המקום הזה" ,בשכר ביאתנו אל המקום הזה אינם כך.
נתן לנו את הארץ הזאת ,כלומר בשכר עבודת בית המקדש ובאבן עזרא מביא ראיה לפירושו ,ממה שאמר הפסוק תיכף
זכינו לארץ ישראל. "וירד מצרימה" ולבן הרי לא סיבב לרדת אל מצרים.
והחיד"א כתב לפרש ,שבא לרמז בפסוק זה למה שמפורש וב"חתם סופר" דחה ראיה זו ,דאיתא במדרש תנחומא )פרשת
נש רים
נפי ׁ
אתכם על ּכ
"ואא
בתרגום יונתן על הפסוק ויצא סי"ג( ,בלעם זה לבן שנאמר "ארמי אובד אבי" ולפי זה
אלי" )שמות יט ,ד( ,שבליל ט"ו ניסן נשא הקב"ה אתכם
ואבא
שפיר ניחא ,שארמי זה לבן "וירד מצרימה" זה בלעם
את בני ישראל על עננים כמו על כנפי נשרים מרעמסס עד שלבסוף ירד למצרים והיה מיועציו של פרעה )עי' סוטה יא ,א(
ןוילג | ו"פשת -אבת יכ "הרות ירבד"בד"" []8
לא הותיר והממעיט לא חסיר וראו כי הכל בהשגחה מאתו מקום המקדש לעשות שם הפסח ,ובזה הלילה השיבם
ית' ומזה למדו מדת הסתפקות והיתה דעתם מיושבת לרעמסס .ולזה נאמר תחילה "ויביאנו אל המקום הזה" זה
לתורה. בית המקדש שהביאם לשם לפני שנכנסו לארץ ישראל.
והנה ממצות ביכורים נוכל ג"כ ללמוד מדת הסתפקות ומידידי הגאון רבי מתתיהו סלומון שליט"א שמעתי לתרץ,
מאחר שציותה התורה להביא ראשית ביכורי אדמתו מנחה על פי מה שכתב הב"ח בהלכות ברכת הפירות )סי' רח( לפרש
לה' להורות כי לה' הארץ ומלואה והכל בהשגחתו וא"כ נוסח הברכה האחרונה של ברכת הנהנין 'ונאכל מפריה
למה יבלה ימיו בטורח הפרנסה שהוא חיי שעה מוטב לו ונשבע מטובה' שקדושת הארץ נשפעת בה מקדושת הארץ
לעסוק בתורה שהוא חיי עולם ואין מעצור לה' להושיע ברב העליונה ,והיא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת
או במעט. השכינה השוכנת בקרב הארץ ,וכשנסתלקה השכינה מן
והשתא המדרש מבואר "ושמחת בכל הטוב" שע"י הבאת הארץ נסתלקה הקדושה מן הפירות .ועל זה אנו מתפללים
ביכורים תבוא למדת ההסתפקות ותשמח בכל הטוב זו בברכה 'ונאכל מפריה ונשבע מטובה' כלומר שתשוב
)קרבן העני – רבי יעקב קטינא( תורה. השכינה לדור בקרב הארץ ,ואזי באכילת פירותיה אנו
ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה.
ולפי זה אתי שפיר שתחילה מודים על שנתן לנו את בית
)דברי אהי
לבית" נת ל ה'
אר
בכל הב
"ומח
המקדש ובו משרה שכינתו ,ואחר כך מודים על נתינת
כו ,יא(. הארץ ,כי קדושת בית המקדש מועילה גם לנתינת הארץ
שע"י בית המקדש שורה השכינה בארץ ישראל) .משחת שמן(
'כי כל עונג הנשמות אינו אלא השגת התורה'.
)קנאת ה' צבאות להרמח"ל שכתב כנגד השבתאות(
האת
אר האר
ו לנ את
הה
הק
"ויבאנ אל
חלב
דב) "דברי כו ,ט(. זבת
)דברי אהי
לבית" נת ל ה'
אר
בכל הב
"ומח
"המקום הזה" -זה בית המקדש ,ולכאורה קודם נחלו את
כו ,יא(. הארץ ואח"כ נחלו את בית המקדש ולמה אמר קודם
"ושמחת בכל הטוב" ,יש כאן רמז על אשתו של האדם וכמו "ויביאנו אל המקום הזה" ואח"כ "ויתן לנו את הארץ
מצא טוֹ ב" -שע"י האשה אה
"מצא
שכתוב )משלי יח ,כב( הזאת"? אלא התרגום יונתן בן עוזיאל מתרגם עה"פ )שמות
האדם זוכה לקבל את הטוב ]ואמרה הגמ' )ב"מ נט ,א( שאין נש רים" -שכשעשו ישראל את
נפי ׁ
אתכם על ּכ
"ואא
יט ,ד(
ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר הפסח במצרים הקב"ה נשא אותם על עננים והוביל אותם
)בראשית יב ,טז( "ולאברהם הטיב בעבורה" ,וכן אמר רבא לבני למקום בית המקדש לעשות שם את הפסח ,ויוצא שהיו
מחוזא :כבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו[. בבית המקדש קודם וחזרו ,ואח"כ נחלו ואת הארץ ,וזה
ומסופר על אדם אחד שהיה חי בעוני גדול ,והנה יום אחד "ויביאנו אל המקום הזה" ואח"כ "ויתן לנו את הארץ
דפק אליהו הנביא על דלת ביתו ואמר לו :ה' שמע צערך )דרש יהודה( הזאת".
וראה עונייך ,באתי לבשר לך שמגיע לך שש שנים של
עשירות ,מתי אתה רוצה שהם יתחילו? הלך והתיעץ עם
אשתו ואמרה לו מוטב שיתחיל עכשיו ואחרי זה ה' ירחם.
)דברי אהי
לבית" נת ל ה'
אר
בכל הב
"ומח
כו ,יא(.
וכך היה שמאז התחילו להתעשר ולהרויח ,עברו שש שנים
'אמרו חכמים )ירושלמי קידושין פרק ד הלכה י"ב( :עתיד אדם ליתן
ובא אליהו להודיע לו שמכאן ואילך העושר יפסוק ,אמר
דין וחשבון על מה שראו עיניו ולא נהנה ממנו .וכן השכל
אותו אדם לאליהו אלך והודיע לאשתי ,הלך והודיע לאשתו,
נותן ,שלא ברא הקב"ה עולמו לפני חזירים ,וערך שולחן
אמרה לו :תאמר לאליהו שאם מצא אנשים ראויים ממנו
מלא דשן לפני בהמות וחיות רעות ,או לבני אדם הדומין
שיקח את העושר ,ואם לאו מדוע יקח מאתנו? ובאמת
להם או להגרועים מהם ...לכן ודאי מי שיש לו עושר ייטיב
לבסוף השאיר להם אליהו עושרם ,וממעשה זה ניתן ללמוד
לעצמו ,הרוצה ליהנות יבוא ויהנה מן המותר והרצוי אם
כמה האדם יכול להרויח שיש לו אשה טובה שבעצותיה
מוצא טבעו צריך לתענוג מועט ,כדי שיעסוק בתורה מתוך
יכול להרויח כמו שראינו כאן ,וזה שנאמר )משלי ט ,א(
שמחה והרווחה ,כמש"כ ושמחת בכל הטוב'.
)דרש יהודה( נתה ּ
ביתה". נשים ּב
"חכמוֹ ת ׁ
)'לחם שמים' להיעב"ץ ,אבות פרק ו משנה ו(
הית
וג הד מ ערי
אהי
לפני ה' "ואמר
בכל הב" )דברי כו ,יא(. "ומח
מצות
אר כל
ולאלמנה
לת ולר
לוי
נתיו
"כי
לקח טוֹ ב איתא במדרש ,אין טוב אלא תורה כמו שכתוב ּ
מצתי וא
כחי" )דברי כו ,יג(. עברי
ציתני א עזב ּו" )משלי ד ,ב( ,לכך משה מזהיר את רתי אל ּת
לכם ּתוֹ
נתתי
ּ
הנה בתרומות ומעשרות נתחדשה מצות וידוי מעשרות, ער" )דברים יד ,כב(."ער ּת
ישראל
והיינו שיבוא האדם לפני ה' ,ויאמר בפה מלא שקיים את הנה אמרו חז"ל ,לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן ,פי' שלא
המצוה כדת וכדין ,ונתן את כל הפירות למי שראוי להם. היה להם דאגת פרנסה והיה לה מדת הסתפקות כי המרבה
ןוילג | ו"פשת -אבת יכ "הרות ירבד"בד"" []9
לא עברתי ממצותיך -שנתתי את המעשר כדינו ,והרווחתי והענין צריך ביאור ,מדוע דוקא בתרומות ומעשרות ציוותה
בזה שלא שכחתי -שלא באו העכברים לאכול התבואה התורה על וידוי זה ,ולא בשאר כל המצוות.
)דרש יהודה( ועי"ז גרמו לי לבוא לידי שכחה. ומצאתי ביאור לענין בדברי המלבי"ם ,וז"ל:
"והר"י אברבנאל כתב טעם לענין הוידוי ,מפני שהמעשרות
הם דברים שבממון ואין לו תובעים ,והאדם עלול להיכשל
)דברי כו, אר
ציתני" כל
עיתי
אקי
"מעי קל ה'
בהם .לכן צוה ה' על הוידוי ,מפני כשידע האדם שמחוייב
יד(.
לומר בבית ה' מהתנהגותו בהמעשרות ,יזהר שלא יהיה
הפסוק אומר "עשיתי ככל אשר צויתני" ולא 'ככל אשר דובר שקרים נגד ה'".
צוית' ,ויש בזה רמז שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו
מבואר בדבריו שאע"פ שבודאי המעשרות הם ממון של
וכל אחד דורשים ממנו לפי מה שהוא ולפי המצב שלו
אחרים ,מ"מ כיון שאין להם תובעים ,ובידו של בעל הבית
שיעשה כפי יכולתו ,ולא דורשים בשמים מראובן לעשות
לדחות כל כהן ולוי ועני הבאים אליו לתבוע פירות מעשר,
כמו ששמעון עושה כי ראובן עוסק במלאכתו ואין לו זמן
ולומר לו שבדעתו ליתן אותם לאיש אחר ,ממילא עלול הוא
פנוי כמו שמעון ,ולכן לכל אחד יש את הציווי שלו ,אבל כל
לדחות את כל הבא אליו ,עד שבסוף יתכן שלא יתנם כלל.
אחד באשר הוא צריך לעשות ולהתאמץ כפי כוחו ,ואם עשה
וכיון שאין מי שיתבענו לדין אם לא יתנם ,עלול הוא שלא
כפי כוחו גם אם הוא לא יכול להגיע להרבה הקב"ה מקבל
לעמוד בנסיון ח"ו ,מאחר שהוא נסיון בעניני ממון ,וחמדת
אותו וקובע לו שכר ,וזהו "אשר צויתני" כל אחד כפי הצווי
הממון גדולה היא מאוד .ואף שמתחילה אינו מתכוין לגזול,
)דרש יהודה( הפרטי שלו.
שמא לבסוף יתגבר עליו יצרו.
ומפני חשש זה ציותה התורה מצות וידוי מעשר ,כי
האה
ואת החי
לעת את מצ
אהי
הה ה' "ה
המתוודה לפני ה ,,ואומר בפירוש שקיים את כל הלכות
בכל
נפ" לבב
כל
את
ועית
ומר
הטי
מעשר כראוי ,ודאי יזהר לבער את כל פירותיו מן הבית
)דברי כו ,טז(. ולחלקם כראוי ,לפני ביאתו אל המקדש ,כדי שלא יבוא
לומר דברי שקר לפני ה ,יתברך ח"ו .וכן כתב הרשב"ם
כוונת "ושמרת ועשית"
בקיצור ,וז"ל' :כך ציוה הקב"ה ,כדי שלא יאמר אדם לעכב
פירש רש"י" ,ושמרת ועשית אותם" -בת קול מברכתו,
מעשרותיו ,כי יבוש לשקר לפני הקב"ה'.
הבאת ביכורים היום תשנה לשנה הבאה.
פירוש מה שהוקשה לרש"י כפי שכתב ב"גור אריה" ,דאם ומכאן אנו רואים כמה גדול הצורך להתרחק מממון אחרים,
לא כן הרי כבר נצטוו ,ולמה אמר עוד "ושמרת ועשית", עד שציוה הקב"ה והטריח את האדם טירחא גדולה ,שיבוא
אלא 'בת קול מברכתו' .וב"משכיל לדוד" :המפרשים נדחקו אל בית המקדש להתוודות לפניו שנתן את המעשרות כראוי.
