הואיל משה · Hoil Moshe — כי תבוא (2026-08-24)

פרשת כי תבוא
שנת תשפ"ו
הרב יצחק מאטצען
הואיל משה
מח"ס הואיל משה ושא"ס
ובספר שער החצר (אות קנ"ב) כתב ,דלכן קבלו ישראל התורה ולא והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה
מלאכי השרת ,משום דהתורה דברה כלשון בני אדם ולכן שייך וירשתה וישבת בה :ולקחת מראשית כל פרי האדמה
התורה לבני אדם ולא למלאכי השרת עכ"ד ,ועיין בספר עזרא אשר תביא מארצך וגו' :ולמעלה כתיב תמחה את זכר
(דף י"ג :מדפה"ס) ,הרי ממה שבני ישראל קיבלו התורה ולא עמלק מתחת השמים לא תשכח:
המלאכים ,מוכח דדברה תורה כלשון בני אדם.
והנבס"ד לפרש סמיכות הפרשיות ,עפימש"כ בספר זרע ברך
אך בספר קולו של יעקב פרשת בראשית (אות ט') הביא תירוץ, ראשון (בפרשתן ד"ה ואפשר) ,דעמלק בא להלחם עם בני ישראל על
עפימש"כ הרשב"א מובא בחו"מ (סי' קע"ה סעיף ס"ג בהג"ה) ,דמי שלקח יעקב שתי אחיות באיסור עיי"ש ,וכוונתו י"ל ,דכיון
שמכר שדה לזמן ולא לחלוטין לית בה דינא דבר מצרא עיי"ש, דאמר יצחק והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוואריך ,ולכן
וכיון דמצות בטילות לעת"ל כדאיתא במסכת נדה (דף ס"א ,):א"כ בא עמלק בטענה דהואיל יעקב פגם בשתי אחיות ,הדין נותן
הקב"ה מכר את התורה רק לזמן קצוב ,ול"ש בה דינא דבר לפרוק עולו מצווארו.
מיצרא עכ"ד.
ונודע קו' המפרשים דהיאך לקח יעקב שתי אחיות ,כיון
אך לפימש"כ בספר יושב אהלים פרשת בשלח
(דף קנ"א מדהפ"ס) דהאבות שמרו כל התורה עד שלא ניתנה ,וכתב בספר שערי
דמכר לזמן דינו כקנין פירות ,ולכן דעת הרשב"א הוא רק שמים (שער י"ז) ,דאיתא בסנהדרין (נ"ז ,):כל ערוה שבית דין של
למ"ד דקנין פירות לא הוי כקנין הגוף ,אבל להמ"ד דס"ל ישראל ממיתין עליה ,בן נח מוזהר עליה ,אין בית דין של
דהוה כקנין הגוף ,אז אף במוכר לזמן אית בי' דינא דבר מצרא ישראל ממיתין עליה (כגון חייבי כריתות אחותו ואחות אביו ואחות אמו ואשת אחיו
כיון דהוה כקנין הגוף עיי"ש ,ולפי"ז להמ"ד דקנין פירות הוה ואשת אחי אביו ואחות אשתו) ,אין ב"נ מוזהר עליה דברי ר' מאיר (ר' מאיר
כקנין הגוף ,הדרא טענת המלאכים לדוכתא דהתורה שייכה אליבא דר' עקיבא אמרה דנפקי ליה עריות בבני נח מעל כן יעזב איש וגו' והתם חייבי מיתות הוא
להם. דכתיבי) ,וחכ"א הרבה עריות יש (כגון כל חייבי כריתות) שאין בית דין של
ישראל ממיתין עליהן ,ובן נח מוזהר עליהן (דלרבנן אתרבו בני נח מאיש
ואיתא במסכת גיטין (דף מ"ח ,).א"ר יוסף ,אי לאו דאמר ר' יוחנן איש לכל האמור בפרשה ור"מ לא דריש איש איש לרבויי) עיי"ש ,ולפי"ז י"ל דיעקב
קנין פירות כקנין הגוף דמי ,לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש, ס"ל כר' מאיר דאין ב"נ מוזהר על זה ,וכיון שהיה להאבות דין
דא"ר אסי א"ר יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן (דאין ברירה והוי כמו ב"נ כמש"כ בספר פרשת דרכים ,הותר ליעקב לישא שתי
שהחליפו חלקיהן) ,ומחזירין זה לזה ביובל (משום מצות יובל וכיון דאמר ירושה אחיות עכ"ד.
המתחלקת הויא לקיחה) ,אי ס"ד (קנין פירות דהיינו כל לקיחה שבשעת יובל) לאו כקנין
הגוף דמי (ואין מביא וקורא) ,לא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד אמנם כתב שם (שער ט"ז) ד"ה ולבאר ,דפלוגתת ר"מ וחכמים תליא
בר חד עד יהושע בן נון( ,לא משכחת מביא וקורא אלא בירושה שלא נחלקה משנפלה אי ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם ,דר"מ ס"ל דברה תורה
בימי יהושע דהיינו חד בר חד שלא היו לו ולאביו ולכל הדורות למפרע עד יהושע שני בנים לאיש כלשון בני אדם ולא דרשינן איש איש ,ולא איתרבי ב"נ לחייבי
אחד שיחלקו ירושה) עכסה"ג. כריתות ,וחכמים ס"ל לא דברה תורה כלשון בני אדם ומרבינן
מאיש איש דב"נ הוזהרו אף בעריות שיש בו כרת עיי"ש.
ולכן הואיל וסיים הכתוב בפרשת עמלק למחות זרעו של
עמלק ,על שפשע בכך שערער על יעקב אבינו לומר שנכשל ולכאורה יש להוכיח כהמ"ד דס"ל דברה תורה כלשון בני אדם,
בחטא שתי אחיות ,כי באמת נקי הוא מכל עון ,שכן הותר לו דאיתא בשבת (פ"ח ):דכשעלה משה למרום לקבל את התורה,
גם שתיהן משום דס"ל דברה תורה כלשון בני אדם ,כדמצינו אמרו המלאכים תנה הודך על השמים וכו' עיי"ש ,וכתבו המפ'
דמהאי טעמא לא ניתנה התורה להמלאכים ,ולכאורה משם דטענת המלאכים הוא שהתורה תנתן להם משום דינא דבר
ליכא ראיה די"ל דלכן לא קיבלו התורה משום דהיכא דמכר מצרא ,דכיון דהקב"ה השראת שכינתו הוא בגבהי מרומים,
לזמן ליכא דינא דבר מיצרא. ע"כ יש להם דין מצרנים וזוכין בהתורה עפ"י שורת הדין.
א
אמנם באנו בזה למחלוקת הראשונים אי איסורי הנאה אית ליה על כן הסמיך הכתוב מ צות ביכורים ,דמשם מוכח דס"ל קנין פירות
בעלים ,דרש"י בפסחים (ו;) ד"ה דלאו ברשותיה הוא כתב וז"ל כקנין הגוף דמי ,דאי ס"ל לאו כקנין הגוף דמי לא משכחת דמייתי
דאינו שלו ,משמע דס"ל דאיה"נ לי"ל בעלים ,וכ"כ הרשב"א ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון ,וכיון דס"ל דהוה כקנין
בסוכה (כ"ט ):ד"ה של אשירה בשם הראב"ד דאיה"נ לי"ל בעלים, הגוף ,א"כ אף במוכר לזמן אית ביה דינא דבר מיצרא ,וע"כ דלכן
והרשב"א דחה שם דבריו ,וכן בסוכה (ל"ה ).דחה דברי הראב"ד לא קיבלו המלאכים התורה משום דדברה תורה כלשון בני אדם,
והאחרונים האריכו בזה ,וא"כ אי ס"ל דאיה"נ לי"ל בעלים שפיר ולפי"ז לא חטא יעקב בנשיאת שתי אחיות ,ושלא כדין עשה עמלק
י"ל דאם גנב איסוה"נ פטור מלשלם ואדה"ר לא חטא באכילת עץ במה שבא להלחם עם בני ישראל ,ולכן תמחה את זכר עמלק
הדעת ,משא"כ אי ס"ל דאיסורי הנאה אית ליה בעלים אז גם בגונב מתחת השמים ודו"ק.
איסורי הנאה חייב לשלם ואדה"ר חטא באכילת עץ הדעת.
ב) עוי"ל ,דהמפרשים הקשו דלמה עונשו של עמלק גדול כל כך
ובשו"ת קול אריה (חאו"ח סי' י"ח) כתב ,דפלוגתת הראשונים אי איסורי שצוותה התוה"ק למחות את זכרו מתחת השמים משום שבא
הנאה יש לו בעלים או אין לו ,תליא בפלוגתת ריו"ח ור"ל בגיטין להלחם עם ישראל ,הלא היה לו טענה נצחית על מה שלקח יעקב
(מ"ח ).אי קנין פירות כקנין הגוף דמי או לאו כקנין הגוף דמי ,לפי"מ הברכות מעשיו זקינו ברמאות ,כדאיתא בספר ילקוט חדש ערך
שפי' הרשב"ם בב"ב ( נ ,).דלמ"ד דכקנין הגוף דמי הוא משום דס"ל יעקב ובניו (אות י"ט) בשם הזוהר חדש (דף מ"ג ע"א) וז"ל ,כמה יש לו
דכל עצמו וגופו של חפץ עומד רק לתשמישו לכן למי ששייך לאדם לילך בדרך ישרה שהרי יעקב ע"י שנטל הברכות מעשיו
התשמיש שייך נמי הגוף דהגוף ל"ה רק טפל לתשמיש ,ומאן דס"ל ברמאות לא ניתן רשות לשום אומה להשתעבד בזרעו כי אם זרעו
דלאו כקנין הגוף דמי סובר דהתשמיש והגוף הם שני דברים של עשיו עיי"ש ,ולפי"ז משמע שניתן רשות לזרעו של עשיו
נפרדים והגוף הוא העיקר עיי"ש ,א"כ ה"ה באיסוה"נ דליכא רק להשתעבד בזרעו של יעקב ח"ו מכח הברכות ,וכיון שעמלק היה
הגוף ,דתשמיש אין כאן דהרי אסור בהנאה ,א"כ אי ס"ל דכקנין בן אליפז בן עשיו א"כ בא בטענה להלחם עם ישראל ולמה יהא
הגוף דמי איסור הנאה לי"ל בעלים כיון דלדידיה עיקר החפץ עומד עונשו גדול כל כך עכ"ק.
לתשמישו והרי התשמיש נאסר ע"כ לי"ל גם קנין הגוף ,ואי ס"ל
דלאו כקנין הגוף דמי אז שפיר איסוה"נ יש לו בעלים דאף ובפשיטות י"ל ,לפימש"כ רשיז"ל (פ'תולדות כ"ז-א) עה"פ ותכהין עיניו
דהתשמיש נאסר מ"מ על הגוף נשאר שם בעלים עכ"ד. מראות וגו' ,דבר אחר כדי שיטול יעקב את הברכות עיי"ש ,א"כ
יעקב עשה כדין במה שקיבל הברכות ומן השמים היתה ,ועמלק
ולפי"ז שפיר יבואר סמיכת הפרשיות ,תמחה את זכר עמלק מתחת בא שלא כדין להלחם עם ישראל ובדין הוא למחות את זכרו.
השמים משום שבא להלחם עם ישראל ,דאין לו טענה על מה
שלקח יעאע"ה הברכות בערמה ,כי מה דכהו עיניו של יצחק הוא ובספר פלח הרימון כתב עוד טעם על מה שכהו עיניו של יצחק,
כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות ,דאין לומר דלכן כהו עיניו של דהנה היה מן הראוי שיהא יצחק נשחט ונשפך דמו מפני שאיהו
יצחק כדי לתקן חטאו דאדה"ר ,דאדה"ר לא חטא כיון דקנין פירות מגולגולא דאדה"ר שנצטווה על אכילת עץ הדעת כמש"כ כי ביום
כקנין הגוף דמי ,ואיסוה"נ לי"ל בעלים והדין הוא דגנב מאיסוה"נ אכלך ממנו מות תמות וארז"ל מות תמות כפל לשון מיתה לו
דפטור ,ועץ הדעת הי' אסור בהנאה ,וכיון דס"ל דכקנין הגוף דמי ומיתה לדורות ,והנה כשאכל מעץ הדעת גרם מיתה לכל האדם
שפיר אפשר להביא ביכורים ,ולכן סמך כאן פרשת ביכורים ודו"ק. ושפך דמו של עולם ושופך דם האדם באדם דמו ישפך ,לפיכך
הוצרך יצחק איהו אדה"ר למסור נפשו לטבח ,וכיון דלא נשחט
ג) עוי"ל ,דהמפ' העירו על מה דציוותה התורה למחות את זכר לכן כהו עיניו דסומא חשוב כמת עיי"ש ,ולפי"ז הא דכהו עיניו
עמלק בעבור שלחם עם בני ישראל בצאתם ממצרים ,כיון דהיה לו היתה משום חטא דעץ הדעת ולא כדי שיבוא יעקב ויקבל את
טענה נצחת ,לפימש"כ רשיז"ל (פרשת וישלח ל"ו-ו) עה"פ וילך אל ארץ הברכות ,וא"כ עמלק בא בדין להלחם עם ישראל ,והדקל"ד למה
מפני יעקב אחיו ,מפני השטר חוב של גזירת כי גר יהיה זרעך צוותה התורה למחות את זכרו.
