gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ללמוד ‪ -‬ולקיים‬ ‫בס"ד‬ ‫הערות מעשיות להלכה ‪ -‬על סדר הדף היומי‬ ‫"וכאשר תקום מן הספר‪ :‬תחפש באשר למדת‪ ,‬אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו" ‪ -‬אגרת הרמב"ן‬ ‫חולין דף קטו ‪ -‬קכא‬ ‫כי תבא ⚫ אלול תשפ"ו‬ ‫גליון שמג‬ ‫גליון זה מיועד לעורר לב המעיין ולא לסמוך עליו למעשה‬ ‫דף קטו‬ ‫איסור כלאי זרעים‬ ‫שדך לא תזרע כלאים‬ ‫כלאי זרעים אסור מן התורה לדעת רוב הראשונים‬ ‫תשומת לב שלא להיכשל באיסורי כלאים בחצרות‬ ‫כתב הרמב"ם (הל' כלאים פ"א ה"א) "הזורע שני מיני זרעים‬ ‫ובגני ילדים‬ ‫כאחד בארץ ישראל לוקה שנאמר "שדה לא תזרע כלאים"‪.‬‬ ‫יש לשים לב בגני ילדים ובחצרות בתים‪ ,‬שלא יכשלו באיסורי‬ ‫שני מיני ירקות‪ :‬וכתב בדרך אמונה (ריש הל' כלאים פ"א ס"ק‬ ‫כלאים‪ ,‬ע"י שזורעים בעציצים וכדומה מיני ירקות וכו' בלי‬ ‫ב) דה"ה על שני מיני ירקות לוקה וכן כל מיני זרעונים וכן ירק עם‬ ‫להרחיק שני המינים כדין‪ ,‬ולדעת רוב הראשונים כלאי זרעים הוא‬ ‫זרע או תבואה וקטנית וכל כה"ג‪.‬‬ ‫איסור תורה (ע' להלן מס' דרך אמונה)‪[ .‬איסור זו הוא רק בארץ‬ ‫דעת רוב ראשונים דכלאי זרעים מן התורה‪ :‬וכתב בס' דרך‬ ‫ישראל]‪.‬‬ ‫אמונה (שם בה"ל ד"ה שנאמר) כ"ה דעת כל הראשונים דכלאי‬ ‫להלן מדיני כלאים המצויים‪:‬‬ ‫זרעים דאורייתא אבל רש"י בשבת פ"ד‪ ,‬ובבכורות נד כתב דכלאי‬ ‫זרעים דרבנן (וכ"נ דעת רבינו גרשום בב"ב צד) וביאר הגר"ח‬ ‫הלכות כלאים‬ ‫קניבסקי זצ"ל שם‪ ,‬דכנראה דעתו דקרא דשדך לא תזרע כלאים‬ ‫הקדמה‪ :‬ששה מיני כלאים אסרה תורה א‪ .‬כלאי זרעים ב‪ .‬כלאי‬ ‫אהרכבה קאי וכדדריש שמואל בקידושין אבל התוס' חלקו עליו‬ ‫הכרם ג‪ .‬הרכבה ד‪ .‬כלאי בהמה דהרבעה‪ .‬ה‪ .‬כלאי בהמה דהנהגה‪.‬‬ ‫שם וצ"ל דאע"ג דילפינן מהאי קרא ג"כ הרכבה מ"מ אין מקרא‬ ‫ו‪ .‬כלאי בגדים דהיינו שעטנז (ריש ס' דרך אמונה ח"א פתיחה‬ ‫יוצא מידי פשוטו דמיירי בכלאי זרעים ג"כ‪.‬‬ ‫להל' כלאים)‪.‬‬ ‫לא תסיג גבול רעך‪ :‬ע' בס' דרך אמונה (שם בה"ל ד"ה לוקה)‪.‬‬ ‫ודעת תוס' בשבת (פ"ה ד"ה לא‪ ,‬ובחולין פב) דהזורע כלאים עובר‬ ‫ג' איסורי כלאים בשדות וכרמים‬ ‫ג"כ על לא תסיג גבול רעך‪ ,‬אלא דאין לוקה עליו והעתיקוהו‬ ‫הפר"ח במים חיים וגליון מהרש"א‪ ,‬אמנם המנחת חינוך רמ"ה‬ ‫כלאי אילן‪( :‬הרכבה) שלוקה מן התורה אף בחו"ל (שו"ע‬ ‫ס"ק א הוכיח דרש"י והרמב"ם והחינוך לא ס"ל כן ודבריו נכונים‬ ‫יו"ד ס' רצה סע' א)‪( .‬ע' תוס' שבת פד‪ :‬ד"ה ארבע על ארבע)‪.‬‬ ‫מאד וכ"נ מכל הראשונים מוני המצוות שלא הזכירו זה דהסגת‬ ‫[ע' להלן דוגמאות למעשה בזמננו]‪.‬‬ ‫גבול‪.‬‬ ‫כלאי הכרם‪( :‬ע' תוס' שם) יש איסור תורה כדלהלן ז"ל‬ ‫השו"ע (יו"ד ס' רצו סע' א הל' כלאי הכרם סע' א) הזורע שני מיני‬ ‫קיצור דיני הרחקה‬ ‫תבואה או שני מיני ירקות עם זרע הכרם הרי זה לוקה שתים אחת‬ ‫(ע"פ ספר משפטי ארץ ‪ -‬קיצור דיני כלאי זרעים)‬ ‫משום שדך לא תזרע כלאים ואחת משום לא תזרע כרמך כלאים‪.‬‬ ‫איסור כלאים הוא לא רק כששני מינים צומחים בערבוביה אלא‬ ‫מתי לוקה שתים‪ :‬ואינו לוקה משום לא תזרע עד שיזרע בארץ‬ ‫גם כשהם סמוכים זה לזה‪ .‬המרחקים שצריך להרחיק מין‬ ‫ישראל חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכן אם חפה אותם בעפר‬ ‫מחבירו שונה ממין למין וכן שונה המרחק על פי גודל השטחים‬ ‫לוקה‪ .‬וכן אם זרע שני מיני ירק וחרצן או זרע אחד ירק וזרע אחד‬ ‫הזרועים כפי הפירוט שלהן‪ :‬המינים מתחלקים לשלש קבוצות‪.‬‬ ‫מין תבואה וחרצן במפולת יד הרי זה לוקה (שם)‪ .