מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — כי תבוא (2026-08-24)

מצורפים העלונים:
בס"ד
חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י „ˆ‰י˜ים
ופעול˙ם ‰ליכו˙י‰ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל
מרנן ˙למי„י ‰בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם
אורות של אמונה
‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ ‰מסו„ר וערוך מ˙וך
˘יחו˙ ‡‚‰ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ˘ ıליט"‡
לדרך החיים
מלוקט מדברות
קדשו ותורתו של
האדמו"ר רבי דוד חי
אביחצירא שליט"א
עמ' י"א עמ' ט'
בס"ד
ובחר˙ בחיים
בס"ד ,גיליון רצ"ח | פרשת יתרו | תשפ"ה
משיעורי
רבי מנחם מנדל ‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡
גליון ש"ג
גיליון א'
בראשית תשפ"ו
ע úה˙ורה והמוע„ים
עמ'החייםי"ט
פומרנץ שליט"א
הפרדת רשויות – האדם ובעלי
)בראשית תשפ"ג(
˙ור˙ חיים
נו˘‡ ˙ורני מר˙˜
עמ' ט"ו
פרשת כי תבוא
תשפ”ו
ל‡ור „ברי ה‡ור החיים ˘ולחן ˘ב˙ עם ה‡ור החיים
האכילה קודם החטא ולאחריה ולאחר דור המבול
טרם מתן תורה נצטוו ישראל מפי
אותו ליל הסדר לא יישכח במהרה מבני המשפחה ,קטנים
וגדולים גם יחד.
איך שרק תסתכלו על זה ,היה יחיאל מיכל חביב הקהל.
ממרום גילו המופלג וזקנו שופע ההדר ,מקומו הקבוע אי
מוֹע
הגבורה )יט ,ה(” :וְ ַע ָתּה ִאם ָשׁ ַ
ולאשתו נתן הבורא יתברך את כל עשב זורע זרע
וכל פרי עץ .אולם לחית הארץ ולעוף השמים נתן
מובן ,כי לכאורה כאן במעשה בראשית מדברת
התורה על דרך פעולת גוף האדם והבהמה ,וכי
ויהי האדם לנפש חיה יתיוּשׁ ַמ ְר ֶתּם ֶאת ְבּ ִר ִ ִתּ ְשׁ ְמעוּ ְבּקֹלִ י ְ
יתם לִ י ְסגֻ לָּ ה ִמכָּ ל ָה ַע ִמּים כִּ י לִ י כָּ לוִ ְהיִ ֶ
עד סמוך לעלות השחר ישב סבא וסיפר ,בכה וקונן .על
הצרת צעדיהם ועל האקציות ההמוניות ,על השאגות
שם בכותל המזרח בבית הכנסת השכונתי וקורות חייו
שהותירו את חותמם בפניו משופעות הקמטים והתלמים,
רק את כל ירק עשב ,ולא את פרי העץ והזרעים. שניהם מקרה אחד להם עד שיאכלו מאכל אחד בריאת האדם ושלטונו בברואים ָה ָא ֶרץ“.
מקפיאות הדם והכלבים האימתניים ,על המגלבים שהכו
בבשר החי ועל הנסיעות הממושכות בתת-תנאים בקרונות
ירד מיכל‘ה אל העם והואיל בטובו להעניק להם עצה
ותושייה ,חיוך חם וגם כוס תה מפעם לפעם ,חלוט ביד
ואין מאכלם יחד כולם בשווה. ויהיו ניזונים בשווה? ’בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‘. האור החיים מבאר את פשר הציווי הבקר. אוהבת וגדוש קוביות סוכר.
ברם ,לענין מה שכתב רש“י בדבר איסור אכילת אם כן ,לשון רש“י ’השוה להם הכתוב בהמות הזה ,וכותב” :וְ כַ ֲא ֶשׁר ָר ָצה ֵא-ל ֶעלְאיןיוֹןלך יפה מן ההתחלה -בריאת מעשה בראשית הוא נזכר ,בקול ,בפניו של השטן שחרץ את גורלם בהינף הגדרתו המדויקת שנויה היתה במחלוקתַ .זקן הקהל ,ניצול
בשר לאדם הראשון ,מודה הרמב“ן ,וכותב כי כך וחיות‘ צריך ביאור. דוּשּׁה וּב ָרה ,יְ סוֹד ַה ְקּ ָ
תּוֹרה זַ כָּ ה ָ
לָ ֵתת ַה ָ המשך בעמוד הבא בס“ד
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים
בששה ימים ,ולבסוף שבת קודש ,בה כלו מעשה יד וקבע מי לחיים ומי למוות .ביכּה מרות ,לראשונה מזה שואה ,סבא חביב או שכן אדיב ,כל אלה הינם רק חלק
היא דעת רבותינו ז“ל ,והוא פשוטו של מקרא. ובפרט יש להבין מה שכתב לאחר מכן ’ולא הרשה השמים והארץ וכל צבאם ,וישבות אלקים ביום רוּחנִ יּוֹתִ ,צוָּ ה לָ ֶהם
רוּחנִ יּוּת ָה ָוְ ַה ָטּ ֳה ָרה וְ ָ עשורים ,את גורלה של משפחתו הענפה וקהילתו הפורחת מאותו רצף ארוך של תארים שהוצמדו לו והפכו לחלק
עולה אם כן ,כי לדברי הרמב“ן לא קשה הקושיא לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר‘ .לשון שׁוּבה ֲא ִפלּוּ ֵמ ֵח ְטא ַקל.
השביעי. ֶשׁיַּ ְחזְ רוּ ִבּ ְת ָ שעלו על המוקד ,חלקם מול עיניו .צירל וחווהל‘ה ,משה- מתדמיתו ,חלק ממסכת חייו.
וּכְ ָבר ָק ַדם לָ נוּ ַמ ֲא ָמ ָרם זַ “ל )קידושין
מרגליות יקרות ואבני מט,
הראשונה שהקשינו על דברי רש“י ,בדבר זו אינה מצויה ,כי מן התורה יודעים אנו על מרדכי ויידל ,אבא ואמא .החברים לשטיבל והשכנים ,הרבי
חושן,
ביום השישי לבריאה ,ברא הקדוש ברוך הוא את שרוליק נכדו ,אשר חש קרוב מספיק לסבא הגדול ,החליט
ב( ְבּ ִדין ַה ְמ ַק ֵדּשׁ ֶאת ָה ִא ָשּׁה ַעל וגבאי ,המלמד והבלן.
השוואת האדם והבהמה .אך עדיין שומה עלינו האסור והמותר ,ומדברי חז“ל למדנו על הכשר האדם .האדם הוא נזר הבריאה ,ונברא אחרון לעשות שימוש מועיל בכובע אותו חבש מיכל‘ה בחיק
נפלאיםעליהם פניו הוצפו דם כשנזכר במפקדפנינים
ְמנָ ת ֶשׁהוּא ַצ ִדּיק גָּ מוּר ,וְ נִ ְמ ָצא ָר ָשׁע,
צדיקיםיו ִק ִוסיפורי ֶשׁ ִקּ ָ
להבין את הלשון שנקט רש“י ,ש‘לא הרשה‘ לאדם והפסול ,אולם מהו ’לא הרשה‘? האם איסור גמור למעשה בראשית ,אחר כל בעלי החיים ,כדי הסדיסט שכפה המשפחה -כובע הסבא החביב.
ישׁינַ ן ֶשׁ ָמּא ידּוּשׁין ,כִּ י ַחיְ ִ ידּוּשׁ לרוץ ריצה חסרת תכלית על השלג ,ועטו ארשת סלידה
ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר .מדוע נוקט באותו ליל הסדר עליו נסוב סיפורנו ,החליט שרוליק כי
הגות ורעיון ָע ָשׂה ְתּ ָ דברי
הוא? הלא על עץ הדעת הזהיר הקדוש ברוך הוא שישלוט בכולם. שׁוּבתוֹ וּב ֶא ְמ ָצעוּת ְתּ ָשׁוּבהְ ,
רש“י בביטוי זה ,החורג מלשון התורה בכל מקום. את אדם הראשון בפירוש ,ואמר לו )בראשית ב יז( במשורה. כשתיאר את מרק-הפיגולים שחולק להם די לו להחשות .הוא מוכרח להתחקות אחר סיפור חייו
בסיום מעשה בראשית אמר אלקים לאדם יִ ָקּ ֵרא ַצ ִדּיק“.
מדוע נאסר הבשר לאדם והותר לנח?
”וּ מֵעֵץ ה ַּדַעַת טוֹב וָר ָע לֹא תֹאכ ַל מ ִּמ ֶּנוּ“ ,אך מה ולאשתו )פסוקים כט-ל(” :ה ִּנ ֵה נָת ַּתִי לָכ ֶם אֶת ּכ ָל אכן נפסק בשלחן ערוך )אה“ע לח, החסידות
כך תורת
לא
מאוצרות
ההתרגשות לפתה אותו כששיתף בסיפורי הגבורה
האמיתית ,היהודית .השופר שהושג מאי-שם בדרך
של סבא ,להעשיר בפרטים שעוד לא ראו אור עולם וטרם
שמעתם אוזן ולמלא את נרתיקו בסיפורים נוטפי נוסטלגיה
ביאור הנוסח ’לא הרשה‘? מנתֶב זֹרֵעַ זֶר ַע אֲׁשֶר עַל ּפ ְנ ֵי כ ָל הָאָר ֶץ וְאֶת ּכ ָל לא(]” :המקדש את האשה[ על עֵשׂ משובצות מיד
זהבליד
המחנה.ומסודרות דרך ,התפילין שהוחבאו במסירות נפש והועברו מעברו הנסתר של סבא.
קודם שנבוא לביאור הדברים ,נציגה נא בזה את הריעזוֵץ אֲׁשֶר ּבוֹ פְר ִי עֵץ זֹרֵעַ זָר ַע לָכ ֶם יִהְי ֶה לְאָכְל ָה: שאני צדיק ,אפילו רשע גמור ,ה ָ
המשך דברי הרמב“ן ,העוסק בביאור החילוק בין כבהמות נדמו ַשמַי ִם וּ לְכֹל רוֹמֵשׂ עַל
תשובהָל חַ ּי ַת הָאָר ֶץ וּ לְכ ָל עוֹף הׁ ּ ָ
מקודשת מספק ,שמא הרהר וּ לְכ ושיחותיו של
בהתרגשות ,ספר תהלים בלוי אותו חלקו בני
משיעוריו
תכנית מורכבת נטוותה מבעוד מועד ,וכך מצא את עצמו
הריקודים תפילות הימים הנוראים והבכיות המזעזעות, שרוליק בוהה בסבו משך כל הסדר ,עוקב בדריכות אחר
דורו של אדם הראשון וזרעו אחריו ,ובין נח ובניו על מנת לשנות פרק זה ,שומה עלינו לחקור
רבי מנחם מנדל פומרנץ ’הרי זו
לדגש:ר ֶץ אֲׁשֶר ּבוֹ נֶפֶׁש חַ ּי ָה אֶת ּכ ָל יֶר ֶק עֵשֶׂב לְאָכְל ָה, בלבו“ .עם זאת יש לשים לב הָאָ
-להם הותרה אכילת בשר. ולפרש את פשר היחס בין אדם לבהמה. הרהר כ ֵן“ .ובזה מסתיימת מלאכת היום השישי מקודשת מספק ,שמא ו ַיְה ִי שליט“א בשמחת תורה ,שיעורי התורה המחתרתיים והחיזוק
ההדדי באמונה.
מעשיו ומצפה לרגע הגורלי בו תשתנה המשוואה .הרגע בו
הוא יוכל לדרוש ,ולעמוד על שלו.
וכתב ,כי בעלי החיים יש בהם נפש התנועה, הנה ,כל אדם יש בו נפש בהמית מלבד הנפש עם כל מלאכת השמים והארץ )פסוק לא(” ,ו ַּיַר ְא תשובה בלבו‘. קולו התאושש מעט ,התייצב ,כשהגיע לשלב בו הופיע ’נו? אז מי גנב את האפיקומן? ‘...הפנה סבא מבט חמים
אשר יש בה קצת מעלה בדומה לנפש המשכלת, המשכלת ,וכדברי הכתוב )קהלת ג יט( ּ
”כ ִי מִקְר ֶה האםקִים אֶת ּכ ָל אֲׁשֶר עָשָׂה וְה ִּנ ֵה טוֹב מְאֹד ו ַיְה ִי עֶר ֶב נידון מעניין כשלעצמו הוא -אֱלֹ הצבא האדום בשערי המחנה וכבש אותו ,שחרר את שלדי לנכדים ,בקולו נשמעת היטב שמחת החג אך לצד זאת
ואף כח הבחירה ניתן בהם במידה ידועה ,לבחור ב ְנ ֵי הָאָד ָם וּ מִקְר ֶה ה ַּבְהֵמָה וּ מִקְר ֶה אֶחָד לָה ֶם תשובה ,בֹקֶר יוֹם הׁ ַּשׁ ִּשִי“.
ו ַיְה ִי ניתן להניח שהעבריין עשה האדם שבו ואפשר להם לשוב לארץ החיים. מעיד רעד קל כי השנים לא פסחו עליו.
עמ' כ"ג
בחיים על פני המוות ולבחור את הראוי להם ּכ ְמוֹת ז ֶה ּכ ֵן מוֹת ז ֶה ו ְרוּ חַ אֶחָד ל ַּכֹל וּמוֹתַר הָאָד ָם ובכך להחזיק את הקידושין כתקפים
עמ' כ"ז
’ואז נמלטתי לארץ הקודש ,השתקעתי בבני ברק והנה אני נדמה לו שהוא שמע משהו .מי?
מאכל האדם ,ואיסור הבשר
שבת קודש על התורה
למזונם ,ובכח זה בורחים הם מן הצער והמיתה מִן ה ַּבְהֵמָה אָי ִן ּכ ִי ה ַּכֹל הָב ֶל“ .כי אכן מאכל האדם מספק ,גם בשעה שאנו עודנו רואים - ’אני‘ נשמע שוב הקול ,צלול וצעיר ,מפיו של שרוליק’ ,אני כאן‘ סיים באחת ,נותן סביבו מבט אוהב ,חם.
ומבקשים את מזונם וטובתם .וכמו שאמר הכתוב והבהמה שווה ,ויכול אדם לאבד ולהפקיר את והואנתינת עשב הארץ למאכל לאדם ולכל הבהמה לדוגמה -את החפץ הגנוב בידו ,על זהו? הנכדים היו המומים. גנבתי את האפיקומן!‘
)קהלת ג כא( ”מִי יוֹדֵעַ רוּ חַ ּב ְנ ֵי הָאָד ָם הָעֹל ָה ה ִיא שליחותו בעולם ,עד שיהא נמשל כבהמות נדמה. כתב רש“י דבר אשר יש בו ענין לענות בו ,וז“ל: טרם החזירו לבעליו.
בענין זה נחלקו הראשונים והאחרונים
לאחרשבתנועם לפתע אכסוף חכמההחיפזון הפתאומי של סבא לסיים ,לקצר קודש והגיונות מה זמן.שלהבות
’ומה תרצה בתמורה?‘ סבא לא בזבז
לְמָעְל ָה ו ְרוּ חַ ה ַּבְהֵמָה הַיֹּרֶד ֶת ה ִיא לְמ ַּטָה לָאָר ֶץ“. ואמרו חז“ל כי האדם הוא ממוצע בין מלאכי ”לכם יהיה לאכלה .ולכל חית הארץ -השוה להם ’אבקש את אשר חפצתי‘ הבהיר שרוליק בטון עסקי שאינו האריכות הרבה ולוותר על פירוט העלייה לארץ ,חבלי
ומשום כך ראוי גם לבני האדם לנהוג ברחמים השרת לבהמת הארץ ,וכלשונם )חגיגה טז” :(.ששה וסגולתה)עיי‘ נו“כ שם( ,יש הסבורים כי אכן
הכתוב בהמות וחיות למאכל“. בוער השבת ועוד? מה בקדושת השבועלי הקליטה והקמת המשפחה ,שיקומו האישי מפרשת
משתמע לשתי פנים’ ,אך ורק אם יואיל הסבא להבטיח
בבעלי החיים ולא לגרום להם צער. דברים נאמרו בבני אדם ,שלשה כמלאכי השרת, ניתן להאמין בכך ,אך זאת כמובן רק לו? נאמנה כי יגשים את משאלתי‘.
מבואר ,כי על אף היות האדם נזר הבריאה
מטעם זה ,מדרכי המוסר ראוי היה תחילה שלא שלשה כבהמה“ .בחלק הרוחני שבו נוהג האדם ותכליתה ,מכל מקום לענין מאכלו הושווה לחית
הרבילהשיב
וסבורים
עצמו בתנאי שהוא קיבל על
עצמו את על ההנהגה ,ובטרם לקח
החולקים ה‡הבה מ˜ל˜ל˙ ‡˙ ה˘ורהכוס ישועות אשא -גביע את השמש ושאלו על מאן-דהוא שפגש כבשן האש
’במה כבר יכול להיות מדובר? ‘...סבא הפך משועשע,
תמיהה מתבקשת תמה רבינו בעל ‘אור החיים’ היעדרותו ,סיפר שהלה גמגם על עיסוק חשוב
ויש בכדי הגזילה, את את
הקדוש
לאכול מבשר בעלי החיים .אולם כאשר השחית כמלאכי מרומים ,אולם בצרכיו הגופניים אינו ובהמת הארץ ,ומאכל כולם מעשב הארץ. לקדש בו, הגביע לידו מקוצק ’אוסף הבולים היקר שלי? הכרך העתיק של סלאוויטא?‘
קידושיו אינם
אלאסטוטשינר די ,נתן אין רבי אחדאף בכך
מהחסידים, קם כי שנקלע אליו שלא בטובתו .התורה הקדושה מספרת לנו אודות המעמד נורא ההוד - הקדוש בפרשת ויגש (בראשית מה)
שרוליק:
כל אדם את דרכו על הארץ ,וגם הארץ הנה שונה מן הבהמה .ומשום כך ,אם לא ישגיח על ועוד הוסיף רש“י וכתב” :ולא הרשה לאדם ולאשתו בראשו.יוסף ביום השלישי ,הם כבר ממשמעמד ’לא ולא‘ הניד
נשחתה ,ובעלי החיים השחיתו דרכם ברעת קיום תפקידו בזה העולם ,ידמה לבהמה ,כי האדם
והעמידו השיב
כל עוד לא הגביע מספק אף את ולקח קידושיןמוורשה, פותחת בפסוקים סוד הגביע כעסו.הר סיני וקבלת התורה ,והפרשה
השמש שלנצפה
כיצד ייתכן שכל אותן שנים שהיה
הגזילה.יצחק מאיר באמרו לו :להמית בריה ולאכול בשר ,אך כל ירק עשב יאכלו את של רבי הרב על ידו שלר ֵאללפטירתויִ ְשׂ ָ
השבעהאת ְבּנֵ י ישׁי לְ ֵצ ימי ִ
כלותה ְשּׁלִעם ֶֹדשׁ ַ ”בּחכהרגלו ,ב(ַ : בעיר )יט ,א - סבא .משוטט הבאים נרמזה בקולו רוחחי? קוצרהוא להודיע של
לאביו כי נימה קלה ’נו?‘שלחבמצרים ,לא
והמתפללים של
האדם ,נגזרה כליה על תבל וכל יושבי בה ,והיו אשר אינו מקיים את התכלית אשר בעבורה בא בראשונים כלם ,וכשבאו בני נח התיר להם בשר ,שנאמר
לכן יקדש יחד לשמוע קדוש,
מוקדשת רוצהנרחבת
זי”ע “העולם
יריעה ידים בונםְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִ
מפשיסחא שמחהי :וַ יִּ רבי ַבּר ִסינָ סיפרויּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ
הקדוש ִמ ְד המנינים ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָ
המאוחריםריִ ם ַבּ ובשנות כליאתו בבית לי ,סבא‘. ’תבטיח
עבדותו, אם בשנות
לעולם הזה ,עליו אמרו חז“ל )עירובין יג” (:נוח חלק נא רבנו”. הסוהר ,ייתכן שלא היה באפשרותו ,אך לאחר שלקראת השעה שמונה; הוא נראה מגיח סוף
ראויים כולם למות במבול .אלא שנח איש צדיק )להלן ט ג( ’כל רמש אשר הוא חי וגו‘ ,כירק עשב‘ -
נוספתאלא -האם לנקודה ובאחרונים וגמרור“.
נמנו ד ָה ָה תקפ”זֵ ,אל נֶ גֶשׁם יִ ְשׂ ָר י”בוַ יִּ ַחן ָ
באלול ביוםד ָבּר
ותפליור ִסינַ י וַ יַּ ֲחנוּ ַבּ ִמּ ְ
תחת
כשטליתוֹאוּ ִמ ְד ַבּשריר וַ יָּ ב מביתו’והכל
בנינוחות והתפייט, נו ,אני מתחייב בזאת‘ נעתר סבא סוף ’נו
ענה כלום, הרי”מ’ לא בעל ‘חדושי שעלה לגדולה,
תמים היה ,ואותו ראה ה‘ צדיק לפניו בדור הזה, לו לאדם שלא נברא יותר משנברא“ .אך לעולם שהתרתי לאדם הראשון ’ -נתתי לכם את כל‘“.
בתשובה, הגביע הרהר שהוא בשתיקה את העובדהכי לקחאמירתו בצל הקדש הסתופפוועל הפסוקים סדראשר מהחסידיםהאור החיים הקדוש על וקיים‘.הלא חלפו תשע שנים תמימות בית שחיו ,והוא צועד לביתעומד
הכנסת.
והעמידו על הנוראים בימים אביו?נעץ עבור מה עד שבאו אחיו ,וכיצד לא חש לצערו של
ובזכותו הציל הקדוש ברוך הוא שנים שנים מכל בוודאי שם אדם עליו ,ויוכל לחזור אל מעלתו. יש מבואר ,כי לא הותר לאדם הראשון לשחוט בתשובה.הרי ודאי שב מקוצק .ואף הרביכי אכן קובעת ידו של
תקפ”ח
המציין כי תחלת שנת לאחרשלהפסוק נאמר שהפסוק ’וַ יִּ ְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִידים‘ הסיכה תשלום? מקבל השמש שרוליק את אושוויץ ,סבא!‘ ַ’ס ֵפּר לנו על
הרבי מקוצק יפל דבר בהנהגת חסידי והתאבל האם הרי כל אותן שנים ישב יעקב אבינו
מין ,ושבעה שבעה מן הטהורים .ומעתה ואילך ולאכול בשר בהמה ,ואף על ידי שחיטה -כשאינו אדם נאמן שמואל( כי הסוברים מעריב ,הביט על פשיסחא.לָ ָמּה
”ק ֶשׁה, מ ְד ַבּר ִסינָ י‘ ,וקושייתו איתנהָ : בתנאיזֶּ ה ָבּאוּ ִ
המשרה במפורש ַ’בּיּוֹם ַה נכלל סביב,ששררה המשועשעת לא שפוצצה באחת את הבועה
שיטת הרמב"ן בהבדל שבין מאכל אדם ובהמה ואמר לו: )ביתרבי נתקי החסיד בליל ראש השנה ,לאחר תפילת על בנו אהובו.
הקדושסוּקקוֹדם ָפּ הרב ֶ אלק ִדּים החסידים לְ ַה ְ
נגשוה ָהיָ ה לוֹ הכנסתכִּ י ָפּסוּק זֶ מּוּק ָדּם, בית ְ אתר ַה יח ולהכיןא ֵ
ִ להשכים קום
הניסים והאתגרים,והתשובה ’ספר לנו על החוויה .על הקשייםשעליו
נתן ה‘ רשות לבני האדם לשחוט ולאכול ,כי כל בתשובה,
נבלה וטריפה ,אלא רק לנח ובניו הותר הדבר ,ואז שהרהרבכדי בפוזמקאות עצמותבוא אלי להעיד על רבי “נתקי ,עוד מרעידה:
פנינים ואמרות
סינַ י‘“. ֶשׁלְּ ָפנָ יו ֶשׁ ָא ַמר ָ’בּאוּ ִמ ְד ַבּר ִ נמנע יוסףוהישועות ,הגבורה וההצלה ,אנא!‘ למתפללים?
קיום המין -בעבור נח וזרעו. והנה ,הרמב“ן על אתר הביא את דברי רש“י, לדעות אחרות )טיב קידושין ועוד(
נאסר להם בשר מן החי ואבר מן החי ודם. נזיפה”... מוורקא זי”ע ואחלו לו ‘גוט יום לקבלאכן יצחק
השמש הקהילהכךבפני כשהטיח אחד מנכבדי רצה שלא מפני לאביו, מלהודיע
שקדושי עליון ואף ממעשים אלו למדנו לרבם,שכל לוהטות חסידים במילים הקדוש אצל טוב’ ,כנהוג האור החיים משיב על חטאם .האפירו. באחת ,פניו אחיוהרצין
ולפרסם את לבייש אתסבא
ועם כל זאת ,גם אחר היתר אכילת הבשר ,לא נתן וכתב שכן פירש גם בסנהדרין )נט :ד“ה ’לא הותר‘( בעדות של נתונה לו רק הנאמנות האחים הרי סיפרו ליעקב שחיה רעה אכלתהו ,את האשמה ,שתק הלה במבוכה ופניו הסמיקו.
מהי ההשוואה בין אדם ובהמה? השלחן קיבלו על עצמם את עול הנהגת
חדש בהיכל ›››
צדיקים כי התבטאויערך את אודותם ממנו כי הוסיפו ובקשו אש יוקדת, שלהבת
ה‘ יתברך לאדם רשות בנפש הבהמה ,ואסר להם בזה הלשון” :לא הותר בשר באכילה ,דכתיב ’הנה עדים.הגביע ,ויש שניהחזקת שלידי ממש,על החסידים טוב. לכבוד יום הטהור לאיש כולןהבטיח כשורה” יהיה לא
מדברים,לא הכל “ממחר זהו טאבו ,ידעו הכל .על הנושא הזה
שיוסף
ולא חי, יעקב וכאשר ישמע
ל ע ַ הוּא שׁ ֶ י אוּלַ ”וְ קדשו: לשון וזו באש‘, בוערות ’התיבות ולא הנושא על שאלות
הזועם. בו .הוא
אין עלולדשים אותו מזכירים
אבר מן החי ,והוסיף להם לישראל איסור אכילת נתתי לכם את כל עשב‘ וגו‘ -לכם ולחיות נתתי והנה השוואה זו בין אדם ובהמה צריכה תלמוד. שראויהשלכה לנידון זה שלישהגביע הראשונה,
לדעהמהו סודו נענה להם הרבי מוורקא ואכן נכנס להתבונן אירע. שאכן לחשוד באחים שידם במעל – כפי
שּׁוּרה“, ”א ֲה ָבה ְמ ַקלְ ֶקלֶ ת ַה ָ )סנהדרין קה ,ב(ַ : לחלונות בית אוֹמ ָרם מבעדְ נראו ֶדּ ֶר מקטנותו ,וזהו.
אבלנכדלמחרת ,לא ידע כל ’משם‘, הגיע רמזים ,כלום .סבא
דם ,כי הדם הוא הנפש .ורק את גוף בעלי החיים העשבים והאילנות ואת כל ירק עשב לאכלה ,אבל הביתגם אם נקבל את עצם הדבר שהאדם והבהמה לכך? הנידון הקודם שהוזכר .כי לעריכת השלחן ,עמד בראש השלחן הוא על וכך אמרו חכמינו (ב”מ נט“ ).נוח לו לאדם
זרחר. אוּח
ור’מּ ָ ים ַה ְ משתף .הכנסת קרני אורן של לְ ַה ְק ִדּ
פנינים חכמים ואמרות
את -האם להשיגהנ“ל בשאלה יכולים מסתפק שמואלאנחנו והתכונן לקדש .על ימינו עמד בנו של אמנם אין העששיות, הוא לא מדבר על כך ולא
התיר הבורא ,ולא את נפשו .וציוה ה‘ על השחיטה לא חית הארץ נתונה לכם“. ניזונים מדבר אחד ,יש להבין מהו שהושווה האופה שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו
להחזיק אתישהגביע עודנהענינו
בידושל דברים ,אולם כשהגזילה אברהם סודם של רבי עוֹלָ ם, תּוֹרה ,לָ הרבא ,לַ ָ
הקדוש בּוֹר
הקודם,לַ ֵה ְמּ ֻקוֶּ וה הוּא זֶ ה יוֹם ַ
הרבי במילוי זמנו כִּ י את ְהיוֹת ”שׁלִּ לכלות ֶ נאלץנאנחשובוסבאחושש, ברבים”’ .הבטחה זו הבטחה‘ הזכיר שרוליק בטון
למעט צער הבעל חי .וזהו אשר אנו מברכים אמנם הרמב“ן עצמו כתב כי אכן חילק הכתוב האדם להם ,כאילו תורה אחת להם .וגם עצם מגדולי בתורה מצאנו בענין גביע וּמ ַצ ִפּים עודִבים ְ יוֹשׁ
עמו ְ ואתווְ ֵהםיאה, זי”ע,ר ָ
יּוֹם ַה ְבּ ִ וּמ
תּוֹנִ יםִ , שהואיוֹנִ ים וְ לַ ַ
משפשףתּ ְחאת תוך לָ ֶעלְ ההסקהאת
התנור בעצי
”אשר קדשנו במצוותיו וציונו על השחיטה“. בין האדם ואשתו לחיה והבהמה ,ופירש כי לאדם הדבר שהאדם וחמורו יאכלו מאבוס אחד אינו של מכריע הכסףוהוא הקידושין כחלים מספק, רבים משה והחליט לקיים בפי על כסאו ,לקח נשימה ארוכה
הבריות כדוגמא עד היכן ידיו מחמת הקור,
והתרווח
מאמר זה שגור
החסידים,ינַ י.הרב הקדוש רבי יעקב אריה יוסף הצדיק ,המלמד אותנו כי הצדיק פרקישׂ ָר ֵאל ִמ ְד ַבּר ִס את ְבּנֵ י יִ ְ לומרבוֹאוּ במקום ָמ ַתי יָ לא לנבור בפצעים הישנים ומעולםנאלץ חברו ,בחייו
לראשונה יש להזהרהבטחתו.
מהלבנת פני
במקרה בו הוא טוען שהרהר מרדזימין זי”ע ,רבי אלכסנדר זושא משולכילגביע. התהלים הקבועים שהיה רגיל לומר לפני
הקדוש כך.יש להניח בתשובה -שלודאי ועוד לעשות זאת ”לָ זֶ ה כְּ ֶשׁ ִהגִּ יעוּ ָשׁ ָמּה א ָע ְצרוּ כּ ַֹח לְ ַס ֵפּר ֵס ֶדר ַה ָדּ ָבר ,וְ ֵתכֶ ף התפלה.לדוש בהם הפוגה,עצמולהפיל את דעתוללא שיעלה על
המדממים מצאנו אדםההם,
א רבי המגיד מפלוצק זי”ע ,רבי שרגא פייבל מגריצא וכדברי קדשו לכבשן האש ובלבד
נפלאות על פרשת השבוע
יע ָחשׁוּק אוֹמרוֹ ַ’בּיּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ‘ וגו‘ִ ,הגִּ ַ רגיל ְבּ ְ הוֹד ָעה המהבילה ַה ָ
שהיה בפומבי .שלא ילבין פני חברו ,מלבד שלא לדבר על כוס התה ָק ְד ָמ
ישראל מקוזניץ זי”ע ,בספרו ‘נזר ישראל’ זי”ע ועוד.
קם רבי אברהם משה ומזג מלא היין שכתב שהצדיק משול הוא כגביע של תמר שבעקבותיה דרש רבי יוחנן משמו של לשתות.
הב‡ ◄ רבי שמעון בר יוחאי מאמר הזה,
מווארקא יוסף ,כי הצדיק אינו אלא כגביע שמקבל המ˘ך בעמו„
בתוך הגביע שעמד לפני הרבי אבל אצל אחד המתפללים קרא לפטר את השמש
הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב
ואף הרימו ונתנו על ידו .ברב שרעפיו בתוכו להשפיע לכל ישראל כל טוב. ליובצ’אנסקי – ממשרתו ,ואחרים תבעו לקצץ במשכורתו.
אנו מה ”עבור מושג היה לא דמו המשגיח מברנוביץ’ ה’ יקום
בקרבו התעכב הרבי מוורקא מלהתחיל ובודאי ענין הגביע אשר נתן על ידי משלמים לו? על שנת החורף
בסדר הקדוש ,עיניו זלגו דמעות רותחות הצדיקים הוא לאות ולסימן שעל ידי כך שכזה ,מאמר חז”ל בעלמא ,ואם כך אמרו המתוקה שלו?!”
חכמינו – כך יש לנהוג!
וכלו היה אש להבה .ואז ,לפתע פתאום ,יהיה בידם הצנורות להשפיע שפע ברכה ואחרי תפלת המנחה התגודדו כמה מותיקי חורף כבד היה
בזעם: השמש סביב המנין זה.
התנער ממחשבותיו ,הושיט את ידו בה והצלחה על כל המסתופפים בצלם. השלג נערם
לילות ארוכים ,וקור עז שרר ”כיצד אינך מתבייש לישון על מיטתך?!”
גביע האבות היה נתון גביע הקדוש ,והניחו על ידו
השמש השפיל עיניו ושתק. ברחובות.
של רבי אברהם משה ,ואמר לו בחרדת בספרו ‘מגלה עמקות’ (פר’ ויגש) כתב באפשרותו העדיף להתכרבל אזניו בערו מבושה ,והוא ייחל שהאדמה תבלע
כל מי שהיה
המקובל הקדוש רבינו נתן נטע שפירא קדש:
תחת לשמיכות המחממות ,ולא לצאת אל אותו.
“עשו אתם קדוש ,שכן אתם זכיתם בנזר זי”ע כי תבת ‘גביע’ בנויה מהאותיות: “אתם צודקים ,אמצא לכך פתרון” אמר ,ונמלט
הרחוב הסוער.
ג-י-ב-ע ,הרומזות ל-ג’ אבות ,י”ב שבטים, הנהגת הצבור”.
וכך נהג גם השמש העירוני ,שבמקום להתייצב מהמקום.
לא סרב רבי אברהם משה ומיד קדש וע’ נפש ,וכל אלו הם היסודות האיתנים משמרתו בבית הכנסת הגדול עם שחר ,אלא שכאשר קרא התרנגול בעלות השחר הבא,
על
על היין ,ובכך היה למנהיג החסידים עליהם עם ישראל נשען ועומד.
ולהעלות את האש בתנור הגדול ,נותר מחופר התהפך השמש על מיטתו והמשיך לישון.
שנותרו בפשיסחא ,כשהרבי מווארקא ,ויש להשלים זאת עם המבאר בספרים, על יעלה לא שכזה בקור במיטתו.
הדעת להוציא אף
שהיה מבגר ממנו ,מתבטל אליו כתלמיד שהאות ע’ רומזת לשבעים הזקנים ,על
אוצרות אור החיים
לפני רבו. בתחילה ,כשהגיעו ראשוני מנין ‘ותיקין’ לא את האצבע הקטנה אל מחוץ לשמיכה,
ידם נמסרה התורה אשר קבל משה
שהתגברו כארי לעמוד ממיטתם ,ומצאו את הרהר מוחו המנומנם ,שלא אבה לחשוב על
כך היה גם אצל חלק הארי של חסידי מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים, ההשלכות. השמש שנאנס בית הכנסת קר וחשוך ,חשבו
הפורש מתאוות גשמיות לשם שמים זוכה על האדם להמיר את תאוותיו הגשמיות
כמו ששנינו בתחלת מסכת אבות (פ”א פשיסחא אשר קבלו על עצמם את ולא יכול היה לבוא.
מרותו של הרב הקדוש רבי מנחם מנדל מ”א). את העלבונות שספג אמש ,העדיף לשכוח.
“ממחר” החליט בלבו ב’החלטה נחושה’ תוך שמא חלה והצטנן.
מקוצק זי”ע ,כפי שמספר בספר ‘מאיר הרי לנו מן האמור ,כי בבחינת הגביע אך למחרת ,שוב היה ההיכל קפוא וריק.
עיני הגולה’ (אות קפח): כדי ששמורות עיניו נעצמות שוב.
נרמזים שרשי בני ישראל ,שעל ידם קיום
בליל שבת קדש ,כאשר עמד הרבי אומתינו ומהם יצאו הענפים להנחיל דת בחוץ שאגה הרוח ,פתותי השלג כיסו את כעבור שעתיים ,כשהזדחל מהמטה ,וראה את
מקוצק לערך את שלחנו ,עמד בסמוך מורשה לדורות הבאים. החלונות ,ואך בקושי הצליחו לתחוב את השעון ,כמעט ופרח לבו בקרבו.
וכעת עלול השינה, תאות עליו גברה פעם שוב המנעול. בחור המפתח
אליו הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר כעין דברים אלו יש בדברי הרב הקדוש
שלא לדבר על הזמן הרב שבוזבז בהכנסת הוא להיות מפוטר ממשרתו...
מגור זי”ע ,בעל ‘חדושי הרי”מ’ ,ובכבודו רבי יהודה אריה לייב מגור זי”ע בספרו
העצים ועל הנסיונות להצית את האש בתנור מאין יביא לחם לעולליו?
ובעצמו פתח את בקבוק היין ומזג את ‘שפת אמת’ (במדבר תרל”ד) ,שביאר את
המגושם ,על מנת שיוכלו הבאים לפשוט את וכיצד יישא את פניו בבית הכנסת?
לקיים המצוות בשלימות
הגביע של הקדוש עבור הרבי מקוצק ,הכתוב וְ ָהיָ ה ִמ ְס ּ ַפר ְ ּבנֵ י יִ ְ ׂ
בתאוות רוחניות
ש ָר ֵאל ְּכחוֹל
מתיבתא דברים
מעשה חסיד לרבו. הגערות שספג אמש יהיו כאין וכאפס לעומת מעיליהם.
ַה ָיּם ֲא ֶׁשר ל ֹא יִ ּ ַמד וְ ל ֹא יִ ָּס ֵפר (הושע ב א)
בין הנוכחים היו כאלה שלא השלימו בדרך הראויה לעבודת הבורא ,שעיקר ומים חמים עבור הבאים להשיב את הנפש מה שעלול הוא לספוג היום...
עם כך שרבי יצחק מאיר אינו מקבל על הרצון אצל יהודי הוא להיות דבק ונמשך מהקור כמו בימים הטובים ,מאן דכר שמייהו? כמעט והחליט להישאר בבית ,אלא שזמן
המשך בעמוד ב’ המשך בעמוד ב’
אׁשית ּכָ ל ְּפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה ֲא ֶׁשר ָּת ִביא
וְ לָ ַק ְח ָּת ֵמ ֵר ִ ֹלקיָך נ ֵֹתן
וְ ָהיָ ה ּכִ י ָתבֹוא ֶאל ָה ָא ֶרץ ֲא ֶׁשר ה’ ֱא ֶ
(ב' כרכים) ֹלקיָך נ ֵֹתן לָ ְך (כו ב)
ֵמ ַא ְר ְצָך ֲא ֶׁשר ה’ ֱא ֶ אׁשית ּכָ ל ְּפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה (כו א-ב)
לְ ָך וגו’ .וְ לָ ַק ְח ָּת ֵמ ֵר ִ
אוצרות אור החיים אוצר ביאורים על דרך שפירש אבי הגאון ז”ל ַעל פסוק ‘מראשית’ -אדם יורד לתוך שדהו ורואה
וחידושים על ספר אור החיים הקדוש ‘שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת’ וגו’ תאנה שבכרה ,כורך עליה גמי לסימן ואומר
לרבינו חיים בן עטר זיע"א. (תהלים קכז ב) ,שמקדים הקום ועשה ,קודם השב ‘הרי זה בכורים’ (רש”י שם).
ואל תעשה ,להיות סור מרע .רק שצריך להיות ‘ארץ’ רמז לגשמיות ,היינו כל תאוותיו
בדרך נכון ,להיות סור מרע קודם ,ויפרוש הגשמיות ימירן האדם בתאוות רוחניות של
שער הכוונות יום הכיפורים מתאוות וארציות קודם .וזה שאמר ‘כן יתן
לידידו שנה’ ,על דרך שפירשו ז”ל (שמו”ר ב ה)
עבודת השם ,כמובא ְּב ֵס ֶפר ַה ָקדֹוׁש צמח צדיק
(ויגש ד”ה ויפל על צואריו) כי בעת שיעקב אבינו
שער הכוונות יום הכיפורים .מכתבי המקובל רבינו חיים על פסוק ‘אני ישנה ולבי ער’ (שיה”ש ה ב) -אני פגש את בנו יוסף קרא קריאת שמע ,כי את
ויטאל זיע"א כפי מה שקיבל מרבו המקובל רבנו האר"י ישינה מן העברות. האהבה הגדולה שהתעוררה בלבו באותה
ז"ל זיע"א .הספר ערוך מחדש ,מוגה ומזוקק בדקדוק וזהו שאמר כאן העצה ,שתיקח קודם שעה רצה למסור להשם יתברְך.
רב עפ"י דפוסים ישנים .מבואר עם ותחילה לראשית כל פרי האדמה רומז לפרי יורד לתוך שדהו ורואה תאנה רמז על התאוות
ביאור נכון ומדויק ,בשפה ברורה המצוות ,תחילה לזה תביא ותקח אשר תביא ועל זה רומז רש”י :היורד לתוך שדהו ורואה
מארצך ,שתביא זאת לפניו מה שאתה סור תאנה ,שרומז לתאוות הגשמיות ,הבאות על
ונעימה ,המשולב בתוך תיבות
מרע ,ופורש מתאוות וארציות לשמו יתברך. ידי העינים ,כמו שאמרו חז”ל (ברכות מ :).אילן
הספר הק' .הביאור נערך עפ"י
ובסוף אומר השקיפה ממעון קדשך מן שאכל ממנו אדם הראשון תאנה היתה ,וזה בא
מפרשי כתבי האריז"ל ,עם הערות השמים וברך את עמך את ישראל ,לברכם כתוצאה של ‘תאוה לעינים’.
וציונים רבים ,הפניות לפירושים
רבים אחרים ,להרחבת העניינים
בהשפעות טובות ,ושיוכלו לבוא על ידי סיוע ‘גמי’ ראשי תיבות ג’דולים מ’עשי ה’’
מאתו יתברך לבחינת ועשה טוב בשלימות העצה נגד זה ,כורך עליו גמ”י -ראשי תיבות
ולתועלת הבנת הלומדים .מהדורה גמור ,כיון שקיימו וקבלו לסור מרע יסייעם ג’דולים מ’עשי ה’’ (תהלים קיא ב) ,כלומר ,להמיר את
חדשה ומפוארת ,מאירת עינים, יתברך לועשה טוב: התאוה הגשמית בתאוה לעבודת השם יתברך.
בעימוד נאה ובנייר יפה ומשובח. (זרע קודש ,רבי נפתלי מרופשיץ זיע”א) ביאור הפסוק ָ‘ר ַחׁש לִ ּבִ י ָּדבָ ר טֹוב א ֵֹמר ָאנִ י ַמ ֲע ַׂשי
לְ ֶמלֶ ְך’ וגו’ (תהלים מה ב)
זוהר המבואר שמות ד (משפטים)
ייחוד הכוונה בעבודת ה’ לשם שמים ועל פי בחינה זו אפשר לפרש את דברי
אֹלקים
ֶאת ה’ ֶה ֱא ַמ ְר ָּת ַהּיֹום לִ ְהיֹות לְ ָך לֵ ִ נעים זמירות ישראל ‘רחש לבי דבר טוב’,
'זוהר הקדוש' ערוך מחדש ,מוגה ומזוקק בדקדוק רב וְ לָ לֶ כֶ ת ִּב ְד ָרכָ יו וְ גֹו’ (כו יז). כאשר מתעוררת בי תשוקה לדבר טוב ,כלומר
עפ"י דפוסים ישנים .מבואר עם ביאור נכון ומדויק, גשמיות‘ ,אומר אני מעשי למלך’ העולם ,היינו
צריך מאוד להיזהר בעת קיום המצוות
בשפה ברורה ונעימה ,המשולב אני מוסר את התאוה למלך העולם.
שתהיה מחשבתו מיוחדת לעבודת הבורא ,ולא
בתוך תיבות הזוהר הק' .הביאור תתערב בלבו כוונה אחרת זולת לעשות נחת רוח ביאור המשך פסוקי הפרשה
נערך עפ"י מפרשי הזוהר ,עם לבוראו ,ובזה יקיים ‘בכל דרכיך דעהו’ (משלי ג ו), וזה שאמר הכתוב ולקחת מראשית כל פרי
שבכל דרכי האדם תהיה כוונתו רק לידיעת ה’ האדמה שרומז לתאוה גשמית ,אשר תביא
הערות וציונים רבים ,הפניות מארצך -שבאה מן הארציות שבך ,ואומר
לפירושים רבים אחרים ,להרחבת ולא שום פנייה זרה ,וכן בעמדו לפני ה’ בתפילה
לא תהיה לו אלוהות ומרות אחרת ,ולא יירא ולא הפסוק ,שיחליף את זה אשר ה’ אלקיך נותן
העניינים ולתועלת הבנת הלומדים. לך ,שימסור את התאוה למען הקב”ה.
יפחד משום ברייה כי אם מאלקיו אשר לפניו
ובסופו ליקוטי אביר יעקב על ובהגיעו לדרגה זו ,ישתדל לא ליפול אחוריו
הוא מתפלל ,וכמו שכתב בנועם מגדים (ד”ה
הענינים הנלמדים בכרך הזה. את ה’ האמרת) בשם אביו ז”ל ,כי המתפלל הוא ח”ו ,וזה שאמר הכתוב ושמת בטנ”א גימטריא
כעומד לפני ה’ ושכינה כנגדו ,על כן ‘לא יהיה לך כל”י ,שיהיה שלם ,כי נפסל בנקב ,יען כי נשפך
להזמנות ספרים עד הבית1800-22-55-66 : אלוהים אחרים על פני’ בעודך מתפלל לפני ,ואם
תהיה כוונתו לשם אדם הרואהו הרי זה כקונה
מה שבתוכו .והלכת אל המקום ,זהו הסימן
שאתה בבחינת הולך ולא נמצא בבחינת עומד,
אקטואלי: השבוע בגליון: חשיפה:
אדון לעצמו ,וכאילו עובד ומתפלל לאותו אדם.
ובזה פירש את הפסוק ‘וללכת בדרכיו ולשמור
בדרך עבודת ה’.
חשיבות העבודה בחודשי אלול ותשרי
חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמוע בקולו’ ,גם בפרט צריך לעבוד על זה בחדשים אלה -
סידור האור החיים הק’: ושמחת אם אחרי שהוא הולך בדרכי ה’ בקיום מצוות אלול תשרי ,אשר עליהם מרמז הפסוק א’שר
הבית בכל הטוב התורה ,צריך גם כן להיות זהיר לשמוע בקולו, ת’ביא מ’ארצך ,ראשי תיבות אמ”ת ,שהוא
והמיטות החוט המשולש לא אשר נתן היינו באותו קול ששמענו בסיני ‘לא יהיה לך כנגד תשרי ,כי אז דנים בשמים די”ן ,שהוא
בשבת במהרה ינתק לך אלוהים אחרים על פני’ ,שלא לשתף בעבודתנו אמ”ת ,מארצ”ך בגימטריא אלו”ל -בפשוט
| עמ’ ח' | | עמ’ ב' | | עמ’ ד' | שום כוונה אחרת. ובמילוי עם שתי התיבות והכולל:
עמ' ה' פניני אביר יעקב (האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א -מילתא חדתא -תורה) (דמשק אליעזר ,רבי אליעזר מוויז’ניץ זיע”א)
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים א מחוברים
פנינים חכמים ואמרות
נפלאות על פרשת השבוע פנינים ואמרות
הם לבוא בפעם אחת ,ויכולים שיבואו במידה, ביטול הקללות
דבר האמונה בכל פעם מידה מועטת .טבעו של אדם,
שמבקש הוא לשלוט בגורלו ולדעת ולהבין
בפרשתנו נאמרו לישראל תשעים ושמונה
בעולם הזה נעלמת השגחתו ושליחותנו לגלות זאת קללות קשות ורעות.
את אשר לפניו ,לפעול על עצמו ועל סביבתו. והנה בפרשת פקודי נאמר (שמות לט ג)
בעולם הזה נעלמת אחדות ה’ והנהגתו כל הברואים אולם ישרים דרכי ה’ ,והוא יתברך היודע
בהשגחה פרטית ,עד שיש שאמרו ‘עזב ה’ את הארץ’ ‘וַ יְ ַר ְּקעּו ֶאת ַּפ ֵחי ַהּזָ ָהב’ .וכתב שם רבינו
מה באמת טוב לאדם ,על כן אם ראוי הוא אפרים כי ‘פחי’ בגימטריא צ”ח ( ,)98כנגד
(יחזקאל ח יב) חס ושלום ועפרא לפומייהו ,ועיקר עבודתנו ליענש פורס לו הקדוש ברוך הוא את עונשו
הוא לגלות את הנעלם על ידי האמונה בו יתברך שהוא תשעים ושמונה קללות שבמשנה תורה .כי
לפרוסות קטנות וקיצץ פתילים ,ודינים אלו בכח התורה הקדושה הנמשלת לזהב טהור,
בורא ומנהיג לכל הברואים ,והוא לבדו עשה ועושה באים בתערובת של חסד ורחמים ,כדי שיוכל
ויעשה לכל המעשים. יוכלו ישראל לקרוע ולבטל את הקללות ,וזהו
האדם לעמוד בהם .ואילו האדם אשר אינו ‘וירקעו’ -אותיות ‘ויקרעו’.
העולם הזה עצמו מורה לנו כי יש בו הרבה נסתרות, יודע את כל אלה ,מתאונן על רוע מצבו ועל
כדוגמת אם רוצים למצוא מים ,הרי בהסתכלות שטחית אך יש להבין ,מפני מה נרמז מנין הקללות
כל הרעות הבאות עליו ,ואינו מבין כי חסד ה’ דווקא בפסוק זה.
נראה לפנינו עפר הארץ ללא רמז למים ,אך באם מסלקים
הוא איתו בזה שבאים היסורים במידה שיוכל אך נראה בעומק הענין ,כי הנה ענין ריקוע
את העפר וחופרים לעומק מתגלים מים חיים ,והרי זה בא
לעמוד בה. פחי הזהב ,היה כדי לקצצם לפתילים ,וליתנם
ללמדנו כי בכל הבריאה נמצא כח אלוקי שמחייה בכל רגע
את העולם ,וכאשר נאמין כי מלא כל הארץ כבודו נזכה משום כך נרמז ביטול הקללות בפסוק זה, בתוך חוטי התכלת והארגמן התולעת השני
לגלות זאת בבריאה .וזאת היא השליחות של בני ישראל כי שילוב מידת הדין הנרמזת בזהב ,בתוך והשש.
בעולם ,לגלות בתוך הבריאה את מלכותו יתברך שמו. הקדושה ,מבטל את הקללות והדינים. ורמז רמז הכתוב בזה ,כי הנה נודע שהזהב
(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א -מילתא חדתא -אמונה וביטחון) (עינים מאירות -להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ רומז למידת הדין .אין לך אדם מישראל
שליט”א) שהדינים אינם מתעוררים עליו .אלא שיכולים
הרע :כל מי שיש לו “תפילין בזרועו” וציצית שיש לו תפילין בראשו וכו’ ומזוזה בפתחו וכו’,
ווארט מהאור החיים הק'
בבגדו ומזוזה בפתחו ,לא במהרה הוא חוטא .כנגד מובטח לו שלא יחטא .ולכאורה אנו רואים בני
תפילין בזרועו אמר “ובזרוע נטויה” -שמצות אדם ששלוש אלה יעשה להן ואינם בטוחים מן תפילין ש’בראש’ -ולא ‘על הראש’
תפילין בזרוע“ ,ובמורא גדול” -כנגד תפילין של החטא. מסופר ,שכאשר הלשינו למלכות על הרה”ק
ראש ,וכנגד ‘ציצית’ אמר ‘ובאותות’ ,כי מצות עוד יש לדייק כי לכאורה היה צריך לומר “מי רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא זצ”ל ,באו
ציצית הוא סימן לנו שאנו עבדי הקב”ה ,עי”ש שיש לו תפילין ‘על’ ראשו” ,כי הלא על הראש חיילים לביתו כדי להביאו אל בית האסורים.
באריכות. הם התפילין ולא ‘בראש’ .ואמנם במי שהם על הרשע רכב על הסוס בראש פלוגת חייליו,
ובטעם הדבר ששלוש אלה משפיעים על ראשו לבד ואינו משימם בראשו לשום מחשבתו והתקרב לביתו ,והנה בעל התניא הביט עליהם
האדם כוח טהרה שלא יחטא ,מפורש ברמב”ם בהן ,הרי הוא כמו שמניחן על הכותל .אם הוא דרך החלון ,והוא היה אז מעוטר בטלית ותפילין.
(פ”ו מהל’ מזוזה הי”ג) וז”ל“ :אמרו חכמים כל מי אינו מהרהר כלל הכתוב בהן ,מה לי שמונחים על הרשע נתקף בפחד ובהלה ונפל מסוסו ונחבל
שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו הראש או על הכותל והשולחן וכדומה.
מâאי . . . . . .ו יõתר ִ ַ àפרנסה ֵ
קשות .משראו זאת החיילים ,פנו להם ועזבו את
àרוח . . . . . . . . . . . .ו
נפָ ָ ְ ַ ְ õŁ
לפרנסה ְ ֶ ַ
זõכה ְ ַ ְ ָ ָ
ëטריד ַ ְ
מäסר אõדõת ַה ַ ְ ִ
האכילה ֶàתאוõת ָ ֲ ִ ָ
âברי ָ
המצמצם ְ ַ ֲ
הëאיר | ִ ְ ֵ
נעם | ַ ְ ַ ְ ֵ
אõר ַ ֵ ִ
אמרי ֹ ַ ִ ְֵ Łעלהבטחה ֶ ַ הŁáמäçת | ַ ְ ָ ָ טרדõת ַ ַ ְ ִ õתיה' – ִ ְ וקלל ֶ ָ Łנה ְ ִ ְ 'ôכלה ָ ָ
אוצר פניני החסידות
יłראל | ִ ְ ֶ ֵàית ִ ְ ָ ֵ
מŁיכõת ָ ŁçŁלִ ְ ã éŁן ֶ ֵ מéל ֶ ֵ ôאוõת ִ ָ מŁיכõת ַל ַ ֲ ìפִ ְ Ł ַ ŁçŁלֶ ֶ Łéם ֶ ֵ אמת | ְ ֵ łפת ֱ ֶ ְ ַ ïרנסה . . . . . . . . . . . . . . . . . .א טר ַâת ַה ַ ְ ָ ָ מהאדם ִ ְäôסר ֵ ָ ָ ָ õôרה ַ על ָ קàלת ֹ ידי ַ ָ ַ ְֵ
ומזוזה בפתחו ,מוחזק הוא שלא יחטא -שהרי לקרבת ה' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
המקום מבלי לעשות לבעל התניא מאומה.
àרכõת ְáדõלõת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו ïנחס | ַ ֵ
äדרכים ְ ִ ְ ַ
אמרי ִ ְ ָ
ְָ ִ
ִ ְֵ
Łאין
מïני ֶ ֵàהס ֵôר ִ ְ ֵ ìŁאמרְ ֶ ְ ä àרכõת ֶא ָêא ֶ ֶ ֶ ְ הõôכחה ֵהם ְ ָ עניני ַ ֵ ָ
àגäêי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
לäñטי ִłיחõת | ָéל ִ ְ ְ ֵ ִ ֵ
רק מי שיש לו תפילין בראשו -שבראשו מונחים לעםéברכõת ִויäŁעõת ְ ַ הõôכחה ִ ְ ָ
âברי ַ ֵ ָ äמפר ִŁים ֶאת ִ ְ ֵ
מרëזים ְ ָõôàכחõת ְ ֻ ָ ִ
ïכים ְ ָ ְ מה ְ ִ
âיקים ְ ַ àינה | ַצ ִ ִ âברי ִ ָ ִ ְֵ áŁםàאפן ֶ ַàאדם ְ ֹ ֶ טבäע ָ ָ ָלהיõת ָ ַ צריכה ִ ְיתàרָ ִ ְ ü ה⁄ם ִ ְ ָ ַ מציאäת ַ ֵ אõריתא | ְ ִ
àיכל ָôן ָלבõא ְ ִ
ïתáמי ַ ְ ָ
ִ ְָ
ִ ְֵָ
יש לו מזכירים והן הם המלאכים שמצילים אותו łראל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
äברכõת . . . . . . . . . . . . . . .ו ôרים טõבõת ְ ָ äמס ָ ִ
õכáְ ãנ ִäזים ֻ ְ יäŁעה | ְàת ָ עטרת ְ ָ
ִי ְ ָ ֵ
ֲ ֶֶ
יתàר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . üב
éתיבה' . . . . . . . . . . . .ב ו'אõתõçת ַה ְ ִ ָ החקיקה' ְ ִ
מאַ ָ ְ ִ õô
õתõçת ַ ֲ ִ ָ
יéŁח ֵ ִ àהלה ֹלא ִ ְ ַ
àחינת 'א ִ
àמðב ֶŁל ֶ ָ ָ
õôרה | ְ ִ ַ לäñטי ָ
ְַָ
ִ ֵ
תפילין ,שבמחשבתו קשורה וצמודה באשר כתוב כאשר ראו זאת החסידים אמרו כי מופת הוא
וזõכים
מע ָłיו ְ ִ להיטיב ַ ֲעצמִ ֵ ְ õ מקàל ַעל ַ ְ אחד ְ ַ ֵ õôכחה ָéל ֶ ָ àקריאת ַה ֵ ָ אמת | ִ ְ ִ ַ õôרת ֱ ֶ ַ ההïŁעõת . . . . . . . .ג לכל ַ ַ ְ ָ זõכים ְ ָ הàרית ִ Łàמירת ַ ְ ִהåהירäת ִ ְ ִ ַ éפי ַ ְ ִ מŁה | ְ ִ àאר ֹ ֶ ֵֵ
מלחטוא שנאמר (תהלים לד ח) ‘חונה מלאך ה’ סביב õôרה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
äפõסקים . .וְִ áמרא ללäëד ְ ָ ָ וחסידäת ְ ִ מäסר ַ ֲ ִ ספרי ָ
àמôן ָ Łàלמäת ְ ַ ַ
החäêק ֵàין ִלäëד ִ ְ ֵ
להתקֵ ְ ִ Łâ
âוד | ַ ִ
ְִ ְֵַ
חמâת ָ ִ ֶ ְַ
ההתח ְäŁâתàחינת ַ ִ ְ ַ äלגõêת ֶאת ְ ִ ַ להאמין ְ ַ õôציאִ ֲ ַ ְ – 'ä חדִ Ł מïני ָ ָ
àŁכל יõם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ג
'ויŁן ִ ְ ֵ עין | ְ ָ ָ ַàת ַ ִ
ֶ ְָ
ליראיו ויחלצם’ ,בריך רחמנא דסייען” עכ”ל. בפרשיות שבתפילין ,והוא ‘יחודו ואחדותו יתברך מרבם ,אך בעל התניא אמר שאין זה מופת אלא
נŁמתõהאדם ֶאת ִ ְ ָ מעלה ָ ָ ָ לאט ַ ֲ ֶ לאט ְ ַ àכל יõם ְויõם ִéי ְ ַ הôפêה ְ ָ
טעם ַ ְ ִ ָ
לŁר ָ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãŁו
õספת . . . . . .ו מצוה נ ֶ ֶ לקçם ִ ְ ָäמõôŁקק ְ ַ ֵ
àמצוה ִ ְ ֵ õסק ְ ִ ְ ָ łכרŁֶ õל ָהע ֵ
מŁה | ַ ַ
יõסף | ְ ָ
àאר ֹ ֶ
âברי ֵ
ְְָ
ֵֵ
ִ ְֵ
האדםהנהגת ָ ָ ָôהיה ַ ְ ָ ַ
êŁא ִ ְ ֶ זקäפה' – ֶ ֹ 'àקõמה ְ ָ קõממäçת ְ ָ אתכם ֲ ִ
àהמה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ד
יŁרäת . . . . . . . . . . .ד ëŁהäתְ ַ õ אבינַ ֶ ä מçעקב ָ ִעמלק ָהפֹ ֲ ַ ִ üä
ואõלֶ ְ ֶ ü õôרת ָאבõת | ָ ֵ
מ⁄מäאל | ֲ ָ ֵ
àבחינת ְ ֵ ָ
ֵŁם ִ ְ ֵ
ַ
ְִִ ַ
àŁàת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו ìŁי | ֶ ֵ הáר ֻ ִילקäט ַ ֵ ְ ְַ ⁄כינה . . . . . . . . . . . . .ד הêבן | הקב"ה ִ ְ ַ מחłף ַ ָ ָ ְַ ֹ
ואשר לו הכח והממשלה’ ,ובהציווי ‘לשעבד על זכות מצות תפילין ,שכן כתוב (דברים כח י) “וראו
łביעה . . . . . .ז éדי ְ ִ ָ Łאõכלים ְ ֵ
Łáמים ְ ַ ָ
ליłראל ַאף ַעל ִïי ֶ ְ ִ
ירידת ְ ָ ִ הôר ְ ִ ַ
ïנים ְ ִ ְ ָ ֵ łיאת ָ ִנבחר | ְנ ִ ַ éסף ִ ְ ָ ֶֶ łראל . . . . . . . . . . . . .ה
Łàביל ַה ְ ִ ָ
נŁמõת ִי ְ ָ ֵ
łראל ִ ְ ִ
לערְ ִ ü
יגאל ֶאת ִי ְ ָ ֵ
קצבה ְ ֵ ֶ ואין ִ ְ ָ ערֵ ְ ü הêבן | ֵאין ֵ ֶ מחłף ַ ָ ָ ְַ ֹ
ודברים נפלאים כתב בענין זה השפת אמת ה⁄לõם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ז
אלçה . . . . . . . . . . . . . . äז ידי ֵ ִ ָ
מביאה ֶאת ַ ָ
àכל יõם ַעל ְ ֵ ôמידים ְ ָ
õôרה ְ ִ ָ
הקרבת ְ ִ ִ
מלכים | ַה ָ
קדäמים | ַ ְ ָ ַ
מäסר ְ ָ ִ
נחל ְ ִ
ַ
ַַ
הõàרא . . . . . . . . . . . .ה
äמתäקים ֵהם õתם ְ ִ ëקçמים א ָ
לעבõדת ַ ֵ
הנאה ַל ְ ַ ְ ִ
õàערה ַ ֲ ַ
טעם יֵָ ָ ֲ Ł
éאָ ֵ Ł
להם ַ ַ
התלהבäת ְ ֵ
ֶ ָ ŁçŁ
מים ַח ִçים | ִ ְ ַ ֲ
ëצõת ֶ ֵ קדַ | Łה ִ ְ
àאר ַ ִ
ֶַזרע ֶֹ
ְֵ
ידיהם תאות הלב והנשמה שבראש עם שאר כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך”.
