עדן הנפשות · Eiden Hanifashois — כי תבוא (2026-08-24)

מפעל להתעדן מתורת הבעש"ט זי"ע באופן הבנה ששוה לכל נפש
גליון כ"ו | פרשת כי תבא תשפ"ו
עדן השבוע :להתעדן בנושא אחד מן המקורות עד העבודה בנפש האדם
אל מעלת כבוד הקורא היקר!
בשבועות הקודמים התחלנו בס"ד ללמוד ולהתעמק בדברי מהרח"ו ז"ל בכוונת מצוות תקיעת שופר,
וב"ה קיבלנו על זה הארות חשובות מהקוראים שהמה שבעים רצון מזה ,ובעז"ה נמשיך בזה הלימוד,
להתבונן ולהתעמק בדברי מהרח"ו לאור דברי גדולי מאורי החסידות זי"ע ,נקודה אחר נקודה ,שלב אחר
שלב ,ובתפילה לאל חי שזה יקרבנו וידבקנו לו ולעבודתו בס"ד.
מלכות – דיבור: מלכות של שייכות
והנה ידוע ענין המלכות שהוא דוגמא הדיבור. להשופר:
שכמו הדיבור הוא גילוי המחשבה של האדם ,כי כבר דברנו במאמרינו הקודמים ,מה שגילוי לנו
המחשבות המה נסתרים במחשבתו ולבו של אדם, צדיקי קדמאי ,האיך שמעוררים על ידי השופר
ואין אדם יודע מחשבות של חבירו ,ועל ידי את גילוי של הקב"ה של פרצופי הכתר והחכמה
הדיבור ,האדם מגלה מצפוני לבו לחוץ. ובינה לתוך הז"א .ועדיין נשאר לנו לבאר את
כמו כן הוא למעלה ,מבשרי אחזה אלוק. הארת המלכות שנגרם על ידי השופר.
העולמות העליונים של חכמה ובינה (אבא ואמא), והנה איתא בגמרא (ר"ה לד ):וז"ל :אמר
נקראו עלמא דאתכסיא (עולמות נסתרים) ,ועל הקדוש ברוך הוא ,אמרו לפני בראש השנה
ידי מדת המלכות הקב"ה מגלה לנו את הנהגתו מלכיות זכרונות ושופרות ,מלכיות — כדי
ושייכותו אל העולמות. שתמליכוני עליכם ,זכרונות — כדי שיבא לפני
ולכן נקרא המלכות בשם 'גילוי שכינה' ,כי זכרוניכם לטובה ,ובמה — בשופר .ומבואר שעל
עניינה של מלכות הוא לגלות את השכינה ידי השופר אנו 'ממליכין' את הקב"ה עלינו .ויש
בתחתוניםא. לבאר השייכות של ה'שופר' אל ענין ה'מלכות'.
א ועיין עוד מש"כ הבעל התניא (ליקוטי תורה דרושי יום הכיפורים) ,שהחב"ד המה ענין סובב כל עלמין שאין תופסין מקום בהעולמות
הגלויים ,והדיבור הוא ענין ממלא כל עלמין שתופס מקום בעולמות הנגלים ,וז"ל :ביאור ענין סובב כ''ע וממכ''ע .כי הנה המחשבה
א
את המלכות עד החכמה- ומכיון שהשופר לוקח את פנימיות החיות
ביטול: והנשימה של האדם ,ומהפכו לבחינת קול ,הרי זה
ענין של מלכות .כמו שהשופר מגלה את
והנה כשאנו מקיימין מעשה המצוה של שופר,
המחשבה של האדם ומהפכו לקול פשוט ,שאז
שהוא פשוט ליקח שופר ולתקוע ,אזי אנו
יכול האדם לידע שהאדם רוצה לעוררו לאיזה
מקבלים עלינו את מלכות שמים עלינו ,כי כל
דבר ,כמו כן הוא ענין המלכות ,הוא מגלה את
מעשה גוף המצוה מקומה במלכות.
