gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת כי תבא ‪-‬תשפ"ו‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫‪2‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫קונטרס זה‬ ‫נערך ונאסף ע"י‬ ‫אחד מבני החבורה‬ ‫למען זיכוי הרבים‬ ‫בכל עניני קונטרס זה‬ ‫להערות והארות‬ ‫ניתן לפנות למייל‬ ‫‪R5708580@gmail‬‬ ‫‪kolmenachem12@gmail.com‬‬ ‫‪3‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫שהעוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה – כך הדבר‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫בתוכחה‪ ,‬שאם צריכים ישראל ח"ו לקבל התוכחה‪,‬‬ ‫קריאת הפרשה נחשבת להם כאילו נתקיימה‬ ‫הראשונים – הראב"ע והחזקוני מפרשים סמיכות‬ ‫התוכחה בפועל‪.‬‬ ‫הפרשיות‪ :‬לפי שאמר מקודם 'והיה בהניח' וגו' פירש‬ ‫לך כאן שיש מצוות שהן נוהגות קודם לוהניח‪ ,‬כגון‪:‬‬ ‫כותב הרה"ק ה"פרי צדיק" זי"ע‪ :‬אמר רבינו הקדוש‬ ‫ביכורים‪ ,‬ומעשר‪ ,‬וכתיבת התורה על האבנים‪ ,‬ובנין‬ ‫זצללה"ה [ה"ה הרה"ק רבי מרדכי יוסף מאיז'ביצא‬ ‫המזבח‪ ,‬והברכה והקללה על שני ההרים‪.‬‬ ‫זי"ע]‪ ,‬דלכן נקרא שבת שקודם פסח 'שבת הגדול'‪,‬‬ ‫מפני שבשבת זה גדל קדושת הפסח הבא אחריו‪,‬‬ ‫הבעה"ט כותב‪ :‬כתיב מקודם 'תמחה את זכר עמלק'‬ ‫והוא ראש המועדים‪ ,‬ולכן נקרא השבת שקודם לו‬ ‫וסמוך ליה 'כי תבוא אל הארץ' שנצטוו למחות את זכר‬ ‫'שבת הגדול'‪.‬‬ ‫עמלק מיד בכניסתן לארץ [וכמו שפסק הרמב"ם‬ ‫וכן בשבת שקודם ראש השנה‪ ,‬כבר כלול בו קדושת‬ ‫מלכים פ"א‪ :‬ששלש מצוות נצטוו ישראל בשעת‬ ‫ר"ה‪ ,‬ואז כבר תחל השנה וברכותיה‪.‬‬ ‫כניסתן לארץ‪ ,‬ואחד מהן הוא‪ ,‬להכרית זרעו של‬ ‫ולכן קורים בשבת שקודם שבת אחרונה שקודם ר"ה‬ ‫עמלק] על שרצה לעכב את ביאתם לארץ‪ ,‬כי הוא‬ ‫ה'פרשת קללות' שבמשנה תורה‪ ,‬ואז יהיה 'תכלה‬ ‫הגיד למלך מצרים כי ברח העם‪[ .‬וכן הגיד ללבן כי‬ ‫שנה וקללותיה'‪ ,‬ובשבת הבאה שהוא שבת שקודם‬ ‫ברח יעקב] וע"כ סמך לו פרשת בכורים‪ ,‬שמזכיר בה‬ ‫ר"ה‪ ,‬יהיה 'תחל שנה וברכותיה'‪.‬‬ ‫ארמי אובד אבי ע"כ‪.‬‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אומר‪ :‬נסמכה פרשת‬ ‫וכן כתב ה"צרור המור"‪ ,‬שתכלית ביאת עמלק לא היה‬ ‫ביכורים לפרשת מחיית עמלק‪ ,‬לומר לך שע"י מצות‬ ‫אלא לאחר ביאתם לארץ‪ ,‬כדי שלא תתקיים ברכת‬ ‫ביכורים אפשר לתקן את פגם עמלק‪ .‬בשניהם כתוב‬ ‫הארץ שנאמר מטל השמים ומשמני הארץ‪ ,‬על כן‬ ‫"ראשית"‪" ,‬ראשית גוים עמלק" – ובביכורים "הנה‬ ‫סמך לכאן‪' ,‬והיה כי תבוא אל הארץ'‪ ,‬על כרחו של‬ ‫הבאתי את ראשית פרי האדמה"‪.‬‬ ‫עמלק‪ ,‬וראוי שתתן הודאה לה' על טובו אשר גמלך‬ ‫בביאת הארץ ובנצחון עמלק‪.‬‬ ‫והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה"א נתן לך נחלה‬ ‫וירשתה וישבת בה‪( :‬כו א)‬ ‫ב"מושב זקנים" מבעלי התוס' כותב‪ :‬נסמכה פרשת‬ ‫ה"אור החיים" הק' אומר‪" :‬והיה"‪ ,‬לשון שמחה‪ ,‬לומר‬ ‫בכורים לפרשת עמלק‪ ,‬לפי שעמלק נקרא "ראשית"‬ ‫לך‪ ,‬שאין לשמוח אלא בישיבת ארץ ישראל‪ ,‬כמו‬ ‫כמ"ש 'ראשית גוים עמלק' והבכורים נקראים‬ ‫שנאמר‪" :‬אז ימלא שחוק פינו"‪.‬‬ ‫"ראשית" כמ"ש כאן 'ולקחת מראשית' – ויבא‬ ‫ראשית בכורים ויאבד ראשית עמלק‪.‬‬ ‫מסופר על הרה"ק ה"אביר יעקב" מסדיגורה זי"ע‪,‬‬ ‫שכאשר עלה לארץ ישראל טעה בקידוש של ראש‬ ‫הרה"ק מרוז'ין זי"ע אמר‪ :‬שבקללות שבפרשת כי‬ ‫השנה ואמר "זמן שמחתינו"‪ .‬ואחר כך אמר שבאמת‬ ‫תבוא יש בהם גם על ענין ע"ז‪ ,‬ועל ע"ז דנים גם על‬ ‫אין זו טעות כל כך גדולה‪" ,‬וכי יש שמחה גדולה יותר‬ ‫המחשבה‪ ,‬ועל מחשבה אין דן רק הקב"ה בכבודו‬ ‫מלישב בארץ ישראל"?!‪...‬‬ ‫ובעצמו ולא עם בית דינו‪ ,‬והיכן שהקב"ה דן בעצמו‬ ‫כולו רק רחמים‪ ,‬וזה דסמיך לי' 'אתם נצבים לפני‬ ‫אומר הרה"ק המגיד מטריסק זי"ע‪ :‬כי צירוף שם הוי"ה‬ ‫ה"א' – דכיון דהשי"ת דן בעצמו אז יהיה הכל רחמים‬ ‫של חודש תשרי הוא והי"ה [ויראו אותה שרי פרעה –‬ ‫ונשפעים חסדים ורחמים‪.‬‬ ‫עי' משנת חסידים מס' ליל ר"ה פרק א']‪ ,‬וכתב לבאר‬ ‫הרמז בזה על דרך אמרם ז"ל אין והיה אלא לשון‬ ‫ה"תפארת שלמה" זי"ע כותב‪ :‬שפרשת כי תבוא‬ ‫שמחה‪ ,‬היינו הגם שבראש השנה דנין את כל העולם‪,‬‬ ‫קוראים תמיד קודם השבוע של סליחות‪ ,‬לפי שיש בה‬ ‫וכל אדם מישראל מתעורר בלבו פחד מיום הדין‪ ,‬מי לא‬ ‫התוכחה‪ ,‬וכתוב‪" :‬ונשלמה פרים שפתינו"‪ ,‬וכשם‬ ‫‪4‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫במדרש תנחומא "צפה משה ברוה"ק וראה שבית‬ ‫יחרד מאימת הדין‪ ,‬עם כל זה צריכין להיות בשמחה‪,‬‬ ‫המקדש עתיד ליחרב וביכורים עתידין ליפסק‪ ,‬עמד‬ ‫ע"ד שנאמר 'וגילו ברעדה'‪ ,‬שצריכין לבטוח בהשי"ת‬ ‫והתקין לישראל שיהיו מתפללין ג' פעמים בכל יום"‪,‬‬ ‫שיוציא המשפט לאורה ויהיו נפקדים לחיים‪.‬‬ ‫ודבר זה התקין מיד‪.‬‬ ‫בשם הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע‪ :‬אין והיה אלא‬ ‫ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך‬ ‫לשון שמחה ‪ -‬בזכות מידת השמחה – יזכו לירש את‬ ‫אשר ה' אלקיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬כמ"ש וירשתה וישבת בה‪.‬‬ ‫אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם‪( :‬כו ב)‬ ‫בעל ה"עקידה" אומר‪ :‬כל ענין הביכורים הוא להוציא‬ ‫הרבי ר' מאיר'ל מפרמישלאן זי"ע אמר‪ :‬פירוש 'והיה'‬ ‫ממחשבתך שהיא "ארצך"‪ ,‬ולהביאך לידי הכרה "אשר‬ ‫כאשר 'תבוא' למדרגה גדולה בעבודת השי"ת תדע‬ ‫ה' אלקיך נתן לך"‪.‬‬ ‫'אשר ד' אלקיך נותן לך' שהכל הוא מהשי"ת‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫החיד"א מביא בשם מהר"ם ן' חביב‪ :‬שהקשה‪ ,‬שהיה‬ ‫בשם הרה"ק רבי אליהו מגריידיץ זי"ע שהיה מרגלא‬ ‫צריך לומר "פרי העץ"‪ ,‬הרי הביכורים הם משבעת‬ ‫בפומיה‪ :‬והיה – לשון שמחה – שמחה הוא לפני‬ ‫המינים?‬ ‫המקום ברוך הוא‪ ,‬כשיהודי בא לארץ‪.‬‬ ‫ותירץ‪ ,‬לפי המשנה בביכורים‪ :‬מיד כשרואה תאנה‬ ‫שביכרה כורך עליה גמי לסימן ואומר הרי זו ביכורים‪.‬‬ ‫צפה משה ברוה"ק וראה שבית המקדש עתיד ליחרב‬ ‫ואז הפרי עדיין בוסר ועל בוסר מברכין בורא פרי‬ ‫והביכורים עתידים להפסיק‪ ,‬עמד והתקין לישראל‬ ‫האדמה‪.‬‬ ‫שיהיו מתפללין שלש פעמים בכל יום [מדרש‬ ‫ועוד‪ ,‬כי חיטה היא משבעת המינים והיא פרי האדמה‪.‬‬ ‫תנחומא]‪.‬‬ ‫אומר הרבי מקאצק זי"ע‪ :‬כשראה משה שהביכורים‬ ‫בספרו "חומת אנך" מיישב החיד"א זצ"ל‪ :‬דהרי צריך‬ ‫עתידין להיפסק‪ ,‬הבין שאינם יסוד ואינם עיקר‪ ,‬כי דברי‬ ‫לומר 'הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת‬ ‫יסוד ועיקר אינם נפסקים לעולם‪ ,‬לכן התקין תפילה‬ ‫לי'‪ ,‬מתנת ארץ ישראל‪ ,‬ולכן אינו יכול לומר 'פרי העץ'‪,‬‬ ‫שהיא מצויה בכל עת ובלי הפסק‪ ,‬וכל זמן שיהיו לבני‬ ‫כי רוצה להודות להקב"ה על עצם מתנת הארץ‪ .‬ועוד‬ ‫אדם מוח ולב – יתפללו להשי"ת‪.‬‬ ‫אפשר לומר‪ ,‬שזה כדי לכפר על אדם הראשון שנברא‬ ‫מהאדמה‪ ,‬ועקב חטאו נאמר 'ארורה האדמה'‪ ,‬ועל ידי‬ ‫ה"משך חכמה" אומר‪ :‬בפרשת ביכורים נזכר י"ג‬ ‫מצוה זו יש כפרה וברכה לאדמה‪.‬‬ ‫פעמים שם הוי' נגד י"ג מדות של רחמים‪ .‬ובפרשה של‬ ‫י"ג מדות [תשא לד] 'ויעבור ה' על פניו' וגו'‪ ,‬הזהיר על‬ ‫ובספרו "נחל קדומים" כותב החיד"א‪ :‬שיש לדקדק את‬ ‫'ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך'‪.‬‬ ‫לשון הכתוב 'ולקחת מראשית'‪ ,‬כי לכאורה מהו לשון‬ ‫לקיחה‪ ,‬הרי המצוה היא ליתן ביכורים‪ ,‬ולא הלקיחה‪,‬‬ ‫בספרי‪ :‬והיה כי תבא אל הארץ – עשה מצוה זו‬ ‫ומדוע הוזכר בכתוב לשון 'לקיחה'‪.‬‬ ‫שבשכרה תיכנס לארץ‪.‬‬ ‫והביא בשם החכם הקדמון רבי יעקב מולכו זי"ע‪,‬‬ ‫מבאר המלבי"ם‪ :‬עצם הדבר שקיבלו עליהם בני‬ ‫שביאר בזה עפ"י דברי הגמרא [קידושין ה‪ ]:‬כי‬ ‫ישראל כבר מעכשיו לקיים המצוה הזאת לכשיכנסו‬ ‫הקידושין נעשים ע"י שהבעל נותן לאשה‪ ,‬אמנם עכ"ז‬ ‫לארץ‪ ,‬שימש בידם כזכות לסייע אותם‪ ,‬שיוכלו להיכנס‬ ‫מבואר [שם ז‪ ].‬כי אם הבעל הוא אדם חשוב‪ ,‬מועיל אף‬ ‫לארץ‪.‬‬ ‫אם האשה נתנה לו איזה דבר‪ ,‬כי ע"י שנותנים מתנה‬ ‫לאדם חשוב‪ ,‬הרי הנתינה עצמה נחשבת קבלה‪ ,‬כי‬ ‫בספרי‪ :‬אין 'והיה' אלא מיד‪.‬‬ ‫הנאה הוא לנותן שאדם חשוב מקבל את מתנתו‪ ,‬ועל‬ ‫שאל הרבי "אמרי אמת" זי"ע‪ :‬הלא כתיב 'וירשתה‬ ‫כן כאשר אמרה תורה מצות ניתנת ביכורים‪ ,‬הרי‬ ‫וישבת בה'‪ ,‬ולא נתחייבו בביכורים אלא לאחר ירושה‬ ‫הנתינה שנותנים את הפירות לפני הקב"ה מלך מלכי‬ ‫וישיבה [קידושין לז‪ ?]:‬ויש לפרש על פי מה דאיתא‬ ‫‪5‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫הביכורים הובאו קודם ר"ה‪ .‬שבסוף השנה היו מחזירים‬ ‫המלכים‪ ,‬הרי זה לנו הנאה גדולה‪ ,‬והוא לנו כמו שאנו‬ ‫את ה"ראשית" להשי"ת והיא התדבקות אחרית הדבר‬ ‫לוקחים בעצמינו הנאה עצומה‪ ,‬וע"כ אמר הכתוב‬ ‫בראשיתו‪ .‬לכן הביכורים נקראים 'ראשית'‪ .‬ואחז"ל‬ ‫'ולקחת'‪.‬‬ ‫'בראשית ברא' – בשביל מצות ביכורים‪ ,‬כי זה קיום‬ ‫העולם‪ ,‬מה שמעוררים תמיד ראשית הכוח שבא‬ ‫על המשנה בביכורים [פ"ג] שכורך עליה גמי‪ ,‬שואל‬ ‫מהשי"ת‪ .‬ולכן היתה המצוה אחרי שבאו לא"י‪ ,‬כי תבוא‬ ‫הרה"ק רבי משה לייב מססוב זי"ע‪ :‬מדוע דוקא גמי?‬ ‫אל הארץ‪ ,‬להזכיר הראשית שהוציאנו ממצרים ועשה‬ ‫אלא‪ ,‬אדם הרואה שדהו מעטה ירק והפירות מלבלבים‪,‬‬ ‫לנו נסים‪ ,‬עד שהביאנו אל א"י שהיא תכלית התיקון‪.‬‬ ‫אפשר שיעלה על מחשבתו‪ ,‬כי כוחו ועוצם ידו עשו את‬ ‫"ועתה הנה הבאתי"‪ ,‬חז"ל אמרו "ועתה" לשון‬ ‫החיל הזה‪ ,‬ויתנשא בלבו ויתפאר בעמלו ובמעשה ידיו‪,‬‬ ‫תשובה‪ ,‬כי אחרי השגת האמת צריכים לשוב בתשובה‪.‬‬ ‫לכן אמרו חז"ל שיכרוך על הפירות "גמי" – ראשי‬ ‫כי עיקר התשובה היא התדבקות בראשית‪ ,‬ושורש‬ ‫תיבות‪ :‬ג דולים מ עשי ה'‪ ,‬שיבוא לידי הכרה שכל‬ ‫הראשית ניתן לבנ"י שנקראו ראשית תבואתו‪ ,‬והיינו‬ ‫הפלא והפאר מעשי ה' הם‪ .‬וז"פ‪' :‬ישא ברכה מאת ה''‬ ‫שיש להם הכוח להתדבק תמיד בראשית‪ .‬וזה גם‬ ‫– ישיג שכל הברכה מאת ה'‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫"ונתנך ה' אלקיך עליון"‪ ,‬כמובא במדרשים‪ ,‬שדומים‬ ‫לשמן הצף למעלה‪ .‬ועתה שאין לנו ביכורים בפועל‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי משה מקוזניץ זי"ע ב"דעת משה" כותב‬ ‫אפשר לתקן הכל במחשבה שבלב‪.‬‬ ‫לפרש דברי רש"י מראשית ולא כל ראשית‪ ,‬כי הנה‬ ‫מתחילה צריך האדם לעשות אתערותא דלתתא‪,‬‬ ‫בספר "בית יעקב" מאב"ד אלכסנדר זצ"ל כותב‪ :‬מצות‬ ‫לטרוח בעצמו בעשיית מצוות ומעשים טובים‪ ,‬ואח"כ‬ ‫ביכורים אפשר לקיים גם בזמן הזה‪ .‬שהאדם מחוייב‬ ‫זוכה לסיוע מן השמים כמו שאמרו חז"ל פתחו לי פתח‬ ‫להפריש שעה ראשונה מהיום כשקם ממיטתו רק‬ ‫כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם‪.‬‬ ‫לעבודת השי"ת‪ ,‬ושלא לדבר ולעסוק בשום ענין מעניני‬ ‫וזהו 'ולקחת מראשית'‪ ,‬כלומר בראשית ובתחילה יש‬ ‫עולם הזה אך בלתי לה' לבדו כל אחד לפי השגתו‪,‬‬ ‫לך ליקח את עצמך‪ ,‬ואז תזכה לסייעתא דשמיא‪ .‬ועל זה‬ ‫הגדול לפי גדלו בלימוד התורה כל אחד לפי ערכו‪,‬‬ ‫כתב רש"י 'מראשית ולא כל ראשית'‪ ,‬פי' אל ידמה‬ ‫והקטן לפי קטנו באמירת תהלים שהוא גם כן כעוסק‬ ‫האדם בנפשו שעכ"פ את הראשית שעשה עשה‬ ‫בנגעים ואהלות‪ ,‬כמבואר בדברי רבותינו ז"ל [ילקו"ש‬ ‫מעצמו לגמרי בלי סיוע מהבורא‪ ,‬אלא ידע שגם‬ ‫ריש תהלים‪ ,‬רמז תרי"ג]‪ .‬וזה ענין מצות ביכורים בזמן‬ ‫ההתחלה הלזו באה אליו מן השמים‪ ,‬רק שהיה מוטל‬ ‫הזה‪ ,‬ומזה יומשך קדושת ה' עליו כל היום‪.‬‬ ‫עליו לטרוח בעצמו מעט‪ ,‬אבל האמת היא שגם הכח‬ ‫והיכולת לעשות הראשית הוא מן השמים‪.‬‬ ‫ה"פנינים יקרים" מביא כאן רמז נפלא‪ :‬שמובא במשנה‬ ‫הרה"ק המהר"ש מבעלזא זי"ע אומר דיש לפרש בדרך‬ ‫אלו דברים שאין להם שיעור‪ ,‬הפאה והביכורים‪.‬‬ ‫רמז‪ :‬אדם יורד לתוך שדהו – ר"ל שיורד להשגיח על‬ ‫והרמב"ם אומר‪ ,‬הביכורים אין להם שיעור מן התורה‪,‬‬ ‫עצמו ולהכנס לתוך פרטי מעשיו‪ ,‬ורואה תאנה שביכרה‬ ‫אבל מדבריהם צריך להפריש אחד משישים‪ .‬ואפשר‬ ‫– רואה כי נגמר ומוכן לעשות עבירה רח"ל‪ ,‬כורך עליה‬ ‫למצוא רמז בתורה לשיעור זה‪:‬‬ ‫גמי – "גמי" נוטריקון ג דולים מ עשי ה' [אות ראשון‬ ‫במסכת כלים [פי"ב מ"ג] מבואר שטנא מחזיק חצי‬ ‫של שם הוי"ה]‪ ,‬ואומר הרי זו ביכורים – "זו" בגימטרי'‬ ‫סאה‪ ,‬ובגמ' בכתובות [קיא] דרשו על הפסוק‪:‬‬ ‫"אהבה"‪ ,‬ומתוך כך יזכיר לעצמו כמה גדולים מעשי ה'‬ ‫'ולשורקה בני אתונו' – מלמד שכל אילן סרק בא"י‬ ‫המשגיח על כל אחד בעינא פקיחא וחמלה‪ ,‬וגודל‬ ‫מוציא פירות כדי משא של ב' אתונות‪ .‬ובגמרא [ב"מ‬ ‫אהבתו לישראל עם קרובו‪ ,‬לסימן – זהו סימן שעי"ז לא‬ ‫פ‪ ].‬שמשא החמור או האתון הוא ט"ו סאה‪ .‬אם כן‪,‬‬ ‫יעשה העבירה עוד‪.‬‬ ‫אילן אחד היה מוציא שלושים סאה‪ ,‬ואם נאמר בתורה‬ ‫'ושמת בטנא' שזה חצי סאה‪ ,‬הרי זה אחד משישים‬ ‫אומר ה"שפת אמת" זי"ע‪ :‬מצות ביכורים היתה הכנה‬ ‫מפירותיו של אילן אחד ודו"ק‪.‬‬ ‫לר"ה‪ ,‬כי זמנה מעצרת עד החג‪ ,‬ומסתמא רוב‬ ‫‪6‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫פרוטות עד כמה שידם מגעת‪ ,‬וכך יהא להם מה ליתן‬ ‫אמר מו' רה"י שליט"א‪ :‬תרומה וביכורים דומים מאד‬ ‫להרבי לפדיון נפש‪.‬‬ ‫בדיניהם‪ ,‬ושניהם נקראים 'ראשית תבואתו' [עי' אבני‬ ‫לעומת זאת היה בין החסידים עשיר אחד‪ ,‬אשר תיכף‬ ‫נזר יו"ד סי' תלח שהאוכל ביכורים‪ ,‬תשלומיו נעשים‬ ‫בשומעו את הבשורה על בואו של הרבי נתכרכמו פניו‪,‬‬ ‫תרומה ולא ביכורים]‪ ,‬ועם כל זה ביכורים קדשי‬ ‫ביודעו שבודאי ייאלץ ליתן לרבי מתנת יד חשובה‪,‬‬ ‫המקדש‪ ,‬ותרומה קדשי הגבול‪ .‬וההסבר‪ :‬כי תרומה‬ ‫אחרת לא יהא זה לכבודו של עושר כמותו ואכן כך‬ ‫נותן האדם לאחר גמר מלאכה שכבר אסף את כל‬ ‫עשה‪ ,‬שנתן מתנת יד נדיבה אבל מתוך לב כבד למאוד‪.‬‬ ‫היבול ואפילו כבר ראה פני הבית‪ ,‬ואז מפריש הראשית‬ ‫וסיים הרה"ק מטאלנא‪ :‬אני הייתי צריך לקבל את‬ ‫ומוסרו להקב"ה‪ ,‬אבל ביכורים רואה תאנה שביכרה‬ ‫תרומתו של העשיר‪ ,‬אבל לא היה לי שום הנאה מזה‪,‬‬ ‫וכו' עדיין לא ראה מהיבול כלום וביכורה בטרם קיץ כבר‬ ‫רק נהניתי מאד מהעני אשר נתן לי פרוטות אחדות‬ ‫נותן ומעלה להקב"ה‪" ,‬אזעלכע סחורה קומט אריין אין‬ ‫אבל מתוך שמחה עצומה בכל לב ונפש‪.‬‬ ‫ביהמ"ק"‪ ,‬כשאדם מפריש ונותן להקב"ה הראשית עוד‬ ‫וכן הוא הדבר במצות ביכורים‪ ,‬בזמן שביהמ"ק היה‬ ‫לפני שראה שיש לו עצמו‪ ,‬זו נתינה גמורה אבל כשכבר‬ ‫קיים‪ ,‬כאשר רק הבחין העני בחלקת שדהו שהפירות‬ ‫אסף וקצר את כל תבואתו ונותן גם לגבוה‪ ,‬הוי רק‬ ‫מתחילים להתבשל‪ ,‬כבר נתמלא לבו שמחה גדולה‬ ‫קדשי הגבול‪.‬‬ ‫ועצומה‪ ,‬שעוד מעט יזכה לעלות לציון ברינה להקריב‬ ‫ביכורים לפני ה'‪ ,‬אך כאשר נזכר שאין בידו כלי במה‬ ‫בגמרא [ב"ק צב‪ :].‬עשירים מביאין בקלתות של כסף‬ ‫להכניס את הפירות נתמלא לבו צער ודאגה‪ ,‬אך אשתו‬ ‫ומחזירים להם‪ ,‬ועניים בכלי נצרים ולא החזירו להם‬ ‫ניחמה אותו‪ ,‬שהיא יכולה לקלוע את הסל מערבה‬ ‫אלא נשארו בידי הכהנים‪ ,‬והיינו דאמרי אינשי‪ :‬בתר‬ ‫קלופה לצורך הביכורים‪ ,‬שיהא ראוי ויפה להביא בו‬ ‫עניא אזלא עניותא‪,‬‬ ‫מנחה לה'‪ ,‬והיה הסל הזה נעשה מתוך חביבות המצוה‬ ‫שואל הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ :‬למה לקחו מן‬ ‫ואהבת ה' מעומק הלב‪ ,‬ומתוך שבח והודאה לה'‪ ,‬על‬ ‫העניים אף את הסל הקטן של נצרים‪ ,‬שלפעמים הכלי‬ ‫שזיכה אותם במצוה גדולה וחביבה כזו של הבאת‬ ‫ביד העני חשוב יותר מכלי הכסף של העשיר‪.‬‬ ‫ביכורים לביהמ"ק‪ .‬ועל כן בבוא העני אל הר ה' ובידו‬ ‫וי"ל‪ ,‬דכתיב 'ושמרת ועשית' – ופירש"י‪ :‬בת קול‬ ‫הסל ובתוכו מנחת הביכורים‪ ,‬היה גם הסל עולה לרצון‬ ‫מברכתו‪ ,‬הבאת ביכורים היום תשנה לשנה הבאה‪.‬‬ ‫לפני ה'‪ ,‬בשביל רוב הרגשת של אהבת ה' וחביבות‬ ‫ולכן לעשירים מחזירים את כליהם‪ ,‬כדי שיביאו בכלים‬ ‫המצוה שהשקיעו בעשייתם לפני ה'‪.‬‬ ‫הללו גם בשנה הבאה‪ ,‬משא"כ העני לוקחים ממנו‬ ‫לעומת זה‪ ,‬העושר שהיה בחלקו שדות רבות‪ ,‬כשעובדי‬ ‫הכלים של נצרים ואומרים לו‪ :‬תזכה לשנה הבאה‬ ‫השדה באו והודיעו לו שכבר התבשלו הפירות‪ ,‬ואמרו‬ ‫להביא בכלי כסף וזהב‪.‬‬ ‫לו שעליו להעלות ביכורים לירושלים‪ ,‬התחיל להתאנח‬ ‫על שהוא כבר צריך עוד הפעם לעלות לירושלים‪,‬‬ ‫הקשה הרה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע‪ :‬דלכאורה למה‬ ‫ובודאי פחד מעסקני ירושלים אשר יפצירו בו ליתן להם‬ ‫באמת הוא כך‪ ,‬כי לעשירים מחזירים את קלתותיהם‪,‬‬ ‫צדקה הרבה‪ ,‬ויצטרך להחזיק מכספו לומדי התורה‪,‬‬ ‫ולהעניים לא מחזירים את הסלים‪ ,‬מהו היושר בזה?‬ ‫אבל בהיות שאין לו ברירה וזהו חיובו‪ ,‬התחיל לחשוב‬ ‫ואמר‪ :‬לדידי מובן הדבר היטב‪ ,‬עפ"י עובדא שהיה‬ ‫אודות הכלי במה להכניס את הפירות‪ ,‬ואז נזכר איך‬ ‫אצלי‪ :‬פעם אחת שלחתי הודעה לכמה מהחסידים שלי‬ ‫שאשתקד בא עשיר פלוני עם טס של כסף נהדר‬ ‫שבדעתי לבוא לביקור בעירם לכמה ימים‪ ,‬היה ביניהם‬ ‫ביופיו‪ ,‬על כן החליט כי בשנה הזאת ראוי לו להראות‬ ‫חסיד אחד עני‪ ,‬כאשר רק שמע על בואי לעירם‪,‬‬ ‫את גודל עושרו ותפארתו‪ ,‬וע"כ יביא כלי מפואר של‬ ‫נתמלא לבו בשמחה רבה על הזכיה הגדולה שתהיה‬ ‫זהב‪ ,‬מיוחד במינו‪ ,‬שעוד לא ראתה עין מעולם‪.‬‬ ‫מנת חלקם‪ .‬אך נפשו עגמה עליו שאין בידו ליתן להרבי‬ ‫וסיים הרה"ק מטאלנא‪ :‬זהו פשר הדבר לגבי מצות‬ ‫עבור פדיון נפש‪ ,‬אבל כאשר שמעה אשתו את דאגתו‪,‬‬ ‫ביכורים‪ ,‬הסלים הנהדרים שהביאו העשירים שהיו‬ ‫הרגיעה אותו ואמרה שאין לדאוג על זה‪ ,‬כי במשך הזמן‬ ‫עשויים מכסף וזהב‪ ,‬לא הובאו לשם שמים‪ ,‬לעשות‬ ‫שעוד נשאר עד לביאת הרבי יתאמצו להרוויח עוד כמה‬ ‫‪7‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫אף שירצה להמתין עד שיבא משמר שאחרי זה ושם‬ ‫נחת רוח להקב"ה‪ ,‬רק בכדי לנקר את עיניהם של‬ ‫יהיה כהן תלמיד חכם יותר‪ ,‬על זה מלמדינו לבל‬ ‫אחרים‪ ,‬ע"כ החזירו אותם להבעלים‪ ,‬שאין להם מקום‬ ‫להחמיץ המצוה אלא יתן לכהן שפגע במשמרו‪ ,‬ותרגום‬ ‫בביהמ"ק‪ ,‬אבל הסלים שנעשו מערבות מתוך לב מלא‬ ‫יונתן פירש לכהן רב היינו כהן גדול וסיים ביומא האינון‪,‬‬ ‫באהבת ה' וחביבות המצוה‪ ,‬מנחה כזו קיבלו מאת‬ ‫אולי כוונתו אם אירע פסול בכהן גדול‪ ,‬ושימש הסגן‪,‬‬ ‫הבעלים לרצון ונחת רוח לפני ה'‪.‬‬ ‫וירצה להמתין עד שיהיה הכהן גדול התמידי שישוב‬ ‫למשמרתו‪ ,‬מכל מקום בל ימתין ויתן לכהן גדול דביומו‪.‬‬ ‫הרבי ה"פני מנחם" זי"ע הקשה [היה זה בהנחת אבן‬ ‫הפינה של ישיבת חידושי הרי"ם בת"א בשנת תשכ"ד‪,‬‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא בשם דודו הרבי ה"בית ישראל"‬ ‫בהשתתפות אחיו האדמורי"ם זי"ע‪ ,‬וכמדומני שהיה זה‬ ‫זי"ע שאמר‪' :‬כמו שהוא' היינו כמו האדם עצמו‪ .‬וכפי‬ ‫נאומו הראשון לכלל חסידי גור]‪ :‬למה נקרא עניות במה‬ ‫שהגדיר זאת הרה"ק רבי יענקל'ה מפשעווארסק זי"ע‬ ‫שנשאר הכל לכהנים‪ ,‬אדרבה זכות הוא לו‪ ,‬שכל השנה‬ ‫בשם רבו הרה"ק רבי איציק'ל מסטיטשין זי"ע‪ :‬הם‬ ‫טרח ועסק כדי שיוכל להעלות קצת לגבוה‪ ,‬ומה‬ ‫מבקשים לעצמם רבי כמו הרבי מלובלין‪ ,‬אבל כלום‬ ‫שלוקחים ממנו – אדרבה עשירות היא לו‪ ,‬שזוכה לתת‬ ‫הגיעו הם למדרגת תלמידו ה"מאור ושמש"?! אם באת‬ ‫לגבוה גם הסל ולא רק הפירות !‬ ‫לקבול על הכהן שבימיך – שרחוק הוא ממה שאתה‬ ‫ותירץ‪ :‬כי העשיר אחרי שמקבל בחזרה קלתות של זהב‬ ‫מצפה‪ ,‬בדוק תחילה בעצמך כיצד אתה נראה‪ ,‬ותיווכח‬ ‫ושל כסף‪ ,‬הרי מסתמא לא השתמש איתם לחולין‪ ,‬דבר‬ ‫שאתה רחוק ביותר מהמבוקש ממך‪...‬‬ ‫שנשתמש בו לגבוה‪ ,‬א"כ שומרו במקום מכובד‬ ‫ב"ויטרינה"‪ ,‬וכשנכנס נתקל ורואהו וכמו כן כשיוצא‪,‬‬ ‫מספרים שהגה"צ רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל‪,‬‬ ‫ונזכר מההרגשים המרוממים שהיו לו בהיותו בביהמ"ק‬ ‫התארח אצל ה"חפץ חיים" זצוק"ל בראדין‪ .‬כשהסבו‬ ‫והביא ביכורים ראשית פרי אדמתו לה'‪ ,‬משא"כ העני‬ ‫אל השולחן בשבת‪ ,‬ביקש ר"מ שפירא מה"חפץ חיים"‬ ‫שנותנו לכהן לא נשאר לו מזכרת מהזמן הנגלה‪ ,‬וזו‬ ‫שישמיע דבר תורה‪ .‬השיב לו הח"ח‪ :‬כי איננו בקו‬ ‫באמת עניות שאין לו משהו המזכיר לו ומעורר בו‬ ‫הבריאות ואינו יכול להעתר לבקשתו‪ .‬אמר לו ר"מ‬ ‫הכיסופין והחשק להזמן ההוא‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫שפירא‪ :‬הכתוב אומר‪' ,‬ובאת אל הכהן אשר יהיה‬ ‫בימים ההם' ‪ -‬ופירש"י "כמו שהוא"‪ .‬חריפות ההמצאה‬ ‫מו' רה"י שליט"א אמר לתרץ‪ :‬כי כשהעני נמצא‬ ‫מצאה חן בעיני החפץ חיים ופתח בדברי תורה‪.‬‬ ‫בביהמ"ק להביא הביכורים ורואה איך שממנו לוקחים‬ ‫את הסל ולא את הקלתות מכסף וזהב של העשיר‪,‬‬ ‫כתוב בספה"ק "ישמח ישראל"‪ :‬אין לך אלא כהן‬ ‫עולה במחשבתו כמין הרהור מחשבה‪ ,‬אני שלימזל‬ ‫שבימיך – דאם היה מכירו את הכהן מנעוריו "כמו‬ ‫ומזלי הרע משפיע עלי‪ ,‬משא"כ העשיר תמיד הולך לו‬ ‫שהוא" דהוא שוה לו במצבו הרוחני‪ ,‬ועכשיו כאשר בא‬ ‫בטוב‪ ,‬ומחשבה כזו בתוך ביהמ"ק היא עניות אמיתית‪,‬‬ ‫עם הביכורים לאותו כהן שנתחנך בעבודה לאחר‬ ‫שכשהוא נמצא בביהמ"ק ומודה להקב"ה על כל הטוב‬ ‫פטירת אביו הכה"ג‪ ,‬ראה שהוא מקורב להשי"ת יותר‬ ‫מה שנתן לו ועדיין יש בליבו כעין התמרמרות על מי‬ ‫ממנו‪ ,‬וזהו 'ואמרת אליו הגדתי היום 'לה' אלקיך' –‬ ‫שאמר והיה העולם הנוהג ומשגיח על הכל – נקרא‬ ‫ומשתומם על המראה מה זאת שמפליא לעשות‬ ‫עני‪...‬‬ ‫שמקורב יותר ממנו‪ ,‬רק דהמקום גורם‪ ,‬וז"ש 'כי באתי‬ ‫אל הארץ' וגו' דהארץ הוא גורם‪ ,‬ומתוך כך היה המביא‬ ‫ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו‬ ‫ביכורים נכנע מאד בלבו על שהיה רואה כמה המקום‬ ‫הגדתי היום כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה'‬ ‫גורם התקרבותו של הכהן‪ ,‬והכהן כאשר ראה הכנעתו‬ ‫לאבותינו לתת לנו‪( :‬כו ג)‬ ‫והתבטלותו של המביא ששוהה במקום רק שעה‬ ‫וברש"י‪ :‬אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא‪.‬‬ ‫מועטת‪ ,‬נתן חשבון בנפשו כמה אני צריך להיות בטל‬ ‫שואל הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע‪ :‬ולכאורה פשיטא‬ ‫ומבוטל שאני נמצא תמיד במקום הזה‪.‬‬ ‫שילך לכהן שבימיו‪ ,‬אולי הכוונה לכהן שבאותו משמר‪,‬‬ ‫‪8‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫'הגדתי היום' – הגדה זה דברים קשים כידוע‪ .‬אומר‬ ‫וזהו "וענית ואמרת לפני ה' אלקיך"‪ :‬לשון הרמת קול‪,‬‬ ‫ה"מי השילוח"‪ :‬כי בזה הוא אומר לכהן דברים קשים‪,‬‬ ‫שניהם ירימו קולותיהם באוי ואבוי בהתמרמרות גדולה‪,‬‬ ‫ומרמז לו‪ ,‬שלא יתנשא בזה שהוא כהן ועומד בבית‬ ‫הכהן והמביא‪.‬‬ ‫המקדש‪ ,‬בעוד שהוא עובד בשדה‪ ,‬כי כאשר אדם‬ ‫וזהו "ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה'‬ ‫מישראל מגיע למקדש ומביא ביכורים מפרי עבודתו‬ ‫אלקיך"‪ ,‬שגם הכהן יכול ג"כ עכשיו לומר להמביא "ה'‬ ‫בשדה‪ ,‬הוא מוכיח שכל מקום היה בקדושה‪ ,‬כמו הכהן‬ ‫אלקיך" כמו שאמר המביא לכהן‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫העומד בביהמ"ק‪.‬‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר בשם התרגום יונתן‬ ‫שואל הרה"ק רבי יחזקאל משינאווא זי"ע‪ :‬לכאורה היה‬ ‫שתרגם‪ :‬ותיעלון לות כהנא די יהוי ממנא לכהן רב‪,‬‬ ‫צ"ל כתוב "הגדתי היום לה' אלקיך"‪ ,‬ואצל הכהן‬ ‫והוא תמוה‪ ,‬ויש לתרץ כי בגמ' דרשינן ובאת אל הכהן‬ ‫"והניחו לפני מזבח ה' אלקיו"‪ .‬אלא רמז יש בזה על‬ ‫אשר יהיה בימים ההם וכו' זה כשר ונתחלל‪ ,‬הנה‬ ‫הקשר בין מנהיג הדור והעם‪ .‬העם צריך להכיר טובה‬ ‫בספר "הפלאה" כתב לחדש דאף דעבודת חלל כשרה‬ ‫למנהיגו ומדריכו על המעשים הטובים שעושה‪ .‬ומאידך‬ ‫בדיעבד זה הוא רק לעבודה שכהן הדיוט כשר לה‪ ,‬אבל‬ ‫צריך המנהיג לדעת שכל כחו וגדולתו אינם אלא‬ ‫קדושת כה"ג אין לו אפילו בדיעבד‪ ,‬ולכן ביו"כ שאין‬ ‫מישראל‪ ,‬כפי חז"ל "כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל‬ ‫עבודה כשרה אלא בכה"ג אם עבד כה"ג חלל חייב‬ ‫ישראל"‪ .‬וזה שהכתוב מדגיש‪' :‬ובאת אל הכהן' – הוא‬ ‫מיתה משום שחילל יו"כ‪ ,‬וא"כ י"ל שכוונת התרגום‬ ‫צדיק הדור‪' ,‬ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך' –‬ ‫יונתן לומר שאם הביאו הבכורים לכה"ג חלל הוי הבאה‬ ‫בזכותך ובזכות הנהגתך הטובה‪' .‬ולקח הכהן וגו'‬ ‫ראויה‪ ,‬דסד"א דכיון שאינו ראוי להיות כה"ג מפני‬ ‫והניחו לפני ה' אלקיך' – המנהיג מחזיר‪ ,‬שכל‬ ‫חללותו ממילא גם קדושת כהן הדיוט אין בו ליתן לו‬ ‫השראתו‪ ,‬מדרגותיו וכוחותיו נובעים ממקור העם‪,‬‬ ‫בכורים‪ ,‬קמ"ל דעל כל פנים קדושת כהן הדיוט עליו‬ ‫מזכותם ומקדושתם‪.‬‬ ‫והוי הבאת הבכורים הבאה ראויה‪ .‬וה"כלי חמדה"‬ ‫מאריך לבאר דבריו בטו"ט‪.