gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

משמיע ישועה · Mashmia Yeshua — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: משמיע ישועה · Mashmia Yeshua

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

משמיע ישועה · Mashmia Yeshua — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫כי תבוא תשפ"ו ‪ -‬גיליון מ"ד‬ ‫טובתי בל עליך‬ ‫כפייה והכרח‪ ,‬לא מצד הרצון הפנימי האמיתי שלו‪.‬‬ ‫יסוד זה חוזר ונשנה בספר 'חובת הלבבות' )שער עבודת האלוקים( המעמיד‬ ‫  )‪(,‬‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫ ‬ ‫       ‬ ‫      ‬ ‫יסוד מרכזי‪ :‬כל מצוה או מעשה טוב שנעשים ללא השתתפות אמיתית‬ ‫של הלב והרצון‪ ,‬אינם נחשבים באמת כי רחמנא ליבא בעי‪ .‬ממילא‪ ,‬כאשר‬ ‫פירש"י‪ :‬ואמרת אליו‪ ,‬שאינך כפוי טובה‪.‬‬ ‫מדובר בהכרת הטוב כלפי השי"ת‪ ,‬מי שמחזיר טובה למקום אך ורק מפני‬ ‫פרשת ביכורים היא פרשה שבאה ללמד אותנו את המידה הטובה של הכרת‬ ‫שהוא מוכרח לעשות זאת משום ציווי הבורא‪ ,‬מעשהו שווה למצוות אנשים‬ ‫הטוב שהיא נוהגת וקיימת גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחבירו‪ ,‬כפי‬ ‫מלומדה שבה קיימת הפעולה החיצונית ונעשית על ידו כהכרת הטוב‪ ,‬אבל‬ ‫שאמרו חז"ל )מדרש הגדול שמות ח( "כל הכופר בטובתו של חבירו‪ ,‬לבסוף כופר‬ ‫'הלב' אינו נמצא שם ועיקר חסר מן הספר‪.‬‬ ‫בטובתו של מקום"‪ ,‬אשר מכאן למדים כי האדם שאינו יודע להכיר בטובתם‬ ‫כך גם מרחיב הגאון רבי אליהו דסלר זצ"ל בספרו 'מכתב מאליהו' )חלק א'‪,‬‬ ‫של אחרים‪ ,‬סופו שלא יכיר גם בטובתו של השי"ת‪.‬‬ ‫מאמרים על מידת החסד והכרת הטוב( על כך שהאדם הלוקה במידת הגאוה סובל‬ ‫המפרשים כבר נתקשו להבין למה כתב זאת רש"י "שאינך כפוי טובה" רק‬ ‫כשהוא מקבל טובה‪ ,‬משום שקבלת הטובה מעמידה אותו במצב נחות של‬ ‫כאן בפסוק של "ואמרת אליו"‪ ,‬הרי בפשטות אם מצוות ביכורים עניינה היא‬ ‫'מקבל' ומשעבדת אותו להשיב טובה למיטיבו‪ ,‬שזה בשבילו ממש סבל וצער‬ ‫להשריש בלב האדם את חובת וזכות הכרת הטוב לפני המקום ברוך הוא‪ ,‬היה‬ ‫ליהנות מטובתם של אחרים‪.‬‬ ‫צריך רש"י לכתוב זאת כבר בתחילת הפרשה‪ ,‬כפי שכתב רש"י בפסוק הקודם‬ ‫אצל בעל‪-‬גאוה זה הכרת הטוב נחשבת אצלו כפירעון חוב‪ ,‬רק כדי להשתחרר‬ ‫"אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה כורך עליה גמי לסימן ואומר‬ ‫מהעול המעיק עליו על שפלוני היטיב עמו שלא בטובתו‪ .‬כתוצאה מכך‬ ‫הרי זה ביכורים"‪ ,‬ושם היה צריך להוסיף "שאינו כפוי טובה"‪ ,‬שהרי זה עיקר‬ ‫הוא ימהר להחזיר טובה בהקדם האפשרי‪ ,‬כדי להיפטר מהעול הרובץ עליו‪.‬‬ ‫מצוות ביכורים‪.‬‬ ‫למראית עין תיראה הכרת טובתו כמעשה יפה ונחמד‪ ,‬אבל בקרבו הוא יודע‬ ‫אם נתבונן לעומק הפשט של המושג 'כפוי טובה'‪ ,‬נראה כי במקומות שהביאו‬ ‫ומרגיש היטב שאין כאן שום הכרת הטוב באמת‪ ,‬אלא רק פירעון חוב כדי‬ ‫שלא יהיה חייב דבר לאיש‪.