gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‪ ,‬גליון קכ"א | פרשת כי תבוא תשפ"ו‬ ‫איסור 'לא תחנם' בנתינת מאכלים מיותרים לנכרי‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫להלכה פסק הרמב"ם (עבודה זרה פ"י ה"ד) כרבי יהודה וכתב‪' :‬ואסור ליתן להם מתנת‬ ‫לפעמים נשארים בביתי מאכלים שעדיין ראויים לאכילה שאין לי בהם כל צורך‪,‬‬ ‫חנם וכו'‪ .‬או מכור לנכרי‪ ,‬במכירה ולא בנתינה'‪ .‬וכן פסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' קנא‬ ‫וברור לי שבני הבית לא יאכלו אותם‪ .‬האם מותר לי להציע לעוזרת הנכרייה העובדת‬ ‫סעיף יא)‪' :‬אסור ליתן מתנת חנם לעובד כוכבים שאינו מכירו'‪.‬‬ ‫אצל השכנה לקחת את המאכלים‪ ,‬או שיש בכך משום איסור ‘לא תחנם’ – שלא לתת‬ ‫האם האיסור נוהג בכל נכרי‬ ‫מתנת חינם לנכרי?‬ ‫בתשובת הרשב”א (ח”א סי’ ח) מביא שיטה שאיסור מתנת חינם אינו נאמר בנכרי‬ ‫עוד רציתי לברר‪ :‬כאשר המאכלים עתידים להיזרק ולהתקלקל‪ ,‬איזה איסור גובר –‬ ‫שאינו עובד עבודה זרה‪ .‬הרשב”א כתב ביחס לנתינת ירך לנכרי‪ ,‬שאפשר להתירה בין‬ ‫‘לא תחנם’ או ‘בל תשחית’? שאלה זו נוגעת במיוחד לימים שלפני חג הפסח‪ .‬כשבוע‬ ‫השאר כאשר מדובר בנכרי שאינו עובד עבודה זרה‪ .‬וכ”כ הרלב”ג (דברים יד כא) ‘לפי‬ ‫לפני החג נותרת לפעמים כמות גדולה של מוצרי חמץ‪ ,‬שאין נראה שיהודי אחר יהיה‬ ‫שהוא עובד עבודה זרה לא רצתה [‪-‬התורה] שנהנה אותו מתנת חנם’‪.‬‬ ‫מעוניין לקבלם‪ ,‬ותאריך התפוגה שלהם מתקרב‪ .‬האם עדיף להמתין ולבערם לפני‬ ‫וכן היה נראה גם מלשון הטור (חו”מ הלכות מתנה סימן רמט) ‘אסור ליתן מתנת חנם‬ ‫פסח‪ ,‬אף שמדובר בכמות גדולה של אוכל ראוי‪ ,‬או לתת אותם לנכרי לפני זמן איסור‬ ‫לעובד עבודת כוכבים‪ ,‬אבל מותר ליתן לגר תושב שהרי מצוה להחיותו’‪ .‬אלא שבבית‬ ‫החמץ‪ ,‬אף שאין לי ממנו כל טובת הנאה?‬ ‫יוסף (שם) כתב‪‘ :‬לאו לאפוקי ישמעאלים‪ ,‬אלא לאפוקי גר תושב דהיינו שקיבל עליו‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫שבע מצות בני נח‪ ,‬וזהו שאנו מצווים להחיותו‪ ,‬אבל שאר גוים כלם דין אחד להם'‪.‬‬ ‫מקור איסור מתנת חינם לנכרי‬ ‫ועפ”ז כתב בשו”ע (שם ס”ב) ‘עובד כוכבים שאינו גר תושב אסור ליתן לו מתנה’‪.‬‬ ‫חז”ל (עבודה זרה כ‪ ).‬דרשו מן הכתוב ‘לא תחנם’ שלושה איסורים‪ :‬שלא לתת לנכרים‬ ‫והביא דבריו כמסכים בפרישה (שם) וכן ביאר בסמ"ע (סק"ב)‪ .‬גם הב"ח הסכים לדעת‬ ‫חנייה בקרקע בארץ ישראל‪ ,‬שלא לתת להם חן‪ ,‬ושלא לתת להם מתנת חינם‪ .‬בהמשך‬ ‫הבית יוסף‪ ,‬אך שתמה על הטור מדוע כתב בלשון זו ונתן מקום ללומד לטעות‪ ,‬ולכן‬ ‫הסוגיה נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה בפירוש הפסוק (דברים יד כא) 'לגר אשר בשעריך‬ ‫תירץ שנראה שהגירסא המקורית בטור הייתה ל'גוי'‪ ,‬ורק מחמת אימת המלכים היא‬ ‫תתננה ואכלה או מכור לנכרי'‪ :‬לדעת רבי מאיר ניתן הן למכור והן לתת‪ ,‬ואילו לדעת‬ ‫שונתה ל'עובד עבודת כוכבים'‪[ .‬היו גרסאות שבעקבות הצנזורה הושמט סיום דברי הב”ח‬ ‫רבי יהודה משמעות הכתוב היא שלגר תושב נותנים‪ ,‬ולנכרי מוכרים אך אין נותנים‬ ‫שתיקן הגירסא בטור‪ ,‬וזה גרם להם לומר שהב”ח נחלק על הבית יוסף בדעת הטור‪ ,‬ודנו מזה‬ ‫בחינם‪.‬‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫שבת‪ ,‬והניחו מעל סיר אחר על דעת להורידו‬ ‫להוריד על הפלטה סיר שהיה מונח על‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫לפלטה בשבת‪.3‬‬ ‫גבי סיר אחר‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א‬ ‫בערב שבת רצינו לחמם סיר קוגל לשבת‬ ‫שליפת צינור גומי המחובר לברז בשבת‬ ‫בבוקר‪ .‬כדי שהקוגל לא יתחמם יתר על המידה‬ ‫לענות לזימון בחבורה אחרת‬ ‫בערב שבת חיברתי לאחד הברזים בביתי צינור‬ ‫במשך הלילה לא הנחנו אותו ישירות על‬ ‫בסעודה שלישית בשבת שעברה היו בשטיבל‬ ‫גומי‪ ,‬על מנת לשטוף את החצר‪ .‬בשבת נזקקתי‬ ‫הפלטה‪ ,‬אלא על גבי סיר שהיה מונח עליה‪.‬‬ ‫להשתמש בברז‪ ,‬אך גיליתי ששכחתי להסיר‬ ‫בשבת בבוקר ראינו שהסיר חם מאוד‪ ,‬והקוגל‬ ‫שלי שני אחים‪ ,‬שיום היארצייט של אבא שלהם‬ ‫ממנו את הצינור‪ .‬האם מותר לי למשוך ולשלוף‬ ‫מבושל כל צורכו‪ ,‬ורצינו להוריד את סיר הקוגל‬ ‫חל באותו שבוע‪ .‬כדי שכל אחד מהם יוכל לזמן‬ ‫את הצינור מן הברז‪ ,‬או שיש בכך משום מלאכת‬ ‫ולהניחו ישירות על גבי הפלטה‪ ,‬כדי שיוגש‬ ‫בברכת המזון‪ ,‬חילקו את הציבור לשתי קבוצות‬ ‫סותר?‬ ‫כשהוא לוהט‪ .‬האם הדבר מותר‪ ,‬כיוון שהסיר‬ ‫שבכל אחת מהן היו יותר מעשרה עונים‪.‬‬ ‫עמד כל השבת מעל אותה פלטה‪ ,‬ואין כאן‬ ‫למעשה אח אחד התחיל לזמן קצת לפני השני‪,‬‬ ‫ת‪ .‬אם מדובר בצינור גומי פשוט‪ ,‬שהולבש על‬ ‫אלא קירובו למקור החום‪ ,‬או שמא הנחת הסיר‬ ‫ולמרות שהוא זימן יחסית בשקט כולם שמעו‬ ‫הברז בלחיצה או בחיבור מהיר שמיועד מטבעו‬ ‫ישירות על הפלטה נחשבת כהנחה מחדש על‬ ‫אותו‪ .‬אני הייתי בקבוצה השנייה‪ ,‬האם עליי‬ ‫לחיבור ולניתוק בכל שימוש‪ ,‬מותר לשלוף את‬ ‫גבי מקור החום‪ ,‬ואסורה משום דיני חזרה?‬ ‫לענות לו 'ברוך אלוקינו שאכלנו משלו' וכו' או‬ ‫הצינור בשבת ואין בכך איסור סותר‪ .‬אולם בצינור‬ ‫ת‪ .‬יש אוסרים בכל אופן שהקדירה לא עמדה‬ ‫שעדיף שלא אענה?‬ ‫גינה המחובר לברז בהברגה או בחיבור חזק‪ ,‬ודרך‬ ‫בני אדם להשאירו מחובר לברז במשך ימים או‬ ‫בערב שבת על הפלטה ממש‪ ,‬להוריד את הסיר‬ ‫ת‪ .‬יכול לענות למזמן הראשון ולכוון שאינו יוצא‬ ‫שבועות‪ ,‬הרי הוא כחלק מהברז‪ ,‬וכיון שהברז עצמו‬ ‫מההגבהה ולהניחו ישירות על הפלטה‪ .2‬אמנם‬ ‫ידי חובתו בענייה זו‪ ,‬ואחר כך יצטרף לזימון עם‬ ‫מחובר לבית אסור לפרקו בשבת משום סותר‪.4‬‬ ‫יש מקילים באופן שהסיר היה רותח קודם כניסת‬ ‫הקבוצה השנייה‪.1‬‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫והגר"ש וואזנר (קובץ מבית לוי ח"ו עמ' לא) לאסור להניח‬ ‫גבי האש בשבת שמותר לו להחזירה כל שהיתה‬ ‫המפסיקים צריכים להפסיק מאכילתם אלא עד 'ובטובו‬ ‫‪ 1‬השומע ציבור מזמנים חייב לענות עמהם‪ ,‬כמבואר‬ ‫בתחילה על גבי פלטה חשמלית בשבת‪ ,‬ובשו"ת‬ ‫דעתו לכך ועודה בידו‪ ,‬ואף שהקדירה עמדה כך כל‬ ‫חיינו' אין זה רק כאשר הם מזמנים אחר כך לבדם‪ ,‬ולא‬ ‫בשו"ע (או"ח סי' קצח ס"א)‪ .‬אך כאשר מכוון להדיא שלא‬ ‫תשובות והנהגות (ח"א סי' רז אות ו) צידד להתיר בשעת‬ ‫הלילה אין זה כהנחה על גבי קרקע ורשאי לחזור‬ ‫הפסיקו אלא כדי להשלים לעניית עשרה]‪ ,‬ולכן אף‬ ‫לצאת ידי חובה בענייה זו אינו יוצא ידי חובה בכך‪,‬‬ ‫הדחק‪ ,‬כיון שאין רגילים לבשל עליה‪ .‬אולם נראה‬ ‫ולהניחה על גבי הפח‪ .‬וראה בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ב‬ ‫כאשר ענו 'ברוך אלוקינו שאכלנו משלו' וכו' הרי הם‬ ‫ויכול להצטרף לזימון בקבוצה השנייה‪ .‬והנה באופן‬ ‫שאין להקל בזה‪ ,‬כיון שכיום יש שמבשלים על גבי‬ ‫סי' כט) שכתב להקל בזה מטעם שהקדירה העליונה‬ ‫יכולים לזמן בשם‪ ,‬שכיון שלא שמעו עד סוף ברכת‬ ‫שממשיך לאכול עוד אחר שענה לראשונים פשוט‬ ‫פלטה חשמלית מאכלים מסוימים שהבישול שלהם‬ ‫והתחתונה מוגדרים כקדירה אחת‪ ,‬ולכך באופן‬ ‫הזן לא נפטרו מחובת זימון‪.‬‬ ‫שחייב עוד פעם בזימון ומצטרף עמהם‪ ,‬ואף כאשר‬ ‫מהיר וקל‪ ,‬כמו דגים שמתבשלים יפה על גבי פלטה‪,‬‬ ‫שהניח את שתי הקדירות מערב שבת יכול להוריד‬ ‫‪ 2‬כן כתב החזון איש (סי' לז ס"ק יא) שהורדת הקדירה‬ ‫כבר פסקו כולם מלאכול יכול לענות ולכוון שאינו‬ ‫על כן גם בתבשיל שנתבשל כל צרכו יש בזה משום‬ ‫את הקדירה העליונה על גבי הפלטה אחר שסילק‬ ‫ממקומה המוגבה והנחתה ישירות על גבי מקור‬ ‫רוצה לצאת ידי חובה‪ .‬וראה בפסקי תשובות (סי' קצג‬ ‫מיחזי כמבשל ואין להקל להניח לכתחילה בשבת על‬ ‫משם את הקדירה התחתונה‪ ,‬וכעין זה כתב בשו"ת‬ ‫החום נחשבת העמדה חדשה‪ ,‬ולא כהמשך השהייה‬ ‫הערה ‪ )9‬שכתב שאם כל הקבוצה השנייה שומעים את‬ ‫פלטה חשמלית‪.‬‬ ‫אור לציון (ח"ב פ"ל אות ח)‪ .‬והנה יש שכתבו להתיר‬ ‫הראשונה‪ .‬וכן הביא בשמירת שבת כהלכתה (פ"א‬ ‫המזמן בקבוצה הראשונה עדיף שיענו 'ברוך אלוקינו‬ ‫‪ 4‬כאשר מדובר בצינור המתחבר לברז בצורה עראית‬ ‫להניח לכתחילה תבשיל המבושל כל צרכו על גבי‬ ‫הערה קכה) מהגרש"ז אויערבאך‪ .‬וכן כתב בשו"ת שבט‬ ‫ומבורך שמו הגדול תמיד לעולם ועד'‪ ,‬משום שלדעת‬ ‫והדרך להסירו מיד לאחר השימוש אין בזה משום‬ ‫פלטה חשמלית בשבת‪ ,‬ראה בשו"ת אגרות משה (או"ח‬ ‫הלוי (ח"א סי' צא)‪.