ליקוטים וביאורים על הפרשה וענייני דיומא · Likutim U'viurim ak Haparsha V'inyanei D'yoma — ניצבים וילך (2026-08-31)

בס"ד
ליקוטים וביאורים על פרשיות צבים וילך
ופירוש על סליחות
צבים
פעם האחרוה שתאספו כל ישראל יחדיו
מתי אמרה פרשה זו
חוטבי עצים ושואבי מים -שכר או עוש?
התחיל משה לפייסם -א"כ מה התכלית של הקללות?
אחרי לבבכם ואחרי עייכם -עין רואה והלב חומד
מומר ,מיד הוא שוא ישראלים בלב ופש יותר מכל הגוים
לא די להיות יהודי בלב
יש חיוב לקיים את התורה אך ורק בגלל ציווי ה' ולא בגלל רצוות או חשבוות אחרים
ימות המשיח
בשמים ומעבר לים לעומת בפיך ובלבבך
בפיך ובלבבך לעשותו
לחיות כמו יהודי או למות כמו יהודי
'חיים ברכה' גימטריא 'צרה'
וילך
כמה פרשיות יש בתורה ומי סידרן?
מהגים שוים בסידור וחילוק פרשיות התורה:
מה רצו מלכי ישראל להשיג בזה שעברו כל מיי עבירות חמורות כולל עבודה זרה?
הסתר פים לעומת 'אין אלהי בקרבי'
רעות רבות וצרות
פירוש על הסליחות
השמה לך ,והגוף פעלך חוסה על עמלך .השמה לך ,והגוף שלך .יהוה עשה למען שמך.
סלח־א לעון העם הזה כגדל חסדך וגו' 'ושם אמר' ויאמר ה' סלחתי כדברך.
קל ארך אפים /קל מלך יושב על כסא רחמים
י"ג מידות -ורב חסד ואמת -סגולתן
הפסוקים לפי כל פיוט בסליחות
מי שעה לאברהם אביו -מי שעה ליצחק בו
לקט וערך בעזרת ה' ע"י ירמיהו יצחק דושיסקי
לעי" א"מ ר' יוסף מאיר בן ר' יצחק זצ"ל
הערות והארות אפשר לשלוח ל-
3810060@gmail.com
או להתקשר ל 053-3177381
אפשרות לקבל את הגליון במייל
גליון 14
בס"ד
ליקוטים וביאורים על פרשת צבים
פעם האחרוה שתאספו כל ישראל יחדיו
כ"ט ט' אתם צבים היום כלכם .גילה לן הפעח רזא שזו היתה פעם האחרוה שתאספו כל ישראל יחדיו,
וז"ל" :היום כולכם ,כלומר לאפוקי אחרי עברכם את הירדן תתפרדו איש לחלתו ,ואי אפשר לאסוף כולכם
אחר כך טף ושים שלא יהיה אחד מכם חסר ,ולכן אמר 'היום'".
מתי אמרה פרשה זו
העולה מדבריו שפרשה זו אמרה סמוך למיתת משה ,וכן כתב רביו בחיי להדיא עה"פ האזיו השמים
ואדברה )דברים לב ,א(" :דיבר משה עם השמים לוכח ועם הארץ בסתר ,והטעם מפי שהיה מתקרב אל
השמים ומתרחק מן הארץ כי ביום מותו היה זה ,וכן בכל הדברים כולן מתחילת ]פרשת[ אתם צבים היום,
שקיבץ כל ישראל ואמר אתם צבים היום ,גם פרשת וילך שהזכיר בה )דברים לא ,ב( בן מאה ועשרים שה
אכי היום ,גם פרשת 'עלה אל העברים' ,גם בפרשת וזאת הברכה שכתוב בה לפי מותו ,הכל ביום אחד
והוא יום מותו ,והפרשיות כולן דביקות בעיים רבים גדולים ופלאים ,ראויין להעשות בימים רבים ,ועשו
כולן בדרך הס ביום אחד".
אולם ברמב"ן מבואר דאסיפה זו היתה בעת הואיל משה באר את התורה )דברים א ,ה( שהוא באחד בשבט
כדכתיב )פסוק ב( ויהי בארבעים שה בעשתי עשר חודש באחד לחודש וגו' .סמוכין לדבר מציו במדרש
)קה"ר פ"א ,לא( ]פרשה[ זה היה ראוי להיות תחילת הספר ,אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
שוב ראיתי חידוש פלא בספר ברכת שמואל בשם המגלה עמוקות ,וז"ל" :פרשת אתם צבים אמר משה
בראש השה קודם מיתתו ,אתם צבים היום ,כמו דאמר )איוב א ,ו( ויהי היום ויבואו בי אלקים להתייצב
על ה' וגו' ,ראשיכם שבטיכם ,אלו צדיקים גמורים ,ואחר כך כל איש ישראל ,אלו הביוים ,מחוטב עציך
עד שואב מימך ,אלו הרשעים גמורים") .עשה חיל מהג"ר חיה יו"ט ליפא מצר שליט"א(
חוטבי עצים ושואבי מים -שכר או עוש?
כ"ט י' מחטב עציך עד שאב מימיך ורש"י אומר :מחטב עציך .מלמד שבאו כעיים להתגיר בימי משה
כדרך שבאו גבעוים בימי יהושע ,וזהו האמור בגבעוים )יהושע ט'( "ויעשו גם המה בערמה" ,ותם משה
חוטבי עצים ושואבי מים )עי' תחומא( .הבעל הטורים בפרשת משפטים כ"א י"ד מביא :בערמה ב'
במסורה הכא ואידך ויעשו גם המה בערמה בגבעוים זה שהזיד להרוג בערמה וריחק עצמו מעדת ישראל
ע"כ מעם מזבחי תקחו למות אבל בגבעוים שבערמה קרבו עצמן לעדת ישראל זכו להיות חוטבי עצים
ושואבי מים למזבח זה תרחק מן המזבח ואלו תקרבו למזבח .א"א הרא"ש זצ"ל .יש לו מחלוקת ,אם
מה שעשו אותם חוטבי עצים ושואבי מים היה עוש או שכר והתקרבות לה') .מובא בספר משחת שמן מאת
הג"ר חיים שאול קויפמן זצ"ל(
התחיל משה לפייסם -א"כ מה התכלית של הקללות?
כ"ט י"ב רש"י מביא את מדרש אגדה :למה סמכה פרשת אתם צבים לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה
קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבתורת כהים ,הוריקו פיהם ואמרו מי יוכל לעמד באלו? התחיל משה
לפייסם -אתם צבים היום ,הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קימים לפיו.
וקשה דהרי כל התכלית של הקללות היה להפחיד את עם ישראל ואיך בא משה להרגיע אותם? וכמו
שהבאו את האבן עזרא בפרשת בחוקותי ,שמפרש למה הקללות כל כך ארוכים והברכות די קצרות ,בגלל
שבקללות הקב"ה פרט את כל העושים משא"כ בברכות הכתוב מדבר בכללות ,והכל כדי להפחיד את עם
ישראל ,ואם כן ,מה המקום כאן להרגיע את עם ישראל?
הג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל היה שואל על המאמר חז"ל שהקב"ה מקדים רפואה למכה .למאי "מ אם
הקדים הרפואה או לא ,העיקר שיהיה רפואה בזמן שצריכים אותה? אבל הפשט הוא ,שמזה שהקדים את
הרפואה למכה רואים ,שעיקר תכלית המכה היתה הרפואה .כדי שעשה תשובה ותקרב אליו ית"ש .כל
העושים הם לא כמו אצל אומות העולם כדי להעיש ובסוף לא שאר מהם כלום ,אלא כדי להעמיד אותו
לכוון אותו אל הדרך הכוה.
