gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עושה שלום - ממונות · Oiseh Shaloim - Mamoinus — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: עושה שלום - ממונות · Oiseh Shaloim - Mamoinus

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

עושה שלום - ממונות · Oiseh Shaloim - Mamoinus — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪28‬‬ ‫פרשת כי תבוא‬ ‫שאלה‪ :‬בתו של ראובן טגנה בצל בסיר בשרי‪ ,‬כדי להוסיף אח"כ את שאר‬ ‫בשבוע שעבר דנו אדות ראובן שמצא כסף ובחושבו ששייך לשמעון השיבו לו‪ ,‬ושמעון ראה שאין‬ ‫המצרכים של החמין‪ ,‬ובטעות ערבבה את הבצל בזמן הטיגון בכף עץ חלבית‬ ‫הכסף שלו‪ ,‬ושואל אם צריך להחזיר את הכסף לראובן‪.‬‬ ‫הבאנו את שיטת הקצוה"ח שכל שהגביה חפץ אחר שנתייאשו הבעלים אין זוכה המוצא למאבד‪,‬‬ ‫שאינה בת יומה‪ .‬לאחר מכן הוסיפה תפוחי אדמה מים בשר וכו'‪ .‬ועכשיו שואלים‬ ‫ולכן אם לא נתכוין המוצא לזכות לעצמו לא זכה בחפץ‪.‬‬ ‫מה דין החמין ומה דין הסיר והכף?‬ ‫עתה נביא טעמא אחרינא שחייב שמעון להחזיר את הכסף לראובן‪.‬‬ ‫עוד הוסיפו על השאלה שהם ספרדים אך יש להם אורחים אשכנזים לשבת?‬ ‫אומנם לכאורה יש כאן דין אחר שממנו נלמד חיוב החזרה למוצא‪ ,‬והוא דאיתא בגמ' בגיטין (נ"ט‪):‬‬ ‫תשובה‪ :‬השו"ע ביו"ד (סימן צ"ו ס"א) כתב בסתם שהחותך בצל בסכין בשרי‬ ‫דעני המנקף בראש הזית‪ ,‬זיתים של שכחה ונפלו לארץ‪ ,‬עד שלא נטלם בידו אם בא אחר ונטלם‬ ‫שאינו בן יומו והסכין מקונח‪ ,‬לא נעשה הבצל בשרי (והיינו שיטת המהר"ם‬ ‫הרי זה גזל מדבריהם ואם באו לידו הרי זה גזל גמור ומוציאין מידו‪ .‬וכן פסק בשו"ע (חו"מ הל'‬ ‫מרוטנבורק דס"ל דדווקא חילתית של גוים הגמ' אסרה אפי' בסכין שאינו בן יומו‬ ‫גזילה סימן ש"ע ס"ה)‪.‬‬ ‫וכתב בשו"ת החת"ס (חו"מ סי' ע"ט) דיש הבדל בין דין עני המהפך בחררה שמותר לאחר לזכות‬ ‫מפני שהחלתית חריפה מאוד משא"כ צנון ושאר הדברים)‪ .‬והביא י"א שכן נעשה‬ ‫בחררה אם הוא דבר של מציאה‪ ,‬לבין עני המנקף בראש הזית דהוי גזל מדבריהם שאסור אף‬ ‫בשרי (כדעת בעל התרומות שיש ללמוד מחילתית לכל דבר חריף)‪ .‬ואילו הרמ"א‬ ‫במציאה‪ ,‬כי עני המנקף עושה טרחא כדי לקטוף הזיתים ולכן הוי גזל מדבריהם‪.‬‬ ‫(ס"ג) ס"ל עיקר כהשיטה השניה‪.