נר מערבי · Ner Ma'aravi — ניצבים וילך (2026-08-31)

בס״ד
ֵנ ר ַמ ֲע ָר ִב י
עלון שבועי של תורה ,חסידות וחיזוק · יוצא לאור לזיכוי הרבים
גיליון י"א · פרשת ִנ ָּצ ִב ים־ַו ֵּי ֶל ְך · כ"ג באלול תשפ"ו · ַׁש ַּבת ְס ִל יחֹות — ַה ַּׁש ָּבת ָה ַאֲחרֹוָנה ֶׁש ל ַה ָּׁש ָנה · שביעית ְל ֶׁש ַבע ְּד ֶנָח ָמ ָת א
במדור "ְּב ֵא ר ַה ִּב ָּט חֹון" :שיעור ט' — ַה ִּב ָּטחֹון ְוַה ִּד ין · במדור "קֹול ַה ָּנ ִב יא"ׂ" :שֹוׂש ָאִׂש יׂש" — סיום המסע · ומדור לחודשַ" :וַּיֲעֹבר ה' ַע ל־ָּפָניו" — סוד הסליחות
"ַא ֶּת ם ִנ ָּצ ִב ים ַה ּיֹום" — ֲע ַד ִי ן עֹוְמ ִד ים ֶּפ ַת ח ָּד ָב ר
יהודי יקר ,זו השבת האחרונה של שנת תשפ"ו .במוצאיה ,אחרי חצות ,נעמוד לסליחות הראשונות; בעוד שישה ימים — ערב ראש
השנה; ובשבת הבאה כבר יעמוד העולם לפני הדין .ובדיוק אל השבת הזאת ,שבת של סוף וסף ,פותחת הפרשה במילה אחת
שהיא כל הבשורהַ" :א ֶּת ם ִנ ָּצ ִב ים ַה ּיֹום ֻּכ ְּל ֶכ ם ִל ְפ ֵנ י ה' ֱא ֹלֵה יֶכ ם" (כט ,ט) .והביא רש"י את דברי המדרש תנחומא ,ושמע כמה הם
מכוונים אל השבוע שעבר :למה נסמכה פרשת נצבים לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים ,הוריקו פניהם
ואמרו :מי יוכל לעמוד באלו? התחיל משה לפייסם" :אתם נצבים היום" — הרבה הכעסתם למקום ,ולא עשה אתכם כלייה ,והרי
אתם קיימים לפניו .בשבת שעברה שמענו את התוכחה; השבת אומר לנו משה :הבט סביבך — אתם עדיין עומדים .כל השנה
שעברה ,על כל קלקוליה ,לא הפילה אתכם; והעומד עדיין — יש לו עם מי לכרות ברית.
ודוק בלשון :לא "עומדים" אלא "ִנ ָּצ ִב ים" — לשון יציבה ,התייצבות ,כאיש צבא במסדר; לא מי שנשאר עומד מחוסר ברירה ,אלא
מי שמתייצב בכוונה .ו"ֻּכ ְּל ֶכ ם" — ומיד הפירוטָ" :ר אֵׁש יֶכ ם ִׁש ְב ֵט יֶכ ם ִז ְק ֵנ יֶכ ם ְו ֹׁשְט ֵר יֶכ םֹּ ,כל ִא יׁש ִי ְׂש ָר ֵא לֵ ...מ ֹחֵט ב ֵע ֶצ יָך ַע ד ֹׁשֵא ב
ֵמ יֶמ יָך" (כט ,ט–י) .מן הראשים עד שואב המים — כולם באותה ברית ,באותו "היום" ,באותו מעמד .אין בפרשת הברית מדרגות
כניסה :חוטב העצים אינו נכנס בברית קטנה יותר מן הראש .וזה סוד "ֵּב ין ָּכ ְך ּוֵב ין ָּכ ְך" שלמדנו ,בלבוש של מעמד :מי שיתייצב —
נכנס; ואין שואלים בשער איזה יהודי הוא.
ובגיליון השבוע :במדור "ְּב ֵא ר ַה ִּב ָּט חֹון" — שיעור ט' ,השיעור שכל המסע צעד לקראתו :הבטחון והדין — איך נכנסים ליום הדין עם
לב נשען ,ומה ההבדל בין יראת הדין לחרדת הדין ,עם המקור המפליא בירושלמי על בגדי הלבן של ראש השנה .במדור "קֹול
ַה ָּנ ִב יא" — התחנה השביעית והאחרונהׂ" :שֹוׂש ָא ִׂש יׂש" ,ובה נגלה שכל שבע ההפטרות היו שיחה אחת ,שמסתיימת השבת במילה
שעונה בדיוק על המילה שבה התחילה .ומדור לחודש ,לקראת הלילה הגדול :מה בעצם אומרים בסליחות ,ומי כתב את המילים.
"ִּכ י ָק רֹוב ֵא ֶל יָך ַה ָּד ָב ר ְמ ֹאד" ְּב ֵא ר ַה ָּפ ָר ָׁש ה · ִנ ָּצ ִב ים
"ִּכ י ַה ִּמ ְצ ָו ה ַה ֹּזאת ֲא ֶׁש ר ָא ֹנִכ י ְמ ַצ ְּוָך ַה ּיֹום — ֹלא־ִנ ְפ ֵל את ִה וא ִמ ְּמ ָך ְו ֹלא ְר ֹחָק ה ִה ואֹ .לא ַב ָּׁש ַמ ִי ם ִה ואְ ...ו ֹלא־ֵמ ֵע ֶב ר ַל ָּי ם ִה ואִּ ...כ י־
ָק רֹוב ֵא ֶל יָך ַה ָּד ָב ר ְמ ֹאדְּ ,ב ִפ יָך ּוִב ְל ָב ְב ָך ַל ֲע ֹׂשתֹו"
(דברים ל ,יא–יד)
"ַה ִּמ ְצ ָו ה ַה ֹּזאת" — איזו מצווה? כתב הרמב"ן :על התשובה הכתוב מדבר ,שהיא הנזכרת למעלה בפרק — "ְו ַׁש ְב ָּת ַע ד־ה' ֱא ֹלֶה יָך".
ועתה קרא את הפסוקים מחדש ,כשאתה יודע שהתשובה היא נושאם ,ותראה שהתורה ניבאה כאן את שלושת התירוצים
הגדולים של מי שאינו שב ,ופירקה אותם אחד לאחדֹ" .לא־ִנ ְפ ֵל את ִה וא ִמ ְּמ ָך" — התירוץ הראשון :התשובה היא עניין לגדולים,
לצדיקים ,לא לאדם כמוניֹ" .לא ַב ָּׁש ַמ ִי ם ִה וא" — התירוץ השני :זה גבוה מדי ,רוחני מדי ,אינני יודע אפילו איך מתחיליםְ" .ו ֹלא־ֵמ ֵע ֶב ר
ַל ָּי ם ִה וא" — התירוץ השלישי :זה רחוק מדי ,דורש שינוי כל החיים ,מסע שאין לי כוח לו .ועל שלושתם באה מילה אחתְ" ,מ ֹאד":
"ִּכ י־ָק רֹוב ֵא ֶל יָך ַה ָּד ָב ר ְמ ֹאד" .לא קרוב — קרוב מאוד; קרוב יותר ממה שאתה מוכן להאמין.
והיכן בדיוק הוא נמצא? "ְּב ִפ יָך ּוִב ְל ָב ְב ָך ַל ֲע ֹׂשתֹו" — שלושה איברים ,ובהם כל מלאכת התשובה כפי שסידרּה הרמב"ם (הלכות
תשובה ב ,ב) :שיעזוב החוטא חטאו ,ויתחרט על העבר בלבו — הוא "ִּב ְל ָב ְב ָך"; ויתוודה בשפתיו — הוא "ְּב ִפ יָך"; ויקבל על עצמו
שלא ישוב עוד לעשות — הוא "ַל ֲע ֹׂשתֹו" .חרטה בלב ,וידוי בפה ,קבלה למעשה — ואין דבר רביעי .אין התשובה דורשת סיגופים
בשמים ולא מסעות מעבר לים; היא דורשת פה שאומר ,לב שכואב ,ורגל שפוסעת אחרת .ובלילה הגדול של מוצאי שבת,
כשנעמוד לסליחות בפעם הראשונה השנה ,נעמוד בדיוק בשלושת המקומות האלה :הפה — ב"סלח לנו"; הלב — ב"לך ה' הצדקה
ולנו בושת הפנים"; והמעשה — בעצם ההליכה ,באמצע הלילה ,אל בית הכנסת .קרוב מאוד.
