gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אור פנימי · Ohr Pnimi — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: אור פנימי · Ohr Pnimi

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

אור פנימי · Ohr Pnimi — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫גליון מס' ‪7‬‬ ‫משוכתב מתוך שיעורים‬ ‫לאחר שלמדנו שהבורא רצה להיטיב לנבראיו‪ ,‬מה היה דרוש‬ ‫כדי שתתקיים אותה הטבה? חיסרון‪ ,‬רצון לקבל!‬ ‫תמצית הגליונות הקודמים‬ ‫מהו אותו "רצון לקבל" שעליו מדבר רבינו?‬ ‫בגליונות הקודמים עסקנו ביסודות מחשבת הבריאה כפי‬ ‫שמבאר אותם מרן בעל הסולם‪ .‬פתחנו בחמש שאלות היסוד‬ ‫הרצון לקבל הוא ֵשם כולל לכל סוגי החסרונות וההשתוקקויות‬ ‫שיש במציאות‪ .‬הוא הכלי שבו האדם מקבל את ההנאה‪ ,‬והוא‬ ‫ושש החקירות‪ :‬לשם מה נברא העולם? מהי מהות האדם?‬ ‫גם הקובע את מידתה‪ .‬ככל שהרצון גדול יותר – כך גְּ דֵ לָה‬ ‫כיצד ייתכן שבבריאה קיימים חסרונות‪ ,‬ייסורים וקלקולים?‬ ‫ההנאה; וככל שהרצון קטן יותר – כך פוחתת ההנאה‪.‬‬ ‫ומדוע דווקא האדם הוא מרכז כל המציאות?‬ ‫ואם אנו מדמיינים את גודל ההטבה שהבורא הכל יכול והבלתי‬ ‫לאחר מכן למדנו שני יסודות שעליהם מיוסדת כל ההבנה‪:‬‬ ‫מוגבל רצה להיטיב לנו כפי מתת ידו הרחבה‪ ,‬אז מובן שגם‬ ‫שאין לדון את הבריאה באמצע מלאכתה‪ ,‬אלא מתוך תכליתה‬ ‫הרצון לקבל שהוא ברא‪ ,‬הוא רצון לקבל גדול ומופלג מאוד‪.‬‬ ‫וסופה‪ ,‬ושאין לך ּפֹועֵ ל בלא תכלית‪ .‬מתוך כך התברר שאי‬ ‫אדם אחד נהנה ממוזיקה‪ ,‬השני מחכמה‪ ,‬והשלישי ממאכלים‪.‬‬ ‫אפשר לייחס פגם למעשה ידיו של הַ ּפֹועֵ ל השלם‪ ,‬אלא עלינו‬ ‫מדוע? משום שלכל אחד יש רצון אחר‪ .‬ההנאה אינה נמצאת‬ ‫להבין שכל מה שנראה לעינינו הוא שלב במהלך המביא אל‬ ‫בדבר עצמו‪ ,‬אלא במידת הרצון שיש לאדם לקבל אותו‪.‬‬ ‫שלמות הבריאה‪.‬‬ ‫יתכן אפילו ששני בני אדם יחוו את אותו הדבר ממש‪ :‬האחד‬ ‫בהמשך למדנו כי האדם מצד שורשו‪ ,‬הוא ברייה טובה ונעלה‬ ‫יתענג ממנו תענוג גדול‪ ,‬ואילו חברו יסבול ממנו‬ ‫עד שאין קץ לחשיבותה‪ ,‬וכי תחושות השפלות‬ ‫ההנאה היא דבר מופשט לגמרי‪.‬‬ ‫סבל רב‪ .‬מדוע? מפני שלזה יש רצון לקבל את‬ ‫וחוסר הערך הן תחבולות היצר המבקש‬ ‫היא אינה תלויה בחפץ עצמו‪,‬‬ ‫הדבר‪ ,‬ולשני אין‪ .