דף מקשר · Daf Mikesher — כי תבוא (2026-08-24)

בס"ד
גיליון מס' 247
דף מקשר גיליון
מס' 4
הדף היומי
פנינים וחידושים חידות והלכות על
+
'דף אחד שמקשר עם אחד לאב אחד'
דף אחד שמקשר עם אחד לאב אחד'
דבר העורך הדף אליבא דהלכתא
זה מכבר הסתיימה חופשת בין הזמנים .במשך כמה בדף קיח .פירות שלא הוכשרו כתנור שלא נגמרה מלאכתו
שבועות יצאו רבים לטיולים ,למסלולים ולאטרקציות. מעשה שהיה ביהודי שנעשה לו נס גדול וכהודאה לבורא עולם נדר להביא בכל יום
רבים חיפשו את האתגר :לטפס על הרים וגבעות, למשך חודש ימים פירות וירקות לישיבה שהיתה בסמיכות למקום מגוריו ,שם למדו
לבחור במסלול תלול יותר ,לעלות על רכבת הרים בשקידה רבה כחמש מאות בחורים בני עליה.
מהירה יותר או להשתתף בפעילות שמעלה את הדופק. והנה ביום מן הימים הודיעו משרד הבריאות שאסור לשתות מי ברז שבאותו ישוב
גם בעולם הספורט אנו פוגשים את אותה תופעה: (והסמוכים לו) מחשש להרעלה ,כעת בשביל לשטוף את הפירות והירקות של אותו
אנשים מתלהטים סביב משחקים ותחרויות ,רצים, יהודי שתרם ,היה צריך לשלם הרבה כסף כדי לקנות מים מינרלים ,שמחירם כעת
מתאמצים ,מתרגשים מניצחון ומתאכזבים מהפסד, היה גבוה מאוד כצפוי .הסתפק הנודר האם יצא ידי חובת נדרו כשהביא את הפירות
ויש שממש כמעט משתגעים אחריהם .מה מושך את באותו היום ,או שמכיון שעדיין לא היה ניתן לאוכלם מבלי לשוטפם במים יקרים
האדם לכל זה? רבי שמשון פינקוס זצ"ל עומד על א"כ חייב הוא לשלם גם על המים כדי לצאת ידי חובת נדרו.
נקודה עמוקה :האדם מחפש להרגיש שהוא חי .מתח, משבאה שאלה זו אל שולחנו של הגאון הגדול הרב יצחק זילברשטיין שליט"א,
אתגר ,תחרות והתרגשות מעוררים בו תחושת חיות. השיב שיש לפשוט שאלה זו מהנלמד בשבוע החולף בסדר לימוד "הדף היומי"
הלב פועם ,החושים מתחדדים ,והוא חש את החיים במסכת חולין בדף קיח .אמר רב הונא בריה דרב יהושע פירות שלא הוכשרו כתנור
שלא נגמרה מלאכתו דמי ,וכתב על כך הטל תורה שמבואר מסוגייתינו שאוכל שלא
במלוא העוצמה .ההנאה הגדולה של האדם היא מעצם הוכשר לקבל טומאה אינו מקבל טומאה משום שאינו נחשב לאוכל גמור כמו תנור
חוויית החיים. שלא נגמרה מלאכתו.
אחד התארים שהתורה מכונה בהם הוא "שעשוע" .כך ומכאן המקור למש"כ בספר החינוך (מצוה קס) :ואע"פ שאמרו שגזירת הכתוב הוא
אומר דוד המלך בתהילים" :תורתך שעשועי" .אפשר שאוכל לא מקבל טומאה עד שהוכשר במשקה ,יש לסמכו קצת אל הטעם לפי מה
לראות את זה אצל ילדים שנכנסים לפארק שעשועים: שיעלה בתחילת המחשבה ולומר כי הענין לפי שהתורה לא תחשוב שום דבר להיות
הם מלאי חיים ,רצים ממתקן למתקן ורוצים לטעום ראוי לדיניו שבו עד שעת גמר מלאכתן ,כמו שידוע בדיני הפירות לענין תרומות
מהכול .כך גם התורה יכולה להיות עבור האדם – פארק ומעשרות ,וכן חלה עד שתתגלגל ,ועל כן גם בענין הטומאה נאמר שאין דיני טומאת
שעשועים מלא חוויות ,שלכל סוגיה יש טעם וצבע הפירות וטהרתן עד גמר מלאכתן ,ולפי שדרך בנ"א בקצת פירות וירקות להדיחן
אחר ,והוא רץ מדף לדף ורוצה לטעום מהכול. מעפרן טרם שיאכלום ,היה הענין לאמר על כולן דרך כלל שלא יהיו נקראין אוכל עד
בפרשתנו נאמר" :ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' שיוכשרו במים .עיי"ש .וכן הוא לשון רש"י על התורה (ויקרא יא לח) :שלא הקפידה
אלוקיך" .מבאר האור החיים הקדוש ,על פי דברי חז"ל תורה אלא להיות עליו שם אוכל ,ומשירד עליו הכשר קבלת טומאה פעם אחת ,שוב
ש"אין טוב אלא תורה" ,שהכוונה היא לשמחת התורה, אינו נעקר הימנו.
