gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עדן הנפשות · Eiden Hanifashois — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: עדן הנפשות · Eiden Hanifashois

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

עדן הנפשות · Eiden Hanifashois — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מפעל להתעדן מתורת הבעש"ט זי"ע באופן הבנה ששוה לכל נפש‬ ‫גליון כ"ו | פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫עדן השבוע‪ :‬להתעדן בנושא אחד מן המקורות עד העבודה בנפש האדם‬ ‫אל מעלת כבוד הקורא היקר!‬ ‫בשבועות הקודמים התחלנו בס"ד ללמוד ולהתעמק בדברי מהרח"ו ז"ל בכוונת מצוות תקיעת שופר‪,‬‬ ‫וב"ה קיבלנו על זה הארות חשובות מהקוראים שהמה שבעים רצון מזה‪ ,‬ובעז"ה נמשיך בזה הלימוד‪,‬‬ ‫להתבונן ולהתעמק בדברי מהרח"ו לאור דברי גדולי מאורי החסידות זי"ע‪ ,‬נקודה אחר נקודה‪ ,‬שלב אחר‬ ‫שלב‪ ,‬ובתפילה לאל חי שזה יקרבנו וידבקנו לו ולעבודתו בס"ד‪.‬‬ ‫מלכות – דיבור‪:‬‬ ‫מלכות‬ ‫של‬ ‫שייכות‬ ‫והנה ידוע ענין המלכות שהוא דוגמא הדיבור‪.‬‬ ‫להשופר‪:‬‬ ‫שכמו הדיבור הוא גילוי המחשבה של האדם‪ ,‬כי‬ ‫כבר דברנו במאמרינו הקודמים‪ ,‬מה שגילוי לנו‬ ‫המחשבות המה נסתרים במחשבתו ולבו של אדם‪,‬‬ ‫צדיקי קדמאי‪ ,‬האיך שמעוררים על ידי השופר‬ ‫ואין אדם יודע מחשבות של חבירו‪ ,‬ועל ידי‬ ‫את גילוי של הקב"ה של פרצופי הכתר והחכמה‬ ‫הדיבור‪ ,‬האדם מגלה מצפוני לבו לחוץ‪.‬‬ ‫ובינה לתוך הז"א‪ .‬ועדיין נשאר לנו לבאר את‬ ‫כמו כן הוא למעלה‪ ,‬מבשרי אחזה אלוק‪.‬‬ ‫הארת המלכות שנגרם על ידי השופר‪.‬‬ ‫העולמות העליונים של חכמה ובינה (אבא ואמא)‪,‬‬ ‫והנה איתא בגמרא (ר"ה לד‪ ):‬וז"ל‪ :‬אמר‬ ‫נקראו עלמא דאתכסיא (עולמות נסתרים)‪ ,‬ועל‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אמרו לפני בראש השנה‬ ‫ידי מדת המלכות הקב"ה מגלה לנו את הנהגתו‬ ‫מלכיות זכרונות ושופרות‪ ,‬מלכיות — כדי‬ ‫ושייכותו אל העולמות‪.‬‬ ‫שתמליכוני עליכם‪ ,‬זכרונות — כדי שיבא לפני‬ ‫ולכן נקרא המלכות בשם 'גילוי שכינה'‪ ,‬כי‬ ‫זכרוניכם לטובה‪ ,‬ובמה — בשופר‪ .‬ומבואר שעל‬ ‫עניינה של מלכות הוא לגלות את השכינה‬ ‫ידי השופר אנו 'ממליכין' את הקב"ה עלינו‪ .‬ויש‬ ‫בתחתוניםא‪.‬‬ ‫לבאר השייכות של ה'שופר' אל ענין ה'מלכות'‪.‬‬ ‫א ועיין עוד מש"כ הבעל התניא (ליקוטי תורה דרושי יום הכיפורים) ‪ ,‬שהחב"ד המה ענין סובב כל עלמין שאין תופסין מקום בהעולמות‬ ‫הגלויים‪ ,‬והדיבור הוא ענין ממלא כל עלמין שתופס מקום בעולמות הנגלים‪ ,‬וז"ל‪ :‬ביאור ענין סובב כ''ע וממכ''ע‪ .‬כי הנה המחשבה‬ ‫א‬ ‫את המלכות עד החכמה‪-‬‬ ‫ומכיון שהשופר לוקח את פנימיות החיות‬ ‫ביטול‪:‬‬ ‫והנשימה של האדם‪ ,‬ומהפכו לבחינת קול‪ ,‬הרי זה‬ ‫ענין של מלכות‪ .