gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אגישמקע ווארט · A GISHMAKE VORT — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: אגישמקע ווארט · A GISHMAKE VORT

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

אגישמקע ווארט · A GISHMAKE VORT — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫¯‪·Ç¯´´Áƽȸ±‬‬ ‫‪ÇÀ´½°´³²±¯°³º»³°É´¯¸Æ°°¾´¸Á°³ÈÇó»Á¼¸¿²½»»·´Æ¸»¼Á¸Á´°È¾´»Á‬‬ ‫גליון תתס"ז ראש השנה תשפ"ז‬ ‫יפעלו את פעולתם העצומה‪) .‬גליון 'דרשו'(‬ ‫ה'קבלה' שקיבל ע"ע מרן הרב שטיינמן זצ"ל לז־‬ ‫וכך כל שנה היה מייעץ מרן עצה של "קבלה קטנה" כדי לזכות‬ ‫כות בדין‬ ‫בדין‪.‬‬ ‫לפעמים הציע לברך ברכת המזון מתוך סידור כפי שהי' מקפיד‬ ‫סיפר הגה"צ רבי חזקיהו משקובסקי שליט"א‪ .‬אחד הנדיבים הג־‬ ‫ע"ז בעצמו תמיד‪ .‬או לקבל שלא לדבר ברבע שעה הראשונה של‬ ‫דולים של ישיבת 'אורחות תורה' התארח בשבת אצל מרן ראש‬ ‫הסדר שום דיבור בטל‪ .‬וכהנה עוד דברים‪ .‬וצירפנו רשימה מפנקס‬ ‫הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל‪ .‬ביום שישי הוא תינה בפני ראש‬ ‫רבנו‪ ,‬עם ‪ 3‬קבלות שקיבל על עצמו‪.‬‬ ‫הישיבה את צרותיו‪ ,‬וראש הישיבה אמר לו להתחזק בשלושה דב־‬ ‫‪ (1‬דברי חול בביהכנ"ס‪.‬‬ ‫רים‪ :‬באמירת אמן יהא שמיה רבא‪ ,‬באמירת מאה ברכות‪ ,‬וב־‬ ‫‪ (2‬כונה בשמונה עשרה עומד לפניו‬ ‫זהירות מלדבר דברים בטלים בבית הכנסת‪.‬‬ ‫‪ (3‬כונה בק"ש לקבל עולו ולקבל מצותיו‪.‬‬ ‫תהה הנדיב‪ ,‬וכי הכל תלוי בזה?! הרי צריכים לקרוע שערי שמים‪.‬‬ ‫)גליון עטרת תפארת של החברותא הגרמ"י שניידר שליט"א(‬ ‫אמר לו ראש הישיבה‪ ,‬קשה לנו להבין שהתורה מנהיגה את הב־‬ ‫ריאה‪ ,‬הרי שלושת הדברים שאמרתי לך הם דברים שחז"ל מגלים‬ ‫סיפר לנו אברך ת"ח‪ ,‬שבהיותו בחור בישיבת 'גאון יעקב' נכנס‬ ‫לנו את סגולתם‪ ,‬זוהי תורה כפשוטה‪ .‬אומרים חז"ל )שבת קיט ע"ב(‬ ‫יחד עם קבוצת בחורים בעשרת ימי תשובה קמי מרן ראה"י‬ ‫'כל העונה אמן יהא שמיה רבא מבורך בכל כוחו‪ ,‬קורעין לו גזר‬ ‫הגראי"ל שטינמן זצוק"ל‪ ,‬ובתוך כדי הדברים שאל אחד הבחורים‬ ‫דינו'‪ .‬זה יכול אמנם‪ ,‬להתפרש כענין של קבלה וסודות התורה‪ .‬אבל‬ ‫את מרן זצוק"ל איזו קבלה לקבל לקראת יוה"כ? ענה לו מרן‪ ,‬להת־‬ ‫לא‪ ,‬זה פשט‪ .‬התורה מנהיגה את הבריאה ואומרת לך‪ ,‬שאם אתה‬ ‫חזק לא לדבר בבית הכנסת‪ ,‬טען הבחור שזאת קבלה קשה מאוד‪,‬‬ ‫באמת רוצה ששמו הגדול יהא מבורך לעולם ולעולמי עלמיא‪ ,‬זה‬ ‫ענה לו מרן שזו היא הלכה שאסור לדבר בביהכ"נ‪ ,‬והיה ניכר על‬ ‫קורע גזר דין‪.‬‬ ‫פני מרן פליאה בדברי הבחור מרוב פשיטות הדברים‪.‬‬ ‫כתב הטור )אור"ח סי' מ"ו( דוד המלך ע"ה תיקן מאה ברכות‪ ,‬כי‬ ‫)ק' בתי מקדש מעט(‬ ‫בכל יום היו מתים מאה נפשות מישראל וכו' ותיקן להם לישראל‬ ‫מאה ברכות‪ .‬כשהתורה מכתיבה וקובעת את ההנהגה של הבריאה‪,‬‬ ‫יש כח למאה ברכות להציל מאה מתים בכל יום‪.‬‬ ‫איך מקבלים קבלות‬ ‫וכך גם העניין שלא לדבר בבית הכנסת‪ .‬תקופת גזרות ת"ח‪-‬ת"ט‬ ‫הנה יום הדין‪ ...‬שוב עומדים בתחילתה של שנה‪ ,‬לקראת ימים‬ ‫היתה אחת התקופות הנוראות בעם ישראל‪ ,‬רבבות אלפי ישראל‬ ‫עמוסים מלאים‪ .‬ראש השנה‪ ,‬עשי"ת‪ ,‬יום הכיפורים‪ ,‬סוכות ושמחת‬ ‫נהרגו ונשחטו על קידוש ה'‪ ,‬וקהילות רבות נחרבו עד היסוד‪ .‬בעל‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫ה'תוספות יום טוב' ערך שאלת חלום כדי שיודיעוהו מן השמים על‬ ‫אין מי שליבו לא זז מעט אפילו בימים אלו‪ ,‬אין מי שלא מקבל‬ ‫מה עשה ה' ככה לעם ישראל‪ .‬והתשובה שקיבל מן השמים היתה‬ ‫איזו התעוררות‪ ,‬קטנה או גדולה‪ .‬רק צריך לשמר אותה ולא לתת‬ ‫שזהו עונש על שהקלו ראש באיסור החמור של שיחה בשעת‬ ‫ליצר למסמס את הימים האלו‪.‬‬ ‫התפילה‪ .‬בעקבות זאת תיקן בעל ה'תוספות יום טוב' 'מי שברך'‬ ‫התקשר אלי מישהו וסיפר מעשה נורא‪.‬‬ ‫מיוחד למי שנזהר מלדבר בשעת התפילה‪.‬‬ ‫חמיו לאוי"ט היה בקיץ האחרון בבית הבראה מסויים בה־‬ ‫אם כן‪ ,‬יש לנו את שלושת הדברים האלו מרבותינו הקדושים‪.‬‬ ‫תאוששות אחרי טיפול רפואי‪ .‬זהו מקום ציבורי שנמצאים בו אנ־‬ ‫צריך להאמין שהתורה קובעת ומכתיבה את הנהגת הבריאה‪ ,‬צריך‬ ‫שים מכל גווני הקשת ולא שייך לבחור בו את השכנים‪ ...‬לידו שכב‬ ‫להאמין בחז"ל ולקיים את דבריהם‪ ,‬ואם הם אומרים שיש כח רב‬ ‫יהודי קשיש פרופסור כלשהו בן למעלה מתשעים שנה שהתאושש‬ ‫ועצום בשלשה דברים אלו‪ ,‬צריך להתחזק בהם‪ ,‬ומובטח לנו שהם‬ ‫עלון מורחב זה נתרם על ידי נדיבי לב אוהבי תורה‬ ‫החפצים בעילום שמם‬ ‫להצלחה בכל העניינים ושפע גדול ברוחניות ובגשמיות‪ .‬לשנה טובה ומתוקה‬ ‫וזכות אלפי הלומדים בעלון זה יהא מליץ יושר בעבורם ביום הדין להחתם בספרם של צדיקים‬ ‫גמורים וימלא השם כל משאלות ליבם לטובה לשנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מיד לאחר תפילת שחרית ניגש הבחור הצעיר לצידו השני של‬ ‫גם הוא מטיפול מסויים‪.‬‬ ‫החדר עם שקית התפילין כשהוא נכון למשימה החשובה‪.‬‬ ‫בליל שבת קודש בשעה מאוחרת‪ ,‬סעודת השבת הקטנה הס־‬ ‫לתדהמתו הוא נתקל בסירוב‪ ...‬האדם המבוגר שמולו אינו מעו־‬ ‫תיימה והנכד ששהה לצד סביו התכונן לשנת לילה‪ .‬לפתע הוא‬ ‫ניין להניח‪ .‬הוא מסביר לבחור בכנות שלא נעים לו מרבונו של‬ ‫שומע את שכנו לחדר – הפרופסור הקשיש‪ ,‬שלא זכה להכיר את‬ ‫עולם‪' ,‬עכשיו אני אניח‪ ,‬מחר תלכו מכאן‪ ,‬ויותר לא אראה תפילין‬ ‫האור ולהימנות על שומרי המצוות‪ ,‬כשהוא מייבב בבכי מר‪ .‬הבחור‬ ‫כמימים ימימה‪ .‬אינני מעוניין להשית שקר בנפשי‪'...‬‬ ‫הצעיר כמובן ניגש אל החלק השני של החדר ושאל את היהודי‬ ‫הבחור מנסה להסביר שכל מצווה חשובה בפני עצמה והקב"ה‬ ‫המבוגר מדוע הוא בוכה והאם ניתן לעזור במשהו‪.‬‬ ‫שמח איתה ללא קשר למה שהיה או יהיה עוד‪ ,‬הוא מנסה להבטיח‬ ‫"בגללך אני בוכה"!! הצהיר האיש‪.‬‬ ‫שיצור קשר עם ארגון קירוב שיוכל לדאוג לו להמשיך את המצווה‬ ‫מה עשיתי? שאל הבחור‪ ,‬מדוע אתה בוכה בגללי?‬ ‫בכל יום‪ ,‬אבל מצידו של הפרופסור המבוגר ניכרת המלחמה הפ־‬ ‫תראה‪ ,‬ענה לו האיש‪ ,‬אתה הגעת לכאן בשעה מוקדמת בבוקר‪,‬‬ ‫נימית ולבסוף לצער כל הנוכחים זו מסתיימת בלא הנחת תפילין‪.‬‬ ‫עזרת לסבך להניח תפילין ויצאתם לתפילה ביחד‪ .‬מאז אני לא‬ ‫באותו יום חזר הסב לביתו ולחיק משפחתו‪ .‬לא כל הסיפורים‬ ‫רגוע‪ ...‬אני לא זכיתי להניח תפילין מאז בר המצווה שלי‪ ,‬אתה‬ ‫נגמרים בטוב ואותו יהודי כנראה החמיץ את ההזדמנות ואת ההת־‬ ‫מבין? פרצו הדמעות שוב מעיניו‪ ,‬אני רוצה להניח תפילין עכשיו!‬ ‫עוררות שהייתה לו‪ ,‬לא כל כך באשמתו‪ ,‬אבל היצר וחילותיו לא‬ ‫תביא את של סבא שלך או את שלך ואני רוצה שתניח לי תפילין‬ ‫נתנו ליהודי כזה לעשות מעשה של קדושה‪.‬‬ ‫כעת!‬ ‫הנכד הצעיר ובן דודו יצאו נרגשים מכל הסיפור ובאמתחתם‬ ‫הבחור לא ידע את נפשו‪ ,‬השעה קרוב לחצות לילה של ליל‬ ‫מסר נוקב עד השיתין‪.‬‬ ‫שבת קודש‪ ...‬הוא מנסה להסביר ליהודי המבוגר שבלילה לא מני־‬ ‫לעולם אסור לפספס רגע של התעוררות!! אסור לתת ליצר למ־‬ ‫חים תפילין‪ .‬הוא לא כל כך מבין אבל מסכים בלית ברירה להמתין‬ ‫שוך עלינו את שגרת החיים ולמסמס את ההזדמנות‪.‬‬ ‫עד הבוקר‪ ...‬בחוסר נעימות מסביר הבחור ליהודי שמולו שגם עם‬ ‫הרבה אנשים חיים בתחושה קצת קשה‪ :‬למה להתאמץ בימים‬ ‫הגיע הבוקר הוא לא יוכל לקיים את משאלתו הטובה‪ .‬אדם שלא‬ ‫נשגבים אלו? הלא ההתעוררות הזו בין כה לא מחזיקה מעמד יותר‬ ‫הניח עשרות שנים תפילין ולא יודע בכלל שלא מניחים בלילה‪,‬‬ ‫מידי זמן‪ ,‬אי שם בתחילת או מקסימום באמצע החורף כבר כמעט‬ ‫קשה להסביר לו קצת על שתי אותות ועל כך ששבת היא במקום‬ ‫ולא נשאר רושם מההתעוררות של ימים נפלאים אלו‪ ,‬אז בשביל‬ ‫תפילין‪ ,‬אבל אחרי הסבר קצר ולא ממצה מבין היהודי שיש לו‬ ‫מה נועדה כל העבודה הנשגבה? הלא הכל הולך כביכול לטמיון?‬ ‫עוד למעלה מעשרים וארבע שעות לחכות כדי לקיים את המצווה‬ ‫התשובה היא שאכן כך‪ ...‬בדרך הטבע היצר וחילותיו יעשו ככל‬ ‫הנכספת‪ .‬הוא שואל את הבחור מי יהיה כאן ביום ראשון‪ ,‬והב־‬ ‫אשר לאל ידם להרוס ולמחוק את אותם רגעי התעוררות‪ ,‬ישנה רק‬ ‫חור משבר את אזנו שבן דודו – בנו של מספר הסיפור יהיה כאן‬ ‫דרך אחת והיא לנסות ולשמר‪ ,‬קבלה קטנה‪ ,‬תזכורת לאותם ימים‬ ‫ממוצאי שבת ועד ליום ראשון בצהרים‪" .‬ואל תדאג‪ ,‬אני אומר לו‬ ‫מרוממים כל השנה‪ ,‬זו העצה היחידה‪.‬‬ ‫שאתה מעוניין להניח תפילין"‪.‬‬ ‫אאמו"ר שליט"א מספר את אשר הדריך אותו המשגיח הגה"צ‬ ‫מוצאי שבת‪ ,‬הנכדים מתחלפים ביניהם ומהקצה השני של‬ ‫רבי אורי וויסבלום שליט"א‪ .‬באחת השנים בערב יום הכיפורים‪,‬‬ ‫החדר נשמע קולו מחוספס של הישיש‪ :‬אל תשכח לומר לו!‬ ‫אמר לו המשגיח‪ :‬שהעולם חושב שלקבל קבלה בימים נוראים זה‬ ‫בוודאי‪ ,‬עונה הבחור ומעביר את בקשתו הנרגשת של האיש לה־‬ ‫בשביל להתחיל במשהו את הדרך החדשה‪ ,‬אבל רואים שבכל זאת‬ ‫תחזק מחר עם בוקר ולהניח תפילין‪.‬‬ ‫בעומק הפרשה‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫יודע תעלומות‪.‬‬ ‫כתב הרמב"ם בהלכות תשובה )בפ"ב ה"ב( וז"ל ומהי‬ ‫וכבר ביארו )המבי"ט בבית אלוקים ועוד( כי לגבי דין‬ ‫התשובה הוא שיעזוב החטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור‬ ‫התשובה הדבר תלוי ועומד באשר הוא שם‪ ,‬כמו שנאמר לגבי‬ ‫בליבו שלא יעשה עוד‪ ,‬שנאמר )ישעיהו כה‪ ,‬ז( "יעזוב רשע‬ ‫ישמעאל‪) ,‬בראשית כא‪ ,‬יז( "כי שמע אלוקים אל קול הנער‬ ‫דרכו" וגו'‪ ,‬וכן יתנחם על שעבר שנאמר )ירמיה לא יח( "כי‬ ‫באשר הוא שם"‪ ,‬הרי המודד לתשובה הוא דרגתו שבאותו‬ ‫אחרי שובי נחמתי"‪ ,‬ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה‬ ‫הזמן ולא איך יהיה ויראה בעתיד‪ ,‬ובזה שייך וצריך שיהא‬ ‫החטא לעולם‪ ,‬שנאמר )הושע יד‪ ,‬ד( "ולא נאמר עוד אלוקינו‬ ‫בזמן תשובתו בדרגה‪ ,‬עד שיחליט שלא יחזור לאותו חטא‬ ‫למעשה ידינו" וגו'‪.‬‬ ‫לעולם‪ ,‬וע"ז יעיד עליו יודע תעלומות שהינו עתה בדרגתו זו‪,‬‬ ‫וגדר זה של תשובה שיגיע להעיד עליו יודע תעלומות‬ ‫ומה שיורד מדרגתו לאחר מכן‪ ,‬שוב אין מגרע בתשובתו של‬ ‫קשה הוא‪ ,‬דלכאורה אחרי שרואים שחוזר וחוטא לאחר מכן‪,‬‬ ‫קודם אלא מתחיל חשבון חדש ופשוט‪ .‬ויש להוסיף ולדקדק‬ ‫מה שייך עדות של יודע תעלומות הרי הקב"ה יודע מראש‬ ‫זאת בלשון הרמב"ם‪ ,‬דלא כתב יעיד עליו יודע עתידות אלא‬ ‫שיחזור ויחטא ואיך יהיה אפשר להעיד לו בכה"ג‪ ,‬א"כ יוצא‬ ‫יודע תעלומות‪ ,‬והם הדברים שהנידון נידון במצבו עכשיו ולא‬ ‫שינעלו דלתות תשובה‪ .‬עיין בנושאי כלים על הרמב"ם שם‪,‬‬ ‫על העתיד‪.‬‬ ‫וכבר הוסיפו להביא כי כבר מיד בתפילת ערבית במוצאי‬ ‫)דביר קדשו(‬ ‫יוהכ"פ מתחילים בתפילת "והוא רחום יכפר עון" הרי שיש‬ ‫עוון אף לאחר מכן‪ ,‬ואיך שייך תשובה עד כדי שיעיד עליו‬ ‫‪2‬‬ ‫הרבה פעמים הקבלה לא מחזיקה מעמד‪.‬‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫העצה לזה היא לקבל את הקבלה בצורה שונה‪ .‬כלומר לקחת‬ ‫)מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫דבר קטן מאד שהוא רק תזכורת‪ ,‬כגון נעילת הנעלים לפי ההלכה‬ ‫)ימין ואחר כך שמאל וקשירה של שמאל ואח"כ ימין(‪ ,‬ובכל פעם‬ ‫לתקוע על יד הבימה‬ ‫שאדם מקפיד על הקבלה הקטנה הזו הוא מעורר שוב אפילו חלק‬ ‫ברמ"א סי' תקפה ס"א‪ ,‬ונוהגין לתקוע על הבימה במ־‬ ‫קטן מההתעוררות של אותם רגעים‪ .‬כך נשמרים הרגעים הקדו־‬ ‫קום שקורין‪ .‬וכ' המ"ב )ס"ק ג( כדי שזכות התורה יגן עלי־‬ ‫שים לכל השנה‪.‬‬ ‫נו לעלות זכרונינו לפניו לטובה‪ .‬יל"ע האם אפשר ללמוד‬ ‫זה עיקר הרווח מקבלה בימים נוראים‪.‬‬ ‫דיש ענין לאמר תהלים או תחינות על יד הבימה כדי שז־‬ ‫וכדבריו המאירים של בעל 'הקדושת לוי' בשם הרמב"ן בדרוש‬ ‫כות התורה יגן עליו‪.‬‬ ‫לחג השבועות וז"ל‪' :‬אופן הג'‪ ,‬הוא על פי דברי הרמב"ן שפירש‬ ‫והגאון ר' זונדל קרויזר זצ"ל אמר דזכות התורה הוא‬ ‫על פסוק‪" :‬מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ" )שיר‬ ‫זכות קריאת התורה הנעשית בציבור וא"כ לא שייך זכות‬ ‫השירים ח‪ ,‬ד(‪ .‬ופירש‪ ,‬כשמגיע לאדם איזה התועררות של יראה‬ ‫זה אלא במידי דתליא בציבור‪ .‬ואף אם אומרים תהלים‬ ‫ואהבה להבורא ברוך הוא‪ ,‬אזי תיכף ומיד יראה לעשות לה כלי‪,‬‬ ‫בציבור א"א לדמותו לתקיעות דהוי חובת ציבור ושייך‬ ‫היינו שיעשה תיכף איזה מצוה‪ ,‬דהיינו שיתן צדקה או ישב תיכף‬ ‫גבה זכות קריאת התורה דהוי ג"כ חובת ציבור‪.‬‬ ‫ללמוד וכדומה‪ ,‬כי ידוע שהתעוררות הבאה אל האדם בפתע‬ ‫וכן אמר הגרח"ק זצוק"ל‪ .‬ועוד אמר דדוקא בראש‬ ‫פתאום הוא אור הנשפע עליו מלמעלה‪ ,‬ונקרא בחינת נשמה‪ ,‬אזי‬ ‫השנה מקפידין על זה כיון דהוא תחילת השנה‪ .‬וכמו‬ ‫צריך האדם להלבישה בגוף בכדי שיהיה לה חיזוק ובסיס שלא‬ ‫שמצינו בתוס' ע"ז ה‪ :‬דמרבים בסעודה מפני שהוא תחי־‬ ‫יהיה מוטה חס ושלום‪ ,‬כידוע למביני מדע‪ .‬וזה פירוש הפסוק "מה‬ ‫לת השנה כדי לעשותו סימן יפה‪] .‬אף שהגרח"ק זצקו"ל‬ ‫תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ"‪ ,‬כי חפץ הוא מלשון‬ ‫בעצמו ישב כל השנה ע"י הבימה ‪ -‬אמר לי שאינו יושב‬ ‫כלי‪ ,‬דהיינו ההתעוררות ההוא שבא אל האדם צריך תיכף ומיד‬ ‫שם אלא כדי לשמור יותר טוב את הקריאה[‪.‬‬ ‫כלי‪ ,‬וזהו "עד שתחפץ"‪ ,‬עד כאן לשונו‪ ,‬אף שאין זה לשונו ממש'‪.‬‬ ‫ושמעתי שהמוהל ר' שלמה מילר העיד בשם החזו"א‬ ‫)הר' ישראל היימן – דרשו(‬ ‫שיש ענין להניח התינוק בשעת המילה על הבימה שקו־‬ ‫ראים בה ס"ת דהוי סגולה לתינוק שיהא ת"ח גדול‪ .‬וכן‬ ‫עוצמת הזכות לקבל קבלה ביום הדין‬ ‫הובא בספר מעשה איש )ח"ד עמ' קמד( בשם החזו"א‪.‬‬ ‫הגאון רבי אליעזר טורק שליט"א‪:‬‬ ‫ונראה ליתן עוד טעם למה תקנו לתקוע ע"י הבימה‪,‬‬ ‫שמעתי מיהודי יקר סיפור קטן‪ :‬בהיותו בחור בישיבה‪ ,‬הוא חווה‬ ‫עפ"י מה דאיתא בחכמת שלמה )סי' תקפה סעי' ד( בשם‬ ‫תקופה קשה מאד‪ ,‬והרגיש כי אינו יכול לקבל על עצמו שום קבלה‬ ‫ר' סעדיה גאון )הובא באבודרהם( דתקיעת שופר הוא‬ ‫טובה‪ .‬אך ככל שהתקרבו הימים הנוראים‪ ,‬הוא חש כי פטור בלא‬ ‫רמז למתן תורה‪ ,‬וכ' עפי"ז י"ל דהטעם שיש מקריא בת־‬ ‫כלום אי אפשר‪ ,‬והוא אינו מסוגל לעבור את כל ירח האיתנים בלא‬ ‫קיעות דהוא דומיא דמתן תורה ובשעת מ"ת משה רבינו‬ ‫שום קבלה – אך מה יעשה והוא מרגיש כה רחוק?‬ ‫היה מקריא ומסדר התקיעות כדכתי' משה ידבר‪ ,‬והאלו־‬ ‫בצר לו‪ ,‬פנה אל ראש הישיבה שלו והתייעץ עימו מה לעשות‪.‬‬ ‫קים יעננו בקול היינו שהקב"ה היה תוקע עפ"י דיבורו‪.‬‬ ‫"שמע‪ ,‬יקירי"‪ ,‬אמר לו רבו‪" ,‬קבל על עצמך משהו קטן‪ ,‬ממש קטן‬ ‫וא"כ י"ל דלכן תוקעין ע"י הבימה במקום קריאת התורה‬ ‫– לנשק את ספר התורה כשמוציאים אותו מארון הקודש"‪" .‬אבל‬ ‫זכר למ"ת‪.‬‬ ‫בין כך מנשקים את ספר התורה"‪ ,‬תמה הבחור‪" ,‬היכן הקבלה כאן?"‬ ‫)חלקנו עמהם(‬ ‫"אינך מבין?" אמר לו ראש הישיבה בכובד ראש‪" ,‬אינו דומה אותו‬ ‫מעשה כשהוא נעשה מתוך עול של קבלה‪ ,‬למעשה שנעשה מכוח‬ ‫ההרגל"‪.‬‬ ‫דן על מה שיהיה לשנים רבות"‪ .‬בפזמון בסליחות הראשונות אנו‬ ‫הבחור נענה וקיבל על עצמו לעשות כן‪ .‬כמובן שברגע שהיה‬ ‫אומרים 'זוחלים ורועדים מיום בואך' ומבקשים 'לחיים טובים ממך‬ ‫מחוייב לכך הגיע היצר וניסה להלחם בו אפילו בענין פעוט כזה‪,‬‬ ‫נשאר' – תשאיר אותנו בחיים‪.‬‬ ‫אך הוא נאבק והתעקש ועלה בידו‪" .‬אני יכול לומר בפה מלא כי‬ ‫קדמונינו תיקנו לנו כל יום בסליחות בקשות אחרות‪ .‬יש סליחות‬ ‫הקבלה הקטנה הזו הצילה אותי"‪ ,‬סיפר לי לימים‪.‬‬ ‫ליום א' וסליחות אחרות ליום ב' וכו'‪ ,‬אבל תיקנו לנו הקדמה קבועה‬ ‫"כך זכיתי לטעום מהתחושה של להיות עבד להשם‪ ,‬שעושה מה‬ ‫לכל ימי הסליחות שנפתחת בפסוק שומע תפלה עדיך כל בשר‬ ‫שנדרש ממנו בלי טענות ומענות‪ ,‬ומן ההנהגה הקטנה הזו זכיתי‬ ‫יבואו )תהלים סה‪ ,‬ג( וממשיכה בעשרות פסוקים מהתורה‪ ,‬נביאים‬ ‫לצאת מאפלה לאור גדול"‪.‬‬ ‫)מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא'(‬ ‫וכתובים הנאמרים גם בתפילות ערבית ומוסף ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫להקדמה זו כמה הסברים‪ .‬נפתח במה ששמעתי ממרן הגראי"ל‬ ‫שטינמן יומיים לפני ר"ה תשע"ד‪ .‬חז"ל תיקנו לומר מלכויות‪ ,‬זכרו־‬ ‫זכות התורה ליום הדין‬ ‫נות ושופרות – עשרה פסוקים כל ברכה‪ ,‬ולכאורה מספיק להמליך‬ ‫"כי בא לשפוט הארץ" )תהלים צו‪ ,‬יג(‪ .‬מה נורא היום הזה הקובע‬ ‫את הקב"ה עלינו באמירת 'ה' מלך ומדוע עלינו להמליכו דווקא על‬ ‫לא רק את השנה הבעל"ט‪ ,‬אלא את כל החיים‪ .‬לפעמים גוזרים‬ ‫ידי פסוקים‪ .‬יותר מכך בברכת שופרות כל פסוקי התורה הם ממתן‬ ‫על אדם שיהיה חולה ר"ל ומני אז יש לו ייסורים לכל החיים‪ .‬וראה‬ ‫תורה ואף לא מוזכרים פסוקי השופר של ראש השנה‪ .‬ברכת 'אתה‬ ‫ביאור דברי המג"א )תקצא‪ ,‬ט( בסופו בשם ספר חסידים "בר"ה‬ ‫‪3‬‬ ‫ונכשלנו‪ .