ìביא ז אלָçהַ äהָ ִ
ידי ֵ ִ àכל יõם ַעל ְ ֵ ôמידים ְ ָ להקרבת ְ ִ ִ הéתäב ְ ַ ְ ָ ַ רמז ַ ָ וçאמר ָŁאäל | ֶ ֶ ַֹ ֶ מאד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה ְ ֹ
(פרשת חוקת ,תרמ”א)“ :בכל איש ישראל שנשתלח לה ָàא ֵאינְ õכלäם . . . . . .ח וקàלה ְ ַ
äŁôבה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
äŁôבה ְ ַ ָ ָàלא ְ ָ
ידי ְ ָ
הõôרה | ִוäâי ְ ֹ
äíçרים ַעל ְ ֵ
חפץ ַח ִçים ַעל ַ ָ
ïéרת ַה ִ ִ ִŁיר ָמעõן | ַ ָ ַ
ֵָ äלדàר ִäàâר õôàרה ְ ַ ֵ לעסק ַ ָ çŁכõל ַ ֲ ֹ אהבה ֶ ָ מרב ַ ֲ ָ àעפר ֵ ֹ
יתàר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . üה
להתáלáל ֶ ָ ָ אביב | ֵיֵ ְ ַ ְ ִ ְ Ł
לפני ַה ֵ⁄ם ִ ְ ָ ַ
ִֵäéàרי ָ ִ
אחד ִ ְ ֵ ֶָ
חושיו וכוחותיו’ ,זה הוא אשר מובטח שלא יחטא, שאלוהו חסידיו :ומדוע מהתפילין שלנו אין הם
ëôה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
àעõלם
להõריו ָ ָ רäח ְ ָ נחת ַ õáרם ַ ַ àŁàת ֵ õôרה ְ ַ ָ
לא ַ ָ àרית ָאבõת ֹ
המחִ Łâחָ Łäâ
יהõנתן | ְ ִ
קדäמים | ַ ְ ַ ֵ
מדרָ ָ ְ Ł
נחל ְ ִ
ִ ְַ
ַַ
łמחהיתמêא ִ ְ ָ לא ִ ְ ַ ֵ ïתי ֹ õôרה ִמי ֶ ִ טעמי ָ לטעם ַ ֲ ֵ õåŁכין ִ ְ ֹ אחר ֶ ִ
וחדוה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
אמת | ַ ַ łפת ֱ ֶ ְ ַ
ְ ְֶָ
בעוה”ז שהיא מקום סכנה הולך עמו עזר עליון”, ַה ָàא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח למעלה
האלקי ֶŁהäא ְ ַ ְ ָ הäàâק ָ ֱ ֹ ִ האדם ֶאת ַ ִ מפסיד ָ ָ ָ העברה ַ ְ ִ ידי ָ ֲ ֵ ָ מ⁄מäאל | ַעל ְ ֵ ֵŁם ִ ְ ֵ
כי מכל המתנות שנתן השי”ת לאבותינו נשאר לנו כי מורא ופחד ואימת ה’ אלקיו עליו ואהבתו הà⁄ת . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
נבהלים? נענה הרה”ק ואמר :בגמרא (ברכות ו).
õלם ַהֶåה . . . .ח לłכר ַאף ָàע ָ זõכה ְ ָ ָ
הõôרה ְàיõם ַ ַ ָ
äבמצõת ֶ
הארץ | ִע ַñר ִלäëד ַ ָ
àŁàת ְàת ָõרה ְ ִ ְ העõסק ְ ַ ָ
מעשי צדיקים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ט
מåמרת ָ ָ ֶ
âוד | ָ ֵ
ִ ִ ְַ
àנין ָ ִִ ְַ
àŁעõלם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
לאחר
האדם ַאף ְ ַ ַ ä⁄מַ ãעל ָ ָ ָ ⁄çŁאר ִר ָ àאפן ֶ ִ ָ ֵ ëצוה ְ ֹ ֶ
וłמחה ֶ ָ ָ
לקçם ַה ִ ְ ָ
וענג ְ ִ ְ ָ
אדם | ֵיֵ ַ ְ Ł
קäçמ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãה
äŁע ְ ֶֹŁע ַ מéל ַ ֲ
õôלדõת ָ ָ ְ
ִ ָ
ִָ
ספיר ויהלום | הארה חסידית מן הפרשה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יב ìŁדמה לŁֶ õהäא ָרחõק ֵמהשי"ת הäא ָקרõב . . . . . . . . .ה אלימלִ | üמי ֶ ִ ְ ֶ נעם ֱ ִ ֶ ֶ ַֹ
הארות ,רק שאינם יכולים להתגלות בפועל ממש קשורה עמו וצמודה ,עכ”ד. נאמר “אלו תפילין שבראש” ,שנמצאים בפנים,
זוהר הקדוש | עם פרוש הכתר והכבוד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יד êŁא
רחמים ֶ ֹ יבִ ֲ ַ Łñ ïרנסתֵ ַ ְ õàצרכי ַ ְ ָ ָלהתע ֵíק ְ ָ ְ ֵ קדם ֵצאתַ ְ ִ ְ õ
יŁéל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
הרמ"ל | ֶֹ מŁנת ָ ַ ַ ִ ְַ
ִָ ֵ
כמו שהיה בדור המדבר ,וע”י המצוות שנתן לנו החוט המשולש לא במהרה ינתק במוחו של אדם ובראשו ,אולם מתפילין שמניחם בס"ד
הקב”ה יכולים למצוא אלה ההארות ,כגון “במצות רבינו האוה”ח הק’ בפסוק “ויוציאנו ה’ ממצרים רק על הראש הם לא נבהלים.
תפילין וציצית” שהם בחי’ הארה פנימיות שהיא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות הרה”ק רבי חיים מטשערנוביץ זצ”ל בספרו
דעת התורה ע”י התפילין והארה המקפת לאדם ובמופתים” (כו ח) ,רמז כאן לג’ דברים הנ”ל באר מים חיים (פר’ תצוה עה”פ לא תהיה משכלה וגו’)
לשמור אותו והוא ע”י מצות ציצית ,יעו”ש. במאמרם ז”ל שבאמצעותם ניצול אדם מיצר מבאר ביסוד זה ,דאמרו ז”ל (מנחות מג ,):כל מי
לשאלות הלכתיות בבית ההוראה הקש 8
לונדון ניו יורק בני ברק ירושלים זמני כניסת
רבנו תם כניסת השבת יציאת השבת רבנו תם כניסת השבת יציאת השבת רבנו תם כניסת השבת יציאת השבת רבנו תם כניסת השבת יציאת השבת ויציאת
שבת קודש21:06 20:46 19:41 20:44 20:22 19:16 20:22 19:47 18:48 20:24 19:45 18:33 : מתחילים
מחוברים
את היום!
להצטרפותnewsletter.mechubarim@gmail.com : ישירות למייל האישי
עיצוב ועימוד :שוקי קנר
ניתן להשיג את הגיליון
קו מענה הלכה
עיצוב ועימוד עלונים :שוקי קנר
מדי שבוע בכל סניפי
"ספרי אור החיים"
העלון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים
ירושלים :ירמיהו | 13שאולזון | 49הפסגה | 45בר אילן | 4חבקוק • 2בית שמש :שדרות
האמוראים | 63נחל ניצנים | 3יהודה הנשיא • 6בני ברק :רבי עקיבא | 152רבי עקיבא 68
02-803-9999
| הרב שך | 8אהרנוביץ | 12נחמיה | 28כהנמן • 64מודיעין עילית :שד' יחזקאל | 2חפץ
חיים 7אלעד :יהודה הנשיא • 94אשדוד :יהודה הנשיא | 8אליעזר בן הורקנוס 8ביתר
או במיילrav@abiryaakov.com :
עילית :הרן • 9חיפה :מיכאל 27נתיבות :הרמב"ם 1נתניה :הס 18פתח תקוה :רוטשילד 75
קו השיעורים – קול הלשון03-6171077 :
לתגובות ולהצטרפות לקבלת הגליון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ב מחוברים
מעשיות ולקחים מאלפים
מצדיקי הדורות סיפורי צדיקים
לפתע החל הגוי להתעוות בכאבים נוראים בפראות ,משך בשערות ראשו בלע את לשונו
וכל גופו החל להיטלטל אנה ואנה כאחוז תזזית...
רק אחרי שהצליחו החסידים לשחד בכסף רב את מפקד בית הסוהר, ּובנֹות ּתֹולִ יד וְ ֹלא יִ ְהיּו לָ ְך ּכִ י יֵ לְ כּו ַּב ֶּׁש ִבי (כח מא).
ָּבנִ ים ָ
הוכנס לתאו ספסל מרופד וניתנה לו רשות לשכב עליו גם במשך היום ,הגוי פעם אחת ,חלם הרה”ק ה’בית אהרן’ מקרלין ,שקוראים לפניו בתורה ,את
שחרה לו מאוד על ה”תענוג” שזכה לו רבנו חרט על הספסל שתי וערב הפסוק בתורה ״בניך ובנותיך ילכו בשבי” .ה’בית אהרן’ הבין שאין הדבר
מתוך ידיעה ברורה שבגלל ה”ציור” הזה לא ישב הרבי על הספסל ואז יוכל מבשר טוב ,ואכן לא עברו ימים מרובים ,ונאסר חתנו הרה”ק רבי אברהם
הגוי לשבת ולשכב עליו ,ואכן כך היה רבנו הוסיף לעמוד .ולא זו בלבד אלא יעקב מסאדיגורא [בנו של מרן הרה”ק מרוז’ין] זצ”ל ,וסיבת מאסרו היה
שכדי לא לשמוע את צלצולי פעמוני הכנסייה הסמוכה ,אטם רבנו את אוזניו עלילת רשע שהעלילו עליו ,ומעשה שהיה כך היה:
במשך כל שעות היום למען לא ישמע את המתחולל בחוץ ,כך עמד רבנו זמן שנים מועטות בלבד עברו מאז קיבל עליו הרה”ק מסדיגורא את עול
ממושך על רגליו בפינת החדר דבוק במחשבותיו ותפוס בשרעפיו ומתייחד הנהגת החסידים אשר באו לחסות בצל קדושתו לאחר הסתלקות בסערה
עם קונו ללא ניע וללא זיע. השמימה של אביו הגדול עטרת תפארת ישראל מרן הס”ק מרוזין זיע”א
החסידים דאגו מאוד לרבנו וצער רב הצטערו בגינו אך למרות המאמצים שנסתלק בג’ מרחשון תרי”א.
שהשקיעו כדי להקל עליו לא עלה הדבר בידם ,ויותר מכך אותו גוי רשע והנה קפצה עליו רוגזה של מלכות שטפלה עליו עוון חמור כאילו היה
שראה כי השיג את מטרתו הוסיף להתעלל ברבנו ביתר שאת ,והשומרים לא שותף לזיוף רובלים של מלכות רוסיה .וכך הווה עובדה באחד מכפרי רוסיה
רק שלא גערו בגוי אלא שעוד עודדו בעקיפין את התגרותו הפרועה. התגורר יהודי בשם חייקל שהתפרנס ממלאכה בזויה ,האיש היה מדפיס
סופו של אותו גוי היה מר ונמהר רובלים מזויפים במרתף ביתו ועל ידי כך התעשר ,עברו ימים ודבר התרמית
באחד מימי שני בשבוע ,כשעמד הרבי התגלתה לשלטונות הרוסיים ,שמיהרו לשים ידם על היהודי שפשע.
רגעים מספר נאנק והתפלל ,פתח הגוי בשירה אדירה אותו יהודי אף שלא היה חסיד סאדיגורה ,הזדמן פעם לסאדיגורה ונכנס
ופרועה להכעיס במתכוון ולהפריע בכאביו כשהוקל לו מעט גם הוא אל רבנו כשנודע הדבר לשלטונות שמחו כפל כפליים ,כשהשלטונות
לרבי בתפלתו ובמחשבותיו הטהורות .החל לזעוק בקול גדול: טענו שמסתבר שגם לרבי יש יד במעל הזה ,שהרי הוא מסתודד לו עם הרבי,
הצילו! אני מת! הצילו! בהגיע רבנו לתפלת “והוא רחום” בפסוק: ואם כן הזדמנות פז היא להפליל את הרבי ובכך יוכלו לנקום את נקמתם בבנו
וקלס השומרים נכנסו בבהלה “הבט משמים וראה כי היינו ללעג
בגויים” ,נאנח רבנו במר לבבו אך מיד
של הרבי המפורסם מרוז’ין שהצליח להטעותם ולהיחלץ מידיהם ,ואכן לאחר
חיפושים נרחבים בביתו מצאו השלטונות מכתב שנשלח אל חייקל מהמו”ץ של
המשיך לומר בהתלהבות ובשמחה“ :ובכל לשמע זעקותיו ,ונדהמו העיר “באר” ובו כתוב כדברים האלה“ :אל תירא ואל תחת ,הזכרתיך אצל הרבי
לראות את רבנו עומד זאת שמך לא שכחנו נא אל תשכחנו” שיאריך ימים ,ובפיו הק’ איחל לך ברכה והצלחה בכל אשר תפנה” ...בעקבות
בפינת החדר עטוף וחזר על קריאה זו פעמים אחדות. אותו מכתב יצאו חיילי הצאר -לרוע הגזירה -לחפש את המו”ץ מ”באר”
בטלית ועטור בתפילין בכאבים לפתע החל הגוי להתעוות ולפשפש בביתו ,בחדוות ניצחון פרצו לתוך ביתו הפכו בכל כליו וארונותיו,
פניו מוסבות אל הקיר ראשו בשערות נוראים בפראות ,משך ועלה בידם לתפוס מכתבים שהגיעו אל המו”ץ מחצרו של הרבי מסאדיגורה.
בלע את לשונו וכל גופו החל להיטלטל
ורק שפתיו נעות ואינו אנה ואנה כאחוז תזזית .רגעים מספר
במכתבים אלו מאשר הגבאי בכתב ידו ,כי עשה שליחותו של המשלח
כראוי ,וכי מסר את ה”קוויטלאך” לידי רבנו ,ואמנם -כותב הגבאי במפורש -
נאנק בכאביו כשהוקל לו מעט החל שומע כלל את צרחותיו כי הרבי בירך את חייקל בן שרה חאשע ב”ברכת הצלחה במסחריו”...
לזעוק בקול גדול :הצילו! אני מת! הצילו! של הגוי .לידו משתולל באמתחתו של המו”ץ אף נמצאו כמה קבלות של “פדיונות” שהגבאי
הגוי מתייסר וצורח השומרים נכנסו בבהלה לשמע זעקותיו, מאשר כי הונחו על שולחנו של הרבי.
ונדהמו לראות את רבנו עומד בפינת הוציאוני מכאן! אני מת! ובכן האם צריכים להוכחה יתירה מכך ,שלא זו בלבד שהרבי ידע על
פניו הרבי קורע אותי לגזרים... החדר עטוף בטלית ועטור בתפילין
מוסבות אל הקיר ורק שפתיו נעות ואינו
עסקיו של חייקל ,אלא גם היה שותף פעיל בזיוף המטבעות ותמורת זה קיבל
הרבי את חלקו ב”פדיונות” ,וממילא אחת דינו להיענש כ”חותר תחת שלטונו
שומע כלל את צרחותיו של הגוי .לידו של הוד מלכותו של הצאר”?
משתולל הגוי מתייסר וצורח הוציאוני מכאן! אני מת! הרבי קורע אותי
על סמך עלילת שווא זו פנתה הממשלה הרוסית אל ממשלת אוסטריה,
לגזרים...
שעמה עמדה בהסכם הסגרת פושעים ,בדרישה להסגיר לידיהם את הרבי
בפחד גדול רצו השומרים אל מפקד הכלא ,כדי להודיעו על הנעשה בתאו בטענה שגם הוא מעורב בפרשת הזיוף.
של רבנו ,והנה התגלה לפניהם מחזה דומה המפקד בכבודו ובעצמו התגולל
הממשלה האוסטרית קיבלה את טענת העלילה ,ומתוך קיום הסכמי
על רצפת חדרו כשיכור ופניו מעוותות מכאב ,לפתע עלה בדעתו של אחד הסגרה הדדיים שלחו את חיילי המחוז לאסור את רבנו .באביב של שנת
השומרים רעיון :הוא חזר לתאו של רבנו הוציא מתוכו את הגוי ,ורק אז הוקל תרט”ז ,ימים אחדים לאחר חג הפסח צרו השוטרים על ביתו של רבנו
לשני הגויים. מסאדיגורה ,הם החרימו חפצים ככל העולה על רוחם ,ובהם חפצים יקרים,
וכך נשאר רבנו לבדו עם בוראו מבלי שיופרע מעבודתו בקודש ,באותו יום כתבי קודש ,ספרים ומעות ארה”ק שנאספו ונשתמרו בבית רבנו ,שכיהן
ידעו צוררי ישראל כי יש אלוקים לישראל ,והוא א-ל נקמות התובע עלבונם. כנשיא ארץ ישראל לכולל וואהלין .אסרוהו והובילוהו אל בית האסורים
בו ביום הוכנס רבנו לחדר גדול מואר ומרווח יחסית. המפורסם של טשערנוביץ.
למרות כל היסורים שהיו מנת חלקו במשך כל חודשי מאסרו נשא רבנו דבר מעצרו של רבנו התפשט חיש מהר בעולם היהודי כולו ,חסידי בית
את סבלו בלי להתלונן ולו גם פעם אחת ,אף על פי שהרגשתו הגופנית היתה רוזין לבשו יגון ואנחה והחלו בפעולות הצלה.
רעה ,לא נשברה רוחו כמנהגו תמיד עסק גם בכלא בעבודה רוחנית .ובאין העולם התורני כולו לעדותיו ולשבטיו ,התקומם בסופה וסערה נגד עלילת
ספרים עמו שינן לעצמו במשך כל הזמן את כל ד’ חלקי שו”ע על נושאי הדם המרושעת שניתכה על רבנו ,לכולם היה מובן מאליו גם לנער ובעל דעה
כליהם בע”פ. קטנה כי כל עניין המכתבים והנאמר בהם אין בכל אלה להטיל אף צל היגיון
למקורביו ששאלוהו מה דעתו על ישיבתו בבית הכלא השיב ,אם יכול אני ב”שותפות” הרבי בעסקיו של חייקל .לא היה ממילא אפילו טעם להצטדק
לעבוד את קוני ללא הפרעות ,מה לי כאן מה לי במקום אחר. בפני רודפי נפש ,שלגודל עבודתו בקודש ורוממותו מענייני העוה”ז ,אין
לאחר לחצים על השלטון מגורמים שונים בעולם ,ובייחוד התערבותו של לרבנו כל שייכות לעילה שנרקמה עליו.
השר היהודי מר משה מונטפיורי שהוזעק במיוחד מאנגליה לשם כך ,והגיע והנה הגיע היום והרבי הושלך לתוך חדר אפל וצר בלי שיוכל לראות את
לווינה בירת אוסטריה כדי ללחוץ על שחרורו של רבנו ,הצליחו לשכנע את אור השמש ,ואף להסתובב בו אי אפשר היה לו .בתקופה הראשונה למעצרו
השלטונות כי אין כל סיבה למאסר ,והּוצאה פקודת שחרור. גם הושפל עד דכא ,כאשר לתוך התא המחניק הכניסו הצוררים ,גוי פושע
לאחר חמשה עשר חודשים (!) ביום ד’ כ”ג תמוז תרי”ח שוחרר רבנו ממאסרו, ושונא ישראל שהציק מאוד לרבי בזדון וברשע .במשך כל שעות היום הוכרח
וחזר לביתו שבסאדיגורה לשמחת לבם של המוני החסידים בכל העולם. רבנו לעמוד על רגליו בלי רשות להישען על הקיר ,בעוד הפושע ההוא עומד
(מתוך הספר תל תלפיות) מולו מלגלג עליו ומפריע לו ללמוד ולהתפלל.
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ג מחוברים
מעשיות ולקחים מאלפים
מצדיקי הדורות סיפורי צדיקים
כאן אזר המוהל אומץ ושאל אותו“ :אבל מדוע? הרי את כשמוע ר’ אהרן כן ,קפץ ממקומו בהתרגשות‘ :לי יש עוד זוג תפילין
כל היתר המצוות אינך מקיים ,למה דווקא במצוה זו אתה מהודרים שמונחים בחדרי וממתינים ליהודי שיניחם’
מסתכן כל כך?” .והקצין השיב“ :את החותם שהטביע בי ֹלקיָך וגו’ (כו יא).
וְ ָׂש ַמ ְח ָּת ְבכָ ל ַהּטֹוב ֲא ֶׁשר נָ ַתן לְ ָך ה’ ֱא ֶ
אבי כשאני הייתי בן 8ימים אני רוצה להטביע בבני אחרי”. סיפר לי ידידי מארץ הקודש ,הרה”ח ר’ אהרן אסייג שליט”א ,המשמש כמנהל
תלמוד תורה ‘חניכי הישיבות’ בעיר נתיבות ,על טהרת הקודש ,שיש לו קשר עם נדיב
את האפיזודה הבאה סיפר הרה”ג רבי ישראל מאיר לאו שליט”א
אחד שנוהג מזה תקופה לנדב כל חודש את המעשרות שלו לטובת התלמוד תורה,
באחת משיחותיו:
פעם אחת אמר לו שנזדמנו לו שני זוגות תפילין מהודרים ביותר ,אשר אין לו צורך
הסופר ניצול השואה אלי ויזל הגיע לברית המועצות כשמסך בהם ,והוא רוצה שיקחם ויתן אותם למי שנצרך להם.
הברזל עדיין הפריד בין היהודים שם לעולם כולו ,יהודים אותם
תחילה ניסה להסביר לו שמעולם לא פגש אדם שמחפש לקבל זוג תפילין ,אולם
כינה ‘יהודי הדממה’ .הוא פגש ביהודי שהיה נוהג למול ילדי ישראל
הלה התעקש באמרו‘ :אותך אני מכיר כאיש נאמן ,ואני
לבקשות ההורים ,תוך סיכון עצמי כי הדבר היה אסור על פי החוק.
סומך עליך שתביא את התפילין לאיש הנצרך לכך ,על
הוא ידע כי בכל שעה יש לו לצפות למאסר ולהגליה לסיביר ,אם לא
גרוע מזה .כדי להיות מוכן להגליה היו שני צרורות קבועים למיטתו
הצד היותר טוב’ ,בלית ברירה נטל את התפילין והניחם כשעבר במקום
-האחד הכיל טלית ,סידור ותפילין ובצרור השני -כלי המילה.
בחדרו ,וכל הענין נשכח מראשו. שצריך להחתים את
כעבור שבועיים נסע לפאריז להתרים נדיבי עם ה’פאספארט’ ,הסתכל
לילה אחד העירו אותו בדפיקות חזקות ,שלא השאירו בידו ספק לטובת המוסד ,וכשעבר במקום שצריך להחתים את עליו הפקיד הממונה
כי עיסוקו נחשף ושעתו הגיעה .ואכן בדלת ניצב פולקובניק (דרגת
ה’פאספארט’ ,הסתכל עליו הפקיד הממונה בהתבוננות בהתבוננות מרובה
קפטן) במדי הצבא האדום ,שאמר לו“ :קח איתך את כלי העבודה שלך מרובה משך כמה רגעים ,לבסוף קראו לצד ושאלו משך כמה רגעים,
ובוא אחרי” .המוהל נטל את שני הצרורות שמתחת למיטתו שהיו
מוכנים בדיוק לשעה כזו ,אך למרבה ההפתעה ,במקום למשאית
לאמור ‘אולי יש לך באמתחתך תפילין שאוכל להניחם לבסוף קראו לצד
אסירים הוא הוכנס לרכב פרטי שאותו קצין נהג בו בעצמו .הם
כעת?’ משענה בחיוב הכניסו הפקיד עמו לחדרו ,לקח ושאלו לאמור ‘אולי יש
נסעו צפונה ממוסקבה למעלה מ 3 -שעות והגיעו לכפר קטן לאחר
את התפילין והניחם ברגש רב ,ניכר היה שמזה זמן רב לך באמתחתך תפילין
שהאיר השחר ,שם עצר הקצין למוהל“ :בואו אחרי”.
לא זכה לקיים מצוה זו ,משראה ר’ אהרן כך פנה אליו שאוכל להניחם כעת?’
ואמר :יש לי זוג תפילין אחרים שאין לי צורך בהם ,רצונך משענה בחיוב ,הכניסו
בבית כפרי המתינה להם אישה עם תינוק והקצין אמר“ :זה
התינוק שלי .אני יהודי ,אני יודע במה אתה עוסק אני רוצה שתמול
לקבלם במתנה? נענה הפקיד בשמחה‘ :אם תתן לי את הפקיד עמו לחדרו,
התפילין מקבל אני עלי מעתה להניחם בכל יום’ ,וכך לקח את התפילין
אותו עכשיו”“ .לא אמרתי לך את שמי ,כי אני לא רוצה שתדע אותו הוה.
ולא תוכל אי פעם להסגיר אותי” ,המשיך ואמר“ ,מפקדי לא יודעים
והניחם ברגש רב
עברו כמה ימים התקשר אל ר’ אהרן ידידו משכבר
את זהותי האמיתית ,וכשידעתי כי יהיה לי בן -דאגתי שאשתי תלד הימים ,ודברו על דא ועל הא ,ולפי תומו סיפר לו שהוא
פה בכפר הנידח הרחק ממוסקבה ,כדי שאוכל למול אותו בבוא מכיר יהודי יקר ,מטופל בי”ג בנים בליעה”ר ,לפני למעלה מעשר שנים שמע שבבית
היום באין רואה”. החולים שבמקומו נולד ילד יהודי ,אשר הוריו לא רצו לגדלו ,והשאירוהו שם לכל מאן
כאן אזר המוהל אומץ ושאל אותו“ :אבל מדוע? הרי את כל היתר דבעי ,וחשש היהודי הלז שמא יפול למשפחה שאינם שומרים תורה ומצוות ,על כן
המצוות אינך מקיים ,למה דווקא במצוה זו אתה מסתכן כל כך?”. הזדרז ללכת לבית החולים ואמר שהוא רוצה לגדלו ,ואכן נטלו לביתו וגדלו כאחד
והקצין השיב“ :את החותם שהטביע בי אבי כשאני הייתי בן 8ימים מבניו .והנה היהודי הלז הוא עני ואביון ,ובקושי יש לו כדי פרנסתו בצמצום ,ועתה
אני רוצה להטביע בבני אחרי .זה המעט שאני חייב לזכרו של אבא קרב היום שבו יכנס הילד לעול תורה ומצוות ואין ידו משגת לקנות תפילין.
ולכבודה של המורשת היהודית שאליה נולדתי .החותמת הזו תאמר כשמוע ר’ אהרן כן קפץ ממקומו בהתרגשות‘ :לי יש עוד זוג תפילין מהודרים שמונחים
לבן שלי כל חייו כי הוא בן לעם היהודי”. בחדרי וממתינים ליהודי שיניחם ,וברצון רב אשלחם לך שתתנם לאותו יהודי’.
כן ,מסירות הנפש היא המייחדת את עם ישראל מכל העמים, והנה ,שתי מעשיות אלו אירעו באותו חודש שבו קיבל את התפילין מן הנדיב ,ומזה
היא ההופכת את עמנו לעם סגולה ,אהוב וחביב .תכלית חייו של נוכל לראות קצת מנפלאות דרכי ההשגחה המסבב את עולמו עד שמביא לכל אחד
היהודי עלי אדמות ,אינה להעביר כאן את חייו ,כיתר בעלי החיים. את צרכו באופן הראוי לו.
לא כן .חייו של היהודי מקודשים ומרוממים ומיועדים אל תכלית ויש להמליץ ע”ז דברי המדרש בפרשתן (ילקוט שמעוני -פרשת ראה רמז תתצב)‘ ,ושמחת
אחת :קנין חיי נצח בעולם הבא .זה הוא סוד כוחה של מסירות בכל הטוב אשר נתן לך’ וגו’ ,לפיכך משה מזהיר את ישראל ‘עשר תעשר’ ,עשר בשביל
הנפש למיתה ויש בכך גם כדי ללמדנו על מהותם של החיים ,על שתתעשר ,שע”י שקיבל על עצמו ליתן כל המעשרות להתלמוד תורה ,זכה בהשגחה
קדושתם ועל מעלתם. העליונה ,לשמוח ולזכות את ישראל במצות תפילין ולקרבם לאבינו שבשמים.
(משיחותיו של הרה”ג רבי ישראל מאיר לאו שליט”א (הגאון רבי מאיר צוויבל -נר המאיר)
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ד מחוברים
מעשיות ולקחים
מאלפים מצדיקי
הדורות סיפורי צדיקים
פנינים על הפרשה: עצות וסגולות:
[ש ִהיא] עוֹ ָלם ַה ָ ּבאְ ,ו ַת ְריַ ”ג ִמ ְצוֹ ת ֵהםָ ,וּבא לְ ַהזְ ִהיר ֶׁ בחול מבררים הבירורים
ׁ ֶש ָּכל ַה ִּמ ְצוֹ ת ׁ ֶש ַּת ֲעשֶׂ ה יִ ְהיוּ ִמן ַה ֻּמ ְב ָחרֲ ,א ִפלּ וּ יִ ְהיֶ ה
המנוחה האמיתית היא בעולם הבא ובשבת עולים לאצילות
ָ ּב ֶהם ֶח ְסרוֹ ן ִּכיס ַה ְר ֵ ּבהַ ,ה ּכֹל ַּת ֲעשֶׂ ה ִמן ַה ֻּמ ְב ָחר ְו ָהיָ ה ִּכי ָתבוֹ א ֶאל ָה ָא ֶרץ ֲא ׁ ֶשר ה’ ֱאל ֶֹהיָך נ ֵֹתן לְ ָך ַמה ּטֹבוּ א ָֹה ֶליָך יַ ֲעקֹב ִמ ׁ ְש ְּכנ ֶֹתיָך יִ שְׂ ָר ֵאלִּ .כנְ ָחלִ ים נִ ּ ָטיוּ ְּכגַ ּנֹת
אשית ָּכל ּ ְפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה, ְּב ַא ֲה ָבה ְושִׂ ְמ ָחה ַר ָ ּבהְ ,וזֶ הוּ ֵמ ֵר ׁ ִ נַ ֲח ָלה ִו ִיר ׁ ְש ָּת ּה ְויָ ׁ ַש ְב ָּת ָ ּב ּה (כו א). ֲע ֵלי נָ ָהר ַּכ ֲא ָהלִ ים נָ ַטע ה’ ַּכ ֲא ָרזִ ים ֲע ֵלי ָמיִ ם .יִ ַּזל ַמיִ ם ִמ ָּדלְ יָ ו
ְּד ַהיְ נוּ ָּכל ַּת ְריַ ”ג ִמ ְצוֹ תְ .ו ַה ִּמ ְצוֹ ת ָה ֵא ֶּלה ֲא ׁ ֶשר ִּת ַ ּקח ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹזְּ ,ד ָבא מ ׁ ֶֹשה ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם ְוזַ ְרעוֹ ְּב ַמיִ ם ַר ִ ּבים ְויָ רֹם ֵמ ֲאגַ ג ַמלְ ּכוֹ ְו ִת ַ ּנ ּ ֵׂשא ַמלְ כֻ תוֹ (במדבר כד
ְותוֹ לִ יְך לְ ַא ְד ַמת ַח ִ ּייםֵ ,הם ֲא ׁ ֶשר ָּת ִביא ֵמ ַא ְר ְצָךִ ,היא לְ עוֹ ֵרר לְ ָכל ֶא ָחד ְו ֶא ָחד ִמ ִ ּישְׂ ָר ֵאל לְ ִה ְת ּכוֹ נֵ ן וּ לְ ָהכִ ין לוֹ ה-ז)ָּ .כאן נִ ְת ַק ֵ ּים ַמלְ ָאְך ַרע עוֹ נֶ ה ְּב ַעל ָּכ ְרחוֹ ָא ֵמןֶ ׁ ,ש ָה ָר ׁ ָשע ַה ֶּזה
ָהעוֹ ָלם ַה ֶּזה ׁ ֶש ָהיְ ָתה ַא ְר ְצָך ְּבעוֹ ְדָך ַחיְ .וגַ ם ַה ִּמ ְצוֹ ת ֵצ ָידה לְ אוֹ תוֹ עוֹ ָלםֶ ׁ ,שהוּ א עוֹ לַ ם ַה ְּמנוּ ָחה ְו ַה ּׁ ַשלְ וָ ה, יָ ַדע ָמה עוֹ שִׂ ים יִ שְׂ ָר ֵאל ַ ּב ְּת ִפלּ וֹ ת ׁ ֶש ֵהם ִמ ְת ּ ַפ ְּללִ ים ְּב ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי
ָה ֵא ֶּלה ׁ ֶש ִּס ַ ּגלְ תַָּּ ,דע לְ ָך ׁ ֶש ַה ּכֹל ָהיָ ה ְּב ֶעזְ רוֹ יִ ְת ָ ּב ַרְך, וּכְ מוֹ ׁ ֶש ָא ַמר ַה ַּת ָ ּנא (אבות פ”ד מי”ז) יָ ָפה ׁ ָש ָעה ַא ַחת ַהחֹל ְוּב ׁ ַש ָ ּבתְּ ,ד ַבחֹל ְמ ָב ְר ִרים ַה ֵ ּברוּ ִרים ְּב ָכל יוֹ םְ ,וּמ ַת ְ ּקנִ ים ְּב ָכל
ְוזֶ הוּ ֲא ׁ ֶשר ה’ ֱאל ֶֹהיךָ נ ֵֹתן ָלְךְּ ,ד ַהיְ נוּ הוּ א ׁ ֶש ֲעזָ ְרָך ַעד ׁ ֶשל קוֹ ַרת רוּ ַח ָ ּבעוֹ ָלם ַה ָ ּבא ִמ ָּכל ַח ֵ ּיי ָהעוֹ ָלם ַה ֶּזה. יוֹ ם ַא ְר ָ ּב ָעה עוֹ לְ מוֹ ת ֲא ִצילוּ ת ְּב ִר ָיאה יְ ִצ ָירה ֲעשִׂ ָ ּיהְ ,וּמ ָב ְר ִרים
ׁ ֶש ִּס ַ ּגלְ תָּ ַה ּ ֵפרוֹ ת ָה ֵא ֶּלה ׁ ֶש ֵהם ַה ִּמ ְצוֹ ת. ִמ ּׁשוּ ם ְּדל ֹא ׁ ַש ָ ּיךְ קוֹ ַרת רוּ ַח וַ ֲהנָ ָחה ְו ׁ ַשלְ וָ ה ִּכי ִאם ְּב ָכל יוֹ ם ֵמ ַה ּׁ ִש ְב ָעה ְמ ָלכִ ים ׁ ֶש ֵּמתוַּ ,וּמה ּׁ ֶש ְּמ ָב ְר ִרים ְּב ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי
ָ ּבעוֹ ָלם ַה ָ ּבאֲ ,א ָבל ָ ּבעוֹ ָלם ַה ֶּזה ל ֹא ׁ ַש ָ ּיךְ ׁ ָשם ְמנוּ ָחה ַהחֹל ַה ּכֹל נִ כְ ָלל ַ ּב ַּמלְ כוּ ת ְועוֹ ָלה לַ ֲא ִצילוּ תִ ,וּמ ְתיַ ֶח ֶדת ִעם ּדוֹ ָד ּה
המצוות משלימות את הנפש רוח ונשמה ְוקוֹ ַרת רוּ ַחְּ ,ד ִאם יִ שְׂ ַ ּבע ַה ְר ֵ ּבה יָ קוּ ץ ְּבנַ ְפ ׁשוֹ ְ ,ו ִאם ְּכ ַכ ָּלה ְמ ֻק ּׁ ֶש ֶטת ׁ ֶש ִ ּנכְ נְ ָסה לַ ֻח ּ ָפה:
ְו ִה ָּז ֵהר ׁ ֶש ָּכל ַמה ּׁ ֶש ַּת ֲעשֶׂ ה יִ ְהיֶ ה לְ ׁ ֵשם ׁ ָש ַמיִ םְּ ,כ ֵדי יִ ְר ַעב יִ ְמ ַאס ַח ָ ּייוְ ,ו ִאם יִ ְהיֶ ה ְמ ֻמ ָ ּצע ֲע ַדיִ ן יֵ ׁש לוֹ
ׁ ֶש ָ ּבזֶ ה יִ ְהיֶ ה ׁ ְש ֵלמוּ ת לְ נַ ְפ ׁ ְשָך ְורוּ ֲחָך ְונִ ׁ ְש ָמ ְתָךִ .וּמ ַּלת חול נקרא ‘יעקב’ ושבת נקרא ‘ישראל’
ֲאנָ ָחה ׁ ֶשלּ ֹא ִה ׁ ְשלִ ים ְרצוֹ נוֹ ְ .ו ָה ָכא נַ ִמי ִאם יֵ ׁש לוֹ ְוזֶ ה ׁ ֶש ָא ַמר ַמה ּטֹבוּ א ָֹה ֶליךָ יַ ֲעקֹבְּ ,ד ַהיְ נוּ ַ ּבחֹלְּ ,ד ַהחֹל נִ ְק ָרא
אשי ֶטנֶ א ָרמוּ ז ָ ּב ּה נֶ ֶפ ׁש רוּ ַח וּנְ ׁ ָש ָמהִ ,מ ּׁשוּ ם ְּד ֶטנֶ א ָר ׁ ֵ ע ׁ ֶֹשר ַה ְר ֵ ּבהָּ ,כל יָ ָמיו ִּב ְד ָא ָגהְּ ,ד ׁ ֶש ָּמא יַ ְפ ִסיד ַה ָּממוֹ ן
ֵּתבוֹ ת ְט ָע ִמים נְ ֻק ּדוֹ ת אוֹ ִת ּיוֹ תְ ,ואוֹ ִת ּיוֹ ת ֵהם ַה ֶ ּנ ֶפ ׁש, ַעל ׁ ֵשם יַ ֲעקֹב ְו ַה ּׁ ַש ָ ּבת נִ ְק ָרא ַעל ׁ ֵשם יִ שְׂ ָר ֵאלְ .וזֶ הוּ ַמה ּטֹבוּ
ַההוּ א אוֹ יִ ָ ּגנֵ ב ,וּכְ מוֹ ׁ ֶש ָא ַמר ַה ַּת ָ ּנא (שם פ”ב מ”ז) ַמ ְר ֵ ּבה א ָֹה ֶליךָ יַ ֲעקֹבַ ,היְ נוּ ָ ּב ֵּתי ְּכנֵ ִס ּיוֹ ת ׁ ֶש ַא ֶּתם ִמ ְת ּ ַפ ְּללִ ים ָ ּב ֶהםְ ,וזֶ ה
ְו ַה ְ ּנ ֻק ּדוֹ ת ֵהם ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמהְ ,ו ַה ּ ְט ָע ִמים נְ ׁ ָש ָמה לִ נְ ׁ ָש ָמה. נְ ָכ ִסים ַמ ְר ֵ ּבה ְּד ָא ָגהִ .אם ֵּכן ,ל ֹא ׁ ַש ָ ּיךְ קוֹ ַרת רוּ ַח ַ ּבחֹלִ .מ ׁ ְש ְּכנ ֶֹתיָך יִ שְׂ ָר ֵאלֵ ,הם נַ ִמי ָ ּב ֵּתי ְּכנֵ ִס ּיוֹ תְ ,וזֶ ה ְּב ׁ ַש ָ ּבת.
צוּפים זֶ הוּ ׁש ֶֹר ׁש ַה ּ ְט ָע ִמים ְו ַה ְ ּנ ֻק ּדוֹ ת ְו ָהאוֹ ִת ּיוֹ ת ְּב ַפ ְר ִ ְוּמנוּ ָחה ָ ּבעוֹ ָלם ַה ֶּזה ְּב ׁשוּ ם א ֶֹפןְ ,ו ַה ְּמנוּ ָחה ְו ַה ּקוֹ ַרת ִאי נַ ִמיַ ,ה ּ ַט ַעם ָל ָּמה ַ ּבחֹל נָ ַקט ‘יַ ֲעקֹב’ ְוּב ׁ ַש ָ ּבת ‘יִ שְׂ ָר ֵאל’,
ׁ ֶשל ַמ ְע ָלהְ ,ו ִדכְ וָ ֵתהּ לְ גַ ֵ ּבי ָא ָדם רוֹ ֵמז לְ נֶ ֶפ ׁש רוּ ַח ַח ִ ּיים ָה ֲא ִמ ִּת ִ ּיים ֵהם ָ ּבעוֹ ָלם ַה ָ ּבאְ .ו ַעל זֶ ה ָ ּבא מ ׁ ֶֹשה ִמ ּׁשוּ ם ְּד ָר ֵחל ׁ ֶש ִהיא ֲע ֶק ֶרת ַה ַ ּביִ ת ֵאין ָל ּה זִ וּ וּ ג ְּכ ָלל ַ ּבחֹל ִעם
נְ ׁ ָש ָמהְ .וזֶ הוּ ְושַׂ ְמ ָּת ַב ּ ֶטנֶ אְּ ,ד ַהיְ נוַּ ,ה ִּמ ְצוֹ ת ׁ ֶש ְּת ַס ֵ ּגל ַר ֵ ּבנוּ ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם לְ ַהזְ ִהיר לְ ָכל יִ שְׂ ְר ֵאלִ י ְולוֹ ַמר לוֹ , זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין ַרק ִעם יַ ֲעקֹבְ ,וּב ׁ ַש ָ ּבת ָאז ִמזְ ַּד ֶ ּו ֶגת ִעם יִ שְׂ ָר ֵאל
ָצ ִריְך ׁ ֶש ַּת ֲעשֶׂ ה לְ ׁ ֵשם ׁ ָש ַמיִ ם ְּכ ֵדי ׁ ֶש ָ ּי ִאירוּ ַה ֶ ּנ ֶפ ׁש רוּ ַח ַה ְר ֵחק ַע ְצ ְמָך ֵמ ַה ְב ֵלי ָהעוֹ ָלם ַה ֶּזהִּ ,כי ָל ִריק ַא ָּתה יָ ֵג ַע, ׁ ֶשהוּ א זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפיןְ .ואוֹ ֵמר ַעל יְ ֵמי ַהחֹלָ ,מה עוֹ שִׂ ים יִ שְׂ ָר ֵאל
וּנְ ׁ ָש ָמה ׁ ֶש ְּלָך .וּכְ ׁ ֶש ַּת ֲעשֶׂ ה ָּכְךָ ,אז ְּכ ׁ ֶש ֵּת ֵלְך לְ אוֹ תוֹ ִּכי יִ ְצ ְרָך ַמ ּׁ ִש ֲיאָך ַוּמ ְט ִר ְידָך ְּב ַה ְב ֵלי ָהעוֹ ָלם ְּב ַט ֲענַ ת ִּב ְת ִפלּ וֹ ֵת ֶיהםֶ ׁ ,ש ֵהם ְמ ַת ְ ּקנִ ים ָּכל ַא ְר ָ ּב ָעה עוֹ ָלמוֹ תַ ,וּמ ֲעלִ ים אוֹ ָתם
עוֹ ָלם ָאז ְו ָהלַ כְ ָּת ֶאל ַה ָּמקוֹ ם ֲא ׁ ֶשר יִ ְב ַחר ה’ ֱאל ֶֹהיךָ, ׁ ֶש ִּת ְמ ָצא ְמנוּ ָחה ְו ִת ְהיֶ ה ִמ ִ ּנכְ ְּב ֵדי ָא ֶרץִּ ,כי ְּכ ׁ ֶש ִּת ְתבּ וֹ נֵ ן ִמ ַּמ ּ ָטה לְ ַמ ְע ָלה:
ְּד ַהיְ נוּ ִּתזְ ֶּכה לִ ְהיוֹ ת ֵמ ַהזּוֹ כִ ים לַ ֲחזוֹ ת ְּבנ ַֹעם ה’ וּ לְ ַב ֵ ּקר ַ ּב ָּד ָבר ָּת ִבין ְו ַתשְׂ ִּכיל ִּכי ֵאין ׁשוּ ם ְמנוּ ָחה ָ ּבעוֹ ָלם ַה ֶּזה
ְּב ֵה ָיכלוֹ .
תיקון עולמות בי”ע על ידי התפלה
ְּכמוֹ ׁ ֶש ָא ַמ ְרנוְּ ,ו ַה ְּמנוּ ָחה ָלא ׁ ָשיְ ָכא ִּכי ִאם ְּבאוֹ תוֹ ְו ָא ַמר ִּכנְ ָחלִ ים נִ ּ ָטיוּ ,זֶ ה עוֹ לַ ם ָה ֲעשִׂ ָ ּיה ׁ ֶשבּ וֹ ַמ ְת ִחילִ ים ְּת ִח ָּלה,
לאחר המיתה מודה לקב”ה שהצילו מיצר הרע עוֹ ָלםֶ ׁ ,שהוּ א עוֹ לַ ם ַה ְּמנוּ ָחה ָה ֲא ִמ ִּתית. ׁ ֶש ְּמ ַט ֲה ִרים אוֹ תוֹ ְוּמ ִס ִירים ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ׁ ֶשבּ וֹ ַעל יְ ֵדי ּ ִפ ּטוּ ם ַה ְ ּקט ֶֹרת,
את ֶאל ַה ּכ ֵֹהן ֲא ׁ ֶשר יִ ְהיֶ ה וּכְ ׁ ֶש ֵּת ֵלְך לְ ׁ ָשםְּ ,ת ִח ָּלה ָוּב ָ השמחה השלמה כשיזכה לעולם הבא ְו ַא ַחר ָּכְך ַעל יְ ֵדי ַה ָ ּק ְר ָ ּבנוֹ ת ּכוֹ לְ לִ ים ְס ִפירוֹ ָתיו זֶ ה ָ ּבזֶ ה ְוזֶ ה
ַ ּב ָ ּי ִמים ָה ֵהםַ ,ה ּכ ֵֹהן זֶ ה ִמ ָיכ ֵאל ּכ ֵֹהן ָ ּגדוֹ ל ׁ ֶש ַעל יָ דוֹ ְוזֶ הוּ ְו ָהיָ ה ִּכי ָתבוֹ א ֶאל ָה ָא ֶרץְ ,ו ָהיָ ה לְ ׁשוֹ ן שִׂ ְמ ָחה. ַמ ׁ ְש ּ ִפ ַיע ָלזֶ הְ ,וזֶ הוּ ִּכנְ ָחלִ ים נִ ּ ָטיוּ ,נְ ָחלִ ים ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ֲ‘ח ַקל’ ׁ ֶשהוּ א
את ֶאל ַה ּכ ֵֹהן, נִ ְק ְרבוּ ָּכל ַה ְ ּנ ׁ ָשמוֹ תְ ,וזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר ָוּב ָ ְו ָכְך אוֹ ֵמר לוֹ ,שִׂ ְמ ָחה לְ ָך ְּכ ׁ ֶש ָּתבוֹ א ֶאל ָה ָא ֶרץ ִהיא שָׂ ֶדהְ ,ושָׂ ֶדה הוּ א עוֹ לַ ם ָה ֲעשִׂ ָ ּיהְ ,ואוֹ ֵמר ַאף ַעל ּ ִפי ׁ ֶש ּק ֶֹדם
זֶ ה ִמ ָיכ ֵאל ּכ ֵֹהן ָ ּגדוֹ לְ .ו ָא ַמ ְר ָּת ֵא ָליו ִה ַ ּג ְד ִּתי ַה ּיוֹ ם ֶא ֶרץ ַח ִ ּיים ׁ ֶש ִהיא עוֹ ָלם ַה ָ ּבאְ ,וזוֹ ִהיא ַה ּ ִׂש ְמ ָחה ַה ְּת ִפ ָּלה ָהיְ ָתה ָה ֲעשִׂ ָ ּיה ְּכשָׂ ֶדה ָחרוּבַ ,עכְ ׁ ָשיו ַעל יְ ֵדי ַה ְּת ִפ ָּלה
לַ ה’ ֱאל ֶֹהיךַָ ,ה ַּכ ָ ּונָ ה ִהיאַ ,ה ּיוֹ ם ַה ֶּזה ׁ ֶשהוּ א ָראוּ י ַה ּׁ ְש ֵל ָמהֶ ׁ ,ש ִהיא שִׂ ְמ ָחה ְּבלִ י ׁשוּ ם ְּד ָא ָגהְ .ו ָה ָא ֶרץ נַ ֲעשׂ וּ ְס ִפירוֹ ָתיו ִּכנְ ָחלִ ים נִ ּ ָטיוּ ְונִ כְ ָללִ ים זֶ ה ָ ּבזֶ הְּ .כגַ ּנֹת ֲע ֵלי נָ ָהר,
לִ י לְ הוֹ דוֹ ת לַ ה’ ׁ ֶש ֲעזָ ַרנִ י ַעל יֵ ֶצר ָה ָרעֶ ׁ ,ש ָּכל עוֹ ד ַה ּזֹאת ׁ ֶש ִהיא ֶא ֶרץ ַח ִ ּייםִ ,היא ֲא ׁ ֶשר ה’ ֱאל ֶֹהיךָ נ ֵֹתן זֶ ה ַמיְ ֵרי ְּבעוֹ לַ ם ַהיְ ִצ ָירה‘ּ ַ ,גנּ וֹ ת’ ְמ ֵל ָאה וָ א”ו ִעם ׁ ְשנֵ י ּכוֹ לְ לִ ים
ׁ ֶש ָהיִ ִיתי ַחי ל ֹא ָהיִ ִיתי ַמ ֲא ִמין ְּב ַע ְצ ִמיְּ ,ד ׁ ֶש ָּמא יִ גְ רֹם לְ ָך נַ ֲח ָלהְ ,וזוֹ ִהיא נַ ֲח ָלה ׁ ֶש ֵאין ָל ּה ֶה ְפ ֵסקָ ,ל ֵכן זוֹ ִהיא ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ‘עוֹ לַ ם יְ ִצ ָירה’ַּ .כ ֲא ָהלִ ים נָ ַטע ה’ זֶ ה עוֹ לַ ם ַה ְּב ִר ָיאה,
ַה ֵח ְטא ְויַ ֲחזֹר ַה ֵ ּי ֶצר ִוינַ ְ ּצ ֵחנִ יְ ּ ,כמוֹ ׁ ֶש ָא ַמר ַה ַ ּת ָ ּנא (אבות ַה ּ ִׂש ְמ ָחה ַה ּׁ ְש ֵל ָמהִ ,אם זָ כִ ָית ָל ּהִ ,ו ִיר ׁ ְש ָּת ּה ְויָ ׁ ַש ְב ָּת ָ ּבהּ, ֲ‘א ָהלִ ים נָ ַטע’ ִעם ְּכ ָללוּ ת ׁ ְש ֵּתי ֵּתבוֹ ת ְו ַה ּכוֹ ֵלל ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ְּ‘ב ִר ָיאה’.
