gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

א איחוד בחידוד · A Ichud B'chidud — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: א איחוד בחידוד · A Ichud B'chidud

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

א איחוד בחידוד · A Ichud B'chidud — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לעילוי נשמת‬ ‫האשה הצדקנית שעמדה לימין בעלה הגדול בהרבצת תורה כיובל שנים‬ ‫וזכתה להעמיד משפחת עמלי תורה לתפארת‪ ,‬ונזדככה ביסורים שקבלם באהבה‬ ‫מרת רבקה ליאון ע״ה‬ ‫אשת יבלחט״א רבי יוסף שליט״א‪ ,‬ובת הרב אבא חייא פישר זצ״ל‬ ‫נלב״ע ה׳ מנחם אב תשפ״ו‪ ,‬תנצב״ה‬ ‫ַא איחוד בחידוד‬ ‫גליון‬ ‫לע"נ ה רב יוסף זצ"ל קולמן‬ ‫לע" נ ר ' שמעון י ה ודה זצ "ל עפשט י י ן‬ ‫שנה כ'‬ ‫תתי״ב‬ ‫‪‬‬ ‫בן החבר ה רב אה רן דוד זצ"ל‬ ‫ב ן הגה " צ ר ' אב רה ם י עקב )ז י י דל( זצ וקלה " ה‬ ‫מזרע המיוחדים במורים לעמוד זכיתי‪,‬‬ ‫וֹתיו‬ ‫פלאות מתורתך‬ ‫ֹלהיָך לִ ְשׁמֹר לַ ֲﬠשׂוֹת ֶאת ָכּל ִמ ְצ ָ‬ ‫מוֹﬠ ִתּ ְשׁ ַמע ְבּקוֹל ה' ֱא ֶ‬ ‫נ‬ ‫"וְ ָהיָ ה ִאם ָשׁ ַ‬ ‫אך את הפסגת שבשררתם לא ירשתי‪.‬‬ ‫ֹלהיָך ֶﬠלְ יוֹן ַﬠל ָכּל גּוֹיֵ י ָה ָא ֶרץ‪ָ .‬וּבאוּ ָﬠלֶ יָך‬ ‫ֲא ֶשׁר ָאנ ִֹכי ְמ ַצוְּ ָך ַהיּוֹם וּנְ ָתנְ ָך ה' ֱא ֶ‬ ‫ֹלהיָך"‪ .‬דברים כ"ח‪ ,‬א'‪-‬ב'‪.‬‬ ‫ָכּל ַה ְבּ ָרכוֹת ָה ֵאלֶּ ה וְ ִה ִשּׂיגֻ ָך ִכּי ִת ְשׁ ַמע ְבּקוֹל ה' ֱא ֶ‬ ‫בעמל תורתי ובצדקותי לפסגות העפלתי‪,‬‬ ‫דברי הפסוקים הללו צריכים תלמוד מכמה פנים‪ ,‬ראשית‪ ,‬אחר שהפסוק‬ ‫ומצב הצדיקים אף אחרי מיתתם לימדתי‪.‬‬ ‫‪‬הי‪...‬׳‪,‬‬ ‫מוֹע ִתּ ְשׁ ַמע ְבּקוֹל ה׳ ֱא ֶ‬ ‫פותח בסיבת הברכות שיבואו‪ִ :‬׳אם ָשׁ ַ‬ ‫מדוע נצרך שוב לחזור על כך בפסוק השני‪ ,‬כי הברכות הללו יבואו‪ִ :‬׳כּי‬ ‫על חלק מהזקנים הממונים נתמניתי‪,‬‬ ‫‪‬הי‪‬׳‪.‬‬ ‫ִת ְשׁ ַמע ְבּקוֹל ה׳ ֱא ֶ‬ ‫ולהעמיד תלמידים בישיבה הופקדתי‪.‬‬ ‫שנית‪ ,‬מהו לשון ׳וְ ִה ִשּׂיגֻ‪‬׳ האמור בברכות‪ ,‬אשר יש בו משמעות כי אף‬ ‫אם יברחו מהברכות‪ ,‬בכל זאת הבריחה לא תועיל והברכות ישיגו את‬ ‫א נ י ?‬ ‫מ י‬ ‫הבורח‪ .‬ולכאורה הוא תימה‪ ,‬מדוע שיהיה מי שיברח מהברכה‪ ,‬ואם אכן‬ ‫רמז‪ :‬דמות מבין ׳רועי ישראל ומנהיגיו׳!‬ ‫יש מי שבורח מהם מחמת מחשבתו והרגשתו כי עלולים המה להיות‬ ‫לרעתו‪ ,‬הרי שמבחינתו אינם טובה וברכה עבורו אלא עונש‪ ,‬ומדוע‬ ‫ד ר ב נ ן‬ ‫ח י ל ו ק א‬ ‫מבטיחה התורה כי אם ישמע בקול ה׳ שכרו יהיה להענש לפי הבנתו‬ ‫ֹאשׁ‪‬‬ ‫ֲשׁר ַעל ר ְ‬ ‫ֲשׁר ַתּ ְח ֶתּי‪ַ ‬בּ ְרזֶל״‪ .‬ופירש״י‪ :‬״וְ ָהיוּ ָשׁ ֶמי‪ ‬א ֶ‬ ‫ֹאשׁ‪ ‬נְ ח ֶֹשׁת וְ ָה ָא ֶרץ א ֶ‬ ‫ֲשׁר ַעל ר ְ‬ ‫כתיב )דברים כ״ח כ״ג(‪ :‬״וְ ָהיוּ ָשׁ ֶמי‪ ‬א ֶ‬ ‫שהברכות ישיגו אותו‪ ,‬כאשר לכאורה היה ראוי ששכרו יהיה להנצל‬ ‫מהברכות הללו‪ ,‬והיינו שיקבל את שכרו גם לפי הבנתו‪.‬‬ ‫כל הזכויות שמורות ל"איחוד בחידוד" ולרבנים הכותבים – מודיעין עילית ‪ -‬ארץ ישראל‬ ‫נְ ח ֶֹשׁת‪ .‬קללות הללו משה מפי עצמו אמרן‪ ,‬ושבהר סיני )‪-‬האמורות בפרשת בחקתי( מפי הקב״ה אמרן כמשמען‪ .‬ושם נאמר‬ ‫‪‬קי‪,‬‬ ‫)ויקרא כ״ו י״ד(‪ ,‬וְ ִאם ‪‬א ִת ְשׁ ְמעוּ ִלי‪) ,‬שם כ״א( וְ ִאם ֵתּ ְלכוּ ִע ִמּי ֶק ִרי‪ .‬וכאן הוא אומר )דברים כ״ח ט״ו( ְבּקוֹל ה׳ ֱא ֶ‬ ‫)שם כ״א( י ְַד ֵבּק ה׳ ְבּ‪ ...‬היקל משה בקללותיו לאמרן בלשון יחיד‪ ,‬וגם כן בקללה זו היקל‪...‬״‪ .‬ומבואר‪ ,‬כי קללות האמורות‬ ‫וביותר יש להבין בלשון זה‪ ,‬שהוא מלשונות הקללה‪ ,‬שהתורה אומרת‬ ‫בפרשתינו‪ ,‬אמרן משה מפי עצמו‪ ,‬ולא כדרך קללות שבפרשת בחקתי‪ ,‬שאמרן משה מפי הקב״ה‪.‬‬ ‫ֵפה״‪ ,‬ופירש״י שם‪ :‬״ ַו ַיּ ֲעמֹד ֵבּין ַה ֵמּ ִתים וגו׳‪ .‬אחז‬ ‫ַתּ ָע ַצר ַה ַמּגּ ָ‬ ‫וּבין ַה ַחיִּים ו ֵ‬ ‫עיין בפסוק )במדבר י״ז י״ג(‪ :‬״ ַו ַיּ ֲעמֹד ֵבּין ַה ֵמּ ִתים ֵ‬ ‫כי גם אם אדם יברח וינסה להמלט המקללות‪ ,‬לא יועיל לו פעולותיו‬ ‫)‪-‬אהרן( את המלאך‪ ,‬והעמידו על כרחו‪ .‬אמר לו המלאך‪ ,‬הנח לי לעשות שליחותי‪ .‬אמר לו )‪-‬אהרן למלאך(‪ ,‬משה ציוני לעכב‬ ‫״‪...‬וּבאוּ ָע ֶלי‪ָ ‬כּל‬ ‫ָ‬ ‫הללו‪ ,‬אלא הקללות ישיגוהו‪ ,‬וכדכתיב )שם ט״ו(‪:‬‬ ‫על ידך‪ .‬אמר לו )‪-‬המלאך לאהרן(‪ ,‬אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה‪ .‬אמר לו )‪-‬אהרן למלאך(‪ ,‬אין משה אומר‬ ‫כלום מליבו אלא מפי הגבורה‪ ,‬אם אין אתה מאמין הרי הקב״ה ומשה אל פתח אהל מועד‪ ,‬בוא עמי ושאל‪...‬״‪ .‬ומבואר‪ ,‬כי כל‬ ‫״וּבאוּ ָע ֶלי‪ָ ‬כּל ַה ְקּ ָללוֹת‬ ‫ַה ְקּ ָללוֹת ָה ֵא ֶלּה וְ ִה ִשּׂיגוּ‪‬״‪ ,‬וכתיב )שם מ״ה(‪ָ :‬‬ ‫מה שאמר משה‪ ,‬היה זה מפי הקב״ה ולא מעצמו‪ .‬ומדוע פירש״י‪ ,‬כי קללות של פרשת כי תבוא אמר משה רבינו מפי עצמו‪.‬‬ ‫וּר ָדפוּ‪ ‬וְ ִה ִשּׂיגוּ‪ַ ‬עד ִה ָשּׁ ְמ ָד‪...‬״‪ .‬ואם כן מדוע השתמשה התורה‬ ‫ָה ֵא ֶלּה ְ‬ ‫וצריך ביאור!!!‬ ‫בלשון זה כלפי הברכות‪.‬‬ ‫מדור זה נתרם לע"נ איסר יעקב בן מנחם מנדל וחנה בּנֶה בת שמאי ז"ל‬ ‫*‬ ‫מענינא דסדרא‬ ‫ובעיקר השאלה על לשון ׳וְ ִה ִשּׂיגֻ‪‬׳‪ ,‬מיושבת על פי ביאורי הראשונים‬ ‫ָכ ר״ )בראשית י״ז י׳(‪.‬‬ ‫ית י ֲא ֶשׁ ר ִתּ ְשׁ ְמ רוּ‪ִ ...‬ה מּוֹל ָל ֶכ ם ָכּ ל ז ָ‬ ‫״ זֹאת ְבּ ִר ִ‬ ‫בפסוק )האב״ע‪ ,‬חזקוני ועוד‪ ,‬וביתר ביאור ברבינו בחיי‪ ,‬וראה עוד‬ ‫באברבנאל(‪ ,‬הלומדים כי לשון זה בא להורות כי גם אם אדם לא יטרח‬ ‫היכן בפרשתינו‪ ,‬מצינו מעשה או הנהגה בענין ׳ברית מילה׳‪ ,‬או שניתן ללמוד על דבר מענייני‬ ‫׳ברית מילה׳ מעלתה וכוחה והלכותיה‪ ,‬או על הדרכים והצורות הראויות אל עשייתה?‬ ‫אחר הברכה ולא ייגע למענה‪ ,‬בכל זאת היא תבוא אליו ותשיגו ותשכון‬ ‫מדור זה נתרם לזכות חוה בת חיה שרה‬ ‫אצלו‪.‬‬ ‫ואמנם הקדוש רבי משה אלשיך )בפירושו על התורה( מתקשה‬ ‫המשך‪ :‬לו‪ ,‬הוא מתפעל ומתרגש ממנו‪ .‬אמנם אם הוא עסוק בשקידת‬ ‫בשאלתנו בהבנת הלשון‪ ,‬ובפשטות היינו שלא נחה רוחו מביאורי‬ ‫התורה‪ ,‬גם אם יודיעוהו שהגיע לו איזה ריוח וברכה בעולם‪ ,‬לא‬ ‫הראשונים הללו‪ ,‬וכותב‪ :‬״כי אין לשון ׳השגה׳ צודקת רק ברודף ונרדף‪,‬‬ ‫יתפעל ובוודאי שלא ישמח ממנו‪ ,‬שהרי עוסק הוא בתורה הקדושה‬ ‫ואיך יהיה האיש נרדף מהברכות שיאמר שהשיגוהו‪...‬״‪ .‬ועל כן ביאר‬ ‫ונמצא בפסגות מרוממות‪ .‬ורק אם יודיעו על ריווח עצום וברכה מרובה‪,‬‬ ‫בכמה דרכים‪ ,‬האחד‪ ,‬כי הנהגת ה׳ עם האומות היא על ידי מלאכים‬ ‫אזי ירגיש שמחה בליבו‪ ,‬ששמחה זו יש לה מקום גם בהיותו עסוק‬ ‫ובאופן שהמזל שולט עליהם‪ ,‬ועל כן יתכן מצב שבעיקרו ישנה אומה‬ ‫בתורה‪ ,‬ועיקרה שמחמתה יוכל להמשיך ולהתמיד עוד הרבה בעסק‬ ‫הראויה לברכה אלא שהמזל גורם לעכבה‪ ,‬ועל כן כותבת התורה‪ ,‬כי‬ ‫התורה ועמלה‪.‬‬ ‫כאשר ה׳ יתן את ישראל עליונים על כל גויי הארץ בהשגחתו הפרטית‬ ‫ולפי זה מבאר רבי נפתלי צבי יהודה ברלין זצ״ל )הנצי״ב מוולוז׳ין‬ ‫על ישראל‪ ,‬באותה עת‪ ,‬כאשר ה׳ יגזור ברכות על ישראל‪ ,‬גם אם‬ ‫בחיבורו ׳העמק דבר׳(‪ ,‬זהו כוונת דברי הפסוק הנזכרים‪ ,‬המסתיימים‬ ‫המלאכים והמזלות יבקשו לעכבם‪ ,‬אחת מהנה לא תעדר‪ ,‬אלא כולם‬ ‫‪‬הי‪‬׳‪ ,‬שבא להורות כי הברכות הללו יבואו על‬ ‫ב׳כּי ִת ְשׁ ַמע ְבּקוֹל ה׳ ֱא ֶ‬ ‫ִ‬ ‫ישיגו את ישראל ויבואו עליהם‪.‬‬ ‫האדם וישיגוהו יהיו בשיעור כה גדול ועצום‪ ,‬עד שיהיו נחשבים בעיניו‬ ‫עוד ביאר האלשיך‪ ,‬כי הפסוק מדבר על מצב בו ישראל עוסקים בתורה‬ ‫גם בשעה שבורח מהבלי העולם ועוסק בעסק התורה והבנתה ועמלה‪,‬‬ ‫ומקיימים את המצוות רק במטרה לשמוע אל דבר ה׳ ולא לקבל פרס‪,‬‬ ‫ולכך עולה בו יפה לשון ׳וְ ִה ִשּׂיגֻ‪‬׳‪.‬‬ ‫על כן הנהגתם הטבעית היא שלא לחפש אחר הנאות וטובות העולםף‬ ‫*‬ ‫ונדמה שבורחים המה מהברכות‪ ,‬שלא למענם הם מצפים ולא עבורם‬ ‫כאשר נתבונן בהבדל שיש בין לשון ׳וְ ִה ִשּׂיגֻ‪‬׳ האמור בברכות‪ ,‬לבין לשון‬ ‫הם עובדים את ה׳‪ ,‬על כך אומרת התורה‪ ,‬כי במצב כזה ה׳ ישפיע עליהם‬ ‫זה האמור בקללות‪ ,‬נבחין כי בברכות הוא נכתב ׳חסר‪ ,‬ואילו בקללות‬ ‫ברכות וטובות רבות שיבואו עליהם עד שידמו לרודפים אחריהם בכדי‬ ‫בשני המקומות הוא נכתב מלא‪ :‬׳וְ ִה ִשּׂיגוּ‪‬׳‪ ,‬ולא דבר ריק הוא‪.‬‬ ‫להשיגם‪ ,‬ולכך עולה כאן יפה לשון זה‪.‬‬ ‫״דּ ֵבּר ֶאל ַא ֲהרֹן וְ ֶאל ָבּנָיו ֵלאמֹר‬ ‫הנה בברכת כהנים נאמר )במדבר ו׳ כ״ג(‪ַ :‬‬ ‫ובדרך נוספת ביאר האלשיך‪ ,‬כי יתכן ויהיה אדם הראוי לטובות רבות‬ ‫ִשׂ ָר ֵאל ָאמוֹר ָל ֶהם״‪ ,‬ודרשו חז״ל מדוע נאמר ׳אמור׳‬ ‫כֹּה ְת ָברֲכוּ ֶאת ְבּנֵי י ְ‬ ‫שיבואו עליו‪ ,‬אלא שלא יספיק לקבל את כולם מחמת שימות טרם עתו‪,‬‬ ‫״אמוֹר ָל ֶהם‪ .‬מלא‪ ,‬אמר להם הקב״ה‬ ‫מלא‪ ,‬וכדאיתא בבמד״ר י״א ד׳‪ָ :‬‬ ‫על כן מבטיחה התורה כי כאשר עם ישראל יהיו ראויים לברכות הללו‪,‬‬ ‫לכהנים‪ ,‬לא מפני שאמרתי לכם שתהיו מברכים את ישראל תהיו‬ ‫הרי שהם ירדפו אחרים וישיגום‪ ,‬והיינו‪ ,‬כי גם אם כבר תמו שנותיו‬ ‫מברכים אותם באנגריא ובבהלות‪ ,‬אלא תהיו מברכין בכוונת הלב כדי‬ ‫וראוי הוא למות‪ ,‬ה׳ יוסיף לו שנות חיים כדי שיזכה שהברכות כולם‬ ‫שתשלם הברכה בהן‪ ,‬לכך נאמר ָאמוֹר ָל ֶהם״ ]וכפרש״י בקצרה[‪.‬‬ ‫ישיגו אותו ויחולו עליו‪.‬‬ ‫ומבואר דלשון ׳חסר׳ האמור בתורה מורה על חפזון ובהילות‪ ,‬ואילו‬ ‫*‬ ‫לשון ׳מלא׳ האמור בתורה מורה על מתינות‪.‬‬ ‫כידוע לכל‪ ,‬שכאשר אדם עוסק בעסקיו ומתוודע לריוח וברכה שבאה‬ ‫תשובות לשאלות שהתפרסמו בעלון זה בגליון קודם‬ ‫שיעשה כמעשיהם‪ .‬אני הוא ששלמתי ליוסף ליעל ולפלטי בן‬ ‫וכן בשמו השני ׳פלטיאל׳ נקרא כאנשי הנהגה‪ ,4‬כנשיא נחלה‬ ‫ליש‪ ,12‬אני עתיד לשלם שכר למי שעושה כמעשיהם״‪.‬‬ ‫״א ֶלּה ְשׁמוֹת‬ ‫של בני יששכר‪ ,‬כדכתיב )במדבר ל״ד‪ ,‬י״ז‪-‬כ״ו(‪ֵ :‬‬ ‫ָשׂיא ֶא ָחד‬ ‫ָשׂיא ֶא ָחד נ ִ‬ ‫ֲשׁר יִנְ ֲחלוּ ָל ֶכם ֶאת ָה ָא ֶרץ‪ ...‬וְ נ ִ‬‫ָשׁים א ֶ‬ ‫ָה ֲאנ ִ‬ ‫תשובה ל״כתב חידה״‬ ‫והנה במדרשים הנזכרים נאמר‪ ,‬כי ה׳ נתן לפלטי שכר רב‬ ‫ועצום המהווה דוגמא לשכר העתיד להנתן לכל מי שגודר‬ ‫וּל ַמ ֵטּה‬ ‫ָשׁים‪ְ ...‬‬‫ִמ ַמּ ֶטּה ִתּ ְקחוּ ִלנְ חֹל ֶאת ָה ָא ֶרץ‪ .‬וְ ֵא ֶלּה ְשׁמוֹת ָה ֲאנ ִ‬ ‫יאל ֶבּן ַעזָּן״‪ .‬וכן שנים משבעים הזקנים‬ ‫ָשׂיא ַפּ ְל ִט ֵ‬ ‫שכר נ ִ‬ ‫ִשּׂ ָ‬ ‫ְבנֵי י ָ‬ ‫יא ל ]בן ַל ִי שׁ[‪.‬‬ ‫מי אני‪ :‬״ ַפּ לְ ִט י ‪ַ -‬פּ לְ ִט ֵ‬ ‫את עצמו מהעבירה‪ ,‬אך לא מצאתי בשום מקום מהו אותו‬ ‫שכר טוב‪ .‬שוב ראיתי בעץ יוסף שם הכותב בשם היפה תואר‪:‬‬ ‫שהעמיד משה‪ ,‬הרביעי בין הששה זקנים שבשבט יששכר‪,‬‬ ‫נקרא פלטיאל‪ ,‬כדאיתא בילקוט בהעלתך תשל״ו )פנים‬ ‫בשוני בשתי הזכרותי לטובה נדרשתי – שפלטי נזכר בכתבי‬ ‫״צריך עיון‪ ,‬מה השכר ששלם ליעל ולפלטי‪ .