משמיע ישועה · Mashmia Yeshua — כי תבוא (2026-08-24)

כי תבוא תשפ"ו -גיליון מ"ד
טובתי בל עליך
כפייה והכרח ,לא מצד הרצון הפנימי האמיתי שלו.
יסוד זה חוזר ונשנה בספר 'חובת הלבבות' )שער עבודת האלוקים( המעמיד
)(,
יסוד מרכזי :כל מצוה או מעשה טוב שנעשים ללא השתתפות אמיתית
של הלב והרצון ,אינם נחשבים באמת כי רחמנא ליבא בעי .ממילא ,כאשר פירש"י :ואמרת אליו ,שאינך כפוי טובה.
מדובר בהכרת הטוב כלפי השי"ת ,מי שמחזיר טובה למקום אך ורק מפני פרשת ביכורים היא פרשה שבאה ללמד אותנו את המידה הטובה של הכרת
שהוא מוכרח לעשות זאת משום ציווי הבורא ,מעשהו שווה למצוות אנשים הטוב שהיא נוהגת וקיימת גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחבירו ,כפי
מלומדה שבה קיימת הפעולה החיצונית ונעשית על ידו כהכרת הטוב ,אבל שאמרו חז"ל )מדרש הגדול שמות ח( "כל הכופר בטובתו של חבירו ,לבסוף כופר
'הלב' אינו נמצא שם ועיקר חסר מן הספר. בטובתו של מקום" ,אשר מכאן למדים כי האדם שאינו יודע להכיר בטובתם
כך גם מרחיב הגאון רבי אליהו דסלר זצ"ל בספרו 'מכתב מאליהו' )חלק א', של אחרים ,סופו שלא יכיר גם בטובתו של השי"ת.
מאמרים על מידת החסד והכרת הטוב( על כך שהאדם הלוקה במידת הגאוה סובל המפרשים כבר נתקשו להבין למה כתב זאת רש"י "שאינך כפוי טובה" רק
כשהוא מקבל טובה ,משום שקבלת הטובה מעמידה אותו במצב נחות של כאן בפסוק של "ואמרת אליו" ,הרי בפשטות אם מצוות ביכורים עניינה היא
'מקבל' ומשעבדת אותו להשיב טובה למיטיבו ,שזה בשבילו ממש סבל וצער
להשריש בלב האדם את חובת וזכות הכרת הטוב לפני המקום ברוך הוא ,היה
ליהנות מטובתם של אחרים.
צריך רש"י לכתוב זאת כבר בתחילת הפרשה ,כפי שכתב רש"י בפסוק הקודם
אצל בעל-גאוה זה הכרת הטוב נחשבת אצלו כפירעון חוב ,רק כדי להשתחרר "אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה כורך עליה גמי לסימן ואומר
מהעול המעיק עליו על שפלוני היטיב עמו שלא בטובתו .כתוצאה מכך הרי זה ביכורים" ,ושם היה צריך להוסיף "שאינו כפוי טובה" ,שהרי זה עיקר
הוא ימהר להחזיר טובה בהקדם האפשרי ,כדי להיפטר מהעול הרובץ עליו. מצוות ביכורים.
למראית עין תיראה הכרת טובתו כמעשה יפה ונחמד ,אבל בקרבו הוא יודע
אם נתבונן לעומק הפשט של המושג 'כפוי טובה' ,נראה כי במקומות שהביאו
ומרגיש היטב שאין כאן שום הכרת הטוב באמת ,אלא רק פירעון חוב כדי
שלא יהיה חייב דבר לאיש. חז"ל לשון 'כופה' הכוונה שמבקשים להסתיר דבר מסוים ,כגון 'כופה עליו
כלי' שאם מוצאים חמץ בפסח מחביאים אותו תחת הכלי )פסחים ו.(.
לעומתו ,המכיר טובה האמיתי :אינו מחפש לסגור את החשבון תיכף ומיד.