פ”ב מ”ד) ַאל ַּת ֲא ֵמן ְּב ַע ְצ ְמָך ַעד יוֹ ם מוֹ ְתָךְ .ו ָל ֵכן ַה ּיוֹ ם ְּדזוֹ ִהיא ַהיְ ֻר ּׁ ָשה ְו ַהיְ ׁ ִש ָיבה ָה ִע ָ ּק ִרית. ַּכ ֲא ָרזִ ים ֲע ֵלי ָמיִ ם זֶ ה ָה ֲא ִצילוּ תֲ ,א ָרזִ ים ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ע”ב קפ”ד ִעם
אתי ׁ ָש ֵלם ִה ַ ּג ְד ִּתי ַה ּיוֹ םְּ ,ד ַהיְ נוַּ ,ה ּיוֹ ם ָראוּ י לִ ֵּתן ׁ ֶש ָ ּב ִ (פיתוחי חותם) ׁ ְשנֵ י ּכוֹ לְ לִ יםְּ ,ד ׁ ֵשם ע”ב הוּ א ׁש ֶֹר ׁש ָה ֲא ִצילוּ ת:
הוֹ ָד ָאה ׁ ֶש ִ ּנ ְמלַ ְט ִּתי ִמ ֵ ּי ֶצר ָה ָרעְ ,ו ַה ּיוֹ ם הוּ א ַה ּ ִׂש ְמ ָחה ע”י השפעת אימא בז”א מתבררים הניצוצות
אתי ֶאל ָה ָא ֶרץ ִהיא ְ ּגדוֹ ָלה ׁ ֶש ִּלי ׁ ֶש ִּז ַּכנִ י ה’ ַעד ׁ ֶש ָ ּב ִ
כדי שיזכה לעולם הבא יקיים את ְוּמ ָפ ֵר ׁש ַא ַחר ָּכְך יִ ַּזל ַמיִ ם ִמ ָּדלְ יָ וְּ ,ד ַהיְ נוּ ִ ּד ְב ָכל ׁ ָשבוּ ַע ִּבימוֹ ת
אתי ֵא ֶל ָיה ַעכְ ׁ ָשו. ֶא ֶרץ ַה ַח ִ ּיים ׁ ֶש ָ ּב ִ המצוות כראוי ַהחֹל ִא ָּמא ַמ ׁ ְש ּ ַפ ַעת ִּבזְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפיןְ ,והוּ א ְמ ָב ֵרר ִמן ַה ְּמ ָלכִ ים
(פיתוחי חותם) אשית ָּכל ּ ְפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה ֲא ׁ ֶשר ָּת ִביא ְו ָל ַק ְח ָּת ֵמ ֵר ׁ ִ ׁ ֶש ֵּמתוְּ ,וזֶ הוּ יִ ַּזל ַמיִ ם ִמ ָּדלְ יָ וָּ ,דלְ יָ ו ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ֲח ִמ ּׁ ִשיםְ ,ו ֵהם
ֵמ ַא ְר ְצָך ֲא ׁ ֶשר ה’ ֱאל ֶֹהיָך נ ֵֹתן ָלְך ְושַׂ ְמ ָּת ַב ּ ֶטנֶ א ְו ָהלַ כְ ָּת ֲח ִמ ּׁ ִשים ׁ ְש ָע ִרים ׁ ֶש ְּב ִא ָּמאְ ,ו ִהיא ַמ ׁ ְש ּ ַפ ַעת ִּבזְ ֵעירְ .ו ַה ִ ּניצוֹ צוֹ ת
עיקר עבודת ה’ הוא היחוד ֶאל ַה ָּמקוֹ ם ֲא ׁ ֶשר יִ ְב ַחר ה’ ֱאל ֶֹהיָך לְ ׁ ַש ֵּכן ׁ ְשמוֹ ׁ ָשם. ׁ ֶשל ַה ְ ּק ֻד ּׁ ָשה ׁ ֶש ֵהם זֶ ַרע ק ֶֹד ׁש ׁ ֶש ֵהם ְּבתוֹ ְך ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ִמ ְתלַ ְ ּק ִטים
ֶאת ה’ ֶה ֱא ַמ ְר ָ ּת ַה ּיוֹ ם לִ ְהיוֹ ת לְ ָך ֵלאל ִֹהים ְוכוּ ’ (כו את ֶאל ַה ּכ ֵֹהן ֲא ׁ ֶשר יִ ְהיֶ ה ַ ּב ָ ּי ִמים ָה ֵהם ְו ָא ַמ ְר ָּת ֵא ָליו ָוּב ָ ִוּמ ְת ָ ּב ְר ִריםְ ,וזֶ הוּ ְוזַ ְרעוֹ ְּ ,ד ַהיְ נוּ ַה ִ ּניצוֹ צוֹ ת ׁ ֶש ֵהם ְּב ַמיִ ם ַר ִּבים
יז-יט). אתי ֶאל ָה ָא ֶרץ ֲא ׁ ֶשר ִה ַ ּג ְד ִּתי ַה ּיוֹ ם לַ ה’ ֱאל ֶֹהיָך ִּכי ָב ִ ׁ ֶש ֵהם ַה ְ ּקלִ ּפוֹ תִ ,מ ְת ָ ּב ְר ִרים ְועוֹ לִ יםְ .וזֶ הוּ ְויָ רֹם ֵמ ֲאגַ ג ַמלְ ּכוֹ ֲ ,אגַ ג
ִה ֵ ּנה ֲח ָכ ֵמינוּ זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה ָא ְמרוּ (ברכות ו .חגיגה נִ ׁ ְש ַ ּבע ה’ לַ ֲאב ֵֹתינוּ ָל ֶתת ָלנוּ (כו ב-ג). ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ׁ ִש ְב ָעהֵ ,הם ַה ּׁ ִש ְב ָעה ְמ ָלכִ יםּ ִ ,ד ְב ָכל ׁ ָשבוּ ַע ִמ ְת ָ ּב ְר ִרים
גָ ,).א ַמר ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א לְ יִ שְׂ ָר ֵאלַ ,א ֶּתם ֲעשִׂ יתוּנִ י ֲחגֹר ָמ ְתנֶ יָך לְ ִה ׁ ְש ַּת ֵּדל לְ ַס ֵ ּגל ּתוֹ ָרה ַוּמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים, ֵמ ֶהם ְמ ָלכִ ים ַּכ ָ ּידוּ ַע:
ֲח ִט ָיבה ַא ַחת ָ ּבעוֹ ָלם ,וַ ֲאנִ י ֶא ֱעשֶׂ ה ֶא ְת ֶכם ֲח ִט ָיבה ַא ַחת ׁ ֶש ֵהם ַה ּ ֵפרוֹ ת ַה ּיוֹ ְצ ִאים ְּבאוֹ תוֹ עוֹ ָלםְ ,וזֶ הוּ ְו ָל ַק ְח ָּת הבירורים עולים עם המלכות בשבת
ָ ּבעוֹ ָלםַ ,א ֶּתם ֲעשִׂ יתוּנִ י ֲח ִט ָיבה ַא ַחת ָ ּבעוֹ ָלםֶ ׁ ,ש ֶ ּנ ֱא ַמר אשית ָּכל ּ ְפ ִרי ָה ֲא ָד ָמהֵ ,הם ַה ּ ֵפרוֹ ת ַה ּיוֹ ְצ ִאים ֵמ ֵר ׁ ִ עוֹ ד יֵ ׁש לוֹ ַמר ַעל ְוזַ ְרעוֹ ְּב ַמיִ ם ַר ִּביםְּ ,ד ִמ ַּלת ‘זַ ְרעוֹ ’ ִעם ַא ְר ַ ּבע
(דברים ו ד) ׁ ְ‘ש ַמע יִ שְׂ ָר ֵאל ה’ ֱאל ֵֹהינוּ ה’ ֶא ָחד’ ,וַ ֲאנִ י ְּבאוֹ ָת ּה ָה ֲא ָד ָמהַ ,א ְד ַמת ַח ִ ּייםֶ ׁ ,ש ִהיא עוֹ ָלם ַה ָ ּבאַ .וּמה אוֹ ִת ּיוֹ ת ָהוֵ י ‘זְ ֵעיר’ּ ִ ,דזְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין הוּ א ַה ְמ ָב ֵרר ְּב ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי ַהחֹל,
יבה ַא ַחת ָ ּבעוֹ ָלםּ ִ ,דכְ ִתיב (דברי הימים ֶא ֱעשֶׂ ה ֶא ְת ֶכם ֲח ִט ָ אשית ָּכל ּ ְפ ִרי ָה ֲא ָד ָמהְּ ,ד ַהיְ נוּ ִמן ַה ֻּמ ְב ָחר ּׁ ֶש ָא ַמר ֵמ ֵר ׁ ִ ְוזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר ְוזַ ְרעוֹ ׁ ֶשהוּ א זְ ֵעיר הוּ א ַה ִ ּנכְ נָ ס ְּב ַמיִ ם ַר ִּבים ׁ ֶש ֵהם
‘וּמי ְּכ ַע ְּמָך יִ שְׂ ָר ֵאל גּ וֹ י ֶא ָחד ָ ּב ָא ֶרץ’ְ .ו ִה ֵ ּנה
א’ יז כא) ִ אשית ַה ּכֹלְ ,ו ַה ַּכ ָ ּונָ הֶ ׁ ,ש ַה ִּמ ְצוֹ ת ׁ ֶש ַּת ֲעשֶׂ ה ׁ ֶשהוּ א ֵר ׁ ִ ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ִּבימוֹ ת ַהחֹלְ .ויָ רֹם ֵמ ֲאגַ ג ַמלְ ּכוֹ ְּ ,ד ַהיְ נוּ ֵמ ִרים ֵמ ֲאגַ ג
זֶ ה נִ ְר ָמז ְּב ֶח ׁ ְשבּ וֹ ןְ ,והוּ א ֶאת הֲוָיָ”ה ֶה ֱא ַמ ְר ָּת ַה ּיוֹ ם ִעם ִה ׁ ְש ַּת ֵּדל לַ ֲעשׂ וֹ ת אוֹ ָתם ִמן ַה ֻּמ ְב ָחרְּ ,ד ַהיְ נוּ ְּכ ׁ ֶש ַּת ֲעשֶׂ ה ׁ ֶש ֵהם ַה ּׁ ִש ְב ָעה ְמ ָלכִ ים ַמה ּׁ ֶש ָראוּ י לְ ָה ִריםְ ,ו ַה ֲה ָר ָמה ַהיְ נוּ ַמלְ ּכוֹ
ַה ּכוֹ ֵלל ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ׁ ְ‘ש ַמע יִ שְׂ ָר ֵאל ה’ ֱאל ֵֹהינוּ ה’ ֶא ָחד’ ַה ִּמ ְצוָ ה ֲעשֵׂ ה אוֹ ָת ּה ִּב ׁ ְש ֵלמוּ תְּ ,ב ַא ֲה ָבה ְוּבשִׂ ְמ ָחה ַר ָ ּבה. ׁ ֶש ָא ַמרְ .ו ָכל ַמה ּׁ ֶש ֵה ִרים ְו ֶה ֱע ָלה ִּב ֵימי ַהחֹל ַה ּכֹל ִמ ְת ָ ּב ֵרר ִעם
ִעם אוֹ ִת ּיוֹ ת ‘ה’ ֱאל ֵֹהינוּ ה’ ֶא ָחד’ֲ ,ה ֵרי נִ ְר ְמזָ ה ׁ ְ‘ש ַמע אשיתְּ ,ד ַהיְ נוּ ִמן ַה ֻּמ ְב ָחר ַּת ֲעשֶׂ ה וּ לְ ִפ ָיכְך ָא ַמר ֵמ ֵר ׁ ִ ַה ַּמלְ כוּ תְ ,ועוֹ ָלה ִוּמ ְתנַ ּ ֵׂשאת ְּביוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבתְ ,וזֶ הוּ ְו ִת ַ ּנ ּ ֵׂשא ַמלְ כֻ תוֹ ,
יִ שְׂ ָר ֵאל’ ְּב ֶאת ה’ ֶה ֱא ַמ ְר ָּת. ַה ִּמ ְצוֹ תְ ,ו ִד ְק ֵּדק ְו ָא ַמר ָּכל ּ ְפ ִרי ָה ֲא ָד ָמהּ ִ ,ד ְפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה ַהיְ נוּ ְּביוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבתְ ,ו ִת ַ ּנ ּ ֵׂשא ִעם ַה ּכוֹ ֵלל ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ‘יוֹ ם ׁ ַש ָ ּבת’:
(מחשוף הלבן) (ש ֵהם) ֵהם ַה ִּמ ְצוֹ ת ּ ְכמוֹ ׁ ֶש ָּכ ַת ְבנוֶּ ׁ ,ש ֵהם ּ ֵפרוֹ ת ָה ֲא ָד ָמה ׁ ֶ (מחשוף הלבן פר’ בלק)
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ה מחוברים
אוצרות הפרשה
הגאון הצדיק רבי יעקב מאיר שכטר שליט”א
התפילה ,וביניהם עמד אחד שהוא שייך לאשת ר’ חנינא בן דוסא אבנים שלמות תבנה
מגדולי תלמידי רבינו ,שהיה וכו’ ע”ש .ודורש שם על זה ש’אש”ת’ מקבל אצל החסידים שההבדל
ידוע ומפורסם בעבודת התפילה “ר”ת א’בנים ש’למות ת’בנה” (כמ”ש בס’ בין מדריגת צדיק אחד לחבירו
שלו ,והיה לו הרגש שרבינו אינו יצירה ,ושם בפרק ד’ משנה ד’ קורא אותן אבנים, היא בעיקר במידת זכות ובהירות
מתכוון אליו בדברי התוכחה כי על ידן נבראה כל הבריאה על כל פרטיהן ופרטי האמונה שהיה להם (ועיין בס’ תורת
להתחזקות בתפילה .באותו יום פרטיהן ע”י צירופיהן השונות של האותיות לאין אבות -סלונים ,אמונה ובטחון אות יג) (כי
נזדמן לו לעמוד סמוך לרבינו בעת התפילה ,אז קץ) ,וענינו של רבי חנינא בן דוסא היה אין גבול לגודל עוצם המושג “אור” האמונה
נוכח שהוא מעודו לא התפלל תפילה כראוי. הסוד של “קב חרובים” ,כדאיתא בגמרא ולריבוי המדרגות שבו ,אם כי כל אור הוא
כי כאשר דיבורי התפילה יוצאים מפי האדם ארכיון 'עוז והדר' (ברכות יז ע”א) “וחנינא די לו בקב חרובין”. מציאות של אור) .כל כמה שהאמונה
בבהירות ,אזי הם שלמים ,והרי הם בבחינת ‘אבנים זכה וברורה בתוקף יותר -יש ערך רב יותר לתורה היינו שמידתו היתה אמונה ,כי ‘קב’ הוא מידה,
שלמות תבנה’ -ואז יש בכוחם לתקן תיקונים ולתפילה .כל מצוה וכל פעולה טובה ,ערכה רב ו’חרובים’ הוא אילן ברוש ,וברוש הוא אמונה ,בחי’
ולבנות בנינים נפלאים וחידושים בכל הבריאה לאין שיעור אם האמונה בהירה ואיתנה יותר .כי מרדכי ,כדאיתא בגמ’ (מגילה דף י’ ע”ב) עה”פ “תחת
כולה ולשנות את הטבע ,כמ”ש בזהר (בראשית ה’) כל כמה שהאמונה חזקה יותר ומאירה ,כן האדם הנעצוץ יעלה ברוש” זה מרדכי ,ונקרא יהודי,
על הפסוק (ישעי’ נא) “ולאמור לציון עמי אתה” - גדול יותר ומרומם יותר ,וכל פעולה שלו נוגעת ע”ש שכפר בעבודה זרה ,כמאמר חז”ל (שם יג) “כל
אל תקרי עמי אלא עימי ,מה אנא עבדי שמיא במקומות גבוהים יותר ומתקנת תיקונים נעלים הפוטר בעבודה זרה נקרא יהודי” ,ע”ש בליקו”מ
וארעא במילולי ,אף אתם וכו’ [מה אני בראתי ונשגבים יותר ויותר ,הכל כפי גודל בהירות (וגם “קב” בגמטריא “אמונה”).
שמים וארץ באמרי פי ,אף אתם] .וכל חידוש זאת היא מדרגת הצדיקים ,שע”י אמונתם האמונה שיש באדם( .ועיין בספר ‘אמונה ובטחון’ לחזו”א
הבריאה לעתיד שיהיה באופן נפלא מאד ,יהיה (פ”ב אות א’) שכתב ש”קטני אמונה -גם הם בכלל החזקה והאיתנה יוצאת תורתם ותפילתם ברורה
מהצירופים הקדושים של התורה הק’ והתפילות ובהירה “ -אבנים שלמות תבנה” ,ועי”ז הם דוחים מאמינים”).
ודברי האמונה של ישראל עם קדושו (עי’ לקו”מ סי’ וזה ענין עבודת הצדיקים ,שמכניעים את הרע את השקר ואת הרע ,ומאירים את האמונה יותר
ל”א שפירש דברי רבינו במ”כ “ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה ושובים את ההסתרה ,ומדבקים עצמם להאמונה ויותר -והאמונה הלא היא נמשכת מספירת
בראשית” ,אין טוב אלא תורה ,שחידוש מעשה בראשית שבכל המלכות הנקראת “אבן” (עיין שערי אורה ופע”ח ד’ פ”ד הקדושה תמיד ,וכמו שכותב רבינו (בליקו”מ סי’ יח)
יום נעשה מהצירופים הטובים של אותיות התורה ,שנעשה ע”י על דברי חז”ל (ב”ב ע”ד) רבי יונתן משתעי ,שר’ ע”א).
כיסופים טובים בתורה ובתפילה ,ע”ש). שמעתי מהרה”ח רבי לוי יצחק בנדר זלה”ה, יונתן היה מספר על ארגז מלא באבנים טובות
(ונכתב בספר -ח”ב מאמר חיים של בהירות) ובמרגליות שנמצא בים ,ויצתה בת קול ואמרה שרבינו הק’ אמר פעם לאנשיו תוכחה בענין
הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט”א
בדורות האלו אשר הצרות הכל במתנה גמורה אחר שאינו כפוי כי ממך הכל -חיזוק האמונה
מתגברים בכל יום ויום ,גזירות טובה .וזהו טעמא רבה למצוות
ומלחמות עצומות ,חרב ורעב, ביכורים ,לעלות בזכרוננו שכל מה שכל אשר לו הוא מיד ה’
מצור ומצוק ,וחלאים רבים ,ומי שמצוי בידינו מקנייני העולם הכל מראשית בפרשתן (כו ב)‘ ,ולקחת
אשר האיר עליו הקב”ה חוט של מאת ה’ בא לנו ,ע”כ. מארצך תביא כל פרי האדמה אשר
חסד ,והצילו מכל הפגעים רח”ל, אשר ה’ אלוקיך נותן לך’ ,ביאור נפלא
ואכן ,המהמין שהקב”ה מנהיג את מצינו ב’עקידה’ (שער שמונה ותשעים) כי
יהיה לו לזיכרון תמיד חסדי ה’ ,ולא להיות מכפויי העולם ,והוא מחיה אותו בכל עת הנה עיקר העבודה בהבאת הביכורים
טובה .ולא זו בלבד ,אלא כל מי אשר משפיע ובכל שעה ,ונותן לו כח לעשות חיל, הייתה כדי שנכיר שהקב”ה הנחילנו
עליו הקב”ה שפע של ברכה ,שזכה לישב בביתו ארכיון 'עוז והדר' אזי לא יירא לבו גם לעת ‘חשכה’ ,כי את הארץ ,ולא בכוחנו ועוצם ידינו יש
בהשקט ובבטח ,ופרנסתו היא סדורה ,שצריך סמוך לבו בטוח בה’ אשר יביא עליו לנו את כל השפע הגדול .כי פעמים
ליתן שבח והודיה למקום על זאת .ומה מאד תמיד את הטובה והברכה ,וגם אם הרבה סבור האדם אשר תביא מארצך -שהיא
מזהיר בספר חרדים ,שזהו מכלל מצוות עשה ארצו ,אבל באמת ,ידע שהכל הוא מאשר ה’ נראה לו כ’רעה’ יודע הוא שאין זה אלא לטובתו
של ‘הגדתי היום לה’ אלוקיך ,כי באתי אל הארץ אלוקיך נותן לך ,עליו לעקור מליבו מחשבות אלו ,השלימה והאמיתית.
הטובה’ ,מכאן אזהרה על בני אדם המקבלים
טובה והשפעה מהשי”ת ,ליתן שבח והודיה ,ולא להגיד שאינך כפוי טובה -לפיכך אנחנו ורק יאמין כי מידך הכל.
הרחיב בדבר ה’אלשיך’ הק’ (בריש פרשתן) וז”ל,
לקרות קול קובלנא (מתרעם) כדרך צרי העין ,אשר חייבים להודות כי הקב”ה ‘חפץ להיטיב’ ,ואינו מבקש מאתנו רק
יותר מאשר נותן להם ה’ מזון ומחיה ,יותר הם בפרשתן (כו ב-ג)‘ ,ולקחת מראשית כל פרי
שנחזיק לו יתברך טובה ,ונכיר כי הוא אדון הכל
בוכים וקובלים וכו’ ,עכ”ל. והוא הטוב והמיטיב לנו תמיד ,ונברך ונהלל לו האדמה אשר תביא מארצך אשר ה’ אלוקיך
וכן כתב השל”ה הק’ (אות יב) בזה”ל‘ ,וענית יתברך .והנה ,כי יראה אדם את עצמו בארץ זבת נותן לך ...ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם
ואמרת’ (פסוק ה) פירש רש”י ‘מזכיר חסדי המקום’. חלב ודבש ,שמן ודשן תחת גפנו ותחת תאנתו ואמרת אליו הגדתי היום לה’ אלוקיך כי באתי אל
ככה מחויב אדם לעשות בינו לבין קונו יתברך ואין מחריד ,בתים מלאים כל טוב אשר לא מילא ,הארץ אשר נשבע ה’ לאבותינו לתת לנו’ .והנה
כשמשפיע לו איזה טובה או איזה הצלחה ,להלל כרמים וזיתים אשר לא נטע ,חטה ושעורה לרוב כל האמור בתורה הוא כנבואה הנצרכת לדורות,
ולהודות לו שהזמין לו זה הדבר ברחמיו וברוב מאד ,אפשר שידיחנו יצרו בשרירות ליבו לאמר וגם בזמן הזה לאחר חורבן בית המקדש בעווה”ר
חסדיו ב”ה .עכ”ל .וכבר כתב רבינו ה’אור החיים’ עדיין שייך עניינה של מצות הביכורים (כפי שהאריכו ‘כוחי ועוצם ידי עשו לי את כל החיל הזה’ .ודרכו
הק’ זי”ע (שמות כב ו) ‘אין לך שעה ורגע שאין של הבורא יתברך שכאשר ח”ו יחשוב האדם כי בספה”ק) .וכיצד היא נעשית בזמן הזה ,מבאר ה’קב
השי”ת עושה פעולה עם האדם בין בבחינת גופו קניינו אשר רכש בכוחו בא לו ,יסיר ה’ מאתו את הישר’ (פי”ח) בשם בעל ה’חרדים’ כי תוכן עניין
בין בבחינת צרכיו’ ,נמצא שתמיד עלינו לתת שבח כל הטובה וברכת שמים אשר נתן לו הא-ל .לכן ה’ביכורים’ הוא להודות ולהלל לא-ל הטוב על כל
והודאה להשי”ת על נפלאותיו וטובותיו בכל עת. החסד אשר גמל עמו ,וכמו שדשרו חז”ל (בספרי, ציוונו הבורא יתברך מצוות ביכורים ,שיבוא האדם
הוסיף הרה”ק מראפשיץ זי”ע (זרע קודש תולדות ד”ה אחת בשנה אל בית אלוקינו כשפרי ביכורי מעשיו הובא ברש”י פסוק ג) מה שנאמר ‘ואמרת אליו’ שאינך
ויעתר) בשם אביו הרה”ק רבי מנחם מענדל מלינסק בטנא שבידיו ,ויניחהו לפני ה’ יתברך ,ויאמר לו ,כפוי טובה ,וענף משורש המצוה הוא לדידן ,חיוב
זי”ע בחובת ההודאה ,וז”ל ,צריך תמיד להודות הרי ‘שלך’ לפניך ,כל זאת ממך הוא ,ואתה הוא ההודאה על כל טובה שהקב”ה עשה ועושה עמו.
לה’ על הטובות שמיטיב עמו בכל שעה ,בכל וז”ל ,אין לך אדם שלא נעשה לו נס ,בפרט שהבאת עלי את כל היבול הטוב ,אז יתן לו השי”ת
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ו מחוברים
אוצרות הפרשה
מעתה עם ה’ חזקו ונתחזקה להיות ‘תקיף ולא ובעצמו ואינו מוסרו לאחר ...והלא כה הם דבריו מיני טובות נגלים וטובות נעלמים ,במאמר חז”ל
חלש’ ,ולהתאזר בגבורה לקראת הימים הנוראים בהרחבה ,וז”ל ,אוצרו הטוב -היינו אותו אוצר (יומא כב ):כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה
והקדושים הבעל”ט ,ואל ישמע לקול יצרו הרע שהקב”ה עושה בשמים מיראת ה’ אשר בך ,כי סייעיה .עכ”ל .וכבר נודע מה דאיתא בספה”ק
הבא עליו בערמה ובתחבולה להפילו בייאוש כי היא אוצרו כמו שנאמר (ישעיה לג ו) ‘יראת ה’ היא שהאוחז בפלך ההודאה ממשיך על עצמו שפע
כבר הרחיק הרבה ללכת בדרכיו הרעים ,אלא אוצרו’ ,ר”ל של הקב”ה ,ה’ אשר בך .ושמא תטעה רחמים וחסדים ,ועוצר ומונע את הפורענות
יתחדש מכאן ולהבא לעבודתו ית”ש .וכמו שכתב לומר שיש אליו ית’ איזו צורך באוצר זה ,ע”ב הבאה עליו .וכך הוכיח הרה”ק ה’שפת אמת’ זי”ע
הרה”ק מקאז’ניץ זי”ע (יקר מפז כי תצא ד”ה ושבית), אמר יפתח ה’ לך את אוצרו הטוב ,אין לו ית’ שום ממה שאמרו חז”ל (דב”ר א ,מס’ סופרים פי”ב א ב) ‘אין
שהנה איתא בזוה”ק (זו”ח עב ).לפרש מה שנאמר צורך באותו אוצר כי אם לך הוא שמוריש ליתן מפסיקין בתוכחה’ ,היינו שאין מפסיקין באמצע
(כא יג) ‘ובבתה את אביה ואת אמה ירח ימים דא לך משם כל צרכך ולפרנסך משם ,ואין הקב”ה קריאת התוכחה להעלות עולה אחר לתורה ,שהרי
היא ירחא דאלול’ ,וצ”ב ,מדוע נקרא חודש זה מוסר מפתח של אוצר זה אל השליח אלא הקב”ה ה’עולה לתורה’ פותח ב’ברכו את ה’ המבורך’,
בשם ‘ירח’ ,ומבאר כי מצינו ג’ שמות ל’לבנה’, בעצמו ובכבודו מחזיקו בידו כי האוצר הלזה והקב”ה אומר ‘אין שורת הדין שיהיו בני מתקללין
ירח ,לבנה וסיהרא .בתחילת החודש נקראת חביב עליו מאד .עכ”ל. ואני מתברך’ .הרי לך ,שאם אומרים ‘ברכו’ ומודים
בשם ‘ירח’ שמתחילה להתגדל ולהתחדש (וכן ונוראות מצינו בדברי הגה”ק מהר”ם א”ש זי”ע ומהללים את ה’ שוב אין מקום לתוכחה ,כי
מצינו בטעמי המקרא ועוד ,ירח ‘בן יומו’) ,באמצע החודש (אמרי יושר עמ’ סז) שמקשה שלכאורה נראה ‘סתירה’ ההודאה מסלקת כל הדינים והתוכחות .וכך כתב
כשהיא בשלמותה מכנים אותה ‘לבנה’ ,ואילו בעניין ‘אוצרו של הקב”ה’ ,מצד אחד אמרו בגמ’ הרה”ק ה’תפארת שלמה’ זי”ע (וירא ד”ה נותן) וז”ל,
בסוף החודש נקרא שמה ‘סיהרא’ אחר שאינה ‘אין לו להקב”ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת ידוע כי האדם הרוצה לבקש על צרכיו הנה צריך
מאירה כל כך והרי כמו בבית הסוהר .עפי”ז כתב שמים’ ,ומאידך מצינו מקרא מפורש (ירמיה נ כה) מקודם לתת הודאה לשעבר ואח”כ יכול למשוך
‘ובחודש אלול נפתחין שערי תשובה ,וצריך האדם דכתיב ‘פתח ה’ את אוצרו ויוציא כלי זעמו’ ,והרי חסדים להבא ,כמו שנאמר ‘הודו לה’ כי טוב כי
לדמות בעצמו שמעתה מתחיל להתגדל כתינוק שיש לו להקב”ה באוצרו ‘כלי זעם’ ואילו בגמרא לעולם חסדו’ ,פירוש כשאדם נותן הודאה לשעבר
בן יומו ,ולכן אלול נקרא ירח’. מבואר שיש באוצרו ‘יראת שמים’ .ומיישב בזה”ל, כי טוב אז מביא חסדים טובים לעולם חדשים
נוראות מצינו עד כמה יקר וחביב לפני השי”ת והנראה לומר דאין הפירוש כי ‘פתח ה’ את אוצרו’ לבקרים .ובלשונו של ה’שפת אמת’ במכתב קודש
‘הרוצה בתשובה’ כל מעשה טוב ומחשבה טובה דהיינו ‘אוצר של זעם’ ,רק דהאי פתח ה’ את (אוצר מכתבים נו) ‘לכן עצתי שתקבל הייסורין באהבה
של יהודי הרוצה להתקרב אליו ית’ .שהנה איתא אוצרו היינו אוצר של ‘יראת שמים’ במה דכתיב ותתן שבח והודאה להשי”ת על זאת ,וממילא אין
במשנה (בכורים ג ג) הגיעו (מביאי הביכורים) קרוב יראת ה’ היא אוצרו ,והנה כל זמן שיש יראת ה’ כדאי להשי”ת שאתה תהיה בצער ,וד”ל’.
לירושלים ,שלחו לפניהם ועטרו את ביכוריהם,
הפחות הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם ,לפי
באוצר ,הקב”ה מרחם על בריותיו ,אמנם כשאין
שם יראת שמים אזי יש לירא מן העונש ,וזהו
אוצרו הטוב -אוצר של יראת שמים
כבוד הנכנסים היו יוצאים ,וכל בעלי אומניות בפרשתן (כח יב)‘ ,יפתח ה’ לך את אוצרו הטוב’
כוונת הפסוק ‘פתח ה’ את אוצרו’ דהיינו אוצר וגו’ ,ומצינו ב’כלי יקר’ שביאר באופן נפלא,
שבירושלים עומדים לפניהם ושואלין בשלומם היראה שלו ,והנה אין בו יראת שמים ויוציא את
אחינו אנשי המקום פלוני באתם לשלום .וביאר תחילה מקדים להביא את דברי רבינו בחיי (שמות
כלי זעמו ,עכ”ד .ללמדנו שאם יש ירא”ש אזי יט ה) שהנה כל מלך מטמין באוצרותיו דברים
הרה”ק ה’ישמח ישראל’ זי”ע (אות א) מדוע חולקים זוכה לרחמים והקב”ה פותח בפניו כל השערים
כבוד כה גדול למביאי הביכורים ,וז”ל .כי במצווה שאינם מצויים בידו בכל עת ,וכגון אבנים טובות
להשפיע עליו מטל השמים ומשמני הארץ ,ומכלל ומרגליות שאינם ‘מתגלגלים’ ביד כל אדם .ועל
הזאת יוכל כל איש ואיש לראות מה יקר חסדך הן אתה שומע לאו ח”ו...
אלוקים -שאפילו מצוה קלה שמקיים אדם דרך זה ,הקב”ה מכניס ל’אוצרו’ ולבית גנזיו את
והזמן גרמא להתחזק ביראת שמים ,וכבר ה’יראת שמים’ שיש לו ליהודי ,וכדכתיב (ישעיה לג ו)
העובד בשדה ,ואפילו רק חשב במחשבתו שחשב
הבאנו הא דאיתא מהרה”ק ה’בית אהרן’ זי”ע ‘יראת ה’ היא אוצרו’ [וכדאיתא בגמרא (ברכות לג):
על התאנה שביכרה שתהיה קודש לה’ היה יקר
כ”כ לפני הקב”ה ואומר וקורא עליה ,ולפיכך (נצבים עמו’ קל :ד”ה התחיל) ,וז”ל .והעיקר צריך כל ‘אמר רבי חנינא משום רשב”י אין לו להקב”ה בבית
הפחות והסגנים והגזברים יוצאים לקראתם, אחד ואחד להמשיך עליו היראה באלו הימים גנזיו אלא אוצר של יראת שמים’] .והיינו טעמא
להראות שאפילו מצוה קלה מאיש פשוט בתכלית באיזה אופן שיהיה -כשיש דין למטה אין דין משום שכביכול אין יראת שמים מצויה אצלו ית’
הפשיטות רק מחשבה טובה באמת נתקבל לפני למעלה ,וזהו פירוש המדרש ‘כשישראל עושין שהרי ‘הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים’ (ברכות
הקב”ה ברחמים ורצון ,וכל מלאכי רחמים מעטרין המשפט ...ועושה עמם צדקה’ .ואופן היראה - לג ,):עפי”ז מפרש ה’כלי יקר’ מה שנאמר כאן
אותה בכמה עיטרין וכו’ ,מזה יוכל כל איש לחזק אם הוא מאותן המכירים קצת וקרובים להשי”ת יפתח ה’ לך את אוצרו הטוב ,שבא הכתוב לומר,
את עצמו יהיה איך שיהיה אם יזכה לעשות אפילו בוודאי יש להם יראה ופחד באותן הימים -יראה שלטובת האדם הקב”ה מטמין את היראת שמים,
מצוה אחת ומחשבה טובה אחת כל ימי חייו די. עילאה ,ואם לאו -מאימת הדין נפשי תבחיל. ולצרכי האדם עצמו שומרה בבית גנזיו .והיינו,
צריך מאד לירא ולפחד וזהו העיקר ,ואז הקב”ה כי אותה יר”ש היא מקור ההשפעה של הפרנסה
לדידן ייאמר ,בימים אלו בהם הקב”ה קורא
עושה עמם צדקה ,עב”ל. ושאר צרכי האדם ,וזהו שאמר הכתוב יפתח ה’
אלינו ‘עורו ישנים משנתכם’ ו’שובו בנים שובבים’,
הרי פעמים עולים במחשבתו של אדם מחשבות לראש ולא לזנב -קמנו ונתעודד לך את אוצרו הטוב -שאותו ‘אוצר’ שמור לך
פיגול מדוע אתחיל לעבוד ולהתקרב ,הרי ממילא בפרשתן (כח יג)‘ ,ונתנך ה’ לראש ולא לזנב’, ובעבורך לעת הצורך...
לא אגיע אל רום המדרגה ,תשובתו -כל פעולה ותרגם אונקלוס ‘לתקיף ולא לחלש’ ,וביאר הרה”ק ומוסיף ה’כלי יקר’ ביאור יקר בהא דאיתא
קטנה שתעשה למען כבוד שמו לפי מדרגתך, ה’ישמח ישראל’ זי”ע (ר”ה אות ז) שהוא על דרך בגמ’ (תענית ב ).ללמוד מהאי קרא ‘יפתח ה’ לך את
נחשבת בשמים במעשה רב וגדול ,וממדרגה הכתוב (משלי יח יד) ‘רוח איש יכלכל מחלהו’ ,בכל אוצרו הטוב מן השמים לתת מטר ארצך בעתו’
למדרגה תעלה עד שתזכה לבוא לתכלית הנרצית. ענייני מחלה חלילה הן בגוף והן בנפש רח”ל, כי ‘מפתח של גשמים’ נמצא רק בידו של הקב”ה
יה”ר שנזכה לשוב בתשובה שלימה ,להתחזק העיקר הוא התחזקות הדעת שהוא הראש ,דעת ואינו נותן אותו לשליח .ומבאר טעמא דמילתא כי
באמונת אומן ולקנות אוצרות של ירא”ש עם כל ומח שבראש ,ועי”ז יכלכל מחלהו ,ועל כך נאמר היות וב’אוצר’ זה מוטמן ה’יראת שמים’ שיש לו
שפע הרב הבאים יחד עמהם ,ולכתיבה וחתימה ונתנך ה’ לראש ,שיהיה ‘תקיף’ וחזק בדעתו, להאדם על כן הוא חביב מאוד אצל הבורא ית”ש,
טובה. שעי”ז יהיה לו רפואה שלימה בגוף ובנפש. עד שלגודל החביבות הוא מחזיקו בידו בכבודו
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ז מחוברים
אקטואליות תשובות
מבית הוראה אביר יעקב
הגאון הגדול רבי מאיר סירוטה שליט"א
במתני’ (שבת קמא ).דמכבש של בעלי בתים מתירין
אותו בשבת ליטול בגדים מבין לוחותיו ,אבל לא
יישור כוס חד פעמי
כובשין בו בגד מתחילה בשבת .ובטעם הדבר האם מותר ליישר בשבת כוס חד שאלה.
כתב רש”י (ד”ה אבל) דהוא מפני שלצורך חול הוא פעמית שהתקמטה.
עושה זאת .והובא דבריו במשנ”ב (סק”כ) .ודייק
מו”ר ,דכל זה כשעושה כן לצורך חול ,אמנם אם תשובה.
מותר.
עושה כן לצורך שבת מותר .ולכן בנידו”ד שמכניס הרחבת הדברים :הטעם פשוט ,דאין שייך
את השטריימל לתוך הקופסה בכוונה שיתגהץ פשיטת הקמטים בזה.
ויתיישר ,הרי עושה כן לצורך שבת זו ,ולכן מותר
הדבר. הצעת המיטות בצהרי השבת
ארכיון 'עוז והדר'
(והנה עי’ ברש”ש (שבת שם) שהק’ על רש”י דמנא ליה שהוא
לצורך חול .ובביאור הדברים נראה לומר ,דכיבוש בגדים בדרך
אמנם נהגו שאין מסדרים הבית או המיטות באופן
האם מותר להציע המיטות או לסדר שאלה.
זו בלא דבר חם ,אורך יותר מיום ,הלכך אם נותן בגדים במכבש השולחן והבית בשבת קודש בצהרים ,כדי שהבית
זה.
בשבת ,הרי הם יהיו מוכנים ללבישה רק לאחר השבת ,וזה הטעם יהיה נקי ומסודר ,אף שאינו הולך להשתמש
שפירש”י דהוה כמכין משבת לחול .אמנם מה שצ”ב בזה ,דאף אם
עושה כן לצורך אותו היום מה טעם יהיה מותר ,ומאי שנא מקיפול
בעיקר הדבר ,נראה הרחבת הדברים: באותם מיטות עד מוצאי שבת.
שמותר מפני שכבוד הוא לשבת קודש שיהיה הבית
בגדים שאסרוהו מפני שמפשט הקמטים ונראה כמתקן מנא ,ועי’
עוד בשפת אמת שם (על רש”י ד”ה אבל) .ומ”מ אמר מו”ר להלכה, מסודר אף כשאין אף אחד בבית ,אך מ”מ כבר נהגו
מותר ,כיון שכבוד השבת היא תשובה.
דכיון שמבואר ברש”י להיתר כפי שנראה פשטות דבריו ,והובא משנים קדמוניות שבאופנים כמו אלו משאירים את שהבית יהיה נקי ומסודר.
במשנ”ב כן ,הרי כך היא ההלכה). הבית כך ,דחששו שלא לבוא להכין משבת לחול, הרחבת הדברים:
כן מבואר במג”א (סק”י),
וגם דהוה כעין טירחא שלא לצורך השבת.
גיהוץ חליפה תחת המזרן וכמבואר במשנ”ב (סקי”ט) .ואמר מו”ר דהכוונה
חליפה שהתקמטה ,האם מותר שאלה. הכנסת השטריימל לקופסה הוא אפי’ כשאין הבית נראה כל כך שאינו מסודר
במצב של בזיון השבת ,אעפ”כ מותר.
להכניסו תחת המזרן כדי שיתגהץ ויתיישר מעט. להכניס שטריימל לקופסה המיועדת שאלה.
מותר ,ואין איסור בזה כל שהוא תשובה. עבורו באופן שמתייפה השטריימל בכך על ידי סידור הבית והמיטות שלא לצורך
לצורך השבת.
שמתגהץ יפה ,האם מותר בשבת.
האם מותר לסדר הבית והמיטות שאלה.
כמבואר באריכות בהע’ הרחבת הדברים: מותר ,ואין בכך שום איסור .ובטעם תשובה. אף באופן שמיד אחר סידורן ייצא מן הבית ,ולא
הדבר ,עי’ בהערה. יישאר שם כדי להנות מן הבית המסודר.
הקודמת ,דכל שהוא לצורך שבת זו מותר לגהץ
באופן זה וכדומה לזה. מקור הדין מבואר הרחבת הדברים: באופן זה מעיקר הדין מותר הדבר, תשובה.
הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט”א
נאסר בבישול נכרי[ .חכמת אדם כלל סו
ס”ד].
בבישול ,ויועיל שאפילו
אם יכניס הנכרי התבשיל
המשך איסור אכילת בישולי נכרים
ג .יש אומרים ,דקשה למדוד חשיבות לתנור לא יאסר מדין בישולי ג .שיתוף ישראל עם הנכרי בבישול מתיר
המאכלים לפי הנכבדים המצוים כיום, נכרים[ .שו”ת מנחת יצחק את התבשיל.
ובזמנינו נחשב “עולה על שולחן מלכים” ח”ד סכ”ז ,שבט הלוי ח”ט א .אם ישראל משתתף בבישול עם הנכרי,
מה שמגישים בסעודות נישואין או סקס”ד ,אבן ישראל ח”ט התבשיל מותר ,דתבשיל שישראל משתתף
בשמחות אחרות[ .משנת הכשרות שם]. ס”ע]. בבישולו אינו מביא לקירוב הדעת[ .רשב”א
ו .ישראל שחימם תבשיל במשמרת הבית ב”ג ש”ז ,שו”ע שם ס”ו].
ד .בישולי נכרים שונים. שנתבשל על ידי נכרי,
א .נכרי שבישל בשר ודגים ,אסור ב .ונחלקו הפוסקים איזה פעולה צריך הישראל
ארכיון 'עוז והדר' ונצטנן לגמרי ,והתבשיל
לעשות כדי להתיר התבשיל ,לדעת השו”ע [שם
לאכלם ,כיון שאינם נאכלים חי ,ואנשים מצטמק ויפה לו בחימום
ס”ז] ,צריך שישראל ישתתף בעצם הבישול,
הישראל ,לדעת הרמ”א התבשיל מותר[ .מבעל חשובים אוכלים אותם בסעודות חשובות.
כגון להניח את הסיר על האש ,ואין מועיל מה
ב .נכרי שבישל תפוחים או גזר ,מותר לאכלם, שבט הלוי ,הו”ד מבית לוי שם].
שישראל מדליק האש ,ולדעת הרמ”א [שם] ,די
ג .איסור בישול נכרי אמור רק בדבר שאינו כיון שנאכלים חי[ .שו”ע שם]. שישראל ידליק האש ,ובזה נעשה שותף בבישול.
ג .נכרי שבישל ביצה ,אסור לאכלו ,כיון שנאכל
חי רק בדוחק גדול[ .שו”ע שם סי”ד ,ובט”ז
נאכל חי ,ועולה על שולחן מלכים. ג .לדעת הרמ”א [שם] ,אם הדליק ישראל
א .איסור אכילת בישולי נכרים נאמר דוקא אם אש [לדוגמא :נר שבועי] ,יכול הנכרי להעביר
סקי”ד]. אש מאותו אש ,ולבשל עליו ,דהדלקת האש על
נתקיימו בו ב’ תנאים דלהלן :א] ,שאינו נאכל חי
ד .נכרי שטיגן בצל או שום ,מותר לאכלו ,כיון ללא בישול .ב] ,שעולה על שולחן מלכים ,דהיינו ידי ישראל נחשב כשותפות בבישול ,המתיר את
שאנשים חשובים אוכלים אותם[ .ובטעם הדבר שבצל ושום נאכלים גם חיים ,ואפילו שאינם התבשיל באכילה.
כתב הט”ז שם ס”א ,דמאכל שאין בו ב’ תנאים נאכלים חיים רק עם תערובת מאכלים אחרים ד .והוראת הפוסקים ,שבשעת הדחק ,יכולים
הנ”ל ,אינו מאכל חשוב ,ואין לחשוש שיבואו על כגון סלט ירקות[ .מ”ב סימן רג סקי”א]. להשתמש בעצה זו ,כגון אצל אנשים זקנים,
ה .מותר לנכרי להרתיח מים ,כיון שיכולים ידי זה לקירוב וחתנות]. חולים ,שנמצא בביתם נכרי שמבשל עבורם.
ב .מאכל שרוב בני אדם אוכלים אותו חי ,ויחיד לשתות את המים גם ללא בישול[ .ספר להלכה [משנת הכשרות פרק כו].
אוכלו מבושל ,אינו נאסר בבישול נכרי ,ואם רוב סימן כו]. ה .לדעת הרמ”א ,ישראל שמכוין שעון שבת,
ו .חלב שהרתיחו נכרי ,אין לאסרו ,כיון שיכולים בני אדם אוכלים אותו מבושל ,ויחיד אוכלו חי, שידלק התנור בזמן מסוים ,הרי זה בכלל שותפות
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ח מחוברים
אקטואליות תשובות
מבית הוראה אביר יעקב
הגרי”ש אלישיב ,דכל מזון הנאכל אצל המלכים טו]. לשתות את החלב חי ,ומה שחוששים בזמנינו שלא
אפילו לקינוח שלא בשעת סעודה ,נחשב עולה ח .חטיפים כמו במבה ,בסלי ,וכן כל סוגי לשתותו ללא פיסטור ,אינו משנה את דינו ,כיון
על שולחן מלכים ,מאידך ממתק הנאכל לקינוח הפיצוחים ,שגם אנשים חשובים אוכלים אותם שבעצם אפשר לשתות חי[ .להלכה שם].
רק לשם טעמו ולא למזון ,כמו שוקולד וסוכריות, לקינוח ,נחשב עולה על שולחן מלכים ,ונאסר ז .ממתקים שנעשו אצל נכרים ,כמו שוקולד,
אינו נחשב עולה על שולחן מלכים .עיין בהגהות משום בישולי נכרים[ .בשו”ע שם ס”א ,משמע וסוכריות ,מותרים באכילה ,לפי שאינו נחשב עולה
הרעק”א שם ס”א ,שכתב בשם התורת חיים שדבר הנאכל לקינוח סעודה ,גם כן נחשב עולה על שולחן מלכים ,ודוקא אם יש להם הכשר טוב
בזה”ל :אבל אם אינו ללפת ולא לפרפרת כגון על שולחן מלכים ,וכן כתב החכמת אדם בכלל סו ואין חשש תערובות דברים שאינם כשרים[ .משנת
מרקחת מותר] ס”א ,וכתב בספר השולחן כהלכתו שם ,דהוראת הכשרות שם ,להלכה שם ,השולחן כהלכתו סימן
פוסק הדור הגאון רבי משה שטרנבוך שליט”א
מח”ס תשובות והנהגות
האריז”ל דרש צ’ הפוך רק בתפילין
ולא במזוזות וס”ת ,וע”כ לדידיה
כספי צדקה ,ומ”מ לענין
לעמוד בפניו נראה שאין
לעמוד בפני הגובה צדקה
בקידושין לג“ .בוא וראה כמה חביבה מצוה
כשר בכל אופן ,רק היום כנראה צריך אלא בירא ה’ שמפחד
בשעתה שהרי מפניהם [של מביאי ביכורים]
הסופרים עשויין להתבלבל עי”ז מחטאים דוקא וכמ”ש ,ולכן
עומדים [גם כשעסוקין במלאכתן] מפני ת”ח אין
ולכן נהגו כן גם בס”ת ומזוזה. בזה”ז נהגו להקל לא לעמוד, עומדין” ומסקינן די”ל הטעם שאם לא כן אתה
ולדברינו לשיטת הגר”א זצ”ל וצ”ב. מכשילן לעתיד לבוא .ובשו”ת יד אליהו (נ”ד)
צ’ עם יו”ד הפוך פסול בדיעבד
בתפילין ומזוזות אם מנהגו תמיד
פרשיות דתפילין מסיק שחייבין לעמוד מפני מי שגובה צדקה
כמנהג אשכנז דוקא ,אבל מי ע”פ האריז”ל כמנהג כיון שעוסק במצוה ,ומפרש מה שכתב האריז”ל
שיש לעמוד כשנותנים צדקה ומשמע רק הנותן
שמסורת אצלו מאבותיו כהאריז”ל החסידים ,אם כשר בעצמו ולא אחרים ,היינו כשנותן בעצמו כמתן
גם לדידיה לא פסול בדיעבד( .ובזה
יצאנו מידי המבוכה ,ויש טוענים על רבינו
ארכיון 'עוז והדר' לאשכנזים בסתר ,אבל בציבור חייבין כולם לכבד את הגובה
בשם רבינו הגר”א זצ”ל ולעמוד בפניו כמו בפני מביאי בכורים ,ועיין ט”ז
החזו”א זצ”ל היאך קורא תגר על תפילין בצ’ יו”ד שס”א שבכל מצוה שאדם עוסק בה חייבין
במעשה רב בהוספות (מכת”י ר’ ברוך משקלוב זצ”ל)
הפוך שגאוני עולם לבשו כן ,אבל לדברינו אם המסורת אצלם כן לעמוד בפניו ,וכן הרע”ב במשניות בכורים (פ”ג)
מביא שהגר”א זצ”ל אמר שצ’ עם יו”ד הפוך
לא פסלם ח”ו הגר”א מעולם ,וכל דבריו לדידן שהמסורת אצלינו כתב שמהאי טעמא עומדים בפני נושאי המטה
פסול ,וש”ץ ימ”ש הוא שדרש כן .ונראה שמודה
כספר “ברוך שאמר” אין לשנות מפני קבלה שזהו לדבריו דרך שהמת בה ומפני נושאי התינוק לברית מילה,
שלספרדים שזהו מסורת שלהם כשר ,אבל לדעתו
ש”ץ ימ”ש ,והקדוש האריז”ל גופא מעולם לא הורה לשנות בצורת ולפי זה יש לתמוה עלינו שאין אנו עומדים לפני
שבתי צבי ימ”ש דרש לשנות מסורת ולנהוג ע”פ
הכתיבה ,אלא לנהוג כפי המסורת). מבקשי צדקה שמסתובבים בבתי כנסיות ,ובפרט
קבלה אף כשהוא נגד מסורת ,והאריז”ל מעולם
בחור כשליח ציבור לתפילת מוסף לא ציוה לשנות מהמסורת ,ולהיפך לדבריו בכל שמלאכת הגבאי צדקה לדרוש ולגבות כספים
ר”ה ויוה”כ כתיבה יש לו יסוד ע”פ סוד וכמבואר בפע”ח ,ולכן נראית כמלאכה בזויה (ולכן המצוה גדולה והתיקון שבה
הוא רב מאד) ,ואילו היו עומדים בפניהם ומרימים
ודאי לכתחילה אין לבחור להיות ש”ץ בימים לדעת הגר”א לאשכנזים אין לשנות ,והארכנו בזה
במק”א. בזה את קרנם ,היו נמצאים לזה יותר מתעסקים.
נוראים ובפרט למוסף יוה”כ שהוא ככהן גדול
ובזמנינו רבינו החזו”א זצ”ל פסל צ’ הפוך, ונראה שחז”ל אמרו חביבה מצוה בשעתה
שצריך נשוי דוקא ,מיהו יש תמיד לדון לגופו של
דוקא ,ואז הטריחו אותנו לעמוד אפילו באמצע
ענין מיהו המועמד השני שרוצים למנות במקומו, וכן בספר “זכר אברהם” מגאון ומקובל פוסל,
מלאכה ,והיינו כמו בבכורים ,והוא הדין בפני
שלש”ץ צריך עוד כמה וכמה מעלות ,ואם חסר לו ובכת”י הגר”ש איגר זצ”ל נוטה לפסול .רק הבאנו
מילה או המתעסקים בקבורת מת ,אבל בגבאי
רק מעלת נשוי מ”מ עדיף מאדם אחר שהוא נשוי במק”א שבס”ת שנכתב בכל לשון בודאי כשר דלא
צדקה שזה תדיר ,לא חייבו לעמוד מפניהם אף
ואינו ירא שמים כלל. גרע מכל לשון ,אבל תפילין ומזוזות שנכתבים
שעוסקים במצוה גדולה דצדקה.
שוב מצאתי שכן מפורש במ”ב תקפ”א (ס”ק י”ג) באשורית דוקא ,וקבלה שלנו ע”פ ספר “ברוך
שאמר” שדקדק בכל נקודה ונקודה שבצורת ומיהו אפילו ת”ח מופלג חייב לעמוד בפני בעל
“ופשוט שאם מזדמן לו שנים ,אחד שהוא בן תורה מעשים להב”ח והש”ך ועה”ש ,עיין ש”ך רמ”ד
וירא חטא ואין לו אלו הפרטים והשני הוא איש האות ,אין אנו זזים מדבריו.
(ס”ק י) ,וא”כ היה צריך לחייב לעמוד מפני גבאי
פשוט והוא נשוי ובן שלשים הבן תורה קודם”, ונראה שהכל תלוי במנהגו ,ומי שנוהג בכל הצדקה מצד שהוא בעל מעשים ,בלא הטעם
וכ”ש כאן שאם הבחור לא יתפלל בימים נוראים דרכיו כרבותיו שנהגו בצ’ הפוך ,נוהג גם בזה כן, שעוסק במצוה .אמנם גדר בעל מעשים מבואר
יקחו בור וע”ה שאינו זהיר במצוות כלל ,אין אבל בלאו הכי אם נוהג כמנהג האשכנזים ראוי בשבת לא :היינו דדחיל מחטאין ,ובקידושין לג:
לבחור לחשוש כלל ,ועיין תוס’ יומא ב .ד”ה שמא להקפיד מאד על צ’ ישר דוקא ,וכן באות ל’ שלא לגבי רב יחזקאל אבוה דרב יהודה דבעל מעשים
דאפילו בכהן גדול לא מעכב שיהא נשוי. תהא הבסיס כאות כ’ אלא רק מעט כפוף (עיין לקמן
הוה ,נראה דהיינו בחסידות וקדושה ,ולא מפני
ועיקר הטעם שלא ליקח בחור בימים נוראים סימן תרל”ג) שע”ז החמיר מאד הגר”א זצ”ל כמוש”כ שעסקן היה בצדקה וכדומה .ובמק”א העתקתי
הוא מפני שיש לבחור הרהורי עבירה ,וכ”ש שאין הגאון בעל המשכנ”י בתשובות קהלות יעקב סי’ לשון הר”ן שם בזה ,יעויי”ש .ובפסחים (מט ב)
לשלוח אחרים שהם עוברי עבירה ממש( .ואף לטעם ב’ והגרא”מ הורוויץ זצ”ל בתשובות אהל משה מסקינן שבת של ת”ח עדיף מגדולי הדור (אנשי
שאינו “אדם” עד שנשוי ,ודאי עדיף מבעל עבירה וז”פ). סימן א’ ,ובערוה”ש ל”ו סט”ז ,וצריך ליזהר מאד מעשה וצדיקים) ,ובת גדולי הדור עדיף מבת ראשי
ומיהו אין דעתי מסכים לשלוח בחורים מכאן בתפילין ומזוזות לדעת הגר”א זצ”ל דמי שמסורת כנסיות ,ובת ראשי כנסיות מגבאי צדקה ,ומבואר
למרחקים למקומות שאין מנין שומרי שבת ,כיון שלו היא מסורת אשכנז בכל הנהגותיו ,נוהג כן גם שגבאי צדקה דרגתו היא אחרי הת”ח בעל מעשים
שימי ר”ה ויוה”כ הם זמן שצריך לקלוט יראת לעיכובא לענין מסורת האותיות. וראשי כנסיות .ומיהו אינו ראייה שהתם הנידון
ה’ ,ושמה שרואים להיפך -זלזול בתורה ומצוות ועיקר הקפידא לדברינו להנוהגין נוסח אשכנז לענין הבת שלו ובזה ת”ח ואנשי מעשה עדיפי,
יכול הוא להשפיע לרעה ח”ו ,וכבר אמרו “אין שלא לשנות ,היינו לעיכובא בתפילין ומזוזות, כיון שהבת לומדת בבית האב תורה ומעשים,
אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך”( .ויש עוד אבל להאריז”ל אף שלעצמו נהג בזה ככתב משא”כ לגבי הגבאי צדקה גופא יתכן שאין לך בעל
חששות ,כמו שציבור מחללי שבת לא נקרא ציבור ,ויקבלו שכר על הספרדים ,לא ראה בזה קפידא לעיכובא ,רק בכל מעשה כמוהו ,וגם נראה דהמבזה עצמו לבקש
הפרישה יותר מעל הדרישה). כתב כשר אם נקרא כן וכמ”ש ,ואדרבה הקדוש צדקה ,מעלתו יותר מגבאי צדקה שרק מחלק
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ט מחוברים
בס"ד
תמונות כלי הכסף באדיבות הצורפים
בס"ד
אורות של אמונה
לדרך החיים
מלוקט מדברות
קדשו ותורתו של
האדמו"ר רבי דוד חי
אביחצירא שליט"א
גיליון כג
פרשת כי תבוא תשפ"ו
פניני דעת
לנתיבות חיי היום נְ ִﬣ ִירין ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה
פרקי חיזוק לחיים של רוגע ושלווה
להמתיק את הלימוד – הדרך לגלות לראות את הטוב – האמונה שמעבר לנגלה
מחדש את טעם התורה חנוכה ,שעיקר ההודאה שצריך להודות להשם השם יתברך הוא יודע צפונות הלב
ולקבל מלכותו ,הוא לראות שכל מה שעושה הוא
החיפוש אחר מתיקות התורה רק טוב ,כמאמר הנביא )איכה ג ,לח( ִמ ּ ִפי ֶע ְליוֹ ן ל ֹא וצרכיו
פרשתנו פותחת במצוות הבאת הביכורים ,ומסיימת בציווי וְ ָׂש ַמ ְח ָּת ֵת ֵצא ָה ָרעוֹ ת וְ ַה ּטוֹ ב ,כי ממנו יתברך יוצאות רק במרוץ החיים אנו נוטים לבקש ברכות מאנשים
ְ ּב ָכל ַה ּטוֹ ב )דברים כו ,יא( .לעיתים קרובות מוצא את עצמו האדם במצב טובות. סביבנו ,מברכים את חברינו בבריאות ,בפרנסה
שבו אין לו חשק ללימוד התורה הקדושה .הוא שואל את עצמו תימה ובנחת ,אך לעיתים אנו שוכחים שרק הקדוש ברוך
לעתיד לבוא אכן נראה זאת בהתגלות .כמו
גדולה ,הלא אין מתיקות כמתיקות ונעימות דברי התורה .וכנודע דברי הוא יודע מה באמת מטיב עם הנשמה שלנו .התורה
שכתב שם בשם הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ ע"ה,
האור החיים הקדוש הידועים על הפסוק באש קודש" :שאם היו בני מלמדת אותנו בפרשתנו כי השאיפה הגבוהה ביותר
שלעתיד יתגלה כל הקורות אותנו בגלות הזה ,ונראה
אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים היא להישען על ברכתו הישירה של השם יתברך ,זו
שהיו הכל טובות וחסדים ,ורק שנעלמו מאיתנו.
אחריה ,ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה ,כי התורה שמגיעה מתוך הבנה עמוקה של צרכינו האמיתיים,
ובזה אפשר להסביר את דברי הגמרא )ברכות ז ,א(
כוללת כל הטובות שבעולם" .אם כן ,מדוע חסר לו אותו חשק נכסף. גם כשאיננו מסוגלים לראות אותם בעצמנו.
מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לא היה
המידות הקטנות המעלימות את האור אדם שהודה להקדוש ברוך הוא עד שבאתה לאה במדרש )במדבר רבה פרשה יג סימן א( אמרו,
התשובה לכך טמונה במה שכתוב )קהלת ז ,כט( ֲ ׁא ֶשר ָע ָׂשה ָה ֱאל ִֹקים והודתו ,שנאמר )בראשית כט ,לה( ַה ּ ַפ ַעם אוֹ ֶדה ֶאת אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא ,רבונו
את האדם יָ ׁ ָשר וְ ֵה ָּמה ִ ּב ְ ׁקש ּו ִ ׁח ְש ּבֹנוֹ ת ַר ִ ּבים .האדם מתחילתו ישר ה' .אולם לפי האמור שעיקר ההודאה תהיה לעתיד של עולם ,לכהנים אתה אומר שיברכו אותנו ,אין
ויכול להרגיש את מתיקות ועריבות התורה .אבל אשמים אנחנו בכך כשנראה שהכל היה לטובה עבורנו ,לכן עד שבאה אנו צריכין אלא לברכתך ולהיותנו מתברכין מפיך
שאינו מרגיש טעם וחשק בתורה ,משום שמחמת התאוות והרצונות לאה לא היה מי שהודה בעולם הזה כי עדיין לא שנאמר )דברים כו ,טו( ַ ׁה ְש ִק ָיפה ִמ ְּמעוֹ ן ָק ְ ׁד ְש ָך .אמר
שמביאים אנו על עצמנו ,מכניסים אנו את נפשנו במידות קטנות נגלה הדבר בגלוי ,עד ביאת משיח במהרה שבא להם הקדוש ברוך הוא ,אף על פי שאמרתי לכהנים
ושפלות .ומחמת כן אין טעם בדברי קדושה ואינו מרגיש מתיקות מיהודה ,ואז בשעת לידת יהודה התחיל להתנוצץ שיהו מברכין אתכם ,אני עומד עימהם ומברך אתכם
ועריבות טוב התורה. ענף ההודאה .כידוע ששורש כל דבר אשר אחרית )מדרש תנחומא פרשת נשא סימן יא(.
העצה לכך היא לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה על חטאיו. נעוצה בראשית ,לזה מתחילת לידת יהודה אמרה שואל הכתב סופר )פרשת נשא דף קטז ,א( וצריך
וכך יסיר מעצמו את חושך התאוות המחשיך ממנו את אור התורה ַה ּ ַפ ַעם אוֹ ֶדה ה' ,היינו שעתה התנוצץ תכלית להבין לשון אין אנו צריכין אלא לברכתך ,היה לו
הקדושה ,ואז אורייתא מודעת ליה חוביה )זוהר ויקרא כג ,ב( והמאור ההודאה. לומר בלשון אין אנו רוצים ,בכך שכותב אין אנו
צריכין אלא ,משמעו שאמנם ייתכן שברכת כהנים
שבה יחזירנו למוטב. אבינה לאחריתם – הראייה שלאחר גדולה מברכת הקדוש ברוך הוא ,רק שישראל
השלכת הנפש אל תוך מימי התורה מעשה מסתפקים במועט ואומרים אנחנו לא צריכים יותר
עם זאת ,ישנה עצה נוספת המיועדת לשעות שבהן האדם מרגיש אפשר להוסיף בזה שזה דבר הכתוב )תהלים עג, אלא מספיק לנו ברכתך .ומתרץ הכתב סופר תירוץ
יובש .עליו להשליך את עצמו ללימוד התורה אף שאינו מרגיש בה טז-יז( וָ ֲא ַ ׁח ּ ְש ָבה ָל ַד ַעת זֹאת ָע ָמל ִהיא ְב ֵעינָ יַ ,עד ָאבוֹ א מתוק מדבש ,בברכת בני אדם זה לזה ייתכן שאדם
טעם ,שפעמים רבות הוא ניסיון מאת השם עד כמה האדם מוסר את ֶאל ִמ ְק ְ ּ ׁד ֵשי ֵאל ָא ִבינָ ה ְל ַא ֲח ִר ָיתם .בתחילה חושבים יברך את חברו בעושר ובאריכות ימים ובכבוד
עצמו ללמוד לשמה. ָע ָמל ִהיא ְב ֵעינָ י כי המקרה שלפנינו הוא צרה צרורה ובדברים שבדרך כלל האדם רוצה בהם ,אבל
על דרך זו דרשו צדיקים את הפסוק )שמות טו ,כג( וַ ָ ּיבֹא ּו ָמ ָר ָתה וְ ל ֹא בבחינת עמל ואון ,אך כל זה ַעד ָאבוֹ א ֶאל ִמ ְק ְ ּ ׁד ֵשי ייתכן כי אין זה באמת הטוב עבור חברו .כי הרי
ל ְש ּתֹת ַמיִ ם ִמ ָּמ ָרה ִּכי ָמ ִרים ֵהם ,ואין מים אלא תורה )בבא קמא יז, יָ ְכל ּו ִ ׁ ֵאל ,לעתיד כשיבנה בית המקדש ,ואז ָא ִבינָ ה לעיתים ייתכן שהעושר הוא בבחינת עושר שמור
א( .לפעמים אין לאדם חשק ללימוד ,והוא מרגיש בה טעם מר ולא ְל ַא ֲח ִר ָיתם ,אבין כי כל הדברים שהיו נראים צרות לו לבעליו לרעתו ,וכך לגבי אריכות ימים וכבוד,
מתיקות ועריבות .ומהי העצה שנאמרה שם )להלן פסוק כה( ,וַ יּוֹ ֵרה ּו ה' בעצם הם שגרמו את הטובה .שכן כך הוא בריאתו וייתכן שיבוא אדם חס ושלום למצב שהוא קץ בחייו
ֵעץ ,לשון עץ נדרש מלשון עצה ,וַ ַ ׁי ְּש ֵל ְך ֶאל ַה ַּמיִ ם וַ ִי ְּמ ְּתק ּו ַה ַּמיִ ם. של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא )שבת עז ,ב(, וכבודו לכלימה עבורו .אם כן האדם אינו יודע מה
העצה שהורה לו השם היא להשליך את עצמו לתוך המים ,לעסוק ורק על ידי מה שהיה נראה כרע יכולים לבוא אל לטובתו או לרעתו ,ולמרות זאת מבקש דברים כאלו
במימי התורה אף שאין לו שום חשק .וכשמשליך עצמו לתלמוד תורה הטוב. שוב ושוב ,ואכן מטעם זה כותב הכתב סופר שראה
למרות הקושי ,אז וַ ִי ְּמ ְּתק ּו ַה ַּמיִ ם ,ומרגיש שוב את מתיקות ועריבות כך גם משה רבינו ע"ה ביקש מהקדוש ברוך הוא בספרים שאחד התפלל שהשם יתן לו מה שימצא
טוב התורה .ועל כך נאמר מיד לאחר מכן )שם בפסוק כה( ׁ ָשם ָׂשם לוֹ )שמות לג ,יח( ַה ְר ֵאנִ י נָ א ֶאת ְּכב ֶֹד ָך ,ואמר לו הקדוש לטוב לו.
