שו"ת בהלכה · Shu"t Behalacha — כי תבוא (2026-08-24)

שו״+ת בה++++לכה לשולחן שבת
מאת הרב משה חיים חנונו שליט"א
גיליון מס' 146
דיני תקיעת שופר
מצוות עשה מן התורה לשמוע קול שופר ביום ראשון של ראש השנה ,שנאמר" :יוֹ ם ְּתרו ָּעה יִ ְהיֶ ה לָ כֶ ם" (במדבר כט ,א) .ביום השני של ראש השנה מצוות תקיעת שופר היא מדברי חכמים (מדרבנן).
בשנה שבה ראש השנה חל בשבת (כמו השנה – תשפ"ז) ואין תוקעים בשופר ביום הראשון ,אלא ביום השני בלבד – הרי שכל התקיעות של אותה שנה הן מדברי חכמים בלבד (מדרבנן).
ראוי ונכון לכל אחד ואחד להתכונן וללמוד את הלכות תקיעת שופר ,אף שעיקר ההלכות נועדו לבעל התוקע ,מכל מקום ישנם הרבה הלכות מעשיות ששייכות גם לכלל הציבור ,וכפי שיתבאר.
חובה קדושה על כל בעל תוקע שלוקח על עצמו להוציא את הרבים ידי חובתן ללמוד את הלכות תקיעות שופר היטב ,כדי לדעת כיצד לתקוע את השברים והתרועה ,מתי צריך לחזור רק על התקיעה,
ומתי צריך לחזור לראש הסדר .1וראוי ונכון ללמוד את כוונות התקיעות מהזוהר הקדוש.2
האם יש עניין לתקוע דווקא בצד ימין של הפה ולהחזיק שלא התפלל בציבור (כמו נשים או חולים) ,אם הם מי שברך "על תקיעת שופר" במקום "לשמוע קול
את השופר ביד ימין? ומה הדין אם נוח לבעל התוקע חייבים לעמוד? שופר" האם יצא?
לתקוע בצד שמאל דווקא? דין בעל התוקע :התוקע חייב לעמוד בזמן התקיעות ,6ואינו "א ׁ ֶשר ִק ְ ּד ׁ ָשנ ּו ְ ּב ִמ ְצוֹ ָתיו
קודם שיתקע בשופר מברך בנוסחֲ :
לכתחילה ,נכון וטוב שבעל התוקע יחזיק את השופר ביד רשאי להישען על שולחן או עמוד באופן שאם יקחו את וְ ִצ ָוּנ ּו לִ ׁ ְשמ ַֹע קוֹ ל ׁשוֹ ָפר" .הטעם לנוסח זה הוא מפני שעיקר
ימינו ויניח אותו בצד ימין של פיו ,אם הדבר מתאפשר לו,15 החפץ הוא יפול ,שכן משענת כזו נחשבת כישיבה .בדיעבד המצווה תלוי בשמיעה ולא בעצם פעולת התקיעה ,שהרי
כמו כן ,יש להקפיד שפי השופר (החלק הרחב שממנו יוצא אם תקע כשהוא יושב – יצא ידי חובה ,לפי שהלימוד אם אדם תקע בשופר אך לא שמע את הקול – לא יצא ידי
הקול) יהיה מופנה כלפי מעלה ולא לצדדים כמו שנאמר מהפסוק אינו אלא אסמכתא בעלמא ולכתחילה.7 חובתו.3
"עלה אלוהים בתרועה".16 דין הציבור בתקיעות הראשונות (מיושב) :בתקיעות שמלפני אולם בדיעבד ,אם טעה המברך ושינה מהנוסח הרגיל ,ובירך
עם זאת ,מעלות אלו אינן מעכבות את המצווה .לכן ,אם ישנו תפילת מוסף ,מעיקר הדין הציבור רשאי לשבת ,משום "לתקוע בשופר" ,או "על תקיעת שופר" ,ואפילו אם בירך
בעל תוקע שהוא תלמיד חכם וירא שמיים ,אך הוא מסוגל שחכמים לא רצו להטריח את הציבור ,וסמכו על כך שיעמדו "לשמוע בקול שופר" – יצא ידי חובת הברכה ואינו צריך
לתקוע רק בצד שמאל ,או להחזיק את השופר ביד שמאל ,או בהמשך בתקיעות שעל סדר תפילת מוסף -מלכויות לחזור ולברך שוב.4
שאינו מצליח לכוון את פי השופר כלפי מעלה – יש להעדיף זיכרונות ושופרות .8למעשה ,מנהג בני ספרד שהציבור יושב
אותו על פני תוקע אחר שיודע לתקוע בצד ימין כראוי אך בתקיעות אלו ,ואילו מנהג בני אשכנז הוא לעמוד גם בהן האם מברכים ברכת "שהחיינו" על התקיעות ביום השני
אינו בעל מעלות אלו.17 (ואף על פי כן הן נקראות תקיעות 'דמיושב' מכיוון שמעיקר של ראש השנה ,ומה הדין בשנה שבה חל היום הראשון
הדין הרשות בידם לשבת).9 בשבת?
האם יש חשיבות שהציבור השומע ידע בזמן התקיעה שמיעה ביחיד שלא בתוך התפילה בציבור :יחיד השומע ביום הראשון אחר שמברך "לשמוע קול שופר" מברך ברכת
לאיזה סדר (תשר"ת ,תש"ת או תר"ת) שייכת כל שלושים קולות ואינו מתפלל בציבור ,וכן נשים השומעות "שהחיינו" ,אך ביום השני של ראש השנה -למנהג בני ספרד:
תקיעה ותקיעה ,וכיצד ראוי לנהוג למעשה? תקיעות בביתן לאחר התפילה ,כיון שאינם עתידים לשמוע בכל שנה רגילה אין מברכים שוב "שהחיינו" ביום השני.
