gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עינים מאירות · Eniyim Meherot — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: עינים מאירות · Eniyim Meherot

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

עינים מאירות · Eniyim Meherot — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫דברי תורה מאת‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫גיליון מ"ה‬ ‫(רעוא דרעוין‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫ע‪ ú‬התורה והמועדים‬ ‫פרשת כי תבוא תש"פ‬ ‫ביהמ"ד באר ישראל)‬ ‫תשפ"ו‬ ‫ולתתך עליון‬ ‫וראו כל עמי הארץ‬ ‫ה'קדושת לוי' דברי סניגוריא על ישראל‪" :‬ריבונו של‬ ‫נכתב כנגד זה]? אמר ליה (דברי הימים א' יז כא) 'ומי כעמך‬ ‫יחודן של ישראל‬ ‫עולם‪ ,‬חייב אתה כביכול לסלוח ולמחול לישראל‬ ‫ישראל גוי אחד בארץ'‪[ .‬וזהו כפי שנתבאר למעלה‪,‬‬ ‫על חטאיהם‪ ,‬כי אם לא כן הרי תעשה תפילין שלך‬ ‫כי בפסוק זה נתגלתה יפעם יחודם של ישראל שאין‬ ‫מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ‪ .‬בכל הדורות‬ ‫פסולות‪ ,‬שהרי בהן נכתב כי ישראל הם גוי אחד בארץ‪,‬‬ ‫כמותם בכל האומות‪ .‬ומקשה הגמרא] ומי משתבח‬ ‫נתייחדו בני ישראל על פני כל העמים‪ ,‬במסירות‬ ‫ולא יתכן שיהיו גוי חוטא!"‬ ‫קודשא בריך הוא בשבחייהו דישראל [וכי משתבח ה'‬ ‫נפשם למען כבוד שמים‪ ,‬ובפרט במצור ובמצוק‪ ,‬עת‬ ‫בשבחם של ישראל]? אין [ומתרצת‪ ,‬כן]‪ ,‬דכתיב (דברים‬ ‫עמדו בפני גזירות שמד כאשר ביקשו רשעי האומות‬ ‫ובזה ביאר הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זיע"א את‬ ‫להכרית שם ושארית לדת ישראל‪ ,‬אז נתגלתה יפעת‬ ‫נוסח ה'הושענות'‪" ,‬הושענא למען פארך"‪ ,‬כי ידוע‬ ‫כו יז) 'את ה' האמרת היום וה' האמירך היום' ['האמרת'‬ ‫הוא לשון חשיבות ושבח‪ ,‬עם ישראל משבח ומרומם‬ ‫קדושת בני ישראל אשר מסרו נפשם על קוצו של‬ ‫שהתפילין נקראו 'פאר' (ראה ברכות יא‪ .‬על פי יחזקאל כד יז)‪,‬‬ ‫יו"ד‪ ,‬ולא ויתרו אפילו על מנהג קל‪ ,‬ואפילו הפשוטים‬ ‫ומבקשים אנו מאת ה'‪ ,‬כי מוכרח כביכול להושיענו‬ ‫לקדוש ברוך הוא‪ ,‬והוא יתברך משבח את ישראל]‪,‬‬ ‫אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל‪ ,‬אתם עשיתוני‬ ‫שבעם לא משכו ידם מקיום המצוות ושמחו עליהן‬ ‫למען 'פארו'‪ ,‬שלא יפסלו התפילין של מעלה חלילה‪.‬‬ ‫כעל כל הון‪.‬‬ ‫כיוצא בדבר ביאר בנו הרה"ק רבי אברהם יעקב‬ ‫חטיבה אחת בעולם [יחדתם שמו יתברך בשבח‬ ‫אחד ומיוחד]‪ ,‬ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם‬ ‫מעשים נוראים אלו‪ ,‬מבטאים בבהירות את תוקפו‬ ‫מסדיגורא זיע"א‪ ,‬את דברי המשנה (סנהדרין מו‪" ).‬אמר‬ ‫שׂרָאֵל‬ ‫של מקרא שכתוב (שמואל ב' ז כג) "וּ מִי כְע ַּמְך ָ ּכ ְי ִ ְ‬ ‫רבי מאיר‪ ,‬בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון‬ ‫[להזכיר שבחן המיוחד של ישראל]‪ ,‬אתם עשיתוני‬ ‫חטיבה אחת בעולם שנאמר (שם ו ד) 'שמע ישראל ה'‬ ‫ּגוֹי אֶחָד ּבָאָר ֶץ"‪ .‬היכן נמצא עוד בכל שבעים אומות‬ ‫אומרת‪ ,‬קלני מראשי‪ ,‬קלני מזרועי"‪ ,‬ופירש רש"י שם‬ ‫העולם‪ ,‬המוכנה לקבור עצמה 'בארץ' כאותו 'גוי אחד'‪,‬‬ ‫"כמו שהאדם שיגע ועיף אומר‪ ,‬ראשי כבד עלי‪ ,‬וזרועי‬ ‫אלקינו ה' אחד'‪ ,‬ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם‬ ‫שנאמר 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'"‪.‬‬ ‫בבחינת 'היסופר בקבר חסדך'‪ ,‬שמבקשים לרדת אלי‬ ‫כבד עלי"‪ .‬ופירש הרה"ק מסדיגורא‪ ,‬כי כוונת התנא‬ ‫קבר ובלבד שלא תהא 'אמונתך באבדון'‪ ,‬אלא ישמרו‬ ‫לתפילין של ראש ותפילין של יד שמניח קודשא בריך‬ ‫הפסוקים הנכתבים בארבעת הבתים‬ ‫על אמונת עוז אשר בקרבם בכל כוחם!‬ ‫הוא‪ .‬והטעם‪ ,‬כי אם אדם מישראל מצטער‪ ,‬בוודאי‬ ‫מסירות נפש על קדושת ה'‪ ,‬ויתור על חיים בעבור‬ ‫ממשיכה שם הגמרא ודנה‪" :‬אמר ליה רב אחא‬ ‫עבר עבירה‪ ,‬שהרי "אין יסורין בלא עוון" (שבת נה‪ ,).‬ואם‬ ‫קידוש שמו יתברך‪ ,‬נמצא רק אצל עמך ישראל‪ ,‬גוי‬ ‫בריה דרבא לרב אשי‪ ,‬תינח בחד ביתא‪ ,‬בשאר בתי‬ ‫כן הרי זה פגם בתפילין של ראש ושל יד של קודשא‬ ‫אחד בארץ‪.‬‬ ‫מאי [שהרי יש בתפילין ארבעה בתים‪ ,‬אם כן אלו‬ ‫בריך הוא‪ ,‬וזהו 'קלני מראשי‪ ,‬קלני מזרועי'‪.‬‬ ‫פרשיות נכתבו בשלושת הבתים האחרים]? אמר‬ ‫קשר של קיימא‬ ‫ליה [פסוקים אלו כתובים שם‪( ,]:‬דברים ד ז) 'כי מי גוי‬ ‫הקדוש ברוך הוא מניח תפילין‬ ‫גדול' [והמשך הפסוק "אֲׁשֶר לוֹ אֱלֹה ִים קְרֹב ִים אֵל ָיו‬ ‫על פסוק זה אמרו חז"ל (ברכות ו‪ ,).‬כי הוא אחד מן‬ ‫לשון הפייט ב'אנעים זמירות'‪" ,‬פארו עלי ופארי‬ ‫ּכ ַה' אֱלֹקֵינוּ ּבְכ ָל קָרְאֵנוּ אֵל ָיו"] 'ומי גוי גדול' ["אֲׁשֶר‬ ‫הפסוקים הכתובים בתפילין של ה' יתברך כביכול‪ .‬וזה‬ ‫עליו"‪ .‬והנה‪ ,‬אחר שכיפר לישראל על עוון העגל‪,‬‬ ‫לוֹ ח ֻּקִים וּ מִׁש ְּפָטִים צ ַּד ִיקִם ּכְכֹל ה ַּתוֹר ָה הַזֹּאת אֲׁשֶר‬ ‫לשון הגמרא שם‪" :‬אמר רב אבין בר רב אדא אמר רב‬ ‫ביקש מאתו משה רבינו (שמות לג יח) "הַרְאֵנ ִי נ ָא אֶת‬ ‫אָנֹכ ִי נֹתֵן לִפ ְנ ֵיכ ֶם הַ ּיוֹם"‪ ,‬וכל זה מדבר בשבחם של‬ ‫יצחק‪ ,‬מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין‪ ,‬שנאמר‬ ‫ּכְבֹדֶך ָ"‪ ,‬והשיב לו הקדוש ברוך הוא למשה רבינו (שם‬ ‫ישראל אשר אין כאלוקיהם וכמשפטיהם הצדיקים]‪,‬‬ ‫(ישעיה סב ח) 'נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו'‪' ,‬בימינו' זו‬ ‫אחֹר ָי"‪ ,‬ודרשו חז"ל (מנחות לה‪):‬‬ ‫פסוק כג) "וְרָאִיתָ אֶת ֲ‬ ‫(שם לג כט) 'אשריך ישראל' ["מִי כ ָמוֹך ָ עַם נוֹׁשַע ּב ַה' מָג ֵן‬ ‫תורה‪ ,‬שנאמר (דברים לג ב) 'מימינו אש דת למו'‪' ,‬ובזרוע‬ ‫"אמר רב חנא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא‪ ,‬מלמד‬ ‫עֶזְרֶך ָ"]‪( ,‬שם ד לד) 'או הנסה אלהים' ["ל ָבוֹא לָקַחַת לוֹ‬ ‫עוזו' אלו תפילין‪ ,‬שנאמר (תהלים כט יא) 'ה' עוז לעמו יתן'‬ ‫שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפילין"‪.