והוא כותב" :שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות נמצא לפי הדברים הללו ,שלפני השטיפה של פירות הרגילים בשטיפה ,אינם נקראים
ועריבות טוב התורה ,היו משתגעים ומתלהטים אוכל גמור ,ולפי"ז אם התורם לא הביא גם מים לשטיפת הפירות (כאותו הזמן שלא
אחריה ,ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב היו מצויים מים) לא קיים את נדרו.
למאומה ,כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם" .האור אלא שלהלן (קיח ):נחלקו רב ושמואל אם יש יד להכשר טומאה ,וביאר החזון
החיים הקדוש מגלה לנו שכשזוכים להרגיש את יחזקאל (סוף טהרות) את שורש המחלוקת ,שנחלקו בגדר של דין הכשר ,שלדעת רב
מתיקותה ועריבותה ,מתעורר באדם להט גדול אחריה, הכשר באוכל הוא גמר מלאכת האוכל וכדברי הגמרא בסוגיין והראשונים הנ"ל,
וכל הנאות העולם מתגמדות מול ההנאה הזו. ולפי"ז אין קשר בין הכשר לטומאה ,ואם חידשה תורה דין יד בטומאה אי"ז ראיה
דוד המלך ,שהעיד שהתורה היא עבורו שעשוע ,ביקש: לדין יד בהכשר ,ומאידך המ"ד השני סובר (ר"י) שהכשר באוכל הוא חלק מתהליך
"אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש ,שבתי בבית ה' כל קבלת הטומאה ,שהטומאה חלה ע"י הכשר במים ומגע שרץ ,וכעי"ז מצינו ברמב"ן
ורבינו בחיי (ויקרא יא לח).
ימי חיי" .חז"ל מספרים גם שכאשר היה מבקש ללכת
ואם כן ,היה מקום לומר ששאלתינו תלויה במחלוקת זו ,ולשיטת רש"י והחינוך לא
למקום אחר ,היו רגליו מוליכות אותו לבית המדרש. יצא י"ח נדרו בפירות לא שטופים ,אבל לדעת הרמב"ן ורבינו בחיי יצא י"ח נדרו ,כי
דוד המלך מצא את השעשוע שלו ואת המקום שאליו רק לענין טומאה אמרינן שצריך הכשר מים ,וכן הדבר תלוי במחלוקת רב ורבי יוחנן.
נמשכה נפשו מעצמה -בבית המדרש. אמנם יותר מסתבר למעשה שאין התורם צריך לשלם גם מים לשטיפה שהרי בנדרים
שנה חדשה נראית באופק ,ובתפילתנו נבקש מה': הלך אחר לשון בני אדם ,וכשנודר פירות אין הכוונה גם לכל ההוצאות שמסביב,
"שיכתבנו בספר חיים טובים" .נזכור שהטוב האמיתי ובפרט שבשעה שנדר היו מים זמינים בברזים א"כ ודאי שלא היתה כוונתו גם לתרום
נמצא בתורה ,ונייחל שנזכה שהשעשוע שלנו יהיה מים יקרים בצירוף לפירות( .ע"פ חישוקי חמד)
בהווייתם של אביי ורבא ,ובית המדרש יהיה המקום אחת המעלות של לומדי הדף היומי שלומדים עוד ועוד מושגים בכל חלקי התורה!