ּמ ְש ּ ָפט וְ ׁ ָשם נִ ָּסהוּ ,שללמוד ללא שיש לו חשק וטעם הוא ניסיון חֹק ו ִ ׁ ברוך הוא וַ ֲה ִסר ִֹתי ֶאת ַּכ ּ ִפי וְ ָר ִא ָית ֶאת ֲאח ָֹרי ו ָּפנַ י ל ֹא
גדול מצד השם ,עד כמה מוכן האדם להשליך את עצמו ואת רצונותיו יֵ ָראוּ .וביאר החתם סופר )תורת משה פרשת כי תשא(,
האמונה כי כל מה שעובר על האדם
למען תורתו הקדושה. כי משה רבינו ביקש לדעת ולהבין דרכי הנהגת הוא לטובה
הקדוש ברוך הוא את העולם ,וכמו שאמרו בגמרא ובאמת צריך כל אדם להשריש בקרבו כי רק
הוראה למעשה: )ברכות ז ,א( מפני מה יש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו, הקדוש ברוך הוא יודע מה טוב עבורו ,וגם כשנראה
בימים שבהם הספר נפתח בכובד ראש ואין ללב חשק אמיתי רשע וטוב לו .ענהו הקדוש ברוך הוא ו ָּפנַ י ל ֹא יֵ ָראוּ, בעיניו כדבר רע ,אינו אמת ,כי ָּכל ְ ּד ָע ִביד ַר ֲח ָמנָ א
ללמוד ,אל לנו להתייאש או להניח את הספר .זה בדיוק הרגע שבו את אחורי ניתן לראות ,לאחר מעשה ניתן לראות ְל ַטב ָע ִביד )ספר העיקרים מאמר ד פרק כד( .זוהי עבודה
הקדוש ברוך הוא בוחן את אהבתנו .נפתח את הגמרא או את החומש מה טוב יצא ממנו ,אך פני ,לפני וקודם המעשה ,לא של הודאה ,כמו שכתב הדברי חיים ע"ה בענייני
ונקרא אפילו שורה אחת במסירות נפש .עצם ההשלכה אל תוך המים המשך בעמוד הבא
תביא בעקבותיה את המתיקות ,והטעם הטוב ישוב ויאיר את הנפש.
בות
מו ָּסר ָא ֹ
הדרכה מעשית בפרשת השבוע
מ ּ ֻש ְל ָחן ַה ְּמ ָל ִכים
ִׁ
עובדות והנהגות מגדולי הדורות
השמחה וההתלהבות בעבודת השם זיכרון של ענווה – הדרך לקבלת המצוות ברצון
עבודת השם בשני יצריו אך לאור דברי הקדושת לוי הדבר מובן סכנת ההחזקה טובה בגין המצוות
וְ ָׂש ַמ ְח ָּת ְב ָכל ַה ּטוֹ ב וגו' )כו ,יא(. היטב .בהבאת הביכורים מתוודה האדם ואומר, בליבו של כל יהודי פועמת שאיפה טהורה
תחילה וראש לכל עבודת השם ואהבתו הוא מאמר הכתוב הנאמר בכל יום פעמיים אמנם עשיתי מצוות אך ל ֹא ׁ ָש ָכ ְח ִּתי מהן ,אלא לקיים את מצוות השם בשלמות .אך פנימיות
באהבה בעת קריאת שמע )דברים ו ,ד( וְ ָא ַה ְב ָּת ֵאת ה' ֱאל ֶֹק ָיך ְ ּב ָכל ְל ָב ֶב ָך ,ודרשו בו חז"ל החזקתי טובה לעצמי וזכרתי אותן .מתוודה הוא
התורה מאירה לנו כי קיום המצווה אינו מסתכם
)ברכות נד ,א( ְ ּב ָכל ְל ָב ֶב ָך בשני יצריך ,ביצר טוב וביצר הרע .והנה עבודת השם ביצר טוב על כך שלא השכיל להבין שאין במעשיו כלום
רק במעשה עצמו ,אלא בגישה שבה האדם
מובנת כפשוטה ,שיעבוד את השם במידותיו הטובות שניתנו בו מעצם בריאתו .אבל מול חסדי השם עליו ,ולא נתן אל ליבו כי מה לו
ניגש אליה ולאחריה .כאשר יהודי זוכה לעשות
עבודת השם ביצר הרע הוא דבר שראוי להתבונן בו ,הלא טוב יותר שיכבוש את יצרו לאדם אצל בוראו ,וכל מה שיעשה אינו מספיק
כלל מול הטובות והחסדים הסובבים אותו. מצווה או חסד ,הסכנה הגדולה ביותר היא
הרע ,ואיזה טוב יוכל לצמוח מן הרע. תחושת הגאווה והחזקת טובה לעצמו .צדיקי
פירש הרה"ק המגיד רבי דוב בער ממעזריטש ע"ה ,שכל כוח החמדה וההתלהבות תשובה ושפלות קודם כל תפילה הדורות לימדונו כי הדרך להבטיח שהמצוות
שבאדם שורשו מהיצר הרע .ואפילו תשוקה לדבר טוב שורשה גם כן בכוח התאווה מן צדיקים גדולים עמלו להחדיר בליבם כי כל יעשו רושם למעלה ,היא לשכוח מהן מיד
היצר הרע ,ואם לא היצר הרע לא הייתה שום מציאות של התלהבות ותשוקה בנפש האדם. אשר יעשו לא ישווה לערך החסדים שמעניק לאחר עשייתן ,ולזכור תמיד רק את חסדי השם
והרי עבודת השם המעולה צריכה להיות בשמחה ובהתלהבות ,כמו שכתב ברמב"ם לנו בורא עולם .וגם כשיהודי עושה דבר מה, המרובים המחייבים אותנו להשתדל פי כמה
)הלכות סוכה פרק ח הלכה טו( ,השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שציווה הרי אינו יודע אם נתקבל המעשה ברצון, וכמה.
בהן עבודה גדולה היא ,וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו שנאמר )דברים שמא לא עשהו כראוי או שמא חטא וחטאיו
כח ,מז( ַּת ַחת ֲ ׁא ֶשר ל ֹא ָע ַב ְד ָּת ֶאת ה' ֱאל ֶֹק ָיך ְ ּב ִׂש ְמ ָחה ו ְּבטוּב ֵל ָבב .לכן שלמות העבודה היא מסתירים ומונעים ממצוותו להתקבל ברצון. כשהשם יתברך זוכר את הנשכחות
שישיב האדם גם את כוחות היצר הרע אל הקדושה ,ויהפוך את כל כוח התאווה שבקרבו כך לימדנו הרה"ק מקאמרנא ע"ה בספרו מסופר כי כאשר פגש האדמו"ר בעל אהבת
אל הקדושה ויעבוד את השם בשמחה ובהתלהבות ,ובכך יזכה לעבודת השם בשני יצריו. היכל הברכה )כי תשא רעו ,ב( ,שהרה"ק החוזה ישראל מויז'ניץ ע"ה את האדמו"ר רבי יואל
מסאטמר ע"ה ,הזכיר האדמו"ר מויז'ניץ את
השמחה כתנאי לשלמות המצווה מלובלין ע"ה הזהיר אותנו להשפיל את עצמנו
מאמרו של הרה"ק בעל קדושת לוי מברדיטשוב
מעלת השמחה גדולה וחשובה היא עד מאוד ,ואין עבודת השם שלמה אלא אם היא ולעשות תשובה קודם כל תפילה ולימוד .כמו
ששמע ממנו תלמיד אחד שאחר חצות קודם ע"ה .הקדושת לוי פירש את הנאמר בתפילת
נעשית מתוך שמחה .למרות שאין השמחה מצווה מן התורה ,בכל זאת מסייעת היא ראש השנה ִּכי זוֹ ֵכר ָּכל ַה ִ ׁנ ְּש ָּכחוֹ ת ַא ָּתה הוּא
לימודו אמר מתוך שפלות רבה ,ריבונו של
להתעלות בכל המעלות הטובות .וכמו שהעצבות שאיננה עבירה הרי היא מכלה כל
עולם ,אפשר אני מן אותן שכתוב בהם וְ ָל ָ ׁר ָשע ֵמעוֹ ָלם וְ ֵאין ׁ ִש ְכ ָחה ִל ְפנֵ י ִכ ֵּסא ְכבוֹ ֶד ָך.
חלקה טובה בעבודת השם ,כך גם השמחה מגביהה את עובד השם ומכשירה אותו לכל
ָא ַמר ֱאל ִֹקים ַמה ְּל ָך ְל ַס ּ ֵפר ֻח ָ ּקי )תהלים נ ,טז(. הוא ביאר שכאשר אדם עושה מצווה
המעלות הטובות. ומחזיק את עצמו בגינה ומתגאה ,הקדוש ברוך
והתמרמר מאוד ,והאריך בדברי ריצוי ובכייה
לא זו בלבד ,אלא כל ההבטחות שמצינו בדברי חז"ל למקיימי מצוות התורה ,פעמים ותחנונים. הוא שוכח את המצווה .וכן להפך ,אם אדם
שאינן מתקיימות אצל עושי המצוות .טעם הדבר הוא כי יש והאדם מקיים המצווה כמי עובר עבירה חלילה וזוכר זאת ויודע שעליו
זו היא העצה שלא לבוא חלילה לידי גאווה
שהיא עול וטורח על צווארו .באמת שמחת הלב שזכה לקיים מצוות השם היא תנאי מהמצוות שעשה .יידע האדם בליבו את אשר אתי נֶ גְ ִ ּדי ָת ִמיד )תהלים לתקן מעשיו בבחינת וְ ַח ָּט ִ
הכרחי בשלמות המצווה ,ואין המצווה עולה לרצון כי אם באופן שיהיה עשייתה בלב שמח אמר הרה"ק מלובלין )שם( ,שאין גרוע בעולם נא ,ה( ,אז השם יתברך שוכח כביכול מהעבירה
ובהודאה להשם שזיכהו לעבוד לפניו ,ויהיה יקר בעיניו קיום מצוות התורה מכל זהב וכסף כמותו .ואף הוסיף ואמר ,שאפילו אם יאמר לו שעשה .וזו הכוונה ִּכי זוֹ ֵכר ָּכל ַה ִ ׁנ ְּש ָּכחוֹ ת ,הקדוש
שבעולם .וכפי גודל שמחתו באמת ובטוב לבב הפנימי ,כך יזכה לקבל אור עליון .ואם מלאך השם שהוא צדיק ,אינו מאמין לו .ואם ברוך הוא זוכר את המצוות שהאדם שכח
יתמיד בזה אין ספק שישרה עליו רוח הקודש .עניין זה נוהג בקיום כל המצוות כולם ,בין יאמר לו הקדוש ברוך הוא בעצמו שהוא צדיק, שעשה אותן ולא החזיק טובה לעצמו ,וכן זוכר
בעת שעוסק בתורה שיהיה בחשק גדול נמרץ בהתלהבות עצומה ,כאילו עומד לפני המלך יאמין לו על אותו רגע ולא יותר ,כי בנקל ניתן אם האדם שכח שעשה עבירה ולא שם על ליבו
ומשרת לפניו בחשק גדול למצוא חן בעיניו ולקבל ממנו מעלה יתירה וגדולה )הקדמה לשער
למעוד ולדחות לשאול תחתית חס ושלום. לתקן את אשר עיוות.
המצוות להאריז"ל(.
וְ ָׂש ַמ ְח ָּת ְ ּב ָכל ַה ּטוֹ ב – אין טוב אלא תורה נקודה לחיים: סוד הווידוי על המצוות
אחרי כל מעשה טוב ,תרומה או סיום מסכת, ענהו האדמו"ר מסאטמר שעתה מחוור לו
ובוודאי כשזוכה להגות בתורה ובצפונותיה ,יתמלא שיר ושבח להקדוש ברוך הוא
היצר ממהר לטפוח לנו על השכם .העבודה מה שנאמר בפרשתנו בתוך פסוקי וידוי מעשר,
שזיכה אותו לעסוק בחמדה גנוזה .תורה שהייתה צפונה אצל הקדוש ברוך הוא תתקע"ד
שלנו היא להדוף את ההרגשה הזו .במקום שבהם מצהיר האדם ל ֹא ָע ַב ְר ִּתי ִמ ִּמ ְצו ֶֹת ָיך וְ ל ֹא
דורות קודם לבריאת העולם ,והיו מלאכי מרום משתוקקים לקבל אותה ,והניח כל שרפי
לזכור את המצווה ולהתגאות בה ,נזכור את ׁ ָש ָכ ְח ִּתי )דברים כו ,יג( .ולכאורה בוידוי מזכיר
מעלה ונתנה לבניו חביביו .יודה וישבח להקדוש ברוך הוא על חסדו עימו ,כמו שכתוב
וְ ָׂש ַמ ְח ָּת ְב ָכל ַה ּטוֹ ב ֲ ׁא ֶשר נָ ַתן ְל ָך ה' ֱאל ֶֹק ָיך ,ואין טוב אלא תורה )אבות פרק ו משנה ג( .התורה חסדי השם עלינו שאפשרו לנו לעשות אותה, האדם את הדברים הלא טובים שעשה ,ואם כן
היא טובה שאין למעלה ממנה והיא ערבה על כל טועמיהַ ,ה ֶנ ֱּח ָמ ִדים ִמזָ ּ ָהב ו ִּמ ּ ַפז ָרב ונשכח את זכויותינו .כך נבטיח שמצוותינו יהיו פלא הוא מדוע הוא מזכיר את המצוות שעשה
ו ְּמתו ִּקים ִמ ְ ּד ַ ׁבש וְ נ ֶֹפת צו ִּפים )תהלים יט ,יא(. מאירות ,נקיות ,וייזכרו תמיד לפני כיסא הכבוד. וטוען שלא שכח אותן.
כמו שכתב באור החיים הק' בפרשתנו ,כי אם היו בני אדם מרגישים במתיקות וערבות
טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ,ולא היה נחשב בעיניהם מלא עולם כסף
וזהב למאומה ,כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם .יש לך אדם שלוקח מקח ,יש בו
זהב אין בו כסף ,יש בו כסף אין בו זהב ,אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף שנאמר )תהלים
המשך מעמוד קודם ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה
יב ,ז( ִא ְמרוֹ ת ה' ֲא ָמרוֹ ת ְטהֹרוֹ ת ֶּכ ֶסף ָצרוּף ,ויש בו זהב שנאמר ַה ֶנ ֱּח ָמ ִדים ִמזָ ּ ָהב ו ִּמ ּ ַפז ָרב. יראו ,אין באפשרותו של האדם לראות מה טוב יש בו .אחר המעשה ניתן לראות כפי שנראה
יש אדם לוקח שדות אבל לא כרמים ,כרמים ולא שדות ,אבל המקח הזה יש בו שדות ממעשה מגילת אסתר ,שכל לקיחתה של אסתר לבית המלך שהייתה נראית כגזירה איומה,
ויש בו כרמים שנאמר )שיר השירים ד ,יג( ׁ ְש ָל ַחיִ ְך ּ ַפ ְר ֵ ּדס ִר ּמוֹ נִ ים )שמות רבה פרשה לג סימן א(. התבררה לבסוף כי היא שהייתה הסיבה מעם השם להצלת כלל ישראל.
הוסיף על כך תלמידו בשו"ת קול אריה )פתח טוב אות ז( ,שעל פי דברי רבו החתם סופר הנ"ל
לימוד תורה לשמה – עוז ותעצומות ניתן לפרש כמין חומר דברי הגמרא )ברכות שם( שאמרו וְ ֲה ִסר ִֹתי ֶאת ַּכ ּ ִפי וְ ָר ִא ָית ֶאת ֲאח ָֹרי ,אמר
עניין השמחה בלימוד התורה אינו רק תוספת מעלה אלא ממש מיסודות קנין התורה. רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא ,מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה קשר של
כאשר בא האדם ללמוד תורה ולהגות בה ,צריך לשים כוחותיו ומעייניו רק בה ,ודווקא תפילין .דהנה עיקר מצוות קריאת שמע היא דווקא בתפילין כדאיתא בגמרא )ברכות יד ,ב(,
באופן זה זוכה להבין בה ולעמוד על סודה ,כמו שכתוב )משלי ח ,יד( ֲאנִ י ִבינָ ה ִלי גְ בו ָּרה. וכשאומרים ׁ ְש ַמע יִ ְׂש ָר ֵאל ה' ֱאל ֵֹקינ ּו ה' ֶא ָחד ,הלא מעידים אנחנו שגם השם שהוא שם הרחמים,
ֲאנִ י ִבינָ ה אם אני כל כולי שקוע בתורה בלי שיור כדי להבינה ולהחכים בה ,אזי ִלי גְ בו ָּרה וגם אלקינו שהוא בחינת מידת הדין )וישלח קעד ,ב( ,הרי הם אחד .בשורשם חד הם ,וממילא גם
במלחמתה של תורה .אבל אם אין עצמיות האדם מונחת בתורה ,אלא כדבר חיצוני ואינו בתוך הצער והנראה כרע חס ושלום ,גם שם נמצא הטוב בעומק הדין.
עצם מהותו ,אזי אין זוכים לכוון לאמיתה של תורה. דבר זה נרמז היטב בתפילין ,שהרי בהם מתקיים עיקר מצוות קריאת שמע .בית התפילין
בעיקר מתקיימים תנאים אלו בעוסק בתורה לשמה ,כי העוסק בתורה לשמה אינו של ראש מורה על אחדות אחת הנמצאת בכל העולמות ,וממנה מתפשטים שתי הרצועות
מרגיש צער ויגיעה ,והגם שהתורה דורשת ממנו עמל ויגיעה אינו מצטער בכך ,ואדרבה אחד לימין ואחד לשמאל ,וכדברי התיקוני זוהר )הקדמה יז ,א( ימין הוא חסד דרועא ימינא,
הוא מלא שמחה ותענוג מעסק התורה .אולם אם כוונתו בלימוד להנאת עצמו על מנת וגבורה היא מידת הדין דרועא שמאלא .לעין המתבונן נראה שהם שני דברים נפרדים דין
שיהיה נקרא רב וחכם וכדי שיכבדו אותו ,אזי יגיעת התורה מחלישה אותו ומתישה ורחמים ,אך המסתכל לסוף דרכן של הרצועות יראה שבקשר התפילין חוזרים הם ומתקשרים
את כוחו ,וכמו שכתוב )משלי ח ,יד( ֲאנִ י ִבינָ ה ִלי גְ בו ָּרהּ ,ת ׁו ִּש ָיּה לשון תשישות וחולשה. ומתערבים זה בזה .לכן כשרצה משה רבינו לדעת דרכיו של הקדוש ברוך הוא ,הראהו קשר
כאשר הלימוד הוא ִלי להנאת האדם ולצרכו אזי ּת ׁו ִּש ָיּה והיא מתשת כוחו .רק אם זוכה של תפילין ,שבו רואים שבעצם הכל אחדות אחת ,שחסד ודין הכל אחד ,רק שלפעמים נסתר
להתעלות שיהיה לימודו לשם שמיים ,אזי יתקיים בו המשך הפסוק ִלי גְ בו ָּרה ,שתהיה הטוב והרחמים בתוך הדין.
התורה מוסיפה בו כוח וגבורה ,ויסתלקו ממנו כל מיחושי הגוף ומכאוביו.
הוראה למעשה: בימים שבהם אנו פוגשים אירועים שנראים כקשים ומכאיבים ,עלינו לזכור כי אנו רואים
רק את ההווה ,אך השם יתברך רואה את הכל כשלמות אחת .במקום לשקוע בצער ,ננסה
כשאנו ניגשים ללמוד ,ננסה להשיל מעלינו את הציפיות החיצוניות ואת הדאגות .נחפש להשריש בלבנו את האמונה שגם זה הוא חלק מהחסד הגדול של השם ,המסתתר בתוך הדין.
בתוך התורה לא רק ידע ,אלא את הקשר החי עם השם יתברך .כאשר נשקיע את כל כולנו נתפלל על הטוב שנראה לנו כרע שיתהפך לטוב גלוי ,בידיעה גמורה שהכל נעשה בחשבון
בלימוד מתוך רצון לשמחו ,נרגיש את כוח הגבורה שהתורה מעניקה לנו ,ואת השמחה מדויק לטובתנו הנצחית.
האמיתית שממתיקה כל קושי ומעניקה לנו חיות לכל היום כולו.
חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י „ˆ‰י˜ים
ופעול˙ם ‰ליכו˙י‰ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל
מרנן ˙למי„י ‰בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם
‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ ‰מסו„ר וערוך מ˙וך
˘יחו˙ ‡‚‰ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ˘ ıליט"‡
‰ר ˜"‰רבי מ˘‡ ‰לי˜ים
בריע ‰מ˜‡זני ıזי"ע
יומ‡ „‰ילול‡ :י"ב ‡לול ˙˜פ"ח
וי‡מינו ב‰׳ ובמ˘ ‰עב„ו הנהר היוצא מעדן ,הוא הרה“ק הרבי ר‘ אלימלך מליזענסק זי“ע ,נפרד והיה לארבעה
מסכת חייו המופלאה של רבנו הרה“ק ר‘ משה אליקים ראשים ,אשר נבעו ממקור קדוש זה והרוו את העדרים ,המה בני ישראל חסידים ואנשי
בריעה מקאזניץ שזורה בבריחתו העיקשת מן הכבוד מעשה אשר ביקשו להידבק בטוב ולאחוז בשולי אדרת הקודש ,לשתות מן הבאר הזכה
והפרסום ,בעובדה שמעודו קץ בהנהגה ושררה ובפרשת שאת מימיה אנו שותים עד עצם היום הזה.
התגלות אורו לעולם .וכך היה מעשה. אחד מאותם ארבעה ראשים ,אשר האיר עיני ישראל בתורתו וקדושתו ודמותו נחקקה
היה זה בערב חג הסוכות שנת תקע“ה ,כאשר הוכה עם בתולדות עמנו כאחד ומיוחד שבין הקדושים אשר בארץ ,הינו הרה“ק המגיד הקדוש ר‘
ישראל בכלל וקהל עדת חסידי קאזניץ בפרט בהסתלק ישראל מקאזניץ ,אשר לצד רעיו הרה“ק החוזה מלובלין ,הרה“ק ר‘ מנחם מענדל מרימנוב
מהם מאור עיניהם ומורה דרכם הלא הוא הרה“ק המגיד והרה“ק ה‘אוהב ישראל‘ מאפטא עשה נפשות לתורה וליראה ,לעבודת ה‘ ולחסידות ,בפולין
הקדוש מקאזניץ .אלא שאם לא די בכך ,שבר על שבר ומחוצה לה.
הושברו בחושבם כי לא זכה רבם הגדול להעמיד בן בן ובת היו לו ,למגיד הקדוש מקאזניץ .אך בעוד בתו נישאה להרה“ק ר‘ אבי עזרי זליג
שימלא את מקום אביו ויישב על כס ההנהגה. שפירא ,בר אוריין ובר אבהן אשר התייחס כבן אחר בן עד לגאון הקדוש בעל ’מגלה
הביטו החסידים בבנו בכורו של הרבי’ ,ר‘ משה תהלים- עמוקות‘ ולמעלה בקודש ,ואף בייחוס עצמי לא הופלה כהוא זה ,נראה היה כי בנו בכורו
זאגער‘ ,ראו בו אדם מן השורה ותו לא ,ומלבד אמירת של המגיד -ר‘ משה ,לא זכה להעפיל למדרגות רמות כמצופה.
תהלים ברגש והתלהבות לא ראוהו מעולם עוסק בסוגיא בלידתו ,בערך בשנת תקי“ז ,קרא אביו הקדוש את שמו בישראל :משה אליקים בריעה,
כלשהי ,או למצער משתתף בשיעור ’עין יעקב‘ או ’חק יעה“ )בראשית מו יז( ,וטעם הדבר וּב ִר ָ
”וּבנֵ י ָא ֵשׁרְ ...
כשם בנו של אשר בן יעקב אבינוְ :
לישראל‘ .הליכותיו כשל המון העם ,פשטותו בולטת לעין נותר סוד כמוס בלב אביו הגדול .אך כשם שמסתורי שמו ,כך דמותו וקורותיו בראשית
כל ,ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. ימיו נותרו חידה בלתי מפוענחת ,לוטה בערפל ורחוקה מכל הבנה או השגה.
כך ,מתוך עקביות ונחישות ,עשה ר‘ משה הכל ואף
הצליח במשימתו -לגרום לקהל החסידים להסיט ממנו ו‡‰י˘ מ˘ ‰עניו מ‡„
את המבט ולא להניח אף לרגע כי הוא המתאים מכל ’ר‘ משה תהלים-זאגער‘ כינו אותו הבריות ,על שם מנהגו לעסק תדיר בזמירותיו של דוד
להנהגת העדה. המלך עליו השלום ,אשר שגורות היו על לשונו ונהגו על ידו בנעימות ערבה .בזאת ,כך
תיכף לאחר חג הסוכות ישבו זקני החסידים על המדוכה, חשבו ,מסתכמת דמותו של הבן הלזה.
דנו והתחבטו בשאלה הרת הגורל ונבוכו מול התהייה למדנות מופלגת לא ראו אצלו ,ואף לא קרוב לכך .בעבודת התפילה לא ניכר היה אצלו כל
בנוגע לזהות מנהיג העדה מכאן והלאה .הרי לא שייך חידוש ,ואף בתורת החסידות נדמה היה כי אין לו יד ורגל ,שלא לומר השגות מופלגות.
שתיוותר עדת החסידים כצאן שאין להם רועה. איש תם הוא ,חשבו הבריות בלבם ,ישר דרך ונקי כפים אך לא הרבה מעבר לכך.
לבסוף נפלה ההחלטה .אין להם אלא לכתת רגליהם אם לא די בהליכותיו הפשוטות למראה ובהנהגתו כאחד מפשוטי העם ,עוד אחז בפלך
לובלינה ,אל הרה“ק החוזה מלובלין ,רעו הקרוב של רבם השתיקה והתרחק עד הקצה מכל סרך של כבוד ותהילה ,והבא ליטהר מסייעין בידו,
שזה עתה נלקח מהם ואשר שמו נודע כמנהיג בשיעור ומן השמים העניקו לו את מתנת ההסתר והצנע לכת ,כשהוא עובד את קונו בינו לבין
קומה נשגב .שמו של הרבי היושב בלובלין יצא לו בכל עצמו מבלי שאי-מי מבין הבריות יחשוד אף במעט כי תחת המעטה הבטלני מסתתר אחד
קצווי ארץ כקדוש עליון שאף מלאכים ושרפים רועדים מגדולי האומה והקדושים אשר בארץ.
מפניו ,ודמותו היתה כתובת טבעית עבורם .אותו ,כך בלאט ,הרחק מעין רואה ,השלים את נפשו לפני קונו וביסס את קומתו הרוחנית עד
החליטו ,יכתירו לעמוד בראשם ולהנהיג את הצאן שנותר שהעפיל לרום המדרגה ולפסגת ההשגה האנושית ,בעודו קונה קנייני רוח אצל האחים
יתום ללא רועה. הקדושים הרה“ק הרבי ר‘ אלימלך והרה“ק הרבי ר‘ זושא ,כשלימים אף זכה להשתדך עם
בשעה זו טרם ידעו כי החוזה ,באורח טרגי ובאופן פלאי נכדת רבו בבואו בברית הנישואין עם בת הרה“ק ר‘ אלעזר מליזענסק .כל זאת בעוד בעיני
ונורא ,נפל מחלון חדרו והוטח למרחק עצום ,והחל מרגע המון העם וקהל עדת אביו נתפס הוא כאדם פשט שבפשוטים.
זה והלאה עד להסתלקותו ביום תשעה באב באותה שנה
רתוק היה למיטתו מבלי יכולת לקום ממנה. וז‡˙ ˙‰ור˘‡ ‰ר ˘ם מ˘‰
אם כי ביקשו החסידים לעשות להם רב בלובלין ,אולם עז יחלפו ימים רבים ,עד שלאחר הסתלקות אביו הקדוש ולאור העובדה שהיו מן המיוחדים
היה חפצם להימנע מכל פגיעה בבנו של רבם המגיד .אף בדורו שדווקא כן עמדו על טיבו וידעו את רום ערכו ,או אז יפנים צאן העדה את גודל
שלמראית עין נראה היה כי אכן אינו ראוי לשאת בעול האוצר השרוי בתוכם ויסתופפו תחתיו כשהם חרדים למוצא פיו ומתהלכים לאורו הזך.
ההנהגה ,אולם ראו הם לנכון לעשות את הצעד הנחוץ על כך ,בפרק הבא.
והמתבקש בדרך המכבדת ביותר שניתן .לשם כך סיכמו לאחר שנודע שמו לתהילה ,וכאביו אף שימש לימים כמגיד מישרים בק“ק קאזניץ ,זכה
עם עגלון פלוני כי יאספם בחשאי ויוביל אותם ללובלין, דורו וזכו אף הדורות המאוחרים יותר להתבשם מתורתו וליהנות לאורו בבחינת ’תורה
בשעה שלא ישים בנו של הרבי לבו למתרחש. צוה לנו משה‘ ,כשהותיר אחריו רבנו בכתובים אוצר בלום בכל מקצועות התורה.
בשעה היעודה התאספו במקום שנקבע ,אולם כדרך בין ספריו ניתן למנות את הספרים ’באר משה‘ ו‘דעת משה‘ על התורה; ’בינת משה‘; ’מטה
הבריות התמהמהו חלקם ונמשכה ההתארגנות דקות משה‘ על ההגדה של פסח; ’ויחל משה‘ על ספר התהלים; ’קהלת משה‘ וכן ’תפלה למשה‘
ארוכות .מדי ארוכות ,כפי שהתברר להם כעבור זמן קצר. על חג הסוכות.
סוף כל סוף הופיעו ובאו כלל המתעתדים לנסוע לובלינה, כארבע עשרה שנה ארכה תקופת הנהגתו את העדה ,עד שביום י“ב אלול תקפ“ח ,יום
העגלון מצדו נופף בשוט ופנה אל הנוסעים במבט עליז: המר והנמהר ,נתבקשה נשמתו הטהורה של רבנו לישיבה של מעלה ושבה לכור מחצבתה
’נו? נוסעים? ‘...והללו כמעט ואישרו ,אילולא שמעו כשהיא טהורה וזכה מכל רבב ,וכל בני ישראל בכו את לכתו של משה איש האלקים.
לפתע קול עולה מבחוץ’ .עצרו נא!‘ התחנן מאן דהוא,
של בתי הוטב לאין ערוך!‘ בשעה שאינו כזה. ’במטותא ,המתינו רגע קט‘.
תיכף וסמוך לבשורה הטובה ,כשכולו מוצף רגשות או אז נזכר אחד מבני החבורה כי הפתרון נמצא לא חסידים כמותם יתעלמו מזעקת יהודי ,הורו אפוא
הכרת הטוב ,מיהר להגיש לפני האורחים הנכבדים בהישג יד ,ממש כאן בעגלה’ .הלא עמנו נוסע גם בן לעגלון להמתין ופנו לשמוע במה דברים אמורים.
בשר ודגים ,מיני מטעמים ומגדנות ,כסעודת שלמה הרבי‘ ציין בחכמה’ ,ומה ימנע מאתנו להציגו בתור אלא שזהות בעל הקול הפתיעה אותם ,ולא פחות
בשעתו. הרבי מקאזניץ ואת עצמנו בתור חסידיו הנלהבים?‘ מכך גרמה להם לאי-נוחות מוחשית .היה זה לא אחר
ראו עדת החסידים כי השעה כשרה ,ופנו לר‘ משה ממחשבה למעשה .ניגשו על אתר לר‘ משה ,הציגו לו מאשר ר‘ משה ,בנו של הרבי אשר בדיוק בגינו אפפה
בחיוך’ :תנה לנו אות ומופת .הנה מופת כבר נוכחנו את ההצעה המדוברת במילים ספורות ,ולאחר אי אלו את הנסיעה הלזו חשאיות כה סמיכה.
לראות ,אך מה בנוגע ל‘אות‘? האם כבודו יודע צורת הבהרות אודות הצפוי לבני החבורה בהשפעת הרעב ’הנכונה השמועה אשר שמעתי ,כי נוסעים הנכם
אות ויוכל לומר דברי תורה לפנינו?‘... הכבד אילולא ימצאו דרך להשביע את רעבונם ,נעתר ללובלין?‘ פנה אליהם ,ציפייה ותחינה גם יחד
על אתר פתח ר‘ משה את פיו ,וכמו נפתחו מעיינות בלב כבד ליטול על שכמו את עול ’ההנהגה‘ הזמנית נמסכים בקולו’ ,האכן אתם יוצאים למסע הקודש,
”כּי ָרם ה‘ וְ ָשׁ ָפל יִ ְר ֶאה וְ ָגב ַֹהּ ִמ ֶמּ ְר ָחק יְ יֵ ָדע“
החכמהִ . ולהציג עצמו כרבי. לשזוף את פני קודש הקודשים הרבי מלובלין?‘ שב
פתח בלשון הפסוק) ,תהלים קלח ,ו( ,וכך ביאר: דא עקא ,את ההמשך לא צפו. ובירר בבהילות-מה.
’אדם השפל בעיני עצמו ,הענוותן ושפל הברך ,הוא בפתח הבית ,לאחר נקישות ממושכות ,ניצב יהודי הנהנו בראשם לאות אישור ,תוך שהם מסמיקים
הזוכה לראות את השי“ת כביכול מקרוב ,זוכה הוא בגיל העמידה .עייפות לא שגרתית אופפת אותו, בחוסר נוחות .אולם להפתעתם ,בניגוד לכל תרחיש
להשגות מרוממות ולחזות בנועם זיו השכינה .אולם עיגולים כהים סביב עיניו וכל כולו משדר כי אין אותו תיאור לעצמם ,לא ביקש ר‘ משה להלקותם
הגאוותן גבה הלב אינו כן ,אחד אשר הינו בבחינת השעה נוחה כעת’ .מה תרצו?‘ זעף לעברם ,והם, בשבט לשונו ואף לא נראה היה כי מבקש הוא למחות
’גבוה‘ ,הרי מתקיים בו ’ממרחק יידע‘ ,הוא אינו זוכה ברצונם להימנע לכתחילה מהבדיה שטוו זה עתה, בהם כלל ועיקר על רצונם לנסוע בלעדיו ,לפעול
אלא לדעת את הקב“ה מרחוק‘. ביקשו בפשטות כי ידאג למזון לבני החבורה ,באשר מאחורי גבו .רק זו היתה בקשתו’ :האם תואילו לצרף
רעבים הם ולא בא אוכל לפיהם. אותי אליכם?‘
לב מלכים ושרים ביד ה‘ ,וכך גם לב חסידים ואנשי
מעשה .מן השמים גלגלו את הדברים ,ולבם של ’אין לי סבלנות!‘ הגיב בטון נמהר ,ולנוכח פניהם הביטו החסידים בחוסר רצון אל פנים העגלה ,החוו
החסידים טרם התעורר בהם .אוזניהם כמו נאטמו התמהות ניאות להסביר’ ,בתי יושבת על המשבר בידם והבהירו ללא מילים כי תפוסת המקומות מלאה
משמוע ועיניהם ֵמראות ,עדיין לא הסיקו את המסקנה והינה מקשה לילד זה שלשה ימים .המיילדת התריעה עד תומה .לא נותר ולו מושב אחד פנוי עבורו .אך
המתבקשת לנוכח המופת הגלוי שהראה ר‘ משה עם זה מכבר כי מצבה בחזקת סכנה של ממש וכי אם לא לא איש כר‘ משה יוותר כה מהר על הזכות לחזות
המקשה-לילד ודברי התורה המופלאים שהשמיע. תלד כאן ועכשיו -יבולע לה חלילה עד כדי סכנת בפני קדשו של החוזה’ .שמא תוכלו לעשות מאמץ
נפשות .מחלו נא ,אך אין ביכולתי להתעסק כרגע עם כלשהו ,לפנות עבורי בכל זאת מקום צר?‘ נימה כנה
הם ,לדידם ,טרם מצאו את היורש המתאים להנהגת
אירוח‘. של תחנונים מילאה את קולו והוא המשיך כשקולו
העדה ,ולא חלף בלבם אף הרהור ,אפילו לא הוי-
רווי כיסופין’ :הלא כל רצוני לנסוע אל הרבי הקדוש!‘
אמינא ,שמא בנו של הרבי שזה עתה התלווה אליהם אם ברגע הראשון כמו ניטעו רגליהם בקרקע,
בדרכם ראוי וכשר לכך ביותר. בדיקה מדוקדקת מצד האורח הלא-קרוא הביאה
נותרו ללא מענה ,עד מהרה התעשת אחד החסידים
אותו למסקנה כי אם אך יואיל העגלון להצטופף
המשיכו אפוא בדרכם לובלינה ,ובשעה טובה באה וניצל את ההזדמנות שכמו הונחה לפתחו’ .היודע
מעט ,יוכל להגשים את משאתו ולהצטרף לאורחת
העגלה בשערי העיר .ירדו החסידים ומתחו את הנך מי אתנו?‘ פנה במבט נלהב אל הפונדקאי’ ,לא
החסידים העושה את דרכה לובלינה .עוד תחינה,
איבריהם הדואבים ,שינסו מותניהם והחלו צועדים אחר מאשר הרבי מקאזניץ ,בנו של המגיד הקדוש.
כמה מילים נוספת של שכנוע ,ולא נותרה להם ברירה
במרץ לעבר בית מדרשו של החוזה ,שם נודע להם אדרבה ,הכנס אותו ואת בני לווייתו לפונדק והגש
אלא לצרפם עמם למסע.
למגינת לבם כי אין הרבי בקו הבריאות ,וכי מאז נפל לנו סעודה שיש בה ממש ,ואולי יפעל הצדיק ישועה
לבתך‘. נסעה לה הקבוצה במשך שעות ארוכות ,ורק
מחלונו בשמחת תורה נפל החוזה למשכב עד שאינו
לעיתותי ערב כשהחלו דמדומי החמה לתת את
מסוגל לקבל קהל. אך שמע האיש כי רבי גדול הזדמן לפונדקו ,וארשת
אותותיהם ברקיע פנו לצד הדרך ושפכו נשמתם לפני
אולם עיניו הצופיות של החוזה ,שלא בכדי נתכנה פניו השתנתה מן הקצה אל הקצה .מיד הזמין ברוחב
קונם בעבודה שבלב זו תפילה ,כחסידים מופלגים,
כך ,לא החמיצו דבר .לפתע הופיע המשמש בקודש, לב את בני החבורה לשבת לצד שלחנות ערוכים
במתינות וביישוב הדעת .בתום התפילה ,הגם
קרא בקול’ :בני החבורה מקאזניץ מזומנים להיכנס ולסעוד את לבם ,כשהוא מצדו אינו ממתין רגע אלא
שנפשם כספה אך ורק לבוא אל הקודש פנימה ויפה
אל הקודש פנימה ,הרבי ממתין לכם‘. חש אל ’הרבי‘ ופורץ בבכי נורא’ ,רבי קדוש ,הושיעה
שעה אחת קודם ,אולם לא ניתנה תורה וכך גם לא
רעדה אחזה בהם ,אך גם ציפייה דרוכה לבאות .הן נא! בתי מקשה לילד וזקוקה לישועת השם ,פעלו נא
חסידות למלאכי השרת .בטנם הצמוקה שזה שעות
עתה יכריע הרבי ,יבחר עבורם את מורה דרכם. עבורה!‘
ארוכות לא ניזונה במאום ,דרשה את שלה.
צעדו בסך ,קרבים אל חדרו של הרבי כשמאחוריהם אם חשבו החסידים כי יסרב בנו של הרבי ,יתחמק
על אם הדרך הבחינו בבית אחוזה נאה ,חצר רחבת
משתרך ר‘ משה בבושת פנים ,ענוה יתירה נסוכה על מהבקשה הגדולה ממידותיו ,הופתעו לגלות כי אין
ידיים בקדמתו ועיקר העיקרים -מזוזה גדולה
פניו וראשו מורכן ,משל היה אך סרח עודף על בני בכוונתו לעשות כן’ .אכן כן‘ האיר פניו לפונדקאי’ ,אך
בפתחו .ניכר היה כי במקום ישנו פונדק דרכים ,כי
החבורה. לא אוכל לעשות דבר אלא ביישוב הדעת ,ביושבי על
הוא שייך לאחד מאחינו בני ישראל אשר אף בכל
אלא שאז אירעה התפנית ,נכונה להם הפתעה של יד השלחן ועל פי הדרך המסורה -באמצעות קוויטל
הנוגע לכשרות המזון יוכלו להסתמך עליו ללא כל
ממש .אך הציג ר‘ משה את כף רגלו במבואה המובילה עם שם האשה ושם אמה‘.
חשש.
אל הקודש פנימה ,ולפתע ניבטה דמותו ההדורה של נחפז האיש לשרבט קוויטל ,הושיב את ר‘ משה
הפתרון היה נראה כה טבעי .פונדק דרכים ודאי ייתן
החוזה במלוא קומתה ,כמו לא שכב זה עתה במיטתו בכבוד גדול ומיהר להזכיר שוב’ :יברך נא הרבי את
מענה בשעה זו ,עם פנכת מרק מהביל ופרוסת לחם
באפיסת כוחות ,ניצב בפתח החדר ופניו בוערות. בתי‘.
קיבר להשיב את רעבונם ,ושמא אף מצע סביר להניח
’שלום עליכם הרבי מקאזניץ!‘ הושיט ידו במאור פנים ר‘ משה מצדו עודנו מתמהמה’ .אם תצרף אדום זהב עליו את עצמותיו הדואבות מטלטולי הדרך.
לר‘ משה ,לתדהמת החסידים ,כשהוא ממשיך ומציין: כפדיון נפש‘ יעץ לו בחום’ ,תהא ישועתה קרובה‘. ’וכסף מנלן?‘ קימט אי מי מבני החבורה את מצחו,
’כבר בדברי התורה הראשונים שאמרתם -בקעתם מיהר הלה לשתף פעולה ,תחב ידו לכיסו וחילץ חצי ונתקל במבוכה כללית .דלפונים היו ונותרו ,כל
רקיעים!‘ אדום זהב ,סכום נכבד לכל הדעות .אך ’הרבי‘ בשלו. מעייניהם בתורה וחסידות ואין להם ולהבלי העולם
או אז צודד פניו לבני החבורה ,מבט מוכיח בעיניו אדום זהב ,ולא פרוטה אחת פחות .אחרת ,כך הבהיר, הזה מאומה ,ואף כשמתעורר צורך באי אלו מצלצלים
וטון נוזף נשזר במילותיו’ :הלא רבי מן המוכן יש לכם יבצר ממנו לפעול עבור האשה האומללה. -היו אלה נעדרים לחלוטין ורחוקים מהישג ידם.
בקאזניץ ,ולשם מה באתם אליי?! שובו לביתכם ומנוהו לא נותרה לאיש כל ברירה ,ולאחר שפשפש בקפלי בטנם ההומה לא נתנה מנוח ,נדרש פתרון מיידי והמח
עליכם למנהיג ומורה דרך ,כי בו בחר השם‘. מעילו שלף חצי אדום נוסף ושלשל לידי הרבי, היהודי היצירתי נכנס לפעולה.
ראה החוזה הקדוש כי עודם מהססים ,והתייחס בדרך כשהחסידים סביב מבליעים חיוכים ומשתאים מבט קונדסי עלה לפתע על פני אחד מבני החבורה,
צחות לסוגיית ההנהגה לאחר שנשבה ארון האלקים לנוכח כישורי המשחק והאלתור של בן הרבי ,שנכנס זיק ניצת בעיניו’ .אחד מאתנו יתחזה לאדמו“ר‘ הציע
ונלקח מהם ידידו המגיד מקאזניץ’ .ויהי בנסוע לתפקיד בהצלחה... לנוכח פניהם המשתוממות של חבריו .אט אט התרחב
הארון‘ רמז להם ,דבריו מכוונים לארונו של המגיד אולם ר‘ משה ,כמו לא נוגעת לו כל התכונה סביב, החיוך על פניהם כשהבינו שיש כאן פתרון של ממש,
ולהמשך ההנהגה בידי בנו’ ,או אז -ויאמר משה!‘ ממוקד כולו בקוויטל .פניו שלהבות ,שקוע הוא להנות את הצדיק ’ואיזה בעל פונדק לא יחפוץ ַ
החל מאותו רגע קיבלה העדה את ראשה ,פארה בשרעפי קודש וכביכול נתון הוא בעולמות נשגבים, ופמלייתו ולהאכילם על שלחנו ,חינם אין כסף?‘ שאל
והדרה ,ואילו רבנו מצדו פשט אט אט את מעטה גבוה מעל גבוה .חלפו רגעים ספורים והוא נענה רטורית.
ההסתרה עליו עמל במשך שנים והראה את כוחו בשמחה’ :חוש וראה את שלום בתך ,כי ישועתה ההצעה קסמה להם ,אך לא בכדי נמנו הללו על
בתורה ובחסידות לכל מבקש ה‘ וחפץ בקרבתו. קרובה!‘ בחירי תלמידי המגיד מקאזניץ .יראת השמים נטועה
מקרוב ומרחוק נהרו אליו רבבות אלפי ישראל, אץ הפונדקאי ונשמתו קצרה ,נרגש כולו ,ולא חלפו היתה עמוק בלבם ,אמונים היו על מידת האמת ולא
התבשמו מתורתו וקדושתו ונושעו במאמר פיו ,ושמו כי אם רגעים ספורים והוא שב ובישר בקול עולז: היה בהם מי שיהין לקחת על עצמו את התפקיד
יצא לו כאחד ממאורי החסידות. ’מזל טוב ,רבי! זה עתה נולד לי נכד ,וכך גם מצבה המפוקפק ,להציג מצג שווא ולהתחזות לאדמו“ר
קו השיעורים -קול הלשון03-6171077 :
ובחר˙ בחיים
בס"ד ,גיליון שע"ח | פרשת כי תבוא | תשפ"ו
‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡
ב‡ור החיים פניני ‡ור החיים
˙ול„ו˙ רבנו ה˜'
יצר סוכן בנו ותשחק ליום אחרון
פר˜ ˘ביעי :רבינו בס‡לי וְ ָענִ ָית וְ ָא ַמ ְר ָּת ִל ְפנֵ י ה' ֱאל ֶֹה ָיך ֲא ַר ִּמי א ֵֹבד א ֶשר ה' ֱאל ֶֹה ָיך וְ ָהיָ ה ִּכי ָתבוֹ א ֶאל ָה ָא ֶרץ ֲ ׁ
מ"ב פירו˘ים ל"בחו˜ו˙י" ָא ִבי וַ ֵ ּי ֶרד ִמ ְצ ַריְ ָמה וַ ָ ּיגָ ר ׁ ָשם ִ ּב ְמ ֵתי ְמ ָעט נ ֵֹתן ְל ָך נַ ֲח ָלה וִ ִ ׁ
יר ְש ָּת ּה וְ יָ ׁ ַש ְב ָּת ָ ּב ּה) :דברים
בערב שבת פרשת בחוקותי ,הגיע רבינו לשדה רחב וַ יְ ִהי ׁ ָשם ְלגוֹ י ָ ּגדוֹ ל ָעצוּם וָ ָרב :וַ ָ ּי ֵרע ּו א ָֹתנ ּו כו א(
ידיים שבמרכזו אילן מצל ויפה נוף .הוא אזר את ַה ִּמ ְצ ִרים וַ יְ ַע ּנוּנ ּו וַ ִ ּי ְּתנ ּו ָע ֵלינ ּו ֲעב ָֹדה ָ ׁק ָשה: מי שחי את העולם בצורה רוחנית ,מבין שעיקר מאמץ
שארית כוחותיו כדי להגיע עדיו ,לנוח בצלו ולהינפש וַ ִ ּנ ְצ ַעק ֶאל ה' ֱאל ֵֹהי ֲאב ֵֹתינ ּו וַ ִ ּ ׁי ְש ַמע ה' ֶאת האדם ,רצונותיו ושמחתו ,ראויים להיות סביב החלק
קמעא .משהניח את גופו הלאה בסמוך לעץ ,היו ק ֵֹלנ ּו וַ ַ ּי ְרא ֶאת ָענְ יֵ נ ּו וְ ֶאת ֲע ָמ ֵלנ ּו וְ ֶאת ַל ֲח ֵצנוּ: הרוחני.
מחשבותיו משוטטות בעולמותיו וכהרגלו להקדיש )דברים כו ה-ז( כשמדברים על שמחה לרגל הכניסה לארץ
זמן מידי ערב שבת לחידושים על הפרשה ,הרהר גם אפילו אדם שזכה להרבות תורה ומעשים טובים, המובטחת ,מאירה לנגד ֵעינֵ י האור החיים הקדוש גם
כעת בפסוק הראשון של ”בחוקותי“ .באותה שעה זכה עדיין אין זה מספיק אל מול מלך עליון ,והרי אמרו ביאת הארץ העליונה ,אליה אדם מתכונן כל ימי חייו.
רבינו ,והתחדשו לו ארבעים ושנים פירושים על הפסוק חז"ל אם יבוא במשפט עם אברהם יצחק ויעקב ,אינם וכלשונו הטהור' :והצצתי בפרשה זו ,שרומזת גם כן
הראשון של הפרשה .הלא המה ,מ“ב הפירושים לפסוק יכולים לעמוד בפניו. ביאת הארץ העליונה'.
זה הכתובים עלי ספרו הקדוש ”אור החיים“. מבאר זאת האור החיים הקדוש בדרך רמז בפסוקים: 'והיה' -לשון שמחה .מתי יש לשמוח' ,כי תבוא אל
מששבו אליו כוחותיו ,ננער ממקומו להמשיך בדרכו. ארמי -זה היצר הרע ,הרמאי הגדול, הארץ' .אכן ,אין ראוי לאדם לשמוח אלא כשיבוא
הוא צעד רגלית עד העיירה הקרובה ,נכנס אל בית לארץ העליונה.
הכנסת המקומי והתיישב בירכתיו .איש לא העלה אובד אבי – כבר את אדם הראשון הוא הכשיל וגרם
מיתה לו ולדורות אחריו, כך היא המידה הראויה .וכי במה ישמח האדם ,האם
בדעתו ,כמובן ,מיהו הקדוש השוכן בתוכם .אחרי בדברי העולם שהם הבל ורעות רוח?!
התפילה הוזמן ,כנהוג בתפוצות ישראל מקדמת דנא, וירד מצרימה – היצר נכנס בגוף האדם המיצר לנפש
בתאוותיו, אך כשאדם מגיע למעלה' ,לארץ העליונה' כלשונו
אל אחד מאנשי העיירה ,כדי לסעוד על שולחנו את של האור החיים ,והוא מוכן ומצויד בתורה ובמצוות
סעודת השבת. ויגר שם – מתחילה הוא מגיע כגר ,כאורח, כראוי ,זו סיבה לשמחה.
ויהי המה יושבים וסועדים את סעודת ליל שבת, ויהי שם לגוי גדול עצום ורב – ומתחזק היצר בלבו של ותשחק ליום אחרון.
סעודתא דחקל תפוחין קדישין ,פנה המארח אל רבינו אדם ומתעצם,
וסיפר לו כי לפי מנהג המקום מתכנסים כולם בסוף וירעו אותנו – היצר גורם לאדם להיות רע ולהרשיע,
הסעודה בבית הרב דמתא ,שם שומעים הם מפיו דברי
תורה ,מזמרים בצוותא זמירות שבת ,ומברכים ברכת
ויתנו עלינו עבודה קשה – היצר אינו מגיע אלינו אחת הכנה לקראת קבלת פני נמלך
לזמן רב ,אלא בכל יום ויום יצרו של אדם מתחדש
המזון .הוא ביקש מרבינו להצטרף אליו .רבינו נענה בתחבולות להכשילו, א ֶשר אשית ָּכל ּ ְפ ִרי ָה ֲא ָד ָמה ֲ ׁ וְ ָל ַק ְח ָּת ֵמ ֵר ׁ ִ
א ֶשר ה' ֱאל ֶֹה ָיך נ ֵֹתן ָל ְך ָּת ִביא ֵמ ַא ְר ְצ ָך ֲ ׁ
ברצון ,ויחדיו צעדו אל בית הרב שהיה קדוש עליון.
ונצעק אל ה' – כאן רמז שצריך האדם להתפלל בכל
בהגיעם אל בית הרב כבר היה המקום מלא וגדוש
בהמון רב של בני העיירה ,שהתכנסו ובאו שמה ל“עונג
יום אל ה' שיצילהו מיצר הרע, א ֶשר יִ ְב ַחר וְ ַׂש ְמ ָּת ַב ֶּטנֶ א וְ ָה ַל ְכ ָּת ֶאל ַה ָּמקוֹ ם ֲ ׁ
שבת“ ושוררו יחדיו .הרב היה נראה שקוע במחשבותיו, וישמע ה' את קולנו – אפילו שה' הוא שברא את יצר ל ַש ֵּכן ׁ ְשמוֹ ׁ ָשם) :דברים כו ב( ה' ֱאל ֶֹה ָיך ְ ׁ
הרע כדי לבחון את האדם בעבודת בוראו ,אף על פי מובא בספר הזוהר הקדוש ,שכל אשר יעשה האדם
ראשו שעון לו בין אגרופיו ,והוא משוטט ברעיוניו אי
כן כשצועקים אליו הוא שומע את קולנו ,רואה את במצוות ומעשים טובים בעודו חי ,מתקבץ ומצטרף
שם.
מאמצינו ודלות כוחנו מול היצר - בידו עוד ועוד ,עד 'יום נסיעתו' ,היום בו נשלמים ימיו
ופתאום ננער הרב משרעפיו ,פתח את פיו ,והס עמוק
ויוציאנו ה' ממצרים – זו ההצלה מיצר הרע .לולי היה והוא נקרא להשיב את נפשו .ובהם ,במצוות ובמעשים
הושלך בקהל באחת .איש לא היה מוכן להפסיד מילה
ה' עוזר לנו ,לא היינו מצליחים לעמוד מול היצר ,אך הטובים ,יקבל את פני המלך ,היוצר והבורא ברוך
מדבריו ,ויראת כבוד עצומה אפפה את הקהל כולו” .זה
בסיעתא דשמיא יכול נוכל. הוא.
עתה נגלו לי“ ,פתח הרב ואמר” ,ארבעה עשר פירושים
על הפסוק ’אם בחוקותי תלכו‘ ” ,סיפר ,ומיד החל מרצה על פי זה מבאר האור החיים הקדוש את הכתוב
בפרשת הביכורים ,המרמזים על ביאת הארץ
בפני הקהל את כל י“ד הפירושים מהחל ועד גמירא. מתיקות וערבות התורה העליונה.
הקהל נאחז חיל ורעדה כאשר סיים הרב את דרשתו
במשפט” :חידושים אלו נאמרו זה עתה בפמליא של א ֶשר נָ ַתן ְל ָך ה' ֱאל ֶֹה ָיך וְ ָׂש ַמ ְח ָּת ְב ָכל ַה ּטוֹ ב ֲ ׁ 'ולקחת מראשית כל פרי' וגו'.
מעלה ,והם מפרי חידושיו של הצדיק הקדוש רבינו א ֶשר ְ ּב ִק ְר ֶ ּב ָך:
ו ְּל ֵב ֶית ָך ַא ָּתה וְ ַה ֵּלוִ י וְ ַה ֵ ּגר ֲ ׁ לא את כל מה שאסף יקח עמו ,רק 'מראשית כל
חיים בן עטר המתגורר אי שם!“ פרי' ,הדברים המובחרים ,שהם מצוותיו ומעשיו
)דברים כו יא(
את הדממה ניתן היה לחתוך בסכין .רק איש אחד העז הטובים.
'ושמחת בכל הטוב'.
להפר את השקט .רבינו ,שקם ממקומו בפינת הבית, בבוא העת ,בהגיע שעתו של אדם ,אין מלווים אותו
וכמו ביקש למחות על תארי הכבוד” ,תיקן“ את הרב, במה ישמח האדם? בכל הטוב! לבית עולמו לא כסף ולא זהב .באותו זמן לא יקח
והכריז” :חיים בן עטר“ ,בלי ”רבי“ ובלי ”הרב“. ומהו הטוב? מביא על כך האור החיים הקדוש את האדם עמו להקביל פני ה' ,אלא מהדברים המובחרים
אנדרלמוסיה השתררה בקהל .מי הוא זה ואיזהו דברי חכמינו זכרונם לברכה: שעשה בעולם הזה.
האלמוני המעז לכנות את הקדוש שדבריו נאמרים אין טוב אלא תורה. תורה ומעשים טובים!
בפמליא של מעלה ,בשמו הפרטי וללא כל תארי
כבוד?! גם הרב הקפיד מאד כנגד האורח .רק תחנוניו המ˘ך בעמו„ ‚' ◄
של המארח לבל יפגעו באורחו שמרו על רבינו מחמת
המ˘ך ב˘בוע הב‡ זעמה של הקהילה כולה.
ספיר ויהלום
פניני מוסר ויר‡˙ ˘מים בפר˘ה
בשמחה ובטוב לבב למרות זאת ,הפתיע ר‘ משה בתשובתו הנחרצת.
בפרשת השבוע ,נאמר )דברים כח מז(’ַ :תּ ַחת ֲא ֶשׁר ’עשרים ושמונה ניתוחים זה לא מעט‘ ,ציין מעל˙ וזכו˙ ׳בי˜ור חולים׳
וּבטוּב לֵ ָבב ֵמרֹבהיךָ ְבּ ִשׂ ְמ ָחה ְ
א ָע ַב ְד ָתּ ֶאת ה‘ ֱא ֶ בפסקנות’ ,גש למנתח המקומי ,והשי“ת ישלח נאמר בפרשת השבוע )דברים כו יז( ֶ’את ה‘ ֶה ֱא ַמ ְר ָתּ
כֹּל‘ ,ומבאר הרה“ק רבי חנוך העניך מאלכסנדר לך רפואה שלימה במהרה‘. אקים‘ ,וכאן ממשיך הפסוק ַהיּוֹם לִ ְהיוֹת לְ לֵ ִ
זיע“א בספר ’חשבה לטובה‘’ :תחת‘ ,הכוונה היא לתהיית התלמיד השיב ר‘ משה’ :הלא בעיר ומפרט את המוטל על כל יהודי באשר הוא:
לאותה סיבה שבגללה לא עבדת את ה‘ אלהיך הרחוקה בה קיים המרכז הרפואי הנכבד ,אין לך וּמ ְשׁ ָפּ ָטיו וּמ ְצו ָֹתיו ִ
’וְ לָ לֶ כֶ ת ִבּ ְד ָרכָ יו וְ לִ ְשׁמֹר ֻח ָקּיו ִ
בשמחה ,כדרך שאומרים :מאחורי מעשה פלוני כל מכרים וידידים .הוי אומר -תיאלץ לשהות וְ לִ ְשׁמ ַֹע ְבּקֹלוֹ‘.