‬‬ ‫חז"ל לשון 'כופה' הכוונה שמבקשים להסתיר דבר מסוים‪ ,‬כגון 'כופה עליו‬ ‫כלי' שאם מוצאים חמץ בפסח מחביאים אותו תחת הכלי )פסחים ו‪.(.‬‬ ‫לעומתו‪ ,‬המכיר טובה האמיתי‪ :‬אינו מחפש לסגור את החשבון תיכף ומיד‪.‬‬ ‫הוא מרגיש בעצם החסד שנעשה עמו על ידי חבירו האוהבו‪ ,‬והוא מחזיר לו‬ ‫בפשטות גם כאן הכוונה 'כפוי טובה' ‪ -‬הוא מסתיר ומכסה את הטובה שעשו‬ ‫טובה מתוך אהבה‪ ,‬שמחה ורצון להרבות חסד בעולם ‪ -‬לא מתוך רצון לבטל‬ ‫לו‪ ,‬כי הפעולה הטובה שנעשתה עבורו אינו נתפסת בעיניו בחשיבות ולכן‬ ‫את חובתו‪.‬‬ ‫הוא מבטל ומכסה אותה מעיניו‪ ,‬ולכן גם הוא אינו מחזיר טובה כי אין הטובה‬ ‫תופסת אצלו מקום‪ ,‬והיינו 'כפוי טובה'‪ ,‬הוא מכסה את הטובה‪.‬‬ ‫כללו של דבר‪ :‬הכרת טובה עניינה לבטל את תפיסת הטובה כעול וכמשא‪.‬‬ ‫הכרת טובה צריכה להיות מתוך שמחה והנאה על מעשה הטובה שעשו לו‪,‬‬ ‫פשט זה דומה ללשון חז"ל במדרש הנזכר "כל הכופר בטובתו של חבירו"‪,‬‬ ‫וכך הוא בא להשיב במידה כנגד מידה‪ ,‬מתוך הכרת הטוב‪ ,‬שהוא מכיר באמת‬ ‫שגם שם הכוונה שהוא כופר בטובתו ואינו מכיר בה‪ ,‬ולכן גם אינו משיב‬ ‫ורואה בטוב שיש כאן‪.‬‬ ‫על כך טובה‪ .‬אבל עדיין עלינו להבין את עומק המשמעות של המושג 'כפוי‬ ‫טובה'‪ ,‬שלא מצינו כמותו בשום מקום בדברי חז"ל‪.‬‬ ‫אסיר תודה‬ ‫המציאות היא מטבע העולם שאדם שעושים לו טובה‪ ,‬סופו שנעשה שונא‬ ‫רחמנא ליבא בעי‬ ‫למיטיבו כי אינו יכול לסבול את המציאות שהוא צריך ליהנות משל אחרים‬ ‫ונראה לחדש ביאור עמוק יותר בפירוש המילים 'כפוי טובה' שהוא מלשון‬ ‫ולהיות כביכול נזקק ונצרך‪.‬‬ ‫כפייה וחובה‪ ,‬על דרך שמצינו בסוגיית קבלת התורה )שבת פח‪" (.‬מלמד‬ ‫ידוע על כך הסיפור עם רבן של ישראל מרן ה'חתם סופר' זי"ע‪ ,‬שהיה לו‬ ‫שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם‪ :‬אם אתם מקבלים התורה‬ ‫גמ"ח של כספים והיה תומך באנשים עניים‪ ,‬אבל היה לו מנהג מיוחד‪ ,‬אשר‬ ‫מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם"‪ ,‬אשר שם באמת היתה משמעות לשני‬ ‫יחד עם הכסף שנתן בהלוואה‪ ,‬נתן גם חבילה עם אבנים קטנות לכל עני‪ .‬יום‬ ‫הפירושים‪ :‬גם שהקב"ה כיסה את כלל ישראל תחת ההר‪ ,‬וגם שכפה עליהם‬ ‫אחד שאל אותו אחד מתלמידיו לפשר האבנים האלו?‬ ‫את קבלת התורה בחובה‪ ,‬כפי שאמר רב אחא בר יעקב "מכאן מודעא רבה‬ ‫לאורייתא"‪ ,‬ופירש רש"י‪" :‬שקבלוה באונס"‪.‬‬ ‫ענה לו החת"ס‪" :‬אלמד אותך כלל גדול‪ :‬אם אתה רוצה שמישהו יהיה שונא‬ ‫שלך‪ ,‬תכניס אותו בכל יום לביתך ותיתן לו לאכול בחינם‪ ,‬ובסוף הוא יהיה‬ ‫על פי זה נוכל לומר שהמושג 'כפוי טובה' בא להוכיח אדם שעשו לו טובה‬ ‫השונא שלך; מכיוון שאני נותן להם צדקה וחסד‪ ,‬לכן אני יודע שיום אחד הם‬ ‫והוא מחזיר הכרת טובה רק בגלל שהוא מחויב להשיב‪ ,‬אבל לא בגלל שהוא‬ ‫יבואו לזרוק עלי אבנים מתוך שנאה‪ ,‬לכן אני נותן להם אבנים קטנות‪ ,‬כדי שלא‬ ‫באמת רוצה להשיב‪ ,‬והיינו 'כפוי טובה' – שהוא מחזיר את הטובה רק בתורת‬ ‫להביא את האדם להכיר בטובתו של השי"ת‪ ,‬ממילא עוד אי אפשר לדעת אם‬ ‫יזרקו עלי אבנים גדולות"‪...