מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — כי תבוא (2026-08-24)

בס"ד ,גליון קכ"א | פרשת כי תבוא תשפ"ו
איסור 'לא תחנם' בנתינת מאכלים מיותרים לנכרי מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
להלכה פסק הרמב"ם (עבודה זרה פ"י ה"ד) כרבי יהודה וכתב' :ואסור ליתן להם מתנת לפעמים נשארים בביתי מאכלים שעדיין ראויים לאכילה שאין לי בהם כל צורך,
חנם וכו' .או מכור לנכרי ,במכירה ולא בנתינה' .וכן פסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' קנא וברור לי שבני הבית לא יאכלו אותם .האם מותר לי להציע לעוזרת הנכרייה העובדת
סעיף יא)' :אסור ליתן מתנת חנם לעובד כוכבים שאינו מכירו'. אצל השכנה לקחת את המאכלים ,או שיש בכך משום איסור ‘לא תחנם’ – שלא לתת
האם האיסור נוהג בכל נכרי מתנת חינם לנכרי?
בתשובת הרשב”א (ח”א סי’ ח) מביא שיטה שאיסור מתנת חינם אינו נאמר בנכרי עוד רציתי לברר :כאשר המאכלים עתידים להיזרק ולהתקלקל ,איזה איסור גובר –
שאינו עובד עבודה זרה .הרשב”א כתב ביחס לנתינת ירך לנכרי ,שאפשר להתירה בין ‘לא תחנם’ או ‘בל תשחית’? שאלה זו נוגעת במיוחד לימים שלפני חג הפסח .כשבוע
השאר כאשר מדובר בנכרי שאינו עובד עבודה זרה .וכ”כ הרלב”ג (דברים יד כא) ‘לפי לפני החג נותרת לפעמים כמות גדולה של מוצרי חמץ ,שאין נראה שיהודי אחר יהיה
שהוא עובד עבודה זרה לא רצתה [-התורה] שנהנה אותו מתנת חנם’. מעוניין לקבלם ,ותאריך התפוגה שלהם מתקרב .האם עדיף להמתין ולבערם לפני
וכן היה נראה גם מלשון הטור (חו”מ הלכות מתנה סימן רמט) ‘אסור ליתן מתנת חנם פסח ,אף שמדובר בכמות גדולה של אוכל ראוי ,או לתת אותם לנכרי לפני זמן איסור
לעובד עבודת כוכבים ,אבל מותר ליתן לגר תושב שהרי מצוה להחיותו’ .אלא שבבית החמץ ,אף שאין לי ממנו כל טובת הנאה?
יוסף (שם) כתב‘ :לאו לאפוקי ישמעאלים ,אלא לאפוקי גר תושב דהיינו שקיבל עליו תשובה:
שבע מצות בני נח ,וזהו שאנו מצווים להחיותו ,אבל שאר גוים כלם דין אחד להם'. מקור איסור מתנת חינם לנכרי
ועפ”ז כתב בשו”ע (שם ס”ב) ‘עובד כוכבים שאינו גר תושב אסור ליתן לו מתנה’. חז”ל (עבודה זרה כ ).דרשו מן הכתוב ‘לא תחנם’ שלושה איסורים :שלא לתת לנכרים
והביא דבריו כמסכים בפרישה (שם) וכן ביאר בסמ"ע (סק"ב) .גם הב"ח הסכים לדעת חנייה בקרקע בארץ ישראל ,שלא לתת להם חן ,ושלא לתת להם מתנת חינם .בהמשך
הבית יוסף ,אך שתמה על הטור מדוע כתב בלשון זו ונתן מקום ללומד לטעות ,ולכן הסוגיה נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה בפירוש הפסוק (דברים יד כא) 'לגר אשר בשעריך
תירץ שנראה שהגירסא המקורית בטור הייתה ל'גוי' ,ורק מחמת אימת המלכים היא תתננה ואכלה או מכור לנכרי' :לדעת רבי מאיר ניתן הן למכור והן לתת ,ואילו לדעת
שונתה ל'עובד עבודת כוכבים'[ .היו גרסאות שבעקבות הצנזורה הושמט סיום דברי הב”ח רבי יהודה משמעות הכתוב היא שלגר תושב נותנים ,ולנכרי מוכרים אך אין נותנים
שתיקן הגירסא בטור ,וזה גרם להם לומר שהב”ח נחלק על הבית יוסף בדעת הטור ,ודנו מזה בחינם.
המשך בעמ' ג'
שבת ,והניחו מעל סיר אחר על דעת להורידו להוריד על הפלטה סיר שהיה מונח על הלכה למעשה
לפלטה בשבת.3 גבי סיר אחר תשובות ממורינו הרב שליט”א
בערב שבת רצינו לחמם סיר קוגל לשבת
שליפת צינור גומי המחובר לברז בשבת בבוקר .כדי שהקוגל לא יתחמם יתר על המידה לענות לזימון בחבורה אחרת
בערב שבת חיברתי לאחד הברזים בביתי צינור במשך הלילה לא הנחנו אותו ישירות על
בסעודה שלישית בשבת שעברה היו בשטיבל
גומי ,על מנת לשטוף את החצר .בשבת נזקקתי הפלטה ,אלא על גבי סיר שהיה מונח עליה.
להשתמש בברז ,אך גיליתי ששכחתי להסיר בשבת בבוקר ראינו שהסיר חם מאוד ,והקוגל שלי שני אחים ,שיום היארצייט של אבא שלהם
ממנו את הצינור .האם מותר לי למשוך ולשלוף מבושל כל צורכו ,ורצינו להוריד את סיר הקוגל חל באותו שבוע .כדי שכל אחד מהם יוכל לזמן
את הצינור מן הברז ,או שיש בכך משום מלאכת ולהניחו ישירות על גבי הפלטה ,כדי שיוגש בברכת המזון ,חילקו את הציבור לשתי קבוצות
סותר? כשהוא לוהט .האם הדבר מותר ,כיוון שהסיר שבכל אחת מהן היו יותר מעשרה עונים.
עמד כל השבת מעל אותה פלטה ,ואין כאן למעשה אח אחד התחיל לזמן קצת לפני השני,
ת .אם מדובר בצינור גומי פשוט ,שהולבש על
אלא קירובו למקור החום ,או שמא הנחת הסיר ולמרות שהוא זימן יחסית בשקט כולם שמעו
הברז בלחיצה או בחיבור מהיר שמיועד מטבעו
ישירות על הפלטה נחשבת כהנחה מחדש על אותו .אני הייתי בקבוצה השנייה ,האם עליי
לחיבור ולניתוק בכל שימוש ,מותר לשלוף את
גבי מקור החום ,ואסורה משום דיני חזרה? לענות לו 'ברוך אלוקינו שאכלנו משלו' וכו' או
הצינור בשבת ואין בכך איסור סותר .אולם בצינור
ת .יש אוסרים בכל אופן שהקדירה לא עמדה שעדיף שלא אענה?
גינה המחובר לברז בהברגה או בחיבור חזק ,ודרך
בני אדם להשאירו מחובר לברז במשך ימים או בערב שבת על הפלטה ממש ,להוריד את הסיר ת .יכול לענות למזמן הראשון ולכוון שאינו יוצא
שבועות ,הרי הוא כחלק מהברז ,וכיון שהברז עצמו מההגבהה ולהניחו ישירות על הפלטה .2אמנם ידי חובתו בענייה זו ,ואחר כך יצטרף לזימון עם
מחובר לבית אסור לפרקו בשבת משום סותר.4 יש מקילים באופן שהסיר היה רותח קודם כניסת הקבוצה השנייה.1
המשך בעמ' ב'
והגר"ש וואזנר (קובץ מבית לוי ח"ו עמ' לא) לאסור להניח גבי האש בשבת שמותר לו להחזירה כל שהיתה המפסיקים צריכים להפסיק מאכילתם אלא עד 'ובטובו 1השומע ציבור מזמנים חייב לענות עמהם ,כמבואר
בתחילה על גבי פלטה חשמלית בשבת ,ובשו"ת דעתו לכך ועודה בידו ,ואף שהקדירה עמדה כך כל חיינו' אין זה רק כאשר הם מזמנים אחר כך לבדם ,ולא בשו"ע (או"ח סי' קצח ס"א) .אך כאשר מכוון להדיא שלא
תשובות והנהגות (ח"א סי' רז אות ו) צידד להתיר בשעת הלילה אין זה כהנחה על גבי קרקע ורשאי לחזור הפסיקו אלא כדי להשלים לעניית עשרה] ,ולכן אף לצאת ידי חובה בענייה זו אינו יוצא ידי חובה בכך,
הדחק ,כיון שאין רגילים לבשל עליה .אולם נראה ולהניחה על גבי הפח .וראה בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ב כאשר ענו 'ברוך אלוקינו שאכלנו משלו' וכו' הרי הם ויכול להצטרף לזימון בקבוצה השנייה .והנה באופן
שאין להקל בזה ,כיון שכיום יש שמבשלים על גבי סי' כט) שכתב להקל בזה מטעם שהקדירה העליונה יכולים לזמן בשם ,שכיון שלא שמעו עד סוף ברכת שממשיך לאכול עוד אחר שענה לראשונים פשוט
פלטה חשמלית מאכלים מסוימים שהבישול שלהם והתחתונה מוגדרים כקדירה אחת ,ולכך באופן הזן לא נפטרו מחובת זימון. שחייב עוד פעם בזימון ומצטרף עמהם ,ואף כאשר
מהיר וקל ,כמו דגים שמתבשלים יפה על גבי פלטה, שהניח את שתי הקדירות מערב שבת יכול להוריד 2כן כתב החזון איש (סי' לז ס"ק יא) שהורדת הקדירה כבר פסקו כולם מלאכול יכול לענות ולכוון שאינו
על כן גם בתבשיל שנתבשל כל צרכו יש בזה משום את הקדירה העליונה על גבי הפלטה אחר שסילק ממקומה המוגבה והנחתה ישירות על גבי מקור רוצה לצאת ידי חובה .וראה בפסקי תשובות (סי' קצג
מיחזי כמבשל ואין להקל להניח לכתחילה בשבת על משם את הקדירה התחתונה ,וכעין זה כתב בשו"ת החום נחשבת העמדה חדשה ,ולא כהמשך השהייה הערה )9שכתב שאם כל הקבוצה השנייה שומעים את
פלטה חשמלית. אור לציון (ח"ב פ"ל אות ח) .והנה יש שכתבו להתיר הראשונה .וכן הביא בשמירת שבת כהלכתה (פ"א המזמן בקבוצה הראשונה עדיף שיענו 'ברוך אלוקינו
4כאשר מדובר בצינור המתחבר לברז בצורה עראית להניח לכתחילה תבשיל המבושל כל צרכו על גבי הערה קכה) מהגרש"ז אויערבאך .וכן כתב בשו"ת שבט ומבורך שמו הגדול תמיד לעולם ועד' ,משום שלדעת
והדרך להסירו מיד לאחר השימוש אין בזה משום פלטה חשמלית בשבת ,ראה בשו"ת אגרות משה (או"ח הלוי (ח"א סי' צא). החזון איש (או"ח סי' לא סק"ב) והקצות השולחן (סי' מה
איסור בונה או סותר ,וכמבואר בשו"ע (או"ח סי' שיד ח"ד סי' עד בישול אות לד-ה) ובשו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' מה), 3בשמירת שבת כהלכתה (שם) כתב שמנהג העולם ס"ה וס"ק יט) יוצאים חובת זימון בעניית 'ברוך אלוקינו'
ס"י) לעניין דלת של בור בקרקע שאם החבל הקשור שכיון שאין הדרך לבשל עליה אין בזה חשש 'מחזי להקל בזה ,וביאר זאת שכיון שהניחה בערב שבת אפילו כאשר לא שמע את המברך עד סוף ברכת הזן
בדלת אינו עשוי לקיים בו מותר להסירו ולחתכו כמבשל' ,ואף גזירת שמא יחתה לא שייך בה כיון על מנת שבשבת יניחנה על הפח ,הרי זה מוגדר את הכל .אולם לדעת המשנה ברורה (סי' קפג ס"ק כח,
בשבת ,ולעניין פי תנור הטוח בטיט שמותר לסותרה שדרגת החום בה קבועה ואינה משתנה .אולם דעת כדעתו להחזיר וכעודה בידו כיון שלא הוסרה וכן נראה מדבריו בעוד מקומות) גם בעשרה אין יוצאים כך
ולסותמה בשבת כיון שאינה עומדת לקיום ,המבואר הגרש"ז אויערבאך (הו"ד בשמירת שבת כהלכתה פ"א ס"ל) ממקור חום האש ,ודינו כמי שסילק הקדירה מעל חובת זימון [וכל מה שמבואר בפוסקים שבעשרה אין
לתגובות: לשאלות בהלכה:
א 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' א'
אלא יש לברר מי הניח את הפסולת ולבקש טבילה.8 אמירה לגוי במקום צער בעלי חיים
ממנו שיפנה את הפסולת .אסור לפנות לעירייה זוג מבוגרים מלוס אנג'לס נסעו לשבת
מפני שהדבר עלול לגרור עליו קנסות שלא על הלווה לחברו כסף לקניית שלגון חופשה באוסטריה .בליל שבת הם נזכרו
פי דין תורה.10 וביקש שיקנה גם עבורו שלא דאגו למזון עבור הכלב שהם מגדלים
שני חברים ישבו יחד בחוף הים ,ולפתע בביתם .לדבריהם הכלב עלול למות אם לא
תשלום על ספר שנרטב הבחינו במוכר שלגונים שעבר במרחק מה יקבל את המזון שלו .והנה חז"ל אמרו (שבת
בחור ישיבה בשם חזקי השאיל לשמעון ממקום ישיבתם .אחד מהם ביקש מחברו: קנה ):שהמזון של הכלב מתעכל במעיו
חברו ספר קריאה ,אותו קיבל בהשאלה 'תוכל להלוות לי עשרה שקלים כדי שאקנה במשך שלושה ימים ,אך בני הזוג טוענים
מאחיו יהודה .שמעון קרא מעט בספר, שלגון?' חברו נענה בשמחה ,הוציא עשרים שלכלב שלהם במצבו הדבר מהווה סכנה
ולאחר מכן הניחו על הרצפה מתחת למיטתו שקלים ואמר לו' :בשמחה ,קח עשרים ובוודאי שיש כאן צער בעלי חיים .הם רוצים
שבחדר הפנימייה ,ויצא לסדר שני ללמוד לפנות לגוי שיתקשר לאחד משכניהם כדי
שקלים ,וכשאתה כבר הולך לקנות לעצמך
בחשק רב .לקראת סוף הסדר נכנס לחדר שיאכיל את הכלב .האם הדבר מותר בשבת?
