gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

גם לנשמה מגיע אוכל · Gam Laneshama Megia Ochel — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: גם לנשמה מגיע אוכל · Gam Laneshama Megia Ochel

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

גם לנשמה מגיע אוכל · Gam Laneshama Megia Ochel — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת כי תבא שנת תשפ"ו‬ ‫גיליון מספר‪597 :‬‬ ‫כמה טוב צריך להיות לנו כדי שנתחיל לשמוח?‬ ‫האדם בן זמננו מוקף בטוב‪ ,‬אך לעיתים כמעט שאינו פוגש אותו‪ .‬הוא קם בבוקר וכבר ממתינה לו רשימה של דברים שעדיין לא הושלמו‪ :‬משימה שלא הסתיימה‪ ,‬חשבון שטרם‬ ‫שולם‪ ,‬יעד שלא הושג‪ ,‬הודעה שלא נענתה‪ ,‬חלום שעודנו רחוק‪ .‬הוא מבטיח לעצמו שכאשר יסיים‪ ,‬כאשר יצליח‪ ,‬כאשר הבית יירגע וכאשר המציאות תסתדר‪ ,‬אז ירשה לעצמו‬ ‫לשמוח‪ .‬אלא שהחיים אינם מגיעים אל תחנת השלמות‪ .‬בכל פעם שדבר אחד מסתדר‪ ,‬שלושה דברים חדשים מבקשים תיקון‪ .‬וכך האדם עלול להעביר חיים שלמים בהמתנה‬ ‫לרגע שבו יהיה לו מותר להיות מאושר‪.‬‬ ‫דווקא כנגד מחלת ההמתנה הזאת מציבה פרשת כי תבוא את מצוות הביכורים‪ .‬התורה אינה מצווה את האדם להמתין עד שכל שדותיו יתמלאו‪ ,‬עד שהיבול כולו ייאסף ועד‬ ‫שיתברר כי השנה הסתיימה בהצלחה‪ .‬אלא היא אומרת‪" :‬ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלהיך נתן לך" (דברים כו‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫רבי יהודה הנשיא‪ ,‬במשנה במסכת ביכורים (פרק ג‪ ,‬משנה א)‪ ,‬מתאר כיצד אדם יורד לתוך שדהו‪ ,‬רואה תאנה אחת שביכרה‪ ,‬אשכול אחד שהבשיל או רימון אחד שהחל‬ ‫להאדים‪ ,‬קושר עליו גמי ואומר‪" :‬הרי אלו ביכורים"‪ .‬מסביב לאותו פרי ראשון עדיין מצויים ענפים ריקים‪ ,‬פירות שטרם הבשילו ושדה שלם שעתידו אינו ידוע‪ .‬ואף על פי כן‪,‬‬ ‫היהודי נעצר‪ .‬הוא אינו מניח לחסרונות הרבים להסתיר ממנו את הטוב הראשון שכבר צמח‪.‬‬ ‫זהו אחד מסודות השמחה‪ .‬השמחה אינה מתחילה כאשר הכול טוב‪ ,‬אלא כאשר האדם מפסיק להמתין לכול ומתחיל לראות את הטוב שכבר ניתן לו‪ .‬בן זומא‪ ,‬במשנה אבות‬ ‫(פרק ד‪ ,‬משנה א)‪ ,‬אינו שואל מי מחזיק ברכוש הרב ביותר‪ ,‬אלא "איזהו עשיר? השמח בחלקו"‪ .‬העושר אינו רק מה שמונח בידיו של האדם‪ ,‬אלא גם היכולת הנפשית להבחין‬ ‫במה שמונח בהן‪ .‬אפשר להיות מוקף בברכה ולחוש עני‪ ,‬ואפשר לראות תאנה אחת שביכרה ולהעלות ממנה שירה שלמה לירושלים‪.‬‬ ‫משום כך התורה אינה מסתפקת בעצם עבודת ה'‪ ,‬אלא מזהירה‪" :‬תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל" (דברים כח‪ ,‬מז)‪ .‬רבנו משה בן מימון‪ ,‬משנה‬ ‫תורה (הלכות שופר וסוכה ולולב‪ ,‬פרק ח‪ ,‬הלכה טו)‪ ,‬כותב‪" :‬השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן עבודה גדולה היא"‪ .‬השמחה איננה קישוט המתווסף‬ ‫למצווה לאחר שהעבודה הושלמה‪ .‬היא מגלה כיצד האדם תופס את עצם הקשר עם בוראו‪ :‬כמשא שהוא נאלץ לשאת‪ ,‬או כזכות שבכוחה להאיר גם חיים שעדיין יש בהם כאב‪,‬‬ ‫מאבק וחסרון‪.‬‬ ‫מן השער הזה נפתח גיליון השבוע‪ .‬האם השמחה העמוקה שוכנת דווקא באוהלי יעקב שבארץ ישראל‪ ,‬גם כאשר החיים בה מלווים בעמל ובדאגה‪ ,‬או שמא בני הגולה‪ ,‬הזוכים‬ ‫לעיתים לשלווה ולרווחה‪ ,‬קרובים יותר אל מנוחת הנפש? האם ארץ ישראל רק מעניקה לאדם מקום מגורים‪ ,‬או שהיא משנה את עצם האופן שבו נשמתו חווה את החיים?‬ ‫לקראת הימים הנוראים ניצבת גם דמותו של שליח הציבור במרכז הבמה‪ .‬מה באמת פותח את שערי השמים‪ :‬קול ערב המרטיט את הלבבות‪ ,‬או אישיות שהצלילים אינם אלא‬ ‫הד לטהרתה? ומה מגלה בחירת החזן על סולם הערכים של הקהילה כולה?‬ ‫משם עובר העלון אל מפגש מסקרן בין קדושת המקום לקדושת הזמן‪ .‬האם ביקור בארץ ישראל בימי הרחמים והסליחות עשוי להביא למחילה מיידית‪ ,‬או שהארץ אינה מוחקת‬ ‫את העבר אלא מעמידה את האדם מול אמת שממנה כבר קשה לברוח? האם קדושה היא סגולה שאפשר לבקר בה‪ ,‬או הזמנה המחייבת את האדם לשנות את חייו?‬ ‫בהמשך נשמעת בת הקול המברכת את מביא הביכורים‪" :‬הבאת ביכורים היום‪ ,‬תשנה לשנה הבאה"‪ .‬האם זוהי הבטחה לאריכות ימים‪ ,‬הגנה מפני עין הרע‪ ,‬או סוד עמוק יותר‬ ‫על היכולת של מעשה אחד להמשיך לחיות בתוך הילדים‪ ,‬בתוך הציבור ובתוך הדורות הבאים?‬ ‫ולבסוף נפתח שער אל אחד מסודות הנשמה‪" :‬ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך"‪ .‬אם האדם בא לעולם נקי מחטא‪ ,‬כיצד מתיישבים הדברים עם תורת הגלגול‪ ,‬שלפיה נשמה‬ ‫עשויה לשוב אל העולם כשהיא נושאת עמה תיקון שטרם הושלם? האם כל לידה היא התחלה חדשה‪ ,‬או המשכו הנסתר של מסע עתיק?‬ ‫ובשערי הסיום ממתינות תשע עשרה שאלות נוספות‪ :‬מדוע התלמוד הבבלי גובר על התלמוד הירושלמי‪ ,‬אף שאוויר ארץ ישראל מחכים? מה עדיף‪ ,‬אתרוג מארץ ישראל שאינו‬ ‫מהודר או אתרוג מהודר מחוץ לארץ? האם מי ששכח לברך שהחיינו איבד את הברכה? האם מותר להניח תפילין של ראש עם המכסה? האם יש לכסות בברכת המזון גם סכין‬ ‫מפלסטיק או אקדח המונח על השולחן? האם בדיקת אולטרה סאונד פוגעת בברכה הסמויה מן העין? ומה דינו של אדם שנדר צדקה בעקבות אבחנה רפואית קשה שהתבררה‬ ‫לבסוף כמוטעית?‬ ‫גיליון כי תבוא מזמין אותנו להפסיק להמתין עד שהחיים יהיו שלמים‪ ,‬ולהיכנס אל המקום שבו השאלות עצמן נעשות לביכורים‪ .‬כל שאלה מגלה פרי ראשון‪ ,‬כל עיון קושר את‬ ‫החיים אל התורה‪ ,‬וכל תשובה עשויה ללמד אותנו כי הברכה כבר נמצאת בשדה‪ .‬צריך רק לעצור‪ ,‬להבחין בה‪ ,‬ולדעת כיצד להביאה אל בית ה'‪.‬‬ ‫האם השמחה שוכנת באוהלי יעקב אשר בארץ ישראל‪ ,‬או שמא דווקא בני הגולה הם הזוכים למנוחת הנפש?‬ ‫שמחה שפורצת מאליה כשנשמת האדם חוזרת אל המקום המיועד‬ ‫השמש שוקעת מעל הרי ירושלים‪ ,‬צובעת את‬ ‫לה‪.‬‬ ‫אבני העיר בגוון זהב עמוק‪ ,‬ובשעה זו של‬ ‫בגמרא במסכת בבא קמא (דף פ ע"ב) נאמר‪ :‬הקונה בית בארץ ישראל‬ ‫דמדומים‪ ,‬כשהרוח הקרירה מנשבת בין‬ ‫כותבין עליו אונו אפילו בשבת‪ .‬רש"י מבאר שם כי הטעם הוא משום‬ ‫סמטאות העתיקה‪ ,‬עולה ותוהה הלב‪ :‬מהו‬ ‫מצות ישוב הארץ‪ ,‬שחביבה היא עד שדוחה גזירות חכמים‪ .‬מתוך‬ ‫מקור השמחה האמיתית של בן ישראל? האם‬ ‫דברים אלו מתבאר כי החיבה לארץ ישראל גדולה ומרטיטה‪ ,‬והיא כה‬ ‫היא נולדה מתוך השקט והמרחב‪ ,‬או שמא היא‬ ‫עמוקה עד שהיא יוצרת אצל האדם תחושת שמחה והתלהבות לקיים‬ ‫תוצר של מציאות אחרת לגמרי? אנו מביטים‬ ‫את המצווה בכל מחיר‪ ,‬גם במקום שבו ההלכה דורשת ריחוק‪ .‬עצם‬ ‫אל עבר אלו החיים כאן‪ ,‬בארץ החמדה‪ ,‬ואל אלו‬ ‫העובדה שמצוות הארץ גוברת על גזירות חכמים‪ ,‬מלמדת כי החיים‬ ‫הנמצאים מעבר לים‪ ,‬בנכר‪ .‬האם ייתכן כי‬ ‫בארץ הם עצמם מקור בלתי פוסק של התעלות וחדווה‪ ,‬המושכים את‬ ‫דווקא בין הטרדות‪ ,‬העמל והקושי המלווים את ישיבת הארץ‪ ,‬חבויה‬ ‫הלב אל השמחה בחיק האדמה‪.‬‬ ‫שמחה גדולה ועמוקה יותר מזו של מי שחי בשלווה ובנוחות בגלות?‬ ‫בגמרא במסכת פסחים (דף קיז ע"א) נאמר‪ :‬שיר המעלות בשוב ה' את‬ ‫השאלה הזו איננה מניחה לנפש‪ .‬היא מלווה אותנו מן הרגע שבו אנו‬ ‫שיבת ציון שירא דבעי למימריה בדיחא‪ .‬כלומר‪ ,‬שירה זו שעניינה‬ ‫דורכים על אדמת הקודש‪ ,‬וממשיכה להדהד גם בתוך השגרה הכי‬ ‫חזרת ישראל לארצם חייבת להיאמר מתוך שמחה וחדווה גדולה‪.‬‬ ‫פשוטה‪ .‬האם ארץ ישראל היא רק מקום גיאוגרפי שבו אנו חיים‪ ,‬או‬ ‫מפרשי הגמרא מבארים כי החזרה לארץ אינה מאורע טכני‪ ,‬אלא מהלך‬ ‫שהיא זרז מופלא המוליד שמחה פנימית שאינה תלויה בדבר?‬ ‫רוחני עמוק המשנה את כל אופן השירה וההלל של האדם‪ ,‬מתוך‬ ‫התחושה היא שמשהו עמוק במבנה הנשמה שלנו מחפש את השמחה‬ ‫תחושת השמחה שפורצת מלב השב אל ביתו ומכיר בכך שחייו השתנו‬ ‫הזו‪ ,‬מחפש את החיבור שבין אדמה‪ ,‬מצווה ורגש‪ ,‬ומבקש לדעת‪ :‬היכן‬ ‫מן הקצה אל הקצה בהיותו בארץ‪.‬‬ ‫נמצא המקום שבו הלב מתרחב ושר?‬ ‫לאחר שסללנו את הדרך בדברי התורה וחז"ל‪ ,‬נצלול אל דברי‬ ‫בהמשך לדברים שפתחנו בהם‪ ,‬בבואנו אל פרשתנו‪ ,‬אנו מוצאים כי‬ ‫הראשונים‪ ,‬המעמיקים לחשוף את המקור הרוחני לשמחה הייחודית‬ ‫התורה מגלה לנו טפח מהסוד הטמון בחיבור העמוק שבין עם ישראל‬ ‫של היושבים בארץ‪ ,‬ומבארים כיצד הקדושה הטבועה באדמה משפיעה‬ ‫לארצו‪ ,‬וכיצד חיבור זה הוא המפתח לשמחה העילאית‪ .‬נבוא ונתבונן‬ ‫על השלמות הנפשית‪ .‬הרמב"ן (השגות לספר המצוות‪ ,‬מצוות עשה ד)‬ ‫בכתובים‪ " :‬והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה‬ ‫כתב‪ :‬שנצטווינו לרשת את הארץ ולישב בה‪ ...‬ולא נעזבנה ביד זולתנו‬ ‫וירשתה וישבת בה" (דברים כו‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫מן האומות או לשממה‪ .‬מדברי הרמב"ן עולה כי החיים בארץ הם‬ ‫רבנו חיים בן עטר האור החיים הקדוש (שם) ביאר‪ :‬אמר והיה לשון‬ ‫מצווה מתמדת‪ ,‬וביארו מפרשיו כי אדם המקיים מצווה בדרך קבע‪ ,‬לבו‬ ‫שמחה‪ ,‬להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ‪ .‬ומבאר האור החיים‬ ‫מתמלא שמחה ושלווה‪ ,‬שכן פיקודי ה' ישרים משמחי לב‪ .‬השמחה כאן‬ ‫כי השמחה הזו אינה תלויה במאורעות חיצוניים‪ ,‬אלא היא תכונה‬ ‫אינה מגיעה ממקור חיצוני‪ ,‬אלא מתוך ההכרה כי האדם נמצא בתוך‬ ‫פנימית שמתעוררת רק כאשר האדם מגיע אל מנוחתו ונחלתו בארץ‬ ‫רצון ה' ופועל למען נצחיות האומה‪.‬‬ ‫הקודש‪ .‬הוא מוסיף ומקשר זאת אל הפסוק בתהלים אז ימלא שחוק‬ ‫הריטב"א (חידושיו למסכת כתובות‪ ,‬דף קי ע"ב) ביאר על דברי הגמרא‬ ‫פינו ולשוננו רנה‪ ,‬ומבאר שזוהי השמחה השלמה שאין לה אח ורע‬ ‫כי הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה‪ :‬שזהו משום שהשכינה‬ ‫בגלות‪ ,‬שכן היא נובעת מעצם הקשר של ה' אל ארצו ואל עמו‪.‬‬ ‫אינה זזה ממנה לעולם‪ .‬הוא מבאר כי השמחה היא תוצאה של קרבת‬ ‫הרמב"ן (שם) פירש‪ :‬לא ניתנה מצוה זו אלא בארץ אשר ה' נותן לך‪.‬‬ ‫השכינה‪ ,‬שכן כאשר האדם יודע שהוא שרוי במקום שבו השכינה‬ ‫הביאור הוא שקדושת הארץ היא המצע שעל גביו מתקיימות המצוות‬ ‫נוכחת‪ ,‬הוא מגיע לשלימות פנימית שאינה קיימת בגלות‪ .‬השמחה לפי‬ ‫בשלימותן‪ ,‬וכאשר אדם מקיים מצווה בתוך מרחב זה‪ ,‬הוא חש בנפשו‬ ‫זה היא שמחה מהותית‪ ,‬שמחה של מי שמרגיש את הקדושה עוטפת‬ ‫סיפוק ושמחה שאינם אפשריים במקום אחר‪ .‬השמחה כאן היא תוצאה‬ ‫את כל הווייתו ואינו צריך לחפש אותה בחוץ‪.‬‬ ‫ישירה של קיום רצון ה' במקומו המיועד‪.‬‬ ‫בעל ספר החינוך (מצווה תצז) כתב‪ :‬כי תכלית מצוות יישוב הארץ היא‬ ‫רש"י (שם) כתב‪ :‬ירושתה וישבת בה ‪ ,‬בזכות שתירש תשב‪ .‬ומבארים‬ ‫שנחיה חיי תורה בארץ הקודש‪ ,‬כי אין השכינה שורה אלא על מקומה‬ ‫המפרשים כי הישיבה בארץ היא הביטוי הממשי של הברכה האלוהית‪.‬‬ ‫המוכן לה‪ .‬מתוך דבריו אלו נלמד כי האדם המבקש שלמות ושמחה‬ ‫עצם הידיעה שהאדם יושב במקום שה' בחר בו מעוררת בקרבו‬ ‫אמיתית‪ ,‬חייב להשתכן במקום שבו השכינה שורה‪ .‬כאשר האדם מבין‬ ‫תחושת שייכות וביטחון‪ ,‬וזהו הבסיס לשמחה העמוקה שאין בה כל‬ ‫שהוא שותף למגמת הבורא להשרות את שכינתו בארץ‪ ,‬הרי שהוא‬ ‫דאגה מן החוץ‪.‬‬ ‫מרגיש את עצמו כחלק ממערכת נצחית‪ ,‬ותחושה זו מולידה בו שמחה‬ ‫הספורנו (שם) ביאר‪ :‬והיה ‪ ,‬לשון עתיד מתמשך‪ ,‬כלומר‪ :‬בכל פעם‬ ‫פנימית עמוקה‪ ,‬גם אם נסיבות חייו הגשמיים אינן מרווחות‪.‬‬ ‫שישראל יושבים בארץ‪ ,‬חלה עליהם שמחה תמידית‪ .‬ומבאר הספורנו‬ ‫רבנו בחיי (ויקרא כה‪ ,‬לח) ביאר‪ :‬כי ארץ ישראל היא מקום של שלימות‬ ‫כי הישיבה בארץ היא תכלית המתנה שה' נתן לעמו‪ ,‬וכשאדם חי בתוך‬ ‫הברכה‪ ,‬והיא נחלת ה'‪ .‬הוא מבאר כי השמחה בארץ ישראל היא‬ ‫תכלית חייו וייעודו‪ ,‬השמחה הופכת לחלק מאורח חייו‪ ,‬ואינה תלויה‬ ‫מיוחדת‪ ,‬משום שמי שחי בה יונק מהברכה הנסתרת המצויה בה‪.‬‬ ‫עוד בתנודות של מזל או הצלחה חומרית‪.‬‬ ‫הביאור הוא שגם כאשר הפרנסה דחוקה‪ ,‬האדם שוכן בתוך סביבה‬ ‫לאחר שביארנו את יסודות הדברים מתוך מפרשי התורה‪ ,‬נבוא בשערי‬ ‫שקדושתה מעניקה לו חוסן נפשי ושמחה שלמעלה מהשגת התבונה‪,‬‬ ‫בית המדרש ונשמע את דברי רבותינו בש"ס‪ ,‬המגלים לנו את עומק‬ ‫שכן הוא חי בתוך השפע הרוחני של ה' המיועד ליושבי ארצו‪.‬‬ ‫השפעתה של ארץ ישראל על נפש האדם ועל שמחת הלב הפנימית‪.‬‬ ‫לאחר שהנחנו את היסודות בראשונים‪ ,‬נצעד אל מרחבי האחרונים‬ ‫בגמרא במסכת כתובות (דף קי ע"ב) אמר רבי אלעזר‪ :‬כל הדר בארץ‬ ‫והפוסקים‪ ,‬אשר העמיקו לבחון את המציאות ההלכתית והרוחנית של‬ ‫ישראל דומה כמי שיש לו אלוה‪ ,‬וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין‬ ‫השמחה בארץ ישראל‪ ,‬והוציאו ממנה מסקנות מעשיות המאירות את‬ ‫לו אלוה‪ .‬רש"י שם מבאר כי השכינה שורה בארץ ישראל‪ ,‬ועל כן מי‬ ‫דרכנו בחיים‪.‬‬ ‫שדר בה זוכה לקרבת אלוהים שאין דוגמתה‪ .‬מתוך כך אנו למדים‬ ‫האור החיים הקדוש (דברים כו‪ ,‬א) ביאר‪ :‬אמר והיה לשון שמחה‪,‬‬ ‫ביסוד ישיבתי כי השמחה אינה יכולה להגיע לשלימותה אלא במקום‬ ‫להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ‪ .‬הוא מחבר זאת לפסוק אז‬ ‫שבו השכינה נמצאת‪ ,‬ורק בארץ ישראל‪ ,‬מקום השראת השכינה‪ ,‬האדם‬ ‫ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה‪ ,‬ומבאר כי בעוד שבגלות עיקר עבודת‬ ‫חווה את השמחה כדבר טבעי ומהותי שאינו תלוי בנסיבות חיצוניות‪,‬‬ ‫ה' היא ביראה‪ ,‬הרי שבאותה השעה שזוכים ישראל לשוב לארצם‪ ,‬הם‬ ‫שכן הוא חי תחת כנפי השכינה‪.‬‬ ‫נכנסים למדרגה חדשה של עבודה בשמחה‪ .‬הביאור הוא שקדושת‬ ‫בגמרא במסכת מגילה (דף יד ע"א) דרשו חז"ל על הפסוק בתהלים אז‬ ‫הארץ היא המצע המאפשר לרגש השמחה להפוך למצב קבוע בלב‬ ‫ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה‪ ,‬כי בעוד שנביאים רבים ניבאו על העתיד‬ ‫האדם‪ ,‬ולא רק לחוויה חולפת‪.‬‬ ‫הרחוק‪ ,‬הרי שהשמחה הרוחנית המבטאת את השבת ישראל אל גבולם‬ ‫בשו"ת יד אפרים (סימן יז ס"ק יא) נדרש לשאלה מדוע נושאים כפים‬ ‫היא שמחה מוחשית וקיימת‪ .‬רש"י מבאר כי השמחה הזו היא פועל‬ ‫בארץ ישראל בכל יום‪ ,‬ואילו בחוץ לארץ רק בימים טובים‪ ,‬למרות שגם‬ ‫יוצא של הגאולה והחזרה אל מנוחת הארץ‪ ,‬דבר המלמדנו כי עצם‬ ‫בארץ הקודש לא תמיד היתה הרווחה חומרית גדולה‪ .‬הוא ביאר כי‬ ‫המעבר מהגלות לארץ הוא המוליד את השמחה הטהורה בלב היהודי‪,‬‬ ‫עצם הישיבה בארץ ישראל מולידה שמחה פנימית תמידית‪ ,‬שמחה‬ ‫הראשל"צ הרב מרדכי אליהו במאמרי‬ ‫המאפשרת לכהנים לברך את העם מתוך לב מלא‪ ,‬דבר שאינו קיים‬ ‫הראשל"צ (דרשות לחגי תשרי) אמר‪ :‬כי עצם‬ ‫בגלות‪ ,‬ששם השמחה תלויה במועדים שהתורה קבעה‪.‬‬ ‫ההליכה ברחובות ירושלים היא סיבה‬ ‫בספר אמרי מנחם (פרשת כי תבוא) חידש על פי המהר"ל בנתיב‬ ‫לשמחה‪ ,‬שכן היא מעוררת את הזיכרון של‬ ‫השלום כי השמחה היא תוצאה הכרחית של שלימות‪ .‬בארץ ישראל‪,‬‬ ‫קיום ההבטחה האלוקית ונתתי לכם את ארץ‬ ‫מקום שבו עם ישראל חי את חייו הלאומיים על פי תורתו‪ ,‬קיימת‬ ‫חמדה‪ .‬יש להסביר כי השמחה איננה תלויה‬ ‫שלימות של דבקות בה'‪ ,‬וממילא השמחה צומחת שם באופן טבעי‬ ‫במצב הכלכלי או הפוליטי‪ ,‬אלא בעצם‬ ‫מתוך המציאות עצמה‪ ,‬ללא צורך בגורמים חיצוניים שיעוררו אותה‪.‬‬ ‫העובדה שאנו נמצאים במקום שבו ה' עיניו‬ ‫החיד"א (דבש לפי‪ ,‬מערכת ש‪ ,‬אות י) כתב‪ :‬כי קדושת ארץ ישראל‬ ‫בו תמיד‪ ,‬וזהו כוח רוחני המזין את השמחה‬ ‫פועלת על יושביה מעלה עצמית של שמחה ודבקות בה'‪ .‬גם כאשר‬ ‫בלב בכל עת‪.‬‬ ‫האדם אינו מודע לכך במודעותו הגלויה‪ ,‬אווירה של הארץ משפיעה‬ ‫לאחר שסללנו את הדרך בדברי הפוסקים והוגי הדורות‪ ,‬הגיעה העת‬ ‫עליו ומחדירה בלבו שמחה נסתרת‪ ,‬שהיא הכוח הנפשי המאפשר לו‬ ‫לראות כיצד כל היסודות הללו מתרגמים את עצמם הלכה למעשה‬ ‫לעמוד בכל הקשיים ולדבוק בה' בשמחה‪.‬‬ ‫בחיים שלנו‪ .‬אנו ניגשים אל השטח‪ ,‬אל המקום שבו תורתנו הופכת‬ ‫למעשה של יום‪-‬יום‪ .‬נשיאת כפיים היא דוגמה חיה להבדל שבין מקום‬ ‫למקום‪ .‬בארץ ישראל נושאים כפים בכל יום‪ ,‬ואילו בחוץ לארץ נהגו‬ ‫לעשות כן רק בימים טובים‪ .‬ביררו הפוסקים כי הטעם לשינוי זה טמון‬ ‫בכך שעצם הישיבה בארץ ישראל מולידה בלב השבים שמחה פנימית‬ ‫מתמדת‪ ,‬ודווקא מתוך אותה שמחה אפשר לקיים את ברכת הכהנים‬ ‫בכל יום‪ .‬בגלות‪ ,‬בה חסרה אותה שמחה טבעית‪ ,‬נזקקים אנו לזמני‬ ‫קדושה מיוחדים כיום טוב כדי לעורר את הלב לשמחה זו‪.