‬לא הצלחנו למלא את מה שציפינו מעצמנו‪ ,‬והמצב כעת‬ ‫נגלית' עוסקת במעמד הר סיני ומתן תורה ולא על שופר של ר"ה‪.‬‬ ‫הוא כמו לאחר יאוש‪ ,‬מה תהיה השנה שונה מהשנה שלפניה?‬ ‫אלא שחז"ל הקדושים ידעו מה נעשה בשמים וכיצד ניתן לז־‬ ‫עדיין אנו נופלים‪ ,‬עדיין אנו נכשלים‪ ,‬ואין לנו סיכוי להתגבר על‬ ‫כות בדין והם גילו לנו את הכוח העצום שיש לתורה‪ .‬דווקא דרך‬ ‫היצר‪.‬‬ ‫פסוקים ניתן להגיע ל'תמליכוני עליכם'‪ .‬הזכרת מעמד מתן תורה‬ ‫אך כאן טמון שורש הטעות‪ .‬אמנם כן‪ ,‬יצר סוכן בנו‪ ,‬אבל כמעט‬ ‫היא הזכות הגדולה ביותר בדין‪ .‬עיקר העבודה של ר"ה שכל אחד‬ ‫אף בריה עלי אדמות לא יכולה לנצח אותו לגמרי‪ .‬במשך כל הב־‬ ‫יתכונן שהחיים שלו יהיו חיים של תורה‪ .‬להגיע למצב כמו שהיה‬ ‫ריאה כולה היו רק ארבעה שמתו בעטיו של נחש‪ ,‬וזולתם לא יהיה‬ ‫במתן תורה‪ .‬בזה נזכה בדין‪ .‬וסיים דבריו בשאגה אדירה‪' :‬תורה ורק‬ ‫עוד כאלו שימגרו אותו מעיקרו‪ .‬ומדוע‪ ,‬כי עיקר המטרה שעבורה‬ ‫תורה'‪ ,‬היא העצה היחידה‪.‬‬ ‫נברא היצר אינה שננצח אותו אלא שנילחם בו‪ ,‬ולכן גזר הבורא ית'‬ ‫גם אנו נאמר לעניינינו‪ :‬עצם הזכרת הפסוקים יש בכך השפעה‬ ‫שהמלחמה תמשך במשך כל ימי חייו של האדם בלי שתגמר אף‬ ‫עצומה על האדם לעוררו לתשובה‪ .‬והיא עצמה זכות גדולה לז־‬ ‫פעם‪ ,‬כדי שילחם שוב ושוב ושוב בלי לומר די‪ ,‬וכל שלב במלחמה‪,‬‬ ‫כות למחילה‪ .‬זהו עומק דברי ספר חסידים המובא במחצית השקל‬ ‫כל איזו שהיא התגברות קטנה ואיזו תוספת איפוק ומאמץ‪ ,‬תחשב‬ ‫)או"ח סח( כי הפסוקים שלפני הפיוטים עדיפים מהפיוטים עצמם‬ ‫לנצחון ולעליה‪ .‬ומשום כך אדרבה ואדרבה‪' ,‬כל הגדול מחברו יצרו‬ ‫שהפסוקים נאמרו ברוח הקודש ובספר חסידים )רנו( הביא על‬ ‫גדול הימנו'‪ ,‬וניתנה לו כמות גדולה של יצר הרע‪ ,‬למען ילחם עוד‬ ‫כך את הפסוק )משלי כח‪ ,‬ט( מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו‬ ‫יותר ועוד יותר ויעלה מעלה מעלה‪ .‬כי זוהי המטרה‪ :‬להלחם‪ .‬והמ־‬ ‫תועבה‪ .‬כלומר שעיקר הזכרת הפסוקים כדי לשמוע תורה‪.‬‬ ‫לחמה היא הנצחון‪ .‬מעתה‪' ,‬תשובה' כוללת בתוכה אפילו תוספת‬ ‫למדנו בזה לתת חשיבות לכל לימוד תורה‪ ,‬ואפילו מעט לא לז־‬ ‫קטנה של מלחמת היצר‪ ,‬ואף ש'תשובה שלמה' היא עקירת החטא‬ ‫לזל בו‪ ,‬שהרי הזכרת כמה פסוקים כבר יש בה זכות לימוד התורה‪.‬‬ ‫לגמרי מתוך ציפייה שלא לחטוא עוד‪ ,‬מכל מקום כבר ידוע בשם‬ ‫וכך רואים אנו במה שכתב הרמ"א )תקפה‪ ,‬א( "ונוהגין לתקוע על‬ ‫הגרי"ס שגם קבלה קטנה היא חלק ממצות התשובה‪ .‬והסיבה לכך‬ ‫הבימה במקום שקורין – כדי שזכות התורה יגן עלינו לעלות זכרוננו‬ ‫היא כפי שנאמר – שהקב"ה אינו דורש מן האדם להיות מלאך‬ ‫לפניו לטובה"‪ .‬כמה כבר אפשר ללמוד בשעת קריאת התורה‪ ,‬קשה‬ ‫עליון‪ ,‬אלא הוא רוצה את המלחמה‪ ,‬את ההתגברויות ואת הנסיונות‪,‬‬ ‫להעמיק בשעה קצרה שזו‪ ,‬אך אף לימוד כזה הוא זכות עצומה‬ ‫וממילא גם אם לבסוף האדם לא ינצח לגמרי‪ ,‬וימצא את עצמו‬ ‫ש"יגן עלינו לעלות זכרוננו לפניו לטובה"‪.‬‬ ‫נופל שוב פעם כמו בשנה שעברה‪ ,‬מכל מקום יש בידו את היכולת‬ ‫למדנו מכאן כמה חשוב כל לימוד תורה בכל צורה שהיא‪ ,‬ובכל‬ ‫לחולל שינוי עצום‪ :‬לנסות עוד יותר מהפעם הקודמת ולהתגבר על‬ ‫כמות שהיא להגן עלינו‪.‬‬ ‫עצמו פעמים נוספות‪ ,‬וכך אם יזכה אפילו במעט לפעמים יתרות‬ ‫)שואלין ודורשין(‬ ‫של מלחמה וניצחון – והיה זה שכרו‪ .‬אם בשנה שעברה נפלת‬ ‫לאחר עשר פעמים‪ ,‬ואילו בשנה זו נפלת לאחר עשרים פעמים –‬ ‫תשובה – הכל לפי רוב המעשה‬ ‫ניצחת! הצלחת לנצח את היצר עוד עשר פעמים! אין שום השוואה‬ ‫מדי שנה בשנה בימים אלו עולה הטענה‪ :‬מה תעזור התשובה‬ ‫בין השנה הזו לשנה הקודמת‪ .‬כל פעם שהתגברת‪ ,‬המשכת הלאה‬ ‫שלנו‪ ,‬הלא כבר בשנה שעברה קיבלנו על עצמנו את אותן קבלות‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫סוגיית הבכי בראש השנה‬ ‫"בראש השנה כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעליה" )=ככל‬ ‫בכי בראש השנה ‪ -‬האם הוא רצוי או לא? דעות שונות‬ ‫שהאדם מכופך את דעתו‪ ,‬עדיף יותר(‪ ,‬ואצל אנשים אלו‪,‬‬ ‫מצאנו בסוגיה זו‪.‬‬ ‫הבוכים בקלות‪ ,‬הכפיה היא לא לבכות‪.‬‬ ‫בשם הגר"א מוילנא‪ ,‬מובא ב"מעשה רב" )הלכות ימים‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬אלו שמתקשים לבטא את רגשותיהם בדמעות‪,‬‬ ‫נוראים(‪ ,‬שאין לבכות בראש השנה‪ ,‬כמבואר בנחמיה "ואל‬ ‫הכפיה היא דוקא לבכות ולהוריד דמעות בראש השנה!‬ ‫תבכו וגו'"‪ .‬אך מאידך העיד רבי חיים ויטאל )שער הכוונות‬ ‫וכך ביאר הגר"י סלנטר את הפסוקים בפרק ח' מספר נחמיה‪:‬‬ ‫דף צ‪ (.‬על האר"י הקדוש שהיה נוהג לבכות הרבה בתפלות‬ ‫בתחילה נאמר שם )פסוק ט'(‪" :‬כי בוכים כל העם בשומעם‬ ‫ראש השנה‪ ,‬אף על פי שהוא יום טוב‪ ,‬ומכל שכן בתפלות יום‬ ‫את דברי התורה"‪ ,‬כלומר‪ :‬מיד כאשר שמעו ‪ -‬החלו לבכות‪,‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬והיה אומר כי מי שאין בכיה נופלתת עליו בימים‬ ‫וכאשר ראה שדמעותיהם קלות‪ ,‬אמר להם )פסוק י'(‪" :‬לכו‬ ‫אלה‪ ,‬היא הוראה שאין נשמתו שלימה והגונה )כמובא ב"באר‬ ‫אכלו משמנים ושתו ממתקים‪ ...‬כי קדוש היום לאדוננו‪ ,‬ואל‬ ‫היטב" אורח חיים סימן תקפד‪ ,‬ס"ק ג(‪.‬‬ ‫תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם" אתם צריכים דוקא להיות‬ ‫לכאורה‪ ,‬הפסוק בנחמיה סותר את הנהגת האר"י?‬ ‫בחדות ה' ולהתאמץ שלא לבכות ו"היא מעוזכם"‪ ,‬כי מאחר‬ ‫ואולם‪ ,‬אמר הגאון רבי ישראל סלנטר‪ ,‬מייסד תנועת המוסר‪,‬‬ ‫שטבעכם לבכות בקלות ‪ -‬הרי עבודתכם בראש השנה היא‬ ‫אין כל סתירה‪ ,‬שכן הדבר תלוי בטבעו של כל אדם ואדם‪ :‬יש‬ ‫לכוף את עצמכם ולא לבכות!‬ ‫אנשים שדמעותיהם מצויות ותדירות‪ ,‬עד שכל דבר קטן עשוי‬ ‫)מעשה רב ‪ -‬שער הכונות ‪ -‬קהלת יצחק(‬ ‫לגרום לדמעות להתגלגל על לחייהם‪ ,‬ואנשים מסוג זה אל‬ ‫להם לבכות בראש השנה‪ ,‬שכן חז"ל אמרו )ראש השנה כו‪:(:‬‬ ‫‪4‬‬ ‫להילחם ולא התייאשת גם אם בסוף נפלת‪ ,‬זהו עוד ניצחון‪ .‬ואת‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫הנצחונות הללו‪ ,‬ניתן להמשיך הלאה והלאה ולא לעצור אף פעם‪.‬‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫לנצח‪ ,‬לעלות‪ ,‬ושוב פעם לנצח‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬מה שאיתא שאין להתפלל בקשות פרטיות‬ ‫)ועד ליל שבת הגר"ב שרייבר שליט"א(‬ ‫בר"ה דדומה לכלב‪ ,‬האם זה גם בקשות בעניני רוחניות?‬ ‫תשובה‪ :‬מותר להתפלל הכל‬ ‫השנה כולה שואבת את כוחה מראש השנה‬ ‫*‬ ‫כל שעה משפיעה על חמשה עשר יום!‬ ‫שאלה‪ :‬המתפלל ביחידות בראש השנה האם אומר לקל‬ ‫ראש השנה אינו רק היום הראשון בשנה‪ ,‬זהו היום שממנו‬ ‫עורך דין ונתנה תוקף ואב הרחמים )אחר גדלו לה' איתי(‪:‬‬ ‫שואבת כל השנה את כוחה!‬ ‫תשובה‪ :‬יכול לומר‬ ‫מי שפתח פעם ארון סעף של בזק‪ ,‬גילה לפניו מספר גדול של‬ ‫*‬ ‫חושים‪ .‬בהוצאת חוש אחד – מנתקים את התקשורת בשלושים‬ ‫שאלה‪ :‬אם סיים שמו"ע ואמר יהיו לרצון ועוד לא פסע‬ ‫בתים! כך בדיוק גם בארון חשמל – ניתוק של חוש אחד בארון‬ ‫ג"פ האם יאמר עם הציבור פיוט 'ונתנה תוקף' ו'לקל עורך‬ ‫הראשי‪ ,‬אחראי לקצר ולשיבוש החיים בשלושים בתים!‬ ‫דין'?‬ ‫בראש השנה אנו מתעסקים עם ארון העף של כל השנה‪ .‬לכל‬ ‫תשובה‪ :‬יכול לומר‬ ‫תפילה שאנו מתפללים בו‪ ,‬ולכל מצוה שאנו עושים באותו יום‪ ,‬יש‬ ‫)שאלת רב(‬ ‫כח להשפיע על שנה שלמה!‬ ‫בחשבון קצר נגלה כמה משמעות יש לכל שעה ולכל דקה ביום‬ ‫הזה‪ :‬ראש השנה הוא‪ ,‬למעשה‪ ,‬שני ימים של דין‪ ,‬אך רבי אליהו‬ ‫שכנה עוקצת אותי‪ ,‬ואני צריך לרדוף אחריה‪ ,‬להנקם ממנה ולה־‬ ‫אליעזר דסלר זצ"ל כותב‪ ,‬שישנו הבדל בין הימים‪ :‬ביום הראשון‬ ‫רגה‪ .‬הלא יסכל בזה מאד‪ ,‬ולשוטה וחסר דעת יחשב האיש ההוא‪.‬‬ ‫דנים את האדם על הרוחניות שלו במשך השנה‪ ,‬וביום השני על‬ ‫"על כן עיקר הבקשות הראוי לבקש בימים האלה‪ ,‬צריך כל אדם‬ ‫הגשמיות של השנה כולה‪.‬‬ ‫לכוון בבקשתו‪ ,‬רק על 'נפשו' – שיהיה לפליטה‪ ,‬ויהיה מבני היכלא‬ ‫והנה‪ ,‬בשנה יש שלוש מאות ששים וחמשה ימים‪ .‬נחלק את‬ ‫דמלכא‪.‬‬ ‫המספר הזה לעשרים וארבע שעות שיש בכל אחד מימי ראש‬ ‫"גם בהתפלות שנתקנו על בקשת הגאולה מהגלות‪ ,‬יהא גם‬ ‫השנה‪ ,‬ונקבל מעט יותר מחמש עשרה‪ .‬במלים אחרות‪ :‬כל שעה‬ ‫כן כוונתו על גלות השכינה כביכול‪ ,‬וגלות 'נפשו' – אשר אינה‬ ‫בראש השנה משפיעה על חמשה עשר ימים במהלך השנה!‬ ‫יכולה להשתלם עתה בעסק התורה והמצוה כראוי‪ ,‬מגודל כובד‬ ‫אם זכינו בראש השנה להתפלל טוב‪ ,‬לקיים מצוות וללמוד‬ ‫הפרנסה‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬גרמנו לכך שבמהלך השנה יהיו לנו למעלה משבועים ימים‬ ‫"כי בעונותינו הרבים‪ ,‬עיקר הגלות הוא כעת על הנפש‪ ,‬שאין‬ ‫של כח לשמור את הפה‪ ,‬וכח ללמוד תורה‪.‬‬ ‫יכולים להתעסק בשום עסק מעסקי הנפש‪ ,‬מחמת טרדת הגלות‪.‬‬ ‫וחלילה להפך – מי שחטא בראש השנה והעביר שעות בבטלה‪,‬‬ ‫"כי בהיות ישראל שרויים על אדמתם איש תחת גפנו ותאנתו‪,‬‬ ‫גורם במו ידיו לכך שבמשך שבועיים בשנה יהיו לו קשיים ומפ־‬ ‫בלי דאגת הפרנסה‪ ,‬בנקל היה יכול כל איש לשום על לב‪ ,‬לתקן‬ ‫ריעים‪.‬‬ ‫נפשו העלובה בעסק התורה והמצוה‪.‬‬ ‫האדם עצמו – בהשקעה ובמאמץ שלו – גרם לכך!‬ ‫"אבל עתה‪ ,‬בגלות המר הזה‪ ,‬אשר אנחנו תחת הס"מ‪ ,‬הוא‬ ‫כשאנו מבינים את המשמעות של הימים הללו‪ ,‬וקולטים שאנו‬ ‫השטן‪ ,‬כל חפצו ומגמתו לבטל אותנו מעסק התורה והמצוות‪,‬‬ ‫מתעסקים כעת עם ארון הסעף של כל השנה – ודאי נתחזק וננצל‬ ‫מרוב טרדת הפרנסה גורם ביטול התורה והמצוות‪ ,‬ועל כן‪ ,‬מתאחר‬ ‫כל רגע!‬ ‫זמן גאלתנו מן הגלות מאד‪.‬‬ ‫)נאה דורש(‬ ‫‪"...‬על כן‪ ,‬מהראוי לכל איש הישראלי‪ ,‬לשום עיקרי בקשותיו‬ ‫באלה ימים הנוראים‪ ,‬על 'נפשו' העלובה – שלא תאבד חס ושלום‪,‬‬ ‫לפדותה מני שחת‪ ,‬לבל תכרת חס ושלום‪...‬‬ ‫על מה צריך לשים עיקר מגמתנו בתפילות ראש‬ ‫"ואם היינו מכוונים בכל התפילות ובקשות רק על צער הש־‬ ‫השנה‬ ‫כינה כביכול‪ ,‬בודאי היינו זוכים להיות נענים על ענין בקשתנו‪,‬‬ ‫כתב רבינו הגר"ח מוולאז'ין‪:‬‬ ‫ולהגאל גאולה שלמה‪.‬‬ ‫אמת הוא‪ ,‬בלי ספק‪ ,‬שגם על 'עניני הגוף' נדונים בראש השנה‪,‬‬ ‫"אבל אשמים אנחנו בעצמנו‪ ,‬שאין אנו משימים על לבנו כלל‬ ‫אך מי הוא פתי אשר יערב לו לבו לבוא לבקש על 'עניני הגוף'‪,‬‬ ‫צער השכינה כביכול‪ ,‬ואין אנו מבקשים רק על צערנו ודאגת פרנ־‬ ‫נגד ספק אבדן 'נפשו' חס ושלום‪ ,‬בראותו כי נפשו נידונית‪ ,‬שהיא‬ ‫סתנו‪ ,‬לכן אין אנו נושעים רק מעט הנוגע לפרנסתנו‪ ,‬להחיות את‬ ‫כעת במבוכה גדולה‪ ,‬ואיך ישליך 'נפשו' אחרי גויתו‪ ,‬ויבקש על‬ ‫גויתנו‪...‬‬ ‫'הגוף' הנגוף‪.‬‬ ‫"ישראל קדושים הם‪ ,‬בראותם כי קרוב יום הדין הנורא הבא‬ ‫"הלא ידמה בזה האיש הלז‪ ,‬לאיש נרדם בביתו‪ ,‬ותגע האש‬ ‫עליהם‪ ,‬דא יומא דראש השנה‪ ,‬המה מתאספים בבתי כנסיות‪,‬‬ ‫בארבע פינות הבית אשר יעוררו אותו משנתו בנחיצה‪ ,‬ואומרים לו‪,‬‬ ‫לבקש ולהתחנן לפני המלך ה' בצאות‪ ,‬נפשם בשאלתם‪' ,‬וגללו‬ ‫מה לך נרדם‪ ,‬מהר קום המלט על נפשך‪ ,‬פן תספה באש ההבע־‬ ‫את האבן' כו' )בראשית כט‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫רה אשר ללהב יצאת‪ ,‬כי אחזה אש סביב בכל קירות הבית‪ ,‬והוא‬ ‫ואם היה כל עיקר כונתנו בתפלתנו‪ ,‬רק על דאגת גלות השכינה‬ ‫מתעצל בהצלת נפשו‪ ,‬וישיב להם שאני צריך להמתין עוד‪ ,‬מחמת‬ ‫‪5‬‬ ‫שופר‪ ,‬שהרי פעם היו תוקעים בשחרית‪ ,‬ומלכויות זכרונות ושו־‬ ‫כביכול‪ ,‬כמו שכתוב )משלי ל‪ ,‬כב( 'תחת עבד כי ימלוך'‪ ,‬ובאמת‬ ‫פרות אמר בשחרית‪ ,‬ואז לא תקעו ל' תקיעות קודם התפילה‪,‬‬ ‫ולב שלם‪ ,‬בודאי היינו מסירים את ה'אבן נגף' – לב האבן – לגמרי‪.‬‬ ‫וזאת משום שלא הוצרכו לל' תקיעות הללו‪ ,‬משום שקודם שח־‬ ‫"אך אין אנו משימים זאת על לבנו כלל‪ ,‬וכל מגמתנו בתפלת‬ ‫רית אומרים פסוקי דזמרה‪ ,‬וע"י זמרו עריצים‪ ,‬והיו מוכנים לאמירת‬ ‫הימים נוראים רק על דאגת הפרנסות‪ ,‬ושארי צרות הדחופות‬ ‫מלכויות זכרונות ושופרות‪ .‬כיום שאומרים מלכויות זכרונות ושופ־‬ ‫עלינו בכל יום‪ ,‬לכן אין אנו גוללים את האבן ]היא היצה"ר‪ ,‬הוא‬ ‫רות במוסף‪ ,‬הוצרכו לל' תקיעות קודם התפילה‪.‬‬ ‫הס"מ‪ ,‬הנקרא בזוהר 'אבן נגף'[ רק מעט‪ ,‬הנוגע לעצמנו‪ ,‬היינו‬ ‫והסיבה למעלה הגדולה‪ ,‬משום שברית כרותה לי"ג מידות של‬ ‫'להשקות הצאן קדשים'‪' ,‬והשקו את הצאן' )שם( – כדי פרנסתם‪,‬‬ ‫רחמים‪ ,‬ופסוקי דזמרה מיוסדים על כך‪ ,‬בברוך שאמר יש י"ג פע־‬ ‫ואחר כך 'והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה'‪.‬‬ ‫מים "ברוך"‪ ,‬פסוקי דזמרה יש י"ג פרקים ]כיצד‪ ,‬ואופן המספור‬ ‫ויעקב אבינו עליו השלום‪ ,‬כאשר ראה ברוח קדשו את כל ענייני‬ ‫יש מחלוקת[‪ ,‬ובישתבח יש י"ג שבחים‪] .‬שיר ושבחה הלל וזמרה‬ ‫הנהגתינו בגלות החיל‪ ,‬התחיל לקונן במרירות לבו‪ ,‬ואמר‪ ,‬אני רואה‬ ‫וכו'[ וזה מעורר רחמי ה' כשם שהשופר בא לעורר רחמי ה'‪ .‬א"כ‬ ‫ש'עוד היום' – מהומה ומבוכה' )ישעיה כב‪ ,‬ה( – הוא הס"מ – 'גדול'‪,‬‬ ‫שומה עלינו להקפיד היטב על אמירת פסוקי דזמרה בכל השנה‬ ‫ומחמת זה 'לא עת האסף המקנה' – להגאל גאולה שלמה‪.‬‬ ‫ובפרט בימים אלה לאומרם ללא דילוגים ובכוונה מיוחדת לעורר‬ ‫"ונתן להם ]לנו[ עצה הוגנת על זה‪ ,‬איך להתגבר על הס"מ‪...‬‬ ‫רחמי ה' יתברך עלינו‪.‬‬ ‫וזהו שאמר 'השקו הצאן' – היינו שתעסקו בתורה שנמשלה למים‪,‬‬ ‫)הר' דרוק שליט"א(‬ ‫ולכו רעו' – היינו גמילות חסדים‪ ,‬ואז יהיה יצרכם מסור בידכם‪,‬‬ ‫ותזכו להגאל גאולה שלמה"‪.‬‬ ‫תפקיד האדם בראש השנה‬ ‫)דרשת מהר"ח(‬ ‫הגאון רבי עזריאל טאובר זצ"ל המשיל על תפקידנו בראש‬ ‫השנה‪ ,‬בשונה מעבודתנו ביום הכיפורים‪ ,‬את המשל הבא‪ :‬בני‬ ‫ביאור סגולת המטה משה לזכות בדין לומר אדון עולם בכוונה‬ ‫זוג הגיעו ליועץ והבעל סיפר ששני דברים מפריעים לו‪ ,‬האחד –‬ ‫"מצאתי כל מי שמכווין בעת התחלת אדון עולם‪ ,‬כתב רב‬ ‫אשתו מדוכאת ועצובה מהקשר שביניהם‪ ,‬אינה מאושרת מחייהם‬ ‫יהודה חסיד ורב האי ורב שרירא גאון ערב אני בדבר שתפלתו‬ ‫המשותפים‪ .‬והשני – רעייתו אינה ממלאת את תפקידה כראוי‪.‬‬ ‫נשמעת ואין שטן מקטרג על תפילתו‪ ,‬ואין לו שטן ופגע רע‬ ‫מידי פעם היא מכבסת‪ ,‬לפעמים היא מבשלת‪ ,‬מנקה ומסדרת‪,‬‬ ‫בראש השנה ויום הכיפורים בתפלתו ואויביו נופלין לפניו‪ .‬ויש‬ ‫ולפעמים‪ ,‬הרבה פעמים‪ ,‬היא לא עושה זאת‪ .‬היועץ אמר לבעל‬ ‫אומרים אף יצר הרע משלים אתו ועליו אמר שלמה המלך ע"ה‬ ‫שביכולתו לגרום לכך שאשתו תשתפר באחד משני החסרונות‬ ‫ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ע"כ" )מטה משה ל"א‬ ‫שהוא העלה‪ ,‬והבעל אמר מיד‪ ,‬ללא היסוס‪ ,‬שראשית כל ירצה הוא‬ ‫הביאו האליה רבה מ"ו(‪.‬‬ ‫שעזרתו לא תחוש עצבות וקושי בקשר שביניהם והיא תשמח‬ ‫אמירת אדון עולם כל כך נשגבה שאין שטן מקטרג ואין לו‬ ‫ותעלוז על כך שהם חיים יחד‪.‬‬ ‫פגע בראש השנה ויוה"כ! מדוע? כי מי שאומרו בכונה משתייך‬ ‫עבודת ראש השנה היא שנשמח ונעלוז בכך שהקב"ה הוא‬ ‫ליחוד ה' – "אדון עולם" – קובע כי הוא האדון של העולם! לא אני!‬ ‫המלך שלנו ואנחנו עבדיו חייליו‪ .‬רק לאחר שנחוש שמחה שאנחנו‬ ‫"בטרם כל" "ואחרי ככלות הכל"‪" ,‬והוא אחד ואין שני להמשיל לו"‪,‬‬ ‫יהודים‪ ,‬בני המלך‪ ,‬עבדיו ועושי רצונו‪ .‬רק לאחר שנמליך בשמחה‬ ‫יחוד ה'! שליטתו הבלעדית! "הוא אלי" "וחי גואלי" "צור חבלי"‬ ‫את הקב"ה עלינו‪ ,‬נוכל להגיע ליום הכיפורים‪ ,‬שם נשוב בתשובה‬ ‫"נסי ומנוס לי"‪ ,‬עד כדי "בידו אפקיד רוחי"‪" ,‬ה' לי ולא אירא"‪ ,‬לא‬ ‫ונקבל על עצמנו לעשות‪ ,‬לשרת את הקב"ה‪" ,‬לכבס ולבשל"‪ ,‬היינו‬ ‫אירא אני לא מיחס לעצמי שום "כוי ועוצם ידי"‪ ,‬אני נתון בידיו!‬ ‫לקיים תורה ומצוות‪ .‬אך דבר ראשון עלינו לקבל‪ ,‬בשמחה ובאהבה‬ ‫בידי השליט היחידי כל יכול‪ ,‬שהוא כמובן אוהב אותי על כן "לא‬ ‫גמורה‪ ,‬את המלך עלינו‪.‬‬ ‫אירא"! אדם שאומר זאת בכוונה ממילא אומר זאת בהרגשת‬ ‫‪ - - -‬כן‪ ,‬אנחנו שמחים לקבל את עול מלכותך‪ ,‬מלך יקר ואהוב‪.‬‬ ‫שירה לה"י מובטח "אין לו שטן ופגע רע בראש השנה ויום הכיפו־‬ ‫הרבה לפני האמצעים של חיי הגשם‪ ,‬הבריאות והפרנסה‪ ,‬הממון‬ ‫רים בתפלתו ואויביו נופלין לפניו"‪.‬‬ ‫והרווחה‪ .‬אנחנו מבקשים ומייחלים שתגלה כבוד מלכותך עלינו‪.‬‬ ‫"וזכורני פעם אחת בסליחות אמר ]‪-‬התרומת הדשן[ לבחורים‬ ‫זהו האושר שלנו‪ ,‬זהו הרצון הפנימי והחשוב ביותר שלנו!!‬ ‫למה אתם הולכים מב"ה קודם שמע ישראל? אף על פי שמ־‬ ‫כולנו מכירים את דברי חז"ל ש"מזונותיו של אדם קצובים לו‬ ‫קצתם הולכים ללמוד‪ .‬כי הגאון ז"ל ]‪-‬התרומת הדשן[ הוי מנגן‬ ‫מראש השנה ועד ראש השנה"‪ .