– תקנה שלגון גם בשבילי' .לאחר שחברו
הבחור המצוין חנניה ,שהיה צריך להתארגן יצא לעבר המוכר ,התעורר המלוה לחשוב ת .מותר לומר לגוי שיתקשר לשכן שיאכיל את
לנסיעה לחתונה בירושלים .הוא התקלח שמא נכשל בכך באיסור ריבית .הרי אילולא הכלב ,משום צער בעלי חיים.5
במקלחון הסמוך לחדר הפנימייה ,אך לא ההלוואה היה עליו לקום וללכת בעצמו
הבחין שהמים עלו על גדותיהם והחלו לזרום עד למוכר ,וכעת הלווה טורח עבורו ומביא בדיקת תפילין ומזוזות בחודש אלול
אל תוך החדר .אט אט התפשטו המים עד לו את השלגון אגב ההלוואה .האם יש בכך בחודש אלול יש מנהג לבדוק את התפילין
שהגיעו אל הספר שהיה מונח על הרצפה, משום טובת הנאה שמקבל המלוה מן הלווה והמזוזות .רציתי לברר באיזו תדירות צריך
הרטיבו אותו והוציאוהו מכלל שימוש .הנזק מחמת ההלוואה ,או שאין בזה חשש? לבדוק אותם?
התגלה רק בשעת לילה מאוחרת ,כאשר ת .כאשר מדובר בטובה רגילה שהיה הלווה
המתמידים שבו מן הסדר לחדרם .מיד ת .מעיקר הדין תפילין אינם צריכים בדיקה
עושה לחברו גם אילו לא היתה ביניהם כל כלל ,ומזוזה צריכה בדיקה כל שלוש וחצי
התעורר ויכוח מי חייב לשלם על הספר:
האם שמעון ששאל את הספר והניחו על
הלוואה ,אין הטרחה בקניית השלגון עבור שנים .6בחודש אלול נהגו אנשי מעשה לדקדק
הרצפה נושא באחריות לנזק ,או שמא החיוב המלוה נחשבת כהטבה הניתנת מחמת במצוות ,ולבדוק את התפילין והמזוזות אף
מוטל על חנניה שגרם להצפת החדר ,ואולי ההלוואה .ואף אם למעשה ההלוואה חסכה כאשר אין לכך חיוב מעיקר הדין.7
יש לפטור את שניהם .מאחר שהועלו סברות למלוה את אי הנעימות הכרוכה בבקשת טובה
לכאן ולכאן ,זה אומר בכה וזה אומר בכה, זו מחברו ,אין בכך משום ריבית.9 חיוב טבילה בלוכד אבנית
הגישו את משפטם אל בית ההוראה לברר: לאחרונה רכשתי מכשיר הקרוי 'לוכד
על מי מוטל לשלם את דמי הספר? להודיע לעירייה על פינוי פסולת אבנית' .מדובר ברשת צפופה העשויה מסיבי
ת .א .חזקי ,ששאל את הספר מאחיו ,חייב אחד השכנים עשה שיפוצים בדירתו והשאיר נירוסטה ,שמניחים אותה בתוך מיחם המים
באחריותו כשואל אף באונסין .אם היתה הרבה פסולת בנייה במקום ,דבר שמפריע החמים ,והיא שואבת אליה את האבנית
הסכמה עקרונית מצד אחיו להשאיל את למעבר העוברים ושבים .האם מותר לפנות שיש במים שלא תידבק לדפנות המיחם
הספר גם לחברים ,השואל השני נכנס תחתיו לעירייה שתדאג לפינוי הפסולת ,או שיש וגוף החימום .כיון שהרשת עשויה ממתכת
ומתחייב אף הוא באונסין .ומכל מקום יש לחשוש מכך שאולי העיריה תקנוס את הסתפקתי האם היא חייבת בטבילה?
אומרים שהשואל הראשון אינו מסתלק מחיובו, המשאיר? ת .לוכד אבנית ,ששימושו רק כדי לשאוב את
ואם אין לשני לשלם ,חייב הראשון .11ב .לגבי ת .אין לפנות לעירייה לדווח על פסולת הבניה, האבנית מהקומקום או המיחם ,אינו טעון
המשך בעמ' ד'
פרהסיא ,כגון לדור בחצרו ולהשתמש בעבדיו' .והרי להגיה הגהה בידי אדם. לקלקול מזיעה .וכן כתב בהליכות שלמה (פ"ד אות לו) בסי' רנט (ס"ז) .אולם בצינור שמתחבר לברז בהברגה
שמותר ללוה לתת למלוה מתנה כל שהיה נותנה 7בספר מטה אפרים (סי' תקפא ס"י) כתב שיש אנשי בשם הגרש"ז אויערבאך שתפילין שלנו שעשויים וחיבור חזק והדרך להשאירו לתקופה ממושכת יש
גם ללא ההלואה .ובשו"ע הרב (ס"ז) כתב שזהו רק מעשה שנוהגין בחודש זה לבדוק ולבחון התפילין בהידור ובעור מעובד היטב ובתפירות חזקים וסגור בשליפתו בשבת משום איסור סותר ,ואף באופן
כאשר אינו נותן עתה מחמת ההלואה אלא משום ומזוזות שלהם ,וכל אשר ימצא שם בדק בשאר היטב ,וריבועו כהוגן ולא ניכר עליהם קלקול ,אזי שאין בדעתו לבטלו לברז הרי זה אסור משום שזה
סיבות אחרות .ונראה שטרחה זו לקנות שניים עובר מצות ,והוא מנהג טוב ,וכן הביא בקיצור שו"ע (סי' הסומך על פשיטות דברי השו"ע שאינם צריכים נראה כמוסיף על הבנין וכמבואר בשו"ע (סי' שיג ס"ג)
חבר ,הדרך לעשות כן אפילו שלא בין חברים ,ואין קכח ס"ג) .וכבר הוזכר מנהג זה בספר שער המלך בדיקה לעולם לא הפסיד ,כל זמן שלא אירע להם לעניין כמה דברים שאף שאינו מבטלם לבניין אין
הדבר נראה שעושה כן מחמת ההלואה. (שער א פ"א) שהאריך שחודש אלול הוא מענין השם איזה תקלה אשר עלולה לגרום לקלקול בפרשיות. לסותרם עד שיהא ניכר שאינם חלק מהבנין.
10ראה בספר מכתלי בית הדין (ח"ד סי' ב) שהבאנו הרשום במזוזה ,ועל כן מועד מצוה זו הוא בחודש וכל זה לעניין תפילין ,ולעניין מזוזה מבואר בשו"ע 5בשו"ע (או"ח סי' שה ס"כ) 'מותר לומר לאינו יהודי
מדברי שו"ת שבט הלוי (חלק י סי' רסג) כי איסור דין זה ,ובפרט לפני בא יום הגדול והנורא יום הדין (יו"ד סי' רצא ס"א) שמזוזת היחיד נבדקת ב' פעמים לחלוב בהמתו בשבת משום צער בעלי חיים
דיני ערכאות מתקיים גם בחוקי העירייה ,כיון שחייו תלויים בו יתעסק במצוה ששכרה אריכות בשבע שנים ,והיינו שכל שלש וחצי שנים יש חיוב שהחלב מצערה' .ואף שיש אומרים שם שצריך
שאינה מחוקקת לפי דין תורה[ .רק בחוקי עזר וכללי ימים .וכעין זה הובא בספר עולת חודש (מאמר קסג) לבודקה .וראה בערוך השולחן (שם ס"א) שעיקר לקנות החלב מהגוי ,אין זה אלא שלא יראה כאילו
בנייה שהתקבלו כמנהג המדינה ולטובת התושבים באופן שמה שאמרו שמזוזה נבדקת פעמיים בשבוע היינו הבדיקה היא שמא הרקיבה או נגנבה ,ולפי זה כתב הגוי עושה מלאכה עבור הישראל ,אבל מעיקר הדין
שאינם סותרים לדין תורה ,כאשר לא ניתן לפסוק הדבר על דרך החיוב ,אבל כל היד המרבה לבדוק תמיד שבמקומות שיש לחלוחית רבה בכותל וכמו שמצוי מותר לומר לגוי לחלוב בשבת משום צער בעלי
בבית דין רשאים לנהוג כמנהג המדינה ,והרי כן היא הרי זה משובח .ועוד שאף מצד החיוב מה שאמרו במדינתו אזי יש חיוב בדיקה תדיר ,ולכל הפחות חיים ,אפילו שבחליבה לתוך כלי יש איסור מהתורה
המציאות שהעירייה כופה את מנהג המדינה ולא דנה פעמיים בשבוע הוא אם מניחה בשפופרת של ברזל פעם אחת בשנה ,וכתב שכך מנהגו .אך בקול יעקב לדעת רוב הראשונים וכמבואר ברמב"ם (שבת פ"ח
ומכריעה בספקות שהתחדשו] .אולם הטלת הקנס או אבן או זכוכית ,אבל בלאו הכי עלולה להתקלקל (סק"ב) כתב שאם קובעים המזוזה בתוך נרתיק סגור ה"ז) .וכן מבואר במשנה ברורה (סי' שלב סק"ו) ובביאור
וודאי שאינו על פי דין תורה ועל כן הדבר אסור ויש חיוב לבדוק יותר ,וגם שאין הדיו שלנו דומה ואטום ואינה נוגעת בכותל ,אין לחוש לריקבון ולכך הלכה (שם ד"ה ואם) להתיר אמירה לעכו"ם לעשות
כפניה לערכאות .וראה שו"ת תשורת שי (ח"ב סי' לדיו שלהם ועלול יותר להמחק ,ועל כן האיש אין מקפידים לבודקה אפילו פעם אחת בשבע שאר מלאכות דאורייתא בשבת במקום צער בעלי
קסב) ,ושו"ת דברי חיים (חו"מ ח"ב סי' א) כי מי שתבע החפץ חיים יבדוק מזוזות פתחיו בחודש הזה ויזכה שנים .וכן כתב בהליכות שלמה (תפילה ,פ"ד הערה נב) חיים .וראה באשל אברהם (סי' שה סי"ט-כ) שכתב שעל
חברו בערכאות ונגרם לו נזק על ידו ,כגון שפסקו להכתב לחיים. בשם הגרש"ז אויערבאך שאם נותנים את המזוזה ידי גוי מותר לעשות מלאכה בשבת אפילו במקום
עליו שצריך לשלם קנס למדינה נחשב הדבר כמזיק 8עיקר חיוב טבילת כלים אינו בכל כלי ממתכת בכלי זכוכית והיא אינה נוגעת בכותל אין מקפידים שיש לבהמה רק צער קצת ואפילו במקום ספק
ב'גרמי' ,וחייב לשלם ,מלבד אם נעשה בשוגג ,כגון אלא רק בכלי סעודה ,וכמבואר בגמרא (ע"ז עה): לבדוק פעמיים בשבע שנים .אולם למעשה נראה צער בעלי חיים מותר .ולכן מותר כאן לכתחילה
שלא ידע שאסור לתבוע בערכאות ,או באופן שלא 'כלי סעודה אמורין בפרשה' ,ולא כל כלי מתכת, שלא להקל בזה כל כך ,כיון שהמציאות מוכיחה לומר לנכרי להתקשר לגוי אחר ,שהרי זה רק שבות
ידע מראש שיוטל קנס כזה ,שאז נחשב גרמי בשוגג, וכן כתב השו"ע (יו"ד סי' קכ ס"א) 'הקונה מהעובד שמוצאים כל העת מזוזות שנפסלו במשך הזמן ,הן דשבות למניעת צער בעלי חיים.
