מציון תצא תורה · Metzion Teitzei Torah — כי תבוא (2026-08-24)

ת " י ש ה ז ע ב
+פרשת כי־תבוא
ִמ ִצי ֹון
++ת +צ +א ת ו +ר+ה
65
• מה+++לך דברי כ"ק ר++בינו שליט"+א •
מ++תוך השיעורים ש+נאמרו ++במשך השבוע האחרון
צבו ּ ֶאת תשפ"ו שנּוּיִים ׁ ֶ
שעִ ְּ ַה ׁ ּ ִ
כנראה שלא שמנו לב אליהם ,אך הם אלו שגרמו לנו לעמוד במקומנו כיום ,בשלהי השנה • האם ניתן
לתקן אותם בכלל? • תכלה שנה וקללותיה ,תחל שנה וברכותיה
החלקה ,הלבנה והצחורה”.
א • ָל ָ ּמה ְל ַה ׁ ְ
ש ִמ יץ א וֹ ָת ּה?!
אכן ,לא חווינו את השנה הטובה ביותר ,אסונות הנה ,שוב ניצבים כאן ,ממששים את שולי גלימת השנה.
וטרגדיות התערבבו להן יחד עם שמחות ורגעים אוויר עכור ,מתובל בניחוחות שמחה ורעננות נכנס
שדווקא כן העלו חיוך על שפתינו. לאפנו.
אבל ,עיני כולם נשואות כרגע אל העתיד המזהיר ,אל הספירה לאחור בעיצומה ,כולם מתכוננים לקראת
האות ז’ הלבנה ,הבוהקת והמבריקה שעומדת לפתוח אותו יום.
פרק חדש בחיים.
יום הרת עולם!
הברכה שהכי קולעת למצב הזה ,היא זו שמתגלגלת היום בו יולד העולם מחדש ,היום בו תרד לעולם רוח
היום בין כלל המכרים: חדשה ונקייה.
“תכלה שנה וקללותיה ,תחל שנה וברכותיה”. זוהי בהחלט נקודת זמן משמעותית ביותר.
כמה קללות וזמנים קשים עברנו בשנה החולפת .נו, עוד שנה חלפה לה ביעף ,מותירה אותנו המומים
כבר לא הגיע הזמן להפוך דף? ומלקקים את שיירי פצעיה שהשאירה אחריה.
האם לא הגיע הזמן לקבל את השנה החדשה ,מעוטרת תחושה פנימית זורמת לכולנו בין העורקים:
ומקושטת בברכותיה הזוהרות? זהו ,תכלה שנה!
“הגיע הזמן לעבור כבר .די ,מספיק סבלנו השנה .שנת
אבל האמת ,שהשיח הזה נשמע קצת יותר מדי אגרסיבי תשפ”ו כבר נצבעה בססגוניות כה רבה .הגיע כבר
ותקיף .כלל לא בטוח שמותר לנו לדבר כך ,בימים אלה. הזמן לפתוח את המתנה החדשה ,את שנת תשפ”ז,
11 לע"נ הרבנית מרת חנה פעשא בת יבדלחט"א כ"ק מרן אדמו"ר רבי ישראל חיים שליט"א
הוא נוצר מנקודה אחת של חיבור לבורא ,נקודה שהבורא מה?! וכי כבר הסתיימה השנה שככה אנו מקללים
כביכול הפריש מעצמו ודרכה נולד העולם. אותה? ובכלל ,האם עברנו שנה כה קשה שאנחנו
ללא הנקודה הזעירה הזו -לא יוכל העולם לעמוד על מתירים לעצמנו לכנות אותה בתור ‘קללה’ -לא פחות
רגליו ,על שלל פיתוחיו ,שכלוליו ,עוצמותיו והישגיו. ולא יותר?...
ואז זה קרה .לפתע התקבל שינוי בתוכנית. אז נכון ,נכון שחווינו קשיים בשנה החולפת .אבל כל עוד
היא לא הסתיימה ועוד לא קיבלנו את זו החדשה -מנין
לאחר ימים ספורים בלבד ,מגיע האדם הראשון בעולם
לנו הרשות לנהוג כך בשנה זו? וכי לא ראינו את יד השם
-וחוטא.