והג"ר מרדכי דרוק זצ"ל היה מסביר ,למה צריכים כל כך הרבה קללות ,כל קללה וכל מחלה יכולה לגמור
את האדם ,אז למה חייבים כל כך הרבה אופציות לזה? והסביר ,שהקללות והעושים הם כדי להחזיר
אותו לדרך הטוב ,ורק כשיש מדה כגד מדה אחו יכולים לדעת במה חטאו ועל מה עליו לעשות תשובה.
אחרי לבבכם ואחרי עייכם -עין רואה והלב חומד
כ"ט ט"ו רש"י ד"ה כי אתם ידעתם וגו' ותראו את שקוציהם :לפי שראיתם העבודת כוכבים ,ושמא השיא
לב אחד מכם אותו ללכת אחריהם .פסוק ט"ז ד"ה ותראו את שקוציהם :על שם שהם מאוסים כשקצים.
העיר הג"ר מרדכי דרוק זצ"ל שיש לרש"י ד"ה ותראו את שקוציהם בפסוק ט"ז למה מביא את המילים
האלו גם בפסוק ט"ו? וגם דברי הפסוק צריכים ביאור :ואת אשר עברו בקרב הגוים אשר עברתם' .עברו'
או 'עברתם'?
כדי להסביר את זה קדים לפי כן את קושיה אחרת :כתוב בפרשת שלח :ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי
עייכם -הלב קודם לעייים .ובחז"ל כתוב :עין רואה והלב חומד -עין קודם ללב? האם יש כאן מחלוקת
תורה שבכתב עם תורה שבעל פה?
וההסבר הוא ,דאי' בתוספתא שבועות ג' ג' ר' אלעזר בן מתיא אומר הרואה עוברי עבירה מתחייב לראות
הרואה עושי מצוה זכה לראות.
למה שאתה מוכן ,את זה אתה זוכה או מתחייב לראות .ואחרי שראית זה משפיע עליך .ולא תתרו אחרי
לבבכם ואחרי עייכם -הלב קודם לעייים ,כי למה שאתה מוכן בלב ,את זה אתה רואה .אבל עין רואה
והלב חומד -עין קודם ללב ,שמאחר שהעין רואה זה משפיע על הלב.
כל כלל ישראל עברו בקרב הגויים אבל הם ראו את שקוציהם ומשה רביו לא ראה את זה .וזה הפשט :ואת אשר
עברו בקרב הגוים -גם אי עברתי -אבל :אשר עברתם ותראו את שקוציהם ,אתם ראיתם את שקוציהם
ואי לא .לכן רש"י מחבר את ותראו את שקוציהם בד"ה של פסוק הקודם שכתוב בו אשר עברתם .לגבי
הראייה היה 'עברתם' אבל במציאות גם משה רביו עבר שם ' -עברו'.
בחומשים החדשים כבר שיו את הד"ה הראשון ומחקו את החלק של 'ותראו את שקוציהם'.
מומר ,מיד הוא שוא ישראלים בלב ופש יותר מכל הגוים
כ"ט י"ז בכם שרש פרה ראש ולעה אומר החתם סופר בזה"ל :החתם סופר ) תורת משה שופטים י"ח ט'(
לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם .לא ימצא בך מעביר בו ובתו באש קוסם קסמים וגו' .יש לדקדק
לשון לא ימצא בקמץ .על כן ראה לי על פי מה שכתבתי במקום אחר לא תלמד לעשות ,רצה לומר שלא
ילמוד ספרי האומות כמסתפק ולבסוף ידע כי האמת עמו ויעבוד ה' בלב שלם יותר ,חלילה וחלילה להיות
בספק רגע אחד ,כי יאמין בקבלת אבותיו וילמוד להבין ולהורות דיי כישוף ועבודה זרה .מצא הלומד
כמסופק הרי הרהר רגע בעבודה זרה ,וכתב רמב"ן כאן ,פן יש בכם שרש פורה ראש ולעה ,כי כל מי שלא
הרהר בעבודה זרה ,לא יוליד מודה בה .על כן אמר ,אם לא תלמד לעשות כמסופק ,רק להבין ולהורות ,אז
ממילא לא ימצא בקרבך מעביר בו ובתו באש ,כי מי שלא הרהר לא יוליד מודה בה.
שאלתי מה טעם חזין דמי שהמיר דתו מיד הוא שוא ישראלים בלב ופש יותר מכל הגוים ,ואמרו חכמיו
ז"ל )סהדרין צ"ד (.גיורא עד עשרה דרא לא תבזי ארמאה באפיה ,ומאי שא מומר שמיד מבזה ישראל
ושואם .ועמדתי על חקירה זו ,ואמרתי על פי דברי דברי רמב"ן ה"ל ,שזה המומר הוא כבר יותר מדור
העשירי ,שהרי השורש היה כבר באבות אבותיו ,ואפילו במעמד אתם צבים כבר פרה ראש ולעה שלו ,וכבר
עברו עליו כמה דורות.
לא די להיות יהודי בלב
כ"ט י"ח והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה .בספר
תולדות יצחק מבואר דפסוק זה קאי על אשים שראה להם לעבוד את השם יתברך רק בלבבם ולא בפועל,
וז"ל" :וזהו שאמר 'והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי' ,מצד שליבי טוב ושלום עם ה' ,ואמר בלבבו ,שעם
הלב שהוא שלם יתברך ויאמר שלום יהיה לי ,לפי שבשרירות לב ובמחשבתי טובה וכו' ,והוא רוצה שי
תורות .וזהו 'למען ספות הרוה את הצמאה' ,פירוש דת הגויים היא רוה ,שעוזב לאשים שיעשו מה שלבם
חפץ והיא רוה מתאוות העולם ,ותורתו צמאה שמוע כל התאוות ושאר האדם צמא מהם ,וזה האיש
מוסיף תורה רוה על תורה צמאה ויש לו ב' תורות ,תורת ה' 'בלבו' ותורת הגוים 'בידו' ,ועלה על הדעת
שיסלח לו בעבור שהוא מאמין בעיקרי הדת ,לזה אמר לא יאבה ה' סלוח לו" .עכ"ל מובא בעשה חיל
מהג"ר חיה יו"ט ליפא מצר שליט"א.
ובזה מפרשים את הרשע בהגדה של פסח ,שגם הוא היה יהודי רק בלב ,ואם כן לא היה שם דם על המשקוף
ועל המזוזות ,ולכן אילו היה שם לא היה גאל בגלל חסרון הדם לשמירה ממכת בכורות.
יש חיוב לקיים את התורה אך ורק בגלל ציווי ה' ולא בגלל רצוות או חשבוות
אחרים
כ"ט י"ח י"ט והיה בשמעו את־דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה־לי כי בשררות לבי אלך
למען ספות הרוה את־הצמאה .לא־יאבה יהוה סלח לו .אומר החתם סופר וז"ל :בשרירות לבי אלך לא יאבה
ה' סלוח לו ,זה המקיים כל התורה אך בשרירות לבו לא כאשר צוהו ה' יתברך ומחמת ברית אבותיו ,אלא
שראה לו כון וחכמה וימוס יפה ,והוא האפיקורוס אשר לא יאבה ה' לסלוח לו.
ובזה אפשר להבין גמרא בסהדרין ע"ו :אמר רב יהודה אמר רב :המשיא את בתו לזקן ,והמשיא אשה לבו
קטן ,והמחזיר אבידה לכרי – עליו הכתוב אומר :״למען ספות הרוה את הצמאה .לא יאבה ה׳ סלח לו״.
