gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שלח לחמך · Shlaach Laachmecha — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: שלח לחמך · Shlaach Laachmecha

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

שלח לחמך · Shlaach Laachmecha — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‬ ‫‪УРОК ПО‬‬ ‫‪НЕДЕЛЬНОЙ‬‬ ‫‪ГЛАВЕ‬‬ ‫שיעור‬ ‫בפרשת השבוע‬ ‫‪Урок Главного раввина России‬‬ ‫‪р. Берла Лазара‬‬ ‫‪в центральной синагоге‬‬ ‫"‪"Марьина Роща‬‬ ‫מאת מורנו הרב הראשי לרוסיא‬ ‫שליט״א‬ ‫הגאון רבי שלמה דובער פינחס לאזאר‬ ‫שנאמר בהיכל בית הכנסת המרכזי‬ ‫״מארינה רושצ'ה״‬ ‫מוסקבה ‪ -‬רוסיא‬ ‫‪НЕДЕЛЬНАЯ ГЛАВА‬‬ ‫‪КИ СОВОЙ‬‬ ‫פרשת כי תבא‬ ‫תדפיס מתוך הספר‬ ‫ש׵ח ׵חמך‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫יוצא לאור‬ ‫ע"י מחלקת 'הוצאה לאור'‬ ‫בית הכנסת המרכזי‬ ‫בית מנחם חב״ד ‪ -‬ליובאוויטש‬ ‫'מארינה רושצ׳ה'‪ ,‬מוסקבה רוסיא‬ ‫‪HI‬‬ ‫עימוד ועיצוב‪:‬‬ ‫‪MTM‬‬ ‫מחלקת הגרפיקה‬ ‫של סוכנות החדשות היהודיות במוסקבה‬ ‫מבשר טוב מוסקבה‬ ‫ג‬ ‫לחמך‬ ‫פרשת כי תבא‬ ‫שלח‬ ‫השקפה לטובה‬ ‫בתורה לקרות 'השקיפה' בקול גבוה‪,‬‬ ‫פרשתנו פותחת בשתי מצוות שבדיבור‬ ‫ומנהגן של ישראל תורה‪.‬‬ ‫– בפסוקי 'מקרא ביכורים' אותם‬ ‫נצטווינו לקרות בשעה שמביאים את‬ ‫ויש לברר בגוף הענין‪ ,‬מפני מה נוהגים‬ ‫הביכורים לבית המקדש‪ ,1‬ובפסוקי 'וידוי‬ ‫להגביה את הקול בפסוק זה דוקא‪,‬‬ ‫מעשרות' אותם נצטווינו לומר לאחר זמן‬ ‫ומהי משמעותו הפנימית של מנהג זה‪.‬‬ ‫ביעור המעשרות‪.2‬‬ ‫ידוע המנהג שבשעת קריאת התורה‬ ‫כל השקפה שבמקרא‬ ‫מגביה בעל־הקורא את קולו‬ ‫והנה כתוב זה נזכר בפירוש רש"י בפרשת‬ ‫בקריאת הפסוק המסיים את נוסח וידוי‬ ‫וירא‪ ,‬על הפסוק‪“ַ 7‬ו ָ ּי ֻקמ ּו ִמ ּׁ ָשם‬ ‫יפה ִמ ְּמעוֹ ן ָק ְד ׁ ְש ָך ִמן‬ ‫“ה ׁ ְש ִק ָ‬ ‫המעשרות‪ַ :3‬‬ ‫ה ֲָאנָ ׁ ִשים ַו ַ ּי ׁ ְש ִקפ ּו ַעל ּ ְפנֵ י ְסד ֹם"‪ ,‬שפירש‬ ‫ַה ּׁ ָש ַמיִ ם ּו ָב ֵר ְך ֶאת ַע ְּמ ָך ֶאת יִ שְׂ ָר ֵאל ְו ֵאת‬ ‫“וישקיפו ‪ -‬כל השקפה שבמקרא לרעה‬ ‫ָה ֲא ָד ָמה ֲא ׁ ֶשר נָ ַת ָּתה ָלנ ּו ַּכ ֲא ׁ ֶשר נִ ׁ ְש ַּב ְע ָּת‬ ‫חוץ מ'השקיפה ממעון קדשך'‪ ,‬שגדול‬ ‫ַל ֲאב ֵֹתינ ּו ֶא ֶרץ זָ ַבת ָח ָלב ּו ְד ָב ׁש"‪.