ישנה סיבה פלונית ,היא אשר בגללה תיענש ,אף בתקופת ההחלמה מהניתוח במקום זר ומנוכר, מה כלול תחת הכותרת ’ללכת בדרכיו‘?
אם בעד עצם הדבר שלא עבדת את ה‘ אלהיך ללא שאי-מי יבקר אותך ,וכיצד תוכל אפוא על כך משיב רבינו ה‘אור החיים‘ הקדוש זיע“א
בשמחה עדיין אינך ראוי כל כך לעונש ,אולם להחלים כך?‘ בדברים מעוררים ומלהיבים ,וזו לשונו” :ואומרו
ראוי אתה לעונש בעד המעשה אשר עשית ’זאת ועוד‘ ,הוסיף ר‘ משה’ ,הלא אם תעבור את ’וללכת בדרכיו‘ ,פירוש ,הגם שלא צוה ה‘ ללכת
לפני כן ואשר גרם לכך שתינטל ממך השמחה תקופת ההחלמה בעיר מגוריך ,תוכל לזַ כות את בהם ,אף על פי כן כשיכירו בהם שהם דרכי ה‘
לעבודת השי“ת. מכריך וידידיך במצות ביקור חולים אשר שכרה -כל אשר הוא עשה יעשו כן בני ישראל ,כגון
ומעשה בכפרי אחד שהיה לו בן שלא רצה רב לאין ערוך!‘ ביקור חולים ,קבורת מתים וכדומה ,שמצינו לה‘
בשום אופן ללמוד תורה ,ואמנם לא ידע צורת הלה ,באמונת חכמים שלימה ,עשה כהוראת עושה אותם ,ילכו גם הם בדרכיו“.
אות אחת .פעם נסע הכפרי העירה והביא משם רבו והועיד פעמיו אל בית החולים המקומי ,שם יש תרי“ג מצוות ,קלות וחמורות ,עשה ולא
מלמד והבטיח לו שכר הגון על מנת שילמד את נותח בהצלחה יתירה ,אך להוותו התברר לו כי תעשה .כך גם נצטווינו לשמוע בקול חכמים,
בנו צורת אות .טרח המלמד ועמל קשות זמן עליו לשהות תקופה ממושכת ביותר של לא והם שתיקנו והוסיפו מדבריהם את כל הנכלל
מרובה עד שלימד לבן הכפרי את האלף בית עם פחות משלושה עשר שבועות)!( בהחלמה בבית בקטגורית ’מצוות מדברי סופרים‘ .נוסף על כל
הנקודות .לימים בא האב לבחון את בנו לראות החולים. אלה ישנם סייגים וגדרים להרחקה מהאיסור
אם אמנם יודע הוא את התורה שלמד .הראה ’בתקופה זו הופיעו ובאו חברים ומכרים ,שימחו והדומה לו ,תקנות חז“ל כפי שראו לנכון.
לו המלמד על האותיות והנער השיב כהלכה: אותי במיני מגדנות ומעדנים ועודדוני בדיבורים על כל יהודי לשמור על קוצו של יו“ד ולהקפיד
אלף ,בית ,גימל .ושאל :מה מתחת לאלף ,מתחת מחזקים‘ שיתף לימים אותו תלמיד חכם’ ,או אז על קלה כבחמורה ,אך זה פשוט ומובן מאליו.
לבית ,והנער השיב כהוגן .עד שהגיעו לאות הא. ראיתי עד כמה צדקה דעת תורה ועד היכן היו אין צורך להדגיש זאת ,משום שכבר קיבלנו על
שאל המלמד את הנער’ :מה מתחת להא‘ .שתק עיניו הטהורות של ר‘ משה צופיות!‘ עצמנו בהר סיני ’נעשה ונשמע‘.
הנער ולא ענה מאומה .לא הועילו בקשותיהם
של המלמד ושל האב והנער התעקש ולא פצה אולם כאן מבהירה התורה הקדושה כי אין די
את פיו. ’את המרא דאתרא מכבדים בסידור-קידושין, בכך.
חרה אפו של האב על הבן העיקש .נטל מקל בסנדקאות וכדומה‘ הציג הגה“ק ר‘ מאיר מארים חובה בפני עצמה היא ההליכה בדרכיו יתברך,
בידו ועמד להלקותו מלקות הגונות .כיון שראה זצ“ל ,רבה של קוברין ,תמיהה מפתיעה בפני הדביקות במידותיו והצורך לנהוג כפי שנוהג
הבן כך נענה ואמר :אבא ,אם אתה אומר קהל עדתו ושומעי לקחו’ ,אולם לא מצאנו בורא העולם .מה הוא מבקר חולים -אף אתה
להלקותני אהיה מוכרח איפוא לגלות את הדבר: שיכבדו את רב העיר בכיבודים שיש בהם ממש, עשה זאת ,ומה הוא קובר מתים -נהוג כן אף
מתחת ל‘היי‘ )‘-שחת‘ באידיש( ,טמון העגל הגנוב. אתמהה!‘ אתה בעצמך .זו דרכו של הקב“ה ,והיא אמורה
נתברר שהאב גנב עגל והטמינו מתחת לערימת גבות הורמו בתהייה לנוכח דבריו ,והציבור להפוך לדרכך שלך.
השחת וציווה על כל בני הבית לבל יגלו לאיש התקשה לרדת לסוף דעתו .במה דברים אמורים,
את הדבר .לפיכך התעקש הבן ולא רצה לגלות ולאילו כיבודים כוונת הרב ,אותם מונעים ממנו תלמיד חכם מובהק ומורם מעם אשר נמנה על
מה נמצא מתחת להא אשר בסידור. אנשי העיר? תלמידיו הקרובים ביותר של פוסק הדור מרן
סיים הרה“ק מאלכסנדר זיע“א ואמר :אם אינך באותה נימה שלווה המשיך הרב ,וביאר ר‘ משה פיינשטיין זצ“ל ,לקה בלבו ל“ע ונאלץ
יכול לעבוד את ה‘ בשמחה ברור שמשהו גרם בפשטות מדהימה’ :מימיי לא קראו לי להחליף לעבור הליך רפואי דחוף ומורכב ,אשר רוב ככל
לכך ,סימן הוא שאיזו גניבה מסתתרת מתחת מצעים לאדם זקן ,לשטוף את חדרו של חולה. הרופאים באזור מגוריו לא ידעו כלל כיצד לגשת
לזה. האם אין אלו כיבודים חשובים לאין שיעור יתר אליו.
על הכיבודים האחרים?!‘ היה רופא בודד שכבר ביצע הליך מעין זה בעבר,
הוסיף ר‘ מאיר וציטט את דברי הגמרא )נדרים אולם כלל לא היה מקום להשוות אותו לרופאים
הישיש ר‘ יהודא לייב דייטש ז“ל מסטרופקוב,
דבק מאז בואו לירושלים בהרה“ק רבי דוד צבי מ” :(.מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא הבכירים ביותר ,אלה שקבעו את מושבם בעיר
שלמה מלעלוב זיע“א והתקשר אליו בכל נפשו. שחלה ,לא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס רבי מרוחקת בה היה מרכז רפואי גדול אליו נהרו
במוצאי שבת לאחר פטירתו ,והיה זה כשבועיים עקיבא לבקרו ,ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו, חולים מכל קצווי תבל .שם ,ידעו הרופאים
לפני הסתלקותו של הרה“ק מלעלוב ,בסעודת חיה .אמר ליה ,רבי ,החייתני .יצא רבי עקיבא להמליץ -יש לרופאים מספיק ידע וניסיון כדי
מלוה מלכה פתח הרה“ק ואמר :שנים מחסידי ודרש :כל מי שאין מבקר חולים כאילו שפך להעלות ארוכה למחלתו.
לובלין יצאו לדרכם לבוא אל הרבי מלובלין דמים“. ידע התלמיד חכם כי עם מחלת לב לא מתעסקים
זיע“א לימים הנוראים .בהיותם בדרך ולא היתה נשווה בנפשנו. ולא מקלים בה ראש ,והרי בחירת מנתח לב
להם אפילו פרוטה לפורטה ,נדברו ביניהם רבי עקיבא הגדול אשר אורו זרח מקצה העולם אינה דבר של מה בכך .כיהודי ירא שמים מרבים
שהאחד יציג עצמו כאדמו“ר והשני כמשמשו, ועד קצהו ,אותו רבי עקיבא אשר עשרים וארבע הדבק ברבו ללא שיור ,ידע גם ידע כי החלטה
ובאופן זה ישיגו להם כסף להחיות את נפשם אלף תלמידים היו לו ואשר רק בזכותו ובזכות מעין זו אין באפשרותו לקבל בעצמו ,לכך יש
ולהמשיך את דרכם. העובדה שהרביץ תורה לגדולי הדור הבא -מנע להידרש לחכם ,ומי לו חכם וצדיק כרבו ר‘ משה
והנה שמעו שבאיזה מקום נמצא נגיד אחד מהעולם להיות שמם מתורה .אותו רבי עקיבא - פיינשטיין.
חשוך בנים ,שכבר סבב על פתחי הצדיקים מטאטא חדר של חולה? נוטל סחבה ומגב ומזלף פנה אפוא לר‘ משה פיינשטיין ,וגדול הדור
להפקד בזש“ק ,אך ישועתו בוששה מלבוא. מים על הרצפה המטונפת?! שלח אותו לברר -כמה ניתוחים הספיק הרופא
נכנס אליו זה שהציג עצמו כמשמש ואמר לו, אלא מה ,חידד ר‘ מאיר מארים את המסר -רבי המקומי לבצע עד כה .בירור קצר העלה כי
הנה הגיע לכאן אדמו“ר גדול החפץ להתאכסן עקיבא ידע שאין כבוד גדול מכך! ’מה הוא הרופא הספיק לנתח עשרים ושמונה אנשים
אצלך ,ומברכות פיו תוכל להתברך ולהוושע. יתברך מבקר חולים -אף אתה ַבּ ֵקר חולים‘! בסך הכל ,בעוד מנתחי הלב שבמרכז הרפואי
התקצף הנגיד ההוא ואמר :כבר הכרתי את כל הגדול צברו ניסיון של מאות חולים.
◄◄◄
◄◄◄
פניני ‡ור החיים
◄ המ˘ך מעמו„ ‡' לביתו לקום לתחיה .בת שחוק עלתה על פני האדמורי“ם הללו שרק נוטלים ממון ואינם
הרבי ר‘ ברוך והמגיפה נעצרה )ים החכמה עמ‘ פועלים מאומה ואינני רוצה לדעת עוד לא
וכאן מוסיף האור החיים הקדוש את מאמרו המפורסם ,המשתפך תקעז ,בוצינא דנהורא החדש(. מהם ולא מהמונם .השיבו המשמש :רבי כזה
באהבת התורה: עוד לא הכרת ,הוא כותב קמיעות ,והקמיעות
שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות וערבות טוב התורה ,היו על הפסוק הפותח את פרשת השבוע )דברים פועלות לבטח.
משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם היךָ
כו א(’ :וְ ָהיָ ה כִּ י ָתבוֹא ֶאל ָה ָא ֶרץ ֲא ֶשׁר ה‘ ֱא ֶ הנגיד שמע דבר חדש שלא הכיר ,וכך פעל
כסף וזהב למאומה. נ ֵֹתן לְ נַ ֲחלָ ה וִ ִיר ְשׁ ָתּהּ וְ יָ ַשׁ ְב ָתּ ָבּהּ‘ ,כותב רבינו עליו המשמש ,והוא ניאות להכניס אותו ואת
כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם! ה‘אור החיים‘ הקדוש זיע“א :אמר ’והיה‘ לשון ידידו שהציג עצמו כאדמו“ר לביתו ,הוא
שמחה‘ ...והצצתי בפרשה זו שרומזת גם כן האכילם והשקם ,ואכן האדמו“ר כתב לו קמיע
ביאת ארץ העליונה ,ואמר ’והיה כי תבא‘, צרור וחתום והבטיח לו ישועה קרובה .לאחר
הכל חייבים בתלמוד תורה שאין ראוי לאדם לשמוח אלא כשיבא לארץ מנוחה ושהות של מספר ימים עזבו את ביתו
והמשיכו בדרכם לובלינה.
העליונה ,על דרך אומרו )משלי לא כה( ’ותשחק
ֶאת ה' ֶה ֱא ַמ ְר ָּת ַה ּיוֹ ם ִל ְהיוֹ ת ְל ָך ֵלאל ִֹהים וְ ָל ֶל ֶכת ליום אחרון‘ ,כי שמחת עולם הזה אינה אלא
הבל ורעות רוח.
בשנה הבאה ,כשנסעו שוב אל הרבי מלובלין
ז“ל לימים הנוראים ,חששו לעבור דרך אותו
ִ ּב ְד ָר ָכיו וְ ִ ׁל ְשמֹר ֻח ָ ּקיו ו ִּמ ְצו ָֹתיו ו ִ ׁ
ּמ ְש ּ ָפ ָטיו וְ ִ ׁל ְשמ ַֹע והנה בספר ’סגולת משה‘ הביא :ראיתי בכתבי ישוב ,פן יכירם אותו הנגיד ויכלה בהם את
ְ ּבקֹלוֹ ) :דברים כו יז( מרן הרב הצדיק הקדוש הריב“ש מרוז‘ין זעמו על שהתלו בו .והנה בהיכנסם אל הרבי
אדם שיודע את כל המצוות ומקיים אותם ,האם ישנו במצוות זצוקל“ה ,פרשת תבוא ,וזה לשונו :אע“פ מלובלין ראו את הנגיד ההוא בבית ה‘חוזה‘,
תלמוד תורה? שה‘אור החיים‘ אמר שאין ראוי לאדם לשמוח ומה מאד הופתעו לשמוע כי הוא בא אל הרבי
אלא כשיבוא לארץ העליונה ,אני אומר להיפך, לכבדו בסנדקאות לבן אשר נולד לו .אז נתחזק
כתוב בפסוק' :את ה' האמרת היום להיות לך לאלוקים ,וללכת רוחם והם נגשו אליו כמחותנים בשמחה זו.
בדרכיו ,ולשמור חוקיו ,ומצוותיו ,ומשפטיו ,ולשמוע בקולו'. שעיקר השמחה היא בהטיב דרכו בעולם
הזה ,כי אין זה שכל לנהירין לו שבילי דרקיע הרבי הקדוש מלובלין שחזה ברוח קדשו
יש כאן הגדרות שונות ,ומבארם האור החיים הקדוש אחת לאחת: כשבילי דנהרדעי ,רק העיקר להנהיר שבילי את אשר עשו ,פתח ואמר :הידעתם מה היה
ללכת בדרכיו – הם דברים שאינם כתובים בפירוש ,ובכל זאת דנהרדעי כשבילין דרקיע. לאיש הזה? מחיצה של ברזל היתה חוצצת
כשיכיר האדם שהם דרכי ה' ,עליו להלך בהם .כגון ביקור חולים הרה“ק מרוז‘ין זיע“א לשיטתו ,שכן כך הוא בעדו ,וכל התפילות שהיו הצדיקים מתפללים
וקבורת מתים ,שמצאנו בחז"ל שה' עושה אותם. ביאר את דברי הכתוב )דברים ח יט(’ :והיה אם בעדו להפקד בזש“ק נפגשו במחיצה זו ולא
שכוח תשכח את ה‘ אלהיך‘ ,והלא ’והיה‘ הוא יכלו לעבור בה .ואתם מבלי שידעתם כתבתם
חוקיו – הם מצוות שאיננו יודעים את טעמם.
לשון שמחה ,ומה פשר השמחה שיש בשכחה. לו קמיע שהכילה ארבע אותיות :מ .ק .מ .ד.
מצוותיו – הם מצוות שגם השכל מסכים אליהם. ועל כך פירש הרה“ק מרוזין ,דאדרבה כוונת ראשי תיבות’ :מטרה קוראווה מילקא דייא‘,
משפטיו – הם דינים שבין איש לרעהו. הכתוב היא שכאשר יפול האדם במרה שחורה בלע“ז ,כלומר :גם פרה זקנה נותנת חלב!
ולשמוע בקולו – 'זה תלמוד תורה'. ולא יאחוז במידת השמחה ,והוא אומרו ’והיה דבר זה עורר צחוק גדול בשמים עד שנעשה
אם שכוח‘ ,היינו שישכח את מידת השמחה, בקע וסדק באותה המחיצה ,וכך יכלו לעבור
ומדוע מצוות תלמוד תורה מוזכרת באחרונה? מזה לבד יכול לבוא ח“ו לידי ’תשכח את ה‘ התפילות של הצדיקים שהיו צבורות מכל
כך שואל האור החיים הקדוש ,ומשיב :להורות שגם מי שזכה אלהיך‘ .כי הבורא יתברך ’עוז וחדוה במקומו‘, השנים ועד מהרה נושע ונפקד בזש“ק.
לדעת את כל הדברים האמורים ולקיימם ,גם הוא חייב בתלמוד וכאשר האדם בא לידי מרה שחורה ,אזי הוא והנה ,המשיך הרה“ק מלעלוב ,ר‘ יהודא לייב
תורה. מתנתק מדביקות הבורא יתברך. כשעלה למעלה ,שאלוהו שם :חסידו של מי
אדם כזה יכול היה לומר ,מה לי ללמוד תורה ,הרי אני כבר יודע ואולם פשוט הדבר שגם רבינו ה‘אור החיים‘ הוא? והוא השיב ,כי הוא חסיד שלי .נהיה שם
ומקיים וכו' .בא הפסוק ומלמד ,אתה הולך בדרכי ה' ,שומר חוקיו הקדוש לא היתה כוונתו לשלול שמחה של צחוק גדול :הגם דוד בנביאים?! וכי הוא רבי.
ומצוותיו ומשפטיו ,ועם זאת עליך 'לשמוע בקולו' -שהוא לימוד מצוה ,ובודאי כאשר שמחים בני ישראל בקיום וכך התחמק ר‘ יהודא לייב ונכנס בינתיים.
התורה. המצוות ובאהבת בוראנו יתברך אין זה הבל כשגמר הרבי מלעלוב את דבריו ,ובראותו את
ורעות רוח ,כי אם שמחה אמתית ושלימה רושם הדברים שהותיר על הנוכחים ,אמר
כי מצוות תלמוד תורה היא מצווה בפני עצמה ,שאין זמן ליפטר להביא מים אחרונים ולברך .ויהי לפלא כי
באהבת ה‘ ,בה אנו מכירים ומגלים לכל
ממנה עד יום מותו. אושרנו וטוב חלקנו שזכינו להיות בני מלכים אח“כ נודע שאכן רגעים אחדים לפני פטירתו
זאת התורה אדם כי ימות באוהל. ולעבדו יתברך .ולא בא רבינו קודש הקדשים ביקש הר“ר יהודא לייב ז“ל מבניו להזכירו
להוציא ממחננו אלא את ’שמחת עולם הזה‘ אחר כך לפני הרה“ק מלעלוב )’ליקוטי דברי דוד‘
כדבריו ,שהוא שמחה של ענייני עולם הזה. עמוד עב(.
לעולם יהא אדם ירא שמים וכפי שמפורשים הדברים במסכת שבת )ל,(:
בסתר ובגלוי וכך מביא רבינו ה‘אור החיים‘ הקדוש זיע“א
עיי“ש. המשמש בקודש אצל הרה“ק הרבי ר‘
ברוך ממעזיבוז זיע“א היה רבי הערשל
להדיא בפרשת עקב )דברים יא יג(’ :והיה אם מאוסטרופולי זצ“ל ,שמלבד גדלותו ושגב
וְ ָענ ּו ַה ְלוִ ִ ּים וְ ָא ְמר ּו ֶאל ָּכל ִא ׁיש יִ ְׂש ָר ֵאל קוֹ ל ָרם: שמוע‘ וגו‘ ,פירוש ’והיה‘ לשון שמחה ,ותנאי מדריגותיו ,גם נודע כאיניש בדיחא .צדיקים
)דברים כז יד( הוא הדבר אם תהיה שמחה של מצוה ,והוא אמרו עליו ,שמשמים הורידוהו לעלמא הדין
טרם כניסתם לארץ ,נצטוו בני ישראל לעמוד בהר גריזים ובהר אומרו ’אם שמוע תשמעו‘ וגו‘ ,כאמרם ז“ל למען ישמח את הרה“ק הרבי ר‘ ברוך ,ויפיג
עיבל' ,וענו הלוויים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם' ,רשימה שלא שבח שלמה אלא שמחה של מצוה ,אבל מעט את היראה עילאה שחפפה עליו תמיד.
של עוונות אשר ארור מי שיעשה אותם. שאר שמחות עליהם אמר ’ולשמחה מה זה הרבי ר‘ ברוך אכן אמר פעם לרבי הערשל,
מדוע מכל העבירות נבחרו דווקא עוונות אלו לומר עליהם את
עושה‘. אפילו מהמלאך ’דומה‘ תיפטר על ידי שתגיד
כך גם בפרשת וזאת הברכה )שם לג יח( כתב לו גלייך ווערטיל ]-בדיחה[ )סיפורי מרן הרמ“ח
ה'ארור'?
רבינו ה‘אור החיים‘ הקדוש זיע“א’ :שמח עמ‘ קעו אות ד ,בוצינא דנהורא החדש([.
על כך אומר האור החיים הקדוש' :ואולי לא אמר כאן זבולון בצאתך‘ וגו‘ ,הגם שבענייני עולם הזה מסופר ,כי פעם היתה מגיפה רח“ל בעיר
אלא העבירות הטמונים והנסתרים'. בכללות אין לשמוח בהם ,דכתיב ’ולשמחה מעזיבוז ,והבינו החסידים שהרבי ר‘ ברוך
עוונות שעתידים להתגלות ,על כך יש ערבות הדדית ,ערבים כל מה זה עושה‘ ,אמר הנביא שזבולון ישנו זיע“א שרוי בשברון לב מהגזירה ,ואינו יכול
ישראל זה בזה. בשמחה ,הגם ביציאתו -שהוא יוצא מבית להיות בשמחה בכדי שיתחזק כוחו לבטל
אבל עוונות שבסתר ,דברים שאדם יכול לחשוב מי רואה ,מי המדרש לסחורה ,עם כל זה ’שמח זבולון‘. הגזירה .שלחו את רבי הערשל מאוסטרפולי
יודע ,על כך יש 'ארור'! והטעם שיש לו לשמוח אע“פ שהוא יוצא לשמחו ,ונכנס לרבי ובישר בשמחה שכבר
לסחורה ,לפי שהוא עושה זאת כדי שיתקיים נפסקה המגיפה ואפשר כבר לשמוח .שאלו
ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגו' ושם בסתר; אדם משיג יששכר באהלו ,כאומרו ’ויששכר באהליך‘, הרבי והלא אני רואה מחלון הבית ’לויה‘ ,ואיך
גבולו של חבירו באופן שאינו ניכר; משגה עיוור בדרך ואף אחד כי רק על ידי שיפרנס את יששכר יהיה קיום אפשר לשמוח .ענה לו רבי הערשל שלויה
לא יודע מזה; וכך שאר הדברים המנויים כאן ,דברים שיכול לשבתו באהלה של תורה לעסוק בה“. זו היא שסוחבים נפטר מבית העלמין חזרה
האדם לומר אף אחד לא רואה ולא יודע. )מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א(
אל תחשוב שאם לא יודעים אין בכך כלום.
ה' יודע מחשבות אדם.
מ˙יב˙‡ ‡ור החיים
בסנהדרין ,על פי מה דאיתא בזוה"ק )ח"א סא:(: שמע מינה .והוא כדברי התרגום יונתן שמביא רבינו כתב רבינו )דברים כח מז( :או אפשר שפסוק זה בא
'ויקרא ה' צבאות ביום ההוא' וגו' )ישעיה כב יב(, בסמוך. לומר על דרך אומרו )ויקרא כו כג( 'ואם באלה לא
היינו בזמנא דאתחריב בי מקדשא ,אבל בזמנא אחרא והנה רבינו לא פירש כמסקנת הגמרא שם ,אלא תוסרו לי' פירוש שאם אחר כל האמור לא ישמור
לית חדוה קמי קודשא בריך הוא כזמנא דאתאבידו כפשוטו של מקרא ,וכדבריו שאין פשט הכתוב נעקר לעשות וגו' ליראה ה' הנכבד והנורא ,שאחר שהביא
חייבי עלמא ואינון דארגיזו קמיה ,הדא הוא דכתיב ממקומו ,שה' ישמח בעצמו .אמנם מדבריו משמע עליו כל הקללות יהיה בעיניו נורא מאוד כי ראה
'ובאבוד רשעים רנה' ]היינו רק בזמן שנחרב ביהמ"ק, עוד שהוא הבין כן גם בדרשת רז"ל ,שהרי כתב 'וכן אשר יסרו ,ודקדק לומר תשמור לעשות כנגד מצות
קרא לבכי ולמספד ,אבל בזמן אחר ,אין שמחה לפני דרשו ז"ל וכו' שהיה באבוד אחאב בן עמרי רינה לפני לא תעשה ומצות עשה ,והודיע שיפליא ה' עוד בו
הקב"ה כבזמן שרשעי עולם והמכעיסים אותו נאבדים ה'' .ואולי סובר רבינו שרבי אחא בר חנינא שדרש מכות גדולות וכל האמור בענין ,וגמר אומר ונשארתם
מהעולם ,וז"ש 'ובאבוד רשעים רנה'[ ,וכן בכל דרא פסוק זה ,הרי הוא חולק עם רבי יונתן ורבי יוסי בר במתי מעט וגו' תחת אשר וגו' כי לא שמעת בקול
ודרא דעביד דינא בחייבי עלמא ,חדוה ותושבחא קמי חנינא ,ולדעתו חדי אף הקב"ה עצמו במפלתן של ה' אלהיך זה כנגד מה שלא עשה תשובה על ביטול
קודשא בריך הוא ]וכן בכל דור ודור ,בעת שעושה דין רשעים ,והש"ס אינו מתרץ אלא לדעת החולקים עליו. תלמוד תורה ,והיה כאשר שש וגו' לבל יאמר אדם
ברשעי עולם שמחה ורנה לפני הקב"ה[ .ואי תימא הא ובאמת מצינו במקומות אחרים בחז"ל כדברי רבינו, אחר שידענו כי ה' אלהינו מדותיו כלן מדות החסד
תנינן דלית חדוה קמי קודשא בריך הוא כד איהו עביד ראה תוספתא סנהדרין )פי"ד ה"ב( :כשם ששמחה והרחמים מדותיו ימנעוהו מהאריך עוד בצרות וירף
דינא בחייביא ]ואם תאמר ,הרי למדנו שאין שמחה לפני המקום בקיומן של צדיקים ,כך שמחה לפני ידו ,לזה הודיע כי שמחה היא לו כאשר שש וגו' וכפי
לפני הקב"ה כשהוא עושה דין ברשעים[ ,אלא תא המקום באבודם של רשעים ,שנאמר 'באבוד רשעים זה אין הטבע קץ מהשמחות ,וכיוצא בזה אמר הכתוב
חזי בשעתא דאתעביד דינא בחייביא חדוון ותושבחן רנה' .ובספרי במדבר )פיסקא קיז(' :ואני' ברצון' ,הנה' )משלי יא י( 'באבוד רשעים רנה' ,וכן דרשו רבותינו ז"ל
קמיה על דאתאבידו מעלמא ,והני מלי כד מטא ההוא בשמחה ,דברי רבי ישמעאל .אמרו לו תלמידיו רבינו )סנהדרין לט (:בפסוק )מא כג( ותעבור הרינה שהיה
זמנא דאוריך לון ולא תאבן לגביה מחובייהו ,אבל אי לפי שהוא אומר )בראשית ו יז( 'ואני הנני מביא את באבוד אחאב בן עמרי רינה לפני ה' ,ויונתן תרגם
אתעביד בהו דינא עד לא מטא זמנייהו דלא אשתלים המבול מים על הארץ' ,שומע אני שיש שמחה לפני ישיש ה' יחדי מימרא דה' עליכון עממין נוכראין וכו'
חובייהו כמה דאת אמר )בראשית טו טז( 'כי לא שלם המקום .אמר להם יש שמחה לפני המקום כשיאבדו ודקדק ישיש פועל יוצא לאחרים ,אף על פי כן פשט
עון האמורי עד הנה' כדין לית חדוה קמיה ובאיש מכעיסיו מן העולם ,וכן הוא אומר 'בטוב צדיקים הכתוב אינה נעקרת ממקומה וכמו שתרגם אונקלוס,
קמיה על דאתאבידו וכו' ,אבל כד אשתלים זמנא תעלוץ קריה ובאבוד רשעים רנה'. אלא שיונתן בן עוזיאל דרש הכתוב.
דאוריך לון ולא תבו ,כדין חדוה ותושבחתא קמיה על ואפשר שיש ליישב דברי רבינו עם דברי הגמרא והנה מה שכתב רבינו שכן דרשו ז"ל הכוונה לאומרם
דאתאבידו מעלמא ]אלא בוא וראה ,בשעה שנעשה ז"ל בסנהדרין' :ויעבור הרנה במחנה' ,אמר רבי
דין ברשעים ,שמחה ורנה לפניו על שנאבדו מהעולם, אחא בר חנינא 'באבוד רשעים רנה' ,באבוד אחאב
במה דברים אמורים כשהגיע הזמן שהמתין להם בן עמרי רנה .ושם איתא עוד :ומי חדי קודשא בריך
שיעשו תשובה ולא שבו אליו מחטאם ,אבל אם נעשה הוא במפלתן של רשעים ,הכתיב )דברי הימים ב' כ
בהם הדין מטרם שהגיע זמנם ,ועוד לא נשלם עונם, כא( 'בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם
כמו שאתה אומר 'כי לא שלם עון האמורי עד הנה', חסדו' ,ואמר רבי יונתן מפני מה לא נאמר בהודאה זו
דהיינו שעוד אפשר שיעשו תשובה ,אז אין שמחה 'כי טוב' ,לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן
לפניו ,ורע לפניו על שנאבדו וכו' ,אבל כשנשלם של רשעים ,דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי
הזמן שהמתין להם ולא שבו בתשובה ,אז שמחה ורנה יונתן מאי דכתיב )שמות יד כ( 'ולא קרב זה אל זה
לפניו על שנאבדו מהעולם[ .ע"כ .והנה רבינו פירש כל הלילה' ,באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר
לעיל שכל הכתוב נאמר כאן על דרך 'ואם באלה לא שירה לפני הקדוש ברוך הוא ,אמר להן הקדוש ברוך
תוסרו לי' ,שגם לאחר שיבואו עליהם כל הקללות הוא מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני.
האמורות לא יחזרו בתשובה ,ודוקא באופן זה נאמר אמר רבי יוסי בר חנינא הוא אינו שש אבל אחרים
כאן שישמח ה' להאביד אותם ,וכדברי הזוה"ק הנ"ל. משיש .דיקא נמי דכתיב 'ישיש' ,ולא כתיב 'ישוש',
‚ם ‡˙ם זכי˙ם לי˘ועה
בזכו˙ רבנו ה‡ור החיים ה˜„ו˘? ‡ור הי˘ועו˙
כ˙בו לנו מכ˙בי הלומ„ים
למייל המערכ˙ m028039999@gmail.com
‡ו לפ˜ס 02-5385689
‡ו ב'נ„רים פלוס' -ב‡ר י˘ר‡ל
˜בל˙י על עˆמי ללמו„ ‡˙ עלון 'ובחר˙ בחיים' ונו˘ע˙י
מכתב מרגש הגיע בשבוע האחרון למערכת ,שכותרתו כדלהלן” :ישועה בזכות לימוד העלון“
ונצטטנו ככתבו וכלשונו:
אולי לא נהוג שנשים שולחות ישועות ולומדות אור החיים ,אך הייתה לי בעיה שהפריעה לי מאד בחיים .פעם בכמה זמן )בעקבות טריגר כלשהוא(
הייתי מרגישה תחושת מחנק ממש כמו תסמינים של התקף חרדה ,כמובן שנבהלתי מאד והדבר הפריע לי בחיי היומיום השוטפים.
קבלתי על עצמי בלי נדר לקרוא כל שבת את העלון עם דברי תורה מרבנו הקדוש ממש מצד לצד ,וב“ה באורח פלא ממש כל התחושות נעלמו
לגמרי.
אמנם לא תמיד אני מבינה היטב את הכתוב אבל משתדלת מאד להבין ומנסה גם לענות לעצמי על החידה כדי לראות שאכן הבנתי.
זכות האור החיים הקדוש תגן על כולנו בעז“ה.
לחיים מחוברים
ל˘מיע˙ ˘יעורים ו„ר˘ו˙
חיי‚ו03-617-1077 :
בס"ד
דברי תורה מאת
רבי מנחם מנדל
פומרנץ שליט"א
גיליון מ"ה )רעוא דרעוין
פרשת כי תבוא ע úה˙ורה והמוע„ים פרשת כי תבוא תש"פ
ביהמ"ד באר ישראל(
תשפ"ו
ולתתך עליון
וראו כל עמי הארץ
ה'קדושת לוי' דברי סניגוריא על ישראל" :ריבונו של נכתב כנגד זה[? אמר ליה )דברי הימים א' יז כא( 'ומי כעמך יחודן של ישראל
עולם ,חייב אתה כביכול לסלוח ולמחול לישראל ישראל גוי אחד בארץ'] .וזהו כפי שנתבאר למעלה,
על חטאיהם ,כי אם לא כן הרי תעשה תפילין שלך כי בפסוק זה נתגלתה יפעם יחודם של ישראל שאין מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ .בכל הדורות
פסולות ,שהרי בהן נכתב כי ישראל הם גוי אחד בארץ, כמותם בכל האומות .ומקשה הגמרא[ ומי משתבח נתייחדו בני ישראל על פני כל העמים ,במסירות
ולא יתכן שיהיו גוי חוטא!" קודשא בריך הוא בשבחייהו דישראל ]וכי משתבח ה' נפשם למען כבוד שמים ,ובפרט במצור ובמצוק ,עת
בשבחם של ישראל[? אין ]ומתרצת ,כן[ ,דכתיב )דברים
עמדו בפני גזירות שמד כאשר ביקשו רשעי האומות
ובזה ביאר הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זיע"א את להכרית שם ושארית לדת ישראל ,אז נתגלתה יפעת
נוסח ה'הושענות'" ,הושענא למען פארך" ,כי ידוע כו יז( 'את ה' האמרת היום וה' האמירך היום' ]'האמרת'
הוא לשון חשיבות ושבח ,עם ישראל משבח ומרומם קדושת בני ישראל אשר מסרו נפשם על קוצו של
שהתפילין נקראו 'פאר' )ראה ברכות יא .על פי יחזקאל כד יז(, יו"ד ,ולא ויתרו אפילו על מנהג קל ,ואפילו הפשוטים
ומבקשים אנו מאת ה' ,כי מוכרח כביכול להושיענו לקדוש ברוך הוא ,והוא יתברך משבח את ישראל[,
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל ,אתם עשיתוני שבעם לא משכו ידם מקיום המצוות ושמחו עליהן
למען 'פארו' ,שלא יפסלו התפילין של מעלה חלילה. כעל כל הון.
כיוצא בדבר ביאר בנו הרה"ק רבי אברהם יעקב חטיבה אחת בעולם ]יחדתם שמו יתברך בשבח
אחד ומיוחד[ ,ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם מעשים נוראים אלו ,מבטאים בבהירות את תוקפו
מסדיגורא זיע"א ,את דברי המשנה )סנהדרין מו" (.אמר שׂרָאֵל
של מקרא שכתוב )שמואל ב' ז כג( "וּ מִי כְע ַּמְך ָ ּכ ְי ִ ְ
רבי מאיר ,בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון ]להזכיר שבחן המיוחד של ישראל[ ,אתם עשיתוני
חטיבה אחת בעולם שנאמר )שם ו ד( 'שמע ישראל ה' ּגוֹי אֶחָד ּבָאָר ֶץ" .היכן נמצא עוד בכל שבעים אומות
אומרת ,קלני מראשי ,קלני מזרועי" ,ופירש רש"י שם העולם ,המוכנה לקבור עצמה 'בארץ' כאותו 'גוי אחד',
"כמו שהאדם שיגע ועיף אומר ,ראשי כבד עלי ,וזרועי אלקינו ה' אחד' ,ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם
שנאמר 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'". בבחינת 'היסופר בקבר חסדך' ,שמבקשים לרדת אלי
כבד עלי" .ופירש הרה"ק מסדיגורא ,כי כוונת התנא קבר ובלבד שלא תהא 'אמונתך באבדון' ,אלא ישמרו
לתפילין של ראש ותפילין של יד שמניח קודשא בריך הפסוקים הנכתבים בארבעת הבתים על אמונת עוז אשר בקרבם בכל כוחם!
הוא .והטעם ,כי אם אדם מישראל מצטער ,בוודאי מסירות נפש על קדושת ה' ,ויתור על חיים בעבור
ממשיכה שם הגמרא ודנה" :אמר ליה רב אחא
עבר עבירה ,שהרי "אין יסורין בלא עוון" )שבת נה ,(.ואם קידוש שמו יתברך ,נמצא רק אצל עמך ישראל ,גוי
בריה דרבא לרב אשי ,תינח בחד ביתא ,בשאר בתי
כן הרי זה פגם בתפילין של ראש ושל יד של קודשא אחד בארץ.
מאי ]שהרי יש בתפילין ארבעה בתים ,אם כן אלו
בריך הוא ,וזהו 'קלני מראשי ,קלני מזרועי'.
פרשיות נכתבו בשלושת הבתים האחרים[? אמר
קשר של קיימא ליה ]פסוקים אלו כתובים שם) ,[:דברים ד ז( 'כי מי גוי הקדוש ברוך הוא מניח תפילין
גדול' ]והמשך הפסוק "אֲׁשֶר לוֹ אֱלֹה ִים קְרֹב ִים אֵל ָיו על פסוק זה אמרו חז"ל )ברכות ו ,(.כי הוא אחד מן
לשון הפייט ב'אנעים זמירות'" ,פארו עלי ופארי ּכ ַה' אֱלֹקֵינוּ ּבְכ ָל קָרְאֵנוּ אֵל ָיו"[ 'ומי גוי גדול' ]"אֲׁשֶר הפסוקים הכתובים בתפילין של ה' יתברך כביכול .וזה
עליו" .והנה ,אחר שכיפר לישראל על עוון העגל, לוֹ ח ֻּקִים וּ מִׁש ְּפָטִים צ ַּד ִיקִם ּכְכֹל ה ַּתוֹר ָה הַזֹּאת אֲׁשֶר לשון הגמרא שם" :אמר רב אבין בר רב אדא אמר רב
ביקש מאתו משה רבינו )שמות לג יח( "הַרְאֵנ ִי נ ָא אֶת אָנֹכ ִי נֹתֵן לִפ ְנ ֵיכ ֶם הַ ּיוֹם" ,וכל זה מדבר בשבחם של יצחק ,מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין ,שנאמר
ּכְבֹדֶך ָ" ,והשיב לו הקדוש ברוך הוא למשה רבינו )שם
ישראל אשר אין כאלוקיהם וכמשפטיהם הצדיקים[, )ישעיה סב ח( 'נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו'' ,בימינו' זו
אחֹר ָי" ,ודרשו חז"ל )מנחות לה(: פסוק כג( "וְרָאִיתָ אֶת ֲ )שם לג כט( 'אשריך ישראל' ]"מִי כ ָמוֹך ָ עַם נוֹׁשַע ּב ַה' מָג ֵן תורה ,שנאמר )דברים לג ב( 'מימינו אש דת למו'' ,ובזרוע
"אמר רב חנא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא ,מלמד עֶזְרֶך ָ"[) ,שם ד לד( 'או הנסה אלהים' ]"ל ָבוֹא לָקַחַת לוֹ עוזו' אלו תפילין ,שנאמר )תהלים כט יא( 'ה' עוז לעמו יתן'
שהראה לו הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפילין". גוֹי מ ִּקֶר ֶב ּגוֹי ּבְמ ַּסֹת ּבְאֹתֹת וּ ב ְמוֹפְתִים וּ בְמִלְחָמָה וּ ב ְי ָד ]כלומר ,כאשר נשבע ה' כביכול ,נשבע הוא בתורה
ויש להבין מה תשובה היא למשה רבינו ,ובמה נחה חֲזָקָה וּ ב ִז ְרוֹעַ נ ְטוּ י ָה וּ ב ְמוֹרָאִים ּגְדֹל ִים ּכְכֹל אֲׁשֶר עָשָׂה ובתפילין שלו[ .ומנין שהתפילין עוז הם לישראל ]מנין
דעתו בזה. לָכ ֶם ה' אֱלֹקֵיכ ֶם ּבְמִצְר ַי ִם לְעֵינ ֶיך ָ"[) ,שם כו יט( 'ולתתך ש'עוז' לשון חוזק לישראל ,שנפרש כי 'זרוע עוזו' אלו
אך לפי האמור יתבאר ,כי אם גם לאחר החטא עליון' ]"עַל ּכ ָל ה ַּגוֹי ִם אֲׁשֶר עָשָׂה לִתְה ִּל ָה וּ לְׁשֵם תפילין[ ,דכתיב )דברים כח י( 'וראו כל עמי הארץ כי שם
הנורא שחטאו ישראל בעגל ,עדיין מניח הקדוש ברוך וּ לְתִפְאָר ֶת וְלִהְיֹתְך ָ עַם קָדֹׁש ל ַה‘ אֱלֹקֶיך ָ ּכַאֲׁשֶר ּד ִּב ֵר“. ה' נקרא עליך ויראו ממך' ,ותניא ,ר' אליעזר הגדול
הוא תפילין ,אשר בהן נכתב 'מי כעמך ישראל גוי אחד ועתה מקשה הגמרא[ ,אי הכי נפישי להו טובי בתי אומר אלו תפילין שבראש ]כאשר רואים הגויים את
בארץ' ,הרי זה סימן מובהק שעדיין לא ניתק הקשר ]הרי יש כאן יותר מארבעה פסוקים ,ויצטרכו יותר ישראל עטורי תפילין של ראש ,יראים הם מפניהם,
בין ישראל לאביהם שבשמים חלילה ,ובקשר של מארבעה בתים[! אלא' ,כי מי גוי גדול' 'ומי גוי גדול' ומכיון שהתפילין מביאים לידי יראת הבריות הרי עוז
קיימא יוכלו ישראל להתדבק בה' יתברך. דדמיין להדדי בחד ביתא ]שני פסוקים אלו הדומים וחוזק הם לישראל[".
זה לזה נכתבו בבית אחד[' ,אשריך ישראל' ו'מי כעמך
שבחם של ישראל בעת רצון ישראל' ]שגם הם דומים זה לזה[ בחד ביתא' ,או הנסה תפילין דמרי עלמא
בתפילת מנחה של שבת אנו אומרים "אתה אחד אלהים' בחד ביתא' ,ולתתך עליון' בחד ביתא .וכולהו אחר כך נתבאר שם בגמרא אלו הן הפרשיות
ושמך אחד ,ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" .על כתיבי באדרעיה ]וכל הפרשיות הללו יחד נכתבות הכתובות כביכול בתפילין של הקדוש ברוך הוא ,וז"ל:
נוסח זה מקשה גאון המחשבה ,רבי יצחק הוטנר זצ"ל, בתפילין של יד של הקדוש ברוך הוא[". "אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין ,הני
קושיה עצומה :מדוע אומרים אנו נוסח זה בלשון העולה אם כן ,כי שבחו של הקדוש ברוך הוא תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו ]הרי בתפילין שלנו
שאלה' ,ומי כעמך ישראל' ,ואין אנו אומרים בניחותא, בעולם כביכול ,הוא בישראל המייחדים שמו ,וגדלה נכתבות ארבע פרשיות' ,שמע' )דברים ו ד( 'והיה אם
'ועמך ישראל גוי אחד בארץ' ,וכשם שאת השבח 'אתה חיבתם עד אין קץ עד שכתבם בתפילין שבזרוע עוזו. שמוע' )דברים יא יג( 'קדש לי כל בכור' )שמות יג ב( 'והיה
אחד ושמך אחד' אומרים אנו בדרך ודאי? כי יביאך' )שם פסוק יא( ,שהן הפרשיות שנצטוו ישראל
קושיה זו ,הערה עצומה היא בנוסח התפילה .אך כשרות התפילין של מעלה בה לשום זכרון מצותיו של הקדוש ברוך הוא אות
נראה ליישב על פי מעשה .נהוג היה אצל הרה"ק ה'שר על פי הדברים האלה ,אמר פעם אחת רבינו וזכרון להם לישראל ,אם כן בתפילין שלו יתברך מה
א
עינים מאירות
תפילין של יד לתפילין של ראש .כי הנה מצינו שייכות התפילין שבראש כל עמי הארץ יראים מעם ישראל. שלום' מבעלזא זיע"א ,שביום הכפורים קודם תפילת
בין מצות תפילין לנצחונם של ישראל במלחמתם הרי כאן דבר נפלא ,פארו עלי ופארי עליו ,קשר פנימי נעילה היה נכנס הגוי של שבת ומעלה אור בנרות בית
כנגד אויביהם .כך נאמר בפרשת שופטים )דברים כ א-ח(: נפלא בין ה' יתברך לעם ישראל נמצא בפרשת כי המדרש כדי להאיר את החשיכה אשר החלה לשרור
"כ ִי תֵצ ֵא ל ַּמִלְחָמָה עַל אֹיְבֶך ָ וגו' ו ְיָסְפוּ הׁ ַּשֹטְר ִים לְד ַּב ֵרּ תבוא שקוראים בחודש אלול סמוך ונראה לראש בהיכל .פעם אחת פנתה אליו הרבנית הצדקנית
אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָא ִׁיש ה ַ ּיָר ֵא וְרַך ְ ה ַּלֵב ָב יֵלֵך ְ ו ְיׁ ָשֹב השנה. מרת מלכה ע"ה ,ושאלה מאיתו" :מדוע לא נכין נרות
לְב ֵיתוֹ וְלֹא י ִּמַס אֶת לְב ַב אֶחָיו ּכִלְב ָבוֹ". ארוכים מערב יום הכפורים אשר ימשיכו וידלקו עד
ופירש רש"י שם'" :הירא ורך הלבב' -רבי עקיבא תכלה שנה וקללותיה אחר תפילת נעילה? וכי כך ראוי ,שבשעה קדושה כזו
אומר כמשמעו ,שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה והנה ,פרשת כי תבוא שייכת גם בשאר עניניה ייכנס גוי לבית הכנסת?".
ולראות חרב שלופה .רבי יוסי הגלילי אומר הירא לראש השנה ,שהרי פרשת התוכחה היא ,ובקריאתה נענה ה'שר שלום' ואמר לה" :בדווקא חפץ אני
מעבירות שבידו ,ולכך תלתה לו תורה לחזור על מקיימים ישראל את תקנת עזרא שתכלה שנה שייכנס הגוי לבית המדרש בשעה זו ,כדי שיראו
בית וכרם ואשה לכסות על החוזרים בשביל עבירות וקללותיה ,כמבואר בדברי הגמרא )מגילה לא" :(:תניא, הקהל הקדוש בחוש את החילוק שבין ישראל לעמים,
שבידם ,שלא יבינו שהם בעלי עבירה ,והרואהו חוזר רבי שמעון בן אלעזר אומר ,עזרא תיקן להן לישראל שאפילו היהודי הפשוט ביותר ,חשוב הוא יותר מן
אומר שמא בנה בית או נטע כרם או ארש אשה". שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, הגוי הטוב ביותר! ובזה יהיה לימוד זכות על ישראל
ושבמשנה תורה קודם ראש השנה .מאי טעמא? באופן הנעלה ביותר".
פגם בקיום מצות תפילין פוגם בכח המלחמה אמר אביי ואיתימא ריש לקיש ,כדי שתכלה השנה וממילא יש לפרש ,כי בעת רעוא דרעוין בשעת
מקור הדברים מן המשנה במסכת סוטה )דף מד,(. וקללותיה". נעילת השבת ,אז הוא הזמן להזכיר את שבחם של
ובפשטות ניתן היה לפרש ,כי 'הירא מעבירות שבידו'
מדובר על כל עבירה שהיא .אולם בגמרא שם )עמוד ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי ישראל ,ואמנם על יחוד ה' ושמו אין מקום לשאלה,
אך בייחודם של ישראל מקום יש לבוא ולהצביע,
ב( אמרו" ,שח בין תפילה לתפילה -עבירה היא בידו כמה נפלאה היא מצות תפילין ,אשר לא מצינו מיהו העם אשר יוכל להשתוות אליהם? הנמצא כזה
וחוזר עליה מעורכי המלחמה" .דהיינו שהשח בין בשום מצוה מלבדה את ענין הקשירה ,ובכאן זוכים בכל האומות עם אחד נאמן לקדוש ברוך הוא כעמך
הנחת תפילין של יד ותפילין של ראש ראוי הוא כי ישראל לקשר עצמם בקשר של קיימא בבורא כל ישראל?! ולימוד זכות זה בעת רצון זו ,פותח שערי
יהיה ירא מעבירות שבידו. עולמים ,בדומה לקשר של נישואין שאין להתירו, שמים ,ועל ידו ממלא ה' כל משאלות ליבנו לטובה,
דעת רש"י שם )ד"ה עבירה( ,שעבירה היא דווקא וקשר זה עצמו הוא המבדיל בין ישראל לעמים .זהו 'ואני תפילתי לך ה' עת רצון'.
אם לא חזר ובירך ,שלא קיים את דין הגמרא )מנחות שבחו של הקדוש ברוך הוא שהוא קשור רק בישראל,
לו (.שהסח בין תפילין של יד לשל ראש מברך שתים. וישראל משתבחים בזה שאינם קשורים בדבר מלבדו עניני תפילין של מעלה בפרשת כי תבוא
והטעם משום שבאופן רגיל חלה ברכת התפילין של יתברך .אלו הן הפרשיות הכתובות בתפילין" ,שמע והנה ,שתים מפרשיות הכתובות בתפילין של
יד גם על ה'של ראש' ,אולם אם סח והפסיק בין שתי ישראל ה' אלקינו ה' אחד"" ,ואהבת את ה' אלקיך", ישראל מקומן בתורה בפרשת בא ,ושתים מהן בחומש
המצוות ,אין ברכתו הראשונה עולה לו ,וצריך לשוב אשר ישראל לבדם הם המייחדים את ה' יתברך דברים ,בפרשיות ואתחנן ועקב .אולם כאן בפרשת כי
ולברך פעם נוספת. ואוהבים אותו בכל לב ,ומובדלים בזה מכל העמים. תבוא מצינו כמה חידושים לענין תפילין של ראש.
אמנם ראשונים אחרים מפרשים כי העבירה אינה האחד הוא דברי חז"ל על הפסוק בפרשתנו הנזכר
רק אם לא ברך ,אלא עצם השיחה וההפסק היא למעלה )דברים כח י( "וְר ָאוּ ּכ ָל ע ַּמֵי הָאָר ֶץ ּכ ִי ׁשֵם ה' נִקְר ָא
העבירה שעליה חוזרים מעורכי המלחמה ,ואפילו אם אם גם לאחר החטא הנורא שחטאו ישראל עָל ֶיך ָ ו ְיָר ְאוּ מ ִּמ ֶּך ָ"" :תניא ,ר' אליעזר הגדול אומר אלו
אין בידו כל עבירה אחרת .וכן פירש הרא"ש בהלכות
קטנות )הלכות תפילין סימן ט"ו(. בעגל ,עדיין מניח הקדוש ברוך הוא תפילין, תפילין שבראש" .ומלבד זאת ,הפסוק אשר ממנו
נלמד שמשתבח הקדוש ברוך הוא בשבחן של ישראל,
ומה שתלתה התורה את ההצלחה במלחמה דווקא אשר בהן נכתב 'מי כעמך ישראל גוי אחד ובו נעשו ישראל חטיבה אחת בעולם )שם כו יז( "אֶת ה'
בהקפדה על קדושת התפילין וברכתן ,כבר תמהו בזה
מפרשים ,ופירש בזה הרא"ש )שם( שעל ידי קיום מצות
בארץ' ,הרי זה סימן מובהק שעדיין לא ניתק הֶאֱמַר ְּתָ הַ ּיוֹם וגו' ו ַה' הֶאֱמִירְך ָ הַ ּיוֹם" ,גם הוא בפרשת
כי תבוא .וכן אחד מן הפסוקים שבתפילין של הקדוש
תפילין בהידור יתקיים באנשי המלחמה הפסוק )דברים הקשר בין ישראל לאביהם שבשמים חלילה ברוך הוא נמצא בפרשה זו )שם כו יט(" ,וּ לְת ִּתְך ָ עֶל ְיוֹן עַל
לג כ( "וְטָר ַף ז ְרוֹעַ אַף קָדְקֹד" .דהיינו ,כי 'זרוע' רומזת ּכ ָל ה ַּגוֹי ִם אֲׁשֶר עָשָׂה לִתְה ִּל ָה וּ לְׁשֵם וּ לְתִפְאָר ֶת וְלִהְיֹתְך ָ
לתפילין של יד ,ו'קדקוד' אלו תפילין של ראש .ואם עַם קָדֹׁש ל ַה' אֱלֹקֶיך ָ ּכַאֲׁשֶר ּד ִּב ֵר".
יזהרו ישראל שלא להפריד בין שתי המצוות והברכות,
יוכלו לטרוף את אויביהם ,וממילא כל המפריד ביניהן משפט לישראל ולעמים שבחן של ישראל בתפילין של ה' יתברך
ילך וישוב לביתו. והנה ,אמרו חז"ל )ראש השנה טז (.שבראש השנה כל ואכן ,ידוע כי הקדוש ברוך הוא מקיים את כל
המצוות ]ראה בתלמוד ירושלמי )ראש השנה פרק א הלכה
הנחת תפילין כסדרה מסייעת לנצחון במלחמה באי עולם עוברים לפניו יתברך כבני מרון ,ובכלל זה
ג(" :אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן ,אלא גוזר גזירה
גם אומות העולם .וכן מתבאר להדיא בדברי הגמרא
ובספר 'יד המלך' )לרבי אלעזר סגל לנדא ,נכד ה'נודע ומקיימה תחילה ,מאי טעמא )ויקרא כב ט( 'ושמרו את
)שם ח ,(.וז“ל‘” :כי חק לישראל הוא‘ ,אין לי אלא
ביהודה' ,על הרמב"ם הלכות תפילין פרק ד( ביאר לפי זה את משמרתי אני ה'' ,אני הוא ששימרתי מצותיה של תורה
לישראל ,לאומות העולם מנין -תלמוד לומר ’משפט
דברי המדרש )שיר השירים רבה ד ג( על הפסוק )שיר השירים תחילה"[ .אך כאן במצות תפילין רואים אנו דבר נפלא
לאלקי יעקב‘ .אם כן מה תלמוד לומר ’כי חק לישראל‘,
שעָלוּ מִן הָרַחְצ ָה ׁש ֶּכ ֻּל ָם
ד ב( ׁ"ש ִּנ ַיִך ְ ּכְעֵד ֶר ה ַּקְצוּבוֹת ׁ ֶ ממש .כי כנגד זה שישראל מניחים תפילין אשר בם
מלמד שישראל נכנסין תחילה לדין“.
מַתְאִימוֹת וׁ ְש ַּכֻל ָה אֵין ּבָה ֶם" ,וז"ל :רבי יצחק פתר נמצא שבחו של בורא העולם ,כך כביכול הקדוש ברוך
קרייה במלחמת מדין וכו'' ,שעלו מן הרחצה' ,רבי אופן ירידת השפע בגלות ובגאולה הוא מניח תפילין אשר בהן נכתב שבחן של ישראל
הונא אמר שלא הקדים אחד מהן תפילין של ראש והבדלתם מן העמים להיות לעם סגולה ,וזהו שבחו
ובאמת נתבאר בזוהר הקדוש )תרומה קנב ,(:כי כאשר
לתפילין של יד ,שאלו הקדים אחד מהן תפילין של ופארו של הקדוש ברוך הוא ,שיש לו גוי אחד בארץ
ישראל זוכים ,הרי כל השפע היורד לעולם בכל חלקי
ראש לתפילין של יד לא היה משה משבחן ,ולא היו שעושה אותו חטיבה אחת בעולם .וזהו טעם לשבח
הבריאה ,ניתן דרכם ועל ידם .אולם כאשר אין ישראל
עולין משם בשלום ,הוי אומר שהיו צדיקים ביותר". במה שבתפילין שבראש יראים כל עמי הארץ מפני
עושים רצונו של מקום ,גם השפע הראוי להם מגיע
ועל פניו דברי המדרש תמוהים ,מה ענין סדר התפילין בני ישראל ,כי מאחר ובמצות תפילין ניכר ייחודן
דרך אומות העולם.
לנצחון המלחמה .אך לפי הדרשה שהביא הרא"ש של ישראל מן העמים ,ממילא ראוי כי ייראו העמים
מבואר היטב ]ואולי מדרש זה הוא המקור לדרשה נתבאר בזה ,כי אין חיבה כחיבתן של ישראל מישראל בכח התפילין.
זו[ ,שאם רוצים ישראל שיתקיים בהם 'וטרף זרוע לפני המקום ,אשר רצה בהם ה' יתברך וקרב אותם,
אף קדקוד' ,עליהם לקיים המצוה כסדר הפסוק, 'אתה בחרתנו מכל העמים ,אהבת אותנו ורצית בנו, יראת העמים מן התפילין שבראש
זרוע ואחר כך קדקוד ,וכן שלא להשיח ולהפריד בין ורוממתנו מכל הלשונות וקדשתנו במצותיך ,וקרבתנו והנה ,מפורש בגמרא כי עיקר היראה היא מן
הדבקים ,ורק כך יוכלו לטרוף את אויביהם. מלכנו לעבודתך ,ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת'. התפילין שבראש .ובפשטות הטעם כפי שכתבו
ומשום כך ניתן כל השפע על ידיהם .אבל כשישראל התוספות בברכות שם )ו .ד"ה 'אלו'( ,שתפילין של יד
סדר מצות תפילין לפי דרגות קדושתן בגלות וניזונים משולחן האומות ,מקבלים הגויים מחופין הן ואינן נראין ,ואילו תפילין של ראש גלויים
והנה נודע בסדר העבודה ,כי ראשית כל צריך שפע בעבור ישראל. לכל העמים .אך בפירוש ראשון כתבו שם ,וכן הוא
האדם לתקן את מידותיו הרעות ,ולכפות יצרו הרי מבואר ,כי גם כאשר ישראל שרויים בגלות בין ברש"י במנחות )לה :ד"ה שם ה'( ,שבקשר התפילין
שלא יעבור חלילה על אחת מכל מצוות ה' אשר לא האומות ,ראוי שיתקיים בהם הכתוב "וראו כל עמי נמצא שם שד"י ,שי"ן בתפילין של ראש ,דל"ת בקשר
תיעשנה ,ורק לאחר שהשלים חלק זה יוכל לעלות הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" ,אלא שבאופן התפילין של ראש ,ויו"ד בקשר התפילין של יד,
למדרגה עילאה בשאר חלקי העבודה ולתקן את זה יורד השפע בדרגה נמוכה דרך האומות ,וממילא גם ומכיון שרוב השם נמצא בתפילין של ראש ,על כן הם
שכלו רוחו ונשמתו. היראה מישראל פוחתת. הגורמים יותר ליראה.