ולא הבתי מה חומר האיסור להחזיר אבידה לגוי? לא תחם? לא יאבה ה׳ סלח לו?
והה ,מזה שמחזיר אבידה לגוי ,הוא מראה שהוא לא מחזיר אבידה בגלל ציווי ה' ,אלא בגלל שזה ימוס
והרגשה עם הזולת ,וא"כ הם ממש דברי החתם סופר אלו ,ש'המקיים אפילו כל התורה כולה ,אך בשרירות
לבו ולא כאשר צוהו ה' יתברך ומחמת ברית אבותיו ,אלא שראה לו כון וחכמה וימוס יפה ,והוא
האפיקורוס אשר לא יאבה ה' לסלוח לו'.
ימות המשיח
ל' ו' ומל יהוה אלהיך את־לבבך ואת־לבב זרעך לאהבה את־יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־פשך למען חייך
ואומר הרמב"ן וז"ל :ומל ה' אלהיך את לבבך ,זהו שאמרו )שבת קד( הבא לטהר מסיעין אותו ,מבטיחך
שתשוב אליו בכל לבבך ,והוא יעזר אותך .וראה מן הכתובים עין זה שאמר ,כי מזמן הבריאה היתה רשות
ביד האדם לעשות כרצוו ,צדיק או רשע ,וכל זמן התורה כן ,כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ,ועש
ברצותם ברע.
אבל לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע ,לא יתאוה להם הלב למה שאיו ראוי ולא יחפץ בו כלל,
והיא המילה הזכרת כאן ,כי החמדה והתאוה ערלה ללב ,ומול הלב הוא שלא יחמד ולא יתאוה ,וישוב
האדם בזמן ההוא לאשר היה קדם חטאו של אדם הראשון ,שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ,ולא היה
לו ברצוו דבר והפכו ,כמו שפרשתי בסדר בראשית )ב ט( .וזהו מה שאמר הכתוב בירמיה )לא ל -לב( ,הה
ימים באים אם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם
וגו' כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם תתי את תורתי בקרבם ועל לבם
אכתבה ,וזהו בטול יצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי .ולכך אמר עוד )שם פסוקים לב לג( והייתי
להם לאלהים והמה יהיו לי לעם ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם
ידעו אותי למקטם ועד גדולם.
ובידוע כי יצר לב האדם רע מעריו ,וצריכים ללמד אותם ,אלא שיתבטל יצרם בזמן ההוא לגמרי .וכן אמר
ביחזקאל )לו כו כז( ,ותתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם וגו' ועשיתי את אשר בחקי תלכו .והלב
החדש ירמז לטבעו ,והרוח לחפץ ולרצון .וזהו שאמרו רבותיו )שבת קא( ,והגיעו שים אשר תאמר אין לי
בהם חפץ )קהלת יב א( ,אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה ,כי בימי המשיח לא יהיה באדם
חפץ ,אבל יעשה בטבעו המעשה הראוי ,ולפיכך אין בהם לא זכות ולא חובה ,כי הזכות והחובה תלויים
בחפץ.
בשמים ומעבר לים לעומת בפיך ובלבבך
ל' י"א-י"ד כי המצוה הזאת אשר אכי מצוך היום לא־פלאת הוא ממך ולא רחקה הוא .לא בשמים הוא
וגו' .ולא־מעבר לים הוא וגו' .כי־קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו .הקשה הג"ר מרדכי דרוק
זצ"ל בשם הג"ר לייב חסמן זצ"ל בדרך כלל אומרים שהדבר הוא לא כל כך רחוק רק די קרוב ,אבל להגיד
שזה לא בשמים -הכי רחוק ,אלא בפיך ובלבבך -הכי קרוב ,זה מאוד מוזר?
ותירץ ,ששיהם כוים .יש לו פימיות שירשו מהאבות על ידי האמות לה' ,והעבודה והמסירות פש
שלהם .ואם כן ,כשאחו עשה מאמץ קטן אבל אמיתי לכיוון הכון ,פתחים לפיו כל השערים ויש לו
המון סייעתא דשמיא -ממש בפיך ובלבבך .אבל אם לא שתדל ולא תחיל לשות כיוון ,הרי זה מצא
בשמים או מעבר לים -הכי רחוק שאפשר.
וכן היה הג"ר יצחק דוב קופלמן זצ"ל מפרש את הרש"י בפרשת יתרו י"ט ה' על הפסוק ועתה אם־שמוע
תשמעו בקלי ומפרש רש"י שם :אם עתה תקבלו עליכם ,יערב לכם מכאן ואילך ,שכל התחלות קשות
)מכילתא( .ולכאורה רש"י סותר את עצמו ,כי הוא מתחיל :אם עתה תקבלו עליכם ,יערב לכם מכאן ואילך,
אחרי הקבלה יערב לו ,שכל התחלות קשות ,אם כן זה לא ערב לו?
והיה רב קופלמן זצ"ל מפרש ,שהקבלה האמיתי היא ה'התחלה הקשה' ,אבל אחרי הקבלה ההיא 'יערב
לכם'.
בפיך ובלבבך לעשותו
ל' י"ד כי־קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו .מביא הצי"ב בהעמק דבר וז"ל :בפיך ובלבבך
לעשותו .זהו עצות להגיע לעומק דעת התורה .שהרי אפי׳ להשיג אשה אשר הוכיח ה׳ לו .וידוע שהזיווג
האמתי מזדמן להמצא ומתקרב בקל .מכ״מ בלי שום סיבה והשתדלות לא יגיע לה .ופי׳ הכתוב העצה בפיך
וגו׳ .ולפי פשוטו בפיך הייו ללמוד .ובלבבך לעשותו .על מת לעשותו הייו לקיים מה שלומד .אבל א״כ איו
לפי גית הטעם שהיה ראוי לפי זה להיות הטפחא על בפיך .אלא יש בכאן עוד כוה שיה ומבוארת שמות
רבה ה״ל שתהא יגע בהם בפיך .והכוה שתלמוד ביגיעה עד שיהא וגע אל הלב .והייו עם תלמידים .ופי׳
לעשותו .או עשיית הפרשה להבין דקדוקיה כמו שביארו בס׳ ויקרא ט׳ ו׳ .או להיפך עשיית הלכה עפ״י
הויות התלמוד במקורה בפרשה כמש״כ שם י״ח ו׳ ובכ״מ.
והמחדש בזה מיקרי שהוא עושה .ועצה עמוקה זו פי׳ שלמה המלך בסוף קהלת אחר שאמר דברי חכמים
כדרבוות וגו׳ .אמר עוד ויותר מהמה בי הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר .הביאור
שמזהיר לת״ח שקרא בי כמש״כ בס׳ בראשית מ״ט ט׳ .אשר אם יותר מהמה .אם רוצה לחדש ולהגדיל
תורה .הזהר בשי דברים .א׳ עשיית ספרים הרבה אין קץ .הייו שתכתוב לעצמך כל רעיון וכל חידוש .דהא
שתורה שבע״פ אסור בכתב איו אלא לאמרן בכתב .אבל לעצמו מותר וגם מצוה כמש״כ הרמב״ם בהקדמת
ספר היד שכך היו והגים אפי׳ הביאים הראשוים לרשום כל חידושי התורה .ומקרא מלא הוא מי מכיר
ירדו מחוקקים ומזבולון מושכים בשבט סופר .כמש״כ בביאור זה המקרא לעיל ג׳ ט״ז .ועע״ס שמות ל״ד
כ״ז .ב׳ ולהג הרבה יגיעת בשר .שיהא מדבר הרבה ביגיעת בשר הייו עם תלמידים .כ״ז הוא לפי׳ הגמרא
בפרשה זו.
