ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem — כי תבוא (2026-08-24)

ללמוד -ולקיים
בס"ד
הערות מעשיות להלכה -על סדר הדף היומי
"וכאשר תקום מן הספר :תחפש באשר למדת ,אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו" -אגרת הרמב"ן
חולין דף קטו -קכא כי תבא ⚫ אלול תשפ"ו גליון שמג
גליון זה מיועד לעורר לב המעיין ולא לסמוך עליו למעשה
דף קטו
איסור כלאי זרעים שדך לא תזרע כלאים
כלאי זרעים אסור מן התורה לדעת רוב הראשונים תשומת לב שלא להיכשל באיסורי כלאים בחצרות
כתב הרמב"ם (הל' כלאים פ"א ה"א) "הזורע שני מיני זרעים ובגני ילדים
כאחד בארץ ישראל לוקה שנאמר "שדה לא תזרע כלאים". יש לשים לב בגני ילדים ובחצרות בתים ,שלא יכשלו באיסורי
שני מיני ירקות :וכתב בדרך אמונה (ריש הל' כלאים פ"א ס"ק כלאים ,ע"י שזורעים בעציצים וכדומה מיני ירקות וכו' בלי
ב) דה"ה על שני מיני ירקות לוקה וכן כל מיני זרעונים וכן ירק עם להרחיק שני המינים כדין ,ולדעת רוב הראשונים כלאי זרעים הוא
זרע או תבואה וקטנית וכל כה"ג. איסור תורה (ע' להלן מס' דרך אמונה)[ .איסור זו הוא רק בארץ
דעת רוב ראשונים דכלאי זרעים מן התורה :וכתב בס' דרך ישראל].
אמונה (שם בה"ל ד"ה שנאמר) כ"ה דעת כל הראשונים דכלאי להלן מדיני כלאים המצויים:
זרעים דאורייתא אבל רש"י בשבת פ"ד ,ובבכורות נד כתב דכלאי
זרעים דרבנן (וכ"נ דעת רבינו גרשום בב"ב צד) וביאר הגר"ח הלכות כלאים
קניבסקי זצ"ל שם ,דכנראה דעתו דקרא דשדך לא תזרע כלאים הקדמה :ששה מיני כלאים אסרה תורה א .כלאי זרעים ב .כלאי
אהרכבה קאי וכדדריש שמואל בקידושין אבל התוס' חלקו עליו הכרם ג .הרכבה ד .כלאי בהמה דהרבעה .ה .כלאי בהמה דהנהגה.
שם וצ"ל דאע"ג דילפינן מהאי קרא ג"כ הרכבה מ"מ אין מקרא ו .כלאי בגדים דהיינו שעטנז (ריש ס' דרך אמונה ח"א פתיחה
יוצא מידי פשוטו דמיירי בכלאי זרעים ג"כ. להל' כלאים).
לא תסיג גבול רעך :ע' בס' דרך אמונה (שם בה"ל ד"ה לוקה).
ודעת תוס' בשבת (פ"ה ד"ה לא ,ובחולין פב) דהזורע כלאים עובר ג' איסורי כלאים בשדות וכרמים
ג"כ על לא תסיג גבול רעך ,אלא דאין לוקה עליו והעתיקוהו
הפר"ח במים חיים וגליון מהרש"א ,אמנם המנחת חינוך רמ"ה כלאי אילן( :הרכבה) שלוקה מן התורה אף בחו"ל (שו"ע
ס"ק א הוכיח דרש"י והרמב"ם והחינוך לא ס"ל כן ודבריו נכונים יו"ד ס' רצה סע' א)( .ע' תוס' שבת פד :ד"ה ארבע על ארבע).
מאד וכ"נ מכל הראשונים מוני המצוות שלא הזכירו זה דהסגת [ע' להלן דוגמאות למעשה בזמננו].
גבול. כלאי הכרם( :ע' תוס' שם) יש איסור תורה כדלהלן ז"ל
השו"ע (יו"ד ס' רצו סע' א הל' כלאי הכרם סע' א) הזורע שני מיני
קיצור דיני הרחקה תבואה או שני מיני ירקות עם זרע הכרם הרי זה לוקה שתים אחת
(ע"פ ספר משפטי ארץ -קיצור דיני כלאי זרעים) משום שדך לא תזרע כלאים ואחת משום לא תזרע כרמך כלאים.
איסור כלאים הוא לא רק כששני מינים צומחים בערבוביה אלא מתי לוקה שתים :ואינו לוקה משום לא תזרע עד שיזרע בארץ
גם כשהם סמוכים זה לזה .המרחקים שצריך להרחיק מין ישראל חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכן אם חפה אותם בעפר
מחבירו שונה ממין למין וכן שונה המרחק על פי גודל השטחים לוקה .וכן אם זרע שני מיני ירק וחרצן או זרע אחד ירק וזרע אחד
הזרועים כפי הפירוט שלהן :המינים מתחלקים לשלש קבוצות. מין תבואה וחרצן במפולת יד הרי זה לוקה (שם) .ואינו חייב מן
א) תבואה שהם חמשת מיני דגן (חיטה ,שעורה ,כוסמין ,שיפון התורה אלא על קנבוס ולוף וכיוצא בהם מזרעים שנגמרים ועם
שיבולת שועל). תבואת הכרם אבל שאר הזרעים אסורים מדבריהם .וכן אסור
ב) קטניות שהם המינים שהחלק העיקרי שנאכל בהם הוא הזרע מדבריהם לזרוע כלאי הכרם בחוץ לארץ ,ואין עודרין עם העובד
שלהם (אפונה ,אפונה ירוקה ,שעועית ,תירס ,חמניות ,חומוס כוכבים בכלאים אבל עוקרין עמו כדי למעט התיפלה.