המוטל על זרעו של יצחק ,אמר אלך לי מכאן אין לי חלק במתנת
הארץ ולא בפרעון השטר עיי"ש ,לזה כשראה עמלק שהוא נכדו ובספר נחלת בנימין (מצוה נ"ה) הקשה ,לשיטת ר' אבהו במסכת
של עשיו שבני ישראל יצאו ממצרים קודם הזמן של הד' מאות פסחים (דף כ"א ,):דס"ל דכל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא
שנה ,היה מתיירא דחצי האחרון של ד' מאות יטילו על בני עשיו, תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עיי"ש ,א"כ
דהחוב מוטל עליהם שישלימו כיון דגם הם מזרע יצחק ,ולכן בא בעץ הדעת דכתיב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו נכלל
עליהם בטענת ממנ"פ ,אם בני ישראל לא פרעו רק חצי החוב בתוכו איסור אכילה ואיסור הנאה ,ולפימש"כ המכילתא בפרשת
והחצי החוב מוטל על בני עשיו לפרוע ,א"כ שוב יש להם חלק גם משפטים דגנב משל איס ורי הנאה פטור מלשלם עיי"ש[ ,ועיין
בירושת ארץ ישראל ,ובאם שאין רוצין ליתן להם חלק בארץ בתוספתא כלאים (פ"ה א') דגונב כלאי הכרם פטור מלשלם משום
ישראל ,צריכין בני ישראל לפרוע כל השטר חוב ,ויחזרו לשעבודם דאסור בהנאה] ,ולפי"ז קשה דאמאי ליחייב אדה"ר באכילת עץ
עד השלמת ד' מאות שנה עכ"ד. הדעת עכ"ק.
הואיל משה פרשת כי תבוא תשפ"ו דף ב
הוי כודאי וכאשר בטל האיסור ברוב הותר לגמרי ,וא"כ י"ל ובספר שמע יעקב (פרשת יתרו דף ש"ג ).הביא מש"כ הבעל הטורים עה"פ
דמה"ת מותר לבטלה כיון דנעשה ודאי היתר ,ורק מדרבנן החמירו ויחלוש יהושע את עמלק לפי חר"ב ,שעולה בגימטריא רד"ו ,כי
שלא לבטל איסור לכתחלה ,משא"כ אי ס"ל דרוב הוי ספק א"כ לא עיקר ביאת עמלק היתה על שיצאו ממצרים שלא בזמנם ורצה
נעשה היתר גמור בוודאות ולכן מה"ת אסור לבטלו לכתחלה לשעבדם ,וע"כ לא עצר כח אלא להחלישו בלבד שבדין היה בא
דסוכ"ס לא יהא היתר גמור רק ספק עיי"ש. עליהם עכ"ד.
ובשו"ת שואל ומשיב מהדורא שתיתאי (סי' ס"א) כתב ,דזה אי רוב אך נודע מה שתירצו המפ' די"ל דלכן יצאו בני ישראל ממצרים
הוה ודאי או רק ספק תליא אי ס"ל ספיקא מה"ת לקולא או טרם נמלאו להם ארבע מאות שנה ,דקושי השעבוד שהמצריים
לחומרא ,דהרמב"ם דס"ל בה' טומאת מת (פ"ט ה' י"ב) ובה' כלאים (פ"י שיעבדום בעבודת פרך יותר ממה שנגזר עליהם ,זאת עלתה להם
ה' כ"ז) ,דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ורק מדבריהם הוא לחומרא, להשלים הזמן ,כדאיתא (בשמות רבה פרשה ט"ו-א) ,אמרו ישראל לפני
ס"ל כהשיטמ"ק דרוב אינו בירור גמור ,וכיון דהתורה אמרה הקב"ה רבון העולמים ,ארבע מאות שנה אמרת לנו להשתעבד
דאזלינן בתר רובא חזינן מזה דלא בעינן ודאי היתר דגם רוב ספק ועדיין לא שלמו ,אמר להם כבר שלמו שנאמר (שה"ש ב-י"א) הנה
הוא ,ואפי"ה התירה התורה ,א"כ ע"כ דכל ספק שריא מה"ת, הסתיו עבר ,ופי' ביפה תואר (שם) דקושי השעבוד הדומה לסתיו
דאל"כ היכא אזלינן בתר רוב ,הא ספק לחומרא וגם הרוב אינו השלים הגלות עיי"ש ,ומעתה נסתר טענתו ולכן שפיר צוה הקב"ה
ודאי רק ספק ,והרשב"א במסכת קידושין (דף ע"ג ).ובתורת הבית למחות זכרו.
הארוך (בית ד' שער א') דס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא ,ס"ל
כהתוס' דרוב הוה ודאי ,ומה שהתירה התורה ואמרה דניזול בתר אך איתא בשבת (דף י ,):אמר ר' חמא בן גוריא אמר רב ,לעולם אל
רובא ,משום דברוב גילתה התורה דספק הלז דזה ספק קרוב יותר ישנה אדם בנו בין הבנים ,שהרי בשביל משקל שני סלעים מילת
משאר הספיקות ,ואינו ספק שקול ,וע"כ אזלינן בהו בתר רוב ,אבל שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו ,נתקנאו בו אחיו ,ונתגלגל
בכל שאר הספיקות מחמרינן מה"ת עיי"ש. הדבר וירדו אבותינו למצרים עיי"ש ,וכתבו התוס' (ד"ה ה"ג) ,ואע"ג
דבלא"ה נגזר דכתיב ועבדום וענו אותם ,שמא לא היה נגזר עליהם
והמפרשים הקשו (עיין בר"ן ספ"ק דקידושין דף ט"ו :מדפי הרי"ף) על הרמב"ם עינוי כ"כ אלא ע"י זה עכ"ד ,הרי דקושי השעבוד הוא בשביל חטא
דס"ל דספיקא דאורייתא לקולא ,מהא דחייבה התורה להביא אשם דמכירת יוסף ,ולפי"ז ליכא למימר דקושי השעבוד השלים הזמן
תלוי על הספק ,והא מה"ת ספיקא לקולא והיתרא קאכיל ומביא דהרי הקושי השעבוד היתה גזירה מיוחדת על מה שמכרו את יוסף,
חולין לעזרה ,ותירצו (עיין בשו"ת מהרי"ט יור"ד סי' א') דלמ"ד במסכת וא"כ שלא כדין יצאו בני ישראל ממצרים ,ולפי"ז הדקל"ד למה
כריתות (דף י"ז ):דחתיכה אחת משני חתיכות שנינו גבי חיוב אשם צוה הקב"ה להכרית זרעו של עמלק ,הרי בא בטענה נכונה.
תלוי ,ולהכי מביא אשם תלוי משום דאיקבע איסורא ,אבל היכא
דלא איקבע איסורא ילפינן מיניה דספיקא לקולא עכ"ד ,וכן ובספר פרדס יוסף (פרשת וישב) כתב בענין מחלוקת יוסף והשבטים,
מפורש במאירי עמ"ס חגיגה (דף ד ,).דהך דינא דספד"א אם מה"ת שיוסף הביא עליהם דיבתם רעה שאוכלים אבר מן החי ,דאין
להחמיר תליא בדין חיוב אשם תלוי אם חייב בחתיכה אחת או הכוונה שהיו אוכלים ממש אבמה"ח בעין ח"ו ,אלא שהיו מבטלים
משתי חתיכות עיי"ש. מתחלה את האבר מ ן החי ברוב היתר ,ולאחר שנתבטל ברוב
ונפקע איסורו ליעשות כהיתר היו אוכלים אותו ,ויוסף טען כנגדם
ובגמרא (שם) מפרש פלוגתייהו דרב אסי וחייא בר רב ,אם חתיכה דלאו שפיר עבדי כיון דקיי"ל אין מבטלין איסור לכתחלה ,ואין
אחת שנינו גבי אשם תלוי ,או חתיכה אחת מב' חתיכות שנינו ,דרב רשאים לעשות כן ,ופלוגתתם היתה ,דיוסף ס"ל כשיטת הראב"ד
אסי ס"ל יש אם למסורת ,מצות כתיב בפתח ,ודי בחתיכה אחת ולא (תמים דעים סי' רל"ט) דמה"ת אין מבטלין איסור לכתחלה ונמצא דעברי
בעי איקבע איסורא ,וחייא בר רב ס"ל דיש אם למקרא ומצוות אאיסור דאורייתא ,אמנם השבטים ס"ל כשיטת רש"י במסכת
קרינן עיי"ש ,ולפי"ז למאן דס"ל יש אם למקרא חייב רק באיקבע חולין (דף צ"ח ):ד"ה חידוש ,דדין דאין מבטלין איסור לכתחלה אינו
איסורא ,וספיקא דאורייתא לקולא ,ולמ"ד יש אם למסורת חייב אף אלא מדרבנן ,ואמילי דרבנן לא היו האבות מקפידין ,וכמש"כ
בלא איקבע איסורא ,וספיקא לחומרא. הרדב"ז (ח"ב סי' תרצ"ו) וכ"כ בשו"ת הרמ"א (סי' י') ,דאף דאיתא במסכת
יומא (דף כ"ח ):דקיים אאע"ה אפילו דברי סופרים ,היינו אברהם לבדו
ורשיז"ל (עה"פ ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם וגו') הביא מש"כ הספרי ,אין אבל זרעו אחריו לא היו זהירין במילי דרבנן ,וע"כ התירו השבטים
לך אלא כהן שהוא בימיך ,כמו שהוא עיי"ש ,וכתב ע"ז הרמב"ן לעצמם לבטל האבמה"ח לכתחלב ברוב ,כיון דמה"ת שרי
וז"ל ,ולא הבינותי זה ,כי בענין הזקן ראוי לומר אל השופט אשר לכתחלה לבטל ברוב עכ"ד.
יהיה בימים ההם (פרשת שופטים י"ז-ט) ,אעפ"י שאינו גדול וחכם
כשופטים הראשונים אשר היו לפנינו מן העולם צריך לשמוע לו, ובשו"ת בית יצחק חאו"ח (סי' ס' אות ה') ובחיור"ד ח"א
(סי' קל"א אות ג')
יפתח בדורו כשמואל בדורו ,אבל בהקרבת הבכורים למי יביאם כתב דפלוגתת הראשונים הנ"ל אי אין מבטלין איסור לכתחלה הוא
אם לא לכהן אשר יהיה בימיו עכ"ל. מה"ת או מדרבנן ,תליא אי רוב הוי ודאי או ספק ,דאי ס"ל דרוב
הואיל משה פרשת כי תבוא תשפ"ו דף ג
דלפי הקריאה הוא מצות ,לא שייך לאוקמי על מצוות לומר דאין (דףוהכלי יקר כתב ליישב וז"ל ,לפי שאמרו חז"ל במסכת כתובות
מעבירין על המצוות ,ולפי"ז הך דרשא הוא רק אסמכתא בעלמא ק"ה ,):וכי אלישע אוכל ביכורים היה ,אלא ללמדך שכל המביא
ואינו מה"ת עיי"ש. דורון לת"ח כאילו מקריב ביכורים עיי"ש ,ומדתלה דורון של ת"ח
בביכורים ,סד"א שלא יתנו הביכורים כ"א לכהן ת"ח שיהיה באותו
ובזה יבואר הסמיכות תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא משמר ,ואם אין בו ת"ח סד"א שימתין עד שיבוא משמר של איזו
תשכח ,דהקב"ה צוה למחות את זכרו ,כי בשקר יסודו ,כי כבר כהן ת"ח ,ת"ל אשר יהיה בימים ההם ,ובזה נסתלקו דברי הרמב"ן
נשלם הזמן דקושי השעבוד השלים הזמן ,דהצדק הוא עם שכתב ולא הבינותי עכ"ל.