לכתחילה ,על השומע לדעת לאיזה סדר שייכת התקיעה תקיעות מעומד על סדר ברכות מוסף; על כן ,במקרים אלו אולם בשנה שבה חל היום הראשון של ראש השנה בשבת
שהוא שומע באותו רגע .אולם ,פעמים רבות קורה חובה עליהם מצד הדין לעמוד בזמן שמיעת התקיעות.10 (כמו בשנה זו) ,מכיוון שאין תוקעים בשופר ביום הראשון,
שהשומעים בציבור אינם עוקבים במדויק ,ואינם יודעים בזמן הברכה על התקיעות -הברכה על התקיעות צריכה הרי שהתקיעות ביום השני הן קיום המצווה לראשונה; לכן,
למשל האם התקיעה הנוכחית היא התקיעה שבתחילת סדר להיות בעמידה כמו בכל ברכות המצוות שמברכים גם לבני ספרד מברכים "שהחיינו" לפני התקיעות ביום
תשר"ת או זו שבסופו ,וכן לגבי שאר הסדרים .לדעת פוסקים בעמידה ,11הטעם לכך הוא שבברכה אנו מודים על כך השני .אולם ,למנהג בני אשכנז :מברכים ברכת "שהחיינו"
מסוימים ידיעה זו מעכבת מלצאת ידי חובה ,18לכן העצה שהקדוש ברוך הוא קרבנו לעבודתו ,ועבודה צריכה להיות לפני התקיעות בשני הימים בכל שנה.5
היא שכל אחד יסתכל בסידור בצורה מדויקת ויעקב שלב בעמידה ,21וכן משום שמי שיושב בזמן הברכה נראה כמזלזל
אחר שלב אחרי סדר התקיעות של בעל התוקע .אך אם בה .31בדיעבד ,מי שבירך או שמע את הברכה כשהוא יושב אם בעל התוקע והשומעים רשאים לשבת בזמן
חושש שלא יצליח להתרכז כראוי ,רצוי שיכוון בליבו קודם – יצא ידי חובה.41 התקיעות? ומה הדין כאשר תוקעים בבית עבור מי
התקיעות שדעתו וכוונתו היא לצאת ידי חובה בתקיעות הללו "על דעת וכוונת בעל התוקע" ,ובזה יוצא ידי חובה לדברי הכל.19
מספר התקיעות שצריך לשמוע בראש השנה
מן התורה חייבים לשמוע בראש השנה תשע תקיעות :שלוש פעמים סדר של :תקיעה ,תרועה ותקיעה .ולמדו כן חז"ל מן הכתוב שכל תרועה צריך שיהיה לפניה תקיעה פשוטה ותקיעה פשוטה
לאחריה.20
אלא שברבות השנים ובאורך הגלויות ,הסתפקו מהי התרועה האמורה בתורה ,היות ותרגום המילה תרועה הוא 'יבבא' – כלומר קול בכי ויללה ,כמו שנאמר על אם סיסרא "וַ ְּתיַ ֵ ּבב ֵאם ִס ְ
יס ָרא"
(שופטים ה ,כח) – נחלקו מהו סוג הבכי :האם הוא כאדם הגונח מלבו שמשמיע קולות קצרים ,כדרך הבוכה בתחילת בכייתו( ,מה שאנו מכנים 'שברים') .או כאדם המיילל ומקונן שמשמיע קולות
קצרים תכופים זה לזה (מה שאנו מכנים 'תרועה') .או שמא כוונת התורה היא לשני הקולות גם יחד ,כדרך אדם בוכה שבתחילה נאנח ונאנק (שברים) ומיד לאחר מכן פורץ ביללה (תרועה).21
בגלל ספק זה ,אי אפשר להסתפק רק בתקיעת "תשר"ת" (תקיעה-שברים-תרועה-תקיעה) .שכן ,אם התורה התכוונה לקול שברים בלבד ,הרי שהתרועה שבסוף נחשבת להפסק; ואם הכוונה
לתרועה בלבד ,השברים שבתחילה נחשבים להפסק .לכן קבעו חכמים לתקוע שלושה סדרים נפרדים כדי לצאת מכל ספק :תשר"ת שלוש פעמים ,תש"ת שלוש פעמים ,ותר"ת שלוש פעמים .בסך
הכל נוצר מניין של שלושים קולות ,שבו יוצאים ידי חובה לדברי הכל.22
יש מהגאונים שכתבו שכל הביאורים אמת ,אלא שבמקומות שונים נהגו מנהגים שונים ,וחכמים קבעו סדר אחיד לכולם.23
מעבר לשלושים קולות אלו ,פשט בכל קהילות ישראל המנהג לתקוע בכל יום של ראש השנה מאה קולות ,24הטעם המרכזי למאה הקולות קשור בזיכרון עקידת יצחק :כששמעה שרה אמנו על
העקידה ,נחרדה וצעקה מאה קולות ויבבות מרוב צער ,וכנגדן אנו תוקעים מאה קולות כדי שיזכור לנו השם את צדקתה ובזכותה יכפר על עוונותינו ,25יש המוסיפים טעם נוסף ,שהם מכוונים
להכניע את מאה הפעיות שפעתה אם סיסרא.26
"א ׁ ְש ֵרי ָה ָעם יוֹ ְד ֵעי
גם בצאתנו מבית הכנסת ,על פי הפסוקַ : ושותים ושמחים ונראים כאילו אינם יראים מהדין ,לכן בסיום התפילה ,נהגו הקהילות לחתום בקול מיוחד הנקרא
ְתרו ָּעה" (תהילים פט ,טז).28 "אם
תוקעים בשופר שהוא מכניע את היצר ,וכמו שנאמר ִ "תרועה גדולה" (למנהג בני ספרד) או "תקיעה גדולה" שבה
יִ ָּת ַקע ׁשוֹ ָפר ְ ּב ִעיר וְ ָעם ל ֹא יֶ ֱח ָרדוּ" (עמוס ג ,ו) ,27התקיעה מאריך התוקע במיוחד (למנהג בני אשכנז) .והטעם בזה כדי
שיעור משך הזמן של התקיעה ,שברים ותרועה: הממושכת נועדה להשאיר את רושם המצווה חקוק בליבנו לערבב השטן שלא יקטרג על ישראל שהולכים ואוכלים
חזו"ע עמוד קלה ובהערה שם באורך. 18עיין רמ"א סימן תקצ סעיף ו ושעה"צ שם ס"ק כג. נכשלים ומדברים ,ועוד שנתרבו הפיוטים ויש הפסק גדול הגורם 1בפרט יש ללמוד את השו"ע בסימן תקצ ,הליכות מועד עמוד קסג.
