gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אורות הפרשה · Oros Haparsha — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: אורות הפרשה · Oros Haparsha

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

אורות הפרשה · Oros Haparsha — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫אורות‬ ‫הפרשה‬ ‫****‬ ‫שיחות ומאמרי חיזוק‬ ‫והתעוררות שנאמרו מפי‬ ‫פמ"מ המשפיע‬ ‫האדמו"ר מדינוב שליט"א‬ ‫****‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ"ו‬ ‫לא להתייאש ולהתרשל‬ ‫מנפילותיו ועוונותיו רק להתחזק‬ ‫בתשובה מתוך חרטה ושמחה‬ ‫להזמנת שיחות ושיעורים‬ ‫ניתן ליצור קשר בטל‪054-842-4856 :‬‬ ‫****‬ ‫לשמיעת השיחות והשיעורים ניתן לשמוע‪:‬‬ ‫דרך 'קו הקהילה' ‪02-6205851‬‬ ‫או דרך מס' של 'קול הלשון' (מס' ישיר) ‪073-2951365‬‬ ‫****‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫מכון 'אורות הפרשה ‪ -‬דינוב'‬ ‫המגיד ממעזריטש ‪ 75‬ביתר‬ ‫****‬ ‫לתגובות והערות לתרומות ולהנצחות‬ ‫ולקבלת הגליון‬ ‫ניתן ליצור קשר בפלאפון‪054-8426821 :‬‬ ‫****‬ ‫עקב עלויות מרובות בהוצאות הגליון‪,‬‬ ‫הרוצה לעזור ולסייע בתרומה ונדבה להמשך‬ ‫הוצאת הגליונות‪ ,‬נא לפנות להנ"ל‬ ‫עיצוב ועימוד‪ :‬טוּרנאה ‪050.416.8317‬‬ ‫לקבלת הגליון באימייל‪:‬‬ ‫‪5803862@gmail.com‬‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫לא להתייאש ולהתרשל מנפילותיו ועוונותיו‬ ‫רק להתחזק בתשובה מתוך חרטה ושמחה‬ ‫רעווא דרעווין פרשת כי תבוא תשפ"ה‬ ‫הקב"ה מצפה לכל אחד שימליכו ויבקש לפניו הצטרכיותיו ‪ /‬כשעוסק רק בפחד הדין יכול‬ ‫לאבד את ההתעלות והקרבת אלוקים מימים אלו ‪ /‬התלמיד החביב של הנודע ביהודה‬ ‫שרח"ל פרק עול ‪ /‬נכשל בדבר קל ועי"ז הסיתו היצר לעזוב הכל ‪ /‬היצר מקשה עבודת‬ ‫התשובה ומייאש את האדם כדי להפילו ולשוברו ‪ /‬השב בתשובה מתקרב להשי"ת באהבה‬ ‫רבה עוד יותר ממי שלא חטא ‪ /‬היצר מיאש את האדם שאין ביכלתו לשוב ולתקן קלקול‬ ‫ופגמי עוונותיו ‪ /‬הקב"ה רוצה ש'אנו' נשוב ונתקרב אליו כפי יכלתינו והוא כבר ישלים‬ ‫ויתקן את השאר ויעזור לו למעלה מדרך הטבע ‪ /‬קודם מפתה יצה"ר ומכשיל בחטא ואח"כ‬ ‫מענה ומכביד עבודת התשובה כדי לייאש את האדם שיבוא לידי רפיון ‪ /‬יש לנו להצטער‬ ‫מאוד על מה שציערנו כ"כ לאבינו שבשמים אך לשמוח שאנו זוכים לשוב ולהתקרב אליו‬ ‫ולעבדו ‪ /‬אין אנחנו הבעלים על עצמינו שנוכל להתייאש אלא אנו שייכים להקב"ה שתמיד‬ ‫מאמין בנו ומצפה ומחכה לנו ‪ /‬לשוב מתוך שמחה ושירה אך בחרטה ושברון לב – וגילו‬ ‫ברעדה ‪ /‬קרבנו של העני בדעת ותשובתו חביבים ומקובלים למעלה באהבה גדולה ‪ /‬בעיני‬ ‫הקב"ה יפלא כוחינו לעמוד בנסיונות היצר‬ ‫ליבנו וכל הצטרכותינו והוא כ'מלך' רחום‬ ‫הקב"ה מצפה לכל אחד שימליכו ויבקש‬ ‫וחנון ימלא כל משאלותינו לטובה!‬ ‫לפניו הצטרכיותיו‬ ‫ותוקעים ב'שופר' כדי ל'עורר' אותנו‬ ‫הנה עומדים אנו כבר סמוך ונראה ליום‬ ‫משינת הבלי הזמן‪ ,‬וגם כביכול למעלה‬ ‫הקדוש 'ראש השנה'‪' ,‬מהר אהוב כי בא‬ ‫יש בחינת 'דורמיטא' שהוא כ'שינה'‪ ,‬ואנו‬ ‫מועד'‪ ,‬וכל בעל נפש כבר מתכונן בעצמו‬ ‫'מעוררים' למעלה הרצון לחדש ולגלות‬ ‫עם פסוקי 'מלכיות' 'זכרונות' ו'שופרות'‬ ‫מלכותו על העולם‪ .