השבטים דמותר לבטל איסור לכתחילה מה"ת ,דרוב הוא ודאי,
דס"ל ספיקא דאורייתא לחומרא ,וס"ל יש אם למסורת ,ולפי"ז ובס פר קרן לדוד כתב וז"ל ,כי כל כהן זכה בעת משמרתו בהכ"ד
זריזין מקדימין עדיף ממצוה מן המובחר ,ולכן ולקחת מראשית כל מתנות כהונה שהיו בבית המקדש מהקרבנות ומתנות ,ואם יזדמן
פרי האדמה ,דאעפ"י שאינו מבושל כל צרכן ,ראוי לזרז עצמו שבזמן שהוא רוצה להביא ביכורים יהיה שם כהן שאינו גדול
לדבר מצוה ,ולהקדישו לשמים אף כשעדיין אינו בשלימות ודו"ק. וצדיק כחבירו ,שהוא כהן במשמר אחרת ,אולי יאמר המביא
אוחיל עם הבאת ביכורים עד שיהיה משמר של כהנים אחרים
ד) עוי"ל ,דבספר יושב אהלים (פרשת וישב דף פ"ט ):הביא מה שכתבו הטובים ממנו ,וימתין שבוע ,להביא בכוריו לכהן אשר לפי דעתו
הקדמונים בשם הזוהר ובילקוט חדש ערך מלאכים ,דאיתא במסכת הוא טוב ומעולה ממנו ,ע"כ הזהירה התורה ובאת אל הכהן אשר
עירובין (דף י"ג ,):תנו רבנן ,שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה, יהיה בימים ההם ,ולא יחמיץ ויאחר המצוה ,כי חביבה מצוה
הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא ,והללו בשעתה כדאיתא במסכת פסחים (דף ס"ח ,):ואין לך אלא כהן
אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא וכו' עיי"ש ,ובזה שבימיך ,ויש ראיה מזה לשיטת הפוסקים דפליגי ,אי מצוה מן
היתה מחלוקת יוסף והשבטים ,דקודם בריאת העולם יוסף אמר המובחר עדיף ,או זרירזין מקדימין עדיף עכ"ל.
ליברוא האדם ,דס"ל טוב שנברא ,והשבטים אמרו אל יברא ,עיי"ש
מה שהאריך בזה. והרמב"ם בהל' בכורים (פ"ב-הי"ט) כתב וז"ל ,כיצד מפרישים
הבכורים ,יורד אדם לתוך שדיהו ורואה תאנה שביכרה ,אשכול
ובספר בית יעקב (דרוש ד') כתב ,דפלוגתתם תליא אי תלמוד גדול או ענבים שבכרו ,רמון שבכר ,קושרן בגמי ואומר הרי אלו בכורים,
מעשה גדול ,דהרי קודם בריאתו לומד ג"כ כל התורה ,וא"כ א"צ והם נעשים בכורים במחובר משקרא להם שם ,ואעפ"י שעדיין לא
להבראות בשביל תלמוד תורה ,ולכן למ"ד תלמוד גדול ס"ל טוב בשלו כל צרכן ,ומשיגמרו ויתלשם מן הקרקע אינו צריך לחזור
שלא נברא ,ומ"ד מעשה גדול ס"ל טוב שנברא ,דאינו יכול לקיים ולקרות להם שם וכו' עכ"ל ,ובספר דרך אמונה (ציון ההלכה אות רי"ג)
המצות בל"ז עכ"ד. כתב ,ומשמע אפילו יודע שיהיה אח"כ יותר מובחרין מהן מצוה
להביא מהראשונים עיי"ש.
ואיתא במסכת שבת (דף פ"ח ,):דכשעלה משה למרום ,אמרו מלאכי
השרת לפני הקב"ה ,מה לילוד אשה בינינו ,אמר להן לקבל תורה ובשו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' א') כתב וז"ל ,ונראה לי להביא ראיה
בא ,אמרו לפניו וכו' מה אנוש כי תזכרנו וגו' תנה הודך על השמים לסברות תשובת עבודת הגרשוני דאפילו לשהויי מועטת לזמן
וכו' עיי"ש ,וכתבו המפרשים ,דטענתם היתה שהתורה תנתן להם קרוב נמי לא משהינן ,דלכאורה איכא למידק מנ"ל להש"ס דקאמר
מכח דינא דבר מצרא ,דכיון דהשראת השכינה הוא בגבהי מרומים, דלשהויי מצוה לא משהינן כיון דמצוה בגדול או ביבום הקטן
ע"כ יש להם דין מצרנים וזוכים בהתורה עפ"י שורת הדין[ ,עיין משהינן אפילו בספיקא ,ונראה להביא ראיה ,דאיתא במכילתא
בספר בני יששכר במאמרים לחג השבועות (מ"ב אות י"ט) עיי"ש]. ורש"י מביא בפרשת בא ושמרתם את המצות ,ר' יאשיה אומר ,אל
תקרי המצות אלא ושמרת את המצות כדרך שאין מחמיצין המצה
ובספר אשד הנחלים (נחל איתן דף י"ח ).כתב ,דטענת המלאכים היתה כך אין מחמיצין את המצוה אלא אם בא המצוה לידך עשה אותה
מפני שהם נב ראו בשני וישראל נבראו בששי ,והשיב להם הקב"ה, מיד עיי"ש ,וע"כ אתי אפילו לקיים המצוה יותר מן המובחר לא
דבני ישראל היו במחשבה תחילה לבראות קודם כל מעשי ממתינן ,דאי למצוה גופיה להקדים פשיטא הא כבר ילפינן
בראשית ,ולכן ניתן התורה לישראל ולא להמלאכים ,משום מאברהם דזריזין מקדימין למצות ,אלא ע"כ אתי ללמד דמצוה
דאזלינן בתר מחשבה עכ"ד. הבא לידך עשה אותה מיד אפילו להמתין על מצוה יותר מן
המובחר אין ממתינין עיי"ש.
אך לפימש"כ בספר פני יצחק (ח"ו דף נ') לסתור טענת המלאכים
דהתורה שייכת להם משום דינא דבר מיצרא ,דאיתא במסכת ובספר שפע חיים לחנוכה (סי' ק"פ אות ד') כתב ,דזה אם דרשת
קידושין (דף מ ,):וכבר היה ר' טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה המכילתא הנ"ל הוא דרשא גמורה או אסמכתא ,תליא אי ס"ל יש
(שם האיש) בלוד ,נשאלה שאילה זו בפניהם ,תלמוד גדול או מעשה אם למקרא או יש אם למסורת ,דרק אי ס"ל יש אם למסורת אז י"ל
גדול ,נענה ר' טרפון ואמר מעשה גדול וכו' עיי"ש ,וכיון דנקטינן דדרשינן מצוות תחת מצות ,משא"כ אי ס"ל יש אם למקרא וכיון
הואיל משה פרשת כי תבוא תשפ"ו דף ד
ולקוחות הן ,מ"מ אין מחזירין ביובל ,דמכר הוא דאמר רחמנא מעשה גדול מתלמוד ,והמלאכים אי אפשר להם לקיים התורה אלא
דליהדר ,הא ירושה ומתנה לא ,ולזה שפיר י"ל קנין הגוף ,דהא אינו ע"י תלמוד ולא על ידי מעשה ,וכבר פסק הרמ"א בחו"מ
(סי' קע"ה
חוזר ביובל עכ"ד. סכ"ג) ,דכל היכא דאיכא פסידא למוכר ליכא טענת בר מיצרא ,וכיון
שאי אפשר להמלאכים לקיים התורה במעשה איכא פסידא למוכר
ובברכת הזבח (פ"ז דערכין) הובא בפני יהושע (בסוגיין) הקשה על פסקי עכ"ד ,וכ"כ בספר מעשה רוקח פרשת בראשית (דף א ):עיי"ש.
הרמב"ם ,שבה' ביכורים (פ"ד הל' ו') פסק כר"ל ,דהמוכר שדהו
לפירות ,הלוקח מביא ואינו קורא ,דקנין פירות לאו כקנין הגוף, ובספר יושב אהלים פרשת וארא (דף קל"ג מדפה"ס) כתב בשם המפ',
ובהל' שמיטה ויובל (פי"א הל' כ') פסק ,דהאחין שחלקו כלקוחות הן, דאברהם אבינו קנה את הארץ מדין הבטה בהפקר ,כדכתיב בפרשת
ומחזירין זה לזה חלקו ביובל ,והדרא קושית ר' יוסף לדוכתיה, לך (פרשה י"ג-י"ד-ט"ו) ,שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם
דהרמב"ם לא יוכל לתרץ כמש"כ התוס' ,דהא פסק לגמרי כר"ל צפונה ונגבה וקדמה וימה ,כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך
אפילו בהמוכר שדהו לפירות ,ובאחין שחלקו פסק דמחזירין זל"ז אתננה ולזרעך עד עולם ,ויש לפרש דהקב"ה אמר לאברהם אבינו
ביובל ,והדרא קושיא לדוכתא עכ"ק. שיקנה את הארץ בהבטה ,כי הקב"ה הפקיע את הארץ מיד אומות
העולם והו"ל הפקר ,ושוב זכה בה אברהם אבינו בהבטה עיי"ש,
ובהואיל משה שנת תשע"ו (אות קפ"א) הבאנו מהשפע חיים זצ"ל ובמסכת ב"מ (דף קי"ח) פליגי בה תנאי אי הבטה בהפקר קונה עיי"ש,
שכת ב לתרץ ,עפי"מ שכתבו התוס' במסכת ב"ק (דף פ"ח ):ד"ה הכי, ולפי"ז אי ארץ ישראל מוחזקת מאבותינו תליא בהא ,דלמ"ד
שהביאו נמי הך תירוצא דכל הנהו דאית להו אין ברירה לא ס"ל הבטה בהפקר קונה ,שפיר קנה אברהם את הארץ ,משא"כ למ"ד
דהאחין שחלקו מחזירין זה לזה ביובל רק ריו"ח לחודיה ,ולהכי דהבטה אינו קונה לא זכה אברהם בארץ.
דייק עלה דריו"ח דלא מצא ידיו ורגליו ,אבל אנן לא ס"ל שיהא
תלוי חזרת יובל בכך ,והוסיפו בדבריהם ,דהא ריו"ח גופיה מודה וכתב עוד (שם) ,והא דמהני הבטה לקנות בה הגם שלא עשה
דבימי יהושע היו מביאין ביכורים אפילו אי אמרינן דלאו כקנין מאומה ,היינו כיון ששם מחשבתו ורצונו לזכות בדבר זה סגי בכך
הגוף דמי כדאמרינן אלא חד בר חד עד יהושע בן נון ,וחלוקת לקנותו שיכנס לרשותו ונעשה שלו ,והיינו דמ"ד הבטה בהפקר
יהושע נמי אמרינן במסכת ב"ב (דף קי"ט ):דירושה היא להם קונה ס"ל דמחשבה כמעשה ,משא"כ מאן דס"ל דהבטה בהפקר
מאבותיהם ,ואפי"ה לא חזרה אותה חלוקה ביובל ,דסברא היא אינו קונה ס"ל דבעי מעשה בקנין ,ומחשבה לא הוי כמעשה
כיון שחלקו עפ"י נביא ואורים ותומים ובגזירת הכתוב לפיכך עיי"ש ,ומעתה אי ס"ל דאזלינן בתר מחשבה והבטה בהפקר קונה,
הביאו ביכורים ,והשתא בהא סברא פליגי ריו"ח ושאר אמוראי, א"כ אהני הבטת אברהם לזכות בקנין הארץ וס"ל דארץ ישראל
דריו"ח ס"ל דמההיא לא ילפינן דגזירת הכתוב היתה ,ושאר מוחזקת מאבותינו ,משא"כ אי ס"ל דלא אזלינן בתר מחשבה ואין
אמוראי סברי דמהתם ילפינן בכל חלוקת ירושה דאין מחזירין הבטה קונה בהפקר ולפי"ז לא זכה אברהם בארץ ,ולפי"ז ע"כ
ביובל אע"ג דלקוחות הן עכ"ל התוס'. דארץ ישראל אינו מוחזקת מאבותינו עיי"ש.