פנימיות העולמות המכוסים ,שיהיו לנו איזה
וכל הקליפות והס"א מקבלים ויונקים חיותם תפיסה והשגה בהם.
מספירת המלכות ,ולכן על ידי מצוה גרידא של
והמקור לזה מבואר בתיקוני זוהר (תיקון כא;
תקיעת שופר עדיין יש סכנה שינקו ממנה הסט"א
שֹופרִ ,מ ִס ְׁט ָּרא
נזְׁ " :):ש ִכינְׁ ָּתא ַּת ָּת ָּאה ִא ְׁת ְׁק ִר ַּיאת ָּ
ויקטרגו עוד יותר ,כי על ידי מדת המלכות
שֹופר
שֹופר ָּגדֹולְׁ ,ת ַּקע ְׁב ָּ ִד ְׁש ִכינְׁ ָּתא ִע ָּל ָּאה ְׁד ִא ִיהי ָּ
יכולים לינק ולקבל חיות לעורר קטרוגים.
שֹופר ִאיהּו ָּלשֹון ְׁת ִק ָּיעה ָּ ירּותנּוְׁ ,ת ַּקע
ָּגדֹול ְׁל ֵח ֵ
ולכן נצרך לעורר הכוונת בתקיעה ,שענין קּוד ָּשא ְׁב ִריְך
ְׁד ַּו ַּדאי ְׁש ִכינְׁ ָּתא ַּת ָּת ָּאה ִא ִיהי ְׁת ִק ָּיעה ְׁד ְׁ
הכוונות מקומה בבינהב ,אבל גם כשמייחדין את הּוא ִמ ִס ְׁט ָּרא ִד ִימינָּ א"
מעשה המצוה עם הכוונה של המצוה על ידי יחוד
וכמו שכתב התולדות יעקב יוסף (בספרו בן
שם הוי"ה ואדנ"י ,עדיין יש מקום להקליפות לינק
פורת יוסף) בלשון החסידות ,ששכינתא תתאה
ולקבל חיות לקטרג.
הכוונה אל מלכות ,ושכינתא עילאה הכוונה
ולכן צריכים לקבל עול מלכות שמים בענין לבינה ,וז"ל" :מבואר בתיקונים (תכ"א נז ):כי
יחודא עילאה ,בביטול גמור שאין עוד מלבדו ,ואז מלכות נקרא שופר ,ובינה נקרא שופר גדול ,וז"ש
עולה המלכות עד חכמה ,שהוא אותיות כח-מה, (תפילת עמידה) תקע בשופר גדול לחירותינו
ענין הביטול הגמור של כל העולמות עם יחודו וכו'".
של עולם .וזהו היחוד שנקרא "אדם" ,שאלופו של
עולם מתיחד עם 'דם' שהוא נוטריקון ד'יבור לייחד מעשה של תקיעת
מ'לכות ,ושם אין שום מקום להסט"א לינוק ,וכל שופר עם הכוונה להעלות
דינין מתעברין מיניה ,ונמתק הדינים בשורשם,
ואין ש'טן ו'אין פ'גע ר'ע (ראשי תיבות :שופר)ג.
והדבור שלמעל ה הן בחי' ממכ''ע והוא עד''מ כאדם החושב ומהרהר באיזה דבר שמחשבתו מלובשת ותקועה ממש באותו דבר ומוקפת
ממנו (ועיין בסש''ב ח''א פ''ה) וכן כשמדבר באיזה דבר כו' .כך כביכול החיות שבע''מ יהי אור יהי רקיע כו' הוא מתלבש ונתפס ממש
בתוך העולמות להחיותם ומוקף מהם וכן בח י' החיות והאותיות הנמשכים מהמחשבה שבמחשבה אחת ברא הקדוש ברוך הוא את
העולם ג''כ נתפס ומתלבש בתוך העולמות שהרי כולם בחכמה עשית כתיב .ופי' בזהר תזריע (דמ''ג רע''א) כולם בחכמה עשית בבינה.