‬ממילא עבור האחד זו הנאה‪,‬‬ ‫לרפות את ידיו של האדם מעבודת ה'‪.‬‬ ‫אלא ברצון שיש לאדם אליו‪.‬‬ ‫ועבור חברו – טורח ומעמסה‪.‬‬ ‫עוד התבאר שתכלית הבריאה כולה היא‬ ‫נמצא שההנאה היא דבר מופשט לגמרי‪ .‬היא אינה תלויה‬ ‫להיטיב לנבראיו‪ ,‬ולשם כך ברא הקב"ה בנבראים רצון גדול‬ ‫בחפץ עצמו‪ ,‬אלא ברצון שיש לאדם אליו‪ .‬כאשר יש רצון –‬ ‫לקבל את השפע וההטבה שחשב להעניק להם‪.‬‬ ‫מרגישים הנאה‪ .‬כאשר אין רצון – לא רק שאין הנאה‪ ,‬אלא‬ ‫אולם עדיין נותר לברר‪ :‬מהו אותו "רצון לקבל" שעליו מושתתת‬ ‫שלפעמים אותו הדבר עצמו הופך לייסורים‪.‬‬ ‫כל הבריאה? האם זהו רק אחד מכוחות הנפש של האדם‪ ,‬או‬ ‫ניתן לראות זאת בדוגמה פשוטה‪.‬‬ ‫שמא זהו החומר שממנו נברא האדם כולו‪ ,‬וכל שאר הכוחות‬ ‫שני אנשים יושבים באותו בית מדרש ושומעים שיעור בסוגיית‬ ‫אינם אלא ביטויים וגילויים שונים שלו?‬ ‫רבי חנינא סגן הכהנים במסכת פסחים‪ .‬האחד נהנה עד מאוד‪,‬‬ ‫ממש "מלקק את האצבעות"‪ .‬סוף סוף הוא שומע ביאור בהיר‬ ‫לסוגיה שהתקשה בה זמן רב‪ .‬הוא התחבט בה‪ ,‬השתוקק‬ ‫פרק א'‬ ‫להבין‪ ,‬חיפש מי שיפשוט את ספיקותיו‪ ,‬והנה הוא זוכה לשיעור‬ ‫המסביר לו את כל היסודות‪ .‬איזו שמחה! איזו הנאה!‬ ‫הרצון לקבל‬ ‫לעומתו‪ ,‬חברו יושב לידו וסובל מכל רגע‪ .‬הוא כלל אינו מכיר‬ ‫" ויש להתבונן‪ ,‬כיון שמחשבת הבריאה היתה בכדי להנות‬ ‫את המושגים‪ ,‬דרגות הטומאה אינן מדברות אליו‪ ,‬וכל השיעור‬ ‫לנבראיו‪ ,‬הרי הכרח הוא שברא בנשמות מדת רצון גדול עד‬ ‫נראה בעיניו ארוך ומייגע‪ .‬ככל שהזמן חולף הוא משתעמם‬ ‫מאד‪ ,‬לקבל את אשר חשב לתת להן‪ .‬שהרי מדת גדלו של כל‬ ‫יותר ויותר‪ ,‬ורק מחכה שהשיעור יסתיים‪.‬‬ ‫תענוג וכל הנאה‪ ,‬מדודה במדת גדלו של הרצון לקבל אותו‪ .‬עד‬ ‫והרי שניהם שומעים את אותו שיעור בדיוק! מה ההבדל‬ ‫שכל שהרצון לקבל גדול יותר‪ ,‬הנה בשיעור הזה מדת התענוג‬ ‫ביניהם?‬ ‫גדולה ביותר"‪...‬‬ ‫(מרן בעל הסולם – הקדמה לספר הזהר‪ ,‬סעיף ו')‬ ‫א‬ ‫מי שאין בו רצון לקבל כלל‪ ,‬אין זו מעלה אלא מצב של חולי‪.‬‬ ‫לא נושא השיעור השתנה‪ ,‬אלא הכלי‪ .‬לזה היה חיסרון גדול‬ ‫אדם בריא בנפשו רוצה‪ ,‬שואף‪ ,‬משתוקק ומבקש להתמלא‪ .‬כך‬ ‫להבין את הסוגיה‪ ,‬ולכן היה לו כלי לקבל את התענוג שבה‪.