‬כמו שהשופר מגלה את‬ ‫והנה כשאנו מקיימין מעשה המצוה של שופר‪,‬‬ ‫המחשבה של האדם ומהפכו לקול פשוט‪ ,‬שאז‬ ‫שהוא פשוט ליקח שופר ולתקוע‪ ,‬אזי אנו‬ ‫יכול האדם לידע שהאדם רוצה לעוררו לאיזה‬ ‫מקבלים עלינו את מלכות שמים עלינו‪ ,‬כי כל‬ ‫דבר‪ ,‬כמו כן הוא ענין המלכות‪ ,‬הוא מגלה את‬ ‫מעשה גוף המצוה מקומה במלכות‪.‬‬ ‫פנימיות העולמות המכוסים‪ ,‬שיהיו לנו איזה‬ ‫וכל הקליפות והס"א מקבלים ויונקים חיותם‬ ‫תפיסה והשגה בהם‪.‬‬ ‫מספירת המלכות‪ ,‬ולכן על ידי מצוה גרידא של‬ ‫והמקור לזה מבואר בתיקוני זוהר (תיקון כא;‬ ‫תקיעת שופר עדיין יש סכנה שינקו ממנה הסט"א‬ ‫שֹופר‪ִ ,‬מ ִס ְׁט ָּרא‬ ‫נז‪ְׁ " :):‬ש ִכינְׁ ָּתא ַּת ָּת ָּאה ִא ְׁת ְׁק ִר ַּיאת ָּ‬ ‫ויקטרגו עוד יותר‪ ,‬כי על ידי מדת המלכות‬ ‫שֹופר‬ ‫שֹופר ָּגדֹול‪ְׁ ,‬ת ַּקע ְׁב ָּ‬ ‫ִד ְׁש ִכינְׁ ָּתא ִע ָּל ָּאה ְׁד ִא ִיהי ָּ‬ ‫יכולים לינק ולקבל חיות לעורר קטרוגים‪.‬‬ ‫שֹופר ִאיהּו ָּלשֹון ְׁת ִק ָּיעה‬ ‫ָּ‬ ‫ירּותנּו‪ְׁ ,‬ת ַּקע‬ ‫ָּגדֹול ְׁל ֵח ֵ‬ ‫ולכן נצרך לעורר הכוונת בתקיעה‪ ,‬שענין‬ ‫קּוד ָּשא ְׁב ִריְך‬ ‫ְׁד ַּו ַּדאי ְׁש ִכינְׁ ָּתא ַּת ָּת ָּאה ִא ִיהי ְׁת ִק ָּיעה ְׁד ְׁ‬ ‫הכוונות מקומה בבינהב‪ ,‬אבל גם כשמייחדין את‬ ‫הּוא ִמ ִס ְׁט ָּרא ִד ִימינָּ א"‬ ‫מעשה המצוה עם הכוונה של המצוה על ידי יחוד‬ ‫וכמו שכתב התולדות יעקב יוסף (בספרו בן‬ ‫שם הוי"ה ואדנ"י‪ ,‬עדיין יש מקום להקליפות לינק‬ ‫פורת יוסף) בלשון החסידות‪ ,‬ששכינתא תתאה‬ ‫ולקבל חיות לקטרג‪.‬‬ ‫הכוונה אל מלכות‪ ,‬ושכינתא עילאה הכוונה‬ ‫ולכן צריכים לקבל עול מלכות שמים בענין‬ ‫לבינה‪ ,‬וז"ל‪" :‬מבואר בתיקונים (תכ"א נז‪ ):‬כי‬ ‫יחודא עילאה‪ ,‬בביטול גמור שאין עוד מלבדו‪ ,‬ואז‬ ‫מלכות נקרא שופר‪ ,‬ובינה נקרא שופר גדול‪ ,‬וז"ש‬ ‫עולה המלכות עד חכמה‪ ,‬שהוא אותיות כח‪-‬מה‪,‬‬ ‫(תפילת עמידה) תקע בשופר גדול לחירותינו‬ ‫ענין הביטול הגמור של כל העולמות עם יחודו‬ ‫וכו'"‪.‬‬ ‫של עולם‪ .‬וזהו היחוד שנקרא "אדם"‪ ,‬שאלופו של‬ ‫עולם מתיחד עם 'דם' שהוא נוטריקון ד'יבור‬ ‫לייחד מעשה של תקיעת‬ ‫מ'לכות‪ ,‬ושם אין שום מקום להסט"א לינוק‪ ,‬וכל‬ ‫שופר עם הכוונה להעלות‬ ‫דינין מתעברין מיניה‪ ,‬ונמתק הדינים בשורשם‪,‬‬ ‫ואין ש'טן ו'אין פ'גע ר'ע (ראשי תיבות‪ :‬שופר)ג‪.‬‬ ‫והדבור שלמעל ה הן בחי' ממכ''ע והוא עד''מ כאדם החושב ומהרהר באיזה דבר שמחשבתו מלובשת ותקועה ממש באותו דבר ומוקפת‬ ‫ממנו (ועיין בסש''ב ח''א פ''ה) וכן כשמדבר באיזה דבר כו'‪ .‬כך כביכול החיות שבע''מ יהי אור יהי רקיע כו' הוא מתלבש ונתפס ממש‬ ‫בתוך העולמות להחיותם ומוקף מהם וכן בח י' החיות והאותיות הנמשכים מהמחשבה שבמחשבה אחת ברא הקדוש ברוך הוא את‬ ‫העולם ג''כ נתפס ומתלבש בתוך העולמות שהרי כולם בחכמה עשית כתיב‪ .‬ופי' בזהר תזריע (דמ''ג רע''א) כולם בחכמה עשית בבינה‪.‬‬ ‫פי' כי בינה היא בחי' מחשבה עילאה אלא שמחשבה היא מחיה עלמין סתימין דלא אתגליין והדבור מחיה ומהוה עלמין דאתגליין‪.