‬ושמא יש לומר‬ ‫אחרים‪ :(5‬״מיששכר‪ ,‬צעיר‪ ,‬ויעקן‪ ,‬ויגאל‪ ,‬ופלטיאל‪ ,‬ועתניאל‪,‬‬ ‫הקודש בשתי מקומות‪ ,‬ובכל אחד שונה מהאחר‪ ,‬ושינויים אלו‬ ‫שיתוף ששיתף ה׳ שמו בהם‪ ,13‬ועדותו הוא היות שם ה׳ נקרא‬ ‫עליהם בהצלחתן‪ ,‬על דרך ׳כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך׳‪,‬‬ ‫וחוני״‪ .‬והשלישי בין הששה זקנים שבשבט יוסף‪ :‬״מיוסף‪,‬‬ ‫נדרשו לטובה‪.‬‬ ‫זהו נחשב לשכר‪14‬״‪.‬‬ ‫יאיר‪ ,‬ויועזר‪ ,‬ופלטיאל‪ ,‬ואדוניה‪ ,‬ורם‪ ,‬ומכיר״‪.‬‬ ‫שבשתי מקומות נזכר פלטי בכתבי הקודש ובכל מקום‬ ‫בשינוי‪ ,‬במקום הראשון‪ ,‬לגבי מעשה שאול המלך עם מיכל‬ ‫בצדקותי וענוותנותי על כולם עליתי – שבצדקותו‬ ‫בתו שהיתה אשת דוד‪ ,‬שמסיבות שונות סבר שאול כי‬ ‫בשלשת הבורחים ואף בין הנשבעים נמניתי – שפלטי נמנה‬ ‫למעשה אינה נחשבת אשתו‪ ,‬ועל כן מסרה לפלטי לאשה‪,‬‬ ‫בין שלשת הבורחים מהעבירה ואף בין המשביעים את יצרם‪.‬‬ ‫וענוותנותו עלה פלטי על כל אלו שעשו חיל‪.‬‬ ‫יכל ִבּתּוֹ ֵא ֶשׁת ָדּוִ ד‬ ‫ָתן ֶאת ִמ ַ‬‫כדכתיב )ש״א כ״ה מ״ד(‪ :‬״וְ ָשׁאוּל נ ַ‬ ‫שבין שלשת הבורחים מהעבירה נמנה פלטי‪ ,‬כדאיתא‬ ‫שפלטי עלה על כל אלו שעשו חיל ועמדו בנסיונות קשים‬ ‫ַלּים״‪ .‬ובמקום השני‪ ,‬לאחר מיתת שאול‬ ‫ֲשׁר ִמגּ ִ‬‫ְל ַפ ְל ִטי ֶבן ַליִשׁ א ֶ‬ ‫בויק״ר כ״ג י׳‪ :‬״שלשה הם שברחו מן העבירה ושתף הקב״ה‬ ‫ומרים‪ ,‬וזאת על ידי עמידתו האיתנה בנסיונו הקשה והנוראי‬ ‫ומלכות ִאישׁ‪-‬בּ ֶֹשׁת בנו תחתיו‪ ,‬כאשר אבנר רצה לכרות ברית‬ ‫שמו עמהם‪ ,‬ואלו הן‪ ,‬יוסף‪ ,‬ויעל‪ ,‬ופלטי‪ .‬יוסף מנין‪ ...‬יעל‬ ‫על ידי צדקותו ובענוותנותו‪ ,‬כפי שדרשו עליו את הפסוק‬ ‫עם דוד‪ ,‬ודוד ביקש מאיש‪-‬בשת כי ישיב לו את מיכל אשתו‪,‬‬ ‫מנין‪ ...‬פלטי מנין‪ ,‬כתוב אחד אומר )ש״א כ״ה מ״ד(‪ ,‬וְ ָשׁאוּל‬ ‫ֻלּנָה״‬ ‫״רבּוֹת ָבּנוֹת ָעשׂוּ ָחיִל וְ ַא ְתּ ָע ִלית ַעל כּ ָ‬ ‫)משלי ל״א כ״ט(‪ַ :‬‬ ‫וכדאיתא בסנהדרין כ׳ א׳‪ :‬״אמר רבי יוחנן‪ ,‬מאי דכתיב ַרבּוֹת‬ ‫ִשׁ ַלח‬ ‫על אותה שעה נזכר פלטי שוב‪ ,‬כדכתיב )ש״ב ג׳ ט״ו(‪ :‬״ ַויּ ְ‬ ‫יכל ִבּתּוֹ ֵא ֶשׁת ָדּוִ ד ְל ַפ ְל ִטי‪ .‬וכתוב אחד אומר )ש״ב‬ ‫ָתן ֶאת ִמ ַ‬ ‫נַ‬ ‫יאל ֶבּן ָליִשׁ״‪.‬‬ ‫ִקּ ֶח ָה ֵמ ִעם ִאישׁ ֵמ ִעם ַפּ ְל ִט ֵ‬ ‫ִאישׁ בּ ֶֹשׁת ַויּ ָ‬ ‫יאל‪ .‬קרי ליה ׳פלטי׳ וקרי ליה ׳פלטיאל׳‪ ,‬מי נסיב‬ ‫ג׳ ט״ו(‪ַ ,‬פּ ְל ִט ֵ‬ ‫ֻלּנָה‪ַ .‬רבּוֹת ָבּנוֹת ָעשׂוּ ָחיִל‪ ,‬זה‬ ‫ָבּנוֹת ָעשׂוּ ָחיִל וְ ַא ְתּ ָע ִלית ַעל כּ ָ‬ ‫׳פלטי׳ ומי יהיב ׳פלטיאל׳ )‪-‬בתמיה(‪ ,‬אלא מעיד אני עליו שלא‬ ‫ֻלּנָה‪ ,‬זה פלטי בן ליש‪ .‬אמר רבי‬ ‫יוסף ובועז‪ .‬וְ ַא ְתּ ָע ִלית ַעל כּ ָ‬ ‫ועיקר המעשה הוא שדוד קידש את מיכל במאה ערלות‬ ‫נגע באשת דוד״‪.‬‬ ‫שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן‪ ,‬מאי דכתיב )שם ל׳(‪ֶ ,‬שׁ ֶקר‬ ‫פלשתים‪ ,‬אך שאול סבר כי לא חלו הקידושין‪ ,‬וכאשר כעס‬ ‫ַה ֵחן וְ ֶה ֶבל ַהיּ ִֹפי ִ]א ָשּׁה י ְִר ַאת ה׳ ִהיא ִת ְת ַה ָלּל[‪ֶ .‬שׁ ֶקר ַה ֵחן‪ ,‬זה‬ ‫שאול על דוד‪ ,‬לקח ממנו את מיכל בתו ונתנה לפלטי‪ ,‬כשמורה‬ ‫וכעי״ז בתוספת ביאור איתא במדרש משנת רבי אליעזר‬ ‫יוסף‪ .‬וְ ֶה ֶבל ַהיּ ִֹפי‪ ,‬זה בועז‪ .‬י ְִר ַאת ה׳ ִהיא ִת ְת ַה ָלּל‪ ,‬זה פלטי בן‬ ‫לו כי היא מותרת לו לאשה בלא כל חשש‪ .‬אבל פלטי שהיה‬ ‫)פרשה י״ז עמוד ‪ :(321‬״שלשה ברחו מן העבירה‪ ,‬ושיתף‬ ‫הקב״ה שמו בשמן‪ ,‬ואלו הן‪ ,‬יוסף‪ ,‬ופלטי בן ליש‪ ,‬ויעל‪ .‬יוסף‬ ‫ליש‪6‬״‪.‬‬ ‫ירא את ה׳‪ ,‬וידע כי בענין זה ההלכה עם דוד שהיא מקודשת‬ ‫ברח מן העבירה‪ ...‬יעל‪ ...‬פלטי‪ ,‬לפי שנתיחדה עמו מיכל בת‬ ‫עוד דרשו שם בשבחו של פלטי‪ :‬״אמר רבי יוחנן‪ ,‬תוקפו‬ ‫לו‪ ,‬מצד אחד לא יכל לעשות דבר כנגד הוראת המלך כדי שלא‬ ‫שאול‪ ...‬לפיכך העיד עליו הקב״ה‪ ,‬שלא נגע בה‪ ,‬שנאמר )ש״ב‬ ‫של יוסף ענוותנותו של בועז )דבר גדול של יוסף כדבר קל‬ ‫להיות מורד המחוייב מיתה‪ ,‬ומצד שני בוודאי שלא יכל לחיות‬ ‫יאל ֶבּן‬ ‫]מ ִעם ִאישׁ[ ֵמ ִעם ַפּ ְל ִט ֵ‬ ‫ִקּ ֶח ָה ֵ‬ ‫ִשׁ ַלח ִאישׁבּ ֶֹשׁת ַויּ ָ‬‫ג׳ ט״ו(‪ַ ,‬ויּ ְ‬ ‫וקטן שבבועז‪ .‬תוקף‪ ,‬דבר גדול וחמור ויש לו שם‪ .‬ענוה‪ ,‬דבר‬ ‫עם מיכל כאיש ואשה‪ ,‬שכן היא אשת איש‪ ,‬לכך הוצרך לחיות‬ ‫ָליִשׁ‪ ,‬הוסיף בו ׳אל׳ לעדות״‪.‬‬ ‫שאין לו שם‪ ,‬שאדם עושה לפי תומו – רש״י(‪ ,‬תוקפו של בועז‬ ‫עמה בבית אחד אך בריחוק גמור‪ ,1‬וזאת למשך כמה שנים‪ 2‬עד‬ ‫ענוותנותו של פלטי בן ליש‪ .‬תוקפו של יוסף ענוותנותו של‬ ‫לאותו יום בו היא נלחמה ממנו והושבה לדוד‪.‬‬ ‫ואף בין שלושת הנשבעים ליצרם לכובשו נמנה פלטי‪,15‬‬ ‫כדאיתא במדרש זוטא )רות ג׳ י״ג(‪ :‬״שלשה נשבעו ליצרן‪,‬‬ ‫ֶח ַרד ָה ִאישׁ ַויּ ִָלּ ֵפת‬ ‫בועז‪ ,‬דכתיב )רות ג׳ ח׳(‪ַ ,‬וי ְִהי ַבּ ֲח ִצי ַה ַלּי ְָלה ַויּ ֱ‬ ‫והנה במקום הראשון נזכר בשמו ׳פלטי׳‪ ,‬ובמקום השני נזכר‬ ‫יוסף ובועז ופלטי בן ליש‪ .‬יוסף‪ ...‬בועז‪ ...‬ופלטי בן ליש‪ ,‬שנעץ‬ ‫‪‬תיו[‪ .‬מאי ַויּ ִָלּ ֵפת‪ ,‬אמר רב‪ ,‬שנעשה‬ ‫]וְ ִהנֵּה ִא ָשּׁה שׁ ֶֹכ ֶבת ַמ ְרגְּ ָ‬ ‫בשינוי בשם ׳פלטיאל׳‪ ,‬ודרשו חז״ל שינוי זה לטובה ומעלתו‬ ‫חרב‪...‬״‪.‬‬ ‫בשרו כראשי לפתות )נתקשה‪ ,‬ואף על פי כן כבש יצרו‪ ,‬ואף על‬ ‫העצומה של פלטי‪ ,‬וכדאיתא בסנהדרין י״ט ב׳‪ :‬״כתיב ַפ ְל ִטי‬ ‫פי שפנויה היתה‪ ,‬ועמו במיטה‪ .‬אבל יוסף‪ ,‬אשת איש היתה‪,‬‬ ‫יאל‪ .‬אמר רבי יוחנן‪ ,‬פלטי שמו‪ .‬ולמה נקרא שמו‬ ‫וכתיב ַפּ ְל ִט ֵ‬ ‫וראה עוד בפרדר״א ל״ט‪ ,‬שמנה שלשה אלו בתורת אותם‬ ‫ואינה עמו במיטה – רש״י(‪ .‬תוקפו של בועז ענוותנותו של‬ ‫ש׳כבשו יצרן לפני יוצרן׳‪ ,‬כדאיתא שם‪ :‬״שלשה כבשו יצרן‬ ‫פלטיאל‪ ,‬שפלטו אל מן העבירה‪ .‬מה עשה‪ ,‬נעץ חרב בינו‬ ‫פלטי בן ליש‪ ,‬כדאמרן )דאילו בועז חדא לילה‪ ,‬ופלטי שנים‬ ‫לבינה‪ ,‬אמר‪ ,‬כל העוסק בדבר זה ידקר בחרב זה‪ .‬והכתיב )שם‬ ‫לפני יוצרן‪ ,‬ואלו הן‪ ,‬יוסף‪ ,‬ובעז‪ ,‬ובלטי בן ליש‪...‬״‪.‬‬ ‫רבות – רש״י‪(7‬״‪.‬‬ ‫ישׁהּ )אלמא בא עליה – רש״י(‪ .‬שנעשה לה‬ ‫ֵל‪ִ ‬א ָתּהּ ִא ָ‬ ‫ט״ז(‪ַ ,‬ויּ ֶ‬ ‫כאישה )שהיה מגדלה ומחבבה – רש״י(‪ .‬והכתיב )שם(‪ָ ,‬הלוֹ‪‬‬ ‫ויתכן כי בעבור זאת במוסרי התורה נזכרתי – שיתכן‬ ‫ושכר עצום עבורם מאת ה׳ שולמתי – שפלטי שולם בשכר‬ ‫יה[‪ .‬על המצוה דאזיל מיניה‪ַ .‬עד ַבּ ֻח ִרים )קרא קא‬ ‫]א ֲח ֶר ָ‬ ‫וּבכֹה ַ‬ ‫ָ‬ ‫ובעבור מעלותיו הללו שברח מעבירה והשביע את יצרו‪ ,‬זכה‬ ‫עצום מאת ה׳ עבור גבורתו זו על יצרו‪.‬‬ ‫דריש ואזיל – רש״י(‪ ,‬שנעשו שניהם כבחורים שלא טעמו‬ ‫להזכר בין מוסרי התורה‪.‬‬ ‫טעם ביאה״‪.‬‬ ‫שפלטי זכה מאת ה׳ לשכר עצום עבור התגברותו זו על יצרו‪,‬‬ ‫שהזכרתו של פלטי בין מוסרי התורה‪ ,‬שזכה להיות בין‬ ‫כפי שדרשו בפסוק האמור על דברי המלאכים ללוט אודות‬ ‫וראה עוד להלן דרשה נוספת שהוספת שם ה׳ על שמו‪ ,‬שעל‬ ‫‪16‬‬ ‫׳מוסרי ספר התגין׳‪ ,‬וכדאיתא במדרש ׳ספר תגין׳ )הובא‬ ‫ֹאמרוּ‬‫חורבן סדום הקרוב‪ ,‬כדכתיב )בראשית י״ט‪ ,‬י״ב‪-‬י״ג(‪ :‬״ ַויּ ְ‬ ‫ידו ה׳ מעיד עליו כי לא נגע באשת דוד‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫באוצה״מ עמ׳ ‪ :(564‬״הדין ספרא תאגי דאסיק עלי הכהן‬ ‫ָד ָלה‬‫ַחנוּ ֶאת ַה ָמּקוֹם ַהזֶּה ִכּי ג ְ‬ ‫ָשׁים ֶאל לוֹט‪ִ ...‬כּי ַמ ְשׁ ִח ִתים ֲאנ ְ‬ ‫ָה ֲאנ ִ‬ ‫מן שתים עשרה אבנים שהקים יהושע בגלגל‪ ,18‬ומסרו‬ ‫ְשׁ ְלּ ֵחנוּ ה׳ ְל ַשׁ ֲח ָתהּ״‪ ,‬וכדאיתא בתנחומא‬ ‫ֲק ָתם ֶאת ְפּנֵי ה׳ ַוי ַ‬ ‫ַצע ָ‬ ‫לשמואל‪ ,‬ושמואל מסרו לפלטי בן ליש‪ ,‬ופלטי בן ליש מסרו‬ ‫ְשׁ ְלּ ֵחנוּ ה׳( ב׳ פעמים‪ .‬אמר‬ ‫)‪-‬פּנֵי ה׳ ַוי ַ‬ ‫בראשית י״ב‪ :‬״למה ה׳ ה׳ ְ‬ ‫ובכל אחת מהן כאנשי הנהגה נקראתי – שבכל אחת‬ ‫לאחיתופל‪19...‬״‪.‬‬ ‫הקב״ה‪ ,‬אני הוא שפרעתי מזמרי ומשמשון ומאמנון ‪ ,‬ואני‬ ‫‪9‬‬ ‫‪8‬‬ ‫משמותיו הללו נקרא פלטי כאנשי הנהגה‪.‬‬ ‫ויתכן ומה שדוקא פלטי זכה להיות בין מוסרי חלק נכבד זה‬ ‫עתיד לתת שכר טוב למי שהוא גודר עצמו מן העבירה כשם‬ ‫שבשמו הראשון ׳פלטי׳ נקרא כאנשי הנהגה‪ ,‬כמרגל של‬ ‫של התורה‪ ,‬ששמואל הנביא בחר בו למוסרו לו בכדי שימסרם‬ ‫שנתתי ליוסף וליעל ולפלטי‪...‬״‪.‬‬ ‫ִשׁ ַלח א ָֹתם‬ ‫שבט בנימין‪ ,‬כדכתיב )במדבר י״ג‪ ,‬ג׳‪-‬ט׳(‪ :‬״ ַויּ ְ‬ ‫לדורות הבאים‪ ,‬הוא בגלל צדקותו המפולגת במעלותיו הללו‬ ‫ובדומה דרשו בפסוקים בתחילת פרשת עריות )ויקרא‬ ‫ִשׂ ָר ֵאל‬ ‫אשׁי ְבנֵי י ְ‬ ‫ָשׁים ָר ֵ‬‫ֻלּם ֲאנ ִ‬‫ארן ַעל ִפּי ה׳ כּ ָ‬ ‫מ ֶֹשׁה ִמ ִמּ ְד ַבּר ָפּ ָ‬ ‫שברח מהעבירה והשביע את יצרו‪ ,‬וכדלעיל‪.‬‬ ‫ְשׁ ְב ֶתּם ָבּהּ ‪‬א ַתעֲשׂוּ‬ ‫ֲשׁר י ַ‬ ‫ֲשׂה ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִם א ֶ‬ ‫״כּ ַמע ֵ‬ ‫י״ח‪ ,‬ג׳‪-‬ה׳(‪ְ :‬‬ ‫ָמן ַפּ ְל ִטי ֶבּן ָרפוּא״‪ .‬וכל אחד‬ ‫מוֹתם‪ְ ...‬ל ַמ ֵטּה ִבנְ י ִ‬ ‫ֵה ָמּה‪ .‬וְ ֵא ֶלּה ְשׁ ָ‬ ‫‪.‬‬ ‫ֲשׁר אֲנִ י ֵמ ִביא ֶא ְת ֶכם ָשׁ ָמּה ‪‬א ַתעֲשׂוּ‬ ‫ַען א ֶ‬ ‫ֲשׂה ֶא ֶרץ ְכּנ ַ‬‫וּכ ַמע ֵ‬‫ְ‬ ‫מהמרגלים הללו היו מראשי בני ישראל‪ ,‬כמפורש בפסוק‪,‬‬ ‫יהם ‪‬א ֵת ֵלכוּ‪ֶ .‬את ִמ ְשׁ ָפּ ַטי ַתּעֲשׂוּ וְ ֶאת ֻחקּ ַֹתי ִתּ ְשׁ ְמרוּ‬ ‫וּב ֻחקּ ֵֹת ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ועיין במפרשים )ראה בבעה״ט שם(‪ ,‬דהיו ׳שרי חמשים׳‪.‬‬ ‫וּשׁ ַמ ְר ֶתּם ֶאת ֻחקּ ַֹתי וְ ֶאת ִמ ְשׁ ָפּ ַטי‬ ‫יכם‪ְ .‬‬ ‫‪‬ה ֶ‬‫ָל ֶל ֶכת ָבּ ֶהם אֲנִ י ה׳ ֱא ֵ‬ ‫וכן אחד משבעים הזקנים שהעמיד משה‪ ,‬הרביעי בין הששה‬ ‫תשובה ל״חילוקא דרבנן״‬ ‫‪10‬‬ ‫זקנים שבשבט יששכר‪ ,‬נקרא פלטי‪ ,‬כדאיתא בילקוט בהעלתך‬ ‫ָחי ָבּ ֶהם אֲנִ י ה׳״‪ .‬והקשו מדוע נכפל‬ ‫ֲשׂה א ָֹתם ָה ָא ָדם ו ַ‬ ‫ֲשׁר ַיע ֶ‬ ‫אֶ‬ ‫בתשובה לשאלה‪ ,‬בדברי רש״י )דברים כ״א י״א(‪ ,‬כי‬ ‫אמירת ׳אני ה׳׳‪ ,‬ודרשו בויק״ר כ״ג ט׳‪ :‬״אֲנִ י ה׳‪ .‬אני הוא‬ ‫תשל״ו‪ :‬״משבט יששכר‪ ,‬צוהר‪ ,‬עזא‪ ,‬ויגאל‪ ,‬פלטי‪ ,3‬ועתניאל‪,‬‬ ‫מסמיכות הפרשיות של בן סורר ומורה וכן נישואי איש לנשים‬ ‫שנפרעתי משמשון ומאמנון ומזמרי‪ ,11‬ועתיד אני ליפרע ממי‬ ‫וחגית״‪.‬‬ ‫יה טוֹב‬ ‫ָד ָ‬ ‫ֲסוּרים י ֶ‬ ‫ַח ָר ִמים ִל ָבּהּ א ִ‬ ‫צוֹדים ו ֲ‬ ‫ֲשׁר ִהיא ְמ ִ‬ ‫ַמר ִמ ָמּוֶת ֶאת ָה ִא ָשּׁה א ֶ‬ ‫ואין זה עיקר ושורש היראה רק במה הוא יראה כמו חן והיופי שהוא במה‪,‬‬ ‫‪ .1‬אמנם כל האמור הוא על דרך הדרש‪ ,‬אך יעויין ברד״ק בש״א כ״ה מ״ג‪,‬‬ ‫חוֹטא י ִָלּ ֶכד ָבּהּ״‪ ,‬וכדאיתא בקה״ר ז׳ ]כ״ו[ ג׳‪:‬‬ ‫ִמּ ֵלט ִמ ֶמּנָּה וְ ֵ‬ ‫‪‬הים י ָ‬ ‫ִל ְפנֵי ָה ֱא ִ‬ ‫לכך פלטי בן ליש שהיתה אצלו זמן רב זהו עיקר היראה‪ .‬ומ״מ עדיף בועז‬ ‫המבאר מעשה זה של מיכל ופלטי בן ליש‪ ,‬על דרך הפשט‪ ,‬עיי״ש‪ .