שבו נחווה את חדוות החיים במלוא עוצמתה! כל לימוד מרגלית! כל הלכה פנינה! והיהודי הלומד הוא אוצר שלם!!!
מאיר ישראל ארוגטי
השיעור בדף היומי נמסר בכל ערב בין השעות 20:30-21:40בבית הכנסת "התאחדות האברכים" רחוב מנחם בגין 48
פרדס כץ ב"ב (ליד טיפת חלב) .השיעור נמסר בטוב טעם ודעת בבהירות ובשפה השווה לכל נפש מפי הרב מגיד השיעור
1
פניני הדף
בדף קטו .דבי רבי אליעזר תנא לא תאכלו כל נבילה וכו'
רבי יהודה אסאד נשאל (שו"ת יהודה יעלה יו"ד סי' קמח) במי שיש לו טריפה אם מותר לו לבשלה כדי למכרה לגוי כשהיא מבושלת או
צלויה ,או שמא יש איסור מהתורה או מדרבנן ,וכתב שלכאורה יש להביא ראיה מסוגייתינו שאין איסור בבישולה ממה שאמרו דבי רבי
אליעזר מקור לאיסור הנאה מבשר וחלב שנתבשלו יחד ,שנאמר 'לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי כי עם
קדוש אתה לה' אלוקיך לא תבשל גדי בחלב אמו' ופירשו בכוונת הפסוק ,שכשתבא למכור את הנבילה אל תבשלנה בחלבה ותמכרנה ,שמאחר
שנתבשל בחל ב אמו נאסר בהנאה ואסור למכרו .מבואר שכל איסור הבישול והמכירה הוא רק כשמבשלו בחלב אבל בבישול עצמו לבדו אין
איסור לבשל טריפה או נבילה ,אך דחה הראיה מסוגייתינו משום שבדרש הפסוקים אנו עוסקים ושמא מדרבנן עדיין אסור גזירה שמא יאכל
הנבילה תוך כדי הבישול ,אמנם הביא מפסחים (עו ):מעשה שבישלו בבית ריש גלותא גדי עם חזיר בתנור אחד והתיר לוי את הגדי באכילה
הרי שמותר לבשל חזיר אסור וכן נבילה וטריפה ,והסיק שאח"כ ראה שכ"כ הבית הלל .אמנם הפ"ת יו"ד קיז סק"ז) וכן הכתב סופר (שו"ת
יו"ד סי' עד) חולקים וסוברים שאסור.
בדף קטו :כעורה זו ששנה רבי
הנה בכתובות (נד ).אמרו 'לכאורה כשמואל רהיטא ,כי מעיינת ביה הלכתא כוותיה דרב' וכתב שם השיטמ"ק בשם רש"י במהדו"ק שפירוש
'לכאורה' הוא כמו 'לכעורה' כלומר לאדם כעור שאין מעיין ומדקדק ,והכוונה שמי שאינו מעיין כראוי נראה לו שהלכה כשמואל אך
כשמעיינים היטב רואים שהלכה כרב ,וכתב בשו"ת תורה לשמה המיוחס לבן איש חי (סי' תקכא) שפירוש זה הוא כמו שאמרו בסוגייתינו
כעורה זו ששנה רבי ,וזהו הפירוש בכ"מ שאמרו לכאורה היינו מלשון מכוער ,שזה שלא בעיון גדול .וביאור נוסף כתב הבא"ח ,שהמסקנא
ובירור הדבר מכונה בשם אורה ,כמו והוציא כאור צדקיך ותוציא לאור משפטינו ,וכן מה שאומרים מוציא הלכה לאורה ,ולכן הדבר שנאמר
בהשקפה ראשונה שאין המסקנא כן אחר העיון ,אומרים עליו מילת לכאורה שהוא לשון קצרה כאילו אומרים לא כאורה ,דהיינו שדבר זה
אינו כאורה של ההלכה שתתבאר אחר העיון.