‬ואינו חייב מן‬ ‫א) תבואה שהם חמשת מיני דגן (חיטה‪ ,‬שעורה‪ ,‬כוסמין‪ ,‬שיפון‬ ‫התורה אלא על קנבוס ולוף וכיוצא בהם מזרעים שנגמרים ועם‬ ‫שיבולת שועל)‪.‬‬ ‫תבואת הכרם אבל שאר הזרעים אסורים מדבריהם‪ .‬וכן אסור‬ ‫ב) קטניות שהם המינים שהחלק העיקרי שנאכל בהם הוא הזרע‬ ‫מדבריהם לזרוע כלאי הכרם בחוץ לארץ‪ ,‬ואין עודרין עם העובד‬ ‫שלהם (אפונה‪ ,‬אפונה ירוקה‪ ,‬שעועית‪ ,‬תירס‪ ,‬חמניות‪ ,‬חומוס‬ ‫כוכבים בכלאים אבל עוקרין עמו כדי למעט התיפלה‪.‬‬ ‫וכד')‪.‬‬ ‫אין אסור משום כלאי הכרם אלא מיני תבואה ומיני ירקות בלבד‬ ‫ג) ירקות – ירק הוא דבר שירקו נאכל‪ ,‬ואין זרעו נאכל (ירקות‬ ‫אבל שאר מיני זרעים מותר לזרעם בכרם ואין צריך לומר שאר‬ ‫שהושארו להתקשות לגדל זרעים דינם כקטניות)‪.‬‬ ‫אילנות‪.‬‬ ‫המרחקים שצריך להרחיק הם‪:‬‬ ‫כלאי זרעים שהוא איסור תורה רק בארץ ישראל‪ :‬אין כלאי‬ ‫בין מין אחד של תבואה או קטניות למין אחר של תבואה או‬ ‫זרעים בחו"ל (קידושין לט) דכתיב שדך ואפילו מדרבנן לא גזרו‬ ‫קטניות צריך להרחיק עשר אמות וחומש (‪ 6.12‬מטר)‪ ,‬או לעשות‬ ‫בחו"ל‪ .‬וגמ' דידן בכלאי זרעים (שתילי מלפפונים על יד עגבניות)‬ ‫גדר ביניהם כדין [וצורת הפתח מועיל רק באופנים מסוימים‪ ,‬עי'‬ ‫נוגע למעשה רק בארץ ישראל)‪.‬‬ ‫בספר משפטי ארץ (הלכות כלאים) פרטי דינים בזה‪].‬‬ ‫בין תבואה או קטנית לירקות צריך להרחיק ששה טפחים (‪58‬‬ ‫ס"מ)‪.‬‬ ‫בשני עציצים‪ ,‬עדיין צריך להרחיק כשיעורים הנ"ל‪ ,‬ששני‬ ‫בין מין ירק למין ירק אחר צריך להרחיק טפח ומחצה (‪ 15‬ס"מ)‬ ‫העציצים אינם אלא כתל עפר ואינם נחשבים הפסק לענין כלאים‪,‬‬ ‫– חזון איש דיני כלאי זרעים אות א' וי"א שלושה טפחים (‪ 29‬ס"מ) ראה‬ ‫וע"ש שיש אופנים שיכול להיחשב כתלם המפסיק ע"ש פרטי‬ ‫בהע'‪( 1‬הובא בשיעורי מצוות להגרי"י קניבסקי זצ"ל)‪.‬‬ ‫דינים בזה (עי' הליכות שדה קובץ ‪ 142‬עמוד ‪ 19‬בענין כלאים‬ ‫המרחקים הם בין הגבעולים במקום שיוצאים מן האדמה ואף‬ ‫בעציצים)‪.‬‬ ‫שהענפים והעלים מתקרבים ואף מתערבים זה עם זה לא צריך‬ ‫להרחיק יותר (רמב"ם כלאים פ"ג הל' יד שו"ע יו"ד ס' רצז סע'‬ ‫איסור כלאים בין שני מינים של שני בני אדם‬ ‫כא‪ ,‬חזון איש כלאים ז' אות א) [חוץ מדלעת יונית שהיא נמשכת‬ ‫כתב בס' משפטי ארץ (פ"ג אות ‪ )8‬יש להרחיק בין שני מינים אף‬ ‫הרבה לפיכך אם נטתה יעקור בפניה]‪.‬‬ ‫שמין אחד זרוע בשדה של אדם אחד והמין השני בשדה של אדם‬ ‫מרחקים אלה מרחיקים בין צמחים בודדים משני מינים או‬ ‫אחר (ע' מסכת כלאים פ"ב משנה ז)‪ ,‬וזה ע"פ החזון איש (ס' ה‬ ‫כשהשטח הזרוע גדול יותר‪ ,‬המרחקים משתנים כפי המפורט‬ ‫ס"ק יד ד"ה ולענין הלכה) דאף שהרמב"ם פ"ג הט"ז כתב שאין‬ ‫בהערה‪( 2‬פרטים נוספים ראה בס' משפטי ארץ כלאים סע' טז – יז)‪.‬‬ ‫איסור כלאים בין שדות של שני אנשים‪ ,‬כיון שהראב"ד חולק וגם‬ ‫דיני כלאים בירקות‬ ‫הרא"ש חולק יש לנו להחמיר באיסור דאורייתא‪ .‬וכתב בס' דרך‬ ‫אמונה (שם ס"ק פז) דלא התיר הרמב"ם אלא בשדה שיש בכל א'‬ ‫איתא בשו"ע (יו"ד ס' רצז סע' לד) מיני ירקות שאין דרך בני אדם‬ ‫י' אמות וחומש ונקראת על שם בעליה אבל אם יש משר או מרובע‬ ‫לזרוע מהם אלא מעט מותר לזרוע מהם אפילו חמשה מינים בתוך‬ ‫או יחידי אין חילוק בין ב' בני אדם לאדם א' עד שירחיק כשיעור‬ ‫ערוגה אחת שהיא ו' על ו' טפחים והוא שיזרע ד' מינים על ד'‬ ‫והוא כלאים מן התורה או עכ"פ מדרבנן בודאי אסור ע"ש‪ .