וכד'). אין אסור משום כלאי הכרם אלא מיני תבואה ומיני ירקות בלבד
ג) ירקות – ירק הוא דבר שירקו נאכל ,ואין זרעו נאכל (ירקות אבל שאר מיני זרעים מותר לזרעם בכרם ואין צריך לומר שאר
שהושארו להתקשות לגדל זרעים דינם כקטניות). אילנות.
המרחקים שצריך להרחיק הם: כלאי זרעים שהוא איסור תורה רק בארץ ישראל :אין כלאי
בין מין אחד של תבואה או קטניות למין אחר של תבואה או זרעים בחו"ל (קידושין לט) דכתיב שדך ואפילו מדרבנן לא גזרו
קטניות צריך להרחיק עשר אמות וחומש ( 6.12מטר) ,או לעשות בחו"ל .וגמ' דידן בכלאי זרעים (שתילי מלפפונים על יד עגבניות)
גדר ביניהם כדין [וצורת הפתח מועיל רק באופנים מסוימים ,עי' נוגע למעשה רק בארץ ישראל).
בספר משפטי ארץ (הלכות כלאים) פרטי דינים בזה].
בין תבואה או קטנית לירקות צריך להרחיק ששה טפחים (58
ס"מ).
בשני עציצים ,עדיין צריך להרחיק כשיעורים הנ"ל ,ששני בין מין ירק למין ירק אחר צריך להרחיק טפח ומחצה ( 15ס"מ)
העציצים אינם אלא כתל עפר ואינם נחשבים הפסק לענין כלאים, – חזון איש דיני כלאי זרעים אות א' וי"א שלושה טפחים ( 29ס"מ) ראה
וע"ש שיש אופנים שיכול להיחשב כתלם המפסיק ע"ש פרטי בהע'( 1הובא בשיעורי מצוות להגרי"י קניבסקי זצ"ל).
דינים בזה (עי' הליכות שדה קובץ 142עמוד 19בענין כלאים המרחקים הם בין הגבעולים במקום שיוצאים מן האדמה ואף
בעציצים). שהענפים והעלים מתקרבים ואף מתערבים זה עם זה לא צריך
להרחיק יותר (רמב"ם כלאים פ"ג הל' יד שו"ע יו"ד ס' רצז סע'
איסור כלאים בין שני מינים של שני בני אדם כא ,חזון איש כלאים ז' אות א) [חוץ מדלעת יונית שהיא נמשכת
כתב בס' משפטי ארץ (פ"ג אות )8יש להרחיק בין שני מינים אף הרבה לפיכך אם נטתה יעקור בפניה].
שמין אחד זרוע בשדה של אדם אחד והמין השני בשדה של אדם מרחקים אלה מרחיקים בין צמחים בודדים משני מינים או
אחר (ע' מסכת כלאים פ"ב משנה ז) ,וזה ע"פ החזון איש (ס' ה כשהשטח הזרוע גדול יותר ,המרחקים משתנים כפי המפורט
ס"ק יד ד"ה ולענין הלכה) דאף שהרמב"ם פ"ג הט"ז כתב שאין בהערה( 2פרטים נוספים ראה בס' משפטי ארץ כלאים סע' טז – יז).
איסור כלאים בין שדות של שני אנשים ,כיון שהראב"ד חולק וגם דיני כלאים בירקות
הרא"ש חולק יש לנו להחמיר באיסור דאורייתא .וכתב בס' דרך
אמונה (שם ס"ק פז) דלא התיר הרמב"ם אלא בשדה שיש בכל א' איתא בשו"ע (יו"ד ס' רצז סע' לד) מיני ירקות שאין דרך בני אדם
י' אמות וחומש ונקראת על שם בעליה אבל אם יש משר או מרובע לזרוע מהם אלא מעט מותר לזרוע מהם אפילו חמשה מינים בתוך
או יחידי אין חילוק בין ב' בני אדם לאדם א' עד שירחיק כשיעור ערוגה אחת שהיא ו' על ו' טפחים והוא שיזרע ד' מינים על ד'
והוא כלאים מן התורה או עכ"פ מדרבנן בודאי אסור ע"ש .וע' רוחות הערוגה ואחת באמצע וירחיק בין מין ומין כמו טפח
במכתב החזון איש הו"ד במשפטי ארץ (פ"ג הערה )21 ומחצה כדי שלא יינקו זה מזה ,אבל יותר על ה' מינים לא יזרע
והמערימים לזרוע כלאים יחידות ולהקנות מקום אחד לרעהו, אע"פ שמרחיק ביניהם לפי שמינים הרבה בערוגה כזו הרי הם
נכשלים בכלאים דאורייתא אף לדעת הרמב"ם ,שלא אמרו אלא כנטועים בערבוביא.