‬ידועים דברי הזוהר הקדוש‪ ,‬המ־‬ ‫מר"ח אלול בחול עד אחר יוהכ"פ בברוך שאמר כמעט שעה‬ ‫לגלג על אותם יהודי העסוקים בתפילות ראש השנה ומבקשים‬ ‫אחת" )לקט יושר חלק א(‪.‬‬ ‫רק על עצמם‪ ,‬פרנסתם ועניניהם הפרטיים‪ .‬הזוהר הקדוש משווה‬ ‫התרומת הדשן תבע מהבחורים‪ ,‬לבטל מלימודם על מנת לומר‬ ‫אותם לכלבים‪ ,‬הנובחים "הב הבן"‪ ,‬והוא גוער בהם ומבקשם להת־‬ ‫פסוקי דזמרה בנחת יותר! והוא עצמו ניגן את פסוקי דזמרה‬ ‫מקד במטרה האמיתית‪ ,‬להתפלל בראש השנה על גילוי השכינה‪,‬‬ ‫כמעט שעה! למדים אנו כמה חשיבות קיימת לפסוקי דזמרה‪,‬‬ ‫ריבוי כבוד שמים בעולם‪ ,‬על התועלת הגדולה ביותר לכלל ישראל‬ ‫וככל האמור לעיל נוכל להבין כי בפסוקי דזמרה יש הכרה בכוחו‬ ‫כולו‪.‬‬ ‫של ה' ובמלכותו‪ ,‬ושליטתו על כל הבריאה‪ ,‬וכולה נעשתה במאמר‬ ‫הספרים הקדושים האירו את עינינו שמסדרי התפילות ראו‬ ‫ה' בלבד! נועדו להיות שירה לה' יתברך‪"-] ,‬והוא ניגן"[ וא"כ היטב‬ ‫לנכון לסדר את נוסח התפילה בלשון רבים‪ ,‬כדי שתמיד נתמקד‬ ‫מובן כי הם נצרכים ביותר לימי הדין ולקבלת סליחה ומחילה‪.‬‬ ‫בכלל ישראל כולו ולא רק בעצמנו‪.‬‬ ‫יתירה מזו לפסוקי דזמרה במובן מסוים יש כוח כמו תקיעת‬ ‫‪6‬‬ ‫מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל האיר נקודה נפלאה‪ .‬חז"ל )ר"ה‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫י‪ ,‬ב( אמרו שחנה נפקדה בתפילתה בראש השנה והלכות תפילה‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫רבות נלמדים‪) ,‬במסכת ברכות דף ל' ואילך(‪ ,‬מתפילת חנה‪ .‬חנה‬ ‫ביקשה "ונתתה לאמתך זרע אנשים"‪ ,‬ואמרו חז"ל )ברכות לא‪ ,‬ב(‬ ‫שאלה‪ :‬האם נכון להסתפר שבוע לפני ר"ה כדי שלא‬ ‫שחנה ביקשה שיוולד לה בן ששקול כשני אנשים‪ ,‬כמשה ואהרן‪.‬‬ ‫יהיה טרוד בערב ר"ה‪ ,‬או אינו הגון‪ ,‬שבהלכה כתוב שיש‬ ‫לחנה לא היו ילדים‪ .‬היא סבלה סבל נורא במשך שנים רבות‪.‬‬ ‫להסתפר בערב ר"ה להראות שבטוחים בדין?‬ ‫לכאורה‪ ,‬היה עליה לבקש שהקב"ה יתן לה מה שהוא רוצה‪ ,‬לא‬ ‫תשובה‪ :‬יש לעשות כמו שכתוב בשו"ע‬ ‫משנה בן או בת‪ ,‬ולא משנה באיזו רמה יהיה הילד‪ .‬העיקר שסוף‬ ‫*‬ ‫סוף יוולד לה ילד‪ .‬אך לא‪ .‬חנה "הולכת על כל הקופה"‪ ,‬היא יודעת‬ ‫שאלה‪ :‬לכאורה אם אפשר להגיד תשליך בציבור‬ ‫שהקב"ה יכול להעניק לה בן ששקול כמשה ואהרן‪ ,‬והיא מבקשת‬ ‫במקום של מים אבל אין שם דגים או ביחיד עם דגים‪,‬‬ ‫את זה‪ ,‬ללא היסוס‪.‬‬ ‫עדיף לבקש בציבור?‬ ‫חנה אינה מסתפקת במועט‪ .‬היא יודעת שזהו הזמן של "בהמ־‬ ‫תשובה‪ :‬אולי דגים עדיפי‪.‬‬ ‫צאו"‪ .‬הזמן בו המלך יורד אל עמו אהובו והוא מוכן להעניק לנו את‬ ‫)שאלת רב(‬ ‫הכל‪ ,‬רק אם נבקש באמת‪ .‬ואכן‪ ,‬הנה קיבלה את שמואל‪ ,‬השקול‬ ‫כמשה ואהרן!‬ ‫כתיבה וחתימה טובה לכולנו ולכל בית ישראל‪ .‬לשנה טובה תכ־‬ ‫תבו ותחתמו!!!!‬ ‫בכל דבר וענין‪.‬‬ ‫)הגרש"ב גנוט שליט"א(‬ ‫מבואר בזוה"ק שיש חילוק בין הדין ביום הראשון לדין ביום השני‪,‬‬ ‫שביום הראשון זהו "דינא קשיא" וביום השני זהו "דינא רפיא"‪,‬‬ ‫בדרכי העבודה לימי ראש השנה – לקיים המצוות כעבד‬ ‫והביאור הוא – שביום הראשון דנים כל יחיד ויחיד בפני עצמו ולכך‬ ‫למלך‬ ‫יותר קשה לזכות בדין שצריך להיות צדיק גמור‪ ,‬אך ביום השני‬ ‫דנים כל אחד כחלק מהציבור‪ ,‬כמה הוא מועיל לציבור ובכלל כמה‬ ‫הנה בעבודת ימים אלו יש כמה פנים‪ ,‬תשובה תפילה וצדקה‪,‬‬ ‫הוא חלק מהציבור‪ ,‬ואם רבים צריכים לו הוא יוצא זכאי‪ ,‬ולכך זהו‬ ‫אולם ודאי שהיסוד של ראש השנה זהו "המלכת הקב"ה"‪ ,‬שעל‬ ‫דין יותר קל‪.‬‬ ‫האדם להמליך את הקב"ה עליו ולהתנהג כעבד‪ ,‬וכדאי מאוד לה־‬ ‫וא"כ עיקר העצה לזכות בדין ביום השני זה לקבל על עצמו לה־‬ ‫חדיר לעצמינו הרגשה‪ ,‬שאע"פ שאנו נקבל שכר על המצוות‪ ,‬וגם‬ ‫תחזק בעבודת השם באופן שזה ישפיע על סובביו‪ ,‬וחס ושלום‬ ‫בעולם הזה יש לנו סיפוק מכך‪ ,‬אולם אנו עושים זאת מחמת שאנו‬ ‫לא לעשות רפיון ברבים שאז נמצא מזיק הרבים‪ ,‬וכל התעלות‬ ‫עבדים של הקב"ה ואין לנו אפשרות אחרת‪ ,‬הרי עבד אין לו מגר־‬ ‫או התמדה יותר בלימוד ממילא היא מוסיפה לכלל שמחזקת את‬ ‫מיה כלום והוא חייב לעשות רצון אדונו‪ ,‬וכך ממש אנחנו‪ .‬ובאמת‬ ‫האווירה הרוחנית‪.‬‬ ‫שצריך חיזוק גדול בזה‪ ,‬אנשים יכולים ללמוד כל היום וכל הלי־‬ ‫וכן יש להקפיד להיות תמיד בשמחה חיצונית שעי"ז משפיע על‬ ‫לה‪ ,‬להדר בכל המצוות בתכלית ההידור‪ - ,‬אבל בלי לחשוב על‬ ‫הסובבים לטובה‪ ,‬ואם מסתובב בקדרות הוא בור ברשות הרבים‪,‬‬ ‫הקב"ה‪ .‬וכפי שמרן המשגיח שליט"א חוזר ומעורר‪ ,‬גם מי שמניח‬ ‫ואדרבא בכל הזדמנות ישתדל לפרגן לשני ולחייך אליו‪ ,‬וצריך‬ ‫תפילין לא 'מלומדה' אלא מכיוון שכך כתוב בשו"ע – בכ"א הוא לא‬ ‫לדעת שיחס כזה לבחור יכול לשנות את כל מצבו לטובה‪ ,‬ויש‬ ‫חושב למה זה כתוב בשו"ע ומי ציווה על כך‪ .‬ומסופר על מישהו‬ ‫הרבה סיפורים על אנשים שנשארו שתולים בבית ה' רק מחמת‬ ‫שלילה אחד חלם על הקב"ה‪ ,‬וכשהתעורר התפלא‪ :‬הרי אין אדם‬ ‫יחס טוב מחבר‪ .‬וצריך לדעת שבאמת אין אדם בעולם שאינו צריך‬ ‫חולם אלא מהרהורי ליבו‪ ,‬וכי מתי חשבתי על הקב"ה? הן אמנם‬ ‫את העידוד והפרגון‪ ,‬כל אחד מוכרח לזה‪ ,‬אפי' מי שנראה שהכל‬ ‫למדתי‪ ,‬התפללתי‪ ,‬קיימתי מצוות‪ ,‬אבל על הקב"ה לא חשבתי‪...‬‬ ‫'זורם' אצלו על מי מנוחות – אין לתאר גודל התועלת שתהיה לו‬ ‫וכבר הפסוק אומר "ותופשי התורה לא ידעוני"‪ .‬נתאר לעצמנו לו‬ ‫ממילה טובה ומפרגון ואף מהארת פנים בעלמא‪ ,‬ומי שיקבל ע"ע‬ ‫רעק"א היה אומר לנו על מישהו שהוא 'בן תורה' – ודאי היינו מבי־‬ ‫חיזוק בזה אין ספק שהוא בגדר 'רבים' צריכים לו ברמה הגבוהה‬ ‫נים שמדובר באדם גדול מאד‪ .‬ואם הרשב"א היה אומר – ור' יוחנן‬ ‫ביותר‪ .‬וזה גם יעזור לו באופן טבעי שיהיה אהוב על הבריות‪.‬‬ ‫– ור' שמעון‪ ,‬ואם משה רבינו היה אומר 'ער איז א בן תורה' – לא‬ ‫)כת"ת ‪ /‬עבודת הימים הנוראים(‬ ‫היינו יודעים לתאר מעלתו של אותו אחד‪ .‬אבל הנה הקב"ה עצמו‬ ‫מעיד "ותופשי התורה – לא ידעוני"‪ .‬אפילו אנשים שהם 'תופשי‬ ‫עצה לתשובה שלמה ברגע אחד‬ ‫התורה'‪ ,‬ת"ח מופלגים – 'לא ידעוני'‪ ,‬לא חושבים על הקב"ה‪ .‬וזוהי‬ ‫עיקר העבודה בימים אלו‪ ,‬להחדיר בעצמנו שאיננו מקיימים מצ־‬ ‫רבינו יונה כותב בשערי תשובה )ב‪ ,‬י( שאפשר לזכות לתשו־‬ ‫וות כי כך חונכנו וכך צריך‪ .‬אלא משום שהקב"ה ברא את עולמו‬ ‫בה שלמה בשעה קלה‪ ,‬אם אדם מקבל על עצמו לשמוע דברי‬ ‫ואותנו כדי שנקיים מצוותיו‪.‬‬ ‫מוסר בקביעות ולקיים את כל מה שישמע‪ ,‬שעל ידי זה הוא בודאי‬ ‫עצה מעשית לחיזוק בזה‬ ‫ישתנה‪ .‬וכן על ידי לימוד המוסר‪ ,‬אם יש לאדם קביעות ללמוד‬ ‫לקבל על עצמנו שבמשך השנה לכה"פ ב' פעמים ביום כשנ־‬ ‫ספרי מוסר‪ ,‬בכל יום קצת‪ ,‬וכפי שאמר פעם מרן הגראי"ל שטינמן‬ ‫קיים מצווה מסוימת – נחשוב על כך שאנו עושים זאת רק מחמת‬ ‫זללה"ה שגם חמש דקות ביום‪ ,‬אם זה בקביעות יום יומית זה‬ ‫שכן הוא ציווי ה'‪ ,‬וע"י זה משתנה כל מהלך החיים‪ ,‬כי חיים כל‬ ‫משפיע!‬ ‫הזמן בידיעה שנמצאים יחד עם הקב"ה וצריך לעשות את רצונו‬ ‫‪7‬‬ ‫לכותיים שלא לנו הם‪ ,‬כוחות שייחסנו לעצמינו בטיפשותנו‪ .‬להכניע‬ ‫וזוהי העצה והקבלה הכי טובה‪ ,‬לקבל על עצמו לעסוק בקביעות‬ ‫את עורפנו הקשה ולהכיר את מלכות ה' כי "אנו כחומר ביד היוצר"‪,‬‬ ‫בספרי מוסר‪ ,‬שזה כבר נקרא תשובה‪ ,‬כי הוא כבר עומד בדרך שב־‬ ‫להתבטל לקב"ה ולהפנים שכל מקרינו הן לבד בהחלטת ה' וכי אין‬ ‫טוח שיחזור בתשובה שלמה‪ ,‬ועל ידי זה נחשב כאילו שכבר חזר‬ ‫עוד מלבדו!‬ ‫בתשובה‪ ,‬וכלשון רבינו יונה 'צדק נפשו בשעה קלה'‪ ,‬היינו שבשעה‬ ‫ועפי"ז נוכל ליישב בכך את מה שהקשה ראש הישיבה הגאון ר'‬ ‫קלה הוא כבר נעשה צדיק‪ ,‬בלי שום חטא‪ ,‬ומה שהיה – היה‪ ,‬וגם יש‬ ‫שמחה זיסל ברוידא )עי' שם דרך בראשית ח"א עמ' קצ"ו הערה‬ ‫לו כבר מעכשיו זכות ושכר על כל המעשים הטובים שהוא עתיד‬ ‫‪ (10‬על הפיוט 'מלך עליון' שבו אנו מעמידים לכא' את הקב"ה בה־‬ ‫לעשות כאילו עשאם‪.‬‬ ‫שווה למלך בשר ודם‪ ,‬ומראים בזה כמה רב ועצום ההבדל ביניהם‪,‬‬ ‫)הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל(‬ ‫בין מלך עליון לבין מלך אביון‪.‬‬ ‫והקשה ר' שמחה זיסל‪ ,‬הכיצד שייך לקרוא לאדם מלך בשעה‬ ‫מלכות השם – שתמליכוני עליכם‬ ‫שמזכירים את מלך מלכי המלכים‪ ,‬וכי איזה דמיון והשוואה קיים‬ ‫"אמר רב כל ברככה שאין בה הזכרת שם אינה ברכה ורבי יוחנן‬ ‫ביניהם שנצרכים אנו לחילוק כלשהוא‪ .‬הלא מלכות בית דוד אסור‬ ‫אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה" )ברכות מ‪.(:‬‬ ‫להזכיר יחד עם מלכות ה'‪ .‬אוריה שהזכיר אדוני יואב לפני דוד‬ ‫"ולכך היה אומר ר"י שאם היה מדלג מלכות של ברכת המוציא‬ ‫המלך נידון להריגה כמורד במלכות )עי' תוס' בקידושין( וא"כ כיצד‬ ‫שצריך לחזור ולברך ואפי' דלג תיבת העולם בלבד דמלך לבד‬ ‫ניתן להזכיר שם מלך על בשר ודם יחד עם מלכות ה'‪.‬‬ ‫אינו מלכות וברכות של שמונה עשרה אין בהן מלכות דאינן באין‬ ‫ומשום כך הרגיש "שיש עלבון וזלזול כשאנו באים להבדיל בין‬ ‫בפתיחה ובחתימה אין שייך מלכות אבל אלהי אברהם הוי כמו‬ ‫מלך עליון למלך אביון" "ועצם הזכרת מלך אביון בכפיפה אחת עם‬ ‫מלכות דאברהם אבינו המליך הקדוש ברוך הוא על כל העולם‬ ‫מלך עליון יש בה ח"ו פחיתות וזלזול בקב"ה שבכלל שייך להשוות‬ ‫שהודיע מלכותו" )תוס' שם(‪.‬‬ ‫כלפיו מלכות בשר ודם" ולכן היה נוהג לדלג קטע זה בפיוט כמובא‬ ‫זה הפי' 'מלכויות' לא שהוא מלך לבד! אלא הכרה במלכות שלו‬ ‫שם‬ ‫עלינו‪" .‬אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם" ומכלל זה מה‬ ‫אך לפי האמור נראה לבאר‪ ,‬שאכן אין בכוונתנו להעמיד חלילה‬ ‫שאמר הגרי"ס "אדם מוכן להמליך את הקב"ה על כל העולם כולו‪,‬‬ ‫חילוק בין הקב"ה למלך בשר ודם ולשבחו ולפארו בכך שגדול הוא‬ ‫מלבד על עצמו"!‬ ‫ממלך אביון‪ ,‬אלא מכוונים הדברים אלינו‪ ,‬אותנו אנו מכנים בשם‬ ‫כך שנוכל לסכם שעבודת המלכויות שלנו ביום ראש השנה‪ ,‬היא‬ ‫מלך אביון‪ ,‬וזאת כפי שהבאנו‪ ,‬שאדם מדומיין לייחס לעצמו כוחות‬ ‫לפוצץ את הבלון הנפוח הנקרא אדם‪ ,‬לנתץ את הדמיון התדמיתי‬ ‫מלכות של ה'‪.‬‬ ‫שהדבקנו לעצמנו כאילו יש בידינו שלטון‪ ,‬להסיר את הכוחות המ־‬ ‫ולזה מכווין אדם על עצמו ואומר 'מלך אביון' חושב אני את עצמי‬ ‫אך זה אינו‪ ,‬שכתב ביום תרועה )ר"ה דף כח ע"א( שלשיטות‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫שנעשה גדול מעת לעת‪ ,‬דהיינו שאם נולד בראש השנה בחצות‪,‬‬ ‫אינו נעשה גדול אלא בעוד שלש עשרה שנים בראש השנה בח־‬ ‫עשרה פעמים תקיעת שופר‬ ‫צות‪ ,‬ולכן אם שמע תקיעת שופר קודם חצות‪ ,‬צריך לחזור ולש־‬ ‫חידה‪ :‬איך יתכן שאדם חייב לשמוע מעיקר הדין עשרה פע־‬ ‫מוע תקיעת שופר לאחר חצות‪ ,‬והעיר רע"א )הגהות( שמשכחת‬ ‫מים תקיעת שופר?‬ ‫לן גם לשיטתנו שנעשה גדול מיד בתחילת היום‪ ,‬אולם אם הביא‬ ‫תשובה‪ :‬חידה זו שאל הגאון רבי דוב לנדו שליט"א‪ ,‬והשיב‬ ‫שתי שערות בחצות‪ ,‬שאז נעשה גדול מן התורה‪ ,‬צריך לחזור‬ ‫עבד של עשרה אדונים‪ ,‬דהנה עבד של שני שותפים ושחרר אותו‬ ‫ולתקוע שופר לאחר חצות‪.‬‬ ‫אדון אחד הוא צריך לשמוע קול שופר‪ ,‬אך רק הצד חירות שלו‬ ‫ובהדרת קודש )סימן כ( תמה בזה‪ ,‬מאי שנא שופר ממגילה‪,‬‬ ‫חייב בשופר‪ ,‬והצד עבדות שלו פטור‪ ,‬כמבואר בראש השנה דף‬ ‫שלגבי מגילה אמרינן שאם נתגייר לאחר הנץ פטור כמבואר בי־‬ ‫כט ע"א‪ ,‬מי שחצי ועבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו‬ ‫רושלמי‪ ,‬ומשמע שאם נתגייר לאחר הנץ פטור כמבואר בירוש־‬ ‫ולא את שאינו מינו‪ ,‬ואפילו את עצמו אינו מוציא‪ ,‬דלא אתי צד‬ ‫למי‪ ,‬ומשמע שעיקר החיוב חל בתחילת היום‪ ,‬ושאר היום הוי‬ ‫עבדות דידיה‪ ,‬ומפיק צד חירות דידיה‪.‬‬ ‫תשלומים לבוקר‪ ,‬ואם כן גם בשופר נאמר שכיון שנפטר בבוקר‬ ‫ואם כן אם בראש השנה מת אחד מאדוניו בלא יורשים נתחייב‬ ‫פטור גם כשהגדיל באמצע היום‪ .‬והשיב שמגילה תלוי בפרוז‬ ‫שוב בתקיעת שופר‪ ,‬כיון שעכשיו נתוסף לחלק החיוב שלו‪ ,‬עוד‬ ‫ומוקף וזה נקבע על פי מקומו של האדם בעת עלות השחר‪,‬‬ ‫חלק ממה שהיה פטור מקודם כאשר שמע קול שופר‪ ,‬והחלק‬ ‫ומהאי טעמא המתגייר בפורים פטור הואיל ולא נעשה פרוז או‬ ‫הזה עוד לא יצא ידי חובת תקיעת שופר‪ ,‬ואם מתו לו עוד שמ־‬ ‫מוקף‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫נוה אדונים כנ"ל בראש השנה בזה אחר זה‪ ,‬כל פעם שמת אדונו‬ ‫וכן מפורש בירושלמי )עירובין פ"ד ה"ה( שנסתפק לגבי גר‬ ‫נתחייב שוב בתקיעת שופר‪ ,‬כדי להוציא את החלק שנתוסף לו‬ ‫שטבל בשבת לאחר שהאיר המזרח‪ ,‬היכן קונה שביתה‪ ,‬הרי‬ ‫כעת‪ ,‬שהיה פטור מקודם‪.‬‬ ‫שאם נתגייר בשבת‪ ,‬חל עליו חיובי השבת גם באמצע השבת‪ ,‬וכן‬ ‫אמנם יש להעיר שאולי כיון שנעשה בן חורין באמצע ראש‬ ‫מבואר ברא"ש )מו"ק פ"ג סימן צו( ששבת חל גם בעצם היום‪,‬‬ ‫השנה‪ ,‬אולי לא נתחייב באמצע ראש השנה בתקיעת שופר‪ ,‬וכמו‬ ‫שאין סוף השבת תשלומין לתחילת השבת‪.‬‬ ‫שכתב בירושלמי )מגילה פ"ב ה"ג( גר שמל לאחר שהאיר המז־‬ ‫)חשוקי חמד ר"ה כט‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫רח כבר נפטר ממגילה‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫למלך‪ ...‬וכי לזה יקרא מלך? הלא 'בלה ורד שחת בשאול ובתחת'‪,‬‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫אלא הראוי להיקרא מלך‪ ,‬אבל המלך האמתי‪ ,‬הוא 'מלך עליון'‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫שתקפו לעד ותפארתו עדי עד‪.‬‬ ‫מאריכים בר"ה בפיוטים ובתפילות על חצות" )רמ"א‬ ‫)הגרש"ז דרוק שליט"א(‬ ‫סימן תקפ"ד ס"א(‪ ,‬וכתב שם ה"מגן אברהם " )הובא במ"ב(‬ ‫דהיינו לכל הפחות עד חצות‪.‬‬ ‫ר"ה שחל בשבת – עיצומו של יום שבת מתקן‬ ‫והעירו בזה כיצד הותר הדבר‪ ,‬והרי בעינן חציו לה' וח־‬ ‫נשאל רבינו בעל 'בן איש חי'‪:‬‬ ‫ציו לכם‪ ,‬וראש השנה יש בו דין ושמחת בחגך )מ"ב סימן‬ ‫"שאלה‪ :‬בזמן הזה כשחל ראש השנה בשבת דאין תוקעין משום‬ ‫תקצ"ז סק"א(‪ ,‬ולגבי יו"ט כתב המ"ב )סימן תקכ"ט( שיש‬ ‫גזרה שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים‪ ,‬וכן הוא הדין כשחל יום‬ ‫לגעור בחזנים המאריכים יותר מחציו של יום?‬ ‫ראשון דסוכות בשבת שאין נוטלין לולב‪ ,‬ואף על פי שהוא מצות‬ ‫והשיב על כך מו"ר שליט"א‪ :‬יתכן שבראש השנה התפי־‬ ‫עשה מן התורה‪ ,‬איך משום גזרה שמא יעביר ד' אמות ברשות הר־‬ ‫לות ג"כ מ"חציו לכם"‪ ,‬שהרי מתפללים על כל השנה‪.‬‬ ‫בים‪ ,‬יבטלו חז"ל מצות עשה מן התורה‪ ,‬והלא אין ודאי נדחה מפני‬ ‫מטעם זה יש לבאר דברי ה"מגיד משרים" )הובאו במ"א‬ ‫הספק‪ ,‬ובעלמא אמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה וכאן העשה‬ ‫סימן תקצ"ז( שלא לאכול בשר ולשתות יין בר"ה‪ ,‬אף שבכל‬ ‫נדחה מפני ספק של לא תעשה דילמא יעביר‪.‬‬ ‫יו"ט חייב בבשר ויין צ"ל דבר"ה זה העונג‪ ,‬שהרי מתפלל על‬ ‫"ועוד רצינו לידע‪ ,‬מאחר דעל ידי מצות עשה של תקיעת השופר‬ ‫כל השנה‪ ,‬וזהו עינוגו‪ .‬לשאלה האם עד כדי כך תפילות ר"ה‬ ‫נעשה הנסירה ונתקן הפגימות‪ ,‬אם כן כשחל ראש השנה בשבת‬ ‫נחשב כעונג יו"ט וכ"חציו לכם"‪ ,‬השיב מו"ר‪ :‬למה לא‪.‬‬ ‫במה נתקן ונעשה כל דברים הנעשים ע"י תקיעת שופר למעלה‪.‬‬ ‫בילקוט )תהלים ק"ב( מבואר שתפילת ראש השנה‬ ‫וכן בענין נטילת לולב שהוא המשכת החסדים דבר יום ביומו‪ ,‬במה‬ ‫ויוהכ"פ כוחה כ"נביא"‪ ,‬כ"כהן" וכ"בית המקדש" והטעם כ‬ ‫יהיה המשכת החסדים אותו היום‪ .‬יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה"‪.‬‬ ‫תשובה למעלה מהכל‪.‬‬ ‫)מחזור שי"ח שפתותינו‬ ‫וכה השיב‪:‬‬ ‫"הטעם דשמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים לא אמרו רז"ל‬ ‫אלא בשביל לעשות טעם פשטי ונגלה לגזרתם לפני המון ישראל‪,‬‬ ‫כדי שתתקבל גזרתם אצל כל אדם ולא תהיה גזרה שאין בה טעם‪,‬‬ ‫בישיבת ראדין ומחוסר מקום ואפשרות סרבה ההנהלה לקבלם‪.‬‬ ‫אך אין זה עיקר הטעם שלהם‪ ,‬אלא העיקר הוא מפני שהם ידעו‬ ‫הבחורים נכנסו לקבל ברכה ממרן החפץ חיים זצוק"ל‪ .‬תוך כדי‬ ‫ברוח קדשם שהתיקון הנעשה ע"י מצות אלו ביום זה‪ ,‬הנה כאשר‬ ‫שיחה נודע לו שהם נכדי הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצוק"ל‪.‬‬ ‫חל יום זה בשבת הנה הוא נעשה מאיליו מכח קדושת השבת ואין‬ ‫קרא מרן החפץ חיים להנהלת הישיבה וביקש לאפשר בכל זאת‬ ‫צריך לעשותו על ידינו‪ .‬לכן בעבור כבוד שבת תקנו שלא לתקוע‬ ‫לתלמידים להתקבל בישיבה‪.‬‬ ‫ביום זה ולא יטלו לולב‪ ,‬להורות שהתיקון של המצות האלה הוא‬ ‫כשנשאל מדוע הוא כל כך משתדל עבורם שלא כהרגלו‪ ,‬השיב‬ ‫נעשה מאיליו ע"י קדושת השבת‪.‬‬ ‫החפץ חיים‪ :‬כיון שמתקרבים ימי הדין רצונו עז שנכדיו של סנגורן‬ ‫"אך זה הטעם הוא סוד ונסתר ולא יספיק להמון ישראל‪ ,‬ולכן‬ ‫של ישראל יתפללו במחיצתו יחד עם כל בני הישיבה‪.