במלחמות ,ובכלל ביומיום?
החטא ,אמר ר’ אשר ,לא היה עצם זה שאכל מן העץ
וכי לא קיבלנו ממנו מסות של מתנות ,חסדים ורחמים
הנאסר .ממש לא.
בשנה זו?
החטא היה בזה שלא הכיר בבורא .שלא הכיר בכך
מהו התואר המושמץ בה מתעטפת השנה הזו?!
שהבורא הכשיל אותו כדי שיקום על רגליו וישאג
ויתחבר אליו. ■◆■
ומני אותו חטא ואילך -הכול כאן השתנה. ב ְל ִּתי נ ְִר ִאים +ב • ׁ ִ
שנּוּיִים ִּ
מרשות של יחיד ,של הבורא ,העולם הזה נהפך לרשות רק שאלה :שמתם לב לכמות השינויים הכבירים
של רבים. שהתחוללו כאן בשנה האחרונה?
כי כשאדם הראשון חטא ,במקום שיראה את היחיד כנראה שאנו ,שמצויים בתוך הסיר הגועש ,לא שמים לב
שנמצא כאן ,הבורא -הוא בחר להאשים... למה שקורה בו.
הוא האשים את חוה ,אשתו ,שהיא זו שגרמה לו לאכול בשנה האחרונה העולם התהפך בצורה דרסטית .כל כך
מן העץ. הרבה שינויים מקיפים הוא עבר :תוכניות ,שיפוצים,
זוויות ,והרבה-הרבה סיבות שהובילו למהפכה הגדולה
ה ֹו ּפ! אין פה כבר רק ריבונו של עולם בסיפור .דמות
שמסתכמת בשלהי השנה היוצאת.
נוספת הצטרפה לתמונה.
אם נקפל את כולם למשפט אחד ,הרי שהעולם עבר
זה היה השינוי הראשון בעולם!
מרשות היחיד -לרשות הרבים.
במקום שהבורא יימצא וייראה בכל מקום -הוא כביכול
כדי להבין איך כל זה קרה ומהו פשר ההתהפכות ,עלינו
היטשטש משדה הראיה ונהפך למעורפל ורחוק .כבר לא
לחזור לאחור בגלגל השנים.
מקשרים אליו כל דבר שקורה.
■◆■
ומאותו יום התחיל כאן סדר יום חדש.
לא עוד בורא ,יותר דמויות; ב ְל ִּתי צָ פוּי +++ג • ׁ ִ
שנּוּי ִּ
הכול התחיל אז ,כשעלה בו רצון פשוט לברוא את
לא עוד חיבור ,אמונה -יותר מציאות ,ראיה שטחית;
העולם.
לא עוד יחיד – רבים ,אנשים ,דמויות;
הוא התכוון לברוא עולם שהיצורים בו יעבדו אותו ,הוא
ובנקודה זו ,מוצא את עצמו היהודי משנת ה’ אלפים, ציפה לעוד מקום בו יתפרסם שמו.
תשפ”ו.
וכן ,הוא ידע שהעולם הזה יהיה יותר רחוק ממנו ,יותר
■◆■ מעורפל ומטושטש מאורו הגדול ,אך בכל זאת הוא
יחה לֹא נ ְִמ ֶח ֶקת +ד • נ ְֻק ַ ּ
דת ַה ּ ְפ ִת ָ עשה זאת.
5,786שנים לאחר אותו מקרה שזעזע את העולם -שוב הוא ברא את העולם!
חוזרת המציאות על עצמה. אבל ,שלא נטעה :העולם הזה התחיל מהיכן־שהוא .הוא
איך בדיוק? לא התחיל סתם ,הוא נוצר ממשהו.
הבהרה :כל הדברים נכתבו על פי הבנת כותבם ,לשמיעת השיעור המלא ניתן לש 2
אולם העַב ֹודֶה של אותו מוצלח היא ,להחזיר הכול אז תחשבו על אותו תינוק ,רך ופעוט ,שנולד לעולם.
לבורא. בתחילה -ספק אם יודע בכלל מיהו .הוא ממש חסר
שחלילה לא יגנוב לעצמו שום קרדיט -כי ,הרי ,יש דעה.
