gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נהורה חדתא · Nehoira Chadeta — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: נהורה חדתא · Nehoira Chadeta

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

נהורה חדתא · Nehoira Chadeta — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס”ד‬ ‫אורות של אמונה‬ ‫לדרך החיים‬ ‫מלוקט מדברות‬ ‫קדשו ותורתו של‬ ‫האדמו”ר רבי דוד חי‬ ‫אביחצירא שליט”א‬ ‫גיליון כג‬ ‫פרשת כי תבוא תשפ”ו‬ ‫פניני דעת‬ ‫לנתיבות חיי היום‬ ‫נְ ‪ִ+‬ה ִירין‬ ‫ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה‬ ‫פרקי חיזוק לחיים של רוגע ושלווה‬ ‫להמתיק את הלימוד – הדרך לגלות‬ ‫לראות את הטוב – האמונה שמעבר לנגלה‬ ‫מחדש את טעם התורה‬ ‫חנוכה‪ ,‬שעיקר ההודאה שצריך להודות להשם‬ ‫השם יתברך הוא יודע צפונות הלב‬ ‫ולקבל מלכותו‪ ,‬הוא לראות שכל מה שעושה הוא‬ ‫החיפוש אחר מתיקות התורה‬ ‫רק טוב‪ ,‬כמאמר הנביא (איכה ג‪ ,‬לח) ִמ ּ ִפי ֶע ְליוֹ ן ל ֹא‬ ‫וצרכיו‬ ‫פרשתנו פותחת במצוות הבאת הביכורים‪ ,‬ומסיימת בציווי וְ ָׂש ַמ ְח ָּת‬ ‫ֵת ֵצא ָה ָרעוֹ ת וְ ַה ּטוֹ ב‪ ,‬כי ממנו יתברך יוצאות רק‬ ‫במרוץ החיים אנו נוטים לבקש ברכות מאנשים‬ ‫ְ ּב ָכל ַה ּטוֹ ב (דברים כו‪ ,‬יא)‪ .‬לעיתים קרובות מוצא את עצמו האדם במצב‬ ‫טובות‪.‬‬ ‫סביבנו‪ ,‬מברכים את חברינו בבריאות‪ ,‬בפרנסה‬ ‫שבו אין לו חשק ללימוד התורה הקדושה‪ .‬הוא שואל את עצמו תימה‬ ‫ובנחת‪ ,‬אך לעיתים אנו שוכחים שרק הקדוש ברוך‬ ‫לעתיד לבוא אכן נראה זאת בהתגלות‪ .‬כמו‬ ‫גדולה‪ ,‬הלא אין מתיקות כמתיקות ונעימות דברי התורה‪ .‬וכנודע דברי‬ ‫הוא יודע מה באמת מטיב עם הנשמה שלנו‪ .‬התורה‬ ‫שכתב שם בשם הרה”ק רבי נפתלי מרופשיץ ע”ה‪,‬‬ ‫האור החיים הקדוש הידועים על הפסוק באש קודש‪“ :‬שאם היו בני‬ ‫מלמדת אותנו בפרשתנו כי השאיפה הגבוהה ביותר‬ ‫שלעתיד יתגלה כל הקורות אותנו בגלות הזה‪ ,‬ונראה‬ ‫אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים‬ ‫היא להישען על ברכתו הישירה של השם יתברך‪ ,‬זו‬ ‫שהיו הכל טובות וחסדים‪ ,‬ורק שנעלמו מאיתנו‪.‬‬ ‫אחריה‪ ,‬ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה‪ ,‬כי התורה‬ ‫שמגיעה מתוך הבנה עמוקה של צרכינו האמיתיים‪,‬‬ ‫ובזה אפשר להסביר את דברי הגמרא (ברכות ז‪ ,‬א)‬ ‫כוללת כל הטובות שבעולם”‪ .‬אם כן‪ ,‬מדוע חסר לו אותו חשק נכסף‪.‬‬ ‫גם כשאיננו מסוגלים לראות אותם בעצמנו‪.