‬‬ ‫שואל ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬הרי מצות ביכורים היא לא‬ ‫רק תיכף בכניסה לארץ‪ ,‬אלא בכל שנה ושנה חוזרים‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל מפרש‪' :‬ובאת אל הכהן אשר יהיה‬ ‫ומביאים ראשית פרי האדמה‪ ,‬א"כ מה זה שאומר‪ ,‬גם‬ ‫בימים ההם' – אל תבא לכהן כזה אשר כהונתו אינה‬ ‫לאחר דורות הרבה מביאת הארץ‪' ,‬כי באתי אל הארץ'‪,‬‬ ‫אך ורק משום שאביו גם היה כהן‪ ,‬והוא עצמו אינו ראוי‬ ‫וכי עתה באתי?!‬ ‫לכהונה‪ ...‬אלא "אל הכהן אשר יהיה בימים ההם" –‬ ‫ומבאר‪ :‬שהכוונה ע"ד שפירש"י ז"ל להלן על הכתוב‬ ‫לא מימים קדמונים מימי אהרן הוא כהן – כלומר נכד‪...‬‬ ‫'היום הזה ה' אלוקיך מצוך לעשות את החוקים האלה'‪,‬‬ ‫אלא גם כיום הוא עצמו ראוי להיות כהן‪...‬‬ ‫בכל יום יהיו בעיניך כחדשים כאילו בו ביום נצטוית‬ ‫עליהם‪ ,‬כך בארץ ישראל ניתוספת תמיד קדושה‬ ‫עוד אומר החת"ס‪ :‬הלשון "הגדתי היום" קצת מוקשה‪.‬‬ ‫וברכה‪ ,‬עד שהיא חביבה וחשובה אצל האדם כאילו‬ ‫ואפשר לומר לפי הגמרא [ר"ה כח] 'אלה מועדי ה'‬ ‫היום בא אליה‪ ,‬ועד עתה היה בחו"ל‪.‬‬ ‫אשר תקראו אתם' – אתם אפילו שוגגין ואפילו מזידין‬ ‫ואפילו מוטעין‪ .‬והגמ' שם אומרת 'אין לך אלא שופט‬ ‫כשמלאו חמשים שנה לעליית הרה"ק ה"נתיבות‬ ‫שבימיך'‪ ,‬שקביעות ועיבור החודש שלו קיים‪ .‬והיינו‪,‬‬ ‫שלום" מסלונים זי"ע לא"י קרא לקהל עדתו למסיבה‬ ‫שפעמים שלפי חשבונו של המביא בכורים אין צורך‬ ‫מיוחדת בקידושא רבא‪ ,‬כדי לברך ולהודות לה'‬ ‫כבר לקרות‪ ,‬כי אחרי סוכות מביא ואינו קורא‪ ,‬אלא‬ ‫במקהלים על כל חסדיו שזיכהו לשבת בארץ הזאת‪ .‬בין‬ ‫שלפי קבלת עדות של הכהן ובית דינו עדיין זמן קריאה‬ ‫הדברים פירש באותו מעמד‪ ,‬שבקריאת ביכורים נאמר‪:‬‬ ‫– מביא וקורא‪ ,‬אפילו ברור לו שהכהן טעה‪ .‬וזה 'ובאת‬ ‫'הגדתי "היום" כי באתי אל הארץ'‪ ,‬הכוונה בזה שמצות‬ ‫אל הכהן אשר יהיה בימים ההם' – אפילו יפתח בדורו‬ ‫ישיבת ארץ ישראל צריכה להיות אצל יהודי בבחינת‬ ‫– 'ואמרת אליו הגדתי היום' – מודגש היום‪ ,‬אף שלפי‬ ‫"בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"‪ ,‬כלשון המכילתא שלא‬ ‫חשבוני היום אין צורך כבר לקרות‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫– וההודיה לה' היא על שהיודע מחשבות ידע את‬ ‫תהיה בעיניך ירושת אבות‪ ,‬אלא כאילו 'היום' היא‬ ‫מחשבת לבן הרעה‪.‬‬ ‫נתונה לך‪ ,‬ולמרות כל יסורי ארץ ישראל שעוברים‪,‬‬ ‫ישיבתה אהובה עלי וחביבה אצלי כחדשה‪ ,‬כאילו היום‬ ‫עו"א לפרש עפי"מ דאיתא בספר "גליא רזא" וז"ל‪:‬‬ ‫באתי לשבת בה‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫בשביל שהביא יעאע"ה לשון תרגום בתורה 'לבן קראו‬ ‫יגר שהדותא ויעקב קראו גלעד' – בשביל כך באו‬ ‫ולקח הכהן הטנא מידך‪( :‬כו ד)‬ ‫ישראל בגלות מצרימה דוקא וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫הרבי ה"פני מנחם" זי"ע כותב‪ :‬איתא בספרי מלמד‬ ‫ונראה דזהו ביאור הפסוק [בראשית לז כח] 'וישאו‬ ‫שטעונין כלי‪ ,‬היינו שצריך להיות בחינת כלי לקבל‪.‬‬ ‫עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד וגו'‬ ‫וכתיב 'ברוך טנאך ומשארתך'‪ ,‬והקשה כ"ק אאז"ל‬ ‫להוריד מצרימה'! ר"ל שראו שבאו מגלעד‪ ,‬דהיינו‬ ‫באמרי אמת מה שייך ברכה על הכלי? בשלמא תוך‬ ‫מיעקב‪ ,‬שיעקב הביא את המילה 'גלעד' לשון תרגום‬ ‫הכלי שייך ברכה שיהיה מלא‪ ,‬אולם הכלי עצמו מה‬ ‫בתורה ולכן 'ויורידוהו מצרימה'‪.‬‬ ‫שייך בו ברכה? ויש להקשות עוד‪ ,‬שהרי הכלי הוא דבר‬ ‫וזה נמי ביאור הפסוק כאן‪' :‬ארמי אבד אבי' – דהיינו‬ ‫שבמדה במשקל ובמנין שאין הברכה שרויה בו‪ ,‬אלא‬ ‫בשביל 'ארמי' – שהזכיר יעקב בתורה לשון ארמי‪ ,‬לכן‬ ‫שצריך כלי להחזיק הברכה שיהיה לה קיום שיהיה לה‬ ‫הוצרך ל'וירד מצרימה'‪.‬‬ ‫קיום‪ ,‬וזהו גופא 'ברוך טנאך' – שיהיה לו כלי‪.‬‬ ‫ולפי זה יש להסביר גם את דברי בעל ההגדה ש"פ‪:‬‬ ‫'וירד מצרימה מלמד שהיה אנוס על פי הדיבור' – ר"ל‬ ‫וענית ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אבד אבי וירד‬ ‫בשביל שדיבר יעאע"ה לשון ארמי עם לבן‪ ,‬אזי עפ"י‬ ‫מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום‬ ‫הדיבור הזה נאנס לרדת מצרימה‪.‬‬ ‫ורב‪( :‬כו ה)‬ ‫ברש"י‪ :‬וענית – לשון הרמת קול‪.‬‬ ‫שואל הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע‪ :‬הרי לכאורה‬ ‫שואל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע‪ :‬הרי מקודם בפסוק ג'‬ ‫היא גם לשון הכנעה ומגזרת עני – אלא שאין בזה‬ ‫'ואמרת אליו' – פירש"י 'ואמרת' שאינך כפוי טובה‪.‬‬ ‫סתירה‪ ,‬ככל שהאדם נכנע יותר כך יכול יותר להרים‬ ‫א"כ מהו הפשט הנכון‪.‬‬ ‫קולו‪ .‬ומשה רבינו‪ ,‬העניו מכל האדם‪ ,‬אמר "וענית" –‬ ‫אלא‪ ,‬שניהם אמת והאחד משלים את השני‪ ,‬דהיינו כי‬ ‫עי"ז שתכניע את עצמך תוכל להרים קולך – "ואמרת‬ ‫דרך העולם כשבאים לבקש מהקב"ה צועקים‬ ‫לפני ה' אלקיך"‪.‬‬ ‫ומבקשים בכל פה‪ ,‬אולם להודות ולומר תודה‬ ‫מסתפקים לומר בשפה רפה ובחצי פה‪ .‬ומכאן נלמד כי‬ ‫כ"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע הקשה‪ ,‬הלא עניית הוא‬ ‫גם בהכרת טובה צריך להיות בהרמת קול‪ ,‬להודות‬ ‫לשון ענית תשובה כמו שנאמר 'ויען ויאמר'?‬ ‫ולשבח להקב"ה על כל הטובה שעשה לנו‪ ,‬וכמו כן‬ ‫ופירש על פי שנפסק בשו"ע שצריך לומר "ונסלח"‬ ‫צריך להודות לחבירו על טובה שעשה לו‪ ,‬בהרמת‬ ‫בליל יום הכיפורים בקול רם‪ ,‬שעי"כ מתעורר שגם‬ ‫קול‪...‬‬ ‫הקב"ה יענה ויאמר סלחתי‪.‬‬ ‫וזה"פ גם כן כאן‪ ,‬וענית שירים קולו בתפילתו ויאמר‬ ‫אומר הרבי ר' העשיל זצ"ל‪ :‬שאפשר להסביר לפי‬ ‫'השקיפה ממעון קדשך'‪ ,‬עד שהשי"ת יענה לו‪.‬‬ ‫הגמרא [ברכות לא] אסור להגביה קולו בתפילתו‪ ,‬כי‬ ‫נראה מקטני אמונה‪ ,‬שסובר שאין הקב"ה מאזין לחש‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל מסביר‪ :‬לכך מזכיר עכשיו מעשה‬ ‫ואינו בוחן לבות ח"ו‪ .‬אבל דברים שמשמעם הוא‬ ‫לבן הארמי‪ ,‬שלא יקשה‪ ,‬למה הגלה הקב"ה את‬ ‫שהקב"ה יודע מחשבתו של אדם מותר להשמיע בקול‬ ‫אבותינו למצרים ולא הניחם בארם להיות שם בגלות‪,‬‬ ‫רם‪ .‬והנה כאן נאמר‪' ,‬ארמי אבד אבי'‪ ,‬ומזה למדו חז"ל‬ ‫לכן הזכיר הכתוב כי אצל לבן היה יותר רע‪ ,‬כי לבן‬ ‫שלבן ביקש לעקור את הכל‪ .‬אולם ממעשי לבן ומדבריו‬ ‫ביקש לעקור את הכל‪ ,‬ולפיכך לטובתם גלו למצרים‪.‬‬ ‫כפי שנמסרו בתורה אין רמז לזה‪ .‬אלא שהבוחן לבבות‬ ‫וזה שמובא בגמ' [גיטין יז] שראה הקב"ה שאינם‬ ‫קבע שמחשבת לבן היתה כך‪ .‬וזה 'וענית' – בקול רם‪,‬‬ ‫יכולים לקבל גזרת ארמיים‪ ,‬לפיכך הגלה אותנו לבבל‪.‬‬ ‫ואין איסור של הרמת קול בתפילה‪ ,‬כי 'ארמי אבד אבי'‬ ‫‪10‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫הגה"ק מקוטנא זצוק"ל אמר בדרך צחות‪ :‬כן הוא דרך‬ ‫המהר"ם בנעט מניקעלשבורג זצ"ל פירש הכתוב ע"ד‬ ‫שונאינו מאז ומתמיד‪ ,‬שעינם הרעה שולטת בנו‪ ,‬ואף‬ ‫הדרוש‪ :‬דהנה אמרו חז"ל בשביל כ"ב שנים שפירש‬ ‫שנכון שאנחנו "מתי מעט"‪ ,‬אבל "שם" בעיניהם‬ ‫יעקב מיצחק פירש יוסף מיעקב‪ .‬ומקשה המהרש"א‬ ‫הרעות‪ ,‬אנו "גוי גדול עצום ורב"‪...‬‬ ‫בחידושי אגדה‪ ,‬הלא יצחק ציוה לו לפרוש ולילך לחרן ?‬ ‫ותירץ‪ ,‬דהוספת שש שנים בסוף גללו עליו הכל‪ .‬א"כ‬ ‫בשם הרה"ק רמ"מ מווארקה זי"ע‪ :‬שלשה סימני היכר‬ ‫לולי שרימה אותו לבן‪ ,‬שעל כן הוצרך להישאר אצל לבן‬ ‫הם בבני עליה‪ :‬יודעים להיות נכנעים בקומה זקופה‪.‬‬ ‫עוד כמה שנים‪ ,‬היה די לו י"ד שנים‪ ,‬ואז לא היה יוסף‬ ‫לזעוק על ידי שתיקה‪ .‬ולרקוד בלי תנועה כל שהיא‪...‬‬ ‫נפרש ממנו כ"ב שנה‪ ,‬ולא נתגלגל עי"ז הדבר שירדו‬ ‫למצרים‪ .‬אך מפני שארמי אובד אבי‪ ,‬והיה צריך לעשות‬ ‫הרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע פירש‪" :‬וענית" מלשון‬ ‫לביתו ולישאר עוד כמה שנים‪ ,‬על זה נענש וגרם הדבר‬ ‫הכנעה‪ .‬כשניגש אדם לעבודת השי"ת צריך קודם‬ ‫וירד מצרימה‪.‬‬ ‫להכניע את עצמו ולחשוב על שפלותו של בשר ודם‪.‬‬ ‫"וענית" – תכניע עצמך‪ ,‬ואחר כך – "ואמרת לפני ה'‬ ‫בספה"ק "דברי שמואל" מבאר‪ :‬כי 'אבי' – פירושו‬ ‫אלקיך"‪.‬‬ ‫'רצוני'‪ ,‬ע"ד הכתוב 'אולי לא תאבה האשה ללכת‬ ‫אחרי'‪ ,‬שפירושו שלא תרצה האשה ללכת אתו‪ .‬ובא‬ ‫כותב הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע‪ :‬איתא במשנה‬ ‫לרמז‪ ,‬כי האדם אומר ומתוודה‪ ,‬היצה"ר בכח הרמאות‬ ‫[ביכורים פ"ג מ"ג] השור הולך לפניהם וכו' ועטרה של‬ ‫שלו מאבד את כל הרצונות שלי שיהיו נגד רצונו ית'‪,‬‬ ‫זית בראשו‪ .‬שאצל זית איתא במדרש [שמ"ר לו א]‬ ‫"מיינע רצונות זאלען זיין קעגען ד'רצון פונעם‬ ‫שכותשין אותו וחובטין אותו ואח"כ יוצא ממנו השמן‪,‬‬ ‫באשעפער"‪' ,‬וירד מצרימה' – מפני שמושך ומוריד את‬ ‫וכן הוא בישראל שמייסרין אותן היסורים וכו'‪ ,‬ולכן‬ ‫התענוגים והתשוקות לדברים חומריים‪ ,‬לאכילה ושתיה‬ ‫מצות ביכורים היא עטרה של זית‪ ,‬שמודה ומשבח על‬ ‫ייתרה‪ ,‬וחמדת כבוד וגיאות וכדו'‪ ,‬והעצה לזה הוא‪:‬‬ ‫כל אותן היסורים שעברו עליו‪ ,‬שהכל היה לטובה‪.‬‬ ‫'ונצעק אל ה' אלקי אבותינו'‪ ,‬לא להביט על שפלות‬ ‫וזה קריאת הפרשה מ'ארמי אובד אבי וירד מצרימה'‬ ‫מצבו שנמצא בו‪ ,‬כי אם לעורר בלבו ההרגשה כי ה'‬ ‫וגו'‪ ,‬שהכל ענין הודיה ושבח על כל הייסורין שעברו‪,‬‬ ‫הוא אלקי אבותינו‪ ,‬והוא עצמו כמו הבן‪ ,‬והרי הבן אינו‬ ‫שהכל לטובה‪ .‬ואיתא במשנה [שם מ"ו] 'עודהו הסל‬ ‫מתבייש לחזור אל אביו בכל מצב לעולם‪.‬‬ ‫על כתפו קורא' וכו'‪ ,‬שכתף הוא כל כוחו וגופו של אדם‪,‬‬ ‫שנוטל מצוה זו בכל כוחו וגופו ומקשר עצמו על‬ ‫הרה"ק ה"דברי חיים" זי"ע אמר‪ :‬לא אבד בלשון עבר‪,‬‬ ‫המצוה‪ ,‬ובשעה שעודהו על כתפו – היינו בעודו מחובר‬ ‫אלא בחולם לשון הווה‪ ,‬כי שנאת ישראל לא פסקה‬ ‫ומקושר אל המצוה בדביקות אמיתי‪ ,‬אז קורא‪ ,‬שאז הוא‬ ‫מאז ועד היום‪ ,‬הארמי ממשיך בשנאתו ובאיבתו בכל‬ ‫רואה שהכל היה לטובה‪ ,‬ומודה ומשבח על הכל‪.‬‬ ‫דור ודור‪.‬‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר‪ :‬אפשר‪ ,‬דככל שזה‬ ‫אומר הרה"ק ה"נועם מגדים" זי"ע‪ :‬כי הנה לפעמים‬ ‫יותר 'וענית' – היינו ככל שהאדם מחזיק עצמו יותר‬ ‫יכול האדם ליפול לגיאות בזוכרו התורה שלמד או‬ ‫קטן‪ ,‬זה גורם להרמת קול‪ ,‬שיהיו דבריו נשמעים‪.‬‬ ‫מעשים טובים שעשה‪ ,‬והעצה נגד זה היא מה שאמרו‬ ‫חז"ל חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי‪,‬‬ ‫בשם הגרי"ז מבריסק זצ"ל‪ :‬הטעם שבמקרא ביכורים‬ ‫היינו שיזכיר לעצמו מעשי האבות ויתבונן כמה גדולים‬ ‫מזכירין רק צרת לבן ויציאת מצרים‪ ,‬ולא מזכירין את‬ ‫הם ממנו‪ ,‬ובזה יכיר פחיתות ערכו ולא יתגאה‪.‬‬ ‫ההצלה מצרת עשו?‬ ‫וזהו שאמר 'ארמי אבד'‪ ,‬ארמי מלשון רם והתנשאות‪,‬‬ ‫ההסבר הוא‪ :‬משום שמזכירין את אותם הצרות שכבר‬ ‫ר"ל אם חפץ האדם לאבד ממנו את גבהות הלב‪ ,‬העצה‬ ‫חלפו‪ ,‬משא"כ צרת עשו דעדיין קיימת ועומדת היא עד‬ ‫היא 'אבי'‪ ,‬לזכור את מעשי האבות‪ ,‬עי"ז יהיה קטן‬ ‫ימות המשיח‪ ,‬לכן לא נזכרת במקרא ביכורים‪.‬‬ ‫בעיניו‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫בספר "כתבי הרמ"מ" מביא בשם הרה"ק מקאברין‬ ‫בקובץ "הבאר" [תרפ"ג]‪ ,‬מביא שמעתי מחכם אחד‬ ‫זי"ע‪' :‬וירעו אותנו המצרים' די מצרים האבן אונז‬ ‫לבאר הפסוק [וכתב כן בספר "ילקוט האורים"]‪ :‬דידוע‬ ‫געמאכט פאר שלעכטע [המצרים עשו אותנו לרעים]‪.‬‬ ‫דאין האב יכול לכבד את בנו בין הבנים דעי"ז מטיל‬ ‫ומה עוד עשו לנו‪' ,‬ויענונו' שהם עינו אותנו‪ ,‬עוד זאת‬ ‫שנאה ביניהם‪ ,‬אמנם אם הא' הוא בכור באמת אין בכך‬ ‫עשו 'ויתנו עלינו עבודה קשה'‪ ,‬זיי מאכען אונז די‬ ‫כלום‪ ,‬דידוע לכל דלבכור שייך יתר שאת‪ ,‬דהא התורה‬ ‫עבודה זייער שווער הם גורמים לנו שעבודת ה' תהיה‬ ‫גם כן מכבדת לבכור יותר‪ ,‬ובימים קדמונים היה שייך‬ ‫כבידה עלינו'‪ ,‬היינו שהם אומרים שאין זה ביכולת‬ ‫הכהונה לבכורים ואין כאן קנאה‪ ,‬והנה ביוסף גם כן כל‬ ‫להשיג את עבודת ה' כראוי‪.‬‬ ‫השנאה היה אך על שאביו אהב אותו יותר משאר בניו‪,‬‬ ‫אבל אם באמת היה הוא הבכור לא היה שנאה ביניהם‬ ‫כותב הרבי ה"לב שמחה" זי"ע‪ :‬בתרגום ואבאישו לנא‪,‬‬ ‫כנ"ל‪ ,‬והנה מי גרם דיוסף לא היה הבכור‪ ,‬משום דלבן‬ ‫ובשפתי צדיק פירש שהרעו אותנו‪ ,‬שעשו אותנו רעים‬ ‫החליף לאה ברחל ועי"ז גרם 'וירד מצרימה'‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ע"י גזירות שלהם שהכבידו על ישראל שכחו הדרך‬ ‫אמונה שלמדו מאבות הק'‪ .‬שבעים פנים לתורה‪ ,‬אולי‬ ‫י"ל וירעו אותנו לשון רעות וידידות והפי' שהמצרים‬ ‫ברש"י‪ :‬לבן ביקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב‪.‬‬ ‫התידדו והתחברו אתנו וזה הגרוע ביותר‪[ .‬וכן אי' בשם‬ ‫שואל הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל ר"י מיר‪ :‬מהיכן‬ ‫הרה"ק רבי ירחמיאל משה מקוז'ניץ זי"ע]‪.‬‬ ‫לנו שלבן ביקש לעקור את הכל‪ ,‬והלא השבטים כבר‬ ‫נולדו כולם באותה עת‪ ,‬ואף אם היה הורג את יעקב ח"ו‬ ‫וכן איתא בשם ה"שרף" ממאגלניצא זי"ע שאמר‪ :‬בזה‬ ‫הלא ישארו שבטי י‪-‬ה‪ ,‬וקשה לומר שלבן רצה להרוג גם‬ ‫שנעשו רעים ואהובים לנו‪ ,‬בזה 'ויענונו'‪ ,‬כי עי"ז‬ ‫את נכדיו שהם היו עצמו ובשרו‪ ,‬ובודאי לא ירצה לנגוע‬ ‫לומדים ממעשיהם כמ"ש בפסוק [תהלים קו לה]‬ ‫בהם‪ ,‬ואם כן מה הכוונה שביקש לעקור את הכל‪.‬‬ ‫'ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם'‪ ,‬ולא כתוב‬ ‫אלא מכאן נלמד יסוד גדול‪ ,‬אף אם השבטים היו‬ ‫'ממעשיהם'‪ ,‬אך הכוונה כי מעשיהם הרעים בעצמם‬ ‫נותרים בחיים‪ ,‬אבל בלי יעקב אביהם אין להם כלום‪,‬‬ ‫מלמדם למתערבים בהם‪ ,‬ובזה 'ויתנו עלינו עבודה‬ ‫בלי הרבי אין חיים והכל אבוד‪ .‬וזה שביקש לבן הארמי‬ ‫קשה' – כי זה עבודה קשה מכל‪.‬‬ ‫שבהריגתו של יע"א לא ישאר מבנ"י כלום‪.‬‬ ‫ונצעק את ה' אלקי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע דייק‪ :‬בעצם הכתוב היה צריך‬ ‫את ענינו וגו'‪( :‬כו ז)‬ ‫לומר להיפך‪' :‬וירד מצרימה במתי מעט ויגר שם' –‬ ‫אמר הרה"ק מבוהוש זי"ע‪ :‬איתא בחז"ל וירא את ענינו‬ ‫ברם‪ ,‬מסופר בירושלמי שהראה אחד החכמים לחבירו‬ ‫– זו פרישות ד"'א‪ .‬הרה"ק רבי מנחם מנדל מבוהוש‬ ‫בית כנסת מפואר ומהודר‪ ,‬נענה וקרא את הכתוב‪:‬‬ ‫זי"ע דרש‪' :‬וירא את ענינו' – כשאדם רואה שהוא שרוי‬ ‫'וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות' – לפי שבחוץ לארץ‬ ‫בתוך עינויים ויסורים‪ ,‬העצה 'זו פרישות דרך ארץ'‪,‬‬ ‫אין להקים בניני פאר גדולים‪ ,‬כי אם לנהל חיים צנועים‪.‬‬ ‫שיפריש עצמו מהדרך ארץ‪ ,‬דהיינו מהנהגות הארציות‬ ‫זהו איפוא פשוטו של מקרא‪' :‬ויגר שם במתי מעט –‬ ‫– מדרך הטבע כדי שאז יתנהג עמו הקב"ה מלמעלה‬ ‫שיעקב התגורר במצרים באורח צנוע‪ ,‬תוך צמצום‪.‬‬ ‫מדרך הטבע‪.‬‬ ‫וירעו אותנו המצרים ויענונו‪( :‬כו ו)‬ ‫ה"חפץ חיים" זצ"ל דקדק‪ :‬מדוע לא נאמר 'וישמע ה'‬ ‫מסביר ה"תוספת ברכה"‪ :‬המצרים היו בושים מפני‬ ‫את תפלתנו'‪ ,‬מדוע 'קולנו'? אלא ללמדנו בא‪ ,‬שצריכים‬ ‫יושבי תבל‪ ,‬על כי מענים הם אומה שלימה על לא דבר‪,‬‬ ‫לצעוק בקול בעת צרה‪ ,‬ועי"ז ה' עונה מיד‪ .‬שהרי על‬ ‫לכן השתדלו להמציא על ישראל כל דבר רע ולעשותם‬ ‫התפילה לחודה‪ ,‬לא נענה תמיד תיכף ומיד‪ ,‬שעונה ה'‬ ‫רעים וחטאים – וזהו "וירעו אותנו המצרים" – שמקודם‬ ‫רק אחר כמה ימים או כמה שנים‪ ,‬כדאיתא במדרש‬ ‫עשו אותנו לרעים – כלומר שבדו עלינו רעות‪ ,‬ולכן‬ ‫[דברים ב י] יש תפילה שנענית לארבעים יום‪ ,‬ויש‬ ‫"ויענונו" – לכן מצאו תירוץ לענותנו‪...‬‬ ‫‪12‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫עוד יש לומר‪ :‬כיון דביהמ"ק של מעלה מכוון כנגד‬ ‫תפילה שנענית לשלושים יום וכו'‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬אבל בצעקה‬ ‫ביהמ"ק של מטה‪ ,‬וישראל היו דבוקין שם‪ ,‬שפיר קדם‬ ‫מועיל תיכף ומיד‪ .‬וזה שכתוב בתורה 'ונצעק' ‪ -‬שאם‬ ‫המקדש לארץ‪.‬‬ ‫נצעק לפני ה' בקול גדול אזי 'וישמע' – מיד ישמע ה'‬ ‫בקולנו ויושיע אותנו‪.‬‬ ‫מו' רה"י שליט"א בס"ג תשפ"ג שאל‪ :‬דלכאורה הסדר‬ ‫הוא להיפך‪ ,‬שבתחילה נכנסו לארץ ישראל‪ ,‬ורק אחר‬ ‫ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ‬ ‫כמה מאות שנה באו לביהמ"ק‪.‬‬ ‫זבת חלב ודבש‪( :‬כו ט)‬ ‫וי"ל‪ ,‬שיש ב' בחינות בישוב א"י‪ ,‬יתכן שאדם יישב‬ ‫ברש"י‪ :‬אל המקום הזה – זה בית המקדש‪ .‬ויתן לנו את‬ ‫בא"י‪ ,‬מבחינת שהוא בתוך הגבולות הגשמיים של א"י‪,‬‬ ‫הארץ – כמשמעו‪.‬‬ ‫אבל מי שמשכיל להבין לחיות עם תחושה פנימית‬ ‫שואל הרב אב"ד קוטנא זצ"ל‪ :‬לכאורה הקדים את‬ ‫שהקב"ה הוא מקומו של עולם‪ ,‬אזי א"י אצלו הוא‬ ‫המאוחר‪ ,‬כי נתינת הארץ קודמת לבנין בית המקדש?‬ ‫מקום מיוחד – שנמצאים שם אצל הקב"ה‪ ,‬ולכן‬ ‫ויש לומר‪ ,‬לפי התרגום יונתן על הפסוק 'ואשא אתכם‬ ‫מקדימים לומר 'ויביאנו אל המקום הזה' – מקום‬ ‫על כנפי נשרים' – שהעננים הביאו את יוצאי מצרים‬ ‫המיוחד שבא"י שיש בו עשר קדושות‪ ,‬ומלבד זאת 'ויתן‬ ‫בערב הפסח להר המוריה והקריבו שמה פסחיהם‪ ,‬אם‬ ‫לנו את הארץ הזאת' כמשמעו‪.‬‬ ‫כן ביאתם למקדש היתה באמת קודמת לנתינת הארץ‪.‬‬ ‫וכדאיתא ב"שפת אמת" על מה שכופלים בהלל הגדול‬ ‫'ונתן ארצם לנחלה כי לעולם חסדו' נחלה לישראל עמו‬ ‫מספרים שגדול אחד שאל את הרה"ק רבי אברהם‬ ‫כי לעולם חסדו'‪ ,‬שהם ב' הודאות נפרדות‪ ,‬מלבד מה‬ ‫מפוריסוב זי"ע‪ :‬אותה שאלה שלכאורה הקדימו את‬ ‫שנתן ארצם לנחלה‪ ,‬יש בחינה גבוהה של 'נחלה‬ ‫המאוחר‪ ,‬והשיב לו‪ :‬לומר לך שאין כל העולם כדאי‬ ‫לישראל עבדו'‪ ,‬ישיבה בא"י פלטרין של מלך – מתוך‬ ‫ואינו נחשב למאומה מבלי בית המקדש‪ ,‬שהוא ליבו‬ ‫ידיעה שבמקום זה אנו מחוברים ושייכים אליו ית"ש‪.‬‬ ‫של עולם ובבת עינו של העולם‪ .‬חזר אותו גדול ושאל‪:‬‬ ‫א"כ‪ ,‬למה אומר בעל ההגדה של פסח "אילו הכניסנו‬ ‫ועתה הנה הבאתי‪( :‬כו י)‬ ‫לארץ ישראל ולא בנה לנו את ביהמ"ק דיינו"? והשיב לו‬ ‫בספרי‪ :‬והנה – מיד‪ .‬הנה – בשמחה‪ .‬הבאתי – משלי‪.‬‬ ‫הרבי‪ :‬אע"פ שביהמ"ק הוא עיקר העיקרים‪ ,‬הכל לומר‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫שהוא שער השמים‪ ,‬מכל מקום אי אפשר לקפוץ ישר‬ ‫אומר הגה"ק רבי שמעון סופר זצ"ל מקראקא‪ ,‬דהנה‬ ‫לשמים‪ ,‬אלא צריכים ללכת ממעלה אל מעלה‪,‬‬ ‫ידוע שאדם המקיים מצות צדקה וכדו' אין עצם עשיית‬ ‫ממדריגה למדריגה‪ ,‬שלב אחר שלב‪ ,‬כשם שאין אדם‬ ‫הצדקה נחשבת כמעשהו מאחר שהכל בא מהקב"ה‪,‬‬ ‫יכול לעלות בשליבה העליונה של סולם אלא אם כן‬ ‫כנאמר‪' :‬כי ממך הכל ומידך נתנו לך'‪ ,‬ועיקר עשיית‬ ‫עולה בתחתונה‪ ,‬עליה אחר עליה‪ ,‬כך אי אפשר להם‬ ‫האדם היא הזריזות והשמחה של עשיית המצוה‪.‬‬ ‫לישראל לזכות ולבוא לבית נכון ונישא במרום הרים‪ ,‬אל‬ ‫וזה הרמז בספרי הנ"ל‪' :‬ועתה' – מיד‪' .‬הנה' –‬ ‫בית המקדש‪ ,‬אלא דרך ארץ ישראל‪ ,‬ודרך ירושלים‪.‬‬ ‫בשמחה‪ .‬אלו ב' הדברים‪ ,‬זריזות ושמחה‪ ,‬זה הבאתי‬ ‫וכך אנו אומרים בברהמ"ז‪" :‬רחם נא ה"א על ישראל‬ ‫משלי‪ .‬כי זה בא מצד האדם המקיים את המצוה‪ .‬אבל‬ ‫עמך‪ ,‬ועל ירושלים עירך‪ ,‬ועל ציון משכן כבודך‪ ,‬ועל‬ ‫'ראשית פרי האדמה' – היינו עצם הבאת הביכורים –‬ ‫מלכות בית דוד משיחך‪ ,‬ועל הבית הגדול והקדוש‬ ‫'נתת לי ה'' ואין זו משלי כלל‪.‬‬ ‫שנקרא שמך עליו"‪.‬‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע שאל על מה דאיתא בספרי‪:‬‬ ‫אין והיה אלא מיד‪ ,‬והלא רש"י מביא מהגמרא 'וירשתה‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר לתרץ‪ :‬אמנם המשכן‬ ‫וישבתה בה' – שלא נתחייבו בביכורים עד שכבשו את‬ ‫שהלך עמהם היתה בו קדושת בית המקדש‪ ,‬כדאיתא‬ ‫הארץ וחלקוה? ונראה לומר‪ ,‬שזה מה שאמר המדרש‬ ‫[עירובין ב‪ .‬ושבועות טז‪ ]:‬משכן איקרי מקדש ומקדש‬ ‫עמד והתקין תפלות – וזה תיקן מיד‪.‬‬ ‫איקרי משכן‪ ,‬ואם כן איפוא קדם המקדש לארץ‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫לה סגולה מיוחדת לבוא על ידה לעבודת הבורא‪,‬‬ ‫ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך‬ ‫בציצית נאמר 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'‪,‬‬ ‫אתה והלוי והגר אשר בקרבך‪( :‬כו יא)‬ ‫בתפילין נאמר 'למען תהיה תורת ה' בפיך'‪ ,‬וכן הוא‬ ‫הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע פירש‪ :‬אם יודעים‬ ‫בכל המצוות‪ ,‬וכתב כי סגולת מצות ביכורים היא לבא‬ ‫שהכל טוב‪ ,‬אז אפשר להיות בשמחה‪.‬‬ ‫על ידה לידי הסתפקות במועט‪ ,‬להיות האדם שמח‬ ‫בחלקו בכל דבר‪ ,‬שלא לחפוץ יותר ממה שיש לו‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע אומר‪ :‬אפילו הבכיות‬ ‫וזהו שאמר הכתוב "ושמחת בכל הטוב"‪ ,‬היינו כי מי‬ ‫לפני רבש"ע צריכות להיות מתוך שמחה ולא מתוך‬ ‫שיש לו שדות הרבה הרי מביא ביכורים הרבה‪ ,‬ומי‬ ‫עצבות‪ .‬ראשי תיבות של בכיה‪ :‬ב שמך י גילון כ ל ה‬ ‫שאין לו אלא שדה אחת מביא רק מעט‪ ,‬ואמרה התורה‬ ‫יום‪.‬‬ ‫לשניהם בשוה‪' ,‬ושמחת'‪ ,‬כלומר כל אחד ואחד יהיה לו‬ ‫שמחה ומדת הסתפקות במה שיש לו‪' ,‬בכל הטוב'‪,‬‬ ‫השפעת הטוב היא לפעמים לרעה לאדם‪ ,‬בחינת‬ ‫כאילו היה לו כל הטוב בשלימות‪ ,‬שלא יקנא בחבירו‬ ‫"עושר שמור לבעליו לרעתו"‪ .‬אבל כשהאדם יודע‬ ‫ולא ירצה כלל יותר ממה שיש לו‪.‬‬ ‫שעושרו הוא מתנת ה' – "בכל הטוב אשר נתן לך‬ ‫ה"א" – ומשתמש בעושרו לצדקה ומעשים טובים‪,‬‬ ‫עוד כותב ה"תפארת שלמה" זי"ע‪ :‬מה שהתורה רמזה‪,‬‬ ‫בטוב כזה בוודאי ראוי לשמוח‪.‬‬ ‫שיהיה לך שמחה וכבוד מצד הנותן שהוא הקב"ה‪,‬‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬אם יקבל איש אחד איזה מתנה‬ ‫ידועים דברי האור החיים הק' שהפ' רומז לתורה‬ ‫ממלך בשר ודם‪ ,‬חוץ מערך ושיווי של המתנה כגון‬ ‫הנקרא 'טוב'‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל אין טוב אלא תורה‪,‬‬ ‫לכסף או לזהב‪ ,‬הרי יש בזה תוספת של חשיבות‪,‬‬ ‫ושמחת בכל הטוב היינו שצריכים לשוש ולשמוח מזה‬ ‫שקיבלו מאת המלך‪ ,‬כמו כן הקב"ה כביכול בעצמו הוא‬ ‫שיש לנו יכולת ללמוד תורה‪ ,‬וכתב שם הלשון‪" :‬שאם‬ ‫הנותן לכל בשר כל הטוב‪ ,‬וזהו גורם לשמחה וכבוד‬ ‫היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה‬ ‫גדול‪ ,‬חוץ מעצם המתנה‪.‬‬ ‫היו משתגעים ומתלהטים אחריה‪ ,‬ולא יחשב בעיניהם‬ ‫מלא עולם כסף וזהב למאומה‪ ,‬כי התורה כוללת כל‬ ‫הרה"ק מצאנז ה"שפע חיים" זי"ע פירש את‬ ‫הטובות שבעולם" עכ"ל‪.‬‬ ‫הפסוקים‪ :‬דקודם היו בנ"י סבורים כי בשיעבודם‬ ‫הרה"ק ה"דגל מחנה אפרים" זי"ע מביא את דברי‬ ‫במצרים רע ומר מצאתם‪ ,‬וכיון שבאו ונתעלו עד מקום‬ ‫האוה"ח הק' וכותב עוד על דרך רמז‪' :‬ושמחת בכל‬ ‫המקדש באו לכלל דרגה להבין ולהשכיל כי מאתו לא‬ ‫הטוב'‪ ,‬הטוב אותיות ה' טוב‪ ,‬רמז לחמשה חומשי תורה‬ ‫תצא הרעות והכל היה לטובה מאת ה'‪.‬‬ ‫שהם עיקר הטוב‪ ,‬שבהם נגנז האור הגנוז‪.‬‬ ‫וז"ש 'ויביאנו אל המקום הזה' – אזי ראו והבינו שאפילו‬ ‫כאשר 'וירעו אותנו המצרים ויענונו' – גם 'ושמחת בכל‬ ‫הרה"ק מרדומסק ה"תפארת שלמה" זי"ע אומר‪ :‬טוב‬ ‫הטוב'‪.‬‬ ‫הוא כינוי לצדיק‪ ,‬כנאמר‪' :‬אמרו צדיק כי טוב' [ישעיהו ג‬ ‫א]‪ ,‬וגם "כל' רומז לצדיק יסוד עולם שכל ההשפעות‬ ‫עוד אמר‪ :‬דצ"ב‪ ,‬הא כבר מנה מקודם הפסוק את כל‬ ‫היורדים מעולמות העליונים עוברים על ידו‪ ,‬ואומרת‬ ‫הטובות אשר עשה עמנו ה'‪ ,‬יציאת מצרים וביאת‬ ‫התורה לאדם מישראל‪ ,‬כי ישמח בצדיק אשר נתן לו ה'‬ ‫הארץ וכו' ומאי ההדגשה כאן שוב "ובכל הטוב" אשר‬ ‫אלקים‪ ,‬כי חסד עליון הוא שמעמיד צדיק בכל דור‪.‬‬ ‫נתן לך‪ .‬וביאר בקדשו‪ ,‬דהנה כשפוקד את יהודי צרה‬ ‫ומביא שמספרים על החוזה מלובלין זי"ע‪ ,‬שכל הט"ז‬ ‫ח"ו ומתפלל אל ה' שיושיעו מצרתו‪ ,‬אזי כשאחר כך‬ ‫שנים שהרב מבארדיטשוב ה"קדושת לוי" זי"ע היה חי‬ ‫נרפא מצרתו‪ ,‬מודה ומשבח לה' על כל החסד אשר‬ ‫בימיו‪ ,‬היה החוזה מייחד בכל יום שעה אחת להודות‬ ‫עשה עמו‪ ,‬אולם הדרגה הגבוהה היא‪ ,‬כאשר רואים‬ ‫ולהלל להשי"ת ששלח לעוה"ז כזו נשמה גדולה‬ ‫למפרע כי כל הצרה וצוקה שהיתה נחלתו הכל היה‬ ‫וקדושה של הרב מבארדיטשוב‪.‬‬ ‫לטובה ומאת ה' היתה זאת לטובתו ולמענו‪ ,‬וז"ש‬ ‫הפסוק בפר' ביכורים דעל ידי שבא אל הכהן זוכה‬ ‫עוד כתב לבאר ה"תפארת שלמה" שם‪ :‬כי כל מצוה יש‬ ‫‪14‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫המעשר ללוי אחר‪ .‬ובעניני ממון‪ ,‬ובמיוחד בשעה שאין‬ ‫למדריגה אשר 'ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך'‪ ,‬דעל‬ ‫תובע‪ ,‬טבעו של אדם הוא‪ ,‬שקל לו להיכשל בכך‪.‬‬ ‫כל מה שעבר עליו‪ ,‬לטובה ולרעה ח"ו‪ ,‬על כולם ישמח‬ ‫לפיכך ציוותה התורה‪ ,‬שיהא אדם מתוודה בפומבי‬ ‫ויתן הודאה כי רב טוב וחסד היה הכל‪ ,‬עכד"ק‪.‬‬ ‫בבית המקדש ומכריז‪ ,‬שקיים את מצוות המעשרות‪,‬‬ ‫ודבר זה ירתיעו‪ .‬ובפומבי בביהמ"ק‪ ,‬כשהוא פונה‬ ‫החיד"א זצ"ל ב"חומת אנך" כתב לרמז‪ :‬בפסוק‬ ‫בדבריו אל הקב"ה יהיה חושש וירא לשקר‪.‬‬ ‫'ושמחת בכל הטוב' – 'כל' לאתויי מאי?! ומבאר דאיתא‬ ‫בגמרא [סוטה כא‪ ].