gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נהורא נפישא · Nehora Nefisha — כי תבוא (2026-08-24)

מוציא לאור: נהורא נפישא · Nehora Nefisha

שבוע: כי תבוא (2026-08-24)

נהורא נפישא · Nehora Nefisha — כי תבוא (2026-08-24)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫ג' חלקים‬ ‫‪1‬‬ ‫ב"ה‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫להוצאת ספרי‬ ‫ספרי‬ ‫מכון להוצאת‬ ‫מכון‬ ‫שליט"אא‬ ‫הגאב"דד שליט "‬ ‫מורינו‬ ‫מורינו הגאב "‬ ‫בוענאס איירעס ארגענטינא‬ ‫שע"י קהל חרדים ‪4024‬‬ ‫נתנדב לזכות ולעילוי נשמת הרה"ק‬ ‫מרן ר' משה אריה בן ר' ישראל‬ ‫זצוק"ל‬ ‫גאב"ד ירושלים‬ ‫חדי ם‬ ‫קה‬ ‫ארגנטינא‬ ‫באונעס איירעס‬ ‫בנשיאות כ" ק מרן הגאב " ד שליט "‬ ‫עורך הקונטרס בעז"ה‪ :‬הרב י‪ .‬וו‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ב‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫'חלק א‬ ‫דברי תורה על הפרשה‬ ‫ללימוד ומביאים שכחה‪ ,‬ואמרו שם‪:‬‬ ‫ביאור המקראות בווידוי מעשרות‬ ‫'חמשה דברים משכחים את הלימוד‪...‬‬ ‫בפרשה זו ציוותה אותנו התורה‬ ‫והאוכל ממה שאכל עכבר וממה שאכל‬ ‫הקדושה על מצוות וידוי מעשרות‪,‬‬ ‫חתול‪ ...‬מביא את האדם לידי שכחה'‪,‬‬ ‫שהאדם עומד לפני קונו ומתוודה על‬ ‫דהיינו שמביא הדבר לידי שכחת‬ ‫קיום מצוות המעשרות כתיקונן‪ ,‬וכמו‬ ‫התורה חס ושלום‪ ,‬ומשכח תלמודו‪.‬‬ ‫שנאמר‪'ִ :‬בּ ַﬠ ְר ִתּי ַהקּ ֶֹדשׁ ִמן ַהביִ ת וְ גַ ם‬ ‫נְ ַת ִתּיו ַל ֵלּוִ י וְ ַלגֵּ ר ַליָּ תוֹם וְ ָל ַא ְל ָמנָ ה ְכּ ָכל‬ ‫ית ִני‪ ,‬לֹא ָﬠ ַב ְר ִתּי‬ ‫ִמ ְצוָ ְת� ֲא ֶשׁר ִצוִּ ָ‬ ‫והנה מצינו מעשה פלא המובא במדרש‬ ‫ִמ ִמּ ְצוֹ ֶתי� וְ לֹא ָשׁ ַכ ְח ִתּי' )דברים כ״ו‪ ,‬י״ג(‪.‬‬ ‫רבה )פרשת עקב( ובש"ס ירושלמי במסכת‬ ‫דמאי )פרק א׳(‪ ,‬מעשה ברבי פנחס בן יאיר‬ ‫בספה"ק 'זית רענן' מרבינו בעל המגן‬ ‫שהלך לעיר אחת‪ ,‬ובאו אליו בני העיר‬ ‫אברהם מדקדק בזה‪ ,‬דלכאורה מהו‬ ‫והיו צועקים לפניו במר נפשם כי‬ ‫ענין כפל הלשון שאומר האדם 'לא‬ ‫העכברים באו בתחומם והם אוכלים‬ ‫עברתי ממצוותיך' ולאחר מכן מוסיף‬ ‫ומכלים את כל תבואתם ואין להם מנוח‪.‬‬ ‫ואומר 'ולא שכחתי'? הרי מכיון שקיים‬ ‫אמר להם רבי פנחס בן יאיר‪ :‬שמא אין‬ ‫את המצווה כדבעי‪ ,‬עדיין צריך להוסיף‬ ‫אתם מפרישים את מעשרותיכם כראוי?‬ ‫ולהבהיר שלא שכח אותה?‬ ‫באו ובדקו ומצאו שכן הוא‪ ,‬ומיד‬ ‫אכן‪ ,‬נקודה נחוצה עולה מתוך דברים‬ ‫שקיבלו עליהם להפריש מעשרותיהם‬ ‫אלו‪ ,‬והיא יסוד גדול בחובת עסק‬ ‫כדת וכהלכה‪ ,‬נעצרו העכברים ולא‬ ‫התורה ובשמירת הנפש‪ .‬והענין יובן על‬ ‫נראו עוד בתחומם‪ .‬ושם בירושלמי‬ ‫פי מה שמצינו בגמרא במסכת הוריות‬ ‫איתא עוד‪ ,‬מעשה באדם אחד שאסף‬ ‫)יג‪ (:‬בברייתא המונה דברים הקשים‬ ‫ג‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫ומעשרות' שנקראו ראשית‪ ,‬שנאמר‬ ‫את העכברים והיו מצפצפים‪ ,‬ואמר‬ ‫'ראשית דגנך' )דברים יח(‪ .‬ויש להבין‪ ,‬מהו‬ ‫להם דעו לכם שהם אומרים בצפצופם‬ ‫הקשר בין קיום מצוות מעשרות לבין‬ ‫הפרשתם‬ ‫שלא‬ ‫בשביל‬ ‫שרק‬ ‫עצם בריאת השמים והארץ והחזקת‬ ‫מעשרותיכם כראוי‪ ,‬לפיכך נשתלחו הם‬ ‫העולם?‬ ‫לאכול את התבואה‪.‬‬ ‫אך לפי האמור מובן הדבר היטב; דהנה‬ ‫נמצאנו למדים ענין נורא‪ :‬כאשר אין בני‬ ‫כתיב 'בראשית ברא אלקים' – ודרשו‬ ‫ישראל מפרישים תרומות ומעשרות‬ ‫חז"ל 'בראשית ‪ -‬בשביל התורה‬ ‫כראוי‪ ,‬משתלחים העכברים בתבואה‬ ‫שנקראה ראשית דרכו'‪ .‬וממילא נמצא‬ ‫ואוכלים ממנה‪ .‬ואח"כ כאשר האדם‬ ‫שאם אין תורה – אין קיום לשמים וארץ‪,‬‬ ‫אוכל מתבואה זו שהיא בגדר 'מאכל‬ ‫שהרי 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות‬ ‫עכבר'‪ ,‬הרי הוא נופל ברשת השכחה‬ ‫שמים וארץ לא שמתי'‪ .‬ובזוה"ק‬ ‫ומשכח תלמודו ותורתו‪.‬‬ ‫ובתרגום ירושלמי תרגמו 'בראשית" –‬ ‫ובזה פי' ה'זית רענן' כוונת הכתוב בוידוי‬ ‫'בחכמתא ברא ה''‪ ,‬וע"כ צריך שחכמת‬ ‫וֹתי�' –‬ ‫מעשרות‪' :‬לֹא ָﬠ ַב ְר ִתּי ִמ ִמּ ְצ ֶ‬ ‫התורה תתקיים בעולם ולא תאבד מן‬ ‫שהפרשתי תרומות ומעשרות כראוי‬ ‫הלומדים חלילה על ידי מגרעת‬ ‫ובזמנם‪ ,‬וממילא לא נשתלחו עכברים‬ ‫השכחה‪.‬‬ ‫בתבואתי ולא נטמאה במאכל עכברים‪,‬‬ ‫ומאחר שחזינן שאם אין האדם מפריש‬ ‫ועל ידי כן זכיתי לבחינת 'ולֹא ָשׁ ָכ ְח ִתּי' –‬ ‫מעשרותיו הרי הוא נופל ברשת‬ ‫שלא באתי לידי שכחת התורה‬ ‫השכחה על ידי אכילה מפגעי העכברים‬ ‫הקדושה‪ ,‬כי מצוות המעשר היא‬ ‫כנ"ל‪ ,‬נמצא שמצוות המעשרות היא‬ ‫השומרת על בהירות השכל וזכירת‬ ‫הנותנת קיום ועמידה לתורה הקדושה‪,‬‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫שהיא שומרת עליה שלא תשתכח‬ ‫מישראל‪ .‬נמצא שתלוי קיום העולם‬ ‫במצוות מעשר‪ ,‬ובשבילה נברא העולם‬ ‫ביאור המדרש ‪ -‬בריאת העולם בזכות‬ ‫כדי שתתקיים התורה בלי שום שכחה‪,‬‬ ‫המעשרות‬ ‫ואתי שפיר דברי המדרש‪ .‬כך פירש‬ ‫בזה יומתק להפליא מה שמביא בשם‬ ‫ב'זית רענן'‪.‬‬ ‫המדרש )בראשית רבה פרק א׳(‪ ,‬כי בשביל‬ ‫ארבעה דברים שנקראו 'ראשית' נברא‬ ‫העולם‪ ,‬ואחד מהם הוא בזכות 'תרומות‬ ‫ד‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫קדושת הארץ ע"י קיום התורה‬ ‫ובזה מבאר מרן רביה"ק זי"ע ב'דברי‬ ‫יואל' א )דף קס״ה(‪ ,‬מאמר הכתוב בפרשתן‪:‬‬ ‫אך דבגמרא ברכות )מח‪ (:‬תניא‪ ,‬רבי‬ ‫'וְ ָשׂ ַמ ְח ָתּ ְב ָכל ַהטּוֹב ֲא ֶשׁר נָ ַתן ְל� ה'‬ ‫אליעזר אומר כל שלא אמר ארץ חמדה‬ ‫�קי�'‪ .‬ודרשו חז"ל במדרש )ילקוט שמעוני פ׳‬ ‫ֱא ֶ‬ ‫טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי‬ ‫ראה רמז תתצ״ג( 'אין טוב אלא תורה'‪ ,‬שנאמר‬ ‫חובתו‪ ,‬רבי יוסי אומר צריך שיזכור בה‬ ‫'כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל‬ ‫ברית ותורה‪ ,‬ופירש רש"י שם שהתורה‬ ‫תעזובו'‪ ,‬לפיכך משה מזהיר את ישראל‬ ‫והמצוות הן אלו שבזכותן ירשו אבותינו‬ ‫'עשר תעשר'‪ ,‬והמדרש אומר דרשוני‪.‬‬ ‫את הארץ‪ ,‬שנאמר 'למען תחיון ורביתם‬ ‫ובאתם וירשתם את הארץ'‪.‬‬ ‫גם יש להתבונן בדבר‪ ,‬שהרי מקרא זה‬ ‫ומבואר בדברי האור החיים הקדוש )פ׳‬ ‫נאמר בעיצומו של ענין הבאת ביכורים‬ ‫ראה(‪ ,‬שהארץ מצד עצמה‪ ,‬בלא אור‬ ‫ומצוות מעשרות בארץ ישראל‪ ,‬שנאמר‬ ‫התורה והמצוות‪ ,‬אין בה חפץ וקדושה‪,‬‬ ‫'והיה כי תבוא אל הארץ‪ ...‬וירשתה‬ ‫ואדרבה‪ ,‬אם חלילה אין שומרים חוקי‬ ‫וישבת בה' )דברים כ״ו‪ ,‬א׳(‪ .‬ומה ענין שמחת‬ ‫התורה‪ ,‬הרי הארץ מקיאה את יושביה‪,‬‬ ‫התורה אצל נחלת הארץ ופירותיה‬ ‫'וּשׁ ַמ ְר ֶתּם ֶאת‬‫וכמו שהזהירה התורה‪ְ :‬‬ ‫הגשמים?‬ ‫יתם א ָֹתם‬ ‫ָכּל ֻחקּ ַֹתי וְ ֶאת ָכּל ִמ ְשׁ ָפּ ַטי וַ ֲﬠ ִשׂ ֶ‬ ‫וְ לֹא ָת ִקיא ֶא ְת ֶכם ָה ָא ֶרץ ֲא ֶשׁר ֲאנִ י ֵמ ִביא‬ ‫א וז"ל ˘ם‪ :‬ל„רכנו י˙ב‡ר „ברי ‪‰‬מ„ר˘ ‪‰‬נ״ל‪ ,‬ו˘מח˙ בכל ‪‰‬טוב ‡ין טוב ‡ל‡ ˙ור‪ ,‰‬לפיכך מ˘‪ ‰‬מז‪‰‬יר ‡˙ י˘ר‡ל ע˘ר ˙ע˘ר‪,‬‬ ‫ב‪„˜‰‬ם מ״˘ ‪‰‬זי˙ רענן על „ברי ‪‰‬מ„״ר ב˘ביל מע˘רו˙ נבר‡ ‪‰‬עולם‪ ֈ‬ופי׳ עפימ״„ במ„״ר 'מע˘‪ ‰‬ב״ר פנחס בן י‡יר ˘‪‰‬לך‬ ‫לעיר ‡ח˙‪ ,‬ו‪‰‬יו ‪‰‬עכברים ‡וכלים ב˙חומ‪˘ ‰‬ל ‡ו˙‪‰ ‰‬עיר‪ ֈ‬ו‡מר ל‪‰‬ם ˘ב˘ביל ˘ל‡ ‪‰‬פר˘˙ם מע˘רו˙יכם לפיכך ‪‰‬ם ‡וכלים‬ ‫‡˙ ‪˙‰‬בו‡‪.‰‬‬ ‫ו‡מחז״ל '‪‡‰‬וכל ממ‪‰˘ ‰‬עכבר ‡וכל מ˘כח ˙למו„ו'‪ ֈ‬ופי' בז‪'..‰‬ל‡ עבר˙י ממˆו˙יך' ˘‪‰‬פר˘˙י ‪‰‬מע˘רו˙ כר‡וי כפר˘״י‬ ‫ז״ל‪' ,‬ול‡ ˘כח˙י' ועי״ז ל‡ ב‡˙י לי„י ˘כח˙ ‪˙‰‬ור‪ .