24משנ"ב סימן תקצו סק"ב ,למנהג בני ספרד שלושים קולות 19חוט שני ר"ה עמוד עג ,הגרי"ש אלישיב תורת המועדים עמוד רצו, להפסיק בדיבור ,תיקנו שיצאו ידי חובה בתקיעות דמיושב ,עמק שאלה 2משנ"ב סימן תקפא ס"ק יא.
בתקיעות דמיושב ,שלושים בלחש של מוסף( ,כמבואר בליקוטי הליכות מועד עמוד קסב. פר' ברכה שאילתא קעא אות ב ,וראה תורה תמימה (במדבר כט הערה 3ולא מברכים לשמוע בקול שופר שזה משמע לעשות רצונו.
מהרי"ח סדר תפילת ר"ה ד"ה והנה כבר בשם האר"י) שלושים בחזרת 20לפי שנאמר תרועה בראש השנה וביובל ג' פעמים "יום תרועה ז) שכתב טעם אחר. 4שו"ע סימן תקפה סעיף ב ,משנ"ב סק"ד.
הש"ץ ,ועשרה קולות בקדיש תתקבל ,ובני אשכנז שאינם תוקעים יהיה לכם" (במדבר כט א)" ,זכרון תרועה מקרא קודש" (ויקרא כג כד), 10משנ"ב שם. 5משום שביום השני אין יוצאים ידי חובתן בתקיעה של אתמול ,ובזמן
בתפילת הלחש (כמבואר במשנ"ב סימן תקצב סק"א ,שלא לבלבל את "והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים 11שו"ע סימן תקפה סעיף א ,משנ"ב סק"א. הבית שקידשו את החודש על פי הראיה ,פעמים שהיום השני היה עיקר,
השומעים) ,תוקעים עוד שלושים קולות לאחר חזרת הש"ץ ,ועשרה תעבירו שופר בכל ארצכם" (ויקרא כה ט) ,ולמדו חז"ל מן הכתוב שכל 12כלומר עבודת המקדש צריכה להעשות בעמידה רמב"ם פ"ה ולכן גם בזמננו שלעולם היום הראשון עיקר מברכים בב' הימים .שו"ע
קולות לאחר הקדיש של שיר הכבוד. תרועה צריך שיהיה לה תקיעה פשוטה לפניה ותקיעה פשוטה לאחריה, מהלכות ביאת מקדש הט"ז ,ב"ח סימן ח ד"ה ומ"ש מעומד. ורמ"א סימן תר סעיף ג ומשנ"ב שם.
25אבודרהם דף ע"ב ע"ד ,הגהות סמ"ק מצווה צב בשם הגאונים. שנאמר "והעברת" -קול פשוט" ,שופר תרועה"" ,תעבירו שופר" - 13ישועות יעקב סימן ח סק"ב. 6דכתיב "יום תרועה יהיה לכם" ,וילפינן מ"לכם" הנאמר במצוות
26תוספות ר"ה לג ע"ב בשם הערוך ,ובספר המנהיג הלכות ר"ה סימן קול פשוט דהיינו תקיעה ,וכל תקיעות של חודש השביעי אחד הם, 14משנ"ב סימן ח סק"ב. העומר ,ובעומר כתיב "חרמש בקמה" ,אל תקרי 'בקמה' אלא 'בקומה'.
כא ועוד ,עיין חזו"ע עמוד קס. בין בראש השנה בין ביום כיפור של יובל ,בכולם צריך לתקוע תשע 15ואיטר יד על פי הכוונות יש לו להניח את השופר ביד ימין דעלמא, 7שו"ע סימן תקפה סעיף א ,משנ"ב סק"ב.
27שו"ע סימן תקצו סעיף א ,משנ"ב סק"א על פי הרשב"א בר"ה טז. תקיעות דהיינו תר"ת ג' פעמים ,גמרא ר"ה לג ע"ב לד ע"א ,שו"ע סימן וכן בפיו בצד ימין דעלמא ,שעה"צ ס"ק יח. 8גמרא ר"ה טז ע"א.