‬‬ ‫כוח מתנות עניים שהופך מידת הרוגז‬ ‫מנהג זה יסודו בהררי קודש‪ 4‬ויש למצוא‬ ‫לרחמים"‪.‬‬ ‫לו סמך כבר בדברי חז"ל‪ ,‬כי‬ ‫הנה איתא בירושלמי‪ 5‬על מצות וידוי‬ ‫ויש להבין‪ :‬ראשית‪ ,‬למה לו לרש"י‬ ‫מעשרות‪“ :‬עד השקיפה היו אומרין‬ ‫להביא כבר בפרשת וירא את הפסוק‬ ‫בקול נמוך‪ ,‬מכאן ואילך היו אומרין‬ ‫המאוחר מפרשת כי תבוא‪ ,‬וכי איזה‬ ‫בקול גבוה"‪ ,‬ופירש בשיירי קרבן‪ ,6‬שיש‬ ‫קושיא יש בפסוק זה שרש"י צריך לבארה‪.‬‬ ‫מכאן סמך למה שנוהגים הקוראים‬ ‫ראה ספר המצוות להרמב"ם מ"ע קלב‪ ,‬ובס' היד הלכות ביכורים פ"ג ה"י‪ .‬ספר החינוך מצוה תרו‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ראה ספר המצוות להרמב"ם מ"ע קלא‪ ,‬ובס' היד הלכות מעשר שני פי"א‪ .‬ספר החינוך מצוה תרז‪ .‬שו"ע יורה דעה סי' שלא‬ ‫‪2‬‬ ‫סעיף קמד‪ .‬מצות וידוי מעשרות נוהגת בשביעי של פסח בשנה הרביעית והשביעית לשמיטה‪.‬‬ ‫כו‪ ,‬טו‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫וכ"ה מנהגנו‪ ,‬כפי שנכתב בלוח כולל חב"ד‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫מעשר שני פ"ה ה"ה‪ .‬סוטה פ"א הי"א‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫לבעל קרבן העדה‪ ,‬עמ"ס סוטה שם‪ .‬וכן כתב בפירוש הכתב והקבלה עה"פ להלן כט‪ ,‬כח‪ :‬וגם מה שהקורא מגביה קולו‬ ‫‪6‬‬ ‫במקרא 'השקיפה ממעון קדשך' בכי תבא‪ ,‬נראה שהוא זכר לקריאת פרשה זו בזמן הבית בווידוי מעשרות‪ ,‬שאמרו בירושלמי‬ ‫דעד השקיפה היו אומרים בקול נמוך ומכאן ואילך היו אומרים בקול גבוה‪.‬‬ ‫בראשית יח‪ ,‬טז‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫לחמך‬ ‫פרשת כי תבא‬ ‫שלח‬ ‫ד‬ ‫יתרה מזו מפורש הענין השלילי‬ ‫שנית‪ ,‬במדרש‪ 8‬הלשון הוא ש"גדול כוחן‬ ‫שבהשקפה‪ ,‬בכתוב שבתהלים‪:13‬‬ ‫של מוציאי המעשרות שהן הופכין‬ ‫“ה' ִמ ּ ׁ ָש ַמיִ ם ִה ׁ ְש ִקיף ַעל ְ ּבנֵ י ָא ָדם לִ ְראוֹ ת‬ ‫את הקללה לברכה"‪ .‬וצריך ביאור מדוע‬ ‫אלֹהִים‪ַ :‬הכּ ֹל ָסר‬ ‫ֲהיֵ ׁש ַמשְׂ ִּכיל דּ ֵֹר ׁש ֶאת ֱ‬ ‫הוצרך רש"י לשנות מלשון המדרש‪,‬‬ ‫יַ ְחדָּ ו נֶ ֱאלָ ח ּו ֵאין עֹשֵׂ ה טוֹ ב ֵאין ַ ּגם ֶא ָחד"‪.‬‬ ‫ומפני מה נקט דוקא לשון “מתנות עניים"‪.