ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom — כי תבוא (2026-08-24)

מרגליות יקרות ואבני חושן,
פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים
דברי הגות ורעיון
מאוצרות תורת החסידות
משובצות זהב ומסודרות
משיעוריו ושיחותיו של
רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט”א
פרשת כי תבוא
שבת קודש על התורה
אכסוף נועם שבת שלהבות קודש והגיונות חכמה
בקדושת השבת וסגולתה מפרשת השבוע
באו המונים לחגוג עם המלך ולהשתתף
עמו בסעודתו.
ושפתותינו שבח רואה ואינו שומע מאומה רק ארץ ישראל
וארץ ישראל.
סגולה לזכרון
יום השבת הוא יום שיש בו שבח לבורא פעם ביקש מאן-דהוא מהרב הקדוש בעל
בין הסועדים בלטה השתתפותם של כל עולמים .אין לנו עת בה השירה כשבא להיפרד מידידו הרב הקדוש רבי אהרן ‘ישמח ישראל’ מאלכסנדר זיע”א סגולה
קבוצת אנשים זעירה ,אשר נודעו מאז וההודיה ליוצר הכל בוקעות מקרבנו מזיטומיר זיע”א ,שהיה אז מוטל על ערש לזכרון .אמר לו ה’ישמח ישראל’ ,שירחץ
ומתמיד כאנשים שאינם ממחבבי המלך כמאליהן כביום השבת. דוי אמר לו רבי אהרן :הרי אמרו שמימי ארץ כמה פעמים ביום את חוט השדרה במים
ומבקשי טובתו. ביום זה מעידים כל הנבראים על בריאת הקודש רפואה הם ,והנה עומד מר לנסוע קרים .עמד על ידו אדם אחר ,וביקש גם
כטוב ליבם של אורחים אלה במאכלים השמים והארץ על ידי הקדוש ברוך הוא, לארץ וכל הגיגיו נתונים בה ,יקח נא מעט הוא סגולה לזכרון ,שמא אעשה את אותה
הערבים לחכם ובשתיה אשר כדת באין ושמחה מיוחדת מפעמת בנשמותינו מים לתוך פיו ודינם יהא כדין מימי הארץ, סגולה? אמר.
אונס ,זחה דעתם עליהם ,והחלו להביע וגורמת לנו לשאת עינינו לשמים ולשבח אחר כך יפלטם לכוס ואני אשתה אותם ענה לו ה’ישמח ישראל’ :עבורך יש לי סגולה
את דעותיהם על התנהלותו של המלך וארפא .וכן היה. אחרת :תקיים את הכתוב ‘לא תתורו אחרי
ולפאר למי שברא כל אלה.
בקול רם ,וכהשלמה הוגנת לדבריהם באותו פרק נקלע משלוחי צפתי לעירו של עיניכם אשר אתם זונים אחריהם’ על ידי זה
מכיוון שכך ,יובן מדוע יום השבת הוא
פיזרו כמה קללות על ראשו של המלך הרב הקדוש מאבריטש .שש בו רבי אברהם זוכים ‘למען תזכרו’.
יומו של היכל הנגינה הקונה מקום של
כאוות נפשם ומשאלתם מימים ימימה. דוב והרבה להתעניין אצלו פרטי פרטים וסיפר החסיד הישיש ר’ משה אהרן בוים,
כבוד בבתי ישראל בעת סעודות השבת
הרגיש בהם המלך וחמתו עלתה בקרבו רבים מני ספור מארץ הצבי. שהזכיר את עצמו לפניו שיזכה לזכרון טוב
ולאורך יום השבת כולו.
ופעפעה בתוכו כארס של עכנאי. והמשולח שהיה מחונן בשפה עסיסית ושיזכור כל מה שילמד .ענה לו ה’ישמח
מלבד אותם מזמורי תפילה ופיוטי קודש
“הנכם אוכלים ושותים על שולחני - ועשירה תיאר לפניו את הקדושה והיופי של ישראל’ :עצה היא על זה להיות בבחינת בור
אותם התקינו אנשי כנסת הגדולה לומר
ובתוך כך מדברים בי סרה בעזות פנים הארץ ,את הנוף המרהיב והמקסים שלה ואת סוד שאין מאבד טיפה ,דהיינו להיות נזהר
בסדר התפילה ,אנו מוצאים ענין מיוחד
שכזו?!” המקומות הקדושים עטויי ההוד .בירושלים במדת יסוד שזו סגולה לזכרון ,ועל ידי זה
אשר נתקבל זה שנות דור ודור לזמר
בכעסו החליט המלך להכריז על סיום עיר הקודש ,סיפר ,ניצב שריד בית מקדשנו, זוכים להיות בור סוד שאינו שוכח שום דבר.
בשבחין ולהרבות בזמירות קודש בעת
הסעודה ולפזר את כל האורחים לביתם, הכותל המערבי אשר שכינה לא זזה הימנו
סעודות השבת דווקא.
ואילו הסוררים יבואו על ענשם החמור. מעולם ובת קול מנהמת כיונה מבין חרכיו.
זמירות השבת יסודתן בהררי קודש על הפסוק (דברים כו יג)‘ :לא עברתי ממצותיך
אחד משרי המלוכה שראה את המתרחש ועל אם הדרך בבית לחם נמצא קבר רחל ולא שכחתי’ הביא הרה”ק בעל ה’לב שמחה’
מדברי הראשונים כמלאכים ,הם רבנו
ובלבו עלה צער על העלול לקרות, אמנו המבכה על בניה וקולה נשמע ברמה. מגור זיע”א ,כי הגאון הרוגצ’ובי ביקר פעם
האריז”ל ובני חבורתו הקדושה ,או גדולי
התקרב אל המלך הנזעם והחל מלמד בחברון טמונים האבות והאמהות במערת אצל זקנו בעל ה’שפת אמת’ מגור זי”ע,
עולם אחרים שתרמו אף הם חלקם
סנגוריה בחשש: המכפלה ,ובמרומי הגליל מתנוסס קבר וכאשר הלך ,אמר השפת אמת ,שמזכרונו
בחיבור פיוטי קודש המרוממים כל
הרשב”י במירון ,ובכל המקומות הללו ניכר שהיה שמור כולו בקדושה.
“אדוני המלך ירום הודו ,עד שאתה אומריהם.
שואבים קדושה בחביות ונהנים מזיו
מביט באלו שאוכלים ושותים ומקללים ויש לנו להתבונן ולרדת לעמקו של דבר, הוא אשר אמר הכתוב ‘לא עברתי ממצוותיך’
השכינה .ואז התלהב המשולח והוסיף :למה
אותך ,מדוע לא תביט בשאר הסועדים מפני מה אכן נהגו בכל תפוצות ישראל ולכן ‘לא שכחתי’ .וזה שאמרו בירושלמי ‘אית
אאריך בדרוש ,הרי אפילו האבנים בארץ
שאוכלים ושותים מידך הרחבה ומברכים לומר את זמירות השבת באופן של לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח’ ,על
ישראל הן ממש מרגליות!
