שלח לחמך · Shlaach Laachmecha — כי תבוא (2026-08-24)

ב"ה
УРОК ПО
НЕДЕЛЬНОЙ
ГЛАВЕ
שיעור
בפרשת השבוע
Урок Главного раввина России
р. Берла Лазара
в центральной синагоге
""Марьина Роща
מאת מורנו הרב הראשי לרוסיא
שליט״א הגאון רבי שלמה דובער פינחס לאזאר
שנאמר בהיכל בית הכנסת המרכזי
״מארינה רושצ'ה״
מוסקבה -רוסיא
НЕДЕЛЬНАЯ ГЛАВА
КИ СОВОЙ
פרשת כי תבא
תדפיס מתוך הספר
שח חמך
©
כל הזכויות שמורות
יוצא לאור
ע"י מחלקת 'הוצאה לאור'
בית הכנסת המרכזי
בית מנחם חב״ד -ליובאוויטש
'מארינה רושצ׳ה' ,מוסקבה רוסיא
HI
עימוד ועיצוב:
MTM
מחלקת הגרפיקה
של סוכנות החדשות היהודיות במוסקבה
מבשר טוב מוסקבה
ג לחמך פרשת כי תבא שלח
השקפה לטובה
בתורה לקרות 'השקיפה' בקול גבוה, פרשתנו פותחת בשתי מצוות שבדיבור
ומנהגן של ישראל תורה. – בפסוקי 'מקרא ביכורים' אותם
נצטווינו לקרות בשעה שמביאים את
ויש לברר בגוף הענין ,מפני מה נוהגים הביכורים לבית המקדש ,1ובפסוקי 'וידוי
להגביה את הקול בפסוק זה דוקא, מעשרות' אותם נצטווינו לומר לאחר זמן
ומהי משמעותו הפנימית של מנהג זה. ביעור המעשרות.2
ידוע המנהג שבשעת קריאת התורה
כל השקפה שבמקרא מגביה בעל־הקורא את קולו
והנה כתוב זה נזכר בפירוש רש"י בפרשת בקריאת הפסוק המסיים את נוסח וידוי
וירא ,על הפסוק“ַ 7ו ָ ּי ֻקמ ּו ִמ ּׁ ָשם יפה ִמ ְּמעוֹ ן ָק ְד ׁ ְש ָך ִמן “ה ׁ ְש ִק ָ
המעשרותַ :3
ה ֲָאנָ ׁ ִשים ַו ַ ּי ׁ ְש ִקפ ּו ַעל ּ ְפנֵ י ְסד ֹם" ,שפירש ַה ּׁ ָש ַמיִ ם ּו ָב ֵר ְך ֶאת ַע ְּמ ָך ֶאת יִ שְׂ ָר ֵאל ְו ֵאת
“וישקיפו -כל השקפה שבמקרא לרעה ָה ֲא ָד ָמה ֲא ׁ ֶשר נָ ַת ָּתה ָלנ ּו ַּכ ֲא ׁ ֶשר נִ ׁ ְש ַּב ְע ָּת
חוץ מ'השקיפה ממעון קדשך' ,שגדול ַל ֲאב ֵֹתינ ּו ֶא ֶרץ זָ ַבת ָח ָלב ּו ְד ָב ׁש".
כוח מתנות עניים שהופך מידת הרוגז מנהג זה יסודו בהררי קודש 4ויש למצוא
לרחמים". לו סמך כבר בדברי חז"ל ,כי
הנה איתא בירושלמי 5על מצות וידוי
ויש להבין :ראשית ,למה לו לרש"י מעשרות“ :עד השקיפה היו אומרין
להביא כבר בפרשת וירא את הפסוק בקול נמוך ,מכאן ואילך היו אומרין
המאוחר מפרשת כי תבוא ,וכי איזה בקול גבוה" ,ופירש בשיירי קרבן ,6שיש
קושיא יש בפסוק זה שרש"י צריך לבארה. מכאן סמך למה שנוהגים הקוראים
ראה ספר המצוות להרמב"ם מ"ע קלב ,ובס' היד הלכות ביכורים פ"ג ה"י .ספר החינוך מצוה תרו. 1
ראה ספר המצוות להרמב"ם מ"ע קלא ,ובס' היד הלכות מעשר שני פי"א .ספר החינוך מצוה תרז .שו"ע יורה דעה סי' שלא 2
סעיף קמד .מצות וידוי מעשרות נוהגת בשביעי של פסח בשנה הרביעית והשביעית לשמיטה.
