דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — כי תבוא (2026-08-24)

שנה א גליון מג שנת תשפ״ו אובת יכ תשרפ בעזהשי״ת
דרושים נחמדים וקצרים מספרי קדמונים
אדם .שמכיון שהוא מביא ביכורים וקורא "האדמה אשר נתתה לי" – אף
שיש לו אחים וחלקו את הקרקעות וסופן להחזיר ביובל את גוף הקרקע,
אם זכות ישראל בארץ תלויה בקנין פירות
ואין לו אלא קנין פירות – שמע מינה קנין פירות כקנין הגוף דמי. כקנין הגוף
ואם כן מכירת אברהם מכירה והפקרו הפקר ,ואין בני ישראל הבאים אחריו ֹלֶקיָך ֹנ ֵֵֹתן ְלְ ָך ַנַ ֲֲחָלָ הִ ,וִ ִיִרְׁשׁ ָּּתּה ְוְ ָיָ ַׁׁש ְְב ָּּת ָּּבּה.
ָהָָאֶָרץ ֲֲאֶׁשׁר ה' ֱֱא ֶ
"ְוְ ָהָ ָיָ ה ִּכּי ָתָבֹוא ֶֶאל ֶ
יכולים להוציא מיד אומות העולם כלל; ולא נתן לנו את הארץ אלא בחסדו ַהַֹּכֵּהןְ ...וְ ָאָ ַמ ְְַר ָּּת ֵֵאָלָיו ִִהַּגּ ְְדִּתּי
ָהֲָאָדָָמָ הּ ...וָבָאָתָ ֶֶאל ֵ ַָקְַח ָּּת ֵֵמ ֵֵראִׁשׁית ָּכּ ל ְּּפ ִִרי ֲ
ְוְ ָל ְ
שגבר עלינו .לכך חל על המביא ביכורים דוקא להודות. ֶָתת ָלָנּו" (דברים ַלֲַאֹב ֵֵֹתינּו ָל ֶ
ָהָָאֶָרץ ֲֲאֶׁשׁר ִנִ ְׁשַּׁבּ ע ה' ֲ ָבָאִתי ֶֶאל ֶ
ֹלֶקיָך ִּכּי ִ ַהַ ּיֹום ַלַ ה' ֱֱא ֶ
וזהו "כי תבוא אל הארץ ...וירשתה וישבת בה" – שתזכו בה בתורת ירושה; כו ,א-ג).
"ולקחת מראשית ...הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ" .כיון וצריך ביאור .למה דוקא המביא ביכורים צריך להודות לה' על נתינת הארץ
ש"הגדתי היום" את פרשת ביכורים ואמרתי "האדמה אשר נתתה לי" ,הרי יותר משאר בני אדם .ומאי "הגדתי היום" – והלא בכל יום יסדו רז"ל בנוסח
גיליתי דעתי דקנין פירות כקנין הגוף דמי; ואם כן מכירת אברהם מכירה ברכת המזון "נודה לך ...על שהנחלת לאבותינו" .ולמה אמר "נשבע ה'
והפקרו הפקר ,ואין בידינו כח להוציא מיד אומות העולם .ואף על פי כן "כי לאבותינו לתת לנו" ,ולא "לתת להם" ,כמו שנאמר בפרשת קריאת שמע
באתי אל הארץ". ַלֲַאֹב ֵֵֹתיֶכֶ ם ָל ֶֶָתת ָל ֶֶָהם" (דברים יא ,כא). "ֲאֶׁשׁר ִנִ ְׁשַּׁבּ ע ה' ֲֲ
ַלֲַאֹב ֵֵֹתינּו ָל ֶֶָתת ָלָנּו" – לאבותינו קנין פירות ,והגוף לנו.
"ֲאֶׁשׁר ִנִ ְׁשַּׁבּ ע ה' ֲ
וזהו ֲ ויראה לפרש .דהנה בבבא בתרא (קלו ע"א) פליגי תנאי :האומר לחבירו "נכסי
לכך הוא נותן הודאה ,שהפליא עמנו לעשות לפנים משורת הדין. לך ואחריך לפלוני" – מכר הראשון ,השני מוציא מיד הלקוחות ,דברי רבי.
יד אבי שלום ,להג"ר יוסף שלום ב"ר דוד ,אב"ד פיזענץ .נדפס שנת ת"פ ,ונדמ"ח על ידי עוז
דסבירא ליה שאין לראשון אלא קנין פירות ,וקנין פירות לאו כקנין הגוף
דמי ,ורשאי לאכול ואינו רשאי למכור .ורבן שמעון בן גמליאל אומר ,אין
והדר שנת תשפ"א
לשני אלא מה ששייר ראשון – דסבירא ליה קנין פירות כקנין הגוף דמי ,ואם
מכר הראשון אין השני מוציא מיד הלקוחות.
אף במעון שאין המלאכים מתחלפים – לא ואמרו שם דהני תנאי כהני תנאי :דתניא ,המוכר שדהו לפירות – רבי
בררו ישראל אלא בהקב"ה יוחנן אמר מביא וקורא ,דקנין פירות כקנין הגוף דמי ,ויכול לומר בהבאת
ָׂרֵָאל" (דברים כו ,טו).
ּוָבֵָרְך ֶֶאת ַעְַּמּ ָך ֶֶאת ִיִ ְׂש ֵ
"ַהְַׁשִׁקיָפָ ה ִִמְּמּ עֹון ָקָ ְְדְׁשׁ ָך ִִמן ַהַ ָּׁׁשַמִַיִ ם ֵ
ִ "ָהֲָאָדָָמָ ה ֲֲאֶׁשׁר ָנַָתַ ָּּתה ִּלּי"; וריש לקיש אמר מביא ואינו קורא, הביכורים ֲ
דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי.
ואיתא במדרש (תנחומא כי תבוא ,א) ,שאמרו ישראל "השקיפה" וגו' – שיברך
אותם בעצמו ולא על ידי אמצעי. והנה הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם "ְוְ ָנַָתִַּתּי ְלְ ָך ּוְלְ ְַזְַר ֲֲעָך ַאַ ֲֲח ֶֶריָך ֵֵאת ֶֶא ֶֶרץ
ְְמֻגֻ ֶֶריָך" (בראשית יז ,ח) – והרי זה כאומר "נכסי לך [לאברהם] ואחריך לפלוני
נראה לי בזה כוונה אמיתית ,על דרך מה שכתב הציוני בפרשת וזאת [לזרעו]" ,ואין לאברהם בארץ ישראל אלא קנין פירות.
הברכה ,וזה לשונו :במעון אין מתחלפין הכתות כדרך שמתחלפין בשאר
ומצינו שאברהם הפקיר את הארץ ,ואמר "ֵּגּר ְוְ תֹוָׁשׁב ָאָֹנִֹכִ י ִִע ָּּמֶכֶ ם" (בראשית
הרקיעים ,והמעון קדש ומקודש – גלל כן אמר משה רבינו עליו השלום
"השקיפה ממעון קדשך מן השמים". כג ,ד) – ודרשו (בראשית רבה נח ,ו) אם תרצו ליתן לי אחוזת קבר הריני גר .ובזה
ויתר על קנינו בארץ.
ָאְָמָרָ ה
"ֶחְלְ ִִקי ה' ְ
ואיתא במדרש רבה (דברים רבה פרשה ב ,לד) :רבי יצחק פתחֶ ,
אֹוִחיל לֹו" (איכה ג ,כד) .למה הדבר דומה? למלך שנכנס למדינה ַנ ְְַפִׁשׁי ַעַל ֵּכּ ן ִ ולפי זה ,לרבן שמעון בן גמליאל ולרבי יוחנן דסבירא להו קנין פירות כקנין
ונכנסו עמו דוכסין ואיפרכין ואיסטרטליטין .יש מבני המדינה שבררו להם הגוף – אין לישראל זכייה בארץ ישראל ,שהפקר אברהם הפקר .אבל לרבי
דוכוס ,ויש שבררו להם איפרכוס ,ויש שבררו להם אסטרטליטין .אמר אחד ולריש לקיש דסבירא להו לאו כקנין הגוף – אין הפקר אברהם כלום ,ויכולים
שהיה פיקח :איני בורר אלא המלך – למה ,שכולן מתחלפין והמלך אינו ישראל להוציא מיד האומות.
מתחלף .כך כשירד הקדוש ברוך הוא לסיני ,ירדו עמו חבורות חבורות של ובגיטין בסוף פרק השולח (מח ע"א) אמר רב יוסף :אי לאו דאמר רבי יוחנן
מלאכים ,מיכאל וחבורתו וגבריאל וחבורתו; יש מאומות העולם שבררו קנין פירות כקנין הגוף דמי ,לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש .דאמר רבי
להם מיכאל ,ויש שבררו להם גבריאל ,אבל ישראל בררו להם הקדוש ברוך יוחנן ,אחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל – שאין להם אלא קנין
הוא. פירות ,ולכך מחזירין ביובל ובטלה החלוקה .ואי סלקא דעתך לאו כקנין
ולדעתי זה כוונת ישראל ,שהדין עמהם :כשם שהם קבלו את מלכותו ולא הגוף דמי ,לא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון.
רצו בשום אמצעי ,כאמור ,כן יברכם השם יתברך בלי אמצעי. פירוש :היאך יביא ביכורים ויאמר "האדמה אשר נתתה לי" ,והלא אין לו
אך על זה יש להקשות :מה רבותא היא זו שבחרו ובררו ישראל בהקדוש קנין הגוף בקרקע – אלא אם כן היה בן יחיד שאין לו אחים ,וכן אבותיו עד
ברוך הוא? והלא לטובתם עשו כן ,שכולם מתחלפים והוא יתברך אחד יהושע כולם בני יחידים .אבל למאן דאמר קנין פירות כקנין הגוף ,שפיר
ומיוחד; ואם כן אין ישראל ראויים לקבל שכר על כך שיברכם בעצמו. מייתי ביכורים אף שיש לו אחים.
ומעתה ניחא ,שהמביא ביכורים צריך ליתן שבח על נתינת הארץ יותר מכל
המשך בעמוד ב
ענינים שונים בדיני קריאת התורה והמסתעף אוצר דרוש וחידוד משנות ש'-תקצ"ט
עמוד ג עמוד א
אובת יכ תשרפ א דרושים קדמונים
המשך מעמוד א
שהשם יתברך שבת במעשה בראשית .וכן פירש רש"י בשיר השירים (ד ,ה), לכן אמרו "השקיפה ממעון" – שבמעון יש מלאכים שאינם מתחלפים ,ואף
שהמחלל את השבת מעיד שקר בבוראו ,לומר שלא שבת בשבת בראשית. על פי כן לא בחרו בהם ישראל כי אם בהקדוש ברוך הוא עצמו .ואם כן מן
ּוֵביֵנֵ יֶכֶ ם" (שמות לא ,יג) ,שהשומר שבת ולכך כתיב בשבת "ִּכּי אֹות ִִהיא ֵּבּיִנִ י ֵ הראוי שיברכם בלי אמצעי .דוק וקל להבין.