‬על נשי ת"ח "מי לא פלגן‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא את דברי ה"מגן אברהם" שבספרו‬ ‫בהדייהו"?! דהיינו כי התלמיד חכם אשתו מקבלת חצי‬ ‫"שמן ששון" [פר' בראשית] מביא את דברי המדרש‬ ‫משכרו‪ ,‬כי היא מסייעת ועוזרת בעדו‪ .‬אכן כתב בספר‬ ‫[דב"ר ג ג] בפרשת עקב‪ ,‬המספר אודות רבי פינחס בן‬ ‫כוס הישועות כי אין הקב"ה מקפח שכרו של הת"ח‪,‬‬ ‫יאיר שבא לעיר אחת‪ ,‬ובאו בני העיר לתנות לפניו על‬ ‫והקב"ה משלם לת"ח החצי שלו וגם החצי של אשתו‪,‬‬ ‫מכת עכברים שפקדה אותם‪ .‬מיד הוכיחם על פניהם‪,‬‬ ‫כי הקב"ה נותן לו במתנה גם החצי שלוקחת אשתו‪,‬‬ ‫למה אין אתם מפרישין מעשרותיכם כראוי‪ .‬והוסיף‪ ,‬אם‬ ‫'עהר באקומט פונעם באשעפער א עקסטרע מתנה‪,‬‬ ‫תתנו מעשרותיכם כדת וכדין‪ ,‬אני ערב בעדכם כי שוב‬ ‫אז מ'נעמט גארנישט ארופ‪ ,‬און באקומט די גאנצע‬ ‫לא יבואו עכברים להשחית נחלתכם‪ ,‬וכך הוה‪.‬‬ ‫שכר‪.‬‬ ‫לפי זה מבאר המג"א לישנא דקרא הכא‪ ,‬דהא האי קרא‬ ‫וזה שרמז הכתוב 'ושמחת "בכל" הטוב'‪ ,‬היינו שיקבל‬ ‫בוידוי מעשר איירי‪ ,‬זהו שאמר 'לא עברתי ממצותיך'‪,‬‬ ‫כל חלקו בתורה‪' ,‬אתה וביתך'‪ ,‬שהרי חצי נוטלת‬ ‫שהפרשתי תרומות ומעשרות כראוי‪ ,‬ומעתה לא באו‬ ‫אשתך מאת ה'‪ ,‬לזה הוצרך להבטחה מיוחדת‪ ,‬שגם‬ ‫עכברים‪ .‬והוא שאמר 'ולא שכחתי'‪ ,‬כי האכילה ממה‬ ‫אתה תשמח בכל הטוב‪.‬‬ ‫ששייר עכבר גורמת לשכחה [הוריות יג‪.].‬‬ ‫כי תכלה לעשר וגו' ואכלו בשעריך ושבעו‪( :‬כו יב)‬ ‫אומר הרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע‪ :‬הבערתי את‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל אומר‪ :‬שמרומז כאן בפסוק כנגד‬ ‫הקדושה "מן הבית"‪ ,‬מהמצוות שעשיתי בביתי‪ ,‬להט‬ ‫שנותיו של עולם‪ .‬שהעולם קיים ששת אלפי שנים‪ ,‬והן‬ ‫הקודש מתלקח וגדל מכוח המצוות שנעשים בבית‬ ‫נמשלו לשנות עבודת הקרקע שבשנת השמיטה‪ .‬והנה‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫שתי הבתי מקדשות היו קיימים בעיקר באלף השלישי‪,‬‬ ‫לכן השנה השלישית היא שנת המעשר‪ ,‬שאז אכן נהגו‬ ‫בלשון המשנה נקראת פרשה זו "וידוי מעשרות"‪ .‬ושאל‬ ‫כל עניני התרומות ומעשרות שניתנו לכהנים בזמן‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬מהו 'וידוי'‪ ,‬הרי אינו מודה‬ ‫שבית המקדש היה קיים‪.‬‬ ‫פה על חטאיו‪ ,‬אלא אדרבה אומר שקיים את המצוות‬ ‫כראוי ? ופירש עפ"י דברי הספורנו כאן‪ ,‬שקודם חטא‬ ‫אמר ה"תפארת שלמה" זי"ע‪ :‬התורה מוסיפה את‬ ‫העגל היו נותנים תרו"מ לבכורות‪ ,‬ומחמת שחטאו‬ ‫התיבה "ושבעו"‪ ,‬ללמדנו‪ ,‬שצריך אדם ליתן בעין יפה‪,‬‬ ‫בעגל ניטלו מהם וניתנו לכהנים וללויים‪ .‬וזהו 'בערתי‬ ‫נתינה בצרות עין‪ ,‬אין הברכה שורה בה‪.‬‬ ‫הקודש מן הבית' – מחמת חטא העגל צריך אני לבער‬ ‫את הקודש מן הבית‪ ,‬ואיני יכול לתת למי שבביתי‬ ‫ואמרת לפני ה' אלקיך בערתי הקדש מן הבית וגם‬ ‫דהיינו הבכורות אלא להוציאו מביתי וליתנה לכהנים‪,‬‬ ‫נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה וגו' לא עברתי‬ ‫ולכן נקרא 'וידוי' – כי בכלל דבריו מתודה על חטא‬ ‫ממצותיך ולא שכחתי‪( :‬כו יג)‬ ‫העגל שגרם שאין עבודה בבכורות‪.‬‬ ‫אומר האברבנאל‪ :‬בשום מצוה אחרת אין אנו מוצאים‬ ‫שצריך אדם להתוודות שקיים את המצוה‪ ,‬אלא במצות‬ ‫עוד שואל הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬לכאורה היה לו‬ ‫מעשר בלבד?‬ ‫לומר לא עברתי 'על מצותיך' ומה המכוון באומרו‬ ‫וטעמו של דבר – שמעשר הריהו 'ממון שאין לו‬ ‫'ממצותיך'‪.‬‬ ‫תובעים'‪ ,‬חוב שאין יכולים לתובעו‪ ,‬שהרי רשאי אדם‬ ‫ומפרש‪ :‬דמלבד פשטות הכוונה שלא עבר מלקיים את‬ ‫לדחות מפניו כל לוי ולומר לו‪ ,‬שברצונו לתת את‬ ‫‪15‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫מספרים שהיה אחד שמכר לרעבונו את ספר "הזהר"‬ ‫המצוה‪ ,‬נכלל בזה שגם לאחר העשיה תישאר אצל‬ ‫שלו‪ ,‬והראו לו בחלומו – "ב ערתי הקדש מ ן ה בית"‪,‬‬ ‫האדם קדושה ורשימה מהמצוה‪ ,‬כי יש מי שמקיים‬ ‫ראשי תיבות בהמה‪...‬‬ ‫המצוה כדי להיפטר מעול‪ ,‬אבל המטרה היא 'לא‬ ‫עברתי ממצותיך' – מטרת קיום המצוות אצלי היתה‬ ‫הרה"ק הרמ"ח מסלונים זי"ע מביא שלפני הסתלקות‬ ‫כדי שתישאר חיות המצוה גם לאחר גמר עשייתה‪.‬‬ ‫הרבי רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב זי"ע‪ ,‬התחיל תלמידו‬ ‫הרה"ק רבי אהרן לייב מפרעמישלאן זי"ע לדבר עמו‬ ‫הרבי ה"פני מנחם" זי"ע אמר בשם ה"שפת אמת"‬ ‫אודות אמירת וידוי‪ .‬נענה ואמר‪" :‬איך האב קיינמאהל‬ ‫זי"ע [תרל"ג] ש'בערתי' הוא גם כן מלשון הבערה‬ ‫נישט געטראכט וואס מ'טאר נישט‪ ,‬איך האב‬ ‫והדלקה‪ ,‬ומדקדק שם בלשון הפסוק 'בערתי הקדש מן‬ ‫קיינמאהל נישט געזאגט וואס מ'טאר נישט‪ ,‬איך האב‬ ‫הבית וגם נתתיו ללוי' וגו'‪ ,‬הרי עיקר המצוה היא‬ ‫קיינמאהל נישט געטועהן וואס מ'טאר נישט ! זה היה‬ ‫הנתינה לכהן וללוי‪ ,‬ואין עיקר המצוה הביעור מן הבית‪.‬‬ ‫ה"וידוי' שלו‪.‬‬ ‫וי"ל בביאור הדברים‪ :‬שעל ידי שמפנה ומכין מקום‬ ‫ואמר הרה"ק הרמ"ח זי"ע‪ :‬שבאמת רואים כן בתורה‬ ‫ומתחיל ב'בערתי הקודש מן הבית'‪ ,‬עי"ז בא לידי‬ ‫בפרשתינו‪ ,‬שנוסח וידוי מעשר הוא‪' :‬לא עברתי‬ ‫הבערה והדלקה‪ .‬שגם החולין נעשים מתוקנים ומאיר‬ ‫ממצותיך ולא שכחתי וגו' עשיתי ככל אשר צויתני'‬ ‫לכל מעשיו‪ ,‬ועי"כ הוא נותן ללוי‪ .‬וכן הוא הסדר והמדה‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫בכל דבר שבקדושה‪ ,‬שכפי ביטול החול והנתינה‬ ‫מעצמו נעשה הכנה להיות ראוי לקדושה וניתוסף‬ ‫שואל ה"שפת אמת" זי"ע‪ :‬אם מקיימים את המצוה‬ ‫קדושה גם בחולין‪.‬‬ ‫הרי ממילא אינם שוכחים אותה?‬ ‫נראה שלא כן הדבר‪ ,‬אפשר לשכוח מצוה אע"פ‬ ‫שלמראית עין מקיימים אותה‪ ,‬אם עשייתה היא בלי‬ ‫שואל הגאון רבי מאיר אריק זצ"ל ב"טל תורה"‪ :‬חז"ל‬ ‫כונה‪ ,‬מתוך היסח הדעת‪ ,‬ומחמת הרגל‪ ,‬כמצות אנשים‬ ‫קוראים לאמירה כזו 'וידוי מעשר' [סוטה לב‪ ,].‬וכן איתא‬ ‫מלומדה‪ ,‬שהמוח והלב נתונים בשעת מעשה בענינים‬ ‫ברש"י 'התודה שנתת מעשרותיך'‪ .‬ויש להבין מה ענינו‬ ‫אחרים‪ ,‬וזו שכחה‪.‬‬ ‫של 'וידוי' לכאן‪ ,‬והלא אינו מתודה על שום חטא‪,‬‬ ‫ולכן אמר "ולא עברתי על מצוותיך" – קיימתי אותם –‬ ‫אדרבה‪ ,‬הריהו אומר שקיים הכל כהלכתו‪.‬‬ ‫'ולא שכחתי'‪ ,‬העשיה היתה מתוך כונה לשם יחוד‬ ‫ואפ"ל עפי"ד הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע‪ ,‬במה‬ ‫קודשא בריך הוא‪.‬‬ ‫שאומרים בתפילת ר"ה‪" :‬כי זוכר כל הנשכחות אתה‬ ‫הוא מעולם ואין שכחה לפני כסא כבודך"‪ - ,‬דלכאורה‬ ‫הרה"ק מברעזאן זי"ע כותב בספרו "שפת אמת"‪ :‬יש‬ ‫כפילות הלשון היא‪ ,‬כי חובה על האדם בעשותו אחת‬ ‫לפרש על פי מה ששמעתי שתשובה מסוגלת לזכרון‪.‬‬ ‫ממצוות ה' לשוכחה תיכף ומיד לאחר עשייתה‪,‬‬ ‫וסימן לדבר‪ ,‬שאנו אומרים 'כי אין שכחה לפני כסא‬ ‫וכשישכח ממנה – יזכרנו ה'‪ ,‬ועל כך נאמר‪' :‬זוכר כל‬ ‫כבודך'‪ ,‬דשם אין שייך שכחה‪ ,‬ושם הוא מקום‬ ‫הנשכחות'‪ ,‬לא כן כשעבר ח"ו עבירה‪ ,‬כי אז חובה על‬ ‫התשובה‪ ,‬כמחז"ל [יומא פו‪ :].‬גדולה תשובה שמגעת‬ ‫האדם לזוכרה תמיד‪ ,‬וכמאה"כ‪' :‬וחטאתי נגדי תמיד'‪,‬‬ ‫עד כסא הכבוד‪.‬‬ ‫ואז מעבירה ה' מלפניו ושוכחה כביכול‪ .‬ברם‪ ,‬אם‬ ‫והנה תשובה צריכין אף על מצוות שלא נעשו כראוי‪,‬‬ ‫האדם שוכח מן העבירות שבידו‪ ,‬אזי 'ואין שכחה לפני‬ ‫וזה 'לא עברתי' – גימטריא 'תשובה' – 'ממצותיך' אף‬ ‫כסא כבודך' – והיא עומדת לפניו ית' לזכרון ח"ו‪.‬‬ ‫על המצוות כנ"ל‪ ,‬לכן 'ולא שכחתי' כי מסוגל לזכרון‪.‬‬ ‫וזו משמעות השם בכאן "וידוי מעשר"‪ ,‬שהרי כשנתן‬ ‫האדם כל מעשרותיו כאשר ציווהו ה'‪ ,‬היה עליו לשכוח‬ ‫במשנה‪ :‬לא שכחתי – מלברכך‪.‬‬ ‫זאת ולהעבירה מזכרונו‪ ,‬ויען כי לא שכח זאת‪ ,‬כאמרו‪:‬‬ ‫שואל הרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע‪ :‬ותמוה‪ ,‬הרי ברכות‬ ‫'לא שכחתי' לפיכך כחטא נחשב זו‪ ,‬ועל חטא זה הוא‬ ‫דרבנן? – והנה בשו"ת הר"י מיגאש מובא‪ ,‬שהכוונה‬ ‫מתוודה‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫'לא אכלתי באני ממנו'‪ ,‬שלא אכלתי מפתי לבדי כאילו‬ ‫על ברכת שהחיינו שהיא מדאורייתא‪ .‬וההסבר כך‪ :‬כי‬ ‫היה לחם אוני‪ ,‬וכמו שהתפאר 'איוב אם אכלתי פתי‬ ‫עיקר המצוה היא החיות והשמחה ותשוקת האדם‬ ‫לבדי'‪.‬‬ ‫למצוה‪ ,‬שהוא עושה את המצוה מפנימיות הלב‪ ,‬ולכן‬ ‫הוא משתוקק‪ :‬מתי תבוא לידו המצוה ויקיימנה‪ .‬וכן‬ ‫שואל הרה"ק המהר"ש מבעלזא זי"ע‪ :‬אתמהה‪ ,‬וכי זה‬ ‫נאמר‪' :‬הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא'‪ .‬ופירש"י‪:‬‬ ‫הוא וידוי‪ ,‬הלא הענין של וידוי שמתודה שלא יצא ידי‬ ‫כשעומדים משנתם שחרית הם מתגברים כלביא וכארי‬ ‫חובתו‪ ,‬וכאן אדרבה‪ ,‬נראה כמתפאר שעשה ככל אשר‬ ‫לחטוף את המצוות וכו'‪ ,‬וזה מראה גודל ההשתוקקות‬ ‫צוה ה'?‬ ‫למצוה‪ ,‬ולכן ברכת שהחיינו היא מדאורייתא‪ ,‬כי זה‬ ‫אלא‪ ,‬דהנה כל איש ישראל יודע שא"א לצאת ידי חובת‬ ‫עיקר המצוה כשעושה אותה בשמחה וחיות הנפש‪.‬‬ ‫שמים אף במקצת‪ ,‬וכאן שחייבה תורה לומר "עשיתי‬ ‫ככל אשר צויתני"‪ ,‬והוא יודע בעצמו שלא התחיל לצאת‬ ‫כבר הרגיש בשאלה זו הריטב"א [ברכות מ‪ .‬ד"ה לא‬ ‫ידי חובתו‪ ,‬הרי כשאומר כך מסתמא אומרו בשברון לבו‪,‬‬ ‫עברתי] וכתב וז"ל‪ :‬לא עברתי שלא לברכך עליו וכו'‬ ‫וזה הוידוי האמיתי להיות לבו נשבר בקרבו‪.‬‬ ‫פירוש ומברכה אחרונה קאמר דהיא מדאורייתא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הרי שהריטב"א מכח קושיא זו נקט דלא כרש"י שנקט‬ ‫והרבי מסאטמר ה"דברי יואל" זי"ע אומר‪ ,‬שהכוונה‬ ‫שלא שכחתי מלברכך קאי על ברכת ההפרשה‪ ,‬אלא‬ ‫בזה‪ :‬שמתודה על גאותו‪ ,‬שהוא אינו שוכח לרגע‬ ‫דבר זה קאי על ברכה אחרונה של אכילת המעשר‬ ‫ממצותיו ומעשיו הטובים ומעלותיו אינם משים‬ ‫שהיא מהתורה [או ברהמ"ז או ברכת מעין שלוש‬ ‫מזכרונו‪.‬‬ ‫לסוברים שהיא מה"ת]‪.‬‬ ‫וכדברי הריטב"א כתב במלאכת שלמה [מע"ש פ"ה‬ ‫האברבנאל אומר‪ :‬שהיו כאלה שרצו לפטור את עצמם‬ ‫מי"א] בשם הרש"ס‪ .‬ובפני יהושע [ברכות שם] ג"כ‬ ‫ממעשר עני‪ ,‬אמרו שכבר נתנו את המעשר לעני‬ ‫נראה שהבין כהריטב"א דקאי על ברכה אחרונה‪ .‬ועייש‬ ‫שמת‪ ...‬לכן הוא אומר‪" :‬ולא נתתי ממנו למת" – לא‬ ‫בדבריו אם ברכה אחרונה הוי מה"ת או אסמכתא‬ ‫אמרתי שנתתיו לעני שמת‪...‬‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫מבאר ה"העמק דבר"‪' :‬קול ה'' – היינו תורה שבכתב‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"דבר חיים" מנדבורנה זי"ע כותב‪ :‬שכבר‬ ‫ו'ככל אשר צויתני' – היינו תורה שבע"פ‪.‬‬ ‫נודע מה דאי' בספה"ק כי החטאים והעוונות אשר‬ ‫האדם עובר על מצוות השי"ת המה גורמים את‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא‪ :‬שהגמרא [גיטין מז‪ ].‬מספרת על‬ ‫השכחה לאדם‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫ריש לקיש כי לעולם לא אגר מפרנסתו לימים הבאים‪,‬‬ ‫והנה יש לפרש הכתוב‪" :‬לא עברתי ממצותיך" ולכן‬ ‫אלא היה ניזון ממלאכתו דבר יום ביומו‪ .‬בהסתלקותו‬ ‫"ולא שכחתי"‪ ,‬לא באתי לכלל שכחה‪.‬‬ ‫לא הותיר לבניו אחריו אלא קב אחד של כורכום‪ .‬ואף‬ ‫על כך הצטער והתאונן בקוראו על עצמו 'ועזבו לאחרים‬ ‫לא אכלתי באני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא ולא‬ ‫חילם'‪ .‬כי למה לו לעמול ולבזבז כוחו עבור אחרים‬ ‫נתתי ממנו למת שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל‬ ‫שיבואו אחריו‪.‬‬ ‫אשר צויתני‪( :‬כו יד)‬ ‫על פי זה דרש רבי אברהם הלוי [אבי השלה"ק] בספרו‬ ‫אומר ה"דברי שאול"‪ :‬הכוונה כפי שכתב הרמב"ם‪,‬‬ ‫"יש נוחלין" בהאי קרא‪ ,‬דזהו 'ולא נתתי ממנו למת'‪,‬‬ ‫כשהוא אוכל ושותה ביו"ט חייב להאכיל לגר ליתום‬ ‫שלא נתתי מעמלי להשאיר ליורשי אחר מותי‪ ,‬אלא היו‬ ‫ולאלמנה עם שאר העניים‪ .‬אבל מי שנועל דלתות חצרו‬ ‫כוחותי מוקדשים לתורה ולעבודה‪ ,‬ולא עסקתי בעניני‬ ‫ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו‪ ,‬ואינו מאכיל ומשקה‬ ‫העולם אלא כדי מחייתי‪.‬‬ ‫לעניים ולמרי נפש‪ ,‬אין זו שמחת מצוה אלא שמחת‬ ‫כריסו‪ .‬ועל אלה נאמר [הושע ט ד] "זבחיהם כלחם‬ ‫ברש"י‪ :‬עשיתי ככל אשר צויתני – שמחתי ושימחתי‬ ‫אונים להם כל אכליו יטמאו כי לחמם לנפשם"‪.‬‬ ‫בו‪.‬‬ ‫והכוונה‪ ,‬כי האונן אוכל לבדו בלי מסיבת מרעים‪ .‬וזהו‪:‬‬ ‫‪17‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫שואל ה"ילקוט הגרשוני"‪ :‬מדוע הביא רש"י דוקא את‬ ‫אומר הרב אב"ד קוטנא זצ"ל‪ :‬כל התורה נכללת בציווי‬ ‫הברכה של 'ונתתי גשמיכם בעתם' ?‬ ‫של 'ואהבת לרעך כמוך'‪ ,‬ועל ידי זה ששימח גם אחרים‬ ‫ואפשר לומר‪ :‬עפי"מ שאחז"ל במסכת תענית [ח‪]:‬‬ ‫קיים 'ואהבת לרעך כמוך'‪ ,‬וזה עשיתי "ככל אשר‬ ‫בעון צדקה שפוסקים ואינם נותנים‪ ,‬גשמים נעצרים‪.‬‬ ‫צויתני"‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬כאשר אמר 'עשיתי ככל אשר צויתני' – דהיינו‬ ‫שקיימתי מצות מתנת עניים‪ ,‬א"כ סרה הסיבה של‬ ‫השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את‬ ‫עצירת הגשמים‪ ,‬ולכן מבקשים שיעשה הקב"ה מה‬ ‫ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת‬ ‫שהבטיח ונתתי גשמיכם בעתם‪.‬‬ ‫לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש‪( :‬כו טו)‬ ‫הגאון רבי מאיר שמחה הכהן מדוינסק ה"אור שמח"‬ ‫ברש"י‪ :‬כל השקפה לרעה חוץ מהשקיפה ממעון‬ ‫זצ"ל היה אביהם של אלמנות ויתומים‪ ,‬ותמיד עמד‬ ‫קדשך שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת הרוגז‬ ‫לצידם‪ ,‬כמו שעמד לצידם של אביונים ודלים‪ ,‬והיה‬ ‫למדת הרחמים‪.‬‬ ‫תומך בהם ומסוכך עליהם ברוב רחמיו‪ ,‬וכמה נאים לו‬ ‫אומר המהרי"ץ דושינסקי זצוק"ל‪ :‬כשמשקיפים מן‬ ‫הדברים שהיה מפרש את הפסוק‪' :‬השקיפה ממעון‬ ‫השמים על הארץ‪ ,‬ומשווים את בני האדם לעומת‬ ‫קדשך' שנאמר אחר 'וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום‬ ‫המלאכים‪ ,‬הרי זו השקפה לרעה‪ ,‬כי מה יתרון יש לאדם‬ ‫ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני'‪ ,‬והיה אומר‪" :‬יש‬ ‫על פני מלאכי רומה‪ ,‬אך גבי מתנות עניים הרי בני אדם‬ ‫המרחמים על יתומים ואלמנות ותומכים בהם‪ ,‬אולם‬ ‫חשובים יותר מהמלאכים‪ ,‬כי אינו נוהג אצלם‪ ,‬ע"כ הוי‬ ‫על הקב"ה נאמר שהוא 'אבי יתומים ודין אלמנות‬ ‫בזה השקפה לטובה ומהפכת מדת הרוגז לרחמים‪.‬‬ ‫אלקים במעון קדשו'‪ ,‬דהיינו שהוא מגדלם במעון קדשו‬ ‫ממש‪ ,‬ולא רק תומך בהם מרחוק‪ ,‬ולכן נאמר כאן‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מצ'ורטקוב זי"ע תמה‪ :‬איך אפשר‬ ‫'השקיפה ממעון קדשך'‪ ,‬שבא לאחר התמיכה בהם‬ ‫שהקב"ה ישקיף שלא לטובה‪ ,‬הרי הוא מלא רחמים?‬ ‫מפירות מעשר‪ ,‬לרמז על אלו שנמצאים במעון קדשך‪,‬‬ ‫ומסביר‪ :‬אם ישקיף הקב"ה לבחון את המצוות שלנו‪,‬‬ ‫ובזכותם מבקש האדם להתברך על מעשי החסד"‪.‬‬ ‫איך יתקיימו – רחמנות עלינו ולא תצמח מזה טובה‪,‬‬ ‫שהרי הלב מלא פניות בעשיית כל מצוה‪ ,‬חוץ‬ ‫ברש"י‪ :‬עשינו מה שגזרת עלינו‪ ,‬עשה אתה מה שעליך‬ ‫מ"השקיפה" שבמעשר שהוא תמיד לטובה‪ ,‬כי‬ ‫לעשות‪ .‬שאמרת 'אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם‬ ‫הבעש"ט גילה שמצות צדקה היא אפילו אינה לשמה‪,‬‬ ‫בעתם'‪.‬‬ ‫כיון שבינתיים נהנה העני ממנה‪...‬‬ ‫שואל הרבי מקאצק זי"ע‪ :‬גזירה הרי היא פקודה קשה‪,‬‬ ‫מה ענין גזירה לכאן? – אלא כלום אין זו גזירה קשה‬ ‫בספה"ק "לב שמחה" כתוב‪ :‬יש להתבונן גודל הזכות‬ ‫לצוות על איש מישראל לומר‪" :‬עשיתי ככל אשר‬ ‫שנתן הקב"ה לישראל‪ ,‬דאי' במד' זה שמביא ביכורים‬ ‫ציויתי"? מי יזכה לכך שיוכל לומר לפני ה'‪ :‬עשיתי ככל‬ ‫עומד ומבקש רחמים על עצמו ועל ישראל ועל ארץ‬ ‫אשר צויתני? אלא גזרת עלינו לומר כן וקיימנו דבריך‪.‬‬ ‫ישראל שנא' השקיפה ממעון קדשך וכו'‪.‬‬ ‫יהודי אחד שעושה מצוה אחת ניתן לו מן השמים‬ ‫שואל הרה"ק המוהר"ש מבעלזא זי"ע‪ :‬וצריך להבין‬ ‫הזכות לומר 'השקיפה ממעון קדשך' וגו' שמבקש‬ ‫למה שינה רש"י לשונו 'עשינו מה שגזרת עלינו'?‬ ‫מהשי"ת השקיפה עלינו לטובה‪ ,‬ולא זו בלבד אלא‬ ‫ואפשר לומר‪ ,‬דאיך יתפאר איש הישראלי לומר עשיתי‬ ‫'וברך את עמך את ישראל' וגו'‪ ,‬ברכה עבור כלל‬ ‫ככל אשר צויתני‪ ,‬ונפשו הרי יודעת מיעוט ערכו‪ ,‬אך‬ ‫ישראל‪ ,‬פלא עצום‪ ,‬ומוכח מפורש מן הכתוב שכן הוא‪,‬‬ ‫הענין שזה בעצמו גזירת מלך – מלכו של עולם לאמור‬ ‫עד כדי כך יכול היחיד לפעול עבור כל כלל ישראל‪" ,‬ומן‬ ‫בזה הלשון‪ .‬ואם לא היה גזירת מלך לאמר כן לא היה‬ ‫הנראה שיש בישראל אלו שיש להם זה הכח"‪.‬‬ ‫עולה על שום לב איש מישראל שיוציא מפיו דברים‬ ‫כאלה‪ ,‬רק מחמת שאתה גזרת עלינו‪ ,‬ולכן עשה אתה‬ ‫עוד שם‪ :‬וחשבתי לומר 'ממעון קדשך' ‪ -‬זה כותל‬ ‫וכו'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫'ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע‬ ‫המערבי וכדאי' מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי‪.‬‬ ‫עד היום הזה'‪ .‬מזה למדו חז"ל שאין אדם עומד על‬ ‫דעת רבו עד ארבעים שנה‪ .‬ומזה ישפוט שהקב"ה חפץ‬ ‫מרן אד"ש שאל‪ ,‬הרי הוא נמצא בביהמ"ק ומה מבקש‬ ‫שנעבוד אותו בלב ולא מצות אנשים‪ .‬וזהו 'היום הזה ה'‬ ‫השקיפה ממעון קדשך‪ ,‬רק כדאי' שמקדש שלמעלה‬ ‫אלקיך מצוך' וגו'‪ ,‬אע"פ שכבר צוך מ"מ חוזר ומצוך‬ ‫מכוון כנגד בית המקדש שלמטה‪ ,‬ביכורים מביאים‬ ‫היום‪ ,‬משום שהוא סוף מ' שנה‪ ,‬ומזה תדע כי רוצה‬ ‫בביהמ"ק שלמטה וזהו 'השקיפה ממעון קדשך'‬ ‫הוא שתעבדהו בכל לבבך ובכל נפשך ולא מצות‬ ‫ביהמ"ק שלמעלה‪.‬‬ ‫אנשים‪.‬‬ ‫בספר "ארי במסתרים" [מהגה"ח רבי אריה אלטר‬ ‫שואל ה"אגרא דכלה"‪ :‬יש להבין‪ ,‬הרי קודם לזה נזכרו‬ ‫זצ"ל] מביא דבר נפלא‪ :‬דבגמ' אי' דמש"כ 'וברך את‬ ‫בתורה מצוות התלויות בארץ שלא נתחייבו בהן עד‬ ‫עמך ישראל' – היינו בבנים ובנות‪.‬‬ ‫שיכנסו לארץ‪ ,‬א"כ איך אפשר לומר כאשר עדיין‬ ‫ולפי"ז אתי שפיר‪ ,‬דהנה אי' בגמ' חגיגה ד"מעון" הוא‬ ‫עומדים במדבר 'היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות וגו'‬ ‫הרקיע שבו שוכנים הנשמות‪ ,‬ולכן מבקשים 'השקיפה‬ ‫ושמרת ועשית אותם'?‬ ‫"ממעון" קדשך' – 'וברך את עמך ישראל' – בבנים‬ ‫וכתב לבאר הענין‪ ,‬כי הנה הקב"ה נתן לנו תרי"ג‬ ‫ובנות וד"ל‪.‬‬ ‫מצוות‪ ,‬וכל אדם מישראל צריך לקיים את כל התרי"ג‬ ‫מצוות לתיקון נפשו‪ ,‬אכן באמת הרי זה בלתי אפשרי‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי שלמה מבויאן זי"ע אמר‪" :‬מתנות‬ ‫שיקיים שום אדם את כולן‪ ,‬שהרי ישנם הרבה מצוות‬ ‫לעניים" לא נאמר‪ ,‬אלא "מתנות עניים"‪ .‬ורמז להצדיק‬ ‫שאינם שייכים רק בכהנים ובלוים‪ ,‬ויש מצוות השייכות‬ ‫שרואה את עצמו בבחינת עני ושפל ומשפיע מתנות‬ ‫רק בישראלים‪ ,‬כמו פדיון הבן‪ ,‬וביותר בזמן הזה הרי כל‬ ‫לישראל‪ ,‬שמהפך השקפה רעה לטובה‪ ,‬רוגז לרחמים‪.‬‬ ‫המצוות שאינן נוהגות אלא בזמן הבית אי אפשר‬ ‫לקיימם כלל‪ ,‬רק העצה היא שיהיה האדם משתוקק‬ ‫היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות את החקים האלה‬ ‫לקיים כל מצוה ומצוה‪ ,‬על ידי זה יהא נחשב לו כאילו‬ ‫ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל‬ ‫קיים כל המצוות בפועל‪ ,‬כיון שמצדו היה מקיים המצוה‬ ‫נפשך‪( :‬כו טז)‬ ‫ואין המניעה ממנו‪.‬‬ ‫אומר הרה"ק המוהר"ן מברסלב זי"ע‪ :‬זה כלל גדול‬ ‫וזהו שאמר הכתוב 'היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום‪ ,‬הן‬ ‫את החוקים' וגו'‪ ,‬ר"ל אף עכשיו‪ ,‬ביום הזה‪ ,‬טרם‬ ‫בעסק פרנסה והצטרכותו‪ ,‬צריך שלא יחשב מיום‬ ‫ביאתכם לארץ ישראל‪ ,‬הנכם מצווים לקיים כל‬ ‫לחברו כמובא בספרים‪ .‬וכן בעבודתו יתברך לא ישים‬ ‫המצוות‪ ,‬גם אלה התלויות בארץ‪ ,‬ואם תאמרו הרי זה‬ ‫לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותו השעה‪ .‬כי כשרוצים‬ ‫דבר בלתי אפשרי‪ ,‬הנה העצה 'ושמרת'‪ ,‬מלשון 'ואביו‬ ‫ליכנס בעבודת ה'‪ ,‬נדמה להאדם כאלו הוא משא כבד‪,‬‬ ‫שמר את הדבר'‪ ,‬שתהיו משתוקקים ומצפים מתי יגיע‬ ‫ואי אפשר לו לישא משא כבד כזה‪ ,‬אבל כשיחשוב‬ ‫הזמן שתוכלו כבר לקיים מצוות אלו‪' ,‬ועשית'‪ ,‬ר"ל בזה‬ ‫שאין לו רק אותו היום‪ ,‬לא יהיה לו משא כלל‪ .‬וגם שלא‬ ‫יעלה לכם כאילו קיימתם כל אותן המצוות בפועל‬ ‫ידחה עצמו מיום ליום‪ ,‬לאמר מחר אתחיל‪ ,‬מחר‬ ‫ממש‪.‬‬ ‫אתפלל בכוונה ובכח כראוי‪ ,‬וכיוצא בזה בשאר‬ ‫העבודות‪ ,‬כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו‬ ‫הרה"ק ה"בית אהרן" זי"ע כותב‪' :‬היום הזה ה' אלקיך‬ ‫השעה שעומד בו‪ ,‬כי יום המחרת הוא עולם אחר‬ ‫מצוך לעשות' וגו'‪ ,‬הרמז בזה שיש לעבוד את השי"ת‬ ‫לגמרי‪' .‬היום אם בקולו תשמעו'‪' ,‬היום' דייקא‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫כדוגמת היום הזה‪ ,‬היינו כמו שסדר היום הוא ברישא‬ ‫חשוכא והדר נהורא [שבת עז‪ ,]:‬ככה הוא גם בעבודת‬ ‫אומר ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬יאמר כי אין חפץ להקב"ה‬ ‫השי"ת‪ ,‬שמתחילה צריך האדם לעבוד את השי"ת הגם‬ ‫במצות אנשים מלומדה אלא בעבודת הלב‪ ,‬אשר על כן‬ ‫שאין לו חשק והשתוקקות כ"כ לעבודת הבורא והוא‬ ‫חזר הקב"ה כל התורה בערבות מואב‪ ,‬משום שאז‬ ‫בבחינת חשכת לילה‪" ,‬עהר פילט נישט קיין טעם אין‬ ‫נעשו בני ארבעים ועמדו על דעת רבם כאמור בפרשה‪:‬‬ ‫‪19‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫כמו השנה‪.‬‬ ‫עבודת השם"‪ ,‬אעפי"כ צריך לעשות ולקיים הכל‬ ‫וב"שפת אמת ליקוטים" מתרץ בכמה אנפין‪ ,‬כגון אי‬ ‫באמונה פשוטה‪ ,‬מחמת כי כן צוה לו השי"ת‪ ,‬אף‬ ‫הביא בלא קריאה כגון מחג ואילך מ"מ נתקיים בזה‬ ‫שאינו מבין ומרגיש שום טעם בדבר‪ ,‬ואחר שיעבוד את‬ ‫הבת קול א"כ משכחת שפיר להיות נפסק הבת קול‬ ‫הבורא ית' ככה‪ ,‬יזכה לסייעתא דשמיא להתחיל‬ ‫שנה אחת‪.‬‬ ‫להרגיש טעם ותענוג גדול בעבודת ה'‪ ,‬בבחינת אור יום‪.‬‬ ‫ועוד י"ל כי הבת קול היה בשכר הבאת הביכורים‪ ,‬א"כ‬ ‫וזשה"כ 'היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות‪ ,‬היינו‬ ‫י"ל דלעולם היה הב"ק נפסק שנה שניה כיון שהביא‬ ‫כדוגמת היום הזה כך צריכים לעשות 'את החוקים ואת‬ ‫בכח גזרת הב"ק דשנה ראשונה‪ .‬א"כ נפסק בשנה‬ ‫המשפטים'‪ ,‬שבתחילה יש לקיים את כל המצוות‬ ‫שניה רק בשלישית שהביא מעצמו שוב היה הב"ק וכן‬ ‫בבחינת חוקים‪ ,‬היינו כחוק בלי טעם‪ ,‬שאין מרגישים בו‬ ‫לעולם עיי"ש‪.‬‬ ‫שום טעם‪ ,‬ואח"כ נעשים בחינת משפטים‪ ,‬שמרגישים‬ ‫בהם טעם ותענוג גדול‪.‬‬ ‫ותירץ הרבי ה"לב שמחה" זי"ע‪ :‬שהרי אמרו חז"ל‬ ‫וסיום הכתוב 'ושמרת ועשית אותם'‪ ,‬היינו ג"כ על דרך‬ ‫שביהמ"ק נחרב במוצאי שביעית הן בבית ראשון והן‬ ‫זה‪' ,‬ושמרת' הוא מצות ל"ת‪ ,‬ובמצוות לא תעשה לא‬ ‫בבית שני‪ ,‬והרי בשמיטה אין מביאין ביכורים והשתא‬ ‫שייך להרגיש טעם כי אין בהם עשייה כלל‪' ,‬ועשית'‬ ‫א"ש‪.‬‬ ‫הוא מצות עשה‪ ,‬ובמצוות עשה יכולים להרגיש טעם‪,‬‬ ‫ז"ש מתחילה 'ושמרת' שהוא מצות ל"ת‪ ,‬כי מתחילה‬ ‫האחרונים מסבירים מדוע דווקא במצות ביכורים יצתה‬ ‫אין מרגישים טעם במצוות‪ ,‬ורק לאחר מכן 'ועשית'‪,‬‬ ‫בת קול ולא בשאר מצוות‪ ,‬שהיות ומצות ביכורים היתה‬ ‫מצוות עשה‪ ,‬כי רק אח"כ זוכים להרגיש טעם בקיום‬ ‫באה בשמחה ובשיר וכל בעלי אומנות עומדים מפניהם‬ ‫המצוות‪.‬‬ ‫כמאמרם ז"ל‪ ,‬א"כ היה חשש במצוה זו שעשו כל כך‬ ‫בפרסום שח"ו ישלוט באנשים עין הרע‪ ,‬וכבר אמר רב‬ ‫אומר הרה"ק רבי אליהו אבד"ק ויסקיט – תלמיד הרבי‬ ‫צ"ט מתו בעין רעה‪ ,‬על כן יצתה בת קול ואמרה שאין‬ ‫מקאצק זי"ע‪ :‬הנה העצה להאדם איך לבוא בנקל אל‬ ‫להם מה לחשוש מזה‪ ,‬אלא הבאת הביכורים היום –‬ ‫התורה והעבודה‪ ,‬כי כל איש ואיש יודע שאינו בבטחון‬ ‫תשנה לשנה הבאה‪.‬‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬ויום המר בא יבוא‪ ,‬אך עיקר בטחונו על זו‬ ‫השעה שעומד בה כעת‪ ,‬כמאמר החכם אל תדאג‬ ‫במדרש תנחומא‪ :‬צפה משה ברוח הקודש וראה שבית‬ ‫דאגת מחר‪ .‬לכן כל העול מלכות שמים שמקבל האדם‬ ‫המקדש עתיד להיחרב והביכורים עתידים ליפסק עמד‬ ‫על עצמו הוא רק על אותו היום‪ ,‬והיתכן שלא יפרוש‬ ‫ותיקן לישראל שיהיו מתפללין שלש פעמים בכל יום‪.‬‬ ‫האדם את עצמו יום אחד בשביל הבורא ב"ה‪ ,‬הלא יום‬ ‫אומר ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬תפילות היום הם מעין‬ ‫אחד אפשר לסבול‪ ,‬הן ללמוד על ידי הדחק והן לברוש‬ ‫ביכורים‪ ,‬תפילת שחרית – האדם נותן לה' את ראשית‬ ‫את עצמו מכל המדות העוה"ז‪ ,‬וזה שאמר חז"ל בכל‬ ‫מחשבותיו ומשאלות לבו בתחילת היום‪ ,‬וכן התפילות‬ ‫יום יהיו בעיניך כחדשים‪ .‬וזה 'היום הז"ה ה' אלקיך‬ ‫עם ראשית שינויי הזמנים‪ ,‬צהרים וערב‪.‬‬ ‫מצוך' וגו'‪.‬‬ ‫את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים ‪ ...‬ולשמר‬ ‫ברש"י‪ :‬בת קול מברכתו הבאת ביכורים היום תשנה‬ ‫חקיו ומצותיו ‪ ...‬וה' האמירך היום להיות לו לעם‬ ‫לשנה הבאה‪.