אור פנימי · Ohr Pnimi — כי תבוא (2026-08-24)

בס"ד
גליון מס' 7
משוכתב מתוך שיעורים
לאחר שלמדנו שהבורא רצה להיטיב לנבראיו ,מה היה דרוש
כדי שתתקיים אותה הטבה? חיסרון ,רצון לקבל!
תמצית הגליונות הקודמים
מהו אותו "רצון לקבל" שעליו מדבר רבינו? בגליונות הקודמים עסקנו ביסודות מחשבת הבריאה כפי
שמבאר אותם מרן בעל הסולם .פתחנו בחמש שאלות היסוד
הרצון לקבל הוא ֵשם כולל לכל סוגי החסרונות וההשתוקקויות
שיש במציאות .הוא הכלי שבו האדם מקבל את ההנאה ,והוא ושש החקירות :לשם מה נברא העולם? מהי מהות האדם?
גם הקובע את מידתה .ככל שהרצון גדול יותר – כך גְּ דֵ לָה כיצד ייתכן שבבריאה קיימים חסרונות ,ייסורים וקלקולים?
ההנאה; וככל שהרצון קטן יותר – כך פוחתת ההנאה. ומדוע דווקא האדם הוא מרכז כל המציאות?
ואם אנו מדמיינים את גודל ההטבה שהבורא הכל יכול והבלתי לאחר מכן למדנו שני יסודות שעליהם מיוסדת כל ההבנה:
מוגבל רצה להיטיב לנו כפי מתת ידו הרחבה ,אז מובן שגם שאין לדון את הבריאה באמצע מלאכתה ,אלא מתוך תכליתה
הרצון לקבל שהוא ברא ,הוא רצון לקבל גדול ומופלג מאוד. וסופה ,ושאין לך ּפֹועֵ ל בלא תכלית .מתוך כך התברר שאי
אדם אחד נהנה ממוזיקה ,השני מחכמה ,והשלישי ממאכלים. אפשר לייחס פגם למעשה ידיו של הַ ּפֹועֵ ל השלם ,אלא עלינו
מדוע? משום שלכל אחד יש רצון אחר .ההנאה אינה נמצאת להבין שכל מה שנראה לעינינו הוא שלב במהלך המביא אל
בדבר עצמו ,אלא במידת הרצון שיש לאדם לקבל אותו. שלמות הבריאה.
יתכן אפילו ששני בני אדם יחוו את אותו הדבר ממש :האחד בהמשך למדנו כי האדם מצד שורשו ,הוא ברייה טובה ונעלה
יתענג ממנו תענוג גדול ,ואילו חברו יסבול ממנו עד שאין קץ לחשיבותה ,וכי תחושות השפלות
ההנאה היא דבר מופשט לגמרי.
סבל רב .מדוע? מפני שלזה יש רצון לקבל את וחוסר הערך הן תחבולות היצר המבקש
היא אינה תלויה בחפץ עצמו,
הדבר ,ולשני אין .ממילא עבור האחד זו הנאה, לרפות את ידיו של האדם מעבודת ה'.
אלא ברצון שיש לאדם אליו.
ועבור חברו – טורח ומעמסה. עוד התבאר שתכלית הבריאה כולה היא
נמצא שההנאה היא דבר מופשט לגמרי .היא אינה תלויה להיטיב לנבראיו ,ולשם כך ברא הקב"ה בנבראים רצון גדול
בחפץ עצמו ,אלא ברצון שיש לאדם אליו .כאשר יש רצון – לקבל את השפע וההטבה שחשב להעניק להם.
מרגישים הנאה .כאשר אין רצון – לא רק שאין הנאה ,אלא אולם עדיין נותר לברר :מהו אותו "רצון לקבל" שעליו מושתתת
שלפעמים אותו הדבר עצמו הופך לייסורים.
כל הבריאה? האם זהו רק אחד מכוחות הנפש של האדם ,או
ניתן לראות זאת בדוגמה פשוטה. שמא זהו החומר שממנו נברא האדם כולו ,וכל שאר הכוחות
שני אנשים יושבים באותו בית מדרש ושומעים שיעור בסוגיית אינם אלא ביטויים וגילויים שונים שלו?