‬‬ ‫ב ענין היחוד של מלכות עם בינה על ידי מעשה וכוונות השופר‪ ,‬מבואר בהמשך לשון התולדות יעקב יוסף‪ ,‬וז"ל‪ :‬ולהלביש דבר זה לעניננו‪,‬‬ ‫כי מלכות נקר' דיבור‪ ,‬והמחשבה והכוונה נקרא בינה‪ ,‬וכאשר מחבר בין בעסק התורה או התפלה ב' בחינות האלו‪ ,‬דהיינו הדיבור עם‬ ‫הכוונה‪ ,‬אז מחבר ומקשר מלכות עם הבינה‪ ,‬בסוד מ"י זא"ת עולה מן המדבר (שה"ש ג‪ ,‬ו)‪ ,‬כמו ששמעתי ממורי זלה"ה‪ .‬ונודע כי מלכות‬ ‫עלמא דנוקבא הוא בישיבה‪ ,‬ובינה נקרא עלמא דדכורא (זח"א צו‪ ).‬שהוא בעמידה‪.‬‬ ‫ובזה יובן הש"ס הכניס שופר תוך שופר‪ ,‬אם קול פנימי שמע‪ ,‬ר"ל כי שופר שהיא השכינה נקרא תפלה‪ ,‬כמ"ש (תהלים קט‪ ,‬ד) ואני תפלה‬ ‫וגו'‪ .‬ויש ב' סוגי שופר שהם ב' סוגי התפלה‪ ,‬א' התפלה סתם שהיא בחי' דיבור שהוא במלכות‪ ,‬בחינה ב' כוונת התפלה שהיא הכונה‬ ‫והמחשבה שהיא בינה שנקר' שופר גדול‪ ,‬והכניס שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא‪ ,‬כי העיקר הוא הכוונה והמחשבה שהוא‬ ‫פנימי‪ .‬ואם קול חיצון שמע‪ ,‬רק דיבור בלא כוונה לא יצא‪ ,‬כי תכין לבם אז תקשיב‪ ,‬וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל ה' דברים מעכבין התפלה לעלות‬ ‫וכו'‪ ,‬ואם כן הפנימי עיקר‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫ג הענין שצריך להעלות את המלכות עד החכמה‪ ,‬כדי שאז לא יכולים הקליפות לינק‪ ,‬מבואר במאור ושמש פר' לך‪ ,‬וז"ל‪ :‬וכשעלה אברהם‬ ‫עד מדריגת חסד הבין והשיג בשכלו שיש עולם גבוה מחסד וזהו בינה שכל העולמות יצאו משם אך לא עלה עדיין למדריגה זו רק הבין‬ ‫שיש עולם גבוה כזה וזהו עד אילון מורה ר"ל עד האילן המורה משם כל העולמות גם מורה הוא לשון הריון ר"ל עד בינה שהיא הרת עולם‬ ‫והבין שעד שם יכולה המלכות להתעלות וזהו ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו ר"ל שבנה מזבח על זה שהבין שיש עולם בינה שנראים שם‬ ‫ב‬ ‫שמים‪ ,‬ולגלות את מלכות שמים בתחתונים‪,‬‬ ‫עם‬ ‫עבודת התשובה‬ ‫ונעשה פירוד בין הדבקים‪ ,‬בין ה' אחרונה של שם‬ ‫מצוות תקיעת שופר‪:‬‬ ‫הוי"ה להאותיות יה"ו‪ .‬וכשחוזר בתשובה על‬ ‫אמנם‪ ,‬כל הסודות והכוונות של מצוות שופר‬ ‫מעשיו‪ ,‬אזי משיב את האות ה' תתאה‪ ,‬שהוא‬ ‫מתייחדים עם כוונתם הפשוטה‪ ,‬שהוא מעורר‬ ‫המלכות‪ ,‬אל הוי"ה‪ ,‬ונעשה יחוד של שם הוי"ה‪.‬‬ ‫הישנים משינתם‪ ,‬ושבים בתשובה שלימה באמת‪,‬‬ ‫אבל כשאדם אינו שב בתשובה על מעשיו‬ ‫וכלשון הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ד)‪" :‬אף על‬ ‫ממש‪ ,‬כי מעשיו כבר מתוקנים‪ ,‬רק הוא עוסק‬ ‫פי שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב‪ ,‬רמז‬ ‫במדרגה גבוה בתשובה‪ ,‬שמייחד את כל הבריאה‬ ‫יש בו‪ ,‬כלומר‪ ,‬עורו ישנים משנתכם‪ ,‬ונרדמים‬ ‫כולה במחשבתו‪ ,‬לידע בבירור גמור שאין עוד‬ ‫הקיצו מתרדמתכם‪ ,‬וחפשו במעשיכם‪ ,‬וחזרו‬ ‫מלבדו‪ ,‬ו'אני הוי"ה לא שניתי'‪ ,‬ש'אתה הוא לבדך‬ ‫בתשובה‪ ,‬וזכרו בוראכם‪ .