‬והרי כביכול 'מלך‬ ‫שזהו עיקר עבודת ראש השנה‪ ,‬ומנצל זמן‬ ‫אסור ברהטים'‪ ,‬ובפרט בזמנינו ששם שמים‬ ‫זה להתדבק ולהתקרב אל השי"ת – בימים‬ ‫מחולל ומבוזה כ"כ באורך ובתוקף הגלות‪,‬‬ ‫אלו שה'מלך בשדה'‪ ,‬והזמן גרמא להתכונן‬ ‫והקב"ה מחכה ומצפה 'מכל אחד ואחד'‬ ‫לימים המאירים של חודש תשרי שהקב"ה‬ ‫שיקבל עול מלכותו ויתפלל ויצפה שנזכה‬ ‫מבקש מאיתנו 'אמרו לפני מלכיות כדי‬ ‫לראות בגילוי מלכותו במהרה 'מלוך על כל‬ ‫שתמליכוני עליכם'‪ ,‬וכמו שפי' הרה"ק‬ ‫העולם כולו בכבודך‪ ,‬והנשא על כל הארץ‬ ‫מבארדיטשוב זי"ע שהקב"ה מבקש מאיתנו‬ ‫ביקרך‪ ,‬והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי‬ ‫ש'נאמר לפניו' ונפרט לו ונתפלל על כל נגעי‬ ‫ג‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫ומשפט הוא‪ ,‬מ"מ יש להיות בשמחה‪ ,‬מתוך‬ ‫תבל ארצך'; כמו שרואים מההלכה שאם‬ ‫שירה וזמרה; ולשוב בתשובה מתוך 'ביטחון‬ ‫אחד שכח לומר 'המלך הקדוש' שדינו הוא‬ ‫שהקב"ה יעשה להם נס'; וכמו שאמר הנביא‬ ‫שצריך לחזור ולהתפלל‪ ,‬אף שמסתמא הרי‬ ‫על יום זה‪' :‬אכלו מעדנים ושתו ממתקים‬ ‫'לא כיוון כ"כ' בתפילתו ולכן שכח‪ ,‬מ"מ‬ ‫וגו'‪ ,‬ועתה אל תעצבו‪ ,‬כי חדוות ה' הוא‬ ‫תפילתו והמלכתו את השי"ת המלך הקדוש‬ ‫מעוזכם'!‬ ‫חשובה ויקרה‪ ,‬ונחוצה הוא מאוד למעלה‬ ‫עד שעליו לחזור ולהתפלל! כי זהו 'תפקידו'‬ ‫***‬ ‫ו'שליחותו' של האדם להתפלל ולהתחנן על‬ ‫התלמיד החביב של הנודע ביהודה שרח"ל‬ ‫זה ובפרט בימים קדושים אלו!‬ ‫פרק עול‬ ‫כשעוסק רק בפחד הדין יכול לאבד את‬ ‫הנה בפרשתן איתא שבשעת הבאת‬ ‫ההתעלות והקרבת אלוקים מימים אלו‬ ‫הביכורים‪ ,‬מוטל על המביא להודות‬ ‫להשי"ת‪ ,‬ולהזכיר גלות ויציאת מצרים‬ ‫והנה כיוון שמ"מ 'יום דין' הוא‪ ,‬יש‬ ‫ואומר שם‪' :‬וירעו אותנו המצרים ויענונו‬ ‫שעוסקים רק ב'אימת הדין' ופחדו‪ ,‬אך‬ ‫ויתנו עלינו עבודה קשה‪ ,‬ונצעק אל ה'‬ ‫הרי 'פחד מצמית צמית' ‪ -‬שבכוחו ל'סגור'‬ ‫אלוקי אבותינו וישמע ה' את קולינו וגו'';‬ ‫הנפש שלא תוכל להתקרב כראוי‪ ,‬ומרוב‬ ‫והנה יש להתבונן בכפילות הלשון‪ ,‬שאחרי‬ ‫פחד ומיאוש מריבוי עוונותיו הרי הוא‬ ‫שאומר 'וירעו אותנו המצרים' מוסיף לומר‬ ‫חושב לעצמו שהוא רק 'יעשה מה שצריך'‬ ‫'ויענונו' שלכאו' הוא אותו דבר‪ ,‬וכן מוסיף‬ ‫בימים אלו‪ ,‬כדי 'לצאת יד"ח' וכדי 'לזכות‬ ‫לפרט ולומר 'ויתנו עלינו עבודה קשה'‪ ,‬ויש‬ ‫בדין'‪ ,‬והקב"ה כבר יעשה עמו מה שירצה‪...‬‬ ‫לדעת מה מוסיף לנו בזה?‬ ‫אך באופן זה הרי הוא כשוטה המאבד‬ ‫אך נראה לפרש הדברים עפ"י 'מעשה'‬ ‫את גודל יקרת ימים קדושים אלו‪ ,‬וסגולת‬ ‫– שהוא יסוד גדול בתחבולות ומלחמת‬ ‫וקדושת הזמנים להתקרב אל השי"ת‬ ‫היצר – שמביא הרה"ק מקראסנא זי"ע‬ ‫ולהתפייס עמו‪ ,‬להתקשר ולהתדבק עמו‬ ‫בספרו 'כוונת הלב' מה שאירע אצל‬ ‫ולהמליכו וליחדו כראוי‪ ,‬בכל לב ובכל נפש‬ ‫ה'נודע ביהודה'‪ .‬שהנה ה'נודע ביהודה'‬ ‫ובכל מאודו; וע"כ יש לזכור שאכן עומדים‬ ‫היה לו תלמיד חשוב שהיה קרוב וחביב‬ ‫אנו לפני משפט‪ ,‬אך כשיודעים וזוכרים‬ ‫לו מאוד‪ ,‬והשתעשע והתענג עמו בתורה‪,‬‬ ‫שה'שופט' הוא אבינו אב הרחמן שחפץ‬ ‫והנה התלמיד הזה החל לנטות מדרך‬ ‫לצדקינו במשפט‪ ,‬אזי נוכל לשוב ולהתקרב‬ ‫הישר ולהתרחק עד שרח"ל פרק עול תורה‬ ‫אליו מתוך 'תשובה מאהבה' ו'קרבת‬ ‫ומצוות‪ ,‬ומחמת הבושה מרבו התרחק‬ ‫אלוקים'!‬ ‫והלך לגור בשכונה רחוקה‪.‬‬ ‫וכמו שאמר דוד המלך בתהילים‪:‬‬ ‫והנה ה'נודע ביהודה' הצטער מאוד‬ ‫'הריעו לה' כל הארץ פצחו ורננו וזמרו‪,‬‬ ‫על זה וליבו עליו דווי על תלמידו החביב‬ ‫זמרו לה' בכינור‪ ,‬בכינור וקול זמרה וגו'‪,‬‬ ‫שנתרחק כ"כ והלך לרעות בשדות זרים‪,‬‬ ‫לפני ה' כי בא לשפוט הארץ'! כי אף שדין‬ ‫ד‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫שלו לא דאג עבורו כלל לאוכל משיב נפש‪,‬‬ ‫וע"כ רצה לדבר עמו לשמוע מה שעל‬ ‫[ואוכל מוכן לקנות הרי לא היה בנמצא‬ ‫לבו כדי שיוכל לחזור ולקרבו לתורה‬ ‫בזמנם‪ ,]...‬ועל כן היה התלמיד נשאר רעב‬ ‫ועבודת השי"ת‪ ,‬ולכך הלך מידי יום ביומו‬ ‫בחוסר כל‪ ,‬וכן התהלך ברעבונו עד שכבר‬ ‫לשכונת מגוריו של אותו תלמיד וטייל קצת‬ ‫הגיע 'ליל התקדש חג הפסח'‪ ,‬וגם אז סעד‬ ‫בהרחובות שם בתקווה וכשתפילתו בפיו‬ ‫הבחור על שולחן בעל הבית הזה‪ ,‬וברעבונו‬ ‫להקב"ה‪ ,‬שיעשה עמו חסד ויקרה לפניו‬ ‫כי רבה כבר חיכה לסעודה ב'שולחן עורך'‪,‬‬ ‫את תלמידו‪ .