רבי חנינא סגן הכהנים במסכת פסחים .האחד נהנה עד מאוד,
ממש "מלקק את האצבעות" .סוף סוף הוא שומע ביאור בהיר
לסוגיה שהתקשה בה זמן רב .הוא התחבט בה ,השתוקק פרק א'
להבין ,חיפש מי שיפשוט את ספיקותיו ,והנה הוא זוכה לשיעור
המסביר לו את כל היסודות .איזו שמחה! איזו הנאה! הרצון לקבל
לעומתו ,חברו יושב לידו וסובל מכל רגע .הוא כלל אינו מכיר " ויש להתבונן ,כיון שמחשבת הבריאה היתה בכדי להנות
את המושגים ,דרגות הטומאה אינן מדברות אליו ,וכל השיעור לנבראיו ,הרי הכרח הוא שברא בנשמות מדת רצון גדול עד
נראה בעיניו ארוך ומייגע .ככל שהזמן חולף הוא משתעמם מאד ,לקבל את אשר חשב לתת להן .שהרי מדת גדלו של כל
יותר ויותר ,ורק מחכה שהשיעור יסתיים. תענוג וכל הנאה ,מדודה במדת גדלו של הרצון לקבל אותו .עד
והרי שניהם שומעים את אותו שיעור בדיוק! מה ההבדל שכל שהרצון לקבל גדול יותר ,הנה בשיעור הזה מדת התענוג
ביניהם? גדולה ביותר"...
(מרן בעל הסולם – הקדמה לספר הזהר ,סעיף ו')
א
מי שאין בו רצון לקבל כלל ,אין זו מעלה אלא מצב של חולי. לא נושא השיעור השתנה ,אלא הכלי .לזה היה חיסרון גדול
אדם בריא בנפשו רוצה ,שואף ,משתוקק ומבקש להתמלא .כך להבין את הסוגיה ,ולכן היה לו כלי לקבל את התענוג שבה.
נברא האדם ,וזהו עצם טבעו. לשני לא היה כל חיסרון ,וממילא לא היה לו כלי לקבל את אותה
אולם יש לזכור דבר חשוב :אותה הטבה שעליה מדבר בעל הנאה.
הסולם אינה גלידה ושאר מעדנים ,לא כסף או כבוד ואפילו לא
חכמה ומושכלות.
הטבתו של הבורא גבוהה ונשגבה לאין שיעור מכל מה שאנו כך ניתן לראות את הדברים גם אצל אנשים הבאים
מכירים בעולם הזה .וכמו שכותב הרמח"ל בספרו 'מסילת ללמוד את ספרי רבינו בעל הסולם.
ישרים' ,שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה'. רבים מתחילים מתוך סקרנות .אולם לאחר זמן
אלא שאותו רצון לקבל שנברא כדי לקבל את ההטבה העליונה, מתברר שיש חילוק גדול בין אדם לחברו ,לפי הכלי
השתלשל וירד דרך העולמות עד לעולם הזה ,וכאן הוא מתגלה שעמו הגיע ללימוד.
באלפי צורות שונות :פעם כרצון לממון ,פעם לכבוד ,פעם יש אדם שעבר בחייו התמודדויות ,קשיים או סבל,
להשכלה ,ופעם לשאר ההנאות המוכרות לנו ואף להנאות ודברים אלו בנו בו בית קיבול פנימי .הוא מגיע אל
אסורות -תענוגים קטנים וחסרי ערך. הלימוד עם שאלות ,עם חיפוש ועם השתוקקות
אך בשורשם – כל הרצונות הללו אינם אלא ענפים של אותו אמיתית .כאשר הוא שומע את דברי רבינו ,הדברים
רצון אחד שברא הקב"ה בנבראים ,כדי שיוכלו לקבל את טובו מאירים לו ,מתיישבים על הלב ונותנים לו טעם גדול
בשלמות. בתורה ובעבודת ה'.
