אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — כי תבוא (2026-08-24)

פרשת כי תבא -תשפ"ו
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
2
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
קונטרס זה
נערך ונאסף ע"י
אחד מבני החבורה
למען זיכוי הרבים
בכל עניני קונטרס זה
להערות והארות
ניתן לפנות למייל
R5708580@gmail
kolmenachem12@gmail.com
3
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
שהעוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה – כך הדבר פרשת כי תבוא
בתוכחה ,שאם צריכים ישראל ח"ו לקבל התוכחה,
קריאת הפרשה נחשבת להם כאילו נתקיימה
הראשונים – הראב"ע והחזקוני מפרשים סמיכות
התוכחה בפועל.
הפרשיות :לפי שאמר מקודם 'והיה בהניח' וגו' פירש
לך כאן שיש מצוות שהן נוהגות קודם לוהניח ,כגון:
כותב הרה"ק ה"פרי צדיק" זי"ע :אמר רבינו הקדוש
ביכורים ,ומעשר ,וכתיבת התורה על האבנים ,ובנין
זצללה"ה [ה"ה הרה"ק רבי מרדכי יוסף מאיז'ביצא
המזבח ,והברכה והקללה על שני ההרים.
זי"ע] ,דלכן נקרא שבת שקודם פסח 'שבת הגדול',
מפני שבשבת זה גדל קדושת הפסח הבא אחריו,
הבעה"ט כותב :כתיב מקודם 'תמחה את זכר עמלק'
והוא ראש המועדים ,ולכן נקרא השבת שקודם לו
וסמוך ליה 'כי תבוא אל הארץ' שנצטוו למחות את זכר
'שבת הגדול'.
עמלק מיד בכניסתן לארץ [וכמו שפסק הרמב"ם
וכן בשבת שקודם ראש השנה ,כבר כלול בו קדושת
מלכים פ"א :ששלש מצוות נצטוו ישראל בשעת
ר"ה ,ואז כבר תחל השנה וברכותיה.
כניסתן לארץ ,ואחד מהן הוא ,להכרית זרעו של
ולכן קורים בשבת שקודם שבת אחרונה שקודם ר"ה
עמלק] על שרצה לעכב את ביאתם לארץ ,כי הוא
ה'פרשת קללות' שבמשנה תורה ,ואז יהיה 'תכלה
הגיד למלך מצרים כי ברח העם[ .וכן הגיד ללבן כי
שנה וקללותיה' ,ובשבת הבאה שהוא שבת שקודם
ברח יעקב] וע"כ סמך לו פרשת בכורים ,שמזכיר בה
ר"ה ,יהיה 'תחל שנה וברכותיה'.
ארמי אובד אבי ע"כ.
הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אומר :נסמכה פרשת
וכן כתב ה"צרור המור" ,שתכלית ביאת עמלק לא היה
ביכורים לפרשת מחיית עמלק ,לומר לך שע"י מצות
אלא לאחר ביאתם לארץ ,כדי שלא תתקיים ברכת
ביכורים אפשר לתקן את פגם עמלק .בשניהם כתוב
הארץ שנאמר מטל השמים ומשמני הארץ ,על כן
"ראשית"" ,ראשית גוים עמלק" – ובביכורים "הנה
סמך לכאן' ,והיה כי תבוא אל הארץ' ,על כרחו של
הבאתי את ראשית פרי האדמה".
עמלק ,וראוי שתתן הודאה לה' על טובו אשר גמלך
בביאת הארץ ובנצחון עמלק.
והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה"א נתן לך נחלה
וירשתה וישבת בה( :כו א)
ב"מושב זקנים" מבעלי התוס' כותב :נסמכה פרשת
ה"אור החיים" הק' אומר" :והיה" ,לשון שמחה ,לומר
בכורים לפרשת עמלק ,לפי שעמלק נקרא "ראשית"
לך ,שאין לשמוח אלא בישיבת ארץ ישראל ,כמו
כמ"ש 'ראשית גוים עמלק' והבכורים נקראים
שנאמר" :אז ימלא שחוק פינו".
"ראשית" כמ"ש כאן 'ולקחת מראשית' – ויבא
ראשית בכורים ויאבד ראשית עמלק.
מסופר על הרה"ק ה"אביר יעקב" מסדיגורה זי"ע,
שכאשר עלה לארץ ישראל טעה בקידוש של ראש הרה"ק מרוז'ין זי"ע אמר :שבקללות שבפרשת כי
השנה ואמר "זמן שמחתינו" .ואחר כך אמר שבאמת תבוא יש בהם גם על ענין ע"ז ,ועל ע"ז דנים גם על
אין זו טעות כל כך גדולה" ,וכי יש שמחה גדולה יותר המחשבה ,ועל מחשבה אין דן רק הקב"ה בכבודו
מלישב בארץ ישראל"?!... ובעצמו ולא עם בית דינו ,והיכן שהקב"ה דן בעצמו
כולו רק רחמים ,וזה דסמיך לי' 'אתם נצבים לפני
אומר הרה"ק המגיד מטריסק זי"ע :כי צירוף שם הוי"ה ה"א' – דכיון דהשי"ת דן בעצמו אז יהיה הכל רחמים
של חודש תשרי הוא והי"ה [ויראו אותה שרי פרעה – ונשפעים חסדים ורחמים.
עי' משנת חסידים מס' ליל ר"ה פרק א'] ,וכתב לבאר
הרמז בזה על דרך אמרם ז"ל אין והיה אלא לשון ה"תפארת שלמה" זי"ע כותב :שפרשת כי תבוא
שמחה ,היינו הגם שבראש השנה דנין את כל העולם, קוראים תמיד קודם השבוע של סליחות ,לפי שיש בה
וכל אדם מישראל מתעורר בלבו פחד מיום הדין ,מי לא התוכחה ,וכתוב" :ונשלמה פרים שפתינו" ,וכשם
4
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
במדרש תנחומא "צפה משה ברוה"ק וראה שבית יחרד מאימת הדין ,עם כל זה צריכין להיות בשמחה,
המקדש עתיד ליחרב וביכורים עתידין ליפסק ,עמד ע"ד שנאמר 'וגילו ברעדה' ,שצריכין לבטוח בהשי"ת
והתקין לישראל שיהיו מתפללין ג' פעמים בכל יום", שיוציא המשפט לאורה ויהיו נפקדים לחיים.
ודבר זה התקין מיד.
בשם הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע :אין והיה אלא
ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך לשון שמחה -בזכות מידת השמחה – יזכו לירש את
אשר ה' אלקיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום ארץ ישראל ,כמ"ש וירשתה וישבת בה.
אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם( :כו ב)
בעל ה"עקידה" אומר :כל ענין הביכורים הוא להוציא הרבי ר' מאיר'ל מפרמישלאן זי"ע אמר :פירוש 'והיה'
ממחשבתך שהיא "ארצך" ,ולהביאך לידי הכרה "אשר כאשר 'תבוא' למדרגה גדולה בעבודת השי"ת תדע
ה' אלקיך נתן לך". 'אשר ד' אלקיך נותן לך' שהכל הוא מהשי"ת ,ודפח"ח.
החיד"א מביא בשם מהר"ם ן' חביב :שהקשה ,שהיה בשם הרה"ק רבי אליהו מגריידיץ זי"ע שהיה מרגלא
צריך לומר "פרי העץ" ,הרי הביכורים הם משבעת בפומיה :והיה – לשון שמחה – שמחה הוא לפני
המינים? המקום ברוך הוא ,כשיהודי בא לארץ.
ותירץ ,לפי המשנה בביכורים :מיד כשרואה תאנה
שביכרה כורך עליה גמי לסימן ואומר הרי זו ביכורים. צפה משה ברוה"ק וראה שבית המקדש עתיד ליחרב
ואז הפרי עדיין בוסר ועל בוסר מברכין בורא פרי והביכורים עתידים להפסיק ,עמד והתקין לישראל
האדמה. שיהיו מתפללין שלש פעמים בכל יום [מדרש
ועוד ,כי חיטה היא משבעת המינים והיא פרי האדמה. תנחומא].
אומר הרבי מקאצק זי"ע :כשראה משה שהביכורים
בספרו "חומת אנך" מיישב החיד"א זצ"ל :דהרי צריך עתידין להיפסק ,הבין שאינם יסוד ואינם עיקר ,כי דברי
לומר 'הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת יסוד ועיקר אינם נפסקים לעולם ,לכן התקין תפילה
לי' ,מתנת ארץ ישראל ,ולכן אינו יכול לומר 'פרי העץ', שהיא מצויה בכל עת ובלי הפסק ,וכל זמן שיהיו לבני
כי רוצה להודות להקב"ה על עצם מתנת הארץ .ועוד אדם מוח ולב – יתפללו להשי"ת.
אפשר לומר ,שזה כדי לכפר על אדם הראשון שנברא
מהאדמה ,ועקב חטאו נאמר 'ארורה האדמה' ,ועל ידי ה"משך חכמה" אומר :בפרשת ביכורים נזכר י"ג
מצוה זו יש כפרה וברכה לאדמה. פעמים שם הוי' נגד י"ג מדות של רחמים .ובפרשה של
י"ג מדות [תשא לד] 'ויעבור ה' על פניו' וגו' ,הזהיר על
ובספרו "נחל קדומים" כותב החיד"א :שיש לדקדק את 'ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך'.
לשון הכתוב 'ולקחת מראשית' ,כי לכאורה מהו לשון
לקיחה ,הרי המצוה היא ליתן ביכורים ,ולא הלקיחה, בספרי :והיה כי תבא אל הארץ – עשה מצוה זו
ומדוע הוזכר בכתוב לשון 'לקיחה'. שבשכרה תיכנס לארץ.
והביא בשם החכם הקדמון רבי יעקב מולכו זי"ע, מבאר המלבי"ם :עצם הדבר שקיבלו עליהם בני
שביאר בזה עפ"י דברי הגמרא [קידושין ה ]:כי ישראל כבר מעכשיו לקיים המצוה הזאת לכשיכנסו
הקידושין נעשים ע"י שהבעל נותן לאשה ,אמנם עכ"ז לארץ ,שימש בידם כזכות לסייע אותם ,שיוכלו להיכנס
מבואר [שם ז ].כי אם הבעל הוא אדם חשוב ,מועיל אף לארץ.
אם האשה נתנה לו איזה דבר ,כי ע"י שנותנים מתנה
לאדם חשוב ,הרי הנתינה עצמה נחשבת קבלה ,כי בספרי :אין 'והיה' אלא מיד.
הנאה הוא לנותן שאדם חשוב מקבל את מתנתו ,ועל שאל הרבי "אמרי אמת" זי"ע :הלא כתיב 'וירשתה
כן כאשר אמרה תורה מצות ניתנת ביכורים ,הרי וישבת בה' ,ולא נתחייבו בביכורים אלא לאחר ירושה
הנתינה שנותנים את הפירות לפני הקב"ה מלך מלכי וישיבה [קידושין לז ?]:ויש לפרש על פי מה דאיתא
5
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
הביכורים הובאו קודם ר"ה .שבסוף השנה היו מחזירים המלכים ,הרי זה לנו הנאה גדולה ,והוא לנו כמו שאנו
את ה"ראשית" להשי"ת והיא התדבקות אחרית הדבר לוקחים בעצמינו הנאה עצומה ,וע"כ אמר הכתוב
בראשיתו .לכן הביכורים נקראים 'ראשית' .ואחז"ל 'ולקחת'.
'בראשית ברא' – בשביל מצות ביכורים ,כי זה קיום
העולם ,מה שמעוררים תמיד ראשית הכוח שבא על המשנה בביכורים [פ"ג] שכורך עליה גמי ,שואל
מהשי"ת .ולכן היתה המצוה אחרי שבאו לא"י ,כי תבוא הרה"ק רבי משה לייב מססוב זי"ע :מדוע דוקא גמי?
אל הארץ ,להזכיר הראשית שהוציאנו ממצרים ועשה אלא ,אדם הרואה שדהו מעטה ירק והפירות מלבלבים,
לנו נסים ,עד שהביאנו אל א"י שהיא תכלית התיקון. אפשר שיעלה על מחשבתו ,כי כוחו ועוצם ידו עשו את
"ועתה הנה הבאתי" ,חז"ל אמרו "ועתה" לשון החיל הזה ,ויתנשא בלבו ויתפאר בעמלו ובמעשה ידיו,
תשובה ,כי אחרי השגת האמת צריכים לשוב בתשובה. לכן אמרו חז"ל שיכרוך על הפירות "גמי" – ראשי
כי עיקר התשובה היא התדבקות בראשית ,ושורש תיבות :ג דולים מ עשי ה' ,שיבוא לידי הכרה שכל
הראשית ניתן לבנ"י שנקראו ראשית תבואתו ,והיינו הפלא והפאר מעשי ה' הם .וז"פ' :ישא ברכה מאת ה''
שיש להם הכוח להתדבק תמיד בראשית .וזה גם – ישיג שכל הברכה מאת ה' .ודו"ק.
"ונתנך ה' אלקיך עליון" ,כמובא במדרשים ,שדומים
לשמן הצף למעלה .ועתה שאין לנו ביכורים בפועל, הרה"ק רבי משה מקוזניץ זי"ע ב"דעת משה" כותב
אפשר לתקן הכל במחשבה שבלב. לפרש דברי רש"י מראשית ולא כל ראשית ,כי הנה
מתחילה צריך האדם לעשות אתערותא דלתתא,
בספר "בית יעקב" מאב"ד אלכסנדר זצ"ל כותב :מצות לטרוח בעצמו בעשיית מצוות ומעשים טובים ,ואח"כ
ביכורים אפשר לקיים גם בזמן הזה .שהאדם מחוייב זוכה לסיוע מן השמים כמו שאמרו חז"ל פתחו לי פתח
להפריש שעה ראשונה מהיום כשקם ממיטתו רק כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם.
לעבודת השי"ת ,ושלא לדבר ולעסוק בשום ענין מעניני וזהו 'ולקחת מראשית' ,כלומר בראשית ובתחילה יש
עולם הזה אך בלתי לה' לבדו כל אחד לפי השגתו, לך ליקח את עצמך ,ואז תזכה לסייעתא דשמיא .ועל זה
הגדול לפי גדלו בלימוד התורה כל אחד לפי ערכו, כתב רש"י 'מראשית ולא כל ראשית' ,פי' אל ידמה
והקטן לפי קטנו באמירת תהלים שהוא גם כן כעוסק האדם בנפשו שעכ"פ את הראשית שעשה עשה
בנגעים ואהלות ,כמבואר בדברי רבותינו ז"ל [ילקו"ש מעצמו לגמרי בלי סיוע מהבורא ,אלא ידע שגם
ריש תהלים ,רמז תרי"ג] .וזה ענין מצות ביכורים בזמן ההתחלה הלזו באה אליו מן השמים ,רק שהיה מוטל
הזה ,ומזה יומשך קדושת ה' עליו כל היום. עליו לטרוח בעצמו מעט ,אבל האמת היא שגם הכח
והיכולת לעשות הראשית הוא מן השמים.
ה"פנינים יקרים" מביא כאן רמז נפלא :שמובא במשנה הרה"ק המהר"ש מבעלזא זי"ע אומר דיש לפרש בדרך
אלו דברים שאין להם שיעור ,הפאה והביכורים. רמז :אדם יורד לתוך שדהו – ר"ל שיורד להשגיח על
והרמב"ם אומר ,הביכורים אין להם שיעור מן התורה, עצמו ולהכנס לתוך פרטי מעשיו ,ורואה תאנה שביכרה
אבל מדבריהם צריך להפריש אחד משישים .ואפשר – רואה כי נגמר ומוכן לעשות עבירה רח"ל ,כורך עליה
למצוא רמז בתורה לשיעור זה: גמי – "גמי" נוטריקון ג דולים מ עשי ה' [אות ראשון
במסכת כלים [פי"ב מ"ג] מבואר שטנא מחזיק חצי של שם הוי"ה] ,ואומר הרי זו ביכורים – "זו" בגימטרי'
סאה ,ובגמ' בכתובות [קיא] דרשו על הפסוק: "אהבה" ,ומתוך כך יזכיר לעצמו כמה גדולים מעשי ה'
'ולשורקה בני אתונו' – מלמד שכל אילן סרק בא"י המשגיח על כל אחד בעינא פקיחא וחמלה ,וגודל
מוציא פירות כדי משא של ב' אתונות .ובגמרא [ב"מ אהבתו לישראל עם קרובו ,לסימן – זהו סימן שעי"ז לא
פ ].שמשא החמור או האתון הוא ט"ו סאה .אם כן, יעשה העבירה עוד.
אילן אחד היה מוציא שלושים סאה ,ואם נאמר בתורה
'ושמת בטנא' שזה חצי סאה ,הרי זה אחד משישים אומר ה"שפת אמת" זי"ע :מצות ביכורים היתה הכנה
מפירותיו של אילן אחד ודו"ק. לר"ה ,כי זמנה מעצרת עד החג ,ומסתמא רוב
6
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
פרוטות עד כמה שידם מגעת ,וכך יהא להם מה ליתן אמר מו' רה"י שליט"א :תרומה וביכורים דומים מאד
להרבי לפדיון נפש. בדיניהם ,ושניהם נקראים 'ראשית תבואתו' [עי' אבני
לעומת זאת היה בין החסידים עשיר אחד ,אשר תיכף נזר יו"ד סי' תלח שהאוכל ביכורים ,תשלומיו נעשים
בשומעו את הבשורה על בואו של הרבי נתכרכמו פניו, תרומה ולא ביכורים] ,ועם כל זה ביכורים קדשי
ביודעו שבודאי ייאלץ ליתן לרבי מתנת יד חשובה, המקדש ,ותרומה קדשי הגבול .וההסבר :כי תרומה
אחרת לא יהא זה לכבודו של עושר כמותו ואכן כך נותן האדם לאחר גמר מלאכה שכבר אסף את כל
עשה ,שנתן מתנת יד נדיבה אבל מתוך לב כבד למאוד. היבול ואפילו כבר ראה פני הבית ,ואז מפריש הראשית
וסיים הרה"ק מטאלנא :אני הייתי צריך לקבל את ומוסרו להקב"ה ,אבל ביכורים רואה תאנה שביכרה
תרומתו של העשיר ,אבל לא היה לי שום הנאה מזה, וכו' עדיין לא ראה מהיבול כלום וביכורה בטרם קיץ כבר
רק נהניתי מאד מהעני אשר נתן לי פרוטות אחדות נותן ומעלה להקב"ה" ,אזעלכע סחורה קומט אריין אין
אבל מתוך שמחה עצומה בכל לב ונפש. ביהמ"ק" ,כשאדם מפריש ונותן להקב"ה הראשית עוד
וכן הוא הדבר במצות ביכורים ,בזמן שביהמ"ק היה לפני שראה שיש לו עצמו ,זו נתינה גמורה אבל כשכבר
קיים ,כאשר רק הבחין העני בחלקת שדהו שהפירות אסף וקצר את כל תבואתו ונותן גם לגבוה ,הוי רק
מתחילים להתבשל ,כבר נתמלא לבו שמחה גדולה קדשי הגבול.
ועצומה ,שעוד מעט יזכה לעלות לציון ברינה להקריב
ביכורים לפני ה' ,אך כאשר נזכר שאין בידו כלי במה בגמרא [ב"ק צב :].עשירים מביאין בקלתות של כסף
להכניס את הפירות נתמלא לבו צער ודאגה ,אך אשתו ומחזירים להם ,ועניים בכלי נצרים ולא החזירו להם
ניחמה אותו ,שהיא יכולה לקלוע את הסל מערבה אלא נשארו בידי הכהנים ,והיינו דאמרי אינשי :בתר
קלופה לצורך הביכורים ,שיהא ראוי ויפה להביא בו עניא אזלא עניותא,
מנחה לה' ,והיה הסל הזה נעשה מתוך חביבות המצוה שואל הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע :למה לקחו מן
ואהבת ה' מעומק הלב ,ומתוך שבח והודאה לה' ,על העניים אף את הסל הקטן של נצרים ,שלפעמים הכלי
שזיכה אותם במצוה גדולה וחביבה כזו של הבאת ביד העני חשוב יותר מכלי הכסף של העשיר.
ביכורים לביהמ"ק .ועל כן בבוא העני אל הר ה' ובידו וי"ל ,דכתיב 'ושמרת ועשית' – ופירש"י :בת קול
הסל ובתוכו מנחת הביכורים ,היה גם הסל עולה לרצון מברכתו ,הבאת ביכורים היום תשנה לשנה הבאה.
לפני ה' ,בשביל רוב הרגשת של אהבת ה' וחביבות ולכן לעשירים מחזירים את כליהם ,כדי שיביאו בכלים
המצוה שהשקיעו בעשייתם לפני ה'. הללו גם בשנה הבאה ,משא"כ העני לוקחים ממנו
לעומת זה ,העושר שהיה בחלקו שדות רבות ,כשעובדי הכלים של נצרים ואומרים לו :תזכה לשנה הבאה
השדה באו והודיעו לו שכבר התבשלו הפירות ,ואמרו להביא בכלי כסף וזהב.
לו שעליו להעלות ביכורים לירושלים ,התחיל להתאנח
על שהוא כבר צריך עוד הפעם לעלות לירושלים, הקשה הרה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע :דלכאורה למה
ובודאי פחד מעסקני ירושלים אשר יפצירו בו ליתן להם באמת הוא כך ,כי לעשירים מחזירים את קלתותיהם,
צדקה הרבה ,ויצטרך להחזיק מכספו לומדי התורה, ולהעניים לא מחזירים את הסלים ,מהו היושר בזה?
אבל בהיות שאין לו ברירה וזהו חיובו ,התחיל לחשוב ואמר :לדידי מובן הדבר היטב ,עפ"י עובדא שהיה
אודות הכלי במה להכניס את הפירות ,ואז נזכר איך אצלי :פעם אחת שלחתי הודעה לכמה מהחסידים שלי
שאשתקד בא עשיר פלוני עם טס של כסף נהדר שבדעתי לבוא לביקור בעירם לכמה ימים ,היה ביניהם
ביופיו ,על כן החליט כי בשנה הזאת ראוי לו להראות חסיד אחד עני ,כאשר רק שמע על בואי לעירם,
את גודל עושרו ותפארתו ,וע"כ יביא כלי מפואר של נתמלא לבו בשמחה רבה על הזכיה הגדולה שתהיה
זהב ,מיוחד במינו ,שעוד לא ראתה עין מעולם. מנת חלקם .אך נפשו עגמה עליו שאין בידו ליתן להרבי
וסיים הרה"ק מטאלנא :זהו פשר הדבר לגבי מצות עבור פדיון נפש ,אבל כאשר שמעה אשתו את דאגתו,
ביכורים ,הסלים הנהדרים שהביאו העשירים שהיו הרגיעה אותו ואמרה שאין לדאוג על זה ,כי במשך הזמן
עשויים מכסף וזהב ,לא הובאו לשם שמים ,לעשות שעוד נשאר עד לביאת הרבי יתאמצו להרוויח עוד כמה
7
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
אף שירצה להמתין עד שיבא משמר שאחרי זה ושם נחת רוח להקב"ה ,רק בכדי לנקר את עיניהם של
יהיה כהן תלמיד חכם יותר ,על זה מלמדינו לבל אחרים ,ע"כ החזירו אותם להבעלים ,שאין להם מקום
להחמיץ המצוה אלא יתן לכהן שפגע במשמרו ,ותרגום בביהמ"ק ,אבל הסלים שנעשו מערבות מתוך לב מלא
יונתן פירש לכהן רב היינו כהן גדול וסיים ביומא האינון, באהבת ה' וחביבות המצוה ,מנחה כזו קיבלו מאת
אולי כוונתו אם אירע פסול בכהן גדול ,ושימש הסגן, הבעלים לרצון ונחת רוח לפני ה'.
וירצה להמתין עד שיהיה הכהן גדול התמידי שישוב
למשמרתו ,מכל מקום בל ימתין ויתן לכהן גדול דביומו. הרבי ה"פני מנחם" זי"ע הקשה [היה זה בהנחת אבן
הפינה של ישיבת חידושי הרי"ם בת"א בשנת תשכ"ד,
ב"ניצוץ אחד" מביא בשם דודו הרבי ה"בית ישראל" בהשתתפות אחיו האדמורי"ם זי"ע ,וכמדומני שהיה זה
זי"ע שאמר' :כמו שהוא' היינו כמו האדם עצמו .וכפי נאומו הראשון לכלל חסידי גור] :למה נקרא עניות במה
שהגדיר זאת הרה"ק רבי יענקל'ה מפשעווארסק זי"ע שנשאר הכל לכהנים ,אדרבה זכות הוא לו ,שכל השנה
בשם רבו הרה"ק רבי איציק'ל מסטיטשין זי"ע :הם טרח ועסק כדי שיוכל להעלות קצת לגבוה ,ומה
מבקשים לעצמם רבי כמו הרבי מלובלין ,אבל כלום שלוקחים ממנו – אדרבה עשירות היא לו ,שזוכה לתת
הגיעו הם למדרגת תלמידו ה"מאור ושמש"?! אם באת לגבוה גם הסל ולא רק הפירות !
לקבול על הכהן שבימיך – שרחוק הוא ממה שאתה ותירץ :כי העשיר אחרי שמקבל בחזרה קלתות של זהב
מצפה ,בדוק תחילה בעצמך כיצד אתה נראה ,ותיווכח ושל כסף ,הרי מסתמא לא השתמש איתם לחולין ,דבר
שאתה רחוק ביותר מהמבוקש ממך... שנשתמש בו לגבוה ,א"כ שומרו במקום מכובד
ב"ויטרינה" ,וכשנכנס נתקל ורואהו וכמו כן כשיוצא,
מספרים שהגה"צ רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל, ונזכר מההרגשים המרוממים שהיו לו בהיותו בביהמ"ק
התארח אצל ה"חפץ חיים" זצוק"ל בראדין .כשהסבו והביא ביכורים ראשית פרי אדמתו לה' ,משא"כ העני
אל השולחן בשבת ,ביקש ר"מ שפירא מה"חפץ חיים" שנותנו לכהן לא נשאר לו מזכרת מהזמן הנגלה ,וזו
שישמיע דבר תורה .השיב לו הח"ח :כי איננו בקו באמת עניות שאין לו משהו המזכיר לו ומעורר בו
הבריאות ואינו יכול להעתר לבקשתו .אמר לו ר"מ הכיסופין והחשק להזמן ההוא .ודפח"ח.
שפירא :הכתוב אומר' ,ובאת אל הכהן אשר יהיה
בימים ההם' -ופירש"י "כמו שהוא" .חריפות ההמצאה מו' רה"י שליט"א אמר לתרץ :כי כשהעני נמצא
מצאה חן בעיני החפץ חיים ופתח בדברי תורה. בביהמ"ק להביא הביכורים ורואה איך שממנו לוקחים
את הסל ולא את הקלתות מכסף וזהב של העשיר,
כתוב בספה"ק "ישמח ישראל" :אין לך אלא כהן עולה במחשבתו כמין הרהור מחשבה ,אני שלימזל
שבימיך – דאם היה מכירו את הכהן מנעוריו "כמו ומזלי הרע משפיע עלי ,משא"כ העשיר תמיד הולך לו
שהוא" דהוא שוה לו במצבו הרוחני ,ועכשיו כאשר בא בטוב ,ומחשבה כזו בתוך ביהמ"ק היא עניות אמיתית,
עם הביכורים לאותו כהן שנתחנך בעבודה לאחר שכשהוא נמצא בביהמ"ק ומודה להקב"ה על כל הטוב
פטירת אביו הכה"ג ,ראה שהוא מקורב להשי"ת יותר מה שנתן לו ועדיין יש בליבו כעין התמרמרות על מי
ממנו ,וזהו 'ואמרת אליו הגדתי היום 'לה' אלקיך' – שאמר והיה העולם הנוהג ומשגיח על הכל – נקרא
ומשתומם על המראה מה זאת שמפליא לעשות עני...
שמקורב יותר ממנו ,רק דהמקום גורם ,וז"ש 'כי באתי
אל הארץ' וגו' דהארץ הוא גורם ,ומתוך כך היה המביא ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו
ביכורים נכנע מאד בלבו על שהיה רואה כמה המקום הגדתי היום כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה'
גורם התקרבותו של הכהן ,והכהן כאשר ראה הכנעתו לאבותינו לתת לנו( :כו ג)
והתבטלותו של המביא ששוהה במקום רק שעה וברש"י :אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא.
מועטת ,נתן חשבון בנפשו כמה אני צריך להיות בטל שואל הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע :ולכאורה פשיטא
ומבוטל שאני נמצא תמיד במקום הזה. שילך לכהן שבימיו ,אולי הכוונה לכהן שבאותו משמר,
8
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
'הגדתי היום' – הגדה זה דברים קשים כידוע .אומר וזהו "וענית ואמרת לפני ה' אלקיך" :לשון הרמת קול,
ה"מי השילוח" :כי בזה הוא אומר לכהן דברים קשים, שניהם ירימו קולותיהם באוי ואבוי בהתמרמרות גדולה,
ומרמז לו ,שלא יתנשא בזה שהוא כהן ועומד בבית הכהן והמביא.
המקדש ,בעוד שהוא עובד בשדה ,כי כאשר אדם וזהו "ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה'
מישראל מגיע למקדש ומביא ביכורים מפרי עבודתו אלקיך" ,שגם הכהן יכול ג"כ עכשיו לומר להמביא "ה'
בשדה ,הוא מוכיח שכל מקום היה בקדושה ,כמו הכהן אלקיך" כמו שאמר המביא לכהן .ודפח"ח.
העומד בביהמ"ק.
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר בשם התרגום יונתן
שואל הרה"ק רבי יחזקאל משינאווא זי"ע :לכאורה היה שתרגם :ותיעלון לות כהנא די יהוי ממנא לכהן רב,
צ"ל כתוב "הגדתי היום לה' אלקיך" ,ואצל הכהן והוא תמוה ,ויש לתרץ כי בגמ' דרשינן ובאת אל הכהן
"והניחו לפני מזבח ה' אלקיו" .אלא רמז יש בזה על אשר יהיה בימים ההם וכו' זה כשר ונתחלל ,הנה
הקשר בין מנהיג הדור והעם .העם צריך להכיר טובה בספר "הפלאה" כתב לחדש דאף דעבודת חלל כשרה
למנהיגו ומדריכו על המעשים הטובים שעושה .ומאידך בדיעבד זה הוא רק לעבודה שכהן הדיוט כשר לה ,אבל
צריך המנהיג לדעת שכל כחו וגדולתו אינם אלא קדושת כה"ג אין לו אפילו בדיעבד ,ולכן ביו"כ שאין
מישראל ,כפי חז"ל "כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל עבודה כשרה אלא בכה"ג אם עבד כה"ג חלל חייב
ישראל" .וזה שהכתוב מדגיש' :ובאת אל הכהן' – הוא מיתה משום שחילל יו"כ ,וא"כ י"ל שכוונת התרגום
צדיק הדור' ,ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך' – יונתן לומר שאם הביאו הבכורים לכה"ג חלל הוי הבאה
בזכותך ובזכות הנהגתך הטובה' .ולקח הכהן וגו' ראויה ,דסד"א דכיון שאינו ראוי להיות כה"ג מפני
והניחו לפני ה' אלקיך' – המנהיג מחזיר ,שכל חללותו ממילא גם קדושת כהן הדיוט אין בו ליתן לו
השראתו ,מדרגותיו וכוחותיו נובעים ממקור העם, בכורים ,קמ"ל דעל כל פנים קדושת כהן הדיוט עליו
מזכותם ומקדושתם. והוי הבאת הבכורים הבאה ראויה .וה"כלי חמדה"
מאריך לבאר דבריו בטו"ט.