‬אלו השוכחים את‬ ‫אחר שנברא העולם כמו קודם שנברא העולם'‪,‬‬ ‫האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק‬ ‫אזי הוא עוסק במדריגה גבוה בתשובה‪ ,‬ומייחד‬ ‫אשר לא יועיל ולא יציל‪ ,‬הביטו לנפשותיכם‬ ‫את שם ה' עילאה עם היו"ד חכמה קדומה‪ ,‬שענין‬ ‫והיטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזב כל אחד מכם‬ ‫החכמה הוא 'כח‪-‬מה'‪ ,‬לידע שהכל בטל ומבוטל‬ ‫דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה"‪ .‬וכמו‬ ‫ליחודו יתב"ש‪.‬‬ ‫שמסיים הרמח"ל (דרך ה' חלק רביעי אות ד) את‬ ‫וזהו שני עבודת של השופר‪ .‬שופר קטן‪ ,‬שהוא‬ ‫הכוונות והסודות של מצוות תקיעות שופר‪" :‬וכל‬ ‫קבלת מלכות שמים‪ ,‬באופן יחודא תתאה‪ ,‬להשיב‬ ‫זה על ידי מצוה זאת כשיתחבר עמה תשובתם‬ ‫את ה' תתאה שיהיה שמו שלם‪ ,‬והוא על ידי‬ ‫של ישראל כראוי"‪ ,‬היינו שצריכים לחבר עמה‬ ‫התשובה ממעשיו הרעים‪.‬‬ ‫עניינה הפשוט לשוב אל ה' בתשובה כראוי‪.‬‬ ‫ושופר גדול הוא בבינה והתבוננות שאין עוד‬ ‫אמנם במצוות תשובה יש ב' פרטים‪ :‬א'‪ .‬מי‬ ‫מלבדו‪ ,‬ומייחד את העולמות התחתונים בעולמות‬ ‫שחטא ישוב בתשובה‪ ,‬ויתחרט על מה שמרד‬ ‫העליונים‪ ,‬ומכיר שאין שום פירוד בהעולמות‪,‬‬ ‫במלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬ויתוודה על‬ ‫והכל הוא כמו קודם שנברא העולם‪ ,‬זהו השופר‬ ‫עוונותיו‪ ,‬וימחל לו‪ .‬ב'‪ .‬שישיב העולמות‬ ‫גדול והוא יחוד השלם‪.‬‬ ‫התחתונים וליחדו לעולמות העליונות‪ ,‬ובאופן‬ ‫ובדורינו דור של משיח‪ ,‬עיקר הכוונה בשופר‬ ‫פרטי‪ ,‬שישיב את נשמתו שנלקח ממקום גבוה‪,‬‬ ‫הוא בעבודה עילאה לייחד יחודים‪ ,‬לתקוע‬ ‫ונקבע בגוף חומרי‪ ,‬למקורו שהיא האין סוף ב"ה‪.‬‬ ‫בשופר גדול‪ ,‬לייחד עולם הבינה אל העולמות‬ ‫דהנה כשאדם חוטא במעשה ובפועל ממש‪ ,‬אזי‬ ‫העליונים‪ ,‬כמו שכתב האור לשמים‪" :‬ושופר גדול‬ ‫מפריד את החיות שלו והבריאה שנבראו לכבוד‬ ‫כל העולמות‪ .‬והי' חותר לבקש לעלות למדריגת בינה וזהו ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויע אהלה בית אל מים והעי מקדם פי' שהיה‬ ‫מיחד שם הוי' עם המלכות שהיא שם אדני וזהו בית אל מים שבית אל היא מלכות והעי מקדם ר"ל שהי' מיחד שם אדני עם שם הוי' כי‬ ‫מלת והעי בגי' צ"א כמספר הוי' אדני‪ .‬וזה נעשה מיחוד שם אדני שהיא מלכות עם שם הוי' ב"ה שהוא מקדם ר"ל קודם וגבוה יותר ממדת‬ ‫מלכות ושם אדני וע"י יחוד הוי' ואדני מתעלה המלכות עד בינה וכשעלה למדריגה זו ליחד שם הוי' עם אדני הבין בשכלו שהמלכות צריך‬ ‫להתעלות עד חכמה וחכמה ובינה הן תרין ריען דלא מתפרשין כי כשהמלכות אינו מתעלה אלא עד בינה עדיין לא נמתקו הדינין והגבורות‬ ‫לגמרי ששם עדיין יש קצת גבורות שבינה הדינין