פי' כי בינה היא בחי' מחשבה עילאה אלא שמחשבה היא מחיה עלמין סתימין דלא אתגליין והדבור מחיה ומהוה עלמין דאתגליין.
ב ענין היחוד של מלכות עם בינה על ידי מעשה וכוונות השופר ,מבואר בהמשך לשון התולדות יעקב יוסף ,וז"ל :ולהלביש דבר זה לעניננו,
כי מלכות נקר' דיבור ,והמחשבה והכוונה נקרא בינה ,וכאשר מחבר בין בעסק התורה או התפלה ב' בחינות האלו ,דהיינו הדיבור עם
הכוונה ,אז מחבר ומקשר מלכות עם הבינה ,בסוד מ"י זא"ת עולה מן המדבר (שה"ש ג ,ו) ,כמו ששמעתי ממורי זלה"ה .ונודע כי מלכות
עלמא דנוקבא הוא בישיבה ,ובינה נקרא עלמא דדכורא (זח"א צו ).שהוא בעמידה.
ובזה יובן הש"ס הכניס שופר תוך שופר ,אם קול פנימי שמע ,ר"ל כי שופר שהיא השכינה נקרא תפלה ,כמ"ש (תהלים קט ,ד) ואני תפלה
וגו' .ויש ב' סוגי שופר שהם ב' סוגי התפלה ,א' התפלה סתם שהיא בחי' דיבור שהוא במלכות ,בחינה ב' כוונת התפלה שהיא הכונה
והמחשבה שהיא בינה שנקר' שופר גדול ,והכניס שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ,כי העיקר הוא הכוונה והמחשבה שהוא
פנימי .ואם קול חיצון שמע ,רק דיבור בלא כוונה לא יצא ,כי תכין לבם אז תקשיב ,וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל ה' דברים מעכבין התפלה לעלות
וכו' ,ואם כן הפנימי עיקר ,וק"ל.
ג הענין שצריך להעלות את המלכות עד החכמה ,כדי שאז לא יכולים הקליפות לינק ,מבואר במאור ושמש פר' לך ,וז"ל :וכשעלה אברהם
עד מדריגת חסד הבין והשיג בשכלו שיש עולם גבוה מחסד וזהו בינה שכל העולמות יצאו משם אך לא עלה עדיין למדריגה זו רק הבין
שיש עולם גבוה כזה וזהו עד אילון מורה ר"ל עד האילן המורה משם כל העולמות גם מורה הוא לשון הריון ר"ל עד בינה שהיא הרת עולם
והבין שעד שם יכולה המלכות להתעלות וזהו ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו ר"ל שבנה מזבח על זה שהבין שיש עולם בינה שנראים שם
ב
שמים ,ולגלות את מלכות שמים בתחתונים, עם עבודת התשובה
ונעשה פירוד בין הדבקים ,בין ה' אחרונה של שם מצוות תקיעת שופר:
הוי"ה להאותיות יה"ו .וכשחוזר בתשובה על
אמנם ,כל הסודות והכוונות של מצוות שופר
מעשיו ,אזי משיב את האות ה' תתאה ,שהוא
מתייחדים עם כוונתם הפשוטה ,שהוא מעורר
המלכות ,אל הוי"ה ,ונעשה יחוד של שם הוי"ה.