‬‬ ‫סגולה כאשר דבר לך ולשמר כל מצותיו‪( :‬כו יז‪-‬יח)‬ ‫שואלים ה"כתב סופר" זצ"ל וכן ב"שפת אמת‬ ‫שואל ה"קדושת לוי" זי"ע‪ :‬למה נשנו פעמיים‪" :‬לשמור‬ ‫ליקוטים"‪ :‬אם כן הרי יחיה לעולם‪ ,‬שהרי בכל שנה בת‬ ‫מצותיו"? – אלא שבפסוק השני מדובר בה'‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫קול מברכתו כך?‬ ‫כביכול מבטיח לקיים ולשמור כל מצוותיו כלפי "עם‬ ‫וה"כתב סופר" זצ"ל אומר שהכוונה היא‪ :‬שבת קול‬ ‫סגולה"‪ ,‬לשלם פעולת שכיר‪ ,‬שכר מצוות ומעשים‬ ‫מבשרת לו שלא יקלקל מעשיו‪ ,‬ואם יחיה בשנה הבאה‬ ‫טובים‪ ,‬ולתת "בני חיי ומזוני"‪...‬‬ ‫– גם כן ירצה להביא ביכורים ויביא בשמחה ובזריזות‬ ‫‪20‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה'‬ ‫ברש"י‪ :‬האמרת והאמירך אין להם עד מוכיח במקרא‬ ‫אלקיך נתן לך והקמות לך אבנים גדלות ושדת אותם‬ ‫וכו' ומצאתי להם עד והוא לשון תפארת כמו יתאמרו‬ ‫בשיד‪( :‬כז ב)‬ ‫כל פועלי און‪.‬‬ ‫אומר האברבנאל‪ :‬מה בין תורת ישראל לתרבות‬ ‫בספר "דברי יחזקאל" בשם הרה"ק משינאווא זי"ע‬ ‫האומות? העמים הנאורים מנציחים את כיבושיהם‬ ‫שהקשה‪ :‬לכאורה רש"י סותר את עצמו‪ ,‬דבתחילה‬ ‫ונצחנותיהם על ידי הקמת מצבות לזכר גיבוריהם‪,‬‬ ‫אמר אין להם עד מוכיח במקרא‪ ,‬ולבסוף אמר ומצאתי‬ ‫אביריהם ושליטיהם‪ ,‬אבל בני ישראל נצטוו להקים‬ ‫להם עד‪.‬‬ ‫אבנים גדולות‪ ,‬ולכתוב עליהן "את כל דברי התורה‬ ‫ומבאר באריכות‪ :‬דרש"י מרמז ברוח קודשו‪ ,‬דהנה יש‬ ‫הזאת"‪.‬‬ ‫בני אדם דאינם נוהגים במילי דחסידותא‪ ,‬ואומרים כי‬ ‫הם אינם מהחסידים רק מקיימים מה שהוא עפ"י דין‬ ‫הרה"ק מז'מיגרד זי"ע אמר בשם אביו הרה"ק רבי סיני‬ ‫בשולחן ערוך‪ ,‬ולא הדברים שהם מלפנים משורת הדין‪.‬‬ ‫מז'מיגרד זי"ע על מה שכתב רש"י ששנים עשר אבנים‬ ‫כמו למשל בשבת קודש אחר תפילת מנחה‪ ,‬היראים‬ ‫היו‪ ,‬ובשבעים לשון‪ ,‬ולכאורה יש להבין איך כתבו‬ ‫יושבים בסעודה שלישית ומזמרים שירות ותשבחות‬ ‫התורה הק' בע' לשון על שנים עשר אבנים‪ ,‬לזה מרומז‬ ‫באגודה אחת‪ .‬והם הולכים אז לטייל בחוצות עם‬ ‫בתיבת "בשיד"‪ ,‬שי"ד אותיות ש‪-‬ד‪-‬י – שם הצמצום‬ ‫משפחותיהם ואומרים שהם מתנהגים עפ"י דין‪ ,‬שאין‬ ‫[שאמר לעולמו די]‪ ,‬וע"י אותו השם נכתבו בצמצום על‬ ‫חייב עפ"י שו"ע לזמר אז שירות ותשבחות‪ ,‬וגם אין‬ ‫אותם י"ב אבנים כל התורה בשבעים לשון‪.‬‬ ‫מבואר בשו"ע שאסור אז לטייל עם משפחתו בחוצות‪,‬‬ ‫ואדרבה זהו עונג שבת שלו‪ ,‬ואי אפשר להביא להם‬ ‫אבנים שלימות תבנה את מזבח ה' אלקיך‪( :‬כז ו)‬ ‫ראי' מן התורה שהדרך הזה ומנהגם אסור עפ"י הדין‪.‬‬ ‫הרה"ק הרבי מלובלין זי"ע ב"זכרון זאת" כתב לבאר‪:‬‬ ‫אמנם באמת נראה תכלית הדבר סוף מעשה‬ ‫עפ"י מה דאי' בספר יצירה – שהאותיות קרויין אבנים‪,‬‬ ‫במחשבה תחילה‪ ,‬כי ההולכים לטייל בחוצות‬ ‫זה שאמר 'אבנים'‪ ,‬היינו אותיות התורה והתפילה‪,‬‬ ‫מתחברים עם אנשים שאינם מהוגנים‪ .‬כי מי אז‬ ‫'שלימות תבנה'‪ ,‬תראה שיהיו בשלימות‪ ,‬והעצה להגיע‬ ‫מהמטיילים בחוצות עפ"י רוב אנשים שאינם מהיראים‪.‬‬ ‫לזה היא‪' ,‬את מזבח ה' אלקיך'‪ ,‬שתזבח את יצרך לשם‬ ‫ועבירה גוררת עבירה‪ ,‬שהטיול הזה סופו ותכליתו מביא‬ ‫ה'‪ ,‬אז יהיו תורתך ותפלתך כראוי‪.‬‬ ‫עפ"י רוב לדברים לא טובים כידוע‪ .‬אמנם היראים‬ ‫המזמרים אז שירות ותשבחות הוא השולחן אשר לפני‬ ‫וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר‬ ‫ה'‪ ,‬ונתרבה כבוד שמים והדר הוא לכל חסידיו‪ .‬נמצא‬ ‫היטב‪( :‬כז ח)‬ ‫אף שאינו מבואר בתורה התנהגות משני כיתות הנ"ל‪,‬‬ ‫אומר ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬אפילו על אבנים אפשר‬ ‫עכ"ז ניכר ומובן למי שרוצה לידע ולהבין כי דרך הכת‬ ‫להשפיע ע"י דברי תורה‪ ,‬כמאמרם ז"ל [סוכה נב] אם‬ ‫המטיילים הנ"ל שלא לרצונו של הבוית"ש‪ .‬והדרך מכת‬ ‫אבן הוא נמוח‪.‬‬ ‫היראים הנ"ל הוא רצון וכבוד שמים ונחת רוח לבורא‬ ‫כל העולמים ית"ש‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי אלימלך מרודניק זי"ע מפרש‪ :‬מאי 'באר‬ ‫וזהו יש לרמז בדברי רש"י‪ :‬את ה' האמרת והאמירך ‪-‬‬ ‫היטב'‪ ,‬שבא הכתוב לצוות לכתוב את דברי התוכחה‬ ‫"אין להם עד מוכיח במקרא"‪ .‬רצ"ל לשני כיתות הנ"ל‬ ‫בביאור טוב‪ ,‬ולכן הקדים לומר לפני כן לפני פרשת‬ ‫אי אפשר להוכיח מן המקרא‪ .‬היינו מן התורה אין‬ ‫הקללות להזהירו לפרשם על הצד היותר טוב‪ ,‬ומרומז‬ ‫להוכיח מי הוא את ה' האמרת והאמירך יותר מחבירו‪.‬‬ ‫כן בלשון 'דברי' שהיא לשון קשה‪ ,‬ונצטווה משה לכתוב‬ ‫"ומצאתי להם עד והוא לשון תפארת" – פי' דיש ראיה‬ ‫את פסוקי התוכחה שלא יהא נשמע מהם ח"ו שום‬ ‫דדרך היראים הוא תפארת לעושיהם וכבוד שמים‬ ‫משמעות קללה לישראל‪.‬‬ ‫מתרבה ונתפאר על ידם‪" ,‬כמו יתאמרו כל פועלי און"‪- .‬‬ ‫דאנו רואים דהדרך השני מהאנשים המטיילים בחוצות‬ ‫ברש"י‪ :‬באר היטב – בשבעים לשון‪.‬‬ ‫הוא לא טוב ונצמח מזה שהם כמו פועלי און‪ .‬והשי"ת‬ ‫הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע שואל מה טעמו של דבר‬ ‫ידריכנו בדרך האמת‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫מצינו דוגמא כזו במקום אחר מפני שהלוויים לא ביטלו‬ ‫שהוצרכו לכתוב בשבעים לשון‪.‬‬ ‫את הברית הראשונה‪ ,‬שהרי לא חטאו בעגל‪ ,‬ולכן‬ ‫ויש לתרץ‪ ,‬עפ"י מ"ש רש"י בריש בראשית‪ :‬לא היה‬ ‫עמהם לא היה צריך לכרות ברית חדשה‪ ,‬ולכן היו גם‬ ‫צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם‬ ‫הם בכלל המדברים אל ישראל‪.‬‬ ‫שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל‪ ,‬ומה טעם פתח‬ ‫בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם‬ ‫אומר ה"חזקוני"‪ :‬חז"ל דרשו מה שדרשו‪ .‬ואפשר עוד‬ ‫נחלת גוים‪ ,‬שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים‬ ‫לאמור‪ :‬הנה בתנחומא מובא ג' בריתות כרת הקב"ה‬ ‫אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים הם אומרים להם‬ ‫עם ישראל‪ ,‬אחת כשיצאו ממצרים‪ ,‬ואחת בחורב‪,‬‬ ‫כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר יקר‬ ‫ואחת כאן – ולמה כרת הקב"ה עמהם כאן? מפני‬ ‫בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו‬ ‫שאותה הברית שכרת עמהם במצרים בטלוה ואמרו‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫'אלה אלהיך'‪ ,‬לפיכך חזר וכרת עמהם כאן וקבע עליה‬ ‫ובפשטות מכיון שישראל קיבלו התורה לכן נתן הקב"ה‬ ‫קללה למי שחוזר בדבריו‪ .‬ומכיון שעד עתה ע"י חטא‬ ‫את הארץ לישראל‪ .‬וע"כ ציוה הקב"ה לישראל להקים‬ ‫העגל פסקו מלהיות עם ה'‪ ,‬לכן עתה כשקבלו שוב את‬ ‫אבנים ולכתוב עליהם התורה בשבעים לשון בבואם‬ ‫התורה ע"י הברית הזאת חזרו ונעשו שוב עם אלקי‬ ‫לארץ‪ ,‬כדי להראות לכל האומות‪ ,‬שלכן קיבלו ישראל‬ ‫ישראל‪ ,‬וז"ש "היום הזה נהיית לעם"‪.‬‬ ‫את הארץ ולא אומות העולם‪ ,‬מאחר שהם לא קיבלו‬ ‫את התורה ורק ישראל הם שקיבלו את התורה‪.‬‬ ‫דרש הרב רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל‪:‬‬ ‫'היום הזה'‪ ,‬בו קבלת עליך בשבועה לקיים את התורה‬ ‫בשם ה"חידושי הרי"ם" זי"ע ששאל‪ :‬וכי באמת נכתב‬ ‫– נהיית לעם! הלאומיות הישראלית איננה מתחילה‬ ‫בשפת הטערקיש‪ ,‬ומה תועלת יש לנו בזה שיבין‬ ‫משעה שישראל זוכים לארץ משלהם או שפה‬ ‫הטורקי או הצרפתי‪ .‬אך הענין הוא דהנה גלוי וידוע‬ ‫משלהם‪ ,‬אלא משעה שמקבלים עליהם עול תורה‪,‬‬ ‫לפני הבורא ית"ש אשר יגלו ישראל לבין האומות‪ ,‬וכל‬ ‫ואפילו בעודם שרויים במדבר ללא ארץ וללא כל אמצעי‬ ‫אומה ואומה יש לה הסתרות ומניעות לפי רוע המידות‬ ‫קיום טבעיים הדרושים לעם‪ .‬זהו ייחודה של הלאומיות‬ ‫שלה‪ ,‬ולכך פירש להם באר היטב‪ ,‬היינו שבכל מקום‬ ‫הישראלית – ה ת ו ר ה!! [= א"ה‪ :‬והדברים אקטואליים‬ ‫שיהיו יוכלו להושיע את עצמם מהתורה‪ ,‬ולפעמים נופל‬ ‫ואמיתיים גם לדורנו היום להודיע לרבים מהו חוק ה ל‬ ‫בדעתו מאד וצריך לזה התחזקות גדולה‪.‬‬ ‫א ו ם האמיתי]‪.‬‬ ‫וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר‬ ‫אלה יעמדו וגו' על הר גרזים וגו' שמעון ולוי ויהודה‬ ‫הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך‪:‬‬ ‫ויששכר ויוסף ובנימין‪( :‬כז יב)‬ ‫(כז ט)‬ ‫ואלה יעמדו וגו' בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולן דן‬ ‫ה"אמרי שמאי" מביא שמובא ברשב"ץ ובאורחות חיים‪,‬‬ ‫ונפתלי‪( :‬כז יג)‬ ‫דבפסוק זה 'הסכת ושמע' יש רמז למצוות שהן‬ ‫בשם ה"חידושי הרי"ם" זי"ע שאמר‪ :‬לצדיקים ויהודים‬ ‫בעמידה‪ .‬ה – הלל [קריאת הלל‪ ,‬או"ח תכב סעיף ז]‪ .‬ס‬ ‫טובים שיש להם טוב עין ניתן לברך את ישראל כאמור‬ ‫– סוכה [נטילת לולב במעומד‪ ,‬או"ח תרנ"א סעיף ה‬ ‫אלה יעמדו לברך את העם ולא ניתן לזה גבול וקצבה‪,‬‬ ‫במג"א]‪ .‬כ – כהנים [נשיאת כפים‪ ,‬או"ח סימן קכה‬ ‫כיון שהוא לפי טובת עין‪ ,‬ולא ניתן לזה על ידי אנשים‬ ‫סעיף יד]‪ .‬ת – תפילה [או"ח סימן צ"ד סעיף ח]‪ .‬ו –‬ ‫כעסנים‪ ,‬אבל ההיפוך נאמר להם אות באות לא יגרעו‬ ‫וידוי [או"ח סימן קל"ד סעיף א' וסימן תרז סעיף ג]‪ .‬ש –‬ ‫ולא יוסיפו דבר כלום רק הלשון הכתוב‪.‬‬ ‫שופר [או"ח סימן תקפה סעיף א]‪ .‬מ – מגילה‪ ,‬הברכה‬ ‫וקריאתה לכתחילה [או"ח סימן תרץ סעיף א]‪ .‬ע –‬ ‫הרה"ק ה"עקבי אבירים" מסדיגורה זי"ע אמר בשם‬ ‫עומר‪ ,‬ספירת העומר [רא"ש סוף פסחים ואו"ח סימן‬ ‫אביו הרה"ק ה"כנסת מרדכי" זי"ע‪ :‬שחלוקה זו‬ ‫תפט סעיף א' בקמה – בקומה]‪.‬‬ ‫נעשתה לפי השבטים שעסקו תמיד בלימוד התורה‬ ‫לבין השבטים שעסקו בפרקמטיא‪ .‬דעל הר הברכה –‬ ‫אומר ה"משך חכמה"‪ :‬זה שדברו כאן הלוויים שלא‬ ‫‪22‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫כאילו עובד עבודה זרה‪ ,‬לזה אמר הכתוב 'ארור האיש –‬ ‫עמדו השבטים שעסקו בלימוד התורה‪ ,‬שמעון – היה‬ ‫אשר יעשה פסל ומסכה'‪ ,‬היינו מי שמחשיב את עצמו‬ ‫שבט סופרים ומלמדי תינוקות‪ ,‬לוי – עבד עבודת‬ ‫לאיש ואדם חשוב‪ ,‬דומה כמי שעושה פסל ומסכה‪.‬‬ ‫הקרבנות‪ ,‬יהודה – כנאמר 'לא יסור שבט מיהודה‬ ‫ומחוקק מבין רגליו'‪ .‬יששכר – היה סמל לומד התורה‬ ‫שואל הגאון רבי נתן גשטטנר זצ"ל בספרו "מאורות‬ ‫ועל שמו נקראים לומדי התורה‪ ,‬יוסף – כנאמר 'בכור‬ ‫נתן"‪ :‬אמאי נאמר מפורש דווקא הארורים ולא‬ ‫שורו הדר לו' דקאי על משיח בן יוסף‪ .‬ובנימין –‬ ‫הברוכים‪ ,‬והוי ליה לומר גם את הברוכים שהרי הקדימו‬ ‫שבחלקו נבנה ביהמ"ק‪ .‬ולעומתם על הר היפך הברכה‬ ‫לומר את הברוכים‪.‬‬ ‫עמדו השבטים שעסקו בפרקמטיא‪ ,‬ראובן וגד – היה‬ ‫ונראה עפ"י דאיתא בשם הרה"ק המוהר"י מבעלזא‬ ‫להם מקנה רב‪ .‬אשר ‪ -‬נאמר בו 'מאשר שמנה לחמו'‪.‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬דכשלומדים פרשת התוכחות שבתורה ממילא‬ ‫זבולון – היה עוסק בפרקמטיא ותומך בלומדי התורה‬ ‫ניצלים מקללות ח"ו‪ ,‬שהרי אחז"ל [מנחות קי‪ ].‬העוסק‬ ‫ועל שמו נקראים התומכים בלומדי התוה"ק‪ ,‬דן – מצינו‬ ‫בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת‪ ,‬וכמו"כ ע"י‬ ‫שלא היה דיים בנחלה שניתנה להם בארץ ישראל‬ ‫שעוסקים בפרשת התוכחות ניצלים מן התוכחות‬ ‫והלכו לכבוש את ליש [שופטים יח]‪ ,‬ונפתלי – נאמר בו‬ ‫עצמן‪ ,‬ונפטרים מן הקללות ע"י הלימוד‪.‬‬ ‫'נפתלי אילה שלוחה'‪ ,‬וכדפירש"י 'זו בקעת גינוסר‬ ‫ועפי"ז א"ש מה שנכתב בתורה דווקא הארורים‪ ,‬כדי‬ ‫שהיא קלה לבשל פירותיה כאילה זו שהיא קלה לרוץ'‪.‬‬ ‫שע"י שילמדו ישראל את הארורים ייפטרו ממנה‪ ,‬אבל‬ ‫ובא זה ללמד שהעוסקים בפרקמטיא יש להם לתמוך‬ ‫הברכות אין צריך לכתוב כי אלו יתקיימו בפועל‪ .‬ובזה‬ ‫בלומדי התוה"ק ובזה יזכו לברכה‪ ,‬ואם לא יעשו כן‬ ‫יובן מש"כ 'גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר‬ ‫שיתבוננו מה שמסמל ההר שעליו הם עומדים‪ .‬וכמו"כ‬ ‫התורה הזאת יעלם ה' עליך' וגו'‪ ,‬וקשה וכי לא סגי‬ ‫לומדי התורה יש להם להעלות אל מדרגתם את‬ ‫הקללות שנאמרו בהדיא עד שהוצרך להוסיף גם מה‬ ‫תומכיהם העומדים למולם‪ ,‬ואם לא ינהגו כן שיתבוננו‬ ‫שאינו כתוב‪ .‬ולהנ"ל א"ש‪ ,‬דע"י שלומדים הקללות‬ ‫מה מסמל ההר שמולם‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ניצולים מהם‪ ,‬ותינח אלו הכתובים‪ ,‬אבל אלו שאינם‬ ‫כתובים הלא לא שייך בהם לימוד‪ ,‬ע"כ נאמר דגם כל‬ ‫ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה' וגו'‬ ‫חלי וגו' אשר לא כתוב וגו' הכל נכלל בפרשה זו‪ ,‬ממילא‬ ‫וענו כל העם ואמרו אמן‪( :‬כז טו)‬ ‫כשילמדו פרשה זו יהיו נפטרים מכל הקללות‬ ‫שואל המקובל האלקי רבי שמשון מאוסטרפולי זי"ע‪:‬‬ ‫האפשריות גם מאלו שאינם כתובים בפירוש וא"ש‪.‬‬ ‫יש לדקדק‪ ,‬למה לא נאמר 'ארור האיש אשר עושה'‬ ‫בלשון הווה‪ ,‬כמו בכל הארורים שנאמרו בלשון הווה?‬ ‫ארור משגה עור בדרך‪( :‬כז יח)‬ ‫ואפשר לומר‪ ,‬שבעבודה זרה מחשבה כמעשה‪ ,‬לכן‬ ‫אמר מרן אד"ש‪ :‬שלא ליתן עצה שאינה הוגנת לו‪,‬‬ ‫כתוב בלשון עתיד‪ ,‬שאפילו החושב לעשות בעתיד‪ ,‬הרי‬ ‫אפשר כי לזאת הולכים לשאול עצה אצל הצדיקים‪,‬‬ ‫הוא בכלל ארור‪.‬‬ ‫שהשואל עצתם סומך אמונתו עליהם‪ ,‬ואם אין עצתם‬ ‫הוגנת לו‪ ,‬הרי יכשלו במשגה עוור בדרך‪ ,‬ובודאי מן‬ ‫בספר "מנורת זהב" שואל מדוע בשאר הארורים נאמר‬ ‫השמים לא יניחו להם שיכשלו בנתינת עצה שאינה‬ ‫"ואמר כל העם" בלשון יחיד? – ונראה לומר‪ ,‬כשעברו‬ ‫הוגנת‪ ,‬ולעומת זאת הרי כנגד כל הארורים שבפרשה‬ ‫את הירדן נעשו ערבים זה לזה והיו כולם כאיש אחד‪,‬‬ ‫פתחו בברכה‪ ,‬הברכה למי שאינו משגה עוור בדרך‪,‬‬ ‫לכן נאמר בכולם בלשון יחיד‪ ,‬אבל בפסל ומסכה‪,‬‬ ‫ובודאי מדה טובה מרובה שהמשיא עצה טובה מתברך‬ ‫בעבודה זרה‪ ,‬שמענישים בה גם על מחשבה‪ ,‬ועל‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫מחשבה אין ערבות‪ ,‬לכן נאמר "ואמרו" בלשון רבים‪.‬‬ ‫ארור מכה רעהו בסתר‪( :‬כז כד)‬ ‫שואל כ"ק האדמו"ר מראחמסטריווקא נ‪.‬י‪ .‬זי"ע‪ :‬יש‬ ‫ברש"י‪ :‬אחד עשר ארורים יש כאן כנגד י"א שבטים‪.‬‬ ‫להבין מדוע בכל שאר הארורים לא נאמר בהן 'איש'‬ ‫וכנגד שמעון לא כתבה ארור – לפי שלא היה בלבו‬ ‫וגו'‪ ,‬ורק בזה נאמר ארור 'האיש'? ואפשר לומר כי‬ ‫לברכו לפני מותו כשברך שאר השבטים‪ ,‬לכך לא רצה‬ ‫'איש' הוא לשון חשיבות‪ ,‬ואיתא בגמ'‪ :‬כל המתייהר‬ ‫‪23‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫לקבלה ירד מזכותו ואין לו בית קיבול שתשרה עליו‬ ‫לקללו‪.‬‬ ‫הברכה‪ ,‬לכך מבטיח 'והשיגוך' ‪ -‬שיתקבלו אצלך‬ ‫שואל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע‪ :‬מה שייכות זה לזה‪,‬‬ ‫כראוי‪.‬‬ ‫כיון שלא ברכו‪ ,‬וע"כ לא יהא נמנה בקללות?‬ ‫והוא ז"ל פירש‪ ,‬שלא תשתנה אחר קבלת הברכות‪,‬‬ ‫ואפשר‪ ,‬דהנה אי' בזוה"ק דהקללות נהפכו לברכות‪,‬‬ ‫שתהי' במצב שפלותך כאילו לא באה אליך כלל‬ ‫וסמך לזה הוא מהפרשה הקודמת דכתיב‪' :‬ויהפך ד' לך‬ ‫הברכה‪ ,‬עי"ז יתקיימו הברכות‪ .‬אומרים המפרשים‪" :‬כי‬ ‫את הקללה לברכה' [כג ו]‪ ,‬ולכן לא קילל אותו כיון שלא‬ ‫תשמע"‪ :‬גם זה בכלל הברכה‪ .‬כי דרך העולם לבעוט‬ ‫היה רוצה לברכו – ומהקללות הרי נעשה אח"כ ברכות‪.‬‬ ‫בה' מרוב טובה‪ ,‬כנאמר "שמנת עבית כשית ויטוש‬ ‫אלוה עשהו"‪ .‬וכאן מבטיחה התורה שהעושר לא יזיק‬ ‫והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך וגו'‪( :‬כח א)‬ ‫לך‪ ,‬אף "כי יבואו אליך כל הברכות האלה" – בכל זאת‬ ‫במדרש תנחומא‪ :‬נמשלה התורה למים – מה מים מי‬ ‫"תשמע בקול ה' אלקיך"‪.‬‬ ‫שאינו ידוע לשוט בהם אובד‪ ,‬כך כל מי שאינו יודע‬ ‫למצוא דברי תורה אובד מן העולם‪.‬‬ ‫עוד מביא ה"ניצוץ אחד" בשם זקינו ה"חידושי הרי"ם"‬ ‫מבאר ה"שפת אמת" זי"ע‪ :‬יש מים רדודין שהכל יכולין‬ ‫זי"ע שביאר‪ :‬כי טבע האדם שכאשר באה אליו רווחה‬ ‫לעבור בם‪ .‬זהו הנגלה שבתורה‪ ,‬שדרגות לה לפי‬ ‫והרחבה‪ ,‬הוא משתנה לגריעותא ומתחיל לזלזל‬ ‫השגות האדם – יש נכנס בהם עד טבורו ויש עד צוארו‪,‬‬ ‫במצוות ומתקרר בעבודת ה'‪ .‬על כן אמר 'והשיגוך' –‬ ‫אולם יש מים עמוקים שאין להם סוף‪ ,‬זוהי פנימיות‬ ‫שימצאוך באותו המצב בו נמצאת טרם הושפעו עליך‬ ‫התורה ואורה‪ ,‬רק היודע לשוט יחצה אותם‪ .‬מיהו היודע‬ ‫הברכות‪ ,‬ולא תשתנה על ידן‪.‬‬ ‫לשוט? זה שמסוגל לבטל עצמו על דברי תורה ואין לו‬ ‫ושמא על פי זה יש לפרש סיפא דקרא 'כי תשמע בקול‬ ‫שום נפח וכובד‪ .‬והיכן לומדים לשוט? רק במים גופם!‬ ‫ה' אלוקיך'‪ ,‬דהוא פירושי קא מפרש למילתיה‪ ,‬כיצד‬ ‫כך גם התורה עצמה מלמדת את האדם כיצד להתבטל‬ ‫יהיה 'והשיגוך'‪ ,‬באופן כזה אשר 'כי תשמע בקול ה'‬ ‫ולחדור לעמקי תהום של פנימיותה‪.‬‬ ‫אלקיך'‪.‬‬ ‫ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול‬ ‫הרה"ק ה"אמרי שאול" ממודז'יץ זי"ע שואל‪ :‬לכאורה‬ ‫ה' אלקיך‪( :‬כח ב)‬ ‫המילה "והשיגך" מיותרת‪ ,‬שאם יבואו עליך הברכות‪,‬‬ ‫אומר ה"דגל מחנה אפרים"‪ :‬האדם בקוצר דעתו יש‬ ‫ממילא מובן שישיגך?‬ ‫שהוא בורח מן הטוב‪ ,‬כי איננו יודע שטוב הוא לו‪ ,‬על כן‬ ‫אלא‪ ,‬יש שחננו ה' בהון ועושר ורוב ברכות‪ ,‬אבל אין לו‬ ‫התפלל דוד המלך ע"ה "אך טוב וחסד ירדפוני"‪ ,‬מחמת‬ ‫ההשגה הנכונה איך להשתמש בעושרו וטובו‪ ,‬אז אין זו‬ ‫שאיני יודע לפעמים לרדוף אחרי הטוב והחסד‪ ,‬יהיו הם‬ ‫ברכה לו‪ .‬לכן אומר‪" :‬והשיגוך" לשון השגה‪ ,‬שתהיה לך‬ ‫רודפים אחרי ומשיגים אותי‪.‬‬ ‫גם "השגה" איך להתנהג במידה טובה‪ ,‬וההשגה‬ ‫זה שאמרה התורה‪" :‬ובאו עליך כל הברכות האלה‬ ‫עצמה היא מן הברכות‪.‬‬ ‫והשיגך" – הם יבואו אליך וישיגו אותך‪.‬‬ ‫ה"כתב סופר" זצ"ל אומר‪ :‬על פי רוב צריך אדם ללכת‬ ‫בספר "תולדות יצחק" להרה"ק מנעשכיז זי"ע מבאר‪:‬‬ ‫ממקום למקום ולהיות נע ונד כדי להשיג עושר‪ ,‬אבל‬ ‫'השיגוך' – לשון 'שגגה'‪ .‬ור"ל שבנ"י יתברכו בזה‪,‬‬ ‫ברכת ה' לישראל לא תהיה באופן כזה‪ ,‬אלא האושר‬ ‫שאפילו שיהיה לפעמים שוגג באיזה דבר‪ ,‬אבל כיון‬ ‫והעושר יבואו הביתה בכל מקום שיהיו ישראל ולא‬ ‫שתהיה תמיד שומע בקול ה' אלקיך אזי אפילו השגגות‬ ‫יצטרכו לרדוף אחריהם‪ .‬וזה שאמר 'ובאו עליך כל‬ ‫שלך נחשבים כזכיות‪.‬‬ ‫הברכות האלה והשיגוך' – לא תצטרך לרדוף אחריהם‬ ‫ולהשיגם אלא הם ישיגו אותך‪ ,‬וכל זה 'כי תשמע בקול‬ ‫הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע מביא‪ :‬שמעתי מפ"ק זקני‬ ‫ה' אלקיך'‪ ,‬שלא תצטרך לבזבז זמן וטירחה ולהבטל‬ ‫ז"ל [החידושי הרי"ם] ששמע מפי הרבי ר' בונם ז"ל‪ ,‬כי‬ ‫מתורה ומצוות‪.‬‬ ‫לפעמים נותנים ברכה לאדם משמים‪ ,‬וטרם יזכה‬ ‫‪24‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫אומר ה"אלף למגן"‪' :‬בשדה' – הכוונה לעבודה‬ ‫כ"ק אדמו"ר שליט"א מבאבוב אמר בשם אביו הרה"ק‬ ‫ולפרנסה‪ ,‬ואמר קרא כי אם כשאתה 'בעיר' אתה‬ ‫המהר"ש מבאבוב זי"ע שאמר בדרך מליצה‪:‬‬ ‫'ברוך' – היינו‪ ,‬שאתה מנצל את הזמן ללימוד‪ ,‬אזי גם‬ ‫שמשרע"ה בירך את כל אחד ואחד מבני ישראל‪ ,‬ש'יצו‬ ‫בהיותך בשדה אתה ברוך‪ .‬כי אינך נחשב מתבטל‬ ‫ה' אתך את הברכה באסמיך' ותזכה לכל הטובות‬ ‫מלימודך‪ ,‬שהלא אין מלאכתך אלא מחמת שאתה‬ ‫והיעודים הכתובים בספר התורה הזאת‪ ,‬אמנם הברכה‬ ‫מוכרח‪ ,‬אבל כל שאתה פנוי ממלאכתך הרי אתה שב‬ ‫השלימה היא‪' :‬והשיגוך'‪" ,‬און ס'זאל דיך מאכן פאר א‬ ‫לתורתך‪.‬‬ ‫בעל השגה"‪ ,‬כלומר‪ ,‬שריבוי השפע והברכה לא תהא‬ ‫לך לפוקה ולמכשול עון בבחינת 'עושר שמור לבעליו‬ ‫ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך וגו' שגר אלפיך ועשתרות‬ ‫לרעתו' ח"ו‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬תהיה לך השגה גבוהה ורוח‬ ‫צאנך‪( :‬כח ד)‬ ‫נדיבה לתת צדקה ביד רחבה‪ ,‬להקים בתי כנסיות ובתי‬ ‫קודם ברכת הבנים ואח"כ ברכת העושר‪ ,‬ואילו בקללה‬ ‫מדרשות ומוסדות התורה‪ ,‬ולתמוך בלומדי תורה‬ ‫נאמר קודם 'ארור טנאך ומשארתך'‪ ,‬ואח"כ 'ארור פרי‬ ‫ולהחזיק ידי עניים ואביונים‪ ,‬ולקיים מצות ד' בהידור‬ ‫בטנך'?‬ ‫ובשלימות עכדפח"ח‪.‬‬ ‫ואומר ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬אפשר להסביר כך‪ :‬על פי‬ ‫רוב‪ ,‬העושר הוא צרה ואסון לבנים‪ ,‬כי הם מתחנכים‬ ‫הרבי ה"פני מנחם" זי"ע התבטא פעם בעת היותו‬ ‫ללא עבודה‪ ,‬בתענוגים וחיים קלים‪ .‬האבות עמלו ועבדו‬ ‫בבולטימור שבארה"ב‪ ,‬ונתכבד שם להגיד שיעור‬ ‫והם אינם יודעים ברכת עבודה‪ ,‬קיבלו הכל מן המוכן‬ ‫בישיבת "נר ישראל" המקומית‪ ,‬והבטיחו לו שהבחורים‬ ‫ומבזבזים בקלות את רכוש אביהם‪ ,‬וגם אינם הולכים‬ ‫לא יקשו כלום וישאלו על דבריו באמצע השיעור‪,‬‬ ‫בדרך הטוב‪ ,‬וישמן – ויבעט‪.‬‬ ‫והשיב שאינו חושש מזה‪ ,‬אדרבה הרי כתוב 'ובאו עליך‬ ‫ולכן‪ ,‬בברכה נאמר קודם 'ברוך פרי בטנך'‪ ,‬שקודם יהיו‬ ‫כל הברכות האלה והשיגוך'‪ ,‬מאי והשיגוך‪ ,‬אומרים‬ ‫לך בנים טובים‪ ,‬ואחר כך יבוא העושר‪ ,‬ואילו בקללה‬ ‫משמו של הרבי ר' אייזיק'ל מזידיטשוב זצ"ל שהכוונה‬ ‫מדגיש הכתוב שאפילו העוני והמחסור לא יועילו‪,‬‬ ‫ב'והשיגוך' כמו השגות הראב"ד על הרמב"ם שהביאו‬ ‫והבנים יהיו ארורים‪.‬‬ ‫ברכה ותועלת‪ .‬הרי שבזכות השגות הראב"ד נתחוורו‬ ‫יותר דברי הרמב"ם‪ .‬והיא היא משאת הנפש של ראש‬ ‫ה"כלי יקר" מסביר מדוע בברכות מזכיר תחילה פרי‬ ‫ישיבה שהתלמידים ישיגו וישאלו על חידושיו‪ ,‬וככה‬ ‫בטן ואחר כך טנאך ומשארתך‪ ,‬ובקללות להיפך 'ארור‬ ‫יתלבנו הדברים ו"מיני ומינך תסתיים שמעתתא"‪.‬‬ ‫טנאך' ואחר כך 'ארור פרי בטנך'? ונראה לומר‪ :‬כי‬ ‫לעולם יעשה הקב"ה נס נסתר יותר ממה שיעשה נס‬ ‫ברוך אתה בעיר ברוך אתה בשדה‪( :‬כח ג)‬ ‫בנגלה‪ .‬וברכת פרי הבטן ופרי האדמה הכל נס נסתר‬ ‫במדרש‪ :‬אמר רבי יצחק‪' :‬בעיר' – בשכר המצוות‬ ‫וטבעי‪ ,‬כי גם אם ירבו מהנהוג‪ ,‬אין זה חוץ לדרך הטבע‪.‬‬ ‫שאתה עושה בעיר‪ .‬חלה‪ ,‬ציצית‪ ,‬וסוכה‪ ,‬ונר שבת‪.‬‬ ‫אבל טנאך ומשארתך – שהם פירות תלושים שהונחו‬ ‫'וברוך אתה בשדה' – בשכר מצוות שאתה עושה‬ ‫כבר בכלי – אם ירבו יהיה זה נס גלוי‪ ,‬לא רק נס נסתר‬ ‫בשדה‪ :‬לקט‪ ,‬שכחה‪ ,‬ופאה‪ .‬ועיי"ש בהמשך דברי‬ ‫יעשה לך בברכו פרי בטנך אלא גם נס נגלה בברכו‬ ‫המדרש‪.‬‬ ‫טנאך ומשארתך‪ .‬ואצל הקללות להיפך‪ ,‬לא רק קללת –‬ ‫נאמר בשם ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬יש מעלות בישיבה‬ ‫'ארור טנאך'‪ ,‬שהיא קללה נגלית‪ ,‬אלא גם קללה‬ ‫בעיר כגון – קיבוץ חברים‪ ,‬תפילה בציבור‪ ,‬ועוד‪ .‬לעומת‬ ‫נסתרת – 'פרי בטנך'‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫זה יש חסרון‪ ,‬כי בישיבה בין אנשים קל לבוא לידי‬ ‫אונאה‪ ,‬גזל‪ ,‬לשה"ר וכדומה‪ .‬ליושבי הכפר יש מעלה‬ ‫הגה"צ ר' צבי הירש הורנשטיין זצ"ל אב"ד רישא נכד‬ ‫שרחוקים מעבירות שבין אדם לחבירו‪ ,‬לעומת זאת‬ ‫הגאון בעל ה"ישועות יעקב" זצ"ל‪ ,‬היה אהוב מאד על‬ ‫חסרה אצלם צדקה וגמ"ח‪ .‬וזה שכתוב‪' :‬ברוך אתה‬ ‫בני קהילתו‪ ,‬חסידים ומתנגדים כאחד‪ .‬כשפנו אליו‬ ‫בעיר וברוך אתה בשדה' – שתתברך במעלות אנשי‬ ‫פרנסי העיר למברג והציעו לו את כתב הרבנות לעירם‪,‬‬ ‫הכפר ומעלות שיש לאנשי עיר‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫עוד י"ל‪ ,‬ע"ד שאמרו 'פת בסלו'‪ ,‬פי' שהברכה היא‬ ‫בצירוף דירה נאה ומרווחת וכל טוב‪ ,‬נשמע הדבר‬ ‫שיהיה הפת רק 'בסלו' – לידו‪ ,‬ולא תהפוך לחלק ממנו‪,‬‬ ‫לפרנסי העיר רישא – וחששו אולי יתפתה הרב וירצה‬ ‫ולא ישקע בה‪ ,‬ולא יטול מהכלי אלא כפי הנצרך לו‪ ,‬אך‬ ‫לעזוב את העיר‪ ,‬תיכף ומיד אמרו שגם הם ידאגו ויתנו‬ ‫שייכותו והתקשרותו יהיו רק להשי"ת כמ"ש 'כל מעייני‬ ‫לו כל מה שמבטיחים בלמברג‪.‬‬ ‫בך'‪ .‬וכשמקבל הברכה באופן כזה‪ ,‬אזי נשארת הברכה‬ ‫נענה אליהם ר' צבי הירש ואמר‪ :‬בלאו הכי צריך אני‬ ‫בידו‪ ,‬ואינה הופכת לקללה להאבידו חלילה‪.‬‬ ‫ללכת ולכהן פאר בלמברג‪ .‬כי בילדותי הייתי בלמברג‪,‬‬ ‫פ"א הגיע לשם הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע‪,‬‬ ‫ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך‪( :‬כח ו)‬ ‫ושמעתי דברי קודשו לפרש את הפסוק 'שגר אלפיך‬ ‫הרה"ק מקוזניץ זי"ע בספרו "דעת משה"‪ :‬כתב לפרש‬ ‫ועשתרות צאנך' ‪ -‬כדרכו בקודש‪' :‬שגר אלפיך' – שיק‬ ‫רמז הפסוקים 'ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה ברוך‬ ‫דיינע טויזענטער'ס [שלח האלפים שלך] 'ועשתרות‬ ‫אתה בבואך וברוך אתה בצאתך' מענין ההכנה לקראת‬ ‫צאנך' – אין מאך רייך כלל ישראל [ותעשיר את כלל‬ ‫הימים הנוראים הבעל"ט‪' .‬ברוך אתה בעיר' – הוא‬ ‫ישראל] היינו שישפיע שפע עשירות לבני ישראל‪ ,‬כי‬ ‫מלשון התעוררות‪ ,‬היינו שיתברכו ישראל שיהיה להם‬ ‫'שגר אלפיך' מלשון שילוח – אלפי דינרי זהב‪,‬‬ ‫התעוררות של קדושה בימים הנוראים‪' ,‬וברוך אתה‬ ‫'ועשתרות' מלשון עשירות – עבור צאנך אלו ישראל‬ ‫בשדה' – רומז לגשמיות‪ ,‬שיתברכו בכל צרכיהם‬ ‫צאן מרעיתו של הקב"ה‪.