ויכול לומר 'קים לי' ולהפטר. כוכבים כלי סעודה וכו' צריך להטבילם במקוה או על ידי אותיות שנמחקות במקום קיפול הקלף ,והן 6בשו"ע (או"ח סי' לט ס"י) מבואר שתפילין שהוחזקו
11הנתיבות (סי' רצא סקכ"ד ,סי' עז סק"א) ביאר שטעם מעיין של ארבעים סאה' .וראה בערוך השולחן (שם על ידי ריקבון ולחות הגורמים למחיקת וטשטוש בכשרות אם אינו מניחן אלא לפרקים צריכים
הפטור בשומר שמסר את החפץ למי שהבעלים ס"ל) שכתב וז"ל 'כלי סעודה הצריכין טבילה לאו אותיות .וראה בחתם סופר (שו"ת יו"ד סי' רפג) שכתב בדיקה ב' פעמים בשבע שנים ,ואם מניחן בכל יום
רגילים להפקיד אצלו ,או לבני ביתו ,הוא מפני דווקא כלים שאוכלים וששותים בהם ,אלא אפילו שאף במקום שחיוב הבדיקה מדינא ,אינו צריך אינם צריכים בדיקה לעולם .ובמשנה ברורה (ס"ק
שעשה שמירה מעולה ,והרי הדבר כאילו הניח כלים שמבשלים בהם ואופין בהם ומטגנין בהם לבדוק על ידי מגיה מומחה את צורת האותיות כו) כתב שאם קרה בהם איזה ריעותא וכגון שנקרע
את החפץ במקום המשתמר והוא עצמו עומד ושמתקנים בהם המאכל והמשקה כולן צריכין וחסירות ויתרות ,כיון שכבר נבדקה בזה וזה דבר חיפוי הבתים או שנשרו במים יש חיוב לבודקם
ומשמרו .ממילא ,אם אירע לו נזק ,הרי זה אונס טבילה כשהם של מתכת וזכוכית' .ולפי זה נראה שאינו יכול להשתנות ,אלא צריך לבדוק רק שלא מעיקר הדין .ואף כאשר לא אירע להם כלום
כלפיו .אולם בשואל ,שחיובו אינו נובע מעצם חובת שמסנן האבנית אינו מוגדר ככלי סעודה ,שהרי נמחקו או נטשטשו או התחברו חלק מהאותיות ,וכן שמעיקר הדין אין חיוב לבודקם ,הביא המשנה
השמירה בלבד ,שהרי חייב אף במתה כדרכה ,אלא עיקר יעודו אינו אלא כדי להגן על המיחם מהאבנית שלא נעשה שום רקבון או חסרון בקלף ,ובדיקה זו ברורה (שם) מהמגן אברהם (ס"ק יד) שמכל מקום
מוטל עליו חיוב לשלם על כל מה שיארע לחפץ שלא תידבק בו ,ואינו בא כדי לשפר את טעם המים. יכול לעשות כל אחד בעצמו .אולם בודקי הסת"ם נכון לבודקם מפני שמתקלקלים מהזיעה .אמנם
עד שישיבנו לבעליו ,סבר הנתיבות שאינו נפטר ואין לדמותו למסננת תה החייבת בטבילה כמבואר כיום טוענים שהמציאות מוכיחה שמוצאים במטה יהודה (עייאש ,סי' לט סק"ח) כתב שאין לחוש
במסירה לשואל אחר .אך בשיעורי רבי שמואל בערוך השולחן (שם) ,שהרי מסננת נועדה כדי לסנן לפעמים טעויות הפוסלות התפילין ומזוזות לקלקול התפילין על ידי הזיעה כיון שהאויר שולט
(ב"מ אות רצו) כתב שמדברי הקצות החושן (סי' רצא את המשקה ממה שיש בו וכיון שהשימוש בה הוא מעיקרא אף בתפילין ומזוזות שנבדקו כמה וכמה בהם ואינם מתעפשות ,ואדרבה בדורות הראשונים
סק"ח) מוכח שגם בשואל יש לפטור ,שכן הקצות לתועלת המשקה הרי היא מוגדרת ככלי סעודה. פעמים ,ועל כן כדאי ליתן מידי פעם לבדיקת מגיה היו הולכים בתפילין כל היום ולא חששו לקלקול
ביאר שהמסירה לבני ביתו או למי שהבעלים 9כתב בשו"ע (יו"ד סי' קס ס"ז)' :צריך המלוה ליזהר ממוחה אף שכבר נבדקו בעבר .ויתכן שעיקר מה על ידי הזיעה אלא במזוזה שהיא סגורה בכותל
רגילים להפקיד אצלו נחשבת כאילו החזיר את מליהנות מהלוה שלא מדעתו כל זמן שמעותיו בידו, שמוצאים מפני שבעבר לא היו מצויות כ"כ בדיקות ואין האויר שולט בה והרי היא כתפילין שאינו
החפץ לבעלים והסתלק מן השמירה .וכמו שבטוען אפילו בדבר שהיה עושה לו אף אם לא הלווהו .אבל מחשב ,ולכן אם יתברר שלאחר בדיקות מחשב אין מניחן אלא לפרקים שטעונים בדיקה פעמיים
החזרתי אינו חייב שבועה ,כך גם בשואל שמסר אם נהנה ממנו מדעתו ,מותר בדבר שהיה עושה מוצאים עוד ,יהיה אפשר להקל בזה .אמנם ודאי בשבע שנים .וכן כתב במור וקציעה (סי' לט ד"ה וכתוב
לשואל יהיה הראשון פטור ,מפני שכבר הסתלק לו אף אם לא הלוהו ,ובלבד שלא יהא דבר של לכתחילה אין להסתמך רק על בדיקת מחשב ,וצריך עוד) שכאשר עור התיתורא עבה ושלם אין לחוש
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ב
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
המשך מעמ' א'
משום ‘לא תחנם’ ,ודקדק בנו ,שהתוספות לא הקשו כן ואין בנתינה כל תועלת צפויה – הנתינה עלולה להיות היתר להיתר מכירת של הקרקעות בשנת השמיטה לישמעאל.
רק לאחר מה שאמרו בגמרא שהחמץ מותר בהנאה, מתנת חינם לנכרי שאינו מכירו. ראה כעי”ז גם בחו”מ סי’ רסו לענין אבידת גוי שתיקן הב”ח
דאם היה אסור בהנאה לא קשה כלום ,וזאת מהטעם לעומת זאת ,אם היא לוקחת מן הבית שקיות ,ארגזים גירסת הטור].
המבואר שכיון שאסור בהנאה מותר ליתנו לו כיון שאינו או כמות גדולה של מאכלים ,ובכך חוסכת לבעלים את בשו”ע (יו”ד סי’ קנא סי”א ,חו”מ סי’ רמט ס”ב) כתב את
שוה לו כלום. טרחת הפינוי ,את סחיבת המאכלים אל פח האשפה או האיסור בלשון עובד כוכבים ,אולם הש"ך (יו"ד סי' קנא ס"ק
מעשה זה הובא גם בירושלמי (עבודה זרה פ"א ה"ט) את הצורך לטפל בהם – נראה שאין זו מתנת חינם. יח) כתב על פי הבית יוסף בחו"מ שפסק השולחן ערוך
והקשו כיצד הותר הדבר משום 'לא תחנם' ,ולא נזכר שם האוכל ניתן לה כנגד שירות הפינוי שהיא עושה. כולל כל נכרי ,ואפילו ישמעאלי שאינו עובד עבודה זרה,
תירוץ .המראה הפנים (על הירושלמי שם) ביאר' :והכא לא כמו כן ,אם מדובר בעוזרת המצויה דרך קבע אצל ורק גר תושב יצא מכלל האיסור .וכן נראה דעת החינוך
משום חן נתן לו מתנת חינם זה ,אלא שלא היה ראוי כי השכנה ,ויש עניין ממשי בשמירת יחסי שכנות תקינים, (מצוה תכו) שרק לגר תושב מותר לתת מתנה וחן עיי"ש.
אם להמבגאי הזה' .כלומר ,מאחר שהגלוסקין לא הייתה או שהימנעות בולטת מן הנתינה עלולה ליצור עלבון, לפיכך ,אין להתיר בשל כך שהעוזרת אינה עובדת
ראויה לישראל ולא נמסרה כדי להחשיב את הנכרי או איבה או מתיחות עם השכנה ועובדיה – ניתן לצרף את עבודה זרה ,אלא יש לברר אם הנתינה עצמה היא אכן
למצוא חן בעיניו ,אין זו מתנת חינם שאסרה התורה. היתר דרכי שלום .חז”ל התירו לפרנס עניי נכרים ,לבקר 'מתנת חינם' או שיש בה סיבה ותועלת לנותן.