נקודה אחת שמחיה את כל המפעל הגדול הזה. אט-אט ,הולך הפעוט ומתפתח .כבר מכיר את ‘אימא’
כך שכל הצלחה שבאה במשך השנה האחרונה – רשמה שכה דואגת ומתמסרת לו ,כבר יודע מתי לחייך ומתי
שינוי על שמה .רשמה התקדמות והישג מדהימים דרכה. לבכות ,מתחיל להרגיש מה קורה סביבו.
אבל השינויים הללו ,הם רק צד אחד בחיים. וכך עד לנסיקה של גיל ההתבגרות והשנים שלאחר מכן.
בואו ונתייחס לרגע לשינויים מסוג אחר. לפתע אנו מוצאים מולנו כוכב עולה ,אחד שכובש
כאלו שאכן הוסיפו תוספת נופך אדירה לחיים שלנו ושובה כל לב.
בשנה האחרונה: מצליח ,משגשג ,פורח וצומח.
הכאבים... כיום? תשאלו אותו כל שאלה הוא ידע לענות .על המקום!
■◆■ נו ,ברור :עם השנים הוא עבד עם עצמו ,השתפשף,
ו• ִׁ
התחדד ולמד מושגים.
שנּוּיִים ּכוֹ ֲ
אבִ ים אבל ,האם זה אומר שהעבר שלו נמחק? האם הוא לא
אז כן ,כבר לא צריך להסתיר זאת :הבורא שולח לכל
אחד מאתנו כאבים והתמודדויות בחיים. אותו תינוק שאך לפני שנים לא ידע קרוא־וכתוב?
אין צורך למנות אותם .כל אחד מתנסה בשלו. ממש לא .ודאי ,ודאי שהוא גדל וצמח מאז אותם ימים.
אם זה חינוך הילדים ,אם זה משבר השידוכים ,אם זה אבל ,כל מה שהוא מכיר ויודע היום -הכול מגיע מאותה
המשפחה ,אם זה הפרנסה ,אם זה אנשים בלתי רצויים, נקודה ראשונית וקטנה של שכל.
אם זה עסקה שנופלת בפח ,אם זה מהלך שתוקע אותנו הכול מגיע מאותו יום בו עוד לא ידע מיהו בכלל -ומשם
מלהתקדם ,אם זה עוד ספק שלא נפתר. התחיל לגדול ולפרוח.
לא משנה אם זה האנשים ,אם זה המקומות או שמא זה זאת אומרת ,שנקודת ההתחלה עימה פתח את המסע
בכלל הזמנים -כל אלו בעצם מזעזעים אותנו. בחיים -נשארת חקוקה היטב בליבו.
הרי כל כאב -הוא כואב. והנקודה ההיא -היא נקודת האין־סוף שהטמיע בו
אי אפשר שלא לכאוב מכאב .זוהי מציאות :אם יבוא הבורא ,אז כשנולד...
אחד ויצבוט אותך -תצעק ,תכאב. ■◆■
כך גם בכאבים האמתיים של החיים.
+ה • לֹא ִּת ְגנֹב!
כאב -כואב .הוא צורם ,מפלח ,דוקר ושורף. אז בראיה שטחית ,יש לו במה להתפאר.
וכתוצאה ממנו -נוצרים כאן שינויים. הנה ,גדלתי .כיום אני כבר קוצר פירות ,קוטף קרדיטים
כל מעבר שאנו עוברים בחיים -משנה אותנו .אנו גבוהים.
משתנים לפי הקשיים. אבל אם יעמיק טפח ,יגלה כי כל מה שהחזיק אותו,
בעצם זה גורם כאן לשינוי. ומחזיק אותו גם ברגעים השמחים הללו -היא הנקודה
אותה הכניס הבורא בתוכו.
כי אנו לא נולדנו כך בכלל.
כך שאם מסתכלים על אז והיום -נוצרו כאן שינויים
נולדנו ממחצבה אחת גדולה ,מהאין־סוף ,מהבורא עצמו. רבים.
