ויגד משה · Veyaged Moishe — כי תבוא (2026-08-24)

תורת
ויגד משה
דברות קודש
כ"ק מרן אדמו"ר זיע"א
מקראלי
כי תבא
מכון "ויגד משה"
להוצאת דברי אלוקים חיים
מכ"ק מרן אדמו"ר מקראלי זיע"א
יצא לאור
פרשת כי תבא תשפ"ד
הדפסת הגליון בסיוע
מרכז 'אמונת חיים' קראלי
בנשיאות כ"ק מרן רבינו שליט"א
עיה"ת אשדוד ת"ו
ניתן לקבל את הגליון
בדוא"ל 8659931@gmail.com
לתרומות והנצחות ובכל עניני הגליון:
ניתן לפנות לחבר המערכת
הרה"ג גמליאל רבינוביץ שליט"א
מו"צ בק"ק קראלי ומח"ס גם אני אודך
טל052-7128536 .
פרשת כי תבא
לארץ העליונה ,כי שמחת עולם הזה והיה כי תבא אל הארץ אשר ה'
אינה אלא הבל ורעות רוח וחזר ופירש אלוקיך נותן לך נחלה וירשת וישבת
על איזה ארץ מדובר ,ואמר ה' אשר ה' ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו'.
אלוקיך נותן לך נחלה ,כי לזו יקרא
הנה האור החיים הק' פירש
נחלת עולם ,ודיקדק לומר בלשון "נותן
הפסוקים הק' בדרך רמז ונביא כמה
לך" כי בערך מה ששוה עולם העליון,
דברים ממנו ,בראשונה דיקדק באומרו
כל מה שיתן אדם בעדו לא יגיע לחלק
"והיה" שהוא לשון שמחה כנודע ,שכן
מאלף אלפים משוויו ,ולזה אמר
מובא במדרש רבה ,ולכן פירש שבא
הכתוב "אשר אני נותן לך" בתורה
הכתוב להעיר שאין לשמוח אלא
מתנה ,ולצד שצריך האדם האדם
בישיבת הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך
לטרוח בעוה"ז לקיים תורה ומצוות
נחלה ,ועל דרך שכתוב אז ימלא שחוק
לזה אמר "וירשתה" וגם אמר "וישבת
פינו וגו' (תהילים קכו ,ב) וגם שידע
בה" על דרך אומרם של חז"ל צדיקים
בליבו כי לא בכוחו ולא בעוצם גבורתו
יושבים ועטרותיהם בראשיהם ,ומה
בא לרשת את הארץ אלא שהוא מתנת
שאמר ולקחת מראשית כל פרי ,פירוש
ה' אשר הוא נותן לך.
שאדם לא יקח בידו להקביל פני ה'
אלא מדברים שהם מובחרים שעשה וגם בא לומר שיש להוריש הארץ
בעולם הזה (ע"כ דברי האוה"ח הק') מיושביה ויגרש אויבי ה' מארצו ,ועוד
שבא לא שישיבת הארץ שהיא מצוה
והנה מה שכתב האור החיים הק'
בפני עצמה ,כמו שמצינו כמה הפליגו
הנ"ל שאין לשמוח אלא בישיבת ארץ
רבותינו במצות ישיבת הארץ (כתובות
ישראל ,נביא גם מדברי הספר הק'
דף קיג ,בבא מציעא דף צא).