הוא מרגיש בעצם החסד שנעשה עמו על ידי חבירו האוהבו ,והוא מחזיר לו בפשטות גם כאן הכוונה 'כפוי טובה' -הוא מסתיר ומכסה את הטובה שעשו
טובה מתוך אהבה ,שמחה ורצון להרבות חסד בעולם -לא מתוך רצון לבטל לו ,כי הפעולה הטובה שנעשתה עבורו אינו נתפסת בעיניו בחשיבות ולכן
את חובתו. הוא מבטל ומכסה אותה מעיניו ,ולכן גם הוא אינו מחזיר טובה כי אין הטובה
תופסת אצלו מקום ,והיינו 'כפוי טובה' ,הוא מכסה את הטובה.
כללו של דבר :הכרת טובה עניינה לבטל את תפיסת הטובה כעול וכמשא.
הכרת טובה צריכה להיות מתוך שמחה והנאה על מעשה הטובה שעשו לו, פשט זה דומה ללשון חז"ל במדרש הנזכר "כל הכופר בטובתו של חבירו",
וכך הוא בא להשיב במידה כנגד מידה ,מתוך הכרת הטוב ,שהוא מכיר באמת שגם שם הכוונה שהוא כופר בטובתו ואינו מכיר בה ,ולכן גם אינו משיב
ורואה בטוב שיש כאן. על כך טובה .אבל עדיין עלינו להבין את עומק המשמעות של המושג 'כפוי
טובה' ,שלא מצינו כמותו בשום מקום בדברי חז"ל.
אסיר תודה
המציאות היא מטבע העולם שאדם שעושים לו טובה ,סופו שנעשה שונא רחמנא ליבא בעי
למיטיבו כי אינו יכול לסבול את המציאות שהוא צריך ליהנות משל אחרים ונראה לחדש ביאור עמוק יותר בפירוש המילים 'כפוי טובה' שהוא מלשון
ולהיות כביכול נזקק ונצרך. כפייה וחובה ,על דרך שמצינו בסוגיית קבלת התורה )שבת פח" (.מלמד
ידוע על כך הסיפור עם רבן של ישראל מרן ה'חתם סופר' זי"ע ,שהיה לו שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם :אם אתם מקבלים התורה
גמ"ח של כספים והיה תומך באנשים עניים ,אבל היה לו מנהג מיוחד ,אשר מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם" ,אשר שם באמת היתה משמעות לשני
יחד עם הכסף שנתן בהלוואה ,נתן גם חבילה עם אבנים קטנות לכל עני .יום הפירושים :גם שהקב"ה כיסה את כלל ישראל תחת ההר ,וגם שכפה עליהם
אחד שאל אותו אחד מתלמידיו לפשר האבנים האלו? את קבלת התורה בחובה ,כפי שאמר רב אחא בר יעקב "מכאן מודעא רבה
לאורייתא" ,ופירש רש"י" :שקבלוה באונס".
ענה לו החת"ס" :אלמד אותך כלל גדול :אם אתה רוצה שמישהו יהיה שונא
שלך ,תכניס אותו בכל יום לביתך ותיתן לו לאכול בחינם ,ובסוף הוא יהיה על פי זה נוכל לומר שהמושג 'כפוי טובה' בא להוכיח אדם שעשו לו טובה
השונא שלך; מכיוון שאני נותן להם צדקה וחסד ,לכן אני יודע שיום אחד הם והוא מחזיר הכרת טובה רק בגלל שהוא מחויב להשיב ,אבל לא בגלל שהוא
יבואו לזרוק עלי אבנים מתוך שנאה ,לכן אני נותן להם אבנים קטנות ,כדי שלא באמת רוצה להשיב ,והיינו 'כפוי טובה' – שהוא מחזיר את הטובה רק בתורת
להביא את האדם להכיר בטובתו של השי"ת ,ממילא עוד אי אפשר לדעת אם יזרקו עלי אבנים גדולות"...
הוא 'כפוי טובה' שעושה זאת רק בכפייה או לא.