עכשיו ,עם קצב פריחתנו ,הכאבים הפציעו לפתחנו. אפשר לומר שהשינויים שעיצבו את דמותו ממש היפכו
פתאום צץ לו כאב מהכיוון הזה ,לפעמים הוא אף יפציע אותו מצד לצד.
3 א ניתן לשמוע במספר הישיר לשיעורי רבינו שליט"א ב'קול הלשון'073-295-12-84 :
אבל הבורא לא ברא לשם כך את עולמו! מכיוון שני ,אבל תמיד-תמיד הוא יהיה שם ,הכאב.
מה לעשות שהיעד היטשטש מאותו מעשה של אדם מה עושים מולו? האם ניתן להתמודד עם הכאבים
הראשון... הללו?
כך שבכל פעם שאנו מקבלים לידינו שינוי ,עלינו לדעת: האם ישנה דרך שנתפטר מהשינויים הללו בכלל?!
כעת היא ההזדמנות. ■◆■
אנחנו יכולים להתחבר לבורא דווקא כעת ,לקבל זאת ז• ִׁ
שנּוּיִים ְמב ֹ ָרכִ ים
כברכה ,ולתקן את השינוי המעוות שגרם אדם הראשון;
אמר ר’ אשר :לא! מהכאבים לא מתפטרים .הם תמיד
ואנו יכולים גם להסתכל על כך כמציאות ,כשמשהו יהיו כאן לידינו ,צמוד-צמוד לליבנו.
שאכן רע ומציק ,כקללה ,ולהמשיך להתגלגל עוד ועוד
עכשיו ,הכול תלוי להיכן אנו לוקחים אותם.
ללא יעד...
אנחנו יכולים לראות אותם כנטל ,כמעמסה ,כמציאות,
ח • ְלסִ יּוּםְּ :
ב ָרכָ ה ֵמע ֹ ֶמק ַה ֵ ּלב
■◆■
כבאג בעסק.
אבל אנו יכולים גם לראות בהם סיבות מאת הבורא,
“תכלה שנה וקללותיה ,תחל שנה וברכותיה” -היא נכס יקר ונדיר ,ופיצ’ר אדיר בחיים!
משהו אחר לגמרי!
במילים אחרות :אנו יכולים להתייחס לשינוי שמופיע
‘שנה’ היא לשון שינוי. אצלנו בנפש כקללה -וגם כברכה.
וכן ,תכלה ‘שנה’ וקללותיה – אלו הקללות שאנחנו כן ,המצב תלוי בנו -ורק בנו.
עצמנו גרמנו שיבואו עלינו…
כאן אף אחד לא יעזור לנו .עכשיו הוא זמן שבו העניינים
אנחנו ,במו ידינו ,גרמנו להם להיתפס כקללות בזמן מופקדים בידיים שלנו.
שהם משוגרים אלינו ישירות מהבורא – כברכות!
עלינו להחליט לאן אנו הולכים.
בימים אלו ,כשאנו עומדים בין שתי השנים -כעת היא
כי השינוי -הכאב -תמיד יבוא .לא נוכל להיפטר ממנו.
ההזדמנות שלנו לתפוס את עצמנו ולאחל האחד לשני:
הכול תלוי האם נראה בו ברכה ,או שנראה בו קללה.
שנפסיק לראות את ה’שינוי’ כקללה .תכלה ‘שנה’
וקללותיה. בראייה שטחית -הוא אכן נראה קללה .הוא כואב .הוא
צורם.
הגיע הזמן שנתחיל לחיות עם הבורא ,הגיע הזמן שבכל
‘שינוי’ נמצא את הברכה ,נראה את ההזדמנות הנדירה אבל מצד שני ,רק הוא זה שמחבר אותנו לבורא!
שנקרית לפנינו ונתחיל לחיות חיים טובים יותר! בלעדיו? היינו ממשיכים לחיות באופוריית האגו
תחל ‘שנה’ וברכותיה ,אמן! והשליטה העצמית.
יוצא לאור ע"י מ+++ת ++אוֹר | געדאנק מ++תוך השי+עור •
• אֲ ֻל ּ ַ
ר' אשר היה אומר:
"שתיקה־שתיקה־שתיקה מעבירין את רוע הגזירה"...
להצטרפות לרשימת התפוצהsh035702728@gmail.com :
4