שואל ה"חתם סופר" זצ"ל :הרי מצות ביכורים היא לא
רק תיכף בכניסה לארץ ,אלא בכל שנה ושנה חוזרים ה"חתם סופר" זצ"ל מפרש' :ובאת אל הכהן אשר יהיה
ומביאים ראשית פרי האדמה ,א"כ מה זה שאומר ,גם בימים ההם' – אל תבא לכהן כזה אשר כהונתו אינה
לאחר דורות הרבה מביאת הארץ' ,כי באתי אל הארץ', אך ורק משום שאביו גם היה כהן ,והוא עצמו אינו ראוי
וכי עתה באתי?! לכהונה ...אלא "אל הכהן אשר יהיה בימים ההם" –
ומבאר :שהכוונה ע"ד שפירש"י ז"ל להלן על הכתוב לא מימים קדמונים מימי אהרן הוא כהן – כלומר נכד...
'היום הזה ה' אלוקיך מצוך לעשות את החוקים האלה', אלא גם כיום הוא עצמו ראוי להיות כהן...
בכל יום יהיו בעיניך כחדשים כאילו בו ביום נצטוית
עליהם ,כך בארץ ישראל ניתוספת תמיד קדושה עוד אומר החת"ס :הלשון "הגדתי היום" קצת מוקשה.
וברכה ,עד שהיא חביבה וחשובה אצל האדם כאילו ואפשר לומר לפי הגמרא [ר"ה כח] 'אלה מועדי ה'
היום בא אליה ,ועד עתה היה בחו"ל. אשר תקראו אתם' – אתם אפילו שוגגין ואפילו מזידין
ואפילו מוטעין .והגמ' שם אומרת 'אין לך אלא שופט
כשמלאו חמשים שנה לעליית הרה"ק ה"נתיבות שבימיך' ,שקביעות ועיבור החודש שלו קיים .והיינו,
שלום" מסלונים זי"ע לא"י קרא לקהל עדתו למסיבה שפעמים שלפי חשבונו של המביא בכורים אין צורך
מיוחדת בקידושא רבא ,כדי לברך ולהודות לה' כבר לקרות ,כי אחרי סוכות מביא ואינו קורא ,אלא
במקהלים על כל חסדיו שזיכהו לשבת בארץ הזאת .בין שלפי קבלת עדות של הכהן ובית דינו עדיין זמן קריאה
הדברים פירש באותו מעמד ,שבקריאת ביכורים נאמר: – מביא וקורא ,אפילו ברור לו שהכהן טעה .וזה 'ובאת
'הגדתי "היום" כי באתי אל הארץ' ,הכוונה בזה שמצות אל הכהן אשר יהיה בימים ההם' – אפילו יפתח בדורו
ישיבת ארץ ישראל צריכה להיות אצל יהודי בבחינת – 'ואמרת אליו הגדתי היום' – מודגש היום ,אף שלפי
"בכל יום יהיו בעיניך כחדשים" ,כלשון המכילתא שלא חשבוני היום אין צורך כבר לקרות.
9
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
– וההודיה לה' היא על שהיודע מחשבות ידע את תהיה בעיניך ירושת אבות ,אלא כאילו 'היום' היא
מחשבת לבן הרעה. נתונה לך ,ולמרות כל יסורי ארץ ישראל שעוברים,
ישיבתה אהובה עלי וחביבה אצלי כחדשה ,כאילו היום
עו"א לפרש עפי"מ דאיתא בספר "גליא רזא" וז"ל: באתי לשבת בה .ודפח"ח.
בשביל שהביא יעאע"ה לשון תרגום בתורה 'לבן קראו
יגר שהדותא ויעקב קראו גלעד' – בשביל כך באו ולקח הכהן הטנא מידך( :כו ד)
ישראל בגלות מצרימה דוקא וכו' עיי"ש. הרבי ה"פני מנחם" זי"ע כותב :איתא בספרי מלמד
ונראה דזהו ביאור הפסוק [בראשית לז כח] 'וישאו שטעונין כלי ,היינו שצריך להיות בחינת כלי לקבל.
עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד וגו' וכתיב 'ברוך טנאך ומשארתך' ,והקשה כ"ק אאז"ל
להוריד מצרימה'! ר"ל שראו שבאו מגלעד ,דהיינו באמרי אמת מה שייך ברכה על הכלי? בשלמא תוך
מיעקב ,שיעקב הביא את המילה 'גלעד' לשון תרגום הכלי שייך ברכה שיהיה מלא ,אולם הכלי עצמו מה
בתורה ולכן 'ויורידוהו מצרימה'. שייך בו ברכה? ויש להקשות עוד ,שהרי הכלי הוא דבר
וזה נמי ביאור הפסוק כאן' :ארמי אבד אבי' – דהיינו שבמדה במשקל ובמנין שאין הברכה שרויה בו ,אלא
בשביל 'ארמי' – שהזכיר יעקב בתורה לשון ארמי ,לכן שצריך כלי להחזיק הברכה שיהיה לה קיום שיהיה לה
הוצרך ל'וירד מצרימה'. קיום ,וזהו גופא 'ברוך טנאך' – שיהיה לו כלי.
ולפי זה יש להסביר גם את דברי בעל ההגדה ש"פ:
'וירד מצרימה מלמד שהיה אנוס על פי הדיבור' – ר"ל וענית ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אבד אבי וירד
בשביל שדיבר יעאע"ה לשון ארמי עם לבן ,אזי עפ"י מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום
הדיבור הזה נאנס לרדת מצרימה. ורב( :כו ה)
ברש"י :וענית – לשון הרמת קול.
שואל הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע :הרי לכאורה שואל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע :הרי מקודם בפסוק ג'
היא גם לשון הכנעה ומגזרת עני – אלא שאין בזה 'ואמרת אליו' – פירש"י 'ואמרת' שאינך כפוי טובה.
סתירה ,ככל שהאדם נכנע יותר כך יכול יותר להרים א"כ מהו הפשט הנכון.
קולו .ומשה רבינו ,העניו מכל האדם ,אמר "וענית" – אלא ,שניהם אמת והאחד משלים את השני ,דהיינו כי
עי"ז שתכניע את עצמך תוכל להרים קולך – "ואמרת דרך העולם כשבאים לבקש מהקב"ה צועקים
לפני ה' אלקיך". ומבקשים בכל פה ,אולם להודות ולומר תודה
מסתפקים לומר בשפה רפה ובחצי פה .ומכאן נלמד כי
כ"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע הקשה ,הלא עניית הוא גם בהכרת טובה צריך להיות בהרמת קול ,להודות
לשון ענית תשובה כמו שנאמר 'ויען ויאמר'? ולשבח להקב"ה על כל הטובה שעשה לנו ,וכמו כן
ופירש על פי שנפסק בשו"ע שצריך לומר "ונסלח" צריך להודות לחבירו על טובה שעשה לו ,בהרמת
בליל יום הכיפורים בקול רם ,שעי"כ מתעורר שגם קול...
הקב"ה יענה ויאמר סלחתי.
וזה"פ גם כן כאן ,וענית שירים קולו בתפילתו ויאמר אומר הרבי ר' העשיל זצ"ל :שאפשר להסביר לפי
'השקיפה ממעון קדשך' ,עד שהשי"ת יענה לו. הגמרא [ברכות לא] אסור להגביה קולו בתפילתו ,כי
נראה מקטני אמונה ,שסובר שאין הקב"ה מאזין לחש
ה"חתם סופר" זצ"ל מסביר :לכך מזכיר עכשיו מעשה ואינו בוחן לבות ח"ו .אבל דברים שמשמעם הוא
לבן הארמי ,שלא יקשה ,למה הגלה הקב"ה את שהקב"ה יודע מחשבתו של אדם מותר להשמיע בקול
אבותינו למצרים ולא הניחם בארם להיות שם בגלות, רם .והנה כאן נאמר' ,ארמי אבד אבי' ,ומזה למדו חז"ל
לכן הזכיר הכתוב כי אצל לבן היה יותר רע ,כי לבן שלבן ביקש לעקור את הכל .אולם ממעשי לבן ומדבריו
ביקש לעקור את הכל ,ולפיכך לטובתם גלו למצרים. כפי שנמסרו בתורה אין רמז לזה .אלא שהבוחן לבבות
וזה שמובא בגמ' [גיטין יז] שראה הקב"ה שאינם קבע שמחשבת לבן היתה כך .וזה 'וענית' – בקול רם,
יכולים לקבל גזרת ארמיים ,לפיכך הגלה אותנו לבבל. ואין איסור של הרמת קול בתפילה ,כי 'ארמי אבד אבי'
10
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
הגה"ק מקוטנא זצוק"ל אמר בדרך צחות :כן הוא דרך המהר"ם בנעט מניקעלשבורג זצ"ל פירש הכתוב ע"ד
שונאינו מאז ומתמיד ,שעינם הרעה שולטת בנו ,ואף הדרוש :דהנה אמרו חז"ל בשביל כ"ב שנים שפירש
שנכון שאנחנו "מתי מעט" ,אבל "שם" בעיניהם יעקב מיצחק פירש יוסף מיעקב .ומקשה המהרש"א
הרעות ,אנו "גוי גדול עצום ורב"... בחידושי אגדה ,הלא יצחק ציוה לו לפרוש ולילך לחרן ?
ותירץ ,דהוספת שש שנים בסוף גללו עליו הכל .א"כ
בשם הרה"ק רמ"מ מווארקה זי"ע :שלשה סימני היכר לולי שרימה אותו לבן ,שעל כן הוצרך להישאר אצל לבן
הם בבני עליה :יודעים להיות נכנעים בקומה זקופה. עוד כמה שנים ,היה די לו י"ד שנים ,ואז לא היה יוסף
לזעוק על ידי שתיקה .ולרקוד בלי תנועה כל שהיא... נפרש ממנו כ"ב שנה ,ולא נתגלגל עי"ז הדבר שירדו
למצרים .אך מפני שארמי אובד אבי ,והיה צריך לעשות
הרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע פירש" :וענית" מלשון לביתו ולישאר עוד כמה שנים ,על זה נענש וגרם הדבר
הכנעה .כשניגש אדם לעבודת השי"ת צריך קודם וירד מצרימה.
להכניע את עצמו ולחשוב על שפלותו של בשר ודם.
"וענית" – תכניע עצמך ,ואחר כך – "ואמרת לפני ה' בספה"ק "דברי שמואל" מבאר :כי 'אבי' – פירושו
אלקיך". 'רצוני' ,ע"ד הכתוב 'אולי לא תאבה האשה ללכת
אחרי' ,שפירושו שלא תרצה האשה ללכת אתו .ובא
כותב הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע :איתא במשנה לרמז ,כי האדם אומר ומתוודה ,היצה"ר בכח הרמאות
[ביכורים פ"ג מ"ג] השור הולך לפניהם וכו' ועטרה של שלו מאבד את כל הרצונות שלי שיהיו נגד רצונו ית',
זית בראשו .שאצל זית איתא במדרש [שמ"ר לו א] "מיינע רצונות זאלען זיין קעגען ד'רצון פונעם
שכותשין אותו וחובטין אותו ואח"כ יוצא ממנו השמן, באשעפער"' ,וירד מצרימה' – מפני שמושך ומוריד את
וכן הוא בישראל שמייסרין אותן היסורים וכו' ,ולכן התענוגים והתשוקות לדברים חומריים ,לאכילה ושתיה
מצות ביכורים היא עטרה של זית ,שמודה ומשבח על ייתרה ,וחמדת כבוד וגיאות וכדו' ,והעצה לזה הוא:
כל אותן היסורים שעברו עליו ,שהכל היה לטובה. 'ונצעק אל ה' אלקי אבותינו' ,לא להביט על שפלות
וזה קריאת הפרשה מ'ארמי אובד אבי וירד מצרימה' מצבו שנמצא בו ,כי אם לעורר בלבו ההרגשה כי ה'
וגו' ,שהכל ענין הודיה ושבח על כל הייסורין שעברו, הוא אלקי אבותינו ,והוא עצמו כמו הבן ,והרי הבן אינו
שהכל לטובה .ואיתא במשנה [שם מ"ו] 'עודהו הסל מתבייש לחזור אל אביו בכל מצב לעולם.
על כתפו קורא' וכו' ,שכתף הוא כל כוחו וגופו של אדם,
שנוטל מצוה זו בכל כוחו וגופו ומקשר עצמו על הרה"ק ה"דברי חיים" זי"ע אמר :לא אבד בלשון עבר,
המצוה ,ובשעה שעודהו על כתפו – היינו בעודו מחובר אלא בחולם לשון הווה ,כי שנאת ישראל לא פסקה
ומקושר אל המצוה בדביקות אמיתי ,אז קורא ,שאז הוא מאז ועד היום ,הארמי ממשיך בשנאתו ובאיבתו בכל
רואה שהכל היה לטובה ,ומודה ומשבח על הכל. דור ודור.
הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר :אפשר ,דככל שזה אומר הרה"ק ה"נועם מגדים" זי"ע :כי הנה לפעמים
יותר 'וענית' – היינו ככל שהאדם מחזיק עצמו יותר יכול האדם ליפול לגיאות בזוכרו התורה שלמד או
קטן ,זה גורם להרמת קול ,שיהיו דבריו נשמעים. מעשים טובים שעשה ,והעצה נגד זה היא מה שאמרו
חז"ל חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי,
בשם הגרי"ז מבריסק זצ"ל :הטעם שבמקרא ביכורים היינו שיזכיר לעצמו מעשי האבות ויתבונן כמה גדולים
מזכירין רק צרת לבן ויציאת מצרים ,ולא מזכירין את הם ממנו ,ובזה יכיר פחיתות ערכו ולא יתגאה.
ההצלה מצרת עשו? וזהו שאמר 'ארמי אבד' ,ארמי מלשון רם והתנשאות,
ההסבר הוא :משום שמזכירין את אותם הצרות שכבר ר"ל אם חפץ האדם לאבד ממנו את גבהות הלב ,העצה
חלפו ,משא"כ צרת עשו דעדיין קיימת ועומדת היא עד היא 'אבי' ,לזכור את מעשי האבות ,עי"ז יהיה קטן
ימות המשיח ,לכן לא נזכרת במקרא ביכורים. בעיניו.
11
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
בספר "כתבי הרמ"מ" מביא בשם הרה"ק מקאברין בקובץ "הבאר" [תרפ"ג] ,מביא שמעתי מחכם אחד
זי"ע' :וירעו אותנו המצרים' די מצרים האבן אונז לבאר הפסוק [וכתב כן בספר "ילקוט האורים"] :דידוע
געמאכט פאר שלעכטע [המצרים עשו אותנו לרעים]. דאין האב יכול לכבד את בנו בין הבנים דעי"ז מטיל
ומה עוד עשו לנו' ,ויענונו' שהם עינו אותנו ,עוד זאת שנאה ביניהם ,אמנם אם הא' הוא בכור באמת אין בכך
עשו 'ויתנו עלינו עבודה קשה' ,זיי מאכען אונז די כלום ,דידוע לכל דלבכור שייך יתר שאת ,דהא התורה
עבודה זייער שווער הם גורמים לנו שעבודת ה' תהיה גם כן מכבדת לבכור יותר ,ובימים קדמונים היה שייך
כבידה עלינו' ,היינו שהם אומרים שאין זה ביכולת הכהונה לבכורים ואין כאן קנאה ,והנה ביוסף גם כן כל
להשיג את עבודת ה' כראוי. השנאה היה אך על שאביו אהב אותו יותר משאר בניו,
אבל אם באמת היה הוא הבכור לא היה שנאה ביניהם
כותב הרבי ה"לב שמחה" זי"ע :בתרגום ואבאישו לנא, כנ"ל ,והנה מי גרם דיוסף לא היה הבכור ,משום דלבן
ובשפתי צדיק פירש שהרעו אותנו ,שעשו אותנו רעים החליף לאה ברחל ועי"ז גרם 'וירד מצרימה' .ודו"ק.
ע"י גזירות שלהם שהכבידו על ישראל שכחו הדרך
אמונה שלמדו מאבות הק' .שבעים פנים לתורה ,אולי
י"ל וירעו אותנו לשון רעות וידידות והפי' שהמצרים ברש"י :לבן ביקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב.
התידדו והתחברו אתנו וזה הגרוע ביותר[ .וכן אי' בשם שואל הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל ר"י מיר :מהיכן
הרה"ק רבי ירחמיאל משה מקוז'ניץ זי"ע]. לנו שלבן ביקש לעקור את הכל ,והלא השבטים כבר
נולדו כולם באותה עת ,ואף אם היה הורג את יעקב ח"ו
וכן איתא בשם ה"שרף" ממאגלניצא זי"ע שאמר :בזה הלא ישארו שבטי י-ה ,וקשה לומר שלבן רצה להרוג גם
שנעשו רעים ואהובים לנו ,בזה 'ויענונו' ,כי עי"ז את נכדיו שהם היו עצמו ובשרו ,ובודאי לא ירצה לנגוע
לומדים ממעשיהם כמ"ש בפסוק [תהלים קו לה] בהם ,ואם כן מה הכוונה שביקש לעקור את הכל.
'ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם' ,ולא כתוב אלא מכאן נלמד יסוד גדול ,אף אם השבטים היו
'ממעשיהם' ,אך הכוונה כי מעשיהם הרעים בעצמם נותרים בחיים ,אבל בלי יעקב אביהם אין להם כלום,
מלמדם למתערבים בהם ,ובזה 'ויתנו עלינו עבודה בלי הרבי אין חיים והכל אבוד .וזה שביקש לבן הארמי
קשה' – כי זה עבודה קשה מכל. שבהריגתו של יע"א לא ישאר מבנ"י כלום.
ונצעק את ה' אלקי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע דייק :בעצם הכתוב היה צריך
את ענינו וגו'( :כו ז) לומר להיפך' :וירד מצרימה במתי מעט ויגר שם' –
אמר הרה"ק מבוהוש זי"ע :איתא בחז"ל וירא את ענינו ברם ,מסופר בירושלמי שהראה אחד החכמים לחבירו
– זו פרישות ד"'א .הרה"ק רבי מנחם מנדל מבוהוש בית כנסת מפואר ומהודר ,נענה וקרא את הכתוב:
זי"ע דרש' :וירא את ענינו' – כשאדם רואה שהוא שרוי 'וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות' – לפי שבחוץ לארץ
בתוך עינויים ויסורים ,העצה 'זו פרישות דרך ארץ', אין להקים בניני פאר גדולים ,כי אם לנהל חיים צנועים.
שיפריש עצמו מהדרך ארץ ,דהיינו מהנהגות הארציות זהו איפוא פשוטו של מקרא' :ויגר שם במתי מעט –
– מדרך הטבע כדי שאז יתנהג עמו הקב"ה מלמעלה שיעקב התגורר במצרים באורח צנוע ,תוך צמצום.
מדרך הטבע.
וירעו אותנו המצרים ויענונו( :כו ו)
ה"חפץ חיים" זצ"ל דקדק :מדוע לא נאמר 'וישמע ה' מסביר ה"תוספת ברכה" :המצרים היו בושים מפני
את תפלתנו' ,מדוע 'קולנו'? אלא ללמדנו בא ,שצריכים יושבי תבל ,על כי מענים הם אומה שלימה על לא דבר,
לצעוק בקול בעת צרה ,ועי"ז ה' עונה מיד .שהרי על לכן השתדלו להמציא על ישראל כל דבר רע ולעשותם
התפילה לחודה ,לא נענה תמיד תיכף ומיד ,שעונה ה' רעים וחטאים – וזהו "וירעו אותנו המצרים" – שמקודם
רק אחר כמה ימים או כמה שנים ,כדאיתא במדרש עשו אותנו לרעים – כלומר שבדו עלינו רעות ,ולכן
[דברים ב י] יש תפילה שנענית לארבעים יום ,ויש "ויענונו" – לכן מצאו תירוץ לענותנו...
12
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
עוד יש לומר :כיון דביהמ"ק של מעלה מכוון כנגד תפילה שנענית לשלושים יום וכו' ,עיי"ש ,אבל בצעקה
ביהמ"ק של מטה ,וישראל היו דבוקין שם ,שפיר קדם מועיל תיכף ומיד .וזה שכתוב בתורה 'ונצעק' -שאם
המקדש לארץ. נצעק לפני ה' בקול גדול אזי 'וישמע' – מיד ישמע ה'
בקולנו ויושיע אותנו.
מו' רה"י שליט"א בס"ג תשפ"ג שאל :דלכאורה הסדר
הוא להיפך ,שבתחילה נכנסו לארץ ישראל ,ורק אחר ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ
כמה מאות שנה באו לביהמ"ק. זבת חלב ודבש( :כו ט)
וי"ל ,שיש ב' בחינות בישוב א"י ,יתכן שאדם יישב ברש"י :אל המקום הזה – זה בית המקדש .ויתן לנו את
בא"י ,מבחינת שהוא בתוך הגבולות הגשמיים של א"י, הארץ – כמשמעו.
אבל מי שמשכיל להבין לחיות עם תחושה פנימית שואל הרב אב"ד קוטנא זצ"ל :לכאורה הקדים את
שהקב"ה הוא מקומו של עולם ,אזי א"י אצלו הוא המאוחר ,כי נתינת הארץ קודמת לבנין בית המקדש?
מקום מיוחד – שנמצאים שם אצל הקב"ה ,ולכן ויש לומר ,לפי התרגום יונתן על הפסוק 'ואשא אתכם
מקדימים לומר 'ויביאנו אל המקום הזה' – מקום על כנפי נשרים' – שהעננים הביאו את יוצאי מצרים
המיוחד שבא"י שיש בו עשר קדושות ,ומלבד זאת 'ויתן בערב הפסח להר המוריה והקריבו שמה פסחיהם ,אם
לנו את הארץ הזאת' כמשמעו. כן ביאתם למקדש היתה באמת קודמת לנתינת הארץ.
וכדאיתא ב"שפת אמת" על מה שכופלים בהלל הגדול
'ונתן ארצם לנחלה כי לעולם חסדו' נחלה לישראל עמו מספרים שגדול אחד שאל את הרה"ק רבי אברהם
כי לעולם חסדו' ,שהם ב' הודאות נפרדות ,מלבד מה מפוריסוב זי"ע :אותה שאלה שלכאורה הקדימו את
שנתן ארצם לנחלה ,יש בחינה גבוהה של 'נחלה המאוחר ,והשיב לו :לומר לך שאין כל העולם כדאי
לישראל עבדו' ,ישיבה בא"י פלטרין של מלך – מתוך ואינו נחשב למאומה מבלי בית המקדש ,שהוא ליבו
ידיעה שבמקום זה אנו מחוברים ושייכים אליו ית"ש. של עולם ובבת עינו של העולם .חזר אותו גדול ושאל:
א"כ ,למה אומר בעל ההגדה של פסח "אילו הכניסנו
ועתה הנה הבאתי( :כו י) לארץ ישראל ולא בנה לנו את ביהמ"ק דיינו"? והשיב לו
בספרי :והנה – מיד .הנה – בשמחה .הבאתי – משלי. הרבי :אע"פ שביהמ"ק הוא עיקר העיקרים ,הכל לומר
ע"כ. שהוא שער השמים ,מכל מקום אי אפשר לקפוץ ישר
אומר הגה"ק רבי שמעון סופר זצ"ל מקראקא ,דהנה לשמים ,אלא צריכים ללכת ממעלה אל מעלה,
ידוע שאדם המקיים מצות צדקה וכדו' אין עצם עשיית ממדריגה למדריגה ,שלב אחר שלב ,כשם שאין אדם
הצדקה נחשבת כמעשהו מאחר שהכל בא מהקב"ה, יכול לעלות בשליבה העליונה של סולם אלא אם כן
כנאמר' :כי ממך הכל ומידך נתנו לך' ,ועיקר עשיית עולה בתחתונה ,עליה אחר עליה ,כך אי אפשר להם
האדם היא הזריזות והשמחה של עשיית המצוה. לישראל לזכות ולבוא לבית נכון ונישא במרום הרים ,אל
וזה הרמז בספרי הנ"ל' :ועתה' – מיד' .הנה' – בית המקדש ,אלא דרך ארץ ישראל ,ודרך ירושלים.
בשמחה .אלו ב' הדברים ,זריזות ושמחה ,זה הבאתי וכך אנו אומרים בברהמ"ז" :רחם נא ה"א על ישראל
משלי .כי זה בא מצד האדם המקיים את המצוה .אבל עמך ,ועל ירושלים עירך ,ועל ציון משכן כבודך ,ועל
'ראשית פרי האדמה' – היינו עצם הבאת הביכורים – מלכות בית דוד משיחך ,ועל הבית הגדול והקדוש
'נתת לי ה'' ואין זו משלי כלל. שנקרא שמך עליו".
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע שאל על מה דאיתא בספרי:
אין והיה אלא מיד ,והלא רש"י מביא מהגמרא 'וירשתה הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר לתרץ :אמנם המשכן
וישבתה בה' – שלא נתחייבו בביכורים עד שכבשו את שהלך עמהם היתה בו קדושת בית המקדש ,כדאיתא
הארץ וחלקוה? ונראה לומר ,שזה מה שאמר המדרש [עירובין ב .ושבועות טז ]:משכן איקרי מקדש ומקדש
עמד והתקין תפלות – וזה תיקן מיד. איקרי משכן ,ואם כן איפוא קדם המקדש לארץ.
13
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
לה סגולה מיוחדת לבוא על ידה לעבודת הבורא, ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך
בציצית נאמר 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם', אתה והלוי והגר אשר בקרבך( :כו יא)
בתפילין נאמר 'למען תהיה תורת ה' בפיך' ,וכן הוא הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע פירש :אם יודעים
בכל המצוות ,וכתב כי סגולת מצות ביכורים היא לבא שהכל טוב ,אז אפשר להיות בשמחה.
על ידה לידי הסתפקות במועט ,להיות האדם שמח
בחלקו בכל דבר ,שלא לחפוץ יותר ממה שיש לו. הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע אומר :אפילו הבכיות
וזהו שאמר הכתוב "ושמחת בכל הטוב" ,היינו כי מי לפני רבש"ע צריכות להיות מתוך שמחה ולא מתוך
שיש לו שדות הרבה הרי מביא ביכורים הרבה ,ומי עצבות .ראשי תיבות של בכיה :ב שמך י גילון כ ל ה
שאין לו אלא שדה אחת מביא רק מעט ,ואמרה התורה יום.
לשניהם בשוה' ,ושמחת' ,כלומר כל אחד ואחד יהיה לו
שמחה ומדת הסתפקות במה שיש לו' ,בכל הטוב', השפעת הטוב היא לפעמים לרעה לאדם ,בחינת
כאילו היה לו כל הטוב בשלימות ,שלא יקנא בחבירו "עושר שמור לבעליו לרעתו" .אבל כשהאדם יודע
ולא ירצה כלל יותר ממה שיש לו. שעושרו הוא מתנת ה' – "בכל הטוב אשר נתן לך
ה"א" – ומשתמש בעושרו לצדקה ומעשים טובים,
עוד כותב ה"תפארת שלמה" זי"ע :מה שהתורה רמזה, בטוב כזה בוודאי ראוי לשמוח.
שיהיה לך שמחה וכבוד מצד הנותן שהוא הקב"ה,
משל למה הדבר דומה ,אם יקבל איש אחד איזה מתנה ידועים דברי האור החיים הק' שהפ' רומז לתורה
ממלך בשר ודם ,חוץ מערך ושיווי של המתנה כגון הנקרא 'טוב' ,כמו שאמרו חז"ל אין טוב אלא תורה,
לכסף או לזהב ,הרי יש בזה תוספת של חשיבות, ושמחת בכל הטוב היינו שצריכים לשוש ולשמוח מזה
שקיבלו מאת המלך ,כמו כן הקב"ה כביכול בעצמו הוא שיש לנו יכולת ללמוד תורה ,וכתב שם הלשון" :שאם
הנותן לכל בשר כל הטוב ,וזהו גורם לשמחה וכבוד היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה
גדול ,חוץ מעצם המתנה. היו משתגעים ומתלהטים אחריה ,ולא יחשב בעיניהם
מלא עולם כסף וזהב למאומה ,כי התורה כוללת כל
הרה"ק מצאנז ה"שפע חיים" זי"ע פירש את הטובות שבעולם" עכ"ל.
הפסוקים :דקודם היו בנ"י סבורים כי בשיעבודם הרה"ק ה"דגל מחנה אפרים" זי"ע מביא את דברי
במצרים רע ומר מצאתם ,וכיון שבאו ונתעלו עד מקום האוה"ח הק' וכותב עוד על דרך רמז' :ושמחת בכל
המקדש באו לכלל דרגה להבין ולהשכיל כי מאתו לא הטוב' ,הטוב אותיות ה' טוב ,רמז לחמשה חומשי תורה
תצא הרעות והכל היה לטובה מאת ה'. שהם עיקר הטוב ,שבהם נגנז האור הגנוז.
וז"ש 'ויביאנו אל המקום הזה' – אזי ראו והבינו שאפילו
כאשר 'וירעו אותנו המצרים ויענונו' – גם 'ושמחת בכל הרה"ק מרדומסק ה"תפארת שלמה" זי"ע אומר :טוב
הטוב'. הוא כינוי לצדיק ,כנאמר' :אמרו צדיק כי טוב' [ישעיהו ג
א] ,וגם "כל' רומז לצדיק יסוד עולם שכל ההשפעות
עוד אמר :דצ"ב ,הא כבר מנה מקודם הפסוק את כל היורדים מעולמות העליונים עוברים על ידו ,ואומרת
הטובות אשר עשה עמנו ה' ,יציאת מצרים וביאת התורה לאדם מישראל ,כי ישמח בצדיק אשר נתן לו ה'
הארץ וכו' ומאי ההדגשה כאן שוב "ובכל הטוב" אשר אלקים ,כי חסד עליון הוא שמעמיד צדיק בכל דור.
נתן לך .וביאר בקדשו ,דהנה כשפוקד את יהודי צרה ומביא שמספרים על החוזה מלובלין זי"ע ,שכל הט"ז
ח"ו ומתפלל אל ה' שיושיעו מצרתו ,אזי כשאחר כך שנים שהרב מבארדיטשוב ה"קדושת לוי" זי"ע היה חי
נרפא מצרתו ,מודה ומשבח לה' על כל החסד אשר בימיו ,היה החוזה מייחד בכל יום שעה אחת להודות
עשה עמו ,אולם הדרגה הגבוהה היא ,כאשר רואים ולהלל להשי"ת ששלח לעוה"ז כזו נשמה גדולה
למפרע כי כל הצרה וצוקה שהיתה נחלתו הכל היה וקדושה של הרב מבארדיטשוב.
לטובה ומאת ה' היתה זאת לטובתו ולמענו ,וז"ש
הפסוק בפר' ביכורים דעל ידי שבא אל הכהן זוכה עוד כתב לבאר ה"תפארת שלמה" שם :כי כל מצוה יש
14
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
המעשר ללוי אחר .ובעניני ממון ,ובמיוחד בשעה שאין למדריגה אשר 'ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך' ,דעל
תובע ,טבעו של אדם הוא ,שקל לו להיכשל בכך. כל מה שעבר עליו ,לטובה ולרעה ח"ו ,על כולם ישמח
לפיכך ציוותה התורה ,שיהא אדם מתוודה בפומבי ויתן הודאה כי רב טוב וחסד היה הכל ,עכד"ק.