כהלכתה מעיד שהשם יתברך שבת במעשה בראשית ,ולכך אף ישראל תפארת הגרשוני ,למוח"ז הג"ר גרשון אשכנזי ,בעמח"ס שו"ת עבודת הגרשוני .נדפס
מצווים על שביתתו. ב'פפד"מ' שנת תנ"ט ,ונדמ"ח תשמ"ח
וכיון שכן ,צריכה העדות להיות דומה לדבר שהיא מעידה עליו :מה הוא
ַהְַּׁשִׁב ִיִעי ְְמַלַאְכְ ּתֹו"
ִ יתברך לא היה לו שותף במעשה בראשית ,ו"ַוְַיְ ַכַל ַּבּ ּיֹום
יחידי – אף המעיד יחיד .אבל שנים שעשו מלאכה בשותפות ,אין העדות
ברכת הטוב והמטיב כשנפטר צדיק
מתבטלת בכך ,ולכך הם פטורין. אֶתָך" (דברים כח ,ו) .ופירש רש"י :כשם ְּבֵּצ ֶ
"ָּברּוְך ַאַ ָּּתה ְּבֹּב ֶֶֹאָך ּוָבָרּוְך ַאַ ָּּתה ֵ
ּ
ומעתה ,כיון שהשבת ענין עדות היא ,יבואר מה ששנינו בסנהדרין (נח ע"ב): שביאתך לעולם בלא חטא ,כך תהא יציאתך בלא חטא.
אמר ריש לקיש ,בן נח ששבת חייב מיתה .אמר רבינא ,אפילו בשני בשבת. "ֵעת ָלֶָלֶ ֶֶדת ְוְ ֵֵעת ָלָמּות"
ואיתא במדרש (דברים רבה פרשה ז ,ה) :הדא הוא דכתיב ֵ
והיה מקום לומר טעם גוי ששבת חייב מיתה לפי שכלל ישראל הם (קהלת ג ,ב) .ותמוה ,מה ענין פסוק זה לכאן.
המעידים על שביתתו יתברך ,וקיימא לן עדים שנמצא אחד מהם קרוב או ויש לתרץ ,דאיתא בברכות (נד ע"א) :על בשורות טובות אומר "ברוך הטוב
פסול – עדותן בטלה; ולכך אל יתערב זר בעדות זו. והמטיב" ,ועל בשורות רעות אומר "ברוך דיין האמת".
ולפי זה היה מקום לומר עוד ,שאף על גב שבשאר שבע מצוות דינם בסייף, ומצינו לפעמים שאף על בשורה רעה חס ושלום מברך "הטוב והמטיב" –
ֵׁפְך" – מכל מקום בשמירת שבת יהיה מסברא כמפורש במקרא ּ"ָּדמֹו ִיִ ָּׁש ֵ והיינו שמת צדיק .דקיימא לן שהצדיק נתפס בעוון הדור ומכפר עליו; נמצא
מדה כנגד מדה בסקילה .שהרי בהתערבו בעדות הוא גורם שתתבטל "הטוב" – שהוא עצמו לא יראה ברעה בימיו" ,והמטיב" – שמכפר על הדור.
עדותם של ישראל ,ונמצא כאילו ישראל חילל את השבת; וכיון שישראל אך על זה קשה :מנא ידעינן שצדיק היה ,שנברך עליו "הטוב והמטיב"?
המחלל שבת בסקילה ,אף הגורם לכך יידון בסקילה .שאין השבת דומה וצריך לומר ,שאם אנו רואים שמת ביום שנולד בו – דאיתא בראש השנה
לשאר שבע מצוות ,שבעוברם בהן אין הדבר נוגע אלא להם ולא לנו – מה פרק קמא (יא ע"א) ,מלמד שהקדוש ברוך הוא משלים שנותיהם של צדיקים
שאין כן בשבת ,שהוא פוגם בעדות שלנו. מיום ליום ,עיין שם.
אמנם השתא דאמר רבינא "אפילו בשני בשבת" ,על כרחך אין הטעם מחמת וזהו שאמר הכתוב "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" – שתהא ברכה
ענין העדות – שהרי אין העדות שייכת אלא בשבת עצמה ,ובשני בשבת אין אחת בביאתך וביציאתך .שאם ילדה אשתו זכר מברך "הטוב והמטיב"
הגוי מבטל בשביתתו שום עדות. (ברכות נט ע"ב); ואף ביציאתך תיאמר אותה ברכה עצמה.
אך יש לשאול ,מנא ליה לרבינא שהמקרא מדבר אפילו בשני בשבת אך על זה קשה ,מנין שתהא ברכה זו ביציאתו – כלומר ,מנין לנו שצדיק
– ודילמא לא איירי אלא בשבת עצמו ,והטעם משום ענין העדות כמו היה? לכך מפרש :הדא הוא דכתיב "עת ללדת ועת למות" – ביום שנולד בו
שנתבאר? ימות ,ונראה לכל שצדיק היה .וקל להבין.
וכי תימא ,שהוקשה לו למה לי קרא לשבת עצמו ,והלא סברא היא כמו
שנתבאר ,ובלא מקרא נמי הייתי יודע שגוי ששבת חייב מיתה – אין זו ראיה. *
דדילמא לעולם איירי בשבת עצמו ,ואפילו הכי איצטריך קרא; שאילו לא ובאופן אחר שמעתי .דאמר רב אמי (שבת נה ע"א) ,אין מיתה בלא חטא .ולפי
נכתב בפירוש ,הייתי אומר מאותה סברא עצמה שיתחייב סקילה מדה כנגד זה קשה על רש"י – היאך תהא יציאתך כביאתך ,והלא היה ראוי שלא ימות
מדה ,כישראל המחלל שבת .ולכך פרטו הכתוב בבני נח בפירוש ,שיהא קאי כלל ,שאין מיתה בלא חטא .אלא על כרחך צריך לומר שיש מיתה בלא
עליו גם "דמו ישפך" ,לומר שבסייף הוא ולא בסקילה. חטא.
ועל זה קשה ,מהיכן היתה הוה אמינא כזו כלל – והלא לא מצינו שום מיתה וזהו שאמר "הדא הוא דכתיב עת ללדת ועת למות" – שבלאו הכי היה קשה
בבני נח אלא סייף (סנהדרין נז ע"ב; רמב"ם הלכות מלכים פ"ט הי"ד) ,ואם כן מסתמא כמו שפירשתי .וקל ,ודברי פי חכם חן.
אף בשבת כן( .ומנערה המאורסה אין ראיה שיש להם סקילה מצד עצמם ,דהתם על כרחך [צמח הצב"י :סמוכין לדבריו מלשון המדרש בקהלת רבה (פרשה ג)" :עת
איירי שבא על נערה המאורסה של ישראל ,שהרי להם אין נערה המאורסה כלל; וכיון שהיא ללדת" – מעת ללדת היא עת למות; משעה שאדם נולד נגזר עליו כמה
נידונת בסקילה החמורה ,לא יהא יציבא בארעא – שלא יהא הוא קל ממנה). שנים יחיה ,אם זכה הוא "משלים" את שנותיו ,ואם לאו פוחתין לו מהם .הרי
והתירוץ ,שאכן מצינו סקילה בבני נח – בגוי העוסק בתורה .דאיתא בגמרא שהמדרש עצמו תולה את "עת ללדת ועת למות" בגזירת השנים ובהשלמתן
שם (נט ע"א) :ואמר רבי יוחנן ,נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה ,שנאמר "ּתֹוָרָ ה לזוכה ,והוא ממש כדברי הגמרא בראש השנה שהקדוש ברוך הוא משלים
ִִצָּוּ ה ָלָנּו ֹמֶֹׁשׁ ה מֹוָרָָׁשׁ ה" – לנו מורשה ולא להם .וליחשבה גבי שבע מצוות? שנותיהם של צדיקים].
מאן דאמר מורשה – מיגזל קא גזיל לה; מאן דאמר מאורסה – דינו כנערה בשם הרב מ' אהרן אב"ד דק"ק קאסטינטין בפולין קטן .כת"י מוסקבה ,גינצבורג ;1643
המאורסה ,דבסקילה .וביאורו ,דדיו לבא מן הדין להיות כנידון – כלומר, המלקט מביא את הג"ר יונתן אייבשיץ בעודו דרשן בפראג .וכנראה שהליקוט נעשה בין
שהבא מן הדין נידון כמו הנידון שממנו למדוהו; וכיון שנערה המאורסה תע"ח לתצ"ו בקירוב
בסקילה ,אף הוא בסקילה.
ואם כן בשבת נמי נימא הכי ,שהיתה הוה אמינא שיהא בסקילה להיות
כנידון ,שהרי ישראל המחלל שבת בסקילה. משכחת התורה לשנים שעשאוה בחילול שבת
ואם נימא דהפירוש הוא "מאורסה" ,יקשה למה לא נכתב כן בפירוש. ַֹּכְּתָך" וגו' (דברים כח ,נט)
"ְוְ ִִה ְְפָלָא ה' ֶֶאת ַמ ְ
והתירוץ ,כדאיתא בירושלמי (בבא בתרא פ"ח ה"ב) ,דמקשה למאן דאמר בגמרא (שבת קלח ע"ב) :אימא לן מילי מעלייתא משמיה דרב – בשבת ובתורה.
מאורסה ,אמאי כתיב "מורשה"? ומתרץ ,ש"מורשה" לשון פגם וחסרון הוא, שלח ליה :הא דתניא ,גוד בכיסנא (פירש"י :עור עם רצועות) מותר לנטותה
כמו מרשא דסכינא ,ורמז על העתיד – שהתורה שציוה לנו משה עתידה בשבת .אמר רב ,לא שנו אלא בשני בני אדם ,אבל באדם אחד אסור (פירש"י:
להשתכח מישראל ,ואין לך חסרון גדול מזה .ולעולם מרמז אף לאירוסין. בשני בני אדם – לא מימתח ליה שפיר; באדם אחד – ממתח ליה שפיר).
ובזה אתי שפיר הקשר בין שני המאמרים .שמה שבשנים מותר ואין חוששין ובתורה – דאמר רב ,עתידה תורה שתשתכח מישראל ,שנאמר "ְוְ ִִה ְְפָלָא ה'
שמא ימתחו – שאפילו אם ימתחו אין זה אסור מן התורה ,דשנים שעשו ַהְַפִלִ יא
יֹוִסף ְלְ ְ ַֹּכְּתָך" .הפלאה זו איני יודע מהו; כשהוא אומר "ָלֵָכֵ ן ִִהְנְ ִנִ י ִ ֶֶאת ַמ ְ
פטורין – היינו משום שעיקר טעם חילול שבת משום עדות שקר ,ואין ָוֶָפֶלֶ א" (ישעיה כט ,יד) – הוי אומר ,הפלאה זו תורה. ַהְַפֵלֵ א ֶ
ֶֶאת ָהָָעָ ם ַהַ ֶּזּ ה ְ
העדות מתבטלת בשותפות .וכיון שהיא עדות ,גוי ששבת חייב מיתה ,מפני ולחבר שני המאמרים הללו ,נקדים תחילה את הטעם שמותר בשני בני
שפוסל את העדות .ואם כן ,למה לי קרא ד"יֹום ָוַָלְַיְ ָלָ ה ֹלא ִיִ ְׁשֹּׁבּתּו" ,והלא בלא אדם לכתחילה .שאף שנתן רש"י טעם ,לפי שאין הוא מותח יפה – עדיין
מקרא נמי יש לידע זאת מסברא? ועל כרחך ,משום שהיתה הוה אמינא קשה ,מפני מה אין חוששים שמא ימתח יפה ,ונמצא איסור תורה בידו.