‬‬ ‫לאחר שסללנו את הדרך בדברי הראשונים והאחרונים‪ ,‬נבוא בשערי‬ ‫בהלכות שמחת יום טוב אנו מוצאים השלכה נוספת‪ .‬בארץ ישראל‪,‬‬ ‫דברי גדולי הדורות האחרונים‪ ,‬אשר חיו את קדושת הארץ בנפשם‬ ‫עצם החיים בארץ נחשבים לקיום מצווה המביאה לשמחה פנימית‪,‬‬ ‫והעמיקו להסביר את החיבור שבין החיים בארץ לבין שמחת הלב‬ ‫ולכן גם אדם המצוי במצב של דוחק בפרנסתו יכול לחוש בתוכו שמחה‬ ‫הפנימית‪ ,‬בבחינת דברים היוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב‪ .‬מרן‬ ‫מהותית של מצווה‪ .‬בחוץ לארץ‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬השמחה מותנית לעיתים‬ ‫הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל בשו"ת משפטי עוזיאל‬ ‫קרובות בגורמים חיצוניים‪ ,‬ולכן לעיתים נדרשת השקעה יתרה‬ ‫בסעודות ובתענוגים גשמיים כדי להגיע לאותה תחושת שמחה של יום‬ ‫(חלק א‪ ,‬יו"ד סימן יג) כתב‪ :‬כי בארץ ישראל קיימת שמחה פנימית‬ ‫הנובעת מן הידיעה שאדם חי במקום אשר עליו השכינה שורה‪ .‬נראה‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫בתחום החינוך‪ ,‬מי שזוכה לחנך את בניו בארץ ישראל נושא עמם‬ ‫לבאר כי גם כאשר האדם ניצב מול דוחק וקשיים חומריים‪ ,‬הרי שקיים‬ ‫בקרבו סיפוק רוחני עמוק‪ ,‬שכן השהייה בארץ היא כשלעצמה תעודת‬ ‫אווירה של שמחה מתמדת‪ .‬קל יותר להטמיע את אהבת ה' ואת שמחת‬ ‫המצוות בלב הילד כשהוא צועד על אדמת הקודש וחש שהקב"ה חפץ‬ ‫זהות של שייכות למקום שה' דורש אותו תמיד‪ ,‬שמחה שאין דוגמתה‬ ‫בחוץ לארץ‪.‬‬ ‫בו‪ .‬בארץ ישראל החינוך הופך לחיבור טבעי למציאות‪ ,‬לעומת החיים‬ ‫בגלות‪ ,‬שבהם נדרש האדם למאמץ יתיר כדי לייצר אקלים של שמחת‬ ‫הרב קוק בספרו אורות (אורות ישראל פרק ו) ביאר בהרחבה‪ :‬כי החיים‬ ‫בארץ ישראל מחברים את ישראל לשורש חייהם‪ ,‬ומתוך חיבור זה‬ ‫מצווה‪.‬‬ ‫אף בהנהגת החיים היומיומית‪ ,‬אדם בארץ ישראל‪ ,‬גם בעת שהוא טרוד‬ ‫מתעוררת שמחת חיים טבעית‪ .‬נראה להסביר כי השמחה בארץ אינה‬ ‫נובעת מחיצוניות‪ ,‬אלא משום שהחיים הלאומיים בארץ ישראל הם‬ ‫בפרנסתו או מתמודד עם קשיים‪ ,‬יכול להישען על הידיעה ששהותו‬ ‫כאן היא מצווה תמידית‪ .‬משמעות זו מעניקה תוכן לכל פעולה‪,‬‬ ‫עצמם קודש‪ ,‬והנשמה מוצאת את מקומה האמיתי‪ ,‬מה שמביא את‬ ‫האדם לידי ביטוי של שמחה טהורה שאינה זקוקה לגירויים חיצוניים‪.‬‬ ‫והופכת את השגרה לסיבה לשמחה‪ .‬בחוץ לארץ‪ ,‬אותם קשיים עצמם‬ ‫עלולים לעיתים להכביד על שמחת החיים‪ ,‬שכן חסרה בהם אותה‬ ‫החזון איש באיגרות חזון איש (חלק א‪ ,‬איגרת קעד) כתב‪ :‬כי כל ישיבה‬ ‫בארץ ישראל היא עצם קיום מצוה מתמדת‪ ,‬ומי שזוכה לשכון בה חי‬ ‫תחושת שליחות ושייכות עמוקה לבית השם‪.‬‬ ‫בדרכנו המשותפת אל תוך נבכי הסוגיה‪ ,‬הגענו אל נקודת המפגש שבין‬ ‫חיים אחרים של קרבת אלקים‪ .‬אף שלא הוזכרה שם במפורש המילה‬ ‫שמחה‪ ,‬מבואר בדבריו כי עצם החיים בתוך קיום מצוה מתמדת‪,‬‬ ‫המציאות לבין הרעיון‪ ,‬אל המקום בו התורה שבה והופכת לנשמת‬ ‫כשהאדם חש כי כל צעד שלו הוא מצווה‪ ,‬יוצרים בלב שלוות נפש‬ ‫אפינו‪ .‬העיון בשאלה האם השמחה המפעמת בלב היא תולדה של‬ ‫עמוקה ושמחה פנימית‪ ,‬הממלאת את האדם בחוסן מול כל טרדות‬ ‫הצלחה חומרית או שמא היא סוד הטמון בעצם השייכות למקום‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫הקדוש‪ ,‬חושף לפנינו יסוד עמוק ומרטיט בדרכה של תורה‪.‬‬ ‫הסטייפלר בקריינא דאיגרתא (חלק א‪ ,‬איגרת קלח) כתב‪ :‬כי קדושת‬ ‫העיון במושגים הללו מגלה יסוד איתן‪ :‬שמחה‪ ,‬בלשון הקודש‪ ,‬איננה‬ ‫האוויר של ארץ ישראל משפיעה על הלומדים בה זוך פנימי ושמחת‬ ‫מצב רוח גרידא‪ ,‬אלא ביטוי של שלימות‪ .‬וכפי שביאר המהר"ל בנתיב‬ ‫הלב בלימוד‪ .‬יש לבאר כי מי שחווה את לימוד התורה בארץ‪ ,‬יודע‬ ‫השלום (פרק א)‪ ,‬השלום הוא השלימות בעצמה‪ ,‬ומתוך השלימות ‪,‬‬ ‫לומר בבירור כי אין הדבר דומה כלל ללימוד בחוץ לארץ‪ ,‬שכן האוויר‬ ‫בהכרח צומחת השמחה‪ .‬חסרון‪ ,‬במושגי התורה‪ ,‬הוא המוליד את‬ ‫של ארץ ישראל עצמו מעו רר את הנפש לשמחה של תורה‪ ,‬שמחה‬ ‫העצב והדאגה‪ ,‬שכן הנפש חשה בחוסר השלמות‪ .‬ארץ ישראל‪ ,‬בבחינת‬ ‫שמחיה את האדם ונותנת לו כוח להמשיך בעבודת ה' ביתר שאת‪.‬‬ ‫היותה נחלת ה'‪ ,‬היא המרחב שבו מתגלה השלימות האלוקית בעולם‪.‬‬ ‫מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יחוה דעת (חלק ד‪ ,‬סימן‬ ‫כאשר עם ישראל שוכן בה‪ ,‬מקיים את מצוותיה וחי את חייו תחת‬ ‫מט) הדגיש‪ :‬כי נשיאת כפיים בכל יום בארץ ישראל נובעת משמחה‬ ‫השראת השכינה‪ ,‬הוא נמצא במצב של שלימות מהותית‪ .‬גם אם ברובד‬ ‫פנימית מתמדת שיש לכהנים ולעם היושבים בארץ‪ ,‬גם כאשר מצבם‬ ‫החיצוני חסר מעט‪ ,‬או שהפרנסה דחוקה‪ ,‬השורש הנשמתי נטוע‬ ‫החומרי דחוק‪ .‬ועוד הוסיף כי זו שמחה עצמית של מציאות‪ ,‬שכן עצם‬ ‫במקום של שלימות‪ ,‬וממילא השמחה ‪ ,‬שמחה היא‪ ,‬טבעית ופנימית‪.‬‬ ‫הישיבה בארץ חמדה‪ ,‬אשר עליה נשבע ה' לאבותינו‪ ,‬מולידה שמחה‬ ‫העומק שבמשנת האור החיים הקדוש (דברים כו‪ ,‬א) מתחדד כאן‬ ‫פנימית עמוקה שאין לה דוגמה בחוץ לארץ‪ ,‬והיא זו שמאפשרת את‬ ‫לעילא‪ :‬אין לשמוח אלא בישיבת הארץ‪ .‬וכי יעלה על הדעת שיהודי‬ ‫הברכה היומיומית‪.‬‬ ‫בגלות חלילה אינו רשאי לשמוח? אלא שאין הכוונה לשמחה רגעית‪,‬‬ ‫מרן הרב בן ציון אבא שאול באור לציון (חלק ג‪ ,‬פרק ד) כתב‪ :‬כי בארץ‬ ‫אלא למהות השמחה‪ .‬השמחה האמיתית‪ ,‬זו שאינה דועכת עם חלוף‬ ‫ישראל יש חיות רוחנית מיוחדת‪ ,‬ובגללה אפילו מעשים קטנים‬ ‫השעה‪ ,‬היא אותה השמחה הנובעת מתוך חיבור לנקודת האמת‪ .‬בארץ‬ ‫מקבלים ערך עצום‪ .‬ומכאן נלמד כי נובעת גם שמחת הלב‪ ,‬שכן האדם‬ ‫ישראל‪ ,‬עצם הקיום היומיומי ‪ ,‬הנטיעה‪ ,‬העמל על הלחם‪ ,‬והחינוך‬ ‫חש שהקב"ה חפץ במעשיו כאן יותר מכל מקום אחר‪ ,‬והתחושה הזו‬ ‫לתורה ‪ ,‬הם עצמם מצוות או סיוע למצוות‪ .‬כאשר האדם יודע שכל‬ ‫שה' רוצה במעשינו היא השורש של השמחה האמיתית המלווה את‬ ‫צעד שלו הוא חלק ממערכת נצחית של "וישבת בה"‪ ,‬הוא חי בתוך‬ ‫משמעות שאינה תלויה בשום גורם חיצוני‪ .‬הוא איננו רודף אחרי‬ ‫האדם בכל דרכיו‪.‬‬ ‫השמחה‪ ,‬היא נובעת מתוך חייו כמעיין המתגבר‪.‬‬ ‫כמרכז העולם שסביבו הכל אמור להסתובב‪ .‬הוא מבין שתפקידו הוא‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬בחיים בחוץ לארץ‪ ,‬גם כאשר‬ ‫לשרת‪ ,‬להשפיע‪ ,‬ולבנות את הקודש בתוך מרחב שכבר מלא בקדושה‬ ‫השפע החומרי מרובה וההצלחה מוחשית‪ ,‬חסר‬ ‫עתיקה‪ .‬השמחה‪ ,‬בראי מוסרי זה‪ ,‬היא ביטוי של ביטול עצמי בריא‪.‬‬ ‫אותו עמוד שדרה של שלימות רוחנית‬ ‫ככל שאדם מחובר יותר למקור הגדול ממנו‪ ,‬כך הוא מוצא בקרבו‬ ‫המאפשר לשמחה להפוך לטבעית‪ .‬שם‪ ,‬עבודת‬ ‫פחות מקום לדאגות קטנות ויותר מקום לחדווה של נתינה‪ .‬הוא לומד‬ ‫ה' נבנית על יסודות של יראה‪ ,‬של התגברות‬ ‫שהדרישה ל"שמחה" אינה דרישה לחיים נטולי צער‪ ,‬אלא דרישה‬ ‫ושל שמירה על הגחלת לבל תכבה בתוך סביבה‬ ‫למבט רחב‪ ,‬כזה שיודע להכיל גם את הקושי בתוך מסגרת של‬ ‫זרה‪ .‬השמחה שם‪ ,‬מתוך כורח הנסיבות‪ ,‬הופכת‬ ‫שליחות‪.‬‬ ‫ל"אירוע" ‪ ,‬היא מגיעה במועדים ובזמנים‬ ‫כאשר אנו מדברים על מצפן פנימי‪ ,‬אנו מכוונים אל היכולת להבדיל בין‬ ‫המקודשים שבהם התורה מצווה עלינו לשמוח‪.‬‬ ‫רעש לבין מהות‪ .‬החברה הסובבת אותנו מבקשת מאיתנו לרוץ‪ ,‬להשיג‪,‬‬ ‫אבל בארץ ישראל‪ ,‬השמחה היא האוויר שאנו‬ ‫לצרוך‪ ,‬ולמדוד את אושרנו במספרים‪ .‬המצפן המוסרי של יושבי ארץ‬ ‫מציאות של חיים שבהם הקודש והחול‬ ‫היא‬ ‫נושמים‪,‬‬ ‫ישראל מורה כיוון אחר לגמרי‪ :‬הוא מכוון את האדם אל ה'ביחד' ‪ ,‬אל‬ ‫מתמזגים‪ ,‬שכן הארץ עצמה היא קודש‪.‬‬ ‫האחריות ההדדית של העם היושב בארצו‪ .‬מתוך כך נולדת רגישות‬ ‫זהו הבירור העמוק‪ :‬השמחה בארץ ישראל אינה מוגדרת על פי כמות‬ ‫מוסרית גבוהה יותר‪ .‬אדם ששמח בחיבורו לארץ אינו יכול להישאר‬ ‫ההצלחות‪ ,‬אלא על פי איכות השייכות‪ .‬מי שבוחר לחיות כאן‪ ,‬בוחר‬ ‫אדיש לסובב אותו‪ ,‬שכן השמחה שלו היא שמחה של חיבור לכלל‪ .‬היא‬ ‫לחיות במרחב שבו השכינה לעולם אינה זזה‪ .‬השמחה הזו היא היא‬ ‫אינה שמחה מבודדת המסתגרת בדלת אמותיו‪ ,‬אלא כזו שקורנת‬ ‫השמחה השלמה שעלתה במחשבה העליונה בעת שקיבץ ה' את בניו‬ ‫החוצה אל חבריו למסע‪.‬‬ ‫אל ארץ חמדה‪.‬‬ ‫זהו המצפן האמיתי‪ :‬לב טהור המבקש את האמת‪ .‬בדרך זו‪ ,‬המוסר אינו‬ ‫בדרכנו המחשבתית אל תוך מעמקי הנפש‪ ,‬אנו מגלים כי הסוגיה איננה‬ ‫גזירה חיצונית שנכפית על האדם‪ ,‬אלא הליכה טבעית בדרך שנסללה‬ ‫עוסקת רק במקום מגורים‪ ,‬אלא בעיצובו של האדם המאמין ובאופן‬ ‫מראש‪ .‬כשאדם מבין שכל רגע של ישיבה בארץ הוא ביטוי של אהבת‬ ‫שבו הוא תופס את מציאות חייו‪ .‬העיסוק בשמחת ישיבת הארץ נוגע‬ ‫ה'‪ ,‬הוא נעשה רגיש יותר‪ ,‬עדין יותר‪ ,‬ואכפתי יותר‪ .‬השמחה הופכת‬ ‫בנקודה העדינה ביותר שבלב‪ :‬היכן היא המנוחה האמיתית של הנשמה?‬ ‫לכלי עבודה מוסרי‪ ,‬כי אדם שמח הוא אדם שפחות עסוק בעצמו ויותר‬ ‫האמונה הפשוטה מלמדת כי הנפש היהודית נבראה עם כמיהה טבעית‬ ‫פנוי להקשיב‪ ,‬להבין ולהיטיב לאחרים‪.‬‬ ‫לשלמות‪ ,‬והיא אינה מוצאת מרגוע אלא במקום שבו היא מרגישה את‬ ‫בסיומו של מסע רוחני זה‪ ,‬לאחר שצפינו בכתובים‪ ,‬בדברי הראשונים‬ ‫קרבת בוראה בגלוי‪ .‬כשאדם חי בארץ ישראל‪ ,‬הוא חש בתת‪-‬מודע‬ ‫והאחרונים‪ ,‬וביקשנו לגעת באותה שמחה חבויה הפועמת בלב הארץ‪,‬‬ ‫שהסביבה שלו שותפה לאמונתו‪ .‬השדות‪ ,‬האבנים‪ ,‬השמיים הבהירים‬ ‫נלקט את התובנות המעשיות לחיים‪ ,‬ונזקק את הדברים למהותם‬ ‫‪ ,‬כולם נושאים עמם ניחוח של נצח‪ .‬בנפש האדם נוצרת הרמוניה‪ :‬הוא‬ ‫הצרופה‪ .‬השמחה כבחירה פנימית‪ .‬אנו למדים ששמחה אינה תגובה‬ ‫אינו מרגיש כזר‪ ,‬כמי שצריך להצדיק את קיומו‪ ,‬אלא כבן השב אל בית‬ ‫נסיבתית לאירועים חיוביים‪ ,‬אלא בחירה מודעת לחיות בתוך‬ ‫אביו‪ .‬שמחת הנפש הזו היא הכוח המניע את האדם לעבודת ה' מתוך‬ ‫משמעות‪ .‬מי שבוחר לראות את חייו כחלק ממהלך קדוש‪ ,‬מוצא‬ ‫פשטות‪ ,‬ללא צורך במאבקים מיותרים או בחיפוש מתמיד אחר‬ ‫שמחה בכל רגע‪.‬‬ ‫משמעות חיצונית‪.‬‬ ‫הארץ כמשענת לנפש‪ .‬החיים בארץ ישראל אינם רק מגורים‬ ‫ההנהגה היומיומית נגזרת מתוך הבנה זו‪ :‬אדם החי בארץ ישראל‬ ‫גיאוגרפיים‪ ,‬אלא נתינה של כוח נפשי‪ .‬ההכרה בכך שאנו יושבים בארץ‬ ‫מפתח מבט עמוק על העולם‪ .‬הוא לומד לראות כי השמחה היא לא‬ ‫שה' דורש אותה תמיד‪ ,‬מעניקה לנו פרופורציות אחרות לטרדות‬ ‫פרס על הצלחה‪ ,‬אלא זכות קיום‪ .‬גם ביום שבו הוא חווה ירידה או‬ ‫היומיום‪.‬‬ ‫קושי‪ ,‬הוא יודע לומר לנפשו‪ :‬אני עומד בתוך מרחב שהקב"ה הבטיח‬ ‫הגדרת השמחה‪ .‬השמחה האמיתית היא ביטוי של שלימות‪ .‬גם כאשר‬ ‫להשרות בו את שכינתו‪ .‬ההבנה הזו משנה את סדר העדיפויות ‪ ,‬החומר‬ ‫חסר לנו משהו במישור הגשמי‪ ,‬במישור הרוחני אנו מחוברים לשורש‬ ‫הופך לטפל‪ ,‬והרוח הופכת לעיקר‪ .‬האמונה הופכת להיות אמונה‬ ‫השלמות‪ ,‬וחיבור זה הוא המקור לשלוות הנפש‪.‬‬ ‫מוחשית‪ ,‬חיה‪ ,‬כזו שלא זקוקה להוכחות‪ ,‬שכן האדם חי בתוך "הוכחה"‬ ‫חינוך לערכים של חיבור‪ .‬בבואנו לחנך את הדור הבא‪ ,‬עלינו להנחיל‬ ‫מתמדת של הבטחות התורה‪.‬‬ ‫להם את הידיעה שחיים של תורה בארץ ישראל הם זכות גדולה‪ ,‬ולא‬ ‫במקום הזה‪ ,‬שבו הנפש מחוברת לשורשיה‪ ,‬נבנית הנהגה של יציבות‪.‬‬ ‫רק התמודדות עם אתגרים‪ .‬השמחה צריכה להיות השפה שבה אנו‬ ‫אדם כזה אינו נסחף בקלות אחר רעשי העולם‪ ,‬אינו נבהל מתהפוכות‬ ‫מספרים על החיים כאן‪.‬‬ ‫המזל‪ ,‬שכן ליבו אחוז בקרקע הקודש‪ .‬הוא מבין שגם אם עליו לעמול‬ ‫עיקר העניין‪ :‬השמחה של יושב ארץ ישראל איננה תוספת חיצונית‬ ‫קשות לפרנסתו‪ ,‬הרי שזהו חלק מעבודתו כעובד ה' בארצו‪ .‬השמחה‬ ‫אלא מהות פנימית‪ .‬עצם הישיבה בארץ חמדה היא שמחה‪ .‬זהו ההבדל‬ ‫הופכת למצפן פנימי‪ .‬הי א מנחה אותו לראות את היופי שבדברים‬ ‫הגדול‪ :‬בגלות עבודת ה' מונעת מיראה‪ ,‬ואילו בארץ ישראל השמחה‬ ‫הפשוטים‪ ,‬את הקדושה שבחולין‪ ,‬ואת השכינה שרויה בין האדם‬ ‫היא טבעית ומובנית‪ ,‬כי היא נובעת מחיבור לשלמות השכינה‪ .‬שמחת‬ ‫לחברו בארץ הקודש‪.‬‬ ‫ארץ ישראל היא מתנה אלוקית לעם היושב בארצו‪ ,‬והיא הסוד‬ ‫זהו התיקון הגדול של הנפש‪ :‬לעבור משמחה תלויה ‪ ,‬שמחה שנבנית‬ ‫המאפשר לחיות חיים של שמחה תמידית‪ ,‬גם בעת קושי ודוחק‪.‬‬ ‫על הישגים וקניינים ‪ ,‬לשמחה של חיבור‪ .‬זהו הכוח שמעניקה ארץ‬ ‫הפסוק "והיה כי תבוא אל הארץ" מלמדנו ש"והיה" הוא לשון שמחה ‪,‬‬ ‫ישראל לבניה‪ ,‬כוח שבונה קומה של אמונה‪ ,‬של אמון בטוב‪ ,‬ושל‬ ‫שאין שמחה אמיתית אלא בישיבת הארץ‪ .‬כפי שביאר מרן רבנו‬ ‫שמחה ששורשיה נטועים בנצח‪.‬‬ ‫עובדיה יוסף‪ ,‬השמחה נובעת ממציאות חיינו בארץ הקודש‪ ,‬מתוך‬ ‫במבטנו אל השלב המוסרי‪ ,‬אנו מתבקשים להתבונן פנימה‪ ,‬אל המצפן‬ ‫הידיעה שאנו חיים במקום שה' נשבע לאבותינו‪ .‬השמחה בארץ היא‬ ‫שמניע את תנועות הנפש שלנו ביום‪-‬יום‪ .‬השיעור המוסרי הגדול‬ ‫נחלת הלב‪ ,‬כי הנשמה מצאה את מקומה‪ ,‬ובמקום המנוחה והנחלה ‪,‬‬ ‫שעולה מתוך הדיון על שמחת ישיבת הארץ נוגע בשאלת הכנות של‬ ‫נולדת השירה‪ ,‬השחוק והרנה‪ .‬זו איננה שמחה של רגע‪ ,‬אלא שמחה‬ ‫השאיפות שלנו‪ .‬אנו ניצבים מול המציאות ושואלים ‪ ,‬האם הלב שלנו‬ ‫של שייכות נצחית‪ ,‬המאירה את החיים ומעניקה משמעות לכל עשייה‬ ‫באמת מבקש את הטוב הפנימי‪ ,‬או שמא אנו שבויים בתכתיבים‬ ‫וכל צעד על אדמת‬ ‫חיצוניים המודדים הצלחה במונחים של נוחות ורווחה?‬ ‫המוסר של ארץ ישראל מלמד אותנו את ענוות הרוח‪ .‬אדם שחי‬ ‫במודעות לכך שהוא דורך על אדמה קדושה‪ ,‬מפסיק לראות את עצמו‬ ‫האם הקול הערב הוא המפתח לשערי שמים‪ ,‬או שמא נדרש מפתח אחר לגמרי? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫בגמרא במסכת יומא (דף יט ע"ב) מבואר על‬ ‫כאשר הימים הנוראים מתקרבים‪ ,‬והעולם כולו רועד בחרדת הדין‪,‬‬ ‫שליח הציבור במקדש ביום הכיפורים‪:‬‬ ‫ניצבת הקהילה כולה לפני כס המשפט האלוקי‪ .‬בלב ההתרחשות הזו‬ ‫והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו‬ ‫עומד דמות אחת‪ ,‬שליח הציבור‪ ,‬אשר הופקד בידיו כוח עצום‪ :‬הוא‬ ‫שומעים שם המפורש יוצא מפי כהן גדול היו‬ ‫הוא המוליך את הלבבות‪ ,‬הוא זה שפותח את שערי שמים‪ ,‬והוא זה‬ ‫כורעים ומשתחוים‪ .‬מתוך דברי הגמרא עולה‬ ‫שנושא על שכמו את תפילותיהם של המוני בית ישראל‪ .‬אך כאן עולה‬ ‫שמעלתו של השליח ביום הקדוש ביותר‬ ‫התהייה הנוקבת‪ ,‬שאלת השאלות המלווה את הקהילות מדורי דורות‪:‬‬ ‫בשנה צריכה להיות בדרגה רוחנית עילאית‪,‬‬ ‫מהו הסוד המאפשר לאדם לפתוח את השערים הנעולים הללו? האם‬ ‫שכן תפקידו דורש ממנו להיות במדרגה של‬ ‫מדובר בכישרון ווקאלי‪ ,‬בקול מרגש או בלחנים הממיסים לבבות‪ ,‬או‬ ‫השראת שכינה גלויה‪ ,‬כדי שיוכל להשפיע קדושה על הקהל העומד‬ ‫שמא נדרש כאן יסוד אחר‪ ,‬עמוק יותר‪ ,‬פנימי יותר? אנו מביטים אל‬ ‫בעזרה‪.‬‬ ‫עבר המסורת‪ ,‬אל עבר הפוסקים והראשונים‪ ,‬ומגלים כי התורה מציבה‬ ‫בגמרא במסכת מגילה (דף כד ע"א) נאמר‪ :‬אין מעבירין לפני התיבה‬ ‫בפנינו דרישה חמורה‪ :‬לא הקול הוא העיקר‪ ,‬אלא האדם‪ .‬האם ייתכן‬ ‫אלא מי שהוא ראוי‪ .‬רש"י פירש כי הראוי הוא בעל תורה‪ ,‬בעל מעשים‬ ‫כי דווקא דמותו של השליח‪ ,‬גדלותו בתורה וקדושת מעשיו‪ ,‬הם אלו‬ ‫טובים‪ ,‬וקולו נעים‪ .‬מתוך דיון זה עולה בבירור כי הקול הערב הוא רק‬ ‫שקובעים את גורל התפילה כולה? זוהי אינה רק שאלה של בחירת‬ ‫חלק ממערכת שלמה של מעלות‪ ,‬אך ללא גדלות בתורה ובמעשים‪,‬‬ ‫תפקיד‪ ,‬אלא שאלה על מהות הקשר שבין האדם לבוראו בעת הכי‬ ‫הקול לבדו אינו מכשיר את האדם לתפקיד זה‪ .‬אם כן‪ ,‬הש"צ הוא שליח‬ ‫קריטית בשנה‪ .‬התחושה המלווה את הלב היא שיש כאן סוד עתיק‪,‬‬ ‫הציבור כולו‪ ,‬ונדרש ממנו להיות מופת של תורה ויראה‪ ,‬ובמיוחד‬ ‫סוד של ראשית‪ ,‬שמבקש להתגלות‪.‬‬ ‫בימים הנוראים ‪ ,‬כשגורל החיים מונח על כף המאזניים ‪ ,‬החובה למנות‬ ‫כדי להבין את עומק תפקידו של שליח הציבור‪ ,‬עלינו להעמיק בפרשת‬ ‫את הגדול שבגדולים היא מוחלטת‪.‬‬ ‫הביכורים‪ ,‬שבה מונחת התשתית הרוחנית להבנת מושג ה"ראשית"‬ ‫לאחר שסללנו את הדרך בדברי חז"ל‪ ,‬נצלול אל דברי הראשונים‪,‬‬ ‫ומשמעותו לדורות‪ .