‬‬ ‫החזון איש (או"ח סי' לא סק"ב) והקצות השולחן (סי' מה‬ ‫איסור בונה או סותר‪ ,‬וכמבואר בשו"ע (או"ח סי' שיד‬ ‫ח"ד סי' עד בישול אות לד‪-‬ה) ובשו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' מה)‪,‬‬ ‫‪ 3‬בשמירת שבת כהלכתה (שם) כתב שמנהג העולם‬ ‫ס"ה וס"ק יט) יוצאים חובת זימון בעניית 'ברוך אלוקינו'‬ ‫ס"י) לעניין דלת של בור בקרקע שאם החבל הקשור‬ ‫שכיון שאין הדרך לבשל עליה אין בזה חשש 'מחזי‬ ‫להקל בזה‪ ,‬וביאר זאת שכיון שהניחה בערב שבת‬ ‫אפילו כאשר לא שמע את המברך עד סוף ברכת הזן‬ ‫בדלת אינו עשוי לקיים בו מותר להסירו ולחתכו‬ ‫כמבשל'‪ ,‬ואף גזירת שמא יחתה לא שייך בה כיון‬ ‫על מנת שבשבת יניחנה על הפח‪ ,‬הרי זה מוגדר‬ ‫את הכל‪ .‬אולם לדעת המשנה ברורה (סי' קפג ס"ק כח‪,‬‬ ‫בשבת‪ ,‬ולעניין פי תנור הטוח בטיט שמותר לסותרה‬ ‫שדרגת החום בה קבועה ואינה משתנה‪ .‬אולם דעת‬ ‫כדעתו להחזיר וכעודה בידו כיון שלא הוסרה‬ ‫וכן נראה מדבריו בעוד מקומות) גם בעשרה אין יוצאים כך‬ ‫ולסותמה בשבת כיון שאינה עומדת לקיום‪ ,‬המבואר‬ ‫הגרש"ז אויערבאך (הו"ד בשמירת שבת כהלכתה פ"א ס"ל)‬ ‫ממקור חום האש‪ ,‬ודינו כמי שסילק הקדירה מעל‬ ‫חובת זימון [וכל מה שמבואר בפוסקים שבעשרה אין‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫א‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' א'‬ ‫אלא יש לברר מי הניח את הפסולת ולבקש‬ ‫טבילה‪.8‬‬ ‫אמירה לגוי במקום צער בעלי חיים‬ ‫ממנו שיפנה את הפסולת‪ .‬אסור לפנות לעירייה‬ ‫זוג מבוגרים מלוס אנג'לס נסעו לשבת‬ ‫מפני שהדבר עלול לגרור עליו קנסות שלא על‬ ‫הלווה לחברו כסף לקניית שלגון‬ ‫חופשה באוסטריה‪ .‬בליל שבת הם נזכרו‬ ‫פי דין תורה‪.10‬‬ ‫וביקש שיקנה גם עבורו‬ ‫שלא דאגו למזון עבור הכלב שהם מגדלים‬ ‫שני חברים ישבו יחד בחוף הים‪ ,‬ולפתע‬ ‫בביתם‪ .‬לדבריהם הכלב עלול למות אם לא‬ ‫תשלום על ספר שנרטב‬ ‫הבחינו במוכר שלגונים שעבר במרחק מה‬ ‫יקבל את המזון שלו‪ .‬והנה חז"ל אמרו (שבת‬ ‫בחור ישיבה בשם חזקי השאיל לשמעון‬ ‫ממקום ישיבתם‪ .‬אחד מהם ביקש מחברו‪:‬‬ ‫קנה‪ ):‬שהמזון של הכלב מתעכל במעיו‬ ‫חברו ספר קריאה‪ ,‬אותו קיבל בהשאלה‬ ‫'תוכל להלוות לי עשרה שקלים כדי שאקנה‬ ‫במשך שלושה ימים‪ ,‬אך בני הזוג טוענים‬ ‫מאחיו יהודה‪ .‬שמעון קרא מעט בספר‪,‬‬ ‫שלגון?' חברו נענה בשמחה‪ ,‬הוציא עשרים‬ ‫שלכלב שלהם במצבו הדבר מהווה סכנה‬ ‫ולאחר מכן הניחו על הרצפה מתחת למיטתו‬ ‫שקלים ואמר לו‪' :‬בשמחה‪ ,‬קח עשרים‬ ‫ובוודאי שיש כאן צער בעלי חיים‪ .‬הם רוצים‬ ‫שבחדר הפנימייה‪ ,‬ויצא לסדר שני ללמוד‬ ‫לפנות לגוי שיתקשר לאחד משכניהם כדי‬ ‫שקלים‪ ,‬וכשאתה כבר הולך לקנות לעצמך‬ ‫בחשק רב‪ .‬לקראת סוף הסדר נכנס לחדר‬ ‫שיאכיל את הכלב‪ .‬האם הדבר מותר בשבת?‬ ‫– תקנה שלגון גם בשבילי'‪ .‬לאחר שחברו‬ ‫הבחור המצוין חנניה‪ ,‬שהיה צריך להתארגן‬ ‫יצא לעבר המוכר‪ ,‬התעורר המלוה לחשוב‬ ‫ת‪ .‬מותר לומר לגוי שיתקשר לשכן שיאכיל את‬ ‫לנסיעה לחתונה בירושלים‪ .‬הוא התקלח‬ ‫שמא נכשל בכך באיסור ריבית‪ .‬הרי אילולא‬ ‫הכלב‪ ,‬משום צער בעלי חיים‪.5‬‬ ‫במקלחון הסמוך לחדר הפנימייה‪ ,‬אך לא‬ ‫ההלוואה היה עליו לקום וללכת בעצמו‬ ‫הבחין שהמים עלו על גדותיהם והחלו לזרום‬ ‫עד למוכר‪ ,‬וכעת הלווה טורח עבורו ומביא‬ ‫בדיקת תפילין ומזוזות בחודש אלול‬ ‫אל תוך החדר‪ .‬אט אט התפשטו המים עד‬ ‫לו את השלגון אגב ההלוואה‪ .‬האם יש בכך‬ ‫בחודש אלול יש מנהג לבדוק את התפילין‬ ‫שהגיעו אל הספר שהיה מונח על הרצפה‪,‬‬ ‫משום טובת הנאה שמקבל המלוה מן הלווה‬ ‫והמזוזות‪ .‬רציתי לברר באיזו תדירות צריך‬ ‫הרטיבו אותו והוציאוהו מכלל שימוש‪ .‬הנזק‬ ‫מחמת ההלוואה‪ ,‬או שאין בזה חשש?‬ ‫לבדוק אותם?‬ ‫התגלה רק בשעת לילה מאוחרת‪ ,‬כאשר‬ ‫ת‪ .‬כאשר מדובר בטובה רגילה שהיה הלווה‬ ‫המתמידים שבו מן הסדר לחדרם‪ .‬מיד‬ ‫ת‪ .‬מעיקר הדין תפילין אינם צריכים בדיקה‬ ‫עושה לחברו גם אילו לא היתה ביניהם כל‬ ‫כלל‪ ,‬ומזוזה צריכה בדיקה כל שלוש וחצי‬ ‫התעורר ויכוח מי חייב לשלם על הספר‪:‬‬ ‫האם שמעון ששאל את הספר והניחו על‬ ‫הלוואה‪ ,‬אין הטרחה בקניית השלגון עבור‬ ‫שנים‪ .6‬בחודש אלול נהגו אנשי מעשה לדקדק‬ ‫הרצפה נושא באחריות לנזק‪ ,‬או שמא החיוב‬ ‫המלוה נחשבת כהטבה הניתנת מחמת‬ ‫במצוות‪ ,‬ולבדוק את התפילין והמזוזות אף‬ ‫מוטל על חנניה שגרם להצפת החדר‪ ,‬ואולי‬ ‫ההלוואה‪ .‬ואף אם למעשה ההלוואה חסכה‬ ‫כאשר אין לכך חיוב מעיקר הדין‪.7‬‬ ‫יש לפטור את שניהם‪ .‬מאחר שהועלו סברות‬ ‫למלוה את אי הנעימות הכרוכה בבקשת טובה‬ ‫לכאן ולכאן‪ ,‬זה אומר בכה וזה אומר בכה‪,‬‬ ‫זו מחברו‪ ,‬אין בכך משום ריבית‪.9‬‬ ‫חיוב טבילה בלוכד אבנית‬ ‫הגישו את משפטם אל בית ההוראה לברר‪:‬‬ ‫לאחרונה רכשתי מכשיר הקרוי 'לוכד‬ ‫על מי מוטל לשלם את דמי הספר?‬ ‫להודיע לעירייה על פינוי פסולת‬ ‫אבנית'‪ .‬מדובר ברשת צפופה העשויה מסיבי‬ ‫ת‪ .‬א‪ .‬חזקי‪ ,‬ששאל את הספר מאחיו‪ ,‬חייב‬ ‫אחד השכנים עשה שיפוצים בדירתו והשאיר‬ ‫נירוסטה‪ ,‬שמניחים אותה בתוך מיחם המים‬ ‫באחריותו כשואל אף באונסין‪ .‬אם היתה‬ ‫הרבה פסולת בנייה במקום‪ ,‬דבר שמפריע‬ ‫החמים‪ ,‬והיא שואבת אליה את האבנית‬ ‫הסכמה עקרונית מצד אחיו להשאיל את‬ ‫למעבר העוברים ושבים‪ .‬האם מותר לפנות‬ ‫שיש במים שלא תידבק לדפנות המיחם‬ ‫הספר גם לחברים‪ ,‬השואל השני נכנס תחתיו‬ ‫לעירייה שתדאג לפינוי הפסולת‪ ,‬או שיש‬ ‫וגוף החימום‪ .‬כיון שהרשת עשויה ממתכת‬ ‫ומתחייב אף הוא באונסין‪ .‬ומכל מקום יש‬ ‫לחשוש מכך שאולי העיריה תקנוס את‬ ‫הסתפקתי האם היא חייבת בטבילה?‬ ‫אומרים שהשואל הראשון אינו מסתלק מחיובו‪,‬‬ ‫המשאיר?‬ ‫ת‪ .‬לוכד אבנית‪ ,‬ששימושו רק כדי לשאוב את‬ ‫ואם אין לשני לשלם‪ ,‬חייב הראשון‪ .11‬ב‪ .‬לגבי‬ ‫ת‪ .‬אין לפנות לעירייה לדווח על פסולת הבניה‪,‬‬ ‫האבנית מהקומקום או המיחם‪ ,‬אינו טעון‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫פרהסיא‪ ,‬כגון לדור בחצרו ולהשתמש בעבדיו'‪ .‬והרי‬ ‫להגיה הגהה בידי אדם‪.‬‬ ‫לקלקול מזיעה‪ .‬וכן כתב בהליכות שלמה (פ"ד אות לו)‬ ‫בסי' רנט (ס"ז)‪ .‬אולם בצינור שמתחבר לברז בהברגה‬ ‫שמותר ללוה לתת למלוה מתנה כל שהיה נותנה‬ ‫‪ 7‬בספר מטה אפרים (סי' תקפא ס"י) כתב שיש אנשי‬ ‫בשם הגרש"ז אויערבאך שתפילין שלנו שעשויים‬ ‫וחיבור חזק והדרך להשאירו לתקופה ממושכת יש‬ ‫גם ללא ההלואה‪ .‬ובשו"ע הרב (ס"ז) כתב שזהו רק‬ ‫מעשה שנוהגין בחודש זה לבדוק ולבחון התפילין‬ ‫בהידור ובעור מעובד היטב ובתפירות חזקים וסגור‬ ‫בשליפתו בשבת משום איסור סותר‪ ,‬ואף באופן‬ ‫כאשר אינו נותן עתה מחמת ההלואה אלא משום‬ ‫ומזוזות שלהם‪ ,‬וכל אשר ימצא שם בדק בשאר‬ ‫היטב‪ ,‬וריבועו כהוגן ולא ניכר עליהם קלקול‪ ,‬אזי‬ ‫שאין בדעתו לבטלו לברז הרי זה אסור משום שזה‬ ‫סיבות אחרות‪ .‬ונראה שטרחה זו לקנות שניים עובר‬ ‫מצות‪ ,‬והוא מנהג טוב‪ ,‬וכן הביא בקיצור שו"ע (סי'‬ ‫הסומך על פשיטות דברי השו"ע שאינם צריכים‬ ‫נראה כמוסיף על הבנין וכמבואר בשו"ע (סי' שיג ס"ג)‬ ‫חבר‪ ,‬הדרך לעשות כן אפילו שלא בין חברים‪ ,‬ואין‬ ‫קכח ס"ג)‪ .‬וכבר הוזכר מנהג זה בספר שער המלך‬ ‫בדיקה לעולם לא הפסיד‪ ,‬כל זמן שלא אירע להם‬ ‫לעניין כמה דברים שאף שאינו מבטלם לבניין אין‬ ‫הדבר נראה שעושה כן מחמת ההלואה‪.‬‬ ‫(שער א פ"א) שהאריך שחודש אלול הוא מענין השם‬ ‫איזה תקלה אשר עלולה לגרום לקלקול בפרשיות‪.‬‬ ‫לסותרם עד שיהא ניכר שאינם חלק מהבנין‪.‬‬ ‫‪ 10‬ראה בספר מכתלי בית הדין (ח"ד סי' ב) שהבאנו‬ ‫הרשום במזוזה‪ ,‬ועל כן מועד מצוה זו הוא בחודש‬ ‫וכל זה לעניין תפילין‪ ,‬ולעניין מזוזה מבואר בשו"ע‬ ‫‪ 5‬בשו"ע (או"ח סי' שה ס"כ) 'מותר לומר לאינו יהודי‬ ‫מדברי שו"ת שבט הלוי (חלק י סי' רסג) כי איסור דין‬ ‫זה‪ ,‬ובפרט לפני בא יום הגדול והנורא יום הדין‬ ‫(יו"ד סי' רצא ס"א) שמזוזת היחיד נבדקת ב' פעמים‬ ‫לחלוב בהמתו בשבת משום צער בעלי חיים‬ ‫דיני ערכאות מתקיים גם בחוקי העירייה‪ ,‬כיון‬ ‫שחייו תלויים בו יתעסק במצוה ששכרה אריכות‬ ‫בשבע שנים‪ ,‬והיינו שכל שלש וחצי שנים יש חיוב‬ ‫שהחלב מצערה'‪ .‬ואף שיש אומרים שם שצריך‬ ‫שאינה מחוקקת לפי דין תורה‪[ .‬רק בחוקי עזר וכללי‬ ‫ימים‪ .‬וכעין זה הובא בספר עולת חודש (מאמר קסג)‬ ‫לבודקה‪ .‬וראה בערוך השולחן (שם ס"א) שעיקר‬ ‫לקנות החלב מהגוי‪ ,‬אין זה אלא שלא יראה כאילו‬ ‫בנייה שהתקבלו כמנהג המדינה ולטובת התושבים באופן‬ ‫שמה שאמרו שמזוזה נבדקת פעמיים בשבוע היינו‬ ‫הבדיקה היא שמא הרקיבה או נגנבה‪ ,‬ולפי זה כתב‬ ‫הגוי עושה מלאכה עבור הישראל‪ ,‬אבל מעיקר הדין‬ ‫שאינם סותרים לדין תורה‪ ,‬כאשר לא ניתן לפסוק הדבר‬ ‫על דרך החיוב‪ ,‬אבל כל היד המרבה לבדוק תמיד‬ ‫שבמקומות שיש לחלוחית רבה בכותל וכמו שמצוי‬ ‫מותר לומר לגוי לחלוב בשבת משום צער בעלי‬ ‫בבית דין רשאים לנהוג כמנהג המדינה‪ ,‬והרי כן היא‬ ‫הרי זה משובח‪ .‬ועוד שאף מצד החיוב מה שאמרו‬ ‫במדינתו אזי יש חיוב בדיקה תדיר‪ ,‬ולכל הפחות‬ ‫חיים‪ ,‬אפילו שבחליבה לתוך כלי יש איסור מהתורה‬ ‫המציאות שהעירייה כופה את מנהג המדינה ולא דנה‬ ‫פעמיים בשבוע הוא אם מניחה בשפופרת של ברזל‬ ‫פעם אחת בשנה‪ ,‬וכתב שכך מנהגו‪ .