וכאן צריך להבין :מדוע יש בנו רצון גדול כל כך לדברים נמוכים לעומתו ,יש מי שמגיע עם כלי שטוח .הוא אולי
ושפלים ,בעוד שלאותה הטבה עצומה שהבורא רצה להיטיב מחפש חידושים או ריגושים ,אבל אין בו עדיין
לנבראיו ,ושעבורה נברא הרצון לקבל ,איננו מרגישים כמעט שום חיסרון פנימי .ממילא ,גם כאשר הוא שומע את
השתוקקות? ועל כך נלמד בע"ה בגליונות הבאים. אותם הדברים עצמם ,הוא אינו מוצא בהם סיפוק
וקורת רוח.
נקודות קצרות אין ההבדל בדברי התורה ,אלא בכלי המקבל אותם.
• הרצון לקבל הוא הכלי שבו האדם מקבל כל הנאה.
• גודל ההנאה נקבע לפי גודל החיסרון וההשתוקקות. לאחר שאנו יודעים שמחשבת הבריאה היא להיטיב לנבראיו,
מובן שהבורא ברא בנבראים רצון גדול מאוד ,כדי שיוכלו לקבל
• אותו הדבר עצמו יכול לגרום לאחד תענוג גדול ולחברו יסורים,
את אותה הטבה עצומה שחשב להעניק להם.
הכול לפי הרצון לקבל.
זהו בדיוק מה שמסיים רבינו" :הרי שמחשבת הבריאה
• מהות הבריאה כולה הוא הרצון לקבל המבקש להתמלא.
בעצמה ,מחיבת בהכרח לברא בנשמות רצון לקבל בשעור
מפרז ביותר ,המתאים למדת התענוג הגדול ,שכל יכלתו חשב
לענג את הנשמות .כי התענוג הגדול והרצון לקבל הגדול עולים
בקנה אחד".
פרק ב' מעתה מתברר לנו יסוד גדול :הרצון לקבל איננו פרט אחד
בבריאה ,אלא הוא מהותה של הבריאה כולה .מתחילתה ועד
החידוש שבבריאה סופה אין אנו פוגשים אלא רצון לקבל.
" ואחר שידענו זה ,כבר הגענו להבין חקירה הב' עד סופה הבריאה כולה שואפת כל העת להתמלא .האדם משיג דבר
בבירור מוחלט .כי חקרנו לדעת ,מה היא המציאות ,שאפשר מה ,נהנה ממנו ,ולאחר זמן ההנאה דועכת .הכלי מתרוקן,
להחליט עליה בבירור ,שאינה מצויה ואינה נכללת בעצמותו ושוב מתחיל לחפש מילוי חדש.
ית' ,עד שנאמר שהיא בריאה מחודשת יש מאין .ועתה ,שידענו די להביט מן החלון .אנשים רצים ממקום למקום .מכוניות
בבירור ,שמחשבת הבריאה שהיא בכדי להנות לנבראיו ,בראה נוסעות ,אוטובוסים חולפים ,חנויות מלאות קונים ,אנשים
בהכרח מדת רצון ,לקבל ממנו ית' את כל הנועם והטוב הזה עובדים ,לומדים ,מטיילים ,בונים ומתכננים.
שחשב בעדם ,הנה הרצון לקבל הזה ודאי שלא היה כלול מה מניע את כל המערכת האדירה הזאת? הרצון לקבל!
בעצמותו ית' מטרם שבראו בנשמות ,כי ממי יקבל? הרי שברא
כל אחד מבקש להשיג דבר שלדעתו ימלא את חסרונו ויעניק
דבר מחודש ,שאינו בו ית".
לו הנאה.
(מרן בעל הסולם – הקדמה לספר הזהר ,סעיף ז')
ב
כלומר ,לא היה צורך לברוא אלא את הרצון לקבל בלבד .זוהי בחקירה השניה ביקשנו לברר מהי אותה המציאות המחודשת
הבריאה המחודשת היחידה "יש מאין" .כל השפע ,הנועם של הבריאה ,שניתן לומר בודאות שאינה קיימת בבורא.
והטוב שחשב הבורא להעניק לנבראיו אינם בריאה חדשה, לאחר שלמדנו שהבורא ברא בנבראים רצון לקבל כדי שיוכלו
אלא נמשכים ממנו יתברך בבחינת "יש מיש" .נמצא לקבל את הטבתו ,כעת מבאר בעל הסולם שבכך מתיישבת
שהבריאה המחודשת היחידה שלא היתה קיימת קודם לכן, חקירה זו:
היא הכלי המקבל – הרצון לקבל.