‬‬ ‫נברא האדם‪ ,‬וזהו עצם טבעו‪.‬‬ ‫לשני לא היה כל חיסרון‪ ,‬וממילא לא היה לו כלי לקבל את אותה‬ ‫אולם יש לזכור דבר חשוב‪ :‬אותה הטבה שעליה מדבר בעל‬ ‫הנאה‪.‬‬ ‫הסולם אינה גלידה ושאר מעדנים‪ ,‬לא כסף או כבוד ואפילו לא‬ ‫חכמה ומושכלות‪.‬‬ ‫הטבתו של הבורא גבוהה ונשגבה לאין שיעור מכל מה שאנו‬ ‫כך ניתן לראות את הדברים גם אצל אנשים הבאים‬ ‫מכירים בעולם הזה‪ .‬וכמו שכותב הרמח"ל בספרו 'מסילת‬ ‫ללמוד את ספרי רבינו בעל הסולם‪.‬‬ ‫ישרים'‪ ,‬שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה'‪.‬‬ ‫רבים מתחילים מתוך סקרנות‪ .‬אולם לאחר זמן‬ ‫אלא שאותו רצון לקבל שנברא כדי לקבל את ההטבה העליונה‪,‬‬ ‫מתברר שיש חילוק גדול בין אדם לחברו‪ ,‬לפי הכלי‬ ‫השתלשל וירד דרך העולמות עד לעולם הזה‪ ,‬וכאן הוא מתגלה‬ ‫שעמו הגיע ללימוד‪.‬‬ ‫באלפי צורות שונות‪ :‬פעם כרצון לממון‪ ,‬פעם לכבוד‪ ,‬פעם‬ ‫יש אדם שעבר בחייו התמודדויות‪ ,‬קשיים או סבל‪,‬‬ ‫להשכלה‪ ,‬ופעם לשאר ההנאות המוכרות לנו ואף להנאות‬ ‫ודברים אלו בנו בו בית קיבול פנימי‪ .‬הוא מגיע אל‬ ‫אסורות ‪ -‬תענוגים קטנים וחסרי ערך‪.‬‬ ‫הלימוד עם שאלות‪ ,‬עם חיפוש ועם השתוקקות‬ ‫אך בשורשם – כל הרצונות הללו אינם אלא ענפים של אותו‬ ‫אמיתית‪ .‬כאשר הוא שומע את דברי רבינו‪ ,‬הדברים‬ ‫רצון אחד שברא הקב"ה בנבראים‪ ,‬כדי שיוכלו לקבל את טובו‬ ‫מאירים לו‪ ,‬מתיישבים על הלב ונותנים לו טעם גדול‬ ‫בשלמות‪.‬‬ ‫בתורה ובעבודת ה'‪.‬‬ ‫וכאן צריך להבין‪ :‬מדוע יש בנו רצון גדול כל כך לדברים נמוכים‬ ‫לעומתו‪ ,‬יש מי שמגיע עם כלי שטוח‪ .‬הוא אולי‬ ‫ושפלים‪ ,‬בעוד שלאותה הטבה עצומה שהבורא רצה להיטיב‬ ‫מחפש חידושים או ריגושים‪ ,‬אבל אין בו עדיין‬ ‫לנבראיו‪ ,‬ושעבורה נברא הרצון לקבל‪ ,‬איננו מרגישים כמעט שום‬ ‫חיסרון פנימי‪ .‬ממילא‪ ,‬גם כאשר הוא שומע את‬ ‫השתוקקות? ועל כך נלמד בע"ה בגליונות הבאים‪.‬‬ ‫אותם הדברים עצמם‪ ,‬הוא אינו מוצא בהם סיפוק‬ ‫וקורת רוח‪.‬‬ ‫נקודות קצרות‬ ‫אין ההבדל בדברי התורה‪ ,‬אלא בכלי המקבל אותם‪.‬‬ ‫• הרצון לקבל הוא הכלי שבו האדם מקבל כל הנאה‪.‬‬ ‫• גודל ההנאה נקבע לפי גודל החיסרון וההשתוקקות‪.