מתערין מנה לכן צריך המלכות להתיחד עם שם אהי' ולהתעלות עד חכמה וזהו ויסע‬ ‫אברם הלוך ונסוע הנגבה ר"ל שהי' הולך ונסוע להעלות למדריגות חכמה ונגבה רומז לחכמה ע"ד הרוצה להחכים ידרים ולהעלות המלכות‬ ‫עד חכמה ויפיל אחיזת החיצונים לגמרי וישפיע השפעות טובות ורחמים על הכנ"י ומחמת שבמלכות יש אחיזת החיצונים הרבה מאוד‬ ‫אשר החיצונים רוצים להמשך השכינה אליהם ולינק ממנה למען יפרדו את בני ישראל ממלכות שמים שלא יהיו יונקים מן הקדושה‬ ‫ואברהם רצה לפעול זאת לדורי דורות שב כל עת שיצטרכו בני ישראל לחסדים ולרחמים יהי' היכולת בידם לעשות יחודים ולהעלות את‬ ‫המלכות עד מדריגת חכמה להשפיע משם כל השפעות טובות כי מעשה אבות סימן לבנים לכן ירד אברם למצרים שמצרים היא קרוב‬ ‫לא"י יותר משאר ארצות והשכינה שורה שם יותר מבשאר הארצות ומצרים היא מ קום אחיזה לחצונים יותר מבשאר ארצות וירד למצרים‬ ‫להעלות משם השכינה עד חכמה להפרד ממנה אחיזת החיצונים לגמרי אמנם כששרי האומות מבינים שאנו רוצים להעלות המלכות‬ ‫ולהפרד החיצונים ממנה הם מתגברים ומקטריגין מאוד‪ .‬ע"כ צריכים אנו להעלות המלכות בסוד כדי שלא יבינו שרי האומות ולזה מרמז‬ ‫הפסוק תקעו בחדש שופר כדי להעלות המלכות בכסה ר"ל בסוד שהם לא יבינו מעשי השופר וכוונתו ונכסה זאת מהם שאנו מעלין ע"י‬ ‫השופר המלכות עד חכמה וכל זאת פעל אברהם אבינו במעשה ירידתו למצרים‪.‬‬ ‫ג‬ ‫והוא על פי מה שאמרו בגמרא (פסחים ג‪).‬‬ ‫הוא תשובה עילאה‪ ,‬היינו להמשיך שפע וחיים‬ ‫'באשה קראו מושב'‪ ,‬ולשון אשה הוא כינוי על‬ ‫לכל העולמות ולהעלות כל הניצוצות למעלה‬ ‫שם מלכות כידוע מהכתובים באשת חיל‪,‬‬ ‫ליחד ולקשר עולמות התחתונים לעולמים‬ ‫והמלכות הוא ענין של ישיבה‪ ,‬וכמו שכתוב‪:‬‬ ‫העליונים‪ .‬ואיתא בזוה"ק (זח"ג קכד‪ ):‬בהדא‬ ‫'וישב ה' מלך לעולם'‪ ,‬שענין המלכות הוא‬ ‫יפקון מן גלותא‪ ,‬וגם הרב האלהי מוהרח"ו‬ ‫הישיבה וההתלבשות בתוך העולמות‪ ,‬שמלכותך‬ ‫זצללה"ה כתב שמה שנאמר (חגיגה יג‪ ).‬אין לך‬ ‫מלכות כל העולמים‪ ,‬שענין המלכות יורדת ומחיה‬ ‫עסק בנסתרות‪ ,‬זה קאי על דורות ראשונים‪ ,‬אבל‬ ‫את כל העולמות‪ ,‬ואפילו הקליפות והס"א‬ ‫בדרא בתראה אדרבה נחת רוח לפניו ית"ש‬ ‫ושריהם מקבלים חיותם מהמלכותה‪.‬‬ ‫לעסוק בסתרי תורה"ד‪.‬‬ ‫כי ענין הישיבה הוא שמשפיל את קומתו‪,‬‬ ‫תשובה תתאה בתקיעות‬ ‫וקומתו ירד למטה להיות יושב בנמוך יותר‬ ‫דמיושב – תשובה עילאה‬ ‫מכשהוא עומד‪ .‬וכמו כן הוא ענין המלכות‪ ,‬כי‬ ‫בתקיעות דמעומד‪:‬‬ ‫האור אין סוף הוא למעלה מעלה מהשגת‬ ‫הנבראים‪ ,‬ועכ"ז הקב"ה משפיל עצמו להחיות את‬ ‫ובדרך אפשר יש לומר‪ ,‬שיש לחלק בין‬ ‫הנבראים‪ ,‬ולקבל תענוג מהנבראים‪ ,‬ונמצא כי‬ ‫התקיעות שבמיושב (היינו קודם תפילות מוסף)‬ ‫ענין המלכות הוא 'ישיבה'‪ ,‬ותוכן ענין הישיבה‬ ‫לבין תקיעות דמעומד (בשעת שמו"ע דמוסף)‪.