לפי זה נוכל גם לבאר את המושג 'אסיר תודה' שמשמעותו אדם שמרגיש
אבל אחרי שהוא עולה לירושלים ובא לפני הכהן "ואמרת אליו הגדתי היום הערכה ותודה עמוקה כלפי מי שעשה עמו טובה או חסד ,אבל לצד זאת הוא
לד' אלוקיך באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו" ,כשהוא מרגיש כמו אותו אסיר שנמצא מאחורי סורג ובריח בבית האסורים ,שהוא
מתחיל לדבר דיבורי שבח ותהילה לפני השי"ת ,בהלל והודאה על הארץ ועל מוכרח להיות שם שלא בטובתו .כך גם מרגיש זה שעשו לו טובה ,שכביכול
פירותיה ,עצם הדיבור מעומק הלב מביאו להכיר באמת ובתמים בטובתו של הוא אסיר ומוכרח להיטיב עם מיטיבו ,אבל אינו עושה זאת כי באמת הוא
מקום ,לכן רק כאן כתב רש"י שבזה הוא מוכיח "שאינך כפוי טובה" ,שאינך רוצה להשיב לו כגמולו הטוב.
עושה זאת בכפייה ובהכרח ,אלא באמת מצד הכרת הטוב שאתה רוצה להשיב
טובה להשי"ת על כל טובותיו עמך.
טובה על טובה
מעתה קיבלנו בסייעתא דשמיא פשט חדש במושג 'כפוי טובה' ,שאין הכוונה
על בא רש"י הקדוש ומלמד אותנו את עיקרה של מצוות ביכורים " -שאינך
שאינו עושה טובה בחזרה למיטיבו ,אלא שגם אם עושה לו טובה -הוא עושה
כפוי טובה" ,שהאדם המביא את הביכורים לא יבוא מתוך הרגשה שהוא
זאת רק בכפייה ובחוסר רצון.
מוכרח לעשות זאת ,רק בגלל שכך ציוותה התורה הקדושה להביא ביכורים,
לעומתו יש את 'הכופר בטובתו של חבירו' ,שהוא כופר בטובה כפשוטה, אלא עליו לעלות לירושלים ולהביא את הביכורים מתוך הרגשה פנימית של
שאינו מכיר בה ואינו מתייחס אליה בכלל' .כפוי טובה' הוא זה שיודע שחבירו רצון טוב ואמיתי שעליו להכיר טובה להשי"ת על כל החסד שעשה עמו מעתה
עשה לו טובה ,אבל הוא מחזיר לו טובה רק בכפייה שבזה העיקר חסר. ועד הלום.
מפרשת ביכורים למדנו אפוא שאנו צריכים לבוא לידי הכרת הטוב מתוך לכן ,בתחילת הפרשה כשאדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה ,עדיין
הרגשה פנימית של שמחה והודאה ,להכיר בטובתו של מקום ובטובתו של יכול להיות שאינו מרגיש בטובתו של מקום והוא עושה זאת רק מפני שהוא
חבירו ,מעומק הלב ,ואמרת אליו. מחויב מצד הדין ,שבזה לא בא עדיין אל העיקר של מצוות ביכורים שעניינה
פרפראות לחכמה
ִּב ְד ַבר ְי ׁשוּ ָעה בפרשת השבוע
ובעניינא דיומא
אוהב את התוכחות
מעשה היה אצל הרה"ק רבי שמחה בונם מפשיסחא זי"ע )יא"צ י"ב אלול( ,באחד אהבה וקירבה על שאנחנו קשורים אליו ומחוברים אליו בכל מצב שהוא,
שנכנס אצלו והתאונן על שקראו לו לעלות לתורה בקריאת התוכח ,ולא היתה ללמדנו שגם בשעת התוכחה משתמשים בימין מקרבת ובשמאל דוחה ,בלי
לו ברירה אלא לעלות ולברך כי אסור לסרב מפני כבוד התורה .השיב לו הרבי חלילה לזרוק ולהשליך את האדם מכל העולמות.
ר' בונם" :גם אני עברתי על פרשה זו ,ואדרבה היה לי קורת רוח מרובה ,שבכל
התוכחה נזכר הרבה תיבת 'לי' ,כגון )ויקרא כו ,יד( "ואם לא תשמעו לי" ,ושם )פסוק אדם המקבל מוסר ותוכחה באופן כזה ,הוא 'אוהב את התוכחות' ,כי הוא
יח( "ואם עוד אלה לא תשמעו לי" ועוד ,שהקב"ה אומר לישראל שאנו שייכים מרגיש שבאמת רוצים בטובתו וכל התוכחה היא רק לטובה ולתועלת .והיינו
"הוכח לחכם ויאהבך" ,בשעה שאומרים מוסר יש להוכיחו כחכם ולתת לו לו יתברך שמו"...