ביאור זה מצטרף ליסוד של החק יעקב ,שדבר שאין את חוליהם ולקבור את מתיהם משום דרכי שלום (גיטין מתי המתנה אינה נחשבת ‘חינם’
לישראל כל שווי ושימוש בו אינו בהכרח בכלל האיסור. סא .שולחן ערוך יו”ד סי’ קנא סעיף יב .חו”מ סי’ רמט סעיף ב). השולחן ערוך הגביל את האיסור לתת מתנה וכתב
האור שמח (עבודה זרה פ"י ה"ד) דייק מן ההבדל בין נוסח ואולם לא כל נתינה נוחה או נעימה היא ‘דרכי שלום’. שאין לתת לנכרי ‘שאינו מכירו’ ,ומשמע שלא כל נתינה
הבבלי לנוסח הירושלמי במעשה רבן גמליאל ,שאיסור כאשר אין חשש איבה ,אין קשר של ממש ואין לנותן היא בגדר מתנת חינם ,ומקור הדברים בתוספות (עבודה
מתנת חינם נאמר רק כאשר ישראל נותן לנכרי דבר שום תועלת ,יש למצוא דרך ברורה יותר להוציאה מגדר זרה שם ד”ה רבי יהודה) שהביאו קושיית הריב”ם על מה
שהוא ממונו .אם החפץ היה הפקר והישראל הגביהו מתנת חינם .למכור את המאכלים במחיר ממשי ,אף אם שאמר רבי יהודה שלנכרי מוכרים אך אין נותנים לו
בלא כוונת זכייה ,אין הוא נותן לנכרי משלו אלא מאפשר נמוך בהתאם למצבם ולתאריך התפוגה ,או לתת אותם בחינם ,מהגמרא במסכת פסחים (כב ).שהעמידו את
לו לזכות מן ההפקר (ראה תוספות בבא בתרא נד .ד"ה אדעתא). בתמורה לפינויים מן הבית. הברייתא ששולח אדם ירך לעובד כוכבים כרבי יהודה,
וכדבריו כתב גם ה'אמרי אמת' מגור (ליקוטים ע”ז ב). איסור ‘בל תשחית’ במאכלים והרי הדברים נראים כסותרים אלו את אלו ,ששם
שהקשה איך השיב אברהם אבינו את כל הרכוש למלך הרמב”ם (מלכים פ”ו ה”י) כתב‘ :כל המשבר כלים וכו’ משמע שרבי יהודה מתיר לתת מתנת חנם לנכרי .ותירץ
סדום ולא חשש לאיסור לא תחנם ,ותירץ :ויש לומר ומאבד מאכלות דרך השחתה עובר בלא תשחית’. התוספות מדברי התוספתא (ע”ז פרק ג) שהוסיפו בדברי
דאברהם אבינו אמר (בראשית יד כב) ‘הרימותי ידי וגו’ אם ההדגשה ‘דרך השחתה’ מלמדת כי לא כל אובדן של רב יהודה כי בעובד כוכבים המכירו מותר ,מפני שהוא
מחוט’ וגו’ ,והיינו שבעת שלקח הרכוש לא רצה לזכות חפץ או מאכל הוא בכלל האיסור ,אלא איבוד שאין בו כמוכרו לו.
בממון כלל ואין זה כנותן מתנה .וכן כתב בעל ההפלאה צורך ותועלת .הרמב”ם עצמו כתב קודם לכן שאפילו עוד כתבו התוספות ,שאם הגוי מתלוה עמו בדרך
ב’פנים יפות’ (בראשית שם) כי אם היה אברהם זוכה בשלל אילן מאכל מותר לקצוץ כאשר הוא מזיק או כאשר דמי מותר לתת לו בחינם ,ובזה יישבו את המובא במסכת
לא היה רשאי לתתו למלך סדום משום הלאו דלא תחנם, העץ יקרים מן הפירות ,מפני ש’לא אסרה תורה אלא עירובין (סד ):שרבן גמליאל מצא גלוסקין בדרך ,הורה
אלא שמעולם לא נתכוון לקנות ,ומוכח שכן דעת בעל דרך השחתה’ (שם ה”ח). לרבי אילעאי ליטלה ,ולאחר מכן אמר לנכרי ששמו
ההפאלה שבנתינה של הפקר אין איסור (וראה ליקוטי יהודה גם בספר החינוך (מצוה תקכט) כתב באיסור זה שהוא מבגאי ליטלה ממנו ,ואף על פי שלא היה מכירו
ח”א ,עמ’ קכ). על כל הפסד הנעשה לבטלה ,כגון שריפת חפץ ,קריעת כדמשמע התם ,ותירצו שההיתר שם הוא מפני שהיה
לפי זה ,דברי המאפה שהונחו בבית המדרש בעבור בגד או שבירת כלי .אך אם יש בקלקול תועלת ממשית מתלוה עמו בדרך ,ויבואר להלן.
הציבור ,אך לאחר שהתבררה כשרותם איש מן הלומדים או סילוק נזק ,אין זו השחתה אסורה. וכן כתב הרשב"א (שו"ת ח"א סי' ח) במפורש' :שלא
לא התכוון לזכות בהם ,אפשר שנשארו הפקר ואין לגבי שאר חפצים ומאכלים שאינם אילן מאכל ,נחלקו אמרו אלא מתנת חנם .הא לסיבה וכו' מותר ,שאין זו
במסירתם לנכרי משום 'לא תחנם' .ברם היתר זה שייך הראשונים אם האיסור מהתורה או מדרבנן .הסמ”ג מתנת חנם' .והוסיף שגם נתינה משום דרכי שלום אינה
רק כאשר המאכל לא נעשה מעולם ממונו של ישראל, (לאוין רכט) סמ”ק (סי’ קעה) ,רבנו ירוחם (משרים סוף נתיב נחשבת מתנת חינם .ולפי דבריו ,אין צורך שהתמורה
מאכל שאדם קנה לביתו או קיבל וזכה בו אינו נעשה לא) ,ויראים (השלם סי’ שפב) ,כתבו שבכל דבר עובר על תהיה כסף דווקא .אלא גם עזרה עתידית ,גמול על עזרה
הפקר מעצמו רק מפני שכעת החליט שאין לו בו צורך. בל תשחית מן התורה ,גם בספר החינוך (שם ועיי”ש במש”כ קודמת או שמירת יחסים תקינים מוציאים את הנתינה
והנה התוספות (עירובין סד :ד"ה ולמדנו) תירצו בדרך במנחת חינוך) משמע ששאר השחתות נאסרו מן התורה, מכלל חינם.
אחרת את הקושיא כיצד אמר לתת לנכרי ולא חשש אף שאין לוקים עליהן .לעומת זאת ,הרמב”ם (מלכים שם. הט"ז (יו"ד שם סק"ח) ביאר' :אם מכירו לא הוה עליה שם
לאיסור לא תחנם ,או שרבן גמליאל לא סבר את דרשת ובסהמ”צ ל”ת נז כתב שלוקה על כל דבר) כתב שעל שאר דברים מתנה אלא כמכירה ,שהרי ישלם גמולו או כבר שילם
רבי יהודה ,או שמכיוון שהנכרי התלווה אליהם בדרך שמלבד אילנות מאכל אינו לוקה אלא מכת מרדות, לו' .ואין פירוש 'מכירו' שהנותן רק יודע את שמו או
הייתה הנתינה כעין מכירה .וכתב בחשוקי חמד (שם) כי וכתבו האחרונים בדעתו (משנה למלך שם ה”ח ,נודע ביהודה מזהה את פניו ,אלא שיש ביניהם קשר שהמתנה ניתנת
לכאורה היה מקום ללמוד מדבריהם שאף דבר שאינו תניינא ,יו”ד סי’ י) שסובר שמן התורה איסור בל תשחית כהחזרת טובה קודמת ,או מתוך ציפייה סבירה לטובה
ראוי לישראל אסור במתנת חינם .אולם ה'חשוקי חמד' הוא רק באילנות ,וחכמים הם שאסרו להשחית כל דבר. בעתיד ,או כדי לשמר קשר שיש בו תועלת לנותן.
דחה ראיה זו ,מפני שבאותו מעשה נטל רבי אילעאי את מכל מקום ,גם לפי המחמירים ,האיסור הוא דווקא וכן נפסק בשולחן ערוך (חו"מ סי' רמט סעיף ב)' :עובד
הגלוסקין מן הדרך במיוחד ולאחר מכן מסרה לנכרי, כאשר מקלקל את המאכל ‘דרך השחתה’ .כאשר נדרש כוכבים שאינו גר תושב אסור ליתן לו מתנה ,אלא אם כן
ויש בכך 'מעשה נתינה' חשוב .ואילו במאכל שכבר לפנותו מטעמי ניקיון ,בריאות ,מקום אחסון או מפני הוא מכירו או אם יש בו בדבר משום דרכי שלום' (וראה
מצוי ברשותו של ישראל ,שאין לו בו צורך והוא עומד שאין כל דרך מעשית ומותרת להשתמש בו ,אין זה דומה סמ"ע שם ס"ק ב ,שאם יש לישראל צד הנאה הרי זה כמכירה).
להשלכה ,אפשר שאין במסירתו אלא מתן רשות לנכרי לאדם המשחית מזון מתוך כעס ,זלזול או ללא כל צורך.
ליטול דבר שבלאו הכי היה מושלך. נתינה במסגרת יחסי עבודה
אם מותר לתת לנכרי מאכל העומד להיזרק לפי יסוד זה ,מותר לתת מאכל או מתנה לעובד נכרי
ומה שכתב בחשוקי חמד כי מדברי התוספות משמע נחלקו הפוסקים האם מותר לתת לנכרי מאכל שעומד
שאף דבר שאינו ראוי לישראל אסור לתת לנכרי בחינם כאשר הנתינה נעשית במסגרת יחסי העבודה :כתוספת
להיזרק .ה’חק יעקב’ (או”ח סי’ תמח ס”ק יב) דן בנתינת מקובלת לשכר ,כהכרת טובה על עבודה נאמנה ,כדי
ודקדק מהם שלא כדברי החק יעקב ,המעיין שם בחק חמץ לנכרי ,וכתב שני ביאורים מדוע אין בכך משום
יעקב יראה שבנו של החק יעקב דקדק ממה שהתוספות לחזק את נאמנותו או כדי לשמור על יחסי עבודה
‘לא תחנם’ :א .משום שמדובר בנכרי המכירו .ב .כיוון תקינים .אף שהמתנה אינה רשומה כחלק מן השכר ,יש
לא הקשה כן רק לאחר שאמרו בגמרא שהחמץ מותר שהחמץ עומד להיות אסור בהנאה ואינו שווה לישראל ממנה תועלת לנותן ולכן אינה מתנת חינם.
בהנאה ,לפי שרק לאחר שנתברר שחמץ נכרי מותר מאומה ,מותר לתתו אף לנכרי זר.
בהנאה לאחר הפסח והוא ראוי לישראל ליתן לבהמתו ב’חשוקי חמד’ (דמאי פ”ג מ”א) דן הגר”י זילברשטיין
ה’חק יעקב’ מצא מקור להיתר זה מהגמרא במסכת בדברי מאפה שנותרו ועמדו להיזרק ,והציע להתיר
ולהסיקו תחת תבשילו ,קמה וגם ניצבה התמיהה ,איך עירובין (סד ):שם הביאו :מעשה ברבן גמליאל שהיה
נתן לנכרי דבר הראוי לישראל ,ואם כן אדרבה יסוד זה את נתינתם לפועלים הנכרים מכמה טעמים ,ובכללם
רוכב על החמור והיה מהלך מעכו לכזיב והיה רבי שהנותנים מכירים את הפועלים ושהאכלתם עשויה
מדוקדק בדברי התוספות. אילעאי מהלך אחריו ,מצא גלוסקין בדרך אמר לו לגרום להם לעבוד טוב יותר.
