gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מציון תצא תורה · Metzion Teitzei Torah — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: מציון תצא תורה · Metzion Teitzei Torah

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

מציון תצא תורה · Metzion Teitzei Torah — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ת‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫‪+‬פרשת כי־תבוא‬ ‫ִמ ִצי ֹון‬ ‫‪++‬ת ‪+‬צ ‪+‬א ת ו ‪+‬ר‪+‬ה‬ ‫‪65‬‬ ‫• מה‪+++‬לך דברי כ"ק ר‪++‬בינו שליט"‪+‬א •‬ ‫מ‪++‬תוך השיעורים ש‪+‬נאמרו ‪++‬במשך השבוע האחרון‬ ‫צבו ּ ֶאת תשפ"ו‬ ‫שנּוּיִים ׁ ֶ‬ ‫שעִ ְּ‬ ‫ַה ׁ ּ ִ‬ ‫כנראה שלא שמנו לב אליהם‪ ,‬אך הם אלו שגרמו לנו לעמוד במקומנו כיום‪ ,‬בשלהי השנה • האם ניתן‬ ‫לתקן אותם בכלל? • תכלה שנה וקללותיה‪ ,‬תחל שנה וברכותיה‬ ‫החלקה‪ ,‬הלבנה והצחורה”‪.‬‬ ‫א • ָל ָ ּמה ְל ַה ׁ ְ‬ ‫ש ִמ יץ א וֹ ָת ּה?!‬ ‫אכן‪ ,‬לא חווינו את השנה הטובה ביותר‪ ,‬אסונות‬ ‫הנה‪ ,‬שוב ניצבים כאן‪ ,‬ממששים את שולי גלימת השנה‪.‬‬ ‫וטרגדיות התערבבו להן יחד עם שמחות ורגעים‬ ‫אוויר עכור‪ ,‬מתובל בניחוחות שמחה ורעננות נכנס‬ ‫שדווקא כן העלו חיוך על שפתינו‪.‬‬ ‫לאפנו‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬עיני כולם נשואות כרגע אל העתיד המזהיר‪ ,‬אל‬ ‫הספירה לאחור בעיצומה‪ ,‬כולם מתכוננים לקראת‬ ‫האות ז’ הלבנה‪ ,‬הבוהקת והמבריקה שעומדת לפתוח‬ ‫אותו יום‪.‬‬ ‫פרק חדש בחיים‪.‬‬ ‫יום הרת עולם!‬ ‫הברכה שהכי קולעת למצב הזה‪ ,‬היא זו שמתגלגלת‬ ‫היום בו יולד העולם מחדש‪ ,‬היום בו תרד לעולם רוח‬ ‫היום בין כלל המכרים‪:‬‬ ‫חדשה ונקייה‪.‬‬ ‫“תכלה שנה וקללותיה‪ ,‬תחל שנה וברכותיה”‪.‬‬ ‫זוהי בהחלט נקודת זמן משמעותית ביותר‪.‬‬ ‫כמה קללות וזמנים קשים עברנו בשנה החולפת‪ .‬נו‪,‬‬ ‫עוד שנה חלפה לה ביעף‪ ,‬מותירה אותנו המומים‬ ‫כבר לא הגיע הזמן להפוך דף?‬ ‫ומלקקים את שיירי פצעיה שהשאירה אחריה‪.