עושה שלום - ממונות · Oiseh Shaloim - Mamoinus — כי תבוא (2026-08-24)

28
פרשת כי תבוא
שאלה :בתו של ראובן טגנה בצל בסיר בשרי ,כדי להוסיף אח"כ את שאר בשבוע שעבר דנו אדות ראובן שמצא כסף ובחושבו ששייך לשמעון השיבו לו ,ושמעון ראה שאין
המצרכים של החמין ,ובטעות ערבבה את הבצל בזמן הטיגון בכף עץ חלבית הכסף שלו ,ושואל אם צריך להחזיר את הכסף לראובן.
הבאנו את שיטת הקצוה"ח שכל שהגביה חפץ אחר שנתייאשו הבעלים אין זוכה המוצא למאבד,
שאינה בת יומה .לאחר מכן הוסיפה תפוחי אדמה מים בשר וכו' .ועכשיו שואלים
ולכן אם לא נתכוין המוצא לזכות לעצמו לא זכה בחפץ.
מה דין החמין ומה דין הסיר והכף? עתה נביא טעמא אחרינא שחייב שמעון להחזיר את הכסף לראובן.
עוד הוסיפו על השאלה שהם ספרדים אך יש להם אורחים אשכנזים לשבת? אומנם לכאורה יש כאן דין אחר שממנו נלמד חיוב החזרה למוצא ,והוא דאיתא בגמ' בגיטין (נ"ט):
תשובה :השו"ע ביו"ד (סימן צ"ו ס"א) כתב בסתם שהחותך בצל בסכין בשרי דעני המנקף בראש הזית ,זיתים של שכחה ונפלו לארץ ,עד שלא נטלם בידו אם בא אחר ונטלם
שאינו בן יומו והסכין מקונח ,לא נעשה הבצל בשרי (והיינו שיטת המהר"ם הרי זה גזל מדבריהם ואם באו לידו הרי זה גזל גמור ומוציאין מידו .וכן פסק בשו"ע (חו"מ הל'
מרוטנבורק דס"ל דדווקא חילתית של גוים הגמ' אסרה אפי' בסכין שאינו בן יומו גזילה סימן ש"ע ס"ה).
וכתב בשו"ת החת"ס (חו"מ סי' ע"ט) דיש הבדל בין דין עני המהפך בחררה שמותר לאחר לזכות
מפני שהחלתית חריפה מאוד משא"כ צנון ושאר הדברים) .והביא י"א שכן נעשה
בחררה אם הוא דבר של מציאה ,לבין עני המנקף בראש הזית דהוי גזל מדבריהם שאסור אף
בשרי (כדעת בעל התרומות שיש ללמוד מחילתית לכל דבר חריף) .ואילו הרמ"א במציאה ,כי עני המנקף עושה טרחא כדי לקטוף הזיתים ולכן הוי גזל מדבריהם.
(ס"ג) ס"ל עיקר כהשיטה השניה. והכא הרי גרע טפי מניקוף הזיתים ,שהרי הביא את הכסף בידיים לחבירו כיון שסבר שהם שלו
אולם השו"ע (יו"ד סימן ק"ג ס"ו) גבי מבשל דבר חריף בכלי איסור שאינו בן יומו, ורצה לקיים בזה מצוות השבת אבידה ,ואיך יטול חבירו מידו לעצמו ,והרי הוא חמור מעני המנקף,
פסק שאסור (וכדעת בעל התרומות) .וסותר להנ"ל .ותירצו הכו"פ והפמ"ג שלא וק"ו הכא דהוי גזל מדבריהם.
עוד יש להביא את דעת הנתיבות המשפט (סי' רנ"ט סק"א) שחולק על דברי הקצות החושן ,וכתב
סמך השו"ע להתיר אלא בסכין בשרי של היתר בצירוף נ"ט בר נ"ט אבל בסכין
דאם הגביה מציאה – שנתייאשו ממנה הבעלים וכוונתו שיזכה בה הבעלים זכו בה מייד ,ואין
או סיר של איסור ,ס"ל לשו"ע להחמיר אפי' אינו בן יומו. נראה לו חידושו של הקצות החושן שרצה רק להשיב ולא לזכות ,דסוף סוף כיון שהגביהה בשביל
בחי' רעק"א וכן בצבי לצדיק הוסיפו עוד חילוק שלא סמך השו"ע להתיר אלא חבירו קנאה.