‬‬ ‫ויש לבאר ענין זה על פי הפסוק‪“ַ 14‬ו ַ ּי ַעשׂ‬ ‫הבטה בלי הגבלה‬ ‫ַל ָּביִ ת ַח ּלוֹ נֵ י ׁ ְש ֻק ִפים ֲא ֻט ִמים"‪ ,‬בו‬ ‫ותחילה יש להעמיק ולהתבונן עוד במהות‬ ‫תיבת “שקופים" משמעותה כמו בלשוננו‬ ‫המושג “השקפה"‪ 9‬שמצאנוהו‬ ‫דבר הנראה לעין בלי הסתרה‪ .‬והיינו‪,‬‬ ‫בתורה כמה פעמים‪ ,‬וכדברי רש"י שכולן‬ ‫שכאשר מסתכלים על דבר מסוים ללא‬ ‫לרעה‪ .‬כמו‪“ַ :‬ו ַ ּי ׁ ְש ֵּכם ַא ְב ָר ָהם ַּב ּב ֶֹקר‬ ‫כל הסתרה והגבלה‪ ,‬רואים את המצב‬ ‫ֶאל ַה ָּמקוֹ ם ֲא ׁ ֶשר ָע ַמד ׁ ָשם ֶאת ּ ְפנֵ י ה'‪:‬‬ ‫לאשורו‪ ,‬וממילא מתגלים גם החלקים‬ ‫וַ ַ ּי ׁ ְש ֵקף ַעל ּ ְפנֵ י ְסדֹם וַ ֲעמ ָֹרה וְ ַעל ָּכל ּ ְפנֵ י‬ ‫הרעים‪.‬‬ ‫ֶא ֶרץ ַה ִּכ ָּכר וַ ַ ּי ְרא וְ ִה ֵ ּנה ָעלָ ה ִקיט ֹר ָה ָא ֶרץ‬ ‫ְּכ ִקיט ֹר ַה ִּכ ְב ׁ ָשן"‪ .10‬ועוד מצינו‪“ַ :‬ויְ ִהי ִּכי‬ ‫הרי לנו שענין ההשקפה הוא הסרת כל‬ ‫ימ ֶל ְך‬ ‫ָא ְרכ ּו לוֹ ׁ ָשם ַה ָ ּי ִמים ַו ַ ּי ׁ ְש ֵקף ֲא ִב ֶ‬ ‫המחיצות והבטה חודרת לעומק‬ ‫ֶמ ֶל ְך ּ ְפ ִל ׁ ְש ִּתים ְּב ַעד ַֽה ַח ּלוֹ ן ַו ַ ּי ְרא ְו ִה ֵּנה‬ ‫הענין‪ ,‬ואם כן הרי זו הבטה המביאה‬ ‫יִ ְצ ָחק ְמ ַצ ֵחק ֵאת ִר ְב ָקה ִא ׁ ְש ּתוֹ "‪ .11‬וגם‪:‬‬ ‫לראות גם את הדברים הלא־טובים‪.‬‬ ‫ַ“ויְ ִהי ְּב ַא ׁ ְשמ ֶֹרת ַה ּב ֶֹקר ַו ַ ּי ׁ ְש ֵקף ה' ֶאל‬ ‫וזו הכוונה בדברי רש"י “כל השקפה‬ ‫ַמ ֲחנֵ ה ִמ ְצ ַריִ ם ְּב ַע ּמ ּוד ֵא ׁש ְו ָענָ ן ַו ָ ּי ָהם ֵאת‬ ‫שבמקרא לרעה"‪.‬‬ ‫ַמ ֲחנֵ ה ִמ ְצ ָריִ ם"‪.12‬‬ ‫שמות רבה פמ"א‪ ,‬א‪ .‬ובירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ה (וראה גם תנחומא תשא סי' יד)‪ :‬ר' הונא בר אחא בשם ר' אלכסנדרא‪,‬‬ ‫‪8‬‬ ‫בוא וראה כמה גדול כוחן של עושי מצות‪ ,‬שכל השקפה שבתורה ארורה וזה בלשון ברכה‪.‬‬ ‫יש שפירשו שהשקפה הוא ענין הבטה והסתכלות מלמעלה למטה דוקא (וראה ספר השרשים לרד"ק ערך שקף‪ :‬ענין השגחה‬ ‫‪9‬‬ ‫והצצה‪ ,‬ונשתמשו בו בלשון נפעל [“נשקף"] לפי שהעומד במקום גבוה ומביט הוא נשקף למביטים אליו‪ ,‬לפיכך אמר השקיפה‬ ‫ממעון קדשך מן השמים‪ ,‬כי הקב"ה משקיף ואינו נשקף‪ .‬וע"ע בדרך מצותיך לאדמו"ר הצמח צדק (מצות זכירת ומחיית עמלק)‬ ‫צד‪ ,‬ב)‪ ,‬ובגור אריה מבאר הטעם שהוא כאילו דופק על המשקוף‪ .‬אך עדיין צריכים אנו להבין יסודם של חז"ל ורש"י שכל‬ ‫השקפה הוא השקפה לרעה דייקא‪.‬‬ ‫‪ 10‬שם יט‪ ,‬כז‪-‬כח‪.‬‬ ‫‪ 11‬שם כו‪ ,‬ח‪.‬‬ ‫‪ 12‬שמות יד‪ ,‬כד‪.