אותך ומשבחים לשמך?” שירה ערבה וזמרה נעימה בעת שלשת דרך דברי השפת אמת ‘לא עברתי ממצותיך
המשולח עזב את ביתו והרב הקדוש עזב ולא שכחתי’ ,וכפי השמירה כך הזכרון.
לשמחתו ולשמחת כולם קיבל המלך הסעודות. אף הוא את הבית כעבור זמן קצר והפליג
את דבריו ,והסעודה המשיכה בסדרה אם סודות גדולים ונשגבים טמונים בין וכמסופר על אדם שקבל לפני הרב הקדוש
באניית מפרשים לארץ כיסופיו .התיישב
החגיגי עד לסיומה. מילות הפיוטים הקדושים ,מדוע נהגו רבי פנחס מקוריץ זיע”א על מחלת השכחה
בצפת ,בירת הגליל העליון ,והחל לנהוג
יושב תהלות ישראל לשוררם? עוד יש להבין ,מדוע סידרו נשיאותו ברמה .בעקבותיו הגיע מאוחר יותר ממנה סבל.
משל זה בא ללמדנו את חשיבותם של לאמרם בשעת הסעודה דווקא ולא קבעו המשולח הצפתי שחזר לביתו ,וכשנפגשו, ענה לו הצדיק ,שישוב בתשובה המגעת עד
בני ישראל המודים ומשבחים לפני לאמרם בעת התפילה או במעמד מיוחד שאלו המשולח :נו רבי ,הטובה הייתה עצתי? כסא הכבוד ואין שכחה לפני כסא כבודך.
הבורא בכל עת ,ובפרט בעת סעודתם. עבורם? החזיר לו הרב הקדוש :נכונים היו דבריך מכך למד בעל ‘לב שמחה’ קל וחומר ,לאדם
העולם כולו מלא בנאצות ובגדופים באורים רבים נאמרו בדבר ,וכולם אודות המקומות הקדושים ,אמנם מצאתי שלא פגם ,שאין השכחה שולטת בו.
חלילה הנשמעים מפיהם של אומות מכוונים למקום אחד .ובדברי המדרש בארץ את הכותל ואת קבר רחל ומערת ארץ ישראל
העולם על האופן בו מנהל הבורא את מצאנו הסבר נפלא לאמירת הזמירות המכפלה ,הכל אמת ויציב ,ברם הרי הוספת כשהגיע הרב הקדוש רבי אברהם דוב
עולמו .ברחבי העולם כולו יושבים גויי בשעת הסעודה דווקא. כי גם האבנים שבארץ מרגליות הן ,בעוד מאבריטש זיע”א ,בעל ‘בת עין’ ,לימי הזקנה,
הארצות ואוכלים ושותים ופוחזים ,ובעת וכך משלו חכמינו ז”ל במדרש (שהש”ר ח שנוכחתי לראות כי האבנים הן אבנים ולא השתוקק לעזוב את ארץ העמים ולעלות
אכילתם משמיעים הם דיבורי נבלה יג) על הפסוק (שיה”ש ח יג) ‘היושבת בגנים מרגליות. לארץ הקודש הסתפח בנחלת ה’ .מכשולים
הגורמים צער למלך מלכי המלכים. חברים מקשיבים לקולך השמיעיני’: ענה המשולח לדבריו בקול תקיף :רבי ,אבל עצומים נערמו על דרכו .לא קל היה לנטוש
באותה שעה חושב הבורא להחריב את כרוז נשמע בכל ערי המדינה בהתרגשות: מי שזוכה וראוי לכך ,כן רואה! רבנות בעיר מכובדת ופרנסה בהרחבה
עולמו ,והתורה הקדושה נכנסת ומלמדת “הוד מלכותו ,מלכנו הרם והנישא ,מזמין מיד קם הרב הקדוש מכסאו מבלי לומר וללכת לארץ ישראל באין מכיר ובאין מודע,
סנגוריה ואומרת: את כל אזרחי המדינה לסעודה חגיגית מילה ,נכנס לקיטונו הסמוך והסתגר בה. אבל החלטתו לקיים מצות ישוב ארץ ישראל
“רבונו של עולם ,עד שאתה מביט ומיוחדת שתתקים בארמונו בשבוע במשך שנה תמימה לא יצא מן החדר ,לא בגופו היתה נחושה.
באלו שמחרפים ומכעיסים לפניך ,הבט הבא!” דיבר עם איש ולא בא בכל מגע עם כל בני והיה הצדיק מתכונן לנסיעה ואפוף כולו
בבני ישראל עמך שמברכים ומשבחים בתאריך המיוחל ,תכונה מיוחדת צפת הנדהמים ,עסק בעבודתו הקדושה אוירא דארץ ישראל ,סופר את הימים ואת
ומקלסים לשמך הגדול בלימוד התורה, הורגשה בארמון .מכל קצוות המדינה בהתבודדות ובפרישות והיה מנותק מעולם השעות לקראת יום הנסיעה הנכסף ,אינו
המשך בעמוד ג’ המשך בעמוד ג’
המשך מעמוד א’ שבת קודש המשך מעמוד א’ על התורה
בעצמו ואומר דברי שבח ומזמור שיר לקדוש ברוך בזמירות ובתשבחות”. תפיליו לבדיקה ,והן נמצאו, ומלואו .איש לא ידע לפתור את
הוא ,לפיכך גם כל יצוריו יכולים לפאר ולברך אליו הרי לנו כי ההבדל המוסרי שבין אומות העולם לבני אכן ,פסולות .כאשר עשה התעלומה הגדולה מה קרה פה.
יתברך. ישראל מתגלה ביתר שאת בעת הסעודה ,ובאותה לו המעשה כנפיים בקרב בתום השנה סיים הצדיק את
והאריך עוד בדרוש עמוק ,אשר לימים נדפס שעה מתחדדת מעלתם של ישראל על פני הגויים, החסידים ,ואלו החלו להרעיש התבודדותו ,יצא את חדרו
גם בספרו הקדוש ‘אוהב ישראל’ בדרוש לשבת אשר בשונה מהם שנהנים ופוחזים -בני ישראל עמו ,הגיעו הדברים גם לאוזניו כשכולו צוהל וקורן אור ,וצוה
קודש ,כי למעשה אין כל מצווה בעולם שנעשה אוכלים ושותים ומקלסים לבורא בדברי הלל ושבח. של רבינו .נענה בביטול ואמר: להזמין קרואים רבים לסעודת
בה התיקון בעולמות העליונים אם לא שתקדים וכעין זה מצאנו שאמרו חכמינו במסכת מגילה גם זה לי מופת! ...הלא במפורש מצוה והמשולח בתוכם.
ההתעוררות מלמטה מצד בני ישראל העושים (יב ):שיום השבת מתאפיין בשוני הניכר בין ישראל נאמר (דברים כח י) ‘וראו כל עמי כשהופיע המשולח לפניו פנה
אותה ומקיימים אותה ,מלבד מצווה אחת היוצאת לאומות :בעוד ישראל אוכלים ושותים ופותחים הארץ כי שם ה’ נקרא עליך’, אליו הרבי ואמר ברגש רב:
מן הכלל ,היא מצוות השבת אשר בה נעשה התיקון פיהם בדברי תורה ,בשירות ובתשבחות ,אומות ודרשו על כך בגמרא (ברכות נכון ,נכון ,האבנים הן מרגליות!