‬‬ ‫והכא הרי גרע טפי מניקוף הזיתים‪ ,‬שהרי הביא את הכסף בידיים לחבירו כיון שסבר שהם שלו‬ ‫אולם השו"ע (יו"ד סימן ק"ג ס"ו) גבי מבשל דבר חריף בכלי איסור שאינו בן יומו‪,‬‬ ‫ורצה לקיים בזה מצוות השבת אבידה‪ ,‬ואיך יטול חבירו מידו לעצמו‪ ,‬והרי הוא חמור מעני המנקף‪,‬‬ ‫פסק שאסור (וכדעת בעל התרומות)‪ .‬וסותר להנ"ל‪ .‬ותירצו הכו"פ והפמ"ג שלא‬ ‫וק"ו הכא דהוי גזל מדבריהם‪.‬‬ ‫עוד יש להביא את דעת הנתיבות המשפט (סי' רנ"ט סק"א) שחולק על דברי הקצות החושן‪ ,‬וכתב‬ ‫סמך השו"ע להתיר אלא בסכין בשרי של היתר בצירוף נ"ט בר נ"ט אבל בסכין‬ ‫דאם הגביה מציאה – שנתייאשו ממנה הבעלים וכוונתו שיזכה בה הבעלים זכו בה מייד‪ ,‬ואין‬ ‫או סיר של איסור‪ ,‬ס"ל לשו"ע להחמיר אפי' אינו בן יומו‪.‬‬ ‫נראה לו חידושו של הקצות החושן שרצה רק להשיב ולא לזכות‪ ,‬דסוף סוף כיון שהגביהה בשביל‬ ‫בחי' רעק"א וכן בצבי לצדיק הוסיפו עוד חילוק שלא סמך השו"ע להתיר אלא‬ ‫חבירו קנאה‪.‬‬ ‫בסכין שהוא קר אבל גבי בישול ס"ל לשו"ע להחמיר אפי' אינו בן יומו‪ .‬ובספר‬ ‫ועל קושיית הקצות החושן באיזה אופן מיירי הש"ס דממ"נ אם כוונתו להשיב אבידה לעולם הוי‬ ‫ויזרע יצחק (עמ' של"ב) כתב שיש לנקוט עיקר כתירוץ הראשון והוכיח כן‬ ‫זוכה לבעל האבידה ואם נתכוון שלא להשיבה לעולם יכול לזכות בה‪ ,‬כתב לתרץ וז"ל "ולא קשה‬ ‫מידי‪ ,‬דמיירי שנטלה שלא על מנת לגוזלה‪ ,‬והיה בדעתו שאם יתוודע לו שכבר נתיאשו הבעלים‬ ‫מהשו"ע (אלא שלכתחילה יש להחמיר שלא לערבב הבצל עם חלב יע"ש)‪.‬‬ ‫תהיה שלו כדין‪ ,‬ובאם שיתוודע לו שעדיין לא נתיאשו הבעלים יחזירה להבעלים כדין‪ ,‬ופשוט"‬ ‫לפ"ז בנ"ד הבצל שנחשב דבר חריף וערבבה אותו בכף חלבית שאינה בת יומה‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫בזמן שהבצל היה רותח ועדיין היה בחריפותו‪ ,‬לבני עדות המזרח יש להתירו‬ ‫ובוודאי אין כוונת הנתיבות לומר שכאשר אדם מגביה את האבידה אומר זאת מפורש כוונתי‬ ‫בדיעבד (אחר שנתערב עם הבשר)‪ .‬ולדעת הרמ"א יש להחמיר להחשיב את‬ ‫שאם לא נתייאש יחזיר ואם יוודע לו שנתייאש הרי הוא זוכה לעצמו‪ ,‬כי זה דוחק לומר שרק על‬ ‫הבצל חלבי ונאסר ע"י בליעת טעם בשר מהסיר‪.‬‬ ‫מקרה כזה נחלקו בגמרא אביי ורבא אי הוי יאוש או לא‪ ,‬אלא כוונתו היא דאנן סהדי שהנוטל‬ ‫אלא שיש לדון אליבא דהרמ"א האם אח"כ כשהוסיפו בסיר שאר המצרכים‬ ‫מציאה ע"מ להשיבה לבעליה זוהי כוונתו שאם יוודע שכבר נתייאשו הבעלים תהיה שלו ואם לאו‬ ‫ישיבנה לבעליה‪.