‬‬ ‫גוֹי מ ִּקֶר ֶב ּגוֹי ּבְמ ַּסֹת ּבְאֹתֹת וּ ב ְמוֹפְתִים וּ בְמִלְחָמָה וּ ב ְי ָד‬ ‫[כלומר‪ ,‬כאשר נשבע ה' כביכול‪ ,‬נשבע הוא בתורה‬ ‫ויש להבין מה תשובה היא למשה רבינו‪ ,‬ובמה נחה‬ ‫חֲזָקָה וּ ב ִז ְרוֹעַ נ ְטוּ י ָה וּ ב ְמוֹרָאִים ּגְדֹל ִים ּכְכֹל אֲׁשֶר עָשָׂה‬ ‫ובתפילין שלו]‪ .‬ומנין שהתפילין עוז הם לישראל [מנין‬ ‫דעתו בזה‪.‬‬ ‫לָכ ֶם ה' אֱלֹקֵיכ ֶם ּבְמִצְר ַי ִם לְעֵינ ֶיך ָ"]‪( ,‬שם כו יט) 'ולתתך‬ ‫ש'עוז' לשון חוזק לישראל‪ ,‬שנפרש כי 'זרוע עוזו' אלו‬ ‫אך לפי האמור יתבאר‪ ,‬כי אם גם לאחר החטא‬ ‫עליון' ["עַל ּכ ָל ה ַּגוֹי ִם אֲׁשֶר עָשָׂה לִתְה ִּל ָה וּ לְׁשֵם‬ ‫תפילין]‪ ,‬דכתיב (דברים כח י) 'וראו כל עמי הארץ כי שם‬ ‫הנורא שחטאו ישראל בעגל‪ ,‬עדיין מניח הקדוש ברוך‬ ‫וּ לְתִפְאָר ֶת וְלִהְיֹתְך ָ עַם קָדֹׁש ל ַה’ אֱלֹקֶיך ָ ּכַאֲׁשֶר ּד ִּב ֵר”‪.‬‬ ‫ה' נקרא עליך ויראו ממך'‪ ,‬ותניא‪ ,‬ר' אליעזר הגדול‬ ‫הוא תפילין‪ ,‬אשר בהן נכתב 'מי כעמך ישראל גוי אחד‬ ‫ועתה מקשה הגמרא]‪ ,‬אי הכי נפישי להו טובי בתי‬ ‫אומר אלו תפילין שבראש [כאשר רואים הגויים את‬ ‫בארץ'‪ ,‬הרי זה סימן מובהק שעדיין לא ניתק הקשר‬ ‫[הרי יש כאן יותר מארבעה פסוקים‪ ,‬ויצטרכו יותר‬ ‫ישראל עטורי תפילין של ראש‪ ,‬יראים הם מפניהם‪,‬‬ ‫בין ישראל לאביהם שבשמים חלילה‪ ,‬ובקשר של‬ ‫מארבעה בתים]! אלא‪' ,‬כי מי גוי גדול' 'ומי גוי גדול'‬ ‫ומכיון שהתפילין מביאים לידי יראת הבריות הרי עוז‬ ‫קיימא יוכלו ישראל להתדבק בה' יתברך‪.‬‬ ‫דדמיין להדדי בחד ביתא [שני פסוקים אלו הדומים‬ ‫וחוזק הם לישראל]"‪.‬‬ ‫זה לזה נכתבו בבית אחד]‪' ,‬אשריך ישראל' ו'מי כעמך‬ ‫שבחם של ישראל בעת רצון‬ ‫ישראל' [שגם הם דומים זה לזה] בחד ביתא‪' ,‬או הנסה‬ ‫תפילין דמרי עלמא‬ ‫בתפילת מנחה של שבת אנו אומרים "אתה אחד‬ ‫אלהים' בחד ביתא‪' ,‬ולתתך עליון' בחד ביתא‪ .‬וכולהו‬ ‫אחר כך נתבאר שם בגמרא אלו הן הפרשיות‬ ‫ושמך אחד‪ ,‬ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"‪ .‬על‬ ‫כתיבי באדרעיה [וכל הפרשיות הללו יחד נכתבות‬ ‫הכתובות כביכול בתפילין של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫נוסח זה מקשה גאון המחשבה‪ ,‬רבי יצחק הוטנר זצ"ל‪,‬‬ ‫בתפילין של יד של הקדוש ברוך הוא]"‪.‬‬ ‫"אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין‪ ,‬הני‬ ‫קושיה עצומה‪ :‬מדוע אומרים אנו נוסח זה בלשון‬ ‫העולה אם כן‪ ,‬כי שבחו של הקדוש ברוך הוא‬ ‫תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו [הרי בתפילין שלנו‬ ‫שאלה‪' ,‬ומי כעמך ישראל'‪ ,‬ואין אנו אומרים בניחותא‪,‬‬ ‫בעולם כביכול‪ ,‬הוא בישראל המייחדים שמו‪ ,‬וגדלה‬ ‫נכתבות ארבע פרשיות‪' ,‬שמע' (דברים ו ד) 'והיה אם‬ ‫'ועמך ישראל גוי אחד בארץ'‪ ,‬וכשם שאת השבח 'אתה‬ ‫חיבתם עד אין קץ עד שכתבם בתפילין שבזרוע עוזו‪.‬‬ ‫שמוע' (דברים יא יג) 'קדש לי כל בכור' (שמות יג ב) 'והיה‬ ‫אחד ושמך אחד' אומרים אנו בדרך ודאי?‬ ‫כי יביאך' (שם פסוק יא)‪ ,‬שהן הפרשיות שנצטוו ישראל‬ ‫קושיה זו‪ ,‬הערה עצומה היא בנוסח התפילה‪ .‬אך‬ ‫כשרות התפילין של מעלה‬ ‫בה לשום זכרון מצותיו של הקדוש ברוך הוא אות‬ ‫נראה ליישב על פי מעשה‪ .‬נהוג היה אצל הרה"ק ה'שר‬ ‫על פי הדברים האלה‪ ,‬אמר פעם אחת רבינו‬ ‫וזכרון להם לישראל‪ ,‬אם כן בתפילין שלו יתברך מה‬ ‫א‬ ‫עינים מאירות‬ ‫תפילין של יד לתפילין של ראש‪ .‬כי הנה מצינו שייכות‬ ‫התפילין שבראש כל עמי הארץ יראים מעם ישראל‪.‬‬ ‫שלום' מבעלזא זיע"א‪ ,‬שביום הכפורים קודם תפילת‬ ‫בין מצות תפילין לנצחונם של ישראל במלחמתם‬ ‫הרי כאן דבר נפלא‪ ,‬פארו עלי ופארי עליו‪ ,‬קשר פנימי‬ ‫נעילה היה נכנס הגוי של שבת ומעלה אור בנרות בית‬ ‫כנגד אויביהם‪ .‬כך נאמר בפרשת שופטים (דברים כ א‪-‬ח)‪:‬‬ ‫נפלא בין ה' יתברך לעם ישראל נמצא בפרשת כי‬ ‫המדרש כדי להאיר את החשיכה אשר החלה לשרור‬ ‫"כ ִי תֵצ ֵא ל ַּמִלְחָמָה עַל אֹיְבֶך ָ וגו' ו ְיָסְפוּ הׁ ַּשֹטְר ִים לְד ַּב ֵר‬‫ּ‬ ‫תבוא שקוראים בחודש אלול סמוך ונראה לראש‬ ‫בהיכל‪ .‬פעם אחת פנתה אליו הרבנית הצדקנית‬ ‫אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָא ִׁיש ה ַ ּיָר ֵא וְרַך ְ ה ַּלֵב ָב יֵלֵך ְ ו ְיׁ ָשֹב‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫מרת מלכה ע"ה‪ ,‬ושאלה מאיתו‪" :‬מדוע לא נכין נרות‬ ‫לְב ֵיתוֹ וְלֹא י ִּמַס אֶת לְב ַב אֶחָיו ּכִלְב ָבוֹ"‪.‬‬ ‫ארוכים מערב יום הכפורים אשר ימשיכו וידלקו עד‬ ‫ופירש רש"י שם‪'" :‬הירא ורך הלבב' ‪ -‬רבי עקיבא‬ ‫תכלה שנה וקללותיה‬ ‫אחר תפילת נעילה? וכי כך ראוי‪ ,‬שבשעה קדושה כזו‬ ‫אומר כמשמעו‪ ,‬שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה‬ ‫והנה‪ ,‬פרשת כי תבוא שייכת גם בשאר עניניה‬ ‫ייכנס גוי לבית הכנסת?"‪.‬‬ ‫ולראות חרב שלופה‪ .