gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מילתא חדתא · Milta Chadita — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: מילתא חדתא · Milta Chadita

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

מילתא חדתא · Milta Chadita — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בכח התפילין מקדשים את כל החושים‬ ‫החול כמו בשבת‪ ,‬וממילא נופל פחד ואימה על‬ ‫כי הם אות וסימן לדביקות ישראל בה’‪ ,‬ומכוח‬ ‫וְ ָראּו ּכָ ל ַע ֵּמי ָה ָא ֶרץ ּכִ י ֵׁשם ה’ נִ ְק ָרא ָעלֶ יָך וְ יָ ְראּו‬ ‫הסטרא אחרא ביום השבת‪.‬‬ ‫התגלות הקדושה נופל פחד ואימה על האומות‪.‬‬ ‫ִמ ֶּמּךָ (כח י)‪ .‬דרשו בגמרא (מנחות לה‪ ):‬אלו תפילין‬ ‫שבראש‪ .‬התפילין יש בהם ד’ בתים‪ ,‬והם כנגד‬ ‫מאור פנים בשבת מכוח הכתרים של‬ ‫אות השבת כמו התפילין‬ ‫ארבעת החושים שבאדם‪ ,‬ראיה שמיעה ריח‬ ‫מתן תורה ואין צורך בכתר תפילין‬ ‫גם השבת נקראת תפארת‪ ,‬כמו שאנו‬ ‫ודיבור‪ ,‬והבית הנוסף בתפילין של יד הוא כנגד‬ ‫והנה מאור הפנים בשבת הוא מכח הכתרים‬ ‫מזכירים בתפילת השבת ‘תפארת עטה ליום‬ ‫חוש המישוש‪ ,‬ובכוח התפילין יש ביכולת האדם‬ ‫שקיבלו ישראל במתן תורה כנגד נעשה ונשמע‪,‬‬ ‫המנוחה מזמור שיר ליום השבת’‪ ,‬כי בשבת‬ ‫לקדש את כל חושיו לעבודת הבורא‪ .‬ומצינו‬ ‫ואחר חטא העגל ניטלו מהם וניתנו למשה‪,‬‬ ‫אין מניחים תפילין‪ ,‬כי השבת עצמה היא אות‪,‬‬ ‫שהתפילין נקראים ‘תפארת’‪ ,‬לשון פאר‪ ,‬כמו‬ ‫ובשבת זוכה משה רבינו למאור פנים הראשון‬ ‫והיא משלימה את חושי האדם במקום התפילין‪,‬‬ ‫שנאמר בהם (יחזקאל כד יז) ‘פארך חבוש עליך’‪ ,‬כי‬ ‫כמו במתן תורה‪ ,‬והוא מחזיר את הכתרים לבני‬ ‫וכל מה שהתפילין מתקן בימות החול‪ ,‬מתקנת‬ ‫על ידי שהאדם מקדש את כל חושיו זוכה לבוא‬ ‫ישראל‪ ,‬וזהו שאומרים בנוסח התפילה ‘ישמח‬ ‫השבת‪ ,‬שאף היא קרויה אות כמו התפילין‬ ‫למדת תפארת המורה על השלימות‪ ,‬והיא מידתו‬ ‫משה במתנת חלקו’‪ ,‬שבשבת זוכה משה רבינו‬ ‫וברית המילה‪ ,‬ותמיד יש באדם ב’ אותות‪ ,‬כי‬ ‫של יעקב אבינו ע”ה הכלול מיראה ואהבה‪.‬‬ ‫לחזור לאור שהיה לו במתן תורה‪ .