gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

א ליכטיגן תמיד · A LICHTIGEN TUMID — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: א ליכטיגן תמיד · A LICHTIGEN TUMID

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

א ליכטיגן תמיד · A LICHTIGEN TUMID — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫הקודש‬ ‫לשון‬ ‫טעימה קלה פון די 'לעכטיגע גוט מארגן – אשב"ש' שמועסן‬ ‫יום ה' נצבים תשפ"ב‬ ‫ה' באור פניך יהלכון‬ ‫(ספר העיקרים מאמר‬ ‫ד פרק נ)‬ ‫תוכן המאמר‪ :‬ה' באור פניך יהלכון; הקבלה טובה – לשחוק! ‪ /‬העולם צריך לאותן שמסובבים ב'פנים מאירות'‬ ‫‪ /‬לומר בראש השנה 'כל מה דעביד רחמנא לטב' לסימן טוב ‪ /‬לא לדבר מילים שאין בהם מתיקות וחסד ורחמים‬ ‫‪ /‬להיות בשמחה עם הקושיים כי המה מצוות הפרטיים שלי מה' ‪ /‬לצעוק המלך בלב אמיתי‪.‬‬ ‫כתיבה וחתימה טובה‪ ,‬הצלחה וסייעתא‬ ‫הקבלה טובה – לשחוק!‬ ‫דשמיא‪ ,‬שנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫ימים אחדים קודם‬ ‫ענה לו‪ :‬לשחוק!"‪.‬‬ ‫ראש השנה‪,‬‬ ‫נכנס יהודי אחד‬ ‫אותו יהודי סבר‪ ,‬שרבי‬ ‫לרבי אביגדור‬ ‫אביגדור מילער לא‬ ‫מילער זצ"ל‪,‬‬ ‫הבין מה ששאלו‪,‬‬ ‫וביקש מלפניו‬ ‫ולכן חזר ושאלו‪:‬‬ ‫עצה טובה‪ ,‬איזה‬ ‫שואל‬ ‫"אני‬ ‫קבלה טובה שיקבל על‬ ‫איזה‬ ‫מהרב‪,‬‬ ‫עצמו לכבוד שנה החדשה‬ ‫הבעל"ט‪ ,‬בכדי שבזכות זה‪ ,‬יתן לו הקב"ה‬ ‫א‬ ‫ומה שלא טוב‪ .‬וכן עברו על כל סניף של‬ ‫קבלה טובה שאקבל‪ ,‬שאזכה בדין?"‪.‬‬ ‫המסחר‪ ,‬מספר העובדים שעבדו שם‪ ,‬כמה‬ ‫משלמים להם‪ .‬ואכן נתברר שבאחד מן‬ ‫ענה לו רבי אביגדור‪" :‬לשחוק!"‪.‬‬ ‫החנותים‪ ,‬יש פועלים יותר מן הצורך‪.‬‬ ‫חשב יהודי זה‪ :‬כנראה שרבי אביגדור‬ ‫קרא הבעל הבית להמנהל ואמר לו‪:‬‬ ‫מילער כבר הוא זקן בא בימים‪ ,‬ואינו שומע‬ ‫כתוב לי רשימה מכל הפועלים‪ ,‬ונא לברר‬ ‫בטיב‪ ,‬ואינו תופס השאלה‪.‬‬ ‫מי שישלח מן החנות‪ ,‬ומי שישאירו‬ ‫ר' אביגדור מילער הבין ותפס מה‬ ‫לעבוד‪ .‬ולאחר שהמנהל עשה לו הרשימה‪,‬‬ ‫שיהודי זה חושב עליו‪ ,‬אמר לו רבי‬ ‫אמר לו הבעל הבית מי שישלח‪ ,‬ולהמנהל‬ ‫אביגדור‪ :‬אני שומע טוב ויפה‪ ,‬ואני יודע‬ ‫לא איכפת לו מי שישלח‪ .‬כשהגיעו לאחד‬ ‫היטב‪ ,‬ואף על פי כן אני‬ ‫מן הפועלים‪ ,‬אמר לו‬ ‫עונה לך‪ ,‬שתקבל על‬ ‫"‬ ‫המנהל‪" :‬אני מבקש‬ ‫מי ששוחק לכולם‪ ,‬מי‬ ‫עצמך לשחוק!"‪.‬‬ ‫ממך‪ ,‬שפועל זה אל‬ ‫תפטר‪ ,‬הוא מוכרח‬ ‫ענה יהודי זה‪" :‬למי שנותן 'סבר פנים יפות'‬ ‫להיות בהחנות!"‪.‬‬ ‫לכלל ישראל‪ ,‬עליו‬ ‫אשחק? מתי‪ :‬היכן?"‪...‬‬ ‫שאלו העושר הבעל‬ ‫אומרים כל הסניגורים‬ ‫העולם צריך להיות‬ ‫הבית‪" :‬מהו עמו‪ ,‬מה‬ ‫עולם!‬ ‫של‬ ‫"רבונו‬ ‫להם אותן יהודים‬ ‫טיבו?!"‪.‬‬ ‫העולם צריך לו! הבת‬ ‫שפניהם מאיר לכולם‬ ‫אמר לו המנהל‪:‬‬ ‫שחוק שלו‪ ,‬החמימות‬ ‫ענה לו רבי אביגדור‬ ‫"הבת שחוק שפועל זה‬ ‫מילער כזה‪ :‬כל בעל‬ ‫נותן להקונים‪ ,‬תדע לך‪,‬‬ ‫שלו לכלל ישראל‪ ,‬כל‬ ‫הבית של חנות‪ ,‬כל‬ ‫שהרבה קונים שנכנסים‬ ‫יהודים‬ ‫הרבה‬ ‫כך‬ ‫סוחר‪ ,‬עושה בסוף‬ ‫בהחנות‪ ,‬נכנסים רק‬ ‫השנה חשבונות גדולות‪,‬‬ ‫לקבל הבת שחוק שלו!‬ ‫ממתינים על החיזוק‬ ‫לראות אם החנות מרויח‪,‬‬ ‫הרבה אנשים נכנסים רק‬ ‫והבת שחוק שלו‪ ,‬הוא‬ ‫או מאבד‪ .‬עושים כל סוגי‬ ‫משום שהם רוצים‬ ‫צריך לישאר בחיים‪...‬‬ ‫חשבונות לראות מה‬ ‫לשכור עמו! הוא כל כך‬ ‫שצריכים לתקן‪ ,‬מה‬ ‫בידידות‪ ,‬הוא מקבל את‬ ‫שצריכים להוסיף כח וחיל‪ ,‬ומה שצריכים‬ ‫כולם בסבר פנים יפות‪ ,‬הוא נותן פריסת‬ ‫לשנות בהחנות‪.‬‬ ‫שלום לכולם‪ ,‬דבר נחוץ מאוד שיהיה לנו‬ ‫פועל זה בהחנות‪ ,‬אותו אי אפשר לשלח!"‪.‬‬ ‫היה פעם עושר גדול‪ ,‬שהיה לו רשת‬ ‫עסקים שהתפשט בהרבה עיירות‬ ‫הבעל הבית הסכים‪ ,‬אכן‪ ,‬מי ששוחק‬ ‫ומדינות‪ .‬פעם אחת הוא אסף אסיפה‬ ‫לכולם‪ ,‬הוא מביא קונים ביותר‪ ,‬אותו אכן‬ ‫גדולה מכל המנהלים של החניות מכל‬ ‫לא ישלחו‪.‬‬ ‫המדינות‪ ,‬וישבו לעשות חשבונות‪ .‬מה‬ ‫אומר רבי אביגדור מילער‪ :‬פעם אחת‬ ‫שמרויח כל חנות‪ ,‬כמה מוחרים שם‪ ,‬ממה‬ ‫בשנה יושבים בשמים ממעל‪ ,‬ועושים‬ ‫שצריכים לעשות חדשות‪ ,‬מה שצריכים‬ ‫חשבון‪' ,‬כל באי עולם עוברין לפניו כבני‬ ‫להזמין מחדש‪ ,‬מה שהוא טוב להמסחר‬ ‫ב‬ ‫אריכות ימים‪ ,‬כי העולם צריך לכל יהודי‬ ‫מרון'‪ ,‬כל בריאה מהעולם עובר לפני ה'‬ ‫שיש לו פנים מאירות‪ ,‬כי הרבה אנשים‬ ‫בפרטיות‪ ,‬וה' עושה הרבה החלטות‪ .‬כמו‬ ‫מאוד מצפים ומייחלים על הבת שחוק‬ ‫שאומרים בפיוט 'ונתנה תוקף'‪ ,‬אבל מי‬ ‫והבוקר טוב שלו‪ ,‬הרבה יהודים מצפים‬ ‫ששוחק לכולם‪ ,‬מי שנותן 'סבר פנים יפות'‬ ‫שיוכלו לשפוך לפניהם את הלב הקשה‬ ‫לכלל ישראל‪ ,‬עליו אומרים כל הסניגורים‬ ‫שלהם‪.‬‬ ‫"רבונו של עולם! העולם צריך לו! הבת‬ ‫שחוק שלו‪ ,‬החמימות שלו לכלל ישראל‪,‬‬ ‫יש הרבה אנשים שעל ידי שהם‬ ‫כל כך הרבה יהודים ממתינים על החיזוק‬ ‫צועקים עליך‪ ,‬ויש להם טענות עליך‪ ,‬על‬ ‫והבת שחוק שלו‪ ,‬הוא צריך לישאר בחיים‪,‬‬ ‫ידי זה הם מקילים מעליהם את הלב קשה‬ ‫לו אתה צריך ליתן פרנסה‪ ,‬צריך להיות לו‬ ‫שלהם‪ ,‬ואתה צריך להיות כאן בעולם לזה‬ ‫שנה טובה‪ ,‬שיוכל להמשיך בעבודתו‬ ‫המטרה‪ .‬יש הרבה דרכים כיצד שופכים‬ ‫הקודש!"‪.‬‬ ‫את הלב הקשה‪ ,‬אבל‬ ‫"‬ ‫העולם צריך להבת‬ ‫שעת הסעודה אינה זמן‬ ‫אנו צריכים לדעת‪,‬‬ ‫שחוק והנחת שלך‪.‬‬ ‫עומדים עכשיו לפני‬ ‫תפילה‪ .‬זהו זמן של‬ ‫פתח של השנה חדשה‪.‬‬ ‫זהו הקבלה טובה‬ ‫בטחון ואמונה‪ ,‬שמראים‬ ‫צריכים לקבל על עצמינו‬ ‫שצריכים לקבל על‬ ‫לשחוק‪ ,‬להראות את‬ ‫עצמינו לכבוד השנה‬ ‫להקב"ה‪ ,‬שאכן עכשיו‬ ‫האהבת הקב"ה שלנו‪,‬‬ ‫החדשה‪ ,‬ובכדי שנזכה‬ ‫הוא ראש השנה‪ ,‬יום‬ ‫אהבת התורה‪ ,‬להראות‬ ‫בדין‪.‬‬ ‫יותר אהבת ישראל‪,‬‬ ‫הדין‪ ,‬יש לנו אימה ופחד‬ ‫לחיות יותר עם פנים‬ ‫לומר בראש השנה‬ ‫מיום הדין‪ ,‬אבל אני‬ ‫מאירות‪ ,‬שפנינו יהיה‬ ‫'כל מה דעביד רחמנא‬ ‫מאמין ואני בטוח בה'‪,‬‬ ‫מאיר באמת‪ ,‬בכל מקום‬ ‫לטב' בתור סימן טוב‬ ‫שיהיה לנו שנה טובה‬ ‫שאני עומד והולך אהיה‬ ‫ובזה יובן‪ ,‬מה‬ ‫בשמחה ובנחת‪ ,‬ולא‬ ‫ומתוקה‪...‬‬ ‫להיות מבוהל מכל דבר‪.‬‬ ‫שאיתא בשלחן ערוך‬ ‫(סימן תקפ"ג ס"א)‪,‬‬ ‫הפירוש של 'פנים מאירות' הוא‪ :‬שלא‬ ‫המחבר מביא שם כל הסימנים שאוכלים‬ ‫נתפעלים מאחד שאמר לי דברים דוקרים‪.