‬‬ ‫לאחר שאנו יודעים שמחשבת הבריאה היא להיטיב לנבראיו‪,‬‬ ‫מובן שהבורא ברא בנבראים רצון גדול מאוד‪ ,‬כדי שיוכלו לקבל‬ ‫• אותו הדבר עצמו יכול לגרום לאחד תענוג גדול ולחברו יסורים‪,‬‬ ‫את אותה הטבה עצומה שחשב להעניק להם‪.‬‬ ‫הכול לפי הרצון לקבל‪.‬‬ ‫זהו בדיוק מה שמסיים רבינו‪" :‬הרי שמחשבת הבריאה‬ ‫• מהות הבריאה כולה הוא הרצון לקבל המבקש להתמלא‪.‬‬ ‫בעצמה‪ ,‬מחיבת בהכרח לברא בנשמות רצון לקבל בשעור‬ ‫מפרז ביותר‪ ,‬המתאים למדת התענוג הגדול‪ ,‬שכל יכלתו חשב‬ ‫לענג את הנשמות‪ .‬כי התענוג הגדול והרצון לקבל הגדול עולים‬ ‫בקנה אחד"‪.‬‬ ‫פרק ב'‬ ‫מעתה מתברר לנו יסוד גדול‪ :‬הרצון לקבל איננו פרט אחד‬ ‫בבריאה‪ ,‬אלא הוא מהותה של הבריאה כולה‪ .‬מתחילתה ועד‬ ‫החידוש שבבריאה‬ ‫סופה אין אנו פוגשים אלא רצון לקבל‪.‬‬ ‫" ואחר שידענו זה‪ ,‬כבר הגענו להבין חקירה הב' עד סופה‬ ‫הבריאה כולה שואפת כל העת להתמלא‪ .‬האדם משיג דבר‬ ‫בבירור מוחלט‪ .‬כי חקרנו לדעת‪ ,‬מה היא המציאות‪ ,‬שאפשר‬ ‫מה‪ ,‬נהנה ממנו‪ ,‬ולאחר זמן ההנאה דועכת‪ .‬הכלי מתרוקן‪,‬‬ ‫להחליט עליה בבירור‪ ,‬שאינה מצויה ואינה נכללת בעצמותו‬ ‫ושוב מתחיל לחפש מילוי חדש‪.‬‬ ‫ית'‪ ,‬עד שנאמר שהיא בריאה מחודשת יש מאין‪ .‬ועתה‪ ,‬שידענו‬ ‫די להביט מן החלון‪ .‬אנשים רצים ממקום למקום‪ .‬מכוניות‬ ‫בבירור‪ ,‬שמחשבת הבריאה שהיא בכדי להנות לנבראיו‪ ,‬בראה‬ ‫נוסעות‪ ,‬אוטובוסים חולפים‪ ,‬חנויות מלאות קונים‪ ,‬אנשים‬ ‫בהכרח מדת רצון‪ ,‬לקבל ממנו ית' את כל הנועם והטוב הזה‬ ‫עובדים‪ ,‬לומדים‪ ,‬מטיילים‪ ,‬בונים ומתכננים‪.‬‬ ‫שחשב בעדם‪ ,‬הנה הרצון לקבל הזה ודאי שלא היה כלול‬ ‫מה מניע את כל המערכת האדירה הזאת? הרצון לקבל!‬ ‫בעצמותו ית' מטרם שבראו בנשמות‪ ,‬כי ממי יקבל? הרי שברא‬ ‫כל אחד מבקש להשיג דבר שלדעתו ימלא את חסרונו ויעניק‬ ‫דבר מחודש‪ ,‬שאינו בו ית"‪.‬‬ ‫לו הנאה‪.‬‬ ‫(מרן בעל הסולם – הקדמה לספר הזהר‪ ,‬סעיף ז')‬ ‫ב‬ ‫כלומר‪ ,‬לא היה צורך לברוא אלא את הרצון לקבל בלבד‪ .‬זוהי‬ ‫בחקירה השניה ביקשנו לברר מהי אותה המציאות המחודשת‬ ‫הבריאה המחודשת היחידה "יש מאין"‪ .‬כל השפע‪ ,‬הנועם‬ ‫של הבריאה‪ ,‬שניתן לומר בודאות שאינה קיימת בבורא‪.‬‬ ‫והטוב שחשב הבורא להעניק לנבראיו אינם בריאה חדשה‪,‬‬ ‫לאחר שלמדנו שהבורא ברא בנבראים רצון לקבל כדי שיוכלו‬ ‫אלא נמשכים ממנו יתברך בבחינת "יש מיש"‪ .