gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון מיוחד בנושא‬ ‫תכלה שנה‬ ‫וקללותיה‬ ‫דרכי העבודה וביאור המנהגים‬ ‫גליון מיוחד‬ ‫תכלה שנה‬ ‫וקללותיה‬ ‫התקנה לקרוא פרשת כי תבוא קודם ראש השנה‬ ‫ועל ידי כך הקללות כלות מאליהם‪,‬‬ ‫לפי זה ביאור הדברים הוא‪ ,‬שכשם‬ ‫תכלה שנה וקללותיה‬ ‫שכיון שנזדעזו מהקללות ומיראה‬ ‫שבקריאת פרשיות המועדים אנו‬ ‫איתא בגמרא (מגילה לא‪' ):‬עזרא תיקן‬ ‫ופחד שבו בתשובה‪ ,‬נסתלק החטא‬ ‫מושכים עלינו את הארת הימים‬ ‫לישראל שיהו קורין קללות שבתורת‬ ‫ונסתלק עימו גם העונש‪ ,‬ובזה נמצאת‬ ‫ההם‪ ,‬כך כאשר אנו קורין את פרשת‬ ‫כהנים קודם עצרת‪ ,‬ושבמשנה תורה‬ ‫כלה השנה וקללותיה‪.‬‬ ‫הקללות אנו מעוררים אותם‪.‬‬ ‫קודם ראש השנה ‪ -‬כדי שתכלה שנה‬ ‫זהו גם הטעם שהתקין עזרא לקרוא‬ ‫אמנם לפי זה הדברים צריכים ביאור‬ ‫וקללותיה'‪ .‬מבואר שעל ידי קריאת‬ ‫את פרשת הקללות בסוף השנה ולא‬ ‫גדול‪ ,‬כי נמצא שח"ו אנו ממשיכים‬ ‫הקללות הכתובות בתורה הם כלים‬ ‫בתחילתה‪ ,‬ולכאורה היה עדיף לקרוא‬ ‫עלינו את הקללות‪ ,‬ואנו ממהרים‬ ‫ומסתלקים מעל ישראל‪.‬‬ ‫בהם מיד בתחילת השנה אחרי ימי‬ ‫אותם שיבואו עלינו מיד בשנה זו כדי‬ ‫והדברים טעונים ביאור‪ ,‬שהרי‬ ‫הדין והרחמים קודם שישובו ויחטאו‬ ‫שיכלו קודם לראש השנה‪ ,‬וזה ודאי‬ ‫הקללות לא באו בסתם‪ ,‬אלא מחמת‬ ‫מחדש‪ ,‬ועל ידי זה ישמעו ויפחדו‬ ‫אינו יכול להיות‪.‬‬ ‫עוונותיהם של ישראל‪ .‬ואם כן‪,‬‬ ‫מהעונש ולא יחטאו‪ .‬אלא שאם‬ ‫כל זמן שעדיין לא חזרו ישראל‬ ‫ישמע האדם את הקללות בתחילת‬ ‫תשובת ישראל מבטלתם‬ ‫בתשובה‪ ,‬למה יתבטלו‪ ,‬ואם שבו‬ ‫השנה כאשר הוא עדיין טהור מהחטא‬ ‫בתשובה שלימה‪ ,‬כבר בטלו מאליהם‪,‬‬ ‫ורחוק מהקללה‪ ,‬יתברך בלבבו לומר‬ ‫אלא כך הוא פשר הדבר ‪ -‬הקריאה‬ ‫ולמה צריך לקרוא אותם בתורה‪.‬‬ ‫שלום יהיה לי‪ ,‬כי אין חטא תחת ידי‪.‬‬ ‫של הקללות קודם לראש השנה‬ ‫נועדה לעורר רישומם בעולם‪ ,‬כדברי‬ ‫אבל בסוף השנה כאשר לב האדם‬ ‫הקריאה מעוררת הקללות‬ ‫יודע כמה חטאים חטא במהלך השנה‬ ‫הרמח"ל‪ .