זהר הקדוש · Zohar Hakkadosh — כי תבוא (2026-08-24)

ִעם ֵּביאוּר
ַה ּ ֶכ ֶתר וְ ַה ּ ָכבוֹד
פרשת כי תבא · פנימיות הקללות שבמשנה תורה
שּׁמד .'ואףעלי עד ה התּוֹרה ה זּאת
יעלם ה' בּספר אשׁר לא כתוּב
בשעה שהיו רבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בנו טמונים במערה מפני אימת המלכות,
הכא אינוּן שלכאורה כלפי חוץ נראה שזו קללה קשה ביותר ,אבל באמת
התקשו התלמידים בפרשת התוכחה שבמשנה תורה ,מדוע לא נאמרו בה דברי
בּרחימוּ ס גּי כאן מרומזות ההבטחות של האב בּריהּ ,
דּאבּא על
הבטחוֹת
הבטחות ונחמות כפי שנאמרו בפרשת התוכחה שבתורת כהנים .רבי יוסי בן רבי
אלּאכתיב אין כתוב כאן , 'יעלה ה' עליך' לא
על בנו ,באהבה גדולה ,שהרי יהודה כתב את השאלה על גבי פתק ושם אותו בכנפי יונה ושלח אותה אל רבי
'יעלם' ,שפירושו מלשון העלם וכיסוי, שמעון .כשבא הדבר לפני רבי שמעון ישב
וּקבא
ויכ סּי לוֹן בּנ יכ בּשׁ לוֹן כלומר ובכה עד שהתגלה אליו אליהו הנביא וגילה
דדוּכתּייהוּ יכבוש ה' לחוליים ולמכות
לו מפי הקדוש ברוך הוא את סוד החילוק
שבין הקללות שבמשנה תורה והקללות
דּלאאלו ויכסה עליהם בנקב שבמקומם ,
שבתורת כהנים .לאחר מכן התגלה אליו
וּמכוּסין
וּשׁין לבר ויהוֹן כּב
יפקוּן אליהו הנביא שוב וביאר לו כי כל הקללות
וּקבייהוּ שלא יצאו החוצה אלא יהיו
בּנ שבמשנה תורה ,בפנימיותם אינם אלא ברכות,
כבושים ומכוסים בנקב שלהם.
ופירש לו כמה דוגמאות לכך ,וכפי שיתבאר
במאמר שלפנינו.
לפי מה שביאר בתחילת הפסוק שהמכות
תהיינה מכוסות ונעלמות ,מפרש על פי זה
גם סוף הפסוק ,שיש כאן הבטחה שלא אליהו הנביא מגלה לרבי שמעון בר יוחאי
יצאו המכות החוצה לעולם ולעולמי
כי כל הקללות שבמשנה תורה גנוזה
בקרבם אהבה גדולה מאבינו שבשמים
שּׁמד,'
עולמים.
ומה שנאמר בסוף הפסוק 'עד ה
לבניו האהובים ,ובפנימיותם אינם אלא
טובות גדולות.
גם זו אינה אלא הבטחה גדולה, בּה נּי
דּישׂראל
ונחמוֹת
הבטחוֹת
כּל
שמבטיח ה' ומגביל את הזמן עד אימתי
יהיו המכות נעלמים ומכוסים לבלתי צאת
כּתיבי כל ההבטחות קללוֹת
והנחמות של בני ישראל ,כתובות הן ברמז
השּׁמד ,'מה
החוצה ,ולזה אמר 'עד
וחזי צא וראה, הקללות האלו .פּוֹק
עלמייא
וּלעלמי
לעלם
יהי
דּלא
מה שלא יהיה לעולם ולעולמי עולמים,
לבריהּ מלך האוהב את דּרחים
מל כּא
ואלקייהּ,
דּלטייהּ
ואף על גּב בנו ,
דּלא
בּרי הוּא וּדשׁא
אוֹמי ק
דּהא
עליהּ ואף על פי שהוא דמעוֹי רחימוּ
וּלעלמי
לעלם
שׂראל
ישׁיצי ית י
עלמין שהרי נשבע הקדוש ברוך הוא אחזי
מקללו ומכהו ,אהבת מעיו עליו .כּד
עליהּ וּתא רחמנ
כּדין תּקּיף ,
רוּגזא
שלא יכלה את ישראל לעולם ולעולמי ודווקא כאשר הוא מראה כעס חזק ,אז יש
תּדירא
יהי קיּים ודוּכרניהוֹן
עולמים,
דּכתיב וזכרם יהיה קיים תמיד , בּריוּדשׁא לו רחמנות עליו ביותר .כּ ק
בּרחימוּ
דּליּיט ,מלּוֹי
הוּא ,אף על גּב
שּׁמים
כאשׁר ה
שכתוב )ישעיה סו כב( 'כּי כך הקדוש ברוך הוא ,אף על פי שהוא
אני
ע שׂה אשׁר החדשׁה
והארץ
החדשׁים
זרעכם נאם ה' כּן
יעמד לפני
עמדים
אתחזיין
מקלל ,דבריו נאמרים באהבה .