‬וראה‬ ‫ַח ָר ִמים‪ ,‬שהיא צדה בים וביבשה )שחרם הוא רשת‬ ‫צוֹדים ו ֲ‬‫ֲשׁר ִהיא ְמ ִ‬ ‫״א ֶ‬ ‫מן יוסף‪ ,‬לפי שלא היה שם קרוב בשר כמו שהיה אצל בועז‪ ,‬לכך נקראו‬ ‫עוד מה שכתב בש״ב ג׳ ט״ו‪.‬‬ ‫צד רק במים‪ ,‬ואילו האשה צדה בין בים ובין ביבשה ‪ -‬ע״פ במד״ר ט׳ י״ב‪,‬‬ ‫יוסף חן ובועז יופי״‪.‬‬ ‫‪ .2‬והוא חשבון פשוט‪ ,‬ואכמ״ל‪ ,‬ועיין רש״י סנהדרין כ׳ א׳‪ :‬״תוקפו של בועז‬ ‫יה‪ ,‬אמר רב אלעזר‪ ,‬אילולי‬ ‫ָד ָ‬‫ֲסוּרים י ֶ‬ ‫ועיי״ש כל הענין בהרחב דבר(‪ .‬א ִ‬ ‫‪ .7‬וראה ביד רמה שם המביא את פרש״י בשם ׳ואית דאמרי׳ ומקשה עליו‪:‬‬ ‫ענוותנותו של פלטי‪ .‬דאילו בועז חדא לילה‪ ,‬ופלטי שנים רבות״‪.‬‬ ‫יה‪ ,‬היתה אוחזת באדם בשוק‪ ,‬ואומרת בא והזקק לי‪,‬‬ ‫ָד ָ‬‫ֲסוּרים י ֶ‬ ‫שכתב בה א ִ‬ ‫״ואית דאמרי‪ ,‬דאלו בועז חדא שעתא ואלו פלטי שנים רבות‪ .‬ולאו מילתא‬ ‫‪ .3‬ראה עוד להלן בשם ׳פלטיאל׳‪ ,‬כי ל׳פנים אחרים׳ שם נקרא בשם‬ ‫)‪-‬משל( לכלבה נושכת שאחזה בעליה בשלשלת אף על פי שהיא קשורה‬ ‫היא‪ ,‬דמאן לימא לן דאלו הוה מתרמיא ליה לבועז שנים רבות דלא הוה‬ ‫׳פלטיאל׳‪.‬‬ ‫יה היתה‬ ‫ָד ָ‬‫ֲסוּרים י ֶ‬ ‫אוחזה באדם בשוק בבגדיו‪ ,‬כך אילולי שכתב בה א ִ‬ ‫כביש יצריה״‪.‬‬ ‫‪ .4‬וכמו כן מצאנו מלאך ממונה בשמו‪ ,‬הוא המלאך השר והממונה החמישי‬ ‫חוֹטא‬ ‫ִמּ ֵלט ִמ ֶמּנָּה‪ ,‬זה יוסף‪ .‬וְ ֵ‬ ‫‪‬הים י ָ‬ ‫חוטפת באדם בשוק‪ ...‬טוֹב ִל ְפנֵי ָה ֱא ִ‬ ‫ומבאר היד רמה באופן אחר‪ :‬״אמר ר׳ יוחנן‪ ,‬תקפו של יוסף ענותנותו‬ ‫על שערי רוח מערב‪ ,‬כדאיתא ב׳מעשה בראשית׳ ו׳מעשה מרכבה׳ )הובא‬ ‫חוֹטא‪ ,‬זה אמנון‪...‬״‪.‬‬ ‫י ִָלּ ֶכד ָבּהּ‪ ,‬זה פוטיפר‪ ...‬דבר אחר‪ ,‬טוֹב‪ ,‬זה פלטי‪ .‬וְ ֵ‬ ‫של בעז‪ ,‬דבר שעשה יוסף כשהעיר כל תקפו ונתגבר על יצרו‪ ,‬עשאו בועז‬ ‫גם באוצה״מ(‪ :‬״ועל שערי רוח מערב שרים ממונים עליהם‪ ,‬ואלה‬ ‫‪ .13‬וכדלהלן מדברי המדרש בויק״ר כ״ג י׳‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬ ‫בענותנות ולא הוצרך להעיר כל תקפו בדבר‪ ,‬אלא כאדם שעושה דבר קל‬ ‫שמותם‪ ,‬טורניאל‪ ,‬קרניאל‪ ,‬רכיאל‪ ,‬מלטיאל‪ ,‬פלטיאל‪ ,‬ומפתחי רוח מערב‬ ‫‪ .14‬ועדיין השאלה גדולה מהתשובה‪ ,‬שהמדרש אומר לכל באי עולם‬ ‫לפי תומו‪ ,‬דאלו יוסף מעיקרא לדבר עבירה נתכוון ואלו בועז אף על פי‬ ‫בידיהם‪...‬״‪.‬‬ ‫שילמדו מהשכר שה׳ שילם להם‪ ,‬הוי אומר כי מדובר בשכר גדול ועצום‪,‬‬ ‫שנתקשה ונעשה כראשי לפתות לא נתכוון לדבר עבירה‪ .‬תקפו של בועז‬ ‫‪ .5‬ובמנין זה ישנם שינויים רבים מהמנין הקודם‪ ,‬כאשר חלקם המה‬ ‫ולא נתפרש מהו‪.‬‬ ‫ענותנותו של פלטי בן ליש‪ ,‬דאלו בועז נתקשה ואלו פלטי בן ליש הויא‬ ‫שינויים קלים בשם היכולים לעלות בקנה אחד‪ ,‬ויש חלק של שינויים‬ ‫והיודע ביאור בדברי המדרש הלזה‪ ,‬מפי ספרים או‬ ‫דמיא עליה כי קקא חיורא )‪-‬כאווזים לבנות‪ ,‬והיינו דאפילו לא הרהר בה‬ ‫מוחלטים בין השמות‪ .‬וכמו כן במנין הראשון נחשבו שבטי אפרים ומנשה‬ ‫סופרים‪ ,‬מהו השכר הטוב והעצום שה׳ שילם לפלטי‪,‬‬ ‫מעולם‪ ,‬כדרך שאין אדם מהרהר באווזה לבנה(״‪.‬‬ ‫לשני שבטים שכל אחד מהם היו לו ששה זקנים‪ ,‬ואילו במנין השני שניהם‬ ‫נודה לו אם יודיענו‪ ,‬להגדיל תורה ולהאדירה‪.‬‬ ‫‪ .8‬ראוי לציין כי הן אמנם ששמשון נכשל בעוונו‪ ,‬אך כל עצמותו היה קדוש‬ ‫יחד נקראו ׳יוסף׳ והיה להם רק ששה זקנים‪ ,‬ואכמ״ל‪.‬‬ ‫‪ .15‬אכן יש לציין כי בויק״ר כ״ג י״א איתא מדרש דומה המונה שלשה‬ ‫וצדיק מופלג‪ ,‬והיה שופט ישראל עשרים שנה וממוסרי התורה ומלמדיה‬ ‫‪ .6‬וראה בחידושי אגדות למהר״ל המבאר דרשה זו‪ :‬״שקר החן וכו׳‪ .‬פירוש‪,‬‬ ‫שנשבעו ליצרם‪ ,‬אך אינו מונה את פלטי‪ ,‬אלא את דוד במקומו‪ ,‬כדאיתא‬ ‫לישראל‪ ,‬והמדרש בא ללמד כי על חטאו ה׳ פרע ממנו את עונשו במלואו‪,‬‬ ‫כי החן הוא שקר‪ ,‬מפני שהוא מראה לבד ואין כל הדבר כך רק שכך הוא‬ ‫שם‪ :‬״אמר ר׳ יוסי‪ ,‬שלשה הן שתקף יצרן עליהם ונשבעו לו‪ ,‬יוסף‪ ,‬דוד‪,‬‬ ‫וכך עתיד לפרוע מכל החוטאים‪.‬‬ ‫נראה‪ .‬וכן היופי אין עיקר הדבר הוא כך‪ ,‬רק הוא מבחוץ ואין עיקר הדבר‬ ‫ובועז‪...‬״‪ .‬וכעי״ז איתא ברו״ר ו׳ ]י״ג[ ד׳‪ :‬״אמר רבי יוסי‪ ,‬שלשה הן שבא‬ ‫‪ .9‬וכמו כן יש לציין כי בפשטות היה אמנון צדיק אלא שנכשל בחטא אחד‬ ‫כך‪ .‬ומדמה לזה מעשה יוסף‪ ,‬כי מעשה ]יוסף[ )אשר הגשם( אף שהיה דבר‬ ‫יצרן לתקפן ונזדרזו עליו כל אחד ואחד בשבועה‪ ,‬ואלה הן‪ ,‬יוסף‪ ,‬ודוד‪,‬‬ ‫וסופו שנהרג בעקבותיו‪ ,‬וכל השנתיים האחרונות לחייו לאחר מעשהו עם‬ ‫גדול‪ ,‬אין זה שורש היראה‪ ,‬רק שנאמר על זה שיש לו יראת שמים בדבר‬ ‫ובועז‪...‬״‪.‬‬ ‫תמר‪ ,‬היה עוסק בתורה‪ ,‬וכדאיתא בירושלמי סוטה פ״ג ה״ד‪.‬‬ ‫מה‪ ,‬כמו החן שאין החן רק במה‪ ,‬וכן היופי אינו רק במה‪ .‬והחן הוא אצל‬ ‫‪ .16‬וראה עוד במחזור ויטרי סי׳ תקכ״א‪ ,‬שהביא מסורת זו על מקור ספר‬ ‫‪ .10‬וכבר הקשו מפרשי המדרש כי בפרשה זו נאמר שש פעמים אני ה׳‪,‬‬ ‫הרואה ואין דבר אצל אשר יש לו חן‪ ,‬שהרי כתיב ותישא חן וחסד לפניו‪,‬‬ ‫התגין מעלי הכהן שהעתיקו מהאבנים שהקים יהושע בגלגל בהם כתב את‬ ‫בפסוקים‪ ,‬ב׳‪ ,‬ד׳‪ ,‬ה׳‪ ,‬ו׳‪ ,‬כ״א ול׳‪ .‬ועיי״ש מה שיישבו‪.‬‬ ‫ולפעמים היא מעלה חן אף על גב שאינה נאה‪ .‬ולכך אמר שקר החן‪ ,‬כי‬ ‫התורה בשבעים לשון‪ ,‬ונכתבו בתוספת התגין )‪-‬עכ״פ בכתיבה האשורית‬ ‫‪ .11‬והעירו במפרשי המדרש כי יש לשנות את הסדר לפי הזכרתם‬ ‫אפשר שהוא שקר שהוא אצל הרואה כך ואינו‪ ,‬והיופי אף שהיופי הוא‬ ‫שהיתה שם(‪ ,‬וכן הביא את אופן מסירת ספר זה מדור לדור וקבורתו ואף‬ ‫בפסוקים‪ ,‬ולהקדים את זמרי לפני כולם‪ ,‬שמעשהו היה זמן רב קודם‬ ‫אצל המקבל אינו דבר שורש‪ ,‬כי אין עיקר הדבר ושורש הדבר כך רק היופי‬ ‫מציאתו והמשך העברתו לדורות הבאים‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬ ‫שמשון ואף התפרש בתורה‪.‬‬ ‫מבחוץ‪ .‬וכן מעשה יוסף אינו עיקר היראה כלל‪ ,‬רק שכך היה נראה יראה‪,‬‬ ‫‪ .17‬וראה ב׳קרית ספר׳ לרבינו המאירי‪ ,‬המכנה חיבור זה של ׳ספר התגין׳‬ ‫‪ .12‬עוד מצאנו מדרש נוסף הדורש את מעשי פלטי עבורם נקרא ונחשב‬ ‫וכן מעשה בועז אין זה שורש היראה‪ .‬אבל שורש היראה אצל פלטי בן ליש‪,‬‬ ‫כ׳ספר עלי׳ )וכגון במאמר ב׳ חלק ב׳ ד״ה ובתקון(‬ ‫״וּמוֹצא אֲנִ י‬ ‫ֶ‬ ‫‪‬הים׳‪ ,‬וכפי שדרשו בפסוק )קהלת ז׳ כ״ו(‪:‬‬ ‫הוא כ׳טוֹב ִל ְפנֵי ָה ֱא ִ‬ ‫שהיה אצלו זמן הרבה‪ ,‬אבל יוסף ובועז לא היה רק שעה אחת ולזמן מועט‪.‬‬ ‫הטומאה בסוד הפריעה והערלה‪ .‬והנה הברית הזה היא מטבע‬ ‫ולמה התינוק נימול לשמונה ימים‪ ,‬שנתן הקב״ה רחמים עליו‬ ‫שהאחת אהובה והאחת שנואה‪ ,‬לאשת יפת תואר‪ ,‬למדנו‪,‬‬ ‫וסלע של הקב״ה יתעלה ויתברך‪ ,‬ולא די לרשעים שטימאוהו‬ ‫להמתין לו עד שיהא בו כוחו‪ .‬וכשם שרחמיו של הקב״ה על‬ ‫שאם נשא אדם אשה יפת תואר‪ ,‬סופו להיות שונאה‪ ,‬כיצד‬ ‫בביאות אסורות והכניסוהו בכוחות הטומאה‪ ,‬יזייפו )‪-‬וזייפו(‬ ‫האדם‪ ,‬כך רחמיו על הבהמה‪ ...‬וכשם שנתן הקב״ה רחמים על‬ ‫ְהיָה ִאם‬ ‫יש ליישב דבריו עם מה שפירש עה״פ )שם י״ד(‪ :‬״ו ָ‬ ‫חותמו של מלך‪ ,‬אלא שהטריחוהו לצייר צורת ממזרים‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫ִקּ ֵרא‬ ‫הבהמה‪ ,‬כך נתמלא רחמים על העופות‪ .‬מנין‪ ,‬שנאמר‪ִ ,‬כּי י ָ‬ ‫ַפ ָשׁהּ״‪ ,‬דהכתוב מבשרך שסופך‬ ‫ְשׁ ַלּ ְח ָתּהּ ְלנ ְ‬ ‫‪‬א ָח ַפ ְצ ָתּ ָבּהּ ו ִ‬ ‫שבמקום שהיה ראוי להכנס נשמה טהורה חצובה מרוח קדשו‪,‬‬ ‫ַקן ִצפּוֹר ְל ָפנֶי‪‬״‪.22‬‬ ‫לשנאותה‪ .‬ומבואר‪ ,‬כי מגוף הפסוק למדנו‪ ,‬שהנושא אשה‬ ‫הצריכוהו להכניס שם רוח הבאה מכוחות הטומאה״‪.‬‬ ‫ב‪ .‬המקיים מצות מילה מרחם על בנו‪ ,‬וכדרך המקיים מצות‬ ‫יפת תואר סופה לשנאותה‪ .‬ומדוע הוצרכנו ללימוד זה‪ ,‬ולא די‬ ‫ד‪ .‬אף שיש איסור לקצוץ סימני הצרעת בכל מקום בגופו‪,‬‬ ‫שילוח הקן‪ ,‬וכמו שביאר בשו״ת ׳כתב סופר׳‪) 23‬יו״ד סי׳ קי״ט(‪:‬‬ ‫בסמיכות הפרשיות‪ ,‬וכדברי רש״י לעיל‪.‬‬ ‫מכל מקום מצות מילה דוחה את הצרעת‪ ,‬וכמו שנאמר )שם‬ ‫״והבנתי באמרי פינו‪ ,‬מדרש תנחומא בפרשת תצא‪ ,‬בפרשת‬ ‫בשאלה זו עמדו כמה ממפרשי התורה‪ ,‬ונביא ממקצת‬ ‫ֲשׁר‬‫״ה ָשּׁ ֶמר ְבּ ֶנגַע ַה ָצּ ַר ַעת ִל ְשׁמֹר ְמאֹד וְ ַלעֲשׂוֹת ְכּכֹל א ֶ‬ ‫כ״ד ח׳(‪ִ :‬‬ ‫שילוח הקן‪ ,‬נולד כשהוא מהול מהו להטיף ממנו דם ברית‪...‬‬ ‫דבריהם וכדלהלן‪.‬‬ ‫יתם ִתּ ְשׁ ְמרוּ ַלעֲשׂוֹת״‪,‬‬ ‫ֲשׁר ִצוִּ ִ‬ ‫יוֹרוּ ֶא ְת ֶכם ַהכֹּהֲנִ ים ַה ְלוִ יִּם ַכּא ֶ‬ ‫והוא תמוה‪ ,‬פשיטא כל מילה היא להכניסו בבריתו של אברהם‬ ‫ה׳צדה לדרך׳ )שם י״ד( ביאר‪ :‬״ויש לומר‪ ,‬דקרא ד׳וְ ָהיָה ִאם‬ ‫ואיתא בגמ׳ )שבת קל״ב ב׳(‪ :‬״תנו רבנן‪ ,‬מילה דוחה את‬ ‫אבינו ע״ה‪ ,‬שנצטווה הוא על המילה‪ ,‬ומה יתן בזה הכרח‬ ‫‪‬א ָח ַפ ְצ ָתּ ָבּהּ׳ וכו׳ בא לבשרך דאפילו ביאה ראשונה לא יבוא‬ ‫הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה‪ ...‬מנהני מילי‪ ,‬דתנו רבנן‪,‬‬ ‫להטיף דם ברית‪ .‬ונראה לי‪ ,‬דהטפת דם ברית מנולד מהול‪,‬‬ ‫עליה מחמת שנאה‪ .‬ומכח סמיכות הפרשיות למדנו‪ ,‬שסופה‬ ‫)ויקרא י״ב ג׳( יִמּוֹל ְבּ ַשׂר ָע ְר ָלתוֹ‪ ,‬ואף על פי שיש שם בהרת‬ ‫תליא בטעמים; אם הטעם כדי להחליש התאוה )‪-‬עיין בזה‬ ‫לשנאותה מביאה שניה ואילך״‪ .‬והיינו‪ ,‬דמגוף הפסוק למדנו‪,‬‬ ‫יקוץ‪ .‬ומה אני מקיים ִה ָשּׁ ֶמר ְבּ ֶנגַע ַה ָצּ ַר ַעת‪ ,‬בשאר מקומות חוץ‬ ‫׳מורה נבוכים׳ ח״ג פרק מ״ט(‪ ,‬אין צריך להטיף דם ברית‪ .‬ואם‬ ‫שהאדם עתיד לשנאותה לאשת יפת תואר מיד‪ ,‬ואף עוד קודם‬ ‫ממילה״‪.‬‬ ‫משום טעמא דרמב״ן )‪-‬עה״ת י״ז ט׳‪ ,‬דהוא אות ברית קודש‬ ‫ביאה ראשונה‪ .‬ומסמיכות הפרשיות למדנו‪ ,‬כי עתיד לשנאותה‬ ‫ה‪ .‬התורה רמזה‪ ,‬כי בכדי למנוע עיכוב במצות המילה‪ ,‬מותר‬ ‫כמו אות השבת(‪ ,‬צריך‪ ...‬וזהו הספק‪ ,‬נולד כשהוא מהול מהו‬ ‫גם מביאה שניה ואילך‪.‬‬ ‫לקצוץ צרעת אפילו מאדם אחר )‪-‬לא מהנימולים‪ ,‬ואפילו‬ ‫להטיף דם ברית‪ .‬אי אין צריך‪ ,‬משום דהטעם שלהמילה הוא‬ ‫וה׳באר בשדה׳ )שם(‪ :‬״ויש לומר‪ ,‬דהכא )‪-‬בפסוק ׳וְ ָהיָה ִאם‬ ‫״ה ָשּׁ ֶמר ְבּ ֶנגַע ַה ָצּ ַר ַעת וגו׳ זָכוֹר‬ ‫מאשה(‪ ,‬וכמו שנאמר )שם ט׳(‪ִ :‬‬ ‫למעט התאוה כרמב״ם‪ ,‬או צריך מפני טעמים אחרים כרמב״ן‪.‬‬ ‫‪‬א ָח ַפ ְצ ָתּ ָבּהּ׳( קאמר‪ ,‬שישנאה מחמת שרואה אותה בניוולה‪,‬‬ ‫את ֶכם ִמ ִמּ ְצ ָריִם״‪,‬‬‫‪‬קי‪ְ ‬ל ִמ ְריָם ַבּ ֶדּ ֶר‪ְ ‬בּ ֵצ ְ‬ ‫ֲשׁר ָע ָשׂה ה׳ ֱא ֶ‬ ‫ֵאת א ֶ‬ ‫ואמר‪ ,‬צריך להטיף; והטעם‪ ,‬כדי להכניסו בבריתו של אברהם‬ ‫ואחר ביאה ראשונה שוב לא יקחנה‪ .‬וסמיכות הפרשיות בא‬ ‫וביאר החת״ס בספרו ׳תורת משה׳ )שם ח׳(‪ :‬״פירוש‪ ,‬ראה‬ ‫אבינו‪ .