כו ,טו. 3
וכ"ה מנהגנו ,כפי שנכתב בלוח כולל חב"ד. 4
מעשר שני פ"ה ה"ה .סוטה פ"א הי"א. 5
לבעל קרבן העדה ,עמ"ס סוטה שם .וכן כתב בפירוש הכתב והקבלה עה"פ להלן כט ,כח :וגם מה שהקורא מגביה קולו 6
במקרא 'השקיפה ממעון קדשך' בכי תבא ,נראה שהוא זכר לקריאת פרשה זו בזמן הבית בווידוי מעשרות ,שאמרו בירושלמי
דעד השקיפה היו אומרים בקול נמוך ומכאן ואילך היו אומרים בקול גבוה.
בראשית יח ,טז. 7
לחמך פרשת כי תבא שלח ד
יתרה מזו מפורש הענין השלילי שנית ,במדרש 8הלשון הוא ש"גדול כוחן
שבהשקפה ,בכתוב שבתהלים:13 של מוציאי המעשרות שהן הופכין
“ה' ִמ ּ ׁ ָש ַמיִ ם ִה ׁ ְש ִקיף ַעל ְ ּבנֵ י ָא ָדם לִ ְראוֹ ת את הקללה לברכה" .וצריך ביאור מדוע
אלֹהִיםַ :הכּ ֹל ָסר ֲהיֵ ׁש ַמשְׂ ִּכיל דּ ֵֹר ׁש ֶאת ֱ הוצרך רש"י לשנות מלשון המדרש,
יַ ְחדָּ ו נֶ ֱאלָ ח ּו ֵאין עֹשֵׂ ה טוֹ ב ֵאין ַ ּגם ֶא ָחד". ומפני מה נקט דוקא לשון “מתנות עניים".
ויש לבאר ענין זה על פי הפסוק“ַ 14ו ַ ּי ַעשׂ הבטה בלי הגבלה
ַל ָּביִ ת ַח ּלוֹ נֵ י ׁ ְש ֻק ִפים ֲא ֻט ִמים" ,בו
ותחילה יש להעמיק ולהתבונן עוד במהות
תיבת “שקופים" משמעותה כמו בלשוננו המושג “השקפה" 9שמצאנוהו
דבר הנראה לעין בלי הסתרה .והיינו, בתורה כמה פעמים ,וכדברי רש"י שכולן
שכאשר מסתכלים על דבר מסוים ללא לרעה .כמו“ַ :ו ַ ּי ׁ ְש ֵּכם ַא ְב ָר ָהם ַּב ּב ֶֹקר
כל הסתרה והגבלה ,רואים את המצב ֶאל ַה ָּמקוֹ ם ֲא ׁ ֶשר ָע ַמד ׁ ָשם ֶאת ּ ְפנֵ י ה':
לאשורו ,וממילא מתגלים גם החלקים וַ ַ ּי ׁ ְש ֵקף ַעל ּ ְפנֵ י ְסדֹם וַ ֲעמ ָֹרה וְ ַעל ָּכל ּ ְפנֵ י
הרעים. ֶא ֶרץ ַה ִּכ ָּכר וַ ַ ּי ְרא וְ ִה ֵ ּנה ָעלָ ה ִקיט ֹר ָה ָא ֶרץ
ְּכ ִקיט ֹר ַה ִּכ ְב ׁ ָשן" .10ועוד מצינו“ַ :ויְ ִהי ִּכי
הרי לנו שענין ההשקפה הוא הסרת כל ימ ֶל ְך ָא ְרכ ּו לוֹ ׁ ָשם ַה ָ ּי ִמים ַו ַ ּי ׁ ְש ֵקף ֲא ִב ֶ
המחיצות והבטה חודרת לעומק ֶמ ֶל ְך ּ ְפ ִל ׁ ְש ִּתים ְּב ַעד ַֽה ַח ּלוֹ ן ַו ַ ּי ְרא ְו ִה ֵּנה
הענין ,ואם כן הרי זו הבטה המביאה יִ ְצ ָחק ְמ ַצ ֵחק ֵאת ִר ְב ָקה ִא ׁ ְש ּתוֹ " .11וגם:
לראות גם את הדברים הלא־טובים. ַ“ויְ ִהי ְּב ַא ׁ ְשמ ֶֹרת ַה ּב ֶֹקר ַו ַ ּי ׁ ְש ֵקף ה' ֶאל
וזו הכוונה בדברי רש"י “כל השקפה ַמ ֲחנֵ ה ִמ ְצ ַריִ ם ְּב ַע ּמ ּוד ֵא ׁש ְו ָענָ ן ַו ָ ּי ָהם ֵאת
שבמקרא לרעה". ַמ ֲחנֵ ה ִמ ְצ ָריִ ם".12
שמות רבה פמ"א ,א .ובירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ה (וראה גם תנחומא תשא סי' יד) :ר' הונא בר אחא בשם ר' אלכסנדרא, 8
בוא וראה כמה גדול כוחן של עושי מצות ,שכל השקפה שבתורה ארורה וזה בלשון ברכה.