והיחוד בעולמות העליונים מעצמותו יתברך בלי העולם אוכלים ושותים ופותחים פיהם בדברי ו ).אלו תפילין שבראש ,הרי האבנים הן מרגליות!
שום עזר וסיוע מלמטה. תפלות. לנו מפורש שאפילו עם הארץ ולהפצרת איש אמוניו החסיד
רמז לדבר יש בכך שמצות השבת שנצטוו בה טבע העולם הוא ,שהאכילה והשתיה מגבירות מסוגל לראות ולהבחין ,אם ר’ פישל ברנשטיין ,הבהיר
בני ישראל -עיקר קיומה ב’שב ואל תעשה’, בקרבו של אדם את בחינתו החמרית וגורמות לו התפילין כשרות או לא. לנוכחים את כל הפרשה
כמו שלושים ותשע המלאכות האסורות בשבת לזחיחות הדעת המביאתו פעמים לדיבורי הבל כאשר סופר לו פעם באמרו :מעודי לא הסכנתי
ותולדותיהן ,אשר כל קיומן אינו בפעולה ובעשייה ורעות רוח .אך בני ישראל לא כן המה ,רק מתעלים בהתפעלות ,על אחד מבני לשמוע איש מדבר אלי
כי אם דווקא בשביתה ממלאכה. ומתרוממים בעת סעודתם ומשבחים ומברכים למי המשפחה ,אשר שאל את בתקיפות כפי שהמשולח דיבר
וזאת מפני שמצות השבת אינה צריכה לסיוע של שברא ויצר הכל והעניק להם מזון מידו הרחבה. תפיליו של ידיד ,ובטרם הספיק ואמר לי שמי שזוכה רואה.
עשייה מהעולמות התחתונים ,וכל התיקונים בה ויש להעמיק עוד בדבר: להניחן ,החזירן לבעליהן והאיץ הבנתי איפוא כי מן השמים
נעשים מעצמם בכוח עליון. האכילה והשתיה מרחיבות את לבבו של העוסק בו למסור את התפילין לבדיקה, שמו דברים בפיו להוכיחני
לולא כך ,לא היו הבריות יכולים לשבח ליוצרם בהן ,ומתוך כך דעתו טובה עליו ויכול הוא להשכיל והן אכן נמצאו פסולות .גם כי טרם הגעתי לשלימות כדי
על מתנת השבת ,כי אילו הוזקקה השבת למעשי ולהבין בעניינים אשר אינו משיגם בכל זמן אחר. כאן ,הביט בו רבינו במספר שאוכל להשיג הרגשה כזו
התחתונים ,הלא מי יאמר זיכיתי ליבי וטהרתי בעת זו בה דעת האדם מבוסמת עליו ,יכול הוא בתמהון ,ולא הבין כלל ,מה בארץ ישראל ,והסתגרתי לכן
מחטאתי ופעלתי בעצמי ככל הראוי לקדושת לבוא לידי מדרגות עליונות אותן אינו יכול להשיג החידוש בדבר ,והתפעלות זו במשך שנה תמימה להזדכך
השבת? בכל זמן אחר .זהו זמן נעלה ביותר בו נפתחים על שם מה. ולהתקדש בקדושה עילאית.
אלא רק מפני שיום השביעי עצמו משבח ואומר, לפני האדם אוצרות בלומים של שפע רוחני ואורות כתב הרב הקדוש בעל ה’אמרי עד שזכיתי היום לראות כי
ונעשים כל התיקונים בעולמות העליונים מעצמם, עליונים ,וכל בר דעת הרוצה ליטול יבוא ויטול נועם’ זיע”א (פרשת תצוה) :לבאר אכן אפילו האבנים הפשוטות
על כן גם כאשר לא השיג האדם מדרגה עליונה ויקנה לעצמו קנין נצח בשעה זו. נוסח של ‘לעולם יהא אדם ירא שבארץ ישראל מרגליות הן,
יכול אף הוא לכלול עצמו בקדושת השבת, אלא שאומות העולם מנצלים את הרחבת דעתם שמים בסתר ובגלוי’ ,ולכאורה ככתוב (ישעיה נד יב) ‘והיה כדכד
ולהתייחד בעצמותו יתברך. עבור דברים שפלים ומגונים מן הדיוטה התחתונה, הלא כתוב (מיכה ו ח) ‘והצנע שמשותיך ושערייך לאבני
זהו שאמרו שמכיון שיום השביעי משבח ואומר, ועוסקים בדברי הבאי ,ואילו בני ישראל מנצלים לכת עם אלקיך’ .אך הענין, אקדח’.
לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו. אותה כדי להתעמק במושכלות ולשורר לפני שבאמת עיקר העבדות צריכה
והן הן דברי הפלא אשר הביאו רבותינו בעלי הבורא שיר חדש בנעימה ובזמרה. להיות בהסתר מכל בני אדם, על הפסוק (ויקרא יט כג)‘ :וכי
התוספות (סנהדרין לז :ד”ה מכנף) בשמם של רבותינו לכן נתקנו אותן זמירות קדושות לשוררן בעת אמנם היראה צריכה כל כך תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ
הגאונים (תשובת הגאונים) ,שאין בני ארץ ישראל הסעודות דווקא ,כדי שיאמרו בשעה בה שוררת להיות בוערת בתוך לבו עד מאכל וערלתם ערלתו את פריו
אומרים קדושה אלא בשבת ,שהרי לגבי מלאכי הרחבת הדעת ,ולעת שכזאת יכול האדם להשיג אשר ממילא ניכר על פניו, שלש שנים יהיה לכם ערלים
מעלה כתוב (ישעיה ו ב) ‘שש כנפים לאחד’ ,וכל כנף ולהבין מקצת מצפונותיהן ורזיהן הגבוהים ,ולהביט וברוב עוז תפרוץ חוצה שלא לא יאכל’ ,מפרש רבנו ה’אור
אומר שירה אחת ביום בששת ימי החול. תמונת ה’ החבויה בהן. ברצון האדם כלל ,יען שלבו החיים’ הקדוש זיע”א ,שהכוונה
וכשמגיע יום השבת אומרים המלאכים לפני מלא כל גדותיו ,ואין באפשרי
המקום“ :רבונו של עולם ,אין לנו עוד כנף לשורר
משבח ואומר להחזיק עצמו בהסתר .וכמו
בביאת ארץ ישראל היא בכוונה
מפליג היה הרב הקדוש רבי יצחק מאיר מגור זי”ע רוחנית בלבד ולא להנאת הגוף
בו לפניך”. שנאמר (דברים כח י) ‘וראו כל כלל.