שיהא בסקילה .ועל זה קשה ,מהיכן הוה אמינא כזו; והתירוץ ,שמצינו
סקילה בגוי הלומד תורה ,שהפירוש האמיתי "מאורסה" ,ונערה המאורסה וצריך לומר ,דקיימא לן שנים שעשאוה פטורין; ולפיכך אף אם יארע
בסקילה .ואם כן ,למה לא נכתב כן בפירוש; והתירוץ ,שהוצרך "מורשה" שימתח ,אין כאן איסור תורה .וכיון שאין מצוי שימתחו יפה בשנים ,לא גזרו
לרמז על שכחת התורה .ועל זה אמר רב שעתידה תורה שתשתכח בהם אף לכתחילה.
מישראל ,ודו"ק. אך דבר זה טעמא בעי :מאי טעמא שנים שעשו מלאכה בשבת פטורין יותר
מאמר אברהם ,להג"ר אברהם ב"ר אשר וואליר שטיין ,נדפס ב'פיורדא' שנת תקי"ז משאר איסורי תורה? והלא שנים שעבדו עבודה זרה ,או שרצחו וגנבו –
חייבים כמו היחיד.
אלא עיקר הטעם ,ששמירת שבת באה להעיד שהשם יתברך שבת במעשה
בראשית .וכדפירש רש"י בחולין (ה ע"א) ,שמחלל שבת מעיד עדות שקר,
אובת יכ תשרפ ב דרושים קדמונים
הרב צב"י הירש מייזליש ענינים שונים
מאמר יט חלק ה בדיני קריאת
התורה והמסתעף
�ִּקְִרְּב ָ�ָּך ָנָ ִבִ יא – הנביא הוא העושה ,ו"בקרבך" הוא היחיד
דהנה כך הוא סדר הפרשהִּ�ּ :כי ָיָ קּוּם ְּב ְ
יָך אֹוֹ ת אֹוֹ מֹוֹ ֵֵפת – הנביא נותן ,והיחיד מקבל .הרי שעד כאן שאליו הדברים אמוריםְ .וְ ָנָ ַַתן ֵֵא ֶֶל ָ גדרי שינוי משמעות בקריאת התורה ,על פי
הכל יחיד ליחיד. פסקי האשל אברהם – חלק ה
ואחר כך אומר הנביאֵ :נֵ ְְל ָָכה ַַא ֲֲח ֵֵרי ֱֱאֹלִֹהִ ים ֲֲא ֵֵחִרִ ים – וכאן הלשון רבים ,לפי שהנביא כולל במ ה יו צאים ה שומעים ,וחי לוף שבין פעולה לתו אר
את עצמו ואת השומע ,שנלך שנינו יחד .וממילא אף ֲֲא �ֶׁׁשר ֹל ֹא ְיְ ַַד ְְע ּ�ָּתם וְוְ ָנָ ָָע ְְב ֵֵדם מוסבים על הקדמה
שניהם ,על הנביא ועל השומע.
בכל החלקים הקודמים דנו בשאלה אחת – איזה שינוי נקרא שינוי משמעות ואיזה אינו נקרא
ונמצא שלשון הרבים שבפרשה בא מפני שהנביא צירף את עצמו לשומע ,ולא מפני שהכתוב כן .ובחלק זה נדון בשאלה אחרת לגמרי :לאחר שאירע השינוי ,במה מתקנים אותו ,ובמה
בָקמץ ,ביחיד ,והמ"ם שבסוף אינה אלא כינוי הפעול
מדבר אל רבים .ולפיכך התי"ו נשארת ָ יוצאים השומעים ידי חובתם.
– אותם ,על העבודה זרה.
והפסק הראשון שלפנינו הוא היחיד שברשימה שיוצא ממנו דבר למעשה ,ולא בירור גדרים
ב .ח ומר השינוי [ שהו א חמור מרחבו ומגרשי הן] בלבד .ויש בו חידוש גדול ,שלא ראיתי כמוהו במקום אחר .ואחריו נביא פסק שני ,ובו חילוף
ומה שכתב "וזה לא דמי לשנוי מזכר לנקבה ברחבו ומגרשיהן ,כי זה שנוי יותר" – הוא ענין שאין לו חבר בכל הרשימה – שבין לשון פעולה בעבר לשם תואר.
גדול ,שכבר הזכרנוהו בחלק ד. ְי ְַדַ ְְע ָּּת ם– ְי ְַדַ ְְע ֶּּת ם [השמטת כינ וי הפעול ]
יֶהם ,הם שני הדינים שהביא המגן אברהם (סימן קמג ס"ק
ִמְִג ְְר �ֵׁׁש ֶ
יֶהן ְ
וִמְִג ְְר �ֵׁׁש ֶ
דהנה רחבו ורחבהְ ,
וזה לשונו:
ז) בענין הטעות בכתיבת ספר תורה ,והם המידה שהאשל אברהם מודד בה את כל השינויים
שברשימתו .וכבר הרחבנו בזה במאמר הקודם בהקדמה השניה .וכאן הוא אומר במפורש בֶסגול ,ואמרתי ְיְ ַַד ְְע ּ�ָּתם ָ
בָקמץ בפרשת נביא השקר (דברים יג ,ג) קרא הקורא ְיְ ַַד ְְע ּ�ֶּתם ֶ
שהשינוי שלפנינו חמור מהם. בֶסגול .ואחר שברכתי אחר הקריאה, [דהיינו ָיָ ַַד ְְע ּ�ָּת אֹוֹ ָָתם] ,והוא חזר ואמר ְיְ ַַד ְְע ּ�ֶּתם ֶ
שבָקמץ ,ואחר כך ראו בדפוס ָ אמרתי שמהתרגום אונקלוס שתרגם "ְיְ ַַד ְְע ּ�ִּתּנּּוּן" מבואר
וטעם הדבר פשוט .ששם אין החילוף אלא במין ,ואין הפעולה משתנה ולא מי שעשאה.
בָקמץ.
שבחזקת מוגה ָ
וכאן נשתנה מי שהכתוב מדבר בו ,ועוד נחסרה תיבה שלמה מן הפסוק .ולפיכך פסק "והיה
מהראוי שיחזור ויקרא פסוק זה". וידוע שסומכים על התרגום גם לענין שמות קודש וחול ,כי תרגם על פי רבי אליעזר
ורבי יהושע ע"ה (מגילה ג ע"א) .וגם לשון הפרשה כן הוא ביחיד ליחיד ,ועל שניהם
ג .ה חי ד וש – במ ה י צאו השומ עי ם
הוא הלשון רבים שבפרשה.
ואף על פי שכתב שמן הראוי היה לחזור ,לא חזרו .וטעמו:
והיה מהראוי שיחזור ויקרא פסוק זה ,כי יש בזה שנוי הפירוש וחסרון תיבת "אותם"
בָקמץ מתוך הספר תורה הק׳ ,לא נתקלקל על ידי מהרק כיון שהכל שמעו שאמרתי ָ שכפי הוראת ְיְ ַַד ְְע ּ�ָּתם ָ
בָקמץ .ועיין סימן קמב (סעיף א) וקמג (סעיף ד בהגה) ובאחרונים
בֶסגול ,שכבר יצאו ידי חובת שמיעה.
שאמר הוא אחר כך ֶ (שם ט"ז ס"ק ב ,מגן אברהם ס"ק ז) .וזה לא דמי לשנוי מזכר לנקבה ברחבו ומגרשיהן,
בֶסגול – ואף על פי כן
ודבר מחודש הוא .שהרי הקורא לא חזר בו כלל ,ואדרבה קרא שנית ֶ כי זה שנוי יותר כנ"ל.
פסק שיצאו ,מפני ששמעו את התיבה כהוגן מפיו של המתקן. בָקמץ מתוך הספר תורה הק׳ ,לא נתקלקל על ידי מה
רק כיון שהכל שמעו שאמרתי ָ
ולכאורה עיקר שמיעת הציבור היא מן הקורא העומד בבימה ,ולא ממי שמתקן מן הצד .ואף בֶסגול ,שכבר יצאו ידי חובת שמיעה[ ,וה]גם שלא היה מוכרע
שאמר הוא אחר כך ֶ
על פי כן פסק שיצאו ,וטעמו – שאמרה מתוך הספר תורה ,ושהכל שמעו. אצלי אז בהחלט.
והוא עצמו היה העולה
א .גו ף ה שינו י
ומה שכתב שאמר את הדברים "אחר שברכתי אחר הקריאה" – משמע שהוא עצמו היה �ִּקְִרְּב ָ�ָּך ָנָ ִבִ יא אֹוֹ ֹח ֵֵֹלם ֲֲחלֹוֹ םֵ ...נֵ ְְל ָָכה ַַא ֲֲח ֵֵרי ֱֱאֹלִֹהִ ים ֲֲא ֵֵחִרִ ים ֲֲא �ֶׁׁשר ֹל ֹא ְיְ ַַד ְְע ּ�ָּתם
הפסוק הוא ּ�ִּכי ָיָ קּוּם ְּב ְ
העולה ,וסיים את ברכתו האחרונה. ְוְ ָנָ ָָע ְְב ֵֵדם.
וכנראה שעלה לעליית שלישי ,שהפסוק הזה עומד בשלישי דפרשת ראה .וכן היה המנהג בָקמץ מורה על היחיד ,והמ"ם שבסוף
בָקמץ פירושו "אתה ידעת אותם" – התי"ו ָ וְיְ ַַד ְְע ּ�ָּתם ָ
בכמה מקומות ,שהרב עולה לעליית שלישי .ועיין שו"ת נשאל דוד להג"ר דוד אופנהיים (או"ח באה במקום תיבת "אותם" .וְיְ ַַד ְְע ּ�ֶּתם ֶ
בֶסגול פירושו "אתם ידעתם" – המ"ם מורה על הרבים,
סימן יד) שהוכיח כן מגמרא דמגילה (כב ע"א) ,וכן ציין לזה בספרו מגילת ספר (מכתב יד) שם ואין בו זכר ל"אותם" כלל.
במקומו .ועיין קובץ כרם שלמה (שנה טז ,קובץ ב) שהביאו את ההוכחה הנ"ל בשם הג"ר ארי׳ ויש להמחיש את הדבר מפרשיות קריאת שמע ששם באות שתי הצורות זו מול זו באותו
ליב מאמסטרדם ,חתן אא"ז החכם צבי. ענין ממש.