בבית המקדש ומכריז ,שקיים את מצוות המעשרות,
ודבר זה ירתיעו .ובפומבי בביהמ"ק ,כשהוא פונה החיד"א זצ"ל ב"חומת אנך" כתב לרמז :בפסוק
בדבריו אל הקב"ה יהיה חושש וירא לשקר. 'ושמחת בכל הטוב' – 'כל' לאתויי מאי?! ומבאר דאיתא
בגמרא [סוטה כא ].על נשי ת"ח "מי לא פלגן
ב"ניצוץ אחד" מביא את דברי ה"מגן אברהם" שבספרו בהדייהו"?! דהיינו כי התלמיד חכם אשתו מקבלת חצי
"שמן ששון" [פר' בראשית] מביא את דברי המדרש משכרו ,כי היא מסייעת ועוזרת בעדו .אכן כתב בספר
[דב"ר ג ג] בפרשת עקב ,המספר אודות רבי פינחס בן כוס הישועות כי אין הקב"ה מקפח שכרו של הת"ח,
יאיר שבא לעיר אחת ,ובאו בני העיר לתנות לפניו על והקב"ה משלם לת"ח החצי שלו וגם החצי של אשתו,
מכת עכברים שפקדה אותם .מיד הוכיחם על פניהם, כי הקב"ה נותן לו במתנה גם החצי שלוקחת אשתו,
למה אין אתם מפרישין מעשרותיכם כראוי .והוסיף ,אם 'עהר באקומט פונעם באשעפער א עקסטרע מתנה,
תתנו מעשרותיכם כדת וכדין ,אני ערב בעדכם כי שוב אז מ'נעמט גארנישט ארופ ,און באקומט די גאנצע
לא יבואו עכברים להשחית נחלתכם ,וכך הוה. שכר.
לפי זה מבאר המג"א לישנא דקרא הכא ,דהא האי קרא וזה שרמז הכתוב 'ושמחת "בכל" הטוב' ,היינו שיקבל
בוידוי מעשר איירי ,זהו שאמר 'לא עברתי ממצותיך', כל חלקו בתורה' ,אתה וביתך' ,שהרי חצי נוטלת
שהפרשתי תרומות ומעשרות כראוי ,ומעתה לא באו אשתך מאת ה' ,לזה הוצרך להבטחה מיוחדת ,שגם
עכברים .והוא שאמר 'ולא שכחתי' ,כי האכילה ממה אתה תשמח בכל הטוב.
ששייר עכבר גורמת לשכחה [הוריות יג.].
כי תכלה לעשר וגו' ואכלו בשעריך ושבעו( :כו יב)
אומר הרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע :הבערתי את ה"חתם סופר" זצ"ל אומר :שמרומז כאן בפסוק כנגד
הקדושה "מן הבית" ,מהמצוות שעשיתי בביתי ,להט שנותיו של עולם .שהעולם קיים ששת אלפי שנים ,והן
הקודש מתלקח וגדל מכוח המצוות שנעשים בבית נמשלו לשנות עבודת הקרקע שבשנת השמיטה .והנה
ישראל. שתי הבתי מקדשות היו קיימים בעיקר באלף השלישי,
לכן השנה השלישית היא שנת המעשר ,שאז אכן נהגו
בלשון המשנה נקראת פרשה זו "וידוי מעשרות" .ושאל כל עניני התרומות ומעשרות שניתנו לכהנים בזמן
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :מהו 'וידוי' ,הרי אינו מודה שבית המקדש היה קיים.
פה על חטאיו ,אלא אדרבה אומר שקיים את המצוות
כראוי ? ופירש עפ"י דברי הספורנו כאן ,שקודם חטא אמר ה"תפארת שלמה" זי"ע :התורה מוסיפה את
העגל היו נותנים תרו"מ לבכורות ,ומחמת שחטאו התיבה "ושבעו" ,ללמדנו ,שצריך אדם ליתן בעין יפה,
בעגל ניטלו מהם וניתנו לכהנים וללויים .וזהו 'בערתי נתינה בצרות עין ,אין הברכה שורה בה.
הקודש מן הבית' – מחמת חטא העגל צריך אני לבער
את הקודש מן הבית ,ואיני יכול לתת למי שבביתי ואמרת לפני ה' אלקיך בערתי הקדש מן הבית וגם
דהיינו הבכורות אלא להוציאו מביתי וליתנה לכהנים, נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה וגו' לא עברתי
ולכן נקרא 'וידוי' – כי בכלל דבריו מתודה על חטא ממצותיך ולא שכחתי( :כו יג)
העגל שגרם שאין עבודה בבכורות. אומר האברבנאל :בשום מצוה אחרת אין אנו מוצאים
שצריך אדם להתוודות שקיים את המצוה ,אלא במצות
עוד שואל הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :לכאורה היה לו מעשר בלבד?
לומר לא עברתי 'על מצותיך' ומה המכוון באומרו וטעמו של דבר – שמעשר הריהו 'ממון שאין לו
'ממצותיך'. תובעים' ,חוב שאין יכולים לתובעו ,שהרי רשאי אדם
ומפרש :דמלבד פשטות הכוונה שלא עבר מלקיים את לדחות מפניו כל לוי ולומר לו ,שברצונו לתת את
15
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
מספרים שהיה אחד שמכר לרעבונו את ספר "הזהר" המצוה ,נכלל בזה שגם לאחר העשיה תישאר אצל
שלו ,והראו לו בחלומו – "ב ערתי הקדש מ ן ה בית", האדם קדושה ורשימה מהמצוה ,כי יש מי שמקיים
ראשי תיבות בהמה... המצוה כדי להיפטר מעול ,אבל המטרה היא 'לא
עברתי ממצותיך' – מטרת קיום המצוות אצלי היתה
הרה"ק הרמ"ח מסלונים זי"ע מביא שלפני הסתלקות כדי שתישאר חיות המצוה גם לאחר גמר עשייתה.
הרבי רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב זי"ע ,התחיל תלמידו
הרה"ק רבי אהרן לייב מפרעמישלאן זי"ע לדבר עמו הרבי ה"פני מנחם" זי"ע אמר בשם ה"שפת אמת"
אודות אמירת וידוי .נענה ואמר" :איך האב קיינמאהל זי"ע [תרל"ג] ש'בערתי' הוא גם כן מלשון הבערה
נישט געטראכט וואס מ'טאר נישט ,איך האב והדלקה ,ומדקדק שם בלשון הפסוק 'בערתי הקדש מן
קיינמאהל נישט געזאגט וואס מ'טאר נישט ,איך האב הבית וגם נתתיו ללוי' וגו' ,הרי עיקר המצוה היא
קיינמאהל נישט געטועהן וואס מ'טאר נישט ! זה היה הנתינה לכהן וללוי ,ואין עיקר המצוה הביעור מן הבית.
ה"וידוי' שלו. וי"ל בביאור הדברים :שעל ידי שמפנה ומכין מקום
ואמר הרה"ק הרמ"ח זי"ע :שבאמת רואים כן בתורה ומתחיל ב'בערתי הקודש מן הבית' ,עי"ז בא לידי
בפרשתינו ,שנוסח וידוי מעשר הוא' :לא עברתי הבערה והדלקה .שגם החולין נעשים מתוקנים ומאיר
ממצותיך ולא שכחתי וגו' עשיתי ככל אשר צויתני' לכל מעשיו ,ועי"כ הוא נותן ללוי .וכן הוא הסדר והמדה
ודו"ק. בכל דבר שבקדושה ,שכפי ביטול החול והנתינה
מעצמו נעשה הכנה להיות ראוי לקדושה וניתוסף
שואל ה"שפת אמת" זי"ע :אם מקיימים את המצוה קדושה גם בחולין.
הרי ממילא אינם שוכחים אותה?
נראה שלא כן הדבר ,אפשר לשכוח מצוה אע"פ
שלמראית עין מקיימים אותה ,אם עשייתה היא בלי שואל הגאון רבי מאיר אריק זצ"ל ב"טל תורה" :חז"ל
כונה ,מתוך היסח הדעת ,ומחמת הרגל ,כמצות אנשים קוראים לאמירה כזו 'וידוי מעשר' [סוטה לב ,].וכן איתא
מלומדה ,שהמוח והלב נתונים בשעת מעשה בענינים ברש"י 'התודה שנתת מעשרותיך' .ויש להבין מה ענינו
אחרים ,וזו שכחה. של 'וידוי' לכאן ,והלא אינו מתודה על שום חטא,
ולכן אמר "ולא עברתי על מצוותיך" – קיימתי אותם – אדרבה ,הריהו אומר שקיים הכל כהלכתו.
'ולא שכחתי' ,העשיה היתה מתוך כונה לשם יחוד ואפ"ל עפי"ד הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע ,במה
קודשא בריך הוא. שאומרים בתפילת ר"ה" :כי זוכר כל הנשכחות אתה
הוא מעולם ואין שכחה לפני כסא כבודך" - ,דלכאורה
הרה"ק מברעזאן זי"ע כותב בספרו "שפת אמת" :יש כפילות הלשון היא ,כי חובה על האדם בעשותו אחת
לפרש על פי מה ששמעתי שתשובה מסוגלת לזכרון. ממצוות ה' לשוכחה תיכף ומיד לאחר עשייתה,
וסימן לדבר ,שאנו אומרים 'כי אין שכחה לפני כסא וכשישכח ממנה – יזכרנו ה' ,ועל כך נאמר' :זוכר כל
כבודך' ,דשם אין שייך שכחה ,ושם הוא מקום הנשכחות' ,לא כן כשעבר ח"ו עבירה ,כי אז חובה על
התשובה ,כמחז"ל [יומא פו :].גדולה תשובה שמגעת האדם לזוכרה תמיד ,וכמאה"כ' :וחטאתי נגדי תמיד',
עד כסא הכבוד. ואז מעבירה ה' מלפניו ושוכחה כביכול .ברם ,אם
והנה תשובה צריכין אף על מצוות שלא נעשו כראוי, האדם שוכח מן העבירות שבידו ,אזי 'ואין שכחה לפני
וזה 'לא עברתי' – גימטריא 'תשובה' – 'ממצותיך' אף כסא כבודך' – והיא עומדת לפניו ית' לזכרון ח"ו.
על המצוות כנ"ל ,לכן 'ולא שכחתי' כי מסוגל לזכרון. וזו משמעות השם בכאן "וידוי מעשר" ,שהרי כשנתן
האדם כל מעשרותיו כאשר ציווהו ה' ,היה עליו לשכוח
במשנה :לא שכחתי – מלברכך. זאת ולהעבירה מזכרונו ,ויען כי לא שכח זאת ,כאמרו:
שואל הרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע :ותמוה ,הרי ברכות 'לא שכחתי' לפיכך כחטא נחשב זו ,ועל חטא זה הוא
דרבנן? – והנה בשו"ת הר"י מיגאש מובא ,שהכוונה מתוודה.
16
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
'לא אכלתי באני ממנו' ,שלא אכלתי מפתי לבדי כאילו על ברכת שהחיינו שהיא מדאורייתא .וההסבר כך :כי
היה לחם אוני ,וכמו שהתפאר 'איוב אם אכלתי פתי עיקר המצוה היא החיות והשמחה ותשוקת האדם
לבדי'. למצוה ,שהוא עושה את המצוה מפנימיות הלב ,ולכן
הוא משתוקק :מתי תבוא לידו המצוה ויקיימנה .וכן
שואל הרה"ק המהר"ש מבעלזא זי"ע :אתמהה ,וכי זה נאמר' :הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא' .ופירש"י:
הוא וידוי ,הלא הענין של וידוי שמתודה שלא יצא ידי כשעומדים משנתם שחרית הם מתגברים כלביא וכארי
חובתו ,וכאן אדרבה ,נראה כמתפאר שעשה ככל אשר לחטוף את המצוות וכו' ,וזה מראה גודל ההשתוקקות
צוה ה'? למצוה ,ולכן ברכת שהחיינו היא מדאורייתא ,כי זה
אלא ,דהנה כל איש ישראל יודע שא"א לצאת ידי חובת עיקר המצוה כשעושה אותה בשמחה וחיות הנפש.
שמים אף במקצת ,וכאן שחייבה תורה לומר "עשיתי
ככל אשר צויתני" ,והוא יודע בעצמו שלא התחיל לצאת כבר הרגיש בשאלה זו הריטב"א [ברכות מ .ד"ה לא
ידי חובתו ,הרי כשאומר כך מסתמא אומרו בשברון לבו, עברתי] וכתב וז"ל :לא עברתי שלא לברכך עליו וכו'
וזה הוידוי האמיתי להיות לבו נשבר בקרבו. פירוש ומברכה אחרונה קאמר דהיא מדאורייתא ,עכ"ל.
הרי שהריטב"א מכח קושיא זו נקט דלא כרש"י שנקט
והרבי מסאטמר ה"דברי יואל" זי"ע אומר ,שהכוונה שלא שכחתי מלברכך קאי על ברכת ההפרשה ,אלא
בזה :שמתודה על גאותו ,שהוא אינו שוכח לרגע דבר זה קאי על ברכה אחרונה של אכילת המעשר
ממצותיו ומעשיו הטובים ומעלותיו אינם משים שהיא מהתורה [או ברהמ"ז או ברכת מעין שלוש
מזכרונו. לסוברים שהיא מה"ת].
וכדברי הריטב"א כתב במלאכת שלמה [מע"ש פ"ה
האברבנאל אומר :שהיו כאלה שרצו לפטור את עצמם מי"א] בשם הרש"ס .ובפני יהושע [ברכות שם] ג"כ
ממעשר עני ,אמרו שכבר נתנו את המעשר לעני נראה שהבין כהריטב"א דקאי על ברכה אחרונה .ועייש
שמת ...לכן הוא אומר" :ולא נתתי ממנו למת" – לא בדבריו אם ברכה אחרונה הוי מה"ת או אסמכתא
אמרתי שנתתיו לעני שמת... ודו"ק.
מבאר ה"העמק דבר"' :קול ה'' – היינו תורה שבכתב. הרה"ק ה"דבר חיים" מנדבורנה זי"ע כותב :שכבר
ו'ככל אשר צויתני' – היינו תורה שבע"פ. נודע מה דאי' בספה"ק כי החטאים והעוונות אשר
האדם עובר על מצוות השי"ת המה גורמים את
ב"ניצוץ אחד" מביא :שהגמרא [גיטין מז ].מספרת על השכחה לאדם .ע"כ.
ריש לקיש כי לעולם לא אגר מפרנסתו לימים הבאים, והנה יש לפרש הכתוב" :לא עברתי ממצותיך" ולכן
אלא היה ניזון ממלאכתו דבר יום ביומו .בהסתלקותו "ולא שכחתי" ,לא באתי לכלל שכחה.
לא הותיר לבניו אחריו אלא קב אחד של כורכום .ואף
על כך הצטער והתאונן בקוראו על עצמו 'ועזבו לאחרים לא אכלתי באני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא ולא
חילם' .כי למה לו לעמול ולבזבז כוחו עבור אחרים נתתי ממנו למת שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל
שיבואו אחריו. אשר צויתני( :כו יד)
על פי זה דרש רבי אברהם הלוי [אבי השלה"ק] בספרו אומר ה"דברי שאול" :הכוונה כפי שכתב הרמב"ם,
"יש נוחלין" בהאי קרא ,דזהו 'ולא נתתי ממנו למת', כשהוא אוכל ושותה ביו"ט חייב להאכיל לגר ליתום
שלא נתתי מעמלי להשאיר ליורשי אחר מותי ,אלא היו ולאלמנה עם שאר העניים .אבל מי שנועל דלתות חצרו
כוחותי מוקדשים לתורה ולעבודה ,ולא עסקתי בעניני ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ,ואינו מאכיל ומשקה
העולם אלא כדי מחייתי. לעניים ולמרי נפש ,אין זו שמחת מצוה אלא שמחת
כריסו .ועל אלה נאמר [הושע ט ד] "זבחיהם כלחם
ברש"י :עשיתי ככל אשר צויתני – שמחתי ושימחתי אונים להם כל אכליו יטמאו כי לחמם לנפשם".
בו. והכוונה ,כי האונן אוכל לבדו בלי מסיבת מרעים .וזהו:
17
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
שואל ה"ילקוט הגרשוני" :מדוע הביא רש"י דוקא את אומר הרב אב"ד קוטנא זצ"ל :כל התורה נכללת בציווי
הברכה של 'ונתתי גשמיכם בעתם' ? של 'ואהבת לרעך כמוך' ,ועל ידי זה ששימח גם אחרים
ואפשר לומר :עפי"מ שאחז"ל במסכת תענית [ח]: קיים 'ואהבת לרעך כמוך' ,וזה עשיתי "ככל אשר
בעון צדקה שפוסקים ואינם נותנים ,גשמים נעצרים. צויתני".
לכן ,כאשר אמר 'עשיתי ככל אשר צויתני' – דהיינו
שקיימתי מצות מתנת עניים ,א"כ סרה הסיבה של השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את
עצירת הגשמים ,ולכן מבקשים שיעשה הקב"ה מה ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת
שהבטיח ונתתי גשמיכם בעתם. לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש( :כו טו)
הגאון רבי מאיר שמחה הכהן מדוינסק ה"אור שמח"
ברש"י :כל השקפה לרעה חוץ מהשקיפה ממעון זצ"ל היה אביהם של אלמנות ויתומים ,ותמיד עמד
קדשך שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת הרוגז לצידם ,כמו שעמד לצידם של אביונים ודלים ,והיה
למדת הרחמים. תומך בהם ומסוכך עליהם ברוב רחמיו ,וכמה נאים לו
אומר המהרי"ץ דושינסקי זצוק"ל :כשמשקיפים מן הדברים שהיה מפרש את הפסוק' :השקיפה ממעון
השמים על הארץ ,ומשווים את בני האדם לעומת קדשך' שנאמר אחר 'וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום
המלאכים ,הרי זו השקפה לרעה ,כי מה יתרון יש לאדם ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני' ,והיה אומר" :יש
על פני מלאכי רומה ,אך גבי מתנות עניים הרי בני אדם המרחמים על יתומים ואלמנות ותומכים בהם ,אולם
חשובים יותר מהמלאכים ,כי אינו נוהג אצלם ,ע"כ הוי על הקב"ה נאמר שהוא 'אבי יתומים ודין אלמנות
בזה השקפה לטובה ומהפכת מדת הרוגז לרחמים. אלקים במעון קדשו' ,דהיינו שהוא מגדלם במעון קדשו
ממש ,ולא רק תומך בהם מרחוק ,ולכן נאמר כאן
הרה"ק רבי ישראל מצ'ורטקוב זי"ע תמה :איך אפשר 'השקיפה ממעון קדשך' ,שבא לאחר התמיכה בהם
שהקב"ה ישקיף שלא לטובה ,הרי הוא מלא רחמים? מפירות מעשר ,לרמז על אלו שנמצאים במעון קדשך,
ומסביר :אם ישקיף הקב"ה לבחון את המצוות שלנו, ובזכותם מבקש האדם להתברך על מעשי החסד".
איך יתקיימו – רחמנות עלינו ולא תצמח מזה טובה,
שהרי הלב מלא פניות בעשיית כל מצוה ,חוץ ברש"י :עשינו מה שגזרת עלינו ,עשה אתה מה שעליך
מ"השקיפה" שבמעשר שהוא תמיד לטובה ,כי לעשות .שאמרת 'אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם
הבעש"ט גילה שמצות צדקה היא אפילו אינה לשמה, בעתם'.
כיון שבינתיים נהנה העני ממנה... שואל הרבי מקאצק זי"ע :גזירה הרי היא פקודה קשה,
מה ענין גזירה לכאן? – אלא כלום אין זו גזירה קשה
בספה"ק "לב שמחה" כתוב :יש להתבונן גודל הזכות לצוות על איש מישראל לומר" :עשיתי ככל אשר
שנתן הקב"ה לישראל ,דאי' במד' זה שמביא ביכורים ציויתי"? מי יזכה לכך שיוכל לומר לפני ה' :עשיתי ככל
עומד ומבקש רחמים על עצמו ועל ישראל ועל ארץ אשר צויתני? אלא גזרת עלינו לומר כן וקיימנו דבריך.
ישראל שנא' השקיפה ממעון קדשך וכו'.
יהודי אחד שעושה מצוה אחת ניתן לו מן השמים שואל הרה"ק המוהר"ש מבעלזא זי"ע :וצריך להבין
הזכות לומר 'השקיפה ממעון קדשך' וגו' שמבקש למה שינה רש"י לשונו 'עשינו מה שגזרת עלינו'?
מהשי"ת השקיפה עלינו לטובה ,ולא זו בלבד אלא ואפשר לומר ,דאיך יתפאר איש הישראלי לומר עשיתי
'וברך את עמך את ישראל' וגו' ,ברכה עבור כלל ככל אשר צויתני ,ונפשו הרי יודעת מיעוט ערכו ,אך
ישראל ,פלא עצום ,ומוכח מפורש מן הכתוב שכן הוא, הענין שזה בעצמו גזירת מלך – מלכו של עולם לאמור
עד כדי כך יכול היחיד לפעול עבור כל כלל ישראל" ,ומן בזה הלשון .ואם לא היה גזירת מלך לאמר כן לא היה
הנראה שיש בישראל אלו שיש להם זה הכח". עולה על שום לב איש מישראל שיוציא מפיו דברים
כאלה ,רק מחמת שאתה גזרת עלינו ,ולכן עשה אתה
עוד שם :וחשבתי לומר 'ממעון קדשך' -זה כותל וכו' .ע"כ.
18
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
'ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע המערבי וכדאי' מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי.
עד היום הזה' .מזה למדו חז"ל שאין אדם עומד על
דעת רבו עד ארבעים שנה .ומזה ישפוט שהקב"ה חפץ מרן אד"ש שאל ,הרי הוא נמצא בביהמ"ק ומה מבקש
שנעבוד אותו בלב ולא מצות אנשים .וזהו 'היום הזה ה' השקיפה ממעון קדשך ,רק כדאי' שמקדש שלמעלה
אלקיך מצוך' וגו' ,אע"פ שכבר צוך מ"מ חוזר ומצוך מכוון כנגד בית המקדש שלמטה ,ביכורים מביאים
היום ,משום שהוא סוף מ' שנה ,ומזה תדע כי רוצה בביהמ"ק שלמטה וזהו 'השקיפה ממעון קדשך'
הוא שתעבדהו בכל לבבך ובכל נפשך ולא מצות ביהמ"ק שלמעלה.
אנשים.
בספר "ארי במסתרים" [מהגה"ח רבי אריה אלטר
שואל ה"אגרא דכלה" :יש להבין ,הרי קודם לזה נזכרו זצ"ל] מביא דבר נפלא :דבגמ' אי' דמש"כ 'וברך את
בתורה מצוות התלויות בארץ שלא נתחייבו בהן עד עמך ישראל' – היינו בבנים ובנות.
שיכנסו לארץ ,א"כ איך אפשר לומר כאשר עדיין ולפי"ז אתי שפיר ,דהנה אי' בגמ' חגיגה ד"מעון" הוא
עומדים במדבר 'היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות וגו' הרקיע שבו שוכנים הנשמות ,ולכן מבקשים 'השקיפה
ושמרת ועשית אותם'? "ממעון" קדשך' – 'וברך את עמך ישראל' – בבנים
וכתב לבאר הענין ,כי הנה הקב"ה נתן לנו תרי"ג ובנות וד"ל.
מצוות ,וכל אדם מישראל צריך לקיים את כל התרי"ג
מצוות לתיקון נפשו ,אכן באמת הרי זה בלתי אפשרי הרה"ק רבי מרדכי שלמה מבויאן זי"ע אמר" :מתנות
שיקיים שום אדם את כולן ,שהרי ישנם הרבה מצוות לעניים" לא נאמר ,אלא "מתנות עניים" .ורמז להצדיק
שאינם שייכים רק בכהנים ובלוים ,ויש מצוות השייכות שרואה את עצמו בבחינת עני ושפל ומשפיע מתנות
רק בישראלים ,כמו פדיון הבן ,וביותר בזמן הזה הרי כל לישראל ,שמהפך השקפה רעה לטובה ,רוגז לרחמים.
המצוות שאינן נוהגות אלא בזמן הבית אי אפשר
לקיימם כלל ,רק העצה היא שיהיה האדם משתוקק היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות את החקים האלה
לקיים כל מצוה ומצוה ,על ידי זה יהא נחשב לו כאילו ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל
קיים כל המצוות בפועל ,כיון שמצדו היה מקיים המצוה נפשך( :כו טז)
ואין המניעה ממנו. אומר הרה"ק המוהר"ן מברסלב זי"ע :זה כלל גדול
וזהו שאמר הכתוב 'היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות בעבודת ה' ,שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ,הן
את החוקים' וגו' ,ר"ל אף עכשיו ,ביום הזה ,טרם בעסק פרנסה והצטרכותו ,צריך שלא יחשב מיום
ביאתכם לארץ ישראל ,הנכם מצווים לקיים כל לחברו כמובא בספרים .וכן בעבודתו יתברך לא ישים
המצוות ,גם אלה התלויות בארץ ,ואם תאמרו הרי זה לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותו השעה .כי כשרוצים
דבר בלתי אפשרי ,הנה העצה 'ושמרת' ,מלשון 'ואביו ליכנס בעבודת ה' ,נדמה להאדם כאלו הוא משא כבד,
שמר את הדבר' ,שתהיו משתוקקים ומצפים מתי יגיע ואי אפשר לו לישא משא כבד כזה ,אבל כשיחשוב
הזמן שתוכלו כבר לקיים מצוות אלו' ,ועשית' ,ר"ל בזה שאין לו רק אותו היום ,לא יהיה לו משא כלל .וגם שלא
יעלה לכם כאילו קיימתם כל אותן המצוות בפועל ידחה עצמו מיום ליום ,לאמר מחר אתחיל ,מחר
ממש. אתפלל בכוונה ובכח כראוי ,וכיוצא בזה בשאר
העבודות ,כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו
הרה"ק ה"בית אהרן" זי"ע כותב' :היום הזה ה' אלקיך השעה שעומד בו ,כי יום המחרת הוא עולם אחר
מצוך לעשות' וגו' ,הרמז בזה שיש לעבוד את השי"ת לגמרי' .היום אם בקולו תשמעו'' ,היום' דייקא ,והבן.
כדוגמת היום הזה ,היינו כמו שסדר היום הוא ברישא
חשוכא והדר נהורא [שבת עז ,]:ככה הוא גם בעבודת אומר ה"חתם סופר" זצ"ל :יאמר כי אין חפץ להקב"ה
השי"ת ,שמתחילה צריך האדם לעבוד את השי"ת הגם במצות אנשים מלומדה אלא בעבודת הלב ,אשר על כן
שאין לו חשק והשתוקקות כ"כ לעבודת הבורא והוא חזר הקב"ה כל התורה בערבות מואב ,משום שאז
בבחינת חשכת לילה" ,עהר פילט נישט קיין טעם אין נעשו בני ארבעים ועמדו על דעת רבם כאמור בפרשה:
19
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
כמו השנה. עבודת השם" ,אעפי"כ צריך לעשות ולקיים הכל
וב"שפת אמת ליקוטים" מתרץ בכמה אנפין ,כגון אי באמונה פשוטה ,מחמת כי כן צוה לו השי"ת ,אף
הביא בלא קריאה כגון מחג ואילך מ"מ נתקיים בזה שאינו מבין ומרגיש שום טעם בדבר ,ואחר שיעבוד את
הבת קול א"כ משכחת שפיר להיות נפסק הבת קול הבורא ית' ככה ,יזכה לסייעתא דשמיא להתחיל
שנה אחת. להרגיש טעם ותענוג גדול בעבודת ה' ,בבחינת אור יום.
ועוד י"ל כי הבת קול היה בשכר הבאת הביכורים ,א"כ וזשה"כ 'היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות ,היינו
י"ל דלעולם היה הב"ק נפסק שנה שניה כיון שהביא כדוגמת היום הזה כך צריכים לעשות 'את החוקים ואת
בכח גזרת הב"ק דשנה ראשונה .א"כ נפסק בשנה המשפטים' ,שבתחילה יש לקיים את כל המצוות
שניה רק בשלישית שהביא מעצמו שוב היה הב"ק וכן בבחינת חוקים ,היינו כחוק בלי טעם ,שאין מרגישים בו
לעולם עיי"ש. שום טעם ,ואח"כ נעשים בחינת משפטים ,שמרגישים
בהם טעם ותענוג גדול.
ותירץ הרבי ה"לב שמחה" זי"ע :שהרי אמרו חז"ל וסיום הכתוב 'ושמרת ועשית אותם' ,היינו ג"כ על דרך
שביהמ"ק נחרב במוצאי שביעית הן בבית ראשון והן זה' ,ושמרת' הוא מצות ל"ת ,ובמצוות לא תעשה לא
בבית שני ,והרי בשמיטה אין מביאין ביכורים והשתא שייך להרגיש טעם כי אין בהם עשייה כלל' ,ועשית'
א"ש. הוא מצות עשה ,ובמצוות עשה יכולים להרגיש טעם,
ז"ש מתחילה 'ושמרת' שהוא מצות ל"ת ,כי מתחילה
האחרונים מסבירים מדוע דווקא במצות ביכורים יצתה אין מרגישים טעם במצוות ,ורק לאחר מכן 'ועשית',
בת קול ולא בשאר מצוות ,שהיות ומצות ביכורים היתה מצוות עשה ,כי רק אח"כ זוכים להרגיש טעם בקיום
באה בשמחה ובשיר וכל בעלי אומנות עומדים מפניהם המצוות.
כמאמרם ז"ל ,א"כ היה חשש במצוה זו שעשו כל כך
בפרסום שח"ו ישלוט באנשים עין הרע ,וכבר אמר רב אומר הרה"ק רבי אליהו אבד"ק ויסקיט – תלמיד הרבי
צ"ט מתו בעין רעה ,על כן יצתה בת קול ואמרה שאין מקאצק זי"ע :הנה העצה להאדם איך לבוא בנקל אל
להם מה לחשוש מזה ,אלא הבאת הביכורים היום – התורה והעבודה ,כי כל איש ואיש יודע שאינו בבטחון
תשנה לשנה הבאה. בעולם הזה ,ויום המר בא יבוא ,אך עיקר בטחונו על זו
השעה שעומד בה כעת ,כמאמר החכם אל תדאג
במדרש תנחומא :צפה משה ברוח הקודש וראה שבית דאגת מחר .לכן כל העול מלכות שמים שמקבל האדם
המקדש עתיד להיחרב והביכורים עתידים ליפסק עמד על עצמו הוא רק על אותו היום ,והיתכן שלא יפרוש
ותיקן לישראל שיהיו מתפללין שלש פעמים בכל יום. האדם את עצמו יום אחד בשביל הבורא ב"ה ,הלא יום
אומר ה"חידושי הרי"ם" זי"ע :תפילות היום הם מעין אחד אפשר לסבול ,הן ללמוד על ידי הדחק והן לברוש
ביכורים ,תפילת שחרית – האדם נותן לה' את ראשית את עצמו מכל המדות העוה"ז ,וזה שאמר חז"ל בכל
מחשבותיו ומשאלות לבו בתחילת היום ,וכן התפילות יום יהיו בעיניך כחדשים .וזה 'היום הז"ה ה' אלקיך
עם ראשית שינויי הזמנים ,צהרים וערב. מצוך' וגו'.
את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים ...ולשמר ברש"י :בת קול מברכתו הבאת ביכורים היום תשנה
חקיו ומצותיו ...וה' האמירך היום להיות לו לעם לשנה הבאה.
סגולה כאשר דבר לך ולשמר כל מצותיו( :כו יז-יח) שואלים ה"כתב סופר" זצ"ל וכן ב"שפת אמת
שואל ה"קדושת לוי" זי"ע :למה נשנו פעמיים" :לשמור ליקוטים" :אם כן הרי יחיה לעולם ,שהרי בכל שנה בת
מצותיו"? – אלא שבפסוק השני מדובר בה' ,כלומר, קול מברכתו כך?