חרדים שכתב גם כן רמז זה שחז"ל
אמרו כל מקום שנאמר והיה הוא לשון והוסיף האור החיים הק' לכתוב
שמחה ,ומביא גם את שיטת הרמב"ן והצצתי בפרשה זו שרומזת גם כן ביאת
שישיבת ארץ ישראל הוא אחד מתרי"ג ארץ העליונה ,ואמר והיה כי תבא,
שאין ראוי לאדם לשמוח אלא כשיבוא
משה ויגד ד
ופושעים ומרבים במשתאות של סעודת מצות שבתורה ובכל עת ורגע שהאדם
מריעות עליהם הכתוב אומר "ותבואו הוא בארץ ישראל הוא מקיים המצוה
ותטמאו את ארצי וגו' וכתיב "כי הזו ,וידוע שעיקר שכר המצוה הוא על
תבואו לראות פני מי ביקש מכם רמוס השמחה הגדולה שבה הוא שמח
חצרי" ,ואל יעלה על ליבם שאחרי וכדכתיב מתחת אשר לא עבדת את ה'
מותם ישארו בארץ ישראל ,אלא בשמחה" אם כן צריך היושב בארץ
במותם יגרשום חוצה ככלבים וכו' ,וכל ישראל להיות שמח תדיר במצוה
הרשעים בארץ ישראל נפשותם נשלכות התדירה באהבתו אותה ,אבל הוסיף
לחוצה לארץ. לכתוב דלכך כתוב תיבת "והיה" אצל
מצות ישיבת ארץ ישראל לרמז לשמחת
ירא שמים בבואו לארץ ישראל
המצוה ,אבל גם הוא סמוך בסמיכות
וכתב הרמב"ן דעיקר כל המצות לסוף פרשת כי תצא ששם כתוב
שבתורה הם ליושבים בארץ הק' וארץ הפרשה של עמלק לרמז לחרדת המצוה
ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה, מהרצועה התלויה באויר ויסורין של
ולכן כל אדם יחרד בבואו אל ארץ ארץ ישראל שהם כמו מזבח כפרה
ישראל להיות ירא שמים כפלי כפליים ישראל, שבארץ הצרות ידי שעל
ממה שהיו בחוצה לארץ ,וידע כי בבית מתנכים ומתמעטים העוונות והעם
המלך הוא יושב ,וכתב עוד בזה שצריך היושב בה הוא נשוא עון וכתוב וכיפר
כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל, אדמתו עמו ,וזה דוקא בעונות קלים
ולבוא אליה מאפסי ארץ בתשוקה ובזה עליהם, ומתחרטים ששבים
גדולה כבן אל חיק אמו ,ומה טוב ומה היסורין האלו ממרקים.
נעים לשיר שיר ידידות אשר יסד ר'
הרשעים יגורשו חוצה מארץ ישראל
יהודה הלוי עליה ,וכן אנו משוררים
על ציון ר' יהודה בר אילעאי כל ערב והוסיף לכתוב החרדים בזה"ל:
ראש חודש בשמחה רבה ואנו מתחננים אבל הבאים לארץ ישראל ואין שמים
לק-ל לבל יגרשוני מאליה ,וגם אלו על לב כי הם בהיכל המלך ומורדים
ה משה דברות קודש – כי תבא ויגד
שמחת עולם הזה אלא הבל אשר הם חוצה לה ראוי להם שיהיו
נכספים ותאבים אליה ,עכ"ל החרדים.
והנה מה שכתב האור החיים הק'
הנ"ל על הפסוק והיה כי תבא שהוא העבודה בשמחה בארץ ישראל
לשון שמחה כי אין ראוי לאדם לשמוח
מסופר מהגאון ר' מאיר שפירא
אלא כשיבוא לארץ העליונה דהיינו
מלובלין זצ"ל כשבאו אליו אברכים
לעולם הבא וכו' כי שמחת העולם הזה
להיפרד ממנו לפני נסיעתם לארץ
אינה אלא הבל וכו'.
ישראל פתח ודרש לפניהם בפרשה זו
עיקר השמחה היא בהטבת הדרכים על הפסוק "והיה כי תבא" והביא את
דברי האור החיים הק' דאין שמחה
והנה בספר סגולת משה מביא
כביאת הארץ והביא גם את דברי
בשם הרה"ק ר' ישראל מרוז'ין זצוק"ל
הזוה"ק שבספר במדבר על הפסוק
שאמר דאע"פ שאור החיים הק' כתב
"עבדו את ה' בשמחה" וכתיב "עבדו
דאין לשמוח לאדם בעולם הזה אלא
את ה' ביראה" ,ולכאורה זה סתירה
כשיבוא לארץ העליונה כי שמחת
מינה וביה ,או שמחה או יראה ופירש
העולם הזה אינה אלא הבל וכו' ,אני
הזוה"ק דבעידן דבני ישראל בגוי
אומר להיפך שעיקר השמחה היא
עממיא ,אז העבודה היא ביראה ,אבל
בהטבת הדרכים בעולם הזה וכו'.
