תבנית משנה ברורה · Tavnis Mishne Brura — כי תבוא (2026-08-24)

תחום -מלבד מה שמותר להלך בכל 'מקום השביתה' סימן שצה בס"ד
הנ"ל ,הותר לו להלך גם בכל ה'תחום' שמעבר
סדר הנחת שיתופי מבואות
תבנית
ל'מקום השביתה' ,דהיינו אלפיים אמה לכל צד,
מהמקום שבו מסתיים מקום השביתה ,ואילך.
שאם כן הדבר תלוי בסוג המרחב ]כנ"ל[:
כיצד סדר הנחת שיתופי מבואות ]א[. משנה ברורה
מצוה -מצוה לחזר אחר שיתופי מבואות. יו"ל לפי סדר מבחני 'דרשו'
שאם האדם נמצא במקום פתוח -נמצא שיש לו רשות ברכה -מברך עליו 'על מצות עירוב'. מס' 53תמוז תשפ''ו סי' שצד-תה
להלך בכל הד' אמות של 'מקום השביתה' ,ובנוסף ואם לא בירך -אפ"ה חל העירוב. מקרא] :ציון לשו"ע[ )ציון למ"ב( }ציון לביה"ל{
את הברכה יאמר בשעה שמקבץ את השיתוף ,או כשמזכה אותו אלפיים לכל צד ]דהיינו ,ד' אלפים וד' אמות[. אין לסמוך למעשה בשום אופן
ואם נמצא במקום המוקף או עיר -מותר לו להלך בכל לבני המבוי. ניתן לקבל בפקס 023132641 :קוד עלון 6060
נוסח -אומר 'בזה השיתוף יהיה מותר לכל בני המבוי וכן להוריד מקול הלשון :שם הרב 'תבנית משנה ברורה'
ההיקף או העיר ,ובנוסף יש לו רשות להלך אלפיים
להוציא ולהכניס מחצרות למבוי ,ולבתים'. בדוא"ל ] g6487103@gmail.comלמשתמשים בהיתר![
אמה לכל מעבר לגבולות העיר או ההיקף.. ואם לא אמר את הנוסח -יצא )ה(.
לעיל )שסו ,פ-פב( הביא המ"ב את הנוסח הנהוג למעשה )ג(. סימן שצד
ונציין בקצרה את נקודת הנדון בכ"א מהסימנים
דלהלן:
תחומין ספק וחוסר גישה לעירוב והשיתוף
שצו -מבוארים דיני 'מקום השביתה' וגדריו. הקדמה להלכות תחומין אם התעורר ספק בעירוב או השיתוף ,האם מועיל
שצז -בתחילת סימן שצז מבואר דין 'תחום' של ]א[.
הסימנים שצו-תטז עוסקים בהלכות 'תחומין' .וכפי
אלפיים אמה ,שמותר לכל אדם להלך מעבר ל'מקום ת .יש בזה הבדל בין עירובי חצרות לשיתופי מבואות:
השביתה' שלו ,וכנ"ל. איסור שהתבאר בהקדמה הכוללת ,ההבדל שבין
נקודות: 'הוצאה' לבין איסור 'תחומין' הוא בשתי שיתופי מבואות -אינו מועיל אלא כשיש חזקת
בחלקו השני של סימן שצז ,מבוארים דיני תחומין
מה אסור -ראשית ,ישנו הבדל יסודי כלפי מה הוא כשרות.
בחפצים ,שכאמור ,דיני תחומין שייכים גם בחפצים.
האיסור: עירובי חצרות -לשו"ע מועיל רק בדאיכא חזקה .אך
עיקר הנדון בחפצים הוא -כיצד להגדיר את הבעלות של כמה
אופני בעלות 'מיוחדים' ]השאלה ,השכרה ,שותפות ,פקדון[. היינו, , החפצא אל מתייחסים - 'הוצאה' דיני בבהי"ל }אבל{ מצדד דמהני אף בלא חזקה.
שהנקודה היא בהוצאה של החפץ ,ולא יציאת הגברא .שצח -במקרה שהעיר היא 'מקום השביתה' כיצד הערה :אם הניח את העירוב והשיתוף בבה"ש -כשר,
דיני 'תחומין' -מתייחסים אל הגברא ,דהיינו קובעים את גבולותיה של העיר לענין זה. אף שאין לו חזקת כשרות ,כנ"ל ]רצג ,ב[ )ב(.
שהנקודה היא בעצם יציאתו של הגברא ,אפילו שאינו כיצד קובעים את צורת העיר .וכן ,את הגודל של העיר ]מה מצטרף
לעיר[. אם ישנה מניעה מלגשת אל העירוב ,האם העירוב
שצט -כיצד מודדים את התחום של אלפיים אמה מוציא עימו שום חפץ.
אכן ,דיני תחומין שייכים גם בחפצים ,דהיינו -שכמו שאסור מועיל ]ב[.
לגברא לצאת מהתחום של המקום שבו הוא קנה שביתה ,כך גם סביב העיר. ת .אינו עירוב .אולם ,אם המניעה היא מחמת איסור,
אסור ]לכל אדם[ להוציא את החפצים שבחזקתו מחוץ לתחום זה ,במה מודדים .גדר המידה ]אוירית או קרקעית[ .מי המודד.
ספיקות במידה וכו'. הדבר תלוי באיזה איסור:
אך אין זו עיקר הנקודה באיסור תחומין אלא דין מישני.1
ת-תב -האם יש קנין שביתה שלא לדעת. להיכן אסור -וכן ,ישנו הבדל להיכן ישנו לאיסור: דאורייתא -אינו מועיל.
בסימן ת' הנדון הוא האם אדם יכול לקנות שביתה בעיר שלא בדין 'הוצאה' -האיסור להוציא את החפץ הוא דרבנן -מועיל.
לדעת .ואילו בסימנים תא-תב הנדון הוא האם אדם וחפצים קונים
שביתה במקום פתוח. ונפרט כמה סוגי איסורים ,והדין בהם לפי המתבאר מרשות לרשות ]רה"י ,רה"ר ,כרמלית[ ,וכן לטלטלו
תג -מקום שהוקף בשבת ,האם הדבר מועיל ד' אמות ברה"ר וכרמלית] 2אף שאינו מוציאו מרשות ]ב-ג[.
להחשיבו כ'מקום שביתה'. הדינים דלהלן דווקא כשהאיסור היה לפני בה"ש ,שאם נוצר לרשות[.
תד -האם יש איסור יציאה חוץ לתחום כשנמצא ואילו בדיני 'תחומין' -האיסור לצאת אינו ביציאה בבה"ש גופא -העירוב חל ]דומיא ד'נאכל'[ )ט(.
בגובה יותר מי"ט מהקרקע. מפולת -נפלה עליו מפולת -הדבר תלוי איזה איסור מרשות לרשות ,אלא ביציאה מהתחום של המקום
תה-תז -כיצד הדין במי שיצא חוץ לתחום שלא כדין שבו הוא קנה 'שביתה'. גובל בהבאתו ]ב[:
]האם מותר לצאת מד' אמותיו[. היינו ,שכל אדם קונה 'שביתה' במקום שבו הוא נמצא בבין מוקצה -העירוב חל )ג(.
השמשות ,שמותר לו להלך בכולו ,ומהמקום הזה גופא ]מקום מרא וחצינא -חפירה וכד' -אינו חל ]ב[.
תח-תטז -דין הנחת עירובי תחומין ]למי שרוצה השביתה[ יש לו רשות לילך בכל ה'תחום' -דהיינו אלפיים אמה
לקנות שביתה במקום אחר מהמקום שבו הוא נמצא[. לכל רוח. - ]ג[ המפתח מקום סגור -נתנו במקום סגור ואבד
נדון זה יבואר אי"ה בפני עצמו. ישנו הבדל נוסף בין דיני 'הוצאה' לדיני 'תחומין' - הדבר תלוי היכן נתנו:
סימן שצו שדיני הוצאה שייכים יותר בשבת ]ואילו ביו"ט הם בשכח דאילו .אותו שהניח במקום נמצא 'אבד' -היינו ,שאינו
היכן הוא -אינו בכלל זה ,דעביד דמדכר )ח(.
פחות שייכים[ ,ואילו דיני תחומין שייכים גם ביום בבית או מגדל מ' סאה )ז( -אסור.
מקומו של אדם
מבנה לבנים בלא טיט }מלאכה{ ,מגדל פחות ממ' טוב ממש כמו בשבת.
כפי שהתבאר בהקדמה להלכות תחומין ,הנדון בסימן זה
הוא בגדר 'מקום השביתה' ,שאדם קונה בשבת. ונרחיב מעט בגדר האיסור ד'יציאה מהתחום'. סאה -מותר }מלאכה{.
אלא שבזה גופא ישנו הבדל בין קנין שביתה רגיל, אם אבד המפתח ]באופן דלא מהני ,כנ"ל[ ומצאו בדיני תחומין יש להבחין בשתי הגדרות ' -מקום
שהאדם קונה במקום שבו הוא שוהה בבין השמשות של
כניסת שבת ,לבין מי שיצא חוץ לתחום ,שגם לו יש 'קנין שביתה' ,ו'תחום': בשבת ,האם מועיל למפרע )יא(.
שביתה' ,אלא שדינו חמור טפי ,ודין 'מקום שביתה' שלו ת .אף שהיה אבוד בבה"ש ,כיון שנמצא עכשיו -מקום שביתה -הדין הוא ,שכל אדם קונה 'שביתה'
אינו ככל קנין שביתה רגיל.
וכפי שהתבאר שם ,כל הדינים דלהלן ]וכל דיני
במקום שבו הוא שוהה בבין השמשות של כניסת העירוב מועיל.
תחומין[ שייכים ביום טוב בדיוק כמו בשבת. שבת ,שמעתה זה ה'מקום' שלו ,וממילא שמותר לו
להלך בכולו. עד אימתי צריך העירוב להיות קיים ]ב רמ"א[.
מה שיעור 'מקום שביתה' במי שיצא מהתחום שלא אא"כ מעוניין לקנות שביתה במקום אחר ]מהמקום שבו שוהה[ - ת .לכתחילה ,צריך להיות קיים עד החשיכה.
שהדבר ניתן ע"י הנחת 'עירובי תחומין' במקום שמעוניין שבו כדין ]א[. אך בדיעבד כשר אף שנאכל בבין השמשות ]שצג ,ג[.
היינו ,שיצא מהתחום של 'מקום השביתה' שהיה בו בכניסת שבת. יהיה מקום שביתתו. והמנהג:
והגדרת 'מקום השביתה' תלויה בסוג המרחב שבו ת .מי שיצא ממקום שביתתו -יש לו רק ד' אמות] 4א[. המניחים בכל שבת -אוכלים אותו בסעודת הבוקר.
הוא נמצא .היינו ,שאם נמצא במקום פתוח -אזי וכן הדין אפי' שנמצא במקום מוקף או בתוך עיר ,דאין לו יותר המניחים פ"א לכל השנה -אין אוכלים אותו .ואם נאכל -אינו
'מקום שביתתו' הוא ד' אמות .3ואם במקום מוקף ,או מד' אמות. מועיל לשבת הבאה )ו(.
להלן נבאר גדר שיעור ד' אמות לענין זה..
בתוך עיר ]אפי' שאינה מוקפת[ -אזי כל ההיקף או
העיר נחשבים כ'מקום שביתתו' ,ומותר לו להלך מה שיעור 'מקום השביתה' שהאדם קונה בבין
השמשות שנתקדש היום ]ב[. בכולו.
4ביוצא מתחומו אין תחומין של אלפיים אמה ,אלא רק ד' אמות .מלבד 2איסור 'טלטול' הוא רק ברשות הרבים או כרמלית ,אך לא ברשות היחיד. 1ובדין זה ]דהוצאת חפצים מחוץ לתחום[ יש לציין נקודה מעניינת -
בכמה אופנים ]אונס ,דבר מצווה[ ,כמבואר לקמן בסימנים תה-תז. 3מספר זה אינו מדוייק ,שכן ,לשיטת הרמ"א ]שצו ,ב[ השיעור למעשה שאנו מתייחסים אל החפץ כישות בפני עצמה ,וכאילו אנו מצווים את
החפץ עצמו שלא לצאת מהתחום ,אף שבפועל אינו 'יוצא' אלא מוציאים
הוא ח' אמות .וכן להלן בדין התחום. אותו .וכפי שיתבאר לקמן ]תה ,ט[.
1
הנדון באופנים אלו הוא ,אפילו שהתקיים אחד מהתנאים דלעיל מגדירים את הבעלות של החפץ .ונפרט בקצרה את ת .הדבר תלוי היכן נמצא ]ב[:
]מנהיג ,שמירה ,העדר יחוד[ ,דאפ"ה יש מקום לדון כרגלי מי האופנים: מלבד השיעורים דלהלן ,יש לו אלפיים אמה ,כפי שיבואר בסימן
החפץ עומד. הפקדה -כיצד הדין במי שהפקיד חפציו בידי שומר - הבא )יד(.
עכו"מ -כן הדין גם במוסר לא"י ,שדין החפץ כרגלי האם דינם כרגליו של המפקיד או כרגליו של הנפקד ]ד-
ה[ ]יז[. במקום פתוח -יש לו ד' אמות.