כביכול מבטיח לקיים ולשמור כל מצוותיו כלפי "עם וה"כתב סופר" זצ"ל אומר שהכוונה היא :שבת קול
סגולה" ,לשלם פעולת שכיר ,שכר מצוות ומעשים מבשרת לו שלא יקלקל מעשיו ,ואם יחיה בשנה הבאה
טובים ,ולתת "בני חיי ומזוני"... – גם כן ירצה להביא ביכורים ויביא בשמחה ובזריזות
20
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' ברש"י :האמרת והאמירך אין להם עד מוכיח במקרא
אלקיך נתן לך והקמות לך אבנים גדלות ושדת אותם וכו' ומצאתי להם עד והוא לשון תפארת כמו יתאמרו
בשיד( :כז ב) כל פועלי און.
אומר האברבנאל :מה בין תורת ישראל לתרבות בספר "דברי יחזקאל" בשם הרה"ק משינאווא זי"ע
האומות? העמים הנאורים מנציחים את כיבושיהם שהקשה :לכאורה רש"י סותר את עצמו ,דבתחילה
ונצחנותיהם על ידי הקמת מצבות לזכר גיבוריהם, אמר אין להם עד מוכיח במקרא ,ולבסוף אמר ומצאתי
אביריהם ושליטיהם ,אבל בני ישראל נצטוו להקים להם עד.
אבנים גדולות ,ולכתוב עליהן "את כל דברי התורה ומבאר באריכות :דרש"י מרמז ברוח קודשו ,דהנה יש
הזאת". בני אדם דאינם נוהגים במילי דחסידותא ,ואומרים כי
הם אינם מהחסידים רק מקיימים מה שהוא עפ"י דין
הרה"ק מז'מיגרד זי"ע אמר בשם אביו הרה"ק רבי סיני בשולחן ערוך ,ולא הדברים שהם מלפנים משורת הדין.
מז'מיגרד זי"ע על מה שכתב רש"י ששנים עשר אבנים כמו למשל בשבת קודש אחר תפילת מנחה ,היראים
היו ,ובשבעים לשון ,ולכאורה יש להבין איך כתבו יושבים בסעודה שלישית ומזמרים שירות ותשבחות
התורה הק' בע' לשון על שנים עשר אבנים ,לזה מרומז באגודה אחת .והם הולכים אז לטייל בחוצות עם
בתיבת "בשיד" ,שי"ד אותיות ש-ד-י – שם הצמצום משפחותיהם ואומרים שהם מתנהגים עפ"י דין ,שאין
[שאמר לעולמו די] ,וע"י אותו השם נכתבו בצמצום על חייב עפ"י שו"ע לזמר אז שירות ותשבחות ,וגם אין
אותם י"ב אבנים כל התורה בשבעים לשון. מבואר בשו"ע שאסור אז לטייל עם משפחתו בחוצות,
ואדרבה זהו עונג שבת שלו ,ואי אפשר להביא להם
אבנים שלימות תבנה את מזבח ה' אלקיך( :כז ו) ראי' מן התורה שהדרך הזה ומנהגם אסור עפ"י הדין.
הרה"ק הרבי מלובלין זי"ע ב"זכרון זאת" כתב לבאר: אמנם באמת נראה תכלית הדבר סוף מעשה
עפ"י מה דאי' בספר יצירה – שהאותיות קרויין אבנים, במחשבה תחילה ,כי ההולכים לטייל בחוצות
זה שאמר 'אבנים' ,היינו אותיות התורה והתפילה, מתחברים עם אנשים שאינם מהוגנים .כי מי אז
'שלימות תבנה' ,תראה שיהיו בשלימות ,והעצה להגיע מהמטיילים בחוצות עפ"י רוב אנשים שאינם מהיראים.
לזה היא' ,את מזבח ה' אלקיך' ,שתזבח את יצרך לשם ועבירה גוררת עבירה ,שהטיול הזה סופו ותכליתו מביא
ה' ,אז יהיו תורתך ותפלתך כראוי. עפ"י רוב לדברים לא טובים כידוע .אמנם היראים
המזמרים אז שירות ותשבחות הוא השולחן אשר לפני
וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר ה' ,ונתרבה כבוד שמים והדר הוא לכל חסידיו .נמצא
היטב( :כז ח) אף שאינו מבואר בתורה התנהגות משני כיתות הנ"ל,
אומר ה"חידושי הרי"ם" זי"ע :אפילו על אבנים אפשר עכ"ז ניכר ומובן למי שרוצה לידע ולהבין כי דרך הכת
להשפיע ע"י דברי תורה ,כמאמרם ז"ל [סוכה נב] אם המטיילים הנ"ל שלא לרצונו של הבוית"ש .והדרך מכת
אבן הוא נמוח. היראים הנ"ל הוא רצון וכבוד שמים ונחת רוח לבורא
כל העולמים ית"ש.
הרה"ק רבי אלימלך מרודניק זי"ע מפרש :מאי 'באר וזהו יש לרמז בדברי רש"י :את ה' האמרת והאמירך -
היטב' ,שבא הכתוב לצוות לכתוב את דברי התוכחה "אין להם עד מוכיח במקרא" .רצ"ל לשני כיתות הנ"ל
בביאור טוב ,ולכן הקדים לומר לפני כן לפני פרשת אי אפשר להוכיח מן המקרא .היינו מן התורה אין
הקללות להזהירו לפרשם על הצד היותר טוב ,ומרומז להוכיח מי הוא את ה' האמרת והאמירך יותר מחבירו.
כן בלשון 'דברי' שהיא לשון קשה ,ונצטווה משה לכתוב "ומצאתי להם עד והוא לשון תפארת" – פי' דיש ראיה
את פסוקי התוכחה שלא יהא נשמע מהם ח"ו שום דדרך היראים הוא תפארת לעושיהם וכבוד שמים
משמעות קללה לישראל. מתרבה ונתפאר על ידם" ,כמו יתאמרו כל פועלי און"- .
דאנו רואים דהדרך השני מהאנשים המטיילים בחוצות
ברש"י :באר היטב – בשבעים לשון. הוא לא טוב ונצמח מזה שהם כמו פועלי און .והשי"ת
הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע שואל מה טעמו של דבר ידריכנו בדרך האמת.
21
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
מצינו דוגמא כזו במקום אחר מפני שהלוויים לא ביטלו שהוצרכו לכתוב בשבעים לשון.
את הברית הראשונה ,שהרי לא חטאו בעגל ,ולכן ויש לתרץ ,עפ"י מ"ש רש"י בריש בראשית :לא היה
עמהם לא היה צריך לכרות ברית חדשה ,ולכן היו גם צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם
הם בכלל המדברים אל ישראל. שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל ,ומה טעם פתח
בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם
אומר ה"חזקוני" :חז"ל דרשו מה שדרשו .ואפשר עוד נחלת גוים ,שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים
לאמור :הנה בתנחומא מובא ג' בריתות כרת הקב"ה אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים הם אומרים להם
עם ישראל ,אחת כשיצאו ממצרים ,ואחת בחורב, כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר יקר
ואחת כאן – ולמה כרת הקב"ה עמהם כאן? מפני בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו
שאותה הברית שכרת עמהם במצרים בטלוה ואמרו עכ"ל.
'אלה אלהיך' ,לפיכך חזר וכרת עמהם כאן וקבע עליה ובפשטות מכיון שישראל קיבלו התורה לכן נתן הקב"ה
קללה למי שחוזר בדבריו .ומכיון שעד עתה ע"י חטא את הארץ לישראל .וע"כ ציוה הקב"ה לישראל להקים
העגל פסקו מלהיות עם ה' ,לכן עתה כשקבלו שוב את אבנים ולכתוב עליהם התורה בשבעים לשון בבואם
התורה ע"י הברית הזאת חזרו ונעשו שוב עם אלקי לארץ ,כדי להראות לכל האומות ,שלכן קיבלו ישראל
ישראל ,וז"ש "היום הזה נהיית לעם". את הארץ ולא אומות העולם ,מאחר שהם לא קיבלו
את התורה ורק ישראל הם שקיבלו את התורה.
דרש הרב רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל:
'היום הזה' ,בו קבלת עליך בשבועה לקיים את התורה בשם ה"חידושי הרי"ם" זי"ע ששאל :וכי באמת נכתב
– נהיית לעם! הלאומיות הישראלית איננה מתחילה בשפת הטערקיש ,ומה תועלת יש לנו בזה שיבין
משעה שישראל זוכים לארץ משלהם או שפה הטורקי או הצרפתי .אך הענין הוא דהנה גלוי וידוע
משלהם ,אלא משעה שמקבלים עליהם עול תורה, לפני הבורא ית"ש אשר יגלו ישראל לבין האומות ,וכל
ואפילו בעודם שרויים במדבר ללא ארץ וללא כל אמצעי אומה ואומה יש לה הסתרות ומניעות לפי רוע המידות
קיום טבעיים הדרושים לעם .זהו ייחודה של הלאומיות שלה ,ולכך פירש להם באר היטב ,היינו שבכל מקום
הישראלית – ה ת ו ר ה!! [= א"ה :והדברים אקטואליים שיהיו יוכלו להושיע את עצמם מהתורה ,ולפעמים נופל
ואמיתיים גם לדורנו היום להודיע לרבים מהו חוק ה ל בדעתו מאד וצריך לזה התחזקות גדולה.
א ו ם האמיתי].
וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמר
אלה יעמדו וגו' על הר גרזים וגו' שמעון ולוי ויהודה הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך:
ויששכר ויוסף ובנימין( :כז יב) (כז ט)
ואלה יעמדו וגו' בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולן דן ה"אמרי שמאי" מביא שמובא ברשב"ץ ובאורחות חיים,
ונפתלי( :כז יג) דבפסוק זה 'הסכת ושמע' יש רמז למצוות שהן
בשם ה"חידושי הרי"ם" זי"ע שאמר :לצדיקים ויהודים בעמידה .ה – הלל [קריאת הלל ,או"ח תכב סעיף ז] .ס
טובים שיש להם טוב עין ניתן לברך את ישראל כאמור – סוכה [נטילת לולב במעומד ,או"ח תרנ"א סעיף ה
אלה יעמדו לברך את העם ולא ניתן לזה גבול וקצבה, במג"א] .כ – כהנים [נשיאת כפים ,או"ח סימן קכה
כיון שהוא לפי טובת עין ,ולא ניתן לזה על ידי אנשים סעיף יד] .ת – תפילה [או"ח סימן צ"ד סעיף ח] .ו –
כעסנים ,אבל ההיפוך נאמר להם אות באות לא יגרעו וידוי [או"ח סימן קל"ד סעיף א' וסימן תרז סעיף ג] .ש –
ולא יוסיפו דבר כלום רק הלשון הכתוב. שופר [או"ח סימן תקפה סעיף א] .מ – מגילה ,הברכה
וקריאתה לכתחילה [או"ח סימן תרץ סעיף א] .ע –
הרה"ק ה"עקבי אבירים" מסדיגורה זי"ע אמר בשם עומר ,ספירת העומר [רא"ש סוף פסחים ואו"ח סימן
אביו הרה"ק ה"כנסת מרדכי" זי"ע :שחלוקה זו תפט סעיף א' בקמה – בקומה].
נעשתה לפי השבטים שעסקו תמיד בלימוד התורה
לבין השבטים שעסקו בפרקמטיא .דעל הר הברכה – אומר ה"משך חכמה" :זה שדברו כאן הלוויים שלא
22
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
כאילו עובד עבודה זרה ,לזה אמר הכתוב 'ארור האיש – עמדו השבטים שעסקו בלימוד התורה ,שמעון – היה
אשר יעשה פסל ומסכה' ,היינו מי שמחשיב את עצמו שבט סופרים ומלמדי תינוקות ,לוי – עבד עבודת
לאיש ואדם חשוב ,דומה כמי שעושה פסל ומסכה. הקרבנות ,יהודה – כנאמר 'לא יסור שבט מיהודה
ומחוקק מבין רגליו' .יששכר – היה סמל לומד התורה
שואל הגאון רבי נתן גשטטנר זצ"ל בספרו "מאורות ועל שמו נקראים לומדי התורה ,יוסף – כנאמר 'בכור
נתן" :אמאי נאמר מפורש דווקא הארורים ולא שורו הדר לו' דקאי על משיח בן יוסף .ובנימין –
הברוכים ,והוי ליה לומר גם את הברוכים שהרי הקדימו שבחלקו נבנה ביהמ"ק .ולעומתם על הר היפך הברכה
לומר את הברוכים. עמדו השבטים שעסקו בפרקמטיא ,ראובן וגד – היה
ונראה עפ"י דאיתא בשם הרה"ק המוהר"י מבעלזא להם מקנה רב .אשר -נאמר בו 'מאשר שמנה לחמו'.
זי"ע ,דכשלומדים פרשת התוכחות שבתורה ממילא זבולון – היה עוסק בפרקמטיא ותומך בלומדי התורה
ניצלים מקללות ח"ו ,שהרי אחז"ל [מנחות קי ].העוסק ועל שמו נקראים התומכים בלומדי התוה"ק ,דן – מצינו
בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת ,וכמו"כ ע"י שלא היה דיים בנחלה שניתנה להם בארץ ישראל
שעוסקים בפרשת התוכחות ניצלים מן התוכחות והלכו לכבוש את ליש [שופטים יח] ,ונפתלי – נאמר בו
עצמן ,ונפטרים מן הקללות ע"י הלימוד. 'נפתלי אילה שלוחה' ,וכדפירש"י 'זו בקעת גינוסר
ועפי"ז א"ש מה שנכתב בתורה דווקא הארורים ,כדי שהיא קלה לבשל פירותיה כאילה זו שהיא קלה לרוץ'.
שע"י שילמדו ישראל את הארורים ייפטרו ממנה ,אבל ובא זה ללמד שהעוסקים בפרקמטיא יש להם לתמוך
הברכות אין צריך לכתוב כי אלו יתקיימו בפועל .ובזה בלומדי התוה"ק ובזה יזכו לברכה ,ואם לא יעשו כן
יובן מש"כ 'גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר שיתבוננו מה שמסמל ההר שעליו הם עומדים .וכמו"כ
התורה הזאת יעלם ה' עליך' וגו' ,וקשה וכי לא סגי לומדי התורה יש להם להעלות אל מדרגתם את
הקללות שנאמרו בהדיא עד שהוצרך להוסיף גם מה תומכיהם העומדים למולם ,ואם לא ינהגו כן שיתבוננו
שאינו כתוב .ולהנ"ל א"ש ,דע"י שלומדים הקללות מה מסמל ההר שמולם ,ע"כ.
ניצולים מהם ,ותינח אלו הכתובים ,אבל אלו שאינם
כתובים הלא לא שייך בהם לימוד ,ע"כ נאמר דגם כל ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה' וגו'
חלי וגו' אשר לא כתוב וגו' הכל נכלל בפרשה זו ,ממילא וענו כל העם ואמרו אמן( :כז טו)
כשילמדו פרשה זו יהיו נפטרים מכל הקללות שואל המקובל האלקי רבי שמשון מאוסטרפולי זי"ע:
האפשריות גם מאלו שאינם כתובים בפירוש וא"ש. יש לדקדק ,למה לא נאמר 'ארור האיש אשר עושה'
בלשון הווה ,כמו בכל הארורים שנאמרו בלשון הווה?
ארור משגה עור בדרך( :כז יח) ואפשר לומר ,שבעבודה זרה מחשבה כמעשה ,לכן
אמר מרן אד"ש :שלא ליתן עצה שאינה הוגנת לו, כתוב בלשון עתיד ,שאפילו החושב לעשות בעתיד ,הרי
אפשר כי לזאת הולכים לשאול עצה אצל הצדיקים, הוא בכלל ארור.
שהשואל עצתם סומך אמונתו עליהם ,ואם אין עצתם
הוגנת לו ,הרי יכשלו במשגה עוור בדרך ,ובודאי מן בספר "מנורת זהב" שואל מדוע בשאר הארורים נאמר
השמים לא יניחו להם שיכשלו בנתינת עצה שאינה "ואמר כל העם" בלשון יחיד? – ונראה לומר ,כשעברו
הוגנת ,ולעומת זאת הרי כנגד כל הארורים שבפרשה את הירדן נעשו ערבים זה לזה והיו כולם כאיש אחד,
פתחו בברכה ,הברכה למי שאינו משגה עוור בדרך, לכן נאמר בכולם בלשון יחיד ,אבל בפסל ומסכה,
ובודאי מדה טובה מרובה שהמשיא עצה טובה מתברך בעבודה זרה ,שמענישים בה גם על מחשבה ,ועל
ביותר. מחשבה אין ערבות ,לכן נאמר "ואמרו" בלשון רבים.
ארור מכה רעהו בסתר( :כז כד) שואל כ"ק האדמו"ר מראחמסטריווקא נ.י .זי"ע :יש
ברש"י :אחד עשר ארורים יש כאן כנגד י"א שבטים. להבין מדוע בכל שאר הארורים לא נאמר בהן 'איש'
וכנגד שמעון לא כתבה ארור – לפי שלא היה בלבו וגו' ,ורק בזה נאמר ארור 'האיש'? ואפשר לומר כי
לברכו לפני מותו כשברך שאר השבטים ,לכך לא רצה 'איש' הוא לשון חשיבות ,ואיתא בגמ' :כל המתייהר
23
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
לקבלה ירד מזכותו ואין לו בית קיבול שתשרה עליו לקללו.
הברכה ,לכך מבטיח 'והשיגוך' -שיתקבלו אצלך שואל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע :מה שייכות זה לזה,
כראוי. כיון שלא ברכו ,וע"כ לא יהא נמנה בקללות?
והוא ז"ל פירש ,שלא תשתנה אחר קבלת הברכות, ואפשר ,דהנה אי' בזוה"ק דהקללות נהפכו לברכות,
שתהי' במצב שפלותך כאילו לא באה אליך כלל וסמך לזה הוא מהפרשה הקודמת דכתיב' :ויהפך ד' לך
הברכה ,עי"ז יתקיימו הברכות .אומרים המפרשים" :כי את הקללה לברכה' [כג ו] ,ולכן לא קילל אותו כיון שלא
תשמע" :גם זה בכלל הברכה .כי דרך העולם לבעוט היה רוצה לברכו – ומהקללות הרי נעשה אח"כ ברכות.
בה' מרוב טובה ,כנאמר "שמנת עבית כשית ויטוש
אלוה עשהו" .וכאן מבטיחה התורה שהעושר לא יזיק והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך וגו'( :כח א)
לך ,אף "כי יבואו אליך כל הברכות האלה" – בכל זאת במדרש תנחומא :נמשלה התורה למים – מה מים מי
"תשמע בקול ה' אלקיך". שאינו ידוע לשוט בהם אובד ,כך כל מי שאינו יודע
למצוא דברי תורה אובד מן העולם.
עוד מביא ה"ניצוץ אחד" בשם זקינו ה"חידושי הרי"ם" מבאר ה"שפת אמת" זי"ע :יש מים רדודין שהכל יכולין
זי"ע שביאר :כי טבע האדם שכאשר באה אליו רווחה לעבור בם .זהו הנגלה שבתורה ,שדרגות לה לפי
והרחבה ,הוא משתנה לגריעותא ומתחיל לזלזל השגות האדם – יש נכנס בהם עד טבורו ויש עד צוארו,
במצוות ומתקרר בעבודת ה' .על כן אמר 'והשיגוך' – אולם יש מים עמוקים שאין להם סוף ,זוהי פנימיות
שימצאוך באותו המצב בו נמצאת טרם הושפעו עליך התורה ואורה ,רק היודע לשוט יחצה אותם .מיהו היודע
הברכות ,ולא תשתנה על ידן. לשוט? זה שמסוגל לבטל עצמו על דברי תורה ואין לו
ושמא על פי זה יש לפרש סיפא דקרא 'כי תשמע בקול שום נפח וכובד .והיכן לומדים לשוט? רק במים גופם!
ה' אלוקיך' ,דהוא פירושי קא מפרש למילתיה ,כיצד כך גם התורה עצמה מלמדת את האדם כיצד להתבטל
יהיה 'והשיגוך' ,באופן כזה אשר 'כי תשמע בקול ה' ולחדור לעמקי תהום של פנימיותה.
אלקיך'.
ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול
הרה"ק ה"אמרי שאול" ממודז'יץ זי"ע שואל :לכאורה ה' אלקיך( :כח ב)
המילה "והשיגך" מיותרת ,שאם יבואו עליך הברכות, אומר ה"דגל מחנה אפרים" :האדם בקוצר דעתו יש
ממילא מובן שישיגך? שהוא בורח מן הטוב ,כי איננו יודע שטוב הוא לו ,על כן
אלא ,יש שחננו ה' בהון ועושר ורוב ברכות ,אבל אין לו התפלל דוד המלך ע"ה "אך טוב וחסד ירדפוני" ,מחמת
ההשגה הנכונה איך להשתמש בעושרו וטובו ,אז אין זו שאיני יודע לפעמים לרדוף אחרי הטוב והחסד ,יהיו הם
ברכה לו .לכן אומר" :והשיגוך" לשון השגה ,שתהיה לך רודפים אחרי ומשיגים אותי.
גם "השגה" איך להתנהג במידה טובה ,וההשגה זה שאמרה התורה" :ובאו עליך כל הברכות האלה
עצמה היא מן הברכות. והשיגך" – הם יבואו אליך וישיגו אותך.
ה"כתב סופר" זצ"ל אומר :על פי רוב צריך אדם ללכת בספר "תולדות יצחק" להרה"ק מנעשכיז זי"ע מבאר:
ממקום למקום ולהיות נע ונד כדי להשיג עושר ,אבל 'השיגוך' – לשון 'שגגה' .ור"ל שבנ"י יתברכו בזה,
ברכת ה' לישראל לא תהיה באופן כזה ,אלא האושר שאפילו שיהיה לפעמים שוגג באיזה דבר ,אבל כיון
והעושר יבואו הביתה בכל מקום שיהיו ישראל ולא שתהיה תמיד שומע בקול ה' אלקיך אזי אפילו השגגות
יצטרכו לרדוף אחריהם .וזה שאמר 'ובאו עליך כל שלך נחשבים כזכיות.
הברכות האלה והשיגוך' – לא תצטרך לרדוף אחריהם
ולהשיגם אלא הם ישיגו אותך ,וכל זה 'כי תשמע בקול הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע מביא :שמעתי מפ"ק זקני
ה' אלקיך' ,שלא תצטרך לבזבז זמן וטירחה ולהבטל ז"ל [החידושי הרי"ם] ששמע מפי הרבי ר' בונם ז"ל ,כי
מתורה ומצוות. לפעמים נותנים ברכה לאדם משמים ,וטרם יזכה
24
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
אומר ה"אלף למגן"' :בשדה' – הכוונה לעבודה כ"ק אדמו"ר שליט"א מבאבוב אמר בשם אביו הרה"ק
ולפרנסה ,ואמר קרא כי אם כשאתה 'בעיר' אתה המהר"ש מבאבוב זי"ע שאמר בדרך מליצה:
'ברוך' – היינו ,שאתה מנצל את הזמן ללימוד ,אזי גם שמשרע"ה בירך את כל אחד ואחד מבני ישראל ,ש'יצו
בהיותך בשדה אתה ברוך .כי אינך נחשב מתבטל ה' אתך את הברכה באסמיך' ותזכה לכל הטובות
מלימודך ,שהלא אין מלאכתך אלא מחמת שאתה והיעודים הכתובים בספר התורה הזאת ,אמנם הברכה
מוכרח ,אבל כל שאתה פנוי ממלאכתך הרי אתה שב השלימה היא' :והשיגוך'" ,און ס'זאל דיך מאכן פאר א
לתורתך. בעל השגה" ,כלומר ,שריבוי השפע והברכה לא תהא
לך לפוקה ולמכשול עון בבחינת 'עושר שמור לבעליו
ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך וגו' שגר אלפיך ועשתרות לרעתו' ח"ו ,אלא אדרבה ,תהיה לך השגה גבוהה ורוח
צאנך( :כח ד) נדיבה לתת צדקה ביד רחבה ,להקים בתי כנסיות ובתי
קודם ברכת הבנים ואח"כ ברכת העושר ,ואילו בקללה מדרשות ומוסדות התורה ,ולתמוך בלומדי תורה
נאמר קודם 'ארור טנאך ומשארתך' ,ואח"כ 'ארור פרי ולהחזיק ידי עניים ואביונים ,ולקיים מצות ד' בהידור
בטנך'? ובשלימות עכדפח"ח.
ואומר ה"חתם סופר" זצ"ל :אפשר להסביר כך :על פי
רוב ,העושר הוא צרה ואסון לבנים ,כי הם מתחנכים הרבי ה"פני מנחם" זי"ע התבטא פעם בעת היותו
ללא עבודה ,בתענוגים וחיים קלים .האבות עמלו ועבדו בבולטימור שבארה"ב ,ונתכבד שם להגיד שיעור
והם אינם יודעים ברכת עבודה ,קיבלו הכל מן המוכן בישיבת "נר ישראל" המקומית ,והבטיחו לו שהבחורים
ומבזבזים בקלות את רכוש אביהם ,וגם אינם הולכים לא יקשו כלום וישאלו על דבריו באמצע השיעור,
בדרך הטוב ,וישמן – ויבעט. והשיב שאינו חושש מזה ,אדרבה הרי כתוב 'ובאו עליך
ולכן ,בברכה נאמר קודם 'ברוך פרי בטנך' ,שקודם יהיו כל הברכות האלה והשיגוך' ,מאי והשיגוך ,אומרים
לך בנים טובים ,ואחר כך יבוא העושר ,ואילו בקללה משמו של הרבי ר' אייזיק'ל מזידיטשוב זצ"ל שהכוונה
מדגיש הכתוב שאפילו העוני והמחסור לא יועילו, ב'והשיגוך' כמו השגות הראב"ד על הרמב"ם שהביאו
והבנים יהיו ארורים. ברכה ותועלת .הרי שבזכות השגות הראב"ד נתחוורו
יותר דברי הרמב"ם .והיא היא משאת הנפש של ראש
ה"כלי יקר" מסביר מדוע בברכות מזכיר תחילה פרי ישיבה שהתלמידים ישיגו וישאלו על חידושיו ,וככה
בטן ואחר כך טנאך ומשארתך ,ובקללות להיפך 'ארור יתלבנו הדברים ו"מיני ומינך תסתיים שמעתתא".
טנאך' ואחר כך 'ארור פרי בטנך'? ונראה לומר :כי
לעולם יעשה הקב"ה נס נסתר יותר ממה שיעשה נס ברוך אתה בעיר ברוך אתה בשדה( :כח ג)
בנגלה .וברכת פרי הבטן ופרי האדמה הכל נס נסתר במדרש :אמר רבי יצחק' :בעיר' – בשכר המצוות
וטבעי ,כי גם אם ירבו מהנהוג ,אין זה חוץ לדרך הטבע. שאתה עושה בעיר .חלה ,ציצית ,וסוכה ,ונר שבת.
אבל טנאך ומשארתך – שהם פירות תלושים שהונחו 'וברוך אתה בשדה' – בשכר מצוות שאתה עושה
כבר בכלי – אם ירבו יהיה זה נס גלוי ,לא רק נס נסתר בשדה :לקט ,שכחה ,ופאה .ועיי"ש בהמשך דברי
יעשה לך בברכו פרי בטנך אלא גם נס נגלה בברכו המדרש.
טנאך ומשארתך .ואצל הקללות להיפך ,לא רק קללת – נאמר בשם ה"חתם סופר" זצ"ל :יש מעלות בישיבה
'ארור טנאך' ,שהיא קללה נגלית ,אלא גם קללה בעיר כגון – קיבוץ חברים ,תפילה בציבור ,ועוד .לעומת
נסתרת – 'פרי בטנך' .ודפח"ח. זה יש חסרון ,כי בישיבה בין אנשים קל לבוא לידי
אונאה ,גזל ,לשה"ר וכדומה .ליושבי הכפר יש מעלה
הגה"צ ר' צבי הירש הורנשטיין זצ"ל אב"ד רישא נכד שרחוקים מעבירות שבין אדם לחבירו ,לעומת זאת
הגאון בעל ה"ישועות יעקב" זצ"ל ,היה אהוב מאד על חסרה אצלם צדקה וגמ"ח .וזה שכתוב' :ברוך אתה
בני קהילתו ,חסידים ומתנגדים כאחד .כשפנו אליו בעיר וברוך אתה בשדה' – שתתברך במעלות אנשי
פרנסי העיר למברג והציעו לו את כתב הרבנות לעירם, הכפר ומעלות שיש לאנשי עיר.
25
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
עוד י"ל ,ע"ד שאמרו 'פת בסלו' ,פי' שהברכה היא בצירוף דירה נאה ומרווחת וכל טוב ,נשמע הדבר
שיהיה הפת רק 'בסלו' – לידו ,ולא תהפוך לחלק ממנו, לפרנסי העיר רישא – וחששו אולי יתפתה הרב וירצה
ולא ישקע בה ,ולא יטול מהכלי אלא כפי הנצרך לו ,אך לעזוב את העיר ,תיכף ומיד אמרו שגם הם ידאגו ויתנו
שייכותו והתקשרותו יהיו רק להשי"ת כמ"ש 'כל מעייני לו כל מה שמבטיחים בלמברג.
בך' .וכשמקבל הברכה באופן כזה ,אזי נשארת הברכה נענה אליהם ר' צבי הירש ואמר :בלאו הכי צריך אני
בידו ,ואינה הופכת לקללה להאבידו חלילה. ללכת ולכהן פאר בלמברג .כי בילדותי הייתי בלמברג,
פ"א הגיע לשם הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע,
ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך( :כח ו) ושמעתי דברי קודשו לפרש את הפסוק 'שגר אלפיך
הרה"ק מקוזניץ זי"ע בספרו "דעת משה" :כתב לפרש ועשתרות צאנך' -כדרכו בקודש' :שגר אלפיך' – שיק
רמז הפסוקים 'ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה ברוך דיינע טויזענטער'ס [שלח האלפים שלך] 'ועשתרות
אתה בבואך וברוך אתה בצאתך' מענין ההכנה לקראת צאנך' – אין מאך רייך כלל ישראל [ותעשיר את כלל
הימים הנוראים הבעל"ט' .ברוך אתה בעיר' – הוא ישראל] היינו שישפיע שפע עשירות לבני ישראל ,כי
מלשון התעוררות ,היינו שיתברכו ישראל שיהיה להם 'שגר אלפיך' מלשון שילוח – אלפי דינרי זהב,
התעוררות של קדושה בימים הנוראים' ,וברוך אתה 'ועשתרות' מלשון עשירות – עבור צאנך אלו ישראל
בשדה' – רומז לגשמיות ,שיתברכו בכל צרכיהם צאן מרעיתו של הקב"ה.
הגשמיים ,בני חיי ומזוני רוויחי ,שלא יחסר להם כששמעתי את דבריו אלו ,עלה בלבי הרהורי לגלוג על
מאומה' ,ברוך אתה בבואך' – רמז לראש השנה שהיא הפירוש החסידי בפסוק ,אך מיד הרגיש הרבי ר'
ביאת השנה החדשה ,שיוכלו לגשת אל השנה מאיר'ל בהרהורי ואמר לי :ילד ,חושב אתה שהינך
החדשה מתוך ברכה ,ו'ברוך אתה בצאתך' – שתהיה אב"ד למברג יכול אתה לצחוק? יש לך עוד 40שנה
ברוך גם בצאתך זכאי במשפט מלפני המלך המשפט, להיות הרב מלמברג...
היינו גם לאחר ר"ה תהיה ברוך ומבורך ושמור מכל וסיים רבי צבי הירש :שעכשיו מלאו ארבעים שנה
חטא ועון בכל השנה כולה ,שהשי"ת יוכל ליתן בלב מאותו מעשה ,וכבר ניבא הרה"ק מפרמישלאן שצריך
ישראל שלא יחטאו עוד לעולם. הוא לעבור ולשמש ברבנות למברג.