‬‬ ‫מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לא היה‬ ‫המידות הקטנות המעלימות את האור‬ ‫אדם שהודה להקדוש ברוך הוא עד שבאתה לאה‬ ‫במדרש (במדבר רבה פרשה יג סימן א) אמרו‪,‬‬ ‫התשובה לכך טמונה במה שכתוב (קהלת ז‪ ,‬כט) ֲ ׁא ֶשר ָע ָׂשה ָה ֱאל ִֹקים‬ ‫והודתו‪ ,‬שנאמר (בראשית כט‪ ,‬לה) ַה ּ ַפ ַעם אוֹ ֶדה ֶאת‬ ‫אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬רבונו‬ ‫את האדם יָ ׁ ָשר וְ ֵה ָּמה ִ ּב ְ ׁקש ּו ִ ׁח ְש ּבֹנוֹ ת ַר ִ ּבים‪ .‬האדם מתחילתו ישר‬ ‫ה’‪ .‬אולם לפי האמור שעיקר ההודאה תהיה לעתיד‬ ‫של עולם‪ ,‬לכהנים אתה אומר שיברכו אותנו‪ ,‬אין‬ ‫ויכול להרגיש את מתיקות ועריבות התורה‪ .‬אבל אשמים אנחנו בכך‬ ‫כשנראה שהכל היה לטובה עבורנו‪ ,‬לכן עד שבאה‬ ‫אנו צריכין אלא לברכתך ולהיותנו מתברכין מפיך‬ ‫שאינו מרגיש טעם וחשק בתורה‪ ,‬משום שמחמת התאוות והרצונות‬ ‫לאה לא היה מי שהודה בעולם הזה כי עדיין לא‬ ‫שנאמר (דברים כו‪ ,‬טו) ַ ׁה ְש ִק ָיפה ִמ ְּמעוֹ ן ָק ְ ׁד ְש ָך‪ .‬אמר‬ ‫שמביאים אנו על עצמנו‪ ,‬מכניסים אנו את נפשנו במידות קטנות‬ ‫נגלה הדבר בגלוי‪ ,‬עד ביאת משיח במהרה שבא‬ ‫להם הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אף על פי שאמרתי לכהנים‬ ‫ושפלות‪ .‬ומחמת כן אין טעם בדברי קדושה ואינו מרגיש מתיקות‬ ‫מיהודה‪ ,‬ואז בשעת לידת יהודה התחיל להתנוצץ‬ ‫שיהו מברכין אתכם‪ ,‬אני עומד עימהם ומברך אתכם‬ ‫ועריבות טוב התורה‪.‬‬ ‫ענף ההודאה‪ .‬כידוע ששורש כל דבר אשר אחרית‬ ‫(מדרש תנחומא פרשת נשא סימן יא)‪.‬‬ ‫העצה לכך היא לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה על חטאיו‪.‬‬ ‫נעוצה בראשית‪ ,‬לזה מתחילת לידת יהודה אמרה‬ ‫שואל הכתב סופר (פרשת נשא דף קטז‪ ,‬א) וצריך‬ ‫וכך יסיר מעצמו את חושך התאוות המחשיך ממנו את אור התורה‬ ‫ַה ּ ַפ ַעם אוֹ ֶדה ה’‪ ,‬היינו שעתה התנוצץ תכלית‬ ‫להבין לשון אין אנו צריכין אלא לברכתך‪ ,‬היה לו‬ ‫הקדושה‪ ,‬ואז אורייתא מודעת ליה חוביה (זוהר ויקרא כג‪ ,‬ב) והמאור‬ ‫ההודאה‪.‬‬ ‫לומר בלשון אין אנו רוצים‪ ,‬בכך שכותב אין אנו‬ ‫צריכין אלא‪ ,‬משמעו שאמנם ייתכן שברכת כהנים‬ ‫שבה יחזירנו למוטב‪.‬‬ ‫אבינה לאחריתם – הראייה שלאחר‬ ‫גדולה מברכת הקדוש ברוך הוא‪ ,‬רק שישראל‬ ‫השלכת הנפש אל תוך מימי התורה‬ ‫מעשה‬ ‫מסתפקים במועט ואומרים אנחנו לא צריכים יותר‬ ‫עם זאת‪ ,‬ישנה עצה נוספת המיועדת לשעות שבהן האדם מרגיש‬ ‫אפשר להוסיף בזה שזה דבר הכתוב (תהלים עג‪,‬‬ ‫אלא מספיק לנו ברכתך‪ .‬ומתרץ הכתב סופר תירוץ‬ ‫יובש‪ .‬עליו להשליך את עצמו ללימוד התורה אף שאינו מרגיש בה‬ ‫טז‪-‬יז) וָ ֲא ַ ׁח ּ ְש ָבה ָל ַד ַעת זֹאת ָע ָמל ִהיא ְב ֵעינָ י‪ַ ,‬עד ָאבוֹ א‬ ‫מתוק מדבש‪ ,‬בברכת בני אדם זה לזה ייתכן שאדם‬ ‫טעם‪ ,‬שפעמים רבות הוא ניסיון מאת השם עד כמה האדם מוסר את‬ ‫ֶאל ִמ ְק ְ ּ ׁד ֵשי ֵאל ָא ִבינָ ה ְל ַא ֲח ִר ָיתם‪ .‬בתחילה חושבים‬ ‫יברך את חברו בעושר ובאריכות ימים ובכבוד‬ ‫עצמו ללמוד לשמה‪.