‬דיש הוכחה‪ ,‬דאין הטעם משום להחליש התאוה‪ ,‬ועכ״פ‬ ‫ללמד‪ ,‬שאפילו אם לקחה לו לאשה אחר כל המעשים ולא‬ ‫‪‬קי‪ְ ‬ל ִמ ְריָם‪,‬‬‫ֲשׁר ָע ָשׂה ה׳ ֱא ֶ‬ ‫כמה קשה קציצת צרעת; זָכוֹר ֵאת א ֶ‬ ‫עיקר הטעם איננו הוא‪ ,‬דהא אברהם אבינו ע״ה נימול לעת‬ ‫שנאה‪ ,‬סוף שישנאנה לאחר זמן‪ ,‬מחמת רוע מעשיה ומידותיה‪.‬‬ ‫שהמתינו עליה כל ישראל עד האסף מרים )במדבר י״ב ט״ו(‪,‬‬ ‫זקנותו שכבר נתמעטו תאותיו בטבע‪ ,‬והיה )‪-‬והיתה( ראויה‬ ‫וכיון שהיא שנואה ואפילו הכי אינו רוצה להוציאה‪ ,‬הבנים‬ ‫ולא התיר לקצוץ בהרתה‪ ,‬אלא על כרחך קשה הדבר‪ .‬אמנם זה‬ ‫שינתן המצוה לו מקודם משנים קדמוניות‪ .‬ועל כרחך‪ ,‬כי הוא‬ ‫שיהיו לו ממנה הרי הם בני שנואה‪ ,‬והם מהמורדים והפושעים‪.‬‬ ‫היה בדרך בצאתכם ממצרים בשנה ראשונה‪ ,‬כי אז מולים היו‬ ‫חותם אות ברית קודש‪ ,‬כאדון שעושה רושם בעבדו‪ ,‬ולא זכה‬ ‫וזהו שאמר אחר כך‪ ,‬פרשת בן סורר ומורה״‪ .‬והיינו‪ ,‬דגוף‬ ‫כל העם היוצאים )כיהושע ה׳ ה׳(‪ .‬אבל אי היה בסוף ארבעים‬ ‫אברהם לזה עד לעת זקנתו ולכל זמן וחפץ‪...‬‬ ‫הפסוק מלמדנו‪ ,‬כי האדם ישנא את אותה האשה כבר מיד אחר‬ ‫שנה‪ ,‬היה מתיר לקצץ בהרתה מבלי להמתין לעכב מילת‬ ‫ולהמשיך המדרש לפרשת שלוח הקן‪ ,‬נראה לי‪ ,‬על פי מה‬ ‫ביאה ראשונה‪ ,20‬ואילו סמיכות הפרשיות מלמדנו‪ ,‬שגם אם לא‬ ‫ישראל בבואם לארץ ישראל‪ ,‬כי מילה שלא בזמנה דוחה צרעת‬ ‫שכתב רמב״ן שם )עה״ת דברים כ״ב ו׳(‪ ,‬דטעם מצוה זו כדי‬ ‫שנא אותה מיד‪ ,‬עתיד לשנאותה לאחר זמן‪ ,‬והתוצאה הטבעית‬ ‫כמבואר בפרק ר״א דמילה )שבת קל״ב ב׳(״‪.‬‬ ‫שנרגיל עצמינו במדת רחמניות עיין שם‪ .‬והנה ציוה ה׳ לנו‪,‬‬ ‫של אשה כזו היא בנים מורדים ופושעים‪.‬‬ ‫ו‪ .‬עמלק היה חותך מילותיהן של ישראל‪ ,‬וכמו שנאמר )שם‬ ‫שנתאכזר על בנינו לשפוך דמם‪ ,‬ו)תהלים מ״ד כ״ג( ָע ֶלי‪‬‬ ‫וה׳דברי דוד׳ )שם( ביאר‪ :‬״דאין כאן שום לימוד מיותר‬ ‫ֶח ָשׁ ִלים ַא ֲח ֶרי‪ ‬וְ ַא ָתּה‬ ‫ֲשׁר ָק ְר‪ַ ‬בּ ֶדּ ֶר‪ַ ‬ו ְי ַזנֵּב ְבּ‪ָ ‬כּל ַהנּ ֱ‬ ‫כ״ה י״ח(‪ :‬״א ֶ‬ ‫ה ַֹרגְ נוּ ָכל ַהיּוֹם‪ ,‬אמרו חז״ל‪ ,‬זו מצות מילה‪ .‬ושניהם יתאחדו‪,‬‬ ‫שיורה על זה; דכאן דצריך לגופו‪ ,‬לומר מה יהיה באם ישנא‬ ‫‪‬קים״‪ ,‬ואיתא ברש״י שם‪ :‬״ ַו ְי ַזנֵּב ְבּ‪ .‬מכת‬ ‫ָרא ֱא ִ‬‫ֵע וְ ‪‬א י ֵ‬‫ָעיֵף וְ ָיג ַ‬ ‫שנהיה רחמנים בין אדם לחבירו‪ .‬ובמה שנוגע לעבודת השי״ת‪,‬‬ ‫אותה שלא ימכרנה כו׳‪ ,‬אלא דאם היה אומר ׳אם לא תחפוץ׳‪,‬‬ ‫זנב; חותך מילות‪ ,‬וזורק כלפי מעלה‪24‬״‪ .‬ומקורו מה׳תנחומא׳‬ ‫נתאכזר על בנינו‪ ...‬אבל יען כי על ידי זה מחליש תאותו‪ ,‬ועיקר‬ ‫משמע שיש ספק בדבר‪ ,‬ובאמת הוא ודאי‪ .‬נמצא‪ ,‬דמוכרח‬ ‫)י׳( דאיתא שם‪ :‬״ ַו ְי ַזנֵּב ְבּ‪ .‬היכה אותן מכת זנב; ואתיא כי הא‬ ‫שמחליש בזה תאות המשגל‪ ,‬שהרבה חולאים באים ע״י ריבוי‬ ‫לכתוב לשון עבר שהוא ודאי‪ .‬וסמיכות הפרשיות‪ ,‬צריך בשביל‬ ‫דאמר רבי חיננא בר שיקלא‪ ,‬מה היו בית עמלק עושין‪ ,‬חותכין‬ ‫תאות המשגל‪ ...‬ולא יכאיב לב האב בהימולו את בנו‪ .‬כי מה‬ ‫סמיכות פרשיות אחרות עוד״‪ .‬והיינו‪ ,‬כי גוף הפסוק בא לומר‬ ‫מילותיהן של ישראל וזורקין כלפי מעלה‪ ,‬ואומרין‪ ,‬בזה בחרת‪,‬‬ ‫שפוגם ומצערו בזה‪ ,‬משביחו טובא כשיגדל ויציל נפשו מצרות‬ ‫את עצם הדין‪ ,‬דאם אינו חפץ באשת יפת תואר אסור לו‬ ‫הוי לך מה שבחרת״‪.‬‬ ‫רבות‪ ,‬וחלאים רעים‪ .‬וכל זה כשמל אותו‪ ,‬אבל כשנולד מהול‬ ‫למוכרה אלא צריך לשולחה מאיתו‪ ,‬ורק הטעם שהתורה כתבה‬ ‫דאין צריך הטפת דם ברית להחליש תאותו‪ ,‬ושופך דמו רק‬ ‫ז‪ .‬עמלק היה חותך מילותיהן של שבט דן‪ ,‬וכמו שביאר‬ ‫׳ח ַפ ְצ ָתּ׳ ָבּהּ׳ )‪-‬בלשון עבר( ולא בלשון ׳אם‬‫זאת בלשון ִאם ‪‬א ָ‬ ‫לתכלית קיום מצות ה׳‪ ,‬זה מידת אכזריות בטבע‪ ,‬אלא שמוסר‬ ‫ֶח ָשׁ ִלים‪.‬‬‫״הנּ ֱ‬‫החיד״א בספרו ׳נחל קדומים׳ )שם אות י״ד(‪ַ :‬‬ ‫לא תחפוץ׳ )‪-‬לשון עתיד(‪ ,‬מילתא אגב אורחיה ללמדנו‪ ,‬כי‬ ‫נפש בנו לה׳ ועושה בשמחה ובחדוה‪ ...‬ומאחר שציונו ה׳‪,‬‬ ‫אותיות ׳נחש מילה׳‪ ,‬שהיו מחתכין מילות של שבט דן שנמשל‬ ‫אותו אדם עתיד בודאי לשנאותה‪ .‬ולכן כתבה התורה לשון‬ ‫שנרגיל עצמינו במידת רחמניות בין אדם לחבירו‪ ,‬כל שכן‬ ‫ָחשׁ‪ ,‬שהענן פלטן מאחריהם‪.‬‬ ‫לנחש )בראשית מ״ט י״ז(‪ ,‬י ְִהי ָדן נ ָ‬ ‫עבר‪ ,‬שכבר למפרע לא חפץ בה‪ .‬אכן עצם סמיכות הפרשיות‬ ‫שמרחם על בנו‪ ,‬ותגדל מצות מילה כשמטיף דם ברית ממנו‪.‬‬ ‫ֶח ָשׁ ִלים ַא ֲח ֶרי‪‬״‪.‬‬ ‫וזהו‪ַ ,‬הנּ ֱ‬ ‫גם נדרש‪ ,‬ולא די בגוף הפסוק‪ ,‬כדי ללמדנו על שאר הפרשיות‬ ‫וזה המשך המדרש‪ ,‬נולד כשהוא מהול מהו‪ ,‬ופשט‪ ,‬דצריך‬ ‫ח‪ .‬עמלק היה חותך דוקא מילותיהן של ישראל‪ ,‬מחמת‬ ‫חוץ מאשת יפת תואר‪.‬‬ ‫להטיף דם ברית‪ ,‬וקשה על האדם‪ ,‬ולפום צערא אגרא ושכרו‬ ‫שהיו חלק מישראל ערלי לב‪ ,‬וכמו שביאר ה׳כלי יקר׳ )שם‬ ‫מאוד‪ .‬ומה כתיב בפרשת שלוח הקן‪ַ ,‬שׁ ֵלּ ַח ְתּ ַשׁ ַלּח ֶאת ָה ֵאם‬ ‫י״ג(‪ :‬״ועל דבר זה בא עמלק‪ ,‬שנאמר )שמות י״ז‪ ,‬ז׳‪-‬ח׳(‪ ,‬וְ ַעל‬ ‫וְ ֶאת ַה ָבּנִ ים ִתּ ַקּח ָל‪ .‬ובמדרש‪ ,‬אם תקיים מצות שלוח הקן‪ ,‬אם‬ ‫ֲמ ֵלק‪...‬‬‫ַנסּ ָֹתם ֶאת ה׳ ֵלאמֹר ֲהיֵשׁ ה׳ ְבּ ִק ְר ֵבּנוּ ִאם ָאיִן‪ַ .‬ו ָיּבֹא ע ָ‬ ‫אין לך בנים יהיה לך בנים‪ ...‬ומי שיש לו בנים רגיל להיות רחמן‬ ‫ומסיק בילקוט )שם(‪ ,‬רבי אליעזר אומר‪-) ,‬מה שניסו ישראל‬ ‫תשובה ל״מענינא דסדרא״‬ ‫ומרגיש בצער חבירו‪ ,‬וזו מידה כנגד מידה‪ ,‬שהרגיל במידת‬ ‫את הקב״ה( אם הוא מספיק לנו כל צורכינו נעבדנו וכו׳‪ .‬מזה‬ ‫רחמנות ע״י שילוח הקן‪ ,‬ויזכה לבנים‪...‬״‪.‬‬ ‫בתשובה לשאלה‪ ,‬היכן בפרשת כי תצא‪ ,‬מצינו מעשה או‬ ‫אנו למידין‪ ,‬שלא היו בטוחים בה׳ שיתן להם כל צורכיהם‪.‬‬ ‫הנהגה בענין ׳ברית מילה׳‪ ,‬או שניתן ללמוד על דבר מענייני‬ ‫ג‪ .‬הבא על הערוה הרי הוא מבזה חותם המלך שהיא המילה‪,‬‬ ‫ומסתמא היו )‪-‬חלק מישראל( עסוקים בעניני רמאות שלא‬ ‫׳ברית מילה׳ מעלתה וכוחה והלכותיה‪ ,‬או על הדרכים והצורות‬ ‫וכמו שנאמר )שם כ״ג ג׳(‪ :‬״‪‬א ָיבֹא ַמ ְמזֵר ִבּ ְק ַהל ה׳ גַּם דּוֹר‬ ‫היו יכולים להוציא מהם בדין‪ ,‬ועשו עין של מעלה כלא רואה‪.‬‬ ‫הראויות אל עשייתה‪.‬‬ ‫ירי ‪‬א ָיבֹא לוֹ ִבּ ְק ַהל ה׳‪ ,‬ואיתא ב׳ריקאנטי׳ שם‪ :‬״וסוד ‪‬א‬ ‫ֲשׂ ִ‬ ‫עִ‬ ‫כמו שנאמר‪ֲ ,‬היֵשׁ ה׳ ְבּ ִק ְר ֵבּנוּ ִאם ָאיִן‪ .‬על כן‪) ,‬שם ח׳( ַו ָיּבֹא‬ ‫הנה מצינו כמה לימודים והנהגות בענייני ברית מילה‬ ‫ָיבֹא ַמ ְמזֵר‪ ...‬ועל כן קראוהו רבותינו ז״ל )יבמות ע״ו ב׳(‪ ,‬מום‬ ‫ידם‪ ...‬וכן כאן נאמר‪ ,‬וְ ַא ָתּה ָעיֵף‬ ‫ִשׂ ָר ֵאל ִבּ ְר ִפ ִ‬ ‫ֲמ ֵלק ַויּ ִָלּ ֶחם ִעם י ְ‬ ‫עָ‬ ‫הרמוזים בפרשתינו‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫זר‪ ...‬ואמרו רבותינו ז״ל )ע״ז נ״ד ב׳(‪ ,‬לא דיין להם לרשעים‬ ‫‪‬קים; הן ׳אלקים׳ ממש‪ ,‬כי הדבר המסור ללב‬ ‫ָרא ֱא ִ‬ ‫ֵע וְ ‪‬א י ֵ‬ ‫וְ ָיג ַ‬ ‫שעושין סלע שלי פומבי )‪-‬הבא על הערוה‪ ,‬הרי הוא כעושה‬ ‫א‪ .‬הקב״ה נתמלא רחמים על העופות כשם שנתמלא‬ ‫נאמר בו ויראת מאלקיך‪ .‬הן ׳אלהים׳ דיינים‪ ,‬כי מי שיש לו‬ ‫חותם המלך הפקר‪ ,‬שהרי משתמש בצלם דמות תבניתו‬ ‫רחמים על הקטן למולו לשמונה ימים‪ ,‬וכמו שנאמר )דברים‬ ‫אבן גדולה וקטנה אינו נתפס על שקריו בדיינים‪ .25‬ועל כן חתך‬ ‫שיצר הקב״ה את האדם בדמותו ובצלמו(‪ ,‬אלא שמטריחין‬ ‫ִקּ ֵרא ַקן ִצפּוֹר ְל ָפנֶי‪ַ ‬בּ ֶדּ ֶר‪ְ ‬בּ ָכל ֵעץ אוֹ ַעל ָה ָא ֶרץ‬‫״כּי י ָ‬ ‫כ״ב ו׳(‪ִ :‬‬ ‫עמלק המילה וזרקה כלפי מעלה‪ ,‬כי מילה החיצונית תכליתה‬ ‫אותי לצייר צורת ממזרים‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כי כבר רמזתי לך‪,‬‬ ‫יצים‬ ‫יצים וְ ָה ֵאם ר ֶֹב ֶצת ַעל ָה ֶא ְפר ִֹחים אוֹ ַעל ַה ֵבּ ִ‬ ‫ֶא ְפר ִֹחים אוֹ ֵב ִ‬ ‫להביא את האדם לידי מילת ערלת הלב‪ .‬וכשליבם תכין מרמה‬ ‫כי נפשותיהן של ישראל נאצלות ממקור הקדושה‪ ...‬ועל כן‬ ‫‪‬א ִת ַקּח ָה ֵאם ַעל ַה ָבּנִ ים״‪ ,‬ואיתא במדרש‪) 21‬דב״ר ו׳ א׳(‪:‬‬ ‫על ידי שטומן משקלותיו במלח‪ ,‬אם כן אין תועלת גם במילה‬ ‫קראם הקב״ה בנים‪ ...‬ואמר שעושין סלע שלי פומבי‪ ,‬כלומר‬ ‫ִקּ ֵרא ַקן ִצפּוֹר ְל ָפנֶי‪ .‬הלכה‪ ,‬תינוק שנולד כשהוא מהול‪,‬‬ ‫״כּי י ָ‬‫ִ‬ ‫החיצונית כל זמן שהם ערלי לב‪ .‬ועוד אמרו חז״ל )תנחומא צו‬ ‫שהברית נתן לנו השם יתעלה הנקראת חותמו‪ ,‬כענין ׳וצאצאיו‬ ‫מהו שיהא מותר למול אותו‪ .‬כך שנו חכמים‪ ,‬תינוק שנולד‬ ‫י״ד(‪ ,‬שהמילה משלמת שם של ׳שקי׳‪ ,‬והמה אמרו כמסופקין‪,‬‬ ‫חתם באות ברית קדש׳ )בברכות המילה(‪ ,‬והסיר משם כוחות‬ ‫מהול צריך להטיף ממנו דם ברית‪ ,‬מפני בריתו של אברהם‪...‬‬ ‫ֲהיֵשׁ ה׳ ְבּ ִק ְר ֵבּנוּ ִאם ָאיִן‪ ,‬אם כן אין צורך במילה״‪.‬‬ ‫כשהאם רואה ששוחטים את בנה הוא‬ ‫ֵ‬ ‫גדול מאד שנוחרים את הבהמה‪ ,‬וכן‬ ‫שהיתה התורה כתובה רק ליבונאה לא היו יכולים כלל לדרוש אותם‪ .‬ובזה‬ ‫ֲשׁר ַתּ ַע ְברוּ‬‫‪ .18‬אשר עליהם נטווה משה )דברים כ״ז‪ ,‬ב׳‪-‬ג׳(‪ :‬״וְ ָהיָה ַבּיּוֹם א ֶ‬ ‫לאם כאשר לוקחים‬ ‫צער גדול לה‪ ,‬וכן לעניין שילוח הקן היה צער גדול ֵ‬ ‫יתישב הגמרא הנ״ל כשעלה משה למרום מצאו להקב״ה שיושב וקושר‬ ‫ֲבנִ ים גְּ דֹלוֹת וְ ַשׂ ְד ָתּ‬ ‫ֲקמ ָֹת ְל‪ ‬א ָ‬ ‫‪‬הי‪ ‬נ ֵֹתן ָל‪ַ ‬וה ֵ‬ ‫ֲשׁר ה׳ ֱא ֶ‬ ‫ֶאת ַהיּ ְַר ֵדּן ֶאל ָה ָא ֶרץ א ֶ‬ ‫את הבנים בפניה‪ ,‬ולכן נצטוינו לשלח את האם ואח״כ ליקח את הבנים‬ ‫תגין לאותיות‪ ,‬היינו לאותיות אשוריות‪ ,‬ולו לא נתן התורה רק בכתב‬ ‫תּוֹרה ַהזֹּאת ְבּ ָע ְב ֶר‪...‬״‪ .‬וכתב שם‬ ‫יהן ֶאת ָכּל ִדּ ְב ֵרי ַה ָ‬ ‫ֲל ֶ‬ ‫א ָֹתם ַבּ ִשּׂיד‪ .‬וְ ָכ ַת ְב ָתּ ע ֵ‬ ‫כדי שלא תראה בלקיחת בניה ותצטער‪ .‬וגם מדבריו מבואר‪ ,‬כי עניינה של‬ ‫ליבונאה בלא תגין‪ .‬ואמר לו משה‪ ,‬מי מעכב על ידך‪ ,‬פירוש מי מעכב‬ ‫הרמב״ן‪ :‬״ומצינו בספר תאגי‪ ,‬שהיתה כל התורה כתובה בהן )‪-‬באבנים‬ ‫מצות שילוח הקן הוא רחמים על האם‪ ,‬ובגמ׳ מבואר שאין לומר כך‪.‬‬ ‫אותך מליתנם‪ ,‬תן מיד את התורה בכתב אשורית עם התגין ואנו נדרוש‬ ‫הללו(‪ ,‬מבראשית עד לעיני כל ישראל בתאגיה וזיוניה‪ ,‬ומשם נעתקו‬ ‫אכן הרמב״ם עצמו כתב שם‪ :‬״ולא תקשה עלי‪ ,‬באמרם ׳על קן צפור יגיעו‬ ‫אותם‪ .‬אמר ליה‪ ,‬אדם אחד עתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן‬ ‫התאגין בכל התורה‪ .‬ויתכן שהיו האבנים גדולות מאד‪ ,‬או שהיה ממעשה‬ ‫רחמיך׳‪ ,‬כי הוא לפי אחת משתי הדעות אשר זכרנום‪ ,‬רצוני לומר‪ ,‬דעת מי‬ ‫יוסף שמו והוא ידרוש אותם ולא אתה‪ .‬אמר לפניו‪ ,‬רבש״ע יש לך אדם‬ ‫הנסים )‪-‬שכן הוצרכו לכתוב עליהם את כל התורה ובשבעים לשון(״‪.