וכן רמז 'ברוך אתה בצאתך' [אומר הרה"ק ה"אמרי
נועם" זי"ע] :לחג הסוכות ,שיוצאים בו מן הבית ברוך טנאך ומשארתך( :כח ה)
לסוכה. הרבי ר' מרדכי'לי מנדבורנה זי"ע ,הגיע פעם לעיירה
וקיבל קהל רב ,עד שנהיה מאוחר ,והמשמשים התחילו
בספה"ק "אור לשמים" מהרה"ק רבי מאיר מאפטא לדחוק בקהל ולסגור את הדלת.
זי"ע [בפרשת משפטים] כתב :שמעתי מכבוד אדמו"ר יהודי אחד אשר כבר נתן קויטל טען שיש לו עוד כמה
מורינו הרב יעקב יצחק זצלה"ה מלובלין ,שפרש דברים לגמור ,והמשמש לא נתן לו ומשך אותו אחורה.
הפסוק 'ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך' ,ודקדק, הרבי ר' מרדכי'לה צעק לו בקול" :גיבענטש זאלסטו
וכי אדם בא לביתו קודם צאתו ,ואיפכא הוה ליה ווערען אויף דיינע טענות וואס האסט גיטאנעט ,אין
למימר? ותירץ ,כשאדם נוסע לאיזה צדיק עבור איזה אויך די טענות וואס זענען געבליבען זאלען אויך זיין
ענין שצריך לו ,צריך מקודם לבקש רחמים עבור גיבענטש"[ .תבורך על הטענות אשר טענת ,וגם מה
הצדיק ,ועי"ז נפעל עניניו .וזה פירוש הפסוק' :ברוך שנשאר ולא טענת ג"כ תתברך] .שהוא פירש 'טנא'
אתה בבואך' – להצדיק ,שתהיה בבחינת 'ברוך', מלשון טענה' ,ומשארותיך' – מה שנשאר ולא טענת...
שתמשיך ותבקש רחמים עבור הצדיק ,אזי יכול הצדיק
להמשיך לך כל טוב ותהיה 'ברוך בצאתך' מן הצדיק, ב"בנאות דשא" :מה ברכה שייך ב'כלי'? אלא הברכה
עכ"ד. היא לבל ישמן מן הטובה ויבעט חלילה מתוך הרגשה
שיש לו מעצמו כל הטובה ,ויזכור שהוא רק 'כלי'
ה"חיד"א" זצ"ל בספרו "ראש דוד" מבאר :כי תיבת המחזיק את ברכת ה' ומעצמו אין לו כלום.
26
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
לאברהם 'כי ביצחק יקרא לך זרע' – חוץ מזה ,הלא בני 'לפניך' ,היינו בעוד טרם תרדפם ,והברכה בזה ,שמלבד
ישראל בוטחים בזכות כל שבעת הרועים ,וזכותם מגין מה שאתה תכניעם ותורישם ,אפילו מעלת ה'נרדפים'
בעדם להיות נוצחים במלחמה. לא תהיה להם ,באשר הם ינוסו עוד בטרם אתה
והנה ידוע דאאע"ה נקרא אחד כמאה"כ [יחזקאל לג] תרדפם ,כך יפסידו את מעלת 'האלקים יבקש את
'אחד היה אברהם' .וזשה"כ 'בדרך אח"ד יצאו אליך' – הנרדף' [קהלת ג טו].
שהם יצאו אליך בבוטחם בזכות אברהם שנקרא אחד,
'ובשבעה דרכים ינוסו לפניך' – שבזכותם של שבעת עוד אומר הגרדח"א שליט"א :מעשה שהיה במהלך
הרועים תזכו להתגבר עליהם ולנצחם עד שינוסו המלחמה בשנת תשכ"ז [מלחמת ששת הימים] ,בין
לפניך. הניסים העצומים שאירעו באותם הימים ,נקלעו שני
חיילים יהודים לעין המלחמה ומצאו את עצמם בגפם
יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידך( :כח מול משאית מלאה בחיילים מצריים .ההגיון אמר להם
ח) כי במצב הזה הטוב ביותר עבורם לעלות למשאית
אומר ה"כלי יקר" :על הפסוק 'ותגזור אומר ויקם לך' – ולהיכנע ,כדי למנוע אולי את הריגתם במקום ,שהרי
אומרים חז"ל שכשהצדיק גוזר הקב"ה מסכים על ידו, ודאי לא יוכלו שני חיילים לעמוד מול גדוד שלם.
כמו' :שמש בגבעון דום' ,וכמו אליהו שאמר 'כד הקמח כיון שבאו ופסעו אל המשאית להיכנס בה ,השליכו מיד
לא תכלה' ,ועוד .לכן נאמר' :יצו ה' אתך את הברכה', כל החיילים המצרים את נשקם ארצה ,והרימו ידיהם
שכשאתה מצווה על הברכה ,אזי יצוה ה' אתך ויסכים לאות כניעה .זהו פירוש חדש ב'ינוסו לפניך' ,שגם אם
על הברכה והציווי שלך. חלילה תבקש לנוס ולהיכנע ,יקדימו הגויים אותך וישיגו
אותך במנוסתם תחילה ובבקשתם להיכנע.
ה"משך חכמה" מחדש :שהבטיח הקב"ה ,שאם
יתברכו אנשי ישראל ,תחזיקם הארץ וימצאו בה מזון ברש"י :שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך
ומחיה להם .וזה כוונת הפסוק' :וברכך בארץ'– שגם לעולם.
הארץ עצמה תתברך להיות יותר רחבה וגדולה מכפי אומר ה"חתם סופר" זצ"ל ויש לומר לפי חז"ל :נמנו
שהיתה בעת הכיבוש ,כמו שמצינו בחז"ל כמה וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא משנברא ,ואומרים
פעמים ,כגון "מעולם לא אמר אדם צר לי המקום בתוס' ,שזה בסתם בני אדם ,אבל צדיק אשריו ואשרי
שאלין בירושלים" ,וכן בגמרא [גיטין נז] על הר המלך דורו .וזה המובן' ,ברוך אתה בבואך' – לעולם' ,אם ברוך
שהיו שם ששים עיירות וכו' שהתרחבה להם הארץ. אתה בצאתך' ,בלא חטא.
וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך: בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך:
(כח י) (כח ז)
בגמ' מנחות [לה] אלו תפילין "שבראש". מפרש ה"דברי שאול" :מדרך תכסיסי המלחמה שלא
שואל ה"קדושת לוי" זי"ע :הרי תפילין מניחים על לרכז את כל הצבא בחזית אחת ,כדי שאם יגבר האויב
הראש ,ולמה נאמר תפילין "שבראש" ,ולא תפילין במקום זה יוכלו למגר אותו בחזית אחרת ,וכאן
שעל הראש? מבטיחה התורה שבדרך אחד יצאו אליך ,כדי שתוכל
אלא הכוונה היא באמת לתפילין שבראש – על הכלול למגרם בבת אחת ,ובשבעה דרכים ינוסו לפניך –
בקריאת שמע ייחוד ה' ,אהבת ה' ,אמונת ה' ומסירות ותוכלו לרדוף אחריהם מכל הצדדים.
נפש ,החרותים עמוק במוח ,הממלאים את כל הראש
והישות של האדם – מפני יהודים כאלה העמים הרה"ק מבאבוב זי"ע פירש בדרך רמז :די"ל שהפסוק
מתייראים ,ואין בכוחם לפגוע בהם לרעה. קאי על מלחמת בני ישראל עם מלכות ישמעאל ,כי בני
ישמעאל בצאתם למלחמה בוטחים בזכות זקינם
הרה"ק מרוז'ין זי"ע אמר בשם הרה"ק מבארדיטשוב אברהם שינצחו במלחמה ,והנה מלבד ששקר בימינם,
זי"ע שאמר פעם :רבש"ע ,אם תסלח לעוונות עמך בית שהם אינם נקראים זרע אברהם ,שהרי הקב"ה אמר
27
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
איתא בגמרא תניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין ישראל הרי טוב ,ואם לאו "זאג איך אויס אז דיינע
שבראש ,וכתב לבאר שהכוונה לתפילין של הקב"ה, תפילין זענען פסול" ,כי הרי בתפילין דמרי עלמא כתיב
כפי שאמרו שם בגמ' שהקב"ה מניח תפילין ,הנה 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' ,ואם אינך מוחל
תפילין אלו מפילים מורא ופחד על עמי הארץ ,אמנם עוונותיהם נמצאו התפילין פסולים...
בגמ' שם מבואר תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו' ,ומי ואמר ע"ז הרה"ק מרוז'ין זי"ע :שזהו הפירוש במה
כעמך ישראל גוי אחד בארץ' ,אם כן כאשר באים שאמרו בגמרא [סנהדרין מו ]:בשעה שאדם מצטער
המקטרגים להסטין על ישראל ח"ו ,הנה הם רוצים שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי ,היינו כי
לפסול בדבריהם את התפילין של הקב"ה שכתוב בהם כשאדם מצטער ביסורים הרי זה ודאי עונש על חטאיו,
ומי כעמך ישראל וגו' ,ומה עושה הקב"ה ,מוחל וסולח כי אין יסורים בלא עון [שבת נה ,].על כן אומרת אז
לעוונותיהם של ישראל ,ועי"ז עומדים התפלין שלו השכינה קלני מראשי ,היינו תפילין של ראש ,קלני
בכשרותם ,ומתקיים הפסוק 'וראו כל עמי הארץ ויראו מזרועי ,היינו תפילין של יד ,כי מאחר שחטא האדם
ממך' ,וזהו מאמר הכתוב' :כי עמך הסליחה למען הרי נפסלו התפילין ח"ו.
תורא' ,היינו הקב"ה מוחל וסולח לעוונות ישראל כדי וזהו ג"כ מה שאנו אומרים בסליחות עשה למען פארך,
שיהיו התפילין שלו כשרים ויפילו מורא על עמי הארץ. כי התפילין נקראים פאר ,כמ"ש [יחזקאל כד יז] 'פארך
חבוש עליך' ,כלומר עשה למען התפילין שלך שלא
והותירך ה' לטובה בפרי בטנך וגו'( :כח יא) יפסלו חלילה.
אומר ה"שפת אמת" זי"ע :שלא יבוא האדם בגלל רוב
טובה לנפילה על ידי התנשאות וכדומה ,אלא "והותירך מסביר הגר"א :לשם מה יש צורך שאומות העולם
ה' לטובה" – שיהא נשאר בעבודת הבורא גם כשיהיה יפחדו מישראל הרי מוטב שירגישו רגש של אחוה
לו כל טוב. וידידות?
אלא הפירוש הוא ,שהנה ישראל צריך להיות אור
בהקדמת שו"ת חתם סופר חלק יו"ד מובא פי' נפלא לגוים ,שיהיה המורה והמלמד להועיל לכל יושבי תבל,
מה"חתם סופר" זצ"ל :דר"ל דגם אם האדם חתם לפקוח עיניים עיוורות ולהאיר לארץ באמונה צרופה
שנותיו במהרה ועשה כל שהיה צריך לעשות בעוה"ז, ובמדות חמודות ,זהו "וראו כל עמי הארץ כי שם ה'
והגיע זמנו להפטר ,מ"מ הקב"ה משאיר אותו כאן כדי נקרא עליך" – אז "ויראו" כל היראה באלקים שישיגו –
שיפעל בבניו ובנותיו לחנכם כראוי ,וזהו' :והותירך ה' "ממך" ,יהיה ממקור ישראל.
לטובה' בשביל – 'פרי בטנך' .ודפח"ח.
מספרים כשהרב בעל התניא זי"ע היה חבוש בבית
ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה האסורים ,הביא לו שליח מיוחד בכל יום טלית ותפילין,
למטה וגו'( :כח יג) כי שיחדו את מנהל בית הסוהר שירשה זאת .פעם
למה כפל הלשון ,הרי ברור אם יהיה לראש ,לא יהיה אחת באמצע התפילה נכנס פתאום פקיד חשוב,
לזנב? שופט חוקר ,אבל במקום להתקצף ולהתרגז על מה
אלא אומר ה"אוהב ישראל" זי"ע :יש שמוטב להיות זנב שעיניו ראו נתמלא חרדה והשתוממות מהתמונה
מאשר ראש ,כפי דברי חז"ל הוי זנב לאריות ואל תהי הנפלאה שראה ,ועזב את התא .שאל אחר כך השליח
ראש לשועלים .לכן אומרת התורה' ,ונתנך ה' לראש' – את הרב ,כיצד קרה הדבר הנפלא ,אמר לו הרב ,הרי זו
ראש ל'ראש' – 'ולא לזנב' -לא ראש ל'זנב' ,היינו תהיה גמרא מפורשת' :ויראו ממך' – אלו תפילין שבראש.
ראש לאריות ולא ראש לשועלים. שוב שאל :ולמה לא נבהלים כשרואים אותי עם
התפילין על ראשי? ענה לו הרב :כנראה שאצלך
אומר ה"חתם סופר" זצ"ל :שלכך הזהיר כאן הכתוב התפילין הם רק על הראש ,ובגמרא הרי נאמר :אלו
איסור עבודה זרה בעניין שלא תסור ,להורות שאע"פ תפילין ש ב ר א ש.
שיש כח ביד חכמים לסור מן התורה ולעשות סייג
לתורה אפילו בקום ועשה ,אבל לא בעניין עבודה זרה, הרה"ק ה"אור לשמים" מאפטא זי"ע אומר :כי הנה
28
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
ימין ושמאל( :כח יד) כי שמץ של ע"ז אסור אפילו לצורך סייג .וזו היתה
מפרש הגר"א" :ימין" – שלא תוסיף על עשה, טעותו של יהונתן בן גרשם שנעשה כהן לע"ז ,משום
"ושמאל" – שלא תגרע מלא תעשה. שהיתה לו קבלה מבית אבי אביו ,ממשה ,שלעולם
ישכיר אדם עצמו לע"ז ואל יצטרך לבריות ,וכמו שכתב
הרבי ר' יהונתן זצ"ל מפרש :עפ"י דאיתא בגמרא בעל חובת הלבבות ,כי הנכנע לבריות הוא גם כן עובד
[כתובות קי ]:שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו ע"ז ,ועוד גרוע מזה ,כי העובד לעץ ואבן אינו עובד למי
אלוק ,וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוק וכו' לומר שממרה את אלקיו ,והנכנע לבריות עובד למי שמורד
לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד ע"ז. בה' ,לכך הזהיר כאן הכתוב ,שבענין ע"ז אין שום היתר
והנה מצינו אצל אליעזר עבד אברהם שאמר ללבן לסור מדרך ה'.
ובתואל [בראשית כד מט]' :ואם לא הגידו לי ואפנה על
ימין או על שמאל' ,ופירש"י :על ימין – מבנות ישמעאל, בספר "נר ישראל" מביא ביאור נפלא מהרה"ק רבי
על שמאל – מבנות לוט [דהיינו עמון ומואב]. יצחק מבוהוש זי"ע:
הוא שרמז כאן הכתוב' :ולא תסור מכל הדברים אשר דיש להבין את הכפילות שנשנה במילים שונים,
אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאל' ,דהיינו ללכת דכמובן מאליו שאם נהיה למעלה ממילא לא נהיה
לחו"ל אל ארץ ישמעאל ,עמון ומואב ,שהרי זה כאילו למטה ,דמעלה ומטה הם שני קצוות? גם יש להבין:
'ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם' כאמור. למה כתוב 'והיית "רק" למעלה' – הרי אכין ורקין
מיעוטין הן ומה בא זה למעט? גם קשה ,דבתוכחות
והיה אם לא תשמע וגו'( :כח טו) כתוב 'הגר אשר בקרבך יעלה מעלה מעלה ואתה תרד
אומר החיד"א :אמרו חז"ל שהתוכחות הללו נתקיימו מטה מטה' – ובברכות אמר 'רק למעלה' – והלא מידה
בחורבן בית שני .ויש בזה רמז :כי הקללות בתוכחה זו טובה ממידת פורעניות חמש מאות פעם?
הן צ"ח ,ובית שני נחרב בעון שנאת חינם ,ו"חנם" אך הענין הוא כך :הנה העולם הזה שנברא בצורת
'ח נ ם נמכרתם ולא בכסף בגימטריא צ"ח .וזה כדור ,דומה לגלגל החוזר הסובבת וחוזרת על עצמה
תגאלו' – בעון שנאת חינם נמכרתם' ,ולא בכסף' – שוב ושוב .והנה מטבע הדברים דכשהגלגל יגיע לשיא
בקיום מצוות – כפי' חז"ל עה"פ 'אוהב כסף' היינו הגובה מיד הוא מתחיל לרדת ,וכשמגיע לשיא הירידה
מצוות – תגאלו ,כלומר אף שנקיים הרבה מצוות לא הוא מתחיל לעלות ,ולפי"ז תראה שיש ברכה מעלייתא
יועילו לגאולה ,כל זמן שלא נתקן הפגם של שנאת בשתיהם לכלל ישראל ,אצל הברכה כתוב' :והיית רק
חינם שבעוונו גלינו. למעלה' – ורק היא מיעוט ,וכוונתו בזה :שלא תגיע
לשיא העליה והתרוממות דאז בהכרח תתחיל לרדת,
ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אמר :מה שעושים שבעת ימי לכן אעמיד אותך קצת מרוחק מהנקודה העליונה כדי
משתה בחתונה ,כל יום שתי סעודות ,היינו :ארבע שלא יהיה לכם ירידה ,והא דכתיב בתר הכי 'ולא תהיה
עשרה סעודות ,ובכל סעודה שבע ברכות ,ביחד צ"ח, למטה' – זהו נתינת טעם על מה שכתב לפניו ,למה
נגד צ"ח קללות אשר בתוכחה של משנה תורה. תהיה "רק" למעלה היינו בקצת מיעוט ,כדי שלא תהיה
למטה דדבר זה מצילכם מירידה .ובקללה כתוב' :הגר
במסכת ר"ה :רבי שמעון בן אלעזר אומר ,עזרא תיקן אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה' – ואם כן בהכרח
להן לישראל שיהיו קוראים קללות שבתורת כהנים שיתחיל לרדת כיון שהגיע לשיא העליה' ,ואתה תרד
קודם עצרת ,ושבמשנה תורה קודם ראש השנה ,כדי מטה מטה' – בהכרח תתחיל לעלות כיון שהגעת לשיא
שתכלה שנה וקללותיה – ועצרת נמי ר"ה ,שבה הירידה ,הרי לך גם בזה נחמה גדולה לכלל ישראל.
נידונים על פירות האילן. ועיין לקמן עה"פ 'הגר אשר בקרבך' [כח מג] בשם
אומר הרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע :שאם ח"ו נגזרו הרה"ק ה"עקבי אבירים" מסדיגורה זי"ע.
מן השמים גזירות רעות על ישראל ,קיומן יהא על ידי
קריאת הקללות ,בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו". ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום
29
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
הגה"צ רבי ירוחם לייבוביץ זצ"ל המשגיח דישיבת מיר הרב אב"ד קשאנוב זצ"ל אמר בדרך צחות :לכן קורין
בפולין ,סיפר דבר נפלא ששמע מהרב משאוויל הגאון את התוכחה בקול נמוך ,כי על פי סוד הקללות הן
רבי אהרן בקשט זצ"ל הי"ד: ברכות ,וסוד אומרים בלחישה...
מעשה שהיה בכפר שכולו נכרים ,שהיה דר בו יהודי
בודד ,והיה תמיד מתיירא וחושש שמא בניו יתחברו עם במדרש :הה"ד רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'.
ילדי הנכרים ,וכמה שגער בילדיו וייסר אותם בשבט פיו ביאר הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע וכן אי'
לא הועיל כלום .מה עשה? בהזדמנות הקרובה כאשר בחיד"א בשם הספר "לב אריה" וכן הביא ה"לב
נכנס לביתו של שכנו הנכרי אמר לו כבדרך אגב כי שמחה" בשמו :שבפסוקים של הקללות יש תרע"ו
ילדיו חולים במחלת השחין ,וכי כל גופם מלא חבורות תיבות כמנין 'רעות' .וכנגד זה מוזכר כ"ו פעמים שם
ופצעים ,כידוע מחלה זו מדבקת מאד ,כמובן שאחרי הוי"ה בפסוקי התוכחה ,כי כ"ו פעמים שם הוי"ה עולה
דברים כאלו כל ילדי הנכרים ברחו הרחק כמטחוי קשת ג"כ תרע"ו ,וע"י השמות ממתיקים ומהפכים הקללות
מילדיו ,ושוב לא היה ירא פן יתערבו בניו עם ילדי לברכות .וזה כוונת הכתוב' :רבות "רעות" צדיק' – יש
הנכרים. בקללות תיבות כמנין תרע"ו ,אך' ,מכולם יצילנו ה'' –
סיים הרב משאוויל :האב הוא השי"ת אב הרחמן ,והרי ע"י השמות המוזכרים בפרשה אפשר להינצל מכולם
מן הדין היו צריכים בנ"י למסור את נפשם שלא ולהפוך הקללות לברכות
להתחבר אל הגוים ,כי אין קלקול כקלקול התחברות הגריד"א שליט"א שאל שהוא פלא :דהא כשתספור
אל הגוים ,אבל בפועל ישראל אינם נזהרים מעצמם ותמנה תמצא תשע"ה ,ונמצא שטעה במאה ואחד
ואינם מתרחקים מן הגויים ,מה עושה הקב"ה? נותן וצ"ע.
בלב הגויים שהם ישנאו אותנו ויתרחקו מאתנו ,וכל
כמה שנרוץ אחרי הגויים באותה מדה הם בורחים והיו שמיך אשר על ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך
מאתנו! והם עוד מתגאים עלינו ואנחנו בעיניהם ברזל( :כח כג)
כשפלים ונבזים ! ברש"י :קללות הללו משה מפי עצמו אמרן ושבהר סיני
אין כל ספק כי זהו הביאור לשנאת הגויים אותנו בני מפי הקב"ה אמרן וכו' ,בקללה זו הקל ,שבראשונות
עם קודש ,לולי היה הקב"ה מזהיר בתוכחה 'והיית הוא אומר 'את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה',
לזעוה לכל ממלכות הארץ' – לא היתה האנטישמיות שלא יהיו השמים מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע,
קיימת כלל בעולם ,כל עצם קיומה הוא רק כדי ומתוך כך יהא חורב בעולם ,והארץ תהא מזעת כדרך
להרחיקנו מן האומות. שהנחושת מזיע והיא מרקבת פירותיה .וכאן הוא אומר
'שמיך נחושת וארצך ברזל' ,שיהיו שמים מזיעין והארץ
והיתה נבלתך למאכל לכל עוף השמים ולבהמת הארץ לא תהיה מזיעה וכו' עיי"ש בלשה"ק.
ואין מחריד( :כח כו) ב"אמרי קודש" להרה"ק רבי אורי השרף מסטרליסק
ב"שיחתן של עבדי אבות" מביא שהרה"ק הרבי ר' זי"ע כתב לפרש הענין על דרך העבודה ,כי בפרשת
מאיר'ל מפרמישלאן זי"ע ,אמר פעם להבעל תוקע שלו בחוקותי נאמר 'שלא יהיו השמים מזיעין' ,היינו שלא
הכתוב 'והיתה נבלתך למאכל לעוף השמים' וגו', תהיה מן השמים שום אתערותא דלעילא להשפיע
וכששמע זאת נתעלף מדיבורים קשים האלו ,והרגיעו לישראל' ,אלא הארץ תהיה מזיעה' ,שיצטרכו ישראל
הרה"ק הרבי ר' מאיר'ל ואמר לו שהשופר נקרא על להקדים אתערותא דלתתא ורק אחר כך יזכו
שם הכלי 'נבל' ,והיתה כוונתו לברכו שהתקיעות שלו לאתערותא דלעילא ,אבל משה רבינו המתיק הענין
יאכלו ויכלו 'עופי השמים' שזה כינוי למלאכי מעלה ואמר 'שיהיו שמים מזיעין' ,היינו שתתעורר תחילה
המקטרגים על בני ישראל' ,ואין מחריד' שלא תהיה אתערותא דלעילא ,אע"פ 'שהארץ לא תהיה מזיעה',
שום חרדה ח"ו על ישראל ויתברכו בשלום ושלוה היינו אף שעדיין לא תהיה אתערותא דלתתא מצדם של
והשקט .אכי"ר. ישראל ,אעפ"כ יזכו לאתערותא דלעילא.
יככה ה' בשגעון( :כח כח) והיית לזעוה לכל ממלכות הארץ( :כח כה)
30
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
לאויביך ,נתונות צאנך לך ישוב ,ולא מלפניך גזול ב"ניצוץ אחד" מביא בשם הרה"ק רבי משה מקוברין
חמורך ,ממנו תאכל ולא לעיניך טבוח שורך"... זי"ע ,שלכאורה הקללה הזאת כפולה ,שכבר אמר
בסמוך [פסוק לד] 'והיית משוגע'.
הוסיף ודרש על כך הרה"ק רבי פינחס מקוריץ זי"ע: אלא ,מעשה היה באברך שבא לפני הרה"ק רבי משה
מקרא שכתוב 'לעשות בהם משפט כתוב' ,שאצל מקוברין זי"ע ,ותינח לפניו את צערו על שאין השלום
הגויים אכן יתקיים הפסוק בדיוק כפי שהוא נכתב ,אבל בביתו ,והקטטות עולה עד השמים .שאלו הרה"ק:
אצל ישראל 'הדר הוא לכל חסידיו' ,ייקרא הוא בחזרה ולמה אכן אתה משתתף בקטטה? ענה האברך :כי היא
[הדר בארמית לשון חזרה] מהסוף להתחלה ,לטובה משוגעת ואין דרך אחרת לחיות עמה .אמר לו הרה"ק
ולברכה. את השאלה הנ"ל ,מהו כפל קללת השגעון שכתבה
התורה בפרשתנו .אלא ,ביאר ,שם הכוונה 'והיית
אומר ה"משך חכמה" :דוקא לעיניך – כי אם אינו משוגע' אתה בעצמך ,ואילו כאן אומר 'יככה ה'
לעיניך ,בלאו הכי אסור באכילה ,רמז לבשר שנתעלם בשגעון' ,הכוונה שיטפל אליך איזה משוגע ,שלא תוכל
מן העין. להיפטר ממנו[ ,ושמא זו אף קשה מהראשונה ]...אלא
שכל עוד ואתה בדעתך ,כבר תמצא עצה איך לחמוק
ב"ניצוץ אחד" מביא מהרה"ק רבי פינחס'ל סאסיס ולהסתדר עם אותו משוגע ,אבל אם גם אתה משוגע ,זו
זצ"ל בספר "פרדס המלך" :שמאי קמ"ל 'ולא ישוב לך', כבר צרה צרורה ,כי כאשר נפגשים שני משוגעים יחד,
הרי זה טבעה של גזילה שאינה מושבת לאדם? פחד פחדים לחשוב לאן זה יתגלגל...
אלא הכוונה לאפוקי מאותו חסיד שמכר את פרתו לגוי
ולא רצתה לעבוד בשבת ,ובא הגוי להחזירה למוכר והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור באפלה:
היהודי [פסיקתא רבתי ,פיסקא יד] ,לכך אמרה תורה כי (כח כט)
אילו היית שומר שבת כמו אותו החסיד ,הרי שאף אם בגמרא [מגילה כד :].תניא א"ר יוסי כל ימי הייתי
היו גוזלים לך את חמורך מכל מקום לאחר זמן היו מצטער על מקרא זה' ,והיית ממשש בצהרים כאשר
משיבים אותו מחמת שאינו עובד בשבתות. ימשש עור באפילה' – וכי מה איכפת ליה לעור בין
או י"ל ,כדוגמת חמורו של רבי פינחס בן יאיר שמיאן אפילה לאורה ,עד שבא מעשה לידי ,פעם אחת הייתי
לאכול ,כי הגישו בפניו שעורים שאינן מעושרות כדין מהלך באישון לילה ואפילה וראיתי סומא שהיה מהלך
[חלין ז ,]:וכך מסופר בחז"ל [בר"ר ס ב] שפעם באו בדרך ואבוקה בידו ,אמרתי לו בני אבוקה זו למה לך,
גנבים ולקחו את חמורתו ,הביאוה לביתם והניחו לפניה א"ל כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין
מספוא ,אך לא טעמה כלל ,לאחר שלושה ימים של אותי מן הפחתים ומן הקוצין ומן הברקנין.
רעב ,משראו שנותרת בעקשנותה ,שחררו אותה לבית שואל מו' רה"י שליט"א :לכאורה א"כ מה הנמשל כאן
בעליה .הני נמי מעיקרא דמילתא היה מקום לקוות בתוכחה ,ויש לפרש שמרמז שבשעה שתתקיים
שגזילתך תשוב לביתך ,אחר שלא תבוא לידי שימוש התוכחה רח"ל גם לא יהיו לו חברים שעוזרים אחד
אצל עושקיך ,ופטרוה בחזרה לבעליה ,אבל מכיוון שאין לשני 'איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק' ,כי זה
חמורך כחמורו של רבי פינחס בן יאיר ,ואינו בבחינת מעלת האורה עבור הסומא האחרים שיעזרו לו ,ולזה
'בהמתן של צדיקים' ,לכן 'לא ישוב אליך'. המשיל חשכת הגלות.
והיית משוגע ממראה עיניך( :כח לד) שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו חמרך גזול מלפניך
הרה"ק הרנ"צ מבאבוב זי"ע אומר :יש לומר בדרך רמז, ולא ישוב לך צאנך נתונות לאיביך ואין לך מושיע( :כח
עפ"י דברי האוה"ח הק' שכ' אילו היו יודעים בני אדם לא)
ערך מתיקות ועריבות התורה ,אז היו ממש משתגעים אומר החיד"א ב"נחל קדומים" :ידוע שדברי התוכחה
אחרי' ,וידוע דמסוגלת הוא ראיית פני צדיקי ומנהיגי מתפרשים גם לטובה ,וכן כאן ,אם נקרא את הפסוק
ישראל לבוא עי"ז למדריגות ולהשגות בתורה .ולפ"ז יש מסופו לראשו יהיה לברכה ולא לקללה" :מושיע לך ואין
31
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
הרה"ק ה"עקבי אבירים" זי"ע מסדיגורה אמר :זקני לפרש 'והיית משוגע' – שתגיעו למדריגה גדולה הלזו
אדמוה"ז מסדיגורה זי"ע אמר ,דלכאורה בתוכחה נאמר שתהיו משתגעים אחרי התורה מרוב עריבות ומתיקות,
כלפי הגר יותר ממה שנאמר בברכה כלפי כלל ישראל, ואיך' ,ממראה עיניך אשר תראה' ,ע"י ראיית
דבתוכחה נאמר 'הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה והסתכלות פני הצדיקים והמנהיגים הנקראים עיני
מעלה' ב' פעמים ,ואילו בברכות נאמר 'והיית רק העדה.
למעלה ולא תהיה למטה' ,דהיינו פעם אחת לבדה.
ופירש כדרך הצדיקים להמתיק את התוכחה לטוב, הרה"ק מווישאווא זי"ע אמר בדרך צחות :כי המדקדק
דאדרבה כאשר יש לאדם עליה גדולה צריך הוא לבדוק אחרי איסורים דברים הטעונים בדיקה ,נחשב
לחשוש שמא תבוא אחריה נפילה ,וכאשר יש לאדם בעיני המתפרצים כמשוגע ,וזהו 'והיית משוגע' –
נפילה גדולה בידוע שאין לו מקום ליפול עוד ומעתה בעיניהם' ,ממראה עיניך אשר תראה' – לבדוק הרבה
עתידה להיות לו עליה .ובזה יובן – 'הגר אשר בקרבך דברים מתולעים וכדומה.