‬והנה אכן ביום מן הימים ראה‬ ‫אך עד שכבר הגיעו ל'סעודה' התעורר‬ ‫והבחין בתלמידו‪ ,‬והתלמיד התבייש ולא‬ ‫איזה 'שאלה' של תערובת חמץ באיזה‬ ‫רצה לדבר עמו‪ ,‬אך הוא ביקש והפציר בו‬ ‫'פשטידא' שהכינו שם להסעודה; והנה‬ ‫שרוצה לשוחח עמו‪ ,‬עד שהכניסו התלמיד‬ ‫הבעל הבית שלח את הבחור המורעב הזה‬ ‫לתוך ביתו ופתח לפניו את סגור לבו‪ ,‬לספר‬ ‫אל הרב – ה'נודע ביהודה' לשאול לו כדת‬ ‫לפניו מה שגרם לו את נפילתו הגדולה‬ ‫מה לעשות ומה דינו של ה'פשטידא'‪ ,‬והרב‬ ‫מאיגרא רמא לבירא עמיקתא‪.‬‬ ‫פסק שכיוון שהיה בזה רק 'חשש' חמץ‪,‬‬ ‫וסיפר לו שהנה הוא הגיע ללמוד‬ ‫ונתערב כבר 'לפני זמן איסורו' וכו' הרי‬ ‫בהישיבה למשך של כמה שנים רצופות‬ ‫הוא נתבטל כבר ו'מדינא' מותר לאכלו‪,‬‬ ‫ששהו שם‪ ,‬כנהוג אז שגם בחגים וזמנים‬ ‫אך הוסיף לומר שהרי בפסח נהגו כל בית‬ ‫לא חזרו הבחורים לבתיהם‪ ,‬אלא נשארו‬ ‫ישראל להחמיר אף על חששות ושיטות‬ ‫בצל קורת הישיבה‪ ,‬והנה הסדר היה אז‬ ‫רחוקות‪ ,‬וע"כ עדיף וכדאי לא לאכלו אלא‬ ‫שאכלו הבחורים 'טעג' אצל 'בעלי בתים'‪,‬‬ ‫לזורקו‪.‬‬ ‫שכל בחור היה לו בעל הבית [או כמה‬ ‫והנה הבחור הזה שהתייסר ברעבונו‬ ‫בעלי בתים] בעיר ששם אכלו את ארוחתם‪,‬‬ ‫הגדול כבר כמה וכמה ימים‪ ,‬כששמע זאת‬ ‫והנה היו בעלי בתים ש'כיבדו' את 'לומדי‬ ‫וגברה עליו רעבונו‪ ,‬אזי אכל את הפשטידא‬ ‫התורה' ונתנו לפניהם לאכול כדי שבעם‬ ‫בעצמו‪ ,‬ובא אל בעל הבית ואמר לו ש'הרב‬ ‫בכבוד והרווחה‪ ,‬אך היו גם כאלו שזלזלו‬ ‫הורה שכדאי לזורקו'‪...‬‬ ‫בבחורים ונתנו לפניהם רק לחם צר ומים‬ ‫לחץ בדוחק ובמיעוט‪[ ,‬כמו שאמרו צדיקים‬ ‫והנה מאז החל היצר להסיתו וליאשו‬ ‫שי"ל שהזלזול הזה בעמלי התורה גרמה‬ ‫ולומר לו ש'הנה נכשל הוא בחטא החמור‬ ‫לקטרוג למעלה‪ ,‬עד שרח"ל בא החורבן‬ ‫של חמץ בפסח‪ ,‬וכבר נכרת הוא מה'‬ ‫הגדול במלחמת העולם]‪.‬‬ ‫ומתורתו הקדושה ח"ו'‪ ,‬וכשרצה ללמוד‬ ‫הדיחו לחשוב ש'מה מועיל תורתי‪ ,‬והרי‬ ‫נכשל בדבר קל ועי"ז הסיתו היצר‬ ‫'ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי'';‬ ‫לעזוב הכל‬ ‫וכן כשעמד להתפלל הגדיל עוונו לפניו‬ ‫וכן היה אצל תלמיד זה‪ ,‬שבימי 'חודש‬ ‫עד למעלה ראש‪ ,‬לומר שלא חשובה‬ ‫ניסן' לפני 'חג הפסח'‪ ,‬כשעסוקים כולם‬ ‫ומקובלת תפילתו לפני הקב"ה אחרי אשר‬ ‫בנקיון הבתים ביעור החמץ וכו' ואין אז‬ ‫נכשל בזאת‪ ,‬ו'טורפים תפילתו בפניו' וכו'‬ ‫האוכל בבית כאופן הרגיל‪ ,‬אזי הבעל הבית‬ ‫ה‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫אכן יש לגשת לימים אלו מתוך 'שמחה'‬ ‫כיד היצר הגדולה עליו‪ ,‬וכך כרסם בתוכו‬ ‫ו'תקווה'‪ ,‬ולהתחבר לפסוקים ובקשות‬ ‫תולעת היאוש והעצבות‪ ,‬והתבייש לספר‬ ‫הקדושות והמתוקות; הבן יקיר לי אפרים‬ ‫את זאת לפני רבו‪ ,‬עד שרח"ל עזב הכל‪...‬‬ ‫עם ילד שעשועים‪ ,‬כי מידי דברי בך זכור‬ ‫וכשמוע זאת זלגו עיני ה'נודע ביהודה'‬ ‫אזכרנו עוד‪ ,‬על כן המו מעי לו‪ ,‬רחם ארחמנו‬ ‫דמעות‪ ,‬באמרו שהנני זוכר פרטי השאלה‪,‬‬ ‫נאום ה''‪' ,‬עוד יזכור לנו אהבת איתן אדוננו‬ ‫והרי עפ"י 'הלכה' אין שום איסור בזה‪,‬‬ ‫וכו'; ויש ל'האמין' ב'כח התשובה' למחוק‬ ‫ואך אמרתי שבפסח 'נהוג' להחמיר‪ ,‬אך‬ ‫את העוונות להרצה ולהתקרב לפני ה'‪,‬‬ ‫לא במקום 'רעב מרובה'‪ ...‬ואם הייתי יודע‬ ‫כמ"ש רבינו יונה בהקדמה לשערי תשובה‪,‬‬ ‫מרעבונך הגדולה הייתי מורה לך לאכלו‬ ‫שיש להאמין שע"י התשובה יזכה לכפרה‬ ‫בשופי; והנה ע"י דבר קטן זה תפסו היצר‪,‬‬ ‫ומחילה מאת השי"ת אפי' יותר ממה‬ ‫והכניסו למכמורי היאוש והשברון עד‬ ‫שמגיע לו!