גּיאן
טבוון ס
ואינוּן
לווטין ,
גּלייא
בּאת
וּכתיב וכתוב עוד )ירמיה לא ושׁמכם' .
בהתגלות כלפי חוץ נראים הם כקללות,
שׁמים
ימּדּוּ אמר ה' אם לו(
'כּה
למטּה
ארץ
מוֹסדי
לּמעלה כוּ'
ויחקרוּ מ
בּגין
ובאמת בפנימיותם הם טובות גדולות ,
בּרחימוּ הווֹ בגלל קללוֹת
דּאלּין
שׂראל על כּל
זרע י
בּכל
אמאס
אני
גּם
שאלו הקללות שבמשנה תורה היו באהבה,
וּבאוֹמאה
וֹאיל נאם ה' .וה א שׁר עשׂוּ
ישׂראל וכיון
ישׁתּיצוּן דּלא איהוּ קדמאין,
בּאינוּן
הוה כּן
דּלא מה
תּקּיף מה שלא היה בּדינא
דּכלּהוּ הווֹ
שהוא בשבועה שלא יכלו בני ישראל, כן באלו הקללות הראשונות שנאמרו
וּמרעין
מכתּשׁין זמינא דּיהוֹן כּל
לבר
יפקוּן דּלא וּמכוּסין ,
טמירין בתורת כהנים ,שהם היו כולם בדין חזק.
אליהו הנביא ממשיך ומבאר שהקללות אינן
דּישׁתּיצוּן
זימנא
לאבאשׁא לוֹן ,עד
אלא כרצועה שהאב מחזיק בידו לייסר בנו,
עלמא עתיד שיהיו כל המכות מן אבל בפנימיותה אינה אלא רחמים.
והחוליים נעלמים ומכוסים ,שלא יצאו וּרחימוּ בקללות אלו דּינא
בּאלּין אית
החוצה להרע להם ,עד אותו זמן שיכלו
כּאבּא
שבמשנה תורה יש דין ואהבה ,
לעלם
יהא דּלא
מן העולם ,מה יּוּתא
דּמלק
וּעה
בּריהּ וּרצ דּרחים על
עלמין מה שלא יהיה לעולםוּלעלמי
בּידיהּ כמו האב שיש לו אהבה על נקיט
ולעולמי עולמים ,שלעולם לא יהיה אבדון עביד
בנו ,ומחזיק בידו רצועה של מלקות ,
גמור לישראל .נמצא שיש כאן הבטחה וּמלקיוּתא
רברבין וקלין
סגיא
נהימוּ
מפי ה' שהמכות תהיינה מכוסות ונעלמות
בּרחמי הוא עושה שאגה רבה קלילין
ולא יצאו החוצה לעולם ועד. וקולות גדולים ,ואולם המלקות עצמן קלות
הן ברחמים.
אליהו הנביא מביא לרבי שמעון דוגמא
נוספת מהפסוק האחרון של התוכחה ,שגם מביא דוגמא מפסוק אחד שעל פניו נראה
הוא מתפרש לטובה ,שישוב ה' באחרית כקללה קשה ביותר ,ומפרשו בלשון
הימים ויעשה נסים לישראל כמו שעשה
ברכה ,שאדרבה נאמרה כאן הבטחה
להם במצרים. טובה לישראל.