ולפי זה אין זה תיקון מן הצד כלל ,אלא העולה עצמו הוא שקרא את התיבה כהוגן מתוך ּוְּקַׁש ְ�ְׁר ּ�ָּתם ְְלאֹוֹ ת ַַעל ָיָ ֶֶד ָָך – התי"ו ָ
בָקמץ ,ופירושו "אתה תקשור בפרשת שמע (דברים ו ,ח)ְ :
הכתב. אותם" ,והמ"ם שבסוף באה במקום תיבת "אותם" .ולפיכך אין הכתוב מוסיפה שם ,שהרי
ומדוקדק בזה מה שהוצרך לפרש "מתוך הספר תורה" היא כלולה בתיבה עצמה.
שאין זה פרט צדדי אלא עצם הדבר .שהרי אסור לקרות אפילו אות אחת שלא מן הכתב, ּוְּקַׁש ְ�ְׁר ּ�ֶּתם ֹא ָָֹתם ְְלאֹוֹ ת ַַעל ֶיֶ ְְד ֶֶכם – התי"ו ֶ
בֶסגול ,ופירושו ובפרשת והיה אם שמוע (דברים יא ,יח)ְ :
וכמו שכתב השולחן ערוך (סימן קלט סעיף ג) בטעם שאין הסומא קורא .ואילו אמר הגאון את "אתם תקשרו" ,והמ"ם שבסוף מורה על הרבים ואינה באה במקום "אותם" כלל .ולפיכך
התיבה בעל פה ,לא היתה בה קריאה כלל ,ולא היו השומעים יוצאים בה. הוצרך הכתוב להוסיף שם תיבת "אותם" בפני עצמה.
ומכאן עצה נתונה לעולה לתורה הרי שבשני המקומות הכתוב עצמו מגלה את החילוק — שבמקום שהמ"ם באה במקום
"אותם" לא הוסיפה ,ובמקום שאינה כן הוסיפה.
ולפי זה יש כאן עצה למעשה לעולה לתורה ששמע שהקורא טעה באיזו תיבה :בשעה
שמתקנים אותו – יסתכל בפנים הספר תורה ויאמר את התיבה כהוגן ובקול שישמעו הציבור, בֶסגול לא די שהפך את
ומזה מבואר היטב מה שכתב הגאון "וחסרון תיבת אותם" – שהקורא ֶ
שאם לא יחזור בו הקורא ,על כל פנים ישמעו השומעים את התיבה הנכונה מפיו. היחיד לרבים ,אלא שהשמיט את הפעול לגמרי ,ואין בפסוק תיבה אחרת שתמלא את מקומו.
ושני תנאים יש בזה מדבריו :שיאמרנה מתוך הספר תורה ולא בעל פה ,ושישמעוה הציבור. בֶסגול עשה שני דברים :הפך את הנוכח מיחיד לרבים ,והשמיט את תיבת ונמצא שהקורא ֶ
ובלא זה אין כאן אלא תיקון בעלמא. "אותם" שאין לה זכר בקריאתו .וזהו שכתב "יש בזה שנוי הפירוש וחסרון תיבת אותם".
ד .ומ ה שהו סיפו בז ה ה אחרו נים ומה שהוכיח מלשון הפרשה
תיבה מיותרת אינה פוסלת ומה שכתב "וגם לשון הפרשה כן הוא ביחיד ליחיד" – כוונתו שכל הפרשה בנויה על יחיד
המדבר אל יחיד ,ולפיכך אף התיבה שלפנינו ביחיד היא.
המשך בעמוד ד
אובת יכ תשרפ ג דרושים קדמונים
המשך מעמוד ג
הָקמץ מן הבי"ת אל העי"ן על ידי הה"א שנתוספה".
שכתב "ונעתק ָ ועיין בספר חיי בנימין (להג"ר בנימין יחיאל פאזען זצ"ל ,חלק שני ,חקרי הלכה סימן טו ,הערה כ),
שהוכיח מכאן דתיבה מיותרת אינה פוסלת בקריאת התורה.
ובקריאה שקרא הקורא :התיבה נגזרת מן התואר ּבֹּוֹ ֵֵעל ,הבי"ת בחֹוֹ לם .ומשנתוספה הה"א
"שהָקמץ גדול
ָ נדחקה התיבה ונתקצר החֹוֹ לם ונעשה חטף ָָקמץ – ונעשה ֳּוֳּב ְְע ָָלּהּ .וזהו שכתב דהנה מאחר שהבעל קורא לא תיקן את עצמו ,נמצא שהציבור שמע שתי תיבות – ְיְ ַַד ְְע ּ�ֶּתם
נעשה ָָקמץ חטוף על ידי ה"א מפיק שנתוספה". בָקמץ שהוא הנכון .ואף על פי כן פסק הגאון שיצאו, בֶסגול שהוא שינוי משמעות ,וְיְ ַַד ְְע ּ�ָּתם ָ
ֶ
ועל כרחך שאין התיבה היתירה מקלקלת ,וכיון שיש להם כל התיבות הצריכות – שפיר דמי.
נמצא שבשתיהן הה"א היא הגורם ,אלא שבזו היא מעתיקה את התנועה ממקומה ,ובזו היא
מקצרת אותה .ובזו האחרונה אין הה"א מצטרפת לפועל כלל ,אלא עומדת כתיבה בפני עצמה כשהקורא עמו בלחש קרא כהוגן
שהתואר נסמך אליה – וזהו שסיים "והרי זה כמו שהיה כתיב ּבֹּוֹ ֵֵעל שלה".
וחידוש יתר מזה מצינו בדעת תורה (סימן קמב סעיף א) בשם שו"ת בשמים ראש (סימן שכא),
ואפשר שמכאן באה הטעות שפסק שאם הקורא עמו בלחש קרא כהוגן אין בכך כלום .ואף שעיקר שמיעת הקהל מן
השליח ציבור ,מכל מקום עיקר הקורא הוא העולה ,ואין מחזירין פעם שניה ,דאין קפידא
ויש לומר עוד ,מה הביא את הקורא לכך .דהנה כל מקום שמנוקד שוא נח לפני אות גרונית,
בקריאת החזן.
מצוי שנבלעת האות הגרונית – ובגליון תורת הקורא מביא בכל פרשה רשימה ארוכה של
�ְׁמעֹוֹ ןַַ ,טְנְ ֲֲא ָָךַַ ,ה �ִּּמ ְְג ֶֶע ֶֶרת ,וכהנה רבות .ובאמת
תיבות שיש להיזהר בהן בזה ,ובפרשתנו ַוַ ְיְ ַַעּנּּוּ נּוִּׁ ,ש ְ ולפי דבריו יוצא יותר ממה שכתב הגאון – שאף אם לא שמעו הציבור כלל ,אלא שהעולה
רוב הקוראים אין מבטאים כלל אות גרונית המנוקדת בשוא נח. לבדו קרא כהוגן בלחש ,אין מחזירין .וזה דלא כמו שהצריך הגאון שהכל ישמעו.
וכאן הבי"ת בשוא נח והעי"ן גרונית ,ואפשר שמחמת שיגרא דלישנא נחלשה העי"ן ואבדה ה .ה ערה בל שונ ו
תנועתה .ואף שאין זה ממש כמו שכתב הגאון – שהוא כתב שקרא "העי"ן בשוא" ,ולא
והנה כתב "[וה]גם שלא היה מוכרע אצלי אז בהחלט" .ואפשר שכוונתו ,שבשעה שרצה לתקן
שנבלעה לגמרי – מכל מקום ענין אחד הוא ,שהגרונית מאבדת את תנועתה ,והתנועה נשמעת
את הקורא היה מדבר עמו בלשון ספק ולא בלשון הכרעה ,ועם כל זה פוסק שיצאו ידי חובתם
על האות שלפניה.
במה ששמעו מה שהוא אמר.
ולעניות דעתי אף כאן חסר מי שנעשתה בו הפעולה
וּ .ו ְְב ָעָָלָּה [חי ל וף שבי ן פע ולה לתו אר ,וחזר ו קר א]
ויש להוסיף בזה ,שאף פסק זה חוזר לענין הראשון .שכן בקריאה הנכונה הה"א שבסוף
ועוד פסק אחד יש להביא כאן ,ובו חילוף שאין לו חבר בכל הרשימה – שכל שאר הפסקים
התיבה באה במקום תיבת "אותה" – בעל אותה ,והיא הנבעלת .ובקריאה שקרא הקורא
הם בזמן הפעולה ,או בבנין ,או במין ובמספר ,וזה לבדו בין לשון פעולה בעבר לשם תואר.
נעשית הה"א כמו "שלה" – הבועל שלה ,והיא הבעלים.
וזה לשונו:
ונמצא שאף כאן נחסר מי שנעשתה בו הפעולה ,ממש כמו בְיְ ַַד ְְע ּ�ָּתם .ששם המ"ם באה
קרא ְּוְּב ָָע ָָלּהּ (דברים כד ,א) ה"א במפיק כראוי ,אך קרא הבי"ת בחטף ָָקמץ ֳ
[ּוֳּב ְְע ָָלּהּ ] ,ולא
במקום "אותם" ,ובקריאה המוטעית נעשית סימן הרבים ואבד ה"אותם" .וכאן הה"א באה
ובָקמץ גדול .כיון שהוא קרא הבי"ת בָקמץָ ,
בשוא כראוי ,ורק העי"ן היא [צריך להיות] ָ
במקום "אותה" ,ובקריאה המוטעית נעשית כמו "שלה" ואבד ה"אותה" .ובשניהם הפעולה
בָקמץ חטוף והעי"ן בשוא[ ,הוי] שנוי משמעות .כי כדכתיב הרי זה נגזר מלשון עבר ָ
נעשית ,ואין בפסוק מי שנעשתה בו.
הָקמץ מן הבי"ת אל העי"ן ע"י הה"א שנתוספה .משא"כ כפי מה שקרא �ַּעל ,ונעתק ָָּב ַ
ומכל מקום אין זה מלשון הגאון ,שהוא לא הזכיר ענין זה כאן אלא כתב שנגזר משם תואר, שהָקמץ גדול נעשה ָָקמץ חטוף ע"י ה"א מפיק ָ הוא ,הרי זה נגזר משם תואר ּבֹּוֹ ֵֵעל,
ואני הוא שהוספתי. שנתוספה ,והרי זה כמו שהיה כתיב ּבֹּוֹ ֵֵעל שלה.
וכאן לא תיקן את הקורא ועל ידי זה אמרתי שיחזור ויקרא פסוק ההוא לנכון .גם שכבר הפליג כמה פסוקים ,על
ואין לתמוה על מה שכאן הצריכו לחזור ולקרות אף שכבר הפליג כמה פסוקים ,ואילו בְיְ ַַד ְְע ּ�ָּתם כל זה מוטל לחזור ולקרות ,כיון שיש בזה שנוי משמעות ודאי.
לא הצריכו לחזור כלל .שההפרש פשוט :שבְיְ ַַד ְְע ּ�ָּתם תיקן הגאון את הקורא בשעת מעשה, ִאִָּׁשה ְּוְּב ָָע ָָלּהּ .ובקריאה הנכונה פירושו "ובעל אותה" – לשון עבר,
�ׁ והפסוק הוא ּ�ִּכי ּ�
ִיִַּקח ִאִ יׁשׁ
והכל שמעו את התיבה כהוגן מפיו – ובזה יצאו .וכאן אין בלשונו זכר שתיקן את הקורא, שכבר בעל אותה .ובקריאה שקרא הקורא נעשית התיבה "וּבֹּוֹ ֵֵעל שלה" – שם תואר ,מי
ולפיכך לא היה במה שיצאו ,והוצרך לחזור ולקרות. שהוא בועלה.