‬‬ ‫הוא ירידה והשפלה לטובת הנבראים‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫שבתקיעות דמיושב‪ ,‬עיקר הכוונה לשוב בתשובה‬ ‫הבעל התניא (תורה אור פר' מקץ לח‪ ):‬וז"ל‪:‬‬ ‫שלימה על המעשים רעים שפגמו במלכות שמים‪,‬‬ ‫"בחי' מכון לשבתך דהיינו שתהא שם השראת‬ ‫ולייחד ה' תתאה עם שם הוי"ה‪ .‬ובתקיעות‬ ‫אוא''ס ב''ה ממש שהיא בחי' ישיבה דהיינו בחי'‬ ‫דמעומד‪ ,‬לעלות במדריגה ולייחד העולמות כולו‬ ‫ירידה והשפלה אצלו כביכול וכמ''ש וישב ה' מלך‬ ‫שהמה בטלים לאור האין סוף‪ ,‬וכולו קמיה בטל‬ ‫ומבוטל כלא היו‪ ,‬כמו שהיה קודם ששת ימי‬ ‫בראשית‪.‬‬ ‫ד הענין של שני סוגי תשובה על ידי השופר‪ ,‬מבואר באור לשמים‪ ,‬וזל"ק‪ :‬ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד וכו' (יט‪ ,‬יט)‪ .‬נ"ל כי אית שופר‬ ‫גדול ואית שופר קטן (ע' פע"ח ש' השופר פ"ג)‪ ,‬שופר קטן נק' תשובה תתאה‪ ,‬שצועק ומתחרט על מעשיו המכוערים ונותק עצמו מהם‬ ‫כמו ש כתוב (משלי כח‪ ,‬יג) ומודה ועוזב‪ .‬ואית תשובה עילאה‪ ,‬שכבר תיקן מעשיו‪ ,‬ועבודתו הוא בדרך יחוד‪ ,‬שמיחד עולם בעולם ומיחד‬ ‫המעשה לשמה נק' שופר גדול‪ ,‬וזהו שאנו מבקשים (תפילת עמידה) תקע בשופר גדול לחירותינו‪ ,‬שנזכה במהרה להאיר משופר גדול‬ ‫שהוא תשובה עילאה אם כל חי (ת"ז ת' סה צו‪ ).‬האם רובצ(ו)ת על הבנים (שם ת' כ"א נח‪ ):‬רומז לבינה שהיא חירות עליון (זח"ב קפג‪,:‬‬ ‫זח"ג רסו‪.):‬וזפ"ה ויהי קול השופר‪ ,‬כולל שניהם שופר גדול ושופר קטן‪ .‬הולך וחזק מאוד‪ ,‬פירוש שיתחזק זאת מאוד בבני ישראל‪ .‬משה‬ ‫ידבר‪ ,‬פירוש הצדיק שמכונה בשם משה יהיה לו כח וממש לה‪ ,‬וידבר הוא לשון ממשלה (תהלים יח מח ע' רש"י‪ ,‬וע' סנהדרין ח‪ ).‬וכל‬ ‫התנהגות יהיה ע"י הצדיק‪ .‬והאלהים יעננו בקול‪ ,‬פירוש שהשי"ת יענהו מה שצועק אליו תמיד‪ .‬עוד‪ ,‬והאלהים יעננו בקול‪ ,‬כי אלהים רומז‬ ‫על דין ח"ו (זח"ב צו‪ ,).‬יענהו בקול‪ ,‬שקול רומז על רחמים‪ ,‬ורחמים וחיים ושלום עלינו תמיד‪.‬‬ ‫ועוד כתב במקום אחר‪ :‬וביום השבת שני כבשים בני שנה וכו' (כח‪ ,‬ט)‪ .‬דהנה אנו אומרים (תפילת עמידה) תקע בשופר גדול לחירותינו‪,‬‬ ‫ולכאורה יפלא מ"מ בשופר דוקא‪ ,‬הלא יוכל להיות לקרוא בקול‪ ,‬כמו שמשה רבינו ע"ה במצרים היה נשמע קולו על כל ארץ מצרים ארבע‬ ‫מאות פרסה (ע' תנחומא בא‪ ,‬ט)‪ .‬אבל נ"ל כי השופר הוא דבר גולמי מצד עצמותו רק איזה תנועה שאדם תוקע בתוכו זה הקול יוצא ממנו‪,‬‬ ‫כמו כן הדרא בתראה מצד עצמותם אין להם שום כח ליתן התעוררות למעלה עד שהשי"ת ברוב רחמיו ירחם עלינו וישפיע לנו אור משופר‬ ‫גדול‪ ,‬רומז לתש ובה עילאה (זח"ג ו‪ ,):‬ואית שופר גדול ואית שופר קטן (ע' פע"ח ש' השופר פ"ג)‪ ,‬שופר קטן הוא תשובה תתאה‪ ,‬להיות‬ ‫מודה ועוזב ולקבל על עצמו שלא יעשה עוד מעשה תעתועים‪ ,‬ושופר גדול הוא תשובה עילאה‪ ,‬היינו להמשיך שפע וחיים לכל העולמות‬ ‫ולהעלות כל הניצוצות למעלה ליחד ולקשר עולמות התחתונים לעולמים העליונים‪.