בסכין שהוא קר אבל גבי בישול ס"ל לשו"ע להחמיר אפי' אינו בן יומו .ובספר ועל קושיית הקצות החושן באיזה אופן מיירי הש"ס דממ"נ אם כוונתו להשיב אבידה לעולם הוי
ויזרע יצחק (עמ' של"ב) כתב שיש לנקוט עיקר כתירוץ הראשון והוכיח כן זוכה לבעל האבידה ואם נתכוון שלא להשיבה לעולם יכול לזכות בה ,כתב לתרץ וז"ל "ולא קשה
מידי ,דמיירי שנטלה שלא על מנת לגוזלה ,והיה בדעתו שאם יתוודע לו שכבר נתיאשו הבעלים
מהשו"ע (אלא שלכתחילה יש להחמיר שלא לערבב הבצל עם חלב יע"ש).
תהיה שלו כדין ,ובאם שיתוודע לו שעדיין לא נתיאשו הבעלים יחזירה להבעלים כדין ,ופשוט"
לפ"ז בנ"ד הבצל שנחשב דבר חריף וערבבה אותו בכף חלבית שאינה בת יומה עכ"ל.
בזמן שהבצל היה רותח ועדיין היה בחריפותו ,לבני עדות המזרח יש להתירו ובוודאי אין כוונת הנתיבות לומר שכאשר אדם מגביה את האבידה אומר זאת מפורש כוונתי
בדיעבד (אחר שנתערב עם הבשר) .ולדעת הרמ"א יש להחמיר להחשיב את שאם לא נתייאש יחזיר ואם יוודע לו שנתייאש הרי הוא זוכה לעצמו ,כי זה דוחק לומר שרק על
הבצל חלבי ונאסר ע"י בליעת טעם בשר מהסיר. מקרה כזה נחלקו בגמרא אביי ורבא אי הוי יאוש או לא ,אלא כוונתו היא דאנן סהדי שהנוטל
אלא שיש לדון אליבא דהרמ"א האם אח"כ כשהוסיפו בסיר שאר המצרכים מציאה ע"מ להשיבה לבעליה זוהי כוונתו שאם יוודע שכבר נתייאשו הבעלים תהיה שלו ואם לאו
ישיבנה לבעליה.
נתבטל טעם החלב בשישים ,וחזר להיות מותר.
[אמנם בפתחי החושן (אבדה פרק ב' הערה ט"ו) הבין שהנתיבות מיירי במפרש כן להדיא ,ודוחק
ובכן ענין זה תלוי במח' אם אמרינן חנ"ן בבלוע .שהרי הבצל בלע טעם חלב מהכף הוא כמו שפירשנו].
וטעם בשר מהסיר ,ולפי המ"ד שיש חנ"ן בבלוע נעשה הבצל חנ"נ וצריך עכשיו והנה יוצא לפי דברי נתיבות המשפט דלעולם אמרינן שהמגביה מציאה שדעתו להחזירה רק אם
פי שישים מכל הבצל .משא"כ למ"ד שאין חנ"ן בבלוע א"צ פי ס' אלא מטעם לא נתייאשו הבעלים ,ואם נתייאשו דעתו לזכות בזה א"כ בנידון דידן שנמצא שאין זה של אלו
החלב של הכף. שחשב להחזיר להם נמצא כי הגבהתו הייתה ע"מ לזכות לעצמו ומי שנטלה שלא כדין נמצא גזל
גמור מהתורה בידו.