בשדה ,אבל כל שיש כלאים בשטח של י' אמות וחומש ,מקרי שדה [שיעור ששה על ששה טפחים – לפי שיעור חזון איש 60 -על
של כלאים .וגם לא אמרו בעושה בערמה והשדה נקרית על שם 60ס"מ].
בעליהם והגידולים נוטל אחד .וחבל על דבר שהראשונים נצטערו ערוגה בין הערוגות :וכתב השו"ע (שם סע' לה) במה דברים
עליה וב"ד שלחו שלוחים לצאת על הכלאים לעקור ולהפקיר, אמורים בערוגה שהיא בחורבה ואין שם זרע חוצה לה אבל ערוגה
ידחו בגילא דחטתא". בין ערוגות אסור לזרוע בה חמשה מינים שאם יזרע בכל רוח
מערוגה זו ובכל רוח מערוגה שסביבותיה יראה הכל כמעורב ,ואם
כלאי האילן דאורייתא הטה עלין שבערוגה זו לכאן וערוגה שבצדה מכאן עד שיראו
ע' תוס' שבת דכלאי האילן הוא אסור מן התורה כדכתיב "לא מובדלין מותר ,וכן אם עשה תלם בין ערוגה לערוגה מותר.
תזרע כרמך כלאים" (רש"י ותוס' שבת דף פד( .והמרכיב אילן דיני כלאי זרעים – פסקי החזון איש
באילן כגון שהרכיב יחור (חתיכת ענף) ממין אחד באילן ממין
אחר ,הרי זה לוקה מן התורה (שו"ע ס' רצה סע' א משפטי ארץ מדברי מרן החזון איש בהל' כלאים" :שיעור מרחק בין שני מיני
כלאים פ"ג) .אך אין איסור לשתול אילנות סמוכים זה לזה ירקות טפח ומחצה ( 15צמ') [מלבד מקום הזרעים] .ההרחקה
(משפטי ארץ שם). הזאת היא בשעת זריעה ,ואף אם הקלחים יכנסו לתוך השיעור
בשעת גידולם מותר ,ואף קישואים ודלועים מותרים בהרחקה זו.
לתשומת לב -שלא יהא ברשותו אילן המורכב ואף שהעלים מתערבים זו על גבי זו בשעת גידולם מותר ,חוץ
מדלעת יונית" (אות א').
המצב בשוק :יש לדעת כי מרבית השתילים הנמכרים היום בין שני מיני קטניות [היינו :אפונה ,אפונה ירוקה ,שעועית ,פולים,
הם בעצמם נטעו בהרכבה (ולא רק שנטעו מגרעינים של פרי שגדל אורז ,שומשמים ,תירס ,עדשים .זה הכלל :כל שהנאכל מזרע
מאילן המורכב) ,חלקם מורכבים על מינם ,וחלקם על מין אחר .ויש אחד ,הוא בכלל קטניות ,וכל שיש לו זרע ואינו נאכל ,אלא ירקו
מינים שחלק מהשתילים מורכבים על מינם וחלקם על מין אחר. נאכל ,הוא בכלל ירקות ,וכל ירק שהניחו להתקשות לזרע דינו
ולכן אין לקנות שתילי עצי מאכל כיום אלא אם ידוע שהם כקטנית לענין כלאים ].או שני מיני תבואה[ ,היינו :חטה ,שעורה,
מורכבים על מינם (ס' משפטי ארץ ח"ב ערלה – כלאים מהדורה כוסמת ,שיפון שיבולת שועל] צריך לעשות גדר או צורת הפתח
חדשה עמ' .)423אסור לקיים עץ המורכב בין שהורכב בשוגג ובין כמו שעושים בתיקון מבואות ,וכן בין מין קיטנית [או תבואה]
שקנה חצר והיו בה עצים מורכבים אף שהורכבו ע"י גוי (שו"ע למין ירק ,או להרחיק מין אחד מחבירו עשר אמות וחומש ( 6מטר
יו"ד ס' רצה ס'ז ,משפטי ארץ עמ' .)422 ו 12ס"מ)[ .אם שניהם תבואה וקטניות ,ואם אחד מהם ירק
ויש שהקילו בדיעבד שאין חיוב לעקור כלאי האילן (שו"ת חתם מרחיק ששה טפחים 58ס"מ) (אות ג').