‬‬ ‫שחושב שאין טעם לתורה אלא הרצון לבד‪ ,‬ואנחנו נמשכנו אחר הדעת‬ ‫כזה ואתה נותן תורה על ידי‪ ,‬פירוש תן מיד לרבי עקיבא את התורה גם‬ ‫וראה עוד ב׳פתיחת הרמב״ן ז״ל לתורה׳ בריש ספר בראשית‪ ,‬בד״ה ומזה‬ ‫השני״‪ .‬ומבואר בדברי הרמב״ם‪ ,‬דבאמת הגמ׳ סוברת בטעם זה דמצוותיו‬ ‫בכתב אשורית עם התגים כדי שידרוש אותם‪ .‬אמר ליה‪ ,‬שתוק‪ ,‬כך עלה‬ ‫אמרו‪ ,‬הכותב‪ :‬״ומזה אמרו בשהש״ר )‪-‬ולא מצאתי מקורו הטהור‪ ,‬שו״ר‬ ‫של הקב״ה הם גזירות בלא טעם‪ ,‬אך לדברי הרמב״ם שיש טעם למצוות‬ ‫במחשבה לפני שהתורה תינתן בכתב אשורית לעתיד בסוף כמה דורות‬ ‫בתנו״כ בשהש״ר ג׳ ]ד׳[ סוף אות ב׳‪ ,‬הכותב כי לרמב״ן היתה גירסה אחרת‬ ‫אלו‪ ,‬אין משתקין את האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך‪ ,‬אם לא מחמת‬ ‫ולא עכשיו ע״כ״‪.‬‬ ‫במדרש( בחזקיהו‪ ,‬׳ספר תגי הראה להם׳‪ ,‬והספר הזה ידוע ומצוי אצל כל‬ ‫הטעם הראשון של הגמ׳‪ .‬ולפי״ז היה מקום לומר כן אף בדברי המדרש‪,‬‬ ‫‪ .19‬ובמדרש שם ממשיך את השתלשלות מסירת ספר התגין‪ :‬״‪...‬ואחיתופל‬ ‫אדם‪ ,‬יפרשו בו כמה אלפי״ן בתורה בתאגין‪ ,‬וכמה ביתי״ן‪ ,‬ושאר האותיות‪,‬‬ ‫דלשיטה הראשונה בגמ׳‪ ,‬הרי שיש בטעם המצוה רחמים על העופות‪.‬‬ ‫מסרו לאחיה השילוני‪ ,‬ואחיה השילוני מסרו לאליהו‪ ,‬ואליהו מסרו‬ ‫ומספר התאגין שבכל אחד‪ .‬ואין השבח שספרו על הספר הזה וגילו הסוד‬ ‫אמנם ב׳טורי אבן )מגילה כ״ה א׳ ד״ה מפני( כתב‪ ,‬דגם לביאור הראשון‬ ‫לאלישע‪ ,‬ואלישע מסרו ליהוידע הכהן‪ ,‬ויהוידע הכהן מסרו לנביאים‪,‬‬ ‫שהיה בו לחזקיהו מפני התאגין עצמן‪ ,‬אלא בידיעתן בפירושיהן‪ ,‬סודות‬ ‫בגמ׳‪ ,‬אין מצוות אלו משום רחמים‪ ,‬דאם היה הדבר משום רחמים לא‬ ‫ונביאים קברוהו באסקופת בית מקדשא‪ .‬וכד עקרו אסקופת בית מקדשא‬ ‫רבים עמוקים מאד״‪.‬‬ ‫היה לנו לחוש שמטיל קנאה במעשי בראשית‪ ,‬שהרי התורה עצמה‬ ‫בשני יהויכין מלך יהודה‪ ,‬אשכחיה יחזקאל נבייא ואתייה לבבל‪...‬״‪.‬‬ ‫ובעיקר הדבר שהעתיקו התגים מהאבנים‪ ,‬הקשה הגרי״ז מבריסק זצ״ל‬ ‫חילקה בין הנבראים ולא חששה לקנאה זו‪ ,‬ולכן על כרחך שגם לביאור‬ ‫‪ .20‬ובזה הוא חולק על ה׳צדה לדרך׳ הנ״ל‪ ,‬שביאר דהוא עתיד לשנאותה‬ ‫)ב׳חידושי הגרי״ז׳ מנחות כ״ט ב׳(‪ ,‬מדוע הוצרכו להעתיק מהאבנים‪ ,‬הרי‬ ‫הראשון אין מצוות הללו משום רחמים‪ ,‬אלא דמשום טעם זה לבד לא‬ ‫כבר מיד‪ ,‬ואפילו קודם ביאה ראשונה‪ .‬ואילו לדבריו של ה׳באר בשדה׳‪ ,‬רק‬ ‫היה בידם כמה וכמה ספרי תורה כשרים‪.‬‬ ‫היו משתקין את האומר ׳על קן ציפור יגיעו רחמיך׳‪ ,‬לולא שמטיל קנאה‬ ‫אחר ביאה ראשונה עתיד לשנאותה‪.‬‬ ‫ותירץ‪ :‬״ונראה‪ ,‬דהנה בסנהדרין )כ״א ב׳( מבואר‪ ,‬שעד עזרא היתה התורה‬ ‫במעשה בראשית‪.‬‬ ‫‪ .21‬ותשו״ח להרב א‪ .‬י‪ .‬ויסברג שליט״א שציין לזה ולעוד ׳מראי מקומות׳‪.‬‬ ‫כתובה בכתב ליבונאה ומעזרא ואילך היתה נבואה מה׳ שהתורה תיכתב‬ ‫וברמב״ן עה״ת )דברים כ״ב ו׳( ביאר‪ ,‬דכוונת המדרש לומר‪ ,‬שאין התועלת‬ ‫‪ .22‬והנה איתא בברכות )ל״ג ב׳‪ ,‬וכעי״ז במגילה כ״ה א׳(‪ :‬״האומר על קן‬ ‫אשורית‪ .‬ולפי״ז אפשר‪ ,‬שהדין מה שהאותיות צריכין תגין‪ ,‬היינו דוקא‬ ‫במצוות אלו לקב״ה עצמו‪ ,‬אלא התועלת היא לאדם למנוע ממנו נזק‬ ‫ציפור יגיעו רחמיך‪ ...‬משתקין אותו״‪ ,‬ובגמ׳ שם איתא‪ :‬״פליגי בה תרי‬ ‫כתב אשורית‪ ,‬אבל כתב ליבונאה אין צריך תגין‪ .‬ולפיכך בימי עזרא שהיו‬ ‫או אמונה רעה ולהוציא ממנו כל סיג‪ ,‬ובאמת מטרת המצוות הללו הם‬ ‫אמוראי במערבא; רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא‪ ,‬חד אמר‪ ,‬מפני‬ ‫צריכים לכתוב אשורית‪ ,‬לא היו יכולים להעתיק התגין מהספרי תורה‬ ‫להדריכנו בנתיבות הרחמים גם בעת השחיטה‪ ,‬וכן בשאר המצוות הנ״ל‪,‬‬ ‫שמטיל קנאה במעשה בראשית‪ .‬וחד אמר‪ ,‬מפני שעושה מדותיו של‬ ‫שהיו מקודם‪ ,‬שהרי היו כתובות כתב ליבונאה ולא היה בהם תגין כלל‪.‬‬ ‫עיי״ש אריכות דבריו‪.‬‬ ‫הקב״ה רחמים‪ ,‬ואינן אלא גזרות״‪ .‬ומכאן לכאורה יש להקשות על המדרש‬ ‫אבל מהאבנים של משה שהיו כתובים בשבעים לשון והיינו באר היטב‬ ‫‪ .23‬ותשו״ח להרב ש‪ .‬כהן שליט״א שציין לזה ולעוד ׳מראי מקומות׳‪.‬‬ ‫שהבאנו בגוף התשובה‪ ,‬דשם מבואר כי עניינה של מצוה זו הוא מחמת‬ ‫כמבואר במדרש‪ ,‬נמצא שהיה כתוב שם גם אשורית ולפיכך היטב העתיקו‬ ‫‪ .24‬וב׳בעל הטורים׳ כתב שם‪ ,‬דתיבות ׳ ַו ְי ַזנֵּב ְבּ‪‬׳ הם בגימטריא ׳זה מילה׳‪.‬‬ ‫רחמים על העופות‪.‬‬ ‫מהם התגים״‪.‬‬ ‫‪‬קים׳ קאי על ישראל‪ .‬אך‬ ‫ָרא ֱא ִ‬ ‫‪ .25‬ולביאורו יוצא‪ ,‬כי תיבות ׳וְ ‪‬א י ֵ‬ ‫וקושיא זו לכאורה יש להקשות אף על הרמב״ם ב׳מורה נבוכים׳ )ח״ג‬ ‫ועל פי זה מוסיף הגרי״ז וכותב‪ :‬״ונמצא שכל הדרשות שהיה רבי עקיבא‬ ‫רש״י שם ביאר‪ ,‬דתיבות אלו קאי על עמלק‪ ,‬שלא היה ירא אלקים‬ ‫מ״ח(‪ ,‬שכתב‪ ,‬כי טעם מצות שילוח הקן הוא כמו טעם איסור נחירת‬ ‫דורש מהתגין‪ ,‬אימתי הם היו ניתנין להידרש‪ ,‬היינו דוקא מעת שהעידו‬ ‫מלהרע לישראל‪.‬‬ ‫בהמה לאכילה ושחיטת אותו ואת בנו‪ ,‬דכהאי גוונא יש צער בעלי חיים‬ ‫להם שהתורה תיכתב אשורית והיו צריכין לכתוב תגין‪ ,‬אבל קודם זה‬ ‫מסיימים ברעיון‪ ,‬שעל ידי הפסקת התמיכות והקצבאות‪ ,‬כל העצלנים ואוכלי לחם החינם יתחילו‬ ‫גם על קהילת ׳באניאוסט׳ בחבל ׳מרמורש׳ הסמוכה להרי הקרפטים שבמדינת ׳רומניה׳‪ ,‬עברה להט‬ ‫כל יהודי יודע כי מה׳ מכוננים צעדיו לאורך כל ימי חייו‪ ,‬ועל כך מודים ומשבחים בכל בוקר מחדש‬ ‫לעבוד ולעשות דבר למחייתם‪ ,‬ולא יפלו על כתפיו השחוחות של הציבור‪ .‬וזו הטעות הגדולה של עמי‬ ‫החרב המתהפכת של המלחמה העולמית‪ ,‬ורק כחמש שנים לאחר סיומה של המלחמה הקשה‪ ,‬שבה‬ ‫בברכה המיוחדת ׳המכין מצעדי גבר׳‪ ,‬שה׳ בטובו ורחמיו המרובים מכין ומכוון את מכלול צעדי כל‬ ‫הארצות אשר מחמת שלא למדו לא ידעו‪ ,‬כי כבר קדם אותם בטענות אלו טונוסרופוס הרשע‪ ,‬שבסברה‬ ‫מבניה השתקמו כלכלית‪,‬‬ ‫המנוחה לקהילה ולכל יהודיה‪ ,‬כשחיי הקהילה שוקמו והתבססו‪ ,‬ואף כמה ָ‬ ‫אחד מבריותיו כדת וכראוי לו‪ ,‬לזכות לעשות את תפקידו נאמנה‪ ,‬להיות במקום שצריך להיות ולהגיע‬ ‫זו פנה לרבי עקיבא ושאלו‪ ,‬מדוע העשירים נותנים צדקה לעניים‪ ,‬ועל כך השיבו רבי עקיבא‪ ,‬שעצם‬ ‫ושוב יכלו ראשי הקהילה לדאוג לכל צרכיה ולעזור ולסייע לעמלי התורה‪ ,‬ולחזור ולהקים את הישיבה‬ ‫למקומות הנכונים והטובים‪ ,‬וכך בכל יום ויום לאורך מהלך חייו הטובים והנעימים‪ ,‬לעשות רצון קונו‬ ‫הקיום של כלכלת העולם‪ ,‬הוא על ידי נתינת העשירים לעניים‪ ,‬וכפי שכתוב ׳עולם חסד יבנה׳‪ ,‬ואם‬ ‫שהתפזרה במהלך המלחמה‪ ,‬ואף לתמוך ולעזור לעניי ואביוני המקום‪.‬‬ ‫וחפץ צורו‪.‬‬ ‫רוצים שהכלכלה תצליח ותפרח‪ ,‬יוסיפו העשירים וירבו בנתינת צדקה לעניים )ב״ב י׳ א׳(‪.‬‬ ‫יחד עם השיקום הכלכלי של חלק מבני הקהילה‪ ,‬שפתחו חנויות במרכזי העיר וסחרו עם גויי הארץ‬ ‫מדרך ההנהגה האלוקית היא‪ ,‬כי פעמים ניתן גם לזכות ולראות את הסייעתא דשמיא המיוחדת בה ה׳‬ ‫*‬ ‫ועשו חייל בעסקיהם‪ ,‬היו מבני הקהילה אשר ממש רעבו ללחם‪ .‬המציאות המרה היתה‪ ,‬שבעלי‬ ‫מוליך את ברואיו למחוזות עליהם כלל לא חשבו ומביא לממצאים שמעולם לא ידעו אודותיהם‪ .‬הנהגת‬ ‫גם בכתב העת של פושטי הטלפיים הביאו את דברי ראש הקהל המשוקץ‪ ,‬בדבר חוסר היכולת הכלכלית‬ ‫המלאכה הקטנים‪ ,‬כנגרים וסנדלרים‪ ,‬סבלים וקדרים‪ ,‬עבדו קשה שעות רבות בכל יום‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫ה׳ ודרכו זו מצויות לפרקים‪ ,‬כאשר לא מעט פעמים במהלך החיים מחפשים אחר דבר מסויים ולבסוף‬ ‫של המשך התמיכות והקצבאות‪ ,‬כאשר כמס שפתיים היו כותבים מאמר מגומגם כלשהו על חשיבות‬ ‫שכרם היה פרוטות בודדות שלא הספיקו כלל לכדי קניית לחם לנפשות ביתם‪ ,‬ובדרך כלל אותם עניים‬ ‫מגיעים לדבר אחר לחלוטין‪ ,‬שטובתו מרובה וכפולה עשרת מונים‪ .‬באותה עת נזכרים בשאול בן קיש‬ ‫לימוד התורה ונתינת הצדקה‪ ,‬כאשר סגנון כתיבתו היה באופן המשכנע להיפך‪ .‬בתוך המאמרים הרבים‬ ‫ואביונים אף היו בעלי משפחות גדולות‪ ,‬לעומת הסוחרים ובעלי הממון‪ ,‬שלא זכו למשפחות גדולות‪,‬‬ ‫שהלך לחפש את האתונות ולבסוף מצא את המלוכה‪ ,‬כך גם טובתו של ה׳ עלינו בכל עת ושעה‪ ,‬כאשר‬ ‫שנכתבו בענין היתה ברורה דעת הכותבים‪ ,‬כי אין כל אסון בדבר שינוי סדר העדיפויות שראש הקהל‬ ‫ואכן היו בקהילה כמה עשרות משפחות שנזקקו לתמיכה שבועית קבועה בכדי שלא ירעבו ללחם‪.‬‬ ‫צריך לזכור זאת במיוחד באותם הזמנים בהם הדברים משתבשים והכל הולך לא כצפוי והיפך הרצוי‪ ,‬וזו‬ ‫מבקש לעשות‪ ,‬למרות וכלפי חוץ כולם כתבו פה אחד‪ ,‬ששינוי זה יוכל להמיט הרס מוחלט וכליון‬ ‫מפגעי העשירות והרווחה הכלכלית שבאה לבתים רבים‪ ,‬היה המצב שחלק מאותם בעלי ממון אשר‬ ‫ההזדמנות לזכור ולהעלות על הלב יסוד חשוב זה‪ ,‬אשר בכוחו ניתן להתעודד ולהתעזר ואף להתאזר‬ ‫טוטאלי על הישיבות ולומדי התורה‪ ,‬כשכל בר דעת מבין היטב‪ ,‬כי שאיפתם ורצונם הוא בהרס וכליון‬ ‫סחרו ועסקו יחד עם שכניהם הגויים‪ ,‬ובפרט אלו שהיה להם קשר עם יהודים אשר סרו מהתורה וקיום‬ ‫ולהתחזק בכוחות הקיימים‪ ,‬שהמתנסה יוכל לעמוד היטב בנסיונו‪ ,‬בתוספת הידיעה הברורה שלא תמיד‬ ‫זה‪ ,‬וכל מטרת הוצאת כתב העת היא‪ ,‬להאדיר את פורקי העול ופשרני הדת‪ ,‬ולהבאיש את ריח עמלי‬ ‫מצוותיה‪ ,‬במשך הזמן נדבקו ברוח הטומאה שעברה באותם ימים בעולם‪ ,‬מה שנתכנה אז ׳השכלה׳‬ ‫אדם מצליח לראות ולהבין את המעלה והטובה בכל דבר שה׳ גלגלו והביאו אליו‪.‬‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫ו׳פתיחות׳‪ .‬בעקבות כך החלו הללו לטעון כנגד שלטון הרבנים וחיי הקהילה המחייב אותם לדאוג‬ ‫*‬ ‫לאחר מספר שבועות של דיונים בין חברי ועד הקהילה‪ ,‬התקבלה החלטת ראש הקהל בדבר הביטול‬ ‫לאחרים ולמסכנים‪ ,‬וניסו לפרוק מעליהם עול זה‪.‬‬ ‫אחד מאלו שזיכהו ה׳ פעמים רבות למצוא מציאות כשרות בהיסח הדעת‪ ,‬היה ר׳ שאול‪ .‬כינויו בפי הכל‬ ‫המוחלט של התמיכות והקצבאות להחזקת בחורי הישיבות ועמלי התורה וכלל יושבי בית המדרש‪ ,‬ואף‬ ‫כתבי העת שהחלו להתפשט באותם ימים‪ ,‬היו רובם ככולם בידי המשכילים הארורים ושאר פורקי‬ ‫היה ׳ר׳ שאול בעל המנהגים׳‪ ,‬על שם המטרה שהציב לעצמו זה שנים רבות‪ ,‬לחקור ולדרוש אחר שורשי‬ ‫לעניים ולאביונים‪ ,‬ליתומים ולאלמנות‪ .