‬וכיון שבשבת‬ ‫הברית קבועה לעולם באדם‪ ,‬ובשבת יש את‬ ‫כיון שהתפילין מקדשות את כל כוחות האדם‬ ‫זוכים בני ישראל לכתרים שלהם ממתן תורה‪,‬‬ ‫אות השבת‪ ,‬ובימות החול את אות התפילין‪,‬‬ ‫לפיכך סגולת התפילין שהם מגלים את צלם‬ ‫לכן אין מניחים תפילין בשבת‪ ,‬כי התפילין הם‬ ‫ועל פי שנים עדים יקום דבר‪ .‬וכן השבת נקראת‬ ‫הקדושה על היהודי המניח אותם‪ ,‬ובזכותם‬ ‫בבחינת כתר לישראל‪ ,‬וכידוע יש ת”ג תיבות‬ ‫אות כי היא מעוררת דביקות ישראל בהקב”ה‪,‬‬ ‫שורה השכינה על היהודי בלי מחיצה‪ ,‬שזה דבר‬ ‫בתפילין‪ ,‬תג פירוש כתר בארמית‪ ,‬וכיון שזוכים‬ ‫ומתגלה צלם הקדושה באדם כמו שאמרו חז”ל‬ ‫הכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך‬ ‫לכתרים הראשונים אינם צריכים להניח תפילין‪.‬‬ ‫(ב”ר יא ב)‪ ,‬אינו דומה מאור פניו של אדם בימות‬ ‫ויראו ממך‪ ,‬ועל שם כן נקראו התפילין אות‪,‬‬ ‫מילתא דפליאה‬ ‫יש להודות לה’ שנטע צדיקים בדור‬ ‫בכלל ובפרט‪ ,‬ובודאי גם לאחר פטירתו עודנו עומד ומשמש ללמד‬ ‫ֹלקיָך וגו’ (כו יא)‪.‬‬ ‫וְ ָׂש ַמ ְח ָּת ְבכָ ל ַהּטֹוב ֲא ֶׁשר נָ ַתן לְ ָך ה’ ֱא ֶ‬ ‫זכות על בני ישראל‪ ,‬כמו שכתב בנו בספר תולדות יצחק בן לוי (ויחי‬ ‫חובתו של כל יהודי וזכות גדולה היא לו לשמוח ולהודות בכל לב‬ ‫ד”ה ויגוע) ששמע מאביו כי הצדיק המלמד זכות על כלל ישראל‬ ‫על שזיכה אותנו ה’ ושתל צדיקים בכל הדורות‪ ,‬כמו שמובא בתפארת‬ ‫בחייו‪ ,‬זוכה למדרגה זאת גם בעלמא דקשוט להמליץ טובה על‬ ‫שלמה (ד”ה א”י ושמחת) על הפסוק ושמחת בכל הטוב‪ ,‬שהצדיק נקרא‬ ‫ישראל‪ ,‬כי צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא‬ ‫‘טוב’ כמו שכתוב (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב’‪ ,‬ובזה יש לנו לשמוח‬ ‫(ברכות סד‪ ,).‬וכמנהגם כאן למטה כן נוהגים גם למעלה בשמים‪ .‬ועוד‬ ‫שנתן לנו ה’ צדיקים שבכוחם מתקיים העולם כמו שכתוב (משלי י‬ ‫מקובל בשם צדיקים שכשנסתלק הרה”ק מברדיטשוב לבית עולמו‬ ‫כה) ‘וצדיק יסוד עולם’‪ .‬וזהו שתקנו חז”ל (ברכות נח‪ ).‬לברך בראיית‬ ‫התעלתה נשמתו למדריגת מלאך שרף ונהיה מנושאי המרכבה‪ .‬וזהו‬ ‫שאנו אומרים בפיוט ‘ויושר יליצו בעדנו חיות אש’ היינו הצדיקים‬ ‫חכמי ישראל ‘שחלק מחמתו ליראיו’‪ ,‬שיש לנו להודות ולשבח לה’‬ ‫שהתעלו למדרגת שרפי מעלה‪.‬‬ ‫על הצדיקים חכמי ישראל שנטע בקרבנו‪ .