הנפקד הא"י ולא כרגלי הבעלים )יא(. מכירה -כיצד הדין במי שמוכר או מחלק חפץ שבבעלותו וכאמור ,להלן נבאר גדר שיעור ד' אמות לענין זה.
בשבת -אם מסר את בהמתו 6לרועה בשבת עצמה - ללקוחות בעיצומה של השבת והיו"ט ]באופן המותר[ - במקום מוקף -כל ההיקף נחשב כד' אמות ,ובתנאי
נח' הפוסקים: האם דינם כדין המוכר או כדין הלקוח ]ו-ז[. שהוקף לדירה ,או שאין בו יותר מסאתיים.
שותפות -כיצד הדין בחפץ השייך לכמה אנשים
לשו"ע -אף בכה"ג דינה כדין הנפקד ]הרועה[ ]ה[. בשותפות ]ח-י[. 'הוקף לדירה' -אפילו שאין שם דיורים עכשיו.
שאלה -כיצד הדין במי ששואל חפץ מחבירו -האם דינו 'פחות מסאתיים' -אפי' שאינו לדירה .כגון תל גבוה י"ט ,או קמה
לאחרונים -דין הבהמה כדין המפקיד ,פרט לאחד מב' קצורה המוקפת בשיבולים.
כדין המשאיל או כדין השואל ]יא[.
אופנים )יב(: תערובת -כיצד הדין במקרה שנתערבו שתי חפצים של הערה :שיבולים יכולים להיחשב כמחיצה ,רק אם קשר אותם
שיש רק רועה אחד בעיר. שני אנשים ,ונעשו לגוש אחד ]יב[. שלא ינודו ברוח )טז(.
ממשות -כיצד הדין במי שלוקח מחבירו דבר שאין בו עיר -אם נמצא בתוך העיר -כולה כד' אמות ]אפילו
שהוא רגיל למסור רק לרועה הזה ]אפי' שיש רועה ממשות -דהיינו להבת אש ]יג[. שאינה מוקפת[ }שצח ס"ח ד"ה אם{.
אחר בעיר[. מים -כיצד הדין במים ]יד-טז[.
חוץ -כיצד הדין במי שנמצא במקום אחד ,וחפציו
בנו -אם מסר בהמתו לבנו -נח' הפוסקים ]ד[:
נמצאים מחוץ לתחום שבו הוא נמצא ,האם מותרים פרטי דין בנוגע לשיעור ד' אמות ,האמור בשתי
לשו"ע -דין הבהמה כדין המפקיד ]האב[. בטלטול או לא ]יז-יח[.. הנדונים דלעיל ]א[.
לאחרונים -דין בנו כדין רועה הנ"ל )י(. השיעור -לשו"ע -ד' אמות בסך הכל .לרמ"א -ד'
ובכל אחד מהנדונים הללו ,יש לבאר כיצד הדין למעשה.
היינו ,כרגלי הנפקד .אא"כ מסרה לו בשבת שכרגלי המפקיד ,פרט וישנם בזה כמה אפשרויות: אמות לכל צד ,שהם שמונה אמות )ט(.
למי שרגיל למסור לו ,או שיש רק רועה אחד בעיר.7 בעלות -ישנם אופנים שדין החפץ כפי אותו אחד שהחפץ
שניים -אם מסר את הבהמה לשניים -נחלקו ולמעשה יש לסמוך על הרמ"א )ט(.
בבעלותו או ברשותו .ובזה גופא ישנם שתי אפשרויות: הערה :אף שלשיטת הרמ"א הוא עצמו מותר להלך ח' אמות,
הפוסקים ]ה[: אחד -היינו ,שהחפץ הוא כרגלי אדם אחד בלבד אסור לו לטלטל חפצים ביותר מד"א ]א רמ"א[ )י(.
]הבעלים או המחזיקים[. גודל האמה -משערים בכל אחד לפי האמה שלו.
לשו"ע -דין הבהמה כרגלי המפקיד ]ה[. ואם הבעלים עירב למקום מסויים ]מזרח[ -אסור להוליך למקום הנגדי
לאחרונים -דינה כרגלי הנפקדים ]הרועים[ ,פרט אפילו פסיעה אחת )לג(. אא"כ ידיו קטנות ביחס לגופו -שמודד לפי אמה של
שניים -היינו ,שהחפץ הוא כרגלי שני אנשים ,ואין
לאחד מב' אופנים ,שאז כרגלי המפקיד )יג(: להוליכו אלא למקום שמותר לשניהם. ו' טפחים.
שמסר להם בשבת ]כשיטתם לעיל[. ואם אין מקום שמותר לשניהם ]היינו ,שאחד הניח ערוב למזרח ,ואחד מרווחות -יש למדוד לפי אמות מרווחות.
למערב[ -אסור להזיז את החפץ כלל )כ( )כג(.
שמסר בע"ש ,אך בירר לאיזה מהם מסר רק בשבת שלפי זה ,יש להוסיף שיעור ב' אצבעות על הד' אמות )שעה"צ
הזוכה -ישנם אופנים שדין החפץ כדין מי שנכנס החפץ ג(.
עצמה. לרשותו בשבת עצמה.
היכן -הדבר תלוי במח' השו"ע והרמ"א:
בני העיר -ישנם אופנים שדין החפץ כפי התחומין של
במקרה שהנפקד נמצא מחוץ לתחומו של המפקיד, אותה העיר בכלליות. לשו"ע -ד' אמות הם לכיוון פניו )ו(.
ובזה גופא ,ישנם כמה חילוקים ,ויבואר במקומו..
ודין החפץ ]שאצל הנפקד[ כרגלי אחד מהם ]המפקיד לרמ"א -הח' אמות הם מקיפות אותו ,והוא באמצען
או הנפקד[ והשכנגדו עשה עירוב לעיר של חבירו, לתשומת לב :ישנם כמה מהנדונים הנ"ל ,שמסיבות )ט(.
טכניות אינם שייכים בשבת אלא רק ביו"ט ]חלוקת הצורה -השיעור האמור הוא לא בעיגול אלא במרובע
האם זה מתיר לו להוליך עימו את הפקדון ]יז[. בהמה ,מים ומלח לעיסה ,שלהבת אש[ ,ומשום כך
ת .אין הנחת עירוב מועילה לזה ,ולכן: העמיד השו"ע את הנדונים בנוגע ליו"ט ,אפי' כששייכים )ו(.
גם בשבת ,ואין לכך משמעות הלכתית ,ואגב גררא נקט שלפי זה יוצא שבקצוות יש לו יותר מד' אמות ]ה' אמות וג'
המפקיד -במקרים שהחפץ כרגלי המפקיד -אסור לה )יב(. חומשין[ )ו(.
לנפקד להביאו למפקיד ,אף שהניח עירוב ומותר לו ז צ ש ן מ י ס
עד היכן מותר להוליך חפציו של אדם בשבת ויו"ט עצמו להגיע אליו )מ(.
הנפקד -במקרים שהחפץ כרגלי הנפקד -אסור ]ג[. תחומין דאלפיים אמה
למפקיד ליקחנו עימו ,אפילו שמותר למפקיד עצמו שהוא המקום ד ע אלא אדם, של חפציו להוליך אין ת.
להגיע אל הנפקד ע"י עירוב שעשה )מג(. עד היכן מותר לאדם ללכת מעבר ל'מקום שביתתו' עצמו מותר לילך.5
'מותר שמותר לילך' -בין במי שקנה שביתה במקומו .ובין במי ]א[.
שהניח 'עירובי תחומין' כדי לקנות שביתה במקום אחר -שדין אולם ,אם מתחילה היה דעתו של הנפקד להשתמש בחפץ
ביו"ט -מותר ,אפילו שלא היה כן בדעתו של המפקיד )מג(. גדר 'מקום שביתתו' התבאר לעיל בסימן שצו.
החפץ כדין בעליו לכל דבר ]ג[. ת .מותר לו לצאת ממקום שביתתו אלפיים אמה לכל
)שעה"צ לז(.
' פקדון' -מי שהפקיד חפציו אצל אחר ,כיצד דינו ויותר מכך ,שאף אם לא היה בדעתו של הנפקד להשתמש בהם - צד.
אם היה כן בדעתו של המפקיד -מהני )שעה"צ לז(.
השביתה' -:היינו אלפיים וארבע אמות של החפץ ,האם כרגלי המפקיד או כרגלי הנפקד ]ד- ומעתה הדבר תלוי ב'מקום
אם הוא ד' אמות -לשו"ע ]שצו ,א[
ְ ' מכִ ָירה' -מי שמחלק או מוכר חפציו לאחרים לכיוון פניו ,ולצד הנגדי אלפיים בלבד .לרמ"א -אלפיים וארבע ה[ ]יז[.
ת .דין החפץ כדין המפקיד ,פרט לאחד מג' אופנים] :לקוחות[ בשבת ויו"ט ,כיצד הדין באותם חפצים לכל צד )ב( )שעה"צ א(.
אם הוא מקום מוקף או שהוא בתוך העיר -אלפיים אמה
שחילק ]ו-ז[. אולם ,ישנם כמה אופנים 'מיוחדים' יבואר להלן. מההיקף או העיר ,לכל צד )ג(.
מנהיג -שהנפקד אחראי לנהל את החפץ שהופקד ת .הדבר תלוי במידת הביקוש של החפץ:
הדינים דלהלן היא במי שדרכו למכור ולחלק לפעמים ,לאפוקי מי אם אינו יודע שיעור אלפיים אמה -מותר לו להלך אצלו ]ד[.
כגון -מוסר בהמתו לרועה ]ד[ .או חפציו לידי אפוטרופוס שאין דרכו למכור -שדין הבשר כדין הבעלים }שור{. אלפיים פסיעות בינוניות ]ב[.
מבוקש -אם החפץ מבוקש ,ומצוי שבאים ליקחנו 'בינוניות' -לאפוקי מי שפסיעותיו ארוכות -שמותר פחות }שפירותיו{ .אפי' שאינו מקבל אחריות שמירה.
מאלפיים .וכן מי שרגליו קצרות -שמותר יותר מאלפיים שמירה -שהנפקד קיבל עליו אחריות שמירה על מעיר אחרת -דין החפץ כרגלי הלוקח.
'הלוקח' -שמותר לו להוליכו אפי' לעיר שלו. החפץ ]יז[ )מב(. }פסיעות{.
אולם לשיטת הרמב"ם ]דלהלן[ אין לכך משמעות ,ואין חיוב וכן הדין ,בין במי שעוסק בכך ]פטם[ ,בין בבעל הבית שחילק מדידת התחום בשבת מותרת רק לצורך מצוה )ה(.
לשכניו וכו' ]ו[. שמירה בפני עצמו מעמידו כרגלי הנפקד }כשיחד{. דין תחומין בחפצים
העדר יחוד -אם הנפקד לא יחד מקום לחפץ -לשי' אינו מבוקש -אם אינו מבוקש ,ולא מצוי שבאים
הרמב"ם הרי הוא כרגלי הנפקד ,מצד עצם הדבר שלא ליקחנו מעיר אחרת -דינו כרגלי אנשי אותה העיר. בחלקו השני של הסימן ,מבאר השו"ע דין תחומין
בחפצים .שהרי כפי שהתבאר בהקדמה ,כשם שאסור
ייחד מקום }כשיחד{.
פרטי דין בהא דאמרינן 'כרגלי אותה העיר': לאדם לצאת מתחומו ,כך אסור להוציא משם את החפצים
שבבעלותו ]כלים ,בהמה ,פירות[ או בחזקתו .שאם כן יש
כפי הנ"ל ,ישנם כמה אופנים מיוחדים של הפקדה ,עירב הבעלים -אפי' שהבעלים ]או כ"א אחר מבני לבאר את גדר הדין ,וכמה נדונים שמתעוררים בנושא.
העיר[ הניח עירוב למקום מסויים -מותר להוליך את שיש לבאר בהם את הדין ]ד-ה[. בתחילה ]ג[ מבאר השו"ע את גדר הדין בכלליות,
ולאח"מ מביא כמה אופנים 'מיוחדים' ,שיש מקום לדון
6כפי הנראה ,נדון זה שייך רק במוסר בהמתו לרועה ,ולא בכל חפץ ועיין. טלטול -לכאו' ,כיון שאסור לטלטל חפץ ד"א ברה"ר וכרמלית ,ממילא 5בזה צריך להבין ,דלכאו' אין נפ"מ מדין זה ,משתי סיבות:
שאסור להוציאו מהתחום .התשובה בזה היא בכמה אופנים:
7כפי שיטתם של האחרונים בדין המוסר לרועה בשבת. יו"ט -החידוש הוא בנוגע ליום טוב ,שבו אין איסור טלטול ,וקמ"ל שמ"מ עצמו -כיון שאסור לו להלך ,ממילא שאינו יכול להוליך את חפציו .ולזה
אסור להוליך את החפץ מחוץ למקום שמותר לבעליו להלך )ז(. התשובה היא -שנקודת האיסור היא לאחרים שמקום שביתתם שונה
מלבוש -שאף בדבר מלבוש שמותר לטלטלו ברה"ר או כרמלית -אסור משביתת הבעלים של החפץ ,ומותרים לילך למקום שהוא חוץ ממקום
להלך בו כשהוא מלובש מחוץ לתחום שביתת הבעלים של הבגד )ז( שביתתו של הבעלים -דמ"מ אסור להם להוליך עמם חפץ שאסור לבעלים
תוך העיר -שאם מידת תחומו ]אלפיים[ מסתיימת בתוך עיר המוקפת לילך שם ]ג[.