אותו רצון לקבל – אותו חיסרון – אינו קיים בבורא יתברך ,שהרי
נקודות קצרות הוא שלם בתכלית השלמות" ,כי ממי יקבל"? לכן זהו הדבר
המחודש שנברא "יש מאין" ,ואינו כלול בעצמותו יתברך.
• ה"רצון לקבל" הוא הבריאה המחודשת היחידה שנבראה יש
וכך מבאר רבינו גם בספר "פי חכם"" :ואין להקשות ,מאין יש
מאין.
כח בבריאה עצמה ולא יהיה נמשך מהשי"ת? שזה סוד שברא
• בבורא יתברך אין רצון לקבל ,שהרי הוא שלם בתכלית. "יש מאין" שאיתא בספרים על הבריאה ,כי ענין הבריאה הוא
• ברוחניות אין כפייה; ההנאה מתקבלת רק במקום שיש רצון על כרחך דבר חדש ,מה שלא מצא בגדר הבורא ית'"...
והשתוקקות.
• כל השפע וההטבה הם בבחינת "יש מיש" ,ואילו כל חומר
הבריאה הוא הרצון לקבל. עדיין יש להבין :מדוע היה צורך לברוא רצון לקבל? וכי אין
הבורא יכול להיטיב לנבראיו גם בלא חיסרון והשתוקקות
מצידם?
מבאר בעל הסולם שבגשמיות אפשר לכפות על אדם
פרק ג' לקבל דבר שאינו רוצה בו ,כפי שאפשר להלעיט אווזים
"ומכאן באנו גם לסוף דעתם של המקובלים שהבאנו בחקירה בעל כרחם .אולם ברוחניות אין הדבר שייך כלל .ברוחניות
הג' ,שתמהנו עליהם ,איך אפשר לומר על הנשמות שהן חלק האדם מקבל בדיוק כפי רצונו ,משום ש"אין כפייה
אלקי ממעל ,בהשואה אל האבן שנחצבה מהר שאין הפרש ברוחניות".
ביניהן ,אלא שזה "חלק" וזה "כל" .ותמהנו ,תינח האבן צריך חיסרון .צריך השתוקקות .אם היינו מקבלים את
שנפרדה מההר ,שנעשית חלקו על ידי גרזן מוכן לכך ,אבל השפע בלי רצון לקבל אותו ,לא הייתה זו הנאה אמיתית.
בעצמותו ית' איך יתכן לומר כזה? ובמה נחלקו הנשמות וכפי שכותב רבינו ב"תלמוד עשר הספירות"" :כי קבלת
מעצמותו ית' ,ויצאו מכלל בורא ית' להיות נבראים?" השפע בלי רצון לקבל אותו ,הרי היא כפיה וטורח ,בהיפך
בעל הסולם עובר לבאר את החקירה השלישית ,ומסביר כי מכונת המאציל שהיא להיטיב ולהנות ,כנודע"( .ח"ב,
הדבר המפריד בין רוחניים הוא שינוי הצורה ,והמאחד ביניהם הסתכלות פנימית)
הוא השתוות הצורה. וכן כתב ב"פנים מאירות ומסבירות"" :שבגשמיות תצוייר
"ובהמתבאר מובן הדבר היטב ,כי כמו שהגרזן מחתך ומבדיל קבלה יותר מכפי שרוצה ,דהיינו על ידי כפיה והכרח ,שזה
בדבר גשמי לחלקהו לשנים ,כן שנוי הצורה מבדיל ברוחני ודאי אינו נוהג באורות רוחניים".
לחלקהו לשנים .למשל ,כששני אנשים אוהבים זה את זה, נמצא שכל מטרת בריאת הרצון לקבל היא כדי
תאמר ,שהם דבקים זה בזה כגוף אחד". שהנבראים יוכלו לקבל באמת את הטוב והנועם שחשב
ניתן לומר על חסיד שהוא דבוק ברבו ,אע"פ שהרבי נמצא הבורא להעניק להם.
