ודעת לנפשך · V'daas Lenafshechu — כי תבוא (2026-08-24)

כי תבוא חכמה בלבך
ודעת לנפשך
(משלי ב ,י) ינעם
בירורי הלכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא בעזהשי"ת
פרשת כי תבא תשפ"ו גליון ע"ח
שמור את יום השבת לקדשו
לבני ישראל היה אור במושבותם * היתר פיקוח נפש * דין ריבוי בשיעורים
לפני עיוור לא תתן מכשול * הנאה ממעשה שבת * איסור 'שהיה לכתחילה' * איסור 'מוקצה' באוכל שלא נתבשל (סלמון)
בהפיקוח נפש ,ולכן אין כח בההיתר או בהפיקוח נפש ומביא הר"ן דברי הרשב"א הנ"ל ,ומאריך לחלוק לבני ישראל היה אור במושבותם א.
להתירו ,ולעת עתה אין לי תירוץ אחר עד יערה רוח עליו ,ומסיים דבריו בזה"ל ,לפיכך נראה לי ברור ,דודאי לקראת שבת קודש פרשת כי תצא שעבר עלינו
ממרום ,ע"כ. רבויי שיעורא בשבת מדאורייתא מיתסר ,ואפילו הכי לא לטובה ,אירע תקלה באספקת החשמל לכמה רחובות
אכן בתשובות שבט הלוי (ח"ח סי' ע"ז) הביא דברי דמי רבויי בשיעורא ביום טוב לרבויי שיעורא בשבת, בעיר התורה והחסידות מודיעין עילית ,הפסקת החשמל
התהלה לדוד ,וכתב עליו וז"ל ,איברא עצם הקושיא לא שהשבת דחויה היא אצל חולה ולא הותרה ,ולפיכך כל התחילה מכשעתיים לפני שבת קודש ,אספקת החשמל
ידענא ,דהתם הלא איירי דהתינוק צריך להעלות בהכרח שהעיקר מלאכת איסור ,אף תוספתו כמוהו ומיתסר חודשה בשעה ,19:40כאשר שקיעת החמה היתה כבר
ודאי ,אם כן לא מזיק אם נתרבה המלאכה גם כן על ידי מדאורייתא וכו' ,אבל בשבת שהעיקר אסור ,אף תוספתו בשעה [ .19:19עד כמה שידוע ,עובדי חברת החשמל
העלאת דגים וכיוצא בהם ,אבל הכא המדובר דמעיקרא כמוהו מדאורייתא ,ולא ניתן לידחות אצל חולה ,ולפי זה ישראלים הם ,וכדי להחזיר את אספקת החשמל הוצרכו
אפשר להסתפק בעוקץ שיש בו שנים ,ואין צריך כלל האי דעירובין (סח ,.לחמם מים לתינוק אגב אמו) דוקא על ידי נכרי לעשות מלאכות שאסורות בשבת מן התורה ,ועל פי
לעוקץ שיש בו שלש ,אם כן כל הכריתה באיסור ,הגם היא ,ע"כ. הנחה זו יכון דברינו] .מכורח המציאות נתעוררו כמה
שדיעבד לא נענש אם סוף סוף משתמש לשנים מהם ובמשנה ברורה (סי' שי"ח סקי"ג) ,על מה שכתב המחבר וכמה שאלות בהלכה סביב האיסור של מעשה שבת,
לחולה ,ודו"ק ,ע"כ. לאסור לבריא מה שבשלו בשבת לצורך חולה ,כתב וז"ל, הנאה ממנו והמסתעף ,כמו כן בענין שהיה והטמנה,
ולדברי השבט הלוי (וכך גם שמעתי ממו"ר הגרמ"ש קלין שליט"א)
שמא ירבה בשבילו ליתן בשר לתוך הקדירה ,וזהו אסור מוקצה ועוד .בגיליוננו ננסה בס"ד לגעת בשרשי הדברים
יש לנו יסוד גדול בדין זה דריבוי בשיעורים ,דבמקום דאורייתא כשמרבה בשבילו ,אפילו הוא מרבה בפעם וההכרעות למעשה ,כאשר מטבע הדברים יש את הדעות
שיכול לעשות המלאכה בלא להרבות בשיעורה ,יש איסור אחת קודם שיתן הקדרה על האש ,ויש אומרים דהוי המקילות יותר ,ויש את המחמירים ,וישמע חכם ויוסיף
דאורייתא בריבוי ,ולכך אם ירבה בבישול יהא אסור מן דרבנן ,כיון שהוא בפעם אחת ,ועיין בספרי אהבת חסד דעת לנפשו.