חומה ]שאין בה איסור טלטול[ -אסור להוציאה מהתחום )שעה"צ ד(.
2
שהרי במקרה שיש לעיר ארבעה צלעות -מבואר בשו"ע שלא חוץ -אם מילא תושב חוץ לעיר -עליו להחמיר כדין כל אחדהחפץ כפי התחומין של העיר ,ולא כפי תחומי העירוב
משנים את הכיוון כלל .ומאידך -במקרה שאין לעיר שום צלע מאנשי העיר במסויים.9
]עגולה[ -מבואר צריך לכוין את הצלעות לפי רוחות העולם. העיר -אם מילא תושב העיר -אינו תלוי באנשי העיר ממש, שהניח) 8יח(.
ומעתה יש להסתפק כיצד הדין במקרה שיש לעיר רק צלע אחת עירב הלוקח -אם הלוקח הניח עירוב למקום מסויים
אלא בדינו הוא .ואם נתן למי שאינו תושב העיר -עדיין הדין
]והיא עגולה בצד השני ,או עשויה כמשולש וכד'[ -האם מכוונים כרגלי הממלא. -דינו כדין העירוב שהניח }אנשי{.
לפי רוחות העולם ,או שמא לפי אותה הצלע הקיימת מכבר. של הפקר -כרגלי הממלא.
דבלשון השו"ע ]ג[ משמע שתמיד צריך לרבע את העיר לפי רוחות תחומין -אם הלקוח הוא מעיר אחרת -מותר לו
ואם שאב מים עבור חבירו -הדבר תלוי מה הייתה דעתו בעת
העולם ,ואין משמעות לצלע הקיימת מכבר .ואילו במ"ב )ה( )ו( להוליך את החפץ גם בתוך אלפיים של אותה העיר השאיבה:
)ח( משמע שמרבעים את העיר לפי הצלע הקיימת .עי' שונה אם מתחילה שאב עבור עצמו ,ונתן לחבירו -כרגלי הממלא
הלכות אות ו-ז .וכן במ"ב עוז והדר המבואר בציונים והערות אות }אנשי{.
)לה(.
ג'. אם שאב מתחילה עבור חבירו -לשו"ע -כרגלי הממלא.
' שותפות' -חפץ השייך לשניים בשותפות ,כיצד
ולאחרונים -כרגלי חבירו ]טז[ )לט(.
מושכין ,נובעין -אם שאב ממים הנמשכים ]אפי' כיצד קובעים את גבולותיה של העיר בכל אחת דין הולכתו ]ח-י[.
ת .דין החפץ כרגלי שניהם ,ואין להוליכו אלא למקום שאינם נובעים[ או הנובעים אפי' שאינם נמשכין -מהצורות דלהלן ]א-ד[.
ריבוע ]שווה צלעות[ -אין עושים שום שינוי, המותר לכל הבעלים .אולם ,ישנם כמה מקרים שהדין כרגלי הממלא ]טו[.
ומודדים אלפיים מצלעות העיר הקיימות ]א[. גשמים -הדבר תלוי אימתי ירדו הגשמים )לח(: שונה:
מיוחד -אם החפץ מיוחד לאחד מהשותפים -דינו בערב שבת -כדין רגלי העיר הסמוכה למקום ששם מלבן ]שכל צלע שווה לצלע הנגדית[ -כנ"ל ,שאין
עושים שום שינוי ]א[. ירדו הגשמים ]או בתוכה[. כרגלי אותו שהחפץ מיוחד אליו ]ח[.
דאף שכל צלע אינה שווה לצלע הסמוכה לה -אין להגדיל את )יט(. בו חלק לאחרים 'מיוחד' שרק הוא משתמש בו ,אפילו שיש
הצלעות להשוותם ,והעיקר שכל צלע שווה לצלע המקבילה )ד(. בשבת -כרגלי הממלא.
שאלה -שניים ששאלו חפץ בשותפות -דינו כרגלי
עיגול -מותחים ארבעה קוים סביב העיגול ]מוסיפים
עליו זוויות[ ,לפי רוחות העולם ]ב[. סעיף יז הובא לעיל ביחד עם דיני הפקדת חפץ. שניהם ]ט[.
אולם ,אם שאלו ע"ד שביו"ט ראשון יהיה בשימוש פלוני ,וביו"ט
שני בשימוש חבירו -דין החפץ כדין זה שזכאי להשתמש בו האם מותר לאורחים ליקח לביתם מנות מהסעודה ,משולש -יש למתוח קַ ו ישר כנגד אחת הצלעות
12
]בגודל של אותה צלע[ כדי להגיע לצורה של מרובע באותו יום )כב(.
חלוקה -אם חילקו את השותפות בשבת -הדבר תלוי למקום שאסור לבעלים לילך בו ]יח[.
ת .אסור להם להוליך ,אא"כ הקנה להם את המנות )ה(.
משושה ,מתומן -מותחים קַ ו לפי הצלעות היותר בסוג החפץ ]י[:
בר חלוקה ]יין[ -חלקו של כל אחד מהשותפים מערב שבת ע"י אחר.
כן הדין ,אפילו שהזמינם לסעודה מבעוד יום -דלא מהני ,אא"כ רחבות ]משאר הצלעות[ עד שמגיעים לצורה של
מרובע )ו(. הקנה להם.10 כרגליו.
טרפז -יש להגדיל את הצלע הקטנה כנגד הצלע סימן שצח במקום אך שניהם. כרגלי - ]בהמה[ חלוקה בר אינו
הנגדית ]ד[ )ח(. סימן זה עוסק בשתי נושאים מרכזיים -צורת העיר, }הרי{. להקל יש הצורך
וצירוף לעיר. שא"א לחלק בהמה באופן מוחלט ,שהרי חלק אחד 'יונק' מחלקו
קשת ,גאם -יבואר הדין להלן בפני עצמו.. צורת העיר -כיצד קובעים את גבולותיה של העיר ,שמהם של חבירו ,בחייה של הבהמה.
אנו מודדים שיעור אלפיים אמה לכל רוח ]א-ד[.
בחלקו השני של סעיף ד' דן השו"ע בדין עיר העשויה שהרי ,במקרה שגבולות העיר מפותלות ועקומות ,מן הנמנע למדוד שיעור ' שאלה' -השואל חפץ מחבירו ,כיצד דין הולכתו
כקשת או כמין גאם .ולפני שנבאר את הנדון ,יש לבאר אלפיים כפי צורתם של הגבולות ממש ,וצריך 'ליישר' אותם לפני
כמה מונחים שימושיים בנדון זה: שמודדים מהם את התחום .שאם כן יש לבאר כיצד 'מיישרים' את של החפץ ]יא[.
קשת -היינו ,שצורת העיר היא בחצי עיגול ,בצורה של הגבולות ,ועוד כמה פרטי דינים בזה. ת .הדבר תלוי אימתי החליטו על השאלת החפץ:
קשת )י(. צירוף לעיר -יש לבאר אילו דברים מצטרפים אל העיר
יתר -הכוונה -קו דמיוני שעובר בין שני הקצוות של ומרחיבים את גבולותיה ]ה-יא[. בע"ש -דינו כרגלי השואל .אפילו שבפועל קיבל את
הקשת ]ו'סותם' את החלל[ )יב(. החפץ רק בשבת.
כך מכנים את הַ חֶ בֶ ל שאותו מושכים כדי לירות חיצים ,שאף הוא קשור צורת העיר
לשני הקצוות של הקשת.
בשבת -דינו כרגלי המשאיל.
ראשים -היינו ,שתי הקצוות של הקשת. כפי שהתבאר לעיל ,נקודת הנדון בסעיפים א-ד היא - אפי' שרגיל לשאול ממנו חפץ זה כל שבת.
המ"ב )יד( עוסק במקרה שהקצוות של הקשת נמצאות בצפון והדרום, כיצד אנו קובעים את צורתה של העיר ,כדי לאפשר
ואילו החלל של הקשת ]פנים הקשת[ פונה למזרח או למערב )יח(. מדידה של אלפיים אמה לכל רוח בצורה הגיונית. ' תערובת' -אם שאל מחבירו חפץ ועירב אותו עם
גג הקשת -היינו ,הבתים שנמצאים באמצע הקשת ,בחלק ובכדי להקל בהרצאת הדברים ,בתחילה נביא את הכלל חפץ שלו לעשותם יחידה אחת ,כיצד דין התערובת
הרחוק ביותר מן ה'יתר' ]פנים הקשת[ )יח(.. בדין קביעת גבולות העיר ,ולאח"מ נפרט כמה צורות
שהובאו בהלכה ,והדין בהם לפי המתבאר. ]יב[.
ונקודת הנדון היא כך -שהרי כבר התבאר ,שתמיד צריך כגון ,אשה השואלת מחבירתה מים ומלח ותבלין ,לעיסה או
למתוח קַ ו כנגד כל אחד מצדדי העיר כדי להשוות את
גבולותיה .ומעתה יש לדון כיצד מותחים קו בצלע שכנגד
כיצד מיישרים את צורתה של העיר ,כדי לקבוע את לקדרה )כח(.
שתי הקצוות ]החלל[ של העיר. מדידת שיעור אלפיים אמה ]א-ד[. ת .דין התערובת כרגלי שניהם.
בנוגע לשאר הכיוונים הדין הוא פשוט -שמותחים קו כנגד החלק היותר
ת .ישנם בזה שלשה דינים:
קיצוני ,ומשם מודדים שיעור אלפיים אמה ,כפי הדין בשאר הצורות )יח(. ' ממשות' -הלוקח מחבירו אש ]שלהבת[ ,להיכן
דבפשטות נראה שצריך למתוח קַ ו בין שתי הקצוות ,שזה קו ישר -ראשית ,יש למתוח קַ ו ישר ]'חוט'[ לכל
יהיה גבול העיר ,ומכאן מודדים אלפיים אמה .אלא מותר לו להוליכה ]יג[.
ארבעת הכוונים ,בסוף הקצה הקיצוני של העיר ]א[.
שבאופנים מסויימים הדבר לא ייתכן ,שהרי אפשר לקמן ]סעיף ה'[ יבואר האם צריך למתוח את הקו בצמוד לקצה
האש: את לקח ת .הדבר תלוי כיצד
שאמצעו של הקו הזה יהיה רחוק מהעיר עצמה מרחק רב גחלת -אם לקח את החפץ הבוער ]גחלת ,נר[ -כרגלי העיר ,או להרחיק מעט.
ואינו מייצג כלל את גבולותיה האמיתיים של העיר .ואם
כן יש לבאר היכן למעשה קובעים את הגבול בכיוון שווה ָזוִ י ֹות -אם אחת מהצלעות אינה שווה לצלע המשאיל.
שאליו פונות הקצוות ]חלל העיר[. שלהבת -אם לקח רק את השלהבת ]שהדליק נר מנר המקבילה אליה -יש להגדיל את הצלע הקטנה ,כדי
ובזה חשוב לציין שתי נקודות:
בחלל -נדון זה הוא רק בנוגע למי שרוצה להלך בתוך החלל של העיר עד להשוות אותה לצלע שכנגדה] 11ד[. של חבירו[ -כרגלי השואל.
היכן מותר לו להלך ,דאילו הליכה דרך הבתים -מותרת בכל אופן ]דרך שע"י כך נגיע למצב שכל הזויות של הגבול הינם בגודל 90מעלות
משל -מי שדר בקצה העליון של הקשת -מותר לו לילך דרך הבתים אל
הקצה השני בכל אופן ,ואף להתרחק כלפי מטה שיעור אלפיים אמה
בדיוק )ג(. ' מים' -השואב מים בשבת או יו"ט כיצד דין הולכת
אך אין צורך להשוות את כל הצלעות זו לזו ]ריבוע[ -שאף אם
)טו([.
נוצרה צורה של מלבן -סגי )ד(. המים ]יד-טז[.
כיוון ההליכה -ובזה גופא ]הליכה תוך החלל[ הנדון הוא על שתי אופנים
)יד(: כיוון -הכיוון של הצלעות צריך להיות לפי רוחות ת .הדבר תלוי מהיכן שאב את המים:
חַ צִ ַיה -כיצד הדין במי שרוצה לעבור מקצה אחד של הקשת אל הקצה העולם ]הצלע הצפונית -לצפון .הדרומית -לדרום בור ]שאינו מושך ,ואינו נובע[ -הדין תלוי למי הוא
השני דרך החלל ]על הקו של ה'יתר'[ -האם מותר או לא.
יציאה -כיצד הדין במי שרוצה לצאת מגג הקשת לכיוון היתר ומשם וכן הלאה[ ]ג[ )ז(. שייך ]יד[:
הלאה כלפי חוץ -עד היכן מותר לו לילך. אולם ,אם העיר מרובעת ]או ריבוע או מלבן[ -אין צורך בכך, של יחיד -כרגלי הבעלים.
ומודדים אלפיים אמה מהגבולות הקיימות של העיר ]א[. של בני העיר -כרגלי אנשי העיר.