‬‬ ‫בראש השנה בתור סימן טוב‪ .‬וכפי שיוצא‬ ‫אין אני כועס על שום אחד‪ ,‬אין אני מבוהל‬ ‫לנו מהשלחן ערוך‪ ,‬שצריכים לאכול דברים‬ ‫מדברי הזולת‪.‬‬ ‫טובים ומתוקים לסימן טוב‪ ,‬שיהיה לנו‬ ‫שנה טובה ומתוקה‪ .‬כותב שם הג"ר שלמה‬ ‫יש הרבה אנשים מאוד‪ ,‬שיש להם טבע‪,‬‬ ‫קלוגער ז"ל‪ :‬אין הכוונה על דרך תפילה‪,‬‬ ‫שכשאחד אומר להם דבר מה‪ ,‬או אם אירע‬ ‫בשעת האכילה אין מתפללים‪ ,‬שעת‬ ‫להם איזה דבר – למשך שבועיים ושלשה‬ ‫הסעודה אינה זמן תפילה‪ .‬זהו זמן של‬ ‫שבועות המה יוצאים מן כליהם‪ ,‬נכנסים‬ ‫בטחון ואמונה‪ ,‬שמראים להקב"ה‪ ,‬שאכן‬ ‫בעצלות‪ ,‬וביאוש ח"ו‪.‬‬ ‫עכשיו הוא ראש השנה‪ ,‬יום הדין‪ ,‬יש לנו‬ ‫אימה ופחד מיום הדין‪ ,‬אבל אני מאמין‬ ‫אנו רוצים שיהיה לנו אריכות ימים‪ ,‬ומי‬ ‫ואני בטוח בה'‪ ,‬שיהיה לנו שנה טובה‬ ‫שיש לו פנים מאירות צריך שיהיה לו‬ ‫ג‬ ‫וברכה – כמו כן הוא בענין הדיבורים‪,‬‬ ‫ומתוקה‪ .‬והוא מביא מאחד מדרושים שלו‬ ‫מדברים רק מה שמונח בזה מתיקות‪ ,‬ויש‬ ‫(פרשת כי תבא תרי"ב)‪ ,‬שבראש השנה‬ ‫בזה חסד ורחמים‪.‬‬ ‫צריך האדם להיות שמח ולומר 'כל מה‬ ‫דעביד רחמנא לטב'‪ ,‬כי הרי צריכים להרבה‬ ‫להיות בשמחה עם הקושיים שזה‬ ‫סימנים טובים‪ ,‬אוכלים סימנים טובים‪,‬‬ ‫המצוות הפרטיות שלי מה'‬ ‫אומרים יהי רצון‪ ,‬ולכן צריכים גם במשך‬ ‫יהודי היה אצלי‪ ,‬והוא מתחיל לספר‬ ‫יום ראש השנה‪ ,‬כסדר להיסובב בשמחה‪,‬‬ ‫מהקושיים שעובר עליו‪ ,‬ומה שעובר על‬ ‫ולומר 'כל מה דעביד רחמנא לטב'‪ ,‬ועל ידי‬ ‫בניו‪ .‬ה' סיבב שיש ליהודי זה בנים שיש‬ ‫כן נתהפך הכל לטובה‪ .‬ולכן הוא אומר‬ ‫להם קושיים‪ ,‬וגם בניו יש להם בנים שיש‬ ‫שבראש השנה אחר תפילת שחרית‪,‬‬ ‫להם הרבה קושיים‪ .‬וכשבניו באים אליו‬ ‫כשמסיימים תפילת מוסף אומרים 'כל מה‬ ‫על יום טוב‪ ,‬הוא נעשה‬ ‫דעביד רחמנא לטב עביד‬ ‫מאוד מושבר מזה‪ ,‬כי‬ ‫– גם זו לטובה'‪ .‬ולכן‬ ‫"‬ ‫יש לו לב חם מאוד‬ ‫תיקנו – אומר רבי שלמה אין אוכלים מאכלים‬ ‫והרגישים לבניו‪ ,‬והוא‬ ‫קלוגער – לאכול שמרמזים על גבורה‪,‬‬ ‫מאוד‬ ‫נתרגש‬ ‫מאכלים טובים ומתוקים‬ ‫ולומר כל הני יהי רצון‪ ,‬אוכלים רק מאכלים‬ ‫שעובר‬ ‫מהקושיים‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫שאם ח"ו שנגזר על שמראים על אהבה‪ ,‬על‬ ‫האדם להיפך – ה'‬ ‫חסד‬ ‫מתיקות‪ ,‬על‬ ‫ושחנו עמו בפרטיות‬ ‫ישמרינו – על ידי אמירת‬ ‫הענין‪ ,‬ויצא מן השיחה‬ ‫'לטב ולברכה' יתהפך ורחמים‪ ,‬על טובה‬ ‫דבר חיזוק‪:‬‬ ‫הכל לטובה‪ ,‬ואכן נעשה וברכה – כמו כן הוא‬ ‫הכל לטובה ולברכה‪ ,‬אמן‬ ‫כשמגיע עכשיו יום‬ ‫הדיבורים‪,‬‬ ‫בענין‬ ‫כן יהי רצון‪.‬‬ ‫טוב ראש השנה‪ ,‬והאדם‬ ‫מדברים רק מה שמונח‬ ‫לחשוב‬ ‫מתחיל‬ ‫לא לדבר מילים שאין‬ ‫מהקושיים שעובר עליו‪,‬‬ ‫בזה מתיקות‪...‬‬ ‫להם מתיקות חסד‬ ‫ומיד הוא מתחיל לחשוב‪:‬‬ ‫מגיע עתה שנה חדשה‪ ,‬ומה יהיה עם כל‬ ‫ורחמים‬ ‫הני קושיים?‪...‬‬ ‫במשך כל היום של ראש השנה‪ ,‬לא‬ ‫יהיה האדם אף פעם בכעס‪ ,‬לא להוציא אף‬ ‫כל הני המחשבות אין בהם סימנא טבא‪,‬‬ ‫פעם מילים שאינו טוב‪ .‬לא יצעוק‪ ,‬ולא‬ ‫הרי זה מחשבות מ'לא טוב'‪ ,‬זהו מחשבות‬ ‫לכעוס‪ ,‬לא לדבר דברים חרופים‪ ,‬ולא‬ ‫חרופות‪ ,‬זהו מחשבות חמוצים‪ .‬אסור לנו‬ ‫דברים איומים‪ ,‬ולא מילים שנראים‬ ‫לאכול בראש השנה מאכלים חמוצים‪,‬‬ ‫ככשלון‪ .‬כל הני מילים אין בהם סימנא‬ ‫ומאכלים שמראים על לא טוב‪ .‬וכמו כן‬ ‫טבא‪ .‬אין אוכלים מאכלים חמוצים‪ ,‬אין‬ ‫אסור לנו לדבר ולא לחשוב מדברים‬ ‫אוכלים 'אגוזים' שמרמזים על חטא‪ ,‬אין‬ ‫חמוצים‪ ,‬מדברים שאין בהם טוב‪.‬‬ ‫אוכלים מאכלים שמרמזים על גבורה‪,‬‬ ‫אוכלים רק מאכלים שמראים על אהבה‪,‬‬ ‫כשאדם מתחיל לחשוב‪" :‬ומהו תפקידי‬ ‫על מתיקות‪ ,‬על חסד ורחמים‪ ,‬על טובה‬ ‫בעת כזה?"‪.‬‬ ‫ד‬ ‫אכן אנו אנשים מבחוץ צריכים לחשוב‬ ‫התשובה על זה הוא‪ :‬התפקיד שלי הוא‬ ‫כן עליהם‪ ,‬ולהעתיר על ישועתם‪ ,‬ולהרגיש‬ ‫לעשות רצון השם‪ .‬השי"ת נתן לכלל‬ ‫בצרתם‪ ,‬ולעזור בכל מה שיכולים‪.‬‬ ‫ישראל תרי"ג מצוות‪ ,‬וזהו לכלליות‬ ‫ישראל‪ .‬חז"ל הוסיפו מצוות וגזירות‬ ‫אבל אותן יהודים צריכים להרגיש‬ ‫ומנהגים ומסורות‪ ,‬וזהו ג"כ לכל הכלל‬ ‫אווירה נעימה שיש להם הזכיה‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫ישראל‪ .‬אבל יש מצוות שמצווה השי"ת‬ ‫נתן להם הרבה מצוות‪ ,‬והמה עושים אותם‬ ‫לכל יהודי בנפרד ובפרטיות‪ .‬כל יהודי‬ ‫בשמחה‪ .‬כי אין בעל רחמנות כמו הרבונו‬ ‫מקבל מה' רשומה מלאה של מצוות‪ ,‬שרק‬ ‫של עולם בעצמו‪ ,‬לא רחמנות מבקש ממנו‬ ‫הוא יכול לקיים אותן המצוות‪ .‬אותן‬ ‫הקב"ה בעת כזה‪ .‬בוודאי שאנו צריכים‬ ‫המצוות לא כתיב בהתורה בפירוש‪ ,‬כי‬ ‫להראות להם הרגישי רחמנות‪ ,‬אבל‬ ‫המה מצוות לכל יהודי בנפרד ובפרטיות‪.‬‬ ‫מבקש‬ ‫הרבוש"ע‬ ‫מאותם אנשים בעת‬ ‫המצוות‬ ‫ומהו‬ ‫"‬ ‫כזה‪ :‬עשה מצוותי‬ ‫יש מצוות שמצווה‬ ‫שהקב"ה מצוה לכל‬ ‫בשמחה‪.‬‬ ‫השי"ת לכל יהודי‬ ‫יהודי בפרטיות?‬ ‫זהו העבודת הקודש‬ ‫בנפרד ובפרטיות‪ .‬כל‬ ‫המאורעות‬ ‫זהו‬ ‫שלנו בימים הנוראים‪,‬‬ ‫יהודי מקבל מה' רשומה‬ ‫שאירע בחיים של‬ ‫בימי הרחמים והרצון‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬מצביו הטובים‬ ‫מלאה של מצוות‪ ,‬שרק‬ ‫ומצביו הקשים‪ ,‬הבין‬ ‫לצעוק 'המלך' בלב‬ ‫הוא יכול לקיים אותן‬ ‫אדם למקום שלו והבין‬ ‫אמיתי‬ ‫המצוות‪ .‬אותן המצוות‬ ‫אדם לחבירו שלו‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי משה‬ ‫הרוחניות והגשמיות‬ ‫בהתורה‬ ‫כתיב‬ ‫לא‬ ‫שלו‪ ,‬כל מקום וכל זמן כל‬ ‫מקאברין זצ"ל‪ ,‬נהוג היה‬ ‫לספר בכל ראש השנה‬ ‫בפירוש‪ ,‬כי המה מצוות‬ ‫אופן כיצד שיהיה‪ .‬כל‬ ‫המה‬ ‫אלו‬ ‫ענינים‬ ‫קודם התפילה‪ ,‬מעשה‬ ‫בנפרד‬ ‫יהודי‬ ‫לכל‬ ‫דלהלן‪ :‬ברוסיא היה‬ ‫מצוותיו‪ ,‬והשי"ת מבקש‬ ‫בימים הקודמים הצאר‪,‬‬ ‫ובפרטיות‪...‬‬ ‫מיהודי זה‪" :‬בני‪ ,‬אלה‬ ‫שהיה לו עשירות‬ ‫המצוות שאני מצוה‬ ‫מופלגה‪ ,‬והיה לו בן יחיד‪ .‬הבן יחיד כמובן‪,‬‬ ‫במיוחד אליך‪ ,‬אני נותן לך מצוות אלו‪,‬‬ ‫קיבל מהוריו כל מה שהיה רוצה‪ .‬כשבן‬ ‫ותקיימם בשמחה‪ ,‬תקבלם מאהבה!"‪ .