‬‬ ‫נתבטל טעם החלב בשישים‪ ,‬וחזר להיות מותר‪.‬‬ ‫[אמנם בפתחי החושן (אבדה פרק ב' הערה ט"ו) הבין שהנתיבות מיירי במפרש כן להדיא‪ ,‬ודוחק‬ ‫ובכן ענין זה תלוי במח' אם אמרינן חנ"ן בבלוע‪ .‬שהרי הבצל בלע טעם חלב מהכף‬ ‫הוא כמו שפירשנו]‪.‬‬ ‫וטעם בשר מהסיר‪ ,‬ולפי המ"ד שיש חנ"ן בבלוע נעשה הבצל חנ"נ וצריך עכשיו‬ ‫והנה יוצא לפי דברי נתיבות המשפט דלעולם אמרינן שהמגביה מציאה שדעתו להחזירה רק אם‬ ‫פי שישים מכל הבצל‪ .‬משא"כ למ"ד שאין חנ"ן בבלוע א"צ פי ס' אלא מטעם‬ ‫לא נתייאשו הבעלים‪ ,‬ואם נתייאשו דעתו לזכות בזה א"כ בנידון דידן שנמצא שאין זה של אלו‬ ‫החלב של הכף‪.‬‬ ‫שחשב להחזיר להם נמצא כי הגבהתו הייתה ע"מ לזכות לעצמו ומי שנטלה שלא כדין נמצא גזל‬ ‫גמור מהתורה בידו‪.‬‬ ‫השו"ע הביא בסימן צ"ח (ס"ה) דעה ראשונה בסתם שיש חנ"ן בבלוע והביא י"א‬ ‫בערך ש"י (סימן רנ"ט) מיישב את קושיית הקצות החושן‪ ,‬דאינו דומה מגביה מציאה לחבירו‬ ‫שאין חנ"ן בבלוע‪ .‬והלכה כסתם‪.‬‬ ‫שיודע שיכול לקנות ואעפ"כ קונה עבור חבירו לפיכך אין ידו קונה לו‪ ,‬אבל באופן שמתכוון‬ ‫אך אפשר בנ"ד לצרף השיטה שאין חנ"ן בבלוע לס"ס ולהתיר אף להרמ"א‪ .‬אך‬ ‫להשיב לחבירו כי סבור שהיא אבדה ולא נתייאשו בעליה כיון שאם היה יודע שיכול לקנותה היה‬ ‫היינו לעניין כל החמין אבל הבצל עצמו נשאר באיסורו‪ ,‬שהרי אין הגעלה‬ ‫קונה לעצמו‪ ,‬ידו קונה שלא מדעתו כחצרו‪ ,‬וכמו שכתב מהרי"ט (ח"א סי' ק"נ) והביאו בקצות‬ ‫לאוכלין וכבר נאסר הבצל בתחילה וקי"ל אפשר לסוחטו אסור (שו"ע סימן ק"ו‬ ‫החושן (סי' רס"ח ס"ק ב') ונתיבות המשפט (שם סק"ב)‪ ,‬וכן כתבו התוס' בבא בתרא (נ"ד‪ .‬ד"ה‬ ‫אדעתא)‪.‬‬ ‫ס"א‪ .‬ואולם בסימן צ"ב ס"ד פסק השו"ע אפשר לסוחטו מותר‪ ,‬ושאם יש פי ס'‬ ‫והנה לפי דברי הערך ש"י גם בנידון דידן כיון שהגביהה לחבירו כי היה ברור שלא התייאש וממנו‬ ‫כנגד הבלוע החתיכה עצמה מותרת‪ .‬ותירץ הכו"פ שבאיסור דרבנן השו"ע מתיר‬ ‫נפל ואם היה ידוע שאין הכסף שלו בוודאי היה קונה לעצמו‪ ,‬קנתה לו ידו שלא מדעתו‪.‬‬ ‫אך הרמ"א מחמיר בכל אופן וכן פסק הש"ך בסימן צ"ד ס"ו לאסור את הבצלים‬ ‫מסקנא דמילתא‪ :‬חייב שמעון להחזיר את הכסף לראובן‪ ,‬אלא שלפי שיטת קצות החושן הוא גזל‬ ‫עצמם‪).‬‬ ‫מדבריהם ואולי חמור מזה‪ ,‬ולדברי נתיבות המשפט הוא גזל גמור מהתורה‪ ,‬וכן לפי הערך ש"י הוא‬ ‫לכן למעשה בנידון השאלה לבני ספרד מותר כל החמין‪ ,‬אך לבני אשכנז יש‬ ‫גזל גמור מהתורה‪.