לתשומת לב :בהא דאמרינן שכיוון הצלעות צריך להיות לפי אולם בזה הדבר תלוי מי השואב )לד(:
רוחות העולם ,יש להסתפק כך:
מהצלעות כדי להגיע למצב שיהיו זו כנגד זו ממש ,שיהיה מרובה שווה ]שור של רועה[ ,שגם שם דינו כאנשי העיר ,אך אינו תלוי בעירוב שהניח 8לתשומת לב :דין זה ]שהחפץ כרגלי כל העיר[ נמצא גם לקמן ]סעיף יד[
זוויות .ועיין. כל אחד מהם .וכנ"ל בהערה מס' .8
בנוגע לבור של בני העיר .אולם שם הדין הוא שאם הממלא אינו מבני
12ובזה גופא יש להסתפק -לפי איזה מהצלעות קובעים ,היינו ,כנגד איזו 10הוקשה לי ,דמאי שנא משור של פטם ,שמבואר לעיל ]ו[ ,שכיון שדרכו העיר ,ואחד מבני העיר הניח עירוב במקום מסויים -צריך להתחשב גם
צלע מותחים את ה'קַ ו' כנגדה .וכפי הנראה ,במשולש שווה כרעיים - לחלק לאנשים מעיר אחרת -דין הבשר כדין הלקוחות ,דלכאו' ה"ה הכא, בעירוב של אותו אחד ,ואסור להוציא מהתחום של העירוב שהניח.
הולכים לפי הצלע היותר גדולה ]וכן נראה במ"ב )ה([ .ואילו במשולש כיון שדרך האורחים ליקח מנות מהסעודה לביתם .ואולי אינו דרך כ"כ. 9היינו ,שאם אחד עירב למזרח -אסור להוליך למערב .ואם אדם נוסף
שווה צלעות -הולכים לפי רוחות העולם .עי' במ"ב עוז והדר המבואר 11כפי הנראה ,גם במקרה שמבחינת הגודל הצלעות שוות זו לזו ,אלא
הערות וציונים אות ג'. עירב למערב -אסור להזיז את החפץ כלל .ודלא כפי הדין לעיל בסעיף ו',
שאינם אחת מול השניה ]בצורת ְמעוּיַן[ -שיש להאריך את כל אחת
3
מהיכן מתחילים למדוד תחום אלפיים אמה בכל ב' דינים בנוגע למערה ,וכן כל אותם מבנים קשת -עיר שצורתה כעין קשת -כיצד קובעים את
שהתבאר לעיל שאינם מועילים ,אא"כ יש בהם בית עיר שהיא ]ה רמ"א[. הגבול בצד שאליו פונות שתי הקצוות של העיר
דירה לחזן וכד' ]ביהכ"נ ,גשר וכו'[. ת .נחלקו בזה השו"ע והרמ"א: ]החלל[.
לשו"ע -תמיד מתחילים את המדידה מקצה העיר שיעור -צריך שיהיה באותו המבנה ]המיועד לדיור[ בנוגע לשאר הצדדים ,הדין פשוט -שמותחים קו ישר היכן שמגיע
החלק הקיצוני ביותר של העיר )יח(.
שיעור ד' אמות )כז(. ממש ]מהחומה ,או מהבית האחרון של העיר[. הנדון הוא בנוגע למי שרוצה להלך בחלל הקשת ,דאילו הלכה
לרמ"א -מדידת אלפיים אמה מתחילה בריחוק ע' ניתן לצרף את המערה עצמה לשיעור ,ובלבד שיהיה רוב השיעור דרך הקשת עצמה ]הבתים[ -מותרת בכל אופן )טו(.
מהבנין ולא מהמערה} 14שיש{. ת .הדבר תלוי במרחק שבין שתי ראשי הקשת ,וכן
אמה וד' טפחים ]'עיבור'' ,שבעים אמה ושיריים'[ מרחק -במקרה שה'בית דירה' עצמו נמצא מחוץ בעומק החלל של הקשת:
לעיבור העיר -אם המערה עצמה נמצאת תוך עיבור מהעיר.
'עומק החלל' -המרחק הגדול ביותר שבין גג הקשת לבית ה'יתר' .כן הדין ,בין מהחומה עצמה ,בין בבית היוצא מן החומה ]כשהוא
פחות -אם המרחק בין הראשים הוא פחות מד' מצטרף אליה ,כדלהלן[ -שמרחיקים עיבור עיר ,ומשם מודדים העיר -מהני }שיש{.
אלפים אמה או שעומק החלל פחות מאלפיים אמה -אלפיים }וכן{.
ולמעשה -הסיק המ"ב כשי' הרמ"א ,ורק בחומה ' עיר' -שתי עיירות הסמוכות ,האם ניתן לצרפם זו
אזי גבול העיר הוא על הקו של ה'יתר' ,ומשם מודדים
לזו כדי שכל אחת תוכל להתחיל את מדידת אלפיים עצמה ,אך לא בבית היוצא ממנה }וכן{ )כד(. אלפיים אמה.
אמה מהקצה הנגדית של העיר הסמוכה לה ]ז-ח[. גבול זה ]שב'יתר'[ מועיל בין לצורך 'חציה' ]מעבר מקצה אחד
לקצה שני[ ,ובין לצורך 'יציאה' ]לצאת מגג הקשת לכוון ה'יתר'' ,בית' -בית שנמצא מחוץ לחומה ,האם מצטרף אל וכן בנוגע לעיר אחת ,שנחלקה לשניים ]נפרצה החומה ,ונחרבו
העיר ,לומר שמודדים ממנו תחום אלפיים אמה ]ה[ .הבתים[ ורוצים לצרף את שני החלקים זה לזה ]ז רמ"א[. ומשם והלאה אלפיים אמה[ )יד( )יח(.
ת .ניתן לצרפם רק באחד משני אופנים: יותר -אם המרחק בין הקצוות הוא יותר מד' אלפים ת .הבית מצטרף אל העיר ,והפרטים בזה הם כך:
אמה ,וגם עומק החלל יותר מאלפיים -אזי הגבול הוא מרחק -רק אם הבית נמצא תוך עיבור העיר ]ע' מרחק -שיש לכל היותר מרחק של שתי עיבורים בין
שתי העיירות ]קמ"א אמה וב' טפחים[. יותר פנימה ,במקום שיש בין הקצוות פחות מד' ושיריים[ ]ה[.
אלפים אמה ,ששם הוא קו הגבול ,ומשם מודדים רכס -אם יש רכס של בתים שכ"א בתוך עיבורו של גישור -שישנה עיר שלישית ,שנמצאת תוך אלפיים
לכל אחת משניהם ,שהיא מקשרת אותם זל"ז. חבירו -כולם מצטרפים ]ו[. אלפיים.
ובאופן זה חישוב המרחק הוא כך :רואים כאילו העיר ה'מגשרת' לשי' הטור -תמיד יש להרחיק את הגבול מגג הקשת אלפיים אמה אפי' שמתרחקים מהעיר שיעור מהלך כמה ימים ]ה[.
נמצאת בין שתי העיירות הסמוכות בשורה אחת ,ואזי ,אם יש בין
כ"א מהערים הסמוכות לבין העיר המגשרת קמ"א -הרי שכולם לכיוון היתר ]אפי' כשיש בין הקצוות יותר מד"א אמה[ .אך אין דירה -רק אם הבית מיועד לדירה ]ו[.
לסמוך על זה }ויש{.
מצטרפות ,ויש למדוד תחום אלפיים לכל אחת משלשת אולם ,אין צריך שיהיו דרים בו בפועל ,אלא די בכך שמיועד לדיור
העיירות ,15מהגבול הרחוק של שתי העיירות הסמוכות לה )מ-מב( הערה :במ"ב נראה שהכיוון של הגבולות נקבעים לפי )יט(.
}מחוץ{. ובהתאם לכך -בית כנסת ,בית תיפלה דעכו"ם ,אוצרות ,גשר ,קבר ה'יתר' ולא לפי רוחות העולם )יד(.
ובזה יש להסתפק ,האם צריך שיהיה שיעור קמ"א אמה דווקא בין ]ו[ אורוות סוסים }והאוצרות{ -אינם מועילים אלא אם יש בהם
העיר המגשרת לכ"א מהחיצונות ,או שצריך שיהיה בסה"כ רמ"ג עיר העשויה כמין 'גאם' ] ָזוִ ית[ היכן קובעים את בית דירה ]לחזן וכו'[ .עי' להלן כמה פרטי דינים בנוגע למבנים
בין כולם ]ז"א ,דמהני אף שבמרווח אחד יש פחות מקמ"א אמה, אלו.
ובמרווח אחד יש יותר ,והעיקר שביחד הם רמג[ }מאתים{. גודל -דווקא אם יש בו ד"א על ד"א ]ו[. הגבול בצד שאליו פונות שתי הקצוות ]ד[.
דין עיר העשויה כמין גם דומה לדין קשת ,עם שינוי מעט ,ולכן ונחלקו הפוסקים האם ניתן לְ ַרבֵּ ע את השיעור ]היינו ,שיש יותר
' נחל' -נחל שנמצא בסמוך לעיר ,האם ניתן לצרפו מד"א באורך ,ופחות מד"א ברוחב[ }ארבע{. לא הרחבנו בפרטים אלא באופן כללי.
אינו יהודי -בית שדר בו אינו יהודי -מצטרף )כו( .לעיר כדי להתחיל את המדידה מאחרי הנחל ]ט[. ת .הדבר תלוי במרחק שבין הראשים ,וכן במרחק
חורבה -ניתן לצרף גם חורבה .אולם זה בתנאי ת .ניתן לצרפו רק אם ישנה מצבה ברוחב ד' אמות על שבין ה'יתר' לבין אמצע החלל ]הזוית של העיר[:
שנשאר לכה"פ ג' כתלים ]אפי' בלא תיקרה[ או שתי שפתו ,כדי לעמוד עליה ולהשתמש בנחל. פחות -מרבעים את העיר לפי הריבוע שלה ]ולא לפי
כתלים עם תיקרה )כט( )לא(. העולם[.
בים -בית שנמצא בים -הדבר תלוי היכן הוא עומד ' מקום שימושי' -אם ישנו בסמוך לעיר מקום שבני דהיינו ,שמותחים קו כנגד כ"א מהצלעות הקיימות ,13כל צלע לפי
גודל הצלע שכנגדה ,ואלו הן גבולותיה של העיר )יג(.
העיר משתמשים בו הרבה ,האם מועיל להצטרף אליה ]ו[: יותר -מקום הגבול הא בין שתי הרגליים ,במקום שבו
כדי להרחיב את הגבול של העיר ]דומיא דנחל[ )מו(. בים עצמו -מצטרף לעיר ]אם יש בו ד"א[ )ל(. יש פחות מד"א אמה בין שתי הקצוות.
ת .המ"א מסתפק בזה .אך הא"ר הכריע שאין לצרף בספינה -אינו מצטרף )לד(.
מערה -אינה מועילה להצטרף ,אא"כ יש על פיה בנין מקום כזה. צירוף לעיר
' צריף' -בית עראי ]שנודד ממקום למקום )מט([ העשוי לדירה ]ו[. נקודת הנדון בסעיפים ה-יא היא -אילו דברים מצטרפים
מפני שמורה היא אא"כ מצטרפת, סוכה -אינה לעיר ,כדי להרחיב את גבולותיה ]ובפועל יוצא ,שמדידת
שנמצא בסמוך לעיר ,האם מצטרף אליה כדי להרחיב אלפיים אמה מתחילה במקום רחוק יותר[ .ונפרט בקצרה
את הגבול ]י[. )לג(. וגנבים ִש ְטפ ֹונ ֹות את הדברים שעליהם אנו דנים ]האם הם מרחיבים את
היוצאים מקל[ ]בצורת בתים של רכס ישנו אם היכן - הגבול[.
הנדון הוא כשישנה עיר קבועה ,16ובסמוך לה יש צריף .להלן נבאר בית -בית שנמצא מחוץ לחומה ,האם מצטרף לה
מן העיר ,האם הדבר מועיל להרחיב את כל אותה כיצד הדין בעיר שכולה צריפים ,האם נחשבת כ'עיר' או לא. להרחיב את גבולותיה או לא ]ה-ח[.
ת .ניתן לצרף צריף אל העיר כדי להרחיב את הצלע של העיר. עיר -שתי עיירות הסמוכות זו לזו ,האם מצטרפות
דלכאו' כיון שישנו מרווח גדול בין קצה הרכס לבין צלע העיר ,גבולותיה. להיחשב כעיר אחת ,ולומר שכל עיר מתחילה למדוד
מתעורר בזה הנדון של עיר העשויה כמין גאם ]אם יוצאים מקצה אלפיים אמה מהצלע הנגדית של העיר הסמוכה ,או שמא
אינם מצטרפות ]ז-ח[.
עיר שכולה צריפים ,האם נחשבת כ'עיר' לומר אחד[ ,או כמין קשת ]אם יוצאים משני הקצוות[ כדלעיל בסע' ד'.
ההבדל בין 'בית' ל'עיר' הוא בכמות הבתים .שאין הבתים נחשבים כ'עיר'
הנדון הוא בנוגע למי שרוצה להלך בחלל שבין הבתים לצלע
שמודדים אלפיים אמה לכל הבתים ,מהבית הרחוק העיר ,אך להלך דרך הבתים -מותר בכל אופן )לה(.
אא"כ יש קיבוץ של שלש חצרות עם שני בתים לכל אחת ,דבלאו הכי דין
הצירוף שלהם הוא כדין הצירוף של בית )לח(.