‬ועל‬ ‫יחיד נתגדל‪ ,‬לא היה יודע אפילו כמה‬ ‫ידי שיהודי זה מתבונן בזה‪ ,‬שכל מה‬ ‫הכרת הטוב שצריך שיהיה לו כלפי הצאר‪,‬‬ ‫שעובר עליו‪ ,‬ומה שעובר על בניו‪ ,‬אלו‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא התחצף לו הרבה‪ ,‬הרי היה‬ ‫המה מצוות ה'‪ ,‬זהו רצון ה'‪ ,‬ואנו יעשו‬ ‫ילד מפונק‪ ,‬לא היה נוהג כשורה‪ ,‬וגם‬ ‫ויקיימו מצוות אלו מתוך שמחה‪ ,‬אז נכנס‬ ‫התחיל לבייש כל המלוכה‪ ,‬והמצב היה‬ ‫כל המשפחה באווירה של שמחה‪ ,‬שאנו‬ ‫עובר על כל הגדרים‪.‬‬ ‫מקיימים הרבה מצוות! לא שמביטים על‬ ‫זה "אנו משפחה בעלי צרות‪ ,‬הרבה צרות‬ ‫הלכו שופטי המלך‪ ,‬והחליטו‪ ,‬שצריכים‬ ‫יש לנו‪ ,‬אוי רבונו של עולם?! רק‬ ‫להרוג הילד הזה‪ ,‬הרי הוא מורד במלכות‪,‬‬ ‫אצלינו?!"‪.‬‬ ‫לא שייך דבר אחר לעשות‪.‬‬ ‫ה‬ ‫הלך המלך ופיטר אותו מהדין‪ .‬ליבו יצא‬ ‫הגיע היום שהיה צריכים להוציא הפסק‬ ‫ממנו‪ ,‬בקשה אחרונה כזה? צריכין לפטרו‪,‬‬ ‫דין‪ ,‬ובימים הללו היה נוהג‪ ,‬שביום שיצא‬ ‫צריכים להניחו חפשי‪.‬‬ ‫הפסק דין‪ ,‬קיימו הפסק על אתר‪ .‬הצאר‬ ‫והמלכה וכל הפמליא ישבו על העגלה‪,‬‬ ‫סיים הרה"ק מקאברין‪ :‬אנו אומרים‬ ‫והם יהיו בעת המשפט‪ .‬לב האב יצא למען‬ ‫בראש השנה להקב"ה‪:‬‬ ‫בנו‪ ,‬ואמר לבנו‪" :‬ייצר לי‬ ‫יכול להיות שבמשך‬ ‫מאוד‪ ,‬אבל אין אני יכול‬ ‫"‬ ‫השנה העבר חטאנו‬ ‫לעשות מאומה‪ ,‬יש חוקי יכול להיות שבמשך‬ ‫לפניך‪ ,‬ומגיע לנו עונש‬ ‫מלוכה‪ ,‬דנו אותך למורד השנה העבר חטאנו‬ ‫חמור על זה‪ .‬אבל אבי!‬ ‫מקודם שתוציא עלינו‬ ‫במלכות‪ ,‬ואין מה לפניך‪ ,‬ומגיע לנו עונש‬ ‫לעשות!"‪.‬‬ ‫הגזר דין‪ ,‬אנו רוצים‬ ‫חמור על זה‪ .‬אבל אבי!‬ ‫לצעוק "המלך"‪ .‬והקב"ה‬ ‫אמר הבן לאביו‪ ,‬זה מקודם שתוציא עלינו‬ ‫רואה שזה נובע מעומק‬ ‫הוא מבין‪ ,‬אבל הוא‬ ‫שבלב‪ ,‬אמר הקב"ה‪:‬‬ ‫רוצה לקבל רשות לומר הגזר דין‪ ,‬אנו רוצים‬ ‫"ובכן בני יקריי‪ ,‬ליבי‬ ‫בקשתו האחרונה‪ .‬אמר לצעוק "המלך"‬ ‫יוצא לי למענכם –‬ ‫המלך‪ :‬בוודאי‪ .‬אמר בן‬ ‫אכתוב לכם כתיבה‬ ‫המלך‪ ,‬שבקשתו הוא‪,‬‬ ‫וחתימה טובה ושנה טובה ומתוקה!"‪.‬‬ ‫לרוץ מקודם לפני המלך והמלכה‪ ,‬ולצעוק‬ ‫בכל ליבו‪" :‬יחי אדונינו הצאר לעולם! יחי‬ ‫נא לחזק עצמינו לצעוק המלך‪ ,‬אין עוד‬ ‫אדונינו הצאר לעולם!"‪ .‬זה מה שהוא‬ ‫מלבדו‪ ,‬אמת מלכינו אפס זולתו‪ ,‬וכל מה‬ ‫רוצה לעשות כדבר האחרונה בחייו‪ .‬ונתנו‬ ‫דעביד רחמנא לטב עביד‪ ,‬אני מאמין שכל‬ ‫לו הרשות‪ ,‬והתחיל לרוץ לפני אביו‪ ,‬וצעק‬ ‫מה שעושה הקב"ה הוא טוב‪ ,‬ואז יכתוב‬ ‫בקול רם "יחי אדוננו הצאר לעולם!"‪ .‬מכיון‬ ‫הקב"ה אותנו כתיבה וחתימה טובה ושנה‬ ‫שראה אביו‪ ,‬ושמע בתוך קולו של בנו‪,‬‬ ‫טובה ומתוקה‪ ,‬ותמיד יאיר לנו‪ ,‬אמן כן יהי‬ ‫שזה נובע ממקום עמוק ואמיתי שבליבו‪.‬‬ ‫רצון‪.‬‬ ‫לקבל גליון זה או שאר הגליונות מהמערכת תפנו ל‪:‬‬ ‫‪gilyonospm@gmail.com‬‬ ‫ו‬ ‫מעשה בחסיד אחד‬ ‫"כן‪ ,‬זהו השעיר לעזזאל!‪ ...‬אין אתה יודע מה שעשיתי עמי רבי‬ ‫יוד"‪...‬‬ ‫לעזזאל!"‪ .‬שאלו המלמד‪" :‬למה?"‪.‬‬ ‫יהודי סיפר סיפור מאלף מאוד‪:‬‬ ‫מקודם לא רצה לענות לו‪ .‬והמלמד חימם‬ ‫את ליבו‪ ,‬אז פתח את ליבו ואמר לו‬ ‫הוא למד בחיידר‪ ,‬ובכתה שלו למדו‬ ‫האמת‪ ,‬בדמעות בעיניו בכה‪ ,‬שאחיו‬ ‫שני אחים תאומים‪ ,‬המה היו נראים‬ ‫התאום הוא כל כך מוכשר ברוחניות‬ ‫שוים‪ ,‬והיו להם טבעיות שוים‪ .‬אבל לא‬ ‫ובגשמיות‪ ,‬ולו לא הולך מאומה‪ ,‬הוא‬ ‫היה להם כשרונות שוים‪ .‬בהעת שלילד‬ ‫מרגיש ממש כמו השעיר לעזזאל ח"ו‪.‬‬ ‫אחד היה לו כשרונות נפלאות‪ ,‬למד‪,‬‬ ‫התפלל‪ ,‬היה לו התמדה‪ ,‬מידות טובות‪,‬‬ ‫אמר לו המלמד‪ :‬יש חילוק גדול בינך‬ ‫דיבור דברים מחוכמים‪ ,‬היה ילד מתוק‪,‬‬ ‫ובין השעיר לעזזאל‪ .‬השעיר לעזזאל לא‬ ‫ילד חן‪ .‬היה אח האחר ממש להיפך‪ ,‬היה‬ ‫היה לו בחירה‪ ,‬מכיון שהוציאו את הגורל‪,‬‬ ‫יותר עצל‪ ,‬לא השתמש עם הראש שלו‪,‬‬ ‫והניחו עליו הגורל לעזזאל‪ ,‬בלי ברירה‬ ‫ולא היה אהוב על הבריאים כל כך‪ ,‬לא‬ ‫היה צריך ללכת‪ ,‬צריכים לעשות את רצון‬ ‫היה מוטעם כל כך‪ ,‬לא אמר מאמרים‬ ‫ה'‪ ,‬הכריחו אותו ללכת‪ .‬אבל אתה בני‬ ‫מחוכמים מפיו‪ ,‬המצב בין שני אחים‬ ‫היקר‪ ,‬בחרת לומר עליך שאתה השעיר‬ ‫התאומים היה קשה‪.‬‬ ‫לעזזאל‪ ,‬אבל אתה יכול גם לבחור‪,‬‬ ‫שאתה רוצה להיות להשם‪ ,‬זהו בידך‪.‬‬ ‫פעם אחת בשעה שהמלמד שלהם‬ ‫אתה יכול לשנות עצמך‪ ,‬אתה יכול‬ ‫לימד קודם יום כיפור שהיה בבית‬ ‫להקים חיים חדשים‪ ,‬יש לך הכוחות‪.‬‬ ‫המקדש שתי שעירים‪ ,‬אחד היה לשם‪,‬‬ ‫הפראבלעם שלך הוא‪ ,‬שאתה חושב‬ ‫ואחד לעזזאל‪ ,‬ואיתא בחז"ל שהשעירים‬ ‫שאתה שעיר לעזזאל‪ .‬ואם אתה יחשוב‬ ‫היו צריכים להיות נראים שוים ממש‪,‬‬ ‫שאתה שעיר להשם‪ ,‬אז תרגיש שונה‪.‬‬ ‫שוה בקומה‪ ,‬שוה בצורה‪ .‬ועל אחד הניחו‬ ‫קלפא של גורל לשם‪ ,‬ועל אחד הגורל‬ ‫עברו הרבה שנים‪ ,‬המלמד כבר נזדקן‬ ‫היה לעזזאל‪ .‬כמו שהמלמד אמר זה‬ ‫ובא בימים‪ ,‬והזמינו אותו לאיזה חתונה‪.‬‬ ‫בהכתה‪ ,‬פתח ילד אחד את פיו ואמר על‬ ‫הוא הגיע להקבלת פנים‪ ,‬והמתינו‬ ‫עצמו "אני הוא השעיר לעזזאל!"‪ ...‬וזה‬ ‫שהראש ישיבה של החתן יגיע לסדר‬ ‫היה אותו האח התאום שלא היה בעל‬ ‫קידושין‪ .‬הראש ישיבה מגיע‪ ,‬ויהודי‬ ‫כשרון כל כך‪.‬‬ ‫הזקן – המלמד של פעם – הביט בו‪ .‬הוא‬ ‫שואל לאחד מן הסביבה‪" ,‬מה שמו של‬ ‫המלמד עשה עצמו כאילו לא שמע‪,‬‬ ‫הראש ישיבה?" הלה אומר לו שמו‪.‬‬ ‫והמשיך בהלימוד‪ .‬כשהגיע הפסקה‪,‬‬ ‫והראש ישיבה רואה שיהודי הזקן מביט‬ ‫שאל המלמד מהילד‪" :‬מה אמרת‬ ‫בו ומתבונן בו‪ .‬ניגש אליו‪ ,‬ואמר לו‪" ,‬כן‪,‬‬ ‫באמצע הלימוד בענין השעירים?!"‪ .‬אמר‬ ‫זהו השעיר לעזזאל!‪ ...‬אין אתה יודע מה‬ ‫הילד להמלמד‪" :‬כן כן‪ ,‬אני הוא השעיר‬ ‫ז‬ ‫כל אחד צריך להחליט בעצמו‪" :‬אני‬ ‫שעשיתי עמי רבי יוד‪ ,‬מכיון שנתת לי‬ ‫הוא השעיר לשם‪ ,‬אני יכול!"‪ .‬ואז יוכלו‬ ‫הדברים החמומים והחיזוק‪ ,‬שזה בידי‬ ‫להגיע לעלות במעלות רמות‪ .‬וזהו הסימן‬ ‫להיות השעיר לשם‪ ,‬הנחתי עצמי בתורה‬ ‫טוב לשנה הבאה‪ .‬לא להיות טרוד בכל‬ ‫ועבודה ויראת שמים‪ ,‬באמונה פשוטה‬ ‫ראש השנה "אם אכן כיוונתי‪ ,‬או לא‬ ‫בה' שזהו בידי‪ ,‬ואוכל להגיע לזה‪ ,‬כן!‬ ‫כיוונתי? יצאתי או לא יצאתי?" רק‬ ‫כהיום אני מנהיג ישיבה! אני ראש‬ ‫המחשבה תהיה‪" :‬כן‪ ,‬אני יכול‪ ,‬אני כולו‬ ‫ישיבה!"‪.‬‬ ‫לשם!"‪.‬‬ ‫אור לנתיבתי‬ ‫לקבל קבלה טובה בלי נדר‬ ‫תשובה‪ :‬פסק המחבר‬ ‫אנו עומדין עכשיו בימים הקדושים (חיו"ד סי' רי"ד)‪ :‬דברים‬ ‫בעשרת ימי תשובה‪ ,‬כשכלל ישראל המותרים והיודעים בהם‬ ‫מתעוררים בתשובה ותיקון המעשים‪ ,‬מותרים נהגו בהם איסור‪,‬‬ ‫וכל אחד מקבל על עצמו קבלות טובות‪ .