ואפ"ל דהנך אמוראי פליגי בהא אי ארץ ישראל ירושה מאבותינו, ואיתא במסכת גיטין (דף מ"ח ).א"ר יוסף ,אי לאו דאמר ר' יוחנן קנין
דריו"ח ס"ל דאר"י אינה מוחזקת מאבותינו ומה שזכו ישראל פירות כקנין הגוף דמי ,לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש ,דא"ר
בארץ לאו בתורת ירושה מאבותם הוי ,וממילא אין ללמוד מדור אסי א"ר יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן (דאין ברירה והוי כמו שהחליפו
באי הארץ לגבי כל חלוקת ירושה ,ולהכי קאמר דאי לאו דכקנין חלקיהן) ,ומחזירין זה לזה ביובל (משום מצות יובל ,וכיון דאמר ירושה המתחלקת הויא
הגוף דמי לא משכחת דמייתי ביכורים ,ושאר אמוראי ס"ל דארץ לקיחה) ,אי ס"ד (קנין פירות דהיינו כל לקיחה שבשעת יובל) לאו כקנין הגוף דמי (ואין
ישראל מוחזקת מאבותינו וישראל זכו בה בתורת ירושה ,ולכן מביא וקורא) ,לא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן
שפיר יש ללמוד ממה שנצטוו ישראל על מצות ביכורים דגם נון( ,לא משכחת מביא וקורא אלא בירושה שלא נחלקה משנפלה בימי יהושע דהיינו חד בר חד שלא היו
יורשים מביאים ביכורים ,ומבואר מזה דאי ס"ל דאר"י מוחזקת לו ולאביו ולכל הדורות למפרע עד יהושע שני בנים לאיש אחד שיחלקו ירושה) עכסה"ג.
מאבותינו שפיר אפ"ל דהגם דקנין פירות ל"ה כקנין הגוף אפי"ה
שפיר מביאים ביכורים ,דגזירת הכתוב הוא דגם בירושה מביאים ובתוס' (ד"ה אי לאו) כתבו ,הקשה רבינו תם ואנו איך מצאנו ידינו
ביכורים שהרי כל באי הארץ זכו בתורת ירושה וכנ"ל בתוס'. ורגלינו ,דקיי"ל כר"ל דלאו כקנין הגוף דמי כדאמרינן במסכת
יבמות (דף ל"ו ,):וקיי"ל נמי דבדאורייתא אין ברירה כדאיתא במסכת
וממילא שפיר מתורץ דברי הרמב"ם ,דהרמב"ם ס"ל דהא דאמר ביצה (דף ל"ח ,).ואמרינן במסכת קידושין (דף מ"ב ,):האחין שחלקו הרי
רב יוסף אי לאו דאמר ריו"ח קנין פירות כקנין הגוף דמי לא הן כלקוחות פחות משתות נקנה מקח וכו' ,ותירצו ב' תירוצים ,א)
משכחת דמייתי ביכורים וכו' ,היינו משום דריו"ח ס"ל דאר"י אינה דדוקא בהאי דהכותב לבנו מהיום ולאחר מיתה ,קיי"ל כר"ל דלאו
מוחזקת מאבותינו ,ומשו"ה לדידיה ליכא למילף מבאי הארץ כקנין הגוף דמי ,משום דאבא לגביה בריה אחולי מחיל ,אבל
שנצטוו במצות ביכורים דאף בחלוקת ירושה מביאים ביכורים, בעלמא קיי"ל דכקנין הגוף דמי ,ב) דדוקא ריו"ח סובר באחין
ולכן אי לאו דאמר דהוי כקנין הגוף לא מצא ידיו ורגליו בביהמ"ד, שחלקו דמחזירין זה לזה ביובל ,אבל אנן קיי"ל אף דאין ברירה
הואיל משה פרשת כי תבוא תשפ"ו דף ה
דאסור לרב להשתמש בתלמיד שהוא כהן ,אלא שדנו הפוסקים אבל הרמב"ם לשיטתו דס"ל דאר"י מוחזקת מאבותינו וכמש"כ
היכא דגם הרב הוא כהן אי שרי ליה להשתמש בתלמיד כהן( ,עיין באר הכסף משנה בהל' תרומות (פ"א הלכה כ"ה) ועיין בספר פרשת דרכים
היטב או"ח סי' קכ"ח סק"ח משו"ת נשאל דוד ,ובהגהות חכמת שלמה). (דרוש ט) ,ולפי"ז שפיר ילפינן מבאי הארץ דגם בירושה מביאין
ביכורים אע"ג דל"ה כקנין הגוף עכ"ד.
ולכאורה יש להוכיח להיתר ,מהא דאיתא במסכת כתובות (דף ק"ה,):
כל המביא דורון לתלמיד חכם כאלו מקריב בכורים ,שנאמר ואיש ומעתה הרי סמיכות הפרשיות מבואר ,דכאשר התורה רצה להורות
בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלקים לחם בכורים עשרים לחם על מצות ביכורים ,ותתעורר הקושיא איך משכחת לקיים מצות
שעורים וכרמל בצקלונו ,וכי אלישע אוכל בכורים הוה ,אלא לומר ביכורים ,הלא אנן קיי"ל דהאחין שחלקו לקוחות הן וקנין פירות
לך כל המביא דורו ן לתלמיד חכם כאלו מקריב בכורים ,ונדחקו לא הוי כקנין הגוף ,א"כ לא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר
רש"י ותוס' דדלמא באמת אלישע היה כהן עיי"ש. חד עד יהושע בן נון ,וכי תימא דכך נאמרה מצוותה בגזירת הכתוב
שהרי כבר בכניסתם לארץ ישראל כשחלק יהושע את הארץ קבלוה
(דף אך יש להביא ראיה דלאו כהן היה ,מהא דאיתא במסכת ברכות בתורה ירושה ,הלא יש לפקפק ע"ז דילמא לא היתה אר"י מוחזקת
ז , ):אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי ,גדולה שמושה של לאבותינו ובאי הארץ לא זכו בה מדין ירושה וא"כ אין ללמוד
תורה יותר מלמודה ,שנאמר פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על מהתם.
ידי אליהו ,למד לא נאמר אלא יצק ,מלמד שגדולה שמושה יותר
מלמודה עיי"ש ,והשתא אי נימא דאפילו כשהרב כהן אסור ולכן הקדים הכתוב לצוות על מחיית עמלק ,דעמלק שלא כדין
להשתמש בתלמיד כהן ,א"כ ע"כ מוכרח דאלישע לא היה כהן, עשה במה שבא להלחם עם בני ישראל ,דשפיר נשלם הזמן דקושי
דאל"ה א"כ אע"ג דאליהו היה כהן כדאיתא במסכת ב"מ (דף קי"ד,): השעבוד השלים הזמן ,דאי"ל דזה בא על חטא דמכירת יוסף,
מ"מ היאך הותר לו להשתמש עם אלישע ,ולמה נדחקו רש"י ותוס' דשפיר צדקו השבטים דנוח לו לאדם שלא נברא ,ומינה דס"ל
להוכיח דאלישע לא היה כהן ,ועכצ"ל דס"ל לרש"י ותוס' דרב כהן תלמוד גדול ממעשה ,ולפי"ז צ"ל דלכן לא קבלו המלאכים את
רשאי להשתמש בתלמיד כהן ,ולכן ליכא להוכיח דאלישע לא היה התורה דאזלינן בתר מחשבה ,ובני ישראל היו במחשבה תחילה
כהן ממה דאליהו השתמש בו. לבראות ,ולפי"ז דאזלינן בתר מחשבה ס"ל דהבטה בהפקר קנה,
וארץ ישראל מוחזקת היא מאבותינו ,וכיון דאר"י מוחזקת לנו
והמפ' נדחקו לבאר דברי המדרש הנ"ל שאמר ר' מאיר עשה מצוה מוכח דכך הוא ציווי התורה דגם בירושה יביאו ביכורים ,מידי
זו שבשבילה תזכו ליכנס לארץ ישראל ,הרי טרם כניסתם לארץ דהוי אדורו של יהושע שציונו הכתוב להביא אף שהיו ירושה,
ישראל לא היה בידם לקיים מצות בכורים ,דאינו נוהג אלא לאחר וזש"ה דכיון דתמחה את זכר עמלק וגו' ,על כן תדעו כי והיה כי
ירושה וישיבה ,והיאך יתכן לומר שבזכות קיום מצות בכורים יזכו תבוא אל הארץ וגו' וירשתה וישבת בה שהארץ יהא לכם מדין
ליכנס לארץ. ירושה מהאבות ,ולכן שפיר ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו'
ודו"ק.
אמנם י"ל עפי"ד הגמ' הנ"ל דכל המביא דורון לת"ח כאילו מקריב
בכורים ,א"כ שייכי הך מילתא גם בעודם במדבר שבזכות שיגישו ***
מנחה לת"ח שהוא כעין מצות בכורים בשכר זאת יכנסו לארץ.
אך כ"ז דדורון לת"ח הוי כבכורים אתיא דייקא אי נימא דאלישע והיה כי ת בוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה
לא היה כהן ,ואפי"ה כתיב ביה ויבא לחם בכורים ש"מ דכל וירשתה וישבת בה :ואיתא במדרש הובא בספר חוט
המביא דורון לת"ח וכו' ,והא דאלישע לא היה כהן מוכח ממה המשולש (שער אשר) ,אומר היה ר' מאיר בזכות מצות
שהשתמש עמו אליהו וכנ"ל ,אך אי נימא דאליהו גופיה הוי כהן בכורים תזכו ליכנס לארץ ישראל עיי"ש.
א"כ ליכא להוכיח דאלישע לא היה כהן ,די"ל דאלישע נמי היה
כהן ואפי"ה הותר לאליהו להשתמש בו כיון דרב כהן רשאי ובספר חוט המשולש כתב ,דדרכו תמיד לפרש כל מקום שאמר
להשתמש בתלמיד כהן. היה פלוני אומר ,שדייק בזה הלשון לומר ,שמאן דאמר זה
לשיטתו אזיל במאי שאמר כבר במקום אחר עיי"ש.
והנה יש להוכיח דאליהו לא היה כהן ,דאיתא במסכת ב"מ (דף קי"ד,).
אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות ,אמר לאו כהן והנבס"ד ,בהקדם מש"כ בספר חוט המשולש לבאר דברי המדרש,
הוא מר ,מאי טעמא קאי מר בבית הקברות וכו' ,ובתוס' שם (ד"ה אמר) דאיתא במסכת כתובות (דף צ"ו ,).אמר ר' יהושע בן לוי ,כל מלאכות
כתבו ,תימה לר"י איך אפשר לומר דאליהו הוא כהן ,א"כ היאך שהעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו חוץ מהתרת מנעל (שהרואה
החיה בנה של האלמנה כיון דהיה כהן ,וכתיב ויתמודד על הילד אומר עבד כנעני הוא) עיי"ש ,אמנם בירושלמי (ברכות פ"ח ה"ה) [כן דייק
וגו' עיי"ש ,ומוכח מזה דאליהו לא היה כהן. בהגהות מרדכי בגיטין (סי' תס"א) מובא בטו"ז או"ח (סי' קכ"ח סקל"ט)]
הואיל משה פרשת כי תבוא תשפ"ו דף ו
דפליג עלה ,אך כתב בספר בנין אריאל (פרשת מטות) ,דהיראים אך יש לדחות ,דאיתא ברבינו בחיי (פרשת פנחס) דבן הצרפית עכו"ם
הוציא דין זה ממה דדרשו חז"ל (עיין בילקוט פרשת מטות) דפנחס בעצמו הוי ,ור"ש דריש במסכת יבמות (דף ס"א ,):אדם כי ימות באהל אתם
הרג את בלעם ולמדו זאת מקרא ,עיין בתרגום יונתן (פרשת מטות ל"א- קרויין אדם וכו' עיי"ש ,וא"כ שפיר י"ל דאליהו היה כהן ואפי"ה
ח) ,א"כ קשה הלא פנחס היה כהן ואיך נטמא לו במגע ,דהא שרי ליה לטמא לבן הצרפית דאין עכו"ם מטמא באהל ,כנודע
בתורה כתיב דהרגו לפי חרב ,והוה כאלו נגע בעצמו של בלעם שיטת היראים (סי' שכ"ב) דלר"ש אפילו במגע ובמשא אין מטמאין,
דחרב הרי הוא כחלל עיין פסחים (דף י"ד ,):ומכאן הוציא היראים ועיין בנימוקי יוסף ב"מ (דף ס"ט :מדפי הרי"ף) ובב"י יור"ד (סוף סי' שע"ב),
דינו דקברי עכו"ם אינן מטמאין אף במגע ומשא. ואמנם אליבא דר"מ במסכת סנהדרין (דף נ"ט ,).דדריש דגם עכו"ם
נקרא אדם וכמש"כ רש"י שם דחולק על ר"ש ,א"א לתרץ כנ"ל
אך זה תלוי במחלוקת הגמרא מתי נתכהן פנחס ,דאיתא במסכת ושפיר מוכח מהא דנטמא לבן הצרפית דלא היה כהן.