‬ ‫שרח"ל עזב הכל‪ ...‬ואכן ה'נודע ביהודה'‬ ‫השב בתשובה מתקרב להשי"ת באהבה‬ ‫קירבו והרעיף עליו טללי תחיה‪ ,‬והמשיכו‬ ‫רבה עוד יותר ממי שלא חטא‬ ‫בעבותות אהבה‪ ,‬עד שחזר והתקרב‬ ‫וכבר הארכנו בדברי המדרש ש'גדול‬ ‫לתורה ועובדת השי"ת ושב להיות מגדולי‬ ‫המאמין יותר מן המבוטח''‪ ,‬ויש לפרשו גם‬ ‫וחשובי התלמידים!‬ ‫בעניננו‪ ,‬שהנה יש 'צדיקים' גדולים שהם‬ ‫לא חטאו ופגמו והם בבחינה מסוימת‬ ‫היצר מקשה עבודת התשובה ומייאש את‬ ‫כ'מבוטחים' להכתב בספרן של צדיקים‬ ‫האדם כדי להפילו ולשוברו‬ ‫[ואף ש'הן בקדושיו לא יאמין ובמלאכיו‬ ‫והנה כעין זה הוא ג"כ אצלינו‪ ,‬שלפעמים‬ ‫ישים תהלה'‪ ,‬ו'מי יזכה בעיניך בדין'‪ ,‬אבל‬ ‫כאשר אדם רוצה לשוב בתשובה‪ ,‬תופסו‬ ‫במדה מסוימת הם יותר נקיים וטהורים]‪,‬‬ ‫היצר בעוונותיו ושמו לנגד עיניו תמיד‪,‬‬ ‫אך מאידך ישנם כאלו ש'חטאו' ו'פגמו' אך‬ ‫ועי"ז מפילו לרשות היאוש והעצבות – וכך‬ ‫שבים בתשובה לפני ה' ב'אמונה' שהקב"ה‬ ‫עוברים עליו ימים קדושים ומאירים אלו‪,‬‬ ‫ימחול להם ויעשה להם נס להוציא לאור‬ ‫כאשר בזה הוא מפסיד את כל ההתרוממות‬ ‫משפטם; ואכן ה'בעל תשובה' ה'מאמין'‬ ‫אלו‬ ‫בימים‬ ‫להשיג‬ ‫שיכול‬ ‫וההתעלות‬ ‫הזה‪ ,‬גדול שכרו יותר מן ה'מבוטח' – ה'צדיק‬ ‫ולהתקרב אל ה'‪ ,‬להמליכו וליחדו בפסוקים‬ ‫מעיקרא'! כי קרוב ה' ל'נשברי לב'‪ ,‬ואת‬ ‫המתוקים והנפלאים של מלכיות זכרונות‬ ‫'דכא' ו'שפל רוח' ישכון ויקרב אליו!‬ ‫ושופרות – שצדיקים זי"ע קיבלו 'חיות'‬ ‫כמו שפירש הרה"ק מרוז'ין זי"ע את לשון‬ ‫מזה לכל ימות השנה‪ ,‬וכמו שאמר הרה"ק‬ ‫הברכה של 'שופרות'‪' ,‬כי אתה שומע קול‬ ‫מבעלזא זי"ע לפרש לשון הפיוט 'יהא‬ ‫שופר ומאזין תרועה ואין דומה לך'‪ ,‬שלכאו'‬ ‫רעווא קמיה ד'תשרי' על עמיה'; שההשראה‬ ‫יפלא שהרי כולנו שומעים ומאזינים לקול‬ ‫והקדושה של חודש 'תשרי' יהיה תמיד‬ ‫שופר ותרועה‪ ,‬ואיך משבחים להקב"ה בזה‬ ‫אצל בני ישראל וישאבו מזה בכל השנה‬ ‫ש'אין דומה לך'? [ובברכת 'גבורות' אכן‬ ‫מלא חפנים חיות ושפע קודש!‬ ‫ו‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫כביכול מרחוק‪ .‬ו'מאזין – תרועה' – שהוא‬ ‫אומרים ג"כ 'מי כמוך בעל גבורות ו'מי‬ ‫קול של גנוחי גנח וילולי יליל ומרמז‬ ‫דומה לך' 'מלך ממית ומחיה''‪ ,‬שאכן יש‬ ‫ל'חוטא ששב בתשובה' ומצטער ומתאנח‬ ‫עוד 'מלכים' שיכולים ל'המית'‪ ,‬וזהו כוחו‬ ‫ביגון על חטאיו – והוא מתקרב אל השי"ת‬ ‫ותוקפו של כל מלך‪ ,‬אך ל'החיות' מתים הרי‬ ‫הרבה יותר וכביכול הקב"ה מאזין לו 'מקרוב'‬ ‫אין בכוחם‪ ,‬ובזה 'אין דומה לך'‪ ,‬אך בענין‬ ‫כמדבר לתוך אזנו והוא שומע ומקבלו ברוב‬ ‫שמיעת קול שופר יש להתבונן כנ"ל]‪.‬‬ ‫אהבה וחיבה‪ ,‬ובזה אכן 'אין דומה לך'!‬ ‫ופירש שהנה אצל מלך בשר ודם‪,‬‬ ‫***‬ ‫כאשר אחד חטא לפניו והרחיקו מעליו‪,‬‬ ‫אף שאח"כ שב ומתוודה לפניו והמלך‬ ‫היצר מיאש את האדם שאין ביכלתו לשוב‬ ‫מתפייס עמו‪ ,‬מ"מ אין אהבתו עמו כאהבה‬ ‫ולתקן קלקול ופגמי עוונותיו‬ ‫הראשונה שלפני החטא‪ .‬אך אצל מלך מלכי‬ ‫כי כך דרכו של יצר הרע‪ ,‬לפתות האדם‬ ‫המלכים הרי אף מי שהרבה לחטוא ולפשוע‬ ‫ו'לענות אותו' במחשבות יאוש ושברון‬ ‫והגדיל עוונות עד למעלה ראש‪ ,‬מ"מ כששב‬ ‫שלא יאמין בעצמו ובכוחו ויכלתו לשוב‬ ‫תשובה אל ה' הרי הוא מתרצה אליו ומתקרב‬ ‫ולהתקרב אל השי"ת; אך האמת הוא‬ ‫לפניו 'עוד יותר מאהבתו הראשונה'‪ ,‬ובמעלה‬ ‫שבכל מצב שהוא הקב"ה יושב ומצפה‬ ‫גדולה יותר מהצדיקים הגמורים שלא חטאו‪,‬‬ ‫שישוב אליו ופושט ונותן ידו לקרבו באהבה‬ ‫וכמ"ש חז"ל 'במקום שבעלי תשובה עומדים‬ ‫רבה‪ ,‬וכמו שאנו מברכים ג' פעמים ביום –‬ ‫– אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד' באהבה‬ ‫'הרוצה בתשובה'‪ ,‬מה שלא אומרים בכל‬ ‫רבה ועזה מאת הקב"ה! ובדבר זה אכן 'אין‬ ‫שאר הברכות!