‰‬ויובן בז‪„ ‰‬ברי ‪‰‬מ„ר˘ 'ב˘ביל מע˘רו˙ נבר‡ ‪‰‬עולם'‪ ,‬ור"ל „˜יום ‪‰‬עולם‬ ‫˙לוי בו‪‡„ ,‬״‡ ˘י˙˜יים ‪‰‬עולם בלי ˙ור‪ ,‰‬כמ˘‪‰‬״כ '‡ם ל‡ ברי˙י יומם וליל‪ '‰‬ו‚ו׳‪ ֈ‬ומוכרח ˘י˙˜יים חכמ˙ ‪˙‰‬ור‪ ‰‬ול‡‬ ‫י‡ב„ו‪‰‬ו ע״י ˘כח‪ ,‰‬ומסו‚ל לז‪ ‰‬מˆו˙ מע˘ר כנ״ל‪ ,‬ו‡״˘ „ברי ‪‰‬מ„״ר ב˘ביל מע˘ר נבר‡ ‪‰‬עולם‪ ,‬ר״ל „˜יום ‪‰‬עולם ˙לוי בו‪ֈ‬‬ ‫ו‡מרי׳ ב‚מ׳ ברכו˙ 'ר יוסי ‡ומר ˆריך ˘יזכור בו ˙ור‪ ',‰‬פר˘״י‪˘ :‬בזכו˙ ‪˙‰‬ור‪ ‰‬ו‪‰‬מˆו˙ יר˘ו ‡˙ ‪‡‰‬ר‪ ֈı‬וע״כ ב‪‰‬ב‡˙ בכורים‬ ‫˘חייב˙ו ˙ו‪‰‬״˜ ל˘בח ול‪‰‬ו„ו˙ על נ˙ינ˙ ‪‡‰‬ר‪ˆ ,ı‬ריך לˆרף ‡לי׳ ‚ם זכיר˙ ‪˙‰‬ור‪˘ ,‰‬נ˙ינ˙ ‪‡‰‬ר‪ ı‬מ˜ו˘ר ב˜יום ‪˙‰‬ו‪‰‬״˜‪ ,‬וח״ו‬ ‫בלי ˜יום ‪˙‰‬ור‪‡ ‰‬ין ˘בח בנ˙ינ˙ ‪‡‰‬ר‪ ֈı‬וז˘‪‰‬״כ 'ו˘מח˙ בכל ‪‰‬טוב'‪ ,‬ו„ר˘ו חז״ל '‡ין טוב ‡ל‡ ˙ור‪˘ ,'‰‬ב‪‰‬ב‡˙ ‪‰‬בכורים‬ ‫˘ˆו‪˘‰ ‰‬י״˙ ל‪„‚‰‬יל ‪˘‰‬מח‪ ‰‬על נ˙ינ˙ ‪‡‰‬ר‪ˆ ,ı‬ריך לˆרף ‡לי׳ זכיר˙ ‪˙‰‬ור‪˘ ,‰‬בלי ˜יום ‪˙‰‬ור‪ ‰‬ח״ו ‡ין ˘מח‪ ‰‬בנ˙ינ˙ ‪‡‰‬ר‪.ı‬‬ ‫וז‪„˘ ‰‬ר˘ו חז״ל 'ו˘מח˙ בכל ‪‰‬טוב ‡ין טוב ‡ל‡ ˙ור‪˘ ,'‰‬זו ‪‰‬י‡ עי˜ר ‪˘‰‬מח‪ ‰‬בנ˙ינ˙ ‪‡‰‬ר‪ .ı‬וסיום ‪‰‬מ„ר˘ לפיכך מ˘‪‰‬‬ ‫מז‪‰‬יר ‡˙ י˘ר‡ל ע˘ר ˙ע˘ר‪˘ ,‬בזכו˙ מע˘ר ל‡ יבו‡ לי„י ˘כח˙ ‪˙‰‬ור‪ ,‰‬כמ״˘ בזי˙ רענן ‪‰‬נ״ל‪ ,‬ו‡״˘ ˜י˘ור ‪‰‬מ„ר˘‪.‬‬ ‫ה‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫זי"ע במקום אחר ב‪ :‬הרי גלוי וידוע‬ ‫ֶא ְת ֶכם ָשׁ ָמּה ָל ֶשׁ ֶבת ָבּהּ' )ויקרא כ׳‪ ,‬כ״ב(‪.‬‬ ‫שהתורה הקדושה משמחת לב‪,‬‬ ‫ונמצא שיש בנתינת הארץ בחינת ברכה‬ ‫והשמחה האמיתית והיחידה בעולם‬ ‫וקללה חס ושלום‪ .‬על כן‪ ,‬אין שבח‬ ‫הזה היא שמחת התורה והגיונה‪ ,‬כנ"ל‬ ‫אמיתי בנתינת הארץ אלא כשהיא‬ ‫'ושמחת בכל הטוב – ואין טוב אלא‬ ‫מקושרת בקיום התורה ובזכירתה‪.‬‬ ‫תורה'‪ .‬אולם‪ ,‬כדי שתתקיים התורה‬ ‫וזהו שצוה הכתוב בהבאת הביכורים‬ ‫בעולם‪ ,‬מוכרח שיהיו בני חבורה‬ ‫והמעשרות‪ ,‬שהגם שצריך האדם‬ ‫קדושה‪ ,‬לומדי תורה ואברכים יקרים‪,‬‬ ‫להודות ולשבח על נתינת הארץ‬ ‫שישבו על התורה ועל העבודה וישקדו‬ ‫ולהגדיל השמחה בה‪ ,‬מכל מקום חובה‬ ‫על דלתותיה יומם ולילה מתוך שמחה‪,‬‬ ‫עליו לצרף לזה את זכירת התורה‪ ,‬וזהו‬ ‫מנוחת הנפש והרחבת הדעת‪.‬‬ ‫'ושמחת בכל הטוב – ואין טוב אלא‬ ‫אך כיצד יוכלו הלומדים להגות בתורה‬ ‫תורה'‪ ,‬כי עיקר השמחה בנתינת הארץ‬ ‫בשמחה ובהרחבה‪ ,‬אם אין להם לחם‬ ‫היא שמחת התורה‪ ,‬שבלי תורה אין‬ ‫לאכול ובגד ללבוש‪ ,‬וכיצד יתקיימו‬ ‫ערך ושמחה בארץ חס ושלום‪ .‬ולפיכך‬ ‫הלומדים בלי משענת ומחזיק?‬ ‫משה רבינו מזהיר את ישראל באזהרת‬ ‫'עשר תעשר'‪ ,‬שבזכות המעשר לא‬ ‫על כן הזהירה תורה 'עשר תעשר' –‬ ‫יבואו לידי שכחת התורה על ידי‬ ‫להזהיר את בעלי הבתים והמחזיקים‬ ‫העכברים כנ"ל‪ ,‬ויתקיים בהם אור‬ ‫להפריש מממונם ומעשרותיהם כדי‬ ‫התורה בארץ‪ ,‬וזהו סיום וקישור‬ ‫להחזיק ידי לומדי תורה ולכלכלם‬ ‫המדרש כפי שנתבאר‪.‬‬ ‫בכבוד‪ .‬ועל ידי שהאדם מפריש‬ ‫מעשרותיו ומחזיק את הלומדים‪ ,‬הרי‬ ‫הוא נעשה שותף גמור לתורתם‪,‬‬ ‫דרך הפשט‪ :‬ע"י החזקת התורה‬ ‫ותורתם נחשבת לו כאילו הגה בה‬ ‫יתקיים 'ושמחת בכל הטוב'‬ ‫בעצמו‪ ,‬ובזה הוא גורם שהתורה‬ ‫ואמרתי לבאר ‪ -‬יותר על דרך הפשט ‪-‬‬ ‫תתקיים בעולם מתוך הרחבה ושמחה‪,‬‬ ‫ושוב מצאתי שכוונתי בזה לדברי מרן‬ ‫ב ר‡‪ ‰‬מ˘"כ ב„ף ˜נ"ו‪ :‬וכמ״˘ רז״ל 'ו˘מח˙ בכל ‪‰‬טוב ‡ין טוב ‡ל‡ ˙ור‪ ,‰‬וכמו ˘פיר˘נו לעיל‪˘ ,‬בכל עניני עו‪‰‬״ז‪‡ ,‬ח˙ י‪‰‬י׳‬ ‫כוונ˙ו‪ ,‬ל‪˘‰‬י‚ ‪‰‬טוב ‪‰‬מעול‪ ,‰‬ו‪‰‬ו‡ ˜יום ועס˜ ‪˙‰‬ור‪ ,‰‬ו‡ם ככ‪ ‰‬י‪‰‬י׳ כוונ˙ו‪‡ ,‬ז ‚ם עס˜ו בפר‚מטי‡ ובעניני טו‪‰‬״ז‪‰ ,‬ו‡ נˆחיו˙‬ ‫ועומ„˙ לע„‪ ,‬ל‡ כ˘‡ר עניני עו‪‰‬״ז‪‰˘ ,‬ם כˆל עובר ו‡יננו‪ .‬ר‡‪ ‰‬עו„ „ברי יו‡ל פ' ויחי „ף ˙˜מ"ב )למסיב‪ ‰‬ל‪‰‬חז˜˙ ‪‰‬י˘יב‪.(‰‬‬ ‫ו‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫ידוע הדבר כי הקדוש ברוך הוא הוא‬ ‫ומתקיים גם אצליהם בחינת 'ושמחת‬ ‫מקור הטוב והחסד המוחלט‪ ,‬וכשהאדם‬ ‫בכל הטוב' – שמחת התורה המחזקת‬ ‫שופך שיח לפניו ומבקש ממנו בני‪ ,‬חיי‪,‬‬ ‫את קיום העולם כולו‪.‬‬ ‫ומזוני – הקדוש ברוך הוא בשמי‬ ‫מרומים שומע תפילתו ומיד משפיע‬ ‫השפעת התפילות ועיכובן בבית דין של‬ ‫ומעניק לו את כל משאלות ליבו‪ .‬אם‬ ‫צפון‬ ‫ביקש חיים – נותנים לו‪ ,‬אם ביקש‬ ‫עשירות – משפיעים לו‪ ,‬ואם ביקש זרע‬ ‫עוד ניחזי בזה פשט נחמד להשכיל‪,‬‬ ‫של קיימא – גוזרים עליו לטובה תיכף‬ ‫אשר הביא מרן החיד"א זי"ע‪ ,‬בביאור‬ ‫ומיד‪ ,‬שהרי הבורא יתברך חפץ להיטיב‬ ‫המקרא 'ושמחת בכל הטוב' )פני דוד כי‬ ‫לבריותיו בכל עת‪.‬‬ ‫תבוא( ג‪ .‬שמביא בשם הילקוט הראובני‬ ‫)ותמצא הקדמה זו בילקוט ראובני ויקרא ועיין עוד שם בפ׳ וירא(‬ ‫אך אם כן‪ ,‬יש לתמוה‪ :‬מדוע חזון נפרץ‬ ‫יסוד נפלא מחכמי האמת והמקובלים‪,‬‬ ‫הוא שאנו רואים בני אדם רבים המרבים‬ ‫בענין תפילתו של אדם כשהוא עומד‬ ‫בתפילה ובבכי‪ ,‬ומכל מקום אינם‬ ‫לפני קונו ומתחנן אליו‪ ,‬והיה לנו הדבר‬ ‫נושעים‪ ,‬ונראה כאילו תפילתם חזרה‬ ‫הזה לנתיב אור ולנר לרגלינו‪ ,‬בימים‬ ‫ריקם חס ושלום?‬ ‫הקדושים והנוראים האלו ‪ -‬ימי רחמים‬ ‫אלא‪ ,‬גילו לנו חכמי המקובלים‪ ,‬שיש‬ ‫ורצון ‪ -‬בעומדינו בתפלה ותשובה לפני‬ ‫סדר והנהגה בשמי מרומים‪ .‬ואין השפע‬ ‫אדון כל‪.‬‬ ‫האלוקי והברכה יורדים ומגיעים ישר‬ ‫ג וזל"˘ ‪‰‬חי„"‡ ˘ם‪‡ :‬ו י‡מר במ‪˘˘ ‰‬מע˙י‪ ֈ‬מ˘ם ‪‰‬מ˜ובלים‪ ,‬ו‪‰‬י‡ כי כל „בר ‡˘ר ‪„‡‰‬ם ˘ו‡ל מ‡˙ו י˙ברך ˙כף ‪‰‬ו‡‬ ‫ברחמיו מ˘פיע ˘פע ˜„ו˘ ‪‰‬ר‡וי למל‡ו˙ ˘‡ל˙ ‪„‡‰‬ם‪‡ ֈ‬מנם ב˘מים י˘ ב״„ בˆ„ ˆפון‪ ֈ‬ו‪‰‬ם רו‡ים ‡ם ‪„‡‰‬ם ‪‰‰‬ו‡ ר‡וי‬ ‫לטוב‪‰ ‰‬זו מˆ„ מע˘יו‪ ,‬מניחין ‪˘‰‬פע לעבור‪‡ ֈ‬ך ‡ם ‡ינו ר‡וי‪‰ ,‬ב״„ מעכבין ‡ו˙ו ˘ם‪ .‬וז‪‰‬ו ל‪‰‬ר‡ו˙‪ ֈ‬כי ‪‰‬׳ מטובו כבר נו˙ן‬ ‫כל ‪‡˘‰‬לו˙ ‡ך מע˘י ‪‰‬בריו˙ מעכבין‪ ֈ‬וז״˘ 'מ‪ ‰‬רב טובך ‡˘ר ˆפנ˙ לירי‡ך'‪ ,‬רמז „רב טוב ‪‰‬מעוכב בי„ ב״„ ˘בˆ„ ˆפון‪ֈ‬‬ ‫י‪‰‬י‪ ‰‬ליר‡ך‪.‬‬ ‫ו‡פ˘ר ˘ז‪ ‰‬כוונ˙ ‪‡‰‬מור ב‡בר‪‰‬ם ‡בינו ע״‪' ‰‬ו‪‰‬׳ בירך ‡˙ ‡בר‪‰‬ם בכל'‪ ,‬ו‡ז״ל כל מ˜ום ˘נ‡מר ו‪‰‬׳ ‪‰‬ו‡ וב״„‪ .‬וב‡ ‪‰‬כ˙וב לומר‬ ‫כי כל ‪˘‰‬פע ‡˘ר ‪˘‰‬פיע ‪‰‬׳ ל‡בר‪‰‬ם‪ ֈ‬ל‡ נ˙עכב ˘ום „בר בב״„ ‡˘ר מˆ„ ˆפון‪ ,‬כי ‪‰‬ב״„ ‪‰‬מ‪ ‰‬ר‡ו ˘‡בר‪‰‬ם ‡ע״‪ ‰‬ר‡וי לז‪‰‬‬ ‫וכל ‪˘‰‬פע נ˘˙ל˘ל ו‪‚‰‬יע ע„יו‪ ,‬וז״˘ ו‪‰‬׳ ‪‰‬ו‡ וב״„ ברך ‡˙ ‡בר‪‰‬ם בכל‪ ֈ‬ל‡ ‪‰‬י‪ ‰‬ב״„ מעכב ו‪‰‬כל ב‡‪.‬‬ ‫ו‡פ˘ר ˘בזכו˙ מˆו˙ ‪‰‬בכורים‪ ֈ‬מ‪‰‬פך מ„‪‰‬״„ למ„˙ רחמים‪ ֈ‬כ„‡י˙‡ ˘מ˙נו˙ עניים ‪‰‬ופכ˙ מ„‪‰‬״„ למ„˙ רחמים‪ .‬וכן‬ ‫‪‰‬כ˙וב מב˘רו ˘‡ם יע˘‪ ‰‬מˆו˙ ‪‰‬בכורים כ˙˜נ‪ ‰‬כל ‪˘‰‬פע ‡˘ר ‪˘‰‬פיע ‪‰‬׳ ל˘מו יב‡ ‡ליו‪ ,‬וז‪‡˘ ‰‬מר 'ו˘מח˙ בכל ‪‰‬טוב‪.'ֈ‬‬ ‫כי כל ‪‰‬טוב ‡˘ר נ˙ן ‪‰‬׳ ונ˙עכב ‪ -‬ע˙‪ ‰‬ע״י מˆו‪ ‰‬זו‪ ֈ‬יב‡ ‡ליך‪ .‬וביל˜וט „ר˘ו 'ו˘מח˙ בכל ‪‰‬טוב' בזכו˙ ‪‰‬מע˘רו˙‪ ,‬ו‡˙י‬ ‫˘פיר ל„רכנו‪„ ,‬במע˘רו˙ מˆינו ˘מ„‪‰‬״„ נ‪‰‬פכ˙ למ„˙ רחמים כ‡מור‪.‬‬ ‫ז‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫טוב וברכות‪ ,‬אשר נגזרו על בני האדם;‬ ‫אל האדם‪ ,‬אלא עליו לעבור דרך‬ ‫אלא שהם מונחים ומעוכבים בתוך אותו‬ ‫מערכת של בדיקה וביקור בבית דין של‬ ‫בית דין של צפון!‬ ‫מעלה‪ .‬שם‪ ,‬באותו בית דין‪ ,‬מעמידים‬ ‫את האדם במשפט ושוקלים במאזני‬ ‫כל אותן תפילות שמתפלל אדם בכל‬ ‫צדק את כל מעשיו והליכותיו של אדם‪,‬‬ ‫השנה‪ ,‬והשפעות טובות שחפץ הבורא‬ ‫ובודקים את זכויותיו‪ ,‬לראות אם ראוי‬ ‫להעניק לו‪ ,‬נשארות גנוזות וצפונות‬ ‫והגון הוא שיחול עליו השפע ההוא‬ ‫באותו מקום צפון‪ .