(ח"א פ"ז נתיב החסד סק"ב) ,שבררנו ראיה מהגמרא (פסחים כה):
התורה לדעת הר"ן וכנ"ל ,אבל אם אין ביכולתו לעשות היתר פיקוח נפש ב.
המלאכה בלא להרבות בשיעורה ,כגון במצודת דגים, דהעיקר כדעה הראשונה ,ע"כ.
הנה כשיש הפסקת חשמל בשכונה שלימה ,יש חשש
הדבר מותר לכתחילה או שאסור רק מדרבנן. והנה ,איתא בגמרא (יומא פד ,):תנו רבנן ,מפקחין סביר שבין מאות או אלפי התושבים ישנם כאלו שזרם
ולעניננו ,אמר לי מו"ר הגרמ"ש קליין שליט"א ,מוטל פיקוח נפש בשבת ,והזריז הרי זה משובח ,ואין צריך החשמל נצרך להם לצורך פיקוח נפש ,כגון מחוללי חמצן
על עובדי חברת החשמל לוודא לפני תיקון התקלה ,שלא ליטול רשות מבית דין ,הא כיצד ,ראה תינוק שנפל לים, ושאר מכשירים רפואיים ,ואף כאלו שמיזוג האוויר הוא
ייעשה על ידי מלאכתם ריבוי בשיעורים בהדלקת כלל פורש מצודה ומעלהו ,והזריז הרי זה משובח ואין צריך מבחינתם חשש פיקוח נפש ,ולכך ,מותר לתקן התקלה
ליטול רשות מבית דין ,ואף על גב דקא צייד כוורי (אפילו
מכשירי החשמל והתאורה שאינם לצורך פיקוח נפש, באספקת החשמל ,כדין צורכי פיקוח נפש הנעשים
ואף אי תימא שאין ביכולתם לוודא זאת ,מכל מקום כיון שהוא צד דגים יחד עם התינוק ,ואפילו הוא צריך לדגים .רש"י) ,ע"כ. בשבת.
ששבת דחויה היא אצל פיקוח נפש ,על כן מוטל על כל וכך נפסק בשולחן ערוך (סי' שכ"ח סי"ג) ,וביותר בירור [אכן ,איתא בגמרא (יומא פד ):וכך נפסק בשולחן ערוך
איש ישראל החוב למנוע מהם להרבות בשיעורים .ומכל במשנה ברורה (סקל"ח) לגבי עוד אופנים וז"ל ,כגון נפל (סי' שכ"ח סי"ב) שכשמחללין שבת על חולה שש בו סכנה,
שכן וקל וחומר שבעווה"ר כוונת עובדי חברת החשמל תינוק לבור ,עוקר חוליא ומעלהו .ננעל דלת בפני משתדלין שלא לעשות על ידי אינו יהודי ,אלא על ידי
אינה רק לצורכי פיקוח נפש ,אלא לכלל התושבים התינוק ,שובר הדלת ומוציאו ,אף על פי שהוא מפצל גדולי ישראל ,אמנם כתב הרמ"א (שם בשם האור זרוע) ,דאם
הנמצאים באיזור הפסקת החשמל ,ואם כן יוצא לן שיש אותם כמין עצים שראויים למלאכה וכו' ,ואפילו אם היה אפשר בלא איחור ,יש לעשות על ידי אינו יהודי ,וסיים
כאן איסור דאורייתא של ריבוי בשיעורים (חוץ מכך ,יש גם צד צריך להחוליא ולהנסרים והקסמין גם כן שרי ,כיון שאינו הרמ"א וכן נוהגין (ועיין משנה ברורה סקל"ז וסקס"ב) ,ואם כן ,אם
לאסור מדין 'גזירה שמא ירבה' ,אמנם עיין פסקי תשובות סי' שי"ח הערה .)140 מכוון לזה ,ע"כ[ .אכן עיין שער הציון (סקי"ז) ,שציין שדבר היו שואלים בדעת תורה ,היו צריכים לדאוג (מראש ,באופן
אמנם בשמירת שבת כהלכתה (פל"ב הערה קפ"ב) כתב בזה זה אינו מוסכם לכל הדעות ,ויש ראשונים שהתירו רק קבוע) לעובדים שאינם מבני ברית ,לכל תקלה שיקרה
וז"ל ,נראה לי לכאורה ,שכאשר יש הפסקה בזרם החשמל באופן שאינו מכוון כלל לחוליא והנסרים] ביום השבת ,אלא שטענתם בפיהם ,שחשמל זמין הוא
בשל איזה קלקול וכדו' בתחנת כוח ,וטכנאים יהודים ובמשנה ברורה (סי' שט"ז סקכ"ה) כתב וז"ל ,אסור לנעול ענין בטחוני ,ואין להפקיד דבר זה ביד נכרים ,וצ"ע].
