gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

למעלה מהזמן · Lemala Me'Hazman — ניצבים וילך (2026-08-31)

מוציא לאור: למעלה מהזמן · Lemala Me'Hazman

שבוע: ניצבים וילך (2026-08-31)

למעלה מהזמן · Lemala Me'Hazman — ניצבים וילך (2026-08-31)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב״ה ראש השנה תשפ״ז‬ ‫משיעורי רבי אליהו רוזמרין שליט״א‬ ‫הַ יּוֹם ה ֲַרת עוֹלָם" – אוֹ שֶׁ מָּ א בֵּ ית ִמ ְשׁפָּ ט לִ ְת ִביעוֹת קְ טַ נּוֹת‬ ‫ִאם אֵ ין וִ דּוּי וְ אֵ ין מַ זְכִּ ִירין ﬠֲוֹנוֹת‪ַ ,‬ﬠל מָ ה ְבּ ִדיּוּק ח ֲֵר ִדים כִּ ְבנֵי מָ רוֹן? קְ ִריאָ ה ל ְַמדָ נִ ית ְמחֻדֶּ שֶׁ ת ְבּגִ ְדרוֹ שֶׁ ל יוֹם הַ ִדּין‪:‬‬ ‫ִמ ִתּיק ְפּלִ ילִ י שֶׁ ל מַ ﬠֲשֵׂ י הַ שָּׁ נָה ֶשׁחָ לְ פָה‪ ,‬לְ ִמ ְסדַּ ר קִ יּוּם וְ תַ קְ ִציב ֱא קִ י לִ קְ ַראת הַ שָּׁ נָה הַ בָּ אָ ה‬ ‫וכיצד דנים פירות וירקות? יש מן החכמים שאמרו שבראש השנה נידון‬ ‫פתיחה‪ :‬העמדת השאלות‬ ‫העולם כולו — האדם‪ ,‬הבהמה‪ ,‬ואף התבואה והאילנות ]ראש השנה דף‬ ‫ראש השנה‪ ,‬כולנו יודעים‪ ,‬הוא יום הדין‪ .‬ביום זה יושב הקדוש ברוך‬ ‫טז‪ .[.‬וכי הפרי חטא? וכי האילן זכה או נתחייב? לדומם ולצומח אין‬ ‫הוא על כיסא דין‪ ,‬וכל באי עולם עוברים לפניו‪ ,‬ונגזר מי יחיה ומי ימות‪,‬‬ ‫מעשים‪ ,‬אין בחירה‪ ,‬אין שכר ועונש‪ .‬ובכל זאת הם נדונים‪ .‬ואם הדין בראש‬ ‫מי לחיים ומי למוות‪ .‬וכך אנו חרדים ומקבלים עלינו את אימת הדין‪ .‬אלא‬ ‫השנה הוא הדין שאנו מכירים‪ ,‬הרי שלא מובן על מה הבריאה כולה נידונת‬ ‫שכאשר אנו באים להתבונן — מהו הדין הזה — מוצאים אנו את עצמנו‬ ‫בראש השנה‪.‬‬ ‫עומדים בפני חידה‪ .‬שכן ככל שנרבה להתבונן‪ ,‬כן יתברר שדין ראש השנה‬ ‫ומה ענין בריאת האדם אצל המשפט? ולבסוף‪ ,‬השאלה שהיא שורש‬ ‫אינו דומה כלל למשפט שאנו מכירים‪ ,‬ואף סותר אותו כמעט בכל פרטיו‪.‬‬ ‫כל השאלות‪ .‬ראש השנה הוא "היום הרת עולם"‪ ,‬יום שבו נברא העולם‬ ‫הבה נעמיד את השאלות כסדרן‪ ,‬ועצם ההתבוננות בקושיות כבר תוביל‬ ‫ונברא בו האדם‪ .‬ולמה נקבע יום הדין דווקא ביום הבריאה? לכאורה‬ ‫אותנו להתבוננות מחודשת‪.‬‬ ‫הבריאה היא ראשית והמשפט הוא סוף — לידה מזה וחשבון מזה‪ ,‬שני‬ ‫משפט ששונה מכל וכל למשפט המקובל‪ :‬המשפט שאנו מכירים‬ ‫הפכים‪ .