28אלף המגן סק"א. תקצ סעיף א ,ומשנ"ב שם. 16רמ"א סימן תקפה סעיף ב ,משנ"ב סק"ז משום שנאמר "והשטן עומד 9משנ"ב שם ,והטעם ששינו מהמנהג לשבת ,לפי שמעיקר הדין היה
29גמרא ר"ה לג ע"ב ,שו"ע סימן תקצ ס"ג. 21שו"ע סימן תקצ סעיף ב .ומשנ"ב שם. על ימינו לשטנו" .ואם יכול להעמיד גם את הפתח הרחב של השופר ראוי לתקוע רק בתפילת מוסף ,אלא שתוקעים קודם מוסף כדי לערבב
30רש"י ר"ה לג ד"ה שלוש יבבות ,ריטב"א שם ד"ה בגמרא מפרש, 22משנ"ב שם ס"ק ו. לצד ימין יעשה כן .מטה אפרים סעיף ד. את השטן ותתקבל תפילתנו ,וכמבואר בגמרא שם ,אכן כדי שהברכה
ועוד. 23רבינו האי גאון בתשובה הובא בהרא"ש פ"ד דר"ה סימן י ,וכן הוא 17שו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן רצד ,כיון שהדין לתקוע בימין אינו תחול על התקיעות דמעומד ,יש להימנע מלדבר בין תקיעות דמיושב
31תוספות שם ד"ה שיעור תרועה. בתמים דעים ,ובספר המאורות ,אוצר הגאונים ר"ה סימן קיז ,עיין עוד מעיקר המצווה אלא מעלה ,ואדם ירא שמים הוא מעיקר הדין. לתקיעות דמעומד ,ומשראו האחרונים את חולשת הדור שלפעמים
בנשימה אחת ,והיות והשברים כנגד הגניחה ,והתרועה כנגד לשנייה ( 9כוחות) הוא נחשב הלכתית כתקיעה והסדר כולו למדו חז"ל ששיעור "התקיעה" היא כשיעור "התרועה"
הייללה ,יש לעשות ביניהם הפסק נשימה.54 נפסל .לכתחילה נכון להחמיר שלא להאריך באף שבר מעבר ושיעור תרועה היא כשלוש יבבות.29
למעשה ,כתבו האחרונים שירא שמים יצא ידי חובת כולם ,ואת לחצי שנייה (כ 4-כוחות) ,כדי לצאת ידי חובת השיטות ונחלקו הראשונים בשיעור 'יבבה':
התקיעות הראשונות 'דמיושב' יעשה בנשימה אחת ,ובתקיעות הסוברות ששבר שהאריך בו מעבר לכך פוסל את הסדר.36 שיטה א' :שכל יבבה היא קול בשופר קצר ביותר (הנקרא
ד'מעומד' יעשה בשתי נשימות .55וכתבו האחרונים שהפירוש הידור שברים קצרים לאחר התפילה :כדי לצאת ידי חובת "כוח" או "טורמיט") ,ונמצא שכל התרועה כולה היא באורך
שתי נשימות היינו שצריך להפסיק בנשימה בפועל ,ולא רק הדעות הסוברות שכל שבר שאורכו 3כוחות כבר נחשב של שלושה קולות קצרים בלבד.30
להמתין זמן כדי נשימה ביניהם ,56ולשיטות שיש לעשותם כתקיעה ,טוב ונכון שבעל התוקע יתקע פעם נוספת לאחר שיטה ב' (המנהג הרווח) :יש סוברים שכל יבבה מורכבת
בנשימה אחת אין הכוונה שיתקע את השברים והתרועה בכח התפילה (בתקיעות דמעומד) למי שרוצה להדר .בתקיעות בעצמה משלושה קולות קצרים ,ונמצא ששיעור התרועה
אחד אלא צריך לעשות הפסקה קלה ביניהם בלא נשימה ,ואז אלו יעשה שברים קצרים ביותר (שכל אחד מהם ארוך רק הוא באורך של תשעה כוחות לפחות.31
לתקוע את התרועה ,כדי שלא יריע מתוך השבר וישמע כקול במעט מכוח אחד קצר) .37בתקיעות הידור אלו חוזרים רק על למעשה ,אורך השברים תלוי באופן ישיר במחלוקת
אחד.57 סדרי תשר"ת ותש"ת ,ואין צורך לחזור על סדר תר"ת שאין בו הראשונים לגבי שיעור התרועה.
מהו צורת עשיית התרועה? שברים וממילא אין בו חשש זה.38
לשיטה ששיעור תרועה הוא ג' כוחות בלבד :מכיוון ששיעור
בתרועה המנהג הפשוט בארץ ישראל להריע בתקיעות קצרות אם בעל התוקע נתקע והפסיק מעט באמצע התקיעה תקיעה שווה לשיעור תרועה ,נמצא שאורך תקיעה הוא ג'
אחת אחר השניה (טו טו טו) .אולם מנהג בני תימן לעשות את ומיד המשיך האם צריך לחזור ולתקוע? כוחות .ממילא ,כל שבר ושבר משלושת השברים חייב להיות
התרועה בקול אחד רצוף עם רעידות עליות וירידות( ,כעין בעל תוקע שהפסיק אפילו מעט באמצע התקיעה ,נחשב קצר יותר מג' כוחות; שכן אם אדם יאריך בשבר אחד שיעור
הו הו הו) ,וכן דעת הגאונים והרבה ראשונים ,58ולכן יש כתבו כשתי תקיעות ופסול ,39אולם הפסק מועט שאינו נרגש אינו של ג' כוחות או יותר – השבר הזה כבר ייחשב הלכתית
שטוב להדר לשמוע אחר התפילה את התרועה התימנית, פוסל ,40ויש שהקלו יותר וכתבו שרק אם הפסיק יותר מכדי כ'תקיעה' ,והסדר כולו ייפסל.