‬אך בקול יעקב‬ ‫לדעת רוב הראשונים וכמבואר ברמב"ם (שבת פ"ח‬ ‫ומכריעה בספקות שהתחדשו]‪ .‬אולם הטלת הקנס‬ ‫או אבן או זכוכית‪ ,‬אבל בלאו הכי עלולה להתקלקל‬ ‫(סק"ב) כתב שאם קובעים המזוזה בתוך נרתיק סגור‬ ‫ה"ז)‪ .‬וכן מבואר במשנה ברורה (סי' שלב סק"ו) ובביאור‬ ‫וודאי שאינו על פי דין תורה ועל כן הדבר אסור‬ ‫ויש חיוב לבדוק יותר‪ ,‬וגם שאין הדיו שלנו דומה‬ ‫ואטום ואינה נוגעת בכותל‪ ,‬אין לחוש לריקבון ולכך‬ ‫הלכה (שם ד"ה ואם) להתיר אמירה לעכו"ם לעשות‬ ‫כפניה לערכאות‪ .‬וראה שו"ת תשורת שי (ח"ב סי'‬ ‫לדיו שלהם ועלול יותר להמחק‪ ,‬ועל כן האיש‬ ‫אין מקפידים לבודקה אפילו פעם אחת בשבע‬ ‫שאר מלאכות דאורייתא בשבת במקום צער בעלי‬ ‫קסב)‪ ,‬ושו"ת דברי חיים (חו"מ ח"ב סי' א) כי מי שתבע‬ ‫החפץ חיים יבדוק מזוזות פתחיו בחודש הזה ויזכה‬ ‫שנים‪ .‬וכן כתב בהליכות שלמה (תפילה‪ ,‬פ"ד הערה נב)‬ ‫חיים‪ .‬וראה באשל אברהם (סי' שה סי"ט‪-‬כ) שכתב שעל‬ ‫חברו בערכאות ונגרם לו נזק על ידו‪ ,‬כגון שפסקו‬ ‫להכתב לחיים‪.‬‬ ‫בשם הגרש"ז אויערבאך שאם נותנים את המזוזה‬ ‫ידי גוי מותר לעשות מלאכה בשבת אפילו במקום‬ ‫עליו שצריך לשלם קנס למדינה נחשב הדבר כמזיק‬ ‫‪ 8‬עיקר חיוב טבילת כלים אינו בכל כלי ממתכת‬ ‫בכלי זכוכית והיא אינה נוגעת בכותל אין מקפידים‬ ‫שיש לבהמה רק צער קצת ואפילו במקום ספק‬ ‫ב'גרמי'‪ ,‬וחייב לשלם‪ ,‬מלבד אם נעשה בשוגג‪ ,‬כגון‬ ‫אלא רק בכלי סעודה‪ ,‬וכמבואר בגמרא (ע"ז עה‪):‬‬ ‫לבדוק פעמיים בשבע שנים‪ .‬אולם למעשה נראה‬ ‫צער בעלי חיים מותר‪ .‬ולכן מותר כאן לכתחילה‬ ‫שלא ידע שאסור לתבוע בערכאות‪ ,‬או באופן שלא‬ ‫'כלי סעודה אמורין בפרשה'‪ ,‬ולא כל כלי מתכת‪,‬‬ ‫שלא להקל בזה כל כך‪ ,‬כיון שהמציאות מוכיחה‬ ‫לומר לנכרי להתקשר לגוי אחר‪ ,‬שהרי זה רק שבות‬ ‫ידע מראש שיוטל קנס כזה‪ ,‬שאז נחשב גרמי בשוגג‪,‬‬ ‫וכן כתב השו"ע (יו"ד סי' קכ ס"א) 'הקונה מהעובד‬ ‫שמוצאים כל העת מזוזות שנפסלו במשך הזמן‪ ,‬הן‬ ‫דשבות למניעת צער בעלי חיים‪.‬‬ ‫ויכול לומר 'קים לי' ולהפטר‪.‬‬ ‫כוכבים כלי סעודה וכו' צריך להטבילם במקוה או‬ ‫על ידי אותיות שנמחקות במקום קיפול הקלף‪ ,‬והן‬ ‫‪ 6‬בשו"ע (או"ח סי' לט ס"י) מבואר שתפילין שהוחזקו‬ ‫‪ 11‬הנתיבות (סי' רצא סקכ"ד‪ ,‬סי' עז סק"א) ביאר שטעם‬ ‫מעיין של ארבעים סאה'‪ .‬וראה בערוך השולחן (שם‬ ‫על ידי ריקבון ולחות הגורמים למחיקת וטשטוש‬ ‫בכשרות אם אינו מניחן אלא לפרקים צריכים‬ ‫הפטור בשומר שמסר את החפץ למי שהבעלים‬ ‫ס"ל) שכתב וז"ל 'כלי סעודה הצריכין טבילה לאו‬ ‫אותיות‪ .‬וראה בחתם סופר (שו"ת יו"ד סי' רפג) שכתב‬ ‫בדיקה ב' פעמים בשבע שנים‪ ,‬ואם מניחן בכל יום‬ ‫רגילים להפקיד אצלו‪ ,‬או לבני ביתו‪ ,‬הוא מפני‬ ‫דווקא כלים שאוכלים וששותים בהם‪ ,‬אלא אפילו‬ ‫שאף במקום שחיוב הבדיקה מדינא‪ ,‬אינו צריך‬ ‫אינם צריכים בדיקה לעולם‪ .‬ובמשנה ברורה (ס"ק‬ ‫שעשה שמירה מעולה‪ ,‬והרי הדבר כאילו הניח‬ ‫כלים שמבשלים בהם ואופין בהם ומטגנין בהם‬ ‫לבדוק על ידי מגיה מומחה את צורת האותיות‬ ‫כו) כתב שאם קרה בהם איזה ריעותא וכגון שנקרע‬ ‫את החפץ במקום המשתמר והוא עצמו עומד‬ ‫ושמתקנים בהם המאכל והמשקה כולן צריכין‬ ‫וחסירות ויתרות‪ ,‬כיון שכבר נבדקה בזה וזה דבר‬ ‫חיפוי הבתים או שנשרו במים יש חיוב לבודקם‬ ‫ומשמרו‪ .‬ממילא‪ ,‬אם אירע לו נזק‪ ,‬הרי זה אונס‬ ‫טבילה כשהם של מתכת וזכוכית'‪ .‬ולפי זה נראה‬ ‫שאינו יכול להשתנות‪ ,‬אלא צריך לבדוק רק שלא‬ ‫מעיקר הדין‪ .‬ואף כאשר לא אירע להם כלום‬ ‫כלפיו‪ .‬אולם בשואל‪ ,‬שחיובו אינו נובע מעצם חובת‬ ‫שמסנן האבנית אינו מוגדר ככלי סעודה‪ ,‬שהרי‬ ‫נמחקו או נטשטשו או התחברו חלק מהאותיות‪ ,‬וכן‬ ‫שמעיקר הדין אין חיוב לבודקם‪ ,‬הביא המשנה‬ ‫השמירה בלבד‪ ,‬שהרי חייב אף במתה כדרכה‪ ,‬אלא‬ ‫עיקר יעודו אינו אלא כדי להגן על המיחם מהאבנית‬ ‫שלא נעשה שום רקבון או חסרון בקלף‪ ,‬ובדיקה זו‬ ‫ברורה (שם) מהמגן אברהם (ס"ק יד) שמכל מקום‬ ‫מוטל עליו חיוב לשלם על כל מה שיארע לחפץ‬ ‫שלא תידבק בו‪ ,‬ואינו בא כדי לשפר את טעם המים‪.‬‬ ‫יכול לעשות כל אחד בעצמו‪ .‬אולם בודקי הסת"ם‬ ‫נכון לבודקם מפני שמתקלקלים מהזיעה‪ .‬אמנם‬ ‫עד שישיבנו לבעליו‪ ,‬סבר הנתיבות שאינו נפטר‬ ‫ואין לדמותו למסננת תה החייבת בטבילה כמבואר‬ ‫כיום טוענים שהמציאות מוכיחה שמוצאים‬ ‫במטה יהודה (עייאש‪ ,‬סי' לט סק"ח) כתב שאין לחוש‬ ‫במסירה לשואל אחר‪ .‬אך בשיעורי רבי שמואל‬ ‫בערוך השולחן (שם)‪ ,‬שהרי מסננת נועדה כדי לסנן‬ ‫לפעמים טעויות הפוסלות התפילין ומזוזות‬ ‫לקלקול התפילין על ידי הזיעה כיון שהאויר שולט‬ ‫(ב"מ אות רצו) כתב שמדברי הקצות החושן (סי' רצא‬ ‫את המשקה ממה שיש בו וכיון שהשימוש בה הוא‬ ‫מעיקרא אף בתפילין ומזוזות שנבדקו כמה וכמה‬ ‫בהם ואינם מתעפשות‪ ,‬ואדרבה בדורות הראשונים‬ ‫סק"ח) מוכח שגם בשואל יש לפטור‪ ,‬שכן הקצות‬ ‫לתועלת המשקה הרי היא מוגדרת ככלי סעודה‪.‬‬ ‫פעמים‪ ,‬ועל כן כדאי ליתן מידי פעם לבדיקת מגיה‬ ‫היו הולכים בתפילין כל היום ולא חששו לקלקול‬ ‫ביאר שהמסירה לבני ביתו או למי שהבעלים‬ ‫‪ 9‬כתב בשו"ע (יו"ד סי' קס ס"ז)‪' :‬צריך המלוה ליזהר‬ ‫ממוחה אף שכבר נבדקו בעבר‪ .‬ויתכן שעיקר מה‬ ‫על ידי הזיעה אלא במזוזה שהיא סגורה בכותל‬ ‫רגילים להפקיד אצלו נחשבת כאילו החזיר את‬ ‫מליהנות מהלוה שלא מדעתו כל זמן שמעותיו בידו‪,‬‬ ‫שמוצאים מפני שבעבר לא היו מצויות כ"כ בדיקות‬ ‫ואין האויר שולט בה והרי היא כתפילין שאינו‬ ‫החפץ לבעלים והסתלק מן השמירה‪ .‬וכמו שבטוען‬ ‫אפילו בדבר שהיה עושה לו אף אם לא הלווהו‪ .‬אבל‬ ‫מחשב‪ ,‬ולכן אם יתברר שלאחר בדיקות מחשב אין‬ ‫מניחן אלא לפרקים שטעונים בדיקה פעמיים‬ ‫החזרתי אינו חייב שבועה‪ ,‬כך גם בשואל שמסר‬ ‫אם נהנה ממנו מדעתו‪ ,‬מותר בדבר שהיה עושה‬ ‫מוצאים עוד‪ ,‬יהיה אפשר להקל בזה‪ .‬אמנם ודאי‬ ‫בשבע שנים‪ .‬וכן כתב במור וקציעה (סי' לט ד"ה וכתוב‬ ‫לשואל יהיה הראשון פטור‪ ,‬מפני שכבר הסתלק‬ ‫לו אף אם לא הלוהו‪ ,‬ובלבד שלא יהא דבר של‬ ‫לכתחילה אין להסתמך רק על בדיקת מחשב‪ ,‬וצריך‬ ‫עוד) שכאשר עור התיתורא עבה ושלם אין לחוש‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ב‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫משום ‘לא תחנם’‪ ,‬ודקדק בנו‪ ,‬שהתוספות לא הקשו כן‬ ‫ואין בנתינה כל תועלת צפויה – הנתינה עלולה להיות‬ ‫היתר להיתר מכירת של הקרקעות בשנת השמיטה לישמעאל‪.‬‬ ‫רק לאחר מה שאמרו בגמרא שהחמץ מותר בהנאה‪,‬‬ ‫מתנת חינם לנכרי שאינו מכירו‪.‬‬ ‫ראה כעי”ז גם בחו”מ סי’ רסו לענין אבידת גוי שתיקן הב”ח‬ ‫דאם היה אסור בהנאה לא קשה כלום‪ ,‬וזאת מהטעם‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬אם היא לוקחת מן הבית שקיות‪ ,‬ארגזים‬ ‫גירסת הטור]‪.‬‬ ‫המבואר שכיון שאסור בהנאה מותר ליתנו לו כיון שאינו‬ ‫או כמות גדולה של מאכלים‪ ,‬ובכך חוסכת לבעלים את‬ ‫בשו”ע (יו”ד סי’ קנא סי”א‪ ,‬חו”מ סי’ רמט ס”ב) כתב את‬ ‫שוה לו כלום‪.‬‬ ‫טרחת הפינוי‪ ,‬את סחיבת המאכלים אל פח האשפה או‬ ‫האיסור בלשון עובד כוכבים‪ ,‬אולם הש"ך (יו"ד סי' קנא ס"ק‬ ‫מעשה זה הובא גם בירושלמי (עבודה זרה פ"א ה"ט)‬ ‫את הצורך לטפל בהם – נראה שאין זו מתנת חינם‪.‬‬ ‫יח) כתב על פי הבית יוסף בחו"מ שפסק השולחן ערוך‬ ‫והקשו כיצד הותר הדבר משום 'לא תחנם'‪ ,‬ולא נזכר שם‬ ‫האוכל ניתן לה כנגד שירות הפינוי שהיא עושה‪.‬‬ ‫כולל כל נכרי‪ ,‬ואפילו ישמעאלי שאינו עובד עבודה זרה‪,‬‬ ‫תירוץ‪ .‬המראה הפנים (על הירושלמי שם) ביאר‪' :‬והכא לא‬ ‫כמו כן‪ ,‬אם מדובר בעוזרת המצויה דרך קבע אצל‬ ‫ורק גר תושב יצא מכלל האיסור‪ .‬וכן נראה דעת החינוך‬ ‫משום חן נתן לו מתנת חינם זה‪ ,‬אלא שלא היה ראוי כי‬ ‫השכנה‪ ,‬ויש עניין ממשי בשמירת יחסי שכנות תקינים‪,‬‬ ‫(מצוה תכו) שרק לגר תושב מותר לתת מתנה וחן עיי"ש‪.‬‬ ‫אם להמבגאי הזה'‪ .‬כלומר‪ ,‬מאחר שהגלוסקין לא הייתה‬ ‫או שהימנעות בולטת מן הנתינה עלולה ליצור עלבון‪,‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬אין להתיר בשל כך שהעוזרת אינה עובדת‬ ‫ראויה לישראל ולא נמסרה כדי להחשיב את הנכרי או‬ ‫איבה או מתיחות עם השכנה ועובדיה – ניתן לצרף את‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬אלא יש לברר אם הנתינה עצמה היא אכן‬ ‫למצוא חן בעיניו‪ ,‬אין זו מתנת חינם שאסרה התורה‪.‬‬ ‫היתר דרכי שלום‪ .‬חז”ל התירו לפרנס עניי נכרים‪ ,‬לבקר‬ ‫'מתנת חינם' או שיש בה סיבה ותועלת לנותן‪.‬‬ ‫ביאור זה מצטרף ליסוד של החק יעקב‪ ,‬שדבר שאין‬ ‫את חוליהם ולקבור את מתיהם משום דרכי שלום (גיטין‬ ‫מתי המתנה אינה נחשבת ‘חינם’‬ ‫לישראל כל שווי ושימוש בו אינו בהכרח בכלל האיסור‪.