יש שפירשו שהשקפה הוא ענין הבטה והסתכלות מלמעלה למטה דוקא (וראה ספר השרשים לרד"ק ערך שקף :ענין השגחה 9
והצצה ,ונשתמשו בו בלשון נפעל [“נשקף"] לפי שהעומד במקום גבוה ומביט הוא נשקף למביטים אליו ,לפיכך אמר השקיפה
ממעון קדשך מן השמים ,כי הקב"ה משקיף ואינו נשקף .וע"ע בדרך מצותיך לאדמו"ר הצמח צדק (מצות זכירת ומחיית עמלק)
צד ,ב) ,ובגור אריה מבאר הטעם שהוא כאילו דופק על המשקוף .אך עדיין צריכים אנו להבין יסודם של חז"ל ורש"י שכל
השקפה הוא השקפה לרעה דייקא.
10שם יט ,כז-כח.
11שם כו ,ח.
12שמות יד ,כד.
13יד ,ב-ג.
14מלכים-א ו ,ד.
ה לחמך פרשת כי תבא שלח
שביקש ללמד זכות. חסרונה של סדום
ויש לומר ,שהמלאכים אכן השקיפו על על פי הבנה זו יש לבאר את דברי רש"י
פני סדום ,ואדרבה הם באו להשקיף בפרשת וירא:
בלי כל מחיצות והגבלות ברצונם להתבונן כאשר פוגשים אנו לראשונה בתורה את
ולראות אל נכון את הנעשה בעיר זו. ענין ה"השקפה לרעה" שהיה
ובאמת ,אם היו רואים שם ולו מעט על סדום ,מיד מקשה רש"י :כיצד זה
טוב והיו רואים שאנשי סדום מקיימים מבקשים בני ישראל מהקב"ה בעת וידוי
מתנות עניים וכדומה -היתה מתהפכת יפה ִמ ְּמעוֹ ן ָק ְד ׁ ְש ָך ִמן“ה ׁ ְש ִק ָ
מעשרות ַ
מידת הדין והם היו ניצולים .אבל כיון ַה ּׁ ָש ַמיִ ם" ,והלא כאמור ,השקפה מטבעה
שלא נמצא בהם כל מעשה של חסד, עשויה לגלות את היפך הטוב! ומיישב,
וגרוע מכך ,הם רדפו אחרי כל מי שרק שההשקפה בוידוי מעשרות שונה
רצה לגמול חסדים ,15על כן לא נותרה כל בתכלית ,שהרי “גדול כוח מתנות עניים
ברירה וגזר דינם נחתם לאבדון. שהופך מידת הרוגז לרחמים" .דהיינו
שאף על פי שבדרך כלל ענין ההשקפה
זהו שמרמז לנו רש"י בדבריו בהביאו את
הוא ענין של גבורה והבטה גם על
הדוגמה של ההשקפה לטובה ,זאת
הדברים שאינם רצויים ,אך כאשר רואים
המהפכת מידת הדין למידת הרחמים,
את הצדקות שעשה האדם ואת מתנות
באמרו שגריעותה של סדום היה החיסרון העניים שלו ,אזי אותה השקפה של גבורה
במתנות עניים ,ולכן אותה השקפה לרעה נהפכת מרוגז לרחמים.
