מילתא חדתא · Milta Chadita — כי תבוא (2026-08-24)

בכח התפילין מקדשים את כל החושים
החול כמו בשבת ,וממילא נופל פחד ואימה על כי הם אות וסימן לדביקות ישראל בה’ ,ומכוח וְ ָראּו ּכָ ל ַע ֵּמי ָה ָא ֶרץ ּכִ י ֵׁשם ה’ נִ ְק ָרא ָעלֶ יָך וְ יָ ְראּו
הסטרא אחרא ביום השבת. התגלות הקדושה נופל פחד ואימה על האומות. ִמ ֶּמּךָ (כח י) .דרשו בגמרא (מנחות לה ):אלו תפילין
שבראש .התפילין יש בהם ד’ בתים ,והם כנגד
מאור פנים בשבת מכוח הכתרים של אות השבת כמו התפילין ארבעת החושים שבאדם ,ראיה שמיעה ריח
מתן תורה ואין צורך בכתר תפילין גם השבת נקראת תפארת ,כמו שאנו ודיבור ,והבית הנוסף בתפילין של יד הוא כנגד
והנה מאור הפנים בשבת הוא מכח הכתרים מזכירים בתפילת השבת ‘תפארת עטה ליום חוש המישוש ,ובכוח התפילין יש ביכולת האדם
שקיבלו ישראל במתן תורה כנגד נעשה ונשמע, המנוחה מזמור שיר ליום השבת’ ,כי בשבת לקדש את כל חושיו לעבודת הבורא .ומצינו
ואחר חטא העגל ניטלו מהם וניתנו למשה, אין מניחים תפילין ,כי השבת עצמה היא אות, שהתפילין נקראים ‘תפארת’ ,לשון פאר ,כמו
ובשבת זוכה משה רבינו למאור פנים הראשון והיא משלימה את חושי האדם במקום התפילין, שנאמר בהם (יחזקאל כד יז) ‘פארך חבוש עליך’ ,כי
כמו במתן תורה ,והוא מחזיר את הכתרים לבני וכל מה שהתפילין מתקן בימות החול ,מתקנת על ידי שהאדם מקדש את כל חושיו זוכה לבוא
ישראל ,וזהו שאומרים בנוסח התפילה ‘ישמח השבת ,שאף היא קרויה אות כמו התפילין למדת תפארת המורה על השלימות ,והיא מידתו
משה במתנת חלקו’ ,שבשבת זוכה משה רבינו וברית המילה ,ותמיד יש באדם ב’ אותות ,כי של יעקב אבינו ע”ה הכלול מיראה ואהבה.
לחזור לאור שהיה לו במתן תורה .וכיון שבשבת הברית קבועה לעולם באדם ,ובשבת יש את כיון שהתפילין מקדשות את כל כוחות האדם
זוכים בני ישראל לכתרים שלהם ממתן תורה, אות השבת ,ובימות החול את אות התפילין, לפיכך סגולת התפילין שהם מגלים את צלם
לכן אין מניחים תפילין בשבת ,כי התפילין הם ועל פי שנים עדים יקום דבר .וכן השבת נקראת הקדושה על היהודי המניח אותם ,ובזכותם
בבחינת כתר לישראל ,וכידוע יש ת”ג תיבות אות כי היא מעוררת דביקות ישראל בהקב”ה, שורה השכינה על היהודי בלי מחיצה ,שזה דבר
בתפילין ,תג פירוש כתר בארמית ,וכיון שזוכים ומתגלה צלם הקדושה באדם כמו שאמרו חז”ל הכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך
לכתרים הראשונים אינם צריכים להניח תפילין. (ב”ר יא ב) ,אינו דומה מאור פניו של אדם בימות ויראו ממך ,ועל שם כן נקראו התפילין אות,
מילתא דפליאה
יש להודות לה’ שנטע צדיקים בדור
בכלל ובפרט ,ובודאי גם לאחר פטירתו עודנו עומד ומשמש ללמד ֹלקיָך וגו’ (כו יא).