‬וכאשר ישראל מכוונים‬ ‫ליבם לקריאה כראוי‪ ,‬פניהם מוריקות‬ ‫ביאור הדברים נראה על פי מה שכתב‬ ‫כולה‪ ,‬ועכשיו שומע בקריאת התורה‬ ‫הרמח"ל בספר דרך ה' (ח"ד פ"ח) ‪:‬‬ ‫מהו העונש שעתיד לבוא עליו אם‬ ‫מחמת פחד החטא ועונשו‪ ,‬וכמו‬ ‫שהביא רש"י (דברים כט יב) ממדרש‬ ‫'צריך שתדע‪ ,‬שמן התיקונים הגדולים‬ ‫לא ישוב בתשובה‪ ,‬מועילה הקריאה‬ ‫שסידרו הנביאים לישראל היה ענין‬ ‫לעוררו לחזור בתשובה‪.‬‬ ‫אגדה שכאשר שמעו ישראל מאה‬ ‫קללות חסר שתים‪ ,‬חוץ ממ"ט קללות‬ ‫הקריאה בתורה‪ .‬וזה נכלל בשתי‬ ‫נמצא שמה שאמרו בגמרא שעזרא‬ ‫שבתורת כהנים‪ ,‬הוריקו פניהם ואמרו‪,‬‬ ‫בחינות‪ ,‬האחת ‪ -‬קריאת ספר התורה‬ ‫תיקן לקרוא קללות דכי תבוא 'קודם‬ ‫'מי יוכל לעמוד באלו'‪.‬‬ ‫על הסדר עד תומו‪ ,‬וחוזר חלילה על‬ ‫ראש השנה'‪ ,‬שני דברים כלולים בזה‪:‬‬ ‫דרך זה‪ .‬והשנית ‪ -‬קריאת פרשיות‬ ‫האחד ‪ -‬שיקרא אותם סמוך לראש‬ ‫וכיון שנכנסה היראה בליבם הרי הם‬ ‫מיוחדות בזמנים מיוחדים‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬ולא זמן רב לפניו‪ .‬והשני‬ ‫שבים בתשובה‪ ,‬כי הפחד והיראה‬ ‫מתבליני התשובה המה‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫וזה‪ ,‬כי הנה ספר התורה הוא כלל מה‬ ‫שיקרא אותם לפני ראש השנה ולא‬ ‫שנמסר לנו ממנו יתברך להיותו הוגים‬ ‫לאחריו‪.‬‬ ‫הרמב"ם (פ"ג מהלכות מגילה ה"ו) שימי‬ ‫ראש השנה ויום הכיפורים 'ימי‬ ‫בו‪ ,‬שעל ידי זה תימשך לנו הארתו‪.‬‬ ‫תשובה ויראה ופחד'‪ ,‬וכתב הראשית‬ ‫והנה לקבל הארה זו בתמידות‪ ,‬תיקנו‬ ‫שנה ו'קללותיה'‬ ‫חכמה (ריש שער הקדושה) ש'היראה היא‬ ‫שנהיה הוגים בו במקהלותינו בתמידות‬ ‫התשובה'‪ ,‬וזהו אחד מהטעמים שכתבו‬ ‫על הסדר‪ ,‬וזה מלבד ההיגיון הפרטי‬ ‫לשון חכמים הוא תכלה שנה‬ ‫הראוי לכל אחד ואחד בפרטו‪.‬‬ ‫'וקללותיה'‪ ,‬ולא אמרו תכלה שנה‬ ‫חכמים בתקיעת השופר בראש השנה‬ ‫'והקללות'‪ ,‬ומבואר שלכל שנה יש‬ ‫כדאיתא במדרש תנחומא (וישלח ב)‬ ‫ועל ידי הקריאה התמידית הזאת‪,‬‬ ‫קללות המיוחדות לה‪ .‬וטעם הדבר‪ ,‬כי‬ ‫על הנאמר בספר יואל (ב יא) ַ'וה' נָ ַתן‬ ‫מתמיד בנו אור הקדושה הזאת‪ .