‬ואיתא בזוה"ק (זח"ג קכד‪ ):‬בהדא יפקון מן גלותא‪ ,‬וגם‬ ‫הרב האלהי מוהרח"ו זצללה"ה כתב שמה שנאמר (חגיגה יג‪ ).‬אין לך עסק בנסתרות‪ ,‬זה קאי על דורות ראשונים‪ ,‬אבל בדרא בתראה אדרבה‬ ‫נחת רוח לפניו ית"ש לעסוק בסתרי תורה‪.‬‬ ‫ה ויסוד הדבר כבר כתב הבעל התניא (ליקוטי תורה בדרושים לשיר השירים) וז"ל‪ :‬וענין כחותם על זרועך הוא תש"י וזהו ענין ק"ש ושמו"ע‬ ‫שאמרו בזהר פ' במדבר (דק"כ ע"ב) שצלותא דמיושב לקבל תפלה של יד והיינו עד שמונה עשרה‪ .‬לבתר צלותא דמעומד דהיא לקבל‬ ‫תפלה דרישא ודא כגוונא דדא כו' פי' כי ק"ש וברכותיה הוא תפלה מיושב שהוא בחי' נוק' באשה קראה מושב כו' וישב ה' מלך לעולם‬ ‫בחי' מלכות דאצילות שמתלבשת בבי"ע‪.‬‬ ‫ד‬ ‫והנה כבר נתבאר במאמרינו‪ ,‬שענין של שופר‬ ‫לעולם‪ .‬כי להיות מלך לעולם היא בחי' ישיבה‬ ‫סתם הוא כששבין בתשובה על המעשים‪,‬‬ ‫והשפלה"ו‪.‬‬ ‫ומעוררים שישיב ה' תתאה למקומה‪ ,‬אבל ענין‬ ‫ולפי זה יש לומר בדרך אפשר‪ ,‬אשר בתקיעות‬ ‫של שופר גדול הוא לייחד את כל העולמות כולה‬ ‫דמיושב‪ ,‬שהוא ענין של מלכות‪ ,‬כי אין ישיבה‬ ‫להיות בטל אל האין סוף ב"ה‪ ,‬ולהשיב ה' עילאה‬ ‫אלא למלכי בית דוד בלבד‪ ,‬וכתיב‪ :‬וישב ה' מלך‬ ‫למקומה‪.‬‬ ‫לעולם‪ ,‬אזי מתקנים את המלכות שמים‪ ,‬וחוזרים‬ ‫ואם כנים אנחנו‪ ,‬שבתקיעות דמיושב‪ ,‬עיקר‬ ‫בתשובה על המעשים‪ ,‬ומתקנים את האות ה'‬ ‫התשובה הוא תשובה תתאה‪ ,‬להשיב ה' תתאה‬ ‫תתאה‪ .‬ובתקיעות דמעומד‪ ,‬שענין העמידה הוא‬ ‫למקומה‪ ,‬ורק בתקיעות דמעומד חוזרים בתשובה‬ ‫ענין של העלאת העולמות המכוסין למקורן‪ ,‬הוא‬ ‫עילאה על דרך היחודים‪ ,‬מדיוק היטב למה רק‬ ‫ענין של תשובה עילאה‪ ,‬לייחד את כל העולמות‬ ‫בתקיעות דמעומד השטן מתערבב‪ ,‬וחושב‬ ‫אל האין סוף ב"ה‪ ,‬לידע שהכל בטל אליו יתברך‪.‬‬ ‫שתוקעין בשופר גדול‪ ,‬כי ענין לייחד את כל‬ ‫וזה מבואר בדברי הגמרא (ר"ה טז סוע"א)‪:‬‬ ‫העולמות על דרך היחודים זה מה שנקרא שופר‬ ‫"למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין‪ ,‬ותוקעין‬ ‫גדול‪ ,‬אבל יחוד המלכות למקומה הראויה זה‬ ‫ומריעין כשהן עומדין — כדי לערבב השטן"‪.‬‬ ‫נקרא שופר סתם‪ ,‬ולכן אין השטן מתיירא כל כך‪.‬‬ ‫וכתב על זה הטור‪" :‬ויש מפרשים שמכח תקיעה‬ ‫וביותר יש לומר‪ ,‬כי כל עוד שלא מעלין את‬ ‫ראשונה מתערבב בשנייה והכי איתא בירושלמי‬ ‫המלכות עד החכמה‪ ,‬שהוא ענין ביטול כל‬ ‫בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע‬ ‫העולמות אל הוי"ה‪ ,‬אין הוא מתיירא כל כך‪ ,‬כי‬ ‫בשופר גדול כד שמע קול שופר חדא זימנא בהיל‬ ‫עדיין יש לו יניקה מן הקדושה‪ ,‬אבל כשמעלין‬ ‫ולא בהיל אומר שמא ההיא זימנא דשופר גדול‬ ‫את המלכות עד החכמה‪ ,‬אזי הרי אין שטן ואין‬ ‫כד שמע תניינא אומר ודאי מטא זמניה ומירתת‬ ‫פגע רע‪ ,‬ואין הדינים יונקים כלום‪ ,‬לכן שפיר‬ ‫ומתערבב ולית ליה פנאי למיעבד קטיגוריא אבל‬ ‫מתיירא ומתערבב דעתו‪ ,‬ואתי שפירז‪.