וְ ָׂש ַמ ְח ָּת ְבכָ ל ַהּטֹוב ֲא ֶׁשר נָ ַתן לְ ָך ה’ ֱא ֶ
זכות על בני ישראל ,כמו שכתב בנו בספר תולדות יצחק בן לוי (ויחי חובתו של כל יהודי וזכות גדולה היא לו לשמוח ולהודות בכל לב
ד”ה ויגוע) ששמע מאביו כי הצדיק המלמד זכות על כלל ישראל על שזיכה אותנו ה’ ושתל צדיקים בכל הדורות ,כמו שמובא בתפארת
בחייו ,זוכה למדרגה זאת גם בעלמא דקשוט להמליץ טובה על שלמה (ד”ה א”י ושמחת) על הפסוק ושמחת בכל הטוב ,שהצדיק נקרא
ישראל ,כי צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא ‘טוב’ כמו שכתוב (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב’ ,ובזה יש לנו לשמוח
(ברכות סד ,).וכמנהגם כאן למטה כן נוהגים גם למעלה בשמים .ועוד שנתן לנו ה’ צדיקים שבכוחם מתקיים העולם כמו שכתוב (משלי י
מקובל בשם צדיקים שכשנסתלק הרה”ק מברדיטשוב לבית עולמו
כה) ‘וצדיק יסוד עולם’ .וזהו שתקנו חז”ל (ברכות נח ).לברך בראיית
התעלתה נשמתו למדריגת מלאך שרף ונהיה מנושאי המרכבה .וזהו
שאנו אומרים בפיוט ‘ויושר יליצו בעדנו חיות אש’ היינו הצדיקים חכמי ישראל ‘שחלק מחמתו ליראיו’ ,שיש לנו להודות ולשבח לה’
שהתעלו למדרגת שרפי מעלה. על הצדיקים חכמי ישראל שנטע בקרבנו .וכבר היה מעשה בהרה”ק
וכן כתב בדעת משה להרה”ק רבי משה מקוז’ניץ ע”ה (בשלח ד”ה
החוזה מלובלין ע”ה שהיה חי ט”ז שנה בימי הרה”ק רבי לוי יצחק
או יאמר ויהי) שיש להודות לה’ יתברך שברא צדיקים בעולמו ,וזהו מברדיטשוב ע”ה בעל הקדושת לוי ,ובכל יום ויום היה לו זמן קבוע
שכתוב (תהלים קז א) ‘הודו לה’ כי טוב’ שיש להודות לה’ שברא בעולמו ומיוחד להודות ולשבח לפני ה’ ששלח נשמה גדולה ונשגבה כנשמת
את הצדיק הקרוי ‘טוב’‘ ,כי לעולם חסדו’ ,שרצה הקב”ה להמשיך הרב מברדיטשוב ע”ה להאיר בה את העולם.
חסדו וטובו בעולם ,ולשם כך ברא את הצדיק שבזכותו יהיה נשפע והרבה הפליגו צדיקי הדורות בגודל מעלת הרה”ק הקדושת לוי
חסד לעולם. ע”ה ,אשר כל ימיו היה מרבה להמליץ אך טוב וחסד על ישראל
ברזא דאח"ד
כלל ישראל בזכות הצדיקים – והצדיקים בזכות ישראל
המקושר לצדיק חשוב כעומד כפי ההתקרבות אל הצדיק כן את ֶאל ַהּכ ֵֹהן וגו’ ִהּגַ ְד ִּתי ַהּיֹום לַ ה’
ּוב ָ
ָ
ֹלקיָך (כו ג) .כל עבודת ה’ של האדם היא ֱא ֶ
לפני ה’ זוכה לקבל ממנו מכוח הצדיק המשפיע על כל הקרובים
עוד מעלה גדולה בהתקשרות לצדיקים, והנה כשמבקשים למלא כלי משקה אליו ,ומאידך גיסא כל מדרגות הצדיק
שעל ידיה נחשב האדם כמי שעומד תמיד מצינור ,צריך להניח כלי קיבול קרוב באות מכוח כלל ישראל ,ובזה פירש
לפני ה’ יתברך ,כידוע דברי הירושלמי (שבת לצינור ,ואם יתרחק הכלי מן הצינור לא בדברי יחזקאל (ד”ה ובאת) דברי הכתוב
פ”א ה”ב) ‘כל האומר שמועה בשם צדיק יוכל לקבל מאתו ,כעין זה פירש הרה”ק ובאת אל הכהן וגו’ ואמרת אליו הגדתי