בדף קטז .חדא מחדא קולא וחומרא פרכינן וכו'
כתב השל"ה (חלק תושב"פ ,כללי התלמוד כלל מדות אות כז) שסוגיא זו כוללת רוב דיני הקל וחומר ומה מצינו ,והלכות גדולות למדים
ממנה .והם :א .לפעמים חוזר הדין ,ומה שבתחילה למדנו בק"ו ,חוזרים ללמוד מבמה הצד .ב .יש כמה אופנים שאנו מסייעים לק"ו ,כאשר
לומדים מהק"ו לבד זה נקרא בלשון הגמרא חדא מחדא ,דהיינו שהלימוד הוא בק"ו עצמו ,ולפעמים יש עוד מסייע אחד ולומדים משניהם
וזה נקרא חדא מתרי ,ולפעמים יש שני מסייעים וזה נקרא חדא מתלתא .ג .כשהלימוד הוא אחד מאחד כק"ו רגיל ,אין דוחים אלא אם
הדחיה היא מקולא או חומ רא ,אבל דחיה כל דהו לא דוחים ,אבל על חד מתרי דוחים אפילו בדחיה כל דהו ,ועל חד מתלת ,תלוי ,שאם לא
חזר הדין אין דוחים בכל דהו ,ואם חזר הדין אפשר לדחות גם בכל דהו .ד .פירכת הצד השוה לא תהיה מעלמא דהיינו ממקום אחר אלא רק
מגופו .ה .על צד השוה דוחים אפילו בדחיה כל דהו.
בדף קיז .דבר שנעשית מצוותו אין מועלים בו
ווארט נפלא כותב המהר"י אלגזי בשמע יעקב (פ' יתרו ד"ה איך שיהיה) שהנה ישראל חשובים כהקדש ,וכל אומה הנוגעת בהם לרעה נחשבת
למועלת בהקדש וכמו שנאמר (ירמיה ב ג) 'קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאום ה' ' ,ונחלקו הראשונים
בעניינה של קדושה זו וטעמה ,וכמבואר בתוס' במסכת עבודה זרה (ג .ד"ה נוגעים) בשני תירוצים שם ,אם הקדושה הזו היא לשם כך שיקבלו
ישראל את התורה ,או שהיא לשם כך שיקיימו את התורה ,והרי אחרי שנעשית המצוה פקעה הקדושה ואין מועלים בהם ,ולפי"ז לפי התירוץ
שבתוספות שהקדושה היא תלויה בקבלת התורה ,מאחר שקיבלו ישראל את התורה וכבר נעשית מצוותם ,כל דבר שנעשית מצוותו אין
מועלים בו ,אבל אם עם ישראל עומדים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ולומדים את התורה ,הרי הם מוכיחים שעיקר האמת הוא כתירוץ ב'
בתוס' שהקדושה היא לא רק לשם קבלת התורה בלבד אלא גם לשם קיומה ,ועדיין עוסקים בקיומה וא"כ עדיין לא נעשית מצוותן ויש בהם
דין מעילה ,ואין כל אומה ולשון יכולה ליגוע בהם ולהזיקם...
בדף קיט :בחיטי דשמעון בן שטח
בסוגייתינו אמרו שכמה חיטים מצטרפים עם שומריהם לשיעור כביצה 'בחד דרא' והקשו וכי מצינו שיבולת עם חיטים כ"כ גדולים שיהיה
בהם שיעור כביצה בשורה אחת ,ותירצו שאכן מצינו בחיטים גדולים שהיו בדורו של רבי שמעון בן שטח ,שבזמנו היתה ברכה גדולה בפירות
והחיטים היו גדולים כשתי כליות של שור הגדול כמובא בתענית (כג .).והקשה החתם סופר מדוע לא אמרו בסוגייתינו שכוונת הפסוק לחיטים
המוזכרים בתורה שהיו גדולים שנאמר (דברים לב יד) 'עם חלב כליות חטה' ופירש"י שם שהיו חיטים ככליות ,ותירץ החת"ס שבזמן שנתברכו
ישראל בפירות גדולים ,נתברכו אף בכך שיהיו האנשים גדולים ביותר כמו שמצינו שדרשו חז"ל (סנהדרין ק ).על הפסוק 'ואולך אתכם
קוממיות' שהכוונה שיהיו האנשים גבוהים כקומת אדם הראשון שהיה גבוה מאה אמה ,ובזמן זה היה שיעור כביצה גדול יותר ,כיון שבית
הבליעה היה מחזיק יותר ...ולא היה בחיטה בפני עצמה שיעור כביצה אף שהיתה גדולה ביותר כשיעור כביצה שלנו ,אך בזמן ר' שמעון בן
שטח לא היתה הברכה אלא בזרע הארץ ,אבל בני האדם לא נשתנו ולכך היו בחיטים שבאותו הזמן שיעור כביצה...