‬וגם‬ ‫בעקבות חטאי האדם בשנה החולפת‬ ‫קוֹ לוֹ לִ ְפנֵ י ֵחילוֹ '‪' ,‬ה' נתן קולו' זה ראש‬ ‫בזמנים המיוחדים כפי עניינם‪ ,‬ראוי‬ ‫נגזרים עליו ח"ו הקללות הראויות על‬ ‫השנה שבו תקיעת שופר‪' ,‬לפני חילו'‬ ‫שנקרא הפרשיות הנוגעות לעניינים‬ ‫פי מעשיו בשנה זו‪ ,‬ועל פי מהותה‬ ‫אלו ישראל שהן מזדעזעין וחרדין‬ ‫ההם‪ ,‬להחזיק הארת הימים על ידי‬ ‫של השנה הזו [ראה בספר דברי‬ ‫מקול השופר וחוזרין בתשובה כדי‬ ‫כוח התורה‪ ,‬שהוא הכוח היותר חזק‬ ‫יואל (פרשת עקב) שהביא מספר יצירה‬ ‫לזכות בדין ביום הכפורים'‪,‬‬ ‫שיש לנו'‪.‬‬ ‫שלש תועליות הקריאה‬ ‫ולכאורה יש לתמוה‪ ,‬כיצד ניתן‬ ‫ומהראב"ד שם‪ ,‬שכל הנבראים משתנית‬ ‫סמוך לראש השנה‬ ‫לומר שקללות השנה המיוחדות לה‬ ‫בחינת מהותם בכל שנה ושנה]‪.‬‬ ‫פרשה זו יש שלשה תועליות בקריאתה‪:‬‬ ‫מתעוררים בקריאת פרשת הקללות‬ ‫שבתורה‪ ,‬והרי רוב המחלות והקללות‬ ‫ובזה יובן גם לשון הגמ' 'כדי שתכלה‬ ‫הראשון מצד הקללות‪ ,‬שקורין אותה‬ ‫הבאות בדורות אלו אינם נזכרות אף‬ ‫שנה'‪ ,‬וקשה‪ ,‬הרי השנה כלה מאליה‪,‬‬ ‫בסוף השנה אחרי שנתמלאה סאת‬ ‫קללות השנה בחטאות האדם‪ ,‬כדי‬ ‫ברמז בלשון התורה‪ .‬אך הביאור הוא‬ ‫ואנו בקריאתנו איננו פועלים אלא‬ ‫לבטל את כולם‪ ,‬כמבואר‪ .‬השני מצד‬ ‫שאף שאנו קורים בכל שנה אותו נוסח‬ ‫שקללותיה יתמו ולא היא‪ ,‬והיה לגמרא‬ ‫האדם‪ ,‬שקורין אותה סמוך ונראה‬ ‫קללות הכתוב בתורה‪ ,‬מכל מקום אותם‬ ‫לומר 'כדי שיכלו קללות השנה'‪ .‬אלא‬ ‫לראש השנה‪ ,‬שהוא זמן שבלאו הכי‬ ‫קללות הכתובות בספר הברית אינם‬ ‫שכיון שקללות שנה זו מתאימות לשנה‬ ‫כל אדם מתמלא באימת יום הדין‪,‬‬ ‫אלא בבחינת אבות לכולם‪ ,‬ותולדותיהם‬ ‫זו ולמהותה‪ ,‬אנו מבקשים שתכלה‬ ‫וממילא כשישמע את קריאת הקללות‬ ‫ותולדות תולדותיהם קיימים ומתחדשים‬ ‫אותה שנה והקללות שהיו ראויות‬ ‫המובטחות לעובר על רצונו יתברך‪,‬‬ ‫בכל דור ודור באופן אחר‪ ,‬אלא שאין‬ ‫לה מחמת חטאות ישראל‪ .‬וזהו גם‬ ‫תצטרף היראה ליראה וימהר לשוב‬ ‫איתנו יודע עד מה‪ ,‬כי הוא סוד ה'‬ ‫דקדוק לשון התוספות (ב"ב פח‪' ):‬שאין‬ ‫בתשובה ויתכפר לו‪ .‬והשלישי מצד‬ ‫הנגלה רק ליראיו להבין היכן רמוז‬ ‫אנו רוצים שיכנסו תוכחות של שנה‬ ‫השי"ת‪ ,‬שקורין אותה בחודש אלול‬ ‫כל חולי וכל מכאוב של בני דורו‬ ‫שהוא חודש הרחמים והסליחות ועת‬ ‫שעברה בשנה הבאה'‪ ,‬והיינו‪ ,‬שכיון‬ ‫באותיותיה של תורה‪ ,‬ובזה יוכל לתקנם‬ ‫רצון‪ ,‬ועל כן כאשר יתעורר רישומם‬ ‫שקללות אלו מתאימות למהות שנה‬ ‫ולרפאם‪.