‬נמצא‬ ‫לקבל את הטבתו‪ ,‬כעת מבאר בעל הסולם שבכך מתיישבת‬ ‫שהבריאה המחודשת היחידה שלא היתה קיימת קודם לכן‪,‬‬ ‫חקירה זו‪:‬‬ ‫היא הכלי המקבל – הרצון לקבל‪.‬‬ ‫אותו רצון לקבל – אותו חיסרון – אינו קיים בבורא יתברך‪ ,‬שהרי‬ ‫נקודות קצרות‬ ‫הוא שלם בתכלית השלמות‪" ,‬כי ממי יקבל"? לכן זהו הדבר‬ ‫המחודש שנברא "יש מאין"‪ ,‬ואינו כלול בעצמותו יתברך‪.‬‬ ‫• ה"רצון לקבל" הוא הבריאה המחודשת היחידה שנבראה יש‬ ‫וכך מבאר רבינו גם בספר "פי חכם"‪" :‬ואין להקשות‪ ,‬מאין יש‬ ‫מאין‪.‬‬ ‫כח בבריאה עצמה ולא יהיה נמשך מהשי"ת? שזה סוד שברא‬ ‫• בבורא יתברך אין רצון לקבל‪ ,‬שהרי הוא שלם בתכלית‪.‬‬ ‫"יש מאין" שאיתא בספרים על הבריאה‪ ,‬כי ענין הבריאה הוא‬ ‫• ברוחניות אין כפייה; ההנאה מתקבלת רק במקום שיש רצון‬ ‫על כרחך דבר חדש‪ ,‬מה שלא מצא בגדר הבורא ית'"‪...‬‬ ‫והשתוקקות‪.‬‬ ‫• כל השפע וההטבה הם בבחינת "יש מיש"‪ ,‬ואילו כל חומר‬ ‫הבריאה הוא הרצון לקבל‪.‬‬ ‫עדיין יש להבין‪ :‬מדוע היה צורך לברוא רצון לקבל? וכי אין‬ ‫הבורא יכול להיטיב לנבראיו גם בלא חיסרון והשתוקקות‬ ‫מצידם?‬ ‫מבאר בעל הסולם שבגשמיות אפשר לכפות על אדם‬ ‫פרק ג'‬ ‫לקבל דבר שאינו רוצה בו‪ ,‬כפי שאפשר להלעיט אווזים‬ ‫"ומכאן באנו גם לסוף דעתם של המקובלים שהבאנו בחקירה‬ ‫בעל כרחם‪ .‬אולם ברוחניות אין הדבר שייך כלל‪ .‬ברוחניות‬ ‫הג'‪ ,‬שתמהנו עליהם‪ ,‬איך אפשר לומר על הנשמות שהן חלק‬ ‫האדם מקבל בדיוק כפי רצונו‪ ,‬משום ש"אין כפייה‬ ‫אלקי ממעל‪ ,‬בהשואה אל האבן שנחצבה מהר שאין הפרש‬ ‫ברוחניות"‪.‬‬ ‫ביניהן‪ ,‬אלא שזה "חלק" וזה "כל"‪ .‬ותמהנו‪ ,‬תינח האבן‬ ‫צריך חיסרון‪ .‬צריך השתוקקות‪ .‬אם היינו מקבלים את‬ ‫שנפרדה מההר‪ ,‬שנעשית חלקו על ידי גרזן מוכן לכך‪ ,‬אבל‬ ‫השפע בלי רצון לקבל אותו‪ ,‬לא הייתה זו הנאה אמיתית‪.‬‬ ‫בעצמותו ית' איך יתכן לומר כזה? ובמה נחלקו הנשמות‬ ‫וכפי שכותב רבינו ב"תלמוד עשר הספירות"‪" :‬כי קבלת‬ ‫מעצמותו ית'‪ ,‬ויצאו מכלל בורא ית' להיות נבראים?"‬ ‫השפע בלי רצון לקבל אותו‪ ,‬הרי היא כפיה וטורח‪ ,‬בהיפך‬ ‫בעל הסולם עובר לבאר את החקירה השלישית‪ ,‬ומסביר כי‬ ‫מכונת המאציל שהיא להיטיב ולהנות‪ ,‬כנודע"‪( .