סופר ס' רפח) ,וכן בערוך השולחן יו"ד ס' רצה סע' יז דבכלאי כל ההרחקות האלו הם מדברי סופרים ,אבל מדאורייתא כל
אילן אין איסור מקיים כלאים .אכן החיד"א בברכי יוסף והחזון שהרחיק בין המינים ששה טפחים ( 58ס"מ) בתבואה וקטניות
איש (כלאים ב ס' ט) כתבו שקיום ודאי אסור ,והחזון איש נטה מותר .ואין חילוק בין הצורות .ובירק בירק כל שהרחיק ביניהם
לומר שאסור דרבנן. טפח ( 10ס"מ) מותר בכל צורה שתהיה[ .ובין תבואה וירק צ"ע
איסור זה נוהג גם בחו"ל (שו"ע שם ס' א) .מותר לאכול מעץ דלא נתבאר שיעור הרחקה מדאורייתא בין תבואה לירק ,ול'
מורכב (ע' שו"ע שם ס' ז). הרמב"ם (פ"ג הי"א) דלא הזכיר שיעור דאורייתא משמע קצת
להלן רשימה חלקית של אילנות (מבית מדרש גבוה להלכה הג"ר דרק חומרא דרבנן של הרחקת י"א איכא בתבואה ,אבל אין הדבר
שאול רייכנברג שליט"א) .הרשימה דלהלן ע"פ רוב הוא נכון גם מוכרע ,ע"ש (שם אות יח) ,ע"כ דברי החזון איש.
בחוץ לארץ (בהמ"ד גבוה להלכה).
אילנות שאין בהם חשש לקיים אותם :שבעת המינים (תמר, לתשומת לב – איסור כלאים בגנים ובחצרות
תאנה ,זית ,ענבים ,רימון) אין חשש מורכב .תפוח מורכב רק עם איסור כלאים נאמר גם בגדל בתוך בית ואף בבית מגורים .וכן
מינו (ולכן אין איסור) ,וכן אבוקדו ,אגוזי מלך ,פקאן ,אנונה, אסור לזרוע שני מינים סמוכים בעציץ אחד הנמצא בבית או שני
אפרסמון ,חבוש ,מנגו ,קיוי ,ליצי'י ,גויאבה ,צבר ,פפאיה אין בהם מינים בשני עציצים סמוכים הנמצאים בבית (ע' משפטי ארץ
חשש. כלאים פ"ב סע' יא) .ולכן אם לא הרחיק כדבעי ,כ 60ס"מ הוא
אילנות של ספק מורכב או חלקם מורכב באיסור :פרי הדר: איסור דרבנן ,ואם לא הרחיק טפח (כעשר ס"מ) הוה איסור תורה
לימון ,לימה ,קליפים (קלמנטינות ומנדרינות) ,לימקווט (לימון בכל האופנים .וכתב החזו"א (כלאים סי"ג סקט"ז) שאף אם זורע
סיני) ,וכן שזיף ,אשכולית ,דובדבן ,אפרסק ,נקטרינה ,פומלה
2השטחים מתחלקים לשלוש קבוצות .א) כל שרוחב השטח הזרוע פחות 1כתב בס' שיעורי המצוות להגרי"י קניבסקי זצ"ל ע"פ הוראת החזון
מששים טפחים אף שאורכו רב נקרא יחידי .ב) כל שהשטח הזרוע רחב איש זצ"ל אות יד "הרחק בין ירק לירק :שיעור הרחקה בין שני מיני
ששה טפחים או יותר ואורכו יותר מרוחבו נקרא מישר .ג) כל שהשטח ירק ,הוא טפח ומחצה [ 15ס"מ] וי"א ג' טפחים .אולם כששני המינים
הזרוע יותר מעשר אמות וחומש ואורכו יותר מרוחבו נקרא שדה. הם כל אחד שדה שלימה היינו שרחבה עשר אמות וארכן משהו יותר
מעשר אמות ,אז צריכים הרחק גדולה וצריך לעשות שאילת חכם עכ"ל.
[ 33ולקבלת הרשימה המלאה שלוחה .]1ויש לציין שאין לסמוך ופומלית ,אלה אמיתית (פיסטוק) ,משמש.
על זה שמסתמא העץ גדל מזרע שאינו מורכב ,כיון שע"פ רוב לא אילונות של רובו מורכב :פרי אגס ( )PEARהוא רובו מורכב על
נוטעין אילן בלי לקנות שתיל מוכן .לכן יש לברר על כל אילן חבוש וכן שקד רובו מורכב .ואסור לקיים עצים אלו בלי בירור.
שנמצא ברשות ישראל (ע' רשימה הנ"ל) שאין בו איסור לקיימו. בכל שאלה ניתן לפנות לביהמ"ד גבוה להלכה 026488888שלוחה
דף קטז
"קרבן במה" (שו"ת תשב"ץ לרשב"ץ). מחשבת עכו"ם לעכו"ם
לפ"ז היו צריכים להחמיר בנעלי עור :וכנגד טענת האוסר טוענים
המתירים שלפי דבריו היינו צריכים רבני מרקו בכל הדורות שופרות ממרוקו
לאסור נעלי עור וחגורות עור בלישה משום תקרובת ע"ז ,ולא
ראינו דברי הפוסקים שעוררו על זה על אף שגרו במרוקו וארצות לקראת ראש השנה הבעל"ט :לפני כשנתיים (לקראת ר"ה
ישמעאלים ,ואכן האריכו הפוסקים לבאר למה באמת לא חששו תשפ"ה) התעורר חשש תקרובת ע"ז בשופרות ממרוקו (ראה
כל הפוסקים גדולי מרוקו לזה. מאמר שהתפרסם ע"י הג"ר חיים רוטר שליט"א) (בע"מ שערי
ניתן לקבל במערכת מאמרי הג"ר יששכר דוב שרייבער שליט"א חיים ,אלעד) בנושא חשש תקרובת ע"ז בשופרות המיובאים
(חתנא דבי נשיא דמרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א ומח"ס טעם ממרוקו .וחלק מטענותיו ,שאף דפסק המשנה ברורה בהל' ברכת
רבית וקנין דעה ועוד) ,והג"ר אפרים אריאל בוקוולד שליט"א כהנים (ס' קכח ס"ק קלד) שדת ישמעאלים אינם עובדים ע"ז.