‬‬ ‫לאסור את הבצל עצמו ולהתיר שאר המאכלים שבחמין‪ ,‬וצריך להגעיל את הכף‬ ‫[ובאם אינו יודעו ומכירו להשיב לו יש לו לכתוב אצלו בפנקסו כי יש אצלו סכום כסף עד שיבוא‬ ‫אליהו ויודיענו מי הוא וישיב לו את שלו]‪.‬‬ ‫והסיר‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬כתב המ"ב (סימן שמ"ג ס"ק ט') שאע"פ שקטן שהזיק פטור‪ ,‬מ"מ לפנים משורת‬ ‫שאלה‪ :‬יהודי רוצה לקיים מצוות שילוח הקן אך קשה לו להגיע לקן ולכן שואל האם אפשר‬ ‫הדין צריך לשלם כשיגדל‪ .‬ומקורו מהט"ז שם שלמד כן מרש"י ב"ק עיי"ש‪ .‬והנה רש"י‬ ‫לקיים מצווה זו ע"י שליח?‬ ‫והט"ז איירו בקטן שהזיק במזיד‪ ,‬וא"כ אין לנו מקור לחייב קטן שהזיק בשוגג‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬אפשר לקיים מצוות שילוח הקן ע"י שליח ונחשב מצווה של המשלח‪.‬‬ ‫ומאחר שדעת רוב ככל הפוסקים סוברים שאפי' במזיד פטור מכלום (עיין שו"ת יבי"א‬ ‫דאמנם לפי דברי הקצוה"ח (סימן שפ"ב ס"ק ב') בשם התוס' רי"ד (קידושין מ"ב) שביאר‬ ‫ח"ח ס"ו‪ ,‬ובנין שלם סימן צ"ו ס"ג) דיינו להחמיר כשהזיק במזיד אבל כשהזיק בשוגג‬ ‫שלא מועיל שליחות למצוות ברית מילה‪[ ,‬וס"ל שלא מהני שליחות אלא כשנעשה בחפץ‬ ‫פטור מכלום‪.‬‬ ‫של המשלח כגון חנוכיה בבית המשלח וכדו']‪ ,‬ה"ה שלא מהני שליחות בשילוח הקן‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬האם מותר להסיר מדבקה שרשום בה המחיר ודבוקה לחפץ שרוצה ליתנו בשבת‬ ‫אבל למעשה נקטינן שמהני שליחות בברית מילה (עיין יבי"א ח"י עמ' שמ"ט‪ ,‬וזכור‬ ‫במתנה?‬ ‫לאברהם סימן שפ"ב עמ' נ"ג)‪ ,‬וה"ה שמהני שליחות בשילוח הקן‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬להפריד דברים דבוקים נחשב לתולדה של קורע‪ .‬אך דעת המנח"ח (סוף מלאכת‬ ‫שאלה‪ :‬האם מותר לגלח שערות שבלחי העליון מתחת לעיניים‪ ,‬או נחשבים פאת הראש?‬ ‫קורע) שאין דין קורע אלא בשני דברים רכים שנדבקו ולא בדברים קשים‪ .‬ואולם דעת‬ ‫תשובה‪ :‬הכרעת הפוסקים בזה שאם יש רצף שערות מהפאות עד אותם שערות שמתחת‬ ‫המ"ב (ביה"ל סימן ש"מ סי"ד) שגם בשני עצים דבוקים ישנו איסור קורע‪ ,‬אך כתב‬ ‫לעיניים בפנים‪ ,‬יש לחוש שנחשבים חלק מהפאות ויש להניח מהשערות ‪ 3.5‬מ"מ (משא"כ‬ ‫בשמירת שבת כהלכתה (פ"ט הערה פ"ה) שדברי הביה"ל צ"ע‪ .‬וגם לדבריו י"ל שדווקא‬ ‫בפאות עצמם מחמירים ‪ 5‬מ"מ)‪.