‬וכבר היה מעשה בהרה”ק‬ ‫וכן כתב בדעת משה להרה”ק רבי משה מקוז’ניץ ע”ה (בשלח ד”ה‬ ‫החוזה מלובלין ע”ה שהיה חי ט”ז שנה בימי הרה”ק רבי לוי יצחק‬ ‫או יאמר ויהי) שיש להודות לה’ יתברך שברא צדיקים בעולמו‪ ,‬וזהו‬ ‫מברדיטשוב ע”ה בעל הקדושת לוי‪ ,‬ובכל יום ויום היה לו זמן קבוע‬ ‫שכתוב (תהלים קז א) ‘הודו לה’ כי טוב’ שיש להודות לה’ שברא בעולמו‬ ‫ומיוחד להודות ולשבח לפני ה’ ששלח נשמה גדולה ונשגבה כנשמת‬ ‫את הצדיק הקרוי ‘טוב’‪‘ ,‬כי לעולם חסדו’‪ ,‬שרצה הקב”ה להמשיך‬ ‫הרב מברדיטשוב ע”ה להאיר בה את העולם‪.‬‬ ‫חסדו וטובו בעולם‪ ,‬ולשם כך ברא את הצדיק שבזכותו יהיה נשפע‬ ‫והרבה הפליגו צדיקי הדורות בגודל מעלת הרה”ק הקדושת לוי‬ ‫חסד לעולם‪.‬‬ ‫ע”ה‪ ,‬אשר כל ימיו היה מרבה להמליץ אך טוב וחסד על ישראל‬ ‫ברזא דאח"ד‬ ‫כלל ישראל בזכות הצדיקים – והצדיקים בזכות ישראל‬ ‫המקושר לצדיק חשוב כעומד‬ ‫כפי ההתקרבות אל הצדיק כן‬ ‫את ֶאל ַהּכ ֵֹהן וגו’ ִהּגַ ְד ִּתי ַהּיֹום לַ ה’‬ ‫ּוב ָ‬ ‫ָ‬ ‫ֹלקיָך (כו ג)‪ .‬כל עבודת ה’ של האדם היא‬ ‫ֱא ֶ‬ ‫לפני ה’‬ ‫זוכה לקבל ממנו‬ ‫מכוח הצדיק המשפיע על כל הקרובים‬ ‫עוד מעלה גדולה בהתקשרות לצדיקים‪,‬‬ ‫והנה כשמבקשים למלא כלי משקה‬ ‫אליו‪ ,‬ומאידך גיסא כל מדרגות הצדיק‬ ‫שעל ידיה נחשב האדם כמי שעומד תמיד‬ ‫מצינור‪ ,‬צריך להניח כלי קיבול קרוב‬ ‫באות מכוח כלל ישראל‪ ,‬ובזה פירש‬ ‫לפני ה’ יתברך‪ ,‬כידוע דברי הירושלמי (שבת‬ ‫לצינור‪ ,‬ואם יתרחק הכלי מן הצינור לא‬ ‫בדברי יחזקאל (ד”ה ובאת) דברי הכתוב‬ ‫פ”א ה”ב) ‘כל האומר שמועה בשם צדיק‬ ‫יוכל לקבל מאתו‪ ,‬כעין זה פירש הרה”ק‬ ‫ובאת אל הכהן וגו’ ואמרת אליו הגדתי‬ ‫יראה כאילו בעל השמועה עומד כנגדו’‪,‬‬ ‫רבי שלום מבעלזא ע”ה את אופן קבלת‬ ‫היום לה’ אלקיך וגו’‪ ,‬ולא כתוב ‘הגדתי‬ ‫נמצא שהמתקשר לצדיק הרי כעומד‬ ‫ההשפעה מהצדיק‪ ,‬כפי התקרבות האדם‬ ‫היום לה’ אלוקי’‪ ,‬כי זהו עצם הגדת איש‬ ‫לפניו‪ ,‬והרי הצדיק עומד במחשבתו תמיד‬ ‫אל הצדיק להתקשר ולהידבק בו‪ ,‬כך זוכה‬ ‫ישראל לכהן‪ ,‬כל מה שזכיתי להבאת‬ ‫לפני ה’ יתברך‪ ,‬וכיון שהוא כעומד לפני‬ ‫לקבל מאיתו שפע קדושה וברכה‪ ,‬וצריך‬ ‫ביכורים הוא מכוח ‘ה’ אלקיך’‪ ,‬מחמת‬ ‫ה’ יתברך אין שורה בו שום שכחה מאיתו‬ ‫להיזהר לא להתרחק מהצדיק כדי שלא‬ ‫יתברך‪ ,‬כמו שיש לרמוז בדברי המשנה‬ ‫תלך ההשפעה לאיבוד‪ .