מדבריו למדנו שהשי"ת מסתתר בגודל אהבתו אלינו דווקא מתוך פסוקי את ההרגשה שבאמת רוצים בטובתו כי הוא קרוב אלינו ,לא סתם שמוצאים
התוכחה שנראים כלפי חוץ קללות ותוכחות ,אבל בין השורות מציץ אבינו אדם ברחוב העיר ומתחילים לומר לו מוסר בלי שיהיה לנו אתו שום שייכות
אב הרחמן מן החרכים ואומר לנו שבכל מצב שהוא אנחנו עמו וצאן מרעיתו ,וקירבה ,ואז באמת יאהב את התוכחות.
אתם שייכים לי גם אם הרביתם לחטוא ולפשוע ח"ו' ,ענק זענען מיינע
קינדער' )אתם ילדיי(' ,ענק זענען מיין פאלק' )אתם העם שלי( ,ולכן שמח הרבי ר'
אשריך ישראל בונם בקריאת פרשת התוכחה.
כמה נאה וכמה יפה להסמיך לכך את אמרתו הנפלאה של הגאון רבי אביגדור על דרך זה נוכל להבין את מאמר חז"ל )אבות ו ,ו( "אוהב את התוכחות",
שבפשטות קשה להבין איך יתכן שהאדם יאהב את התוכחה? גם אם הוא מילר זצ"ל שחידש כלל גדול בהלכות תוכחה:
רוצה לשמוע מוסר ותוכחה כדי לתקן את דרכיו ,בוודאי אינו אוהב לשמוע
אדם הרוצה לבוא ולומר מוסר ותוכחה לבני ישראל ,עליו להביט קודם
זאת לכתחילה.
וללמוד בספר דברים של משנה תורה ,לראות איך משה רבינו מייסר את
אלא ,אם באמת יבוא אחד ויוכיח אותו בלי שיהיה לו אתו שום קשר ושייכות ,כלל ישראל בדברים כדרבנות" ,ממרים הייתם עם השם" וכדומה עוד הרבה
בוודאי יכאב לו הדבר מאד שאחד בא לגור וישפוט שפט ,ואם אומר לו טול
לשונות חריפות ,אבל בסוף התוכחה הוא פונה ואומר להם )דברים לג ,כט(
קיסם מבין שיניך אומר לו טול קורה מבין עיניך; אבל אם יבוא אליו אוהבו
"אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בהשם".
וידידו שיודע באמת כי הוא רוצה בטובתו ,ויאמר לו תוכחה על מעשה שאינו
ראוי שנמצא אצלו ,בוודאי יקבל ממנו וישמע אותו ,כי הוא יודע שרק טובתו צא ולמד :רק אם המוסר בא יחד עם המילים הטובות והמחזקות 'אשריך
ישראל מי כמוך' -אין עוד עם נבחר וטוב כמוך ,רק אם המוסר בא יחד עם עומדת נגד עיניו בדברי תוכחתו.
זוהי הנקודה הפנימית של פסוקי התוכחה בפרשתינו :השי"ת אומר לנו מוסר המילים ונתינת ההרגשה של 'לי בני ישראל' ,רק ככה אפשר לומר מוסר ורק
ותוכחה בחריפות ,אבל תוך כדי אמירת הקללות הוא משבץ ומשלב גם פסוקי ככה מתקבלים דברי התוכחה.
ְי ׁשוּ עוֹת ַמ ְל ּכ ֹו +גיצי אש קודש משולחנם הגבוה של גדולי
הדור וצדיקי אמת לרגל יומי דהילולא רבה
שבטך ומשענתך ינחמוני
ואתה אינך עושה דבר ללמדו ואינך שם ליבך עליו או המעיל של הס”ת ומעבירו על מקצת העמוד
כלל ,וכי היכן רחמנותך על הבריות? במקום שיש לו לקרות ונושק הטלית או המעיל,
והוא מנהג ותיקין ,ובזה מגלה דעתו שחביב עליו ברשימות הגה”צ רבי שמואל שינאווער זצ”ל
נענה לו החכם השני ואמר לו :ואתה להיכן בספרו ’רמתים צופים‘ )תנא דבי אליהו רבה אות
לקרות מכל הכתוב כאן”.