‬‬ ‫ָע ָמל ִהיא ְב ֵעינָ י כי המקרה שלפנינו הוא צרה צרורה‬ ‫ובדברים שבדרך כלל האדם רוצה בהם‪ ,‬אבל‬ ‫על דרך זו דרשו צדיקים את הפסוק (שמות טו‪ ,‬כג) וַ ָ ּיבֹא ּו ָמ ָר ָתה וְ ל ֹא‬ ‫בבחינת עמל ואון‪ ,‬אך כל זה ַעד ָאבוֹ א ֶאל ִמ ְק ְ ּ ׁד ֵשי‬ ‫ייתכן כי אין זה באמת הטוב עבור חברו‪ .‬כי הרי‬ ‫ל ְש ּתֹת ַמיִ ם ִמ ָּמ ָרה ִּכי ָמ ִרים ֵהם‪ ,‬ואין מים אלא תורה (בבא קמא יז‪,‬‬ ‫יָ ְכל ּו ִ ׁ‬ ‫ֵאל‪ ,‬לעתיד כשיבנה בית המקדש‪ ,‬ואז ָא ִבינָ ה‬ ‫לעיתים ייתכן שהעושר הוא בבחינת עושר שמור‬ ‫א)‪ .‬לפעמים אין לאדם חשק ללימוד‪ ,‬והוא מרגיש בה טעם מר ולא‬ ‫ְל ַא ֲח ִר ָיתם‪ ,‬אבין כי כל הדברים שהיו נראים צרות‬ ‫לו לבעליו לרעתו‪ ,‬וכך לגבי אריכות ימים וכבוד‪,‬‬ ‫מתיקות ועריבות‪ .‬ומהי העצה שנאמרה שם (להלן פסוק כה)‪ ,‬וַ יּוֹ ֵרה ּו ה’‬ ‫בעצם הם שגרמו את הטובה‪ .‬שכן כך הוא בריאתו‬ ‫וייתכן שיבוא אדם חס ושלום למצב שהוא קץ בחייו‬ ‫ֵעץ‪ ,‬לשון עץ נדרש מלשון עצה‪ ,‬וַ ַ ׁי ְּש ֵל ְך ֶאל ַה ַּמיִ ם וַ ִי ְּמ ְּתק ּו ַה ַּמיִ ם‪.‬‬ ‫של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא (שבת עז‪ ,‬ב)‪,‬‬ ‫וכבודו לכלימה עבורו‪ .‬אם כן האדם אינו יודע מה‬ ‫העצה שהורה לו השם היא להשליך את עצמו לתוך המים‪ ,‬לעסוק‬ ‫ורק על ידי מה שהיה נראה כרע יכולים לבוא אל‬ ‫לטובתו או לרעתו‪ ,‬ולמרות זאת מבקש דברים כאלו‬ ‫במימי התורה אף שאין לו שום חשק‪ .‬וכשמשליך עצמו לתלמוד תורה‬ ‫הטוב‪.‬‬ ‫שוב ושוב‪ ,‬ואכן מטעם זה כותב הכתב סופר שראה‬ ‫למרות הקושי‪ ,‬אז וַ ִי ְּמ ְּתק ּו ַה ַּמיִ ם‪ ,‬ומרגיש שוב את מתיקות ועריבות‬ ‫כך גם משה רבינו ע”ה ביקש מהקדוש ברוך הוא‬ ‫בספרים שאחד התפלל שהשם יתן לו מה שימצא‬ ‫טוב התורה‪ .‬ועל כך נאמר מיד לאחר מכן (שם בפסוק כה) ׁ ָשם ָׂשם לוֹ‬ ‫(שמות לג‪ ,‬יח) ַה ְר ֵאנִ י נָ א ֶאת ְּכב ֶֹד ָך‪ ,‬ואמר לו הקדוש‬ ‫לטוב לו‪.‬‬ ‫ּמ ְש ּ ָפט וְ ׁ ָשם נִ ָּסהוּ‪ ,‬שללמוד ללא שיש לו חשק וטעם הוא ניסיון‬ ‫חֹק ו ִ ׁ‬ ‫ברוך הוא וַ ֲה ִסר ִֹתי ֶאת ַּכ ּ ִפי וְ ָר ִא ָית ֶאת ֲאח ָֹרי ו ָּפנַ י ל ֹא‬ ‫גדול מצד השם‪ ,‬עד כמה מוכן האדם להשליך את עצמו ואת רצונותיו‬ ‫יֵ ָראוּ‪ .‬וביאר החתם סופר (תורת משה פרשת כי תשא)‪,‬‬ ‫האמונה כי כל מה שעובר על האדם‬ ‫למען תורתו הקדושה‪.‬‬ ‫כי משה רבינו ביקש לדעת ולהבין דרכי הנהגת‬ ‫הוא לטובה‬ ‫הקדוש ברוך הוא את העולם‪ ,‬וכמו שאמרו בגמרא‬ ‫ובאמת צריך כל אדם להשריש בקרבו כי רק‬ ‫הוראה למעשה‪:‬‬ ‫(ברכות ז‪ ,‬א) מפני מה יש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא יודע מה טוב עבורו‪ ,‬וגם כשנראה‬ ‫בימים שבהם הספר נפתח בכובד ראש ואין ללב חשק אמיתי‬ ‫רשע וטוב לו‪ .