דילהוֹן הסוף של כל אלו הקללות והסיום שלהן, יּוּמא
וס
דכוּלהוֹן
וֹפא
ס קללוֹת והקללה הקשה ביותר מכל אלו הקללות ,דּא מכּל אינוּן שׁיא
וק
בּדּר
בּאניּוֹת
מצרים
'והשׁיב ה'
הוא מה שכתוב )דברים כח סח( וכל מ כּה
חלי
דכתיב זה הוא שכתוב )דברים כח סא( 'גּם כּל
הוּא
יוֹמא
לראתהּ' .מן
תסיף עוֹד אמרתּי ל לא
אשׁר בּדּר
בּאניּוֹת כּר תּם שׁם
לאיבי
מצרים והתמ תסיף עוֹד
לראתהּ אמרתּי ל לא אשׁר
לאתחזאה
בּרי הוּא וּדשׁא גּבוּר תּיהּ ק
גּלּי עלמא לא בּרי דּאת
קנה' .גם כאן הרי זה נראה כלפי חוץ כקללה ואין שׁפחוֹת ול
לעבדים
דּר מן היום שנברא העולם בּההוּא
אלּא
דרעוּתא ,
ושׁעתא בּעלמא ,בּרי קוּדשׁא
דּז מּין ונחמוֹת הבטחוֹת הכא חמורה ביותר ,אך באמת
יוֹמיא כאן נרמזו ההבטחות והנחמות שעתיד לא גילה הקדוש ברוך הוא את גבורתו להתראות בעולם ,ולא היתה שעת לישׂראל בּסוֹף למעבּד הוּא
כּאשׁר
רצון ,כי אם בדרך ההוא' .כּי הקדוש ברוך הוא לעשות לישראל באחרית
דּר
מצרים' ,בּאוֹתוֹ ראיתם את שׁיב ה' 'וה
הימים ,ויתבאר הכתוב כך :
יעביד ל כך יעשה גּוונא
וּבההוּא
לאתבא
וּתא אבטח
בּאניּוֹת' , מצרים
לך ה' באחרית הימים ,באותו אופן ובאותו וּדשׁא דּעבד ק ואתין
וּלמיעבּד נ סּין
דרך כמו שעשה לך בצאתך ממצרים.
קדמאין בּיוֹמין בּמצרים
בּרי הוּא
אליהו הנביא ממשיך לדרוש גם את סוף כאן נאמרה הבטחה לשוב באחרית הימים
הכתוב ,שגם הוא מבשר לישראל שאף ולעשות את הניסים והאותות שעשה
שבזמן שיחשבו שהם מכורים ביד אויביהם,
באמת אין הדבר כן ,כי לעולם לא יוכלו
הקדוש ברוך הוא במצרים בימים
לשלוט עליהם. אמר כמו דאתּ כּמא הראשונים ,
'והתמכּרתּם שׁם בסוף הפסוק נאמר 'כּימי
שאתה אומר בפסוק )מיכה ז טו(
ואין
שׁפחוֹת ול
לעבדים לאיבי
נפלאוֹת' . אראנּוּ מצרים מארץ צאת
לבתר שהרי לאחר מכן, דּהא קנה' , דורש את המשך הכתוב ,שבא לבשר
עלייהוּ כּנּשׁוּן ית סטרין שׁאר מכּל לישראל שהאומות שיבואו עליהם באניות
דישׂראל מכל שאר הצדדים יתאספו למלחמה יטבעו בתוך הים ,כמו שהיה אצל
מצרים בקריעת ים סוף.