‬‬ ‫סא‪ .‬שולחן ערוך יו”ד סי’ קנא סעיף יב‪ .‬חו”מ סי’ רמט סעיף ב)‪.‬‬ ‫השולחן ערוך הגביל את האיסור לתת מתנה וכתב‬ ‫האור שמח (עבודה זרה פ"י ה"ד) דייק מן ההבדל בין נוסח‬ ‫ואולם לא כל נתינה נוחה או נעימה היא ‘דרכי שלום’‪.‬‬ ‫שאין לתת לנכרי ‘שאינו מכירו’‪ ,‬ומשמע שלא כל נתינה‬ ‫הבבלי לנוסח הירושלמי במעשה רבן גמליאל‪ ,‬שאיסור‬ ‫כאשר אין חשש איבה‪ ,‬אין קשר של ממש ואין לנותן‬ ‫היא בגדר מתנת חינם‪ ,‬ומקור הדברים בתוספות (עבודה‬ ‫מתנת חינם נאמר רק כאשר ישראל נותן לנכרי דבר‬ ‫שום תועלת‪ ,‬יש למצוא דרך ברורה יותר להוציאה מגדר‬ ‫זרה שם ד”ה רבי יהודה) שהביאו קושיית הריב”ם על מה‬ ‫שהוא ממונו‪ .‬אם החפץ היה הפקר והישראל הגביהו‬ ‫מתנת חינם‪ .‬למכור את המאכלים במחיר ממשי‪ ,‬אף אם‬ ‫שאמר רבי יהודה שלנכרי מוכרים אך אין נותנים לו‬ ‫בלא כוונת זכייה‪ ,‬אין הוא נותן לנכרי משלו אלא מאפשר‬ ‫נמוך בהתאם למצבם ולתאריך התפוגה‪ ,‬או לתת אותם‬ ‫בחינם‪ ,‬מהגמרא במסכת פסחים (כב‪ ).‬שהעמידו את‬ ‫לו לזכות מן ההפקר (ראה תוספות בבא בתרא נד‪ .‬ד"ה אדעתא)‪.‬‬ ‫בתמורה לפינויים מן הבית‪.‬‬ ‫הברייתא ששולח אדם ירך לעובד כוכבים כרבי יהודה‪,‬‬ ‫וכדבריו כתב גם ה'אמרי אמת' מגור (ליקוטים ע”ז ב‪).‬‬ ‫איסור ‘בל תשחית’ במאכלים‬ ‫והרי הדברים נראים כסותרים אלו את אלו‪ ,‬ששם‬ ‫שהקשה איך השיב אברהם אבינו את כל הרכוש למלך‬ ‫הרמב”ם (מלכים פ”ו ה”י) כתב‪‘ :‬כל המשבר כלים וכו’‬ ‫משמע שרבי יהודה מתיר לתת מתנת חנם לנכרי‪ .‬ותירץ‬ ‫סדום ולא חשש לאיסור לא תחנם‪ ,‬ותירץ‪ :‬ויש לומר‬ ‫ומאבד מאכלות דרך השחתה עובר בלא תשחית’‪.‬‬ ‫התוספות מדברי התוספתא (ע”ז פרק ג) שהוסיפו בדברי‬ ‫דאברהם אבינו אמר (בראשית יד כב) ‘הרימותי ידי וגו’ אם‬ ‫ההדגשה ‘דרך השחתה’ מלמדת כי לא כל אובדן של‬ ‫רב יהודה כי בעובד כוכבים המכירו מותר‪ ,‬מפני שהוא‬ ‫מחוט’ וגו’‪ ,‬והיינו שבעת שלקח הרכוש לא רצה לזכות‬ ‫חפץ או מאכל הוא בכלל האיסור‪ ,‬אלא איבוד שאין בו‬ ‫כמוכרו לו‪.‬‬ ‫בממון כלל ואין זה כנותן מתנה‪ .‬וכן כתב בעל ההפלאה‬ ‫צורך ותועלת‪ .‬הרמב”ם עצמו כתב קודם לכן שאפילו‬ ‫עוד כתבו התוספות‪ ,‬שאם הגוי מתלוה עמו בדרך‬ ‫ב’פנים יפות’ (בראשית שם) כי אם היה אברהם זוכה בשלל‬ ‫אילן מאכל מותר לקצוץ כאשר הוא מזיק או כאשר דמי‬ ‫מותר לתת לו בחינם‪ ,‬ובזה יישבו את המובא במסכת‬ ‫לא היה רשאי לתתו למלך סדום משום הלאו דלא תחנם‪,‬‬ ‫העץ יקרים מן הפירות‪ ,‬מפני ש’לא אסרה תורה אלא‬ ‫עירובין (סד‪ ):‬שרבן גמליאל מצא גלוסקין בדרך‪ ,‬הורה‬ ‫אלא שמעולם לא נתכוון לקנות‪ ,‬ומוכח שכן דעת בעל‬ ‫דרך השחתה’ (שם ה”ח)‪.‬‬ ‫לרבי אילעאי ליטלה‪ ,‬ולאחר מכן אמר לנכרי ששמו‬ ‫ההפאלה שבנתינה של הפקר אין איסור (וראה ליקוטי יהודה‬ ‫גם בספר החינוך (מצוה תקכט) כתב באיסור זה שהוא‬ ‫מבגאי ליטלה ממנו ‪ ,‬ואף על פי שלא היה מכירו‬ ‫ח”א‪ ,‬עמ’ קכ)‪.‬‬ ‫על כל הפסד הנעשה לבטלה‪ ,‬כגון שריפת חפץ‪ ,‬קריעת‬ ‫כדמשמע התם‪ ,‬ותירצו שההיתר שם הוא מפני שהיה‬ ‫לפי זה‪ ,‬דברי המאפה שהונחו בבית המדרש בעבור‬ ‫בגד או שבירת כלי‪ .‬אך אם יש בקלקול תועלת ממשית‬ ‫מתלוה עמו בדרך‪ ,‬ויבואר להלן‪.‬‬ ‫הציבור‪ ,‬אך לאחר שהתבררה כשרותם איש מן הלומדים‬ ‫או סילוק נזק‪ ,‬אין זו השחתה אסורה‪.‬‬ ‫וכן כתב הרשב"א (שו"ת ח"א סי' ח) במפורש‪' :‬שלא‬ ‫לא התכוון לזכות בהם‪ ,‬אפשר שנשארו הפקר ואין‬ ‫לגבי שאר חפצים ומאכלים שאינם אילן מאכל‪ ,‬נחלקו‬ ‫אמרו אלא מתנת חנם‪ .‬הא לסיבה וכו' מותר‪ ,‬שאין זו‬ ‫במסירתם לנכרי משום 'לא תחנם'‪ .‬ברם היתר זה שייך‬ ‫הראשונים אם האיסור מהתורה או מדרבנן‪ .‬הסמ”ג‬ ‫מתנת חנם'‪ .‬והוסיף שגם נתינה משום דרכי שלום אינה‬ ‫רק כאשר המאכל לא נעשה מעולם ממונו של ישראל‪,‬‬ ‫(לאוין רכט) סמ”ק (סי’ קעה)‪ ,‬רבנו ירוחם (משרים סוף נתיב‬ ‫נחשבת מתנת חינם‪ .‬ולפי דבריו‪ ,‬אין צורך שהתמורה‬ ‫מאכל שאדם קנה לביתו או קיבל וזכה בו אינו נעשה‬ ‫לא)‪ ,‬ויראים (השלם סי’ שפב)‪ ,‬כתבו שבכל דבר עובר על‬ ‫תהיה כסף דווקא‪ .‬אלא גם עזרה עתידית‪ ,‬גמול על עזרה‬ ‫הפקר מעצמו רק מפני שכעת החליט שאין לו בו צורך‪.‬‬ ‫בל תשחית מן התורה‪ ,‬גם בספר החינוך (שם ועיי”ש במש”כ‬ ‫קודמת או שמירת יחסים תקינים מוציאים את הנתינה‬ ‫והנה התוספות (עירובין סד‪ :‬ד"ה ולמדנו) תירצו בדרך‬ ‫במנחת חינוך) משמע ששאר השחתות נאסרו מן התורה‪,‬‬ ‫מכלל חינם‪.‬‬ ‫אחרת את הקושיא כיצד אמר לתת לנכרי ולא חשש‬ ‫אף שאין לוקים עליהן‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הרמב”ם (מלכים שם‪.‬‬ ‫הט"ז (יו"ד שם סק"ח) ביאר‪' :‬אם מכירו לא הוה עליה שם‬ ‫לאיסור לא תחנם‪ ,‬או שרבן גמליאל לא סבר את דרשת‬ ‫ובסהמ”צ ל”ת נז כתב שלוקה על כל דבר) כתב שעל שאר דברים‬ ‫מתנה אלא כמכירה‪ ,‬שהרי ישלם גמולו או כבר שילם‬ ‫רבי יהודה‪ ,‬או שמכיוון שהנכרי התלווה אליהם בדרך‬ ‫שמלבד אילנות מאכל אינו לוקה אלא מכת מרדות‪,‬‬ ‫לו'‪ .‬ואין פירוש 'מכירו' שהנותן רק יודע את שמו או‬ ‫הייתה הנתינה כעין מכירה‪ .‬וכתב בחשוקי חמד (שם) כי‬ ‫וכתבו האחרונים בדעתו (משנה למלך שם ה”ח‪ ,‬נודע ביהודה‬ ‫מזהה את פניו‪ ,‬אלא שיש ביניהם קשר שהמתנה ניתנת‬ ‫לכאורה היה מקום ללמוד מדבריהם שאף דבר שאינו‬ ‫תניינא‪ ,‬יו”ד סי’ י) שסובר שמן התורה איסור בל תשחית‬ ‫כהחזרת טובה קודמת‪ ,‬או מתוך ציפייה סבירה לטובה‬ ‫ראוי לישראל אסור במתנת חינם‪ .‬אולם ה'חשוקי חמד'‬ ‫הוא רק באילנות‪ ,‬וחכמים הם שאסרו להשחית כל דבר‪.‬‬ ‫בעתיד‪ ,‬או כדי לשמר קשר שיש בו תועלת לנותן‪.‬‬ ‫דחה ראיה זו‪ ,‬מפני שבאותו מעשה נטל רבי אילעאי את‬ ‫מכל מקום‪ ,‬גם לפי המחמירים‪ ,‬האיסור הוא דווקא‬ ‫וכן נפסק בשולחן ערוך (חו"מ סי' רמט סעיף ב)‪' :‬עובד‬ ‫הגלוסקין מן הדרך במיוחד ולאחר מכן מסרה לנכרי‪,‬‬ ‫כאשר מקלקל את המאכל ‘דרך השחתה’‪ .‬כאשר נדרש‬ ‫כוכבים שאינו גר תושב אסור ליתן לו מתנה‪ ,‬אלא אם כן‬ ‫ויש בכך 'מעשה נתינה' חשוב‪ .‬ואילו במאכל שכבר‬ ‫לפנותו מטעמי ניקיון‪ ,‬בריאות‪ ,‬מקום אחסון או מפני‬ ‫הוא מכירו או אם יש בו בדבר משום דרכי שלום' (וראה‬ ‫מצוי ברשותו של ישראל‪ ,‬שאין לו בו צורך והוא עומד‬ ‫שאין כל דרך מעשית ומותרת להשתמש בו‪ ,‬אין זה דומה‬ ‫סמ"ע שם ס"ק ב‪ ,‬שאם יש לישראל צד הנאה הרי זה כמכירה)‪.‬‬ ‫להשלכה‪ ,‬אפשר שאין במסירתו אלא מתן רשות לנכרי‬ ‫לאדם המשחית מזון מתוך כעס‪ ,‬זלזול או ללא כל צורך‪.‬‬ ‫ליטול דבר שבלאו הכי היה מושלך‪.‬‬ ‫נתינה במסגרת יחסי עבודה‬ ‫אם מותר לתת לנכרי מאכל העומד להיזרק‬ ‫לפי יסוד זה‪ ,‬מותר לתת מאכל או מתנה לעובד נכרי‬ ‫ומה שכתב בחשוקי חמד כי מדברי התוספות משמע‬ ‫נחלקו הפוסקים האם מותר לתת לנכרי מאכל שעומד‬ ‫שאף דבר שאינו ראוי לישראל אסור לתת לנכרי בחינם‬ ‫כאשר הנתינה נעשית במסגרת יחסי העבודה‪ :‬כתוספת‬ ‫להיזרק‪ .‬ה’חק יעקב’ (או”ח סי’ תמח ס”ק יב) דן בנתינת‬ ‫מקובלת לשכר‪ ,‬כהכרת טובה על עבודה נאמנה‪ ,‬כדי‬ ‫ודקדק מהם שלא כדברי החק יעקב‪ ,‬המעיין שם בחק‬ ‫חמץ לנכרי‪ ,‬וכתב שני ביאורים מדוע אין בכך משום‬ ‫יעקב יראה שבנו של החק יעקב דקדק ממה שהתוספות‬ ‫לחזק את נאמנותו או כדי לשמור על יחסי עבודה‬ ‫‘לא תחנם’‪ :‬א‪ .‬משום שמדובר בנכרי המכירו‪ .‬ב‪ .‬כיוון‬ ‫תקינים‪ .‬אף שהמתנה אינה רשומה כחלק מן השכר‪ ,‬יש‬ ‫לא הקשה כן רק לאחר שאמרו בגמרא שהחמץ מותר‬ ‫שהחמץ עומד להיות אסור בהנאה ואינו שווה לישראל‬ ‫ממנה תועלת לנותן ולכן אינה מתנת חינם‪.‬‬ ‫בהנאה‪ ,‬לפי שרק לאחר שנתברר שחמץ נכרי מותר‬ ‫מאומה‪ ,‬מותר לתתו אף לנכרי זר‪.‬‬ ‫בהנאה לאחר הפסח והוא ראוי לישראל ליתן לבהמתו‬ ‫ב’חשוקי חמד’ (דמאי פ”ג מ”א) דן הגר”י זילברשטיין‬ ‫ה’חק יעקב’ מצא מקור להיתר זה מהגמרא במסכת‬ ‫בדברי מאפה שנותרו ועמדו להיזרק‪ ,‬והציע להתיר‬ ‫ולהסיקו תחת תבשילו‪ ,‬קמה וגם ניצבה התמיהה‪ ,‬איך‬ ‫עירובין (סד‪ ):‬שם הביאו‪ :‬מעשה ברבן גמליאל שהיה‬ ‫נתן לנכרי דבר הראוי לישראל‪ ,‬ואם כן אדרבה יסוד זה‬ ‫את נתינתם לפועלים הנכרים מכמה טעמים‪ ,‬ובכללם‬ ‫רוכב על החמור והיה מהלך מעכו לכזיב והיה רבי‬ ‫שהנותנים מכירים את הפועלים ושהאכלתם עשויה‬ ‫מדוקדק בדברי התוספות‪.‬‬ ‫אילעאי מהלך אחריו‪ ,‬מצא גלוסקין בדרך אמר לו‬ ‫לגרום להם לעבוד טוב יותר‪.‬‬ ‫וב'חשוקי חמד' כתב על סמך יסוד זה‪ ,‬שמאכל זול‬ ‫אילעאי טול גלוסקין מן הדרך‪ ,‬מצא נכרי אחד אמר לו‬ ‫שאין לישראל כל שימוש בו ובלאו הכי עומד להיזרק‪,‬‬ ‫מבגאי טול גלוסקין הללו מאילעאי‪ .‬ומכך שרבן גמליאל‬ ‫העוזרת של השכנה אינה בהכרח בגדר ‘מכירו’‬ ‫ניתן למסרו לנכרי‪ ,‬וצירף סברות נוספות לדבריו‪,‬‬ ‫הורה לאותו נכרי ששמו מבגאי ליטלה ממנו‪ ,‬הוכיחה‬ ‫בנידון השאלה‪ ,‬העוזרת עובדת אצל השכנה ולא‬ ‫לעיתים הבעלים כלל לא זכו במאכל והתייחסו אליו‬ ‫הגמרא שחמצו של נכרי אחר הפסח מותר בהנאה‪,‬‬ ‫אצל בעל המאכלים‪ .