‬‬ ‫לעולם עיקר תקיעה היא מעומד שהיא על סדר‬ ‫ברכות"‪.‬‬ ‫מראה יחזקאל לראש השנה‬ ‫כמ"ש אשרי העם יודעי תרועה שיודעין לרצות את בוראם בתרועה‪ ,‬ואיתא בזה"ק [ח"ג י"ח ע"ב] כתיב יודעי תרועה ולא‬ ‫כתיב תוקעי משום דקאי על הכוונות‪ ,‬והיינו דבאמת ע"י השופר נעשין תיקונין הרבה שצריך להעלות תפלתינו למרום‬ ‫ולהסיר מחיצה המפסקת ע"י עונותינו ולסתום פה כל המקטריגים ולהפך הכסא דין לרחמים‪ ,‬וע"כ צריך לכל זה כוונה‬ ‫גדולה ועצומה‪.‬‬ ‫דרך המלך פרשת וישב‬ ‫והנה באמת ענין כוונת תקיעת שופר לאו כל מוחא סביל דא וראיתי בני עליה והמה מועטים‪ ,‬אמנם על דרך כלל‪ ,‬דבר‬ ‫השוה לכל נפש‪ ,‬עקר כוונה הוא לעורר לבו בתשובה שלימה לפניו ית' ולהיות לו לב נשבר ונדכה‪ ,‬כמ''ש לב נשבר ונדכה‬ ‫אלקים לא תבזה וע"י שבירת לבו באמת‪ ,‬יתבר חילא דדינא קשיא כהנ"ל וגם ע"י לב נשבר ונדכה‪ ,‬יתמשך עליו השראת‬ ‫קדושה עליונה‪ ,‬כמ"ש אשכון את דכא ועי"ז לא יהיה רשות לשטן להסטין ולקטרג‪ ,‬כיון שהשי"ת שורה באיש ההוא ונמצא‬ ‫כי קדושת השי"ת שורה ג"כ בהבל השופר היוצא מפיו‪ ,‬והרי הוא כאלו השי''ת עצמו כביכול תוקע בהשופר‪ ,‬וממילא אין‬ ‫שטן ואין פגע‪ ,‬וזה עלה אלקים בתרועה‪ ,‬ר"ל שנסתלק חילא דדינא ע"י תרועת ושבירת לבו‪ ,‬ה' בקול שופר ר"ל גם כי‬ ‫קדושת השי"ת שורה בקול שופר ע"י שבירת לבו באמת‪.‬‬ ‫ו וכתב עוד שם‪ :‬כי ישיבה ומלכות הכל בחי' אחת כי אין ישיבה בעזרה אלא למלכות בית דוד בלבד‪ .‬וכן ארז''ל באשה קראו מושב כי‬ ‫ישיבה היא ירידה והשפלה בבחי' אחוריים‪.‬‬ ‫ז ומדיוק בזה לשון הבן פורת יוסף‪ " :‬ובזה יובן ש"ס למה תוקעין כשהן יושבין וכו'‪ ,‬שהוא שופר ותפלה שבמלכות בחינת הדיבור שבעלמא‬ ‫דנוקבא שהוא בישיבה‪ ,‬וחוזרין ותוקעין כשהם עומדין‪ ,‬שהיא בחי' כוונת התפלה והמחשבה שהוא בינה שנק' שופר גדול שהוא בעלמא‬ ‫דדכורא בעמידה‪ .‬ומשני‪ ,‬לערבב השטן‪ ,‬וביאר טעמו התוספות ב שם ירושלמי כד וכו'‪ ,‬דמבואר בתיקונים תיקון י"ג דף ך"ט ע"ב וז"ל‪ :‬כרוזא‬ ‫נפיק בכל יומא‪ ,‬מאן דקטיל ההוא חוויא יהבין לי' ברתא דמלכא דאיהי צלותא וכו' יעו"ש‪ ,‬א"כ אם תכין לבם שיקשיב אזניך‪ ,‬היינו דיהיב‬ ‫לי' ברתא דמלכא דאיהי צלותא‪ ,‬וזהו למאן דקטיל לחויא כנ"ל‪ ,‬לכך כד ש מע זמנא תנינא דהיינו בעמידה שהוא שופר גדול שהוא כוונת‬ ‫התפלה‪ ,‬מיד מתערבב‪ ,‬דבזה קטיל לחויא ומתעבר מעלמא‪ ,‬והבן"‪.‬‬ ‫הערות בענין הגליון יתקבלו לרצון | להצטרף לקבל הגליון בכל שבוע יפנו למייל‪aidenbesht@gmail.com :‬‬ ‫קורא יקר! במערכת 'עדן הנפשות' מוכנים להאיר לך המושגים הקשים שבספרי חסידות‪ .‬אם יש לך קושי בהבנת אחד מהמושגים שבספרי חסידות‪ ,‬ואתה רוצה לקבל בהירות בענין‪ ,‬פנה נא‬ ‫למערכת‪ ,‬ואי"ה יובהר הענין בין בתרי הגליונות הבאים‪.‬‬ ‫ה‬