‬וע'‬ ‫רוחות הערוגה ואחת באמצע וירחיק בין מין ומין כמו טפח‬ ‫במכתב החזון איש הו"ד במשפטי ארץ (פ"ג הערה ‪)21‬‬ ‫ומחצה כדי שלא יינקו זה מזה‪ ,‬אבל יותר על ה' מינים לא יזרע‬ ‫והמערימים לזרוע כלאים יחידות ולהקנות מקום אחד לרעהו‪,‬‬ ‫אע"פ שמרחיק ביניהם לפי שמינים הרבה בערוגה כזו הרי הם‬ ‫נכשלים בכלאים דאורייתא אף לדעת הרמב"ם‪ ,‬שלא אמרו אלא‬ ‫כנטועים בערבוביא‪.‬‬ ‫בשדה‪ ,‬אבל כל שיש כלאים בשטח של י' אמות וחומש‪ ,‬מקרי שדה‬ ‫[שיעור ששה על ששה טפחים – לפי שיעור חזון איש ‪ 60 -‬על‬ ‫של כלאים‪ .‬וגם לא אמרו בעושה בערמה והשדה נקרית על שם‬ ‫‪ 60‬ס"מ]‪.‬‬ ‫בעליהם והגידולים נוטל אחד‪ .‬וחבל על דבר שהראשונים נצטערו‬ ‫ערוגה בין הערוגות‪ :‬וכתב השו"ע (שם סע' לה) במה דברים‬ ‫עליה וב"ד שלחו שלוחים לצאת על הכלאים לעקור ולהפקיר‪,‬‬ ‫אמורים בערוגה שהיא בחורבה ואין שם זרע חוצה לה אבל ערוגה‬ ‫ידחו בגילא דחטתא"‪.‬‬ ‫בין ערוגות אסור לזרוע בה חמשה מינים שאם יזרע בכל רוח‬ ‫מערוגה זו ובכל רוח מערוגה שסביבותיה יראה הכל כמעורב‪ ,‬ואם‬ ‫כלאי האילן דאורייתא‬ ‫הטה עלין שבערוגה זו לכאן וערוגה שבצדה מכאן עד שיראו‬ ‫ע' תוס' שבת דכלאי האילן הוא אסור מן התורה כדכתיב "לא‬ ‫מובדלין מותר‪ ,‬וכן אם עשה תלם בין ערוגה לערוגה מותר‪.‬‬ ‫תזרע כרמך כלאים" (רש"י ותוס' שבת דף פד(‪ .‬והמרכיב אילן‬ ‫דיני כלאי זרעים – פסקי החזון איש‬ ‫באילן כגון שהרכיב יחור (חתיכת ענף) ממין אחד באילן ממין‬ ‫אחר‪ ,‬הרי זה לוקה מן התורה (שו"ע ס' רצה סע' א משפטי ארץ‬ ‫מדברי מרן החזון איש בהל' כלאים‪" :‬שיעור מרחק בין שני מיני‬ ‫כלאים פ"ג)‪ .‬אך אין איסור לשתול אילנות סמוכים זה לזה‬ ‫ירקות טפח ומחצה (‪ 15‬צמ') [מלבד מקום הזרעים]‪ .‬ההרחקה‬ ‫(משפטי ארץ שם)‪.‬‬ ‫הזאת היא בשעת זריעה‪ ,‬ואף אם הקלחים יכנסו לתוך השיעור‬ ‫בשעת גידולם מותר‪ ,‬ואף קישואים ודלועים מותרים בהרחקה זו‪.‬‬ ‫לתשומת לב ‪ -‬שלא יהא ברשותו אילן המורכב‬ ‫ואף שהעלים מתערבים זו על גבי זו בשעת גידולם מותר‪ ,‬חוץ‬ ‫מדלעת יונית" (אות א')‪.‬‬ ‫המצב בשוק‪ :‬יש לדעת כי מרבית השתילים הנמכרים היום‬ ‫בין שני מיני קטניות [היינו‪ :‬אפונה‪ ,‬אפונה ירוקה‪ ,‬שעועית‪ ,‬פולים‪,‬‬ ‫הם בעצמם נטעו בהרכבה (ולא רק שנטעו מגרעינים של פרי שגדל‬ ‫אורז‪ ,‬שומשמים‪ ,‬תירס‪ ,‬עדשים‪ .‬זה הכלל‪ :‬כל שהנאכל מזרע‬ ‫מאילן המורכב)‪ ,‬חלקם מורכבים על מינם‪ ,‬וחלקם על מין אחר‪ .‬ויש‬ ‫אחד‪ ,‬הוא בכלל קטניות‪ ,‬וכל שיש לו זרע ואינו נאכל‪ ,‬אלא ירקו‬ ‫מינים שחלק מהשתילים מורכבים על מינם וחלקם על מין אחר‪.‬‬ ‫נאכל‪ ,‬הוא בכלל ירקות‪ ,‬וכל ירק שהניחו להתקשות לזרע דינו‬ ‫ולכן אין לקנות שתילי עצי מאכל כיום אלא אם ידוע שהם‬ ‫כקטנית לענין כלאים‪ ].‬או שני מיני תבואה‪[ ,‬היינו‪ :‬חטה‪ ,‬שעורה‪,‬‬ ‫מורכבים על מינם (ס' משפטי ארץ ח"ב ערלה – כלאים מהדורה‬ ‫כוסמת‪ ,‬שיפון שיבולת שועל] צריך לעשות גדר או צורת הפתח‬ ‫חדשה עמ' ‪ .)423‬אסור לקיים עץ המורכב בין שהורכב בשוגג ובין‬ ‫כמו שעושים בתיקון מבואות‪ ,‬וכן בין מין קיטנית [או תבואה]‬ ‫שקנה חצר והיו בה עצים מורכבים אף שהורכבו ע"י גוי (שו"ע‬ ‫למין ירק‪ ,‬או להרחיק מין אחד מחבירו עשר אמות וחומש (‪ 6‬מטר‬ ‫יו"ד ס' רצה ס'ז‪ ,‬משפטי ארץ עמ' ‪.)422‬‬ ‫ו‪ 12‬ס"מ)‪[ .‬אם שניהם תבואה וקטניות‪ ,‬ואם אחד מהם ירק‬ ‫ויש שהקילו בדיעבד שאין חיוב לעקור כלאי האילן (שו"ת חתם‬ ‫מרחיק ששה טפחים ‪ 58‬ס"מ) (אות ג')‪.‬‬ ‫סופר ס' רפח)‪ ,‬וכן בערוך השולחן יו"ד ס' רצה סע' יז דבכלאי‬ ‫כל ההרחקות האלו הם מדברי סופרים‪ ,‬אבל מדאורייתא כל‬ ‫אילן אין איסור מקיים כלאים‪ .