זבחים (דף ק"א , ):אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא ,לא נתכהן פנחס עד
שהרג לזמרי ,דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם ומעתה שפיר מבואר דברי המדרש ,אומר היה ר' מאיר וכו',
(תחת אשר קנא אלמא מכאן ואילך הוא) ,ורב אשי אמר ,לא נתכהן פנחס עד דדייקא ר"מ לשיטתו דס"ל דגם עכו"ם בכלל אדם ,וא"כ אין
ששם שלום בין השבטים (בימי יהושע בשבט בני גד ובני ראובן שבנו את המזבח בעבר לומר דנטמא אליהו לבן הצרפית משום דלא שייך טומאה
הירדן ובקשו שאר השבטים לעלות עליהם לצבא ושלחו את פנחס לדבר עמהם) ,דכתיב וישמע בעכו"ם ,וע"כ דאליהו לא היה כהן ,וא"כ בהכרח דגם אלישע
פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל וגו' (בכל מקום אתה לא היה כהן דאל"ה האיך נשתמש בו אליהו ,וצ"ל דמה דכתיב
מוצא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן אין כהונה כתובה אלא באלעזר וכאן כתובה בפנחס) עיי"ש, ויבא לאיש האלקים לחם בכורים היינו משום דכל המביא דורון
ולפי"ז אי ס"ל דנתכהן פנחס כשהרג זמרי ,שפיר איכא ראיה לת"ח כאילו הקריב בכורים ומזה דאפשר לקיים מצות בכורים
לשיטת היראים דקברי עכו"ם אינן מטמאין במשא מפנחס שהיה גם בטרם ייכנסו לארץ ישראל ,ולכן דריש ר"מ עשה מצוה זו
כהן והרג בלעם ,אך למ"ד דפנחס לא נתכהן עד ששם שלום בין שבזכותה תזכו להיכנס לארץ עכ"ד.
השבטים ,ואפילו ככהן הדיוט לא נחשב עד הזמן ההוא ,לפי"ז
ליכא ראיה מפנחס לשיטת היראים עכ"ד הבנין אריאל. (פ' פנחס) ועפ"י דרכו י"ל באופן אחר ,עפימש"כ בס' טל חיים
להקשות עמש"כ הרבינו בחיי דלכן טימא אליהו לבן הצרפית
וכתב הטל חיים די"ל דמחלוקת הנ"ל מתי נתכהן פנחס תליא אי משום דקברי עכו"ם אינן מטמאין ,הלא איתא ביבמות (דף ס"א,).
כהני שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא ,דאי הוי שלוחי דידן הוי וכן היה רשב"י אומר ,קברי עכו"ם אינן מטמאין באהל (את המאהיל
כמו חזן הכנסת דאיתא בשו"ע או"ח (סי' נ"ג סעיף י"ט) דאפילו אחד עליהם) ,שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ,אתם קרויין
יכול לעכב ,משא"כ אי הוי שלוחי דרחמנא לא בעי כלל להסכמת אדם ואין העכו"ם קרויין אדם (וגבי טומאת אהל כתיב אדם כי ימות באהל),
הבעלים ,ולפי"ז מאן דס"ל דפנחס נתכהן מיד כשהרג לזמרי ,ס"ל מיתיבי ,כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו (במדין כתיב ומדבעו
דכהנים הוי שלוחי דרחמנא ואף אם לא נתרצי הבעלים שהוא טומאת שבעה אלמא מיטמו) ,ומשני דילמא איקטיל חד מישראל ,רבינא
יעשה הע בודות בקרבנות שהקרבנות הם בשביל כלל ישראל ,אין אמר נהי דמעטינהו קרא מאטמויי באהל דכתיב אדם כי ימות
הם יכולים לעכב דשלוחי דרחמנא נינהו ואינו תלוי כלל בריצוי באהל ,ממגע ומשא מי מעטינהו קרא (וגבי מגע אשכחן נוגע בעצם או בחלל דלא
הבעלים ,ולמ"ד דנתכהן פנחס כששם שלום בין השבטים ס"ל כתיב אדם הלכך אע"ג דלא מיקרו מטמו במגע ובמשא) עיי"ש ,מבואר מזה דמטומאת
דכהנים הוי שלוחי דידן והיה צריך לריצוי הבעלים. מגע ומשא לא מעטינהו קרא וגם קברי עכו"ם מטמאים במגע
ומשא ,א"כ אליהו שנגע בהילד כדכתיב בקרא ויתמודד על הילד
נמצא לפי"ז דאי ס"ל דכהנים הוי שלוחי דידן ולא נתכהן פנחס שלש פעמים וגו' ופירש"י מלשון מדה נשתטח עליו ,א"כ האיך
עד ששם שלום בין השבטים ,ולפי"ז כשפנחס הרג לבלעם לא כתב הרבינו בחיי דאמרינן קברי עכו"ם אינן מטמאין.
נתכהן עדיין ,והיה אז מותר לטמא עצמו עם מתים ,ולפי"ז אין
ראיה דקברי עכו"ם אינן מטמאין במגע ובמשא ,אלא אמרינן אך י"ל דזה תלוי באשלי רברבי במחלוקת הרמב"ם והיראים
דמטמאין ,דהא אין לנו ראיה שאינו מטמא במגע ובמשא ,ושוב מובא בהג"מ בהל' אבל (פ"ג-ה"ג) ,דהרמב"ם ס"ל כרבינא דמטמא
אי אפשר לומר דפנחס זה אליהו דהיאך היה יכול לטמא עצמו במגע ומשא ,והיראים סובר דגם במגע ומשא אינו מטמא ,ועל
לבן הצרפית אם היה כהן ,דאפילו אי אמרינן דעכו"ם היה, קושית הגמ' ממלחמת מדין דנצטוו ישראל כל הנוגע בחלל
מנלן דעכו"ם אינו מטמא במגע ובמשא ,אבל אי ס"ל כהנים תתחטאו ,יתרץ היראים כתירץ הראשון של הגמרא דילמא
הוי שלוחי דרחמנא ולפי"ז נתכהן פנחס כשהרג לזמרי ,ובעת איקטיל חד מישראל ,ועיין במלמ"מ בהל' אבל (פ"ג-ה"א) אריכות
שפנחס הרג את בלעם כבר היה נתכהן בכהונה ,ולפי"ז עכצ"ל בזה ,ועיין בס' דבש לפי מהחיד"א (מערכת צ אות כ') ,ובס' פתח עינים
דקברי עכו"ם אינן מטמאים במגע ובמשא כשיטת היראים, יבמות (דף ס.):
ולפי"ז שפיר י"ל דפנחס זה אליהו ואליהו היה יכול לטמא
עצמו לבן הצרפית כיון דהיה עכו"ם ואינו מטמא במגע ובמשא אך לכאורה מה שחידש היראים דקברי עכו"ם אינן אפילו במגע,
עכ"ד הטל חיים. צ"ב מנ"ל הא ,הא לכאורה מש"ס דיבמות (שם) משמע דליכא מאן
הואיל משה פרשת כי תבוא תשפ"ו דף ז
ובהגהות מצפה איתן במסכת ע"ז (שם) כתב ,דיש ללמוד דב"נ ונודע מה שהקשה בספר פנים מאירות (ח"ב סי' קט"ז) במאי דאיבעיא לן
מצווה על בל יחל מיעקב אבינו ,דאיתא במדרש ויקרא (ל"ז-א) ,רבנן בנדרים (דף ל"ה ):אי הני כהנים הוי שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא,
אמרי ,כל מי שנודר ומשהה נדרו קובר את אשתו ,הה"ד ואני אמאי לא פשיט הגמ' דכהנים הוי שלוחי דרחמנא ,מהא דאיתא
בבואי מפדן מתה עלי רחל ,ואי לא היה מצווה על בל יחל למה במסכת חולין (דף י"ג ):איש איש מלמד שנכרים נודרים נדרים ונדבות
נענש עיי"ש ,אך לפימש"כ הרמב"ן פרשת ויחי (מ"ח-ז') הטעם שלא כישראל ,ואי ס"ד דכהני שלוחי דידן ,איך יכול הכהן להקריב
נקברה רחל בארץ ישראל הוא ,משום איסור דשתי אחיות ,ולכן לא לנכרי הא אמרינן במסכת ב"מ (דף ע"א ):דאין שליחות לעכו"ם עכ"ק.
הוליך אותה יעקב למערה כדי שלא יקבור שני אחיות ,והאבות
שמרו התורה רק בארץ ישראל ולא בחו"ל עיי"ש ,וע"ע ברמב"ן והצל"ח במסכת חולין (דף כ"ב) דחה קושיא זו ,דכל האיבעיא דשמא
תולדות (כ"ו-ה) ,ולפי"ז ליכא ראיה מכאן דב"נ מצווה על בל יחל. כהני הוי שלוחי דידן מיירי רק לענין קרבנות דישראל ,משא"כ
בעכו"ם שנדר נדרים ונדבות לא בעי שליחות כלל ,דבשלמא
ובספר כסף נבחר (פרשת וישלח) ד"ה איתא בצרור המור כתב ליישב בישראל שהוא מחוייב להביא קרבנות חובה ,וגם קרבנות שנדר
קושית המפ' ,דהיאך לקח יעקב שתי אחיות ,כיון דהאבות שמרו צריך להביא כדי לצאת חובת נדרו שלא יעבור על לא יחל דברו,
כל התורה עד שלא ניתנה ,עפימש"כ הרמב"ן בפרשת אחרי (פרשה וא"כ אי ליכא בקרבנות ישראל שליחות ,אינו יוצא הישראל ידי
י"ח-י"ח) עה"פ ואשה אל אחותה לא תקח לצרור וגו' וז"ל ,ובכאן חובתו ,דבמה שמוסר קרבנותיו לא עשה עדיין כלום אם לא מטעם
יפרש הכתוב טעם האיסור ,יאמר שאינו ראוי שתקח אשה אל שלוחו של אדם כמותו ,ולכן לגבי ישראל מיבעי ליה להגמ' אי
אחותה לצרור אותן זו לזו ,כי הן ראויות שתהיינה אוהבות זו את זו כהנים הוי שלוחי דרחמנא ויצא ידי חובתו תיכף כשמסר הקרבן
לא שתהיינה צרות עכ"ל ,ולפי"ז י"ל דהיכא דליכא לצרור שאינה להכהן דיד כהן כיד גבוה ,או דילמא דשלוחי דידן נינהו ורק
צרה לחברתה שרי ,וא"כ אצל רחל ולאה לא היה שום חשש שיהיו כשהכהן מקריב הקרבן אז יצא ידי חובתו מטעם שלוחו של אדם
צרות זל" ז ,שהרי רחל עצמה מסרה הסימנים ללאה כדאיתא כמותו ,וכ"ז יש לדון רק גבי ישראל ,אבל נכרי דליכא ביה חיובא
במסכת מגילה (דף י"ג ,):ובודאי שלא היתה שנאה ביניהם ,וליכא כלל לקיים נדרו ,דהרי אינו מחוייב על בל יחל ,לא שייך לדון
לצרור לגבייהו ,ובכה"ג שרי גם ב' אחיות עיי"ש. לגביו אם כהנים הוי שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא ,דהרי הכהן
אין צריך כלל שיעשה בשליחותו ,וקרא רק קמ"ל דאם הביא
וכתב ביושב אהלים (פ' מקץ ופ' משפטים) ,דזהו רק למ"ד דדרשינן טעמא קרבנות מקבלין ממנו ,וממילא דאין להוכיח מכאן דכהנים הוי
דקרא ,אז יש לומר דהטעם דאסרה תורה שתי אחיות הוא משום שלוחי דרחמנא עכ"ד ,ועיין בבית מאיר עמ"ס נדרים (דף ל"ה ).שכ"כ
שלא יהיו צרות זו לזו ,והיכא דלא שייך הטעם לא שייך האיסור, וז"ל ,שמעתי מקשים וליפשוט ממה דקיי"ל שהנכרים נודרים
משא"כ למאן דס"ל דלא דרשינן טעמא דקרא ,אין לחלק וגם היכא נדונ"ד כישראל ואלו נימא שלוחי דידן נינהו הא נכרים לי"ל
שי"ל דאוהבות זו את זו ,ג"כ יש איסור דב' אחיות עיי"ש. שליחות ,ושבוש הוא כי נונ"ד מעולם לא הוטל עליהם להקריבו
דליבעי שליחות וכו' עיי"ש.