‬לפיכך‪ ,‬עצם העובדה שהיא מצויה‬ ‫כהפקר‪ ,‬ולעיתים אין כאן 'מעשה נתינה' חשוב‪ ,‬ועל כן‬ ‫וכמו שפירש רש"י (ד"ה שחמצו) שאחר פסח היה‪ .‬והביא‬ ‫בבניין ומוכרת לבני הבית אינה הופכת אותה ל’מכירו’‬ ‫הציע שלא להגישו לנכרי כמתנה מכובדת‪ ,‬אלא לומר לו‬ ‫החק יעקב מה שהוכיח בנו מהר”ר שמעון בבחרותו‪,‬‬ ‫כדי להתיר לתת לה מתנת חנם‪.‬‬ ‫'יש כאן מאכלים‪ ,‬תוכל לקחתם'‪.‬‬ ‫שהתוספות (ד"ה ולמדנו) הקשו כיצד נתן לנכרי‪ ,‬הרי אסור‬ ‫אם אין ביניהם כל קשר‪ ,‬היא מעולם לא סייעה לו‪,‬‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ג‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ב'‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫המשך מעמ' ג'‬ ‫יבדוק שוב את חשבון האשראי שלו ויוודא אם אכן‬ ‫הבחור חנניה שהפעיל את הברז יש לדון אם חיובו הוא‬ ‫חויב‪ .‬בינתיים פנה לבית ההוראה בשאלה‪ :‬אם גם‬ ‫כמזיק בידיים‪ ,‬מאחר שהמים שהוסיף גרמו להתפשטות‬ ‫והסיק בחשוקי חמד שמסתבר‬ ‫לאחר הבדיקה יתעקש הגוי לשלם פעם נוספת‬ ‫שאיסור לא תחנם נאמר דוקא‬ ‫ההצפה‪ ,12‬או מדין אש וממונו המזיק‪ .13‬ג‪ .‬באופן שיש‬ ‫מחמת טעותו‪ ,‬האם מותר לקבל ממנו את הכסף‪ ,‬או‬ ‫לומר שהוא אונס גמור‪ ,‬אין לחייב את חנניה‪.14‬‬ ‫כאשר אנו נותנים להם דבר שיש‬ ‫לנו אפשרות לעשות בו שימוש‬ ‫שיש בכך איסור?‬ ‫מסוים‪ ,‬אך כשמדובר בדבר שבין‬ ‫כה היינו משליכים אותו לאשפה‪,‬‬ ‫ת‪ .‬מעיקר הדין מותר 'טעות גוי' שטועה מעצמו מותרת‪,‬‬ ‫תייר גוי ששכר יחידת דיור ב‪Airbnb-‬‬ ‫ומותר לקחת ממנו את התשלום‪ .15‬וממידת חסידות‬ ‫וכדומה ומתעקש לשלם בשנית במחשבה‬ ‫או לפני החתולים והיונים וכדומה‪,‬‬ ‫לומר לו 'ראה שעל חשבונך אני סומך'‪ .16‬יש לדעת מה‬ ‫אין בזה לא תחנם‪ ,‬כי מה שונה‬ ‫שלא שילם‬ ‫הנחת הפיתות לפני נכרי זה‬ ‫שכתבו הפוסקים שאין כדאי וראוי להתנהג כן‪ .17‬אם‬ ‫בכל זאת התקבל התשלום הנוסף‪ ,‬הכסף שייך לדניאל‬ ‫דניאל הוא אברך צעיר המתגורר עם משפחתו באחד‬ ‫מההנחה לפני בעלי חיים‪ ,‬ואין זה‬ ‫היישובים שבהרי ירושלים‪ .‬הוא מתגורר ביחידת דיור‬ ‫נחשב שהיהודי נותן לו מתנה‪.‬‬ ‫ולא לבעל הדירה‪.18‬‬ ‫הנמצאת בתוך וילה גדולה שבבעלות יהודי אמיד‪,‬‬ ‫אך בשו"ת 'שבט הקהתי' (ח"ד סי'‬ ‫המחזיק את המקום לצורכי נופש‪ .‬בקומה התחתונה‬ ‫רט) נקט שאין להתיר מתנה לנכרי‬ ‫מי שאינו מתווך שהציע דירה לידידו ודורש‬ ‫של הווילה מצויות חמש יחידות אירוח‪ ,‬המושכרות‬ ‫שאינו מכירו רק מפני שהמאכל‬ ‫דמי תיווך‬ ‫אינו דרוש לישראל או עומד‬ ‫באופן קבוע באמצעות ‪ Airbnb‬ואתרים דומים‪ .‬אחת‬ ‫להיזרק‪ .‬לדעתו‪ ,‬אם אין היתר‬ ‫ראובן חיפש במשך תקופה דירה לרכישה‪ .‬שמעון‪,‬‬ ‫היחידות ניתנה לדניאל ולמשפחתו למגורים ללא‬ ‫של 'מכירו'‪ ,‬דרכי שלום או טובת‬ ‫ידידו הקרוב‪ ,‬שאינו עוסק כלל בתיווך‪ ,‬ידע על כך‬ ‫תשלום‪ ,‬ובתמורה‪ ,‬ובצירוף שכר נוסף‪ ,‬הם מטפלים‬ ‫הנאה‪ ,‬יש להניח את המאכל עד‬ ‫וקישר בינו לבין בעל דירה שעמדה למכירה‪ .‬הדברים‬ ‫באחזקת יחידות האירוח‪ ,‬בקבלת האורחים ובסידור‬ ‫שיתקלקל ולא לתתו לנכרי במתנת‬ ‫התקדמו‪ ,‬ולבסוף יצאה העסקה אל הפועל‪ .‬במשך כל‬ ‫המקום בין שוכר לשוכר‪ .‬אמש‪ ,‬בשעת לילה מאוחרת‪,‬‬ ‫חינם‪.‬‬ ‫הדרך לא דיבר שמעון מאומה על דמי תיווך‪ ,‬וראובן‬ ‫הגיע למקום תייר גוי מצרפת‪ ,‬ששכר אחת מן‬ ‫וכך נראה שכן הייתה דעתו של‬ ‫היה בטוח שמדובר בעזרה חברית בלבד‪ .‬לאחר‬ ‫היחידות למשך שבוע‪ .‬כאשר בא לקבל את המפתח‪,‬‬ ‫החוות יאיר (סי' טז)‪ ,‬שדן בטבעת‬ ‫השלמת העסקה הפתיע שמעון את ראובן וביקש‬ ‫הושיט לדניאל מעטפה ובה סכום כסף מזומן התואם‬ ‫יקרה שהיה חקוק בה שם ה'‪,‬‬ ‫לקבל דמי תיווך כמקובל‪ .‬ראובן טען לעומתו‪' :‬אילו‬ ‫ולמרות שלא היה ליהודי שימוש‬ ‫את מלוא מחיר השכירות‪ .‬דניאל הופתע‪ ,‬שכן ידע‬ ‫הייתי יודע שאתה מבקש שכר‪ ,‬ייתכן שלא הייתי‬ ‫שהמערכת אינה מאשרת הזמנה ללא תשלום מראש‪.‬‬ ‫מותר בה‪ ,‬כתב שאין לתתה לנכרי‬ ‫במתנה‪ ,‬הן משום איסור הנאה והן‬ ‫נכנס כלל לעסקה זו‪ .‬מלכתחילה פעלתי מתוך הנחה‬ ‫הוא בדק מיד ברישומים הדיגיטליים‪ ,‬ואכן התברר‬ ‫משום 'לא תחנם'‪ .‬אמנם ב'חשוקי‬ ‫שאין כאן תיווך בתשלום'‪ .‬האם שמעון‪ ,‬שאינו מתווך‬ ‫שהתשלום כבר נגבה במלואו בעת ביצוע ההזמנה‪.‬‬ ‫חמד' חילק בין טבעת יקרה‪ ,‬שעצם‬ ‫במקצועו ולא התנה מראש על שכר‪ ,‬רשאי לתבוע‬ ‫כשאמר זאת לאורח‪ ,‬התעקש הלה כי בכרטיס‬ ‫מסירתה היא מתנה חשובה ונתינת‬ ‫דמי תיווך?‬ ‫האשראי שלו מותקנת מערכת אבטחה המחייבת‬ ‫חן‪ ,‬לבין פיתות זולות העומדות‬ ‫ת‪ .‬הדבר תלוי‪ ,‬אם ראובן פנה לשמעון בבקשת עזרה‬ ‫אימות כפול‪ ,‬וברור לו שהתשלום לא הושלם בשעת‬ ‫להשלכה‪.‬‬ ‫ההזמנה‪ ,‬ולכן הוא מבקש לשלם כעת במזומן‪ .‬דניאל‬ ‫לתיווך אינו חייב לשלם‪ ,‬ואם שמעון פנה לראובן להציע‬ ‫נמצא שלכתחילה נכון לחפש‬ ‫סירב לקבל את הכסף ואמר לו שימתין עד הבוקר‪,‬‬ ‫טעם וסיבה שלא תהיה המתנה‬ ‫לו דירה‪ ,‬חייב לשלם לו‪.19‬‬ ‫חינם‪ ,‬כגון לומר לנכרי שהמאכל‬ ‫סמך בדיקתו‪ .‬ודבר זה נכון לא רק במקום ששילם‬ ‫שבאונס גמור פטור‪ ,‬ולפי זה אף מה שהעתיק‬ ‫מחיובו וכאילו כבר החזיר לבעלים‪.‬‬ ‫ניתן בתמורה לפינוי‪ ,‬או סיבה‬ ‫תשלום שלם בשנית‪ ,‬אלא אף בכל טעות בחשבון‬ ‫בשו"ע את דברי הרמב"ם אינם באונס גמור‪ .‬וכן כתבו‬ ‫‪ 12‬בגמרא בבא מציעא (קיז‪ ).‬מבואר בדין 'הבית‬ ‫אחרת שתהיה בכך באמת משום‬ ‫או במחיר‪.‬‬ ‫הדרישה בדעת המגיד משנה‪ ,‬עיי"ש שתיקן הנוסח‬ ‫והעלייה'‪ ,‬שאם העליון נוטל את ידיו והמים יורדים‬ ‫דרכי שלום‪ .‬אמנם אם מדובר‬ ‫‪ 17‬ידועים דברי הבאר הגולה שכתב (סי' שמח סק"ה)‪:‬‬ ‫של המגיד משנה‪ .‬וכ"כ התהלה לדוד בדעת השו"ע‪.‬‬ ‫ומזיקים לתחתון‪ ,‬כאשר המים נמשכים מכוח‬ ‫ואני כותב זאת לדורות שראיתי רבים גדלו והעשירו‬ ‫לפיכך‪ ,‬למעשה אין לחייב באונס גמור‪ .‬אמנם בנידון‬ ‫שפיכתו הרי הם נחשבים כחיציו‪ ,‬אך אם המים‬ ‫במאכלים פשוטים ובעלי ערך‬ ‫מן טעות שהטעו העכו"ם ולא הצליחו וירדו נכסיהם‬ ‫דידן‪ ,‬קשה להגדירו כאונס גמור‪ ,‬בפרט שהיה יכול‬ ‫פוסקים ואח"כ נופלים אין זה נחשב כוחו‪ .‬הרי"ף‬ ‫מועט‪ ,‬שאין לבני הבית כל שימוש‬ ‫לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה‪ ,‬וכמ"ש בספר‬ ‫להעלות על דעתו שיש חפצים אחרים מתחת‬ ‫והרא"ש (ב"מ שם)‪ ,‬הרמב"ן (ב"ב כב‪ :‬קונטרס דינא דגרמי)‬ ‫בהם והם עומדים בוודאות להיזרק‬ ‫חסידים (סימן תתרעד) רבים אשר קדשו ה' והחזירו‬ ‫למיטה שעלולים להתקלקל‪.‬‬ ‫והרמ"ה (סנהדרין עז‪ ).‬כתבו שרק כאשר זרם המים‬ ‫טעיות העכו"ם בדבר חשוב גדלו והעשירו והצליחו‬ ‫‪ 15‬יש לדון אם היתר 'טעות גוי' נאמר דווקא‬ ‫פסק‪ ,‬כגון שהם נבלעים תחילה במעזיבה ולאחר‬ ‫בתוך זמן קצר‪ ,‬יש להקל‪.‬‬ ‫והניחו יתרם לעולליהם‪ .‬וראה מה שכתב הסמ"ג‬ ‫במקרים שבהם הגוי כבר נתן סכום יתר במסגרת‬ ‫מכן נוטפים מאליהם‪ ,‬אין הדבר נחשב כוחו‪ .‬והרמ"ה‬ ‫וראה עוד בתשובת פתחי שערים‬ ‫(עשין סי' עד)‪ :‬כבר דרשתי לגלות ירושלים אשר בספרד‬ ‫עסקה קיימת‪ ,‬וכגון שטעה בחשבון והוסיף על‬ ‫הגדיר זאת כ'כוח שני'‪ .‬מדבריהם עולה שכל עוד‬ ‫ולשאר גלויות אדום כי עתה שהאריך הגלות יותר‬ ‫המגיע ממנו‪ ,‬או אף במקרה שלפנינו‪ ,‬שבו הוא‬ ‫המים זורמים ברציפות מכוח השפיכה‪ ,‬הרי זה‬ ‫(סי’ מט) שהסתפק אם כשמפקיר‬ ‫מדאי יש לישראל להבדיל מהבלי העולם ולאחוז‬ ‫משלם פעם נוספת תשלום שלם שכבר שולם‪.‬‬ ‫מעשהו‪ .‬אולם מדברי רש"י (ב"מ שם) והראבי"ה‬ ‫ממונו בפני הגוי עובר בלא תחנם‪,‬‬ ‫בחותמו של הקדוש ברוך הוא שהוא אמת‪ ,‬ושלא‬ ‫ולכאורה יש לתלות שאלה זו במחלוקת היש"ש (ב"ק‬ ‫(תשובות סי' תתקסו) משמע שכאשר המים הולכים‬ ‫כיון שעל ידו מגיע הדבר לגוי‪ ,‬או‬ ‫לשקר לא לישראל ולא לגוים ולא להטעותם בשום‬ ‫פ"י סי' כ) והמחנה אפרים (השמטות להל' גזילה)‪ ,‬שנחלקו‬ ‫לאחר מכן למקום אחר‪ ,‬שוב אין הדבר נחשב כוחו‪,‬‬ ‫עניין‪ ,‬ולקדש עצמם אף במותר להם שנאמר (צפניה‬ ‫בדעת הסוברים שמותר אף להטעות גוי‪ ,‬ולא רק‬ ‫אף שלא פסקה הזרימה‪ .‬וכן עולה מדברי רש"י‬ ‫שאינו עובר אלא אם נתנו בידיים‬ ‫ג יג) 'שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב‬ ‫ליהנות מטעות שטעה מעצמו‪ ,‬וכפי שהביא הרמ"א‬ ‫בעירובין (פח‪ ).‬לענין השופך מים בשבת‪ .‬אמנם החזון‬ ‫ולא באופן שממציא להגוי על ידי‬ ‫ולא ימצא בפיהם לשון תרמית'‪ ,‬וכשיבא הקדוש‬ ‫(חו"מ סי' שמח ס"ב) את שתי הדעות‪ .‬היש"ש כתב שכל‬ ‫איש (או"ח סי' קה סק"ח) כתב בדעת רש"י‪ ,‬שדוקא כאשר‬ ‫הפקר‪ .