יעלה עליך מעלה מעלה' ,דר"ל שתהיה לו עליה גדולה
מאד ,וכיון שכן תהיה לו אחר כך נפילה '– .ואתה תרד סיפר אחד מתלמידי הרה"ק ה"שפע חיים" מצאנז זי"ע
מטה מטה' ,דתהיה כל כך למטה עד שתהיה בטוח אחרי מלחמת העולם ,שפעם כשהסתובב עם תלמידיו
בעצמך שעתידה לבוא לך מיד עליה. שהיו חביבים עליו כבנים ,אמר להם בחביבות שיכולים
ובדרך זו נאמר בברכות 'והיית רק למעלה ולא תהיה לומר לו כל פסוק בתנ"ך ויאמר דברי תורה על כך,
למטה' ,דר"ל שלא תהיה לך ירידה כלל ,מאחר שתמיד והעיז אחד פניו ואמר הפסוק "והיית משוגע ממראה
יהיה לך מקום להוסיף ולעלות .ע"כ. עיניך" ,וענה לו תוך כדי דיבור :דהרי זה פשוט ביותר,
ויש לפרש בזה את הפסוק' :אנכי ארד עמך מצרימה דהרי אמרו חז"ל אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח
ואנכי אעלך גם עלה' ,דקשה כפילות הלשון 'אעלך גם שטות ,וזהו שאמרו' :והיית משוגע' - ,היינו שיהיה
עלה' ,ולהנ"ל י"ל שרמז השי"ת ליעקב אבינו שתהיה חוטא ע"י רוח שטות ,וזאת בא לו – 'ממראה עיניך
לו עליה ע"ד 'גם עלה' ,שיהיה לו מקום לעלות אחר כך אשר תראה' ,והיינו שלא שמר על עיניו ועל הפסוק
עוד יותר ויותר. 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם' ומזה בא לידי
חטא.
תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב
לבב מרב כל( :כח מז) יככה ה' בשחין רע וגו' אשר לא תוכל להרפא וגו'( :כח
ז"ל רבינו בחיי :יאשימנו הכתוב בעבדו השי"ת ולא לה)
היתה העבודה בשמחה ,לפי שחייב האדם על השמחה מפרש ה"משך חכמה" :שני מיני טהרה יש למצורע,
בהתעסקו במצוות ,והשמחה במעשה המצוה מצוה אחד שנרפא הנגע ואחד שנהפכה הצרעת כולה לבן.
בפני עצמו ,מלבד השכר שיש לו על המצוה יש לו שכר לכן נאמר אשר לא תוכל להרפא ,אלא שיהא הנגע
על השמחה .ועל כן יעניש בכאן למי שעובד עבודת פשה מכף רגלך ועד קדקדך ,זה יהיה אופן הטהרה
המצוה כשלא עשאה בשמחה ,ולכן צריך שיעשה שלך.
האדם המצוות בשמחה ובכוונה שלימה.
ועבדת שם אלהים אחרים וגו'( :כח לו)
אומר הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע :מה הן העבירות והיית למשל ולשנינה( :כח לז)
שבגללן תבואנה קללות התוכחה – לא פירסמה מפרש האבן עזרא :למרות התרפסותך לפני האויב
התורה ,והעבירה היחידה שהתורה מזכירה היא "תחת ועבודת אלהים אחרים כדי למצוא חן בעיניו – לא
אשר לא עבדת את ה"א בשמחה". יועילך כל זה 'והיית למשל ולשנינה בעיניו'.
אומר הרה"ק ה"באר משה" זי"ע :מאחר שהחלפת את הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד
מדתו של יעקב אבינו שאמר 'יש לי כל' בהסתפקו במה מטה מטה( :כח מג)
32
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
תחפוץ במות המת' ,ו'לבל ידח ממנו נדח' ,כמבואר שיש לו ,בדרכו הרעה של עשו הרשע שאמר 'יש לי רב'
בספה"ק שזרע ישראל יהיו כולם מתוקנים לעתיד שחומד ומשתוקק להרבות עוד ממון ,לפיכך לא עבדת
לבוא ,ומאריך שם בדבריו הק'. את ה' אלקיך בשמחה כיון שהעדפת מ'רב' על 'כל'.
והרה"ק המוהרי"י מסקווירא זי"ע אמר :שבאמת לא
קשה מידי על האוה"ח הק' ,כי ענין זה ששום נשמה הרבי ה"לב שמחה" זי"ע שואל :וכי אם אין לו רב כל -
לא תאבד התחדש מעת שהיה הבעש"ט הק' זי"ע לא צריך שמחה? וי"ל כדאי' ב"שפת אמת" בשם
בעולם ,כי הוא פעל בשמים שיהיה כן ,לכן אין האר"י ז"ל ,שפירש 'מרב כל' -להיות שמח בעבודת
להקשות כלל מספרים שהיו לפני זמן הבעש"ט הק'. השי"ת יותר מכל טוב שבעולם ע"ש.
הרה"ק "השם משמואל" זי"ע אומר :חז"ל אמרו מספרים על אחד מחסידי קאצק ,שחלה מאד וראה
שחורבן הבית היה בשביל שנאת חינם ,והרי בכתוב שקיצו קרוב ,פנה לחבריו שעמדו ליד מיטתו ואמר:
נאמר בפירוש "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך עגמת נפש אחת יש לי כרגע שמטרידה אותי ,והיינו:
בשמחה"? אלא ב"עיקרים" נאמר שהשמחה נותנת שאיני יכול עכשיו לצאת אתכם בריקוד ,כי מכיוון שאני
קיום לדבר .וכאשר אין שרוים בשמחה אלא באדישות, רואה שזה רצונו יתברך שאעזוב את העולם ,הרי זו
בקרירות ובשגרה ,חסר כח החיוני וכוח הקיום והחיזוק, מצוה לקיים רצון הבורא ,ומצוה צריך לקיים מתוך
ובאים הפירוד והחורבן. שמחה.
ולכן מצוה לשמח חתן וכלה ,כי מטרת הנישואין – קיום
המין האנושי לעד ,כמו שאנו אומרים בברכות מעשה בהרה"ק ר' לייב מוכיח מפולנאה והסבא
הנישואין" :בנין עדי עד" .לכן מצוה לשמחם. משפולי והרבי ר' זושא והרה"ק מנשכיז זי"ע :שהסבו
במסיבה אחת במוצאי צום גדליה .קם הרבי ר' זושא על
עו"א בשם היהודי הקדוש מפשיסחא זי"ע' :תחת אשר רגליו ואמר לר' לייב מוכיח :אתה אשם יותר מכולנו
לא עבדת וגו'' – היינו שהיית עוד בשמחה תמורת בעיכוב המשיח ,כי אתה מרבה בתוכחה ומאשים את
שהיה לך על כל פנים להצטער ולהתעצב על אשר לא ישראל ,אילו היית מלמד זכות עליהם ,היו ישראל
עבדת את ה' אלקיך. נגאלים.
נענה הסבא משפולי – שבביתו נאספו – ואמר :צדק
הרבי ה"לב שמחה" זי"ע היה אומר בשם אביו הרבי רבי זושא ,נשבע אני שאין ישראל חוזרים למוטב על ידי
ה"אמרי אמת" זי"ע :שמפסוק זה ראיה מפורשת תוכחות ויסורים ,אלא מרוב כל ,כמו שנאמר" :תחת
מדאורייתא כי כל יהודי "יכול" להיות בשמחה. אשר לא עבדת את ה"א וגו' מרוב כל" ,סימן שעל ידי
"רוב כל" קל יותר לעבוד את ה'.
ראיתי מובא שבצוואתו של הרבי ר' משה לייב מסאסוב
זי"ע נמצא כתוב :לכל אבר אשר ברא הקב"ה יש האור החיים הק' כתב להעיר מדוע נשתנתה התוכחה
"שומר" כיסוי; עפעפים לעינים ,תנוך לאוזן ושפתיים שבפרשה זו שלא נאמרו בה נחמות ,כדרך שנאמר
לפה – השמירה בשביל המחשבה :מידת השמחה. בתוכחה בפרשת בחוקותי 'ואף גם זאת בהיותם בארץ
אויביהם וגו' וזכרתי להם ברית ראשונים'? ותירץ ,כי
ב"עברא דדשא" [ח"ב ריד] מביא שהגידו רבוה"ק זי"ע התוכחה שבפרשת בחוקותי נאמרה לכללות ישראל,
שהרה"ק הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע אמר בשם שכן נאמרה כולה בלשון רבים ,ועל כללות ישראל יש
הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע דיש להתבונן וכי את ההבטחות האמורות שלא יכלו ושיזכור להם ברית
מפני שלא עבד את השי"ת בשמחה מגיע לו עונשים אבות וכו' ,אבל התוכחה בפרשתינו נאמרה בלשון
גדולים כל כך ,הרי שמחה היא מדריגה בעבודת ה' ,וכי יחיד ,ועל היחיד אין הבטחה כזו.
מי שאין לו מדריגה זו כבר ראוי לכל התוכחה [עי' לקוטי והרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע [בפרשה זו דרוש
הרי"ם ,ועי' שם משמואל תע"ר עמ' קנ"ו טו"ב] ,אלא לראש השנה] תמה הרבה על דברי האוה"ח הק' ,וכתב
שבוודאי העונשים הם מחמת החטאים ,אך הגורם שלא ניחא למרייהו לומר הכי ,שהרי נאמר 'כי לא
33
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
הנשר גוי אשר לא תשמע וגו'( :כח מט) שבא לכל הקלקולים הוא עי"ז שלא עבד את ה'
אומר האלשיך הק' :התוכחה הראשונה ,זו שבפרשת בשמחה ,כי אילו היה עובד השי"ת בשמחה לא היה
בחקותי ,מכוונת כנגד חורבן הבית הראשון ,ולכן נאמר נופל כלל ,ולא היה צריך לקבל כל עונשי התוכחה.
שם "ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם" ,כי מקדש
ראשון חרב על חטא עבודה זרה .אבל התוכחה השניה ומהרה"ק הרבי ר' העניך זי"ע איתא לפרש על פי
היא כנגד חורבן בית שני ,שהיה בגלל שנאת חינם, מעשה בכפרי אחד שהביא מלמד לביתו שילמד עם בנו
ולכן נאמרה הקללה "גוי אשר לא תשמע לשונו" .מידה צורת האותיות ונקודותיהן ,לימים נכנס האב לבחון את
כנגד מידה ,שלא הבין איש שפת רעהו. בנו ,והילד השיב כהלכה האותיות והנקודות ,אבל
כשהגיעו לאות ה"י שאל המלמד את הילד מה יש תחת
הרה"ח ר' לייבל לוין ז"ל מביא בסדרת ספריו "חסידים הה"י שתק הינוקא ולא ענה מאומה ,לא הועילו
מספרים" מעשה וגזרה מלכות רוסיה גזירה שיהודי בקשותיהם ,עד שחרה אפו של האב והרים ידו להכותו,
אשר ייראה עם פיאה ברחובה של עיר – ייענש. נעמד הבן ואמר לאביו התרצה באמת שאומר מה יש
ורץ פעם חסיד ישיש בחצות הלילה לאמירת סליחות, תחת הה"י -תחת הה"י [היי – שחת באידיש] נמצא
ומרוב טרדתו שכח להסתיר את פיאותיו .תפסו שוטר – העגל הגנוב , - - -נתברר שהאב גנב עגל והטמינו
וצעק: תחת ערימת השחת שלו ,וצוה לבל יגלו לאיש את
פאות לך ,יהודי! בוא עמי לבית המעצר! הדבר ,ולכן לא רצה הבן לומר מה יש תחת הה"י...
נבהל החסיד: ובזה פירש הרבי ר' העניך זי"ע כוונת הפסוק 'תחת'
מה הוא רוצה ממני? אאחר לסליחות... אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ,העונש הוא על
והשוטר סוחבו בכוח ,צועק: מה שמונח תחת זה שלא עבדת את השי"ת בשמחה,
פאה -למשפט... כי בוודאי יש איזה ענין וסיבה נסתרת שגורמים לזה,
עברו אנשים ,ראו את הנעשה ותקעו 5רובל לכיסו של שהרי בדרך כלל איש יהודי יש בו אהבה ורצון לקיים
השוטר ,הרפה הלה מהחסיד. תורה ומצוות בשמחה ,וכשאינו כן בוודאי יש סיבה
כל עוד נפשו בו רץ החסיד לבית החסידים חיוור ונבהל, לכך ,ועל כך באה התוכחה .ועיי"ש בהמשך ביאור
פתח ואמר: הדברים.
מעולם לא הבנתי את הקללה שבתוכחה' :ישא ה' עליך
גוי אשר לא תשמע לשונו' ,וכי אי אפשר ללמוד שפתו? ועבדת את איביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא
וכי אין אדם לומד לשונות? ועתה – נתיישב לי הדבר, ובעירם ובחסר כל( :כח מח)
הוא צועק 'פאה' ומתכוון ל'רובל' ,איך אתה יכול להבין הגרמנים ימ"ש בימי מלחמת העולם הראשונה בעת
לשון כזו... שכבשו את פולין ,לא היססו בעת הכיבוש לחמוס
ולשדוד את שארית מטלטליהם העלובים ,או את מלאי
גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחן( :כח מזונותיהם של היהודים ,ולקחו מכל הבא ליד עד
נ) שהשאירו את קרבנותיהם מרוששים לחלוטין.
פעם התאוננו יהודי סאטמר בפני הרבי סמאטמר זי"ע סיפר הרבי ה"בית ישראל" זי"ע :שאביו הרבי ה"אמרי
כי הגיע לבית המשפט המחוזי פרקליט מדינה חדש, אמת" זי"ע התבטא אז :הנה מתקיים לעינינו מה
אדם רשע מרושע ,אנטישמי מושבע ,והיהודים שכתוב בתוכחה 'ועבדת את איביך' וגו' ,לכאורה מה
מפחדים להתקרב אליו ולשחדו .אמר להם הרבי :אני חידוש בפסוק זה אשר לא נכלל בתוכחה עד כה? אלא
רוצה לראות אותו .כשהראו לו את הפרקליט דרך חלון הפשט כפי שפירש ה"בינה לעתים" שהאויב אשר יבוא
בדירה שהיתה בדרך הילוכו לבית המשפט -אמר עליך הוא עצמו יהיה שרוי ברעב ובצמא ,ויסבול מעירם
הרבי :מה אתם רוצים מהאיש הזה ,הוא בסדר גמור, וחוסר כל ,כדוגמת הגרמנים ימ"ש ,עד שתיכף בבואו
כפי שאני רואה יש לו ידים ...התאזרו באומץ ותנו לו ,כי יתנפל ויחטוף כל מה שתשיג ידו.
הידים של עשו שואפות ומשתוקקות לקבל מנחה
מיעקב .וז"ש בהגדה של פסח "והקב"ה מצילנו מידם". ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה
34
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
וכל מכה אשר לא כתוב – זו מיתת צדיקים. כלומר ,השי"ת מציל אותנו הודות לעובדא שיש להם
לכאורה שואל ה"יערות דבש" :אם התורה העלימה ידים.
מאיזה טעם ,למה באו חכמים ופירשו ,ואיך מרומז זה ובזה אפשר לרמז פה בפרשת התוכחה את הנאמר 'גוי
בקרא? אלא כידוע לא הכל כתוב ומפורש בתורה, עז פנים אשר לא ישא פנים' – ואפשר להפוך את
והגדולים שעל ידי סברא ופלפול העמידו את ההלכות הקללה הזאת לברכה ,כי בתוה"ק כתוב בדרך כלל שני
והדינים על בוריים ואמיתותם ,גם הרבה מסודות דברים יחד' :אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד' ,או 'לא
התורה ורזיה נמסרו לצדיקי הדור לגלות את מצפוניהם. תכיר פנים ולא תקח שוחד' .נמצא כי כאן בתוכחה
נמצא שעל ידי הגדולים והצדיקים נחשב כאילו הדברים שכתוב 'אשר לא ישא פנים' בלבד ולא מוזכר שלא יקח
כתובים בספר .אבל במיתת צדיקים אין מי שיעלה שוחד ,סימן שגוי עז פנים הזה כן לוקח שוחד ,וזוהי
ויגלה את עיני התורה וסודותיה ,ונשארו בהעלם, הברכה ...
כנאמר כאן' :יעלם ה' עליך' .ולכן דרשו' ,אשר לא כתוב
בתורה' – זו מיתת צדיקים. והצר לך בכל שעריך עד רדת חמתיך הגבהת והבצרות
אשר אתה בוטח בהן( :כח נב)
הגה"ק המקובל האלקי רבי שמשון מאוסטרפולי זי"ע ב"ניצוץ אחד" מביא בשם הרה"ק מקאסאן זי"ע בספר
אמר :על דרך דאיתא בפרקי רבי אליעזר ,מה הקדוש "שמועה טובה" :כי מצווה אתה ב'והצר לך' ,שתהיה
ברוך הוא עושה ,יושב וכותב זכויות של צדיקים ,ומה מיצר ודואג על 'כל שעריך' ,היינו ירושלים והמקדש
שמשייר בקולמוס מקנח בראש הצדיקים ומזה הם אשר שעריהם הוצתו באש' ,עד רדת חומותיך' ,עד
מתים ,כי אין הקב"ה ממית את הצדיקים עד שיגזור אשר יוריד לך ה' את המקדש מן השמים כשהוא בנוי
הצדיק בעצמו מיתה ,כמו רבה בר נחמני דאמר תינח ומשוכלל ותיבנה ירושלים בחומותיה .ואם אכן תהיו
נפשיה דההוא גברא [ב"מ פו ,].ומשה אמר כי אנכי מיצר ומתאבל על העיר וחומותיה ,אזי יכול אתה להיות
מת ,וכן יוסף ויעקב גזרו על עצמם מיתה ,וצדיק שלא בטוח בהן ,ותחזינה עיניך בשובו לציון בבנין הנהרסות
ירצה לגזור על עצמו מיתה ,אז הקב"ה מקנח בראשו ובהקמת המקדש .והוא כמו שדרשו חז"ל [תענית ל]:
מה ששייר בקולמוס ,ומזה הוא מת .ולזה מרמז 'כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה',
המקרא' ,גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב' ,ר"ל לראות בטובת בחיריך במהרה בימינו אמן.
שנשתייר בקולמוס ,זו היא מיתת צדיקים ע"י שהקב"ה
מקנח בראשם. והפלה ה' את מכתך ואת מכות זרעך מכות גדולות
ונאמנות וגו'( :כח נט)
ה"דברי שאול" מביא בשם ה"נודע ביהודה" זצ"ל הרה"ק מבוהוש זי"ע היה אומר משם זקנו הרה"ק רבי
לפרש :בכל ספר וספר מחמשה חומשי תורה כתובה שלום יוסף מרוז'ין בעל ה"רשפי קודש" ,שיש היכל של
גם "מיתת צדיקים" :ב"בראשית" – מיתת אבות יסורים ,ראה בזוה"ק "בהא היכלא קיימין אינון דסבלו
העולם מאדם הראשון ונח .ב"שמות" – מיתת יוסף יסורין ומרעין בהאי עלמא ,בגין לאתתקנא "...ולכאורה
ואחיו .ב"ויקרא" – נדב ואביהוא .ב"במדבר" – מיתת מה צורך בהיכל מיוחד על ענין זה.
אהרן .אבל בספר "דברים" לא כתובה "מיתה" עד כאן. אלא כיון שיסורים הם בטח בלי פניות ,לכן בגלל
כי "וימת משה" עדיין לא נכתב .לכן אמרו":אשר לא רוממות מעלתם יש להם היכל מיוחד .ופירש בשם
כתוב בספר התורה הזאת – זו מיתת צדיקים" – שלא אחד מהצדיקים שאמר על מחז"ל [ילקו"ש רות רמז
כתובה עד כאן. תרד] שאחד שכח עומר בשדה ,והיה שמח ,ולמה –
בגלל שזה שכחה ואין בזה פניה ,ולכך שמח מאד .ומזה
אומר ה"ילקוט הגרשוני" :חז"ל אמרו צדיקים נתפסים רואים חשיבותו של דבר שאין לו פניה שהוא דבר גדול
בעון הדור ,היינו שמתים בעון הדור .וכן נאמר כי מפני מאד.
הרעה נאסף הצדיק .אבל זה שלא כדין תורה ,כי חז"ל
למדו מהפסוק "והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה
את העבוט החוצה" – דבר תורה בעל חוב גובה הזאת וגו'( :כח סא)
35
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
מילה או חתן ,שאז עפ"י השו"ע אין אומרין תחנון ,אז מזיבורית ,אם כן ,מה שהקב"ה גובה חובו על ידי מיתת
הוא מכה הכתובה בתורה ,אבל אם דופק על "מיתת הצדיקים – היינו מן העידית ,הרי זה לא כמו שכתוב
צדיקים" זה מכה שלא כתובה בתורה ,שבהלכה לא בספר התורה הזאת.
מובא שלא לומר תחנון...
בשם הגאון רבי יצחק אלחנן מקובנה זצ"ל אומרים:
כ"ק האדמו"ר מרחמסטריווקא נ.י .זי"ע שואל :יש מיתת צדיקים אין לה מקום להיכתב בתורה – לא
להבין ,הרי קללות שבמשנה תורה מפי משה עצמו בתחילת התוכחה ,שלא תהא נראה שהיא הקלה
אמרן א"כ למה הוסיף משה קללה כזו קשה מדיליה? שבקללות ,שבפורעניות – כל המוקדם בפסוק קל
אמנם י"ל ,כי ידוע מה שאמרו חז"ל שהקב"ה מקדים מחבירו כדאמרינן בפ' השותפין ,ובאמת הרי אמרו
רפואה קודם למכה ,ושורש רפואה כל מכה וחולי נמצא חז"ל שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו .ולא
בפסוקים הכתובים בתורה בענינה ,בהם גנוזה בסוף ,שיהא משמע שכל הקללות והתוכחות היו בימי
הרפואה לאותה מכה ,ואפ"ל כי משה רבינו ראה הצדיקים ובחייהם – והרי כתוב' :כי מפני הרעה נאסף
שבעקבתא דמשיחא יהיו בעולם מחלות קשות אשר הצדיק' והיינו בטרם תבוא הרעה .ולכן אין מיתת
הרופאים אינם יודעים להם רפואה ,והטעם שאינם צדיקים יכולה להיכתב בתוכחה ,וזה 'כל חלי וכל מכה
יודעים הוא מפני שאינן כתובות בתורה ,ורצה משרע"ה אשר לא כתוב בספר' – ולמה לא נכתבה בספר? מפני
להעלות ארוכה גם למחלות אלו ,על כן אמר 'גם כל שזו מיתת צדיקים ,שהיא מכה שאינה יכולה להיכתב
חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם כנ"ל.
ה' עליך' ,ובדבריו אלו בפסוק זה נגנזה הרפואה לכל
אותן מחלות שאין יודעים להם שום תרופה ,וכאן שאלו את הגאון הנודע ר' ישעיה פיק זצ"ל ,שהיה בקי
הקדים רפואתן. בכל חדרי התורה ,היכן נמצא מאמר זה – זו מיתת
צדיקים – שנתקבל ברבים כמאמר חז"ל? וענה :זו
ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי בכלל "מכה אשר לא כתוב" ...כי אין מאמר כזה
השמים לרוב וגו'( :כח סב) בחז"ל.
אומר הרה"ק הרנ"צ מבאבוב זי"ע :יש לומר בדרך רמז,
על דרך ה"אגרא דכלה" עה"פ 'תחת אשר לא עבדת מספרים ,שבלבוב נפטר איש נכבד ,ובהלויה השתתף
את ה"א בשמחה ובטוב לבב' ,דאותיות שאחר תיבת המרא דאתרא הגאון רי"ש נתנזון זצ"ל ,עמד אחד
אש"ר הן שב"ת .וזה תח"ת אש"ר ,דשבת שאותיותיה הרבנים והספיד את הנפטר מתוך הכתב ,אמר רי"ש
באים תחת ואחרי האותיות אש"ר ,לא עבדת את וגו' בדרך צחות :חז"ל אמרו' :מכה אשר לא כתובה' – זו
ולהגיד שעונש התוכחה בא על שלא ענגו את השבת מיתת צדיקים ,והנה כאן אני רואה להיפך - ,מיתת
בשמחה ובטוב לבב כראוי. צדיקים – זה מכה אשר כן כתובה...
והנה זכות השבת מועיל להפרות ולהרבות את בני
ישראל ,וכמו שאמרו :שהרגיל בנר הויין ליה בנים .וזה בעת ביקור הרבי מסאטמר זי"ע בירושלים בשנת
'תחת אש"ר' ,דבזכות שבת הרמוז אחרי אותיות תרצ"ב ,התפלל באחד מבתי המדרשות בעיר ,ואחרי
אש"ר' ,הייתם ככוכבי השמים לרוב' -שנתרבו בני שגמר הש"ץ את חזרת השמו"ע שמעו קול דפיקה על
ישראל. השולחן .ושאל הרבי מסאטמר מה זה? ואמרו לו :שכן
המנהג פה להודיע לש"ץ שלא יאמר תחנון ויאמר
והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם וגו' כן ישיש קדיש .והיות והיום יומא דהילולא של אחד הצדיקים –
ה' עליכם וגו' ונסחתם מעל האדמה וגו'( :כח סג) הכה השמש של ביהכ"נ בידו על השולחן לתת סימן
באחד מספרי ה"אבן עזרא" יש הערה קצרה על להבעל תפילה שלא יאמר תחנון.
הפסוק הזה" :כאשר שמענו כן ראינו". הרבי אמר בדרך צחות :שאולי זו כוונתם של חז"ל מה
מפרשי האבן עזרא מסבירים הכוונה ,שאמנם נתקיימו שדרשו עה"כ 'כל מכה אשר לא כתוב בתורה' – זו
כל דברי התוכחה ,שמענו ראינו אותם ,אבל כאן התכוון מיתת צדיקים .דאם הוא דופק על השולחן כשיש ברית
36
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
שהיא רחוקה מאד מהם .וכתבו להם תשובה :תשבו האבן עזרא להערה חריפה :היינו "כאשר שמענו –
אתם בירושלים הגדולה ואנחנו פה בירושלים הקטנה, ההבטחה"" ,כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם" ,רק
כי באותו הפעם היו חשובים מאד בעיני השר והערלים שמענו ,כי לא זכינו לראות בהתגשמותה ,אבל "כן"
והיו עשירים גדולים ,ובגלל ענין זה נתחדשו עליהם ראינו ,העונש – "כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם",
גזירות יותר משאר קהלות ומדינות. ראינו במו עינינו ...
והיו חייך תלוים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע מביא בשם גיסו ה"שפת
תאמין בחייך( :כח סו) אמת" זי"ע שאמר מה מרמז 'והיה' לשון שמחה על
אומר הרה"ק המוהר"י מבעלזא זי"ע :הרמז בזה עפ"י המקבל ,כי מי שמקבל מידת הדין בשמחה גורם מזה
מאמר חז"ל :כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה ועד נחת רוח מאד בשמים .כדאיתא [ויק"ר כו ז] גבי שאול
ר"ה ,וזהו אומרו "והיו חייך תלוים לך מנגד" – ענין המלך ,שידע שיפול הוא ובניו במלחמה ,והיתה לו
פרנסתך ומזונותיך תלויים לנגד עיניך וקצובים לך כבר ברירה לברוח ולהינצל ,וקיבל על עצמו מידת הדין
מר"ה ,ואינך צריך לדאוג כלל עליה .וא"כ למה "ופחדת בשמחה ,אמר הקב"ה לפמליא של מעלה ראו בריה
לילה ויומם" – הינך דואג אחריה יומם ולילה ,בודאי שבראתי בעולמי ,מזה יש שמחה בשמים.
סיבת הדבר הוא מפני "שלא תאמין בחייך" – שהינך
מקטני אמונה במאמרם הנ"ל. בגמרא :אמר רבי אליעזר ,הוא אינו שש אבל אחרים
משיש .ודיקא נמי ,דכתיב ישיש ולא כתוב ישוש.
ה"דגל מחנה אפרים" זי"ע מפרש לברכה את הפסוק. שואל ה"כתב סופר" זצ"ל :למה באמת הוא משיש
לפי מה שכתוב בשו"ע" :שויתי ה' לנגדי תמיד" – זה אחרים על צרת ישראל? ויש לומר ,שיש משום נחמה
כלל גדול בתורה ,כאשר יתבונן שתמיד ה' עומד לפניו, בדבר ,לטובתן של ישראל .הקב"ה משיש אחרים כדי
יבוא לידי יראת שמים ולא יחטא. שיסיר בשביל זה את חרון אפו מישראל ,כדברי הכתוב:
"והיו חייך תלוים לך מנגד" -אם הקב"ה שהוא מקור 'בנפול אויבך אל תשמח פן יראה ה' והשיב מעליו אפו'.
חייך וחיות כל העולמים יעמוד תמיד לנגד עיניך ,עי"ז
"ופחדת יומם ולילה" – מאימת השם – ולא תחטא. כשהממשלה הבריטית התחילה לתת פירושים שונים
להצהרת בלפור ולניסוחי המנדט ,אמר הרה"צ רבי
הרה"ק מסטרטין זי"ע אומר :מנגד ,נוטריקון :מ"ן ג"ד, יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל :זוהי קללה מיוחדת
כלומר ג מול ד לים ,הרמז שבעקבתא דמשיחא ,הזכות בתוכחה" ,ונסחתם מעל האדמה אשר אתה בא שמה
היחידה והחיות של ישראל תהיה ממידה זו ,של גמילות לרשתה" ,על ידי נוסחאות רוצים להוציא אתכם מארץ
חסדים. שהיא מורשה לכם.
בגמרא [מנחות קג' :]:והיו חייך תלואים לך מנגד' זה ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך( :כח
הלוקח תבואה משנה לשנה' .ופחדת יומם' זה הלוקח סה)
תבואה מערב שבת לערב שבת' .ולא תאמין בחייך' זה ב"סדר הדורות" בסוף סדר התנאים ואמוראים כתוב:
הסומך על הפלטר. "רבי יוזפא שמש ז"ל כשלמד אצל הג"ר פינחס סגל
הגרי"ט ווייס זצ"ל רבה של עדה"ח בירושלים ,כותב אב"ד פולדא ,שמע ממנו מה שאמר לו הג"ר ואלק בעל
ששמע בשם הגאון רבי אלחנן ווסרמן זצ"ל – הי"ד הסמ"ע ז"ל :דמה ששכיחין גזירות באשכנז בק"ק
שאמר ,שזהו מ"ש חז"ל [שבת קיט ]:כל המבזה ת"ח ווירמיישא יותר משאר קהלות ומדינות בחורבן בית
אין לו תרופה למכתו ,כי החכמים יש להם כח להמתיק ראשון באו ונתיישבו בק"ק ווירמיישא ,ואחר כלות ע'
עונשי התורה ע"י פירושיהם ,כפי שאנו רואים שנים של גלות בבל חזרו הגולים לירושלים ולארץ
שהמתיקו תוכחת הכתוב הזה לעונש קל יותר ,אבל מי ישראל .ואלו אשר היו בווירמיישא לא חזרו לא"י ,וכתבו
שמבזה ומלגלג על דברי חכמים ,אין תרופה למכתו ,כך יושבי ירושלים לאנשי ק"ק ווירמייזא שיבואו גם הם
אצלו יתפרש העונש הכתוב בתורה כפשוטו וכמשמעו לשבת בא"י ,כדי שיוכלו לעלות בג' רגלים לירושלים
37
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
מה דאיתא בגמרא [סנהדרין קה :].מאי דכתיב רח"ל .ודפח"ח.