וב'חשוקי חמד' כתב על סמך יסוד זה ,שמאכל זול אילעאי טול גלוסקין מן הדרך ,מצא נכרי אחד אמר לו
שאין לישראל כל שימוש בו ובלאו הכי עומד להיזרק, מבגאי טול גלוסקין הללו מאילעאי .ומכך שרבן גמליאל העוזרת של השכנה אינה בהכרח בגדר ‘מכירו’
ניתן למסרו לנכרי ,וצירף סברות נוספות לדבריו, הורה לאותו נכרי ששמו מבגאי ליטלה ממנו ,הוכיחה בנידון השאלה ,העוזרת עובדת אצל השכנה ולא
לעיתים הבעלים כלל לא זכו במאכל והתייחסו אליו הגמרא שחמצו של נכרי אחר הפסח מותר בהנאה, אצל בעל המאכלים .לפיכך ,עצם העובדה שהיא מצויה
כהפקר ,ולעיתים אין כאן 'מעשה נתינה' חשוב ,ועל כן וכמו שפירש רש"י (ד"ה שחמצו) שאחר פסח היה .והביא בבניין ומוכרת לבני הבית אינה הופכת אותה ל’מכירו’
הציע שלא להגישו לנכרי כמתנה מכובדת ,אלא לומר לו החק יעקב מה שהוכיח בנו מהר”ר שמעון בבחרותו, כדי להתיר לתת לה מתנת חנם.
'יש כאן מאכלים ,תוכל לקחתם'. שהתוספות (ד"ה ולמדנו) הקשו כיצד נתן לנכרי ,הרי אסור אם אין ביניהם כל קשר ,היא מעולם לא סייעה לו,
המשך בעמ' ד'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ג 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
מכתלי בית ההוראה הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ב'
תשובה ממורינו הרב שליט”א
המשך מעמ' ג' יבדוק שוב את חשבון האשראי שלו ויוודא אם אכן הבחור חנניה שהפעיל את הברז יש לדון אם חיובו הוא
חויב .בינתיים פנה לבית ההוראה בשאלה :אם גם כמזיק בידיים ,מאחר שהמים שהוסיף גרמו להתפשטות
והסיק בחשוקי חמד שמסתבר לאחר הבדיקה יתעקש הגוי לשלם פעם נוספת
שאיסור לא תחנם נאמר דוקא ההצפה ,12או מדין אש וממונו המזיק .13ג .באופן שיש
מחמת טעותו ,האם מותר לקבל ממנו את הכסף ,או לומר שהוא אונס גמור ,אין לחייב את חנניה.14
כאשר אנו נותנים להם דבר שיש
לנו אפשרות לעשות בו שימוש שיש בכך איסור?
מסוים ,אך כשמדובר בדבר שבין
כה היינו משליכים אותו לאשפה,
ת .מעיקר הדין מותר 'טעות גוי' שטועה מעצמו מותרת, תייר גוי ששכר יחידת דיור בAirbnb-
ומותר לקחת ממנו את התשלום .15וממידת חסידות וכדומה ומתעקש לשלם בשנית במחשבה
או לפני החתולים והיונים וכדומה, לומר לו 'ראה שעל חשבונך אני סומך' .16יש לדעת מה
אין בזה לא תחנם ,כי מה שונה שלא שילם
הנחת הפיתות לפני נכרי זה שכתבו הפוסקים שאין כדאי וראוי להתנהג כן .17אם
בכל זאת התקבל התשלום הנוסף ,הכסף שייך לדניאל דניאל הוא אברך צעיר המתגורר עם משפחתו באחד
מההנחה לפני בעלי חיים ,ואין זה היישובים שבהרי ירושלים .הוא מתגורר ביחידת דיור
נחשב שהיהודי נותן לו מתנה. ולא לבעל הדירה.18
הנמצאת בתוך וילה גדולה שבבעלות יהודי אמיד,
אך בשו"ת 'שבט הקהתי' (ח"ד סי'
המחזיק את המקום לצורכי נופש .בקומה התחתונה
רט) נקט שאין להתיר מתנה לנכרי מי שאינו מתווך שהציע דירה לידידו ודורש של הווילה מצויות חמש יחידות אירוח ,המושכרות
שאינו מכירו רק מפני שהמאכל דמי תיווך
אינו דרוש לישראל או עומד באופן קבוע באמצעות Airbnbואתרים דומים .אחת
להיזרק .לדעתו ,אם אין היתר ראובן חיפש במשך תקופה דירה לרכישה .שמעון, היחידות ניתנה לדניאל ולמשפחתו למגורים ללא
של 'מכירו' ,דרכי שלום או טובת ידידו הקרוב ,שאינו עוסק כלל בתיווך ,ידע על כך תשלום ,ובתמורה ,ובצירוף שכר נוסף ,הם מטפלים
הנאה ,יש להניח את המאכל עד וקישר בינו לבין בעל דירה שעמדה למכירה .הדברים באחזקת יחידות האירוח ,בקבלת האורחים ובסידור
שיתקלקל ולא לתתו לנכרי במתנת התקדמו ,ולבסוף יצאה העסקה אל הפועל .במשך כל המקום בין שוכר לשוכר .אמש ,בשעת לילה מאוחרת,
חינם. הדרך לא דיבר שמעון מאומה על דמי תיווך ,וראובן הגיע למקום תייר גוי מצרפת ,ששכר אחת מן
וכך נראה שכן הייתה דעתו של היה בטוח שמדובר בעזרה חברית בלבד .לאחר היחידות למשך שבוע .כאשר בא לקבל את המפתח,
החוות יאיר (סי' טז) ,שדן בטבעת השלמת העסקה הפתיע שמעון את ראובן וביקש הושיט לדניאל מעטפה ובה סכום כסף מזומן התואם
יקרה שהיה חקוק בה שם ה', לקבל דמי תיווך כמקובל .ראובן טען לעומתו' :אילו
ולמרות שלא היה ליהודי שימוש את מלוא מחיר השכירות .דניאל הופתע ,שכן ידע
הייתי יודע שאתה מבקש שכר ,ייתכן שלא הייתי שהמערכת אינה מאשרת הזמנה ללא תשלום מראש.
מותר בה ,כתב שאין לתתה לנכרי
במתנה ,הן משום איסור הנאה והן נכנס כלל לעסקה זו .מלכתחילה פעלתי מתוך הנחה הוא בדק מיד ברישומים הדיגיטליים ,ואכן התברר
משום 'לא תחנם' .אמנם ב'חשוקי שאין כאן תיווך בתשלום' .האם שמעון ,שאינו מתווך שהתשלום כבר נגבה במלואו בעת ביצוע ההזמנה.
חמד' חילק בין טבעת יקרה ,שעצם במקצועו ולא התנה מראש על שכר ,רשאי לתבוע כשאמר זאת לאורח ,התעקש הלה כי בכרטיס
מסירתה היא מתנה חשובה ונתינת דמי תיווך? האשראי שלו מותקנת מערכת אבטחה המחייבת
חן ,לבין פיתות זולות העומדות ת .הדבר תלוי ,אם ראובן פנה לשמעון בבקשת עזרה אימות כפול ,וברור לו שהתשלום לא הושלם בשעת
להשלכה. ההזמנה ,ולכן הוא מבקש לשלם כעת במזומן .דניאל
לתיווך אינו חייב לשלם ,ואם שמעון פנה לראובן להציע
נמצא שלכתחילה נכון לחפש סירב לקבל את הכסף ואמר לו שימתין עד הבוקר,
טעם וסיבה שלא תהיה המתנה לו דירה ,חייב לשלם לו.19
חינם ,כגון לומר לנכרי שהמאכל סמך בדיקתו .ודבר זה נכון לא רק במקום ששילם שבאונס גמור פטור ,ולפי זה אף מה שהעתיק מחיובו וכאילו כבר החזיר לבעלים.
ניתן בתמורה לפינוי ,או סיבה תשלום שלם בשנית ,אלא אף בכל טעות בחשבון בשו"ע את דברי הרמב"ם אינם באונס גמור .וכן כתבו 12בגמרא בבא מציעא (קיז ).מבואר בדין 'הבית
אחרת שתהיה בכך באמת משום או במחיר. הדרישה בדעת המגיד משנה ,עיי"ש שתיקן הנוסח והעלייה' ,שאם העליון נוטל את ידיו והמים יורדים
דרכי שלום .אמנם אם מדובר 17ידועים דברי הבאר הגולה שכתב (סי' שמח סק"ה): של המגיד משנה .וכ"כ התהלה לדוד בדעת השו"ע. ומזיקים לתחתון ,כאשר המים נמשכים מכוח
ואני כותב זאת לדורות שראיתי רבים גדלו והעשירו לפיכך ,למעשה אין לחייב באונס גמור .אמנם בנידון שפיכתו הרי הם נחשבים כחיציו ,אך אם המים
במאכלים פשוטים ובעלי ערך מן טעות שהטעו העכו"ם ולא הצליחו וירדו נכסיהם דידן ,קשה להגדירו כאונס גמור ,בפרט שהיה יכול פוסקים ואח"כ נופלים אין זה נחשב כוחו .הרי"ף
מועט ,שאין לבני הבית כל שימוש לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה ,וכמ"ש בספר להעלות על דעתו שיש חפצים אחרים מתחת והרא"ש (ב"מ שם) ,הרמב"ן (ב"ב כב :קונטרס דינא דגרמי)
בהם והם עומדים בוודאות להיזרק חסידים (סימן תתרעד) רבים אשר קדשו ה' והחזירו למיטה שעלולים להתקלקל. והרמ"ה (סנהדרין עז ).כתבו שרק כאשר זרם המים
טעיות העכו"ם בדבר חשוב גדלו והעשירו והצליחו 15יש לדון אם היתר 'טעות גוי' נאמר דווקא פסק ,כגון שהם נבלעים תחילה במעזיבה ולאחר
בתוך זמן קצר ,יש להקל. והניחו יתרם לעולליהם .וראה מה שכתב הסמ"ג במקרים שבהם הגוי כבר נתן סכום יתר במסגרת מכן נוטפים מאליהם ,אין הדבר נחשב כוחו .והרמ"ה
וראה עוד בתשובת פתחי שערים (עשין סי' עד) :כבר דרשתי לגלות ירושלים אשר בספרד עסקה קיימת ,וכגון שטעה בחשבון והוסיף על הגדיר זאת כ'כוח שני' .מדבריהם עולה שכל עוד
ולשאר גלויות אדום כי עתה שהאריך הגלות יותר המגיע ממנו ,או אף במקרה שלפנינו ,שבו הוא המים זורמים ברציפות מכוח השפיכה ,הרי זה
(סי’ מט) שהסתפק אם כשמפקיר מדאי יש לישראל להבדיל מהבלי העולם ולאחוז משלם פעם נוספת תשלום שלם שכבר שולם. מעשהו .אולם מדברי רש"י (ב"מ שם) והראבי"ה
ממונו בפני הגוי עובר בלא תחנם, בחותמו של הקדוש ברוך הוא שהוא אמת ,ושלא ולכאורה יש לתלות שאלה זו במחלוקת היש"ש (ב"ק (תשובות סי' תתקסו) משמע שכאשר המים הולכים
כיון שעל ידו מגיע הדבר לגוי ,או לשקר לא לישראל ולא לגוים ולא להטעותם בשום פ"י סי' כ) והמחנה אפרים (השמטות להל' גזילה) ,שנחלקו לאחר מכן למקום אחר ,שוב אין הדבר נחשב כוחו,
עניין ,ולקדש עצמם אף במותר להם שנאמר (צפניה בדעת הסוברים שמותר אף להטעות גוי ,ולא רק אף שלא פסקה הזרימה .וכן עולה מדברי רש"י
שאינו עובר אלא אם נתנו בידיים ג יג) 'שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ליהנות מטעות שטעה מעצמו ,וכפי שהביא הרמ"א בעירובין (פח ).לענין השופך מים בשבת .אמנם החזון
ולא באופן שממציא להגוי על ידי ולא ימצא בפיהם לשון תרמית' ,וכשיבא הקדוש (חו"מ סי' שמח ס"ב) את שתי הדעות .היש"ש כתב שכל איש (או"ח סי' קה סק"ח) כתב בדעת רש"י ,שדוקא כאשר
הפקר .והכריע שם לאיסור אף אם ברוך הוא להושיעם יאמרו הגוים בדין עשה ,כי הם ההיתר להטעותו הוא כאשר הדבר נעשה באופן של שפיכתו אינה מוסיפה במהירות זרימת המים אין
אנשי אמת ותורת אמת בפיהם .אבל אם יתנהגו עם הפקעת הלוואה ,כגון שקונה ממנו ועל ידי הטעות הדבר נחשב כוחו ,אבל אם מחמת תוספת המים הם
מפקיר בפני הגוי .ובשו”ת שרגא הגוים ברמאות יאמרו ראו מה עשה הקדוש ברוך הוא נוצר חוב שאינו משלם .אבל להטעות את הגוי באופן זורמים במהירות רבה יותר ,הרי זה כוחו גמור[ .ומ"מ
המאיר (ח”ה ס’ יד) שכתב לדחות שבחר לחלקו גנבים ורמאים .ועוד כתוב (הושע ב כה) שיתן ממון בידיו הרי זה בכלל גזל ממש ,שהרי מה לא ברור שכן היו פני הדברים ,מאחר ובדרך כלל זרימת
דברי הפתחי שערים ,וכתב להתיר 'וזרעתיה לי בארץ' ,כלום זורע אדם כור אחד אלא לי אם חוטף ממנו את הממון ומה לי אם מטעה המים החוצה כבר אינה מכוחו].