‬ראש הקהל וחבריו עוקרי הדת ופשרני הדת שידעו נאמנה את‬ ‫העול‪ ,‬ובכל גליון כתבו מאמרי שיטנה כנגד ה׳ ותורתו‪ ,‬כשדבריהם המה כארס של עכנאי‪ ,‬אשר כל‬ ‫מנהגי ישראל‪ ,‬ובמשך השנים אף זיכהו ה׳ להוציא לאור את ספריו החשובים ׳מנהגי בית ישראל׳‪ ,‬בהם‬ ‫המצב הכלכלי המדויק של הקהילה‪ ,‬אשר המשך תמיכות וקצבאות אלו לא ישנו כמעט דבר בתקציב‬ ‫הקורא בהם מחשבתו מתעוותת‪ ,‬ותחילתו שמאבד את השמחה בעמלה של תורה וקיום המצוות‪,‬‬ ‫הוכיח מספרי הראשונים ואף הקדמונים‪ ,‬גדולי האחרונים וחשובי הפוסקים‪ ,‬שרוב המנהגים שורשם‬ ‫הקהילה‪ ,‬בכל זאת שנאתם העזה לעמלי התורה‪ ,‬היא זו שדחפה אותם לביטול כמעט כל התמיכות‬ ‫ובעקבות כך מזלזל במצוות ובעסק התורה ועמלה‪ ,‬וסופו חלילה מתנתק לחלוטין משמירת התורה‬ ‫בקודש בדברי הלכה והפסק וחלקם אף רמוזים בדברי חז״ל‪.‬‬ ‫והקצבאות‪ ,‬כי זוהי השנאה המפורסמת של עמי הארצות לתלמידי החכמים‪ ,‬שהיא יותר משנאת הגויים‬ ‫והמצוות‪.‬‬ ‫סדר יומו של ר׳ שאול היה בנוי ומיוסד לתפארה‪ ,‬כאשר רוב שעות היום זוכה לשבת בבית המדרש‬ ‫לישראל‪ ,‬ואם הגויים כל כך רוצים לכלות חלילה את ישראל‪ ,‬מי יודע מה רוצים אותם עמי ארצות‬ ‫חלק מבעלי הממון‪ ,‬שחפצו להראות את רוב עושרם וכבודם וחשיבותם והשכלתם‪ ,‬רכשו מאותם כתבי‬ ‫ולהגות בתורה‪ ,‬בלימוד מסכתות הש״ס וספרי הפוסקים‪ ,‬ובעקבות עמלוֹ בהתמדה במשך שנים ברוב‬ ‫לעולל לשומרי התורה‪.‬‬ ‫עת ארסיים והושפעו מהם לרעה ולשלילה‪ .‬הצרה הצרורה היתה‪ ,‬שכנגד מידת הנדיבות בממונם אשר‬ ‫עיונו וכח זכרונו‪ ,‬ידוע היה בשער בת רבים כבקי גדול במרחבי הש״ס וחלקי השולחן ערוך‪ ,‬ואף אלפי‬ ‫באותו היום בו נכנסו לתוקף ההחלטות החדשות של ראש הקהל‪ ,‬התלבט עורך כתב העת של פושטי‬ ‫כמעט כלתה ואבד זכרה‪ ,‬ביחס לכתבי עת המרושעים הללו‪ ,‬נהגו בנדיבות לב מופלגת‪ ,‬כאשר לאחר‬ ‫תשובות מגדולי הדורות שגורים היו על פיו בלשונם הטהורה‪ .‬בשעות הקטנות של הלילה‪ ,‬לאחר שסיים‬ ‫הטלפיים‪ ,‬מהי הכותרת הראשית שעליו ליתן לידיעה משמחת וחשובה זו של הפסקת כל התמיכות‬ ‫ספיגת מנת הרעל הגדושה שהיתה בהם‪ ,‬חששו ל׳בל תשחית׳ והעבירום לאחרים שידם לא השיגה‬ ‫את חוק לימודו המתוכנן לאותו יום‪ ,‬היה יושב על ׳המצוה שלו׳ בחיפוש ועיון אחר מקורות נאמנים‬ ‫והקצבאות‪ .‬בתחילה חשב כי הטוב ביותר הוא לכתוב כותרת ׳זה היום קוינו לו׳‪ ,‬שסוף סוף הגיע היום‬ ‫לרוכשם‪ ,‬וכך הרסו וקלקלו והורידו רבים מדרך החיים זו דרכה של תורה ונתיבותיה הסלולות‪ ,‬אל עבר‬ ‫למנהגי ישראל‪.‬‬ ‫אשר כולנו קוינו לו‪ ,‬שהפסיקו עם התמיכות באחזקת בחורי הישיבה ולומדי התורה ועמליה‪ ,‬ואולי‬ ‫הדרכים המובילות למוות ואבדון‪.‬‬ ‫פעמים רבות כשר׳ שאול תר וחיפש אחר שורש מנהג מסוים‪ ,‬אינה ה׳ לידו מקורות נאמנים למנהגים‬ ‫מחמת כך יומעטו הלומדים‪ ,‬חלילה‪ .‬אך לאחר מחשבה שניה החליט העורך‪ ,‬כי אם יכתוב את הרהורי‬ ‫רוח טומאה זו שהחלה לנשוב בקרב הארץ‪ ,‬נִ גפו בה בעיקר בעלי הממון‪ .‬אולם כאשר החל הנגף בעם‪,‬‬ ‫אחרים אשר במשך שנים רבות חיפש וחקר אחר שורשם‪ .‬כאשר מציאוֹת אלו מחזקות אצלו בכל עת‬ ‫ליבו‪ ,‬עלול לקום קול זעקה גדולה ומרה‪ ,‬וכל מה שהצליח במהלך השנים האחרונות למשוך אחריו‪,‬‬ ‫כדרכן של מגיפות הפוגעות בצעירים שעדיין גופם חלש ואינו מחוזק כנגד נגיפים ומחלות‪ ,‬נגף זה‬ ‫את היסוד הברור שכל אחד צריך לעשות את המוטל עליו בהשתדלותו לחפש ולתור‪ ,‬ובעקבות כך‬ ‫לקלקל ולהרוס‪ ,‬יוכל להפסיד בכותרת אחת‪.‬‬ ‫פגע קשות בצעירי הצאן‪ ,‬אותם נערים שנשמתם ורוחם עדיין לא הספיקה להתחזק ולהתעצב כדת‬ ‫יתקיימו בו דברי חז״ל )מגילה ו׳ א׳(‪ :‬׳יגעת ומצאת׳‪ ,‬שעצם היגיעה היא ההשתדלות להגיע לידי ׳מציאה׳‬ ‫לבסוף החליט העורך לצאת בכותרת ראשית של ׳אשר יגורנו בא׳‪ ,‬ובתוספת כותרת משנה על סגירתם‬ ‫שכענן ממהרת היא לכלות וכחלום‬ ‫של תורה‪ ,‬וכדרכם שממהרים להיסחף אחר כל רוח נושבת הגם ָ‬ ‫שכל מציאות הגעתה היא בהיסח הדעת‪ ,‬כפי שנוכח לדעת בכל פעם מחדש‪ ,‬שכאשר מתייגע בתורה‬ ‫העתידה של הישיבה ולומדי התורה‪ ,‬והרס כל עולם התורה‪ ,‬כאשר כל מטרתו בדבריו אלו להטיל מורך‬ ‫עפה מהרה‪ ,‬ותוך זמן קצר הפילה חללים רבים בקרבם‪ .‬בעקבות כך שהתרבו הנופלים אשר נטמאו‬ ‫הקדושה‪ ,‬ה׳ מנחהו במעגלי צדק‪.‬‬ ‫ולהכניס פחד ומחשבות יאוש‪ .‬מרוב עמלו בהכנת כתב העת לדפוס‪ ,‬ככל הנראה כלל לא הלך לתפילה‪,‬‬ ‫ברוח סערה זו‪ ,‬החלו להישמע באי אלו קהילות‪ ,‬קולות של מרד ברבנים‪ ,‬והמורדים החלו להראות את‬ ‫המנהגים המבוררים והמיוסדים על אדני פז‪ ,‬עליהם עמל וטרח ויגע במשך שנים רבות‪ ,‬בהן כתבם‬ ‫ואף אם הגיע‪ ,‬מסתבר שברח באותו יום מבית הכנסת עוד לפני תפילת ׳ובא ולציון גואל׳‪ ,‬ולכך לא‬ ‫כֹחם בבחירות לוועד הקהילה שהתקיימו אחת לכמה שנים‪ ,‬ולצערם הרב של כל בית ישראל‪ ,‬מצא לו‬ ‫כדת של תורה ובשפה ברורה ונעימה‪ ,‬סודרו במחברותיו לפי סדר חלקי השולחן ערוך‪ ,‬עם סידור פנימי‬ ‫זכר את ההבטחה הברורה יחד עם הברית‪ ,‬שהתורה לא תשכח מפינו ומפי זרענו ומפי זרע זרענו וכבר‬ ‫השטן בקעה להתגדר בה‪ ,‬וברבות מהקהילות נבחרו אנשי דלא מעלי לוועד‪ ,‬והללו במשך הזמן הצליחו‬ ‫על פי סימניו‪ ,‬באופן שיקל על כל לומד לדעת את המנהגים השייכים להלכה זו הנלמדת‪ ,‬וכך גם יוכלו‬ ‫הסיפור לא נכתב הלכה למעשה‪ ,‬ואין להסיק מסקנות הלכתיות או הנהגתיות מסיפור הדברים‪.‬‬ ‫מובטחים אנו מבורא העולם שלא יפסקו ויתבטלו הישיבות מעם ישראל‪.‬‬ ‫להמיט שואה רוחנית על מקומם‪ ,‬עד שכמעט לא נשאר מיהדותם ומהם דבר‪ ,‬אלא כלו ביגון ואנחה‪.‬‬ ‫המחפשים בספר למצוא בנקל את אשר איוו‪ ,‬ולאחר שארכו הימים והכתבים סודרו והוכנו להדפסה‪,‬‬ ‫לעומת דברי הבלע שפרסמו אותם כתבי עת‪ ,‬עמדו בני הישיבה ועמלי התורה וחיזקו בליבם את ההכרה‬ ‫*‬ ‫הגיע היום הגדול בו האיר העולם בתוספת אורה בהוצאתם לאור של ספריו הנפלאים ׳מנהגי בית‬ ‫הברורה‪ ,‬שאין להם כלל לחוש ולפחוד מאותם עוקרי התורה‪ ,‬ומה לנו ולדיבוריהם והבליהם‪ ,‬ומימי‬ ‫גם בקהילתנו המעטירה‪ ,‬המשיך ר׳ קלונימוס הקשיש בסיפורו‪ ,‬החל לפשות הנגף‪ .‬בעלי הממון פורקי‬ ‫ישראל׳‪ .‬אך גם לאחר השלמת הסדרה המיוחדת‪ ,‬התעורר לברר אודות מנהגים נוספים שלא נזכרו‬ ‫האבות הקדושים לא פסקה ישיבה מישראל בכל המצבים והגזירות‪ ,‬והם בלו ויתבלו ונצח ישראל לא‬ ‫העול הצטרפו יחדיו לאגודה אחת בכדי למנוע עשיית רצון ה׳‪ ,‬ועמלו קשות על מנת שבבחירות‬ ‫בספר‪ ,‬במיוחד כשהציבור שראה בו ׳מבין׳ בעניני מנהגים‪ ,‬החל להריץ אליו שאלות רבות בענייני‬ ‫ישקר‪ ,‬ותלמידי הישיבות יחד עם עמלי התורה ימשיכו לעמול בתורה בכל עת‪ ,‬כי הם חייהם ואורך‬ ‫יבחרו נציגיהם אשר לטענתם סוף סוף יהיו אלו שידאגו למען התושבים‪.‬‬ ‫הקרובות לוועד הקהילה ָ‬ ‫מנהגים‪ ,‬וכך במשך הזמן התקבצו אליו מנהגים נוספים רבים שעליהם עמל וטרח למצוא להם מקור‪,‬‬ ‫ימיהם ובהם יהגו יומם ולילה‪.‬‬ ‫כתבי העת החולניים ִהרבו במאמרי ִשטנה כנגד המרא דאתרא‪ ,‬באומרם שהוא עושק את כל כספי‬ ‫והתכונן להוציא מהם ׳כרך׳ נוסף כהשלמה לסט הספרים שכבר הוציא‪.‬‬ ‫*‬ ‫הציבור בכדי להעבירם לידי קומץ הלומדים ותלמידי הישיבה‪ .‬למרות שהדברים היו חסרי שחר‪ ,‬כי‬ ‫*‬ ‫כשהגיע בוקרו של יום שישי‪ ,‬התקבצו לבית הרב עשרות מבעלי האומנות העניים בקהילה‪ ,‬אלו‬ ‫הרי ההוצאות עבור בחורי הישיבה היו מועטות ביותר‪ ,‬ואף עמלי התורה קיבלו רק פרוטות בודדות‬ ‫באחד הימים בהם עסק ר׳ שאול בהלכות ומנהגי מצוות צדקה‪ ,‬נזכר במנהג יפה אשר נהגו בבית אביו‪,‬‬ ‫שהורגלו לקבל מהקהילה קצבה שבועית שעזרה להם להשיג מעט קמח להשביע את נפש עולליהם‪,‬‬ ‫מתקציב הקהילה‪ ,‬כאשר גם פרוטות אלו בקושי הספיקו לכדי לחם צר ומים לחץ‪ ,‬הדבר לא הפריע לכל‬ ‫שבעת נתינת צדקה מתפללים ומבקשים מה׳‪ ,‬כי זכותו של יצחק אבינו תעמוד להם ותתקבל בקשתם‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫ובאו בזעקה למרא דאתרא‪ :‬״וכי תאמרו מה נאכל״‪.‬‬ ‫אותם פורקי עול שהמשיכו במסכת האשמות והסתה כנגד המרא דאתרא‪ ,‬וזאת במטרה כפולה‪ ,‬גם בכדי‬ ‫בעקבות כך החל לתור ולחפש במקורות אודות הקשר בין זכותו של יצחק לצדקה‪ ,‬או מעשה צדקה‬ ‫כל אותם עשרות בעלי מלאכה העמלים להביא טרף לביתם בעבודת כפיים קשה‪ ,‬מעט הממון‬ ‫שיוכלו לכבוש את שלטון הקהילה‪ ,‬וגם בכדי להמאיס את עמלי התורה ושומרי מצוותיה בעיני ההמון‪,‬‬ ‫מיוחד שנהג יצחק‪ ,‬שעבורו נהגו במשפחתו להזכיר את זכותו בעת מצות הצדקה‪ .‬אף שמצא כמה‬ ‫שמקבלים תמורת עבודתם אינו מספק לכדי מזון לילדיהם‪ ,‬והדרך בה ה׳ שלח להם עד היום את‬ ‫שיחשבו כי רק מחמתם צריכים הם לשלם את מיסי הקהילה הגבוהים‪ ,‬ואילו רק יפסיקו לממן את אותם‬ ‫מקורות בחז״ל בהם הוזכר שבחו של יצחק במצוות הצדקה‪ ,‬כבפרקי דרבי אליעזר )ל״ג(‪ ,‬שלקח את כל‬ ‫האפשרות הקיומית של ביתם‪ ,‬היתה באותן הפרוטות המועטות הנוספות אשר קיבלו מהקהילה‪ ,‬שהיוו‬ ‫״פרזיטים״‪ ,‬יוכלו להוריד את המיסים ולדאוג לכל צורכיהם מקופת הקהילה‪.‬‬ ‫מעשר ממונו ונתנו לעניים‪ ,‬ועוד כהנה מקומות לרוב בהם נזכרו צדקותיו‪ ,‬בכל זאת ר׳ שאול לא הסתפק‬ ‫להם את העזר והסיוע לרכישת לחם לילדיהם‪ .‬כעת כשהופסקה תמיכה זו והגיעו למצב קשה שאף‬ ‫ככל שהתקרב מועד הבחירות לוועד הקהילה‪ ,‬התחזקו ההתקפות שלוחות הרסן כנגד הרבנים בני‬ ‫בהם כהסבר לטעם מנהג בית אביו‪ ,‬זאת משום שלא ראה בהם הנהגה מיוחדת של צדקה שבה נתייחד‬ ‫נמנעה מהם אפשרות של רכישת לחם לילדיהם‪ ,‬הצטערו עד מאוד והתקשו להתחזק באמונה וחשו‬ ‫הישיבות ועמלי התורה‪ ,‬כשכותבי המאמרים הביאו נתונים הזויים על הסכומים העצומים אותם‬ ‫יצחק על פני שאר האבות‪ ,‬כי הרי כל האבות נהגו במצוות הצדקה‪ ,‬ומה מצאו אבותיו להתפלל דוקא על‬ ‫בקרבם שהגיעו למצב קשה ביותר‪ ,‬וחששו מהבאות כשלא ידעו מהיכן יבוא עזרם‪.‬‬ ‫הקהילה מוציאה מידי חודש בחודשו עבור המרא דאתרא והישיבה בראשותו וציבור עמלי התורה‬ ‫זכותו של יצחק בעת נתינת הצדקה‪.‬‬ ‫אחי ורעי האהובים! נשמע קולו המרגיע של המרא דאתרא‪ ,‬כולנו הרי מאמינים בני מאמינים בכל דברי‬ ‫שבקהילה‪ .‬כאשר יחד עם זאת הסתירו את האמת המרה בדבר המצב העגום בכל אותן קהילות שנכבשו‬ ‫תקופה ארוכה המשיך ר׳ שאול בחיפושיו אחר טעם ומקור מנהג זה‪ ,‬אך לצערו לא עלה בידו דבר‪ .‬באחד‬ ‫חז״ל‪ ,‬והם לימדונו שכל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד ראש השנה‪ ,‬אם כן‪ ,‬מאחר ואנו‬ ‫על ידי פורקי העול‪ ,‬שאותם ״נציגי הציבור הנאמנים והנאורים״ שדדו את הקופה הציבורית לצרכיהם‬ ‫הימים התעורר בליבו רעיון להתקשר לר׳ קלונימוס‪ ,‬אחד מזקני המשפחה‪ ,‬תלמיד חכם מופלג שכבר‬ ‫עומדים כעת בסוף השנה‪ ,‬וכבר נגזרה גזירת פרנסתנו בראש השנה הקודם‪ ,‬הרי זה ברור כי אותו סכום‬ ‫ועבור חבריהם‪ ,‬העלו את מיסי הקהילה‪ ,‬ואף הפסיקו את התמיכות לעניים ואביונים‪ ,‬היתומים‬ ‫עמד בתחילת המאה השניה לחייו‪ ,‬וממרומי שנותיו היווה מקור נאמן למנהגים שנשכחו ואף מעשים‬ ‫הכסף הנגזר על כל אחד ואחד בראש השנה שיקבלו במהלך השנה‪ ,‬סופו שיקבלו בשלימות מבלי שיגרע‬ ‫והאלמנות‪ .