‬ ‫דומה' להקב"ה!‬ ‫וכמשל לאב שהיה לו בן שרח"ל הלך‬ ‫וזה ביאור לשון הברכה הנ"ל‪ ,‬כי הנה‬ ‫והתדרדר מדחי אל דחי עד שפרק עול‬ ‫'האזנה' – הוא לשון של 'שמיעה מקרוב'‬ ‫תורה ומצוות ועזב מקור מים חיים לחצוב‬ ‫כמי שמדבר לתוך 'אזניו' בקירוב ואהבה‬ ‫בורות נשברים ולרעות בשדות זרים‪,‬‬ ‫והוא שומע‪ ,‬ו'שמיעה' – הוא לשון של‬ ‫ולהתנהג כשפלי גוי הארצות; והנה אין‬ ‫'שמיעה מרחוק'‪ ,‬וכמ"ש 'האזינה – השמים‬ ‫לתאר ולשער את גודל הכאב והצער של‬ ‫ואדברה‪ ,‬ותשמע – הארץ אמרי פי'‪ ,‬כי‬ ‫האב והאם ובמסתרים תבכה נפשם על‬ ‫כביכול הרי הקב"ה מושב יקרו בשמים‬ ‫הׁשאֵ ת והשבר‪ .‬והנה לאחר תקופה התקשר‬ ‫ממעל‪ ,‬ושכינת עוזו בגבהי מרומים‪,‬‬ ‫איזה 'עסקן' אל האב לבשר לו שנראים‬ ‫ו'השמים כסאו'‪ ,‬ובזה נופל לשון 'האזנה'‬ ‫אצל בנו ניצני התעוררות ותשובה‪ ,‬כאשר‬ ‫'מקרוב'‪ ,‬ו'הארץ' שכביכול 'מרחוק' הוא‬ ‫החל לפקוד את בית המדרש מפעם לפעם‪,‬‬ ‫[אף שבאמת 'מלא כל הארץ כבודו']‪ ,‬בזה‬ ‫ולהניח תפילין וכדו'; והנה מה מאוד שמח‬ ‫כותב לשון 'שמיעה'‪.‬‬ ‫האב בזה! ואח"כ הודיע לו שבנו מתקרב‬ ‫והקב"ה ברחמיו 'שומע קול שופר'‬ ‫יותר‪ ,‬ואף כבר גזז מחלפות ראשו הארוכים‬ ‫– שהוא קול 'ישר' ומרמז ל'צדיק גמור‬ ‫וכבר נראה בו צורת בן אדם‪ ,‬וכבר פוקד את‬ ‫מעיקרא' שלא חטא – וזה 'שומע' הקב"ה‬ ‫ז‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫שהוא ביכלתך' לעשות‪ ,‬ותעזוב את העבירות‬ ‫בית המדרש מידי יום להתפלל ולהשתתף‬ ‫מתוך שמחה והתרוממות‪ ,‬הרי שאני כבר‬ ‫באיזה שיעור תורה‪ ,‬והוא כבר רוצה‬ ‫'ארפא' את התשובה ואתקן בשבילך הכל'!‬ ‫ומשתוקק לחזור לחיק הוריו ומשפחתו!‬ ‫וכמו שאמרו 'צדיקים' לפרש הפסוק‬ ‫והנה האב שמח מאוד בזה וניסה‬ ‫'ארפא משובתם' – שהקב"ה כביכול 'מרפא'‬ ‫להתקשר הרבה פעמים אל הבן‪ ,‬אך אין‬ ‫את ה'תשובה' ומשלימו כאשר האדם עושה‬ ‫קול ואין עונה‪ ,‬וכאשר ביקש מאת העסקן‬ ‫את מה שביכלתו; 'ושב ה' אלוקיך – את‬ ‫לברר מה זה ועל מה זה‪ ,‬חזר אליו באמרו‬ ‫שבותך' – שכביכול הקב"ה בעצמו שב‬ ‫שהנה כאשר עזב הבן את בית אביו ויצא‬ ‫בתשובה – תחתינו‪ ,‬ומכפר ומתקן את הכל!‬ ‫לדרכו הרעה‪ ,‬הרי שלקח עמו וגנב מאת‬ ‫ואף כאשר נראה לו כי עצמו עוונותיו‬ ‫אביו הרבה 'כסף מזומן' ו'כרטיסי אשראי'‬ ‫מאוד ואינו רואה דרך איך שיהיה בכוחו‬ ‫וכדו' כדי למלאות בהם את תאוות לבו‬ ‫לשוב ולפרוש מהרגליו הרעים‪ ,‬מ"מ יאמין‬ ‫ולכלכל הוצאותיו הגדולות בשוטטו‬ ‫וידע כי כח התשובה הוא 'למעלה מדרך‬ ‫בעולמות התוהו רח"ל; והנה כיוון שרוקן‬ ‫הטבע'‪ ,‬כדאיתא בירושלמי‪' :‬שאלו‬ ‫וגנב כ"כ הרבה כסף מאת אביו ועדיין אין‬ ‫לחכמה‪ :‬נפש החוטאת במה תתכפר?'‪,‬‬ ‫בידו להשיבו‪ ,‬ע"כ מתבייש מאוד מאביו‬ ‫אמרה 'נפש החוטאת תמות!' שאלו‬ ‫ואינו יכול לפוגשו לעת עתה עד שיהיה‬ ‫לנבואה – אמרה 'חטאים תרדוף רעה'‪,‬‬ ‫בידו להשיב לו את הגזילה אשר גזל ולקח‪.‬‬ ‫שאלו לתורה – אמרה 'יביא קרבן ויתכפר'‪,‬‬ ‫והנה האב בשמוע זאת ביקש והתחנן‬ ‫עד ששאלו להקב"ה בעצמו שאמר 'יעשה‬ ‫מעומק לבו למסור להבן‪' :‬וכי את 'כספך'‬ ‫תשובה ויתכפר!'; כי ענין התשובה גבוה‬ ‫אני רוצה ואני צריך עכשיו?! הלא את‬ ‫ונעלה הוא מאוד למעלה מהשגת החכמה‬ ‫'עצמך' אני רוצה‪ ,‬ומשתוקק אני 'אליך'‪,‬‬ ‫והנבואה‪ ,‬וכמ"ש חז"ל 'תשובה קדמה‬ ‫וכאשר תשוב אלי הרי בוודאי שאמחול לך‬ ‫לעולם'‪ ,‬וכמו שאומרים 'כוננת מאז תרף‬ ‫על הכל!!'