ונמצא שהדבר מתברר מן הצד השני .שבְיְ ַַד ְְע ּ�ָּתם כתב בפירוש "והיה מהראוי שיחזור ויקרא וזהו הפסק היחיד ברשימה שנוקב בלשון "שם תואר" ,ואין לו חבר בכל שאר הפסקים.
פסוק זה" ,ואף על פי כן לא הצריכו — מפני התיקון .וכאן ,שלא היה תיקון ,הצריכו לחזור אף
ביאור דבריו
שכבר הפליג כמה פסוקים.
שהָקמץ חטוף – הוא הנקרא בלשוננו ָָקמץ ָ והנה יש להקדים נקודה שאין הכל בקיאין בה:
הע ולה מ ן הדבר ים
קטן – בעצם תולדתו של החֹוֹ לם הוא ,וכשהתיבה נדחקת מתקצר החֹוֹ לם ונעשה ָָקמץ חטוף.
ונמצא שיש כאן שלושה חידושים. �ֳּׁבִּלִ ים בחטף ָָקמץ תחת הבי"ת .וכן כתב הגאון עצמו בפירוש, �ֹּׁב ֶֶּלת בחֹוֹ לם ,וברבים ִׁש �
וכמו ִׁש �
בגוף השינוי – שהחילוף בין ְיְ ַַד ְְע ּ�ָּתם לְיְ ַַד ְְע ּ�ֶּתם חמור משינוי המין ,שנשתנה בו מי שהכתוב ל־ֵח ָָמה (משלי יט ,יט) ,שהוא ממשקל ּ �ָּגדֹוֹ ל בחֹוֹ לם הדל"ת,
ְּג�ָּד ֵ
במה שהבאנו בחלק ג" :וכן ָ
בּוְּב ָָע ָָלּהּ ,
מדבר בו ונחסרה בו תיבה שלמה .וכן החילוף שבין לשון פעולה בעבר לשם תואר ְ [ָקמץ קטן] ,על ידי סמיכות להתיבה רק שנעשה במקום החֹוֹ לם תולדתו שהוא חטף ָָקמץ ָ
שהוא "שנוי משמעות ודאי". שאחריו במקף".
בתיקונו – שיצאו השומעים במה ששמעו מפי המתקן מתוך הספר תורה ,אף שהקורא עצמו ומעתה יתבארו דבריו היטב .שכל הענין תלוי בה"א שנתוספה בסוף התיבה ,והיא פועלת
ומּוְּב ָָע ָָלּהּ מוכח כן בהיפוכו ,שלא תיקן שם והוצרך לחזור ולקרות.
ְ לא חזר בו. בשתי הקריאות – אלא שבכל אחת פעולה אחרת.
ולמעשה – שהעולה לתורה שמתקן את הקורא ,יאמר את התיבה מתוך הספר תורה באופן בָקמץ גדול .ומשנתוספה הה"א בסוף ,נדחקה �ַּעל ,הבי"ת ָ
בקריאה הנכונה :הפועל הוא ָּב ַ
שישמעו הציבור ,ובזה יצאו אף אם לא יחזור בו הקורא. בָקמץ .וזהו
הָקמץ מן הבי"ת אל העי"ן – ונעשה ְּוְּב ָָע ָָלּהּ ,הבי"ת בשוא והעי"ן ָהתיבה ונעתק ָ
זיקוקין דנפקא מפומי'
משלים את הפרשה ,נוטלת אותה מרכבה את התיבות שנקראו ומעלה אותן לפני כתב בספר דבר בעתו (להמקובל האלקי כמוהר"ר ששון מרדכי משה שנדוך זצ"ל מבגדאד,
הקדוש ברוך הוא .והתיבות עצמן עומדות לפניו ואומרות :אני פרשה פלונית, שהיה בעל קורא וחזן בבית הכנסת הגדול שם ,נפטר תק"ץ ,נדפס ב'ליוורנו' שנת תרכ"ב):
שהשלימו אותי ציבור פלוני ,כך וכך — כלומר אם כהלכתה ואם שלא כהלכתה. כל פרשה ופרשה הנאמרת בצבור כתקנה ,בטעמיה בנקודותיה ודקדוקיה,
ואם נשלמה כראוי ,מתעטרות אותן תיבות על כסא הקדוש ,ומרכבה זו משמשת עולה לפני הקדוש ברוך הוא מעוטרת ועומדת לפניו ,ואומרת אני הפרשה פלוני
לפניו ,וכל מרכבה לפרשה שלה .וכולן מתעטרות בתוך כסא הקדוש ,ועמהן הוא שהשלימו ישראל וכו' .ונמצא בזוהר (ח"ב רו ע"ב):
עולה להתייחד למעלה למעלה ,ונעשה הכל כלל אחד .ולפיכך אשרי חלקו של מי ְּדִּאְׁשְּׁתִּלִ ים
ַּפְּרְׁשׁ ָּּתאִ ,
ְּדַּהִַהיא ְ ִ ַּפְּרְׁשׁ ָּּתא ָּּדאַ ,סְַלְ ָקָ ן ִִאיּנּון ִִמִּלּיןְוְ ַעַל ָּּדאַּ ,כּד ִִמ ְְתַעַ ְּטָּרָא ְ
שמשלים את הפרשה בכל שבת ושבת כראוי ,כמו שהפסיקוה למעלה. ַקֵַמי קב"הְ ,וְ ִִאֵּלּין ַּפְּרְׁשׁ ָּּתאְ ,וְ ָסִָלִ יק לֹון ֵ ְּבַּהִַהיא ְ
ִּדְּמָמָָנָא ִ ָנִָטיל לֹון ַהַ הּוא ְְר ִִתיָכָאְ , ְּבִּצּבּוָרָאְ ,וְ ִ
ִ
ולכן כמה צריכים שלוחי הצבור להוציא התיבות והאותיות והטעמים כהלכתן ,ולא ַּפְּרְׁשׁ ָּּתא ְּפַּלְַנְ ָיָאְּ ,דַּאְַׁשִׁלִ ימּו ִלִ י ִִצּבּוָרָא ְּפּלֹוִנִ יָ ,הִָכִ י
ָאְָמ ִִריןֲֲ ,אָנָא ְ
יִמין ַקֵַּמּיּה ְוְ ְ
ִִמִּלּין ַַמ ָּּמׁשַ ,קְַיְ ִ
יחסר כל בהם .וסימן המוציא מפיו הם אות טנ"א — ט'עמים נ'קודות א'ותיות — זהו ּכּוְר ְְסָיָיא ַקִַּדּיָׁשׁא,ּוִמ ְְתַעַ ְּטָּרָ ן ַעַל ְַסְַּלִּקין ִִאיּנּון ִִמִּלּיןִ , ְוְ ָהִָכִ יִִ .אי ִִאְׁשְּׁתִּלִ ים ַּכּ ְְדָקָא ֲֲחֵזֵ י ֵלֵ יּהִ ,
ַהַֹּכֵּהן ַהֶַּטֶּנֶ "א ִִמָּיּ ֶֶדָך :כהן
מה שמוציא מפיו ולשונו חוץ מן הכוונה .וזה שרמז ְוְ ָלַָקַח ֵ ַּפְּרְׁשׁ ָּּתא ְּדָּכָל ַׁׁשְּבָּתָא ְוְ ַׁׁשְּבָּתָא, ְוְ ַהַ הּוא ְְר ִִתיָכָא ְְמ ַׁׁשְּמָּׁשׁא ַקֵַּמּיּהָּ ,כּ ל ְְר ִִתיָכָא ְּוְר ִִתיָכָאְ ,
עליון ,הקדוש ברוך הוא נקרא כהן ,שיקבל אותם טעמים ואותיות שיצאו כהלכתן יִהי ַסְַּלָּקָא ְלְ ִִא ְְתַיַ ֲֲחָדָא ְלְ ֵֵעיָּלּ א ְלְ ֵֵעיָּלּ א, ּוְבהּו ִִא ִ ּכּוְר ְְסָּיּ יא ַקִַּדּיָׁשׁאְ ,
ְוְ ֻכֻ ְּלּ הּו ִִמ ְְתַעַ ְּטָּרָ ן ְּבּ גֹו ְ
ֹלֶקיָך (דברים כו ,ד) ,דמתעטרן על כורסייא — — מידך מקבלםְ .וְ ִִהִּנּיחֹו ִלִ ְְפֵנֵ י ִִמְזְ ַּבּח ה' ֱֱא ֶ ַּפְּרְׁשׁ ָּּתא ְּדָּכָל ַׁׁשְּבָּתָא
ָעֵָביד ֹּכָּּלּ א ְּכּ ָלָ ָלָא ֲֲחָדָאְּ .בִּגִ ין ַּכּ ְךַ ,זַָּכּ ָאָ ה חּוָל ֵֵָקיּה ַמַאן ְּדַּאְַׁשִׁלִ ים ְ
ְוְ ִִא ְְת ֵ
מעטרים את השכינה הנקראת מזבח כנודע ,מתעטרת בהם ככלה מתקשטת במיני ְּדַּאְַפ ִִסיקּו ְלְ ֵֵעיָּלּ א.
ְוְ ַׁׁשְּבָּתָאַּ ,כּ ְְדָקָא ָיָאּותְּ ,כָּמָ ה ְ
תכשיטין ,ולהתיחד במוסף שבו עיקר היחוד .עכ"ל. ביאור דברי הזוהר :לכל פרשה ופרשה יש מרכבה הממונה עליה .וכשהציבור
אובת יכ תשרפ ד דרושים קדמונים
אובת יכ תשרפ תשפ"ו
מצאתי מדרש הכולל את שניהם]. מאא"ז בעל קיקיון דיונה
וענינו ,כי מצינו שדרשו חז"ל לימודים ממה שאינו כתוב בתורה ,אלא הבי כור ים מ וכיחים שהארץ נתנה לבני אדם
ב"ֲאֶׁשׁר ֹלא ממה ששינו הזקנים לתלמי המלך (מגילה ט ע"א) – שכתבו ֲ
ִּוּיִתי" (דברים יז ,ג) והוסיפו תיבת "לעבדם". ִִצ ִ ּוָבֵָרְך ֶֶאת
ַהְַׁשִׁקיָפָ ה ִִמְּמּ עֹון ָקָ ְְדְׁשׁ ָך ִִמן ַהַ ָּׁׁשַמִַיִ ם ֵ
ִ "ָעִָׂשׂיִתי ְּכֹּכֹל ֲֲאֶׁשׁר ִִצִּוּיָתִָנִ י.
ִ
ָהֲָאָדָָמָ ה ֲֲאֶׁשׁר ָנַָתַ ָּּתה ָּלּ נּו" (דברים כו ,יד-טו). ָׂרֵָאל ְוְ ֵֵאת ֲ ַעְַּמּ ָך ֶֶאת ִיִ ְׂש ֵ
והנה בספרי (פרשת שופטים פיסקא קמח) :למה לי "לעבדם"? אלא מלמד
על המשתף שם שמים ודבר אחר .ותיבת "לעבדם" אינה נזכרת בתורה הנה דברי הפסוק אין להם קשר — מה ענין "השקיפה" אצל "עשיתי ככל
כלל ,והיאך דרשו מתיבה שאינה כתובה בה (כן הקשה בזרע אברהם על הספרי, אשר צויתני".