‬‬ ‫האם לא הגיע הזמן לקבל את השנה החדשה‪ ,‬מעוטרת‬ ‫תחושה פנימית זורמת לכולנו בין העורקים‪:‬‬ ‫ומקושטת בברכותיה הזוהרות? זהו‪ ,‬תכלה שנה!‬ ‫“הגיע הזמן לעבור כבר‪ .‬די‪ ,‬מספיק סבלנו השנה‪ .‬שנת‬ ‫אבל האמת‪ ,‬שהשיח הזה נשמע קצת יותר מדי אגרסיבי‬ ‫תשפ”ו כבר נצבעה בססגוניות כה רבה‪ .‬הגיע כבר‬ ‫ותקיף‪ .‬כלל לא בטוח שמותר לנו לדבר כך‪ ,‬בימים אלה‪.‬‬ ‫הזמן לפתוח את המתנה החדשה‪ ,‬את שנת תשפ”ז‪,‬‬ ‫‪11‬‬ ‫לע"נ הרבנית מרת חנה פעשא בת יבדלחט"א כ"ק מרן אדמו"ר רבי ישראל חיים שליט"א‬ ‫הוא נוצר מנקודה אחת של חיבור לבורא‪ ,‬נקודה שהבורא‬ ‫מה?! וכי כבר הסתיימה השנה שככה אנו מקללים‬ ‫כביכול הפריש מעצמו ודרכה נולד העולם‪.‬‬ ‫אותה? ובכלל‪ ,‬האם עברנו שנה כה קשה שאנחנו‬ ‫ללא הנקודה הזעירה הזו ‪ -‬לא יוכל העולם לעמוד על‬ ‫מתירים לעצמנו לכנות אותה בתור ‘קללה’ ‪ -‬לא פחות‬ ‫רגליו‪ ,‬על שלל פיתוחיו‪ ,‬שכלוליו‪ ,‬עוצמותיו והישגיו‪.‬‬ ‫ולא יותר?‪...‬‬ ‫ואז זה קרה‪ .‬לפתע התקבל שינוי בתוכנית‪.‬‬ ‫אז נכון‪ ,‬נכון שחווינו קשיים בשנה החולפת‪ .‬אבל כל עוד‬ ‫היא לא הסתיימה ועוד לא קיבלנו את זו החדשה ‪ -‬מנין‬ ‫לאחר ימים ספורים בלבד‪ ,‬מגיע האדם הראשון בעולם‬ ‫לנו הרשות לנהוג כך בשנה זו? וכי לא ראינו את יד השם‬ ‫‪ -‬וחוטא‪.‬‬ ‫במלחמות‪ ,‬ובכלל ביומיום?‬ ‫החטא‪ ,‬אמר ר’ אשר‪ ,‬לא היה עצם זה שאכל מן העץ‬ ‫וכי לא קיבלנו ממנו מסות של מתנות‪ ,‬חסדים ורחמים‬ ‫הנאסר‪ .‬ממש לא‪.‬‬ ‫בשנה זו?‬ ‫החטא היה בזה שלא הכיר בבורא‪ .‬שלא הכיר בכך‬ ‫מהו התואר המושמץ בה מתעטפת השנה הזו?!‬ ‫שהבורא הכשיל אותו כדי שיקום על רגליו וישאג‬ ‫ויתחבר אליו‪.‬‬ ‫■◆■‬ ‫ומני אותו חטא ואילך ‪ -‬הכול כאן השתנה‪.‬‬ ‫ב ְל ִּתי נ ְִר ִאים‬ ‫‪+‬ב • ׁ ִ‬ ‫שנּוּיִים ִּ‬ ‫מרשות של יחיד‪ ,‬של הבורא‪ ,‬העולם הזה נהפך לרשות‬ ‫רק שאלה‪ :‬שמתם לב לכמות השינויים הכבירים‬ ‫של רבים‪.‬‬ ‫שהתחוללו כאן בשנה האחרונה?‬ ‫כי כשאדם הראשון חטא‪ ,‬במקום שיראה את היחיד‬ ‫כנראה שאנו‪ ,‬שמצויים בתוך הסיר הגועש‪ ,‬לא שמים לב‬ ‫שנמצא כאן‪ ,‬הבורא ‪ -‬הוא בחר להאשים‪...