‬בתורה נאמר‪" :‬ולקחת מראשית כל פרי האדמה‬ ‫המעמיקים לחשוף את האחריות הכבדה הרובצת על מי שניגש לפני‬ ‫אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל‬ ‫התיבה‪ ,‬ומבארים מדוע נדרשת בו שלימות רוחנית מוחלטת‪ .‬רבנו‬ ‫המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם" (דברים כו‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫חננאל בתענית (דף טז ע"א) פירש שזקן ורגיל פירושו תלמיד חכם‬ ‫רש"י (שם) פירש שראשית זו היא ביכורי שבעת המינים‪ .‬ומבארים‬ ‫הבקי בתפילה‪ ,‬שמכיר את סדרי התפילות כראוי‪ ,‬וביתו ריקם היינו‬ ‫המפרשים כי התורה ביקשה שהאדם יכיר שכל הטוב מגיע מאת ה'‪,‬‬ ‫שמרגיש את צער הציבור על בשרו‪ .‬מדבריו עולה כי עיקר מעלת‬ ‫ולכן את הצעד הראשון‪ ,‬את ההתחלה של השנה החקלאית‪ ,‬עליו‬ ‫השליח הוא השילוב הנדיר בין בקיאות עמוקה בתורה לבין לב‬ ‫להקדיש לקדושה‪ .‬פעולה זו של נתינת הראשית משפיעה על כל‬ ‫המרגיש את מצוקת הכלל‪ ,‬מה שמאפשר לו להוביל את הציבור למקום‬ ‫המשך השנה‪.‬‬ ‫של תפילה אמיתית‪.‬‬ ‫הרמב"ן (שם) ביאר שהביכורים אינם רק מתנה אלא הודאה גמורה‬ ‫הטור באו"ח (סימן נג) הביא את לשון הגמרא במסכת מגילה שאין‬ ‫שהקב"ה הוא הנותן את הארץ והפירות‪ .‬הוא מדגיש כי עצם מעשה‬ ‫מעבירין לפני התיבה אלא מי שראוי‪ ,‬ופירש‪ :‬שיהיה הגון במעשיו‪ ,‬נקי‬ ‫הבאת הראשית מתוך חביבות הוא המבטא את ההכרה שהשפע אינו‬ ‫מחטא‪ ,‬ולא יצא עליו שם רע‪ ,‬ויהא עניו ומרוצה לעם‪ .‬דבריו מלמדים‬ ‫מקרי‪ ,‬אלא נובע ממקור עליון‪ .‬כאשר האדם פותח את השנה בדרך זו‪,‬‬ ‫אותנו כי שליח הציבור אינו רק איש של תורה‪ ,‬אלא דמות ציבורית‬ ‫הוא קובע מסלול של ברכה לכל מה שיבוא לאחר מכן‪.‬‬ ‫שחייבת להיות מקו בלת ונקייה מכל רבב‪ ,‬שכן הציבור נותן בו אמון‬ ‫הספורנו (שם) ביאר כי דווקא את הראשית נדרש האדם להביא‪ ,‬כי אם‬ ‫מלא בהפקידם בידיו את תפילתם‪.‬‬ ‫פותחים בהודאה על הטוב‪ ,‬ממילא כל התבואה הבאה אחריה נמשכת‬ ‫הרא"ש במסכת מגילה (פרק ג סימן כט) כתב שמעלת שליח הציבור‬ ‫בברכה ובקדושה‪ .‬הביאור הוא שאיכות ההתחלה משפיעה על איכות‬ ‫היא גדולה כל כך‪ ,‬מפני שהוא עומד ומוציא את הציבור ידי חובתם‪.‬‬ ‫ההמשך‪ ,‬וזהו יסוד שורשי בעבודת ה‪'.‬‬ ‫ומתוך כך חידש כי אם איננו ראוי‪ ,‬נמצא מכשיל את כל הקהל‪ .‬דבריו‬ ‫רבינו בחיי (שם) ביאר שכל עניין הראשית בתורה מלמד יסוד‬ ‫מהווים אזהרה חמורה‪ ,‬ומבהירים לנו כי הבחירה בשליח הציבור אינה‬ ‫שהתחלת הדבר קובעת את כיוונו‪ .‬הוא מוסיף כי התורה ציוותה על‬ ‫עניין של טקס‪ ,‬אלא אחריות הלכתית שבה תלויה כל תפילת הקהילה‪.‬‬ ‫מצווה מיוחדת זו דווקא בראשית הפירות‪ ,‬כדי לבסס את כל העבודה‬ ‫המאירי בתענית (דף טז ע"א) הדגיש כי אין הכוונה במונח זקן דווקא‬ ‫כולה על יסוד של הכרת הטוב ואמונה‪ ,‬שכן אדם המתחיל בקדושה‬ ‫לזקן בשנים‪ ,‬אלא לזקן במעשים ובחכמה‪ ,‬שדבריו נשמעים ומקובלים‪,‬‬ ‫מובטח לו שדרכו תהיה סלולה באורח ישר‪.‬‬ ‫וכל הציבור נותן בו אמון‪ .‬הוא מבאר כי רק אדם שגדלותו ניכרת בכל‬ ‫מכאן אנו למדים רעיון מרכזי‪ :‬כוחה של הראשית הוא בכך שהיא‬ ‫הווייתו יכול להיות זה שדבריו נשמעים לפני בורא עולם‪ ,‬שכן הוא‬ ‫מהווה מפתח‪ .‬כשם שהבאת הביכורים פותחת את שערי השפע לכל‬ ‫מייצג את הציבור כולו במלוא כובד ראשם‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬כך גם תפילת הימים הנוראים‪ ,‬שהיא הראשית של השנה‬ ‫נמצא בדברי הראשונים‪ :‬שליח הציבור צריך להיות גדול בתורה‬ ‫החדשה‪ ,‬זקוקה ל"ראשית" טהורה ‪ ,‬שליח ציבור שהוא בעצמו בבחינת‬ ‫וביראה‪ ,‬ובעל שם טוב אצל הציבור‪ ,‬כי הוא מייצג אותם לפני הקב"ה‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬גדול בתורה ובמעשים‪ ,‬שדרכו עוברת הברכה לכל העם‪.‬‬ ‫בימים נוראים‪ ,‬שבהם התפילה היא גורל חיים‪ ,‬יש חובה יתרה לבחור‬ ‫לאחר שביססנו את חשיבות הראשית מתוך פרשת הביכורים‪ ,‬נבוא‬ ‫בגדול שבגדולים‪ ,‬שכן הוא השער שדרכו עוברת התפילה אל על‪.‬‬ ‫בשערי בית המדרש ונשמע את דברי חז"ל בש"ס‪ ,‬המגלים לנו מי הוא‬ ‫לאחר שסללנו את הדרך בדברי הראשונים‪ ,‬נצעד אל מרחבי האחרונים‬ ‫האיש הראוי לעמוד בראש הציבור ולשאת את תפילתם לפני שוכן‬ ‫והפוסקים‪ ,‬אשר העמיקו לבחון את המציאות ההלכתית והרוחנית של‬ ‫מעונה‪ .‬בגמרא במסכת תענית (דף טז ע"א) מבואר סדר תפילות‬ ‫שליח הציבור‪ ,‬והוציאו ממנה מסקנות מעשיות המאירות את דרכנו‬ ‫הציבור בימי תענית‪ :‬ומעמידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים‬ ‫בהתכוננות לימי הדין‪ .‬רבי משה איסרליש‪ ,‬הרמ"א‪ ,‬בשולחן ערוך‬ ‫וביתו ריקם‪ ,‬כדי שיהא לבו שלם בתפילה‪ .‬רש"י שם פירש כי זקן הוא‬ ‫(או"ח סימן תקפא סעיף א) כתב‪ :‬ידקדקו לחזור אחר שליח ציבור‬ ‫תלמיד חכם‪ ,‬רגיל הוא בקי בתפילה‪ ,‬וביתו ריקם היינו שאין לו פרנסה‬ ‫היותר הגון והיותר גדול בתורה ובמעשים שאפשר למצוא‪ ,‬שיתפלל‬ ‫וטרוד בביתו‪ ,‬ולכן לבו שב ור וקרוב יותר להקב"ה‪ .‬מתוך דברי חז"ל‬ ‫סליחות וימים נוראים‪ .‬ביאור הדברים הוא שאין להסתפק בבעל קול‬ ‫אלו אנו למדים יסוד ישיבתי מוצק‪ :‬שליח הציבור אינו נבחר בגין קולו‬ ‫נעים בלבד‪ ,‬אלא יש לחפש את האיש שאישיותו ותורתו מהווים כלי‬ ‫הערב‪ ,‬אלא בשל גדלותו בתורה וליבו הנשבר‪ ,‬המאפשרים לו להיות‬ ‫קיבול לברכת השמים‪ ,‬שכן הוא זה שפותח את שערי הרחמים עבור‬ ‫כלי קיבול ראוי לתפילות הרבים‪.‬‬ ‫כל הציבור‪.‬‬ ‫בגמרא במסכת ראש השנה (דף כו ע"ב) נאמר‪ :‬כל השופרין כשרים‬ ‫רבי יוסף יוזפא‪ ,‬בעל הלקט יושר‪ ,‬באורח חיים (דף קיז) הביא בשם‬ ‫חוץ משל פרה‪ ,‬שאין קטיגור נעשה סניגור‪ .‬הגמרא מלמדת אותנו יסוד‬ ‫מוהר"ר שלמה שפירא זצ"ל‪ :‬מי שמתפלל ימים נוראים בלא סליחות ‪,‬‬ ‫מוסרי עמוק‪ :‬מי שבא לייצג את הציבור לפני הקב"ה ולהגן עליהם‬ ‫דומה למי שיש בידו מפתח פנימי ואין בידו מפתח חיצון‪ .‬לכן ראוי‬ ‫בדין‪ ,‬מוכרח להיות נקי מכל חשש של קטגוריה‪ .‬אדם הניגש לתיבה‬ ‫שהחזן של ימים נוראים יתפלל גם סליחות‪ .‬ועוד הוסיף שם‪ ,‬שיש עניין‬ ‫בימים הנוראים חייב להיות רחוק מכל פגם‪ ,‬כדי שיוכל להיות סניגור‬ ‫גדול לתת לגדול להתפלל‪ ,‬משום שאם מתחיל דבר כשורה ובהכשר ‪,‬‬ ‫נאמן לקהילתו‪.‬‬ ‫הרב בן ציון אבא שאול באור לציון (חלק ג‪ ,‬פרק ד) כתב‪ :‬כי שליח‬ ‫הכל הולך כסדר‪ ,‬ויסוד זה נלמד מבכורים שהם‬ ‫ציבור שאינו ירא שמים‪ ,‬גם אם קולו כקול המלאכים‪ ,‬הרי הוא כמי‬ ‫הראשית‪ ,‬המכוונים את המשך העבודה כולה‬ ‫שאינו ראוי לייצג את הציבור לפני הקב"ה‪ .‬ומכאן נלמד כי תפקיד‬ ‫בברכה‪.‬‬ ‫הקהל הוא להיות בררנים בבחירת השליח‪ ,‬שכן הם מפקידים בידיו את‬ ‫המגן אברהם באורח חיים (סימן נג ס"ק ח) כתב‪:‬‬ ‫הנשמה שלהם‪ ,‬והחובה לבחור בירא שמים היא חובה גורלית לכל יחיד‬ ‫שאין מעמידים שליח ציבור אלא מי שהוא נקי‬ ‫בקהילה‪.‬‬ ‫מן העבירות וידוע ביראת שמים‪ ,‬ובפרט בימים‬ ‫הראשל"צ הרב מרדכי אליהו במאמרי הראשל"צ (דרשות לחגי תשרי)‬ ‫נוראים‪ ,‬שבהם התפילה עולה למרומים‬ ‫אמר‪ :‬כי השליח הציבור בימים הנוראים הוא בבחינת כהן גדול ביום‬ ‫ומבקשת כפרה על כל חטאי העם‪ .‬מתוך דבריו‬ ‫הכיפורים‪ ,‬שכן הוא ניצב בראש המערכה עבור כלל ישראל‪ .‬יש‬ ‫נלמד כי טהרת המעשים של השליח אינה רק‬ ‫להסביר כי תפקידו של השליח הוא לא רק לומר את המילים‪ ,‬אלא‬ ‫המלצה‪ ,‬אלא דרישה הלכתית יסודית לכל מי‬ ‫להביא את הציבור לידי התעוררות‪ ,‬וזה יכול לקרות רק אם הוא עצמו‬ ‫את הציבור‪.‬‬ ‫שמבקש לייצג‬ ‫מחובר באמת לתוכן התפילה ולמקור הקדושה‪.‬‬ ‫רבי ישראל מאיר הכהן‪ ,‬המשנה ברורה (סימן נג ס"ק כט; סימן תקפא‬ ‫לאחר שסללנו את הדרך בדברי הפוסקים והוגי הדורות‪ ,‬הגיעה העת‬ ‫ס"ק ה)‪ ,‬ביאר‪ :‬שהשליח ציבור צריך להיות מי שתפילתו מעומק הלב‪,‬‬ ‫לראות כיצד כל היסודות הללו מתרגמים את עצמם הלכה למעשה‬ ‫מרוצה לציבור‪ ,‬ושאין בו פסול משפחה או שם רע‪ .‬הוא מחדד כי‬ ‫בחיים שלנו‪ .‬אנו ניגשים אל השטח‪ ,‬אל המקום שבו תורתנו הופכת‬ ‫הקריטריון הקובע הוא איכות התפילה היוצאת מן הלב‪ ,‬ולא החיצוניות‬ ‫למעשה של יום‪-‬יום בבתי הכנסת ובהנהגת הציבור‪ .‬הנפקא מינה‬ ‫של הלחנים או עוצמת הקול‪ ,‬שכן רק תפילה כנה ומנוקה מרבב יכולה‬ ‫הראשונה והבוערת היא בבחירת שליח הציבור בפועל בקהילות רבות‪.‬‬ ‫לבקוע רקיעים‪.‬‬ ‫פעמים רבות מתעוררת השאלה האם למנות חזן בקולו הערב אך חסר‬ ‫מו"ר רבי שמואל הלוי וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן רסב)‬ ‫יראת שמים‪ ,‬או תלמיד חכם וירא שמים אף שאין קולו נעים‪ .‬לפי דברי‬ ‫חידד‪ :‬שמעלת הש"צ בימים נוראים אינה נמדדת בקול ערב בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫כל האחרונים‪ ,‬ההכרעה ברורה‪ :‬עיקר החובה היא לבחור בגדול בתורה‬ ‫בעיקר ביראת שמים מרובה‪ ,‬כי קול ערב בלא יראת שמים אינו כלום‪.‬‬ ‫ובמעשים ‪ ,‬אף אם קולו פשוט‪ ,‬כי זו ראשית העבודה שממנה תלוי כל‬ ‫דבריו מציבים תמרור אזהרה לכל קהילה‪ ,‬כי בלא יראה אין לקול שום‬ ‫ההמשך‪ ,‬ובלעדי יראת שמים הלחן נשאר חיצוני ואינו בוקע רקיעים‪.‬‬ ‫ערך לפני כסא הכב וד‪ ,‬וכי הבחירה חייבת להיות מושתתת על יראת‬ ‫נפקא מינה שנייה נוגעת לזהות החזן בסליחות ובימים נוראים‪.‬‬ ‫שמים יוקדת‪.‬‬ ‫בעקבות דבריו של בעל לקט יושר‪ ,‬למדנו שמי שמתחיל בסליחות הוא‬ ‫מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף בספר חזון עובדיה (ימים נוראים‬ ‫שצריך להמשיך גם בימים נוראים‪ .‬אין למנות חזן אחד לסליחות ואחר‬ ‫עמ' קכד) כתב‪ :‬שמנהג ישראל תורה הוא לחזר אחר חזן תלמיד חכם‬ ‫לראש השנה ויום הכיפורים‪ ,‬אלא מי שפותח את שער הסליחות ‪,‬‬ ‫וירא שמים‪ ,‬ושגם אם קולו אינו ערב כל כך ‪ ,‬העיקר שתפילתו תצא‬ ‫ימשיך את המהלך עד לחתימה‪ ,‬כדי שהפתיחה תהיה מפתח חיצון‬ ‫מלב נקי ובכנות גמורה‪ .‬הוא מורה כי דבקות הלב בבורא עולם היא‬ ‫והמשך התפילה יהיה המפתח הפנימי הפותח את השערים‪.‬‬ ‫הערובה היחידה לכך שהתפילה תיענה‪ ,‬וכי על הקהל להעדיף חזן כזה‬ ‫נפקא מינה שלישית היא בהשפעת ההתחלה על כל השנה כולה‪ .‬כשם‬ ‫על פני כל חזן מקצועי אחר‪.‬‬ ‫שבביכורים ההתחלה מסדרת את כל התרומות והמעשרות‪ ,‬כך‬ ‫לאחר שסללנו את הדרך בדברי הראשונים והאחרונים‪ ,‬נבוא בשערי‬ ‫בראשית התפילות ‪ ,‬אם החזן הגון וגדול בתורה‪ ,‬נמשכת השפעת ברכה‬ ‫דברי גדולי הדורות האחרונים‪ ,‬אשר חיו את רעדות ימי הדין בנפשם‬ ‫על כל השנה‪ .‬הציבור צריך להשקיע מאמץ ומחשבה רבה בבחירת‬ ‫והעמיקו להסביר את החיבור שבין דמותו של שליח הציבור לבין‬ ‫החזן‪ ,‬ולא לראות בכך עניין טכני בלבד של מילוי מקום‪ ,‬אלא פעולה‬ ‫פתיחת שערי השמים‪ ,‬בבחינת דברים היוצאים מן הלב ונכנסים אל‬ ‫רוחנית קריטית המשפיעה על המזל של כל הקהילה‪.‬‬ ‫הלב‪ .‬מרן הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל בשו"ת משפטי‬ ‫נפקא מינה רביעית היא כבוד הציבור וחינוכו‪ .‬הקפדת הפוסקים להדר‬ ‫עוזיאל (חלק א‪ ,‬יו"ד סימן יג) כתב‪ :‬כי כוחה של תפילת הציבור תלוי‬ ‫אחר שליח ציבור הגון אינה רק עניין טכני של הלכה‪ ,‬אלא מסר חינוכי‬ ‫במעלת השליח‪ ,‬שכן הוא משמש כפה לכל העדה‪ .‬נראה לבאר כי‬ ‫לדורות‪ :‬הציבור כולו לומד מכך שהגדול בתורה וביראה הוא זה‬ ‫גדולתו של שליח הציבור בתורה וביראה אינה רק עניין אישי‪ ,‬אלא היא‬ ‫המייצג אותם לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬והדבר מחזק את הערך של כבוד‬ ‫מהווה את כלי הקיבול הרוחני שדרכו עוברים כל תחנוני הציבור‪ ,‬וככל‬ ‫התורה בלב הצעירים והמבוגרים כאחד‪ .‬כאשר התורה והיראה בראש‬ ‫שהשליח גדול יותר במדרגתו‪ ,‬כך התפילה מזדככת ועולה בטהרה‬ ‫‪ ,‬הציבור כולו נמשך אחריהן ביראת כבוד‪.‬‬ ‫גדולה יותר לפני בורא עולם‪.‬‬ ‫בדרכנו המשותפת אל תוך נבכי הסוגיה‪ ,‬הגענו אל נקודת המפגש שבין‬ ‫הרב קוק זצ"ל באורות התשובה (פרק ז) ביאר בהרחבה‪ :‬כי דמותו של‬ ‫המציאות לבין הרעיון‪ ,‬אל המקום בו התורה שבה והופכת לנשמת‬ ‫שליח הציבור בימים הנוראים צריכה להיות השתקפות של רצון‬ ‫אפינו‪ .‬העיון בשאלה מי ראוי להפקיד בידיו את מפתחות שערי שמים‪,‬‬ ‫הציבור כולו לשוב אל ה'‪ .‬נראה להסביר כי שליח הציבור הוא‬ ‫חושף לפנינו יסוד עמוק ומרטיט בדרכה של תורה‪ :‬הקשר הבלתי ניתן‬ ‫ה"ראשית" של התפילה‪ ,‬וכאשר הוא עומד לפני התיבה ביראה‬ ‫להתרה שבין דמות השליח לבין היענות התפילה‪.‬‬ ‫ובענווה‪ ,‬הוא מעורר בלב הציבור את אותה תשובה עמוקה‪ ,‬שהיא היא‬ ‫העומק שבמשנת הפוסקים מתחדד כאן לעילא‪ :‬אין לשליח הציבור‬ ‫המפתח לפתיחת השערים‪ ,‬שכן אין המלך פותח שעריו אלא למי שבא‬ ‫מעמד של בעל מלאכה‪ ,‬כי אם מעמד של צינור רוחני‪ .‬כפי שביאר‬ ‫בלב שלם של תשובה‪.‬‬ ‫הרא"ש‪ ,‬השליח עומד ומוציא את הציבור ידי חובתם‪ ,‬ומכאן נובעת‬ ‫החזון איש באיגרות חזון איש (חלק א‪ ,‬איגרת קעד) כתב‪ :‬כי כל תפילה‬ ‫כובד האחריות‪ .‬הצינור הזה חייב להיות נקי‪ ,‬זך וטהור‪ .‬אם הצינור‬ ‫הבוקעת מלב טהור פועלת פעולתה‪ ,‬ובימים הנוראים תפקיד השליח‬ ‫חסום במידות רעות או חסר יראת שמים‪ ,‬התפילה ‪ ,‬גם אם תיאמר‬ ‫הוא להיות הצינור המקשר בין רצון הציבור לרחמי שמים‪ .‬אף שלא‬ ‫בקולו הערב ביותר ‪ ,‬אינה יכולה לעבור‪ .‬השליח אינו "מבצע" של‬ ‫הזכיר במפורש את המושג שליח ציבור כ"חזן"‪ ,‬מבואר בדבריו כי‬ ‫לחנים‪ ,‬אלא "עובד" המגיש את תפילות העם לפני המלך‪ .‬כשם שכהן‬ ‫השליח הנבחר הוא זה שצ ריך להוות דוגמה חיה לאותה יראת שמים‬ ‫גדול ביום הכיפורים היה צריך להיות מוכן בטהרה וקדושה לפני‬ ‫ותמימות‪ ,‬שבלעדיה אין התפילה יכולה להגיע לדרגתה העליונה‪.‬‬ ‫כניסתו לפני ולפנים‪ ,‬כך כל שליח ציבור בימים הנוראים הוא בבחינת‬ ‫הסטייפלר בקריינא דאיגרתא (חלק א‪ ,‬איגרת קלח) כתב‪ :‬כי הקפדת‬ ‫כהן גדול לקהילתו‪.‬‬ ‫הפוסקים לחזר אחר שליח ציבור הגון אינה רק הלכה בעלמא‪ ,‬אלא‬ ‫הבירור המחשבתי מעלה יסוד איתן‪ :‬הראשית קובעת את הכל‪ .‬כשם‬ ‫יסוד בהנהגת הציבור‪ .‬יש לבאר כי השליח משפיע מרוחו על הקהל‪,‬‬ ‫שבביכורים‪ ,‬הפעולה הראשונה של הבאת הראשית לבית ה' היא‬ ‫וכאשר הציבור רואה שליח המפחד ורועד לפני בוראו‪ ,‬הרי שכל הקהל‬ ‫המכתיבה את הברכה לכל התבואה הבאה אחריה‪ ,‬כך גם בתפילת‬ ‫מתעורר ליראה‪ ,‬וזו הדרך הנכונה להכין את הלב לקראת כתיבה‬ ‫הימים הנוראים‪ .‬השליח הציבור הוא ה"ראשית" של השנה החדשה‪.‬‬ ‫וחתימה טובה‪.‬‬ ‫כשהוא ניצב לפני התיבה‪ ,‬הוא יוצר את ה"טון" הרוחני של הקהילה‪.‬‬ ‫מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף בשו"ת יחוה דעת (חלק ד‪ ,‬סימן‬ ‫אם הוא אדם גדול בתורה‪ ,‬ירא שמים ובעל מידות נעלות‪ ,‬הוא מקרין‬ ‫מט) הדגיש‪ :‬כי חובת הציבור לחזר אחר חזן תלמיד חכם וירא שמים‬ ‫על הקהל את אותה יראת שמים שבלעדיה אין תפילה‪ .‬הציבור שומע‬ ‫היא מצווה מן המובחר‪ ,‬גם אם יצטרכו לוותר על קול ערב לטובת‬ ‫את קולו‪ ,‬ומתוך כך הוא מתעורר לתשובה‪ .‬זהו מעגל של קדושה‪:‬‬ ‫יראת שמים‪ .‬ועוד הוסיף כי תפילת תלמיד חכם היא קרובה יותר‬ ‫גדלותו של השליח מעוררת את יראת הציבור‪ ,‬ויראת הציבור יחד עם‬ ‫לקבלת רחמים‪ ,‬שכן הוא בקי בדרכי ה'‪ ,‬ויודע איך להגיש את התפילה‬ ‫תפילת השליח‪ ,‬פותחת את שערי השמים‪.‬‬ ‫בצורה שתהיה רצויה לפניו יתברך‪ ,‬וזהו סוד פתיחת השערים‪.‬‬ ‫את היציבות שבדברי תורה ובאדם שחי‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬כאשר השליח אינו ראוי‪ ,‬הרי שהקהילה נותרת‬ ‫לאורם‪ .‬מוסר זה מלמד אותנו שגם בחיים‬ ‫בחיצוניותה‪ .‬הלחנים עשויים לרגש את החושים‪ ,‬אך הם אינם חודרים‬ ‫האישיים‪ ,‬עלינו לבחור מנהיגות פנימית‬ ‫אל הלב‪ .‬זוהי טעות מרה להניח שהתרגשות חיצונית היא היא‬ ‫המבוססת על יראת שמים ולא על מראה‬ ‫התשובה או היראה‪ .‬התורה והפוסקים מלמדים אותנו אחרת‪ :‬השערים‬ ‫עיניים‪.‬‬ ‫נפתחים רק בפני מי שמביא אמת‪ ,‬ומי שמייצג אותנו צריך להיות אדם‬ ‫כאשר אנו מדברים על מצפן פנימי‪ ,‬אנו‬ ‫של אמת‪ .‬ה"ראשית" הזו היא המפתח שפותח את שערי שמים‪ ,‬משום‬ ‫מכוונים אל היכולת לזהות את ה"ראשית" של‬ ‫שהיא מעידה על כך שהקהילה כולה בחרה ביראת שמים כדרך חיים‪,‬‬ ‫חיינו‪ .‬האם אנו מתחילים את יומינו‪ ,‬את‬ ‫ולא רק כהצגה לשעה‪.‬‬ ‫פרויקט העבודה שלנו או את החלטותינו‬ ‫זהו הבירור העמוק‪ :‬בחירת שליח הציבור היא הצהרה מוסרית של‬ ‫המרכזיות מתוך מודעות למקור הרוחני שלהם? המצפן המוסרי‬ ‫הציבור כולו‪ .