"ְו ַׁש ְב ָּת ְ ...ו ָׁש ב ה'ּ ...וָמ ל ה'" — ַה ְּת ׁשּוָב ה ְּכ ִׂש יָח ה ְּב ֵא ר ַה ָּפ ָר ָׁש ה · ִנ ָּצ ִב ים
פרק ל' בפרשתנו הוא פרשת התשובה של התורה ,ויש בו סדר שכדאי לקרוא אותו לאט ,פסוק אחר פסוק ,כי הוא מגלה מי עושה
מה .פסוק ב'ְ" :ו ַׁש ְב ָּת ַע ד־ה' ֱא ֹלֶה יָך ְו ָׁש ַמ ְע ָּת ְב ֹקלֹו" — אתה מתחיל .פסוק ג'ְ" :ו ָׁש ב ה' ֱא ֹלֶה יָך ֶא ת־ְׁש בּוְת ָך ְו ִר ֲח ֶמ ָך" — הוא עונה .פסוק
ו'ּ" :וָמ ל ה' ֱא ֹלֶה יָך ֶא ת־ְל ָב ְב ָך ְו ֶא ת־ְל ַב ב ַז ְר ֶע ָך ְל ַא ֲה ָב ה ֶא ת־ה' ֱא ֹלֶה יָך" — הוא מסיר מן הלב את ערלתו ,את הקליפה שמנעה מלאהוב.
ופסוק ח'ְ" :ו ַא ָּת ה ָת ׁשּוב ְו ָׁש ַמ ְע ָּת ְּב קֹול ה'" — ואתה שב שוב ,אבל עתה בלב מהול .ראה את המהלך :תשובה — ואחריה תשובה;
אלא שהראשונה בלב ערל ,בקושי ,בכוח; והשנייה בלב שהוא בעצמו מל אותו ,בקלות ,מאהבה .ובאמצע ,בין שתי התשובות
שלך ,עומדת התשובה שלוְ" :ו ָׁש ב ה'".
וזה בדיוק הכלל שלמדנו בשיעור החמישי בסדרתנו — "ַה ָּב א ִל ַּט ֵה ר ְמ ַס ְּי ִע ין אֹותֹו" — כתוב כאן כמפה :הצעד הראשון חייב להיות
שלך ,בלב שעודנו כבד; ואין דורשים ממך את הצעד השני מיד — הוא יבוא אחרי שיסירו לך את הקליפה .ומי שמתייאש
מתשובתו בגלל שהצעד הראשון היה קשה כל כך" ,בלי חשק ,בלי רגש" — ידע שכך הוא סדר הכתוב :הראשונה תמיד בלב ערל; זו
לא סימן לכישלון אלא לכך שאתה בפסוק ב' .הישאר בדרך — פסוק ו' בדרך אליך ,ואחריו פסוק ח' ,שהוא כבר תשובה אחרת
לגמרי .ואל תעבור בשתיקה על שלוש המילים "ְו ֶא ת־ְל ַב ב ַז ְר ֶע ָך" :מי שפותח בפסוק ב' בכוח ,מקבל בפסוק ו' לב מהול לא רק
לעצמו — לזרעו .תשובה של אב איננה עניין פרטי.
"ֹלא ַי ְר ְּפ ָך ְו ֹלא ַי ַע ְז ֶב ָּך" — ַה ֲה ִל יָכ ה ֶׁש ל ַה ּיֹום ָה ַא ֲח רֹון ְּב ֵא ר ַה ָּפ ָר ָׁש ה · ַו ֵּי ֶל ְך
"ַו ֵּי ֶל ְך ֹמֶׁש ה ַו ְי ַד ֵּב ר ֶא ת־ַה ְּד ָב ִר ים ָה ֵא ֶּל ה ֶא ל־ָּכ ל־ִי ְׂש ָר ֵא לַ .ו ֹּיאֶמ ר ֲא ֵל ֶה םֶּ :ב ן־ֵמ ָא ה ְו ֶע ְׂש ִר ים ָׁש ָנ ה ָא ֹנִכ י ַה ּיֹום"
(דברים לא ,א–ב)
השבת מצטרפת אל נצבים פרשת וילך — השנה ,שראש השנה חל בה בשבת ואין שבת פנויה לה אחרי החג — ואין מתאים ממנה
לשבת האחרונה של השנהַ" .ו ֵּי ֶל ְך ֹמֶׁש ה" :ביום האחרון של חייו ,בן מאה ועשרים ,אין משה יושב ומזמן אליו את העם — הוא הולך
אליהם .ופירשו הראשונים שהלך ממחנה למחנה ומשבט לשבט להיפרד מכל אחד ולחזק את לבם .עד הרגע האחרון — הולך;
והוא אומר על עצמו "ֶּב ן־ֵמ ָא ה ְו ֶע ְׂש ִר ים ָׁש ָנ ה ָא ֹנִכ י ַה ּיֹום" — ושוב המילה הזאת" ,היום" ,גם ביום האחרון של הכול .ומה אומר משה
בהליכתו האחרונה? לא סיכום — ציווי לעתידִ" :ח ְז קּו ְו ִא ְמ צּוַ ,א ל־ִּת יְר אּו ְו ַא ל־ַּת ַע ְר צּו ִמ ְּפ ֵנ יֶה םִּ ,כ י ה' ֱא ֹלֶה יָך הּוא ַה ֹהֵל ְך ִע ָּמ ְך — ֹלא
ַי ְר ְּפ ָך ְו ֹלא ַי ַע ְז ֶב ָּך" (לא ,ו) .ואותן מילים בדיוק חוזר ואומר ליהושע לבדו (לא ,ח)ֹ" :לא ַי ְר ְּפ ָך ְו ֹלא ַי ַע ְז ֶב ָּך" .פעמיים באותו פרק — לעם
כולו ,ולאדם אחד.
ועתה שים לב לדבר נפלא :ההפטרה שלנו ,שוש אשיש ,מסיימת את שבע דנחמתא ב"ֹלא־ֵי ָא ֵמ ר ָל ְך עֹוד ֲע זּוָב ה" — והתורה ,באותה
שבת עצמה ,אומרת אותו שורשֹ" :לא ַי ַע ְז ֶב ָּך" .הפרשה וההפטרה מדברות מילה אחת ,מכיוונים שונים :הנביא מבטיח לעתיד,
ומשה מצווה להווה — היכנסו אל הלא־נודע ,אל הארץ ,אל השנה ,ודעו :הוא ההולך עמך .ומדוע "ִח ְז קּו ְו ִא ְמ צּו" דווקא כאן ,בפי מי
שהולך למות? מפני שהחיזוק הגדול איננו במילים אלא בדוגמה :אדם שביומו האחרון עודנו הולך אל הבריות ומחזק אותן — הוא
עצמו העדות שאפשר .וזו מסירתו של משה לשבת האחרונה של השנה :לא לשבת ולסכם — ללכת .אל השנה הבאה נכנסים
כמשה אל היום האחרון :הולכים ,מחזקים ,ואומרים "היום".
"ְו ֵא ת ֲא ֶׁש ר ֵא יֶנ ּנּו ֹּפה ִע ָּמ נּו ַה ּיֹום" ִע ּיּון ָק ָצ ר
ובתוך פרשת הברית — משפט שקשה לעמוד על פשוטוְ" :ו ֹלא ִא ְּת ֶכ ם ְל ַב ְּד ֶכ ם ָא ֹנִכ י ֹּכֵר ת ֶא ת־ַה ְּב ִר ית ַה ֹּזאתִּ ...כ י ֶא ת־ֲא ֶׁש ר ֶי ְׁש נֹו ֹּפה
ִע ָּמ נּו ֹעֵמ ד ַה ּיֹום ִל ְפ ֵנ י ה' ֱא ֹלֵה ינּוְ ,ו ֵא ת ֲא ֶׁש ר ֵא יֶנ ּנּו ֹּפה ִע ָּמ נּו ַה ּיֹום" (כט ,יג–יד) .ופירש רש"י :ואף עם דורות העתידים להיות .הברית
נכרתה גם עם מי שלא נולד — עמנו ,עמך ,שעמדת שם בערבות מואב אלפי שנים לפני שנשמתך ירדה לגוף .ומה זה אומר על
מעמדך לפני הדין? שהברית קדמה לך .לא אתה בחרת להיכנס אליה ולא אתה יכול לצאת ממנה; היא נכרתה עמך קודם שהיו לך
מעשים בכלל ,קודם שהיה לך במה לזכות ובמה להתחייב .וזהו "ֵּב ין ָּכ ְך ּוֵב ין ָּכ ְך" בלבוש ברית :בנּותך לא נקבעה על פי שנתך; היא
נקבעה במעמד שקדם לכל שנותיך .ובשבוע שבו יהודי חושש "האם אני שייך" — יזכור שהשאלה הוכרעה בערבות מואב,
כשעדיין "איננו פה" ,ואיש לא שאל אותו.