ולכל הפחות ביום הראשון שהוא מן התורה.59 נשימה ולאוזן השומע נראה הדבר כב' קולות נפרדים אז לשיטה ששיעור תרועה הוא ט' כוחות (כמנהגנו) :אורך
טעה באמצע התקיעות ותקע קול אחר ,כגון שהיה נפסלת התקיעה.41 התקיעה הוא ט' כוחות .משום כך ,שיעורו של כל שבר בודד
צריך לתקוע תש"ת והתחיל להריע אחר השברים ,האם ולכן יש להיזהר שלא לשבור את התקיעה באמצע או בסוף, הוא כ-ג' כוחות ,ומעיקר הדין יכול התוקע להאריך בשבר אחד
כדי שלא יחשב הסוף כשבר בפני עצמו ובכך מפסיק את כל עוד אינו מגיע לשיעור תקיעה שלמה (שהיא ט' כוחות).
צריך לחזור לתחילת סדר תש"ת ולתקוע שוב תקיעה הסדר ,שהרי אותו קול שבור אינו נחשב לתקיעה שאמורה אולם ,כפי שנתבאר ,לכתחילה מחמירים שלא להאריך בשבר
שברים ,או שימשיך מהמקום שטעה? להיות פשוטה.42 מעבר ל-ד' כוחות כדי לצאת ידי חובת כל הדעות.
טעה תוך כדי התקיעות והשמיע קול אחר שאינו שייך לאותו
סדר חוזר לראש הסדר ,כגון שהיה צריך לתקוע תר"ת ולפני באמצע התקיעה השמיע השופר קול צרוד או חלוש למעשה מה האורך של התקיעה ,השברים והתרועה
או אחרי התרועה תקע בטעות שברים ,צריך לחזור לראש מאוד האם נפסלה התקיעה וצריך לחזור ולתקוע לפי זמן של שניות ,ואילו חומרות והידורים יש לנהוג
הסדר ולתקוע תקיעה מהתחלה .60וכן בתשר"ת אם לאחר בצליל שווה? באורכם?
שתקע שברים תרועה כהוגן תקע שוב שברים במקום תקיעה, כל הקולות כשרים בשופר ,ולכן אם תוך כדי התקיעה נשתנה המנהג הרווח שנפסק להלכה הוא כדעת השיטות ששיעור
צריך לחזור לראש סדר תשר"ת ,כיון שכבר תקע כהוגן שברים הקול מקול עבה לקול דק ,או מקול צלול לקול צרוד ,מחזק התרועה מורכב מתשעה "כוחות" (קולות קצרים ותכופים).
תרועה ,כשעשה שוב שברים קלקל את הסדר ,וצריך לחזור לחלש ושוב חזק וכדומה ,ונראה כקול עולה ויורד הרי זה ושיעור התקיעה כשיעור זה.
שוב ,61וכן כל כיוצא בזה. כשר ,היות והקול נשמע ברצף אחד ללא הפסק.43 כדי לפשט את הדברים לזמנים מעשיים ,בדקו גדולי הפוסקים
תקע ב' תשר"ת או ב' תש"ת כהוגן וטעה בשלישי ,האם ויש שהיו מקפידים שיהיה הקול ישר ואחיד מתחילת התקיעה ומצאו כי בשנייה אחת של תקיעה ישנם כ 8-עד 9כוחות .על
צריך לחזור לתחילת סדר תשר"ת הראשון? ועד סופה ,כי בשינוי הקול נחשב כנפסק והרי התקיעה כשבר פי יסוד זה ,נקבעו שיעורי הקולות לכתחילה:32
נחלקו הראשונים אם כל סדר כגון תשר"ת ,תשר"ת ,תשר"ת ופסולה ,וטוב לחוש לזה במקום שאפשר.44 שיעור התרועה והשברים:
כל יחידה בפני עצמה ,וממילא בטעה בתשר"ת האחרון חוזר בתקיעת השברים האם צריך לעשותם תקיעות קצרות, התרועה :צריכה להכיל לפחות תשעה כוחות קצרים (שאורכם
רק עליו ,62או שמא כולם יחידה אחת ובטעה באחרון צריך או שצריך לשבור את השבר בסופו? יחד הוא קצת יותר משנייה אחת).
לחזור על שלושתם ,63למעשה ,כתבו האחרונים שכל יחידה נחלקו הראשונים בצורת עשיית השברים ,יש שכתבו שצריך השברים :להלכה ,כל שבר בודד משלושת השברים צריך
דינה לעצמה ,ובטעה באחת מהן חוזר רק על היחידה שטעה לעשות את השבר כקול אחד קצר( ,דהיינו קול תקיעה קצרה להיות באורך של כ 3-כוחות .שלושת השברים יחד (שהם
בה.64 ט ּו ט ּו טוּ) ולא צריך לשוברו בסופו ,45אולם יש חולקים שצריך כנגד קול גניחה) ארוכים מטבעם במקצת מקול התרועה
הפסקה בדיבור בין תקיעות דמיושב למעומד ,והאם לשבור את השבר כגניחה ,ולא לעשותו פשוט כקול תקיעה.46 (שהוא כנגד קול יללה) ,33ונמצא שאורכם יחד הוא מעט יותר
נכון לומר בפה את הוידוי בין התקיעות? ולמעשה מנהג בני ספרד שלא לשבור את השבר אלא עושים מתשעה כוחות (סדר גודל של שנייה וחצי בערך).