למצוא כמה כורים ,כך זורע הקדוש ברוך הוא [את] אותו וגורם לו להוציאו מידו .אולם המחנה אפרים 13החזון איש (ב"ק סי' ב סק"ט) כתב שאפילו בפותח
להפקיר בפני גוי אף שעי”ז גורם ישראל בארצות כדי שיתוספו עליהם גרים (פסחים כתב ,שלדעת המתירים להטעות גוי מותר הדבר בידקא דמיא ,דהיינו שפותח את הסכר המעכב את
שהגוי יזכה עי”ש.ובפשטות גם פז ,):וכל זמן שהם מתנהגים בהם ברמאות מי ידבק אף כשמקבל ממנו ממון ללא תמורה ,שכיון שהגוי המים ,אף אם לאחר מכן פסק כוח הליכתם ,יש
בכהאי גוונא יש לחוש לאיסור לא בהם .והרי הקפיד הקדוש ברוך הוא על גזל הרשעים נותנו מרצונו ואין כאן מעשה חטיפה ,אין הדבר לחייב על המים הראשונים מדין אש .וכל שכן כאשר
שנאמר (בראשית ו יא) 'ותמלא הארץ חמס' .עוד אני בכלל גזילה .ולפי דבריו ,בנידון דידן ,שהגוי טועה הוא עצמו שופך את המים .ומה שמבואר בגמרא
תחנם ,שהרי ממציא לו את ההנאה מביא ראיה מירושלמי דפרק אלו מציאות (ב"מ ח). מעצמו ,שיש להתיר .אמנם נראה שגם לדעת היש"ש בבבא מציעא (שם) שהעליון פטור כאשר אין הדבר
בדרך זו. שאומר שם רבנין סבייאי זבנין חד כרי דחטין ואשכחן אין המקרה שלפנינו בכלל גזילה .כל מה שהחמיר נחשב כוחו ,היינו במסגרת דיני נזקי שכנים ,שאין
ביה צררא דזוזי והחזירום להם ,ואמרו הגוים בריך הוא היש"ש הוא כאשר היהודי הוא שגרם לטעות ועל דנים שם חיוב מדין אש .עוד יש לדון ,כאשר המים
חמץ לפני הפסח לההון דיהודאי ,וכיוצא בזה מספר שם מעשים הרבה ידו הוציא הגוי את הממון מידו .אבל כאן ,שהגוי שייכים למזיק ,בחיוב משום ממונו המזיק .ואם
שנינונ במשנה (פסחים כא ).שכל מאבדת הגוים שהחזירום מפני קידוש השם. טועה מעצמו והיהודי לא גרם כלל לטעותו ,עצם הפקירם קודם השפיכה יש מקום לפוטרו מצד זה,
זמן שהחמץ מותר בהנאה רשאי 18כמבואר ברמ"א (סי' קפג ס"ז) שבטעות בחשבון של קבלת הממון ממנו אינה הופכת את הדבר לגזילה. אך אם הפקירם לאחר שכבר העמידם כמזיק ,אין
גוי זוכה השליח. וראה עוד בהגהות מהר"א אזולאי על הלבוש (הוצאת ההפקר מועיל לפוטרו ,וכמבואר בחזון איש (ב"ק סי'
האדם למוכרו לנכרי ,והשולחן 19ראה 'מכתלי בית הדין' (ח"א סי' יד) ,והוא על פי זכרון אהרן) ,שאף שרוב הפוסקים מחמירים שאסור א סק"ד).
ערוך (סי’ תמג סעיף א) פסק שבשעה מה שהעלה בנתיבות המשפט (סי' קנג סק"ג) ,שבמקום להטעות גוי ורק כאשר טעה מעצמו מותר ,מכל 14בגמרא בבא קמא (כו ):מבואר שמזיק חייב אף
החמישית בערב פסח מותר למכור שלא סוכם מראש אם הפעולה נעשית בשכר או מקום כתב שהעולם סומכים על הסברא הראשונה. באונס .ונחלקו הראשונים באונס גמור .התוספות
בחינם ,יש להתחשב בדעתו ובכוונתו של מי שיזם 16הרמב"ם (גזילה ואבידה פי"א ה"ד) כתב שאם הגוי טעה (ב"ק כז :ד"ה ושמואל ,ב"מ פב :ד"ה וסבר ,ב"ב צב :ד"ה חייב,
לנכרי אפילו כמות גדולה ,אף את ההתקשרות .לפי זה ,כאשר ראובן הוא שפנה מעצמו מותר ליהנות מטעותו ,אלא שצריך לומר לו: סנהדרין עז .ד"ה רוצח) סוברים שבאונס גמור פטור,
שוודאי לא יספיק לאוכלה קודם לשמעון וביקש ממנו לסייע לו במציאת דירה ,יש 'ראה שעל חשבונך אני סומך' .הרמ"א (חו"מ סי' שמח ואילו הרמב"ן (ב"מ פב :מלחמות ב"ק כט ).סובר שגם
הפסח .הרי שאין מצווה להשאיר ללכת אחר דעתו של ראובן ,שפנייתו לידיד קרוב ס"ב) לא העתיק תנאי זה .ובמגיד משנה (שם) ביאר באונס גמור חייב .הרמ"א (חו"מ סי' שעח ס"א ,סי' תכא
שאינו עוסק בתיווך היתה מסתמא על דעת עזרה את דברי הגמרא (ב"ק קיג ):ששמואל אמר לגוי 'חזי ס"ד) פסק שבאונס גמור פטור .הש"ך (סי' שעח סק"א)
את החמץ ברשות הישראל עד ללא תשלום ,ואין שמעון יכול לאחר מכן לדרוש דעלך סמיכנא' ,שאין זו אלא מידת חסידות .בנידון נקט שלדעת הרמב"ם והשו"ע אף באונס גמור חייב,
שעת הביעור .תכלית המצווה היא שכר שלא הותנה מראש .אולם אם שמעון שמע דידן יש טעם נוסף להבהיר זאת לגוי ,שכן אם יתברר ותמה על הרמ"א שלא כתב כן בשם 'יש אומרים',
שלא יהיה החמץ בבעלותו בזמן שראובן מחפש דירה ,והוא שפנה אליו מעצמו לו לאחר זמן שכרטיס האשראי אכן חויב ,והוא יגלה וכמו שכתב במגיד משנה (חובל ומזיק פ"ו ה"א) לדקדק
והציע לו דירה מסוימת ,יש ללכת אחר דעתו של ששילם פעם נוספת במזומן ,עלול הדבר להביא לידי מדברי הרמב"ם שלא חילק בין אונסים .וכן כתבו
האיסור .אם מכרו או הקנהו לנכרי שמעון שהוא יוזם הפעולה .ואם הוא מאמינו לומר חילול השם .לכן נכון לומר לו במפורש שהרישומים הבית מאיר (או"ח סי' תמח ס"ב) ,האבני נזר (חו"מ סי' ב)
קודם לכן בקניין גמור ,שוב אינו שכבר מתחילה התכוון לפעול עבור שכר תיווך ,חייב מראים שהתשלום כבר נגבה ,ואם הוא עומד על והדברי מלכיאל (ח"ה סי' רכ"ט) בדעת הרמב"ם .אולם
המשך בעמ' ו' ראובן בתשלום דמי תיווך דעתו לשלם בשנית ,הדבר נעשה על אחריותו ועל הכסף משנה (שם) כתב שמדברי הרמב"ם מוכח
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ד
ליבון דהלכתא
הרה"ג ישראל הלפגוט
הנעשה בר מצווה האם צריך לברך שהחיינו על התחייבותו במצוות
שיתקנו לו לברך שהחיינו ,וכשהגדיל כבר לא שייך יא) שמצא כתוב במנהגים ישנים ,וז”ל :מי שלא הנעשה בר מצווה ,הנה הוא מתחייב בכל מצוות
שיברך כי הרי הניח גם בקטנותו ואין לו שמחה שחט מברך שהחיינו על הכסוי ולא על השחיטה ה’ ,וזה לו שמחה רבה שנעשה בר מצוות ,וגדול
כ”כ .ואף מי שאינו מניח לפני כן אלא רק בגיל דכיסוי הוי מצווה ,כדאמרינן (סוטה יז .חולין פח): המצווה ועושה .ויש לדון שא”כ יצטרך לברך ברכת
י”ג ,ולהנ”ל היה צריך לברך ,בכל אופן לא פלוג בזכות שאמר אאע”ה ‘ואנכי עפר ואפר’ ,זכה שהחיינו ,שנתקנה על שמחה שיש לאדם במצוות,
רבנן בהו ,ולא יברך .ע”כ דברי הגהות צבי לצדיק. לב’ מצוות וכו’ ,והוי כמו ציצית וסוכה דמברך כמו ימים טובים ומועדים ,בגדים חדשים ,פירות
וא”כ יוצא לן שאף הנעשה בר מצווה ,וכמו שהחיינו ,וכן מפורש בהלכות שחיטה לר’ ידידיה חדשים ,ומצוות מסוימות .וא”כ על עצם החיוב ג”כ
ששאלנו קודם -מדוע שלא יברך שהחיינו על משפירא .עכ”ל (עי”ש עוד) .הנה לנו עוד צד לומר יצטרך לברך שהחיינו?
עצם החיוב במצוות ,לפי הנ”ל (דברי הצבי לצדיק), שהנעשה בר מצווה יברך שהחיינו ,דלא גרע ממה תשובה :הנה שנינו בתוספתא דברכות (פ”ו
יבואר ,שהיות ורוב המצוות עושה אותם גם הקטן, שכתב הרמ”א על המכסה דם בפעם הראשונה הט”ו) ,העושה ציצית [לעצמו] מברך שהחיינו,
מטעם חינוך ,א”כ גם כשנעשה בר מצווה ומחוייב, [וכ”ש המתחדש בכך שנעשה חייב במצוות] ,שיברך וכשהוא מתעטף אומר להתעטף בציצית .העושה
לא יברך שהחיינו. שהחיינו. תפילין [לעצמו] אומר שהחיינו ,וכשהוא מניחן
וכעין זה כתב פוסק הדור ,הגאון ר’ משה ובש”ך (שם סק”ה) הקשה על פסק הרמ”א ,והוכיח אומר [אשר קדשנו] להניח תפילין [וכו’] .וכן פסק
פיינשטיין זצ”ל ,באגרות משה (יו”ד ח”ג סי’ יד אות שם מכמה טעמים שלא לברך שהחיינו: הרמב”ם בהלכות ברכות (פי”א ה”ט) ,וז”ל שם :כל
יג) ששהחיינו מברכים בחידוש מצווה [-מצוה שעד א .אדרבה בגמ’ (חולין פח ):משמע להדיא שעל מצווה שהיא מזמן לזמן ,כגון סוכה ושופר ולולב
עתה לא היה מחוייב בה] ,ולא בחידוש בגברא ,ומכיון כיסוי הדם אין לברך ,ששואלת שם הגמ’ ולחשוב ומקרא מגילה ונר חנוכה ,וכן כל מצווה ומצווה
שגם קטן [וקטנה] ישנם בחיוב של קבלת התורה, נמי עפר כיסוי הדם [-לשכר של ‘ואנוכי עפר ואפר’], שהיא קנין לו ,כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה,
שאבותינו קיבלו לדורי דורות עולם ,וכשנעשה ותירצה שם הגמ’ ,התם הכשר מצוה איכא ,הנאה וכן מצווה שאינה תדירה ואינה מצויה וכו’ ,מברך
בר מצווה אין שום חידוש בגברא ,אלא נסתלק ליכא ,וממשיכה שם הגמרא :ואמר רבא ,בשכר עליה בשעת עשייתה שהחיינו וכו’ .וכתב שם
הפטור של קטן ,וא”כ על מה יברך שהחיינו .ולכן שאמר אברהם אבינו ‘אם מחוט ועד שרוך נעל’ הכסף משנה שמקורו של הרמב”ם [שיש לברך
כתב שם ,שלא יברך כשנעשה בר מצווה על חיוב זכו זכו בניו לשתי מצוות ,לחוט של תכלת ורצועה שהחיינו על ציצית ותפילין] הוא מהתוספתא הנ”ל.