‬ואימתי הן יוצאות‬ ‫שנגזר עבורו‪ ,‬או שמא חטאיו מעכבים‬ ‫משם? כאשר האדם מתעורר בימי‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫האלול הקדושים‪ ,‬עושה מצוות ומעשים‬ ‫טובים‪ ,‬ושב אל ה' בתשובה שלמה‪ ,‬הרי‬ ‫והיכן הוא אותו מקום שבו מעכבים את‬ ‫הוא מנקה את עצמו מן העוון ונעשה‬ ‫השפעות התפילות? הנה למדונו‬ ‫ראוי לקבלת הפרס; ואז נפתחים שערי‬ ‫קדמונינו המקובלים כי ברוח 'צפון'‪,‬‬ ‫בית הדין של צפון‪ ,‬וכל השפע שהיה‬ ‫שהוא ירכתי צפון שבשמי מרומים‪ ,‬שם‬ ‫מעוכב שם‪ ,‬חוזר ויורד על ראשו לטובה‬ ‫מיוסד בית דין קשה הדן את בריותיו של‬ ‫ולברכה‪.‬‬ ‫מקום‪ .‬ושם נשארים תלוים ועומדים כל‬ ‫אותם אוצרות שפע‪ ,‬חיים ועשירות‬ ‫אך אם חלילה אין האדם שב בתשובה‪,‬‬ ‫שהיו ראוים לירד לעולם‪ ,‬אלא‬ ‫ואינו נעשה ראוי לאותו השפע‪ ,‬הרי‬ ‫שעוונותיהם של בני האדם עיכבו אותם‪.‬‬ ‫אותם אוצרות צפונים אינם הולכים‬ ‫לאיבוד‪ ,‬אלא הקדוש ברוך הוא נוטלם‬ ‫ומחלק אותם לצדיקים הגדולים וליראי‬ ‫'מה רב טובך אשר צפנת ליראיך'‬ ‫השם‪ ,‬שהם ראויים לשפע זה בכל עת‬ ‫ועל פי סוד נשגב זה‪ ,‬ביאר רבנו‬ ‫ובכל שעה‪ .‬וזהו שנאמר 'אשר צפנת‬ ‫החיד"א בטוב טעם את הכתוב הידוע‬ ‫ליראיך' – שאותו הטוב המונח בצפון‪,‬‬ ‫טוּב� ֲא ֶשׁר‬ ‫ְ‬ ‫'מה ַרב‬ ‫בספר תהילים‪ָ :‬‬ ‫סופו להינתן אך ורק ליראיך הצדיקים‪,‬‬ ‫ָצ ַפנְ ָתּ ִל ֵיר ֶאי�‪ָ ,‬פּ ַﬠ ְל ָתּ ַלח ִֹסים ָבּ� נֶ ֶגד ְבּ ֵני‬ ‫אם אין בעליו הקודמים שבים בתשובה‬ ‫ָא ָדם' )תהילים ל״א כ׳(‪.‬‬ ‫כדי לקחתו‪.‬‬ ‫מהו פירוש המילה 'צפנת'? אין המכוון‬ ‫רק לשון סתר והסתר גרידא‪ ,‬אלא הוא‬ ‫מלשון צד 'צפון'! דוד המלך משבח את‬ ‫ה' ואומר‪ :‬כמה מרובה הוא אותו שפע‬ ‫ח‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫ומתוך כך זכה אברהם להתברך ַ'בּכֹּל'‪,‬‬ ‫"וה' ברך את אברהם בכל" – הוא‬ ‫שקיבל את כל השפעות החסד והחיים‬ ‫ובית דינו‬ ‫בשלימות נצחית מחמת עוצם זכויותיו‪.‬‬ ‫ומתוך יסוד זה ביאר מרן החיד"א זי"ע‬ ‫במקרא שכתוב בתורה באברהם אבינו‬ ‫השמחה במצוות היא המפתחת את‬ ‫ע"ה‪' :‬וְ ַא ְב ָר ָהם זָ ֵקן ָבּא ַבּיָּ ִמים‪ ,‬וַ ה' ֵבּ ַר�‬ ‫צינורות השפע באלול‬ ‫ֶאת ַא ְב ָר ָהם ַבּכֹּל' )בראשית כ״ד‪ ,‬א׳(‪.‬‬ ‫ומעתה יאירו עינינו להבין את עומק‬ ‫ויש לדקדק בזה על פי מה שלימדונו‬ ‫כוונת הכתוב בפרשתנו‪' :‬וְ ָשׂ ַמ ְח ָתּ ְב ָכל‬ ‫חכמינו ז"ל; בכל מקום שנאמר בתורה‬ ‫�הי�' )דברים כ״ו‪ ,‬י״א(‪.‬‬‫ַהטּוֹב ֲא ֶשׁר נָ ַתן ְל� ה' ֱא ֶ‬ ‫תיבת 'וה''‪ ,‬בתוספת אות ו' החיבור‪,‬‬ ‫כיצד יכול האדם לזכות לאותו 'כל‬ ‫הכוונה לומר‪ :‬הוא ובית דינו של מעלה‬ ‫הטוב' המזומן ונערך עבורו בשמי‬ ‫)בראשית רבה‪ ,‬פרשה נ״א‪ ,‬אות ב׳(‪ .‬ואם כן‪ ,‬למה‬ ‫מרומים‪ ,‬ולא ישאר מעוכב וצפון בבתי‬ ‫הוצרך הכתוב להדגיש בכאן ש'וה'' –‬ ‫הדין של מעלה מחמת חטאיו?‬ ‫הקדוש ברוך הוא יחד עם בית הדין –‬ ‫בירכו את אברהם?‬ ‫התשובה לזה היא‪ :‬על ידי קיום מצוות‬ ‫הכלולים בהפרשת מעשרות וביכורים‪,‬‬ ‫אלא‪ ,‬הביאור בזה הוא עמוק להפליא‪:‬‬ ‫כשהן נעשות מתוך שמחה עצומה‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬מחמת צדקתו העצומה‬ ‫ורוממות הנפש‪ .‬בשעה שהיהודי‬ ‫וזכויותיו הנשגבות שעמד בהן בעשרה‬ ‫מפריש מעותיו לצדקה ומעשרותיו‬ ‫ניסיונות‪ ,‬אף כשהגיע לאותו בית דין של‬ ‫לעמלי התורה‪ ,‬בלב רחב ובחדווה‬ ‫מעלה היושב בצפון לבקר במעשיו אם‬ ‫עילאית‪ ,‬אותה שמחה של מצווה יש בה‬ ‫ראוי הוא לקבלה‪ ,‬לא נתעכב השפע‬ ‫כוח נורא ונשגב לבקוע שחקים‪,‬‬ ‫שם‪ .‬ופסקו פסק דין מוחלט כי צדיק‬ ‫ולהשתיק את כל המקטרגים בבית דין‬ ‫גמור הוא וראוי לקבל את כל השפע‬ ‫של מעלה‪ ,‬ויש בכוחה להפך מדת הדין‬ ‫בלא שום מניעה ועיכוב‪.‬‬ ‫למדת רחמים! כדכתיב לקמן במעשר‬ ‫נמצא‪ ,‬שגם אותו בית דין קשה של‬ ‫השקיפה וכו׳ וארז״ל השקפה לטובה ‪-‬‬ ‫מעלה הסכים וחתם על הברכה‪ ,‬וכל‬ ‫שמתנות עניים הופכת מדה״ד למדת‬ ‫אוצרות הטוב שהיו צפונים שם‪ ,‬ירדו‬ ‫רחמים‪.‬‬ ‫והושפעו על ראשו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫השמחה במצוות מוכיחה כי היהודי‬ ‫וזהו שנאמר 'וַ ה' ֵבּ ַר�' – דהיינו הוא‬ ‫דבוק באביו שבשמים באמת ובתמים‪,‬‬ ‫ובית דינו של מעלה פסקו לטובה‪,‬‬ ‫ט‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫והנה באנו להרחיב עוד בענין נשגב זה‬ ‫ובזכותה הוא קונה מליצי יושר וזכויות‬ ‫של מצוות המעשר והצדקה‪ ,‬ונבוא‬ ‫עצומות המהפכות את מידת הדין‬ ‫להשמיעכם עובדא דהוי‪ ,‬מעשה פלא‬ ‫למידת הרחמים‪ .‬ואז נפתחים לרווחה‬ ‫ונורא אשר כבר סיפרנוהו פעם אחת‪,‬‬ ‫כל שערי צפון‪ ,‬וכל הברכות‪ ,‬הישועות‪,‬‬ ‫וכה מספרים על הגאון הגדול ר' חיים‬ ‫הרפואות והחיים שהיו מעוכבים שם‬ ‫מוואלוז'ין זצ"ל ד‪.‬‬ ‫במשך כל הזמן‪ ,‬משתחררים ויורדים‬ ‫ישר אל ביתו של האדם‪ .‬זהו 'וְ ָשׂ ַמ ְח ָתּ‬ ‫ידוע הדבר כי רבי חיים מוואלוז'ין‪,‬‬ ‫ְב ָכל ַהטּוֹב' – שעל ידי השמחה‬ ‫מלבד היותו ראש גולת אריאל ועוסק‬ ‫במעשרות ובצדקה‪ ,‬תזכה לקבל את 'כל‬ ‫בתורה יומם ולילה‪ ,‬היה בעל נכסים‬ ‫הטוב' הגנוז‪ ,‬ותוכל לשמוח בו באמת‬ ‫וניהל בית מסחר לממכר סחורות‪ .‬ויהי‬ ‫בלא שום שטן ופגע רע‪.‬‬ ‫היום‪ ,‬וגנב שפל אחד ובליעל נתן את‬ ‫עיניו באותו בית מסחר של רבנו‪,‬‬ ‫בפרט בעת רצון זו‪ ,‬בימי חודש אלול‪,‬‬ ‫ובאשמורת הלילה‪ ,‬בעת שהבריות‬ ‫אשר המלך בשדה ומקבל כל אדם‬ ‫ישנים על מיטותיהם‪ ,‬פרץ את המנעולים‬ ‫בסבר פנים‪ ,‬והמה ימי הכנה והתעוררות‬ ‫ונכנס אל תוך החנות פנימה כדי לשדוד‬ ‫לקראת יום הדין הגדול והנורא‪ .‬הנה זה‬ ‫את כל רכושו של הצדיק‪.‬‬ ‫הזמן להרבות בצדקה הגונה ולהחזיק‬ ‫ידי לומדי תורתו מתוך חדווה‪ ,‬ובכוח‬ ‫אותו גנב פעל בזריזות רבה‪ ,‬נטל‬ ‫השמחה הזו נבקע את כל מסכי הברזל‪,‬‬ ‫חבילות חבילות של סחורות יקרות‬ ‫ויפתחו לנו ארובות השמים להריק עלינו‬ ‫ערך‪ ,‬ומילא בהן עגלה גדולה ורחבה‬ ‫ברכה עד בלי די‪ ,‬ונזכה להיכתב‬ ‫שעמדה לפתח החנות‪ .‬לאחר שסיים‬ ‫ולהיחתם בספרן של צדיקים גמורים‬ ‫למלא את העגלה על גדותיה‪ ,‬קפץ עליה‬ ‫לחיים טובים ולשלום‪.‬‬ ‫וביקש להריץ את סוסיו ולהימלט מן‬ ‫המקום קודם שיעלה עמוד השחר‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬דבר פלא קרה באותו רגע‪ :‬אירע‬ ‫סגולת החומש והמעשרות לשמירת‬ ‫נס מבהיל‪ ,‬ואותם סוסים‪ ,‬שהיו גיבורים‬ ‫הנכסים‬ ‫וחזקים‪ ,‬עמדו על עומדם קפואים‬ ‫ד ר‡‪‡ ‰‬רחו˙ חיים ‪ -‬כ˙ר ר‡˘ ‡ו˙ כ‚‪ :‬רבי חיים מוולוז'ין ‪‰‬עי„ ב˘ם רבו ‪‡‚‰‬ון מווילנ‡‪‰ ,‬נו˙ן חומ˘ מובטח לו ˘י˙ע˘ר‪‡ .‬ך‬ ‫‪‰‬נו˙ן מע˘ר בלב„‪ ,‬מובטח לו ˘ל‡ יבו‡ לי„י ‪‰‬יז˜‪1.‬‬ ‫י‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫אדם בעולם יכול לגנוב מאומה! ומהו‬ ‫כאבנים ולא יכלו להניע אף רגל אחת!‬ ‫הטעם? מפני שאני נזהר בכל עת‬ ‫הגנב הכה עליהם בשבטו שוב ושוב‪,‬‬ ‫להפריש חומש מכל רווחי לצדקה‬ ‫והפליא בהם מכות קשות ומרות‪ ,‬אך‬ ‫ולהחזקת התורה‪ ,‬ומפריש מעשר כדין‪.‬‬ ‫הסוסים נשארו מסומרים לאדמה‬ ‫וקבלנו מרבותינו הקדמונים‪ ,‬שאדם‬ ‫כשהם מסרבים לזוז ממקומם‪.‬‬ ‫המדקדק במצוות מעשר וחומש‪,‬‬ ‫ראה הגנב כי כלתה אליו הרעה וכי מן‬ ‫הקדוש ברוך הוא מגין את נכסיו בחומת‬ ‫השמים מעכבים אותו‪ ,‬ונכנס בליבו פחד‬ ‫מגן‪ ,‬ואין שום גנב‪ ,‬מזיק או מקטרג יכול‬ ‫עצום פן יתפסוהו אנשי העיר בבוקר‪.