gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שו"ת בהלכה · Shu"t Behalacha — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: שו"ת בהלכה · Shu"t Behalacha

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

שו"ת בהלכה · Shu"t Behalacha — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫שו״‪+‬ת בה‪++++‬לכה לשולחן שבת‬ ‫מאת הרב משה חיים חנונו שליט"א‬ ‫גיליון מס' ‪146‬‬ ‫דיני תקיעת שופר‬ ‫מצוות עשה מן התורה לשמוע קול שופר ביום ראשון של ראש השנה‪ ,‬שנאמר‪" :‬יוֹ ם ְּתרו ָּעה יִ ְהיֶ ה לָ כֶ ם" (במדבר כט‪ ,‬א)‪ .‬ביום השני של ראש השנה מצוות תקיעת שופר היא מדברי חכמים (מדרבנן)‪.‬‬ ‫בשנה שבה ראש השנה חל בשבת (כמו השנה – תשפ"ז) ואין תוקעים בשופר ביום הראשון‪ ,‬אלא ביום השני בלבד – הרי שכל התקיעות של אותה שנה הן מדברי חכמים בלבד (מדרבנן)‪.‬‬ ‫ראוי ונכון לכל אחד ואחד להתכונן וללמוד את הלכות תקיעת שופר‪ ,‬אף שעיקר ההלכות נועדו לבעל התוקע‪ ,‬מכל מקום ישנם הרבה הלכות מעשיות ששייכות גם לכלל הציבור‪ ,‬וכפי שיתבאר‪.‬‬ ‫חובה קדושה על כל בעל תוקע שלוקח על עצמו להוציא את הרבים ידי חובתן ללמוד את הלכות תקיעות שופר היטב‪ ,‬כדי לדעת כיצד לתקוע את השברים והתרועה‪ ,‬מתי צריך לחזור רק על התקיעה‪,‬‬ ‫ומתי צריך לחזור לראש הסדר‪ .1‬וראוי ונכון ללמוד את כוונות התקיעות מהזוהר הקדוש‪.2‬‬ ‫האם יש עניין לתקוע דווקא בצד ימין של הפה ולהחזיק‬ ‫שלא התפלל בציבור (כמו נשים או חולים)‪ ,‬אם הם‬ ‫מי שברך "על תקיעת שופר" במקום "לשמוע קול‬ ‫את השופר ביד ימין? ומה הדין אם נוח לבעל התוקע‬ ‫חייבים לעמוד?‬ ‫שופר" האם יצא?‬ ‫לתקוע בצד שמאל דווקא?‬ ‫דין בעל התוקע‪ :‬התוקע חייב לעמוד בזמן התקיעות‪ ,6‬ואינו‬ ‫"א ׁ ֶשר ִק ְ ּד ׁ ָשנ ּו ְ ּב ִמ ְצוֹ ָתיו‬ ‫קודם שיתקע בשופר מברך בנוסח‪ֲ :‬‬ ‫לכתחילה‪ ,‬נכון וטוב שבעל התוקע יחזיק את השופר ביד‬ ‫רשאי להישען על שולחן או עמוד באופן שאם יקחו את‬ ‫וְ ִצ ָוּנ ּו לִ ׁ ְשמ ַֹע קוֹ ל ׁשוֹ ָפר"‪ .‬הטעם לנוסח זה הוא מפני שעיקר‬ ‫ימינו ויניח אותו בצד ימין של פיו‪ ,‬אם הדבר מתאפשר לו‪,15‬‬ ‫החפץ הוא יפול‪ ,‬שכן משענת כזו נחשבת כישיבה‪ .‬בדיעבד‬ ‫המצווה תלוי בשמיעה ולא בעצם פעולת התקיעה‪ ,‬שהרי‬ ‫כמו כן‪ ,‬יש להקפיד שפי השופר (החלק הרחב שממנו יוצא‬ ‫אם תקע כשהוא יושב – יצא ידי חובה‪ ,‬לפי שהלימוד‬ ‫אם אדם תקע בשופר אך לא שמע את הקול – לא יצא ידי‬ ‫הקול) יהיה מופנה כלפי מעלה ולא לצדדים כמו שנאמר‬ ‫מהפסוק אינו אלא אסמכתא בעלמא ולכתחילה‪.7‬‬ ‫חובתו‪.3‬‬ ‫"עלה אלוהים בתרועה"‪.16‬‬ ‫דין הציבור בתקיעות הראשונות (מיושב)‪ :‬בתקיעות שמלפני‬ ‫אולם בדיעבד‪ ,‬אם טעה המברך ושינה מהנוסח הרגיל‪ ,‬ובירך‬ ‫עם זאת‪ ,‬מעלות אלו אינן מעכבות את המצווה‪ .‬לכן‪ ,‬אם ישנו‬ ‫תפילת מוסף‪ ,‬מעיקר הדין הציבור רשאי לשבת‪ ,‬משום‬ ‫"לתקוע בשופר"‪ ,‬או "על תקיעת שופר"‪ ,‬ואפילו אם בירך‬ ‫בעל תוקע שהוא תלמיד חכם וירא שמיים‪ ,‬אך הוא מסוגל‬ ‫שחכמים לא רצו להטריח את הציבור‪ ,‬וסמכו על כך שיעמדו‬ ‫"לשמוע בקול שופר" – יצא ידי חובת הברכה ואינו צריך‬ ‫לתקוע רק בצד שמאל‪ ,‬או להחזיק את השופר ביד שמאל‪ ,‬או‬ ‫בהמשך בתקיעות שעל סדר תפילת מוסף ‪ -‬מלכויות‬ ‫לחזור ולברך שוב‪.4‬‬ ‫שאינו מצליח לכוון את פי השופר כלפי מעלה – יש להעדיף‬ ‫זיכרונות ושופרות‪ .8‬למעשה‪ ,‬מנהג בני ספרד שהציבור יושב‬ ‫אותו על פני תוקע אחר שיודע לתקוע בצד ימין כראוי אך‬ ‫בתקיעות אלו‪ ,‬ואילו מנהג בני אשכנז הוא לעמוד גם בהן‬ ‫האם מברכים ברכת "שהחיינו" על התקיעות ביום השני‬ ‫אינו בעל מעלות אלו‪.17‬‬ ‫(ואף על פי כן הן נקראות תקיעות 'דמיושב' מכיוון שמעיקר‬ ‫של ראש השנה‪ ,‬ומה הדין בשנה שבה חל היום הראשון‬ ‫הדין הרשות בידם לשבת)‪.9‬‬ ‫בשבת?