‬‬ ‫הגשמיים‪ ,‬בני חיי ומזוני רוויחי‪ ,‬שלא יחסר להם‬ ‫כששמעתי את דבריו אלו‪ ,‬עלה בלבי הרהורי לגלוג על‬ ‫מאומה‪' ,‬ברוך אתה בבואך' – רמז לראש השנה שהיא‬ ‫הפירוש החסידי בפסוק‪ ,‬אך מיד הרגיש הרבי ר'‬ ‫ביאת השנה החדשה‪ ,‬שיוכלו לגשת אל השנה‬ ‫מאיר'ל בהרהורי ואמר לי‪ :‬ילד‪ ,‬חושב אתה שהינך‬ ‫החדשה מתוך ברכה‪ ,‬ו'ברוך אתה בצאתך' – שתהיה‬ ‫אב"ד למברג יכול אתה לצחוק? יש לך עוד ‪ 40‬שנה‬ ‫ברוך גם בצאתך זכאי במשפט מלפני המלך המשפט‪,‬‬ ‫להיות הרב מלמברג‪...‬‬ ‫היינו גם לאחר ר"ה תהיה ברוך ומבורך ושמור מכל‬ ‫וסיים רבי צבי הירש‪ :‬שעכשיו מלאו ארבעים שנה‬ ‫חטא ועון בכל השנה כולה‪ ,‬שהשי"ת יוכל ליתן בלב‬ ‫מאותו מעשה‪ ,‬וכבר ניבא הרה"ק מפרמישלאן שצריך‬ ‫ישראל שלא יחטאו עוד לעולם‪.‬‬ ‫הוא לעבור ולשמש ברבנות למברג‪.‬‬ ‫וכן רמז 'ברוך אתה בצאתך' [אומר הרה"ק ה"אמרי‬ ‫נועם" זי"ע]‪ :‬לחג הסוכות‪ ,‬שיוצאים בו מן הבית‬ ‫ברוך טנאך ומשארתך‪( :‬כח ה)‬ ‫לסוכה‪.‬‬ ‫הרבי ר' מרדכי'לי מנדבורנה זי"ע‪ ,‬הגיע פעם לעיירה‬ ‫וקיבל קהל רב‪ ,‬עד שנהיה מאוחר‪ ,‬והמשמשים התחילו‬ ‫בספה"ק "אור לשמים" מהרה"ק רבי מאיר מאפטא‬ ‫לדחוק בקהל ולסגור את הדלת‪.‬‬ ‫זי"ע [בפרשת משפטים] כתב‪ :‬שמעתי מכבוד אדמו"ר‬ ‫יהודי אחד אשר כבר נתן קויטל טען שיש לו עוד כמה‬ ‫מורינו הרב יעקב יצחק זצלה"ה מלובלין‪ ,‬שפרש‬ ‫דברים לגמור‪ ,‬והמשמש לא נתן לו ומשך אותו אחורה‪.‬‬ ‫הפסוק 'ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך'‪ ,‬ודקדק‪,‬‬ ‫הרבי ר' מרדכי'לה צעק לו בקול‪" :‬גיבענטש זאלסטו‬ ‫וכי אדם בא לביתו קודם צאתו‪ ,‬ואיפכא הוה ליה‬ ‫ווערען אויף דיינע טענות וואס האסט גיטאנעט‪ ,‬אין‬ ‫למימר? ותירץ‪ ,‬כשאדם נוסע לאיזה צדיק עבור איזה‬ ‫אויך די טענות וואס זענען געבליבען זאלען אויך זיין‬ ‫ענין שצריך לו‪ ,‬צריך מקודם לבקש רחמים עבור‬ ‫גיבענטש"‪[ .‬תבורך על הטענות אשר טענת‪ ,‬וגם מה‬ ‫הצדיק‪ ,‬ועי"ז נפעל עניניו‪ .‬וזה פירוש הפסוק‪' :‬ברוך‬ ‫שנשאר ולא טענת ג"כ תתברך]‪ .‬שהוא פירש 'טנא'‬ ‫אתה בבואך' – להצדיק‪ ,‬שתהיה בבחינת 'ברוך'‪,‬‬ ‫מלשון טענה‪' ,‬ומשארותיך' – מה שנשאר ולא טענת‪...‬‬ ‫שתמשיך ותבקש רחמים עבור הצדיק‪ ,‬אזי יכול הצדיק‬ ‫להמשיך לך כל טוב ותהיה 'ברוך בצאתך' מן הצדיק‪,‬‬ ‫ב"בנאות דשא"‪ :‬מה ברכה שייך ב'כלי'? אלא הברכה‬ ‫עכ"ד‪.‬‬ ‫היא לבל ישמן מן הטובה ויבעט חלילה מתוך הרגשה‬ ‫שיש לו מעצמו כל הטובה‪ ,‬ויזכור שהוא רק 'כלי'‬ ‫ה"חיד"א" זצ"ל בספרו "ראש דוד" מבאר‪ :‬כי תיבת‬ ‫המחזיק את ברכת ה' ומעצמו אין לו כלום‪.‬‬ ‫‪26‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫לאברהם 'כי ביצחק יקרא לך זרע' – חוץ מזה‪ ,‬הלא בני‬ ‫'לפניך'‪ ,‬היינו בעוד טרם תרדפם‪ ,‬והברכה בזה‪ ,‬שמלבד‬ ‫ישראל בוטחים בזכות כל שבעת הרועים‪ ,‬וזכותם מגין‬ ‫מה שאתה תכניעם ותורישם‪ ,‬אפילו מעלת ה'נרדפים'‬ ‫בעדם להיות נוצחים במלחמה‪.‬‬ ‫לא תהיה להם‪ ,‬באשר הם ינוסו עוד בטרם אתה‬ ‫והנה ידוע דאאע"ה נקרא אחד כמאה"כ [יחזקאל לג]‬ ‫תרדפם‪ ,‬כך יפסידו את מעלת 'האלקים יבקש את‬ ‫'אחד היה אברהם'‪ .‬וזשה"כ 'בדרך אח"ד יצאו אליך' –‬ ‫הנרדף' [קהלת ג טו]‪.‬‬ ‫שהם יצאו אליך בבוטחם בזכות אברהם שנקרא אחד‪,‬‬ ‫'ובשבעה דרכים ינוסו לפניך' – שבזכותם של שבעת‬ ‫עוד אומר הגרדח"א שליט"א‪ :‬מעשה שהיה במהלך‬ ‫הרועים תזכו להתגבר עליהם ולנצחם עד שינוסו‬ ‫המלחמה בשנת תשכ"ז [מלחמת ששת הימים]‪ ,‬בין‬ ‫לפניך‪.‬‬ ‫הניסים העצומים שאירעו באותם הימים‪ ,‬נקלעו שני‬ ‫חיילים יהודים לעין המלחמה ומצאו את עצמם בגפם‬ ‫יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידך‪( :‬כח‬ ‫מול משאית מלאה בחיילים מצריים‪ .‬ההגיון אמר להם‬ ‫ח)‬ ‫כי במצב הזה הטוב ביותר עבורם לעלות למשאית‬ ‫אומר ה"כלי יקר"‪ :‬על הפסוק 'ותגזור אומר ויקם לך' –‬ ‫ולהיכנע‪ ,‬כדי למנוע אולי את הריגתם במקום‪ ,‬שהרי‬ ‫אומרים חז"ל שכשהצדיק גוזר הקב"ה מסכים על ידו‪,‬‬ ‫ודאי לא יוכלו שני חיילים לעמוד מול גדוד שלם‪.‬‬ ‫כמו‪' :‬שמש בגבעון דום'‪ ,‬וכמו אליהו שאמר 'כד הקמח‬ ‫כיון שבאו ופסעו אל המשאית להיכנס בה‪ ,‬השליכו מיד‬ ‫לא תכלה'‪ ,‬ועוד‪ .‬לכן נאמר‪' :‬יצו ה' אתך את הברכה'‪,‬‬ ‫כל החיילים המצרים את נשקם ארצה‪ ,‬והרימו ידיהם‬ ‫שכשאתה מצווה על הברכה‪ ,‬אזי יצוה ה' אתך ויסכים‬ ‫לאות כניעה‪ .‬זהו פירוש חדש ב'ינוסו לפניך'‪ ,‬שגם אם‬ ‫על הברכה והציווי שלך‪.‬‬ ‫חלילה תבקש לנוס ולהיכנע‪ ,‬יקדימו הגויים אותך וישיגו‬ ‫אותך במנוסתם תחילה ובבקשתם להיכנע‪.‬‬ ‫ה"משך חכמה" מחדש‪ :‬שהבטיח הקב"ה‪ ,‬שאם‬ ‫יתברכו אנשי ישראל‪ ,‬תחזיקם הארץ וימצאו בה מזון‬ ‫ברש"י‪ :‬שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך‬ ‫ומחיה להם‪ .‬וזה כוונת הפסוק‪' :‬וברכך בארץ'– שגם‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫הארץ עצמה תתברך להיות יותר רחבה וגדולה מכפי‬ ‫אומר ה"חתם סופר" זצ"ל ויש לומר לפי חז"ל‪ :‬נמנו‬ ‫שהיתה בעת הכיבוש‪ ,‬כמו שמצינו בחז"ל כמה‬ ‫וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא משנברא‪ ,‬ואומרים‬ ‫פעמים‪ ,‬כגון "מעולם לא אמר אדם צר לי המקום‬ ‫בתוס'‪ ,‬שזה בסתם בני אדם‪ ,‬אבל צדיק אשריו ואשרי‬ ‫שאלין בירושלים"‪ ,‬וכן בגמרא [גיטין נז] על הר המלך‬ ‫דורו‪ .‬וזה המובן‪' ,‬ברוך אתה בבואך' – לעולם‪' ,‬אם ברוך‬ ‫שהיו שם ששים עיירות וכו' שהתרחבה להם הארץ‪.‬‬ ‫אתה בצאתך'‪ ,‬בלא חטא‪.‬‬ ‫וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך‪:‬‬ ‫בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך‪:‬‬ ‫(כח י)‬ ‫(כח ז)‬ ‫בגמ' מנחות [לה] אלו תפילין "שבראש"‪.‬‬ ‫מפרש ה"דברי שאול"‪ :‬מדרך תכסיסי המלחמה שלא‬ ‫שואל ה"קדושת לוי" זי"ע‪ :‬הרי תפילין מניחים על‬ ‫לרכז את כל הצבא בחזית אחת‪ ,‬כדי שאם יגבר האויב‬ ‫הראש‪ ,‬ולמה נאמר תפילין "שבראש"‪ ,‬ולא תפילין‬ ‫במקום זה יוכלו למגר אותו בחזית אחרת‪ ,‬וכאן‬ ‫שעל הראש?‬ ‫מבטיחה התורה שבדרך אחד יצאו אליך‪ ,‬כדי שתוכל‬ ‫אלא הכוונה היא באמת לתפילין שבראש – על הכלול‬ ‫למגרם בבת אחת‪ ,‬ובשבעה דרכים ינוסו לפניך –‬ ‫בקריאת שמע ייחוד ה'‪ ,‬אהבת ה'‪ ,‬אמונת ה' ומסירות‬ ‫ותוכלו לרדוף אחריהם מכל הצדדים‪.‬‬ ‫נפש‪ ,‬החרותים עמוק במוח‪ ,‬הממלאים את כל הראש‬ ‫והישות של האדם – מפני יהודים כאלה העמים‬ ‫הרה"ק מבאבוב זי"ע פירש בדרך רמז‪ :‬די"ל שהפסוק‬ ‫מתייראים‪ ,‬ואין בכוחם לפגוע בהם לרעה‪.‬‬ ‫קאי על מלחמת בני ישראל עם מלכות ישמעאל‪ ,‬כי בני‬ ‫ישמעאל בצאתם למלחמה בוטחים בזכות זקינם‬ ‫הרה"ק מרוז'ין זי"ע אמר בשם הרה"ק מבארדיטשוב‬ ‫אברהם שינצחו במלחמה‪ ,‬והנה מלבד ששקר בימינם‪,‬‬ ‫זי"ע שאמר פעם‪ :‬רבש"ע‪ ,‬אם תסלח לעוונות עמך בית‬ ‫שהם אינם נקראים זרע אברהם‪ ,‬שהרי הקב"ה אמר‬ ‫‪27‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫איתא בגמרא תניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין‬ ‫ישראל הרי טוב‪ ,‬ואם לאו "זאג איך אויס אז דיינע‬ ‫שבראש‪ ,‬וכתב לבאר שהכוונה לתפילין של הקב"ה‪,‬‬ ‫תפילין זענען פסול"‪ ,‬כי הרי בתפילין דמרי עלמא כתיב‬ ‫כפי שאמרו שם בגמ' שהקב"ה מניח תפילין‪ ,‬הנה‬ ‫'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'‪ ,‬ואם אינך מוחל‬ ‫תפילין אלו מפילים מורא ופחד על עמי הארץ‪ ,‬אמנם‬ ‫עוונותיהם נמצאו התפילין פסולים‪...‬‬ ‫בגמ' שם מבואר תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו‪' ,‬ומי‬ ‫ואמר ע"ז הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ :‬שזהו הפירוש במה‬ ‫כעמך ישראל גוי אחד בארץ'‪ ,‬אם כן כאשר באים‬ ‫שאמרו בגמרא [סנהדרין מו‪ ]:‬בשעה שאדם מצטער‬ ‫המקטרגים להסטין על ישראל ח"ו‪ ,‬הנה הם רוצים‬ ‫שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי‪ ,‬היינו כי‬ ‫לפסול בדבריהם את התפילין של הקב"ה שכתוב בהם‬ ‫כשאדם מצטער ביסורים הרי זה ודאי עונש על חטאיו‪,‬‬ ‫ומי כעמך ישראל וגו'‪ ,‬ומה עושה הקב"ה‪ ,‬מוחל וסולח‬ ‫כי אין יסורים בלא עון [שבת נה‪ ,].‬על כן אומרת אז‬ ‫לעוונותיהם של ישראל‪ ,‬ועי"ז עומדים התפלין שלו‬ ‫השכינה קלני מראשי‪ ,‬היינו תפילין של ראש‪ ,‬קלני‬ ‫בכשרותם‪ ,‬ומתקיים הפסוק 'וראו כל עמי הארץ ויראו‬ ‫מזרועי‪ ,‬היינו תפילין של יד‪ ,‬כי מאחר שחטא האדם‬ ‫ממך'‪ ,‬וזהו מאמר הכתוב‪' :‬כי עמך הסליחה למען‬ ‫הרי נפסלו התפילין ח"ו‪.‬‬ ‫תורא'‪ ,‬היינו הקב"ה מוחל וסולח לעוונות ישראל כדי‬ ‫וזהו ג"כ מה שאנו אומרים בסליחות עשה למען פארך‪,‬‬ ‫שיהיו התפילין שלו כשרים ויפילו מורא על עמי הארץ‪.‬‬ ‫כי התפילין נקראים פאר‪ ,‬כמ"ש [יחזקאל כד יז] 'פארך‬ ‫חבוש עליך'‪ ,‬כלומר עשה למען התפילין שלך שלא‬ ‫והותירך ה' לטובה בפרי בטנך וגו'‪( :‬כח יא)‬ ‫יפסלו חלילה‪.‬‬ ‫אומר ה"שפת אמת" זי"ע‪ :‬שלא יבוא האדם בגלל רוב‬ ‫טובה לנפילה על ידי התנשאות וכדומה‪ ,‬אלא "והותירך‬ ‫מסביר הגר"א‪ :‬לשם מה יש צורך שאומות העולם‬ ‫ה' לטובה" – שיהא נשאר בעבודת הבורא גם כשיהיה‬ ‫יפחדו מישראל הרי מוטב שירגישו רגש של אחוה‬ ‫לו כל טוב‪.‬‬ ‫וידידות?‬ ‫אלא הפירוש הוא‪ ,‬שהנה ישראל צריך להיות אור‬ ‫בהקדמת שו"ת חתם סופר חלק יו"ד מובא פי' נפלא‬ ‫לגוים‪ ,‬שיהיה המורה והמלמד להועיל לכל יושבי תבל‪,‬‬ ‫מה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬דר"ל דגם אם האדם חתם‬ ‫לפקוח עיניים עיוורות ולהאיר לארץ באמונה צרופה‬ ‫שנותיו במהרה ועשה כל שהיה צריך לעשות בעוה"ז‪,‬‬ ‫ובמדות חמודות‪ ,‬זהו "וראו כל עמי הארץ כי שם ה'‬ ‫והגיע זמנו להפטר‪ ,‬מ"מ הקב"ה משאיר אותו כאן כדי‬ ‫נקרא עליך" – אז "ויראו" כל היראה באלקים שישיגו –‬ ‫שיפעל בבניו ובנותיו לחנכם כראוי‪ ,‬וזהו‪' :‬והותירך ה'‬ ‫"ממך"‪ ,‬יהיה ממקור ישראל‪.‬‬ ‫לטובה' בשביל – 'פרי בטנך'‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫מספרים כשהרב בעל התניא זי"ע היה חבוש בבית‬ ‫ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה‬ ‫האסורים‪ ,‬הביא לו שליח מיוחד בכל יום טלית ותפילין‪,‬‬ ‫למטה וגו'‪( :‬כח יג)‬ ‫כי שיחדו את מנהל בית הסוהר שירשה זאת‪ .‬פעם‬ ‫למה כפל הלשון‪ ,‬הרי ברור אם יהיה לראש‪ ,‬לא יהיה‬ ‫אחת באמצע התפילה נכנס פתאום פקיד חשוב‪,‬‬ ‫לזנב?‬ ‫שופט חוקר‪ ,‬אבל במקום להתקצף ולהתרגז על מה‬ ‫אלא אומר ה"אוהב ישראל" זי"ע‪ :‬יש שמוטב להיות זנב‬ ‫שעיניו ראו נתמלא חרדה והשתוממות מהתמונה‬ ‫מאשר ראש‪ ,‬כפי דברי חז"ל הוי זנב לאריות ואל תהי‬ ‫הנפלאה שראה‪ ,‬ועזב את התא‪ .‬שאל אחר כך השליח‬ ‫ראש לשועלים‪ .‬לכן אומרת התורה‪' ,‬ונתנך ה' לראש' –‬ ‫את הרב‪ ,‬כיצד קרה הדבר הנפלא‪ ,‬אמר לו הרב‪ ,‬הרי זו‬ ‫ראש ל'ראש' – 'ולא לזנב' ‪ -‬לא ראש ל'זנב'‪ ,‬היינו תהיה‬ ‫גמרא מפורשת‪' :‬ויראו ממך' – אלו תפילין שבראש‪.‬‬ ‫ראש לאריות ולא ראש לשועלים‪.‬‬ ‫שוב שאל‪ :‬ולמה לא נבהלים כשרואים אותי עם‬ ‫התפילין על ראשי? ענה לו הרב‪ :‬כנראה שאצלך‬ ‫אומר ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬שלכך הזהיר כאן הכתוב‬ ‫התפילין הם רק על הראש‪ ,‬ובגמרא הרי נאמר‪ :‬אלו‬ ‫איסור עבודה זרה בעניין שלא תסור‪ ,‬להורות שאע"פ‬ ‫תפילין ש ב ר א ש‪.‬‬ ‫שיש כח ביד חכמים לסור מן התורה ולעשות סייג‬ ‫לתורה אפילו בקום ועשה‪ ,‬אבל לא בעניין עבודה זרה‪,‬‬ ‫הרה"ק ה"אור לשמים" מאפטא זי"ע אומר‪ :‬כי הנה‬ ‫‪28‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫ימין ושמאל‪( :‬כח יד)‬ ‫כי שמץ של ע"ז אסור אפילו לצורך סייג‪ .‬וזו היתה‬ ‫מפרש הגר"א‪" :‬ימין" – שלא תוסיף על עשה‪,‬‬ ‫טעותו של יהונתן בן גרשם שנעשה כהן לע"ז‪ ,‬משום‬ ‫"ושמאל" – שלא תגרע מלא תעשה‪.‬‬ ‫שהיתה לו קבלה מבית אבי אביו‪ ,‬ממשה‪ ,‬שלעולם‬ ‫ישכיר אדם עצמו לע"ז ואל יצטרך לבריות‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫הרבי ר' יהונתן זצ"ל מפרש‪ :‬עפ"י דאיתא בגמרא‬ ‫בעל חובת הלבבות‪ ,‬כי הנכנע לבריות הוא גם כן עובד‬ ‫[כתובות קי‪ ]:‬שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו‬ ‫ע"ז‪ ,‬ועוד גרוע מזה‪ ,‬כי העובד לעץ ואבן אינו עובד למי‬ ‫אלוק‪ ,‬וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוק וכו' לומר‬ ‫שממרה את אלקיו‪ ,‬והנכנע לבריות עובד למי שמורד‬ ‫לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד ע"ז‪.‬‬ ‫בה'‪ ,‬לכך הזהיר כאן הכתוב‪ ,‬שבענין ע"ז אין שום היתר‬ ‫והנה מצינו אצל אליעזר עבד אברהם שאמר ללבן‬ ‫לסור מדרך ה'‪.‬‬ ‫ובתואל [בראשית כד מט]‪' :‬ואם לא הגידו לי ואפנה על‬ ‫ימין או על שמאל'‪ ,‬ופירש"י‪ :‬על ימין – מבנות ישמעאל‪,‬‬ ‫בספר "נר ישראל" מביא ביאור נפלא מהרה"ק רבי‬ ‫על שמאל – מבנות לוט [דהיינו עמון ומואב]‪.‬‬ ‫יצחק מבוהוש זי"ע‪:‬‬ ‫הוא שרמז כאן הכתוב‪' :‬ולא תסור מכל הדברים אשר‬ ‫דיש להבין את הכפילות שנשנה במילים שונים‪,‬‬ ‫אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאל'‪ ,‬דהיינו ללכת‬ ‫דכמובן מאליו שאם נהיה למעלה ממילא לא נהיה‬ ‫לחו"ל אל ארץ ישמעאל‪ ,‬עמון ומואב‪ ,‬שהרי זה כאילו‬ ‫למטה‪ ,‬דמעלה ומטה הם שני קצוות? גם יש להבין‪:‬‬ ‫'ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם' כאמור‪.‬‬ ‫למה כתוב 'והיית "רק" למעלה' – הרי אכין ורקין‬ ‫מיעוטין הן ומה בא זה למעט? גם קשה‪ ,‬דבתוכחות‬ ‫והיה אם לא תשמע וגו'‪( :‬כח טו)‬ ‫כתוב 'הגר אשר בקרבך יעלה מעלה מעלה ואתה תרד‬ ‫אומר החיד"א‪ :‬אמרו חז"ל שהתוכחות הללו נתקיימו‬ ‫מטה מטה' – ובברכות אמר 'רק למעלה' – והלא מידה‬ ‫בחורבן בית שני‪ .‬ויש בזה רמז‪ :‬כי הקללות בתוכחה זו‬ ‫טובה ממידת פורעניות חמש מאות פעם?‬ ‫הן צ"ח‪ ,‬ובית שני נחרב בעון שנאת חינם‪ ,‬ו"חנם"‬ ‫אך הענין הוא כך‪ :‬הנה העולם הזה שנברא בצורת‬ ‫'ח נ ם נמכרתם ולא בכסף‬ ‫בגימטריא צ"ח‪ .‬וזה‬ ‫כדור‪ ,‬דומה לגלגל החוזר הסובבת וחוזרת על עצמה‬ ‫תגאלו' – בעון שנאת חינם נמכרתם‪' ,‬ולא בכסף' –‬ ‫שוב ושוב‪ .‬והנה מטבע הדברים דכשהגלגל יגיע לשיא‬ ‫בקיום מצוות – כפי' חז"ל עה"פ 'אוהב כסף' היינו‬ ‫הגובה מיד הוא מתחיל לרדת‪ ,‬וכשמגיע לשיא הירידה‬ ‫מצוות – תגאלו‪ ,‬כלומר אף שנקיים הרבה מצוות לא‬ ‫הוא מתחיל לעלות‪ ,‬ולפי"ז תראה שיש ברכה מעלייתא‬ ‫יועילו לגאולה‪ ,‬כל זמן שלא נתקן הפגם של שנאת‬ ‫בשתיהם לכלל ישראל‪ ,‬אצל הברכה כתוב‪' :‬והיית רק‬ ‫חינם שבעוונו גלינו‪.‬‬ ‫למעלה' – ורק היא מיעוט‪ ,‬וכוונתו בזה‪ :‬שלא תגיע‬ ‫לשיא העליה והתרוממות דאז בהכרח תתחיל לרדת‪,‬‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אמר‪ :‬מה שעושים שבעת ימי‬ ‫לכן אעמיד אותך קצת מרוחק מהנקודה העליונה כדי‬ ‫משתה בחתונה‪ ,‬כל יום שתי סעודות‪ ,‬היינו‪ :‬ארבע‬ ‫שלא יהיה לכם ירידה‪ ,‬והא דכתיב בתר הכי 'ולא תהיה‬ ‫עשרה סעודות‪ ,‬ובכל סעודה שבע ברכות‪ ,‬ביחד צ"ח‪,‬‬ ‫למטה' – זהו נתינת טעם על מה שכתב לפניו‪ ,‬למה‬ ‫נגד צ"ח קללות אשר בתוכחה של משנה תורה‪.‬‬ ‫תהיה "רק" למעלה היינו בקצת מיעוט‪ ,‬כדי שלא תהיה‬ ‫למטה דדבר זה מצילכם מירידה‪ .‬ובקללה כתוב‪' :‬הגר‬ ‫במסכת ר"ה‪ :‬רבי שמעון בן אלעזר אומר‪ ,‬עזרא תיקן‬ ‫אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה' – ואם כן בהכרח‬ ‫להן לישראל שיהיו קוראים קללות שבתורת כהנים‬ ‫שיתחיל לרדת כיון שהגיע לשיא העליה‪' ,‬ואתה תרד‬ ‫קודם עצרת‪ ,‬ושבמשנה תורה קודם ראש השנה‪ ,‬כדי‬ ‫מטה מטה' – בהכרח תתחיל לעלות כיון שהגעת לשיא‬ ‫שתכלה שנה וקללותיה – ועצרת נמי ר"ה‪ ,‬שבה‬ ‫הירידה‪ ,‬הרי לך גם בזה נחמה גדולה לכלל ישראל‪.‬‬ ‫נידונים על פירות האילן‪.‬‬ ‫ועיין לקמן עה"פ 'הגר אשר בקרבך' [כח מג] בשם‬ ‫אומר הרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע‪ :‬שאם ח"ו נגזרו‬ ‫הרה"ק ה"עקבי אבירים" מסדיגורה זי"ע‪.‬‬ ‫מן השמים גזירות רעות על ישראל‪ ,‬קיומן יהא על ידי‬ ‫קריאת הקללות‪ ,‬בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו"‪.‬‬ ‫ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום‬ ‫‪29‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫הגה"צ רבי ירוחם לייבוביץ זצ"ל המשגיח דישיבת מיר‬ ‫הרב אב"ד קשאנוב זצ"ל אמר בדרך צחות‪ :‬לכן קורין‬ ‫בפולין‪ ,‬סיפר דבר נפלא ששמע מהרב משאוויל הגאון‬ ‫את התוכחה בקול נמוך‪ ,‬כי על פי סוד הקללות הן‬ ‫רבי אהרן בקשט זצ"ל הי"ד‪:‬‬ ‫ברכות‪ ,‬וסוד אומרים בלחישה‪...‬‬ ‫מעשה שהיה בכפר שכולו נכרים‪ ,‬שהיה דר בו יהודי‬ ‫בודד‪ ,‬והיה תמיד מתיירא וחושש שמא בניו יתחברו עם‬ ‫במדרש‪ :‬הה"ד רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'‪.‬‬ ‫ילדי הנכרים‪ ,‬וכמה שגער בילדיו וייסר אותם בשבט פיו‬ ‫ביאר הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע וכן אי'‬ ‫לא הועיל כלום‪ .‬מה עשה? בהזדמנות הקרובה כאשר‬ ‫בחיד"א בשם הספר "לב אריה" וכן הביא ה"לב‬ ‫נכנס לביתו של שכנו הנכרי אמר לו כבדרך אגב כי‬ ‫שמחה" בשמו‪ :‬שבפסוקים של הקללות יש תרע"ו‬ ‫ילדיו חולים במחלת השחין‪ ,‬וכי כל גופם מלא חבורות‬ ‫תיבות כמנין 'רעות'‪ .‬וכנגד זה מוזכר כ"ו פעמים שם‬ ‫ופצעים‪ ,‬כידוע מחלה זו מדבקת מאד‪ ,‬כמובן שאחרי‬ ‫הוי"ה בפסוקי התוכחה‪ ,‬כי כ"ו פעמים שם הוי"ה עולה‬ ‫דברים כאלו כל ילדי הנכרים ברחו הרחק כמטחוי קשת‬ ‫ג"כ תרע"ו‪ ,‬וע"י השמות ממתיקים ומהפכים הקללות‬ ‫מילדיו‪ ,‬ושוב לא היה ירא פן יתערבו בניו עם ילדי‬ ‫לברכות‪ .‬וזה כוונת הכתוב‪' :‬רבות "רעות" צדיק' – יש‬ ‫הנכרים‪.‬‬ ‫בקללות תיבות כמנין תרע"ו‪ ,‬אך‪' ,‬מכולם יצילנו ה'' –‬ ‫סיים הרב משאוויל‪ :‬האב הוא השי"ת אב הרחמן‪ ,‬והרי‬ ‫ע"י השמות המוזכרים בפרשה אפשר להינצל מכולם‬ ‫מן הדין היו צריכים בנ"י למסור את נפשם שלא‬ ‫ולהפוך הקללות לברכות‬ ‫להתחבר אל הגוים‪ ,‬כי אין קלקול כקלקול התחברות‬ ‫הגריד"א שליט"א שאל שהוא פלא‪ :‬דהא כשתספור‬ ‫אל הגוים‪ ,‬אבל בפועל ישראל אינם נזהרים מעצמם‬ ‫ותמנה תמצא תשע"ה‪ ,‬ונמצא שטעה במאה ואחד‬ ‫ואינם מתרחקים מן הגויים‪ ,‬מה עושה הקב"ה? נותן‬ ‫וצ"ע‪.‬‬ ‫בלב הגויים שהם ישנאו אותנו ויתרחקו מאתנו‪ ,‬וכל‬ ‫כמה שנרוץ אחרי הגויים באותה מדה הם בורחים‬ ‫והיו שמיך אשר על ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך‬ ‫מאתנו! והם עוד מתגאים עלינו ואנחנו בעיניהם‬ ‫ברזל‪( :‬כח כג)‬ ‫כשפלים ונבזים !‬ ‫ברש"י‪ :‬קללות הללו משה מפי עצמו אמרן ושבהר סיני‬ ‫אין כל ספק כי זהו הביאור לשנאת הגויים אותנו בני‬ ‫מפי הקב"ה אמרן וכו'‪ ,‬בקללה זו הקל‪ ,‬שבראשונות‬ ‫עם קודש‪ ,‬לולי היה הקב"ה מזהיר בתוכחה 'והיית‬ ‫הוא אומר 'את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה'‪,‬‬ ‫לזעוה לכל ממלכות הארץ' – לא היתה האנטישמיות‬ ‫שלא יהיו השמים מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע‪,‬‬ ‫קיימת כלל בעולם‪ ,‬כל עצם קיומה הוא רק כדי‬ ‫ומתוך כך יהא חורב בעולם‪ ,‬והארץ תהא מזעת כדרך‬ ‫להרחיקנו מן האומות‪.‬‬ ‫שהנחושת מזיע והיא מרקבת פירותיה‪ .‬וכאן הוא אומר‬ ‫'שמיך נחושת וארצך ברזל'‪ ,‬שיהיו שמים מזיעין והארץ‬ ‫והיתה נבלתך למאכל לכל עוף השמים ולבהמת הארץ‬ ‫לא תהיה מזיעה וכו' עיי"ש בלשה"ק‪.‬‬ ‫ואין מחריד‪( :‬כח כו)‬ ‫ב"אמרי קודש" להרה"ק רבי אורי השרף מסטרליסק‬ ‫ב"שיחתן של עבדי אבות" מביא שהרה"ק הרבי ר'‬ ‫זי"ע כתב לפרש הענין על דרך העבודה‪ ,‬כי בפרשת‬ ‫מאיר'ל מפרמישלאן זי"ע‪ ,‬אמר פעם להבעל תוקע שלו‬ ‫בחוקותי נאמר 'שלא יהיו השמים מזיעין'‪ ,‬היינו שלא‬ ‫הכתוב 'והיתה נבלתך למאכל לעוף השמים' וגו'‪,‬‬ ‫תהיה מן השמים שום אתערותא דלעילא להשפיע‬ ‫וכששמע זאת נתעלף מדיבורים קשים האלו‪ ,‬והרגיעו‬ ‫לישראל‪' ,‬אלא הארץ תהיה מזיעה'‪ ,‬שיצטרכו ישראל‬ ‫הרה"ק הרבי ר' מאיר'ל ואמר לו שהשופר נקרא על‬ ‫להקדים אתערותא דלתתא ורק אחר כך יזכו‬ ‫שם הכלי 'נבל'‪ ,‬והיתה כוונתו לברכו שהתקיעות שלו‬ ‫לאתערותא דלעילא‪ ,‬אבל משה רבינו המתיק הענין‬ ‫יאכלו ויכלו 'עופי השמים' שזה כינוי למלאכי מעלה‬ ‫ואמר 'שיהיו שמים מזיעין'‪ ,‬היינו שתתעורר תחילה‬ ‫המקטרגים על בני ישראל‪' ,‬ואין מחריד' שלא תהיה‬ ‫אתערותא דלעילא‪ ,‬אע"פ 'שהארץ לא תהיה מזיעה'‪,‬‬ ‫שום חרדה ח"ו על ישראל ויתברכו בשלום ושלוה‬ ‫היינו אף שעדיין לא תהיה אתערותא דלתתא מצדם של‬ ‫והשקט‪ .‬אכי"ר‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬אעפ"כ יזכו לאתערותא דלעילא‪.‬‬ ‫יככה ה' בשגעון‪( :‬כח כח)‬ ‫והיית לזעוה לכל ממלכות הארץ‪( :‬כח כה)‬ ‫‪30‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫לאויביך‪ ,‬נתונות צאנך לך ישוב‪ ,‬ולא מלפניך גזול‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא בשם הרה"ק רבי משה מקוברין‬ ‫חמורך‪ ,‬ממנו תאכל ולא לעיניך טבוח שורך"‪...‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬שלכאורה הקללה הזאת כפולה‪ ,‬שכבר אמר‬ ‫בסמוך [פסוק לד] 'והיית משוגע'‪.‬‬ ‫הוסיף ודרש על כך הרה"ק רבי פינחס מקוריץ זי"ע‪:‬‬ ‫אלא‪ ,‬מעשה היה באברך שבא לפני הרה"ק רבי משה‬ ‫מקרא שכתוב 'לעשות בהם משפט כתוב'‪ ,‬שאצל‬ ‫מקוברין זי"ע‪ ,‬ותינח לפניו את צערו על שאין השלום‬ ‫הגויים אכן יתקיים הפסוק בדיוק כפי שהוא נכתב‪ ,‬אבל‬ ‫בביתו‪ ,‬והקטטות עולה עד השמים‪ .‬שאלו הרה"ק‪:‬‬ ‫אצל ישראל 'הדר הוא לכל חסידיו'‪ ,‬ייקרא הוא בחזרה‬ ‫ולמה אכן אתה משתתף בקטטה? ענה האברך‪ :‬כי היא‬ ‫[הדר בארמית לשון חזרה] מהסוף להתחלה‪ ,‬לטובה‬ ‫משוגעת ואין דרך אחרת לחיות עמה‪ .‬אמר לו הרה"ק‬ ‫ולברכה‪.‬‬ ‫את השאלה הנ"ל‪ ,‬מהו כפל קללת השגעון שכתבה‬ ‫התורה בפרשתנו‪ .‬אלא‪ ,‬ביאר‪ ,‬שם הכוונה 'והיית‬ ‫אומר ה"משך חכמה"‪ :‬דוקא לעיניך – כי אם אינו‬ ‫משוגע' אתה בעצמך‪ ,‬ואילו כאן אומר 'יככה ה'‬ ‫לעיניך‪ ,‬בלאו הכי אסור באכילה‪ ,‬רמז לבשר שנתעלם‬ ‫בשגעון'‪ ,‬הכוונה שיטפל אליך איזה משוגע‪ ,‬שלא תוכל‬ ‫מן העין‪.‬‬ ‫להיפטר ממנו‪[ ,‬ושמא זו אף קשה מהראשונה‪ ]...‬אלא‬ ‫שכל עוד ואתה בדעתך‪ ,‬כבר תמצא עצה איך לחמוק‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא מהרה"ק רבי פינחס'ל סאסיס‬ ‫ולהסתדר עם אותו משוגע‪ ,‬אבל אם גם אתה משוגע‪ ,‬זו‬ ‫זצ"ל בספר "פרדס המלך"‪ :‬שמאי קמ"ל 'ולא ישוב לך'‪,‬‬ ‫כבר צרה צרורה‪ ,‬כי כאשר נפגשים שני משוגעים יחד‪,‬‬ ‫הרי זה טבעה של גזילה שאינה מושבת לאדם?‬ ‫פחד פחדים לחשוב לאן זה יתגלגל‪...‬‬ ‫אלא הכוונה לאפוקי מאותו חסיד שמכר את פרתו לגוי‬ ‫ולא רצתה לעבוד בשבת‪ ,‬ובא הגוי להחזירה למוכר‬ ‫והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה‪:‬‬ ‫היהודי [פסיקתא רבתי‪ ,‬פיסקא יד]‪ ,‬לכך אמרה תורה כי‬ ‫(כח כט)‬ ‫אילו היית שומר שבת כמו אותו החסיד‪ ,‬הרי שאף אם‬ ‫בגמרא [מגילה כד‪ :].‬תניא א"ר יוסי כל ימי הייתי‬ ‫היו גוזלים לך את חמורך מכל מקום לאחר זמן היו‬ ‫מצטער על מקרא זה‪' ,‬והיית ממשש בצהרים כאשר‬ ‫משיבים אותו מחמת שאינו עובד בשבתות‪.‬‬ ‫ימשש עור באפילה' – וכי מה איכפת ליה לעור בין‬ ‫או י"ל‪ ,‬כדוגמת חמורו של רבי פינחס בן יאיר שמיאן‬ ‫אפילה לאורה‪ ,‬עד שבא מעשה לידי‪ ,‬פעם אחת הייתי‬ ‫לאכול‪ ,‬כי הגישו בפניו שעורים שאינן מעושרות כדין‬ ‫מהלך באישון לילה ואפילה וראיתי סומא שהיה מהלך‬ ‫[חלין ז‪ ,]:‬וכך מסופר בחז"ל [בר"ר ס ב] שפעם באו‬ ‫בדרך ואבוקה בידו‪ ,‬אמרתי לו בני אבוקה זו למה לך‪,‬‬ ‫גנבים ולקחו את חמורתו‪ ,‬הביאוה לביתם והניחו לפניה‬ ‫א"ל כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין‬ ‫מספוא‪ ,‬אך לא טעמה כלל‪ ,‬לאחר שלושה ימים של‬ ‫אותי מן הפחתים ומן הקוצין ומן הברקנין‪.‬‬ ‫רעב‪ ,‬משראו שנותרת בעקשנותה‪ ,‬שחררו אותה לבית‬ ‫שואל מו' רה"י שליט"א‪ :‬לכאורה א"כ מה הנמשל כאן‬ ‫בעליה‪ .‬הני נמי מעיקרא דמילתא היה מקום לקוות‬ ‫בתוכחה‪ ,‬ויש לפרש שמרמז שבשעה שתתקיים‬ ‫שגזילתך תשוב לביתך‪ ,‬אחר שלא תבוא לידי שימוש‬ ‫התוכחה רח"ל גם לא יהיו לו חברים שעוזרים אחד‬ ‫אצל עושקיך‪ ,‬ופטרוה בחזרה לבעליה‪ ,‬אבל מכיוון שאין‬ ‫לשני 'איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק'‪ ,‬כי זה‬ ‫חמורך כחמורו של רבי פינחס בן יאיר‪ ,‬ואינו בבחינת‬ ‫מעלת האורה עבור הסומא האחרים שיעזרו לו‪ ,‬ולזה‬ ‫'בהמתן של צדיקים'‪ ,‬לכן 'לא ישוב אליך'‪.‬‬ ‫המשיל חשכת הגלות‪.‬‬ ‫והיית משוגע ממראה עיניך‪( :‬כח לד)‬ ‫שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו חמרך גזול מלפניך‬ ‫הרה"ק הרנ"צ מבאבוב זי"ע אומר‪ :‬יש לומר בדרך רמז‪,‬‬ ‫ולא ישוב לך צאנך נתונות לאיביך ואין לך מושיע‪( :‬כח‬ ‫עפ"י דברי האוה"ח הק' שכ' אילו היו יודעים בני אדם‬ ‫לא)‬ ‫ערך מתיקות ועריבות התורה‪ ,‬אז היו ממש משתגעים‬ ‫אומר החיד"א ב"נחל קדומים"‪ :‬ידוע שדברי התוכחה‬ ‫אחרי'‪ ,‬וידוע דמסוגלת הוא ראיית פני צדיקי ומנהיגי‬ ‫מתפרשים גם לטובה‪ ,‬וכן כאן‪ ,‬אם נקרא את הפסוק‬ ‫ישראל לבוא עי"ז למדריגות ולהשגות בתורה‪ .