המצוות. של תפילין .ועוד ממשיך הש”ך וכותב :וכן משמע אולם רבינו הטור בהלכות ציצית (סי’ כב) כתב:
אמנם בשו”ת חתם סופר (או”ח סי’ נה) ,אחר בר”ן וכן כתב הרשב”א (שו”ת ח”א סי’ קכו) ,שלא העושה ציצית לעצמו מברך שהחיינו ,נתעטף בה
שהאריך בענייני ברכת שהחיינו ,כתב וז”ל :ויען לברך על תפילין שהחיינו ,כי זה לא מצווה הבאה מברך להתעטף בציצית .אבל בהלכות תפילין ,לא
בברכת שהחיינו רבו כמו רבו דעות שונות ,סברות מזמן לזמן ,וא”כ כ”ש על כיסוי שלא יברכו. הזכיר שהעושה אותם מברך שהחיינו.
עצמם שאין להם על מה שיסמוכו בש”ס ,וכבר ב .שאפי’ לרמב”ם ,שמברכים על תפילין וציצית, והקשה הבית יוסף (שם) מדוע הביא הטור
כתבנו כל שא”א לומר בטלה דעתו והוא נהנה זה לא בגלל שזה מצווה וממילא נלמד מזה שגם את דברי הרמב”ם ,שמקורם בתוספתא ,רק לגבי
מצווה לברך ,נ”ל הכרעת ס’ פרי תואר (לה’אור במצוות כיסוי יברכו שהחיינו ,אלא הסיבה היא ציצית ,ולא הזכיר שגם לגבי תפילין יברך שהחיינו?
החיים’ זי”ע ,הל’ שחיטה סי’ כח סק”ד) ,שכל מי שמתחנך כלשון הרמב”ם :מפני שהם מצוות שהן קנין לו, ותירץ בשם רבינו הגדול מהר”י אבוהב ,שלא קיי”ל
תחילה לחיוב מצווה יברך ,לא כמ”ש הרוקח ובכיסוי הדם אין את הטעם הזה .ומכאן ,מוכיח כההיא תוספתא ,אלא אינו מברך שהחיינו אלא על
שעל כל מצווה מברך בחינוכה [-כשנזדמן לו הש”ך ,שאין לברך על כיסוי הדם שהחיינו .מוסיף מצווה שהוא מזמן לזמן ,כדמשמע בטור הל’ פסח
לעשותה בפעם הראשונה יברך] ,אלא הנכנס לחיוב שם הש”ך ומביא שמצא ברוקח [בשם ריב”ק (או”ח סי’ תלב) גבי ביעור חמץ (בשם בעל העיטור) ,ולכן
מצוות .ולפיכך מוסיף וכותב ,שכל המניח תפילין משפירא] וזה לשונו :כל מצווה שעל האדם לעשות לא כתב הטור לברך על תפילין שהחיינו .וא”כ גם
בראשונה יברך שהחיינו ויכוון על כל המצוות ולא עשאה ומתחנך לכתחילה [-עושה אותה פעם על ציצית לא היה צריך לברך שהחיינו ,כי זה לא
שמתחייב בהן כשנכנס למצוות .וכלשונו שם :על ראשונה] צריך לברך שהחיינו .והביא ראיה לדבריו מזמן לזמן .ומה שפסק הטור שבציצית כן מברכים
כל מצוות שעתיד לעשות כל ימיו ,אע”ג שאותן מהגמרא (מנחות עה :):היה עומד ומקריב קורבנות שהחיינו ,הוא מטעם שלא גרע מכלים [=בגדים]
שקבוע להם זמן יברך על כל אחת שהחיינו בירושלים אומר שהחיינו ,עכ”ל .חזינן מהרוקח חדשים ,שמברכים שהחיינו כשלובשים אותם
בהגעתה וכו’ .עכ”ל שם .וזה דלא כדברי הצבי הזה ,שעל כל חינוך שהאדם מתחנך במצוות בפעם הראשונה.
לצדיק והאגרות משה הנ”ל. צריך האדם לברך שהחיינו ,וא”כ הנעשה בר
והיות שכבר כתב הב”ח בהלכות תפילין (סי’ כט), אמנם ,לעומת זאת ,רבינו הב”ח (שם) ביאר את
מצווה ,שנעשה חייב בכל המצוות ,יהיה לכאורה
וז”ל שם :לפענ”ד נראה דאיכא לחלק בין ברכת דעת הטור אחרת :שאמנם בתלמוד דידן לא מובא
חייב לברך שהחיינו על עצם החינוך במצוות,
שהחיינו לשאר ברכות ,דברכת שהחיינו שבאה לברך שהחיינו על תפילין וציצית ומזוזה ,רק
וכמשמעות לשון הרוקח הנ”ל ,דכשאדם מתחנך
על שמחת לבו של אדם יכול לברך אע”פ שאינו היות וראה הטור את דברי התוספתא שמברכים
במצוות צריך לברך שהחיינו ,והנכנס למצוות,
וודאי שחייב לברך ,דאינו עובר על ‘לא תשא’ אם על ציצית לכן כתבה ,וס”ל שציצית יש בה שמחה
מהיום והלאה הוא חייב בכל המצוות מדאורייתא,
הוא שמח ומברך לו יתעלה על שהחייהו וקיימו כשלובשה ,דעל ידה יזכור כל מצוות ה’ ,ולכן
בוודאי שאפשר לומר עליו מה שכתב ברוקח
עד הזמן הזה וכו’ .וכן כתב בביאור הלכה (סי’ ומתחנך לכתחילה צריך לברך שהחיינו .וממשיך מברך שהחיינו ,אבל תפילין היות שצריכים גוף
כב ד”ה קנה) ,שדן שם לגבי שהחיינו בטלית ישן שם הש”ך ,שאולי זה הסיבה שכתב הרמ”א לברך נקי ואיכא מורא ועונש [אם לא ישמרם] ,ליכא
שעכשיו עשה בו ציציות ,ובתוך הדברים כתב שם, שמחה ,ולכן לא יברך שהחיינו [וה”ה מזוזה ,אין בה
שהחיינו על כיסוי הדם כפעם הראשונה .ועיין שם
וז”ל :בפרט אם הוא לובש עתה התפילין בפעם שמקשה ,שאם נאמר כהרוקח א”כ קשה ,למה לא שמחה יותר משאר מצוות] .עכ”ד.
ראשונה בוודאי יראה לעשות עצה זו ,דיש פוסקים עושים שהחיינו על הרבה מצוות [עיי”ש הדוגמאות יוצא לן מהב”ח חידוש גדול ,שברכת שהחיינו,
שסוברים שעל כל מצווה שאדם עושה פעם שהביא] ,אלא ,מסכם הש”ך ומכריע למעשה ,רק מברכים אותה על שמחה שיש לו ,כגון שנה
ראשונה בחייו יברך שהחיינו .עכ”ל[ .ואף שדבריו על מצוות הבאות מזמן לזמן יברך שהחיינו ,עיי”ש חדשה ,או יו”ט שהוא שמחה לאדם .וא”כ ציצית,
שם אינם מאותו הטעם של החת”ס ,אמנם למעשה דעתו שמבאר דבריו בארוכה. שעל ידיה זוכר האדם את כל מצוות ה’ ,יברך עליה
כמסקנת החת”ס הנ”ל]. ועל דברי הרוקח ,שהקשה עליו הש”ך שלפי שהחיינו .אבל תפילין שמתיירא כשמניחם ,משום
העולה לדינא: דבריו המתחנך לתפילין ולציצית יתחייב לברך שהם יכולים להביא עליו עונש כשלא ישמור
מדברי כל הני פוסקים :פרי תואר ,חת”ס, שהחיינו ,וזה לא מצינו ,כתב בהגהות צבי לצדיק עליהם כהוגן ,שמחתו אינה שלימה ,ואינו יכול
וביאור הלכה ,שהנעשה בר מצווה יברך [על השו”ע שם] לתרץ שלא יקשה עליו ,ע”פ יסוד לברך שהחיינו.
ברכת שהחיינו על פרי חדש או בגדים נפלא ,שמה שכתב הרוקח שהמתחנך לכתחילה וא”כ לכאורה גם הנעשה בר מצווה ,שזה בטח
חדשים ,או על כל דבר שעליו יש תמימות במצוות צריך לברך שהחיינו ,זה רק בדברים שמחה גדולה ,יברך שהחיינו ,וכלשון הב”ח לעיל,
דעים שצריך לברך ע”ז שהחיינו ,וכמו שכתב שלא היה הקטן יכול לעשותם בקטנותו אלא שברכת שהחיינו מברכים אותה על שמחה שיש
שם הביה”ל ,ויכוון לבו להודות להשי”ת רק משיגדיל .אבל מצוות שיש באפשרות הקטן לו .ומה יותר שמחה מהנעשה בר חיוב בכל
על שזיכהו להגיע לחיוב מצוות התורה ג”כ לעשותם בקטנותו ,כגון תפילין וציצית ,וכמו המצוות!
ולנועם אמריה ,שאיתם יעבוד בוראו ,ואלו שאמרו בגמ’ (סוכה מב ,).קטן היודע לנענע וכו’, ובהלכות שחיטה (יו”ד סי’ כח סעיף ב) ,כתב
הן העצות [כלשון הזוה”ק (ח”ב פב‘ ):עיטין להתעטף חייב בציצית ,להניח תפילין אביו לוקח הרמ”א ,שמי ששוחט פעם ראשונה מברך שהחיינו
[-עצות] דאורייתא’] להגיע לתכלית הנרצה לו תפילין וכו’ ,בזה לא שייך לומר כשיגיע למצוות על כיסוי הדם ,אבל לא על השחיטה משום שמזיק
והנכספת ,לחזות בנועם ה’. שיברך עליהם שהחיינו .כי בקטנותו לא שייך לבריה .ומקור דין זה הביא בדרכי משה (שם אות
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ה 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
אליבא דהלכתא מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
הרה”ג מאיר הולצמן
המשך מעמ' ד'
דיני הנחת התפילין והברכה עליהם באופן שיש חציצה חייב לבערו.
תנחום יצא ,כמידי יום ביומו ,למסלולו הקבוע בצהרים ,לצורך הוצאת ילדיו ממוסדות החינוך וליוויים הביתה. אם הגיע זמן הביעור והחמץ עדיין ברשותו,
מצווה לבערו .השולחן ערוך (סי’ תמה סעיף א) פסק
לפתע ,לתדהמתו מצא את עצמו שרוע על ריצפת הרחוב ,לאחר שנתקל באבן או חפץ שהיה מונח בצורה מכשילה.