‬ ‫האם יש חשיבות שהציבור השומע ידע בזמן התקיעה‬ ‫שמיעה ביחיד שלא בתוך התפילה בציבור‪ :‬יחיד השומע‬ ‫ביום הראשון אחר שמברך "לשמוע קול שופר" מברך ברכת‬ ‫לאיזה סדר (תשר"ת‪ ,‬תש"ת או תר"ת) שייכת כל‬ ‫שלושים קולות ואינו מתפלל בציבור‪ ,‬וכן נשים השומעות‬ ‫"שהחיינו"‪ ,‬אך ביום השני של ראש השנה ‪ -‬למנהג בני ספרד‪:‬‬ ‫תקיעה ותקיעה‪ ,‬וכיצד ראוי לנהוג למעשה?‬ ‫תקיעות בביתן לאחר התפילה‪ ,‬כיון שאינם עתידים לשמוע‬ ‫בכל שנה רגילה אין מברכים שוב "שהחיינו" ביום השני‪.‬‬ ‫לכתחילה‪ ,‬על השומע לדעת לאיזה סדר שייכת התקיעה‬ ‫תקיעות מעומד על סדר ברכות מוסף; על כן‪ ,‬במקרים אלו‬ ‫אולם בשנה שבה חל היום הראשון של ראש השנה בשבת‬ ‫שהוא שומע באותו רגע‪ .‬אולם‪ ,‬פעמים רבות קורה‬ ‫חובה עליהם מצד הדין לעמוד בזמן שמיעת התקיעות‪.10‬‬ ‫(כמו בשנה זו)‪ ,‬מכיוון שאין תוקעים בשופר ביום הראשון‪,‬‬ ‫שהשומעים בציבור אינם עוקבים במדויק‪ ,‬ואינם יודעים‬ ‫בזמן הברכה על התקיעות ‪ -‬הברכה על התקיעות צריכה‬ ‫הרי שהתקיעות ביום השני הן קיום המצווה לראשונה; לכן‪,‬‬ ‫למשל האם התקיעה הנוכחית היא התקיעה שבתחילת סדר‬ ‫להיות בעמידה כמו בכל ברכות המצוות שמברכים‬ ‫גם לבני ספרד מברכים "שהחיינו" לפני התקיעות ביום‬ ‫תשר"ת או זו שבסופו‪ ,‬וכן לגבי שאר הסדרים‪ .‬לדעת פוסקים‬ ‫בעמידה‪ ,11‬הטעם לכך הוא שבברכה אנו מודים על כך‬ ‫השני‪ .‬אולם‪ ,‬למנהג בני אשכנז‪ :‬מברכים ברכת "שהחיינו"‬ ‫מסוימים ידיעה זו מעכבת מלצאת ידי חובה‪ ,18‬לכן העצה‬ ‫שהקדוש ברוך הוא קרבנו לעבודתו‪ ,‬ועבודה צריכה להיות‬ ‫לפני התקיעות בשני הימים בכל שנה‪.5‬‬ ‫היא שכל אחד יסתכל בסידור בצורה מדויקת ויעקב שלב‬ ‫בעמידה‪ ,21‬וכן משום שמי שיושב בזמן הברכה נראה כמזלזל‬ ‫אחר שלב אחרי סדר התקיעות של בעל התוקע‪ .‬אך אם‬ ‫בה‪ .31‬בדיעבד‪ ,‬מי שבירך או שמע את הברכה כשהוא יושב‬ ‫אם בעל התוקע והשומעים רשאים לשבת בזמן‬ ‫חושש שלא יצליח להתרכז כראוי‪ ,‬רצוי שיכוון בליבו קודם‬ ‫– יצא ידי חובה‪.41‬‬ ‫התקיעות? ומה הדין כאשר תוקעים בבית עבור מי‬ ‫התקיעות שדעתו וכוונתו היא לצאת ידי חובה בתקיעות הללו "על דעת וכוונת בעל התוקע"‪ ,‬ובזה יוצא ידי חובה לדברי הכל‪.19‬‬ ‫מספר התקיעות שצריך לשמוע בראש השנה‬ ‫מן התורה חייבים לשמוע בראש השנה תשע תקיעות‪ :‬שלוש פעמים סדר של‪ :‬תקיעה‪ ,‬תרועה ותקיעה‪ .‬ולמדו כן חז"ל מן הכתוב שכל תרועה צריך שיהיה לפניה תקיעה פשוטה ותקיעה פשוטה‬ ‫לאחריה‪.20‬‬ ‫אלא שברבות השנים ובאורך הגלויות‪ ,‬הסתפקו מהי התרועה האמורה בתורה‪ ,‬היות ותרגום המילה תרועה הוא 'יבבא' – כלומר קול בכי ויללה‪ ,‬כמו שנאמר על אם סיסרא "וַ ְּתיַ ֵ ּבב ֵאם ִס ְ‬ ‫יס ָרא"‬ ‫(שופטים ה‪ ,‬כח) – נחלקו מהו סוג הבכי‪ :‬האם הוא כאדם הגונח מלבו שמשמיע קולות קצרים‪ ,‬כדרך הבוכה בתחילת בכייתו‪( ,‬מה שאנו מכנים 'שברים')‪ .‬או כאדם המיילל ומקונן שמשמיע קולות‬ ‫קצרים תכופים זה לזה (מה שאנו מכנים 'תרועה')‪ .‬או שמא כוונת התורה היא לשני הקולות גם יחד‪ ,‬כדרך אדם בוכה שבתחילה נאנח ונאנק (שברים) ומיד לאחר מכן פורץ ביללה (תרועה)‪.21‬‬ ‫בגלל ספק זה‪ ,‬אי אפשר להסתפק רק בתקיעת "תשר"ת" (תקיעה‪-‬שברים‪-‬תרועה‪-‬תקיעה)‪ .‬שכן‪ ,‬אם התורה התכוונה לקול שברים בלבד‪ ,‬הרי שהתרועה שבסוף נחשבת להפסק; ואם הכוונה‬ ‫לתרועה בלבד‪ ,‬השברים שבתחילה נחשבים להפסק‪ .‬לכן קבעו חכמים לתקוע שלושה סדרים נפרדים כדי לצאת מכל ספק‪ :‬תשר"ת שלוש פעמים‪ ,‬תש"ת שלוש פעמים‪ ,‬ותר"ת שלוש פעמים‪ .