‬הוי כאילו קבלו עליהם‬ ‫ונתעורר שאלה אצל אנשים‪ :‬האיך בנדר‪ ,‬ואסור להתירם‬ ‫יכולין לקבל על עצמו דבר טוב‪ ,‬ויהיה להם‪ .‬הלכך מי שרגיל‬ ‫לה המעלה של קבלת דבר טוב‪ ,‬כל להתענות תעניות שלפני‬ ‫הזכותים והשפעות טובות שמנהג טוב ראש השנה ושבין ראש‬ ‫השנה ליום כיפורים‪ ,‬ומי‬ ‫מביא עמו‪ ,‬ועכ"ז לא יהיה בגדר של נדר‪,‬‬ ‫שרגיל שלא לאכול בשר‬ ‫ובאופן שלא יכשלו לעולם בעוון נדרים‪ .‬ושלא לשתות יין מר"ח‬ ‫אב או מי"ז בתמוז‪ ,‬ורוצה‬ ‫לחזור בו מחמת שאינו בריא‪ ,‬צריך ג' שיתירו לו‪ .‬אם בשעה שהתחיל לנהוג‬ ‫היה דעתו לנהוג כן לעולם ונהג כן אפילו פעם אחת‪ ,‬צריך התרה ויפתח‬ ‫בחרטה שמתחרט שנהג כן לשם נדר‪ .‬לפיכך הרוצה לנהוג בקצת דברים‬ ‫המותרים לסייג ופרישות‪ ,‬יאמר בתחלת הנהגתו שאינו מקבל עליו כן בנדר‪,‬‬ ‫וגם יאמר שאין בדעתו לנהוג כן אלא בפעם ההוא‪ ,‬או בפעמים שירצה ולא‬ ‫לעולם ע"כ‪.‬‬ ‫ח‬ ‫ולפי דברי המחבר נמצא‪ ,‬שצריכין לעשות שני דברים‪ .‬א‪ ,‬לומר בפירוש‪,‬‬ ‫שאינו מקבלו בתורת נדר‪ .‬והשנית‪ ,‬שאפילו כשעושה הדבר טוב‪ ,‬עושה‬ ‫אותה רק בפעם זה‪ ,‬ואם מקיימו עוד פעם‪ ,‬הרי עשה אותה רק עוד פעם‪,‬‬ ‫ואינו דבר שהוא מקבלו לעולם‪ ,‬ואזי יש לזה כל ההשפעות טובות כמו‬ ‫קבלה טובה‪.‬‬ ‫ויש גם פוסקים שחלוקים על המחבר‪ ,‬וסב"ל שאין צריך להוסיף תנאי‬ ‫השנית‪ ,‬ודיו אם מפרשים מתחילה שאינו מקבלו בתורת נדר‪.‬‬ ‫וראינו‪ ,‬שהיוסף אומץ מביא‪ ,‬שכל הפרשיות שאם עושה‪ ,‬כגון תענית‪,‬‬ ‫או שלא לאכול בשר באיזה יום מן הימים‪ ,‬או שלא ישתה יין באיזה יום‬ ‫מהימים‪ ,‬יאמר בפה מלא בפעם הראשון‪ ,‬שאינו מקבלו משום נדר‪ ,‬ואזי‬ ‫אפילו אם יעשה אותו כמה פעמים‪ ,‬לא יכנס בגדר נדר לעולם‪.‬‬ ‫כתב החיד"א‪ ,‬שיאמר האדם‪ ,‬שאפילו אם נוהג בדבר טוב‪ ,‬הרבה פעמים‬ ‫וכסדר‪ ,‬עכ"ז אינו מקבלו עליו בתורת נדר‪ ,‬בשום אופן שבעולם‪.‬‬ ‫וגם יש פוסקים שסב"ל‪ ,‬שסגי אפילו אם חושבין כן במחשבה‪ ,‬אבל מרוב‬ ‫הפוסקים משמע‪ ,‬שלכתחילה צריך לפרש בפה‪ ,‬ובדיעבד יש לסמוך על‬ ‫אותן הפוסקים‪ ,‬שאם היה לו בשעת מעשה מחשבה שאינו מקבלו בתורת‬ ‫נדר‪ ,‬אינו חשוב כנדר‪.‬‬ ‫הפוסקים האחרונים כתבו‪ ,‬שמה שהמחבר מוסיף‪ ,‬שיאמר בפירוש‬ ‫שאינו מקבלו לעולם‪ ,‬הוא מפני להביא בהירות לעצמו‪ ,‬שאכן אינו עושה‬ ‫הדבר בתורת נדר‪ .‬אכן הקשו השפת אמת והאמרי יושר על דברי המחבר‪,‬‬ ‫למה צריכין ב' התנאים‪ ,‬שאם כבר אמר בפירוש שאינו מקבלו בתורת נדר‪,‬‬ ‫למה צריך עוד להוסיף שאינו עושה אותה רק בפעם זה‪ .‬אבל למעשה הרי‬ ‫האמרי יושר מתרץ שהמחבר מוסיף תנאי זה משום שהתנאי שאינו‬ ‫מקבלו בתורת נדר אינו מועיל רק בפעם הראשונה‪ ,‬אבל כשיעשה אותה‬ ‫בפעמים אחרים‪ ,‬לא יפרש כל פעם שאינו עושה אותה בתורת נדר‪ ,‬ואנו‬ ‫חוששין שלבסוף ייעשה לנדר‪ ,‬אבל אם מגלה דעתו מתחילה ועד סוף‪,‬‬ ‫שלעולם ועד לא יתנהג בזה בתורת נדר‪ ,‬נחשב הדבר כאילו בכל פעם מפרש‬ ‫שאינו מקבלו ועושה אותה בתורת נדר‪.‬‬ ‫השפת אמת מתרץ‪ ,‬שפשר דברי המחבר הוא‪ ,‬משום שאם יעשה הדבר‬ ‫ג' פעמים‪ ,‬יש לחשוש שנעשה נדר‪ ,‬אבל אם אמר שאינו מקבלו לעולם‪,‬‬ ‫מועיל שלא יעשה נדר אפילו אחר שמקיימו ג' פעמים‪.‬‬ ‫ט‬ ‫בכל אופן‪ ,‬לכתחילה צריך לנהוג כדברי המחבר‪ ,‬להתנות בב' התנאים‪,‬‬ ‫הוא מקבל דבר טוב‪ ,‬ואומר להקב"ה‪ :‬אני רוצה לנהוג כן‪ ,‬אני רוצה לעשותו‪,‬‬ ‫אבל לא בתורת נדר‪ .‬וצריך לזכור‪ ,‬שיש ענין של קבלה לעשות דבר טוב‪ ,‬וזה‬ ‫סגולה בפני עצמו‪ .‬וחוץ מזה יש קבלת נדר‪ ,‬וזה התחייבות אחרת‪ .‬ואנו‬ ‫רוצין ליזהר שלא יעשה בתורת נדר‪ ,‬שלא יהיה התחייבות‪ ,‬שאם ח"ו ישכח‬ ‫לפעמים ויעבור על זה‪ ,‬או יהיה במצב של אונס ולא יכול לעמוד בה‪ ,‬ולא‬ ‫יהיה יכול להתיר הנדר‪ ,‬לא יהיה הקבלה טובה בתורת נדר‪ ,‬שלא יעבור על‬ ‫עוון נדברים‪ ,‬ואלו התנאים מועילים שלא יהיה בתורת נדר‪ ,‬אבל אינו לוקח‬ ‫כלום מהסגולות הגדולות שיש בענין לקבל קבלות טובות שהאדם מקבל‬ ‫על עצמו‪.‬‬ ‫יכולין לשמוע התשובות על הקו על כפתור‪511 :‬‬ ‫שיעור הכנה לסליחות‪-‬‬ ‫לבחורי ישיבת‬ ‫סאטמאר‪01 :‬‬ ‫דרשת שבת שובה‬ ‫מוקדם‪01 :‬‬ ‫דברות קודש בעת רעווה‬ ‫דרעווין נצבים וילך‬ ‫תשפ"ד‪01 :‬‬ ‫י‬ ‫גליון‬ ‫מאמר‪ :‬מלכיות ‪ -‬כדי‬ ‫שתמליכוני עליכם‬ ‫העבודה המיוחדת בזמנינו‬ ‫יצא לאור‬ ‫על ידי מערכת פנים‬ ‫מאירות סיקסא‬ ‫ב‬ ‫שיעור הכנה לראש‬ ‫השנה; מלכיות ‪ -‬כדי‬ ‫שתמליכוני עליכם‬ ‫העבודה המיוחדת בזמנינו‬ ‫יש לנו תפילין היקרים ביותר‪ ,‬הציצית‬ ‫היכן הוא הפחד שלנו מימי הדין?‬ ‫היקרים ביותר‪ ,‬שופר כשרה – וכי יתכן‬ ‫הגאון רבי ישראל סלאנטער ז"ל‬ ‫שדווקא בענין אימת הדין‪ ,‬נשארנו‬ ‫מביא‪ :‬לכאורה צריכין להבין‪ ,‬בדורות‬ ‫בקלות?!‬ ‫הקודמים כשבירכו חודש אלול‪ ,‬נפל‬ ‫העולם בפחד ששרר עד אחר הימים‬ ‫אמר על זה המשגיח רבי יחזקאל‬ ‫נוראים‪ ,‬מה נעשה עמנו?‬ ‫לעווינשטיין‪ :‬העולם התרגל‪ ,‬שלכל‬ ‫בעיה יש לה רפואה‪.‬‬ ‫זקני [כ"ק אדמו"ר הגה"ק בעל‬ ‫אם אין יכולים לאכול‪,‬‬ ‫ברכת שמים מקאשוי‬ ‫"‬ ‫יש לנו אינטערווינעס‪,‬‬ ‫זצוק"ל] אמר לי‪,‬‬ ‫הקודמים‬ ‫שמילדותו הוא זוכר‪ ,‬בדורות‬ ‫מכניסים צינור לתוך‬ ‫הבטן‪ .‬מי שאינו מרגיש‬ ‫שמראש חודש אלול כשבירכו חודש אלול‪,‬‬ ‫עד אחר שמחת תורה‬ ‫בטוב‪ ,‬על כל ענין יש‬ ‫נפל העולם בפחד‬ ‫רפואות טבעיים‪ ,‬יש‬ ‫בהגופים‬ ‫נכנסו‬ ‫עצות וסגולות‪ .‬מה‬ ‫ובהעצמות‪ ,‬איזה שינוי ששרר עד אחר הימים‬ ‫שזה גרם הוא‪ ,‬שכשאנו‬ ‫משמעותי‪ ,‬ראו את נוראים‪ ,‬מה נעשה‬ ‫חושבים מהיום הדין‪,‬‬ ‫חודש אלול ותשרי‪,‬‬ ‫מהימים הנוראים – יש‬ ‫ראו שינוי משמעותי עמנו?‬ ‫לנו 'אנטיביאטיק'‪ ...‬כמו שיש‬ ‫על הפעולות‪ ,‬על‬ ‫אנטיביאטיק בגשמיות‪ ,‬יש לנו גם כן‬ ‫המחשבה דיבור ומעשה‪ ,‬מאיזה ימים‬ ‫אנטיביאטיק ברוחניות‪ .‬אנו רגילים‬ ‫מדברים עכשיו‪ ,‬אם זה יהיה ימי‬ ‫שעל כל דבר יש עצה בגשמיות‪ ,‬יש‬ ‫הסליחות‪ ,‬ערב ראש השנה‪ ,‬עשרת ימי‬ ‫ארגונים לכל ענין‪ ,‬נוסעים למקומות‬ ‫תשובה‪ ,‬יום כיפור‪ ,‬הימים בין יום כיפור‬ ‫הקדושים‪ ,‬יש סגולות‪ ,‬נתרגלנו‬ ‫לסוכות‪ ,‬סוכות‪ ,‬חול המועד‪ ,‬הושענא‬ ‫שקושיים ובעייות אין מעמיד אותנו‬ ‫רבה‪ ,‬שמיני עצרת‪ ,‬הגופים והצורות של‬ ‫מחיינו‪ ,‬יש לנו עצה לכל פראבלעם‪.