‬‬ ‫הוא 'כפוי טובה' שעושה זאת רק בכפייה או לא‪.‬‬ ‫לפי זה נוכל גם לבאר את המושג 'אסיר תודה' שמשמעותו אדם שמרגיש‬ ‫אבל אחרי שהוא עולה לירושלים ובא לפני הכהן "ואמרת אליו הגדתי היום‬ ‫הערכה ותודה עמוקה כלפי מי שעשה עמו טובה או חסד‪ ,‬אבל לצד זאת הוא‬ ‫לד' אלוקיך באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו"‪ ,‬כשהוא‬ ‫מרגיש כמו אותו אסיר שנמצא מאחורי סורג ובריח בבית האסורים‪ ,‬שהוא‬ ‫מתחיל לדבר דיבורי שבח ותהילה לפני השי"ת‪ ,‬בהלל והודאה על הארץ ועל‬ ‫מוכרח להיות שם שלא בטובתו‪ .‬כך גם מרגיש זה שעשו לו טובה‪ ,‬שכביכול‬ ‫פירותיה‪ ,‬עצם הדיבור מעומק הלב מביאו להכיר באמת ובתמים בטובתו של‬ ‫הוא אסיר ומוכרח להיטיב עם מיטיבו‪ ,‬אבל אינו עושה זאת כי באמת הוא‬ ‫מקום‪ ,‬לכן רק כאן כתב רש"י שבזה הוא מוכיח "שאינך כפוי טובה"‪ ,‬שאינך‬ ‫רוצה להשיב לו כגמולו הטוב‪.‬‬ ‫עושה זאת בכפייה ובהכרח‪ ,‬אלא באמת מצד הכרת הטוב שאתה רוצה להשיב‬ ‫טובה להשי"ת על כל טובותיו עמך‪.‬‬ ‫טובה על טובה‬ ‫מעתה קיבלנו בסייעתא דשמיא פשט חדש במושג 'כפוי טובה'‪ ,‬שאין הכוונה‬ ‫על בא רש"י הקדוש ומלמד אותנו את עיקרה של מצוות ביכורים ‪" -‬שאינך‬ ‫שאינו עושה טובה בחזרה למיטיבו‪ ,‬אלא שגם אם עושה לו טובה ‪ -‬הוא עושה‬ ‫כפוי טובה"‪ ,‬שהאדם המביא את הביכורים לא יבוא מתוך הרגשה שהוא‬ ‫זאת רק בכפייה ובחוסר רצון‪.‬‬ ‫מוכרח לעשות זאת‪ ,‬רק בגלל שכך ציוותה התורה הקדושה להביא ביכורים‪,‬‬ ‫לעומתו יש את 'הכופר בטובתו של חבירו'‪ ,‬שהוא כופר בטובה כפשוטה‪,‬‬ ‫אלא עליו לעלות לירושלים ולהביא את הביכורים מתוך הרגשה פנימית של‬ ‫שאינו מכיר בה ואינו מתייחס אליה בכלל‪' .‬כפוי טובה' הוא זה שיודע שחבירו‬ ‫רצון טוב ואמיתי שעליו להכיר טובה להשי"ת על כל החסד שעשה עמו מעתה‬ ‫עשה לו טובה‪ ,‬אבל הוא מחזיר לו טובה רק בכפייה שבזה העיקר חסר‪.‬‬ ‫ועד הלום‪.‬‬ ‫מפרשת ביכורים למדנו אפוא שאנו צריכים לבוא לידי הכרת הטוב מתוך‬ ‫לכן‪ ,‬בתחילת הפרשה כשאדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה‪ ,‬עדיין‬ ‫הרגשה פנימית של שמחה והודאה‪ ,‬להכיר בטובתו של מקום ובטובתו של‬ ‫יכול להיות שאינו מרגיש בטובתו של מקום והוא עושה זאת רק מפני שהוא‬ ‫חבירו‪ ,‬מעומק הלב‪ ,‬ואמרת אליו‪.‬‬ ‫מחויב מצד הדין‪ ,‬שבזה לא בא עדיין אל העיקר של מצוות ביכורים שעניינה‬ ‫פרפראות לחכמה‬ ‫ִּב ְד ַבר ְי ׁשוּ ָעה‬ ‫בפרשת השבוע‬ ‫ובעניינא דיומא‬ ‫אוהב את התוכחות‬ ‫מעשה היה אצל הרה"ק רבי שמחה בונם מפשיסחא זי"ע )יא"צ י"ב אלול(‪ ,‬באחד אהבה וקירבה על שאנחנו קשורים אליו ומחוברים אליו בכל מצב שהוא‪,‬‬ ‫שנכנס אצלו והתאונן על שקראו לו לעלות לתורה בקריאת התוכח‪ ,‬ולא היתה ללמדנו שגם בשעת התוכחה משתמשים בימין מקרבת ובשמאל דוחה‪ ,‬בלי‬ ‫לו ברירה אלא לעלות ולברך כי אסור לסרב מפני כבוד התורה‪ .‬השיב לו הרבי חלילה לזרוק ולהשליך את האדם מכל העולמות‪.