‬ענהו הקדוש ברוך הוא ו ָּפנַ י ל ֹא יֵ ָראוּ‪,‬‬ ‫בעיניו כדבר רע‪ ,‬אינו אמת‪ ,‬כי ָּכל ְ ּד ָע ִביד ַר ֲח ָמנָ א‬ ‫ללמוד‪ ,‬אל לנו להתייאש או להניח את הספר‪ .‬זה בדיוק הרגע שבו‬ ‫את אחורי ניתן לראות‪ ,‬לאחר מעשה ניתן לראות‬ ‫ְל ַטב ָע ִביד (ספר העיקרים מאמר ד פרק כד)‪ .‬זוהי עבודה‬ ‫הקדוש ברוך הוא בוחן את אהבתנו‪ .‬נפתח את הגמרא או את החומש‬ ‫מה טוב יצא ממנו‪ ,‬אך פני‪ ,‬לפני וקודם המעשה‪ ,‬לא‬ ‫של הודאה‪ ,‬כמו שכתב הדברי חיים ע”ה בענייני‬ ‫ונקרא אפילו שורה אחת במסירות נפש‪ .‬עצם ההשלכה אל תוך המים‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫תביא בעקבותיה את המתיקות‪ ,‬והטעם הטוב ישוב ויאיר את הנפש‪.‬‬ ‫בות‬ ‫מו ָּסר ָא ֹ‬ ‫הדרכה מעשית בפרשת השבוע‬ ‫מ ּ ֻש ְל ָחן ַה ְּמ ָל ִכים‬ ‫ִׁ‬ ‫עובדות והנהגות מגדולי הדורות‬ ‫השמחה וההתלהבות בעבודת השם‬ ‫זיכרון של ענווה – הדרך לקבלת המצוות ברצון‬ ‫עבודת השם בשני יצריו‬ ‫אך לאור דברי הקדושת לוי הדבר מובן‬ ‫סכנת ההחזקה טובה בגין המצוות‬ ‫וְ ָׂש ַמ ְח ָּת ְב ָכל ַה ּטוֹ ב וגו’ (כו‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫היטב‪ .‬בהבאת הביכורים מתוודה האדם ואומר‪,‬‬ ‫בליבו של כל יהודי פועמת שאיפה טהורה‬ ‫תחילה וראש לכל עבודת השם ואהבתו הוא מאמר הכתוב הנאמר בכל יום פעמיים‬ ‫אמנם עשיתי מצוות אך ל ֹא ׁ ָש ָכ ְח ִּתי מהן‪ ,‬אלא‬ ‫לקיים את מצוות השם בשלמות‪ .‬אך פנימיות‬ ‫באהבה בעת קריאת שמע (דברים ו‪ ,‬ד) וְ ָא ַה ְב ָּת ֵאת ה’ ֱאל ֶֹק ָיך ְ ּב ָכל ְל ָב ֶב ָך‪ ,‬ודרשו בו חז”ל‬ ‫החזקתי טובה לעצמי וזכרתי אותן‪ .‬מתוודה הוא‬ ‫התורה מאירה לנו כי קיום המצווה אינו מסתכם‬ ‫(ברכות נד‪ ,‬א) ְ ּב ָכל ְל ָב ֶב ָך בשני יצריך‪ ,‬ביצר טוב וביצר הרע‪ .‬והנה עבודת השם ביצר טוב‬ ‫על כך שלא השכיל להבין שאין במעשיו כלום‬ ‫רק במעשה עצמו‪ ,‬אלא בגישה שבה האדם‬ ‫מובנת כפשוטה‪ ,‬שיעבוד את השם במידותיו הטובות שניתנו בו מעצם בריאתו‪ .‬אבל‬ ‫מול חסדי השם עליו‪ ,‬ולא נתן אל ליבו כי מה לו‬ ‫ניגש אליה ולאחריה‪ .‬כאשר יהודי זוכה לעשות‬ ‫עבודת השם ביצר הרע הוא דבר שראוי להתבונן בו‪ ,‬הלא טוב יותר שיכבוש את יצרו‬ ‫לאדם אצל בוראו‪ ,‬וכל מה שיעשה אינו מספיק‬ ‫כלל מול הטובות והחסדים הסובבים אותו‪.‬‬ ‫מצווה או חסד‪ ,‬הסכנה הגדולה ביותר היא‬ ‫הרע‪ ,‬ואיזה טוב יוכל לצמוח מן הרע‪.‬‬ ‫תחושת הגאווה והחזקת טובה לעצמו‪ .‬צדיקי‬ ‫פירש הרה”ק המגיד רבי דוב בער ממעזריטש ע”ה‪ ,‬שכל כוח החמדה וההתלהבות‬ ‫תשובה ושפלות קודם כל תפילה‬ ‫הדורות לימדונו כי הדרך להבטיח שהמצוות‬ ‫שבאדם שורשו מהיצר הרע‪ .