‬‬ ‫כל אחד דיבר בעד עצמם‪.‬‬ ‫בימים הקודמים‪ ,‬כשהיה לאחד ל"ע‬ ‫הקלות נובע מכיון שיש לנו על הכל דרך יציאה‬ ‫אינפעקציע על הראיה‪ ,‬נפל עליו אימה‬ ‫מובא מרבי יחזקאל לעווינשטיין‬ ‫ופחד נורא‪ ,‬התענו‪ ,‬עשו תשובה‪ .‬כהיום‪,‬‬ ‫ז"ל‪ ,‬שזה מה שלא רואים כהיום מה‬ ‫על כל דבר יש לנו עצה‪ ,‬אנו חיים בדור‬ ‫שראו בימים הקודמים‪ ,‬אינו בדווקא‬ ‫שהקב"ה הרגיל אותנו ברוך ה'‪ ,‬שעל כל‬ ‫ענין של ירידת הדורות‪ .‬בזמנינו‪ ,‬יושבים‬ ‫דבר יש לנו עצה‪ .‬ולכן כשמגיע הימים‬ ‫ולומדים‪ ,‬מדקדקים בקלה כבחמורה‪,‬‬ ‫ג‬ ‫עצה על כל דבר‪ .‬נא ליקח את מצב‬ ‫הנוראים‪ ,‬אנו חושבים‪ ,‬מה הפראבלעם?‬ ‫הדור ולהתקרב להקב"ה‪ ,‬להרבות‬ ‫יאמרו סליחות‪ ,‬יתפללו באריכות‪,‬‬ ‫בתורה תשובה תפילה וצדקה‪ ,‬אם‬ ‫וממילא אין לנו הפחד כמו לפנים‪.‬‬ ‫הקב"ה עזר לנו שעל כל דבר יש לנו‬ ‫עצות‪ ,‬אין אנו צריכים לעסוק כל כך‬ ‫צריכים להכיר שאין לנו דרך יציאה – זה תלוי בידינו‬ ‫מהו העבודה שלנו? אליבא דאמת‪,‬‬ ‫בעניני גשמיות‪ ,‬הרופא אין צריך כל כך‬ ‫אין זה פראבלעם‪ ,‬אכן צריכים להודות‬ ‫את העזר שלך‪ .‬אבל בעניני רוחניים‬ ‫לה' שבדורותינו‪ ,‬הדור של משיח‪ ,‬שאין‬ ‫צריכים בדווקא לעזרתך‪ ,‬זהו הנסיון‬ ‫לנו הכוחות לעבור כל הקושיים‪ ,‬הרבונו‬ ‫שלנו‪ ,‬מה שלא היה בדורות הקודמים‪.‬‬ ‫של עולם מגלה לנו התגלות כבוד‬ ‫להודות לה' שהכל הוא אכן בקלות יותר‬ ‫השכינה‪ .‬אבל יש קושיים אחרים‪ ,‬יש‬ ‫אנו צריכים להודות לה'‪ ,‬שכשבא‬ ‫קושיים ללמוד ולהתפלל בעמקות‪ ,‬יש‬ ‫יהודי בראש השנה לבית המדרש‪,‬‬ ‫קושיים בעבודת תיקון המידות‪ ,‬יש‬ ‫הטעמפראטור הוא בדיוק כמו שהוא‬ ‫קושיים בעניני חינוך הבנים והבנות‪ ,‬אין‬ ‫טוב ליום ראש השנה לפני צהריים‪,‬‬ ‫לנו הצדיקים כדוגמת הבעל שם טוב‬ ‫ואחר צהריים כמו שהוא טוב לזמן‬ ‫הק' ותלמידיו‪ .‬ולכן‪ ,‬יש לנו אכן רפואות‬ ‫ההוא‪ ,‬ומה אתה צריך לעשות? עשה‬ ‫על כל דבר‪ ,‬וגם ברוחניות‪ ,‬אבל לגבי‬ ‫חשבון הנפש‪ ,‬תשוחח אל ה'‪ ,‬תסדר את‬ ‫עניני רוחניות צריכין יותר להתבונן‪,‬‬ ‫הסדר היום שלך‪ ,‬תרגיש שה' עושה קל‬ ‫שזהו בידינו‪ .‬שאר הדברים הקב"ה לקח‬ ‫לנו ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬כדי שנתקרבנו‬ ‫מעמנו‪ ,‬יש רופאים ובית החולים‪ ,‬אבל‬ ‫לו‪ ,‬זה מה שצריך הדור שלנו לעשות‪.‬‬ ‫ברוחניות אנו צריכים להתבונן ולהכיר‪,‬‬ ‫שזה נשאר מיתלי תליא בידינו‪ ,‬לא‬ ‫אנו צריכים להכיר שרק ה' יכול לעזרינו‬ ‫הרבי שלי‪ ,‬הצדיק שלי‪ ,‬הסגולות‬ ‫אמרו חז"ל (מובא בספר דגל‬ ‫והמקומות הקדושים‪ ,‬יכול לעזור אותי‪,‬‬ ‫המוסר עמ' ‪ 80‬בשם ר' חיים זייצ'יק‪.‬‬ ‫רק זהו בידינו‪ ,‬כל אחד כפי הכוחות‬ ‫ולשון חז"ל הוא (ילקוט שמעוני פרשת‬ ‫שלו‪ ,‬וכפי היכולת שלו‪.‬‬ ‫ויחי רמז קסב) אנא שא נא [נ‪ ,‬י"ז] אמר‬ ‫הקדוש ברוך הוא אתם אמרתם בלשון‬ ‫הדור שלנו יש לה נסיון שלא היה לפנים – צריכים‬ ‫אנא עתיד כהן גדול ליכנס לבית קודש‬ ‫לקחת ביד עצמו‬ ‫הקדשים ומלמד סניגוריא על בניכם‬ ‫המהלך המחשבה צריך להיות‪,‬‬ ‫בלשון הזה אנא השם‪( .‬בראשית רבתי‬ ‫שהקב"ה אכן עזר לנו‪ ,‬ברוחניות‬ ‫פרשת ויחי עמוד ‪ )259‬א"ר אבין הלוי‪,‬‬ ‫ובגשמיות הוא קל ביותר לנו‪ ,‬קל ביותר‬ ‫אמר הב"ה לשבטים אתם אומרים אנא‪,‬‬ ‫להדפיס ספרים‪ ,‬יש לנו כל מיני ספרים‪,‬‬ ‫חייכם כי בלשון [הזה] כהן גדול עומד‬ ‫ומה אנו צריכים לעשות עם זה? לא ח"ו‬ ‫ומכפר עליכם ביום הכפורים אנא ה'‬ ‫לקחת את הימים הנוראים בקלות‪,‬‬ ‫כפר נא‪( .‬מדרש תנחומא (בובר) פרשת‬ ‫ליקח בקלות הענין של לעשות תשובה‬ ‫שמות סימן ב) אמר ר' אבין אמר הקדוש‬ ‫– קח את זה ברצינות‪ .‬אבל מאידך גיסא‪,‬‬ ‫ברוך הוא אתם אמרתם בלשון הזה אנא‪,‬‬ ‫עם אמונה ובטחון‪ ,‬שהקב"ה אכן יש לו‬ ‫ד‬ ‫העליונה‪ .‬וזה שנתן לנו הקב"ה במתנה‬ ‫עתיד כהן גדול ליכנס לבית קדש‬ ‫והוא אומר 'כפר נא'‪ ,‬אנו מכירים‬ ‫הקדשים ומלמד סניגוריא על בניכם‬ ‫בהשגחה העליונה‪ .‬כהיום יום‪,‬‬ ‫בלשון הזה אנא השם) כשהשבטים‬ ‫כשהקב"ה נתן לנו כל כך תרופות לכל‬ ‫אמרו ליוסף 'אנא שא נא לפשע אחיך'‪,‬‬ ‫הפראבלעמען שלנו‪ ,‬עם כל זה רצה‬ ‫בזכות זה זכה כלל ישראל שהכהן גדול‬ ‫הקב"ה שאנו יכירו‪ ,‬שלא הארגונים‬ ‫נכנס לקדשי קדשים ומתפלל על הכלל‬ ‫מצילים אותנו‪ ,‬רק הקב"ה עוזר לנו‪ ,‬לא‬ ‫ישראל בכל שנה ושנה‪ ,‬והוא מבקש‬ ‫המקומות הקדושים עוזרים‪ ,‬המקומות‬ ‫'כפר לעמך ישראל'‪ .‬מה השייכות בין‬ ‫הקדושים המה מקום קדוש‪ ,‬מקום‬ ‫הענינים? מה השייכות של 'מכירת‬ ‫השראת השכינה‪ ,‬ששם‬ ‫יוסף' עם הכהן גדול‬ ‫מתפללים להקב"ה‪ ,‬זהו‬ ‫לקדשי‬ ‫שנכנס‬ ‫"‬ ‫בימים‬ ‫עבודתינו‬ ‫עם כל זה רצה הקב"ה‬ ‫קדשים?‬ ‫להכיר‬ ‫הקדושים‪,‬‬ ‫בהשגחתו העליונה‪.‬‬ ‫התשובה על זה שאנו יכירו‪ ,‬שלא‬ ‫מצילים‬ ‫הוא – מובא מבעלי הארגונים‬ ‫גופינו הוא עבודת השם‬ ‫מוסר‪ .‬השבטים מכרו‬ ‫מכירים‬ ‫כיצד‬ ‫את יוסף מכיון שפסקו אותנו‪ ,‬רק הקב"ה עוזר‬ ‫העליונה?‬ ‫בהשגחה‬ ‫השאלה שהם צריכים לנו‪ ,‬לא המקומות‬ ‫איתא ברשב"א (מסכת‬ ‫למכרו‪ ,‬אבל מה אירע?‬ ‫ברכות י)‪ ,‬כשיהודי‬ ‫עוזרים‪,‬‬ ‫הם חסרו כביכול את הקדושים‬ ‫עומד להתפלל להקב"ה‬ ‫העליונה המקומות הקדושים‬ ‫ההשגחה‬ ‫צריך הוא לכווין דעתו‬ ‫מפסקם‪ .‬לאחר מכן‬ ‫להקב"ה‪ ,‬לא לחשוב‬ ‫קדוש‪,‬‬ ‫מקום‬ ‫המה‬ ‫כשהם ראו שה' בחר‬ ‫השראת מדבר אחר רק מהקב"ה‪.‬‬ ‫בנשמת יוסף הצדיק‪ ,‬מקום‬ ‫אומר הרשב"א‪ ,‬שכל‬ ‫הקב"ה האמין בו שיוכל‬ ‫ששם עניני גשמיות שאנו‬ ‫השכינה‪,‬‬ ‫להגיע למצרים‪ ,‬להיות‬ ‫עושים‪ ,‬אכילה שתיה‬ ‫מלך‪ ,‬והיה המציל מכלל מתפללים להקב"ה‪...‬‬ ‫ודומיהן‪ ,‬זהו הכל שיהיה‬ ‫ישראל עד סוף כל‬ ‫לנו גוף בריא לעבודת ה'‪,‬‬ ‫הדורות‪ ,‬שיוכלו להחזיק מעמד בגלות‬ ‫ולכן עומדים ברגליים צמודים בשעת‬ ‫המר‪ ,‬אמרו 'אנא שא נא פשע אחיך'‪.‬‬ ‫שמונה עשרה‪ ,‬להראות שהגוף הגשמי‬ ‫כשהכהן גדול נכנס לקדשי קדשים‪ ,‬הוא‬ ‫הוא רק להכיר שכל הגוף הוא עבודת ה'‪.‬‬ ‫עושה העבודה ביום כיפור‪ ,‬הוא אומר‬ ‫העבירות נובעים שאין אנו מכירים בהשגחה העליונה‬ ‫'כפר נא'‪ ,‬קח את אותו העבודה‬ ‫וזהו העבודה שלנו ביום כיפור‪,‬‬ ‫שהשבטים עשו כשביקשו מחילה‬ ‫שאנו מכירים שכל הדברים טובים‬ ‫מיוסף‪.‬‬ ‫שהקב"ה נתן לנו במשך השנה‪ ,‬אנו‬ ‫כי כל העוונות נובעים מהטעות‬ ‫שהאדם שוכח חס ושלום בהשגחתו‬ ‫ה‬ ‫מתפללים על עניני גשמיות‪ ,‬וביום שני‬ ‫מתריעין‪ ,‬שהכל הוא השגחתו העליונה‪,‬‬ ‫על עניני רוחניות‪.