‬‬ ‫שני דברים קשים משא"כ רק שנדבק על קשה אין איסור קורע‪ .‬ועיי"ש‪.‬‬ ‫אבל אם יש הפסק של מקום ריק‪ ,‬מותר לגלחן כדין פאות הזקן (שאסור רק בתער)‪.‬‬ ‫ובצירוף הסוברים שבדבר שלא עשוי להתקיים מותר לקרוע‪ ,‬יש להתיר בנידון השאלה‬ ‫שאלה‪ :‬קטן שיחק ברחוב עם חפץ כבד ונפל על רכב חונה והזיקו‪ ,‬האם צריך לשלם‬ ‫לכתחילה‪.‬‬ ‫כשיגדיל לצאת יד"ש?‬ ‫לשאלות ובירורים ניתן לפנות‬ ‫ללשכה לממונות – 'זכור לאברהם'‬ ‫שאלה‪ :‬מעשה היה באדם שבנה בחצרו יחידת דיור‪ ,‬לאחר זמן הסתבך כלכלית וכדי לברר את ההלכה‪ ,‬האם יש לזוג השני איזו שהיא זכות ביחידה שרכש בטעות ומרמה‬ ‫להוסיף מקורות מימון החליט למכור את יחידת הדיור שבחצרו במסגרת הנקראת או הפסידו את כל כספם ויחכו שיהיה למוכר כסף להשיב להם את הכסף‪ ,‬או אולי גם‬ ‫"טאבו משותף"‪ ,‬בכדי לחסוך את ההוצאות הנלוות‪ ,‬העדיף לבצע את המכירה לבדו‪ ,‬לזוג הראשון אין שום זכות יותר מהשניים וכל הקודם זוכה?‬ ‫תשובה‪ :‬מכיוון שכל העסקאות לא דווחו ולא נרשמו בשום מקום‪ ,‬הרי שיש לדון האם‬ ‫ומבלי לשתף ומבלי להתייעץ‪ .‬מחיר היחידה היה ‪ ₪ 950,000‬במזומן‪.‬‬ ‫הזוג שקנה את היחידה ארגן את הכסף ע"י שקיבלו מהוריהם‪ ,‬וכן לקחו הלוואות רבות המכירה הראשונה חלה או שמא אין שום תוקף למכירה הראשונה‪ ,‬ראה בספר זכור‬ ‫לאברהם (חלק י'‪ ,‬עמ' תשע"ו) שם הובאה מחלוקת בין גדולי הפוסקים בכל עסקת‬ ‫מבני משפחה וחברים‪.‬‬ ‫דא עקא לאחר שחתם על הסכם המכירה‪ ,‬ושלשל את התשלום לכיסו במושלם‪ ,‬עברה מקרקעין שלא רשומה בפנקס רישום המקרקעין האם יש לה תוקף או שאין שום‬ ‫עליו רוח רעה ומתוך מצוקה כלכלית‪ ,‬פנה למכרים נוספים והציע להם את היחידה תוקף לעסקה‪.‬‬ ‫למכירה בהנחה מרובה‪ ,‬ואכן המחיר הנמוך פיתה את אחד ממכריו‪ ,‬והחליט לרכוש את למסקנת הדברים‪ ,‬דעת רוב הפוסקים כשיטת החזו"א וסיעתו שאין הרישום בפנקס‬ ‫רישום המקרקעין מעכב למקח‪ ,‬ואם רכש את הנכס ע"פ קנייני התורה העסקה‬ ‫היחידה מבלי לבדוק יותר מדאי‪.‬‬ ‫אף הם החליטו לחסוך הוצאות נוספות ובלי לווי ויעוץ‪ ,‬וחתמו על הסכם הרכישה בתוקף‪.‬‬ ‫בעז"ה בשבוע הבא נמשיך ונדון אם יש לדמות לדין מקום שנהגו לכתוב שטר‪ ,‬דלא‬ ‫ושלשלו את מלא הסכום לכיסו של המוכר‪.‬‬ ‫לאחר שקיבל את הכסף ושילם לבעלי החובות‪ ,‬התבררה התרמית‪ ,‬והגיעו לבית הדין קנה בקנין כסף לחודיה‪.