‬בסך‬ ‫הכל נוצר מניין של שלושים קולות‪ ,‬שבו יוצאים ידי חובה לדברי הכל‪.22‬‬ ‫יש מהגאונים שכתבו שכל הביאורים אמת‪ ,‬אלא שבמקומות שונים נהגו מנהגים שונים‪ ,‬וחכמים קבעו סדר אחיד לכולם‪.23‬‬ ‫מעבר לשלושים קולות אלו‪ ,‬פשט בכל קהילות ישראל המנהג לתקוע בכל יום של ראש השנה מאה קולות‪ ,24‬הטעם המרכזי למאה הקולות קשור בזיכרון עקידת יצחק‪ :‬כששמעה שרה אמנו על‬ ‫העקידה‪ ,‬נחרדה וצעקה מאה קולות ויבבות מרוב צער‪ ,‬וכנגדן אנו תוקעים מאה קולות כדי שיזכור לנו השם את צדקתה ובזכותה יכפר על עוונותינו‪ ,25‬יש המוסיפים טעם נוסף‪ ,‬שהם מכוונים‬ ‫להכניע את מאה הפעיות שפעתה אם סיסרא‪.26‬‬ ‫"א ׁ ְש ֵרי ָה ָעם יוֹ ְד ֵעי‬ ‫גם בצאתנו מבית הכנסת‪ ,‬על פי הפסוק‪ַ :‬‬ ‫ושותים ושמחים ונראים כאילו אינם יראים מהדין‪ ,‬לכן‬ ‫בסיום התפילה‪ ,‬נהגו הקהילות לחתום בקול מיוחד הנקרא‬ ‫ְתרו ָּעה" (תהילים פט‪ ,‬טז)‪.28‬‬ ‫"אם‬ ‫תוקעים בשופר שהוא מכניע את היצר‪ ,‬וכמו שנאמר ִ‬ ‫"תרועה גדולה" (למנהג בני ספרד) או "תקיעה גדולה" שבה‬ ‫יִ ָּת ַקע ׁשוֹ ָפר ְ ּב ִעיר וְ ָעם ל ֹא יֶ ֱח ָרדוּ" (עמוס ג‪ ,‬ו)‪ ,27‬התקיעה‬ ‫מאריך התוקע במיוחד (למנהג בני אשכנז)‪ .‬והטעם בזה כדי‬ ‫שיעור משך הזמן של התקיעה‪ ,‬שברים ותרועה‪:‬‬ ‫הממושכת נועדה להשאיר את רושם המצווה חקוק בליבנו‬ ‫לערבב השטן שלא יקטרג על ישראל שהולכים ואוכלים‬ ‫חזו"ע עמוד קלה ובהערה שם באורך‪.‬‬ ‫‪ 18‬עיין רמ"א סימן תקצ סעיף ו ושעה"צ שם ס"ק כג‪.‬‬ ‫נכשלים ומדברים‪ ,‬ועוד שנתרבו הפיוטים ויש הפסק גדול הגורם‬ ‫‪ 1‬בפרט יש ללמוד את השו"ע בסימן תקצ‪ ,‬הליכות מועד עמוד קסג‪.‬‬ ‫‪ 24‬משנ"ב סימן תקצו סק"ב‪ ,‬למנהג בני ספרד שלושים קולות‬ ‫‪ 19‬חוט שני ר"ה עמוד עג‪ ,‬הגרי"ש אלישיב תורת המועדים עמוד רצו‪,‬‬ ‫להפסיק בדיבור‪ ,‬תיקנו שיצאו ידי חובה בתקיעות דמיושב‪ ,‬עמק שאלה‬ ‫‪ 2‬משנ"ב סימן תקפא ס"ק יא‪.‬‬ ‫בתקיעות דמיושב‪ ,‬שלושים בלחש של מוסף‪( ,‬כמבואר בליקוטי‬ ‫הליכות מועד עמוד קסב‪.‬‬ ‫פר' ברכה שאילתא קעא אות ב‪ ,‬וראה תורה תמימה (במדבר כט הערה‬ ‫‪ 3‬ולא מברכים לשמוע בקול שופר שזה משמע לעשות רצונו‪.‬‬ ‫מהרי"ח סדר תפילת ר"ה ד"ה והנה כבר בשם האר"י) שלושים בחזרת‬ ‫‪ 20‬לפי שנאמר תרועה בראש השנה וביובל ג' פעמים "יום תרועה‬ ‫ז) שכתב טעם אחר‪.‬‬ ‫‪ 4‬שו"ע סימן תקפה סעיף ב‪ ,‬משנ"ב סק"ד‪.‬‬ ‫הש"ץ‪ ,‬ועשרה קולות בקדיש תתקבל‪ ,‬ובני אשכנז שאינם תוקעים‬ ‫יהיה לכם" (במדבר כט א)‪" ,‬זכרון תרועה מקרא קודש" (ויקרא כג כד)‪,‬‬ ‫‪ 10‬משנ"ב שם‪.‬‬ ‫‪ 5‬משום שביום השני אין יוצאים ידי חובתן בתקיעה של אתמול‪ ,‬ובזמן‬ ‫בתפילת הלחש (כמבואר במשנ"ב סימן תקצב סק"א‪ ,‬שלא לבלבל את‬ ‫"והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים‬ ‫‪ 11‬שו"ע סימן תקפה סעיף א‪ ,‬משנ"ב סק"א‪.‬‬ ‫הבית שקידשו את החודש על פי הראיה‪ ,‬פעמים שהיום השני היה עיקר‪,‬‬ ‫השומעים)‪ ,‬תוקעים עוד שלושים קולות לאחר חזרת הש"ץ‪ ,‬ועשרה‬ ‫תעבירו שופר בכל ארצכם" (ויקרא כה ט)‪ ,‬ולמדו חז"ל מן הכתוב שכל‬ ‫‪ 12‬כלומר עבודת המקדש צריכה להעשות בעמידה רמב"ם פ"ה‬ ‫ולכן גם בזמננו שלעולם היום הראשון עיקר מברכים בב' הימים‪ .‬שו"ע‬ ‫קולות לאחר הקדיש של שיר הכבוד‪.‬‬ ‫תרועה צריך שיהיה לה תקיעה פשוטה לפניה ותקיעה פשוטה לאחריה‪,‬‬ ‫מהלכות ביאת מקדש הט"ז‪ ,‬ב"ח סימן ח ד"ה ומ"ש מעומד‪.‬‬ ‫ורמ"א סימן תר סעיף ג ומשנ"ב שם‪.‬‬ ‫‪ 25‬אבודרהם דף ע"ב ע"ד‪ ,‬הגהות סמ"ק מצווה צב בשם הגאונים‪.‬‬ ‫שנאמר "והעברת"‪ -‬קול פשוט‪" ,‬שופר תרועה"‪" ,‬תעבירו שופר" ‪-‬‬ ‫‪ 13‬ישועות יעקב סימן ח סק"ב‪.‬‬ ‫‪ 6‬דכתיב "יום תרועה יהיה לכם"‪ ,‬וילפינן מ"לכם" הנאמר במצוות‬ ‫‪ 26‬תוספות ר"ה לג ע"ב בשם הערוך‪ ,‬ובספר המנהיג הלכות ר"ה סימן‬ ‫קול פשוט דהיינו תקיעה‪ ,‬וכל תקיעות של חודש השביעי אחד הם‪,‬‬ ‫‪ 14‬משנ"ב סימן ח סק"ב‪.‬‬ ‫העומר‪ ,‬ובעומר כתיב "חרמש בקמה"‪ ,‬אל תקרי 'בקמה' אלא 'בקומה'‪.‬‬ ‫כא ועוד‪ ,‬עיין חזו"ע עמוד קס‪.‬‬ ‫בין בראש השנה בין ביום כיפור של יובל‪ ,‬בכולם צריך לתקוע תשע‬ ‫‪ 15‬ואיטר יד על פי הכוונות יש לו להניח את השופר ביד ימין דעלמא‪,‬‬ ‫‪ 7‬שו"ע סימן תקפה סעיף א‪ ,‬משנ"ב סק"ב‪.‬‬ ‫‪ 27‬שו"ע סימן תקצו סעיף א‪ ,‬משנ"ב סק"א על פי הרשב"א בר"ה טז‪.‬‬ ‫תקיעות דהיינו תר"ת ג' פעמים‪ ,‬גמרא ר"ה לג ע"ב לד ע"א‪ ,‬שו"ע סימן‬ ‫וכן בפיו בצד ימין דעלמא‪ ,‬שעה"צ ס"ק יח‪.