וזהו המכוון במצות הנחת תפילין ובסדרה ,וזה
יצא ראשונה -מצות הנחת תפילין של יד ,על הזרוע
מלחמת ישראל וחזרת איש הירא ורך הלבב לביתו על כל פנים ,מקבילות שתי מצוות התפילין אשה
אל אחותה .הקדוש ברוך הוא משתבח בעם ישראל,
כנגד הלב ,מקום משכן המידות והתאוות ,לשעבד בזה וסוד הדבר נמצא בתפילין עצמם ,בחלוקה שבין וישראל משתבחים בקודשא בריך הוא ,ובזכות
ב
עינים מאירות
אותיות ,וכל אחת מהן מכוונת כנגד חודש אחד גבורת ישראל המחברים מידותיהם במוחם תאוות ומחשבות ליבנו לעבודתו יתברך שמו ,לקיים
מחדשי השנה לפי סידרן ,אשר בכל חודש מאירה בזה מקרא שכתוב )שמות יג ט( "וְה ָי ָה לְך ָ ל ְאוֹת עַל יָדְך ָ",
אות אחת מאותיות אלו .ולפי זה אם נחשב נמצא זהו סוד חיבור התפילין של יד עם התפילין של 'אות' היא מידת תפארת ,ואחר כך )שם( "וּ ל ְז ִּכ ָרוֹן ּב ֵין
שחודש תמוז שולטת בו האות ד' ,ובאב אות ל' .הרי ראש ,דביקות המידות והמוח ,חיבור המקיים את עֵינ ֶיך ָ" ,זכרון מקומו במוח ושם נעשה התיקון אחר
שתמוז ואב הם בבחינת 'דל' -עוזר דלים .על כן, כל צורת האדם והעולם ,ועל ידו נוצחין ישראל את תיקון הגוף ,בהנחת תפילין של ראש.
בחודשי תמוז ואב' ,כדלים וכרשים דפקנו דלתיך'. אויביהם הרוחניים והגשמיים ,כברכת שבט גד 'וטרף
זרוע אף קדקוד' .וכפי שכתב האבודרהם בהלכות ומצינו כן גם בדברי הרמב"ם מדי דברו בעניני
אך משנכנס חודש אלול אשר כנגדו מכוונת אות ת', תפילין ,שהקדים תפילין של ראש לשל יד ,כי באמת
נעשה ה'דל' להיות 'דלת' ,דלת הפתוחה לקבל שבים, ברכות השחר" :סח בין תפלה לתפלה עבירה היא
בידו וחוזרין עליה מעורכי המלחמה ,שעל שם קיום בסדר הדברים הרצוי ,כאשר ישראל עושין רצונו של
'דפקנו דלתיך' .ועל דרך זו יתפרש גם ענין 'רשים' ,על מקום ,אזי יורד השפע מלמעלה למטה ,מן המוחין אל
פי הכתוב בספר יצירה )פרק ט( שחוש הראייה שייך מצות תפלין כתקנן בזרועו ובקדקדו יתקיים באנשי
המלחמה )דברים ל כ( 'וטרף זרוע אף קדקד'" .כי כאשר המידות ,ראשית כל במוח וממנו יורד אל הגוף ,ומטעם
לחודש תמוז ,וחוש השמיעה כנגד אב .והנה 'ר"ש' זה גדולה קדושת תפילין של ראש יותר מתפילין של
ראשי תיבות 'ראייה שמיעה' ,על כן בחודשי תמוז אב פועל האדם בסדר הרצוי ,יוכל לגבור על כל אויביו.
יד )כמבואר ברמב"ם הלכות תפילין פרק ג הלכה יז( ,כי הן כנגד
'כדלים וכרשים דפקנו' .אמנם חודש אלול נתבאר שם
שהוא כנגד העשייה ,לעשות ולתקן בפועל.
שורש גבורת בני גד החכמה והדעת שמעלתן עליונה ,קודם שמצטמצמות
והנה ,בני גד זכו גם לגבורת הגוף כפשוטה ,והיו למעשים בפועל שהם מגושמים יותר.
סדר החודשים כנגד השבטים גיבורי חיל ההולכים חלוצי צבא לפני המחנה )ראה ומשום כך ,כאשר מדברים על קדושת התפילין
במדבר לב יז; יהושע ו ט וברש"י שם( .אך הדבר ברור ,כי גרידא ,קודם שדנים על צורת הנחתן בפועל ,בזה
והנה ,בדומה לזה נמצא כי י"ב חודשי השנה
גבורת גופם לא לחינם זכו לה ,אלא בוודאי נאזרו קודמים התפילין של ראש ,כי מעלתן עליונה וקדושתן
מכוונים כנגד י"ב שבטים ,וכמה חלוקות נאמרו בזה,
תמיד בגבורה לעניני הרוח ,ובקיום התורה והמצוות. חמורה יותר .אכן כאשר הנידון על קיום המצוה
ואלו ואלו דברי אלקים חיים .ואחת החלוקות הוא
לפי סדר דגלי מדבר ,שדגל ראשון היה יהודה יששכר ומאחר ומצינו כי נתקיימה בהם הבטחת התורה בפועל ,שכנגד מעשי האדם ,בזה ראשית כל יש לתקן
וזבולון ,וכנגדם ניסן אייר סיון .ודגל שני הוא ראובן 'וטרף זרוע אף קדקוד' ,פשיטא שידעו לכוון את סוד את תפארת האדם ומידותיו בהנחת תפילין של יד,
שמעון וגד ,כנגד תמוז אב ואלול. התפילין ,לסמוך תפילין של יד לתפילין של ראש ,הן ורק לאחר מכן לבוא אל המלך בתפילין שבראש.
וסדר זה מתיישב היטב לפי האמור שתמוז ואב בקיום המצוה בפועל והן בכוונה הראויה הנלמדת מן ומאחר שכך היא חובת האדם ,לתקן את עצמו
כנגד ראייה ושמיעה ,שהרי ראובן הוא לשון ראייה, המצוה ,להקדים את הכנת הגוף ותיקון המידות קודם מלמטה למעלה ,הרי שכל המפסיק ושח בין התפילין,
"כ ִי רָאָה ה' ּבְעָנ ְי ִי" ,אמנם
ונקרא כן )בראשית כט לב( ּ לתיקון המוח ,ובסמיכת גאולה לתפילה. מפריד בזה בין הדבקים ,ולא יוכל לתקן את המוח
שמַע ה' ּכ ִי"כ ִי ׁ ָ
שמעון לשון שמיעה) ,שם פסוק לג( ּ ועוד נמצאה בהם מעלה גדולה ,שידעו לחבר קודם שחיבר לו את עבודת הלב ,ועל איש אשר כזה
שְׂנוּ אָה אָנֹכ ִי" ,כנגד חוש השמע .ונפלא הדבר כי גם עצמם עם התפילין של משה רבינו ,שלא רצו להיפרד ראוי לקרוא 'הירא ורך הלבב' מעבירות שבידו ,יתכבד
ראשי התיבות 'ראובן שמעון' הוא 'רש' ,וכפי האמור ממנו ,עד אשר נקבע מקום מנוחתו בנחלת בני גד" ,כי נא וילך וישוב לביתו.
שם חלקת מחוקק ספון" )ראה דברים לג כא וברש"י שם(.
למעלה ברמז 'כדלים וכרשים'.
והנה ,על פסוק זה 'וטרף זרוע אף קדקוד' פירש איסור הפסקה בין גאולה לתפילה
ומעתה ,חודש אלול כנגד שבט גד ,וכבר נתבאר
רש"י כי "הרוגיהן היו נכרין ,חותכים הראש עם הזרוע בענין זה ,כה דברי הזוהר הקדוש בפרשת ויגש )ח"א
כי ענינו בעשייה ,והדברים מתוקים מדבש לפי כל
המתבאר כאן ,כי עיקר מעלת שבט גד הוא בתיקון במכה אחת" .ונראה כי גם לכח מיוחד זה זכו בני גד על רה (:על איסור ההפסקה בין גאולה לתפילה ,והשווהו
המעשים אשר על ידי זה באים לתיקון המוחין ,ובכח ידי שהקפידו במצות הנחת תפילין ובזה זכו לגבורתן. "תָנ ִינ ָן ,אֵין
לאיסור השיחה בשעת הנחת תפילין ,וז"לּ :
הזרוע יחד עם כח הקדקוד נפתח השער לדופקי מַפְסִיקִין ּב ֵין ּג ְאוּ ּל ָה לִתְפ ִּל ָהּ ,כְמָה דְל ָא מַפְסִיקִין ּב ֵין
ֹאשּ .דְבָעֵי לְמֶחז ֵי ּדְכ ֹּל ָא חַד, ּתְפ ִּל ָה ׁשֶל י ַד לִתְפ ִּל ָה ׁשֶל ר ׁ
בתשובה בחודש אלול. 'זרוע' רומזת לתפילין של יד ,ו'קדקוד' וְה ָא אוּ קְמוּ ה ָ ׁ]שָנ ִינוּ ,אֵין מַפְסִיקִים ּב ֵין ּגְא ֻּל ָה לִתְפ ִּל ָה,
אלו תפילין של ראש .ואם יזהרו ישראל
והנה ,שם 'גד' שורשו מלשון מזל ושפע )ראה רש"י
בראשית ל יא( ,והוא המתקן את בחינת הדלות והרשות ֹאש, ּכ ְמוֹ ׁש ֶּלֹא מַפְסִיקִים ּב ֵין ּתְפ ִּל ָה ׁשֶל י ָד לִתְפ ִּל ָה ׁשֶל ר ׁ
שבחודשי תמוז ואב ,כי משבא חודש אלול ,מתקיימת שלא להפריד בין שתי המצוות והברכות, שה ַּכֹל אֶחָד ,וְה ִּנ ֵה ּפֵרְׁשוּ ה ָ[" .הרי
שהכל הולך אל מקום אחד ,כי העלייה בשעת התפילה
ׁש ֶּצָר ִיך ְ לְהַר ְאוֹת ׁ ֶ
בו בחינת 'גמול דלים' -ראשי תיבות 'גד'. יוכלו לטרוף את אויביהם ,וממילא כל נמשכת עוד ועוד ,ואין להפסיק בין כל חלקיה.
גמול דלים המפריד ביניהן ילך וישוב לביתו על כך אמרו חז"ל בתלמוד ירושלמי )ברכות פרק א
יסוד הדברים נמצא בגמרא במסכת שבת )קד(. הלכה א( וז“ל” :אמר ר' אמי ,כל מי שאינו תוכף לגאולה
דאיתא" :אמרי ליה רבנן לרבי יהושע בן לוי ,אתו דרדקי תפילה למה הוא דומה ,לאוהבו של מלך שבא והרתיק
האידנא לבי מדרשא ]באו ילדים לבית המדרש[, ]ודפק[ על פתחו של מלך ,יצא ]המלך[ לידע מה הוא
ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן נון לא איתמר כח התפילין להתגבר על האויבים מבקש ומצאו שהפליג ]שכבר התרחק האוהב והלך
כוותייהו ]לא אמרו כדוגמתם[ ,אל"ף בי"ת -אלף בינה ואכן מצינו בדומה לזה בכוחן של התפילין להגן על לו[ ,עוד הוא הפליג ]נתרחק גם המלך ממנו[".
]למד תורה[ ,גימ"ל דל"ת -גמול דלים .מאי טעמא הנזהרים בהן ,במעשה הידוע על אלישע בעל כנפיים, והן הן הדברים ,כי האדם אשר זכה לעלות במעלות
פשוטה כרעיה דגימ"ל לגבי דל"ת ]מדוע משוכה רגלה כמבוא בגמרא במסכתא שבת )מט" :(.שפעם אחת גזרה התפילה והגיע לעת הגאולה ,וכמעט קט שנכנס הוא
של ג' לצד האות ד' ולא לצד האות ב'[ -שכן דרכו מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל ,שכל המניח בשערי תפילה לבוא אל העין מקור השפע ולהמשיך
של גומל חסדים לרוץ אחר דלים .ומאי טעמא פשוטה תפילין ינקרו את מוחו .והיה אלישע מניחם ויוצא משם שפע רב לכל עניניו ,אין זה ראוי שבעת רצון
כרעיה דדל"ת לגבי גימ"ל ]מפני מה משוכה רגלה של לשוק .ראהו קסדור אחד -רץ מפניו ,ורץ אחריו .וכיון כזאת יעמוד ויעסוק בדבר אחר ,שהרי עתה הוא עת
ד' מעט לימין[ -דלימציה ליה נפשיה ]שיזמן העני שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו ,אמר לו ,מה זה פתיחת השער ,והמלך הקדוש מוכן ומזומן לקבלו
עצמו לבעל הבית ,ולא יטריחנו לחפש אחריו[ .ומאי בידך? אמר לו ,כנפי יונה .פשט את ידו ונמצאו כנפי באהבה וברצון ,ומי פתי לא יסור הנה!
טעמא מהדר אפיה דדל"ת מגימ"ל ]על שום מה פניה יונה .לפיכך קורין אותו אלישע בעל כנפים".
של האות ד' משוכות מכיוון האות ג'[ -דליתן ליה ונראה עומק הדבר ,כי ענין הכנפיים מורה על חותם הלב וחותם הראש
בצינעה ,כי היכי דלא ליכסיף מיניה ]שיגמול לו גומל גבורה ,שבעלי כנף יכולים לעוף ולברוח מפני ואכן כפי שנתבאר למעלה ,בשעה שישראל
החסד את חסדו בצינעה ,כדי שלא יתבייש ממנו[". האויבים ,ואף אריה הבא לטרוף את היונה החלושה, עושים מלאכתם נאמנה ,פותחים בתיקון המידות
יכולה היא לברוח מפניו .וזהו כח התפילין -כח גבורה וממנו עולים לתיקון הראש ,מתקיימת בהם בקשתם
מיתוק הדינים בגמילות חסדים שניתן לישראל להתגבר על שונאיהם. מאיתו יתברך )שיר השירים ח ו( "שִׂימֵנ ִי כ ַחוֹתָם עַל ל ִּבֶך ָ
על פי הדברים האלה כתב רבינו החתם סופר )דרשות ּכ ַחוֹתָם עַל ז ְרוֹעֶך ָ" ,ויבוא עליהם שפע גדול מאת ה'
חתם סופר פרשת וזאת הברכה( ,לפרש את לשון הפסוק )דברים שייכות שבט גד למצות תפילין מלמעלה למטה .ברם כאשר נכשלים ישראל בחטאים
שכ ֵן וְטָר ַף ז ְרוֹעַ
לג כ(" ,וּ ל ְג ָד אָמַר ּב ָרוּ ך ְ מַרְחִיב ּג ָד ּכְלָב ִיא ׁ ָ אמנם באמת יש להבין ,במה נתייחדו בני שבט גד ומתייסרים מחמת כך בייסורים ,שכינה הקדושה מה
אַף קָדְקֹד" .כבר נתפרש כי 'גד' הוא לשון ברכה ושפע בזהירותם במצות תפילין ,והלא כל ישראל מצווין היא אומרת' ,קלני מראשי קלני מזרועי' -קודם ראש
ומזל טוב ,אכן העשירות ברכה היא לאדם אך ורק אם בה! ויש לפרש ששם 'גד' עולה בגימטריא שבע ,וכן ואחר כך זרוע ,כי הצער והכבידות מתחילים במקום
ישתמש בממונו לטובה ,לגמול דלים כדרשת הגמרא. בתפילין של ראש יש שתי אותיות שי"ן ,אחת של עליון -בראש ,ומשם יורדים ומשפיעים צער ויסורים
וזהו שאמר הכתוב' ,ולגד' -היינו למזל' ,אמר' ,כי שלוש קוין ואחת של ארבע קוין ,וביחד שבע. על המידות והמעשים המשולים לזרוע .כי אצלו
אימתי יהיה 'ברוך' ,כאשר יהיה 'מרחיב ג"ד' -ירחיב אך נראה להעמיק יותר בזה ,על פי מה שכתב ה'בני יתברך דרך השפע לבוא מלמעלה למטה ,אלא שאם
בחינת 'גימל דלת' ,שיהיה 'גומל דלים'. יששכר' )מאמרי חודש תמוז אב מאמר א ,מהות החודשים ,אות אין ישראל נוהגים כשורה ,יורד השפע אל האומות
ומוסיף הכתוב לפרש' ,כלביא שכן'' ,כלביא' ראשי ד-ה( ברמזי סדר החודשים ,לבאר את נוסח הסליחות ומהן אל ישראל ,כדברינו האמורים לעיל ,ואז גולה
תיבות 'כי לא במותו יקח אחריו' .ומסיים 'וטרף זרוע "לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך ,כדלים וכרשים השכינה הקדושה לעולם העשייה ,בבחינת )משלי ה ה(
אף קדקוד' ,כי הנה הקדקוד הוא מידת החסד ,וזרוע דפקנו דלתיך" .והביא שם מרבינו האר"י זיע"א )הובא "ר ַגְל ֶיה ָ יֹר ְדוֹת מָו ֶת" ,פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה.
היא מידת הגבורה ,ואיש עני אשר נחסר מחמת מידת ב'מגלה עמוקות' פרשת ואתחנן אופן ק"ה( ,ששם אדנות אולם כששבים ישראל בתשובה שלימה לעשות רצונו
הדין שלקה בה ,יש לתקן את חסרונו ולהמתיק הדין במילואו' ,אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד' ,יש בו שתים עשרה של מקום' ,שם קנית הודך והדרך'.
ג
עינים מאירות
בתפילין של ישראל בהם כתוב יחודו יתברך ,ותפילין נשאות לאנשים ופרות ורבות מהם ,אני איני עושה כן, בכח הנתינה ,ותתפרש תיבת 'וטרף' מלשון עירוב ,כמו
דמרי עלמא שם נאמרה מעלתן של ישראל -גוי אחד אלא )אסתר ג יג( 'להשמיד להרוג ולאבד'. 'ביצים טרופות' ,לערב ולהמתיק את הדין ברחמים.
בארץ .ברצועות אלו קושרים ישראל עצמם בקשר אמר רבי לוי ,אף גוג ומגוג לעתיד לבא עתיד לומר
גמור שיש בו ממש עם ריבונו של עולם. כן ,שוטים היו הראשונים שהיו מתעסקים בעצות על צדקתו של גד
ישראל ,ולא היו יודעים שיש להם פטרון בשמים ,אני בדומה לזה כתב ה'כלי יקר' בפסוק זה וז"ל " :ולגד
המלחמה האחרונה -כנגד אמונת ישראל איני עושה כן ,אלא בתחלה אני מזדווג לפטרון שלהם אמר ברוך מרחיב גד וגו' .לפי שאמר בסמוך 'צדקת ה'
ובאמת ידוע מדברי צדיקים ,כי המלחמה האחרונה ואחר כך להם ,הדא הוא דכתיב )תהלים ב ב( 'יתיצבו עשה' וגו' ,ולעושה צדקה שייך לשון גד ,גומל דלים,
-היא מלחמת גוג ומגוג ,תהיה מלחמה רוחנית קשה מלכי ארץ' .אמר לו הקדוש ברוך הוא ,רשע! לי באתה והקדוש ברוך הוא מרחיב לו כהנה וכהנה פי שנים
עד מאוד .הן אמת ,כי כבר בגלויות הקודמות היו להזדווג?! חייך שאני עושה עמך מלחמה! הדא הוא כפלים ,ובזכות זה 'כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקוד',
גזירות שמד על ישראל רח"ל ,אך במלחמה זו יהיה דכתיב )ישעיה מב יג( 'ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר כמו שאמרו חז"ל )בבא קמא יז' (.כל העוסק בתורה
עיקר הנסיון בשמירת האמונה ,וכמו שכתב ב'מגלה קנאה' ,וכתיב )זכריה יד ג( 'ויצא ה' ונלחם בגוים ההם', ובגמילות חסדים אויביו נופלים לפניו חללים' וכו'.
עמוקות' )פרשת לך לך( לפרש דברי הגמרא במסכתא ומה כתיב תמן )שם פסוק ט(' ,והיה ה' למלך על כל ועדיין לא פירש מה הצדקה שעשה גד ,על כן אמר
פסחים )קיז (:וז"ל :אמר רבי שמעון בן לקיש) ,בראשית הארץ'". 'וירא ראשית לו' ,כי הוא בעצמו ראה לפסוק על עצמו
יב ב( 'ואעשך לגוי גדול' זהו שאומרים 'אלקי אברהם', מה שלא היה מחויב לעשותו מצד הדין ,ומהו שפסק
'ואברכך' זהו שאומרים 'אלקי יצחק'' ,ואגדלה שמך' מיהו הכסיל הנלחם נגד ה' היושב בשמים? על עצמו' ,וירא ראשית לו' ,כי פסק על עצמו לצאת
זהו שאומרים 'אלקי יעקב' ,יכול יהו חותמין בכולן, והנה ,דברי המדרש הללו טעונים ביאור רב .כי בראש החלוץ ,כי סמך על זכות שבחלקו נקבר מחוקק
תלמוד לומר 'והיה ברכה' ,בך חותמין ,ואין חותמין לכאורה ,על אף טפשותו של כל אחד מהם שסבר כי שתהיה ארצו יושבת בהשקט ובמנוחה כל זמן שיהיו
בכולן". יוכל לנצח את ישראל בניו אהוביו של הקדוש ברוך המה במלחמה".
ופירש שם ,כי 'בך חותמין' היינו שעיקר הנסיון הוא ,מכל מקום נראה שלמד מטעותו של קודמו,
בדור האחרון יהיה על דבר מה שהשריש אברהם וחשב כי הוא חכם יותר ,אלא שלא השכיל להבין כי כח השמיעה שבשבט גד
אבינו לבניו אחריו ולכל באי עולם ,היא אמונת היחוד. גם אחר עצתו החדשה אין עצה ואין תבונה נגד ה'. ונראה לבאר באופן נפלא מדוע דווקא שבט גד זכו
כי בעקבתא דמשיחא המלכות תהפך למינות )ראה אולם תמוה מה ביקשו גוג ומגוג ,וכי סברו שיוכלו לכוח הגבורה במלחמה ,על פי מה שכתב בספר 'צרור
סוטה מט ,(:ויצטרכו ישראל לכחו של אברהם אבינו לעלות לשמים לעשות מלחמה בה' יתברך? הלא אין המור' פרשת ויגש )בראשית מו טז( כי שבט גד קנו בנפשם
ראש המאמינים כדי לעמוד בנסיונות קשים אלו. לך טיפשות גדולה מזו! את כח השמיעה .כי הנה בפרשה שם נמנו שבעה מבני
ובזה פירשו לנו חז"ל ,כי תוקף המלחמה כנגד אלא הביאור הוא ,כי בוודאי לא עלה על דעת שום גד" ,צִפ ְיוֹן וְח ַּג ִי ׁשוּ נ ִי וְאֶצ ְּבֹן עֵר ִי וַאֲרוֹד ִי וְאַרְאֵל ִי" .ואילו
אמונת ישראל ,תהיה בדרך מלחמה על מצות תפילין, אדם להילחם בפועל בו יתברך כביכול ,ומי פתי אשר בפרשת פנחס כאשר נמנו משפחות בני גד נמנה 'אזני'
'ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו', יסבור כי יוכל לעשות כן .רק כוונת חז"ל ,כי ביקשו תחת 'אצבון' .ופירש שם ,כי בתחילה נקרא אצבון,
כי זהו סוד נצחונם של ישראל במלחמה ,שיודעים רשעים אלו לאסור מלחמה כנגד ישראל ,על ידי אך כאשר נתנבא אהרן הכהן במצרים ואמר )יחזקאל כ
לחבר בין הגוף והמוח ,בין תפילין שבזרוע ותפילין ַשל ִיכוּ וּ ב ְג ִּלוּ ל ֵי מִצְר ַי ִם
ז וברש"י שם( "א ִׁיש ׁש ִּקוּ צ ֵי עֵינ ָיו הׁ ְ
שבקדקוד ,ובזה שוכן עליהם שם מ"ב היוצא מן אַל ּת ִּט ַּמָאוּ " ,שמע אזני את דבריו של אהרן והאזין
התיבות 'אנא בכח' ,אשר כל היודעו ומשמרו בטהרה ענין הכנפיים מורה על גבורה ,שבעלי לתוכחתו .ולכך נקרא 'אזני' ,כי מיד חזר בתשובה.
אימתו מוטלת על הבריות ,וזוכה שיתקיים בו מקרא כנף יכולים לעוף ולברוח מפני האויבים, ומשום שעשה את רצונו וצביונו של הקדוש ברוך
שכתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ואף אריה הבא לטרוף את היונה הוא ,לכן נקרא 'אצבון'.
ויראו ממך".
החלושה ,יכולה היא לברוח מפניו. כח הנצחון בראש השנה
רמזי תחיית המתים בדיני התפילין וזהו כח התפילין -כח גבורה שניתן והדברים מאירים על פי מה שכתב בספה"ק
והנה ,התפילין מרמזים גם לחיי הנצח שאחר תחיית לישראל להתגבר על שונאיהם 'אמרי נועם' )לראש השנה( להרה"ק רבי מאיר הורוויץ
מדז'יקוב זיע"א ,כי התיבות 'טרף זרוע אף קדקד'
המתים ,וכמו שכתב רבינו בחיי )בספר כד הקמח ערך
'תפילין'( וז"ל" :ומה שמכסים התפלין במטלית ובשער עולות בגימטריא כחשבון תיבות 'ראש השנה' ) ,(900כי
ובגידין ,יש בזה רמז וסימן לתחיית המתים ,שעתידים הזכרת חטאיהם אשר נכשלו בהם במרוצת הדורות, ביום קדוש זה יוכלו ישראל לנצח את כל המקטרגים,
מתי ישראל לחיות ולעמוד בלבושיהן בשערן ובגדיהן ובזה להפריד את הקשר של קיימא שבין ישראל בסוד הפסוק 'כי תצא למלחמה' ,כי תיבת 'תצא' עולה
והעור מלמעלה כשם שהתפלין מחופין בעור ,וכשם לאביהם שבשמים. בגימטריא 'זרוע קדקד' ) ,(491ואילו תיבת 'זרוע' עולה
שיש לגוף בשר וגידין ועור ושער ומלבוש ,ועתיד מלחמה זו היא המלחמה הגדולה והקשה מכולן, בגימטריא 'זכרון' ) ,(213כנגד ראש השנה שהוא יום
הקדוש ברוך הוא להקימם בלבושיהן ,שנאמר )איוב וכפי שכבר ניסה בלעם הרשע לעשות כן אלא שזממו הזיכרון .והכל תלוי בהכנה הנעשית בחודש אלול,
לח יד( 'ויתיצבו כמו לבוש' ,וכתיב )יחזקאל לז ו( 'והעליתי לא עלה בידו ,ומכל מקום ידע כי אלוקיהם של אלו שהוא חדשו של שבט גד.
עליכם בשר וקרמתי עליכם עור' מלמעלה ,כן התפלין
יש להן דוגמא לזה ,כי גוף הפרשיות הכתובות בפנים
שונא זימה ,וביקש להכשיל את ישראל בחטאי הזנות.
וזהו שביקשו גוג ומגוג להיות 'מזדווג לפטרון שלהם',
מלחמת גוג ומגוג על ה' ועל משיחו
הם כנגד גוף האדם ,והקלף שהפרשיות כתובות בו לנסות ולחבל בקשר האיתן הקושר בין ישראל ויש לידע ,כי יום הדין בראש השנה ,יש בו בבואה
הם כנגד הבשר ,והגידים שהם תפורים בהם כנגד גידי לקודשא בריך הוא. מעין יום הדין הגדול והנורא לעתיד לבוא ,במלחמה
האדם ,והמטלית כנגד לבושי האדם ,וזה רמז לכל מי האמיתית והקשה מכל מלחמות ישראל ,כנגד כל
שהוא ירא שמים ומניח תפלין שהוא זוכה לתחיית מלחמת הרשעה בקשר התפילין כוחות הרע והרשע שבעולם ,קודם שתבוא הגאולה
המתים". על פי זה יש לבאר באופן נפלא את דרשת השלימה.
הפסוקים שהובאו במדרש על ענין זה ,במזמור ב על מלחמה זו אמרו חז"ל במתק לשונם )ויקרא רבה
לקדש שם שמים בתהלים ,שנוסד על מלחמת גוג ומגוג .ושם נאמר כז יא( לבאר רצונו הרע של כל אחד משונאי ישראל
הרי כאן רמז גדול לישראל בחובת עבודתם לפני כך" :ל ָּמָה ר ָגׁ ְשוּ גוֹי ִם וּ לְא ֻּמִים יֶה ְּגוּ ר ִיק :יִתְי ַּצ ְבוּ מַלְכ ֵי כנגדם ,וזממם בל הפיק ה' והכניע את כולם עד לקץ
ה' ביום הדין ,שלא יבואו לבקש טובת עצמם בקנינים אֶר ֶץ ו ְרוֹז ְנ ִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְׁשִיחוֹ :נ ְנ ַּתְקָה אֶת הפלאות ,וז"ל" :אמר רבי לוי ,אוי להם לרשעים שהם
הנפסדים כאותם כלבים הצווחים 'הב הב' )ראה בתיקוני ַשמַי ִם
מוֹסְרוֹתֵימוֹ ו ְנׁ ְַשל ִיכ ָה מ ִּמ ֶּנוּ ֲעבֹתֵימוֹ :יוֹׁשֵב ּבׁ ּ ָ מתעסקין בעצות על ישראל ,וכל אחד ואחד אומר
הזוהר הקדוש תיקונא שתיתאה דף כב ,(.אלא יזכרו את יום שׂחָק ה' יִלְעַג ל ָמוֹ :אָז יְד ַּב ֵר אֵל ֵימוֹ בְא ַּפוֹ וּ בַחֲרוֹנוֹ יִ ְ עצתי יפה מעצתך .עשו אמר ,שוטה היה קין שהרג את
הדין הגדול והנורא ,שבו ישב ה' לשפוט את כל הארץ, הל ֵמוֹ" .ועל פסוקים אלו דרשו חז"ל )מדרש 'שוחר יְב ַ ֲ אחיו בחיי אביו ,ולא היה יודע שאביו פרה ורבה ,אני
'ובו תנשא מלכותך ויכון בחסד כסאך' ,ואף שיתייצבו טוב' על תהלים שם( וז"ל'" :ננתקה את מוסרותימו' -אלו איני עושה כן ,אלא )בראשית כז מא( 'יקרבו ימי אבל אבי'.
מלכי ארץ על ה' ועל משיחו ,ויבקשו לנתק את תפילין שביד' .ונשליכה ממנו עבותימו' -אלו תפילין פרעה אמר ,שוטה היה עשו שאמר 'יקרבו ימי אבל
הקשר ההדוק שבין ישראל לאביהם שבשמים ,אך שבראש". אבי' ,ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו ,אני
ישראל קדושים יחברו עצמם כלפי מעלה בכל עוז מבואר מזה ,כי עיקר דרך מלחמתם של רשעים איני עושה כן ,אלא עד דאינון דקיקין תחות כורסיה
ותוקף ,ובזה יתקיים הפך רצון הרשעים' ,ויאתיו כל אלו ,היתה בבקשתם להפריד את ישראל מעבותות אמהון אנא מחנק יתהון ]בעוד שהם קטנים תחת
לעבדך ויברכו שם כבודך ויגידו באיים צדקך' ,ומתוך של אהבה המקשרים ביניהם לקיום מצוות התורה כסא אימם אני חונק אותם[ ,הדא הוא דכתיב )שמות
כך 'יקבלו עול מלכותך עליהם ,וירוממוך בקהל עם, הקדושה ,ובפרט כנגד מצות תפילין .והדברים א טז( 'וראיתם על האבנים וגו' כל הבן הילוד היאורה
וישמעו רחוקים ויבואו ,ויתנו לך כתר מלוכה' ,במהרה נפלאים לפי כל המבואר במאמר זה ,כי מצות תפילין תשליכוהו' .המן אמר ,שוטה היה פרעה שאמר 'כל
בימינו אמן. היא המקשרת בין ישראל לבורא כל העולמים, הבן הילוד היאורה תשליכוהו' ,ולא היה יודע שהבנות
לשמיעת השיעורים -קול הלשון | 03-6171077 :לקבלת הגיליון בדוא"לnewsletter.mechubarim@gmail.com :
ד
מרגליות יקרות ואבני חושן,
פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים
דברי הגות ורעיון
מאוצרות תורת החסידות
משובצות זהב ומסודרות
משיעוריו ושיחותיו של
רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט“א
פרשת כי תבוא
שבת קודש על התורה
אכסוף נועם שבת שלהבות קודש והגיונות חכמה
בקדושת השבת וסגולתה מפרשת השבוע
באו המונים לחגוג עם המלך ולהשתתף
עמו בסעודתו.
ושפתותינו שבח רואה ואינו שומע מאומה רק ארץ ישראל
וארץ ישראל.
סגולה לזכרון
יום השבת הוא יום שיש בו שבח לבורא פעם ביקש מאן-דהוא מהרב הקדוש בעל
בין הסועדים בלטה השתתפותם של כל עולמים .אין לנו עת בה השירה כשבא להיפרד מידידו הרב הקדוש רבי אהרן ‘ישמח ישראל’ מאלכסנדר זיע”א סגולה
קבוצת אנשים זעירה ,אשר נודעו מאז וההודיה ליוצר הכל בוקעות מקרבנו מזיטומיר זיע”א ,שהיה אז מוטל על ערש לזכרון .אמר לו ה’ישמח ישראל’ ,שירחץ
ומתמיד כאנשים שאינם ממחבבי המלך כמאליהן כביום השבת. דוי אמר לו רבי אהרן :הרי אמרו שמימי ארץ כמה פעמים ביום את חוט השדרה במים
ומבקשי טובתו. ביום זה מעידים כל הנבראים על בריאת הקודש רפואה הם ,והנה עומד מר לנסוע קרים .עמד על ידו אדם אחר ,וביקש גם
כטוב ליבם של אורחים אלה במאכלים השמים והארץ על ידי הקדוש ברוך הוא, לארץ וכל הגיגיו נתונים בה ,יקח נא מעט הוא סגולה לזכרון ,שמא אעשה את אותה
הערבים לחכם ובשתיה אשר כדת באין ושמחה מיוחדת מפעמת בנשמותינו מים לתוך פיו ודינם יהא כדין מימי הארץ, סגולה? אמר.
אונס ,זחה דעתם עליהם ,והחלו להביע וגורמת לנו לשאת עינינו לשמים ולשבח אחר כך יפלטם לכוס ואני אשתה אותם ענה לו ה’ישמח ישראל’ :עבורך יש לי סגולה
את דעותיהם על התנהלותו של המלך וארפא .וכן היה. אחרת :תקיים את הכתוב ‘לא תתורו אחרי
ולפאר למי שברא כל אלה.
בקול רם ,וכהשלמה הוגנת לדבריהם באותו פרק נקלע משלוחי צפתי לעירו של עיניכם אשר אתם זונים אחריהם’ על ידי זה
מכיוון שכך ,יובן מדוע יום השבת הוא
פיזרו כמה קללות על ראשו של המלך הרב הקדוש מאבריטש .שש בו רבי אברהם זוכים ‘למען תזכרו’.
יומו של היכל הנגינה הקונה מקום של
כאוות נפשם ומשאלתם מימים ימימה. דוב והרבה להתעניין אצלו פרטי פרטים וסיפר החסיד הישיש ר’ משה אהרן בוים,
כבוד בבתי ישראל בעת סעודות השבת
הרגיש בהם המלך וחמתו עלתה בקרבו רבים מני ספור מארץ הצבי. שהזכיר את עצמו לפניו שיזכה לזכרון טוב
ולאורך יום השבת כולו.
ופעפעה בתוכו כארס של עכנאי. והמשולח שהיה מחונן בשפה עסיסית ושיזכור כל מה שילמד .ענה לו ה’ישמח
מלבד אותם מזמורי תפילה ופיוטי קודש
”הנכם אוכלים ושותים על שולחני - ועשירה תיאר לפניו את הקדושה והיופי של ישראל’ :עצה היא על זה להיות בבחינת בור
אותם התקינו אנשי כנסת הגדולה לומר
ובתוך כך מדברים בי סרה בעזות פנים הארץ ,את הנוף המרהיב והמקסים שלה ואת סוד שאין מאבד טיפה ,דהיינו להיות נזהר
בסדר התפילה ,אנו מוצאים ענין מיוחד
שכזו?!” המקומות הקדושים עטויי ההוד .בירושלים במדת יסוד שזו סגולה לזכרון ,ועל ידי זה
אשר נתקבל זה שנות דור ודור לזמר
בכעסו החליט המלך להכריז על סיום עיר הקודש ,סיפר ,ניצב שריד בית מקדשנו, זוכים להיות בור סוד שאינו שוכח שום דבר.
בשבחין ולהרבות בזמירות קודש בעת
הסעודה ולפזר את כל האורחים לביתם, הכותל המערבי אשר שכינה לא זזה הימנו
סעודות השבת דווקא.
ואילו הסוררים יבואו על ענשם החמור. מעולם ובת קול מנהמת כיונה מבין חרכיו.
זמירות השבת יסודתן בהררי קודש על הפסוק (דברים כו יג)‘ :לא עברתי ממצותיך
אחד משרי המלוכה שראה את המתרחש ועל אם הדרך בבית לחם נמצא קבר רחל ולא שכחתי’ הביא הרה”ק בעל ה’לב שמחה’
מדברי הראשונים כמלאכים ,הם רבנו
ובלבו עלה צער על העלול לקרות, אמנו המבכה על בניה וקולה נשמע ברמה. מגור זיע”א ,כי הגאון הרוגצ’ובי ביקר פעם
האריז”ל ובני חבורתו הקדושה ,או גדולי
התקרב אל המלך הנזעם והחל מלמד בחברון טמונים האבות והאמהות במערת אצל זקנו בעל ה’שפת אמת’ מגור זי”ע,
עולם אחרים שתרמו אף הם חלקם
סנגוריה בחשש: המכפלה ,ובמרומי הגליל מתנוסס קבר וכאשר הלך ,אמר השפת אמת ,שמזכרונו
בחיבור פיוטי קודש המרוממים כל
הרשב”י במירון ,ובכל המקומות הללו ניכר שהיה שמור כולו בקדושה.
“אדוני המלך ירום הודו ,עד שאתה אומריהם.
שואבים קדושה בחביות ונהנים מזיו
מביט באלו שאוכלים ושותים ומקללים ויש לנו להתבונן ולרדת לעמקו של דבר, הוא אשר אמר הכתוב ‘לא עברתי ממצוותיך’
השכינה .ואז התלהב המשולח והוסיף :למה
אותך ,מדוע לא תביט בשאר הסועדים מפני מה אכן נהגו בכל תפוצות ישראל ולכן ‘לא שכחתי’ .וזה שאמרו בירושלמי ‘אית
אאריך בדרוש ,הרי אפילו האבנים בארץ
שאוכלים ושותים מידך הרחבה ומברכים לומר את זמירות השבת באופן של לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח’ ,על
ישראל הן ממש מרגליות!
אותך ומשבחים לשמך?” שירה ערבה וזמרה נעימה בעת שלשת דרך דברי השפת אמת ‘לא עברתי ממצותיך
המשולח עזב את ביתו והרב הקדוש עזב ולא שכחתי’ ,וכפי השמירה כך הזכרון.
לשמחתו ולשמחת כולם קיבל המלך הסעודות. אף הוא את הבית כעבור זמן קצר והפליג
את דבריו ,והסעודה המשיכה בסדרה אם סודות גדולים ונשגבים טמונים בין וכמסופר על אדם שקבל לפני הרב הקדוש
באניית מפרשים לארץ כיסופיו .התיישב
החגיגי עד לסיומה. מילות הפיוטים הקדושים ,מדוע נהגו רבי פנחס מקוריץ זיע”א על מחלת השכחה
בצפת ,בירת הגליל העליון ,והחל לנהוג
יושב תהלות ישראל לשוררם? עוד יש להבין ,מדוע סידרו נשיאותו ברמה .בעקבותיו הגיע מאוחר יותר ממנה סבל.
משל זה בא ללמדנו את חשיבותם של לאמרם בשעת הסעודה דווקא ולא קבעו המשולח הצפתי שחזר לביתו ,וכשנפגשו, ענה לו הצדיק ,שישוב בתשובה המגעת עד
בני ישראל המודים ומשבחים לפני לאמרם בעת התפילה או במעמד מיוחד שאלו המשולח :נו רבי ,הטובה הייתה עצתי? כסא הכבוד ואין שכחה לפני כסא כבודך.
הבורא בכל עת ,ובפרט בעת סעודתם. עבורם? החזיר לו הרב הקדוש :נכונים היו דבריך מכך למד בעל ‘לב שמחה’ קל וחומר ,לאדם
העולם כולו מלא בנאצות ובגדופים באורים רבים נאמרו בדבר ,וכולם אודות המקומות הקדושים ,אמנם מצאתי שלא פגם ,שאין השכחה שולטת בו.
חלילה הנשמעים מפיהם של אומות מכוונים למקום אחד .ובדברי המדרש בארץ את הכותל ואת קבר רחל ומערת ארץ ישראל
העולם על האופן בו מנהל הבורא את מצאנו הסבר נפלא לאמירת הזמירות המכפלה ,הכל אמת ויציב ,ברם הרי הוספת כשהגיע הרב הקדוש רבי אברהם דוב
עולמו .ברחבי העולם כולו יושבים גויי בשעת הסעודה דווקא. כי גם האבנים שבארץ מרגליות הן ,בעוד מאבריטש זיע”א ,בעל ‘בת עין’ ,לימי הזקנה,
הארצות ואוכלים ושותים ופוחזים ,ובעת וכך משלו חכמינו ז”ל במדרש (שהש”ר ח שנוכחתי לראות כי האבנים הן אבנים ולא השתוקק לעזוב את ארץ העמים ולעלות
אכילתם משמיעים הם דיבורי נבלה יג) על הפסוק (שיה”ש ח יג) ‘היושבת בגנים מרגליות. לארץ הקודש הסתפח בנחלת ה’ .מכשולים
הגורמים צער למלך מלכי המלכים. חברים מקשיבים לקולך השמיעיני’: ענה המשולח לדבריו בקול תקיף :רבי ,אבל עצומים נערמו על דרכו .לא קל היה לנטוש
באותה שעה חושב הבורא להחריב את כרוז נשמע בכל ערי המדינה בהתרגשות: מי שזוכה וראוי לכך ,כן רואה! רבנות בעיר מכובדת ופרנסה בהרחבה
עולמו ,והתורה הקדושה נכנסת ומלמדת ”הוד מלכותו ,מלכנו הרם והנישא ,מזמין מיד קם הרב הקדוש מכסאו מבלי לומר וללכת לארץ ישראל באין מכיר ובאין מודע,
סנגוריה ואומרת: את כל אזרחי המדינה לסעודה חגיגית מילה ,נכנס לקיטונו הסמוך והסתגר בה. אבל החלטתו לקיים מצות ישוב ארץ ישראל
”רבונו של עולם ,עד שאתה מביט ומיוחדת שתתקים בארמונו בשבוע במשך שנה תמימה לא יצא מן החדר ,לא בגופו היתה נחושה.
באלו שמחרפים ומכעיסים לפניך ,הבט הבא!” דיבר עם איש ולא בא בכל מגע עם כל בני והיה הצדיק מתכונן לנסיעה ואפוף כולו
בבני ישראל עמך שמברכים ומשבחים בתאריך המיוחל ,תכונה מיוחדת צפת הנדהמים ,עסק בעבודתו הקדושה אוירא דארץ ישראל ,סופר את הימים ואת
ומקלסים לשמך הגדול בלימוד התורה, הורגשה בארמון .מכל קצוות המדינה בהתבודדות ובפרישות והיה מנותק מעולם השעות לקראת יום הנסיעה הנכסף ,אינו
המשך בעמוד ג’ המשך בעמוד ג’
המשך מעמוד א’ שבת קודש המשך מעמוד א’ על התורה
בעצמו ואומר דברי שבח ומזמור שיר לקדוש ברוך בזמירות ובתשבחות”. תפיליו לבדיקה ,והן נמצאו, ומלואו .איש לא ידע לפתור את
הוא ,לפיכך גם כל יצוריו יכולים לפאר ולברך אליו הרי לנו כי ההבדל המוסרי שבין אומות העולם לבני אכן ,פסולות .כאשר עשה התעלומה הגדולה מה קרה פה.
יתברך. ישראל מתגלה ביתר שאת בעת הסעודה ,ובאותה לו המעשה כנפיים בקרב בתום השנה סיים הצדיק את
והאריך עוד בדרוש עמוק ,אשר לימים נדפס שעה מתחדדת מעלתם של ישראל על פני הגויים, החסידים ,ואלו החלו להרעיש התבודדותו ,יצא את חדרו
גם בספרו הקדוש ‘אוהב ישראל’ בדרוש לשבת אשר בשונה מהם שנהנים ופוחזים -בני ישראל עמו ,הגיעו הדברים גם לאוזניו כשכולו צוהל וקורן אור ,וצוה
קודש ,כי למעשה אין כל מצווה בעולם שנעשה אוכלים ושותים ומקלסים לבורא בדברי הלל ושבח. של רבינו .נענה בביטול ואמר: להזמין קרואים רבים לסעודת
בה התיקון בעולמות העליונים אם לא שתקדים וכעין זה מצאנו שאמרו חכמינו במסכת מגילה גם זה לי מופת! ...הלא במפורש מצוה והמשולח בתוכם.
ההתעוררות מלמטה מצד בני ישראל העושים (יב ):שיום השבת מתאפיין בשוני הניכר בין ישראל נאמר (דברים כח י) ‘וראו כל עמי כשהופיע המשולח לפניו פנה
אותה ומקיימים אותה ,מלבד מצווה אחת היוצאת לאומות :בעוד ישראל אוכלים ושותים ופותחים הארץ כי שם ה’ נקרא עליך’, אליו הרבי ואמר ברגש רב:
מן הכלל ,היא מצוות השבת אשר בה נעשה התיקון פיהם בדברי תורה ,בשירות ובתשבחות ,אומות ודרשו על כך בגמרא (ברכות נכון ,נכון ,האבנים הן מרגליות!
והיחוד בעולמות העליונים מעצמותו יתברך בלי העולם אוכלים ושותים ופותחים פיהם בדברי ו ).אלו תפילין שבראש ,הרי האבנים הן מרגליות!
שום עזר וסיוע מלמטה. תפלות. לנו מפורש שאפילו עם הארץ ולהפצרת איש אמוניו החסיד
רמז לדבר יש בכך שמצות השבת שנצטוו בה טבע העולם הוא ,שהאכילה והשתיה מגבירות מסוגל לראות ולהבחין ,אם ר’ פישל ברנשטיין ,הבהיר
בני ישראל -עיקר קיומה ב’שב ואל תעשה’, בקרבו של אדם את בחינתו החמרית וגורמות לו התפילין כשרות או לא. לנוכחים את כל הפרשה
כמו שלושים ותשע המלאכות האסורות בשבת לזחיחות הדעת המביאתו פעמים לדיבורי הבל כאשר סופר לו פעם באמרו :מעודי לא הסכנתי
ותולדותיהן ,אשר כל קיומן אינו בפעולה ובעשייה ורעות רוח .אך בני ישראל לא כן המה ,רק מתעלים בהתפעלות ,על אחד מבני לשמוע איש מדבר אלי
כי אם דווקא בשביתה ממלאכה. ומתרוממים בעת סעודתם ומשבחים ומברכים למי המשפחה ,אשר שאל את בתקיפות כפי שהמשולח דיבר
וזאת מפני שמצות השבת אינה צריכה לסיוע של שברא ויצר הכל והעניק להם מזון מידו הרחבה. תפיליו של ידיד ,ובטרם הספיק ואמר לי שמי שזוכה רואה.
עשייה מהעולמות התחתונים ,וכל התיקונים בה ויש להעמיק עוד בדבר: להניחן ,החזירן לבעליהן והאיץ הבנתי איפוא כי מן השמים
נעשים מעצמם בכוח עליון. האכילה והשתיה מרחיבות את לבבו של העוסק בו למסור את התפילין לבדיקה, שמו דברים בפיו להוכיחני
לולא כך ,לא היו הבריות יכולים לשבח ליוצרם בהן ,ומתוך כך דעתו טובה עליו ויכול הוא להשכיל והן אכן נמצאו פסולות .גם כי טרם הגעתי לשלימות כדי
על מתנת השבת ,כי אילו הוזקקה השבת למעשי ולהבין בעניינים אשר אינו משיגם בכל זמן אחר. כאן ,הביט בו רבינו במספר שאוכל להשיג הרגשה כזו
התחתונים ,הלא מי יאמר זיכיתי ליבי וטהרתי בעת זו בה דעת האדם מבוסמת עליו ,יכול הוא בתמהון ,ולא הבין כלל ,מה בארץ ישראל ,והסתגרתי לכן
מחטאתי ופעלתי בעצמי ככל הראוי לקדושת לבוא לידי מדרגות עליונות אותן אינו יכול להשיג החידוש בדבר ,והתפעלות זו במשך שנה תמימה להזדכך
השבת? בכל זמן אחר .זהו זמן נעלה ביותר בו נפתחים על שם מה. ולהתקדש בקדושה עילאית.
אלא רק מפני שיום השביעי עצמו משבח ואומר, לפני האדם אוצרות בלומים של שפע רוחני ואורות כתב הרב הקדוש בעל ה’אמרי עד שזכיתי היום לראות כי
ונעשים כל התיקונים בעולמות העליונים מעצמם, עליונים ,וכל בר דעת הרוצה ליטול יבוא ויטול נועם’ זיע”א (פרשת תצוה) :לבאר אכן אפילו האבנים הפשוטות
על כן גם כאשר לא השיג האדם מדרגה עליונה ויקנה לעצמו קנין נצח בשעה זו. נוסח של ‘לעולם יהא אדם ירא שבארץ ישראל מרגליות הן,
יכול אף הוא לכלול עצמו בקדושת השבת, אלא שאומות העולם מנצלים את הרחבת דעתם שמים בסתר ובגלוי’ ,ולכאורה ככתוב (ישעיה נד יב) ‘והיה כדכד
ולהתייחד בעצמותו יתברך. עבור דברים שפלים ומגונים מן הדיוטה התחתונה, הלא כתוב (מיכה ו ח) ‘והצנע שמשותיך ושערייך לאבני
זהו שאמרו שמכיון שיום השביעי משבח ואומר, ועוסקים בדברי הבאי ,ואילו בני ישראל מנצלים לכת עם אלקיך’ .אך הענין, אקדח’.
לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו. אותה כדי להתעמק במושכלות ולשורר לפני שבאמת עיקר העבדות צריכה
והן הן דברי הפלא אשר הביאו רבותינו בעלי הבורא שיר חדש בנעימה ובזמרה. להיות בהסתר מכל בני אדם, על הפסוק (ויקרא יט כג)‘ :וכי
התוספות (סנהדרין לז :ד”ה מכנף) בשמם של רבותינו לכן נתקנו אותן זמירות קדושות לשוררן בעת אמנם היראה צריכה כל כך תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ
הגאונים (תשובת הגאונים) ,שאין בני ארץ ישראל הסעודות דווקא ,כדי שיאמרו בשעה בה שוררת להיות בוערת בתוך לבו עד מאכל וערלתם ערלתו את פריו
אומרים קדושה אלא בשבת ,שהרי לגבי מלאכי הרחבת הדעת ,ולעת שכזאת יכול האדם להשיג אשר ממילא ניכר על פניו, שלש שנים יהיה לכם ערלים
מעלה כתוב (ישעיה ו ב) ‘שש כנפים לאחד’ ,וכל כנף ולהבין מקצת מצפונותיהן ורזיהן הגבוהים ,ולהביט וברוב עוז תפרוץ חוצה שלא לא יאכל’ ,מפרש רבנו ה’אור
אומר שירה אחת ביום בששת ימי החול. תמונת ה’ החבויה בהן. ברצון האדם כלל ,יען שלבו החיים’ הקדוש זיע”א ,שהכוונה
וכשמגיע יום השבת אומרים המלאכים לפני מלא כל גדותיו ,ואין באפשרי
המקום“ :רבונו של עולם ,אין לנו עוד כנף לשורר
משבח ואומר להחזיק עצמו בהסתר .וכמו
בביאת ארץ ישראל היא בכוונה
מפליג היה הרב הקדוש רבי יצחק מאיר מגור זי”ע רוחנית בלבד ולא להנאת הגוף
בו לפניך”. שנאמר (דברים כח י) ‘וראו כל כלל.
בעל ‘חידושי הרי”ם’ בשבח חידושי תורתו של הרב
והקדוש ברוך הוא משיב להם“ :יש לי עוד כנף אחד עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עוד פרש רבנו ה’אור החיים’
הקדוש רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא זי”ע
שאומר לפני שירה ,הם בני ישראל ,שנאמר (שם כד
בעל ‘אוהב ישראל’. עליך’ .ולזה מעשה הצדיקים הקדוש זיע”א ,על הפסוק
טז)‘ :מכנף הארץ זמירות שמענו’”. ותנועותיהם נושאים חן בעיני (דברים כו יז)‘ :את ה’ האמרת
מרגלית טובה שגורה היתה בפיו מחידושיו ,אותה כל ,וכמו שאמרו חכמינו ז”ל
כתב על כך רבנו יצחק מווינה בעל ‘אור זרוע’ (הל’ היום להיות לך לאלהים וללכת
שמע בשמחת הנישואין המפורסמת אשר קנתה את
שבת סי’ מב אות ד) ,שמסבה זו תיקנו רבותינו לומר (סוכה מט ):כי מי שיש בו חן בדרכיו ולשמור חוקיו ומצותיו
שמה ‘החתונה הגדולה באוסטילה’ ,ובה פתח פיו
בסדר התפילה מזמורים ופיוטים לכבוד השבת ,לפי בידוע שיש בו יראת שמים. ומשפטיו ולשמוע בקולו’,
בחכמה והוציא אור תעלומה במהות השירה של
שלא בחר הבורא ביום השבת לשמוע את שבחם וניכר על פניהם מה שיש שהוא לפי מעלת ארץ ישראל,
יום השבת.
של מלאכי השרת כי אם את שבחם של ישראל. בתוכם פנימיות לבבם הטהור. זה לשונו :אמרו ‘היום’ יתבאר
והיה ה’חידושי הרי”ם’ מפטיר אחר הדברים ,כי וזהו ‘בסתר ובגלוי’ ,אשר כל
וזהו פרוש הכתוב( :דברים כו יז-יח) ‘את ה’ האמרת מתיקותם עמדה בפיו עוד חמשת רבעי שנה לאחר על דרך אמרם ז”ל (כתובות קי):
היום ...וה’ האמירך היום’ ,שעל ידי שכלל ישראל כך צריך להיות מעשיך בטוב, כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי
שנאמרו. שאף שאתה עושה כל מעשיך
האמיר ושיבח את הבורא ‘היום’ ,הוא יום המיוחד שאין לו אלוה ,עד כאן ,והוא
שבת קודש ,גם הבורא האמירך היום וחפץ בשבחך פתח הרב מאפטא ואמר: בסתר ,עם כל זאת יתגלו לחוץ
במטבע שטבעו חכמים בנוסח התפילה של יום אמרו ‘את ה’ האמרת היום’,
יותר משל מלאכי השרת. וידעו הכל כי ה’ אתך. דווקא ,פרוש ,כיוון שהיו בארץ
והבאור בזה ,כי רצה בורא העולם לזכות את ישראל השבת אנו אומרים‘ :זה שיר שבח של יום השביעי הקדושים בספרים והנה
שבו שבת אל מכל מלאכתו ,ויום השביעי משבח המקודשת ,והגם שעדין היו
ונתן להם את מצוות השבת המיוחדת ,בכך שאין נקרא זאת בשם אור פנימי בארץ סיחון ועוג עם כל זה
היא צריכה להתעוררות מעשיהם ,ומשכך אין לה ואומר מזמור שיר ליום השבת ,טוב להודות לה’. ואור מקיף .וכמו שאומרים
לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו ,שבח יקר כבר כתבנו שהיא מקודשת
דמיון לשאר המצוות שבהן נבחן אדם לפי מעשיו המושלים ,למשל כששופכין כיוון שנכבשה כיבוש רבים על
והכנתו אל המצוה ,ועל כן כל נפשות ישראל בצל וגדולה וכבוד יתנו לאל מלך יוצר כל’. משקה בתוך כלי ,והמשקה הוא
ולשון חכמים צריכה תלמוד: פי נביא.
כנפיה יחסיון בלי יוצא מן הכלל ,וכל עדת ישראל מרובה שאין בכח הכלי לקבל,
הרי המילה ‘לפיכך’ באה תמיד כנתינת טעם לדבר. ומעתה אין מקומה נחשב חוצה
יעשו אותה. יוצא המותר על דופני הכלי,
ומה הוא כאן שאמרו כי מפני ש’זה שיר שבח של לארץ ,ולזה האמירו ה’ להיות
בכך נבין מדוע במשך כל ימות השבוע משוררים ומקיף דופני הכלי מכל צד, להם לאלהים ,והוא אמרו
המלאכים והשרפים לפני אדון כל עולמים ,כי אצל יום השביעי ויום השביעי משבח ואומר’ ‘ -לפיכך ומי שרואה המשקה טופח על
יפארו ויברכו לאל כל יצוריו’? במה תלויים הדברים ‘להיות לך לאלהים’.
בני ישראל אין הכל מגיעים למדרגת קיום המצוות דופני הכלי ,יודע בוודאי מה
בשלמות הרצויה ביותר ,לפי שאין צדיק בארץ אשר ועומדים עד שנאמר כי מחמת זה הוא שבאו לזה? בתוכו .כן כשהקב”ה משפיע וראו כל עמי הארץ
יעשה טוב ולא יחטא ,ורק המלאכים שנקיים מכל אלא פירש הרבי מאפטא וגילה מכבשונו של עולם: אורות בלב האדם ,ויראת פעם פנה הרבי בעל ה’לב
חטא ופנייה יכולים ליתן שיר ושבח לבורא. מצד עצמו יש לתמוה ,כיצד יתכן שיהיה כוח ועוז שמים בוער בקרבו כל כך עד שמחה’ מגור זיע”א אל בחור
אמנם ביום שבת קודש ,שבו השבת עצמה מביאה לשום יצור נברא שבעולם להרהיב בנפשו וליתן שאין בכחו להסתיר ,וצריך כבן חמש עשרה ושאלו :אם
את התיקון השלם ואין צורך בה להתעוררות שבח והודיה להשם יתברך ,וכי מה הם ומה חייהם להתגלות על פני האדם ,וניכר הגיע למצוות ואם הינו מניח
מעשינו ,ראויים אף כל בני ישראל לפאר ולשבח לעמוד בפני מלך מלכי המלכים ולשבחו?! בהכרת פניו תוכן לבבו ,נקרא כבר תפילין.
לבורא כל עולמים. אלא מפני שיום השביעי ,הוא שבת קודש ,משבח זאת בשם פנימי ומקיף. הלה ,מיהר למסור את
תפילה
פנינים ומרגליות בעניני
עבודה שבלב זו תפילה
צעדיו ,פנה היהודי אל בין החורשות,
משם צעד דרך שביל צר היוצא אל יער
העיר אוסטראה ,עיר ואם בישראל ,בה
התגוררו גדולי עולם וענקי הרוח של עם
בתי הכנסת ובתי המדרש הם המקום
האחרון שנותר לנו לפליטה בגלות,
לא תניף עליהם ברזל
מוסר השכל נוקב על הזהירות מדיבור
עבות .צלו נבלע בין הגזעים. ישראל ,ובראשם רבנו המהרש״א זי”ע, כמקום מקודש שיש בו השראת השכינה. בשעת התפילה ,כתב הגאון הקדוש רבי
לבם של שני המתגנבים בעקבותיו נפל היתה שוממה מעובר ושב. כבר קרוב לאלפים שנה שאנו מצויים יעקב אביחצירא זי”ע בעל ‘אביר יעקב’
בקרבם – מי יודע לאן מוליך סודו? שמא אימה ופחד שלטו ברחובותיה ,בעקבות בגלות ,אין לנו את בית המקדש שחרב בספרו ‘פיתוחי חותם’ על הפסוק (דברים
חבר הוא בכת שודדים? אולי באישון מגפה קשה אשר פרצה לפתע ,וכמעט בעוונותינו ,אולם יש לעם ישראל נחמה כז ה) ‘ובנית שם מזבח לה’ אלהיך ,מזבח
לילה הוא יוצא לרקום רעה? חרדה אחזה שלא פסחה על שום משפחה .היו בתי מועטה בכניסה לבתי הכנסת ובתי אבנים ,לא תניף עליהם ברזל’.