‬והכריע שם לאיסור אף אם‬ ‫ברוך הוא להושיעם יאמרו הגוים בדין עשה‪ ,‬כי הם‬ ‫ההיתר להטעותו הוא כאשר הדבר נעשה באופן של‬ ‫שפיכתו אינה מוסיפה במהירות זרימת המים אין‬ ‫אנשי אמת ותורת אמת בפיהם‪ .‬אבל אם יתנהגו עם‬ ‫הפקעת הלוואה‪ ,‬כגון שקונה ממנו ועל ידי הטעות‬ ‫הדבר נחשב כוחו‪ ,‬אבל אם מחמת תוספת המים הם‬ ‫מפקיר בפני הגוי‪ .‬ובשו”ת שרגא‬ ‫הגוים ברמאות יאמרו ראו מה עשה הקדוש ברוך הוא‬ ‫נוצר חוב שאינו משלם‪ .‬אבל להטעות את הגוי באופן‬ ‫זורמים במהירות רבה יותר‪ ,‬הרי זה כוחו גמור‪[ .‬ומ"מ‬ ‫המאיר (ח”ה ס’ יד) שכתב לדחות‬ ‫שבחר לחלקו גנבים ורמאים‪ .‬ועוד כתוב (הושע ב כה)‬ ‫שיתן ממון בידיו הרי זה בכלל גזל ממש‪ ,‬שהרי מה‬ ‫לא ברור שכן היו פני הדברים‪ ,‬מאחר ובדרך כלל זרימת‬ ‫דברי הפתחי שערים‪ ,‬וכתב להתיר‬ ‫'וזרעתיה לי בארץ'‪ ,‬כלום זורע אדם כור אחד אלא‬ ‫לי אם חוטף ממנו את הממון ומה לי אם מטעה‬ ‫המים החוצה כבר אינה מכוחו]‪.‬‬ ‫למצוא כמה כורים‪ ,‬כך זורע הקדוש ברוך הוא [את]‬ ‫אותו וגורם לו להוציאו מידו‪ .‬אולם המחנה אפרים‬ ‫‪ 13‬החזון איש (ב"ק סי' ב סק"ט) כתב שאפילו בפותח‬ ‫להפקיר בפני גוי אף שעי”ז גורם‬ ‫ישראל בארצות כדי שיתוספו עליהם גרים (פסחים‬ ‫כתב‪ ,‬שלדעת המתירים להטעות גוי מותר הדבר‬ ‫בידקא דמיא‪ ,‬דהיינו שפותח את הסכר המעכב את‬ ‫שהגוי יזכה עי”ש‪.‬ובפשטות גם‬ ‫פז‪ ,):‬וכל זמן שהם מתנהגים בהם ברמאות מי ידבק‬ ‫אף כשמקבל ממנו ממון ללא תמורה‪ ,‬שכיון שהגוי‬ ‫המים‪ ,‬אף אם לאחר מכן פסק כוח הליכתם‪ ,‬יש‬ ‫בכהאי גוונא יש לחוש לאיסור לא‬ ‫בהם‪ .‬והרי הקפיד הקדוש ברוך הוא על גזל הרשעים‬ ‫נותנו מרצונו ואין כאן מעשה חטיפה‪ ,‬אין הדבר‬ ‫לחייב על המים הראשונים מדין אש‪ .‬וכל שכן כאשר‬ ‫שנאמר (בראשית ו יא) 'ותמלא הארץ חמס'‪ .‬עוד אני‬ ‫בכלל גזילה‪ .‬ולפי דבריו‪ ,‬בנידון דידן‪ ,‬שהגוי טועה‬ ‫הוא עצמו שופך את המים‪ .‬ומה שמבואר בגמרא‬ ‫תחנם‪ ,‬שהרי ממציא לו את ההנאה‬ ‫מביא ראיה מירושלמי דפרק אלו מציאות (ב"מ ח‪).‬‬ ‫מעצמו‪ ,‬שיש להתיר‪ .‬אמנם נראה שגם לדעת היש"ש‬ ‫בבבא מציעא (שם) שהעליון פטור כאשר אין הדבר‬ ‫בדרך זו‪.‬‬ ‫שאומר שם רבנין סבייאי זבנין חד כרי דחטין ואשכחן‬ ‫אין המקרה שלפנינו בכלל גזילה‪ .‬כל מה שהחמיר‬ ‫נחשב כוחו‪ ,‬היינו במסגרת דיני נזקי שכנים‪ ,‬שאין‬ ‫ביה צררא דזוזי והחזירום להם‪ ,‬ואמרו הגוים בריך הוא‬ ‫היש"ש הוא כאשר היהודי הוא שגרם לטעות ועל‬ ‫דנים שם חיוב מדין אש‪ .‬עוד יש לדון‪ ,‬כאשר המים‬ ‫חמץ לפני הפסח‬ ‫לההון דיהודאי‪ ,‬וכיוצא בזה מספר שם מעשים הרבה‬ ‫ידו הוציא הגוי את הממון מידו‪ .‬אבל כאן‪ ,‬שהגוי‬ ‫שייכים למזיק‪ ,‬בחיוב משום ממונו המזיק‪ .‬ואם‬ ‫שנינונ במשנה (פסחים כא‪ ).‬שכל‬ ‫מאבדת הגוים שהחזירום מפני קידוש השם‪.‬‬ ‫טועה מעצמו והיהודי לא גרם כלל לטעותו‪ ,‬עצם‬ ‫הפקירם קודם השפיכה יש מקום לפוטרו מצד זה‪,‬‬ ‫זמן שהחמץ מותר בהנאה רשאי‬ ‫‪ 18‬כמבואר ברמ"א (סי' קפג ס"ז) שבטעות בחשבון של‬ ‫קבלת הממון ממנו אינה הופכת את הדבר לגזילה‪.‬‬ ‫אך אם הפקירם לאחר שכבר העמידם כמזיק‪ ,‬אין‬ ‫גוי זוכה השליח‪.‬‬ ‫וראה עוד בהגהות מהר"א אזולאי על הלבוש (הוצאת‬ ‫ההפקר מועיל לפוטרו‪ ,‬וכמבואר בחזון איש (ב"ק סי'‬ ‫האדם למוכרו לנכרי‪ ,‬והשולחן‬ ‫‪ 19‬ראה 'מכתלי בית הדין' (ח"א סי' יד)‪ ,‬והוא על פי‬ ‫זכרון אהרן)‪ ,‬שאף שרוב הפוסקים מחמירים שאסור‬ ‫א סק"ד)‪.‬‬ ‫ערוך (סי’ תמג סעיף א) פסק שבשעה‬ ‫מה שהעלה בנתיבות המשפט (סי' קנג סק"ג)‪ ,‬שבמקום‬ ‫להטעות גוי ורק כאשר טעה מעצמו מותר‪ ,‬מכל‬ ‫‪ 14‬בגמרא בבא קמא (כו‪ ):‬מבואר שמזיק חייב אף‬ ‫החמישית בערב פסח מותר למכור‬ ‫שלא סוכם מראש אם הפעולה נעשית בשכר או‬ ‫מקום כתב שהעולם סומכים על הסברא הראשונה‪.‬‬ ‫באונס‪ .‬ונחלקו הראשונים באונס גמור‪ .‬התוספות‬ ‫בחינם‪ ,‬יש להתחשב בדעתו ובכוונתו של מי שיזם‬ ‫‪ 16‬הרמב"ם (גזילה ואבידה פי"א ה"ד) כתב שאם הגוי טעה‬ ‫(ב"ק כז‪ :‬ד"ה ושמואל‪ ,‬ב"מ פב‪ :‬ד"ה וסבר‪ ,‬ב"ב צב‪ :‬ד"ה חייב‪,‬‬ ‫לנכרי אפילו כמות גדולה‪ ,‬אף‬ ‫את ההתקשרות‪ .‬לפי זה‪ ,‬כאשר ראובן הוא שפנה‬ ‫מעצמו מותר ליהנות מטעותו‪ ,‬אלא שצריך לומר לו‪:‬‬ ‫סנהדרין עז‪ .‬ד"ה רוצח) סוברים שבאונס גמור פטור‪,‬‬ ‫שוודאי לא יספיק לאוכלה קודם‬ ‫לשמעון וביקש ממנו לסייע לו במציאת דירה‪ ,‬יש‬ ‫'ראה שעל חשבונך אני סומך'‪ .‬הרמ"א (חו"מ סי' שמח‬ ‫ואילו הרמב"ן (ב"מ פב‪ :‬מלחמות ב"ק כט‪ ).‬סובר שגם‬ ‫הפסח‪ .‬הרי שאין מצווה להשאיר‬ ‫ללכת אחר דעתו של ראובן‪ ,‬שפנייתו לידיד קרוב‬ ‫ס"ב) לא העתיק תנאי זה‪ .‬ובמגיד משנה (שם) ביאר‬ ‫באונס גמור חייב‪ .‬הרמ"א (חו"מ סי' שעח ס"א‪ ,‬סי' תכא‬ ‫שאינו עוסק בתיווך היתה מסתמא על דעת עזרה‬ ‫את דברי הגמרא (ב"ק קיג‪ ):‬ששמואל אמר לגוי 'חזי‬ ‫ס"ד) פסק שבאונס גמור פטור‪ .‬הש"ך (סי' שעח סק"א)‬ ‫את החמץ ברשות הישראל עד‬ ‫ללא תשלום‪ ,‬ואין שמעון יכול לאחר מכן לדרוש‬ ‫דעלך סמיכנא'‪ ,‬שאין זו אלא מידת חסידות‪ .‬בנידון‬ ‫נקט שלדעת הרמב"ם והשו"ע אף באונס גמור חייב‪,‬‬ ‫שעת הביעור‪ .‬תכלית המצווה היא‬ ‫שכר שלא הותנה מראש‪ .‬אולם אם שמעון שמע‬ ‫דידן יש טעם נוסף להבהיר זאת לגוי‪ ,‬שכן אם יתברר‬ ‫ותמה על הרמ"א שלא כתב כן בשם 'יש אומרים'‪,‬‬ ‫שלא יהיה החמץ בבעלותו בזמן‬ ‫שראובן מחפש דירה‪ ,‬והוא שפנה אליו מעצמו‬ ‫לו לאחר זמן שכרטיס האשראי אכן חויב‪ ,‬והוא יגלה‬ ‫וכמו שכתב במגיד משנה (חובל ומזיק פ"ו ה"א) לדקדק‬ ‫והציע לו דירה מסוימת‪ ,‬יש ללכת אחר דעתו של‬ ‫ששילם פעם נוספת במזומן‪ ,‬עלול הדבר להביא לידי‬ ‫מדברי הרמב"ם שלא חילק בין אונסים‪ .‬וכן כתבו‬ ‫האיסור‪ .‬אם מכרו או הקנהו לנכרי‬ ‫שמעון שהוא יוזם הפעולה‪ .‬ואם הוא מאמינו לומר‬ ‫חילול השם‪ .‬לכן נכון לומר לו במפורש שהרישומים‬ ‫הבית מאיר (או"ח סי' תמח ס"ב)‪ ,‬האבני נזר (חו"מ סי' ב)‬ ‫קודם לכן בקניין גמור‪ ,‬שוב אינו‬ ‫שכבר מתחילה התכוון לפעול עבור שכר תיווך‪ ,‬חייב‬ ‫מראים שהתשלום כבר נגבה‪ ,‬ואם הוא עומד על‬ ‫והדברי מלכיאל (ח"ה סי' רכ"ט) בדעת הרמב"ם‪ .‬אולם‬ ‫המשך בעמ' ו'‬ ‫ראובן בתשלום דמי תיווך‬ ‫דעתו לשלם בשנית‪ ,‬הדבר נעשה על אחריותו ועל‬ ‫הכסף משנה (שם) כתב שמדברי הרמב"ם מוכח‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ד‬ ‫ליבון דהלכתא‬ ‫הרה"ג ישראל הלפגוט‬ ‫הנעשה בר מצווה האם צריך לברך שהחיינו על התחייבותו במצוות‬ ‫שיתקנו לו לברך שהחיינו‪ ,‬וכשהגדיל כבר לא שייך‬ ‫יא) שמצא כתוב במנהגים ישנים‪ ,‬וז”ל‪ :‬מי שלא‬ ‫הנעשה בר מצווה‪ ,‬הנה הוא מתחייב בכל מצוות‬ ‫שיברך כי הרי הניח גם בקטנותו ואין לו שמחה‬ ‫שחט מברך שהחיינו על הכסוי ולא על השחיטה‬ ‫ה’‪ ,‬וזה לו שמחה רבה שנעשה בר מצוות‪ ,‬וגדול‬ ‫כ”כ‪ .‬ואף מי שאינו מניח לפני כן אלא רק בגיל‬ ‫דכיסוי הוי מצווה‪ ,‬כדאמרינן (סוטה יז‪ .‬חולין פח‪):‬‬ ‫המצווה ועושה‪ .‬ויש לדון שא”כ יצטרך לברך ברכת‬ ‫י”ג‪ ,‬ולהנ”ל היה צריך לברך‪ ,‬בכל אופן לא פלוג‬ ‫בזכות שאמר אאע”ה ‘ואנכי עפר ואפר’‪ ,‬זכה‬ ‫שהחיינו‪ ,‬שנתקנה על שמחה שיש לאדם במצוות‪,‬‬ ‫רבנן בהו‪ ,‬ולא יברך‪ .‬ע”כ דברי הגהות צבי לצדיק‪.‬‬ ‫לב’ מצוות וכו’‪ ,‬והוי כמו ציצית וסוכה דמברך‬ ‫כמו ימים טובים ומועדים‪ ,‬בגדים חדשים‪ ,‬פירות‬ ‫וא”כ יוצא לן שאף הנעשה בר מצווה‪ ,‬וכמו‬ ‫שהחיינו‪ ,‬וכן מפורש בהלכות שחיטה לר’ ידידיה‬ ‫חדשים‪ ,‬ומצוות מסוימות‪ .‬וא”כ על עצם החיוב ג”כ‬ ‫ששאלנו קודם ‪ -‬מדוע שלא יברך שהחיינו על‬ ‫משפירא‪ .‬עכ”ל (עי”ש עוד)‪ .‬הנה לנו עוד צד לומר‬ ‫יצטרך לברך שהחיינו?‬ ‫עצם החיוב במצוות‪ ,‬לפי הנ”ל (דברי הצבי לצדיק)‪,‬‬ ‫שהנעשה בר מצווה יברך שהחיינו‪ ,‬דלא גרע ממה‬ ‫תשובה‪ :‬הנה שנינו בתוספתא דברכות (פ”ו‬ ‫יבואר‪ ,‬שהיות ורוב המצוות עושה אותם גם הקטן‪,‬‬ ‫שכתב הרמ”א על המכסה דם בפעם הראשונה‬ ‫הט”ו)‪ ,‬העושה ציצית [לעצמו] מברך שהחיינו‪,‬‬ ‫מטעם חינוך‪ ,‬א”כ גם כשנעשה בר מצווה ומחוייב‪,‬‬ ‫[וכ”ש המתחדש בכך שנעשה חייב במצוות]‪ ,‬שיברך‬ ‫וכשהוא מתעטף אומר להתעטף בציצית‪ .‬העושה‬ ‫לא יברך שהחיינו‪.‬‬ ‫שהחיינו‪.‬‬ ‫תפילין [לעצמו] אומר שהחיינו‪ ,‬וכשהוא מניחן‬ ‫וכעין זה כתב פוסק הדור‪ ,‬הגאון ר’ משה‬ ‫ובש”ך (שם סק”ה) הקשה על פסק הרמ”א‪ ,‬והוכיח‬ ‫אומר [אשר קדשנו] להניח תפילין [וכו’]‪ .‬וכן פסק‬ ‫פיינשטיין זצ”ל‪ ,‬באגרות משה (יו”ד ח”ג סי’ יד אות‬ ‫שם מכמה טעמים שלא לברך שהחיינו‪:‬‬ ‫הרמב”ם בהלכות ברכות (פי”א ה”ט)‪ ,‬וז”ל שם‪ :‬כל‬ ‫יג) ששהחיינו מברכים בחידוש מצווה [‪-‬מצוה שעד‬ ‫א‪ .