‬‬ ‫‪ 8‬גמרא ר"ה טז ע"א‪.‬‬ ‫‪ 28‬אלף המגן סק"א‪.‬‬ ‫תקצ סעיף א‪ ,‬ומשנ"ב שם‪.‬‬ ‫‪ 16‬רמ"א סימן תקפה סעיף ב‪ ,‬משנ"ב סק"ז משום שנאמר "והשטן עומד‬ ‫‪ 9‬משנ"ב שם‪ ,‬והטעם ששינו מהמנהג לשבת‪ ,‬לפי שמעיקר הדין היה‬ ‫‪ 29‬גמרא ר"ה לג ע"ב‪ ,‬שו"ע סימן תקצ ס"ג‪.‬‬ ‫‪ 21‬שו"ע סימן תקצ סעיף ב‪ .‬ומשנ"ב שם‪.‬‬ ‫על ימינו לשטנו"‪ .‬ואם יכול להעמיד גם את הפתח הרחב של השופר‬ ‫ראוי לתקוע רק בתפילת מוסף‪ ,‬אלא שתוקעים קודם מוסף כדי לערבב‬ ‫‪ 30‬רש"י ר"ה לג ד"ה שלוש יבבות‪ ,‬ריטב"א שם ד"ה בגמרא מפרש‪,‬‬ ‫‪ 22‬משנ"ב שם ס"ק ו‪.‬‬ ‫לצד ימין יעשה כן‪ .‬מטה אפרים סעיף ד‪.‬‬ ‫את השטן ותתקבל תפילתנו‪ ,‬וכמבואר בגמרא שם‪ ,‬אכן כדי שהברכה‬ ‫ועוד‪.‬‬ ‫‪ 23‬רבינו האי גאון בתשובה הובא בהרא"ש פ"ד דר"ה סימן י‪ ,‬וכן הוא‬ ‫‪ 17‬שו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן רצד‪ ,‬כיון שהדין לתקוע בימין אינו‬ ‫תחול על התקיעות דמעומד‪ ,‬יש להימנע מלדבר בין תקיעות דמיושב‬ ‫‪ 31‬תוספות שם ד"ה שיעור תרועה‪.‬‬ ‫בתמים דעים‪ ,‬ובספר המאורות‪ ,‬אוצר הגאונים ר"ה סימן קיז‪ ,‬עיין עוד‬ ‫מעיקר המצווה אלא מעלה‪ ,‬ואדם ירא שמים הוא מעיקר הדין‪.‬‬ ‫לתקיעות דמעומד‪ ,‬ומשראו האחרונים את חולשת הדור שלפעמים‬ ‫בנשימה אחת‪ ,‬והיות והשברים כנגד הגניחה‪ ,‬והתרועה כנגד‬ ‫לשנייה (‪ 9‬כוחות) הוא נחשב הלכתית כתקיעה והסדר כולו‬ ‫למדו חז"ל ששיעור "התקיעה" היא כשיעור "התרועה"‬ ‫הייללה‪ ,‬יש לעשות ביניהם הפסק נשימה‪.54‬‬ ‫נפסל‪ .‬לכתחילה נכון להחמיר שלא להאריך באף שבר מעבר‬ ‫ושיעור תרועה היא כשלוש יבבות‪.29‬‬ ‫למעשה‪ ,‬כתבו האחרונים שירא שמים יצא ידי חובת כולם‪ ,‬ואת‬ ‫לחצי שנייה (כ‪ 4-‬כוחות)‪ ,‬כדי לצאת ידי חובת השיטות‬ ‫ונחלקו הראשונים בשיעור 'יבבה'‪:‬‬ ‫התקיעות הראשונות 'דמיושב' יעשה בנשימה אחת‪ ,‬ובתקיעות‬ ‫הסוברות ששבר שהאריך בו מעבר לכך פוסל את הסדר‪.36‬‬ ‫שיטה א'‪ :‬שכל יבבה היא קול בשופר קצר ביותר (הנקרא‬ ‫ד'מעומד' יעשה בשתי נשימות‪ .55‬וכתבו האחרונים שהפירוש‬ ‫הידור שברים קצרים לאחר התפילה‪ :‬כדי לצאת ידי חובת‬ ‫"כוח" או "טורמיט")‪ ,‬ונמצא שכל התרועה כולה היא באורך‬ ‫שתי נשימות היינו שצריך להפסיק בנשימה בפועל‪ ,‬ולא רק‬ ‫הדעות הסוברות שכל שבר שאורכו ‪ 3‬כוחות כבר נחשב‬ ‫של שלושה קולות קצרים בלבד‪.30‬‬ ‫להמתין זמן כדי נשימה ביניהם‪ ,56‬ולשיטות שיש לעשותם‬ ‫כתקיעה‪ ,‬טוב ונכון שבעל התוקע יתקע פעם נוספת לאחר‬ ‫שיטה ב' (המנהג הרווח)‪ :‬יש סוברים שכל יבבה מורכבת‬ ‫בנשימה אחת אין הכוונה שיתקע את השברים והתרועה בכח‬ ‫התפילה (בתקיעות דמעומד) למי שרוצה להדר‪ .‬בתקיעות‬ ‫בעצמה משלושה קולות קצרים‪ ,‬ונמצא ששיעור התרועה‬ ‫אחד אלא צריך לעשות הפסקה קלה ביניהם בלא נשימה‪ ,‬ואז‬ ‫אלו יעשה שברים קצרים ביותר (שכל אחד מהם ארוך רק‬ ‫הוא באורך של תשעה כוחות לפחות‪.31‬‬ ‫לתקוע את התרועה‪ ,‬כדי שלא יריע מתוך השבר וישמע כקול‬ ‫במעט מכוח אחד קצר)‪ .37‬בתקיעות הידור אלו חוזרים רק על‬ ‫למעשה‪ ,‬אורך השברים תלוי באופן ישיר במחלוקת‬ ‫אחד‪.57‬‬ ‫סדרי תשר"ת ותש"ת‪ ,‬ואין צורך לחזור על סדר תר"ת שאין בו‬ ‫הראשונים לגבי שיעור התרועה‪.‬‬ ‫מהו צורת עשיית התרועה?‬ ‫שברים וממילא אין בו חשש זה‪.38‬‬ ‫לשיטה ששיעור תרועה הוא ג' כוחות בלבד‪ :‬מכיוון ששיעור‬ ‫בתרועה המנהג הפשוט בארץ ישראל להריע בתקיעות קצרות‬ ‫אם בעל התוקע נתקע והפסיק מעט באמצע התקיעה‬ ‫תקיעה שווה לשיעור תרועה‪ ,‬נמצא שאורך תקיעה הוא ג'‬ ‫אחת אחר השניה (טו טו טו)‪ .‬אולם מנהג בני תימן לעשות את‬ ‫ומיד המשיך האם צריך לחזור ולתקוע?‬ ‫כוחות‪ .