נעלמה דעתך? הרי רואה הינך כי לא נוכל ללמדו פז( מביא מה שסיפר הרה”ק רבי שמחה בונם
לאכול לבד כל ימיו ,כי מעת לעת הריהו שוכח והנה ,לגבי הנישוק שאחרי סיום הקריאה ,הביא מפשיסחא זי”ע )יא”צ י”ב אלול( לתלמידיו:
איך לאכול האוכל שלא אכל זמן רב ,אלא תחת המג”א )סי’ קלט סקי”ד( מספר חסידים שהמנהג
לנשק הס”ת לאחר העלייה לתורה. פעם אחת נסע אל רבו היהודי הקדוש מפשיסחא
זה עסוק אני בחפירת חור קטן ,דרכו יוכל האור זי”ע והבחין בו רבו שפניו אינם כתמול שלשום,
להיכנס לתוך הבור ועל ידי זה יוכל לאכול בכוחות ולדרכינו נוכל לומר ,שבתחילה מנשקים את על כן פנה אליו בשאלה :למה נפלו פניך והינך
עצמו ,ולא נצטרך ללמדו לאכול. הס”ת כפי שכתב ה’שערי אפרים’ שבזה מגלה נראה כחולה? השיב לו התלמיד שאחד ביישו מאד
דעתו שחביב עליו לקרות מכל הכתוב כאן ,אבל עד שנגע אל ליבו ונפשו ,ואינו יכול להירגע מזה.
”כך הוא גם בתיקון המידות“ ,שח להם הרבי ר’
אחרי שהוא מסיים לקרות בתורה ומהרהר לעצמו תמה היהודי הקדוש ושאלו מי הוא זה אשר מלאו
בונם בחכמתו המפורסמת“ ,כל כמה שהאדם בתשובה היכן הוא נמצא בקשר עם התורה ועד ליבו לעשות כן? אך הרבי ר’ בונם לא רצה לגלות.
יעמול על מידה זו או על מידה אחרת לא יועיל כמה ’אורייתא קא מודעא ליה חוביה‘ )זוהר ח”ג
לו כלום ,אם לא יחפור חור קטן שדרכו יכנס דף כ”ב ע”א( ,עם כל זה הוא מנשק את הס”ת תיכף הפציר בו היהודי הקדוש מאד כי ברצונו להעניש
האור לתוך ליבו ,וקצת מן האור ידחה הרבה מן אחרי הקריאה ,דייקא על זה שהתורה ביישה אותו את המבייש וביקש ממנו שלכל הפחות יגלה לו
החושך .יראת שמים היא החור דרכו נכנס אורו של והוכיחה לו היכן הוא נמצא. מה השיב לאיש הזה אחר הביוש ,לזאת נאות הרבי
השי”ת לתוך ליבו של האדם ,ועל ידי זה יוכל לזכך ר’ בונם לענות ואמר שאחר הביוש נשק אותו
באורך נראה אור בפיו ...או אז הוסיף היהודי הקדוש להפליא מאד
מידותיו”.
מסופר שהגיעה פעם קבוצת חסידים אל הרה”ק את מעשיו עד שגזר עליו שיגיד לו את כל פרטי
ד’ אלוקי י+גיה חשכי הרבי ר’ שמחה בונם מפשיסחא זי”ע להתקשר הענין.