סימני הדף
דף קיז – כל דבר שנעשית מצוותו אין מועלים בו עוד משום שנגמרה קדושתו ,וסימנך :דף קי"ז ר"ת קדושתו יאמר זהו ...ונעשה הדבר כחולין
(במסכת חולין).
דף קיח – כל הסוגיא בצירוף 'שומר' לפרי כגון קליפת הפרי ועור הבשר ובצירוף 'יד' לפרי ,וסימנך :דף קי"ח ר"ת קליפה (שומר) יד חיבור.
דף קכא – זהו דף בעל ג' אותיות (קכא) ובג' שורות מסוף העמוד ברש"י ,מביא רש"י ג' דברים שאינם יכולים להיות אב הטומאה לעולם,
אוכלין ומשקין וכלי חרס הואיל ואין להם טהרה במקוה ,וסימנך :דף קכ"א ר"ת קולה (משקין) ,כלי חרס ,אוכלין.
2
חידות הדף
שאלות
האם יש צד לאסור באכילה בעלי חיים שציערו אותם? א.
אחד מבני ישראל שהותיר מן במדבר ליום המחרת האם המן היה נאסר באכילה? ב.
כמה מקורות יש לאיסור בשר וחלב באכילה ובהנאה? ג.
היכן מצינו בעל חי שמקבל טומאה? ד.
היכן מצינו שומר בלי נשק? ה.
אדם שאכל פלח קטן של תפוז האם הוא נכנס לספק ברכה אחרונה? ו.
היכן מצינו בסוגייתינו דבר דומם שגודל לו זקן? ז.
כיצד יתכן שחלב (בצירי) של בהמה מותר באכילה? ח.
האם יש ענין בריאותי לאכול גרונות הודו? ט.
היכן מצינו שמותר ואף מצוה להאכיל נבילות לאנשים קדושים וטהורים? י.
תשובות
בדף קטו .לא תאכל כל תועבה .התבאר בסוגייתינו שאחד מהמקורות לאיסור בשר בחלב הוא ממה שכתוב 'לא תאכל כל תועבה' א.
דהיינו כיון שנעשה בזה איסור הרי הוא מתועב ואסור לאוכלו ,ועיין בתוס' מה שהקשו בזה .ולפי"ז הקשה המהר"ם שי"ף מדוע
מותר לאכול בעל חי שציערו אותו וכגון עוף שמרטו לו את נוצותיו ,הרי נעבדה בו עבירה של צער בעלי חיים וראוי שיאסר באכילה
ובהנאה משום לא תאכל כל תועבה ,ותירץ שלמדים ממה שהוא מותר לגבוה שנאמר לענין מעוך וכתות שאסור להקריבם (ויקרא
כב כה) ומשמע שאסור להקריבם לגבוה אבל להדיוט מותרים אף שנעבדה בהם עבירה.
בדף קטו .לא תאכל כל תועבה .כתב האור החיים הקדוש (שמות טז כה) שאם אחד מבני ישראל הותיר מן המן במדבר ליום ב.
המחרת ,היה אסור לאכלו ,שהרי הוזהרו לא להותיר ולכן היה אסור באכילה משום שנעבדה בו עבירה ומשום לא תאכל כל תועבה,
ולכן הוצרך משה רבינו להתיר להם באכילה ביום השבת שאמר להם 'אכלוהו היום' לומר שאין להם איסור של לא תאכל כל
תועבה.
בדף קטז .מתניתין דלא כי האי תנא .מצינו שבעה מקורות בסה"כ לאיסור בשר בחלב באכילה ובהנאה .א .לרב אשי (לעיל קיד): ג.