ועוד דבר טמון בפסוק ,לאבות ולאמהותְ" :ו ֵא ת ֲא ֶׁש ר ֵא יֶנ ּנּו ֹּפה ִע ָּמ נּו ַה ּיֹום" — גם ילדיך שטרם נולדו ,גם נכדיך ,עומדים בברית
הזאת מעכשיו .התפילה של אב על זרעו בראש השנה איננה בקשה על מי שאינו קיים — היא בקשה על מי שכבר עומד בברית
מאז מואב ,ורק ממתין לבואְ" .ו ֶא ת־ְל ַב ב ַז ְר ֶע ָך" שראינו למעלה — ובאותה ברית.
"ַו ַּי ֲע ֹבר ה' ַע ל־ָּפ ָנ יו" — ִמ י ָּכ ַת ב ֶא ת ַה ְּס ִל יחֹות ָמ דֹור ַל ֹחֶד ׁש
במוצאי שבת ,אחרי חצות ,ייפתחו הסליחות .ולפני שנעמוד שם ,ראוי לדעת דבר אחד יסודי :לב הסליחות איננו פיוטים שחיברו
גאונים ,ואינו תחינות שכתבו פייטנים — לב הסליחות הוא שלוש עשרה מידות" ,ה' ה' ֵא ל ַר חּום ְו ַח ּנּון" ,החוזרות ונאמרות בקול כל
הציבור ,פעם אחר פעם .ומי כתב את המילים האלה? שמע את הגמרא (ראש השנה יז ע"ב) ,ואל תשמע אותה כרגילַ" :ו ַּי ֲע ֹבר ה'
ַע ל־ָּפ ָנ יו ַו ִּי ְק ָר א — אמר רבי יוחנן :אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו .מלמד ֶׁש ִּנ ְת ַע ֵּט ף ַה ָּק דֹוׁש ָּב רּוְך הּוא ִּכ ְׁש ִל יַח ִצ ּבּור ,והראה לו
למשה סדר תפילה .אמר לו :כל זמן שישראל חוטאין — יעשו לפני כסדר הזה ,ואני מוחל להם" .ובהמשך שם" :ברית כרותה
לשלוש עשרה מידות שאינן חוזרות ריקם" .ראה מה כתוב כאן :המילים של הסליחות אינן שלנו .הקדוש ברוך הוא בכבודו
ובעצמו ,כביכול ,התעטף בטלית של שליח ציבור ,ועמד לפני משה — ולימד אותו איך מבקשים ממנו סליחה .הוא כתב את הנוסח
שבו מפייסים אותו .ואיפה היה זה? במערה ,על הר סיני ,אחרי חטא העגל — בעלייה השלישית של משה ,אותם ארבעים יום שאנו
עומדים בסופם ממש ,שלמדנו עליהם בשבת שופטים :ימי הלוחות השניות .הסליחות שנאמר במוצאי שבת הן הד של אותו בוקר
בסלע.
ודקדקו גדולי המוסר בלשון הגמרא דקדוק שמשנה את כל הלילה :לא אמר "ֹיאְמ רּו לפני כסדר הזה" אלא "ַי ֲע ׂשּו" .שלוש עשרה
מידות אינן נוסחה שאומרים — הן דרך שהולכים בהַ" .ר חּום" — הרוצה שירחמו עליוְ ,י ַר ֵח םֶ" .א ֶר ְך ַא ַּפ ִי ם" — הרוצה שיאריכו לו אף,
יאריךֹ" .נֵׂש א ָע ֹון" — הרוצה שיישאו לו ,יישא לאחרים .הברית שאינה חוזרת ריקם כרותה למי שעושה את המידות ,לא רק למי
שקורא אותן; והמצפה לרחמים בלילה ומחזיק טינה ביום — קורא נוסח ,ואינו עושה סדר .ומכאן עצה פשוטה לשבוע הסליחות:
בכל לילה ,מידה אחת מן השלוש עשרה — לומר אותה בכוונה בציבור ,ולמחרת לעשות אותה פעם אחת ביום.
ועל פתיחת הסליחות עצמה — "ְל ָך ה' ַה ְּצ ָד ָק הְ ,ו ָל נּו ֹּבֶׁש ת ַה ָּפ ִנ ים" (דניאל ט ,ז) .מדוע פותחים בבושה? והלוא למדנו כל החודש
שנכנסים כבנים ולא כנמלטים! אלא שיש בושה של זר ויש בושה של בן .בושת הזר — פחד מן העונש והרצון להיעלם; בושת הבן —
הכאב על שאכזב את מי שאוהב אותו ,והרצון להתקרב דווקא .הראשונה מרחיקה; השנייה היא עצמה קרבה — שאין אדם
מתבייש אלא מפני מי שחשוב לו" .לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים" — אתה צדקת ,ואנחנו — כואב לנו שאכזבנו אותך .זו הפתיחה
של בן ,והיא שער הסליחות כולן .וכתבו טעם למה נקבעו הסליחות הראשונות דווקא במוצאי שבת :שיהודי יוצא מן השבת מלא
שמחה של קדושה ושל מנוחה ,ובכוח השמחה הזאת הוא ניגש לבקש — שאין הסליחה נענית מתוך עצבות ואימה ,אלא מתוך לב
שקט ושמח שמבקש להתקרב .הסליחות הראשונות הן המשך של השבת ,לא ניגוד לה; ולכן נהגו לבוא אליהן בבגדי השבת
שעודם על הגוף .ומי שחושש מן הלילה הזה — מן האורך ,מן השעה ,מן הנוסח הלא מוכר — ידע שני דברים :הציבור נושא את
היחיד ,ואין צריך להבין כל פיוט; די לעמוד ,ולומר עם כולם את שלוש עשרה המידות בקול .זה מה שביקש" :יעשו לפני כסדר
הזה".
ַמ ְד ִר יְך ַל ַּל ְי ָל ה ָה ִר אׁשֹון — ִמ ְב ֶנ הַּ ,כ ָּוָנ הְ ,ו ָׁש ֹלׁש ַּד ּקֹות ִל ְפ ֵנ י ַה ְי ִצ יָא ה ֲה ָכ ָנ ה ַל ְּס ִל יחֹות
רבים יוצאים לסליחות הראשונות כמי שיוצא לדרך בלי מפה :השעה מאוחרת ,הפיוטים סתומים ,הקצב מהיר — ואדם עומד שעה
שלמה ואינו יודע היכן הוא .לכן ,לפני הלילה :מפה קצרה .הסליחות בנויות כגוף אחד ברור .פותחים ב"ַא ְׁש ֵר י" וחצי קדיש —
הכניסה; אחריהם "ְל ָך ה' ַה ְּצ ָד ָק ה ְו ָל נּו ֹּבֶׁש ת ַה ָּפ ִנ ים" — פסוקי הפתיחה ,שהם הצהרת הבן שלמדנו למעלה; ואז הגוף :פיוטים — שירי
הבקשה שחיברו גאונים ופייטנים — וביניהם ,שוב ושוב ,שלוש עשרה מידות בקול כל הציבור ,שהן הלב הפועם של הלילה;
אחריהן "ְׁש ַמ ע קֹוֵל נּו" — הבקשה החופשית; אחר כך הווידוי — "ָא ַׁש ְמ נּוָּ ,ב ַג ְד נּו" — בעמידה ,בהכאה על הלב; ותחנון וקדיש לסיום.
מי שיודע את המפה הזאת ,אינו תועה עוד; הוא יודע בכל רגע :עכשיו פתיחה ,עכשיו מידות ,עכשיו וידוי.