‬וכך כתב בתפארת‬ ‫שייחד ה’ אלקותו עליך‪ ,‬וכל עבודתי היא‬ ‫(פאה פ”ו מ”ד) שהשוכח מן התבואה ‘שלפניו’‬ ‫שלמה (יתרו ד”ה אני) בשם הרה”ק רבי משה ליב‬ ‫רק מכוח ‘ה’ אלקיך’‪ .‬אכן בהמשך כתוב‬ ‫אין זה חשוב שכחה‪ ,‬ופירש הרה”ק מהר”ש‬ ‫מסאסוב ע”ה‪ ,‬על הכתוב (בראשית מד יז) ‘האיש‬ ‫ולקח הכהן וגו’ לפני מזבח ה’ אלקיך‪ ,‬כי‬ ‫מבעלזא ע”ה שהצדיק העומד לפניו יתברך‬ ‫אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד’‪,‬‬ ‫הכהן בעצמו מייחס את הגדולה והכבוד‬ ‫אין שייך בו שכחה‪ ,‬כי תמיד עומד הוא‬ ‫כי כאשר דרך הגביע שהוא כלי המקבל‬ ‫דוקא לכלל ישראל‪ ,‬וזהו שהכהן אומר‬ ‫להיזכר ביחוד ה’‪ .‬והמקושר לצדיק זוכה‬ ‫צריך להיות עומד למטה מכלי הנשפך‬ ‫ה’ אלקיך‪ ,‬כל כוחו של הכהן הוא מכלל‬ ‫מכוחו להיות ניצב תמיד לפני ה’‪.‬‬ ‫ממנו לתוכו‪ ,‬כי אם הוא עומד למעלה איננו‬ ‫ישראל שייחד ה’ שמו עליהם‪.‬‬ ‫יכול לשפוך בתוכו‪ ,‬כן התלמיד צריך להיות‬ ‫כח הצדיק בא מהמאמינים בו‬ ‫המקושר ברבו דבוק בה’ גם‬ ‫שפל בדעתו נגד הרב המשפיע לו ואז יהיה‬ ‫בביתו‬ ‫עד כמה שמתחזקים להאמין בכוחו‬ ‫ראוי לקבל ממנו‪.‬‬ ‫של הצדיק‪ ,‬כך מתחזק כוחו להשפיע‬ ‫והנה לא זו בלבד בהיות האדם קרוב‬ ‫ובזה ביאר הרה”ק מסאסוב (ליקוטי רמ”ל‬ ‫רוב טובה על הדבקים בו‪ ,‬כי כל כח‬ ‫אל הצדיק‪ ,‬הרי הוא מקושר אליו ומקבל‬ ‫מקץ)‪‘ :‬מאוד מאוד הוי שפל רוח’ (אבות פ”ד מ”ד)‪,‬‬ ‫הצדיק בא על ידי תלמידיו המאמינים‬ ‫מכוחו שפע קודש‪ ,‬אלא גם בהיות האדם‬ ‫כי אם ירצה האדם להריק מכלי אל כלי‪ ,‬אזי‬ ‫בו‪ ,‬כמו שאמר הרה”ק ר’ יצחק מווארקא‬ ‫בביתו עליו להוסיף ולהתקשר אל רבו‪,‬‬ ‫זה הכלי שהוא משפיע ומוריק צריך להיות‬ ‫ע”ה פירוש הכתוב (שמות יח כא) ‘ואתה‬ ‫לבל תיפסק ממנו ההשפעה מעם רבו‪,‬‬ ‫למעלה והכלי שמקבל צריך להיות למטה‪,‬‬ ‫וכמו שפירש הרמ”מ מקוסוב ע”ה בספרו‬ ‫תחזה מכל העם’‪ ,‬כי מה שהצדיק רואה‬ ‫לכן אמר ‘מאוד מאוד הוי שפל רוח’‪ ,‬כדי‬ ‫אהבת שלום (ואתחנן ד”ה לך אמור) על הפסוק‬ ‫ברוח הקודש‪ ,‬הוא רק על ידי ‘כל העם’‪,‬‬ ‫שתוכל לקבל מכל אדם איזה מדה טובה‪,‬‬ ‫(לעיל ה כז‪-‬כח) ‘לך אמור להם שובו לכם‬ ‫וזה ‘האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה‬ ‫על ידי שמתקבצים אצלו תלמידים‬ ‫לאוהליכם‪ ,‬ואתה פה עמוד עמדי’‪ ,‬שזה‬ ‫לי עבד’‪ ,‬היינו שיוכל לעשות את עצמו כלי‬ ‫וחסידים‪.