במסילה נעלה להבין ולהשכיל את השאלה אליו .כששמע את משאלתם ,שאלם הרבי ר’ בונם
השיב הרבי ר’ בונם ,כי הנה איתא בירושלמי
הנודעת שתמה הרה”ק רבי חיים וויטאל זי”ע, מה מעשיהם עד עכשיו? נענו ואמרו לו שעד לפני
)שקלים פ”א ה”ב( שבעת שהאדם לומד תורה צריך
כיצד התורה הקדושה לא ציוותה את האדם לתקן זמן עבדו לשבר את מידת הגאוה ,ולאחרונה עמלו
שיהא בעל השמועה עומד כנגדו ,ולכן כשהביט
לשרש את מידת הכעס .נענה הרבי ר’ בונם ואמר
מידותיו ומדוע אין חיוב מפורש על תיקון הכעס, בספר ’שבט מוסר‘ התבייש עד מאד ,כי ראה
להם :אמשיל לכם משל למה הדבר דומה:
הגאוה ,הקנאה והעצלות ושאר מידות רעות ,שלא שמעולם לא התחיל לעבוד את הבורא ב”ה ואין
מוזכר בתורה לתקנן? פריץ אחד שביקש להעניש שלושה מחוכריו שלא לו שום יראה ובושה ,אף לא שום מעלה המחויבת
פרעו דמי חכירתם בזמן והוריד את שלושתם לבור לאיש היהודי בני אברהם יצחק ויעקב“ ,וראיתי
מכח קושיא זו כתב רבי חיים וויטאל כי לא לחינם
השבי ,שחשוך הוא מכל ולא נראה בו אור היום. בעצמי שאמת הדברים ונפל עלי בושה גדולה עד
לא נמנו המידות בתרי”ג מצוות ,כי הן הכנה משלושה החוכרים היו שני פקחים ,והשלישי שכמעט יצא נפשי ,ואחר כך נטלתי הספר ונשקתי
עיקרית לקיום תרי”ג המצוות .המידות הן הכנת ביניהם היה שוטה .כיון שהורידו להם לחם לאכול אותו בכל לבי והנחתי אותו בארגז בתוך שאר
הנפש השכלית לקיים המצוות באמצעות הגוף, בבור השבי ,והכסיל שהוא בחושך הולך נבצר הספרים”.
ויותר צריך להיזהר ממידות רעות מלרוץ לקיים ממנו אופן האכילה במקום חשוך ,מחמת כן נבצר
כשמוע היהודי הקדוש את דברי תלמידו הרבי ר’
מצוות עשה ולא תעשה .וזה הכוונה ‘דרך ארץ ממנו אכילתו.
בונם ,שמח שמחה גדולה על חכמתו.
קדמה לתורה’ -מידות קודמות לתרי”ג מצוות.
אחד הפקחים שראה שתוך זמן מה לא יישאר
מסיים ב’רמתים צופים’ :והנה ידוע שלא דיבר
אמנם על פי דרכו של הרבי ר’ בונם נוכל לומר, אותו חוכר כסיל בחיים מחמת שאין ביכולתו
רבינו שום דבר ריק חס ושלום ,ומעולם לא יצא
שהרי כבר אמר דוד המלך ע”ה בתהילותיו )קיט ,יח( לאכול ,החל ללמדו לאכול לחם בחושך .זמן רב
מפיו הקדוש דיבור בטל חס ושלום ,ומעיד אני
”גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך“ ,כי באמת אין לקח לו ללמוד אופן האכילה במקום חשוך ,ובתוך
שלא צחק מעולם אפילו בעת שסיפר לפנינו מעשה
צריך לכתוב ולהזהיר על המידות בתורה ,משום זמן נפלו לו שן אחת ועין אחת ,עד שלמד לאכול
הראוי לצחוק והוא לא צחק ,ולמה סיפר לנו זה?
שברגע שהאדם מתחיל ללמוד את התורה ומקבל לחם בחושך.
בוודאי ללמד אותנו האיך ללמוד ולהביט בספרי
את האור הנפלא” ,כי נר מצוה ותורה אור“ )משלי כעבור זמן החלו שומרי בית הסוהר להאכילם מוסר ואפילו בספרים הפשוטים בעיני העולם הם
ו ,כג(” ,נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי“ )תהלים קיט, דייסא ,וכיון שעד עתה לא למד לאכול בחושך גדולים מאוד ועושים טובה גדולה למביטים בהם,
קה( ,באותו רגע שנכנס אצלו האור כבר אין חושך אלא לחם ,לא ידע לאכול דייסא בחושך ,והיה צריך אך צריך שיכניס הדברים הללו בליבו תוך תוכו עד
והוא יודע מעצמו איך להתנהג וכיצד לבטל את ללמדו מהתחלה אופן אכילת דייסא ,עד שסוף סוף שיתראה על פניו הבושה עד דאזיל סומקא ואתי
הגאוה ואת הכעס ,שהרי התורה הקדושה היא למד .ואז החלו שוב שומרי בית הסוהר להוריד חיורא ,ועל זה אמרו )ברכות יב“ (:כל העובר עבירה
משיבת נפש. להם לחם ,אבל אותו כסיל כבר שכח איך לאכול ומתבייש בה מוחלין לו” ,ומכל שכן הצדיקים אשר
לחם בחושך והוצרכו ללמדו שנית איך אוכלים מדקדקים על עצמם כחוט השערה”.