ואיתא במסכת ב"מ (דף קט"ו ,).תנו רבנן ,אלמנה בין שהיא ענייה בין
שהיא עשירה אין ממשכנין אותה (שנאמר לא תחבול בגד אלמנה) דברי ר' ועיין במל"מ ה' מלכים (פ"י ה"ז ד"ה ודע) ,שהביא מה דפליגי בירושלמי
יהודה ,ר' שמעון אומק ,עשירה ממשכנין אותה ,ענייה אין נזיר (פ"ט-ה"א) ,דאיתא התם ,מה מיעטת בו (דבנדרים כתיב לבני ישראל לאמור),
ממשכנין אותה ,שאתה חייב להחזיר לה ואתה משיאה שם רע ישראל בבל יחל ואין העכו"ם בבל יחל (ופליגי ר' יונה ור' יוסי לענין מה מיעטיה
בשכנותיה (שאתה יוצא ונכנס אצלה שחרית וערבית) ,ר' יהודה לא דריש טעמא קרא) ,אמר ר' יונה ישראל יש להן היתר חכם ,עכו"ם אין להן היתר
דקרא ,ור"ש דריש טעמא דקרא עיי"ש ,ובירושלמי (פ"ט-הי"ג) איתא, חכם( ,דנפקא לן היתר חכם מדכתיב לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו ,דזה נוהג רק
תני ,אלמנה בין ענייה בין עשירה אין ממשכנין אותה שנאמר לא בישראל משא"כ עכו"ם לא שייך בהם התרה על נדרם) ,אמר ר' יוסי ישראל צריכין היתר
תחבול בגד אלמנה אחד ענייה ואחד עשירה דברי ר' מאיר עיי"ש, חכם והעכו"ם אין צריכין היתר חכם (דאינו צריך היתר חכם מיעטיה קרא שהוא מיחל
הרי דר' מאיר ס"ל דלא דרשינן טעמא דקרא ,ועיין בחידושי בעצמו את נדרו) ,ואתייא דר' יוסי כדר' אבהו ,חדא נכרית אתת לגבי רבי
מהר"ץ חיות במסכת גיטין (דף י"ב ):ד"ה גמרא ,ועיין בספר מלא אבהו (לשאול על נדרה) ,אמר לאבימי בר טובי ,פוק ופתח לה בנולד (משום
הרועים ח"ב ערך טעמא דקרא (אות ו'). דסבר דאינה צריכה היתר חכם שהרי אין פותחין בנולד) ,ודרבי יונה כרבי אחא ,דאמר הוא
לבן הוא כושן רשעתיים (שופטים ג-ח) ,ולמה נקרא שמו כושן רשעתיים,
ובזה יבואר לנכון דברי המדרש ,אומר היה ר"מ עשה מצוה זו שעשה שתי רשעיות ,אחת שחילל את השבועה (שנשבע ליעקב אבינו בכריתות
שבשבילה תיכנס לארץ ,דדייקא ר"מ לשיטתיה דס"ל דלא דרשינן ברית השלום אלמא דחל השבועה על עכו"ם מדקרי לה רשעת ומדדריש שחילל את השבועה ש"מ שאין מועיל
טעמא דקרא ,ולפי"ז איכא איסור דשתי אחיות ,ומעתה י"ל דלכן לו התרה) ,ואחת ששיעבד בישראל שמונה שנה וכו' עיי"ש .היוצא לנו
לא נקברה רחל בארץ ישראל ,ולפי"ז י"ל דב"נ אינו מצווה בבל מזה דנחלקו אמוראי אי ב"נ הוי בכלל בל יחל ,ומובן מאליו דדברי
יחל ,וכהנים המה שלוחי דידן ,ולא נתכהן פנחס עד ששם שלום הצל"ח א"ש להשיטות דס"ל דב"נ אינו מוזהר בבל יחל ,משא"כ
בין השבטים ,וכשפנחס הרג את בלעם עדיין לא נתכהן בכהונה, אי ס"ל דגם ב"נ מוזהר בבל יחל ,לא שייך תירוצו של הצל"ח,
ולפי"ז אין לנו ראיה לשיטת היראים דקברי עכו"ם אינן מטמאים ועכצ"ל מכח קו' הפנים מאירות דכהנים הוי שלוחי דרחמנא.
הואיל משה פרשת כי תבוא תשפ"ו דף ח
בה תנאי במסכת יבמות (דף כ"ד ):אם הוי גירות ,ואיתא (שם) ,איתמר במגע ובמשא ,ולפי"ז אי אפשר לומר דפנחס זה אליהו דהאיך היה
עלה ,א"ר יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב ,הלכה כדברי יכול אליהו לטמא עצמו בבן הצרפית ,דאין לומר דהילד היה
האומר כ ולם גרים הם עיי"ש ,ולכן ס"ל לר' יוחנן דהיה ראוי עכו"ם ,דהא אין לנו ראיה דעכו"ם אינו מטמא במגע ובמשא.
לאברהם אבינו לעכבם ולגיירם ,וכיון שלא עשה כן נענש ,ור'
אלעזר ס"ל כר' נחמיה דכל כה"ג לא מהני הגירות ,ולכן ס"ל ולפי"ז דאליהו לא היה כהן ,ע"כ גם אלישע לא היה כהן ,דאי היה
דנענש על שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים. כהן היאך היה מותר לשמש אליהו וכנ"ל מהירושלמי דאסור,
ולפי"ז עכצ"ל דמה שהביאו לו לחם בכורים לאו בכורים ממש
ובשורש הדברים נראה לבאר ,דזה תלוי בחקירה הידוע ,אם העיקר היה ,אלא כיון דאלישע היה תלמיד חכם והמביא דורון לת"ח
במעשי המצוה הוא המעשה או המחשבה שבלב ,דאי העיקר הוא כאלו הקריב בכורים ,ולכן אמר הקרא שהביאו לו לחם בכורים,
במחשבה הפנימית ,א"כ אלו שלא נתגיירו מחמת רצונם לקיים ונשמע מזה דיכולין לקיים מצות בכורים קודם שנכנסו לארץ ,ולכן
המצווה אלא לשם כוונה אחרת אינם גרים ,ולפי"ז לא נוכל לומר דרש ואמר עשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ ודו"ק.
שסיבת ענשו של אברהם אבינו היה מחמת שמנע מגרים כאלו
להתגייר ,אבל אי נימא דהעיקר הוא המעשה בפועל ,י"ל דאף ***
כשמחשבתו הוא לשם דבר אחר ,מ"מ כיון שבפועל עשה מעשה
מצוה ,שפיר דמי ,ונוכל לומר שענשו של אברהם אבינו היתה מה ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך אתה
שהפרישם מלהתגייר. והלוי והגר אשר בקרבך :ואיתא בילקוט פרשת ראה (אות תתצ"ב),
ושמחת בכל הטוב ,אין טוב אלא תורה דכתיב כי לקח טוב
ואיתא במסכת תענית (דף ט ,).עשר תעשר ,עשר בשביל שתשעשר נתתי לכם ,לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר
עיי"ש ,ולכאורה צ"ב ,איך רשאי לקיים מצות מעשר על מנת ע"כ וצ"ב.
להתעשר ,הלא איתא במסכת אבות (פ"א-מ"ב) ,אל תהיו כעבדים
המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס ,אך כבר כתב בספר אהבת והנבס"ד ,עפימש"כ בספר יציב פתגם (בפרשתן) לבאר דברי המדרש,
ציון (דרוש י') ,לבאר הא דאיתא במסכת פסחים (דף ח ).האומר סלע זו דנודע מה שהאריכו המפ' לדון אי התורה חשובה יותר מעבודת
לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה בן עולם הבא הרי זה צדיק הקרבנות ,או עבודה חמורה וחשובה מתורה ,וע"ז אמרו אין טוב
גמור עיי"ש ,דאף דבכל מצוות התורה צריך שיכוון לשם מצוה, אלא תורה ,למעט דהטוב המוחלט הוא דייקא בעסק התורה
שאני מצוות צדקה שתכלית הנרצה בה הוא להחיות נפש עני ,וסוף דמעלתה גדולה מעבודת הקרבנות ,ולכן בענין מצות ביכורים
סוף אף שלא כוון בה השיג התכלית. שנחשבת כעין עבודת המקדש ,ואמרה תורה ושמחת בכל הטוב,
דרשו חז"ל אין טוב אלא ת ורה שעסק התורה היא היא תכלית
ובכן יבואר דברי המדרש ,ושמחת בכל הטוב ,אין טוב אלא תורה, הטוב האמיתי ונחשבת יותר מעבודת הקרבנות.
ולאפוקי הבאת הביכורים שבפרשה זו ,דתורה טוב ועדיף
מקרבנות ,ודאתאן עלה ממה שנענש אברהם אבינו על שעשה ויש להוכיח דמעלת התורה גדולה יותר מעבודת הקרבנות ,דאיתא
אנגרייא בת"ח ,דתורתן חשובה יותר מלשפוך דמן של רשעים אף במסכת נדרים (דף ל"ב ,).א"ר אבהו א"ר אלעזר ,מפני מה נענש
שנחשב כקרבן ,דחשיבות התורה עולה על כולן ,וא"כ לא נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים ,מפני שעשה אנגרייא
אברהם על שהפריש בני אדם מלהתגייר ,משום שלא היו מתכוונים בתלמידי חכמים שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו עיי"ש,
לשם קיום המצוה ,דהכוונה היא העיקר ,אלא שאם כן היה מקום ולכאורה מפני מה הו"ל פגם בכך ,הרי איתא במדרש (במדבר רבה פרשה
לומר שגם במצות צדקה כן ,שלא יקיים המצוה בלתי אם כוונתו כ"א-ג) השופך דמן של רשעים כאילו הקריב קרבן עיי"ש ,ועכצ"ל
לשם מצוה ,לפיכך הזהיר משה עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר, דלימוד התורה שלהם עדיף טפי ,ומוכח מכאן דמעלת התורה
שמצוה זו יוכל לקיים גם כשכונתו להנאת עצמו עכ"ד היציב עדיפא יותר מקרבנות.
פתגם.
אך לפי"מ דאיתא (שם) ,ורבי יוחנן אמר שהפריש בני אדם מלהכנס
ועפי"ז י"ל באופן אחר ,דאיתא במסכת שבת (דף פ"ח ,):דכשעלה תחת כנפי השכינה שנאמר תן לי הנפש והרכוש קח לך ,וכתב
משה למרום ,אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה ,מה לילוד אשה הר"ן ,לפי שאברהם נתנם לו ,ואילו עכבם לעצמו היה מכניסן תחת
בינינו ,אמר להן לקבל תורה בא ,אמרו לפניו וכו' מה אנוש כי כנפי השכינה עיי"ש ,לפי"ז ליכא להוכיח על מעלת התורה ,וי"ל
תזכרנו וגו' תנה הודך על השמים וכו' עיי"ש ,וכתבו המפרשים, דקרבנות עדיף מלימוד התורה.
דטענתם היתה שהתורה תנתן להם מכח דינא דבר מצרא ,דכיון
דהשראת השכינה הוא בגבהי מרומים ,ע"כ יש להם דין מצרנים ויש לבאר פלוגתת ר' אבהו ור' יוחנן ,דהנה אותן הנפשות לא היו
וזוכים בהתורה עפ"י שורת הדין[ ,עיין בספר בני יששכר במאמרים מתגיירים רק לאחר שאברהם נצח את המלכים וראו את כבוד גדלו
לחג השבועות (מ"ב אות י"ט) עיי"ש]. ורוב עשרו ,א"כ הו"ל כמו המתגייר לשום שולחן מלכים ,דפליגי
הואיל משה פרשת כי תבוא תשפ"ו דף ט
ב) עוי"ל ,דאיתא במסכת שבת (דף פ"ח ).ויתיצבו בתחתית ההר ,א"ר ובספר פני יצחק (ח"ו דף נ') כתב לסתור טענת המלאכים דהתורה
אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה עליהם הקב"ה את ההר שייכת להם משום דינא דבר מיצרא ,דאיתא במסכת קידושין (דף מ,):
כגיגית ,ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ,ואם לאו וכבר היה ר' טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה (שם האיש) בלוד,
שם תהא קבורתכם וכו' עיי"ש ,ולפי"ז לכאורה י"ל דקבלת התורה נשאלה שאילה זו בפניהם ,תלמוד גדול או מעשה גדול ,נענה ר'
לא היה בה טובה לישראל ,דאי היתה טובה לישראל מדוע הוכרח טרפון ואמר מעשה גדול וכו' עיי"ש ,וכיון דנקטינן מעשה גדול
לכופם ולאיים עליהם שיקבלוה ,ועל כרחך דבלי כפיית ההר לא מתלמוד ,והמלאכים אי אפשר להם לקיים התורה אלא ע"י תלמוד
יחפצו לקבלה ,משום שהתורה אינה טובה עבורם. ולא על ידי מעשה ,וכבר פסק הרמ"א בחו"מ (סי' קע"ה סכ"ג) ,דכל
היכא דאיכא פסידא למוכר ליכא טענת בר מיצרא ,וכיון שאי
אך י"ל ,דהתוס' (ד"ה כפה) הקשו ,דלמה כפה עליהם את ההר כגיגית אפשר להמ לאכים לקיים התורה במעשה איכא פסידא למוכר
הא אמרו נעשה ונשמע עיי"ש ,וכתב בספר ישמח משה (פרשת במדבר) עכ"ד ,וכ"כ בספר מעשה רוקח פרשת בראשית (דף א ):עיי"ש.