‬ואפילו תשוקה לדבר טוב שורשה גם כן בכוח התאווה מן‬ ‫צדיקים גדולים עמלו להחדיר בליבם כי כל‬ ‫יעשו רושם למעלה‪ ,‬היא לשכוח מהן מיד‬ ‫היצר הרע‪ ,‬ואם לא היצר הרע לא הייתה שום מציאות של התלהבות ותשוקה בנפש האדם‪.‬‬ ‫אשר יעשו לא ישווה לערך החסדים שמעניק‬ ‫לאחר עשייתן‪ ,‬ולזכור תמיד רק את חסדי השם‬ ‫והרי עבודת השם המעולה צריכה להיות בשמחה ובהתלהבות‪ ,‬כמו שכתב ברמב”ם‬ ‫לנו בורא עולם‪ .‬וגם כשיהודי עושה דבר מה‪,‬‬ ‫המרובים המחייבים אותנו להשתדל פי כמה‬ ‫(הלכות סוכה פרק ח הלכה טו)‪ ,‬השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שציווה‬ ‫הרי אינו יודע אם נתקבל המעשה ברצון‪,‬‬ ‫וכמה‪.‬‬ ‫בהן עבודה גדולה היא‪ ,‬וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו שנאמר (דברים‬ ‫שמא לא עשהו כראוי או שמא חטא וחטאיו‬ ‫כח‪ ,‬מז) ַּת ַחת ֲ ׁא ֶשר ל ֹא ָע ַב ְד ָּת ֶאת ה’ ֱאל ֶֹק ָיך ְ ּב ִׂש ְמ ָחה ו ְּבטוּב ֵל ָבב‪ .‬לכן שלמות העבודה היא‬ ‫מסתירים ומונעים ממצוותו להתקבל ברצון‪.‬‬ ‫כשהשם יתברך זוכר את הנשכחות‬ ‫שישיב האדם גם את כוחות היצר הרע אל הקדושה‪ ,‬ויהפוך את כל כוח התאווה שבקרבו‬ ‫כך לימדנו הרה”ק מקאמרנא ע”ה בספרו‬ ‫מסופר כי כאשר פגש האדמו”ר בעל אהבת‬ ‫אל הקדושה ויעבוד את השם בשמחה ובהתלהבות‪ ,‬ובכך יזכה לעבודת השם בשני יצריו‪.‬‬ ‫היכל הברכה (כי תשא רעו‪ ,‬ב)‪ ,‬שהרה”ק החוזה‬ ‫ישראל מויז’ניץ ע”ה את האדמו”ר רבי יואל‬ ‫מסאטמר ע”ה‪ ,‬הזכיר האדמו”ר מויז’ניץ את‬ ‫השמחה כתנאי לשלמות המצווה‬ ‫מלובלין ע”ה הזהיר אותנו להשפיל את עצמנו‬ ‫מאמרו של הרה”ק בעל קדושת לוי מברדיטשוב‬ ‫מעלת השמחה גדולה וחשובה היא עד מאוד‪ ,‬ואין עבודת השם שלמה אלא אם היא‬ ‫ולעשות תשובה קודם כל תפילה ולימוד‪ .‬כמו‬ ‫ששמע ממנו תלמיד אחד שאחר חצות קודם‬ ‫ע”ה‪ .‬הקדושת לוי פירש את הנאמר בתפילת‬ ‫נעשית מתוך שמחה‪ .‬למרות שאין השמחה מצווה מן התורה‪ ,‬בכל זאת מסייעת היא‬ ‫ראש השנה ִּכי זוֹ ֵכר ָּכל ַה ִ ׁנ ְּש ָּכחוֹ ת ַא ָּתה הוּא‬ ‫לימודו אמר מתוך שפלות רבה‪ ,‬ריבונו של‬ ‫להתעלות בכל המעלות הטובות‪ .‬וכמו שהעצבות שאיננה עבירה הרי היא מכלה כל‬ ‫עולם‪ ,‬אפשר אני מן אותן שכתוב בהם וְ ָל ָ ׁר ָשע‬ ‫ֵמעוֹ ָלם וְ ֵאין ׁ ִש ְכ ָחה ִל ְפנֵ י ִכ ֵּסא ְכבוֹ ֶד ָך‪.‬‬ ‫חלקה טובה בעבודת השם‪ ,‬כך גם השמחה מגביהה את עובד השם ומכשירה אותו לכל‬ ‫ָא ַמר ֱאל ִֹקים ַמה ְּל ָך ְל ַס ּ ֵפר ֻח ָ ּקי (תהלים נ‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫הוא ביאר שכאשר אדם עושה מצווה‬ ‫המעלות הטובות‪.‬‬ ‫ומחזיק את עצמו בגינה ומתגאה‪ ,‬הקדוש ברוך‬ ‫והתמרמר מאוד‪ ,‬והאריך בדברי ריצוי ובכייה‬ ‫לא זו בלבד‪ ,‬אלא כל ההבטחות שמצינו בדברי חז”ל למקיימי מצוות התורה‪ ,‬פעמים‬ ‫ותחנונים‪.‬‬ ‫הוא שוכח את המצווה‪ .