ועתה בא לפי׳ השי דקאי על תשובה מאהבה .והוא באמת למעלה מטבע האושי .וכדתי׳ בספרי בפ׳ עקב
ואהבת את ה׳ .וכי היאך אדם אהב להקב״ה .דטבע של אהבה איו אלא ע״י השתוות האוהב והאהב וגם
משיג בשכלו מעלות האהב .ושי דברים אלו שגבו משכל האדם .ופי׳ הכתוב דמכ״מ לא פלאת היא ממך.
באשר קוב״ה וישראל חד הוא .וכמו האב והבן אפי׳ לא הכירו זא״ז מכ״מ כשמזדווגין יחד משכים איש
לרעהו בידיעה קלה משום שהטבע מסייע לזה .וביאר הכתוב תחלה כמה גבוה היא מטבע האדם שלא טעה
להיפך לחשוב כי באמת קלה היא ע״י השתוקקות לזה .ע״כ פי׳ הכתוב תחלה מה שראוי לחשוב .כי היא
בשמים .הייו ע״י חקירה בגובה שמים וגלגלים .ומזה באמת יש תקוה להשיג אהבה כמש״כ הרמב״ם בהל׳
יסה״ת ובשלהי הל׳ תשובה כ׳ עוד דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב״ה קשרת בלבו ש״א כו׳ לפיכך צריך
האדם להבין ולהשכיל בחכמות כו׳ .או רחוקה לילך למקום שגורם אהבה והתדבקות כמו בהמ״ק .וא״כ
הוא דבר קשה .אבל לא כן .אליך .ישראל כי קרוב הוא .בפיך .הייו ע״י רה שכלל בזה גם שירות
ותשבחות להקב״ה .גם רה ש״ת וכדתי׳ בספרי שם וכי היאך אוהב להקב״ה והיו הדברים האלה וגו׳ וטבע
התורה ליתן אהבת ה׳ בלב העמל בה .גם בלי שום ידיעת סיבה עפ״י שכל האושי .ותבאר עוד בשה״ש
שהתפלל שלמה ישקי משיקות פיהו וגו׳ .וקאי על בקשת אהבה ע״י דברי דודים של תורה וסיים על כן
עלמות אהבוך .שעלם הטעם איך המה מביאים לידי אהבתך .ובלבבך לעשותו .שיהא הרצון והתשוקה
להגיע לזה .דבלא תשוקת הלב ודאי יש משורר זמירות כל היום .או הוגה בתורה ואיו טועם טעם אהבת
ה׳ .מבלי משים לב .אבל בשום לב לכך .מתעורר ע״י זה אהבה עזה .כמו הבן הזוכר את אביו ברעיון אהבה
כן פש הישראלי להקב״ה.
לחיות כמו יהודי או למות כמו יהודי
ל' י"ט החיים והמות תתי לפיך וגו' ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך .והה יש שתי דרכים לזכות לגן
עדן ,או שהוא חי חיים של תורה ,מצוות ויראת ה' או שהוא עושה תשובה בסוף החיים אבל כל החיים הוא
לא כל כך מקפיד לעשות רק טוב .החיים והמות ,אתה יכול לחיות כמו יהודי או לפחות למות כמו יהודי.
אבל הקב"ה ממליץ לך לחיות כמו יהודי ,כי מי יימר שגם הילדים שלך יעשו תשובה בזמן -ובחרת בחיים,
למען תחיה אתה וזרעך ,שגם זרעך יזכו לגן עדן .גם בלעם רצה רק למות כמו אדם ישר אבל לחיות חיים
כאלו היה קשה מדי בשבילו לכן אמר תמות פשי מות ישרים אבל לחיות ישר לא רצה.
'חיים ברכה' גימטריא 'צרה'
ל' י"ט החתם סופר מביא גימטריא מעיית וז"ל :החיים והמות תתי לפיך הברכה והקללה' ,חיים ברכה' גימטריא
'צרה' ,כדפירש רש"י לעיל שהצרות הם מעמידין את ישראל וגורמים להם חיים וברכה אמתיות' ,מות קללה'
גימטריא תרי"א או 'תורה' ,ותורה מגיה )תק"ס(.
ליקוטים וביאורים על פרשת וילך
כמה פרשיות יש בתורה ומי סידרן?
בספר עשה חיל מהג"ר חיה יו"ט ליפא מצר שליט"א מביא וז"ל :במין מספר פרשיות התורה כבר כתב
רש"י בספר האורה )הל' ס"ת(" :מין פרשיות של תורה חמשים ושלש ,והן קראות על הסדר אחת אחת,
בשבתות שאין בהם הפסקת יום טוב ,חוץ מזאת הברכה שקראת ביו"ט אחרון של חג" .בדומה לזה כתב
רביו סעדיה גאון בסידורו )מהד' מקיצי רדמים ,עמ' שסד(" :כבר אמרו שהפרשיות הן ''ג" ,וכן מציו
שתחבר פירוש על התורה מבית מדרשם של בעלי התוספות בשם ספר הג"ן ע"ש מספר פרשיות התורה.
מקור ראשון לדבריהם רמוז בדברי הזוה"ק )ויקהל רו (:עה"פ )שה"ש ד ,יב( ג"ן עול אחותי כלה .רמז וסף
מביא החיד"א בספרו דבש לפי )מע' פ אות ג( בשם ספר קדמון מכת"י שסימך לוחות אב"ן )שמות לא ,יח(,
אב"ן בגימטריא ג"ן.
האם פרשת וילך חשבת כפרשה בפי עצמה?
אכן כל הרואה יתפלא כיצד קטו רז"ל שיש רק "ג פרשיות בתורה ,והרי לפיו מסודרים "ד פרשיות.
ברם הבט א בסדר התפילות להרמב"ם )דפס בסוף ס' אהבה( שמפרט שם את סדרי ההפטרה שהגו
לקרות מן הביאים מדי שבת בשבתו ,אבל איו מזכיר שם הפטרה לפרשת וילך ,המראה באצבע שפרשת
וילך פרשתא חדא היא עם פרשת צבים .ועד"ז מבואר מי ברס"ג )שם( בכתבו שיש פרשיות המתחלקות
לשים כגון פ' צבים החלקת ב'וילך משה' ,עיי"ש.
מאידך גיסא מביא החיד"א )שם( קושיא זו בשם ר' משה זכות ,ומתרץ בשם הר"ש אבוהב שפרשת וזאת
הברכה איה מן המין ,לפי שאיה קראת בשבת .וכבר קדמו בזה בעל צרור המור )שמות ג ,ב( בכתבו רמז
פלא עה"פ )שם( וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסה ,וז"ל" :הסה ,בכאן הראו לו תית התורה
בסיי כלולה בעשרת הדברות ,כגד שי ההי"ן ]שבתיבת הס"ה[ ,והסמ"ך היא כגד ס' מסכתות ]שבש"ס[,
היא תורה שבע"פ שקיבל משה מסיי ,והו"ן היא כגד 'פרשיות של תורה .זא"ת איה מן המין והג'
פלאות ממי".
אולם החיד"א לא יחא ליה בהכי ,דמה איכפת לן שאיה קראת בשבת ,ואמטו להכי מחדש שם שראה
לומר דפרשיות תרומה ותצוה חשבות כפרשה אחת ,שלא תהיה פרשה שלמה ששמו של משה רביו ע"ה
איו מוזכר בה.
מהגים שוים בסידור וחילוק פרשיות התורה.