‬ח"ב‪,‬‬ ‫הדבר המפריד בין רוחניים הוא שינוי הצורה‪ ,‬והמאחד ביניהם‬ ‫הסתכלות פנימית)‬ ‫הוא השתוות הצורה‪.‬‬ ‫וכן כתב ב"פנים מאירות ומסבירות"‪" :‬שבגשמיות תצוייר‬ ‫"ובהמתבאר מובן הדבר היטב‪ ,‬כי כמו שהגרזן מחתך ומבדיל‬ ‫קבלה יותר מכפי שרוצה‪ ,‬דהיינו על ידי כפיה והכרח‪ ,‬שזה‬ ‫בדבר גשמי לחלקהו לשנים‪ ,‬כן שנוי הצורה מבדיל ברוחני‬ ‫ודאי אינו נוהג באורות רוחניים"‪.‬‬ ‫לחלקהו לשנים‪ .‬למשל‪ ,‬כששני אנשים אוהבים זה את זה‪,‬‬ ‫נמצא שכל מטרת בריאת הרצון לקבל היא כדי‬ ‫תאמר‪ ,‬שהם דבקים זה בזה כגוף אחד"‪.‬‬ ‫שהנבראים יוכלו לקבל באמת את הטוב והנועם שחשב‬ ‫ניתן לומר על חסיד שהוא דבוק ברבו‪ ,‬אע"פ שהרבי נמצא‬ ‫הבורא להעניק להם‪.‬‬ ‫באמריקה‪ ,‬והחסיד בארץ ישראל‪ .‬גם שני חברים הקשורים‬ ‫אחד לשני בכל ליבם‪ ,‬ממש דבוקים זה בזה‪ .‬האם זה מחייב‬ ‫מוסיף רבינו‪" :‬ויחד עם זה‪ ,‬מובן על פי מחשבת הבריאה‪ ,‬שלא‬ ‫שהם נמצאים באותו מקום? מהי אותה דביקות? אלא‬ ‫היה צריך כלל לברוא משהו יותר מהרצון לקבל הזה‪ ,‬שהרי‬ ‫הדביקות הרוחנית אינה נמדדת לפי מקום‪ ,‬אלא לפי השתוות‬ ‫בריאה מחודשת הזו כבר מספקת לו ית' למלאות כל מחשבת‬ ‫הצורה‪ ,‬שהיא השתוות הדיעות ‪ -‬שבדעתם הם קרובים אחד‬ ‫הבריאה‪ ,‬שחשב עלינו להנות אותנו‪ .‬אבל כל המלוי‬ ‫לשני‪.‬‬ ‫שבמחשבת הבריאה‪ ,‬דהיינו כל מיני הטבות שחשב בעדנו‪,‬‬ ‫"ולהפך‪ ,‬כשהם שונאים זה את זה‪ ,‬תאמר שהם רחוקים איש‬ ‫כבר הן נמשכות בהמשכה ישרה מעצמותו ית'‪ .‬ואין לו ענין‬ ‫מרעהו כרחוק מזרח ממערב"‪.‬‬ ‫לברוא אותן מחדש‪ ,‬בעת שכבר הן נמשכות יש מיש אל הרצון‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬יכולים שני אנשים לשבת על אותו ספסל בבית‬ ‫לקבל הגדול שבנשמות‪ .‬והנה נתברר לנו בהחלט‪ ,‬שכל החומר‬ ‫הכנסת‪ ,‬ובכל זאת הם רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב‪.‬‬ ‫כולו מתחילתו עד סופו שבבריאה המחודשת הוא רק "הרצון‬ ‫לקבל"‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ככל שהשינוי בין אנשים גדול יותר‪ ,‬ובדבר שהוא עקרוני ומהותי‬ ‫כיצד זה ייתכן? לְּמַ ה הכוונה? הכוונה היא שהם שונים לגמרי‬ ‫יותר‪ ,‬כך יהיה ביניהם מרחק גדול יותר‪ ,‬עד שלפעמים לא יוכלו‬ ‫זה מזה בתכונותיהם‪ ,‬במידותיהם‪.