‬‬ ‫‪ 13‬יד‪ ,‬ב‪-‬ג‪.‬‬ ‫‪ 14‬מלכים‪-‬א ו‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫ה‬ ‫לחמך‬ ‫פרשת כי תבא‬ ‫שלח‬ ‫שביקש ללמד זכות‪.‬‬ ‫חסרונה של סדום‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שהמלאכים אכן השקיפו על‬ ‫על פי הבנה זו יש לבאר את דברי רש"י‬ ‫פני סדום‪ ,‬ואדרבה הם באו להשקיף‬ ‫בפרשת וירא‪:‬‬ ‫בלי כל מחיצות והגבלות ברצונם להתבונן‬ ‫כאשר פוגשים אנו לראשונה בתורה את‬ ‫ולראות אל נכון את הנעשה בעיר זו‪.‬‬ ‫ענין ה"השקפה לרעה" שהיה‬ ‫ובאמת‪ ,‬אם היו רואים שם ולו מעט‬ ‫על סדום‪ ,‬מיד מקשה רש"י‪ :‬כיצד זה‬ ‫טוב והיו רואים שאנשי סדום מקיימים‬ ‫מבקשים בני ישראל מהקב"ה בעת וידוי‬ ‫מתנות עניים וכדומה ‪ -‬היתה מתהפכת‬ ‫יפה ִמ ְּמעוֹ ן ָק ְד ׁ ְש ָך ִמן‬‫“ה ׁ ְש ִק ָ‬ ‫מעשרות ַ‬ ‫מידת הדין והם היו ניצולים‪ .‬אבל כיון‬ ‫ַה ּׁ ָש ַמיִ ם"‪ ,‬והלא כאמור‪ ,‬השקפה מטבעה‬ ‫שלא נמצא בהם כל מעשה של חסד‪,‬‬ ‫עשויה לגלות את היפך הטוב! ומיישב‪,‬‬ ‫וגרוע מכך‪ ,‬הם רדפו אחרי כל מי שרק‬ ‫שההשקפה בוידוי מעשרות שונה‬ ‫רצה לגמול חסדים‪ ,15‬על כן לא נותרה כל‬ ‫בתכלית‪ ,‬שהרי “גדול כוח מתנות עניים‬ ‫ברירה וגזר דינם נחתם לאבדון‪.‬‬ ‫שהופך מידת הרוגז לרחמים"‪ .‬דהיינו‬ ‫שאף על פי שבדרך כלל ענין ההשקפה‬ ‫זהו שמרמז לנו רש"י בדבריו בהביאו את‬ ‫הוא ענין של גבורה והבטה גם על‬ ‫הדוגמה של ההשקפה לטובה‪ ,‬זאת‬ ‫הדברים שאינם רצויים‪ ,‬אך כאשר רואים‬ ‫המהפכת מידת הדין למידת הרחמים‪,‬‬ ‫את הצדקות שעשה האדם ואת מתנות‬ ‫באמרו שגריעותה של סדום היה החיסרון‬ ‫העניים שלו‪ ,‬אזי אותה השקפה של גבורה‬ ‫במתנות עניים‪ ,‬ולכן אותה השקפה לרעה‬ ‫נהפכת מרוגז לרחמים‪.‬‬ ‫הזיקה להם‪ .‬ואמנם‪ ,‬אילו היתה בידם‬ ‫זכות מתנות עניים היו זוכים להינצל‪ ,‬אבל‬ ‫אך עוד יש לנו ליישב למה לו לרש"י‬ ‫להביא את כל הענין בפרשת וירא‪ ,‬וכי‬ ‫כיון שלא היה בידם כל זכות שהיא היתה‬ ‫איזו קושיא נתעוררה לו בפסוק זה שנצרך‬ ‫ההשקפה לרעה‪.‬‬ ‫ליישבה‪ .‬ונראה לבאר‪ ,‬שתיכף בקריאת‬ ‫על פי זה מובן הטעם ששינה רש"י‬ ‫הפסוק “ויקומו משם האנשים וישקיפו על‬ ‫מלשון המדרש‪ ,‬כי בנוגע לסדום אין‬ ‫פני סדום" מתעוררת שאלה‪ :‬למה נעמדו‬ ‫מקום לנקוט הלשון “גדול כוחן של בעלי‬ ‫המלאכים לחפש דוקא את השלילי והלא־‬ ‫המעשרות"‪ ,‬אלא הוא מדגיש דוקא את‬ ‫טוב‪ ,‬ומדוע לא טרחו לחפש ולתור שמא‬ ‫“כוחן של מתנות עניים" – הוא הדבר‬ ‫ישנם בסדום מעשי חסד כלשהם שיגנו‬ ‫שהיה חסר אצלם‪.