‬‬ ‫וזהו תשובה שלימה‪.‬‬ ‫ענה להם הרה"ק מראפשיץ‪:‬‬ ‫הסיבה למה האדם נכשל עם‬ ‫אומרים בתפילה 'זה היום תחילת‬ ‫עוונות ופשעים‪ ,‬לדבר לשון הרע‪,‬‬ ‫מעשיך'‪ ,‬כשנכנס ראש השנה‪ ,‬הבריאה‬ ‫לחלוק על יהודים אחרים – הכל נובע‬ ‫נתחדש מחדש‪ ,‬גם האדם נעשה בריה‬ ‫מכיון שחסר לנו ההכרה שהכל הוא‬ ‫חדשה‪ .‬שלמה המלך אומר בקהלת‬ ‫בהשגחתו יתברך‪ .‬עבודתינו הוא‪ ,‬להבין‬ ‫שהשורש של האדם הוא כולו רוחניות‪,‬‬ ‫ולהכיר ולתריע להקב"ה‪ ,‬שאנו כן‬ ‫רק במשך השנה על ידי הדאגות‪ ,‬או אם‬ ‫מכירים בה'‪ ,‬וכל עניני קלות ונוחות‬ ‫ח"ו עושים עבירה‪ ,‬יכול לירע‬ ‫בעניני גשמיות ורוחניות שהקב"ה מכין‬ ‫שמנותקים מן השורש‪ ,‬שהיינו נשמה‬ ‫לנו‪ ,‬הוא לעשות עמהם עבודת ה'‬ ‫קדושה וטהורה‪.‬‬ ‫בחוזק‪.‬‬ ‫ואמר על זה משל‪ ,‬כשילד נולד‪,‬‬ ‫אין לנו חולשת הדורות‪ ,‬יש לנו‬ ‫עדיין אינו ידוע כלום‪ ,‬ככל היותר‬ ‫התגלות הדורות‪ ,‬הקב"ה מתגלה לנו‬ ‫שנגדל‪ ,‬מבינים יותר‪ ,‬ברוחניות‬ ‫בדור שלנו‪ ,‬שאנו יכולין לנצל כל תנועה‬ ‫ובגשמיות‪ .‬אומרים לפעמים לילד‬ ‫קלה לעבודת ה'‪.‬‬ ‫ולבחור 'כשתגדל אז תבין'‪ .‬כמו כן‪ ,‬בליל‬ ‫ראש השנה‪ ,‬האדם הוא כתינוק שנולד‪,‬‬ ‫בתחילת יום ראש השנה הוא היותר רוחני‪ ,‬ונעשים‬ ‫יותר ויותר מגושמים‬ ‫ואז צריך הוא לחטוף ולהתפלל על‬ ‫אומרים בשם הצדיקים‪ ,‬שביום א'‬ ‫עניני רוחניות‪ .‬ביום שני‪ ,‬כשכבר חטף‬ ‫דראש השנה מתפללים רק לעניני‬ ‫להתפלל על עניני רוחניות‪ ,‬יכול‬ ‫רוחניות‪ ,‬וביום ב' מתפללים גם על עניני‬ ‫להתפלל גם על עניני גשמיות‪ ,‬מכיון‬ ‫גשמיות (עי' פרי עץ חיים שער ראש‬ ‫שעתה הוא מבין שכל עניני גשמיות‬ ‫השנה פ"ד‪ ,‬שבכל העולמות יש גוף‬ ‫המה ג"כ חתיכה אחת של רוחניות‪ .‬ביום‬ ‫ונשמה‪ ,‬פנימיות וחיצוניות‪ ,‬וביום א‬ ‫ראשון אומרים לו‪ ,‬כשאתה תגדל אז‬ ‫דר"ה מעלין פנימיות ונשמות העולמות‪,‬‬ ‫תבין‪ .‬וביום שני אומרים לו‪ ,‬כבר‬ ‫וביום ב' דר"ה מעלין חיצוניות וגוף‬ ‫נתגדלת‪ ,‬אתה כבר יכול להתפלל גם על‬ ‫העולמות)‪ .‬מספרים שפעם אחת באו‬ ‫עניני גשמיות‪ ,‬אתה כבר יודע כיצד‬ ‫החסידים להרה"ק מראפשיץ זי"ע‪,‬‬ ‫להשתמש בעניני גשמיות לצורך רוחני‪.‬‬ ‫ושאלו‪ ,‬לכאורה היה צריך להיות הסדר‬ ‫הפוך‪ ,‬ביום ראשון דראש השנה‪ ,‬עדיין‬ ‫להשתמש עם הקלות שלנו לעניני עבודת ה'‬ ‫צריכין להביט על העולם בעין‬ ‫מונחים קצת בגשם‪ ,‬ערב יום טוב עדיין‬ ‫טוב‪ .‬הרבונו שלו עולם התגלה לנו‬ ‫יום חול הוא‪ ,‬ועדיין אין לנו המוחין‬ ‫באופן שלא התגלה אף פעם‪ .‬כל דבר‬ ‫להתפלל על עניני רוחני‪ ,‬ולכאורה היו‬ ‫שעושים המה יותר קלים‪ .‬האדם צריך‬ ‫צריכים לתקן להיפך‪ ,‬שביום ראשון‬ ‫להתבונן בזה‪ ,‬ולהשתמש עמה לעבודת‬ ‫ו‬ ‫לבקש גשמיות כי זהו כבוד שמים‬ ‫ה'‪ ,‬לכבוד זה הוא ילמוד יותר חסידות‬ ‫דוד המלך אומר בתהלים 'מה רב‬ ‫ומוסר‪ ,‬גמרא עם כל המפרשים עד‬ ‫טובך אשר צפנת ליראיך'‪ ,‬יש כלל גדול‪,‬‬ ‫השלחן ערוך ונושאי כליה‪.‬‬ ‫הקב"ה ברא הכל רק לכבודו (ישעיהו מג‬ ‫ז – ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו)‪,‬‬ ‫לפנים היה קשה להתאפק לא‬ ‫מי שהוא מתפלל לבני חיי ומזוני צריך‬ ‫לדבר לשון הרע‪ ,‬כהיום הכל הוא‬ ‫להיות בזה כבוד ה'‪ .‬לכאורה לא היה‬ ‫בקלות‪ ,‬וזה גם כן קל‪ .‬הכל הוא כהיום‬ ‫אדם צריך להתפלל‪ ,‬אבל הקב"ה‬ ‫קל‪ ,‬וגם כן קל יותר לא לישן כל שבת‬ ‫מתאווה לתפילתן של צדיקים‪ ,‬ולכן‬ ‫בצהריים‪ ,‬רק גם ללמוד כמה שעות‪,‬‬ ‫מותר להתפלל על‬ ‫כהיום קל ביותר שלא‬ ‫צרכי פרטיים‪ ,‬אבל אנו‬ ‫ליכנס בכעס‪ ,‬לא לנהוג‬ ‫"‬ ‫מתפללים לעשות רצון‬ ‫לאכול כאשר שמעתי מפי‬ ‫מחלוקת‪,‬‬ ‫ה'‪ ,‬ואז נשפע לנו כל‬ ‫בתכלית הכשרות‪.‬‬ ‫טובים‬ ‫דברים‬ ‫לין‬‫מלוב‬ ‫אדמו"ר‬ ‫והשפעות טובות‪.‬‬ ‫שאמר שהוא מתפלל‬ ‫מבקשים חיים מאירים למען‬ ‫שמו‬ ‫בהשפע הגשמי מונח גם‬ ‫על אדם שיושפע לו‬ ‫המאיר‬ ‫האור‬ ‫רוחניות‬ ‫מפרש‪ :‬אנו מתפללים‬ ‫שאיתא‬ ‫כמו‬ ‫זו‬ ‫ובהשפעה‬ ‫‪,‬‬‫עשירות‬ ‫'כתבינו בספר החיים‬ ‫בספה"ק זרע קודש (פ'‬ ‫למענך אלקים חיים'‪ .‬נשפע גם יראת שמים‪,‬‬ ‫תולדות ד"ה קטונתי)‬ ‫'ספר' הוא גם מלשון‬ ‫וזל"ק‪ :‬כאשר שמעתי‬ ‫ב"ה‬ ‫המקום‬ ‫שפע‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫'ספיר ויהלום'‪ ,‬מלשון‬ ‫מפי אדמו"ר מלובלין‬ ‫טוב‪,‬‬ ‫מכל‬ ‫בהירות‪ .‬יש לך אדם נכלל‬ ‫שאמר שהוא מתפלל‬ ‫שהוא מבלה ימיו‬ ‫על אדם שיושפע לו‬ ‫משפיע‬ ‫וכשהקב"ה‬ ‫בעניני גשמיות‪ ,‬לכלכל‬ ‫ביתו‪ ,‬והוא עוד אומר לאדם טובה‪ ,‬בתוכה כל עשירות‪ ,‬ובהשפעה זו‬ ‫נשפע גם יראת שמים‪,‬‬ ‫שהוא מקיים מצוות מיני טובות‪ ,‬אפילו‬ ‫כי שפע המקום ב"ה‬ ‫צדקה‪ ,‬מכיון שהוא‬ ‫טוב‪,‬‬ ‫מכל‬ ‫נכלל‬ ‫מפרנס אשתו ובניו‪ .‬יראת שמים‪...‬‬ ‫משפיע‬ ‫וכשהקב"ה‬ ‫אומר האור המאיר‪ ,‬לא לכך נבראת‪ ,‬אין‬ ‫לאדם טובה‪ ,‬בתוכה כל מיני טובות‪,‬‬ ‫זה העיקר‪ .‬העיקר הוא‪ ,‬לעסוק בעניני‬ ‫אפילו יראת שמים וכו'‪ ,‬ולזה יכוון כל‬ ‫עבודת ה' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל‬ ‫אדם בתפילתו על צרכי הגוף‪ ,‬כי נכלל‬ ‫מאודך‪ .‬ולפי זה הוא אומר‪' :‬כתבינו‬ ‫בזה גם צרכי הנפש‪ ,‬כאשר אמרנו‪ ,‬מזון‬ ‫בספר החיים'‪ ,‬שאנו יחיו ויראו האור‪,‬‬ ‫וצדה השביע לנפשנו‪ ,‬דהיינו החיות‬ ‫ואנו ישמעו מה הקב"ה רוצה שיעשנו‬ ‫הקודש הניצוד בהמזון‪ ,‬מחיה לנפשינו‪,‬‬ ‫בחיינו‪.‬‬ ‫דהיינו תורה ומצות ויראת שמים‪ ,‬הוא‬ ‫חיי הנפש וכו'‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫ז‬ ‫כשכבר קצת מגושמים‪ ,‬צריכים כבר‬ ‫זהו עבודתינו בימים הקדושים‪,‬‬ ‫להזכיר בפירוש‪.‬‬ ‫זהו התפילה שלנו בגשמיות וברוחניות‪,‬‬ ‫זהו עבודתינו הקודש בחודש תשרי‪,‬‬ ‫הרעיון של 'מלכיות זכרונות שופרות'‬ ‫להכיר שאין עוד מלבדו‪ ,‬וידע כל פעול‬ ‫מהו מלכיות זכרונות שופרות?‬ ‫כי אתה פעלתו ויבין כל יציר כי אתה‬ ‫'מלכיות' הוא לומר שאנו זוכרים שכל‬ ‫יצרתו – דהיינו‪ ,‬שהאדם יכיר שטוב‬ ‫דבר עושים לכבודו יתברך‪' .‬זכרונות'‬ ‫בגשמיות הוא רק אם זה מתאים והולך‬ ‫הוא לזכור שהן כשהולך קשה או קל‪,‬‬ ‫צמוד עם הרוחניות‪.‬‬ ‫זוכרים שיש בורא עולם‪ .‬ו'שופרות' הוא‬ ‫ענין של מתן תורה וגאולה‪ ,‬שופרות‬ ‫בתפילת מעריב ביום ראשון של ראש השנה האדם‬ ‫הוא חכמה ואינה מלאכה‪ ,‬מונח בזה‬ ‫הוא היותר רוחני‬ ‫'ראשית חכמה יראת ה'‪.