לתרץ קושית התוס' בשם ספר עמודי שש ,דהלא הקב"ה שומר ובספר שער החצר (אות קנ"ב) כתב ,דלכן קבלו ישראל התורה ולא
משמרתו של תורה ,כדאיתא בירושלמי ראש השנה (פ"א ה"ג) ,בנוהג מלאכי השרת ,משום דהתורה דברה כלשון בני אדם ולכן שייך
שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזירה ,רצה מקיימה (הוא עצמו שאין גזירותיו התורה לבני אדם ולא למלאכי השרת עכ"ד ,ועיין בספר עזרא (דף
אלא על אחרים) ,רצו אחרים מקיימים אותה (אלו הגוזרים אינן מקיימין אותה אלא אחרים י"ג :מדפה"ס).
מקיימין אותה) ,אבל הקב"ה אינו כן ,אלא גוזר גזירה ומקיימה תחילה,
מאי טעמא ,ושמרו את משמרתי אני ה' ,אני הוא ששימרתי מצותיה ואיתא בקידושין (ל"ט ,):ר' יעקב אומר ,אין לך כל מצוה ומצוה
של תורה תחילה וכו' עיי"ש .וכן איתא במדרש רבה פרשת שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה
משפטים (פרשה ל-ט) ,מגיד דבריו ליעקב אלו הדברות ,חוקיו (באותו מתן שכר להודיעך שאין מתן שכר אלא לעולם הבא) ,בכיבוד אב ואם כתיב למען
ומשפטיו לישראל אלו המשפטים ,לפי שאין מדותיו של הקב"ה יאריכון ימיך ולמען ייטב לך ,בשילוח הקן כתיב למען ייטב לך
כמדת ב"ו ,מדת ב"ו מורה לאחרים לעשות והוא אינו עושה כלום, והארכת ימים ,הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות,
והקב"ה אינו כן אלא מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ,ובחזירתו נפל ומת,
ולשמור (ולכן נקראו חוקיו ומשפטיו שכביכול הוא עצמו משמרן) וכו' עיי"ש ,ולכן היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה ,אלא למען ייטב
במכוון היה מאתו יתברך שיהיה באונס ,כדי שיהיה להם דין אונס לך לעולם שכולו טוב ,ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך,
ולא יוכל לשלחה כל ימיו ובזה נדחו כל המקטריגים עיי"ש. ורבנן ס"ל (דף מ ).למען ייטב לך בעוה"ז ,ולמען יאריכון ימיך
לעוה"ב עיי"ש .ובספר המדרש והמעשה (פ' יתרו) בעמק הלכה (אות ב')
וכן כתב המהר"ל בתפארת ישראל (פל"ב בשם המדרש) דטעמא דמילתא כתב ,דר' יעקב ורבנן פליגי אי דברה תורה כלשון בני אדם או לא,
דכפיית ההר משום דהקב"ה דורש טוב לעמו וחשב מחשבות דרבנן ס"ל לא דברה תורה כלשון בני אדם ,וא"כ ליכא לפרש
לבלתי ידח ממנו נדח ,ולכך כיון שישראל נתקדשו לקדושתו של שניהם על עוה"ב ,דתרי קראי על עוה"ב למה לי ,וע"כ דלמען
מקום בתורת קידושין ,ובאונס אשה כתיב לא יוכל לשלחה כל ייטב לך בעוה"ז ולמען יאריכון ימיך לעוה"ב ,וא"כ ע"כ דיש שכר
ימיו ,לכן כפה עליהם ההר כגיגית כדי שיקבלו בני ישראל התורה מצוה בהאי עלמא ,ור' יעקב ס"ל דדברה תורה כלשון בני אדם,
מאונס ,וכיון שכן הרי כנסת ישראל דכלה קרואה הו"ל בבחינת וא"כ י"ל דשניהם קאי על עוה"ב ,ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא
אנוסתו של הקב"ה ,ושייך בנו אזהרת הכתוב ולו תהיה לאשה לא עכ"ד עיי"ש .וכתב בספר עיר דוד (אות רי"ט) וז"ל ,דתלמוד גדול מן
יוכל לשלחה כל ימיו עיי"ש .וכן כתב החיד"א בספר נחל קדומים המעשה משום דכשלומד ומחשב בדעתו לעשות נתקיים שניהם
(פרשת יתרו) בשם המפ' דהטעם שכפה הקב"ה את ההר כגיגית ,זהו הלימוד והמעשה ,משום דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה,
בשביל שעי"ז יהא דין ישראל כאנוסה ,ולא יוכל לשלחה כל ימיו, משא"כ בקיום המצוה במעשה אין בזה כי אם מעשה לחוד ,ולכן
ושוב לא יחליפנו לעולם ,וזשה"כ ויתיצבו שהיה לישראל עמידה תלמוד גדול מן המעשה עכ"ל.
ומצב על שהיו אנוסים בתחתית ההר עיי"ש ,ועיין בספר אגרא
דפרקא (סי' רס"ט) שהביא כן בשם המדרש. ומעתה יבואר דברי המדרש ,ושמחת בכל הטוב ,אין טוב אלא
תורה ,דלימוד תורה עדיף מקרבנות ,דע"י לימוד התורה איכא
ובספר נחלת בנימין (מצוה ע”ח) מצוה לא תענה על ריב לנטות כתב, שניהם כדאיתא (בויקרא רבה פרשה ז-ג) ,זאת תורת העולה וגו' ,אם אתם
וילפינן מיניה בסנהדרין (ל"ב ,).דמי שלמד זכות לא ילמד חובה עוסקין וקורין בפרשת עולה מעלה אני עליכם כאלו אתם מקריבין
בדיני נפשות ,מצוה זו היא מנויה בסדר המצות עפ"י דעת הרמב"ם קרבן לפני ,שנאמר וזאת תורת העולה ,וכ"ה במסכת מנחות (דף ק"י,).
בספר המצות (ל"ת רפ"ג) ,אך הראב"ד (שם) השיג עליו וס"ל דאין מצוה דתלמוד גדול ממעשה ,ולפי"ז הטעם דהמלאכים לא קבלו התורה,
זו יוצאת מן המקרא ,ואינו בכלל מצות עשה ולא תעשה ,אך לפי משום דדברה תורה כלשון בני אדם ,ולפי"ז שכר מצוה בהאי
דעת הרמב"ם דהוא אחד ממצוות לא תעשה אמינא דהיינו טעמא, עלמא ליכא ,לפיכך משה מזהיר לישראל עשר תעשר ,עשר בשביל
אחרי אשר כל הנברא בשמו לכבודו בראו אף יצרו ,ובפרטות שתתעשר ,דמצוות מעשר שאני מכל המצוות ,דגבי מצות מעשר
ישראל עמו ונחלתו אשר המה קודש לה' וכל דיני הקדש חל איכא שכר בהאי עלמא ודו"ק.
הואיל משה פרשת כי תבוא תשפ"ו דף י
על כל אחת ואחת ,והא הוי התראת ספק שמא ישאל על נזירותו, עלייהו .ותמן תנינן במסכת נזיר (דף ל"א ).פליגי בית שמאי ובית הלל
ותירצו דחזקה שלא ישאל עיי"ש. אי הקדש טעות הוי הקדש ,כגון דאמר שור שחור שיצא מביתי
ר אשון ,ויצא לבן ,אפי"ה הוי הקדש ,אף דהאי לבן הוי בטעות כי
ובמסכת מכות (דף ט"ו ):ד"ה במאי קא מיפלגי ,ביארו יותר דמדלא דעתו היה על שחור ,אפי"ה משום חומרת הקדש הוי קודש ,וא"כ
שאל עד עתה חזקה שלא ישאל עוד עיי"ש ,ולפי"ז היכא דשחט גם כאן המלמדין חובה מוציאין את אדם זה מבי גזא דרחמנא
פסח עם חבורה הרי הוא התראת ספק דשמא ישאל בני החבורה על מהקדש לחול לאמור שאינו ראוי עוד לעבודת הקודש ,כי השליטו
הפסח ,ומחוייבים בזה כדי להציל את השוחט מאיסור שוחט על עליו בעבירה זו הקליפות ונטמא ,כי אלה הן הטמאים וקדשים
החמץ ,וכמ"ש כה"ג המל"מ בהלכות כלאים (פ"א ה"ו) ,דהיכא שנטמאו יוצאין לבית השריפה לאיבוד ,לכך נידון למיתה ,אבל
דאפשר להציל אחר מעבירה עובר אלאו דלפני עור אם אינו מצילו, המלמדין זכות הן הן המעמידין אותו בבי גזא דרחמנא להיות
[ועיין בפמ"ג או"ח (סי' תמ"ב בא"א סק"ה) שביאר כן דבריו] ,א"כ הוה בחזקת הקדש כבראשונה ,וניחא למרייהו למימר הכי ,כי אף
שפיר התראת ספק ,דבשלמא בהשוחט איכא חזקה שלא שאל השכינה אינו רוצה במיתתו ,כי לא תחפוץ במות המת כי אם
קודם שעבר ושחט משא"כ באחרים עכ"ק המהרש"ם זצ"ל, בשובו מרשעתו וחי ,לכך המלמד זכות לא ילמד חובה אף שמראה
ולכאורה חזינן מזה דאין שאלה להקדש וממילא ל"ה התראת ספק. פנים שטעה תחילה בלימוד הזכות ,משום דהקדש טעות הוי
אמנם י"ל דלעולם אמרינן דיש שאלה להקדש ומ"מ ל"ה התראת הקדש ,והואיל וטעותו היה להנאת ההקדש ,להעמיד את זה בבי
ספק דכיון דכאן מיירי בשכבר שחטו ,ולפימ"ש המל"מ בה' גזא דרחמנא לשרת עוד בקודש ,לכך הוי הקדש ולא יחזור.