‬‬ ‫עצמו נכלל בצווי לומר לבני ישראל‪ ,‬שגם‬ ‫המקבל כמו הגביע שיכול לקבל כל דבר‪,‬‬ ‫כפי הידיעה שאין לו השגה‬ ‫בשובם לאהליהם יתנו אל ליבם שמשה‬ ‫כן אתה תוכל לקבל מכל אדם מדות טובות‬ ‫רבינו עודנו עומד לפני ה’‪ ,‬ואינו מפסיק‬ ‫ותוכחות‪‘ ,‬הוא יהיה לי עבד’‪‘ ,‬ואתם עלו‬ ‫ברבו כך מקבל מכוחו‬ ‫כל עיקר מעבודתו‪ ,‬ואם יתקשרו ברבם‬ ‫לשלום אל אביכם’‪ ,‬היינו לה’ יתברך‪.‬‬ ‫והנה אמרו חז”ל (מו”ק יז‪ ).‬אמר רבי‬ ‫בהיותם רחוקים ממנו‪ ,‬יזכו גם אז להיות‬ ‫יוחנן מאי דכתיב (מלאכי ב ז) ‘כי שפתי‬ ‫נזכרים לטובה לפני ה’ בכל דרכיהם‪.‬‬ ‫כפי מוראו מרבו כן זוכה לקבל‬ ‫כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו‬ ‫ובודאי שדברים אלו נוהגים בכל‬ ‫ממנו‬ ‫כי מלאך ה’ צבאות הוא’‪ ,‬אם דומה הרב‬ ‫הדורות‪ ,‬שהרי אתפשטותא דמשה בכל‬ ‫מכל מקום יזהר התלמיד שלא להתקרב‬ ‫למלאך ה’ יבקשו תורה מפיו‪ ,‬ואם לאו‬ ‫דרא‪ ,‬כדאיתא בתיקוני זוהר (תקון ס”ט קיא‪:‬‬ ‫יתר על המידה אל רבו‪ ,‬ואדרבה כפי‬ ‫אל יבקשו תורה מפיו‪ .‬והקשה הרה”ק ר’‬ ‫קיב‪ :).‬דעתיד כולי האי לאתחדשא על‬ ‫המורא מפניו כן יזכה לקבל ממנו‪ ,‬כמו‬ ‫זושא מאניפולי ע”ה‪ ,‬שהרי לאדם פשוט‬ ‫ידא דמשה בסוף יומיא בדרא בתראה‬ ‫שאמר הרה”ק רבי מנחם מענדל מרימנוב‬ ‫אין כל השגה במלאך‪ ,‬ואם כן לא יוכל‬ ‫וכו’‪ ,‬ואתפשטותיה הוא בכל דרא ודרא‪,‬‬ ‫ע”ה בביאור דברי חז”ל (אבות פ”ד מי”ב) מורא‬ ‫להשיג אם הרב דומה למלאך אם לאו‪.‬‬ ‫בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא‪,‬‬ ‫רבך כמורא שמים‪ ,‬שיש ללמוד דרכי מורא‬ ‫תירץ הרה”ק‪ ,‬זו אכן כוונת הגמרא‪,‬‬ ‫עד שתין רבוא‪ ,‬לאשלמא לכלהו מפגימו‬ ‫רבך מצבא השמים‪ ,‬כי הלבנה מקבלת את‬ ‫שאם האדם מבין שרבו דומה למלאך‬ ‫דלהון‪-[ .‬שעתיד כל זה להתחדש על ידי‬ ‫אורה מן החמה‪ ,‬אבל בהתקרבה אל החמה‬ ‫ואין לו בו שום השגה‪ ,‬אזי יכול הוא‬ ‫משה בסוף הימים בדור האחרון וכו’‪,‬‬ ‫אין אורה חזק כמו בזמן שהיא מתרחקת‬ ‫ללמוד מפי הרב ולקבל ממנו תורה‪,‬‬ ‫והתפשטותו היא בכל דור ודור‪ ,‬בכל צדיק‬ ‫ממנה‪ ,‬וזה לאות גם לענין התלמיד והרב‪,‬‬ ‫אבל כל זמן שאין התלמיד מתבטל בפני‬ ‫וחכם המתעסק בתורה‪ ,‬עד ששים ריבוא‪,‬‬ ‫ככל שיירא התלמיד מרבו ולא יתקרב אליו‬ ‫רבו כמו בפני מלאך‪ ,‬אינו יכול ללמוד‬ ‫להשלים את כולם מהפגמים שלהם]‪.