יראה כאילו בעל השמועה עומד כנגדו’, רבי שלום מבעלזא ע”ה את אופן קבלת היום לה’ אלקיך וגו’ ,ולא כתוב ‘הגדתי
נמצא שהמתקשר לצדיק הרי כעומד ההשפעה מהצדיק ,כפי התקרבות האדם
היום לה’ אלוקי’ ,כי זהו עצם הגדת איש
לפניו ,והרי הצדיק עומד במחשבתו תמיד אל הצדיק להתקשר ולהידבק בו ,כך זוכה
ישראל לכהן ,כל מה שזכיתי להבאת
לפני ה’ יתברך ,וכיון שהוא כעומד לפני לקבל מאיתו שפע קדושה וברכה ,וצריך
ביכורים הוא מכוח ‘ה’ אלקיך’ ,מחמת
ה’ יתברך אין שורה בו שום שכחה מאיתו להיזהר לא להתרחק מהצדיק כדי שלא
יתברך ,כמו שיש לרמוז בדברי המשנה תלך ההשפעה לאיבוד .וכך כתב בתפארת שייחד ה’ אלקותו עליך ,וכל עבודתי היא
(פאה פ”ו מ”ד) שהשוכח מן התבואה ‘שלפניו’ שלמה (יתרו ד”ה אני) בשם הרה”ק רבי משה ליב רק מכוח ‘ה’ אלקיך’ .אכן בהמשך כתוב
אין זה חשוב שכחה ,ופירש הרה”ק מהר”ש מסאסוב ע”ה ,על הכתוב (בראשית מד יז) ‘האיש ולקח הכהן וגו’ לפני מזבח ה’ אלקיך ,כי
מבעלזא ע”ה שהצדיק העומד לפניו יתברך אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד’, הכהן בעצמו מייחס את הגדולה והכבוד
אין שייך בו שכחה ,כי תמיד עומד הוא כי כאשר דרך הגביע שהוא כלי המקבל דוקא לכלל ישראל ,וזהו שהכהן אומר
להיזכר ביחוד ה’ .והמקושר לצדיק זוכה צריך להיות עומד למטה מכלי הנשפך ה’ אלקיך ,כל כוחו של הכהן הוא מכלל
מכוחו להיות ניצב תמיד לפני ה’. ממנו לתוכו ,כי אם הוא עומד למעלה איננו ישראל שייחד ה’ שמו עליהם.
יכול לשפוך בתוכו ,כן התלמיד צריך להיות כח הצדיק בא מהמאמינים בו
המקושר ברבו דבוק בה’ גם שפל בדעתו נגד הרב המשפיע לו ואז יהיה
בביתו עד כמה שמתחזקים להאמין בכוחו
ראוי לקבל ממנו.
של הצדיק ,כך מתחזק כוחו להשפיע
והנה לא זו בלבד בהיות האדם קרוב ובזה ביאר הרה”ק מסאסוב (ליקוטי רמ”ל
רוב טובה על הדבקים בו ,כי כל כח
אל הצדיק ,הרי הוא מקושר אליו ומקבל מקץ)‘ :מאוד מאוד הוי שפל רוח’ (אבות פ”ד מ”ד), הצדיק בא על ידי תלמידיו המאמינים
מכוחו שפע קודש ,אלא גם בהיות האדם כי אם ירצה האדם להריק מכלי אל כלי ,אזי בו ,כמו שאמר הרה”ק ר’ יצחק מווארקא
בביתו עליו להוסיף ולהתקשר אל רבו, זה הכלי שהוא משפיע ומוריק צריך להיות
ע”ה פירוש הכתוב (שמות יח כא) ‘ואתה
לבל תיפסק ממנו ההשפעה מעם רבו, למעלה והכלי שמקבל צריך להיות למטה,
וכמו שפירש הרמ”מ מקוסוב ע”ה בספרו תחזה מכל העם’ ,כי מה שהצדיק רואה
לכן אמר ‘מאוד מאוד הוי שפל רוח’ ,כדי
אהבת שלום (ואתחנן ד”ה לך אמור) על הפסוק ברוח הקודש ,הוא רק על ידי ‘כל העם’,
שתוכל לקבל מכל אדם איזה מדה טובה,
(לעיל ה כז-כח) ‘לך אמור להם שובו לכם וזה ‘האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה על ידי שמתקבצים אצלו תלמידים
לאוהליכם ,ואתה פה עמוד עמדי’ ,שזה לי עבד’ ,היינו שיוכל לעשות את עצמו כלי וחסידים.