אסור להפסיק בדיבור לא התוקע ולא הציבור בין תקיעות אותו כתקיעות קצרות ,47וכן מנהג בני פולין גרמניה והונגריה, שיעור התקיעות (הקול הפשוט):
דמיושב לתקיעות דמעומד ,כיון שהברכה שקודם התקיעות אולם מנהג חב"ד רוסיא וליטא ,לשבור את השבר באמצעיתו משך התקיעה משתנה ותלוי באופן ישיר בסדר שבו היא
היא על כל מצוות התקיעות שתקנו חז"ל .מכל מקום ,אם עבר (ט ּו א ּו טוּ) ,48ויש הנוהגים לשבור את השבר בתחילתו (א ּו נמצאת ,שכן עליה להיות באורך הקולות שביניהם היא
ושח אין צריך לחזור ולברך ,65וכ"ש אם שח בעניין התקיעות,66 טוּ) ,49וכל אחד ימשיך כמנהג אבותיו.50 עומדת:
ופשוט שבין התקיעות עצמם דהיינו בין השלושים קולות הפסיק בנשימה באמצע השברים ,האם זה מעכב? בסדר תר"ת :משך התקיעה צריך להיות לפחות כשיעור
שאסור להפסיק בדיבור.67 שלושת השברים צריך לעשותם בנשימה אחת ,כיון שתוקעים התרועה ,דהיינו אורך של תשעה כוחות (שנייה וקצת).
רבינו האר"י היה נוהג להתוודות בלחש בעת תקיעת שופר את השברים לצאת ידי חובת תרועה מהתורה ,אין להפסיקה בסדר תש"ת :משך התקיעה צריך להיות מעט ארוך יותר
דמיושב ,בלא להשמיע לאוזניו ,וכתב שאז דברי הווידוי עולים לשתים ,51ולדעת רוב הפוסקים דין זה הוא לעיכובא ,ולכן אם מתשעה כוחות ,כשיעור שלושת השברים יחד (כשנייה וחצי).
בהתחברות עם קול השופר ,68ועל פי זה יש הנוהגים להפסיק הפסיק צריך לחזור שוב על השברים.52 בסדר תשר"ת :משך התקיעה צריך להאריך כדי שיעור
בין תקיעות תשר"ת לתש"ת ובין תש"ת לתר"ת ,לומר את שברים תרועה שבסדר תשר"ת האם צריך לעשותם השברים והתרועה יחד ,כלומר מעט יותר משמונה עשר
נוסח הווידוי המופיע בסידורים ,אולם הרבה אחרונים חולקים בנשימה אחת או בב' נשימות? כוחות( .מעיקר הדין די באורך של כ 2.5-שניות).34
שאסור להפסיק כלל בדיבור ,בפרט כל שלא סיים את כל נחלקו הראשונים באופן תקיעת שברים תרועה של תשר"ת, חומרות והידורים למעשה:
השלושים קולות שאנו עושים את כולם מחמת הספק ,69ולכן יש שכתבו שצריך לעשותם בנשימה אחת דווקא ,ואם לא הארכה בתקיעה כנגד ההארכה בפועל :יש פוסקים הסוברים
ראוי לאומרם בהרהור בלבד ,או שיאמרם בסיום השלושים עשה כן לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור על התקיעה ,וטעמם ששיעור התקיעה אינו נמדד רק לפי מינימום הדין ,אלא לפי
קולות דמיושב.70 שהרי אנו עושים את השברים תרועה בתשר"ת מחמת שאנו מה שבעל התוקע מאריך בפועל בשברים או בתרועה .35לכן,
יחיד המתפלל ביחידות האם רשאי לתקוע לעצמו על מסופקים שמא כוונת התורה בתרועה לשתיהם יחד ,ונמצא אם התוקע נוהג להאריך בקולות השברים והתרועה מעבר
סדר הברכות מלכיות ,זכרונות ,ושופרות? שאם מפסיק ביניהם בנשימה הרי זה כתרועה שחילקה לשתים לתשעה כוחות ,המנהג המקובל הוא להחמיר ולהאריך
יחיד המתפלל אינו מפסיק לתקוע בתפילת העמידה על סדר ולא יצא.53 בתקיעות שלפניהם ולאחריהם כ 3-עד 4שניות.
הברכות מלכיות זכרונות ושופרות ,ואפילו יש אדם אחר ויש חולקים וסוברים שאין נכון לעשותם בנשימה אחת ,כיון זהירות מיוחדת באורך השברים :יש להיזהר מאוד שלא
שיתקע לו ,שלא תקנו לתקוע על הסדר אלא בציבור .ותוקעים שאדם הבוכה אינו גונח גניחות קצרות ומיילל בשעת בכייתו להאריך בשבר אחד יותר מדי; אם שבר בודד נמשך קרוב
62הרמב"ן והראב"ד. סברתם. 44המהרי"ל דיסקין שאילת שלמה ח"ב סימן נה ,הובא במועדים 32בספר הליכות מועד עמוד קסז ,כתב שעשה בדיקות מדוקדקות
63הראבי"ה בשם רבנו יואל ,והריב"א באור זרוע סימן רסט. 54רמב"ם פ"ג מהלכות שופר ה"ב ,ר"ת הובא במרדכי סימן תשכ, וזמנים ח"א סימן ה אות ג. עם ת"ח ובעלי תוקעים מומחים ,ונמצא שבשניה אחת יש כ8-9 -
64שו"ע סימן תקצ סעיף ט. משנ"ב ס"ק יז בביאור סברתם. 45הריטב"א ר"ה לג ע"ב ד"ה הרי למדנו ,ורב סעדיה גאון בסידורו כוחות.