ולכל חלק — כוונה אחת ,לא יותר; שהמרבה בכוונות בלילה הראשון ,מאבד את כולן .ב"ְל ָך ה' ַה ְּצ ָד ָק ה" — לומר בלב :בושה של בן,
לא של זר; כואב לי שאכזבתי אותך .בשלוש עשרה המידות — "ַי ֲע ׂשּו ְל ָפ ַנ י ַּכ ֵּס ֶד ר ַה ֶּז ה" :לבחור מידה אחת מן השלוש עשרה ,לומר
אותה בקול יותר מן השאר ,ולקבל לעשותה מחר .ב"ְׁש ַמ ע קֹוֵל נּו" — כאן ,בתוך הנוסח של הציבור ,מקומה של הבקשה הפרטית:
לעצור לרגע ,ולומר בלב במילים שלך את הדבר האחד שאתה מבקש לשנה הבאה .ובווידוי — הוא הולך על סדר האל"ף־בי"ת,
מאל"ף ועד תי"ו ,וטעמו עמוק :אין אדם יודע למנות את כל קלקוליו ,ופעמים שהוא עומד ואין לו מילים כלל .באו חכמי הנוסח
ונתנו לו את האל"ף־בי"ת כולו — "מה שהיה ,באיזו אות שהיה ,הרי הוא כאן" .זהו החליל של הרועה הקטן ,שסיפרנו עליו בפתח
אלול :מי שאין בפיו מילים — נותנים לו את כל האותיות.
ומדוע דווקא בחצות הלילה? אמרו חכמים (ברכות ג ע"ב) :כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד ,וכיוון שהגיע חצות לילה —
באה רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו ,ומיד היה דוד עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר .חצות הוא שעת הכינור של
דוד :שעה שאיש אינו מצפה בה לתפילה ,שהעולם ישן בה — ודווקא בה מתנגן מאליו מה שביום לא נשמע .וכתבו בספרים
שחצות עת רצון היא .היוצא לסליחות בחצות מוצאי שבת עומד באותה שעה עצמה שבה קם נעים זמירות ישראל ,שמזמורו —
"ְל ָד ִו ד ה' אֹוִר י" — ליווה אותנו כל החודש .הקושי שבשעה איננו מכשול; הוא חלק מן התפילה :לקום כשהעולם ישן — כבר אמירה.
ָׁש ֹלׁש ַּד ּקֹות ִל ְפ ֵנ י ַה ְי ִצ יָא ה ַל ְּס ִל יחֹות — ַּב ַּב ִי תְּ ,ב ֶׁש ֶק ט:
א .תודה אחת — דבר אחד מן השנה שאתה מביא כביכורים (הטנא של שבוע שעבר) .נכנסים לבקש רק אחרי שהודו.
ב .אדם אחד — מי שאני צריך לבקש ממנו מחילה ,או לסלוח לו .שנינו (יומא פה ע"ב) :עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים
מכפר עד שירצה את חברו — ואין הסליחות מתחילות באמת בלי הצעד הזה ,לפחות בלב ,ובימים הבאים בפועל.
ג .מידה אחת — מן השלוש עשרה ,לקחת ללילה הזה ולמחר.
ובגוף :לנוח מעט בשבת אחר הצהריים; לצאת בבגדי השבת; להגיע לפני שמתחילים ,ולשבת רגע בשקט .ולא ללכת לבד — ראה "אל
הקורא".
ָמ דֹור ָק בּוַע — ַה ַּת ֲח ָנה ַה ְּׁש ִב יִע ית ְו ָה ַאֲח רֹוָנה
קֹו ל ַה ָּנ ִב יא
מסע שבועי בהפטרות · הפטרת "ׂשֹוׂש ָאִׂש יׂש" — ישעיהו סא–סג · ִס ּיּום ֶׁש ַבע ְּד ֶנָח ָמ ָת א
אַ .ה ִּׂש ְמ ָח ה ֶׁש ל ִצ ּיֹון — ַה ִּׂש יָח ה ִנ ְס ֶּג ֶר ת
שבעה שבועות הלכנו במפה שפרׂש האבודרהם :שלוחים נשלחו — "ַנ ֲח מּו"; ציון סירבה — "ֲע ָז ַב ִנ י ה'"; השלוחים העידו —
"ֲע ִנ ָּי ה ֹסֲע ָר ה ֹלא ֻנ ָח ָמ ה"; המלך בא בעצמו — "ָא ֹנִכ י ָא ֹנִכ י"; העקרה נצטוותה לשיר — "ָר ִּנ י"; ואור עלה — "קּוִמ י אֹוִר י" .והשבת,
בתחנה השביעית ,קורה הדבר שכל המסע חתר אליו :ציון עצמה פותחת את פיה — לא בסירוב הפעם ,אלא בשירהׂ" .שֹוׂש
ָא ִׂש יׂש ַּב ה'ָּ ,ת ֵג ל ַנ ְפ ִׁש י ֵּב אֹלַה יִּ ,כ י ִה ְל ִּב יַׁש ִנ י ִּב ְג ֵד י־ֶי ַׁש עְ ,מ ִע יל ְצ ָד ָק ה ְי ָע ָט ִנ י" (סא ,י) .זהו קול הנחמה השלם :לא הקדוש ברוך
הוא מנחם עוד — המנוחמת מודה .השיחה שנפתחה בסירוב ננעלת בשמחה ,ומה שנשלח מלמעלה בתחנה הראשונה חוזר
מלמטה בתחנה השביעית .ודוקְ" :י ָע ָט ִנ י" — הוא עוטף אותי במעיל .בשבוע שעבר למדנו בגמרא ש"נתעטף הקדוש ברוך הוא
כשליח ציבור" — התעטף כדי ללמד אותנו לבקש; והשבתְ" :מ ִע יל ְצ ָד ָק ה ְי ָע ָט ִנ י" — הוא עוטף אותנו .הטלית עוברת מכתף
לכתף :הוא לובש אותה כדי לבקש בשמנו ,ומלביש אותה עלינו כשנענינו.
בֹ" .לא־ֵי ָא ֵמ ר ָל ְך עֹוד ֲע זּוָב ה" — ַה ִּמ ָּל ה ֶׁש עֹוָנ ה ַע ל ַה ִּמ ָּל ה
ועתה — ההוכחה שכל שבע ההפטרות היו באמת שיחה אחת .חזור אל התחנה השנייה ,לשבת עקב ,ושמע את המילה הראשונה
של הסירובַ" :ו ֹּתאֶמ ר ִצ ּיֹון — ֲע ָז ַב ִנ י ה'"ֲ .ע ָז ַב ִנ י .ועכשיו קרא בהפטרתנו ,שש שבתות אחר כךֹ" :לא־ֵי ָא ֵמ ר ָל ְך עֹוד ֲע זּוָב הּ ,וְל ַא ְר ֵצ ְך ֹלא־
ֵי ָא ֵמ ר עֹוד ְׁש ָמ ָמ הִּ ,כ י ָל ְך ִי ָּק ֵר א ֶח ְפ ִצ י־ָב ּה" (סב ,ד)ֲ .ע זּוָב ה — אותה מילה ,אותו שורש .הסיום עונה על ההתחלה בשפתה שלה :את
אמרת "עזבני" — לא ייאמר לך עוד "עזובה" .וזה יסוד עמוק בדרכי הנחמה שלמעלה :הקדוש ברוך הוא אינו מנחם בהכללה —
"יהיה בסדר" — הוא זוכר את המילה המדויקת שנאמרה ברגע הכאב ,ועונה עליה במילה המדויקת .מי שצעק "עזוב" — יישמע "לא
עזוב" .ולמד מזה גם לעצמך ,שבעה שבועות אחרי תשעה באב :המילה שבה אתה מתאר את מצבך בלילות הקשים — היא המילה
שעליה תבוא התשובה ,בשפתך שלך .שים לב אפוא אילו מילים אתה אומר; הן ייענו.