‬‬ ‫בשאלות ותשובות 'שיח יצחק'‬ ‫הוא מביא‪ ,‬שהוא רוצה לומר טעם חדש‬ ‫צריכים לשמור היטב הנשמה החדשה שמקבלים‬ ‫למה אומרים מזמור 'לדוד מזמור' בליל‬ ‫כשאדם קונה בית חדש‪ ,‬מתחילה‬ ‫ראש השנה‪ ,‬יש אפילו קהילות שמנגנים‬ ‫הוא שומר היטב על הבית‪ ,‬שלא לגשת‬ ‫'וישאו כל לעבדך' כמו שמובא באלף‬ ‫וליגע בכלי בית החדשים‪ .‬כשקונים‬ ‫המגן‪ .‬דהנה‪ ,‬השיטה של הבעל המאור‬ ‫מלבוש חדש‪ ,‬מתחילה שומרים עליה‬ ‫הוא‪ ,‬שצריכין להזכיר 'מלכיות זכרונות‬ ‫היטב‪ ,‬וכן הוא בכל דבר‪ ,‬ככל שהדבר‬ ‫שופרות' בכל תפילות של ראש השנה‪,‬‬ ‫יקר יותר‪ ,‬שומרים הדבר יותר ולזמן‬ ‫מעריב‪ ,‬שחרית מוסף ומנחה‪ ,‬ואפילו‬ ‫ארוך יותר‪ .‬וכן אנו צריכים לעשות‬ ‫שאין אנו פוסקים כשיטת הבעל המאור‪,‬‬ ‫ברוחניות‪ ,‬לשמור את הנשמה הקדושה‬ ‫עם כל זה אנו עושים זכר לדבר‪ ,‬שאנו‬ ‫החדשה שמקבלים בליל ראש השנה‪.‬‬ ‫אומרים במעריב 'לדוד מזמור' שיש בזה‬ ‫משה רבינו אמר בשעת קריעת ים סוף‬ ‫פסוקים של מלכיות‪ ,‬ולפני שמונה‬ ‫'התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה‬ ‫עשרה אנו נוהגים לומר 'תקעו בחודש‬ ‫לכם היום'‪' ,‬היום' מרמז על ראש השנה‪,‬‬ ‫שופר' שמזכירים שופרות‪ ,‬ואומרים‬ ‫כל מיני ישועות מכל השנה מיתלי תלי‬ ‫'יעלה ויבוא‪ ...‬ויזכר זכרונינו' זהו‬ ‫בראש השנה‪ ,‬אין סוף וגבול להחסדים‬ ‫זכרונות‪ .‬ונמצא שאומרים גם במעריב‬ ‫של הקב"ה‪ ,‬אין לנו שמץ השגה בזה‪,‬‬ ‫'מלכיות זכרונות שופרות'‪.‬‬ ‫ואנו מקבלים את השגחתו העליונה‪,‬‬ ‫להיות סמוך ובטוח רק על ה'‪.‬‬ ‫ולפי דברי הרה"ק מראפשיץ הנ"ל‬ ‫הדבר מתאים היטב‪ .‬כי במעריב יכולים‬ ‫אמונתינו ובטחונינו נשאר לנו על ידי שמירת המסורה‬ ‫להזכיר מלכיות זכרונות שופרות גם‬ ‫כיצד ישאר אצלינו האמונה‬ ‫ברמז‪ ,‬מכיון שהוא עוד בתחילת היום‪,‬‬ ‫והבטחון? על ידי שאנו יעשו כל עניני‬ ‫שאנו נחשבים כקטן הנולד‪ ,‬ויכולין‬ ‫המסורה‪ ,‬ומנהגים‪ ,‬בהכנעה גדולה לה'‪.‬‬ ‫להזכיר אפילו רק ברמז‪ ,‬כי הנשמה מבין‬ ‫'התייצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה‬ ‫גם רמזים‪ ,‬אבל אח"כ בעצם היום‪,‬‬ ‫לכם היום'‪ ,‬אנו צריכים להתרוע 'יתגדל‬ ‫ח‬ ‫תפילה מעומקא דליבא נתקבל‬ ‫ויתקדש שמיה רבה' מכיון שזהו‬ ‫איתא בגמרא (יומא נג‪ ):‬לפני‬ ‫חלקינו‪.‬‬ ‫שהכהן גדול יצא ביום כיפור מהקדשי‬ ‫קדשים התפלל תפילה קצרה‪,‬‬ ‫בכל פעם למצוא את העבודת השם בתוך המצב‬ ‫שכשהעוברי דרכים יתפללי שלא ירד‬ ‫למה אנו אומרים בלשון כפולה‬ ‫גשמים‪ ,‬לא יקבל הקב"ה את תפילתם‪.‬‬ ‫'שנהיה לראש ולא לזנב'‪ ,‬כבר אמרת‬ ‫וכל אחד מקשה‪ :‬וכי זהו התפילה‬ ‫'שנהיה לראש' ולמה צריכים גם‬ ‫המעולה להתפלל ביום כיפור? למה‬ ‫להדגיש ההיפך 'ולא לזנב'? אמר רבי‬ ‫צריכים להתפלל על זה? מתרץ‬ ‫יעקב גאלינסקי ז"ל‪ :‬כשהוא היה בגטו‪,‬‬ ‫הפאניוויטשער רב ז"ל‪ ,‬שיהודי‬ ‫מצא גוי זקן שהיה מחנך גדול בליטא‪,‬‬ ‫שמתפלל על זה‪ ,‬הוא איש עב וגס‬ ‫רבי יענקל רצה לשמח את הגוי‪ .‬אמר לו‬ ‫ביותר‪ ,‬הוא מתפלל מתוך גסות רוח‬ ‫הגוי‪ :‬כיצד יכולין להיות בשמחה‪ ,‬הרי‬ ‫שלו‪ ,‬אבל הוא מתפלל מעומקא דליבא‪.‬‬ ‫ישרפו אותנו? הוא חשב‪ :‬אפילו אם עוד‬ ‫והכהן גדול בקדשי‬ ‫ישארו כאן לעוד‬ ‫עשרים שנים‪ ,‬הוא יכול‬ ‫"‬ ‫קדשים היה צריך‬ ‫להתפלל שה' לא יקבל‬ ‫לעבוד את ה'‪ .‬לכן כשהוא היה בגטו‪ ,‬מצא‬ ‫מכיון‬ ‫תפילתו‪,‬‬ ‫התפלל לה' שיוכל גוי זקן שהיה מחנך‬ ‫מתפלל‬ ‫שכשיהודי‬ ‫להתחזק ביהדות‪ .‬אחר‬ ‫דליבא‪,‬‬ ‫מעומקא‬ ‫כך כשהכיר מה גדול בליטא‪ ,‬רבי‬ ‫שיודע שאין אף אחד‬ ‫שהרשעים עושים‪ ,‬וזהו יענקל רצה לשמח את‬ ‫שיכול לעזור לו מלבד‬ ‫שאלה מחיים או מוות‪,‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬נתקבל מיד‬ ‫הגוי‪:‬‬ ‫לו‬ ‫אמר‬ ‫הגוי‪.‬‬ ‫אז התפלל שיגיע‬ ‫תפילתו‪ ,‬אבל תפילתו‬ ‫ליקבר בקבר ישראל‪ .‬כיצד יכולין להיות‬ ‫אינו טוב לכלל העולם‪.‬‬ ‫אחר כך כשניצל מגיא‬ ‫צלמוות‪ ,‬אמר רבי בשמחה‪ ,‬הרי ישרפו‬ ‫כשיודע שרק ה' יכול לעזור‬ ‫נתקבל התפילה‬ ‫יעקב‪ :‬צריך למצוא בכל אותנו?‬ ‫רואים‬ ‫אנו‬ ‫מצב את העבודת ה'‪,‬‬ ‫במעשה דחנה‪ ,‬אלקנה היה לו מנהג‬ ‫אפילו במצב הרע ביותר הוא מצא‬ ‫לעלות להבית המקדש ארבע פעמים‬ ‫להתפלל תפילה לעבודת ה'‪ ,‬שיגיע‬ ‫בשנה‪ ,‬בכל שלש רגלים‪ ,‬וגם בראש‬ ‫לקבר ישראל‪ ,‬ולכן הוא נעשה מגיד‬ ‫השנה‪ ,‬אלקנה נתן בכל פעם מהמתנות‬ ‫מישרים לכלל ישראל‪ .‬ולפי זה הוא‬ ‫לחנה מנה כפולה‪ ,‬מכיון שאהבה אותה‬ ‫פירוש‪ :‬עכשיו אנו מבינים למה אומרים‬ ‫יותר מפנינה‪ .‬אלקנה שאל פעם את‬ ‫כפל הלשון 'ונהיה לראש ולא לזנב'‬ ‫חנה‪ :‬אהבתי אותך יותר מעשר ילדים‪,‬‬ ‫שלא יגיע למצב להיות ראש במצב של‬ ‫למה אתה בוכה? אז הלכה חנה לבכות‬ ‫זנב‪ ,‬אבל בכל מצב אפילו בשעת נפילה‬ ‫ממרת נפשה‪ ,‬והתפללה לה' שיתן לה‬ ‫יכולים עדיין להיות ראש‪.‬‬ ‫בן‪ .‬מה הפשט מזה? אלא מכיון‬ ‫ט‬ ‫השי"ת יעזור לכל ישראל בשנה טובה‬ ‫שאלקנה אמר לה את זה‪ ,‬ראה שבעלה‬ ‫ומתוקה‪ ,‬ה' ישלח עשירות שהוא כולו‬ ‫אלקנה הצדיק‪ ,‬כבר התייאש שיהיה לו‬ ‫טוב ויש בזה יראת שמים‪ ,‬ואנו יעסקו‬ ‫ממנה ילדים‪ ,‬אז הלכה לבכות רק לה'‪,‬‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬נחיו באמונה ובטחון‪,‬‬ ‫מכיון שרק הוא יכול לעזור לה‪ ,‬וזה היה‬ ‫ונתפלל‪ ,‬ונזכה לשנה טובה ומתוקה‪,‬‬ ‫אכן הסוף‪ ,‬שהיה לה בן‪.‬‬ ‫ולביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫מכינים אנו בהכנה גדולה‬ ‫להתגלות כבוד שמים‪ ,‬אכן דורינו זכה‬ ‫לאור גדול‪ ,‬אבל צריכים להכיר בה'‪.‬‬ ‫פנינים יקרים מתוך 'קונטרס הדרכה ליום טוב ראש‬ ‫השנה' (שיצא לאור אשתקד תשפ"ד)‬ ‫נכר‪ .‬בגמרא שבת קה‪ ,‬איתא אמר רבי‬ ‫שלא שלכעוס בראש השנה‬ ‫שמעון בן אלעזר בשום חילפא בר‬ ‫בשו"ע סי' תקפ"ג איתא‪ ,‬מענין‬ ‫איגרא בשם רבי יוחנן בן נורי‪ :‬הקורע‬ ‫המאכלים שאוכלים בראש השנה‬ ‫כליו בשעת כעסו‪ ,‬משבר כלים בשעת‬ ‫לסימנא טבא‪ .‬אמנם צריכים לידע מה‬ ‫כעסו‪ ,‬זורק מעות‪ ,‬יהיה בעיניך כאילו‬ ‫שאיתא בפוסקים‪ ,‬מובא במשנ"ב‬ ‫עובד ע"ז‪ ,‬שזה אומנתו של היצר הרע‪,‬‬ ‫ובשאר פוסקים‪ ,‬שצריכין ליזהר מאור‬ ‫היום אומר לו עשה כך ומחר אומר לו‬ ‫שלא לכעוס בימים אלו‪ .‬חוץ מזה‬ ‫עשה כך‪ ,‬עד שאומר לו לך ועבוד ע"ז‪.‬‬ ‫שזהו איסור חמור‪ ,‬נחשב כעובד ע"ז‪,‬‬ ‫ומנין למידין דין זה‪ ,‬שנאמר לא יהיה‬ ‫הרי זה ג"כ סימן טוב‪ .