כאן המקום לעמוד על חלוקת הפרשיות ושמותם ,כי ודאי יסודותם בהררי קודש ומהג ישראל תורה היא.
הה כמה משמותם מוזכרים כבר בדברי חז"ל כמו פרשת תצוה וכי תשא במסכת מגילה )כט ,(:פרשת
קדושים בזבחים )כח ,(.אכן שאר חלוקי פרשיות ושמותם אין או יודעים מקור מוצאם.
שוב ראיתי באוצר הראשוים בשם רביו יוסף כספי )תחילת ס' שמות( בזה"ל" :לא ודע באמת מי היה
ראשון להפסיק הפרשיות ,גם לעשות מהתורה חמשת חלקים ,וכון מאד שיהיה משה בעצמו מפי השם
אז" .וכדבריו עולה מי מדברי הזוה"ק ה"ל שכתב שאסור לו למי שקורא בתורה להפסיק פרשה או אפילו
מילה אחת ,אלא במקום שפסק משה הפרשיות לעם הקדוש ]שם[ יפסיק ,ולא יפסיק מילים של שבת זו
בפרשה של שבת אחרת וכו' ,וכל מרכבה ומרכבה מיה ]קב"ה[ למרכבה זו על פרשה פלוית שבשבת פלוית,
וכל אחת ואחת משמשת לתורה של אותה שבת ,ואסור לו לערב אלו באלו ,ולא להכיס מרכבה של חבירו
אפילו כמלא ימא אפילו במילה אחת או אות אחת ,אלא כאו"א כמו שהפסיקם הקב"ה וכמו שמה אותם
באותם פרשיות ,כל אחד ואחד על משמרתו ,עכתו"ד.
אולם אחרי החיפוש מצאו בדברי הראשוים מהגים וחלוקות שוות בסדר הפרשיות ,שרובם אים
מוכרות לו .א[ המאירי בקרית ספר )מאמר ה ,ח"א( כתב" :כשאתה מוה 'כי תשא' ו'ויפן' )שמות לב ,טו(
באחת שאיה אלא סדר אחד ,אע"פ שחולקים אותו לפעמים" .הרי מבואר שבמקומו היו מחלקים לפעמים
את פרשת כי תשא לשים ,להיות פרשת מעשה העגל כפרשה בפי עצמה .ב[ מהג קדום מובא בכמה מן
הראשוים לחלק את פ' משפטים לשי סדרים ,שהיו קורים בשבת אחת עד אם כסף תלוה )שם כב ,כד(,
ובשבת שלאחריה משם והלאה עד סוף הפרשה .ג[ לעומת זאת ישם ראשוים שמצייים על קהילות שוות
שהגו לקרות לעולם פ' צו קודם פסח ,ואפילו בשה מעוברת ,ותו ע"ז סימן 'פּקֹד ופּסַ ח' ,ובעבור זה היו
מחלקים בשה מעוברת את פרשיות תצוה ,כי תשא ,ויקהל ,פקודי לשים ,כדי שתעלה פרשת צו לפי פסח.
ד[ בספר תיקון יששכר )דף לג (.מביא מהגים שוים בסידור הפרשיות ,כמו שמקום אחד היה במערב שהיו
מחלקים את פ' וארא לשים ומפסיקים אותה ב'ויאמר ה' אל משה השכם בבוקר והתיצב לפי פרעה'
)שמות ח ,טז( ,ובמקום אחר היו מחלקים את פ' מקץ לשי פרשיות ומפסיקין בה ב'אם כים אתם'
)בראשית מב ,יט(.
ראה והביטה מה שכתב בספר חזה תופה )סי' ד( בארוכה" :חילוק הסדרים וחיבוריהם הוא כדי שתעלה
קריאת כל התורה בשה אחת ,ולכן כל חכם בעירו או בארצו חיבר והפריד הסדרים כפי הסדר שראה שהוא
האות ,ואין הסדור ההוא הלכה קבועה רק מהג".
ברם צ"ע איך יתאמו דבריו עם דברי הזוה"ק שהזהיר שלא לשות את סדר הפרשיות כפי שמסרה בגזירת
עתיק יומין למשה רביו ע"ה .אמם היה מקום לומר שכוות הזוה"ק היא רק שאיו מן הראוי לעשות
חילוק חדש לפרשיות ולקרות בשבת אחת מקצת פרשה זו וקצת מפרשה אחרת ,אבל לחלק פרשה אחת
ולקרותה בשתי שבתות ,או לקרות שי פרשיות בשלימותן בשבת אחת כפי הצורך בסידור השים ,שפיר
דמי.
מה רצו מלכי ישראל להשיג בזה שעברו כל מיי עבירות חמורות כולל עבודה זרה?
ל"א ט"ז ויאמר יהוה אל־משה הך שכב עם־אבתיך וקם העם הזה וזה אחרי אלהי כר־הארץ אשר הוא
בא־שמה בקרבו ועזבי והפר את־בריתי אשר כרתי אתו .ופירש הצי"ב בהעמק דבר וז"ל :וקם העם הזה
וזה וגו׳ .וכל העין עד סוף פסוק כ״א .ראה עיקר המאמר שה שתי פעמים .וזה פלא .וגם יש שיוים
דבמקרא שאו עומדים כתיב וזה ובמקרא כ׳ כתיב ופה .ועוד הרבה שיוים כאשר יבואר לפיו.
אבל יש לדעת דזו הפרשה הוא מאמר בואי על שי זמים שעבדו ישראל ע״ז בשי אופים .הא׳ בימי
השופטים עד שמואל הביא .והב׳ בימי מלכי ישראל ויהודה הרשעים .ולהסביר הבדל העיים יש להסביר
ע״פ משל אשה הזוה אחר בעלה .שהרי ישראל משלו לאשה בכ״מ בביאים ובגמ׳ יומא ד״ב .משל לכלה
כו׳ ועוד הרבה .והה יש אשה אוהבת את בעלה ורוצה שגם הוא יאהבה ויתן לה כל צרכה אלא שמחמת
שהיתה רגילה עם ואפים וסריקין משכה אחריהם וזתה במקרה והרבה חברים רעים עושים .והבעל
מקא הרבה ע״ז ומרחיק עצמו ממה וגם מושך פרסתה ממה .וזה גורם לה להיות מוספת לזות
ולהתקרב לאחרים שלא ברצוה האמיתי .אלא מחמת שבעלה מתרחק ממה וכסבורה שבעלה שואה
בתכלית ואיו רוצה להיות עוד עמה .וא״כ היא מוכרחת ליקח את זרים .ובאמת אלו היה בה דעת היתה
מבקשת את בעלה שימחול לה על זות הראשון שזתה במקרה מחמת חברים רעים שלא שמרה מהם .אבל
היא לא כן עשתה אלא כל שבעלה מתרחק ממה היא מוספת לזות ואומרת שבעלה גורם לזה.
כך היה בימי השופטים .שתחלת ע״ז היה משום שהיו בקרב הגוים שבעה עממין .ולא זהרו במה שהתרה
יהושע בהם ועתה הסירו את אלהי הכר וגו׳ כמש״כ לעיל ל׳ ט״ו .והיה ע״ז זו בתורת זות והקב״ה הרחיק
עצמו מהם ודבר ה׳ היה יקר בימים ההם .ומזה הגיעו לע״ז אפילו שאים משבעה עממין אבל בימי מלכי
ישראל ויהודה אחר בין הבית היה העין דומה לאשה שבעלה רודף אחריה באהבה יתירה .והיא מרוב
שלוה איה רוצה לסבול דרכיו וזהירות יתרה שמטיל עליה .ומבקשת דרכים שישאה בעלה ויגרשה
וכסבורה שאם תשא לאחר יהיה טוב לה בלי זהירות כ״כ שעליה לפי בעל זה ע״כ היא עושה תועבות
כאלה שלא היתה ראויה לכך לפי חין ערכה ושכלה .אלא הכל כדי שימאסה בעלה ויפליג דעתו ממה.