מתקנים את הקלקול ,דמותר ליהנות מן המאור ,דכיון את ביתו כדי לשמור כלי ביתו ,אם יודע שיש צבי בתוכו, דין ריבוי בשיעורים ג.
שבזמן שמתקנים מתקנים גם עבור החולים שיש בהם אף על פי שאין מתכוון לצידת הצבי ,דהוי פסיק רישה
סכנה שבעיר ,ואי אפשר לתקן את המיתקן רק עבורם, איתא בגמרא (חולין טו ,):אמר רב דימי מנהרדעא,
ואסור מן התורה ,וכל שכן אם מתכוון בשביל שניהם,
וכיון שאין הטכנאי חייב לילך מבית לבית למנוע את הלכתא ,השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא
ע"כ .ובשער הציון (סקל"ב ול"ג) ביאר שמקורו מדברי הר"ן
ההדלקות שאין בהם צורך ,הרי זה חשיב כפורס מצודה (פירוש לאכול בלא בישול) ,מאי טעמא ,כיון דאי אפשר לכזית
(לח .ד"ה מתני') ,שלשיטתו אם מתכוון גם לצידת הצבי הוי
להעלות תינוק מן הנהר וצד דגים עמו ,דמבואר (סי' שכ"ח בשר בלא שחיטה ,כי קא שחיט אדעתא דחולה קא
איסור דאורייתא ,ואם מכוון רק לשמור ביתו איסורו
בשער הציון סקי"ז) שאם אינו עושה שום פעולה כדי לצוד את שחיט ,המבשל לחולה בשבת אסור לבריא ,גזירה שמא
מדרבנן ,ודלא כהרשב"א (שבת קו ):שסבר דאם מתכוון גם
הדגים רבו הסוברים שמותר לכוין לצוד אותם ,משום ירבה בשבילו ,ע"כ .וכתב הרשב"א בחידושיו (שם) וז"ל,
לצידת הצבי איסורו מדרבנן ,ובאינו מתכוון מותר
דחשיב ככוונה גרידא בלא שום מעשה. המבשל לחולה בשבת אסור לבריא גזירה שמא ירבה
לכתחילה ,עיי"ש (ועיין ביאור הלכה סי' שט"ז ס"ז ד"ה הצד מה שכתב
בשבילו ,פירש רבינו הרב ז"ל ,גזירה שמא אחר שיניח
וממשיך שם בשמירת שבת כהלכתה ,וכיון שכן גם בזה).
הקדירה על האש ירבה שם חתיכה בשבילו ,ומשום הכי
נראה ,דאף אם יש אחד שיכול למנוע צידת הדגים ,מכל והדבר צריך תלמוד ,מאי שנא לגבי בישול לחולה,
גזרינן שמא יעשה כך ,לפי שיבא לידי איסור סקילה בכך,
מקום מעיקר הדין אינו חייב לעשות כן ,כיון שאין הצד שפסק המשנה ברורה בהחלט לאיסור דאורייתא להרבות
אבל אין לפרש שמא ירבה חתיכות בקדירה קודם שיתן
עושה שום עבירה ,והכי נמי גם כאן ,אין בעל הבית חייב בשביל בריא ,ומאי שנא צידת תינוק עם דגים וכיוצא
אותה על האש ,דאפילו עביד הכי לית כאן איסורא
מעיקר הדין לעשות בביתו מעשה כדי למנוע את בזה ,שהתירו אף לכתחילה (וגם בנועל ביתו התיר הרשב"א) .אף
דאורייתא ,אלא דרבנן לבד ,ע"כ.