‬רבי יוסי הגלילי אומר הירא‬ ‫לראש השנה‪ ,‬שהרי פרשת התוכחה היא‪ ,‬ובקריאתה‬ ‫נענה ה'שר שלום' ואמר לה‪" :‬בדווקא חפץ אני‬ ‫מעבירות שבידו‪ ,‬ולכך תלתה לו תורה לחזור על‬ ‫מקיימים ישראל את תקנת עזרא שתכלה שנה‬ ‫שייכנס הגוי לבית המדרש בשעה זו‪ ,‬כדי שיראו‬ ‫בית וכרם ואשה לכסות על החוזרים בשביל עבירות‬ ‫וקללותיה‪ ,‬כמבואר בדברי הגמרא (מגילה לא‪" :):‬תניא‪,‬‬ ‫הקהל הקדוש בחוש את החילוק שבין ישראל לעמים‪,‬‬ ‫שבידם‪ ,‬שלא יבינו שהם בעלי עבירה‪ ,‬והרואהו חוזר‬ ‫רבי שמעון בן אלעזר אומר‪ ,‬עזרא תיקן להן לישראל‬ ‫שאפילו היהודי הפשוט ביותר‪ ,‬חשוב הוא יותר מן‬ ‫אומר שמא בנה בית או נטע כרם או ארש אשה"‪.‬‬ ‫שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת‪,‬‬ ‫הגוי הטוב ביותר! ובזה יהיה לימוד זכות על ישראל‬ ‫ושבמשנה תורה קודם ראש השנה‪ .‬מאי טעמא?‬ ‫באופן הנעלה ביותר"‪.‬‬ ‫פגם בקיום מצות תפילין פוגם בכח המלחמה‬ ‫אמר אביי ואיתימא ריש לקיש‪ ,‬כדי שתכלה השנה‬ ‫וממילא יש לפרש‪ ,‬כי בעת רעוא דרעוין בשעת‬ ‫מקור הדברים מן המשנה במסכת סוטה (דף מד‪,).‬‬ ‫וקללותיה"‪.‬‬ ‫נעילת השבת‪ ,‬אז הוא הזמן להזכיר את שבחם של‬ ‫ובפשטות ניתן היה לפרש‪ ,‬כי 'הירא מעבירות שבידו'‬ ‫מדובר על כל עבירה שהיא‪ .‬אולם בגמרא שם (עמוד‬ ‫ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי‬ ‫ישראל‪ ,‬ואמנם על יחוד ה' ושמו אין מקום לשאלה‪,‬‬ ‫אך בייחודם של ישראל מקום יש לבוא ולהצביע‪,‬‬ ‫ב) אמרו‪" ,‬שח בין תפילה לתפילה ‪ -‬עבירה היא בידו‬ ‫כמה נפלאה היא מצות תפילין‪ ,‬אשר לא מצינו‬ ‫מיהו העם אשר יוכל להשתוות אליהם? הנמצא כזה‬ ‫וחוזר עליה מעורכי המלחמה"‪ .‬דהיינו שהשח בין‬ ‫בשום מצוה מלבדה את ענין הקשירה‪ ,‬ובכאן זוכים‬ ‫בכל האומות עם אחד נאמן לקדוש ברוך הוא כעמך‬ ‫הנחת תפילין של יד ותפילין של ראש ראוי הוא כי‬ ‫ישראל לקשר עצמם בקשר של קיימא בבורא כל‬ ‫ישראל?! ולימוד זכות זה בעת רצון זו‪ ,‬פותח שערי‬ ‫יהיה ירא מעבירות שבידו‪.‬‬ ‫עולמים‪ ,‬בדומה לקשר של נישואין שאין להתירו‪,‬‬ ‫שמים‪ ,‬ועל ידו ממלא ה' כל משאלות ליבנו לטובה‪,‬‬ ‫דעת רש"י שם (ד"ה עבירה)‪ ,‬שעבירה היא דווקא‬ ‫וקשר זה עצמו הוא המבדיל בין ישראל לעמים‪ .‬זהו‬ ‫'ואני תפילתי לך ה' עת רצון'‪.‬‬ ‫אם לא חזר ובירך‪ ,‬שלא קיים את דין הגמרא (מנחות‬ ‫שבחו של הקדוש ברוך הוא שהוא קשור רק בישראל‪,‬‬ ‫לו‪ ).‬שהסח בין תפילין של יד לשל ראש מברך שתים‪.‬‬ ‫וישראל משתבחים בזה שאינם קשורים בדבר מלבדו‬ ‫עניני תפילין של מעלה בפרשת כי תבוא‬ ‫והטעם משום שבאופן רגיל חלה ברכת התפילין של‬ ‫יתברך‪ .‬אלו הן הפרשיות הכתובות בתפילין‪" ,‬שמע‬ ‫והנה‪ ,‬שתים מפרשיות הכתובות בתפילין של‬ ‫יד גם על ה'של ראש'‪ ,‬אולם אם סח והפסיק בין שתי‬ ‫ישראל ה' אלקינו ה' אחד"‪" ,‬ואהבת את ה' אלקיך"‪,‬‬ ‫ישראל מקומן בתורה בפרשת בא‪ ,‬ושתים מהן בחומש‬ ‫המצוות‪ ,‬אין ברכתו הראשונה עולה לו‪ ,‬וצריך לשוב‬ ‫אשר ישראל לבדם הם המייחדים את ה' יתברך‬ ‫דברים‪ ,‬בפרשיות ואתחנן ועקב‪ .‬אולם כאן בפרשת כי‬ ‫ולברך פעם נוספת‪.‬‬ ‫ואוהבים אותו בכל לב‪ ,‬ומובדלים בזה מכל העמים‪.‬‬ ‫תבוא מצינו כמה חידושים לענין תפילין של ראש‪.‬‬ ‫אמנם ראשונים אחרים מפרשים כי העבירה אינה‬ ‫האחד הוא דברי חז"ל על הפסוק בפרשתנו הנזכר‬ ‫רק אם לא ברך‪ ,‬אלא עצם השיחה וההפסק היא‬ ‫למעלה (דברים כח י) "וְר ָאוּ ּכ ָל ע ַּמֵי הָאָר ֶץ ּכ ִי ׁשֵם ה' נִקְר ָא‬ ‫העבירה שעליה חוזרים מעורכי המלחמה‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫אם גם לאחר החטא הנורא שחטאו ישראל‬ ‫עָל ֶיך ָ ו ְיָר ְאוּ מ ִּמ ֶּך ָ"‪" :‬תניא‪ ,‬ר' אליעזר הגדול אומר אלו‬ ‫אין בידו כל עבירה אחרת‪ .‬וכן פירש הרא"ש בהלכות‬ ‫קטנות (הלכות תפילין סימן ט"ו)‪.‬‬ ‫בעגל‪ ,‬עדיין מניח הקדוש ברוך הוא תפילין‪,‬‬ ‫תפילין שבראש"‪ .‬ומלבד זאת‪ ,‬הפסוק אשר ממנו‬ ‫נלמד שמשתבח הקדוש ברוך הוא בשבחן של ישראל‪,‬‬ ‫ומה שתלתה התורה את ההצלחה במלחמה דווקא‬ ‫אשר בהן נכתב 'מי כעמך ישראל גוי אחד‬ ‫ובו נעשו ישראל חטיבה אחת בעולם (שם כו יז) "אֶת ה'‬ ‫בהקפדה על קדושת התפילין וברכתן‪ ,‬כבר תמהו בזה‬ ‫מפרשים‪ ,‬ופירש בזה הרא"ש (שם) שעל ידי קיום מצות‬ ‫בארץ'‪ ,‬הרי זה סימן מובהק שעדיין לא ניתק‬ ‫הֶאֱמַר ְּתָ הַ ּיוֹם וגו' ו ַה' הֶאֱמִירְך ָ הַ ּיוֹם"‪ ,‬גם הוא בפרשת‬ ‫כי תבוא‪ .‬וכן אחד מן הפסוקים שבתפילין של הקדוש‬ ‫תפילין בהידור יתקיים באנשי המלחמה הפסוק (דברים‬ ‫הקשר בין ישראל לאביהם שבשמים חלילה‬ ‫ברוך הוא נמצא בפרשה זו (שם כו יט)‪" ,‬וּ לְת ִּתְך ָ עֶל ְיוֹן עַל‬ ‫לג כ) "וְטָר ַף ז ְרוֹעַ אַף קָדְקֹד"‪ .‬דהיינו‪ ,‬כי 'זרוע' רומזת‬ ‫ּכ ָל ה ַּגוֹי ִם אֲׁשֶר עָשָׂה לִתְה ִּל ָה וּ לְׁשֵם וּ לְתִפְאָר ֶת וְלִהְיֹתְך ָ‬ ‫לתפילין של יד‪ ,‬ו'קדקוד' אלו תפילין של ראש‪ .‬ואם‬ ‫עַם קָדֹׁש ל ַה' אֱלֹקֶיך ָ ּכַאֲׁשֶר ּד ִּב ֵר"‪.‬‬ ‫יזהרו ישראל שלא להפריד בין שתי המצוות והברכות‪,‬‬ ‫יוכלו לטרוף את אויביהם‪ ,‬וממילא כל המפריד ביניהן‬ ‫משפט לישראל ולעמים‬ ‫שבחן של ישראל בתפילין של ה' יתברך‬ ‫ילך וישוב לביתו‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אמרו חז"ל (ראש השנה טז‪ ).‬שבראש השנה כל‬ ‫ואכן‪ ,‬ידוע כי הקדוש ברוך הוא מקיים את כל‬ ‫המצוות [ראה בתלמוד ירושלמי (ראש השנה פרק א הלכה‬ ‫הנחת תפילין כסדרה מסייעת לנצחון במלחמה‬ ‫באי עולם עוברים לפניו יתברך כבני מרון‪ ,‬ובכלל זה‬ ‫ג)‪" :‬אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן‪ ,‬אלא גוזר גזירה‬ ‫גם אומות העולם‪ .‬וכן מתבאר להדיא בדברי הגמרא‬ ‫ובספר 'יד המלך' (לרבי אלעזר סגל לנדא‪ ,‬נכד ה'נודע‬ ‫ומקיימה תחילה‪ ,‬מאי טעמא (ויקרא כב ט) 'ושמרו את‬ ‫(שם ח‪ ,).