ובעלה עדיין רודף אחריה עד שאח״כ באמת איו יכול לסבול עוד וקוצף עליה ומרחיקה מביתו בתכלית
הרחוק .ומשגת כמה צרות .אז בושה לשוב לבעלה וכסבורה שלא ישוב עוד לקחתה אחר שהרבתה מעשים
שימאסה.
כך הי׳ ישראל ברוב שלוה .ורוה״ק היה לרוב אפילו בימי אחאב כידוע אבל המה עבדו ע״ז ושארי תועבות
כדי להכעיסו למען ירחיק הקב״ה שכיתו מהם .שקשה היה עליהם להיות זהרים בתורה ומצות שהטיל
עליהם וחשבו שכאשר יפליג הקב״ה שכיתו מהם .אז יהיה פרסתם ע״י מלכת השמים כמו כל האומות .עד
אשר קצף ה׳ עליהם והרחיקם .והיו מדמים שא״א לקוות עוד שישגיח ה׳ עליהם וכדכתיב בס׳ ירמיה מדוע
אמרו עמי רדו .וכמו שביארו מזה בספר ויקרא כ״ו ל״ו ואילך.
וכאן הוא מבאר את הפסוקים באריכות .וממשיך במה שוגע לעיין הזה:
כי אביאו וגו׳ .אח״כ הודיע הקב״ה מה שיהיה אחר שיבה בהמ״ק .ויסדות הארץ של שבעה אומות יהי׳
כלה ועקר מן הארץ .ולא יהיה עוד פתוי מאוה״ע שיעבדו ע״ז .אבל מכ״מ חטאו מחמת שהיה ארץ זבת
חלב ודבש ואכל ושבע ודשן .ובקשו מתוך הרחבה להפטר מעבודת ה׳ הדרשת לזהירות הרבה .ע״כ מתחלה.
ופה אל אלהים אחרים ועבדום .ראו כי טוב יותר לקבל עבודה מע״ז שאיו צרך לזהירות כ״כ.
ואצוי .הכעיסוי .השתדלו להרחיק את השכיה מישראל .ומש״ה העמיד משה צלם בהיכל .ואחאב
העמיד עבודת כוכבים על כל תלם .גם הרגו ביאי ה׳ .ואחז חתם בכ״ וב״מ כדי שלא יהיו גדיים לומדי
תורה .והכל כדי שתסתלק השכיה מישראל .עי׳ בב״ר פ׳ מ״ב וכ״מ.
והפר את בריתי .לגמרי שבקשו שהקב״ה לא ישגיח עליהם כלל .ויהא רק ע״פ השגחת מלכת שמים שהיא
השמש .מש״ה לא כתיב כאן אשר כרתי אתו .דכאן בקשו להפר כל הברית וההתחברות שיש להקב״ה עם
ישראל .שהוא בריתי יומם ולילה.
והיה כי תמצאן וגו׳ .כאן לא כתיב כמו לעיל ומצאוהו רעות וגו׳ .דשם הודיע ה׳ שאע״ג שלא יהיו מכעיסים.
ורק כזוים אחר עבודת כוכבים אבל לא יבקשו הסתרת פי ה׳ .והייתי ס״ד שלא יגיע להם כל הקללות .ע״כ
הודיע ה׳ שמכ״מ ימצאוהו רעות רבות וצרות .משא״כ בדור הזה שעשו להכעיס והרי כבר כתיב ע״ז
התוכחה הראשוה אם בחקתי תמאסון וגו׳ להפרכם את בריתי .ולא בא הכתוב להודיע כי יגיע להם כך.
אלא כאשר יגיע להם רעות וגו׳.
ועתה השירה הזאת לפיו לעד .לא כתיב לי לעד .שגם המה יודעים שבשביל רשעתם אי מעישם ולא
בשביל איזה שאה ועלילה .אלא להיפך תבא השירה לעד שבכ״ז הכעס שהכעיסו .מכ״מ עם ה׳ המה והוא
משגיח עליהם ולבסוף יגאלם .וזה היה צורך גדול להודיע כמש״כ באורך בס׳ ויקרא שם .ותעיד השירה
לפיו שלא יסיחו דעתם ממי:
כי לא תשכח מפי זרעו .לא תאמר מה תועיל השירה אחרי שיגיעו למדרגה זו שיעשו להכעיס וימעו תורה
מישראל כמו שעשה אחז .וא״כ לא ידעו מזה העד ג״כ .ע״ז הבטיח ה׳ כי לא תשכח.
כי ידעתי וגו׳ .ומפרש הכתוב על מה תעיד .כי ידעתי את יצרו וגו׳ .והרי ידעתי מתחלה גם טרם אביאו.
שיהיה כן .ומכ״מ ע״מ כן הי מכיסם .וא״כ אח״כ כשהגיעו לכך .מכ״מ יגיעו ג״כ ליד גאולה .או ה״פ כי
כמו שידעתי את יצרו וגו׳ ותקיים לאמת ברור .כך הוא לעד אמת מה שכתוב בשירה לבסוף הגאולה
העתידה .והייו דברי רבי עקיבא שלהי מסכת מכות כשם שתקיימה בואה זו כך תתקיים בואה זו .ועי'
עוד בהעמק דבר ואתחן ד' כ"א.
הסתר פים לעומת 'אין אלהי בקרבי'
ל"א י"ז י"ח וחרה אפי בו ביום־ההוא ועזבתים והסתרתי פי מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות
ואמר ביום ההוא הלא על כי־אין אלהי בקרבי מצאוי הרעות האלה .ואכי הסתר אסתיר פי ביום ההוא על
כל־הרעה אשר עשה כי פה אל־אלהים אחרים.
שמעתי בישיבת גייטסהעד בשות התש") מהג"ר שלמה הרשקוביץ שליט"א או מהג"ר חיים עוזר גורביץ
שליט"א( למה מגיע לכלל ישראל עוש כזה ,שגם אחרי שהביו 'על כי־אין אלהי בקרבי מצאוי הרעות
האלה' מגיע הסתר כפול? הם הרי כבר התייחסו את המצב שלהם ,במה שריחקו את עצמם מהקב"ה ,ולמה
מגיע להם עוד עוש? אבל האמת הוא שיש הבדל עק בין 'אין אלהי בקרבי' ל'הסתר'' .הסתר' קרא שהוא
אכן מצא ,ולפעמים גם מצא קרוב מאוד ,רק שלא רואים אותו .אבל אם אתה חושב שהוא לא מצא ו'אין
אלהי בקרבי' כלל ,אז מגיע לך הסתר כפול עד שאתה מבין שלא רק שהוא מצא ,הוא גם הביא עליך כל
התלאות האלה) .שוב ראיתי את זה מהג"ר מרדכי דרוק זצ"ל בשם השפת אמת(
רעות רבות וצרות
ל"א י"ז י"ח וחרה אפי בו ביום־ההוא ועזבתים והסתרתי פי מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות
ואמר ביום ההוא הלא על כי־אין אלהי בקרבי מצאוי הרעות האלה .ואכי הסתר אסתיר פי ביום ההוא על
כל־הרעה אשר עשה כי פה אל־אלהים אחרים .שמעתי מהג"ר מרדכי דרוק זצ"ל בשם הג"ר שך זצ"ל
שבהתחלה הרעות הם צרות זו לזו כמו שמפרש הדעת זקים מבעלי התוס' על 'רעות רבות וצרות' ,רעות
שעשו צרות זו לזו כגון זיבורא ועקרבא שמים צוין מעלי לעקיצת דבורים ומים חמים לעקיצת עקרב
וחלופא סכתא מי שעקצו זיבורא ועקרבא איו יודע מה לעשות שמה שמועיל לזה מזיק לזה וכך הן
צרותיהן של ישראל בגלות כשהעכו"ם מיצר לו ירא לצעוק עליו פן ישיאהו ואם לא יצעק עליו ירגיל להיות
מיצר לו .אבל כשהוא מתחיל להבין שהקב"ה שלח לו את זה ואמר ביום ההוא הלא על כי־אין אלהי בקרבי
מצאוי הרעות האלה אבל לא צרות .כי כל מחלה יש לה את התרופה שלה ולפעמים כשיש לו שתי מחלות
התרופות מתגדות זו לזו אבל כשהוא מבין שהכל בא לו בגלל העבירות אז התרופה היא אחת :התקרבות
לה'.