(דומ"ץ בני ברק מח"ס קרית אריאל) ועוד רבנים חשובים (ראה רואים מדברי הפמ"ג ביו"ד הל' שחיטה (סוף ס' ד משב"ז ס"ק ח
קובץ נחלתך סיון תשפ"ד ,אלול פד ,תשרי פה) ,שהעלו מסקנתם ושפ"ד ס"ק יא) שכתב בדעת הש"ך וט"ז דהיכא שהישמעאלים
לדינא להכשירם ללא פקפוק ,וכן שמענו מהג"ר שריאל רוזנברג גופייהו שוחטים אסורים בהנאה .והביא שכן משמע מדברי
שליט"א שאין לחשוש לזה .וכן שמענו בשם הגרש"צ רוזנבלט הרשב"א (הו"ד בטור ס' קכד סע' ו) ,ושו"ת הרשב"א ח"ד ס' קז.
שליט"א שאין לחשוש לזה. וכתב לחלק ע"פ הרשב"א בתורת הבית שטעם שהקילו בניסוך
[וכבר למעלה מ 75שנים גדולי ישראל בארץ הקודש השתמשו עם היין של ישמעאלים שידוע שאינם מתכונים לנסך.
שופרות ממורוקו ,ואפילו במרוקו עצמו מאות שנים השתמשו וטוען ששוחטים לצד מזרח לכיוון "מכה וה"אבן השחורה" ל"אל
רבני המקום עם שופרות אלו ,וידעו המציאות ולא חששו כלל]. קיבלא" ועוד ע"י אמירת "אלא"ע וואכבר" קודם השחיטה (לדעת
וע' השו"ע (יו"ד סי' ד סעי' ז) ,ומה שהבאנו בזה בחולין דף לח הפרי תואר בס' יט ס"ק י) הוא ע"ז (ואולי יש לדחות ע"ש) .ורבים
(ללמוד ולקיים פרשת קרח תשפו). מן השופרות לטענתו הם מחג הקרבן שלהם (וי"א שזה בגדר
דף קכ
דנחשב כאותו מאכל דוקא ,באם היינו צריכים שיהיה דוקא אותו
האוכל ,כגון הכא לענין ברכה ד"על המחיה" דצריך דוקא שיהיה
ציר שעל גבי ירק מצטרף לכותבת ביום הכפורים
דגן אין לנו ראיה דמצטרף .והמג"א איירי רק לענין בורא נפשות,
שעל כל דבר המברך רק שאוכל ושותה ,אין מצטרפין ,על זה כתב ברכה אחרונה על עוגת שוקולד
שפיר שנחשב אוכל ,כיון דאכשורי אוכלא הוא ,עכ"ד. דנו הפוסקים מה הדין באוכל פרוסה מעוגת -לעקאך ,שיש בה קמח
והגר"י זילברשטיין שליט"א (חשוקי חמד זבחים קט ).ביאר דברי פחות מכזית ,אבל עם הסוכר והתבלין יש בפרוסה כזית ,האם הם
המשנה ברורה דהשי"ת ציונו לענות נפשותינו ממזון ומנוזלים לא מצטרפים לברכה אחרונה ,מאחר והקמח יחד עם הסוכר והתבלין,
להתענג במזון "המשביע" את גופנו ,ולא להתענג בשתיית נוזלים יש בפרוסה כזית ,או שמא צריך שיהיה בקמח לבד שיעור כזית ,ואין
"המרווה" את גופנו ,והאוכל פחות מכשיעור והשותה פחות הסוכר והתבלין מצטרפים?
מכשיעור ,אין בהם חיוב כרת כי לא נהיה "שבע" ,וגם לא נהיה במשנ"ב (סימן רח ס"ק מח) כתב "פת בכסנין שמעורב בתבלין הרבה
"רווה" אלא נשאר רעב וצמא. [כגון "צוקער לעקאך" עוגת לעקאך] נוהגים העולם לברך עליהם
והנה למדונו חז"ל בסוגיין ציר שעל גבי ירק מצטרף לככותבת ביום לבסוף 'על המחיה' ,כשיש בו כזית ,אף שבמין דגן לבד אין בו שיעור
הכפורים ,מקשה הגמרא פשיטא ,משיבה הגמרא מה דתימא משרה כזית ,ואולי טעמם מפני שהתבלין בא להכשיר את האוכל ,מצטרף
הוא ולא מצטרף לירק קמ"ל כל אכשורי אוכל אוכל הוא ,והדרך עם האוכל גופא לשיעור ,וכדאיתא מעין זה במגן אברהם (סימן רי).3
הפשוט להסביר את הקמ"ל הוא לומר ,דהציר "משביע" ,כי אם ולכתחילה טוב ליזהר לשער שיהי' בקמח לבד שיעור כזית.