‬וז”ל‪’“ :‬כי חק לישראל הוא’‪ ,‬אין לי אלא‬ ‫ביהודה'‪ ,‬על הרמב"ם הלכות תפילין פרק ד) ביאר לפי זה את‬ ‫משמרתי אני ה''‪ ,‬אני הוא ששימרתי מצותיה של תורה‬ ‫לישראל‪ ,‬לאומות העולם מנין ‪ -‬תלמוד לומר ‘משפט‬ ‫דברי המדרש (שיר השירים רבה ד ג) על הפסוק (שיר השירים‬ ‫תחילה"]‪ .‬אך כאן במצות תפילין רואים אנו דבר נפלא‬ ‫לאלקי יעקב’‪ .‬אם כן מה תלמוד לומר ‘כי חק לישראל’‪,‬‬ ‫שעָלוּ מִן הָרַחְצ ָה ׁש ֶּכ ֻּל ָם‬ ‫ד ב) ׁ"ש ִּנ ַיִך ְ ּכְעֵד ֶר ה ַּקְצוּבוֹת ׁ ֶ‬ ‫ממש‪ .‬כי כנגד זה שישראל מניחים תפילין אשר בם‬ ‫מלמד שישראל נכנסין תחילה לדין”‪.‬‬ ‫מַתְאִימוֹת וׁ ְש ַּכֻל ָה אֵין ּבָה ֶם"‪ ,‬וז"ל‪ :‬רבי יצחק פתר‬ ‫נמצא שבחו של בורא העולם‪ ,‬כך כביכול הקדוש ברוך‬ ‫קרייה במלחמת מדין וכו'‪' ,‬שעלו מן הרחצה'‪ ,‬רבי‬ ‫אופן ירידת השפע בגלות ובגאולה‬ ‫הוא מניח תפילין אשר בהן נכתב שבחן של ישראל‬ ‫הונא אמר שלא הקדים אחד מהן תפילין של ראש‬ ‫והבדלתם מן העמים להיות לעם סגולה‪ ,‬וזהו שבחו‬ ‫ובאמת נתבאר בזוהר הקדוש (תרומה קנב‪ ,):‬כי כאשר‬ ‫לתפילין של יד‪ ,‬שאלו הקדים אחד מהן תפילין של‬ ‫ופארו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שיש לו גוי אחד בארץ‬ ‫ישראל זוכים‪ ,‬הרי כל השפע היורד לעולם בכל חלקי‬ ‫ראש לתפילין של יד לא היה משה משבחן‪ ,‬ולא היו‬ ‫שעושה אותו חטיבה אחת בעולם‪ .‬וזהו טעם לשבח‬ ‫הבריאה‪ ,‬ניתן דרכם ועל ידם‪ .‬אולם כאשר אין ישראל‬ ‫עולין משם בשלום‪ ,‬הוי אומר שהיו צדיקים ביותר"‪.‬‬ ‫במה שבתפילין שבראש יראים כל עמי הארץ מפני‬ ‫עושים רצונו של מקום‪ ,‬גם השפע הראוי להם מגיע‬ ‫ועל פניו דברי המדרש תמוהים‪ ,‬מה ענין סדר התפילין‬ ‫בני ישראל‪ ,‬כי מאחר ובמצות תפילין ניכר ייחודן‬ ‫דרך אומות העולם‪.‬‬ ‫לנצחון המלחמה‪ .‬אך לפי הדרשה שהביא הרא"ש‬ ‫של ישראל מן העמים‪ ,‬ממילא ראוי כי ייראו העמים‬ ‫מבואר היטב [ואולי מדרש זה הוא המקור לדרשה‬ ‫נתבאר בזה‪ ,‬כי אין חיבה כחיבתן של ישראל‬ ‫מישראל בכח התפילין‪.‬‬ ‫זו]‪ ,‬שאם רוצים ישראל שיתקיים בהם 'וטרף זרוע‬ ‫לפני המקום‪ ,‬אשר רצה בהם ה' יתברך וקרב אותם‪,‬‬ ‫אף קדקוד'‪ ,‬עליהם לקיים המצוה כסדר הפסוק‪,‬‬ ‫'אתה בחרתנו מכל העמים‪ ,‬אהבת אותנו ורצית בנו‪,‬‬ ‫יראת העמים מן התפילין שבראש‬ ‫זרוע ואחר כך קדקוד‪ ,‬וכן שלא להשיח ולהפריד בין‬ ‫ורוממתנו מכל הלשונות וקדשתנו במצותיך‪ ,‬וקרבתנו‬ ‫והנה‪ ,‬מפורש בגמרא כי עיקר היראה היא מן‬ ‫הדבקים‪ ,‬ורק כך יוכלו לטרוף את אויביהם‪.‬‬ ‫מלכנו לעבודתך‪ ,‬ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת'‪.‬‬ ‫התפילין שבראש‪ .‬ובפשטות הטעם כפי שכתבו‬ ‫ומשום כך ניתן כל השפע על ידיהם‪ .‬אבל כשישראל‬ ‫התוספות בברכות שם (ו‪ .‬ד"ה 'אלו')‪ ,‬שתפילין של יד‬ ‫סדר מצות תפילין לפי דרגות קדושתן‬ ‫בגלות וניזונים משולחן האומות‪ ,‬מקבלים הגויים‬ ‫מחופין הן ואינן נראין‪ ,‬ואילו תפילין של ראש גלויים‬ ‫והנה נודע בסדר העבודה‪ ,‬כי ראשית כל צריך‬ ‫שפע בעבור ישראל‪.‬‬ ‫לכל העמים‪ .‬אך בפירוש ראשון כתבו שם‪ ,‬וכן הוא‬ ‫האדם לתקן את מידותיו הרעות‪ ,‬ולכפות יצרו‬ ‫הרי מבואר‪ ,‬כי גם כאשר ישראל שרויים בגלות בין‬ ‫ברש"י במנחות (לה‪ :‬ד"ה שם ה')‪ ,‬שבקשר התפילין‬ ‫שלא יעבור חלילה על אחת מכל מצוות ה' אשר לא‬ ‫האומות‪ ,‬ראוי שיתקיים בהם הכתוב "וראו כל עמי‬ ‫נמצא שם שד"י‪ ,‬שי"ן בתפילין של ראש‪ ,‬דל"ת בקשר‬ ‫תיעשנה‪ ,‬ורק לאחר שהשלים חלק זה יוכל לעלות‬ ‫הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"‪ ,‬אלא שבאופן‬ ‫התפילין של ראש‪ ,‬ויו"ד בקשר התפילין של יד‪,‬‬ ‫למדרגה עילאה בשאר חלקי העבודה ולתקן את‬ ‫זה יורד השפע בדרגה נמוכה דרך האומות‪ ,‬וממילא גם‬ ‫ומכיון שרוב השם נמצא בתפילין של ראש‪ ,‬על כן הם‬ ‫שכלו רוחו ונשמתו‪.‬‬ ‫היראה מישראל פוחתת‪.‬‬ ‫הגורמים יותר ליראה‪.‬‬ ‫וזהו המכוון במצות הנחת תפילין ובסדרה‪ ,‬וזה‬ ‫יצא ראשונה ‪ -‬מצות הנחת תפילין של יד‪ ,‬על הזרוע‬ ‫מלחמת ישראל וחזרת איש הירא ורך הלבב לביתו‬ ‫על כל פנים‪ ,‬מקבילות שתי מצוות התפילין אשה‬ ‫אל אחותה‪ .‬הקדוש ברוך הוא משתבח בעם ישראל‪,‬‬ ‫כנגד הלב‪ ,‬מקום משכן המידות והתאוות‪ ,‬לשעבד בזה‬ ‫וסוד הדבר נמצא בתפילין עצמם‪ ,‬בחלוקה שבין‬ ‫וישראל משתבחים בקודשא בריך הוא‪ ,‬ובזכות‬ ‫ב‬ ‫עינים מאירות‬ ‫אותיות‪ ,‬וכל אחת מהן מכוונת כנגד חודש אחד‬ ‫גבורת ישראל המחברים מידותיהם במוחם‬ ‫תאוות ומחשבות ליבנו לעבודתו יתברך שמו‪ ,‬לקיים‬ ‫מחדשי השנה לפי סידרן‪ ,‬אשר בכל חודש מאירה‬ ‫בזה מקרא שכתוב (שמות יג ט) "וְה ָי ָה לְך ָ ל ְאוֹת עַל יָדְך ָ"‪,‬‬ ‫אות אחת מאותיות אלו‪ .‬ולפי זה אם נחשב נמצא‬ ‫זהו סוד חיבור התפילין של יד עם התפילין של‬ ‫'אות' היא מידת תפארת‪ ,‬ואחר כך (שם) "וּ ל ְז ִּכ ָרוֹן ּב ֵין‬ ‫שחודש תמוז שולטת בו האות ד'‪ ,‬ובאב אות ל'‪ .‬הרי‬ ‫ראש‪ ,‬דביקות המידות והמוח‪ ,‬חיבור המקיים את‬ ‫עֵינ ֶיך ָ"‪ ,‬זכרון מקומו במוח ושם נעשה התיקון אחר‬ ‫שתמוז ואב הם בבחינת 'דל' ‪ -‬עוזר דלים‪ .‬על כן‪,‬‬ ‫כל צורת האדם והעולם‪ ,‬ועל ידו נוצחין ישראל את‬ ‫תיקון הגוף‪ ,‬בהנחת תפילין של ראש‪.‬‬ ‫בחודשי תמוז ואב‪' ,‬כדלים וכרשים דפקנו דלתיך'‪.‬‬ ‫אויביהם הרוחניים והגשמיים‪ ,‬כברכת שבט גד 'וטרף‬ ‫זרוע אף קדקוד'‪ .