ישראל בארץ שורין שהם בעת
במידת השמחה זוכים לכל טוב הקדושה ,אז יש לעבוד את ה' בשמחה,
וגם הביא שכתוב אצל יעקב שבצאתו
ובספר נר ישראל מביא מהרה"ק
מארץ ישראל ,לא ניסך יין ורק יצק
מרוז'ין זצ"ל שמפרש לשון "והיה"
שמן בלבד ,ורק בשובו לארץ ניסך גם
שהוא לשון שמחה ,לומר שעל ידי
ביין דיין ישמח לבב אנוש ,וגם בצאתו
מידת השמחה אפשר לזכות לביאת
מן הארץ הק' שקעה החמה שלא
הארץ ולכל טוב ע"כ.
בעונתה אבל בשובו לארץ זרחה לו
השמש עכ"ד.
משה ויגד ו
הסימן שעושה המצוות כראוי יפה שעה אחת בתשובה
ובספר ליקוטי תורה להרה"ק ובאמת הכל איתא במסכת אבות
מזידיטשוב זצ"ל כתב שסימן לאדם בתשובה (פ"ד) שיפה שעה אחת
כאשר מקיים מצות התורה ועבודה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי
בתרה ותפילה לדעת אם הוא עושה העולם הבא ויפה שעה אחת של קורת
אותם כראוי ,אז הסימן הוא שהוא רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה,
יודע בעצמו שעדיין לא עשה הכל ופירש (הר"ע הברטנורא) העולם הזה
כראוי ,אבל אם הוא סובר בעצמו יפה הוא לצורך תשובה ומעשים טובים
שעשה הכל כראוי ,זה סימן הוא שלא משא"כ בעולם הבא אין התשובה
עשה כראוי ,והוידוי כאן קאי על מה ומעשים טובים מהנים לאדם ,שאין
שאומר אח"כ "עשיתי ככל אשר העולם הבא אלא לקבל שכר על מה
ציויתנו" ,דהיינו על זה שאיני סובר שקיים בעולם הזה ,כי העולם הזה
שקיימתי כאשר צריך לקיים וסובר אני הוא לעשות למעשה תורה ומצוות,
שעשיתי כמו שצריך ועל זה גופו הוא אבל העולם הבא הוא לקבל הגמול
מתודה ולכן נקרא "וידוי מעשר". והקורת רוח (עי"ש עוד בתוי"ט).
כי זוכר כל הנשכחות מקרא ביכורים נקרא וידוי מעשר
ופירש בזה הרה"ק מסאטמאר והנה נעמוד כאן בדבר שתמהו
זצ"ל בספר דברי יואל ,אחרי שהביא המפרשים במה שרגיל לקרות הקריאה
את דברי קודשו של הרה"ק בעל של הבאת הביכורים בשם "מקרא
הקדושת לוי מברדיטשוב זצ"ל שפירש ביכורים" ומה שאומרים כעת ביאור
מה שאומרים אנו בימים הנוראים המעשרות בשם של "וידוי מעשר" שכן
בראש השנה הנוסח "כי זוכר כל איתא במשנה ביכורים (פ"ב) שהקריאה
הנשכחות אתה הוא מעולם" שהפירוש של הביכורים נקרא "וידוי".
הוא שהקב"ה זוכר כל מה שאדם
ז משה דברות קודש – כי תבא ויגד
מצוה חושב שמגיע לו כבר כל העולם שוכח ,וזה הוא בין במצות ובין
הבא וכל הגן עדן פתוח הוא לו ,אבל בעבירות והכוונה הוא שאם אדם
את העבירות הוא שוכח וחושב שלא עושה מצוה ומחזיק את עצמו מזה
עשה כלום ויש לו על זה כמו שנקרא לצדיק וגם הוא מתגאה מזה ,אז
היום בשם התיישנות ,כלומר שמכיון השי"ת שוכח מזה ולהיפך אם אדם
שכבר עבר הרבה זמן כבר נשכח עושה עבירה חלילה וזוכר מזה וידע
העבירה אבל באמת הוא שאין שכחה שצריך לתקן מה שעשה והוא בבחינת
לפני כסא כבודו וכמו שאומר הפסוק "וחטאתי נגדי תמיד" אז השם יתברך
ולכן זה החילוק בין שניהם. כביכול שוכח מזה העבירה שעשה זה,
משא"כ אם כשעשה מצוה שוכח מזה
ונחזור לדברי הרה"ק הדברי יואל
תיכף וחושב לעצמו שאין לו במה
זצ"ל שאמר שע"פ דברי בעל הקדושת
להתגאות מזה הרי יודע הוא שכמה
לוי זצ"ל נוכל לבאר מה שכתוב כאן
שיעשה עוד לא יצא ידי חובתו ,אז
בפרשה "לא עברתי ממצותיך ולא
השם יתברך כן זוכר את המצות
שכחתי" דלכאורה קשה איזו וידוי הוא
עכל"ק.