‬ ‫– לחלצם ממיצר'‪ ,‬שהקב"ה ברא והכין‬ ‫עוד 'לפני בריאת העולם' את ה'תרופה'‬ ‫הקב"ה רוצה ש'אנו' נשוב ונתקרב אליו‬ ‫והרפואה של התשובה כדי לחלץ עי"ז את‬ ‫כפי יכלתינו והוא כבר ישלים ויתקן את‬ ‫כלל ישראל ממיצר עוונותיהם; ומה גם‬ ‫השאר ויעזור לו למעלה מדרך הטבע‬ ‫בזמנינו שהנסיונות והקשיים מרובים בכל‬ ‫וכן הוא לדידן‪ ,‬שיש כאלו ש'מפחדים'‬ ‫פינה ומחנה‪ ,‬עד שכמעט א"א לדון את בני‬ ‫מלשוב ולהתקרב אל אבינו מלכינו מחמת‬ ‫ישראל לכף חובה; וכמו שאומרים בסליחות‬ ‫'חובות' של חטאים ועוונות שיש להם‪ ,‬ונדמה‬ ‫'פנה אל ה'תלאות' ואל ל'חטאות''; וודאי‬ ‫בעיניהם כי קשתה עליהם התשובה על זאת‪.‬‬ ‫שהקב"ה מחכה ומצפה לתשובת כל אחד‬ ‫אך כל זה דמיון ומעשה היצר הוא‪ ,‬כי‬ ‫ואחד לקבלו ולקרבו באהבה‪ ,‬ולחוננם חינם‬ ‫הקב"ה מבקש ואומר 'את 'עצמך' אני רוצה!‬ ‫מאוצר המנוצר!‬ ‫ואני משתוקק 'אליך''! וכאשר תתן בני את‬ ‫***‬ ‫לבך לי‪ ,‬ותשוב עדי בלב ונפש ועם ה'מעט‬ ‫ח‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫כ'גוי גמור' כשהשרישו בתוכו 'שנאת‬ ‫קודם מפתה יצה"ר ומכשיל בחטא ואח"כ‬ ‫ישראל'‪ ,‬ואכן היה דרכו לעמוד בצידי‬ ‫מענה ומכביד עבודת התשובה כדי לייאש‬ ‫הדרכים ולהשליך אבנים על היהודים‬ ‫את האדם שיבוא לידי רפיון‬ ‫העוברים ושבים שם‪.‬‬ ‫ובזה יש לפרש את הפסוקים הנ"ל‬ ‫והנה פעם אחד נתוודע לו האמת שהוא‬ ‫המרמזים על 'מיצרי' היצר הרע והסט"א;‬ ‫בעצמו בן לעם ישראל‪ ,‬ודרש וחקר עד‬ ‫כי מתחילה 'וירעו אותנו המצרים' – שהם‬ ‫שנודע לו מי הם אביו ואמו‪ ,‬והנה הוא‬ ‫מפתים ומכשלים את האדם לחטוא‪,‬‬ ‫רואה שהם אותם אלו שהוא היה מבזה‬ ‫ואח"כ כאשר רוצה לשוב ולהתקרב‪,‬‬ ‫וזורק עליהם 'אבנים' מידי יום ביומו!‬ ‫להתרומם ולהתדבק אל השי"ת מקור‬ ‫והנה בוודאי שעז רצונו וחפצו להתקרב‬ ‫חיותו‪ ,‬הרי אז 'ויענונו' – הם 'מענים'‬ ‫אליהם‪ ,‬לשוב לחיק אביו ואמו ולחדש‬ ‫את האדם ומייאשים אותו ומגדילים את‬ ‫ימיו כקדם‪ ,‬ואף שמתמלא 'צער' ו'בושה'‬ ‫עוונותיו עד שיתפתה לחשוב שאין הוא‬ ‫עצומה על מה שביזה אותם וציערם כ"כ‬ ‫יכול לשוב אל ה' כמ"ש 'תיסרך רעתך'‪,‬‬ ‫עד עכשיו‪ ,‬אך גם הוא 'שמח' שמחה גדולה‬ ‫'ויתנו עלינו עבודה קשה' – שהם מדמים‬ ‫שזוכה לשוב אל עמו ואל משפחתו ולחיק‬ ‫ועושים את 'עבודת התשובה' כ'עבודה‬ ‫הוריו האוהבים‪.‬‬ ‫קשה'‪ ,‬וכך ברצונם לדכאות את רוחו‬ ‫בעצבות ולמלאותו יאוש והתרשלות‪,‬‬ ‫וכן הוא אצלינו‪ ,‬שאכן יש לנו להתמלא‬ ‫שתכבד העבודה עליו עד שיעזבנו‬ ‫זחילה ורעדה ובושה וחרטה בזכרינו 'את מי‬ ‫ויעבור עליו החודש איך שיעבור‪ ,‬בלי‬ ‫ציערנו כ"כ ו'היכונו' כביכול בעוונותינו'!‬ ‫שיזכה להתרומם ולהתקרב ולהרגיש את‬ ‫הלא את אבינו מלכינו רועינו האוהבינו‬ ‫'מתיקות' הימים המאירים האלו‪ ,‬להמליך‬ ‫ודואג לכל צרכינו תמיד! וכאשר פגמנו‬ ‫את השי"ת עליו ועל כל העולם ביראה‬ ‫ב'עינים' רח"ל‪ ,‬הלא פגמנו כביכול ב'עיני‬ ‫ואהבה ושמחה‪ ,‬ולשוב אליו מתוך ידיעת‬ ‫ה''‪ ,‬וכן בשאר כל האיברים! אך בד בבד‬ ‫ה'אמת' הכתובה בתורה‪ ,‬ש'קרוב אליך‬ ‫גם מוטל עלינו ל'שמוח' שאכן זכינו להיות‬ ‫הדבר מאוד‪ ,‬בפיך ובלבבך לעשותו'!‬ ‫מעבדי השי"ת הממליכים אותו ועושים‬ ‫שבכל זמן ומצב אנו יכולים להתפלל‬ ‫רצונו‪ ,‬ואנו זוכים לשוב ולהתקרב אליו;‬ ‫ולהתחנן לפניו – 'ונצעק אל ה' אלוקי‬ ‫שהרי מתוך מליארדי גוי הארצות – רק‬ ‫אבותינו‪ ,‬וישמע ה' את קולנו וגו' ויוציאנו‬ ‫'מעט מן המעט' זכו להיות מ'עם הנבחר'‪,‬‬ ‫ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה'!‬ ‫ואף גם מאלו שהם מזרע ישראל – הרי‬ ‫יש מהם שרח"ל מבקשים לעקור את הכל‬ ‫יש לנו להצטער מאוד על מה שציערנו‬ ‫באמרם 'לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם‬ ‫כ"כ לאבינו שבשמים אך לשמוח שאנו‬ ‫ישראל עוד' ח"ו‪ ,‬ורק 'אנחנו' זכינו להיות‬ ‫זוכים לשוב ולהתקרב אליו ולעבדו‬ ‫נאמנים להשי"ת ולעשות רצונו לעבדו‬ ‫ובמצבינו אנו משולים לתינוק יהודי‬ ‫בלבב שלם!