והמפרשים נדחקו בדבר). וביותר יש להבין דברי רש"י ,שכתב" :השקיפה ממעון קדשך — עשינו
וביארו המפרשים ,כיון שכולם הסכימו לעצה אחת ,על כרחך ברוח מה שגזרת עלינו ,אף אתה עשה מה שעליך לעשות ,שאמרת אם בחקתי
הקודש היה שיסכימו כולם לדעה מכוונת – ולכן יש מקום לדרוש. תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם" .וקשה ,למה פרט דוקא הברכה של
"ונתתי גשמיכם" ,והלא כמה ברכות נאמרו שם.
ָׂרֵָאל" (שמות כד ,ה) וכתבו והנה שם במגילה ,ששינו "ַוִַּיְּׁשַׁלַח ֶֶאת ַנ ֲֲַע ֵֵרי ְּבֵּנֵ י ִיִ ְׂש ֵ
ב"ֲא ִִציֵלֵ י ְּבֵּנֵ י
"זאטוטי בני ישראל" ,ופירש רש"י שזאטוטי הם חשובים .וכן ֲ ונקדים מה דאיתא בגמרא בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא לה ע"ב) ,דלית
ָׂרֵָאל" (שם ,יא) כתבו זאטוטי – לפי שכתבו זאטוטי תחילה ,חזרו וכתבום ִיִ ְׂש ֵ ליה צני דפירי — לאלתר הוי חזקה .ופירש שם רש"י [רשב"ם] בשם
כשמם הראשון. רבינו חננאל :כגון שראובן מערער על שדה שמחזיק בה שמעון ,ואומר
ראובן שהוא שלו; ואחר כך שלח שמעון סל מלא פירות לראובן לדורון
ובתוספות (ד"ה זאטוטי) כתבו ,שזאטוטי פירושו גדולים ,כמו "זוטו של ים" ולמתנה ,וקבלם ראובן בתורת מתנה — הוי חזקה מיד .דאמרינן ,שאם
(בבא מציעא כא ע"ב) ,שהוא מעין גבהות כמדרגה גדולה; וכן לשפלות עד היתה הקרקע שלו ,לא היה לו לקבלם בתורת דורון ,אלא היה לו ליקח
למטה ,כמו "זוטו של בבל" (ירושלמי ברכות פ"ד ה"א) ,שהוא שפלותה של בבל. הכל .וכן פסק הרמ"א (בחושן משפט סימן קמב סעיף א).
אם כן זאטוטי סובל שני פירושים.
וכדוגמא זו מורים ומוכיחים ענין הביכורים — שהארץ נתנה לבני אדם.
ואם כן לא כיחשו ,שהרי זאטוטי כינוי הוא אף לנערים ואף לאצילים; שכיון שמביא בטנא ,שהוא כמו סל וצני הנזכר בגמרא ,הרי הוא מביא
ועם כל זה יבין תלמי שהם שלחו את הגדולים שביניהם ,ולא כיחשו בתורת מתנה ודורון; [ואילו לא נתן השם יתברך את הארץ לבני אדם —
בהעתקה ,עד כאן דבריהם. לא היה לו לקבל מהם בתורת דורון ,שהכל שלו].
ואם כן הם כתבו בתורה ענין הסובל גדולים וקטנים ,ועם כל זה בספר ובזה יובן המדרש בילקוט (כי תבוא רמז תתקלח) ,שאמר "עשה מצוה זו
התורה לא כתוב כן. האמורה ,שבשכרה תכנס לארץ" — והוא משולל הבנה ,הלא בשעת
ובאמת נענשו שניהם במתאוננים ,כמו שאמרו חז"ל (ספרי בהעלותך פיסקא הבאת הביכורים כבר נכנס לארץ [דלא נתחייבו בביכורים לפני כניסתם
"ִּבְּק ֵֵצה ַהַַּמּ ֲֲחֶנֶ ה" (במדבר יא ,א) – יש אומרים אלו הגרים הנתונים פה) על ְ לארץ] .אלא פירושו ,שבלא ביכורים [כאן כלה הכתב יד ,והשלימה
בקצה המחנה ,ורבי שמעון בן מנסיא אומר במוקצין שבעם ובקצינים המדפיס :שבלא ביכורים היה מקום לומר כי הארץ לא נתנה לבני אדם;
שבעם. אבל המביא ביכורים דורון כביכול להשם יתברך — עליו הראיה שהוא
נכנס לארץ ,ומבי גזא דרחמנא מתקריא ארעא דידיה].
לזה כיוונו "מכה אשר לא כתוב" – היינו שכללה גדולים וקטנים ,ששניהם
לא נכתבו .ולכן דרשו ממה שלא היה כתוב בתורה ,שהיה ראוי להיכתב [צמח הצב"י :והנה לא סיים רבינו ליישב את התמיהה שפתח בה ,מה ענין
בלשון כזה הסובל שני ענינים ,גדול וקטן. "השקיפה" אצל "עשיתי ככל אשר צויתני" .ולפי דרכו יובן היטב — שהרי
ָהֲָאָדָָמָ ה ֲֲאֶׁשׁר ָנַָתַ ָּּתה ָּלּ נּו" ,והיינו :בשביל שעשיתי ככל סיים הכתוב "ְוְ ֵֵאת ֲ
ואם כן המכה היתה בגדולים – הם הצדיקים השלימים – ובתינוקות של אשר צויתני והבאתי ביכורים ,ונתקבלו לפניך בתורת דורון — מעתה יש
בית רבן ,שהם הקטנים .והוא כענין זאטוטי ,שהיה ראוי להיכתב תמורת לומר שהאדמה נתונה לנו .וזה פשוט.
"נערי בני ישראל" ,שאף הוא לכוונה זו ,גדולים וקטנים ,והבן.
ְׁשֵׁמיֶכֶ ם
וכן לא סיים ליישב מה שפרט רש"י דוקא את ברכת "ְוְ ָנַָתִַּתּי ִגִ ֵ
מספר זכותא דמנחם – זכרון יעקב ,שהוצאתי לאור ְּבִּע ָּּתם" .ואפשר שכוונתו ,שבשאר הברכות שנאמרו שם בפרשת ִ
ָנְָתָנָ ה
בחוקותי לא הוזכר שהאדמה שייכת לישראל — שהרי נאמר "ְוְ ְ
מאא"ז הג"ר ארי' יהודה ליב ב"ר שמואל ִּפְּריֹו" ,ואין בזה הכרע למי היא .אבל בברכת ָהָָאֶָרץ ְיְ בּוָלָ ּה ְוְ ֵֵעץ ַהַ ָּׂש ֶֶׂדה ִיִ ֵּתּ ן ְ
ֶ
גרשון זצ"ל ,אב"ד סקאהל – נכד הב"ח ,בספרו "ונתתי גשמיכם" מוכח שהיא שלהם .ולפיכך דוקא אותה ברכה תובעים
לוית חן כאן ,שכל הענין כאן אינו אלא בבירור למי הארץ].
כת"י בודליאנא ,אוניברסיטת אוקספורד ,אופנהיים 284
ש ורף ת ב וא ת חבי רו כי ורד לח י י ו
מבין כתבי היד של הגאון רבינו דוד אופנהיים זצ"ל
"ְוְ ָהָיּו ַחֶַּיּיָך ְּתֻּלֻ ִִאים ְלְ ָך ִִמֶּנֶּגֶ ד" (דברים כח ,סו). נדפס בסוף ספר קיקיון דיונה ,נייטרא תרצ"ד
איתא בפרק קמא דקידושין (כח ע"א) ,הקורא לחבירו רשע – יורד עמו עד
לחייו .וכתבו התוספות שם ,מצאתי בתשובת הגאונים ששורף שליש מאא"ז הג"ר אריה יהודא יעקב מייזליש זצ"ל,
תבואתו .ותמיהה גדולה ,מנא להו הא. אבד"ק קוליקוב ,זאמושטש ופיעטרקוב –
ונראה לי ,שהוקשה לגאונים :וכי מפני שקרא לחבירו רשע יהא רשאי אביו של הרד"ד זצ"ל מלאסק
ליטול את נפשו ,שהרי אמרו "יורד עמו לחייו"? לכך פירשו שאין משמעו
שיורד עמו לחייו ליטול את נפשו ממש ,אלא ששורף שליש תבואתו. מ כה הכ ול לת גד ול ים וקטנים ל א כת ובה בת ורה
והכי משמע .דאמרינן בפרק המפקיד (בבא מציעא מב ע"א) ,אמר רבי יוחנן: ְּבֵּס ֶֶפר ַהַּתֹוָרָ ה ַהַֹּזּאת"
במדרש (פליאה)ַּ" :גּ ם ָּכּ ל ֳֳחִלִ י ְוְ ָכָל ַמַָּכּ ה ֲֲאֶׁשׁר ֹלא ָכָתּוב ֵ
לעולם ישליש אדם את מעותיו – שליש בקרקע וכו' .הרי ששליש נכסיו (דברים כח ,סא) – זו מיתת צדיקים ותינוקות של בית רבן[ .עפ"י איכה רבה
תֹוָרֶָתָך" (תהלים קיט ,פה) .ועיין שבת (לג ֶ "ֲאֶׁשׁר ֹלא ְכְ (פרשה א ,לז) על הפסוק ֲ
בקרקע ,וסתם קרקע לחרישה ולזריעה עומדת; נמצא ששליש ממונו
בתבואה. ע"ב) ,אין צדיקים בדור – תינוקות של בית רבן נתפסין על הדור .ולא
המשך בעמוד ו
אובת יכ תשרפ ה דרושים קדמונים
שאם לא ימות יתבטל. המשך מעמוד ה
[ובזה גופא מיושב :אילו היתה נתינת הגט בהכרח ובכפייה ,שוב לא ואמרו חז"ל ,והביאו רש"י כאןְ" :וְ ָהָיּו ַחֶַּיּיָך ְּתֻּלֻ ִִאים ְלְ ָך ִִמֶּנֶּגֶ ד" – זה הקונה
היה שייך לומר עליה "רצונו" .אך כיון שיש לו רצון עכשיו ליתן גט כדי תבואה מן השוק.
להצילה מיבום ,נמצא שהגט ניתן מרצונו – ומעתה שייך לומר "רצון"
אף על חלק התנאי .שהרי נתינת הגט מוכרחת להיעשות קודם המיתה; וזהו שאמרו "יורד עמו עד לחייו" – היינו ששורף שליש תבואתו ,הוא
לפיכך "אם מתי – יהא גט" ,שבו מתקיים הגט שנתן מרצונו ,הוא ה"הן", שליש נכסיו שבתבואת קרקעו; ומעתה יצטרך לקנות תבואה מן השוק,
ו"אם לא מתי – לא יהא גט" ,שבו מתבטל הגט ,הוא ה"לאו" ,שהרי ביטול ויהיו חייו אינם חיים .ונמצא שיורד עמו עד חייו ,ולא עד חייו ממש.