‬‬ ‫לשלוט בממונו‪) .‬ראה תענית דף ט׳‪.(.‬‬ ‫מיד ירד מן העגלה‪ ,‬נטל את כל‬ ‫הסחורות היקרות‪ ,‬והחזירן אחת לאחת‬ ‫פי' 'ושמחת בכל הטוב' – הבטחת‬ ‫אל תוך החנות פנימה כפי שהיו מונחות‬ ‫השמירה מפני פגעי תבל‬ ‫בתחילה‪ ,‬והלך לו לדרכו בידים ריקניות‪,‬‬ ‫אבל וחפוי ראש‪.‬‬ ‫ומתוך מעשה נורא זה‪ ,‬השכלנו לפרש‬ ‫פשט נעים בכתוב‪' :‬וְ ָשׂ ַמ ְח ָתּ ְב ָכל ַהטּוֹב‬ ‫בבוקר הגיעו המשרתים ומצאו את‬ ‫�הי�' )דברים כ"ו‪ ,‬י"א(‪.‬‬ ‫ֲא ֶשׁר נָ ַתן ְל� ה' ֱא ֶ‬ ‫דלתות בית המסחר פתוחות לרווחה‪,‬‬ ‫רוצה לומר‪ ,‬שכאשר אדם מקיים את‬ ‫אך כשבדקו בתוך החנות ראו בתימהון‬ ‫מצוות ַ'ﬠ ֵשּׂר ְתּ ַﬠ ֵשּׂר' ומפריש חומש‬ ‫גדול כי אין שום חסרון בסחורה ואף לא‬ ‫ומעשרות מתוך שמחה וטוב לבב‪ ,‬הוא‬ ‫חוט אחד נגנב מן המקום‪ .‬שמועת‬ ‫זוכה להבטחה עליונה מאת הבורא‬ ‫המעשה הגיעה לרבנו חיים‪ ,‬וברוח‬ ‫יתברך שמו‪ ,‬שכל אותו הטוב והעושר‬ ‫קודשו או באיזה אופן אחר נתוודע לו‬ ‫שהעניק לו ה' – ישאר ברשותו‬ ‫מי הוא הגנב‪ .‬בדרכיו מצא רבי חיים את‬ ‫ובשלימותו‪ ,‬והוא יוכל לשמוח בו תמיד‬ ‫הגנב ושאלו לפשר הענין‪ ,‬והגנב מירר‬ ‫בלא שום דאגה ופחד!‬ ‫בבכי בפני הצדיק‪ ,‬וסיפר לו את כל‬ ‫המעשה הנורא עם הסוסים שעמדו‬ ‫האדם הזה אינו צריך לחשוש עוד מפני‬ ‫מלכת‪ ,‬ושאל אותו הגנב‪ :‬במה זכית‬ ‫הגנבים והליסטים‪ ,‬ולא מפני החולדות‬ ‫שהסחורה שלך מוגנת בשמירה עליונה‬ ‫והעכברים‪ ,‬ושאר פגעי תבל המכלים‬ ‫כזו מפני גנבים ושודדין?‬ ‫את ממונו של אדם‪ ,‬שהרי הקדוש ברוך‬ ‫הוא בכבודו ובעצמו נעשה שומר על‬ ‫נענה רבי חיים מוואלוז'ין ואמר לו בזה‬ ‫נכסיו ומגרש מעליו את כל המשחיתים‪,‬‬ ‫הלשון‪ :‬דע לך‪ ,‬כי ממני ומנכסיי אין שום‬ ‫יא‬ ‫נפיש"א‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫וּב ָחנוּנִ י נָ א ָבּזֹאת ָא ַמר יְ הוָ ה‪...‬‬ ‫וכלשון הכתוב )מלאכי ג׳‪ ,‬י״א(‪ָ :‬ה ִביאוּ ֶאת ָכּל ַה ַמּ ֲﬠ ֵשׂר‪ְ ...‬‬ ‫וַ ֲה ִריק ִֹתי ָל ֶכם ְבּ ָר ָכה ַﬠד ְבּ ִלי ָדי‪ :‬ואחר כך אומר‪ :‬וְ ָג ַﬠ ְר ִתּי ָל ֶכם ָבּא ֵֹכל וְ לֹא ַי ְשׁ ִחת ָל ֶכם ֶאת‬ ‫ְפּ ִרי ָה ֲא ָד ָמה וְ לֹא ְת ַשׁ ֵכּל ָל ֶכם ַהגֶּ ֶפן ַבּ ָשּׂ ֶדה ָא ַמר יְ הוָ ה ְצ ָבאוֹת‪ .‬ובזכות החזקת עמלי‬ ‫התורה ]תמכין דאורייתא[‪ ,‬ממונו מתברך ומתקיים‪ ,‬בלב שקט ובטוח‪ ,‬מתוך שמחה‬ ‫ורחבות הדעת‪.‬‬ ‫'חלק ב‬ ‫הכנה לימי הסליחות‬ ‫דווקא במוצאי שבת קודש? ואנו‬ ‫ימי הסליחות הבאים עלינו לטובה –‬ ‫פותחים ואומרים בפיוט המפורסם‪:‬‬ ‫ענין 'במוצאי מנוחה'‬ ‫נוּחה ִק ַדּ ְמנוּ�' )נוסח פיוט הסליחות(‪.‬‬ ‫מוֹצ ֵאי ְמ ָ‬ ‫ְ'בּ ָ‬ ‫והנה עומדים אנו עתה בשלהי חודש‬ ‫ומהו הטעם לזה?‬ ‫אלול‪ ,‬בימים הנשגבים שבהם אנו‬ ‫וביאר בעל ה'ברך משה' יסוד מתוק‬ ‫מתכוננים לקראת ימי הדין והמשפט‪,‬‬ ‫מדבש‪ :‬דעו נא‪ ,‬כי ביום השבת קודש‬ ‫ומתחילים להשכים פתחי הרחמים‬ ‫זוכה כל יהודי ויהודי לנשמה יתירה‪,‬‬ ‫באמירת סדר הסליחות‪.‬‬ ‫ומתעוררת בלבו אהבה עזה‪ ,‬וכיסופים‬ ‫והסביר רבינו בעל 'ברך משה' זצ"ל‪:‬‬ ‫עילאים של ידידות וקרבה לאביו‬ ‫מפני מה נהגו כל בית ישראל מאז‬ ‫שבשמים‪ .‬אותה קדושה של שבת‬ ‫ומקדם להתחיל באמירת הסליחות‬ ‫יב‬ ‫נפישא‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫בעבודתו – כך מעורר הוא כנגדו בשמי‬ ‫מנקה את הנפש ומעלה אותה למדרגה‬ ‫מרומים )זוהר הקדוש חלק א‪ ,‬דף פח‪ ,‬ע״א(‪.‬‬ ‫נשגבה של דבקות‪.‬‬ ‫נמצאנו למדים‪ ,‬שאם האדם מקיים את‬ ‫על כן‪ ,‬חפצו חכמינו וקדמונינו לנצל את‬ ‫מצוות התורה ועבודת הבורא מתוך‬ ‫אותם רגעים עילאים של קדושת‬ ‫)הנקרא‬ ‫ואניסות‬ ‫לחץ‬ ‫דוחק‪,‬‬ ‫השבת‪ ,‬ובשעה שההשפעה והרושם של‬ ‫פרעשו"ר(‪ ,‬ואינו מרגיש בלבו שום‬ ‫אור השבת עדיין שרויים בתוך לבבות‬ ‫חמימות של אהבה וחשק‪ ,‬אלא עושה‬ ‫בני ישראל – מיד במוצאי מנוחה‪ ,‬מתוך‬ ‫מעשיו כמצוות אנשים מלומדה וכמי‬ ‫אותה התעוררות של אהבה וקדושה‪,‬‬ ‫שרוצה לפרוק מעליו עול כבד ומעיק –‬ ‫אנו נכנסים אל תוך שערי הסליחות!‬ ‫הרי אותה עבודה היא בבחינת מדת‬ ‫מתוך השמחה והרוממות של השבת‪,‬‬ ‫הצמצום והדין הקשה‪ .‬ומכיוון שהוא‬ ‫אנו באים לבקש רחמים ומחילה על‬ ‫עובד את קונו מתוך צמצום הלב‪ ,‬אין‬ ‫עוונותינו‪ ,‬ובזכות אותה אהבה‪,‬‬ ‫הוא יכול להמשיך עליו מן השמים אלא‬ ‫תפילותינו מתקבלות ברצון‪ ,‬ומתהפכים‬ ‫הנהגה של צמצום ודין!‬ ‫עלינו כל הדינים לרחמים לקראת השנה‬ ‫החדשה‪.‬‬ ‫והלא כל ענין הגלות המר הזה שאנו‬ ‫שרויים בו‪ ,‬אינו אלא בחינה של צמצום‬ ‫והסתר פנים‪ ,‬שאין הברכה מצויה‬ ‫עבודת ה' מתוך אהבה ורחבות ‪ -‬לא‬ ‫כראוי‪ .‬ואם חפצים אנו להביא את‬ ‫מתוך דוחק וצימצום‬ ‫הגאולה השלימה‪ ,‬ולהמשיך שפע ברכה‬ ‫והנה‪ ,‬כדי לזכות לאותה השפעה‬ ‫ורחבות בכל הענינים – שלא יחסר לנו‬ ‫עליונה ופתיחת אוצרות השפע‪ ,‬עלינו‬ ‫ולכל בית ישראל שום פרנסה‪ ,‬שום‬ ‫לעורר בשמי מרומים את הבחינה‬ ‫בריאות‪ ,‬ושמחת חיים – מוכרחים אנו‬ ‫הנקראת 'יְ ִמין עֹז'‪ .‬ידוע הדבר מחכמי‬ ‫לעבוד את ה' יתברך מתוך רחבות‬ ‫האמת כי הימין היא מדת החסד‪ ,‬מדת‬ ‫הדעת‪ ,‬מתוך חשק נמרץ‪ ,‬חדווה‬ ‫הרחמים והאהבה המוחלטת‪ ,‬שהיא‬ ‫עילאית ושמחה פנימית‪ .‬זהו סוד מדת‬ ‫ההיפך ממדת השמאל שהיא מדת הדין‬ ‫החסד המשברת את חומות הצמצום‬ ‫והצמצום‪ .‬וכלל גדול הוא בהנהגת‬ ‫ומביאה ישועה לעולם‪.‬‬ ‫הבורא עם בריותיו‪ ,‬שמידה כנגד מידה‬ ‫פועל האדם למטה‪ ,‬וכפי שהוא מתנהג‬ ‫יג‬ ‫נפישא‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫השבת‪ ,‬אנו זוכים לפתוח את שערי‬ ‫שבת קודש – שורש האהבה השלמה‬ ‫הסליחות מתוך רחבות הדעת‪ ,‬להשתיק‬ ‫בכל לב‪ ,‬נפש ומאוד‬ ‫את כל הדינים‪ ,‬ולזכות לשנה של שפע‪,‬‬ ‫ועל פי יסוד נשגב זה‪ ,‬מובן היטב מה‬ ‫ברכה וגאולה שלימה לכל כלל ישראל‪.‬‬ ‫שנתבאר לעיל‪ ,‬שמפני זה תיקנו‬ ‫קדמונינו לפתוח את שערי הרחמים של‬ ‫הסליחות 'במוצאי מנוחה'‪ .‬כי הנה יום‬ ‫השבת קודש הוא היום המיוחד והמזומן‬ ‫חיבור הסליחות אל השפע של שבת‬ ‫ביותר לעורר את מדת האהבה‬ ‫קודש‬ ‫והרחבות בלבבות בני ישראל‪ ,‬ובשעה‬ ‫אמת הדבר‪ ,‬כי מצינו בכמה מקומות‬ ‫שהיהודי שובת ממלאכתו ונכנס‬ ‫קדושים שהיו נוהגים לאמר הסליחות‬ ‫לקדושת היום‪ ,‬הוא משליך מעליו את‬ ‫במוצש"ק תיכף אחר חצות הלילה‪,‬‬ ‫כל דאגות העולם הזה וצמצומי הזמן‪,‬‬ ‫אולם אצלינו לא נהגו כן בבחינה זו‪,‬‬ ‫ומתבודד עם קונו באהבה ובכיסופים‪.‬‬ ‫מפני שדרכם של רבותינו וצדיקי‬ ‫ורמזו לנו חכמי האמת ברמז נפלא‬ ‫הדורות היתה להקדים לאמירת‬ ‫ונורא‪ ,‬וכבר דיבנו מזה הרבה‪ :‬כי תיבת‬ ‫הסליחות עסק רב של הכנת הלב‬ ‫ַשׁ ָבּת עולה בגימטריא בדיוק נמרץ כמנין‬ ‫באמירת מזמורי תהילים בדמעות שליש‬ ‫שלוש התיבות‪ַ :‬א ֲה ָבה ְבּ ָכל ֵלב‪ַ ,‬א ֲה ָבה‬ ‫ובהתעוררות עצומה‪ ,‬אך מכל מקום‪,‬‬ ‫ְבּ ָכל נֶ ֶפשׁ‪ַ ,‬א ֲה ָבה ְבּ ָכל ְמאֹד‪.‬‬ ‫היסוד במקומו עומדת‪ :‬להרגיש את‬ ‫הקשר והאחיזה באור השבת‪ ,‬כדי לבוא‬ ‫בשבת קודש‪ ,‬כאשר היהודי מתבונן‬ ‫אל שערי התשובה מתוך רחבות הדעת‬ ‫ומשכיל במעלת היום ובגדלות הבורא‪,‬‬ ‫ולא מתוך עצבות וצמצום‪.‬‬ ‫נכנסת בלבו שלהבת אש קודש של‬ ‫ידידות‪ .