‬כשאנו בוחרים בגדול בתורה ובמעשים‪ ,‬אנו מכריזים‪ :‬זהו‬ ‫שמצאנו כאן מורה לנו לחפש את הטהרה בהתחלות‪ .‬אדם שמרגיל את‬ ‫ערך העליון שלנו‪ .‬אנו לא מחפשים את החוויה החולפת‪ ,‬אלא את‬ ‫עצמו לפתוח כל דבר שבקדושה מתוך יראת שמים אמיתית‪ ,‬בונה‬ ‫הקשר הנצחי לבוראנו‪ .‬בדרך זו‪ ,‬השליח הופך לשותף מלא בתהליך‬ ‫לעצמו מנגנון פנימי שאינו נותן לו לסטות מן הדרך‪ .‬הוא לומד‬ ‫התשובה והכפרה של כל אחד ואחד‪.‬‬ ‫שהיושר הפנימי שלו הוא המפתח לשערים הפתוחים‪ ,‬והוא אינו זקוק‬ ‫בדרכנו המחשבתית אל תוך מעמקי הנפש‪ ,‬אנו מבינים כי הסוגיה של‬ ‫למתווכים חיצוניים שיעשו לו את העבודה‪.‬‬ ‫שליח הציבור אינה מוגבלת לכותלי בית הכנסת בלבד‪ ,‬אלא היא‬ ‫זהו המצפן האמיתי‪ :‬האדם שבוחר בטוב מתוך הכרה‪ ,‬ולא מתוך לחץ‬ ‫פורטת על נימי הנפש העמוקים ביותר של האדם המאמין‪ .‬בימים‬ ‫חברתי‪ .‬בדרך זו‪ ,‬המוסר אינו גזירה חיצונית‪ ,‬אלא בחירה טבעית‪.‬‬ ‫הנוראים‪ ,‬כאשר כל אדם עומד בחרדת הדין על חייו ועל משפחתו‪ ,‬הוא‬ ‫כשאדם מבין ששליח ציבור גדול הוא צינור נקי‪ ,‬הוא מבין שגם הוא‬ ‫מחפש דמות שתוכל להשמיע את זעקתו הכמוסה ביותר לפני בורא‬ ‫עצמו צריך לשאוף להיות צינור נקי עבור הסובבים אותו ‪ ,‬ילדיו‪,‬‬ ‫עולם‪.‬‬ ‫תלמידיו וחבריו‪ .‬השלי חות הזו‪ ,‬להיות מישהו שאפשר לסמוך עליו‪,‬‬ ‫האמונה הפשוטה מלמדת כי הנפש היהודית מחפשת את ה"פה"‬ ‫להפקיד בידיו את הדברים היקרים ביותר‪ ,‬היא השיא של המוסר‬ ‫הטהור שיוכל לתרגם את תחינותיה למילים של קדושה‪ .‬כאשר אדם‬ ‫היהודי‪ .‬זהו כוחה של גדלות בתורה‪ ,‬שהיא הופכת את האדם לאדם‬ ‫גדול בתורה ובמעשים ניצב לפני התיבה‪ ,‬הוא משרה אווירה של‬ ‫יציב‪ ,‬כזה שאפשר להישען עליו בעתות משבר‪ ,‬וזהו המסר הגדול‬ ‫טהרה‪ .‬האדם הפשוט‪ ,‬הניצב בקהל‪ ,‬מרגיש שהוא אינו לבדו‪ .‬הוא‬ ‫שאנו לוקחים עמנו אל ימי הדין‪.‬‬ ‫מרגיש שדמות המייצגת את התורה‪ ,‬את עמלותה ואת אורה‪ ,‬נושאת‬ ‫בסיומו של מסע רוחני זה‪ ,‬לאחר שהעמקנו בדברי הראשונים‬ ‫את תפילתו למרומים‪ .‬בכך‪ ,‬השליח נותן לו ביטחון‪ ,‬שלווה ושקט נפשי‪,‬‬ ‫והאחרונים‪ ,‬ועמדנו על יסודותיו של תפקיד שליח הציבור בימים‬ ‫המאפשרים לו להתפנות מעיסוקיו ולשקוע בהתבוננות פנימית‬ ‫הנוראים‪ ,‬נלקט את התובנות המעשיות לחיים‪ ,‬ונזקק את הדברים‬ ‫ותשובה‪.‬‬ ‫למהותם הצרופה‪ .‬השפעת הראשית על ההמשך‪ .‬אנו למדים כי‬ ‫ההנהגה היומיומית נגזרת מתוך הבנה זו‪ :‬כפי שאנו בוחרים במי שירצה‬ ‫ההתחלה אינה רק רגע בזמן‪ ,‬אלא קביעת מסלול‪ .‬כשם שביכורים‬ ‫לפני התיבה‪ ,‬כך עלינו לבחור את המלווים שלנו בחיים ‪ ,‬את החברים‪,‬‬ ‫מכוונים את כל השנה‪ ,‬כך החלטותינו הראשונות בתחילת יום‪ ,‬שנה או‬ ‫את המחנכים‪ ,‬ואת הדמויות שאנו מציבים כמודל לחיקוי‪ .‬האמונה‬ ‫פרויקט‪ ,‬קובעות את איכות ההמשך‪ .‬אם נפתח בטהרה‪ ,‬נמשוך קדושה‬ ‫נבנית מתוך חיבור לדמויות שכל הווייתן היא תורה ויראת שמים‪ .‬אדם‬ ‫לכל הדרך‪.‬‬ ‫שמקיף את עצמו ב"שליחי ציבור" פרטיים ‪ ,‬אנשים שקול הליכותיהם‬ ‫בחירת הראוי ולא המלהיב‪ .‬בחיים האישיים ובמנהיגות קהילתית‪,‬‬ ‫ומעשיהם משמיע קול של אמת ‪ ,‬מובטח לו שתפילתו ותפילת סביבתו‬ ‫עלינו ללמוד להעדיף עומק על פני רושם‪ .‬הגדלות בתורה ובמעשים‬ ‫תעלינה בקלות רבה יותר לשמיים‪.‬‬ ‫היא המדד האמיתי לכל אדם שאנו מפקידים בידיו את האחריות או‬ ‫כאן נבנית הנהגה של יציבות‪ .‬אדם שבוחר בטוב‪ ,‬שבוחר במי שמייצג‬ ‫את אמון ליבנו‪.‬‬ ‫את התורה‪ ,‬הופך בעצמו למעין "שליח ציבור" עבור סביבתו הקרובה‪.‬‬ ‫השליח כצינור‪ .‬הבנו ששליח ציבור אינו אדם פרטי‪ ,‬אלא צינור‪ .‬בחיים‬ ‫הוא לומד שהתפילה אינה מסתיימת עם סיום התפילה‪ ,‬אלא ממשיכה‬ ‫שלנו‪ ,‬עלינו לשאוף להיות צינורות נקיים עבור זולתנו ‪ ,‬בביתנו‪ ,‬בחינוך‬ ‫בדרכו המוסרית בבית‪ ,‬בעבודה ובחברה‪ .‬השליח שלימד אותנו את‬ ‫ילדינו ובחברתנו‪ .‬ככל שנזדכך‪ ,‬כך נהיה ראויים יותר להשפיע טוב על‬ ‫הדרך‪ ,‬הופך למצפן המלווה אותנו לאורך השנה כולה‪ .‬האמונה הופכת‬ ‫סביבתנו‪.‬‬ ‫להיות אמונה מוחשית‪ ,‬חיה‪ ,‬שאינה נשענת על רגש רגעי‪ ,‬אלא על‬ ‫היראה לפני הכישרון‪ .‬ההבנה שקול ערב ללא יראת שמים אינו מועיל‪,‬‬ ‫יסודות מוצקים של תורה ויראת שמים המנחים את כל הצעדים שלנו‪.‬‬ ‫מלמדת אותנו לבחון את המהות הפנימית של כל מה שסובב אותנו‪.‬‬ ‫זהו התיקון הגדול של הנפש‪ :‬ההבנה שהחיבור לאדם גדול הוא הדרך‬ ‫בכל דבר שאנו בוחרים‪ ,‬העיקר הוא הלב הטהור והכוונה הראויה‪.‬‬ ‫המהירה ביותר להתקרב לבורא‪ .‬זוהי הזכות שמעניקה לנו המסורת‬ ‫עיקר העניין‪ :‬מי יפתח את שערי שמים? שאלת השאלות היא האם‬ ‫בבחירת השליח‪ ,‬כוח שבונה קומה של אמונה‪ ,‬של אמון באמת‪ ,‬ושל‬ ‫המפתח בידינו‪ .‬יסוד הדברים הוא ששליח ציבור בימים הנוראים אינו‬ ‫תפילה שבאה מתוך נשמה המחוברת לשורשיה‪.‬‬ ‫נבחר בגלל כשרונותיו החיצוניים או קולו הערב‪ ,‬אלא בשל גדלותו‬ ‫בבואנו אל המרחב המוסרי‪ ,‬עלינו להניח בצד את הציפיות החיצוניות‬ ‫בתורה‪ ,‬יראת שמים טהורה ומידות ישרות‪ .‬כפי שביאר הרמ"א‪,‬‬ ‫ולבחון את המצפן הפנימי שלנו‪ .‬הבחירה בשליח ציבור אינה אקט‬ ‫החיפוש אחר "היותר גדול בתורה ובמעשים" הוא חובה הלכתית‪ ,‬שכן‬ ‫טכני‪ ,‬אלא הכרעה מוסרית שמעידה על מה שמפעיל את הלב שלנו‪.‬‬ ‫השליח הוא ה"ראשית" של השנה ‪ ,‬וכשם שמצוות ביכורים מלמדת‬ ‫כאשר קהילה בוחרת במנהיג תפילה בשל גדלותו בתורה ויראתו‪ ,‬היא‬ ‫שהראשית קובעת את כיוון השנה כולה‪ ,‬כך התפילה שנפתחת בפי‬ ‫מצהירה שהיא שמה את האמת לפני הריגוש‪ ,‬ואת המהות לפני‬ ‫צדיק ותלמיד חכם מסדרת את השנה כולה בברכה ובקדושה‪ .‬כפי‬ ‫החוויה‪.‬‬ ‫שפסק מרן רבנו עובדיה יוסף‪ ,‬מנהג ישראל תורה הוא לחזר אחר חזן‬ ‫המוסר של בחירת שליח ציבור מלמד אותנו על הכרת הערך האמיתי‪.‬‬ ‫תלמיד חכם ויר א שמים‪ ,‬שכן תפילתו בוקעת רקיעים בזכות כנותו‬ ‫בעולם שמקצה כבוד לכישרונות חיצוניים‪ ,‬לקול ערב או ליכולת‬ ‫וניקיונו‪ .‬עיקר העניין הוא שהתפילה אינה זקוקה לקישוטים‪ ,‬אלא ללב‬ ‫להלהיב את הקהל‪ ,‬התורה מכוונת אותנו להסתכל עמוק יותר‪ .‬אדם‬ ‫טהור המחובר לאמת ‪ ,‬ורק אדם כזה ראוי לפתוח את השערים בעבור‬ ‫שבוחר להפקיד את תפילתו בידי מי שמעשיו מעידים על יראתו‪ ,‬הוא‬ ‫כלל ישראל‪.‬‬ ‫אדם שבוחר בענווה‪ .‬הוא מוותר על הרצון להתרגש בקלות‪ ,‬ומעדיף‬ ‫האם הביקור בארץ ישראל בימי הרחמים והסליחות הוא המפתח המיידי למחילה‪ ,‬או שמא הכלי הוא רק פתח‬ ‫לתשובה עמוקה יותר?‬ ‫בגמרא במסכת בבא בתרא (דף קנח ע"ב) נאמר‪ :‬אוירא דארץ ישראל‬ ‫כאשר אדם ניצב בפתחו של חודש אלול‪,‬‬ ‫מחכים‪ .‬המהר"ל מפראג ביאר שחכמה אינה רק ידע‪ ,‬אלא אור אלוקי‬ ‫כשהימים מתקצרים והלב מתרחב בציפייה‬ ‫המאיר את הנפש‪ .‬כשאדם זוכה לאותה חכמה השורה בארץ‪ ,‬הרי היא‬ ‫לקראת הדין‪ ,‬הוא מחפש את הדרך המהירה‬ ‫מזככת את מחשבותיו‪ .‬החטא נולד מתוך בלבול וטיפשות‪ ,‬כפי שאמרו‬ ‫ביותר אל הטהרה‪ .‬משא העוונות‪ ,‬שצבר‬ ‫חז"ל "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות"‪ ,‬ואילו‬ ‫במהלך השנים‪ ,‬מונח על כתפיו כמשקולת‬ ‫האוויר של ארץ ישראל‪ ,‬הממלא את האדם ברוח חכמה‪ ,‬דוחה ממנו‬ ‫כבדה‪ ,‬והוא תר אחר מפלט‪ .‬באותה שעה עולה‬ ‫את הסטייה והחטא‪.‬‬ ‫בדעתו הרעיון ‪ ,‬אולי עלייה לארץ ישראל‪ ,‬אל‬ ‫בגמרא במסכת קידושין (דף מט ע"ב) הובא כי עשרה קבין חכמה ירדו‬ ‫המקום שבו האוויר עצמו מחכים‪ ,‬היא‬ ‫לעולם‪ ,‬תשעה נטלה ארץ ישראל ואחד כל העולם כולו‪ .‬מתוך סוגיה‬ ‫המפתח? האם די בנחיתה על אדמת הקודש‪ ,‬ולו לביקור חטוף בימי‬ ‫זו אנו מבינים מדוע התשובה בארץ ישראל היא קלה יותר ומשמעותית‬ ‫הרחמים‪ ,‬כדי שהעוונות יתנדפו כלא היו? אנו ניצבים בפני סוגיה‬ ‫יותר; החכמה הגדולה השורה כאן מעניקה לאדם כלים להבין את‬ ‫עמוקה‪ ,‬שבה נפגשים קדושת המקום עם קדושת הזמן‪ .‬חז"ל הבטיחו‬ ‫חומרת החטא ואת מתיקות ה תשובה‪ .‬אדם החי במקום כזה מתמלא‬ ‫לנו גדולות ונצורות על ישיבת הארץ‪ ,‬אך הפוסקים מציבים לנו תמרורי‬ ‫בתובנות רוחניות שגורמות לו להתחרט על עברו ולשאוף לתיקון‪,‬‬ ‫אזהרה ודייקנות ‪ ,‬האם מדובר בקסם אוטומטי‪ ,‬או שמא מדובר‬ ‫באופן טבעי ושוטף‪.‬‬ ‫במערכת רוחנית עדינה‪ ,‬הדורשת לב נכון וקביעות? השאלה מנקרת‬ ‫בגמרא במסכת כתובות (דף קיא ע"א) נוסף יסוד מרטיט‪ :‬כל המהלך‬ ‫בלב‪ :‬האם ארץ ישראל היא התרופה הפלאית למחלות הנפש‪ ,‬או שהיא‬ ‫ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא‪ .‬מדוע‬ ‫האכסניה שמאפשרת לאדם לרפא את עצמו? אנחנו נצא למסע בין‬ ‫פסיעה בארץ מעניקה הבטחה כה גדולה? ייתכן להסביר כי כל צעד‬ ‫דברי הראשונים והאחרונים‪ ,‬כדי להבין מהו כוחה של ארץ הקודש‬ ‫בארץ ישראל הוא ביטוי של התבטלות לפני השכינה השורה בה‪ .‬גם‬ ‫בימים הללו‪ ,‬וכיצד היא הופכת משדה גיאוגרפי למכשיר של כפרה‬ ‫הליכה טכנית הופכת למצווה‪ ,‬ובמקום שבו הצעדים עצמם הם מצוות‪,‬‬ ‫וטהרה‪.‬‬ ‫האדם מקיף את עצמו במעטפת של קדושה שחוסמת את דרכו של‬ ‫כדי לרדת לעומק העניין‪ ,‬עלינו להאיר את עינינו בפסוקי התורה‬ ‫היצר הרע‪.‬‬ ‫המניחים את היסודות לקדושת הארץ‪ ,‬שכן השאלה האם הארץ‬ ‫נמצאנו למדים מדברי חז"ל כי ארץ ישראל אינה פועלת כפעולה כימית‬ ‫כשלעצמה מחפרת‪ ,‬או שמא היא יוצרת תנאי שמאפשר כפרה‪ ,‬טמונה‬ ‫על החטא‪ ,‬אלא היא משנה את המצע הרוחני של האדם‪ .‬היא נותנת לו‬ ‫בשורשי הדברים‪ .‬התורה בפרשתנו פותחת‪ :‬והיה כי תבוא אל הארץ‬ ‫חכמה‪ ,‬היא מקרבת אותו להרגשת אלוהות‪ ,‬והיא הופכת את עבודת‬ ‫אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה וירשתה וישבת בה (דברים כו‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫התשובה למהלך חיים טבעי‪ .‬לכן‪ ,‬כשאדם מגיע לארץ בימי אלול‪ ,‬הוא‬ ‫האור החיים הקדוש (שם) ביאר בלשון מאירה‪ ,‬כי המילה "והיה" היא‬ ‫לא מגיע רק כדי "להימ חק" מן החטא‪ ,‬אלא הוא נכנס אל תוך מערכת‬ ‫לשון שמחה‪ ,‬ומכאן אנו למדים שאין שמחת האדם שלימה אלא כאשר‬ ‫שמעוררת בו את רצון התשובה העמוק ביותר‪.‬‬ ‫הוא זוכה לבוא אל ארץ ישראל‪ .‬הוא רומז לנו כי הכניסה לארץ אינה‬ ‫לאחר שסללנו את הדרך בדברי חז"ל‪ ,‬נבוא בשערי דברי הראשונים‪,‬‬ ‫רק פעולה טכנית של מעבר גבול‪ ,‬אלא רגע של התחברות לנשמת‬ ‫המעמיקים לחשוף את האחריות הכבדה והזכות העצומה הטמונות‬ ‫האדם עם שורש הווייתו‪ ,‬מה שמאפשר לאדם לצאת מתוך עצבותו‬ ‫במצווה המיוחדת של ישיבת הארץ‪.‬‬ ‫וממילא להשתחרר ממשא העוונות‪.‬‬ ‫הרמב"ן בפירושו על התורה (במדבר לג‪ ,‬נג) חידש יסוד מרעיש בערך‬ ‫הרמב"ן (ויקרא יח‪ ,‬כה) הציב יסוד מוצק‪ ,‬כי כל המצוות שנצטוו‬ ‫מצוות ישיבת הארץ‪ :‬שנצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן האל יתעלה‬ ‫ישראל תלויות בישיבת הארץ‪ ,‬והחיים בחוץ לארץ אינם אלא בבחינת‬ ‫לאבותינו‪ ,‬ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה‪ .‬מדבריו‬ ‫תרגול לשמור על הקשר‪ .‬מדבריו עולה כי ארץ ישראל היא המקום‬ ‫עולה כי הארץ אינה רק סגולה רוחנית‪ ,‬אלא היא מהווה את התשתית‬ ‫שבו המצוות הופכות להיות הוויה‪ ,‬ולא רק פעולה חיצונית‪ .‬אם‬ ‫לקיום מצוות התורה כולן‪ .‬ברגע שהאדם מקיים מצווה קיומית וכללית‬ ‫המצוות הן הכלי לטיהור‪ ,‬הרי שהארץ היא המעבדה שבה הכלים הללו‬ ‫זו‪ ,‬הוא מתחבר לרצון ה' הישיר‪ ,‬וחיבור זה הוא כוח מטהר שאין שני‬ ‫עובדים בעוצמה המלאה שלהם‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬שכן הוא מעלה את האדם ממדרגה של יחיד למדרגה של שייכות‬ ‫רש"י (דברים כו‪ ,‬א) פירש כי "וירשתה וישבת בה" הוא תנאי מוקדם‬ ‫לכלל ישראל ולשכינה השורה בה‪.‬‬ ‫לחיוב במצוות התלויות בארץ‪ .‬ביאור הדברים הוא שהארץ אינה רק‬ ‫בתשובות התשב"ץ (חלק ג סימן רפח) נשאל על האדם שעולה לארץ‬ ‫מקום גיאוגרפי‪ ,‬אלא רשת של מחויבויות רוחניות‪ .‬האדם ה"יושב"‬ ‫האם העלייה עצמה מחפרת עוונות‪ .‬וביאר‪ :‬שכל הדר בארץ ישראל‬ ‫בארץ אינו עוד אדם פרטי‪ ,‬אלא אדם שנכנס לתוך מרחב שבו הקדושה‬ ‫שרוי בלא עוון‪ ,‬ומי שהוא בעל תשובה שרוצה לעלות לארץ ישראל ‪,‬‬ ‫היא אוויר הנשימה שלו‪ ,‬ומרחב כזה מטבעו אינו סובל חטא‪.‬‬ ‫עם היות שהתשובה מכפרת‪ ,‬העלייה לארץ ישראל מוסיפה לו זכות‬ ‫הגמרא במסכת כתובות (דף קיא ע"א) הביאה את ההבטחה הנצחית‪:‬‬ ‫ומצילתו מן החטא כל ימיו‪ .‬בדבריו מודגש כי יש כאן כוח כפול‪ :‬מחדש‬ ‫כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עוון‪ .‬מפרשי הגמרא מבארים כי‬ ‫הוא את התשובה‪ ,‬ומאידך העלייה מעניקה לו חוסן רוחני מתמיד‪,‬‬ ‫מדובר במצב שבו קדושת המקום דוחקת את האפשרות לעוון‪ ,‬או‬ ‫כאילו הארץ עצמה פועלת עליו כמעין מגן המונע ממנו לשוב אל‬ ‫לחילופין‪ ,‬מביאה את האדם לדרגה שבה הוא חוזר בתשובה מיד אם‬ ‫דרכיו הקודמות‪.‬‬ ‫נכשל‪ .‬מכאן אנו למדים שהארץ פועלת כוח של סניגוריה מתמדת על‬ ‫רבנו עובדיה מברטנורא בפירושו למשנה (אבות פרק ב) הביא את‬ ‫מי שקובע בה את משכנו‪.‬‬ ‫דברי אותו חסיד שהתפלל המקום יצילני מפיזור הנפש‪ ,‬וביאר כי מי‬ ‫הבנה זו מובילה אותנו למסקנה כי ה"מחילה" אינה פעולה קסומה‬ ‫שמרכז את עולמו בארץ הקודש דעתו מיושבת עליו‪ .‬נראה לחדש כי‬ ‫המוחקת את העבר ללא השתתפות מצד האדם‪ ,‬אלא היא פרי של‬ ‫הפיזור הוא מקור החטא‪ ,‬וכשאדם חי בארץ ישראל‪ ,‬הוא מפסיק להיות‬ ‫עבודה רוחנית שמתאפשרת רק באוויר המיוחד של הארץ‪ .‬הארץ‬ ‫"מפוזר" בנפשו‪ ,‬שכן כל ה ווייתו מרוכזת במקום שבו השכינה גלויה‪.‬‬ ‫מעניקה לאדם את האקלים המתאים לשוב בתשובה‪ ,‬וזהו כוחה הגדול‬ ‫זוהי דרך החיים שבה החטא נשאר מאחור‪ ,‬כי אין לאדם עוד מקום של‬ ‫בימים הנוראים‪ ,‬כשהלב מחפש דרך פתוחה אל הבורא‪.‬‬ ‫"פיזור" בלב שבו יכול היצר הרע להיכנס‪.‬‬ ‫לאחר שראינו בפרשה את היסוד לישיבת הארץ‪ ,‬נבקש להבין מתוך‬ ‫ספר החינוך (מצוה תכח) כתב כי מעלת הארץ בכך שהיא מקום‬ ‫הש"ס כיצד המקום עצמו משפיע על פנימיותו של האדם ומטהר אותו‬ ‫השכינה‪ ,‬ולכן כל מי שנמצא בה‪ ,‬אפילו לא עשה בפועל מצווה אחרת‪,‬‬ ‫מן החטא‪ .‬בגמרא במסכת קידושין (דף לא ע"א) נאמר‪ :‬כל הדר בחוץ‬ ‫עצם המציאות במקום השכינה משפיעה עליו לטובה‪ .‬הוא מלמדנו כי‬ ‫לארץ דומה כמי שאין לו אלוה‪ ,‬וכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש‬ ‫הארץ היא כלי טהרה פעיל‪ .‬כשם שהאור מאיר בלא שום פעולה מצד‬ ‫לו אלוה‪ .‬דברי הגמרא הללו מציבים מראה מול עינינו‪ :‬ארץ ישראל‬ ‫העצם המואר‪ ,‬כך הארץ מקרינה טהרה על מי שנמצא בתוכה‪ ,‬ומכיוון‬ ‫אינה רק מקום גיאוגרפי‪ ,‬אלא היא המרחב שבו הקשר עם הבורא הופך‬ ‫שכך ‪ ,‬ככל שהאדם שוהה בה יותר‪ ,‬הוא עובר תהליך של התנקות‬ ‫ממופשט למוחשי‪ .‬בחוץ לארץ‪ ,‬כביכול‪ ,‬ההשגחה מוסתרת‪ ,‬ואילו‬ ‫מהעוונות שדבקו בו‪.‬‬ ‫בארץ ישראל הקדושה מוחשית כל כך‪ ,‬עד שהאדם מרגיש שהוא עומד‬ ‫נמצא בדברי הראשונים‪ :‬ישיבת ארץ ישראל היא מצווה שמשנה את‬ ‫תמיד לפני המלך‪ ,‬מה שמונע ממנו לחטוא‪.‬‬ ‫מהות האדם‪ .‬היא אינה רק מקום נוח לחיים‪ ,‬אלא היא המקום שבו‬ ‫כרטיס כניסה להיכל המלך בשעת הקטרוג‪.‬‬ ‫האדם מוגן מהחטא‪ ,‬מיושב בדעתו‪ ,‬וזוכה להשראת שכינה שמטהרת‬ ‫כשם שמי שנמצא בחצר המלכות בזמן‬ ‫אותו‪ .‬בימים הנוראים‪ ,‬כאשר אנו מבקשים מחילה‪ ,‬ההתחברות לארץ‬ ‫הסניגוריה אינו נפגע‪ ,‬כך גם כאן‪ ,‬קרבת המלך‬ ‫הזו הופכת להיות כוח עזר משמעותי ביותר בתהליך הכפרה‪.‬‬ ‫מונעת את הפורענות‪ ,‬והאדם זוכה להיכנס‬ ‫לאחר שסללנו את הדרך בדברי הראשונים‪ ,‬נצעד אל מרחבי‬ ‫לסוכת שלום של רחמים‪.‬‬ ‫האחרונים‪ ,‬אשר בחנו את המציאות ההלכתית והרוחנית של השהות‬ ‫הרב דסלר זצ"ל במכתב מאליהו (חלק א‬ ‫בארץ‪ ,‬והוציאו ממנה מסקנות נוגעות ללב עבור כל מי שחפץ להיטהר‬ ‫עמוד רסה) כתב כי יש רגעים בחיי האדם‬ ‫בימי הדין‪.‬‬ ‫שבהם נפתחים שערי שמים בצורה מיוחדת‪,‬‬ ‫החתם סופר באורח חיים (סימן קצד) חידש יסוד נוקב‪ :‬כשחז"ל אמרו‬ ‫ומי שנענה לקריאה חייו משתנים‪ .‬מי‬ ‫שכל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עוון‪ ,‬הכוונה היא דווקא למי שקובע‬ ‫שמבקש לשוב בתשובה‪ ,‬שיידע כי ביקור בארץ ישראל באלול הוא‬ ‫בה את דירתו‪ ,‬מי שמרגיש שהוא שכן ולא עובר אורח‪ ,‬עליו נאמר‬ ‫אחד מאותם רגעים‪ .‬זו אינה רק זכות היסטורית או רגשית ‪ ,‬אלא מבחן‬ ‫שהוא נשוא עוון‪ .