‬וכפי שכתב האבודרהם בהלכות‬ ‫ומצינו כן גם בדברי הרמב"ם מדי דברו בעניני‬ ‫אך משנכנס חודש אלול אשר כנגדו מכוונת אות ת'‪,‬‬ ‫תפילין‪ ,‬שהקדים תפילין של ראש לשל יד‪ ,‬כי באמת‬ ‫נעשה ה'דל' להיות 'דלת'‪ ,‬דלת הפתוחה לקבל שבים‪,‬‬ ‫ברכות השחר‪" :‬סח בין תפלה לתפלה עבירה היא‬ ‫בידו וחוזרין עליה מעורכי המלחמה‪ ,‬שעל שם קיום‬ ‫בסדר הדברים הרצוי‪ ,‬כאשר ישראל עושין רצונו של‬ ‫'דפקנו דלתיך'‪ .‬ועל דרך זו יתפרש גם ענין 'רשים'‪ ,‬על‬ ‫מקום‪ ,‬אזי יורד השפע מלמעלה למטה‪ ,‬מן המוחין אל‬ ‫פי הכתוב בספר יצירה (פרק ט) שחוש הראייה שייך‬ ‫מצות תפלין כתקנן בזרועו ובקדקדו יתקיים באנשי‬ ‫המלחמה (דברים ל כ) 'וטרף זרוע אף קדקד'"‪ .‬כי כאשר‬ ‫המידות‪ ,‬ראשית כל במוח וממנו יורד אל הגוף‪ ,‬ומטעם‬ ‫לחודש תמוז‪ ,‬וחוש השמיעה כנגד אב‪ .‬והנה 'ר"ש'‬ ‫זה גדולה קדושת תפילין של ראש יותר מתפילין של‬ ‫ראשי תיבות 'ראייה שמיעה'‪ ,‬על כן בחודשי תמוז אב‬ ‫פועל האדם בסדר הרצוי‪ ,‬יוכל לגבור על כל אויביו‪.‬‬ ‫יד (כמבואר ברמב"ם הלכות תפילין פרק ג הלכה יז)‪ ,‬כי הן כנגד‬ ‫'כדלים וכרשים דפקנו'‪ .‬אמנם חודש אלול נתבאר שם‬ ‫שהוא כנגד העשייה‪ ,‬לעשות ולתקן בפועל‪.‬‬ ‫שורש גבורת בני גד‬ ‫החכמה והדעת שמעלתן עליונה‪ ,‬קודם שמצטמצמות‬ ‫והנה‪ ,‬בני גד זכו גם לגבורת הגוף כפשוטה‪ ,‬והיו‬ ‫למעשים בפועל שהם מגושמים יותר‪.‬‬ ‫סדר החודשים כנגד השבטים‬ ‫גיבורי חיל ההולכים חלוצי צבא לפני המחנה (ראה‬ ‫ומשום כך‪ ,‬כאשר מדברים על קדושת התפילין‬ ‫במדבר לב יז; יהושע ו ט וברש"י שם)‪ .‬אך הדבר ברור‪ ,‬כי‬ ‫גרידא‪ ,‬קודם שדנים על צורת הנחתן בפועל‪ ,‬בזה‬ ‫והנה‪ ,‬בדומה לזה נמצא כי י"ב חודשי השנה‬ ‫גבורת גופם לא לחינם זכו לה‪ ,‬אלא בוודאי נאזרו‬ ‫קודמים התפילין של ראש‪ ,‬כי מעלתן עליונה וקדושתן‬ ‫מכוונים כנגד י"ב שבטים‪ ,‬וכמה חלוקות נאמרו בזה‪,‬‬ ‫תמיד בגבורה לעניני הרוח‪ ,‬ובקיום התורה והמצוות‪.‬‬ ‫חמורה יותר‪ .‬אכן כאשר הנידון על קיום המצוה‬ ‫ואלו ואלו דברי אלקים חיים‪ .‬ואחת החלוקות הוא‬ ‫לפי סדר דגלי מדבר‪ ,‬שדגל ראשון היה יהודה יששכר‬ ‫ומאחר ומצינו כי נתקיימה בהם הבטחת התורה‬ ‫בפועל‪ ,‬שכנגד מעשי האדם‪ ,‬בזה ראשית כל יש לתקן‬ ‫וזבולון‪ ,‬וכנגדם ניסן אייר סיון‪ .‬ודגל שני הוא ראובן‬ ‫'וטרף זרוע אף קדקוד'‪ ,‬פשיטא שידעו לכוון את סוד‬ ‫את תפארת האדם ומידותיו בהנחת תפילין של יד‪,‬‬ ‫שמעון וגד‪ ,‬כנגד תמוז אב ואלול‪.‬‬ ‫התפילין‪ ,‬לסמוך תפילין של יד לתפילין של ראש‪ ,‬הן‬ ‫ורק לאחר מכן לבוא אל המלך בתפילין שבראש‪.‬‬ ‫וסדר זה מתיישב היטב לפי האמור שתמוז ואב‬ ‫בקיום המצוה בפועל והן בכוונה הראויה הנלמדת מן‬ ‫ומאחר שכך היא חובת האדם‪ ,‬לתקן את עצמו‬ ‫כנגד ראייה ושמיעה‪ ,‬שהרי ראובן הוא לשון ראייה‪,‬‬ ‫המצוה‪ ,‬להקדים את הכנת הגוף ותיקון המידות קודם‬ ‫מלמטה למעלה‪ ,‬הרי שכל המפסיק ושח בין התפילין‪,‬‬ ‫"כ ִי רָאָה ה' ּבְעָנ ְי ִי"‪ ,‬אמנם‬ ‫ונקרא כן (בראשית כט לב) ּ‬ ‫לתיקון המוח‪ ,‬ובסמיכת גאולה לתפילה‪.‬‬ ‫מפריד בזה בין הדבקים‪ ,‬ולא יוכל לתקן את המוח‬ ‫שמַע ה' ּכ ִי‬‫"כ ִי ׁ ָ‬ ‫שמעון לשון שמיעה‪( ,‬שם פסוק לג) ּ‬ ‫ועוד נמצאה בהם מעלה גדולה‪ ,‬שידעו לחבר‬ ‫קודם שחיבר לו את עבודת הלב‪ ,‬ועל איש אשר כזה‬ ‫שְׂנוּ אָה אָנֹכ ִי"‪ ,‬כנגד חוש השמע‪ .‬ונפלא הדבר כי גם‬ ‫עצמם עם התפילין של משה רבינו‪ ,‬שלא רצו להיפרד‬ ‫ראוי לקרוא 'הירא ורך הלבב' מעבירות שבידו‪ ,‬יתכבד‬ ‫ראשי התיבות 'ראובן שמעון' הוא 'רש'‪ ,‬וכפי האמור‬ ‫ממנו‪ ,‬עד אשר נקבע מקום מנוחתו בנחלת בני גד‪" ,‬כי‬ ‫נא וילך וישוב לביתו‪.‬‬ ‫שם חלקת מחוקק ספון" (ראה דברים לג כא וברש"י שם)‪.‬‬ ‫למעלה ברמז 'כדלים וכרשים'‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬על פסוק זה 'וטרף זרוע אף קדקוד' פירש‬ ‫איסור הפסקה בין גאולה לתפילה‬ ‫ומעתה‪ ,‬חודש אלול כנגד שבט גד‪ ,‬וכבר נתבאר‬ ‫רש"י כי "הרוגיהן היו נכרין‪ ,‬חותכים הראש עם הזרוע‬ ‫בענין זה‪ ,‬כה דברי הזוהר הקדוש בפרשת ויגש (ח"א‬ ‫כי ענינו בעשייה‪ ,‬והדברים מתוקים מדבש לפי כל‬ ‫המתבאר כאן‪ ,‬כי עיקר מעלת שבט גד הוא בתיקון‬ ‫במכה אחת"‪ .‬ונראה כי גם לכח מיוחד זה זכו בני גד על‬ ‫רה‪ ):‬על איסור ההפסקה בין גאולה לתפילה‪ ,‬והשווהו‬ ‫המעשים אשר על ידי זה באים לתיקון המוחין‪ ,‬ובכח‬ ‫ידי שהקפידו במצות הנחת תפילין ובזה זכו לגבורתן‪.‬‬ ‫"תָנ ִינ ָן‪ ,‬אֵין‬ ‫לאיסור השיחה בשעת הנחת תפילין‪ ,‬וז"ל‪ּ :‬‬ ‫הזרוע יחד עם כח הקדקוד נפתח השער לדופקי‬ ‫מַפְסִיקִין ּב ֵין ּג ְאוּ ּל ָה לִתְפ ִּל ָה‪ּ ,‬כְמָה דְל ָא מַפְסִיקִין ּב ֵין‬ ‫ֹאש‪ּ .‬דְבָעֵי לְמֶחז ֵי ּדְכ ֹּל ָא חַד‪,‬‬ ‫ּתְפ ִּל ָה ׁשֶל י ַד לִתְפ ִּל ָה ׁשֶל ר ׁ‬ ‫בתשובה בחודש אלול‪.‬‬ ‫'זרוע' רומזת לתפילין של יד‪ ,‬ו'קדקוד'‬ ‫וְה ָא אוּ קְמוּ ה ָ ׁ[שָנ ִינוּ ‪ ,‬אֵין מַפְסִיקִים ּב ֵין ּגְא ֻּל ָה לִתְפ ִּל ָה‪,‬‬ ‫אלו תפילין של ראש‪ .‬ואם יזהרו ישראל‬ ‫והנה‪ ,‬שם 'גד' שורשו מלשון מזל ושפע (ראה רש"י‬ ‫בראשית ל יא)‪ ,‬והוא המתקן את בחינת הדלות והרשות‬ ‫ֹאש‪,‬‬ ‫ּכ ְמוֹ ׁש ֶּלֹא מַפְסִיקִים ּב ֵין ּתְפ ִּל ָה ׁשֶל י ָד לִתְפ ִּל ָה ׁשֶל ר ׁ‬ ‫שבחודשי תמוז ואב‪ ,‬כי משבא חודש אלול‪ ,‬מתקיימת‬ ‫שלא להפריד בין שתי המצוות והברכות‪,‬‬ ‫שה ַּכֹל אֶחָד‪ ,‬וְה ִּנ ֵה ּפֵרְׁשוּ ה ָ]"‪ .‬הרי‬ ‫שהכל הולך אל מקום אחד‪ ,‬כי העלייה בשעת התפילה‬ ‫ׁש ֶּצָר ִיך ְ לְהַר ְאוֹת ׁ ֶ‬ ‫בו בחינת 'גמול דלים' ‪ -‬ראשי תיבות 'גד'‪.‬‬ ‫יוכלו לטרוף את אויביהם‪ ,‬וממילא כל‬ ‫נמשכת עוד ועוד‪ ,‬ואין להפסיק בין כל חלקיה‪.