‬מתוך אותה אהבה שלמה הוא‬ ‫בא לשורר ניגוני דבקות ושבחות לקל‬ ‫מלחמת היצר בשעת 'רעווא דרעווין'‬ ‫חי‪ ,‬וקורא אל הבורא מנהמת ליבו‬ ‫ושלש סעודות‬ ‫בחשק עצום ובכל לבו‪ ,‬נפשו‪ ,‬ומאודו‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬מדי דברנו בגודל שגב ותוקף‬ ‫נמצא‪ ,‬שאור השבת מעלה את היהודי‬ ‫מעלת השעות הקדושות הללו‪ ,‬חובה‬ ‫ממדרגת הצמצום והדוחק למדרגת‬ ‫קדושה מוטלת עלינו לעורר ולהשמיע‬ ‫הרחבות והאהבה השלימה‪ ,‬ובזכות‬ ‫קול דאבונינו על דבר מכאוב אשר‬ ‫אותה התעוררות נשגבה הבאה מן‬ ‫יד‬ ‫נפישא‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫ומה עושה השטן והיצר הרע באותן‬ ‫נתפשט בין ההמון‪ .‬הלא גלוי וידוע לכל‬ ‫דקות יקרות ומקודשות ביותר‪ ,‬שבהם‬ ‫משכיל ודעת‪ ,‬כי השעה המרוממת‪,‬‬ ‫יכול היהודי לפעול ישועות נוראות‬ ‫המקודשת והמסוגלת ביותר בכל שבעת‬ ‫לעצמו ולכלל ישראל? הנה הוא בא בכל‬ ‫ימי המעשה‪ ,‬היא העת הזו של תפילת‬ ‫כוחו ומזימותיו לבטל את האדם מן‬ ‫המנחה בשבת קודש ועת סעודתא‬ ‫הקדושה‪ ,‬ומפתה את בני האדם‬ ‫תליתאה‪ .‬עת אשר העיד עליה בוצינא‬ ‫להתאסף יחדיו חבורות חבורות‬ ‫קדישא בזוהר הקדוש )חלק ב‪ ,‬דף פח‪ ,‬ע״א( כי‬ ‫)קופקעס(‪ ,‬ולעסוק בשיחות בטלות‪,‬‬ ‫שעת ַ'ר ֲﬠוָ א ְדּ ָכל ַר ֲﬠוִ ין' היא – רצון‬ ‫בדברי הבאי‪ ,‬שמועות העולם‪ ,‬פוליטיק‬ ‫הרצונות העליון‪ ,‬שבו מתעורר רצון‬ ‫ושאר שטויות המטמאים את הנפש!‬ ‫נשגב ומחילה עילאה בשמי מרומים‪,‬‬ ‫ובעת הזאת נסתלק משה רבנו‪ ,‬מן‬ ‫אין אנכי רוצה להיכנס בכאן בדיקדוק‬ ‫העולם בקדושה ובטהרה‪ ,‬כמה‬ ‫הענין‪ ,‬אם אותן שיחות הן בכלל דברים‬ ‫סליק‬ ‫רעווא‬ ‫'בהאי‬ ‫דאתמר‪:‬‬ ‫האסורים בשבת מדברי קבלה ומשום‬ ‫משה'‪"".‬וכבר הפליא להפליג במעלת‬ ‫"מ ְמּצוֹא ֶח ְפ ְצ� וְ ַד ֵבּר ָדּ ָבר" )ישעיהו נ״ח‪ ,‬י״ג; שו״ע‬ ‫ִ‬ ‫השעה הזאת רבנו הקדוש בעל ה'בני‬ ‫או״ח סימן ש״ז(‪ ,‬שהרי גלויה וידועה הבטחת‬ ‫יששכר' זי"ע )במאמרי שבתות השנה‪ ,‬מאמר ח׳(‪,‬‬ ‫"בּרֹב ְדּ ָב ִרים‬ ‫שלמה המלך ע"ה שאמר‪ְ :‬‬ ‫בבארו את סוד הכתוב 'וַ אני תפלתי לך‬ ‫לֹא יֶ ְח ַדּל ָפּ ַשׁע" )משלי י׳‪ ,‬י״ט(‪ ,‬ובוודאי מתוך‬ ‫ה' עת ָרצוֹן' ה‪ ,‬כי שעה מופלאה זו עת‬ ‫שמרבים לדבר שטויות באים לידי לשון‬ ‫רצון גמור והיא‪ ,‬ובה נפתחים שערי‬ ‫הרע‪ ,‬רכילות וליצנות המפיגה כל‬ ‫שמים לרווחה‪ ,‬ומתקבלות כל התפילות‬ ‫התעוררות של תשובה‪ .‬כמה אומלל‬ ‫והבקשות של בני ישראל לפני כסא‬ ‫הוא האדם המחליף שעה קדושה‬ ‫הכבוד‪ ,‬מסך ועיכוב כלל‪.‬‬ ‫ונוראה כזו‪ ,‬שעת 'רעווא דרעווין'‬ ‫ה בבני י˘˘כר ˘ם ‡ו˙ ‡' כ˙ב‪ :‬ל‪‰‬יו˙ ברי‡˙ ‪‰‬עולם ב˘˘˙ ימי בר‡˘י˙‪ ֈ‬ובזמן מנח‪˘ ‰‬ל ˘ב˙ ˘‪‰‬י‪ ‰‬לפני‬ ‫‪‰‬ברי‡‪‡ ,‰‬ז על‪ ‰‬ברˆונו י˙ברך לברו‡ ‡˙ ‪‰‬עולם ב˘ביל י˘ר‡ל‪ ֈ‬ולכן נ˜ר‡ 'רעוו‡ „רעווין' )רˆון ‪‰‬רˆונו˙(‪..‬‬ ‫עיי"˘‪ .‬וב‡ו˙ כח‪‡ :‬פר˘ לך עו„ ‪‰‬פסו˜‡ „רחמי ˘‡נחנו ‡ומרים ב˘ע˙‡ „ˆלו˙‡ „מנח‪˘„ ‰‬ב˙‡‪ ,‬ו‪‰‬ו‡ 'ו‡ני‬ ‫˙פל˙י לך ‪‰‬וי"‪ ‰‬ע˙ רˆון'‪ ֈ‬ב˘ע˙ ע˙ רˆון ‪‰‬נ‪ ‰‬ברˆון ‪„˜‰‬ום ‪‰‬מˆי‡ ‡ין סוף ברוך ‪‰‬ו‡ ‪‰‬כל מ‡ין לי˘‪ ֈ‬ממיל‡‬ ‫בכל פעם ב‪˙‰‬עוררו˙ )ב˘ע‪ ‰‬זו( יכולים י˘ר‡ל ‚ם כן ל‪˙‰‬פלל‪..‬‬ ‫טו‬ ‫נפישא‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫עיקר כוחה וסגולתה של פעולה נשגבה‬ ‫בשיחות הבל בשוקי הדברים! עלינו‬ ‫זו – לעסוק בתורה תיכף ומיד בצאת‬ ‫להתחזק בכל עוז‪ ,‬לפרוש מאותן‬ ‫השבת – אינו חל אלא אם כן נזהר‬ ‫חבורות‪ ,‬ולנצל רגעים אלו לתפילה‪,‬‬ ‫האדם בכל עוז שלא להפסיק כלל‬ ‫לתהילים ולדבקות בבורא‪.‬‬ ‫בשיחות בטלות ובדברי חול‪ ,‬מרגע‬ ‫שיצאו אותן דקות אחרונות של שבת‬ ‫קודש ועד לשעה שיושב ללמוד‪.‬‬ ‫המשכת אור השבת לימי החול –‬ ‫אם נזהר האדם מן הדיבור הבטל‪ ,‬הרי‬ ‫והאזהרה משיחות בטלות המפסיקות‬ ‫קדושת השבת נמשכת עמו ברצף אחד‬ ‫את השפע‬ ‫ובלא שום מסך מבדל אל תוך ימי החול‪.‬‬ ‫ומתוך כך‪ ,‬כאשר הוא ניגש לאחר מכן‬ ‫על האדם לדעת ולהשכיל‪ ,‬כי סופו של‬ ‫אל סדר אמירת הסליחות‪ ,‬תפילתו‬ ‫יום השבת הוא היסוד הגדול לכל ימי‬ ‫נאמרת מתוך התקשרות עילאה‪,‬‬ ‫החול הבאים לקראתו‪ ,‬ומאותן דקות‬ ‫בבחינת 'במוצאי מנוחה' באמת‪ ,‬ושערי‬ ‫אחרונות ומקודשות צריך הוא לקשור‬ ‫שמים נפתחים לקראתו‪.‬‬ ‫ולקדש את כל ימי השבוע הבא עלינו‬ ‫לטובה‪.‬‬ ‫'את ימין עוז עוררה לעשות חיל'‬ ‫ואם עוסקים בתורה‪ ,‬אחר תשובה‬ ‫מאהבה כזו‪ ,‬כמו שעושים רוב הציבור‬ ‫ועל ידי עבודה קדושה זו‪ ,‬נזכה לעורר‬ ‫שקובעים עת ללמוד התורה הקדושה‬ ‫בשמי מרומים את אותו אור גדול של‬ ‫עם יוצאי חלציו במוצאי שבת קודש‬ ‫'יְ ִמין עֹז'‪ ,‬שהוא אור החסד והאהבה‬ ‫בסדר הלימוד הנקרא 'אבות ובנים' –‬ ‫המוחלטת‪ ,‬ויאירו עלינו רחמי שמים‬ ‫בין אם לומדים בבחינת 'אבות על בנים'‬ ‫בזכותם של אבות העולם‪ ,‬אברהם‬ ‫ובין אם והוא בבחינת 'בנים על אבות'‪...‬‬ ‫יצחק ויעקב אבותינו‪ ,‬אשר יעמדו‬ ‫– מכל מקום בעסק קדוש זה הרי הוא‬ ‫לימיננו ביום הדין הגדול והקדוש‬ ‫מקשר ומחבר בקשר אמיץ את ימי‬ ‫וימליצו על ישראל לטובה‪ .‬ונזכה למסור‬ ‫החול אל קדושת השבת שחלפה‪,‬‬ ‫את נפשנו ולשחוט את היצר הרע ואת‬ ‫ושומר על טהרת הנפש‪.‬‬ ‫כל תאוות עולם הזה מתוך אהבה עזה‬ ‫וחשק נמרץ לבורא יתברך‪ ,‬אהבה שאין‬ ‫ואמנם תנאי כפול בדבר‪ ,‬כי הנה נאמר‬ ‫לה שיעור ואין ערך‪.‬‬ ‫משמו של מרן הרה"ק רבי מנחם מנדל‬ ‫מרימנוב זי"ע‪ ,‬שהיה מזהיר ומעורר‪ ,‬כי‬ ‫טז‬ ‫נפישא‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫ותמה מאוד בלבו‪ ,‬שהרי מעולם לא היה‬ ‫מעשה נורא בענין חשבון הנפש והפיוס‬ ‫זה מדרכו של הרבי להביט אל תוך‬ ‫שבין ישראל לאביהם שבשמים‬ ‫חלונותיהם של בני אדם‪ ,‬ובוודאי ענין‬ ‫נהגתי מאז לספר עובדא זאת קודם‬ ‫נשגב ונורא מתחולל כאן באותם רגעים‪.‬‬ ‫שמתחילין לומר הסליחות‪ ,‬מעשה נורא‬ ‫לאחר שעה קלה‪ ,‬פנה הרבי מן החלון‬ ‫עם רבנו הקדוש מהר"י מבעלזא – רבי‬ ‫וחזר אל ביתו בשתיקה ובכובד ראש‪.‬‬ ‫יהושע זצוק"ל –והגם שרוב מנין ובנין‬ ‫נפשו של הגבאי לא מצאה מנוח‪ ,‬וחשק‬ ‫של הציבור כבר הקדימונו והחלו‬ ‫עצום בער בו לדעת מה ראה הצדיק‬ ‫להשכים ולומר סליחות ותחנונים עוד‬ ‫באותו בית דל‪ .‬מיד לאחר שהביא את‬ ‫מראשית ירח אלול‪ ,‬ומכל מקום אנו‬ ‫הרבי אל נווהו‪ ,‬מיהר הגבאי ורץ בחזרה‬ ‫מחזיקים בטובה זו בשעתה במוצאי‬ ‫אל אותו בית‪ ,‬והמתין לפתח הדלת‪.‬‬ ‫שבת קודש‪ .‬ושמעתיו מפי החסיד ר'‬ ‫והנה‪ ,‬באותה שעה ממש נפתחה‬ ‫שלמה גפן הי"ו‪ ,‬אשר קיבל הדברים מפי‬ ‫הדלת‪ ,‬ויצאו מתוכה שני זקנים באים‬ ‫גבאי הרב מבעלזא – או מפי מי ששמע‬ ‫בימים – איש ישיש ואשתו הזקנה –‬ ‫מן הגבאי‪– ,‬עדות נאמנה וברורה לעורר‬ ‫ומחזיקים בידיהם ספרי סליחות‪,‬‬ ‫ולהכין את הלבבות לקראת שעות‬ ‫וממהרים להשכים ולילך אל בית‬ ‫הרחמים והרצון של ימי הסליחות‬ ‫המדרש‪.‬‬ ‫הבעל"ט‪.‬‬ ‫קרב הגבאי אל הזקן ושאל אותו ברעד‪:‬‬ ‫בליל מוצאי שבת קודש של ימי הרחמים‬ ‫אנא אמור לי‪ ,‬מה פעלתם ומה עשיתם‬ ‫והרצון‪ ,‬בעיצומו של ליל אמירת‬ ‫בתוך ביתכם בשעה האחרונה? האם‬ ‫הסליחות 'במוצאי מנוחה'‪ ,‬יצא מרן‬ ‫אירע אצלכם דבר פלא או ענין שאינו‬ ‫הקדוש מבעלזא זצ"ל לטייל בחוצות‬ ‫כרגיל?‬ ‫העיר כשהוא מלווה בגבאי הנאמן‬ ‫המשמש בקודש‪.‬‬ ‫נענה אותו זקן תמים ואמר לו‪ :‬דע לך‬ ‫בני‪ ,‬כי אנו אנשים פשוטים מאוד‪ ,‬עמי‬ ‫תוך כדי הילוכם בחוצות‪ ,‬קרב הרבי אל‬ ‫הארצים שאינם יודעים כלום‪ ,‬ואינם‬ ‫בית אחד של איש פשוט מעניי העיר‪,‬‬ ‫מבינים כוונות נשגבות; אך יודעים אנו‬ ‫וניגש אל החלון‪ .