‬אבל היושב בארץ לשעה בלבד‪ ,‬אינו בכלל זה‪ .‬דבריו‬ ‫רוחני‪ ,‬האם הוא מוכן להפוך את ההשראה למעשה ולנצל את המקום‬ ‫מלמדים כי הכפרה השלמה מותנית בהתמסרות; ככל שהאדם רואה‬ ‫והזמן לטיהור הלב‪.‬‬ ‫את ארץ ישראל כביתו האמיתי‪ ,‬כך הוא זוכה להגנה רוחנית שאין‬ ‫לאחר שסללנו את הדרך בדברי הפוסקים והוגי הדורות‪ ,‬הגיעה העת‬ ‫שנייה לה‪.‬‬ ‫לראות כיצד כל היסודות הללו מתרגמים את עצמם הלכה למעשה‬ ‫הפני יהושע במסכת כתובות (דף קיא ע"א) הסביר כי אין הכוונה‬ ‫בחיים שלנו‪ .‬אנו ניגשים אל השטח‪ ,‬אל המקום שבו תורתנו הופכת‬ ‫שארץ ישראל מוחקת עוונות כמעשה קסם אוטומטי‪ ,‬אלא שקדושת‬ ‫למעשה של יום‪-‬יום בבתי הכנסת ובהנהגת הציבור‪.‬‬ ‫המקום מעוררת את האדם לתשובה‪ .‬השהות בארץ מביאה את האדם‬ ‫הנפקא מינה הראשונה היא בעלייה לארץ ישראל לצורך כפרת עוונות‪.‬‬ ‫לידי בושה וחרטה על חטאיו‪ ,‬עד שהוא שב בתשובה שלמה‪ .‬נמצא‬ ‫מן הדברים למדנו כי מי שבא לארץ ישראל מתוך רצון כן להתקדש‪,‬‬ ‫שארץ ישראל היא הכוח המניע‪ ,‬הקטליזטור שדוחף את האדם‬ ‫הרי עצם השהות בארץ יש לה כוח לזכך ולמחול על עוונותיו‪ .‬לכן‪ ,‬אם‬ ‫להיטהר‪ ,‬ובכך היא ממלאת את התפקיד המרכזי בימים שבהם אנו‬ ‫בא לימים מועטים‪ ,‬אפילו כתייר‪ ,‬יש לו תוספת זכות גדולה‪ ,‬אלא שאין‬ ‫מבקשים מחילה‪.‬‬ ‫דינו כמי שקבע דירתו בה לגמרי‪ .‬עם זאת‪ ,‬כל הליכה בארץ היא מצווה‬ ‫המקנה בקידושין (דף כט ע"א) קישר זאת לכך שאוויר ארץ ישראל‬ ‫כשלעצמה‪ ,‬ויש בה כוח לסייע לו בימי הדין‪.‬‬ ‫מחכים‪ ,‬ומסביר כי החכמה המוטמעת בלב האדם היא זו שמסלקת את‬ ‫נפקא מינה שנייה נוגעת להבדל שבין חודש אלול לשאר ימות השנה‪.‬‬ ‫ההרהורים הרעים‪ .‬כיוון שהחכמה האלוקית השורה באוויר הארץ‬ ‫לפי דברי הגר"ח קניבסקי‪ ,‬מי שבא לארץ ישראל בימי אלול‪ ,‬הרי שיש‬ ‫מנקה את הלב‪ ,‬העוונות נמסים ונמחקים מאליהם‪ .‬כשהאדם מגיע‬ ‫כאן חיבור של קדושת המקום עם קדושת הזמן‪ .‬אם בשאר ימות השנה‬ ‫לארץ בחודש אלול‪ ,‬הוא סופג לתוכו את החכמה הזו‪ ,‬שמאפשרת לו‬ ‫אוויר הארץ מחכים‪ ,‬הרי שבימי אלול‪ ,‬שכל השערים פתוחים לשוב‬ ‫להתנתק מהרגלים רעים ולפתוח דף חדש ביראת שמים‪.‬‬ ‫בתשובה‪ ,‬זכות זו מוכפל ת‪ .‬נמצא שאדם שמגיע לארץ דווקא בחודש‬ ‫מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף בספרו יחוה דעת (חלק ה סימן‬ ‫זה‪ ,‬נותן לעצמו תנופה מיוחדת בעבודת ה' ובהכנה ליום הדין‪.‬‬ ‫נז) הדגיש כי מעלת הארץ אינה רק טכנית‪ ,‬אלא היא מציאות רוחנית‬ ‫נפקא מינה שלישית היא עבור החולה או אדם בצרה האם כדאי לו‬ ‫אלוקית‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬הוא סייג כי אין הדבר מועיל לאדם שאינו מוכן‬ ‫לעלות לארץ‪ .‬מה שראינו בשו"ת תשב"ץ שכל העולה לארץ מתווספת‬ ‫לתשובה בלב שלם‪ ,‬שכן הארץ מחייבת את האדם ליראה‪ .‬הזכות‬ ‫לו זכות תשובה וכפרה‪ ,‬נפקא מינה לחולה שחושש למצבו הרפואי‬ ‫קיימת ועומדת‪ ,‬אך היא מתגלה ופועלת רק כאשר האדם מגיע עם רצון‬ ‫שכדאי לו להגיע לארץ ישראל‪ ,‬כי בזה יוסיף לו זכויות‪ .‬גם אם לא יחיה‬ ‫פנימי אמיתי להתקדש‪.‬‬ ‫עוד שנים רבות‪ ,‬עצם העלייה והשהייה בארץ מהווה כפרה ותיקון‪ ,‬שכן‬ ‫הגאון רבי חיים קניבסקי בספרו דרך אמונה (הלכות ביכורים פרק ה)‬ ‫היא מחברת אותו לשורש החיים והקדושה‪.‬‬ ‫ביאר שמעלת ארץ ישראל מתגלה במלוא עוזה כאשר האדם בא אליה‬ ‫נפקא מינה רביעית היא לגבי אדם הגר בחוץ לארץ האם יש תועלת‬ ‫מתוך רצון להיות קרוב לשכינה‪ .‬הוא הוסיף כי בימי אלול‪ ,‬כוח‬ ‫בביקור קצר בארץ באלול‪ .‬נראה מדברי האחרונים שיש תועלת גדולה‪,‬‬ ‫התשובה מוכפל בזכות השילוב שבין אוויר הארץ לזמן הרחמים‪ ,‬מה‬ ‫כיוון שבאלול האדם ממילא שרוי באווירה של תשובה וחשבון נפש‪,‬‬ ‫שיוצר סניגוריה אדירה על האדם‪ .‬כל צעד בארץ בימים אלו הופך‬ ‫הרי שבואו לארץ מוסיף נדבך של קדושה‪ ,‬והוא מעורר את הלב‬ ‫לחלק ממערך של כפרה שאין למעלה הימנה‪.‬‬ ‫בעוצמה‪ .‬גם אם אין הוא מתכנן לעלות לארץ קבע‪ ,‬עצם המפגש עם‬ ‫לאחר שסללנו את הדרך בדברי הראשונים והאחרונים‪ ,‬נבוא בשערי‬ ‫קדושת הארץ מחייב אותו להעמיק בשאלת חייו ובדרכו הרוחנית‪.‬‬ ‫דברי גדולי הדורות האחרונים‪ ,‬אשר חיו את רעדות ימי הדין בנפשם‬ ‫נפקא מינה חמישית היא התועלת בנסיעה לכותל המערבי‪ .‬ודאי שיש‬ ‫והעמיקו להסביר את החיבור שבין דמותו של הבא לארץ ישראל לבין‬ ‫תועלת רבה‪ ,‬כי מקום המקדש הוא שער השמים‪ ,‬וכל שכן בימי אלול‬ ‫פתיחת שערי השמים‪ ,‬בבחינת דברים היוצאים מן הלב‪.‬‬ ‫שהעולם כולו מבקש רחמים‪ .‬ואם בא לשם‪ ,‬הרי הוא מצרף קדושת‬ ‫הגרי"ז הלוי סולובייצ'יק מבריסק‪ ,‬כפי שמובא בשיחותיו‪ ,‬חידד מאוד‬ ‫הארץ לקדושת המקום‪ ,‬ובזכות זה תפילותיו נשמעות ביותר‬ ‫את ההבנה שהשבח של ארץ ישראל אינו מחילה אוטומטית‪ ,‬אלא עצם‬ ‫ומתקבלות לפני בורא עולם‪.‬‬ ‫היותה מקום קדוש מחייב את האדם להתבונן‪ ,‬לשוב‪ ,‬ולנקות את‬ ‫בדרכנו אל מעמקי הסוגיה‪ ,‬אנו ניצבים אל מול השאלה המהותית‪ :‬מהו‬ ‫עצמו‪ .‬כשנכנס לאדם לארץ‪ ,‬עצם העובדה שהוא במקום הזה מכניסה‬ ‫סוד הכוח של ארץ ישראל? מדוע נתנה התורה לאדמה זו סגולה כה‬ ‫אותו לתוך משפט אלוקי חי שדוחף אותו לתשובה‪ .‬ממילא‪ ,‬מחילה זו‬ ‫מופלגת‪ ,‬עד שהיא הופכת לבית כור היתוך לנשמות ישראל? העומק‬ ‫אינה קסם‪ ,‬אלא כוח שמחייב את האדם להתעלות ולהפוך את עצמו‬ ‫שבמשנת הפוסקים מתחדד כאן‪ :‬ארץ ישראל אינה רק פיסת קרקע‪,‬‬ ‫לראוי לרחמים‪.‬‬ ‫אלא היא 'אקלים של אמת'‪ .‬בעוד שבחוץ לארץ האדם עלול להישאב‬ ‫הגר"י זילברשטיין בספרו חשוקי חמד (כתובות קיא ע"א) האריך‬ ‫אל תוך שגרה של הסתר פנים‪ ,‬שבה החטא נראה לעיתים כחלק טבעי‬ ‫להביא נפקא מינות מעשיות‪ ,‬ומבאר שהדבר תלוי בכוונת הלב‪ .‬אם בא‬ ‫מהחיים‪ ,‬הרי שבארץ ישראל המציאות הרוחנית גלויה‪ .‬ה' אלוהיך‬ ‫מתוך קדושה ודאי שמחילת עוונותיו מתקבלת ביתר קלות‪ .‬ובפרט‬ ‫דורש אותה תמיד‪ ,‬ועיניו בה מראשית שנה ועד אחריתה‪ .‬כאן‪ ,‬כל צעד‬ ‫בחודש אלול ‪ ,‬כיון שכולנו עסוקים אז בסליחות ובתפילות הרי שצירוף‬ ‫וכל נשימה מלווים בתביעה אלוקית להתעלות‪ .‬העומק הרעיוני הוא‬ ‫קדושת הזמן וקדושת המקום יוצר זכות שאין למעלה הימנה‪.‬‬ ‫שהשהות בארץ אינה מבטלת את החטא באופן טכני‪ ,‬אלא היא מציבה‬ ‫החפץ חיים בביאורו על ספר המצוות לראב"ד‪ ,‬מצוות יישוב ארץ‬ ‫את האדם מול מראה שאינו יכול להסיט ממנה את מבטו‪ .‬החטא‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬מדבר בהתפעלות עצומה על כך שדווקא בימי הדין‪ ,‬ראוי‬ ‫שמטבעו דורש 'העלמה' או 'הדחקה'‪ ,‬אינו יכול לשרוד במקום שבו‬ ‫לאדם להתחבר לארץ ישראל‪ .‬כי בזמן שהקב"ה דן את העולם עדיף‬ ‫הקדושה מוחשית כל כך‪.‬‬ ‫להיות במקום שבו השכינה שורה תמיד‪ ,‬שהרי עיני ה' אלוהיך בה‬ ‫הבירור המחשבתי מעלה כי ה'מחילה' בארץ ישראל היא למעשה‬ ‫מראשית השנה ועד אחרית שנה‪ .‬נמצא‪ ,‬שהארץ אינה רק מצווה‪ ,‬אלא‬ ‫'תהליך של התפקחות'‪ .‬האדם המגיע לארץ‪ ,‬ובפרט בימי אלול‪ ,‬חווה‬ ‫מגן ומחסה בשעת דין‪ ,‬המקנה לאדם ביטחון וסיכוי טוב יותר להיכתב‬ ‫התעוררות פנימית שקשה להשיגה במקום אחר‪ .‬האוויר המחכים של‬ ‫לחיים‪.‬‬ ‫הארץ אינו רק משל‪ ,‬הוא מציאות‪ .‬הוא מטהר את המחשבה מן הפניות‬ ‫בספר שו"ת רבבות אפרים (חלק ו סימן קמז) מובא בשם גדולי‬ ‫וההבלים‪ ,‬ומפנה בלב מקום לאמת הצרופה‪ .‬וכאשר הלב נקי יותר‪,‬‬ ‫החסידות שאמרו‪ :‬מי שבא לארץ ישראל בימים הנוראים כאילו קיבל‬ ‫מעונש‪ ,‬אלא על השאיפה להיות בבית‪ ,‬במקום שבו השכינה שורה ובו‬ ‫התשובה הופכת למעשה של קבע‪ .‬אנו מבינים‬ ‫הלב נקי יותר‪.‬‬ ‫שהארץ היא 'מכשיר רוחני' המפגיש את האדם‬ ‫באותו מצפן פנימי‪ ,‬אנו לומדים שגם אם אדם נמצא פיזית רחוק מן‬ ‫עם בוראו בצורה בלתי אמצעית‪ .‬מי שקובע בה‬ ‫הארץ‪ ,‬הוא יכול לבנות את 'ארץ ישראל הפנימית' שלו‪ .‬אם הוא מחליט‬ ‫את דירתו‪ ,‬נכנס לתוך מערכת שאינה מאפשרת‬ ‫שבימי אלול הוא מקדש את זמנו ומטהר את מחשבותיו‪ ,‬הרי שהוא‬ ‫לו לשכוח את תכליתו‪ .‬ומי שבא רק לבקר‪ ,‬זוכה‬ ‫יוצר לעצמו 'מקום של שכינה' בתוך תוכו‪ .‬הלקח המוסרי הוא שהארץ‬ ‫ל'הארה' ‪ ,‬לקרן אור המאירה לו את הדרך‬ ‫אינה רק יעד גיאוגרפי‪ ,‬אלא רמה של תודעה‪ .‬אדם שיכול לשמור על‬ ‫בחזרה‪ ,‬ומעוררת בו את הכיסופים הנכונים‬ ‫טוהר לב ועל הכרה בקרבת ה' בכל מקום שבו הוא נמצא‪ ,‬הוא זה‬ ‫לשוב אל אביו שבשמים‪.‬‬ ‫שזוכה למעלת ה'יושב' בארץ‪ .‬זוהי הבגרות המוסרית של האדם‬ ‫זהו הבירור העמוק‪ :‬בחירת האדם לעלות לארץ‬ ‫המאמין ‪ ,‬לא להישען רק על חיצוניות‪ ,‬אלא לפתח כוח פנימי שיודע‬ ‫ישראל היא הצהרה מוסרית עליונה‪ .‬כשאנו‬ ‫למצוא את האמת גם כשהסביבה אינה מאירה לו פנים‪.‬‬ ‫את רגלינו על אדמת הקודש‪ ,‬אנו בוחרים‬ ‫בוחרים להציב‬ ‫המצפן שצומח מתוך הדברים מכוון אותנו להבנה שכל צעד של אמת‪,‬‬ ‫לחיות חיים של אחריות‪ .‬אנו מבינים שאין זו סגולה חסרת מאמץ‪ ,‬אלא‬ ‫כל רגע של התגברות‪ ,‬וכל כיסוף לארץ הקודש ולמקום השכינה‪,‬‬ ‫הזמנה לעבודה‪ .‬הארץ מעניקה לנו את הכלים ‪ ,‬את הקדושה‪ ,‬את‬ ‫פועלים את פעולתם‪ .‬כשאדם בוחר לחיות חיים של יראת שמים‬ ‫האווירה‪ ,‬את ההיסטוריה המדברת מכל אבן ‪ ,‬אך האחריות על‬ ‫במקום שבו זהו אינו דבר מובן מאליו‪ ,‬הוא עושה פעולה גדולה פי‬ ‫התשובה נותרת בידינו‪ .‬העומק הוא שהארץ פותחת לנו את הדלת‪ ,‬אך‬ ‫כמה‪ .‬זהו המוסר של התמדה בטוב‪ ,‬של דבקות במטרה‪ ,‬ושל הבנה‬ ‫אנו אלו שצריכים לפסוע דרכה‪ .‬כשהדברים מחוברים לזמן הקדוש של‬ ‫שהעולם כולו הוא פרוזדור שמוביל אל האמת‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬האדם‬ ‫ימי הרחמים‪ ,‬השערים הופכים להיות פתוחים לרווחה‪ ,‬והסיוע‬ ‫הבונה את דרכו מתוך תודעת קרבת ה' והכרה בקדושת הארץ‪ ,‬זוכה‬ ‫השמימי הופך לממשי ומורגש‪.‬‬ ‫להיות מוגן גם בתוך עולמות של הסתר‪ ,‬ומוצא את דרכו אל המחילה‬ ‫בדרכנו המחשבתית אל מעמקי הנפש‪ ,‬אנו מגלים כי השאלה על כפרת‬ ‫ואל החיים החדשים‪.‬‬ ‫עוונות בארץ ישראל אינה רק סוגיה הלכתית‪ ,‬אלא היא פורטת על נימי‬ ‫בסיומו של מסע רוחני זה אל סוד טהרת הארץ וסגולת הימים הנוראים‪,‬‬ ‫הרצון הפנימי של האדם המבקש לשוב אל שורשיו‪ .‬בימים הנוראים‪,‬‬ ‫נלקט את הפנינים שהעלינו ונזקק אותן לכדי מסקנות מעשיות‪,‬‬ ‫כאשר הנפש כמהה למצוא עוגן בתוך ים של חרדה וחשבון נפש‪ ,‬ארץ‬ ‫המאירות את הדרך לכל המבקש קרבת אלוקים‪ .‬הארץ כמראה לנפש‪.‬‬ ‫ישראל מתגלה לא רק כמקום‪ ,‬אלא כזרוע פתוחה של הקב"ה המחבקת‬ ‫ביקור בארץ ישראל‪ ,‬ובוודאי ישיבה בה‪ ,‬אינם פועלים רק על‬ ‫את בניו השבים‪.‬‬ ‫הגיאוגרפיה‪ ,‬אלא על הלב‪ .‬הם משמשים כזכוכית מגדלת המעוררת‬ ‫האמונה הפשוטה מלמדת כי הנפש היהודית חשה את קדושת הארץ‬ ‫את האדם להתבוננות פנימית כנה‪ .‬התובנה המעשית היא שכאשר אנו‬ ‫בחושיה‪ .‬אדם המגיע אל הארץ‪ ,‬ובפרט בעיצומו של חודש אלול‪,‬‬ ‫זוכים להיות במקום קדוש‪ ,‬עלינו להניח לטרדות החול ולהקשיב לקול‬ ‫מרגיש שכל הווייתו משתנה‪ .‬הדאגות המעיקות על החטאים‪ ,‬שנדמו‬ ‫העולה מהאד מה ומקדושת המקום ‪ ,‬קול הקורא לנו לשוב אל עצמנו‬ ‫בחוץ לארץ כבלתי ניתנות לתיקון‪ ,‬מקבלות בארץ ישראל גוון אחר‪:‬‬ ‫ואל בוראנו‪.‬‬ ‫כאן הכל אפשרי‪ .‬האמונה בארץ הזו אינה רק תיאורטית‪ ,‬היא חוויה‬ ‫התמדה מול ארעיות‪ .‬למדנו מהחתם סופר את ההבדל התהומי בין‬ ‫חיה‪ .‬האדם מרגיש שהוא אינו ניצב לבדו מול דין שמימי‪ ,‬אלא הוא‬ ‫השוכן לבין העובר אורח‪ .‬התובנה לחיים היא שההתמסרות שלנו‬ ‫עומד במקום שבו הדין עצמו מרוכך על ידי הקדושה השרויה באוויר‪.‬‬ ‫למטרה היא המפתח לפריצת דרך‪ .‬כשאדם מקבל על עצמו קביעות‬ ‫הנהגה זו מחלחלת אל החיים‪ :‬מי שחווה את העוצמה של ארץ ישראל‬ ‫ברוחניות‪ ,‬הוא זוכה להגנה ולסיוע שמימיים שאינם זמינים למי שבוחר‬ ‫בזמני רצון‪ ,‬לומד לסמוך על ה' גם כשהוא רחוק ממנה‪ .‬הזיכרון של‬ ‫בחיים של מזדמנות וארעיות‪.‬‬ ‫רגעי הקדושה בארץ‪ ,‬התחושה של התפילה ליד הכותל או הליכה‬ ‫זמן ומקום ככלי קיבול‪ .‬החיבור של ימי הרחמים והסליחות לקדושת‬ ‫באדמת הקודש‪ ,‬הופכים לצידה רוחנית לכל השנה‪ .‬זהו מצפן פנימי‬ ‫הארץ הוא צומת דרכים רב עוצמה‪ .‬מי שמנצל את ימי אלול להגעה‬ ‫של ביטחון‪ .‬אדם שזכה לטעום טעם של כפרה בארץ‪ ,‬מבין שהתשובה‬ ‫אל שער השמים‪ ,‬הופך את תפילתו למשמעותית פי כמה‪ .‬גם מי שנבצר‬ ‫היא לא רק גזירה או חובה‪ ,‬אלא היא מתנה שניתנה לנו כדי לחזור אל‬ ‫ממנו להגיע פיזית‪ ,‬יכול לאמץ תובנה זו על ידי יצירת מקדש מעט‬ ‫מה שאנחנו באמת‪.‬‬ ‫פנימי בתוך שגרת יומו‪ ,‬שבו תשרור יראת שמים מוחשית‪.‬‬ ‫חיבור זה לאמונה משנה את כל תפיסת העולם‪ .‬אדם מבין שהקב"ה לא‬ ‫הבחירה כגורם מכריע‪ .‬אין כאן קסם הפועל בלא דעת‪ .‬הטהרה‬ ‫רק דן את האדם‪ ,‬אלא הוא גם מסייע לו להינצל‪ .‬הארץ היא האמצעי‬ ‫והכפרה הם פרי השילוב בין המקום לבין כוונת הלב‪ .‬התובנה המעשית‬ ‫של הקדוש ברוך הוא להושיט יד למי שמוכן לקחת אותה‪ .‬כשאדם‬ ‫היא שכל צעד ‪ ,‬פיזי או רוחני ‪ ,‬הנעשה מתוך רצון להיטהר‪ ,‬נחשב‬ ‫מבין שגם הצעדים שלו ‪ ,‬הביקור הקצר‪ ,‬הכוונה‪ ,‬השאיפה ‪ ,‬נחשבים לו‬ ‫לזכות עצומה המצטרפת לחשבון הזכויות של האדם בימי הדין‪.‬‬ ‫לזכות‪ ,‬הנפש שלו מתמלא ת בשלווה ובאמון‪ .‬זהו התיקון הגדול של‬ ‫עיקר העניין‪ :‬האם הבא לארץ ישראל בחרדת הדין זוכה למחילה?‬ ‫הנפש‪ :‬ההבנה שהחיבור לארץ הקודש הוא החיבור לחיים עצמם‪,‬‬ ‫יסוד הדברים הוא שארץ ישראל אינה מספקת מחילה טכנית בלא‬ ‫למקור של חכמה וטהרה שמנקים את הנפש מכל רבב ומאפשרים לה‬ ‫תשובה‪ ,‬אלא היא מכשיר רוחני מופלא המעורר את האדם לשוב‬ ‫לפתוח דף חדש בלב שלם ובהכרה מלאה‪.‬‬ ‫בתשובה שלמה‪ .‬כפי שפסק מרן רבנו עובדיה יוסף‪ ,‬הזכות קיימת אך‬ ‫במבט אל המרחב המוסרי‪ ,‬אנו מגלים כי השאלה על כוחה של ארץ‬ ‫היא תלויה בהתעוררות הלב; הארץ מטהרת את יושביה בכך שהיא‬ ‫ישראל אינה צריכה להוביל אותנו לחפש קיצורי דרך רוחניים‪ ,‬אלא‬ ‫מציבה אותם במרחב של קדושה המחייב יראת שמים‪ .‬כפי שהדגישו‬ ‫לבנייה של קומה פנימית איתנה‪ .‬המוסר העולה מכאן אינו טכני‪ ,‬אלא‬ ‫גדולי האחרונים‪ ,‬השהות בארץ ישראל בפרט בימי אלול ‪ ,‬ימי רצון‬ ‫מכונן תודעה‪ :‬היכן נמצא הבית שלי? האם אני חי בתחושה של עובר‬ ‫שבהם השערים פתוחים ‪ ,‬יוצרת סניגוריה כפולה‪ .‬האדם השוהה בארץ‬ ‫אורח בעולם‪ ,‬או בתחושה של בן השב אל ביתו?‬ ‫ישראל בתקופה זו‪ ,‬לא רק שוכן במקום שבו "עיני ה' אלוקיך בה"‪ ,‬אלא‬ ‫הישיבה בארץ‪ ,‬או הביקור בה בימי הרצון‪ ,‬מחייבים את האדם ליושרה‬ ‫הוא מתחבר ל זמן קדוש המעצים את כוח התשובה‪ .‬עיקר העניין הוא‬ ‫פנימית‪ .‬המוסר כאן מלמד אותנו שקדושה אינה דבר שניתן לצרוך‬ ‫שהארץ משמשת כמעורר פנימי‪ ,‬המזכיר לאדם את שייכותו לשכינה‪,‬‬ ‫אותו במנות קטנות כדי למחוק רשימת חטאים‪ ,‬אלא היא דרך חיים‬ ‫ובכך היא מאפשרת לו לחוות מחילה מתוך דבקות ולא מתוך פחד‪,‬‬ ‫של התבוננות‪ .‬כשאדם מגיע לארץ ופוגש את קדושתה‪ ,‬המצפן שלו‬ ‫ומתוך קשר חי וקיים לבורא עולם‪.‬‬ ‫מוסט אל הכיוון האמיתי‪ .‬הוא מבין שכל רגע של חטא היה סטייה‬ ‫מהמקום שבו הוא באמת שייך‪ .‬המוסר הזה אינו מבוסס על פחד‬ ‫בת קול מבשרת‪" :‬היום הבאת תשנה לשנה הבאה"‪ .‬כפשוטו או ברובד עמוק?‬ ‫לשנה הבאה‪ .‬מילים אלו‪ ,‬שנאמרו בת קול‪ ,‬מהדהדות בלבבות‬ ‫דמיינו את המחזה המרהיב הזה‪ :‬עיר הקודש ירושלים עוטה חג‪.‬‬ ‫כשואלות‪ :‬האם זו הבטחה לחיי נצח גשמיים? האם האדם שהניח את‬ ‫שיירות מכל קצוות הארץ צועדות‪ ,‬לא בשתיקה‪ ,‬אלא בתהלוכה‬ ‫הטנא ביד הכהן קנה לעצמו ערובה כנגד המוות? המציאות סביבנו‬ ‫שוקקת חיים‪ ,‬כשבידיהם פירות ביכורים עטופים בזהב ובכסף‪,‬‬ ‫זועקת את ארעיות האדם‪ ,‬אך הברכה השמימית מתעקשת על הבטחה‬ ‫והשירה בוקעת מן הגרונות ומרטיטה את האוויר‪ .‬זהו רגע של‬ ‫של המשכיות‪ .‬השאלה נוקבת‪ :‬האם אנו מבינים את פשרה של הברכה‬ ‫התעלות לאומית שאין שני לו‪ .‬וברגע הזה‪ ,‬רגע שבו השמחה פוגשת‬ ‫הזו? האם מדובר בנס על טבעי‪ ,‬או שמא מסתתר כאן סוד עמוק על‬ ‫את הקודש‪ ,‬נשמע קול שמימי מרטיט‪ :‬הבאת ביכורים היום ‪ ,‬תשנה‬ ‫בגמרא במסכת בבא מציעא (דף צט ע"א)‬ ‫מהות הקיום היהודי‪ ,‬על היכולת של מעשה אחד להפוך לנצח‪ ,‬ועל‬ ‫דרשו‪ :‬תשעים ותשעה מתים בעין הרע‪ ,‬ואחד‬ ‫הדרך שבה אדם יכול להבטיח את חיותו גם הרבה אחרי שגופו שב אל‬ ‫בדרך ארץ‪ .