65שכבר יצא מדינא בשלושים תקיעות הראשונות .וכן יכול לומר 55שו"ע סימן תקצ סעיף ד על פי התרומת הדשן ,ואם טעה ותקע עמוד ריז. 33משנ"ב ס"ק יד -טו ,שעה"צ סק"י.
מזמורי תהילים ולהוסיף בקשות באמצע תפילתו ,חוט שני ר"ה עמוד במיושב בב' נשימות יתקע במעומד בנשימה אחת ,אור לציון ח"ד 46הרמב"ן בדרשותיו לר"ה ד"ה וכתב רבי שמשון. 34שו"ע סימן תקצ סעיף ג ,משנ"ב שם ,כה"ח ס"ק כה ,חזו"ע עמוד
פג ,הגר"ח קניבסקי אשי ישראל פמ"ה הערה קעא .ואם נצרך לנקביו עמוד סד ,ועיין עוד משנ"ב ס"ק יט ושעה"צ ס"ק יז. 47פסקי תשובות סימן תקצ הלכה ב ,ועיין מועדים וזמנים ח"א סעיף קלד בשם שער הכוונות דף צט סע"ב שכל שבר יש לעשותו בשיעור ג'
יש לו לברך אשר יצר ולא כדאי לדחותה עד לאחר התפילה ,פן יצטרך 56הגר"ז סעיף ח ,מקראי קודש סימן יז ,הגרי"ז מבריסק (פניני רבנו ה הערה ה שהביא כן מסידור הרס"ג וסידור רב עמרם גאון ,קיצור טורמיטין ,וביחד הם ט' טורמיטין.
שוב לנקביו ותתבטל הברכה ,מנחת יצחק ח"ג סימן מד ,וח"ד סימן הגרי"ז עמוד סח) ,מאידך דעת הגרי"ש אלישיב (אשרי איש ח"ג פט"ז חזו"ע עמוד שנב ,קול סיני כ"י ,ילקוט יוסף עמוד תיח הערה ט ,ויש 35אורחות חיים ח"א דין תקיעת שופר אות יא בשם הרשב"א ,וכן
מז אות ג ,שבט הלוי ח"ה סימן סו אות ה ,הגרש"ז אויערבך הליכות אות לג) ,והגר"נ קרליץ (חוט שני ר"ה פ"ד סק"ד) ,שאין צריך לנשום חולקים שאף מנהג בני ספרד לשבור את השבר בסופו (טו או) עיין מבואר להחמיר בדרשות הרמב"ן לר"ה ובסידור היעב"ץ ,וכיוון
שלמה פ"ב סט"ז ,הגרי"ש אלישיב קונטרס מצוות הברכות עמוד יט, בפועל. הליכות מועד עמוד קעב-קעג. לדבריהם בשפת אמת על הש"ס ר"ה לג ע"ב ד"ה במשנה.
חזו"ע עמוד קלח. 57משנ"ב ס"ק יח על פי התרומת הדשן והב"י ד"ה ונראה ,הגר"ז ס"ט, 48כן נהג האדמו"ר מליובאויטש אוצר מנהגי חב"ד עמוד קג ,הגרש"ז 36כיון שלדעת הגר"א (ריש סימן תקצ ד"ה יש אומרים) ,שיטת
66שו"ע ורמ"א סימן תקצב סעיף ג ,ומשנ"ב שם. אור לציון ח"ד עמוד סד ,עולת יצחק רצאבי ח"א סימן ע .ויש חולקים אויערבך מקראי קודש ימים נוראים סימן יז ,והוסיף שיש מעלה הרמב"ם (פ"ג מהלכות שופר ה"ד) ששבר שהאריך בו יותר מ 4.5
67משנ"ב ס"ק יא. וסוברים שלדעות אלו אסור להפסיק אפילו במעט בין השברים לעשות כן ,שבזה ידוע שהשבר הוא בדיוק ג' כוחות ,אולם בספר כוחות הרי הוא כתקיעה ולא יצא ידי חובה ,כיון שסובר ששיעור
68שער הכוונות דף צ ע"א ,וכן כתבו השל"ה ועוד אחרונים ,וכן פסק לתרועה ,אלא צריך להריע מתוך השבר בכח אחד .חזו"א סימן קלו מועדים וזמנים ח"א סימן ה הערה ה כתב שהגר"ח מבריסק פקפק תקיעה כחצי תרועה ,ומה שאמרו שיעור תקיעה כתרועה היינו תקיעה
הבא"ח פרשת נצבים אות יג. סק"א ,אבני נזר או"ח סימן תמג אות ה ,וסימן תמד אות כ .ובביאור בזה מפני שיש לחשוש שסוף השבר נשמע כתרועה היוצאת מתוך לפניה ולאחריה יחד ,ונמצא ששלושת השברים לערך כשניה וחצי ,וכן
69כפסק השו"ע סימן תקצ סעיף ב. דעתם נחלקו הפוסקים ,דעת הגר"ח קניבסקי (שונה הלכות ס"ו ,תורת השבר ,אכן ביאר הגר"נ קרליץ שכיון שלאנשים נשמע כל השבר כניגון כתב באור לציון ח"ד עמוד סב.