והכל רק כדי שלא ייכשל בנסיון הגדול להחזיק לעצמו ממון
בזה טובא מי הכריחו לפרש שהוא ברכה ולא צווי ע"ע.
זה שאין לו תובעים.
ולעד"נ בפשיטות שאם זה צווי נמצא שהוא כפול שהרי כבר
אמר ה' "אלהיך מצוך לעשות" ואמאי הדר וכתב "ושמרת וראוי להתעורר מכאן על גודל החיוב לדקדק בענין ממון
ועשית" ,אלא ודאי אינו אלא ברכה[. אחרים בכלל ,כי תאות הממון בוערת בנפשו של אדם ,ומי
הקשה ה"חתם סופר" שלפי לשון זה הרי אמורים מביאי שאינו נזהר ומדקדק להתרחק מממון חבירו בתכלית
הביכורים לחיות לעולם ,שבכל שנה ושנה יתברכו מן הדקדוק ,אף שאינו מתכוין לגזול ממנו ,עלול הוא להיכשל
השמים 'תשנה לשנה הבאה' ]ולמפרשים שאין מביאים בעוון גזל אפילו שלא בכוונה ח"ו .וכמו שמבואר באריכות
ביכורים בשנת השמיטה ,לא קשה מידי כי בשנת השמיטה ב"מסילת ישרים" )פרק י"א( ,שמי שאינו זהיר בממונם של
נעדרת הברכה מהאנשים ההם[. אחרים ,לעולם לא יהיה נקי לגמרי מחשש גזל ,ולכן חייב
אדם להיזהר מאוד בענין ממון האחרים ,ולהרחיק את עצמו
ומתרץ ,דהנה הכונה הראויה לגבי הבאת הביכורים היא,
)עץ החיים( ממה שאינו שלו בתכלית הריחוק.
דאף שלגבי מעשר מצינו שמותר לנסות את הקב"ה ,ועל ידי
תעשיר" )משלי י ,כב(רכת ה' היא ׁ ל"ב ּ
ּ קיום מצות מעשר זוכה
כאומרם ז"ל )תענית ט ,א( 'עשר בשביל שתתעשר' ,אולם גבי
הית
וג הד מ ערי
אהי
לפני ה' "ואמר
אשר צ ּ ו
יתני" )דברים כו ,יד( כל ׁ יתי ּכ "עש
ביכורים הוא אומר ׂ
מצות
אר כל
ולאלמנה
לת ולר
לוי
נתיו
שהוא מעיד שאינו עושה המצוה בשביל השכר הצפון לו
אלא עושה המצוה על מנת לקיים מצות ה' בתמימות .אמנם מצתי וא
כחי" )דברי כו ,יג(. עברי
ציתני א
בהיות שממילא שורה הברכה עליו ,לכן הוא מבקש להכליל קשה אם מתוודה שלא עבר ממצותיו ית' בודאי שלא שכח,
ראל"יש
עמ את ׂ בר את ּ את כל ישראל בברכתו ואומר " ּו וזה לשון יתר?
)שם פסוק טו( ,וכשרואים מן השמים את רצונו הטהור שלא וביארו ע"פ המדרש )דברים רבה פרשה ג ,ג( ,שמי שלא מעשר
להחזיק טובה לנפשו ,מברכים אותו 'תשנה לשנה הבאה' באים העכברים ואוכלים לו את התבואה ,והגמ' )הוריות יג ,א(
כלומר שתתקבל תפילתך ולשנה הבאה יביאו כל ישראל אמרה מפני מה החתול אינו מכיר את בוראו כמו הכלב? כי
ביכורים בזכות התפילה שהתפללת עליהם ,ותהא נחשבת אדם שאוכל ממאכל שאכל ממנו עכבר מביא אותו לידי
הבאתם כאילו הוא הביאם. שכחה כ"ש חתול שאוכל את העכבר עצמו ,וזה שמתודה
ןוילג | ו"פשת -אבת יכ "הרות ירבד"בד"" []10
ועיין במשנה ברורה )סי' קנ"א ס"ק כ'ב( שיש אומרים שאין וב"כתב סופר" כתב :ראיתי בחדושי אגדה לאאמ"ו מאוה"ג
להכנס לבית הכנסת עם סכין ארוך ,לפי שבית הכנסת מיוחד זצ"ל ]עיין חת"ס עה"ת ד"ה היום )השני([ שהקשה א"כ בכל
לתפלה המארכת ימיו של אדם ,והסכין מקצר ימי אדם. שנה מבשרת אותו כך ויחיה לעולם ,שהרי בת קול בשרו
בכל שנה ושנה לשנה הבאה וצ"ע .ולפענ"ד נראה פירושו
אתה"בר ּוּ על פי שפרשתי המדרש בפרשה זו )רבה ז ,ח( ּ
בדעת קדושים )סי' רפ"ט סעי' א'( הביא מהר"י בעש"ט ,שנכון צאת) "דברים כח ,ו( וכבר פירש דוד "ה' אתה ּב באּ ו בר ּוּ ּב
לקבוע המזוזה בתיק שאינו ברזל ,שהרי ברזל הוא מקצר ועד עוֹ לם" )תהלים קכא ,ח( ,ודרשו מעתה צאתּ ובוֹ אּ יש מר ׁ
ובמזוזה כתיב למען ירבו ימיכם ,ועיי"ש שדן בכל מיני "בבואך" בפרקמטיה שלך ,ו"בצאתך" בפרקמטיה שלך.
מתכת. הכונה שבכל אשר יפנה יצליח ,ויש לחוש שעי"ז יקלקל
מנת
ש ּ בעט ׁ
ישר ּון ו ּ י
"ו ּ י ׁ ש מן ׁ
מעשיו כדכתיב )להלן לב ,טו(
עבית
יש עתוֹ " ,אלא דברכה וינבל צ ּור ׁ עשה ּו ּ ית ו ּ י ּטׁ ש אלוֹ ּה ׂ
ש ּכ ׂ
כתב רבי משה 'מת' תלמיד המהרש"ל )מטה משה עמוד העבודה שהיא מאת ה' לא תבוא על ידה קלקלה ,וז"ש "ה' ישמור
ציצית ותפילין סימן י'ג ,והובא במג"א(' :ואל יחתוך ראשי החוטין צאתך ובואך" וכו' ,שתהיה הצלחה זו ברכה מאת ה' ואתי
בסכין ,שנאמר "לא תניף עליו ברזל" .ויפסוק אותם בשינים שפיר .ולפי זה י"ל שאחר שהביא מעשר ויזכה לעשירות
שהם ל"ב ,ויעסקו בחוטין שהן ל"ב ,מצאתי בשם ר' דוד בר כדמסיים לעיל "וברך את עמך ישראל" וכו' ,ויש לחוש
מנחם. שיקלקל מעשיו ולא יביא עוד לשנה הבאה ,והבטיחתו הבת
קול תשנה לשנה הבאה ,דהיינו אם יחיה יביא ולא יקלקל
מעשיו ויהיה זריז במצוה כשנה זאת ,כנ"ל.
לפני ה'
אהי" ומח
ואכל
למי
"וזבח
)דברי
כז ,ז(.
ב"משך חכמה" מפרש בכוונת הכתוב" ,ושמרת ועשית
כתוב בשו"ע )יו"ד סימן ה' סעיף א'( :השוחט לשם עולה ,לשם
אותם בכל לבבך ובכל נפשך" ,דנתכוון לומר ,אשר אף
תודה ,לשם פסח ,שחיטתו פסולה .וכתב עלה החיד"א
ומותר לנסות את ה' במצות מעשר כאומרם ז"ל בתענית דף
במחזיק ברכה )יו"ד סימן ה ס"ק א'( :הטור כתב ,שמא הקדישו
ט' 'בכל אסור לנסות להקב"ה שנאמר )דברים ו ,טז( "לא
עתה ,והו"ל שוחט קדשים בחוץ .וכתב עלה הרב מהר"ל
תנסון" חוץ מזו במעשר ,עיין שם ,לכן אמר בביעור מעשר
מפראג בהגהותיו וז"ל :אלמלא טעם רבינו יש לפרש טעם
"עש
יתי לל וי" כו' ׂ
נתתיו ּ
"וגם ּ
ערתי" כו' )לעיל פסוקים יג-טו( "ב ּ ּ
אחר ,משום דכתיב "וזבחת ואכלת" ,כל שאתה שוחט
קדש מן
המים ממעוֹ ן ׁ קיפה ּ
"הש
יתני" ,לכן ׁ אשר צ ּ ו
כל ׁ ּכ
לאכילה; אבל אם שחט לשם קדשים נפסל לחולין.
ראל" ,ואמר אחר כך אף דבזה מותר יש
עמ את ׂ בר את ּ ּו
לנסות ו'עשר בשביל שתתעשר' )שבת קיט ,א( ,מ"מ יותר מוטב
החקים"לעשוֹ ת את ּ
שתתן בלא שום פניה ונסיון כלל רק ׂ
האת
אר הרה
ברי
האבני את ל
"וכתב על
האלה" דייקא ]כי ה"חוקים" הם מצוות בלא טעם ,ואף בזה ּ
היטב" )דברי כז ,ח(. יעשה המצוה כמי שאין בה טעם ושכר[" ,ושמרת ועשית
דעת הלבוש )לבוש האורה פרשת דברים( היא ,שמשה תרגם התורה אותם בכל לבבך ובכל נפשך" בלי מחשבה זולתי קיום רצון
לשבעים לשון -דחשש אולי אינם כולם בעלי לשון הקודש הבורא יתברך.
ולא הבינוהו כולם ,דודאי עם רב כזה שהם יותר מששים
רבוא יש בהם בעלי שאר לשונות הרבה.
משה]זה לשון הלבוש לעיל דברים )א ,ה( :רש"י" ,הוֹ איל ׁ )דברי אבני א
תני" מזח
אהי
מזח לה'
"בנית
התוֹ רה" בשבעים לשין פרשה להם ,ע"כ .נ"ל דהכי ּב אר את ּ כז ,ה(.
פי' דהרי "הואיל באר" משמע שהתחיל לבאר אותה להם
כתב הרוקח בסימן של"ב' :מכסין סכין בשעת ברכת המזון
עכשיו כדי שיבינוה ,והרי כבר למד אותה עמהם כל פרשה
עליהם ּב
רזל" ,במכילתא )פרשה י"א אות ח'( תניף
על שם "א
ופרשה בפני עצמה כדאמרינן 'כיצד סדר משנה' כו' שהיו
'אינו דין שיניף המקצר על המאריך' ,ו'שולחן כמזבח'
באים כל ישראל ולמד עמהם תחלה הוא ואחר כך אהרן כו',
)בית יוסף או"ח סי' קפ ס"ק ה( בשילהי חגיגה )כז ,א(' ,עכ"ל.
אלא על כרחך לומר ד"באר" זה רצה לומר שהתחיל עכשיו
ביאור מה שלא ביא]ו[ר להם כבר ,ומה הוא זה ,הוא שעד
עכשיו ביא]ו[ר להם הכל בלשון הקדש ועכשיו התחיל
ורבינו האריז"ל גילה ,שיש אנשים שהם משורש קין ויש
לבאר אותה להם בלשונות אחרים דחשש אולי אינם כולם
שהם משורש הבל ]וכל מי שהוא דברן מופלג ביותר הוא
בעלי לשון הקדש ולא הבינוהו כולם דודאי עם רב כזו שהם
מהבל[ ,ואלו שמשורש הבל עליהם לכסות את הסכין
יותר מששים רבוא יש בהם בעלי לשונות הרבה ,לכך אמר
בברכת המזון ,ומי שהוא משורש קין ,לא סגי בכיסוי הסכין
רש"י "בשבעים לשון" ,כלומר כיון שחשש שמא יש בהן
אלא יורידוהו לגמרי מהשולחן.
בעלי שאר לשונות חוץ מלשון הקודש והוצרך לפרש להם
ודאי הוצרך לפרש להם בכל השבעים לשונות דהי מנייהו
ןוילג | ו"פשת -אבת יכ "הרות ירבד"בד"" []11
מאוד לבריאות שלו ועליו ללכת לשם לכמה שבועות ,הוא מפקת שמא מאותו לשון שישאר שלא לפרש יש בהם והם
הלך והגיע לשם העמיד את האהל שלו וראה שהמקום לא לא יבינוה )עי' בספר "מגדים חדשים" מ"ש להעיר בזה([.