‬‬ ‫גמול דלים‬ ‫המפריד ביניהן ילך וישוב לביתו‬ ‫על כך אמרו חז"ל בתלמוד ירושלמי (ברכות פרק א‬ ‫יסוד הדברים נמצא בגמרא במסכת שבת (קד‪).‬‬ ‫הלכה א) וז”ל‪“ :‬אמר ר' אמי‪ ,‬כל מי שאינו תוכף לגאולה‬ ‫דאיתא‪" :‬אמרי ליה רבנן לרבי יהושע בן לוי‪ ,‬אתו דרדקי‬ ‫תפילה למה הוא דומה‪ ,‬לאוהבו של מלך שבא והרתיק‬ ‫האידנא לבי מדרשא [באו ילדים לבית המדרש]‪,‬‬ ‫[ודפק] על פתחו של מלך‪ ,‬יצא [המלך] לידע מה הוא‬ ‫ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן נון לא איתמר‬ ‫כח התפילין להתגבר על האויבים‬ ‫מבקש ומצאו שהפליג [שכבר התרחק האוהב והלך‬ ‫כוותייהו [לא אמרו כדוגמתם]‪ ,‬אל"ף בי"ת ‪ -‬אלף בינה‬ ‫ואכן מצינו בדומה לזה בכוחן של התפילין להגן על‬ ‫לו]‪ ,‬עוד הוא הפליג [נתרחק גם המלך ממנו]"‪.‬‬ ‫[למד תורה]‪ ,‬גימ"ל דל"ת ‪ -‬גמול דלים‪ .‬מאי טעמא‬ ‫הנזהרים בהן‪ ,‬במעשה הידוע על אלישע בעל כנפיים‪,‬‬ ‫והן הן הדברים‪ ,‬כי האדם אשר זכה לעלות במעלות‬ ‫פשוטה כרעיה דגימ"ל לגבי דל"ת [מדוע משוכה רגלה‬ ‫כמבוא בגמרא במסכתא שבת (מט‪" :).‬שפעם אחת גזרה‬ ‫התפילה והגיע לעת הגאולה‪ ,‬וכמעט קט שנכנס הוא‬ ‫של ג' לצד האות ד' ולא לצד האות ב'] ‪ -‬שכן דרכו‬ ‫מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל‪ ,‬שכל המניח‬ ‫בשערי תפילה לבוא אל העין מקור השפע ולהמשיך‬ ‫של גומל חסדים לרוץ אחר דלים‪ .‬ומאי טעמא פשוטה‬ ‫תפילין ינקרו את מוחו‪ .‬והיה אלישע מניחם ויוצא‬ ‫משם שפע רב לכל עניניו‪ ,‬אין זה ראוי שבעת רצון‬ ‫כרעיה דדל"ת לגבי גימ"ל [מפני מה משוכה רגלה של‬ ‫לשוק‪ .‬ראהו קסדור אחד ‪ -‬רץ מפניו‪ ,‬ורץ אחריו‪ .‬וכיון‬ ‫כזאת יעמוד ויעסוק בדבר אחר‪ ,‬שהרי עתה הוא עת‬ ‫ד' מעט לימין] ‪ -‬דלימציה ליה נפשיה [שיזמן העני‬ ‫שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו‪ ,‬אמר לו‪ ,‬מה זה‬ ‫פתיחת השער‪ ,‬והמלך הקדוש מוכן ומזומן לקבלו‬ ‫עצמו לבעל הבית‪ ,‬ולא יטריחנו לחפש אחריו]‪ .‬ומאי‬ ‫בידך? אמר לו‪ ,‬כנפי יונה‪ .‬פשט את ידו ונמצאו כנפי‬ ‫באהבה וברצון‪ ,‬ומי פתי לא יסור הנה!‬ ‫טעמא מהדר אפיה דדל"ת מגימ"ל [על שום מה פניה‬ ‫יונה‪ .‬לפיכך קורין אותו אלישע בעל כנפים"‪.‬‬ ‫של האות ד' משוכות מכיוון האות ג'] ‪ -‬דליתן ליה‬ ‫ונראה עומק הדבר‪ ,‬כי ענין הכנפיים מורה על‬ ‫חותם הלב וחותם הראש‬ ‫בצינעה‪ ,‬כי היכי דלא ליכסיף מיניה [שיגמול לו גומל‬ ‫גבורה‪ ,‬שבעלי כנף יכולים לעוף ולברוח מפני‬ ‫ואכן כפי שנתבאר למעלה‪ ,‬בשעה שישראל‬ ‫החסד את חסדו בצינעה‪ ,‬כדי שלא יתבייש ממנו]"‪.‬‬ ‫האויבים‪ ,‬ואף אריה הבא לטרוף את היונה החלושה‪,‬‬ ‫עושים מלאכתם נאמנה‪ ,‬פותחים בתיקון המידות‬ ‫יכולה היא לברוח מפניו‪ .‬וזהו כח התפילין ‪ -‬כח גבורה‬ ‫וממנו עולים לתיקון הראש‪ ,‬מתקיימת בהם בקשתם‬ ‫מיתוק הדינים בגמילות חסדים‬ ‫שניתן לישראל להתגבר על שונאיהם‪.‬‬ ‫מאיתו יתברך (שיר השירים ח ו) "שִׂימֵנ ִי כ ַחוֹתָם עַל ל ִּבֶך ָ‬ ‫על פי הדברים האלה כתב רבינו החתם סופר (דרשות‬ ‫ּכ ַחוֹתָם עַל ז ְרוֹעֶך ָ"‪ ,‬ויבוא עליהם שפע גדול מאת ה'‬ ‫חתם סופר פרשת וזאת הברכה)‪ ,‬לפרש את לשון הפסוק (דברים‬ ‫שייכות שבט גד למצות תפילין‬ ‫מלמעלה למטה‪ .‬ברם כאשר נכשלים ישראל בחטאים‬ ‫שכ ֵן וְטָר ַף ז ְרוֹעַ‬ ‫לג כ)‪" ,‬וּ ל ְג ָד אָמַר ּב ָרוּ ך ְ מַרְחִיב ּג ָד ּכְלָב ִיא ׁ ָ‬ ‫אמנם באמת יש להבין‪ ,‬במה נתייחדו בני שבט גד‬ ‫ומתייסרים מחמת כך בייסורים‪ ,‬שכינה הקדושה מה‬ ‫אַף קָדְקֹד"‪ .‬כבר נתפרש כי 'גד' הוא לשון ברכה ושפע‬ ‫בזהירותם במצות תפילין‪ ,‬והלא כל ישראל מצווין‬ ‫היא אומרת‪' ,‬קלני מראשי קלני מזרועי' ‪ -‬קודם ראש‬ ‫ומזל טוב‪ ,‬אכן העשירות ברכה היא לאדם אך ורק אם‬ ‫בה! ויש לפרש ששם 'גד' עולה בגימטריא שבע‪ ,‬וכן‬ ‫ואחר כך זרוע‪ ,‬כי הצער והכבידות מתחילים במקום‬ ‫ישתמש בממונו לטובה‪ ,‬לגמול דלים כדרשת הגמרא‪.‬‬ ‫בתפילין של ראש יש שתי אותיות שי"ן‪ ,‬אחת של‬ ‫עליון ‪ -‬בראש‪ ,‬ומשם יורדים ומשפיעים צער ויסורים‬ ‫וזהו שאמר הכתוב‪' ,‬ולגד' ‪ -‬היינו למזל‪' ,‬אמר'‪ ,‬כי‬ ‫שלוש קוין ואחת של ארבע קוין‪ ,‬וביחד שבע‪.‬‬ ‫על המידות והמעשים המשולים לזרוע‪ .‬כי אצלו‬ ‫אימתי יהיה 'ברוך'‪ ,‬כאשר יהיה 'מרחיב ג"ד' ‪ -‬ירחיב‬ ‫אך נראה להעמיק יותר בזה‪ ,‬על פי מה שכתב ה'בני‬ ‫יתברך דרך השפע לבוא מלמעלה למטה‪ ,‬אלא שאם‬ ‫בחינת 'גימל דלת'‪ ,‬שיהיה 'גומל דלים'‪.‬‬ ‫יששכר' (מאמרי חודש תמוז אב מאמר א‪ ,‬מהות החודשים‪ ,‬אות‬ ‫אין ישראל נוהגים כשורה‪ ,‬יורד השפע אל האומות‬ ‫ומוסיף הכתוב לפרש‪' ,‬כלביא שכן'‪' ,‬כלביא' ראשי‬ ‫ד‪-‬ה) ברמזי סדר החודשים‪ ,‬לבאר את נוסח הסליחות‬ ‫ומהן אל ישראל‪ ,‬כדברינו האמורים לעיל‪ ,‬ואז גולה‬ ‫תיבות 'כי לא במותו יקח אחריו'‪ .‬ומסיים 'וטרף זרוע‬ ‫"לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך‪ ,‬כדלים וכרשים‬ ‫השכינה הקדושה לעולם העשייה‪ ,‬בבחינת (משלי ה ה)‬ ‫אף קדקוד'‪ ,‬כי הנה הקדקוד הוא מידת החסד‪ ,‬וזרוע‬ ‫דפקנו דלתיך"‪ .‬והביא שם מרבינו האר"י זיע"א (הובא‬ ‫"ר ַגְל ֶיה ָ יֹר ְדוֹת מָו ֶת"‪ ,‬פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה‪.‬‬ ‫היא מידת הגבורה‪ ,‬ואיש עני אשר נחסר מחמת מידת‬ ‫ב'מגלה עמוקות' פרשת ואתחנן אופן ק"ה)‪ ,‬ששם אדנות‬ ‫אולם כששבים ישראל בתשובה שלימה לעשות רצונו‬ ‫הדין שלקה בה‪ ,‬יש לתקן את חסרונו ולהמתיק הדין‬ ‫במילואו‪' ,‬אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד'‪ ,‬יש בו שתים עשרה‬ ‫של מקום‪' ,‬שם קנית הודך והדרך'‪.