עצמו נכלל בצווי לומר לבני ישראל ,שגם המקבל כמו הגביע שיכול לקבל כל דבר, כפי הידיעה שאין לו השגה
בשובם לאהליהם יתנו אל ליבם שמשה כן אתה תוכל לקבל מכל אדם מדות טובות
רבינו עודנו עומד לפני ה’ ,ואינו מפסיק ותוכחות‘ ,הוא יהיה לי עבד’‘ ,ואתם עלו ברבו כך מקבל מכוחו
כל עיקר מעבודתו ,ואם יתקשרו ברבם לשלום אל אביכם’ ,היינו לה’ יתברך. והנה אמרו חז”ל (מו”ק יז ).אמר רבי
בהיותם רחוקים ממנו ,יזכו גם אז להיות יוחנן מאי דכתיב (מלאכי ב ז) ‘כי שפתי
נזכרים לטובה לפני ה’ בכל דרכיהם. כפי מוראו מרבו כן זוכה לקבל כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו
ובודאי שדברים אלו נוהגים בכל ממנו כי מלאך ה’ צבאות הוא’ ,אם דומה הרב
הדורות ,שהרי אתפשטותא דמשה בכל מכל מקום יזהר התלמיד שלא להתקרב למלאך ה’ יבקשו תורה מפיו ,ואם לאו
דרא ,כדאיתא בתיקוני זוהר (תקון ס”ט קיא: יתר על המידה אל רבו ,ואדרבה כפי אל יבקשו תורה מפיו .והקשה הרה”ק ר’
קיב :).דעתיד כולי האי לאתחדשא על המורא מפניו כן יזכה לקבל ממנו ,כמו זושא מאניפולי ע”ה ,שהרי לאדם פשוט
ידא דמשה בסוף יומיא בדרא בתראה שאמר הרה”ק רבי מנחם מענדל מרימנוב אין כל השגה במלאך ,ואם כן לא יוכל
וכו’ ,ואתפשטותיה הוא בכל דרא ודרא, ע”ה בביאור דברי חז”ל (אבות פ”ד מי”ב) מורא להשיג אם הרב דומה למלאך אם לאו.
בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא, רבך כמורא שמים ,שיש ללמוד דרכי מורא תירץ הרה”ק ,זו אכן כוונת הגמרא,
עד שתין רבוא ,לאשלמא לכלהו מפגימו רבך מצבא השמים ,כי הלבנה מקבלת את שאם האדם מבין שרבו דומה למלאך
דלהון-[ .שעתיד כל זה להתחדש על ידי אורה מן החמה ,אבל בהתקרבה אל החמה ואין לו בו שום השגה ,אזי יכול הוא
משה בסוף הימים בדור האחרון וכו’, אין אורה חזק כמו בזמן שהיא מתרחקת ללמוד מפי הרב ולקבל ממנו תורה,
והתפשטותו היא בכל דור ודור ,בכל צדיק ממנה ,וזה לאות גם לענין התלמיד והרב, אבל כל זמן שאין התלמיד מתבטל בפני
וחכם המתעסק בתורה ,עד ששים ריבוא, ככל שיירא התלמיד מרבו ולא יתקרב אליו רבו כמו בפני מלאך ,אינו יכול ללמוד
להשלים את כולם מהפגמים שלהם]. יותר מדי ,כן יזכה לקבל ממנו שפע טוב. מרבו ולקבל תורה מפיו.