טוב והלך להעמיד את האהל במקום אחר ,הוא תוקע את
העמוד באדמה ומיד אח"כ הכל נפל ,הוא חפר באדמה כדי
להכניס את העמוד עמוק יותר והנה הוא מצא קערה מלאה הע
אמ) "דברי כז ,טז(. "ואמר ל
באבנים טובות ומזה נעשה עשיר. פניהם קלוֹ ן" )תהלים פג ,יז( סופי תיבות אמן .בא לרמז
"מלא
ּ
וזהו הפירוש בפסוק שלפעמים אדם לא רוצה לעשות דבר כמה קלון וחרפה יגיע לעלמא דאתי למי שאינו עונה אמן,
מסויים כי חושב שזה לא טוב בשבילו ,אבל הברכה רודפת כי מה עבודה היא ,ומה יענה ליום פקודה כאשר ישאלו
אחריו עד שהוא הולך ועושה כך ומגיע אליו העושר ,או אותו מדוע לא ענית אמן .ויש לפרש גם סיפא דקרא
ברכה אחרת שצריכה להגיע אליו ,וכל זה מראה שהברכה "ויבקש ּו ׁ ש מ ה'" ,דהיינו שיכוונו בעניית אמן לייחד שמו
ׁ
באה לו בגלל שכך רצון ה' ולא בא לו שם דבר מכוחו. )קרבן העני רבי יעקב קטינא( הוי"ה אדנ"י גימ' אמן.
רבינו יוסף חיים ) בדרשות "עוד יוסף חי"( מביא מעשה נפלא
בענין זה על ר' אברהם הנגר שהיה איש תם וירא שמים
האת
לעת הרה ברי יקי את אר א "ארר
ומלאכתו היתה נקיה מכל שמץ של גזל ואונאה ותרמית ,וה'
יתברך ברכו ועשה חיל והצליח לקבץ עושר רב והיה נותן
הע
אמ) "דברי כז ,כו(. ואמר ל
את
צדקות וגומל חסדים ,ויהי היום והוא נסע עם אשתו וכל בני מעשה בהנצי"ב מוואלאזין שאחז ספר תורה בידו ,ולא
ביתו לעיר רחוקה לשמחת נישואין של בן דודו והשאיר את עלינו נפל הוא וספר תורה עמו על הרצפה ,וחותנו ר' איצלה
כל ממונו בבית בתוך קופסא ,השכן שלו היה איש בליעל שהיה שם צעק שיגביהו בראשונה את הראש ישיבה המוטל
ובראותו כי אין איש בביתו של ר' אברהם הוא פרץ לתוכו על המצפה ,ורק אח"כ את הספר תורה.
וגנב את כל הדינרים ומיד באותו לילה ברח מהעיר ,אחר וזה על פי הגמ' בסוף מכות )כב ,ב(' :כמה טפשאי שאר אינשי
כמה ימים שב ר' אברהם לביתו וראה את מה שנעשה לו דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמיה גברא רבה'.
והצטער על כך מאד ,והנה אותו גנב היה בדרך לכפר עין )מגד גבעות עולם(
גדי להטמין שם את כל הדינרי זהב ,וכשהיה בדרך נפל
והתעלף ואיש לא ראה אותו שם ולא באו לעזרתו ,והוא מת
שם. תמע קל
והיג י
האה הרכת
עלי ל
"בא
למחרת עבר שם איש מיושבי הכפר ואפרים שמו ,ולפתע ה'
אקי) "דברי כח ,ב(.
ראה את אותו גנב שוכב מת ,הוא כרה לו קבר וקבר אותו מדוע אומר הפסוק לשון "והשיגוך" ,וכי האדם בורח
ומצא את צרורות הזהב בכיסו ולקחם לעצמו ,והנה בלילה מהברכות שצריך לרדוף אחריו?
ההוא חלם אפרים שאומרים לו אל תגע בממון הזה להנות אלא לפעמים אדם בורח מהטובה כי הוא לא יודע שהדבר
ממנו כלום כי הוא לא שלך -כי האיש הזה גנבו מיד איש הזה לטובתו ,ולכן צריך לרדוף אחריו כדי להביא לו את
נאמן והממון הזה ישוב ליד בעליו ,הוא הקיץ משנתו ואמר הטובה ,ולכן אמר "והשיגוך" -שהברכה תרדוף אחריך
לעצמו 'חלומות שוא ידברו' ואני לא גזלתי את הממון מיד ותשיג אותך.
בעליו ולכן אהנה ממנו. וכמו שהיה פעם מעשה באחד שלא היה קונה דגים כי היה
והנה אפרים הזה היה בדרך ללכת אצל אביו שנטה למות חס על ממונו ,פעם אחת אשתו הפצירה בו שיקנה דג ,הלך
ואמר לעצמו קשה לי המשא הזה של צרורות הזהובים לשוק וראה אחד שמוכר דגים ,אבל הדגים האלה כבר לא
לשאת אותם אל בית אבי ,הוא נכנס בתוך גן עם עצים וראה היו כל כך טובים והמוכר רצה להפטר מהם ,א"ל המוכר
עץ עבה שיש בו חלל והכניס שם את צרורות הזהובים הנה קח לך דג בזול ,והוא היסס אם לקנות או לא -מה
וכיסה את פתח החלל בחתיכת עץ גדולה ,אח"כ הוא תאמר לו אשתו אח"כ ,עד שסוף סוף קנית דג הבאת לי דג
המשיך והלך לבית אביו ומצא אותו גוסס ואחר כמה רגעים מקולקל?! המוכר ראה שהוא מהסס והמשיך להוריד את
מת ,אפרים התאבל על אביו שבעת ימים ובתוך ימי האבל המחיר עד שהגיע לרבע מחיר ואז הוא החליט לקנות אתה
באה רוח סערה ומטר סוחף והרוח עקרה והפילה כמה עצים הדג ,קנה את הדג וכשהגיע לביתו ישר לקח סכין והתחיל
וביניהם נפל אותו אילן שאפרים הטמין בו את צרור לחתוך את הדג כדי שאשתו לא תראה איך הדג נראה ,והנה
הזהובים. כשפתח את הדג מצא בתוכו אבן טובה ,הלך אצל הצורף
לאחר ששקטו הרוחות בא לשם איש עני לקחת עצים למכור לשאול אותו כמה שוה האבן הזאת ,א"ל האבן הזאת יש לה
ולקח את אותו עץ שהיו בו הצרורות והביא את העץ ערך גדול מאוד -איך השגת את האבן הזאת? והוא סיפר לו
לירושלים ומכר אותו שם לר' אברהם הנגר ,ר' אברהם לקח את כל המעשה.
את העץ וגזר אותו לגזרים והנה הוא מוצא את כל הצרורות א"ל אני אספר לך את הסיפור שלי שגם אני נהייתי עשיר
שלו כמות שהיו ,והודה לה' יתברך על רוב חסדו וטובו עמו. בדרך כזאת של מציאה ,אבא שלי היה אדם פשוט ופעם
כשגמר אפרים את האבל על אביו בא אל הגן וראה איך חלה ,הלך אצל הרופא ,א"ל הרופא אתה צריך ללכת ולשבת
שהרוח הפילה בו עצים ואותו עץ עם הצרורות כבר לא הרבה זמן על שפת הים והאויר של הים ירפא אותך ,אבא
נמצא שם ,מיד נזכר מהחלום שהממון הזה ישוב לידי בעליו שלי לא רצה ללכת לשם אבל הרופא שכנע אותו שזה נצרך
ןוילג | ו"פשת -אבת יכ "הרות ירבד"בד"" []12
אה
צאת) "דברי כח ,ו(. בר
בא
אה
"ר
והוא לא יהנה ממנו -וראה שהחלום התקיים ,לאחר מכן
מעתה
ועד צאתּ ובוֹ אּ
יש מר
אבל דוד המלך ע"ה אמר "ה' ׁ הוא התקשה מאד בפרנסתו עד שהלך מעיר לעיר ,יום אחד
נבא להם בתחלת בואם לארץ עוֹ לם" )תהלים קכא ,ח( ,שמשה ּ הוא הגיע לירושלים ונכנס לביתו של ר' אברהם הנגר וביקש
על ביאת הארץ והיציאה ממנה לגלות ,ואמר "ברוך אתה ממנו שיקבל אותו אצלו לעבודה והוא קבלו.
בבואך" לארץ ו"בצאתך" לגלות ,ר"ל שישמרך ויצלך מן יום אחד ר' אברהם מספר לאפרים את רוב חסדו של הקב"ה
נבא על לשון הגלות ואמר "ישמור צאתך" מן הצרות .ודוד ּ עמו איך שהחזיר לו את כל צרורות הזהובים שנגנבו ממנו,
הגלות "ובואך" לארץ ,שיהיה בואך שם בלא הפסד. כששמע כן אפרים אמר לו :וכי מן העץ ההוא שיש בו את
)רבינו מנחם המאירי ,תהלים קכ"ב( החלל לקחת אותם?! ור' אברהם השתומם בלבבו מאין ידע
אפרים את הדבר? אמר לו אפרים :תדע לך כי כל העושר
הזה היה אצלי ,וסיפר לו איך שמצא את זה אצל האיש המת
תמר את
נע ל י אר
לע קד "יקימ ה' ל
והטמין אותם בעץ ,והיה לו חלום שהוא לא יהנה ממנו והוא
והלכ
דרכיו" )דברי כח ,ט(. אהי
מצת ה' לא חש לחלום ,אבל הנה הוא רואה איך שהכל התקיים ,ור'
אברהם שמח מאוד לשמוע על כל ההשגחה הנפלאה הזו,
ומכלל הן אתה שומע לאו ,אפילו יוחנן כהן גדול ששימש
והודה להקב"ה על אשר סיבב בעבורו את כל הסיבות האלה
שמונים שנה לפני ולפנים -איבד את קדושתו .וכנגד זה,
שיחזור אליו כל העושר בשלמות ,ועכ"פ נלמד מכל זה איך
אפילו הדיוט שבהדיוטים שיהיה זהיר לשמור את המצוות
שמסבבים מהשמים שאם מגיע לאדם שהכסף יהיה שלו לא
כראוי ,בודאי השכינה שורה עליו ,והיא תשמרנו מכל פגע
יעזור שום השתדלות של אחרים למנוע אותו ממנו ,אלא
)רבי משה דוד וואלי תלמיד חבר להרמח"ל( רע.
)דרש יהודה( אותו הכסף יחזור אליו בשלמות כמות שהיה.
וירא
מ" עלי
נקרא
האר י ה'
עי
"ורא ל
אה
דה" )דברי כח ,ג(. בר
עיר
אה
"ר
)דברי כח ,י(.
אדם צריך לא רק כשהוא בעיר בין בני אדם שרואים אותו
אחד הרבנים שהגיע לבקר אצל הרה"ק רבי איציק'ל
להתנהג כמו שצריך על פי התורה ולהיות "ברוך" ,אלא גם
מפשעווארסק זצ"ל שאלו למה נמנע כבוד קדושתו מלדבר
כשהוא לבד בשדה יתנהג באופן שיהיה "ברוך" -שינהג על
דברי מוסר לפני המסתופפים בצלו ,ובתחילה השתמט הרבי
פי התורה והמצוה ,וזהו מה שאומרים בתפילה 'לעולם יהא
מלהשיבו אבל משהפציר בו ביותר ,פתח את פיו בחכמה
אדם ירא שמים בסתר כבגלוי' -שגם כשהוא בסתר יתנהג
וסיפר מעשה שהיה אצל המגיד הגדול ממעזריטש זצ"ל
)דרש יהודה( כמו שהיה מתנהג בגלוי.
שפעם אחת שלח שנים מתלמידיו לכפר פלוני וציוה עליהם
לחזק את לבם של האנשים הפשוטים בעבודת ה' וקיום
המצוות ,אולם התלמידים הקדושים התמהמהו במקום זמן
אה
צאת) "דברי כח ,ו(. בר
בא
אה
"ר
רב ולא שבו למעזריטש עד לאחר חדשים ארוכים ,ומשחזרו
שאלם המגיד מה זאת שהתמהמהתם כל כך ,השיבו ואמרו, פירש רש"י',שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך
שבבואם לכפר הנידח ראו שאנשיו רחוקים מאד מן התורה לעולם'.
ואין להם שום השגה ביראת ה' וקיום המצוות ,וחשבו שאין לכאורה למה רש"י מסביר את "בבואך" ו"בצאתך" על
להם מה לעשות כאן וכי אין אפילו אוזן אחת שתשמע את יציאתו ובואו לעולם ולא כפשוטו?