‬האם יש קשר פנימי‪ ,‬שורשי‪ ,‬בין להיברא לבין להידון?‬ ‫בעולם‪ ,‬הוא משפט על העבר‪ ,‬האם האדם אשם או לא‪ .‬כולנו מכירים את‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬כל השאלות הללו — נוכחות שאיננה‪ ,‬טענה שאין לה מקום‪,‬‬ ‫צורת המשפט‪ ,‬את הדיון בו‪ ,‬ואת מתן גזר הדין‪ .‬נתבונן במשפט של ראש‬ ‫תינוק ופרי הנדונים בלא מעשה‪ ,‬יום דין הנקי ממעשים‪ ,‬ומשפט הכרוך‬ ‫השנה‪ ,‬המשפט הוא על השנה הבאה בכלל‪ ,‬הוא אינו על העבר‪ ,‬היכן מצאנו‬ ‫בבריאה — כולן מכות על שער אחד‪ :‬דין ראש השנה אינו הדין שאנו‬ ‫משפט על העתיד? ומה שייך משפט על העתיד? בכלל האדם אינו עומד‬ ‫מדמיינים‪ .‬כל עוד אנו אוחזים בתפיסה שדין פירושו משפט על מעשים‬ ‫ומשמיע טענותיו לפני הדיין‪ ,‬אלא כל המשפט נעשה שלא בפניו‪ .‬ואמרה‬ ‫— נאשם ועדים‪ ,‬קטגור וסניגור‪ ,‬שכר ועונש — לא נצליח לפתוח ולו‬ ‫תורה הקדושה — "אין דנין את האדם אלא בפניו"‪ .‬והנה בראש השנה‪,‬‬ ‫שער אחד מן השערים הנעולים הללו‪ .‬יש כאן דין ממין אחר לגמרי‪ ,‬שקדם‬ ‫בשעה שנחתך גורלו של אדם לחיים או למוות‪ ,‬היכן הוא? יושב בביתו‪,‬‬ ‫בהרבה לדין המעשים ואף עמוק ממנו‪.‬‬ ‫אוכל ושותה ומתפלל‪ ,‬ואינו יודע כלל באיזו שעה נגזר דינו‪ .‬אינו עומד‪,‬‬ ‫כיצד מודד האדם‪ ,‬וכיצד מודד הבורא‬ ‫אינו נשאל‪ ,‬אינו מוזמן לפני הכיסא‪ .‬וכי דנים אדם שלא בפניו? ולא עוד‪,‬‬ ‫ישנם שני סוגי משפט‪ .‬משפט מהות‪ .‬ומשפט מעשים‪ .‬אנו בני אדם‪,‬‬ ‫אלא שאיננו מרגישים בכך כפגם כלל — כאילו טבעו של דין זה שהאדם‬ ‫מכירים רק את משפט המעשים‪ .‬אבל אינני מכירים את המשפט האלוקי‪.‬‬ ‫אינו צריך להיות בו נוכח‪.‬‬ ‫משפט המהות‪ .‬וזו היא הגילוי הגדול של עשרת ימי תשובה‪ .‬ונסביר את‬ ‫בנוסף‪ :‬הרי אין קטגור ואין סניגור‪ .‬במשפט יש תובע ונאשם‪ ,‬עדים‬ ‫הדברים‪.‬‬ ‫וטענות‪ .‬ובראש השנה — מי מעיד? מי טוען כנגד האדם‪ ,‬ומי מלמד עליו‬ ‫טבעם של הבריאות בעולם‪ ,‬שכמעט אין הם יודעים דבר על חבריהם‬ ‫זכות? האדם עצמו אינו פוצה פה להגן על מעשיו‪ .‬וכי יש דין בלא בעלי‬ ‫אלא בעקבות מעשים‪ :‬אדם מתחיל לדבר חברו‪ ,‬בעקבות מה שעשה או מה‬ ‫דין‪ ,‬בלא עדות ובלא טענה?‬ ‫שלא עשה‪ ,‬במה הוא זכאי ובמה הוא חוטא‪ .