מילין יקירין
החיות שבהנאות עולם הזה והפכם
תאכל בשר’ ,אך מסייגת התורה ואומרת שבעולם עומדים להכרעה האם יעשו ֹׁלשׁה ֶש ָׁאכְ לּו ַעל ֻשׁלְ ָחן ֶא ָחד וְ ֹלא ָא ְמרּו
ְש ָ
‘אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן לשם שמים ואז יקבלו חיות ,או שינהגו תֹורה ,כְ ִּאּלּו ָאכְ לּו ִמזִ ְּב ֵחי ֵמ ִתים
ָעלָ יו ִד ְּב ֵרי ָ
תאכלנו’ ,וביאר הרה”ק החוזה מלובלין בהם בני האדם כבהמות למלא גופם (פ”ג ,מ”ג) .כל ענייני עולם הזה אין להם
ע”ה שבא ללמד שיש לאכול כמו דרכו ותאוותם ואז יחתכו את דינם למיתה קיום וחיות בפני עצמם ורק כאשר הם
של הצבי ,שאמרו כי גם כאשר הוא ישן וכיליון ,ולא רק שאין הם נעשים רוחניים טפלים לחלק הרוחני שבאדם שמסייעים
עינו אחת פקוחה לשמור שלא יבוא אי עוד מהפכים את האדם ומדרדרים אותו לו לעסוק בתורה ולקיים מצוות ומעשים
מי להזיקו ,וכך האוכל יש לו להשאיר מדחי אל דחי .לכן אנחנו רואים עד טובים ,אז מקבלים הם את חיותם
עין אחת פקוחה לשמור שלא ימשך אחר כמה הזהירו צדיקי הדורות לעמוד על מהתורה .ואחר כונת הלב הן הן הדברים,
תאוותו ,שלא יבוא לידי כך ששקוע כולו המשמר שלא ליפול במכמורות התאוות. אם מתכוון האדם במעשיו הגשמיים שיהיו
בתאוותיו ומשם הדרך קצרה להתרחק ואין הדבר אמור למשוך ידיו ולא לקיים נעשים לשם שמים ,בבחינת ‘בכל דרכיך
בעבודת ה’. את גופו במאכל ומשתה ושינה וכיוצא דעהו’ ,להיות כוונתו בכל דרכיו הגשמיות
בזה ,אלא להיפך ,לעשותם באופן הראוי לתכלית עבודת הבורא ,הרי הוא זוכה
ברכות הנהנין נתקנו כדי שלא בקדושה לשם שמים ,ואז יקבלו הדברים לקרב הדברים לשורשם הרוחני ,אבל אם
ימשך אחר הגשמיות שבמאכל הגשמיים את חיותם ונעשים רוחניים, אין כוונתו אלא לצורך ולהנאתו הרי הוא
האכילה היא דבר העומד בין הקדושה ובכך מעלה כל הדברים לשורשם ,שהרי משפיל את הגשמיות ומונע ממנה את
וחלילה ההיפך ,יתכן שני בני אדם תמימי לשם כך נבראו כל ענייני העולם הזה ,כדי האפשרות להגיע לתכלית האמיתית.
דרך ויראי ה’ הנוטלים מאכל אחד ושניהם לקדם אותם ולגלות בתוכם את חיות ה’ ועל כך נסובים דברי המשנה וכמו
יודעים מי הוא המקיים ומחייה את המחייה אותם ,שבלא חיות ה’ היו בטלין שפירש החסיד יעב”ץ ע”ה בביאור
המאכל ומי הזן את העולם ,אולם הבדל ומבוטלין ,רק שהחיות אכן נמצאת בתוכם למשנתנו ‘שלשה שאכלו על שולחן אחד
שונה ומהותי יש בהם ,האחד מברך כדי להחיותם ,אך מכוסה ומוסתרת היא. ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו
שיוכל לאכול ,והשני אוכל כדי שיוכל כך רוצה הקדוש ברוך הוא שתהיה מזבחי מתים’ ,שכל הדברים הגשמיים
לברך .שלכך נתקנה הברכה להעלות הקדושה נסתרת ,וגילו לנו רבותינו אין להם קיום בזכות עצמם ,וכל בריאתם
את המאכל לקדושה כמו שכתוב (תהלים שרצונו יתברך בזה ,כדי שהאדם שנשלח היא כדי לסייע לאדם להתקרב על ידיהם
מ ט) ‘לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך לעולם לקדש את גופו ואיתו את כל לעבודת ה’ ,ולפיכך העוסק בתורה על