ישׂראל
ויח שׁבוּן למלחמה על ישראל ,
זבינין
ואינוּן יתאבדוּן דּבזמנא דא
כּמה הכא איהוּ 'בּאניּוֹת' , ומה שנאמר
דּאמרתּ כאן בפסוק זה הוא כמו
דבביהוֹן ויחשבו ישראל לבעלי דּרישׁ שאתה דורש דּאתּ שאתה אומר ,
שבפעם הזאת יאבדו ושהם מכורים כבר
דכתיב זה הוא הדא הוּא לשונאיהם , תיבת 'באניות' בחילוף אות א' עם אות ע' ,
'בּעניּוּת' ,לשון עני ,דהיינו כאילו נאמר
כּר תּם' 'ונמ
כּרתּם שׁם' , שכתוב
'והתמ אבל באמת פּרוּטה מן ה כּיס . שׁתּכלה
כתיב אין כתוב כאן ,שאז היה לא
פירושו הימים שבאחרית אחר, פירוש עוד יש
אלּא
ממש, שנמכרתם
זמינין
תתפרש תיבת 'באניות' כפשוטה ,כי
כּר תּם' ,שפירושו שנראה כאילו
'והתמ דישׂראל
עלייהוּ למיתי עלמא בּני כּל
נמכרתם אבל באמת לא נמכרתם ,כלומר
ולאו זבינין , דּאתּוּן תּח שׁבוּן בּלבבכוֹן
לשׁיצאה
וּן שׁב ויח
מּא דּי
ספינן
על
עלמא עתידים כל בני העולם לוֹן מן
הכי בלבבכם תחשבו שאתם מכורים,
לבוא למלחמה על ישראל על ספינות הים
כּתיב, וֹנה' 'ואין ק דּהא ובאמת אינו כן , וכלּהוּ
ויחשבו לכלות אותם מן העולם ,
עלייהוּ שׁלטאה דּיכיל ל ולית מאן ימּא וכולם יהיו נטבעים טביעין גּוֹ
שהרי כתוב 'ואין קונה' ,ואין מי שיכול קדמאין בּיוֹמין דּעבד כּמה בתוך הים ,
לשלוט עליכם.
אליהו הנביא מסיים את דבריו לרבי שמעון כמו שעשה ה' למצרים בימים הראשונים .
סגּיאה ושם הוא חדוה ות מּן איהוּ
ומגלה לו כי כל זה תלוי במה שבני ישראל
יחזרו בתשובה ,וצריך כל אחד להתבונן בזה
שתהיה שמחה גדולה ,שיאמרו ישראל
ולשוב אלא קונו בתשובה שלימה.
יוֹמיּא וכל זה יהיה וכל דּא לסוֹף
כּתיב שירה כמו שאמרו שירה על הים ,
התם וּכתיב 'בּאניּוֹת' , הכא כתוב כאן
כּוֹלּא
ותלייא
באחרית הימים , אמר ה' 'כּה וכתוב שם )ישעיה מג יד(
וכוֹלּא
בּתיוּב תּא והכל תלוי בתשובה , שׁלּחתּי
למענכם שׂראל גּאלכם קדוֹשׁ י
דּכתיב כּמא סתים והכל הוא סתום , וכשׂדּים
כּלּם בריחים והוֹרדתּי בבלה
'וּשׁמרתּם את כמו שכתוב )דברים כט ח( רנּה לּה לּן נאמרה רנּתם' ,מה בּאניּוֹת
למען
אתם שׂיתם וע הזּאת בּרית דּברי ה
שנאמר 'אניות' אצל 'אניות' ,אף כּאן מה
תּעשׂוּן' .מאן אשׁר תּשׂכּילוּ את כּל רנּה ושמחה. יתפרש בענין
וידעיסתּכּל לבּא , דּאית ליהּ בהמשך הכתוב מרומז שהנסים שיעשה ה'
למאריהּ מי שיש לו לב, לאתבא
יתבונן בזה וידע לשוב בתשובה לפני
לישראל באחרית הימים לא נעשו מעולם
ועד עולם ,לבד מזמן יציאת מצרים.
קונו. 'והשׁיב ה' עוד נאמר בהמשך הפסוק
זוהר הקדוש המבואר > עם פירוש "הכתר והכבוד"
והכבוד"
גדולי המפרשים פי על "הכתר
וביאורים פירוש
מקורות המבואר >עםעם
,
ד הלומ לבהקדוש
את ביאור בשפה ברורהזוהר
הפותח
ביאור בשפה ברורה הפותח את לב הלומד ,עם מקורות וביאורים על פי גדולי המפרשים