‬ממילא‪ ,‬כל שבר ושבר משלושת השברים חייב להיות‬ ‫התרועה בקול אחד רצוף עם רעידות עליות וירידות‪( ,‬כעין‬ ‫בעל תוקע שהפסיק אפילו מעט באמצע התקיעה‪ ,‬נחשב‬ ‫קצר יותר מג' כוחות; שכן אם אדם יאריך בשבר אחד שיעור‬ ‫הו הו הו)‪ ,‬וכן דעת הגאונים והרבה ראשונים‪ ,58‬ולכן יש כתבו‬ ‫כשתי תקיעות ופסול‪ ,39‬אולם הפסק מועט שאינו נרגש אינו‬ ‫של ג' כוחות או יותר – השבר הזה כבר ייחשב הלכתית‬ ‫שטוב להדר לשמוע אחר התפילה את התרועה התימנית‪,‬‬ ‫פוסל‪ ,40‬ויש שהקלו יותר וכתבו שרק אם הפסיק יותר מכדי‬ ‫כ'תקיעה'‪ ,‬והסדר כולו ייפסל‪.‬‬ ‫ולכל הפחות ביום הראשון שהוא מן התורה‪.59‬‬ ‫נשימה ולאוזן השומע נראה הדבר כב' קולות נפרדים אז‬ ‫לשיטה ששיעור תרועה הוא ט' כוחות (כמנהגנו)‪ :‬אורך‬ ‫טעה באמצע התקיעות ותקע קול אחר‪ ,‬כגון שהיה‬ ‫נפסלת התקיעה‪.41‬‬ ‫התקיעה הוא ט' כוחות‪ .‬משום כך‪ ,‬שיעורו של כל שבר בודד‬ ‫צריך לתקוע תש"ת והתחיל להריע אחר השברים‪ ,‬האם‬ ‫ולכן יש להיזהר שלא לשבור את התקיעה באמצע או בסוף‪,‬‬ ‫הוא כ‪-‬ג' כוחות‪ ,‬ומעיקר הדין יכול התוקע להאריך בשבר אחד‬ ‫כדי שלא יחשב הסוף כשבר בפני עצמו ובכך מפסיק את‬ ‫כל עוד אינו מגיע לשיעור תקיעה שלמה (שהיא ט' כוחות)‪.‬‬ ‫צריך לחזור לתחילת סדר תש"ת ולתקוע שוב תקיעה‬ ‫הסדר‪ ,‬שהרי אותו קול שבור אינו נחשב לתקיעה שאמורה‬ ‫אולם‪ ,‬כפי שנתבאר‪ ,‬לכתחילה מחמירים שלא להאריך בשבר‬ ‫שברים‪ ,‬או שימשיך מהמקום שטעה?‬ ‫להיות פשוטה‪.42‬‬ ‫מעבר ל‪-‬ד' כוחות כדי לצאת ידי חובת כל הדעות‪.‬‬ ‫טעה תוך כדי התקיעות והשמיע קול אחר שאינו שייך לאותו‬ ‫סדר חוזר לראש הסדר‪ ,‬כגון שהיה צריך לתקוע תר"ת ולפני‬ ‫באמצע התקיעה השמיע השופר קול צרוד או חלוש‬ ‫למעשה מה האורך של התקיעה‪ ,‬השברים והתרועה‬ ‫או אחרי התרועה תקע בטעות שברים‪ ,‬צריך לחזור לראש‬ ‫מאוד האם נפסלה התקיעה וצריך לחזור ולתקוע‬ ‫לפי זמן של שניות‪ ,‬ואילו חומרות והידורים יש לנהוג‬ ‫הסדר ולתקוע תקיעה מהתחלה‪ .60‬וכן בתשר"ת אם לאחר‬ ‫בצליל שווה?‬ ‫באורכם?‬ ‫שתקע שברים תרועה כהוגן תקע שוב שברים במקום תקיעה‪,‬‬ ‫כל הקולות כשרים בשופר‪ ,‬ולכן אם תוך כדי התקיעה נשתנה‬ ‫המנהג הרווח שנפסק להלכה הוא כדעת השיטות ששיעור‬ ‫צריך לחזור לראש סדר תשר"ת‪ ,‬כיון שכבר תקע כהוגן שברים‬ ‫הקול מקול עבה לקול דק‪ ,‬או מקול צלול לקול צרוד‪ ,‬מחזק‬ ‫התרועה מורכב מתשעה "כוחות" (קולות קצרים ותכופים)‪.‬‬ ‫תרועה‪ ,‬כשעשה שוב שברים קלקל את הסדר‪ ,‬וצריך לחזור‬ ‫לחלש ושוב חזק וכדומה‪ ,‬ונראה כקול עולה ויורד הרי זה‬ ‫ושיעור התקיעה כשיעור זה‪.‬‬ ‫שוב‪ ,61‬וכן כל כיוצא בזה‪.‬‬ ‫כשר‪ ,‬היות והקול נשמע ברצף אחד ללא הפסק‪.43‬‬ ‫כדי לפשט את הדברים לזמנים מעשיים‪ ,‬בדקו גדולי הפוסקים‬ ‫תקע ב' תשר"ת או ב' תש"ת כהוגן וטעה בשלישי‪ ,‬האם‬ ‫ויש שהיו מקפידים שיהיה הקול ישר ואחיד מתחילת התקיעה‬ ‫ומצאו כי בשנייה אחת של תקיעה ישנם כ‪ 8-‬עד ‪ 9‬כוחות‪ .‬על‬ ‫צריך לחזור לתחילת סדר תשר"ת הראשון?‬ ‫ועד סופה‪ ,‬כי בשינוי הקול נחשב כנפסק והרי התקיעה כשבר‬ ‫פי יסוד זה‪ ,‬נקבעו שיעורי הקולות לכתחילה‪:32‬‬ ‫נחלקו הראשונים אם כל סדר כגון תשר"ת‪ ,‬תשר"ת‪ ,‬תשר"ת‬ ‫ופסולה‪ ,‬וטוב לחוש לזה במקום שאפשר‪.44‬‬ ‫שיעור התרועה והשברים‪:‬‬ ‫כל יחידה בפני עצמה‪ ,‬וממילא בטעה בתשר"ת האחרון חוזר‬ ‫בתקיעת השברים האם צריך לעשותם תקיעות קצרות‪,‬‬ ‫התרועה‪ :‬צריכה להכיל לפחות תשעה כוחות קצרים (שאורכם‬ ‫רק עליו‪ ,62‬או שמא כולם יחידה אחת ובטעה באחרון צריך‬ ‫או שצריך לשבור את השבר בסופו?‬ ‫יחד הוא קצת יותר משנייה אחת)‪.‬‬ ‫לחזור על שלושתם‪ ,63‬למעשה‪ ,‬כתבו האחרונים שכל יחידה‬ ‫נחלקו הראשונים בצורת עשיית השברים‪ ,‬יש שכתבו שצריך‬ ‫השברים‪ :‬להלכה‪ ,‬כל שבר בודד משלושת השברים צריך‬ ‫דינה לעצמה‪ ,‬ובטעה באחת מהן חוזר רק על היחידה שטעה‬ ‫לעשות את השבר כקול אחד קצר‪( ,‬דהיינו קול תקיעה קצרה‬ ‫להיות באורך של כ‪ 3-‬כוחות‪ .