נאמר כהבנת האגרות משה דבטל מיניה "שם משקה" לא נרויח בזה וכתב על כך האגרות משה (או"ח ח"א ס' עא) :שהקשה על כך ,דאיך
להבין כיצד חייב כרת ,הרי הציר הזה חייב להשביע ,ולהיות כמו יצטרפו לדגן? ומה שתירץ המשנה ברורה שטעמם מפני שהתבלין בא
הפת ,אחרת אם לא נהפך להיות פת איך חייב כרת ,הרי לא הגיע לידי להכשיר את האוכל ,לכן מצטרף עם האוכל לשיעור ,והביא ראיה
ייתובי דעתא ,ועל כן הדרך הפשוטה להסביר את הקמ"ל היא כמו מהמג"א סימן ר"י ,וכוונתו למה שכתב שם המג"א (סק"א) דאוכל
שכתב האהל יצחק (חסיד ,ברמב"ם ברכות פ"ד ה"ט) בשם מוהר"ד ומשקה אין מצטרפים ,ומה שאמר ביומא (דף פ) ציר שעל גבי ירק
סורנאגה שנסתפק במי שאכל פת הבאה בכסנין שרוי במים ונתפח מצטרף ולא אמרינן משקה הוא [ולא מצטרף לאכול] התשובה היא
מחמת המים ,ובא לכלל שיעור כזית ,וקודם שרייתו לא היה בו דכל אכשורי אוכלא אוכלא הוא ,וממילא סובר המשנה ברורה דגם
שיעור כזית ,אם צריך לברך? והעלה שהמים הנבלעים בפת נהפכו הסוכר שבעוגה מצטרף לעוגה ,כיון שהוא מכשיר אותו.
ממים ונעשו פת כמותו ,ומצטרפים יעוי"ש .וכך סובר גם הביאור וכתב האגרות משה דנראה דאין זה שייך לכאן ,דהתם הוא רק
הלכה שאם הציר מצטרף לירק ,בהכרח שהציר נהפך לירק ומשביע, שנתבטל שם משקה מינה ,כיון דאכשורי אוכלא הוא ,וכן הא דפת
ולכן מברך עליו ברכת המזון. השרוי במשקה או ביין שהביא המג"א שם מתוס' זבחים דף קט ע"א
והנה השיבת נפש (צינץ סימן יז) כתב שאין מברכים עליו ברכת (ד"ה עולה) דכתבו דדרך אכילה ששרה פתו ביין ,שיעור בכזית ,הם
המזון ,וכדעת האגרות משה ,וכנראה שרבותינו אלו החולקים על גם כן מהאי טעמא שנתבטל שם משקה מיניה ,אבל אין ראיה משם
ושתה דקים להו לרבנן דלא מיתב' דעתיה בהכי אבל ציר שע"ג הירק קים להו לרבנן 3כתב השו"ע (או"ח סימן רי סעיף א) האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים,
דמיתב' דעתיה עכ"ל ,א"כ דוקא ציר שע"ג ירק וכ"כ הרמב"ם מכשירי האוכל המעורבים והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים ,מברך תחלה ברכה הראויה לאותו
עם האוכל הן כאוכל עכ"ל ,משמע דרוטב אינו מצטרף וכ"מ ממ"ש סי' קנ"ח ס"ה ואם המין ,ולאחריו אינו מברך כלל; ויש מסתפקים לומר שעל דבר שהוא כברייתו ,כגון גרגיר
אכל מעט וחזר ואכל מעט אם שהה יותר מכא"פ נ"ל דאין מצטרף וכמ"ש סי' תרי"ב וכ"מ של ענב או של רימון ,שמברכין לאחריו אף על פי שאין בו כזית; לכך נכון ליזהר שלא
ביומא דף פ' דלא מיתב' דעתיה בהכי וכ"מ מפירש"י דפירש דטעמא דבעי כזית בברכה לאכול בריה פחות מכזית .ויש מסתפקים עוד בברכה אחרונה של יין אם מברכין אותה על
אחרונה היינו משום דכתיב אכילה ואכילה בכזית ואם כן בחלב ודם ובכל איסורין נמי כזית; לכן טוב ליזהר שלא לשתות (אלא) פחות מכזית ,או רביעית .וז"ל המגן אברהם
כתיב אכילה ואם שהה בכא"פ לא מיקרי אכילה וה"ה לענין ברכה וכ"מ ממ"ש סי' ר"ח סימן רי ס"ק א נ"ל דכל האוכלין מצטרפים לכזית אכל חצי זית מז' מינין וחצי זית אחר
ס"ט ועסי' תע"ה ס"ו ולענין שתיה עסי' תרי"ב שיעור הצירוף ובע"ת סי' ר"ז כתב בשם מברך אחריהם בנ"ר (כ"ה) ונ"ל דה"ה פת ודבר אחר וכל המשקין מצטרפין לרביעית אבל