הישנים משינתם ,ושבים בתשובה שלימה באמת,
אבל כשאדם אינו שב בתשובה על מעשיו וכלשון הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ד)" :אף על
ממש ,כי מעשיו כבר מתוקנים ,רק הוא עוסק פי שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב ,רמז
במדרגה גבוה בתשובה ,שמייחד את כל הבריאה יש בו ,כלומר ,עורו ישנים משנתכם ,ונרדמים
כולה במחשבתו ,לידע בבירור גמור שאין עוד הקיצו מתרדמתכם ,וחפשו במעשיכם ,וחזרו
מלבדו ,ו'אני הוי"ה לא שניתי' ,ש'אתה הוא לבדך בתשובה ,וזכרו בוראכם .אלו השוכחים את
אחר שנברא העולם כמו קודם שנברא העולם', האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק
אזי הוא עוסק במדריגה גבוה בתשובה ,ומייחד אשר לא יועיל ולא יציל ,הביטו לנפשותיכם
את שם ה' עילאה עם היו"ד חכמה קדומה ,שענין והיטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזב כל אחד מכם
החכמה הוא 'כח-מה' ,לידע שהכל בטל ומבוטל דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה" .וכמו
ליחודו יתב"ש. שמסיים הרמח"ל (דרך ה' חלק רביעי אות ד) את
וזהו שני עבודת של השופר .שופר קטן ,שהוא הכוונות והסודות של מצוות תקיעות שופר" :וכל
קבלת מלכות שמים ,באופן יחודא תתאה ,להשיב זה על ידי מצוה זאת כשיתחבר עמה תשובתם
את ה' תתאה שיהיה שמו שלם ,והוא על ידי של ישראל כראוי" ,היינו שצריכים לחבר עמה
התשובה ממעשיו הרעים. עניינה הפשוט לשוב אל ה' בתשובה כראוי.
ושופר גדול הוא בבינה והתבוננות שאין עוד אמנם במצוות תשובה יש ב' פרטים :א' .מי
מלבדו ,ומייחד את העולמות התחתונים בעולמות שחטא ישוב בתשובה ,ויתחרט על מה שמרד
העליונים ,ומכיר שאין שום פירוד בהעולמות, במלך מלכי המלכים הקב"ה ,ויתוודה על
והכל הוא כמו קודם שנברא העולם ,זהו השופר עוונותיו ,וימחל לו .ב' .שישיב העולמות
גדול והוא יחוד השלם. התחתונים וליחדו לעולמות העליונות ,ובאופן
ובדורינו דור של משיח ,עיקר הכוונה בשופר פרטי ,שישיב את נשמתו שנלקח ממקום גבוה,
הוא בעבודה עילאה לייחד יחודים ,לתקוע ונקבע בגוף חומרי ,למקורו שהיא האין סוף ב"ה.
בשופר גדול ,לייחד עולם הבינה אל העולמות דהנה כשאדם חוטא במעשה ובפועל ממש ,אזי
העליונים ,כמו שכתב האור לשמים" :ושופר גדול מפריד את החיות שלו והבריאה שנבראו לכבוד
כל העולמות .והי' חותר לבקש לעלות למדריגת בינה וזהו ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויע אהלה בית אל מים והעי מקדם פי' שהיה
מיחד שם הוי' עם המלכות שהיא שם אדני וזהו בית אל מים שבית אל היא מלכות והעי מקדם ר"ל שהי' מיחד שם אדני עם שם הוי' כי
מלת והעי בגי' צ"א כמספר הוי' אדני .וזה נעשה מיחוד שם אדני שהיא מלכות עם שם הוי' ב"ה שהוא מקדם ר"ל קודם וגבוה יותר ממדת
מלכות ושם אדני וע"י יחוד הוי' ואדני מתעלה המלכות עד בינה וכשעלה למדריגה זו ליחד שם הוי' עם אדני הבין בשכלו שהמלכות צריך