הגט הוא נגד רצונו עכשיו].
לכך היה לו לומר "אם מתי" ברישא .ומפני שאין אדם מקדים פורענות מאא"ז הג"ר יוסף תאומים זצ"ל – אבי אביו
לעצמו ,מסיק רבא שיאמר "אם לא מתי לא יהא גט" ,ואחר כך "אם מתי
יהא גט" ,ואחר כך "אם לא מתי לא יהא גט".
של הברוך טעם
הן ק ו דם ל לא ו בד יני תנאי
* כתב הטורי זהב בהקדמתו ליורה דעה :בקידושין (סב ע"א) למדו תנאי
ובמה שהקשה הט"ז שם על קושיית התוספות – שהרי יש ליישבה בעניין ֹאָתָ ְךִִ ...הָּנּ ִִקי" (במדבר ה,
"ִאם ֹלא ָׁשַׁכַב ִִאיׁש ֹ כפול מתנאי הסוטה ,שנאמר ִ
אחר ,שלא נתפרש בתורה כיצד יאמר הכהן את דבריו ,ויכולים אנו לומר ָׂשִׂטית ַּתַּחַת ִִאיֵׁשׁ ְך" (שם ,כ) ,הרי
יט) – ו"חנקי" כתיב – וכתיב אחריו "ְוְ ַאְַּתּ ִּכּי ִ
שבאמת היה מקדים ואומר "אם שכב חנקי" ,ואם כן קשה על התוספות הן ולאו.
למה הוצרכו לדחוק – לעניות דעתי אין כאן קושיא כלל. והקשו התוספות ,הא בעינן הן קודם ללאו ,וכאן הלאו קודם להן .ותירצו,
שהרי כך אמרו שם בגמרא :בשלמא לרבי חנינא בן גמליאל דלא בעי ש"אם לא שכב" חשיב הן ,לפי שמה שאנו רוצים שיהיה הוא הנקרא הן,
תנאי כפול ,היינו דכתיב "אם לא שכב"; אלא לרבי מאיר" ,ואם שכב חנקי" ל"ִאם ַיַַעַ ְְברּו" (במדבר לב ,כט) ,שאנו רוצים שיעברו.
ודומה ִ
מיבעי ליה .אמר רב תנחום" ,חנקי" כתיב ,והוי תנאי כפול. והקשה עליהם הט"ז מן הסוגיא בגיטין (עה ע"ב) ,אתקין שמואל בגיטא
וזה לשון התוספות :בשלמא לרבי חנינא בן גמליאל היינו דכתיב "אם לא דשכיב מרע – "אם לא מתי לא יהא גט ,ואם מתי יהא גט" ,ומקשה הגמרא,
שכב" ,שלא כפל "אם שכב חנקי" ,אלא מכלל ברכה אתה שומע קללה. והא בעינן הן קודם ללאו .ולדברי התוספות מאי קושיא ,הרי אנו רוצים
ואי משום דסמיך ליה ואת כי שטית וגו' ,ההיא לא מפרש ביה קללה שלא ימות ,ונמצא ההן קודם ,עיין שם.
אשבועה קמייתא ,אלא אשבועה בתרייתא קאי דסמיך ליה "והשביע והנה במחילת כבוד תורתו ,ואף שאיני כדאי להשיב על דבריו ,לעניות
הכהן את האשה בשבועת האלה" וגו' ,ושבועה קמייתא אין בה אלה, דעתי אין דבריו מובנים לי.
דהכי כתיב "והשביע אותה הכהן" ולא פירש בה קללה אלא מכלל ברכה.
וקשה ,דהא בעינן הן קודם ללאו. דלעניות דעתי כך היא כוונת התוספות :המתנה תנאי עם חבירו ,בודאי
רוצה הוא שיתקיים התנאי – וקיום התנאי הוא ההן ,וביטולו הוא הלאו.
ולרבי חנינא בן גמליאל לא כתיב "חנקי" כלל ,ואין הקללה נלמדת אלא ואין הדבר תלוי בין קום ועשה לשב ואל תעשה כלל ,אלא קיום התנאי הן
מהיפוך הברכה .נמצא ש"אם לא שכב" המפורש נשמע תחילה ,ו"אם וביטולו לאו ,ובעינן להקדים את ההן ,שהוא קיום התנאי.
שכב" אינו נשמע אלא מכללא – ואי אפשר לכלל שיקדים למפורש .ואם
כן אי אפשר להעמיד ש"אם שכב חנקי" קודם ,וממילא אין כאן תמיה על ובסוטה ,הרי יש רגלים לדבר שנטמאה ,שהרי קינא לה ונסתרה ,ומן
התוספות ,שהרי בהכרח הלאו נשמע כאן קודם להן ,והוצרכו ליישב על הדין היתה יוצאת בלא כתובה .אלא שהיא מכחשת ואומרת טהורה אני
הדרך שנתבארה למעלה. – שאילו הודתה לא היתה שותה – ולפיכך בודקים אותה אם אמת בפיה.
ותדע ,שהרי התוספות עצמם לא הקשו לרבי מאיר ,שהוא מפרש "חנקי" ֹאָתָ ְך" ברישא ,כלומר ,אם כדבריך שלא "ִאם ֹלא ָׁשַׁכַב ִִאיׁש ֹ
לכך אומר לה ִ
כתיב במפורש – ולדידיה באמת היה מקום ליישב כתירוץ הט"ז .ודוקא כ"ִאם ַיַַעַ ְְברּו" ,שאנו
"ִהָּנּ ִִקי" ,ואם לאו – "חנקי" .והרי זה ִ
שכב איש אותך – ִ
לרבי חנינא בן גמליאל הקשו ,שהרי כתבו רש"י ותוספות בגיטין שאינו רוצים שיעברו ויתקיים התנאי ,וזהו ההן.
חולק על רבי מאיר אלא בתנאי כפול ,אבל בהן קודם ללאו ובתנאי קודם [נקודת התירוץ היא שאנו מתחשבים במה שהיא רוצה ,ולכן מצדה
למעשה מודה לו .הרי שהתוספות עצמם ידעו שרק לרבי חנינא בן התנאי שהיא רוצה לברר הוא שלא שכב איש אותה.
גמליאל קשה ,וכדברינו.
ויש להוסיף ,שהרי מצדו אינה צריכה לשתות כלל ,והיא היא שמביאה
לפום ריהטא אין למאמר זה שייכות לפרשת כי תבוא; ואפשר שבנו בספר יעלת חן לקח לידי שתיה ,ולכך אנו מסתכלים על הדבר מבחינתה].
על עצמו להביא מכתבי אביו מאמר אחד לכל פרשה לכל הפחות ,וכאן לא מצא מה
להביא לפרשה זו ,ולכך הדפיסו כאן אבל בגיטין ,כל עצמו של התנאי אינו אלא שיגרשנה קודם שימות ,שלא
תזקק ליבם ,כפירוש רש"י שם .ולפיכך נותן את הגט מיד מרצונו ,ומתנה
מעלת וחובת לחדש חידושי תורה ולכתבם
מ לוקט מספר ים וס ופר ים וממל קטים
“ַּתּּפּוֵחי ָזָָהָב ְּבּ ַַמ ְׂׂשִּכּ ּיֹות ָּכּ ֶֶסף” .כי התפוח הוא זהב מופז חשוב בתכלית ,אבל הוא
ֵ ועל זה נאמר המשך מספר סדר היום (להג"ר משה בן מכיר ,נדפס ב'ויניציאה' שנת שנ"ט) .סדר הלימוד:
מנוקד ומצויר במשכיות כסף כדי לחפות עליו ושלא תיראה חשיבותו לכל; ואינו מתגלה אלא ה .המזלזל מוציא שם רע על התורה
דרך חורין וסדקין שיש מן הכסף אל הזהב ,ומתגלה אליו כל אשר חפץ אחר העיון והעסק בה,
ומי שלומד בענין אחר ,צלל במים אדירים והעלה חרס בידו ,ומוציא שם רע על חמדת התורה
ואחר עמל וטורח — כי צריך דבקות השכל וראות העינים היטב.
הקדושה והעמוקה .כי נראה לו שאין ענין התורה כי אם אותו דרש שעולה בדעתו בתחילת
ח .המגדל ותנאי המלך עיונו ,והוא הפשט הדומה למלבוש החיצון שנותן האדם על בגדיו החשובים כדי שלא יתלכלכו
ומשלו משל לזה ,לבת מלכים שהיא נתונה בתוך המגדל סגורה ומסוגרת ,ואין איש אתה בבית ולא ייראו לכל .כי עיקר התורה — סודותיה ורמזיה הנסתרים והעמוקים — הם נעלמים מעיני
כי אם הנערות הראויות המשמשות לפניה .ואפילו פתח המגדל אינו נמצא כי אם אחר עמל הכל בתחילת העיון.
וטורח למי שיחפש בה היטב; ואחר כך צריך לחפש אחר המפתחות הראויות לפתוח אותו ו .הנושא בטורח יום אחר יום
פתח .ואחר שיפתח הפתח הראשון שהוא החיצון ,עדיין יש חדר לפנים מחדר ,וכולם סגורות
עד שמי שיש לו שכל יטה שכמו לסבול הטורח והמשא ,לעיין יום אחר יום עד שיגלה הענין
היטב .ועלה ברצון המלך שלא ליתן את בתו לא מפני עושר ולא מפני יופי ולא מפני יחס ולא
אשר הוא מבקש מהמקום ברוך הוא; ובראותו טוב כוונתו לידע ולהבין ,מגלה לו את חפציו,
מפני שום צד בעולם ,אלא למי שישתדל בעצמו לבקש אהבת בתו — שתתגלה אליו מן החלון
הכל לפי מה שהוא אדם.
עד שתגיד לו את הפתח ,ויהיה חכם וחריף לבקש מפתח אחר מפתח ,ויוכל ליכנס לפני ולפנים
למקום מושב ומשכב בתו; לו תהיה לאשה ולא ימנע אותה ממנו .וכן הכריז בכל מלכותו. ז .תפוחי זהב במשכיות כסף
אובת יכ תשרפ ו דרושים קדמונים
אובת יכ תשרפ
זה לוקה .ובגמרא :אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ,זו דברי רבי עקיבא
סתימתאה; אבל חכמים אומרים ,ביכורים – הנחה מעכבת בהן ,קריאה אין כתב בספר פני אריה זוטא בדרוש לפרשת כי תבוא :יש להשיג על כל
מעכבת בהן .ולימא זו דברי רבי שמעון סתימתאה? הא קא משמע לן דרבי "ִהַּגּ ְְדִּתּי ַהַ ּיֹום ַלַ ה'
פרשת קריאת ביכורים – מה ראו לקרות פרשה זו של ִ
עקיבא כרבי שמעון סבירא ליה. ֹלֶקיָך" (דברים כו ,ג) ,ופירש רש"י :שאיני כפוי טובה .וקשה ,מה נשתנו ֱֱא ֶ
ולכן ,כיון שראה את דורו של רבי עקיבא – היינו רבי עקיבא ותלמידו ביכורים שבהם דוקא מתפאר שאינו כפוי טובה.