השו"ע הביא בסימן צ"ח (ס"ה) דעה ראשונה בסתם שיש חנ"ן בבלוע והביא י"א
בערך ש"י (סימן רנ"ט) מיישב את קושיית הקצות החושן ,דאינו דומה מגביה מציאה לחבירו
שאין חנ"ן בבלוע .והלכה כסתם. שיודע שיכול לקנות ואעפ"כ קונה עבור חבירו לפיכך אין ידו קונה לו ,אבל באופן שמתכוון
אך אפשר בנ"ד לצרף השיטה שאין חנ"ן בבלוע לס"ס ולהתיר אף להרמ"א .אך להשיב לחבירו כי סבור שהיא אבדה ולא נתייאשו בעליה כיון שאם היה יודע שיכול לקנותה היה
היינו לעניין כל החמין אבל הבצל עצמו נשאר באיסורו ,שהרי אין הגעלה קונה לעצמו ,ידו קונה שלא מדעתו כחצרו ,וכמו שכתב מהרי"ט (ח"א סי' ק"נ) והביאו בקצות
לאוכלין וכבר נאסר הבצל בתחילה וקי"ל אפשר לסוחטו אסור (שו"ע סימן ק"ו החושן (סי' רס"ח ס"ק ב') ונתיבות המשפט (שם סק"ב) ,וכן כתבו התוס' בבא בתרא (נ"ד .ד"ה
אדעתא).
ס"א .ואולם בסימן צ"ב ס"ד פסק השו"ע אפשר לסוחטו מותר ,ושאם יש פי ס'
והנה לפי דברי הערך ש"י גם בנידון דידן כיון שהגביהה לחבירו כי היה ברור שלא התייאש וממנו
כנגד הבלוע החתיכה עצמה מותרת .ותירץ הכו"פ שבאיסור דרבנן השו"ע מתיר נפל ואם היה ידוע שאין הכסף שלו בוודאי היה קונה לעצמו ,קנתה לו ידו שלא מדעתו.
אך הרמ"א מחמיר בכל אופן וכן פסק הש"ך בסימן צ"ד ס"ו לאסור את הבצלים מסקנא דמילתא :חייב שמעון להחזיר את הכסף לראובן ,אלא שלפי שיטת קצות החושן הוא גזל
עצמם). מדבריהם ואולי חמור מזה ,ולדברי נתיבות המשפט הוא גזל גמור מהתורה ,וכן לפי הערך ש"י הוא
לכן למעשה בנידון השאלה לבני ספרד מותר כל החמין ,אך לבני אשכנז יש גזל גמור מהתורה.
לאסור את הבצל עצמו ולהתיר שאר המאכלים שבחמין ,וצריך להגעיל את הכף [ובאם אינו יודעו ומכירו להשיב לו יש לו לכתוב אצלו בפנקסו כי יש אצלו סכום כסף עד שיבוא
אליהו ויודיענו מי הוא וישיב לו את שלו].
והסיר.
תשובה :כתב המ"ב (סימן שמ"ג ס"ק ט') שאע"פ שקטן שהזיק פטור ,מ"מ לפנים משורת שאלה :יהודי רוצה לקיים מצוות שילוח הקן אך קשה לו להגיע לקן ולכן שואל האם אפשר
הדין צריך לשלם כשיגדל .ומקורו מהט"ז שם שלמד כן מרש"י ב"ק עיי"ש .והנה רש"י לקיים מצווה זו ע"י שליח?
והט"ז איירו בקטן שהזיק במזיד ,וא"כ אין לנו מקור לחייב קטן שהזיק בשוגג. תשובה :אפשר לקיים מצוות שילוח הקן ע"י שליח ונחשב מצווה של המשלח.
ומאחר שדעת רוב ככל הפוסקים סוברים שאפי' במזיד פטור מכלום (עיין שו"ת יבי"א דאמנם לפי דברי הקצוה"ח (סימן שפ"ב ס"ק ב') בשם התוס' רי"ד (קידושין מ"ב) שביאר
ח"ח ס"ו ,ובנין שלם סימן צ"ו ס"ג) דיינו להחמיר כשהזיק במזיד אבל כשהזיק בשוגג שלא מועיל שליחות למצוות ברית מילה[ ,וס"ל שלא מהני שליחות אלא כשנעשה בחפץ
פטור מכלום. של המשלח כגון חנוכיה בבית המשלח וכדו'] ,ה"ה שלא מהני שליחות בשילוח הקן.