בעל ‘חידושי הרי”ם’ בשבח חידושי תורתו של הרב
והקדוש ברוך הוא משיב להם“ :יש לי עוד כנף אחד עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עוד פרש רבנו ה’אור החיים’
הקדוש רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא זי”ע
שאומר לפני שירה ,הם בני ישראל ,שנאמר (שם כד
בעל ‘אוהב ישראל’. עליך’ .ולזה מעשה הצדיקים הקדוש זיע”א ,על הפסוק
טז)‘ :מכנף הארץ זמירות שמענו’”. ותנועותיהם נושאים חן בעיני (דברים כו יז)‘ :את ה’ האמרת
מרגלית טובה שגורה היתה בפיו מחידושיו ,אותה כל ,וכמו שאמרו חכמינו ז”ל
כתב על כך רבנו יצחק מווינה בעל ‘אור זרוע’ (הל’ היום להיות לך לאלהים וללכת
שמע בשמחת הנישואין המפורסמת אשר קנתה את
שבת סי’ מב אות ד) ,שמסבה זו תיקנו רבותינו לומר (סוכה מט ):כי מי שיש בו חן בדרכיו ולשמור חוקיו ומצותיו
שמה ‘החתונה הגדולה באוסטילה’ ,ובה פתח פיו
בסדר התפילה מזמורים ופיוטים לכבוד השבת ,לפי בידוע שיש בו יראת שמים. ומשפטיו ולשמוע בקולו’,
בחכמה והוציא אור תעלומה במהות השירה של
שלא בחר הבורא ביום השבת לשמוע את שבחם וניכר על פניהם מה שיש שהוא לפי מעלת ארץ ישראל,
יום השבת.
של מלאכי השרת כי אם את שבחם של ישראל. בתוכם פנימיות לבבם הטהור. זה לשונו :אמרו ‘היום’ יתבאר
והיה ה’חידושי הרי”ם’ מפטיר אחר הדברים ,כי וזהו ‘בסתר ובגלוי’ ,אשר כל
וזהו פרוש הכתוב( :דברים כו יז-יח) ‘את ה’ האמרת מתיקותם עמדה בפיו עוד חמשת רבעי שנה לאחר על דרך אמרם ז”ל (כתובות קי):
היום ...וה’ האמירך היום’ ,שעל ידי שכלל ישראל כך צריך להיות מעשיך בטוב, כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי
שנאמרו. שאף שאתה עושה כל מעשיך
האמיר ושיבח את הבורא ‘היום’ ,הוא יום המיוחד שאין לו אלוה ,עד כאן ,והוא
שבת קודש ,גם הבורא האמירך היום וחפץ בשבחך פתח הרב מאפטא ואמר: בסתר ,עם כל זאת יתגלו לחוץ
במטבע שטבעו חכמים בנוסח התפילה של יום אמרו ‘את ה’ האמרת היום’,
יותר משל מלאכי השרת. וידעו הכל כי ה’ אתך. דווקא ,פרוש ,כיוון שהיו בארץ
והבאור בזה ,כי רצה בורא העולם לזכות את ישראל השבת אנו אומרים‘ :זה שיר שבח של יום השביעי הקדושים בספרים והנה
שבו שבת אל מכל מלאכתו ,ויום השביעי משבח המקודשת ,והגם שעדין היו
ונתן להם את מצוות השבת המיוחדת ,בכך שאין נקרא זאת בשם אור פנימי בארץ סיחון ועוג עם כל זה
היא צריכה להתעוררות מעשיהם ,ומשכך אין לה ואומר מזמור שיר ליום השבת ,טוב להודות לה’. ואור מקיף .וכמו שאומרים
לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו ,שבח יקר כבר כתבנו שהיא מקודשת
דמיון לשאר המצוות שבהן נבחן אדם לפי מעשיו המושלים ,למשל כששופכין כיוון שנכבשה כיבוש רבים על
והכנתו אל המצוה ,ועל כן כל נפשות ישראל בצל וגדולה וכבוד יתנו לאל מלך יוצר כל’. משקה בתוך כלי ,והמשקה הוא
ולשון חכמים צריכה תלמוד: פי נביא.
כנפיה יחסיון בלי יוצא מן הכלל ,וכל עדת ישראל מרובה שאין בכח הכלי לקבל,
הרי המילה ‘לפיכך’ באה תמיד כנתינת טעם לדבר. ומעתה אין מקומה נחשב חוצה
יעשו אותה. יוצא המותר על דופני הכלי,
ומה הוא כאן שאמרו כי מפני ש’זה שיר שבח של לארץ ,ולזה האמירו ה’ להיות
בכך נבין מדוע במשך כל ימות השבוע משוררים ומקיף דופני הכלי מכל צד, להם לאלהים ,והוא אמרו
המלאכים והשרפים לפני אדון כל עולמים ,כי אצל יום השביעי ויום השביעי משבח ואומר’ ‘ -לפיכך ומי שרואה המשקה טופח על
יפארו ויברכו לאל כל יצוריו’? במה תלויים הדברים ‘להיות לך לאלהים’.
בני ישראל אין הכל מגיעים למדרגת קיום המצוות דופני הכלי ,יודע בוודאי מה
בשלמות הרצויה ביותר ,לפי שאין צדיק בארץ אשר ועומדים עד שנאמר כי מחמת זה הוא שבאו לזה? בתוכו .כן כשהקב”ה משפיע וראו כל עמי הארץ
יעשה טוב ולא יחטא ,ורק המלאכים שנקיים מכל אלא פירש הרבי מאפטא וגילה מכבשונו של עולם: אורות בלב האדם ,ויראת פעם פנה הרבי בעל ה’לב
חטא ופנייה יכולים ליתן שיר ושבח לבורא. מצד עצמו יש לתמוה ,כיצד יתכן שיהיה כוח ועוז שמים בוער בקרבו כל כך עד שמחה’ מגור זיע”א אל בחור
אמנם ביום שבת קודש ,שבו השבת עצמה מביאה לשום יצור נברא שבעולם להרהיב בנפשו וליתן שאין בכחו להסתיר ,וצריך כבן חמש עשרה ושאלו :אם
את התיקון השלם ואין צורך בה להתעוררות שבח והודיה להשם יתברך ,וכי מה הם ומה חייהם להתגלות על פני האדם ,וניכר הגיע למצוות ואם הינו מניח
מעשינו ,ראויים אף כל בני ישראל לפאר ולשבח לעמוד בפני מלך מלכי המלכים ולשבחו?! בהכרת פניו תוכן לבבו ,נקרא כבר תפילין.