ביותר ,או שמא אינה כדין עיר ,וכל אחד מודד שיעור ת .הדבר תלוי מהיכן הבתים יוצאים: נחל -אם יש נחל בסמוך לעיר ,האם מצטרף אליה ]כדי
אלפיים מפתח ביתו הוא ]י[. באמצע -מהני להרחיב את כל הגבול של אותה הצלע להתחיל את מדידת אלפיים אמה אחרי הנחל[ או לא ]ט[.
מקום שימושי -כיצד הדין במקום שמשמש את בני העיר
ת .עיר של צריפים אינה נחשבת כעיר ,וכ"א מודד }ואם{. ]אך אינו לדיור[ האם מצטרף אל העיר או לא )מו(.
שיעור אלפיים מפתח ביתו. בקצה אחד -הדין הוא כדין עיר העשויה כמין גאם. צריף -בית עראי שאינו קבוע במקום אחד ועובר ממקום
מלבד בשעה"ד ,דמהני להרחיב את כל הצלע }ואם{ .אולם ,אם היא מוקפת חומה העשויה לדירה )נב( -כל ההיקף למקום )מט( ,האם מצטרף לעיר או לא ]י[.
'כמין גאם' -היינו ,שאינו מועיל להרחיב אא"כ יש פחות מד' נחשב כד' אמות ,ומודדים אלפיים מהחומה ]אך אין להוסיף 'אינו קבוע' -יש להתספק מה שיעור הדבר ,באיזה אורך זמן יכול להיחשב
כ'קבע' )מט(.
אלפים אמה בין הצלע לקצה הבתים -דאז מועיל להרחיב את כל עיבור ,אפילו לשי' הרמ"א דלעיל בס"ה )כז([.
בדין 'צריף' מתעורר נדון נוסף -האם קיבוץ של כמה צריפים יכולים
הריבוע. להצטרף זה לזה כדי לקבל דין 'עיר' ,לומר שמודדים אלפיים אמה לכל
בשתי הקצוות -הדין כעיר העשויה כמין קשת .מלבד חומה -עיר המוקפת חומה ,שיש מרווח בין הבתים הצריפים מהצריף היותר רחוק ,או שמא אינם מצטרפים ]והיא קולא
לבין החומה ,האם החומה מצטרפת לעיר כדי למדוד בשעה"ד ,שאז מודדים מן ה'יתר' }ואם{.
גדולה[ ,וכל אחד מודד אלפיים מהצריף שלו.
חומה -האם חומה מצטרפת לעיר או לא ]יא[.
'כמין קשת' -היינו ,שאם יש בין שתי הקצוות פחות מד' אלפים שיעור אלפיים מהחומה ]יא[. ולפני שניגש לבאר את הדין בכ"א מהנדונים הללו ,יש
ת .ניתן למדוד אלפיים מהחומה ,באחד מב' אופנים: אמה -מודדים מן ה'יתר' ]שעובר בין הקצוות[. להביא את מחלוקת השו"ע והרמ"א שנחלקו בכל מדידת
אלפיים אמה -מהיכן מתחילים למדוד את האלפיים,
האם מקצה העיר ממש ,או בריחוק מעט.
15היינו -שהשניים הסמוכות מודדות אלפיים מקצה הנגדי של 14דין זה מובא בביה"ל בנוגע למערה .אך כפי הנראה ,הוא שייך גם 13וזו נקודת ההבדל בין קשת לגאם -שבקשת -מותחים קו בין שני ראשי
האמצעית ,וכן עזה"ד ,האמצעית מודדת אלפיים מהקצה הקיצוני של בשאר הסוגים ]בדומה לדין השני המובא שם ,שמבואר להדיא בביה"ל הקשת .ואילו ב'גאם' -מותחים קו כנגד כל אחת מהצלעות ]לפי הגודל
הסמוכות }מחוץ{. ששייך גם בנוגע לשאר הסוגים[ .ועיין. שלה[.
16היינו -שלש חצרות עם שתי בתים לכל אחת .וכנ"ל בהקדמה.
4
אם יכול להבליע -מבליע את הגיא. בדרך כלל ,מדידה זו מתבצעת כשאי אפשר למדוד ב'הבלעה' ]כגון, הוקף לדירה -שאם החומה הוקפה לשם דירה -
שהמרחק בין קצוות ההר והגיא יותר מנ' אמה[ ,וכן ,א"א לעקוף את ההר
אם א"י להבליע -מתעלם מהשיפוע. ע"י יציאה מכנגד העיר ]שבמקרה שא"א להבליע כנגד העיר - 20מותר מודדים ממנה והלאה.
אם יש מישור בתחתית הגיא -מודדים אותו ,ואם אין מישור - לצאת מכנגד העיר עד סוף התחום של הצלע הסמוכה[ ,דבאופן זה ולשי' הרמ"א לעיל ]ס"ה[ -מתחילים את המדידה אחרי ע' אמה
מתעלמים מהגיא לחלוטין. מודדים על ידי קידור )טו( )כז(. ושיריים מהחומה )נה(.
ב[ יותר מד' אמות -הדבר תלוי בעומק הגיא: אומד הדעת -ישנם אופנים שלא מודדים ממש ,אלא סמוך -שהחומה נמצאת תוך ע' אמה ושיריים בסמוך
משערים את המרחק לפי אומד הדעת.
אלפיים אמה -מודדו מדידה יפה. התעלמות -ישנם אופנים שלא מודדים את המקום לבתים )נה(.
פחות מאלפיים -הדבר תלוי אם יכול להבליעו: המשופע כלל ,וכמאן דליתיה ממש. סימן שצט
אולם ,כ"ז רק בנוגע לשיפוע עצמו ,אך אם יש שטח מישורי אחרי השיפוע
אם יכול להבליע -מבליע את הגיא. ]בראש ההר ,בתחתית הגיא[ -מדלגים רק על השיפוע אך מודדים את סימן זה עוסק באופן המדידה של תחום אלפיים אמה.
המישור .ואם אין שטח מישורי -מתעלמים מההר והגיא לחלוטין. וישנם בזה כמה נושאים:
אם א"י להבליע -מודד ע"י קידור.
מעשה המדידה -בסעיפים א-ז הנדון הוא בנוגע לפעולת
ובדבר השאלה איזה מסוגי המדידה הללו צריך לעשות המדידה ,כיצד צריך לבצע אותה למעשה.
ספיקות במידת התחום ]בגיא או הר[ -הדבר תלוי בכמה גורמים: ע"י מה מודדים .היכן מודדים .כיצד מודדים .מי המודד.
משך השיפוע -כמה נמשך השיפוע מבחינה אוירית ספיקות -בסעיפים ח,ט,יא הנדון הוא במקרה שמתעורר
כיצד הדין במקרה שישנה סתירה בקביעת תחום מראשו ועד מרגלותיו ,האם הוא ד' אמות או פחות ספק במדידה ,כיצד יש לנהוג.
השו"ע 'שאם יורידו חוט המשקולת מראשו לא יתרחק אלפיים אמה ]ח-ט[: מד"א.21 כגון -סתירה בין מדידת אחד לחבירו .בין 'חזקה' לבין המודד .עדות
וכל' במקרה שהתחום אינו ידוע.
חזקה נגד מומחה -אם יש מומחה כנגד חזקה - מכנגדו למטה בשיפולו ד' אמות' ]ג[. קצוות -בסעיף י' הנדון הוא כיצד מודדים שיעור אלפיים
הולכים אחר המומחה בין להקל בין להחמיר ]ח[. חדות השיפוע -במדידה של הר ,22הדבר תלוי גם בשיעור אמה בקצוות של המרובע ]קרן מזרחית צפונית ,צפונית
ה'חדות' של השיפוע .היינו ,באיזה מרחק יש עליה של י' מערבית וכן הלאה[.
'חזקה' -היינו ,שלא ידוע אם נעשתה ע"י מומחה .שאם ידוע טפחים.
שנעשתה ע"י מומחה -דינו כדלהלן בדין סתירה בין שתי מומחים היינו ,האם מגיע לגובה ]או עומק[ של י' טפחים -אחרי שש אמות ,אחרי מעשה המדידה
)כט(. חמש אמות או אחר ארבע אמות.
שתי מדידות -מומחה שמדד את אותה צלע בשתי עומק השיפוע -במדידה של גיא 23הדבר תלוי גם בשיעור
העומק של הגיא .היינו ,האם יש בו עומק אלפיים אמה כיצד למעשה מודדים שיעור אלפיים אמה מסביב
מקומות ,והמדידות סותרות זו לזו -נחלקו הפוסקים
או לא. לעיר ]א-ז[.
]ח[:
סוג החֶ בֶ ל -יש למדוד ע"י חבל העשוי מפשתן ]א[.
י"א -שמותח קו בין המדידות באלכסון. אם יש הר כנגד צלע העיר שממנה מודד את
אורך החֶ בֶ ל -יש למדוד ע"י חבל באורך חמישים
וי"א -שהתחום נקבע לפי המדידה היותר גדולה התחום ,כיצד צריך לבצע את המדידה ]ד[.
הנדון הוא כשההר נמשך כנגד כל הצלע ,דאל"ה -צריך למדוד
אמה ,לא פחות ולא יותר .וזה ,בין מבחינת החפצא,
]להקל[ .וכן פסק הגר"א )לד(.
במרחב שאין בו הר )ט(. ובין מבחינת המעשה ,דהיינו:
מומחה נגד מומחה -אם יש סתירה במדידות בין שני ת .ראשית הדבר תלוי מה המשך האווירי של החפצא -שיהיה בחבל שיעור נ' אמה.
מומחים -יש לילך אחר המיקל ,אא"כ הפער ביניהם השיפוע: המעשה -שהמדידה בפועל תתבצע ע"י כל אורכו של
הוא יותר מ 580אמה ]ט[ שלא סומכים עליהם ,וצריך א[ פחות מד' אמות -מתעלמים מהשיפוע. החבל.
למדוד מחדש )לט(. ולכן -במקרה שנאלצים להפסיק באמצע הנ' אמה ]שיש נהר - [17אם יש מישור בראש ההר -מודדים רק אותו ,ואם אין מישור -
מומחה נגד שאינו מומחה -אם יש סתירה בין מומחה לא ימדדו את הייתרה ע"י חלק מהחבל ,אלא יחזרו לאחוריהם ,מתעלמים מההר כולו.
לאדם פשוט -הולכים אחר המומחה ,להקל ולהחמיר כן הדין אפי' שהמרחק בין קצוות ההר הוא פחות מנ' אמה - וימדדו את הייתרה ע"י כל אורכו של החבל ]ב[.
דאפ"ה לא עושים הבלעה אלא מתעלמים} 24אז{. אחיזה -יש לאחוז את החבל כנגד ליבו ]ג[.
)לד(. כמו כן יכולים להניח את החבל ע"ג הקרקע .והעיקר שהחבל לא ב[ יותר מד' אמות -הדבר תלוי בַּ חַ דוּת של השיפוע:
'חדות' -היינו ,באיזה אורך ההר מתרומם לגובה י' טפחים. יהיה באלכסון ]אחד כנגד ראשו ואחד למרגלותיו[ }ישים{.
ו' אמות -מודדים מדידה יפה ,כמו במישור אם לא ידוע היכן התחום ,האם ניתן לסמוך על מתיחה -יש למתוח את החבל בכל כוחו ]ג[.
עדותו של הפסול לעדות ,שאומר שהיו מוחזקים היכן -צריך למדוד רק כנגד צלע העיר ,ואין לצאת }ומתלקט{.
ומ"מ ,אם יש כנגד העיר שטח מישורי ממש -יכול למדוד שם ,שהתחום הוא במקום מסויים ]יא[. מכנגדה אפי' שיש הר או גאיה ]ד[.
הנדון הוא כשמעיד על חזקה ,אך פשוט שאין לסמוך מדידה }עד אכן ,ישנם אופנים שניתן לצאת מכנגד העיר ,בתנאי שלא יצא אפי' שמדידה בשטח המשופע ]במדידה יפה[ תהיה קצרה יותר
25
כאן{. }אז{. מהתחום של הצלע הסמוכה לה ]ו[ ,ויבואר להלן באריכות.
ת .עבד אישה שפחה -נאמנים. להלן נבאר כיצד הדין במקרה שיש גבעה או גיא שמונע מלמדוד ה' אמות -ישנם בזה שלשה שלבים:
קטן -אינו נאמן .אך גדול נאמן להעיד על מקום תחום הבלעה -אם המרחק בין קצוות ההר פחות מנ' אמה כנגד העיר.
שראה בקטנותו. מי -אין סומכין אלא על מדידת אדם מומחה שהוא -עושים הבלעה ]ואין לצאת מכנגד העיר[ )ח(.
יציאה -אם המרחק יותר מנ' אמה ]שא"א להבליע[ - יודע מידת הקרקע ]ז[.
קצוות וגם יהיה בקי בדיני המדידה) 18כח(.