‬‬ ‫על אנשי העיר‪ ,‬וכפי שנהג אברהם אבינו‬ ‫‪ 15‬כמבואר ברש"י שם‪.‬‬ ‫לחמך‬ ‫פרשת כי תבא‬ ‫שלח‬ ‫ו‬ ‫ולכן נקראת הפרשה “וידוי מעשרות"‪ ,‬כי‬ ‫וידוי מעשרות‪ :‬חיזוק האמונה‬ ‫כאשר האדם מפרט את הצלחותיו‬ ‫‪16‬‬ ‫והנה בדרשותיו של הגרי"ד סולוביצ'יק‬ ‫הנפלאות בעבודת ה'‪ ,‬זהו הפתח‬ ‫נתבאר ענין תמוה בשמה של מצוה‬ ‫וההתחלה לוידוי אמיתי והתבוננות גם‬ ‫זו‪ ,‬שניתן לה בלשון המשנה‪“ – 17‬וידוי‬ ‫בחלקים הזקוקים לתיקון‪ .‬כאשר מסוגל‬ ‫מעשר"‪ .‬ולכאורה שם זה אינו הולם את‬ ‫האדם לקבוע בגאון 'עשיתי ככל אשר‬ ‫הכתובים הללו‪ ,‬כי הלא ענינו של וידוי‬ ‫צויתני'‪ ,‬בדין שיהיה מוכשר גם להודות‬ ‫בדרך כלל הוא הכרה בחטא ושאר‬ ‫בהכנעה‪ :‬לא עשיתי ככל אשר צויתני‪.‬‬ ‫דברים שליליים; ואילו כאן אדרבה‪ ,‬הרי‬ ‫על יסוד הבחנה זו נוכל להאיר את‬ ‫היהודי משתבח בפני הקב"ה כיצד נהג‬ ‫סמיכות שתי המצוות של 'מקרא‬ ‫במעשרותיו כראוי והפריש מתבואתו‬ ‫ביכורים' ו'וידוי מעשר'‪ ,‬ולהבין את תוכנם‬ ‫את המעשרות כדת וכדין‪ ,‬כפי שמעיד‬ ‫והשפעתם על עבודת האדם לקונו‪:‬‬ ‫ּיתנִ י לֹא‬ ‫“כ ׇכל ִמ ְצוָ ְת ָך ֲא ׁ ֶשר ִצוִ ָ‬ ‫בפירוש ְּ‬ ‫ָ‬ ‫ָע ַב ְר ִּתי ִמ ִּמ ְצו ֶֺתיך וְ לֹא ׁ ָש ָכ ְח ִּתי ‪ָ ׁ ..‬ש ַמ ְע ִּתי‬ ‫מצד אחד‪ ,‬הקב"ה מצפה מאיתנו לפעול‬ ‫בעולם בדרך הטבע‪ ,‬לחרוש לזרוע‬ ‫ּיתנִ י"‪,18‬‬ ‫יתי ְּככֹל ֲא ׁ ֶשר ִצוִ ָ‬ ‫ְ ּבקוֹ ל ה' ֱאל ֹ ָהי ָע ִ ׂש ִ‬ ‫ולקצור‪ ,‬ובכלל לעבוד בעולם וליצור בו‬ ‫ומה וידוי יש בדבר?‬ ‫באופן של ִ“ו ִיר ׁ ְש ָּת ּה ְויָ ׁ ַש ְב ָּת ָּב ּה"‪ ,‬והקב"ה‬ ‫ומבאר זאת באופן נפלא בדרך המוסר‬ ‫נותן לנו הכוח והאפשרות לעבודה בכוח‬ ‫והעבודה‪ ,‬שבבוא האדם לבחון‬ ‫עצמנו כביכול; ברם‪ ,‬מצד שני‪ ,‬מצב כזה‬ ‫את עצמו ומצב נפשו‪ ,‬ראשית כל נדרש‬ ‫עלול להביא לתוצאות שליליות ביותר‪,‬‬ ‫הוא להתחיל לגלות את הטוב שבו ואת‬ ‫כאשר האדם בטוח שהוא העושה את‬ ‫מעלותיו הנפלאות וההצלחות שזכה להן‬ ‫“כ ִֹחי ְוע ֶֹצם יָ ִדי‬ ‫הכל‪ ,‬וכלשון הפסוק‪ּ 19‬‬ ‫בחסדי ה'‪ ,‬ורק אז יכול הוא להכיר באמת‬ ‫ָעשָׂ ה ִלי ֶאת ַה ַחיִ ל ַה ֶ ּזה"‪.