לבורא כל עולמים. אלא מפני שיום השביעי ,הוא שבת קודש ,משבח זאת בשם פנימי ומקיף. הלה ,מיהר למסור את
תפילה
פנינים ומרגליות בעניני
עבודה שבלב זו תפילה
צעדיו ,פנה היהודי אל בין החורשות,
משם צעד דרך שביל צר היוצא אל יער
העיר אוסטראה ,עיר ואם בישראל ,בה
התגוררו גדולי עולם וענקי הרוח של עם
בתי הכנסת ובתי המדרש הם המקום
האחרון שנותר לנו לפליטה בגלות,
לא תניף עליהם ברזל
מוסר השכל נוקב על הזהירות מדיבור
עבות .צלו נבלע בין הגזעים. ישראל ,ובראשם רבנו המהרש״א זי”ע, כמקום מקודש שיש בו השראת השכינה. בשעת התפילה ,כתב הגאון הקדוש רבי
לבם של שני המתגנבים בעקבותיו נפל היתה שוממה מעובר ושב. כבר קרוב לאלפים שנה שאנו מצויים יעקב אביחצירא זי”ע בעל ‘אביר יעקב’
בקרבם – מי יודע לאן מוליך סודו? שמא אימה ופחד שלטו ברחובותיה ,בעקבות בגלות ,אין לנו את בית המקדש שחרב בספרו ‘פיתוחי חותם’ על הפסוק (דברים
חבר הוא בכת שודדים? אולי באישון מגפה קשה אשר פרצה לפתע ,וכמעט בעוונותינו ,אולם יש לעם ישראל נחמה כז ה) ‘ובנית שם מזבח לה’ אלהיך ,מזבח
לילה הוא יוצא לרקום רעה? חרדה אחזה שלא פסחה על שום משפחה .היו בתי מועטה בכניסה לבתי הכנסת ובתי אבנים ,לא תניף עליהם ברזל’.
בהם ,והשניים שבו על עקבותיהם. אב שיום אחד היו מכניסים את בניהם המדרש ,שאמנם אינם בית המקדש יש להישמר ולהיזהר שלא לדבר בשעת
בבוקר ,נכנסו חרדים ונרגשים לפני רב לחופה ולמצות ,וביום שלמחרת קברו ממש ,אבל הם ‘מקדש מעט’ .וכמו כן יש התפילה ,לפי שאותיות התפילה נקראות
העיר ,אשר הדאגה נכרה היטב מבין ריסי חללים בזה אחר זה ,רחמנא לצלן. לנו בכל דור ודור את ‘בית רבנו שבבבל’, ‘אבנים’ ,מפני שעל ידן נבנים עולמות
עיניו .ספרו השניים את כל אשר ראו – הציבור עמד נבוך ונפחד ,הרים עיניו זהו מקום משכנם של צדיקי הדור ,אשר
עליונים באמצעות דיבור האדם בתפילה
היער ,הצעידה ,ההעלמות. למרום ושאל :על מה עשה ה׳ ככה לארץ גם שם יש השראת השכינה.
והמילים שהוא מוציא מפיו.
“מי יודע מה מעשיו בתוך היער האפל?” ולעם קדוש זה? על מה עשה ה’ ככה?
וזהו שנאמר ‘מזבח אבנים’ ,הן האותיות
סיימו את עדותם“ .יתכן כי הוא זה אשר בעת צרה וצוקה כזו התכנסו רבני העיר אך הנה ,לפני שנים בודדות ,בשנת הנקראות אבנים ,כאמור ,שעל ידי
גרם לכך שתבוא עלינו המגפה הנוראה”. ובית הדין הגדול בראשות רב העיר ,אדם תש”פ קרה מאורע מרעיש ביותר :בתי האותיות שאתה מוציא בשפתיך אתה
ענה להם הרב ,ועיניו מפיקות תבונה: גדול וקדוש וירא שמים ,צאצא לגאוני הכנסת ובתי המדרש הגדולים בעולם – בונה למעלה היכלות עליונים.
“אכן ,רבותי ,דבר מה לא ברור עולה עולם וגאון מופלג בזכות עצמו .יחדו היו סגורים ושוממים ,ירחם ה’ .מקומות
טכסו עצה ,עד אשר קבלו החלטה – רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד שלא
מסיפורכם ,ויש כאן מקום לבדיקה תפילה ולימוד של עשרות אלפי אנשים,
לערוך יום צום וזעקה. תפסק בהם בשיחה ,וזו הכוונה ‘לא תניף
מעמיקה .אך מכיוון שלא ראיתם במו שקול תורה נשמע בהם ברמה באופן
תיכף ומיד נפוצה ההודעה בין בתי עליהם ברזל’ ,שהרי נמצאת בונה מצד
עיניכם מה עושה האיש באמת בין שלא נשמע כמותו מעולם ,ובהיקפים
הכנסת ובחצרות הבתים ,על גזירת יום זה ,וסותר מצד זה.
אילנות היער ,והרי לא ניתן להעמיד בלתי נתפסים היו סגורים לחלוטין .גם
משפט על השערה ודמיון ,שהרי אין לו תפילה מתוך תענית .גדולים וקטנים, בתי הכנסת הקהילתיים והשכונתיים והוסיף רמז נאה ,כי ‘ברזל’ עולה מניינו
לדיין אלא מה שעיניו רואות – לא אוכל נשים וטף ,יפקדו את היכלי התפילה, חדלו מפעילותם ,ויהודים נאלצו בגימטריה עם הכולל כמספר תבת ‘פסק’.
להכריע לכאן או לכאן ,עד אשר יראו ובלב נשבר יאמרו‘ :נחפשה דרכינו להתפלל ברחובות העיר. להורות ,שאם פסק אדם את התפילה
הדברים בבהירות”. ונחקרה ונשובה עד ה׳’. כדי לדבר דברי חולין ,עבר על ‘לא תניף
אפילו ציונו הקדוש של רבי שמעון בר
אל קולות התחנונים והבכיות ,התווספה עליהם ברזל’ ,ובזה סתר כל מה שבנה.
“לכן ,בלילה הבא” ,כך ציווה“ ,תעמדו יוחאי נסגר! הרי זו גזירה נוראה ואיומה,
שוב על המשמר סמוך לדלתו ,וכאשר ההכרזה :כל מי שיודע בלבבו על דבר שהיכלי הצדיקים סגורים ואין ליהודי ומה נאה עדותו של הגאון רבי בן ציון
תבחינו באור נדלק בביתו ,סימן הוא קלקול ,רמז חטא או מעשה עוון שנסתר היכן לשפוך את ליבו. מוצפי שליט”א ,שזכה בימי חרפו כמה
כי הוא נכון לצאת לדרכו ,ותכף תבואו מעיני הקהל – יקום ויבוא אל בית הדין, פעמים לקבל פני נינו של ה’אביר
באותה עת הושלכנו כביכול מה’מקדש
ותזעיקוני ,ואבוא גם אני לראות ולהבין יאמר ולא יכחד ,למען תוסר המכה, מעט’ שהיה לנו ,ובו היינו יכולים לקיים יעקב’ ,הלא הוא הרב הקדוש רבי מאיר
מה פשר הדבר אשר הוא עושה”. ויעמוד העם נקי לפני בוראו. את מאמר הפסוק (הושע יד ג) ‘ונשלמה אביחצירא זי”ע:
וכך היה .הלילה ירד שוב ,קרירות של בתוך ההמון שסער בין בתי הכנסת ובין פרים שפתינו’ ,ולהשלים את חסרון “נכנסתי עמו לבית הכנסת באשדוד,
סתו עטפה את סמטאות אוסטראה, סמטאות העיר ,נישאה לחישה מפה הקרבנות בימינו על ידי תפילה בשפתינו. ונפעמתי מגודל יראתו וזהירותו בכבוד
והעוקבים עמדו בצל הבקתה הדלה, לאוזן ,על יהודי אחד ,שפל קומה ופניו אם בעבר היינו אומרים לאחר פרשת בית הכנסת ,ממורא המקדש ומכוונותיו
עיניהם קבועות באותו חלון בודד. קמוטות ,שמעולם לא נראה מתפלל עם התמיד ,אותה קוראים בתפילת שחרית בתפילה.