ההדלקה ,ובפרט דיתכן שכוונת המתקן היא רק לאפשר ששניהם הם מדין ריבוי בשיעורים ללא תוספת שום
להדליק לכל מי שרוצה בכך ,אבל עצם ההדלקה אפשר פעולה לצורך הבריא והדגים (עיין שער הציון סי' שכ"ח סוף סקי"ז). אבל הר"ן (ביצה ט :מדפי הרי"ף) כתב וז"ל ,איכא למידק,
דשפיר חשיב לגבי המתקן כפסיק רישא דלא איכפת ליה, מדאיבעיא לן פרק רבי ישמעאל במנחות (סד ,).חולה
וכתב בתהלה לדוד (סי' שכ"ח סקי"ח) וז"ל ,והנה בסקט"ו
ע"כ. שאמדוהו לשתי גרוגרות (שצריך לאכול שני גרוגרות) ,ואיכא
כתבתי דדעת הרשב"א ז"ל דכל שמתכוון למלאכת היתר
שתי גרוגרות בשתי עוקצין ,ושלש בעוקץ אחד ,הי
לפני עיוור לא תתן מכשול ד. אף שמכוון למלאכת איסור גם כן שרי ,והר"ן ז"ל חולק
מייתינן ,שתים מייתינן דחזיין ליה ,או דילמא שלש
ולדידן ,אי נימא כנתבאר לעיל ,שיש איסור ריבוי עליו ורק בפיקוח נפש שרי ,אף שמתכוון גם לדבר
מייתינן דקא ממעט בבצירה ,ואסיקנא דשלש מייתינן
בשיעורים על עובדי חברת החשמל ,ודאי שיש חובה על הרשות ,עיי"ש ,ושכלי קטן מהכיל דבר זה ,דאם כן למה
שתים לא מייתינן ,משום דמעוטי בבצירה עדיף ,ועד
כל יחיד למנוע ממנו מכשול ,מדין 'לפני עיוור לא תיתן ריבויי בשיעורא אסור ,ולמה לא יכרתו העוקץ שיש בו ג',
כאן לא איבעיא לן התם אלא כי האי גוונא ,דבשתים בשני
מכשול' .דהנה איתא בשולחן ערוך (סי' שמ"ז) לגבי הוצאה והא בפיקוח נפש אף הר"ן ז"ל מודה ,ולא אמצא שום
עוקצין איכא רבוי בצירה ,אבל משמע דפשיטא לן
מרשות לרשות בשבת בזה"ל ,ואם פשט ידו לפנים וחפץ חילוק רק לומר דהתם הוי דברים נפרדים ,וההיתר לדעת
דשנים בעוקץ אחד ושלשה בעוקץ אחר ,דשתים מייתינן
בידו והניחו לתוך יד חברו העומד בפנים ,שנמצא הרשב"א ז"ל או הפיקוח נפש לדעת הר"ן ז"ל הוא בפני
שלש לא מייתינן ,דלרבויי בשיעורא אסור.
שהעומד בחוץ לבדו עקר והניח ,הוא חייב וחברו פטור עצמו ,ולכן יש בו כח להתיר גם את הדבר הרשות ,אבל
אבל אסור ,ע"כ .וביאר במשנה ברורה (שם סק"ז) וז"ל ,פטור לריבויי בשיעורא הדבר הרשות מעורב בההיתר או
0
שבת ,נראה דאסור להחזיר ,דחום החשמל חשיב כאינה שקיעת החמה ,דאי לאו הכי לכמה פוסקים הוא ספיקא אבל אסור ,לא משום אסור שבת ,אלא שמכשיל את חברו,
גרופה ,ע"כ. דאורייתא ,אך בדיעבד אם עבר והדליק או שעשה שאר וגורם לו להוציא חפץ או להכניסו ,ויש בזה אסור תורה
ובקובץ מבית לוי (ח"ו עמוד ל"א) כתב על דברי החזון מלאכה אחר השקיעה ,בזמן דאיכא דעות בין הפוסקים, משום 'לפני עור' ,ואם הוא מונח באופן שאם אפילו לא
איש וז"ל ,ומשמע שם שאם הכירה גרופה וקטומה מותר יש להקל בדיעבד להנות ממנה ,ע"כ. היה בידו היה יכול ליטלו ,דלא קעבר א'לפני עור' ,מכל
(וכן הוא דין הפלטה חשמלית שבימינו לרוב פוסקים ,ואכמ"ל) ,וכן הוא אמנם ,כתב בספר קצות השולחן (סי' ע"ה בדי השולחן
מקום אסור דרבנן איכא ,דאפילו קטן אוכל נבלות בית דין