‬ ‫שנשבה בין האומות בקטנותו‪ ,‬ונתגדל‬ ‫ט‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫עשוי למשמש בכיסו בכל שעה'‪ ,‬וע"כ‬ ‫אין אנחנו הבעלים על עצמינו שנוכל‬ ‫נקטינן דבוודאי כבר התייאש; ואף‬ ‫להתייאש אלא אנו שייכים להקב"ה‬ ‫שאכן יודע דשלה היו‪ ,‬אך גם הוא יש‬ ‫שתמיד מאמין בנו ומצפה ומחכה לנו‬ ‫לו צאצאים שצריך להשיאם בכבוד‪,‬‬ ‫ואף אם היצר מנסה להפילנו ברשת‬ ‫וע"כ כיוון שמן הדין הוא שלו‪ ,‬ע"כ‬ ‫היאוש‪ ,‬יש לנו להתחזק ולהתגבר‬ ‫אינו רוצה להחזירו!‬ ‫כנגדו‪ ,‬ולדעת שאין אנו ה'בעלים'‬ ‫אך ר' יצחק אלחנן השיב לו בטענה‬ ‫על עצמינו שנוכל להתייאש‪ ,‬רק אנו‬ ‫ניצחת‪ ,‬שאמנם צודק אתה ש'האשה'‬ ‫משועבדים תמיד להקב"ה ועלינו‬ ‫משמשה בכיסה וידעה‪ ,‬ונקטינן דהוה‬ ‫להתחזק בתורתו ועבודתו בשמחה‬ ‫יאוש מ'צידה'‪ ,‬אך מ"מ הרי אין הכסף‬ ‫ובטוב לבב כמ"ש 'ׁשבע יפול צדיק‬ ‫'שלה'‪ ,‬כי 'כל מה שקנתה אשה – קנה‬ ‫וקם'‪ ,‬ו'יאוש – שלא מדעת' הוא‬ ‫בעלה'‪ ,‬והבעל הרי 'לא' ידע ו'לא'‬ ‫כמ"ש צדיקים!‬ ‫התייאש‪ ,‬וע"כ צריך אתה להחזירם‬ ‫וכמו שמסופר על ה'חזון איש' זי"ע‬ ‫מן הדין!‬ ‫שפעם הגיע אליו אחד שהתאונן לפניו‬ ‫וזה אשר סיים החזו"א לומר‬ ‫שהוא כבר שבור ורצוץ מנפילותיו‪,‬‬ ‫לאותו יהודי שרצה להתייאש‪ ,‬כי אין‬ ‫והוא כבר 'מיואש' מעצמו ומיכולתיו‬ ‫אנחנו ה'בעלים' על עצמינו כדי שנוכל‬ ‫לשוב בתשובה ולתקן‪ .‬וסיפר לו‬ ‫להתייאש‪ ,‬רק אנו שייכים להקב"ה‬ ‫החזו"א שהנה פעם הגיע לפני הגאון‬ ‫לעבוד לפניו 'עבודת משא בנועם' השם;‬ ‫ר' יצחק אלחנן ספעקטור זי"ע אשה‬ ‫ואנו כביכול 'כלה קרואה בנעומה'‬ ‫בוכיה שאמרה שהנה בעלה יושב‬ ‫והקב"ה הרי אינו מתייאש מאיתנו‬ ‫והוגה באהלי התורה‪ ,‬והיא עוסקת‬ ‫בשום פנים ואופן‪ ,‬רק תמיד מאמין בנו‬ ‫במשא ובמתן לפרנסת הבית ולהביא‬ ‫ומצפה לתשובה!‬ ‫לחם לפי הטף‪ ,‬והנה היא הגיעה לכאן‬ ‫עם סכום כסף עצום כדי לרכוש בזה‬ ‫לשוב מתוך שמחה ושירה אך בחרטה‬ ‫סחורה להשתכר בזה מעט‪ ,‬ולדאבונה‬ ‫ושברון לב – וגילו ברעדה‬ ‫וצערה הגדול איבדה את כל הכסף‪,‬‬ ‫ואף שיש לשוב בתשובה מתוך‬ ‫ואינה יודעת מאין יבוא עזרתה‪ ,‬ועל כן‬ ‫'חרטה' ו'שברון לב'‪ ,‬מ"מ יש גם‬ ‫היא מבקשת מאת הרב שיכריז בבית‬ ‫להתחזק ב'שמחה' על שאנו זוכים‬ ‫המדרש שכל מי שמצא את הכסף‬ ‫להתקרב אל השי"ת וכמ"ש 'ו'גילו'‬ ‫יבוא ויחזירנו‪.‬‬ ‫ב'רעדה''‪ ,‬וכן מצינו שכאשר דוד המלך‬ ‫ואכן ר' יצחק אלחנן הכריז‬ ‫בא אל בת שבע‪ ,‬שהיא היתה מקודם‬ ‫כבקשתה‪ ,‬ובאמת הגיע יהודי לומר‬ ‫אשת אוריה החיתי אך שהוא נהרג‪,‬‬ ‫שהוא מצא את הכסף‪ ,‬אך טענתו בפיו‬ ‫[וכבר אמרו חז"ל ש'כל האומר דוד‬ ‫שהדין הוא ש'מצא מעות – הרי אלו‬ ‫חטא אינו אלא טועה'‪ ,‬אך מ"מ היה‬ ‫שלו' שהרי אין בהם סימן‪ ,‬ו'אדם‬ ‫י‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫העניות‪ ,‬ורוע מזלו מתלווה אליו תמיד]‬ ‫בזה פגם לפי דרגתו]‪ ,‬ובא אליו נתן‬ ‫כי העשירים היו מביאים את הביכורים‬ ‫הנביא להוכיחו‪ ,‬ומובא בנ"ך ששאלו‬ ‫בכלים של זהב – אך הכהנים היו‬ ‫שכאשר אורח עני בא אל בעל הבית‬ ‫מחזירים להם את הכלים; והעניים היו‬ ‫עשיר שיש לו הרבה כסף וזהב וצאן‬ ‫מביאים את הביכורים בתוך סלי נצרים‬ ‫וכבשים בלי מספר‪ ,‬והעני הזה אין לו‬ ‫– אך את זה לקחו הכהנים ולא החזירו‬ ‫אלא כבשה אחת קטנה‪ ,‬והעשיר הזה‬ ‫אותם לעניים‪.‬‬ ‫לוקח את כבשת הרש הזה ושוחטו‬ ‫מבעלזא‬ ‫מהרי"ד‬ ‫הרה"ק‬ ‫וביאר‬ ‫ונותנו לפניו לאכול – בזמן שיש לו‬ ‫זי"ע בטעם הדבר שלכאו' למה באמת‬ ‫בעצמו כבשים אין מספר‪ ,‬הישר בעיני‬ ‫לוקחים מאת העניים את המעט שיש‬ ‫ה'?! ואמר לו דוד שבוודאי עוולה‬ ‫להם‪ ,‬ולהעשירים שיש להם הרבה לא‬ ‫גדולה הוא ו'בן מוות הוא'‪ ,‬ואמר לו‬ ‫לוקחים מהם; אך ביאר בקדשו‪ ,‬שהנה‬ ‫נתן הנביא שזה מה שעשית אתה עם‬ ‫העשיר שמביא בכלים של זהב הרי 'אין‬ ‫אוריה החיתי!