‬אדם מתעורר לחשוב על רעהו‬ ‫מה קורה פתאום ביום הכיפורים? וכאן הפלא הגדול‪ ,‬ראש השנה הוא‬ ‫רק בעקבות מעשה — לשבחו על טוב‪ ,‬לגנותו על רע — וכל עולמו בנוי‬ ‫יום הדין — ודווקא בו איננו מזכירים חטא כלל‪ .‬אין וידוי‪ ,‬אין "על חטא"‪,‬‬ ‫על גמול‪ :‬שכר כנגד מעשה‪ ,‬ועונש כנגד מעשה‪ .‬ולמה כך? משום שעינו‬ ‫אין צום של כפרה‪ .‬אדרבה‪ ,‬כל היום עוסקים אנו בהמלכת הקדוש ברוך‬ ‫של האדם קצרה היא‪ .‬עינו רואה את הנגלה בלבד — את המעשה שיצא‬ ‫הוא — מלכויות‪ ,‬זכרונות ושופרות‪ .‬ואילו ביום הכיפורים‪ ,‬שבו נחתם‬ ‫אל הפועל;‪ .‬האנושות עומדת ממרחק וצופה‪ ,‬ומן המרחק לא רואים רק‬ ‫הדין שנפתח בראש השנה‪ ,‬פתאום שם אנו מתחילים להזכר במעשינו‪:‬‬ ‫'מעשים'‪ .‬לעומת זאת את הפנימיות של חברו‪ ,‬את שורש נפשו‪ ,‬את מה‬ ‫חטאים‪ ,‬ווידוי‪ ,‬חשבון הנפש‪ .‬הלא יום הכיפורים זה כבר שלב הכפרה‪,‬‬ ‫שהוא באמת‪ ,‬אין האדם רואה‪" .‬האדם יראה לעיניים" — ומה שאין העין‬ ‫למשפט שהתחיל לפני עשרה ימים‪ ,‬והמשפט הארצי מתנהל לגמרי להיפך‬ ‫רואה‪ ,‬הלב מתקשה לדון בו‪ .‬זה משפט בני אדם — משפט המעשים‪.‬‬ ‫— בפתיחת הדין האדם נידון על מעשיו‪ ,‬הוא מתוודה היכן ששגה‪ ,‬ומבקש‬ ‫אבל המבט האלוקי הפוך לגמרי‪" :‬וה' יראה ללבב"‪ .‬הקדוש ברוך הוא‬ ‫רחמים‪ ,‬ובמעמד החתימה כבר לא מזכירים עוונותיו‪ ,‬אדרבה עוסקים‬ ‫אינו מודד את האדם במעשיו תחילה‪ ,‬אלא במהותו — מי הוא‪ ,‬מה טוב לו‬ ‫בשלב הסליחה ומיתוק הדין‪.‬‬ ‫ומה רע לו‪ ,‬מה חסר לו ומה מסלולו בעולם‪ .‬לפניו הכל גלוי‪ ,‬ופנימיות‬ ‫כמו כן צריך להבין‪ ,‬כיצד דנים ילדים קטנים? תינוק בן יומו נדון‬ ‫האדם פרושה כנגלהו‪ ,‬ומשום כך הוא דן קודם כל את עצם האדם‪ ,‬ורק‬ ‫בראש השנה‪ .‬ועל מה? אין לו מעשים כלל — לא עבירות ולא מצוות‪ ,‬לא‬ ‫אחר כך — ובאור אחר לגמרי — את מעשיו‪ .‬במשפט המהות אנחנו לא‬ ‫זכות ולא חובה‪ .‬אם הדין הוא דין על המעשים‪ ,‬מה יש כאן לדון? ובכל זאת‬ ‫דנים האם אתה זכאי או חייב‪ ,‬צדיק או רשע‪ ,‬אלא מי אתה‪ ,‬מה הם צרכיך‪,‬‬ ‫נגזר גם עליו מי יחיה ומי ימות‪.‬‬ ‫כמה בריאות‪ ,‬פרנסה‪ ,‬נחת‪ ,‬רוחניות‪ ,‬גשמיות‪ ,‬כמה אתה צריך בעבור‬ ‫להערות ולקבלת המאמר או העלון 'המדריך לשולחן שבת' — נא לשלוח מייל‪ | lemala2626@gmail.com :‬עמוד ‪1‬‬ ‫הזיכרון‪ :‬העמדה מחדש לפני הבורא‬ ‫ההתקדמות שלך‪ ,‬והגשמת ייעודך בחיים‪ .