‬‬ ‫ג‬ ‫עינים מאירות‬ ‫בתפילין של ישראל בהם כתוב יחודו יתברך‪ ,‬ותפילין‬ ‫נשאות לאנשים ופרות ורבות מהם‪ ,‬אני איני עושה כן‪,‬‬ ‫בכח הנתינה‪ ,‬ותתפרש תיבת 'וטרף' מלשון עירוב‪ ,‬כמו‬ ‫דמרי עלמא שם נאמרה מעלתן של ישראל ‪ -‬גוי אחד‬ ‫אלא (אסתר ג יג) 'להשמיד להרוג ולאבד'‪.‬‬ ‫'ביצים טרופות'‪ ,‬לערב ולהמתיק את הדין ברחמים‪.‬‬ ‫בארץ‪ .‬ברצועות אלו קושרים ישראל עצמם בקשר‬ ‫אמר רבי לוי‪ ,‬אף גוג ומגוג לעתיד לבא עתיד לומר‬ ‫גמור שיש בו ממש עם ריבונו של עולם‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬שוטים היו הראשונים שהיו מתעסקים בעצות על‬ ‫צדקתו של גד‬ ‫ישראל‪ ,‬ולא היו יודעים שיש להם פטרון בשמים‪ ,‬אני‬ ‫בדומה לזה כתב ה'כלי יקר' בפסוק זה וז"ל‪ " :‬ולגד‬ ‫המלחמה האחרונה ‪ -‬כנגד אמונת ישראל‬ ‫איני עושה כן‪ ,‬אלא בתחלה אני מזדווג לפטרון שלהם‬ ‫אמר ברוך מרחיב גד וגו'‪ .‬לפי שאמר בסמוך 'צדקת ה'‬ ‫ובאמת ידוע מדברי צדיקים‪ ,‬כי המלחמה האחרונה‬ ‫ואחר כך להם‪ ,‬הדא הוא דכתיב (תהלים ב ב) 'יתיצבו‬ ‫עשה' וגו'‪ ,‬ולעושה צדקה שייך לשון גד‪ ,‬גומל דלים‪,‬‬ ‫‪ -‬היא מלחמת גוג ומגוג‪ ,‬תהיה מלחמה רוחנית קשה‬ ‫מלכי ארץ'‪ .‬אמר לו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬רשע! לי באתה‬ ‫והקדוש ברוך הוא מרחיב לו כהנה וכהנה פי שנים‬ ‫עד מאוד‪ .‬הן אמת‪ ,‬כי כבר בגלויות הקודמות היו‬ ‫להזדווג?! חייך שאני עושה עמך מלחמה! הדא הוא‬ ‫כפלים‪ ,‬ובזכות זה 'כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקוד'‪,‬‬ ‫גזירות שמד על ישראל רח"ל‪ ,‬אך במלחמה זו יהיה‬ ‫דכתיב (ישעיה מב יג) 'ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר‬ ‫כמו שאמרו חז"ל (בבא קמא יז‪' ).‬כל העוסק בתורה‬ ‫עיקר הנסיון בשמירת האמונה‪ ,‬וכמו שכתב ב'מגלה‬ ‫קנאה'‪ ,‬וכתיב (זכריה יד ג) 'ויצא ה' ונלחם בגוים ההם'‪,‬‬ ‫ובגמילות חסדים אויביו נופלים לפניו חללים' וכו'‪.‬‬ ‫עמוקות' (פרשת לך לך) לפרש דברי הגמרא במסכתא‬ ‫ומה כתיב תמן (שם פסוק ט)‪' ,‬והיה ה' למלך על כל‬ ‫ועדיין לא פירש מה הצדקה שעשה גד‪ ,‬על כן אמר‬ ‫פסחים (קיז‪ ):‬וז"ל‪ :‬אמר רבי שמעון בן לקיש‪( ,‬בראשית‬ ‫הארץ'"‪.‬‬ ‫'וירא ראשית לו'‪ ,‬כי הוא בעצמו ראה לפסוק על עצמו‬ ‫יב ב) 'ואעשך לגוי גדול' זהו שאומרים 'אלקי אברהם'‪,‬‬ ‫מה שלא היה מחויב לעשותו מצד הדין‪ ,‬ומהו שפסק‬ ‫'ואברכך' זהו שאומרים 'אלקי יצחק'‪' ,‬ואגדלה שמך'‬ ‫מיהו הכסיל הנלחם נגד ה' היושב בשמים?‬ ‫על עצמו‪' ,‬וירא ראשית לו'‪ ,‬כי פסק על עצמו לצאת‬ ‫זהו שאומרים 'אלקי יעקב'‪ ,‬יכול יהו חותמין בכולן‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬דברי המדרש הללו טעונים ביאור רב‪ .‬כי‬ ‫בראש החלוץ‪ ,‬כי סמך על זכות שבחלקו נקבר מחוקק‬ ‫תלמוד לומר 'והיה ברכה'‪ ,‬בך חותמין‪ ,‬ואין חותמין‬ ‫לכאורה‪ ,‬על אף טפשותו של כל אחד מהם שסבר כי‬ ‫שתהיה ארצו יושבת בהשקט ובמנוחה כל זמן שיהיו‬ ‫בכולן"‪.‬‬ ‫יוכל לנצח את ישראל בניו אהוביו של הקדוש ברוך‬ ‫המה במלחמה"‪.‬‬ ‫ופירש שם‪ ,‬כי 'בך חותמין' היינו שעיקר הנסיון‬ ‫הוא‪ ,‬מכל מקום נראה שלמד מטעותו של קודמו‪,‬‬ ‫בדור האחרון יהיה על דבר מה שהשריש אברהם‬ ‫וחשב כי הוא חכם יותר‪ ,‬אלא שלא השכיל להבין כי‬ ‫כח השמיעה שבשבט גד‬ ‫אבינו לבניו אחריו ולכל באי עולם‪ ,‬היא אמונת היחוד‪.‬‬ ‫גם אחר עצתו החדשה אין עצה ואין תבונה נגד ה'‪.‬‬ ‫ונראה לבאר באופן נפלא מדוע דווקא שבט גד זכו‬ ‫כי בעקבתא דמשיחא המלכות תהפך למינות (ראה‬ ‫אולם תמוה מה ביקשו גוג ומגוג‪ ,‬וכי סברו שיוכלו‬ ‫לכוח הגבורה במלחמה‪ ,‬על פי מה שכתב בספר 'צרור‬ ‫סוטה מט‪ ,):‬ויצטרכו ישראל לכחו של אברהם אבינו‬ ‫לעלות לשמים לעשות מלחמה בה' יתברך? הלא אין‬ ‫המור' פרשת ויגש (בראשית מו טז) כי שבט גד קנו בנפשם‬ ‫ראש המאמינים כדי לעמוד בנסיונות קשים אלו‪.‬‬ ‫לך טיפשות גדולה מזו!‬ ‫את כח השמיעה‪ .‬כי הנה בפרשה שם נמנו שבעה מבני‬ ‫ובזה פירשו לנו חז"ל‪ ,‬כי תוקף המלחמה כנגד‬ ‫אלא הביאור הוא‪ ,‬כי בוודאי לא עלה על דעת שום‬ ‫גד‪" ,‬צִפ ְיוֹן וְח ַּג ִי ׁשוּ נ ִי וְאֶצ ְּבֹן עֵר ִי וַאֲרוֹד ִי וְאַרְאֵל ִי"‪ .‬ואילו‬ ‫אמונת ישראל‪ ,‬תהיה בדרך מלחמה על מצות תפילין‪,‬‬ ‫אדם להילחם בפועל בו יתברך כביכול‪ ,‬ומי פתי אשר‬ ‫בפרשת פנחס כאשר נמנו משפחות בני גד נמנה 'אזני'‬ ‫'ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו'‪,‬‬ ‫יסבור כי יוכל לעשות כן‪ .‬רק כוונת חז"ל‪ ,‬כי ביקשו‬ ‫תחת 'אצבון'‪ .‬ופירש שם‪ ,‬כי בתחילה נקרא אצבון‪,‬‬ ‫כי זהו סוד נצחונם של ישראל במלחמה‪ ,‬שיודעים‬ ‫רשעים אלו לאסור מלחמה כנגד ישראל‪ ,‬על ידי‬ ‫אך כאשר נתנבא אהרן הכהן במצרים ואמר (יחזקאל כ‬ ‫לחבר בין הגוף והמוח‪ ,‬בין תפילין שבזרוע ותפילין‬ ‫ַשל ִיכוּ וּ ב ְג ִּלוּ ל ֵי מִצְר ַי ִם‬ ‫ז וברש"י שם) "א ִׁיש ׁש ִּקוּ צ ֵי עֵינ ָיו הׁ ְ‬ ‫שבקדקוד‪ ,‬ובזה שוכן עליהם שם מ"ב היוצא מן‬ ‫אַל ּת ִּט ַּמָאוּ "‪ ,‬שמע אזני את דבריו של אהרן והאזין‬ ‫התיבות 'אנא בכח'‪ ,‬אשר כל היודעו ומשמרו בטהרה‬ ‫ענין הכנפיים מורה על גבורה‪ ,‬שבעלי‬ ‫לתוכחתו‪ .‬ולכך נקרא 'אזני'‪ ,‬כי מיד חזר בתשובה‪.‬‬ ‫אימתו מוטלת על הבריות‪ ,‬וזוכה שיתקיים בו מקרא‬ ‫כנף יכולים לעוף ולברוח מפני האויבים‪,‬‬ ‫ומשום שעשה את רצונו וצביונו של הקדוש ברוך‬ ‫שכתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך‬ ‫ואף אריה הבא לטרוף את היונה‬ ‫הוא‪ ,‬לכן נקרא 'אצבון'‪.‬‬ ‫ויראו ממך"‪.‬‬ ‫החלושה‪ ,‬יכולה היא לברוח מפניו‪.