שאלה :האם מותר להסיר מדבקה שרשום בה המחיר ודבוקה לחפץ שרוצה ליתנו בשבת אבל למעשה נקטינן שמהני שליחות בברית מילה (עיין יבי"א ח"י עמ' שמ"ט ,וזכור
במתנה? לאברהם סימן שפ"ב עמ' נ"ג) ,וה"ה שמהני שליחות בשילוח הקן.
תשובה :להפריד דברים דבוקים נחשב לתולדה של קורע .אך דעת המנח"ח (סוף מלאכת שאלה :האם מותר לגלח שערות שבלחי העליון מתחת לעיניים ,או נחשבים פאת הראש?
קורע) שאין דין קורע אלא בשני דברים רכים שנדבקו ולא בדברים קשים .ואולם דעת תשובה :הכרעת הפוסקים בזה שאם יש רצף שערות מהפאות עד אותם שערות שמתחת
המ"ב (ביה"ל סימן ש"מ סי"ד) שגם בשני עצים דבוקים ישנו איסור קורע ,אך כתב לעיניים בפנים ,יש לחוש שנחשבים חלק מהפאות ויש להניח מהשערות 3.5מ"מ (משא"כ
בשמירת שבת כהלכתה (פ"ט הערה פ"ה) שדברי הביה"ל צ"ע .וגם לדבריו י"ל שדווקא בפאות עצמם מחמירים 5מ"מ).
שני דברים קשים משא"כ רק שנדבק על קשה אין איסור קורע .ועיי"ש. אבל אם יש הפסק של מקום ריק ,מותר לגלחן כדין פאות הזקן (שאסור רק בתער).
ובצירוף הסוברים שבדבר שלא עשוי להתקיים מותר לקרוע ,יש להתיר בנידון השאלה שאלה :קטן שיחק ברחוב עם חפץ כבד ונפל על רכב חונה והזיקו ,האם צריך לשלם
לכתחילה. כשיגדיל לצאת יד"ש?
לשאלות ובירורים ניתן לפנות
ללשכה לממונות – 'זכור לאברהם'
שאלה :מעשה היה באדם שבנה בחצרו יחידת דיור ,לאחר זמן הסתבך כלכלית וכדי לברר את ההלכה ,האם יש לזוג השני איזו שהיא זכות ביחידה שרכש בטעות ומרמה
להוסיף מקורות מימון החליט למכור את יחידת הדיור שבחצרו במסגרת הנקראת או הפסידו את כל כספם ויחכו שיהיה למוכר כסף להשיב להם את הכסף ,או אולי גם
"טאבו משותף" ,בכדי לחסוך את ההוצאות הנלוות ,העדיף לבצע את המכירה לבדו ,לזוג הראשון אין שום זכות יותר מהשניים וכל הקודם זוכה?
תשובה :מכיוון שכל העסקאות לא דווחו ולא נרשמו בשום מקום ,הרי שיש לדון האם ומבלי לשתף ומבלי להתייעץ .מחיר היחידה היה ₪ 950,000במזומן.
הזוג שקנה את היחידה ארגן את הכסף ע"י שקיבלו מהוריהם ,וכן לקחו הלוואות רבות המכירה הראשונה חלה או שמא אין שום תוקף למכירה הראשונה ,ראה בספר זכור
לאברהם (חלק י' ,עמ' תשע"ו) שם הובאה מחלוקת בין גדולי הפוסקים בכל עסקת מבני משפחה וחברים.
דא עקא לאחר שחתם על הסכם המכירה ,ושלשל את התשלום לכיסו במושלם ,עברה מקרקעין שלא רשומה בפנקס רישום המקרקעין האם יש לה תוקף או שאין שום
עליו רוח רעה ומתוך מצוקה כלכלית ,פנה למכרים נוספים והציע להם את היחידה תוקף לעסקה.