לפתע ריצד אור בחשכה שבפנים – הנר הציבור. ומנחה‘ :יהי רצון מלפניך ...שתהא אמירה הוא ישב וקרא עמי פתיחת אליהו ז”ל
הודלק! ללא שהיות רצו האנשים אל בית בימים רגילים איש לא שם אליו לב ,אולי זו חשובה ומקובלת ומרוצה לפניך כאילו מילה במילה ,כשהוא מטעים כל משפט
הרב ,דפקו קלות והעירוהו ,ועד מהרה סברו שדרכו אחרת ,אולי חשבו שמנין הקרבנו קרבן התמיד במועדו ובמקומו וכל ענין ומנענע בידיו ובראשו על פי
הצטרף אליהם ,כשבלבו תחושה נסתרת אחר הוא מוצא לעצמו .אך בימים נוראים וכהלכתו’ ,והייתה נחשבת לנו האמירה המשמעות ,פניו בוערות כגחלי אש,
כי הפעם תתגלה האמת לאמיתה. אלו ,כשכל העיר זועקת בתחנונים ,עיני במקדש מעט כאילו הבאנו קרבן בבית וכולו שלהבת י-ה ושבח לא-ל עליון נורא
יצא אותו יהודי מן הבקתה ,צעדיו הובילו הכל פנו אליו – מי הוא זה ואי זה הוא המקדש – בתקופת הסגר גם את זה ואיום”.
אותו אל שביל היער ,והרב ושני אנשי שלא נכנס לשערי היכל ה׳? איבדנו. השראת השכינה בימינו
העיר אחריו ,מתרחקים ככל אשר נצרך בלבבות התעורר חשד :מי יודע? אולי נראה כי הקדוש ברוך הוא הראה לנו בית המקדש ,הבית הגדול והקדוש אשר
כדי שלא ירגיש בהם ,אך קרובים מספיק בשלו הסער הזה? שמא מעשיו אינם בכך כביכול מסר נורא‘ :למה לי רוב אליו היו נשואות עיניהם של בני ישראל
על מנת שיוכלו לראות מה הם מעשיו. נקיים? שני יהודים מהקהילה ,אנשים זבחיכם?!’ (ישעיה א יא) .כביכול הוא אינו בשעה שעמד בתפארתו ,היה מקום
פסע האיש אל תוך היער ,ענפי העצים פשוטים ויראי שמיים ,שבלבם בערה אש חפץ חלילה בתפילותינו בבתי הכנסת. להשראת השכינה ,מקום שבו חש כל
סגרו עליו בדממה ,ולפתע עצר סמוך של קדושה ודאגה לקהילה ,עשו מעשה הרי המחשבה על כך מעוררת פחד נורא יהודי בקדושה האופפת אותו ,וניסים
לגזע עץ עתיק .שם התיישב על הארץ, והחליטו לעקוב אחריו. ואיום! גלויים היו נגלים בו.
הניח מצחו על ברכיו ,ובקול חנוק התחיל אותו אדם התגורר בבקתה דלה בפאתי ולכאורה ,לא מובן מדוע נגזר עלינו כך, גם בימינו ,כשאנו בגלות ואין בית
לומר פסוקי קינה – תיקון חצות. העיר ,ולפרנסתו לא עשה שום דבר הרי בדורנו יש ריבוי תורה וקדושה בעם המקדש קיים ,עדיין יש עמנו מקום
קולו רעד ,וצלילי בכיו פילחו את השקט. מיוחד. ישראל ,וכפי שנוכחנו לראות בתקופה מקודש שהוא מעין בית המקדש.
העוקבים עמדו המומים – זה האיש אשר מנין אם-כן הוא מתפרנס ,שמא מדבר שקדמה לגזירת הסגר בעת מגפת נאמר בספר יחזקאל (יא טז) ‘לכן אמר כה
דימוהו לעובר עבירה בסתר ,יושב עתה מה לא כשר? ... ה’קורונה’ – כאשר התקיימו סיומי הש”ס אמר ה’ אלקים ,כי הרחקתים בגוים וכי
כאיש אלקים קדוש ,ומתייפח על גלות בימים הבאים היו שני זוגות עינים בכל בתי המדרש ברחבי הארץ והעולם. הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש
השכינה.
ולפתע אחזה רעדה את גוום.
נעוצות בגבו ,אך הללו לא העלו דבר הנסתר מאוסטרהא מעט בארצות אשר באו שם’.
בחכתם. איננו יודעים חשבונות שמים ,וכל אחד על המושג ‘מקדש מעט’ מצאנו בגמרא
קול נוסף נשמע בין עצי היער ,קול נעים, כעבור כמה ימים ,שמו השניים לב ,כי ואחד נדרש לעשות חשבון הנפש בינו (מגילה כט ).כי אלו הם בתי כנסיות ובתי
רך ועמוק ,העונה אחריו ומקונן כנגדו. עם רדת הליל ,שעה שהרקיע מחשיך ובין קונו .אבל נוכל לקבל הבנה מועטה מדרשות שבבבל ,שנותרו לפליטה גם
ולחרדתם של הרב ושני המלווים וירח דק נתלה בשמים ,הדלת החורקת כתשובה לשאלה במה עלינו להתחזק ,מן בגלות ,ועוד אמרו שם על הפסוק (תהלים
הנחבאים בין העצים ,איש לא נראה. נפתחת ,והיהודי יוצא מן הבית בצעדים הסיפור הנשגב ,אשר סיפר הגאון הצדיק צ א) ‘ה’ מעון אתה היית לנו’ ,כי אלו הם
הביטו בינות הענפים ,פקחו עיניהם חרישיים ,כשצעיפו כרוך סביב צווארו. רבי דניאל פריש זצ”ל ,מחבר הפרוש בתי כנסיות ובתי מדרשות ,שהם מעונו
לרווחה ,אך מלבדם ומלבדו לא היה שם בלא לדעת ששני אברכים שומרים את ‘מתוק מדבש’ על הזוהר הקדוש: ומשכנו של ה’ יתברך.
המשך בעמוד ד’
המשך מעמוד ג’ תפילה
נישואיו לא זכה להיפקד בפרי בטן ,וכל אותו יום נחקק על לוח ליבם של תושבי רב כל כך ,הורה להתחיל את התפילה. איש ,לא צל ולא דמות.