בתוך מעי’ שכל מטרת אכילתו היא העולם ,הוא שיגלה בהם את הקדושה בכך שולחנו וכוונתו באכילה לסייע להגיע
למען התורה ונמצא שהתורה עצמה שמשתמש בהם לצרכי גבוה ,ונמצא מברר אל התורה ,הרי הוא נותן קיום וחיות
היא השורה בתוך מעיו ,וזה נעשה על את האוכל מתוך הפסולת ,האוכל היא למאכליו הגשמיים כי הם נעשים טפלים
ידי שאוכל למען הברכה ,כמו שביאר חיות ה’ שבדבר ,והפסולת היא העטיפה לתורה הנצחית ,אבל אם אינו אומר
האריז”ל (שער המצות פר’ עקב אות קכח) :ודע המכסה בתאוות וחשקים נפסדים ,ובזה דברי תורה על שלחנו הרי אין שום חיות
כי צריך האדם להיזהר בתכלית בברכות מקדש את כל הבריאה ומגלה בה את למאכליו וכאילו הם כבר מתים ,ולכן
הנהנין כי גוף האדם נהנה מהן ומתקדש חיות ה’ ,נמצא שבמעשיו גורם שיבוא
‘כאילו אכלו מזבחי מתים’ כמו מת שאין
בברכות אלו וכמו שכתוב ‘ותורתך בתוך העולם לתכליתו שבשבילה נברא .ורבות
לו טעם באוכל ובמנעמי העולם ,כך מי
מעי’ וגורם שפע עליון באדם. מובא ומבואר עניין זה בספרי הקודש
שלא מנהיג מעשיו לצורך התורה ,נמצא
ובפרט בדברי גדולי החסידות ,הבעל שם
וכתב בליקוטי (או”ח נטילת ידים לסעודה שהוא נהנה מדבר שאין לו חיות והנאה,
טוב ע”ה וממשיכי דרכו.
ובציעת הפת הלכה ו צה) :ועל כן אנו מזהרין שמכיון שעומדים המאכלים להיפסד
שיהיה כל אכילתנו על פי התורה ,כמו הזהירות בשעת האכילה לפקוח מחמת שאין להם חיות רוחנית חשובים
שכתוב‘ ,ותורתך בתוך מעי’ וכמו שפרש עין לרוחניות שבדבר הם כאילו כבר נפסדו.
רש”י שם ,כל מאכלי על פיך .כי אנו וכך נרמזו הדברים בפסוק (דברים יב וזהו שאמרו חז”ל (אבות פ”ג מי”ז) אם אין
צריכין לאכל כל המאכלים בקדשה על כב) ‘אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל תורה אין קמח ,שמאכליהם של מי שאינו
פי התורה ולברך על כל דבר תחילה וסוף כן תאכלנו’ ,והמדובר שם כשאדם רחוק עוסק בתורה חשוב כמי שאיננו בנמצא,
כדי שנזכה על ידי האכילה לקבל חיות מבית המקדש ואינו יכול לאכול בשר והוא נידון על שם סופו שעומד להפסד,
שהוא שכל דקדושה .שעיקר השכל הוא קודש ,הותר לו בשר תאוה ,כמו שנאמר אבל אין הכוונה כפשוטו שהרי מוצאים
חכמות התורה הקדושה שעיקרה הוא (שם פסוק כ) ‘כי ירחיב ה’ אלהיך את גבולך אנו עמי הארץ שיש להם מזונות בריווח,
הלימוד המביא לידי מעשה לידי קיום כאשר דיבר לך ואמרת אוכלה בשר כי אלא הפירוש הוא כנ”ל שכל מאכליהם
התורה לנצח וכנ”ל .ועל כן עיקר האכילה תאוה נפשך לאכול בשר ,בכל אות נפשך כאילו הם מתים ואינם במציאות (יעב”ץ).
צריך להיות לחם ומלח כנ”ל ,כי שורשם
נמשכים מלימוד הקדוש הזה ובו כלולים תכלית עניני העולם כדי שהאדם
כל הלימודים שבעולם שהם בחינת כל יגלה בהם את הקדושה הטמונה בהם
טעמי הפרות והמאכלים שבעולם. יצא לאור ע"י מכון אור לישרים הכלל היוצא מהדברים ,כי כל ההנאות
© כל הזכויות שמורות
אין להעתיק או לצטט ללא אישור
מפורש בכתב ממכון אור לישרים