‬‬ ‫לסבול זה את זה‪ ,‬וממש לא יוכלו להיות זה במחיצתו של זה‪.‬‬ ‫הקרבה הפיזית לא תקרב אותם כלום בדעתם זה לזה‪ ,‬אולי‬ ‫ניתן לראות זאת במחלוקת על שיטות בעבודת ה'‪ .‬כאשר אחד‬ ‫להיפך‪ .‬הם לא מסוגלים לסבול אחד את השני‪ ,‬ומה תועיל להם‬ ‫דבוק בדרך מסויימת והשני מגנה ומזלזל בה‪ ,‬זה יכול להדליק‬ ‫קרבה פיזית?‬ ‫'אש'‪ .‬כי השני פוגע ביקר והקדוש לו‪.‬‬ ‫יש שכנים שגרים דלת מול דלת‪ ,‬ולא אומרים שלום אחד לשני‪.‬‬ ‫מעתה אפשר להבין גם את דברי בעל הסולם בתחילת הסעיף‪.‬‬ ‫אין ביניהם אהבה והשתוות‪ ,‬הם פשוט לא מסוגלים להיות זה‬ ‫כשם ששינוי הצורה מבדיל בין בני אדם ברוחניות‪ ,‬כך הרצון‬ ‫במחיצתו של זה‪ .‬לכן למרות הקרבה הפיזית‪ ,‬בפועל הם‬ ‫לקבל‪ ,‬שהוא צורה הקיימת בנבראים ואינה קיימת בבורא‪ ,‬פעל‬ ‫רחוקים מרחק עצום אחד מהשני‪.‬‬ ‫את ההבדלה בין הבורא לבין הנשמות‪ ,‬והפך אותן ל"חֵ לֶק"‪,‬‬ ‫ממשיך רבינו ואומר‪" :‬ואין כאן ענין של קרבת מקום או רחוק‬ ‫כשם שהגרזן מבדיל את האבן מן ההר‪.‬‬ ‫מקום‪ ,‬אלא הכונה היא על השתוות הצורה‪ ,‬שבהיותם שוים‬ ‫בצורתם איש לרעהו‪ ,‬שאוהב כל מה שחברו אוהב‪ ,‬ושונא כל‬ ‫מה שחברו שונא‪ ,‬נמצאים אוהבים זה את זה ודבוקים זה בזה‪.‬‬ ‫נקודות קצרות‬ ‫ואם יש ביניהם איזה שינוי צורה‪ ,‬דהינו שאוהב דבר‪-‬מה‪ ,‬אע"פ‬ ‫• ברוחניות אין קרבה וריחוק לפי מקום‪ ,‬אלא לפי השתוות הצורה‪.‬‬ ‫שחברו שונא הדבר‪ ,‬הרי בשעור שינוי הצורה הזה הם שנואים‬ ‫• אהבה ודבקות נוצרות כאשר שתי הצורות שוות זו לזו‪.‬‬ ‫ורחוקים זה מזה‪ .‬ואם למשל הם בהפכיות הצורה‪ ,‬דהינו כל מה‬ ‫שזה אוהב נמצא שנוא לחברו‪ ,‬וכל מה שזה שונא נמצא אהוב‬ ‫• ככל ששינוי הצורה גדול יותר – כך גדל גם הריחוק הרוחני‪.‬‬ ‫לחברו‪ ,‬הרי אז רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב‪ ,‬דהינו‬ ‫• הרצון לקבל‪ ,‬שאינו קיים בבורא‪ ,‬הוא שינוי הצורה שהבדיל בין‬ ‫מקצה אל הקצה"‪.‬‬ ‫הנשמות לבין הבורא‪.‬‬ ‫לדוגמא‪ ,‬אחד הוא אדם טוב לב ופזרן וידו פשוטה לכל‪ .‬כאשר‬ ‫הוא רואה מישהו נזקק‪ ,‬הוא מזדרז להעניק ולתת לו‪ ,‬לתמוך בו‬ ‫בכל מה שנצרך‪ .‬לעומתו שכינו הוא אדם שידו קמוצה‪ ,‬ואינו‬ ‫אין הדבקות תלויה במקום‬ ‫מסוגל להוציא שקל מכיסו בשביל השני‪ .