יוצאים מכנגד העיר ומודדים במישור ,עד שעוברים
את ההר ]ואז חוזרים למדוד כנגד העיר[ ]ו[ )טו( )כז( .כיצד מודדים את התחום בקצוות המרובע של העיר בסעיפים ד-ו הועלה הנדון כיצד יש לבצע את המדידה
במקרה שיש הר או גיא כנגד העיר .ונקודת הנדון היא כך:
]י[. .26
מאלפיים יותר לצדדים מתרחק אינו אם רק אפשרית יציאה ה
הדין הוא ,שמדידת תחום אלפיים אמה אינה לפי המידה
קידור -אם אין שטח מישורי בצדדי העיר תוך אלפיים ת .אין למדוד אותם באלכסון ,אלא מותחים קו מהיכן הקרקעית ]ט ֹופּ ֹוגְ ַרפִ ית[ אלא לפי המידה האווירית .שאם
שהסתיימה המדידה שכנגד הצלעות -אל הצדדים, מהצלע הסמוכה -מודד את ההר ע"י ידי קידור. כן ,במקרה שישנו הר או גיא כנגד העיר -אי אפשר
אמה ' נ מ פחות כולו ההר האם תלוי הדבר - אמות ' ד למדוד בהר והגיא באופן הרגיל ]ע"י שני אנשים
ואלו הם הגבולות של הקצוות. שאוחזים חבל[ שהרי השיפוע מקטין את המידה מכפי
וזאת משום ,שמדידה באלכסון מקטינה את הגבול ב 800אמה, או יותר: שצריך להיות לפי המידה האווירית.
ומאידך ,א"א 'לעקוף' את ההר ,דהיינו ,לצאת מכנגד צלע העיר ולמדוד
מכפי הגודל הרצוי כשממשיכים את המדידה שכנגד הצלעות. פחות מנ' אמה -מודדו לפי אומד הדעת. בשטח מישורי ]ולחזור אל כנגד העיר אחרי שהסתיים ההר[ ,שהרי התבאר
סימן ת יותר מנ' אמה -לשו"ע -מודדו על ידי קידור .וי"א - לעיל שהמדידה צריכה להיות כנגד העיר דווקא ,וא"א 'לעקוף' כלל.
שאף בזה מודד ע"י אומד הדעת )יז( }ואם{. ואם כן יש לבאר כיצד מודדים את התחום כשמגיעים להר
כניסה בלא דעת או גאיה .ונפרט את סוגי המדידות שישנם:
מדידה יפה -היינו מדידה רגילה של מקום מישורי ]שניים
הנדון בסימן זה הוא במי שנכנס לתוך תחום העיר בלי אם יש גיא כנגד צלע העיר שממנה מודד את שאוחזים בחבל ,ואוחזים כנגד ליבם וכו'[ )כא(.
ידיעתו ]אך לא לעיר עצמה ,[27האם קונה שביתה בעיר התחום ,כיצד צריך לבצע את המדידה ]ה[. הבלעה -היינו ,שעומדים שני אנשים בשתי הקצוות של
]ויש לו תחום של אלפיים סביב גבולות העיר[ ,או שקונה וכנ"ל בדין הר ,אם יש כנגד העיר מקום בלא גיא -צריך למדוד ההר והגיא ,ומודדים את אוירו.
שביתה במקומו ]ויש לו אלפיים אמה מד' אמות שלו הבלעה של הר אפשרית רק כשאוחזים את החבל באויר על ידי עצים וכד'.
שם )ט(. קידור -היינו ,שאחד עומד בתחתית השיפוע ואוחז כנגד
בלבד[. ת .ראשית הדבר תלוי מה המשך האווירי של
ובזה יש לציין ,שאף שתחומי העיר גדולים יותר מהתחום ליבו ,והשני עולה על השיפוע במרחק ד"א ואוחז את
של מקום שביתתו ]שהוא ד"א בלבד[ ,מ"מ יתכן מצב השיפוע: החבל כנגד רגליו ,וכן הלאה לכל ההר והגאי ,שבכך
שהאדם אינו מעוניין להיכלל בשביתת העיר אלא במקום א[ פחות מד' אמות -הדין תלוי אם יכול להבליעו: המדידה מתקרבת למידה האווירית.19
25נקודת החידוש בזה היא -דבשלמא במקרה שהמדידה בשיפוע היא 21בהגדרה זו צריך להבין ,דלכאו' אין הגיון לילך אחר האורך של 17ונקודת המדידה הבאה נמצאת באמצע הנהר ,שאם היא נמצאת בשפתו
לפי אווירית ]הבלעה[ מובן מדוע מותר למדוד במישור ,שהרי למעשה השיפוע אלא לפי החדוּת שלו .אכן ,כל מידות חכמים כך הוא ,ואינו דבר השניה של הנהר -יעברו לצידו השני ,וימדדו ע"י החבל לכל אורכו ]ע"י
יהיו שווים .אך במקרה הזה שעושים מדידה יפה ]שממילא תהיה פחות התלוי בהגיון שלנו }והוא{. הבלעת הנהר[ ,ולא יצטרכו להפסיק באמצע הנ' אמה )ג(.
מהמדידה במישור[ מה"ת שיכול למדוד במישור. 22לאפוקי מדידת הגיא ,שאין משמעות לחדות השיפוע. 18אינני יודע מה בא המ"ב להוסיף בזה.
26דרך משל -אם עסוק במדידת אלפיים מהצלע המזרחית ,יכול 'לצאת'
23לאפוקי מידה של הר ,שאין משמעות לגובה ההר. 19אך אינה שווה ממש למדידה אווירית ,שהרי ישנו שיפוע של חצי קומת
ימינה ]כלפי דרום[ רק תוך אלפיים ,שזה למעשה התחום של הצלע
הדרומית ]הסמוכה לה[. כפי הנראה נקודת החידוש בזה היא -שאף שבנוגע לגיא ]לקמן[ 24 אדם בכל ד' אמות )טז(.
27שאם נכנס לעיר עצמה -פשוט שקונה בה שביתה ,אף בלי דעת כלל. מבואר ,שכשאין בשיפוע אורך ד"א -אם אפשר להבליע -מבליעים ,בהר 20אך במקרה שאפשר לעשות הבלעה של ההר -אין לצאת מכנגד העיר
אינו כן ,שגם כשאפשר להבליע -לא מבליעים ,אלא מתעלמים מהשיפוע. כדי למדוד מדידה יפה )ח(.
5
חוץ לתחומו -מותר ,אך כיון שהוא עצמו אסור להלך, סימן תב שביתה האישי שלו ,שהרי ,ישנם מקומות שנכללים
בתחום השביתה שלו ,ואינם נכללים בתחום השביתה של
אינו מטלטל אלא בזריקה ]א[. העיר ,ואפשר שהוא מעוניין להגיע למקומות האלו
חריץ מים שסמוך לעיר בדווקא ,מה שלא יוכל לעשות אם יכלל בשביתת העיר.
אם יש בסוף התחום 30מבנה שחלק ממנו בתוך ובהתאם לכך ,אם אינו מעוניין להיכלל בשביתת העיר -
חריץ ]בריכת[ מים שסמוך לעיר ,האם מותר לשאוב התחום וחלקו מחוץ התחום ,האם מותר לו להלך הרשות בידו ,ואינו קונה שביתה בעיר ,וכל הנדון הוא רק
ממנו מים ביום טוב ]א[. במי שרוצה להיכלל בשביתת העיר )ב(.
בכולו }כיון{.
בשבת אין מקום לדון ,שכן הדבר אסור משום איסור הוצאה
ת .אסור לו להלך בכל המבנה ,אלא רק בחלק שנמצא }חריץ{.
הבא בדרך ונכנס לתחום העיר בלא ידיעתו ,האם
בתוך התחום. ת .נחלקו בזה הפוסקים: יכול לקנות שביתה בעיר עצמה ]א[.
סימן תד א[ לאחרונים -מותר לשאוב ממנו מים בכל אופן, הנדון הוא במי שמעוניין בכך ,שאם אינו מעוניין -קונה שביתה
במקומו ]היכן שנמצא בבין השמשות[ )ב(.
ולמעשה צ"ע }וצריך{. ת .בהתקיים שני תנאים יכול לקנות שביתה בעיר
תחומין למעלה מעשרה ב[ לשו"ע -מותר ,מלבד בהצטרף התנאים דלהלן עצמה:
הנדון בסימן זה הוא בדין תחומין למעלה מעשרה, שהדבר אסור: יעד -שבכוונתו להגיע אל העיר ]היינו שזה היעד
דהיינו ,מי שנמצא בגובה י' טפחים מהקרקע ]כגון ובאופן האסור -אזי אסור אפי' שאינו לוקח את המים לביתו
שהולך ע"ג עמודים ,עף באויר ע"י שֵ ם קדוש )ב( ,או שט }אפילו{. שלו[.
במים[ -האם מותר לו לצאת מתחומו או לא. אמירה -שלא אמר במפורש 'שביתתי במקומי' ]א
וכן עזה"ד יש לדון בנוגע לקנין שביתה ,היינו ,במי מכונסים -שהמים מכונסים ואינם נמשכים.28
שמתחילת השבת הוא נמצא בגובה י"ט ולא ירד מגובה שתיים -שיש שתי עיירות משני צידי החריץ ,לאפוקי רמ"א[.
זה -האם קונה שביתה במקום שבו נמצא ]כשהוא למעלה דהיינו:במפורש -אין משמעות לכוונתו ,לא להקל במקרה שיש רק עיר אחת ,דמותר )ב(.
וכל עוד שלא אמר
ולא להחמיר,
מי"ט[ או שאינו קונה שביתה כלל ,עד שירד למטה מי"ט
מהקרקע ,ששם קונה שביתה ]אפי' באמצע שבת )י([. שאם היעד שלו בעיר -קונה בעיר ,אפי' שנתכוין לקנות במקומו שתי עיירות -בכלל זה ,כשאחת מהעיירות שייכת לאינם יהודים
ולמעשה מבואר שיש ספק בנדונים אלו ,ולכן בדאורייתא )ד(. )א(.
יש להחמיר ובדרבנן להקל. ואם היעד אינו בעיר -קונה במקומו ,אפי' שלא נתכוין לקנות מרחק -שהמרחק בין העיירות הוא ד' אלפים אמה,
לא פחות ולא יותר ,דהיינו: שם )ד(.
פחות -אם המרחק ביניהם פחות מד"א אמה -כיון מי שנמצא בגובה למעלה מי' טפחים מהקרקע,
במקרים שנתבאר שקונה שביתה במקומו ,היכן שיש חפיפה בין התחומין ]מקום שמותר לשניהם[ האם מותר לצאת מתחומו או לא ]א[.
'למעלה מי"ט' -להלן נבאר כמה אופנים בזה. הוא התחום שלו )ה(.
ת .יש ספק בדין זה ,ולכן בתחומין דאורייתא -אסור. שהם הרי - 29
חפיפה ישנה בוש במקום נמצא החריץ ו הכוונים: ת .יש בזה הבדל בין
ובדרבנן -מותר. )ג(. מותרים שלו: האלפיים מגיעים היכן תלוי לכיוון העיר -הדבר
יותר -אם המרחק יותר מד"א אמה -כיון שיש חלק להלן נפרט אימתי איסור תחומין הוא דאורייתא או דרבנן. תוך העיר -יש לו אלפיים בלבד ]אפי' באמצע העיר[.
מהחריץ שהוא של הפקר -מותרים }מקצתו{. אחרי העיר -יש לו אלפיים מלבד שטח העיר.
מחיצה -שאין מחיצה בגובה עשרה במקום שבו ישנם כמה אופנים של הליכה בגובה למעלה מי' היינו ,ששטח העיר אינו עולה מן המידה דאלפיים.
מסתיימים התחומים של העיירות .שאם יש מחיצה -טפחים: לכיוון הנגדי מהעיר -יש לו אלפיים בדיוק.
עמודים -שקופץ ע"ג עמודים שיש בהם פחות מד"ט מותר. ובכיוון הזה התחום שלו רחוק יותר מתחום העיר ,וכמובן.
וא"צ שהמחיצה תגיע עד לקרקעית החריץ ]א[ ,אך צריכה להיות על ד"ט. סימן תא
צירוף -אם חלק מהעמוד תוך התחום וחלקו חוץ לתחום - משוקעת במים טפח )ה(.
מצטרפים לשיעור ד"ט ,ואסור )ג(. ובמחיצה של קנים סגי ]א[. שביתה שלא לדעת
לְ ַרבֵּ עַ -אם אין רוחב ד"ט -מותר ,אפילו שיש אורך יותר מד"ט
בור של תבן שבין שתי עיירות ,האם מותר להסתפק
]ויש בו כדי לְ ַרבֵּ עַ [ )ד(.
האם יש קנין שביתה שלא לדעת ]א[.
באויר -כגון שהולך באויר על ידי שם קדוש )ב(. ממנו ]א רמ"א[. ת .יש להבחין במי ובמה אנו דנים:
ת .מותר להסתפק ,ואין חוששים שאחד יקח מתבן מים -שנמצא בספינה מעל י"ט מהקרקעית של הים
אדם -קונה שביתה שלא לדעת.
והנהר. כגון שהיה ישן בבין השמשות ולא נתכוין לקנות שביתה במקומו .שנמצא בתחום של חבירו.
היינו ,שמודדים גובה י"ט מהקרקעית ולא משפת המים .
31
נחלקו הפוסקים האם מודדים שיעור י"ט מקרקעית הספינה או סימן תג חפצי ישראל -חפצים של ישראל -חשיבי כדעת,
מרגלי האנשים העומדים בה .ובמקום הצורך יש להקל ]למדוד וקונים שביתה כרגלי בעליהם )ב(.
מרגלי האנשים[ )רמח ,יד(. היקף שנוצר בשבת 'בעליהם' -היינו ,שהחפץ לא קונה שביתה במקום בו הוא נמצא,
אלא במקום שנמצאים בעליו.