כ"ה לחלק בין י"ה לב"ה וס"ל דבב"ה אפי' שהה יותר מכא"פ מצטרף ול"נ כמ"ש דהא כל האוכל והשותה אין מצטרפין עסי' תרי"ב ואמרו ביומא ציר שע"ג ירק מצטרף ולא אמרי'
אסורין שבתורה שוין לי"ה בזה ,ונ"ל דאם אכל פחות מכשיעור והלך לחוץ וחזר למקומו משקה הוא דכל אכשורי אוכל' (משקה הבא למתק האוכל) אוכלא הוא וה"ה בפת השרוי
דצריך לברך שנית בתחלה אפי' בפת דהא אין טעון ברכה אחרונה ודינו כשאר דברים ולכן במשקה או ביין וכ"מ בתוס' זבחים דף ק"ט ע"א עמ"ש סי' ר"ה ס"ב וצ"ע ברוטב של בשר
צ"ע אם חזר ואכל פחות מכשיעור אם מצטרפין דהוי כמו היסח הדעת ונ"ל דמצטרפין אם מקרי אוכל ובחולין דף ק"כ פירש"י ציר שע"ג הירק משקה היוצא מן הירק א"נ שהיו
עמ"ש סי' קע"ז וכ"מ סי' קס"ח. מטבילים מאכלן בציר ואף ע"ג דמשקה הוא ותנן האוכל והשותה אין מצטרפין ה"מ אכל
מצטרפים לכזית ,ונשאר בצריך עיון .והסיק האגרות משה ,שאין הביאור הלכה ,סוברים שהציר לא נהפך להיות ירק ,אלא דבאכשורי
לברך על עוגה כזו (שאין כזית דגן אלא בצירוף תבלינים וכו') על אוכלא המשקה מצטרף למזון ,לגבי ייתובי דעתיה ,שבזה קים להו
המחיה ,אלא דמ"מ אין לברך בורא נפשות כנגד מנהג העולם ,ולכן לחז"ל דמשקה מצטרף לאוכלא ,וכפי ההווא אמינא בגמרא דלגבי
יאכל עוד עד שישער שאכל כזית מהדגן .וכן הורו הגרי"ש אלישיב ייתובי דעתיה משקה מצטרף למאכל ,וזה סברא מיוחדת ב"ייתובי
זצ"ל והגרח"פ שיינברג זצ"ל (וזאת הברכה פ"ה עמ' )46שאין לאכול דעתיה" ובמצוות ד"תענו" את נפשותיכם ,שהציר שהוא משקה
כזית מהעוגה כשלא יאכל ממנה שיעור כזית דגן בכדי אכילת פרס, מצטרף לירק באכשורי מאכל ,אבל לגבי ברכת המזון אין המשקה
ואם כבר אכל כזית ואין לו אפשרות לאכול עוד ,דעת הגרי"ש נהפך להיות משביע ,ולכן אי אפשר לברך עליו ברכת המזון.
אלישיב זצ"ל (שם בירור הלכה ס' יד – ב עמ' )236שלא יברך מעין שלש. והחזון איש (או"ח ס' כו ס"ק ח) כתב ,שנראה שהתבלין והבשמים
מקפיד בעשיית קניידלך ללוש בביצים ,ולהכניס למים כאשר הם
רותחים שנחשב חליטה ומעכב חימוץ.
דברי הפוסקים המחהו [במים] וגמעו אם חמץ הוא ענוש כרת אם
השערי תשובה סי' ת"ס כתב בשם גדולי הפוסקים שאין להחמיר מצה הוא אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח
באכילת שרויה ,שעי"ז מונע משמחת יו"ט ,וכתב שהרוצה לקדש
עצמו במותר לו ולהימנע מאכילת שרויה ,אין מזניחים אותו, חומרת מצה שרויה אכילת שרויה ביו"ט אחרון של
וראוי שיפרש שזה בלי נדר ואין בדעתו לנהוג כן לעולם ,והביאו
המשנ"ב סי' תנ"ח סק"ד דמן הדין מותר והמחמיר אין מזניחין פסח ובישול שרויה בשביעי של פסח לצורך שבת
אותו. הנה בגמרא בחולין דף קכ מבואר שמצה השרויה במים יוצאים
שרויה ביו"ט אחרון של פסח בה ידי חובה בליל הסדר אם לא נימוחה.
שרויה מותר מן הדין :מבואר שמצה שרויה אין בה חשש חימוץ
רבים מהמחמירים ונזהרים משרויה מקילים ביו"ט אחרון בחו"ל מן הדין כיון שלאחר אפיה אינה מחמיצה.
לאכול שרויה ,ומבשלים בכלים ולא חוששים לבליעות כיון שהכלי האופנים האסורים מן הדין :מצה שנמצא קמח בתוכה אסור
שוהה עד שנה הבאה ,וכן נתבאר לעיל בדברי שו"ע הרב שיש ליתנה ברוטב ,שאותו קמח בודאי לא נאפה יפה ,מפני שהמצה
מקילים ביו"ט אחרון. מפסקת בין הקמח לאש ,ואם ניתנה בתבשיל אסור אף בהנאה
כמבואר במשנ"ב סוף סי' תס"ג.