‬‬ ‫למה שקורה בו‪.‬‬ ‫הוא האשים את חוה‪ ,‬אשתו‪ ,‬שהיא זו שגרמה לו לאכול‬ ‫בשנה האחרונה העולם התהפך בצורה דרסטית‪ .‬כל כך‬ ‫מן העץ‪.‬‬ ‫הרבה שינויים מקיפים הוא עבר‪ :‬תוכניות‪ ,‬שיפוצים‪,‬‬ ‫זוויות‪ ,‬והרבה‪-‬הרבה סיבות שהובילו למהפכה הגדולה‬ ‫ה ֹו ּפ! אין פה כבר רק ריבונו של עולם בסיפור‪ .‬דמות‬ ‫שמסתכמת בשלהי השנה היוצאת‪.‬‬ ‫נוספת הצטרפה לתמונה‪.‬‬ ‫אם נקפל את כולם למשפט אחד‪ ,‬הרי שהעולם עבר‬ ‫זה היה השינוי הראשון בעולם!‬ ‫מרשות היחיד ‪ -‬לרשות הרבים‪.‬‬ ‫במקום שהבורא יימצא וייראה בכל מקום ‪ -‬הוא כביכול‬ ‫כדי להבין איך כל זה קרה ומהו פשר ההתהפכות‪ ,‬עלינו‬ ‫היטשטש משדה הראיה ונהפך למעורפל ורחוק‪ .‬כבר לא‬ ‫לחזור לאחור בגלגל השנים‪.‬‬ ‫מקשרים אליו כל דבר שקורה‪.‬‬ ‫■◆■‬ ‫ומאותו יום התחיל כאן סדר יום חדש‪.‬‬ ‫לא עוד בורא‪ ,‬יותר דמויות;‬ ‫ב ְל ִּתי צָ פוּי‬ ‫‪+++‬ג • ׁ ִ‬ ‫שנּוּי ִּ‬ ‫הכול התחיל אז‪ ,‬כשעלה בו רצון פשוט לברוא את‬ ‫לא עוד חיבור‪ ,‬אמונה ‪ -‬יותר מציאות‪ ,‬ראיה שטחית;‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫לא עוד יחיד – רבים‪ ,‬אנשים‪ ,‬דמויות;‬ ‫הוא התכוון לברוא עולם שהיצורים בו יעבדו אותו‪ ,‬הוא‬ ‫ובנקודה זו‪ ,‬מוצא את עצמו היהודי משנת ה’ אלפים‪,‬‬ ‫ציפה לעוד מקום בו יתפרסם שמו‪.‬‬ ‫תשפ”ו‪.‬‬ ‫וכן‪ ,‬הוא ידע שהעולם הזה יהיה יותר רחוק ממנו‪ ,‬יותר‬ ‫■◆■‬ ‫מעורפל ומטושטש מאורו הגדול‪ ,‬אך בכל זאת הוא‬ ‫יחה לֹא נ ְִמ ֶח ֶקת‬ ‫‪+‬ד • נ ְֻק ַ ּ‬ ‫דת ַה ּ ְפ ִת ָ‬ ‫עשה זאת‪.‬‬ ‫‪ 5,786‬שנים לאחר אותו מקרה שזעזע את העולם ‪ -‬שוב‬ ‫הוא ברא את העולם!‬ ‫חוזרת המציאות על עצמה‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬שלא נטעה‪ :‬העולם הזה התחיל מהיכן־שהוא‪ .‬הוא‬ ‫איך בדיוק?‬ ‫לא התחיל סתם‪ ,‬הוא נוצר ממשהו‪.‬‬ ‫הבהרה‪ :‬כל הדברים נכתבו על פי הבנת כותבם‪ ,‬לשמיעת השיעור המלא ניתן לש‬ ‫‪2‬‬ ‫אולם העַב ֹודֶה של אותו מוצלח היא‪ ,‬להחזיר הכול‬ ‫אז תחשבו על אותו תינוק‪ ,‬רך ופעוט‪ ,‬שנולד לעולם‪.