פעולותיו והשתדלויותיו עלו בתוהו .ויהי המקום – והונצח לזכרון עולם על מודעה והנה ,בעיצומה של התפילה ,בעוד הכל כששב היהודי אל העיר ,מלווה צעדיו
כאשר כלו כל הקיצין ,נכנס אל רבו ופרץ שנתלתה בבית הכנסת ,שלא יעלה איש עטופים בטליתותיהם ,נפתחה דלת בית בשרידי בכיו ,עצרו אותו הרב ואנשיו,
לפניו בדמעות שליש באומרו ,כי אינו על דעתו להקל ראש בקדושת מקדש הכנסת ,ואותו יהודי נכנס חרש – עטוף ובעינים רכות אך בהוראה ברורה שאל
יכול לסבול עוד צער זה ללכת ערירי. מעט. בטלית ומעוטר בתפילין ,פניו חיוורות אותו הרב“ :אמור נא ,בני ,מי הקול אשר
נענה רבו ושאלו :הרי באת אלי כי רבך כפי שפתחנו ואמרנו ,לא מוטל עלינו ואור בוהק עליהן. ענה אחריך? מה סוד היער? מה סוד
אני ,אך אם אגלה לך שמו של צדיק אחד לחפש אחר סיבות נסתרות לאותה גזירה כמה מן המתפללים שהביטו בו – רעד דמעותיך? ומה טעם נמנע אתה מלבוא
שכל ברכותיו מתקיימות ,האם תלך אליו שנפלה עלינו .אין כאן כמובן גם תוכחה חלף בהם ,אימה אחזה בלבם ,עד כי בין קהל המתפללים בבית הכנסת ,להיות
להתברך מפיו? לשום אדם מישראל .אבל גם בלי לדעת נפלו ממקומם והתעלפו מרוב פחד. עמנו בלב אחד?”
משהשיב האברך בחיוב ,אמר לו הרבי: את סיבת הדבר ,העובדה שבתי מקדש בתוך כל ההמולה והבהלה שהשתררה האיש ,פניו נפולות ולבו דופק בחזקה,
יש לנו הבטחה מצדיק אמת שאינו חי מעט נסגרו בתקופת התפשטות נגיף לפתע בבית הכנסת ,עמד הרב נדהם. היסס ,גמגם וניסה להסב מבט ,כמתכחש
עמנו בדור הזה אלא מדורות הקודמים. הקורונה – דברה בעד עצמה .היא באה ומבקש להותיר בסוד את אשר בסתר
לא הבין מה אירע ,מה גרם למתפללים
לעורר אותנו ,את כל אחד ואחד מאיתנו, לבו.
צדיק זה הוא בעל ה’תוספות יום טוב’ ליפול כך .והאיש עצמו? עמד בפינה
לקבל קבלה טובה הנוגעת לקדושת בית אך הרב לא התכוון לוותר .הוא פנה אליו
שאמר שהשומר פיו ולשונו מלדבר בעת שקטה ,מבטו אל ארון הקודש ,כמי שכל
מקדש מעט. בנחת ובתקיפות גם יחד“ :אני הוא רב
התפילה יזכה לראות בנים חיים וקיימים, העולם סביבו איננו – רק הוא והבורא.
ואף תיקן בזמן הגזירות בשנות ת”ח ת’’ט כל אחד נדרש אפוא לנהוג אחרת בבית העיר הזאת ,ומכוח זה גוזר אנכי עליך
לאחר תום התפילה ,בעוד הציבור עודו
להוסיף נוסח ‘מי שברך’ לאחר קריאת הכנסת ובבית המדרש ,לשמור על בגזירת התורה ,פתח פיך וגלה את סודך!
עומד משתומם מן המאורע המוזר
התורה בצפרא דשבתא למי ששומר כבוד המקום ,ולזכור כי יש בו השראת ומלבד זאת ,אמור לנו מדוע נמנע אתה
שהתרחש לנגד עיניהם ,פסע הרב
השכינה .על ידי כך נקיים את מאמר מלפקוד את בית הכנסת”.
פיו ולשונו שלא לדבר בשעת התפילה, בצעדים שקולים לעבר האיש אשר הופיע
הפסוק (תהלים נה טו) ‘בבית אלקים נהלך לאור הוראתו התקיפה של הרב ,פתח
שיזכה להתברך בהרבה ברכות ,וביניהן לפתע בבית הכנסת .עיניו העמוקות
ברגש’. אותו יהודי את פיו וסיפר בקול חרישי,
שיזכה לראות בנים חיים וקיימים. בחנו אותו בריכוז ,וקולו נשמע נוקב:
למותר לציין שהלה החליט שמהיום מסוגל לשיבה טובה “מלבד מה שעלי לקבל ממך מענה בענין עיניו מושפלות כמי שמוציא סוד יקר
והלאה יהיה נזהר ונשמר לא לדבר מעשה נורא כתב הגאון רבי משה שטערן הגזירה שפקדה את עירנו ,ומלבד שעלי מלבו“ :רבותי ,אגיד לכם את כל האמת,
בתפילה .לימים העיד אותו אברך, זצ”ל גאב”ד דברצין בספרו שו”ת ‘באר להבין מפיך מדוע אינך נוהג להתפלל כי אין לי ברירה אחרת אחרי שגזר עלי
שבחייו עשה כמה וכמה ‘טיפולים’ משה’ (ח”ז סי’ קט) ,שהוא בעצמו היה עמנו מדי יום – כעת התווספה לי שאלה. הרב.
שונים וקשים ,אך ‘טיפול’ זה היה הקשה עד לו ,ובכל פעם שהיה נזכר בו היו אבקש שתבאר לי מה גרם לרבים ליפול זה כבר זמן ארוך שאני יושב בכל לילה
שבכולם .ואכן ,לא בכדי מתאמץ היצר ארכובותיו נוקשות זו לזו: בעילפון עם כניסתך להיכל”. ומתאבל על חורבן בית המקדש .כל
הרע להכשיל את האדם בזה ,כי הוא “פעם דרש אבי מורי הגאון רבי אברהם נעמד האיש על הבימה ,פניו שלוים לילה אני קם לאחר חצות ,יוצא ליער,
מהדברים העומדים ברומו של עולם. שטערן זצ”ל אבד”ק נייהייזל ,דרשה ועיניו עצומות רגע קל ,וכשפקח אותן, מתיישב על האדמה הקרה ואומר סדר
הרב הקדוש רבי ישראל מטשורטקוב גדולה בשבת קודש בענין עניית ‘אמן’ נתמלא הקהל רשם כאילו מעמד הר ‘תיקון חצות’ מתוך כאב אמיתי.