‬‬ ‫יותר מדי‪ ,‬כן יזכה לקבל ממנו שפע טוב‪.‬‬ ‫מרבו ולקבל תורה מפיו‪.‬‬ ‫מילין יקירין‬ ‫החיות שבהנאות עולם הזה והפכם‬ ‫תאכל בשר’‪ ,‬אך מסייגת התורה ואומרת‬ ‫שבעולם עומדים להכרעה האם יעשו‬ ‫ֹׁלשׁה ֶש ָׁאכְ לּו ַעל ֻשׁלְ ָחן ֶא ָחד וְ ֹלא ָא ְמרּו‬ ‫ְש ָ‬ ‫‘אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן‬ ‫לשם שמים ואז יקבלו חיות‪ ,‬או שינהגו‬ ‫תֹורה‪ ,‬כְ ִּאּלּו ָאכְ לּו ִמזִ ְּב ֵחי ֵמ ִתים‬ ‫ָעלָ יו ִד ְּב ֵרי ָ‬ ‫תאכלנו’‪ ,‬וביאר הרה”ק החוזה מלובלין‬ ‫בהם בני האדם כבהמות למלא גופם‬ ‫(פ”ג‪ ,‬מ”ג)‪ .‬כל ענייני עולם הזה אין להם‬ ‫ע”ה שבא ללמד שיש לאכול כמו דרכו‬ ‫ותאוותם ואז יחתכו את דינם למיתה‬ ‫קיום וחיות בפני עצמם ורק כאשר הם‬ ‫של הצבי‪ ,‬שאמרו כי גם כאשר הוא ישן‬ ‫וכיליון‪ ,‬ולא רק שאין הם נעשים רוחניים‬ ‫טפלים לחלק הרוחני שבאדם שמסייעים‬ ‫עינו אחת פקוחה לשמור שלא יבוא אי‬ ‫עוד מהפכים את האדם ומדרדרים אותו‬ ‫לו לעסוק בתורה ולקיים מצוות ומעשים‬ ‫מי להזיקו‪ ,‬וכך האוכל יש לו להשאיר‬ ‫מדחי אל דחי‪ .‬לכן אנחנו רואים עד‬ ‫טובים‪ ,‬אז מקבלים הם את חיותם‬ ‫עין אחת פקוחה לשמור שלא ימשך אחר‬ ‫כמה הזהירו צדיקי הדורות לעמוד על‬ ‫מהתורה‪ .‬ואחר כונת הלב הן הן הדברים‪,‬‬ ‫תאוותו‪ ,‬שלא יבוא לידי כך ששקוע כולו‬ ‫המשמר שלא ליפול במכמורות התאוות‪.‬‬ ‫אם מתכוון האדם במעשיו הגשמיים שיהיו‬ ‫בתאוותיו ומשם הדרך קצרה להתרחק‬ ‫ואין הדבר אמור למשוך ידיו ולא לקיים‬ ‫נעשים לשם שמים‪ ,‬בבחינת ‘בכל דרכיך‬ ‫בעבודת ה’‪.‬‬ ‫את גופו במאכל ומשתה ושינה וכיוצא‬ ‫דעהו’‪ ,‬להיות כוונתו בכל דרכיו הגשמיות‬ ‫בזה‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬לעשותם באופן הראוי‬ ‫לתכלית עבודת הבורא‪ ,‬הרי הוא זוכה‬ ‫ברכות הנהנין נתקנו כדי שלא‬ ‫בקדושה לשם שמים‪ ,‬ואז יקבלו הדברים‬ ‫לקרב הדברים לשורשם הרוחני‪ ,‬אבל אם‬ ‫ימשך אחר הגשמיות שבמאכל‬ ‫הגשמיים את חיותם ונעשים רוחניים‪,‬‬ ‫אין כוונתו אלא לצורך ולהנאתו הרי הוא‬ ‫האכילה היא דבר העומד בין הקדושה‬ ‫ובכך מעלה כל הדברים לשורשם‪ ,‬שהרי‬ ‫משפיל את הגשמיות ומונע ממנה את‬ ‫וחלילה ההיפך‪ ,‬יתכן שני בני אדם תמימי‬ ‫לשם כך נבראו כל ענייני העולם הזה‪ ,‬כדי‬ ‫האפשרות להגיע לתכלית האמיתית‪.