איסור אכילה מלא תאכל כל תועבה ,והנאה משמע גם בלא תאכל( .בישול מפורש לכו"ע ,לא תבשל גדי בחלב אמו) ב .לריש לקיש
מקרבן פסח 'ובשל מבושל' לרבות בישול אחר שהוא כזה שאסור באכילה ובהנאה .ג .לרבי מאכילת דם שכתוב לא תאכלנו מיותר,
ואיסור הנאה מעם קדוש .ד .לדבי רבי אליעזר לומדים מהנאמר בבשר וחלב לא תאכלו כל נבילה או מכור לנכרי וכו' .ה .דבי ר"י
לומדים ממש"כ ג' פעמים לא תבשל גדי בחלב אמו ,לבישול ,אכילה ,והנאה .ו .לאיסי ב"י לומדים מג"ש מטריפה ,והנאה מערלה
חמץ וכלאים .ז .בפסיקתא זוטא (שמות כג יט) למדו עוד ,מאיסור דם 'לא תאכל הנפש עם הבשר' להביא בשר בחלב שאסור
באכילה ,שהרי דם נעכר ונעשה חלב ,א"כ הנפש שזה החלב לא תאכל עם הבשר...
בדף קיז :השוחט בהמה טמאה לעכו"ם מטמאה טומאת אוכלין .הנה כלל ידוע הוא שבעלי חיים אינם מקבלים טומאה ,וכמו ד.
שאמרו לעיל (עה' ).אינו מקבל טומאה מפני שהוא חי וכל שהוא חי אינו מטמא טומאת אוכלין' ,ומ"מ בסוגיין אמרו שבהמה
מפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אע"פ שעדיין היא חיה לכל דבריה ,וביאר בחידושי הגרי"ז (זבחים טז .ד"ה ונראה) שמוכח מזה,
שהטעם שבע"ח אינם מטמאים אי"ז משום שחיותם מטהרתם ,אלא משום שאינם נחשבים אוכל וכיון ששחטו הכשירו לאכילה.
עיי"ש.
בדף קיח .כל שהוא יד ולא שומר וכו'' .שומר' בסוגייתינו היינו הדבר השומר על המאכל ,כגון קליפה לפרי ועור לבשר. ה.
בדף קיט .בריה שאני .נפסק בשו"ע (או"ח רי ס"א) שמי שאכל פחות מכזית מברך ברכה ראשונה ולא אחרונה ,ויש מסתפקים ו.
לומר שאם אכל דבר שהוא כבריתו כגון גרגיר של ענב או של רימון ,שמברכין אחריו אע"פ שאין בו כזית ולכן נכון ליזהר לא לאכול
בריה פחות מכזית ,עיין במג"א (סק"ג) שהוכיח מסוגיין שאפילו גרגיר של קטניות נחשב לבריה ,ולפי"ז כ' באור לציון (ח"ב פי"ד
סכ"ח) שה"ה לפלח אחד מתפוז שנחשב לבריה וכן גרעינים שנאכלים בפני עצמם ,הכל בכלל ספק זה.
בדף קיט .בשידרה .ופירש רש"י כאן שהיינו 'סאסא דשיבלתא' ,ולעיל (יז :ד"ה דמיא) פירש שהיינו 'זקן' השיבולים. ז.
בדף קכ .חלב לא אתי מניה שכן לא הותר מכללו .יש אופן שחלב בהמה מותר ,כגון בן שמונה שנמצא במעי אמו (בן פקועה) שחלבו ח.
מותר לכו"ע כמובא לעיל עה ,.ועיין תוס' כאן.
בדף קכ .נפש .אמרו לעיל כל הקרוב לנפש משיב את הנפש ,והיינו שאכילת בשר בהמה מהמקום הקרוב לצואר ולגרון משיב את ט.
הנפש ,וה"ה לגרונות עוף והודו.
בדף קכ .נבלה נמי אשתראי מליקת עוף לגבוה .האחרונים דנו בגדר היתר מליקת עוף לכהנים כגון בחטאת העוף ,האם אמרה י.
תורה שדין מליקה כדין שחיטה או שהתורה חידשה שכאן אין צריך שחיטה וגם נבילה מותרת להם באכילה ,עיין באתון דאוריתא
(כלל א) ועוד ,שדנו בזה.