‬‬ ‫ר' בונם‪" :‬גם אני עברתי על פרשה זו‪ ,‬ואדרבה היה לי קורת רוח מרובה‪ ,‬שבכל‬ ‫התוכחה נזכר הרבה תיבת 'לי'‪ ,‬כגון )ויקרא כו‪ ,‬יד( "ואם לא תשמעו לי"‪ ,‬ושם )פסוק אדם המקבל מוסר ותוכחה באופן כזה‪ ,‬הוא 'אוהב את התוכחות'‪ ,‬כי הוא‬ ‫יח( "ואם עוד אלה לא תשמעו לי" ועוד‪ ,‬שהקב"ה אומר לישראל שאנו שייכים מרגיש שבאמת רוצים בטובתו וכל התוכחה היא רק לטובה ולתועלת‪ .‬והיינו‬ ‫"הוכח לחכם ויאהבך"‪ ,‬בשעה שאומרים מוסר יש להוכיחו כחכם ולתת לו‬ ‫לו יתברך שמו"‪...‬‬ ‫מדבריו למדנו שהשי"ת מסתתר בגודל אהבתו אלינו דווקא מתוך פסוקי את ההרגשה שבאמת רוצים בטובתו כי הוא קרוב אלינו‪ ,‬לא סתם שמוצאים‬ ‫התוכחה שנראים כלפי חוץ קללות ותוכחות‪ ,‬אבל בין השורות מציץ אבינו אדם ברחוב העיר ומתחילים לומר לו מוסר בלי שיהיה לנו אתו שום שייכות‬ ‫אב הרחמן מן החרכים ואומר לנו שבכל מצב שהוא אנחנו עמו וצאן מרעיתו‪ ,‬וקירבה‪ ,‬ואז באמת יאהב את התוכחות‪.‬‬ ‫אתם שייכים לי גם אם הרביתם לחטוא ולפשוע ח"ו‪' ,‬ענק זענען מיינע‬ ‫קינדער' )אתם ילדיי(‪' ,‬ענק זענען מיין פאלק' )אתם העם שלי(‪ ,‬ולכן שמח הרבי ר'‬ ‫אשריך ישראל‬ ‫בונם בקריאת פרשת התוכחה‪.‬‬ ‫כמה נאה וכמה יפה להסמיך לכך את אמרתו הנפלאה של הגאון רבי אביגדור‬ ‫על דרך זה נוכל להבין את מאמר חז"ל )אבות ו‪ ,‬ו( "אוהב את התוכחות"‪,‬‬ ‫שבפשטות קשה להבין איך יתכן שהאדם יאהב את התוכחה? גם אם הוא מילר זצ"ל שחידש כלל גדול בהלכות תוכחה‪:‬‬ ‫רוצה לשמוע מוסר ותוכחה כדי לתקן את דרכיו‪ ,‬בוודאי אינו אוהב לשמוע‬ ‫אדם הרוצה לבוא ולומר מוסר ותוכחה לבני ישראל‪ ,‬עליו להביט קודם‬ ‫זאת לכתחילה‪.‬‬ ‫וללמוד בספר דברים של משנה תורה‪ ,‬לראות איך משה רבינו מייסר את‬ ‫אלא‪ ,‬אם באמת יבוא אחד ויוכיח אותו בלי שיהיה לו אתו שום קשר ושייכות‪ ,‬כלל ישראל בדברים כדרבנות‪" ,‬ממרים הייתם עם השם" וכדומה עוד הרבה‬ ‫בוודאי יכאב לו הדבר מאד שאחד בא לגור וישפוט שפט‪ ,‬ואם אומר לו טול‬ ‫לשונות חריפות‪ ,‬אבל בסוף התוכחה הוא פונה ואומר להם )דברים לג‪ ,‬כט(‬ ‫קיסם מבין שיניך אומר לו טול קורה מבין עיניך; אבל אם יבוא אליו אוהבו‬ ‫"אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בהשם"‪.‬‬ ‫וידידו שיודע באמת כי הוא רוצה בטובתו‪ ,‬ויאמר לו תוכחה על מעשה שאינו‬ ‫ראוי שנמצא אצלו‪ ,‬בוודאי יקבל ממנו וישמע אותו‪ ,‬כי הוא יודע שרק טובתו צא ולמד‪ :‬רק אם המוסר בא יחד עם המילים הטובות והמחזקות 'אשריך‬ ‫ישראל מי כמוך' ‪ -‬אין עוד עם נבחר וטוב כמוך‪ ,‬רק אם המוסר בא יחד עם‬ ‫עומדת נגד עיניו בדברי תוכחתו‪.‬‬ ‫זוהי הנקודה הפנימית של פסוקי התוכחה בפרשתינו‪ :‬השי"ת אומר לנו מוסר המילים ונתינת ההרגשה של 'לי בני ישראל'‪ ,‬רק ככה אפשר לומר מוסר ורק‬ ‫ותוכחה בחריפות‪ ,‬אבל תוך כדי אמירת הקללות הוא משבץ ומשלב גם פסוקי ככה מתקבלים דברי התוכחה‪.‬‬ ‫ְי ׁשוּ עוֹת ַמ ְל ּכ ֹו‬ ‫‪+‬גיצי אש קודש משולחנם הגבוה של גדולי‬ ‫הדור וצדיקי אמת לרגל יומי דהילולא רבה‬ ‫שבטך ומשענתך ינחמוני‬ ‫ואתה אינך עושה דבר ללמדו ואינך שם ליבך עליו‬ ‫או המעיל של הס”ת ומעבירו על מקצת העמוד‬ ‫כלל‪ ,‬וכי היכן רחמנותך על הבריות?