דבריהם ,וכמעט ושבו על עקבותיהם ,אלא שנמלכו בדעתם אלא משום שהיה צריך לכתוב קודם "ברוך אתה בצאתך'
הרי האנשים התמימים הללו לא ראו מימיהם דמות של ואח"כ "ברוך אתה בבואך" -שכך הדרך ,קודם יוצאים
יהודי בן תורה עובד ה' ,ובהיות וכן טוב יעשו להשתקע יש מר
מהבית ואח"כ נכנסים ,כמו שכתוב )תהלים קכא ,ח( "ה' ׁ
במקום לתקופת מה ,אולי במשך הזמן כשיראו בני הכפר ועד עוֹ לם" ,לכן פירש את זה על כניסתו מעתה
צאתּ ובוֹ אּ
איך נראה יהודי אמיתי ,יעלה בידם להשפיע קצת יראת ויציאתו מהעולם שקודם נכנס ואח"כ יוצא.
שמים בלבם וילמדו מהם את דרך התורה וקיום המצוות.
ב"כתב סופר" שואל :הרי הגמ' )עירובין יג ,ב( אמרה 'נמנו
והוסיפו לאמר ,שדרשו יסוד זה מלשון הכתוב "וראו כל
וגמרו נח לו לאדם שלא נברא יותר שנברא' ,א"כ למה כתוב
עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" -אם יראו
"ברוך אתה בבואך" -הרי היה עדיף לו שלא להבראות?
אנשים עמי הארץ איך מתנהגים כראוי אזי "ויראו ממך",
ילמדו גם הם 'ממך' יראת שמים מהי וילמדו מזה לקיים אלא מתי מתקיים "ברוך אתה בבואך" -שנחשב לו ביאתו
תורה ומצוות וכך הצליחו ועלתה בידם להשפיע על בני לעוה"ז לברכה? כש"ברוך אתה בצאתך" -שעשה את כל
הכפר. מה שצריך לעשות בתורה ובמצוות ,והוא ברוך ביציאתו מן
העולם בלי חטא ,אז "ברוך אתה בבואך" ]וכמו שכתבו שם
ובסיפור דברים זה רמז הרבי מפשעווארסק לאותו גאון,
התוס' )ד"ה נח ,לו( דהכא איירי בסתם בני אדם ,אבל צדיק
שלא יתמה מדוע אינו 'מדבר' לפני הקהל ,מפני שלפעמים
)דרש יהודה( אשריו ואשרי דורו[.
הדיבורים מיותרים לגמרי ,כי בעצם ראיית פני הצדיק
לומדים הם יראת שמים שלימה ושואבים מלא חפניים
ןוילג | ו"פשת -אבת יכ "הרות ירבד"בד"" []13
איתא בגמ' )מגילה כד ,ב(' :א"ר יוסי כל ימי הייתי מצטער על חיזוק והתעוררות בכל עת .וזוהי הדרך המובחרת ללמד את
פסוק זה ,וכי מה איכפת ליה לעיור בין אפילה לאורה ,עד העם דעת ויראת ה' ,על ידי שיהיה להם המשפיע דוגמא
שפעם אחת הלכתי באישון לילה ואפלה וראיתי סומא מהלך אישית בכל פרט ופרט מהנהגתו .והאמת היא שזהו תוכחת
ואבוקה בידו ,אמרתי לו בני ,אבוקה זו למה לך ,אמר לי ,כל מוסר לכל אחד ואחד באשר הוא -וגם מי שאינו רואה את
זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן עצמו משפיע על זולתו ,דהאמת היא שכל יחיד ויחיד יש לו
הפחתים ומן הקוצים ומן הברקנים' ,ע"כ. השפעה על הסובבים אותו בין לטוב בין למוטב ,וע"כ
מי שלא זכה בעצמו לאור התורה ,הרי הוא סומא שלא ראה מחויב כל אחד ואחד לכלכל את מעשיו ולבחון אותם ,האם
מאורות מימיו ,אך כאשר אוחז אבוקה בידו ,והיינו שהוא אין מאן דהו הרואה אותו שיכול ללמוד ממנו איזה לימוד
מתמכין דאורייתא ומחזיק ידי לומדי תורה ,אז הפקח - בלתי ישר.
הת"ח -מצילו מן הפורעניות! וכמו דאיתא בגמרא )יומא פו ,א( היכי דמי חילול השם ואמר
חכמה עם ועפי"ז יש לפרש הכתוב בקהלת )ז ,יא( "טוֹ בה רב כגון אנא אי שקילנא בישרא מטבחא ולא יהיבנא דמי
המש" )קהלת ז ,יא(" ,טובה חכמה עם לראי ׁ
ויתר
נחלה
לאלתר ,ופירש רש"י :וכשאני מאחר לפרוע הוא אומר שאני
נחלה" הם לומדי התורה" ,חכמה" היינו חריפות ו"נחלה" גזלן ולמד ממני להיות מזלזל בגזל .והיינו ,שהיה רב נזהר
היא הבקיאות )כמ"ש רש"י בבכורות נב ,ב(" .ויותר" ,פירוש ,אך יש בכל פרט ופרט ממעשיו שלא ילמדו אנשים ממנו לנהוג
גם יתרון לרואי השמש -המחזיקים אה התורה בכספם, שלא כשורה ,גם כשעצם המעשה שהוא עשה היה בתכלית
וכדאיתא בנדרים )ל ,ב( הנודר מרואי החמה אסור אף בסומין היושר .וכמו כן מסופר על החפץ חיים וצ"ל שפעם אחת
שלא נתכוון זה אלא למי שהחמה רואה אותן ,והם אלו שהם התאחר לתפלה ,וכשנכנס עמד על מקומו והתפלל את סדר
עצמם סומין בתורה ,אך השמש ]היינו הת"ח[ רואה אותן, התפלה מהחל ועד כלה ולא דילג על פסוקי דזמרא כדי
)ארזי הלבנון( ומצילן מכל פגע רע. להספיק להתפלל תפלת י"ח עם הציבור ,וכששאלוהו על כך
השיב ,שחושש שמא אם ידלג על פסוקי דזמרה ילמדו
אנשים ממנו לזלזל באמירת פסוקי דזמרה.
מה
ה" )דברי כח ,מג(. תרד
"ואה
ובודאי מידה טובה מרובה ,שכל יחיד ויחיד המתחזק
לדעת ולהבין מעלת האדם יציר כפיו של הקב"ה ,אפשר בהנהגה טובה הוא משפיע בכך על הסובבים אותו שלומדים
ללמוד מזה ,שצרור אבן אם נופל מלמעלה למטה ,אפשר ממנו להתחזק גם כן באותה הנהגה טובה .וכן דרשו
למדוד מדת הגובה לפי המשך שהיית הנפילה ,אם נמשכת רת לה'סת
"הנּּ
המפרשים בדרך רמז את הפסוק )להלן כט ,כח(
ב' או ג' רגעים .ועכשיו כמה גבוה האדם במעלה ,שנפילתו לבנינ ּו עד עוֹ לם" ,שרומז אל המצוות,והנּ גת לנ ּו ּו
אהינ ּו
הרוחנית נמשכת לפעמים עשרות בשנים... שאכן אמת שאותן המצוות שהאדם עושה בסתר ובהצנע
)רבי ירוחם ממיר ,הנאום והמאמר( לכת "לה' אלוקינו" הם יותר חשובים ונעשים יותר לשם
שמים ,אבל "הנגלות לנו ולבנינו" האדם צריך לגלות את
מעשיו הטובים בשביל שילמדו ממנו בניו ודורותיו אחריו
בזרע עד
על) "דברי כח ,מו(. למפת
"והי ב לאת
)משחת שמן( ללכת בדרך ה' לעשות צדקה ומשפט.
הקשה מהרי"ל דיסקין איך יאמר הכתוב על הקללות "והיו
בך ובזרעך עד עולם" ,וכי אבדה תקוותנו ותקוות זרענו
לשוב בתשובה שלימה לפני ה' ולמנוע את הקללות מלבוא. לרא וא
לזנב" )דברי כח ,יג(. "נתנ ה'
ותירץ שאין הפסוק הזה מוסב על כל הקללות הכתובות, צריך ביאור כפילות הלשון ,דהרי פשוט אם יהיה 'לראש' לא
אלא קאי על הפסוק שלעיל מיניה )כח ,טו( האומר " ּו בא ּו
עלי יהיה 'לזנב.,
לש
מר אהי ׁ
מעת ּבקוֹ ל ה'
ש ּ
האלה וגו' ּכי א ׁ
הק ללוֹ ת ּ
ּכל ּ והרמב"ן פירש ,שברכת הכתוב לומר "ונתנך ה' לראש" -
אשר צּו "ועל כך ממשיך ואומר "והיו בך וחק תיו ׁ
מצוֹ תיו ּ
לכל העמים" ,ולא לזנב" -לאחד מכל הגוים ,כי יתכן שיהיה
לאות ולמופת ובזרעך עד עולם" ,והמכוון הוא לאמר ,דבר לראש על עמים רבים וזנב לעם אחד נכבד ממנו.
זה יהיה לך לאות ולמופת חותך וברור עד עולם ,אם יבואו ועוד פירשו בספרים ,דהנה אמרו ז"ל בפרקי אבות )פ"ד מט"ו(
עליך הקללות האלה ,תדע שהסיבה היא "כי לא שמעת 'הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים' ,וכנגד זה אומר
בקול ה' אלוקיך" ולא חינכת את זרעך לשמור מצוות ה' הכתוב "ונתנך ה' לראש" להיות ראש לראש היינו האריות,
וחוקי התורה אשר ציוה. "ולא לזנב" שלא תהיה ראש לזנב היינו השועלים.
וכעין זה פירש ב"העמק דבר" ,שהמצוות והחוקים יהיו )משחת שמן(
"לאות ולמופת" -שכשתתחיל להתחזק בם יקל מעליך
הגלות ולהיפך ברפיון דברי תורה תמצאוך הצרות ,ולא
לאותו הדור שגלו לבד ,אלא "ובזרעך" אפילו הבנים שכבר )דברי הער
אפלה" ימ
אר
הרי
ממ
"והיית
לא ידעו הלימוד ,ואפילו אם ירצו לשוב לתורה לא יהיו כח ,כט(.
יכולים כל כך לעמוד על הדרך הישר ,מכל מקום יהיה זה דרש האדמו"ר רבי משה מבאיאן ,בעל שו"ת "פני משה"
הענין לאות ולמופת שהכל יהיה תלוי בשקידת התורה ונשיא ישיבת חכמי לובלין בנאומו בהכנסיה גדולה של
שהוא שמירת המצוות והחוקים. 'אגודת ישראל' במרינבאד ,חודש אלול תרצ"ז:
ןוילג | ו"פשת -אבת יכ "הרות ירבד"בד"" []14
קול גניחה] .וכשבנו היה בוכה על יסורי אביו[ כעס עליו א"ז וכעין זה פירש ב"חתם סופר" ,שכוונת הפסוק לבשר לבני
ז"ל ואמר ,מה אתה בוכה על גודל המתנה שזיכה אותי ישראל בשורת חיזוק ונחמה ,שלעולם ועד לא יבואו
השי"ת ,ואם היה בי כח הייתי מפזז ומרקד בכל כלי שיר על הקללות באופן של דרך הטבע ומכה מהלכת ,כי הקב"ה
רוב הטובה שהטיב עמדי ביסורים ,ואתה קץ ורע לך על גודל משגיח על עמו בכל עת להצילם מכיליון חרוץ ח"ו ,אלא
מתנתי ,ולא זז משמחתו בגודל התלהבותו על צאת נפשו בכל הדורות עד עולם כשיבואו הצרות בזמני הגלות יהיה
)בית אבות( הקדושה! בהם "אות ומופת" להכיר שמשום החטאים הם באים.
ויסוד דבריהם מושתת על דברי הרמב"ן סוף פרשת בא )שמות
יג ,טז( וז"ל' :שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין
מחה
בטב אהי
עבד את ה' אר א
"חת
בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של
לבב" )דברי כח ,מז(. עולם ,בין ברבים בין ביחיד ,אלא אם יעשה המצות יצליחנו
מרגלא בפומיה של הגאון רבי חיים גריינמן ,בעל 'חידושים שכרו ,ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו ,הכל בגזרת עליון
וביאורים' :הנה איתא במשנה )סנהדרין פרק ו' משנה ה'( בזמן וכו' ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא
שאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני ביעודי התורה בענין הברכות והקללות וכו' ,שיתפרסם
מזרועי ,ומי רוצה ח"ו לצער את השכינה?! לכן צריך הדבר לכל האומות שהוא מאת ה' בעונשם' ,ע"כ.