‬‬ ‫הרה"ג יוסף מלכה שליט"א‬ ‫לומר שהנטיעה‪ ,‬כלומר ההנאה שהוא גורם הוא רק בנישואין ולא לפני כן‪ ,‬ולכן אם אין מנהג שמשלם באירוסין כלומר‬ ‫שאלה‪ :‬מתי יש לשלם דמי שדכנות‪ ,‬האם צריך לשלם מיד כשמתארסים בני הזוג‪ ,‬או שמא רק לאחר הנישואין?‬ ‫בתנאים‪ ,‬אינם חייבים לשלם רק עד אחר הנישואין‪ ,‬וכשיש מנהג כמו בזמננו‪ ,‬חייבים לשלם מייד אחרי התנאים‪ ,‬אבל‬ ‫ומה הדין אם חזרו בהם בני הזוג ונתבטל השידוך?‬ ‫אם הצדדים שלחו את השדכן‪ ,‬והטילו עליו שהוא ישתדל לגמ ור את השידוך‪ ,‬והרי גמר את השידוך‪ ,‬חייבים לשלם לו‬ ‫תשובה‪ :‬כתב הרמ"א (חו"מ סימן קפ"ה סעיף י') ע"פ תרומת הדשן (סימן פ"ה) 'השדכן הוי כמו סרסור‪ ,‬ואם השדכן‬ ‫בתורת קבלנות‪ ,‬אפילו אין מנהג קבוע בעיר‪ ,‬ועוד שאם לא משלמים לו מיד עובר על בל תלין‪.‬‬ ‫רוצה שישלמו לו מיד שכר שדכנות‪ ,‬והבעלים אינם רוצים לשלם עד הנישואין‪ ,‬תלוי במנהג המדינה‪ ,‬ובמקום שאין‬ ‫אלא דיש להקשות לפי דברי הרב 'הליכות ישראל'‪ ,‬היה הרמ"א צריך לחלק ולכתוב 'שבמקום שאין צריך לשלם לו‬ ‫מנהג הדין עם הבעלים‪ ,‬ובמקום שאין צריך לשלם לו עד הנישואין‪ ,‬אם חזרו בהן ונתבטל השדכנות‪ ,‬פטורים הבעלים‬ ‫עד הנישואין‪ ,‬אם חזרו בהן ונתבטל השדכנות פטורים מלשלם שכרו‪ ,‬הני מילי שפנה השדכן מעצמו והציע השידוך‪,‬‬ ‫מלשלם לו שכרו‪ ,‬אלא אם כן התנו בהדיא על מנת שיתפייס‪ ,‬ואז צריך לשלם לו מיד‪ ,‬אפילו יחזרו בהן' עכ"ד‪.‬‬ ‫אבל אם פנו אליו למצוא שידוך‪ ,‬הדין שונה דהוי כפועל'‪ ,‬והרמ"א לא חילק כך וסתם דבכל עניין פטור לשלם לשדכן‪,‬‬ ‫הסמ"ע (ס"ק כ"ו) הביא את קושיית הע"ש שהקשה והלא מנהגנו הוא לכתוב קנס בכל התנאים‪ ,‬והשדכן השתדל‬ ‫אם המנהג לקבל שכר בנישואין‪ .‬כיון שלמד שתמיד שדכן הוא מדין יורד כדברי הגר"א‪ ,‬ועוד שלא מצינו איסור 'בל‬ ‫בשידוך‪ ,‬וע"פ נכתבו התנאים וההתקשרות בקנס‪ ,‬ומדוע לא ישלמו לו קודם הנישואין‪ ,‬הלא השדכן הועיל בכך שצד‬ ‫תלין' בשדכנות כלל‪ ,‬שאם הוא מדין פועל היה צריך להיות גם איסור בל תלין‪.‬‬ ‫אחד משלם לשכנגדו הקנס‪ ,‬ולמה יפטר ממנו לגמרי‪ ,‬ואף אם חזרו ומחלו זה לזה‪ ,‬יאמר השדכן חלקי איני רוצה‬ ‫למעשה מצינו שיטת הרשב"א‪ ,‬שאם שלחו פועל להביא לחולה תפוחים‪ ,‬והלך והביא את התפוחים ומצאו שמת‬ ‫למחול‪.