‬נתוני אמת אלו מעולם לא פורסמו ברבים‪ ,‬ואף הידיעות הללו הוכחשו נמרצות במאמרי‬ ‫שכלל לא נודעו‪ ,‬ופעמים רבות עזר וסייע בעדו רבות בפרטי המנהגים ואף במקורותיהם‪ .‬לצערו הרב‬ ‫ממנו אפילו פרוטה שחוקה‪ ,‬ומה לנו אם הכסף יגיע לידינו דרך קופת הקהילה או בכל דרך אחרת‪,‬‬ ‫תהילה על אותם ׳נציגים׳ ה״דואגים״ בכל עת לציבור‪.‬‬ ‫גם ר׳ קלונימוס לא ידע את מקור המנהג הלזה‪ ,‬ובקושי זכר את קיומו‪ ,‬וכאשר ר׳ שאול הביע בפניו את‬ ‫והרבה דרכים למקום‪ ,‬ודבר פשוט הוא שאותו רשע לא יכול למנוע מאתנו ומילדינו אפילו עשירית‬ ‫לא רק כתבי העת שהיו מזוהים בפומבי עם המשכילים נלחמו ברבנים ובחורי הישיבה וכלל עמלי‬ ‫צערו ומשאלתו‪ ,‬היכן ואצל מי יוכל למצוא פרטים נוספים אודות מנהג זה‪ ,‬השיבו ר׳ קלונימוס‪ ,‬שככל‬ ‫פרוסת לחם ממה שנגזר עלינו לקבל‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬גם כתב העת הפשרני שיצא לחשכת הארץ והעולם‪ ,‬אשר בשם ׳משפחת הקהילות׳ נקרא‪,‬‬ ‫הנראה הוא השריד האחרון מאותו דור‪ ,‬שעדיין היה חי בימי המלחמה העולמית הראשונה‪ ,‬ואם הוא לא‬ ‫עוד באותו יום כינס המרא דאתרא את שומרי התורה והמצוות שנותרו בקהילה‪ ,‬ופנה אליהם ואמר‪,‬‬ ‫גם הוא הרס וחיבל ולא חמל‪ .‬כתב עת זה הראה את טלפיו כלפי הציבור כאומר ׳כשר אני׳ כשבכל‬ ‫זוכר‪ ,‬קשה להאמין שימצא יהודי מבוגר ממנו שיזכור פרטים ממנהג זה‪.‬‬ ‫יקירי‪ ,‬עד היום אבן היסוד של הקהילה היתה תמיכה וסיוע לכל אלו הנצרכים‪ ,‬וזכות זו היא שעמדה‬ ‫גליון הובאו מאמרי מוסר ודברי תורה מגדולי הדורות אשר בארץ החיים‪ ,‬ויחד עם זאת הוסיפו מאמרי‬ ‫למרות דברי ר׳ קלונימוס על חוסר הסיכויים למצוא מקור למנהג מיוחד זה‪ ,‬בכל זאת לא התייאש ר׳‬ ‫לכל בני הקהילה‪ ,‬אשר מלבד כל הצדקות שכל אחד ואחד עשה בעצמו‪ ,‬עוד הוסיפה הקהילה ככח‬ ‫ארס ושנאה כנגד בני הישיבות ועמלי התורה‪ ,‬ובכל עת מצוא היו מנסים להאדיר ולפאר את כל אותם‬ ‫שאול מרצונו וחפצו ואף תקוותו למצוא מקור למנהג‪ ,‬ולכך המשיך לעיין בספרים אודות מצוות צדקה‪,‬‬ ‫הרבים צדקות לרוב‪ ,‬שהצילו אותנו מכל דבר רע ומכל מיני משחית ופורענות‪ ,‬וכפי שמפורש בדברי‬ ‫אלו ש״השכילו״ לנטוש את ספסלי בית המדרש‪ ,‬ולמדו מקצוע ומתפרנסים שלא מן הצדקה‪ ,‬כשהם‬ ‫לחפש בדברי חז״ל בעניינה‪ ,‬אולי יזכהו ה׳ למצוא מקור טהור למנהג זה של בית אביו‪ ,‬ואף הוסיף‬ ‫מדרש מכתב יד )הובא בבראשית רבתי עמ׳ ‪ ,(107‬שהגומל חסד מממונו ומנכסיו‪ ,‬אין לו תקלה‪ ,‬ואילו‬ ‫מסתירים ומטעים את ציבור הקוראים‪ ,‬משנים את האמת ומעוותים את המציאות הברורה‪ ,‬שכל מי‬ ‫והתפלל על כך לפני ה׳ כשנותן פרוטה לצדקה‪ ,‬ונהג כדרך ה׳מנהג׳‪ ,‬שבשעת נתינת הצדקה התפלל לה׳‬ ‫מי שעינו רעה כנגד גבאי הצדקה המבקשים ממנו שיתן לפדיון שבויים ולעניים ולשאר צדקות‪ ,‬והוא‬ ‫שמאמין בבריאת העולם יודע ומבין שעמל כפיים אינו מטרה אלא רק אמצעי לחיות בעולם החולף‪,‬‬ ‫כי זכותו של יצחק אבינו תעמוד לו לזכות לברר מקח מנהג זה‪ ,‬לדעת אם יצא מפה קדוש והונהג על ידי‬ ‫נוזף בו ואומר‪ ,‬שהעניים יעבדו‪ ,‬וכי אין להם מלאכה או שאין בידם לעמול‪ ,‬אין עושרו מתקיים בידו‪.‬‬ ‫והמטרה העיקרית היא קיום התורה והמצוות ולזכות לחיי עולם הבא‪.‬‬ ‫חכמים וגדולי תורה‪ ,‬ואם כן מה טעמו וסיבתו‪ .‬או שאינו אלא מנהג משובש שהשתרש מחמת שכחה‬ ‫ואם יש לאדם אלף ריבוא ממון‪ ,‬הם אינם עומדים לו בעת צרתו‪ ,‬ורק עומד לו המטבע שנתן לצדקה‪,‬‬ ‫בכדי לסייע לאותם עוקרי התורה לבצע את מטרתם‪ ,‬לקלקל ולחבל בכל דבר שבקדושה‪ ,‬ולמנוע את‬ ‫וערבוב גם יחד‪ ,‬ועל כן יש להמנע מלעשותו‪.‬‬ ‫ומי שנותן בסתר‪ ,‬ה׳ רואהו ומשיב לו גמולו בראשו‪ ,‬ועל כל אחד ללמוד מיצחק אבינו‪ :‬״שידע את כח‬ ‫שלטון הרבנים בקהילות‪ ,‬ולבזות את עמלי התורה ולמעטם‪ ,‬הסתירו עורכי כתב העת הפשרני את רוע‬ ‫חלפו מספר שבועות במהלכם המשיך ר׳ שאול להתפלל על הדבר‪ ,‬והנה באחד הימים הודיע לו ר׳‬ ‫הצדקה ונתן נפשו עליה״‪.‬‬ ‫כוונותיהם ומעשיהם בשיתוף עם עוקרי התורה‪ ,‬תחת מעטה של דאגה לעמלי הכפיים ואף כביכול דאגה‬ ‫קלונימוס שיש לו חדשות מעניינות עבורו‪ .‬לאחרונה‪ ,‬כך סיפר‪ ,‬נזכר באחד המעשים שאירעו בילדותו‪,‬‬ ‫אם נלמד מיצחק אבינו‪ ,‬הוסיף המרא דאתרא ואמר‪ ,‬ונרבה בצדקה והחזקת תורה‪ ,‬כל אחד כפי יכלתו‪,‬‬ ‫שטעם מעט מחיי העולם בלימוד התורה‪,‬‬ ‫לקשיים הרבים של עמלי התורה‪ .‬כשהאמת גלויה לכל מי ָ‬ ‫אשר כנראה ועל ידו השתלשל מנהג זה‪ ,‬ועם סיפור וידיעה זו יוכל להוסיף ולהתחקות אחר פרטי המנהג‬ ‫ונוסיף ונבקש מה׳ שזכותו של יצחק אבינו תעמוד לנו למילוי בקשותנו לחסד ולרחמים‪ ,‬בודאי ישמע‬ ‫כי אין מציאות של חיי אושר ושלוה יותר מחיי עמלי התורה ומקיימי המצוות‪ ,‬ובמיוחד לעומת אלו‬ ‫ואף להגיע ולמצוא את אותו מקור נאמן למנהג‪.‬‬ ‫ה׳ את קולנו‪ ,‬ויתן לנו אך טוב וחסד כל הימים‪ ,‬וימלא את משאלותנו לטובה ולברכה ולרוב שמחה‬ ‫הרודפים אחר העושר והאושר והכבוד‪ ,‬המוציאים אותם מן העולם‪.‬‬ ‫עוד באותו ערב נסע ר׳ שאול ובא לבקר את ר׳ קלונימוס‪ .‬במהלך הביקור שמע ממנו את המעשה הנוראי‬ ‫ונחת מכל יוצאי חלצינו‪.‬‬ ‫עורכי כתב העת הפשרני הובילו קו ברור של הערכת והאדרת פורקי העול‪ ,‬כאשר בכל גליון ראיינו עוקרי‬ ‫אשר אירע בימי ילדותו‪ ,‬זה קרוב לתשעים שנה‪ ,‬אשר למרות רוב השנים שעברו וחלפו‪ ,‬עדיין לא נס‬ ‫*‬ ‫תורה ורודפיה‪ ,‬מחללי שבת ואוכלי נבילות וטריפות‪ ,‬והראו עד כמה אינם כה גרועים כפי שהרבנים‬ ‫ליחו ומתאים לימים אלו‪ ,‬ורק בעבור שמיעתו היתה כדאית כל נסיעתו זו‪.‬‬ ‫מציגים אותם ורוצים שיחשבו עליהם‪ ,‬וחלקם גם אנשים ׳נחמדים׳‪ .‬קולמוסיהם של המראיינים לא‬ ‫*‬ ‫בסיום דברי המרא דאתרא פנו אליו כמה מהעניים והאביונים של הקהילה‪ ,‬וביקשו ממנו עצה ותושיה‬ ‫ורשע‬‫רעדו בכתיבת הדברים‪ ,‬למרות שהכותבים הכירו היטב עד כמה אותם החוליגנים המה אנשי רוע ֶ‬ ‫כיצד ביכלתם לפעול עוד בכדי שיוכלו לכלכל את נפשות בני ביתם הרעבים‪ ,‬והאם עליהם למעט‬ ‫הששים ושמחים בנפילת חבריהם ורמיסתם‪ ,‬כשאיש את רעהו חיים ְב ָלעוֹ למרות מוראה של מלכות‪.‬‬ ‫ר׳ קלונימוס החל בסיפור‪ ,‬היה זה באותן השנים לאחר המלחמה העולמית הנוראה‪ ,‬זו שלימים נקראה‬ ‫מהשעות המועטות בהם עוסקים בתורה בכל יום‪ ,‬ולהרבות עוד בעמל ויגיעה בכדי לנסות להביא‬ ‫כמו כן תמכו עורכי כתב העת הפשרני במהלכם של פורקי העול‪ ,‬כאשר ִהרבו לכתוב דברי שבח ועידוד‬ ‫׳המלחמה העולמית הראשונה׳‪ .‬האומות באירופה ליקקו את פצעי המלחמה המדממים‪ ,‬והחלו את‬ ‫לביתם עוד מספר פרוטות בכדי להחיות את ילדיהם‪ .‬המרא דאתרא פתח בפניהם את דברי הגמרא‬ ‫על כל אותם מועמדים שאין רוח חכמים נוחה מהם‪ ,‬פרסמו עליהם כתבות אהדה והערכה‪ ,‬ובכל עת‬ ‫שיקומם ובניינם‪ ,‬לארגן את מערכות השררה והשלטון‪ ,‬לסדר את מגורי התושבים וכל ענייניהם‪ ,‬ואף‬ ‫במסכתא יומא‪ ,‬בדף ע״ז עמוד א׳‪ ,‬והצביע בדברי רש״י הכותב שם‪ :‬״שוא לכם בעלי אומנות המשכימים‬ ‫יבּ ַחרו אותם אלו מועמדים האהובים על‬ ‫הוסיפו וכתבו את חזונם הנוגד וסותר את המציאות‪ ,‬שאילו ָ‬ ‫הקהילות היהודיות החלו לשקם את ההריסות וביקשו להחזיר את החיים למסלולם כמו לפני המלחמה‬ ‫ומאחרים למלאכתם‪ ,‬אוכלי לחם בעצב וביגיעה‪ ,‬כן יתן הזן את העולם מזונות ופרנסה לידידו ֵשׁנא‪ ,‬למי‬ ‫כל הציבור‪ ,‬אזי הללו יוסיפו שלום ושלוה לכולם‪.‬‬ ‫הקשה‪ ,‬שכל בני הקהילה יוכלו לגדל את בניהם לתורה ומעשים טובים‪ ,‬ואף חלקם יזכו לישב על התורה‬ ‫שנדד שינה בשבילו״‪ ,‬ורש״י מבאר את דברי הגמרא‪ ,‬כי היסוד הגדול שאדם צריך להציב לפניו בעניינים‬ ‫והעבודה ולעשות רצון ה׳‪.‬‬ ‫אלו הוא‪ ,‬ששוא הוא להשכים ולעמוד קשה ולאכול לחם בעצב וביגיעה‪ ,‬כשה׳ נותן מזונות ופרנסה‬ ‫לצערנו הרב‪ ,‬חלק גדול מאלו שהיו בעבר יראים ושלמים ולא העיזו אף להציץ בכתבי העת של פורקי‬ ‫העול‪ ,‬קראו את אותו כתב עת בשקיקה‪ ,‬כשהם נכנסים ונתפסים ברשת שטמנו להם על ידי הפתיון‬ ‫המהלך על פיו התנהלו הקהילות עד לפני המלחמה‪ ,‬היה באופן בו ראשי הקהילה היו אלו שעמדו מול‬ ‫לאלו העמלים בתורה ומנדדים שינה מעיניהם בעבורו‪.‬‬ ‫המלכות בכל הגזירות וההשתדלויות‪ ,‬ואף ניהלו את גביית המסים עבור המלכות מכל בני הקהילה לפי‬ ‫של מאמרי היראה‪ ,‬כאשר אילו היו רק מתבוננים קמעה באותם מאמרי מוסר ומשווים אותם למקור‬ ‫והסביר המרא דאתרא‪ ,‬כולנו אומרים כמה פעמים בכל יום את הפסוקים )תהלים קמ״ה‪ ,‬ט״ו‪-‬ט״ז(‪:‬‬ ‫מהם הועתקו‪ ,‬היו מגלים כי המאמר נופה בשלוש עשרה נפות מכל דבר שחלילה יוכל להשפיע לטובה‪,‬‬ ‫מה שקבעו‪ ,‬וזאת מלבד כל השתדלותם לחיי קהילה תקינים‪ ,‬כשמול עיניהם עומדת הדאגה לענייני‬ ‫יע ְל ָכל ַחי ָרצוֹן״‪ .‬ויודעים‬ ‫וּמ ְשׂ ִבּ ַ‬ ‫ָד‪ַ ‬‬ ‫פּוֹת ַח ֶאת י ֶ‬ ‫נוֹתן ָל ֶהם ֶאת ָא ְכ ָלם ְבּ ִעתּוֹ‪ֵ .‬‬ ‫ְשׂ ֵבּרוּ וְ ַא ָתּה ֵ‬ ‫״עינֵי כֹל ֵא ֶלי‪ ‬י ַ‬ ‫ֵ‬ ‫ומלבד זאת‪ ,‬כנגד כל מאמר מנופה שכזה‪ ,‬כתבו עשרים מאמרי ִשׂטנה כנגד עמלי התורה‪ ,‬כאשר השטנה‬ ‫היהדות של כל בני הקהילה‪ ,‬כשבמקומות רבים הקהילה אף פעלה להעמיד מלמדים שילמדו את הדור‬ ‫ומבינים את משמעותם המוחלטת‪ ,‬שה׳ הוא זה הזן ומפרנס את כולנו ודואג לכל מחסורנו וצרכנו‪ ,‬ועל‬ ‫והשנאה עטופים בכל מיני כיסויים‪ ,‬למען חלושי האופי והשכל שיוכלו לטעון כי לא ראו בכתב העת‬ ‫הצעיר תורה ויראה‪.‬‬ ‫כן דבר פשוט וברור שלא יתכן מצב שה׳ יעניש את השומע לו ומקיים מצוותו‪ ,‬לכך הבל הוא לחשוב‬ ‫דבר כנגד התורה ועמליה‪ ,‬וכך הצליחו עורכי וכותבי אותו כתב עת להגיע למטרתם הסופית של השנאת‬ ‫אחת מההכנסות המרכזיות של הקהילה היתה ׳מס השחיטה׳‪ ,‬שכל החפץ לשחוט בהמה או עוף שילם‬ ‫שמחמת זאת שאדם עמל בתורה ועושה רצון ה׳‪ ,‬לא יהיה לו ולבני ביתו מה לאכול‪ .‬ולכך‪ ,‬ככל שאדם‬ ‫עמלי התורה על אנשי העמל‪ ,‬במקום ההערכה הרבה שהיתה להם עד היום הזה‪ ,‬על כך שהם שומרים‬ ‫את המס וקיבל על כך את האישור המתאים‪ ,‬ורק כשהיה מציג בפני השוחט את אישור המס‪ ,‬הותר‬ ‫כבר ִהרבה בהשתדלות לפרנסתו‪ ,‬חלילה לו מלבטל את העתים שהוא קובע לעמלה של תורה‪ ,‬ובודאי‬ ‫וממשיכים את מצוות לימוד התורה המסורה לנו מסיני‪ ,‬ועל מסירות נפשם של בני הישיבות ועמלי‬ ‫לשוחט לשחוט את הבהמה או העוף‪ .‬הרעיון שעמד מאחורי מס השחיטה היה‪ ,‬שבדרך כלל העשירים‬ ‫ה׳ לא יעניש אותו על שלומד ועמל בכל יום בתורה‪ ,‬אלא כל אחד צריך לחזק בלבבו את האמונה בה׳‬ ‫התורה למען התורה והמצוות‪.‬‬ ‫מרבים בשחיטת בעלי חיים ואילו העניים ממעטים בהם‪ ,‬וכך מס זה ששולם ברובו על ידי בעלי הממון‬ ‫שיתן לו לחם לאכול ובגד ללבוש‪.