‬אכן החיד"א בברכי יוסף והחזון‬ ‫שהרחיק בין המינים ששה טפחים (‪ 58‬ס"מ) בתבואה וקטניות‬ ‫איש (כלאים ב ס' ט) כתבו שקיום ודאי אסור‪ ,‬והחזון איש נטה‬ ‫מותר‪ .‬ואין חילוק בין הצורות‪ .‬ובירק בירק כל שהרחיק ביניהם‬ ‫לומר שאסור דרבנן‪.‬‬ ‫טפח (‪ 10‬ס"מ) מותר בכל צורה שתהיה‪[ .‬ובין תבואה וירק צ"ע‬ ‫איסור זה נוהג גם בחו"ל (שו"ע שם ס' א)‪ .‬מותר לאכול מעץ‬ ‫דלא נתבאר שיעור הרחקה מדאורייתא בין תבואה לירק‪ ,‬ול'‬ ‫מורכב (ע' שו"ע שם ס' ז)‪.‬‬ ‫הרמב"ם (פ"ג הי"א) דלא הזכיר שיעור דאורייתא משמע קצת‬ ‫להלן רשימה חלקית של אילנות (מבית מדרש גבוה להלכה הג"ר‬ ‫דרק חומרא דרבנן של הרחקת י"א איכא בתבואה‪ ,‬אבל אין הדבר‬ ‫שאול רייכנברג שליט"א)‪ .‬הרשימה דלהלן ע"פ רוב הוא נכון גם‬ ‫מוכרע‪ ,‬ע"ש (שם אות יח)‪ ,‬ע"כ דברי החזון איש‪.‬‬ ‫בחוץ לארץ (בהמ"ד גבוה להלכה)‪.‬‬ ‫אילנות שאין בהם חשש לקיים אותם‪ :‬שבעת המינים (תמר‪,‬‬ ‫לתשומת לב – איסור כלאים בגנים ובחצרות‬ ‫תאנה‪ ,‬זית‪ ,‬ענבים‪ ,‬רימון) אין חשש מורכב‪ .‬תפוח מורכב רק עם‬ ‫איסור כלאים נאמר גם בגדל בתוך בית ואף בבית מגורים‪ .‬וכן‬ ‫מינו (ולכן אין איסור)‪ ,‬וכן אבוקדו‪ ,‬אגוזי מלך‪ ,‬פקאן‪ ,‬אנונה‪,‬‬ ‫אסור לזרוע שני מינים סמוכים בעציץ אחד הנמצא בבית או שני‬ ‫אפרסמון‪ ,‬חבוש‪ ,‬מנגו‪ ,‬קיוי‪ ,‬ליצי'י‪ ,‬גויאבה‪ ,‬צבר‪ ,‬פפאיה אין בהם‬ ‫מינים בשני עציצים סמוכים הנמצאים בבית (ע' משפטי ארץ‬ ‫חשש‪.‬‬ ‫כלאים פ"ב סע' יא)‪ .‬ולכן אם לא הרחיק כדבעי‪ ,‬כ‪ 60‬ס"מ הוא‬ ‫אילנות של ספק מורכב או חלקם מורכב באיסור‪ :‬פרי הדר‪:‬‬ ‫איסור דרבנן‪ ,‬ואם לא הרחיק טפח (כעשר ס"מ) הוה איסור תורה‬ ‫לימון‪ ,‬לימה‪ ,‬קליפים (קלמנטינות ומנדרינות)‪ ,‬לימקווט (לימון‬ ‫בכל האופנים‪ .‬וכתב החזו"א (כלאים סי"ג סקט"ז) שאף אם זורע‬ ‫סיני)‪ ,‬וכן שזיף‪ ,‬אשכולית‪ ,‬דובדבן‪ ,‬אפרסק‪ ,‬נקטרינה‪ ,‬פומלה‬ ‫‪ 2‬השטחים מתחלקים לשלוש קבוצות‪ .‬א) כל שרוחב השטח הזרוע פחות‬ ‫‪ 1‬כתב בס' שיעורי המצוות להגרי"י קניבסקי זצ"ל ע"פ הוראת החזון‬ ‫מששים טפחים אף שאורכו רב נקרא יחידי‪ .‬ב) כל שהשטח הזרוע רחב‬ ‫איש זצ"ל אות יד "הרחק בין ירק לירק‪ :‬שיעור הרחקה בין שני מיני‬ ‫ששה טפחים או יותר ואורכו יותר מרוחבו נקרא מישר‪ .‬ג) כל שהשטח‬ ‫ירק‪ ,‬הוא טפח ומחצה [‪ 15‬ס"מ] וי"א ג' טפחים‪ .‬אולם כששני המינים‬ ‫הזרוע יותר מעשר אמות וחומש ואורכו יותר מרוחבו נקרא שדה‪.‬‬ ‫הם כל אחד שדה שלימה היינו שרחבה עשר אמות וארכן משהו יותר‬ ‫מעשר אמות‪ ,‬אז צריכים הרחק גדולה וצריך לעשות שאילת חכם עכ"ל‪.‬‬ ‫‪[ 33‬ולקבלת הרשימה המלאה שלוחה ‪.]1‬ויש לציין שאין לסמוך‬ ‫ופומלית‪ ,‬אלה אמיתית (פיסטוק)‪ ,‬משמש‪.‬‬ ‫על זה שמסתמא העץ גדל מזרע שאינו מורכב‪ ,‬כיון שע"פ רוב לא‬ ‫אילונות של רובו מורכב‪ :‬פרי אגס (‪ )PEAR‬הוא רובו מורכב על‬ ‫נוטעין אילן בלי לקנות שתיל מוכן‪ .‬לכן יש לברר על כל אילן‬ ‫חבוש וכן שקד רובו מורכב‪ .‬ואסור לקיים עצים אלו בלי בירור‪.‬‬ ‫שנמצא ברשות ישראל (ע' רשימה הנ"ל) שאין בו איסור לקיימו‪.‬‬ ‫בכל שאלה ניתן לפנות לביהמ"ד גבוה להלכה ‪ 026488888‬שלוחה‬ ‫דף קטז‬ ‫"קרבן במה" (שו"ת תשב"ץ לרשב"ץ)‪.‬‬ ‫מחשבת עכו"ם לעכו"ם‬ ‫לפ"ז היו צריכים להחמיר בנעלי עור‪ :‬וכנגד טענת האוסר טוענים‬ ‫המתירים שלפי דבריו היינו צריכים רבני מרקו בכל הדורות‬ ‫שופרות ממרוקו‬ ‫לאסור נעלי עור וחגורות עור בלישה משום תקרובת ע"ז‪ ,‬ולא‬ ‫ראינו דברי הפוסקים שעוררו על זה על אף שגרו במרוקו וארצות‬ ‫לקראת ראש השנה הבעל"ט‪ :‬לפני כשנתיים (לקראת ר"ה‬ ‫ישמעאלים‪ ,‬ואכן האריכו הפוסקים לבאר למה באמת לא חששו‬ ‫תשפ"ה) התעורר חשש תקרובת ע"ז בשופרות ממרוקו (ראה‬ ‫כל הפוסקים גדולי מרוקו לזה‪.