פירוש על הסליחות
השמה לך ,והגוף פעלך חוסה על עמלך .השמה לך ,והגוף שלך .יהוה עשה למען שמך .מפרש החתם
סופר כפל הלשון וז"ל :ר"ל יש גופים שהם רתיק לשמה כגלדי בצלים ואין שום לחלוחית אור שמה דבק
בחשכת גשם הגוף מ"מ עמלו של בורא הוא וראוי לפועל לחוס על עמלו ומעשה ידיו מכש"כ בעם ה' אלו
שהגוף מתקדש ע"י השמה וצלם אלקים ושם ה' עליו כמ"ש רמב"ן בסוד כי קללת אלקים תלוי שהוא
דווקא בישראל א"כ גם הגוף חלק אלקי ממעל וראוי לחוס לכבוד שמו יתברך והייו אלו רק השמה לך
והגוף רק פעלך בעלמא ראוי לך לחוס על עמלך מכש"כ שהשמה לך והגוף שלך א"כ עשה למען שמך.
סלח־א לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר שאתה לעם הזה ממצרים ועד־הה ושם אמר ויאמר יהוה
סלחתי כדברך .ובדעת זקים מבעלי התוס' שם בפרשת שלח מפרש בזה"ל :על ששיו שתרצה הקב"ה
לישראל ביום הכפורים ואמר לו סלחתי כדבריך ולכך הוקבע אותו יום למחילה ולכפרה לדורות מקשים
העולם היכן מציו שאמר לו הקב"ה למשה סלחתי כדברך במעשה העגל אלא כאן במרגלים .וי"ל דהאי
קרא אדלעיל קאי והכי קאמר ,כאשר שאת לעם הזה ממצרים ועד הה ,אז אמרת סלחתי כדבריך וכן סלח
א לעמך ועוד י"ל כדברך משמע כאשר בקשת ממי שאסלח להם עתה כמו ששאתי להם ביציאת מצרים
בעשיית העגל וא"כ גם שם אמר סלחתי ,עכ"ד.
וא"כ מה שאומרים בסליחות' :ושם אמר' זה פירוש הפסוק לפי הדעת זקים ,ששם בעגל אמר "סלחתי
כדבריך".
קל ארך אפים /קל מלך יושב על כסא רחמים
בכל הסליחות חוץ מיו"כ אומרים פיוט לפי הי"ג מידות ,בפעם ראשוה קל ארך אפים ואחרי זה כל פעם
קל מלך יושב על כסא רחמים .ביו"כ מתחילים כבר בפעם ראשוה עם הפיוט של קל מלך יושב .והטעם לזה
הסביר הג"ר מרדכי דרוק זצ"ל כי אחרי הי"ג מידות הקב"ה עובר מכסא דין לרחמים ,לכן מפעם השי
מתחילין בפיוט קל מלך יושב על כסא רחמים מה שאין כן בפעם ראשוה כשהקב"ה יושב עדיין על כסא
דין .אולם ביו"כ ,הקב"ה יושב מצד סגולת יו"כ על כסא רחמים גם לפי הי"ג מידות לכן מתחילין כבר
בפעם ראשוה עם הפיוט קל מלך יושב על כסא רחמים.
מה שצריכין להבין עדיין ,למה ביו"כ קטן זה הפוך ,כל הזמן אומרים קל מלך יושב על כסא רחמים ורק
בפעם האחרוה אומרים קל ארך אפים?
י"ג מידות -ורב חסד ואמת
התיבות בספרו חלת יעקב מפרש ,שלפעמים הקב"ה שולח לאדם הזדמות לעשות חסד כדי שיזכה במה
שהוא מקבל ,על פי דין ולא במתת חים .ורב חסד ,הוא ותן לו הזדמות לעשות הרבה חסד ,ואמת כדי
לקבל את מה שמקבל -באמת.
וזה הפשט באביו מלכו כתבו בספר זכויות .בעצם קשה ,איך אפשר לבקש דבר כזה .אם יש זכויות אחו
בפים ואם אין זכויות אחו ח"ו לא בספר הזה .אבל הפשט הוא שאחו מבקשים שיהיה לו הרבה
הזדמויות לעשות ולאסוף זכויות.
ואולי זה גם ה'יהי רצון' באכילת רמוים ,לקבל הזדמויות לעשות הרבה מצוות .וכן מביא בספר החיוך
מצווה רכ"ח בזה"ל :ועוד לו תועלת מצא ברבוי האזהרות .והוא כמו שאמרו זכרום לברכה )מכות כג ,ב(,
שרצה המקום לזכות את ישראל ,ולפיכך הרבה להם מצות .והכוה להם באמרם מצות גם על האזהרות,
שהרבה להם אזהרות הרבה במה שהיה אפשר להודיע באזהרה אחת ,כמו בכאן שהיה אפשר להזהירו דרך
כלל לא תקחו ממון מזולתכם שלא כדין ,ותרבו האזהרות לו בדבר ,כדי שקבל שכר הרבה על הפרישה מן
העברה .וכמו כן בכל מקום שאמרו זכרום לברכה לעבר עליו בהרבה לאוין ,כן פרש הדבר ,שאין לפרש
חלילה שירצה השם יתברך לבוא בעלילה על בריותיו ,ולכן שירבה הקם עליהם ,כי חפץ השם ברוך הוא
וברוך שמו לזכות בריותיו ,לא לחייב ,אבל יזרז אותם זרוז אחר זרוז למען ילמדו יקחו מוסר ויזכו
בהתרחקם מן העברה זכות רב .וזה הטעם ליודעי דעת דבש וחלב ,עכ"ל.