‬ולפ"ז יש‬ ‫מסופו לראשו יהיה לברכה ולא לקללה‪" :‬מושיע לך ואין‬ ‫‪31‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ק ה"עקבי אבירים" זי"ע מסדיגורה אמר‪ :‬זקני‬ ‫לפרש 'והיית משוגע' – שתגיעו למדריגה גדולה הלזו‬ ‫אדמוה"ז מסדיגורה זי"ע אמר‪ ,‬דלכאורה בתוכחה נאמר‬ ‫שתהיו משתגעים אחרי התורה מרוב עריבות ומתיקות‪,‬‬ ‫כלפי הגר יותר ממה שנאמר בברכה כלפי כלל ישראל‪,‬‬ ‫ואיך‪' ,‬ממראה עיניך אשר תראה'‪ ,‬ע"י ראיית‬ ‫דבתוכחה נאמר 'הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה‬ ‫והסתכלות פני הצדיקים והמנהיגים הנקראים עיני‬ ‫מעלה' ב' פעמים‪ ,‬ואילו בברכות נאמר 'והיית רק‬ ‫העדה‪.‬‬ ‫למעלה ולא תהיה למטה'‪ ,‬דהיינו פעם אחת לבדה‪.‬‬ ‫ופירש כדרך הצדיקים להמתיק את התוכחה לטוב‪,‬‬ ‫הרה"ק מווישאווא זי"ע אמר בדרך צחות‪ :‬כי המדקדק‬ ‫דאדרבה כאשר יש לאדם עליה גדולה צריך הוא‬ ‫לבדוק אחרי איסורים דברים הטעונים בדיקה‪ ,‬נחשב‬ ‫לחשוש שמא תבוא אחריה נפילה‪ ,‬וכאשר יש לאדם‬ ‫בעיני המתפרצים כמשוגע‪ ,‬וזהו 'והיית משוגע' –‬ ‫נפילה גדולה בידוע שאין לו מקום ליפול עוד ומעתה‬ ‫בעיניהם‪' ,‬ממראה עיניך אשר תראה' – לבדוק הרבה‬ ‫עתידה להיות לו עליה‪ .‬ובזה יובן – 'הגר אשר בקרבך‬ ‫דברים מתולעים וכדומה‪.‬‬ ‫יעלה עליך מעלה מעלה'‪ ,‬דר"ל שתהיה לו עליה גדולה‬ ‫מאד‪ ,‬וכיון שכן תהיה לו אחר כך נפילה‪ '– .‬ואתה תרד‬ ‫סיפר אחד מתלמידי הרה"ק ה"שפע חיים" מצאנז זי"ע‬ ‫מטה מטה'‪ ,‬דתהיה כל כך למטה עד שתהיה בטוח‬ ‫אחרי מלחמת העולם‪ ,‬שפעם כשהסתובב עם תלמידיו‬ ‫בעצמך שעתידה לבוא לך מיד עליה‪.‬‬ ‫שהיו חביבים עליו כבנים‪ ,‬אמר להם בחביבות שיכולים‬ ‫ובדרך זו נאמר בברכות 'והיית רק למעלה ולא תהיה‬ ‫לומר לו כל פסוק בתנ"ך ויאמר דברי תורה על כך‪,‬‬ ‫למטה'‪ ,‬דר"ל שלא תהיה לך ירידה כלל‪ ,‬מאחר שתמיד‬ ‫והעיז אחד פניו ואמר הפסוק "והיית משוגע ממראה‬ ‫יהיה לך מקום להוסיף ולעלות‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫עיניך"‪ ,‬וענה לו תוך כדי דיבור‪ :‬דהרי זה פשוט ביותר‪,‬‬ ‫ויש לפרש בזה את הפסוק‪' :‬אנכי ארד עמך מצרימה‬ ‫דהרי אמרו חז"ל אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח‬ ‫ואנכי אעלך גם עלה'‪ ,‬דקשה כפילות הלשון 'אעלך גם‬ ‫שטות‪ ,‬וזהו שאמרו‪' :‬והיית משוגע'‪ - ,‬היינו שיהיה‬ ‫עלה'‪ ,‬ולהנ"ל י"ל שרמז השי"ת ליעקב אבינו שתהיה‬ ‫חוטא ע"י רוח שטות‪ ,‬וזאת בא לו – 'ממראה עיניך‬ ‫לו עליה ע"ד 'גם עלה'‪ ,‬שיהיה לו מקום לעלות אחר כך‬ ‫אשר תראה'‪ ,‬והיינו שלא שמר על עיניו ועל הפסוק‬ ‫עוד יותר ויותר‪.‬‬ ‫'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם' ומזה בא לידי‬ ‫חטא‪.‬‬ ‫תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב‬ ‫לבב מרב כל‪( :‬כח מז)‬ ‫יככה ה' בשחין רע וגו' אשר לא תוכל להרפא וגו'‪( :‬כח‬ ‫ז"ל רבינו בחיי‪ :‬יאשימנו הכתוב בעבדו השי"ת ולא‬ ‫לה)‬ ‫היתה העבודה בשמחה‪ ,‬לפי שחייב האדם על השמחה‬ ‫מפרש ה"משך חכמה"‪ :‬שני מיני טהרה יש למצורע‪,‬‬ ‫בהתעסקו במצוות‪ ,‬והשמחה במעשה המצוה מצוה‬ ‫אחד שנרפא הנגע ואחד שנהפכה הצרעת כולה לבן‪.‬‬ ‫בפני עצמו‪ ,‬מלבד השכר שיש לו על המצוה יש לו שכר‬ ‫לכן נאמר אשר לא תוכל להרפא‪ ,‬אלא שיהא הנגע‬ ‫על השמחה‪ .‬ועל כן יעניש בכאן למי שעובד עבודת‬ ‫פשה מכף רגלך ועד קדקדך‪ ,‬זה יהיה אופן הטהרה‬ ‫המצוה כשלא עשאה בשמחה‪ ,‬ולכן צריך שיעשה‬ ‫שלך‪.‬‬ ‫האדם המצוות בשמחה ובכוונה שלימה‪.‬‬ ‫ועבדת שם אלהים אחרים וגו'‪( :‬כח לו)‬ ‫אומר הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע‪ :‬מה הן העבירות‬ ‫והיית למשל ולשנינה‪( :‬כח לז)‬ ‫שבגללן תבואנה קללות התוכחה – לא פירסמה‬ ‫מפרש האבן עזרא‪ :‬למרות התרפסותך לפני האויב‬ ‫התורה‪ ,‬והעבירה היחידה שהתורה מזכירה היא "תחת‬ ‫ועבודת אלהים אחרים כדי למצוא חן בעיניו – לא‬ ‫אשר לא עבדת את ה"א בשמחה"‪.‬‬ ‫יועילך כל זה 'והיית למשל ולשנינה בעיניו'‪.‬‬ ‫אומר הרה"ק ה"באר משה" זי"ע‪ :‬מאחר שהחלפת את‬ ‫הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד‬ ‫מדתו של יעקב אבינו שאמר 'יש לי כל' בהסתפקו במה‬ ‫מטה מטה‪( :‬כח מג)‬ ‫‪32‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫תחפוץ במות המת'‪ ,‬ו'לבל ידח ממנו נדח'‪ ,‬כמבואר‬ ‫שיש לו‪ ,‬בדרכו הרעה של עשו הרשע שאמר 'יש לי רב'‬ ‫בספה"ק שזרע ישראל יהיו כולם מתוקנים לעתיד‬ ‫שחומד ומשתוקק להרבות עוד ממון‪ ,‬לפיכך לא עבדת‬ ‫לבוא‪ ,‬ומאריך שם בדבריו הק'‪.‬‬ ‫את ה' אלקיך בשמחה כיון שהעדפת מ'רב' על 'כל'‪.‬‬ ‫והרה"ק המוהרי"י מסקווירא זי"ע אמר‪ :‬שבאמת לא‬ ‫קשה מידי על האוה"ח הק'‪ ,‬כי ענין זה ששום נשמה‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע שואל‪ :‬וכי אם אין לו רב כל ‪-‬‬ ‫לא תאבד התחדש מעת שהיה הבעש"ט הק' זי"ע‬ ‫לא צריך שמחה? וי"ל כדאי' ב"שפת אמת" בשם‬ ‫בעולם‪ ,‬כי הוא פעל בשמים שיהיה כן‪ ,‬לכן אין‬ ‫האר"י ז"ל‪ ,‬שפירש 'מרב כל' ‪ -‬להיות שמח בעבודת‬ ‫להקשות כלל מספרים שהיו לפני זמן הבעש"ט הק'‪.‬‬ ‫השי"ת יותר מכל טוב שבעולם ע"ש‪.‬‬ ‫הרה"ק "השם משמואל" זי"ע אומר‪ :‬חז"ל אמרו‬ ‫מספרים על אחד מחסידי קאצק‪ ,‬שחלה מאד וראה‬ ‫שחורבן הבית היה בשביל שנאת חינם‪ ,‬והרי בכתוב‬ ‫שקיצו קרוב‪ ,‬פנה לחבריו שעמדו ליד מיטתו ואמר‪:‬‬ ‫נאמר בפירוש "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך‬ ‫עגמת נפש אחת יש לי כרגע שמטרידה אותי‪ ,‬והיינו‪:‬‬ ‫בשמחה"? אלא ב"עיקרים" נאמר שהשמחה נותנת‬ ‫שאיני יכול עכשיו לצאת אתכם בריקוד‪ ,‬כי מכיוון שאני‬ ‫קיום לדבר‪ .‬וכאשר אין שרוים בשמחה אלא באדישות‪,‬‬ ‫רואה שזה רצונו יתברך שאעזוב את העולם‪ ,‬הרי זו‬ ‫בקרירות ובשגרה‪ ,‬חסר כח החיוני וכוח הקיום והחיזוק‪,‬‬ ‫מצוה לקיים רצון הבורא‪ ,‬ומצוה צריך לקיים מתוך‬ ‫ובאים הפירוד והחורבן‪.‬‬ ‫שמחה‪.‬‬ ‫ולכן מצוה לשמח חתן וכלה‪ ,‬כי מטרת הנישואין – קיום‬ ‫המין האנושי לעד‪ ,‬כמו שאנו אומרים בברכות‬ ‫מעשה בהרה"ק ר' לייב מוכיח מפולנאה והסבא‬ ‫הנישואין‪" :‬בנין עדי עד"‪ .‬לכן מצוה לשמחם‪.‬‬ ‫משפולי והרבי ר' זושא והרה"ק מנשכיז זי"ע‪ :‬שהסבו‬ ‫במסיבה אחת במוצאי צום גדליה‪ .‬קם הרבי ר' זושא על‬ ‫עו"א בשם היהודי הקדוש מפשיסחא זי"ע‪' :‬תחת אשר‬ ‫רגליו ואמר לר' לייב מוכיח‪ :‬אתה אשם יותר מכולנו‬ ‫לא עבדת וגו'' – היינו שהיית עוד בשמחה תמורת‬ ‫בעיכוב המשיח‪ ,‬כי אתה מרבה בתוכחה ומאשים את‬ ‫שהיה לך על כל פנים להצטער ולהתעצב על אשר לא‬ ‫ישראל‪ ,‬אילו היית מלמד זכות עליהם‪ ,‬היו ישראל‬ ‫עבדת את ה' אלקיך‪.‬‬ ‫נגאלים‪.‬‬ ‫נענה הסבא משפולי – שבביתו נאספו – ואמר‪ :‬צדק‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע היה אומר בשם אביו הרבי‬ ‫רבי זושא‪ ,‬נשבע אני שאין ישראל חוזרים למוטב על ידי‬ ‫ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬שמפסוק זה ראיה מפורשת‬ ‫תוכחות ויסורים‪ ,‬אלא מרוב כל‪ ,‬כמו שנאמר‪" :‬תחת‬ ‫מדאורייתא כי כל יהודי "יכול" להיות בשמחה‪.‬‬ ‫אשר לא עבדת את ה"א וגו' מרוב כל"‪ ,‬סימן שעל ידי‬ ‫"רוב כל" קל יותר לעבוד את ה'‪.‬‬ ‫ראיתי מובא שבצוואתו של הרבי ר' משה לייב מסאסוב‬ ‫זי"ע נמצא כתוב‪ :‬לכל אבר אשר ברא הקב"ה יש‬ ‫האור החיים הק' כתב להעיר מדוע נשתנתה התוכחה‬ ‫"שומר" כיסוי; עפעפים לעינים‪ ,‬תנוך לאוזן ושפתיים‬ ‫שבפרשה זו שלא נאמרו בה נחמות‪ ,‬כדרך שנאמר‬ ‫לפה – השמירה בשביל המחשבה‪ :‬מידת השמחה‪.‬‬ ‫בתוכחה בפרשת בחוקותי 'ואף גם זאת בהיותם בארץ‬ ‫אויביהם וגו' וזכרתי להם ברית ראשונים'? ותירץ‪ ,‬כי‬ ‫ב"עברא דדשא" [ח"ב ריד] מביא שהגידו רבוה"ק זי"ע‬ ‫התוכחה שבפרשת בחוקותי נאמרה לכללות ישראל‪,‬‬ ‫שהרה"ק הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע אמר בשם‬ ‫שכן נאמרה כולה בלשון רבים‪ ,‬ועל כללות ישראל יש‬ ‫הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע דיש להתבונן וכי‬ ‫את ההבטחות האמורות שלא יכלו ושיזכור להם ברית‬ ‫מפני שלא עבד את השי"ת בשמחה מגיע לו עונשים‬ ‫אבות וכו'‪ ,‬אבל התוכחה בפרשתינו נאמרה בלשון‬ ‫גדולים כל כך‪ ,‬הרי שמחה היא מדריגה בעבודת ה'‪ ,‬וכי‬ ‫יחיד‪ ,‬ועל היחיד אין הבטחה כזו‪.‬‬ ‫מי שאין לו מדריגה זו כבר ראוי לכל התוכחה [עי' לקוטי‬ ‫והרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע [בפרשה זו דרוש‬ ‫הרי"ם‪ ,‬ועי' שם משמואל תע"ר עמ' קנ"ו טו"ב]‪ ,‬אלא‬ ‫לראש השנה] תמה הרבה על דברי האוה"ח הק'‪ ,‬וכתב‬ ‫שבוודאי העונשים הם מחמת החטאים‪ ,‬אך הגורם‬ ‫שלא ניחא למרייהו לומר הכי‪ ,‬שהרי נאמר 'כי לא‬ ‫‪33‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫הנשר גוי אשר לא תשמע וגו'‪( :‬כח מט)‬ ‫שבא לכל הקלקולים הוא עי"ז שלא עבד את ה'‬ ‫אומר האלשיך הק'‪ :‬התוכחה הראשונה‪ ,‬זו שבפרשת‬ ‫בשמחה‪ ,‬כי אילו היה עובד השי"ת בשמחה לא היה‬ ‫בחקותי‪ ,‬מכוונת כנגד חורבן הבית הראשון‪ ,‬ולכן נאמר‬ ‫נופל כלל‪ ,‬ולא היה צריך לקבל כל עונשי התוכחה‪.‬‬ ‫שם "ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם"‪ ,‬כי מקדש‬ ‫ראשון חרב על חטא עבודה זרה‪ .‬אבל התוכחה השניה‬ ‫ומהרה"ק הרבי ר' העניך זי"ע איתא לפרש על פי‬ ‫היא כנגד חורבן בית שני‪ ,‬שהיה בגלל שנאת חינם‪,‬‬ ‫מעשה בכפרי אחד שהביא מלמד לביתו שילמד עם בנו‬ ‫ולכן נאמרה הקללה "גוי אשר לא תשמע לשונו"‪ .‬מידה‬ ‫צורת האותיות ונקודותיהן‪ ,‬לימים נכנס האב לבחון את‬ ‫כנגד מידה‪ ,‬שלא הבין איש שפת רעהו‪.‬‬ ‫בנו‪ ,‬והילד השיב כהלכה האותיות והנקודות‪ ,‬אבל‬ ‫כשהגיעו לאות ה"י שאל המלמד את הילד מה יש תחת‬ ‫הרה"ח ר' לייבל לוין ז"ל מביא בסדרת ספריו "חסידים‬ ‫הה"י שתק הינוקא ולא ענה מאומה‪ ,‬לא הועילו‬ ‫מספרים" מעשה וגזרה מלכות רוסיה גזירה שיהודי‬ ‫בקשותיהם‪ ,‬עד שחרה אפו של האב והרים ידו להכותו‪,‬‬ ‫אשר ייראה עם פיאה ברחובה של עיר – ייענש‪.‬‬ ‫נעמד הבן ואמר לאביו התרצה באמת שאומר מה יש‬ ‫ורץ פעם חסיד ישיש בחצות הלילה לאמירת סליחות‪,‬‬ ‫תחת הה"י ‪ -‬תחת הה"י [היי – שחת באידיש] נמצא‬ ‫ומרוב טרדתו שכח להסתיר את פיאותיו‪ .‬תפסו שוטר –‬ ‫העגל הגנוב ‪ , - - -‬נתברר שהאב גנב עגל והטמינו‬ ‫וצעק‪:‬‬ ‫תחת ערימת השחת שלו‪ ,‬וצוה לבל יגלו לאיש את‬ ‫פאות לך‪ ,‬יהודי! בוא עמי לבית המעצר!‬ ‫הדבר‪ ,‬ולכן לא רצה הבן לומר מה יש תחת הה"י‪...‬‬ ‫נבהל החסיד‪:‬‬ ‫ובזה פירש הרבי ר' העניך זי"ע כוונת הפסוק 'תחת'‬ ‫מה הוא רוצה ממני? אאחר לסליחות‪...‬‬ ‫אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה‪ ,‬העונש הוא על‬ ‫והשוטר סוחבו בכוח‪ ,‬צועק‪:‬‬ ‫מה שמונח תחת זה שלא עבדת את השי"ת בשמחה‪,‬‬ ‫פאה ‪ -‬למשפט‪...‬‬ ‫כי בוודאי יש איזה ענין וסיבה נסתרת שגורמים לזה‪,‬‬ ‫עברו אנשים‪ ,‬ראו את הנעשה ותקעו ‪ 5‬רובל לכיסו של‬ ‫שהרי בדרך כלל איש יהודי יש בו אהבה ורצון לקיים‬ ‫השוטר‪ ,‬הרפה הלה מהחסיד‪.‬‬ ‫תורה ומצוות בשמחה‪ ,‬וכשאינו כן בוודאי יש סיבה‬ ‫כל עוד נפשו בו רץ החסיד לבית החסידים חיוור ונבהל‪,‬‬ ‫לכך‪ ,‬ועל כך באה התוכחה‪ .‬ועיי"ש בהמשך ביאור‬ ‫פתח ואמר‪:‬‬ ‫הדברים‪.‬‬ ‫מעולם לא הבנתי את הקללה שבתוכחה‪' :‬ישא ה' עליך‬ ‫גוי אשר לא תשמע לשונו'‪ ,‬וכי אי אפשר ללמוד שפתו?‬ ‫ועבדת את איביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא‬ ‫וכי אין אדם לומד לשונות? ועתה – נתיישב לי הדבר‪,‬‬ ‫ובעירם ובחסר כל‪( :‬כח מח)‬ ‫הוא צועק 'פאה' ומתכוון ל'רובל'‪ ,‬איך אתה יכול להבין‬ ‫הגרמנים ימ"ש בימי מלחמת העולם הראשונה בעת‬ ‫לשון כזו‪...‬‬ ‫שכבשו את פולין‪ ,‬לא היססו בעת הכיבוש לחמוס‬ ‫ולשדוד את שארית מטלטליהם העלובים‪ ,‬או את מלאי‬ ‫גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחן‪( :‬כח‬ ‫מזונותיהם של היהודים‪ ,‬ולקחו מכל הבא ליד עד‬ ‫נ)‬ ‫שהשאירו את קרבנותיהם מרוששים לחלוטין‪.‬‬ ‫פעם התאוננו יהודי סאטמר בפני הרבי סמאטמר זי"ע‬ ‫סיפר הרבי ה"בית ישראל" זי"ע‪ :‬שאביו הרבי ה"אמרי‬ ‫כי הגיע לבית המשפט המחוזי פרקליט מדינה חדש‪,‬‬ ‫אמת" זי"ע התבטא אז‪ :‬הנה מתקיים לעינינו מה‬ ‫אדם רשע מרושע‪ ,‬אנטישמי מושבע‪ ,‬והיהודים‬ ‫שכתוב בתוכחה 'ועבדת את איביך' וגו'‪ ,‬לכאורה מה‬ ‫מפחדים להתקרב אליו ולשחדו‪ .‬אמר להם הרבי‪ :‬אני‬ ‫חידוש בפסוק זה אשר לא נכלל בתוכחה עד כה? אלא‬ ‫רוצה לראות אותו‪ .‬כשהראו לו את הפרקליט דרך חלון‬ ‫הפשט כפי שפירש ה"בינה לעתים" שהאויב אשר יבוא‬ ‫בדירה שהיתה בדרך הילוכו לבית המשפט ‪ -‬אמר‬ ‫עליך הוא עצמו יהיה שרוי ברעב ובצמא‪ ,‬ויסבול מעירם‬ ‫הרבי‪ :‬מה אתם רוצים מהאיש הזה‪ ,‬הוא בסדר גמור‪,‬‬ ‫וחוסר כל‪ ,‬כדוגמת הגרמנים ימ"ש‪ ,‬עד שתיכף בבואו‬ ‫כפי שאני רואה יש לו ידים‪ ...‬התאזרו באומץ ותנו לו‪ ,‬כי‬ ‫יתנפל ויחטוף כל מה שתשיג ידו‪.‬‬ ‫הידים של עשו שואפות ומשתוקקות לקבל מנחה‬ ‫מיעקב‪ .‬וז"ש בהגדה של פסח "והקב"ה מצילנו מידם"‪.‬‬ ‫ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה‬ ‫‪34‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫וכל מכה אשר לא כתוב – זו מיתת צדיקים‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬השי"ת מציל אותנו הודות לעובדא שיש להם‬ ‫לכאורה שואל ה"יערות דבש"‪ :‬אם התורה העלימה‬ ‫ידים‪.‬‬ ‫מאיזה טעם‪ ,‬למה באו חכמים ופירשו‪ ,‬ואיך מרומז זה‬ ‫ובזה אפשר לרמז פה בפרשת התוכחה את הנאמר 'גוי‬ ‫בקרא? אלא כידוע לא הכל כתוב ומפורש בתורה‪,‬‬ ‫עז פנים אשר לא ישא פנים' – ואפשר להפוך את‬ ‫והגדולים שעל ידי סברא ופלפול העמידו את ההלכות‬ ‫הקללה הזאת לברכה‪ ,‬כי בתוה"ק כתוב בדרך כלל שני‬ ‫והדינים על בוריים ואמיתותם‪ ,‬גם הרבה מסודות‬ ‫דברים יחד‪' :‬אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד'‪ ,‬או 'לא‬ ‫התורה ורזיה נמסרו לצדיקי הדור לגלות את מצפוניהם‪.‬‬ ‫תכיר פנים ולא תקח שוחד'‪ .‬נמצא כי כאן בתוכחה‬ ‫נמצא שעל ידי הגדולים והצדיקים נחשב כאילו הדברים‬ ‫שכתוב 'אשר לא ישא פנים' בלבד ולא מוזכר שלא יקח‬ ‫כתובים בספר‪ .‬אבל במיתת צדיקים אין מי שיעלה‬ ‫שוחד‪ ,‬סימן שגוי עז פנים הזה כן לוקח שוחד‪ ,‬וזוהי‬ ‫ויגלה את עיני התורה וסודותיה‪ ,‬ונשארו בהעלם‪,‬‬ ‫הברכה ‪...‬‬ ‫כנאמר כאן‪' :‬יעלם ה' עליך'‪ .‬ולכן דרשו‪' ,‬אשר לא כתוב‬ ‫בתורה' – זו מיתת צדיקים‪.‬‬ ‫והצר לך בכל שעריך עד רדת חמתיך הגבהת והבצרות‬ ‫אשר אתה בוטח בהן‪( :‬כח נב)‬ ‫הגה"ק המקובל האלקי רבי שמשון מאוסטרפולי זי"ע‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא בשם הרה"ק מקאסאן זי"ע בספר‬ ‫אמר‪ :‬על דרך דאיתא בפרקי רבי אליעזר‪ ,‬מה הקדוש‬ ‫"שמועה טובה"‪ :‬כי מצווה אתה ב'והצר לך'‪ ,‬שתהיה‬ ‫ברוך הוא עושה‪ ,‬יושב וכותב זכויות של צדיקים‪ ,‬ומה‬ ‫מיצר ודואג על 'כל שעריך'‪ ,‬היינו ירושלים והמקדש‬ ‫שמשייר בקולמוס מקנח בראש הצדיקים ומזה הם‬ ‫אשר שעריהם הוצתו באש‪' ,‬עד רדת חומותיך'‪ ,‬עד‬ ‫מתים‪ ,‬כי אין הקב"ה ממית את הצדיקים עד שיגזור‬ ‫אשר יוריד לך ה' את המקדש מן השמים כשהוא בנוי‬ ‫הצדיק בעצמו מיתה‪ ,‬כמו רבה בר נחמני דאמר תינח‬ ‫ומשוכלל ותיבנה ירושלים בחומותיה‪ .‬ואם אכן תהיו‬ ‫נפשיה דההוא גברא [ב"מ פו‪ ,].‬ומשה אמר כי אנכי‬ ‫מיצר ומתאבל על העיר וחומותיה‪ ,‬אזי יכול אתה להיות‬ ‫מת‪ ,‬וכן יוסף ויעקב גזרו על עצמם מיתה‪ ,‬וצדיק שלא‬ ‫בטוח בהן‪ ,‬ותחזינה עיניך בשובו לציון בבנין הנהרסות‬ ‫ירצה לגזור על עצמו מיתה‪ ,‬אז הקב"ה מקנח בראשו‬ ‫ובהקמת המקדש‪ .‬והוא כמו שדרשו חז"ל [תענית ל‪]:‬‬ ‫מה ששייר בקולמוס‪ ,‬ומזה הוא מת‪ .‬ולזה מרמז‬ ‫'כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה'‪,‬‬ ‫המקרא‪' ,‬גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב'‪ ,‬ר"ל‬ ‫לראות בטובת בחיריך במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫שנשתייר בקולמוס‪ ,‬זו היא מיתת צדיקים ע"י שהקב"ה‬ ‫מקנח בראשם‪.‬‬ ‫והפלה ה' את מכתך ואת מכות זרעך מכות גדולות‬ ‫ונאמנות וגו'‪( :‬כח נט)‬ ‫ה"דברי שאול" מביא בשם ה"נודע ביהודה" זצ"ל‬ ‫הרה"ק מבוהוש זי"ע היה אומר משם זקנו הרה"ק רבי‬ ‫לפרש‪ :‬בכל ספר וספר מחמשה חומשי תורה כתובה‬ ‫שלום יוסף מרוז'ין בעל ה"רשפי קודש"‪ ,‬שיש היכל של‬ ‫גם "מיתת צדיקים"‪ :‬ב"בראשית" – מיתת אבות‬ ‫יסורים‪ ,‬ראה בזוה"ק "בהא היכלא קיימין אינון דסבלו‬ ‫העולם מאדם הראשון ונח‪ .‬ב"שמות" – מיתת יוסף‬ ‫יסורין ומרעין בהאי עלמא‪ ,‬בגין לאתתקנא‪ "...‬ולכאורה‬ ‫ואחיו‪ .‬ב"ויקרא" – נדב ואביהוא‪ .‬ב"במדבר" – מיתת‬ ‫מה צורך בהיכל מיוחד על ענין זה‪.‬‬ ‫אהרן‪ .‬אבל בספר "דברים" לא כתובה "מיתה" עד כאן‪.‬‬ ‫אלא כיון שיסורים הם בטח בלי פניות‪ ,‬לכן בגלל‬ ‫כי "וימת משה" עדיין לא נכתב‪ .‬לכן אמרו‪":‬אשר לא‬ ‫רוממות מעלתם יש להם היכל מיוחד‪ .‬ופירש בשם‬ ‫כתוב בספר התורה הזאת – זו מיתת צדיקים" – שלא‬ ‫אחד מהצדיקים שאמר על מחז"ל [ילקו"ש רות רמז‬ ‫כתובה עד כאן‪.‬‬ ‫תרד] שאחד שכח עומר בשדה‪ ,‬והיה שמח‪ ,‬ולמה –‬ ‫בגלל שזה שכחה ואין בזה פניה‪ ,‬ולכך שמח מאד‪ .‬ומזה‬ ‫אומר ה"ילקוט הגרשוני"‪ :‬חז"ל אמרו צדיקים נתפסים‬ ‫רואים חשיבותו של דבר שאין לו פניה שהוא דבר גדול‬ ‫בעון הדור‪ ,‬היינו שמתים בעון הדור‪ .‬וכן נאמר כי מפני‬ ‫מאד‪.‬‬ ‫הרעה נאסף הצדיק‪ .‬אבל זה שלא כדין תורה‪ ,‬כי חז"ל‬ ‫למדו מהפסוק "והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך‬ ‫גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה‬ ‫את העבוט החוצה" – דבר תורה בעל חוב גובה‬ ‫הזאת וגו'‪( :‬כח סא)‬ ‫‪35‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫מילה או חתן‪ ,‬שאז עפ"י השו"ע אין אומרין תחנון‪ ,‬אז‬ ‫מזיבורית‪ ,‬אם כן‪ ,‬מה שהקב"ה גובה חובו על ידי מיתת‬ ‫הוא מכה הכתובה בתורה‪ ,‬אבל אם דופק על "מיתת‬ ‫הצדיקים – היינו מן העידית‪ ,‬הרי זה לא כמו שכתוב‬ ‫צדיקים" זה מכה שלא כתובה בתורה‪ ,‬שבהלכה לא‬ ‫בספר התורה הזאת‪.‬‬ ‫מובא שלא לומר תחנון‪...‬‬ ‫בשם הגאון רבי יצחק אלחנן מקובנה זצ"ל אומרים‪:‬‬ ‫כ"ק האדמו"ר מרחמסטריווקא נ‪.‬י‪ .‬זי"ע שואל‪ :‬יש‬ ‫מיתת צדיקים אין לה מקום להיכתב בתורה – לא‬ ‫להבין‪ ,‬הרי קללות שבמשנה תורה מפי משה עצמו‬ ‫בתחילת התוכחה‪ ,‬שלא תהא נראה שהיא הקלה‬ ‫אמרן א"כ למה הוסיף משה קללה כזו קשה מדיליה?‬ ‫שבקללות‪ ,‬שבפורעניות – כל המוקדם בפסוק קל‬ ‫אמנם י"ל‪ ,‬כי ידוע מה שאמרו חז"ל שהקב"ה מקדים‬ ‫מחבירו כדאמרינן בפ' השותפין‪ ,‬ובאמת הרי אמרו‬ ‫רפואה קודם למכה‪ ,‬ושורש רפואה כל מכה וחולי נמצא‬ ‫חז"ל שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו‪ .‬ולא‬ ‫בפסוקים הכתובים בתורה בענינה‪ ,‬בהם גנוזה‬ ‫בסוף‪ ,‬שיהא משמע שכל הקללות והתוכחות היו בימי‬ ‫הרפואה לאותה מכה‪ ,‬ואפ"ל כי משה רבינו ראה‬ ‫הצדיקים ובחייהם – והרי כתוב‪' :‬כי מפני הרעה נאסף‬ ‫שבעקבתא דמשיחא יהיו בעולם מחלות קשות אשר‬ ‫הצדיק' והיינו בטרם תבוא הרעה‪ .‬ולכן אין מיתת‬ ‫הרופאים אינם יודעים להם רפואה‪ ,‬והטעם שאינם‬ ‫צדיקים יכולה להיכתב בתוכחה‪ ,‬וזה 'כל חלי וכל מכה‬ ‫יודעים הוא מפני שאינן כתובות בתורה‪ ,‬ורצה משרע"ה‬ ‫אשר לא כתוב בספר' – ולמה לא נכתבה בספר? מפני‬ ‫להעלות ארוכה גם למחלות אלו‪ ,‬על כן אמר 'גם כל‬ ‫שזו מיתת צדיקים‪ ,‬שהיא מכה שאינה יכולה להיכתב‬ ‫חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם‬ ‫כנ"ל‪.‬‬ ‫ה' עליך'‪ ,‬ובדבריו אלו בפסוק זה נגנזה הרפואה לכל‬ ‫אותן מחלות שאין יודעים להם שום תרופה‪ ,‬וכאן‬ ‫שאלו את הגאון הנודע ר' ישעיה פיק זצ"ל‪ ,‬שהיה בקי‬ ‫הקדים רפואתן‪.‬‬ ‫בכל חדרי התורה‪ ,‬היכן נמצא מאמר זה – זו מיתת‬ ‫צדיקים – שנתקבל ברבים כמאמר חז"ל? וענה‪ :‬זו‬ ‫ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי‬ ‫בכלל "מכה אשר לא כתוב"‪ ...‬כי אין מאמר כזה‬ ‫השמים לרוב וגו'‪( :‬כח סב)‬ ‫בחז"ל‪.‬‬ ‫אומר הרה"ק הרנ"צ מבאבוב זי"ע‪ :‬יש לומר בדרך רמז‪,‬‬ ‫על דרך ה"אגרא דכלה" עה"פ 'תחת אשר לא עבדת‬ ‫מספרים‪ ,‬שבלבוב נפטר איש נכבד‪ ,‬ובהלויה השתתף‬ ‫את ה"א בשמחה ובטוב לבב'‪ ,‬דאותיות שאחר תיבת‬ ‫המרא דאתרא הגאון רי"ש נתנזון זצ"ל‪ ,‬עמד אחד‬ ‫אש"ר הן שב"ת‪ .‬וזה תח"ת אש"ר‪ ,‬דשבת שאותיותיה‬ ‫הרבנים והספיד את הנפטר מתוך הכתב‪ ,‬אמר רי"ש‬ ‫באים תחת ואחרי האותיות אש"ר‪ ,‬לא עבדת את וגו'‬ ‫בדרך צחות‪ :‬חז"ל אמרו‪' :‬מכה אשר לא כתובה' – זו‬ ‫ולהגיד שעונש התוכחה בא על שלא ענגו את השבת‬ ‫מיתת צדיקים‪ ,‬והנה כאן אני רואה להיפך‪ - ,‬מיתת‬ ‫בשמחה ובטוב לבב כראוי‪.‬‬ ‫צדיקים – זה מכה אשר כן כתובה‪...‬‬ ‫והנה זכות השבת מועיל להפרות ולהרבות את בני‬ ‫ישראל‪ ,‬וכמו שאמרו‪ :‬שהרגיל בנר הויין ליה בנים‪ .‬וזה‬ ‫בעת ביקור הרבי מסאטמר זי"ע בירושלים בשנת‬ ‫'תחת אש"ר'‪ ,‬דבזכות שבת הרמוז אחרי אותיות‬ ‫תרצ"ב‪ ,‬התפלל באחד מבתי המדרשות בעיר‪ ,‬ואחרי‬ ‫אש"ר‪' ,‬הייתם ככוכבי השמים לרוב' ‪ -‬שנתרבו בני‬ ‫שגמר הש"ץ את חזרת השמו"ע שמעו קול דפיקה על‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫השולחן‪ .‬ושאל הרבי מסאטמר מה זה? ואמרו לו‪ :‬שכן‬ ‫המנהג פה להודיע לש"ץ שלא יאמר תחנון ויאמר‬ ‫והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם וגו' כן ישיש‬ ‫קדיש‪ .‬והיות והיום יומא דהילולא של אחד הצדיקים –‬ ‫ה' עליכם וגו' ונסחתם מעל האדמה וגו'‪( :‬כח סג)‬ ‫הכה השמש של ביהכ"נ בידו על השולחן לתת סימן‬ ‫באחד מספרי ה"אבן עזרא" יש הערה קצרה על‬ ‫להבעל תפילה שלא יאמר תחנון‪.‬‬ ‫הפסוק הזה‪" :‬כאשר שמענו כן ראינו"‪.‬‬ ‫הרבי אמר בדרך צחות‪ :‬שאולי זו כוונתם של חז"ל מה‬ ‫מפרשי האבן עזרא מסבירים הכוונה‪ ,‬שאמנם נתקיימו‬ ‫שדרשו עה"כ 'כל מכה אשר לא כתוב בתורה' – זו‬ ‫כל דברי התוכחה‪ ,‬שמענו ראינו אותם‪ ,‬אבל כאן התכוון‬ ‫מיתת צדיקים‪ .‬דאם הוא דופק על השולחן כשיש ברית‬ ‫‪36‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫שהיא רחוקה מאד מהם‪ .‬וכתבו להם תשובה‪ :‬תשבו‬ ‫האבן עזרא להערה חריפה‪ :‬היינו "כאשר שמענו –‬ ‫אתם בירושלים הגדולה ואנחנו פה בירושלים הקטנה‪,‬‬ ‫ההבטחה"‪" ,‬כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם"‪ ,‬רק‬ ‫כי באותו הפעם היו חשובים מאד בעיני השר והערלים‬ ‫שמענו‪ ,‬כי לא זכינו לראות בהתגשמותה‪ ,‬אבל "כן"‬ ‫והיו עשירים גדולים‪ ,‬ובגלל ענין זה נתחדשו עליהם‬ ‫ראינו‪ ,‬העונש – "כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם"‪,‬‬ ‫גזירות יותר משאר קהלות ומדינות‪.‬‬ ‫ראינו במו עינינו ‪...‬‬ ‫והיו חייך תלוים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא‬ ‫הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע מביא בשם גיסו ה"שפת‬ ‫תאמין בחייך‪( :‬כח סו)‬ ‫אמת" זי"ע שאמר מה מרמז 'והיה' לשון שמחה על‬ ‫אומר הרה"ק המוהר"י מבעלזא זי"ע‪ :‬הרמז בזה עפ"י‬ ‫המקבל‪ ,‬כי מי שמקבל מידת הדין בשמחה גורם מזה‬ ‫מאמר חז"ל‪ :‬כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה ועד‬ ‫נחת רוח מאד בשמים‪ .‬כדאיתא [ויק"ר כו ז] גבי שאול‬ ‫ר"ה‪ ,‬וזהו אומרו "והיו חייך תלוים לך מנגד" – ענין‬ ‫המלך‪ ,‬שידע שיפול הוא ובניו במלחמה‪ ,‬והיתה לו‬ ‫פרנסתך ומזונותיך תלויים לנגד עיניך וקצובים לך כבר‬ ‫ברירה לברוח ולהינצל‪ ,‬וקיבל על עצמו מידת הדין‬ ‫מר"ה‪ ,‬ואינך צריך לדאוג כלל עליה‪ .‬וא"כ למה "ופחדת‬ ‫בשמחה‪ ,‬אמר הקב"ה לפמליא של מעלה ראו בריה‬ ‫לילה ויומם" – הינך דואג אחריה יומם ולילה‪ ,‬בודאי‬ ‫שבראתי בעולמי‪ ,‬מזה יש שמחה בשמים‪.‬‬ ‫סיבת הדבר הוא מפני "שלא תאמין בחייך" – שהינך‬ ‫מקטני אמונה במאמרם הנ"ל‪.‬‬ ‫בגמרא‪ :‬אמר רבי אליעזר‪ ,‬הוא אינו שש אבל אחרים‬ ‫משיש‪ .‬ודיקא נמי‪ ,‬דכתיב ישיש ולא כתוב ישוש‪.‬‬ ‫ה"דגל מחנה אפרים" זי"ע מפרש לברכה את הפסוק‪.‬‬ ‫שואל ה"כתב סופר" זצ"ל‪ :‬למה באמת הוא משיש‬ ‫לפי מה שכתוב בשו"ע‪" :‬שויתי ה' לנגדי תמיד" – זה‬ ‫אחרים על צרת ישראל? ויש לומר‪ ,‬שיש משום נחמה‬ ‫כלל גדול בתורה‪ ,‬כאשר יתבונן שתמיד ה' עומד לפניו‪,‬‬ ‫בדבר‪ ,‬לטובתן של ישראל‪ .‬הקב"ה משיש אחרים כדי‬ ‫יבוא לידי יראת שמים ולא יחטא‪.‬‬ ‫שיסיר בשביל זה את חרון אפו מישראל‪ ,‬כדברי הכתוב‪:‬‬ ‫"והיו חייך תלוים לך מנגד" ‪ -‬אם הקב"ה שהוא מקור‬ ‫'בנפול אויבך אל תשמח פן יראה ה' והשיב מעליו אפו'‪.‬‬ ‫חייך וחיות כל העולמים יעמוד תמיד לנגד עיניך‪ ,‬עי"ז‬ ‫"ופחדת יומם ולילה" – מאימת השם – ולא תחטא‪.‬‬ ‫כשהממשלה הבריטית התחילה לתת פירושים שונים‬ ‫להצהרת בלפור ולניסוחי המנדט‪ ,‬אמר הרה"צ רבי‬ ‫הרה"ק מסטרטין זי"ע אומר‪ :‬מנגד‪ ,‬נוטריקון‪ :‬מ"ן ג"ד‪,‬‬ ‫יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל‪ :‬זוהי קללה מיוחדת‬ ‫כלומר ג מול ד לים‪ ,‬הרמז שבעקבתא דמשיחא‪ ,‬הזכות‬ ‫בתוכחה‪" ,‬ונסחתם מעל האדמה אשר אתה בא שמה‬ ‫היחידה והחיות של ישראל תהיה ממידה זו‪ ,‬של גמילות‬ ‫לרשתה"‪ ,‬על ידי נוסחאות רוצים להוציא אתכם מארץ‬ ‫חסדים‪.‬‬ ‫שהיא מורשה לכם‪.‬‬ ‫בגמרא [מנחות קג‪' :]:‬והיו חייך תלואים לך מנגד' זה‬ ‫ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך‪( :‬כח‬ ‫הלוקח תבואה משנה לשנה‪' .‬ופחדת יומם' זה הלוקח‬ ‫סה)‬ ‫תבואה מערב שבת לערב שבת‪' .