‬שלושת השברים יחד (שהם‬ ‫בה‪.64‬‬ ‫ט ּו ט ּו טוּ) ולא צריך לשוברו בסופו‪ ,45‬אולם יש חולקים שצריך‬ ‫כנגד קול גניחה) ארוכים מטבעם במקצת מקול התרועה‬ ‫הפסקה בדיבור בין תקיעות דמיושב למעומד‪ ,‬והאם‬ ‫לשבור את השבר כגניחה‪ ,‬ולא לעשותו פשוט כקול תקיעה‪.46‬‬ ‫(שהוא כנגד קול יללה)‪ ,33‬ונמצא שאורכם יחד הוא מעט יותר‬ ‫נכון לומר בפה את הוידוי בין התקיעות?‬ ‫ולמעשה מנהג בני ספרד שלא לשבור את השבר אלא עושים‬ ‫מתשעה כוחות (סדר גודל של שנייה וחצי בערך)‪.‬‬ ‫אסור להפסיק בדיבור לא התוקע ולא הציבור בין תקיעות‬ ‫אותו כתקיעות קצרות‪ ,47‬וכן מנהג בני פולין גרמניה והונגריה‪,‬‬ ‫שיעור התקיעות (הקול הפשוט)‪:‬‬ ‫דמיושב לתקיעות דמעומד‪ ,‬כיון שהברכה שקודם התקיעות‬ ‫אולם מנהג חב"ד רוסיא וליטא‪ ,‬לשבור את השבר באמצעיתו‬ ‫משך התקיעה משתנה ותלוי באופן ישיר בסדר שבו היא‬ ‫היא על כל מצוות התקיעות שתקנו חז"ל‪ .‬מכל מקום‪ ,‬אם עבר‬ ‫(ט ּו א ּו טוּ)‪ ,48‬ויש הנוהגים לשבור את השבר בתחילתו (א ּו‬ ‫נמצאת‪ ,‬שכן עליה להיות באורך הקולות שביניהם היא‬ ‫ושח אין צריך לחזור ולברך‪ ,65‬וכ"ש אם שח בעניין התקיעות‪,66‬‬ ‫טוּ)‪ ,49‬וכל אחד ימשיך כמנהג אבותיו‪.50‬‬ ‫עומדת‪:‬‬ ‫ופשוט שבין התקיעות עצמם דהיינו בין השלושים קולות‬ ‫הפסיק בנשימה באמצע השברים‪ ,‬האם זה מעכב?‬ ‫בסדר תר"ת‪ :‬משך התקיעה צריך להיות לפחות כשיעור‬ ‫שאסור להפסיק בדיבור‪.67‬‬ ‫שלושת השברים צריך לעשותם בנשימה אחת‪ ,‬כיון שתוקעים‬ ‫התרועה‪ ,‬דהיינו אורך של תשעה כוחות (שנייה וקצת)‪.‬‬ ‫רבינו האר"י היה נוהג להתוודות בלחש בעת תקיעת שופר‬ ‫את השברים לצאת ידי חובת תרועה מהתורה‪ ,‬אין להפסיקה‬ ‫בסדר תש"ת‪ :‬משך התקיעה צריך להיות מעט ארוך יותר‬ ‫דמיושב‪ ,‬בלא להשמיע לאוזניו‪ ,‬וכתב שאז דברי הווידוי עולים‬ ‫לשתים‪ ,51‬ולדעת רוב הפוסקים דין זה הוא לעיכובא‪ ,‬ולכן אם‬ ‫מתשעה כוחות‪ ,‬כשיעור שלושת השברים יחד (כשנייה וחצי)‪.‬‬ ‫בהתחברות עם קול השופר‪ ,68‬ועל פי זה יש הנוהגים להפסיק‬ ‫הפסיק צריך לחזור שוב על השברים‪.52‬‬ ‫בסדר תשר"ת‪ :‬משך התקיעה צריך להאריך כדי שיעור‬ ‫בין תקיעות תשר"ת לתש"ת ובין תש"ת לתר"ת‪ ,‬לומר את‬ ‫שברים תרועה שבסדר תשר"ת האם צריך לעשותם‬ ‫השברים והתרועה יחד‪ ,‬כלומר מעט יותר משמונה עשר‬ ‫נוסח הווידוי המופיע בסידורים‪ ,‬אולם הרבה אחרונים חולקים‬ ‫בנשימה אחת או בב' נשימות?‬ ‫כוחות‪( .‬מעיקר הדין די באורך של כ‪ 2.5-‬שניות)‪.34‬‬ ‫שאסור להפסיק כלל בדיבור‪ ,‬בפרט כל שלא סיים את כל‬ ‫נחלקו הראשונים באופן תקיעת שברים תרועה של תשר"ת‪,‬‬ ‫חומרות והידורים למעשה‪:‬‬ ‫השלושים קולות שאנו עושים את כולם מחמת הספק‪ ,69‬ולכן‬ ‫יש שכתבו שצריך לעשותם בנשימה אחת דווקא‪ ,‬ואם לא‬ ‫הארכה בתקיעה כנגד ההארכה בפועל‪ :‬יש פוסקים הסוברים‬ ‫ראוי לאומרם בהרהור בלבד‪ ,‬או שיאמרם בסיום השלושים‬ ‫עשה כן לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור על התקיעה‪ ,‬וטעמם‬ ‫ששיעור התקיעה אינו נמדד רק לפי מינימום הדין‪ ,‬אלא לפי‬ ‫קולות דמיושב‪.70‬‬ ‫שהרי אנו עושים את השברים תרועה בתשר"ת מחמת שאנו‬ ‫מה שבעל התוקע מאריך בפועל בשברים או בתרועה‪ .35‬לכן‪,‬‬ ‫יחיד המתפלל ביחידות האם רשאי לתקוע לעצמו על‬ ‫מסופקים שמא כוונת התורה בתרועה לשתיהם יחד‪ ,‬ונמצא‬ ‫אם התוקע נוהג להאריך בקולות השברים והתרועה מעבר‬ ‫סדר הברכות מלכיות‪ ,‬זכרונות‪ ,‬ושופרות?‬ ‫שאם מפסיק ביניהם בנשימה הרי זה כתרועה שחילקה לשתים‬ ‫לתשעה כוחות‪ ,‬המנהג המקובל הוא להחמיר ולהאריך‬ ‫יחיד המתפלל אינו מפסיק לתקוע בתפילת העמידה על סדר‬ ‫ולא יצא‪.53‬‬ ‫בתקיעות שלפניהם ולאחריהם כ‪ 3-‬עד ‪ 4‬שניות‪.‬‬ ‫הברכות מלכיות זכרונות ושופרות‪ ,‬ואפילו יש אדם אחר‬ ‫ויש חולקים וסוברים שאין נכון לעשותם בנשימה אחת‪ ,‬כיון‬ ‫זהירות מיוחדת באורך השברים‪ :‬יש להיזהר מאוד שלא‬ ‫שיתקע לו‪ ,‬שלא תקנו לתקוע על הסדר אלא בציבור‪ .‬ותוקעים‬ ‫שאדם הבוכה אינו גונח גניחות קצרות ומיילל בשעת בכייתו‬ ‫להאריך בשבר אחד יותר מדי; אם שבר בודד נמשך קרוב‬ ‫‪ 62‬הרמב"ן והראב"ד‪.