‬‬ ‫של הקללות בעת הקריאה‪ ,‬בקל יסלח‬ ‫זו‪ ,‬הרי שאם יכנסו לשנה האחרת לא‬ ‫לנו השי"ת אם נעשה תשובה‪.‬‬ ‫יתאימו למהותה ויהיו מרות יותר‪.‬‬ ‫החילוק בין קללות דבחוקותי לקללות דכי תבוא‬ ‫בעצם ביאת הקללות על‬ ‫למשה לומר אותם לישראל‪ ,‬וזהו‬ ‫אחר שנתבאר שענין קריאת הקללות‬ ‫ישראל ‪ -‬הקב"ה רחמן יותר‬ ‫שאמרו שמשה 'מפי עצמו' אמרן]‪.‬‬ ‫הוא לעורר את ישראל לבטלם‬ ‫מבואר בגמרא (בבא בתרא פח‪ ):‬שהקב"ה‬ ‫מעתה יש להבין מהו החילוק בין‬ ‫בתשובתם‪ ,‬יש לעיין‪ ,‬כיון ששתי‬ ‫בירך את ישראל בעשרים ושתים‬ ‫דברים שהקב"ה אומר לישראל מפיו‬ ‫פרשיות קללות יש בתורה ‪ -‬האחת‬ ‫ברכות וקללן בשמונה קללות‪ ,‬ואילו‬ ‫של משה‪ ,‬ובין דברים שהקב"ה אמר‬ ‫בפרשת בחוקותי והשניה בפרשת כי‬ ‫משה רבינו בירכן בשמונה ברכות‬ ‫למשה‪ ,‬ומשה אמרן לישראל‪.‬‬ ‫תבוא‪ ,‬למה קוראים דווקא את קללות‬ ‫וקללן בעשרים ושתים קללות‪ .‬ופירש‬ ‫משנה תורה‪ ,‬ולא את קללות פרשת‬ ‫ונקדים מה שמצינו במשנה באבות (א‬ ‫הרשב"ם 'שהקב"ה רחמן וברכתו מרובה‬ ‫בחוקותי‪ .‬לשם כך עלינו להבין את‬ ‫א) חילוק בלשון‪ ,‬שכלפי משה נאמר‬ ‫מקללתו‪ ,‬אבל אדם קללתו מרובה‬ ‫החילוק הקיים בין שתי פרשיות אלו‪.‬‬ ‫'קיבל' תורה מסיני‪ ,‬וכלפי יהושע‬ ‫מברכתו'‪ .‬והדברים טעונים ביאור‪,‬‬ ‫נאמר 'ומסרה' ליהושע‪ .‬ופירש המהר"ל‬ ‫ומבואר בגמרא (מגילה לא‪ ):‬שיש‬ ‫היאך נאמר על משה רבינו ע"ה רעיא‬ ‫טעם החילוק‪ ,‬ש'קבלה' היינו לפי כוחו‬ ‫שני חילוקים בין הפרשיות‪ :‬קללות‬ ‫מהימנא ואב רחמן לישראל‪ ,‬שנתאכזר‬ ‫של המקבל‪ ,‬ואילו 'מסירה' היינו כל‬ ‫דבחוקותי הקב"ה אמרם‪ ,‬ונאמרו בלשון‬ ‫עליהם ח"ו להרבות עונשם‪.‬‬ ‫מה שיש לו‪ .‬ועל כן‪ ,‬משה שקיבלה‬ ‫רבים‪ ,‬ואילו קללות דכי תבוא משה‬ ‫עוד יש לעיין במה שכתב רש"י (דברים‬ ‫מהקב"ה נאמרה בו קבלה‪ ,‬לפי כוחו‪,‬‬ ‫מפי עצמו אמרן‪ ,‬ונאמרו בלשון יחיד‪.‬‬ ‫כח כג) על הנאמר ְ'ו ָהי ּו ׁ ָש ֶמ ָיך ֲא ׁ ֶשר ַעל‬ ‫ואילו יהושע שלמד ממשה נאמרה‬ ‫אש ָך נְ חֹ ׁ ֶשת'‪' ,‬שקללות הללו משה מפי‬ ‫רֹ ׁ ְ‬ ‫בו מסירה‪ ,‬שכל מה שקיבל מסר לו‪.