אימתי איסור תחומין הוא דאורייתא ,וכן אימתי מי ששבת במקום שאינו מוקף ]שאין לו אלא ד"א, חפצי הפקר -אינם קונים שביתה.
הוא מדרבנן ]א[. ודין השביתה שלהם הוא כרגלי הזוכה בהם ,אפי' חוץ לאלפיים ואלפיים לכל רוח[ ,והקיפוהו הא"י במחיצות בשבת,
אלפיים אמה -האיסור לצאת מתחום אלפיים אמה )ג(.ואם אין מקום המותר בהילוך האם מותר לצאת מתחומו ,כדין השובת במקום מוקף ממקום שהיו החפצים בבה"ש
ואם שניים זכו -כרגלי שניהם ]
הוא מדרבנן בכל אופן )ה(. ]שכולו נחשב כד' אמות[ ]א[. לשני הזוכים -אסור להזיז את החפץ ממקומו[ }כרגלי{.
י"ב מיל -נחלקו הפוסקים :להגר"א -דרבנן .לשו"ע הנדון הוא רק כשהקיפוהו במחיצה העשויה לדירה ,או פחות חפצי אינו יהודי -קונים שביתה.
-דאורייתא .מלבד בכמה אופנים )ז(: ונחלקו הפוסקים האם קונים שביתה במקומם או במקום בו מסאתיים ,דאל"ה אינה נחשבת כד' אמות )ג(.
ת .כיון שהמחיצות לא היו בערב שבת -אינם נמצאים בעליהם }קונין{.
ים ונהר -הליכה בים ונהר אינה מדאורייתא ,אפי'
מועילות ,ואסור לצאת מתחומו.
להמתבאר ,חפץ של א"י שהיה בבה"ש חוץ ואם הא"י הוציאוהו מתחומו בעל כרחו ]אך נמצא בתוך
בי"ב מיל )ח(.
כלים -הוצאת חפצים נחלקו הפוסקים האם אסורה לתחום ,והביאם לכאן בשבת ,האם מותר להזיזם המחיצות[ -י"א שאין לו אלא ד"א ]כדין יוצא מתחומו[ ,להלכה
מדאו' ]להשו"ע[ או לא. צ"ע }אלא{. ממקומם ]א[.
הערה :במקרה שהא"י הוציאו אדם מעירו לעיר אחרת המוקפת -
ובכלל זה -ישראל שהשאיל חפציו לא"י ]שהם כרגלי השואל[ ,מותר להלך בכל ההיקף ,אף שלא היה בתוכו מע"ש ]ולא כפי הדין ומסיק הביה"ל להקל }למאן{.
כאן[ .וטעם הדבר ,דהתם ,אין לו אלא ד"א ולכן הקילו לו להלך כרמלית -מקום המוגדר כ'כרמלית' -לרע"א -אינה והוציאם בע"ש חוץ לתחום ,והחזירם לו בשבת ]א רמ"א[
אלא מדרבנן ,אפי' חוץ לי"ב מיל .והביה"ל - ת .אין להזיזם ממקומם ,אא"כ נמצאים בתוך העיר -בכל התחום ,משא"כ כאן שיש לו אלפיים אמה )ה(.
כיצד הדין במקרה הנ"ל ]ששבת בבקעה והקיפוהו מדאורייתא }והואיל{.. שכל העיר כד' אמות.
וי"א ,דווקא אם העיר מוקפת חומה שהוקפה לדירה ]א[ .וי"א שכן
כפי שהתבאר בהקדמה ,להצד ד'אין תחומין למעלה הא"י במחיצות[ בנוגע לאיסור טלטול ]א[. הדין אפ' באינה מוקפת כלל ]תה ,ו[ }ובלבד{.
מעשרה' ,אזי כשם שמותר לצאת מהתחום כשהוא לעיל התבאר הדין בנוגע לאיסור תחומין ]גברא[ ,ואילו כאן הנדון 'לדירה' -סתם עיר מוקפת לדירה .סתם מבצר אינו מוקף לדירה.
למעלה מי"ט ,כך גם אין 'קניין שביתה' כשהוא נמצא בנוגע לאיסור טלטול ]חפצא[.
למעלה מעשרה מאז כניסת השבת ,היינו ,שאם היה בבין ת .יש להבחין בין המקומות:
השמשות בגובה י"ט מהקרקע -אינו קונה שם שביתה,
ואינו קונה שביתה אלא במקום הראשון שבו נכנס לתוך בתוך תחומו -לשו"ע -מותר לטלטל רק בזריקה.
י"ט מהקרקע ]אפי' באמצע שבת[. ולרוב האחרונים -מותר לטלטל כדרכו )ט(.
31וכפי שהערנו לעיל ]סי' שמה סע' יח הערה מס' שגיאה! הסימניה אינה 30הביה"ל העמיד את הנדון במקרה של הקונה שביתה בבקעה .אך כפי 28לכאו' ,גם במקרה שהמים מכונסים ,אם הם נובעים -מותר .וכנ"ל
מוגדרת ,[.יש להבין ,מאי שנא הכא שמודדים מהקרקעית ,מדין כרמלית הנראה אינו בדווקא ,והנדון הוא בכל אופן שיש בנין בסוף התחום ,אפי' )שצז ,לו(.
ורשות הרבים שמודדים משפת המים. בתחום של עיר .ועיין. 29במ"ב )ג( נקט ,שאם החריץ כולו נמצא בשטח שיש חפיפה בין
העיירות -מותר .והסתפקתי כיצד הדין במקרה שהחריץ חורג מעט ,וחלק
ממנו נמצא במקום שאין חפיפה.
6
ההיתר הוא אפילו ביוצא לדעת .וכן ,אפילו כשאין לספינה נדון זה הועלה בסעיף ה ]בחלקו השני[ ,וכן בסעיף ח. ואם נכנס לתוך י"ט באמצע השבת -קונה שביתה באותו מקום.
מחיצות בגובה י' טפחים ב[ נמצא בחוץ -בסעיף ג' הועלה נדון שאינו שייך לכל והדבר בא לידי ביטוי במפליג בספינה .היינו ,שהיה
ח[ חפצים ]פירות[ -דין חפצים שהוצאו מהתחום הנדונים דלעיל ,והוא -במי שלא היה בתוך העיר כלל בספינה מאז כניסת שבת ,דבזה אנו אומרים ,שאם
]וממילא שלא יצא ממנה[ ,אלא שמכניסת השבת הוא הספינה הייתה למעלה מעשרה מאז כניסת השבת -אינו
יבואר להלן בנפרד ]ט[. נמצא בסמוך לתחום של העיר ,ושיעור תחומו נבלע קונה שביתה באף מקום ,עד שיכנס לתוך י"ט מהקרקע -
ט[ נקביו -מי שיצא חוץ לתחום ,וצריך לנקביו האם בתחומה של העיר -האם מותר לו להיכנס אל העיר שקונה שביתה באותו מקום ,ואסור לו להתרחק ממקום
מותר לצאת מד"א: ותחומה או לא.. זה יותר מאלפיים אמה.
ובזה הדבר תלוי -שאם נכנס לתוך י"ט באמצע ההפלגה -קונה שם
ת .לקטנים -נח' הפוסקים .לגדולים -מותר .והדבר ובנוגע לנושא ד'יציאה' -עיקר הדיון הוא לבאר כיצד שביתה ]באמצע הים[ ,ואסור לו להתרחק משם יותר מאלפיים ]וממילא,
הדין בכמה מקרים 'מיוחדים' שבהם יש לדון האם יש שאינו יכול לירד מהספינה ,אם החוף רחוק מאלפיים מאותו מקום[ .ואם
כולל שתי שלבים: מקום להתיר לו לצאת מד' אמותיו או לא .ונפרט את נכנס לתוך י"ט רק בסוף ההפלגה ]בחוף[ -מותר לו לירד ,וכן להתרחק
ופסק המ"ב להחמיר בקטנים )ט(. המקרים בקצרה ממש: אלפיים אמה מהמקום שבו ירד מהספינה.
צינעה -שמותר לצאת מד"א כדי למצוא מקום צנוע כשד' אמותיו נבלעות בתחום העיר )ב( .ביוצא לצורך
להיפנות. מי שבא בספינה מע"ש ,והגיע בשבת אל הנמל,
מצווה )ב( )ד( .יצא עם רגל אחת ]ב[ .כשמוקף במחיצת
אנשים] 32ד[ .כשיצא באונס ושגגה ]ה[ .כשנמצא במקום
האם מותר לו לירד ,וכן להתרחק אלפיים ממקום
ואם יש מקום סמוך שהוא חוץ לתחום ,ומקום רחוק יותר שהוא המוקף במחיצות ]ו[ ]ובכלל זה ספינה[ ]ז[ .כשהוא
תוך תחום העיר שיצא ממנה -משמע קצת שמותר לילך לשם, בתנועה מתמדת ]ספינה[ ]ז[ .יציאת חפצים ]ט[ .לצאת ירידתו ,או שמא אסור ]א[.
וצ"ע }שאם{. ת .הבא בספינה קונה שביתה במקום הראשון שבו
כדי להיפנות ]תו ,א[ .נפנה שנכנס לתחום ]תו ,א[ .יצא
התרחקות -אחר שניפנה -מותר להתרחק מהמקום ברשות ]תז ,א-ג[.
נכנס לתוך י"ט לקרקע ]אפי' באמצע שבת )י([ ,ומשם
שנפנה בו ,עד מקום שלא מגיע הריח.
י[ נפנה שנכנס -אם התרחק מד"א כדי להיפנות ובתוך אין לו להתרחק יותר מאלפיים אמה .שאם כן דינו הוא מי שיצא חוץ לתחום ,האם מותר לו לזוז ממקומו
]א[. כך:
כך חזר לעיר ששבת בה }עד{ ,האם מועיל לו אם הירידה למטה מי"ט הייתה תוך כדי הילוך הספינה -צריך עיון
'יצא' -אפילו אמה אחת ]א[.
ת .כיון שיצא שלא כדין ,אין לו אלא ארבע אמות .להיחשב כאנשי העיר ]תו ,א[. אם קונה שם שביתה }ממקום{.
אם נכנס לעיר אחרת ]שלא שבת בה[ -לא מועיל כלל }עד{. א[ אם נכנס תוך י"ט באמצע הים ]שהיה מקום שהמים
והשיעור למעשה שנוי במח' השו"ע והרמ"א לעיל ת .הדבר תלוי האם נכנס לתחום העיר או לעיר עצמה לא עמוקים כ"כ[ -קונה שם שביתה ,ואסור להתרחק
]תו ,א[: ]שצו ,א[ )ב(:
משם יותר מאלפיים.
לשו"ע -יש לו רק ארבעה אמות .לכיון הנגדי מהעיר .לתחום העיר -אסור .אא"כ יצא באונס ]תו ,א[. וממילא ,שאם הנמל רחוק משם אלפיים אמה -אסור לו לירד אל
לעיר עצמה -מותר ,אפי' כשיצא לדעת )ח(. לרמ"א -יש לו שמונה אמות ,ד' אמות לכל צד. הנמל )י(.
להלן נפרט כמה אופנים שיש לדון האם מותר לצאת מד' אמותיו. להלן נביא כמה פרטי דינים באופן זה.
יא[ יצא ברשות -מי שיצא מתחום העיר ברשות - ב[ אם נכנס תוך י"ט רק בנמל -קונה שם שביתה ,ויש
האם יש מקום להתיר ליוצא מתחומו לצאת מד' מותר לצאת מד"א ,ודינו כך ]תז ,א[: לו משם אלפיים לכל רוח.
'ברשות' -כגון :חכמה הבאה ליילד .פיקוח נפש .עדות לקידוש אמותיו ,באופנים דלהלן:
החודש )א( היוצא להציל נפשות מהא"י ]תז ,ג[. בים -ואם ירד למטה מי"ט במים סמוך לנמל -מודד
ובכלל זה מי שיצא ברשות ,ובאמצע נודע לו שאין צורך ביציאתו - העיר מתחום אמות ד' תוך א[ 'הבלעה' -אם נמצא משם אלפיים אמה )יב(.
-שדינו כיוצא ברשות ]תז ,ב[. הדבר שנוי במחלוקת השו"ע והרמ"א הנ"ל )ב(: כֶּבֶ שׁ -אם הספינה רחוקה מהנמל -מותר לו לירד ע"י
לשו"ע -אינו שייך .שהרי הד' אמות שיש לו הם הליכה -מותר לו להלך ממקומו שיעור אלפיים לכל
כֶּבֶ שׁ )יא(.
רוח ]תו ,א[. לכיוון הנגדי מהעיר. מַ עַ בּ ֹו ֵרת -נחלקו הפוסקים האם מותר לירד לנמל ע"י
לרמ"א -אסור .אא"כ יצא באונס ,בשוגג ,לדבר מוקף -אם נמצא במקום מוקף -יכול להלך בכולו
ספינה קטנה .ולהגר"ז מותר .אולם ,אם היא קשורה
]יותר מאלפיים[ ]תו ,א[. מצווה -שמותר. לספינה או הנמל -מותר לכו"ע )יא(.
ב[ מצווה -אם ָיצָ א לדבר מצווה -בדברי המ"ב מוכח הבלעה -אם תחומו נבלע בתחום העיר -מותר לו
בתוך העיר -אם שיעור אלפיים מסתיים בתוך העיר -
לחזור אליה )תז ,ב( ]תז ,ג[. שאסור לו לחזור ,אף שיצא לדבר מצווה) 33ב( )ו(. אסור להלך את כולה ,אלא כפי תחומו )טו(.