להתעלות עד חכמה וחכמה ובינה הן תרין ריען דלא מתפרשין כי כשהמלכות אינו מתעלה אלא עד בינה עדיין לא נמתקו הדינין והגבורות
לגמרי ששם עדיין יש קצת גבורות שבינה הדינין מתערין מנה לכן צריך המלכות להתיחד עם שם אהי' ולהתעלות עד חכמה וזהו ויסע
אברם הלוך ונסוע הנגבה ר"ל שהי' הולך ונסוע להעלות למדריגות חכמה ונגבה רומז לחכמה ע"ד הרוצה להחכים ידרים ולהעלות המלכות
עד חכמה ויפיל אחיזת החיצונים לגמרי וישפיע השפעות טובות ורחמים על הכנ"י ומחמת שבמלכות יש אחיזת החיצונים הרבה מאוד
אשר החיצונים רוצים להמשך השכינה אליהם ולינק ממנה למען יפרדו את בני ישראל ממלכות שמים שלא יהיו יונקים מן הקדושה
ואברהם רצה לפעול זאת לדורי דורות שב כל עת שיצטרכו בני ישראל לחסדים ולרחמים יהי' היכולת בידם לעשות יחודים ולהעלות את
המלכות עד מדריגת חכמה להשפיע משם כל השפעות טובות כי מעשה אבות סימן לבנים לכן ירד אברם למצרים שמצרים היא קרוב
לא"י יותר משאר ארצות והשכינה שורה שם יותר מבשאר הארצות ומצרים היא מ קום אחיזה לחצונים יותר מבשאר ארצות וירד למצרים
להעלות משם השכינה עד חכמה להפרד ממנה אחיזת החיצונים לגמרי אמנם כששרי האומות מבינים שאנו רוצים להעלות המלכות
ולהפרד החיצונים ממנה הם מתגברים ומקטריגין מאוד .ע"כ צריכים אנו להעלות המלכות בסוד כדי שלא יבינו שרי האומות ולזה מרמז
הפסוק תקעו בחדש שופר כדי להעלות המלכות בכסה ר"ל בסוד שהם לא יבינו מעשי השופר וכוונתו ונכסה זאת מהם שאנו מעלין ע"י
השופר המלכות עד חכמה וכל זאת פעל אברהם אבינו במעשה ירידתו למצרים.
ג
והוא על פי מה שאמרו בגמרא (פסחים ג). הוא תשובה עילאה ,היינו להמשיך שפע וחיים
'באשה קראו מושב' ,ולשון אשה הוא כינוי על לכל העולמות ולהעלות כל הניצוצות למעלה
שם מלכות כידוע מהכתובים באשת חיל, ליחד ולקשר עולמות התחתונים לעולמים
והמלכות הוא ענין של ישיבה ,וכמו שכתוב: העליונים .ואיתא בזוה"ק (זח"ג קכד ):בהדא
'וישב ה' מלך לעולם' ,שענין המלכות הוא יפקון מן גלותא ,וגם הרב האלהי מוהרח"ו
הישיבה וההתלבשות בתוך העולמות ,שמלכותך זצללה"ה כתב שמה שנאמר (חגיגה יג ).אין לך
מלכות כל העולמים ,שענין המלכות יורדת ומחיה עסק בנסתרות ,זה קאי על דורות ראשונים ,אבל
את כל העולמות ,ואפילו הקליפות והס"א בדרא בתראה אדרבה נחת רוח לפניו ית"ש
ושריהם מקבלים חיותם מהמלכותה. לעסוק בסתרי תורה"ד.
כי ענין הישיבה הוא שמשפיל את קומתו, תשובה תתאה בתקיעות
וקומתו ירד למטה להיות יושב בנמוך יותר דמיושב – תשובה עילאה
מכשהוא עומד .וכמו כן הוא ענין המלכות ,כי
בתקיעות דמעומד:
האור אין סוף הוא למעלה מעלה מהשגת
הנבראים ,ועכ"ז הקב"ה משפיל עצמו להחיות את ובדרך אפשר יש לומר ,שיש לחלק בין
הנבראים ,ולקבל תענוג מהנבראים ,ונמצא כי התקיעות שבמיושב (היינו קודם תפילות מוסף)
ענין המלכות הוא 'ישיבה' ,ותוכן ענין הישיבה לבין תקיעות דמעומד (בשעת שמו"ע דמוסף).