באמריקה ,והחסיד בארץ ישראל .גם שני חברים הקשורים
אחד לשני בכל ליבם ,ממש דבוקים זה בזה .האם זה מחייב מוסיף רבינו" :ויחד עם זה ,מובן על פי מחשבת הבריאה ,שלא
שהם נמצאים באותו מקום? מהי אותה דביקות? אלא היה צריך כלל לברוא משהו יותר מהרצון לקבל הזה ,שהרי
הדביקות הרוחנית אינה נמדדת לפי מקום ,אלא לפי השתוות בריאה מחודשת הזו כבר מספקת לו ית' למלאות כל מחשבת
הצורה ,שהיא השתוות הדיעות -שבדעתם הם קרובים אחד הבריאה ,שחשב עלינו להנות אותנו .אבל כל המלוי
לשני. שבמחשבת הבריאה ,דהיינו כל מיני הטבות שחשב בעדנו,
"ולהפך ,כשהם שונאים זה את זה ,תאמר שהם רחוקים איש כבר הן נמשכות בהמשכה ישרה מעצמותו ית' .ואין לו ענין
מרעהו כרחוק מזרח ממערב". לברוא אותן מחדש ,בעת שכבר הן נמשכות יש מיש אל הרצון
לעומת זאת ,יכולים שני אנשים לשבת על אותו ספסל בבית לקבל הגדול שבנשמות .והנה נתברר לנו בהחלט ,שכל החומר
הכנסת ,ובכל זאת הם רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב. כולו מתחילתו עד סופו שבבריאה המחודשת הוא רק "הרצון
לקבל".
ג
ככל שהשינוי בין אנשים גדול יותר ,ובדבר שהוא עקרוני ומהותי כיצד זה ייתכן? לְּמַ ה הכוונה? הכוונה היא שהם שונים לגמרי
יותר ,כך יהיה ביניהם מרחק גדול יותר ,עד שלפעמים לא יוכלו זה מזה בתכונותיהם ,במידותיהם.
לסבול זה את זה ,וממש לא יוכלו להיות זה במחיצתו של זה. הקרבה הפיזית לא תקרב אותם כלום בדעתם זה לזה ,אולי
ניתן לראות זאת במחלוקת על שיטות בעבודת ה' .כאשר אחד להיפך .הם לא מסוגלים לסבול אחד את השני ,ומה תועיל להם
דבוק בדרך מסויימת והשני מגנה ומזלזל בה ,זה יכול להדליק קרבה פיזית?
'אש' .כי השני פוגע ביקר והקדוש לו. יש שכנים שגרים דלת מול דלת ,ולא אומרים שלום אחד לשני.
מעתה אפשר להבין גם את דברי בעל הסולם בתחילת הסעיף. אין ביניהם אהבה והשתוות ,הם פשוט לא מסוגלים להיות זה
כשם ששינוי הצורה מבדיל בין בני אדם ברוחניות ,כך הרצון במחיצתו של זה .לכן למרות הקרבה הפיזית ,בפועל הם
לקבל ,שהוא צורה הקיימת בנבראים ואינה קיימת בבורא ,פעל רחוקים מרחק עצום אחד מהשני.
את ההבדלה בין הבורא לבין הנשמות ,והפך אותן ל"חֵ לֶק", ממשיך רבינו ואומר" :ואין כאן ענין של קרבת מקום או רחוק
כשם שהגרזן מבדיל את האבן מן ההר. מקום ,אלא הכונה היא על השתוות הצורה ,שבהיותם שוים
בצורתם איש לרעהו ,שאוהב כל מה שחברו אוהב ,ושונא כל
מה שחברו שונא ,נמצאים אוהבים זה את זה ודבוקים זה בזה.
נקודות קצרות ואם יש ביניהם איזה שינוי צורה ,דהינו שאוהב דבר-מה ,אע"פ
• ברוחניות אין קרבה וריחוק לפי מקום ,אלא לפי השתוות הצורה. שחברו שונא הדבר ,הרי בשעור שינוי הצורה הזה הם שנואים
• אהבה ודבקות נוצרות כאשר שתי הצורות שוות זו לזו. ורחוקים זה מזה .ואם למשל הם בהפכיות הצורה ,דהינו כל מה
שזה אוהב נמצא שנוא לחברו ,וכל מה שזה שונא נמצא אהוב
• ככל ששינוי הצורה גדול יותר – כך גדל גם הריחוק הרוחני.