‬ ‫במקום שיש לו לקרות ונושק הטלית או המעיל‪,‬‬ ‫והוא מנהג ותיקין‪ ,‬ובזה מגלה דעתו שחביב עליו‬ ‫ברשימות הגה”צ רבי שמואל שינאווער זצ”ל‬ ‫נענה לו החכם השני ואמר לו‪ :‬ואתה להיכן‬ ‫בספרו ’רמתים צופים‘ )תנא דבי אליהו רבה אות‬ ‫לקרות מכל הכתוב כאן”‪.‬‬ ‫נעלמה דעתך? הרי רואה הינך כי לא נוכל ללמדו‬ ‫פז( מביא מה שסיפר הרה”ק רבי שמחה בונם‬ ‫לאכול לבד כל ימיו‪ ,‬כי מעת לעת הריהו שוכח‬ ‫והנה‪ ,‬לגבי הנישוק שאחרי סיום הקריאה‪ ,‬הביא‬ ‫מפשיסחא זי”ע )יא”צ י”ב אלול( לתלמידיו‪:‬‬ ‫איך לאכול האוכל שלא אכל זמן רב‪ ,‬אלא תחת‬ ‫המג”א )סי’ קלט סקי”ד( מספר חסידים שהמנהג‬ ‫לנשק הס”ת לאחר העלייה לתורה‪.‬‬ ‫פעם אחת נסע אל רבו היהודי הקדוש מפשיסחא‬ ‫זה עסוק אני בחפירת חור קטן‪ ,‬דרכו יוכל האור‬ ‫זי”ע והבחין בו רבו שפניו אינם כתמול שלשום‪,‬‬ ‫להיכנס לתוך הבור ועל ידי זה יוכל לאכול בכוחות‬ ‫ולדרכינו נוכל לומר‪ ,‬שבתחילה מנשקים את‬ ‫על כן פנה אליו בשאלה‪ :‬למה נפלו פניך והינך‬ ‫עצמו‪ ,‬ולא נצטרך ללמדו לאכול‪.‬‬ ‫הס”ת כפי שכתב ה’שערי אפרים’ שבזה מגלה‬ ‫נראה כחולה? השיב לו התלמיד שאחד ביישו מאד‬ ‫דעתו שחביב עליו לקרות מכל הכתוב כאן‪ ,‬אבל‬ ‫עד שנגע אל ליבו ונפשו‪ ,‬ואינו יכול להירגע מזה‪.‬‬ ‫”כך הוא גם בתיקון המידות“‪ ,‬שח להם הרבי ר’‬ ‫אחרי שהוא מסיים לקרות בתורה ומהרהר לעצמו‬ ‫תמה היהודי הקדוש ושאלו מי הוא זה אשר מלאו‬ ‫בונם בחכמתו המפורסמת‪“ ,‬כל כמה שהאדם‬ ‫בתשובה היכן הוא נמצא בקשר עם התורה ועד‬ ‫ליבו לעשות כן? אך הרבי ר’ בונם לא רצה לגלות‪.‬‬ ‫יעמול על מידה זו או על מידה אחרת לא יועיל‬ ‫כמה ’אורייתא קא מודעא ליה חוביה‘ )זוהר ח”ג‬ ‫לו כלום‪ ,‬אם לא יחפור חור קטן שדרכו יכנס‬ ‫דף כ”ב ע”א(‪ ,‬עם כל זה הוא מנשק את הס”ת תיכף‬ ‫הפציר בו היהודי הקדוש מאד כי ברצונו להעניש‬ ‫האור לתוך ליבו‪ ,‬וקצת מן האור ידחה הרבה מן‬ ‫אחרי הקריאה‪ ,‬דייקא על זה שהתורה ביישה אותו‬ ‫את המבייש וביקש ממנו שלכל הפחות יגלה לו‬ ‫החושך‪ .‬יראת שמים היא החור דרכו נכנס אורו של‬ ‫והוכיחה לו היכן הוא נמצא‪.‬‬ ‫מה השיב לאיש הזה אחר הביוש‪ ,‬לזאת נאות הרבי‬ ‫השי”ת לתוך ליבו של האדם‪ ,‬ועל ידי זה יוכל לזכך‬ ‫ר’ בונם לענות ואמר שאחר הביוש נשק אותו‬ ‫באורך נראה אור‬ ‫בפיו‪ ...‬או אז הוסיף היהודי הקדוש להפליא מאד‬ ‫מידותיו”‪.‬‬ ‫מסופר שהגיעה פעם קבוצת חסידים אל הרה”ק‬ ‫את מעשיו עד שגזר עליו שיגיד לו את כל פרטי‬ ‫ד’ אלוקי י‪+‬גיה חשכי‬ ‫הרבי ר’ שמחה בונם מפשיסחא זי”ע להתקשר‬ ‫הענין‪.‬‬ ‫במסילה נעלה להבין ולהשכיל את השאלה‬ ‫אליו‪ .‬כששמע את משאלתם‪ ,‬שאלם הרבי ר’ בונם‬ ‫השיב הרבי ר’ בונם‪ ,‬כי הנה איתא בירושלמי‬ ‫הנודעת שתמה הרה”ק רבי חיים וויטאל זי”ע‪,‬‬ ‫מה מעשיהם עד עכשיו? נענו ואמרו לו שעד לפני‬ ‫)שקלים פ”א ה”ב( שבעת שהאדם לומד תורה צריך‬ ‫כיצד התורה הקדושה לא ציוותה את האדם לתקן‬ ‫זמן עבדו לשבר את מידת הגאוה‪ ,‬ולאחרונה עמלו‬ ‫שיהא בעל השמועה עומד כנגדו‪ ,‬ולכן כשהביט‬ ‫לשרש את מידת הכעס‪ .