‬במסלול שטבע לפניך מלך‬ ‫ועדיין יש להעמיק‪ .‬ראש השנה אינו נקרא "יום המשפט" בלבד; התורה‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫קראתו "זכרון תרועה"‪ ,‬וחכמים תיקנו בו זכרונות‪ .‬ומהו זיכרון זה? וכי‬ ‫והרי דוגמה חיה‪ :‬האב והבן‪ .‬כל זמן שהבן קטן‪ ,‬אין האב דן אותו על‬ ‫הקדוש ברוך הוא שכח ועתה נזכר? חלילה‪ .‬אלא שהזיכרון האלוקי אינו‬ ‫מעשיו‪ .‬נפל הילד ונפצע‪ ,‬שבר כלי‪ ,‬הזיק לחברו — האם יעמידנו לדין?‬ ‫כזיכרון האדם‪ ,‬שהוא העלאת דבר שנשמט מן הדעת‪ .‬במקרא‪" ,‬ויזכור‬ ‫חלילה‪ .‬מיד ירוץ אליו‪ ,‬יחבקנו‪ ,‬וישאל מה כואב לו ומה הוא צריך‪ .‬אין כאן‬ ‫אלוקים" פירושו פעמים רבות שהבריה נכנסת מחדש תחת ההשגחה‪:‬‬ ‫מעשה שנדון‪ ,‬יש כאן ילד שדנים את עצם קיומו‪ .‬אותו ילד כעבור עשר‬ ‫"ויזכור אלוקים את נח" — ומתחיל עולם לצאת מן המבול; "ויזכור‬ ‫שנים‪ ,‬כשעושה אותה מעשה‪ ,‬הב מתחיל לדון‪ ,‬האם הבן אשם‪ ,‬ושמא צריך‬ ‫אלוקים את רחל" — ונפתחת אפשרות של חיים‪ .‬הזיכרון הוא העמדת‬ ‫לחנכו כהוגן‪ .‬וזהו הכלל הגדול‪ :‬ככל שאדם קרוב יותר‪ ,‬כן הוא דן פחות‬ ‫הבריה מחדש לפני הרצון האלוקי‪ .‬ובזה שלושה הם‪ ,‬והם דבר אחד‪:‬‬ ‫על הפעולות ויותר על המהות‪ .‬אל הרחוק אין לו אלא מעשים‪ ,‬שכן את‬ ‫בריאה‪ ,‬זיכרון‪ ,‬וקצבה‪ .‬הבורא מעלה את הבריה בזיכרון‪ ,‬מעמידהּ מחדש‬ ‫פנימיותו אינו מכיר; אך את הקרוב אליו‪ ,‬את בנו ואת אהובו‪ ,‬הוא מכיר‬ ‫לפניו‪ ,‬וכביכול שואל‪ :‬האם וכיצד תוסיף להופיע בעולמי בשנה הזאת‪ ,‬עם‬ ‫מבפנים‪ ,‬ולכן דן אותו לא במה שעשה אלא במי שהוא‪ .‬דין המעשים הוא‬ ‫אלו כוחות ומשאבים‪ .‬ומתוך העמדה זו נקצב לה חלקה‪ .‬נמצא ש"מי יחיה‬ ‫דין של ריחוק‪ ,‬ודין המהות הוא דין של קרבה‪.‬‬ ‫ומי ימות" אינם גזרי עונש ושכר על תיק השנה שחלפה בלבד‪ ,‬אלא —‬ ‫דין הבורא הקרוב‬ ‫ואולי קודם כל — צורת ההופעה שהבורא קוצב לבריה בבריאה‬ ‫ומעתה נשוב אל ראש השנה‪ .‬הקב"ה דן את כל הבריאה — במשפט‬ ‫המתחדשת של השנה הבאה‪.‬‬ ‫מהותי‪ .‬משפט שכל מהותו סביב על מהותו של הנברא‪ :‬מה היא צריכה‪ ,‬מה‬ ‫דין העתיד‪ :‬לא על מה שהיה‪ ,‬אלא על מה שיהיה‬ ‫טוב לה ומה ראוי לעצם קיומה — כמה חיים‪ ,‬כמה פרנסה‪ ,‬כמה בריאות‬ ‫ומכאן חודה של משפט שאינה דנה בעיקר העבר אלא בעתיד‪ .