‬‬ ‫בקהילה‪ ,‬מימן חלק נכבד מהוצאות הקהילה‪ ,‬וממנו שילמו את שכרו של המרא דאתרא והדיינים‪,‬‬ ‫*‬ ‫אמנם‪ ,‬סייג המרא דאתרא את דבריו‪ ,‬לא מצאנו הבטחות גדולות אלו לאותם הלומדים מעט בכל‬ ‫השמשים והמלמדים‪ ,‬נרות לבית הכנסת ושאר הוצאות הקהילה‪.‬‬ ‫יום‪ ,‬אבל אם נקבל על עצמנו קבלת חיזוק קטנה באחד מהזמנים הקבועים ללימוד תורה‪ ,‬ונקבע את‬ ‫כשהתפרסמו תוצאות הבחירות לוועד הקהילה‪ ,‬שמפלגתם של עוקרי‪-‬הדת יחד עם פשרני‪-‬הדת זכו‬ ‫ברוב‪ ,‬היו תמימים רבים שניחמו עצמם כי פשרני הדת יהיו אלו שיעמדו על המשמר וימנעו מעוקרי‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬מאחר ובכל קהילה היו גם בני תורה שקבעו את משכנם בבית המדרש ועמלו בתורה בכל עת‬ ‫לימודינו שבין מנחה למעריב במלא הרצינות והקביעות‪ ,‬ומיד בסיום תפילת המנחה כל אחד נכנס‬ ‫ושעה‪ ,‬ראתה הקהילה זכות וחובה לתמוך בהם בעין יפה בכדי שיוכלו לחיות ולהחיות את משפחתם‪,‬‬ ‫לשיעור ללמוד‪ ,‬ולא מפסיקים בדיבור או בכל הפסקה עד מעריב‪ ,‬בודאי הדבר יועיל שברכת ה׳ תלווה‬ ‫הדת לבצע את זממם‪ .‬אולם אפילו תנחומי הבל הם לא היו‪ ,‬כי הרי מי שרק בירר מעט אודות‬ ‫ההיסטוריה של פשרני הדת‪ ,‬התברר לו כי מאז ומעולם הם היו חלק בלתי נפרד מהלוחמים כנגד עמלי‬ ‫שהרי על ידי עסקם בתורה‪ ,‬תעמוד הקהילה ותתקיים‪ .‬אולם ביחס לעניות המצויה במקומם‪ ,‬תמיכה זו‬ ‫אותנו כל היום‪.‬‬ ‫היתה מספקת כדי לחם צר‪ .‬ונוסף‪ ,‬אף היו קהילות רבות שזכו ובמקומם היתה ישיבה בראשות המרא‬ ‫התורה‪ ,‬וברוב המקרים שנאתם ללומדי התורה ועמליה היתה יותר מאשר שנאת עוקרי הדת‪.‬‬ ‫והוסיף המרא דאתרא ואמר‪ ,‬כי רצוי וכדאי לכל אחד לקיים את דברי השולחן ערוך בסימן א׳‪ ,‬הכותב‬ ‫דאתרא‪ ,‬כאשר זכות קיומה היתה על ידי ראשי הקהילה עם בני הקהילה שנטלו על עצמם את עול‬ ‫שטוב לומר את ׳פרשת ַה ָמן׳ בכל יום‪ ,‬פרשה זו בה נכתב סדר ירידת המן מן השמים‪ ,‬וכפי שכתב הבית‬ ‫אחד מהצעדים הראשונים שניסו לעשות עוקרי הדת‪ ,‬היה לסלק את המרא דאתרא בטענות ותואנות‬ ‫החזקתה הכבד שכלל את כל צורכי הבחורים ורבני הישיבה‪.‬‬ ‫יוסף‪ :‬׳כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו בהשגחה׳‪ .‬והוסיף הרב וציטט בפניהם את דברי ה׳פרישה׳‬ ‫שונות ומשונות ולמנות במקומו ״רב״ חדש מקרב פשרני הדת‪ ,‬אחד מאלו שיעזור ויסייע בעדם‬ ‫לכיבושה של הקהילה מבית‪ .‬בחסד ה׳ על בני הקהילה שומרי התורה והמצוות‪ ,‬פרץ זה לא עלה בידם‬ ‫כמו כן דאגו בני הקהילה עבור העניים והאביונים אשר בהם‪ ,‬שרבים מהם עמלו קשות לפרנסתם‪ ,‬אך‬ ‫המביא מהתלמוד הירושלמי‪ ,‬שכל האומר פרשת המן בכל יום‪ :‬׳מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו׳‪,‬‬ ‫המעט שקיבלו תמורת עבודתם לא הספיק לכדי כלכול נפשות בני ביתם‪ ,‬ובפרט אם חלילה היתה להם‬ ‫והבטיח התשב״ץ קטן )סי׳ רנ״ו( על המקיים את דברי הירושלמי הללו‪ ,‬וכתב‪ :‬״ואני ערב״‪.‬‬ ‫לפרוץ‪ ,‬והמרא דאתרא נשאר על מקומו ותפקידו גם לאחר שינוי וועד הקהילה‪ ,‬ועל כן התכנסו עוקרי‬ ‫הדת יחד עם פשרני הדת למצוא את הדרך לעקר את כוחו של הרב בקהילה‪ ,‬ולחזק את כח וועד הקהילה‪.‬‬ ‫איזו צרה או חולי‪ .‬גם האלמנות והיתומים של הקהילה זכו לקבל בכל שבוע כמה פרוטות שעל ידם‬ ‫מיכל הנפח הקשיש פנה לרב ואמר לו‪ ,‬רבינו‪ ,‬כבר זקנתי בכדי לעבוד קשה בנפחיה‪ ,‬ויחד עם זאת לא‬ ‫ְ‬ ‫ניצלו מרעב ומחוסר כל‪ ,‬ותמיכות אלו היוו כבוד גדול לכל קהילה וקהילה‪ ,‬מלבד שאר מפעלי החסד‬ ‫זכיתי להיות מעמלי התורה‪ ,‬ובקושי יודע לקרוא את ספר התהלים וללמוד את הפרשה עם פירוש רש״י‪,‬‬ ‫בישיבתם הראשונה הרשמית כחברי הוועד‪ ,‬החלו לעבור על הדוחות הכספיים של הקהילה‪ ,‬וכעת‬ ‫הגדולים שהיו בה‪ ,‬כבתי הקדש ובתי חולים לעניים‪.‬‬ ‫האם יש לרב עצה בשבילי‪ ,‬איזה עסק כדאי לי לעשות עם הכסף שקיבלתי לאחרונה ממכירת הנפחיה‪,‬‬ ‫לפתע ראו שכל דבריהם אודות הסכומים הגדולים שהקהילה מעבירה לאחזקת הישיבה ועמלי התורה‬ ‫ולתמיכה וסיוע‪ ,‬היו חסרי כל בסיס מציאותי‪ .‬בבדיקה שערכו לעומק התברר‪ ,‬כי אף אם יפסיקו את כל‬ ‫מלבד התמיכות השבועיות של הקהילה לכל דבר שבקדושה‪ ,‬כמעט כל יהודי השתדל להרבות בצדקה‬ ‫שעל ידו אוכל להתפרנס בכבוד בלא להגיע לידי מתנת בשר ודם‪.‬‬ ‫וחסד כפי אשר חננו ה׳‪ .‬היו שביתם היה פתוח לכל עני ועובר אורח שם יכל לקבל פרוסת לחם לאכול‬ ‫החלוקות והקצבאות לחלוטין‪ ,‬עדיין קופת הקהילה תהיה ריקה‪ ,‬ובלא העלאת מיסים דרקונית‪ ,‬ודאי‬ ‫ידידי היקר‪ ,‬השיבו המרא דאתרא‪ ,‬אם אתה לומד את הפרשה עם פרש״י‪ ,‬תוכל למצוא לבדך את‬ ‫לא יוכלו לקחת לעצמם ממון רב כפי רצונם ושאיפתם בעושק הקופה הציבורית‪.‬‬ ‫ואף כוס תה מהביל‪ ,‬למען יוכל לחמם מעט את גופו הקר וינוח קמעה מהדרך הארוכה אותה עבר‬ ‫התשובה לשאלתך‪ ,‬וה׳ יתן לך ברכה והצלחה בכל מעשי ידיך‪.‬‬ ‫ויתחזק עבור יתרת הדרך שנותרה לו‪ .‬היו גם כאלו אשר באופן קבוע היו זוכים להעלות קרבנות על‬ ‫באותם ימים פרסמו בכתב העת של פושטי הטלפיים‪ ,‬מאמרים רבים על הסכנה הגדולה לכל בני‬ ‫שולחן ביתם כשאירחו בהם תלמידי חכמים‪ ,‬ומחמת כך התאפשר לאותם הלומדים להתמיד בתלמודם‬ ‫*‬ ‫הישיבה ועמלי התורה מצידו של ראש הקהל וחברי הוועד החדשים‪ .‬מתוך המאמרים הרבים שפורסמו‪,‬‬ ‫כששמע ר׳ שאול את סיפור הדברים מר׳ קלונימוס הקשיש‪ ,‬שמח עד מאוד שסוף סוף מצא את המקור‬ ‫ולהחזיק את העולם ולהשפיע עליו שפע ברכה והצלחה‪.‬‬ ‫ניכר היה היטב הלך מחשבותיהם וכיוון רצונותיהם של כותבי המאמרים‪ ,‬השונאים שנאה עזה את‬ ‫לסגולת הזכרת זכותו של יצחק בשעת קיום מצוות צדקה‪ ,‬ועוד יותר שמח שה׳ אינה לידו לשמוע‬ ‫בחורי הישיבה ועמלי התורה והמבקשים שחלילה תעקר תורה מישראל ויתקיימו במהרה כל הרעיונות‬ ‫גם אלו שלא היתה בידם אפשרות לעזור ולסייע ולגמול חסדים בממונם‪ ,‬עשו זאת בגופם‪ .‬אלו שנמנו‬ ‫מעשה זה אשר ִלקחו וההנהגה שבו מתאימה ממש לימים אלו‪ ,‬וחשב לפרסמו ביעקב ולהפיצו בישראל‪,‬‬ ‫שהעלו בתוככי מאמריהם‪.‬‬ ‫בחבורת ׳ביקור חולים׳‪ ,‬הלכו בכל יום לגמול חסד עם החולים ולבקרם‪ ,‬כשכל זוג מבני החבורה הולך‬ ‫למען ידעו הכל שכבר לימדונו חכמי ישראל את דרך ההנהגה בכל תקופה של גזירות‪ ,‬ועלינו ללמוד‬ ‫לבקר כמה מחולי העיר ומנסה לעזור ולסייע לחולים בכל הנצרך בביתם‪ .‬אלו שנמנו ב׳חברא קדישא׳‪,‬‬ ‫ראש הקהל החדש השמיע את קולו ברמה‪ ,‬כי כלל לא מעניין אותו מצב קופת הקהילה‪ .‬דבר אחד חשוב‬ ‫בכל עת שנקראו והוזעקו‪ ,‬מיהרו לילך לבית השכיב מרע‪ ,‬לומר ִעמו את הוידוי ולאחר מכן לעסוק‬ ‫ולהבין את הדרך הנכונה בה יש להתמודד מול כל גל וגל הבא לבלענו‪ ,‬ונישא תפילה לפני שוכן מרומים‬ ‫לו ומעניין אותו‪ ,‬והוא‪ ,‬להציק לבחורי הישיבה ועמלי התורה ולעניים ואביונים‪ ,‬ועל כן הוא הציע לפני‬ ‫שיתן כח לשומרי התורה ומצוותיה ובמיוחד לכל עמלי התורה להמשיך לעסוק בתורה בכל עת‪ ,‬ולחזק‬ ‫בטהרתו ובקבורתו‪ ,‬ואף בלימוד משניות לעילוי נשמתו‪.‬‬ ‫חבריו להפסיק לחלוטין את הקצבאות והתמיכות‪ .‬נציגי פשרני הדת אשר רבים מהעניים והאביונים‬ ‫את האמונה והבטחון בה׳ שלא ימנע את טובו מהמנדדים שינה מעיניהם עבור עסק התורה‪ ,‬וישלח להם‬ ‫מקבלי התמיכות נמנו על תומכיהם‪ ,‬לא היססו כלל‪ ,‬ומיד הצטרפו להחלטה החדשה של ראש הקהל‬ ‫באותן שנים לאחר המלחמה‪ ,‬בהן תמה וגם כלתה פרוטה מהכיס‪ ,‬ובעלי בתים חשובים הפכו לעניים‬ ‫את השפע מתחת ידו הרחבה והמלאה‪ ,‬כסף טהור ונקי‪ ,‬ונזכה כולנו יחד להטהר ולשוב בתשובה שלימה‬ ‫החדש על הפסקת התמיכה והחלוקות המועטות שקופת הקהילה חילקה עד אותו היום‪.‬‬ ‫ואביונים‪ ,‬היה קושי גדול בשיקום הקהילות‪ ,‬כיון שההכנסה העיקרית של הקהילה ממס השחיטה‪ ,‬ירדה‬ ‫לפניו‪ ,‬ולעשות רצונו בלבב שלם כל הימים‪.‬‬ ‫פלאים ובקושי היוותה הכנסה‪ ,‬היות וכמעט לא היה מי שבידו לקנות בהמה לשחיטה‪ ,‬ועל כן התוצאה‬ ‫עוקרי הדת ובראשם ראש הקהל החדש‪ ,‬כלל לא התייחסו למציאות והתעניינו בה‪ .‬בכדי להצדיק את‬ ‫העגומה היתה המציאות הקודרת‪ ,‬שלא היתה בידי הקהילה אפשרות לדאוג לרבנים והדיינים‪ ,‬עמלי‬ ‫מהלכיהם הרעים והמושחתים‪ ,‬פרסמו בכתבי העת שהיו משוייכים אליהם‪ ,‬מאמרים ארוכים בהם‬ ‫מה מצא מיכְ ל בפרשתינו עפרש״י?‬ ‫הוכיחו כי ההרס של הכלכלה הוא‪ ,‬שהעשירים יממנו את העניים‪ ,‬וחזרו פעמים רבות בכל מאמר על‬ ‫העיוות שהחל להתגלגל בעולם באותה תקופה‪ ,‬בדבר חוסר הצדק של נתינת צדקה‪ ,‬וכל מאמר היו‬ ‫התורה והמלמדים‪ ,‬העניים והאביונים‪ ,‬היתומים והאלמנות‪.‬‬ ‫*‬ ‫מהגליון הקודם‬ ‫תשובה ל"סיפור ושאלה בצידו"‬ ‫ב ת ש ו ב ה ל ש א ל ה ‪ ,‬מ ה מ צ א מ ר ן ש ל י ט ״ א ב פ ר ש ת י נ ו ע פ ר ש ״ י ‪ ,‬א ש ר מ ח מ ת כ ן ה ש י ב ל ר ׳ ח י י ם ש א ם ב נ ו י מ צ א א ש ה כ ש ר ה ‪ ,‬ה ׳ י ז מ ן ל ו ניתן לקבל כל שבוע את העלון באימייל )ללא תשלום(‪ ,‬גם את המהדורה המורחבת‬ ‫בתוספת ה'סיפור ושאלה בצידו' בגודל‪‬כפול‪ ,‬על שני עמודים‪.‬‬ ‫את הדירה הטובה והראויה בשבילו‪ ,‬לאחר שיעשה את הסגולה הבדוקה לכך‪.‬‬ ‫ית ‪ִ ‬כּ י ִי פֹּל ַה נּ ֵֹפ ל ִמ ֶמּ נּוּ״‪ ,‬וביאר רש״י‪ :‬המעונינים לקבלו‪ ,‬ישלחו את שמם וכתובתם בכתב ברור‪ ,‬בתוספת מס' טלפון לבירורים‪,‬‬ ‫ית ַמ ֲע ֶק ה ְל ַג ֶגּ ‪ ‬וְ ‪‬א ָת ִשׂ ים ָדּ ִמ ים ְבּ ֵב ֶ‬ ‫״כּ י ִת ְב ֶנ ה ַבּ ִי ת ָח ָד שׁ וְ ָע ִשׂ ָ‬ ‫מרן שליט״א יסד את תשובתו‪ ,‬וזאת מדברי רש״י כ״ב ח׳‪ ,‬עה״פ‪ִ :‬‬ ‫לפקס המערכת או למייל‪] ichudbchidud@gmail.com :‬המיילים נשלחים ממשרדינו ב'ליקווד' שב'ניו ג'רסי[‬ ‫~ ~ ~ ~ ~ ~‬ ‫״כּ י ִת ְב ֶנ ה ַבּ ִי ת ָח ָד שׁ‪ .‬אם קיימת מצות שלוח הקן‪ ,‬סופך לבנות בית חדש ותקיים מצות מעקה‪ ,‬שמצוה גוררת מצוה‪ ,‬ותגיע לכרם ושדה ולבגדים נאים‪ .‬לכך נסמכו‬ ‫ִ‬ ‫תשובות לשאלות המתפרסמות בעלון זה‪ ,‬או הערות הארות ותגובות‪,‬‬ ‫פרשיות הללו״‪ .‬מבואר בדברי רש״י‪ ,‬שהסגולה הבדוקה לבית היא עשיית מצות שילוח הקן‪ ,‬וכפי שמרן שליט״א אמר לבנו‪ ,‬שהסיבה שלא תמיד רואים כי סגולה‬ ‫ניתן לשלוח בכתב ברור וקריא‪ ,‬בצירוף שם‪ ,‬כתובת וטלפון‪,‬‬ ‫זו מועילה‪ ,‬היא משום שיש לאדם מניעים ומפריעים המבטלים את כחה‪ ,‬ואילו אותו בחור בעל עליה שכל ימיו היו בתשובה ועמלה של תורה‪ ,‬שלכאורה אין לו‬ ‫לפקס' ‪] (08) - 9741115‬מחו"ל‪ :‬בקידומת ‪ 24) [+ 972 - 8‬שעות( או למייל ‪ichudbchidud@gmail.com‬‬ ‫את המניעים ומפריעים‪ ,‬זכות המצוה תעורר עליו רחמים ובעזרתו ית״ש תעזור ותועיל ויהיה לו אך טוב וחסד כל הימים‪ ,‬יחד עם כל בית ישראל‪.‬‬ ‫י ש ר א ל‬ ‫א ר ץ‬ ‫‪-‬‬ ‫ע י ל י ת‬ ‫מ ו ד י ע י ן‬ ‫–‬ ‫ה כ ו ת ב י ם‬ ‫ו ל ר ב נ י ם‬ ‫ב ח י ד ו ד "‬ ‫ל " א י ח ו ד‬ ‫ש מ ו ר ו ת‬ ‫ה ז כ ו י ו ת‬ ‫כ ל‬ ‫©‬