70משנ"ב ס"ק יב בשם הגר"א והרע"א ,הגרש"ז אויערבך הליכות המועדים סק"ג עמוד רצה) שמריע מתוך השבר ממש ואינו מסיים אחד ,ואין ניכר ההפסק כלל ,הרי זה שבר גמור ,וכתב עוד שמה שלא 37כיון שהשברים שאנו עושים פסולים לשיטה זו ,כיון ששיעורם
שלמה ר"ה פ"ב אורחות ההלכה הערה ,62חזו"ע עמוד קלה ובהרחבה את השברים ,שסוף השברים הוא תחילת התרועה ,מאידך בספר חששו לשיטת הריטב"א שצריך לתקוע שברים פשוטים משום שסברו יותר מג' כוחות ,וכיון שהשברים פסולים הרי כל הסדר פסול ,וצריך
בהערה שם. אמרי יושר (יו"ד ליקוטים סימן לד עמוד קסב-קסג) כתב שלדעת שאין כוונתו שאין יוצאים כשיש שינוי ושבירה בקול ,אלא רק שאין לתקוע שוב לפניה ולאחריה.
71שו"ע סימן תקצב סעיף ב ,ומשנ"ב שם. החזו"א יש לסיים את השבר האחרון ,ולהקפיד שיהיה ניכר שסיימו, צריך לעשות כן ,שאפשר לעשותו פשוט ,ואם רוצה לשבור רשאי .ויש 38שו"ע שם.
72עיין פסקי תשובות סימן תקפה הלכה ג בהרחבה ,ובספר הליכות ולאחר מכן להתחיל מיד את התרועה ,וכן דעת הגר"נ קרליץ חוט שני הנוהגים לשבור באמצע בצורת (או טו או) עמק ברכה הלכות שופר 39חיי אדם כלל קמב ס"ח ,ערוך השולחן סי"ב ,אבני נזר או"ח סימן
שלמה ר"ה פ"ב אות א מביא שהגרשז"א בימי חולשתו היה שומע ר"ה עמוד עב ,הגר"ש דבילצקי ועוד .ויש נוהגים לחוש לסברא זו, אות ג ששמע כן מהגרי"ז בשם אביו הגר"ח. תמד אות ז.
תקיעות דמיושב ,ואחר כך קידש ואכל ,והלך לאחר מכן למנין מאוחר ומחמירים בתקיעות שלאחר התפילה להריע מתוך השברים. 49המהרי"ל דיסקין (הלכות חג בחג פי"ב הערה 65בשם הגרי"ש 40חוט שני עמוד סב.
יותר שנמצאים קודם תקיעות דמיושב לשמוע שוב את הברכות 58סידור רס"ג ,מגדל עוז פ"ג מהלכות שופר ה"ד ,מהרי"ץ גיאת בשם אלישיב) ,וכן נהגו הגר"ח מבריסק מועדים וזמנים ח"א סימן ה אות ה, 41מטה אפרים סכ"ה.
לצורך התקיעות דמעומד ,אך אמר שאין לנהוג כן לכתחילה ,כי לא רב שרירא גאון ורב האי גאון ,מועדים וזמנים ח"א סימן ה הערה י, והחזו"א חוט שני ר"ה עמוד סח. 42הריטב"א ר"ה לג ע"ב ד"ה הרי למדנו ,רמב"ן בדרשותיו לר"ה ד"ה
ידע הציבור להיזהר בדבר כהוגן. שו"ע המקוצר רצאבי סימן קי סי"ב. 50מועדים וזמנים שם ,הליכות מועד עמוד קעב -קעג. וכתב רבינו שמשון בתוספות .מיהו אם התקיעה היתה רצופה ובחלקה
73רמ"א סימן תקצו סעיף א ,משנ"ב סק"ג. 59כן נהגו בבית מדרשו של החתם סופר ,מועדים וזמנים שם, 51שו"ע סימן תקצ סעיף ד ,משנ"ב ס"ק טז. נשמעה אחרת או חלשה אינו חשוב כשתי תקיעות לכו"ע.
74שו"ת שאלת שלמה ח"ב סימן נה בשם המהרי"ל דיסקין ,חזו"ע הגרי"ש אלישיב אשרי האיש ח"ג פט"ז סל"ה ,אור לציון עמוד סג, 52שעה"צ ס"ק יד בשם הב"י ,כנה"ג ,והמאמר מרדכי ועוד ,כה"ח ס"ק 43לקט יושר הלכות ר"ה ד"ה טוב עמוד ,125חזו"א והסתייפלר
עמוד קסב בשם האחרונים. וראה עוד הליכות שלמה ר"ה פ"ב סי"ג ואורחות ההלכה הערה .51 כח .והוא הדין שאם הפסיק באמצע התרועה או בתקיעה שלא יצא ידי אורחות רבנו ח"ב עמוד קפג ,הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש ח"ג פט"ז
75משנ"ב שם. 60שו"ע סימן תקצ סעיף ז-ח ,ומשנ"ב שם. חובה ,ח"א כלל קמב ס"ח. אות לב ,לד) ,הגרש"ז אויערבך הליכות שלמה עמוד כז ,חזו"ע עמוד
76רמ"א שם ,משנ"ב ס"ק ה. 61באה"ל שם ד"ה או שהפסיק. 53הרי"ץ גאות ,הרא"ש ,הרמב"ן ,הריב"ש ,משנ"ב ס"ק יח בביאור קנב ועוד.