זהו אותו חור קטן שביקש הרבי ר’ בונם ללמד את לחם בחושך ,ושוב החלו ללמדו איך אוכלים לחם
החסידים שבאו אצלו ,שעל ידי התורה הקדושה במקום חשוך ,ושוב החלו להוריד דייסא ,וחוזר נישוק אחר התוכחה
יאירו עיניהם ויגללו אור מפני חושך“ ,כי אתה חלילה ,עד שאותו חכם נענה לחבירו החכם ואמר על פי זה נוכל להסמיך מה שכתב ה’שערי
תאיר נרי ד’ אלוקי יגיה חשכי” )תהלים יח ,כט(. לו :וכי אינך רואה שהנני מתייגע ללמדו לאכול, אפרים’ )שער ד ס”ג( ש”נוהגין שהעולה לוקח הטלית
יחיד בדורו באומנות הדרוש
גאון הגאונים היה הגה”ק רבי יוסף חיים מבאגדד זי”ע בעל ’בן איש חי‘ )יא”צ י”ג אלול( ושמו הלך לפניו בכל הארצות .חריפותו ועמקותו
בכל התורה כולה ,הביאו אותו להיות ראש גולת אריאל בעיראק וגלילותיה -שהיתה בימים ההם מרכז יהודי תורני ענק .מגדולי
האחרונים היה בדורו ,מקובל מפורסם ,דרשן נפלא ,מנהיג בחסד עליון ,מחבר ספרים רבים )קרוב ל 200-ורק 53מתוכם נדפסו( ,ואחד
הפוסקים הבולטים בקרב יהדות ארצות המזרח ,אשר ניחן בכוח פסיקה עצום בהלכה וידע רב בהלכה ,בנגלה ובנסתר.
“יחיד היה בדורו באמנות זו )של כוח הדרוש( ,עד שאמרו עליו כי היה אבי כל תופס כינור האגדה .דבריו היוצאים מליבו הטהור ,חתומים
בחותם האמת -עשו רושם כביר על שומעי לקחו וחרדו פנימה אל תוכיות לבבם” – נכתב עליו בספר ’קץ הימין‘ )תולדות חכמי ורבני בבל,
ראשונים ואחרונים( .אכן ,מבאגדד יצאה הבשורה וכבשה את כל העולם היהודי .עד היום ,כל הדרשנים ,רואים בו דוגמה של מופת .ספרי
הדרוש שלו ,הם אחד המקורות השופעים ביותר להכנת דרשות נפלאות.
גלגל חוזר בעולם
לפנינו משל נאה שדרש פעם ה’בן איש חי’ לפני קהל שומעי לקחו ,ממנו ביקש ללמוד מוסר השכל ולקח טוב באורחות ישרות:
אדם עני אחד חלם בלילה כי המלך מטפס על סולם של אלף שלבים ומגיע בדיוק אל השלב החמש-מאות .למחרת בבוקר ,מיהר העני
אל ארמון המלך וסיפר לו על החלום .המלך שראה בכך סימן טוב לכך שמעמדו יציב והוא נמצא במחצית הדרך להצלחה מוחלטת,
שמח מאד והעניק לעני אלף מטבעות זהב.
השמועה על הפרס הגדול פשטה במהירות בעיר .שכנתו של העני שמעה על כך ,מיהרה אל בעלה ואמרה לו“ :חבורה של טיפשים!
השכן שלנו ראה את המלך רק בחצי הסולם וקיבל אלף זהובים; רוץ מהר למלך ותגיד לו שחלמת שהוא הגיע כבר לראש הסולם,
לשלב האלף! ובטח תקבל כפל כפליים”...