‬זו הפיכה‬ ‫ונחת לשנה הבאה‪ .‬מהם המקומות שנדרשים לה‪ ,‬מי הם הסובבים שיסובבו‬ ‫בעצם תפיסת המושג משפט‪ ,‬שאנחנו לא דנים על העבר אלא בצל של‬ ‫אותה‪ ,‬אין כאן משפט של גמול על מה שהיה‪ ,‬אין כאן שכר ועונש‪ ,‬אלא‬ ‫העתיד‪ .‬המשפט המוכר פונה אחורה‪ :‬הוא דן את מה שהיה‪ .‬הנאשם עומד‬ ‫קציבה של חיים לנברא שעומד ונפקד לפני הבורא‪ .‬והקב"ה מכתיב לכל‬ ‫על מעשה שכבר עשה‪ ,‬והדין שוקל את העבר‪ .‬וכך אף אנו מדמים את דין‬ ‫נברא את כל מה שנדרש למהותו‪ ,‬כפי מה שכבר השיג והגיע‪ ,‬וכפי מה‬ ‫ראש השנה — כאילו נדון האדם על מעשי השנה שחלפה‪ .‬אך עכשיו‬ ‫שנדרש לה להמשך קיומה‪ ,‬בכל הפרמטרים‪.‬‬ ‫נתבונן‪ :‬כי המשפט האלוהי פונה קדימה — כמה חיים‪ ,‬כמה פרנסה‪ ,‬כמה‬ ‫כפי שאמרנו‪ ,‬מי שלבבו קרוב לרעהו — רואה את המהות‪ .‬מבט של‬ ‫בריאות לשנה הבאה‪ .‬ראש השנה הוא בריאה‪ ,‬וזיכרון‪ ,‬וקציבה — במשפט‬ ‫קרבה הוא מבט של פנים‪ ,‬מבט של מי שמכיר את הנפש מבפנים — ואין‬ ‫האלוהי הקב"ה בורא את מה שיהיה‪ ,‬לא שופט את מה שחלף; מעמידים‬ ‫לך קרוב אל האדם יותר מן הבורא אל בריותיו‪ ,‬ואין מכיר את מהות האדם‬ ‫את הבריה לקראת הופעתה החדשה‪ ,‬לא סוגרים את תיק הישנה‪ .‬אין כאן‬ ‫ממי שברא אותה‪ .‬ולפיכך דין ראש השנה‪ ,‬שהוא דינו של הבורא בכבודו‬ ‫חשבון רטרוספקטיבי של זכויות וחובות‪ ,‬אלא קביעה פרוספקטיבית‪ :‬מה‬ ‫ובעצמו‪ ,‬הוא דין המהות בטהרתו‪ :‬לא משפט על מעשים‪ ,‬אלא מבט של אב‬ ‫ייקצב לבריה זו‪ ,‬מאיזה מקום תיברא השנה‪ ,‬ומה יינתן לה כדי להיות מה‬ ‫על עצם בנו‪ .‬ומפני מה קרוב הבורא יותר מכל קרבה שבעולם? משום‬ ‫שהיא צריכה להיות‪ .‬המעשים שחלפו נכנסים‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬רק כראיה על מי‬ ‫שהוא בוראם‪ .‬וכל משפט של מהות הוא משפט של בריאה‪ ,‬שכן המשפט‬ ‫האדם ומה מקומו — לא כמושא הדין עצמו‪.‬‬ ‫בא לחתוך קצבה וחיות לאותו נברא‪ .‬וככל שאנחנו שוקלים במאזנים‬ ‫ומכאן נובעת אף עבודת האדם ביום הזה‪ .‬אם הדין פונה קדימה‪ ,‬אף‬ ‫ובפלס צורכי האדם בכדי להצליח במסילת חייו‪ ,‬כך הוא הולך ונברא‪.‬‬ ‫עבודתנו צריכה לפנות קדימה‪ .