מדינא ,אמנם למעשה מורים להחמיר בזה לכתחילה, סק"א) וז"ל ,ולדידי צ"ע ,דאין הנדון דומה לראיה ,למי מצוין להפרישו ,כל שכן גדול שלא יסייע לו ,ולמומר
והרחיב שם בזה"ל ,ועיין בספר מתא דירושלים על שנוהג במוצאי שבת לעשות מלאכה אחר ג' רבעי מיל אחר לעבודת כוכבים אסור להושיט גם כן דבר אסור כמו
הירושלמי (פ"ק דשבת ה"ה) שכתב ,שמעתי מאמ"ו הגאון השקיעה ,כדעת הגאונים ,אף על פי דלשיטת ר"ת עדיין לשאר ישראל ,ע"כ .ובשער הציון (סק"ח) ציין שזהו לפי מה
חתם סופר ,שמופלגי תורה דק"ק פפד"מ שעמדו ללמוד הוי יום שבת ,משום דנקט לעיקר כדעת הגאונים ,איך דאיתא בברכות (יט ,):הרואה לחברו שהוא לבוש כלאים
תורה בליל שבת ,ורצו לשתות קאווע חם ,חדשו להם דבר יסמוך להקל בדיעבד בערב שבת בין השמשות כשיטת (לפי גירסת הרמב"ם ופסק השולחן ערוך יורה דעה סי' ש"ג) דצריך
חכמה ,והעריכו מערב שבת עצים דקים זה על זה, ר"ת ,דהוי תרתי דסתרי ,ע"כ. לפשוט אפילו בשוק ,ומשמע שם בגמרא דלאו תקנתא
והעמידו עליהם קדירה של קאווע קר ,ושמו תחת העצים דרבנן בעלמא הוא ,ואם כן הוא הדין בעניננו ,הלא מחוייב
והנה ,יש מקום להתיר בדיעבד ,ממה שכתב במשנה
הדקים האלו לונט ושמוה תחת העצים ,והדליקו אותו למחות בידו מן התורה כדי להפרישו מאיסור ,ע"כ.
ברורה (סי' שי"ח סק"ז) וז"ל ,הנה בגמרא פליגי בענין שוגג
בקצה האחרון שלה ,והלונט היתה מהבהבת עד ב' ומזיד רבי מאיר ורבי יהודה ,ודעת השולחן ערוך הוא ויש להוסיף בזה גם דין 'מחאה' (אם ישמעו לנו) ,על מה
שלישי הלילה ,ואז נגעה בחוט גפרית ונדלק והודלקו דעת רבי יהודה ,שכן הסכימו הרי"ף והרמב"ם והגאונים, שעושים עובדי חברת החשמל לצרכנו ,דהרי במעשה
העצים ונתחמם הקאווע ,ואף על גב דאם עושים כן והגר"א הסכים בביאורו לשיטת התוספות וסיעתם עכו"ם בשבת מבואר במשנה ברורה (סי' רע"ו סקי"א) ,דיש
בשבת חייב ,מכל מקום לא חשו ,משום דקיימא לן כבית דפסקו כרבי מאיר ,דבמזיד אסור בין לו בין לאחרים עד למחות ביד הגוי הבא להדליק נרות לצורך הישראל ,ולא
הלל ,עכ"ד וע"ש ,ע"כ. מוצאי שבת ,ובשוגג מותר גם לו מיד ,ובמקום הצורך יש גרע מזה בישראל הבא להדליק לצרכנו .אמנם במשנה
ובמנחת יצחק (ח"ד סי' כ"ו סק"כ) האריך בזה הרבה, לסמוך על זה בבישול בשוגג ,ע"כ .ואם נימא שדין ברורה (שם ובסקל"ז) מבואר ,שכשעושה הנכרי מלאכה בנרו
וסיכם דבריו בזה"ל ,תבנא לדינא ,דלהלכה למעשה אין החילוניים בימינו הם כדין תינוק שנשבה בין הגויים (כפי
של הנכרי ואינו בביתו של הישראל אין צריך למחות ,ויש
להתיר לעשות כן ,אפילו מערב שבת ,אפילו בגרוף שכתב החזון איש יו"ד סי' א' סק"ו ועוד) ,דינו כדין השוגג ,ויש מקום לדון האם בנידונינו שעשו מלאכה בתחום העיר לצורך
וקטום ,ואפילו ביבש ,ועוד שייך בזה משום זילותא להתיר מעשה שבת שלו כדין השוגג (וכשהמדובר במלאכות
בני העיר האם יקרא בביתו של הישראל ,וצ"ע.