‬אדרבה בגמ’ (חולין פח‪ ):‬משמע להדיא שעל‬ ‫מצווה שהיא מזמן לזמן‪ ,‬כגון סוכה ושופר ולולב‬ ‫עתה לא היה מחוייב בה]‪ ,‬ולא בחידוש בגברא‪ ,‬ומכיון‬ ‫כיסוי הדם אין לברך‪ ,‬ששואלת שם הגמ’ ולחשוב‬ ‫ומקרא מגילה ונר חנוכה‪ ,‬וכן כל מצווה ומצווה‬ ‫שגם קטן [וקטנה] ישנם בחיוב של קבלת התורה‪,‬‬ ‫נמי עפר כיסוי הדם [‪-‬לשכר של ‘ואנוכי עפר ואפר’]‪,‬‬ ‫שהיא קנין לו‪ ,‬כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה‪,‬‬ ‫שאבותינו קיבלו לדורי דורות עולם‪ ,‬וכשנעשה‬ ‫ותירצה שם הגמ’‪ ,‬התם הכשר מצוה איכא‪ ,‬הנאה‬ ‫וכן מצווה שאינה תדירה ואינה מצויה וכו’‪ ,‬מברך‬ ‫בר מצווה אין שום חידוש בגברא‪ ,‬אלא נסתלק‬ ‫ליכא‪ ,‬וממשיכה שם הגמרא‪ :‬ואמר רבא‪ ,‬בשכר‬ ‫עליה בשעת עשייתה שהחיינו וכו’‪ .‬וכתב שם‬ ‫הפטור של קטן‪ ,‬וא”כ על מה יברך שהחיינו‪ .‬ולכן‬ ‫שאמר אברהם אבינו ‘אם מחוט ועד שרוך נעל’‬ ‫הכסף משנה שמקורו של הרמב”ם [שיש לברך‬ ‫כתב שם‪ ,‬שלא יברך כשנעשה בר מצווה על חיוב‬ ‫זכו זכו בניו לשתי מצוות‪ ,‬לחוט של תכלת ורצועה‬ ‫שהחיינו על ציצית ותפילין] הוא מהתוספתא הנ”ל‪.‬‬ ‫המצוות‪.‬‬ ‫של תפילין‪ .‬ועוד ממשיך הש”ך וכותב‪ :‬וכן משמע‬ ‫אולם רבינו הטור בהלכות ציצית (סי’ כב) כתב‪:‬‬ ‫אמנם בשו”ת חתם סופר (או”ח סי’ נה)‪ ,‬אחר‬ ‫בר”ן וכן כתב הרשב”א (שו”ת ח”א סי’ קכו)‪ ,‬שלא‬ ‫העושה ציצית לעצמו מברך שהחיינו‪ ,‬נתעטף בה‬ ‫שהאריך בענייני ברכת שהחיינו‪ ,‬כתב וז”ל‪ :‬ויען‬ ‫לברך על תפילין שהחיינו‪ ,‬כי זה לא מצווה הבאה‬ ‫מברך להתעטף בציצית‪ .‬אבל בהלכות תפילין‪ ,‬לא‬ ‫בברכת שהחיינו רבו כמו רבו דעות שונות‪ ,‬סברות‬ ‫מזמן לזמן‪ ,‬וא”כ כ”ש על כיסוי שלא יברכו‪.‬‬ ‫הזכיר שהעושה אותם מברך שהחיינו‪.‬‬ ‫עצמם שאין להם על מה שיסמוכו בש”ס‪ ,‬וכבר‬ ‫ב‪ .‬שאפי’ לרמב”ם‪ ,‬שמברכים על תפילין וציצית‪,‬‬ ‫והקשה הבית יוסף (שם) מדוע הביא הטור‬ ‫כתבנו כל שא”א לומר בטלה דעתו והוא נהנה‬ ‫זה לא בגלל שזה מצווה וממילא נלמד מזה שגם‬ ‫את דברי הרמב”ם‪ ,‬שמקורם בתוספתא‪ ,‬רק לגבי‬ ‫מצווה לברך‪ ,‬נ”ל הכרעת ס’ פרי תואר (לה’אור‬ ‫במצוות כיסוי יברכו שהחיינו‪ ,‬אלא הסיבה היא‬ ‫ציצית‪ ,‬ולא הזכיר שגם לגבי תפילין יברך שהחיינו?‬ ‫החיים’ זי”ע‪ ,‬הל’ שחיטה סי’ כח סק”ד)‪ ,‬שכל מי שמתחנך‬ ‫כלשון הרמב”ם‪ :‬מפני שהם מצוות שהן קנין לו‪,‬‬ ‫ותירץ בשם רבינו הגדול מהר”י אבוהב‪ ,‬שלא קיי”ל‬ ‫תחילה לחיוב מצווה יברך‪ ,‬לא כמ”ש הרוקח‬ ‫ובכיסוי הדם אין את הטעם הזה‪ .‬ומכאן‪ ,‬מוכיח‬ ‫כההיא תוספתא‪ ,‬אלא אינו מברך שהחיינו אלא על‬ ‫שעל כל מצווה מברך בחינוכה [‪-‬כשנזדמן לו‬ ‫הש”ך‪ ,‬שאין לברך על כיסוי הדם שהחיינו‪ .‬מוסיף‬ ‫מצווה שהוא מזמן לזמן‪ ,‬כדמשמע בטור הל’ פסח‬ ‫לעשותה בפעם הראשונה יברך]‪ ,‬אלא הנכנס לחיוב‬ ‫שם הש”ך ומביא שמצא ברוקח [בשם ריב”ק‬ ‫(או”ח סי’ תלב) גבי ביעור חמץ (בשם בעל העיטור)‪ ,‬ולכן‬ ‫מצוות‪ .‬ולפיכך מוסיף וכותב‪ ,‬שכל המניח תפילין‬ ‫משפירא] וזה לשונו‪ :‬כל מצווה שעל האדם לעשות‬ ‫לא כתב הטור לברך על תפילין שהחיינו‪ .‬וא”כ גם‬ ‫בראשונה יברך שהחיינו ויכוון על כל המצוות‬ ‫ולא עשאה ומתחנך לכתחילה [‪-‬עושה אותה פעם‬ ‫על ציצית לא היה צריך לברך שהחיינו‪ ,‬כי זה לא‬ ‫שמתחייב בהן כשנכנס למצוות‪ .‬וכלשונו שם‪ :‬על‬ ‫ראשונה] צריך לברך שהחיינו‪ .‬והביא ראיה לדבריו‬ ‫מזמן לזמן‪ .‬ומה שפסק הטור שבציצית כן מברכים‬ ‫כל מצוות שעתיד לעשות כל ימיו‪ ,‬אע”ג שאותן‬ ‫מהגמרא (מנחות עה‪ :):‬היה עומד ומקריב קורבנות‬ ‫שהחיינו‪ ,‬הוא מטעם שלא גרע מכלים [=בגדים]‬ ‫שקבוע להם זמן יברך על כל אחת שהחיינו‬ ‫בירושלים אומר שהחיינו‪ ,‬עכ”ל‪ .‬חזינן מהרוקח‬ ‫חדשים‪ ,‬שמברכים שהחיינו כשלובשים אותם‬ ‫בהגעתה וכו’‪ .‬עכ”ל שם‪ .‬וזה דלא כדברי הצבי‬ ‫הזה‪ ,‬שעל כל חינוך שהאדם מתחנך במצוות‬ ‫בפעם הראשונה‪.‬‬ ‫לצדיק והאגרות משה הנ”ל‪.‬‬ ‫צריך האדם לברך שהחיינו‪ ,‬וא”כ הנעשה בר‬ ‫והיות שכבר כתב הב”ח בהלכות תפילין (סי’ כט)‪,‬‬ ‫אמנם‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬רבינו הב”ח (שם) ביאר את‬ ‫מצווה‪ ,‬שנעשה חייב בכל המצוות‪ ,‬יהיה לכאורה‬ ‫וז”ל שם‪ :‬לפענ”ד נראה דאיכא לחלק בין ברכת‬ ‫דעת הטור אחרת‪ :‬שאמנם בתלמוד דידן לא מובא‬ ‫חייב לברך שהחיינו על עצם החינוך במצוות‪,‬‬ ‫שהחיינו לשאר ברכות‪ ,‬דברכת שהחיינו שבאה‬ ‫לברך שהחיינו על תפילין וציצית ומזוזה‪ ,‬רק‬ ‫וכמשמעות לשון הרוקח הנ”ל‪ ,‬דכשאדם מתחנך‬ ‫על שמחת לבו של אדם יכול לברך אע”פ שאינו‬ ‫היות וראה הטור את דברי התוספתא שמברכים‬ ‫במצוות צריך לברך שהחיינו‪ ,‬והנכנס למצוות‪,‬‬ ‫וודאי שחייב לברך‪ ,‬דאינו עובר על ‘לא תשא’ אם‬ ‫על ציצית לכן כתבה‪ ,‬וס”ל שציצית יש בה שמחה‬ ‫מהיום והלאה הוא חייב בכל המצוות מדאורייתא‪,‬‬ ‫הוא שמח ומברך לו יתעלה על שהחייהו וקיימו‬ ‫כשלובשה‪ ,‬דעל ידה יזכור כל מצוות ה’‪ ,‬ולכן‬ ‫בוודאי שאפשר לומר עליו מה שכתב ברוקח‬ ‫עד הזמן הזה וכו’‪ .‬וכן כתב בביאור הלכה (סי’‬ ‫ומתחנך לכתחילה צריך לברך שהחיינו‪ .‬וממשיך‬ ‫מברך שהחיינו‪ ,‬אבל תפילין היות שצריכים גוף‬ ‫כב ד”ה קנה)‪ ,‬שדן שם לגבי שהחיינו בטלית ישן‬ ‫שם הש”ך‪ ,‬שאולי זה הסיבה שכתב הרמ”א לברך‬ ‫נקי ואיכא מורא ועונש [אם לא ישמרם]‪ ,‬ליכא‬ ‫שעכשיו עשה בו ציציות‪ ,‬ובתוך הדברים כתב שם‪,‬‬ ‫שמחה‪ ,‬ולכן לא יברך שהחיינו [וה”ה מזוזה‪ ,‬אין בה‬ ‫שהחיינו על כיסוי הדם כפעם הראשונה‪ .‬ועיין שם‬ ‫וז”ל‪ :‬בפרט אם הוא לובש עתה התפילין בפעם‬ ‫שמקשה‪ ,‬שאם נאמר כהרוקח א”כ קשה‪ ,‬למה לא‬ ‫שמחה יותר משאר מצוות]‪ .‬עכ”ד‪.‬‬ ‫ראשונה בוודאי יראה לעשות עצה זו‪ ,‬דיש פוסקים‬ ‫עושים שהחיינו על הרבה מצוות [עיי”ש הדוגמאות‬ ‫יוצא לן מהב”ח חידוש גדול‪ ,‬שברכת שהחיינו‪,‬‬ ‫שסוברים שעל כל מצווה שאדם עושה פעם‬ ‫שהביא]‪ ,‬אלא‪ ,‬מסכם הש”ך ומכריע למעשה‪ ,‬רק‬ ‫מברכים אותה על שמחה שיש לו‪ ,‬כגון שנה‬ ‫ראשונה בחייו יברך שהחיינו‪ .‬עכ”ל‪[ .‬ואף שדבריו‬ ‫על מצוות הבאות מזמן לזמן יברך שהחיינו‪ ,‬עיי”ש‬ ‫חדשה‪ ,‬או יו”ט שהוא שמחה לאדם‪ .‬וא”כ ציצית‪,‬‬ ‫שם אינם מאותו הטעם של החת”ס‪ ,‬אמנם למעשה דעתו‬ ‫שמבאר דבריו בארוכה‪.‬‬ ‫שעל ידיה זוכר האדם את כל מצוות ה’‪ ,‬יברך עליה‬ ‫כמסקנת החת”ס הנ”ל]‪.‬‬ ‫ועל דברי הרוקח‪ ,‬שהקשה עליו הש”ך שלפי‬ ‫שהחיינו‪ .‬אבל תפילין שמתיירא כשמניחם‪ ,‬משום‬ ‫העולה לדינא‪:‬‬ ‫דבריו המתחנך לתפילין ולציצית יתחייב לברך‬ ‫שהם יכולים להביא עליו עונש כשלא ישמור‬ ‫מדברי כל הני פוסקים‪ :‬פרי תואר‪ ,‬חת”ס‪,‬‬ ‫שהחיינו‪ ,‬וזה לא מצינו‪ ,‬כתב בהגהות צבי לצדיק‬ ‫עליהם כהוגן‪ ,‬שמחתו אינה שלימה‪ ,‬ואינו יכול‬ ‫וביאור הלכה‪ ,‬שהנעשה בר מצווה יברך‬ ‫[על השו”ע שם] לתרץ שלא יקשה עליו‪ ,‬ע”פ יסוד‬ ‫לברך שהחיינו‪.‬‬ ‫ברכת שהחיינו על פרי חדש או בגדים‬ ‫נפלא‪ ,‬שמה שכתב הרוקח שהמתחנך לכתחילה‬ ‫וא”כ לכאורה גם הנעשה בר מצווה‪ ,‬שזה בטח‬ ‫חדשים‪ ,‬או על כל דבר שעליו יש תמימות‬ ‫במצוות צריך לברך שהחיינו‪ ,‬זה רק בדברים‬ ‫שמחה גדולה‪ ,‬יברך שהחיינו‪ ,‬וכלשון הב”ח לעיל‪,‬‬ ‫דעים שצריך לברך ע”ז שהחיינו‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫שלא היה הקטן יכול לעשותם בקטנותו אלא‬ ‫שברכת שהחיינו מברכים אותה על שמחה שיש‬ ‫שם הביה”ל‪ ,‬ויכוון לבו להודות להשי”ת‬ ‫רק משיגדיל‪ .‬אבל מצוות שיש באפשרות הקטן‬ ‫לו‪ .‬ומה יותר שמחה מהנעשה בר חיוב בכל‬ ‫על שזיכהו להגיע לחיוב מצוות התורה‬ ‫ג”כ לעשותם בקטנותו‪ ,‬כגון תפילין וציצית‪ ,‬וכמו‬ ‫המצוות!‬ ‫ולנועם אמריה‪ ,‬שאיתם יעבוד בוראו‪ ,‬ואלו‬ ‫שאמרו בגמ’ (סוכה מב‪ ,).‬קטן היודע לנענע וכו’‪,‬‬ ‫ובהלכות שחיטה (יו”ד סי’ כח סעיף ב)‪ ,‬כתב‬ ‫הן העצות [כלשון הזוה”ק (ח”ב פב‪‘ ):‬עיטין‬ ‫להתעטף חייב בציצית‪ ,‬להניח תפילין אביו לוקח‬ ‫הרמ”א‪ ,‬שמי ששוחט פעם ראשונה מברך שהחיינו‬ ‫[‪-‬עצות] דאורייתא’] להגיע לתכלית הנרצה‬ ‫לו תפילין וכו’‪ ,‬בזה לא שייך לומר כשיגיע למצוות‬ ‫על כיסוי הדם‪ ,‬אבל לא על השחיטה משום שמזיק‬ ‫והנכספת‪ ,‬לחזות בנועם ה’‪.‬‬ ‫שיברך עליהם שהחיינו‪ .‬כי בקטנותו לא שייך‬ ‫לבריה‪ .‬ומקור דין זה הביא בדרכי משה (שם אות‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ה‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫אליבא דהלכתא‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫הרה”ג מאיר הולצמן‬ ‫המשך מעמ' ד'‬ ‫דיני הנחת התפילין והברכה עליהם באופן שיש חציצה‬ ‫חייב לבערו‪.‬‬ ‫תנחום יצא‪ ,‬כמידי יום ביומו‪ ,‬למסלולו הקבוע בצהרים‪ ,‬לצורך הוצאת ילדיו ממוסדות החינוך וליוויים הביתה‪.‬‬ ‫אם הגיע זמן הביעור והחמץ עדיין ברשותו‪,‬‬ ‫מצווה לבערו‪ .‬השולחן ערוך (סי’ תמה סעיף א) פסק‬ ‫לפתע‪ ,‬לתדהמתו מצא את עצמו שרוע על ריצפת הרחוב‪ ,‬לאחר שנתקל באבן או חפץ שהיה מונח בצורה מכשילה‪.‬‬ ‫שניתן לשורפו‪ ,‬לפוררו ולזרותו לרוח או להשליכו‬ ‫תנחום התרומם בכבדות מהארץ‪ ,‬תוך כדי תחושת כאבים עזים בידו השמאלית‪ ,‬פנה מהר למוקד חירום רפואי‪,‬‬ ‫לים‪ ,‬והרמ”א כתב שהמנהג לשורפו‪ .