‬‬ ‫מאמר שהתפרסם ע"י הג"ר חיים רוטר שליט"א) (בע"מ שערי‬ ‫ניתן לקבל במערכת מאמרי הג"ר יששכר דוב שרייבער שליט"א‬ ‫חיים‪ ,‬אלעד) בנושא חשש תקרובת ע"ז בשופרות המיובאים‬ ‫(חתנא דבי נשיא דמרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א ומח"ס טעם‬ ‫ממרוקו‪ .‬וחלק מטענותיו‪ ,‬שאף דפסק המשנה ברורה בהל' ברכת‬ ‫רבית וקנין דעה ועוד)‪ ,‬והג"ר אפרים אריאל בוקוולד שליט"א‬ ‫כהנים (ס' קכח ס"ק קלד) שדת ישמעאלים אינם עובדים ע"ז‪.‬‬ ‫(דומ"ץ בני ברק מח"ס קרית אריאל) ועוד רבנים חשובים (ראה‬ ‫רואים מדברי הפמ"ג ביו"ד הל' שחיטה (סוף ס' ד משב"ז ס"ק ח‬ ‫קובץ נחלתך סיון תשפ"ד‪ ,‬אלול פד‪ ,‬תשרי פה)‪ ,‬שהעלו מסקנתם‬ ‫ושפ"ד ס"ק יא) שכתב בדעת הש"ך וט"ז דהיכא שהישמעאלים‬ ‫לדינא להכשירם ללא פקפוק‪ ,‬וכן שמענו מהג"ר שריאל רוזנברג‬ ‫גופייהו שוחטים אסורים בהנאה‪ .‬והביא שכן משמע מדברי‬ ‫שליט"א שאין לחשוש לזה‪ .‬וכן שמענו בשם הגרש"צ רוזנבלט‬ ‫הרשב"א (הו"ד בטור ס' קכד סע' ו)‪ ,‬ושו"ת הרשב"א ח"ד ס' קז‪.‬‬ ‫שליט"א שאין לחשוש לזה‪.‬‬ ‫וכתב לחלק ע"פ הרשב"א בתורת הבית שטעם שהקילו בניסוך‬ ‫[וכבר למעלה מ‪ 75‬שנים גדולי ישראל בארץ הקודש השתמשו עם‬ ‫היין של ישמעאלים שידוע שאינם מתכונים לנסך‪.‬‬ ‫שופרות ממורוקו‪ ,‬ואפילו במרוקו עצמו מאות שנים השתמשו‬ ‫וטוען ששוחטים לצד מזרח לכיוון "מכה וה"אבן השחורה" ל"אל‬ ‫רבני המקום עם שופרות אלו‪ ,‬וידעו המציאות ולא חששו כלל]‪.‬‬ ‫קיבלא" ועוד ע"י אמירת "אלא"ע וואכבר" קודם השחיטה (לדעת‬ ‫וע' השו"ע (יו"ד סי' ד סעי' ז)‪ ,‬ומה שהבאנו בזה בחולין דף לח‬ ‫הפרי תואר בס' יט ס"ק י) הוא ע"ז (ואולי יש לדחות ע"ש)‪ .‬ורבים‬ ‫(ללמוד ולקיים פרשת קרח תשפו)‪.‬‬ ‫מן השופרות לטענתו הם מחג הקרבן שלהם (וי"א שזה בגדר‬ ‫דף קכ‬ ‫דנחשב כאותו מאכל דוקא‪ ,‬באם היינו צריכים שיהיה דוקא אותו‬ ‫האוכל‪ ,‬כגון הכא לענין ברכה ד"על המחיה" דצריך דוקא שיהיה‬ ‫ציר שעל גבי ירק מצטרף לכותבת ביום הכפורים‬ ‫דגן אין לנו ראיה דמצטרף‪ .‬והמג"א איירי רק לענין בורא נפשות‪,‬‬ ‫שעל כל דבר המברך רק שאוכל ושותה‪ ,‬אין מצטרפין‪ ,‬על זה כתב‬ ‫ברכה אחרונה על עוגת שוקולד‬ ‫שפיר שנחשב אוכל‪ ,‬כיון דאכשורי אוכלא הוא‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫דנו הפוסקים מה הדין באוכל פרוסה מעוגת ‪ -‬לעקאך‪ ,‬שיש בה קמח‬ ‫והגר"י זילברשטיין שליט"א (חשוקי חמד זבחים קט‪ ).‬ביאר דברי‬ ‫פחות מכזית‪ ,‬אבל עם הסוכר והתבלין יש בפרוסה כזית‪ ,‬האם הם‬ ‫המשנה ברורה דהשי"ת ציונו לענות נפשותינו ממזון ומנוזלים לא‬ ‫מצטרפים לברכה אחרונה‪ ,‬מאחר והקמח יחד עם הסוכר והתבלין‪,‬‬ ‫להתענג במזון "המשביע" את גופנו‪ ,‬ולא להתענג בשתיית נוזלים‬ ‫יש בפרוסה כזית‪ ,‬או שמא צריך שיהיה בקמח לבד שיעור כזית‪ ,‬ואין‬ ‫"המרווה" את גופנו‪ ,‬והאוכל פחות מכשיעור והשותה פחות‬ ‫הסוכר והתבלין מצטרפים?‬ ‫מכשיעור‪ ,‬אין בהם חיוב כרת כי לא נהיה "שבע"‪ ,‬וגם לא נהיה‬ ‫במשנ"ב (סימן רח ס"ק מח) כתב "פת בכסנין שמעורב בתבלין הרבה‬ ‫"רווה" אלא נשאר רעב וצמא‪.‬‬ ‫[כגון "צוקער לעקאך" עוגת לעקאך] נוהגים העולם לברך עליהם‬ ‫והנה למדונו חז"ל בסוגיין ציר שעל גבי ירק מצטרף לככותבת ביום‬ ‫לבסוף 'על המחיה'‪ ,‬כשיש בו כזית‪ ,‬אף שבמין דגן לבד אין בו שיעור‬ ‫הכפורים‪ ,‬מקשה הגמרא פשיטא‪ ,‬משיבה הגמרא מה דתימא משרה‬ ‫כזית‪ ,‬ואולי טעמם מפני שהתבלין בא להכשיר את האוכל‪ ,‬מצטרף‬ ‫הוא ולא מצטרף לירק קמ"ל כל אכשורי אוכל אוכל הוא‪ ,‬והדרך‬ ‫עם האוכל גופא לשיעור‪ ,‬וכדאיתא מעין זה במגן אברהם (סימן רי)‪.3‬‬ ‫הפשוט להסביר את הקמ"ל הוא לומר‪ ,‬דהציר "משביע"‪ ,‬כי אם‬ ‫ולכתחילה טוב ליזהר לשער שיהי' בקמח לבד שיעור כזית‪.