להתחזק להיות בשמחה... ולדרך זו מובן מה שכתבו הרבה בספרים הקדושים שבלשון
פסוקי התוכחה רמוזים ברכות נפלאות ונשגבות ,להראות
בזה שאין הקללות אמורות בדרך הטבע ,אלא הן עומדות
מחה
בטב אהי
עבד את ה' אר א
"חת
תלויות אם ישמרו בני ישראל את התורה יתהפכו להם
לבב" )דברי כח ,מז(. לברכות גדולות ,ורק אם ח"ו לא ישמרו את התורה ,יבואו
עליהם ככתבם.
עיין בדבריו הנפלאים של הטור סוף הלכות יו"ט' :מדת
החסידים אשר השם לנגדם תמיד ,ובכל דרכיהם ידעוהו, וכן מצינו שפירש הגאון החיד"א בספרו "נחל קדומים"
בעת שמחתם אז יותר ויותר מברכין ומשבחין להקב"ה אשר לרמז הברכה המוסתרת בפסוקי התוכחה ,וכך פירש את
ויאמר האדם בלבו בעת שמחתו והנאתו ,ואם כך מחם ,
ש
ׂ הפסוק "שורך טבוח לעיניך" וגו' ,שאם תקראנו למפרע
שמחת העולם הזה אשר היא הבל כי יש אחריה תוגה וצער, תמצא בזה ברכה נפלאה כך :מושיע לך ,ואין לאויביך
ואם כן מה תהא שמחת העולם הבא התמידית שאין אחריה נתונות ,צאנך לך ישוב ,ולא מלפניך גזול חמורך ,ממנו
ּ י ּטה ליבו לעבדו לעשות רצונו
תוגה ,ויתפלל להקב"ה תאכל ולא לעיניך טבוח שורך .והוא דאם ישמרו התורה
ש ּמ חנ ּו בשמחת עולם ּ
ויזכנ ּו בשמחת עולם, וש ּ י ׂ
בלב שלםׁ , יתהפך להם לברכה.
ויזכנו לחיי העוה"ב לאור באור פני מלך חיים'. וכתב בספרו "חומת אנך" בפרשתנו ,אמרו רז"ל דהתוכחות
הללו נתקיימו בחרבן בית שני ואפשר לרמוז דהתוכחות
ופלא בעיני שלא מביאים כולם את הקטע הזה ]שהרי
בשו"ע ובמ"ב לא מובא אלא הקטע האחרון[ ,וצריך לדעת האלו הם צ"ח ,וארז"ל דבית שני חרב בעון שנאת חנם,
אותה ,ואני יוצא מהכלים מזה. וצ"ח הוא כמספר חנ"ם ולכן נתקיימו צ"ח תוכחות כמנין
)האדמו"ר בעל ה'פני מנחם' מגור ,כתבי חסידים(
"חנּ ם
חנם .ולפי זה פירשתי בעניותי הפסוק )ישעיה נב ,ג(
בכסף ּתגּ אל ּו" ,כלומר אף שנקיים הרבה מצות
רתם וא
נמכ ּ
ּ
אין מועיל לגאולה כל זמן שלא נתקן שנאת חנם שבעבורה
מחה
בטב אהי
עבד את ה' אר א
"חת
גלינו ,וזהו שאמר "חנם נמכרתם" בעון שנאת חנם "ולא
בכסף" היינו המצוות לא בקיום מצות "תגאלו" כל זמן שיש
לבב" )דברי כח ,מז(.
שנאת חנם ,ולכן העיקר תלוי לעקור שנאת חנם מן הגזע ומן
האדם היה ראוי להיות שכור כשכרותו של לוט ,בזכרו השרשים ואז תבוא הגאולה במהרה בימינו אמן.
גדולתו של המקום ב"ה מגודל בריותיו ויצירותיו בשמים
ועוד עיין "חתם סופר" פרשת ניצבים )ד"ה אתם ניצבים ,הרביעי(:
ובארץ ובים ,ובמצב שכרותו היה ראוי לילך במחולות
ונ"ל מה שכתוב בתוכחה "והיו בך לאות ולמופת ובזרעך
בשמחתו הגדולה ,בגדולת יוצרנו ובוראנו יתברך .והאמצעי
עד עולם" ,אמת כך היה התנאי שהם יקבלו עליהם התורה
להפיג ממנו השכרות הזאת הוא ,בזכרנו את עצמנו וענין
ואפילו אם יהיה ח"ו מצב זה עד עולם דאין שמירת התורה
נפשותינו ורוב חטאינו ופשעינו ,והסכנה המרחפת
תלוי רק אם לבסוף יכוף את יצרו לחזות בנועם ה' דבכל
)רבי משה רוזנשטיין המשגיח דישיבת לומז'ה( כנגדינו...
)משחת שמן( אופן עבדים אנחנו.
מחה
בטב אהי
עבד את ה' אר א
"חת
מחה
בטב אהי
עבד את ה' אר א
"חת
לבב" )דברי כח ,מז(.
לבב" )דברי כח ,מז(.
'אהוביי בניי ,מה מאוד תרחיקו עצמכם מהשמחה והשחוק, שמחה ביסורין
כי היאך ישמח האדם אשר בכל יום השכם וחטוא ,ואם היה א"ז הגאון אברהם ז"ל בעמח"ס "מעלות התורה" ,כאשר
אדם חייב ראשו למלך בשר ודם היאך היה שמח בפורים חלה בחולי כמה שבועות אשר מת בה ,לא נשמע ממנו שום
ןוילג | ו"פשת -אבת יכ "הרות ירבד"בד"" []15
למדריגה חדשה בהבנת הלב כדי שיוכלו להידבק בהקב"ה ובחג ,ק"ו שחייב ראשו למלך מלכי המלכים הקב"ה .ולא
באמת. תשמעו לאותן האומרים כי מהראוי להיות כל ימיו בשמחה,
ונראה לבאר על דרך מה שאמרו חז"ל )סוף אבות(' ,כל מה כי זהו הכל מעצת היצר הרע ,ושחוק וקלות ראש מרגילין
שברא הקב"ה בעולמו לכבודו בראו" ,וכן מה שאמרו האדם לערוה ,ובכל עצב יהיה מותר .רק בעת עשיית איזה
"בראשית -בשביל התורה שנקראה ראשית' .דהיינו שכל מצוה או לימוד תורה יהיה בכוונה ובשמחת הלב ,אמנם לא
פרט ופרט שבבריאה נברא רק כדי להרבות כבוד שמים בשחוק כי השחוק היא מדה רעה מאד'.
בעולם ,שמתגלה ע"י לימוד וקיום התורה .ואם כן גם איברי )רבי יעקב מליסא צוואת בעל הנתיבות אות ח'(.
האדם כל אחד לפי ענינו ,לא ניתנו לו בשביל מילי דעלמא,
אלא רק כדי שיוכל להשתמש בהם ללימוד התורה ועבודת
י
קר" אמר מי
בערב
ערב
י
אמר מי
"קר
ה' ,ועל ידי זה יתרבה כבוד שמים בעולם.
)דברי כח ,סז(.
וכיון שתכלית איברי האדם היא לתורה ועבודת ה' ,נמצא
'האדם מטבעו קץ תמיד בכל עניניו ,כי הוא מתהפך ,ובעת
שהלב שהקב"ה נתן לאדם הוא הלב המסור אך ורק להבין
הקור אומר מי יתן חום ,ובקיץ אומר מי יתן הקור ,ואם אין
דברי תורה ולהרבות כבוד שמים ,וכן העינים והאזנים שנתן
לו בנים אומר מי יתן לי בנים ,ואם רבו בניו -קץ בהם מפני
הם המסורים רק לראות ולשמוע דברי תורה .ומי שמשתמש
צער גידולם ,ואם הוא רעב יתאוה לאכול ,ואם יתמלא בטנו
בהם עבור דברים אחרים ,אפילו שאינם דברי עבירה ,ואפילו
ממאכל יתאוה להוריקו .וכן אם הוא עני מתאוה העושר,
אם הוא משתמש בהם לדברי חכמה ולומד בהם עניני מדע
ואם רב הונו -רב יגונו כי לא ינום ולא ישן ,והשפל אומר
או שאר חכמות ,מ"מ לא לשם כך ניתנו לו ,ואין ראוי לומר
מי יתנני שר וגדול בבית המלך ,והשרים והסגנים אומר
עליו שה' נתן לו איבריו ,כיון שאין הוא משתמש בהם עבור
מרוב טרחם ,מי יתנני בעל מלאכה ,והנפח אומר מי יתנני
התכלית המכוון.
צורף ,והצורף אומר מי יתנני נפח ,וכן כל בעלי המלאכה
אבל מי שמשתמש בכח הראייה כדי לקרוא את התורה,
קצים במלאכתם ומתקנאים במלאכת חבריהם ,וכן האדם
ובכח השמיעה כדי לשמוע דברי תורה ,ובכח המחשבה כדי
כשמרבה לישב אומר מי יתנני עומד ,וכשמרבה לעמוד
להבין את דברי התורה ,הרי הוא משתמש באיברים אלו כדי
אומר מי יתנני יושב .לכן נראה לי ,שכל עניני העולם הזה
להביאם לתכלית בריאתם ,ומקיים בהם רצון ה' במה שנתן
וטובותיו נקראים עול ,כי אפילו רוב הטובה הוא על האדם
לו אותם.
לטורח ולעול) .פי' רבינו יצחק ב"ר שלמה מטולידו על מסכת אבות ]פרושיו הובאו
ולפי זה מובנת אריכות לשון הפסוק ,שבודאי גם לפני יום
באברבנאל ובהחסיד יעבץ[(
זה היו לבני ישראל את הכוחות לדעת ולראות ולשמוע ,אך
עדיין לא היה ידוע אם הם הגיעו למדריגה שהם משתמשים
בהם רק לתורה .וממילא עדיין לא היה ראוי לומר שה' נתן י
ערב" )דברי כח ,סז(. אמר מי
"קר
להם איברים אלו ,והרי הוא כמקח טעות ,שעל מנת כן לא 'אמר החכם :כבוא השמש אני שמח בחשך לפי שאני
נתן ה' לאדם את איבריו. מתבודד עם יוצרי מבלי מונע ,ובאור הבוקר אני דואג לפי
ימי) "דברים ואר
"כי ה ּוא ח ּיי אבל ביום שהגיעו למדריגת ּ שבאים לי בני אדם ומונעים אותי מלימודי ,כי אין עת מעין
ל ,כ( ,והבינו שתכלית החיים היא התורה והעבודה ,אם כן גם העולם הבא כי אם הלילה למתיקות הלמוד בו ,ודומה לנפש
הכירו שכל אבר ואבר לפי ענינו המיוחד נברא רק בשביל בהפרדה מהגוף!' )פי' רבינו יצחק ב"ר שלמה מטולידו על מסכת אבות ]פרושיו
התורה ,וכדי להרבות כבוד שמים בעולם .לכן ביום שהגיעו הובאו באברבנאל ובהחסיד יעבץ[(
להכרה זו אמר משה שביום זה ה' נתן להם את הלב את
העינים ואת האזנים ,כיון שבו ביום הגיעו למדריגה
שאיבריהם אלו הם אותם שהוא יתברך התכוון לתת להם. א
ראית אלה ואמר
יראל
מה אל ל "וקרא
ואף על פי שבני ישראל למדו תורה גם בכל הארבעים שנה הדת
אר הת לעיניכ וגו' ,
עה ה' אר
את ל
שהיו במדבר ,ואם כן בודאי השתמשו כאיברים אלו בשביל ועיני
לראת לדעת
לכ לב נת ה' עיני וגו' ,וא רא
תכלית בריאתם ,מ"מ עדיין לא נאמר שה' נתן להם לב הה" )דברי כט ,אג(. למע עד ה
ואזני
ועינים ואזנים .והטעם ,כי אפילו מי שלומד תורה ,כל זמן "ולא נתן ה' לכם לב לדעת" .להכיר את חסדי הקב"ה
שלא הגיע להכרה שאי אפשר לו לפרוש מן התורה ,עדיין ולהידבק בו" .עד היום הזה" .שמעתי אותו היום שנתן משה
אין הוא מכיר כשלימות שכל תכלית איבריו היא רק בשביל הנים ּב ני
הכ
נה אל ּ
"ו ּ י ּת ּ
ספר התורה לבני לוי ,כמו שכתוב
התורה .ורק כשהוא מגיע להכרה זו ,ראוי לומר עליו שה' לוי" )דברים לא ,ט( ,באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה
נתן לו את איבריו. רבינו ,אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו,
ולפי דברינו נראה לומר פירוש חדש במה שאמר דוד המלך ומה אתה משליט את בני שבטך עליה ויאמרו לנו יום מחר,
יהםעש
יהי ּו ׂ
ידבר ּו וגו' ּכמוֹ הם
להם וא ּ
"פה
)תהלים קטו ,ה-ח(ּ , לא לכם ניתנה ,לנו ניתנה .ושמח משה על הדבר ,ועל זאת
טח ּב הם" .והפירוש הפשוט הוא שדוד מקלל בזה אשר ּב
ּכל ׁ לעם" וגו' )דברים כז ,ט( ,היום הזה נהיית
"ה ּיוֹ ם ה ּ זה
אמר להם
את העובדים עבודה זרה שיהיו כמו העבודה זרה עצמה, הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום" )רש"י(.