‬מכאן קריאה לאדם הפוסע בליל ראש‬ ‫הבריאה עצמה היא הדין‬ ‫השנה עם 'קלסר' מלא בזכויות שלו‪ ,‬וק"ן תירוצים על כל הפשלות‪ .‬ובכלל‬ ‫ומעתה מתיישבת מאליה השאלה הגדולה — מה ענין בריאת האדם אצל‬ ‫לא אני הייתי אשם זה היה השכן שסגר את החניה‪ .‬וגם צעקתי על הילד‬ ‫המשפט‪ ,‬ולמה נקבע יום הדין דווקא ב"יום הרת עולם"‪ .‬שכן נתברר שאין‬ ‫שלי בגלל המלמד שלו‪ .‬ומגיע לי זכות על כך שחמלתי על המכולתני'ק‬ ‫אלו שני ענינים נפרדים שנקבעו במקרה ליום אחד‪ ,‬אלא ענין אחד ממש‪.‬‬ ‫הקל דעת‪ .‬איש יהודי‪ :‬עמוד והתבונן ושאל את עצמך‪ ,‬מה אני מבקש שה'‬ ‫הבריאה עצמה היא הדין‪ .‬שכן לברוא בריה פירושו לקצוב לה את‬ ‫יתן לי בכדי שאוכל לעלות במסילה המיועדת לי‪ .‬מה אני מבקש שיברא‬ ‫מידתה — כמה תהיה‪ ,‬מה תהיה‪ ,‬במה תתקיים ומה יהיה מסלולה‪ .‬וברגע‬ ‫הקב"ה בשבילי השנה‪ ,‬ומה אני מבקש שיעזור לי ה' יתברך שאעשה בחיי‬ ‫שהבורא נותן בה קיום‪ ,‬בעצם הנתינה הוא דן אותה‪ :‬קובע את גבולותיה‪,‬‬ ‫לתכלית שלשמה בראתי‪.‬‬ ‫את צרכיה ואת חלקה‪ .‬לברוא ולדון — פעולה אחת היא‪ .‬כל בריה‪ ,‬בעצם‬ ‫זכור יהודי יקר! ראש השנה אינה יום בבית המשפט העירוני‪ .‬אלא ביום‬ ‫הבריאה‪ ,‬נדונה; וכל דין של ראש השנה אינו אלא בריאה מחודשת‪ .‬ולכן‬ ‫זה הקב"ה מכין לך את הטיוטא שלך השנה הבאה‪ .‬שכח ממה "שעשית"‪,‬‬ ‫דווקא ביום שנברא בו העולם נדון העולם — כי זהו היום שבו שב הבורא‬ ‫או "לא עשית"‪ .‬הכן ראשך להתקשר במלכותו של הקב"ה‪ ,‬הסוקר אותך‬ ‫ומהווה את בריותיו מראשן‪ ,‬וקוצב לכל אחת את חלקה‪" .‬זה היום תחילת‬ ‫בעומק העומקים‪ ,‬וסוקר וחופש חדרי בטנך‪ ,‬ויודע את כל מה שהיה ועתיד‬ ‫מעשיך" — ותחילת המעשה היא היא הדין‪.‬‬ ‫להיות טוב לך‪ .‬והוא שופט אותך בשביל להעניק לך את הפסגה‬ ‫ובזה נבין גם‪ ,‬כיצד נדונים התינוק הפרי והגשם‪ :‬אם הדין דין מהות‬ ‫האולטימטיבית של הבריאה כולה‪ .‬שאג מנהמת לבך‪" :‬כתבנו בספר‬ ‫ובריאה‪ ,‬הרי שכל הבריאה כולה נבחנת במהותה‪ ,‬מהם צרכיה‪ ,‬סיפוקיה‪,‬‬ ‫החיים" קשור אותי בחיים האמתיים שלי‪ .‬תפסיק להצטדק‪ ,‬ותתחיל‬ ‫ייעודה‪ ,‬ותכליתה‪ .‬ואף תינוק בן יומו נברא נידון ונקצב לו חלקו בתוך כל‬ ‫להתרכז במלכות הגדולה המתגלה‪ .‬שמע את קול שופר המלך החותך את‬ ‫המארג הגדול; הפרי והאילן נבראים ונקצב להם גשמם וגידולם‪ .‬שוב אין‬ ‫נימי הנשמה‪ .