‬‬ ‫דרך ויראי ה’ הנוטלים מאכל אחד ושניהם‬ ‫לקדם אותם ולגלות בתוכם את חיות ה’‬ ‫ועל כך נסובים דברי המשנה וכמו‬ ‫יודעים מי הוא המקיים ומחייה את‬ ‫המחייה אותם‪ ,‬שבלא חיות ה’ היו בטלין‬ ‫שפירש החסיד יעב”ץ ע”ה בביאור‬ ‫המאכל ומי הזן את העולם‪ ,‬אולם הבדל‬ ‫ומבוטלין‪ ,‬רק שהחיות אכן נמצאת בתוכם‬ ‫למשנתנו ‘שלשה שאכלו על שולחן אחד‬ ‫שונה ומהותי יש בהם‪ ,‬האחד מברך כדי‬ ‫להחיותם‪ ,‬אך מכוסה ומוסתרת היא‪.‬‬ ‫ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו‬ ‫שיוכל לאכול‪ ,‬והשני אוכל כדי שיוכל‬ ‫כך רוצה הקדוש ברוך הוא שתהיה‬ ‫מזבחי מתים’‪ ,‬שכל הדברים הגשמיים‬ ‫לברך‪ .‬שלכך נתקנה הברכה להעלות‬ ‫הקדושה נסתרת‪ ,‬וגילו לנו רבותינו‬ ‫אין להם קיום בזכות עצמם‪ ,‬וכל בריאתם‬ ‫את המאכל לקדושה כמו שכתוב (תהלים‬ ‫שרצונו יתברך בזה‪ ,‬כדי שהאדם שנשלח‬ ‫היא כדי לסייע לאדם להתקרב על ידיהם‬ ‫מ ט) ‘לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך‬ ‫לעולם לקדש את גופו ואיתו את כל‬ ‫לעבודת ה’‪ ,‬ולפיכך העוסק בתורה על‬ ‫בתוך מעי’ שכל מטרת אכילתו היא‬ ‫העולם‪ ,‬הוא שיגלה בהם את הקדושה בכך‬ ‫שולחנו וכוונתו באכילה לסייע להגיע‬ ‫למען התורה ונמצא שהתורה עצמה‬ ‫שמשתמש בהם לצרכי גבוה‪ ,‬ונמצא מברר‬ ‫אל התורה‪ ,‬הרי הוא נותן קיום וחיות‬ ‫היא השורה בתוך מעיו‪ ,‬וזה נעשה על‬ ‫את האוכל מתוך הפסולת‪ ,‬האוכל היא‬ ‫למאכליו הגשמיים כי הם נעשים טפלים‬ ‫ידי שאוכל למען הברכה‪ ,‬כמו שביאר‬ ‫חיות ה’ שבדבר‪ ,‬והפסולת היא העטיפה‬ ‫לתורה הנצחית‪ ,‬אבל אם אינו אומר‬ ‫האריז”ל (שער המצות פר’ עקב אות קכח)‪ :‬ודע‬ ‫המכסה בתאוות וחשקים נפסדים‪ ,‬ובזה‬ ‫דברי תורה על שלחנו הרי אין שום חיות‬ ‫כי צריך האדם להיזהר בתכלית בברכות‬ ‫מקדש את כל הבריאה ומגלה בה את‬ ‫למאכליו וכאילו הם כבר מתים‪ ,‬ולכן‬ ‫הנהנין כי גוף האדם נהנה מהן ומתקדש‬ ‫חיות ה’‪ ,‬נמצא שבמעשיו גורם שיבוא‬ ‫‘כאילו אכלו מזבחי מתים’ כמו מת שאין‬ ‫בברכות אלו וכמו שכתוב ‘ותורתך בתוך‬ ‫העולם לתכליתו שבשבילה נברא‪ .