שלא יוכלו עוד לדבר ולראות וכו' .אבל נראה לפרש עוד. מבואר בדברי רש"י שביום זה שגילו בני ישראל את
כי בהרבה מקומות דבר ההווה תמיד נאמר בלשון עתיד )עיין חביבותם לתורה ,והבינו שהתורה היא חייו של אדם ,זכו
ןוילג | ו"פשת -אבת יכ "הרות ירבד"בד"" []16
שאפשר לחיות גם בלעדיו ,ואם היתה ניטלת מהם לא היו רש"י ויצא כט ,ב ד"ה וגללו( .ואם כך גם כאן יש לומר שתיבת
מצטערים כל כך .וכל זמן שתשוקת כלל ישראל לתורה אינה 'יהיו' היא לשון הווה .דהיינו כשם שהע"ז שלהם ,אף שיש
שלימה ,עדיין אין הם נקראים 'עם ה'' .כי ענין העם בכלל לה דמות הפה והעינים וכל שאר האיברים .מ"מ כיון שאין
הוא קבוצה של אנשים המתאחדים למען תכלית אחת ,עד בה כח להשתמש בהם ,ממילא מובן שאינם איברים ממש
כדי מסירות נפש עליה ,וממילא עם ה' הוא העם המתאחד רק דמות .כן הוא אצל עושיהם ,הגם שנראה כאילו יש להם
למען תורת ה'. איברים אלו ,מכיון שאין הם משתמשים באיברים בשביל
אבל אחרי שהם באו וטענו על משה רבינו שמא ח"ו ישארו תכלית יצירתם ,הרי זה כאילו איך להם אלא את דמותם.
בלי תורה ,וראה משה שהם מצטערים בהבינם שהיא ניטלת וראוי להתעורר על ענין זה בשעה שמברכים בברכות השחר,
מהם ,אז ידע בבירור שבני ישראל הבינו היטב את הנאמר ברכת אשר נתך לשכוי בינה וברכת פוקח עורים .ואף
ואר
ימי) "נצבים ל ,כ( ,שבלי התורה אינם "כי ה ּוא ח ּיי
ּ שבודאי יש לכוון על עצם קבלת האיברים המופלאים -הלב
יכולים לחיות .ועל זה אמר להם "היום הזה נהיית לעם" ,כי והעינים ,אבל לדברינו יש לכוון בעיקר על קיום תכליתם,
בזה נתגלה שהם דבקים בה' ובתורתו ,ונתאחדו כולם יחד ולהודות לה' שנתנם לנו בשביל התורה וריבוי כבוד שמים.
להיות עם ה' .ועל זה שמח משה שמחה גדולה מאוד. ויש לאדם להתעורר על כוונה זו מתחילת נוסח הברכה,
והנה אף שדברים אלו נאמרו לגבי כלל ישראל באופן כללי, 'ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם' ,שהוא מזכיר את הקב"ה
בודאי שעצם הענין שייך גם לקבלת התורה של כל אחד בכמה אופנים ,ובזה יזכור שעיניו וליבו ניתנו לו כדי שיוכל
ואחד .שכשם שהכלל נחשבים עם ה' רק כשיש להם תשוקה להשתמש בהם למען ה' .ומי שמכוון כך בשעת הברכה,
גדולה לתורה ,כך הוא לענין כל יחיד ,וכדי שאיש ישראל בודאי יתעורר להשתמש בהם כדי להביאם לתכליתם ולא
יהיה נחשב חלק מעם ה' ,צריך להיות לו חשק גדול לתורה, לדברים בטלים.
ולהכיר שבלי תורה למה לו חיים. ולמדנו מכאן שהקב"ה נתן לאדם את הלב ואת כל האיברים,
להיות מסורים לדברי תורה וריבוי כבוד שמים בלבד .ואף
ועוד נראה שענין זה נאמר גם בנוגע לחלקי התורה ,דהיינו
שבודאי מדריגה זו גבוהה היא ,כי אפילו דור המדבר שהיו
שצריכה להיות לאדם תשוקה לכל דיבור ודיבור של תורה,
דור דעה לא זכו לה עד לאחר ארבעים שנה במדבר ,על כל
עד שיצטער אם יהיה חסר לו אפילו דבר אחד של תורה.
פנים מוטל על כל אחד להתבונן בה היטב ,ולשעבד מוחו
ולדוגמא ,מי שביום אחד אירע לו איזה אונס ,ולא הגיע
וכוחו להשתמש באיבריו עבור התכלית המכוון .והמכיר
לשיעור בישיבה או לאיזה סדר לימוד שקבע לעצמו .אם
בזה ונזהר לעבוד בכל כוחו להביא את איבריו לתכליתם,
הוא חושב בליבו שלא אירע כלום ,ואינו מצטער על חסרונו
עליו ראוי לומר שה' נתן לו את הלב העינים והאזנים.
בתורה ,הרי מגלה בזה שהוא אינו מחשיב את התורה כראוי,
)עץ החיים(
ואינו דבוק בהקב"ה כ"כ .אבל המצטער ואומר בליבו חבל
על השיעור שלא שמעתי היום ,או על התורה שלא למדתי
בסדר זה ,הרי זה סימן שכל דיבור ודיבור של התורה חשוב
ואזני
למע לראת ועיני
לדעת
לכ לב
נת ה'
"וא
אצלו ,והוא חפץ בתורה ודבק בהקב"ה באמת.
הה" )דברי כט ,ג(.עד ה
וענין זה נוגע גם לעניני עבודה ותפילה ,וכגון מי שמאיזו התשוקה לדברי תורה
סיבה שהיא לא התפלל במנין ,או הגיע מאוחר לתפילה ,או "עד היום הזה" ,שמעתי אותו היום שנתן משה ספר התורה
היה לו צורך להתפלל במהירות .אם התפילה חשובה בעיניו הנים ּב ני הכ
נה אל ּ
לוי" )דברים לא, "ו ּ י ּת ּ
לבני לוי ,כמו שכתוב
כראוי ,והוא מכיר שע"י התפילה הוא מתקרב אל ה' ט( ,באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה רבינו ,אף אנו
ומתדבק בו ,אזי אפילו חסרון של תפילה אחת ,או אפילו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו ,ומה אתה משליט
חסרון של חלק מתפילה אחת ,הרי הוא אבידה גדולה בעיניו את בני שבטך עליה ויאמרו לנו יום מחר ,לא לכם ניתנה,
והוא מצטער עליה. לנו ניתנה .ושמח משה על הדבר ,ועל זאת אמר להם "היום
וכן הוא לענין כל הזדמנות של עלייה בתורה ובעבודה. הזה נהיית לעם" וגו' ,היום הזה הבנתי שאתם דבקים
לדוגמא ,כשאדם גדול מגיע לאיזה מקום ויש הזדמנות וחפצים במקום" )רש"י(.
להיות במחיצתו ,לשמוע את דברי חכמתו וללמוד מהנהגתו, צריך ביאור מה נתחדש למשה רבינו בטענה זו עד שהיא
ומאיזה טעם שיהיה אדם אחד לא היה יכול להיות שם .אם גרמה לו שמחה גדולה ובעבורה אמר "היום הזה נהיית
הוא דבוק בה' באמת ,בודאי יצטער על אבידת העלייה לעם" ,הרי בני ישראל כבר אמרו נעשה ונשמע במעמד הר
בתורה ובעבודה שהיה יכול להשיג בהזדמנות זו. סיני ,והראו את גודל תשוקתם לתורה ,ואם כן לכאורה לא
והרגשת צער זו היא כלי מדה ,שעל ידו יכול אדם למדוד הוסיפו עכשיו אלא מחאה ,שלא תילקח מהם התורה
את עצמו באיזו מדריגה הוא עומד ברוחניות .כי כפי רוב שקיבלו כבר ,ואין זה אלא המשך קבלתם שהיתה לפני
הצער והכאב שיש לו על איזה חסרון בלימוד התורה או ארבעים שנה ,ומדוע שמח בזה משה יותר.
בעלייה רוחנית ,כך הוא מראה כמה התורה והדביקות בה' ונראה לבאר דאף שבני ישראל קיבלו את התורה בהר סיני,
חשובין הן בעיניו ,וכמה הוא דבק וחפץ בהקב"ה. והסכימו ללומדה ולקיים מצוותיה ,אבל עדיין לא היה הדבר
ומי שמצטער על חסרון של איזו עלייה בתורה ועבודה .הרי ברור שנפשם חשקה בתורה ,עד שהיא להם עיקר החיים.
זה סימן שהוא עולה במדריגתו .כי הנה ילד שיש לו איזו ויתכן שהתורה היתה בעיניהם איזה ענין טוב שקיבלו,
ןוילג | ו"פשת -אבת יכ "הרות ירבד"בד"" []17
היו עושים מעשיהם רק בדבר מלך שלטון לאחר שנצטוו סיבה שלא לבוא לחדר ,הרי הוא בשמחה .וכן חז"ל תפסו
מפי הגבורה אבל לא היתה העבודה מרצונם העצמי ,אמנם את התינוק כמשל על ענין זה ,וכמו שאמרו 'כתינוק הבורח
באותו היום הודיעו שהם מעצמם חפצים לירא את ה' מבית הספר' .והטעם הוא מפני שלתינוק אין השגה
ולקיים מצוותיו ,וכמו שהביא רש"י על פסוק זה וז"ל :אותו בחשיבות התורה ,וממילא אין הוא מכיר כלל בחסרון שיש
היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי כמו שכתוב )להלן לא, לו כשאינו לומד .וכאשר מתעלה האדם מעט במדריגתו,
לוי" באו כל ישראל לפני משה הנים ּב ני
הכ
נה אל ּ
"ו ּ י ּת ּ
ט( אמנם כבר לא ישמח על היעדרו ,אבל עדיין אינו מצטער על
ואמרו לו ,משה רבינו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את זה ,מפני שעדיין לא הגיע למדריגה שהתורה חשובה בעיניו
התורה ונתנה לנו ,ומה אתה משליט את בני שבטך עליה כראוי ,ועדיין אין הוא דבוק בהקב"ה לגמרי .אבל אדם
ויאמרו לנו יום מחר לא לכם נתנה .לנו נתנה .ושמח משה המצטער על חסרון שיעור אחד או איזו עלייה ברוחניות .יש
לעם" וגו'נהיית
"ה ּיוֹ ם ה ּ זה
על הדבר ,ועל זאת אמר להם בזה סימן שהוא עולה במדריגה ,והוא דבוק בהקב"ה ,ויש
)לעיל כז ,ט( ,היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום, לו תשוקה גדולה לתורה ,ומפני כך הוא מכיר ומרגיש שכל
ע"כ .והיינו שבדבר זה הוכיחו את טוהר לבבם ,כי הראו חסרון עלייה רוחנית הרי הוא אבידה גדולה וחסרון שלא
מעצמם את עוצם חשקם ורצונם לקבל את התורה .ובכך יוכל להימנות .והקונה מעלה זו הרי זה סימן שהוא דבק
ניכרה ונודעה השגתם והבנתם בערכה הרם .ועל דבר זה היה )עץ החיים( וחפץ בהקב"ה ,וזוכה בזה להיות חלק מעם ה'.
משבחם ש"היום הזה" נשתנו למעליותא.