הזיקה להם .ואמנם ,אילו היתה בידם
זכות מתנות עניים היו זוכים להינצל ,אבל אך עוד יש לנו ליישב למה לו לרש"י
להביא את כל הענין בפרשת וירא ,וכי
כיון שלא היה בידם כל זכות שהיא היתה
איזו קושיא נתעוררה לו בפסוק זה שנצרך
ההשקפה לרעה.
ליישבה .ונראה לבאר ,שתיכף בקריאת
על פי זה מובן הטעם ששינה רש"י הפסוק “ויקומו משם האנשים וישקיפו על
מלשון המדרש ,כי בנוגע לסדום אין פני סדום" מתעוררת שאלה :למה נעמדו
מקום לנקוט הלשון “גדול כוחן של בעלי המלאכים לחפש דוקא את השלילי והלא־
המעשרות" ,אלא הוא מדגיש דוקא את טוב ,ומדוע לא טרחו לחפש ולתור שמא
“כוחן של מתנות עניים" – הוא הדבר ישנם בסדום מעשי חסד כלשהם שיגנו
שהיה חסר אצלם. על אנשי העיר ,וכפי שנהג אברהם אבינו
15כמבואר ברש"י שם.
לחמך פרשת כי תבא שלח ו
ולכן נקראת הפרשה “וידוי מעשרות" ,כי וידוי מעשרות :חיזוק האמונה
כאשר האדם מפרט את הצלחותיו 16
והנה בדרשותיו של הגרי"ד סולוביצ'יק
הנפלאות בעבודת ה' ,זהו הפתח נתבאר ענין תמוה בשמה של מצוה
וההתחלה לוידוי אמיתי והתבוננות גם זו ,שניתן לה בלשון המשנה“ – 17וידוי
בחלקים הזקוקים לתיקון .כאשר מסוגל מעשר" .ולכאורה שם זה אינו הולם את
האדם לקבוע בגאון 'עשיתי ככל אשר הכתובים הללו ,כי הלא ענינו של וידוי
צויתני' ,בדין שיהיה מוכשר גם להודות בדרך כלל הוא הכרה בחטא ושאר
בהכנעה :לא עשיתי ככל אשר צויתני. דברים שליליים; ואילו כאן אדרבה ,הרי
על יסוד הבחנה זו נוכל להאיר את היהודי משתבח בפני הקב"ה כיצד נהג
סמיכות שתי המצוות של 'מקרא במעשרותיו כראוי והפריש מתבואתו
ביכורים' ו'וידוי מעשר' ,ולהבין את תוכנם את המעשרות כדת וכדין ,כפי שמעיד
והשפעתם על עבודת האדם לקונו: ּיתנִ י לֹא “כ ׇכל ִמ ְצוָ ְת ָך ֲא ׁ ֶשר ִצוִ ָ בפירוש ְּ
ָ
ָע ַב ְר ִּתי ִמ ִּמ ְצו ֶֺתיך וְ לֹא ׁ ָש ָכ ְח ִּתי ָ ׁ ..ש ַמ ְע ִּתי
מצד אחד ,הקב"ה מצפה מאיתנו לפעול
בעולם בדרך הטבע ,לחרוש לזרוע ּיתנִ י",18 יתי ְּככֹל ֲא ׁ ֶשר ִצוִ ָ ְ ּבקוֹ ל ה' ֱאל ֹ ָהי ָע ִ ׂש ִ
ולקצור ,ובכלל לעבוד בעולם וליצור בו ומה וידוי יש בדבר?