דשבת ,וחשש מכשולים במקום שאינם בני תורה ,אמנם דרבנן יש יותר מקום להקל ,עיין ביאור הלכה ריש סי' שי"ח ד"ה המבשל), הנאה ממעשה שבת ה.
במקום צורך גדול באקראי ,או לצורך מצוה ובאקראי, אמנם מו"ר הגרמ"ש קליין שליט"א האריך בספרו שאילת
ומעתה יש לנו לדון ,לדעת הפוסקים המחייבים
אפשר לצדד להתיר בנתבשל לגמרי וגרוף וקטום ,ורק משה (שערי עדה בישראל סי' ד' וז') להוכיח שהחילוניים בזמנינו
לנתק בבית כל זרם חשמל ,במי שלא ניתק ,האם מותר לו
בשאלת והוראת חכם בעל הוראה מובהק ,לסדר באופן הינם מזידים ואינם שוגגים כתינוקות שנשבו ,ולפי זה אין
להנות בשבת מאותם 'מעשה שבת' ,ולהשתמש בתאורה,
שלא יהיה שום חשש ומכשול ,כנלענ"ד ,ע"כ. להתיר מעשה שבת שלהם אף בדיעבד.
מיזוג ,פלטה וכדו' .הנה בכמה מקומות בש"ס (חולין טו ,.בבא
ובשמירת שבת כהלכתה (פ"א סל"ב) היקל בזה אף אכן ,לפי דברי השמירת שבת כהלכתה שהבאנו קמא עא ,.כתובות לד ).נחלקו רבי מאיר רבי יהודה ורבי יוחנן
לכתחילה וז"ל ,קדירה ובה אוכל מבושל בערב שבת, לעיל ,ודאי אין כאן איסור מעשה שבת כלל ,ואין איסור הסנדלר בדין מעשה שבת ,בשולחן ערוך (סי' שי"ח ס"א)
מותר ליתן אותה על גבי כירה חשמלית בשעה שזו אינה הנאה בזה ,וכך כתב שם בזה"ל ,והן הכי נמי דלפי זה גם נפסק למעשה כדעת רבי יהודה בזה"ל ,המבשל בשבת (או
מופעלת ,אף כשהיא מחוברת לשעון שבת שיפעיל אותה אם נמצאת קדירה מלאה על הכיריים החשמליים שעשה אחת משאר מלאכות) ,במזיד ,אסור לו לעולם ולאחרים
בשבת ,והוא שהכירה תהיה מכוסה כראוי ,ולא יוריד את שבבית ,שמותר להשהותה על הכיריים ,ומותר ליהנות מן מותר למוצאי שבת מיד ,ובשוגג ,אסור בו ביום גם
הקדירה מעל גבי הכירה ויחזירה בשבת לפני חיבור זרם האוכל שהוחם אחר התיקון ,ואינו מחוייב להוריד לאחרים ,ולערב מותר גם לו מיד ,ע"כ.
החשמל ,ע"כ. קדירתו מן הכיריים עם חידוש הזרם ,וכיון דמצינו
ובפשטות יוצא לן ,דכיון דנעשה כאן מעשה שבת
בגיטין (ח :תוד"ה אע"ג) ,דמשום שמחת יום טוב התירו
אמנם ,לדידי צריך עיון בדבר ,דלכאורה אין הנידון מדין 'ריבוי בשיעורים' כנתבאר לעיל ,יש לאסור להנות
חכמים להרבות ,מסתבר דהן הכי נמי דבכדי שיהיה לו
דומה לראיה ,דמה שהתיר בשמירת שבת כהלכתה בפרק מכל מה שנפעל על ידי זרם החשמל ,ונכלל בזה תאורה,
מה לאכול אינו חייב לעשות מעשה ולשנות את מצב
ל"ב לגבי הפסקת חשמל ,זהו בפשטות רק אם היו כבר מיזוג ,פלטה ומיחם וכיוצא בזה .אמנם לגבי התאורה
הכפתור החשמלי שהוא מוקצה (וגם יש לחשוש דשמא יעשה
הקדירות על גבי הפלטה ,וכבר היו רותחות מחומה ,וכך והמיזוג ,כתב הרמ"א (סי' רע"ו ס"א) וז"ל ,מיהו אם עשה אינו
כיבוי גמור בשעה שמתעסק עם הכפתור) ,כיון דנתבאר שאין
אף שנפסק החשמל ,מכל מקום בעת החזרת החשמל לא יהודי בבית ישראל מדעתו ,אין הישראל צריך לצאת ,אף
הטכנאי עושה שום עבירה בהדלקה זו ,כל זה שמעתי
נקרא נתינה לכתחילה אלא המשך השהיה ,מכיון שלא על פי שנהנה מן הנר או מן המדורה ,ע"כ .אמנם הוסיף
מהגרש"ז זצ"ל ,ע"כ.