‬‬ ‫הוכרחו לעשות טעם אחר לגזרתם‪ ,‬והוא שמא יעבירנו ד' אמות‬ ‫סיפר רבי ירחמיאל קיפניס על אחד מימי ראש השנה במחיצת‬ ‫ברשות הרבים‪ .‬ומאחר שהם מוכרחים לגלות הזה הטעם‪ ,‬על כן‬ ‫בעל ה"חפץ חיים" בשנותיו האחרונות‪ .‬אני זוכר פעם באחד מימי‬ ‫במקדש דלא שייך זה הטעם דשמא יעביר ד' אמות תוקעין‪ ,‬וכן‬ ‫ראש השנה אצל הגאון הצדיק בעל ה"חפץ חיים" בראדין והיה זה‬ ‫במקום שיש סנהדרין של כ"ג שהם סנהדרי קטנה‪ ,‬ג"כ תוקעין‪,‬‬ ‫בשנותיו האחרונות כשמרן ה"חפץ חיים" כבר לא התפלל בישיבה‬ ‫משום דבפני בית דין לא שייך טעם זה‪ .‬ולעולם עיקר הטעם הוא‬ ‫אלא בביתו‪ ,‬הכניסו אותו לבית המדרש באותו ראש השנה על פי‬ ‫משום דהתיקונים הנעשים ע"י מצוה זו הם נעשים מאליהם מכח‬ ‫בקשתו שיש לו משהו לומר ל"עולם" ואז הביאוהו לבית המדרש‬ ‫תוספת קדושת השבת‪.‬‬ ‫ליד הכניסה שכן להגיע עד למזרח היה קשה מדי ללכת והוא אמר‬ ‫"וכל זה בחלק ה'מעשה' אבל בחלק ה'דיבור'‪ .‬גם כשחל בשבת‬ ‫שהוא רוצה רק לעורר את הציבור‪ ,‬שהנה מתפללים "זכרנו לחיים‬ ‫אנחנו מקיימים המצוה‪ ,‬כי חלק הדיבור של מצות תקיעת שופר‬ ‫מלך חפץ בחיים" הציבור מפרש לעצמו כך‪" :‬זכרנו לחיים" כי אתה‬ ‫מתקיים ע"י פרשת המפטיר שקורין 'יום תרועה יהיה לכם'‪ ,‬וגם‬ ‫הרי "מלך חפץ בחיים" אתה ריבונו של עולם הרי רוצה שבני אדם‬ ‫ע"י הפסוקים שמזכירין בתפלת מוסף‪ .‬וכן כשחל יום ראשון של‬ ‫יחיו‪ ,‬אולם – אמר – מרן ה"חפץ חיים" לתלמידי הישיבה – תכוונו‬ ‫סוכות בשבת אנחנו מקיימים חלק הדיבור של מצות לולב ומיניו‬ ‫את הביאור דלהלן‪" :‬זכרנו לחיים" אנו מתפללים להקב"ה שהוא‬ ‫בפרשה שקורין בספר תורה שאומרים פסוק 'ולקחתם לכם ביום‬ ‫יזכרנו לחיים‪ ,‬ואיזה סוג של חיים אנו מבקשים? מלך חפץ בחיים‪.‬‬ ‫הראשון' וכו'‪.‬‬ ‫אנו מבקשים כזה סוג של חיים שהמלך החפץ בחיים חפץ ורוצה‬ ‫"והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי"‪.‬‬ ‫בהם!‬ ‫)שו"ת תורה לשמה‪ ,‬סי' תלו(‬ ‫קולו החלוש כמובן שלא נשמע היטב ולא הגיע לאזני כל בני‬ ‫הישיבה‪ ,‬ועל כן תלמידו הגדול‪ ,‬מרן הגאון רבי אלחנן ווסרמן הי"ד‬ ‫ראש השנה במחיצת החפץ חיים – א'‬ ‫שנכח במקום‪ ,‬כמנהגו המפורסם להסתופף בצל רבו מרן ה"חפץ‬ ‫שיהיו עמנו בראש השנה‪...‬‬ ‫חיים" בתקופת הימים הנוראים חזר על דברי מרן ה"חפץ חיים"‬ ‫סיפר הגה"צ רבי זאב צ'ציק זצ"ל‪ ,‬פעם באו שני בחורים ללמוד‬ ‫בקול רם שיגיע לאוזני כולם‪ .‬אני זוכר עד עתה את חרדתו העצו־‬ ‫‪9‬‬ ‫מה של רבי אלחנן מהדר גאונו של רבו הקדוש‪ .‬לפני שהיה מזכיר‬ ‫את שמו של רבו מרן בעל ה"חפץ חיים" היה עומד בכזה פחד‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫ואימה יוצא מן הכלל‪ ,‬לא יאומן כי יסופר‪ .‬פעם מנה שמונה תיבות‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫שהוסיף מרן בעל ה"חפץ חיים" בדרשתו בראש השנה יתר על‬ ‫דרשתו בשנה הקודמת‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬אם מאריך ולא גמר הסליחה כשהתחילו הציבור‬ ‫)מאיר עיני ישראל – מוסף שבת קודש(‬ ‫סליחה חדשה‪ ,‬האם ימשיך בסליחה שלו‪ ,‬שכך יגמור עכ"פ‬ ‫כמה סליחות‪ ,‬או עדיף להתחיל תמיד עם הציבור אע"פ‬ ‫שלא יגמור אותן?‬ ‫ראש השנה במחיצת החפץ חיים – ב'‬ ‫תשובה‪ :‬יגמור הסדר‪.‬‬ ‫שח הגאון רבי אליעזר טורק שליט"א‪ :‬הגאון רבי מנחם צבי‬ ‫*‬ ‫ברלין שליט"א‪ ,‬ראש ישיבת 'רבינו חיים עוזר'‪ ,‬מספר כי שמע‬ ‫שאלה‪ :‬המאחר לסליחות ומגיע באמצע‪ ,‬האם יאמר עם‬ ‫פעם על תלמיד חכם צעיר מגרוזיה‪ ,‬שיצא למסע לליטא כדי‬ ‫הציבור היכן שאוחזים‪ ,‬או שיתחיל מהתחלה‪ ,‬ויאחז כל‬ ‫לקבל 'סמיכה' ממרן הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל‪ .‬כיוון שהיה זה‬ ‫הזמן במקום שונה מהציבור‪) .‬וכמובן שי"ג מידות יאמר‬ ‫כמה ימים לפני ראש השנה‪ ,‬החליט אותו תלמיד חכם להמשיך‬ ‫עם הציבור רק בסליחות יאחז במקום אחר(?‬ ‫אחר כך לראדין‪ ,‬ולשהות ביום הדין – הקדוש והנורא במחיצתו של‬ ‫תשובה‪ :‬כרצונו‪.‬‬ ‫הכהן הגדול מאחיו‪ ,‬מרן ה'חפץ חיים' זצ"ל‪ .‬ה'חפץ חיים' אכן קיבלו‬ ‫)שאלת רב(‬ ‫בסבר פנים יפות‪ ,‬והזמינו לסעוד על שולחנו בליל ראש השנה‪.‬‬ ‫הייתה זו חוויה שנשמרה בזכרונו לנצח‪ ,‬והוא מסר כמה וכמה‬ ‫פנינים שזכה לשמוע בהזדמנות מיוחדת זו‪ .‬בין כל הרגשי הקודש‬ ‫הוא יכול לעשות מלאכה בשבת‪...‬‬ ‫והאימרות הנוקבות‪ ,‬אמר ה'חפץ חיים' בעת הסעודה כך‪:‬‬ ‫השאלה נכנסה באותו שכן כארס של עכנאי‪ .‬הוא הזדעזע‪ ,‬פרץ‬ ‫"כל יהודי צריך לדעת את ההבדל היסודי והעצום שבין קיום‬ ‫בבכי סוער ופנה לרבי שלמה זלמן ביפחה קורעת לב‪" :‬אני מקבל‬ ‫מצווה‪ ,‬לחלילה וחס עשיית עבירה‪ .‬כאשר יהודי נכנס לעול מצוות‪,‬‬ ‫עלי מהיום שלא להדליק את הפתיליה בשבת; אינני מוכן כי תא־‬ ‫קוראים לו 'בר מצוה' – בן של מצווה‪ ,‬כי המצוות קשורות ומחו־‬ ‫מרו עליי שאני גוי!"‪....‬‬ ‫ברות עימו כמו בן שאינו יכול לנתק את הקשר הטבעי עם אביו‪.‬‬ ‫כך זה כל יהודי‪ ,‬בכל מצב‪ .‬הוא יודע בפנימיות ליבו את ערכו‪,‬‬ ‫אבל יהודי שנפל רחמנא ליצלן בעשיית חטא‪ ,‬גם אם הוא שקוע‬ ‫וגם אם הוא חלילה נופל – הוא עדיין רוצה להישאר מחובר למקור‬ ‫בדבר‪ ,‬לא עלינו‪ ,‬הרי שכינויו הוא 'בעל עבירה'‪ ,‬ולא 'בר עבירה' –‬ ‫טהור‪ .‬לכן‪ ,‬כשהוא שב בתשובה מאיזה מקום שלא יהיה – הדרך‬ ‫כיון שזה אינו קשר דם‪ ,‬אלא כקשר בין בעל לאשה הניתן לניתוק‬ ‫סלולה לפניו‪ ,‬כי בנקודה הפנימית הוא עדיין מחובר בקשר חם‪...‬‬ ‫ולביטול"‪.‬‬ ‫עניין זה מוביל לרובד נוסף בהבנת מהות התשובה‪ .‬אם אמרנו‬ ‫נמצא‪ ,‬שכאשר עושים מצווה‪ ,‬מתקשרים עם הבורא יתברך‬ ‫שהתשובה טמונה מעצם מהותה בפנימיותו של כל יהודי‪ ,‬הרי‬ ‫בקשר בל ינתק‪ ,‬מרומם ומזכך‪ :‬ואם נכשלים חלילה בעבירה‪ ,‬הרי‬ ‫שיש בזה משהו עמוק אף יותר – התשובה היא יסוד מוסד בכל‬ ‫שעלינו לא לפול ברוחינו‪ ,‬אלא תיכף ומייד לקיים בעצמינו "הת־‬ ‫הבריאה כולה!‬ ‫נערי מעפר קומי" ולשוב אל טהרתינו כבראשונה – כי העבירה‬ ‫כבר מבריאת העולם נבראה התשובה‪ ,‬כחלק בלתי נפרד מי־‬ ‫לעולם לא נהפכת לחלק מן המהות של היהודי!‬ ‫צירתו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שכן בלעדיה לא היה לעולם קיום‪.‬‬ ‫זהו חז"ל מפורש )שה"ש ו‪ ,‬א(‪'" :‬אל גינת אגוז ירדתי'‪ ,‬אמר חורי‪:‬‬ ‫"הלא אם תיטיב שאת"‪ ,‬אמר הבורא לקין – יש אפשרות לשאת‬ ‫מה אגוז זה אם נופל לתוך הטינופת‪ ,‬את נוטלו ומורקו ושוטפו‬ ‫את החטא‪ .‬אמירה זו לקין‪ ,‬אומר הגאון הצדיק רבי ראובן הכסטר‬ ‫ומדיחו‪ ,‬והוא חוזר כתחילתו‪ ,‬והוא יפה לאכילה‪ .‬כך כל מה שיש־‬ ‫שליט"א‪ ,‬משגיח ישיבת מיר‪-‬ברכפלד‪ ,‬בשם רבו המשגיח דליקווד‬ ‫ראל מתלכלכין בעוונות כל ימות השנה‪ ,‬בא יום הכיפורים ומכפר‬ ‫הגאון הצדיק רבי נתן מאיר ויכטפויגל זצ"ל‪ ,‬היא שיחת המוסר‬ ‫עליהם"‪.‬‬ ‫הראשונה שמופיעה בתורה – והיא עוסקת במצוות התשובה‪ ,‬ולא‬ ‫אצל כלל ישראל החטא אינו פוגם בפנימיותם‪ ,‬הוא דבוק רק‬ ‫בכדי‪.‬‬ ‫בהם רק בחיצוניותם‪ ,‬לכן על ידי מריקה ושטיפה יכול האדם בק־‬ ‫הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו וחסדיו‪ ,‬נתן לנו את האפשרות‬ ‫לות לקנחו‪ .‬זהו גדר כפרת יום הכיפורים‪ ,‬שמגיע ומקנח את עוונו־‬ ‫לחזור בנו ממעשינו‪ ,‬אך אנו צריכים להאמין בכח הזה‪ ,‬ולהפנים‬ ‫תיהם של ישראל כלא היו‪ .‬עמוד ההוראה‪ ,‬מרן הגאון רבי שלמה‬ ‫שהוא באמת משנה אותנו‪ ,‬ואחרי התשובה האדם הוא ממש כתי־‬ ‫זלמן אויערבאך זצ"ל‪ ,‬סיפר פעם דוגמה מוחשית לכך‪ ,‬כי יהודי‪ ,‬אף‬ ‫נוק שנולד‪.‬‬ ‫על פי שחטא‪ ,‬נשאר זך וטהור בעצמותו‪:‬‬ ‫)אוצרותיהם אמלא(‬ ‫בשכנותו של רבי שלמה זלמן ב'שערי חסד' התגורר יהודי חי־‬ ‫לוני‪ ,‬שנהג רחמנא ליצלן לחלל את השבת בקביעות‪ ,‬והיה מדליק‬ ‫טבעו של התפוח שאחרי קילופו‪ ,‬מתחיל צבעו‬ ‫את הפתיליה בעיצומו של היום המקודש‪ .‬רבי שלמה זלמן לא‬ ‫חשב כי יצליח לשכנע את האיש להיטיב את דרכיו‪ ,‬אך חשש‬ ‫להשחיר‬ ‫מנזק חינוכי שהיה עלול להיגרם לבני ביתו‪ ,‬למראה יהודי שאינו‬ ‫מנהג ישראל לטבול תפוח בדבש‪ ,‬ולומר‪" :‬יהי רצון שתחדש‬ ‫שומר שבת‪ .‬הוא פנה אל השכן‪ ,‬ושאל אותו האם הוא מוכן כי רבי‬ ‫עלינו שנה טובה ומתוקה"‪ .‬הסבר נאה הביא בהקשר לכך הגה"צ‬ ‫שלמה זלמן יספר לילדיו‪ ,‬כי השכן אינו נמנה על בני ברית‪ ,‬ולכן‬ ‫רבי אהרן טויסיג‪ :‬טבעו של התפוח‪ ,‬שאחרי קילופו‪ ,‬מתחיל צבעו‬ ‫‪10‬‬ ‫כבקרת רועה עדרו‪ ,‬מעביר צאנו תחת שבטו‪ ,‬כן‬ ‫להשחיר‪ .‬כדי לשמור על מראהו בכל זאת‪ ,‬ניתן למרוח על הפרי‬ ‫תעביר ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי‪ ,‬ות־‬ ‫דבש‪ .‬סגולתו הטבעית של הדבש מגינה על מראה התפוח ושו־‬ ‫מרת עליו לבל ישחיר‪ .‬כשאנו לוקחים בליל ראש השנה תפוח‬ ‫חתוך קצבה לכל בריותיך‪ ,‬ותכתוב את גזר דינם‬ ‫בדבש‪ ,‬אנו אומרים בזאת לה' יתברך‪ :‬עם ישראל‪ ,‬שנמשל לתפוח‪,‬‬ ‫)מתוך 'ונתנה תוקף'(‪.‬‬ ‫עובר כל כך הרבה צרות וייסורים‪ ,‬ולפעמים מרוב צרות‪ ,‬בלבולים‬ ‫נראה דמונח בדימוי לרועה המבקר את צאנו מוסר השכל‬ ‫ודחקות‪ ,‬אנחנו עושים מעשים נגד רצונך‪ ,‬ובכך משחירים את פנינו‬ ‫עצום ונורא‪ ,‬שהרי כיצד מבקר הרועה את צאנו‪ ,‬וכיצד הוא בודק‬ ‫בעבירות ומעשים שאינם ראויים‪.‬‬ ‫אותם האם הם ראויים להמשיך לחיות‪ ,‬או שמא מתאימים הם‬ ‫אך‪ ,‬ריבונו של עולם‪ ,‬אנא תזכינו בשנה טובה ומתוקה‪ :‬תמרח‬ ‫יותר לבית השחיטה‪ ,‬והתשובה היא שאם הכבש נותן פריון‪ ,‬אם‬ ‫ותציף אותנו בדבש‪ ,‬אך טוב וחסד ירדפונו‪ ,‬ותראה כיצד אנו‬ ‫הוא ממשיך לתת חלב‪ ,‬והצמר שלו מחמם את הבריות‪ ,‬הרי שה־‬ ‫פתאום מצליחים לשמור על מראנו ומשתדלים להיות יותר ויותר‬ ‫רועה ישאיר אותו בעדרו‪ ,‬אבל ברגע שהכבש הפסיק לתת חלב‪,‬‬ ‫טובים אליך‪.‬‬ ‫וגם צמרו אינו פורה כפי שהיה בעבר‪ ,‬הוא יובל מיידית לבית‬ ‫)הרב שלמה לוונשטיין מתוך "ומתוק האור" סדר תפילותינו‬ ‫השחיטה‪ .‬הרי לנו כלל גדול ויסוד‪-‬מוסד בדרכי שמים‪ ,‬אם האדם‬ ‫בהוצאת "יפה נוף"(‬ ‫מוכיח את פריונו‪ ,‬וממשיך לתרום מכישוריו‪ ,‬מחמם את הבריות‬ ‫ב'צמרו'‪ ,‬וגורם להרבות כבוד שם שמים בעולם‪ ,‬לאדם כזה נות־‬ ‫נים חיים‪.‬‬ ‫ובמה בשופר‬ ‫ויסוד זה כתב המשך חכמה בפרשת אמור )ויקרא כג כב‪ ,‬ד"ה‬ ‫"אמר הקדוש ברוך הוא נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם‬ ‫במדרש( לגבי בנימין הצדיק‪ ,‬שאמרו חז"ל )ב"ב דף יא ע"א(‬ ‫גשמי שנה ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות‬ ‫שהוסיפו לו כ"ב שנה בגלל שהחיה אלמנה ושבעת בניה‪ ,‬ואע"פ‬ ‫מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם‬ ‫שהיה צדיק עוד לפני כן‪ ,‬מ"מ כל הזכויות הרגילות לא הועילו לו‬ ‫לפני לטובה ובמה בשופר" )טז‪ ,.‬לד‪.(:‬‬ ‫לקרוע גזר דינו‪ ,‬וביאר המשך חכמה‪' :‬ושמעתי‪ ,‬כי היה מלא מצוות‬ ‫מקשים העולם‪ ,‬מה הפירוש במה בשופר‪ ,‬הלא כבר אמר שת־‬ ‫ומעשים טובים‪ ,‬שלכן נקרא צדיק‪ .‬רק לחיות מה שאינו מגיע‬ ‫מליכוני עליכם ע"י אמירת מלכויות‪ ,‬ושיעלה זכרוניכם לפני לטובה‬ ‫לו ולהוסיף על ימיו‪ ,‬צריך להיות מדה כנגד מדה‪ ,‬במה שהחיה‬ ‫ע"י שתאמרו זכרונות א"כ מה המשך הענין ובמה בשופר?‬ ‫לאשה ושבעת בניה‪ ,‬כן יוסיפו לו חיים"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וי"ל על דרך צחות כי ה"במה" מתייחס במה יהיה זה "לפני"‪,‬‬ ‫וביאור הדברים הם כך‪ ,‬דרכי שמים הם שבשביל מצוות ומעשים‬ ‫אכן תאמרו מלכויות תאמרו זכרונות אבל צריך שאמרו לפני וזה‬ ‫טובים‪ ,‬יהיו כמה שהם גדולים‪ ,‬בשביל זה לא מוסיפים לאדם חיים‪.‬‬ ‫במה בשופר‪ ,‬כמו שאמרו האריז"ל והבית הלוי שהשופר אין בו‬ ‫שהרי הוקצבו לו מלכתחילה כך וכך שנים‪ ,‬ועם זה הוא חי‪ .‬להוסיף‬ ‫מילים‪ ,‬אין בו שימושים בפה שחטא בלה"ר ושאר עונות‪ ,‬אלא‬ ‫חיים כיון שהוא צדיק‪ ,‬זה לא עושים‪ .‬אבל ישנה מידה שקוראים לה‬ ‫נשימה בלבד! נשימה כזאת שמביאים לפני הקב"ה ומביאים בזה‬ ‫'מידה כנגד מידה'‪ ,‬שכל אדם שמוסיף חיים למישהו אחר‪ ,‬חייב‬ ‫אני שלך! הנשימה שיש בקרבי גם היא שלך! אין לי כלום! בזה‬ ‫הקב"ה להוסיף לו חיים‪ .‬ולכן הצדקות שלו עדיין לא היתה בכוחה‬ ‫המלכויות והזכרונות נעשים "לפני" לכן תוקעים לאחר מלכויות‬ ‫להוסיף לו חיים‪ ,‬כי כדי להוסיף לו חיים – הולכים ומסתכלים אם‬ ‫לאחר הזכרונות!‬ ‫הוא הוסיף למישהו אחר חיים‪ ,‬אז יוסיפו לו גם חיים‪ ,‬ונפלא‪.‬‬ ‫)הגרש"ז דרוק שליט"א(‬ ‫)הגר"י זילברשטין שליט"א(‬ ‫אם כבנים ואם כעבדים‬ ‫הפחד גם כשהדיין הוא האב‬ ‫ללובש צדקות ביום דין‪ ,‬למוחל עוונות בדין )פיוט‬ ‫ולכאורה אם אנו בדרגה של בנים‪ ,‬מה הפחד ואימת הדין‪ ,‬הרי‬ ‫'ובכן לך הכל יכתירו‪ ,‬לקל עורך דין'‪ ,‬הנאמר בחזרת הש"ץ‪ ,‬בשח־‬ ‫האב מרחם על הבן‪ ,‬ורוצה את טובתו של הבן‪ ,‬וכשהבן מבקש דבר‬ ‫רית ליום א' דר"ה(‪.‬‬ ‫מאביו‪ ,‬האב נותן לו את מה שהוא מבקש‪.‬‬ ‫שמעתי מדודינו הגאון ר' אליעזר פלצ'ינסקי זצ"ל )ראש ישיבת‬ ‫אבל באמת זה תלוי מה היא הבעיה שיש לבן‪ ,‬ואם הבעיה היא‬ ‫בית אריה‪ ,‬ומח"ס שלום יהודה‪ ,‬חתן הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל(‬ ‫רק במה שאינו מכבד את אביו כראוי‪ ,‬אזי האב מוחל על כבודו‬ ‫לפרש‪ ,‬שהקב"ה לובש מעיל מהצדקות שעושים בני אדם‪ ,‬ובמעיל‬ ‫ומכאן ולהבא יכבד כראוי‪ .‬אבל אם יש לבן מחלה גופנית‪ ,‬וצ־‬ ‫זה מתכסה ויושב על כסא המשפט‪ ,‬וכל אחד ואחד ישתדל לשזור‬ ‫ריך לעשות ניתוח שיש בו ייסורים וכאבים‪ ,‬אזי אף על פי שהאב‬ ‫עוד חוט ועוד חוט בבגד הנארג מחסדי בני אדם והצדקה שהם‬ ‫מרחם על הבן ואינו רוצה להכאיב לו‪ ,‬בודאי יעשה את הניתוח‪,‬‬ ‫עושים‪.‬‬ ‫מפני שמוכרחים לעשות את הניתוח לטובתו של הבן‪ ,‬ולמרות‬ ‫וגיסי מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל פירש דנקט לשון 'לבוש' בצד־‬ ‫שיכאב לבן‪ ,‬הרי זוהי גם התרופה בשבילו‪.‬‬ ‫קה‪ ,‬וכדמצינו בישעיה )נט‪ ,‬יז( 'וילבש צדקה כשריין וכובע ישועה‬ ‫וכך גם ברוחניות‪ ,‬אם יש לאדם חטאים שקשה לעשות תשובה‬ ‫בראשו וגו''‪ ,‬ובאיוב )כט‪ ,‬יד( 'צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף‬ ‫עליהם‪ ,‬כמו שכתב הרמב"ם )הלכות תשובה ז‪ ,‬ג( שיש חטאים‬ ‫משפטי'‪ ,‬כי כולו מעוטף בצדקה לרחם על בריותיו‪.‬‬ ‫שקשה לפרוש מהם ולחזור בתשובה עליהם‪ ,‬כשהחטא הוא במי־‬ ‫)הגר"י זילברשטיין(‬ ‫דות רעות כמו כעס וגאווה‪ ,‬שצריך לשנות את הטבע ולתקן את‬ ‫‪11‬‬ ‫תשובה שלא רק אנחנו חושבים שהיא שלמה‪ ,‬אלא לפניך! שגם‬ ‫האופי‪ ,‬ושינוי הטבע הוא עבודה גדולה וקשה מאד‪ ,‬ואם לא עושים‬ ‫לפני הקב"ה‪ ,‬חוקר לב ובוחן כליות‪ ,‬יהיה גלוי וידוע שהיא תשובה‬ ‫תשובה יש צורך בייסורים שממרקים ומכפרים העוונות‪.‬‬ ‫שלמה‪ ,‬וכמו שכתב הרמב"ם )הלכות תשובה ב‪ ,‬ב( שיעיד עליו‬ ‫)ישיבת פוניבז'‪ ,‬אלול תשע"ב(‬ ‫יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם‪.‬‬ ‫ואמנם אלו הן דרגות גבוהות מאד‪ ,‬אבל אפשר לבקש ולהתפלל‬ ‫על זה‪.‬‬ ‫"החזירנו בתשובה שלמה לפניך"‬ ‫ומסופר על בעל מנוחה וקדושה שפעם אחת כשאמר בסליחות‬ ‫והנה אנו מבקשים בתפילה באבינו מלכנו וגם בשמונה עשרה‬ ‫"לך השם הצדקה ולנו בושת הפנים" הוא הרגיש ממש את בושת‬ ‫בכל יום "והחזירנו בתשובה שלמה לפניך"‪ ,‬ומזכירים בזה שלושה‬ ‫הפנים‪ ,‬והרגשה חושית של בושה עד שהתחיל לבכות‪ ,‬ורק פעם‬ ‫לשונות‪ :‬תשובה‪ ,‬שלמה‪ ,‬לפניך‪ ,‬ויש להתבונן מה הם שלושת הל־‬ ‫אחת זה היה אצלו‪ ,‬ולא היה יכול עוד פעם להגיע לזה‪ ,‬וכל ימיו‬ ‫שונות האלו‪.‬‬ ‫השתוקק לזכות להגיע שוב למדרגת הבושה כפי שהרגיש בפעם‬ ‫והנה זה מובן שיש 'תשובה' ויש 'תשובה שלמה'‪ ,‬כי יש הרבה‬ ‫ההיא‪.‬‬ ‫מדרגות בתשובה‪ ,‬ואנו רוצים לזכות לתשובה שלמה עם כל המ־‬ ‫ובאמת כתב רבינו יונה בשערי תשובה )א‪ ,‬כא‪-‬כב( שמדרגת‬ ‫דרגות‪ ,‬ועם סייעתא דשמיא זה שייך‪ ,‬ועל זה מתפללים והחזירנו‬ ‫הבושה היא גבוהה מאד‪ ,‬וכתב שם "וישיג אדם מדרגת הבושה‬ ‫בתשובה שלמה‪ ,‬שנזכה לסייעתא דשמיא לחזור בתשובה שלמה‬ ‫בהתבודד לחשוב בגדולת השם וכמה רבה רעת הממרה את פיו‬ ‫עם כל מדרגות התשובה‪ ,‬אך עדיין יש להבין מה הכוונה 'לפניך'‪.‬‬ ‫ובזכרו תמיד כי השם רואה מעשיו ובוחן כליותיו וצופה מחשבו־‬ ‫וביאר מו"ר הגה"צ רא"א דסלר זללה"ה )מכתב מאליהו ח"ד‬ ‫תיו"‪ ,‬ויש הרבה דרגות בזה‪.‬‬ ‫עמ' ‪ (315‬כי לפעמים נדמה לאדם שהוא כבר חזר בתשובה‬ ‫וכן בכל ענייני הרוחניות יש הרבה דרגות‪ ,‬וכל דרגה הכי קטנה‬ ‫שלמה‪ ,‬וכבר התחרט על העבר וקיבל על להבא‪ ,‬אבל הקב"ה יודע‬ ‫כשאדם מתקדם בה קצת אין לשער גודל חשיבותה‪ ,‬ואין לשער‬ ‫ומכיר בו שאין תשובתו שלמה‪ ,‬ועדיין אין חרטתו וקבלתו מספי־‬ ‫את הערך של כל מעשה קטן וכל התעוררות‪ ,‬וכפי שביקש מרן‬ ‫קים‪ ,‬ועל זה מבקשים והחזירנו בתשובה שלמה 'לפניך'‪ ,‬שתהיה‬ ‫הגרא"מ שך זללה"ה בצוואתו 'מחשבה אחת של מוסר'‪ ,‬שכל מח־‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫נתכוין בתקיעות של יום השני למצוה דאורייתא ‪ -‬וכונה למצוה דרבנן אם מועלת לדאו'‬ ‫מעשה שהיה באחת הישיבות בארצנו הקדושה שראש הישיבה דיבר עם כמה בחורים ביום השני של ראש השנה לאחר‬ ‫התפילה‪ ,‬ובתוך הדברים נודע לו שהם סברו שקיימו גם היום מצוה דאו' של תקיעת שופר ולא ידעו שכל דין יו"ט שני ומ־‬ ‫צוותיו הוא רק מדרבנן‪ .