שניתן לשורפו ,לפוררו ולזרותו לרוח או להשליכו
תנחום התרומם בכבדות מהארץ ,תוך כדי תחושת כאבים עזים בידו השמאלית ,פנה מהר למוקד חירום רפואי,
לים ,והרמ”א כתב שהמנהג לשורפו .ביעור זה אינו
וכעבור המתנה ממושכת יצא משם כאשר ידו השמאלית חבושה אחר כבוד ב'קישוט' לבן הנקרא בפי כל 'גבס'... בגדר ‘בל תשחית’ ,מפני שאינו השחתה חסרת
לאחר דקות מספר התחיל תנחום להרהר :הרי מחר בבוקר עלי להניח תפילין על יד זו ,הכיצד אנהג בצורת תכלית אלא קיום מצוות השבתת החמץ והימנעות
ההנחה? וכן :האם ומה עליי לברך בהנחה כזו? מאיסורי ‘בל ייראה’ ו’בל יימצא’.
תשובה :הנידון העיקרי בשאלה זו למעשה ,הוא דיני חציצה בתפילין: אולם שבוע קודם פסח ,כאשר החמץ עדיין מותר
לצורך כל עלינו לפרט את כל המקרים של חציצה ,הן בתפילין של יד והן בתפילין של ראש [-ולברר אם יש חילוק באכילה ובהנאה ,עדיף להעבירו בדרך מותרת למי
ביניהם] ,הן במקום הקציצה או במקום התיתורא או במקום הרצועה ,וכן את סוגי החציצה :רטיה ,תחבושת ,גבס, שיאכלנו ,מאשר להותירו עד שיתקלקל או לשרוף
פאה נוכרית [-כתחליף לשערות שנשרו וכדומה] ,ולדון בכל מקרה לגופו. לאחר מכן כמות גדולה של מזון.
נפתח בדברי השולחן ערוך .מרן המחבר מבאר בהלכות תפילין (שו"ע או"ח סי' כז סעי' א ,ט) ,את מקום הנחת ואם האפשרות היא להעבירה לעוזרת של
התפילין בדיוק רב ,וז"ל' :מקום הנחתן של יד ,בזרוע שמאל ,בבשר התפוח שבעצם שבין הקובד"ו [-המרפק] ובית השכנה ,יש לחפש דרך שהנתינה לא תהיה חינם,
השחי ,ויטה התפלה מעט לצד הגוף בענין שכשיכוף זרועו למטה יהיו כנגד לבו [וכו'] .הגה :וצריך להניח בראש או לכל הפחות שתחסוך מן הבעלים את טרחת
העצם הסמוך לקובד"ו ,אבל לא בחצי העצם שסמוך לשחי' (סעיף א)' .מקום הנחת תפלה של ראש ,מהתחלת עיקרי הפינוי ,ואז ניתן לתת לה את החמץ כבר שבוע
השער ממצחו עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס' (שם סעיף ט) .וראה עוד שם (סי' לד סעיף ב) ,שכתב המחבר: לפני הפסח .אם אין אחד מהטעמים דלעיל ,הדרך
'מקום יש בראש [-באותו המקום שמוחו של תינוק רופס] להניח שתי תפילין .וכן בזרוע'. הפשוטה היא למכור לה את החמץ .המכירה
עד כאן ,ראינו את דברי השולחן ערוך לגבי מקום הנחת התפילין .נצטט כעת את דבריו ,לגבי דין החציצה צריכה להיות אמיתית ,אף שהמחיר יכול להיות
בתפילין (סי' כז סעיף ד)' :לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו ,לא שנא של יד לא שנא של ראש' .עכ"ל המחבר. נמוך בהתאם לתאריך התפוגה הקרוב ולמצב
והרמ"א מוסיף ב'הגה'' :ודוקא בתפילין ,אבל ברצועות אין להקפיד' .עכ"ל. המאכלים.
וראה במשנה ברורה (שם סקי"ד) שכתב על המילים 'דבר חוצץ' :אפילו חציצה כל דהוא .ונכון ליזהר לכתחילה להלכה:
אפי' בכנה חיה ,שלא יהא מפסיק בין התפילין לבשר ,ועכ"פ בכנה מתה ועפר יש ליזהר .ועל כן יש נוהגין לרחוץ א .אסור לתת מתנת חינם גמורה לנכרי
מקום הנחת התפילין .כתב בספר רביד הזהב ,נראה דמה שרצועה חוצצת לפעמים בין תפילין לבשרו ,לא מיקרי שאין לנותן קשר עמו ואין לו כל תועלת מן
חציצה ,דמין במינו אינו חוצץ .ומלבושי שרד שהעתקתי לעיל בסק"י משמע ,דנכון לכתחילה להחמיר בזה .עכ"ל הנתינה.
המשנה ברורה. ב .גדר ‘מכירו’ אינו מי שרק שמכיר את פניו,
ומשמע מלשונו שכל חציצה בתפילין ,אפילו קטנה ,היא חמורה מאוד ,ועלולה חלילה להיחשב להמניח את אלא מי שיש עמו קשר שבמסגרתו הוא סייע
התפילין באופן הזה כמי שלא הניח כלל רח"ל. לנותן ,או שעומד לסייע לו ,או שהנתינה
ובחלוקה לפרטי הדינים שהוזכרו: עשויה להביאה לנותן כל תועלת בעתיד.
אם משתמש בכיסוי המכה ע"י לבושו ,המשמש לו כתחליף לרטיה -מובא במשנ"ב (סקי"ח) שאין להניח מעל ג .מותר לתת מאכלים לעובד נכרי כהכרת
לבושו את התפילין ,למרות שבשו"ע הרב מיקל בזה. טובה ,כחלק מיחסי העבודה או כדי לעודד
עבודה נאמנה ,מפני שאין זו מתנת חינם.
ובמקרה של רטיה או גבס או תחבושת -כמו גם בנידון שעליו נסובים דברינו:
ד .בנידון זה העוזרת של השכנה אינה נחשבת
ברור שאם בהסכמת רופאיו יכול להסיר את הגבס ,התחבושת או הרטיה לזמן מועט -ודאי שכך ינהג ,ויניח ל’מכירו’ .אולם אם היא מפנה שקיות או
כרגיל .אבל במידה ואין אפשרות זו ,תלוי כדלהלן: ארגזים ובכך חוסכת לבעלים טרחה ממשית,
במקרה שהחציצה קיימת במקום הרצועה ,או אפילו במקום הידוק הקשר ,אך לא במקום הבית עצמו :המשנ"ב ניתן לתת לה את המאכלים בתמורה לפינוי.
(סקט"ז) סובר שיניחם כרגיל ובברכה .ונזכיר את דעת האשל אברהם ,שמיקל גם במקרה שהחציצה נמצאת במעט כמו כן ,במקום שיש בו דרכי שלום או חשש
תחת התיתורא ,אך לא תחת הבית [-משום שאפילו מיעוטו חוצץ]. איבה יש להתיר.
נוסיף דין של המלאכת שמים (כלל ג) ,שכותב שאפילו ליכלוכי זיעה שיש בהם ממשות נחשב כדבר החוצץ ה .אם אין קשר ,תועלת או דרכי שלום,
לתפילין .ובדומה לזה כתב המשנ"ב (סק"י) בשם הלבושי שרד ,שצריך להיזהר גם מחציצה של הרצועה ,שלא ניתן למכור לה את המאכלים במחיר נמוך
תחצוץ בין בשרו לתפילין. בהתאם למצבם ,או להתנות את מסירתם
ובמקרה שהחציצה נמצאת במקום הבית עצמו :יניח על מקום החציצה ,דהיינו על הרטיה או תחבושת או בפעולת פינוי ממשית.
הגבס .ולגבי ברכה ,יברך רק על התפילין של ראש [לספרדים :רק ברכת 'על מצוות' .ולאשכנזים ,שתמיד מברכים ו .יש הסוברים כי עצם העובדה שהמאכל
ברכה זו על התפילין של ראש ,נחלקו הפוסקים :לדעת הארצות החיים (סעיף ז) אפשר לברך 'להניח' על של יד [-גם כשיש לו עומד להיזרק ,אין בה כדי להתיר לתת מתנת
חציצה בידו] ,היות וע"פ הרשב"א שפיר דמי ,אך יכוון בברכה זו לפטור גם את של ראש ,כדי לצאת ידי חובה גם חינם ,ולכך ראוי לכתחילה לחפש שלא
לדעת שאר הראשונים [-הסוברים שאין לברך על תש"י כשיש חציצה ביד] ,אבל לסתימת השולחן ערוך והמגן אברהם יהיה בחינם וכנ”ל .ובפרט כאשר יש ערך
והמשנה ברורה ושאר פוסקים ,שנראה מדבריהם דלא סברו החילוק הנ"ל ולדעתם אין לברך כלל על תפילין של משמעותי למאכל העומד להיזרק ,אז יש
יד כשיש חציצה ,וכנ"ל ,אי אפשר לברך 'להניח' על של יד ,אלא יברך את שתי הברכות [-גם 'להניח' וגם 'על מצוות'] בנתינתו ענין של חן.
על התפילין של ראש ויכוון גם על התפילין של יד. ז .ההיתר מצד הפקר ,המבואר באור שמח
ובמקרה שהחציצה היא בראש ,יכול לברך על התפילין של יד ולכוון גם על השל ראש .ונדגיש שכל בעיית (עבודה זרה פ”י ה”ד) ,שייך רק כאשר הישראל
החציצה בראש היא רק במקרה שיש חציצה בכל המקום שבראש שראוי להניח שם את התפילין ,משום שאם רק לא זכה במאכל מלכתחילה .מאכל שנעשה
על מקצתו ,יוכל להניח כרגיל ,כי הלא 'מקום יש בראש להניח שתי תפילין' ,וכנ"ל. ממונו אינו יוצא מרשותו בלא הפקר מפורש
החבוש בפאה נוכרית משום ששערותיו נשרו ומתבייש במראהו ,בקרחתו או בפדחתו -יסיר את הפאה במקום רק מפני שכעת אין לו בו צורך.
צנוע ,באין רואים ,ויניח שם את התפילין במקום הנכון והראוי ויברך ויקרא קריאת שמע ,ולאחמ"כ יוכל
להחזיר את פאתו על ראשו ולהניח עליה את התפילין ולהתפלל עימהם ,וכך יוכל להתפלל בלי
להתבייש ,באין מכלים [-די"א שאין הפאה חציצה ,ומסתמכים על הרשב"א הנ"ל] (ילקוט יוסף סי'
כז סעיף יד ,עיי"ש ובהערות).
העולה לדינא:
יש צורך בהקפדה יתירה שלא יהיה חציצה בתפילין ,ואפילו מיעוטו חוצץ.
ובמקרה הצורך כגון שחובש רטיה וכדו' החייבת להיות במקום ובשעת הנחת
התפילין ,אם החציצה היא רק בין בשרו לרצועות התפילין אין בעיה .ובמקום
התיתורא ,בשעת הדחק ובמקום הצורך אפשר לסמוך על האשל אברהם
שמיקל .ואם במקום הבית עצמו ,יניח על מקום החציצה אבל ללא ברכה.
ואם החציצה היא ביד ,יברך על של ראש [לספרדים רק 'על מצוות' ,ולאשכנזים
גם 'להניח' וגם 'על מצוות'] .החבוש בפאה נוכרית ,יסירנה בצנעא ,יניח
תפילין בברכה כרגיל ויקרא ק"ש ,ואח"כ יוכל ללבוש אותה ולהניח עליה
בבית הכנסת את התפילין ולהתפלל כך [ולא יברך שוב כמובן].
לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים ,ניתן לשלוח למייל9917936@gmail.com : להצטרפות לקבלת העלון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ו