מילתא דבדיחותא
בדף קטו .כעורה זו ששנה רבי
כשהדפיס ר' אייזיל חריף לעת זקנותו את ספרו 'עמק יהושע' ,בא אליו אחד וקנטרו :תמה אני עליך רבינו שהרי חז"ל אמרו 'זקני ת"ח כל זמן
שמזקינים דעתם מתוספת עליהם' וא"כ למה ספר זה גרוע מאוד מקודמיו ולא מעולה יותר? השיב לו הרב :שפיל לסיפא דקרא' ,זקני עמי הארץ
כל זמן שמזקינים מטפשים' וכיון שאתה הזקנת נעשית טיפש יותר ואינך מבין בספריי...
בדף קכא :א"ל ההוא סבא
האדמו"ר מסדיגורא זצ"ל הקשה מה ההבדל בין מאמרי חז"ל 'כל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו ,וכל המחזר על הגדולה גדולה בורחת
ממנו' (עירובין יג ).הרי למעשה לכאורה אין נפק"מ ביניהם שהרי שניהם אין זוכים לכבוד? אלא ,ההבדל ניכר כשמזקינים ואין כח לברוח ,זה
שברח מהגדולה הגדולה משיגה אותו ,ואילו זה שרדף אחר הכבוד אין בו עוד כוח לרדוף ולרוץ ,ואז הוא נותר כשהכבוד ממנו והלאה...
3
סיפור לשבת
בדף קיז .לפני כפרה כלאחר כפרה
יש לי בן שנולד עם בעיה רפואית שפגעה מעט בתפקוד הכליות .אחרי שהבעיה תוקנה בחסדי שמיים ,נשארנו עם מתנה לשנים הבאות,
והיא :מעקב .מדי חצי שנה אנחנו עושים את דרכנו למרכז רפואי ,ובכל פעם מחדש נדהמים לראות את ניסי הבורא יתברך ,איך הכליות
הולכות ומתרפאות ,כל הפחדים והחששות מתבטלים ,וילדנו היקר חי את חייו ככל האדם ,ללא הפרעה לילדותו החיננית .אך ,בביקור
השגרתי האחרון התגלה שהמצב אינו מזהיר כל כך .שמשהו השתבש .הבדיקות הראו תזוזה לכיוון הבלתי חיובי ,והרופאים אמרו שכדי
להציל את המצב ולשחרר את החסימה שהתהוותה עם הזמן ,חייבים ניתוח .ומדובר בניתוח אחד שיכלול שני ניתוחים שונים .הייתי המום
מהרעיון ,הרגשתי שהקב"ה רוצה להראות לנו את חסדיו הגדולים ,שנעריך את מתנותיו היקרות ,שנדע כי המשפחה הברוכה שזכינו לה
אינה מובנת מאליה.
הנה ,פרט קטן אחד במערכת אינו עובד כמו שצריך ,והוא מעורר לחשוב כי הכול זו מתנת חינם ,שנעשית בחוכמתו המופלאה של יוצר
האדם .השקעתי רבות בהודיה לד' ,וראיתי שמביקורת לביקורת המצב הרפואי הולך ומשתפר ,עד כי יש סיכוי שהבעיה תתבטל לגמרי.
כשנוכחתי בזאת ,הבנתי כי אני בדרך הנכונה ,וזה מה שהקב"ה ,הבוחר בשירי זמרה ,רוצה ממני .עתה עמדתי בניסיון לא פשוט ,והוא:
לקבל את המצב .לא רק מהבחינה הרפואית ,אלא גם מבחינת הקשר עם הקב"ה -מה בעצם עליי לעשות ,מה ה' רוצה ממני?
בהשגחה מיוחדת נתקלתי בעלון השגחה פרטית ,שם סופר על יהודי שלילד שלו עלה החום ,והוא רץ לרבו בבקשה שיתפלל בעד בנו לישועה.
הרב אמר לו שלא צריכים לרוץ מיד לרופא ,אלא קודם כל שיפתח ספר ,יראה במה הוא צריך להתחזק ,ויתפלל לה' .הדברים הללו חיזקו
אותי מאוד .הבנתי כי עליי להתחזק בדבר מה ,ואכן קיבלתי על עצמי חיזוק בעניין מסוים ,והתפללתי לרפואתו השלמה של בני היקר.