הוא ירידה והשפלה לטובת הנבראים ,וכמו שכתב שבתקיעות דמיושב ,עיקר הכוונה לשוב בתשובה
הבעל התניא (תורה אור פר' מקץ לח ):וז"ל: שלימה על המעשים רעים שפגמו במלכות שמים,
"בחי' מכון לשבתך דהיינו שתהא שם השראת ולייחד ה' תתאה עם שם הוי"ה .ובתקיעות
אוא''ס ב''ה ממש שהיא בחי' ישיבה דהיינו בחי' דמעומד ,לעלות במדריגה ולייחד העולמות כולו
ירידה והשפלה אצלו כביכול וכמ''ש וישב ה' מלך שהמה בטלים לאור האין סוף ,וכולו קמיה בטל
ומבוטל כלא היו ,כמו שהיה קודם ששת ימי
בראשית.
ד הענין של שני סוגי תשובה על ידי השופר ,מבואר באור לשמים ,וזל"ק :ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד וכו' (יט ,יט) .נ"ל כי אית שופר
גדול ואית שופר קטן (ע' פע"ח ש' השופר פ"ג) ,שופר קטן נק' תשובה תתאה ,שצועק ומתחרט על מעשיו המכוערים ונותק עצמו מהם
כמו ש כתוב (משלי כח ,יג) ומודה ועוזב .ואית תשובה עילאה ,שכבר תיקן מעשיו ,ועבודתו הוא בדרך יחוד ,שמיחד עולם בעולם ומיחד
המעשה לשמה נק' שופר גדול ,וזהו שאנו מבקשים (תפילת עמידה) תקע בשופר גדול לחירותינו ,שנזכה במהרה להאיר משופר גדול
שהוא תשובה עילאה אם כל חי (ת"ז ת' סה צו ).האם רובצ(ו)ת על הבנים (שם ת' כ"א נח ):רומז לבינה שהיא חירות עליון (זח"ב קפג,:
זח"ג רסו.):וזפ"ה ויהי קול השופר ,כולל שניהם שופר גדול ושופר קטן .הולך וחזק מאוד ,פירוש שיתחזק זאת מאוד בבני ישראל .משה
ידבר ,פירוש הצדיק שמכונה בשם משה יהיה לו כח וממש לה ,וידבר הוא לשון ממשלה (תהלים יח מח ע' רש"י ,וע' סנהדרין ח ).וכל
התנהגות יהיה ע"י הצדיק .והאלהים יעננו בקול ,פירוש שהשי"ת יענהו מה שצועק אליו תמיד .עוד ,והאלהים יעננו בקול ,כי אלהים רומז
על דין ח"ו (זח"ב צו ,).יענהו בקול ,שקול רומז על רחמים ,ורחמים וחיים ושלום עלינו תמיד.
ועוד כתב במקום אחר :וביום השבת שני כבשים בני שנה וכו' (כח ,ט) .דהנה אנו אומרים (תפילת עמידה) תקע בשופר גדול לחירותינו,
ולכאורה יפלא מ"מ בשופר דוקא ,הלא יוכל להיות לקרוא בקול ,כמו שמשה רבינו ע"ה במצרים היה נשמע קולו על כל ארץ מצרים ארבע
מאות פרסה (ע' תנחומא בא ,ט) .אבל נ"ל כי השופר הוא דבר גולמי מצד עצמותו רק איזה תנועה שאדם תוקע בתוכו זה הקול יוצא ממנו,
כמו כן הדרא בתראה מצד עצמותם אין להם שום כח ליתן התעוררות למעלה עד שהשי"ת ברוב רחמיו ירחם עלינו וישפיע לנו אור משופר
גדול ,רומז לתש ובה עילאה (זח"ג ו ,):ואית שופר גדול ואית שופר קטן (ע' פע"ח ש' השופר פ"ג) ,שופר קטן הוא תשובה תתאה ,להיות
מודה ועוזב ולקבל על עצמו שלא יעשה עוד מעשה תעתועים ,ושופר גדול הוא תשובה עילאה ,היינו להמשיך שפע וחיים לכל העולמות
ולהעלות כל הניצוצות למעלה ליחד ולקשר עולמות התחתונים לעולמים העליונים.ואיתא בזוה"ק (זח"ג קכד ):בהדא יפקון מן גלותא ,וגם
הרב האלהי מוהרח"ו זצללה"ה כתב שמה שנאמר (חגיגה יג ).אין לך עסק בנסתרות ,זה קאי על דורות ראשונים ,אבל בדרא בתראה אדרבה
נחת רוח לפניו ית"ש לעסוק בסתרי תורה.