‬וקשור כל חלקיק בקיום שלך‪ ,‬להוויה האלוהית המתחדשת‬ ‫כאן שאלה מה עשית ומה תעשה‪ .‬שוב אין כאן משפט של שכר ועונש‪ ,‬אלא‬ ‫במלא תפארתה‪ ,‬ואתה נסקר בסקירה אחת‪ ,‬יחד עם כל המציאות‪ ,‬מה שאין‬ ‫משפט אלא על עצם הקיום‪ .‬הדין נוגע בשורש ההוויה‪ ,‬ושורש ההוויה יש‬ ‫הפה יכול לדבר ואין המוח יכול לחשוב‪ .‬אבל יכול ויכול קול השופר‬ ‫לגרגיר בודד בקוסמוס‪ ,‬לתינוק‪ ,‬ולאילן‪ ,‬כשם שיש לגדול שבחכמים‬ ‫להשמיע‪ ,‬ולהטמיע‪.‬‬ ‫ולצדיק שבצדיקים‪.‬‬ ‫להערות ולקבלת המאמר או העלון 'המדריך לשולחן שבת' — נא לשלוח מייל‪ | lemala2626@gmail.com :‬עמוד ‪2‬‬ ‫המפקד‪ :‬דין המהות בצורתו‬ ‫ומכאן נבין‪ :‬מדוע אין האדם נוכח בדינו בראש השנה‪ ,‬ומדוע אין שם‬ ‫קטגור וסניגור‪ .‬שנינו במשנה‪" :‬כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון"‪.‬‬ ‫וכן פירשו חכמים "בני מרון" — כצאן העוברות לפני הרועה ונמנות אחת‬ ‫אחת‪ ,‬כעולים במעלה הצרה שאין בה אלא איש אחד במעבר‪ ,‬כחיילות בית‬ ‫דוד הנפקדים‪ .‬שלושתם דימוי אחד‪ :‬מפקד‪ .‬לא אולם משפט‪ ,‬אלא מסדר‬ ‫שבו כל אחד עובר ונפקד‪.‬‬ ‫ומהו מפקד? מפקד אמיתי אינו שוקל את החייל אם ראוי הוא או אם‬ ‫הצליח; הוא סופר כל אחד ואחד — ומכוון אותו להתמזג במקומו‪ .‬האדם‬ ‫עובר לפני הקב"ה יחד עם הבריאה כולה‪ ,‬הוא מקבל את כל מה שנצרך לו‬ ‫בכדי להתהוות ולהיות חלק בבריאה הענקית שמנהל אותה מי שבידיו‬ ‫הכל‪ .‬מה שנותר לאדם זה לחזור ולשוב בתושבה שלימה לעבר מיקומו‬ ‫וייעדו בחיים‪ .‬ותהליך זה מתחיל בראש ובראשונה‪ ,‬בפתיחת הלב‬ ‫והאוזניים להכיר ולדעת את מי שאמר והיה עולם‪ ,‬את מה שברא אותנו‪,‬‬ ‫את המקום שהוא ייעד אותנו‪ .‬את כל מה שהולך סביבנו בכל השנה שעברה‬ ‫— לדעת להשכיל ולהתעמק להבין כיצד נלכה ונזבחה לה' אלוקינו בשנה‬ ‫הבאה עלינו לטובה‪.‬‬ ‫עד כאן הסברנו רק חצי תמונה‪ :‬הסברנו מהו ראש השנה‪ .‬הסברנו מהו‬ ‫משפט מהות‪ ,‬אבל לא הסברנו מדוע ביום הכיפורים אנו עוסקים בווידוים‬ ‫ובפירוט חטאי העבר‪ .‬וגם לא הסברנו כיצד אנו ניגשים למשפט המעשים‪.‬‬ ‫כל זאת‪ ,‬וגם מודל מעשי‪ ,‬יתבאר בחלק השני של המאמר בעזרת ה' יתברך‪.‬‬ ‫להערות ולקבלת המאמר או העלון 'המדריך לשולחן שבת' — נא לשלוח מייל‪ | lemala2626@gmail.com :‬עמוד ‪3‬‬