נכנס נו לשני מישורים במקביל :במישור אחד עמדנו מול בית החולים ,סידרנו אישורים לניתוח ,דיברנו עם הרופאים ,ערכנו את הבדיקות
המתאימות והתכוננו לניתוח .במישור השני התחזקתי בעבודת הבורא ,העמקתי עוד ועוד באמונה ,התפללתי מעומק לבי שלא יצטרכו
ניתוח ,ואף הבטחתי לפרסם את הישועה .הרי הקב"ה הוא מפליא לעשות .הוא יכול להפליא גם בתיקון הבעיה שנמצאה אצל בני ,וללא
התערבות בני אדם .כה התפללתי ,קיוויתי והאמנתי שה' יעזרנו ויראה לנו את חסדו הגדול.
בתוך כך לא ניכר שום שינוי .הבדיקות שנערכו הראו שוב ושוב כי אין מנוס מניתוח .ואכן ביום המיועד הגענו לבית החולים ,נכנסתי עם בני
לחדר הניתוח .המרדים עשה את שלו ,הילד הביט בי ושמע את קולי עד שנרדם ,והאח הורה לי לצאת .ישבתי בחוץ והמשכתי להתפלל
לרפואה שלמה מידי רופא כל בשר בלבד .קיוויתי כל כך לישועה ,וביקשתי מד' שלא יאכזב אותי .אחרי חצי שעה קראו לנו ואמרו שהרופא
רוצה לדבר איתנו .התפלאנו מאוד ,איך יכול להיות שכבר נגמר הניתוח?! אמרו לנו שהוא אורך די הרבה זמן .והנה ,את המילים שכל כך
חיכיתי לשמוע -אמר לנו עכשיו הרופא ,בהפתעה גמורה" :בסוף אין ניתוח"! אנחנו תמהים ושואלים מה קרה ,והרופא עונה" :אני בעצמי
לא יודע להסביר את מה שקרה כאן .יש לי ניסיון של עשרים וחמש שנים ,ומעולם לא נתקלתי בתופעה כזו .אחרי שהילד נרדם עשינו לו
צילום ובדקנו שוב ,והתברר שהייתה כאן טעות .אין לו שום בעיה! לא במקום הראשון ולא במקום השני .הכול תקין! לא צריך לשחרר שום
סתימה ולא לתקן שום חיבור ,הכול בסדר! חכו כמה שעות עד שההרדמה תפוג ,וקחו את הבן שלכם לחיים ולשלום".
הבשורה הייתה טובה כל כך ,ומרגשת כל כך ,לא רק בגלל השמחה הגדולה שהבן שלי בריא ,אלא בגלל המסר שקיבלתי מאבינו שבשמיים.
בגלל ההבנה כי כל השיבוש נשלח אליי כדי שאתקן את מעשיי ואתחזק באמונה ,ובגלל המסר החזק ,שאפילו אזמל המנתחים כבר מונח
בידו של המנתח -אסור להתייאש מן הרחמים! אכן ,נוכחתי לראות שד' שמע את תפילתי ואת שוועתי ,ושלח ישועה ורפואה שלמה.
ניתן להוריד עלון זה ועלונים קודמים במערכת "שבתי" בקול הלשון
ניתן להאזין לשיעורי הרב
העלון מוקדש
ר' אברהם נעימי שליט"א לברכה והצלחה
לעילוי נשמת לרפואה שלימה גם דרך "קול הלשון" *6761 לנדיב הדגול ר' העלון מוקדש
ר' מיכאל דפן לליאת בת אמירה לרפואה שלימה
בשידור חי ,או בשידור חוזר ניסים בן זהבה
הי"ו לר' ניסים בן אנה
בן דיזי הי"ו
בהקשת *7ואח"כ 996908 ורינה בת קלרה
ז"ל
הי"ו
ניתן להאזין לשיעור בדף היומי בשידור חי ושידורים חוזרים בכל ערב בשעה 20:30
בקו כל רגע במס' 0799-170-770וכן בקו היכל המלך שלוחה 7במס' 0723-400-550
כמו כן ניתן להעביר תרומות עבור הוצאת העלון וכיבוד לשיעור בטל' 0548496909
לתגובות הערות והארות וכן גבאי בית הכנסת שמתקיים אצלם שיעורים בדף היומי שמעוניינים בקבלת העלון ניתן לפנות
למספר 054-84-969-08או למיילd3031887@gmail.com :
4