‬‬ ‫[ויש להעיר שמה שנאמר ש'משה‬ ‫עצמו אמרן וכו'‪ ,‬והקל משה בקללותיו‬ ‫למדנו מדבריו‪ ,‬שהקב"ה נותן לאדם לפי‬ ‫מפי עצמו אמרן'‪ ,‬אין הכוונה כפשוטו‪,‬‬ ‫לאומרן בלשון יחיד‪ ,‬וגם בקללה זו‬ ‫כוח המקבל‪ ,‬ואילו בשר ודם נותן את‬ ‫שהרי כתב הרמב"ם (פ"ג מתשובה ה"ח)‬ ‫הקל'‪ ,‬עיי"ש ביאור הדברים‪ .‬הרי שמשה‬ ‫כל אשר יש לו‪.‬‬ ‫'שכל האומר שאפילו פסוק אחד משה‬ ‫הקל בקללותיו‪ ,‬והדברים סותרים‬ ‫אמרו מפי עצמו‪ ,‬הרי זה כופר בתורה'‬ ‫מעתה גם לענין הקללות הדבר כן‪,‬‬ ‫לנאמר בגמרא שאדם קללתו מרובה‪.‬‬ ‫ע"כ‪ .‬אמנם ביאור הדברים כמו שכתב‬ ‫שהקללות שאמר הקב"ה לישראל‬ ‫נראה לחלק‪ ,‬שבעיקר הדבר שיבואו‬ ‫מפי משה‪ ,‬נתנם להם לפי כוחן של‬ ‫המהר"ל בגור אריה (דברים כח כג) שכל‬ ‫קללות על ישראל מחמת חטאם‪ ,‬קללת‬ ‫המקבלים‪ ,‬אבל הקללות שנאמרו למשה‬ ‫התורה נאמרה לישראל על ידי הקב"ה‬ ‫בשר ודם חמורה יותר‪ .‬אבל אחר‬ ‫ומשה אמרן לישראל‪ ,‬אין בהם בחינה‬ ‫מפי משה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהקב"ה מדבר אל‬ ‫הגזירה‪ ,‬בענין האופן והצורה שיבואו‬ ‫זו‪ ,‬אלא משה מסר להם כל אשר השיג‬ ‫ישראל מפיו של משה‪ ,‬ואילו קללות‬ ‫הקללות‪ ,‬בזה קללת בשר ודם היא‬ ‫באמירת ה' אליו‪.‬‬ ‫דמשנה תורה נאמרו על ידי הקב"ה‬ ‫יחיד‪ ,‬כמכוונות לכל אחד‬ ‫בצורת ביאת הקללות ‪-‬‬ ‫לקולא‪ .‬ועל כן על עיקר חטאם קללם‬ ‫ואחד בפני עצמו‪ ,‬ומתוך כך כל‬ ‫בשר ודם מיקל יותר‬ ‫משה ביותר קללות כמבואר בגמרא‪,‬‬ ‫הקהל ישובו בתשובה ויסלקו הקללות‬ ‫אמנם כל זה בעיקר הגזר הדין‪ ,‬אבל‬ ‫אבל באופן ביאתם היקל עליהם כמו‬ ‫מעליהם‪.‬‬ ‫כאשר כבר נחתם גזר הדין‪ ,‬וכבר מחל‬ ‫שכתב רש"י‪.‬‬ ‫הקב"ה על כבודו בכך שהחליט רק‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬כי עפ"י שורת הדין‬ ‫שמיעת הקריאה למעשה‬ ‫להענישם ולא לכלותם מחמת חטאם‪,‬‬ ‫החוטא דינו מיתה ואין מקום לרחמים‪,‬‬ ‫בזה יש מקום לבשר ודם לבקש‬ ‫וכמבואר במדרש (ילקוט יחזקאל רמז‬ ‫העולה מן המבואר למעשה‪ ,‬כי‬ ‫עליהם רחמים להקל מעונשם‪ ,‬כיון‬ ‫שנח) ששאלו לחכמה ולנבואה החוטא‬ ‫כשקורין בבית הכנסת את הקללות‪,‬‬ ‫שבזה כבר אין פגיעה בכבוד המלך‪,‬‬ ‫מה עונשו ואמרו שחייב מיתה‪ ,‬ולכן‬ ‫יזכור השומע את דברי הרמח"ל כי‬ ‫אלא אדרבא רחמים על יצירי כפיו‪.