‬וכן להפך‪ ,‬אם אדם‬ ‫שאינן מתקיימות אצל עושי המצוות‪ .‬טעם הדבר הוא כי יש והאדם מקיים המצווה כמי‬ ‫עובר עבירה חלילה וזוכר זאת ויודע שעליו‬ ‫זו היא העצה שלא לבוא חלילה לידי גאווה‬ ‫שהיא עול וטורח על צווארו‪ .‬באמת שמחת הלב שזכה לקיים מצוות השם היא תנאי‬ ‫מהמצוות שעשה‪ .‬יידע האדם בליבו את אשר‬ ‫אתי נֶ גְ ִ ּדי ָת ִמיד (תהלים‬ ‫לתקן מעשיו בבחינת וְ ַח ָּט ִ‬ ‫הכרחי בשלמות המצווה‪ ,‬ואין המצווה עולה לרצון כי אם באופן שיהיה עשייתה בלב שמח‬ ‫אמר הרה”ק מלובלין (שם)‪ ,‬שאין גרוע בעולם‬ ‫נא‪ ,‬ה)‪ ,‬אז השם יתברך שוכח כביכול מהעבירה‬ ‫ובהודאה להשם שזיכהו לעבוד לפניו‪ ,‬ויהיה יקר בעיניו קיום מצוות התורה מכל זהב וכסף‬ ‫כמותו‪ .‬ואף הוסיף ואמר‪ ,‬שאפילו אם יאמר לו‬ ‫שעשה‪ .‬וזו הכוונה ִּכי זוֹ ֵכר ָּכל ַה ִ ׁנ ְּש ָּכחוֹ ת‪ ,‬הקדוש‬ ‫שבעולם‪ .‬וכפי גודל שמחתו באמת ובטוב לבב הפנימי‪ ,‬כך יזכה לקבל אור עליון‪ .‬ואם‬ ‫מלאך השם שהוא צדיק‪ ,‬אינו מאמין לו‪ .‬ואם‬ ‫ברוך הוא זוכר את המצוות שהאדם שכח‬ ‫יתמיד בזה אין ספק שישרה עליו רוח הקודש‪ .‬עניין זה נוהג בקיום כל המצוות כולם‪ ,‬בין‬ ‫יאמר לו הקדוש ברוך הוא בעצמו שהוא צדיק‪,‬‬ ‫שעשה אותן ולא החזיק טובה לעצמו‪ ,‬וכן זוכר‬ ‫בעת שעוסק בתורה שיהיה בחשק גדול נמרץ בהתלהבות עצומה‪ ,‬כאילו עומד לפני המלך‬ ‫יאמין לו על אותו רגע ולא יותר‪ ,‬כי בנקל ניתן‬ ‫אם האדם שכח שעשה עבירה ולא שם על ליבו‬ ‫ומשרת לפניו בחשק גדול למצוא חן בעיניו ולקבל ממנו מעלה יתירה וגדולה (הקדמה לשער‬ ‫למעוד ולדחות לשאול תחתית חס ושלום‪.‬‬ ‫לתקן את אשר עיוות‪.‬‬ ‫המצוות להאריז”ל)‪.‬‬ ‫וְ ָׂש ַמ ְח ָּת ְ ּב ָכל ַה ּטוֹ ב – אין טוב אלא תורה‬ ‫נקודה לחיים‪:‬‬ ‫סוד הווידוי על המצוות‬ ‫אחרי כל מעשה טוב‪ ,‬תרומה או סיום מסכת‪,‬‬ ‫ענהו האדמו”ר מסאטמר שעתה מחוור לו‬ ‫ובוודאי כשזוכה להגות בתורה ובצפונותיה‪ ,‬יתמלא שיר ושבח להקדוש ברוך הוא‬ ‫היצר ממהר לטפוח לנו על השכם‪ .‬העבודה‬ ‫מה שנאמר בפרשתנו בתוך פסוקי וידוי מעשר‪,‬‬ ‫שזיכה אותו לעסוק בחמדה גנוזה‪ .‬תורה שהייתה צפונה אצל הקדוש ברוך הוא תתקע”ד‬ ‫שלנו היא להדוף את ההרגשה הזו‪ .‬במקום‬ ‫שבהם מצהיר האדם ל ֹא ָע ַב ְר ִּתי ִמ ִּמ ְצו ֶֹת ָיך וְ ל ֹא‬ ‫דורות קודם לבריאת העולם‪ ,‬והיו מלאכי מרום משתוקקים לקבל אותה‪ ,‬והניח כל שרפי‬ ‫מעלה ונתנה לבניו חביביו‪ .‬יודה וישבח להקדוש ברוך הוא על חסדו עימו‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫לזכור את המצווה ולהתגאות בה‪ ,‬נזכור את‬ ‫ׁ ָש ָכ ְח ִּתי (דברים כו‪ ,‬יג)‪ .‬ולכאורה בוידוי מזכיר‬ ‫וְ ָׂש ַמ ְח ָּת ְב ָכל ַה ּטוֹ ב ֲ ׁא ֶשר נָ ַתן ְל ָך ה’ ֱאל ֶֹק ָיך‪ ,‬ואין טוב אלא תורה (אבות פרק ו משנה ג)‪ .