דהרי לא מחשיב את הרעות רק אומר
דברים הטובים שעשה ואומר "עשיתי הבדל בין יראי השם לאנשים פשוטים
ככל אשר ציויתנו" וידוי הרי צריך לומר
וזה בדרך כלל מצוי ההבדל הזה
ולהתודות שעשה דברים לא טובים ,רק
בין יראי השם ובין אנשים פשוטים
הפשט הוא שהוידוי הוא על אומרו
שיראי השם העושים מצוות הרבה הם
"ולא שכחתי" שעשיתי רק דברים
שוכחים מזה מכיון שחושבים שלא עשו
טובים אבל מכיון שלא שכחתי מזה ,זה
כמו שצריך משא"כ אם עשה עבירה
נקרא כמו חטא וע"ז הוא מתוודה כי
הוא לא שוכח זאת לא חושב הוא
כשעושים דברים טובים צריכין תיכף
שהעבירה הוא עבירה גדולה שעשה
לשכוח מזה ולא להחזיק את עצמו
והוא מתחרט עליהם כל הזמן ,אבל
צדיק וגדול בזה ע"כ.
אנשים פשוטים אם כבר עשה איזה
משה ויגד ח
מצוה דהיינו שישמח ישראל בעושיו הענוה -אחד מיסודות החסידות
לשם שמים.
והנה הוא אחד מיסודות החסידות
ידע שכל הגדולה מאת השי"ת של הבעש"ט ותלמידיו הק' ותלמידי
תלמידיו עד היום הזה ,הענין של
והכלל בזה שידע אדם שכל
מידת הענוה שאף שהם תלמידי
הגדולה של האדם הכל מאת השם
חכמים וחסידים ויראי השם ,מכל
יתברך הוא שאף שיודע אדם מעלת
מקום בעיניהם הם כאילו הם לא עשוי
עצמו בתורה ובמידות טובות מכל
כלום וזה המידה מביא לידי כל
מקום יאמין שזה הכל מאת ה' יתברך
המידות טובות וכמ"ש חז"ל שהענוה
ואל יאמר כוחי ועוצם ידי עשה את
גדולה מכולם ,ומביא לכל הקדושה
החיל הזה.
מכיון הקודש, ולרוח ולחסידות
ולכן עלינו להתחזק בכל ענינינו שהשכינה שורה עליהם ,משא"כ בעלי
ובפרט בהתקרב ימי הדין והימים הגאוה שאף שהם לומדים ועושין מצות
הקדושים של ימי הסליחות שה' יקבל מכל מקום אם מתגאים בעצמם זה
תפילתינו ותחנונינו ויעלו ויבואו לפני פוגם כל הקדושה ולכן אצל החסידים
כסא כבודו ויתן לנו ה' שתכלה שנה היה זה מהיסודות החזקים שיש לעבוד
וקללותיה ונזכה לשנה טובה תחל שנה על זה ,שידע האדם שפלות עצמו
טובה עלינו על כל ישראל ,והעיקר ומכל מקום צריך האדם לפעמים
שנזכה כבר לביאת המשיח שעל זה אנו להיות בבחינת ויגבה לבו בדרכי השם,
מחכים בעיקר שתתגלה כבוד ה' שאם לא כן יכול ליפול לעצבות ולמרה
ומלכותו בכל העולמות ,בביאת גואל שחורה שזה מקלקל ביותר שאין
צדק ברחמים גדולים ובחסדים מגולים השכינה שורה עליהם ,משום שאין
אמן כן יהיה רצון. השכינה שורה אלא מתוך שמחה של