‬‬ ‫כאשר מדובר ב'מלאך השליח' וכיוצא‬ ‫מתעורר ענין הפרשה בעת קריאתה‪,‬‬ ‫בו 'אדם השליח'‪ ,‬אין בכוחם למחול‬ ‫ועל כן בשעת קריאת הקללות הדין‬ ‫מק ל בצורת‬ ‫נמצא שכאשר השליח ֵ‬ ‫העונש‪ ,‬הוא מוסיף להגדיל בזה שם‬ ‫כלל‪ ,‬ומשום כך בעיקר ביאת הקללה‬ ‫מתוח בבחינת מה עליו בתוך שאר‬ ‫על החוטא‪ ,‬הנהגת בשר ודם היא‬ ‫ישראל‪ ,‬ורושם הקללות עולה עליו‬ ‫שמים‪ ,‬שהוא רחום וחנון אף כלפי‬ ‫הפושעים‪ ,‬וכמו שאנו אומרים בתפילה‬ ‫לחומרא‪ ,‬ואין בזה כלל משום רוע לב‬ ‫מחמת מעשיו הרעים כל ימי השנה‬ ‫ח"ו או חסרון במידת הרחמים‪ ,‬אלא‬ ‫'ברוגז רחם תזכור'‪ .‬ומה שאין הקב"ה‬ ‫שחלפה‪.‬‬ ‫משום כבוד כלפי מעלה‪ ,‬כי אין בכוחו‬ ‫בעצמו מרחם מלכתחילה יותר‪ ,‬היינו‬ ‫וידע שעל פי דרכי אנוש אין מזור‬ ‫משום שחביבה עליו תפילת הצדיקים‪,‬‬ ‫של שליח למחול על כבוד משלחו‪,‬‬ ‫לחטאתו‪ ,‬כי החוטא עונשו מיתה‪.‬‬ ‫והוא רוצה שיבקשו רחמים על בניו‪.‬‬ ‫ובפרט בהיותו מלך מלכי המלכים‪ .‬ורק‬ ‫ומתוך כך יתעורר הפחד בליבו‪,‬‬ ‫הקב"ה שהוא הבעל דבר‪ ,‬בידו להאריך‬ ‫עד שיוריקו פניו מחמתם כבשעה‬ ‫אפו כמה שירצה‪ ,‬ועל כן הוא רחמן‬ ‫למה קוראים דווקא 'קללות‬ ‫יותר מהשליח‪.‬‬ ‫ראשונה‪ .‬ועל ידי כך יתעורר לחזור‬ ‫כי תבוא' קודם ראש השנה‬ ‫בתשובה ויסיר מעליו את רושם‬ ‫וכלפי המלאכים הדברים מפורשים‬ ‫הקללות‪ .‬וכשינהג כן‪ ,‬נמצא הוא נכנס‬ ‫מעתה מובנים הדברים למה הסמיך‬ ‫בדברי חכמים (תנחומא ישן שמות כג כ)‬ ‫ליום הדין ולשנה החדשה בלא רושם‬ ‫עזרא את קריאת פרשת כי תבוא‬ ‫שביארו הכתוב ִ'ה ֵ ּנה ָאנֹ ִכי ׁ ֹשלֵ ַח ַמלְ ָא ְך‬ ‫קיללת השנה שעברה‪ ,‬כי כלתה שנה‬ ‫וקללותיה לראש השנה‪ ,‬ולא את‬ ‫לְ ָפנֶ ָיך לִ ׁ ְש ָמ ְר ָך ַּבדָּ ֶר ְך וגו'‪ִ ,‬ה ּׁ ָש ֶמר ִמ ּ ָפנָ יו‬ ‫פרשת בחוקותי‪ ,‬וזאת מחמת שני‬ ‫ּו ׁ ְש ַמע ְּבקֹ לוֹ ַאל ַּת ֵּמר ּבוֹ ִּכי לֹא יִ ּ ָׂשא‬ ‫וקללותיה‪ ,‬ותטיב לו החתימה במהרה‪.