באופן של ִ“ו ִיר ׁ ְש ָּת ּה ְויָ ׁ ַש ְב ָּת ָּב ּה" ,והקב"ה ומבאר זאת באופן נפלא בדרך המוסר
נותן לנו הכוח והאפשרות לעבודה בכוח והעבודה ,שבבוא האדם לבחון
עצמנו כביכול; ברם ,מצד שני ,מצב כזה את עצמו ומצב נפשו ,ראשית כל נדרש
עלול להביא לתוצאות שליליות ביותר, הוא להתחיל לגלות את הטוב שבו ואת
כאשר האדם בטוח שהוא העושה את מעלותיו הנפלאות וההצלחות שזכה להן
“כ ִֹחי ְוע ֶֹצם יָ ִדי
הכל ,וכלשון הפסוקּ 19 בחסדי ה' ,ורק אז יכול הוא להכיר באמת
ָעשָׂ ה ִלי ֶאת ַה ַחיִ ל ַה ֶ ּזה". גם בחסרונותיו ובדברים הלא־טובים
ועל כן ,בכדי למנוע מצב שלילי שכזה, שעשה .אם אין האדם מאמין בכוחות
ציוותה התורה שאחרי שהאדם נוטע הרוחניים הבלתי מוגבלים הגנוזים בנפשו,
ומשקה ומנכש ועובד בשאר עבודות לא יוכל לבוא לידי הכרה וחרטה אמיתית
השדה בגידול מטעו ,הנה כאשר הפרי על החטאים שבידו ,שכן סבור שהוא
הראשון מתחיל לצאת והוא כבר רואה חסר ישע ומשועבד לחסרונותיו.
16בספרו חמש דרשות ,עמ' 85ואילך.
17סוטה פ"ז מ"א :אלו נאמרין בכל לשון ,פרשת סוטה ,וידוי מעשר וכו' .וראה מעשר שני פ"ה מ"י ואילך :במנחה ביום טוב
האחרון היו מתוודין ,כיצד היה הוידוי וכו'.
18כו ,יד-טו.
19ח ,יז.
ז לחמך פרשת כי תבא שלח
כביכול בשדותיו של הקב"ה .וכעת שעמלו נושא פירות ,מיד חייב האדם
בשעה שמעיד הוא בעצמו בהתרוממות לציינו וכאשר יגדל עליו להביא אותו עם
הרוח כי קיים כל מצוות ה' ,גם אז שומה שאר פירות ביכוריו לפני הקב"ה ולהודות
עליו לזכור שזכות זו היא גם אחריות עליהם .כי בכך הוא מכיר ומודה שגם
המוטלת עליו לשוב בתשובה שלמה ,כי אם אמנם עשה ועמל בדרך הטבע לגדל
ככל שמתעלה האדם – יותר מכיר הוא את תבואתו ,מכל מקום לאמיתו של דבר
בצורך שיש לו לתקן את מעשיו ולהתקרב הכל באשר לכל תלוי ועומד בברכת ה',
יותר אליו ית'.20 ולכן הוא מביא את ראשית תבואתו לבית
המקדש ומקריבה לפני ה'.
או-אז כאשר הבנה זו נחקקת באדם הוא
יפה “ה ׁ ְש ִק ָ
יכול לבקש מהקב"הַ , והנה בהמשך להבאת הביכורים ,שעניינם
ִמ ְּמעוֹ ן ָק ְד ׁ ְש ָך ִמן ַה ּׁ ָש ַמיִ ם ּו ָב ֵר ְך ֶאת ַע ְּמ ָך הכרת הטוב והודאה בכך שהכל
ֶאת יִ שְׂ ָר ֵאל ְו ֵאת ָה ֲא ָד ָמה ֲא ׁ ֶשר נָ ַת ָּתה בברכת ה' – מפריש האדם מעשרות
ָלנ ּו ַּכ ֲא ׁ ֶשר נִ ׁ ְש ַּב ְע ָּת ַל ֲאב ֵֹתינ ּו ֶא ֶרץ זָ ַבת כראוי מתבואתו ומחלק את מתנות
ָח ָלב ּו ְד ָב ׁש" ,ובזה הוא הופך את מידת העניים ,שהרי הוא כלל אינו בעל הבית
הרוגז והדין למידת הרחמים. על תבואתו ,אלא הוא משמש כאריס
20כמבואר בתניא פכ"ט :ואף שכבר עשה תשובה נכונה ,הרי עיקר התשובה בלב ,והלב יש בו בחינות ומדרגות רבות ,והכל לפי
מה שהוא אדם ולפי הזמן והמקום וכו' .וראה בהקדמת שער היחוד והאמונה (חינוך קטן) ,שצריך לילך תמיד ממדרגה למדרגה,
ובטרם יגיע למדריגה העליונה הוא בבחינת נפילה ממדריגה הראשונה כו'.