'נבוכדנצר עבדי' ,כי גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה
העולם שעתידין ישראל לומר עבד שמכרו רבו כלום יש הרה"ק ה"ישועות משה" מויז'ניץ זי"ע אומר' :ופחדת
לו עליו כלום ,כלומר כבר מכרנו הקב"ה לנבוכדנצר ואין לילה ויומם' – תרעד ותפחד תמיד ,איך עוברים עליך
אנו מחוייבים עוד לשמור התורה והמצוות ח"ו ,לפיכך ימיך ולילותיך – האם הם כרצון הבורא ב"ה באמת
הקדים הקב"ה וקראו 'עבדי' ,וכל מה שקנה עבד קנה ובתמים ?!
רבו ,ממילא אין לו לנבוכדנצר שום קנין בישראל ,ולא
יצאו מרשותו של הקב"ה לעולם ,וזהו אומרו בבוקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בוקר
'והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות' ,היינו שיסבב מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה:
הקב"ה שיהיו ישראל נמכרים לאנשים שהם עצמם (כח סז)
עבדים' ,ואין קונה' ,היינו שלא יהיה להם שום קנין אומר הרה"ק מזידיטשויב זי"ע' :בבוקר תאמר מי יתן
וזכות בישראל ,כי מה שקנה עבד קנה רבו ,וממילא לא ערב' – זה ערב פסח ,שאיש ישראל משתוקק להגיע
יצאו ישראל מתחת רשותו של הקב"ה לעולם. לליל שמורים' .ובערב תאמר מי יתן בוקר' – זה ליל
סוכות ,שאיש ישראל משתוקק להגיע לבוקר לקיים
בספר "אמרות טהורות" על תהלים מביא בשם הרה"ק מצות ארבעת המינים.
מבעלזא זי"ע :שכתב להקשות על סיום התוכחה
'והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה'. אמר הרה"ק ה"ישועות משה" מויז'ניץ זי"ע :יש לבאר
הלא אין לסיים בדבר רע ,ופירש שבתוכחה מרומז צרת עפי"מ שפירש בספה"ק "אהבת שלום" עה"פ 'וראו
ישראל והגלויות ובפסוק הזה מרומז גזירת המן ומסיים כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' – שע"י
'ואין קונה' הפי' שהקונה נאבד ואין ,אם כן מסיים וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ,דהיינו ראיית
בדבר טוב ודפח"ח. פני הצדיק ,עי"ז 'ויראו ממך' ,יקבלו יראת שמים ממנו.
ועד"ז יש לפרש' ,ממראה עיניך אשר תראה' ,היינו
פעם אמר הגאון רבי יחיאל מיכל פיינשטיין זצ"ל מראיית פני הצדיק ,תבוא ל'פחד לבבך אשר תפחד' –
לחותנו הרב מבריסק זצ"ל מה ששמע בשם הגאון רבי ליראה את ה'.
אייזיק שר זצ"ל – שאמר דהנה בתוכחה כתיב:
'והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות – ואין והשיבך ה' מצרים באניות וגו' והתמכרתם שם לאיביך
קונה' ,ורמוז בזה ,דהנה הלא ידוע כי "עבד לוה לאיש לעבדים וגו' ואין קנה( :כח סח)
מלוה" ,והנה עפ"ז המחפש גמ"ח – דהרי מחפש הוא בספר "ראשי בשמים" :תימכרו לאויבים כאלה שהם
להיות עבד ...וכשאינו משיג – זהו "והתמכרתם בעצמם "עבדים" ,והמה כידוע השליטים הכי גרועים
לעבדים וגו' – ואין קונה" ...אמר לו הרב מבריסק זצ"ל: תחת 'עבד כי ימלוך – רגזה הארץ'.
כשעושים עבירות ברמז – גם התוכחה מתקיימת
ברמז ...אבל כשעושים עבירות ממש – גם התוכחה עו"א' :ואין קונה' – אלה דברי הברית ,לפי חז"ל :אמרו
היא כפשוטו חלילה וחס ... חנניה מישאל ועזריה ,מלך אתה עלינו למיסים ,אבל
לעבור על התורה אנת וכלבא שוין' .ואין קונה – אלה
אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה וגו'( :כח סט) דברי הברית' ,לעניין זה אין קונה.
בספר "אוצר שיחות חכמים" מובא מעשה :שאיש עני
הגון הפציר בבנו של הגה"ק רבי שלמה קלוגר זצוק"ל עו"א :ששמע מחותנו הרה"ק רבי יצחק מראדוויל זי"ע
ליתן לו כת"י על התורה מחיבורי אביו זצוק"ל ,והוא יסע שבכה כמה שעות על פסוק זה להבין פירושו ,כיצד
עם הכת"י לקבץ מעות להדפיסו. יתכן שיקבלו ישראל עונש קשה כל כך שלא יהיה מי
לרוב הפצרותיו נעתר אליו ,והאיש ההוא שם לדרך שירצה לקנות אותם ,איך אפשר שיגיעו לשפלות
פעמיו ,ולא הצליח בדרכו ולא קבץ מעות די הצורך נוראה כזו? ובא אליו אביו הק' הרה"ק רבי יחיאל מיכל
להדפסה ,ויצר לו מאד. מזלאטשוב זי"ע בחלום ואמר לו פירוש הכתוב :עפ"י
38
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
ויש לומר שזה עניין "היום הזה" ,היינו התלבשות כל ויבוא לפני רב גדול ומפורסם א' ,וישפוך את מר שיחו
הארות במעשים ,שמכל מעשיהם נעשתה תורה ,וזו שכל מקום מזכירים כ"כ את שמו של המחבר בחרדת
בזכות הגדולה לבני ישראל בקבלת התורה ,כי באמת קודש ,וכל ספריו יקרים וחביבים מאד בעינם ,ומדוע
אין לתורה שיעור וגבול והיא נעלמת מעיני כל חי ,אלא עלה בגורל על ספר הזה שלא לבוא לדפוס.
שבני ישראל זכו שמכל מעשיהם נעשה לבוש לאורות ויבקש הרב מאת האיש להראות לו את החיבור ,ויפתח
התורה .וזה גם "את ה' האמרת היום" ,פירוש, את הספר וימצא כתוב בפ' תבוא ביאור עה"כ
שמעשרה מאמרות נעשתה תורה שלימה. 'והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה – אלה
דברי הברית' – שהקשה דיש להבין הסמיכות של
לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען תדעו כי הפסוקים.
אני ה' אלקיכם( :כט ה) וכתב שם :שהנה בעוה"ר ימים באים קודם ביאת
נראה – אמר המגיד מקלם – כשיהודי רעב הוא נזכר המשיח ,אשר קרן התורה יושפל עד שיסע איש עם
יותר בה' מאשר כשהוא שבע .וזה מרומז בפסוק' :לחם ספר חדש למוכרו ולא ימצא שום קונה עליו ,וזה
לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם – למען תדעו כי אני מרמזת התורה' :והתמכרתם שם לאויביך לעבדים
ה' אלקיכם'. ולשפחות ואין קונה אלה דברי הברית' – שלא ירצה
שום איש לקנות את דברי התורה.
ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם( :כט ויאמר לו הרב! עתה נפתרה חידתנו ,יען כי בחיבור הזה
ח) נפיק מפומיה דרב המחבר הק' כי אין קונה שום ספר,
איתא בספה"ק "עבודת ישראל" :כי ישנם אנשים שיש לכן נתקיימו דבריו הק' דוקא בספר זה.
להם השתוקקות גדולה לעשות מצוות ,אבל בפועל אין
עושים הרבה מעשים ,לזה אמר הכתוב 'ושמרתם', הרה"ק רבי חיים חייקל מאמדורא זי"ע היה מתייפח
מלשון השתוקקות [=ואביו שמר את הדבר] ,היינו בבכי מר בשעה שקראו בבית מדרשו את פרשת
שתהיה לכם השתוקקות טובה ,אך זה לבד אינו ה"תוכחה" .געה וקרא :אזא זיסע תורה ,צי איהר זאל
מספיק ,אלא 'ועשיתם' ,יש לכם לראות לעשות הרבה מען דארפען אזא תוכחה?! [לתורה מתוקה כזאת יהא
מעשים טובים בפועל כראוי. עוד צורך בכזו תוכחה].
לחודש אלול אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' וגו' ולא נתן לכם ה'
לב לדעת וגו'( :כט א-ג)
ב"ליקוטי מהרי"ח" :נשלחה א נשים ל פנינו ו יחפרו פעם דיבר ה"חידושי הרי"ם" זי"ע בענין מופתים,
ל נו את הארץ [דברים א כב] ר"ת אלו"ל ,והוא רמז ואמר ,כעת אינם מקרבין את לבות בני ישראל עם
שבחודש זה מזמנין "אנשים" – חשובים שיילכו לפנינו מופתים ,רק עם תורה ,והראי' ממשה רבינו ע"ה
ויעתירו בעדינו' ...נשלחה' אנשים – שליחי ציבור. שאמר להם לבנ"י 'אתם ראיתם וגו' ולא נתן לכם ה' לב
לדעת וגו' עד היום הזה' .ופי' רש"י ז"ל 'עד היום הזה' -
הרה"ק מביאלבז'יג זי"ע בספרו "ארון עדות"" :בשירת שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר תורה לבני לוי
דבורה נאמר [שופטים ה יב] 'עורי עורי דבורה עורי עורי וכו' באו כל ישראל וכו' עיי"ש .הרי לך שאחרי כל
דברי שיר' ,נראה לרמז זאת על ענין תפילה העומדת המופתים הגדולים והנוראים ,לא היה להם עדיין לב
ברומו של עולם ,וצריך לכוון כל הסודות ויחודים וצירופי לדעת עד היום הזה ,יום קבלת התורה.
שמות ,ובפרט השליח ציבור העומד בין ישראל לאביהם
שבשמים לחלות ולחנן עבור עם בנ"י ,והוא המליץ אומר ה"שפת אמת" זי"ע :הרבי מפשיסחא אמר על
ביניהם להעלות את כל תפילותיהם השמימה .בודאי זה ,שכל הנסים ונפלאות שעשה הקב"ה עם ישראל,
שהוא צריך להיות איש קדוש וטהור ,שיוכל לכוון כל הואיל והיו שלא כדרך הטבע היו רק לשעה ,אבל
הכוונות כראוי .ואנו בעוונותינו הרבים בדור היתום הזה עכשיו ,אחר שגמר להם כל התורה ונעשתה מכל
לא נמצא איש כזה ,אף אחד מני אלף ,אעפ"כ אל התנהגותם תורה – נעשה מזה בנין קבוע לדורות.
39
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
והקב"ה מקיים 'סור מרע ועשה טוב' ,ע"י שהשי"ת יתרשל האדם לומר ח"ו :מה לי להתפלל ,כי לא אוכל
עושה שתהיה 'תכלה שנה וקללותיה' הרי הוא מקיים לכוון כראוי ,רק החיוב מוטל על האדם להתעורר
סור מרע ,ועשה טוב – ב'תחל שנה וברכותיה'. בהתעוררות רב ,כל אחד עד מקום שידו מגעת לפי
יעזור השי"ת שתהיה לנו ההכנה הראויה ,שאנו נקיים שכלו והשגתו.
'סור מרע ועשה טוב' ,להתרחק מהקללות ,ובזכות זה וזהו' :עורי עורי דבורה' – הכוונה על הש"ץ שיעורר את
יה"ר שהקב"ה יסיר מאתנו כל הקללות וכל הרדיפות עצמו בחשקות והתלהבות ,ואף שאינו יכול לכוון כוונות
מבית ומחוץ ,ונזכה לישועות גדולות. הראויות ,מכל מקום מחשבה טובה הקב"ה מצרפה
למעשה ,לצירופים ויחודי שמות ,והוא בחינת "דבורה",
רומז על דבש דבורים ,אף שהדבורה עצמה הוא דבר
אמרות טהורות מצדיקים זי"ע בענינים שונים: מאוס ,מ"מ ע"י הדבש היוצא ממנה שהוא דבר טוב –
הדבורה עצמה ג"כ נחשבת בעיני האדם .דוגמת כן
מסופר על הגאון רבי אליהו חיים מייזל זצ"ל רבה של הוא הש"ץ ,אף שמצד עצמו אינו ראוי לאותה איצטלא
לודז' ,שהיה ידוע בפקחותו ובשנינותו ,פנה אל אחד לעמוד ולהתפלל לפני ממ"ה הקב"ה ,מ"מ הדיבורים
מעשירי עירו וביקש ממנו לתרום לדבר צדקה ,השיב לו הקדושים היוצאים ממנו ,הקב"ה מצרפם לכוונות
העשיר :לצערי אין בידי לתת מאומה ,מצבי דחוק מאד, הראויות ,ועל ידם הוא בעצמו נעשה גם כן חשוב וראוי
לאחרונה שלחתי ידי בכמה עסקים ,ולא הצלחתי בהם, לעבודה הזאת".
ואיני יכול עכשיו לדבר מענין נתינת מעות לצדקה! וזהו 'עורי עורי דבורה עורי עורי שיר דברי' – 'שיר' – ע"י
כעבור זמן נתעלה הגביר מאוד בעושרו ,ואחר כך פגש הדברי שירות ותשבחות הקדושים שיוצאים מפיך –
בו הגאון רא"ח ברחוב ,ושאלו למצבו ,פטרו הגביר תתעורר לעמוד ולהתפלל לפני ממ"ה הקב"ה ,כמו
בלחישה במילה אחת :אזוי... דבורה הנחשבת ע"י הדבש.
ועיקר התעוררות צריך להיות שיכוון הש"ץ להעלות כל
מיד פתח הגרא"ח פיו בחכמה וא"ל :עכשיו נתיישב לי תפילות בית ישראל במסילה העולה בית א-ל...
מחז"ל [סוטה לב :]:תניא רשב"י אומר ,אדם אומר את והנה אם יאמר האומר :מי אנכי כי אלך ואגש לפני
שבחו בקול נמוך ואת גנותו בקול רם ,שבחו בקול נמוך ממ"ה הקב"ה לחלות בעד עמו ישראל ,הלא אנכי שפל
מן וידוי מעשר ,וגנותו בקול רם ,ממקרא ביכורים .נמצא ברך ,מלא חטאים מכף רגלי ועד ראשי אין בי מתום,
מזה ,כי 'שבח' הוא וידוי מעשר ,ו'גנאי' הוא מקרא תשובתו בצידה :כי זה הוא בעצמו עיקר התפילה
ביכורים ,וראוי להתבונן בפשר הדבר מה הענין בזה?! להיות בחינת ענוה ,וידע בעצמו כי במה נחשב הוא,
ומתפלל לפני הקב"ה בשברון הלב ונמיכות רוח ,אזי
אלא יש לבאר ,דהנה 'שבחו' פירושו כאשר האדם תפילתו עולה לפני כסא כבודו יתברך ,כמאמר הכתוב
נמצא במצב טוב ,שאז ימלא פיו שבח ותהילה ושמח 'לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה' ...עכלה"ק.
בחלקו' ,גנותו' פירושו כאשר נמצא במצב דחוק ורע,
שזה גנותו .והנה האדם המביא ביכורים ,אי אפשר אמר הרה"ק המהר"י מווארקא זי"ע :אנו אומרים
ללמוד מזה שיש לו הרווחה ,שהרי לא השבח מתגלה בסליחות לערב ר"ה – 'שופט כל הארץ ואותנו במשפט
כאן אלא הגנאי ,שהרי כל אחד מביא רק סל קטן של יעמיד' ,יתכן לבאר ,העצה שאותנו במשפט יעמיד,
'ראשית הפרי' ,ומראהו כמראה עני ומסכן ,ומשום כך שתעמידנו למעלה במשפט ,שנהיה אנחנו השופטים
אין הוא חושש שמא יהיו מתקנאים בו ויבואו אליו ונהיה למעלה מעל המשפט...
לבקש צדקה ,ולכן הוא אומר 'מקרא ביכורים' בקול רם.
ומאידך גיסא בהרמת מעשר ,מתגלה השבח בכל אחד, מו' רה"י שליט"א אמר [ס"ג בחקותי תשפ"ד מ"ב]:
דלפי גודל המעשר נודע גודל רכושו ,מה מספר הרה"ק רבי ישראל מסאדיגורא זי"ע ,בערב ר"ה
בהמותיו ,וכמה תבואות ופירות יש לו ,ולפיכך הוא תרס"ה – שהיה עת צרה והיהודים סבלו סבל רב ,ויגון
אומר את 'וידוי המעשר בקול נמוך' ,שאינו רוצה לדבר ואנחה היו מנת חלקם של אחב"י בצרתם הגדולה,
בקול רם ,שחושש הוא שמא יבוא אליו רבה של לודז' פתח ואמר :הרי ידוע שהקב"ה מקיים מצוות התורה,
40
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
לפי פשטות הכתובים ולא אחדש פירושים משונים". ויבקש ממנו צדקה...
בלית ברירה הסכימו ראשי הקהל והניחו לו לדרוש.
כשעלה לדוכן פתח המגיד ואמר" :דעו לכם רבותי
***
שראשי הקהל ציוו עלי שלא להוציא פסוק מידי פשוטו, בספר "משנה שכיר":
אך דעו נא שאף בלי התנאי שלהם לא הייתי צריך
לשנות מן הפשט ,ואדרבה אפתח את דברי באותו הגה"ק ה"ערוגת הבושם" זצ"ל סיפר על הגאון המגיד
פסוק שפתחתי כאן לפני ארבעים שנה' ,כי אמרתי רק מוואדיסלאב זצ"ל אביו של הרבי ר' בונם מפשיסחא
אין יראת אלקים במקום הזה' ,רק אז פירשתי בדרך זי"ע ,שפעם אחת הגיע לפראג ,ובאותו עת היתה עיר
דרוש ,אבל עכשיו אין צורך לחדש חידושים ,כי למרבה גדולה לאלקים ,גאונים אדירים כדוגמת רבי שמואל
הצער ירדתם לדיוטא התחתונה ואפשר לפרש את לנדא ורבי אלעזר פלעקלס זצ"ל ,והחזיקו ישיבות עם
הפסוק כפשוטו ממש"... תלמידים ,והבתי מדרשות היו מלאים רבנים ולומדים
חסידים ואנשי מעשה ,ובבואו כיבדו אותו לשאת
דרשה.
***
כאשר נתקבל הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי"ע פתח ואמר בלשון הפסוק [בראשית כ יא]' :כי אמרתי
בצעירותו לכהן פאר לאב"ד טורטשין בפולין ,דרו רק אין יראת אלקים במקום הזה' ,הנאספים פתחו את
בעיירה שמונים איש ובתוכם י"ד בעלי הוראה! ביקשו עיניהם בתמהון ,וכי לא מצא על מי להמליץ פסוק זה
בעלי ההוראה להכשיל את הרה"ק מאלכסנדר אלא על העיר פראג?! אך הוא הסביר מיד את דבריו:
בשאלות למיניהם ,עד שקרה שפסק פעם ההיפך מן דהנה ידוע שאלוקים הוא מידת הדין ,והתורה הק'
הדין .מיד שלחו שני אנשים מבני העיר אל אביו הגדול מבטלת את כל הדינים ,ולכן בעיר גדולה כזו שקול
הרה"ק רבי שרגא פייבל מגריצא זי"ע ,לספר לו את התורה נשמע בה בכל פינה ופינה אין צריך כלל
אשר אירע עם בנו. להתיירא ממידת הדין ,דתורה מגנא ומצלא .וזו הייתה
כוונתו' ,רק אין יראת אלקים במקום הזה' ,כלומר
באותה עת התגורר רבי שרגא פייבל בעיר מקלביעל, שבמקום הזה אין צריך להתיירא ממידת הדין.
והאנשים נכנסו אצלו והראו לו בערך שישים שאלות
שבנו רבי יחיאל פסק ההיפך מן הדין .עצם רבי שרגא ארבעים שנה אחר כך שוב נקלע המגיד מוואדיסלאב
פייבל את עיניו הטהורות לרגעים מספר ואחר פתח לפראג ,אולם אז כבר נשתנתה צורת העיר מקצה אל
ושאל את האנשים" :האם באמת אירעו כל השאלות הקצה ,המשכילים המתחדשים השתלטו על הנהגת
האלו בעיר ,או רק ששלחתם אליו שאלות שלא היו ולא העיר ,רוחות חדשות נשבו בעיר וקול התורה שנשמע
נבראו?!" הודו האנשים לרבי שרגא פייבל כי אכן לא בה בעבר כבר פסק .המגיד כאב מאוד את השינוי
אירעו הדברים אלא שביקשו לנסותו. הנורא ,וביקש מראשי הקהל שיאפשרו לו לדרוש אך
הללו לא הסכימו" ,אין זה נאה שיהודי מפולין ידרוש
שוב עצם רבי שרגא פייבל את עיניו ואחר כך פתח בעירנו המתקדמת" ,אמרו .אך המגיד התווכח עמהם
ואמר" :איתא בירושלמי ,מיום שבטלו הסנהדרין לית ותמה בפניהם" :לפני ארבעים שנה כשהייתי צעיר
אנא ידעין למידן דין תורה .והדבר תמוה ,הירושלמי לא לימים והיו כאן צדיקים וגאוני ארץ כיבדו אותי לדרוש
ידע ואילו רב מקלביעל יודע?! אלא דעו נא ,שאפילו באין פוצה פה ,ועכשיו לא די שאינכם מכבדים אותי
'ריש גרגותא מן שמיא מוקמי ליה' [ב"ב צא ,]:מכל שכן מעצמכם אלא גם כשאני מבקש אינכם מסכימים"?!
רב בעיר .ומה עושים בשמים כשבא לפני הרב שאלה? אמרו לו אנשי הקהל" :בשעתו דרשת בדרך דרוש
– רואים שלא יהיה לו מכשול חלילה .אבל זה דווקא אם ומליצות ,אנו אנשים משכילים ומתקדמים ,ואיננו
השאלה אירעה באמת ,אבל אם לא אירעה השאלה אוהבים דרשות ופירושים שאינם לפי הפשט הפשוט".
אלא שזה רק נסיון ,זה נקרא 'מושב לצים' ,וכתיב אמר להם המגיד" :הריני מתחייב בפניכם שאדרוש רק
41
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
על רצונו להוציא את בנו ממקום תורה ,וינחם על 'ובמושב לצים לא ישב' ,אין השכינה עמו בזה ,לכן יכול
מחשבתו. לומר גם להיפך .לכו לשלום ועוד הפעם לא תעשו כך,
ויהיה הכל באמת ,ואני מבטיחכם שיפסוק כהלכה ,כי
יודע אני שבני יודע הלכה בטוב".
***
מעשה בהגה"צ רבי משה מידנר זצ"ל ר"י סלונים
בבראנוביץ ,שהתבטא על עשיר וגביר גדול שהוא עני ***
ורש .לשאלת חסידים" :הלא הלה מרוויח הרבה"? לרגל יו"ד של השרף הרה"ק רבי אורי מסטרעליסק
נענה ואמר" :הלא הוא רוצה כבוד ,וכבוד צריך להגיע זי"ע – יו"ד כ"ג אלול ,מגדולי תלמידי של הרה"ק רבי
לזולתו ,אם כן הוא נצרך לבריות"... שלמה מקארלין זי"ע – הי"ד:
אחד הטעמים שנקרא בשם "שרף" – נשמע מפי כ"ק
*** האדמו"ר מסטרעטין – ארה"ב שליט"א :עפ"י עובדא
באחד הימים ,כשיצא הרה"ק רבי יעקב מווידאמע זצ"ל נוראה שנשמעה מפי יהודי אחד מדרי העיר בערש,
[מתלמידי קאצק] לרחוב העיר ,הפילה אשה אחת את אשר ברח לסטרעטין בתחילת פרוץ מלחמת העולם
עצמה למרגלותיו ולא הניחה לו לילך עד שיבטיח לה השניה ,ושהה שם עד שנת תש"ב .באותה העת שמע
שתיפקד בבן .אמר לה" :אם הייתי יודע שלא תתקיים מזקני העיר שמקובל אצלם שנקרא שמו "שרף" –
הבטחתי – הייתי מבטיחך ,אבל ירא אנכי שתתקיים, מפני שפעם אחת עמד אצל העמוד ודלקו שם נרות
ומה אעשה אחר כך עם המנוול?! ...שח"ו תבוא בליבי חלב ,והם התחילו להתך ולנזול מטה ,והרה"ק
גאווה שהנני בעל מופת ואיש גדול"... מסטרעליסק היה באמצע תפילת שמונה עשרה,
והנרות הותכו על העמוד וכולו נחרך חוץ מהמקום
*** שהסטרעליסקער הניח את ידיו ,וכל השנים ראו על
העמוד כצורת שתי ידים שלא נחרכו והיה אותו
מעשה שהיה בשמחת "תנאים" ,כל המסובין ישבו הסטנדר עומד על מכונו עד המלחמה האיומה.
והמתינו לקריאת התנאים ,לפתע סירב המחותן
להתחייב בכתב על הנדוניה .וטענתו בפיו שיש להאמין
לו על אמרי פיו ,ובודאי אב לא יכזב את בניו ,ובודאי ***
שיתן את אשר הבטיח .ולא הצליחו לשכנע אותו .כי בכנסיה הגדולה שהתכנסה בוינה בשנת תרפ"ג,
אף אחד לא העיז לומר למחותן שאין סומכין עליו. התאספו יהודי רבים כדי לזכות לראות את גדולי הדור,
בראשות ה"חפץ חיים" ,ולהתברך מפיהם .טען הח"ח
בין המסובים היה הגאון רבי אלחנן ווסרמן זצ"ל – בענותנותו שאינו רבי המחלק ברכות ,וכשהמשיכו
הי"ד ,וכאשר ראה איך שהמחותן מתעקש כל כך ,ואולי להפציר בו ,נענה להם והחל לברכם.
ברוב טיפשותו יקלקל ויבטל את השידוך ,לכן פתח את
פיו בחכמה ואמר לו :שאינו צודק בטענתו שצריך הדבר היה בפרשת 'כי תבוא' ,וכאשר נעמד לפניו אדם
להאמין לו כי אב אינו עושה עוולה לבניו ,וראיה לדבר, בלתי מוכר שבא אליו עם בנו כדי להתברך ,נענה
שהרי בעשרת ימי תשובה אנו מבקשים 'זכרנו לחיים הח"ח ואמר" :איני יודע מדוע אתה מבקש ממני ברכה,
מלך חפץ בחיים' ,והרי אנו בטוחים בזה שהקב"ה ממה נפשך ,אם אתה שולח את בנך לישיבה ,אינך
החפץ בחיים יזכרנו לחיים ,שהרי בנים אנו למקום, זקוק לברכה שלי ,שהרי כבר ברכו אותך כל אותם
שנאמר 'בנים אתם לה' אלקיכם' ,א"כ מדוע יש צורך רבואות שעמדו בין הר גריזים להר עיבל ,ואמרו 'ברוך
להוסיף ולבקש 'כתבנו' בספר החיים?! מדוע לא די לנו אשר יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם' .ואם
בהבטחת השי"ת כי יזכרנו לחיים ,עד שאנו מבקשים שולח אתה את בנך לבית ספר של לימודי חול ,איני
הבטחה בכתב?! מכאן שאינו דומה הבטחה ללא כתב יכול לברך אותך" .נרעש האיש וילפת ,שכן ניבא הח"ח
42
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
וחשבתי רמז נכון והוספה לזה ,מ"ש אנו בסליחות להבטחה שבכתב!
'כלה שעיר וחותנו ועלו לציון מושיעים' ,ויש לדקדק
שהקדים את עשו הקטן לחותנו ישמעאל שהיה מבוגר הגאון רבי משה לאנדינסקי זצ"ל – הי"ד ראש ישיבת
ממנו ,ולכאורה הוה ליה למימר ההיפך 'כלה ישמעאל ראדין הוסיף על זה ,שאפילו הבטחה בכתב אינו מועיל
וחתנו' ,אמנם הנה לגבי עשו הרשע ישנם פסוקים כמו נתינה ביד ממש .והביא ראיה לכך מדין ביכורים,
מפורשים בתורה שמפרטים את מעשיו הרשעים שמצות ביכורים הוא כאשר אדם נכנס לפרדס ,ורואה
והתנהגותו הלא טובה ,כמו 'ויבז עשו את הבכורה' ,וכן תאנה שביכרה או פרי אחר משבעת המינים ,קושר
'ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב עליה גמי ,ואחר כך לוקח ומניח בטנא ,ומוליך הפירות
אחי' ,ולעומת זאת על ישמעאל לא מצאנו מפורש לירושלים לבית המקדש ,א"כ לאחר כל ההשתדלות
בתורה שהיה רשע ,רק חז"ל [ב"ר נג יא] דרשו עה"פ והטירחה ,בוודאי היה אפשר להיות בטוח שיתן האדם
'ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו' מצחק' ,שעבר על את פירות הביכורים לכהן.
ע"ז ג"ע ושפ"ד ,אבל אינו מפורש בתורה ,ואדרבה,
בתורה כתוב שלפני לידתו נגלו מלאכים אל אמו ,וכן אולם התורה אמרה' :ולקח הכהן הטנא מידך' ולכאורה
אמר המלאך להגר 'מה לך אל תיראי כי שמע אלקים מדוע צריך הכהן לטרוח וליטול הטנא מידו של מביא
אל קול הנער באשר הוא שם' ,כן רואים אנו שהרע הביכורים?! הרי בודאי אם כבר הגיע לירושלים
בעיני אברהם ע"ה רצונה של שרה לשלח את ישמעאל לביהמ"ק ,ראוי יותר שהוא עצמו ימסור את הטנא
והגר מתוך ביתם ,עד שאמר לו הקב"ה 'אל ירע בעיניך לכהן?! מכאן שאין לסמוך על הבטחות כלל ,אלא רק
על הנער ועל אמתך' ,גם אחז"ל [ב"ב טז ]:שישמעאל כאשר הכהן לוקח את הטנא מידי הבעלים ,יכול הוא
עשה תשובה ,ומכל זה היה מקום לכאורה לומר להיות סמוך ובטוח שהביכורים ישארו בבית ה'...
שישמעאל לא הרשיע כל כך ,וא"כ מדוע הוזכר שמו
לדראון עולם?
***
אלא ,שאכן את מעשיו אין אנו יודעים ממנו עצמו ,אבל כלה שעיר וחותנו ועלו לציון מושיעים[ :פיוט 'ישראל
יבוא ויעיד בו חתנו 'הנכבד' עשו הרשע ,והוא יעיד על נושע בה' תשועת עולמים']:
רוע מהות חותנו ,שהרי בת אחת היתה לו לישמעאל
'מחלת' ,והוא לא מצא חתן 'נאה' עבורה יותר מעשו הרה"ק ה"שפע חיים" מצאנז זי"ע דבר בקודשו :הנה
הרשע הגדול ביותר באותו דור?! זוהי ההוכחה היותר שמעתי מיהודי פשוט לפני עשרות שנים מאמר נאה
טובה ועדות נפלאה על מהותו וטבעו של ישמעאל ,כי שמצא מאד חן בעיני:
אכן בהבטה על ה"איידעם" יש לנו "עדות" על החותן.
שלכן קוראים לחתן בשפת אידיש "איידעם" ,שהוא
מטעם זה אין אנו מבקשים 'כלה ישמעאל וחתנו' ,כי מלשון "עדים" ,והיינו כי טיב החתן מעיד על מהות
אין לנו הוכחה בתורה על רשעותו ושפלות מדרגתו ,ומי חותנו ,שכאשר רואים חתן כליל המעלות ,ת"ח וירא
אומר שהוא חייב בדין ,אמנם אחרי שהקדמנו וביקשנו שמים ומתנהג בקדושה ובטהרה ,אות הוא שגם חותנו
'כלה שעיר וחותנו' – שהוא עשו הרשע אשר מעשיו ירא שמים ,ולכן בחר ליקח עבור ביתו חתן ת"ח ,וע"ד
המרושעים והמכוערים גלויים הם לכל ,מעתה כיון שאחז"ל [שבת כג ]:דמוקיר רבנן הוו ליה חתנוותא
שלגבי עשו אין ספק שראוי לכליון ,ושוב מבקשים אנו רבנן .אך לעומת זאת ,כאשר רואים שהחתן הולך בטל
גם על חותנו שיכלה ויאבד מהרה מן העולם ,כי החתן ולא מתנהג כדת של תורה ,ידים מוכיחות בדרך כלל
מעיד על חותנו שאף הוא צבוע ורשע כמוהו וראוי שגם חותנו אין תוכו כברו ,ולא לחינם הלך הזרזיר אצל
ליענש. העורב אלא מפני שהוא מינו [ב"ק צה ,]:והוא דבר נאה
וגם נכון.