‬עמד הצדיק לפתח‬ ‫כי הנה הגיעה שעת הסליחות‪ ,‬וכיצד‬ ‫החלון משך זמן רב‪ ,‬והיה מביט פנימה‬ ‫נלך לבקש מחילה מאת ה' בלא לעשות‬ ‫אל תוך הבית בדביקות נוראה ובעינים‬ ‫'חשבון הנפש' על כל השנה שחלפה‬ ‫צופיות‪ ,‬כאילו הוא רואה שם מראות‬ ‫ועברה? על כן ישבנו יחדיו‪ ,‬אני וזוגתי‬ ‫אלוקים נשגבים‪ .‬הגבאי עמד לצדו‬ ‫יז‬ ‫נפישא‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫הנה בא חודש אלול‪ ,‬וימי ראש השנה‬ ‫הזקנה‪ ,‬וערכנו משפט וחשבון פשוט‬ ‫ממשמשים ובאים‪ ,‬ואין זה נאה ושורת‬ ‫בינינו לבין אבינו שבשמים‪.‬‬ ‫הדין שנהיה שרויים במחלוקת וברוגז‬ ‫עם אבינו שבשמים‪ .‬על כן אמרתי לפניו‪:‬‬ ‫חשבון הנפש של האיש הפשוט ואשתו‬ ‫ריבונו של עולם! בוא נא ונתפייס יחדיו‬ ‫הזקנה‬ ‫בלב שלם‪ .‬אני מוחל לך על כל הצרות‪,‬‬ ‫הנגעים והמכות שהבאת עלי ועל ביתי‬ ‫התחיל אותו זקן לבאר לגבאי את דבר‬ ‫בכל השנה הזו‪ ,‬ואתה תמחול לי על כל‬ ‫חשבון הנפש שלו‪ ,‬ואמר‪ :‬עמדתי‬ ‫העוונות‪ ,‬הפשעים והחטאים שחטאתי‬ ‫בתפילה ואמרתי לפני הקדוש ברוך‬ ‫לפניך! נעשה שלום בינינו ונמחק את כל‬ ‫הוא‪ :‬רבונו של עולם! הנה בשנה זו‬ ‫החובות‪ ,‬כדי שנפתח שנה חדשה מתוך‬ ‫שעברה ידעתי גם ידעתי כי לא‬ ‫אהבה ושלווה‪.‬‬ ‫התנהגתי עמך כשורה‪ ,‬לא דקדקתי‬ ‫בתפילה במנין כדת וכדין‪ ,‬פגמתי פה‬ ‫ומאחר שערכנו פיוס ועשינו שלום‪ ,‬הרי‬ ‫ושם‪ ,‬ולא עבדתיך באמת ובתמים כראוי‬ ‫מנהג בני אדם שכשעושים שלום‪,‬‬ ‫ליהודי כשר‪ .‬אך גם אתה‪ ,‬לא הטיבות‬ ‫שותים כוס של לחיים! מיד פקדתי על‬ ‫עמי‪ ,‬והבאת עלי מכה אחר מכה וקלאפ‬ ‫אשתי שתחי' שתוריד את בקבוק היין‬ ‫אחר קלאפ בכל השנה כולה‪ .‬אך אמנם‪,‬‬ ‫שרף ששמרנו לימים טובים‪ ,‬וציוויתי‬ ‫רבונו של עולם‪ ,‬עם כל זה שזהו חשבון‬ ‫עליה למזוג שלושה גביעים של לחיים‪:‬‬ ‫נפשי על חטאי‪ ,‬מכל מקום עליך לדעת‬ ‫כוס אחת עבורי‪ ,‬כוס אחת עבורה‪ ,‬וכוס‬ ‫כי אתה הוא זה שהתחיל עמי! הלא מיד‬ ‫שלישית מזגנו עבור הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫לאחר יום הכיפורים שעבר‪ ,‬שבו ישבתי‬ ‫שהוא השותף השלישי שלנו בהשלום!‬ ‫בתענית ובבכי וכל היום כולו התפללתי‬ ‫סיימנו את דברי הפיוס‪ ,‬נטלתי את כוסי‬ ‫לפניך‪ ,‬יצאתי אל השוק ומיד איבדתי את‬ ‫ושתיתי לחיים‪ ,‬וגם זוגתי שתתה את‬ ‫אחד מגדולי קוני סחורתי‪ ,‬והבאת עלי‬ ‫כוסה לחיים‪ ,‬והנה נשארה הכוס‬ ‫מניעת פרנסה קשה‪ .‬ולאחר מכן‪,‬‬ ‫השלישית של הקדוש ברוך הוא מלאה‬ ‫כשניסיתי לתקן את הדבר‪ ,‬באה עלי‬ ‫על השולחן‪ .‬עמדתי ואמרתי‪ :‬ריבונו של‬ ‫מכה שניה‪ ,‬וכל השנה כולה התנהגת‬ ‫עולם! גלוי וידוע לפניך שאתה רוחני ואין‬ ‫עמי ביד קשה ובדינים מתוחים!‬ ‫שייך אצלך אכילה ושתיה גשמית‪ ,‬על‬ ‫וכך‪ ,‬המשיך הזקן ואמר לגבאי‪ :‬עמדנו‬ ‫כן‪ ,‬אנכי אהיה השליח שלך ואשתה את‬ ‫ושקלנו את הדברים‪ ,‬והגענו למסקנה כי‬ ‫הכוס הזו במקומך לחיים ולברכה!‬ ‫יח‬ ‫נפישא‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫מחול התמימים עם השכינה ומה‬ ‫נטלתי את כוסו של הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫שגילה מרן מבעלזא אל הגבאי‬ ‫ושתיתי גם אותה מתוך אהבה ושמחה‬ ‫עצומה‪.‬‬ ‫למחרת היום‪ ,‬נכנס הגבאי אל הקודש‬ ‫פנימה‪ ,‬וסיפר למרן מבעלזא זצ"ל את‬ ‫לאחר שאותו זקן וזוגתו שתו את כוסות‬ ‫כל השתלשלות הדברים ששמע מפי‬ ‫הפיוס והשלום‪ ,‬עמדו ואמרו בדעתם‪:‬‬ ‫אותו זקן‪ ,‬וכיצד מזגו כוסות לחיים‬ ‫הלא מנהג העולם הוא‪ ,‬שכאשר שני‬ ‫ורקדו לכבוד השלום שעשו עם הבורא‪.‬‬ ‫אוהבים שהיו שרויים ברוגז עושים‬ ‫אז נענה הרבי והוכיחו בזה הלשון‪:‬‬ ‫שלום ומסירים את המחיצה שביניהם‪,‬‬ ‫'הסכת ושמע‪ ,‬כלום סבור אתה כי‬ ‫אין הם מסתפקים בשתיית לחיים בלבד‪,‬‬ ‫שחוק ושעשוע בעלמא היה הדבר? דע‬ ‫אלא מיד אוחזים זה בידו של זה ויוצאים‬ ‫לך‪ ,‬כי אין אתה מבין ויודע כלל מה‬ ‫במחול ובריקוד של שמחה! ומאחר‬ ‫נורא וקדוש היה המצב שם באותה‬ ‫שעשינו עתה שלום גמור עם הקדוש‬ ‫השעה! דע‪ ,‬כי באותן דקות שהיה אותו‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬הרי חובה גמורה היא עלינו‬ ‫זקן מפזז ורוקד‪ ,‬ועושה שלום עם אביו‬ ‫לרקוד עמו יחד בשמחה עצומה!‬ ‫שבשמים‪ ,‬נזדעזעו והתרעשו כל עולמי‬ ‫ומה עשה אותו יהודי תמים? נטל את ידי‬ ‫עד‪ ,‬ונפתחו שערי רצון ורחמים עליונים‬ ‫זוגתו הזקנה‪ ,‬והתחילו שניהם לרקוד‬ ‫בשמי מרומים וירד הקדוש ברוך הוא‬ ‫בעיצומו של ליל הסליחות סביב‬ ‫בכבודו ובעצמו‪ ,‬וכל פמליא דיליה של‬ ‫השולחן בתוך ביתם הדל‪ ,‬כשהם‬ ‫מלאכי השרת ירדו עמו יחד אל תוך‬ ‫מפזזים ומכרכרים בכל עוז‪ ,‬ושרים ניגוני‬ ‫אותו בית דל‪ ,‬ועמדו כולם סביב השולחן‬ ‫שבח והודיה לקל חי על שנתרצה להם‬ ‫להביט ולהתענג על מחול השמחה‬ ‫ועשה עמם שלום‪ ,‬ומתוך אותו מחול‬ ‫והתמימות של אותו יהודי! ואני‪ ,‬סיים‬ ‫קדוש יצאו לבית המדרש לומר סליחות‪.‬‬ ‫הרבי מבעלזא להסביר‪ ,‬עמדתי שם‬ ‫לפתח החלון משום שראיתי את‬ ‫כשמוע הגבאי דברים אלו‪ ,‬הבין מיד כי‬ ‫השכינה הקדושה ואת כל מלאכי‬ ‫רוח הקודש של מרן מבעלזא צפתה‬ ‫השרת עומדים ומביטים בנחת רוח‬ ‫באותו פיוס נשגב ותמים הבוקע‬ ‫נוראה באותו ריקוד‪ ,‬ועמדתי יחד עמם‬ ‫שחקים‪ ,‬ועבודה תמימה זו של יהודי‬ ‫להסתכל באור התמימות של אותו איש‬ ‫פשוט העושה שלום עם בוראו מתוך‬ ‫פשוט‪.‬‬ ‫מדת האהבה והרחבות‪ ,‬היא שהביאה‬ ‫נחת רוח עצומה בשמי מרומים‪ ,‬וביטלה‬ ‫את כל המקטרגים בבית דין של מעלה‪.‬‬ ‫יט‬ ‫נפישא‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫איזו דברים זקוקים אצלו לתיקון לקראת‬ ‫מוסר השכל ללומדי התורה וחתימת‬ ‫יום הדין הנורא‪ .‬ננצל נא את שעות‬ ‫הברכות לשנה החדשה‬ ‫רעווא דרעווין הללו של שבת קודש‪,‬‬ ‫על כן כאשר בן ישראל שמח בנפשו‬ ‫ונשב לעשות חשבון הנפש אמיתי וישר‪,‬‬ ‫שמחה של מצווה‪ ,‬ומחליט בדעתו‬ ‫בלא רמיה והבל‪ .‬נקבל על עצמנו קבלות‬ ‫לעשות שלום עם אביו שבשמים‪,‬‬ ‫טובות ווחזקות‪ ,‬ונעשה שלום גמור עם‬ ‫כביכול‪ ,‬ומקבל על עצמו מכאן ולהבא‬ ‫אבינו שבשמים‪ ,‬מתוך אהבה עזה‬ ‫להיות איש כשר וטוב‪ ,‬לעובדו בלבב‬ ‫וחשק נמרץ לעבודתו‪.‬‬ ‫שלם‪ ,‬ולקבל באהבה וברצון את אשר‬ ‫ומתוך שנבוא אל ימי הדין והסליחות‬ ‫יגזור עליו הבורא יתברך שמו – הרי זה‬ ‫מתוך אותו פיוס קדוש‪ ,‬נזכה לקיים‬ ‫כל האדם‪ ,‬וזוהי מעלתה של תמימות‬ ‫בעצמנו מצוות 'וְ ָשׂ ַמ ְח ָתּ ְב ָכל ַהטּוֹב' )דברים‬ ‫היהודית הפשוטה והישרה‪ ,‬העולה על‬ ‫כ״ו‪ ,‬י״א(‪ ,‬ונשמח באור התורה ובמצוותיה‬ ‫כל החכמות כולן‪.‬‬ ‫בלב רחב ובשלום פנימי‪ .‬וממילא‬ ‫הרי לכם‪ ,‬אחים אהובים‪ ,‬עוצם כוחה‬ ‫יושפעו עלינו מן השמים‪ ,‬מידה כנגד‬ ‫של עבודת השם הנעשית מתוך מדת‬ ‫מידה‪ ,‬כל הברכות וההשפעות הטובות‪,‬‬ ‫האהבה‪ ,‬השמחה ורחבות הדעת בימי‬ ‫ויפתחו לנו כל אוצרות הרחמים‪.‬‬ ‫הרחמים הללו‪ .‬ואם באנשים פשוטים‬ ‫נזכה כולנו לשנה מבורכת ומוצלחת‪,‬‬ ‫ועמי הארצים כך‪ ,‬שעל ידי חשבון נפש‬ ‫שנת בריאות הגוף והנפש‪ ,‬שנת רחבות‬ ‫פשוט ותמים פועלים רעש גדול‬ ‫הדעת ושמחה‪ ,‬בכל מילי דמיטב – בני‪,‬‬ ‫במרומים ומהפכים את כל הדינים‬ ‫חיי ומזוני רוויחי‪ .‬נזכה להחזיק בתורת‬ ‫לרחמים – כמה וכמה מוטלת חובה‬ ‫ה' ביראת שמים טהורה‪ ,‬לעשות נחת‬ ‫קדושה זו עלינו‪ ,‬בני עליה‪ ,‬תלמידי‬ ‫רוח ושעשועים ליוצרנו‪ ,‬ולראות‬ ‫חכמים‪ ,‬בעלי תורה ויראי שמים!‬ ‫בישועתן של ישראל בביאת גואל צדק‬ ‫כל אחד ואחד מאיתנו‪ ,‬כפי מדרגתו‬ ‫ובגאולה השלימה במהרה בימינו‪ ,‬אמן‬ ‫והשגת ידו‪ ,‬יודע נגעי לבבו ומבין היטב‬ ‫ואמן!