‬ואמר להם ראש הישיבה שהיות ומחשבתם היתה למצוה דאו' הרי הם עברו על בל תוסיף‪ ,‬ונמצא‬ ‫מצותם באה בעבירה ועל כן שישמעו שוב התקיעות‪.‬‬ ‫וכאשר הציעו זאת לפני הגאון רבי דב לנדו שליט"א טען שהיות ובעינן כונת משמיע ושומע‪ ,‬והמשמיע )דהיינו הבעל תוקע(‬ ‫לא טעה בטעות זו ידע שזה דרבנן‪ ,‬נמצא שבכונת שומע לחוד לא הוסיפו מצוה כהלכתה שעדיין חסר במעשה המצוה שזה‬ ‫בלא כונת משמיע ממילא אין כאן בל תוסיף‪.‬‬ ‫ועצם הדבר שיש בזה בל תוסיף כן סובר הבכורי יעקב ]סי' תרנ"ח סוס"ק א'[ וכתב דמי שזוכה לגור בירושלים יכוין בשאר‬ ‫ימי החג שאם יש מצוה דאו' מכוין לצאת מצוה דאו' כיון שאם יחשוב שזה ודאי דרבנן הרי הוא נמצא בספק בל תוסיף‪] .‬וכ"כ‬ ‫בחלקת יואב או"ח סי' ל"ג[ ויסד דבריו על דברי הרמב"ם פ"ב מהל' ממרים ה"ט‪ .‬ולולא דבריו היה מקום לומר שזה רק כאשר‬ ‫בי"ד מכוונים להוסיף על מצוות התורה אבל אדם פרטי שטועה לא‪) .‬אכן בסה"מ הקצר של הח"ח כתב דלאו דוקא בי"ד אלא‬ ‫ה"ה חכם(‪ .‬והגרד"ל הביא שכן הוא ברמב"ן עה"ת פ' ואתחנן שלאו דוקא בי"ד אלא כל אדם שמוסיף וזה כדברי הבכורי יעקב‪.‬‬ ‫אכן יש מקום עיון דבמקום אחר הבאנו מהרמב"ן ]במלחמות בראש השנה דף כ"ח[ דבל תוסיף אין עוברים רק בכונת‬ ‫הוספה אבל בשוגג שאין כונת הוספה ליכא איסור כלל‪ ,‬וכן ראיתי מובא בשם המהרי"ל דיסקין זצ"ל‪ ,‬ולפי דבריהם כלל אין‬ ‫באופן דידן משום בל תוסיף כיון שהכל נעשה משוגג בחוסר ידיעה‪.‬‬ ‫ולענין מצוות צריכות כונה כאשר מכוין למצוה דרבנן אם מהני לצאת מן התורה‪ ,‬היה רגיל רבינו להביא מדברי החלקת‬ ‫יואב ]או"ח סי' ל"ג ד"ה והנה[ דסובר שיצא‪ .‬והוכיח רבינו שכן גם דעת המשנ"ב ממש"כ בסי' ר"ט לענין מי שבטעות במקום‬ ‫להתחיל ברכת המזון התחיל ברכת על המחיה וכתב המשנ"ב שבזה ודאי יצא ידי חובה שמחיה ומזון הם ענין אחד‪ .‬ושאל‬ ‫רבינו הרי על המחיה לרוב הפוסקים הוא מצוה דרבנן ואילו ברכת המזון באכל כדי שביעה הוא מן התורה‪ .‬ומוכח שכוונה‬ ‫לדרבנן מועלת לצאת מצוה דאו'‪.‬‬ ‫וכעת שמעתי שדעת הגאון רבי דב לנדו שליט"א דמי שמכוין למצוה דרבנן אינו יוצא ידי חובתו‪ .‬ואת הראיה מהמשנ"ב‬ ‫אמר שיש לדחות שמדובר באדם רגיל שיש לו רק כוונה סתמית למצוה אבל כאשר מכוין באמת רק לדרבנן אכן לא יצא ידי‬ ‫חובתו‪.‬‬ ‫)אגן הסהר ח"ג(‬ ‫‪12‬‬ ‫שבה משפיעה‪ ,‬וכשאדם חושב משהו זה משפיע עליו‪ ,‬כל מה‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫שאדם שומע וחושב זה משפיע‪ ,‬דברים טובים משפיעים לטובה‪,‬‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫ורעים להיפך‪.‬‬ ‫והכלל‪ ,‬יש להשתדל לעסוק בתשובה עם תפילה‪ ,‬ובזה זוכים‬ ‫שאלה‪ :‬תוהה על הראשונות וחזר בתשובה‪ .‬מי ששנה‬ ‫לסייעתא דשמיא‪ ,‬ועתה בעמדנו לפני ראש השנה זהו זמן של אור‬ ‫ופירש והיה תוהא על הראשונות על כל המצוות שעשה‪,‬‬ ‫וסייעתא דשמיא להכרת האמת‪ ,‬ובזכות זה נזכה כולנו לכתיבה‬ ‫ולבסוף חזר בתשובה‪ ,‬האם זהו מועיל להחזיר לו את כל‬ ‫וחתימה טובה‪.‬‬ ‫זכויותיו או שכבר איבדם והוי מעוות שלא יוכל לתקון‪.‬‬ ‫)ליקוטים(‬ ‫תשובה‪ :‬אולי‪.‬‬ ‫)שאלת רב(‬ ‫"ספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו"‪.‬‬ ‫בשלמא ספרי חיים מובן על מה ולמה פותחים אותם‪ ,‬שכעת‬ ‫הוא שעת הדין לדון את החיים האם יזכו להמשיך לחיות או שי־‬ ‫סחורה בהקפה אצל חנוני גדול‪ ,‬ולאחר המכירה מחזיר לו הדמים‪.‬‬ ‫עברו מן העולם‪.‬‬ ‫אירע פעם אחת שהחנוני הקטן לא היה באפשרותו לסלק את‬ ‫אך לשם מה נפתחים גם ספרי מתים? שאל הח"ח‪ ,‬הרי הם כבר‬ ‫חובו ולא רצה החנוני הגדול ליתן לו עוד סחורה בהקפה‪ ,‬בעוד‬ ‫מתו‪ ,‬נעשה ונחתך כבר גזר דינם ועונשם למיתה?‬ ‫איזה ימים אח"כ בא אליו החנוני הקטן וטענתו בידו‪ ,‬והסביר לו‬ ‫אלא התירוץ הוא – הסביר לי הח"ח באותו לילה כך‪ :‬ישנם שני‬ ‫שבאמת אין כדאי לו למנוע מליתן לו עוד סחורה בהקפה‪ ,‬ויהיה‬ ‫סוגי מצוות‪ .‬יש מצוה שלמרות שהיא מצד עצמה גדולה מאוד‪,‬‬ ‫זה טובה גדולה גם בעדי וגם בעדך‪ ,‬בעדי יהיה טובה בזה שאהיה‬ ‫אולם אין היא מצוה שנושאת פירות מעבר לעצם קיומה‪ ,‬ויש לעו־‬ ‫יכול לקחת אצלך סחורה ולהשתכר כדי מחייתי‪ ,‬וגם בעדך יהיה‬ ‫מת זאת מצוה‪ ,‬שנהי שמצד עצמה היא לא כ"כ גדולה‪ ,‬אמנם היא‬ ‫טובה שאם לא תתן לי עוד סחורה בוודאי לא יהא באפשרי לסלק‬ ‫מצוה כזאת שנושאת פירות ופירי פירות במשך הזמן‪ ,‬הרבה מעבר‬ ‫את חובך‪ ,‬אבל אם תתן לי עוד סחורה אז יוכל לעזור לי השי"ת‬ ‫לשעת קיומה‪ .‬מצות חינוך למשל –‬ ‫שאשתכר ויהא באפשרי לסלק את חובך‪.‬‬ ‫אמר הח"ח – הרי היא מצוה שנושאת פירות תמיד‪ .‬אדם לוקח‬ ‫וזה אנו מבקשים מהקב"ה‪ ,‬שאם תיקח מאתנו את החיים‬ ‫נער יתום עזוב ואוספו לתוך ביתו ומגדלו ומחנכו לתורה ומצוות‪,‬‬ ‫בוודאי לא יהא ביכולתנו לתקן מה שפגמנו‪ ,‬אבל אם תתן לנו חיים‬ ‫הרי בהגיע זמנו נושא הוא אשה ומקים משפחה‪ ,‬ואף את כל בני‬ ‫יהיה טובה גם "למענך"‪ ,‬שאפשר בשנה זו לתקן את אשר פגמנו‬ ‫משפחתו מגדל כעת היתום הזה בדרך התורה בה חונך וגודל ע"י‬ ‫עד עתה‪.‬‬ ‫)רבי משה דוד דרייען אב"ד גלזגו‪ ,‬סקוטלנד(‬ ‫מאמצו‪ .‬הרי לך הפירות של אותו חינוך שחינך הלה‪ .‬ולפעמים‬ ‫במשך הזמן פותח יתום זה ישיבה‪ ,‬שבה לומדים אח"כ מאתיים‬ ‫בחורים‪ .‬נמצא א"כ‪ ,‬שלאותו מאמץ של היתום יש כעת חלק ונוטל‬ ‫מאימיה דסיסרא למדים על חרדת יום הדין‬ ‫שכרו בכל התורה שלומדים מאות הבחורים הללו‪ ,‬תלמידי וחניכי‬ ‫מה ענין מנין התקיעות של ראש השנה לפעיות אמו של סיסרא‪.‬‬ ‫היתום אותו אסף לביתו‪ ,‬וכשם שלרמב"ם נותנים שכר על מה‬ ‫יש לפרש ע"ד המוסר‪ ,‬שיש בזה לעורר נרדמים‪ ,‬שגם מי שמ־‬ ‫שאנו היום בדורותינו לומדים רמב"ם‪ ,‬אמר הח"ח‪ .‬ומעתה מובן‪,‬‬ ‫רגיש בעצמו בטוח ביום הדין‪ ,‬אם מצד מצבו הגשמים שבטוח‬ ‫שזה הפירוש באותם ספרי מתים שנפתחים לפני ה' בימי הדין‪,‬‬ ‫בעושרו ואם מצד מצבו הרוחני שבוטח בזכויותיו – עליו ללמוד קל‬ ‫שכן כעת דנים על אותו שכר שמגיע לו עבור פירות מעשיו שעשה‬ ‫וחומר מאמו של סיסרא‪.‬‬ ‫בעודו בחיותו לפני כמה שנים‪ ,‬האם וכמה להוסיף לו שכרו עבור‬ ‫הנה‪ ,‬מצד דרך הטבע לא היה לה לפחד ולירא כלל‪ ,‬שהרי לסי־‬ ‫פירות מעשיו הטובים‪ .‬ואותו דבר בדיוק גם להיפך‪ ,‬סיים הח"ח‬ ‫סרא היו תשע מאות רכבברזל‪ .‬וכמו כן ראינו שישועות ישראל‬ ‫דבריו באזני משמשו‪) .‬דהיינו‪ ,‬אם אחד עושה עבירה שנושאת‬ ‫היו שלא כדרך הטבע‪ ,‬כנאמר )שופטים ה‪ ,‬כ( "מן השמים נלחמו‬ ‫פירות‪ ,‬למשל‪ ,‬כותב ספר מינות‪ ,‬כל שנה הרי צריכים להוסיף לו‬ ‫הכוכבים ממסלותם"‪ .‬הרי שמצד דרך הטבע והמזלות היה לה לב־‬ ‫לחשבון עבירותיו את פרי הפעולה וההשפעה הרעה שנעשה מע־‬ ‫טוח בנצחונו של סיסרא‪ .‬אך מכל מקום לא סמכה ולא בטחה שי־‬ ‫בירות שעבר בחייו(‪.‬‬ ‫שוב בשלום מן המלחמה וחרדה וחששה מאד לגורלו ויבבה מאה‬ ‫אלה היו דברי הח"ח באותו לילה שלפני יום הדין ראש השנה‪,‬‬ ‫פעיות של פחד וחרדה‪ .‬ואמנם מסתבר שהיה יסוד לחששותיה‪,‬‬ ‫כפי שסיפר משמשו הבחור נתן ברזר ז"ל‪.‬‬ ‫שהרי לבסוף באת נפל שדוד‪.‬‬ ‫)מאיר עיני ישראל(‬ ‫ומזה יש להתעורר כמה צריך כל אחד ואחד להיות חרד ביום‬ ‫הדין ולא לסמוך ולבטוח בשום דבר‪ ,‬כי מי יודע אם יצדק לפניו‬ ‫בדין‪.‬‬ ‫זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים למענך אלקים חיים‬ ‫)מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א‪ ,‬הערות‪ ,‬מס' ר"ה(‬ ‫שמעתי מפה קדוש רבינו החפץ חיים‪" :‬אנו מתפללים בעשי"ת‬ ‫זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים‪ ,‬חיים כאלו שהמלך הקב"ה יהיה‬ ‫ק' תקיעות – לימוד על דקדוק גזירת שמים‬ ‫שבע רצון מחיינו‪ ,‬וכתבנו בספר החיים למענך אלקים חיים‪.‬‬ ‫ולכאורה‪ ,‬האם יאה ונאה לקבוע דין זה של מאה קולות לזכר‬ ‫וצריכין להבין אמאי הוסיף עוד "למענך אלקים חיים"‪ ,‬והלא‬ ‫אותה נכריה‪ ,‬אם סיסרא‪.‬‬ ‫אמר כבר "מלך חפץ בחיים"‪ .‬ע"י משל‪ :‬חנוני קטן שלוקח תמיד‬ ‫‪13‬‬ ‫והביא את דברי החפץ חיים‪ ,‬אותם שמע מפיו באסיפת רבנים‬ ‫אלא רמז עמוק רמזו לנו חכמים בזה‪ .‬שהרי מנין לנו שאם סיס־‬ ‫גדולה‪.‬‬ ‫רא גנחה מאה פעיות‪ ,‬שמא פחות ואולי יותר‪ .‬אלא שחז"ל קיבלו‬ ‫הביא החפץ חיים משל‪:‬‬ ‫ברוח קדשם שמאה פעיות בדוקא‪ ,‬מאה פעיות בדיוק‪ ,‬לא פחות‬ ‫הקיסר הגדול של רוסיה יצא לסיור ברחבי ממלכתו‪ ,‬ובכל מקום‬ ‫ולא יותר‪ ,‬גנחה אם סיסרא‪ .‬פירוש הדברים‪ ,‬שעמד מלאך ומנה‬ ‫שהגיעה פמליית הקיסר ערכו בני המקום קבלת פנים לכבוד הקי־‬ ‫אחת לאחת את הגניחות שבהן היתה צריכה להתייסר אם סיסרא‪,‬‬ ‫סר‪ .‬קבלת הפנים הראשונה היתה בצאתו משערי הארמון בעיר‬ ‫וכל גניחה היתה בחשבון מדויק ומדוקדק‪ ,‬ועד שלא הושלם המנין‬ ‫הבירה פטרבורג‪ .‬כל המושלים והשרים הנכבדים שבעיר הבירה‬ ‫כפי שנגזר מן השמים‪ ,‬לא השלים המלאך את ספירתו‪ .‬וכאשר‬ ‫התאספו לכבוד הקיסר וערכו לו קבלת פנים מלכותית עם כל‬ ‫הגיע למאה הפסיק המלאך את הספירה‪ ,‬שכאן בדיוק‪ ,‬לא פחות‬ ‫גינוני המלכות‪.‬‬ ‫ולא יותר‪ ,‬נשלמה הגזירה מן השמים‪.‬‬ ‫מעיר הבירה נסעה פמליית הקיסר לעיר מוסקבה‪ ,‬השניה בח־‬ ‫צא ולמד עד כמה מדוקדקת גזירת שמים‪ ,‬באיזו מדה וחשבון‬ ‫שיבותה בערי ממלכת רוסיה‪ .‬בעיר זו לא גרו שרי הממלכה והאדם‬ ‫נעשית ההשגחה הפרטית בעולם על כל יחיד ויחיד ועל העולם‬ ‫הנכבד ביותר בעיר זו היה מושל העיר‪ .‬המושל בא בחברת פקידיו‬ ‫כולו‪.‬‬ ‫וקציניו הגבוהים לקבל פני הקיסר‪ ,‬אך מטבע הדברים ירדה קבלת‬ ‫וכנגד מאה פעיותיה של אם סיסרא‪ ,‬והרמז הטמון בהן‪ ,‬תוקעים‬ ‫הפנים במדרגתה ולא היו בה כל גינוני המלכות שהיו בעיר הבירה‪.‬‬ ‫אנו בראש השנה מאה תקיעות‪ .‬באים אנו לפני אבינו שבשמים‬ ‫משם המשיכה הפמליה לעיר קטנה יותר‪ ,‬ושם קבלת הפנים‬ ‫ואומרים‪ ,‬אם נכריה עלובה זו גנחה מאה פעיות בכזו מידת חשבון‬ ‫היתה צנועה יותר יחסית לקבלות הפנים שזכה להן בערים הקוד־‬ ‫ועומק הדקדוק‪ ,‬על אחת כמה וכמה‪ ,‬להבדיל‪ ,‬אנו בני אברהם‬ ‫מות‪ ,‬אך על פי מושגיהם של בני אותה עיר היה זה המירב שידעו‬ ‫יצחק ויעקב‪ ,‬יעלו לפניך כל גניחה ויללה של כל אחד ואחד מר־‬ ‫לעשות לכבוד הקיסר‪.‬‬ ‫בבות אלפי ישראל שמסרו נפשם על קדושת שמך‪.‬‬ ‫וכך נסע הקיסר מעיר לעיר‪ ,‬זו קטנה מזו‪ ,‬ובכל מקום ערכו לו‬ ‫ואף לימוד יש בזה לעצמנו‪ ,‬חיזוק באמונה בהשגחה פרטית‪,‬‬ ‫קבלת פנים לפי מושגיהם של בני אותו מקום‪.‬‬ ‫באדון הכל היה הוה ויהיה – אם בנכריה כאם סיסרא כך‪ ,‬אנו על‬ ‫אמר החפץ חיים‪ :‬מאז חרב בית המקדש וגלינו מארצנו‪ ,‬גם‬ ‫אחת כמה וכמה‪.‬‬ ‫השכינה כביכול בגלות‪ ,‬ומרכבת מלך מלכי המלכים הקב"ה נוסעת‬ ‫*‬ ‫מדור לדור זה כאלפיים שנה‪ .‬בדורות ראשונים היו אנשי כנסת‬ ‫דברים אלו השמיע רבי אייזיק שר בעידן השואה האיומה‪,‬‬ ‫הגדולה ואחריהם התנאים קדושי עליון שידעו לכבד את המלך‬ ‫כשהלבבות צמאו לדברי נוחם וחיזוק באמונת אומן בבורא ית"ש‪.‬‬ ‫בכבוד מלכות עם כל גינוני המלכות‪ .‬מאז מתמעטים הדורות ומ־‬ ‫הדברים הלהיבו את כל השומעים והיו כטל של תחיה לנפשם‬ ‫עלתם פוחתת והולכת‪ ,‬ובד בבד גם מושגיהם ב'כבוד מלכות' פו־‬ ‫הדוויה‪.‬‬ ‫חתים והולכים‪ ,‬ומכל מקום הם מקבלים פני המלך לפי מושגיהם‬ ‫)תורת זאב‪ ,‬פנינים(‬ ‫המועטים‪.‬‬ ‫וכעת באה מרכבת המלך אל דורנו אנו – עיר קטנה ואנשים בה‬ ‫השל"ה הק' בביאור סדר התקיעות‬ ‫מעט‪ ,‬אין בה קצין שוטר ומושל‪ ,‬כולם עניים בדעת ודלים במע־‬ ‫השל"ה הק' הביא טעם לסדר התקיעות תשר"ת‪ :‬תקיעה‪ ,‬שב־‬ ‫שים‪ .‬ומכל מקום אין אנו פטורים מלקבל פני המלך‪ ,‬אי אפשר‬ ‫רים‪ ,‬תרועה‪ ,‬תקיעה‪:‬‬ ‫להשתמט מלכבדו במושגים שלנו‪ ,‬מעטים ועלובים ככל שיהיו‪.‬‬ ‫"עשה האלקים את האדם ישר" )קהלת ז‪ ,‬כט(‪ .‬בתחילה האדם‬ ‫כל רבבעירו וכל מנהיג בעדתו יידע כי הוא נושא באחריות גדולה‬ ‫פשוט‪ ,‬וכנגד זה באה 'תקיעה' שהוא קול פשוט‪ .‬אחר כך חוטא‬ ‫שהרי תפקידו לעמוד בראש מקבלי פני המלך‪ ,‬כי הוא השר והמו־‬ ‫האדם ונעשה שבר כלי‪ ,‬וכנגד זה – 'שברים'‪ .‬אחר כך עושה תשו־‬ ‫של הנכבד שבעירו ובעדתו‪.‬‬ ‫בה‪ ,‬וכנגד זה – 'תרועה'‪ ,‬שהיא גנוחי גנח ילולי יליל )ר"ה לד‪.(.‬‬ ‫*‬ ‫ולאחר שעשה תשובה‪ ,‬חוזר להיות כבראשית בריאתו ונעשה‬ ‫ואפשר להוסיף למשל עוד המשך ותוספת נופך‪:‬‬ ‫פשוט כבתחילה‪ ,‬וכנגד זה 'תקיעה' אחרונה‪) .‬וראה דברי תשל"ה‬ ‫את מסעו הנרחב קינח הקיסר בכפר קטן ונידח‪ ,‬שדייריו היו אנ־‬ ‫בהרחבה בפרק "כוונות התקיעות"(‪.‬‬ ‫שים כפריים מגושמים וגסי שכל‪ .‬מנהגם היה שבכל פעם כשהגיע‬ ‫*‬ ‫לכפר אדם זר היו משליכים עליו אבנים‪ .‬לפני בוא הקיסר לכפר‪,‬‬ ‫ואפשר להוסיף נופך ולומר שמטעם זה תוקעים לבסוף 'תקיעה‬ ‫קיבץ ראש הכפר את בני הכפר‪ ,‬פנה אליהם ואמר‪ :‬איכרים יקרים‪,‬‬ ‫גדולה'‪ ,‬לעומת ה'תקיעה' הרגילה שבתחילה‪ ,‬וזאת כדי להורות‬ ‫בשבוע הבא אמור להגיע לכפר אורח נכבד‪ ,‬הקיסר הגדול של‬ ‫שגדול כח התשובה שלאחר החטא יותר מן הצדיק שמעיקרא‪,‬‬ ‫רוסיה‪ ,‬אין זה אורח רגיל‪ ,‬על כן אנא מכם‪ ,‬אל תשליכו עליו אבנים‪.‬‬ ‫וכמו שאמרו חז"ל )ברכות לד‪ :(:‬במקום שבעלי תשובה עומדים‬ ‫זו היתה 'קבלת הפנים' שזכה לה הקיסר בבואו לכפר – שלא‬ ‫אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד‪.‬‬ ‫השליכו עליו אבנים‪...‬‬ ‫)רבי אלעזר קאליר‪ ,‬חות יאיר‪ ,‬בעמח"ס אור חדש(‬ ‫בכל ראש השנה יורדת השכינה הקדושה לעולם‪ .‬קבלת הפנים‬ ‫הראשונה היתה אצל האבות שהיו "מרכבה לשכינה" – הפסגה‬ ‫העליונה של כבוד מלכות ושיא השלימות של קבלת פני מלך בכל‬ ‫גינוני המלוכה‪ .‬אחר כך היתה קבלת הפנים של משה רבינו ואחר‬ ‫'כבוד המלכות' שבכל דור ודור‬ ‫כך של הנביאים – נורא נוראות‪ ,‬אך מכל מקום כבר אין זה כבדור‬ ‫בראש השנה האחרון שטרם הסתלקותו נשא המשגיח רבי לייב‬ ‫הראשון‪ .‬ואחר כך באו דורות התנאים‪ ,‬האמוראים‪ ,‬גאונים‪ ,‬ראשו־‬ ‫חסמן דברי התעוררות קודם התקיעות בישיבת חברון בירושלים‪,‬‬ ‫‪14‬‬ ‫נים – דור אחר דור‪ .‬כל הדורות היו קדושי עליון‪ ,‬אך מכל מקום‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫בכל דור היתה ירידה בדרגה לעומת הדור שלפניו‪.‬‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫והנה הגענו לדורנו‪ ,‬דור עלוב ושפל‪ .‬אין לנו כל מושג בכבוד‬ ‫מלכות‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬מה דורשים מאתנו – אנא‪ ,‬אל תשליכו אבנים‬ ‫שאלה‪ :‬יש להסתפק במה שאמרו מזונותיו של אדם‬ ‫על המלך‪" ,‬אך בה' אל תמרודו" )במדבר יד‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫קצובין לו מר"ה‪ ,‬האם הכוונה "הכסף" בשביל לקנות איתו‬ ‫והוסיף ר' לייב חסמן בדברי ההתעוררות שהשמיע לבני הישי־‬ ‫המזונות‪ ,‬או שהמזונות עצמם קצובים לו כמה אוכל יהיה‬ ‫בה‪ :‬לדאבון לב‪ ,‬אוי לעיניים שכך רואות‪ ,‬יוצאים כנגד מלכו של‬ ‫לו‪.‬‬ ‫עולם בחירופים וגידופים ר"ל‪ ,‬משליכים אבנים על המלך! אוי לנו‬ ‫ונפקא מיניה‪ :‬האם להשתדל לקנות בזול‪ ,‬שאם "הכסף"‬ ‫שכך עלתה בימינו‪.‬‬ ‫קצוב צריך להשתדל לקנות בזול שמא יעבור את הקצבה‬ ‫וסיים בעל "אור יהל" את דבריו‪ :‬התאספנו ביום קדוש זה –‬ ‫של הכסף שנקצב לו‪ ,‬אבל אם האוכל קצוב לו א"כ אין‬ ‫בראש השנה‪ ,‬ליתן כבוד לאבינו מלכנו‪ .‬וכיצד נעשה זאת – כל‬ ‫ענין לקנות בזולשנקצב לו שיהיה לו אוכל בכל מחיר‬ ‫מה שבכוחנו הוא לקיים "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'"‬ ‫שיעלה‪ ,‬וצ"ע‬ ‫)איכה ג‪ ,‬מ(‪ ,‬ולצעוק אל ה' "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו‬ ‫תשובה‪ :‬הכל‪] .‬א"ה‪ :‬דאיתא שנזגר הכסף והאוכל‬ ‫כקדם"‪ .‬ולשמע דברי ההתעוררות הללו כל העם געו בבכיה עצו־‬ ‫שניהם יחד וצריך להשתדל לקנות בזול‪ ,‬ודו"ק[‪.‬‬ ‫מה והתפללו תפילת "השיבנו"‪.‬‬ ‫)והגית(‬ ‫)אור יהל‪ .‬לקט רשימות מהמשגיח דלייקווד(‬ ‫אות חביבות‪ ,‬אמרתי אשלח לך בזה מתנה גדולה וחשובה‪ ,‬מתנה‬ ‫יקרה מאד למי שמבין ערכה‪ .‬ואם באמת בין‪-‬מבין אתה‪ ,‬תבין‬ ‫אבינו מלכנו חטאנו לפניך‪ ...‬אין לנו מלך אלא‬ ‫לשום לבך לדבר הזה‪ ,‬ותשיג את עוצם ערך מתנתי"‪.‬‬ ‫אתה‬ ‫ומהי אותה מתנה – היתה זו רשימה קצרה שהיתה טמונה בתוך‬ ‫את ההכרזה "אין לנו מלך אלא אתה" אנו סומכים להודאתנו‬ ‫מעטפה מיוחדת‪ ,‬ועליה נכתב‪" :‬המתנה הגדולה"‪ ,‬ועוד הוסיף‬ ‫כי "חטאנו לפניך"‪ ,‬ונראה כי הדבר בא כלימוד זכות עלינו וכטענת‬ ‫וכתב הרב דסלר על גבה‪" :‬אל תקראנה אלא בהכנה מתוך ישוב‬ ‫סנגוריה על חטאינו‪ .