בהם ,והשניים שבו על עקבותיהם. אב שיום אחד היו מכניסים את בניהם המדרש ,שאמנם אינם בית המקדש יש להישמר ולהיזהר שלא לדבר בשעת
בבוקר ,נכנסו חרדים ונרגשים לפני רב לחופה ולמצות ,וביום שלמחרת קברו ממש ,אבל הם ‘מקדש מעט’ .וכמו כן יש התפילה ,לפי שאותיות התפילה נקראות
העיר ,אשר הדאגה נכרה היטב מבין ריסי חללים בזה אחר זה ,רחמנא לצלן. לנו בכל דור ודור את ‘בית רבנו שבבבל’, ‘אבנים’ ,מפני שעל ידן נבנים עולמות
עיניו .ספרו השניים את כל אשר ראו – הציבור עמד נבוך ונפחד ,הרים עיניו זהו מקום משכנם של צדיקי הדור ,אשר
עליונים באמצעות דיבור האדם בתפילה
היער ,הצעידה ,ההעלמות. למרום ושאל :על מה עשה ה׳ ככה לארץ גם שם יש השראת השכינה.
והמילים שהוא מוציא מפיו.
“מי יודע מה מעשיו בתוך היער האפל?” ולעם קדוש זה? על מה עשה ה’ ככה?
וזהו שנאמר ‘מזבח אבנים’ ,הן האותיות
סיימו את עדותם“ .יתכן כי הוא זה אשר בעת צרה וצוקה כזו התכנסו רבני העיר אך הנה ,לפני שנים בודדות ,בשנת הנקראות אבנים ,כאמור ,שעל ידי
גרם לכך שתבוא עלינו המגפה הנוראה”. ובית הדין הגדול בראשות רב העיר ,אדם תש”פ קרה מאורע מרעיש ביותר :בתי האותיות שאתה מוציא בשפתיך אתה
ענה להם הרב ,ועיניו מפיקות תבונה: גדול וקדוש וירא שמים ,צאצא לגאוני הכנסת ובתי המדרש הגדולים בעולם – בונה למעלה היכלות עליונים.
“אכן ,רבותי ,דבר מה לא ברור עולה עולם וגאון מופלג בזכות עצמו .יחדו היו סגורים ושוממים ,ירחם ה’ .מקומות
טכסו עצה ,עד אשר קבלו החלטה – רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד שלא
מסיפורכם ,ויש כאן מקום לבדיקה תפילה ולימוד של עשרות אלפי אנשים,
לערוך יום צום וזעקה. תפסק בהם בשיחה ,וזו הכוונה ‘לא תניף
מעמיקה .אך מכיוון שלא ראיתם במו שקול תורה נשמע בהם ברמה באופן
תיכף ומיד נפוצה ההודעה בין בתי עליהם ברזל’ ,שהרי נמצאת בונה מצד
עיניכם מה עושה האיש באמת בין שלא נשמע כמותו מעולם ,ובהיקפים
הכנסת ובחצרות הבתים ,על גזירת יום זה ,וסותר מצד זה.
אילנות היער ,והרי לא ניתן להעמיד בלתי נתפסים היו סגורים לחלוטין .גם
משפט על השערה ודמיון ,שהרי אין לו תפילה מתוך תענית .גדולים וקטנים, בתי הכנסת הקהילתיים והשכונתיים והוסיף רמז נאה ,כי ‘ברזל’ עולה מניינו
לדיין אלא מה שעיניו רואות – לא אוכל נשים וטף ,יפקדו את היכלי התפילה, חדלו מפעילותם ,ויהודים נאלצו בגימטריה עם הכולל כמספר תבת ‘פסק’.
להכריע לכאן או לכאן ,עד אשר יראו ובלב נשבר יאמרו‘ :נחפשה דרכינו להתפלל ברחובות העיר. להורות ,שאם פסק אדם את התפילה
הדברים בבהירות”. ונחקרה ונשובה עד ה׳’. כדי לדבר דברי חולין ,עבר על ‘לא תניף
אפילו ציונו הקדוש של רבי שמעון בר
אל קולות התחנונים והבכיות ,התווספה עליהם ברזל’ ,ובזה סתר כל מה שבנה.
“לכן ,בלילה הבא” ,כך ציווה“ ,תעמדו יוחאי נסגר! הרי זו גזירה נוראה ואיומה,
שוב על המשמר סמוך לדלתו ,וכאשר ההכרזה :כל מי שיודע בלבבו על דבר שהיכלי הצדיקים סגורים ואין ליהודי ומה נאה עדותו של הגאון רבי בן ציון
תבחינו באור נדלק בביתו ,סימן הוא קלקול ,רמז חטא או מעשה עוון שנסתר היכן לשפוך את ליבו. מוצפי שליט”א ,שזכה בימי חרפו כמה
כי הוא נכון לצאת לדרכו ,ותכף תבואו מעיני הקהל – יקום ויבוא אל בית הדין, פעמים לקבל פני נינו של ה’אביר
באותה עת הושלכנו כביכול מה’מקדש
ותזעיקוני ,ואבוא גם אני לראות ולהבין יאמר ולא יכחד ,למען תוסר המכה, מעט’ שהיה לנו ,ובו היינו יכולים לקיים יעקב’ ,הלא הוא הרב הקדוש רבי מאיר
מה פשר הדבר אשר הוא עושה”. ויעמוד העם נקי לפני בוראו. את מאמר הפסוק (הושע יד ג) ‘ונשלמה אביחצירא זי”ע:
וכך היה .הלילה ירד שוב ,קרירות של בתוך ההמון שסער בין בתי הכנסת ובין פרים שפתינו’ ,ולהשלים את חסרון “נכנסתי עמו לבית הכנסת באשדוד,
סתו עטפה את סמטאות אוסטראה, סמטאות העיר ,נישאה לחישה מפה הקרבנות בימינו על ידי תפילה בשפתינו. ונפעמתי מגודל יראתו וזהירותו בכבוד
והעוקבים עמדו בצל הבקתה הדלה, לאוזן ,על יהודי אחד ,שפל קומה ופניו אם בעבר היינו אומרים לאחר פרשת בית הכנסת ,ממורא המקדש ומכוונותיו
עיניהם קבועות באותו חלון בודד. קמוטות ,שמעולם לא נראה מתפלל עם התמיד ,אותה קוראים בתפילת שחרית בתפילה.
לפתע ריצד אור בחשכה שבפנים – הנר הציבור. ומנחה‘ :יהי רצון מלפניך ...שתהא אמירה הוא ישב וקרא עמי פתיחת אליהו ז”ל
הודלק! ללא שהיות רצו האנשים אל בית בימים רגילים איש לא שם אליו לב ,אולי זו חשובה ומקובלת ומרוצה לפניך כאילו מילה במילה ,כשהוא מטעים כל משפט
הרב ,דפקו קלות והעירוהו ,ועד מהרה סברו שדרכו אחרת ,אולי חשבו שמנין הקרבנו קרבן התמיד במועדו ובמקומו וכל ענין ומנענע בידיו ובראשו על פי
הצטרף אליהם ,כשבלבו תחושה נסתרת אחר הוא מוצא לעצמו .אך בימים נוראים וכהלכתו’ ,והייתה נחשבת לנו האמירה המשמעות ,פניו בוערות כגחלי אש,
כי הפעם תתגלה האמת לאמיתה. אלו ,כשכל העיר זועקת בתחנונים ,עיני במקדש מעט כאילו הבאנו קרבן בבית וכולו שלהבת י-ה ושבח לא-ל עליון נורא
יצא אותו יהודי מן הבקתה ,צעדיו הובילו הכל פנו אליו – מי הוא זה ואי זה הוא המקדש – בתקופת הסגר גם את זה ואיום”.
אותו אל שביל היער ,והרב ושני אנשי שלא נכנס לשערי היכל ה׳? איבדנו. השראת השכינה בימינו
העיר אחריו ,מתרחקים ככל אשר נצרך בלבבות התעורר חשד :מי יודע? אולי נראה כי הקדוש ברוך הוא הראה לנו בית המקדש ,הבית הגדול והקדוש אשר
כדי שלא ירגיש בהם ,אך קרובים מספיק בשלו הסער הזה? שמא מעשיו אינם בכך כביכול מסר נורא‘ :למה לי רוב אליו היו נשואות עיניהם של בני ישראל
על מנת שיוכלו לראות מה הם מעשיו. נקיים? שני יהודים מהקהילה ,אנשים זבחיכם?!’ (ישעיה א יא) .כביכול הוא אינו בשעה שעמד בתפארתו ,היה מקום
פסע האיש אל תוך היער ,ענפי העצים פשוטים ויראי שמיים ,שבלבם בערה אש חפץ חלילה בתפילותינו בבתי הכנסת. להשראת השכינה ,מקום שבו חש כל
סגרו עליו בדממה ,ולפתע עצר סמוך של קדושה ודאגה לקהילה ,עשו מעשה הרי המחשבה על כך מעוררת פחד נורא יהודי בקדושה האופפת אותו ,וניסים
לגזע עץ עתיק .שם התיישב על הארץ, והחליטו לעקוב אחריו. ואיום! גלויים היו נגלים בו.
הניח מצחו על ברכיו ,ובקול חנוק התחיל אותו אדם התגורר בבקתה דלה בפאתי ולכאורה ,לא מובן מדוע נגזר עלינו כך, גם בימינו ,כשאנו בגלות ואין בית
לומר פסוקי קינה – תיקון חצות. העיר ,ולפרנסתו לא עשה שום דבר הרי בדורנו יש ריבוי תורה וקדושה בעם המקדש קיים ,עדיין יש עמנו מקום
קולו רעד ,וצלילי בכיו פילחו את השקט. מיוחד. ישראל ,וכפי שנוכחנו לראות בתקופה מקודש שהוא מעין בית המקדש.
העוקבים עמדו המומים – זה האיש אשר מנין אם-כן הוא מתפרנס ,שמא מדבר שקדמה לגזירת הסגר בעת מגפת נאמר בספר יחזקאל (יא טז) ‘לכן אמר כה
דימוהו לעובר עבירה בסתר ,יושב עתה מה לא כשר? ... ה’קורונה’ – כאשר התקיימו סיומי הש”ס אמר ה’ אלקים ,כי הרחקתים בגוים וכי
כאיש אלקים קדוש ,ומתייפח על גלות בימים הבאים היו שני זוגות עינים בכל בתי המדרש ברחבי הארץ והעולם. הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש
השכינה.
ולפתע אחזה רעדה את גוום.
נעוצות בגבו ,אך הללו לא העלו דבר הנסתר מאוסטרהא מעט בארצות אשר באו שם’.
בחכתם. איננו יודעים חשבונות שמים ,וכל אחד על המושג ‘מקדש מעט’ מצאנו בגמרא
קול נוסף נשמע בין עצי היער ,קול נעים, כעבור כמה ימים ,שמו השניים לב ,כי ואחד נדרש לעשות חשבון הנפש בינו (מגילה כט ).כי אלו הם בתי כנסיות ובתי
רך ועמוק ,העונה אחריו ומקונן כנגדו. עם רדת הליל ,שעה שהרקיע מחשיך ובין קונו .אבל נוכל לקבל הבנה מועטה מדרשות שבבבל ,שנותרו לפליטה גם
ולחרדתם של הרב ושני המלווים וירח דק נתלה בשמים ,הדלת החורקת כתשובה לשאלה במה עלינו להתחזק ,מן בגלות ,ועוד אמרו שם על הפסוק (תהלים
הנחבאים בין העצים ,איש לא נראה. נפתחת ,והיהודי יוצא מן הבית בצעדים הסיפור הנשגב ,אשר סיפר הגאון הצדיק צ א) ‘ה’ מעון אתה היית לנו’ ,כי אלו הם
הביטו בינות הענפים ,פקחו עיניהם חרישיים ,כשצעיפו כרוך סביב צווארו. רבי דניאל פריש זצ”ל ,מחבר הפרוש בתי כנסיות ובתי מדרשות ,שהם מעונו
לרווחה ,אך מלבדם ומלבדו לא היה שם בלא לדעת ששני אברכים שומרים את ‘מתוק מדבש’ על הזוהר הקדוש: ומשכנו של ה’ יתברך.
המשך בעמוד ד’
המשך מעמוד ג’ תפילה
נישואיו לא זכה להיפקד בפרי בטן ,וכל אותו יום נחקק על לוח ליבם של תושבי רב כל כך ,הורה להתחיל את התפילה. איש ,לא צל ולא דמות.
פעולותיו והשתדלויותיו עלו בתוהו .ויהי המקום – והונצח לזכרון עולם על מודעה והנה ,בעיצומה של התפילה ,בעוד הכל כששב היהודי אל העיר ,מלווה צעדיו
כאשר כלו כל הקיצין ,נכנס אל רבו ופרץ שנתלתה בבית הכנסת ,שלא יעלה איש עטופים בטליתותיהם ,נפתחה דלת בית בשרידי בכיו ,עצרו אותו הרב ואנשיו,
לפניו בדמעות שליש באומרו ,כי אינו על דעתו להקל ראש בקדושת מקדש הכנסת ,ואותו יהודי נכנס חרש – עטוף ובעינים רכות אך בהוראה ברורה שאל
יכול לסבול עוד צער זה ללכת ערירי. מעט. בטלית ומעוטר בתפילין ,פניו חיוורות אותו הרב“ :אמור נא ,בני ,מי הקול אשר
נענה רבו ושאלו :הרי באת אלי כי רבך כפי שפתחנו ואמרנו ,לא מוטל עלינו ואור בוהק עליהן. ענה אחריך? מה סוד היער? מה סוד
אני ,אך אם אגלה לך שמו של צדיק אחד לחפש אחר סיבות נסתרות לאותה גזירה כמה מן המתפללים שהביטו בו – רעד דמעותיך? ומה טעם נמנע אתה מלבוא
שכל ברכותיו מתקיימות ,האם תלך אליו שנפלה עלינו .אין כאן כמובן גם תוכחה חלף בהם ,אימה אחזה בלבם ,עד כי בין קהל המתפללים בבית הכנסת ,להיות
להתברך מפיו? לשום אדם מישראל .אבל גם בלי לדעת נפלו ממקומם והתעלפו מרוב פחד. עמנו בלב אחד?”
משהשיב האברך בחיוב ,אמר לו הרבי: את סיבת הדבר ,העובדה שבתי מקדש בתוך כל ההמולה והבהלה שהשתררה האיש ,פניו נפולות ולבו דופק בחזקה,
יש לנו הבטחה מצדיק אמת שאינו חי מעט נסגרו בתקופת התפשטות נגיף לפתע בבית הכנסת ,עמד הרב נדהם. היסס ,גמגם וניסה להסב מבט ,כמתכחש
עמנו בדור הזה אלא מדורות הקודמים. הקורונה – דברה בעד עצמה .היא באה ומבקש להותיר בסוד את אשר בסתר
לא הבין מה אירע ,מה גרם למתפללים
לעורר אותנו ,את כל אחד ואחד מאיתנו, לבו.
צדיק זה הוא בעל ה’תוספות יום טוב’ ליפול כך .והאיש עצמו? עמד בפינה
לקבל קבלה טובה הנוגעת לקדושת בית אך הרב לא התכוון לוותר .הוא פנה אליו
שאמר שהשומר פיו ולשונו מלדבר בעת שקטה ,מבטו אל ארון הקודש ,כמי שכל
מקדש מעט. בנחת ובתקיפות גם יחד“ :אני הוא רב
התפילה יזכה לראות בנים חיים וקיימים, העולם סביבו איננו – רק הוא והבורא.
ואף תיקן בזמן הגזירות בשנות ת”ח ת’’ט כל אחד נדרש אפוא לנהוג אחרת בבית העיר הזאת ,ומכוח זה גוזר אנכי עליך
לאחר תום התפילה ,בעוד הציבור עודו
להוסיף נוסח ‘מי שברך’ לאחר קריאת הכנסת ובבית המדרש ,לשמור על בגזירת התורה ,פתח פיך וגלה את סודך!
עומד משתומם מן המאורע המוזר
התורה בצפרא דשבתא למי ששומר כבוד המקום ,ולזכור כי יש בו השראת ומלבד זאת ,אמור לנו מדוע נמנע אתה
שהתרחש לנגד עיניהם ,פסע הרב
השכינה .על ידי כך נקיים את מאמר מלפקוד את בית הכנסת”.
פיו ולשונו שלא לדבר בשעת התפילה, בצעדים שקולים לעבר האיש אשר הופיע
הפסוק (תהלים נה טו) ‘בבית אלקים נהלך לאור הוראתו התקיפה של הרב ,פתח
שיזכה להתברך בהרבה ברכות ,וביניהן לפתע בבית הכנסת .עיניו העמוקות
ברגש’. אותו יהודי את פיו וסיפר בקול חרישי,
שיזכה לראות בנים חיים וקיימים. בחנו אותו בריכוז ,וקולו נשמע נוקב:
למותר לציין שהלה החליט שמהיום מסוגל לשיבה טובה “מלבד מה שעלי לקבל ממך מענה בענין עיניו מושפלות כמי שמוציא סוד יקר
והלאה יהיה נזהר ונשמר לא לדבר מעשה נורא כתב הגאון רבי משה שטערן הגזירה שפקדה את עירנו ,ומלבד שעלי מלבו“ :רבותי ,אגיד לכם את כל האמת,
בתפילה .לימים העיד אותו אברך, זצ”ל גאב”ד דברצין בספרו שו”ת ‘באר להבין מפיך מדוע אינך נוהג להתפלל כי אין לי ברירה אחרת אחרי שגזר עלי
שבחייו עשה כמה וכמה ‘טיפולים’ משה’ (ח”ז סי’ קט) ,שהוא בעצמו היה עמנו מדי יום – כעת התווספה לי שאלה. הרב.
שונים וקשים ,אך ‘טיפול’ זה היה הקשה עד לו ,ובכל פעם שהיה נזכר בו היו אבקש שתבאר לי מה גרם לרבים ליפול זה כבר זמן ארוך שאני יושב בכל לילה
שבכולם .ואכן ,לא בכדי מתאמץ היצר ארכובותיו נוקשות זו לזו: בעילפון עם כניסתך להיכל”. ומתאבל על חורבן בית המקדש .כל
הרע להכשיל את האדם בזה ,כי הוא “פעם דרש אבי מורי הגאון רבי אברהם נעמד האיש על הבימה ,פניו שלוים לילה אני קם לאחר חצות ,יוצא ליער,
מהדברים העומדים ברומו של עולם. שטערן זצ”ל אבד”ק נייהייזל ,דרשה ועיניו עצומות רגע קל ,וכשפקח אותן, מתיישב על האדמה הקרה ואומר סדר
הרב הקדוש רבי ישראל מטשורטקוב גדולה בשבת קודש בענין עניית ‘אמן’ נתמלא הקהל רשם כאילו מעמד הר ‘תיקון חצות’ מתוך כאב אמיתי.
זי”ע היה מרבה להזהיר את חסידיו אודות ו’אמן יהא שמיה רבה’ ,ובתוך הדרשה סיני חוזר ובוקע בין כתלי בית הכנסת. ובגלל זה ,משמים גמלו איתי חסד מיוחד
חשיבותה של תפילה והזהירות בה .פעם הזכיר את מליצת רבנו הרמ”ק בראשי ואז פתח ואמר בנועם“ :הן כתוב בתורה – נתנו לי מתנה שאין דומה לה :ירמיהו
אמר לרב החסיד רבי דוד פריווער ז”ל התבות של המילים ‘שתיקה יפה בשעת (דברים כח י)‘ :וראו כל עמי הארץ כי שם הנביא בכבודו ובעצמו ,זה שראה במו
מברלין“ :הסיבה שיש ליהודי אשכנז התפילה’ המרכיבים את המילה ‘שיבה’, ה’ נקרא עליך ויראו ממך’ .מפרש רבי עיניו את החורבן האיום וכתב את מגילת
פרנסה טובה יותר מליהודי פולין ,היא לרמוז שהנזהר בדבר ועונה אמן ויהא אליעזר הגדול בגמרא (ברכות ו ,).כי אלו איכה ,בא להיות איתי בכל לילה .בכל
משום שהם מקפידים יותר שלא לדבר שמיה רבה ,זוכה לשיבה טובה. תפלין שבראש .ומכאן ,שיש בכוחן של פעם שאני מתחיל להגיד את התיקון –
בשעת התפילה”. הוסיף אבי ואמר“ :מכלל הן אתה תפלין קדושות להטיל פחד על הרואה הוא מצטרף אלי ובוכה יחד איתי .הקול
שומע לאו ,אבל אינני רוצה להזכיר את אותן ,כשהן מונחות על ראש אדם אשר ששמעתם ביער ,היה קולו של ירמיהו
איך פעל הרבי מזוועהיל ישועה? ההפך”... לא שח עימן ולא הפנה דעתו מדבקותו הנביא”...
מסופר על אברך ירושלמי אחד שהמתין למחרת בבוקר נעשה רעש גדול בבית בבוראו”. דקות מספר חלפו עד שהרב ומלוויו
זמן רב לזרע של קיימא .ביום מן הימים הכנסת ,כאשר בא אחד מן השומעים המשיך הצדיק הנסתר ופנה אליהם ברוך התאוששו מהתדהמה שתקפה אותם,
פגש האברך את הרב הקדוש רבי שלמה וסיפר ,שבאותו הלילה חלם כיצד הוא ובחרדה כאחת“ :ואתם ,אחי ורעי ,אם ואחר נענה הרב“ :אם כן הוא ,ואם
מזוועהיל זי”ע בכותל המערבי ,והפציר עומד לפני בית דין של מעלה ויצא דינו תתהו על הצרה אשר פקדה את עירנו – ירמיהו הנביא בא אליך בכל לילה ,מדוע
בו לזכות לבנים. לחיוב. הרי שאין היא באה אלא מפני שזלזלתם לא תשאל אותו מהי הסיבה שהוטלה
הרים הרבי את עיניו אל האברך ,ואמר התחיל האיש להתחנן לפני בית הדין עלינו המגפה הקשה הזאת?
בקדושת התפלין ,זלזלתם בקדושת בית
לו :אם תבטיח שתפסיק לדבר פוליטיקה, שעדין לא הגיע לשיבה ,ושאל למה יקנס הכנסת .עת הנחת תפלין – אינה שעת בקש ממנו שיגלה לך על מה יצא
ושתפסיק לדבר באמצע התפילה ,תיפקד בדין קשה .השיבו לו ששח שיחה בטלה שיחה בטלה .עת התפילה והלמוד – אינו הקצף הגדול הזה ,ועל מה נגזרה עלינו
בזרע של קיימא. בתוך התפילה ולא ענה אמן ואמן יהא הפורענות הזאת .ועוד דבר – אמור
זמן לשיחת רעים .מקדש מעט נרמס
האברך הבטיח. שמיה רבה. בקלות ראש ,ומה הפלא אפוא שבא לי סוף סוף ,למה אתה לא בא לבית
אותו אברך אכן היה לקוי מאוד בדיבור השיב האיש בחלומו לפני הבית דין של עלינו חרון אף שכזה?”. הכנסת עם כולם? מהי סיבתך לפרוש מן
באמצע התפילה ,וגם היה הרוח החיה מעלה שלא ידע את חומרת האיסור. דממה עטפה את בית הכנסת .קולו בלבד הציבור?”
בשיחות בענייני פוליטיקה ,ונאמן גער בו אחד הדיינים“ :הלא הרב שלכם הדהד באוויר ,כאשר סיים את דבריו היהודי השפיל שוב את עיניו ואמר:
להבטחתו הפסיק לדבר פוליטיקה ,וכל דרש בשבת זו על ענין זה ,ואמר בשם וקולו הולך ומתחזק“ :אם תתחזקו בענין “כבוד הרב ,מחר אבוא לבית הכנסת,
שכן באמצע התפילה. הרמ”ק ,שהשותק בבית הכנסת ועונה זה תתבטל הגזירה ,ואם תכבדו את מקום ושם אגלה לפניך הכל ,גם על מה
והנה ,כעבור שנה הזמין אותו יהודי אמן ואמן יהא שמיה רבא זוכה לשיבה השראת השכינה תפסק הרעה”. ששאלת בענין המגפה ,וגם אודות
שנושע את הרבי לסנדקאות לבנו הנולד טובה ,ומכלל לאו אתה שומע הן ,ואתה אסף רב העיר את כל הקהל ,ובשעה המנעותי מלבוא להתפלל בבית הכנסת”.
לו למזל טוב. בעצמך היית באותה דרשה”... אחת של התעוררות קבלו על עצמם מיד הודיע הרב ברבים שהאיש הזה,
נענה הרבי להזמנה והגיע לברית לשמש הבטיח האיש לפני בית הדין של מעלה, כולם ,בלב שלם ובפה מלא ,לגדור גדרות הצדיק הנסתר ,יבוא מחר ויגלה מהו
כסנדק .לאחר הברית ליווה האברך את שיפרסם את חלומו זה לכל בני הקהילה סביב קדושת בית הכנסת ולנהוג בו שורש הרעה.
הרבי ,ושאלו מה הקשר בין ההימנעות על כל אשר נעשה עמו ,ויזהירם מכאן כראוי – שלא לדבר בו דברי חול ,ושלא הדבר התפרסם בכל העיר ,וכולם
מדיבור להיפקד בזרע של קיימא. ואילך בדברי הרב ,ואז יצא נקי מלפני להפסיק באמצע הלימוד .מהר מאוד המתינו בציפייה דרוכה לבאות .כשבא
ענהו הרבי שלכל אחד קצוב סך ההנאות הבית דין של מעלה .ותהי לחרדת נראתה הישועה – המגפה פסקה כאילו יום המחרת עמדו כל המתפללים בהיכל
המגיעות לו ,וכיוון שהוא לקח כל הנאתו אלקים. לא היתה ,והאור שב לבתיהם של יהודי בית הכנסת ,אך היהודי לא הופיע בזמן.
לדיבורים ,נמנע ממנו ההנאה מבניו. הבטחה בת ארבע מאות שנה אוסטראה. האנשים המתינו עוד ועוד ,וכאשר ראה
מעשה באדם אחד ששנים רבות לאחר ומני אז ,שנים רבות חלפו ,אך סיפור הרב כי אי אפשר לעכב את הציבור זמן
לשמיעת השיעורים -קול הלשון:
03-6171077
בס"ד ,גליון קכ"א | פרשת כי תבוא תשפ"ו
איסור 'לא תחנם' בנתינת מאכלים מיותרים לנכרי מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
להלכה פסק הרמב"ם (עבודה זרה פ"י ה"ד) כרבי יהודה וכתב' :ואסור ליתן להם מתנת לפעמים נשארים בביתי מאכלים שעדיין ראויים לאכילה שאין לי בהם כל צורך,
חנם וכו' .או מכור לנכרי ,במכירה ולא בנתינה' .וכן פסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' קנא וברור לי שבני הבית לא יאכלו אותם .האם מותר לי להציע לעוזרת הנכרייה העובדת
סעיף יא)' :אסור ליתן מתנת חנם לעובד כוכבים שאינו מכירו'. אצל השכנה לקחת את המאכלים ,או שיש בכך משום איסור ‘לא תחנם’ – שלא לתת
האם האיסור נוהג בכל נכרי מתנת חינם לנכרי?
בתשובת הרשב”א (ח”א סי’ ח) מביא שיטה שאיסור מתנת חינם אינו נאמר בנכרי עוד רציתי לברר :כאשר המאכלים עתידים להיזרק ולהתקלקל ,איזה איסור גובר –
שאינו עובד עבודה זרה .הרשב”א כתב ביחס לנתינת ירך לנכרי ,שאפשר להתירה בין ‘לא תחנם’ או ‘בל תשחית’? שאלה זו נוגעת במיוחד לימים שלפני חג הפסח .כשבוע
השאר כאשר מדובר בנכרי שאינו עובד עבודה זרה .וכ”כ הרלב”ג (דברים יד כא) ‘לפי לפני החג נותרת לפעמים כמות גדולה של מוצרי חמץ ,שאין נראה שיהודי אחר יהיה
שהוא עובד עבודה זרה לא רצתה [-התורה] שנהנה אותו מתנת חנם’. מעוניין לקבלם ,ותאריך התפוגה שלהם מתקרב .האם עדיף להמתין ולבערם לפני
וכן היה נראה גם מלשון הטור (חו”מ הלכות מתנה סימן רמט) ‘אסור ליתן מתנת חנם פסח ,אף שמדובר בכמות גדולה של אוכל ראוי ,או לתת אותם לנכרי לפני זמן איסור
לעובד עבודת כוכבים ,אבל מותר ליתן לגר תושב שהרי מצוה להחיותו’ .אלא שבבית החמץ ,אף שאין לי ממנו כל טובת הנאה?
יוסף (שם) כתב‘ :לאו לאפוקי ישמעאלים ,אלא לאפוקי גר תושב דהיינו שקיבל עליו תשובה:
שבע מצות בני נח ,וזהו שאנו מצווים להחיותו ,אבל שאר גוים כלם דין אחד להם'. מקור איסור מתנת חינם לנכרי
ועפ”ז כתב בשו”ע (שם ס”ב) ‘עובד כוכבים שאינו גר תושב אסור ליתן לו מתנה’. חז”ל (עבודה זרה כ ).דרשו מן הכתוב ‘לא תחנם’ שלושה איסורים :שלא לתת לנכרים
והביא דבריו כמסכים בפרישה (שם) וכן ביאר בסמ"ע (סק"ב) .גם הב"ח הסכים לדעת חנייה בקרקע בארץ ישראל ,שלא לתת להם חן ,ושלא לתת להם מתנת חינם .בהמשך
הבית יוסף ,אך שתמה על הטור מדוע כתב בלשון זו ונתן מקום ללומד לטעות ,ולכן הסוגיה נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה בפירוש הפסוק (דברים יד כא) 'לגר אשר בשעריך
תירץ שנראה שהגירסא המקורית בטור הייתה ל'גוי' ,ורק מחמת אימת המלכים היא תתננה ואכלה או מכור לנכרי' :לדעת רבי מאיר ניתן הן למכור והן לתת ,ואילו לדעת
שונתה ל'עובד עבודת כוכבים'[ .היו גרסאות שבעקבות הצנזורה הושמט סיום דברי הב”ח רבי יהודה משמעות הכתוב היא שלגר תושב נותנים ,ולנכרי מוכרים אך אין נותנים
שתיקן הגירסא בטור ,וזה גרם להם לומר שהב”ח נחלק על הבית יוסף בדעת הטור ,ודנו מזה בחינם.
המשך בעמ' ג'
שבת ,והניחו מעל סיר אחר על דעת להורידו להוריד על הפלטה סיר שהיה מונח על הלכה למעשה
לפלטה בשבת.3 גבי סיר אחר תשובות ממורינו הרב שליט“א
בערב שבת רצינו לחמם סיר קוגל לשבת
שליפת צינור גומי המחובר לברז בשבת בבוקר .כדי שהקוגל לא יתחמם יתר על המידה לענות לזימון בחבורה אחרת
בערב שבת חיברתי לאחד הברזים בביתי צינור במשך הלילה לא הנחנו אותו ישירות על
בסעודה שלישית בשבת שעברה היו בשטיבל
גומי ,על מנת לשטוף את החצר .בשבת נזקקתי הפלטה ,אלא על גבי סיר שהיה מונח עליה.
להשתמש בברז ,אך גיליתי ששכחתי להסיר בשבת בבוקר ראינו שהסיר חם מאוד ,והקוגל שלי שני אחים ,שיום היארצייט של אבא שלהם
ממנו את הצינור .האם מותר לי למשוך ולשלוף מבושל כל צורכו ,ורצינו להוריד את סיר הקוגל חל באותו שבוע .כדי שכל אחד מהם יוכל לזמן
את הצינור מן הברז ,או שיש בכך משום מלאכת ולהניחו ישירות על גבי הפלטה ,כדי שיוגש בברכת המזון ,חילקו את הציבור לשתי קבוצות
סותר? כשהוא לוהט .האם הדבר מותר ,כיוון שהסיר שבכל אחת מהן היו יותר מעשרה עונים.
עמד כל השבת מעל אותה פלטה ,ואין כאן למעשה אח אחד התחיל לזמן קצת לפני השני,
ת .אם מדובר בצינור גומי פשוט ,שהולבש על
אלא קירובו למקור החום ,או שמא הנחת הסיר ולמרות שהוא זימן יחסית בשקט כולם שמעו
הברז בלחיצה או בחיבור מהיר שמיועד מטבעו
ישירות על הפלטה נחשבת כהנחה מחדש על אותו .אני הייתי בקבוצה השנייה ,האם עליי
לחיבור ולניתוק בכל שימוש ,מותר לשלוף את
גבי מקור החום ,ואסורה משום דיני חזרה? לענות לו 'ברוך אלוקינו שאכלנו משלו' וכו' או
הצינור בשבת ואין בכך איסור סותר .אולם בצינור
ת .יש אוסרים בכל אופן שהקדירה לא עמדה שעדיף שלא אענה?
גינה המחובר לברז בהברגה או בחיבור חזק ,ודרך
בני אדם להשאירו מחובר לברז במשך ימים או בערב שבת על הפלטה ממש ,להוריד את הסיר ת .יכול לענות למזמן הראשון ולכוון שאינו יוצא
שבועות ,הרי הוא כחלק מהברז ,וכיון שהברז עצמו מההגבהה ולהניחו ישירות על הפלטה .2אמנם ידי חובתו בענייה זו ,ואחר כך יצטרף לזימון עם
מחובר לבית אסור לפרקו בשבת משום סותר.4 יש מקילים באופן שהסיר היה רותח קודם כניסת הקבוצה השנייה.1
המשך בעמ' ב'
והגר"ש וואזנר )קובץ מבית לוי ח"ו עמ' לא( לאסור להניח גבי האש בשבת שמותר לו להחזירה כל שהיתה המפסיקים צריכים להפסיק מאכילתם אלא עד 'ובטובו 1השומע ציבור מזמנים חייב לענות עמהם ,כמבואר
בתחילה על גבי פלטה חשמלית בשבת ,ובשו"ת דעתו לכך ועודה בידו ,ואף שהקדירה עמדה כך כל חיינו' אין זה רק כאשר הם מזמנים אחר כך לבדם ,ולא בשו"ע )או"ח סי' קצח ס"א( .אך כאשר מכוון להדיא שלא
תשובות והנהגות )ח"א סי' רז אות ו( צידד להתיר בשעת הלילה אין זה כהנחה על גבי קרקע ורשאי לחזור הפסיקו אלא כדי להשלים לעניית עשרה[ ,ולכן אף לצאת ידי חובה בענייה זו אינו יוצא ידי חובה בכך,
הדחק ,כיון שאין רגילים לבשל עליה .אולם נראה ולהניחה על גבי הפח .וראה בשו"ת ציץ אליעזר )חי"ב כאשר ענו 'ברוך אלוקינו שאכלנו משלו' וכו' הרי הם ויכול להצטרף לזימון בקבוצה השנייה .והנה באופן
שאין להקל בזה ,כיון שכיום יש שמבשלים על גבי סי' כט( שכתב להקל בזה מטעם שהקדירה העליונה יכולים לזמן בשם ,שכיון שלא שמעו עד סוף ברכת שממשיך לאכול עוד אחר שענה לראשונים פשוט
פלטה חשמלית מאכלים מסוימים שהבישול שלהם והתחתונה מוגדרים כקדירה אחת ,ולכך באופן הזן לא נפטרו מחובת זימון. שחייב עוד פעם בזימון ומצטרף עמהם ,ואף כאשר
מהיר וקל ,כמו דגים שמתבשלים יפה על גבי פלטה, שהניח את שתי הקדירות מערב שבת יכול להוריד 2כן כתב החזון איש )סי' לז ס"ק יא( שהורדת הקדירה כבר פסקו כולם מלאכול יכול לענות ולכוון שאינו
על כן גם בתבשיל שנתבשל כל צרכו יש בזה משום את הקדירה העליונה על גבי הפלטה אחר שסילק ממקומה המוגבה והנחתה ישירות על גבי מקור רוצה לצאת ידי חובה .וראה בפסקי תשובות )סי' קצג
מיחזי כמבשל ואין להקל להניח לכתחילה בשבת על משם את הקדירה התחתונה ,וכעין זה כתב בשו"ת החום נחשבת העמדה חדשה ,ולא כהמשך השהייה הערה (9שכתב שאם כל הקבוצה השנייה שומעים את
פלטה חשמלית. אור לציון )ח"ב פ"ל אות ח( .והנה יש שכתבו להתיר הראשונה .וכן הביא בשמירת שבת כהלכתה )פ"א המזמן בקבוצה הראשונה עדיף שיענו 'ברוך אלוקינו
4כאשר מדובר בצינור המתחבר לברז בצורה עראית להניח לכתחילה תבשיל המבושל כל צרכו על גבי הערה קכה( מהגרש"ז אויערבאך .וכן כתב בשו"ת שבט ומבורך שמו הגדול תמיד לעולם ועד' ,משום שלדעת
והדרך להסירו מיד לאחר השימוש אין בזה משום פלטה חשמלית בשבת ,ראה בשו"ת אגרות משה )או"ח הלוי )ח"א סי' צא(. החזון איש )או"ח סי' לא סק"ב( והקצות השולחן )סי' מה
איסור בונה או סותר ,וכמבואר בשו"ע )או"ח סי' שיד ח"ד סי' עד בישול אות לד-ה( ובשו"ת יחוה דעת )ח"ב סי' מה(, 3בשמירת שבת כהלכתה )שם( כתב שמנהג העולם ס"ה וס"ק יט( יוצאים חובת זימון בעניית 'ברוך אלוקינו'
ס"י( לעניין דלת של בור בקרקע שאם החבל הקשור שכיון שאין הדרך לבשל עליה אין בזה חשש 'מחזי להקל בזה ,וביאר זאת שכיון שהניחה בערב שבת אפילו כאשר לא שמע את המברך עד סוף ברכת הזן
בדלת אינו עשוי לקיים בו מותר להסירו ולחתכו כמבשל' ,ואף גזירת שמא יחתה לא שייך בה כיון על מנת שבשבת יניחנה על הפח ,הרי זה מוגדר את הכל .אולם לדעת המשנה ברורה )סי' קפג ס"ק כח,
בשבת ,ולעניין פי תנור הטוח בטיט שמותר לסותרה שדרגת החום בה קבועה ואינה משתנה .אולם דעת כדעתו להחזיר וכעודה בידו כיון שלא הוסרה וכן נראה מדבריו בעוד מקומות( גם בעשרה אין יוצאים כך
ולסותמה בשבת כיון שאינה עומדת לקיום ,המבואר הגרש"ז אויערבאך )הו"ד בשמירת שבת כהלכתה פ"א ס"ל( ממקור חום האש ,ודינו כמי שסילק הקדירה מעל חובת זימון ]וכל מה שמבואר בפוסקים שבעשרה אין
לתגובות: לשאלות בהלכה:
א 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' א'
אלא יש לברר מי הניח את הפסולת ולבקש טבילה.8 אמירה לגוי במקום צער בעלי חיים
ממנו שיפנה את הפסולת .אסור לפנות לעירייה זוג מבוגרים מלוס אנג'לס נסעו לשבת
מפני שהדבר עלול לגרור עליו קנסות שלא על הלווה לחברו כסף לקניית שלגון חופשה באוסטריה .בליל שבת הם נזכרו
פי דין תורה.10 וביקש שיקנה גם עבורו שלא דאגו למזון עבור הכלב שהם מגדלים
שני חברים ישבו יחד בחוף הים ,ולפתע בביתם .לדבריהם הכלב עלול למות אם לא
תשלום על ספר שנרטב הבחינו במוכר שלגונים שעבר במרחק מה יקבל את המזון שלו .והנה חז"ל אמרו )שבת
בחור ישיבה בשם חזקי השאיל לשמעון ממקום ישיבתם .אחד מהם ביקש מחברו: קנה (:שהמזון של הכלב מתעכל במעיו
חברו ספר קריאה ,אותו קיבל בהשאלה 'תוכל להלוות לי עשרה שקלים כדי שאקנה במשך שלושה ימים ,אך בני הזוג טוענים
מאחיו יהודה .שמעון קרא מעט בספר, שלגון?' חברו נענה בשמחה ,הוציא עשרים שלכלב שלהם במצבו הדבר מהווה סכנה
ולאחר מכן הניחו על הרצפה מתחת למיטתו שקלים ואמר לו' :בשמחה ,קח עשרים ובוודאי שיש כאן צער בעלי חיים .הם רוצים
שבחדר הפנימייה ,ויצא לסדר שני ללמוד לפנות לגוי שיתקשר לאחד משכניהם כדי
שקלים ,וכשאתה כבר הולך לקנות לעצמך
בחשק רב .לקראת סוף הסדר נכנס לחדר שיאכיל את הכלב .האם הדבר מותר בשבת?
– תקנה שלגון גם בשבילי' .לאחר שחברו
הבחור המצוין חנניה ,שהיה צריך להתארגן יצא לעבר המוכר ,התעורר המלוה לחשוב ת .מותר לומר לגוי שיתקשר לשכן שיאכיל את
לנסיעה לחתונה בירושלים .הוא התקלח שמא נכשל בכך באיסור ריבית .הרי אילולא הכלב ,משום צער בעלי חיים.5
במקלחון הסמוך לחדר הפנימייה ,אך לא ההלוואה היה עליו לקום וללכת בעצמו
הבחין שהמים עלו על גדותיהם והחלו לזרום עד למוכר ,וכעת הלווה טורח עבורו ומביא בדיקת תפילין ומזוזות בחודש אלול
אל תוך החדר .אט אט התפשטו המים עד לו את השלגון אגב ההלוואה .האם יש בכך בחודש אלול יש מנהג לבדוק את התפילין
שהגיעו אל הספר שהיה מונח על הרצפה, משום טובת הנאה שמקבל המלוה מן הלווה והמזוזות .רציתי לברר באיזו תדירות צריך
הרטיבו אותו והוציאוהו מכלל שימוש .הנזק מחמת ההלוואה ,או שאין בזה חשש? לבדוק אותם?
התגלה רק בשעת לילה מאוחרת ,כאשר ת .כאשר מדובר בטובה רגילה שהיה הלווה
המתמידים שבו מן הסדר לחדרם .מיד ת .מעיקר הדין תפילין אינם צריכים בדיקה
עושה לחברו גם אילו לא היתה ביניהם כל כלל ,ומזוזה צריכה בדיקה כל שלוש וחצי
התעורר ויכוח מי חייב לשלם על הספר:
האם שמעון ששאל את הספר והניחו על
הלוואה ,אין הטרחה בקניית השלגון עבור שנים .6בחודש אלול נהגו אנשי מעשה לדקדק
הרצפה נושא באחריות לנזק ,או שמא החיוב המלוה נחשבת כהטבה הניתנת מחמת במצוות ,ולבדוק את התפילין והמזוזות אף
מוטל על חנניה שגרם להצפת החדר ,ואולי ההלוואה .ואף אם למעשה ההלוואה חסכה כאשר אין לכך חיוב מעיקר הדין.7
יש לפטור את שניהם .מאחר שהועלו סברות למלוה את אי הנעימות הכרוכה בבקשת טובה
לכאן ולכאן ,זה אומר בכה וזה אומר בכה, זו מחברו ,אין בכך משום ריבית.9 חיוב טבילה בלוכד אבנית
הגישו את משפטם אל בית ההוראה לברר: לאחרונה רכשתי מכשיר הקרוי 'לוכד
על מי מוטל לשלם את דמי הספר? להודיע לעירייה על פינוי פסולת אבנית' .מדובר ברשת צפופה העשויה מסיבי
ת .א .חזקי ,ששאל את הספר מאחיו ,חייב אחד השכנים עשה שיפוצים בדירתו והשאיר נירוסטה ,שמניחים אותה בתוך מיחם המים
באחריותו כשואל אף באונסין .אם היתה הרבה פסולת בנייה במקום ,דבר שמפריע החמים ,והיא שואבת אליה את האבנית
הסכמה עקרונית מצד אחיו להשאיל את למעבר העוברים ושבים .האם מותר לפנות שיש במים שלא תידבק לדפנות המיחם
הספר גם לחברים ,השואל השני נכנס תחתיו לעירייה שתדאג לפינוי הפסולת ,או שיש וגוף החימום .כיון שהרשת עשויה ממתכת
ומתחייב אף הוא באונסין .ומכל מקום יש לחשוש מכך שאולי העיריה תקנוס את הסתפקתי האם היא חייבת בטבילה?
אומרים שהשואל הראשון אינו מסתלק מחיובו, המשאיר? ת .לוכד אבנית ,ששימושו רק כדי לשאוב את
ואם אין לשני לשלם ,חייב הראשון .11ב .לגבי ת .אין לפנות לעירייה לדווח על פסולת הבניה, האבנית מהקומקום או המיחם ,אינו טעון
המשך בעמ' ד'
פרהסיא ,כגון לדור בחצרו ולהשתמש בעבדיו' .והרי להגיה הגהה בידי אדם. לקלקול מזיעה .וכן כתב בהליכות שלמה )פ"ד אות לו( בסי' רנט )ס"ז( .אולם בצינור שמתחבר לברז בהברגה
שמותר ללוה לתת למלוה מתנה כל שהיה נותנה 7בספר מטה אפרים )סי' תקפא ס"י( כתב שיש אנשי בשם הגרש"ז אויערבאך שתפילין שלנו שעשויים וחיבור חזק והדרך להשאירו לתקופה ממושכת יש
גם ללא ההלואה .ובשו"ע הרב )ס"ז( כתב שזהו רק מעשה שנוהגין בחודש זה לבדוק ולבחון התפילין בהידור ובעור מעובד היטב ובתפירות חזקים וסגור בשליפתו בשבת משום איסור סותר ,ואף באופן
כאשר אינו נותן עתה מחמת ההלואה אלא משום ומזוזות שלהם ,וכל אשר ימצא שם בדק בשאר היטב ,וריבועו כהוגן ולא ניכר עליהם קלקול ,אזי שאין בדעתו לבטלו לברז הרי זה אסור משום שזה
סיבות אחרות .ונראה שטרחה זו לקנות שניים עובר מצות ,והוא מנהג טוב ,וכן הביא בקיצור שו"ע )סי' הסומך על פשיטות דברי השו"ע שאינם צריכים נראה כמוסיף על הבנין וכמבואר בשו"ע )סי' שיג ס"ג(
חבר ,הדרך לעשות כן אפילו שלא בין חברים ,ואין קכח ס"ג( .וכבר הוזכר מנהג זה בספר שער המלך בדיקה לעולם לא הפסיד ,כל זמן שלא אירע להם לעניין כמה דברים שאף שאינו מבטלם לבניין אין
הדבר נראה שעושה כן מחמת ההלואה. )שער א פ"א( שהאריך שחודש אלול הוא מענין השם איזה תקלה אשר עלולה לגרום לקלקול בפרשיות. לסותרם עד שיהא ניכר שאינם חלק מהבנין.
10ראה בספר מכתלי בית הדין )ח"ד סי' ב( שהבאנו הרשום במזוזה ,ועל כן מועד מצוה זו הוא בחודש וכל זה לעניין תפילין ,ולעניין מזוזה מבואר בשו"ע 5בשו"ע )או"ח סי' שה ס"כ( 'מותר לומר לאינו יהודי
מדברי שו"ת שבט הלוי )חלק י סי' רסג( כי איסור דין זה ,ובפרט לפני בא יום הגדול והנורא יום הדין )יו"ד סי' רצא ס"א( שמזוזת היחיד נבדקת ב' פעמים לחלוב בהמתו בשבת משום צער בעלי חיים
דיני ערכאות מתקיים גם בחוקי העירייה ,כיון שחייו תלויים בו יתעסק במצוה ששכרה אריכות בשבע שנים ,והיינו שכל שלש וחצי שנים יש חיוב שהחלב מצערה' .ואף שיש אומרים שם שצריך
שאינה מחוקקת לפי דין תורה] .רק בחוקי עזר וכללי ימים .וכעין זה הובא בספר עולת חודש )מאמר קסג( לבודקה .וראה בערוך השולחן )שם ס"א( שעיקר לקנות החלב מהגוי ,אין זה אלא שלא יראה כאילו
בנייה שהתקבלו כמנהג המדינה ולטובת התושבים באופן שמה שאמרו שמזוזה נבדקת פעמיים בשבוע היינו הבדיקה היא שמא הרקיבה או נגנבה ,ולפי זה כתב הגוי עושה מלאכה עבור הישראל ,אבל מעיקר הדין
שאינם סותרים לדין תורה ,כאשר לא ניתן לפסוק הדבר על דרך החיוב ,אבל כל היד המרבה לבדוק תמיד שבמקומות שיש לחלוחית רבה בכותל וכמו שמצוי מותר לומר לגוי לחלוב בשבת משום צער בעלי
בבית דין רשאים לנהוג כמנהג המדינה ,והרי כן היא הרי זה משובח .ועוד שאף מצד החיוב מה שאמרו במדינתו אזי יש חיוב בדיקה תדיר ,ולכל הפחות חיים ,אפילו שבחליבה לתוך כלי יש איסור מהתורה
המציאות שהעירייה כופה את מנהג המדינה ולא דנה פעמיים בשבוע הוא אם מניחה בשפופרת של ברזל פעם אחת בשנה ,וכתב שכך מנהגו .אך בקול יעקב לדעת רוב הראשונים וכמבואר ברמב"ם )שבת פ"ח
ומכריעה בספקות שהתחדשו[ .אולם הטלת הקנס או אבן או זכוכית ,אבל בלאו הכי עלולה להתקלקל )סק"ב( כתב שאם קובעים המזוזה בתוך נרתיק סגור ה"ז( .וכן מבואר במשנה ברורה )סי' שלב סק"ו( ובביאור
וודאי שאינו על פי דין תורה ועל כן הדבר אסור ויש חיוב לבדוק יותר ,וגם שאין הדיו שלנו דומה ואטום ואינה נוגעת בכותל ,אין לחוש לריקבון ולכך הלכה )שם ד"ה ואם( להתיר אמירה לעכו"ם לעשות
כפניה לערכאות .וראה שו"ת תשורת שי )ח"ב סי' לדיו שלהם ועלול יותר להמחק ,ועל כן האיש אין מקפידים לבודקה אפילו פעם אחת בשבע שאר מלאכות דאורייתא בשבת במקום צער בעלי
קסב( ,ושו"ת דברי חיים )חו"מ ח"ב סי' א( כי מי שתבע החפץ חיים יבדוק מזוזות פתחיו בחודש הזה ויזכה שנים .וכן כתב בהליכות שלמה )תפילה ,פ"ד הערה נב( חיים .וראה באשל אברהם )סי' שה סי"ט-כ( שכתב שעל
חברו בערכאות ונגרם לו נזק על ידו ,כגון שפסקו להכתב לחיים. בשם הגרש"ז אויערבאך שאם נותנים את המזוזה ידי גוי מותר לעשות מלאכה בשבת אפילו במקום
עליו שצריך לשלם קנס למדינה נחשב הדבר כמזיק 8עיקר חיוב טבילת כלים אינו בכל כלי ממתכת בכלי זכוכית והיא אינה נוגעת בכותל אין מקפידים שיש לבהמה רק צער קצת ואפילו במקום ספק
ב'גרמי' ,וחייב לשלם ,מלבד אם נעשה בשוגג ,כגון אלא רק בכלי סעודה ,וכמבואר בגמרא )ע"ז עה(: לבדוק פעמיים בשבע שנים .אולם למעשה נראה צער בעלי חיים מותר .ולכן מותר כאן לכתחילה
שלא ידע שאסור לתבוע בערכאות ,או באופן שלא 'כלי סעודה אמורין בפרשה' ,ולא כל כלי מתכת, שלא להקל בזה כל כך ,כיון שהמציאות מוכיחה לומר לנכרי להתקשר לגוי אחר ,שהרי זה רק שבות
ידע מראש שיוטל קנס כזה ,שאז נחשב גרמי בשוגג, וכן כתב השו"ע )יו"ד סי' קכ ס"א( 'הקונה מהעובד שמוצאים כל העת מזוזות שנפסלו במשך הזמן ,הן דשבות למניעת צער בעלי חיים.
ויכול לומר 'קים לי' ולהפטר. כוכבים כלי סעודה וכו' צריך להטבילם במקוה או על ידי אותיות שנמחקות במקום קיפול הקלף ,והן 6בשו"ע )או"ח סי' לט ס"י( מבואר שתפילין שהוחזקו
11הנתיבות )סי' רצא סקכ"ד ,סי' עז סק"א( ביאר שטעם מעיין של ארבעים סאה' .וראה בערוך השולחן )שם על ידי ריקבון ולחות הגורמים למחיקת וטשטוש בכשרות אם אינו מניחן אלא לפרקים צריכים
הפטור בשומר שמסר את החפץ למי שהבעלים ס"ל( שכתב וז"ל 'כלי סעודה הצריכין טבילה לאו אותיות .וראה בחתם סופר )שו"ת יו"ד סי' רפג( שכתב בדיקה ב' פעמים בשבע שנים ,ואם מניחן בכל יום
רגילים להפקיד אצלו ,או לבני ביתו ,הוא מפני דווקא כלים שאוכלים וששותים בהם ,אלא אפילו שאף במקום שחיוב הבדיקה מדינא ,אינו צריך אינם צריכים בדיקה לעולם .ובמשנה ברורה )ס"ק
שעשה שמירה מעולה ,והרי הדבר כאילו הניח כלים שמבשלים בהם ואופין בהם ומטגנין בהם לבדוק על ידי מגיה מומחה את צורת האותיות כו( כתב שאם קרה בהם איזה ריעותא וכגון שנקרע
את החפץ במקום המשתמר והוא עצמו עומד ושמתקנים בהם המאכל והמשקה כולן צריכין וחסירות ויתרות ,כיון שכבר נבדקה בזה וזה דבר חיפוי הבתים או שנשרו במים יש חיוב לבודקם
ומשמרו .ממילא ,אם אירע לו נזק ,הרי זה אונס טבילה כשהם של מתכת וזכוכית' .ולפי זה נראה שאינו יכול להשתנות ,אלא צריך לבדוק רק שלא מעיקר הדין .ואף כאשר לא אירע להם כלום
כלפיו .אולם בשואל ,שחיובו אינו נובע מעצם חובת שמסנן האבנית אינו מוגדר ככלי סעודה ,שהרי נמחקו או נטשטשו או התחברו חלק מהאותיות ,וכן שמעיקר הדין אין חיוב לבודקם ,הביא המשנה
השמירה בלבד ,שהרי חייב אף במתה כדרכה ,אלא עיקר יעודו אינו אלא כדי להגן על המיחם מהאבנית שלא נעשה שום רקבון או חסרון בקלף ,ובדיקה זו ברורה )שם( מהמגן אברהם )ס"ק יד( שמכל מקום
מוטל עליו חיוב לשלם על כל מה שיארע לחפץ שלא תידבק בו ,ואינו בא כדי לשפר את טעם המים. יכול לעשות כל אחד בעצמו .אולם בודקי הסת"ם נכון לבודקם מפני שמתקלקלים מהזיעה .אמנם
עד שישיבנו לבעליו ,סבר הנתיבות שאינו נפטר ואין לדמותו למסננת תה החייבת בטבילה כמבואר כיום טוענים שהמציאות מוכיחה שמוצאים במטה יהודה )עייאש ,סי' לט סק"ח( כתב שאין לחוש
במסירה לשואל אחר .אך בשיעורי רבי שמואל בערוך השולחן )שם( ,שהרי מסננת נועדה כדי לסנן לפעמים טעויות הפוסלות התפילין ומזוזות לקלקול התפילין על ידי הזיעה כיון שהאויר שולט
)ב"מ אות רצו( כתב שמדברי הקצות החושן )סי' רצא את המשקה ממה שיש בו וכיון שהשימוש בה הוא מעיקרא אף בתפילין ומזוזות שנבדקו כמה וכמה בהם ואינם מתעפשות ,ואדרבה בדורות הראשונים
סק"ח( מוכח שגם בשואל יש לפטור ,שכן הקצות לתועלת המשקה הרי היא מוגדרת ככלי סעודה. פעמים ,ועל כן כדאי ליתן מידי פעם לבדיקת מגיה היו הולכים בתפילין כל היום ולא חששו לקלקול
ביאר שהמסירה לבני ביתו או למי שהבעלים 9כתב בשו"ע )יו"ד סי' קס ס"ז(' :צריך המלוה ליזהר ממוחה אף שכבר נבדקו בעבר .ויתכן שעיקר מה על ידי הזיעה אלא במזוזה שהיא סגורה בכותל
רגילים להפקיד אצלו נחשבת כאילו החזיר את מליהנות מהלוה שלא מדעתו כל זמן שמעותיו בידו, שמוצאים מפני שבעבר לא היו מצויות כ"כ בדיקות ואין האויר שולט בה והרי היא כתפילין שאינו
החפץ לבעלים והסתלק מן השמירה .וכמו שבטוען אפילו בדבר שהיה עושה לו אף אם לא הלווהו .אבל מחשב ,ולכן אם יתברר שלאחר בדיקות מחשב אין מניחן אלא לפרקים שטעונים בדיקה פעמיים
החזרתי אינו חייב שבועה ,כך גם בשואל שמסר אם נהנה ממנו מדעתו ,מותר בדבר שהיה עושה מוצאים עוד ,יהיה אפשר להקל בזה .אמנם ודאי בשבע שנים .וכן כתב במור וקציעה )סי' לט ד"ה וכתוב
לשואל יהיה הראשון פטור ,מפני שכבר הסתלק לו אף אם לא הלוהו ,ובלבד שלא יהא דבר של לכתחילה אין להסתמך רק על בדיקת מחשב ,וצריך עוד( שכאשר עור התיתורא עבה ושלם אין לחוש
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ב
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
המשך מעמ' א'
משום ‘לא תחנם’ ,ודקדק בנו ,שהתוספות לא הקשו כן ואין בנתינה כל תועלת צפויה – הנתינה עלולה להיות היתר להיתר מכירת של הקרקעות בשנת השמיטה לישמעאל.
רק לאחר מה שאמרו בגמרא שהחמץ מותר בהנאה, מתנת חינם לנכרי שאינו מכירו. ראה כעי”ז גם בחו”מ סי’ רסו לענין אבידת גוי שתיקן הב”ח
דאם היה אסור בהנאה לא קשה כלום ,וזאת מהטעם לעומת זאת ,אם היא לוקחת מן הבית שקיות ,ארגזים גירסת הטור].
המבואר שכיון שאסור בהנאה מותר ליתנו לו כיון שאינו או כמות גדולה של מאכלים ,ובכך חוסכת לבעלים את בשו”ע (יו”ד סי’ קנא סי”א ,חו”מ סי’ רמט ס”ב) כתב את
שוה לו כלום. טרחת הפינוי ,את סחיבת המאכלים אל פח האשפה או האיסור בלשון עובד כוכבים ,אולם הש"ך (יו"ד סי' קנא ס"ק
מעשה זה הובא גם בירושלמי (עבודה זרה פ"א ה"ט) את הצורך לטפל בהם – נראה שאין זו מתנת חינם. יח) כתב על פי הבית יוסף בחו"מ שפסק השולחן ערוך
והקשו כיצד הותר הדבר משום 'לא תחנם' ,ולא נזכר שם האוכל ניתן לה כנגד שירות הפינוי שהיא עושה. כולל כל נכרי ,ואפילו ישמעאלי שאינו עובד עבודה זרה,
תירוץ .המראה הפנים (על הירושלמי שם) ביאר' :והכא לא כמו כן ,אם מדובר בעוזרת המצויה דרך קבע אצל ורק גר תושב יצא מכלל האיסור .וכן נראה דעת החינוך
משום חן נתן לו מתנת חינם זה ,אלא שלא היה ראוי כי השכנה ,ויש עניין ממשי בשמירת יחסי שכנות תקינים, (מצוה תכו) שרק לגר תושב מותר לתת מתנה וחן עיי"ש.