ואיתא במדרש ריש פרשתינו )דב"ר ז ,ב( זהו שאמר הכתוב 'שמעתי שאותו היום שנתן מסה ספר התורה לבני לוי וגו'
מר מז ּו זת
לש
לתתי יוֹ ם יוֹ ם ׁ
קד על דּ
לש
מע לי ׁ
אדם ׁש
"אשרי
ׁ באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו :משה רבינו ,אף אנו
תחי" )משלי ח ,לד( ,מהו "לשקוד על דלתותי" ,אמר הקב"ה, ּ פ עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו ומה אתה משליט
אם הלכת להתפלל בתוך בית הכנסת אל תעמוד על הפתח את בני שבטך עליה ,ויאמרו לנו למחר לא לכם נתנה לנו
החיצון להתפלל שם ,אלא הוי מתכוין להכנס דלת לפנים נתנה' )רש"י(.
מדלת' ,לשקוד על דלתי' אין כתיב אלא "על דלתותי" שתי ותמוה ,הקשה רבי יעקב גזונדהייט אב"ד ווארשא ,מה מקום
דלתות ,ולמה כן ,שהקב"ה מונה פסיעתך ונותן לך שכר יש לחששם ,הלא בכל המצות מפורש "דבר אל בני
ע"כ. ישראל" ,והרבה מצות שייכים רק לישראל.
ולפרש דברי חכמים וחידותם נשא המגיד מדובנא זצ"ל את אלא ,שחששו שהוא משליט אותם על התורה ורק הם
משלו ויאמר ,משל למה הדבר דומה לשני בני אדם יחדשו בה דברים ,ואין לישראל רק לקיים המצות ולשמור
העומדים מאחורי דלתו של העשיר ,האחד הוא אורח הבא ולעשות כמו אשר יצוו אותם הכהנים והלוים.
מן הדרך ומצפה שתיפתח הדלת ויכניסוהו פנימה להשביע ועל זה צעקו לאמר ,שגם אנו קבלנו התורה והמצוה ,ועל כן
רעבון נפשו בסעודה דשנה ,והשני הוא שומר הבית העומד הרשות נתונה לכל ישראל להגות בה ,ולחדש בה דברים על
על משמרתו למנוע כניסת אנשים שאינם רצויים ,והנה הגם ידי היגיעה והעמלות.
שלפום ריהטא נראה כאילו שניהם עושים פעולה אחת ,אבל )בהקדמה לספר תפארת יעקב על מסכת גיטין ארזי הלבנון(
האמת היא שאין שום שייכות ביניהם ,כי בעוד האורח עומד
ומצפה להיכנס אל תוך הבית ,הרי השומר עומד ומצפה
לסיום משמרתו שיוכל לצאת ולהסתלק משם. ואזני
למע לראת ועיני
לדעת
לכ לב
נת ה'
"וא
וזהו כוונת המדרש ,כי לאחר גם שאתה עומד ושוקד על הה" )דברי כט ,ג(.עד ה
הדלת עדיין אין בזה הוכחה מהי מטרתך ולאן פניך מועדות, כאן מזכיר משה רבנו ע"ה לבני ישראל מה שזכו לראות
לזה תפס הכתוב לשון רבים לומר 'הוי מתכוין להכנס דלת בעיניהם ,את כל אשר עשה ה' בארץ מצרים לפרעה ולכל
לפנים מדלת' דהיינו שתהא עמידתך מתוך ציפיה להיכנס עבדיו ,המסות הגדולות והאותות והמופתים ,ומוכיחם
אל בית ה' ולעשות רצונו בלבב שלם ,ולא חס ושלום כעומד לראוֹ ת
ואזנים ועינים
לדעת
לכם לב
נתן ה'
"וא
לאמר
ומצפה לגמור את המוטל עליו ולפנות לעסקיו כתינוק מע עד ה ּיוֹ ם ה ּ זה" .ובפשטות כוונת המאמר הוא ,שעד לש
ׁ
)משחת שמן( הבורח מבית הספר. היום הזה לא השיגו את מידת היראה הרצויה והנדרשת
מהם .אבל דבר זה קשה להולמו ,כי הלא מאז היותם בארץ
מצרים ועד היום הזה כבר הראו כמה וכמה פעמים את מידת
ואזני
למע לראת ועיני
לדעת
לכ לב
נת ה'
"וא מסירות נפשם לעשות רצונו בלבב שלם ,כמו בתחילה
הה" )דברי כט ,ג(.עד ה במצרים כאשר נצטוו להכין את הטלאים לקרבן הפסח
אמרו ז"ל בגמרא )עבודה זרה ה ,א( שהוכיח משה רבנו את בני ולקשרם בכרעי המיטה ,והיו המצריים חורקים שיניהם
"מי ּ
יתן ישראל ואמר להם ,בשעה שאמר הקב"ה לישראל ומבקשים להרגם ,ולא הססו בני ישראל אלא מיהרו ועשו
אתי" )לעיל ה ,כו( היה להם לומר ליראה
להם
לבבם זה
והיה
כאשר נצטוו ,וכך גם בעמדם על ים סוף קפצו אל תוך הים
תן אתה וכו' ,ואף משה רבינו לא רמזה להן לישראל אלא במסירות נפש ,ואם כן לאיזה הוספה מיוחדת במעשיהם
דבראתכם ּב ּמ ּ
"ואוֹ ל
לאחר ארבעים שנה שנאמר )עמוס ב ,י( נתכוון משה באמרו "עד היום הזה".
ש נה" וכתיב "ולא נתן ה' לכם לב" וגו' ,אמר רבה ארב עים ׁ
ּ ומבאר בספר "תורת אבות" ,כי הן אמת ומעודם היו בני
שמע מיניה לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין. ישראל מוכנים ומזומנים למסור נפשם על קדושת ה' אבל
ןוילג | ו"פשת -אבת יכ "הרות ירבד"בד"" []18
זמן סימן הוא שגם עכשיו אינו נקי ממידה זו ואם כן אינו ופירש רש"י :שלא רמזה משה לתוכחה זו אלא לאחר מ'
ראוי למלוכה. שנה ,במשנה תורה בערבות מואב אמר להם "ולא נתן לכם
לב לדעת" שתהיו יודעים לשאול מה היה מבקש מכם,
ובזה מובן דברי רש"י בפסוק כאן :שמעתי שאותו היום
אלמא אף משה רבינו לא נזכר לתת על לבו דבר זה עד מ'
שנתן משה ספר התורה לבני לוי ,כמו שכתוב )להלן לא ,ט(
שנה.
לוי" באו כל ישראל לפני משה הנים ּב ני
הכ
נה אל ּ
"ו ּ י ּת ּ
ואמרו לו משה רבינו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה והקשו התוספות )בע"א ד"ה עד ארבעין שנין( וא"ת אמאי כעס
ונתנה לנו ,ומה אתה משליט את בני שבטך עליה ,ויאמרו משה על ישראל הלא גם הוא לא נזכר ,ויש לומר ,שלפי
לנו יום מחר לא לכם נתנה לנו נתנה .ושמח משה על הדבר, שהוא לא היה צריך לתפלה זו ,לא נתן לב עד מ' שנה דקם
נהיית
לעם" וגו' )לעיל כז ,ט(, "ה ּיוֹ ם ה ּ זה
ועל זאת אמר להם אדעתיה דרביה ,אבל ישראל שהיו צריכין לתפלה זו ,היה
היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום ,ע"כ. להם להתבונן מאותה שעה שהרי כבר חטאו בעגל
ולדרכנו יתבאר שמה ששמח משה על הדבר הוא שחשבו ובמרגלים .דהיינו שהיו צריכים להתפלל על יראת שמים
על העתיד שלא תשתכח תורה מהם ,וראה משה שהבינו את שהרי כבר נכשלו בחטא.
מוסר תוכחתו ,כי מה שעד היום לא התבוננו על העתיד ולא וצריך להבין מה שכתבו שהיו בני ישראל צריכים לתפלה זו
השכילו להתפלל על יראת שמים לפני שנסתלקה מהם ,שבו מפני שכבר חטאו בעגל ובמרגלים ,דהרי הפסוק הזה "מי
עכשיו בתשובה והתבוננו לראות את הנולד ולדאוג על יתן והיה לבבם" וגו' ,נאמר מפי הגבורה בשעת מתן תורה
עתידם שלא תשתכח התורה מהם .והיוצא מזה תוכחת מוסר ואז עדיין לא נכשלו בחטא .ושמעתי מהגאון רבי שלום
לכל איש ישראל ,שאם מונע האדם את עצמו מן התפלה על שבדרון זצ"ל שדרש בשם רבו הגאון רבי לייב חסמן זצ"ל,
העתיד -שיתן לו השי"ת סייעתא מן שמיא להתנהג בקדושה שאם לאחר מעמד קבלת התורה נכשלו בני ישראל בחטא
ובטהרה ותהא יראת שמים פרוסה עליו ,אזי ישנה עליו העגל וחטא המרגלים ,היה בזה ראיה וסימן שכבר בשעה
תביעה גדולה שאין לו "לב לדעת ועינים לראות ואזנים שעמדו על הר סיני לא היתה יראתם את ה' שלימה בתכלית,
לשמוע". ולכן שפיר נתבע מהם שהיו צריכים להתפלל על יראת
וביותר חזקה התביעה הזו עתה -בימי הרחמים והסליחות שמים עוד בעמדם לפני הר סיני .אבל משה רבנו שלא חטא
שהם זמני תשובה ורצון ,אשר בהיות העיתים הללו מיוחדים לאחר זמן ,הרי לא היה צריך לתפלה זו כלל ושפיר לא היה
לעורר רחמי שמים ומתקבלות התפלות ביותר ,על כן שומה צריך לה עד עכשיו לסוף ארבעים שנה.
על כל אחד ואחד להעתיר בתפלה ובתחנונים מיוחדים וכעין זה ביאר הגאון רבי אליהו לאפיאן זצ"ל מה שמצינו
שיזכה לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי התורה בנביא )שמואל א' טז( שכששלח הקב"ה את שמואל הנביא
ומצוותיה ואל ישלוט בו יצר הרע להחטיאו חלילה .ואם למשוח את אחד מבני ישי למלך ורצה למשוח את אליאב
ימנע עצמו מן התפלה בזמנים אלו ,תהא מכוונת כנגדו "אל ּת ּבט אל
מראה ּו אבל הקב"ה מנעו מלמשחו ואמר לו
תביעה רבה אם ח"ו יכשל במשך השנה הבאה ,כי יאמרו לו מאסתיה ּו" ופירש רש"י לפי שכעסן הוא בה קוֹ מתוֹ ּכי ּ
ואל גּ ּ
למה לא התפללת כדת היום והיו התפילות מתקבלות במרום דוד" )שמואל א' יז ,כח( ,וגם אליאב ּב
"ו ּ י חר אף
כמה שנאמר
)משחת שמן( ומונעות ממך הנפילות. בזה תימה הרי עתה עדיין לא כעס .וביאר דאם כעס לאחר
נלקט מתוך ספר "מצוקי ארץ" להגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א
זאת מתשובותיו בהלכה ,ושם רואים את כוחו העצום בבקיאות בהיקף כשבאים לתמצת את מסכת חייו של מרן הגאון רבנו יוסף חיים זצוק״ל
ובעומק וכן הראה שם את כוחו בהכרעת הדין. תקצר היריעה ,הרב היה גדול מאד בכל מקצועות התורה וכן כתב
ועם הגדולה הזאת לא חסך עצמו מלכתוב גם הלכות בשביל ׳בעלי ספרים בכל מקצועות התורה ,לא הניח פינה וחכמה שלא כתב עליה
בתים׳ להמון העם למען ידעו הדרך ילכו בה ,וישיגו ידיעת ההלכה בגדלות מיוחדת של אדם הגדול בענקים ,על התלמוד ,על האגדות,
בדרך קלה ונוחה ,והם כתובים בספרו ׳בן איש חי׳ המפורסם בין בפסיקת ההלכה ,בקבלה ,בפירוש המקראות בתורה ובנביאים,
ספריו .שם כתב פסקי הלכה קצרים וחילק אותם על פרשיות השבוע ופירושי האגדות ,בדרשות ובמשלים .ובכל הנושאים רואים את ספריו
במשך שנתיים ,שנה ראשונה ושנה שניה ,והולך וחורז את ההלכות כאבני יסוד חשובים שמהם התפתחה שיטתו ודרכו גם בדורות שבאו
כדי שהעם יהיה בקי ויהיו שגורים על פיו וידעו איך לעבוד את ה׳ אחריו .׳הרי״ח׳ ע״ה היה ענק בקבלה .תפילותיו כוונותיו ותיקוניו
ולשמור מצוותיו כהלכתן. שהכין הם מאירים עינים לכל הבאים בשערי החכמה הזו.