ואולי לפי זה ,הלשון 'לזכות' הוא 'זיכוך' .כי כל המצוות משפיעות על האדם לעשות אותו טוב יותר .וכל מה
שיש לו יותר זכויות ,הרי זה משפיע עליו להיות באדם טוב יותר ,כמו שמביא החיוך במצווה ט"ז :ועתה
בי ,אם ביה שמעה זאת ,והטה אזך ושמע )משלי כב יז( ,אלמדך להועיל בתורה ובמצות .דע ,כי האדם
פעל כפי פעלותיו ,ולבו וכל מחשבתיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב ואם רע ,ואפלו רשע
גמור בלבבו וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום ,אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה
ובמצות ,ואפלו שלא לשם שמים ,מיד יטה אל הטוב ,ומתוך שלא לשמה בא לשמה ,ובכח מעשיו ימית
היצר הרע ,כי אחרי הפעלות משכים הלבבות .ואפלו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים ,חפץ
בתורה ובמצות ,אם יעסק תמיד בדברים של דפי ,כאלו תאמר דרך משל שהכריחו המלך ומהו באמות
רעה ,באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותו אמות ,ישוב לזמן מן הזמים מצדקת לבו להיות רשע
גמור ,כי ידוע הדבר ואמת שכל האדם פעל כפי פעלותיו ,כמו שאמרו .ועל כן אמרו חכמים ז"ל )מכות כג,
ב( רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות ,כדי להתפיס בהן כל מחשבותיו ולהיות
בהן כל עסקיו להטיב לו באחריתו .כי מתוך הפעלות הטובות אחו פעלים להיות טובים וזוכים לחיי
עד .ורמזו ז"ל על זה )מחות מג ,ב( ,באמרם כל מי שיש לו מזוזה בפתחו וציצית בבגדו ותפלין בראשו,
מבטח לו שלא יחטא ,לפי שאלו מצות תמידיות ,ופעל בהן תמיד.
לכן אתה ראה גם ראה ,מה מלאכתך ועסקך ,כי אחריהם תמשך ואתה לא תמשכם .ואל יבטיחך יצרך
לומר ,אחרי היות לבי שלם ותמים באמות אלהים ,מה הפסד יש כי אתעג לפעמים בתעוגי אשים,
בשוקים וברחובות ,להתלוצץ עם הלצים ,ולדבר צחות ,וכיוצא באלו הדברים שאין מביאין עליהן אשמות
וחטאות ,הלא גם לי לבב כמו הם ,קטי עבה ממתיהם ,ומדוע ימשכוי הם אחריהם? אל בי ,השמר
מפיהם ,פן תלכד ברשתם .רבים שתו מתוך כך כוס תרעלתם ,ואתה את פשך תציל .ואחר דעתך זה ,אל
יקשה עליך מעתה רבוי המצות בעין זכירת סי מצרים ,שהם עמוד גדול בתורתו ,כי ברבות עסקו בהם,
תפעל אל הדבר ,כמו שאמרו ,עכ"ל החיוך.
י"ג מידות -אמת
יהוה ארך אפים ורב־חסד שא עון ופשע וקה לא יקה פקד עון אבות על־בים על־שלשים ועל־רבעים.
המלבי"ם מפרש :הה לא הזכיר מן הי"ג מדות אל רחום וחון ואמת וצר חסד לאלפים וושא חטאה ,וכו'
וכן לא מדת אמת כי העוש הזה הוא מצד מדת אמת ,עכ"ל.
וקשה ,אם לפי מדת האמת אחו חייבים לקבל עוש ,אז למה היא אחת ממידות הרחמים ואפילו מזכירים
אותה בימים הוראים ולא מפחדים לקבל עוש על פי האמת? והא אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב
ולא יחטא?
וראה לפרש על פי רש"י בפרשת כי תשא ל"ד ו' מפרש מדת האמת :לשלם שכר טוב לעושי רצוו .אפילו אם
ח"ו לא זוכים על פי דין ,האמת מכריח את הקב"ה לשלם שכר טוב על המעשים הטובים שכן עשיו ,כמו
שהבטיח ,על אף העבירות שגם עשיו .לכן מדת האמת היא מדה של רחמים .אבל אצל המרגלים החטא
היה שמאסו בשכר הטוב ובהבטחה הטובה שהבטיח כבר לאבות הקדושים לתת לזרעם את ארץ ישראל.
מצא שהחטא היה מה שפגמו במידת האמת -בהבטחה של הקב"ה ,ואיך באים לבקש רחמים ,שיעשה לפי
מדת האמת ויתן לו את ההבטחה הזאת ,מאחר שזה עצמו היה החטא.
י"ג מידות -סגולתן
אי' בגמרא ר"ה י"ז :״ויעבור ה׳ על פיו ויקרא״ .אמר רבי יוחן :אלמלא מקרא כתוב ,אי אפשר לאומרו.
מלמד שתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור ,והראה לו למשה סדר תפלה .אמר לו :כל זמן שישראל
חוטאין ,יעשו לפי כסדר הזה ואי מוחל להם .אמר רב יהודה :ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאין
חוזרות ריקם ,שאמר :״הה אכי כורת ברית״.
כתב רביו בחיי וצריך אתה לדעת כי כל המבין שלש עשרה מדות ויודע פירושן ועקרן ומתפלל בהם בכווה
אין תפלתו חוזרת ריקם אלא אם כן היו בידו עבירות שמעכבות זה ,והה בזמן הזה שאחו שרויים בגלות
ואין לו כהן גדול לכפר על חטאתיו ולא מזבח להקריב עליו קרבות ולא בית המקדש להתפלל בתוכו לא
שאר לו לפי ה' בלתי אם תפלתו וי"ג מדותיו ומתוך י"ג מדות אלה למדו סדרי תפלה ובקשת רחמים
מאת אדון הכל יתעלה.
בראשית חכמה שער העווה פרק א' אות י"ד כתב :והדבר קשה שהרי או רואים כמה פעמים או מזכירים
י"ג מידות ואים עים? אלא אומרים הגאוים כי כוות "יעשו לפי כסדר הזה" אין הכווה לבד על עטיפת
הטלית והאמירה לחוד אלא שיעשו סדר המידות שלמד הקב"ה את משה שהוא "אל רחום וחון" דהייו
מה הוא רחום אף אתה תהיה רחום ,מה הוא חון אף אתה תיהיה חון וכו' וכן לכל י"ג מידות.
כתוב בשערי תשובה סי' תקפ"א ס"ק א' :ואסור להזכיר י"ג מידות שלא בכווה.
הפסוקים לפי כל פיוט בסליחות
הג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל היה רגיל לומר שהפסוקים שאומרים לפי כל פיוט בסליחות ,הם שייכים
לפיוט הבא ,ואם מדלגים או מתפללים ליטא במקום ספרד ,חייבים להגיד הפסוקים ששייכים לפיוט הבא.
והוסיף שכח הפסוקים ההם ,הוא די גדול ,כי הם דבר ה' שהוא בעצמו אמר .אחו לא רק מבקשים בקשות
אלא גם מזכירים כל מיי דיבורים של הקב"ה כדי להשפיע רחמים עליו ,כי הוא בעצמו אמר את הדיבורים
האלו.
ומעיין לדעת למה לא אומרים הפסוקים האלו לפי הפזמון ,חוץ מיו"כ קטן שכן אומרים פסוקים לפי
הפזמון ,אבל הם לא קשורים לפזמון ,אלא הם פסוקים שמוזכר בתוכם 'טוב'?
מי שעה לאברהם אביו -מי שעה ליצחק בו
מי שעה לאברהם אביו בהר המוריה הוא יעו .מי שעה ליצחק בו כשעקד על גבי המזבח הוא יעו .על
איזה תפילה מדובר? אברהם אביו התפלל ,מכיון שיש סתירה בין כי ביצחק יקרא לך זרע ובין והעלהו
לעולה ,והקב"ה חייב לוותר על אחד משי הפסוקים האלו ,הלואי שיצחק יכול להישאר בחיים .אבל אם
אתה רוצה שאי אקריב אותו ,אי אעשה את זה בשמחה ובשלימות .וכן התפלל יצחק גם כן ,כי כשרוצים
להרוג יהודי ח"ו ,מותר לו להתפלל שיוכל לקיים מצוות 'וחי בהם' .אבל אם הקב"ה לא מוכן לוותר ,אז
הוא יעשה את זה בשמחה) .הג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל(