הבעל מיהר אל המלך ,השתחווה וסיפר בהתרגשות“ :אדוני המלך! חלמתי עליך הלילה חלום נפלא! ראיתי אותך מטפס על סולם
של אלף שלבים ,והגעת ממש עד לשלב האחרון בראש הסולם” .שמע המלך את הדברים ,התמלא כעס וציווה על שומריו לתת לו
מאה מלקות.
כשמוע האיש את העונש הקשה ,צעק בקול מר“ :אדוני המלך ,למה זה ועל מה זה? השכן שלי ראה אותך רק בחצי הדרך וקיבל זהב,
ואני שראיתי אותך במקום הגבוה ביותר ,מקבל מלקות”?!
ענה לו המלך בחכמה“ :שוטה שבעולם! מי שנמצא בשלב החמש-מאות ,הרי פניו מועדות לעלות למעלה ולכן שמחתי; אבל מי
שכבר הגיע לשלב האלף ונמצא בראש הסולם ,אין לו לאן לעלות יותר אלא רק לרדת למטה! ממילא ,כיוון שאתה ניבאת לי נפילה,
על כך מגיע לך עונש”!
בזאת הסביר ה’בן איש חי’ במתק לשונו:
העולם הזה דומה לסולם שמטפסים עליו .לעיתים אדם שנמצא באמצע הדרך ושואף לעלות מעלה ,נמצא במצב רוחני ובטוח הרבה
יותר מאשר מי שחושב שהגיע אל הפסגה והפסיק להתאמץ ,כי משם הדרך למטה קצרה מאד ואין זו עלייה כי אם ירידה.
ותגביה קרננו למעלה
ואתהלכה ברחבה להביא מספרי צדיקים שפירשו בכך את הפסוק בפרשת השבוע )דברים כח ,יג( ”והיית רק למעלה ולא תהיה למטה“,
שבוודאי אם יהיה רק למעלה לא יהיה למטה ,אלא הכוונה כאן שלא יגיע לגמרי למעלה אלא ”רק למעלה“ ,רק לשון מיעוט ,ומכיוון
שלא יגיע עד למעלה העליונה לגמרי ,ממילא ”לא תהיה למטה“ ,כי עדיין יש לו בכל פעם להיכן לעלות בלי ליפול מטה.
בזה נוכל להמתיק מגדים ולהבין את נוסח הברכה בסעודת ברית מילה שמברכים את התינוק“ :הרחמן הוא יברך בעל ברית המילה ...
ויתנהו למעלה למעלה” ,ולכאורה הרי שם לא נאמר ’רק‘ ,א”כ יש מקום לחשוש שיעלה למעלה לגמרי וחלילה יפול?
אמנם כבר פירש המגיד הק’ מקאזניץ זי”ע הפסוק )שמואל-א ב ,ו( ”מוריד שאול ויעל“ ,כי הנה אדם החוטא שמקבל את עונשו לירד
לשאול תחתית רח”ל ,הרי אינו יכול לצאת משם לעולם כי הוא נמצא בתחתית העומק של שאול ,אבל השי”ת ברוב רחמיו וחסדיו
שאינו חפץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה ,מוריד ומעמיק את השאול עוד יותר כלפי מטה ,בעוד החוטא נשאר על מקומו
שם וכך הוא יכול לצאת משם ,כי הוא כבר אינו ממש בתחתית שאול .והיינו ”מוריד שאול“ ,ועל ידי זה ”ויעל“.
מידה טובה מרובה כפליים לתושייה ,שאם הקב”ה יכול להוריד ולהעמיק את מעמקי שאול תחתית ,בוודאי יכול גם לרומם ולהגביה
את ההשגות העליונות ברוחניות .לכן אנו מברכים את התינוק הנימול ”ויתנהו למעלה למעלה“ ,כשיבוא לתכלית השלימות במעלה
העליונה ,לא יפול חלילה אחורנית כלפי מטה ,אלא הקב”ה יגביה את השלימות עוד גבוה ועוד גבוה ,כדי שבכל פעם יהיה לו עוד
אפשרות לשאוף ולעלות כלפי מעלה בלי ליפול מטה.
יו"ל ע"י מכון 'משמיע ישועה' | להנצחות ולקבלת הגיליון ניתן לפנות לכתובת | mashmiayeshuah@gmail.com :כתיבה ועריכה :יוסף מאיר האס