‬חכמינו מחדדים כאן את גודל‬ ‫העפר?‬ ‫הסכנה הטמונה בעין הרע בדרך הטבע‪ .‬אך‬ ‫הפסוק בפרשתנו (דברים כו‪ ,‬טז) אומר‪ :‬היום הזה ה' אלוקיך מצוך‬ ‫יחד עם זאת‪ ,‬מצוות הביכורים‪ ,‬המלווה בבת‬ ‫לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל‬ ‫קול‪ ,‬מלמדת אותנו סוד‪ :‬כאשר המצוה‬ ‫לבבך ובכל נפשך‪ .‬מתוך הפסוקים הללו עולה השאלה מדוע דווקא‬ ‫הופכת להיות חלק ממהות האדם‪ ,‬הרי שהיא‬ ‫כאן‪ ,‬סביב מצוות הביכורים‪ ,‬מגיעה אותה הבטחה מסתורית מן‬ ‫מהווה לו חומה בצורה‪ .‬הפחד מעין הרע שייך‬ ‫השמים‪.‬‬ ‫לאדם החי בתוך עולם החומריות המצומצם‪,‬‬ ‫רש"י על אתר פירש בפשטות ובחריפות‪ :‬ושמרת ועשית אותם ‪ ,‬בת‬ ‫אך מביא הביכורים‪ ,‬המקדיש את ראשיתו לבורא‪ ,‬יוצא ממסגרת הטבע‬ ‫קול מברכתו‪ :‬הבאת בכורים היום ‪ ,‬תשנה לשנה הבאה‪ .‬רש"י מגלה לנו‬ ‫ונכנס תחת חסותו הישירה של הקב"ה‪ ,‬שם אין עין הרע שולטת‪.‬‬ ‫כי שמירת המצוות אינה פעולה חד‪-‬צדדית‪ ,‬אלא תהליך שבו הקדושה‬ ‫בגמרא במסכת בבא בתרא (דף קטז ע"א) אמרו‪ :‬המניח בן כמותו‬ ‫משיבה לאדם ברכה המבטיחה את המשכיותו‪ .‬השאלה הגדולה היא‬ ‫כאילו לא מת‪ .‬רש"י (שם) ד"ה 'כאילו לא מת'‪ :‬דהא הויא ליה זכותא‬ ‫מהו ה"תשנה לשנה הבאה" הזה; האם זו הבטחה לימים נוספים‪ ,‬או‬ ‫דאבוא דקא מקיים מצות‪ .‬כאן טמון שורש הנצחיות של מביא‬ ‫הבטחה לאיכות חיים שמנצחת את הזמן?‬ ‫הביכורים‪ .‬הברכה "תשנה לשנה הבאה" אינה רק הבטחה לימים‬ ‫הספורנו על הפסוק מבאר ש"שמרת ועשית" פירושו לקיים את‬ ‫נוספים‪ ,‬אלא הכרה בכך שהאדם הטמיע את יראת השמים שלו בתוך‬ ‫המצוות בשלמות‪ ,‬לא רק כפעולה חיצונית‪ ,‬אלא בלב ובנפש‪ .‬מצוות‬ ‫הדורות הבאים‪ .‬הבן הממשיך במצוות הוא המשכו החי של האב‪,‬‬ ‫הביכורים היא ביטוי שיא לשלמות זו ‪ ,‬האדם מביא את היקר לו מכל‪,‬‬ ‫וכשזהו המניע לברכה‪ ,‬הרי שאין כאן עין הרע‪ ,‬אלא המשכיות של‬ ‫את פרי עמלו‪ ,‬ומקדיש אותו לבורא‪ .‬דווקא מתוך ההקדשה המוחלטת‬ ‫קדושה שאינה פוסקת לעולם‪.‬‬ ‫הזו‪ ,‬הלב הופך להיות כלי קיבול לברכה עליונה‪ ,‬ובת הקול המברכת‬ ‫כאשר אנו פוסעים בנתיבי הראשונים‪ ,‬אנו זוכים לראות כיצד הם‬ ‫אינה אלא הד לתיאום המושלם בין רצון האדם לרצון ה'‪.‬‬ ‫מפלסים עבורנו את הדרך להבנת סוד הנצחיות במצוות הביכורים‪,‬‬ ‫בעל הטורים קישר את הביטוי "היום הזה" עם "היום הרת עולם" ‪ ,‬היום‬ ‫ומבחינים בין הברכה החיצונית לבין השורש הפנימי המקיים את‬ ‫שבו העולם מתחדש‪ .‬הוא מלמד אותנו שכל מצווה‪ ,‬ובמיוחד‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫הביכורים‪ ,‬אינה צריכה להיראות כהרגל שחוק‪ ,‬אלא כמעשה חדש‪ ,‬נקי‬ ‫הרמב"ם (הלכות ביכורים פרק ד הלכה טז) כתב‪ :‬כיצד מעלין את‬ ‫וטהור כביום הראשון‪ .‬ההבטחה "תשנה לשנה הבאה" מותנית בכך‬ ‫הביכורים? כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של בעל הביכורים‬ ‫שהאדם ישכיל להביא את הביכורים שלו‪ ,‬את ראשית תנובתו הרוחנית‪,‬‬ ‫ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים‪ ,‬ולשחר היו אומרין קומו‬ ‫בכל שנה מחדש כדבר חי‪ ,‬מתחדש ונושם‪.‬‬ ‫ונעלה ציון אל בית ה' אלוקינו‪ .‬הרמב"ם מתאר את השקיפות הגמורה‬ ‫מדברי המפרשים אנו למדים שהברכה אינה ניתנת על החפץ‪ ,‬אלא על‬ ‫של המעמד ‪ ,‬העובדה שהציבור לן ברחובה של עיר מעידה על‬ ‫הגישה‪ .‬מי שמבין שהיום הוא יום של התחלה‪ ,‬ומי שמקדיש את‬ ‫התמסרות טוטאלית‪ ,‬ללא מחיצות של רכוש פרטי‪ .‬מתוך כך הוא‬ ‫הראשית שלו לקדוש ברוך הוא בשמחה ובמסירות‪ ,‬זוכה שהחיים שלו‬ ‫מבאר כי הביכורים הם ביטוי להכרה שכל השפע שייך לבורא‪ ,‬ודווקא‬ ‫מקבלים מימד של נצח‪ .‬הוא כבר לא חי בתוך מעגל זמני שנסגר‪ ,‬אלא‬ ‫מתוך ביטול הבעלות האישית‪ ,‬זוכה האדם שהקב"ה שומר על‬ ‫בתוך רצף שבו כל שנה היא מדרגה נוספת של התחברות אל המקור‬ ‫המשכיות פירותיו וברכתו‪.‬‬ ‫שאינו משתנה‪.‬‬ ‫הרמב"ן (דברים כו‪ ,‬יא) ביאר‪ :‬ושמחת בכל הטוב ‪ ,‬מצוות הביכורים‬ ‫היא הכרת טובה כללית על ירושת הארץ ופירותיה‪ ,‬ודווקא לכן נאמר‬ ‫ושמחת בכל הטוב‪ .‬הרמב"ן חושף בפנינו את עומק השמחה; אין היא‬ ‫שמחה פרטית על הצלחה אישית‪ ,‬אלא הודיה על ירושת הארץ והקשר‬ ‫הנצחי לעם ישראל‪ .‬לפי דבריו‪ ,‬מי שיודע להפוך את שמחתו לשמחה‬ ‫של תורה וארץ ישראל‪ ,‬זוכה שהשמחה הזו תלווה אותו תמיד‪ ,‬וממילא‬ ‫בת הקול המברכת אינה אלא ביטוי לכך שהשמחה הזו קנתה לה‬ ‫שביתה בנפשו לנצח‪.‬‬ ‫הספרי (כי תבוא פיסקא שו) דורש‪ :‬ושמחת בכל הטוב ‪ ,‬אין טוב אלא‬ ‫תורה‪ .‬בביאורו על המושג טוב‪ ,‬הוא מחדש שהביכורים הם עדות לכך‬ ‫כאשר אנו ניגשים אל עולמם של חז"ל‪ ,‬אנו מגלים כי השאלה על‬ ‫שהאדם אינו רואה בפירותיו מוצר חקלאי בלבד‪ ,‬אלא מנוף לעבודת‬ ‫הברכה הניתנת בפרהסיא במצוות הביכורים מול הכלל הידוע על עין‬ ‫השם‪ .‬מתוך כך הוא מבאר ש"תשנה לשנה הבאה" אינה הבטחה של‬ ‫הרע‪ ,‬מעסיקה רבות את חכמי התלמוד‪ .‬הלב מבקש להבין כיצד האור‬ ‫גוף‪ ,‬אלא הבטחה של קשר עם עולם התורה‪ ,‬שכן מי שמחבר את‬ ‫הגלוי והחגיגי הזה אינו נבלע בתוך החשכה של העין הרעה‪ ,‬אלא פורץ‬ ‫הפירות למקור הטוב‪ ,‬זוכה שכל שנה ושנה הוא מתחדש מתוך התורה‬ ‫דרך לקול שמימי‪ .‬בגמרא במסכת ברכות (דף נה ע"ב) מבארים חכמים‪:‬‬ ‫והמצוות‪.‬‬ ‫אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין‪ .‬מפרש רש"י (שם) דבור‬ ‫העמקה בדברי גדולי האחרונים פותחת בפנינו צוהר להבנת ההבטחה‬ ‫המתחיל 'בדבר הסמוי'‪ :‬שאין העין שולטת בו‪ .‬תוספות (שם) ד"ה 'אין‬ ‫הנשגבת ככוח המגן על האדם מפני החלוף‪ ,‬והופך את מעשיו לנחלת‬ ‫הברכה' מעמיקים ומבארים שדבר זה הוא יסוד בדרכי הנהגת השם‬ ‫נצח‪ ,‬כפי שביארו גדולי הדורות בבואם ליישב את השאלה המרתקת‪.‬‬ ‫בעולמו‪ ,‬שכן חשיפת הטוב לעיני הבריות מזמינה קנאה ועין רעה‬ ‫החתם סופר (דרשות חתם סופר‪ ,‬כי תבוא) שאל‪ :‬אם בת קול מבטיחה‬ ‫העלולות לקלקל את השפע‪ .‬הקושי העצום שעולה ממצוות הביכורים‬ ‫"הבאת היום ‪ ,‬תשנה לשנה הבאה"‪ ,‬נמצא שכל מי שהביא ביכורים יחיה‬ ‫ברור כשמש‪ :‬כיצד מצוה שהיא כולה ראווה‪ ,‬שיירות של שמחה‬ ‫לנצח‪ ,‬שהרי בכל שנה תבוא הבטחה מחודשת? ותירץ‪ :‬אין הכוונה‬ ‫וחלילים‪ ,‬זוכה לברכה כה נשגבה מפי בת קול‪ ,‬בעוד הכלל הוא שדווקא‬ ‫שהיחיד עצמו בהכרח יחיה בגופו לעולם‪ ,‬אלא כיוון שהביא ביכורים‬ ‫הסמוי הוא המבורך?‬ ‫לשם שמים‪ ,‬הרי שפירותיו וברכתו נעשים מקור לפרנסת כלל ישראל‪,‬‬ ‫בגמרא במסכת סוטה (דף מז ע"א) מתוארת העלייה לירושלים‪ :‬כיצד‬ ‫ומתוך כך נחשב הדבר כאילו הוא עצמו הביא שוב ושוב‪ .‬חייו של‬ ‫היו עולי הביכורים עולים בשמחה‪ ,‬וכל בעלי המלאכה שבירושלים היו‬ ‫האדם נמשכים ומתרחבים דרך כלל ישראל‪ ,‬עד שמעשיו הופכים‬ ‫עומדים לפניהם ושואלים בשלומם‪ .‬מפרש רש"י (שם) דבור המתחיל‬ ‫לחיים מתמידים שאינם פוסקים‪.‬‬ ‫'עומדים לפניהם'‪ :‬לכבודם של מביאי הביכורים היו מפסיקין‬ ‫הכתב סופר (דרשות הכתב סופר‪ ,‬כי תבוא) הסביר שהברכה לשנה‬ ‫ממלאכתן‪ .‬יש כאן התרוממות רוח כלל‪-‬לאומית שאין לה אח ורע‪.‬‬ ‫הבאה איננה הבטחה לחיי נצח גופניים‪ ,‬אלא שמירה מיוחדת‪ :‬אדם‬ ‫מתוך הדברים אנו מבינים שהפרסום במצוות הביכורים אינו נועד‬ ‫שהביא ביכורים‪ ,‬זוכה שהצלחתו הכלכלית לא תגרום לו לשכוח את ה'‪,‬‬ ‫להאדרת האדם הפרטי‪ ,‬אלא להאדרת כבוד שמים‪ .‬כאשר העם כולו‬ ‫כפי שעלול לקרות במידת ה"וישמן ישורון ויבעט"‪ .‬הבת קול מבטיחה‬ ‫מתאחד סביב הודיה לה'‪ ,‬האינטרס הפרטי מתבטל‪ ,‬והעין הרעה ‪ ,‬שכל‬ ‫לו שמצוותו המיוחדת תגן עליו מפני נפילה רוחנית‪ ,‬ועל כן יזכה‬ ‫כוחה נובע מפירוד וקנאה ‪ ,‬אינה מוצאת אחיזה במעמד של אחדות‬ ‫להביא גם בשנה הבאה כשהוא דבק בדרך ה' באותה התלהבות‪.‬‬ ‫קדושה כזה‪.‬‬ ‫לדורות‪ ,‬ונחשב כהמשכת חיי ההורה‪ .‬ממילא נפקא מינה הלכתית‪-‬‬ ‫הגאון רבי משה פולק (וידבר משה‪ ,‬פרשת כי‬ ‫מעשית‪ :‬חינוך למצוות בשמחה הוא מצוה נמשכת‪ ,‬וכוחו כעין חיי נצח‪,‬‬ ‫תבוא) הביא בשם אביו פירוש מחודש‪ :‬אדם‬ ‫ועל כן ההשקעה בחינוך אינה רק פעולה טכנית אלא יצירת ערוץ חיים‬ ‫המביא ביכורים בשמחה ובהתלהבות ‪ ,‬זוכה‬ ‫נצחי‪.‬‬ ‫שזרעו אחריו ילכו בדרכו‪ .‬וכיוון שהבן ממשיך‬ ‫ברכה על הצלחה גשמית ‪ ,‬מהכתב סופר למדנו שאין לחשוש שהצלחה‬ ‫במצוה‪ ,‬נחשב הדבר כאילו האב חי ונשאר‬ ‫תגרור קללה‪ ,‬אם היא באה מה'‪ .‬לפיכך‪ ,‬כשאדם רואה ברכה בעסקיו ‪,‬‬ ‫לנצח‪ ,‬כפי שדרשו חז"ל "המניח בן כמותו כאילו‬ ‫אין לחשוש להשתמש בה למצוה‪ ,‬אלא עליו להודות לה' ולעשות בה‬ ‫לא מת"‪ .‬זוהי הנצחיות של המעשה ‪ ,‬המצוה‬ ‫צדקה וחסד‪ ,‬ובכך הוא הופך את הצלחתו הגשמית למקור של חיות‬ ‫שנטבעה בנפש הבן מתוך דוגמה אישית של‬ ‫רוחנית מתחדשת‪.‬‬ ‫האב‪ ,‬הופכת את האב לחי וקיים לנצח נצחים‪.‬‬ ‫המשכיות המצוה בכלל ישראל ‪ ,‬מדברי החתם סופר והראשל"צ עולה‪:‬‬ ‫החלקת יהושע (מביאלא) פירש‪ :‬במצוות‬ ‫פעמים שאדם זוכה ששכרו נרשם לא רק לעצמו אלא לכלל ישראל‪.‬‬ ‫היהודי לשלימות כה גדולה‪ ,‬עד שראוי לכאורה‬ ‫הביכורים מגיע‬ ‫נפקא מינה‪ :‬מי שזוכה להיות מהמחזקים מצוות ציבוריות ‪ ,‬כגון בניית‬ ‫שתכלה חיותו מן העולם‪ .‬אך הקב"ה‪ ,‬בחמלתו‪ ,‬מחדש עליו חיות‬ ‫בית כנסת או תמיכה בלומדי תורה‪ ,‬זכותו נמשכת גם אחרי חייו‪ ,‬ונחשב‬ ‫נוספת כדי שיוכל להמשיך לחיות ולהביא גם בשנה הבאה‪ .‬נמצא‬ ‫כאילו ממשיך לעשותן בכל שנה ושנה מחדש‪.‬‬ ‫שבכל שנה מתווספת על האדם חיות חדשה מן השמים בזכות מצוה‬ ‫הבטחת חיות מחודשת‪ ,‬לחלקת יהושע‪ :‬המצוה עצמה מעניקה חיות‬ ‫זו‪ ,‬והיא המקיימת אותו ומאפשרת לו להמשיך בעבודתו גם כאשר‬ ‫חדשה בכל שנה‪ .‬נפקא מינה‪ :‬יהודי שמחדש בכל שנה את התלהבותו‬ ‫הטבע היה דורש אחרת‪.‬‬ ‫במצוות‪ ,‬זוכה שהקב"ה מחדש עליו חיות רוחנית‪ ,‬מעבר לשמירה‬ ‫גדולי הרוח של דורנו ודורות שלפנינו‪ ,‬אשר צפו בבהירות על סוגיית‬ ‫הפיזית‪ ,‬ובכך הוא זוכה לטעום טעם של נצח עוד בחייו הגשמיים‪.‬‬ ‫הביכורים וביררו את שורש הברכה שבת קול‪ ,‬מאירים עבורנו את‬ ‫העיון במצוות הביכורים מגלה בפנינו נקודת עומק ייחודית במינה‪:‬‬ ‫הדרך אל מעבר לזמן המוגבל‪ .‬דבריהם הם המגדלור המכוון להבנה‬ ‫זוהי מצוה המאחדת את כל כוחות החיים ‪ ,‬האדמה‪ ,‬הפירות‪ ,‬האדם‬ ‫כיצד מעשה אחד של מסירות יכול להטביע חותם נצחי בנבכי ההוויה‪.‬‬ ‫והעם‪ ,‬כולם מתרכזים ברגע אחד של הודיה ושירה‪ ,‬ודווקא בנקודת‬ ‫הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף בחזון עובדיה (מועדי תשרי‪ ,‬ענייני‬ ‫המפגש הזו שייך לומר הבאת היום ‪ ,‬תשנה לשנה הבאה‪ .‬העומק‬ ‫ביכורים) כתב בבירור‪ :‬אין הכוונה בדברי רש"י שהמביא ביכורים יחיה‬ ‫הרעיוני הטמון כאן נוגע בשאל ת היחס שבין האדם לבין הזמן‪ ,‬שאלת‬ ‫לנצח ממש‪ ,‬אלא שמצוה זו מושכת עליו שמירה מיוחדת מן השמים‬ ‫הנצח בתוך עולם של חלוף‪.‬‬ ‫שלא ישלוט בו עין הרע‪ ,‬ולכן מובטח לו שככל שימשיך בחייו בדרך‬ ‫נראה לבאר כי הביכורים מבטאים את עקרון החזרת הראשית לה'‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬יזכה לשנה נוספת‪ .‬הוא מוסיף שכלשון חז"ל שתשעים ותשעה‬ ‫כשאדם מקדיש את הראשית‪ ,‬הוא אינו רק מבצע פעולה של הקדשה‪,‬‬ ‫מתים בעין הרע‪ ,‬מצוה זו מהווה עבור האדם הגנה מיוחדת ומבטלת‬ ‫אלא הוא קובע את כל ההמשכיות‪ .‬במושגי השפה הרוחנית‪ ,‬הראשית‬ ‫את החשש מהיזק‪ ,‬ומאפשרת לו להמשיך את חייו בבריאות וברוגע‪.‬‬ ‫היא הגורם המכונן את הכלל כולו‪ .‬כאשר הראשית מוקדשת לבורא‬ ‫הגרי"ש אלישיב בהערות למסכת בבא מציעא (דף צט ע"א) ציין‪ :‬עיקר‬ ‫עולם מתוך שמחה ובהתלהבות‪ ,‬נוצר קשר של נצח שאינו נפסק‪.‬‬ ‫חידושה של הבת קול הוא ללמדנו שאין לחשוש בפרסום מצוה כשהיא‬ ‫ההבטחה תשנה לשנה הבאה איננה הבטחה של גוף שאינו מתכלה‪,‬‬ ‫נעשית לשם שמים‪ ,‬אפילו בשירה וברוב עם‪ .‬הוא מבאר כי העובדה‬ ‫אלא הבטחה של מהות שאינה משתכחת‪ .‬הנכונות לוותר על החביבות‬ ‫שמצוה גלויה זו מוגנת מכל פגע‪ ,‬מלמדת שההבטחה לשנה הבאה‬ ‫האישית‪ ,‬על ראשית הפירות‪ ,‬היא שמולידה את הנצחיות‪ ,‬בין אם בגופו‬ ‫איננה ערובה גשמית בלבד‪ ,‬אלא אמירה רוחנית שהמצוה שומרת על‬ ‫של האדם‪ ,‬בין אם בבניו‪ ,‬ובין אם בכלל ישראל כולו‪.‬‬ ‫עושיה ומאפשרת להם להמשיך להוסיף טוב בעולם‪ ,‬שכן הקדושה‬ ‫עוד נראה להסביר כי מצוות הביכורים אינה מצוה חקלאית גרידא‪,‬‬ ‫המגולמת בה חזקה מכל כוח חיצוני‪.‬‬ ‫אלא הצהרה אמונית עמוקה‪ .‬האדם עובד שנה שלמה‪ ,‬יגע בשדה‪ ,‬מזיע‬ ‫הגאון רבי בן ציון אבא שאול באור לציון (חלק ג פרק כז) הדגיש שהבת‬ ‫בחריש ובקציר‪ ,‬וברגע השיא הוא עומד בפני הסכנה של כוחי ועוצם‬ ‫קול אינה ברכה פרטית בלבד אלא ברכה כללית‪ ,‬שבזכות מביאי‬ ‫ידי‪ .‬התורה באה ומצווה עליו‪ :‬את ראשיתך תן לה'‪ .‬כאשר האדם מניח‬ ‫הביכורים זוכה כלל ישראל להמשכיות השפע‪ ,‬והברכה נאמרת גם‬ ‫את פירותיו בבית ה'‪ ,‬הוא מניח שם גם את ליבו‪ .‬הוא מכריז שחייו אינם‬ ‫עליהם‪ .‬לפי דבריו‪ ,‬חי לעולם אין פירושו שהאדם יחיה לנצח בגופו‪,‬‬ ‫שלו בלבד‪ ,‬אלא הם המשך של שליחות עליונה‪ .‬זוהי הצהרת נצחיות ‪,‬‬ ‫אלא שפעו נמשך דרך כלל האומה‪ .‬כך מתפרש שזכותו של האדם‬ ‫אדם המחובר למקור החיים‪ ,‬לא יכול להימחק מן העולם‪ .‬אמנם גופו‬ ‫נשמרת בתוך כנסת ישראל‪ ,‬וכל עוד כלל ישראל חי וקיים‪ ,‬השפע‬ ‫חולף‪ ,‬אך שמו‪ ,‬מעשיו‪ ,‬השפעתו וזרעו נמשכים כנחל איתן שאינו‬ ‫שנמשך בזכותו קיים לעד‪.‬‬ ‫פוסק‪.‬‬ ‫הגרש"ז אויערבך במנחת שלמה (חלק ב סימן נג) כתב‪ :‬עצם ההבטחה‬ ‫הרעיון העולה מכאן הוא שהצדיקים במיתתם קרויים חיים‪ ,‬לא‬ ‫תשנה לשנה הבאה יש בה מסר חינוכי ‪ ,‬להראות שכל שנה היא התחלה‬ ‫כסיסמה‪ ,‬אלא כעובדה רוחנית‪ .‬מהותם של אנשי הביכורים אינה‬ ‫חדשה‪ .‬הוא מבאר שאפילו אם האדם עצמו לא יזכה להגיע לשנה‬ ‫גשמית‪ ,‬אלא מהותם מחוברת למקור שממנו נובעת כל חיות‪ .‬כשאדם‬ ‫הבאה‪ ,‬הרי שמעשיו נרשמים לדורותיו ונחשבים כאילו הוא עצמו‬ ‫חי במודעות שכל מה שיש לו‪ ,‬מן השמים הוא‪ ,‬הרי שהוא פורץ את‬ ‫ממשיך להביא‪ .‬הוא מדגיש כי הנצחיות במצווה זו אינה נמדדת בשנים‪,‬‬ ‫גבולות הזמן והמקום‪ .‬חייו מלאים בהודאה‪ ,‬והודיה זו היא הכלי‬ ‫אלא ברושם העמוק שהאדם מותיר אחריו בעולם‪ ,‬רושם שממשיך‬ ‫המעביר את האדם מחיים של רגע לחיים של נצח‪ .‬לכן הבת קול‬ ‫לפעול ולהוסיף אור בכל שנה ושנה‪.‬‬ ‫מבשרת ברכה‪ ,‬שכן מי שמחיה את ה' בתוך המציאות שלו‪ ,‬הופך את‬ ‫הגר"ח קנייבסקי בדרך שיחה (חלק ב) העיר‪ :‬חי לעולם אין הכוונה‬ ‫המציאות עצמה למשהו שאינו יכול למות‪.‬‬ ‫כפשוטו‪ ,‬אלא שמצוה זו משאירה רושם נצחי‪ ,‬במעשיו‪ ,‬בבניו‪,‬‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬אנו למדים כי הנצחיות אינה נמצאת בחיים הביולוגיים‬ ‫ובהשפעתו על הכלל‪ .‬בכך מתקיים בו המניח בן כמותו כאילו לא מת‪,‬‬ ‫כשלעצמם‪ ,‬אלא ביכולת להשפיע‪ .‬אדם שמוכן לתת מהראשית שלו‪,‬‬ ‫שכן ההשפעה הרוחנית שיצר מביא הביכורים אינה מתבטלת עם‬ ‫מהזמן שלו‪ ,‬מהלב שלו ‪ ,‬הוא חורט חותם שאינו נמחה‪ .‬וכך הסוגיה‬ ‫פטירתו‪ ,‬אלא ממשיכה להניב פירות של מצוות ומעשים טובים בקרב‬ ‫מורה לנו שכל מצוה שאנו עושים‪ ,‬אם היא נעשית עם הלב‪ ,‬עם השירה‬ ‫הדורות שיבואו אחריו‪.‬‬ ‫ועם ההתלהבות של עולי הביכורים‪ ,‬הופכת להיות חוליה בשרשרת‬ ‫מתוך מפת הדרכים המרתקת ששרטטנו‪ ,‬עולים עקרונות יסוד‬ ‫נצחית‪ ,‬המבטיחה לנו שגם אם יבוא יום וגופנו יסתלק‪ ,‬המעשים שלנו‬ ‫המתרגמים את הסוגיה העיונית אל חיי המעשה שלנו‪ ,‬ומעניקים לנו‬ ‫ימשיכו להביא ביכורים‪ ,‬בכל שנה ושנה‪ ,‬לבית ה'‪.‬‬ ‫כלים להתמודדות עם שאלות של עשייה‪ ,‬השפעה והמשכיות‪.‬‬ ‫בנקודה זו של מסענו‪ ,‬אנו מתבוננים בנפש האדם כמקום שבו הברכה‬ ‫פרסום מצוות בהידור‪ ,‬מן הביכורים אנו לומדים שאין לחשוש‬ ‫העליונה מוצאת את משכנה‪ .‬החיבור בין מצוות הביכורים לבין הנהגת‬ ‫מלעשות מצוה בפרהסיא מתוך שירה ושמחה‪ ,‬אף על פי שעין הרע‬ ‫הנפש מלמד אותנו שכל אדם הוא עולם ומלואו של צמיחה‪ ,‬וההבטחה‬ ‫מצוי‪ .‬הבת קול מלמדת שכאשר מצוה נעשית לשם שמים‪ ,‬אין לחשוש‪,‬‬ ‫תשנה לשנה הבאה היא הזמנה להפוך את חיינו לחגיגה מתמדת של‬ ‫אלא אדרבה‪ ,‬יש בה ברכה‪ .‬נפקא מינה למעשה‪ :‬אדם העוסק בזיכוי‬ ‫התחדשות‪.