‬‬ ‫גם בחסרונותיו ובדברים הלא־טובים‬ ‫ועל כן‪ ,‬בכדי למנוע מצב שלילי שכזה‪,‬‬ ‫שעשה‪ .‬אם אין האדם מאמין בכוחות‬ ‫ציוותה התורה שאחרי שהאדם נוטע‬ ‫הרוחניים הבלתי מוגבלים הגנוזים בנפשו‪,‬‬ ‫ומשקה ומנכש ועובד בשאר עבודות‬ ‫לא יוכל לבוא לידי הכרה וחרטה אמיתית‬ ‫השדה בגידול מטעו‪ ,‬הנה כאשר הפרי‬ ‫על החטאים שבידו‪ ,‬שכן סבור שהוא‬ ‫הראשון מתחיל לצאת והוא כבר רואה‬ ‫חסר ישע ומשועבד לחסרונותיו‪.‬‬ ‫‪ 16‬בספרו חמש דרשות‪ ,‬עמ' ‪ 85‬ואילך‪.‬‬ ‫‪ 17‬סוטה פ"ז מ"א‪ :‬אלו נאמרין בכל לשון‪ ,‬פרשת סוטה‪ ,‬וידוי מעשר וכו'‪ .‬וראה מעשר שני פ"ה מ"י ואילך‪ :‬במנחה ביום טוב‬ ‫האחרון היו מתוודין‪ ,‬כיצד היה הוידוי וכו'‪.‬‬ ‫‪ 18‬כו‪ ,‬יד‪-‬טו‪.‬‬ ‫‪ 19‬ח‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫ז‬ ‫לחמך‬ ‫פרשת כי תבא‬ ‫שלח‬ ‫כביכול בשדותיו של הקב"ה‪ .‬וכעת‬ ‫שעמלו נושא פירות‪ ,‬מיד חייב האדם‬ ‫בשעה שמעיד הוא בעצמו בהתרוממות‬ ‫לציינו וכאשר יגדל עליו להביא אותו עם‬ ‫הרוח כי קיים כל מצוות ה'‪ ,‬גם אז שומה‬ ‫שאר פירות ביכוריו לפני הקב"ה ולהודות‬ ‫עליו לזכור שזכות זו היא גם אחריות‬ ‫עליהם‪ .‬כי בכך הוא מכיר ומודה שגם‬ ‫המוטלת עליו לשוב בתשובה שלמה‪ ,‬כי‬ ‫אם אמנם עשה ועמל בדרך הטבע לגדל‬ ‫ככל שמתעלה האדם – יותר מכיר הוא‬ ‫את תבואתו‪ ,‬מכל מקום לאמיתו של דבר‬ ‫בצורך שיש לו לתקן את מעשיו ולהתקרב‬ ‫הכל באשר לכל תלוי ועומד בברכת ה'‪,‬‬ ‫יותר אליו ית'‪.20‬‬ ‫ולכן הוא מביא את ראשית תבואתו לבית‬ ‫המקדש ומקריבה לפני ה'‪.‬‬ ‫או‪-‬אז כאשר הבנה זו נחקקת באדם הוא‬ ‫יפה‬ ‫“ה ׁ ְש ִק ָ‬ ‫יכול לבקש מהקב"ה‪ַ ,‬‬ ‫והנה בהמשך להבאת הביכורים‪ ,‬שעניינם‬ ‫ִמ ְּמעוֹ ן ָק ְד ׁ ְש ָך ִמן ַה ּׁ ָש ַמיִ ם ּו ָב ֵר ְך ֶאת ַע ְּמ ָך‬ ‫הכרת הטוב והודאה בכך שהכל‬ ‫ֶאת יִ שְׂ ָר ֵאל ְו ֵאת ָה ֲא ָד ָמה ֲא ׁ ֶשר נָ ַת ָּתה‬ ‫בברכת ה' – מפריש האדם מעשרות‬ ‫ָלנ ּו ַּכ ֲא ׁ ֶשר נִ ׁ ְש ַּב ְע ָּת ַל ֲאב ֵֹתינ ּו ֶא ֶרץ זָ ַבת‬ ‫כראוי מתבואתו ומחלק את מתנות‬ ‫ָח ָלב ּו ְד ָב ׁש"‪ ,‬ובזה הוא הופך את מידת‬ ‫העניים‪ ,‬שהרי הוא כלל אינו בעל הבית‬ ‫הרוגז והדין למידת הרחמים‪.‬‬ ‫על תבואתו‪ ,‬אלא הוא משמש כאריס‬ ‫‪ 20‬כמבואר בתניא פכ"ט‪ :‬ואף שכבר עשה תשובה נכונה‪ ,‬הרי עיקר התשובה בלב‪ ,‬והלב יש בו בחינות ומדרגות רבות‪ ,‬והכל לפי‬ ‫מה שהוא אדם ולפי הזמן והמקום וכו'‪ .