‬ביעור זה אינו‬ ‫וכעבור המתנה ממושכת יצא משם כאשר ידו השמאלית חבושה אחר כבוד ב'קישוט' לבן הנקרא בפי כל 'גבס'‪...‬‬ ‫בגדר ‘בל תשחית’‪ ,‬מפני שאינו השחתה חסרת‬ ‫לאחר דקות מספר התחיל תנחום להרהר‪ :‬הרי מחר בבוקר עלי להניח תפילין על יד זו‪ ,‬הכיצד אנהג בצורת‬ ‫תכלית אלא קיום מצוות השבתת החמץ והימנעות‬ ‫ההנחה? וכן‪ :‬האם ומה עליי לברך בהנחה כזו?‬ ‫מאיסורי ‘בל ייראה’ ו’בל יימצא’‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬הנידון העיקרי בשאלה זו למעשה‪ ,‬הוא דיני חציצה בתפילין‪:‬‬ ‫אולם שבוע קודם פסח‪ ,‬כאשר החמץ עדיין מותר‬ ‫לצורך כל עלינו לפרט את כל המקרים של חציצה‪ ,‬הן בתפילין של יד והן בתפילין של ראש [‪-‬ולברר אם יש חילוק‬ ‫באכילה ובהנאה‪ ,‬עדיף להעבירו בדרך מותרת למי‬ ‫ביניהם]‪ ,‬הן במקום הקציצה או במקום התיתורא או במקום הרצועה‪ ,‬וכן את סוגי החציצה‪ :‬רטיה‪ ,‬תחבושת‪ ,‬גבס‪,‬‬ ‫שיאכלנו‪ ,‬מאשר להותירו עד שיתקלקל או לשרוף‬ ‫פאה נוכרית [‪-‬כתחליף לשערות שנשרו וכדומה]‪ ,‬ולדון בכל מקרה לגופו‪.‬‬ ‫לאחר מכן כמות גדולה של מזון‪.‬‬ ‫נפתח בדברי השולחן ערוך‪ .‬מרן המחבר מבאר בהלכות תפילין (שו"ע או"ח סי' כז סעי' א‪ ,‬ט)‪ ,‬את מקום הנחת‬ ‫ואם האפשרות היא להעבירה לעוזרת של‬ ‫התפילין בדיוק רב‪ ,‬וז"ל‪' :‬מקום הנחתן של יד‪ ,‬בזרוע שמאל‪ ,‬בבשר התפוח שבעצם שבין הקובד"ו [‪-‬המרפק] ובית‬ ‫השכנה‪ ,‬יש לחפש דרך שהנתינה לא תהיה חינם‪,‬‬ ‫השחי‪ ,‬ויטה התפלה מעט לצד הגוף בענין שכשיכוף זרועו למטה יהיו כנגד לבו [וכו']‪ .‬הגה‪ :‬וצריך להניח בראש‬ ‫או לכל הפחות שתחסוך מן הבעלים את טרחת‬ ‫העצם הסמוך לקובד"ו‪ ,‬אבל לא בחצי העצם שסמוך לשחי' (סעיף א)‪' .‬מקום הנחת תפלה של ראש‪ ,‬מהתחלת עיקרי‬ ‫הפינוי‪ ,‬ואז ניתן לתת לה את החמץ כבר שבוע‬ ‫השער ממצחו עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס' (שם סעיף ט)‪ .‬וראה עוד שם (סי' לד סעיף ב)‪ ,‬שכתב המחבר‪:‬‬ ‫לפני הפסח‪ .‬אם אין אחד מהטעמים דלעיל‪ ,‬הדרך‬ ‫'מקום יש בראש [‪-‬באותו המקום שמוחו של תינוק רופס] להניח שתי תפילין‪ .‬וכן בזרוע'‪.‬‬ ‫הפשוטה היא למכור לה את החמץ‪ .‬המכירה‬ ‫עד כאן‪ ,‬ראינו את דברי השולחן ערוך לגבי מקום הנחת התפילין‪ .‬נצטט כעת את דבריו‪ ,‬לגבי דין החציצה‬ ‫צריכה להיות אמיתית‪ ,‬אף שהמחיר יכול להיות‬ ‫בתפילין (סי' כז סעיף ד)‪' :‬לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו‪ ,‬לא שנא של יד לא שנא של ראש'‪ .‬עכ"ל המחבר‪.‬‬ ‫נמוך בהתאם לתאריך התפוגה הקרוב ולמצב‬ ‫והרמ"א מוסיף ב'הגה'‪' :‬ודוקא בתפילין‪ ,‬אבל ברצועות אין להקפיד'‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫המאכלים‪.‬‬ ‫וראה במשנה ברורה (שם סקי"ד) שכתב על המילים 'דבר חוצץ'‪ :‬אפילו חציצה כל דהוא‪ .‬ונכון ליזהר לכתחילה‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫אפי' בכנה חיה‪ ,‬שלא יהא מפסיק בין התפילין לבשר‪ ,‬ועכ"פ בכנה מתה ועפר יש ליזהר‪ .‬ועל כן יש נוהגין לרחוץ‬ ‫א‪ .‬אסור לתת מתנת חינם גמורה לנכרי‬ ‫מקום הנחת התפילין‪ .‬כתב בספר רביד הזהב‪ ,‬נראה דמה שרצועה חוצצת לפעמים בין תפילין לבשרו‪ ,‬לא מיקרי‬ ‫שאין לנותן קשר עמו ואין לו כל תועלת מן‬ ‫חציצה‪ ,‬דמין במינו אינו חוצץ‪ .‬ומלבושי שרד שהעתקתי לעיל בסק"י משמע‪ ,‬דנכון לכתחילה להחמיר בזה‪ .‬עכ"ל‬ ‫הנתינה‪.‬‬ ‫המשנה ברורה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬גדר ‘מכירו’ אינו מי שרק שמכיר את פניו‪,‬‬ ‫ומשמע מלשונו שכל חציצה בתפילין‪ ,‬אפילו קטנה‪ ,‬היא חמורה מאוד‪ ,‬ועלולה חלילה להיחשב להמניח את‬ ‫אלא מי שיש עמו קשר שבמסגרתו הוא סייע‬ ‫התפילין באופן הזה כמי שלא הניח כלל רח"ל‪.‬‬ ‫לנותן‪ ,‬או שעומד לסייע לו‪ ,‬או שהנתינה‬ ‫ובחלוקה לפרטי הדינים שהוזכרו‪:‬‬ ‫עשויה להביאה לנותן כל תועלת בעתיד‪.‬‬ ‫אם משתמש בכיסוי המכה ע"י לבושו‪ ,‬המשמש לו כתחליף לרטיה ‪ -‬מובא במשנ"ב (סקי"ח) שאין להניח מעל‬ ‫ג‪ .‬מותר לתת מאכלים לעובד נכרי כהכרת‬ ‫לבושו את התפילין‪ ,‬למרות שבשו"ע הרב מיקל בזה‪.‬‬ ‫טובה‪ ,‬כחלק מיחסי העבודה או כדי לעודד‬ ‫עבודה נאמנה‪ ,‬מפני שאין זו מתנת חינם‪.‬‬ ‫ובמקרה של רטיה או גבס או תחבושת ‪ -‬כמו גם בנידון שעליו נסובים דברינו‪:‬‬ ‫ד‪ .‬בנידון זה העוזרת של השכנה אינה נחשבת‬ ‫ברור שאם בהסכמת רופאיו יכול להסיר את הגבס‪ ,‬התחבושת או הרטיה לזמן מועט ‪ -‬ודאי שכך ינהג‪ ,‬ויניח‬ ‫ל’מכירו’‪ .‬אולם אם היא מפנה שקיות או‬ ‫כרגיל‪ .‬אבל במידה ואין אפשרות זו‪ ,‬תלוי כדלהלן‪:‬‬ ‫ארגזים ובכך חוסכת לבעלים טרחה ממשית‪,‬‬ ‫במקרה שהחציצה קיימת במקום הרצועה‪ ,‬או אפילו במקום הידוק הקשר‪ ,‬אך לא במקום הבית עצמו‪ :‬המשנ"ב‬ ‫ניתן לתת לה את המאכלים בתמורה לפינוי‪.‬‬ ‫(סקט"ז) סובר שיניחם כרגיל ובברכה‪ .‬ונזכיר את דעת האשל אברהם‪ ,‬שמיקל גם במקרה שהחציצה נמצאת במעט‬ ‫כמו כן‪ ,‬במקום שיש בו דרכי שלום או חשש‬ ‫תחת התיתורא‪ ,‬אך לא תחת הבית [‪-‬משום שאפילו מיעוטו חוצץ]‪.‬‬ ‫איבה יש להתיר‪.‬‬ ‫נוסיף דין של המלאכת שמים (כלל ג)‪ ,‬שכותב שאפילו ליכלוכי זיעה שיש בהם ממשות נחשב כדבר החוצץ‬ ‫ה‪ .‬אם אין קשר‪ ,‬תועלת או דרכי שלום‪,‬‬ ‫לתפילין‪ .‬ובדומה לזה כתב המשנ"ב (סק"י) בשם הלבושי שרד‪ ,‬שצריך להיזהר גם מחציצה של הרצועה‪ ,‬שלא‬ ‫ניתן למכור לה את המאכלים במחיר נמוך‬ ‫תחצוץ בין בשרו לתפילין‪.‬‬ ‫בהתאם למצבם‪ ,‬או להתנות את מסירתם‬ ‫ובמקרה שהחציצה נמצאת במקום הבית עצמו‪ :‬יניח על מקום החציצה‪ ,‬דהיינו על הרטיה או תחבושת או‬ ‫בפעולת פינוי ממשית‪.‬‬ ‫הגבס‪ .‬ולגבי ברכה‪ ,‬יברך רק על התפילין של ראש [לספרדים‪ :‬רק ברכת 'על מצוות'‪ .‬ולאשכנזים‪ ,‬שתמיד מברכים‬ ‫ו‪ .‬יש הסוברים כי עצם העובדה שהמאכל‬ ‫ברכה זו על התפילין של ראש‪ ,‬נחלקו הפוסקים‪ :‬לדעת הארצות החיים (סעיף ז) אפשר לברך 'להניח' על של יד [‪-‬גם כשיש לו‬ ‫עומד להיזרק‪ ,‬אין בה כדי להתיר לתת מתנת‬ ‫חציצה בידו]‪ ,‬היות וע"פ הרשב"א שפיר דמי‪ ,‬אך יכוון בברכה זו לפטור גם את של ראש‪ ,‬כדי לצאת ידי חובה גם‬ ‫חינם‪ ,‬ולכך ראוי לכתחילה לחפש שלא‬ ‫לדעת שאר הראשונים [‪-‬הסוברים שאין לברך על תש"י כשיש חציצה ביד]‪ ,‬אבל לסתימת השולחן ערוך והמגן אברהם‬ ‫יהיה בחינם וכנ”ל‪ .‬ובפרט כאשר יש ערך‬ ‫והמשנה ברורה ושאר פוסקים‪ ,‬שנראה מדבריהם דלא סברו החילוק הנ"ל ולדעתם אין לברך כלל על תפילין של‬ ‫משמעותי למאכל העומד להיזרק‪ ,‬אז יש‬ ‫יד כשיש חציצה‪ ,‬וכנ"ל‪ ,‬אי אפשר לברך 'להניח' על של יד‪ ,‬אלא יברך את שתי הברכות [‪-‬גם 'להניח' וגם 'על מצוות']‬ ‫בנתינתו ענין של חן‪.‬‬ ‫על התפילין של ראש ויכוון גם על התפילין של יד‪.‬‬ ‫ז‪ .‬ההיתר מצד הפקר‪ ,‬המבואר באור שמח‬ ‫ובמקרה שהחציצה היא בראש‪ ,‬יכול לברך על התפילין של יד ולכוון גם על השל ראש‪ .‬ונדגיש שכל בעיית‬ ‫(עבודה זרה פ”י ה”ד)‪ ,‬שייך רק כאשר הישראל‬ ‫החציצה בראש היא רק במקרה שיש חציצה בכל המקום שבראש שראוי להניח שם את התפילין‪ ,‬משום שאם רק‬ ‫לא זכה במאכל מלכתחילה‪ .‬מאכל שנעשה‬ ‫על מקצתו‪ ,‬יוכל להניח כרגיל‪ ,‬כי הלא 'מקום יש בראש להניח שתי תפילין'‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬ ‫ממונו אינו יוצא מרשותו בלא הפקר מפורש‬ ‫החבוש בפאה נוכרית משום ששערותיו נשרו ומתבייש במראהו‪ ,‬בקרחתו או בפדחתו ‪ -‬יסיר את הפאה במקום‬ ‫רק מפני שכעת אין לו בו צורך‪.‬‬ ‫צנוע‪ ,‬באין רואים‪ ,‬ויניח שם את התפילין במקום הנכון והראוי ויברך ויקרא קריאת שמע‪ ,‬ולאחמ"כ יוכל‬ ‫להחזיר את פאתו על ראשו ולהניח עליה את התפילין ולהתפלל עימהם‪ ,‬וכך יוכל להתפלל בלי‬ ‫להתבייש‪ ,‬באין מכלים [‪-‬די"א שאין הפאה חציצה‪ ,‬ומסתמכים על הרשב"א הנ"ל] (ילקוט יוסף סי'‬ ‫כז סעיף יד‪ ,‬עיי"ש ובהערות)‪.‬‬ ‫העולה לדינא‪:‬‬ ‫יש צורך בהקפדה יתירה שלא יהיה חציצה בתפילין‪ ,‬ואפילו מיעוטו חוצץ‪.‬‬ ‫ובמקרה הצורך כגון שחובש רטיה וכדו' החייבת להיות במקום ובשעת הנחת‬ ‫התפילין‪ ,‬אם החציצה היא רק בין בשרו לרצועות התפילין אין בעיה‪ .‬ובמקום‬ ‫התיתורא‪ ,‬בשעת הדחק ובמקום הצורך אפשר לסמוך על האשל אברהם‬ ‫שמיקל‪ .‬ואם במקום הבית עצמו‪ ,‬יניח על מקום החציצה אבל ללא ברכה‪.‬‬ ‫ואם החציצה היא ביד‪ ,‬יברך על של ראש [לספרדים רק 'על מצוות'‪ ,‬ולאשכנזים‬ ‫גם 'להניח' וגם 'על מצוות']‪ .‬החבוש בפאה נוכרית‪ ,‬יסירנה בצנעא‪ ,‬יניח‬ ‫תפילין בברכה כרגיל ויקרא ק"ש‪ ,‬ואח"כ יוכל ללבוש אותה ולהניח עליה‬ ‫בבית הכנסת את התפילין ולהתפלל כך [ולא יברך שוב כמובן]‪.‬‬ ‫לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים‪ ,‬ניתן לשלוח למייל‪9917936@gmail.com :‬‬ ‫להצטרפות לקבלת העלון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ו‬