אם להמבגאי הזה' .כלומר ,מאחר שהגלוסקין לא הייתה או שהימנעות בולטת מן הנתינה עלולה ליצור עלבון, לפיכך ,אין להתיר בשל כך שהעוזרת אינה עובדת
ראויה לישראל ולא נמסרה כדי להחשיב את הנכרי או איבה או מתיחות עם השכנה ועובדיה – ניתן לצרף את עבודה זרה ,אלא יש לברר אם הנתינה עצמה היא אכן
למצוא חן בעיניו ,אין זו מתנת חינם שאסרה התורה. היתר דרכי שלום .חז”ל התירו לפרנס עניי נכרים ,לבקר 'מתנת חינם' או שיש בה סיבה ותועלת לנותן.
ביאור זה מצטרף ליסוד של החק יעקב ,שדבר שאין את חוליהם ולקבור את מתיהם משום דרכי שלום (גיטין מתי המתנה אינה נחשבת ‘חינם’
לישראל כל שווי ושימוש בו אינו בהכרח בכלל האיסור. סא .שולחן ערוך יו”ד סי’ קנא סעיף יב .חו”מ סי’ רמט סעיף ב). השולחן ערוך הגביל את האיסור לתת מתנה וכתב
האור שמח (עבודה זרה פ"י ה"ד) דייק מן ההבדל בין נוסח ואולם לא כל נתינה נוחה או נעימה היא ‘דרכי שלום’. שאין לתת לנכרי ‘שאינו מכירו’ ,ומשמע שלא כל נתינה
הבבלי לנוסח הירושלמי במעשה רבן גמליאל ,שאיסור כאשר אין חשש איבה ,אין קשר של ממש ואין לנותן היא בגדר מתנת חינם ,ומקור הדברים בתוספות (עבודה
מתנת חינם נאמר רק כאשר ישראל נותן לנכרי דבר שום תועלת ,יש למצוא דרך ברורה יותר להוציאה מגדר זרה שם ד”ה רבי יהודה) שהביאו קושיית הריב”ם על מה
שהוא ממונו .אם החפץ היה הפקר והישראל הגביהו מתנת חינם .למכור את המאכלים במחיר ממשי ,אף אם שאמר רבי יהודה שלנכרי מוכרים אך אין נותנים לו
בלא כוונת זכייה ,אין הוא נותן לנכרי משלו אלא מאפשר נמוך בהתאם למצבם ולתאריך התפוגה ,או לתת אותם בחינם ,מהגמרא במסכת פסחים (כב ).שהעמידו את
לו לזכות מן ההפקר (ראה תוספות בבא בתרא נד .ד"ה אדעתא). בתמורה לפינויים מן הבית. הברייתא ששולח אדם ירך לעובד כוכבים כרבי יהודה,
וכדבריו כתב גם ה'אמרי אמת' מגור (ליקוטים ע”ז ב). איסור ‘בל תשחית’ במאכלים והרי הדברים נראים כסותרים אלו את אלו ,ששם
שהקשה איך השיב אברהם אבינו את כל הרכוש למלך הרמב”ם (מלכים פ”ו ה”י) כתב‘ :כל המשבר כלים וכו’ משמע שרבי יהודה מתיר לתת מתנת חנם לנכרי .ותירץ
סדום ולא חשש לאיסור לא תחנם ,ותירץ :ויש לומר ומאבד מאכלות דרך השחתה עובר בלא תשחית’. התוספות מדברי התוספתא (ע”ז פרק ג) שהוסיפו בדברי
דאברהם אבינו אמר (בראשית יד כב) ‘הרימותי ידי וגו’ אם ההדגשה ‘דרך השחתה’ מלמדת כי לא כל אובדן של רב יהודה כי בעובד כוכבים המכירו מותר ,מפני שהוא
מחוט’ וגו’ ,והיינו שבעת שלקח הרכוש לא רצה לזכות חפץ או מאכל הוא בכלל האיסור ,אלא איבוד שאין בו כמוכרו לו.
בממון כלל ואין זה כנותן מתנה .וכן כתב בעל ההפלאה צורך ותועלת .הרמב”ם עצמו כתב קודם לכן שאפילו עוד כתבו התוספות ,שאם הגוי מתלוה עמו בדרך
ב’פנים יפות’ (בראשית שם) כי אם היה אברהם זוכה בשלל אילן מאכל מותר לקצוץ כאשר הוא מזיק או כאשר דמי מותר לתת לו בחינם ,ובזה יישבו את המובא במסכת
לא היה רשאי לתתו למלך סדום משום הלאו דלא תחנם, העץ יקרים מן הפירות ,מפני ש’לא אסרה תורה אלא עירובין (סד ):שרבן גמליאל מצא גלוסקין בדרך ,הורה
אלא שמעולם לא נתכוון לקנות ,ומוכח שכן דעת בעל דרך השחתה’ (שם ה”ח). לרבי אילעאי ליטלה ,ולאחר מכן אמר לנכרי ששמו
ההפאלה שבנתינה של הפקר אין איסור (וראה ליקוטי יהודה גם בספר החינוך (מצוה תקכט) כתב באיסור זה שהוא מבגאי ליטלה ממנו ,ואף על פי שלא היה מכירו
ח”א ,עמ’ קכ). על כל הפסד הנעשה לבטלה ,כגון שריפת חפץ ,קריעת כדמשמע התם ,ותירצו שההיתר שם הוא מפני שהיה
לפי זה ,דברי המאפה שהונחו בבית המדרש בעבור בגד או שבירת כלי .אך אם יש בקלקול תועלת ממשית מתלוה עמו בדרך ,ויבואר להלן.
הציבור ,אך לאחר שהתבררה כשרותם איש מן הלומדים או סילוק נזק ,אין זו השחתה אסורה. וכן כתב הרשב"א (שו"ת ח"א סי' ח) במפורש' :שלא
לא התכוון לזכות בהם ,אפשר שנשארו הפקר ואין לגבי שאר חפצים ומאכלים שאינם אילן מאכל ,נחלקו אמרו אלא מתנת חנם .הא לסיבה וכו' מותר ,שאין זו
במסירתם לנכרי משום 'לא תחנם' .ברם היתר זה שייך הראשונים אם האיסור מהתורה או מדרבנן .הסמ”ג מתנת חנם' .והוסיף שגם נתינה משום דרכי שלום אינה
רק כאשר המאכל לא נעשה מעולם ממונו של ישראל, (לאוין רכט) סמ”ק (סי’ קעה) ,רבנו ירוחם (משרים סוף נתיב נחשבת מתנת חינם .ולפי דבריו ,אין צורך שהתמורה
מאכל שאדם קנה לביתו או קיבל וזכה בו אינו נעשה לא) ,ויראים (השלם סי’ שפב) ,כתבו שבכל דבר עובר על תהיה כסף דווקא .אלא גם עזרה עתידית ,גמול על עזרה
הפקר מעצמו רק מפני שכעת החליט שאין לו בו צורך. בל תשחית מן התורה ,גם בספר החינוך (שם ועיי”ש במש”כ קודמת או שמירת יחסים תקינים מוציאים את הנתינה
והנה התוספות (עירובין סד :ד"ה ולמדנו) תירצו בדרך במנחת חינוך) משמע ששאר השחתות נאסרו מן התורה, מכלל חינם.
אחרת את הקושיא כיצד אמר לתת לנכרי ולא חשש אף שאין לוקים עליהן .לעומת זאת ,הרמב”ם (מלכים שם. הט"ז (יו"ד שם סק"ח) ביאר' :אם מכירו לא הוה עליה שם
לאיסור לא תחנם ,או שרבן גמליאל לא סבר את דרשת ובסהמ”צ ל”ת נז כתב שלוקה על כל דבר) כתב שעל שאר דברים מתנה אלא כמכירה ,שהרי ישלם גמולו או כבר שילם
רבי יהודה ,או שמכיוון שהנכרי התלווה אליהם בדרך שמלבד אילנות מאכל אינו לוקה אלא מכת מרדות, לו' .ואין פירוש 'מכירו' שהנותן רק יודע את שמו או
הייתה הנתינה כעין מכירה .וכתב בחשוקי חמד (שם) כי וכתבו האחרונים בדעתו (משנה למלך שם ה”ח ,נודע ביהודה מזהה את פניו ,אלא שיש ביניהם קשר שהמתנה ניתנת
לכאורה היה מקום ללמוד מדבריהם שאף דבר שאינו תניינא ,יו”ד סי’ י) שסובר שמן התורה איסור בל תשחית כהחזרת טובה קודמת ,או מתוך ציפייה סבירה לטובה
ראוי לישראל אסור במתנת חינם .אולם ה'חשוקי חמד' הוא רק באילנות ,וחכמים הם שאסרו להשחית כל דבר. בעתיד ,או כדי לשמר קשר שיש בו תועלת לנותן.
דחה ראיה זו ,מפני שבאותו מעשה נטל רבי אילעאי את מכל מקום ,גם לפי המחמירים ,האיסור הוא דווקא וכן נפסק בשולחן ערוך (חו"מ סי' רמט סעיף ב)' :עובד
הגלוסקין מן הדרך במיוחד ולאחר מכן מסרה לנכרי, כאשר מקלקל את המאכל ‘דרך השחתה’ .כאשר נדרש כוכבים שאינו גר תושב אסור ליתן לו מתנה ,אלא אם כן
ויש בכך 'מעשה נתינה' חשוב .ואילו במאכל שכבר לפנותו מטעמי ניקיון ,בריאות ,מקום אחסון או מפני הוא מכירו או אם יש בו בדבר משום דרכי שלום' (וראה
מצוי ברשותו של ישראל ,שאין לו בו צורך והוא עומד שאין כל דרך מעשית ומותרת להשתמש בו ,אין זה דומה סמ"ע שם ס"ק ב ,שאם יש לישראל צד הנאה הרי זה כמכירה).
להשלכה ,אפשר שאין במסירתו אלא מתן רשות לנכרי לאדם המשחית מזון מתוך כעס ,זלזול או ללא כל צורך.
ליטול דבר שבלאו הכי היה מושלך. נתינה במסגרת יחסי עבודה
אם מותר לתת לנכרי מאכל העומד להיזרק לפי יסוד זה ,מותר לתת מאכל או מתנה לעובד נכרי
ומה שכתב בחשוקי חמד כי מדברי התוספות משמע נחלקו הפוסקים האם מותר לתת לנכרי מאכל שעומד
שאף דבר שאינו ראוי לישראל אסור לתת לנכרי בחינם כאשר הנתינה נעשית במסגרת יחסי העבודה :כתוספת
להיזרק .ה’חק יעקב’ (או”ח סי’ תמח ס”ק יב) דן בנתינת מקובלת לשכר ,כהכרת טובה על עבודה נאמנה ,כדי
ודקדק מהם שלא כדברי החק יעקב ,המעיין שם בחק חמץ לנכרי ,וכתב שני ביאורים מדוע אין בכך משום
יעקב יראה שבנו של החק יעקב דקדק ממה שהתוספות לחזק את נאמנותו או כדי לשמור על יחסי עבודה
‘לא תחנם’ :א .משום שמדובר בנכרי המכירו .ב .כיוון תקינים .אף שהמתנה אינה רשומה כחלק מן השכר ,יש
לא הקשה כן רק לאחר שאמרו בגמרא שהחמץ מותר שהחמץ עומד להיות אסור בהנאה ואינו שווה לישראל ממנה תועלת לנותן ולכן אינה מתנת חינם.
בהנאה ,לפי שרק לאחר שנתברר שחמץ נכרי מותר מאומה ,מותר לתתו אף לנכרי זר.
בהנאה לאחר הפסח והוא ראוי לישראל ליתן לבהמתו ב’חשוקי חמד’ (דמאי פ”ג מ”א) דן הגר”י זילברשטיין
ה’חק יעקב’ מצא מקור להיתר זה מהגמרא במסכת בדברי מאפה שנותרו ועמדו להיזרק ,והציע להתיר
ולהסיקו תחת תבשילו ,קמה וגם ניצבה התמיהה ,איך עירובין (סד ):שם הביאו :מעשה ברבן גמליאל שהיה
נתן לנכרי דבר הראוי לישראל ,ואם כן אדרבה יסוד זה את נתינתם לפועלים הנכרים מכמה טעמים ,ובכללם
רוכב על החמור והיה מהלך מעכו לכזיב והיה רבי שהנותנים מכירים את הפועלים ושהאכלתם עשויה
מדוקדק בדברי התוספות. אילעאי מהלך אחריו ,מצא גלוסקין בדרך אמר לו לגרום להם לעבוד טוב יותר.
וב'חשוקי חמד' כתב על סמך יסוד זה ,שמאכל זול אילעאי טול גלוסקין מן הדרך ,מצא נכרי אחד אמר לו
שאין לישראל כל שימוש בו ובלאו הכי עומד להיזרק, מבגאי טול גלוסקין הללו מאילעאי .ומכך שרבן גמליאל העוזרת של השכנה אינה בהכרח בגדר ‘מכירו’
ניתן למסרו לנכרי ,וצירף סברות נוספות לדבריו, הורה לאותו נכרי ששמו מבגאי ליטלה ממנו ,הוכיחה בנידון השאלה ,העוזרת עובדת אצל השכנה ולא
לעיתים הבעלים כלל לא זכו במאכל והתייחסו אליו הגמרא שחמצו של נכרי אחר הפסח מותר בהנאה, אצל בעל המאכלים .לפיכך ,עצם העובדה שהיא מצויה
כהפקר ,ולעיתים אין כאן 'מעשה נתינה' חשוב ,ועל כן וכמו שפירש רש"י (ד"ה שחמצו) שאחר פסח היה .והביא בבניין ומוכרת לבני הבית אינה הופכת אותה ל’מכירו’
הציע שלא להגישו לנכרי כמתנה מכובדת ,אלא לומר לו החק יעקב מה שהוכיח בנו מהר”ר שמעון בבחרותו, כדי להתיר לתת לה מתנת חנם.
'יש כאן מאכלים ,תוכל לקחתם'. שהתוספות (ד"ה ולמדנו) הקשו כיצד נתן לנכרי ,הרי אסור אם אין ביניהם כל קשר ,היא מעולם לא סייעה לו,
המשך בעמ' ד'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ג 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
מכתלי בית ההוראה הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' ב'
תשובה ממורינו הרב שליט“א
המשך מעמ' ג' יבדוק שוב את חשבון האשראי שלו ויוודא אם אכן הבחור חנניה שהפעיל את הברז יש לדון אם חיובו הוא
חויב .בינתיים פנה לבית ההוראה בשאלה :אם גם כמזיק בידיים ,מאחר שהמים שהוסיף גרמו להתפשטות
והסיק בחשוקי חמד שמסתבר לאחר הבדיקה יתעקש הגוי לשלם פעם נוספת
שאיסור לא תחנם נאמר דוקא ההצפה ,12או מדין אש וממונו המזיק .13ג .באופן שיש
מחמת טעותו ,האם מותר לקבל ממנו את הכסף ,או לומר שהוא אונס גמור ,אין לחייב את חנניה.14
כאשר אנו נותנים להם דבר שיש
לנו אפשרות לעשות בו שימוש שיש בכך איסור?
מסוים ,אך כשמדובר בדבר שבין
כה היינו משליכים אותו לאשפה,
ת .מעיקר הדין מותר 'טעות גוי' שטועה מעצמו מותרת, תייר גוי ששכר יחידת דיור בAirbnb-
ומותר לקחת ממנו את התשלום .15וממידת חסידות וכדומה ומתעקש לשלם בשנית במחשבה
או לפני החתולים והיונים וכדומה, לומר לו 'ראה שעל חשבונך אני סומך' .16יש לדעת מה
אין בזה לא תחנם ,כי מה שונה שלא שילם
הנחת הפיתות לפני נכרי זה שכתבו הפוסקים שאין כדאי וראוי להתנהג כן .17אם
בכל זאת התקבל התשלום הנוסף ,הכסף שייך לדניאל דניאל הוא אברך צעיר המתגורר עם משפחתו באחד
מההנחה לפני בעלי חיים ,ואין זה היישובים שבהרי ירושלים .הוא מתגורר ביחידת דיור
נחשב שהיהודי נותן לו מתנה. ולא לבעל הדירה.18
הנמצאת בתוך וילה גדולה שבבעלות יהודי אמיד,
אך בשו"ת 'שבט הקהתי' (ח"ד סי'
המחזיק את המקום לצורכי נופש .בקומה התחתונה
רט) נקט שאין להתיר מתנה לנכרי מי שאינו מתווך שהציע דירה לידידו ודורש של הווילה מצויות חמש יחידות אירוח ,המושכרות
שאינו מכירו רק מפני שהמאכל דמי תיווך
אינו דרוש לישראל או עומד באופן קבוע באמצעות Airbnbואתרים דומים .אחת
להיזרק .לדעתו ,אם אין היתר ראובן חיפש במשך תקופה דירה לרכישה .שמעון, היחידות ניתנה לדניאל ולמשפחתו למגורים ללא
של 'מכירו' ,דרכי שלום או טובת ידידו הקרוב ,שאינו עוסק כלל בתיווך ,ידע על כך תשלום ,ובתמורה ,ובצירוף שכר נוסף ,הם מטפלים
הנאה ,יש להניח את המאכל עד וקישר בינו לבין בעל דירה שעמדה למכירה .הדברים באחזקת יחידות האירוח ,בקבלת האורחים ובסידור
שיתקלקל ולא לתתו לנכרי במתנת התקדמו ,ולבסוף יצאה העסקה אל הפועל .במשך כל המקום בין שוכר לשוכר .אמש ,בשעת לילה מאוחרת,
חינם. הדרך לא דיבר שמעון מאומה על דמי תיווך ,וראובן הגיע למקום תייר גוי מצרפת ,ששכר אחת מן
וכך נראה שכן הייתה דעתו של היה בטוח שמדובר בעזרה חברית בלבד .לאחר היחידות למשך שבוע .כאשר בא לקבל את המפתח,
החוות יאיר (סי' טז) ,שדן בטבעת השלמת העסקה הפתיע שמעון את ראובן וביקש הושיט לדניאל מעטפה ובה סכום כסף מזומן התואם
יקרה שהיה חקוק בה שם ה', לקבל דמי תיווך כמקובל .ראובן טען לעומתו' :אילו
ולמרות שלא היה ליהודי שימוש את מלוא מחיר השכירות .דניאל הופתע ,שכן ידע
הייתי יודע שאתה מבקש שכר ,ייתכן שלא הייתי שהמערכת אינה מאשרת הזמנה ללא תשלום מראש.
מותר בה ,כתב שאין לתתה לנכרי
במתנה ,הן משום איסור הנאה והן נכנס כלל לעסקה זו .מלכתחילה פעלתי מתוך הנחה הוא בדק מיד ברישומים הדיגיטליים ,ואכן התברר
משום 'לא תחנם' .אמנם ב'חשוקי שאין כאן תיווך בתשלום' .האם שמעון ,שאינו מתווך שהתשלום כבר נגבה במלואו בעת ביצוע ההזמנה.
חמד' חילק בין טבעת יקרה ,שעצם במקצועו ולא התנה מראש על שכר ,רשאי לתבוע כשאמר זאת לאורח ,התעקש הלה כי בכרטיס
מסירתה היא מתנה חשובה ונתינת דמי תיווך? האשראי שלו מותקנת מערכת אבטחה המחייבת
חן ,לבין פיתות זולות העומדות ת .הדבר תלוי ,אם ראובן פנה לשמעון בבקשת עזרה אימות כפול ,וברור לו שהתשלום לא הושלם בשעת
להשלכה. ההזמנה ,ולכן הוא מבקש לשלם כעת במזומן .דניאל
לתיווך אינו חייב לשלם ,ואם שמעון פנה לראובן להציע
נמצא שלכתחילה נכון לחפש סירב לקבל את הכסף ואמר לו שימתין עד הבוקר,
טעם וסיבה שלא תהיה המתנה לו דירה ,חייב לשלם לו.19
חינם ,כגון לומר לנכרי שהמאכל סמך בדיקתו .ודבר זה נכון לא רק במקום ששילם שבאונס גמור פטור ,ולפי זה אף מה שהעתיק מחיובו וכאילו כבר החזיר לבעלים.
ניתן בתמורה לפינוי ,או סיבה תשלום שלם בשנית ,אלא אף בכל טעות בחשבון בשו"ע את דברי הרמב"ם אינם באונס גמור .וכן כתבו 12בגמרא בבא מציעא )קיז (.מבואר בדין 'הבית
אחרת שתהיה בכך באמת משום או במחיר. הדרישה בדעת המגיד משנה ,עיי"ש שתיקן הנוסח והעלייה' ,שאם העליון נוטל את ידיו והמים יורדים
דרכי שלום .אמנם אם מדובר 17ידועים דברי הבאר הגולה שכתב )סי' שמח סק"ה(: של המגיד משנה .וכ"כ התהלה לדוד בדעת השו"ע. ומזיקים לתחתון ,כאשר המים נמשכים מכוח
ואני כותב זאת לדורות שראיתי רבים גדלו והעשירו לפיכך ,למעשה אין לחייב באונס גמור .אמנם בנידון שפיכתו הרי הם נחשבים כחיציו ,אך אם המים
במאכלים פשוטים ובעלי ערך מן טעות שהטעו העכו"ם ולא הצליחו וירדו נכסיהם דידן ,קשה להגדירו כאונס גמור ,בפרט שהיה יכול פוסקים ואח"כ נופלים אין זה נחשב כוחו .הרי"ף
מועט ,שאין לבני הבית כל שימוש לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה ,וכמ"ש בספר להעלות על דעתו שיש חפצים אחרים מתחת והרא"ש )ב"מ שם( ,הרמב"ן )ב"ב כב :קונטרס דינא דגרמי(
בהם והם עומדים בוודאות להיזרק חסידים )סימן תתרעד( רבים אשר קדשו ה' והחזירו למיטה שעלולים להתקלקל. והרמ"ה )סנהדרין עז (.כתבו שרק כאשר זרם המים
טעיות העכו"ם בדבר חשוב גדלו והעשירו והצליחו 15יש לדון אם היתר 'טעות גוי' נאמר דווקא פסק ,כגון שהם נבלעים תחילה במעזיבה ולאחר
בתוך זמן קצר ,יש להקל. והניחו יתרם לעולליהם .וראה מה שכתב הסמ"ג במקרים שבהם הגוי כבר נתן סכום יתר במסגרת מכן נוטפים מאליהם ,אין הדבר נחשב כוחו .והרמ"ה
וראה עוד בתשובת פתחי שערים )עשין סי' עד( :כבר דרשתי לגלות ירושלים אשר בספרד עסקה קיימת ,וכגון שטעה בחשבון והוסיף על הגדיר זאת כ'כוח שני' .מדבריהם עולה שכל עוד
ולשאר גלויות אדום כי עתה שהאריך הגלות יותר המגיע ממנו ,או אף במקרה שלפנינו ,שבו הוא המים זורמים ברציפות מכוח השפיכה ,הרי זה
(סי’ מט) שהסתפק אם כשמפקיר מדאי יש לישראל להבדיל מהבלי העולם ולאחוז משלם פעם נוספת תשלום שלם שכבר שולם. מעשהו .אולם מדברי רש"י )ב"מ שם( והראבי"ה
ממונו בפני הגוי עובר בלא תחנם, בחותמו של הקדוש ברוך הוא שהוא אמת ,ושלא ולכאורה יש לתלות שאלה זו במחלוקת היש"ש )ב"ק )תשובות סי' תתקסו( משמע שכאשר המים הולכים
כיון שעל ידו מגיע הדבר לגוי ,או לשקר לא לישראל ולא לגוים ולא להטעותם בשום פ"י סי' כ( והמחנה אפרים )השמטות להל' גזילה( ,שנחלקו לאחר מכן למקום אחר ,שוב אין הדבר נחשב כוחו,
עניין ,ולקדש עצמם אף במותר להם שנאמר )צפניה בדעת הסוברים שמותר אף להטעות גוי ,ולא רק אף שלא פסקה הזרימה .וכן עולה מדברי רש"י
שאינו עובר אלא אם נתנו בידיים ג יג( 'שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ליהנות מטעות שטעה מעצמו ,וכפי שהביא הרמ"א בעירובין )פח (.לענין השופך מים בשבת .אמנם החזון
ולא באופן שממציא להגוי על ידי ולא ימצא בפיהם לשון תרמית' ,וכשיבא הקדוש )חו"מ סי' שמח ס"ב( את שתי הדעות .היש"ש כתב שכל איש )או"ח סי' קה סק"ח( כתב בדעת רש"י ,שדוקא כאשר
הפקר .והכריע שם לאיסור אף אם ברוך הוא להושיעם יאמרו הגוים בדין עשה ,כי הם ההיתר להטעותו הוא כאשר הדבר נעשה באופן של שפיכתו אינה מוסיפה במהירות זרימת המים אין
אנשי אמת ותורת אמת בפיהם .אבל אם יתנהגו עם הפקעת הלוואה ,כגון שקונה ממנו ועל ידי הטעות הדבר נחשב כוחו ,אבל אם מחמת תוספת המים הם
מפקיר בפני הגוי .ובשו”ת שרגא הגוים ברמאות יאמרו ראו מה עשה הקדוש ברוך הוא נוצר חוב שאינו משלם .אבל להטעות את הגוי באופן זורמים במהירות רבה יותר ,הרי זה כוחו גמור] .ומ"מ
המאיר (ח”ה ס’ יד) שכתב לדחות שבחר לחלקו גנבים ורמאים .ועוד כתוב )הושע ב כה( שיתן ממון בידיו הרי זה בכלל גזל ממש ,שהרי מה לא ברור שכן היו פני הדברים ,מאחר ובדרך כלל זרימת
דברי הפתחי שערים ,וכתב להתיר 'וזרעתיה לי בארץ' ,כלום זורע אדם כור אחד אלא לי אם חוטף ממנו את הממון ומה לי אם מטעה המים החוצה כבר אינה מכוחו[.
למצוא כמה כורים ,כך זורע הקדוש ברוך הוא ]את[ אותו וגורם לו להוציאו מידו .אולם המחנה אפרים 13החזון איש )ב"ק סי' ב סק"ט( כתב שאפילו בפותח
להפקיר בפני גוי אף שעי”ז גורם ישראל בארצות כדי שיתוספו עליהם גרים )פסחים כתב ,שלדעת המתירים להטעות גוי מותר הדבר בידקא דמיא ,דהיינו שפותח את הסכר המעכב את
שהגוי יזכה עי”ש.ובפשטות גם פז ,(:וכל זמן שהם מתנהגים בהם ברמאות מי ידבק אף כשמקבל ממנו ממון ללא תמורה ,שכיון שהגוי המים ,אף אם לאחר מכן פסק כוח הליכתם ,יש
בכהאי גוונא יש לחוש לאיסור לא בהם .והרי הקפיד הקדוש ברוך הוא על גזל הרשעים נותנו מרצונו ואין כאן מעשה חטיפה ,אין הדבר לחייב על המים הראשונים מדין אש .וכל שכן כאשר
שנאמר )בראשית ו יא( 'ותמלא הארץ חמס' .עוד אני בכלל גזילה .ולפי דבריו ,בנידון דידן ,שהגוי טועה הוא עצמו שופך את המים .ומה שמבואר בגמרא
תחנם ,שהרי ממציא לו את ההנאה מביא ראיה מירושלמי דפרק אלו מציאות )ב"מ ח(. מעצמו ,שיש להתיר .אמנם נראה שגם לדעת היש"ש בבבא מציעא )שם( שהעליון פטור כאשר אין הדבר
בדרך זו. שאומר שם רבנין סבייאי זבנין חד כרי דחטין ואשכחן אין המקרה שלפנינו בכלל גזילה .כל מה שהחמיר נחשב כוחו ,היינו במסגרת דיני נזקי שכנים ,שאין
ביה צררא דזוזי והחזירום להם ,ואמרו הגוים בריך הוא היש"ש הוא כאשר היהודי הוא שגרם לטעות ועל דנים שם חיוב מדין אש .עוד יש לדון ,כאשר המים
חמץ לפני הפסח לההון דיהודאי ,וכיוצא בזה מספר שם מעשים הרבה ידו הוציא הגוי את הממון מידו .אבל כאן ,שהגוי שייכים למזיק ,בחיוב משום ממונו המזיק .ואם
שנינונ במשנה (פסחים כא ).שכל מאבדת הגוים שהחזירום מפני קידוש השם. טועה מעצמו והיהודי לא גרם כלל לטעותו ,עצם הפקירם קודם השפיכה יש מקום לפוטרו מצד זה,
זמן שהחמץ מותר בהנאה רשאי 18כמבואר ברמ"א )סי' קפג ס"ז( שבטעות בחשבון של קבלת הממון ממנו אינה הופכת את הדבר לגזילה. אך אם הפקירם לאחר שכבר העמידם כמזיק ,אין
גוי זוכה השליח. וראה עוד בהגהות מהר"א אזולאי על הלבוש )הוצאת ההפקר מועיל לפוטרו ,וכמבואר בחזון איש )ב"ק סי'
האדם למוכרו לנכרי ,והשולחן 19ראה 'מכתלי בית הדין' )ח"א סי' יד( ,והוא על פי זכרון אהרן( ,שאף שרוב הפוסקים מחמירים שאסור א סק"ד(.
ערוך (סי’ תמג סעיף א) פסק שבשעה מה שהעלה בנתיבות המשפט )סי' קנג סק"ג( ,שבמקום להטעות גוי ורק כאשר טעה מעצמו מותר ,מכל 14בגמרא בבא קמא )כו (:מבואר שמזיק חייב אף
החמישית בערב פסח מותר למכור שלא סוכם מראש אם הפעולה נעשית בשכר או מקום כתב שהעולם סומכים על הסברא הראשונה. באונס .ונחלקו הראשונים באונס גמור .התוספות
בחינם ,יש להתחשב בדעתו ובכוונתו של מי שיזם 16הרמב"ם )גזילה ואבידה פי"א ה"ד( כתב שאם הגוי טעה )ב"ק כז :ד"ה ושמואל ,ב"מ פב :ד"ה וסבר ,ב"ב צב :ד"ה חייב,
לנכרי אפילו כמות גדולה ,אף את ההתקשרות .לפי זה ,כאשר ראובן הוא שפנה מעצמו מותר ליהנות מטעותו ,אלא שצריך לומר לו: סנהדרין עז .ד"ה רוצח( סוברים שבאונס גמור פטור,
שוודאי לא יספיק לאוכלה קודם לשמעון וביקש ממנו לסייע לו במציאת דירה ,יש 'ראה שעל חשבונך אני סומך' .הרמ"א )חו"מ סי' שמח ואילו הרמב"ן )ב"מ פב :מלחמות ב"ק כט (.סובר שגם
הפסח .הרי שאין מצווה להשאיר ללכת אחר דעתו של ראובן ,שפנייתו לידיד קרוב ס"ב( לא העתיק תנאי זה .ובמגיד משנה )שם( ביאר באונס גמור חייב .הרמ"א )חו"מ סי' שעח ס"א ,סי' תכא
שאינו עוסק בתיווך היתה מסתמא על דעת עזרה את דברי הגמרא )ב"ק קיג (:ששמואל אמר לגוי 'חזי ס"ד( פסק שבאונס גמור פטור .הש"ך )סי' שעח סק"א(
את החמץ ברשות הישראל עד ללא תשלום ,ואין שמעון יכול לאחר מכן לדרוש דעלך סמיכנא' ,שאין זו אלא מידת חסידות .בנידון נקט שלדעת הרמב"ם והשו"ע אף באונס גמור חייב,
שעת הביעור .תכלית המצווה היא שכר שלא הותנה מראש .אולם אם שמעון שמע דידן יש טעם נוסף להבהיר זאת לגוי ,שכן אם יתברר ותמה על הרמ"א שלא כתב כן בשם 'יש אומרים',
שלא יהיה החמץ בבעלותו בזמן שראובן מחפש דירה ,והוא שפנה אליו מעצמו לו לאחר זמן שכרטיס האשראי אכן חויב ,והוא יגלה וכמו שכתב במגיד משנה )חובל ומזיק פ"ו ה"א( לדקדק
והציע לו דירה מסוימת ,יש ללכת אחר דעתו של ששילם פעם נוספת במזומן ,עלול הדבר להביא לידי מדברי הרמב"ם שלא חילק בין אונסים .וכן כתבו
האיסור .אם מכרו או הקנהו לנכרי שמעון שהוא יוזם הפעולה .ואם הוא מאמינו לומר חילול השם .לכן נכון לומר לו במפורש שהרישומים הבית מאיר )או"ח סי' תמח ס"ב( ,האבני נזר )חו"מ סי' ב(
קודם לכן בקניין גמור ,שוב אינו שכבר מתחילה התכוון לפעול עבור שכר תיווך ,חייב מראים שהתשלום כבר נגבה ,ואם הוא עומד על והדברי מלכיאל )ח"ה סי' רכ"ט( בדעת הרמב"ם .אולם
המשך בעמ' ו' ראובן בתשלום דמי תיווך דעתו לשלם בשנית ,הדבר נעשה על אחריותו ועל הכסף משנה )שם( כתב שמדברי הרמב"ם מוכח
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ד
ליבון דהלכתא
הרה"ג ישראל הלפגוט
הנעשה בר מצווה האם צריך לברך שהחיינו על התחייבותו במצוות
שיתקנו לו לברך שהחיינו ,וכשהגדיל כבר לא שייך יא) שמצא כתוב במנהגים ישנים ,וז”ל :מי שלא הנעשה בר מצווה ,הנה הוא מתחייב בכל מצוות
שיברך כי הרי הניח גם בקטנותו ואין לו שמחה שחט מברך שהחיינו על הכסוי ולא על השחיטה ה’ ,וזה לו שמחה רבה שנעשה בר מצוות ,וגדול
כ”כ .ואף מי שאינו מניח לפני כן אלא רק בגיל דכיסוי הוי מצווה ,כדאמרינן (סוטה יז .חולין פח): המצווה ועושה .ויש לדון שא”כ יצטרך לברך ברכת
י”ג ,ולהנ”ל היה צריך לברך ,בכל אופן לא פלוג בזכות שאמר אאע”ה ‘ואנכי עפר ואפר’ ,זכה שהחיינו ,שנתקנה על שמחה שיש לאדם במצוות,
רבנן בהו ,ולא יברך .ע”כ דברי הגהות צבי לצדיק. לב’ מצוות וכו’ ,והוי כמו ציצית וסוכה דמברך כמו ימים טובים ומועדים ,בגדים חדשים ,פירות
וא”כ יוצא לן שאף הנעשה בר מצווה ,וכמו שהחיינו ,וכן מפורש בהלכות שחיטה לר’ ידידיה חדשים ,ומצוות מסוימות .וא”כ על עצם החיוב ג”כ
ששאלנו קודם -מדוע שלא יברך שהחיינו על משפירא .עכ”ל (עי”ש עוד) .הנה לנו עוד צד לומר יצטרך לברך שהחיינו?
עצם החיוב במצוות ,לפי הנ”ל (דברי הצבי לצדיק), שהנעשה בר מצווה יברך שהחיינו ,דלא גרע ממה תשובה :הנה שנינו בתוספתא דברכות (פ”ו
יבואר ,שהיות ורוב המצוות עושה אותם גם הקטן, שכתב הרמ”א על המכסה דם בפעם הראשונה הט”ו) ,העושה ציצית [לעצמו] מברך שהחיינו,
מטעם חינוך ,א”כ גם כשנעשה בר מצווה ומחוייב, [וכ”ש המתחדש בכך שנעשה חייב במצוות] ,שיברך וכשהוא מתעטף אומר להתעטף בציצית .העושה
לא יברך שהחיינו. שהחיינו. תפילין [לעצמו] אומר שהחיינו ,וכשהוא מניחן
וכעין זה כתב פוסק הדור ,הגאון ר’ משה ובש”ך (שם סק”ה) הקשה על פסק הרמ”א ,והוכיח אומר [אשר קדשנו] להניח תפילין [וכו’] .וכן פסק
פיינשטיין זצ”ל ,באגרות משה (יו”ד ח”ג סי’ יד אות שם מכמה טעמים שלא לברך שהחיינו: הרמב”ם בהלכות ברכות (פי”א ה”ט) ,וז”ל שם :כל
יג) ששהחיינו מברכים בחידוש מצווה [-מצוה שעד א .אדרבה בגמ’ (חולין פח ):משמע להדיא שעל מצווה שהיא מזמן לזמן ,כגון סוכה ושופר ולולב
עתה לא היה מחוייב בה] ,ולא בחידוש בגברא ,ומכיון כיסוי הדם אין לברך ,ששואלת שם הגמ’ ולחשוב ומקרא מגילה ונר חנוכה ,וכן כל מצווה ומצווה
שגם קטן [וקטנה] ישנם בחיוב של קבלת התורה, נמי עפר כיסוי הדם [-לשכר של ‘ואנוכי עפר ואפר’], שהיא קנין לו ,כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה,
שאבותינו קיבלו לדורי דורות עולם ,וכשנעשה ותירצה שם הגמ’ ,התם הכשר מצוה איכא ,הנאה וכן מצווה שאינה תדירה ואינה מצויה וכו’ ,מברך
בר מצווה אין שום חידוש בגברא ,אלא נסתלק ליכא ,וממשיכה שם הגמרא :ואמר רבא ,בשכר עליה בשעת עשייתה שהחיינו וכו’ .וכתב שם
הפטור של קטן ,וא”כ על מה יברך שהחיינו .ולכן שאמר אברהם אבינו ‘אם מחוט ועד שרוך נעל’ הכסף משנה שמקורו של הרמב”ם [שיש לברך
כתב שם ,שלא יברך כשנעשה בר מצווה על חיוב זכו זכו בניו לשתי מצוות ,לחוט של תכלת ורצועה שהחיינו על ציצית ותפילין] הוא מהתוספתא הנ”ל.
המצוות. של תפילין .ועוד ממשיך הש”ך וכותב :וכן משמע אולם רבינו הטור בהלכות ציצית (סי’ כב) כתב:
אמנם בשו”ת חתם סופר (או”ח סי’ נה) ,אחר בר”ן וכן כתב הרשב”א (שו”ת ח”א סי’ קכו) ,שלא העושה ציצית לעצמו מברך שהחיינו ,נתעטף בה
שהאריך בענייני ברכת שהחיינו ,כתב וז”ל :ויען לברך על תפילין שהחיינו ,כי זה לא מצווה הבאה מברך להתעטף בציצית .אבל בהלכות תפילין ,לא
בברכת שהחיינו רבו כמו רבו דעות שונות ,סברות מזמן לזמן ,וא”כ כ”ש על כיסוי שלא יברכו. הזכיר שהעושה אותם מברך שהחיינו.
עצמם שאין להם על מה שיסמוכו בש”ס ,וכבר ב .שאפי’ לרמב”ם ,שמברכים על תפילין וציצית, והקשה הבית יוסף (שם) מדוע הביא הטור
כתבנו כל שא”א לומר בטלה דעתו והוא נהנה זה לא בגלל שזה מצווה וממילא נלמד מזה שגם את דברי הרמב”ם ,שמקורם בתוספתא ,רק לגבי
מצווה לברך ,נ”ל הכרעת ס’ פרי תואר (לה’אור במצוות כיסוי יברכו שהחיינו ,אלא הסיבה היא ציצית ,ולא הזכיר שגם לגבי תפילין יברך שהחיינו?
החיים’ זי”ע ,הל’ שחיטה סי’ כח סק”ד) ,שכל מי שמתחנך כלשון הרמב”ם :מפני שהם מצוות שהן קנין לו, ותירץ בשם רבינו הגדול מהר”י אבוהב ,שלא קיי”ל
תחילה לחיוב מצווה יברך ,לא כמ”ש הרוקח ובכיסוי הדם אין את הטעם הזה .ומכאן ,מוכיח כההיא תוספתא ,אלא אינו מברך שהחיינו אלא על
שעל כל מצווה מברך בחינוכה [-כשנזדמן לו הש”ך ,שאין לברך על כיסוי הדם שהחיינו .מוסיף מצווה שהוא מזמן לזמן ,כדמשמע בטור הל’ פסח
לעשותה בפעם הראשונה יברך] ,אלא הנכנס לחיוב שם הש”ך ומביא שמצא ברוקח [בשם ריב”ק (או”ח סי’ תלב) גבי ביעור חמץ (בשם בעל העיטור) ,ולכן
מצוות .ולפיכך מוסיף וכותב ,שכל המניח תפילין משפירא] וזה לשונו :כל מצווה שעל האדם לעשות לא כתב הטור לברך על תפילין שהחיינו .וא”כ גם
בראשונה יברך שהחיינו ויכוון על כל המצוות ולא עשאה ומתחנך לכתחילה [-עושה אותה פעם על ציצית לא היה צריך לברך שהחיינו ,כי זה לא
שמתחייב בהן כשנכנס למצוות .וכלשונו שם :על ראשונה] צריך לברך שהחיינו .והביא ראיה לדבריו מזמן לזמן .ומה שפסק הטור שבציצית כן מברכים
כל מצוות שעתיד לעשות כל ימיו ,אע”ג שאותן מהגמרא (מנחות עה :):היה עומד ומקריב קורבנות שהחיינו ,הוא מטעם שלא גרע מכלים [=בגדים]
שקבוע להם זמן יברך על כל אחת שהחיינו בירושלים אומר שהחיינו ,עכ”ל .חזינן מהרוקח חדשים ,שמברכים שהחיינו כשלובשים אותם
בהגעתה וכו’ .עכ”ל שם .וזה דלא כדברי הצבי הזה ,שעל כל חינוך שהאדם מתחנך במצוות בפעם הראשונה.
לצדיק והאגרות משה הנ”ל. צריך האדם לברך שהחיינו ,וא”כ הנעשה בר
והיות שכבר כתב הב”ח בהלכות תפילין (סי’ כט), אמנם ,לעומת זאת ,רבינו הב”ח (שם) ביאר את
מצווה ,שנעשה חייב בכל המצוות ,יהיה לכאורה
וז”ל שם :לפענ”ד נראה דאיכא לחלק בין ברכת דעת הטור אחרת :שאמנם בתלמוד דידן לא מובא
חייב לברך שהחיינו על עצם החינוך במצוות,
שהחיינו לשאר ברכות ,דברכת שהחיינו שבאה לברך שהחיינו על תפילין וציצית ומזוזה ,רק
וכמשמעות לשון הרוקח הנ”ל ,דכשאדם מתחנך
על שמחת לבו של אדם יכול לברך אע”פ שאינו היות וראה הטור את דברי התוספתא שמברכים
במצוות צריך לברך שהחיינו ,והנכנס למצוות,
וודאי שחייב לברך ,דאינו עובר על ‘לא תשא’ אם על ציצית לכן כתבה ,וס”ל שציצית יש בה שמחה
מהיום והלאה הוא חייב בכל המצוות מדאורייתא,
הוא שמח ומברך לו יתעלה על שהחייהו וקיימו כשלובשה ,דעל ידה יזכור כל מצוות ה’ ,ולכן
בוודאי שאפשר לומר עליו מה שכתב ברוקח
עד הזמן הזה וכו’ .וכן כתב בביאור הלכה (סי’ ומתחנך לכתחילה צריך לברך שהחיינו .וממשיך מברך שהחיינו ,אבל תפילין היות שצריכים גוף
כב ד”ה קנה) ,שדן שם לגבי שהחיינו בטלית ישן שם הש”ך ,שאולי זה הסיבה שכתב הרמ”א לברך נקי ואיכא מורא ועונש [אם לא ישמרם] ,ליכא
שעכשיו עשה בו ציציות ,ובתוך הדברים כתב שם, שמחה ,ולכן לא יברך שהחיינו [וה”ה מזוזה ,אין בה
שהחיינו על כיסוי הדם כפעם הראשונה .ועיין שם
וז”ל :בפרט אם הוא לובש עתה התפילין בפעם שמקשה ,שאם נאמר כהרוקח א”כ קשה ,למה לא שמחה יותר משאר מצוות] .עכ”ד.
ראשונה בוודאי יראה לעשות עצה זו ,דיש פוסקים עושים שהחיינו על הרבה מצוות [עיי”ש הדוגמאות יוצא לן מהב”ח חידוש גדול ,שברכת שהחיינו,
שסוברים שעל כל מצווה שאדם עושה פעם שהביא] ,אלא ,מסכם הש”ך ומכריע למעשה ,רק מברכים אותה על שמחה שיש לו ,כגון שנה
ראשונה בחייו יברך שהחיינו .עכ”ל[ .ואף שדבריו על מצוות הבאות מזמן לזמן יברך שהחיינו ,עיי”ש חדשה ,או יו”ט שהוא שמחה לאדם .וא”כ ציצית,
שם אינם מאותו הטעם של החת”ס ,אמנם למעשה דעתו שמבאר דבריו בארוכה. שעל ידיה זוכר האדם את כל מצוות ה’ ,יברך עליה
כמסקנת החת”ס הנ”ל]. ועל דברי הרוקח ,שהקשה עליו הש”ך שלפי שהחיינו .אבל תפילין שמתיירא כשמניחם ,משום
העולה לדינא: דבריו המתחנך לתפילין ולציצית יתחייב לברך שהם יכולים להביא עליו עונש כשלא ישמור
מדברי כל הני פוסקים :פרי תואר ,חת”ס, שהחיינו ,וזה לא מצינו ,כתב בהגהות צבי לצדיק עליהם כהוגן ,שמחתו אינה שלימה ,ואינו יכול
וביאור הלכה ,שהנעשה בר מצווה יברך [על השו”ע שם] לתרץ שלא יקשה עליו ,ע”פ יסוד לברך שהחיינו.
ברכת שהחיינו על פרי חדש או בגדים נפלא ,שמה שכתב הרוקח שהמתחנך לכתחילה וא”כ לכאורה גם הנעשה בר מצווה ,שזה בטח
חדשים ,או על כל דבר שעליו יש תמימות במצוות צריך לברך שהחיינו ,זה רק בדברים שמחה גדולה ,יברך שהחיינו ,וכלשון הב”ח לעיל,
דעים שצריך לברך ע”ז שהחיינו ,וכמו שכתב שלא היה הקטן יכול לעשותם בקטנותו אלא שברכת שהחיינו מברכים אותה על שמחה שיש
שם הביה”ל ,ויכוון לבו להודות להשי”ת רק משיגדיל .אבל מצוות שיש באפשרות הקטן לו .ומה יותר שמחה מהנעשה בר חיוב בכל
על שזיכהו להגיע לחיוב מצוות התורה ג”כ לעשותם בקטנותו ,כגון תפילין וציצית ,וכמו המצוות!
ולנועם אמריה ,שאיתם יעבוד בוראו ,ואלו שאמרו בגמ’ (סוכה מב ,).קטן היודע לנענע וכו’, ובהלכות שחיטה (יו”ד סי’ כח סעיף ב) ,כתב
הן העצות ]כלשון הזוה”ק (ח”ב פב‘ ):עיטין להתעטף חייב בציצית ,להניח תפילין אביו לוקח הרמ”א ,שמי ששוחט פעם ראשונה מברך שהחיינו
]-עצות[ דאורייתא’[ להגיע לתכלית הנרצה לו תפילין וכו’ ,בזה לא שייך לומר כשיגיע למצוות על כיסוי הדם ,אבל לא על השחיטה משום שמזיק
והנכספת ,לחזות בנועם ה’. שיברך עליהם שהחיינו .כי בקטנותו לא שייך לבריה .ומקור דין זה הביא בדרכי משה (שם אות
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ה 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
אליבא דהלכתא מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
הרה“ג מאיר הולצמן
המשך מעמ' ד'
דיני הנחת התפילין והברכה עליהם באופן שיש חציצה חייב לבערו.
תנחום יצא ,כמידי יום ביומו ,למסלולו הקבוע בצהרים ,לצורך הוצאת ילדיו ממוסדות החינוך וליוויים הביתה. אם הגיע זמן הביעור והחמץ עדיין ברשותו,
מצווה לבערו .השולחן ערוך (סי’ תמה סעיף א) פסק
לפתע ,לתדהמתו מצא את עצמו שרוע על ריצפת הרחוב ,לאחר שנתקל באבן או חפץ שהיה מונח בצורה מכשילה.
שניתן לשורפו ,לפוררו ולזרותו לרוח או להשליכו
תנחום התרומם בכבדות מהארץ ,תוך כדי תחושת כאבים עזים בידו השמאלית ,פנה מהר למוקד חירום רפואי,
לים ,והרמ”א כתב שהמנהג לשורפו .ביעור זה אינו
וכעבור המתנה ממושכת יצא משם כאשר ידו השמאלית חבושה אחר כבוד ב'קישוט' לבן הנקרא בפי כל 'גבס'... בגדר ‘בל תשחית’ ,מפני שאינו השחתה חסרת
לאחר דקות מספר התחיל תנחום להרהר :הרי מחר בבוקר עלי להניח תפילין על יד זו ,הכיצד אנהג בצורת תכלית אלא קיום מצוות השבתת החמץ והימנעות
ההנחה? וכן :האם ומה עליי לברך בהנחה כזו? מאיסורי ‘בל ייראה’ ו’בל יימצא’.
תשובה :הנידון העיקרי בשאלה זו למעשה ,הוא דיני חציצה בתפילין: אולם שבוע קודם פסח ,כאשר החמץ עדיין מותר
לצורך כל עלינו לפרט את כל המקרים של חציצה ,הן בתפילין של יד והן בתפילין של ראש [-ולברר אם יש חילוק באכילה ובהנאה ,עדיף להעבירו בדרך מותרת למי
ביניהם] ,הן במקום הקציצה או במקום התיתורא או במקום הרצועה ,וכן את סוגי החציצה :רטיה ,תחבושת ,גבס, שיאכלנו ,מאשר להותירו עד שיתקלקל או לשרוף
פאה נוכרית [-כתחליף לשערות שנשרו וכדומה] ,ולדון בכל מקרה לגופו. לאחר מכן כמות גדולה של מזון.
נפתח בדברי השולחן ערוך .מרן המחבר מבאר בהלכות תפילין (שו"ע או"ח סי' כז סעי' א ,ט) ,את מקום הנחת ואם האפשרות היא להעבירה לעוזרת של
התפילין בדיוק רב ,וז"ל' :מקום הנחתן של יד ,בזרוע שמאל ,בבשר התפוח שבעצם שבין הקובד"ו [-המרפק] ובית השכנה ,יש לחפש דרך שהנתינה לא תהיה חינם,
השחי ,ויטה התפלה מעט לצד הגוף בענין שכשיכוף זרועו למטה יהיו כנגד לבו [וכו'] .הגה :וצריך להניח בראש או לכל הפחות שתחסוך מן הבעלים את טרחת
העצם הסמוך לקובד"ו ,אבל לא בחצי העצם שסמוך לשחי' (סעיף א)' .מקום הנחת תפלה של ראש ,מהתחלת עיקרי הפינוי ,ואז ניתן לתת לה את החמץ כבר שבוע
השער ממצחו עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס' (שם סעיף ט) .וראה עוד שם (סי' לד סעיף ב) ,שכתב המחבר: לפני הפסח .אם אין אחד מהטעמים דלעיל ,הדרך
'מקום יש בראש [-באותו המקום שמוחו של תינוק רופס] להניח שתי תפילין .וכן בזרוע'. הפשוטה היא למכור לה את החמץ .המכירה
עד כאן ,ראינו את דברי השולחן ערוך לגבי מקום הנחת התפילין .נצטט כעת את דבריו ,לגבי דין החציצה צריכה להיות אמיתית ,אף שהמחיר יכול להיות
בתפילין (סי' כז סעיף ד)' :לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו ,לא שנא של יד לא שנא של ראש' .עכ"ל המחבר. נמוך בהתאם לתאריך התפוגה הקרוב ולמצב
והרמ"א מוסיף ב'הגה'' :ודוקא בתפילין ,אבל ברצועות אין להקפיד' .עכ"ל. המאכלים.
וראה במשנה ברורה (שם סקי"ד) שכתב על המילים 'דבר חוצץ' :אפילו חציצה כל דהוא .ונכון ליזהר לכתחילה להלכה:
אפי' בכנה חיה ,שלא יהא מפסיק בין התפילין לבשר ,ועכ"פ בכנה מתה ועפר יש ליזהר .ועל כן יש נוהגין לרחוץ א .אסור לתת מתנת חינם גמורה לנכרי
מקום הנחת התפילין .כתב בספר רביד הזהב ,נראה דמה שרצועה חוצצת לפעמים בין תפילין לבשרו ,לא מיקרי שאין לנותן קשר עמו ואין לו כל תועלת מן
חציצה ,דמין במינו אינו חוצץ .ומלבושי שרד שהעתקתי לעיל בסק"י משמע ,דנכון לכתחילה להחמיר בזה .עכ"ל הנתינה.
המשנה ברורה. ב .גדר ‘מכירו’ אינו מי שרק שמכיר את פניו,
ומשמע מלשונו שכל חציצה בתפילין ,אפילו קטנה ,היא חמורה מאוד ,ועלולה חלילה להיחשב להמניח את אלא מי שיש עמו קשר שבמסגרתו הוא סייע
התפילין באופן הזה כמי שלא הניח כלל רח"ל. לנותן ,או שעומד לסייע לו ,או שהנתינה
ובחלוקה לפרטי הדינים שהוזכרו: עשויה להביאה לנותן כל תועלת בעתיד.
אם משתמש בכיסוי המכה ע"י לבושו ,המשמש לו כתחליף לרטיה -מובא במשנ"ב (סקי"ח) שאין להניח מעל ג .מותר לתת מאכלים לעובד נכרי כהכרת
לבושו את התפילין ,למרות שבשו"ע הרב מיקל בזה. טובה ,כחלק מיחסי העבודה או כדי לעודד
עבודה נאמנה ,מפני שאין זו מתנת חינם.
ובמקרה של רטיה או גבס או תחבושת -כמו גם בנידון שעליו נסובים דברינו:
ד .בנידון זה העוזרת של השכנה אינה נחשבת
ברור שאם בהסכמת רופאיו יכול להסיר את הגבס ,התחבושת או הרטיה לזמן מועט -ודאי שכך ינהג ,ויניח ל’מכירו’ .אולם אם היא מפנה שקיות או
כרגיל .אבל במידה ואין אפשרות זו ,תלוי כדלהלן: ארגזים ובכך חוסכת לבעלים טרחה ממשית,
במקרה שהחציצה קיימת במקום הרצועה ,או אפילו במקום הידוק הקשר ,אך לא במקום הבית עצמו :המשנ"ב ניתן לתת לה את המאכלים בתמורה לפינוי.
(סקט"ז) סובר שיניחם כרגיל ובברכה .ונזכיר את דעת האשל אברהם ,שמיקל גם במקרה שהחציצה נמצאת במעט כמו כן ,במקום שיש בו דרכי שלום או חשש
תחת התיתורא ,אך לא תחת הבית [-משום שאפילו מיעוטו חוצץ]. איבה יש להתיר.
נוסיף דין של המלאכת שמים (כלל ג) ,שכותב שאפילו ליכלוכי זיעה שיש בהם ממשות נחשב כדבר החוצץ ה .אם אין קשר ,תועלת או דרכי שלום,
לתפילין .ובדומה לזה כתב המשנ"ב (סק"י) בשם הלבושי שרד ,שצריך להיזהר גם מחציצה של הרצועה ,שלא ניתן למכור לה את המאכלים במחיר נמוך
תחצוץ בין בשרו לתפילין. בהתאם למצבם ,או להתנות את מסירתם
ובמקרה שהחציצה נמצאת במקום הבית עצמו :יניח על מקום החציצה ,דהיינו על הרטיה או תחבושת או בפעולת פינוי ממשית.
הגבס .ולגבי ברכה ,יברך רק על התפילין של ראש [לספרדים :רק ברכת 'על מצוות' .ולאשכנזים ,שתמיד מברכים ו .יש הסוברים כי עצם העובדה שהמאכל
ברכה זו על התפילין של ראש ,נחלקו הפוסקים :לדעת הארצות החיים (סעיף ז) אפשר לברך 'להניח' על של יד [-גם כשיש לו עומד להיזרק ,אין בה כדי להתיר לתת מתנת
חציצה בידו] ,היות וע"פ הרשב"א שפיר דמי ,אך יכוון בברכה זו לפטור גם את של ראש ,כדי לצאת ידי חובה גם חינם ,ולכך ראוי לכתחילה לחפש שלא
לדעת שאר הראשונים [-הסוברים שאין לברך על תש"י כשיש חציצה ביד] ,אבל לסתימת השולחן ערוך והמגן אברהם יהיה בחינם וכנ”ל .ובפרט כאשר יש ערך
והמשנה ברורה ושאר פוסקים ,שנראה מדבריהם דלא סברו החילוק הנ"ל ולדעתם אין לברך כלל על תפילין של משמעותי למאכל העומד להיזרק ,אז יש
יד כשיש חציצה ,וכנ"ל ,אי אפשר לברך 'להניח' על של יד ,אלא יברך את שתי הברכות [-גם 'להניח' וגם 'על מצוות'] בנתינתו ענין של חן.
על התפילין של ראש ויכוון גם על התפילין של יד. ז .ההיתר מצד הפקר ,המבואר באור שמח
ובמקרה שהחציצה היא בראש ,יכול לברך על התפילין של יד ולכוון גם על השל ראש .ונדגיש שכל בעיית (עבודה זרה פ”י ה”ד) ,שייך רק כאשר הישראל
החציצה בראש היא רק במקרה שיש חציצה בכל המקום שבראש שראוי להניח שם את התפילין ,משום שאם רק לא זכה במאכל מלכתחילה .מאכל שנעשה
על מקצתו ,יוכל להניח כרגיל ,כי הלא 'מקום יש בראש להניח שתי תפילין' ,וכנ"ל. ממונו אינו יוצא מרשותו בלא הפקר מפורש
החבוש בפאה נוכרית משום ששערותיו נשרו ומתבייש במראהו ,בקרחתו או בפדחתו -יסיר את הפאה במקום רק מפני שכעת אין לו בו צורך.
צנוע ,באין רואים ,ויניח שם את התפילין במקום הנכון והראוי ויברך ויקרא קריאת שמע ,ולאחמ"כ יוכל
להחזיר את פאתו על ראשו ולהניח עליה את התפילין ולהתפלל עימהם ,וכך יוכל להתפלל בלי
להתבייש ,באין מכלים [-די"א שאין הפאה חציצה ,ומסתמכים על הרשב"א הנ"ל] (ילקוט יוסף סי'
כז סעיף יד ,עיי"ש ובהערות).
העולה לדינא:
יש צורך בהקפדה יתירה שלא יהיה חציצה בתפילין ,ואפילו מיעוטו חוצץ.
ובמקרה הצורך כגון שחובש רטיה וכדו' החייבת להיות במקום ובשעת הנחת
התפילין ,אם החציצה היא רק בין בשרו לרצועות התפילין אין בעיה .ובמקום
התיתורא ,בשעת הדחק ובמקום הצורך אפשר לסמוך על האשל אברהם
שמיקל .ואם במקום הבית עצמו ,יניח על מקום החציצה אבל ללא ברכה.
ואם החציצה היא ביד ,יברך על של ראש ]לספרדים רק 'על מצוות' ,ולאשכנזים
גם 'להניח' וגם 'על מצוות'[ .החבוש בפאה נוכרית ,יסירנה בצנעא ,יניח
תפילין בברכה כרגיל ויקרא ק"ש ,ואח"כ יוכל ללבוש אותה ולהניח עליה
בבית הכנסת את התפילין ולהתפלל כך ]ולא יברך שוב כמובן[.
לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים ,ניתן לשלוח למייל9917936@gmail.com : להצטרפות לקבלת העלון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ו