לחברו ,הרי אז רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב ,דהינו
• הרצון לקבל ,שאינו קיים בבורא ,הוא שינוי הצורה שהבדיל בין מקצה אל הקצה".
הנשמות לבין הבורא.
לדוגמא ,אחד הוא אדם טוב לב ופזרן וידו פשוטה לכל .כאשר
הוא רואה מישהו נזקק ,הוא מזדרז להעניק ולתת לו ,לתמוך בו
בכל מה שנצרך .לעומתו שכינו הוא אדם שידו קמוצה ,ואינו
אין הדבקות תלויה במקום מסוגל להוציא שקל מכיסו בשביל השני .שני אלה אינם
משתווים בדעתם זה לזה ,אלא רחוקים לחלוטין בתכונותיהם
אלא בהשתוות הצורה!
אחד מהשני ,ואינם מצליחים להסתדר יחד.
כך גם בשני אנשים שאחד נוח לכעוס ,ממהר לקצוף ולהתרגז
על כל דבר ,הוא אינו מניח לשום דבר לעבור בסביבתו בלי
לקראת הגליון הבא... 'תגובה מתאימה' ...לעומתו חבירו איש נוח לבריות ,קל לסלוח,
בגליונות האחרונים למדנו שני יסודות גדולים. מעביר על מידותיו ,ואינו מקפיד על כלום .מוותר" ,נו ...לא
מחד גיסא ,הבורא ברא את הנבראים עם רצון לקבל גדול נורא" ,הוא מפטיר כשמשהו לא נעים קורה .כשהם נפגשים,
מאוד ,שכן בלעדיו לא תיתכן שום הנאה ושום קבלת הטבה. ברור שהם אינם מסתדרים ביחד.
ככל שהרצון גדול יותר – כך גדולה יותר ההנאה. הקפדן אינו מבין איך השני מוותר כל הזמן" :איך אתה מסוגל
ומאידך גיסא ,למדנו שברוחניות אין קרבה וריחוק לפי מקום, לוותר כל הזמן?" "אתה לא מבין שככה ירמסו אותך?" "ככה
אלא לפי השתוות הצורה. לא מתנהגים!"" .תעמוד על שלך"" .אל תיתן שידרכו עליך!".
והנה הבורא כולו משפיע ומיטיב ,ואילו אנו נבראנו עם רצון חבירו אינו מבין על מה ולמה יצא הקצף" :על מה כל הכעס?"
לקבל .משמע :שצורתנו רחוקה מאוד מצורתו של הבורא "למה לעשות עסק מכל דבר"?
והמרחק בינינו לבינו גדול כרחוק מזרח ממערב. על זה אמר החכם" :אין אהבה כאהבת הדעות ואין שנאה
ככל שמתבוננים בשני היסודות הללו ,מתעוררת שאלה כשנאת הדעות" .מפני שכשיש דבר שהוא חשוב מאוד בעיניו
עמוקה ויסודית ,הנוגעת לכל עבודת האדם :כיצד מתיישבים של האחד ,והשני מזלזל בזה ,נהיה ביניהם מרחק גדול יותר.
שני הדברים יחד ? איך נוכל לקבל את טובו של ה' ולממש את מובן שלא מדובר על דברים שוליים .אם זה אוהב דגים וזה בשר,
מטרת הבריאה כאשר אנו רחוקים ממנו בתכלית הריחוק? הם יכולים להסתדר מצויין זה עם זה .אלא מדובר על דברים
בע"ה בגליון הבא נתחיל לעמוד על פתרונה של שאלה עקרוניים ומהותיים.
יסודית זו ,ונראה כיצד דווקא ממנה נפתח הפתח להבנת כל
עבודת האדם ותכלית בריאתו.
להערות והארות ולקבלת הגליונות במייל ניתן לשלוח בקשה לichud.ashlag@gmail.com:
ד