***
43
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
כאשר ראה הבעש"ט הק' זי"ע את היהודים בספר "בנין דוד":
המגושמים ,משוקעים ראשם ורובם בעולם פרנסתם,
נתגלגלו רחמיו עליהם ופתח פיו בחכמה :שאלה לי אמר לי הרה"ק רבי יהושע מטאמשוב זי"ע ,ששמע
אליכם יהודים! שמא תוכלו להסביר לי מהו ההבדל בין מפיו הק' של הרה"ק השר שלום מבעלזא זי"ע ,לפרש
סוס טוב ומהיר לבין סוס רע ועצל?! בדרך צחות הפירוש בזמר למוצאי שבת "איש חסיד
היה"' :יזכר לך עתה אתמול אשר דברת' – כי היה
ענה לו אחד העגלונים :וכי לא תדע ,ההבדל הוא גדול, החסיד עני שלא היה לו לחם לצרכי שבת ,על כן לקח
בעבור סוס טוב שאפשר לרכוב עליו ,אפשר לקבל בערב שבת את הבגדי חול שלו ונתנם למשכון ,ולווה
בשוק מאה אדומים ויותר ,ואילו סוס כפרי רזה ושדוף עליהם את צורכי השבת ,כי הלא הקב"ה אמר "לוו עלי
הראוי לעגלת איכרים ,אינו שוה אפילו עשרה ואני פורע" [ביצה טו.]:
אדומים?! מומחי הסוסים פרצו בצחוק על שאלתו
הפשוטה ,שהרי לא ידעו מי עומד לפניהם. כשבא מוצאי שבת והיה צריך את הבגדי חול ,אבל לא
היו לו מעות כדי לפדותם ,אמר להקב"ה :רבונו של
אבל הבעש"ט הק' המשיך ושאל אותם :מה התועלת עולם' ,יזכר לך עתה' – את' ,אתמול אשר דברת' – ר"ל
בכך שהסוס הטוב שמחירו רב ,יכול לרוץ במהירות בערב שבת אמרת לוו עלי ואני פורע ,כמו כן ראה
גדולה כזאת ,הלא אם יתעה הסוס בדרכו ,ויסטה מדרך שיהיה לי מעות לפרוע לפדות את הבגדים .ודפח"ח.
הישר ,עלול הוא להתרחק מן הדרך הישרה הרבה יותר
מהסוס הזול כאשר יתעה?!
***
אז הבינו אנשי היריד שרעיון נכבד טמון בשאלה זו, בשו"ת הרדב"ז [ ח"ד סימן יג] נשאל :אודות ראובן
והמתינו בכליון עינים לשמוע את תשובתו. שהיה חבוש בבית האסורים ולא היה יכול לצאת
להתפלל בעשרה ולעשות המצוות ,והניחו לו לצאת
הבעש"ט הק' זי"ע המשיך ואמר :ובכן ,שמעו לדברי לחופשי יום אחד בשנה! איזה שיחפוץ ,איזה יום מכל
יהודים יקרים ,אמנם נכון הוא הדבר ,שהסוס הדוהר ימות השנה יבחר ראובן הנזכר?
תועה בדרכו ,אבל בכל זאת יש יתרון גדול לצידו,
שאחרי הטעות הרי הסוס הטוב חוזר לדרך הנכונה והשיב הרדב"ז :שיראה לצאת מיד! ויתפוס כל מצוה
במהירות רבה! שהיא ,שאין מעבירין על המצוות ,ואין חילוק איזה
מצוה יעשה ,קלה או חמורה ,שאי אתה יודע שכרן של
והוסיף ואמר באהבה ובשפה נעימה :הלא תבינו מצוות!
בעצמכם את הנמשל .יהודים יקרים וחביבים ,אתם
כולכם בני אברהם יצחק ויעקב ,יש לכם יחוס נכבד
וזכות גדולה ,אל תתייאשו יהודים! אפילו אם טעיתם
***
מהדרך הישרה ,אל ירך לבבכם ,הניצוץ הקדוש עודנו מסופר בקהל חסידים:
צפון בקרבכם ,אם רק תפנו בחזרה אל הדרך הישרה,
ותיטיבו את דרכיכם ,תוכלו בחיפזון ובריצה להשיג הבעש"ט הק' זי"ע נכנס פעם אחת בחודש אלול לבית
הכל... מזיגה ומצא שם כל מיני סוחרים ,כגון :סוחרי סוסים,
מפטמי בקר ,קצבים ,פושטי עורות וכדומה ,שהיה אז
זאת היתה קריאתו של הנביא [ירמיה ז כב]' :שובו בנים ימי היריד ,והם התכנסו מכל קצות הארץ לשאת ולתת,
שובבים' ,גם כאשר אתם שובבים ,הרי 'בנים' אתם לקנות ולמכור ,וכל היום היו מסתובבים ביריד כשהם
לה' יתברך ,שובו יהודים ,שובו בתשובה ,כי הדרך עמלים לפרנסתם ,ואילו בשעות הערב היו אוכלים
לתשובה נפתחה לרווחה בחודש אלול. ונחים בבית המזיגה.
44
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
אובד עצות .התברר שהציעו לו שידוך ,אך המדוברת
נושאת את שמה של אמו ,והוא אינו יודע כיצד לנהוג.
***
ב"מפי ספרים וסופרים":
אמרתי לו ,אכניס אותך אל הרב ועשה כדבריו .הבאתי
את הדברים בפני הגאון מטשעבין זצ"ל ,שהתהרהר בספה"ק "ייטב לב" [פרשת תולדות] :בשנים אשר
ואמר :וכי רבי אני? אך אמרתי לו שלאותו בחור אין רבי שימש זקנו הרה"ק ה"ישמח משה" זי"ע כרב בעיר
והם אינם משתייכים לחוג כלשהו .אם כך ,אמר, שינאווא ,נסע פעם לקבל את פני רבו הרבי מלובלין
שייכנס. זי"ע ,וביקש ממנו אחד מחסידי הרבי מלובלין שימסור
חבילת "טאבאק" לה'חוזה מלובלין'.
נכנס הבחור אל הגאון ושטח את לבטיו .לאמו קראו
רחל לאה ולכלה רחל .השיבו הגאון :אמנם מקפידים ויהי בהיותו בדרך עלה בראשו מחשבה ,דהנה דקדקו
אנו מאד על תקנת רבי יהודה החסיד של 'כלה חז"ל לומר" :כל 'המביא' דורון לת"ח כאילו מקריב
וחמותה' ,אך בנידון דידן ,יקראו מעתה לאמך רק בשם ביכורים" ,ולא שצריך שיתן מכספו אלא בהבאה
לאה ואילו הכלה תיקרא רק בשם רחל ,והכל על מקומו בעלמא סגי ,וא"כ עתה שהוא השליח להביא מתנה
יבוא בשלום .אחר הרעיף ברכות על ראשו אך הוסיף: ודורון לפני תלמידי חכמים הרי זה חשוב כאילו הקריב
"בספרי החתם סופר כתוב ,שבמקרה כזה יש לשאול ביכורים .ובזאת נשא עיניו למרום והתפלל ,שיהא
את פיהם של שלושת גדולי הדור ולבקש ברכתם .אני חשוב ומרוצה הבאת מתנה זו כאילו הקריב ביכורים.
ברכתיך ,ועתה גש לשני גדולי הדור האחרים – הגרש"ז
אויערבך שגר כאן לידי בשערי חסד ,ואחרי מנחה כאשר נכנס אל הקודש פנימה ומסר את קופסת
היכנס אל הגערער רבי ,פתוח אצלו בכל יום והוא ה'טאבאק' לקחו החוזה בידו והריח בו ,ובתוך כך אמר
יברכך"... בהנאה "מרגישים כאן טעם ביכורים ...ואכן אין שום
חידוש בכך כאשר הרב משינאווא הוא השליח."...
אגב ,סיפר הגאון סיפור דומה ,שיש בו כדי ללמד על
אמונת צדיקים עד היכן .בהיותו בפולין סיפר ,ישב פעם
***
ב'ווארט' יחד עם הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע ,שכובד הגאון הרב כהנמן ר"י פונביז' זצ"ל ,היה מנהגו לדבר
בקריאת התנאים .כאשר קם הרבי ה"אמרי אמת" דברי התעוררות בליל יום כיפור אחרי 'כל נדרי' .והיה
והחל לקרוא את התנאים ,גילה כי שמותיהם של החתן רגיל לספר את המעשה על ה"שפת אמת" זי"ע שהיה
והמחותן היו זהים .הפסיק הרבי את קריאת התנאים, יתום וגדל אצל סבו בעל ה"חידושי הרי"ם" זי"ע ולמד
התיישב ואמר כי אמנם עיקר צוואת רבי יהודה החסיד בהתמדה גדולה ,וסבו הזהירו ללכת לישון בזמן וכו'.
היא על 'כלה וחמותה' ,אך נהגו להקפיד גם על שמות ופעם בלילה מאוחר לא מצאוהו במיטתו ,ודאגו לו ,עד
החתן והמחותן. שחפשוהו ומצאוהו יושב על מרומי הסולם ליד ארון
הספרים וספר בידו ,וכך נרדם .ואמר לו סבו הלא
עם זאת ,המשיך תוך כדי דיבור ,אם כבר התכנסו הזהרתיך לילך לישון בזמן ,וענה לו "כזו תורה מתוקה,
יהודים לשמחת ה'ווארט' ,ננהג כמקובל שיש לחתו איך יכול אני לילך לישון."...
ולכלה לקבל ברכה משלושה יהודים חשובים ואז לא
יהיה בית מיחוש .ובדברו ,קם וברך את החתן שיזכה ***
לבנין עדי עד ולדורות ישרים ומבורכים ,והורה לו לגשת סיפר הרה"ח ר' שמואל יוסף לוי הי"ו מירושלים ת"ו
ולקבל את ברכת הגאון מטשעבין ,ועוד גדול נוסף. שזכה לשמש בקודש את הגה"ק אב"ד טשעבין זצ"ל:
כך סיפר הגאון מטשעבין למשמשו ר' שמואל יוסף לוי. "היה בחור בישיבת טשעבין שהגיע ממשפחה פשוטה
אך שפיל לסיפא הוסיף הגאון" :תהיתי מה אירע להם מאד ,אביו היה אדם קשה יום ,שהתגורר בשכונת
לאותם חתן וכלה ,האם אכן נתקיימה בהם ברכת צדיק בקעה בי-ם ,באחד הימים הגיע אלי הבחור כשהוא
45
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
במקרה הנוכחי הייתה העבודה כפולה ומכופלת. והם שרדו את החורבן הנורא .טרחתי ,התחקיתי
הגשמים הרבים שירדו בימים האחרונים הרטיבו כהוגן וביררתי אודותיהם ,ואכן נודע לי כי הם חיים וקיימים,
את גזעי העצים המשמשים לחימום מי המקווה .כמעט זכו לראות דורות ישרים ומבורכים ,מברכת הרבי לא
בלתי אפשרי היה להבעיר אותם במצב כזה" .יסלח לי נפלה שערה אחת ארצה".
כבוד הרב" ,גמגם הבלן" ,מדובר בבקשה שכמעט לא
ניתן לעמוד בה .ללכת לחמם עכשיו את המקווה זו
עבודה מפרכת". סיפורי השבוע
"חבל ,חבל מאד" ,מלמל רבה של ריסקווא בהשלמה. היה זה ערב חורפי גשום וסגרירי .גשם כבד שטף את
"טבילתו של הסנדק לפני הברית חשובה מאוד .הרב בתי העיירה הקטנה ריסקווא שבהונגריה .אדם אחד
מנאסויד ,הצדיק רבי אברהם יהושע פריינד היה אומר, צעד ברחוב השומם ,עטוף במעיל פרווה ולבוש מגפיים
כי היום בו משמש אדם כסנדק הריהו כיום טוב עבורו גבוהות ,פניו מועדות היו לכיוון ביתו של רב העיר הגאון
כפי שמבואר בשולחן ערוך סימן תקנ"ט ,ועל כן ראוי הנודע רבי אברהם שלמה כ"ץ זצ"ל[ ,לימים רבו של
מאוד לטבול ביום כזה לפני קיום המצווה". שיכון סאטמר בב"ב] .הוא הקיש קלות על הדלת,
כעבור דקה היא נפתחה.
אוזניו של הבלן כבר לא שמעו את הדברים הבאים.
מוחו היה שקוע במילותיו הראשונות של הרב" .האם "ר' ענזיל" ,קרא הרב בלבביות" ,בא היכנס פנימה" .ר'
שמעתי נכון"? שאל הבלן בהתרגשות את הרב" ,האם ענזיל היה הבלן דמתא ,הממונה על המקווה בעיירה
הזכרתם בדבריכם את שמו של רבה של נאסויד"? ריסקווא" .רבנו" פתח ר' ענזיל בפנים שמחות" ,מגיע
לי מזל טוב ,נולד לי בן בשעה טובה".
"אכן" ,השיב לו הרב" ,את הדברים האלו שמעתי
מהגאון מנאסויד". נהרה השתפכה על פניו של הרב" .מזל טוב ,מזל טוב",
"תזכו לרוות ממנו הרבה נחת" ,איחל הרב מעומק
"אם כך" ,קרא הבלן בהתלהבות" ,הריני חוזר בי ממה הלב" .רבי" הוסיף ר' ענזיל" ,ברצוני לכבד אתכם
שאמרתי .מיד ארוץ ואחמם עבורכם את המקווה .אם לשמש כסנדק בריתו של בננו הנולד" .הרב נעתר מיד
הרב מנאסויד אמר כך ,חובה לקיים את דבריו". לבקשתו והבלן יצא שמח וטוב לב.
כעת היה זה תורו של הרב להשתומם עמוקות" .מנין בשמונת הימים הבאים הוסיף הגשם לרדת כמעט ללא
מכירים אתם את הרב מנאסויד? מה גרם לכם הפוגה .בוקר יום הברית הגיע ,לאחר תפילת שחרית
להתרגשות כה גדולה"? שאל הרב את ר' ענזיל. פנה הרב אל אבי הבן ר' ענזיל הבלן ,ולחש באוזנו
קצרות" :ר' ענזיל ,רצוני לטבול במקווה לפני הברית
אם הרב מבקש לשמוע ,הבה ואספר לכם את הסיפור בטרם אתכבד בסנדקאות" .ר' ענזיל השפיל את עיניו
שאירע לי לפני שנים רבות במלואו" ,השיב ר' ענזיל, ולא אמר דבר .זו לא הייתה בקשה של מה בכך .גם
תלה את עיניו בנקודה רחוקה כמי שחוזר שנים רבות הרב עצמו ידע זאת .מימיו של המקווה בריסקווא נבעו
לאחור והחל לספר את סיפורו: ממעיין מים טבעי שזרם בעיירה ,חימום המים היה
יהודי שחוח גב צעד בשביל המתפתל בואכה ריסקווא, אחד מתפקידיו המפרכים ביותר של הבלן .היה עליו
פניו היו שזופות ,רגליו בצקו מרוב נדודים ,אך לבו היה להבעיר גזעי עצים לא מעטים כדי להעביר ולו במעט
מלא סיפוק ושמחה .ברוך ה' ,זמזם לעצמו שוב ושוב את צינת המים .גם בימות הקיץ החמים לא הייתה זו
בניגון עליז ,השנה יהיו לילדים נעליים לחג הפסח .לא מלאכה פשוטה ,על אחת כמה וכמה בימות החורף,
עוד בלואי סחבות וסמרטוטים ,נעליים חדשות של כשהמעיין עצמו התכסה בשכבת קרח עבה ,או אז
ממש. הייתה העבודה קשה שבעתיים.
46
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
הוא עשה את הדרך רגלית ,טיפס בהרים וירד בגאיות. האיש היה כמובן ר' ענזיל מיודענו ,מספר המעשה.
בסביבות השעה 2:00בלילה הגיע לעיירה קטנה החורף של אותה שנה לא היטיב עם ר' ענזיל ,הוא
ושמה נאסויד. איבד את כל כספו והפך לעני ואביון .את ימות החורף
עוד הצליח להעביר איכשהו מנדבת לבם של יהודים
העיירה כולה עטופה הייתה בשמיכה לילית שחורה. רחמנים שתמכו בו ,משקרבו ימי האביב וחג הפסח
לא היו בה עדיין פנסי רחוב חשמליים .בתי העיירה אף נראה באופק ,החליט ר' ענזיל בלב כבד לצאת ולפשוט
הם היו חשוכים ,רק מאחד הבתים הסתנן אור קלוש, יד בעיירות הסמוכות ,אחרת ייאצלו חמשת בניו ובנותיו
אור של נר בוער .היה זה ביתו של רב העיר רבי אברהם לקבל את חג החירות ברגליים יחפות פשוטו כמשמעו.
יהושע פריינד ,ששכן על גבעה קטנה שהשקיפה על
כל בתי העיר ר' ענזיל צעד בעקבות האור עד שמצא אחרי כמה שבועות של נדודים היה בכיסו סכום כסף
את עצמו על יד חלון הבית. מספיק לרכישת הנעליים .הוא שב לעיירתו שמח וטוב
לב ,נטל את בני משפחתו אל הסנדלר המקומי ,זה
מסיבה כמוסה עמו ,מקפיד היה רבי אברהם יהושע לקח את מידות כפות רגליהם המדוייקות כשהוא
רבה של נאסויד שלא יתלו וילונות על חלונות ביתו, מבטיח לייצר להם נעליים חזקות במיוחד ,כאלו
הודות לכך יכול היה ר' ענזיל להביט בקלות לתוך סלון שיחזיקו מעמד לכמה שנים.
הבית .המחזה שנגלה לעיניו ריתק אותו .יהודי בעל
צורה ישב שקוע בלימודו ,ספרים רבים וגדלים פתוחים הנעליים החדשות הוטמנו בגומחה חבויה בבית ,שם
לפניו ,אור נרות צהבהב מאיר את חדרו. יישמרו עד חג הפסח המתקרב.
הוא ניסה להסיט את תשומת לבו של בעל הבית ,אך חלפו כמה ימים .בוקר אחד בשעה מוקדמת ,עוד
ללא הצלחה .בינתיים הקור בחוץ הלך והתגבר .ניסה בטרם הקיצו בני הבית מיצועם הדל ,החרידה את
ר' ענזיל להקיש בדלת ,אך איש לא ענה לו .בלית הבית זעקה מרה .אחת מבנות הבית הצעירות בקשה
ברירה לחץ בעצמו על הידית ,זו להפתעתו נענתה לשזוף את עיניה לרגע בנעליה החדשות ,וזו הזעיקה
ונפתחה בקלות. בקולה את כל בני הבית .ר' ענזיל זינק ממיטתו ,נטל
את ידיו ומיהר אל המקום ,הביט לרגע וכמעט
לו היה ר' ענזיל מתושבי המקום ,כי אז לא הייתה בלבו שהתמוטט וקרס ארצה.
כל תמיהה על כך ,יען כי הדלת בביתו של רב העיירה
לא הייתה נעולה לעולם על מפתח .כך נהג תמיד רבה עיגולים שחורים חגו סביב עיניו .רצועות לעוסות של
של נאסויד. עור שחור ומבריק ,שאריות סוליות ועקבים ,נחו
בעליבותן על הרצפה .זה כל מה שנותר מחמשת זוגות
רק כשנכנס אל החדר פנימה הרגיש בו הרב" .שלום הנעליים היקרות .שבועות ארוכים של נדודים וחזור על
עליכם" ,קידם הרב את ר' ענזיל בחמימות" ,מה מביא הפתחים הלכו לטמיון בין ליל.
אתכם הנה"?
צעקות שבר נשמעו מכל עבר .לאיש מאנשי הבית לא
הרב האזין לסיפורו ,בעודו שופת לו משקה חם ומציע היה ספק מי עולל זאת .ביתו של ר' ענזיל האביון
עבורו מיטה נוחה" .לכו לישון" ,הורה לו הרב ,והצביע משופע היה בעכברים וחולדות למכביר .ברור היה
על המיטה" ,מחר בבוקר אכתוב עבורך המלצה שידם ,או ליתר דיוק שיניהם החדות ,היו במעל.
שתסייע לך לאסוף מעות".
פניהם הנפולות של בני הבית לא הותירו לאבי
השכם בבוקר קם ר' ענזיל משנתו ,עוד לפני שיצא המשפחה ר' ענזיל ברירות רבות .עוד באותו יום צרר
מהבית לבית הכנסת הושיט לו מארחו רב העיירה מחדש את צקלונו הדל והעמיס אותו על שכמו .לקראת
מכתב המלצה כתוב וחתום בכתב ידו בתוספת סכום ערב יצא שוב לדרך הארוכה .כיסיו היו ריקים ומרוקנים,
47
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
לשמוע את שמו של הרב מנאסויד יוצא מפיכם .אם מכובד .מתפללי בית הכנסת שראו בידו את ההמלצה
הרב מנאסויד הורה כך ,מוכן אני לעשות ככל אשר בכתב ידו של רבם הנערץ ,מיהרו והושיטו לו סכומי
יושת עלי" ,הפטיר ר' ענזיל ורץ בשמחה לחמם את מי כסף גדולים .בתוך שעה לא ארוכה היה בכיסו כל
המקוה עבור טבילתו של הסנדק... הסכום הדרוש לקניית חמש זוגות נעליים חדשות לבני
משפחתו.
*** שמחתו של ר' ענזיל היתה גדולה .בחלומותיו הטובים
הרה"ק המגיד מקוז'ניץ זי"ע היה עני ואביון .עד ביותר לא תיאר לעצמו שכבר ביום הראשון יעלה בידו
שבביתו לא נמצאה לעיתים פרוסת לחם .מעשה לקבץ את כל הסכום ,אך שמחתו לא הייתה מושלמת,
בכפרי אחד שבא בערב שבת לבית המגיד הק' ומסר חשש עמוק העיב על הצלחתו הגדולה.
לידי הרבנית תרנגול לכבוד שבת קודש .ויהי היום ,בתו
של אותו כפרי חלתה מאד ,עד שהרופאים אמרו נואש הוא חזר לביתו של הרב מנאסויד ,הודה לו מקרב לבו
לחייה .אמרה אשת הכפרי לבעלה :הלא נתת לרבי על ההמלצה שנתן לו ,אחר שטח בפניו את הדאגה
תרנגול לכבוד שבת ,לך אצלו שיבריא את בתנו .הכין המקננת בלבו" :כבוד הרב ,ברוך ה' יש לי את הכסף
הכפרי את כרכרתו ,הניח תבן לסוסים ויצא לדרך. לרכוש נעליים חדשות ,אך הבעיה טרם נפתרה לגמרי.
העכברים והחולדות הרי משוטטים עדיין בביתי ללא כל
הדבר היה במוצאי שבת והכפרי נכנס אל המגיד הק' מפריע ,אם כן מה הועילו חכמים בתקנתם ,כלום ייתכן
מקאזניץ ,סיפר לו את המעשה וביקש שיבוא עמו על שכל עמלי שוב יהיה לשווא"?
הכפר לרפא את בתו .א"ל המגיד הק'" :הלא מוצאי
שבת קודם חצות עתה ואני צריך לאכול סעודת מלוה הרב לא השיב לו על דבריו ,ניגש אל ארון הספרים,
מלכה .אבל הכפרי התעקש ,אין הוא מניח לצדיק עד שלף מתוכו ספרים רבים בזה אחר זה והניחם על
שיבוא עמו אל הכפר" ,וכאן הוסיף" :הלא כבודו יודע שולחנו .דקות ארוכות התעמק הרב בערימת הספרים
שלקח ממני תרנגול לפני שלושה שבועות" .כאשר שלפניו ,דפדף ביניהם אנה ואנה כשעל פניו ארשת של
שמע כן המגיד ,אמר לו" :לך לביהמ"ד ,שם שוכב יהודי כובד ראש וריכוז רב .לבסוף נטל משולחנו פיסת נייר
ומתחת למראשותיו טלית ,אם הוא ילך עמך ,אף אני קטנה ,טבל את קולמוסו בדיו ורשם עליה כמה מילים
אלך" .והיה זה הרה"ק בעל ה"אוהב ישראל" זי"ע ספורות ,אחר קיפל את הפתקה והושיט אותה לר'
מאפטא. ענזיל" .קח את הפתקה הזו" ,אמר הרב לר' ענזיל,
"תחוב אותה בתוככי המחילה דרכה חודרים העכברים
נכנס הכפרי אל ביהמ"ד ,ניגש אל האברך הישן ,הסיט לביתך ,וה' יעזור".
את הטלית מראשו והעירו משנתו באמרו :הרב אמר
שתסעו עמנו ותחיה את בתנו". ר' ענזיל הודה לרב ויצא בחזרה הביתה .בדרכו חזרה
לא יכול היה להתאפק ,פתח את הפתקה ,הביט במה
ניסה הרה"ק מאפטא להתחמק ואמר" :וכי יכולים אנו שכתוב בתוכה והשתומם .בפתקה הופיע שמו של
להחיות מתים?" אבל הכפרי אינו מרפה ממנו עד הרב מאנסויד – אברהם יהושע בן חנה מלכה.
שיבוא עמו אל הרבי .נאלץ היה ה"אוהב ישראל" לילך
עמו אל הרבי .אמר לו המגיד" :עתה אני עבד ,כי מיד בבואו לביתו עשה כהוראתו של הרב מאנסויד,
לקחתי ממנו תרנגול לכבוד שבת ומוכרח אני ללכת הניח את הפתקה המקופלת בפתח מאורת העכברים,
עמו" .אמר הכפרי למגיד הק' שיש כאן כרכרה ויכול וזו פעלה מיד את פעולתה הסגולית .מאותו יום והלאה
לבוא עמו ,אמר המגיד" "סע לבדך ואנחנו נבוא" – לא לא נראו יותר עכברים בביתו של ר' ענזיל.
הסכים הכפרי בהשיבו "גם אנכי אלך עמכם".
"נו" ,סיים ר' ענזיל את סיפורו המופלא באוזני רבה של
כעת פנה הרה"ק אל הכפרי באומרו" :רעבים אנחנו, ריסקווא" ,כעת מבינים אתם מדוע כה התרגשתי
48
אסיפת אמרי"ם – פרשת כי תבא תשפ"ו בה"י
לפני עליהם". וכי יש לך בביתך אוכל בעבורנו"? "בוודאי יהיה לכם
מצווה ועושה נסע הרה"ח ר' יחזקאל ,ובמהלך סעודות לאכול" – השיב .כעבור רגעים אחדים שב ה"אוהב
השבת שמע שהרה"ק אומר ד"ת על הפיוט ביוצרות ישראל" על שאלתו אם יש לו אוכל בשבילם ,וכן שב
של שבת החודש" ,הנה זה בא לפרקים" ,שהגאולה והקשה פעמים נוספות ,עד שהכפרי לא יכול היה
העתידה לא תבוא בפעם אחת אלא לפרקים ,כמו לסבול את שאלותיו ,באמרו" :איזה רעבתן איש זה,
גאולת מצרים ,שלא היתה בבת אחת. בתנו חולנית מאד ,וראשו ומחשבתו רק באכילה".
כשחזר ר' יחזקאל את התורה לפני הרה"ק מצאנז, נסעו אל כפר ופגשו ברופא הנמצא אצל החולה .כאשר
פרץ בבכי ,הוציא אנחה השוברת כל גופו של אדם, נכנסו אל הבית אדמו פני החולה וב"ה הבריאה
ואמר" :אוי ווי ,סברתי שכעת כבר יבוא משיח מיד, במהרה .אז אמר הרה"ק מקאזניץ שהרה"ק מאפטא
והנה הרבי מבעלזא אמר 'הנה זה בא לפרקים' ,וא"כ פעל זאת ,כאשר ציער את הכפרי בשאלותיו הרבות על
בוודאי יהא כן ,אוי ווי"... ענייני האכילה ,ובזאת פטרו מן הדין ובתו הבריאה
ביום שני ,כשהגיע הרה"ק מצאנז להרה"ק מבעלזא מחוליה.
זי"ע ,אמר לו :שמעתי שהרבי אמר שמשיח יבוא
לפרקים ,האומנם לא היה די במה שעברנו עד עתה?
***
כל הצרות והפורעניות והחורבן על כלל ישראל?! כשעמד הרה"ק רבי גרשון העניך מראדזין זי"ע בעל
ענה לו הרה"ק מבעלזא זי"ע" :ראו נא ,מש"כ בהמשך "אורחות חיים" ,להתמנות כרב בעיר לובלין ,נמצאו
הפיוט" :זמון לגאול רצוצים מארקים" ,וכי ראוי להביא שם אנשי רשע שהעלילו עליו עלילות זדון .באחת
את משיח בזמן כזה ,כשבנ"י שבורים ורצוצים ,כשעדיין השבתות הגיעה הוראה מהממשלה שיעצרו אותו
לא באו לתקומה אחר החורבן? צריכים קודם כל לקיים תיכף ומיד .הדבר אירע ביום שבת קודש ,וכששמעו על
הכתוב שם" :חשרת מים למלאת ריקים ,טיעות לרוות כך הרה"ק רבי לייבל'י אייגר זי"ע והרה"ק רבי צדוק
וירקים טלאים בו להקים" .ורק כשנקומם את כלל הכהן מלובלין זי"ע ,עשו פעולה אצל הממשלה ,ומנעו
ישראל כמעמדם הראשון ונשקם כל החורבות נפעל שלא ישלחו אותו ביום השבת ,אלא שבמוצאי שבת
להביא את משיח צדקנו... ייסע מעצמו ללובלין.
זכותם תגן עלינו במוצאי שבת כשעמד הרה"ק מראדזין להיכנס אל
הרכב שבא לקחתו ,אמר בדרך הלצה :אחז"ל [עירובין
יג" ]:כל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו ,וכל
הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו" ,והענין תמוה,
ידידי חביבי שהרי מה ההבדל בין זה לזה ,הלא לשניהם אין כבוד,
ממנו בורח הכבוד ,וזה אינו חפץ בו .ברם ,ההבדל הוא,
כי זה שבורח מן הכבוד – יש לו את הכבוד מאחריו ,וזה
אנו נמצאים באמצע חודש הרחמים
שרודף אחר הכבוד ,הכבוד יש לו אותו מאחוריו"...
נשתדל כולנו במעש"ט להצטייד בזכותים
באהבת ישראל עם כל הקשיים
***
ובלמוד התורה עם כל הרמ"ח אברים
בעת שהותו של הרה"ק ה"שפע חיים" מצאנז זי"ע
ונדון לכף זכות את כל המפריעים
בשנת תשט"ז – לרגל "הנחת אבן הפינה" לקרית צאנז
ונזכה במהרה לתשועת עולמים בנתניה ,בא לביקור אצל הרה"ק המהר"א מבעלזא
כלה שעיר וחותנו ועלו לציון מושיעים זי"ע – בתל אביב.
ונכתב ונחתם בספרם של צדיקים מספר ימים קודם ,שלח הרה"ק מצאנז את איש אמונו
הרה"ח ר' יחזקאל רייך ז"ל ,להסתופף בצל הקודש
בשבת ה'חודש' ,וציווהו שיקשיב היטב לדברי תורתו
ידידכם אוהבכם
של הרה"ק מבעלזא זי"ע" ,וכשתשוב ברצוני שתחזור
49