‬התורה‬ ‫חסדי השם עלינו שאפשרו לנו לעשות אותה‪,‬‬ ‫האדם את הדברים הלא טובים שעשה‪ ,‬ואם כן‬ ‫היא טובה שאין למעלה ממנה והיא ערבה על כל טועמיה‪ַ ,‬ה ֶנ ֱּח ָמ ִדים ִמזָ ּ ָהב ו ִּמ ּ ַפז ָרב‬ ‫ונשכח את זכויותינו‪ .‬כך נבטיח שמצוותינו יהיו‬ ‫פלא הוא מדוע הוא מזכיר את המצוות שעשה‬ ‫ו ְּמתו ִּקים ִמ ְ ּד ַ ׁבש וְ נ ֶֹפת צו ִּפים (תהלים יט‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫מאירות‪ ,‬נקיות‪ ,‬וייזכרו תמיד לפני כיסא הכבוד‪.‬‬ ‫וטוען שלא שכח אותן‪.‬‬ ‫כמו שכתב באור החיים הק’ בפרשתנו‪ ,‬כי אם היו בני אדם מרגישים במתיקות וערבות‬ ‫טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה‪ ,‬ולא היה נחשב בעיניהם מלא עולם כסף‬ ‫וזהב למאומה‪ ,‬כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם‪ .‬יש לך אדם שלוקח מקח‪ ,‬יש בו‬ ‫זהב אין בו כסף‪ ,‬יש בו כסף אין בו זהב‪ ,‬אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף שנאמר (תהלים‬ ‫המשך מעמוד קודם‬ ‫ְ ּב ֵצל ָה ֱאמוּנָ ה‬ ‫יב‪ ,‬ז) ִא ְמרוֹ ת ה’ ֲא ָמרוֹ ת ְטהֹרוֹ ת ֶּכ ֶסף ָצרוּף‪ ,‬ויש בו זהב שנאמר ַה ֶנ ֱּח ָמ ִדים ִמזָ ּ ָהב ו ִּמ ּ ַפז ָרב‪.‬‬ ‫יראו‪ ,‬אין באפשרותו של האדם לראות מה טוב יש בו‪ .‬אחר המעשה ניתן לראות כפי שנראה‬ ‫יש אדם לוקח שדות אבל לא כרמים‪ ,‬כרמים ולא שדות‪ ,‬אבל המקח הזה יש בו שדות‬ ‫ממעשה מגילת אסתר‪ ,‬שכל לקיחתה של אסתר לבית המלך שהייתה נראית כגזירה איומה‪,‬‬ ‫ויש בו כרמים שנאמר (שיר השירים ד‪ ,‬יג) ׁ ְש ָל ַחיִ ְך ּ ַפ ְר ֵ ּדס ִר ּמוֹ נִ ים (שמות רבה פרשה לג סימן א)‪.‬‬ ‫התבררה לבסוף כי היא שהייתה הסיבה מעם השם להצלת כלל ישראל‪.‬‬ ‫הוסיף על כך תלמידו בשו”ת קול אריה (פתח טוב אות ז)‪ ,‬שעל פי דברי רבו החתם סופר הנ”ל‬ ‫לימוד תורה לשמה – עוז ותעצומות‬ ‫ניתן לפרש כמין חומר דברי הגמרא (ברכות שם) שאמרו וְ ֲה ִסר ִֹתי ֶאת ַּכ ּ ִפי וְ ָר ִא ָית ֶאת ֲאח ָֹרי‪ ,‬אמר‬ ‫עניין השמחה בלימוד התורה אינו רק תוספת מעלה אלא ממש מיסודות קנין התורה‪.‬‬ ‫רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא‪ ,‬מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה קשר של‬ ‫כאשר בא האדם ללמוד תורה ולהגות בה‪ ,‬צריך לשים כוחותיו ומעייניו רק בה‪ ,‬ודווקא‬ ‫תפילין‪ .‬דהנה עיקר מצוות קריאת שמע היא דווקא בתפילין כדאיתא בגמרא (ברכות יד‪ ,‬ב)‪,‬‬ ‫באופן זה זוכה להבין בה ולעמוד על סודה‪ ,‬כמו שכתוב (משלי ח‪ ,‬יד) ֲאנִ י ִבינָ ה ִלי גְ בו ָּרה‪.‬‬ ‫וכשאומרים ׁ ְש ַמע יִ ְׂש ָר ֵאל ה’ ֱאל ֵֹקינ ּו ה’ ֶא ָחד‪ ,‬הלא מעידים אנחנו שגם השם שהוא שם הרחמים‪,‬‬ ‫ֲאנִ י ִבינָ ה אם אני כל כולי שקוע בתורה בלי שיור כדי להבינה ולהחכים בה‪ ,‬אזי ִלי גְ בו ָּרה‬ ‫וגם אלקינו שהוא בחינת מידת הדין (וישלח קעד‪ ,‬ב)‪ ,‬הרי הם אחד‪ .