הניח בנתיים הקדירות על גבי קרקע .כמו כן ,בדברי המשנה ברורה (סקי"ג ומקורו במגן אברהם) וז"ל ,רק שאסור
החזון איש ,המנחת יצחק ושמירת שבת כהלכתה (בפרק א'),
איסור 'שהיה לכתחילה' ו. להשתמש לאורו דבר שלא היה יכול לעשות בלא נר ,או
המדובר שהעריך מערב שבת שעון שבת שיפעיל את ושומא עלינו עוד לברר ,לפי דברי המתירים להנות להתחמם כנגד המדורה ,ע"כ.
הפלטה ,שפיר יש מקום לומר שנקרא שהתחיל השהיה ממעשה תיקון אספקת החשמל ,האם יהא מותר להשהות ולגבי מאכלי השבת הנמצאים על גבי הפלטה ,אם לא
מערב שבת (וגם בזה פקפק מו"ר הגרמ"ש קליין שליט"א) ,אבל באופן הקדירות על הפלטה ,כדי שיתחממו מיד בהחזרת היו עדיין מבושלים כל צרכם ,ועל ידי תיקון אספקת
שהפלטה כלל לא פעלה מערב שבת ,ובא ישראל והפעילה החשמל ,וכמה מורי הוראות חשובים סמכו בזה להתיר, החשמל נתבשלו ,ודאי שייך כאן לאסור מדין מעשה
בשבת ,האיך יהא מותר להשהות עליה קדירות בשבת. על פי מה שכתב בשמירת שבת כהלכתה (שם) וז"ל ,אם שבת ,כמו כן לגבי המאכלים שהיו צוננים לגמרי באופן
אכן ,אאמו"ר הגרצ"ה ויזניצר שליט"א אמר לי בזה, נמצאת קדירה מלאה על הכיריים החשמליים שבבית, שלא היו ראויים לאכול כך ,גם כן נקרא שנהנה ממעשה
שיש להרתיח הקדירות קודם לכן (על גבי כירת גז וכיוצא בזה), שמותר להשהותה על הכיריים ,ומותר ליהנות מן האוכל שבת .אבל לגבי המאכלים שכבר היו מבושלים כל צרכם,
וכשהקדירות רותחות ומניחם על הפלטה על דעת שהוחם אחר התיקון ,ואינו מחוייב להוריד קדירתו מן וגם היו חמים במקצת ,ועל ידי שהיו על הפלטה שמרו
שישמרו שם חומם בעת החזרת החשמל ,שפיר יש לומר הכיריים עם חידוש הזרם ,ע"כ. אחר כך על חומם (וכן אם הוסיפו על חומם) ,יש לומר שלא הוי
שנקרא המשך שהיה מערב שבת (שהתחיל השהיה על גבי כירת ואף שהפלטה לא פעלה בכניסת השבת ,והקדירות כנהנה ממש ממעשה שבת ,כפי שכתב הרמ"א (סי' רנ"ג ס"ה)
הגז והמשיך על גבי הפלטה) .ומו"ר הגרמ"ש קליין שליט"א אסר היו לכאורה כמונחות על הקרקע ,ואסור לתיתם בשבת וז"ל ,אסור לומר לאינו יהודי להחם הקדירה אם נצטנן,
גם בזה בתוקף. לתוך הכירה ועל גבי הפלטה אף אם הם גרופות וקטומות, ואם עשה כן אסור לאכלו אפילו צונן ,אמנם אם לא נצטנן
איסור 'מוקצה' באוכל שלא נתבשל (סלמון) ז. כמבואר בשולחן ערוך (סי' רנ"ג ס"ב) ,שמותר רק אם היו כבר כל כך ,שעדיין ראויים לאכול ,אם חממו אותו האינם
על גבי הכירה מערב שבת ,והיה בדעתו להחזירה וכו' יהודים ,מותרים לאכול ,ע"כ (ואינו דומה להטמנה שאסרו גם בעומד
ואבוא העירה ,שלדעת המתירים להשהות על גבי
עיי"ש. בחמימותו ,עיין סי' רנ"ז ס"א ,ואכמ"ל).