ובאותו פסוק — "ְו ֹקָר א ָל ְך ֵׁש ם ָח ָד ׁש ֲא ֶׁש ר ִּפ י ה' ִי ֳּק ֶב ּנּו" (סב ,ב) .שם חדש — ובשבוע הבא :שנה חדשה .הרי לך אחד מארבעת
הדברים שמנו חכמים (ראש השנה טז ע"ב) שקורעים גזר דינו של אדם — שינוי השם .ומהו שינוי השם בעומקו? לא בריחה מן
העבר ,אלא הכרזה :זה שנקרא בשם הישן — איננו עוד; זה העומד לפניכם — חדש .והפסוק מבטיח :את השם החדש הזה לא אנחנו
קובעים בדמיוננו — "ִּפ י ה' ִי ֳּק ֶב ּנּו" .יש למעלה שם חדש מוכן לכל יהודי שנכנס לשנה החדשה; מי שהיה "עזובה" — ייקרא "ֶח ְפ ִצ י־
ָב ּה" .ומהו המשל שבחר הנביא לכל התמונה? חתונהֶּ" :כ ָח ָת ן ְי ַכ ֵה ן ְּפ ֵא ר ְו ַכ ַּכ ָּל ה ַּת ְע ֶּד ה ֵכ ֶל יָה " (סא ,י) ,ובהמשך — "ּוְמ ׂשֹוׂש ָח ָת ן ַע ל־
ַּכ ָּל ה ָי ִׂש יׂש ָע ַל ִי ְך ֱא ֹלָה ִי ְך" (סב ,ה) .ראש השנה בעיני הנביא איננו בית דין בלבד — הוא חופה :יום שבו מקבלת הכלה שם חדש,
לובשת לבן ,והחתן שמח עליה .ושני הלבושים אמת :מי שלובש לבן לראש השנה לובש בגדי כלה ובגדי נידון כאחד — וזהו בדיוק
"ּוָפ ַח ד ְו ָר ַח ב ְל ָב ֵב ְך".
גְּ" .ב ָכ ל־ָצ ָר ָת ם לֹו ָצ ר" — ַה ִּמ ָּל ה ָה ַא ֲח רֹוָנ ה ֶׁש ל ַה ַּמ ָּס ע
ואחרי שבע הפטרות ננעלת ההפטרה במילים אלהְּ" :ב ָכ ל־ָצ ָר ָת ם לֹו ָצ רּ ,וַמ ְל ַא ְך ָּפ ָנ יו הֹוִׁש יָע םְּ ,ב ַא ֲה ָב תֹו ּוְב ֶח ְמ ָל תֹו הּוא ְג ָא ָל םַ ,ו ְי ַנ ְּט ֵל ם
ַו ְי ַנ ְּׂש ֵא ם ָּכ ל־ְי ֵמ י עֹוָל ם" (סג ,ט) .ושים לב שהמסע נסגר במעגל שלם :התחנה הראשונה" ,נחמו" ,ציירה את הרועה — "ִּב ְז ֹרעֹו ְי ַק ֵּב ץ
ְט ָל ִא יםּ ,וְב ֵח יקֹו ִי ָּׂש א"; והתחנה השביעית חותמתַ" :ו ְי ַנ ְּט ֵל ם ַו ְי ַנ ְּׂש ֵא ם ָּכ ל־ְי ֵמ י עֹוָל ם" .נשיאה בהתחלה ,נשיאה בסוף — וביניהן כל
הסירוב ,הסערה ,השירה והאור .ללמדך שגם בתחנה השנייה ,כשצעקה ציון "עזבני" ,הייתה נישאת בחיק; שאין הנשיאה מפסיקה
ברגעי הסירוב — היא רק מפסיקה להיות מורגשת .וארבע המילים הפותחות את הפסוק — "ְּב ָכ ל־ָצ ָר ָת ם לֹו ָצ ר" — הן הפסוק שכל
סדרת הבטחון שלנו נשענת עליו ,מאז השיעור החמישי :הקדוש ברוך הוא לא הבטיח שלא תהיה צרה; הבטיח שבתוכה — "לֹו
ָצ ר" ,הוא כואב עמנו .הבוטח שהוכה אינו אדם שאמונתו הופרכה; הוא אדם שנושאים אותו .וכך נפרדים אנו משבע דנחמתא,
שבוע לפני יום הדין ,עם המילים המדויקות שצריך :הוא כואב אתנו ,אוהב ,וחומל — ונושא .בשבוע הבא אי"ה ,בשבת שובה:
"ׁשּוָב ה ִי ְׂש ָר ֵא ל ַע ד ה' ֱא ֹלֶה יָך" — המסע ממשיך אל ימי התשובה.
ָמ דֹור ָק בּוַע — ִׁש עּור ְּת ִׁש יִע י
ְּב ֵא ר ַה ִּב ָּט חֹו ן
לימוד מעמיק בשער הבטחון לרבנו בחיי בעל "חובות הלבבות" · שיעור ט'ַ :ה ִּב ָּטחֹון ְוַה ִּד ין — ְל ִה ָּכֵנס ְל יֹום ַה ִּד ין ְּב ֵלב ִנְׁש ָע ן
אַ .ה ְּס ִת יָר ה ֶׁש ָּכ ל ְי הּוִד י ַמ ְר ִּג יׁש
שמונה שיעורים למדנו את מנוחת הלב הנשען — ובעוד שבוע יום הדין .וכאן עומדת שאלה שכל יהודי חש אותה בבשרו
בימים אלה ,גם אם לא ניסח אותה :וכי אפשר לבטוח ולפחד בבת אחת? אם הבטחון הוא מנוחת הנפש — מה מקומה של
אימת הדין? ואם אימת הדין היא מצוות היום — האם הבוטח ,השקט ,מחסיר משהו מעבודת ראש השנה? יש שהכריעו לצד
אחד" :הבוטח אינו צריך לפחד" — ונעשו קלי דעת ביום הנורא; ויש שהכריעו לצד השני" :בראש השנה אין מקום לבטחון" —
ונכנסו ליום הדין שבורים ומבוהלים ,ויצאו ממנו כפי שנכנסו .ורבנו בחיי מלמד דרך שלישית ,והיא פותחת את הסתירה
כמפתח.
בִ .י ְר ַא ת ַה ִּד ין ְו ֶח ְר ַּד ת ַה ִּד ין
שני דברים נראים דומים ,ושונים הם כרחוק מזרח ממערבִ :י ְר ָא ה ַו ֲח ָר ָד ה .החרדה — היא בתו של הדמיון ,המפסיד הראשון
שלמדנו בשיעור השביעי :היא מציירת שופט זר ,אכזר ,מחפש עילות — ואת האדם לבדו מולו ,בלא סנגור ובלא אב .החרדה איננה
יראת שמים; היא חוסר אמונה בלבוש של יראת שמים .ואילו היראה — היא בתו של הבטחון עצמו :היא הרעדה של מי שעומד
לפני גדלות שהוא אוהב ובוטח בהְ" .ו ִג ילּו ִּב ְר ָע ָד ה" (תהלים ב ,יא) — גילה ורעדה במילה אחת; והפסוק שלמדנו בשבת שעברה —
"ּוָפ ַח ד ְו ָר ַח ב ְל ָב ֵב ְך" — פחד והתרחבות בנשימה אחת .הבוטח אינו פטור מן היראה — הוא היחיד שיכול להגיע אליה באמת ,שהרי
אין אדם ירא כראוי אלא ממי שהוא מכיר .והסימן להבדיל :החרדה מכווצת — האדם קטן ,שותק ,רוצה שהיום יעבור; היראה
מרחיבה — האדם גדל ,מתפלל בקול ,רוצה שהיום יבוא .ואף השם שנתנו חכמים לתפילת היום מכריעָ" :א ִב ינּו ַמ ְל ֵּכ נּו" — אבינו
תחילה .הדיין הוא אב; ומי שידע זאת — יראתו יראת בן.