‬ולכאורה‪ ,‬אם אנו מודים ומתוודים כי חטאנו‬ ‫הדעת ומנוחת הלב"‪.‬‬ ‫לפניו‪ ,‬איזו מעלה ולימוד זכות יש בהודעתנו כי הוא מלכנו יחידנו‪.‬‬ ‫ומה היתה אותה רשמה – היה זה קטע מתוך "הספר הקטן"‪,‬‬ ‫ברם‪ ,‬ידועה השאלה‪ ,‬כיצד בכלל שייך תשובה ומחילה לאדם על‬ ‫שהכיל שיחות מוסר של הסבא מקעלם‪ ,‬שנרשמו בשעתן על ידי‬ ‫חטא שחטא לפני מלכו של עולם‪ ,‬והלא מלך שמחל על כבודו אין‬ ‫רבי ראובן דב דסלר‪ .‬בנו‪ ,‬רבי אליהו אליעזר דסלר‪ ,‬הוסיף נופך‬ ‫כבודו מחול )קידושין לב‪.(:‬‬ ‫משלו והעיר את הערותיו על הדברים‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬כי הטעם והסיבה שאין מחילה על פגיעה בכבודו של‬ ‫וכך נאמר שם‪:‬‬ ‫מלך‪ ,‬ואף למלך עצמו אין כח למחול על כבודו – הרי זה משום‬ ‫"אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלימה לפניך"‪ .‬מהו "לפניך"‪,‬‬ ‫שאף אם הגיע האדם לכס המלכות‪ ,‬אין המלכות שלו‪ ,‬ומי שפו־‬ ‫ומהו "שלימה"‪.‬‬ ‫גם בכבוד המלוכה הריהו פוגם בכל 'מוסד' המלכות בעולם ובכל‬ ‫יש שתי בחינות בשב בתשובה‪ .‬עיקר התשובה היא חרטה על‬ ‫המלכים שהיו לפניו ושיבואו אחריו‪ .‬ולכן אין כח ורשות ביד המלך‬ ‫העבר וקבלה על להבא‪ .‬יש אחד אשר לא יחשוב כראוי איך לה־‬ ‫הנוכחי למחול על כבוד המלכות‪.‬‬ ‫תחרט על העבר ולקבל על להבא‪ .‬ויש אחר אשר יחשוב ויתבונן‪,‬‬ ‫אך כל זה דוקא במלך בשר ודם‪ ,‬שהמלכות אינה שלו וכל מע־‬ ‫ויסבור בלבו כי התחרט וגם קיבל‪ ,‬אך יושב בשמים ישחק – כי‬ ‫לתו היא שזכה להגיע לכס המלוכה – אם מכח ירושה או בכח הז־‬ ‫שם רואים שחרטתו לא היתה אמיתית וקבלתו לא היתה שלימה‪.‬‬ ‫רוע‪ ,‬או משום מעלותיו ותכונותיו שמצאו חן בעיני ההמון ושמוהו‬ ‫יכולים לעבור עליו ראש השנה ויום הכיפורים מתוך בכיה גדולה‬ ‫עליהם לראש‪ .‬אבל השי"ת‪ ,‬שהוא מלכו של עולם ומלכותו מלכות‬ ‫ותפילות ותחנונים‪ ,‬ובכל זאת מאומה אין בידו!‬ ‫אמת‪ ,‬בוודאי יש בו הכח למחול על כבודו‪.‬‬ ‫זהו שמתפללים‪" :‬החזירנו בתשובה שלימה" – שתעזור לנו‬ ‫וזהו שאנו פותחים בלשון וידוי‪" :‬אבינו מלכנו חטאנו לפניך" –‬ ‫שנחזור בתשובה שלימה ככל יכולתנו‪ .‬וכיצד – הרמב"ם ביאר‪,‬‬ ‫ובוודאי שאין אנו מתוודים כאן לשם וידוי גרידא אלא שרוצים אנו‬ ‫כי גבול החרטה הוא‪ ,‬עד שיעיד עליו אביו שבשמים שלא יחזור‬ ‫בזה לבקש מחילה מלפניו‪ .‬אך במה נבוא לפניו לבקש מחילה‪,‬‬ ‫לכסלה עוד‪ .‬דהיינו‪" ,‬חרטה" נחשבת לתשובה אם יעיד הקב"ה‬ ‫והלא "מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול"‪ .‬לפיכך אנו אומרים‬ ‫שאחר תשובה זו שוב לא ישוב האדם לחטאו‪.‬‬ ‫מיד בסמוך‪" :‬אין לנו מלך אלא אתה" – לעולם ולעולמי עולמים‪,‬‬ ‫וזהו "לפניך" – שגם אתה תדע‪ .‬שהרי רק כשהקב"ה יעיד עליו‬ ‫ולכן יש בך הכח והרשות למחול לנו על חטאינו‪.‬‬ ‫שאכן עשה תשובה – ייחשב הדבר ל"תשובה שלימה"‪.‬‬ ‫)טללי אורות(‬ ‫)רבי אליהו אליעזר דסלר‪ ,‬מכתב מאליהו(‬ ‫אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלימה לפניך‬ ‫ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון‬ ‫בר"ח אלול תרצ"ה שיגר רבי אליהו אליעזר דסלר איגרת חיזוק‬ ‫בראש השנה ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני הקדוש‬ ‫לבנו‪ .‬באיגרתו מרחיב הרב דסלר על הצורך בהכנה ראויה ליום‬ ‫הדין המתקרב ובא‪ .‬בתוך דבריו הוא מוסיף‪" :‬ולמען להראות לך ברוך הוא‪ ,‬ובו ביום יוצאת הגזירה‪" :‬מי יחיה ומי ימות‪ ...‬מי ישפל‬ ‫‪15‬‬ ‫כמה הן באמת שוות'‪...‬‬ ‫ומי ירום"‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬במקום לבכות על עצמכם‪ ,‬בכו עלי! בכו על כבוד מלכות‬ ‫היטיב רבי אמנון ממגנצא להעביר את התחושות המלוות את‬ ‫שמים שיתגלה בעולם! בקשו שיאמר כל אשר נשמה באפו‪" :‬ה'‬ ‫היום הזה‪ ,‬בתפילת "ונתנה תוקף" שחיבר‪ :‬ומלאכים יחפזון וחיל‬ ‫אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה"‪.‬‬ ‫ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין‪ ...‬אך טבעי היה‪ ,‬לו כל תפילו־‬ ‫אם תכאבו את הכאב שלי – אהיה "מחויב"‪ ,‬מידה כנגד מידה‪,‬‬ ‫תינו היו סובבות סביב בקשת חיים‪ ,‬בריאות איתנה‪ ,‬פרנסה טובה‪...‬‬ ‫לאוג לכאב שלכם‪ .‬אם השמחה שלי היא זו שתענין אתכם – או‬ ‫והנה‪ :‬כלום! וליתר דיוק‪ :‬כמעט כלום‪.‬‬ ‫אז‪" :‬אני לדודי ודודי לי"‪ ,‬ואהיה "מחויב" גם אני לשמח אתכם‬ ‫חוץ מ"זכרנו לחיים" בתחילת התפילה‪ ,‬ו"בספר חיים" בסוף הת־‬ ‫בחזרה‪ .‬זהו ה"פטנט"‪ :‬אני לדודי – ודודי לי‪.‬‬ ‫פילה – איננו מבקשים שום בקשות אישיות בכל התפילה‪ .‬מייד‬ ‫)אריה שאג(‬ ‫לאחר שלוש הברכות הראשונות‪ ,‬כשמתחילות הבקשות‪ ,‬אנו מב־‬ ‫קשים רק על כבוד שמים‪" :‬ובכן תן פחדך ה' אלקינו על כל מע־‬ ‫מדוע נעשית הכרזת "המלך" ממקומו הפרטי של‬ ‫שיך‪ ...‬וייראוך כל המעשים‪ ,‬וישתחוו לפניך כל הברואים‪."...‬‬ ‫שליח הציבור?‬ ‫הדבר טעון באור‪ :‬מדוע איננו מתחננים על נפשנו? הן גורלה‬ ‫של כל השנה הבאה מוטל על כף המאזניים – מדוע איננו מבק־‬ ‫כבר בתפילת שחרית‪ ,‬מיד לאחר פסוקי דזמרה‪ ,‬המילה הרא־‬ ‫שים על כך כלום?‬ ‫שונה של שליח הצבור היא – "המלך"‪ .‬עוד בהיות במקומו‪ ,‬לפני‬ ‫הרמח"ל גילה לנו את הסוד‪ :‬הקב"ה‪ ,‬הוא 'עורך הדין' הטוב‬ ‫שהוא מתחיל לפסוע אל עמוד התפילה‪ ,‬הוא מתנגן וקורא בקול‬ ‫ביותר בעולם – "לא‪-‬ל עורך דין"‪ ,‬ועורך הדין הזה לימד אותנו את‬ ‫גדול "המלך"‪ .‬לאחר ההכרזה הזאת הוא פוסע אל התיבה‪ ,‬ורק‬ ‫ה"פטנט"‪ :‬אם רוצים אתם לצאת זכאים בדין‪ ,‬אם חפצים אתם‬ ‫לאחר שהוא מתמקם שם‪ ,‬הוא ממשיך להתנגן ומשלים את המ־‬ ‫בשנה טובה ומתוקה – תתפללו עלי‪ ,‬ולא על עצמכם‪:‬‬ ‫שפט‪ ..." :‬יושב על כיסא רם ונישא"‪.‬‬ ‫אם תתפללו עלי – יהיה לי מה להשיב כנגד כל המקטרגים‪,‬‬ ‫מדוע נעשית הכרזת "המלך" ממקומו הפרטי של שליח הצי־‬ ‫הבאים לקטרג עליכם ביום הדין‪.‬‬ ‫בור? מדוע שלא יתחיל להתנגן רק לאחר שנעמד ליד התיבה?‬ ‫אם תתפללו על עצמכם‪ ,‬ותבטיחו כל מיני הבטחות בתמורה‬ ‫הרי לא מצאנו כדבר הזה בשאר ימות השנה?‬ ‫– יכולים המקטרגים לומר‪' :‬גם לפני שנה הם הבטיחו‪ ...‬גם לפני‬ ‫אומר ה"מטה לוי"‪ :‬משל לקבוצת לסטים שנכנסו לאחד הכפ־‬ ‫שנתיים ושלוש‪ ...‬אנחנו מכירים כבר את ההבטחות שלהם ועד‬ ‫רים ולכדו יהודי‪ .‬הם חמסו ובזזו אותו‪ ,‬ולאחר מכן אסרוהו באזיקים‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫"יום תרועה יהיה לכם" )במדבר כט‪ ,‬א(‬ ‫ומה בין שופר ומה בין לולב? אמר רבי יוסה‪ :‬בלולב כתיב 'ולקחתם לכם' ‪ -‬משלכם‪ ,‬לא משל איסורי הנייה‪ ,‬ברם הכא 'יום‬ ‫תרועה יהיה לכם' ‪ -‬מכל מקום‪ .‬אמר רבי לעזר‪ :‬תמן בגופו הוא יוצא‪ ,‬ברם הכא בקולו הוא יוצא" )ירושלמי סוכה פ"ג ה"א(‬ ‫מעין זה פסק הרמב"ם )פרק א' מהלכות שופר הלכה ג'(‪" :‬שופר הגזול שתקע בו ‪ -‬יצא‪ ,‬שאין המצוה אלא בשמיעת הקול‪,‬‬ ‫אף על פי שלא נגע בו ולא הגביהו השומע )יצא(‪ ,‬ואין בקול דין גזל"‪.‬‬ ‫ותמה הגאון רבי חיים הלוי סולובייצי'ק מבריסק‪ :‬מה בכך שהמצוה היא שמיעת הקול ולא התקיעה‪ ,‬והלא ה"חפצא" של‬ ‫שופר הוא לעיכובא‪ ,‬ואם כן למה אין בו דין גזל?‬ ‫אלא‪ ,‬תירץ הגר"ח הלוי‪ ,‬עלינו לומר שהרמב"ם סובר שאף על פי שיש דין שופר שמעכב את המצוה‪ ,‬אין זה אלא משום‬ ‫שהשופר מכשיר את המצוה‪ ,‬אבל ה"חפצא" של המצוה אינו השופר ‪ -‬אלא הקול‪ ,‬והדין של "מצוה הבאה בעבירה" אינו פוסל‬ ‫אלא ב"חפצא" של המצוה‪ ,‬שהוא הקול‪ ,‬ולא במכשיר המצוה‪ ,‬שהוא השופר‪ ,‬אולם בקול אין דין גזל‪ ,‬כפי שכתב הרמב"ם‪.‬‬ ‫)וזה משום שהרמב"ם לשיטתו‪ ,‬בתחילת הלכות שופר וכן בתשובותיו ]סימן קכא[‪ ,‬שעיקר מצות השופר הוא השמיעה ולא‬ ‫התקיעה‪ ,‬ולכן הקול הוא ה"חפצא" של המצוה(‪.‬‬ ‫והגר"ח מביא ראיה נפלאה ליסודו בענין "מצוה הבאה בעבירה" ‪ -‬מדברי הירושלמי )שבת‪ ,‬פרק י"ג הלכה ג(‪ ,‬שמי שקרע‬ ‫על מתו בשבת‪ ,‬יוצא ידי מצות קריעה ‪ -‬אף על פי שהוא חייב מיתה על שחילל את השבת‪ .‬ומקשה הירושלמי‪ :‬למה כאן יוצא‬ ‫ידי חובה‪ ,‬ואילו האוכל מצה גזולה בפסח אינו יוצא ידי מצות אכילת מצוה? ומתרץ הירושלמי‪" :‬תמן גופא עבירא‪ ,‬ברם הכא‬ ‫הוא עבר עבירה‪ ,‬כך אני אומר‪ :‬הוציא מצה לרשות הרבים ‪ -‬אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח?"‬ ‫הרי למדנו מדברי הירושלמי‪ ,‬שיסוד הענין של "מצוה הבאה בעבירה" אין פירושו עשיית עבירה בעת עשיית המצוה‪ ,‬או‬ ‫חטא בבת אחת עם עשיית המצוה‪ ,‬ובכגון אלו אין העבירה פוסלת את המצוה‪" .‬מצוה הבאה בעבירה" היא כאשר ה"חפצא"‬ ‫של המצוה הוא עצמו "חפצא של עבירה"‪ ,‬כגון שהוא גזול‪ ,‬ולכן הוא פסול למצוה‪ ,‬אבל הקורע באיסור בשבת על מתו‪ ,‬או‬ ‫האוכל מצה אגב הוצאה מרשות לרשות בשבת ‪ -‬יוצאים ידי חובתם‪ ,‬מפני שאין המצוה עצמה "חפצא של עבירה"!‬ ‫)אסופות רבינו חיים הלוי ר"ה ס"ד(‬ ‫‪16‬‬ ‫את השאלה‪ ,‬ולכן אפרש שיחתי‪ :‬הנה‪ ,‬בדרך משל‪ ,‬מי שעומד‬ ‫וגררו אותו אל מאורתם‪ .‬בעודם צועדים ברחובה של עיר עבר‬ ‫בראש של רשת חנויות ולכל חנות וחנות יש מנהל לאותו סניף‪,‬‬ ‫שם המלך במרכבתו ההדורה‪ ,‬כשראה היהודי את מרכבת המלך‪,‬‬ ‫עם פועלים ועובדים השייכים לאותה חנות‪ .‬והנה‪ ,‬לאחר תקו־‬ ‫תכף ומיד צעק בקול גדול "המלך!"‪ .‬המלך עצר את מרכבתו‪ ,‬וכל‬ ‫פה של עבודה‪ ,‬עורך המנכ"ל מאזן כלכלי ומסיק שצריך לפטר‬ ‫הליסטים נמלטו על נפשם‪ ...‬ציווה המלך לשחרר את היהודי מן‬ ‫חלק מהעובדים בחנויות‪ .‬והנה‪ ,‬אומרים לו יועציו‪ ,‬אע"פ שאתה‬ ‫האזיקים ושלחו לחופשי‪.‬‬ ‫מתכוין לפטר חלק מהעובדים‪ ,‬אבל ישנו עובד אחד בשם פלוני‪,‬‬ ‫כל השנה אנו אסורים וכבולים בכבלי היצר הרע‪ ,‬נתונים לשלי־‬ ‫שאותו כדאי להשאיר‪ ,‬כי עצם שהייתו מביאה לך הרבה קונים‬ ‫טתו‪ .‬אנחנו משתוקקים להשתחרר מכבליו‪ ,‬אבל הוא חזק מאיתנו‪.‬‬ ‫לחנויות‪ ,‬מפני שהוא מחייך ומאיר פנים לכולם‪ .‬וכך גם הנמשל‪.‬‬ ‫מגיע ראש השנה‪ ,‬אנחנו מרימים קול צעקה "המלך"‪ ,‬ומן הצעקה‬ ‫ביום ר"ה עורך הקב"ה 'מאזן' לכל העולם הוא בודק את מי צריך‬ ‫הזו בורחים כל המשטינים והמקטרגים‪.‬‬ ‫להשאיר כאן לשנה החדשה ואת מי חלילה לפטר וברגע שיש‬ ‫כל השנה האדם מתרגל להיות תחת שליטת היצר‪ .‬הוא כבר‬ ‫יהודי שמאיר פנים לכל אדם‪ ,‬הוא גורם לקידוש שם שמים‪ ,‬הוא‬ ‫רגיל לכך שידיו כבולות‪ ,‬ובקלות הוא נכנע ליצר הרע‪ ..‬הוא אומר‬ ‫מאהיב את התורה על כולם ויש בו צורך גדול לעולם‪ ,‬כי הוא‬ ‫לעצמו‪' :‬אני לא אשם‪ ,‬זה לא אני‪ ,‬זה היצר הרע‪ .‬היצר שם עליי‬ ‫מקדש שם שמים ברבים‪ ,‬וכמאמר הגמרא ביומא )פו‪:(.‬‬ ‫אזיקים ושולט בי ללא מצרים'‪ .‬על כך משיבים לו‪ :‬תצעק בקול‬ ‫תניא‪ ,‬ואהבת את ה' אלקיך ‪ -‬שיהא שם שמים מתאהב על ידך‪,‬‬ ‫גדול‪" :‬המלך"!! "אבאל'ה‪ ,‬תעזור!"‪ .‬תצעק אליו מהלב‪ .‬תמליך אותו‬ ‫שיהא קורא ושנה ומשמש תלמידי חכמים‪ ,‬ויהא משאו ומתנו‬ ‫עליך‪ ,‬ותראה איך היצר נמלט על נפשו‪.‬‬ ‫בנחת עם הבריות‪ ,‬מה הבריות אומרות עליו ‪ -‬אשרי אביו של־‬ ‫דבר ראשון‪ ,‬תחליט שהוא המלך‪ ,‬הוא ה'בוס'! אם מישהו היה‬ ‫מדו תורה‪ ,‬אשרי רבו שלמדו תורה‪ .‬אוי להם לבריות שלא למדו‬ ‫נותן לך חמישים אלף דולר‪ ,‬הרי כל היום היה הראש שלך עסוק‬ ‫תורה‪ ,‬פלוני שלמדו תורה ‪ -‬ראו כמה נאים דרכיו‪ ,‬כמה מתוק־‬ ‫במחשבות איך לרצות אותו‪..‬‬ ‫נים מעשיו‪ ,‬עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר‬ ‫הקב"ה‪ ,‬מלך העולם‪ ,‬לא נתן לך רק חמישים אלף דולר‪ ,‬הוא נתן‬ ‫בך אתפאר‪ .‬אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין‬ ‫לך את כל החיים שלך‪ ,‬הכל ממנו! הוא פותח לך את העיניים בכל‬ ‫משאו ומתנו באמונה‪ ,‬ואין דבורו בנחת עם הבריות‪ ,‬מה הבריות‬ ‫בוקר‪ ,‬הוא נותן לך את היכולת ללכת‪ ,‬לדבר‪ ,‬לשמוע‪ ,‬הכל ממנו‪,‬‬ ‫אומרות עליו ‪ -‬אוי לו לפלוני שלמד תורה‪ ,‬אוי לו לאביו שלמדו‬ ‫ובלעדיו אין לך כלום‪..‬‬ ‫תורה‪ ,‬אוי לו לרבו שלמדו תורה‪ ,‬פלוני שלמד תורה ‪ -‬ראו כמה‬ ‫)אריה שאג(‬ ‫מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! )שיחת חיזוק(‬ ‫לא‪-‬ל עורך דין‬ ‫מדוע אומרים 'זכר ליציאת מצרים' בתפילות‬ ‫רמז נפלא שמעתי בביאור מה שאנו אומרים 'לא‪-‬ל עורך דין'‪ ,‬כי‬ ‫ראש השנה‬ ‫הנה כל מהותו של 'עורך דין' )לויער( הוא להוכיח את דבריו וטע־‬ ‫בספר ערבי נחל שואל‪ ,‬מדוע תיקנו לומר בנוסח התפילות‬ ‫נותיו של זה ששכר אותו‪ ,‬ואין ברצונו לברר את האמת‪ ...‬ומעולם‬ ‫בראש השנה 'זכר ליציאת מצרים'? מה הקשר בין יציאת מצרים‬ ‫לא שמענו כי יאמר 'עורך הדין' כי נראה לו שצריך לחייב את מי‬ ‫לבין ראש השנה? והוא מבאר‪ ,‬שהטעם בזה כדי שנזכור שלפי‬ ‫ששכר אותו‪ ,‬אלא אדרבה יהפוך בק"נ טעמים לטהר את השרץ‪...‬‬ ‫התכנית האלקית היו אמורים בני ישראל להשתעבד למשך‬ ‫ולפעמים גם מי ששכר את העו"ד יודע בבירור שאינו צודק בדין‪,‬‬ ‫ארבע מאות שנה וכמו שנאמר בברית בין הבתרים )בראשית‬ ‫ואע"פ כן הוא שוכר עו"ד לצידו‪ ...‬וכאותו מעשה שאחד נתבע למ־‬ ‫טו יג(‪' :‬ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועי־‬ ‫שפט ורץ בבהלה אל רבו‪ ,‬ברכו הרבי שהאמת תצא לאור‪ ...‬נחרד‬ ‫נו אותם ארבע מאות שנה'‪ .‬ולבסוף השעבוד היה רק מאתיים‬ ‫הלה ואמר‪ ,‬אוי רבי‪ ,‬רק זאת לא ארצה‪ ...‬לעומתו ה'שופט' עליו‬ ‫ועשר שנים כמנין 'רדו' שנים‪ ,‬וכל כך למה? מפני שזעקו להשי"ת‬ ‫לדרוש ולחקור ולברר את האמת‪ ,‬ואסור לו להיות מוטה לצד אחד‪.‬‬ ‫בתפילות ותחנונים וכמו שנאמר )שמות ב כג(‪' :‬ויאנחו בני יש־‬ ‫ועל כן אנו מבקשים 'לא‪-‬ל עורך דין'‪ ,‬שהקב"ה לא יהא כ'שופט'‬ ‫ראל מן העבודה ויזעקו‪ ,‬ותעל שוועתם אל האלקים מן העבודה'‪.‬‬ ‫אלא כ'עורך דין'‪ ,‬שיעמוד לימיננו לגמור את הדין לטובתנו‪ ,‬כי הרי‬ ‫ובא זה ללמדנו‪ ,‬שגם עתה בראש השנה‪ ,‬גדול הוא כח הזעקה‬ ‫כביכול 'שכרנו' אותך בכסף מלא – בתשובה תפילה וצדקה‪...‬‬ ‫והתפילה שלנו לבטל גזירות קשות מעם ישראל‪ ,‬כמו שנתבטלו‬ ‫)באר הפרשה(‬ ‫ביציאת מצרים‪.‬‬ ‫)שיחת חיזוק(‬ ‫הארת פנים לכל יהודי ‪ -‬כהכנה לזכות בדין‬ ‫בראש השנה‬ ‫המלכויות האמיתיות‬ ‫הגה"צ רבי אלימלך בידרמן מספר בענין זה )גליון כי תבוא‬ ‫התשע"ו עמ' ב אות ב'( על הגאון רבי אביגדור מילר‪ ,‬שלעת זק־‬ ‫מובא בס' הנפלא "לקט רשימות" מהמשגיח של ליקווד הגה"צ‬ ‫נותו נכנס אליו יהודי אחד‪ ,‬בימים שלפני ר"ה ושאל אותו במה‬ ‫ר' נתן וואכטפויגל זצ"ל ]עמ' קל"ג[ "ביוהכ"פ לפני כמה שנים‪,‬‬ ‫יכין את עצמו לקראת יום הדין הקרב ובא? השיב לו הרב‪ :‬תחייך‬ ‫המשגיח לא הרגיש טוב והלך לשכב בחדרו‪ ,‬וסיפר אח"כ‪ ,‬הייתי‬ ‫לכל אדם‪ ,‬תאיר בפנים של שמחה לכל אחד‪ .‬הלה חשב שמחמת‬ ‫חלש ביותר‪ ,‬וקבלתי מפטיר יונה ולא הרגשתי כלום‪ ,‬תמיד יש לי‬ ‫רוב זקנותו לא הבין הרב את שאלתו‪ ,‬שהרי לא ביקש ממנו הדר־‬ ‫התעוררות והפעם לא היה כלום‪ .‬שאלוהו איך לא היה בעצבות‬ ‫כה לקראת 'פורים' אלא לקראת יום הדין! ולכן חזר לשאול אותו‪,‬‬ ‫במצב כזה ביוהכ"פ‪ ,‬אמר המשגיח סמכתי על בורא עולם שמה‬ ‫מהי ההכנה הראויה לקראת יום הדין ושוב הרב חזר על תשובתו‪,‬‬ ‫שהוא יעשה‪ ,‬יהיה טוב‪ ,‬מה שיהיה יהיה טוב‪"...‬‬ ‫והוסיף לבאר את דבריו‪ :‬אתם חושבים שלרוב זקנותי לא הבנתי‬ ‫‪17‬‬ ‫זה לא חייב להראות שדרגתו פחותה‪ .‬ובכלל‪ ,‬כשם שהיו גדולי‬ ‫סיפר אברך אחד‪ ,‬שבהיותו אברך צעיר התפלל ביוה"כ בי־‬ ‫ישראל שהתפללו כל תפילתם בדמעות שליש‪ ,‬כן היו גדולי יש־‬ ‫שיבתו‪ ,‬והוא היה רגיל שבכל שנה תהיה לו התעוררות ב"ונתנה‬ ‫ראל עובדי ה' מובהקים שכמעט לא ראו שבכו ואעפ"כ אין ספק‬ ‫תוקף"‪ .‬והנה באותה שנה כשהגיע ול"ונתנה תוקף" השכן שעמד‬ ‫שזכו בדין‪ .‬כל אחד והכלים שה' ית' נתן לו‪ .‬ובהחלט יתכן שראובן‬ ‫לידו התחיל לפזם לעצמו את המילים בניגון של איזה שיר‪ ,‬אשר‬ ‫שקיבל קבלה חזקה לשנה הבאה כעבד נאמן‪ ,‬עם חשבון נפש‬ ‫לא התאים לרצינות של המילים‪ ,‬וזה ממש הפריע לו להרגיש‬ ‫כראוי‪ ,‬מתפלל כמעט ללא דמעה‪ ,‬ותפילתו עדיפה משמעון שכל‬ ‫את השברון לב הראוי ולהזיל דמעות כהרגלו‪ .‬ומה שיצא הוא‬ ‫הזמן מזיל דמעות‪ .‬לא הדמעות קובעות‪ ,‬אלא ההכרה הפנימית‬ ‫שבכל ה"ונתנה תוקף" היו בלבו רק שתי מחשבות שקשקש והר־‬ ‫בשפלות עצמו ובמלכות ה'‪ ,‬והקבלה הפנימית להיות עבד נאמן‬ ‫עיש היצה"ר "אוי ואבוי שאני לא מתעורר כמו תמיד" "אוי ואבוי‬ ‫יותר‪ .‬למשל‪ ,‬אדם זרק אבן‪ ,‬ובשוגג היא פגעה בראשו של אדם‬ ‫שאולי קצת כעסתי על השכן"‪ .‬וזה ליווה אותו עוד זמן רב ביום‬ ‫שהלך ברחוב‪ .‬הוא מרגיש מאוד לא נעים‪ .‬אולם פתאום מתברר‬ ‫הק' של יוה"כ‪.‬‬ ‫לו שהנפגע הוא המלך בכבודו ובעצמו‪ .‬בבת אחת הוא מתמלא‬ ‫וכאמור‪ ,‬יש ללמוד מהדברים דלעיל של המשגיח של ליק־‬ ‫פחד ואימה‪ ,‬וחרטה אמיתית וכו'‪ ,‬אפילו אם אינו בוכה‪] .‬וזהו אחד‬ ‫ווד ‪ -‬לא להתפעל כלל‪ ,‬אלא להרגיש "סמכתי על בורא עולם‬ ‫הביאורים מדוע ר"ה הוא לפני יוה"כ[‪.