‬‬ ‫לבורא‪.‬‬ ‫בתחילה ‪ -‬ספק אם יודע בכלל מיהו‪ .‬הוא ממש חסר‬ ‫שחלילה לא יגנוב לעצמו שום קרדיט ‪ -‬כי‪ ,‬הרי‪ ,‬יש‬ ‫דעה‪.‬‬ ‫נקודה אחת שמחיה את כל המפעל הגדול הזה‪.‬‬ ‫אט‪-‬אט‪ ,‬הולך הפעוט ומתפתח‪ .‬כבר מכיר את ‘אימא’‬ ‫כך שכל הצלחה שבאה במשך השנה האחרונה – רשמה‬ ‫שכה דואגת ומתמסרת לו‪ ,‬כבר יודע מתי לחייך ומתי‬ ‫שינוי על שמה‪ .‬רשמה התקדמות והישג מדהימים דרכה‪.‬‬ ‫לבכות‪ ,‬מתחיל להרגיש מה קורה סביבו‪.‬‬ ‫אבל השינויים הללו‪ ,‬הם רק צד אחד בחיים‪.‬‬ ‫וכך עד לנסיקה של גיל ההתבגרות והשנים שלאחר מכן‪.‬‬ ‫בואו ונתייחס לרגע לשינויים מסוג אחר‪.‬‬ ‫לפתע אנו מוצאים מולנו כוכב עולה‪ ,‬אחד שכובש‬ ‫כאלו שאכן הוסיפו תוספת נופך אדירה לחיים שלנו‬ ‫ושובה כל לב‪.‬‬ ‫בשנה האחרונה‪:‬‬ ‫מצליח‪ ,‬משגשג‪ ,‬פורח וצומח‪.‬‬ ‫הכאבים‪...‬‬ ‫כיום? תשאלו אותו כל שאלה הוא ידע לענות‪ .‬על המקום!‬ ‫■◆■‬ ‫נו‪ ,‬ברור‪ :‬עם השנים הוא עבד עם עצמו‪ ,‬השתפשף‪,‬‬ ‫ו• ִׁ‬ ‫התחדד ולמד מושגים‪.‬‬ ‫שנּוּיִים ּכוֹ ֲ‬ ‫אבִ ים‬ ‫אבל‪ ,‬האם זה אומר שהעבר שלו נמחק? האם הוא לא‬ ‫אז כן‪ ,‬כבר לא צריך להסתיר זאת‪ :‬הבורא שולח לכל‬ ‫אחד מאתנו כאבים והתמודדויות בחיים‪.‬‬ ‫אותו תינוק שאך לפני שנים לא ידע קרוא־וכתוב?‬ ‫אין צורך למנות אותם‪ .‬כל אחד מתנסה בשלו‪.‬‬ ‫ממש לא‪ .‬ודאי‪ ,‬ודאי שהוא גדל וצמח מאז אותם ימים‪.‬‬ ‫אם זה חינוך הילדים‪ ,‬אם זה משבר השידוכים‪ ,‬אם זה‬ ‫אבל‪ ,‬כל מה שהוא מכיר ויודע היום ‪ -‬הכול מגיע מאותה‬ ‫המשפחה‪ ,‬אם זה הפרנסה‪ ,‬אם זה אנשים בלתי רצויים‪,‬‬ ‫נקודה ראשונית וקטנה של שכל‪.‬‬ ‫אם זה עסקה שנופלת בפח‪ ,‬אם זה מהלך שתוקע אותנו‬ ‫הכול מגיע מאותו יום בו עוד לא ידע מיהו בכלל ‪ -‬ומשם‬ ‫מלהתקדם‪ ,‬אם זה עוד ספק שלא נפתר‪.‬‬ ‫התחיל לגדול ולפרוח‪.‬‬ ‫לא משנה אם זה האנשים‪ ,‬אם זה המקומות או שמא זה‬ ‫זאת אומרת‪ ,‬שנקודת ההתחלה עימה פתח את המסע‬ ‫בכלל הזמנים ‪ -‬כל אלו בעצם מזעזעים אותנו‪.