‬‬ ‫נאמר כהבנת האגרות משה דבטל מיניה "שם משקה" לא נרויח בזה‬ ‫וכתב על כך האגרות משה (או"ח ח"א ס' עא)‪ :‬שהקשה על כך‪ ,‬דאיך‬ ‫להבין כיצד חייב כרת‪ ,‬הרי הציר הזה חייב להשביע‪ ,‬ולהיות כמו‬ ‫יצטרפו לדגן? ומה שתירץ המשנה ברורה שטעמם מפני שהתבלין בא‬ ‫הפת‪ ,‬אחרת אם לא נהפך להיות פת איך חייב כרת‪ ,‬הרי לא הגיע לידי‬ ‫להכשיר את האוכל‪ ,‬לכן מצטרף עם האוכל לשיעור‪ ,‬והביא ראיה‬ ‫ייתובי דעתא‪ ,‬ועל כן הדרך הפשוטה להסביר את הקמ"ל היא כמו‬ ‫מהמג"א סימן ר"י‪ ,‬וכוונתו למה שכתב שם המג"א (סק"א) דאוכל‬ ‫שכתב האהל יצחק (חסיד‪ ,‬ברמב"ם ברכות פ"ד ה"ט) בשם מוהר"ד‬ ‫ומשקה אין מצטרפים‪ ,‬ומה שאמר ביומא (דף פ) ציר שעל גבי ירק‬ ‫סורנאגה שנסתפק במי שאכל פת הבאה בכסנין שרוי במים ונתפח‬ ‫מצטרף ולא אמרינן משקה הוא [ולא מצטרף לאכול] התשובה היא‬ ‫מחמת המים‪ ,‬ובא לכלל שיעור כזית‪ ,‬וקודם שרייתו לא היה בו‬ ‫דכל אכשורי אוכלא אוכלא הוא‪ ,‬וממילא סובר המשנה ברורה דגם‬ ‫שיעור כזית‪ ,‬אם צריך לברך? והעלה שהמים הנבלעים בפת נהפכו‬ ‫הסוכר שבעוגה מצטרף לעוגה‪ ,‬כיון שהוא מכשיר אותו‪.‬‬ ‫ממים ונעשו פת כמותו‪ ,‬ומצטרפים יעוי"ש‪ .‬וכך סובר גם הביאור‬ ‫וכתב האגרות משה דנראה דאין זה שייך לכאן‪ ,‬דהתם הוא רק‬ ‫הלכה שאם הציר מצטרף לירק‪ ,‬בהכרח שהציר נהפך לירק ומשביע‪,‬‬ ‫שנתבטל שם משקה מינה‪ ,‬כיון דאכשורי אוכלא הוא‪ ,‬וכן הא דפת‬ ‫ולכן מברך עליו ברכת המזון‪.‬‬ ‫השרוי במשקה או ביין שהביא המג"א שם מתוס' זבחים דף קט ע"א‬ ‫והנה השיבת נפש (צינץ סימן יז) כתב שאין מברכים עליו ברכת‬ ‫(ד"ה עולה) דכתבו דדרך אכילה ששרה פתו ביין‪ ,‬שיעור בכזית‪ ,‬הם‬ ‫המזון‪ ,‬וכדעת האגרות משה‪ ,‬וכנראה שרבותינו אלו החולקים על‬ ‫גם כן מהאי טעמא שנתבטל שם משקה מיניה‪ ,‬אבל אין ראיה משם‬ ‫ושתה דקים להו לרבנן דלא מיתב' דעתיה בהכי אבל ציר שע"ג הירק קים להו לרבנן‬ ‫‪ 3‬כתב השו"ע (או"ח סימן רי סעיף א) האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים‪,‬‬ ‫דמיתב' דעתיה עכ"ל‪ ,‬א"כ דוקא ציר שע"ג ירק וכ"כ הרמב"ם מכשירי האוכל המעורבים‬ ‫והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים‪ ,‬מברך תחלה ברכה הראויה לאותו‬ ‫עם האוכל הן כאוכל עכ"ל‪ ,‬משמע דרוטב אינו מצטרף וכ"מ ממ"ש סי' קנ"ח ס"ה ואם‬ ‫המין‪ ,‬ולאחריו אינו מברך כלל; ויש מסתפקים לומר שעל דבר שהוא כברייתו‪ ,‬כגון גרגיר‬ ‫אכל מעט וחזר ואכל מעט אם שהה יותר מכא"פ נ"ל דאין מצטרף וכמ"ש סי' תרי"ב וכ"מ‬ ‫של ענב או של רימון‪ ,‬שמברכין לאחריו אף על פי שאין בו כזית; לכך נכון ליזהר שלא‬ ‫ביומא דף פ' דלא מיתב' דעתיה בהכי וכ"מ מפירש"י דפירש דטעמא דבעי כזית בברכה‬ ‫לאכול בריה פחות מכזית‪ .‬ויש מסתפקים עוד בברכה אחרונה של יין אם מברכין אותה על‬ ‫אחרונה היינו משום דכתיב אכילה ואכילה בכזית ואם כן בחלב ודם ובכל איסורין נמי‬ ‫כזית; לכן טוב ליזהר שלא לשתות (אלא) פחות מכזית‪ ,‬או רביעית‪ .