הפלטה ,כגון באופן שהקדירה רותחת מכירת הגז ,גם אם
וציינו בזה גם לדברי החזון איש (סי' ל"ח סק"ב) שכתב ולדעת האוסרים ,היה מקום לדון בדין מעשה שבת,
היה לו מערב שבת מאכלים שלא היו מבושלים כלל,
וז"ל ,כשיש לו תנור הניסק על ידי חשמל ,והכין מערב שמכיון שהתיקון נסתיים עד עשרים דקות מהשקיעה,
שהם מוקצה בשבת ,מכל מקום מיד כשיתבשלו ויהיו
שבת שעון לפתוח החשמל בשעה ידועה ,אסור להעמיד אם כן הוי עדיין לפני זמן בין השמשות של רבינו תם ,והנה
ראויים לאכילה יהיו מותרים באכילה ובטלטול ,כיון
הקדירה על גבי תנור קודם שנפתח החשמל ,משום דין כתב המשנה ברורה (סי' רס"א סק"ו) וז"ל ,ואפילו בדיעבד אם
שעומדים על גבי הפלטה וכשיחזור אספקת החשמל
שהיה על גבי כירה ותנור בשבת ,שהרי אסרו גם חזרה הדליק או שעשה שאר איזה מלאכה בין השמשות אסור
יתבשלו ,יש להם דין 'גמרו בידי אדם' ,שנתבאר במשנה
באינה גרופה ,ובגרופה לא התירו אלא חזרה בשלא להנות ממנה ,כמו אם היה עושה אותה בשבת גופא,
ברורה (סי' ש"י סקי"ט) שמיד כשנעשים ראויים לאכילה,
הניחה על גבי קרקע ,אבל שהיה בתחילה אסור ,ואף אם דאסור אפילו אם עשה אותה בשוגג ,ועיין בביאור הלכה,
מותרים בטלטול ואינם מוקצה כלל ,עיי"ש.
העמיד חייב להסירה .והמשיך שם בזה"ל ,והלכך אף אם ע"כ .ובביאור הלכה (שם ד"ה ואין מדליקין) כתב וז"ל ,והנה עצם
ולסיומא מילתא ברצוני להוסיף ,שעדיין הדברים זמן בין השמשות ידוע שיש דעות בין הפוסקים ,ועיין
העמיד קדירה מערב שבת במקום שחום החשמל יבוא
צריכים תלמוד אצלי ,ובקשתי ממכם ,מיני ומנך תסתיים לקמן בסעיף ב' ובמה שכתבנו שם (סקכ"ג) בשם
בשבת אסור ,ואף אם נתבשל כמאכל בן דרוסאי מערב
שמעתתא ,אגיל ואשמח לקבל הערות והארות בכתב. האחרונים ,איך שיש לנהוג למעשה ליזהר להדליק קודם
היוצא למעשה מכל הנתבאר:
יש מקום לחשוש לאיסור תורה בתיקון אספקת החשמל ,אם יכול להחמיר שלא להשתמש ולהנות כלל ממעשה התיקון בשבת ,תבוא עליו ברכה. א.
אף אם לגבי התאורה והמיזוג קשה לו להחמיר ,טוב להחמיר לפחות לגבי הפלטה והמיחם ,שיש בהם חשש איסור תורה (תאורה ומיזוג יותר קיל). ב.
המיקל גם לגבי הפלטה והמיחם ,יש לו על מי לסמוך ,שאינו נקרא מעשה שבת ומותר לו להנות. ג.
מי שרוצה להשהות על גבי הפלטה ,ירתיח קודם הקדירות על גבי כירה וכך יעבירם על גבי הפלטה ,ועדיף באופן שמבושל כל צרכו וחם. ד.
אף מי שהשהה מאכלים שלא היו מבושלים ,כגון סלמון ,מותר לו לאכלם ולא נעשו מוקצה. ה.
יו"ל לזכות ולרפואת מרן רבינו ישראל בן לאה אסתר,
נערך ע"י :לוי יצחק בהגה"צ רצ"ה ויזניצר ,מודיעין עילית.
הרב שמואל שמעלקא בן פייגא לאה ,הרב חיים מאיר בן גיטל ,הבה"ח יוסף יששכר דב בן מרגלית,
להערות והארות L7133800@gmail.com 05271-33800 היניק פסח בן ביילא מלכה .רעכיל בת פייגא פעסיל ,שרה בת קריינדל דישנא ,לרפו"ש בתושח"י