‬‬ ‫כח הנצחון בראש השנה‬ ‫רמזי תחיית המתים בדיני התפילין‬ ‫וזהו כח התפילין ‪ -‬כח גבורה שניתן‬ ‫והדברים מאירים על פי מה שכתב בספה"ק‬ ‫והנה‪ ,‬התפילין מרמזים גם לחיי הנצח שאחר תחיית‬ ‫לישראל להתגבר על שונאיהם‬ ‫'אמרי נועם' (לראש השנה) להרה"ק רבי מאיר הורוויץ‬ ‫מדז'יקוב זיע"א‪ ,‬כי התיבות 'טרף זרוע אף קדקד'‬ ‫המתים‪ ,‬וכמו שכתב רבינו בחיי (בספר כד הקמח ערך‬ ‫'תפילין') וז"ל‪" :‬ומה שמכסים התפלין במטלית ובשער‬ ‫עולות בגימטריא כחשבון תיבות 'ראש השנה' (‪ ,)900‬כי‬ ‫ובגידין‪ ,‬יש בזה רמז וסימן לתחיית המתים‪ ,‬שעתידים‬ ‫הזכרת חטאיהם אשר נכשלו בהם במרוצת הדורות‪,‬‬ ‫ביום קדוש זה יוכלו ישראל לנצח את כל המקטרגים‪,‬‬ ‫מתי ישראל לחיות ולעמוד בלבושיהן בשערן ובגדיהן‬ ‫ובזה להפריד את הקשר של קיימא שבין ישראל‬ ‫בסוד הפסוק 'כי תצא למלחמה'‪ ,‬כי תיבת 'תצא' עולה‬ ‫והעור מלמעלה כשם שהתפלין מחופין בעור‪ ,‬וכשם‬ ‫לאביהם שבשמים‪.‬‬ ‫בגימטריא 'זרוע קדקד' (‪ ,)491‬ואילו תיבת 'זרוע' עולה‬ ‫שיש לגוף בשר וגידין ועור ושער ומלבוש‪ ,‬ועתיד‬ ‫מלחמה זו היא המלחמה הגדולה והקשה מכולן‪,‬‬ ‫בגימטריא 'זכרון' (‪ ,)213‬כנגד ראש השנה שהוא יום‬ ‫הקדוש ברוך הוא להקימם בלבושיהן‪ ,‬שנאמר (איוב‬ ‫וכפי שכבר ניסה בלעם הרשע לעשות כן אלא שזממו‬ ‫הזיכרון‪ .‬והכל תלוי בהכנה הנעשית בחודש אלול‪,‬‬ ‫לח יד) 'ויתיצבו כמו לבוש'‪ ,‬וכתיב (יחזקאל לז ו) 'והעליתי‬ ‫לא עלה בידו‪ ,‬ומכל מקום ידע כי אלוקיהם של אלו‬ ‫שהוא חדשו של שבט גד‪.‬‬ ‫עליכם בשר וקרמתי עליכם עור' מלמעלה‪ ,‬כן התפלין‬ ‫יש להן דוגמא לזה‪ ,‬כי גוף הפרשיות הכתובות בפנים‬ ‫שונא זימה‪ ,‬וביקש להכשיל את ישראל בחטאי הזנות‪.‬‬ ‫וזהו שביקשו גוג ומגוג להיות 'מזדווג לפטרון שלהם'‪,‬‬ ‫מלחמת גוג ומגוג על ה' ועל משיחו‬ ‫הם כנגד גוף האדם‪ ,‬והקלף שהפרשיות כתובות בו‬ ‫לנסות ולחבל בקשר האיתן הקושר בין ישראל‬ ‫ויש לידע‪ ,‬כי יום הדין בראש השנה‪ ,‬יש בו בבואה‬ ‫הם כנגד הבשר‪ ,‬והגידים שהם תפורים בהם כנגד גידי‬ ‫לקודשא בריך הוא‪.‬‬ ‫מעין יום הדין הגדול והנורא לעתיד לבוא‪ ,‬במלחמה‬ ‫האדם‪ ,‬והמטלית כנגד לבושי האדם‪ ,‬וזה רמז לכל מי‬ ‫האמיתית והקשה מכל מלחמות ישראל‪ ,‬כנגד כל‬ ‫שהוא ירא שמים ומניח תפלין שהוא זוכה לתחיית‬ ‫מלחמת הרשעה בקשר התפילין‬ ‫כוחות הרע והרשע שבעולם‪ ,‬קודם שתבוא הגאולה‬ ‫המתים"‪.‬‬ ‫על פי זה יש לבאר באופן נפלא את דרשת‬ ‫השלימה‪.‬‬ ‫הפסוקים שהובאו במדרש על ענין זה‪ ,‬במזמור ב‬ ‫על מלחמה זו אמרו חז"ל במתק לשונם (ויקרא רבה‬ ‫לקדש שם שמים‬ ‫בתהלים‪ ,‬שנוסד על מלחמת גוג ומגוג‪ .‬ושם נאמר‬ ‫כז יא) לבאר רצונו הרע של כל אחד משונאי ישראל‬ ‫הרי כאן רמז גדול לישראל בחובת עבודתם לפני‬ ‫כך‪" :‬ל ָּמָה ר ָגׁ ְשוּ גוֹי ִם וּ לְא ֻּמִים יֶה ְּגוּ ר ִיק‪ :‬יִתְי ַּצ ְבוּ מַלְכ ֵי‬ ‫כנגדם‪ ,‬וזממם בל הפיק ה' והכניע את כולם עד לקץ‬ ‫ה' ביום הדין‪ ,‬שלא יבואו לבקש טובת עצמם בקנינים‬ ‫אֶר ֶץ ו ְרוֹז ְנ ִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְׁשִיחוֹ‪ :‬נ ְנ ַּתְקָה אֶת‬ ‫הפלאות‪ ,‬וז"ל‪" :‬אמר רבי לוי‪ ,‬אוי להם לרשעים שהם‬ ‫הנפסדים כאותם כלבים הצווחים 'הב הב' (ראה בתיקוני‬ ‫ַשמַי ִם‬ ‫מוֹסְרוֹתֵימוֹ ו ְנׁ ְַשל ִיכ ָה מ ִּמ ֶּנוּ ֲעבֹתֵימוֹ‪ :‬יוֹׁשֵב ּבׁ ּ ָ‬ ‫מתעסקין בעצות על ישראל‪ ,‬וכל אחד ואחד אומר‬ ‫הזוהר הקדוש תיקונא שתיתאה דף כב‪ ,).‬אלא יזכרו את יום‬ ‫שׂחָק ה' יִלְעַג ל ָמוֹ‪ :‬אָז יְד ַּב ֵר אֵל ֵימוֹ בְא ַּפוֹ וּ בַחֲרוֹנוֹ‬ ‫יִ ְ‬ ‫עצתי יפה מעצתך‪ .‬עשו אמר‪ ,‬שוטה היה קין שהרג את‬ ‫הדין הגדול והנורא‪ ,‬שבו ישב ה' לשפוט את כל הארץ‪,‬‬ ‫הל ֵמוֹ"‪ .‬ועל פסוקים אלו דרשו חז"ל (מדרש 'שוחר‬ ‫יְב ַ ֲ‬ ‫אחיו בחיי אביו‪ ,‬ולא היה יודע שאביו פרה ורבה‪ ,‬אני‬ ‫'ובו תנשא מלכותך ויכון בחסד כסאך'‪ ,‬ואף שיתייצבו‬ ‫טוב' על תהלים שם) וז"ל‪'" :‬ננתקה את מוסרותימו' ‪ -‬אלו‬ ‫איני עושה כן‪ ,‬אלא (בראשית כז מא) 'יקרבו ימי אבל אבי'‪.‬‬ ‫מלכי ארץ על ה' ועל משיחו‪ ,‬ויבקשו לנתק את‬ ‫תפילין שביד‪' .‬ונשליכה ממנו עבותימו' ‪ -‬אלו תפילין‬ ‫פרעה אמר‪ ,‬שוטה היה עשו שאמר 'יקרבו ימי אבל‬ ‫הקשר ההדוק שבין ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬אך‬ ‫שבראש"‪.‬‬ ‫אבי'‪ ,‬ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו‪ ,‬אני‬ ‫ישראל קדושים יחברו עצמם כלפי מעלה בכל עוז‬ ‫מבואר מזה‪ ,‬כי עיקר דרך מלחמתם של רשעים‬ ‫איני עושה כן‪ ,‬אלא עד דאינון דקיקין תחות כורסיה‬ ‫ותוקף‪ ,‬ובזה יתקיים הפך רצון הרשעים‪' ,‬ויאתיו כל‬ ‫אלו‪ ,‬היתה בבקשתם להפריד את ישראל מעבותות‬ ‫אמהון אנא מחנק יתהון [בעוד שהם קטנים תחת‬ ‫לעבדך ויברכו שם כבודך ויגידו באיים צדקך'‪ ,‬ומתוך‬ ‫של אהבה המקשרים ביניהם לקיום מצוות התורה‬ ‫כסא אימם אני חונק אותם]‪ ,‬הדא הוא דכתיב (שמות‬ ‫כך 'יקבלו עול מלכותך עליהם‪ ,‬וירוממוך בקהל עם‪,‬‬ ‫הקדושה‪ ,‬ובפרט כנגד מצות תפילין‪ .‬והדברים‬ ‫א טז) 'וראיתם על האבנים וגו' כל הבן הילוד היאורה‬ ‫וישמעו רחוקים ויבואו‪ ,‬ויתנו לך כתר מלוכה'‪ ,‬במהרה‬ ‫נפלאים לפי כל המבואר במאמר זה‪ ,‬כי מצות תפילין‬ ‫תשליכוהו'‪ .‬המן אמר‪ ,‬שוטה היה פרעה שאמר 'כל‬ ‫בימינו אמן‪.‬‬ ‫היא המקשרת בין ישראל לבורא כל העולמים‪,‬‬ ‫הבן הילוד היאורה תשליכוהו'‪ ,‬ולא היה יודע שהבנות‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪ | 03-6171077 :‬לקבלת הגיליון בדוא"ל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫ד‬