‬נענה הרבי ר’ בונם ואמר‬ ‫מידותיו ומדוע אין חיוב מפורש על תיקון הכעס‪,‬‬ ‫בספר ’שבט מוסר‘ התבייש עד מאד‪ ,‬כי ראה‬ ‫להם‪ :‬אמשיל לכם משל למה הדבר דומה‪:‬‬ ‫הגאוה‪ ,‬הקנאה והעצלות ושאר מידות רעות‪ ,‬שלא‬ ‫שמעולם לא התחיל לעבוד את הבורא ב”ה ואין‬ ‫מוזכר בתורה לתקנן?‬ ‫פריץ אחד שביקש להעניש שלושה מחוכריו שלא‬ ‫לו שום יראה ובושה‪ ,‬אף לא שום מעלה המחויבת‬ ‫פרעו דמי חכירתם בזמן והוריד את שלושתם לבור‬ ‫לאיש היהודי בני אברהם יצחק ויעקב‪“ ,‬וראיתי‬ ‫מכח קושיא זו כתב רבי חיים וויטאל כי לא לחינם‬ ‫השבי‪ ,‬שחשוך הוא מכל ולא נראה בו אור היום‪.‬‬ ‫בעצמי שאמת הדברים ונפל עלי בושה גדולה עד‬ ‫לא נמנו המידות בתרי”ג מצוות‪ ,‬כי הן הכנה‬ ‫משלושה החוכרים היו שני פקחים‪ ,‬והשלישי‬ ‫שכמעט יצא נפשי‪ ,‬ואחר כך נטלתי הספר ונשקתי‬ ‫עיקרית לקיום תרי”ג המצוות‪ .‬המידות הן הכנת‬ ‫ביניהם היה שוטה‪ .‬כיון שהורידו להם לחם לאכול‬ ‫אותו בכל לבי והנחתי אותו בארגז בתוך שאר‬ ‫הנפש השכלית לקיים המצוות באמצעות הגוף‪,‬‬ ‫בבור השבי‪ ,‬והכסיל שהוא בחושך הולך נבצר‬ ‫הספרים”‪.‬‬ ‫ויותר צריך להיזהר ממידות רעות מלרוץ לקיים‬ ‫ממנו אופן האכילה במקום חשוך‪ ,‬מחמת כן נבצר‬ ‫כשמוע היהודי הקדוש את דברי תלמידו הרבי ר’‬ ‫מצוות עשה ולא תעשה‪ .‬וזה הכוונה ‘דרך ארץ‬ ‫ממנו אכילתו‪.‬‬ ‫בונם‪ ,‬שמח שמחה גדולה על חכמתו‪.‬‬ ‫קדמה לתורה’ ‪ -‬מידות קודמות לתרי”ג מצוות‪.‬‬ ‫אחד הפקחים שראה שתוך זמן מה לא יישאר‬ ‫מסיים ב’רמתים צופים’‪ :‬והנה ידוע שלא דיבר‬ ‫אמנם על פי דרכו של הרבי ר’ בונם נוכל לומר‪,‬‬ ‫אותו חוכר כסיל בחיים מחמת שאין ביכולתו‬ ‫רבינו שום דבר ריק חס ושלום‪ ,‬ומעולם לא יצא‬ ‫שהרי כבר אמר דוד המלך ע”ה בתהילותיו )קיט‪ ,‬יח(‬ ‫לאכול‪ ,‬החל ללמדו לאכול לחם בחושך‪ .‬זמן רב‬ ‫מפיו הקדוש דיבור בטל חס ושלום‪ ,‬ומעיד אני‬ ‫”גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך“‪ ,‬כי באמת אין‬ ‫לקח לו ללמוד אופן האכילה במקום חשוך‪ ,‬ובתוך‬ ‫שלא צחק מעולם אפילו בעת שסיפר לפנינו מעשה‬ ‫צריך לכתוב ולהזהיר על המידות בתורה‪ ,‬משום‬ ‫זמן נפלו לו שן אחת ועין אחת‪ ,‬עד שלמד לאכול‬ ‫הראוי לצחוק והוא לא צחק‪ ,‬ולמה סיפר לנו זה?‬ ‫שברגע שהאדם מתחיל ללמוד את התורה ומקבל‬ ‫לחם בחושך‪.‬‬ ‫בוודאי ללמד אותנו האיך ללמוד ולהביט בספרי‬ ‫את האור הנפלא‪” ,‬כי נר מצוה ותורה אור“ )משלי‬ ‫כעבור זמן החלו שומרי בית הסוהר להאכילם‬ ‫מוסר ואפילו בספרים הפשוטים בעיני העולם הם‬ ‫ו‪ ,‬כג(‪” ,‬נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי“ )תהלים קיט‪,‬‬ ‫דייסא‪ ,‬וכיון שעד עתה לא למד לאכול בחושך‬ ‫גדולים מאוד ועושים טובה גדולה למביטים בהם‪,‬‬ ‫קה(‪ ,‬באותו רגע שנכנס אצלו האור כבר אין חושך‬ ‫אלא לחם‪ ,‬לא ידע לאכול דייסא בחושך‪ ,‬והיה צריך‬ ‫אך צריך שיכניס הדברים הללו בליבו תוך תוכו עד‬ ‫והוא יודע מעצמו איך להתנהג וכיצד לבטל את‬ ‫ללמדו מהתחלה אופן אכילת דייסא‪ ,‬עד שסוף סוף‬ ‫שיתראה על פניו הבושה עד דאזיל סומקא ואתי‬ ‫הגאוה ואת הכעס‪ ,‬שהרי התורה הקדושה היא‬ ‫למד‪ .