‬וז"ל המגן אברהם‬ ‫כתיב אכילה ואם שהה בכא"פ לא מיקרי אכילה וה"ה לענין ברכה וכ"מ ממ"ש סי' ר"ח‬ ‫סימן רי ס"ק א נ"ל דכל האוכלין מצטרפים לכזית אכל חצי זית מז' מינין וחצי זית אחר‬ ‫ס"ט ועסי' תע"ה ס"ו ולענין שתיה עסי' תרי"ב שיעור הצירוף ובע"ת סי' ר"ז כתב בשם‬ ‫מברך אחריהם בנ"ר (כ"ה) ונ"ל דה"ה פת ודבר אחר וכל המשקין מצטרפין לרביעית אבל‬ ‫כ"ה לחלק בין י"ה לב"ה וס"ל דבב"ה אפי' שהה יותר מכא"פ מצטרף ול"נ כמ"ש דהא כל‬ ‫האוכל והשותה אין מצטרפין עסי' תרי"ב ואמרו ביומא ציר שע"ג ירק מצטרף ולא אמרי'‬ ‫אסורין שבתורה שוין לי"ה בזה‪ ,‬ונ"ל דאם אכל פחות מכשיעור והלך לחוץ וחזר למקומו‬ ‫משקה הוא דכל אכשורי אוכל' (משקה הבא למתק האוכל) אוכלא הוא וה"ה בפת השרוי‬ ‫דצריך לברך שנית בתחלה אפי' בפת דהא אין טעון ברכה אחרונה ודינו כשאר דברים ולכן‬ ‫במשקה או ביין וכ"מ בתוס' זבחים דף ק"ט ע"א עמ"ש סי' ר"ה ס"ב וצ"ע ברוטב של בשר‬ ‫צ"ע אם חזר ואכל פחות מכשיעור אם מצטרפין דהוי כמו היסח הדעת ונ"ל דמצטרפין‬ ‫אם מקרי אוכל ובחולין דף ק"כ פירש"י ציר שע"ג הירק משקה היוצא מן הירק א"נ שהיו‬ ‫עמ"ש סי' קע"ז וכ"מ סי' קס"ח‪.‬‬ ‫מטבילים מאכלן בציר ואף ע"ג דמשקה הוא ותנן האוכל והשותה אין מצטרפין ה"מ אכל‬ ‫מצטרפים לכזית‪ ,‬ונשאר בצריך עיון‪ .‬והסיק האגרות משה‪ ,‬שאין‬ ‫הביאור הלכה‪ ,‬סוברים שהציר לא נהפך להיות ירק‪ ,‬אלא דבאכשורי‬ ‫לברך על עוגה כזו (שאין כזית דגן אלא בצירוף תבלינים וכו') על‬ ‫אוכלא המשקה מצטרף למזון‪ ,‬לגבי ייתובי דעתיה‪ ,‬שבזה קים להו‬ ‫המחיה‪ ,‬אלא דמ"מ אין לברך בורא נפשות כנגד מנהג העולם‪ ,‬ולכן‬ ‫לחז"ל דמשקה מצטרף לאוכלא‪ ,‬וכפי ההווא אמינא בגמרא דלגבי‬ ‫יאכל עוד עד שישער שאכל כזית מהדגן‪ .‬וכן הורו הגרי"ש אלישיב‬ ‫ייתובי דעתיה משקה מצטרף למאכל‪ ,‬וזה סברא מיוחדת ב"ייתובי‬ ‫זצ"ל והגרח"פ שיינברג זצ"ל (וזאת הברכה פ"ה עמ' ‪ )46‬שאין לאכול‬ ‫דעתיה" ובמצוות ד"תענו" את נפשותיכם‪ ,‬שהציר שהוא משקה‬ ‫כזית מהעוגה כשלא יאכל ממנה שיעור כזית דגן בכדי אכילת פרס‪,‬‬ ‫מצטרף לירק באכשורי מאכל‪ ,‬אבל לגבי ברכת המזון אין המשקה‬ ‫ואם כבר אכל כזית ואין לו אפשרות לאכול עוד‪ ,‬דעת הגרי"ש‬ ‫נהפך להיות משביע‪ ,‬ולכן אי אפשר לברך עליו ברכת המזון‪.‬‬ ‫אלישיב זצ"ל (שם בירור הלכה ס' יד – ב עמ' ‪ )236‬שלא יברך מעין שלש‪.‬‬ ‫והחזון איש (או"ח ס' כו ס"ק ח) כתב‪ ,‬שנראה שהתבלין והבשמים‬ ‫מקפיד בעשיית קניידלך ללוש בביצים‪ ,‬ולהכניס למים כאשר הם‬ ‫רותחים שנחשב חליטה ומעכב חימוץ‪.‬‬ ‫דברי הפוסקים‬ ‫המחהו [במים] וגמעו אם חמץ הוא ענוש כרת אם‬ ‫השערי תשובה סי' ת"ס כתב בשם גדולי הפוסקים שאין להחמיר‬ ‫מצה הוא אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח‬ ‫באכילת שרויה‪ ,‬שעי"ז מונע משמחת יו"ט‪ ,‬וכתב שהרוצה לקדש‬ ‫עצמו במותר לו ולהימנע מאכילת שרויה‪ ,‬אין מזניחים אותו‪,‬‬ ‫חומרת מצה שרויה אכילת שרויה ביו"ט אחרון של‬ ‫וראוי שיפרש שזה בלי נדר ואין בדעתו לנהוג כן לעולם‪ ,‬והביאו‬ ‫המשנ"ב סי' תנ"ח סק"ד דמן הדין מותר והמחמיר אין מזניחין‬ ‫פסח ובישול שרויה בשביעי של פסח לצורך שבת‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫הנה בגמרא בחולין דף קכ מבואר שמצה השרויה במים יוצאים‬ ‫שרויה ביו"ט אחרון של פסח‬ ‫בה ידי חובה בליל הסדר אם לא נימוחה‪.‬‬ ‫שרויה מותר מן הדין‪ :‬מבואר שמצה שרויה אין בה חשש חימוץ‬ ‫רבים מהמחמירים ונזהרים משרויה מקילים ביו"ט אחרון בחו"ל‬ ‫מן הדין כיון שלאחר אפיה אינה מחמיצה‪.‬‬ ‫לאכול שרויה‪ ,‬ומבשלים בכלים ולא חוששים לבליעות כיון שהכלי‬ ‫האופנים האסורים מן הדין‪ :‬מצה שנמצא קמח בתוכה אסור‬ ‫שוהה עד שנה הבאה‪ ,‬וכן נתבאר לעיל בדברי שו"ע הרב שיש‬ ‫ליתנה ברוטב‪ ,‬שאותו קמח בודאי לא נאפה יפה‪ ,‬מפני שהמצה‬ ‫מקילים ביו"ט אחרון‪.‬‬ ‫מפסקת בין הקמח לאש‪ ,‬ואם ניתנה בתבשיל אסור אף בהנאה‬ ‫כמבואר במשנ"ב סוף סי' תס"ג‪.