למכירה בהנחה מרובה ,ואכן המחיר הנמוך פיתה את אחד ממכריו ,והחליט לרכוש את למסקנת הדברים ,דעת רוב הפוסקים כשיטת החזו"א וסיעתו שאין הרישום בפנקס
רישום המקרקעין מעכב למקח ,ואם רכש את הנכס ע"פ קנייני התורה העסקה היחידה מבלי לבדוק יותר מדאי.
אף הם החליטו לחסוך הוצאות נוספות ובלי לווי ויעוץ ,וחתמו על הסכם הרכישה בתוקף.
בעז"ה בשבוע הבא נמשיך ונדון אם יש לדמות לדין מקום שנהגו לכתוב שטר ,דלא ושלשלו את מלא הסכום לכיסו של המוכר.
לאחר שקיבל את הכסף ושילם לבעלי החובות ,התבררה התרמית ,והגיעו לבית הדין קנה בקנין כסף לחודיה.
הרה"ג יוסף מלכה שליט"א
לומר שהנטיעה ,כלומר ההנאה שהוא גורם הוא רק בנישואין ולא לפני כן ,ולכן אם אין מנהג שמשלם באירוסין כלומר שאלה :מתי יש לשלם דמי שדכנות ,האם צריך לשלם מיד כשמתארסים בני הזוג ,או שמא רק לאחר הנישואין?
בתנאים ,אינם חייבים לשלם רק עד אחר הנישואין ,וכשיש מנהג כמו בזמננו ,חייבים לשלם מייד אחרי התנאים ,אבל ומה הדין אם חזרו בהם בני הזוג ונתבטל השידוך?
אם הצדדים שלחו את השדכן ,והטילו עליו שהוא ישתדל לגמ ור את השידוך ,והרי גמר את השידוך ,חייבים לשלם לו תשובה :כתב הרמ"א (חו"מ סימן קפ"ה סעיף י') ע"פ תרומת הדשן (סימן פ"ה) 'השדכן הוי כמו סרסור ,ואם השדכן
בתורת קבלנות ,אפילו אין מנהג קבוע בעיר ,ועוד שאם לא משלמים לו מיד עובר על בל תלין. רוצה שישלמו לו מיד שכר שדכנות ,והבעלים אינם רוצים לשלם עד הנישואין ,תלוי במנהג המדינה ,ובמקום שאין
אלא דיש להקשות לפי דברי הרב 'הליכות ישראל' ,היה הרמ"א צריך לחלק ולכתוב 'שבמקום שאין צריך לשלם לו מנהג הדין עם הבעלים ,ובמקום שאין צריך לשלם לו עד הנישואין ,אם חזרו בהן ונתבטל השדכנות ,פטורים הבעלים
עד הנישואין ,אם חזרו בהן ונתבטל השדכנות פטורים מלשלם שכרו ,הני מילי שפנה השדכן מעצמו והציע השידוך, מלשלם לו שכרו ,אלא אם כן התנו בהדיא על מנת שיתפייס ,ואז צריך לשלם לו מיד ,אפילו יחזרו בהן' עכ"ד.
אבל אם פנו אליו למצוא שידוך ,הדין שונה דהוי כפועל' ,והרמ"א לא חילק כך וסתם דבכל עניין פטור לשלם לשדכן, הסמ"ע (ס"ק כ"ו) הביא את קושיית הע"ש שהקשה והלא מנהגנו הוא לכתוב קנס בכל התנאים ,והשדכן השתדל
אם המנהג לקבל שכר בנישואין .כיון שלמד שתמיד שדכן הוא מדין יורד כדברי הגר"א ,ועוד שלא מצינו איסור 'בל בשידוך ,וע"פ נכתבו התנאים וההתקשרות בקנס ,ומדוע לא ישלמו לו קודם הנישואין ,הלא השדכן הועיל בכך שצד
תלין' בשדכנות כלל ,שאם הוא מדין פועל היה צריך להיות גם איסור בל תלין. אחד משלם לשכנגדו הקנס ,ולמה יפטר ממנו לגמרי ,ואף אם חזרו ומחלו זה לזה ,יאמר השדכן חלקי איני רוצה
למעשה מצינו שיטת הרשב"א ,שאם שלחו פועל להביא לחולה תפוחים ,והלך והביא את התפוחים ומצאו שמת למחול.