גַ .ה ְּת חּוִמ ים ֶׁש ל יֹום ַה ִּד ין
ועתה הפתח לסתירה ,והוא מן המפה שפרׂשנו בשיעור החמישי :שני תחומים יש — עולם ועבודה; בעולם התוצאה בידיו ,בעבודה
הבחירה בידינו .וגם ליום הדין שני תחומים .העבודה — התשובה ,התפילה ,הצדקה ,הצעקה ,ה"קומי" — כולה שלנו ,ובה אין
הבטחון פוטר מכלום; אדרבה ,הבוטח עובד ביום הדין יותר מכולם ,שאינו מבזבז כוח על חרדה .והתוצאה — הגזר ,הכתיבה ,מה
שייכתב בספר — היא שלו ,ועליה נאמר כל שער הבטחוןַ" :י ֲע ֶׂש ה ַה ּטֹוב ְּב ֵע יָנ יו" .ושים לב מה זה אומר :הבוטח בראש השנה איננו
בוטח שיזכה בדין; זו הייתה בקשה על תוצאה ,וזה איננו בטחון אלא ניחוש .הבוטח בוטח בדיין — שהוא אבא ,שהוא יודע טובתו,
ושכל מה שייכתב הוא הטוב .ולכן הוא יכול לרעוד ולנוח בבת אחת :רועד — כי העבודה עצומה והיום נורא; נח — כי הסוף בידיים
הנאמנות מכל .אימת הדין היא אימת העבודה; מנוחת הבטחון היא מנוחת התוצאה .אלו לא סותרות — אלו שתי הרגליים
שעומדים עליהן במוסף .ומן הסוגיה עצמה ראיה למפה הזאת" :שלושה ספרים נפתחין בראש השנה — אחד של צדיקים גמורים,
ואחד של רשעים גמורים ,ואחד של בינוניים" (ראש השנה טז ע"ב); והבינוניים — "תלויים ועומדים מראש השנה ועד יום
הכיפורים" :זכו — נכתבים לחיים .הספר השלישי אינו נכתב בראש השנה — הוא נכתב בעשרת הימים ,בידינו; הוא תחום העבודה
בטהרתו .ורובנו ,כידוע ,מן הספר השלישי — כלומר :רוב הכתיבה שלנו עוד לפנינו ,ובידינו .ושמע איך הפייטן עצמו קבע את
החלוקה בתפילת היוםּ" :וְת ׁשּוָב ה ּוְת ִפ ָּל ה ּוְצ ָד ָק ה ַמ ֲע ִב יִר ין ֶא ת ֹרַע ַה ְּג ֵז ָר ה" — שלושה דברים ,ושלושתם מתחום העבודה :התשובה
שלי ,התפילה שלי ,הצדקה שלי .לא נאמר "ומזל טוב מעביר" ,לא "וחשבון מדויק של הסיכויים"; הפיוט מוסר בידינו בדיוק את
מה שבידינו ,ואת השאר — "ּוַמ ְל ָא ִכ ים ֵי ָח ֵפ זּון" — מניח למעלה .הבוטח ביום הדין יודע את הרשימה שלו :שלושה דברים .ובהם הוא
עובד כאילו אין דיין ,ובכל השאר הוא נח כאילו אין נאשם.
דִ" .מ י ָּכ ָע ם ַה ֶּז ה" — ִּב ְג ֵד י ַה ָּל ָב ן ֶׁש ל יֹום ַה ִּד ין
ואם תשאל :היכן מצינו שדרך זו היא דרכה של תורה? — הרי לך מקור מופלא בירושלמי (ראש השנה פרק א ,הלכה ג) ,ותורת
הבטחון כולה בתוכו" :בנוהג שבעולם ,אדם שיש לו דין — לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ,שאינו יודע איך ייצא דינו.
אבל ישראל אינן כן :לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים זקנם ,ואוכלים ושותים ושמחים בראש השנה — לפי שיודעין
שהקדוש ברוך הוא עושה להן נס" .ראה מה נחשב כאן לגדולתם של ישראל :לא היראה בלבד — היראה מצויה אצל כל נאשם;
הגדולה היא לבוא אל הדין בלבן .לאכול .לשמוח .להיכנס לבית הדין כמי שיודע מי הדיין .וכל דיני ראש השנה מעידים על זה :אין
אומרים תחנון ,אוכלים סימנים לשנה מתוקה ,לובשים בגדי חג ,מברכים "שהחיינו" .יום הדין הגדול של השנה — ובהלכותיו הוא
יום טוב .שהיהודי עומד בו בשני התחומים בבת אחת :בפנים — עבודה עצומה ,רעדה ,צעקה; ובחוץ — לבן ,ושמחה ,ובטחון בדיין.
וזהו מי כעם הזה.
הֵּ .ב ית ַה ִּמ ְד ָר ׁש ֶׁש ל ַה ִּב ָּט חֹון — ַה ֻּק ְׁש יֹות
קושיא א' :אם התוצאה שלו ותהיה טובה בכל מקרה — לשם מה כל היראה? ישב הבוטח בשקט ,יעשה את שלו ,ויסמוך.
הקושיא מניחה שהיראה היא אמצעי להשגת תוצאה — ואיננה .היראה איננה "כדי ש"; היא תגובה של אמת למציאות של אמת:
מלך מלכי המלכים יושב על כיסא דין והעולם כולו עובר לפניו — ומי שאינו רועד מזה ,לא הבין את זה .הבוטח אינו ירא כדי לזכות;
הוא ירא כי הוא רואה .ועוד :היראה עצמה היא מתחום העבודה — היא ה"קומי" של יום הדין ,הכוח שמניע את הצעקה ואת
התשובה; ובלעדיה אין עבודה ,ואין הבוטח פטור מן העבודה לעולם .הישיבה בשקט על יסוד "בין כה וכה יהיה טוב" — איננה
בטחון; היא עצלות שגנבה את בגדי הבטחון .הבוטח קם ורועד ועובד — ואת המנוחה הוא שומר לרגע הנעילה ,כשהעבודה נגמרה
והסוף מונח ביד הנאמנת.
קושיא ב' :ואם ,חלילה ,הדין לא ייצא כפי שביקשנו? הרי יש שנים שנגזרות בהן גזירות קשות — לפרט ולכלל .במה יבטח הבוטח
מול הספר הפתוח?
שני דברים ,ושניהם מדברי חכמים .הראשון — הספר לעולם אינו נעול בפני הצועק" :אמר רבי יצחק :ארבעה דברים מקרעין גזר
דינו של אדם — צדקה ,צעקה ,שינוי השם ושינוי מעשה" (ראש השנה טז ע"ב); ושנינו שם" :יפה צעקה לאדם — בין קודם גזר דין,
בין לאחר גזר דין" .לאחר גזר דין! הדלת שאדם חושב שנסגרה בנעילה — פתוחה כל השנה בפני צעקה אמיתית .וזה בדיוק "ַק ֵּוה...
ְו ַק ֵּוה" שלמדנו במזמור — לא נענית ,חזור וקווה .והשני — עמוק ממנו ,ואמרנוהו כבר בקושיא הקשה של השיעור החמישי ,ונחזור
עליו עכשיו כשהוא נוגע :הבטחון מעולם לא היה הבטחה לתוצאה מסוימת; הוא סמיכת הלב על מי שיעשה הטוב ,ורואה את
הטוב במלואו .וגזירה שאין אנו מבינים — "הנסתרות לה' אלקינו" ,כפרשתנו; ואילו "הנגלות לנו" — התשובה ,הצדקה ,הצעקה — הן
שלנו ,ובהן אין להתייאש לעולם .ועל הכול — "ְּב ָכ ל־ָצ ָר ָת ם לֹו ָצ ר" :גם בשנה שנגזר בה קושי ,אין הבוטח לבדו בתוכה.
קושיא ג' :תשובתו של הבוטח ותשובתו של החרד — הרי אותם מעשים הם :אותו וידוי ,אותה צדקה ,אותן סליחות .במה נבדלות?
במעשים — אין הבדל; בכיוון — כל ההבדל .החרד עושה תשובה כדי לברוח מן הדין; הבוטח עושה תשובה כדי לשוב אל הדיין.
הראשון מבקש להקטין את הסיכון; השני מבקש להגדיל את הקרבה .ולכן תשובת החרד נגמרת ביום הכיפורים — ברגע שעבר
הדין ,עבר גם הצורך; ותשובת הבוטח רק מתחילה שם ,שהרי לא הדין הניע אותה .ולמדנו את שני הסוגים בפרשת כי תצא:
תשובה מיראה — עוקרת; תשובה מאהבה — הופכת .ותשובת הבוטח היא תשובה מאהבה ,גם כשהיא לבושה ברעדה — כי הרעדה
שלו רעדת בן לפני אביו ,לא רעדת נאשם לפני שופטו .ובזה נשלם השער לימי הדין :הבוטח בא לראש השנה לא לעשות עסקה —
הוא בא הביתה ,בבגדי לבן ,ולבו רועד ורחב.
הבטחון והדין בשורה אחת :רועדים על העבודה ,ונחים על התוצאה .יראה — כן ,חרדה — לא .בלבן ובשמחה אל בית הדין —
כי הדיין הוא אבא .וגם אם ייגזר דבר קשה :הספר פתוח לצועק ,והוא כואב אתנו בתוכו.