‬ולא תאמין בחייך' זה‬ ‫ב"סדר הדורות" בסוף סדר התנאים ואמוראים כתוב‪:‬‬ ‫הסומך על הפלטר‪.‬‬ ‫"רבי יוזפא שמש ז"ל כשלמד אצל הג"ר פינחס סגל‬ ‫הגרי"ט ווייס זצ"ל רבה של עדה"ח בירושלים‪ ,‬כותב‬ ‫אב"ד פולדא‪ ,‬שמע ממנו מה שאמר לו הג"ר ואלק בעל‬ ‫ששמע בשם הגאון רבי אלחנן ווסרמן זצ"ל – הי"ד‬ ‫הסמ"ע ז"ל‪ :‬דמה ששכיחין גזירות באשכנז בק"ק‬ ‫שאמר‪ ,‬שזהו מ"ש חז"ל [שבת קיט‪ ]:‬כל המבזה ת"ח‬ ‫ווירמיישא יותר משאר קהלות ומדינות בחורבן בית‬ ‫אין לו תרופה למכתו‪ ,‬כי החכמים יש להם כח להמתיק‬ ‫ראשון באו ונתיישבו בק"ק ווירמיישא‪ ,‬ואחר כלות ע'‬ ‫עונשי התורה ע"י פירושיהם‪ ,‬כפי שאנו רואים‬ ‫שנים של גלות בבל חזרו הגולים לירושלים ולארץ‬ ‫שהמתיקו תוכחת הכתוב הזה לעונש קל יותר‪ ,‬אבל מי‬ ‫ישראל‪ .‬ואלו אשר היו בווירמיישא לא חזרו לא"י‪ ,‬וכתבו‬ ‫שמבזה ומלגלג על דברי חכמים‪ ,‬אין תרופה למכתו‪ ,‬כך‬ ‫יושבי ירושלים לאנשי ק"ק ווירמייזא שיבואו גם הם‬ ‫אצלו יתפרש העונש הכתוב בתורה כפשוטו וכמשמעו‬ ‫לשבת בא"י‪ ,‬כדי שיוכלו לעלות בג' רגלים לירושלים‬ ‫‪37‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫מה דאיתא בגמרא [סנהדרין קה‪ :].‬מאי דכתיב‬ ‫רח"ל‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫'נבוכדנצר עבדי'‪ ,‬כי גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה‬ ‫העולם שעתידין ישראל לומר עבד שמכרו רבו כלום יש‬ ‫הרה"ק ה"ישועות משה" מויז'ניץ זי"ע אומר‪' :‬ופחדת‬ ‫לו עליו כלום‪ ,‬כלומר כבר מכרנו הקב"ה לנבוכדנצר ואין‬ ‫לילה ויומם' – תרעד ותפחד תמיד‪ ,‬איך עוברים עליך‬ ‫אנו מחוייבים עוד לשמור התורה והמצוות ח"ו‪ ,‬לפיכך‬ ‫ימיך ולילותיך – האם הם כרצון הבורא ב"ה באמת‬ ‫הקדים הקב"ה וקראו 'עבדי'‪ ,‬וכל מה שקנה עבד קנה‬ ‫ובתמים ?!‬ ‫רבו‪ ,‬ממילא אין לו לנבוכדנצר שום קנין בישראל‪ ,‬ולא‬ ‫יצאו מרשותו של הקב"ה לעולם‪ ,‬וזהו אומרו‬ ‫בבוקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בוקר‬ ‫'והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות'‪ ,‬היינו שיסבב‬ ‫מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה‪:‬‬ ‫הקב"ה שיהיו ישראל נמכרים לאנשים שהם עצמם‬ ‫(כח סז)‬ ‫עבדים‪' ,‬ואין קונה'‪ ,‬היינו שלא יהיה להם שום קנין‬ ‫אומר הרה"ק מזידיטשויב זי"ע‪' :‬בבוקר תאמר מי יתן‬ ‫וזכות בישראל‪ ,‬כי מה שקנה עבד קנה רבו‪ ,‬וממילא לא‬ ‫ערב' – זה ערב פסח‪ ,‬שאיש ישראל משתוקק להגיע‬ ‫יצאו ישראל מתחת רשותו של הקב"ה לעולם‪.‬‬ ‫לליל שמורים‪' .‬ובערב תאמר מי יתן בוקר' – זה ליל‬ ‫סוכות‪ ,‬שאיש ישראל משתוקק להגיע לבוקר לקיים‬ ‫בספר "אמרות טהורות" על תהלים מביא בשם הרה"ק‬ ‫מצות ארבעת המינים‪.‬‬ ‫מבעלזא זי"ע‪ :‬שכתב להקשות על סיום התוכחה‬ ‫'והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה'‪.‬‬ ‫אמר הרה"ק ה"ישועות משה" מויז'ניץ זי"ע‪ :‬יש לבאר‬ ‫הלא אין לסיים בדבר רע‪ ,‬ופירש שבתוכחה מרומז צרת‬ ‫עפי"מ שפירש בספה"ק "אהבת שלום" עה"פ 'וראו‬ ‫ישראל והגלויות ובפסוק הזה מרומז גזירת המן ומסיים‬ ‫כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' – שע"י‬ ‫'ואין קונה' הפי' שהקונה נאבד ואין‪ ,‬אם כן מסיים‬ ‫וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך‪ ,‬דהיינו ראיית‬ ‫בדבר טוב ודפח"ח‪.‬‬ ‫פני הצדיק‪ ,‬עי"ז 'ויראו ממך'‪ ,‬יקבלו יראת שמים ממנו‪.‬‬ ‫ועד"ז יש לפרש‪' ,‬ממראה עיניך אשר תראה'‪ ,‬היינו‬ ‫פעם אמר הגאון רבי יחיאל מיכל פיינשטיין זצ"ל‬ ‫מראיית פני הצדיק‪ ,‬תבוא ל'פחד לבבך אשר תפחד' –‬ ‫לחותנו הרב מבריסק זצ"ל מה ששמע בשם הגאון רבי‬ ‫ליראה את ה'‪.‬‬ ‫אייזיק שר זצ"ל – שאמר דהנה בתוכחה כתיב‪:‬‬ ‫'והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות – ואין‬ ‫והשיבך ה' מצרים באניות וגו' והתמכרתם שם לאיביך‬ ‫קונה'‪ ,‬ורמוז בזה‪ ,‬דהנה הלא ידוע כי "עבד לוה לאיש‬ ‫לעבדים וגו' ואין קנה‪( :‬כח סח)‬ ‫מלוה"‪ ,‬והנה עפ"ז המחפש גמ"ח – דהרי מחפש הוא‬ ‫בספר "ראשי בשמים"‪ :‬תימכרו לאויבים כאלה שהם‬ ‫להיות עבד‪ ...‬וכשאינו משיג – זהו "והתמכרתם‬ ‫בעצמם "עבדים"‪ ,‬והמה כידוע השליטים הכי גרועים‬ ‫לעבדים וגו' – ואין קונה" ‪...‬אמר לו הרב מבריסק זצ"ל‪:‬‬ ‫תחת 'עבד כי ימלוך – רגזה הארץ'‪.‬‬ ‫כשעושים עבירות ברמז – גם התוכחה מתקיימת‬ ‫ברמז‪ ...‬אבל כשעושים עבירות ממש – גם התוכחה‬ ‫עו"א‪' :‬ואין קונה' – אלה דברי הברית‪ ,‬לפי חז"ל‪ :‬אמרו‬ ‫היא כפשוטו חלילה וחס ‪...‬‬ ‫חנניה מישאל ועזריה‪ ,‬מלך אתה עלינו למיסים‪ ,‬אבל‬ ‫לעבור על התורה אנת וכלבא שוין‪' .‬ואין קונה – אלה‬ ‫אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה וגו'‪( :‬כח סט)‬ ‫דברי הברית'‪ ,‬לעניין זה אין קונה‪.‬‬ ‫בספר "אוצר שיחות חכמים" מובא מעשה‪ :‬שאיש עני‬ ‫הגון הפציר בבנו של הגה"ק רבי שלמה קלוגר זצוק"ל‬ ‫עו"א‪ :‬ששמע מחותנו הרה"ק רבי יצחק מראדוויל זי"ע‬ ‫ליתן לו כת"י על התורה מחיבורי אביו זצוק"ל‪ ,‬והוא יסע‬ ‫שבכה כמה שעות על פסוק זה להבין פירושו‪ ,‬כיצד‬ ‫עם הכת"י לקבץ מעות להדפיסו‪.‬‬ ‫יתכן שיקבלו ישראל עונש קשה כל כך שלא יהיה מי‬ ‫לרוב הפצרותיו נעתר אליו‪ ,‬והאיש ההוא שם לדרך‬ ‫שירצה לקנות אותם‪ ,‬איך אפשר שיגיעו לשפלות‬ ‫פעמיו‪ ,‬ולא הצליח בדרכו ולא קבץ מעות די הצורך‬ ‫נוראה כזו? ובא אליו אביו הק' הרה"ק רבי יחיאל מיכל‬ ‫להדפסה‪ ,‬ויצר לו מאד‪.‬‬ ‫מזלאטשוב זי"ע בחלום ואמר לו פירוש הכתוב‪ :‬עפ"י‬ ‫‪38‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫ויש לומר שזה עניין "היום הזה"‪ ,‬היינו התלבשות כל‬ ‫ויבוא לפני רב גדול ומפורסם א'‪ ,‬וישפוך את מר שיחו‬ ‫הארות במעשים‪ ,‬שמכל מעשיהם נעשתה תורה‪ ,‬וזו‬ ‫שכל מקום מזכירים כ"כ את שמו של המחבר בחרדת‬ ‫בזכות הגדולה לבני ישראל בקבלת התורה‪ ,‬כי באמת‬ ‫קודש‪ ,‬וכל ספריו יקרים וחביבים מאד בעינם‪ ,‬ומדוע‬ ‫אין לתורה שיעור וגבול והיא נעלמת מעיני כל חי‪ ,‬אלא‬ ‫עלה בגורל על ספר הזה שלא לבוא לדפוס‪.‬‬ ‫שבני ישראל זכו שמכל מעשיהם נעשה לבוש לאורות‬ ‫ויבקש הרב מאת האיש להראות לו את החיבור‪ ,‬ויפתח‬ ‫התורה‪ .‬וזה גם "את ה' האמרת היום"‪ ,‬פירוש‪,‬‬ ‫את הספר וימצא כתוב בפ' תבוא ביאור עה"כ‬ ‫שמעשרה מאמרות נעשתה תורה שלימה‪.‬‬ ‫'והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה – אלה‬ ‫דברי הברית' – שהקשה דיש להבין הסמיכות של‬ ‫לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען תדעו כי‬ ‫הפסוקים‪.‬‬ ‫אני ה' אלקיכם‪( :‬כט ה)‬ ‫וכתב שם‪ :‬שהנה בעוה"ר ימים באים קודם ביאת‬ ‫נראה – אמר המגיד מקלם – כשיהודי רעב הוא נזכר‬ ‫המשיח‪ ,‬אשר קרן התורה יושפל עד שיסע איש עם‬ ‫יותר בה' מאשר כשהוא שבע‪ .‬וזה מרומז בפסוק‪' :‬לחם‬ ‫ספר חדש למוכרו ולא ימצא שום קונה עליו‪ ,‬וזה‬ ‫לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם – למען תדעו כי אני‬ ‫מרמזת התורה‪' :‬והתמכרתם שם לאויביך לעבדים‬ ‫ה' אלקיכם'‪.‬‬ ‫ולשפחות ואין קונה אלה דברי הברית' – שלא ירצה‬ ‫שום איש לקנות את דברי התורה‪.‬‬ ‫ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם‪( :‬כט‬ ‫ויאמר לו הרב! עתה נפתרה חידתנו‪ ,‬יען כי בחיבור הזה‬ ‫ח)‬ ‫נפיק מפומיה דרב המחבר הק' כי אין קונה שום ספר‪,‬‬ ‫איתא בספה"ק "עבודת ישראל"‪ :‬כי ישנם אנשים שיש‬ ‫לכן נתקיימו דבריו הק' דוקא בספר זה‪.‬‬ ‫להם השתוקקות גדולה לעשות מצוות‪ ,‬אבל בפועל אין‬ ‫עושים הרבה מעשים‪ ,‬לזה אמר הכתוב 'ושמרתם'‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי חיים חייקל מאמדורא זי"ע היה מתייפח‬ ‫מלשון השתוקקות [=ואביו שמר את הדבר]‪ ,‬היינו‬ ‫בבכי מר בשעה שקראו בבית מדרשו את פרשת‬ ‫שתהיה לכם השתוקקות טובה‪ ,‬אך זה לבד אינו‬ ‫ה"תוכחה"‪ .‬געה וקרא‪ :‬אזא זיסע תורה‪ ,‬צי איהר זאל‬ ‫מספיק‪ ,‬אלא 'ועשיתם'‪ ,‬יש לכם לראות לעשות הרבה‬ ‫מען דארפען אזא תוכחה?! [לתורה מתוקה כזאת יהא‬ ‫מעשים טובים בפועל כראוי‪.‬‬ ‫עוד צורך בכזו תוכחה]‪.‬‬ ‫לחודש אלול‬ ‫אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' וגו' ולא נתן לכם ה'‬ ‫לב לדעת וגו'‪( :‬כט א‪-‬ג)‬ ‫ב"ליקוטי מהרי"ח"‪ :‬נשלחה א נשים ל פנינו ו יחפרו‬ ‫פעם דיבר ה"חידושי הרי"ם" זי"ע בענין מופתים‪,‬‬ ‫ל נו את הארץ [דברים א כב] ר"ת אלו"ל‪ ,‬והוא רמז‬ ‫ואמר‪ ,‬כעת אינם מקרבין את לבות בני ישראל עם‬ ‫שבחודש זה מזמנין "אנשים" – חשובים שיילכו לפנינו‬ ‫מופתים‪ ,‬רק עם תורה‪ ,‬והראי' ממשה רבינו ע"ה‬ ‫ויעתירו בעדינו‪' ...‬נשלחה' אנשים – שליחי ציבור‪.‬‬ ‫שאמר להם לבנ"י 'אתם ראיתם וגו' ולא נתן לכם ה' לב‬ ‫לדעת וגו' עד היום הזה'‪ .‬ופי' רש"י ז"ל 'עד היום הזה' ‪-‬‬ ‫הרה"ק מביאלבז'יג זי"ע בספרו "ארון עדות"‪" :‬בשירת‬ ‫שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר תורה לבני לוי‬ ‫דבורה נאמר [שופטים ה יב] 'עורי עורי דבורה עורי עורי‬ ‫וכו' באו כל ישראל וכו' עיי"ש‪ .‬הרי לך שאחרי כל‬ ‫דברי שיר'‪ ,‬נראה לרמז זאת על ענין תפילה העומדת‬ ‫המופתים הגדולים והנוראים‪ ,‬לא היה להם עדיין לב‬ ‫ברומו של עולם‪ ,‬וצריך לכוון כל הסודות ויחודים וצירופי‬ ‫לדעת עד היום הזה‪ ,‬יום קבלת התורה‪.‬‬ ‫שמות‪ ,‬ובפרט השליח ציבור העומד בין ישראל לאביהם‬ ‫שבשמים לחלות ולחנן עבור עם בנ"י‪ ,‬והוא המליץ‬ ‫אומר ה"שפת אמת" זי"ע‪ :‬הרבי מפשיסחא אמר על‬ ‫ביניהם להעלות את כל תפילותיהם השמימה‪ .‬בודאי‬ ‫זה‪ ,‬שכל הנסים ונפלאות שעשה הקב"ה עם ישראל‪,‬‬ ‫שהוא צריך להיות איש קדוש וטהור‪ ,‬שיוכל לכוון כל‬ ‫הואיל והיו שלא כדרך הטבע היו רק לשעה‪ ,‬אבל‬ ‫הכוונות כראוי‪ .‬ואנו בעוונותינו הרבים בדור היתום הזה‬ ‫עכשיו‪ ,‬אחר שגמר להם כל התורה ונעשתה מכל‬ ‫לא נמצא איש כזה‪ ,‬אף אחד מני אלף‪ ,‬אעפ"כ אל‬ ‫התנהגותם תורה – נעשה מזה בנין קבוע לדורות‪.‬‬ ‫‪39‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫והקב"ה מקיים 'סור מרע ועשה טוב'‪ ,‬ע"י שהשי"ת‬ ‫יתרשל האדם לומר ח"ו‪ :‬מה לי להתפלל‪ ,‬כי לא אוכל‬ ‫עושה שתהיה 'תכלה שנה וקללותיה' הרי הוא מקיים‬ ‫לכוון כראוי‪ ,‬רק החיוב מוטל על האדם להתעורר‬ ‫סור מרע‪ ,‬ועשה טוב – ב'תחל שנה וברכותיה'‪.‬‬ ‫בהתעוררות רב‪ ,‬כל אחד עד מקום שידו מגעת לפי‬ ‫יעזור השי"ת שתהיה לנו ההכנה הראויה‪ ,‬שאנו נקיים‬ ‫שכלו והשגתו‪.‬‬ ‫'סור מרע ועשה טוב'‪ ,‬להתרחק מהקללות‪ ,‬ובזכות זה‬ ‫וזהו‪' :‬עורי עורי דבורה' – הכוונה על הש"ץ שיעורר את‬ ‫יה"ר שהקב"ה יסיר מאתנו כל הקללות וכל הרדיפות‬ ‫עצמו בחשקות והתלהבות‪ ,‬ואף שאינו יכול לכוון כוונות‬ ‫מבית ומחוץ‪ ,‬ונזכה לישועות גדולות‪.‬‬ ‫הראויות‪ ,‬מכל מקום מחשבה טובה הקב"ה מצרפה‬ ‫למעשה‪ ,‬לצירופים ויחודי שמות‪ ,‬והוא בחינת "דבורה"‪,‬‬ ‫רומז על דבש דבורים‪ ,‬אף שהדבורה עצמה הוא דבר‬ ‫אמרות טהורות מצדיקים זי"ע בענינים שונים‪:‬‬ ‫מאוס‪ ,‬מ"מ ע"י הדבש היוצא ממנה שהוא דבר טוב –‬ ‫הדבורה עצמה ג"כ נחשבת בעיני האדם‪ .‬דוגמת כן‬ ‫מסופר על הגאון רבי אליהו חיים מייזל זצ"ל רבה של‬ ‫הוא הש"ץ‪ ,‬אף שמצד עצמו אינו ראוי לאותה איצטלא‬ ‫לודז'‪ ,‬שהיה ידוע בפקחותו ובשנינותו‪ ,‬פנה אל אחד‬ ‫לעמוד ולהתפלל לפני ממ"ה הקב"ה‪ ,‬מ"מ הדיבורים‬ ‫מעשירי עירו וביקש ממנו לתרום לדבר צדקה‪ ,‬השיב לו‬ ‫הקדושים היוצאים ממנו‪ ,‬הקב"ה מצרפם לכוונות‬ ‫העשיר‪ :‬לצערי אין בידי לתת מאומה‪ ,‬מצבי דחוק מאד‪,‬‬ ‫הראויות‪ ,‬ועל ידם הוא בעצמו נעשה גם כן חשוב וראוי‬ ‫לאחרונה שלחתי ידי בכמה עסקים‪ ,‬ולא הצלחתי בהם‪,‬‬ ‫לעבודה הזאת"‪.‬‬ ‫ואיני יכול עכשיו לדבר מענין נתינת מעות לצדקה!‬ ‫וזהו 'עורי עורי דבורה עורי עורי שיר דברי' – 'שיר' – ע"י‬ ‫כעבור זמן נתעלה הגביר מאוד בעושרו‪ ,‬ואחר כך פגש‬ ‫הדברי שירות ותשבחות הקדושים שיוצאים מפיך –‬ ‫בו הגאון רא"ח ברחוב‪ ,‬ושאלו למצבו‪ ,‬פטרו הגביר‬ ‫תתעורר לעמוד ולהתפלל לפני ממ"ה הקב"ה‪ ,‬כמו‬ ‫בלחישה במילה אחת‪ :‬אזוי‪...‬‬ ‫דבורה הנחשבת ע"י הדבש‪.‬‬ ‫ועיקר התעוררות צריך להיות שיכוון הש"ץ להעלות כל‬ ‫מיד פתח הגרא"ח פיו בחכמה וא"ל‪ :‬עכשיו נתיישב לי‬ ‫תפילות בית ישראל במסילה העולה בית א‪-‬ל‪...‬‬ ‫מחז"ל [סוטה לב‪ :]:‬תניא רשב"י אומר‪ ,‬אדם אומר את‬ ‫והנה אם יאמר האומר‪ :‬מי אנכי כי אלך ואגש לפני‬ ‫שבחו בקול נמוך ואת גנותו בקול רם‪ ,‬שבחו בקול נמוך‬ ‫ממ"ה הקב"ה לחלות בעד עמו ישראל‪ ,‬הלא אנכי שפל‬ ‫מן וידוי מעשר‪ ,‬וגנותו בקול רם‪ ,‬ממקרא ביכורים‪ .‬נמצא‬ ‫ברך‪ ,‬מלא חטאים מכף רגלי ועד ראשי אין בי מתום‪,‬‬ ‫מזה‪ ,‬כי 'שבח' הוא וידוי מעשר‪ ,‬ו'גנאי' הוא מקרא‬ ‫תשובתו בצידה‪ :‬כי זה הוא בעצמו עיקר התפילה‬ ‫ביכורים‪ ,‬וראוי להתבונן בפשר הדבר מה הענין בזה?!‬ ‫להיות בחינת ענוה‪ ,‬וידע בעצמו כי במה נחשב הוא‪,‬‬ ‫ומתפלל לפני הקב"ה בשברון הלב ונמיכות רוח‪ ,‬אזי‬ ‫אלא יש לבאר‪ ,‬דהנה 'שבחו' פירושו כאשר האדם‬ ‫תפילתו עולה לפני כסא כבודו יתברך‪ ,‬כמאמר הכתוב‬ ‫נמצא במצב טוב‪ ,‬שאז ימלא פיו שבח ותהילה ושמח‬ ‫'לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה'‪ ...‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫בחלקו‪' ,‬גנותו' פירושו כאשר נמצא במצב דחוק ורע‪,‬‬ ‫שזה גנותו‪ .‬והנה האדם המביא ביכורים‪ ,‬אי אפשר‬ ‫אמר הרה"ק המהר"י מווארקא זי"ע‪ :‬אנו אומרים‬ ‫ללמוד מזה שיש לו הרווחה‪ ,‬שהרי לא השבח מתגלה‬ ‫בסליחות לערב ר"ה – 'שופט כל הארץ ואותנו במשפט‬ ‫כאן אלא הגנאי‪ ,‬שהרי כל אחד מביא רק סל קטן של‬ ‫יעמיד'‪ ,‬יתכן לבאר‪ ,‬העצה שאותנו במשפט יעמיד‪,‬‬ ‫'ראשית הפרי'‪ ,‬ומראהו כמראה עני ומסכן‪ ,‬ומשום כך‬ ‫שתעמידנו למעלה במשפט‪ ,‬שנהיה אנחנו השופטים‬ ‫אין הוא חושש שמא יהיו מתקנאים בו ויבואו אליו‬ ‫ונהיה למעלה מעל המשפט‪...‬‬ ‫לבקש צדקה‪ ,‬ולכן הוא אומר 'מקרא ביכורים' בקול רם‪.‬‬ ‫ומאידך גיסא בהרמת מעשר‪ ,‬מתגלה השבח בכל אחד‪,‬‬ ‫מו' רה"י שליט"א אמר [ס"ג בחקותי תשפ"ד מ"ב]‪:‬‬ ‫דלפי גודל המעשר נודע גודל רכושו‪ ,‬מה מספר‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מסאדיגורא זי"ע‪ ,‬בערב ר"ה‬ ‫בהמותיו‪ ,‬וכמה תבואות ופירות יש לו‪ ,‬ולפיכך הוא‬ ‫תרס"ה – שהיה עת צרה והיהודים סבלו סבל רב‪ ,‬ויגון‬ ‫אומר את 'וידוי המעשר בקול נמוך'‪ ,‬שאינו רוצה לדבר‬ ‫ואנחה היו מנת חלקם של אחב"י בצרתם הגדולה‪,‬‬ ‫בקול רם‪ ,‬שחושש הוא שמא יבוא אליו רבה של לודז'‬ ‫פתח ואמר‪ :‬הרי ידוע שהקב"ה מקיים מצוות התורה‪,‬‬ ‫‪40‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫לפי פשטות הכתובים ולא אחדש פירושים משונים"‪.‬‬ ‫ויבקש ממנו צדקה‪...‬‬ ‫בלית ברירה הסכימו ראשי הקהל והניחו לו לדרוש‪.‬‬ ‫כשעלה לדוכן פתח המגיד ואמר‪" :‬דעו לכם רבותי‬ ‫***‬ ‫שראשי הקהל ציוו עלי שלא להוציא פסוק מידי פשוטו‪,‬‬ ‫בספר "משנה שכיר"‪:‬‬ ‫אך דעו נא שאף בלי התנאי שלהם לא הייתי צריך‬ ‫לשנות מן הפשט‪ ,‬ואדרבה אפתח את דברי באותו‬ ‫הגה"ק ה"ערוגת הבושם" זצ"ל סיפר על הגאון המגיד‬ ‫פסוק שפתחתי כאן לפני ארבעים שנה‪' ,‬כי אמרתי רק‬ ‫מוואדיסלאב זצ"ל אביו של הרבי ר' בונם מפשיסחא‬ ‫אין יראת אלקים במקום הזה'‪ ,‬רק אז פירשתי בדרך‬ ‫זי"ע‪ ,‬שפעם אחת הגיע לפראג‪ ,‬ובאותו עת היתה עיר‬ ‫דרוש‪ ,‬אבל עכשיו אין צורך לחדש חידושים‪ ,‬כי למרבה‬ ‫גדולה לאלקים‪ ,‬גאונים אדירים כדוגמת רבי שמואל‬ ‫הצער ירדתם לדיוטא התחתונה ואפשר לפרש את‬ ‫לנדא ורבי אלעזר פלעקלס זצ"ל‪ ,‬והחזיקו ישיבות עם‬ ‫הפסוק כפשוטו ממש"‪...‬‬ ‫תלמידים‪ ,‬והבתי מדרשות היו מלאים רבנים ולומדים‬ ‫חסידים ואנשי מעשה‪ ,‬ובבואו כיבדו אותו לשאת‬ ‫דרשה‪.‬‬ ‫***‬ ‫כאשר נתקבל הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי"ע‬ ‫פתח ואמר בלשון הפסוק [בראשית כ יא]‪' :‬כי אמרתי‬ ‫בצעירותו לכהן פאר לאב"ד טורטשין בפולין‪ ,‬דרו‬ ‫רק אין יראת אלקים במקום הזה'‪ ,‬הנאספים פתחו את‬ ‫בעיירה שמונים איש ובתוכם י"ד בעלי הוראה! ביקשו‬ ‫עיניהם בתמהון‪ ,‬וכי לא מצא על מי להמליץ פסוק זה‬ ‫בעלי ההוראה להכשיל את הרה"ק מאלכסנדר‬ ‫אלא על העיר פראג?! אך הוא הסביר מיד את דבריו‪:‬‬ ‫בשאלות למיניהם‪ ,‬עד שקרה שפסק פעם ההיפך מן‬ ‫דהנה ידוע שאלוקים הוא מידת הדין‪ ,‬והתורה הק'‬ ‫הדין‪ .‬מיד שלחו שני אנשים מבני העיר אל אביו הגדול‬ ‫מבטלת את כל הדינים‪ ,‬ולכן בעיר גדולה כזו שקול‬ ‫הרה"ק רבי שרגא פייבל מגריצא זי"ע‪ ,‬לספר לו את‬ ‫התורה נשמע בה בכל פינה ופינה אין צריך כלל‬ ‫אשר אירע עם בנו‪.‬‬ ‫להתיירא ממידת הדין‪ ,‬דתורה מגנא ומצלא‪ .‬וזו הייתה‬ ‫כוונתו‪' ,‬רק אין יראת אלקים במקום הזה'‪ ,‬כלומר‬ ‫באותה עת התגורר רבי שרגא פייבל בעיר מקלביעל‪,‬‬ ‫שבמקום הזה אין צריך להתיירא ממידת הדין‪.‬‬ ‫והאנשים נכנסו אצלו והראו לו בערך שישים שאלות‬ ‫שבנו רבי יחיאל פסק ההיפך מן הדין‪ .‬עצם רבי שרגא‬ ‫ארבעים שנה אחר כך שוב נקלע המגיד מוואדיסלאב‬ ‫פייבל את עיניו הטהורות לרגעים מספר ואחר פתח‬ ‫לפראג‪ ,‬אולם אז כבר נשתנתה צורת העיר מקצה אל‬ ‫ושאל את האנשים‪" :‬האם באמת אירעו כל השאלות‬ ‫הקצה‪ ,‬המשכילים המתחדשים השתלטו על הנהגת‬ ‫האלו בעיר‪ ,‬או רק ששלחתם אליו שאלות שלא היו ולא‬ ‫העיר‪ ,‬רוחות חדשות נשבו בעיר וקול התורה שנשמע‬ ‫נבראו?!" הודו האנשים לרבי שרגא פייבל כי אכן לא‬ ‫בה בעבר כבר פסק‪ .‬המגיד כאב מאוד את השינוי‬ ‫אירעו הדברים אלא שביקשו לנסותו‪.‬‬ ‫הנורא‪ ,‬וביקש מראשי הקהל שיאפשרו לו לדרוש אך‬ ‫הללו לא הסכימו‪" ,‬אין זה נאה שיהודי מפולין ידרוש‬ ‫שוב עצם רבי שרגא פייבל את עיניו ואחר כך פתח‬ ‫בעירנו המתקדמת"‪ ,‬אמרו‪ .‬אך המגיד התווכח עמהם‬ ‫ואמר‪" :‬איתא בירושלמי‪ ,‬מיום שבטלו הסנהדרין לית‬ ‫ותמה בפניהם‪" :‬לפני ארבעים שנה כשהייתי צעיר‬ ‫אנא ידעין למידן דין תורה‪ .‬והדבר תמוה‪ ,‬הירושלמי לא‬ ‫לימים והיו כאן צדיקים וגאוני ארץ כיבדו אותי לדרוש‬ ‫ידע ואילו רב מקלביעל יודע?! אלא דעו נא‪ ,‬שאפילו‬ ‫באין פוצה פה‪ ,‬ועכשיו לא די שאינכם מכבדים אותי‬ ‫'ריש גרגותא מן שמיא מוקמי ליה' [ב"ב צא‪ ,]:‬מכל שכן‬ ‫מעצמכם אלא גם כשאני מבקש אינכם מסכימים"?!‬ ‫רב בעיר‪ .‬ומה עושים בשמים כשבא לפני הרב שאלה?‬ ‫אמרו לו אנשי הקהל‪" :‬בשעתו דרשת בדרך דרוש‬ ‫– רואים שלא יהיה לו מכשול חלילה‪ .‬אבל זה דווקא אם‬ ‫ומליצות‪ ,‬אנו אנשים משכילים ומתקדמים‪ ,‬ואיננו‬ ‫השאלה אירעה באמת‪ ,‬אבל אם לא אירעה השאלה‬ ‫אוהבים דרשות ופירושים שאינם לפי הפשט הפשוט"‪.‬‬ ‫אלא שזה רק נסיון‪ ,‬זה נקרא 'מושב לצים'‪ ,‬וכתיב‬ ‫אמר להם המגיד‪" :‬הריני מתחייב בפניכם שאדרוש רק‬ ‫‪41‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫על רצונו להוציא את בנו ממקום תורה‪ ,‬וינחם על‬ ‫'ובמושב לצים לא ישב'‪ ,‬אין השכינה עמו בזה‪ ,‬לכן יכול‬ ‫מחשבתו‪.‬‬ ‫לומר גם להיפך‪ .‬לכו לשלום ועוד הפעם לא תעשו כך‪,‬‬ ‫ויהיה הכל באמת‪ ,‬ואני מבטיחכם שיפסוק כהלכה‪ ,‬כי‬ ‫יודע אני שבני יודע הלכה בטוב"‪.‬‬ ‫***‬ ‫מעשה בהגה"צ רבי משה מידנר זצ"ל ר"י סלונים‬ ‫בבראנוביץ‪ ,‬שהתבטא על עשיר וגביר גדול שהוא עני‬ ‫***‬ ‫ורש‪ .‬לשאלת חסידים‪" :‬הלא הלה מרוויח הרבה"?‬ ‫לרגל יו"ד של השרף הרה"ק רבי אורי מסטרעליסק‬ ‫נענה ואמר‪" :‬הלא הוא רוצה כבוד‪ ,‬וכבוד צריך להגיע‬ ‫זי"ע – יו"ד כ"ג אלול‪ ,‬מגדולי תלמידי של הרה"ק רבי‬ ‫לזולתו‪ ,‬אם כן הוא נצרך לבריות"‪...‬‬ ‫שלמה מקארלין זי"ע – הי"ד‪:‬‬ ‫אחד הטעמים שנקרא בשם "שרף" – נשמע מפי כ"ק‬ ‫***‬ ‫האדמו"ר מסטרעטין – ארה"ב שליט"א‪ :‬עפ"י עובדא‬ ‫באחד הימים‪ ,‬כשיצא הרה"ק רבי יעקב מווידאמע זצ"ל‬ ‫נוראה שנשמעה מפי יהודי אחד מדרי העיר בערש‪,‬‬ ‫[מתלמידי קאצק] לרחוב העיר‪ ,‬הפילה אשה אחת את‬ ‫אשר ברח לסטרעטין בתחילת פרוץ מלחמת העולם‬ ‫עצמה למרגלותיו ולא הניחה לו לילך עד שיבטיח לה‬ ‫השניה‪ ,‬ושהה שם עד שנת תש"ב‪ .‬באותה העת שמע‬ ‫שתיפקד בבן‪ .‬אמר לה‪" :‬אם הייתי יודע שלא תתקיים‬ ‫מזקני העיר שמקובל אצלם שנקרא שמו "שרף" –‬ ‫הבטחתי – הייתי מבטיחך‪ ,‬אבל ירא אנכי שתתקיים‪,‬‬ ‫מפני שפעם אחת עמד אצל העמוד ודלקו שם נרות‬ ‫ומה אעשה אחר כך עם המנוול?!‪ ...‬שח"ו תבוא בליבי‬ ‫חלב‪ ,‬והם התחילו להתך ולנזול מטה‪ ,‬והרה"ק‬ ‫גאווה שהנני בעל מופת ואיש גדול"‪...‬‬ ‫מסטרעליסק היה באמצע תפילת שמונה עשרה‪,‬‬ ‫והנרות הותכו על העמוד וכולו נחרך חוץ מהמקום‬ ‫***‬ ‫שהסטרעליסקער הניח את ידיו‪ ,‬וכל השנים ראו על‬ ‫העמוד כצורת שתי ידים שלא נחרכו והיה אותו‬ ‫מעשה שהיה בשמחת "תנאים"‪ ,‬כל המסובין ישבו‬ ‫הסטנדר עומד על מכונו עד המלחמה האיומה‪.‬‬ ‫והמתינו לקריאת התנאים‪ ,‬לפתע סירב המחותן‬ ‫להתחייב בכתב על הנדוניה‪ .‬וטענתו בפיו שיש להאמין‬ ‫לו על אמרי פיו‪ ,‬ובודאי אב לא יכזב את בניו‪ ,‬ובודאי‬ ‫***‬ ‫שיתן את אשר הבטיח‪ .‬ולא הצליחו לשכנע אותו‪ .‬כי‬ ‫בכנסיה הגדולה שהתכנסה בוינה בשנת תרפ"ג‪,‬‬ ‫אף אחד לא העיז לומר למחותן שאין סומכין עליו‪.‬‬ ‫התאספו יהודי רבים כדי לזכות לראות את גדולי הדור‪,‬‬ ‫בראשות ה"חפץ חיים"‪ ,‬ולהתברך מפיהם‪ .‬טען הח"ח‬ ‫בין המסובים היה הגאון רבי אלחנן ווסרמן זצ"ל –‬ ‫בענותנותו שאינו רבי המחלק ברכות‪ ,‬וכשהמשיכו‬ ‫הי"ד‪ ,‬וכאשר ראה איך שהמחותן מתעקש כל כך‪ ,‬ואולי‬ ‫להפציר בו‪ ,‬נענה להם והחל לברכם‪.‬‬ ‫ברוב טיפשותו יקלקל ויבטל את השידוך‪ ,‬לכן פתח את‬ ‫פיו בחכמה ואמר לו‪ :‬שאינו צודק בטענתו שצריך‬ ‫הדבר היה בפרשת 'כי תבוא'‪ ,‬וכאשר נעמד לפניו אדם‬ ‫להאמין לו כי אב אינו עושה עוולה לבניו‪ ,‬וראיה לדבר‪,‬‬ ‫בלתי מוכר שבא אליו עם בנו כדי להתברך‪ ,‬נענה‬ ‫שהרי בעשרת ימי תשובה אנו מבקשים 'זכרנו לחיים‬ ‫הח"ח ואמר‪" :‬איני יודע מדוע אתה מבקש ממני ברכה‪,‬‬ ‫מלך חפץ בחיים'‪ ,‬והרי אנו בטוחים בזה שהקב"ה‬ ‫ממה נפשך‪ ,‬אם אתה שולח את בנך לישיבה‪ ,‬אינך‬ ‫החפץ בחיים יזכרנו לחיים‪ ,‬שהרי בנים אנו למקום‪,‬‬ ‫זקוק לברכה שלי‪ ,‬שהרי כבר ברכו אותך כל אותם‬ ‫שנאמר 'בנים אתם לה' אלקיכם'‪ ,‬א"כ מדוע יש צורך‬ ‫רבואות שעמדו בין הר גריזים להר עיבל‪ ,‬ואמרו 'ברוך‬ ‫להוסיף ולבקש 'כתבנו' בספר החיים?! מדוע לא די לנו‬ ‫אשר יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם'‪ .‬ואם‬ ‫בהבטחת השי"ת כי יזכרנו לחיים‪ ,‬עד שאנו מבקשים‬ ‫שולח אתה את בנך לבית ספר של לימודי חול‪ ,‬איני‬ ‫הבטחה בכתב?! מכאן שאינו דומה הבטחה ללא כתב‬ ‫יכול לברך אותך"‪ .‬נרעש האיש וילפת‪ ,‬שכן ניבא הח"ח‬ ‫‪42‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫וחשבתי רמז נכון והוספה לזה‪ ,‬מ"ש אנו בסליחות‬ ‫להבטחה שבכתב!‬ ‫'כלה שעיר וחותנו ועלו לציון מושיעים'‪ ,‬ויש לדקדק‬ ‫שהקדים את עשו הקטן לחותנו ישמעאל שהיה מבוגר‬ ‫הגאון רבי משה לאנדינסקי זצ"ל – הי"ד ראש ישיבת‬ ‫ממנו‪ ,‬ולכאורה הוה ליה למימר ההיפך 'כלה ישמעאל‬ ‫ראדין הוסיף על זה‪ ,‬שאפילו הבטחה בכתב אינו מועיל‬ ‫וחתנו'‪ ,‬אמנם הנה לגבי עשו הרשע ישנם פסוקים‬ ‫כמו נתינה ביד ממש‪ .‬והביא ראיה לכך מדין ביכורים‪,‬‬ ‫מפורשים בתורה שמפרטים את מעשיו הרשעים‬ ‫שמצות ביכורים הוא כאשר אדם נכנס לפרדס‪ ,‬ורואה‬ ‫והתנהגותו הלא טובה‪ ,‬כמו 'ויבז עשו את הבכורה'‪ ,‬וכן‬ ‫תאנה שביכרה או פרי אחר משבעת המינים‪ ,‬קושר‬ ‫'ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב‬ ‫עליה גמי‪ ,‬ואחר כך לוקח ומניח בטנא‪ ,‬ומוליך הפירות‬ ‫אחי'‪ ,‬ולעומת זאת על ישמעאל לא מצאנו מפורש‬ ‫לירושלים לבית המקדש‪ ,‬א"כ לאחר כל ההשתדלות‬ ‫בתורה שהיה רשע‪ ,‬רק חז"ל [ב"ר נג יא] דרשו עה"פ‬ ‫והטירחה‪ ,‬בוודאי היה אפשר להיות בטוח שיתן האדם‬ ‫'ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו' מצחק'‪ ,‬שעבר על‬ ‫את פירות הביכורים לכהן‪.‬‬ ‫ע"ז ג"ע ושפ"ד‪ ,‬אבל אינו מפורש בתורה‪ ,‬ואדרבה‪,‬‬ ‫בתורה כתוב שלפני לידתו נגלו מלאכים אל אמו‪ ,‬וכן‬ ‫אולם התורה אמרה‪' :‬ולקח הכהן הטנא מידך' ולכאורה‬ ‫אמר המלאך להגר 'מה לך אל תיראי כי שמע אלקים‬ ‫מדוע צריך הכהן לטרוח וליטול הטנא מידו של מביא‬ ‫אל קול הנער באשר הוא שם'‪ ,‬כן רואים אנו שהרע‬ ‫הביכורים?! הרי בודאי אם כבר הגיע לירושלים‬ ‫בעיני אברהם ע"ה רצונה של שרה לשלח את ישמעאל‬ ‫לביהמ"ק‪ ,‬ראוי יותר שהוא עצמו ימסור את הטנא‬ ‫והגר מתוך ביתם‪ ,‬עד שאמר לו הקב"ה 'אל ירע בעיניך‬ ‫לכהן?! מכאן שאין לסמוך על הבטחות כלל‪ ,‬אלא רק‬ ‫על הנער ועל אמתך'‪ ,‬גם אחז"ל [ב"ב טז‪ ]:‬שישמעאל‬ ‫כאשר הכהן לוקח את הטנא מידי הבעלים‪ ,‬יכול הוא‬ ‫עשה תשובה‪ ,‬ומכל זה היה מקום לכאורה לומר‬ ‫להיות סמוך ובטוח שהביכורים ישארו בבית ה'‪...‬‬ ‫שישמעאל לא הרשיע כל כך‪ ,‬וא"כ מדוע הוזכר שמו‬ ‫לדראון עולם?‬ ‫***‬ ‫אלא‪ ,‬שאכן את מעשיו אין אנו יודעים ממנו עצמו‪ ,‬אבל‬ ‫כלה שעיר וחותנו ועלו לציון מושיעים‪[ :‬פיוט 'ישראל‬ ‫יבוא ויעיד בו חתנו 'הנכבד' עשו הרשע‪ ,‬והוא יעיד על‬ ‫נושע בה' תשועת עולמים']‪:‬‬ ‫רוע מהות חותנו‪ ,‬שהרי בת אחת היתה לו לישמעאל‬ ‫'מחלת'‪ ,‬והוא לא מצא חתן 'נאה' עבורה יותר מעשו‬ ‫הרה"ק ה"שפע חיים" מצאנז זי"ע דבר בקודשו‪ :‬הנה‬ ‫הרשע הגדול ביותר באותו דור?! זוהי ההוכחה היותר‬ ‫שמעתי מיהודי פשוט לפני עשרות שנים מאמר נאה‬ ‫טובה ועדות נפלאה על מהותו וטבעו של ישמעאל‪ ,‬כי‬ ‫שמצא מאד חן בעיני‪:‬‬ ‫אכן בהבטה על ה"איידעם" יש לנו "עדות" על החותן‪.