‬‬ ‫שמה שהוא יעשה‪ ,‬יהיה טוב"‪ .‬לפני שנה עבדתי את ה' עם דמ־‬ ‫יש להוסיף משל‪ .‬אם יאמרו לך שנבחרת לתפקיד חשוב למשך‬ ‫עות‪ ,‬ועתה אני אעבוד את ה' ית' עם הניגון של השכן שהזמין לי‬ ‫יום שלם‪ ,‬להיות המסייע לגדול הדור‪ .‬להיות בביתו מבוקר עד‬ ‫הקב"ה בדיוק ובהכנה מראש‪ .‬עם ה"כלים" שה' נותן לי איתם אני‬ ‫ערב‪ ,‬ולסייע לו בכל עניניו‪ .‬והנה בבוקר אתה מתיישב ללמוד‪,‬‬ ‫יעבוד אותו‪ .‬וכאמור אולי זה גופא ה"מלכויות" וה"נתנה תוקף"‬ ‫ופתאום דופקים בדלת ומגיעים לקרוא לו לסנדקאות‪ .‬אתה רוצה‬ ‫וה"נעילה" הכי טוב‪.‬‬ ‫לומר להם "תנו לי בבקשה ללמוד בשקט" אלא שאתה נזכר‬ ‫כיון שהעבד הכי נאמן זה לא העבד שנותן עיצות לאדון‪ ,‬אלא‬ ‫שאתה מסייע היום לגדול הדור‪ ,‬ואתה אוחז בידו ומלווה אותו‬ ‫העבד שמקבל בנאמנות את המצב שלו ברגע זה‪ .‬וזה אנחנו צרי־‬ ‫למקום הברית‪ .‬בשמחה‪ .‬חוזרים‪ ,‬ואתה שוב נכנס לסוגיה‪ ,‬ופ־‬ ‫כים להבין‪ ,‬לא לרצות להיות במצב אחר‪ .‬אלא במצב שלי כמו‬ ‫תאום שוב דופקים בדלת ומגיעים להביא אותו לומר שיעור בי־‬ ‫שאני עכשיו‪ ,‬אם אני עושה את כל מה שאני יכול ‪ -‬בזה מילאתי‬ ‫שיבה‪ .‬אתה שוב רוצה לומר "תנו לי לפחות להיכנס לסוגיה" אלא‬ ‫בנאמנות את תפקידי‪ .‬יום אחד האדון נותן לעבד טרקטור גדול‬ ‫שאתה נזכר בפקיד‪ ,‬ומיד אוחז בידו ומלווה אותו למקום השיעור‪.‬‬ ‫לעבוד בשדה‪ ,‬ויום שני האדון נותן לעבד רק מעדר לעבוד בשדה‪.‬‬ ‫בשמחה‪ .‬חוזרים‪ ,‬ושוב אתה רוצה ללמוד‪ ,‬ושוב דופקים בדלת‪,‬‬ ‫ואם העבד מתחיל להתווכח עם האדון שיתן לו גם היום טרקטור‪,‬‬ ‫ובאים לקחת אותו לומר שיחה לפני עם ועדה‪ .‬ואתה שוב רוצה‬ ‫כיון שעל ידי זה הוא יספיק הרבה יותר‪ ,‬וכשהוא לא נענה הוא‬ ‫לומר "לא הספקתי כלום" אלא שאתה נזכר שהיום יש לך תפקיד‪.‬‬ ‫עצוב כיון שהיום הספיק פחות מאתמול ‪ -‬זהו לא עבד נאמן‪.‬‬ ‫ואתה מלווהו לשיחה‪ .‬בשמחה‪ .‬וכך כל היו‪ .‬כאן אתה צריך להביא‬ ‫משא"כ העבד הנאמן מבין שהיום הוא צריך לעבוד את האדון עם‬ ‫לו ספר‪ ,‬וכאן אתה צריך לערוך לו בכתב את חידושיו‪ ,‬כאן באים‬ ‫מעדר קטן‪ ,‬ולא עם טרקטור גדול‪ .‬והוא לא עצוב מחמת ההס־‬ ‫לשאול שאלות בהלכה‪ ,‬וכאן באים ליטול עיצה‪ ,‬כאן צריך ללכת‬ ‫פק הקטן‪ .‬כיון שהעיקר הוא שהוא עשה עם הכלים שקיבל את‬ ‫לסדר חופה‪ ,‬וכאן מגיעים הורים לילדם בן השלש לגזור לו את‬ ‫כל מה שהיה יכול‪ .‬את זאת ה' ית' רוצה מכל אחד ואחד‪ ,‬ולא‬ ‫מחלפות ראשו‪ .‬וכו' וכו'‪ .‬בכל אותו יום המחשבה הראשית היא‬ ‫יותר‪ .‬וכמאמר דוד המלך ע"ה "לעשות רצונך אלוקי חפצתי"‪ .‬ואם‬ ‫לא "אני" "אני" "אני"‪" ,‬אני רוצה ללמוד" "אני רוצה להספיק"‪ ,‬וכו'‪,‬‬ ‫אני רוצה שיהיה לי מצב אחר זה עצמו סתירה למלכויות‪ .‬וה"ה‬ ‫אלא "אני עושה מה שגדול הדור צריך"‪" ,‬אני הולך לאן שגדול‬ ‫אם אני קובע לעצמי שבקטעים אלו ואלו בתפילה אני "מוכרח"‬ ‫הדור אומר לי"‪ ,‬וכו' וכו'‪.‬‬ ‫להוריד דמעות‪ ,‬זה גם נתינת עיצות‪ .‬אלא אני אקבל באהבה וב־‬ ‫ואעכ"ו בנמשל‪ ,‬שכך צריך להרגיש כל השנה‪ ,‬ובפרט בשני ימי‬ ‫שמחה את המצב שלי בכל רגע ורגע‪ ,‬ואני אעשה מה שאני יכול‪.‬‬ ‫ר"ה‪ ,‬שאני עבד של מלך‪ .‬אין לי רצונות משלי‪ ,‬אלא בכל רגע‬ ‫ואם כרגע אני לא מתעורר‪ ,‬אז אין להצטער‪ ,‬כיון שכרגע רוצים‬ ‫אני עושה את רצון המלך‪ .‬ואם זהו רצונו ‪ -‬אני עושהו בשמחה‪.‬‬ ‫שאני יעבוד עם המצב שלי‪ ,‬וזו עבודתי ועבודתי הנאמנה‪.‬‬ ‫ובפרט שזהו לא רק גדול הגדור‪ ,‬אלא מי שברא את גדול הדור‪,‬‬ ‫שהרי כל עקידת יצחק שאנו סמוכים עליה בר"ה הנסיון של‬ ‫מלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬והוא גם "אבינו" שבשמים‪ ,‬ובפרט‬ ‫אברהם אבינו היה‪ ,‬שהוא רצה שתהיה לו המשכיות אשר יוצא‬ ‫שכל מה שעובר עלינו הכל‪ ,‬הוא לטובתינו האישית‪] .‬עין כעין זה‬ ‫ממנה כלל ישראל‪" ,‬למען אשר יצוה את בניו וכו'"‪ ,‬ולמרות כל‬ ‫באור‪-‬יחזקאל אלול עמ' קל"ג‪ .‬ועוד עיי"ש ריש עמ' קי"ג‪[.‬‬ ‫זאת הוא ביטל את כל רצונותיו הרוחניים אל רצון ה' בביטול‬ ‫)שיחות חיזוק(‬ ‫גמור‪ .‬ועם זה אנו באים ומבקשים מה' ית' "רבונו של עולם‪ ,‬כמו‬ ‫שכבש אברהם אבינו את רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם‪ ,‬כן‬ ‫הבקשות ותפילות בראש השנה ‪ -‬זהו חלק מהכ־‬ ‫יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו וכו'"‪.‬‬ ‫תרת המלך‬ ‫יש להוסיף‪ ,‬שבכלל זהו דבר רגיל ביותר‪ ,‬שיתכן שביום הראשון‬ ‫של ר"ה אדם יתעורר בקטע מסויים ויזיל בו דמעות לרוב‪ ,‬וביום‬ ‫זכורני פעם אחת בראש השנה אמר מורי ורבי הגאון רבי ברוך‬ ‫השני של ר"ה כשיגיע לאותו הקטע הוא לא יצליח להתעורר כלל‪.‬‬ ‫בער ]ליבוביץ זצ"ל‪ ,‬ראש ישיבת קאמניץ‪ ,‬בעל ברכת שמואל[‪,‬‬ ‫וכן יש שנה שכל ה"נעילה" היא בהתעוררות רבה‪ ,‬ושנה אח"כ‬ ‫דלכאורה קשה על זה שאומרים תפילת "אבינו מלכנו"‪ ,‬דהלא‬ ‫לא מרגישים התעוררות‪ .‬והיצה"ר מנסה כל הזמן לומר שצריך‬ ‫המנהג שלא לבקש בקשות בראש השנה‪ ,‬וביאר רבינו שדרך מל־‬ ‫להתעורר אותו הדבר‪ ,‬כאילו שאדם הוא מכונה‪ .‬וכאמור צריך‬ ‫כים בשעת משיחתם וכל מנהג המדינות גם בזמן הזה‪ ,‬למלא כל‬ ‫לדעת שהאמת היא לא כן‪ .‬מה עוד שעתה שאינו מזיל דמעות‬ ‫בקשת מחילה‪ ,‬ומוחלין גם את הגנבים והגזלנים‪ ,‬כל זה משום‬ ‫‪18‬‬ ‫שזה סימן למלכות‪ ,‬שמורה שכל אחד צריך לו ובידו למחול‪ ,‬כמו‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫כן הקדוש ברוך הוא בראש השנה‪ ,‬שביום זה מקבלים עלינו עול‬ ‫מלכותו יתברך‪ ,‬ויכול כל אחד לבקש ממנו רצונותיו‪ ,‬כי זה מורה‬ ‫האם חייב בשתית יין בר"ה‬ ‫מלכותו‪ ,‬נמצא דזה שתקנו רבותינו תפילות ובקשות אינו אלא‬ ‫מצד קבלת מלכות‪ ,‬דהיינו שבידו לעשות הכל‪ ,‬ואמר בזה הלשון‪:‬‬ ‫בר"מ משמע דשמחה שבכל המועדים יש ג"כ בר"ה אלא‬ ‫דאס איז א חלקפון קראנאציא ]זהו חלק מהכתרת המלך[‪.‬‬ ‫דהלל לא אמרי' דימי יראה ]עי' ספר אורי וישעי שהאריך[‬ ‫)מאמר מרדכי ]שוואב[‪ ,‬ח"א עמ' ח'(‬ ‫ולכאו' יש לדון אם יש ענין ]השנה שיוצא יום א' בשב"ק[‬ ‫לפחות בקידוש להקפיד לשתות יין ]למי שמקדש תמיד‬ ‫במיץ ענבים[‪.‬‬ ‫אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם‬ ‫תשובה – מנ"ל שבמיץ ענבים אין יוצאין‪) .‬ועי' בספר‬ ‫בתפילות ראש השנה אנחנו אומרים‪' :‬קדוש אתה ונורא שמך‬ ‫שמחת מרדכי עמ' שפ"ד דאפי' להגר"א דהוא כיו"ט ואין‬ ‫ואין אלוק מבלעדיך ככתוב‪ :‬ויגבה ה' צבקות במשפט והקל הק־‬ ‫לבכות‪ ,‬אבל כ' דאין צריך לשתות רביעית יין בר"ה ועיי"ש‬ ‫דוש נקדש בצדקה'‪ .‬ולכאורה קשה‪ ,‬איך רואים מהפסוק הזה של‬ ‫מה שהרחיב עוד בזה‪ ,‬ונפ"מ ללבישת בגדי יו"ט(‪.‬‬ ‫'ויגבה ה' צבקות במשפט' שאין אלוק מבלעדיך? לכאורה היה‬ ‫תשובה – היום קובע גם לבקשות‪] .‬במקום אחר דנתי‬ ‫מתאים יותר לומר‪ :‬קדוש אתה ונורא שמך ואין אלוק מבלעדיך‪,‬‬ ‫קמיה מו"ר מהגמ' בב"מ ק"ו א' ברש"י ד"ה ותגזור אומר‬ ‫ככתוב‪ :‬אין עוד מלבדו!‬ ‫וז"ל‪ :‬ואני לא ביקשתי מן השמים בתחילת השנה שיצלי־‬ ‫אומר הגה"צ רבי נחום דיאמנט ווארט נפלא‪ :‬כשאדם עומד‬ ‫חני בשעורים אלא בחיטין‪ ,‬ומה הכונה תחילת השנה האם‬ ‫לדין בבית דין של מטה‪ ,‬מגיע לפני השופט איזה רוצח שפל‪ ,‬יש‬ ‫לר"ה וביקש על פרנסה וראיה שיש לבקש בקשות פר־‬ ‫עדים ויש ראיות חותכות שהוא עשה זאת במזיד‪ .‬השופט גוזר‬ ‫טיות‪ ,‬או שכל עשי"ת נחשב לתחילת השנה ותפילת יחיד‬ ‫עליו עונש של מאסר עולם! אבל לכאורה‪ ,‬ברגע שהאיש הזה‬ ‫כציבור[‪.‬‬ ‫נכנס לבית הסוהר ‪ -‬נחרץ בזה גם גזר דינה של אשתו‪ ,‬אפילו‬ ‫)גדולה שימושה(‬ ‫שהיא אשה צדקת‪ ,‬מעולם לא פגעה באיש‪ ,‬ועם כל זה היא נכ־‬ ‫נסת כעת לתקופה של עשרים וחמש שנות אלמנות מחיים‪ .‬וגם‬ ‫תשעת הילדים שלה ‪ -‬ייאלצו לגדול כמו יתומים בלי אבא‪ .‬אלא‬ ‫כניסה עם קיטל לבית הכסא‬ ‫שברור לכולנו‪ ,‬שאמנם נכון שהם סובלים‪ ,‬אבל אין ברירה אחרת‪,‬‬ ‫שאלה – האם מותר להיכנס עם הקיטל לבית הכסא כיון‬ ‫כי המשפט הנעשה כאן בבית דין של בני אדם הוא צדק יחסי‬ ‫שהוא בגד המיוחד לתפילות‪.‬‬ ‫ואינו צדק מוחלט‪ ,‬שאע"פ שנגרם כאן סבל לאחרים ‪ -‬מוכרחים‬ ‫לעשות משפט ברשעים הללו‪ ,‬כי אחרת יסתובבו כאן עבריינים‬ ‫תשובה – אם יאכלו עמו מעט‪ ,‬יפקיעו מלהיחשב 'בגד‬ ‫ורוצחים שיעשו ככל העולם על רוחם‪ ,‬בלי דין ובלי דיין‪ .‬אבל‬ ‫המיוחד לתפילה' ועל ידי כן מותר לעשות כל צרכיו עם‬ ‫המשפט בבית דין של מעלה אינו נוהג כך‪ ,‬כי על הקב"ה נאמר‬ ‫הקיטל‪ .‬ודברי המשנה ברורה )תר"י‪ ,‬י"ח( "אין לכנוס לבית‬ ‫)דברים לב ד(‪ :‬הצור תמים פעלו כי כל דבריו משפט קל אמונה‬ ‫הכסא בקיטל שהוא מיוחד לתפלה" אמורים כשמקפיד‬ ‫ואין עוול צדיק וישר הוא‪ .‬הקב"ה עושה צדק מוחלט! דהיינו‪,‬‬ ‫ללובשו רק בשעת התפילה‪.‬‬ ‫שכאשר הוא עושה משפט באדם החוטא ‪ -‬הוא מחשב יחד עם‬ ‫וגם אם אוכל ושותה עמו בליל הסדר‪ ,‬אינו מועיל‪ ,‬כיון‬ ‫זה את כל הסובבים אותו‪ ,‬את כל מי שקשור אליו ובודק האם‬ ‫שעבודת ואכילת ליל הסדר נחשבת כאכילה משולחן גבוה‬ ‫מגיע לו הצער הזה שיגרם מפטירתו של אותו חוטא‪ ,‬ואם לא‬ ‫)רבינו( ולא מורידו מייחודיותו כ'בגד המיוחד לתפילה'‪ .‬אך‬ ‫מגיע לו ‪ -‬אז אינו ממית את אותו חוטא‪ ,‬כי הוא קל אמונה ואין‬ ‫אם אוכל עמו בעת הקידוש בין שחרית למוסף‪ ,‬או במנה‬ ‫עוול צדיק ויישר הוא‪.‬‬ ‫הראשונה בסעודת יו"ט וכדו' מועיל‪.‬‬ ‫)הגרבצ"ק במשנת הגרי"ש אלישיב זצוק"ל(‬ ‫מקורו הוא בדברי הגאון רבי ישראל מסלנט וכמובא בס' חשו־‬ ‫קי חמד )ר"ה יח‪ (.‬וז"ל שם‪ :‬רבי ישראל מסלנט זצ"ל ביאר את‬ ‫הפסוק בהאזינו‪' :‬קל אמונה ואין עוול‪ ,‬צדיק וישר הוא'‪ ,‬והיינו‬ ‫שמנהג מלך בשר ודם אם אדם חטא ונגזר עליו עונש מיתה‪ ,‬אף‬ ‫ע"כ‪ .‬והלום ראיתי בדברות קדשו של הגה"צ רבי אליהו לופיאן‬ ‫על פי שעל ידי זה שנענש‪ ,‬נעשה עוולה לאחרים‪ ,‬שנשארה אשתו‬ ‫בס' לב אליהו )ח"ג מערכות התשובה מאמר ה' ‪ -‬למען תלמד‬ ‫אלמנה ובניו יתומים‪ ,‬והם לא אשמו ולא חטאו‪ ,‬וגם אם מביא תו־‬ ‫ליראה‪ ,‬עמ' רצו( שמבאר מה ההכרח לפרש כך‪ ,‬כי לכאורה איזה‬ ‫עלת לאחרים‪ ,‬הם כולם נזוקים‪ ,‬אפילו הכי אי אפשר להתחשב‬ ‫מן התואר ושבח הוא לקב"ה שאינו עושה עוולה? נתבאר לעצמ־‬ ‫בצערם‪ .‬אבל מנהג הקדוש ברוך הוא אינו כן‪ ,‬אלא אם יש אחד‬ ‫נו‪ ,‬אם יבוא אחד ויציע שידוך למישהו‪ ,‬ויבקשו ממנו שיגיד איזה‬ ‫בכל העולם שיצטער על ידי זה שהחוטא יענש‪ ,‬והוא אינו מגיע‬ ‫מעלות יש למדובר‪ ,‬ויענה שהוא לא עושה עוולות! הוא לא גונב‬ ‫לו הצער‪ ,‬אין הקדוש ברוך הוא מעניש את החוטא והוא ניצול‬ ‫ולא מכה שום איש‪ ,‬היתכן שיתייחסו לזה כמעלות? בודאי שלא!‬ ‫משום כך! וזהו קל אמונה ואין עוול‪ ,‬היינו שאינו גורם שום עוולה‬ ‫ומשום כך‪ ,‬לא שייך לפרש 'ואין עוול' כפשוטו‪.‬‬ ‫לאף אחד‪ ,‬שאינו ראוי לזה הצער‪ .‬ולזה האדם שהוא מביא תוע־‬ ‫ועל פי זה‪ ,‬מובנים דברי רבותינו ז"ל שאמרו בגמ' בשבת )קו‪(.‬‬ ‫לת לרבים‪ ,‬על אף שמחמת עבירותיו צריך להיענש‪ ,‬מכל מקום‬ ‫'אחד מבני החבורה שמת ‪ -‬ידאגו כל בני החבורה כולם'‪ .‬והיינו‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא ימנע מענשו‪ ,‬כדי שאחרים לא יסבלו עבור כך‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫רוצים מלך כזה! וממילא אנחנו מוכנים לקבל את משפטו‪ .‬וזהו‬ ‫שמאחר שהקב"ה עושה צדק מוחלט‪ ,‬אם כן‪ ,‬בודאי שדן כל אחד‬ ‫מה שאמרו בגמרא בראש השנה )טז‪' (.‬אמרו לפני מלכויות כדי‬ ‫ואחד מבני החבורה ובדק לפי מעשיו אם הוא ראוי לצער הזה‪,‬‬ ‫שתמליכוני עליכם'‪ .‬איך ממליכים את הקב"ה עלינו? כשאומרים‬ ‫שימות פלוני מתוך החבורה ונמצא שאכן בני החבורה היו ראויים‬ ‫את פסוקי המלכויות בצורה כזו שתעורר לנו את הלב‪ ,‬שנראה‬ ‫לכך‪ .‬דהיינו‪ ,‬שגם עליהם היתה מידת הדין מתוחה‪ ,‬שאם לא כן‪,‬‬ ‫מתוכם את הגדלות והעוצמה של השי"ת איזה יושר מוחלט‬ ‫לא היה מת מתוכם ולפיכך תדאג כל החבורה ‪ -‬שיפשפשו במע־‬ ‫רואים כאן‪ ,‬כשזועקים מעומק הלב את הפסוק ‪':‬והיה ה' למלך‬ ‫שיהם ויעשו תשובה‪.‬‬ ‫על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד' ומצפים באמת‬ ‫וצריך להתבונן היטב מנפלאות תמים דעים‪ ,‬עד היכן הדברים‬ ‫מתי כבר נגיע ליום הזה‪ ,‬שבו הקב"ה יהיה מלך על כל הארץ‪ ,‬מתי‬ ‫מגיעים‪ :‬נתאר לעצמנו‪ ,‬שבית דין של מעלה דן אדם מסויים לפי‬ ‫נגיע לרגע הזה שידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור ‪ -‬כי‬ ‫מעשיו ‪ -‬ופסק את דינו למות‪ .‬אלא‪ ,‬שצריך לבדוק גם מה עם‬ ‫אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו‪ ,‬ה' אלקי ישראל מלך‬ ‫אשתו? האם מגיע לה הצער הזה שבעלה ימות בחייה? ובי"ד של‬ ‫ומלכותו בכל משלה!!! זוהי המלכה אמיתית של הקב"ה‪.‬‬ ‫מעלה יושב ומחשב את הצער הזה לפרטי פרטים‪ ,‬כמה צער ייג־‬ ‫)שיחות חיזוק הר' אוריין(‬ ‫רם לה בעקבות כך‪ ,‬ומחשב לפי מעשיה האם מגיע לה הצער‬ ‫הזה‪ ,‬שבעלה ימות על פניה או לא‪ .‬וחשבו ומצאו שאכן‪ ,‬מגיע לה‬ ‫סגולות וישועות בר"ה‬ ‫הצער הזה‪ .‬אבל רגע אחד‪ ,‬הרי יש להם עשרה ילדים‪ ,‬האם מגיע‬ ‫לילדים הצער הזה? אז דנים כל ילד בנפרד‪ ,‬מהו הצער שייגרם‬ ‫כתב החת"ם סופר‪ :‬כל הקונה מפטיר של ראש השנה ‪ -‬תשרה‬ ‫לו בעקבות פטירת האבא והאם זה מגיע לו לפי מעשיו‪ .‬ופוסקים‬ ‫עליו רוח שכינה כל השנה‪.‬‬ ‫שכן מגיע להם צער זה‪ .‬אבל עדיין זה לא הכל‪ ,‬כי האדם הזה הוא‬ ‫כותב ר' חיים פלאג'י זצ"ל‪" :‬יאמר ברכת 'שהחיינו' בליל ר"ה‪,‬‬ ‫מנהל מפעל של ‪ 150‬פועלים וברגע שהוא ימות ‪ -‬המפעל ייסגר‪,‬‬ ‫לאט‪ ,‬באימה ובכוונה ויודה לה' יתברך שזיכה אותו לחיות גם‬ ‫ויהיו כאן פיטורים רבים של פועלים‪ ,‬שמביאים פרנסה לבתיהם‪,‬‬ ‫בשנה זו ולהגיע לרגע זה‪ ,‬ויזכור כמה לא זכו להגיע ללילה הזה‪.‬‬ ‫וצריך לחשב האם מגיע להם הצער הזה ‪ -‬שיחיו בדוחק כזה בלי‬ ‫והאומרה בשמחה והודאה ‪ -‬סגולה שייגע גם לר"ה הבא בשמ־‬ ‫פרנסה? ושוב הבי"ד של מעלה ישוב ומחשב כל משפחה ומש־‬ ‫חה!"‪.‬‬ ‫פחה בנפרד‪ ,‬הם ונשיהם ובניהם ‪ -‬האם מגיע להם הצער הזה‪.‬‬ ‫סגולת ה"איה"‬ ‫והנה‪ ,‬יוצא באופן מדוקדק להפליא‪ ,‬שאכן מגיע לכולם הצער‬ ‫כאשר הש"ץ מגיע בקדושה של מוסף ל"איה מקום כבודו"‬ ‫הזה‪ .‬אלא‪ ,‬שצריך עתה לחשב גם את הצער המגיע למתפללי‬ ‫מאריך בתיבת 'איה'‪ ,‬ומבקשים שיתן לנו הקב"ה אחד משלשה‬ ‫בית הכנסת שלו‪ ,‬שיצטערו מפטירתו וכן של השכנים והידידים‬ ‫דברים‪ :‬עושר מופלג‪ .‬בנים צדיקים וחכמים‪ .‬רוח הקודש‪.‬‬ ‫והמכרים‪ ,‬את כל זה הקב"ה מחשב באופן נפלא‪ ,‬ומוצא ‪ -‬שאכן‬ ‫מחלוקת גדולה יש אימתי מבקשים זאת ‪' -‬מצאתי כתבו‬ ‫מגיע לו למות‪ .‬והכרוז כבר כמעט שיוצא ומכריז על פלוני שנ־‬ ‫בסידור כתיבת יד של מורי ז"ל האר"י במסוף ראש השנה ויום‬ ‫גזר דינו למות‪ ,‬ואז פתאום מתברר‪ ,‬שרגע אחד! ישנו איש זקן‬ ‫הכיפורים לבקש אחד משלשה דברים‪") '...‬נגיד ומצווה" וכן כתב‬ ‫אחד שהוא מסכן וערירי‪ ,‬שאף אחד כמעט שלא מתעניין בו‪ ,‬אבל‬ ‫ב"פרי עץ חיים"( אמנם ב"שער הכוונות" מבוא שיעשה כן רק‬ ‫האדם הזה שעומד לדין‪ ,‬רגיל לשלוח לו מידי שנה כרטיס ברכה‬ ‫ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫של שנה טובה ומתעניין בשלומו וזה ממש מחיה אותו ומכניס‬ ‫נביא בזה אזהרה חשובה ‪ -‬כתב הגאון רב בין ציון מוצפי‪' :‬ואמר‬ ‫לו שמחה לכל השנה! אבל השנה‪ ,‬אם הוא ימות ‪ -‬לא יהיה מי‬ ‫לי אבי מורי שאין לומר בקשות אלו בפה‪ ,‬אלא בהרהור בלבד‪,‬‬ ‫שיתעניין בו ויהיה לו צער מזה! ובי"ד של מעלה ישוב ומחשב‬ ‫אין לבקש זאת בפירוש אלא רק במחשבה ויועיל‪ ,‬וכן היה נוהג!'‬ ‫ומוצא שלזקן הזה לא מגיע צער שכזה! אם היו שואלים אותנו‪,‬‬ ‫כדברי הגאון רבי אברהם הלוי מסלוניקי שכתב‪ :‬כל ימי הייתי‬ ‫אחרי כל כך הרבה חשבונות ובדיקות‪ ,‬היינו מציעים הצעה מאוד‬ ‫מצטער על מה שהובא בסידורים לומר תפילה בראש השנה‬ ‫פשוטה‪ ,‬שנמצא איזה מישהו אחר שיכתוב כרטיס ברכה לזקן‬ ‫ויום כיפור ב'איה מקום כבודו'‪ .‬וכבר ידוע מה שכתב הרב "בית‬ ‫הזה‪ ,‬אבל את האדם הנידון ‪ -‬נוציא למוות‪ .‬אבל אצל הקב"ה אין‬ ‫יוסף" שארבעה מלאכי חבלה עושים דין‪ ,‬שמפסיק בין "קדוש"‬ ‫דבר כזה! כי הוא קל אמונה ואין עוול!!! אפילו לא צל צילו של‬ ‫ל"ברוך"! ולכן אין לומר תפילה זו אלא בהרהור‪.‬‬ ‫עוול! צדיק וישר הוא‪ ,‬ולכן בזכות האדם הזקן הזה‪ ,‬הוא ניצל מן‬ ‫הדין‪ .‬זה ממש פלאי פלאות!‬ ‫ומעתה‪ ,‬יתבאר באופן נפלא מה שאנחנו אומרים בתפילה‪:‬‬ ‫זכרנו לחיים ‪ -‬למה לי חיים‬ ‫קדוש אתה ונורא שמך ‪ -‬ואין אלוק מבלעדיך‪ .