‬‬ ‫בחיים ‪ -‬נשארת חקוקה היטב בליבו‪.‬‬ ‫הרי כל כאב ‪ -‬הוא כואב‪.‬‬ ‫והנקודה ההיא ‪ -‬היא נקודת האין־סוף שהטמיע בו‬ ‫אי אפשר שלא לכאוב מכאב‪ .‬זוהי מציאות‪ :‬אם יבוא‬ ‫הבורא‪ ,‬אז כשנולד‪...‬‬ ‫אחד ויצבוט אותך ‪ -‬תצעק‪ ,‬תכאב‪.‬‬ ‫■◆■‬ ‫כך גם בכאבים האמתיים של החיים‪.‬‬ ‫‪+‬ה • לֹא ִּת ְגנֹב!‬ ‫כאב ‪ -‬כואב‪ .‬הוא צורם‪ ,‬מפלח‪ ,‬דוקר ושורף‪.‬‬ ‫אז בראיה שטחית‪ ,‬יש לו במה להתפאר‪.‬‬ ‫וכתוצאה ממנו ‪ -‬נוצרים כאן שינויים‪.‬‬ ‫הנה‪ ,‬גדלתי‪ .‬כיום אני כבר קוצר פירות‪ ,‬קוטף קרדיטים‬ ‫כל מעבר שאנו עוברים בחיים ‪ -‬משנה אותנו‪ .‬אנו‬ ‫גבוהים‪.‬‬ ‫משתנים לפי הקשיים‪.‬‬ ‫אבל אם יעמיק טפח‪ ,‬יגלה כי כל מה שהחזיק אותו‪,‬‬ ‫בעצם זה גורם כאן לשינוי‪.‬‬ ‫ומחזיק אותו גם ברגעים השמחים הללו ‪ -‬היא הנקודה‬ ‫אותה הכניס הבורא בתוכו‪.‬‬ ‫כי אנו לא נולדנו כך בכלל‪.‬‬ ‫כך שאם מסתכלים על אז והיום ‪ -‬נוצרו כאן שינויים‬ ‫נולדנו ממחצבה אחת גדולה‪ ,‬מהאין־סוף‪ ,‬מהבורא עצמו‪.‬‬ ‫רבים‪.‬‬ ‫עכשיו‪ ,‬עם קצב פריחתנו‪ ,‬הכאבים הפציעו לפתחנו‪.‬‬ ‫אפשר לומר שהשינויים שעיצבו את דמותו ממש היפכו‬ ‫פתאום צץ לו כאב מהכיוון הזה‪ ,‬לפעמים הוא אף יפציע‬ ‫אותו מצד לצד‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫א ניתן לשמוע במספר הישיר לשיעורי רבינו שליט"א ב'קול הלשון'‪073-295-12-84 :‬‬ ‫אבל הבורא לא ברא לשם כך את עולמו!‬ ‫מכיוון שני‪ ,‬אבל תמיד‪-‬תמיד הוא יהיה שם‪ ,‬הכאב‪.‬‬ ‫מה לעשות שהיעד היטשטש מאותו מעשה של אדם‬ ‫מה עושים מולו? האם ניתן להתמודד עם הכאבים‬ ‫הראשון‪...‬‬ ‫הללו?‬ ‫כך שבכל פעם שאנו מקבלים לידינו שינוי‪ ,‬עלינו לדעת‪:‬‬ ‫האם ישנה דרך שנתפטר מהשינויים הללו בכלל?!‬ ‫כעת היא ההזדמנות‪.‬‬ ‫■◆■‬ ‫אנחנו יכולים להתחבר לבורא דווקא כעת‪ ,‬לקבל זאת‬ ‫ז• ִׁ‬ ‫שנּוּיִים ְמב ֹ ָרכִ ים‬ ‫כברכה‪ ,‬ולתקן את השינוי המעוות שגרם אדם הראשון;‬ ‫אמר ר’ אשר‪ :‬לא! מהכאבים לא מתפטרים‪ .