‬ ‫כ‬ ‫נפישא‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫חלק ג'‬ ‫יומא דהילולא של מרן הרמ"א פריינד זי"ע‬ ‫גאב"ד ירושלים‬ ‫רבי משה אריה האט זיך אנגעגרייט‬ ‫דער גבאי איז פשוט געווען‬ ‫היינט‪ ,‬כ' אלול‪ ,‬איז די יארצייט פון‬ ‫נעגל וואסער‪ ,‬וואס ס'איז דעמאלטס‬ ‫דערשיטערט צו זען אזא סארט‬ ‫דעם הייליגן ירושלימ'ער רב‪ ,‬רבי‬ ‫געווען גאר שווער צו האבן‪ .‬איין‬ ‫הנהגה‪ .‬דער רב האט דאך בסך הכל‬ ‫משה אריה פריינד זצוקל זיין גאנצע‬ ‫אינדערפרי האט פאסירט אז מ'האט‬ ‫געשלאפן קוים א שעה מיט א האלב‬ ‫לעבן איז געווען איין שטיק מסירות‬ ‫אוועקגערוקט זיין נעגל וואסער‬ ‫אינמיטן די נאכט‪ ,‬און אפילו‬ ‫נפש‪.‬‬ ‫ווייט פון זיין בעט‪ ,‬און ער האט נישט‬ ‫דעמאלטס זענען זיינע פיס נאך‬ ‫איינער פון די גבאים האט‬ ‫געוואלט אראפגיין פונעם בעט אן‬ ‫געווען אויף א בענקל אראפ פונעם‬ ‫פארציילט אז איינמאל ווען ער איז‬ ‫נעגל וואסער‪ ,‬אפילו דאס האט‬ ‫בעט‪ ,‬און פונדעסטוועגן האט ער‬ ‫געווען מיט'ן רב אין לאנדאן האט ער‬ ‫געמיינט אז מ'קען אים הרג'ענען‪ .‬ער‬ ‫אזוי געשריגן אויף זיך אליין געקאכט‬ ‫איבערגענעכטיגט אין דעם זעלבן‬ ‫האט זיך בשום אופן נישט געוואלט‬ ‫פארן שלאפן אזוי לאנג"‪.‬‬ ‫צימער מיט'ן רב בכלל פלעגט דער‬ ‫רירן פונעם בעט ביז ער פונעם‬ ‫רב ווייניגער שלאפן אויפ'ן בעט; ער‬ ‫באקומען דאס וואסער נעבן זיך‪ .‬ער‬ ‫פלעגט זיך לייגן אין צימער מיט די‬ ‫איז געווען א געוואלדיגער עובד ה'‪.‬‬ ‫א מעשה פון‬ ‫פיס אראפ פונעם בעט‪ .‬דאס פלעגט‬ ‫מסירות נפש אין די‬ ‫ער טון כדי ער זאל נישט זיין צו‬ ‫לאגערן‬ ‫באקוועם ביים שלאפן‪ ,‬און ער זאל‬ ‫די עבודה פון‬ ‫זיך קענען שנעל אויפכאפן צו זיין‬ ‫חודש אלול און‬ ‫נאך א מורא'דיגע מעשה האט‬ ‫עבודה‪.‬‬ ‫דער כח פון תשובה‬ ‫דערציילט הרה"ח ר' משה וואלף‬ ‫זארגער ע"ה פון צאנז‪ ,‬וואס איז אליין‬ ‫איין נאכט‪ ,‬בערך א שעה אדער צוויי‬ ‫איך וויל נאך זאגן עטליכע ווערטער‬ ‫דארט געווען בשעת מעשה‪ .‬ער האט‬ ‫נאכדעם וואס ער איז געגאנגען‬ ‫וואס איך האב געזאגט פאר א בחור‬ ‫דערציילט וואס ער האט צוגעזען‬ ‫שלאפן‪ ,‬האט זיך רבי משה אריה‬ ‫א תלמיד הישיבה‪ ,‬אויפ'ן פסוק "כי‬ ‫בעת דער צווייטער וועלט מלחמה‬ ‫אויפגעוועקט‪ .‬דער גבאי האט‬ ‫תצא למלחמה על איביך ונתנו ה'‬ ‫ווען זיי זענען געווען אין די‬ ‫געהערט ווי ער רב שרייט צו זיך‬ ‫אלהיך בידך ושבית שביו"‪ .‬די‬ ‫קאנצענטראציע לאגערן‪ .‬ער האט‬ ‫אליין‪" :‬פארוואס שלאפסטו אזוי‬ ‫מפרשים פרעגן‪ ,‬פארוואס זאגט די‬ ‫געזען ווי מ'פלעגט דארט שלאפן‬ ‫לאנג? דו האסט ליב צו שלאפן?‬ ‫)זיין‬ ‫שביו"‬ ‫"ושבית‬ ‫תורה‬ ‫איינער לעבן דעם אנדערן‪ ,‬און יעדן‬ ‫וואס גייט זיין מיט דיין לעבן? אזוי‬ ‫געפענגעניש( און נישט פשוט‬ ‫אינדערפרי פלעגן די רשעים‬ ‫גייט זיך דיין לעבן ענדיגן? דו וועסט‬ ‫"ושבית שבי"? רש"י זאגט אז דאס‬ ‫אויפוועקן די אידן מיט קלעפ מ'זאל‬ ‫נאר שלאפן און שלאפן?" אזוי האט‬ ‫מיינט מרמז זיין אויף אלעס וואס איז‬ ‫לויפן צו די ארבעט‪.‬‬ ‫ער זיך אליין מוסר'ט מיט א ברען‪.‬‬ ‫כא‬ ‫נפישא‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫פאר כלל ישראל‪ .‬פון דער אנדערער‬ ‫דאס מיינט אז דער רצון העליון‬ ‫שוין פריער געווען אין געפענגעניש‬ ‫זייט זענען דא די קליפות‪ ,‬דער שטן‬ ‫ווערט נתגלה פון אויבן כדי צו קענען‬ ‫ביי אנדערע‪.‬‬ ‫מיט זיין גאנצער גרופע און די ארבע‬ ‫מקבל זיין די תשובה פון א איד‪.‬‬ ‫מלכיות הרעות‪ ,‬וואס גרייטן זיך‬ ‫ממילא זענען די טעג זייער חשוב'ע‬ ‫אבער בדרך רמז קען מען דאס‬ ‫מקטרג צו זיין אויף כלל ישראל און‬ ‫טעג‪ .‬אין הימל ווארט מען אז יעדער‬ ‫פארבינדן מיט דעם וואס דער בני‬ ‫אפשוואכן זייער כח‪.‬‬ ‫זאל תשובה טון‪ ,‬און מ'וויל מקבל זיין‬ ‫יששכר שרייבט אויפ'ן פסוק "מצא‬ ‫די תשובה‪ .‬דעריבער איז פיל‬ ‫אשה מצא טוב ויפק רצון מה'"‪ ,‬וואס‬ ‫איז דא א כלל אין מדרש שמות‪ ,‬אז‬ ‫גרינגער תשובה צו טון אין די טעג‪.‬‬ ‫מיר זאגן ביי יעדן תנאים‪ .‬דער‬ ‫ווען איין זייט זעט אז זי האלט ביים‬ ‫אויב א מענטש עפנט נאר א קליינע‬ ‫פשוט'ער פשט איז אז א גוטע פרוי‬ ‫פארלירן‪ ,‬לייגט זי זיך אריין מיט גאר‬ ‫עפענונג ווי א חודו של מחט‪ ,‬העלפט‬ ‫האט א גוטן עתיד און קען מקיים זיין‬ ‫גרויסע כוחות כדי צו געווינען‪ .‬דאס‬ ‫אים דער אייבערשטער מיט א‬ ‫רצון השם‪ .‬אבער דער בני יששכר‬ ‫זעט מען יום כיפור‪ ,‬ווען דער יצר‬ ‫גרויסע עפענונג ווי א פתחו של‬ ‫טייטשט עס אויפ'ן חודש אלול‪ ,‬וואס‬ ‫הרע זעט אז דער כהן גדול וויל אים‬ ‫אולם‪.‬‬ ‫זיין מזל איז "בתולה"‪ .‬ווען א מענטש‬ ‫מנצח זיין מיט זיין עבודה‪ ,‬לייגט זיך‬ ‫טרעפט דעם חודש אלול‪ ,‬דעמאלטס‬ ‫דער יצר הרע אריין מיט אלע כוחות‬ ‫"מצא טוב" – ער האט געטראפן א‬ ‫אפצושוואכן דעם כהן גדול‪ ,‬כדי ער‬ ‫לימוד התורה אלס‬ ‫גוטע זאך‪" ,‬ויפק רצון מה'" דאס‬ ‫זאל חלילה נטמא ווערן‪ .‬די זעלבע‬ ‫די בעסטע תשובה‬ ‫מיינט אז דער אייבערשטער האט‬ ‫זאך איז ביים סוף פונעם יאר; דער‬ ‫רחמנות און אונז געגעבן די טעג פון‬ ‫די בעסטע תשובה איז לימוד‬ ‫שטן לייגט זיך ארויף מיט אונז זייער‬ ‫חודש אלול‪ ,‬וואס זענען טעג ווען‬ ‫התורה‪ .‬ס'איז דא א מדרש וואס‬ ‫שטארק צו שטערן דאס דאווענען‪,‬‬ ‫מען קען זיך מעורר זיין צו תשובה‪,‬‬ ‫זאגט אז אויב א מענטש האט געטון‬ ‫די תהלים‪ ,‬די סליחות און דאס‬ ‫און דער אייבערשטער איז מקבל די‬ ‫אן עבירה‪ ,‬וואס זאל ער טון כדי ער‬ ‫לערנען‪ .‬ער ווייסט אז יעדע ווארט‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫זאל זוכה זיין לחיים? ער זאל לערנען‬ ‫תורה און תפילה שוואכט אים אפ און‬ ‫תורה דאפלט‪ .‬אויב ער פלעגט‬ ‫קען מקרב זיין די גאולה‪ ,‬דעריבער‬ ‫זינט אדם הראשון האט געזינדיגט‪,‬‬ ‫לערנען איין עמוד‪ ,‬זאל ער לערנען‬ ‫פראבירט ער אונז אזוי שטארק‬ ‫איז נתערב געווארן טוב ורע‪ .‬יעדער‬ ‫צוויי; אויב ער פלעגט לערנען איין‬ ‫אפצוקילן אין חודש אלול‪.‬‬ ‫מענטש האט אין זיך סיי גוטס און‬ ‫שעה‪ ,‬זאל ער לערנען צוויי שעה‪.‬‬ ‫סיי שלעכטס‪ ,‬און א מענטש דארף‬ ‫דאס מיינט מרבה זיין בתורה‪ .‬חודש‬ ‫יעדע סעקונדע וואס מ'נעמט‬ ‫קעמפן מיט זיך אליין אז דער‬ ‫אלול איז א צייט וואס מען דארף‬ ‫אוועק פון לערנען תורה‪ ,‬זאגן תהלים‬ ‫שלעכטער חלק זאל זיך נישט גובר‬ ‫תשובה טון און חרטה האבן אויף די‬ ‫אדער פון דאווענען איז א גרויסער‬ ‫זיין אויפ'ן גוטן‪ .‬אסאך מאל קען א‬ ‫עבירות‪ ,‬און מען דארף אויסנוצן‬ ‫געווינס פארן יצר הרע וואס וויל‬ ‫מענטש מיינען אז א געוויסע זאך איז‬ ‫יעדע מינוט פאר לימוד התורה און‬ ‫אפשטיפן די גאולה‪ .‬ממילא דארף‬ ‫גוט אבער באמת איז עס שלעכט‪ .‬אן‬ ‫נישט פארלירן קיין צייט‪.‬‬ ‫מען זיך אנשטרענגען און נישט‬ ‫הילף פון אויבן וואלט א מענטש‬ ‫פאלגן דעם יצר הרע‪ ,‬נאר אויסנוצן‬ ‫די רוחניות'דיגע‬ ‫נישט געקענט וויסן וואס איז באמת‬ ‫יעדע סעקונדע פאר עבודת השם‪.‬‬ ‫מלחמה ביים סוף‬ ‫גוט‪ .‬דאס איז "ויפק רצון מה'"‪ ,‬אז‬ ‫מ'טאר נישט פארגעסן אפילו איין‬ ‫מינוט אין דעם חודש‪ ,‬כדי מיר זאלן‬ ‫פונעם יאר‬ ‫דורך די קדושה פון די טעג קען א‬ ‫מענטש צוקומען צום אמת'ן רצון‬ ‫קענען געווינען דעם דין‪ ,‬האבן דעם‬ ‫עס שטייט אז יעדעס יאר איז דא א‬ ‫השם‪ .