‬כי מי שהוא‬ ‫לך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר‪ ,‬מהו‬ ‫בכעס‪ ,‬הרי הוא במצב רע‪ ,‬הרי הוא‬ ‫אל זר השורה בגופו של אדם‪ ,‬זהו‬ ‫כועס‪ ,‬ואינו שרוי בשמחה‪ .‬לכן אחד‬ ‫היצר הרע‪ .‬הרי לן מדברי חז"ל‪ ,‬כי‬ ‫מהסימנים טובים‪ ,‬והסימן טוב החזק‬ ‫הפסוק של לא יהיה בך אל זר מיירי‬ ‫מכולם הוא‪ ,‬שיהיה בשמחה‪ ,‬בשלוה‪,‬‬ ‫באיסור של כעס‪ ,‬שזה מביא ע"ז‪ .‬ולפני‬ ‫ובטוח בה'‪.‬‬ ‫פסוק זה מיירי מענין של ראש השנה‪,‬‬ ‫תקעו בחודש שופר‪ .‬וזה מלמד לנו‬ ‫אומרים ר"ה הפסוק בתהלים‪ :‬תקעו‬ ‫התוה"ק‪ ,‬כי בראש השנה צריכין ליזהר‬ ‫בחודש שופר בכסא ליום חגנו כי חק‬ ‫שלא ליפול במידת הכעס‪ ,‬שזהו כעובד‬ ‫לישראל הוא משפט לאלקי יעקב‪.‬‬ ‫ע"ז‪.‬‬ ‫ובאותו פרק בתהלים כתוב אח"כ‪ :‬לא‬ ‫יהיה לך אל זר‪ ,‬ולא תשתחוה לאל‬ ‫י‬ ‫את כולם‪ ,‬לומר דיבורים טובים‪ ,‬לקיים‬ ‫ובפרשת האזינו כתיב‪ :‬ה' בדד ינחנו‬ ‫את ובערת הרע מקרבך‪ ,‬כל המידות‬ ‫ואין עמו אל נכר‪ ,‬והכוונה י"ל‪ ,‬שאין‬ ‫הרעות לשרש מלבו‪ ,‬ולהביא רק‬ ‫לנו מידת הכעס‪ ,‬הנרמז בתיבות אל‬ ‫שמחה ושלוה‪ ,‬שמחה בבית היהודי‪.‬‬ ‫נכר‪ ,‬דהיינו שכעס בא מזה שהאדם‬ ‫אינו מאמין ח"ו שהכל הוא מהקב"ה‪,‬‬ ‫בהיכנס יום טוב‪ ,‬ונזכרו ששכחו‬ ‫יש לו חסרון אמונה‪ ,‬חסרון בטחון‪.‬‬ ‫לקנות איזה דבר‪ ,‬שלחו שליחות ואחד‬ ‫וכשאדם מאמין שהכל מה שקרה‪ ,‬אינו‬ ‫לא מילא את שליחתו‪ ,‬השלחן אינו‬ ‫תלוי בהאדם‪ ,‬אין שום בריה יכול‬ ‫ערוך‪ ,‬מאכלים אינם מבושלים‪ ,‬דברים‬ ‫לעשות מאומה‪ ,‬לא לטוב ולא לרע‪ ,‬לא‬ ‫אינם הולכים כדרך שרצית‪ ,‬הילדים‬ ‫לאחר‪ ,‬לא לשכוח‪ ,‬אין שום דבר יכול‬ ‫מלכלכים בגדיהם‪ ,‬אינם נוהגים כהדרך‬ ‫לקרא רק אם זהו רצון ה'‪ .‬ממילא מובן‬ ‫שאתה סובר שכך צריכים להתנהג‬ ‫הפסוק‪ ,‬ה' בדד ינחנו‪ ,‬כשאדם מאמין‬ ‫ביום נורא וקדוש כזה‪ .‬יכול אתה לומר‬ ‫שהכל מתנהג רק ע"י הקב"ה לבדו‪,‬‬ ‫מוסר‪ ,‬יכול אתה לעשות כל מה‬ ‫ואין עמו אל נכר‪ ,‬אזי לא נכנס בו‬ ‫שרצית‪ ,‬אבל הבת שחוק‪ ,‬הפנים‬ ‫מידת הכעס‪ ,‬שזהו כעובד ע"ז‪.‬‬ ‫מאירות לא יעבור מפניך‪ .‬כעס‪ ,‬גאוה‪,‬‬ ‫פירוד לבבות‪ ,‬מילים שמצערים‪ ,‬אינם‬ ‫ממילא‪ ,‬עכשיו כשמתכוננים לראש‬ ‫מדברים מיום א' סליחות עד אחר‬ ‫השנה‪ ,‬וכולם מצפים ליכתב בשנה‬ ‫שמחת תורה‪ ,‬וכן ממשיכין הלאה לכל‬ ‫טובה ומבורכת‪ ,‬עושים כל כך עניני‬ ‫אורך השנה‪ .‬מלמדים זכות על הבעל‪,‬‬ ‫סגולות לסימנא טבא‪ ,‬שיהיה שנה‬ ‫והבעל על האשה‪ ,‬על הילדים‪ ,‬על‬ ‫טובה‪ ,‬היותר רע שהאדם יכול לעשות‬ ‫המשמש‪ ,‬על האב"ד‪ ,‬על האדמו"ר‪ ,‬על‬ ‫להיפך מסימן רע‪ ,‬הוא ענין של כעס!‬ ‫הסוחר‪ ,‬על כולם‪ ,‬רק ללמד זכות ורק‬ ‫שכעס‪ ,‬קודם כל הרי זה אינו סימן‬ ‫להאמין באמונה פשוטה שזהו הרצון‬ ‫טוב‪ ,‬זהו כעס ומחלוקת ופירוד לבבות‪,‬‬ ‫ה'‪ ,‬רק הקב"ה עושה הכל‪ ,‬ואנו‬ ‫דיבורים מיאוסים‪ ,‬דיבורים רעים‪ .‬וחוץ‬ ‫משפחה שמחה‪ ,‬אנו משפיעים שמחה‪,‬‬ ‫מזה‪ ,‬שזהו כעובד ע"ז‪ ,‬הרי זה חסרון‬ ‫אנו משפיעים טוב‪ ,‬אנו מליצי יושר‪ ,‬על‬ ‫גדולה באמונה‪ ,‬חסרון גדולה בבטחון‪,‬‬ ‫משפחה שלנו ועל כל ישראל‪ .‬ואוודאי‬ ‫והרחקות נוראה מדביקות הבורא‬ ‫אינם יושבים בראש השנה לא בבית‬ ‫ית"ש ויתעלה‪ .‬האיך יוכל האדם‬ ‫המדרש ולא בשעת הסעודה‪ ,‬ומדברים‬ ‫לעשות דבר חמור בהימים הקדושים‬ ‫לשון הרע‪ ,‬רכילות‪ ,‬על שום ישראל‪ ,‬רק‬ ‫של ראש השנה יום כיפור‪ ,‬סוכות‪ ,‬וכל‬ ‫מלמדים זכות‪ ,‬ומדברים רק דברים‬ ‫הימים נוראים‪ ,‬וימי הרחמים והרצון?!‬ ‫טובים ורמים ושמחים על עם קדוש‪.‬‬ ‫ממילא צריכים לידע‪ ,‬שבימים אלו‬ ‫בית היהודי צריך להיות בראש‬ ‫צריכים לקבל הכל באהבה‪ ,‬בימים אלו‬ ‫השנה במצב של מנוחה ושמחה אור‬ ‫צריכים ללמד זכות על כולם‪ ,‬לברך‬ ‫יא‬ ‫בכעס‪ ,‬הכל יעשו ברגיעה‪ ,‬הכל יעשה‬ ‫ליהודים‪ ,‬כל דבר שההורים יודעים‬ ‫במתינות‪ .‬תגיע ליום טוב‪ ,‬ואם לא‬ ‫שזה יביא לכעסנית‪ ,‬יקבלו עליהם‬ ‫תגיע תדע שזהו רצון ה'‪ .‬יזהרו מאוד‬ ‫מעכשיו‪ ,‬לעשות הכל שהדברים אלו‬ ‫כשקונים הבגדים להילדים לראש‬ ‫יהיה מסודים ככל הקודם‪ .‬ובכל אופן‬ ‫השנה‪ ,‬תדע כי הילדים אוהבים מאוד‬ ‫אינם נכנסים בכעס‪ ,‬לא יכעסו‪ ,‬ולא‬ ‫את מאכלי ראש השנה‪ ,‬ובפרט‬ ‫ידחקו שום אחד‪ ,‬לא ישאגו‪ ,‬ולא‬ ‫המאכלים של ליל השני של ראש‬ ‫יזעפו‪ ,‬רק לעבוד על ענין של שמחה‬ ‫השנה כשאוכלים פירות השהחיינו‪,‬‬ ‫ואמונה‪ ,‬ובטחון‪ ,‬על אהבה אחוה שלום‬ ‫ולכן צריכים לקנות בגדי יום טוב‬ ‫וריעות בין ישראל לאביהם שבשמים‪,‬‬ ‫מיוחדים לסעודת יום טוב‪ ,‬באופן שלא‬ ‫בין ישראל לישראל‪ ,‬אהבת ישראל‪,‬‬ ‫יניחו עליהם לחץ‪ ,‬ובגדים שבהם יוכלו‬ ‫אהבת חברים‪ ,‬זהו ענין שצריך להיות‬ ‫לאכול במנוחה ושמחה‪.‬‬ ‫גם בבית עצמך‪ ,‬ההורים עם הילדים‪,‬‬ ‫ראש השנה אינו הזמן הנכון ללחוץ‬ ‫הכל רק שמחה ומאירה‪ ,‬לא לכעוס על‬ ‫על הילדים‪ .‬תלך‪ ,‬לא תלך‪ ,‬ראה נא‬ ‫שום אחד‪ ,‬זהו הסימן טוב היותר גדול‬ ‫התלכלך בגדיך‪ ...‬תקנו בגדים בשפע‪.‬‬ ‫שיכולין לכבד את היום טוב‪ ,‬ואת כל‬ ‫צריכים להביא שמחה‪ ,‬מארש‪ ,‬ניגונים‪,‬‬ ‫השנה‪ ,‬להשפיע שיהיה שנה שמחה‪,‬‬ ‫בתוך היום הדין‪ ,‬ביחד עם האימה‬ ‫מאירה‪ ,‬בריאה‪ ,‬לטובה ולברכה‬ ‫ופחד צריכין להביא בביתינו שמחה‬ ‫ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬ ‫ומנוחה רבה‪ ,‬להראות לילדינו האיך‬ ‫ש'אידישקייט' הוא רגיעה ושמח‬ ‫דמעות מתוך שמחת הנפש‬ ‫ומאירה ומתיקה‪ ,‬והכל מתוך אימת יום‬ ‫אמר הצמח צדק מליובאוויטש‬ ‫הדין‪.‬‬ ‫זצוק"ל‪ :‬היום הוא ערב ראש השנה‪,‬‬ ‫צריכין להרבות באמירות תהלים עם‬ ‫דמעות‪ ,‬מעומקא דליבא‪ .‬אבל צריך לקבל על עצמו איזה הנהגה טובה‬ ‫כתבו הספרים הקדושים‪ ,‬שכל אחד‬ ‫להיות מתוך שמחות הנפש‪ .‬החיילים‬ ‫אומרים‪ ,‬לכבוש עיר לא כובשים עם יקבל על עצמו בצהרי ערב ראש‬ ‫דמעות אלא עם מארש‪ .‬כשכובשים השנה‪ ,‬איזה הנהגה טובה שיתנהג בזה‬ ‫היצר הרע עושים את הכיבוש בשמחה‪ .‬כל השנה‪ ,‬ויתאמץ בזה בעזר ה' ובס"ד‪.‬‬ ‫שזה מראה להקב"ה את הרצינית שלנו‬ ‫עצה כיצד להיות סעודת יום ליום הדין‪ ,‬כיצד אנו ניגשים ברצינית‬ ‫ובפחד ליום הדין‪ ,‬וזה סימן טוב נעלה‬ ‫את‬ ‫וינצח‬ ‫שיצליח‬ ‫להאדם‪,‬‬ ‫טוב רגיעה‬ ‫נחוץ מאוד לכל אחד‪ ,‬והוא בדרך המקטריגים‪ ,‬ויכתב לשנה טובה‬ ‫סגולה‪ ,‬שבערב ראש השנה לא יפול ומתוקה‪.‬‬ ‫יב‬