ַה ְנ ָה ָג ה ְל ַמ ֲע ֶׂש ה ַל ָּׁש בּוַע ָה ַא ֲח רֹון ֶׁש ל ַה ָּׁש ָנ ה:
א .מידה אחת בלילה :בכל סליחות — מידה אחת מן השלוש עשרה לומר בכוונה; ולמחרת — לעשות אותה פעם אחת.
ב .מבחן יראה/חרדה :כשעולה הפחד מן הדין — לשאול" :האם זה מכווץ אותי או מרחיב אותי?" אם מכווץ — לומר "ָא ִב ינּו" לפני
"ַמ ְל ֵּכ נּו" ,ולהתחיל מחדש.
ג .הקבלה לשנה — הזרע שנזרע בלוח בראש חודש :לכתוב אותה במשפט אחד ,ולהביא אותה כתובה לראש השנה.
ַּב ִּׁש עּור ַה ָּב א ִא ם ִי ְר ֶצ ה ַה ֵּׁש םְּ ,ב ַׁש ָּב ת ׁשּוָב ה :שיעור י' — ַה ִּב ָּט חֹון ְו ַה ְּת ׁשּוָב ה :מדוע אין תשובה בלא בטחון ,ואיך נכנסים לעשרת ימי תשובה
בלי ייאוש מן השנים הקודמות.
ַה ַּג ְר ֶז ן ְו ַה ַּמ ְפ ְּת חֹות ַמ ֲע ֶׂש ה ֶׁש ָה ָי ה
מסופר על הבעל שם טוב הקדוש ,שקודם ראש השנה למד עם תלמידו רבי זאב קיציס את הכוונות העמוקות של תקיעת השופר,
כדי שיהא הוא המקריא ויכוון כראוי בשעת התקיעות .עמל רבי זאב ימים רבים ,ורשם לעצמו את כל הכוונות על גיליון נייר ,לבל
ישכח .והנה ,בהגיע שעת התקיעות ,בעמדו לפני הבימה ולב כל הקהל נשען עליו — חיפש את הגיליון ,ולא מצאו .נעלם .ניסה
להיזכר בכוונות — ולא עלה בידו דבר; המוח ריק .עמד רבי זאב לפני ארון הקודש ,לבו נשבר בקרבו ממש ,ובכה בכי גדול מעומק
הלב — והקריא את סדר התקיעות פשוט ,מילה במילה ,בלי כוונה אחת.
אחרי התפילה אמר לו הבעל שם טוב :בהיכל המלך חדרים רבים ,ולכל חדר מפתח משלו; והכוונות — מפתחות הן ,וכל מי שיודע
כוונה — יודע לפתוח דלת אחת .אבל יש כלי אחד שפותח את כל הדלתות בבת אחת :הגרזן .והלב השבור — הוא הגרזן .אתה
חשבת שאיבדת את הכוונות; ובאמת נטלו אותן ממך כדי שתביא את מה שגדול מכולן .ובשבוע הזה ,שבין הסליחות לתקיעות,
שמע מה מונח במעשה :יש הסבורים שלא יוכלו לעמוד בדין כי אינם יודעים את הכוונות ,את הפיוטים ,את פירוש המילים.
והמעשה אומר :המפתחות טובים למי שיש לו; והגרזן — ביד כל אחד .לב אחד שנשבר באמת בסליחות של מוצאי שבת שווה
יותר מגיליון שלם של כוונות .ומה שלמדנו כל החודש איננו כוונות — אלא הכנת הלב לשבירה של אהבה.
ִמ ן ַה ָּפ ָר ָׁש ה ּוִמ ן ַה ָּי ִמ ים ִנ יצֹוצֹות ַל ֻּׁש ְל ָח ן
"ַה ִּנְס ָּת ֹרת ַלה' ֱא ֹלֵה ינּוְ ,ו ַה ִּנְג ֹלת ָלנּו ּוְל ָבֵנינּו" (כט ,כח)
ונקוד במסורה על "ָל נּו ּוְל ָב ֵנ ינּו" — ודרשו חכמים (סנהדרין מג ע"ב) שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן .ולפי
דרכנו — הפסוק מחלק את העולם לשני תחומים כמו השער שלנו :הנסתרות — מה שנגזר ,מה שייכתב ,מהלכי ההשגחה —
לה' אלקינו; והנגלות — התשובה ,החסד ,המעשה — לנו .ומי שמתעסק כל היום בנסתרות ,מנחש מה נגזר עליו ומפרש כל
רמז — הזניח את תחומו שלו וחדר לתחום שאינו שלו .עשה את הנגלות; הנסתרות — בידיים טובות.
"ּוָבַח ְר ָּת ַּבַח ִּיים ְל ַמ ַע ן ִּת ְח ֶיה ַאָּת ה ְו ַזְר ֶע ָך " (ל ,יט)
ולכאורה תמוה :וכי צריך לצוות על אדם לבחור בחיים? מי בוחר במוות? אלא שבחירת החיים אינה ברורה כפי שנדמה:
פעמים שהדרך הנראית כחיים — כנוחות ,כהנאה — היא דווקא ההולכת ומכבה ,והדרך הנראית כקושי היא החיה .לכן צריך
ציווי :בחר במה שחי באמת ,גם כשאינו נראה כך .ו"ְל ַמ ַע ן ִּת ְח ֶי ה ַא ָּת ה ְו ַז ְר ֶע ָך" — הבחירה אינה פרטית לעולם :הבוחר בחיים
בוחר לדורות ,והבוחר להיפך — גם.
"ַוֲהֵׁש ֹבָת ֶא ל־ְל ָבֶב ָך " (ל ,א)
פרשת התשובה פותחת לא ב"ושבת עד ה'" — הוא בא רק בפסוק ב' — אלא בתשובה קטנה יותרַ" :ו ֲה ֵׁש ֹבָת ֶא ל־ְל ָב ֶב ָך" .קודם
שאדם שב אל בוראו ,הוא משיב דברים אל לבו :מה שידע בראשו שנים — שהחיים קצרים ,שהוא אהוב ,שיש למי לחזור —
יורד סוף סוף מן הראש אל הלב .וזו התשובה הראשונה של כולן ,ובלעדיה אין השנייה :להשיב אל הלב את מה שכבר ידוע.
כל הגיליון הזה ,וכל החודש ,לא באו אלא בשביל התנועה הזאת — עשרים סנטימטר ,מן הראש ללב.
מוילך · "ְו ַע ָּת ה ִּכ ְת בּו ָלֶכם ֶא ת־ַה ִּׁש יָר ה ַה ֹּזאת" (לא ,יט)
המצווה האחרונה בתורה — התרי"ג — היא כתיבת ספר תורה ,ולשונה "ִּכ ְת בּו ָל ֶכ ם" :לכם ,בעצמכם .הרי זה דין המלך שלמדנו
בפרשת שופטים ,מסור עתה לכל ישראל :הבא מן המוכן אינו נשאר; הנכתב ביד — נעשה חלק מן האדם .ובסוף שנה — כתוב
לך :את הקבלה ,את מה שלמדת ,את השם החדש שאתה מבקש לשנה הבאה .שירה שנכתבה ביד — "ֹלא ִת ָּׁש ַכ ח ִמ ִּפ י ַז ְר עֹו"
(לא ,כא).
"ַה ּיֹום" — ַה ִּמ ָּלה ַה חֹוֶזֶר ת ֶׁש ל ַה ָּפָר ָׁש ה
מנה ותמצא" :היום" חוזרת בפרשתנו פעם אחר פעם — "ַא ֶּת ם ִנ ָּצ ִב ים ַה ּיֹום"ֲ" ,א ֶׁש ר ָא ֹנִכ י ְמ ַצ ְּוָך ַה ּיֹום"ְ" ,ר ֵא ה ָנ ַת ִּת י ְל ָפ ֶנ יָך ַה ּיֹום",
"ַה ִע ֹדִת י ָב ֶכ ם ַה ּיֹום" .ודווקא הפרשה הזאת נקראת ביום האחרון של השנה .ללמדך שסוף השנה איננו רגע של סיכום מן
העבר בלבד — הוא "היום" הגדול מכולם :כל מה שלא נעשה בשלוש מאות חמישים וארבעה הימים שקדמו ,אפשר להתחיל
בו הבוקר .שנה שלמה מתכנסת ל"היום" אחד ,ומי שאוחז בו — אוחז בכולה.