ה ויסוד הדבר כבר כתב הבעל התניא (ליקוטי תורה בדרושים לשיר השירים) וז"ל :וענין כחותם על זרועך הוא תש"י וזהו ענין ק"ש ושמו"ע
שאמרו בזהר פ' במדבר (דק"כ ע"ב) שצלותא דמיושב לקבל תפלה של יד והיינו עד שמונה עשרה .לבתר צלותא דמעומד דהיא לקבל
תפלה דרישא ודא כגוונא דדא כו' פי' כי ק"ש וברכותיה הוא תפלה מיושב שהוא בחי' נוק' באשה קראה מושב כו' וישב ה' מלך לעולם
בחי' מלכות דאצילות שמתלבשת בבי"ע.
ד
והנה כבר נתבאר במאמרינו ,שענין של שופר לעולם .כי להיות מלך לעולם היא בחי' ישיבה
סתם הוא כששבין בתשובה על המעשים, והשפלה"ו.
ומעוררים שישיב ה' תתאה למקומה ,אבל ענין ולפי זה יש לומר בדרך אפשר ,אשר בתקיעות
של שופר גדול הוא לייחד את כל העולמות כולה דמיושב ,שהוא ענין של מלכות ,כי אין ישיבה
להיות בטל אל האין סוף ב"ה ,ולהשיב ה' עילאה אלא למלכי בית דוד בלבד ,וכתיב :וישב ה' מלך
למקומה. לעולם ,אזי מתקנים את המלכות שמים ,וחוזרים
ואם כנים אנחנו ,שבתקיעות דמיושב ,עיקר בתשובה על המעשים ,ומתקנים את האות ה'
התשובה הוא תשובה תתאה ,להשיב ה' תתאה תתאה .ובתקיעות דמעומד ,שענין העמידה הוא
למקומה ,ורק בתקיעות דמעומד חוזרים בתשובה ענין של העלאת העולמות המכוסין למקורן ,הוא
עילאה על דרך היחודים ,מדיוק היטב למה רק ענין של תשובה עילאה ,לייחד את כל העולמות
בתקיעות דמעומד השטן מתערבב ,וחושב אל האין סוף ב"ה ,לידע שהכל בטל אליו יתברך.
שתוקעין בשופר גדול ,כי ענין לייחד את כל וזה מבואר בדברי הגמרא (ר"ה טז סוע"א):
העולמות על דרך היחודים זה מה שנקרא שופר "למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ,ותוקעין
גדול ,אבל יחוד המלכות למקומה הראויה זה ומריעין כשהן עומדין — כדי לערבב השטן".
נקרא שופר סתם ,ולכן אין השטן מתיירא כל כך. וכתב על זה הטור" :ויש מפרשים שמכח תקיעה
וביותר יש לומר ,כי כל עוד שלא מעלין את ראשונה מתערבב בשנייה והכי איתא בירושלמי
המלכות עד החכמה ,שהוא ענין ביטול כל בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע
העולמות אל הוי"ה ,אין הוא מתיירא כל כך ,כי בשופר גדול כד שמע קול שופר חדא זימנא בהיל
עדיין יש לו יניקה מן הקדושה ,אבל כשמעלין ולא בהיל אומר שמא ההיא זימנא דשופר גדול
את המלכות עד החכמה ,אזי הרי אין שטן ואין כד שמע תניינא אומר ודאי מטא זמניה ומירתת
פגע רע ,ואין הדינים יונקים כלום ,לכן שפיר ומתערבב ולית ליה פנאי למיעבד קטיגוריא אבל
מתיירא ומתערבב דעתו ,ואתי שפירז. לעולם עיקר תקיעה היא מעומד שהיא על סדר
ברכות".