‬שני אלה אינם‬ ‫משתווים בדעתם זה לזה‪ ,‬אלא רחוקים לחלוטין בתכונותיהם‬ ‫אלא בהשתוות הצורה!‬ ‫אחד מהשני‪ ,‬ואינם מצליחים להסתדר יחד‪.‬‬ ‫כך גם בשני אנשים שאחד נוח לכעוס‪ ,‬ממהר לקצוף ולהתרגז‬ ‫על כל דבר‪ ,‬הוא אינו מניח לשום דבר לעבור בסביבתו בלי‬ ‫לקראת הגליון הבא‪...‬‬ ‫'תגובה מתאימה'‪ ...‬לעומתו חבירו איש נוח לבריות‪ ,‬קל לסלוח‪,‬‬ ‫בגליונות האחרונים למדנו שני יסודות גדולים‪.‬‬ ‫מעביר על מידותיו‪ ,‬ואינו מקפיד על כלום‪ .‬מוותר‪" ,‬נו‪ ...‬לא‬ ‫מחד גיסא‪ ,‬הבורא ברא את הנבראים עם רצון לקבל גדול‬ ‫נורא"‪ ,‬הוא מפטיר כשמשהו לא נעים קורה‪ .‬כשהם נפגשים‪,‬‬ ‫מאוד‪ ,‬שכן בלעדיו לא תיתכן שום הנאה ושום קבלת הטבה‪.‬‬ ‫ברור שהם אינם מסתדרים ביחד‪.‬‬ ‫ככל שהרצון גדול יותר – כך גדולה יותר ההנאה‪.‬‬ ‫הקפדן אינו מבין איך השני מוותר כל הזמן‪" :‬איך אתה מסוגל‬ ‫ומאידך גיסא‪ ,‬למדנו שברוחניות אין קרבה וריחוק לפי מקום‪,‬‬ ‫לוותר כל הזמן?" "אתה לא מבין שככה ירמסו אותך?" "ככה‬ ‫אלא לפי השתוות הצורה‪.‬‬ ‫לא מתנהגים!"‪" .‬תעמוד על שלך"‪" .‬אל תיתן שידרכו עליך!"‪.‬‬ ‫והנה הבורא כולו משפיע ומיטיב‪ ,‬ואילו אנו נבראנו עם רצון‬ ‫חבירו אינו מבין על מה ולמה יצא הקצף‪" :‬על מה כל הכעס?"‬ ‫לקבל‪ .‬משמע‪ :‬שצורתנו רחוקה מאוד מצורתו של הבורא‬ ‫"למה לעשות עסק מכל דבר"?‬ ‫והמרחק בינינו לבינו גדול כרחוק מזרח ממערב‪.‬‬ ‫על זה אמר החכם‪" :‬אין אהבה כאהבת הדעות ואין שנאה‬ ‫ככל שמתבוננים בשני היסודות הללו‪ ,‬מתעוררת שאלה‬ ‫כשנאת הדעות"‪ .‬מפני שכשיש דבר שהוא חשוב מאוד בעיניו‬ ‫עמוקה ויסודית‪ ,‬הנוגעת לכל עבודת האדם‪ :‬כיצד מתיישבים‬ ‫של האחד‪ ,‬והשני מזלזל בזה‪ ,‬נהיה ביניהם מרחק גדול יותר‪.‬‬ ‫שני הדברים יחד ? איך נוכל לקבל את טובו של ה' ולממש את‬ ‫מובן שלא מדובר על דברים שוליים‪ .‬אם זה אוהב דגים וזה בשר‪,‬‬ ‫מטרת הבריאה כאשר אנו רחוקים ממנו בתכלית הריחוק?‬ ‫הם יכולים להסתדר מצויין זה עם זה‪ .‬אלא מדובר על דברים‬ ‫בע"ה בגליון הבא נתחיל לעמוד על פתרונה של שאלה‬ ‫עקרוניים ומהותיים‪.‬‬ ‫יסודית זו‪ ,‬ונראה כיצד דווקא ממנה נפתח הפתח להבנת כל‬ ‫עבודת האדם ותכלית בריאתו‪.‬‬ ‫להערות והארות ולקבלת הגליונות במייל ניתן לשלוח בקשה ל‪ichud.ashlag@gmail.com:‬‬ ‫ד‬