‬בשורשם חד הם‪ ,‬וממילא גם‬ ‫במלחמתה של תורה‪ .‬אבל אם אין עצמיות האדם מונחת בתורה‪ ,‬אלא כדבר חיצוני ואינו‬ ‫בתוך הצער והנראה כרע חס ושלום‪ ,‬גם שם נמצא הטוב בעומק הדין‪.‬‬ ‫עצם מהותו‪ ,‬אזי אין זוכים לכוון לאמיתה של תורה‪.‬‬ ‫דבר זה נרמז היטב בתפילין‪ ,‬שהרי בהם מתקיים עיקר מצוות קריאת שמע‪ .‬בית התפילין‬ ‫בעיקר מתקיימים תנאים אלו בעוסק בתורה לשמה‪ ,‬כי העוסק בתורה לשמה אינו‬ ‫של ראש מורה על אחדות אחת הנמצאת בכל העולמות‪ ,‬וממנה מתפשטים שתי הרצועות‬ ‫מרגיש צער ויגיעה‪ ,‬והגם שהתורה דורשת ממנו עמל ויגיעה אינו מצטער בכך‪ ,‬ואדרבה‬ ‫אחד לימין ואחד לשמאל‪ ,‬וכדברי התיקוני זוהר (הקדמה יז‪ ,‬א) ימין הוא חסד דרועא ימינא‪,‬‬ ‫הוא מלא שמחה ותענוג מעסק התורה‪ .‬אולם אם כוונתו בלימוד להנאת עצמו על מנת‬ ‫וגבורה היא מידת הדין דרועא שמאלא‪ .‬לעין המתבונן נראה שהם שני דברים נפרדים דין‬ ‫שיהיה נקרא רב וחכם וכדי שיכבדו אותו‪ ,‬אזי יגיעת התורה מחלישה אותו ומתישה‬ ‫ורחמים‪ ,‬אך המסתכל לסוף דרכן של הרצועות יראה שבקשר התפילין חוזרים הם ומתקשרים‬ ‫את כוחו‪ ,‬וכמו שכתוב (משלי ח‪ ,‬יד) ֲאנִ י ִבינָ ה ִלי גְ בו ָּרה‪ּ ,‬ת ׁו ִּש ָיּה לשון תשישות וחולשה‪.‬‬ ‫ומתערבים זה בזה‪ .‬לכן כשרצה משה רבינו לדעת דרכיו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬הראהו קשר‬ ‫כאשר הלימוד הוא ִלי להנאת האדם ולצרכו אזי ּת ׁו ִּש ָיּה והיא מתשת כוחו‪ .‬רק אם זוכה‬ ‫של תפילין‪ ,‬שבו רואים שבעצם הכל אחדות אחת‪ ,‬שחסד ודין הכל אחד‪ ,‬רק שלפעמים נסתר‬ ‫להתעלות שיהיה לימודו לשם שמיים‪ ,‬אזי יתקיים בו המשך הפסוק ִלי גְ בו ָּרה‪ ,‬שתהיה‬ ‫הטוב והרחמים בתוך הדין‪.‬‬ ‫התורה מוסיפה בו כוח וגבורה‪ ,‬ויסתלקו ממנו כל מיחושי הגוף ומכאוביו‪.‬‬ ‫***‬ ‫הוראה למעשה‪:‬‬ ‫בימים שבהם אנו פוגשים אירועים שנראים כקשים ומכאיבים‪ ,‬עלינו לזכור כי אנו רואים‬ ‫רק את ההווה‪ ,‬אך השם יתברך רואה את הכל כשלמות אחת‪ .‬במקום לשקוע בצער‪ ,‬ננסה‬ ‫כשאנו ניגשים ללמוד‪ ,‬ננסה להשיל מעלינו את הציפיות החיצוניות ואת הדאגות‪ .‬נחפש‬ ‫להשריש בלבנו את האמונה שגם זה הוא חלק מהחסד הגדול של השם‪ ,‬המסתתר בתוך הדין‪.‬‬ ‫בתוך התורה לא רק ידע‪ ,‬אלא את הקשר החי עם השם יתברך‪ .‬כאשר נשקיע את כל כולנו‬ ‫נתפלל על הטוב שנראה לנו כרע שיתהפך לטוב גלוי‪ ,‬בידיעה גמורה שהכל נעשה בחשבון‬ ‫בלימוד מתוך רצון לשמחו‪ ,‬נרגיש את כוח הגבורה שהתורה מעניקה לנו‪ ,‬ואת השמחה‬ ‫מדויק לטובתנו הנצחית‪.‬‬ ‫האמיתית שממתיקה כל קושי ומעניקה לנו חיות לכל היום כולו‪.‬‬