‬‬ ‫הרבים או בהקמת מוסדות של תורה‪ ,‬אל לו להצטמצם בחששות‪ ,‬אלא‬ ‫ברמה הנפשית‪ ,‬התביעה להביא את הראשית לה' דורשת מן האדם‬ ‫עליו לפעול בביטחון ובשמחה‪ ,‬שכן מטרת הקודש היא המגינה עליו‪.‬‬ ‫לטפל בשורש המניעים שלו‪ .‬הפחד מן הכיליון או מהזמן החולף‪,‬‬ ‫השקעה בחינוך הבנים ‪ ,‬לפי דברי בעל וידבר משה וחז"ל המניח בן‬ ‫המכרסם בליבו של כל אדם‪ ,‬מתפוגג כאשר הוא מבין שהחיים אינם‬ ‫כמותו כאילו לא מת‪ ,‬כל מעשה של שמחת מצוה בהתלהבות חקוק‬ ‫בנוסף‪ ,‬המצפן המוסרי מורה לנו על מוסר‬ ‫אוסף של שנים‪ ,‬אלא אוסף של רגעי קדושה‪ .‬אדם הלומד לחיות בתוך‬ ‫של דוגמה אישית‪ .‬אם יהודי המביא ביכורים‬ ‫הוויה של הודיה‪ ,‬הוא אדם שאינו מרגיש דחיפות להיאחז בזמן‪ ,‬אלא‬ ‫נושא עליו את כוח ההודיה‪ ,‬הרי שהמוסר‬ ‫מרגיש את הזמן כמרחב של הזדמנויות‪ .‬כאשר אדם מציב את הקדוש‬ ‫שלו מתבטא באחריות על מה שהוא משדר‬ ‫ברוך הוא בראשית כוונותיו‪ ,‬החרדה מפני העתיד מתחלפת בבטחון‬ ‫החוצה‪ .‬האדם המוסרי יודע שהופעתו היא‬ ‫מוחלט ‪ ,‬כפי שהבטיחה בת הקול‪ ,‬הברכה אינה תלויה במקרה‪ ,‬אלא‬ ‫מסר לעולם‪ .‬הוא מבין שהתנהגותו‪ ,‬כבודו‬ ‫בחיבור הישיר למקור כל חי‪.‬‬ ‫העצמי‪ ,‬והדרת המצוות שלו הם הכלים‬ ‫בהנהגה האישית‪ ,‬מי שמאמץ את דפוס הפעולה של מביאי הביכורים‪,‬‬ ‫שבאמצעותם אחרים עשויים לזכות ליראת‬ ‫מפתח עמוד שדרה של אמת פנימית שאינה נזקקת לאישור חיצוני‪.‬‬ ‫שמים‪ .‬זהו מוסר של השפעה שקטה‪ ,‬כזו‬ ‫הוא מבין שהצלחתו אינה נמדדת בכמות הרכוש שצבר‪ ,‬אלא במידת‬ ‫שלא כופה את עצמה אלא מקרינה אור‪ ,‬ומותירה לכל אדם את‬ ‫האור שהצליח להקרין סביבו‪ .‬אדם כזה חי בשלום עם סביבתו ועם‬ ‫הבחירה להצטרף אל האור הזה‪ .‬אדם כזה הופך למצפן עבור סביבתו‪,‬‬ ‫עצמו‪ ,‬שכן אין אצלו פיצול בין הפנים לבין החוץ‪ ,‬בין השאיפה‬ ‫ומשפיע עליהם לטובה מבלי לומר מילה‪ ,‬פשוט מעצם היותו אדם שחי‬ ‫לקדושה לבין המציאות היומיומית‪ .‬הוא הופך להיות אדם שמקרין‬ ‫מתוך הכרת תודה‪.‬‬ ‫יציבות‪ ,‬אדם שיודע שבכל שנה ושנה הוא מקבל הזדמנות חדשה‬ ‫כשאנו פועלים לפי מצפן זה‪ ,‬אנו בונים עולם שבו העשייה אינה גורם‬ ‫להוסיף טוב לעולם‪ ,‬וכי כל מעשה של נתינה מזין את נשמתו ומבטיח‬ ‫מפריד או מעורר קנאה‪ ,‬אלא גורם מאחד ומעורר‪ .‬אנו לומדים להעריך‬ ‫את חיותו הנצחית‪.‬‬ ‫את הכמיהה של האדם אל האינסוף‪ ,‬ומבינים שגם אלו שבאו מרחוק‪,‬‬ ‫החיבור לאמונה מתבטא כאן בהבנה כי היראה והאהבה אינן סותרות‪,‬‬ ‫אם הגיעו מתוך אמת‪ ,‬הם חלק מהפסיפס המרהיב של הבריאה‬ ‫אלא משלימות‪ .‬היראה היא ההכרה בכך שכל מה שיש לנו אינו שלנו‪,‬‬ ‫המבקשת לחזור אל בוראה‪ .‬זהו מוסר שכולו אהבת אמת‪ ,‬הערכה‬ ‫והאהבה היא הנכונות להעניק את הראשית הזו בחזרה לבורא בשירה‬ ‫לחיפוש הרוחני‪ ,‬והבנה כי בסופו של דבר‪ ,‬שם ה' המונח על ראשנו‬ ‫ובשמחה‪ .‬אדם החי כך‪ ,‬הוא אדם שהאמונה שלו אינה תיאוריה‬ ‫הוא אור שנועד להאיר לכל העולם כולו‪ ,‬מתוך צניעות‪ ,‬מתוך שמחה‬ ‫מופשטת‪ ,‬אלא דופק חי ובועט‪ .‬הוא אינו קורבן של נסיבות‪ ,‬אלא‬ ‫ומתוך הכרת הטוב האמיתית‪.‬‬ ‫אדריכל של מציאות‪ ,‬היודע כי בכל רגע נתון הוא יכול להניח את פירות‬ ‫מן הסוגיה המופלאה של מצוות הביכורים ובת הקול המלווה אותה‪,‬‬ ‫ליבו על מזבח השליחות ולזכות בחיים מחודשים‪.‬‬ ‫אנו יוצאים עם ארגז כלים רוחני המאיר את חיינו ביומיום‪ :‬הודיה‬ ‫תהליך זה מטהר את כוונות הנפש באופן יסודי‪ .‬כל פעולה של צדקה‪,‬‬ ‫מתמדת‪ ,‬כשם שהמביא ביכורים מכיר בטוב ה' בפירותיו‪ ,‬כך עלינו‬ ‫כל רגע של תפילה‪ ,‬וכל מחשבה טובה‪ ,‬הופכים להיות מעשה שיש בו‬ ‫להרגיל את עצמנו לראות כל הצלחה קטנה כמתנה משמים‪ .‬ברכה על‬ ‫יכולת לשנות את פני המציאות‪ .‬מי שחי מתוך הכרה כזו אינו פועל‬ ‫כוס מים‪ ,‬תפילה קצרה על פרנסה‪ ,‬אלו הם ביכורים יומיומיים‬ ‫מתוך לחץ חיצוני או רדיפה אחר הישגים זמניים‪ ,‬אלא מתוך רצון‬ ‫המקשרים אותנו למקור השפע‪.‬‬ ‫עמוק ושמח להתמסר לקדושה‪ .‬הוא מבין שהזכות להיות יהודי היא‬ ‫לחיות מעבר לעצמי‪ ,‬מי שחי רק לעצמו‪ ,‬חייו חולפים ונגמרים עם‬ ‫זכות שמעניקה לו את הכוח להיות אור לעצמו ולסביבתו‪ ,‬ובכך הוא‬ ‫סופו‪ .‬מי שחי בשביל אחרים‪ ,‬בשביל כלל ישראל ובשביל שמו של ה'‪,‬‬ ‫מממש את הייעוד העמוק ביותר שנשמתו נועדה לו‪ ,‬להפוך את העולם‬ ‫חייו נמשכים הרבה מעבר לשנים שלו‪ .‬כל מעשה טוב שנעשה בשמחה‬ ‫הזה למקום שבו השכינה שורה וחיות הנצח מתגלה‪.‬‬ ‫נחקק לדורות כזיכרון שאינו פג‪.‬‬ ‫ההתבוננות במצוות הביכורים ובבת הקול המלווה אותה‪ ,‬מציבה‬ ‫כוח השמחה‪ ,‬עולי הביכורים באו בשירה ובניגון‪ .‬שמחה אמיתית‬ ‫בפנינו מצפן מוסרי המכוון את האדם אל עבר יושר פנימי וראייה‬ ‫במצוות היא זו שמגינה מכל רע‪ ,‬מחזקת את הנפש‪ ,‬ומבטיחה‬ ‫רחבה של החיים‪ .‬המוסר העולה מכאן אינו מנסה למלט את האדם מן‬ ‫המשכיות‪ .‬גם בחיים שלנו ‪ ,‬מי שעושה מצוות בכובד ראש ובשמחה‪,‬‬ ‫העולם הזה‪ ,‬אלא מלמד אותו כיצד לחיות בתוכו מתוך חירות פנימית‬ ‫נשאר חי לעולם דרך פעולותיו שאינן בטלות‪.‬‬ ‫המשתחררת מכבלי הארעיות‪ .‬מצפן זה מורה לנו כי העיקר המוסרי‬ ‫השפעה על הדורות‪ ,‬ילד שרואה את הוריו מקיימים מצוה בחשק‬ ‫אינו טמון בהישגים הנצברים‪ ,‬אלא בנכונות לזקוף את ההישגים הללו‬ ‫ובהתלהבות‪ ,‬לומד שזהו אוצר החיים‪ .‬כך ההורה חי דרכו‪ ,‬וההמשכיות‬ ‫לזכות המקור‪ ,‬ומכאן נובעת עוצמת הנפש של מביא הביכורים‪.‬‬ ‫הזו היא התשובה המוחלטת לכל חשש מפני הזמן החולף‪.‬‬ ‫העומק המוסרי הגלום כאן הוא הקריאה לראות את עצמנו כשליחים‬ ‫לבנות נצחיות בעולם זמני‪ ,‬בכל פעם שאדם נותן מהראשית שלו ‪ ,‬מן‬ ‫ולא כבעלים‪ .‬אדם הניצב מול פרי עמלו ובוחר להקדיש את הראשית‬ ‫הכסף‪ ,‬מן הזמן‪ ,‬מן הלב‪ ,‬למען שמים‪ ,‬הוא חורט חותם נצחי שאינו‬ ‫לה'‪ ,‬נדרש ליושר פנימי בלתי מתפשר‪ .‬המוסר מלמד אותנו כי אדם‬ ‫תלוי בחומר‪.‬‬ ‫שמבקש לחיות חיים של ברכה והמשכיות‪ ,‬אינו יכול להישען על גאווה‬ ‫עיקר העניין‪ :‬הברכה הנפלאה "הבאת ביכורים היום‪ ,‬תשנה לשנה‬ ‫עצמית‪ .‬אם המניע הפנימי שלנו הוא אמת‪ ,‬כזו שמסירה את המחיצות‬ ‫הבאה" אינה הבטחה לחיים גשמיים בלתי פוסקים‪ ,‬אלא גילוי על כוחו‬ ‫בינינו לבין בורא עולם‪ ,‬הרי שהיא ראויה להכרה ולהערכה‪ .‬אך אם‬ ‫של האדם להפוך את חייו לנצחיים‪ .‬האדם‪ ,‬באשר הוא בשר ודם‪ ,‬כפוף‬ ‫המניע הוא שימוש בקודש לצרכי חול‪ ,‬הרי שהוא אינו מוסרי‪ ,‬שכן הוא‬ ‫לזמן‪ ,‬אך מעשיו‪ ,‬בייחוד כאשר הם נעשים מתוך מסירות של ראשית‬ ‫מבקש לעשות את ה' למשרתם של צרכינו הקטנים‪.‬‬ ‫וביטול עצמי למען הכלל‪ ,‬בוקעים את תקרת הזמן והופכים לנכס‬ ‫אנו למדים כאן מוסר של אחריות מול הכרח‪ .‬אדם המבקש להיכנס‬ ‫נצחי‪ .‬כפי שביארו גדולי האחרונים‪ ,‬הנצחיות של מביא הביכורים היא‬ ‫תחת כנפי השכינה חייב להיות בן חורין בבחירתו‪ .‬הברכה הנשמעת‬ ‫בכך שהוא הופך להיות חלק בלתי נפרד מהתנועה האינסופית של עם‬ ‫בת קול אינה כופה על האדם חיים ללא בחירה‪ ,‬אלא היא מעניקה לו‬ ‫ישראל‪ ,‬ובכך שזרעו ופירות מעשיו ממשיכים להניב ברכה בכל שנה‬ ‫את האור המאפשר לו לראות את האמת שהוא עצמו ביקש‪ .‬זהו מוסר‬ ‫ושנה מחדש‪ ,‬כאילו הוא עצמו עומד ופועל‪.‬‬ ‫המכבד את תהליך ההתעוררות של האדם‪ .‬הוא מלמד אותנו כי עלינו‬ ‫התובנות המשנות חיים שלנו הן אלו‪ :‬הנצח אינו משהו שמחכים לו‬ ‫להיות פתוחים לקבל את מי שבאמת נתקל באמת‪ ,‬גם אם הדרך שבה‬ ‫אחרי מאה ועשרים‪ ,‬אלא משהו שאנו בונים בכל יום מחדש מתוך‬ ‫פגש אותה הייתה שונה ומיוחדת‪ .‬זוהי אחריות גדולה לכל אדם‬ ‫התלהבות והכרת תודה‪ ,‬ומי שזוכה לחיות את חייו כביכורים‬ ‫המופקד על בחינת האמת שלו‪ ,‬והיא דורשת חמלה יחד עם דרישה‬ ‫המוקדשים לבורא‪ ,‬זוכה שכל שנה ושנה שלו הופכת למדרגה נוספת‬ ‫בלתי מתפשרת לרצון טהור‪.‬‬ ‫בנצח שאינו יודע סוף‪.‬‬ ‫ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך‪ :‬סוד הנשמה בדרכה אל העולם‪ ,‬התחלה חדשה או מסע בגלגול?‬ ‫כשאנו ניגשים אל דברי הראשונים‪ ,‬אנו פוגשים את העמקת הסוגיה‪ ,‬את‬ ‫דמיינו את הרגע הראשון שבו נשמה יורדת‬ ‫הצבת הגבולות ואת הניסיון ליישב את תפיסת הטהרה הטבעית של‬ ‫לעולם‪ .‬תינוק זעיר נולד‪ ,‬עיניו עצומות‪ ,‬גופו רך‪,‬‬ ‫האדם אל מול השאלות העולות מהמציאות וההשקפה‪.‬‬ ‫נשימתו הראשונה פותחת לו שער לחיים חדשים‪.‬‬ ‫רש"י (בבא מציעא דף קז ע"א) פירש בפשטות שהאדם בא לעולם בלא‬ ‫התורה מגדירה את רגע הביאה הזה כברכה‬ ‫חטא כלל‪ ,‬ומכאן שהברכה המיוחלת היא שגם יציאתו תהיה כך‪ ,‬בנקיות‬ ‫טהורה‪ :‬ברוך אתה בבאך‪ .‬רש"י‪ ,‬על פי הגמרא‪,‬‬ ‫ובטהרה ללא דופי‪.‬‬ ‫מצייר תמונה מופלאה ‪ ,‬האדם נכנס לעולם בלא‬ ‫רבי יוסף אלבו‪ ,‬ספר העיקרים (מאמר כ"ט) הקשה בחריפות על עצם‬ ‫חטא‪ ,‬ועליו לצאת באותה נקיות‪ ,‬שתהא יציאתך‬ ‫מושג הגלגול‪ :‬אם הנפש כבר הייתה בגוף והשתמשה בבחירה‪ ,‬למה תשוב‬ ‫מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם‪.‬‬ ‫ותיכנס שוב לגוף אחר‪ ,‬ומה יתרון יש בכך? ועוד תמה כיצד ייתכן שנפשות‬ ‫אך כאן מתפוצצת קושיה רועמת‪ :‬האם באמת כל‬ ‫בני אדם יתגלגלו בבעלי חיים‪ ,‬שאין זה מתקבל על השכל כלל ועיקר‪.‬‬ ‫נשמה באה לעולם חדשה‪ ,‬נקייה וחפה מכל עבר?‬ ‫הרשב"א‪ ,‬תשובותיו (חלק א סימן תקצא)‪ ,‬דן בשאלות על שכר ועונש‪,‬‬ ‫ומה יאמרו על כך דברי המקובלים‪ ,‬שבכל דור יש נשמות חוזרות‪ ,‬שביום‬ ‫ומבואר בדבריו שביאת הנשמה לעולם היא התחלה חדשה ונקיה‪ ,‬ולא‬ ‫לידתן נושאות עליהן מטען קדום של כישלונות שלא תוקנו? הרי הרש"ש‬ ‫נזכר שם עניין חטאים קודמים או צורך בגלגול כדי לתקן את מה שהיה‪.‬‬ ‫עצמו מעיר שדברי חז"ל ורש"י סותרים את דעת הגלגול! יתרה מזו בספר‬ ‫הריטב"א (נדה דף ל ע"ב) ביאר שהעובר מקבל תורה במעי אמו כדי‬ ‫העיקרים ר' יוסף אלבו כמעט דוחה את כל רעיון הגלגול בשכל פשוט‪:‬‬ ‫שייכנס לעולם במצב מושלם של ידיעת האמת‪ ,‬אף על פי שעתיד לשכוח‪,‬‬ ‫איך תתיישב החזרה של נפש שכבר שמשה בגוף? מה טעם ומה הגיון‬ ‫כדי שתהיה לו נקודת התחלה טהורה ומוכנה‪.‬‬ ‫בהטלתה שוב לטיפה זרעית‪ ,‬ומדוע שתחזור ותהיה לה בחירה? ומנגד‪,‬‬ ‫מכאן עולה שבדברי ראשונים רבים אין כלל זכר לגלגול נשמות‪ ,‬וההבנה‬ ‫רבנו האריז"ל וכל תלמידי חכמי הסוד מעמידים את רעיון הגלגול כיסוד‬ ‫המקובלת היא שהביאה לעולם היא חדשה‪ ,‬נקיה וטהורה‪ ,‬בעוד שיש‬ ‫שאין לערער עליו‪ ,‬כבסיס להבנת תיקון הנפש‪ ,‬השגחה פרטית וסדר‬ ‫ראשונים שממש שללו את עניין הגלגול מטעמי שכל ישר‪ ,‬ובראשם ספר‬ ‫הנהגת העולמות‪.‬‬ ‫העיקרים‪.‬‬ ‫המתח כאן דרמטי‪ :‬האם חיי האדם הם מסע חד־פעמי ונקי‪ ,‬או פרק נוסף‬ ‫בבואנו אל עולם האחרונים וספרי הסוד‪ ,‬אנו פוגשים את העומק האימתני‬ ‫במעגל אינסופי של גלגולים ותיקונים? האם תינוק נולד ללא חטא‪ ,‬או‬ ‫של תורת הגלגול‪ ,‬ואת הניסיון של גדולי הדורות ליישב את הנהגת הקב"ה‬ ‫שהוא נושא עמו תיק מלא מן העבר? כיצד ניישב בין הפשט המאיר של‬ ‫עם הפשט המאיר של חז"ל‪.‬‬ ‫רש"י ובין העומק האימתני של תורת הקבלה? זו השאלה שמעלה את‬ ‫רבי שלום שרעבי‪ ,‬הרש"ש העיר‪ :‬מכאן סתירה קצת לבעלי דעת הגלגול‪,‬‬ ‫הפסוק הפשוט למעמקי סוד הנשמות‪ ,‬ומכריחה אותנו לחפש פיוס בין‬ ‫שהרי חז"ל אמרו שכל אדם נכנס לעולם בלא חטא‪ ,‬ואם כן כיצד נאמר‬ ‫העולמות ‪ ,‬בין פשט‪ ,‬שכל וסוד‪.‬‬ ‫שיש נשמות שבאות בגלגול לתקן חטאים קודמים‪.‬‬ ‫בפרשתנו ניצב הפסוק המאיר את דרך האדם‪ ,‬פסוק שבו אנו מוצאים את‬ ‫רבי יצחק לוריא‪ ,‬האריז"ל (שער הגלגולים הקדמה ב) כתב בבירור שגלגול‬ ‫שורש התפיסה על ראשיתו ואחריתו של האדם‪ :‬ברוך אתה בבאך וברוך‬ ‫נשמות הוא יסוד גדול‪ ,‬ומבאר שרוב בני האדם הם גלגולים‪ ,‬ותכליתם‬ ‫אתה בצאתך (דברים כח‪ ,‬ו)‪ .‬רש"י (שם)‪ ,‬בעקבות הגמרא במסכת בבא‬ ‫לחזור לעולם כדי להשלים מה שפגמו בגלגול הראשון‪.‬‬ ‫מציעא (דף קז ע"א)‪ ,‬מפרש‪ :‬שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך‬ ‫המהרח"ו רבנו חיים ויטאל‪ ,‬ספר שערי קדושה (חלק ג שער א) ביאר‪:‬‬ ‫לעולם‪ .‬כלומר‪ ,‬ביאת האדם לעולם טהורה ונקיה‪ ,‬והברכה הגדולה היא‬ ‫עיקר עניין הגלגול הוא כדי ליתן לאדם אפשרות לתקן מה שלא תיקן‬ ‫שגם יציאתו תהיה כך‪.‬‬ ‫בגלגול הקודם‪.‬‬ ‫רבי אברהם אבן עזרא (שם) ביאר שהכוונה לברכה בכל מסעות החיים‪,‬‬ ‫רבי שלמה אלקבץ‪ ,‬שו"ת אגרת שלמה (סימן ו) כתב שאין לפקפק על‬ ‫בכניסתו לעולם וביציאתו‪ ,‬ובכל מקום שילך בבואו ובצאתו‪ .‬זהו חיזוק‬ ‫דברי האריז"ל בעניין גלגולים‪ ,‬אלא הדברים הם אמת גמורה‪ ,‬ועם היותם‬ ‫לכך שכל מעשיו יהיו מתוקנים לכל אורך הדרך‪.‬‬ ‫למעלה מהשגת השכל‪ ,‬קיבלנו אותם מרבנן קדישין‪.‬‬ ‫הרמב"ן (שם) ראה בזה ברכה כוללת על האדם‪ ,‬לא רק בכניסתו ויציאתו‬ ‫רבי יעקב צמח‪ ,‬בספר נגיד ומצוה (דף פט ע"ב) האריך לבאר שאין סתירה‬ ‫מן העולם‪ ,‬אלא גם בכל עסקיו‪ .‬אולם בבסיס הדברים טמונה הבטחה על‬ ‫בין דברי חז"ל על בלא חטא לבין עניין הגלגול‪ ,‬כי אף אם הנשמה נושאת‬ ‫טהרת ההתחלה והסוף‪.‬‬ ‫חוב קדום‪ ,‬עצם הכניסה לגוף חדש היא ביאה חדשה‪ ,‬נקיה מצד הגוף‪ ,‬ורק‬ ‫הספורנו (שם) ביאר שהברכה היא שתבוא אל העולם ותצא ממנו מתוך‬ ‫אחר כך מתעורר הדין על החטאים הקודמים‪.‬‬ ‫דבקות בה'‪ ,‬ולא מתוך טעות או ריחוק‪.‬‬ ‫הראשל"צ רבנו עובדיה יוסף‪ ,‬בספרו חזון עובדיה (ימים נוראים חלק א‬ ‫רבינו בחיי (שם) הדגיש שהפסוק נאמר בלשון כללית ללמד שכל דרכיו‬ ‫עמוד רפז) כתב‪ :‬אף שבדברי הראשונים יש שהתקשו על מושג הגלגול‪,‬‬ ‫של האדם‪ ,‬מראשית חייו ועד סופם‪ ,‬יהיו מבורכים‪.‬‬ ‫הרי שקבלת האר"י ותלמידיו הכריעה בידינו שהגלגול יסוד מוסכם‪ .‬מה‬ ‫מכאן עולה שדברי רש"י‪ ,‬שהביא את הגמרא כביאתך כן צאתך‪ ,‬מתייחסים‬ ‫שנאמר כביאתך כן צאתך הכוונה מצד חובת האדם שיתאמץ לצאת‬ ‫לאותו יסוד‪ :‬ביאת האדם טהורה‪ ,‬וממילא זו הברכה שגם היציאה תהיה‬ ‫מהעולם בנקיות‪ ,‬ולא באה התורה לשלול מציאות של גלגול‪.‬‬ ‫בלא חטא‪ .‬אבל לפי זה מתחדדת השאלה כלפי עניין הגלגול כיצד מסתדר‬ ‫כעת נרד אל קרקע המציאות‪ ,‬אל נפקא מינות למעשה‪ ,‬כדי לתרגם את‬ ‫שהביאה תמיד טהורה‪ ,‬אם לפעמים הנשמה כבר נושאת עמה חובות מן‬ ‫המפגש המרתק בין הפשט לסוד אל חיי היום יום שלנו‪ ,‬ולראות כיצד הבנה‬ ‫העבר?‬ ‫זו משפיעה על הכרעותינו הרוחניות‪ .‬הבנת פסוקי התורה‪ ,‬האם ללמוד‬ ‫הגמרא פורסת בפנינו תמונה המחדדת את המתח שבין הלידה לבין החיים‬ ‫את הפסוק כפשוטו‪ ,‬שכל אדם בא לעולם טהור‪ ,‬או שמא לשלב בו את‬ ‫עצמם‪ ,‬ומלמדת אותנו על הציפייה האלוקית מהאדם‪ .‬בגמרא במסכת בבא‬ ‫סודות הגלגול ולהבין שמדובר על נקיות מצד הגוף והזדמנות חדשה‪,‬‬ ‫מציעא (דף קז ע"א) נאמר על הפסוק ברוך אתה בבאך וברוך אתה‬ ‫בעוד שהנשמה יכולה לשאת חובות מן העבר‪ .‬הדבר משפיע על דרך‬ ‫בצאתך‪ :‬שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם‪ .‬יסוד זה‬ ‫הדרש והפרשנות בכל פרשיות הברכות והקללות‪ ,‬ומלמדנו לראות את‬ ‫קובע רף גבוה ‪ ,‬הלידה היא נקודת האפס של הניקיון‪ ,‬והחיים הם מאמץ‬ ‫דברי התורה כרב‪-‬ממדיים‪.‬‬ ‫אדיר לשמר את הסטטוס הזה עד הרגע האחרון‪.‬‬ ‫מבט על לידת תינוק‪ ,‬אם נלך בפשט הראשונים‪ ,‬כל תינוק נתפס כנקי‬ ‫בגמרא במסכת שבת (דף קנב ע"א) נאמר‪ :‬בשעה שאדם נולד הכל שמחים‬ ‫לגמרי‪ ,‬דף חלק שטרם נכתב עליו דבר‪ .‬ואם נלך בעקבות המקובלים‪,‬‬ ‫ובשעה שהוא נפטר הכל בוכים‪ ,‬והיה ראוי שיהיה להפך‪ ,‬אלא כשנולד‬ ‫ייתכן שהוא חוזר בגלגול לתיקון‪ .‬נפקא מינה ליחס הרוחני של ההורים‪,‬‬ ‫עדיין לא חטא‪ ,‬אבל כשנפטר מי יודע באיזו דרך יצא מן העולם‪ .‬חז"ל כאן‬ ‫האם לראות בלידה התחלה חדשה לגמרי‪ ,‬או התחלה מחודשת להשלמת‬ ‫מבליטים את הניגודיות שבין הלידה המבטיחה לבין חוסר הוודאות של‬ ‫חסרונות‪ ,‬דבר המחייב אותם בתפילה מיוחדת על נשמת הרך הנולד‪.‬‬ ‫המעשים המצטברים לאורך החיים‪.‬‬ ‫חינוך ומוסר‪ ,‬אם נאמר שכל אדם נולד טהור‪ ,‬אזי החינוך מתמקד בשמירת‬ ‫בגמרא במסכת נדה (דף ל ע"ב) מתואר‪ :‬מלאך מלמד את העובר תורה‬ ‫הנקיות הראשונית ובמניעת הקלקול‪ .‬ואם נאמר שיש גלגול‪ ,‬החינוך‬ ‫במעי אמו‪ ,‬וכשבא לאוויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו‪ .‬הרי‬ ‫מתמקד גם בתיקון חטאים מן העבר‪ ,‬דבר הדורש מהמחנכים רגישות‬ ‫שהביאה לעולם היא מתוך טהרה מוחלטת‪ ,‬מלווה בידיעת התורה‪,‬‬ ‫מיוחדת לכישרונות ולנטיות הלב השונות של כל ילד וילד‪.‬‬ ‫והשכחה היא חלק ממהלך הכניסה לעולם החומרי‪.