‬‬ ‫סברתם‪.‬‬ ‫‪ 44‬המהרי"ל דיסקין שאילת שלמה ח"ב סימן נה‪ ,‬הובא במועדים‬ ‫‪ 32‬בספר הליכות מועד עמוד קסז‪ ,‬כתב שעשה בדיקות מדוקדקות‬ ‫‪ 63‬הראבי"ה בשם רבנו יואל‪ ,‬והריב"א באור זרוע סימן רסט‪.‬‬ ‫‪ 54‬רמב"ם פ"ג מהלכות שופר ה"ב‪ ,‬ר"ת הובא במרדכי סימן תשכ‪,‬‬ ‫וזמנים ח"א סימן ה אות ג‪.‬‬ ‫עם ת"ח ובעלי תוקעים מומחים‪ ,‬ונמצא שבשניה אחת יש כ‪8-9 -‬‬ ‫‪ 64‬שו"ע סימן תקצ סעיף ט‪.‬‬ ‫משנ"ב ס"ק יז בביאור סברתם‪.‬‬ ‫‪ 45‬הריטב"א ר"ה לג ע"ב ד"ה הרי למדנו‪ ,‬ורב סעדיה גאון בסידורו‬ ‫כוחות‪.‬‬ ‫‪ 65‬שכבר יצא מדינא בשלושים תקיעות הראשונות‪ .‬וכן יכול לומר‬ ‫‪ 55‬שו"ע סימן תקצ סעיף ד על פי התרומת הדשן‪ ,‬ואם טעה ותקע‬ ‫עמוד ריז‪.‬‬ ‫‪ 33‬משנ"ב ס"ק יד‪ -‬טו‪ ,‬שעה"צ סק"י‪.‬‬ ‫מזמורי תהילים ולהוסיף בקשות באמצע תפילתו‪ ,‬חוט שני ר"ה עמוד‬ ‫במיושב בב' נשימות יתקע במעומד בנשימה אחת‪ ,‬אור לציון ח"ד‬ ‫‪ 46‬הרמב"ן בדרשותיו לר"ה ד"ה וכתב רבי שמשון‪.‬‬ ‫‪ 34‬שו"ע סימן תקצ סעיף ג‪ ,‬משנ"ב שם‪ ,‬כה"ח ס"ק כה‪ ,‬חזו"ע עמוד‬ ‫פג‪ ,‬הגר"ח קניבסקי אשי ישראל פמ"ה הערה קעא‪ .‬ואם נצרך לנקביו‬ ‫עמוד סד‪ ,‬ועיין עוד משנ"ב ס"ק יט ושעה"צ ס"ק יז‪.‬‬ ‫‪ 47‬פסקי תשובות סימן תקצ הלכה ב‪ ,‬ועיין מועדים וזמנים ח"א סעיף‬ ‫קלד בשם שער הכוונות דף צט סע"ב שכל שבר יש לעשותו בשיעור ג'‬ ‫יש לו לברך אשר יצר ולא כדאי לדחותה עד לאחר התפילה‪ ,‬פן יצטרך‬ ‫‪ 56‬הגר"ז סעיף ח‪ ,‬מקראי קודש סימן יז‪ ,‬הגרי"ז מבריסק (פניני רבנו‬ ‫ה הערה ה שהביא כן מסידור הרס"ג וסידור רב עמרם גאון‪ ,‬קיצור‬ ‫טורמיטין‪ ,‬וביחד הם ט' טורמיטין‪.‬‬ ‫שוב לנקביו ותתבטל הברכה‪ ,‬מנחת יצחק ח"ג סימן מד‪ ,‬וח"ד סימן‬ ‫הגרי"ז עמוד סח)‪ ,‬מאידך דעת הגרי"ש אלישיב (אשרי איש ח"ג פט"ז‬ ‫חזו"ע עמוד שנב‪ ,‬קול סיני כ"י‪ ,‬ילקוט יוסף עמוד תיח הערה ט‪ ,‬ויש‬ ‫‪ 35‬אורחות חיים ח"א דין תקיעת שופר אות יא בשם הרשב"א‪ ,‬וכן‬ ‫מז אות ג‪ ,‬שבט הלוי ח"ה סימן סו אות ה‪ ,‬הגרש"ז אויערבך הליכות‬ ‫אות לג)‪ ,‬והגר"נ קרליץ (חוט שני ר"ה פ"ד סק"ד)‪ ,‬שאין צריך לנשום‬ ‫חולקים שאף מנהג בני ספרד לשבור את השבר בסופו (טו או) עיין‬ ‫מבואר להחמיר בדרשות הרמב"ן לר"ה ובסידור היעב"ץ‪ ,‬וכיוון‬ ‫שלמה פ"ב סט"ז‪ ,‬הגרי"ש אלישיב קונטרס מצוות הברכות עמוד יט‪,‬‬ ‫בפועל‪.‬‬ ‫הליכות מועד עמוד קעב‪-‬קעג‪.‬‬ ‫לדבריהם בשפת אמת על הש"ס ר"ה לג ע"ב ד"ה במשנה‪.‬‬ ‫חזו"ע עמוד קלח‪.‬‬ ‫‪ 57‬משנ"ב ס"ק יח על פי התרומת הדשן והב"י ד"ה ונראה‪ ,‬הגר"ז ס"ט‪,‬‬ ‫‪ 48‬כן נהג האדמו"ר מליובאויטש אוצר מנהגי חב"ד עמוד קג‪ ,‬הגרש"ז‬ ‫‪ 36‬כיון שלדעת הגר"א (ריש סימן תקצ ד"ה יש אומרים)‪ ,‬שיטת‬ ‫‪ 66‬שו"ע ורמ"א סימן תקצב סעיף ג‪ ,‬ומשנ"ב שם‪.‬‬ ‫אור לציון ח"ד עמוד סד‪ ,‬עולת יצחק רצאבי ח"א סימן ע‪ .‬ויש חולקים‬ ‫אויערבך מקראי קודש ימים נוראים סימן יז‪ ,‬והוסיף שיש מעלה‬ ‫הרמב"ם (פ"ג מהלכות שופר ה"ד) ששבר שהאריך בו יותר מ ‪4.5‬‬ ‫‪ 67‬משנ"ב ס"ק יא‪.‬‬ ‫וסוברים שלדעות אלו אסור להפסיק אפילו במעט בין השברים‬ ‫לעשות כן‪ ,‬שבזה ידוע שהשבר הוא בדיוק ג' כוחות‪ ,‬אולם בספר‬ ‫כוחות הרי הוא כתקיעה ולא יצא ידי חובה‪ ,‬כיון שסובר ששיעור‬ ‫‪ 68‬שער הכוונות דף צ ע"א‪ ,‬וכן כתבו השל"ה ועוד אחרונים‪ ,‬וכן פסק‬ ‫לתרועה‪ ,‬אלא צריך להריע מתוך השבר בכח אחד‪ .‬חזו"א סימן קלו‬ ‫מועדים וזמנים ח"א סימן ה הערה ה כתב שהגר"ח מבריסק פקפק‬ ‫תקיעה כחצי תרועה‪ ,‬ומה שאמרו שיעור תקיעה כתרועה היינו תקיעה‬ ‫הבא"ח פרשת נצבים אות יג‪.‬‬ ‫סק"א‪ ,‬אבני נזר או"ח סימן תמג אות ה‪ ,‬וסימן תמד אות כ‪ .‬ובביאור‬ ‫בזה מפני שיש לחשוש שסוף השבר נשמע כתרועה היוצאת מתוך‬ ‫לפניה ולאחריה יחד‪ ,‬ונמצא ששלושת השברים לערך כשניה וחצי‪ ,‬וכן‬ ‫‪ 69‬כפסק השו"ע סימן תקצ סעיף ב‪.