‬דאס איז דער רמז פון "מצא‬ ‫זכות אינעם משפט‪ ,‬און צו ווערן‬ ‫מלחמה צווישן דעם צד הקדושה פון‬ ‫אשה" – אז ווער עס האט דאס זכות‬ ‫געבענטשט א יאר פון חיים טובים‬ ‫כלל ישראל און דער אנדערער זייט‪.‬‬ ‫אנצוקומען צום חודש אלול‪ ,‬קען ער‬ ‫ולשלום‪.‬‬ ‫עס זענען דא די מלאכי רחמים און די‬ ‫טרעפן און וויסן וואס גוטס מיינט‪.‬‬ ‫צדיקים וואס גרייטן זיך אן פאר ראש‬ ‫השנה צו קענען פועל'ן א גוט יאר‬ ‫כב‬ ‫נפישא‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫איז אנגעפילט מיט צרות‪ ,‬כדי די‬ ‫תפילות פון כלל ישראל; אלעס ליגט‬ ‫די גרויסקייט און‬ ‫ענדגילטיגע גאולה זאל שוין קומען‪.‬‬ ‫אין תהלים‪.‬‬ ‫חשיבות פון זאגן‬ ‫תהלים‬ ‫דער ספרים זאגן‪ ,‬אז אין תהלים‬ ‫קענען אידן טרעפן אלע בקשות‬ ‫בכלל וויל איך זאגן‪ ,‬אז דער‬ ‫תהלים אלס שוץ‬ ‫וואס זיי דארפן ביז ביאת המשיח;‬ ‫ירושלימע רב פלעגט שטענדיג‬ ‫פאר צרות‬ ‫מענטשן קענען דארט טרעפן אלע‬ ‫אויסזאגן גאנץ תהלים ביזן סוף‪ .‬ערב‬ ‫ישועות וואס זיי נויטיגן זיך‪.‬‬ ‫שבת אין חודש אלול‪ ,‬און שבת‪,‬‬ ‫מ'רעדט פון מלחמות און גאנצע‬ ‫פלעגט עס נעמען בערך דריי שעה;‬ ‫איבערקערענישן‪ ,‬אז מ'וועט דארפן‬ ‫דער של"ה הקדוש זאגט‪ ,‬אז ווער‬ ‫דאס איז א גרויסע סגולה‪ .‬א מענטש‬ ‫מאכן א שטאט אזוי ווי א צווייטע‬ ‫עס וויל זיך מתדבק זיין מיטן‬ ‫קען צוקומען צו זייער אסאך זאכן‬ ‫שטאט וואס איז נישט באזארגט‪.‬‬ ‫אייבערשטן‪ ,‬זאל זאגן ספר תהלים‪.‬‬ ‫דורך דעם כח פון תהלים‪.‬‬ ‫וואס טוט מען טאקע? מ'נעמט דעם‬ ‫תהלים און מ'זאגט תהלים‪ .‬תהלים‬ ‫רש"י אין תהלים זאגט‪ ,‬אז מ'דארף‬ ‫איך וויל מסביר זיין די חשיבות פון‬ ‫איז דאס כלי זין וואס א מענטש‬ ‫זאגן תהלים מיט שמחה און מיט א‬ ‫תהלים‪.‬‬ ‫פארמאגט‪ .‬אין אלע מיני מצבים‬ ‫חשק‪ ,‬מען זאל עס זינגען און עס‬ ‫וואס א מענטש גייט דורך‪ ,‬דארף ער‬ ‫נישט מאכן ווי אן עול‪.‬‬ ‫דער אייבערשטער האט געזאגט‬ ‫עס ניצן‪ .‬מען דארף זיך אנגרייטן נאך‬ ‫פאר די אבות הקדושים — טראץ‬ ‫פאר ס'קומט א פראבלעם און זאגן‬ ‫דער של"ה הקדוש זאגט ווייטער‪ ,‬אז‬ ‫איז‬ ‫תהלים‬ ‫וואס‬ ‫דעם‬ ‫תהלים‪ .‬דו קענסט זיך אנגרייטן און‬ ‫ס'איז נישטא קיין בעסערע און קיין‬ ‫צוזאמגעשטעלט געווארן דורך‬ ‫זאגן תהלים‪ ,‬כדי ס'זאלן בכלל נישט‬ ‫שטערקערע זאך ווי צו זאגן תהלים‪.‬‬ ‫עשרה זקנים ווי אדם הראשון‪,‬‬ ‫קומען קיין שום פראבלעמען‪ .‬איך‬ ‫עס האט סיי דעם זכות פון תורה און‬ ‫אברהם‪ ,‬משה און די בני קרח — אז‬ ‫האב שוין אמאל געהערט‪ ,‬אז ס'איז‬ ‫סיי דעם זכות פון תפילה; סיי דעם‬ ‫אלע זענען זייער גוט‪ ,‬אבער "איך‬ ‫דא א חלק וואס מ'בעט פאראויס‪.‬‬ ‫כח פון תורה און סיי דעם כח פון‬ ‫וויל הערן מיין "באליבטן זינגער"‪,‬‬ ‫איידער עפעס פאסירט‪ ,‬קען מען‬ ‫תפילה‪ .‬אזוי ווי מ'איז עוסק אין‬ ‫איך וויל הערן זיין תהלים"‪ .‬דאס איז‬ ‫מיט א קליינע בקשה אלעס‬ ‫נגעים ואהלות‪ ,‬און אין די זעלבע‬ ‫וואס איך האב ליב‪ .‬ווער איז דער‬ ‫איינמאל‬ ‫אבער‬ ‫אויספועלן‪.‬‬ ‫צייט האט עס א כח ווי תפילה‪,‬‬ ‫זינגער פונעם אייבערשטן? דוד‬ ‫ס'פאסירן שוין שווערע זאכן‪ ,‬דארף‬ ‫ממילא האט עס א דאפלטן כח‪ .‬דער‬ ‫המלך‪ .‬דוד המלך איז דער "נעים‬ ‫מען שוין אסאך מער ישועות און‬ ‫מהרש"א זאגט‪ ,‬אז ספר תהלים איז‬ ‫זמירות ישראל"‪ ,‬ער איז דער זינגער‬ ‫אסאך מער תפילות‪ .‬עס איז אזוי ווי‬ ‫כולו יראת שמים‪ .‬איך ווייס אז עס‬ ‫פון כלל ישראל‪ ,‬און דער‬ ‫א משל‪ :‬ווען מ'זעט א חמור וואס‬ ‫זענען דא אסאך בחורים און‬ ‫אייבערשטער האט דאס זייער ליב‪.‬‬ ‫טראגט שווערע פעקלעך‪ ,‬אויב דער‬ ‫עלטערע מענטשן וואס זוכן יראת‬ ‫יעדן טאג זאגט דער אייבערשטער‪:‬‬ ‫בעל הבית האלט אים אונטער ער‬ ‫שמים; ווער עס איז עוסק אין תהלים‬ ‫"איך וויל הערן ווי דוד עבדי זינגט‬ ‫זאל נישט פאלן‪ ,‬איז ער שוין מקיים‬ ‫קען דארט טרעפן יראת שמים‪ .‬דער‬ ‫פאר מיר"‪.‬‬ ‫די מצוה‪ .‬ער זאל אים העלפן שטיין‬ ‫מהרש"א זאגט אויך‪ ,‬אז דער זכות‬ ‫אויפן פלאץ‪ .‬אבער איינמאל ער‬ ‫פון תהלים וועט ברענגען די גאולה‬ ‫פאלט שוין אראפ‪ ,‬דארף מען שוין‬ ‫שלימה און עס וועט מקרב זיין די‬ ‫אסאך מענטשן אים צוריק‬ ‫ישועה‪.‬‬ ‫תהלים‪ :‬דער מקור‬ ‫אויפצושטעלן‪ .‬דאס זעלבע איז ביי‬ ‫פון אלע ישועות‬ ‫צרות‪ :‬איידער עס קומט‪ ,‬קען מען‬ ‫רבי חיים פאלגי זאגט‪ ,‬אז דאס לשון‬ ‫און דביקות‬ ‫פון "תהלים" קומט מלשון "תלויות"‪,‬‬ ‫עס מיט איין תפילה אפשטעלן‪.‬‬ ‫אלע זכותים וואס מיר האבן‪ ,‬זאגט‬ ‫אזוי ווי "עינינו תלויות" — אז אלעס‬ ‫אבער נאכדעם וואס עס פאסירט‬ ‫ער‪ ,‬ליגן אין תהלים‪ .‬דוד המלך האט‬ ‫ווענדט זיך אין דעם; און די וועלט‬ ‫שוין‪ ,‬דארף מען שוין אסאך כוחות‬ ‫דארט אריינגעלייגט אלע מיני‬ ‫כג‬ ‫נפישא‬ ‫נהורא‬ ‫כי תבוא‬ ‫לענגער זאגן תהלים; די ישיבה דארף‬ ‫זענען גוט און ווילן נישט אז די‬ ‫און מענטשן צו קענען לייגן די זאך‬ ‫זאגן תהלים אזוי ווי אמאל‪ ,‬אין די‬ ‫קינדער זאלן אויך האבן צער‪.‬‬ ‫צוריק אין פלאץ‪ .‬ווי ס'שטייט אז‬ ‫צייטן ווען מ'איז געווען שטארק און‬ ‫ס'איז א גרויסע סגולה‪ ,‬ברענגט עס‬ ‫מ'האט געזאגט פיל תהלים‪ .‬די‬ ‫אבער די קינדער ווייסן נישט‪ ,‬אז‬ ‫דער תניא בשם דעם אריז"ל‪ ,‬פאר‬ ‫רעזולטאטן זענען נישט געווען די‬ ‫מיט אביסל תפילה וואלטן זיי‬ ‫קדושה און אלס א תיקון אויף‬ ‫זעלבע ווען מ'האט נישט געזאגט‬ ‫געקענט העלפן; זיי קענען אסאך‬ ‫חטאים‪ ,‬צו לערנען משניות טהרות‪.‬‬ ‫אסאך תהלים‪ .‬ווען א מענטש האט‬ ‫גרינגער מאכן דאס לעבן פון זייערע‬ ‫און טהרות איז אזוי ווי נגעים‬ ‫צייט‪ ,‬זאל ער זאגן תהלים מיט כוונה‪.‬‬ ‫עלטערן‪ .‬א קינד האט א גרויסן כח‪,‬‬ ‫ואהלות; לערנען משניות טהרות איז‬ ‫צו ראטעווען א איד איז פונקט ווי‬ ‫ווי עס שטייט גענוי געשריבן אין די‬ ‫א גרויסער תיקון אויף עבירות וואס‬ ‫געבן טויזנט דאלער‪ ,‬און נאך מער‬ ‫ספרים‪.‬‬ ‫א מענטש איז געפאלן אין עניני‬ ‫געלט‪ ,‬אפילו צען טויזנט דאלער; עס‬ ‫קדושה‪.‬‬ ‫און איך טראכט‪ ,‬אפילו עס שטייט‬ ‫איז גרעסער פון יעדן אנדערן צדקה‬ ‫צו ראטעווען א איד‪ ,‬און מ'דארף‬ ‫אז פאר ביאת המשיח וועט מען‬ ‫דער כח פון תפילה‬ ‫נישט אויסגעבן קיין געלט פאר דעם‪,‬‬ ‫קומען אהיים‪ ,‬זאגט די גמרא אז די‬ ‫פארן דור און פאר‬ ‫לאמיר נאר זאגן תהלים‪ .‬מ'קען בעטן‬ ‫צייט פון עקבתא דמשיחא איז א‬ ‫די עלטערן‬ ‫זייער שווערע צייט‪ .‬איינע פון די‬ ‫פאר די משפחה אדער פאר אנדערע‬ ‫זאכן וואס מ'הערט זענען שלעכטע‬ ‫עס שטייט אין פרשת משפטים‪ ,‬ווי‬ ‫מענטשן ארום‪ .‬די נקודה איז פאר‬ ‫בשורות‪.‬‬ ‫דער רבי ז"ל האט געזאגט‪ ,‬אז דוד‬ ‫יעדן איינעם און פאר גאנץ כלל‬ ‫המלך האט געבעטן אויף אלע מכות‬ ‫ישראל‪ .‬דער אויבערשטער זאל‬ ‫און יסורים‪" :‬וכל עולמך תביא עלי"‪,‬‬ ‫עפענען די בחינה פון ירושלים'ער‬ ‫ער האט געבעטן אויף פרנסה און‬ ‫רב‪ ,‬און מ'זאל מבטל זיין די גזירות‪,‬‬ ‫זיך מחזק זיין מיט‬ ‫אויף אלע גזירות קשות‪ .‬קינדער‬ ‫עס זאל זיין דער זכות פון מדת‬ ‫תהלים און קדושה‬ ‫ווייסן נישט וויפיל צער די עלטערן‬ ‫היושר‪ .‬וואס מ'דארף האבן אסאך‬ ‫עקבתא‬ ‫אין‬ ‫האבן צוליב פרנסה אדער אנדערע‬ ‫רחמי שמים‪ ,‬און זיך האלטן מיט‬ ‫דמשיחא‬ ‫עגמת נפש וואס די קינדער‬ ‫קדושה אין אזעלכע דורות‪ ,‬און זיין‬ ‫און עס איז געווען אין תהלים —‬ ‫באמערקן נישט‪ ,‬ווייל די עלטערן‬ ‫ווי שומרי מצוות מיט אן אמת‪.‬‬ ‫אמאל פלעגן די אינגעלייט אויך‬ ‫כד‬