‬‬ ‫השקפה על חטאים ותשובה‪ ,‬לפי הקבלה‪ ,‬גם אם אדם לא תיקן בגלגול זה‪,‬‬ ‫בגמרא במסכת סנהדרין (דף צא ע"ב) נאמר‪ :‬כל מה שהקב"ה בורא‬ ‫יש לו אפשרות לשוב בגלגול נוסף‪ .‬לפי הפשט‪ ,‬חייו הם מסגרת אחת חד‪-‬‬ ‫בעולמו נקי הוא ואין בו חטא‪ ,‬אלא שהאדם מקלקל במעשיו‪ .‬מכאן מוכח‬ ‫פעמית‪ ,‬ועליו לתקן הכל כאן ועכשיו‪ .‬התובנה המעשית היא שאין להישען‬ ‫שכל ביאה לעולם‪ ,‬בבסיסה‪ ,‬היא יצירה נקייה של הבורא‪.‬‬ ‫על גלגולים עתידיים כתירוץ לדחיית התשובה‪ ,‬שכן האחריות המוטלת‬ ‫נמצא בדברי חז"ל שביאת האדם לעולם נתפסת תמיד כטהורה ונקיה‪ ,‬וזהו‬ ‫על האדם היא להשלים את תפקידו במסגרת חייו הנוכחיים‪.‬‬ ‫הבסיס שעליו נבנית הקושיה‪ ,‬כיצד תיתכן מציאות של גלגול נשמות‬ ‫הנושאות מטען של חטאים‪ ,‬אם כל לידה היא דף חלק?‬ ‫בין התודעה של דף חלק לבין התודעה של‬ ‫עבודת האדם‪ ,‬הפסוק ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך מזכיר לאדם‬ ‫תיקון נשמתי‪ ,‬יוצר אדם מאוזן‪ :‬מצד אחד‬ ‫תמיד‪ :‬בין אם הנשמה חדשה ובין אם חוזרת‪ ,‬עליו לדאוג שיציאתו תהיה‬ ‫דריכות של מי שנולד היום‪ ,‬ומצד שני עומק של‬ ‫זכה וטהורה כביאתו‪ ,‬ולא להקל ראש בתיקון המעשים יום יום‪.‬‬ ‫מי שנושא איתו זיכרון של דורות‪ .‬זוהי דרך‬ ‫המתח שבין דברי רש"י והגמרא‪ ,‬המורים כי האדם נולד דף חלק וטהור‪,‬‬ ‫החיים שבה כל בוקר הוא בחינת בבאך‪ ,‬וכל‬ ‫לבין יסוד הגלגול שבכתבי האר"י‪ ,‬נוגע בשורש העמוק של חיי האדם‪ .‬לא‬ ‫ערב הוא בחינת צאתך‪ ,‬ובאמצע ‪ ,‬עבודה של‬ ‫מדובר רק במחלוקת פרשנית‪ ,‬אלא בשאלה על עצם המבנה הרוחני של‬ ‫אמת‪.‬‬ ‫מסע חיינו‪.‬‬ ‫עלינו כעת להביט אל תוך המצפן הפנימי שלנו‪,‬‬ ‫הפשט מציב בפנינו מבט המדגיש את אחריות האדם‪ .‬החיים הם מסע חד‪-‬‬ ‫אל אותו קול דק ודומם הנבנה בתוך נפשנו‬ ‫פעמי‪ ,‬בעל נקודת התחלה ברורה ונקודת סיום חותכת‪ .‬בראייה זו‪ ,‬האדם‬ ‫מתוך המפגש עם התורה‪ ,‬ולהבין כיצד התפיסה של ראשית ואחרית‬ ‫בא לעולם כשהוא נקי מחטא‪ ,‬ועליו לשמור על הניקיון הזה לאורך כל‬ ‫מעצבת את דמותנו המוסרית‪ ,‬מתוך דרישה לעמידה ישרה וברורה מול‬ ‫הדרך‪ .‬כאן הדגש הוא על דחיפות ועל מחויבות מוחלטת‪ :‬החיים הם‬ ‫האמת הנצחית‪ .‬המוסר האמיתי אינו נמדד בשעות שבהן אנו מציגים חזות‬ ‫הזדמנות אחת ויחידה שאין בה מקצה שיפורים‪ ,‬ולכן על האדם מוטלת‬ ‫של צדיקים‪ ,‬אלא ברגעים שבהם אנו נדרשים להכריע בין הנוחות של‬ ‫האחריות המלאה להגיע לסוף דרכו כפי שהחל אותה ‪ ,‬זך וטהור‪.‬‬ ‫ההווה לבין החובה הנצחית של הנשמה‪ .‬אדם שחי בתודעה של בבאך‬ ‫מנגד‪ ,‬הסוד חושף בפנינו רובד עמוק יותר של חסד אלוקי‪ .‬בראייה זו‪ ,‬חיי‬ ‫וברוך אתה בצאתך‪ ,‬מבין שכל רגע בחיים הוא פיקדון‪ .‬אם הוא מאמין‬ ‫האדם הם חלק ממעגל רחב יותר של תיקון הנשמה‪ .‬אם האדם החמיץ‬ ‫שהחיים הם הזדמנות חד‪-‬פעמית‪ ,‬הרי שהמוסר שלו מתמקד בחלוף הזמן‬ ‫בגלגול אחד‪ ,‬הרי שרחמי השמים פותחים בפניו פתח נוסף‪ .‬הגלגול אינו‬ ‫ובאחריות למנוע כל קלקול בדף החלק שניתן לו‪ .‬כל עבירה‪ ,‬ולו הקלה‬ ‫בא להקל בנטל האחריות‪ ,‬אלא להעניק לאדם הזדמנויות נוספות להגיע‬ ‫ביותר‪ ,‬נתפסת ככתם על טהרת הראשית‪ .‬מוסר זה דורש מהאדם ערנות‬ ‫אל השלמות‪ .‬עומק החסד מתגלה בכך שהקב"ה אינו מוותר על נשמה‪,‬‬ ‫בלתי פוסקת ומאבק מתמיד ביצר‪ ,‬מתוך הכרה כי אין מועד ב' לחיים אלו‪.‬‬ ‫אלא מנהיג את עולמו בסבלנות אינסופית‪ ,‬המאפשרת לנשמה לתקן את‬ ‫נראה להסביר כי התפיסה המוסרית המשתלבת עם רעיון הגלגול‪ ,‬אינה‬ ‫מה שפגמה‪.‬‬ ‫מחלישה את האחריות אלא מרחיבה את האופקים‪ .‬אדם שמבין שנשמתו‬ ‫היישוב שבין השיטות טמון בהבנה שאין כאן סתירה‪ ,‬אלא מבט משלים‬ ‫נושאת עמה משימות שלא הושלמו‪ ,‬מפתח ענווה מוסרית עמוקה‪ .‬הוא‬ ‫על המציאות‪ .‬כאשר נשמה יורדת לעולם בגלגול‪ ,‬היא נכנסת לגוף חדש‪.‬‬ ‫אינו ממהר לשפוט אחרים‪ ,‬שכן הוא מבין שכל אחד מאיתנו נמצא בשלב‬ ‫הביאה לגוף זה היא התחלה חדשה‪ ,‬דף חלק ברמה הפיזית והנפשית של‬ ‫אחר במסעו הארוך‪ ,‬וכל אחד נושא עמו מטענים שונים‪ .‬המוסר כאן אינו‬ ‫הגוף הנוכחי‪ ,‬וזוהי הטהרה שעליה מדברים חז"ל‪ .‬העבר והחובות‬ ‫מסתכם רק במניעת עוול‪ ,‬אלא בנכונות להושיט יד לתיקון‪ .‬אדם כזה‬ ‫שנושאת הנשמה על גבה נשארים ברובד הפנימי‪ ,‬כעבודה שעליה‬ ‫רואה את העולם כמקום שבו כל טוב שאנו עושים מהדהד אל העבר‬ ‫להתמודד עמה בתוך חייו החדשים‪.‬‬ ‫ומאיר את העתיד‪ ,‬ובכך הוא הופך לשותף פעיל בהנהגה האלוקית של‬ ‫הפסוק ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך משמש כאן כציר מאזן‪ .‬הוא‬ ‫רחמים וחסד‪.‬‬ ‫מלמד שהעיקר אינו רק מהיכן באנו או מהו המטען שאנו נושאים‪ ,‬אלא‬ ‫המוסר נבנה מתוך הכרה בחולשתנו אך גם מתוך דרישה להתעלות‬ ‫מה אנו עושים בקו המחבר בין הכניסה ליציאה‪ .‬האדם יכול להיוולד נקי‪,‬‬ ‫מעליה‪ .‬אדם שיודע שהוא חלש וחושש מכישלון‪ ,‬יכול למצוא מוסר של‬ ‫אך אם יסיים את חייו בחטא ‪ ,‬לא יצא כפי שנכנס‪ .‬מנגד‪ ,‬גם אם החל את‬ ‫תקווה בתורת הסוד‪ :‬הוא אינו מוותר על עצמו גם אם נפל‪ .‬המוסר של‬ ‫דרכו עם מורכבות של גלגול‪ ,‬אם יזכה לשוב בתשובה ולתקן את דרכיו‪,‬‬ ‫אדם כזה הוא מוסר של קומה זקופה‪ ,‬שאינה מאפשרת לו להיכנע לייאוש‪.‬‬ ‫הרי שיציאתו תהיה זכה וטהורה‪ .‬התורה דורשת מאיתנו לחיות את חיינו‬ ‫הוא מבין שגם אם נכשל‪ ,‬הקב"ה נותן לו מרחב לתקן‪ ,‬והוא מחויב לנצל‬ ‫במלוא כובד האחריות‪ ,‬תוך שאנו נשענים על תקווה שאין לה קץ‪.‬‬ ‫את המרחב הזה בכל כוחו‪ .‬אדם מוסרי הוא אדם שמרגיש את כובד‬ ‫כעת נתחבר אל הנפש פנימה‪ ,‬אל המקום שבו האמונה פוגשת את הנהגת‬ ‫האחריות גם כשהיא קלה‪ ,‬ורואה בכל מצווה הזדמנות לשכלל את יחסו‬ ‫החיים‪ ,‬וננסה להבין מהי התנועה הנפשית הנדרשת מאתנו כאשר אנו‬ ‫אל הקודש ואל הזולת‪ ,‬מתוך הבנה שכל מעשה טוב הוא לבנה נוספת‬ ‫ניצבים מול החיים‪ ,‬האם אנו רואים את עצמנו כמי שמתחילים מבראשית‪,‬‬ ‫בבניין הנצח של נשמתו‪.‬‬ ‫או כמי שממשיכים רצף עתיק ובלתי נגמר של עבודת ה'?‬ ‫המצפן הפנימי הזה מלמד אותנו שכל סירוב להתעלות משאיר צלקת של‬ ‫האדם אינו רק גוף המבצע מצוות‪ ,‬אלא עולם ומלואו של רצונות‪ ,‬פחדים‬ ‫אי‪-‬נאמנות בלב‪ .‬אם נתרגל לזלזל בזמן שלנו‪ ,‬בטענה שנוכל לתקן בעתיד‪,‬‬ ‫ותקוות‪ ,‬והמפגש עם המושגים של ביאה וצאה הוא רגע של חשבון נפש‬ ‫נמצא את עצמנו מחמיצים את ייעודנו הנוכחי‪ .‬לכן‪ ,‬התיקון המוסרי‬ ‫עמוק‪ .‬מי שמאמין כי הוא דף חלק שנולד עכשיו‪ ,‬פוגש בחיים תביעה‬ ‫מתחיל בנכונות לחיות בטהרה כאילו זו ההזדמנות היחידה‪ ,‬ובנכונות‬ ‫להרפתקה של גילוי עצמי טהור‪ .‬כל מעשה הוא משיכת מכחול על קנבס‬ ‫לקבל את רחמי שמים ככוח המניע אותנו להשתפר עוד ועוד‪ .‬זוהי עמידה‬ ‫בתולי‪ ,‬והאמונה כאן היא אמונה בכוחה של ההתחלה‪ .‬האדם חש שהקב"ה‬ ‫איתנה מול האמת‪ ,‬מתוך הבנה שהחיים הם הגבהה מתמדת של הטוב‪ ,‬של‬ ‫נתן לו הזדמנות אישית‪ ,‬ייחודית‪ ,‬שבה הוא לבדו אחראי על עיצוב דמותו‪.‬‬ ‫הקודש‪ ,‬ושל האמת‪ ,‬בכל גלגול ובכל רגע של הוויה‪.‬‬ ‫זוהי תנועה נפשית של התחדשות תמידית‪ ,‬שבה האדם מרגיש שהעולם‬ ‫לאחר שסללנו את הדרך בין הפשט המאיר לבין עומק הסוד‪ ,‬עלינו להישיר‬ ‫נברא בשבילו‪ ,‬והוא כעת בבחינת ראשון במעלה שחייב לשמור על הטוהר‬ ‫מבט אל התמונה הגדולה‪ .‬מה אנו למדים על אופן הנהגת הקב"ה בעולמו‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫מתוך המפגש הזה? כיצד מסתדרת הגישה האומרת שהחיים הם יצירה‬ ‫מנגד‪ ,‬האמונה בגלגול הנשמות‪ ,‬כפי שנמסר לנו מפי רבותינו המקובלים‪,‬‬ ‫חדשה ונקייה עם הגישה הגורסת כי הם חלק מרצף אינסופי של תיקונים?‬ ‫מחברת את האדם לשורש נשמתו‪ .‬זוהי תנועה של ענווה והתקשרות‬ ‫נראה ליישב כי הנהגת ה' בעולמו היא הנהגה של איזון עדין בין חסד לדין‪,‬‬ ‫לדורות‪ .‬האדם מבין שהוא אינו אי בודד בים הזמן‪ ,‬אלא חוליה בשרשרת‬ ‫ובין עולמות שונים‪ .‬הפשט‪ ,‬המייצג את עולם הדין והאחריות המיידית של‬ ‫קדושה‪ .‬גם אם הוא מרגיש לעיתים קשה לו‪ ,‬או שיש בו נטיות שאינו מבין‬ ‫האדם‪ ,‬מציב דרישה מוחלטת לטוהר‪ .‬הקב"ה בורא את האדם נקי‪ ,‬ומפקיד‬ ‫את מקורן‪ ,‬האמונה שהנשמה הגיעה כדי לתקן מעניקה לו כוחות נפש של‬ ‫בידו את הזכות והחובה לשמור על הניקיון הזה‪ .‬זוהי הנהגה המשדרת‬ ‫סבלנות‪ .‬הוא לומד להסתכל על חייו לא כעל כישלון מתמשך‪ ,‬אלא כעל‬ ‫לאדם‪ :‬אתה כאן ועכשיו‪ ,‬זהו עולמך‪ ,‬אלו הם כוחותיך‪ ,‬ועליך למצות אותם‬ ‫תהליך של זיכוך‪ .‬האמונה כאן הופכת להיות משענת חזקה ברגעי משבר‬ ‫ביושר‪ .‬הנהגה זו אינה עוסקת במה שהיה לפני הלידה או מה יהיה אחריה‪,‬‬ ‫‪ ,‬הידיעה שאין זה המפגש הראשון שלי עם הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ושנשמתי‬ ‫אלא במיקוד מוחלט במציאות הנוכחית של הבחירה‪.‬‬ ‫כבר הלכה בדרכים רבות כדי לחזור אליו‪.‬‬ ‫מנגד‪ ,‬הסוד המיוצג בתורת האריז"ל‪ ,‬חושף את הנהגת החסד והרחמים‬ ‫החיבור לנפש בא לידי ביטוי בכך שהתורה היא המצפן שמכוון את הלב‬ ‫של הקב"ה‪ ,‬המביט על האדם בראייה רחבה של נשמתו על פני תקופות‬ ‫בכל מצב‪ .‬אדם שחי בתודעה של ביאת הנשמה‪ ,‬מבין שהחיים הם הגבהה‬ ‫וגלגולים‪ .‬הנהגה זו אומרת לאדם‪ :‬גם אם נפלת‪ ,‬גם אם נשמתך צריכה‬ ‫מתמדת של המציאות‪ .‬הקב"ה הניח אותו בעולם כדי להאיר אותו‪ ,‬בין אם‬ ‫לעבור דרך חתחתים כדי להגיע לתיקונה‪ ,‬אני איתך‪ .‬אני מעניק לך עוד‬ ‫הוא בסיבוב הראשון ובין אם הוא בשליחות חוזרת‪ .‬האמונה בגלגול אינה‬ ‫הזדמנות‪ ,‬עוד גוף‪ ,‬עוד מערכת בחירות‪ ,‬כדי שסופו של דבר תשוב אלי‬ ‫בורחת מהאחריות‪ ,‬אלא מעמיקה אותה‪ .‬היא מלמדת אותנו שכל תיקון‬ ‫בטהרה‪ .‬זהו מבט המאפשר לאדם להבין שהעולם אינו מקום של משפט‬ ‫שאנו עושים כאן‪ ,‬עכשיו‪ ,‬בחיים האלו‪ ,‬הוא תיקון לכל מסע הנשמה לאורך‬ ‫חותך ומיידי בלבד‪ ,‬אלא מרחב של סבלנות אלוקית אינסופית‪.‬‬ ‫הדורות‪ .‬הדיוק בפרטים הקטנים של ההלכה וההנהגה הופך למעשה של‬ ‫כשאנו משלבים את שני המבטים הללו‪ ,‬אנו מבינים את גודל תוכניתו של‬ ‫נצח‪.‬‬ ‫הבורא‪ .‬העולם הזה משמש בו‪-‬זמנית כזירת מבחן חד‪-‬פעמית עבור הגוף‬ ‫הנהגה של אמונה היא הנהגה של לקיחת אחריות על הכל‪ .‬אדם שמרגיל‬ ‫והחיים החולפים‪ ,‬וכמקום עבודה עבור הנשמה הנצחית‪ .‬האחריות שלנו‬ ‫את עצמו לומר כן למצוות‪ ,‬גם כשזה נראה לו כבד או לא מובן‪ ,‬הוא אדם‬ ‫היא לנהוג כאילו המציאות היא חד‪-‬פעמית‪ ,‬כדי לא להחמיץ את גודל‬ ‫שבונה לעצמו עמוד שדרה רוחני שאינו נשבר‪ .‬גם אם הנשמה סוחבת‬ ‫מטענים‪ ,‬הכוח לבחור בטוב כעת הוא המפתח שפותח כל שער‪ .‬השילוב‬ ‫חינוך מתוך הערכה‪ :‬כל ילד המגיע לעולם הוא נשמה זכה וטהורה‪ .‬חובה‬ ‫השעה‪ ,‬אך בו בזמן עלינו להחזיק בתודעה של‬ ‫עלינו כהורים וכמחנכים לראות בהם דף חלק‪ ,‬ולהעניק להם כלים של‬ ‫גלגול כדי לא לשקוע בייאוש מול קשיי החיים‪.‬‬ ‫אמת וקדושה שיעזרו להם לשמור על הטוהר המולד הזה אל מול קשיי‬ ‫התובנה המחשבתית העמוקה כאן היא שהתורה‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫בפרשתנו ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך‬ ‫תשובה יומיומית‪ :‬הברכה שתהא יציאתך כביאתך מחייבת אותנו לערוך‬ ‫אינה סותרת את תורת הסוד‪ ,‬אלא מניחה את‬ ‫חשבון נפש‪ :‬האם בערב היום הזה אני נקי כפי שהייתי בבוקר? אם לא‪,‬‬ ‫היסוד להבנתה‪ .‬הברכה היא שהאדם יזכה לצאת‬ ‫התיקון הוא הכרחי ומיידי‪ ,‬כדי שלא נגרור חובות ליום המחר‪.‬‬ ‫מן העולם כפי שנכנס אליו‪ ,‬נקי‪ ,‬מבורך‪ ,‬ושליח‬ ‫עיקר העניין‪ :‬הפסוק בפרשתנו ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך‬ ‫נאמן של ה'‪ .‬בין אם זו הפעם הראשונה שלו כאן‬ ‫התפרש על ידי רש"י‪ ,‬בעקבות הגמרא בבבא מציעא‪ ,‬כמשאלת לב‬ ‫ובין אם הוא נמצא בתהליך תיקון ארוך שנים‪,‬‬ ‫וכתביעה מוסרית‪ :‬שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם‪.‬‬ ‫היעד נותר זהה‪ :‬טהרת הנשמה‪ .‬ההשקפה‬ ‫יסוד זה מציב את טהרת הראשית של האדם כמודל לכל חייו‪ .‬מול פשט‬ ‫התורנית היא שכל יום הוא יצירה חדשה של‬ ‫זה ניצבת תורת הגלגולים‪ ,‬המלמדת כי נשמות רבות שבות לעולם כדי‬ ‫הבורא‪ ,‬וכל יציאה היא סיכום של עבודה נאמנה‪ ,‬מתוך אמונה שהקב"ה‬ ‫להשלים תיקון חסר‪ ,‬כפי שהדגישו האר"י ותלמידיו‪ .‬היישוב המחשבתי‬ ‫מוביל כל נשמה אל תיקונה הסופי בדרכים המופלאות שלו‪.‬‬ ‫המונח לפנינו הוא כי אין סתירה בין הדברים‪ :‬הביאה לעולם‪ ,‬מצד גופו‬ ‫מן הסוגיה שלמדנו עלינו לקחת תובנות מעשיות לחיים‪ :‬האחריות על‬ ‫וסביבתו של התינוק‪ ,‬היא תמיד התחלה חדשה וטהורה כדברי חז"ל‪ ,‬בעוד‬ ‫ההווה‪ :‬האדם נולד טהור‪ ,‬דף חלק ורענן‪ .‬עלינו לחיות מתוך תחושת‬ ‫שסוד הגלגול מתאר את שורש הנשמה הנושאת עמה מטען לעבודה‪.‬‬ ‫אחריות שלא לבזבז את ההזדמנות הנדירה הזו‪ ,‬ולשמור על ניקיון חיינו‬ ‫הבנה זו מעניקה לאדם מסגרת של אחריות קיצונית‪ ,‬שכן כל גלגול הוא‬ ‫כאילו כל יום הוא בבאך חדש‪.‬‬ ‫הזדמנות יחידה ומיוחדת‪ ,‬לצד חסד אלוקי אינסופי שאינו מניח לנשמה‬ ‫תקווה ללא סוף‪ :‬גם אם אדם חש שנכשל‪ ,‬תורת הסוד מלמדת שאין מקום‬ ‫ללכת לאיבוד‪.‬‬ ‫לייאוש‪ .‬הקב"ה מנהיג את עולמו ברחמים ומעניק הזדמנויות לתיקון‪ ,‬מה‬ ‫החיים הם מסע של העלאת הקודש‪ .‬בין אם אנו בסיבוב הראשון ובין אם‬ ‫שמחזק את היכולת להתחיל מחדש‪ ,‬גם במציאות המורכבת של חיינו‪.‬‬ ‫אנו בשליחות חוזרת‪ ,‬המטרה היא אחת‪ :‬לצאת מן העולם כשם שנכנסנו‪,‬‬ ‫איזון בין חובה לחסד‪ :‬עלינו לשלב שתי תחושות‪ :‬לחיות בדריכות של מי‬ ‫בלב טהור ובאמונה שלמה‪.‬‬ ‫שיודע שזהו המסע היחיד‪ ,‬אך בנחת של מי שיודע כי הקב"ה אב רחמן‬ ‫המלווה את הנשמה בכל דרכיה‪.‬‬ ‫‪ .1‬כאשר שני התלמודים חלוקים מדוע קולו של התלמוד בבלי גובר על פני התלמוד ירושלמי והרי אווירא דארץ ישראל מחכים?‬ ‫‪ .2‬מה עדיף לקנות ‪ ,‬אתרוג מארץ ישראל שאינו מהודר או אתרוג מהודר מחוץ לארץ? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .3‬האם הביכורים הם חיוב על כל מין ומין בנפרד‪ ,‬או שמא הלב היהודי הוא שבוחר מהי הראשית שמקדשת את הכל?‬ ‫‪ .4‬מדוע מברכים ברכה עובר לעשייתן ולא חיישינן שמא ימות?‬ ‫‪ .5‬ברכת שהחיינו לפני קיום מצווה ‪ ,‬האם היא חובה מן התורה או שמא תקנת חכמים? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .6‬האם מי ששכח לברך שהחיינו איבד את המצווה או שיש לו תשלומין? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .7‬האם מותר להניח תפילין של ראש עם המכסה והאם חייב להניחם עוד הפעם אם הניח עם המכסה?‬ ‫‪ .8‬האם הפסק בדיבור בין תפילין של יד לשל ראש נחשב להפסק גמור?‬ ‫‪ .9‬האם בשעת ברכת המזון צריכים לכסות סכינים מפלסטיק שהם על גבי השולחן?‬ ‫‪ .10‬סכין מזהב או חרב נוצצת של כסף כמוה כברזל מקצר חיים?‬ ‫‪ .11‬האם אקדח כמוהו כסכין על השולחן בברכת המזון?‬ ‫‪ .12‬האם גם ברכת מעין שלש זקוקה לכיסוי סכינים?‬ ‫‪ .13‬אדם שמסרב לעלות להגבהה ‪ ,‬האם הוא בכלל ארור אשר לא יקים?‬ ‫‪ " .14‬אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין"‪ ,‬האם בדיקת אולטרה סאונד לאשה בהריון פוגעת בברכה?‬ ‫‪ .15‬הנודר צדקה אם יתרפא ממחלתו הממארת‪ ,‬ולבסוף התברר שמחלתו אינה ממארת האם חייב לתת את נדרי הצדקה? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .16‬מי ביקש לעקור את חזרת הש"ץ ומה היה הנימוק המרעיש?‬ ‫‪ .17‬אבנים שהניפו עליהן ברזל קודם שהוקדשו האם יש בזה איסור של לא תניף עליהן ברזל? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .18‬למי באמת שייכת הקרקע בהר גריזים ובהר עיבל? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .19‬כשהברכה רודפת אחריך האם ייתכן שאדם בורח ממנה?‬ ‫‪ .20‬סוד הבתים המפוצלים‪ :‬מדוע תפילין של ראש בארבעה ותפילין של יד באחד?‬ ‫‪ .21‬אדם שהלך יחף בשבת‪ ,‬האם מבטל הוא את מצוות עונג שבת? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .22‬נעלי עור ביום הכיפורים‪ ,‬מה דין סוליה קרועה? הוכח מפרשת השבוע!‬ ‫‪ .23‬סודו של החיד"א מהו הכוח להפוך מילים של דין למילים של חסד?‬ ‫‪ .24‬יהודי בבגדי גוי‪ ,‬האם יש מציאות שהתורה תחייב לעשות זאת?‬ ‫הלימוד בעלון וכל דברי התורה לרפואת‬ ‫אאמו״ר יצחק בן ליזה הי"ו‪ .‬יוסף בן מזל הי״ו‪ ,‬מרת דבורה בת ברכה תח״י‪ ,‬מרת יפית בת מזל תח״י‬