‬ואז החלו שוב שומרי בית הסוהר להוריד‬ ‫חיורא‪ ,‬ועל זה אמרו )ברכות יב‪“ (:‬כל העובר עבירה‬ ‫משיבת נפש‪.‬‬ ‫להם לחם‪ ,‬אבל אותו כסיל כבר שכח איך לאכול‬ ‫ומתבייש בה מוחלין לו”‪ ,‬ומכל שכן הצדיקים אשר‬ ‫לחם בחושך והוצרכו ללמדו שנית איך אוכלים‬ ‫מדקדקים על עצמם כחוט השערה”‪.‬‬ ‫זהו אותו חור קטן שביקש הרבי ר’ בונם ללמד את‬ ‫לחם בחושך‪ ,‬ושוב החלו ללמדו איך אוכלים לחם‬ ‫החסידים שבאו אצלו‪ ,‬שעל ידי התורה הקדושה‬ ‫במקום חשוך‪ ,‬ושוב החלו להוריד דייסא‪ ,‬וחוזר‬ ‫נישוק אחר התוכחה‬ ‫יאירו עיניהם ויגללו אור מפני חושך‪“ ,‬כי אתה‬ ‫חלילה‪ ,‬עד שאותו חכם נענה לחבירו החכם ואמר‬ ‫על פי זה נוכל להסמיך מה שכתב ה’שערי‬ ‫תאיר נרי ד’ אלוקי יגיה חשכי” )תהלים יח‪ ,‬כט(‪.‬‬ ‫לו‪ :‬וכי אינך רואה שהנני מתייגע ללמדו לאכול‪,‬‬ ‫אפרים’ )שער ד ס”ג( ש”נוהגין שהעולה לוקח הטלית‬ ‫יחיד בדורו באומנות הדרוש‬ ‫גאון הגאונים היה הגה”ק רבי יוסף חיים מבאגדד זי”ע בעל ’בן איש חי‘ )יא”צ י”ג אלול( ושמו הלך לפניו בכל הארצות‪ .‬חריפותו ועמקותו‬ ‫בכל התורה כולה‪ ,‬הביאו אותו להיות ראש גולת אריאל בעיראק וגלילותיה ‪ -‬שהיתה בימים ההם מרכז יהודי תורני ענק‪ .‬מגדולי‬ ‫האחרונים היה בדורו‪ ,‬מקובל מפורסם‪ ,‬דרשן נפלא‪ ,‬מנהיג בחסד עליון‪ ,‬מחבר ספרים רבים )קרוב ל‪ 200-‬ורק ‪ 53‬מתוכם נדפסו(‪ ,‬ואחד‬ ‫הפוסקים הבולטים בקרב יהדות ארצות המזרח‪ ,‬אשר ניחן בכוח פסיקה עצום בהלכה וידע רב בהלכה‪ ,‬בנגלה ובנסתר‪.‬‬ ‫“יחיד היה בדורו באמנות זו )של כוח הדרוש(‪ ,‬עד שאמרו עליו כי היה אבי כל תופס כינור האגדה‪ .‬דבריו היוצאים מליבו הטהור‪ ,‬חתומים‬ ‫בחותם האמת ‪ -‬עשו רושם כביר על שומעי לקחו וחרדו פנימה אל תוכיות לבבם” – נכתב עליו בספר ’קץ הימין‘ )תולדות חכמי ורבני בבל‪,‬‬ ‫ראשונים ואחרונים(‪ .‬אכן‪ ,‬מבאגדד יצאה הבשורה וכבשה את כל העולם היהודי‪ .‬עד היום‪ ,‬כל הדרשנים‪ ,‬רואים בו דוגמה של מופת‪ .‬ספרי‬ ‫הדרוש שלו‪ ,‬הם אחד המקורות השופעים ביותר להכנת דרשות נפלאות‪.‬‬ ‫גלגל חוזר בעולם‬ ‫לפנינו משל נאה שדרש פעם ה’בן איש חי’ לפני קהל שומעי לקחו‪ ,‬ממנו ביקש ללמוד מוסר השכל ולקח טוב באורחות ישרות‪:‬‬ ‫אדם עני אחד חלם בלילה כי המלך מטפס על סולם של אלף שלבים ומגיע בדיוק אל השלב החמש‪-‬מאות‪ .‬למחרת בבוקר‪ ,‬מיהר העני‬ ‫אל ארמון המלך וסיפר לו על החלום‪ .‬המלך שראה בכך סימן טוב לכך שמעמדו יציב והוא נמצא במחצית הדרך להצלחה מוחלטת‪,‬‬ ‫שמח מאד והעניק לעני אלף מטבעות זהב‪.‬‬ ‫השמועה על הפרס הגדול פשטה במהירות בעיר‪ .‬שכנתו של העני שמעה על כך‪ ,‬מיהרה אל בעלה ואמרה לו‪“ :‬חבורה של טיפשים!‬ ‫השכן שלנו ראה את המלך רק בחצי הסולם וקיבל אלף זהובים; רוץ מהר למלך ותגיד לו שחלמת שהוא הגיע כבר לראש הסולם‪,‬‬ ‫לשלב האלף! ובטח תקבל כפל כפליים”‪...