מעה"ק (פ"א ה"ד) דלאחר שחיטה קודם זריקה לא מהני שאלה משום
דאי ישאל יהיה חולין בעזרה ,וכ"כ בספר טורי אבן עמ"ס ר"ה (דף אך התינח לב"ש דס"ל אין שאלה להקדש דהקדש טעות שמיה
כ"ח) ,ובספר עמק יהושע (סי’ י”ז) ,וא"כ תו לא הוה התראת ספק כיון הקדש שפיר ניחא למה אי אפשר לדונו לחובה ,אבל ב"ה דס"ל יש
דלאחר שחיטה לא מהני שאלה. שאלה להקדש כיון דע"י השאלה משווי להקדש טעות וס"ל הקדש
טעות לא שמיה הקדש ,א"כ נסתלק טעם זה ולא נתבאר לנו שורש
ובשו"ת בית יצחק חאו"ח (סי' כ"ז אות ח') וחיור"ד
(ח"א סי' קכ"ה אות ח' וח"ב סי' מצוה זו ,ומסיק שם דלכאורה משמע דנקטינן כב"ש דאין שאלה
ס"ג אות ט"ו) כתב ,די"ל דלאחר שחיטה אסור לישאול על הקדשו, להקדש ,מהא דאמרו חז"ל במדרש רות רבה (פתיחה פ"ג) ,אמר הקב"ה
דהרי סכין של שחיטה צריך שיהא כלי שרת ,כמש"כ התוס' על ישראל ,מה אעשה להם להחליפם באומה אחרת אי אפשר וכו',
במסכת פסחים (דף ס"ו ).ד"ה תוחב ,ובמסכת חולין (דף ג ).ד"ה כגון, ואי יש שאלה להקדש ,לא מצינו פירוש לאמירת הקב"ה בזה
ובמסכת זבחים (דף ס"ט ).ד"ה אין ,ושם (דף צ"ז ):ד"ה והתם ,ובמסכת להחליפן באומה אחרת אי אפשר ,דמדוע אי אפשר ,כי אם מטעמא
מנחות (דף פ"ב ):ד"ה ויקח ,וכ"כ רש"י במסכת סוטה (דף ו ):ד"ה קדש דהוא יתברך הקדישן באומרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי
הקומץ ,ושם (דף י"ד ):ד"ה סכין ,וכן כתב הרמב"ם בהל' מעשה קדוש ,דליהוי עם קדוש קאמר ,ומעתה להוציאן לחולין אי אפשר,
הקרבנןת (פ"ד הלכה ז') דלכתחלה בעי כלי שרת ,וכיון דע"י שאלה דאפילו המה כפסולי מוקדשין ,מכל מקום אינן יוצאין לחולין,
יעשה הקרבן חולין למפרע ,א"כ איגלאי מילתא למפרע שנשתמש דאין שאלה להקדש ,אך אם נימא דהקדש טעות אינה הקדש ויש
בכלי שרת לצורך חולין ,והו"ל מעילה בהקדש עכת"ד. שאלה להקדש ,היה בידו של ברוך הוא לשאול על הקדישו ועוקר
ההקדש מעיקרו ויוצאין לחולין ,ומדוע אי אפשר להחליפן באומה
והגרי"ע זצ"ל בספרו עין פנים לתורה (אופן ס"ט) הביא סברא הנ"ל אחרת ,אין זה כ י אם מטעמא דאין שאלה להקדש ,ולכך אי אפשר
בשם חכם אחד ,וכתב דמזה נמצינו למידין דהך מילתא אם אפשר להחליפן באומה אחרת עכ"ד הנחלת בנימין ,ועיין בס' כרם חמד
לישאל על הקרבן לאחר שחיטה תליא במה שנסתפקו התוס' (פ' מטות) .היוצא לנו מזה דלמ"ד דיש שאלה להקדש וא"כ הקב"ה
במסכת חולין (דף ג ).ד"ה כגון ,ובמסכת זבחים (דף מ"ז ).ד"ה איזהו ,אי מצי להחליפם באומה אחרת ,ולכן הוצרך הקב"ה לכופם כדי
סכין של שחיטת קדשים צריך שיהיה כלי שרת או דיכול לישחוט שיהיה להם דין אנוסה ולא יוכל לשלחם כל ימיו ,משא"כ אי ס"ל
גם בסכין של חולין ,דאי צריך לישחוט בסכין של כלי שרת דייקא, דאין שאלה להקדש ,א"כ לא היה צריך לכופם כדי שלא יוכל
א"כ אסור לישאול על הקדישו דהרי עי"ז יהא למפרע מעילה לשלח אותנו ,דבלא"ה אי אפשר להחליפם באומה אחרת כיון דאין
בקדשים ,משא"כ אם סגי לישחוט גם בסכין של חולין שפיר רשאי שאלה להקדש.
לישאל ,וכתב עוד דסברא פשוטה הוא דספק זה אם צריך סכין כלי
שרת תליא בפלוגתא המבוארת במסכת זבחים (דף י"ד ):אי שחיטה ולכאורה יש להביא ראיה דאין שאלה להקדש ,דהנה בתוה"ק כתיב
הוי עבודה או לא ,דאי ס"ל דשחיטה הוי עבודה מסתבר דבעינן לא תשחט על חמץ דם זבחי וגו' ,דאיתא במסכת פסחים (דף ס"ג,).
סכין כלי שרת ,משא"כ אי ס"ל דשחיטה לא הוי עבודה ,אז י"ל השוחט את ה פסח על החמץ עובר בל"ת ולוקין עליו עיי"ש,
דלא בעינן סכין כלי שרת עיי"ש. והקשה המהרש"ם ז"ל (בהסכמתו על הספר משיב נפש עמ"ס פסחים) ,דאמאי לוקין
הא הוה התראת ספק שמא ישאלו על הפסח ,לפי"מ שהקשו התוס'
ולכאורה יש להביא ראיה דשחיטה הוה עבודה ,דנודע קושית במסכת גיטין (דף ל"ג ).ד"ה ואפקעינהו ,דאמאי אמרינן במסכת נזיר
המעיין החכמה על תרי"ג מצות (מ"ע ק"כ) ,דאמאי אמרינן דמותר (דף מ"ב ).דאם אמרו לנזיר שהיה שותה יין אל תשתה אל תשתה חייב
הואיל משה פרשת כי תבוא תשפ"ו דף יא
אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי
(הרי דהדרי מקרו בני לכהן אחד לשחוט כל הקרבנות בשבת ,ליעבד בשנים ולא יהיה
א-ל חי ע"י תשובה) עיי"ש ,ולפי"ז דלר"מ דס"ל דאף בעוע"ז קרויין בנים חילול שבת ,דהא קיי"ל במסכת שבת (דף ג ).ולקמן (דף צ"ג ).דשנים
מעלייא ,ולדידיה שפיר מהני תשובה אף על חטא דע"ז. שעשאוהו פטורים ,וכן הקשה בשו"ת שמחת יו"ט אלגאזי (סי' נ"ט),
ובשו"ת עטרת חכמים להגאון בעל ברוך טעם (סי' ד') עיי"ש.
וכתב השפע חיים זצ"ל דפלוגתת ר"מ ור"י תליא בפירוש הכתוב
דעו כי ה' הוא אלקים הוא עשנו ולא אנחנו עמו וצאן מרעיתו (תהלים וכתב בשו"ת בית יצחק חאו"ח (סי' ל"ה אות י') לתרץ ,עפימש"כ
פרק ק-ג) ,דהכתיב הוא ול"א אנחנו עמו באלף ,והקרי הוא ולו אנחנו החינוך (מצוה שפ"ט) ,דכהן המסייע לכהן חבירו בעבודה חייב
עמו בוי"ו ,ולפי הקרי יש לפרש דדייקא כאשר דעו כי ה' הוא מיתה ,לפי שעבודת בית המקדש היא עבודה יקרה ,על כן
האלקים שמאמינים בקודשא בריך הוא אז ולו אנחנו עמו ,משא"כ צריכין להשמר מן היאוש והעצלה ,ואין ספק כי כל עבודה
אי פלחו לצלמא אינם בכלל עמו דאין קרוין בנים ,משא"כ אי המוטלת על שני אנשים או יותר הפשיעה מצויה בהם יותר
אזלינן בתר המסורת ,יש לפרש דעו כי ה' הוא האלקים ,ולא, ממלאכה המוטלת על אחד עיי"ש ,ולפי"ז לא היה הכהנים
כלומר אפילו אם ח"ו לא ידעו את השם ויטעו אחרי אלהי נכר רשאים לסייע זה את זה ,כדאיתא במסכת עירובין (דף ג ,).קדירה
הארץ מ"מ אנחנו עמו וצאן מרעיתו דבין כך ובין כך נחשבים בנים דבי שותפי לא קרירא ולא חמימא ,ולפי"ז א"א לעשות
למקום ,ועז"א במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם דרמז על מה הקרבנות ע"י שנים כיון דאינם רשאים לסייע בעבודה זה לזה.
דכתיב ולא אנחנו עמו ,והיינו דגם כאשר ייאמר להם לא באלף
אפי"ה יאמר להם בני א-ל חי ,ומינה מוכיח דגם כאשר יחטאו אך בשחיטה איכא פלוגתא במסכת חולין (דף כ"ט ,):בין ר' אלעזר
בע"ז ויהיו בבחינת לא עמי אתם אפי"ה יועיל להם תשובה ויאמר בר"ש וחכמים אי שנים שוחטין זבח אחד או לא ,וי"ל דתליא בהא
להם בני א -ל חי ,ולכן ר"מ לשיטתו דס"ל במסכת כריתות (דף י"ט) דשחיטה הוי עבודה או לאו ,וא"כ למ"ד דשחיטה לא הוי עבודה
יש אם למסורת ,ס"ל דאפילו כשאין עושין רצונו של מקום ופלחי ושנים שוחטים זבח אחד ,הדקל"ד מדוע לא ישחטו ע"י שנים,
לצלמא נקראים בנים עכ"ד השפע חיים זצ"ל. אמנם למ"ד שחיטה הוי עבוד ה וע"כ א"א למיעבד ע"י שנים א"ש,
וכ"כ בספר כלי חמדה פרשת במדבר (דף ק"ס ):עיי"ש ,ועיין בשו"ת
וכתב בספר זרע ברך ראשון פרשת עקב (ד"ה תירץ ט') ,דאם בני ישראל מהרש"ם ח"ב (בסוף הקדמת הספר) ,ובספר בנין צבי ממו"ר הגה"צ
נקראים עבדים ,אז אין לנו לבוא עליו מצד שכר עבודתינו שכר מווייטצען זצ"ל על הסוגיא דשחיטה כשרה בזר (אות ס"א) עיי"ש,
המצות דקיי"ל דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף ועל כן אמרו ולפי"ז מוכח מהא דאמרינן דאין שוחטין בשבת ע"י שנים
שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ,אבל אם בני ישראל נקראים בנים ,אז דשחיטה הוי עבודה.
אנו באים שיפרנסנו מצד הרחמים כרחם אב על בנים שמפרנס מכח
רחמנות ,ואז איכא שכר בהאי עלמא עיי"ש. ואיתא במסכת חולין (דף כ"ט ,).תני רב יוסף תזבח שלא יהו שנים
שוחטין זבח אחד ,ואמר רב כהנא תזבחהו כתיב (ופרש"י יש אם למסורת),
ומעתה יבואר דברי המדרש ,ושמחת בכל הטוב ,אין טוב אלא ושם בע"ב מוקי הברייתא כראב"ש סתימתאה ,אבל חכמים
תורה ,דהקב"ה נתן לנו התורה לטובתינו ,ושמא תאמר אמאי אומרים שנים שוחטין זבח אחד ,משום דס"ל יש אם למקרא וקרינן
הוצרך הקב"ה לכוף את בני ישראל כדי לקבל התורה ,ע"ז י"ל כדי תזבחוהו ע יי"ש ,ולפי"ז למאן דס"ל יש אם למקרא ושנים שוחטין
שיהיה לנו דין אנוסה דלא יוכל לשלחה כל ימיו ,ולפי"ז ע"כ דיש זבח אחד ,ע"כ הטעם דלא שחטו בשבת ע"י שנים משום דשחיטה
שאלה להקדש ,דאי ס"ל אין שאלה להקדש ,בלא"ה אי אפשר הוי עבודה ,משא"כ מאן דס"ל יש אם למסורת וס"ל דאין שנים
להחליפם באומה אחרת כיון דאין שאלה להקדש ,ולא תקשי שוחטין זבח אחד ,שפיר י"ל דשחיטה ל"ה עבודה ,והטעם דלא
משוחט את הפסח על החמץ דמשם מוכח דאין שאלה להקדש, שחטו בשבת ע"י שנים הוא משום דאין שנים שוחטין זבח אחד.
דיש לומר דכיון דמיירי לאחר שחיטה ולאחר שחיטה אין מועיל
שאלה להקדש ,והטעם דלאחר שחיטה לא מהני שאלה כיון ואיתא במסכת קידושין (דף ל"ו ).בנים אתם לה' אלקיכם ,בזמן שאתם
דשחיטה הוי עבודה ובעינן סכין כלי שרת והו"ל מעילה בהקדש, נוהגים מנהג בנים אתם קרוין בנים ,אין אתם נוהגין מנהג בנים אין
ומוכח דשנים שוחטין זבח אחד ,וס"ל יש אם למקרא ,ולפי"ז אם אתם קרוין בנים דברי ר' יהודה ,ר' מאיר אומר בין כך ובין כך אתם
אינם נוהגים כמנהג בנים אינם קרויין בנים ,ושכר מצוה בהאי קרוים בנים שנאמר בנים סכלים המה ,ואומר בנים לא אמון בם,
עלמא ליכא ,לפיכך משה מזהיר לישראל עשר תעשר ,עשר בשביל ואומר זר ע מרעים בנים משחיתים ,ואומר והיה במקום אשר יאמר
שתתעשר ,דמצוות מעשר שאני מכל המצוות ,דגבי מצות מעשר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי ,מאי ואומר וכו' ,וכי
איכא שכר בהאי עלמא ודו"ק. תימא כי לית בהו הימנותא הוא דמיקרו בנים ,כי פלחו לעבודת
כוכבים לא מיקרו בנים ,ת"ש ואומר זרע מרעים בנים משחיתים
(דהיינו עבודה זרה כדכתיב פן תשחיתון ועשיתם פסל) ,וכי תימא בנים משחיתים הוא
להערותhoilmoshe@gmail.com: דמיקרו בני מעלייא לא מיקרו (עוד לעולם) ,ת"ש ואומר והיה במקום
הואיל משה פרשת כי תבוא תשפ"ו דף יב