‬הם תמיד‬ ‫ואנו יכולים גם להסתכל על כך כמציאות‪ ,‬כשמשהו‬ ‫יהיו כאן לידינו‪ ,‬צמוד‪-‬צמוד לליבנו‪.‬‬ ‫שאכן רע ומציק‪ ,‬כקללה‪ ,‬ולהמשיך להתגלגל עוד ועוד‬ ‫עכשיו‪ ,‬הכול תלוי להיכן אנו לוקחים אותם‪.‬‬ ‫ללא יעד‪...‬‬ ‫אנחנו יכולים לראות אותם כנטל‪ ,‬כמעמסה‪ ,‬כמציאות‪,‬‬ ‫ח • ְלסִ יּוּם‪ְּ :‬‬ ‫ב ָרכָ ה ֵמע ֹ ֶמק ַה ֵ ּלב‬ ‫■◆■‬ ‫כבאג בעסק‪.‬‬ ‫אבל אנו יכולים גם לראות בהם סיבות מאת הבורא‪,‬‬ ‫“תכלה שנה וקללותיה‪ ,‬תחל שנה וברכותיה” ‪ -‬היא‬ ‫נכס יקר ונדיר‪ ,‬ופיצ’ר אדיר בחיים!‬ ‫משהו אחר לגמרי!‬ ‫במילים אחרות‪ :‬אנו יכולים להתייחס לשינוי שמופיע‬ ‫‘שנה’ היא לשון שינוי‪.‬‬ ‫אצלנו בנפש כקללה ‪ -‬וגם כברכה‪.‬‬ ‫וכן‪ ,‬תכלה ‘שנה’ וקללותיה – אלו הקללות שאנחנו‬ ‫כן‪ ,‬המצב תלוי בנו ‪ -‬ורק בנו‪.‬‬ ‫עצמנו גרמנו שיבואו עלינו…‬ ‫כאן אף אחד לא יעזור לנו‪ .‬עכשיו הוא זמן שבו העניינים‬ ‫אנחנו‪ ,‬במו ידינו‪ ,‬גרמנו להם להיתפס כקללות בזמן‬ ‫מופקדים בידיים שלנו‪.‬‬ ‫שהם משוגרים אלינו ישירות מהבורא – כברכות!‬ ‫עלינו להחליט לאן אנו הולכים‪.‬‬ ‫בימים אלו‪ ,‬כשאנו עומדים בין שתי השנים ‪ -‬כעת היא‬ ‫כי השינוי ‪ -‬הכאב ‪ -‬תמיד יבוא‪ .‬לא נוכל להיפטר ממנו‪.‬‬ ‫ההזדמנות שלנו לתפוס את עצמנו ולאחל האחד לשני‪:‬‬ ‫הכול תלוי האם נראה בו ברכה‪ ,‬או שנראה בו קללה‪.‬‬ ‫שנפסיק לראות את ה’שינוי’ כקללה‪ .‬תכלה ‘שנה’‬ ‫וקללותיה‪.‬‬ ‫בראייה שטחית ‪ -‬הוא אכן נראה קללה‪ .‬הוא כואב‪ .‬הוא‬ ‫צורם‪.‬‬ ‫הגיע הזמן שנתחיל לחיות עם הבורא‪ ,‬הגיע הזמן שבכל‬ ‫‘שינוי’ נמצא את הברכה‪ ,‬נראה את ההזדמנות הנדירה‬ ‫אבל מצד שני‪ ,‬רק הוא זה שמחבר אותנו לבורא!‬ ‫שנקרית לפנינו ונתחיל לחיות חיים טובים יותר!‬ ‫בלעדיו? היינו ממשיכים לחיות באופוריית האגו‬ ‫תחל ‘שנה’ וברכותיה‪ ,‬אמן!‬ ‫והשליטה העצמית‪.‬‬ ‫יוצא לאור ע"י‬ ‫מ‪+++‬ת ‪++‬אוֹר | געדאנק מ‪++‬תוך השי‪+‬עור •‬ ‫• אֲ ֻל ּ ַ‬ ‫ר' אשר היה אומר‪:‬‬ ‫"שתיקה־שתיקה־שתיקה מעבירין את רוע הגזירה"‪...‬‬ ‫להצטרפות לרשימת התפוצה‪sh035702728@gmail.com :‬‬ ‫‪4‬‬