החולה ,מקבל השליח שכרו מפני שהפועל מקבל שכר על פעולתו ,משא"כ שדכן שאם טרח והציע הצעות ולא יצא ותירץ הע"ש ,ואפשר שמוחלין זה לזה ופוטרין זה את זה בלא שום קנס ,אבל באמת אם לא מחלו וגובים הקנס ,חייבין
מזה כלום אינו מקבל שכר כמו מתווך ,שהם מקבלים שכר על התוצאה ,כלומר מה שנתנו הנאה לשני .ואם המנהג לשלם שכר סרסרותו,
לשלם בחתונה ,והתבטל השידוך ,אין כאן הנא ה לשיטת הסמ"ע ,ולשיטת הע"ש כיון שיש קנס למבטל ,זה מספיק אומנם הסמ"ע תירץ ,כיון שטעם הקנס הוא שנתביישה הבתולה ,או הבחור ובני משפחותיהם ,ובעיניהם מוטב שלא
הנאה לשלם דמי שדכנות. היה נעשה השידוך מעולם ,ולא היו מקבלים הקנס ,וא"כ לא הרויחו ,אלא יצא שכרם בהפסדם.
אחר הדברים האלו ,הראו מכתב שכתב הרב אלישיב לרב גרוסמן (מובא בעמוד 6בספר הליכות ישראל) ,שמדוייק אומנם יש לחקור בדין שדכן ,מאיזה דין לוקח השדכן שכרו ,האם הוא מדין פועל ,כלומר פועל על תנאי ,או מדין יורד
מדברי התרומת הדשן שהוא מקור דברי הרמ"א שכתב וז"ל 'אבל בסתמא אין נוהגין בגבולינו לגבות שום שכר לשדה חבירו.
שדכנות אא"כ יגמרו הנישואין' ,ודייק הרב אלישיב זצ"ל ,ואין זה כלל במשמעות דברי התרוה"ד לומר דאיירי אך הגר"א (חו"מ סימן פ"ז ס"ק קי"ז) כתב וז"ל 'שדכנות כתב מהר"ם שהוא מדין יורד לשדה חבירו שלא ברשות ,שאם
ורק בשדכן ההולך מעצמו ,כדברי הרב ישראל גרוסמן ,אלא דאין לחלק בין שדכן ההולך מעצמו ,או שפנו אליו היתה עשויה ליטע שאומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה ,והוא כמו סרסור כמו שכתב ברמ"א (סימן
אליו המשפחה .ושמחתי שמחה גדולה שכיוונתי לדבריו של הרב אלישיב זצ"ל. קפ"ה סעיף י')' ,עכ"ל.
העולה לדינא :לשדכן יש דין יורד .אם המנהג לתת שכר בנישואין והשידוך נשבר אחר האירוסין ,אינו בספר הליכות ישראל (סימן ד') כתב מתי תלוי במנהג המקום ,דוקא אם השדכן הלך מעצמו ,והציע
מקבל שכר .אם ה מנהג לקבל שכר באירוסין ונשבר השידוך ,אינו מחזיר את השכר שקיבל. את השידוך לב' הצדדים ,שהרי יסוד החיוב הוא מדין יורד לתוך שדה חבירו ונטעה ,ושפיר יש
להנצחת העלון לשכה לממונות 'זכור לאברהם' בית הוראה 'עושה שלום'
רחוב אש קודש 6ביתר עילית
או לקבלתו במייל 055-6743601 02-3750741
BeitHoraaOsehShalom@gmail.com Zachor123456@gmail.com ניתן מענה לשאלות בהלכה בין השעות 8:00-00:00