זי”ע היה מרבה להזהיר את חסידיו אודות ו’אמן יהא שמיה רבה’ ,ובתוך הדרשה סיני חוזר ובוקע בין כתלי בית הכנסת. ובגלל זה ,משמים גמלו איתי חסד מיוחד
חשיבותה של תפילה והזהירות בה .פעם הזכיר את מליצת רבנו הרמ”ק בראשי ואז פתח ואמר בנועם“ :הן כתוב בתורה – נתנו לי מתנה שאין דומה לה :ירמיהו
אמר לרב החסיד רבי דוד פריווער ז”ל התבות של המילים ‘שתיקה יפה בשעת (דברים כח י)‘ :וראו כל עמי הארץ כי שם הנביא בכבודו ובעצמו ,זה שראה במו
מברלין“ :הסיבה שיש ליהודי אשכנז התפילה’ המרכיבים את המילה ‘שיבה’, ה’ נקרא עליך ויראו ממך’ .מפרש רבי עיניו את החורבן האיום וכתב את מגילת
פרנסה טובה יותר מליהודי פולין ,היא לרמוז שהנזהר בדבר ועונה אמן ויהא אליעזר הגדול בגמרא (ברכות ו ,).כי אלו איכה ,בא להיות איתי בכל לילה .בכל
משום שהם מקפידים יותר שלא לדבר שמיה רבה ,זוכה לשיבה טובה. תפלין שבראש .ומכאן ,שיש בכוחן של פעם שאני מתחיל להגיד את התיקון –
בשעת התפילה”. הוסיף אבי ואמר“ :מכלל הן אתה תפלין קדושות להטיל פחד על הרואה הוא מצטרף אלי ובוכה יחד איתי .הקול
שומע לאו ,אבל אינני רוצה להזכיר את אותן ,כשהן מונחות על ראש אדם אשר ששמעתם ביער ,היה קולו של ירמיהו
איך פעל הרבי מזוועהיל ישועה? ההפך”... לא שח עימן ולא הפנה דעתו מדבקותו הנביא”...
מסופר על אברך ירושלמי אחד שהמתין למחרת בבוקר נעשה רעש גדול בבית בבוראו”. דקות מספר חלפו עד שהרב ומלוויו
זמן רב לזרע של קיימא .ביום מן הימים הכנסת ,כאשר בא אחד מן השומעים המשיך הצדיק הנסתר ופנה אליהם ברוך התאוששו מהתדהמה שתקפה אותם,
פגש האברך את הרב הקדוש רבי שלמה וסיפר ,שבאותו הלילה חלם כיצד הוא ובחרדה כאחת“ :ואתם ,אחי ורעי ,אם ואחר נענה הרב“ :אם כן הוא ,ואם
מזוועהיל זי”ע בכותל המערבי ,והפציר עומד לפני בית דין של מעלה ויצא דינו תתהו על הצרה אשר פקדה את עירנו – ירמיהו הנביא בא אליך בכל לילה ,מדוע
בו לזכות לבנים. לחיוב. הרי שאין היא באה אלא מפני שזלזלתם לא תשאל אותו מהי הסיבה שהוטלה
הרים הרבי את עיניו אל האברך ,ואמר התחיל האיש להתחנן לפני בית הדין עלינו המגפה הקשה הזאת?
בקדושת התפלין ,זלזלתם בקדושת בית
לו :אם תבטיח שתפסיק לדבר פוליטיקה, שעדין לא הגיע לשיבה ,ושאל למה יקנס הכנסת .עת הנחת תפלין – אינה שעת בקש ממנו שיגלה לך על מה יצא
ושתפסיק לדבר באמצע התפילה ,תיפקד בדין קשה .השיבו לו ששח שיחה בטלה שיחה בטלה .עת התפילה והלמוד – אינו הקצף הגדול הזה ,ועל מה נגזרה עלינו
בזרע של קיימא. בתוך התפילה ולא ענה אמן ואמן יהא הפורענות הזאת .ועוד דבר – אמור
זמן לשיחת רעים .מקדש מעט נרמס
האברך הבטיח. שמיה רבה. בקלות ראש ,ומה הפלא אפוא שבא לי סוף סוף ,למה אתה לא בא לבית
אותו אברך אכן היה לקוי מאוד בדיבור השיב האיש בחלומו לפני הבית דין של עלינו חרון אף שכזה?”. הכנסת עם כולם? מהי סיבתך לפרוש מן
באמצע התפילה ,וגם היה הרוח החיה מעלה שלא ידע את חומרת האיסור. דממה עטפה את בית הכנסת .קולו בלבד הציבור?”
בשיחות בענייני פוליטיקה ,ונאמן גער בו אחד הדיינים“ :הלא הרב שלכם הדהד באוויר ,כאשר סיים את דבריו היהודי השפיל שוב את עיניו ואמר:
להבטחתו הפסיק לדבר פוליטיקה ,וכל דרש בשבת זו על ענין זה ,ואמר בשם וקולו הולך ומתחזק“ :אם תתחזקו בענין “כבוד הרב ,מחר אבוא לבית הכנסת,
שכן באמצע התפילה. הרמ”ק ,שהשותק בבית הכנסת ועונה זה תתבטל הגזירה ,ואם תכבדו את מקום ושם אגלה לפניך הכל ,גם על מה
והנה ,כעבור שנה הזמין אותו יהודי אמן ואמן יהא שמיה רבא זוכה לשיבה השראת השכינה תפסק הרעה”. ששאלת בענין המגפה ,וגם אודות
שנושע את הרבי לסנדקאות לבנו הנולד טובה ,ומכלל לאו אתה שומע הן ,ואתה אסף רב העיר את כל הקהל ,ובשעה המנעותי מלבוא להתפלל בבית הכנסת”.
לו למזל טוב. בעצמך היית באותה דרשה”... אחת של התעוררות קבלו על עצמם מיד הודיע הרב ברבים שהאיש הזה,
נענה הרבי להזמנה והגיע לברית לשמש הבטיח האיש לפני בית הדין של מעלה, כולם ,בלב שלם ובפה מלא ,לגדור גדרות הצדיק הנסתר ,יבוא מחר ויגלה מהו
כסנדק .לאחר הברית ליווה האברך את שיפרסם את חלומו זה לכל בני הקהילה סביב קדושת בית הכנסת ולנהוג בו שורש הרעה.
הרבי ,ושאלו מה הקשר בין ההימנעות על כל אשר נעשה עמו ,ויזהירם מכאן כראוי – שלא לדבר בו דברי חול ,ושלא הדבר התפרסם בכל העיר ,וכולם
מדיבור להיפקד בזרע של קיימא. ואילך בדברי הרב ,ואז יצא נקי מלפני להפסיק באמצע הלימוד .מהר מאוד המתינו בציפייה דרוכה לבאות .כשבא
ענהו הרבי שלכל אחד קצוב סך ההנאות הבית דין של מעלה .ותהי לחרדת נראתה הישועה – המגפה פסקה כאילו יום המחרת עמדו כל המתפללים בהיכל
המגיעות לו ,וכיוון שהוא לקח כל הנאתו אלקים. לא היתה ,והאור שב לבתיהם של יהודי בית הכנסת ,אך היהודי לא הופיע בזמן.
לדיבורים ,נמנע ממנו ההנאה מבניו. הבטחה בת ארבע מאות שנה אוסטראה. האנשים המתינו עוד ועוד ,וכאשר ראה
מעשה באדם אחד ששנים רבות לאחר ומני אז ,שנים רבות חלפו ,אך סיפור הרב כי אי אפשר לעכב את הציבור זמן
לשמיעת השיעורים -קול הלשון:
03-6171077