‬‬ ‫הבעל מיהר אל המלך‪ ,‬השתחווה וסיפר בהתרגשות‪“ :‬אדוני המלך! חלמתי עליך הלילה חלום נפלא! ראיתי אותך מטפס על סולם‬ ‫של אלף שלבים‪ ,‬והגעת ממש עד לשלב האחרון בראש הסולם”‪ .‬שמע המלך את הדברים‪ ,‬התמלא כעס וציווה על שומריו לתת לו‬ ‫מאה מלקות‪.‬‬ ‫כשמוע האיש את העונש הקשה‪ ,‬צעק בקול מר‪“ :‬אדוני המלך‪ ,‬למה זה ועל מה זה? השכן שלי ראה אותך רק בחצי הדרך וקיבל זהב‪,‬‬ ‫ואני שראיתי אותך במקום הגבוה ביותר‪ ,‬מקבל מלקות”?!‬ ‫ענה לו המלך בחכמה‪“ :‬שוטה שבעולם! מי שנמצא בשלב החמש‪-‬מאות‪ ,‬הרי פניו מועדות לעלות למעלה ולכן שמחתי; אבל מי‬ ‫שכבר הגיע לשלב האלף ונמצא בראש הסולם‪ ,‬אין לו לאן לעלות יותר אלא רק לרדת למטה! ממילא‪ ,‬כיוון שאתה ניבאת לי נפילה‪,‬‬ ‫על כך מגיע לך עונש”!‬ ‫בזאת הסביר ה’בן איש חי’ במתק לשונו‪:‬‬ ‫העולם הזה דומה לסולם שמטפסים עליו‪ .‬לעיתים אדם שנמצא באמצע הדרך ושואף לעלות מעלה‪ ,‬נמצא במצב רוחני ובטוח הרבה‬ ‫יותר מאשר מי שחושב שהגיע אל הפסגה והפסיק להתאמץ‪ ,‬כי משם הדרך למטה קצרה מאד ואין זו עלייה כי אם ירידה‪.‬‬ ‫ותגביה קרננו למעלה‬ ‫ואתהלכה ברחבה להביא מספרי צדיקים שפירשו בכך את הפסוק בפרשת השבוע )דברים כח‪ ,‬יג( ”והיית רק למעלה ולא תהיה למטה“‪,‬‬ ‫שבוודאי אם יהיה רק למעלה לא יהיה למטה‪ ,‬אלא הכוונה כאן שלא יגיע לגמרי למעלה אלא ”רק למעלה“‪ ,‬רק לשון מיעוט‪ ,‬ומכיוון‬ ‫שלא יגיע עד למעלה העליונה לגמרי‪ ,‬ממילא ”לא תהיה למטה“‪ ,‬כי עדיין יש לו בכל פעם להיכן לעלות בלי ליפול מטה‪.‬‬ ‫בזה נוכל להמתיק מגדים ולהבין את נוסח הברכה בסעודת ברית מילה שמברכים את התינוק‪“ :‬הרחמן הוא יברך בעל ברית המילה ‪...‬‬ ‫ויתנהו למעלה למעלה”‪ ,‬ולכאורה הרי שם לא נאמר ’רק‘‪ ,‬א”כ יש מקום לחשוש שיעלה למעלה לגמרי וחלילה יפול?‬ ‫אמנם כבר פירש המגיד הק’ מקאזניץ זי”ע הפסוק )שמואל‪-‬א ב‪ ,‬ו( ”מוריד שאול ויעל“‪ ,‬כי הנה אדם החוטא שמקבל את עונשו לירד‬ ‫לשאול תחתית רח”ל‪ ,‬הרי אינו יכול לצאת משם לעולם כי הוא נמצא בתחתית העומק של שאול‪ ,‬אבל השי”ת ברוב רחמיו וחסדיו‬ ‫שאינו חפץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה‪ ,‬מוריד ומעמיק את השאול עוד יותר כלפי מטה‪ ,‬בעוד החוטא נשאר על מקומו‬ ‫שם וכך הוא יכול לצאת משם‪ ,‬כי הוא כבר אינו ממש בתחתית שאול‪ .‬והיינו ”מוריד שאול“‪ ,‬ועל ידי זה ”ויעל“‪.‬‬ ‫מידה טובה מרובה כפליים לתושייה‪ ,‬שאם הקב”ה יכול להוריד ולהעמיק את מעמקי שאול תחתית‪ ,‬בוודאי יכול גם לרומם ולהגביה‬ ‫את ההשגות העליונות ברוחניות‪ .‬לכן אנו מברכים את התינוק הנימול ”ויתנהו למעלה למעלה“‪ ,‬כשיבוא לתכלית השלימות במעלה‬ ‫העליונה‪ ,‬לא יפול חלילה אחורנית כלפי מטה‪ ,‬אלא הקב”ה יגביה את השלימות עוד גבוה ועוד גבוה‪ ,‬כדי שבכל פעם יהיה לו עוד‬ ‫אפשרות לשאוף ולעלות כלפי מעלה בלי ליפול מטה‪.‬‬ ‫יו"ל ע"י מכון 'משמיע ישועה' | להנצחות ולקבלת הגיליון ניתן לפנות לכתובת‪ | mashmiayeshuah@gmail.com :‬כתיבה ועריכה‪ :‬יוסף מאיר האס‬