‬וראה בהקדמת שער היחוד והאמונה (חינוך קטן)‪ ,‬שצריך לילך תמיד ממדרגה למדרגה‪,‬‬ ‫ובטרם יגיע למדריגה העליונה הוא בבחינת נפילה ממדריגה הראשונה כו'‪.‬‬ Шлах Недельная глава Ки Совой лахмеха ‫ח‬ Как пристальный взгляд Свыше может быть опасен, и как обратить его в благословение? 1. Загадка громкого голоса и вопрос Раши • В главе Ки Таво описываются две заповеди, связанные с речью: провозглашение при принесении первых плодов (Бикурим) и исповедь об отделении десятин (Видуй Маасрот). • Существует древний обычай: при чтении Торы чтец повышает голос на последнем стихе исповеди десятин, который начинается со слов: «Взгляни (‫ )השקיפה‬из святой обители Тво- ей...». • Комментатор Раши еще в главе Ваера утверждает, что любое упоминание «взгляда Свыше» (‫ )השקפה‬в Торе предвещает беду. • Единственным исключением является этот стих о десятинах, так как великая сила даров бедным способна превратить гнев в милосердие. • Возникают вопросы: почему Раши обсуждает это исключение задолго до главы Ки Таво, во время повествования о Содоме? И почему он подчеркивает именно «дары бедным», изме- няя формулировку Мидраша?. 2. Взгляд без преград: Урок Содома • Слово «‫( »השקפה‬взгляд) подразумевает глубокое, проницательное всматривание без каких-либо преград и сокрытий. • Когда Всевышний или ангелы смотрят на ситуацию абсолютно прозрачно, неизбежно обнажаются все недостатки и скрытые грехи, что ведет к суровому суду. • Ангелы направили такой проницательный взгляд на Содом в надежде найти хотя бы малейшую заслугу, например, благотворительность, чтобы спасти жителей. • Если бы у жителей Содома была заслуга даров бедным, суровый приговор обратился бы в милосердие. • Однако у них не нашлось ни одного доброго дела, поэтому этот проницательный взгляд обернулся для них гибелью. • Именно поэтому Раши акцентирует внимание на том, что Содому не хватило конкретно заслуги даров бедным. 