‬‬ ‫בישול שרויה ביו"ט שביעי של פסח לצורך שבת‬ ‫עוד כתב השו"ע (סוף סי' תנט) שאין להוסיף קמח לעיסה רכה‪,‬‬ ‫בשנה שיו"ט שביעי של פסח חל בערב שבת‪ ,‬יש לדון האם מותר‬ ‫וכן יש להרחיק את המצות מהקמח כי הקמח הנדבק בהן בא אחר‬ ‫לבשל שרויה ביו"ט שבו הוא נזהר מאכילתו לצורך שבת‪ ,‬שבא"י‬ ‫כך בתבשיל ומתחמץ וכתב המשנ"ב שם שאם הוסיף קמח בעיסה‬ ‫כבר לא פסח‪ ,‬ובחו"ל זה יו"ט אחרון שיש מקילים בו‪ ,‬והשאלה‬ ‫רכה יזהר לא לתת את המצות בדבר לח‪ ,‬כיון שאינו נילוש יפה‪,‬‬ ‫האם ביו"ט שנוהג בו איסור נחשב מוקצה‪ ,‬וגם האם הותר לבשל‬ ‫ומכל מקום‪ ,‬בדיעבד אם נפלו לתוך התבשיל מותר‪ ,‬כיון שאין ידוע‬ ‫דבר שאינו ראוי באכילה ביו"ט ולא שייך היתר הואיל ואם יבואו‬ ‫בודאי שנשאר בעיסה קמח בעין‪ ,‬ואף אם נשאר יתכן שנאפה‬ ‫אורחים יהיה ראוי להם‪ ,‬והחזו"א סי' מ"ט ס"ק ט"ו וט"ז דן‬ ‫ונקלה יפה‪ ,‬אך אם ידוע שנשאר בה קמח יש לאסור אף בדיעבד‬ ‫בשאלה זו והכריע שהנדון בזה רק אם מחזיקים שרויה לאיסור‬ ‫אם נפלה לתבשיל‪.‬‬ ‫גמור מן הדין‪ ,‬וצריכים להתנהג כאילו אסור לכל‪ ,‬אבל אם נוהגים‬ ‫טעם המחמירים‪ :‬כתב השו"ע הרב (בתשובתו סי' ו) שעינינו‬ ‫אותו כחומרא‪ ,‬יוצא שראוי לאותם אנשים שנוהגים היתר‪ ,‬ואין‬ ‫רואות בהרבה מצות שיש עליהן מעט קמח אחר אפיה‪ ,‬וזה בא‬ ‫בזה חשש מוקצה וגם מותר לבשלו ביו"ט לצורך שבת (ע"פ בם‬ ‫מחמת שהיתה עיסה קשה ולא נילושה יפה ואי אפשר להכחיש‬ ‫חייתני ס' יח)‪.‬‬ ‫החוש‪ ,‬ומה שלא הזכירו הפוסקים מזה בגלל שבדורות הראשונים‬ ‫יש לבדוק את המצות מכפולות‪ :‬אף שבודקים המצות ביציאתם‬ ‫היו שוהים הרבה בלישה עד שהיה נילוש יפה‪ ,‬אבל בשנים‬ ‫מהתנור שלא יהיו בהם כפולות‪ ,‬מצוי שלא שמים לב לכל‬ ‫האחרונות נתפשט זהירות אצל ישראל קדושים למהר מאד‬ ‫הכפולות‪" .‬כפולה" שאסורה היינו מצה שנתכפלה בתנור ונגעו‬ ‫בלישה ולא לשים יפה‪ ,‬ולכן נמצא קמח מעט במצות של עיסה‬ ‫צידי הכפל זה בזה‪ ,‬ואסור לאכלה‪ ,‬וצריך להוריד חוץ ממקום‬ ‫קשה‪ ,‬כנראה בחוש למדקדקים היטב‪ ,‬וסיים שאין למחות ביד‬ ‫הכפל "כדי נטילה" והוא לשיעור נוב"י וחזו"א ‪ 2.4‬ס"מ וע' מ"ב‬ ‫המקילין לפי שיש להם על מה שיסמוכו‪ ,‬עוד הוסיף שביו"ט‬ ‫(ס' תסא ס"ק לא)‪ .‬ויש לבערה לפני פסח (בה"ל ס' תסא ד"ה אין)‪.‬‬ ‫אחרון של פסח המיקל משום שמחת יו"ט לא הפסיד עכ"ד‪.‬‬ ‫ואם לא נדבקה מותרת‪ .‬וע' בהגר"ז (שם סע' כא)‪ .‬ואם נראה שלא‬ ‫נאפית שם‪ ,‬ישאל חכם כי הרבה פעמים נראה בפנים כבצק ואפשר‬ ‫חילוק בין מאפיות‬ ‫דאסור מדינא (ע' קיצור הל' פסח עמ' כט‪ ,‬וע' שערי ימי הפסח‬ ‫ויש להוסיף שבזמננו הבדל מהותי בין מאפיות (ע' בם חייתני‬ ‫פ"ה)‪.‬‬ ‫שם)‪ ,‬שיש שמהדרים מאד ללוש במעט מים ובעיסה קשה בכדי‬ ‫מהירות האפייה בזמננו‪ :‬ובפרט במהירות האפייה בזמננו‪,‬‬ ‫שלא ידבקו חתיכות בצק בכלים‪ ,‬ובזה יש חשש לקמח שנשאר‬ ‫שאלות אלו יותר מצויות‪.‬‬ ‫במצה‪ .‬גם במצות מכונה שנילוש במיקסר‪ ,‬ניתן להבחין בזה בצבע‬ ‫לפני זמן ביעור חמץ‪ :‬כיון שיש עוד הרבה פרטי דינים בזה לכן יש‬ ‫בצק לפני האפייה‪ .‬ויש מאפיות שמוסיפים יותר מים ואז הלישה‬ ‫לבדוק המצות לפני זמן ביעור חמץ כדי שיוכל להוציא הכפולות‬ ‫יותר טובה וחשוב מאד להיזהר בזה בפרט אלו שנוהגים לאכול‬ ‫עדיין בזמן היתר (שיעורי הגריו"ט זנגר שליט"א ח"ה עמ'‬ ‫שרויה‪ ,‬ראוי להעדיף לישה ביותר מים‪.‬‬ ‫תקסח)‪.‬‬ ‫הנהגת החזון איש‪ :‬מרן החזון איש היה אוכל שרויה‪ ,‬אך היה‬ ‫ניתן לקבל הגיליון במייל ‪ g089285647@gmail.com‬לתרומות‪ ,‬הערות והארות ‪0533163916‬‬