‬ ‫עניות במקום עשירות' ולא היה חסר‬ ‫והנה מיד שב דוד בתשובה ואמר‬ ‫בבית המקדש הזהב והכסף שלו‪ ,‬ומה‬ ‫'חטאתי לה'‪ ,‬ואז חיבר את קאפיטל נ"א‬ ‫גם שאצל עשירים מצוי שיביאו מתוך‬ ‫בתהלים 'למנצח מזמור לדוד‪ ,‬בבוא‬ ‫'גאווה' ו'התפארות'; אך העני שמביא‬ ‫אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת‬ ‫בסלי נצרים‪ ,‬מתוך 'שפלות' ו'ענווה'‬ ‫שבע'‪ ,‬ושם התחנן וביקש 'חנני אלוקים‬ ‫– זה חשוב ומקובל מאוד למעלה‪,‬‬ ‫כחסדך‪ ,‬כרוב רחמיך מחה פשעי‪ ,‬הרב‬ ‫ואת זה מקבלים כקרבן נרצה לפני ה'!‬ ‫כבסני מעווני ומחטאתי טהריני וגו'';‬ ‫וכן הוא אצלינו‪ ,‬שאנו עניים בדעת‬ ‫והנה התחיל ב'מזמור לדוד'‪ ,‬ולכאו'‬ ‫'כדלים וכרשים דפקנו דלתיך'; ובוודאי‬ ‫מה ה'זמר' וה'שמחה' כאן? אלא הוא‬ ‫שתשובתינו מקובלת למעלה באהבה‬ ‫אשר דיברנו‪ ,‬שיש לשוב מתוך שמחה‬ ‫ועולה למעלה לנח"ר גדול לפניו יתב"ש!‬ ‫על ההתקרבות להשי"ת ומתוך אמונה‬ ‫וגודל ועוצם כח התשובה מבואר‬ ‫בגודל כח התשובה! ואכן עי"ז זכה‬ ‫בחז"ל שאפי' 'מנשה מלך יהודה'‬ ‫שנתקבלה תשובתו ונאמר לו מאת‬ ‫שהרבה לפשוע חתר הקב"ה חתירה‬ ‫הקב"ה 'גם ה' העביר חטאתך לא תמות'!‬ ‫לקבלו בתשובה לפניו; וכן ר' אליעזר‬ ‫***‬ ‫בן דורדיא 'אחר' שעבר על העבירות‬ ‫החמורות‪ ,‬קנה עולמו בשעה אחת‬ ‫קרבנו של העני בדעת ותשובתו‬ ‫של תשובה בעולם הזה‪ ,‬ולא עוד אלא‬ ‫חביבים ומקובלים למעלה‬ ‫שנקרא 'רבי' כמו שיצאתה בת קול‬ ‫באהבה גדולה‬ ‫ואמרה 'רבי אלעזר בן דורדיא מזומן‬ ‫הבאת‬ ‫ענין‬ ‫ואיתא בפרשתן‬ ‫לחיי העולם הבא!'‬ ‫הביכורים‪ ,‬ואיתא בגמ' (ב"ק) ש'בתר‬ ‫***‬ ‫עניא אזלא עניותא' [שאחרי העני הולך‬ ‫אי‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫ויעזור השי"ת שאכן בזכות קריאת‬ ‫בעיני הקב"ה יפלא כוחינו לעמוד‬ ‫'פרשת התוכחה' יתקיים בנו 'תכלה‬ ‫בנסיונות היצר‬ ‫שנה וקללותיה'‪ ,‬ו'תכל שנה וברכותיה'‪,‬‬ ‫יעזור השי"ת שנזכה להתחזק ולשוב‬ ‫ויהיה לנו 'אחרית שנה' טובה‪ ,‬והשנה‬ ‫בתשובה מתוך שמחה‪ ,‬ולא להניח‬ ‫החדשה הבאה לקראתינו יהיה טובה‬ ‫להיצר לענות ולשבור אותנו ולהפילנו‬ ‫ומתוקה‪ ,‬ונזכה לפעול כל טוב ודבר‬ ‫בתהומות היאוש‪ ,‬רק לזכור שהקב"ה‬ ‫ישועה ורחמים לנו וכל ישראל; ואנו‬ ‫'רוצה בתשובה'‪ .‬ו'לא יחפוץ במות‬ ‫מתפללים אל השי"ת 'פנה נא לתלאות‪,‬‬ ‫המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה'‪,‬‬ ‫ואל לחטאות‪ ,‬צדק צועקיך מפליא‬ ‫ונדבר לפניו רכות להתוודות ולהתפייס‬ ‫פלאות'‪ ,‬שמרמז על מה שאיתא בגמ'‬ ‫עמו – שהוא 'מתרצה ברחמים ומתפייס‬ ‫שלעתיד לבוא כשישחטו את היצר‬ ‫בתחנונים'; וכמו שפירש הרה"ק ר'‬ ‫יהיה 'הללו בוכים' ו'הללו בוכים'‪,‬‬ ‫מאיר מפרימישלאן זי"ע את מאמר חז"ל‬ ‫ש'היכי דמי תשובה? באותו מקום'‬ ‫והקב"ה יאמר 'גם בעיני יפלא' איך‬ ‫שחטא! [וכבר כתב ב'דרך פיקודך'‬ ‫שהצדיקים הצליחו להתגבר כ"כ על‬ ‫שבוודאי אין הכוונה שיכניס את עצמו‬ ‫יצרם ובפרט בדורינו השפל‪ ,‬והקב"ה‬ ‫עוד פעם לנסיון ח"ו‪ ,‬רק שיהיה חרטה‬ ‫יזכור כבר עכשיו 'פלאות' אלו‪ ,‬ונזכה‬ ‫גמורה מעומק הלב]‪ ,‬ופירש שהכוונה‬ ‫שיהיה אור לכל ישראל במושבותם‪,‬‬ ‫הוא שבאותו 'חשק' ו'תאווה' שחטא‬ ‫מתוך שמחה ונחת ופרנסה בריווח‪,‬‬ ‫רח"ל – כמו"כ ישוב בתשובה מתוך‬ ‫וננצל מצער גידול בנים‪ ,‬וימלא ה' כל‬ ‫חשק ו'שמחה' על שזוכה להתפייס עם‬ ‫משאלות ליבנו לטובה ולברכה‪ ,‬עד‬ ‫אבינו שבשמים ולקיים מצוות עשה‬ ‫שנזכה שיהיה כבר 'שנה שבן דוד בא'‬ ‫של 'והתוודו את חטאתם'; ולכך אכן‬ ‫בשמחה הגדולה בישועתן של ישראל‬ ‫'שרים' בנעימה את אמירת 'אשמנו'‬ ‫בביאת גואל צדק במהרה בימינו‬ ‫ו'על חטא'‪ ,‬כי 'מצוה' הוא ויש לעשותו‬ ‫ברחמים גדולים אמן‪.‬‬ ‫ב'חשק' ו'התלהבות'!‬ ‫****‬ ‫בי‬