‬ורבות‬ ‫לו טעם באוכל ובמנעמי העולם‪ ,‬כך מי‬ ‫מעי’ וגורם שפע עליון באדם‪.‬‬ ‫מובא ומבואר עניין זה בספרי הקודש‬ ‫שלא מנהיג מעשיו לצורך התורה‪ ,‬נמצא‬ ‫ובפרט בדברי גדולי החסידות‪ ,‬הבעל שם‬ ‫וכתב בליקוטי (או”ח נטילת ידים לסעודה‬ ‫שהוא נהנה מדבר שאין לו חיות והנאה‪,‬‬ ‫טוב ע”ה וממשיכי דרכו‪.‬‬ ‫ובציעת הפת הלכה ו צה)‪ :‬ועל כן אנו מזהרין‬ ‫שמכיון שעומדים המאכלים להיפסד‬ ‫שיהיה כל אכילתנו על פי התורה‪ ,‬כמו‬ ‫הזהירות בשעת האכילה לפקוח‬ ‫מחמת שאין להם חיות רוחנית חשובים‬ ‫שכתוב‪‘ ,‬ותורתך בתוך מעי’ וכמו שפרש‬ ‫עין לרוחניות שבדבר‬ ‫הם כאילו כבר נפסדו‪.‬‬ ‫רש”י שם‪ ,‬כל מאכלי על פיך‪ .‬כי אנו‬ ‫וכך נרמזו הדברים בפסוק (דברים יב‬ ‫וזהו שאמרו חז”ל (אבות פ”ג מי”ז) אם אין‬ ‫צריכין לאכל כל המאכלים בקדשה על‬ ‫כב) ‘אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל‬ ‫תורה אין קמח‪ ,‬שמאכליהם של מי שאינו‬ ‫פי התורה ולברך על כל דבר תחילה וסוף‬ ‫כן תאכלנו’‪ ,‬והמדובר שם כשאדם רחוק‬ ‫עוסק בתורה חשוב כמי שאיננו בנמצא‪,‬‬ ‫כדי שנזכה על ידי האכילה לקבל חיות‬ ‫מבית המקדש ואינו יכול לאכול בשר‬ ‫והוא נידון על שם סופו שעומד להפסד‪,‬‬ ‫שהוא שכל דקדושה‪ .‬שעיקר השכל הוא‬ ‫קודש‪ ,‬הותר לו בשר תאוה‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫אבל אין הכוונה כפשוטו שהרי מוצאים‬ ‫חכמות התורה הקדושה שעיקרה הוא‬ ‫(שם פסוק כ) ‘כי ירחיב ה’ אלהיך את גבולך‬ ‫אנו עמי הארץ שיש להם מזונות בריווח‪,‬‬ ‫הלימוד המביא לידי מעשה לידי קיום‬ ‫כאשר דיבר לך ואמרת אוכלה בשר כי‬ ‫אלא הפירוש הוא כנ”ל שכל מאכליהם‬ ‫התורה לנצח וכנ”ל‪ .‬ועל כן עיקר האכילה‬ ‫תאוה נפשך לאכול בשר‪ ,‬בכל אות נפשך‬ ‫כאילו הם מתים ואינם במציאות (יעב”ץ)‪.‬‬ ‫צריך להיות לחם ומלח כנ”ל‪ ,‬כי שורשם‬ ‫נמשכים מלימוד הקדוש הזה ובו כלולים‬ ‫תכלית עניני העולם כדי שהאדם‬ ‫כל הלימודים שבעולם שהם בחינת כל‬ ‫יגלה בהם את הקדושה הטמונה בהם‬ ‫טעמי הפרות והמאכלים שבעולם‪.‬‬ ‫יצא לאור ע"י מכון אור לישרים‬ ‫הכלל היוצא מהדברים‪ ,‬כי כל ההנאות‬ ‫© כל הזכויות שמורות‬ ‫אין להעתיק או לצטט ללא אישור‬ ‫מפורש בכתב ממכון אור לישרים‬