‬‬ ‫שלכן קוראים לחתן בשפת אידיש "איידעם"‪ ,‬שהוא‬ ‫מטעם זה אין אנו מבקשים 'כלה ישמעאל וחתנו'‪ ,‬כי‬ ‫מלשון "עדים"‪ ,‬והיינו כי טיב החתן מעיד על מהות‬ ‫אין לנו הוכחה בתורה על רשעותו ושפלות מדרגתו‪ ,‬ומי‬ ‫חותנו‪ ,‬שכאשר רואים חתן כליל המעלות‪ ,‬ת"ח וירא‬ ‫אומר שהוא חייב בדין‪ ,‬אמנם אחרי שהקדמנו וביקשנו‬ ‫שמים ומתנהג בקדושה ובטהרה‪ ,‬אות הוא שגם חותנו‬ ‫'כלה שעיר וחותנו' – שהוא עשו הרשע אשר מעשיו‬ ‫ירא שמים‪ ,‬ולכן בחר ליקח עבור ביתו חתן ת"ח‪ ,‬וע"ד‬ ‫המרושעים והמכוערים גלויים הם לכל‪ ,‬מעתה כיון‬ ‫שאחז"ל [שבת כג‪ ]:‬דמוקיר רבנן הוו ליה חתנוותא‬ ‫שלגבי עשו אין ספק שראוי לכליון‪ ,‬ושוב מבקשים אנו‬ ‫רבנן‪ .‬אך לעומת זאת‪ ,‬כאשר רואים שהחתן הולך בטל‬ ‫גם על חותנו שיכלה ויאבד מהרה מן העולם‪ ,‬כי החתן‬ ‫ולא מתנהג כדת של תורה‪ ,‬ידים מוכיחות בדרך כלל‬ ‫מעיד על חותנו שאף הוא צבוע ורשע כמוהו וראוי‬ ‫שגם חותנו אין תוכו כברו‪ ,‬ולא לחינם הלך הזרזיר אצל‬ ‫ליענש‪.‬‬ ‫העורב אלא מפני שהוא מינו [ב"ק צה‪ ,]:‬והוא דבר נאה‬ ‫וגם נכון‪.‬‬ ‫***‬ ‫‪43‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫כאשר ראה הבעש"ט הק' זי"ע את היהודים‬ ‫בספר "בנין דוד"‪:‬‬ ‫המגושמים‪ ,‬משוקעים ראשם ורובם בעולם פרנסתם‪,‬‬ ‫נתגלגלו רחמיו עליהם ופתח פיו בחכמה‪ :‬שאלה לי‬ ‫אמר לי הרה"ק רבי יהושע מטאמשוב זי"ע‪ ,‬ששמע‬ ‫אליכם יהודים! שמא תוכלו להסביר לי מהו ההבדל בין‬ ‫מפיו הק' של הרה"ק השר שלום מבעלזא זי"ע‪ ,‬לפרש‬ ‫סוס טוב ומהיר לבין סוס רע ועצל?!‬ ‫בדרך צחות הפירוש בזמר למוצאי שבת "איש חסיד‬ ‫היה"‪' :‬יזכר לך עתה אתמול אשר דברת' – כי היה‬ ‫ענה לו אחד העגלונים‪ :‬וכי לא תדע‪ ,‬ההבדל הוא גדול‪,‬‬ ‫החסיד עני שלא היה לו לחם לצרכי שבת‪ ,‬על כן לקח‬ ‫בעבור סוס טוב שאפשר לרכוב עליו‪ ,‬אפשר לקבל‬ ‫בערב שבת את הבגדי חול שלו ונתנם למשכון‪ ,‬ולווה‬ ‫בשוק מאה אדומים ויותר‪ ,‬ואילו סוס כפרי רזה ושדוף‬ ‫עליהם את צורכי השבת‪ ,‬כי הלא הקב"ה אמר "לוו עלי‬ ‫הראוי לעגלת איכרים‪ ,‬אינו שוה אפילו עשרה‬ ‫ואני פורע" [ביצה טו‪.]:‬‬ ‫אדומים?! מומחי הסוסים פרצו בצחוק על שאלתו‬ ‫הפשוטה‪ ,‬שהרי לא ידעו מי עומד לפניהם‪.‬‬ ‫כשבא מוצאי שבת והיה צריך את הבגדי חול‪ ,‬אבל לא‬ ‫היו לו מעות כדי לפדותם‪ ,‬אמר להקב"ה‪ :‬רבונו של‬ ‫אבל הבעש"ט הק' המשיך ושאל אותם‪ :‬מה התועלת‬ ‫עולם‪' ,‬יזכר לך עתה' – את‪' ,‬אתמול אשר דברת' – ר"ל‬ ‫בכך שהסוס הטוב שמחירו רב‪ ,‬יכול לרוץ במהירות‬ ‫בערב שבת אמרת לוו עלי ואני פורע‪ ,‬כמו כן ראה‬ ‫גדולה כזאת‪ ,‬הלא אם יתעה הסוס בדרכו‪ ,‬ויסטה מדרך‬ ‫שיהיה לי מעות לפרוע לפדות את הבגדים‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫הישר‪ ,‬עלול הוא להתרחק מן הדרך הישרה הרבה יותר‬ ‫מהסוס הזול כאשר יתעה?!‬ ‫***‬ ‫אז הבינו אנשי היריד שרעיון נכבד טמון בשאלה זו‪,‬‬ ‫בשו"ת הרדב"ז [ ח"ד סימן יג] נשאל‪ :‬אודות ראובן‬ ‫והמתינו בכליון עינים לשמוע את תשובתו‪.‬‬ ‫שהיה חבוש בבית האסורים ולא היה יכול לצאת‬ ‫להתפלל בעשרה ולעשות המצוות‪ ,‬והניחו לו לצאת‬ ‫הבעש"ט הק' זי"ע המשיך ואמר‪ :‬ובכן‪ ,‬שמעו לדברי‬ ‫לחופשי יום אחד בשנה! איזה שיחפוץ‪ ,‬איזה יום מכל‬ ‫יהודים יקרים‪ ,‬אמנם נכון הוא הדבר‪ ,‬שהסוס הדוהר‬ ‫ימות השנה יבחר ראובן הנזכר?‬ ‫תועה בדרכו‪ ,‬אבל בכל זאת יש יתרון גדול לצידו‪,‬‬ ‫שאחרי הטעות הרי הסוס הטוב חוזר לדרך הנכונה‬ ‫והשיב הרדב"ז‪ :‬שיראה לצאת מיד! ויתפוס כל מצוה‬ ‫במהירות רבה!‬ ‫שהיא‪ ,‬שאין מעבירין על המצוות‪ ,‬ואין חילוק איזה‬ ‫מצוה יעשה‪ ,‬קלה או חמורה‪ ,‬שאי אתה יודע שכרן של‬ ‫והוסיף ואמר באהבה ובשפה נעימה‪ :‬הלא תבינו‬ ‫מצוות!‬ ‫בעצמכם את הנמשל‪ .‬יהודים יקרים וחביבים‪ ,‬אתם‬ ‫כולכם בני אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬יש לכם יחוס נכבד‬ ‫וזכות גדולה‪ ,‬אל תתייאשו יהודים! אפילו אם טעיתם‬ ‫***‬ ‫מהדרך הישרה‪ ,‬אל ירך לבבכם‪ ,‬הניצוץ הקדוש עודנו‬ ‫מסופר בקהל חסידים‪:‬‬ ‫צפון בקרבכם‪ ,‬אם רק תפנו בחזרה אל הדרך הישרה‪,‬‬ ‫ותיטיבו את דרכיכם‪ ,‬תוכלו בחיפזון ובריצה להשיג‬ ‫הבעש"ט הק' זי"ע נכנס פעם אחת בחודש אלול לבית‬ ‫הכל‪...‬‬ ‫מזיגה ומצא שם כל מיני סוחרים‪ ,‬כגון‪ :‬סוחרי סוסים‪,‬‬ ‫מפטמי בקר‪ ,‬קצבים‪ ,‬פושטי עורות וכדומה‪ ,‬שהיה אז‬ ‫זאת היתה קריאתו של הנביא [ירמיה ז כב]‪' :‬שובו בנים‬ ‫ימי היריד‪ ,‬והם התכנסו מכל קצות הארץ לשאת ולתת‪,‬‬ ‫שובבים'‪ ,‬גם כאשר אתם שובבים‪ ,‬הרי 'בנים' אתם‬ ‫לקנות ולמכור‪ ,‬וכל היום היו מסתובבים ביריד כשהם‬ ‫לה' יתברך‪ ,‬שובו יהודים‪ ,‬שובו בתשובה‪ ,‬כי הדרך‬ ‫עמלים לפרנסתם‪ ,‬ואילו בשעות הערב היו אוכלים‬ ‫לתשובה נפתחה לרווחה בחודש אלול‪.‬‬ ‫ונחים בבית המזיגה‪.‬‬ ‫‪44‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫אובד עצות‪ .‬התברר שהציעו לו שידוך‪ ,‬אך המדוברת‬ ‫נושאת את שמה של אמו‪ ,‬והוא אינו יודע כיצד לנהוג‪.‬‬ ‫***‬ ‫ב"מפי ספרים וסופרים"‪:‬‬ ‫אמרתי לו‪ ,‬אכניס אותך אל הרב ועשה כדבריו‪ .‬הבאתי‬ ‫את הדברים בפני הגאון מטשעבין זצ"ל‪ ,‬שהתהרהר‬ ‫בספה"ק "ייטב לב" [פרשת תולדות]‪ :‬בשנים אשר‬ ‫ואמר‪ :‬וכי רבי אני? אך אמרתי לו שלאותו בחור אין רבי‬ ‫שימש זקנו הרה"ק ה"ישמח משה" זי"ע כרב בעיר‬ ‫והם אינם משתייכים לחוג כלשהו‪ .‬אם כך‪ ,‬אמר‪,‬‬ ‫שינאווא‪ ,‬נסע פעם לקבל את פני רבו הרבי מלובלין‬ ‫שייכנס‪.‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬וביקש ממנו אחד מחסידי הרבי מלובלין שימסור‬ ‫חבילת "טאבאק" לה'חוזה מלובלין'‪.‬‬ ‫נכנס הבחור אל הגאון ושטח את לבטיו‪ .‬לאמו קראו‬ ‫רחל לאה ולכלה רחל‪ .‬השיבו הגאון‪ :‬אמנם מקפידים‬ ‫ויהי בהיותו בדרך עלה בראשו מחשבה‪ ,‬דהנה דקדקו‬ ‫אנו מאד על תקנת רבי יהודה החסיד של 'כלה‬ ‫חז"ל לומר‪" :‬כל 'המביא' דורון לת"ח כאילו מקריב‬ ‫וחמותה'‪ ,‬אך בנידון דידן‪ ,‬יקראו מעתה לאמך רק בשם‬ ‫ביכורים"‪ ,‬ולא שצריך שיתן מכספו אלא בהבאה‬ ‫לאה ואילו הכלה תיקרא רק בשם רחל‪ ,‬והכל על מקומו‬ ‫בעלמא סגי‪ ,‬וא"כ עתה שהוא השליח להביא מתנה‬ ‫יבוא בשלום‪ .‬אחר הרעיף ברכות על ראשו אך הוסיף‪:‬‬ ‫ודורון לפני תלמידי חכמים הרי זה חשוב כאילו הקריב‬ ‫"בספרי החתם סופר כתוב‪ ,‬שבמקרה כזה יש לשאול‬ ‫ביכורים‪ .‬ובזאת נשא עיניו למרום והתפלל‪ ,‬שיהא‬ ‫את פיהם של שלושת גדולי הדור ולבקש ברכתם‪ .‬אני‬ ‫חשוב ומרוצה הבאת מתנה זו כאילו הקריב ביכורים‪.‬‬ ‫ברכתיך‪ ,‬ועתה גש לשני גדולי הדור האחרים – הגרש"ז‬ ‫אויערבך שגר כאן לידי בשערי חסד‪ ,‬ואחרי מנחה‬ ‫כאשר נכנס אל הקודש פנימה ומסר את קופסת‬ ‫היכנס אל הגערער רבי‪ ,‬פתוח אצלו בכל יום והוא‬ ‫ה'טאבאק' לקחו החוזה בידו והריח בו‪ ,‬ובתוך כך אמר‬ ‫יברכך‪"...‬‬ ‫בהנאה "מרגישים כאן טעם ביכורים‪ ...‬ואכן אין שום‬ ‫חידוש בכך כאשר הרב משינאווא הוא השליח‪."...‬‬ ‫אגב‪ ,‬סיפר הגאון סיפור דומה‪ ,‬שיש בו כדי ללמד על‬ ‫אמונת צדיקים עד היכן‪ .‬בהיותו בפולין סיפר‪ ,‬ישב פעם‬ ‫***‬ ‫ב'ווארט' יחד עם הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ ,‬שכובד‬ ‫הגאון הרב כהנמן ר"י פונביז' זצ"ל‪ ,‬היה מנהגו לדבר‬ ‫בקריאת התנאים‪ .‬כאשר קם הרבי ה"אמרי אמת"‬ ‫דברי התעוררות בליל יום כיפור אחרי 'כל נדרי'‪ .‬והיה‬ ‫והחל לקרוא את התנאים‪ ,‬גילה כי שמותיהם של החתן‬ ‫רגיל לספר את המעשה על ה"שפת אמת" זי"ע שהיה‬ ‫והמחותן היו זהים‪ .‬הפסיק הרבי את קריאת התנאים‪,‬‬ ‫יתום וגדל אצל סבו בעל ה"חידושי הרי"ם" זי"ע ולמד‬ ‫התיישב ואמר כי אמנם עיקר צוואת רבי יהודה החסיד‬ ‫בהתמדה גדולה‪ ,‬וסבו הזהירו ללכת לישון בזמן וכו'‪.‬‬ ‫היא על 'כלה וחמותה'‪ ,‬אך נהגו להקפיד גם על שמות‬ ‫ופעם בלילה מאוחר לא מצאוהו במיטתו‪ ,‬ודאגו לו‪ ,‬עד‬ ‫החתן והמחותן‪.‬‬ ‫שחפשוהו ומצאוהו יושב על מרומי הסולם ליד ארון‬ ‫הספרים וספר בידו‪ ,‬וכך נרדם‪ .‬ואמר לו סבו הלא‬ ‫עם זאת‪ ,‬המשיך תוך כדי דיבור‪ ,‬אם כבר התכנסו‬ ‫הזהרתיך לילך לישון בזמן‪ ,‬וענה לו "כזו תורה מתוקה‪,‬‬ ‫יהודים לשמחת ה'ווארט'‪ ,‬ננהג כמקובל שיש לחתו‬ ‫איך יכול אני לילך לישון‪."...‬‬ ‫ולכלה לקבל ברכה משלושה יהודים חשובים ואז לא‬ ‫יהיה בית מיחוש‪ .‬ובדברו‪ ,‬קם וברך את החתן שיזכה‬ ‫***‬ ‫לבנין עדי עד ולדורות ישרים ומבורכים‪ ,‬והורה לו לגשת‬ ‫סיפר הרה"ח ר' שמואל יוסף לוי הי"ו מירושלים ת"ו‬ ‫ולקבל את ברכת הגאון מטשעבין‪ ,‬ועוד גדול נוסף‪.‬‬ ‫שזכה לשמש בקודש את הגה"ק אב"ד טשעבין זצ"ל‪:‬‬ ‫כך סיפר הגאון מטשעבין למשמשו ר' שמואל יוסף לוי‪.‬‬ ‫"היה בחור בישיבת טשעבין שהגיע ממשפחה פשוטה‬ ‫אך שפיל לסיפא הוסיף הגאון‪" :‬תהיתי מה אירע להם‬ ‫מאד‪ ,‬אביו היה אדם קשה יום‪ ,‬שהתגורר בשכונת‬ ‫לאותם חתן וכלה‪ ,‬האם אכן נתקיימה בהם ברכת צדיק‬ ‫בקעה בי‪-‬ם‪ ,‬באחד הימים הגיע אלי הבחור כשהוא‬ ‫‪45‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫במקרה הנוכחי הייתה העבודה כפולה ומכופלת‪.‬‬ ‫והם שרדו את החורבן הנורא‪ .‬טרחתי‪ ,‬התחקיתי‬ ‫הגשמים הרבים שירדו בימים האחרונים הרטיבו כהוגן‬ ‫וביררתי אודותיהם‪ ,‬ואכן נודע לי כי הם חיים וקיימים‪,‬‬ ‫את גזעי העצים המשמשים לחימום מי המקווה‪ .‬כמעט‬ ‫זכו לראות דורות ישרים ומבורכים‪ ,‬מברכת הרבי לא‬ ‫בלתי אפשרי היה להבעיר אותם במצב כזה‪" .‬יסלח לי‬ ‫נפלה שערה אחת ארצה"‪.‬‬ ‫כבוד הרב"‪ ,‬גמגם הבלן‪" ,‬מדובר בבקשה שכמעט לא‬ ‫ניתן לעמוד בה‪ .‬ללכת לחמם עכשיו את המקווה זו‬ ‫עבודה מפרכת"‪.‬‬ ‫סיפורי השבוע‬ ‫"חבל‪ ,‬חבל מאד"‪ ,‬מלמל רבה של ריסקווא בהשלמה‪.‬‬ ‫היה זה ערב חורפי גשום וסגרירי‪ .‬גשם כבד שטף את‬ ‫"טבילתו של הסנדק לפני הברית חשובה מאוד‪ .‬הרב‬ ‫בתי העיירה הקטנה ריסקווא שבהונגריה‪ .‬אדם אחד‬ ‫מנאסויד‪ ,‬הצדיק רבי אברהם יהושע פריינד היה אומר‪,‬‬ ‫צעד ברחוב השומם‪ ,‬עטוף במעיל פרווה ולבוש מגפיים‬ ‫כי היום בו משמש אדם כסנדק הריהו כיום טוב עבורו‬ ‫גבוהות‪ ,‬פניו מועדות היו לכיוון ביתו של רב העיר הגאון‬ ‫כפי שמבואר בשולחן ערוך סימן תקנ"ט‪ ,‬ועל כן ראוי‬ ‫הנודע רבי אברהם שלמה כ"ץ זצ"ל‪[ ,‬לימים רבו של‬ ‫מאוד לטבול ביום כזה לפני קיום המצווה"‪.‬‬ ‫שיכון סאטמר בב"ב]‪ .‬הוא הקיש קלות על הדלת‪,‬‬ ‫כעבור דקה היא נפתחה‪.‬‬ ‫אוזניו של הבלן כבר לא שמעו את הדברים הבאים‪.‬‬ ‫מוחו היה שקוע במילותיו הראשונות של הרב‪" .‬האם‬ ‫"ר' ענזיל"‪ ,‬קרא הרב בלבביות‪" ,‬בא היכנס פנימה"‪ .‬ר'‬ ‫שמעתי נכון"? שאל הבלן בהתרגשות את הרב‪" ,‬האם‬ ‫ענזיל היה הבלן דמתא‪ ,‬הממונה על המקווה בעיירה‬ ‫הזכרתם בדבריכם את שמו של רבה של נאסויד"?‬ ‫ריסקווא‪" .‬רבנו" פתח ר' ענזיל בפנים שמחות‪" ,‬מגיע‬ ‫לי מזל טוב‪ ,‬נולד לי בן בשעה טובה"‪.‬‬ ‫"אכן"‪ ,‬השיב לו הרב‪" ,‬את הדברים האלו שמעתי‬ ‫מהגאון מנאסויד"‪.‬‬ ‫נהרה השתפכה על פניו של הרב‪" .‬מזל טוב‪ ,‬מזל טוב"‪,‬‬ ‫"תזכו לרוות ממנו הרבה נחת"‪ ,‬איחל הרב מעומק‬ ‫"אם כך"‪ ,‬קרא הבלן בהתלהבות‪" ,‬הריני חוזר בי ממה‬ ‫הלב‪" .‬רבי" הוסיף ר' ענזיל‪" ,‬ברצוני לכבד אתכם‬ ‫שאמרתי‪ .‬מיד ארוץ ואחמם עבורכם את המקווה‪ .‬אם‬ ‫לשמש כסנדק בריתו של בננו הנולד"‪ .‬הרב נעתר מיד‬ ‫הרב מנאסויד אמר כך‪ ,‬חובה לקיים את דבריו"‪.‬‬ ‫לבקשתו והבלן יצא שמח וטוב לב‪.‬‬ ‫כעת היה זה תורו של הרב להשתומם עמוקות‪" .‬מנין‬ ‫בשמונת הימים הבאים הוסיף הגשם לרדת כמעט ללא‬ ‫מכירים אתם את הרב מנאסויד? מה גרם לכם‬ ‫הפוגה‪ .‬בוקר יום הברית הגיע‪ ,‬לאחר תפילת שחרית‬ ‫להתרגשות כה גדולה"? שאל הרב את ר' ענזיל‪.‬‬ ‫פנה הרב אל אבי הבן ר' ענזיל הבלן‪ ,‬ולחש באוזנו‬ ‫קצרות‪" :‬ר' ענזיל‪ ,‬רצוני לטבול במקווה לפני הברית‬ ‫אם הרב מבקש לשמוע‪ ,‬הבה ואספר לכם את הסיפור‬ ‫בטרם אתכבד בסנדקאות"‪ .‬ר' ענזיל השפיל את עיניו‬ ‫שאירע לי לפני שנים רבות במלואו"‪ ,‬השיב ר' ענזיל‪,‬‬ ‫ולא אמר דבר‪ .‬זו לא הייתה בקשה של מה בכך‪ .‬גם‬ ‫תלה את עיניו בנקודה רחוקה כמי שחוזר שנים רבות‬ ‫הרב עצמו ידע זאת‪ .‬מימיו של המקווה בריסקווא נבעו‬ ‫לאחור והחל לספר את סיפורו‪:‬‬ ‫ממעיין מים טבעי שזרם בעיירה‪ ,‬חימום המים היה‬ ‫יהודי שחוח גב צעד בשביל המתפתל בואכה ריסקווא‪,‬‬ ‫אחד מתפקידיו המפרכים ביותר של הבלן‪ .‬היה עליו‬ ‫פניו היו שזופות‪ ,‬רגליו בצקו מרוב נדודים‪ ,‬אך לבו היה‬ ‫להבעיר גזעי עצים לא מעטים כדי להעביר ולו במעט‬ ‫מלא סיפוק ושמחה‪ .‬ברוך ה'‪ ,‬זמזם לעצמו שוב ושוב‬ ‫את צינת המים‪ .‬גם בימות הקיץ החמים לא הייתה זו‬ ‫בניגון עליז‪ ,‬השנה יהיו לילדים נעליים לחג הפסח‪ .‬לא‬ ‫מלאכה פשוטה‪ ,‬על אחת כמה וכמה בימות החורף‪,‬‬ ‫עוד בלואי סחבות וסמרטוטים‪ ,‬נעליים חדשות של‬ ‫כשהמעיין עצמו התכסה בשכבת קרח עבה‪ ,‬או אז‬ ‫ממש‪.‬‬ ‫הייתה העבודה קשה שבעתיים‪.‬‬ ‫‪46‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫הוא עשה את הדרך רגלית‪ ,‬טיפס בהרים וירד בגאיות‪.‬‬ ‫האיש היה כמובן ר' ענזיל מיודענו‪ ,‬מספר המעשה‪.‬‬ ‫בסביבות השעה ‪ 2:00‬בלילה הגיע לעיירה קטנה‬ ‫החורף של אותה שנה לא היטיב עם ר' ענזיל‪ ,‬הוא‬ ‫ושמה נאסויד‪.‬‬ ‫איבד את כל כספו והפך לעני ואביון‪ .‬את ימות החורף‬ ‫עוד הצליח להעביר איכשהו מנדבת לבם של יהודים‬ ‫העיירה כולה עטופה הייתה בשמיכה לילית שחורה‪.‬‬ ‫רחמנים שתמכו בו‪ ,‬משקרבו ימי האביב וחג הפסח‬ ‫לא היו בה עדיין פנסי רחוב חשמליים‪ .‬בתי העיירה אף‬ ‫נראה באופק‪ ,‬החליט ר' ענזיל בלב כבד לצאת ולפשוט‬ ‫הם היו חשוכים‪ ,‬רק מאחד הבתים הסתנן אור קלוש‪,‬‬ ‫יד בעיירות הסמוכות‪ ,‬אחרת ייאצלו חמשת בניו ובנותיו‬ ‫אור של נר בוער‪ .‬היה זה ביתו של רב העיר רבי אברהם‬ ‫לקבל את חג החירות ברגליים יחפות פשוטו כמשמעו‪.‬‬ ‫יהושע פריינד‪ ,‬ששכן על גבעה קטנה שהשקיפה על‬ ‫כל בתי העיר ר' ענזיל צעד בעקבות האור עד שמצא‬ ‫אחרי כמה שבועות של נדודים היה בכיסו סכום כסף‬ ‫את עצמו על יד חלון הבית‪.‬‬ ‫מספיק לרכישת הנעליים‪ .‬הוא שב לעיירתו שמח וטוב‬ ‫לב‪ ,‬נטל את בני משפחתו אל הסנדלר המקומי‪ ,‬זה‬ ‫מסיבה כמוסה עמו‪ ,‬מקפיד היה רבי אברהם יהושע‬ ‫לקח את מידות כפות רגליהם המדוייקות כשהוא‬ ‫רבה של נאסויד שלא יתלו וילונות על חלונות ביתו‪,‬‬ ‫מבטיח לייצר להם נעליים חזקות במיוחד‪ ,‬כאלו‬ ‫הודות לכך יכול היה ר' ענזיל להביט בקלות לתוך סלון‬ ‫שיחזיקו מעמד לכמה שנים‪.‬‬ ‫הבית‪ .‬המחזה שנגלה לעיניו ריתק אותו‪ .‬יהודי בעל‬ ‫צורה ישב שקוע בלימודו‪ ,‬ספרים רבים וגדלים פתוחים‬ ‫הנעליים החדשות הוטמנו בגומחה חבויה בבית‪ ,‬שם‬ ‫לפניו‪ ,‬אור נרות צהבהב מאיר את חדרו‪.‬‬ ‫יישמרו עד חג הפסח המתקרב‪.‬‬ ‫הוא ניסה להסיט את תשומת לבו של בעל הבית‪ ,‬אך‬ ‫חלפו כמה ימים‪ .‬בוקר אחד בשעה מוקדמת‪ ,‬עוד‬ ‫ללא הצלחה‪ .‬בינתיים הקור בחוץ הלך והתגבר‪ .‬ניסה‬ ‫בטרם הקיצו בני הבית מיצועם הדל‪ ,‬החרידה את‬ ‫ר' ענזיל להקיש בדלת‪ ,‬אך איש לא ענה לו‪ .‬בלית‬ ‫הבית זעקה מרה‪ .‬אחת מבנות הבית הצעירות בקשה‬ ‫ברירה לחץ בעצמו על הידית‪ ,‬זו להפתעתו נענתה‬ ‫לשזוף את עיניה לרגע בנעליה החדשות‪ ,‬וזו הזעיקה‬ ‫ונפתחה בקלות‪.‬‬ ‫בקולה את כל בני הבית‪ .‬ר' ענזיל זינק ממיטתו‪ ,‬נטל‬ ‫את ידיו ומיהר אל המקום‪ ,‬הביט לרגע וכמעט‬ ‫לו היה ר' ענזיל מתושבי המקום‪ ,‬כי אז לא הייתה בלבו‬ ‫שהתמוטט וקרס ארצה‪.‬‬ ‫כל תמיהה על כך‪ ,‬יען כי הדלת בביתו של רב העיירה‬ ‫לא הייתה נעולה לעולם על מפתח‪ .‬כך נהג תמיד רבה‬ ‫עיגולים שחורים חגו סביב עיניו‪ .‬רצועות לעוסות של‬ ‫של נאסויד‪.‬‬ ‫עור שחור ומבריק‪ ,‬שאריות סוליות ועקבים‪ ,‬נחו‬ ‫בעליבותן על הרצפה‪ .‬זה כל מה שנותר מחמשת זוגות‬ ‫רק כשנכנס אל החדר פנימה הרגיש בו הרב‪" .‬שלום‬ ‫הנעליים היקרות‪ .‬שבועות ארוכים של נדודים וחזור על‬ ‫עליכם"‪ ,‬קידם הרב את ר' ענזיל בחמימות‪" ,‬מה מביא‬ ‫הפתחים הלכו לטמיון בין ליל‪.‬‬ ‫אתכם הנה"?‬ ‫צעקות שבר נשמעו מכל עבר‪ .‬לאיש מאנשי הבית לא‬ ‫הרב האזין לסיפורו‪ ,‬בעודו שופת לו משקה חם ומציע‬ ‫היה ספק מי עולל זאת‪ .‬ביתו של ר' ענזיל האביון‬ ‫עבורו מיטה נוחה‪" .‬לכו לישון"‪ ,‬הורה לו הרב‪ ,‬והצביע‬ ‫משופע היה בעכברים וחולדות למכביר‪ .‬ברור היה‬ ‫על המיטה‪" ,‬מחר בבוקר אכתוב עבורך המלצה‬ ‫שידם‪ ,‬או ליתר דיוק שיניהם החדות‪ ,‬היו במעל‪.‬‬ ‫שתסייע לך לאסוף מעות"‪.‬‬ ‫פניהם הנפולות של בני הבית לא הותירו לאבי‬ ‫השכם בבוקר קם ר' ענזיל משנתו‪ ,‬עוד לפני שיצא‬ ‫המשפחה ר' ענזיל ברירות רבות‪ .‬עוד באותו יום צרר‬ ‫מהבית לבית הכנסת הושיט לו מארחו רב העיירה‬ ‫מחדש את צקלונו הדל והעמיס אותו על שכמו‪ .‬לקראת‬ ‫מכתב המלצה כתוב וחתום בכתב ידו בתוספת סכום‬ ‫ערב יצא שוב לדרך הארוכה‪ .‬כיסיו היו ריקים ומרוקנים‪,‬‬ ‫‪47‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫לשמוע את שמו של הרב מנאסויד יוצא מפיכם‪ .‬אם‬ ‫מכובד‪ .‬מתפללי בית הכנסת שראו בידו את ההמלצה‬ ‫הרב מנאסויד הורה כך‪ ,‬מוכן אני לעשות ככל אשר‬ ‫בכתב ידו של רבם הנערץ‪ ,‬מיהרו והושיטו לו סכומי‬ ‫יושת עלי"‪ ,‬הפטיר ר' ענזיל ורץ בשמחה לחמם את מי‬ ‫כסף גדולים‪ .‬בתוך שעה לא ארוכה היה בכיסו כל‬ ‫המקוה עבור טבילתו של הסנדק‪...‬‬ ‫הסכום הדרוש לקניית חמש זוגות נעליים חדשות לבני‬ ‫משפחתו‪.‬‬ ‫***‬ ‫שמחתו של ר' ענזיל היתה גדולה‪ .‬בחלומותיו הטובים‬ ‫הרה"ק המגיד מקוז'ניץ זי"ע היה עני ואביון‪ .‬עד‬ ‫ביותר לא תיאר לעצמו שכבר ביום הראשון יעלה בידו‬ ‫שבביתו לא נמצאה לעיתים פרוסת לחם‪ .‬מעשה‬ ‫לקבץ את כל הסכום‪ ,‬אך שמחתו לא הייתה מושלמת‪,‬‬ ‫בכפרי אחד שבא בערב שבת לבית המגיד הק' ומסר‬ ‫חשש עמוק העיב על הצלחתו הגדולה‪.‬‬ ‫לידי הרבנית תרנגול לכבוד שבת קודש‪ .‬ויהי היום‪ ,‬בתו‬ ‫של אותו כפרי חלתה מאד‪ ,‬עד שהרופאים אמרו נואש‬ ‫הוא חזר לביתו של הרב מנאסויד‪ ,‬הודה לו מקרב לבו‬ ‫לחייה‪ .‬אמרה אשת הכפרי לבעלה‪ :‬הלא נתת לרבי‬ ‫על ההמלצה שנתן לו‪ ,‬אחר שטח בפניו את הדאגה‬ ‫תרנגול לכבוד שבת‪ ,‬לך אצלו שיבריא את בתנו‪ .‬הכין‬ ‫המקננת בלבו‪" :‬כבוד הרב‪ ,‬ברוך ה' יש לי את הכסף‬ ‫הכפרי את כרכרתו‪ ,‬הניח תבן לסוסים ויצא לדרך‪.‬‬ ‫לרכוש נעליים חדשות‪ ,‬אך הבעיה טרם נפתרה לגמרי‪.‬‬ ‫העכברים והחולדות הרי משוטטים עדיין בביתי ללא כל‬ ‫הדבר היה במוצאי שבת והכפרי נכנס אל המגיד הק'‬ ‫מפריע‪ ,‬אם כן מה הועילו חכמים בתקנתם‪ ,‬כלום ייתכן‬ ‫מקאזניץ‪ ,‬סיפר לו את המעשה וביקש שיבוא עמו על‬ ‫שכל עמלי שוב יהיה לשווא"?‬ ‫הכפר לרפא את בתו‪ .‬א"ל המגיד הק'‪" :‬הלא מוצאי‬ ‫שבת קודם חצות עתה ואני צריך לאכול סעודת מלוה‬ ‫הרב לא השיב לו על דבריו‪ ,‬ניגש אל ארון הספרים‪,‬‬ ‫מלכה‪ .‬אבל הכפרי התעקש‪ ,‬אין הוא מניח לצדיק עד‬ ‫שלף מתוכו ספרים רבים בזה אחר זה והניחם על‬ ‫שיבוא עמו אל הכפר"‪ ,‬וכאן הוסיף‪" :‬הלא כבודו יודע‬ ‫שולחנו‪ .‬דקות ארוכות התעמק הרב בערימת הספרים‬ ‫שלקח ממני תרנגול לפני שלושה שבועות"‪ .‬כאשר‬ ‫שלפניו‪ ,‬דפדף ביניהם אנה ואנה כשעל פניו ארשת של‬ ‫שמע כן המגיד‪ ,‬אמר לו‪" :‬לך לביהמ"ד‪ ,‬שם שוכב יהודי‬ ‫כובד ראש וריכוז רב‪ .‬לבסוף נטל משולחנו פיסת נייר‬ ‫ומתחת למראשותיו טלית‪ ,‬אם הוא ילך עמך‪ ,‬אף אני‬ ‫קטנה‪ ,‬טבל את קולמוסו בדיו ורשם עליה כמה מילים‬ ‫אלך"‪ .‬והיה זה הרה"ק בעל ה"אוהב ישראל" זי"ע‬ ‫ספורות‪ ,‬אחר קיפל את הפתקה והושיט אותה לר'‬ ‫מאפטא‪.‬‬ ‫ענזיל‪" .‬קח את הפתקה הזו"‪ ,‬אמר הרב לר' ענזיל‪,‬‬ ‫"תחוב אותה בתוככי המחילה דרכה חודרים העכברים‬ ‫נכנס הכפרי אל ביהמ"ד‪ ,‬ניגש אל האברך הישן‪ ,‬הסיט‬ ‫לביתך‪ ,‬וה' יעזור"‪.‬‬ ‫את הטלית מראשו והעירו משנתו באמרו‪ :‬הרב אמר‬ ‫שתסעו עמנו ותחיה את בתנו"‪.‬‬ ‫ר' ענזיל הודה לרב ויצא בחזרה הביתה‪ .‬בדרכו חזרה‬ ‫לא יכול היה להתאפק‪ ,‬פתח את הפתקה‪ ,‬הביט במה‬ ‫ניסה הרה"ק מאפטא להתחמק ואמר‪" :‬וכי יכולים אנו‬ ‫שכתוב בתוכה והשתומם‪ .‬בפתקה הופיע שמו של‬ ‫להחיות מתים?" אבל הכפרי אינו מרפה ממנו עד‬ ‫הרב מאנסויד – אברהם יהושע בן חנה מלכה‪.‬‬ ‫שיבוא עמו אל הרבי‪ .‬נאלץ היה ה"אוהב ישראל" לילך‬ ‫עמו אל הרבי‪ .‬אמר לו המגיד‪" :‬עתה אני עבד‪ ,‬כי‬ ‫מיד בבואו לביתו עשה כהוראתו של הרב מאנסויד‪,‬‬ ‫לקחתי ממנו תרנגול לכבוד שבת ומוכרח אני ללכת‬ ‫הניח את הפתקה המקופלת בפתח מאורת העכברים‪,‬‬ ‫עמו"‪ .‬אמר הכפרי למגיד הק' שיש כאן כרכרה ויכול‬ ‫וזו פעלה מיד את פעולתה הסגולית‪ .‬מאותו יום והלאה‬ ‫לבוא עמו‪ ,‬אמר המגיד" "סע לבדך ואנחנו נבוא" – לא‬ ‫לא נראו יותר עכברים בביתו של ר' ענזיל‪.‬‬ ‫הסכים הכפרי בהשיבו "גם אנכי אלך עמכם"‪.‬‬ ‫"נו"‪ ,‬סיים ר' ענזיל את סיפורו המופלא באוזני רבה של‬ ‫כעת פנה הרה"ק אל הכפרי באומרו‪" :‬רעבים אנחנו‪,‬‬ ‫ריסקווא‪" ,‬כעת מבינים אתם מדוע כה התרגשתי‬ ‫‪48‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו‬ ‫בה"י‬ ‫לפני עליהם"‪.‬‬ ‫וכי יש לך בביתך אוכל בעבורנו"? "בוודאי יהיה לכם‬ ‫מצווה ועושה נסע הרה"ח ר' יחזקאל‪ ,‬ובמהלך סעודות‬ ‫לאכול" – השיב‪ .‬כעבור רגעים אחדים שב ה"אוהב‬ ‫השבת שמע שהרה"ק אומר ד"ת על הפיוט ביוצרות‬ ‫ישראל" על שאלתו אם יש לו אוכל בשבילם‪ ,‬וכן שב‬ ‫של שבת החודש‪" ,‬הנה זה בא לפרקים"‪ ,‬שהגאולה‬ ‫והקשה פעמים נוספות‪ ,‬עד שהכפרי לא יכול היה‬ ‫העתידה לא תבוא בפעם אחת אלא לפרקים‪ ,‬כמו‬ ‫לסבול את שאלותיו‪ ,‬באמרו‪" :‬איזה רעבתן איש זה‪,‬‬ ‫גאולת מצרים‪ ,‬שלא היתה בבת אחת‪.‬‬ ‫בתנו חולנית מאד‪ ,‬וראשו ומחשבתו רק באכילה"‪.‬‬ ‫כשחזר ר' יחזקאל את התורה לפני הרה"ק מצאנז‪,‬‬ ‫נסעו אל כפר ופגשו ברופא הנמצא אצל החולה‪ .‬כאשר‬ ‫פרץ בבכי‪ ,‬הוציא אנחה השוברת כל גופו של אדם‪,‬‬ ‫נכנסו אל הבית אדמו פני החולה וב"ה הבריאה‬ ‫ואמר‪" :‬אוי ווי‪ ,‬סברתי שכעת כבר יבוא משיח מיד‪,‬‬ ‫במהרה‪ .‬אז אמר הרה"ק מקאזניץ שהרה"ק מאפטא‬ ‫והנה הרבי מבעלזא אמר 'הנה זה בא לפרקים'‪ ,‬וא"כ‬ ‫פעל זאת‪ ,‬כאשר ציער את הכפרי בשאלותיו הרבות על‬ ‫בוודאי יהא כן‪ ,‬אוי ווי"‪...‬‬ ‫ענייני האכילה‪ ,‬ובזאת פטרו מן הדין ובתו הבריאה‬ ‫ביום שני‪ ,‬כשהגיע הרה"ק מצאנז להרה"ק מבעלזא‬ ‫מחוליה‪.‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬אמר לו‪ :‬שמעתי שהרבי אמר שמשיח יבוא‬ ‫לפרקים‪ ,‬האומנם לא היה די במה שעברנו עד עתה?‬ ‫***‬ ‫כל הצרות והפורעניות והחורבן על כלל ישראל?!‬ ‫כשעמד הרה"ק רבי גרשון העניך מראדזין זי"ע בעל‬ ‫ענה לו הרה"ק מבעלזא זי"ע‪" :‬ראו נא‪ ,‬מש"כ בהמשך‬ ‫"אורחות חיים"‪ ,‬להתמנות כרב בעיר לובלין‪ ,‬נמצאו‬ ‫הפיוט‪" :‬זמון לגאול רצוצים מארקים"‪ ,‬וכי ראוי להביא‬ ‫שם אנשי רשע שהעלילו עליו עלילות זדון‪ .‬באחת‬ ‫את משיח בזמן כזה‪ ,‬כשבנ"י שבורים ורצוצים‪ ,‬כשעדיין‬ ‫השבתות הגיעה הוראה מהממשלה שיעצרו אותו‬ ‫לא באו לתקומה אחר החורבן? צריכים קודם כל לקיים‬ ‫תיכף ומיד‪ .‬הדבר אירע ביום שבת קודש‪ ,‬וכששמעו על‬ ‫הכתוב שם‪" :‬חשרת מים למלאת ריקים‪ ,‬טיעות לרוות‬ ‫כך הרה"ק רבי לייבל'י אייגר זי"ע והרה"ק רבי צדוק‬ ‫וירקים טלאים בו להקים"‪ .‬ורק כשנקומם את כלל‬ ‫הכהן מלובלין זי"ע‪ ,‬עשו פעולה אצל הממשלה‪ ,‬ומנעו‬ ‫ישראל כמעמדם הראשון ונשקם כל החורבות נפעל‬ ‫שלא ישלחו אותו ביום השבת‪ ,‬אלא שבמוצאי שבת‬ ‫להביא את משיח צדקנו‪...‬‬ ‫ייסע מעצמו ללובלין‪.‬‬ ‫זכותם תגן עלינו‬ ‫במוצאי שבת כשעמד הרה"ק מראדזין להיכנס אל‬ ‫הרכב שבא לקחתו‪ ,‬אמר בדרך הלצה‪ :‬אחז"ל [עירובין‬ ‫יג‪" ]:‬כל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו‪ ,‬וכל‬ ‫הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו"‪ ,‬והענין תמוה‪,‬‬ ‫ידידי חביבי‬ ‫שהרי מה ההבדל בין זה לזה‪ ,‬הלא לשניהם אין כבוד‪,‬‬ ‫ממנו בורח הכבוד‪ ,‬וזה אינו חפץ בו‪ .‬ברם‪ ,‬ההבדל הוא‪,‬‬ ‫כי זה שבורח מן הכבוד – יש לו את הכבוד מאחריו‪ ,‬וזה‬ ‫אנו נמצאים באמצע חודש הרחמים‬ ‫שרודף אחר הכבוד‪ ,‬הכבוד יש לו אותו מאחוריו"‪...‬‬ ‫נשתדל כולנו במעש"ט להצטייד בזכותים‬ ‫באהבת ישראל עם כל הקשיים‬ ‫***‬ ‫ובלמוד התורה עם כל הרמ"ח אברים‬ ‫בעת שהותו של הרה"ק ה"שפע חיים" מצאנז זי"ע‬ ‫ונדון לכף זכות את כל המפריעים‬ ‫בשנת תשט"ז – לרגל "הנחת אבן הפינה" לקרית צאנז‬ ‫ונזכה במהרה לתשועת עולמים‬ ‫בנתניה‪ ,‬בא לביקור אצל הרה"ק המהר"א מבעלזא‬ ‫כלה שעיר וחותנו ועלו לציון מושיעים‬ ‫זי"ע – בתל אביב‪.‬‬ ‫ונכתב ונחתם בספרם של צדיקים‬ ‫מספר ימים קודם‪ ,‬שלח הרה"ק מצאנז את איש אמונו‬ ‫הרה"ח ר' יחזקאל רייך ז"ל‪ ,‬להסתופף בצל הקודש‬ ‫בשבת ה'חודש'‪ ,‬וציווהו שיקשיב היטב לדברי תורתו‬ ‫ידידכם אוהבכם‬ ‫של הרה"ק מבעלזא זי"ע‪" ,‬וכשתשוב ברצוני שתחזור‬ ‫‪49‬‬