ג[ רגל אחת -אם רק רגלו אחת חוץ לתחום -מותר פחד -היוצאים להציל ,אם יד הא"י תקיפה -מותרים
לחזור לעיר אפי' ביותר מאלפיים ]תז ,ג[. להיכנס אל העיר ]ב[. פרטי דינים בנוגע למי שנכנס תוך י"ט באמצע הים
כלי זיין -היוצאים להציל ,יכולים לחזור עם כלי 'חוץ לתחום' -הדבר שנוי במח' השו"ע והרמ"א לעיל )ג(: ]שקונה שביתה בלב ים[:
הזיין ,אפי' כשאין יד הא"י תקיפה )תז ,י(. לשו"ע -היינו ,תחום דאלפיים אמה. בספק -ספק אם י ַָרד מגובה י"ט באמצע ההפלגה -
לרמ"א -היינו ,הד' אמות שאחרי התחום של אלפיים אמה.
יצא וחזר ד[ מחיצת אנשים -לחזור לעיר ע"י היקף מחיצת תלינן להקל ,שלא י ַָרד כלל ]א רמ"א[
אנשים שעומדים סביבו -מועילה רק ביוצא באונס או בספינה -מ"מ ,בַּ סְ פִ ינָה עצמה מותר להלך את כולה
מי שיצא מן התחום וחזר ,האם מותר לצאת מד' שגגה או דבר מצווה )ו( ,לאפוקי יוצא מדעת ]ד[. )י(.
וא"צ שתהיה מחיצה עד העיר עצמה ,דבמחיצה עד התחום של אמותיו ]ה[ ]ח[. באונס -האיסור לירד לנמל הוא אפילו שהתרחק
ת .הדבר תלוי להיכן חזר: העיר -סגי )ז( ממקום שביתתו ]שבלב ים[ באונס )יד(.
ומהני אפי' שההיקף ]שע"י האנשים[ הוא יותר מאלפיים אמה
לעירו ממש -מותר להלך בכולה ,אפי' שיצא )ח(. הכנה -אם ירד לחוף ביו"ט -מותר לו להלך בשבת
מהתחום וחזר אליה מדעתו ]ח[. לעיל ]שסב ,ה-ז[ התבארו דיני מחיצה ע"י אנשים. שלאחריו אלפיים ממקום עמידתו )טו(.
ה[ אונס -אף אם יצא מהתחום באונס או שגגה -אסור 'לעירו' -נח' האחרונים בגדר הדבר: אנוס -אם הוא אנוס ]גשמים ,חמה ,נקביו ,דחפוהו
לשי' הרמ"א -זה רק אם היא מוקפת לדירה ]ובכלל זה, לצאת מד' אמותיו ]ה[.
שמבואות העיר מתוקנים ע"י צורת הפתח ,שדינה כעיר המוקפת א"י )טז([ -מותר להיכנס אל העיר ]א רמ"א[.
'אונס' -בכלל זה שעמד בספינה ,והפליגה שלא מדעתו ]ה[ )יט() .מ([. גשמים ,חמה ,נקביו -דווקא כשאין בסמוך לו מקום אחר )יז(.
ולאחרונים -אפילו כשאינה מוקפת .וכן פסק הביה"ל }אם{. לקמן נרחיב בדין היוצא מתחומו מחמת הספינה. 'דחפוהו' -אך אסור לומר לא"י שידחפוהו )טז(.
וכיון שנכנס אל העיר -מותר להלך את כולה ,כדין הנכנס לעיר ו[ בתוך מחיצה -אם יצא והוא בתוך מקום המוקף אך אסור לצאת מהעיר עצמה אפילו אמה אחת )מא(.
מחיצות ]וכן עיר עם תיקוני מבואות )כב([ -אינו לתחום העיר -אסור ,אא"כ היציאה מהתחום והחזרה באונס ]א רמ"א[
רשאי לצאת מד"א ,אא"כ יצא באונס ,שמותר להלך אל התחום היו באונס ]ה[ ..
בכל ההיקף ]ו[. סימן תה-תז
הרחבה לדין היוצא בספינה .השו"ע והרמ"א בסעיפים מוקף -או שהוא מוקף לדירה ,או שאין בו יותר מבית סאתיים
ה,ז העלו כיצד הדין במי שיוצא מתחומו תוך כדי הפלגה ]לאפוקי יותר מסאתיים שאינו מוקף לדירה[ ]ו[. יצא מן התחום
בספינה .ועיקר המכוון היא להורות ,שאם התרחק מחמת מקום המוקף -בכלל זה מי שעומד בספינה שיש לה מחיצות,
תזוזת הספינה -נחשב כיוצא באונס ]אא"כ עלה לספינה דחשיב מקום המוקף ומותר להלך בכולה ]ז[. בסימן זה ישנם שני נושאים עיקריים:
כדי להפליג )יח([ ,וממילא שדינו קיל טפי ,כמבואר לעיל א[ יצא לחוץ -מי שיצא חוץ לתחום -האם מותר לזוז
בכמה מקומות. אם נמצא בתוך עיר שאין לה היקף ]ובהלכות הוצאה היא ממקומו ,וכמה .אלא שבזה גופא ישנם שני אופנים:
ולמעשה ,כל הדינים המבוארים להלן ,כלולים בכל האמור לעיל ,ואין מוגדרת כרשות הרבים[ -יש מקילים שדינו כמקום המוקף ,וכן יצא -כיצד הדין במי שיצא חוץ לתחום והוא עדיין נמצא
כוונתינו אלא לסדר את הדינים בנוגע לספינה. יש להקל בשעה"ד }מוקפת{. שם.
וההבדל בין סעיף ה' לסעיף ז' -שבסעיף ה' -הנדון הוא אין בכלל זה מי יצא מתחומו ברצון ,אלא שהכניסוהו למקום זה למעשה הנדון העיקרי בסימן ,והוא משתרע על כל הסימן ,וכן ממשיך
האם מותר לו לצאת מהד"א שבהם נמצאת הספינה ]היינו המוקף באונס -דחשיב כיוצא במזיד )כה(. לסימנים תו-תז .ובהתאם לכך ,ראינו לנכון לסכם את ההלכות שבשלשת
-לירד מהספינה )כב( ,להוליך את הספינה ד"א )יט([, ז[ בתנועה -היה בתוך ספינה שיצאה מהתחום והיא הסימנים הללו בחדא מחתא.
ואילו בסעיף ז' הנדון הוא האם מותר לו להלך בתוך יצא וחזר -כיצד הדין במי שיצא חוץ לתחום וחזר
הספינה ד' אמות.
מהלכת -מותר להלך ע"ג הספינה אף ביותר מד"א לתחומו ,דבאופן זה הדין קל טפי מהנדון הנ"ל ]שיצא
]ז[. ולא חזר[.
33ואכן יש להבין מאי שנא היוצא לדבר מצווה ,מהיוצא ברשות ]מיילדת, 32הנדון ד'מחיצת אנשים' מיישך שייך לנדון דלקמן ד'בתוך העיר'
עדות החודש[ שהדין שונה .ואולי משום דהתם הוא פיקוח נפש .ועיין. שבסעיף ו'.
7
מחוץ לתחום - ירידה -מי שקנה שביתה ביבשה אלא ששהה
בשוגג -מותר ,לכולם .אפי' למוציא עצמו ]או מי בספינה והיא הוליכתו אל חוץ לתחום ,האם מותר לו
שהוציאו עבורו[ )מח(. לצאת מד' אמות ]היינו -לירד מהספינה )כב( ,להוליך
במזיד -לאחרים -מחלוקת .למוציא ]ומי שהוציאו את הספינה )יט([ ]ה[.
עבורו )נב([ -אסור. הנדון הוא במקרה שגובה הספינה פחות מי"ט מהקרקע ,דביותר
ולהלכה אסור גם לאחרים )נב(. מי"ט -לא שייכים בה דיני 'תחומין' כלל )יט( )כו( )לא(.
ת .הפלגה נחשבת כיוצא אונס ,שאם כן דינו הוא כך:
סמוך לעיר אא"כ עלה לספינה על דעת להפליג -חשיב כיוצא ברצון )יט(.
יצא -יצא מהתחום -אסור לצאת מד' אמות.
מי שהיה מאז כניסת שבת חוץ לתחום העיר אך
חזר -יצא מתחומו וחזר -הרי הוא כבני עירו.
אפילו שחזר לתחום העיר ]וכ"ש כשחזר לעיר עצמה[ ,דכנ"ל ,סמוך אליו ,באופן ,שתחומו האישי נבלע בתוך העיר,
האם מותר להיכנס לעיר כדי להיכלל בתחום של אנשי היוצא וחוזר באונס -מותר אף כשחזר רק לתחום העיר.
מוקף -אם נכנס למקום המוקף -מותר להלך בכולו העיר ]ב[.
אם נמצא בתוך התחום -ודאי שנכלל בתחום של העיר )ד(. )כב(.
הערה :עיר המוקפת שיושבת על הים ,גם אם מצד הנמל אין חומה ת .אף שתחומו נבלע ]ומותר לו להכנס כמה אמות
לתוך העיר[ -אינו כלול בה ,ואין לו לצאת מתחומו -דינה כמוקפת ,שהרי שפת הים נחשבת כמחיצה )כב(.
הליכה -כיצד הדין במקרה הנ"ל בנוגע להליכה האישי אף שנמצא בתוך העיר.
בספינה עצמה ]ז[.
באותם אופנים שהתבאר לעיל שמותר לירד ]חזר ,מוקף[ -פשוט
שמותר גם להלך בספינה .והנדון הוא באופן שאסור לירד ]'יצא'[.
ת .אסור להלך בספינה ,פרט לאחד מב' אופנים:
מחיצות -שיש היקף מחיצות בגובה י' טפחים.
להלן נבאר כמה פרטי דינים בנוגע למחיצות.
תנועה -שהספינה מהלכת )ל(.
פרטי דין בנוגע למחיצות הספינה:
בצדדים -גם אם במחיצות שבצדדי הספינה אין גובה
י"ט -מהני .כדין חורי רה"י )לב(.
חקיקה -גם כשאין גובה י"ט כלל ,אם יש כדי לחקוק
בנסרים שבקרקעית -מהני )לה(.
נפחתו -אם נפחתו המחיצות -אסור לצאת מד"א.
ובכלל זה שנפחתו בשיעור של יותר מי' אמה )כט(..
הוצאה בחפצים -בסעיף ט' דן השו"ע בדין חפצים
]פירות[ שיצאו חוץ לתחומם ,האם מותר להוציאם מד'
אמות או לא .ועיקר המכוון הוא להורות -שדין הפירות
כדין היוצא באונס .והיינו ,שכשבאים לדון אי חשיבי
כיוצא באונס או ברצון ,אנו מתייחסים לפירות כישות
בפני עצמה ,שהיא אינה יכולה לצאת ,אלא 'הוציאו'
אותה בעל כרחה ]ואין מתייחסים לאותו שהוציא אותה
כלל[ ,ולכן דינה כדין היוצא באונס לכל דבר.
אלא ,שמלבד הנדון הזה ]שהוא בהלכות 'תחומין'[ ,הביא
השו"ע נדון נוסף שאינו שייך להלכות תחומין אלא
להכות 'הנאה ממעשה שבת'.
שהרי קי"ל ]שיח ,א[ שהמבשל בשבת אסור ליהנות
מהמלאכה ,שא"כ גם בנוגע לפירות שיצאו מהתחום
שבהם היו בע"ש יש לבאר האם מותר ליהנות מהם
]לאכול אותם[ ,או שמא אסור משום שהרי הוא נהנה
מהאיסור שנעשה בפירות הללו.
פירות שהוצאו מהתחום האם מותר להוציא אותם
מד' אמות ]ט[.
הנדון הוא ביום טוב ,שהרי בשבת בין כך אסור לטלטלם מחמת
איסור הוצאה ]אא"כ יש עירוב[ )מג(.
ת .דין הפירות כדין היוצא באונס )מב( ,שאם כן:
כן הדין ,אפילו שהמוציא הוציאם במזיד )מב( )נ(.
יצאו -יצאו מהתחום ונמצאים שם -אסור להזיזם מד'
אמות.
חזרו -אם חזרו לעירם -מותר לטלטלם בכל העיר
)מז(.
בין אם חזרו לעיר עצמה ,ובין אם חזרו לתחומה ,דכנ"ל ,ביוצא
באונס מותר אף כשחזרו אל התחום.
מוקף -אם נמצאים במקום המוקף -מותר לטלטלם
בכולו ,כדין היוצא באונס )נ(.
ישראל שהוציא פירות מהתחום ,האם מותרים
באכילה ]ט[.
הנדון הוא בין ביו"ט ובין בשבת )מד(.
ת .הדבר תלוי היכן הם נמצאים:
חזרו לעירם -מותר ,אפי' כשהוציאם והחזירם במזיד
]ט[.
בין לאחרים ,ובין לישראל שהוציאם ,או למי שהוציאו עבורו ]ט[.
שכיון שהוחזרו למקומם ,לא חשיב 'הנאה' ,שהרי חזרו למצבם
הראשון שהיו בתחילה }מאי{.
8