מראה יחזקאל לראש השנה
כמ"ש אשרי העם יודעי תרועה שיודעין לרצות את בוראם בתרועה ,ואיתא בזה"ק [ח"ג י"ח ע"ב] כתיב יודעי תרועה ולא
כתיב תוקעי משום דקאי על הכוונות ,והיינו דבאמת ע"י השופר נעשין תיקונין הרבה שצריך להעלות תפלתינו למרום
ולהסיר מחיצה המפסקת ע"י עונותינו ולסתום פה כל המקטריגים ולהפך הכסא דין לרחמים ,וע"כ צריך לכל זה כוונה
גדולה ועצומה.
דרך המלך פרשת וישב
והנה באמת ענין כוונת תקיעת שופר לאו כל מוחא סביל דא וראיתי בני עליה והמה מועטים ,אמנם על דרך כלל ,דבר
השוה לכל נפש ,עקר כוונה הוא לעורר לבו בתשובה שלימה לפניו ית' ולהיות לו לב נשבר ונדכה ,כמ''ש לב נשבר ונדכה
אלקים לא תבזה וע"י שבירת לבו באמת ,יתבר חילא דדינא קשיא כהנ"ל וגם ע"י לב נשבר ונדכה ,יתמשך עליו השראת
קדושה עליונה ,כמ"ש אשכון את דכא ועי"ז לא יהיה רשות לשטן להסטין ולקטרג ,כיון שהשי"ת שורה באיש ההוא ונמצא
כי קדושת השי"ת שורה ג"כ בהבל השופר היוצא מפיו ,והרי הוא כאלו השי''ת עצמו כביכול תוקע בהשופר ,וממילא אין
שטן ואין פגע ,וזה עלה אלקים בתרועה ,ר"ל שנסתלק חילא דדינא ע"י תרועת ושבירת לבו ,ה' בקול שופר ר"ל גם כי
קדושת השי"ת שורה בקול שופר ע"י שבירת לבו באמת.
ו וכתב עוד שם :כי ישיבה ומלכות הכל בחי' אחת כי אין ישיבה בעזרה אלא למלכות בית דוד בלבד .וכן ארז''ל באשה קראו מושב כי
ישיבה היא ירידה והשפלה בבחי' אחוריים.
ז ומדיוק בזה לשון הבן פורת יוסף " :ובזה יובן ש"ס למה תוקעין כשהן יושבין וכו' ,שהוא שופר ותפלה שבמלכות בחינת הדיבור שבעלמא
דנוקבא שהוא בישיבה ,וחוזרין ותוקעין כשהם עומדין ,שהיא בחי' כוונת התפלה והמחשבה שהוא בינה שנק' שופר גדול שהוא בעלמא
דדכורא בעמידה .ומשני ,לערבב השטן ,וביאר טעמו התוספות ב שם ירושלמי כד וכו' ,דמבואר בתיקונים תיקון י"ג דף ך"ט ע"ב וז"ל :כרוזא
נפיק בכל יומא ,מאן דקטיל ההוא חוויא יהבין לי' ברתא דמלכא דאיהי צלותא וכו' יעו"ש ,א"כ אם תכין לבם שיקשיב אזניך ,היינו דיהיב
לי' ברתא דמלכא דאיהי צלותא ,וזהו למאן דקטיל לחויא כנ"ל ,לכך כד ש מע זמנא תנינא דהיינו בעמידה שהוא שופר גדול שהוא כוונת
התפלה ,מיד מתערבב ,דבזה קטיל לחויא ומתעבר מעלמא ,והבן".
הערות בענין הגליון יתקבלו לרצון | להצטרף לקבל הגליון בכל שבוע יפנו למיילaidenbesht@gmail.com :
קורא יקר! במערכת 'עדן הנפשות' מוכנים להאיר לך המושגים הקשים שבספרי חסידות .אם יש לך קושי בהבנת אחד מהמושגים שבספרי חסידות ,ואתה רוצה לקבל בהירות בענין ,פנה נא
למערכת ,ואי"ה יובהר הענין בין בתרי הגליונות הבאים.
ה