3. Парадокс позитивной исповеди • Декларация о десятинах парадоксально названа «Исповедью» (Видуй). • Обычно исповедь подразумевает признание грехов, но здесь еврей с гордостью заявляет Всевышнему: «Я исполнил всё, как Ты повелел!». • Рав Йосеф Дов Соловейчик объясняет этот феномен через глубокий духовный принцип. ‫ט‬ Шлах Недельная глава Ки Совой лахмеха • Чтобы по-настоящему осознать свои недостатки и искренне раскаяться, человек должен сначала признать свои духовные силы, успехи и достоинства. • Лишь опираясь на веру в свой огромный внутренний потенциал, человек способен честно признаться в своих ошибках, не впадая в отчаяние. 4. Практический вывод: От гордыни к милосердию • Всевышний ожидает от нас активной работы в материальном мире — мы должны пахать, сеять и собирать урожай. • Однако этот естественный процесс таит в себе опасность: человек может возгордиться и решить, что «моя сила и крепость моей руки добыли мне это богатство». • Тора предотвращает эту иллюзию с помощью четкой последовательности действий: • Принесение первых плодов (Бикурим): Напоминает, что при всех наших физических усилиях истинный успех и благословение исходят от Всевышнего. • Отделение десятин и даров бедным: Учит нас тому, что мы не абсолютные хозяева своего имущества, а лишь работники на поле Творца. • Когда человек достигает этого уровня осознанности и поднимается духовно, он берет на себя ответственность за дальнейшее исправление своих поступков. • В этот момент он может смело просить Всевышнего «взглянуть с Небес», точно зная, что теперь этот проницательный взор принесет не суровый суд, а великое милосердие и благословение. ‫גיליון זה מוקדש‬ ‫לחיזוק ההתקשרות‬ ‫לרבי נשיא דורנו‬ ‫‪HI‬‬ ‫לזכות‬ ‫מורנו הרב הראשי לרוסיא‬ ‫הגאון רבי שלמה דובער פינחס לאזאר שליט״א‬ ‫‪HI‬‬ ‫לזכות‬ ‫כלל שלוחי הרבי במדינות חבר העמים‬ ‫‪HI‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫האיש היקר שהיה מסור ונאמן למלאכתו הקדושה‬ ‫ר' צבי הירש ב"ר ישראל ע"ה גרז'וי‬ ‫אשר שימש כעשרים שנה שמש בבית הכנסת המרכזי‬ ‫ומסר שיעורי תורה במרכז החסד שערי צדק‬