מן הימים · "ְמ ִע יל ְצ ָד ָק ה ְיָע ָט ִני" — ַה ַּטִּל ית ֶׁש ל ַה ְּס ִל יחֹות
נהגו רבים להתעטף בטלית לסליחות אף שהן נאמרות בלילה — זכר לאותו "ִנ ְת ַע ֵּט ף ַה ָּק דֹוׁש ָּב רּוְך הּוא ִּכ ְׁש ִל יַח ִצ ּבּור" .והנה
בהפטרתנוְ" :מ ִע יל ְצ ָד ָק ה ְי ָע ָט ִנ י" .הטלית של הסליחות אומרת שני דברים בבת אחת :אני מבקש בסדר שהוא לימד — ואני
כבר עטוף .הבקשה והמענה בבגד אחד.
ָׁש ֹלׁש ְׁש ֵא לֹות ְל ִׂש יָח ה ֶׁש ל ַׁש ָּב ת ֶא ל ַה ֻּׁש ְל ָח ן
א" .אתם נצבים היום כולכם" — אחרי כל התוכחה ,עדיין עומדים .מה במשפחתנו "עדיין עומד" אחרי שנה לא פשוטה —
ולמה זה שווה תודה לפני שמבקשים על השנה הבאה?
ב" .יעשו לפני כסדר הזה" — לא "יאמרו" .איזו אחת משלוש עשרה המידות הכי חסרה לנו בבית ,ומה תהיה עשייה אחת
שלה השבוע?
ג .יראת הדין מול חרדת הדין — מכווצת או מרחיבה .איך ניכנס השנה לראש השנה :כנאשמים בשחור ,או כבנים בלבן? מה
משנה בפועל בבית בין שני הסוגים?
ְס ִל יחֹותֶ ,ע ֶר ב ֹראׁש ַה ָּׁש ָנ הְ ,ו ֹראׁש ַה ָּׁש ָנ ה ֶׁש ָח ל ְּב ַׁש ָּב ת ֲה ָל ָכ ה ְל ַׁש ָּב ת זֹו
סליחות ראשונות :למנהג אשכנז — במוצאי שבת זו ,אחר חצות הלילה; ונהגו שלא להחליף עוד בגדי שבת עד אחר
הסליחות ,שהן נאמרות ברוב עם וב"שמחה של סליחה" .בשאר הימים — באשמורת הבוקר לפני שחרית.
שלוש עשרה מידות :עיקר הסליחות; נאמרות בקול עם הציבור .והמתפלל ביחיד — אינו אומר י"ג מידות דרך תפילה
ובקשה ,אלא קוראן בטעמים כקורא בתורה; וכן אינו אומר את הבקשות שבארמית.
ערב ראש השנה (יום שישי ,כ"ט אלול) :אין תוקעים בשופר — להפסיק בין תקיעות רשות לתקיעות חובה .נוהגים
בהתרת נדרים לפני שלושה אחר שחרית .מרבים בצדקה ובבקשת מחילה ,ויש הנוהגים לטבול ולהשתטח על קברי
צדיקים.
ראש השנה שחל בשבת :השנה יום א' דראש השנה בשבת — אין תוקעים בשופר ביום הראשון ,ותקיעת שופר בשני
בלבד .אין אומרים "אבינו מלכנו" בשבת .הדלקת נרות ליום שני — במוצאי שבת ,אחר צאת הכוכבים ,מאש דלוקה
מערב שבת בלבד .ונוהגים בליל שני להניח פרי חדש על השולחן בשעת "שהחיינו".
ומן העיקרְ" :וִגילּו ִּב ְר ָע ָד ה" — היראה והשמחה כאחד; בגדי לבן ,ולב עובד .הדברים כלליים בלבד — לכל שאלה למעשה :מורה הוראה.
ִמ ָּל ה ֵּב ין ַא ִח יםְ ,ל סֹוף ָׁש ָנ ה ֶא ל ַה ּקֹוֵר א
אחי היקר ,זה המכתב האחרון של השנה .ולפני שנעמוד הלילה ,בחצות ,בשורה האחורית של בית הכנסת — הרשה לי לומר לך
את מה שאמר משה בפתח הפרשה ,במילים פשוטות :אתה עדיין עומד .אחרי השנה הזאת ,עם התוכחה שקראת בה לעצמך
בשבת שעברה ,עם כל מה שהיה ומה שלא היה — אתה נצב היום .זה לא מובן מאליו ,וזה לא הישג קטן; ומי שעומד אחרי שנה
כזאת — יש לו זכות לגשת אל הברית .אל תיכנס לסליחות בשחור .היכנס בלבן — בבגדי השבת שעוד עליך ,כמנהג ישראל —
ותאמר את "לך ה' הצדקה" כבן שמתבייש מפני מי שאוהב אותו ,לא כנאשם.
ואל תלך לבד .הסליחות נאמרות בציבור לא במקרה :יש דברים שאדם לא מסוגל לומר ליד עצמו ,ומסוגל לומר ליד יהודי אחר
שאומר אותם איתו .אמור למישהו "בוא נלך יחד" — או תן למישהו לומר לך .ובשבוע הזה ,שבין הלילה הזה לתקיעות ,עשה את
הקטן ביותר :מידה אחת בלילה ,מעשה אחד ביום ,והקבלה של אלול כתובה על פתק בכיס של בגדי החג .שנה נכבית הלילה כנר
שכלה שמנו — אבל למדנו איך זה עובד :מן הנר הזה מדליקים את הבא ,והאור אותו אור .הנר שלך דולק ,אחי ,וממנו יידלק גם
השנה הבאה .שבת שלום ,סליחות טובות — וכתיבה וחתימה טובה ,לך ולכל אשר לך.
ֵצ יָד ה ַל ֶּד ֶר ְך — ַל ָּׁש בּוַע ָה ַא ֲח רֹו ן ֶׁש ל ַה ָּׁש ָנה:
יום ראשון (סליחות)ְ" :ל ָך ה' ַה ְּצ ָד ָק ה ְוָל נּו ֹּבֶׁש ת ַה ָּפ ִנים" (דניאל ט ,ז) · שניִּ" :כ י־ָק רֹו ב ֵא ֶליָך ַה ָּד ָב ר ְמ ֹאדְּ ,ב ִפ יָך ּוִב ְל ָב ְב ָך
ַל ֲע ֹׂשתֹו " (דברים ל ,יד) · שלישיַ" :וַּיֲע ֹב ר ה' ַע ל־ָּפ ָניו ַוִּיְק ָר א" — יעשו לפני כסדר הזה (ראש השנה יז ע"ב) · רביעיֹ" :לא־ֵיָא ֵמ ר
ָל ְך עֹו ד ֲע זּוָב ה" (ישעיהו סב ,ד).
חמישיְ" :וֹקָר א ָל ְך ֵׁש ם ָח ָד ׁש " (ישעיהו סב ,ב) · שישי (ערב ראש השנה)ְּ" :ב ָכ ל־ָצ ָר ָת ם לֹו ָצ ר" (ישעיהו סג ,ט) · שבת קודש —
ראש השנהַ" :א ֶּת ם ִנָּצ ִב ים ַה ּיֹו ם ֻּכ ְּל ֶכ ם ִל ְפ ֵני ה' ֱאֹלֵה יֶכ ם" (דברים כט ,ט).
ַׁש ָּב ת ָׁש לֹום ּוְמ ֹבָר ְך · ְס ִל יחֹות טֹובֹות · ְּכ ִת יָב ה ַו ֲח ִת יָמ ה טֹוָב ה
ְל ֶה ָע רֹות ְו ֶה ָא רֹותְ ,ו ִל ְק ָּב ַל ת ַה ִּג ָּל יֹון ִמ ֵּד י ָׁש בּוַע ַּב ֹּדַא ״לnergilyon@gmail.com :
ֵנר ַמ ֲעָר ִב י · גיליון י"א · פרשת נצבים־וילך — שבת סליחות · כ"ג באלול תשפ"ו · "ְּב ֵא ר ַה ִּב ָּטחֹון" :שיעור ט' — הבטחון והדין · "קֹול ַה ָּנִב יא" :שוש אשיש — סיום
שבע דנחמתא · בשבוע הבא אי"ה :ראש השנה תשפ"ז — מוסף מיוחד; ובשבת שובה :שיעור י' והפטרת "שובה ישראל" · ִנָּת ן ְל ַצֵּלם ּוְל ָה ִפ יץ ְל ִזּכּוי ָה ַר ִּב ים