‬‬ ‫החולה‪ ,‬מקבל השליח שכרו מפני שהפועל מקבל שכר על פעולתו‪ ,‬משא"כ שדכן שאם טרח והציע הצעות ולא יצא‬ ‫ותירץ הע"ש‪ ,‬ואפשר שמוחלין זה לזה ופוטרין זה את זה בלא שום קנס‪ ,‬אבל באמת אם לא מחלו וגובים הקנס‪ ,‬חייבין‬ ‫מזה כלום אינו מקבל שכר כמו מתווך‪ ,‬שהם מקבלים שכר על התוצאה‪ ,‬כלומר מה שנתנו הנאה לשני‪ .‬ואם המנהג‬ ‫לשלם שכר סרסרותו‪,‬‬ ‫לשלם בחתונה‪ ,‬והתבטל השידוך‪ ,‬אין כאן הנא ה לשיטת הסמ"ע‪ ,‬ולשיטת הע"ש כיון שיש קנס למבטל‪ ,‬זה מספיק‬ ‫אומנם הסמ"ע תירץ‪ ,‬כיון שטעם הקנס הוא שנתביישה הבתולה‪ ,‬או הבחור ובני משפחותיהם‪ ,‬ובעיניהם מוטב שלא‬ ‫הנאה לשלם דמי שדכנות‪.‬‬ ‫היה נעשה השידוך מעולם‪ ,‬ולא היו מקבלים הקנס‪ ,‬וא"כ לא הרויחו‪ ,‬אלא יצא שכרם בהפסדם‪.‬‬ ‫אחר הדברים האלו‪ ,‬הראו מכתב שכתב הרב אלישיב לרב גרוסמן (מובא בעמוד ‪ 6‬בספר הליכות ישראל)‪ ,‬שמדוייק‬ ‫אומנם יש לחקור בדין שדכן‪ ,‬מאיזה דין לוקח השדכן שכרו‪ ,‬האם הוא מדין פועל‪ ,‬כלומר פועל על תנאי‪ ,‬או מדין יורד‬ ‫מדברי התרומת הדשן שהוא מקור דברי הרמ"א שכתב וז"ל 'אבל בסתמא אין נוהגין בגבולינו לגבות שום שכר‬ ‫לשדה חבירו‪.‬‬ ‫שדכנות אא"כ יגמרו הנישואין'‪ ,‬ודייק הרב אלישיב זצ"ל‪ ,‬ואין זה כלל במשמעות דברי התרוה"ד לומר דאיירי אך‬ ‫הגר"א (חו"מ סימן פ"ז ס"ק קי"ז) כתב וז"ל 'שדכנות כתב מהר"ם שהוא מדין יורד לשדה חבירו שלא ברשות‪ ,‬שאם‬ ‫ורק בשדכן ההולך מעצמו‪ ,‬כדברי הרב ישראל גרוסמן‪ ,‬אלא דאין לחלק בין שדכן ההולך מעצמו‪ ,‬או שפנו אליו‬ ‫היתה עשויה ליטע שאומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה‪ ,‬והוא כמו סרסור כמו שכתב ברמ"א (סימן‬ ‫אליו המשפחה‪ .‬ושמחתי שמחה גדולה שכיוונתי לדבריו של הרב אלישיב זצ"ל‪.‬‬ ‫קפ"ה סעיף י')'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫העולה לדינא‪ :‬לשדכן יש דין יורד‪ .‬אם המנהג לתת שכר בנישואין והשידוך נשבר אחר האירוסין‪ ,‬אינו‬ ‫בספר הליכות ישראל (סימן ד') כתב מתי תלוי במנהג המקום‪ ,‬דוקא אם השדכן הלך מעצמו‪ ,‬והציע‬ ‫מקבל שכר‪ .‬אם ה מנהג לקבל שכר באירוסין ונשבר השידוך‪ ,‬אינו מחזיר את השכר שקיבל‪.‬‬ ‫את השידוך לב' הצדדים‪ ,‬שהרי יסוד החיוב הוא מדין יורד לתוך שדה חבירו ונטעה‪ ,‬ושפיר יש‬ ‫להנצחת העלון‬ ‫לשכה לממונות 'זכור לאברהם'‬ ‫בית הוראה 'עושה שלום'‬ ‫רחוב אש קודש ‪ 6‬ביתר עילית‬ ‫או לקבלתו במייל‬ ‫‪055-6743601‬‬ ‫‪02-3750741‬‬ ‫‪BeitHoraaOsehShalom@gmail.com‬‬ ‫‪Zachor123456@gmail.com‬‬ ‫ניתן מענה לשאלות בהלכה בין השעות ‪8:00-00:00‬‬