בישול שרויה ביו"ט שביעי של פסח לצורך שבת עוד כתב השו"ע (סוף סי' תנט) שאין להוסיף קמח לעיסה רכה,
בשנה שיו"ט שביעי של פסח חל בערב שבת ,יש לדון האם מותר וכן יש להרחיק את המצות מהקמח כי הקמח הנדבק בהן בא אחר
לבשל שרויה ביו"ט שבו הוא נזהר מאכילתו לצורך שבת ,שבא"י כך בתבשיל ומתחמץ וכתב המשנ"ב שם שאם הוסיף קמח בעיסה
כבר לא פסח ,ובחו"ל זה יו"ט אחרון שיש מקילים בו ,והשאלה רכה יזהר לא לתת את המצות בדבר לח ,כיון שאינו נילוש יפה,
האם ביו"ט שנוהג בו איסור נחשב מוקצה ,וגם האם הותר לבשל ומכל מקום ,בדיעבד אם נפלו לתוך התבשיל מותר ,כיון שאין ידוע
דבר שאינו ראוי באכילה ביו"ט ולא שייך היתר הואיל ואם יבואו בודאי שנשאר בעיסה קמח בעין ,ואף אם נשאר יתכן שנאפה
אורחים יהיה ראוי להם ,והחזו"א סי' מ"ט ס"ק ט"ו וט"ז דן ונקלה יפה ,אך אם ידוע שנשאר בה קמח יש לאסור אף בדיעבד
בשאלה זו והכריע שהנדון בזה רק אם מחזיקים שרויה לאיסור אם נפלה לתבשיל.
גמור מן הדין ,וצריכים להתנהג כאילו אסור לכל ,אבל אם נוהגים טעם המחמירים :כתב השו"ע הרב (בתשובתו סי' ו) שעינינו
אותו כחומרא ,יוצא שראוי לאותם אנשים שנוהגים היתר ,ואין רואות בהרבה מצות שיש עליהן מעט קמח אחר אפיה ,וזה בא
בזה חשש מוקצה וגם מותר לבשלו ביו"ט לצורך שבת (ע"פ בם מחמת שהיתה עיסה קשה ולא נילושה יפה ואי אפשר להכחיש
חייתני ס' יח). החוש ,ומה שלא הזכירו הפוסקים מזה בגלל שבדורות הראשונים
יש לבדוק את המצות מכפולות :אף שבודקים המצות ביציאתם היו שוהים הרבה בלישה עד שהיה נילוש יפה ,אבל בשנים
מהתנור שלא יהיו בהם כפולות ,מצוי שלא שמים לב לכל האחרונות נתפשט זהירות אצל ישראל קדושים למהר מאד
הכפולות" .כפולה" שאסורה היינו מצה שנתכפלה בתנור ונגעו בלישה ולא לשים יפה ,ולכן נמצא קמח מעט במצות של עיסה
צידי הכפל זה בזה ,ואסור לאכלה ,וצריך להוריד חוץ ממקום קשה ,כנראה בחוש למדקדקים היטב ,וסיים שאין למחות ביד
הכפל "כדי נטילה" והוא לשיעור נוב"י וחזו"א 2.4ס"מ וע' מ"ב המקילין לפי שיש להם על מה שיסמוכו ,עוד הוסיף שביו"ט
(ס' תסא ס"ק לא) .ויש לבערה לפני פסח (בה"ל ס' תסא ד"ה אין). אחרון של פסח המיקל משום שמחת יו"ט לא הפסיד עכ"ד.
ואם לא נדבקה מותרת .וע' בהגר"ז (שם סע' כא) .ואם נראה שלא
נאפית שם ,ישאל חכם כי הרבה פעמים נראה בפנים כבצק ואפשר חילוק בין מאפיות
דאסור מדינא (ע' קיצור הל' פסח עמ' כט ,וע' שערי ימי הפסח ויש להוסיף שבזמננו הבדל מהותי בין מאפיות (ע' בם חייתני
פ"ה). שם) ,שיש שמהדרים מאד ללוש במעט מים ובעיסה קשה בכדי
מהירות האפייה בזמננו :ובפרט במהירות האפייה בזמננו, שלא ידבקו חתיכות בצק בכלים ,ובזה יש חשש לקמח שנשאר
שאלות אלו יותר מצויות. במצה .גם במצות מכונה שנילוש במיקסר ,ניתן להבחין בזה בצבע
לפני זמן ביעור חמץ :כיון שיש עוד הרבה פרטי דינים בזה לכן יש בצק לפני האפייה .ויש מאפיות שמוסיפים יותר מים ואז הלישה
לבדוק המצות לפני זמן ביעור חמץ כדי שיוכל להוציא הכפולות יותר טובה וחשוב מאד להיזהר בזה בפרט אלו שנוהגים לאכול
עדיין בזמן היתר (שיעורי הגריו"ט זנגר שליט"א ח"ה עמ' שרויה ,ראוי להעדיף לישה ביותר מים.
תקסח). הנהגת החזון איש :מרן החזון איש היה אוכל שרויה ,אך היה
ניתן לקבל הגיליון במייל g089285647@gmail.comלתרומות ,הערות והארות 0533163916