רשב"י – שסברו שקריאה מעכבת ,ושוב יש לו לאדם הראשון תירוץ על "ֲאַרִַּמּי ֹא ֵֵֹבדוגם איתא במדרש הנעלם בזוהר (הובא בילקוט ראובני ובש"ך עה"ת)ֲ ,
שלא הביא ביכורים ,כיון שלא היה יכול לקרות שהרי דיבר בלשון ארמי – ָאִָבי" (שם ,ה) – זה אדם הראשון ,שעל ידו נקנסה מיתה על כל הבריות. ִ
לכך "שמח בתורתו" .ואמר "ולי מה יקרו רעיך אל" ,שמפסוק זה גופא נלמד וקשה גם כן ,מה ראה להזכיר כאן מיתה בשעת הבאת ביכורים ,שהיא שעת
שאדם הראשון לא דיבר אלא בלשון ארמי ,ודו"ק. חדווה .וגם מאי קא משמע לן שאדם הראשון גרם מיתה לעולם – פשיטא
ולכן "נתעצב במיתתו" ,שהרי הוא גרם המיתה לכל העולם; ואילו היה שהוא גרם ולא אחר.
מדבר בלשון הקודש ,היה יכול להתפלל ולבטל את הגזירה. ויש לומר ,שלא לגנותו של אדם הראשון באו אלא להפך בזכותו ,ולומר
* ָהֵָעץָ ...אָָכְָלְ ָּּת",
"ֲה ִִמן ֵשאף הוא לא היה כפוי טובה .שכשאמר לו הקב"ה ֲ
ובזה יש לבאר גם כן נוסח הפייטן בזמר בר יוחאי" :נעשה אדם נאמר ָהֵָעץ ָוָֹאֵֹכֵ ל" (בראשית ג, ָנְָתָנָ ה ִּלּי ִִמן ֵ "ָהִָא ָּׁׁשה ֲֲאֶׁשׁר ָנַָתַ ָּּתה ִִע ָּּמ ִִדי ִִהוא ְ
השיב ִ
בעבורך" – ד"נעשה" לשון תיקון הוא ,שעל ידי רשב"י מתוקן חטא אדם יא-יב) .ולכאורה קשה ,מה השיב בזה – סוף סוף דברי הרב ודברי התלמיד,
הראשון ,כי לדעתו קריאה מעכבת ,ודו"ק. דברי מי שומעין (קידושין מב ע"ב).
* והוא ,כי ידוע שפרשת ביכורים צריכה להיאמר דוקא בלשון הקודש,
ועוד יש לומר במה ששמח בתורתו של רבי עקיבא .דהנה במגילה (יז כדאיתא בסוטה במשנה ראשונה דאלו נאמרין (לב ע"א).
ע"ב) :מאי טעמא דרבנן דקריאת שמע בכל לשון? אמר קרא "ְׁשׁ ַַמע" – בכל ואיתא בסנהדרין (לח ע"ב) שאדם הראשון בלשון ארמי סיפר ,ונפקא ליה
לשון שאתה שומע .ורבי נמי ,הא כתיב "שמע"? ההוא מיבעי ליה ,השמע "ַמה ָּיּ ְְקרּו ֵֵר ֶֶעיָך ֵֵאל" (תהלים קלט ,יז) – ראשי תיבות ארמי. מדכתיב ַ
לאזניך מה שאתה מוציא מפיך .ורבנן סברי כמאן דאמר הקורא את שמע ומזה הטעם נראה שלא נתקבלה תשובתו ,אף שהיה בעל תשובה גדול
ולא השמיע לאזנו – יצא .ועוד שם :לימא קסברי רבנן כל התורה כולה (עירובין יח ע"ב) .כי נודע שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי ,ולכך אין
בלשון הקודש נאמרה ,דאי סלקא דעתך בכל לשון נאמרה ,למה לי למכתב להתפלל בלשון ארמי – שתפילות של יחיד באות תחילה לידי המלאכים,
"שמע"? ומתרץ ,סלקא דעתך אמינא "והיו" כרבי .ודעת התוספות (ד"ה כל וכל המתפלל בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו (שבת יב ע"ב).
התורה) ,שאם בכל לשון נאמרה – היינו אף לקריאת ביכורים ,שאינה צריכה ואיתא במכות (יז ע"א) ,האוכל ביכורים עד שלא קרא עליהם – לוקה .ויש
לשון הקודש. שם בזה שיטה [סוגיא] עד דף יט ,עיין שם.
ָבֶָבָך"
"ֲאֶׁשׁר ָאָֹנִֹכִ י ְְמַצְַּוּ ָך ַהַ ּיֹום ַעַל ְלְ ֶ
ועוד אמרו (שם כ ע"א) :רבי מאיר אומרֲ , וידוע שבשביל שלא שינו את לשונם נגאלו ממצרים (ויקרא רבה פרשה לב ,ה).
(דברים ו ,ו) – אחר כוונת הלב הן הן הדברים .ומזה יליף שהקורא את שמע
ולא השמיע לאזנו יצא .והנה בברכות (יג ע"ב) יליף רבי עקיבא מאותו פסוק ואיתא בזוהר פרשת בראשית (יא ע"א) :פקודא תריסר ,לאייתאה ביכורי
גופא" ,אשר אנכי מצוך היום על לבבך" – מכאן אתה למד שכל הפרשה דאילנא .והיינו שהקב"ה ציווה לאדם הראשון להביא ביכורים תחילה,
כולה צריכה כוונה .ויש לומר שרבי עקיבא ותלמידו רבי מאיר בחדא ולקרות שם על ראשית הפרי ,ולאכלו אח"כ – והוא לא עשה כדברי הקב"ה.
שיטתא קיימי ,ש"על לבבך" קאי על הכוונה שבקריאת שמע ,וילפי מיניה והנה אם נאמר שקריאת ביכורים מעכבת ,לא פשע כלל .שהרי הקריאה
שני דינים :האחד שצריך כוונה ,והשני שדי בכוונה .ואם כן גם רבי עקיבא צריכה להיות דוקא בלשון הקודש ולא בלשון ארמי ,ואדם הראשון לא
סובר שלא השמיע לאזנו יצא ,וכן נפסקה ההלכה בשולחן ערוך (אורח חיים דיבר אלא ארמית – אם כן אי אפשר לו לקרות ,ולכך פטור מלהביא.
סימן סב סעיף ג). וכדאמרינן במכות (יח ע"ב) בהפריש ביכורים קודם החג ועבר עליהם החג
ולפי זה ,בעל כרחך שדרש מן "שמע" – בכל לשון שאתה שומע ,שאם לא – ירקבו ,משום דלא מצי למיקרי עליהן ,עיין שם .ולפי זה גם אדם הראשון
כן "שמע" מיותר; וכן נפסקה ההלכה (שם סעיף ב) .ותקשה קושיית הגמרא, לא חטא.
למה צריך קרא לזה .ועל זה יש לומר שני תירוצים :האחד ,שכל התורה "ִהַּגּ ְְדִּתּי ַהַ ּיֹום" – שאיני כפוי טובה .כלומר, ולזה אתי שפיר ,דהכי פירושוִ :
בלשון הקודש נאמרה; והשני ,שסלקא דעתך לדרוש "והיו" כרבי. שאני באתי להגיד דוקא בלשון הקודש היום ,להתנצל בעד אדם הראשון
והנה מקשין התלמידים ,היאך היה אפשר לדרוש "והיו" כרבי ,והלא לרבנן שלא חטא ולא היה כפוי טובה .כי מאחר שסיפר בלשון ארמי ולא בלשון
ילפינן מן "והיו" שלא יקרא למפרע .ויש לתרץ ,דהנה הטורי אבן הקשה הקודש ,וקריאת ביכורים אינה אלא בלשון הקודש ,וסבירא ליה לאדם
שבכמה מקומות בש"ס דורשין מיתור של אות ה' ,והיאך אמרו בגמרא הראשון שקריאה מעכבת – לכך לא הביא ביכורים.
ש"דברים" "הדברים" לא דרשי .ותוכן תירוצו ,שאין בזה כלל קבוע – ועל ידי שסיפר בלשון "ארמי" גרם גם כן ש"אובד אבי" ,שנקנסה מיתה
לפעמים דורשין ולפעמים אין דורשין; מה שאין כן רבי סבירא ליה שלעולם על ידו – כי לא הועילה תשובתו ותפילתו ,שאין מלאכי השרת נזקקין למי
דורשין ,עד כאן תורף דבריו .ויש לומר שזו כוונת הגמרא :סלקא דעתך ַוִַּנְּצַעַק ֶֶאל ה'ַ ...וִַּיְּׁשׁ ַַמע
"ַוֵַּיֶּרד ִִמ ְְצַרְַיְ ָמָ הְ ...
שמתפלל בלשון ארמי .והא ראיהֶ ,
אמינא "והיו" כרבי ,ונדרוש "דברים" "הדברים" – ולכך צריך "שמע" ,שלא ה' ֶֶאת ֹקֵֹלֵ נּו" – ועל כרחך בזכות שלא שינו את לשונם ,לשון הקודש ,גאלנו
נדרוש "דברים" "הדברים". ָהֲָאָדָָמָ ה" לתקן את חטאו ולהתנצל אִתי ֶֶאת ֵֵראִׁשׁית ְּּפ ִִרי ֲ "ֵה ֵֵב ִ
ממצרים .ועתה ֵ
והנה מצינו שרבי עקיבא אינו דורש כלל "דברים" "הדברים" (עיין ישמח
עבורו ,וק"ל .עד כאן דברי הפני אריה זוטא.
משה פרשת שלח ,וכן כתב באבני נזר אורח חיים סימן רכז סעיף ג ,ועוד כמה אחרונים). *
ולפי זה ,לדידיה אין לתרץ שסלקא דעתך "והיו" כרבי ,שאינו קאי אלא על ובדבריו יבואר להפליא המשך הגמרא שם בסנהדרין :אמר ריש לקיש ,מאי
שלא יקרא למפרע ,וליכא הוה אמינא למילף מיניה שצריך לשון הקודש. דכתיב "ֶזֶ ה ֵֵס ֶֶפר ּתֹוְלְ ֹדֹת ָאָָדָ ם" – מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו,
ועל כרחך צריך לומר לדידיה התירוץ שכל התורה בלשון הקודש נאמרה דור דור וחכמיו .כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא ,שמח בתורתו ונתעצב
– ושוב קריאת ביכורים דוקא בלשון הקודש .ולכן שמח אדם הראשון במיתתו ,אמרְ" :וְ ִלִ י ַַמה ָּיּ ְְקרּו ֵֵר ֶֶעיָך ֵֵאל".
בתורתו של רבי עקיבא. והנה במכות (יז ע"א) במשנה :האוכל ביכורים עד שלא קרא עליהם ...הרי
לקבלת הגליון והארות והערותarichimishemirim@gmail.com : מכון לכתיבת דברי תורה ודרשות של הרבנים שליט"א יצא לאור ע"י מכון ערוכים ושמורים
אובת יכ תשרפ ז דרושים קדמונים