‬‬ ‫דעתם נחלקו הפוסקים‪ ,‬דעת הגר"ח קניבסקי (שונה הלכות ס"ו‪ ,‬תורת‬ ‫השבר‪ ,‬אכן ביאר הגר"נ קרליץ שכיון שלאנשים נשמע כל השבר כניגון‬ ‫כתב באור לציון ח"ד עמוד סב‪.‬‬ ‫‪ 70‬משנ"ב ס"ק יב בשם הגר"א והרע"א‪ ,‬הגרש"ז אויערבך הליכות‬ ‫המועדים סק"ג עמוד רצה) שמריע מתוך השבר ממש ואינו מסיים‬ ‫אחד‪ ,‬ואין ניכר ההפסק כלל‪ ,‬הרי זה שבר גמור‪ ,‬וכתב עוד שמה שלא‬ ‫‪ 37‬כיון שהשברים שאנו עושים פסולים לשיטה זו‪ ,‬כיון ששיעורם‬ ‫שלמה ר"ה פ"ב אורחות ההלכה הערה ‪ ,62‬חזו"ע עמוד קלה ובהרחבה‬ ‫את השברים‪ ,‬שסוף השברים הוא תחילת התרועה‪ ,‬מאידך בספר‬ ‫חששו לשיטת הריטב"א שצריך לתקוע שברים פשוטים משום שסברו‬ ‫יותר מג' כוחות‪ ,‬וכיון שהשברים פסולים הרי כל הסדר פסול‪ ,‬וצריך‬ ‫בהערה שם‪.‬‬ ‫אמרי יושר (יו"ד ליקוטים סימן לד עמוד קסב‪-‬קסג) כתב שלדעת‬ ‫שאין כוונתו שאין יוצאים כשיש שינוי ושבירה בקול‪ ,‬אלא רק שאין‬ ‫לתקוע שוב לפניה ולאחריה‪.‬‬ ‫‪ 71‬שו"ע סימן תקצב סעיף ב‪ ,‬ומשנ"ב שם‪.‬‬ ‫החזו"א יש לסיים את השבר האחרון‪ ,‬ולהקפיד שיהיה ניכר שסיימו‪,‬‬ ‫צריך לעשות כן‪ ,‬שאפשר לעשותו פשוט‪ ,‬ואם רוצה לשבור רשאי‪ .‬ויש‬ ‫‪ 38‬שו"ע שם‪.‬‬ ‫‪ 72‬עיין פסקי תשובות סימן תקפה הלכה ג בהרחבה‪ ,‬ובספר הליכות‬ ‫ולאחר מכן להתחיל מיד את התרועה‪ ,‬וכן דעת הגר"נ קרליץ חוט שני‬ ‫הנוהגים לשבור באמצע בצורת (או טו או) עמק ברכה הלכות שופר‬ ‫‪ 39‬חיי אדם כלל קמב ס"ח‪ ,‬ערוך השולחן סי"ב‪ ,‬אבני נזר או"ח סימן‬ ‫שלמה ר"ה פ"ב אות א מביא שהגרשז"א בימי חולשתו היה שומע‬ ‫ר"ה עמוד עב‪ ,‬הגר"ש דבילצקי ועוד‪ .‬ויש נוהגים לחוש לסברא זו‪,‬‬ ‫אות ג ששמע כן מהגרי"ז בשם אביו הגר"ח‪.‬‬ ‫תמד אות ז‪.‬‬ ‫תקיעות דמיושב‪ ,‬ואחר כך קידש ואכל‪ ,‬והלך לאחר מכן למנין מאוחר‬ ‫ומחמירים בתקיעות שלאחר התפילה להריע מתוך השברים‪.‬‬ ‫‪ 49‬המהרי"ל דיסקין (הלכות חג בחג פי"ב הערה ‪ 65‬בשם הגרי"ש‬ ‫‪ 40‬חוט שני עמוד סב‪.‬‬ ‫יותר שנמצאים קודם תקיעות דמיושב לשמוע שוב את הברכות‬ ‫‪ 58‬סידור רס"ג‪ ,‬מגדל עוז פ"ג מהלכות שופר ה"ד‪ ,‬מהרי"ץ גיאת בשם‬ ‫אלישיב)‪ ,‬וכן נהגו הגר"ח מבריסק מועדים וזמנים ח"א סימן ה אות ה‪,‬‬ ‫‪ 41‬מטה אפרים סכ"ה‪.‬‬ ‫לצורך התקיעות דמעומד‪ ,‬אך אמר שאין לנהוג כן לכתחילה‪ ,‬כי לא‬ ‫רב שרירא גאון ורב האי גאון‪ ,‬מועדים וזמנים ח"א סימן ה הערה י‪,‬‬ ‫והחזו"א חוט שני ר"ה עמוד סח‪.‬‬ ‫‪ 42‬הריטב"א ר"ה לג ע"ב ד"ה הרי למדנו‪ ,‬רמב"ן בדרשותיו לר"ה ד"ה‬ ‫ידע הציבור להיזהר בדבר כהוגן‪.‬‬ ‫שו"ע המקוצר רצאבי סימן קי סי"ב‪.‬‬ ‫‪ 50‬מועדים וזמנים שם‪ ,‬הליכות מועד עמוד קעב‪ -‬קעג‪.‬‬ ‫וכתב רבינו שמשון בתוספות‪ .‬מיהו אם התקיעה היתה רצופה ובחלקה‬ ‫‪ 73‬רמ"א סימן תקצו סעיף א‪ ,‬משנ"ב סק"ג‪.‬‬ ‫‪ 59‬כן נהגו בבית מדרשו של החתם סופר‪ ,‬מועדים וזמנים שם‪,‬‬ ‫‪ 51‬שו"ע סימן תקצ סעיף ד‪ ,‬משנ"ב ס"ק טז‪.‬‬ ‫נשמעה אחרת או חלשה אינו חשוב כשתי תקיעות לכו"ע‪.‬‬ ‫‪ 74‬שו"ת שאלת שלמה ח"ב סימן נה בשם המהרי"ל דיסקין‪ ,‬חזו"ע‬ ‫הגרי"ש אלישיב אשרי האיש ח"ג פט"ז סל"ה‪ ,‬אור לציון עמוד סג‪,‬‬ ‫‪ 52‬שעה"צ ס"ק יד בשם הב"י‪ ,‬כנה"ג‪ ,‬והמאמר מרדכי ועוד‪ ,‬כה"ח ס"ק‬ ‫‪ 43‬לקט יושר הלכות ר"ה ד"ה טוב עמוד ‪ ,125‬חזו"א והסתייפלר‬ ‫עמוד קסב בשם האחרונים‪.‬‬ ‫וראה עוד הליכות שלמה ר"ה פ"ב סי"ג ואורחות ההלכה הערה ‪.51‬‬ ‫כח‪ .‬והוא הדין שאם הפסיק באמצע התרועה או בתקיעה שלא יצא ידי‬ ‫אורחות רבנו ח"ב עמוד קפג‪ ,‬הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש ח"ג פט"ז‬ ‫‪ 75‬משנ"ב שם‪.‬‬ ‫‪ 60‬שו"ע סימן תקצ סעיף ז‪-‬ח‪ ,‬ומשנ"ב שם‪.‬‬ ‫חובה‪ ,‬ח"א כלל קמב ס"ח‪.‬‬ ‫אות לב‪ ,‬לד)‪ ,‬הגרש"ז אויערבך הליכות שלמה עמוד כז‪ ,‬חזו"ע עמוד‬ ‫‪ 76‬רמ"א שם‪ ,‬משנ"ב ס"ק ה‪.‬‬ ‫‪ 61‬באה"ל שם ד"ה או שהפסיק‪.‬‬ ‫‪ 53‬הרי"ץ גאות‪ ,‬הרא"ש‪ ,‬הרמב"ן‪ ,‬הריב"ש‪ ,‬משנ"ב ס"ק יח בביאור‬ ‫קנב ועוד‪.‬‬