נקודה נוספת ומיוחדת שיש להדגיש באישיותו ,שגם מהתפילה באגדה נדמה שבדורות האחרונים לא קם פירוש כפירושיו על אגדות
מהשירה ומהפיוט לא חסך ידו .כתב שירים נפלאים מאד ,וכן הש״ס ואין חכם שלא משתמש בהם .בהלכה כתב חיבורים מקובלים
ערך תיקונים רבים למצבים ולחטאים שונים ,ותחינות ותפילות, מאד כלים מכלים שונים .בספרו שו״ת ׳רב פעלים׳ ד״ח ,רואים את
ובכך המשיך דרכו של מרן החיד״א ע״ה .מי שלומד את התפילות גודלו וגאונותו הן בבקיאות והן בחריפות ובכח ההכרעה בתורתם של
והתיקונים שהוא תיקן ,ניסח וערך ,רואה שהוא דאג אפילו לבעלי חכמי הספרדים והאשכנזים כאחד .למרות שהיה הרב יושב בבגדאד
עבירות החמורות ביותר ולא דחה אותם בשתי ידים ח״ו ,על אף שהיה מצודתו היתה פרוסה על כל המדינות ועל כל העדות ,ובקיא היה
מגדולי המחמירים בפסיקת ההלכה ,וגדול החסידים בחייו הפרטיים, בספריהם בצורה נפלאה ביותר .ואע״פ שלא שימש בפועל בתפקיד
והנהגתו היתה בקדושה יתירה .היתה ידו פתוחה לקבל שבים ,ותיקן רבני או בדיינות .כאשר היו נתקלים בשאלות חמורות בעניני עגונה
להם תיקונים שלא ידח נדח מישראל. וחשש ממזרות ובכפיה בגט ובסוגיות מעין אלו ,תמיד פנו אליו ורואים
ןוילג | ו"פשת -אבת יכ "הרות ירבד"בד"" []19
רבנו יוסף חיים ע״ה הגדיל לעשות בחיבורו ׳בן איש חי' ששילב כמו כן כתב ספר משלים כדי למשוך את ליבם של הקהל ,וידוע שהיה
דרשות לפרשת השבוע ביחד עם ההלכות לכל שבת ושבת ,כדי עומד ודורש ואלפים היו שומעים בהערצה רבה ,וקולו היה מגיע
שישננו אותם ויהיו שנונים בפיהם ,כמו שאמרו בגמ׳ בקידושין אמור למרחקים ,קול ה׳ בהדר כדי להביא את דבר ה׳ ,ודבריו היו מתוקים
לחכמה אחותי היא ,שהחכמה תהיה שגורה בפיך ,כמו שאתה יודע ונחמדים מזהב ומפז.
בלי פקפוק שאחותך אסורה לך ,כך צריך להיות בקי בחכמה ,לדעת הרב ׳בן איש חי׳ ע״ה ,דאג אפילו לדברים רחוקים .אציין דבר שלא
לענות ולהשיב דבר דבור על אופניו ,ועד היום אלפים ורבבות לומדים יאומן כי יסופר .לפעמים ,קורה שאדם ל״ע מאבד את הכרתו ונשאר
מידי שבוע ושבוע בספר ׳בן איש חי׳ ועי״ז התפשטה ידיעת ההלכה במצב זה זמן רב רח״ל ,קוראים לזה היום ׳קומה׳ ,ויכול להשאר כך
בין המון העם. שנים רבות .כל זמן שגזע המוח חי הוא יכול להמשיך לנשום בלי
רבנו ע״ה היה בבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה .הראש להכיר בלי לדעת ,וכולם יודעים שיש עובדות כאלה אפילו שנים
בשמים אבל כולו בארץ ,מביט ומסתכל למה זקוק הדור ,איך לקרב, רבות .לפעמים יש צער גדול לאותו חולה מהדבר הזה ,והצער הוא
להרבות טהרה וקדושה ועבודת ה׳ .הרב ע״ה הגדיל לעשות כאשר הן לעצמו והן לבני משפחתו ,ואין תועלת ואין תקוה ,אבל כמובן חס
בחידושיו שכתב על פרשיות השבוע ביחד עם ההלכות ,וכוונתו היתה ושלום אסור לשום רופא ולשום חכם לנגוע בו לרעה ,חלילה וחס,
לגרום להמון העם שידעו את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר מפני שכל זמן שיש בו נשמת חיים ,דהיינו כל זמן שהוא נושם יש
יעשון ,שילב בזה גם דברים על דרך הסוד על אף שאינם שוים לכל לאפשר לו לחיות ,וחלילה מי שנוגע בו לרעה נקרא רוצח חס ושלום,
נפש ,בכדי שגם בזה יהיה להם חלק כמו שכתוב בזוה״ק ,בגין יפקון זה ברור .ולפעמים קורים מקרים שיש נשים צעירות שהבעל נפגע
ישראל מגלותא ,בכח לימוד הזוהר והקבלה נצא מהגלות ...עיקר בתאונה או באיזה פגיעה אחרת ,ויושב שנים בבית חולים והאשה
העיקרים שנזכור ולא נשכח שהרב יוסף חיים כל מה שעשה היה לשם נשארת עגונה והמצב הזה הוא לא קל ,ולפעמים מביא חס ושלום לידי
יחוד קודשא בריך הוא ,כדי לקרב את עמו ישראל לה' ולתורה ,וככל נסיונות ולידי דברים קשים ה' יצילנו .הרב בן איש חי ע״ה עשה תיקון
שאנחנו מתקרבים יותר אנחנו מקרבים את הגאולה והישועה .ויה״ר מיוחד ,שיאמרו על יד אותו אדם ,ויתפללו ויאמרו ,אם גלוי לפני ה׳
שזכותו הגדולה וזכות תורתו של מרן רבנו יוסף חיים ע״ה ,תעמוד שבין כך הוא לא חוזר ,ורק מצטער ,שיקל עליו את צערו .וכבר אמרו
לנו ולכל הדור הזה שהקב״ה יראה בענינו ,ויחיש ישועתינו בישועה, רבותינו" ,וירא ה׳ כל אשר עשה והנה טוב מאד" ,אמרו "טוב" זה חיים,
ברחמים בשובה ונחת תיושעון ,בב"א ואמן. "טוב מאד" זה מלאך המות ,כי יש גם מיתה שהיא לטובה ,והוא עשה
(מתוך מכתב שכתב הגרש"מ עמאר שליט"א -התשס"ט) תיקון אפילו לדבר כזה רחוק.
של המילה ׳את׳ ,הרי משפחתה של רבקה דיברו איתה ,היו צריכים לכל נפש
לומר ׳אחותנו היי לאלפי רבבה׳ ,לכאורה ה׳את׳ מיותר? אלא מסביר הגאון הקדוש רבי חיים פלאג׳י כתב ביחס למרן החיד״א ,שאינו
רבנו הבן איש חי שיש חמשה מדרגות במספרים :יחידות ,עשרות, מקנא בספרים הגדולים שלו כמו ’ברכי יוסף' ,׳מחזיק ברכה' ,ועוד,
מאות ,אלפים ורבבות .וכנגדן יש את בחינת העולמות :היחידות אלא קנאתו 'קנאת סופרים' היא בספרים הקטנים ,ספרים שהם כמו
בבחינת עולם העשיה ,העשרות בבחינת עולם היצירה ,המאות חוברות ,חיבורים שעשה אותם באופן השווה לכל נפש וכל העם
בבחינת עולם הבריאה ,האלפים בבחינת עולם האצילות ,ובחינת הוגה בהם.
הרבבות כנגד עולם האין סוף .ומבאר רבנו הבן איש חי שלגוים יש רבנו יוסף חיים ע״ה כתב את השו״ת ’רב פעלים' ,חיבור עצום ורב,
יניקה מעולמות הבריאה ,היצירה והעשיה ,אך מהאצילות ומעלה תשובות עמוקות וגדולות בכל חלקי התורה .הרב ע״ה לא ישב בבית
אין להם יניקה כלל" ,לא יגורך רע״ ,הרע לא יכול להתקרב לשם .על דין ,אך כל בתי הדין בבגדד היו פונים אליו בכל השאלות החמורות,
כן ,אמרו לרבקה ׳אחותנו את׳ ,דוקא ׳את׳ שהולכת להיות קשורה בין אם זה עניני עגונות ובין אם מדובר בחששות של ממזרות " -לכו
בזרעו של אברהם אבינו ,׳את׳ שהולכת להינשא ליצחק וממך יצא אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו".
יעקב שממנו יצאו שנים עשר שבטי יה ,׳היי לאלפי רבבה׳ .הם כדרכו שהיה חסיד קדוש ,קידש את עצמו בכמה ענינים וכתב גם
הוציאו את עצמם ,דוקא את תגיעי לאלפים וגם לרבבות ,׳היי לאלפי ספר הקדמה ללימוד הקבלה ׳דעת ותבונה’ .המקובל האלקי רבי
רבבה׳ ,תגיעי לינוק מהאצילות ומהאין סוף .הם יכולים להגיע לכל מרדכי שרעבי ע״ה אמר ,שכל מי שרוצה ללמוד קבלה צריך ללמוד
היותר רק עד המאות ,עד הבריאה ,לא למעלה מזה .לכן אמר דוד את הספר 'דעת ותבונה' לפחות עשר פעמים ,רק אחר כך אפשר
המלך "צאננו מאליפות מרובבות" ,׳צאננו׳ שהם בניו של הקב״ה ,יש להתחיל להיכנס בחכמת הנסתר.
להם יניקה מהאלפים ומהרבבות .ויש עוד עומק גדול בדברים הללו. אלו מהספרים הגדולים של רבנו יוסף חיים ,אך מה שעשה בחיבורו
זה מה שהרב שפירא לימד אותי כשהייתי נער ,זו היתה הפעם ׳בן איש חי׳ זה פלא גדול ,אותו כולם לומדים .רבנו יוסף חיים
הראשונה ששמעתי מה זה אצילות ,בריאה ,יצירה ועשיה .לאחר בגדלותו העצומה חיבר את תורת הנסתר יחד עם תורת הנגלה
איזה זמן כשהרב שפירא נפטר ,אמר גדול המקובלים שבדור הרב בצורה השווה לכל נפש ,רואים זאת בספר ׳בן איש חי׳ שחורז דברי
שריה דבליצקי זצוק״ל שהרב שפירא היה איש קדוש הבקיא ברזי קבלה יחד עם דברי התורה שאמר על הפרשה.
תורה ,והיות והסתיר עצמו היו שחששו להספיד אותו. בן איש חי
זה הדבר הגדול והמיוחד שבספר ׳בן איש חי׳ .רבנו יוסף חיים עשה מספר הגרש"מ עמאר שליט"א :כשבאתי לארץ ,ובגיל ארבע עשרה
ספר להמון העם ,אך הכניס בו יסודות של קבלה באופן השווה לכל למדתי בישיבת ׳תפארת ציון׳ מיסודו של החזון איש ע״ה .מול
נפש ,כך שגם נער או איש פשוט יוכלו להבין ,אחד חכם ואחד תם. הישיבה היה גר הרב שפירא ,אף אחד לא היה קורא לו רב ,הוא היה
רבנו יוסף חיים הלך בעקבות מרן החיד״א שהבליע בכל דבריו את פועל בנין וזקנו כמעט מגולח .איני יודע איך זה היה ,אבל כל הזמן
דברי הקבלה ,לכל הרמ׳ז הרומ׳ז על האר׳ש .רבנו יוסף חיים הלך הוא למד תורה .הרב שפירא ראה שאני עולה חדש בארץ והציע לי
בדרך זו כדי שלא תהיה התורה ׳יבשה׳ ,אלא קדושה חופפת על ללמוד איתו .ודאי שהסכמתי ,והוא לימד אותי מהספר ׳בן איש חי׳.
כל הדברים ,כך שכל הלומד בהם מקבל יראת שמים .את הכל כתב אני זוכר איך שהוא לימד אותי את דברי ה׳בן איש חי׳ על הפסוק
בקדושה וטהרה ,אין לנו אפשרות לתאר את גדולת קדושתו . "אחותנו את היי לאלפי רבבה"? שואל רבנו יוסף חיים מה ענינה
ןוילג | ו"פשת -אבת יכ "הרות ירבד"בד"" []20