‬‬ ‫הדברים שהתייחדה בהם פרשה זו‬ ‫לְ ִפׁ ְש ֲע ֶכם ִּכי ׁ ְש ִמי ְּב ִק ְר ּבוֹ '‪' ,‬כי לא ישא‬ ‫אבל אם יתאחר בתשובתו עד לראש‬ ‫מחברתה‪:‬‬ ‫לפשעכם‪ ,‬למה‪ ,‬שהוא שליח‪ ,‬וכל מה‬ ‫השנה‪ ,‬נמצא הוא מעביר עליו את‬ ‫הראשון‪ ,‬שקללותיה נאמרו מפי משה‬ ‫שהשליח מצווה לעשות הוא עושה‪,‬‬ ‫רושם קללות השנה שעברה לשנה‬ ‫אבל אני נושא לכם פנים‪ ,‬שנאמר‬ ‫עצמו‪ ,‬שהוא שליח ואין בדבריו‬ ‫החדשה‪ ,‬שהוא דבר חמור כדקדוק‬ ‫מקום לרחמים כלל‪ ,‬וכיון שכל טעם‬ ‫(במדבר ו כו) 'יִ ּ ָׂשא ה' ּ ָפנָ יו ֵאלֶ ָיך'‪.‬‬ ‫דברי התוספות‪ ,‬וגם תקשה עליו‬ ‫הקריאה היה כדי לגרום לישראל‬ ‫עבודת ראש השנה ביותר‪.‬‬ ‫ובזה יש ליישב הנהגת משה רבינו‬ ‫לפחד‪ ,‬ושיוריקו פניהם ומתוך כך‬ ‫אביהם של ישראל‪ ,‬כי ככל שמדרגת‬ ‫והנה אין הדבר תלוי באדם אם לקרוא‬ ‫יחזרו בתשובה ויסלח להם‪ ,‬על כן‬ ‫השליח גדולה יותר‪ ,‬כך מבין הוא יותר‬ ‫את הפרשה או לא‪ ,‬כי תקנת חכמים‬ ‫בדווקא קוראים פרשה זו‪ ,‬שבה מבואר‬ ‫שאין בכוחו למחול על כבודו של‬ ‫היא לכל ישראל‪ .‬נמצא שכאשר‬ ‫שבעקבות החטא יבוא העונש בלא‬ ‫המלך‪ ,‬ואין זה מחמת חסרונו שמרבה‬ ‫קוראים את הפרשה וקללותיה‪ ,‬אנו‬ ‫רחמים כלל‪.‬‬ ‫קללתו על החוטאים‪ ,‬אלא אדרבא‬ ‫מעוררים את קללות השנה על כל‬ ‫והשני‪ ,‬שקללותיה נאמרו בלשון‬ ‫מחמת מעלתו‪ ,‬שרואה ומכיר יותר‬ ‫בני האדם מחמת רוע מעלליהם‪,‬‬ ‫יחיד‪ ,‬כי כשנאמרים הדברים בלשון‬ ‫במעלת רבו ומבין יותר גודל החטא‪,‬‬ ‫ואדם שלא ישים ליבו לכך‪ ,‬ולא‬ ‫רבים‪ ,‬יש אדם שיחשוב שאמנם‬ ‫ועל כן אינו יכול למחול על כבוד‬ ‫יתעורר למשמע הדברים‪ ,‬נמצא‬ ‫הציבור בכללותו חוטא וצריך לחשוש‬ ‫רבו [כיוצא בזה מצינו בגמרא (שבת‬ ‫רעתו בכפליים‪ ,‬כי הקללות התעוררו‬ ‫מהקללות‪ ,‬אבל הוא עצמו מן היחידים‬ ‫פט‪ ):‬שאברהם ויעקב אמרו לקב"ה‬ ‫לבוא עליו ח"ו‪ ,‬והוא לא הסירם ממנו‬ ‫שאינם חוטאים ואין הקללות מכוונות‬ ‫כי ישראל שחטאו ימחו על קדושת‬ ‫בתשובתו‪.‬‬ ‫אליו‪ .‬על כן נאמרו הקללות בלשון‬ ‫שמך]‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת אבי מורי הכ"מ‬ ‫הר"ר יוסף יעקב בהר"ר אריה ליב גולדשטוף זצ"ל‬ ‫נלב"ע כ"א טבת תשפ"ו‬ ‫להנצחות ולקבלת הגליון במייל‬ ‫איש ישר דרך‪ ,‬מתמיד בתורתו‪ ,‬מתבטל בביטול גמור לרבותיו‪ ,‬עבד את ה' בצניעות‪ ,‬ועוולה לא נמצא בשפתיו‬ ‫‪L0527114615@gmail.com‬‬ ‫הגליון יו"ל בסיועם הנדיב של הר"ר דוד משה הי"ו ורעייתו מרת רחל תחי' מץ‬