Шлах Недельная глава Ки Совой лахмеха ח
Как пристальный взгляд Свыше может быть
опасен, и как обратить его в благословение?
1. Загадка громкого голоса и вопрос Раши
• В главе Ки Таво описываются две заповеди, связанные с речью: провозглашение при
принесении первых плодов (Бикурим) и исповедь об отделении десятин (Видуй Маасрот).
• Существует древний обычай: при чтении Торы чтец повышает голос на последнем стихе
исповеди десятин, который начинается со слов: «Взгляни ( )השקיפהиз святой обители Тво-
ей...».
• Комментатор Раши еще в главе Ваера утверждает, что любое упоминание «взгляда Свыше»
( )השקפהв Торе предвещает беду.
• Единственным исключением является этот стих о десятинах, так как великая сила даров
бедным способна превратить гнев в милосердие.
• Возникают вопросы: почему Раши обсуждает это исключение задолго до главы Ки Таво, во
время повествования о Содоме? И почему он подчеркивает именно «дары бедным», изме-
няя формулировку Мидраша?.
2. Взгляд без преград: Урок Содома
• Слово «( »השקפהвзгляд) подразумевает глубокое, проницательное всматривание без
каких-либо преград и сокрытий.
• Когда Всевышний или ангелы смотрят на ситуацию абсолютно прозрачно, неизбежно
обнажаются все недостатки и скрытые грехи, что ведет к суровому суду.
• Ангелы направили такой проницательный взгляд на Содом в надежде найти хотя бы
малейшую заслугу, например, благотворительность, чтобы спасти жителей.
• Если бы у жителей Содома была заслуга даров бедным, суровый приговор обратился бы в
милосердие.
• Однако у них не нашлось ни одного доброго дела, поэтому этот проницательный взгляд
обернулся для них гибелью.
• Именно поэтому Раши акцентирует внимание на том, что Содому не хватило конкретно
заслуги даров бедным.
3. Парадокс позитивной исповеди
• Декларация о десятинах парадоксально названа «Исповедью» (Видуй).
• Обычно исповедь подразумевает признание грехов, но здесь еврей с гордостью заявляет
Всевышнему: «Я исполнил всё, как Ты повелел!».
• Рав Йосеф Дов Соловейчик объясняет этот феномен через глубокий духовный принцип.
ט Шлах Недельная глава Ки Совой лахмеха
• Чтобы по-настоящему осознать свои недостатки и искренне раскаяться, человек должен
сначала признать свои духовные силы, успехи и достоинства.
• Лишь опираясь на веру в свой огромный внутренний потенциал, человек способен честно
признаться в своих ошибках, не впадая в отчаяние.
4. Практический вывод: От гордыни к милосердию
• Всевышний ожидает от нас активной работы в материальном мире — мы должны пахать,
сеять и собирать урожай.
• Однако этот естественный процесс таит в себе опасность: человек может возгордиться и
решить, что «моя сила и крепость моей руки добыли мне это богатство».
• Тора предотвращает эту иллюзию с помощью четкой последовательности действий:
• Принесение первых плодов (Бикурим): Напоминает, что при всех наших физических
усилиях истинный успех и благословение исходят от Всевышнего.
• Отделение десятин и даров бедным: Учит нас тому, что мы не абсолютные хозяева своего
имущества, а лишь работники на поле Творца.
• Когда человек достигает этого уровня осознанности и поднимается духовно, он берет на
себя ответственность за дальнейшее исправление своих поступков.
• В этот момент он может смело просить Всевышнего «взглянуть с Небес», точно зная, что
теперь этот проницательный взор принесет не суровый суд, а великое милосердие и
благословение.
גיליון זה מוקדש
לחיזוק ההתקשרות
לרבי נשיא דורנו
HI
לזכות
מורנו הרב הראשי לרוסיא
הגאון רבי שלמה דובער פינחס לאזאר שליט״א
HI
לזכות
כלל שלוחי הרבי במדינות חבר העמים
HI
לעילוי נשמת
האיש היקר שהיה מסור ונאמן למלאכתו הקדושה
ר' צבי הירש ב"ר ישראל ע"ה גרז'וי
אשר שימש כעשרים שנה שמש בבית הכנסת המרכזי
ומסר שיעורי תורה במרכז החסד שערי צדק