‬היכן רואים את‬ ‫שח מרן הגר"י אדלשטיין זצ"ל‪ :‬בראש השנה אומרים את הבק־‬ ‫הגדלות של הקב"ה? היכן רואים את גבהותו‪ ,‬היכן רואים שאין‬ ‫שה 'זכרנו לחיים' אמר לי חברי ר' ברל פוברסקי שליט"א כשהרב‬ ‫עוד מלבדו? דוקא במשפט‪ ,‬בצדק המוחלט שעושה עמנו‪ ,‬שיורד‬ ‫דסלר היה בישיבה והיינו צעירים אמר לי‪ ,‬תראה את הכח של‬ ‫עד לפרטי פרטים כאלו‪ ,‬מה שאין הדעת יכול לתפוס כלל‪ ,‬דוקא‬ ‫הרב דסלר פלוני חברנו כשאמר זכרנו לחיים מה הוא ביקש הוא‬ ‫שם רואים את גדלותו ושאין עוד מלבדו‪ ,‬וזהו שאומרים‪ :‬ככתוב‬ ‫ביקש שבראש השנה אם זה לטובתי הנכונה שלא אחיה עד שנה‬ ‫ויגבה ה' צבקות במשפט‪ .‬כי כשמתבוננים במשפט של השי"ת אז‬ ‫הבאה אז שהקב"ה‪ ,‬יקח את נשמתו כי אלה חיים אמיתיים כך‬ ‫הוא נעשה גבוה בעינינו‪ ,‬ערכו רם ונישא לאין ערוך! אשרי העם‬ ‫שמענו מהרב דסלר זצ"ל ששוחח על ביטול היש של עוה"ז‪] .‬א"ה‬ ‫שככה לו אשרי העם שה' אלוקיו‪.‬‬ ‫ועי' בד קודש מועדים[‪.‬‬ ‫איזו עוצמה‪ ,‬איזו שלמות רואים כאן! וזה מביא אותנו לאהבה‬ ‫ובס' בד קודש מועדים הוסיף וז"ל יש לבאר בעומק כוונת תפי־‬ ‫עצומה לבורא יתברך‪ ,‬זה מעורר בנו רצון להתחבר אליו‪ ,‬אנחנו‬ ‫‪20‬‬ ‫לה זו למענך אלקים חיים וכן ביאר יסוד הדברים מו"ר הגרא"א‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫דסלר זצ"ל עפי"מ שמבואר בספרים כי גם השטן מתייצב לפני‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫הקב"ה ביום זה ותובע חלקו וע"כ מתפללים שנזכה לחיים שהם‬ ‫להרבות בזכויות מר"ה ועד יוהכ"פ‬ ‫למענך אלוקים ולא למען השטן ונראה לבאר ענין חלקו של שטן‬ ‫"ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה‬ ‫כך שהרי אם היה מתקיים הענין כהלכתו והמשפט בכל דקדו־‬ ‫ובמעש"ט ולעסוק במצוות מר"ה ועד יוהכ"פ יתר‬ ‫קו והשי"ת היה קוצב חיים בראש השנה לכל אדם לפי מעשיו‬ ‫מכל השנה" )רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד(‬ ‫כראוי הרי היו הצדיקים חיים והרשעים מתים מיד וכבר לא היה‬ ‫שאלה‪ :‬שאל חכם אחד‪ ,‬מדוע שלא יעשה כן קודם‬ ‫מקום לבחירה כלל ובטל עניינו של השטן שהוא מעיקרי תכלית‬ ‫ר"ה ויהיה צדיק ויחתם לאלתר‪ ,‬ולמה שימתין עד עשי"ת‪.‬‬ ‫הבריאה שיהיה כל אחד במצב של בחירה ויקוים ענין ובחרת‬ ‫ומה עוד‪ ,‬ששיטת הרמב"ם )פ"ג ה"ג( שבינוני לא יועיל לו‬ ‫בחיים ליטול שכרו ואשר לכן נוטל גם השטן חלקו ומן השמים‬ ‫בעשי"ת עוד זכות אחת‪ ,‬אלא תשובה בלבד‪ ,‬ולמה שלא‬ ‫ניתן לו כח לתת חיים לחילותיו והם הרשעים לתת מקום לטעות‬ ‫ירבה בזכויות לפני ר"ה ויעשה לצדיק‪.‬‬ ‫לקיים ענין הבחירה ומעתה נראה שהוא ביאור התפילה זכרנו‬ ‫לחיים וכו' למענך אלקים חיים כלומר שתהא קצבת החיים מאת‬ ‫תשובה‪ :‬נכון שכך צריך לעשות‪ ,‬ולכן באמת אומרים‬ ‫הקב"ה למען שמו כי היא התכלית הרצויה ולא ח"ו חיים מכח‬ ‫אנו סליחות לפני ר"ה‪ ,‬אבל אין זה לכולם‪ ,‬ולשון הרמב"ם‬ ‫חילותיו של השטן חיים אלו עצמם הם כבר קטרוג בהיותם מש־‬ ‫"נהגו כל בית ישראל" ‪ -‬וזה בעשי"ת‪ ,‬כי עד ר"ה קשה הדבר‬ ‫משים כלי לטומאה אוי לו למי שקצבתו בר"ה חיים כאלו ואשרי‬ ‫להתבצע ורק לאחר ר"ה שנתעורר ע"י השופר ומצוות היום‬ ‫הזוכה אשר חייו הם חיי נצח למענך אלוקים חיים‪.‬‬ ‫‪ -‬אז מרבה בזכויות‪.‬‬ ‫)הגרב"ד פוברסקי(‬ ‫)דרך שיחה(‬ ‫זכרנו לחיים‪ ,‬מלך חפץ בחיים‪ ,‬וכתבנו בספר‬ ‫והתייסר קיבל דבש מתוק במינו‪ .‬וזהו הסימנא מילתא בר"ה‪,‬‬ ‫החיים‪ ,‬למענך אלוקים חיים‪.‬‬ ‫שגם אם הייסורים עוקצים אותנו ומכאיבים לנו עד מאד‪ ,‬מ"מ‬ ‫שמעתי שבברנוביץ נערכה מסיבת תנאים לחתן וכלה וכשת־‬ ‫תפילתנו ותחינתנו שהתכלית תהיה כמו בדבש הדבורים‪ .‬עליו‬ ‫חייבו המחותנים איזה סכום כל אחד יביא‪ ,‬ביקש אחד הצדדים‬ ‫נאמר 'צוף דבש אמרי נעם‪ ,‬מתוק לנפש ומרפא לעצם' )משלי‬ ‫לכתוב הכל על שטר‪ .‬והצד השני נפגע‪ ,‬וטען שהוא סוחר גדול‬ ‫טז‪ ,‬כד(‪ ,‬ומתוך המרירות תצוף המתיקות‪ ,‬ומתוך החושך ייבקע‬ ‫וכולם נותנים בו אימון מלא ואינו רוצה לכתוב ומספיק שה־‬ ‫האור‪.‬‬ ‫תחייב בע"פ‪ ,‬ולמרות ההפצרות סירב‪ .‬עד שהגיע רבינו הגה"ק‬ ‫)הגר"י זילברשטיין(‬ ‫רבי אלחנן וסרמן זצוק"ל הי"ד ובתבונתו הגדולה אמר‪ ,‬הרי גם‬ ‫בימים הנוראים אנו מבקשים מהקב"ה שיזכירנו לחיים טובים‪,‬‬ ‫מוציאין שני ספר תורה‪ ,‬באחד קורין חמישה‪ ,‬מוה'‬ ‫ואעפ"כ אין אנו מסתפקים בזכירה בעלמא‪ ,‬אלא מוסיפים ומ־‬ ‫פקד את שרה עד ויהי אחר הדברים האלה )שו"ע‬ ‫בקשים 'וכתבנו בספר החיים'‪ ,‬האם ח"ו מטילים פגם בנאמנותו‬ ‫או"ח סימן תקפד ס"ב(‪.‬‬ ‫של השי"ת‪ ,‬חזינן דאעפ"כ מבקשים גם 'כתיבה'‪ ,‬ואכן המחותן‬ ‫לפי שבראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה )משנ"ב סק"ו(‪.‬‬ ‫נעתר וכתבו השטר‪ .‬ובביאור הדברים נראה‪ ,‬דבית דין של מעלה‬ ‫וצ"ב דאמנם תחילת הקריאה הוא על ענין פקידת שרה ולידת‬ ‫מתנהג באותן דרכים הנהוגות בב"ד של מטה‪ ,‬וכיון שבב"ד של‬ ‫יצחק‪ ,‬אך כל ההמשך על מעשה הגר וישמעאל‪ ,‬וכל ענין מה‬ ‫מטה הדיינים כותבים הכל לחזק את פסק הדין‪' ,‬כי כתב אשר‬ ‫שאברהם אבינו גירש את הגר ואת בנה‪ ,‬לכאורה מה עניינם‬ ‫נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב' )אסתר ח‪,‬‬ ‫לראש השנה‪ .‬ויש לומר‪ ,‬דנה בישמעאל כתיב 'כי שמע אלוקים‬ ‫ח(‪ ,‬כך גם בב"ד של מעלה עושין כן‪ ,‬וזה גם הענין בספר הזכ־‬ ‫את קול הנער באשר הוא שם' )בראשית כא‪ ,‬יז(‪ ,‬כלומר שהשי"ת‬ ‫רונות שיש להקב"ה ]וראה בספר 'לשוח בשדה' )עמ' צט( מה‬ ‫ריחם על ישמעאל‪ ,‬והנה אותו ישמעאל‪ ,‬עליו נאמר בזוה"ק )ח"ב‬ ‫שביארנו עוד בזה[‪.‬‬ ‫)הגר"י זילברשטיין(‬ ‫דף לב( 'וי על ההוא זימנא דאיתיליד ישמעאל בעלמא'‪ ,‬ועוד‬ ‫אמרו חז"ל )ב"ר מה‪ ,‬יב( שהוא והכלב שווין‪ ,‬ולמרות הכל נת־‬ ‫עוררו עליו רחמי שמים ונעשו לו נסים ונפלאות‪ ,‬משום שמסרה‬ ‫ויש נוהגין לאוכל תפוח מתוק בדבש )טור(‪ ,‬ואומ־‬ ‫הגר את עצמה לידי השגחת השי"ת‪ ,‬וכמ"ש בקדושת לוי עה"פ‬ ‫רים שתחדש עלינו שנה מתוקה )אבודרהם( )לשון‬ ‫'ותשלך את הילד תחת אחד השיחים' )שם‪ ,‬מו(‪ ,‬שהסיחה דעתה‬ ‫הרמ"א‪ ,‬סימן תקפד ס"א(‪.‬‬ ‫ממנו‪ ,‬והשליכה אותו לידי השגחת השי"ת‪ .‬ולכן אנו מזכירים‬ ‫הנה דבש בלשון התוה"ק הכוונה לדבש תמרים‪ ,‬ותמוה א"כ‬ ‫בר"ה פרשה זו‪ ,‬ומבקשים מהקב"ה‪' :‬אם על אלה ריחמת‪ ,‬בעת‬ ‫כשמטבילין התפוח בדבש נוהגים עמ"י קדושים לקחת דבש‬ ‫שמסרו עצמם אליך ‪ -‬ק"ו שתרחם על עמך‪ ,‬בני אברהם יצחק‬ ‫דבורים‪ ,‬הלא דבר הוא‪ .‬ושמעתי מהרה"ג ר' אפרים שרגא שפי־‬ ‫ויעקב‪ ,‬בשעה שתולין עיניהם אליך'‪ .‬עוד שמעתי בשם הגרש"ר‬ ‫גל זצ"ל לבאר‪ ,‬שכידוע דבש תמרים כולו מתוק הוא מתחילת‬ ‫הירש זצ"ל לבאר‪ ,‬דכיון שאמרה הגר 'ואל אראה במות הילד'‬ ‫בריאתו‪ ,‬ואין בו אפי' לחלוחית של מרירות‪ .‬משא"כ דבש דבו־‬ ‫וזהו קטרוג גדול על ישמעאל ואמו שהשליכתו כך למיתה‪ ,‬ולכן‬ ‫רים‪ ,‬שהכוורן פעמים רבות נעקץ מהדבורים‪ ,‬אך בסופו של דבש‬ ‫להרבות זכויות על עם ישראל אנו אומרים שדרך נשות ישראל‬ ‫מעז יצא מתוק‪ ,‬ואין שמחה כמו שמחת הכוורן שלאחר שנעקץ‬ ‫‪21‬‬ ‫גיש‪ ,‬ולסוג כזה של 'כבני מרון' אנו דומין בעוה"ר‪.‬‬ ‫אינו כן‪ ,‬אלא עומדים לימין ילדיהם בכל עת ובכל שעה‪.‬‬ ‫)הגר"י זילברשטיין(‬ ‫שופר‪,‬‬ ‫ידוע מה שנהגו לכסות השופר בשעת הברכות‪ ,‬וכמ"ש האליה‬ ‫מהפכת התשובה ‪ -‬ברוך מחיה המתים‬ ‫רבה )סימן תקפה סק"ה( בשם הגהות המנהגים‪ ,‬וכ"כ במטה אפ־‬ ‫איתא בשו"ע )או"ח סי' רכ"ה ס"א( "הרואה את חבירו לאחר‬ ‫רים )שם ס"ג( שנוהגין לכסות השופר במפה הפרוסה על השול־‬ ‫ל' יום אומר שהחיינו‪ ,‬ואחר י"ב חודש מברך מחיה המתים" וכו'‬ ‫חן‪ ,‬ורק לאחר הברכות נוטלו הבעל תוקע בידו כדי לתקוע בו‪ ,‬וזה‬ ‫ובמשנ"ב )שם סק"ד( ביאר "וטעם ברכה זו כתב בחידושי אגדות‬ ‫להיפך מכל המצוות‪ ,‬כמו תפילין וד' מינים שמגלין אותם לפני‬ ‫לפי שבכל שנה האדם נדון בראש השנה ויום כיפורים אם למוות‬ ‫שמברכין עליהם‪ .‬ובקצה המטה )סק"י‪ ,‬בהשמטות( כתב רמז‬ ‫אם לחיים‪ ,‬ואם רואהו אחר ראש השנה ויום כיפורים זה‪ ,‬ואח"כ‬ ‫לזה תקעו בחודש שופר בכסה'‪ ,‬שצריך לכסות השופר‪ .‬וכמה‬ ‫אין רואה אות ועד אחר ראש השנה ויום הכיפורים הבא‪ ,‬הרי עבר‬ ‫טעמים נאמרו בדבר ]עיין בשו"ת אבני נזר )סימן תלא(‪ ,‬ובשו"ת‬ ‫עליו דין אם למוות אם לאו‪ ,‬ועל כן אומר ברוך מחיה מתים שני־‬ ‫אפרקסתא דעניא )ח"א סימן קטז([‪ .‬וראיתי בשדי חמד )מערכת‬ ‫צול מדין מיתה בראש השנה יום הכיפורים" כידוע אין אנו מבר־‬ ‫ר"ה‪ ,‬סימן אות יד( שהביא בשם הרד"ל סמך לזה ממה שכתוב‬ ‫כים ברכות מספק‪ ,‬והלכה זו בהכרח פירושה כי הסכנה המרחפת‬ ‫במדרש )ב"ר מ‪ ,‬ה( שכשבא אברהם לשחוט את יצחק בנו ע"ג‬ ‫בימי הדין סכנה ודאית היא‪ ,‬שהניצול מברכין עליו מחיה המתים‪.‬‬ ‫המזבח‪ ,‬קינן בליבו החשש שמא ירצה השטן למנוע את קיום‬ ‫בהבנה זו יש לגשת לימים אלו‪ ,‬וכמסופר על מרנא רבי יש־‬ ‫המצוה ויזרוק אבן על יצחק ויעשהו לבעל מום ויפסל לקרבן‪.‬‬ ‫ראל מסלנט זיע"א אשר ראהו אחד בשעת התפילה ביום ראש‬ ‫לכן הצניע את יצחק בשעת בנין המזבח עד העקידה ממש‪ .‬וא"כ‬ ‫השנה‪ ,‬והבחין שהיה בוכה ומתרגש באמירת 'זוכרנו לחיים מלך‬ ‫כיון שהתקיעה בשופר של איל היא זכר לעקידת יצחק ולאיל של‬ ‫חפץ בחיים'‪ ,‬ושאלו הלה היאך בוכה הוא‪ ,‬הלא ר"ה הוא‪ ,‬ובקושי‬ ‫יצחק‪ .‬א"כ כדי להזכיר את הזכות הגדולה הזו‪ ,‬גם אנו מכסים את‬ ‫התירו להזכיר וודאי שלא לבכות‪ ,‬וכדנקט אדוננו הגר"א זיע"א‬ ‫השופר ]ואמנם הרד"ל עצמו פקפק על מנהג זה של כיסוי הוש־‬ ‫)מעשה רב‪ ,‬אות ר"ז( "ואין לבכות בראש השנה כמבואר בעזרא‬ ‫פר‪ ,‬ראה בספרו קדמות ספר הזוהר )עמ' לט‪ ,‬בהערה([‬ ‫ואל תבכו"‪ ,‬והשיב לו רבי ישראל מסלנט ושאלו‪ ,‬האם בטוח הוא‬ ‫)הגר"י זילברשטיין(‬ ‫בעצמו שאינו בוכה מחמת שהלכה היא לא לבכות בר"ה‪ ,‬או שמא‬ ‫אינו בוכה כי אין הוא מבין ומרגיש שמדובר בשאלה של חיים‬ ‫ומוות‪ .‬זו ההרגשה שבה יש לנו להתעורר בימים אלו‪.‬‬ ‫בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני‬ ‫ולצערינו בעוה"ר בימינו אין צריך כלל להתאמץ לראות עומק‬ ‫מרון‪ ,‬מאי כבני מרון‪ ,‬הכא תרגימו כבני אמרנא‪.‬‬ ‫הדין‪ ,‬די לאדם שיתבונן מעט בקורות אותנו בשנה החולפת‪ ,‬כמה‬ ‫ריש לקיש אמר כמעלות בית מרון‪ .‬רב יהודה אמר‬ ‫אסונות‪ ,‬כמה בצורה משונה כ"כ‪ ,‬שלא בדרך הטבע‪ ,‬הרי שכל‬ ‫אחד בעל אמונה בסיסית‪ ,‬יש לו להזדעזע ולהתעורר‪ ,‬שכן בראש‬ ‫שמואל‪ ,‬כחיילות של בית דוד )ראש השנה דף יח ע"א(‪.‬‬ ‫השנה נגזר כל זאת‪ ,‬ומי שח"ו אינו מתרגש בחושבו זאת‪ ,‬פגם וח־‬ ‫ופירש"י דכבני אמרנא הכוונה לכבשים‪ ,‬כאשר מעשרים אותם‪,‬‬ ‫סרון גדול הוא באמונתו‪ .‬וכדכתב המאירי )ביה"ב‪ ,‬ר"ה ט"ז ע"ב(‬ ‫שיוצאים בזה אחר זה בפתח קטן‪ .‬ומעלות בית חורון היינו שה־‬ ‫"המתרשל בזמן הזה מן התשובה אין לו חלק בה' אלקי ישראל‬ ‫דרך צר והעמק עמוק משני צידי הדרך‪ ,‬ואין שניים יכולים לילך‬ ‫שכל השנה אין התעוררות מצוי כל כך ואף מדת הדין מתייאשת‬ ‫זה בצד זה‪ .‬וחיילות בית דוד‪ ,‬היינו שבצאתם למלחמה היו מו־‬ ‫ממנו וממתנת לו עד זמן זה"‪.‬‬ ‫נים אותם ע"י שהיו יוצאין זה אח"ז‪ .‬ושמעתי ממו"ח מרן הגרי"ש‬ ‫)הגר"י אזרחי שליט"א(‬ ‫אלישיב זצוק"ל פירוש מופלא בזה‪ ,‬דשלוש תקופות נאמרו כאן‪,‬‬ ‫דהנה ידוע שחיילי בית דוד תמיד היו מנצחים במלחמה ]וכדכ־‬ ‫י"ג מידות של רחמים‬ ‫תיב 'ארדוף אויבי ואשיגם‪ ,‬ולא אשוב עד כלותם' )תהלים יח‪ ,‬לח(‪,‬‬ ‫וכן 'הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו' )שמאול א‪ ,‬יח ז([‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫מרן המשגיח הגה"צ רבי דב יפה זצוק"ל‪ :‬בימים אלו אנו מר־‬ ‫אמרו חז"ל )שבת דף נו ע"א( דכל היוצא למלחמת בית דוד‪ ,‬גט‬ ‫בים באמירת י"ג מידות שהקב"ה גילה למשה רבינו‪ ,‬והבטיח לו‬ ‫כריתות נותן לאשתו‪ ,‬והיינו שלא בטחו על עצמם‪ .‬וזה קאי על‬ ‫עליהם הבטחה נשגבה‪" ,‬כל זמן שישראל חוטאים יעשו לפני‬ ‫כסדר הזה‪ ,‬ואני מוחל להם!"‬ ‫דורות הראשונים שהיו ניגשים ליום הדין בפחד גדול ולא בטחו‬ ‫בעצמם‪ .‬למרות זכויותיהם הגדולות בתורה ומעש"ט‪ .‬ותקופה נו־‬ ‫ה'ראשית חכמה' מביא קושיית הגאונים שעינינו הרואות שפ־‬ ‫עמים שאנו צועקים י"ג מידות בקול גדול ולא נענים?‬ ‫ספת הדומה למעלות בית חורון‪ ,‬שהיא דרך צרה‪ ,‬וההליכה שם‬ ‫מחדש ה'ראשית חכמה' שלא מספיק אמירת י"ג המידות גרי־‬ ‫כרוכה בסכנה גדולה‪ ,‬אך מעולם לא שמענו שההולך שם ייכתוב‬ ‫גט לאשתו‪ ,‬כלומר דאע"פ שידעו שהדרך מסוכנת וצריך זהירות‪,‬‬ ‫דא‪ ,‬אלא צריך גם מעשים! שנלך בדרכיו של הקב"ה ונדבק בי"ג‬ ‫מידותיו‪" ,‬מה הוא רחום אף אתה רחום‪ ,‬מה הוא חנון אף אתה‬ ‫מ"מ היו בטוחים שיעברו אותה לשלום‪ .‬וזו התקופה המאוחרת‬ ‫יותר‪ ,‬שהתכוונו ברצינות ובכובד ראש ליום הדין‪ ,‬אך כבר סמכו‬ ‫חנון"‪.‬‬ ‫וכך דייק גם השל"ה הק' ממה שאמר הקב"ה למשה "יעשו‬ ‫על עצמם‪ ...‬ואילו התקופה השלישית של ימינו אנו‪ ,‬מתאימה‬ ‫לפני כסדר הזה" דמשמע עשייה‪ ,‬ולא רק אמירה בעלמא!‬ ‫ל'בני אמרנא'‪ ,‬לבהמה שאינה מרגשת מאומה‪ ,‬וגם כשלוקחים‬ ‫והנה משאר המפרשים שלא כתבו שההבטחה תלויה במע־‬ ‫אותה לבית השחיטה היא והלוכת לשם בשמחה‪ ,‬וכאותה בהמה‬ ‫שים‪ ,‬נראה שהם הבינו בפשטות שההבטחה נאמרה על עצם‬ ‫שיצאה ב'עשירי קודש'‪ ,‬וצבעו אותה בסיקרא‪ ,‬ולא חלי ולא מר־‬ ‫‪22‬‬ ‫אלקינו למעשה ידינו וגו'‪ ,‬וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות‬ ‫אמירת י"ג מידות ואינה מותנית במעשים‪ .‬אך על אף שחידו־‬ ‫אלו שגמר בלבו" )רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ב(‪.‬‬ ‫שו של ה'ראשית חכמה' אינו הדעה המקובלת והרווחת‪ ,‬בוודאי‬ ‫ורבים תהו ונתחבטו בכוונת הרמב"ם עד שיעיד עליו ידוע תע־‬ ‫שיש לנו להתחשב בדבריו‪ ,‬ועל כל פנים בוודאי שיש הבדל גדול‬ ‫לומות שלא ישוב לזה החטא לעולם‪ ,‬וללא כן אין זה תשובה‪,‬‬ ‫אם רק אומרים את הי"ג מידות‪ ,‬או שגם מתעוררים על ידם ללכת‬ ‫ולכאורה גזירה היא שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בו‪.‬‬ ‫בדרכי ה' ולנהוג כדרכיו‪.‬‬ ‫והנה שלשה גדולי עוולם‪ ,‬עמודי התווך בעולם החסידות‪ ,‬המו־‬ ‫ועל כן ראוי מאוד בזמן שאומרים את הי"ג מידות להתעורר‬ ‫סר והלמדנות פירשו את דברי הרמב"ם בדרכים שונות כל אחד‬ ‫לנהוג אותם הלכה למעשה‪ ,‬ועל כל פנים לפחות לעורר רצון‬ ‫לפני דרכו ומהותו‪ ,‬ונבאר‪:‬‬ ‫לקיימם‪ ,‬ובוודאי שלא להסתפק באמירה גרידא!‬ ‫א‪ .‬כתב השפת אמת )שבת תשובה תר"מ(‪:‬‬ ‫)מתוך עבודת הימים הנוראים(‬ ‫"וברמב"ם עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לדבר‬ ‫הזה‪ .‬ומהתימא לומר שאינו נק' תשובה עד שיעיד עליו דא"כ לא‬ ‫שבקת חיי‪ .‬אכן המכוון הוא כי התשובה צריך להיות עד מדריגה‬ ‫עלינו לשבח לאדון הכל‬ ‫זו‪ .‬והיינו ביטול הבחירה לגמרי כי בוודאי צדיקים זוכין בעבודתם‬ ‫הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצוק"ל‪ :‬סיפר לי רופא שיניים‪ :‬הגיע‬ ‫עד שנקח מהם כמעט כל הבחירה‪ .‬כיון שבוחרים בזה ובדרך‬ ‫אדם‪ ,‬ופיו עיי חרבות נצרך לשיקום פה ולסת‪ ,‬שיקום חניכים‬ ‫שאדם רוצה לילך כו'‪ .‬וזה באמת יהי' סוף התיקון כאשר ישובו‬ ‫והשתלת שיניים‪ ,‬עבודה סבוכה ומורכבת‪ ,‬רווחית סבלנות ועמו־‬ ‫כל בנ"י באמת‪ .‬וזה כוונת הרמב"ם כי התשובה אין לה שיעור‬ ‫סת אחריות‪ .‬אנו עובדים לפי מחירון‪ .‬הקליניקה יקרה‪ ,‬המזכירה‬ ‫והפסק עד שיעיד יודע תעלומות כו'‪ .‬ועל תשובה זו אמרו שמ־‬ ‫והסייעת והטכנאי מקבים משכורת‪ ,‬ומס הכנסה שותף ברווחים‪.‬‬ ‫ביאה רפואה לעולה בביטול הבחירה לגמרי"‪.‬‬ ‫והמומחיות והמוניטין‪ ,‬ובכלל‪ ,‬איני צריך להתנצל‪ .‬עמד על המקח‬ ‫הרי לשיטתו כונת הרמב"ם לסוף מעלת התשובה שישובו יש־‬ ‫והוזיל בשליש‪ ,‬שיהיה עוד נותר רווח‪.‬‬ ‫ראל בסוף הימים ורק מעט צדיקים זוכים לו‪ ,‬אבל אינו מעכב‬ ‫הגיע ועבר שלב אחר שלב‪ ,‬ניקוי ושיקום ותותבת זמנית ושי־‬ ‫בתשובה‪.‬‬ ‫ניים קבועות‪ ,‬עולם אחר‪ .‬וזהו‪ ,‬לא שילם פרוטה‪.‬‬ ‫וכמה רחוקים הדברים מפשטות כוונת הרמב"ם שלא בא אלא‬ ‫מה עמדת על המקח‪ ,‬אם לא חשבת לשלם‪ .‬כדי שהמצפון‬ ‫לבאר את עיקרי התשובה לכל שב‪.‬‬ ‫יציק לו פחות‪ .‬טילפנתי‪ ,‬שלחתי תזכורות‪ ,‬והתעלם‪ .‬החלטתי‪,‬‬ ‫ב‪ .‬ועוד כתב השפת אמת )שבת תשובה )תרל"ח(‪:‬‬ ‫אעלה עליו הביתה‪ ,‬הרי מדובר בסכום נכבד‪ .‬אמרתי לו‪" :‬אם‬ ‫"במדרש פסיקתא עד ה' אלקיך השי"ת עד בדבר כו'‪ .‬שהוא‬ ‫קשה לך‪ ,‬נפרוס לתשלומים‪ ,‬נגיע להסדר"‪ .‬לא תאמין‪ :‬הוא פער‬ ‫מפרש עד לשון עדות ע"ש‪ .‬וביאור הענין שודאי יש הרהורי‬ ‫פה‪ ,‬תצלינה האזנים‪ .‬זרק אותי מהבית‪ .‬ואתה ידוע מה הכי כאב?‬ ‫תשובה בכל איש ישראל והשי"ת בוחן לבות וכליות ואיתא עד‬ ‫שהוא צעק עלי בשיניים שלי!‬ ‫שלא נוצרה המחשבה בלב השי"ת מכיר בה כו'‪ .‬וזהו נאמר ג"כ‬ ‫חוצפן‪ ,‬עז פנים‪ ,‬לפחות תעקור את השינים ששתלתי לך‪ ,‬לפני‬ ‫על מחשבה טובה שאעפ"י שאין אדם יכול להטות עצמו לגמ־‬ ‫שאתה צועק עלי ומסרב לשלם‪ ,‬ומשיב רעה תחת טובה‪...‬‬ ‫רי לתשובה‪ .‬אעפ"כ מועיל היגיעה להטות הלב במה שאין ניכר‬ ‫וזהו‪" :‬אשמנו"‪ ,‬חטאנו לבורא יתברך‪" .‬בגדנו"‪ ,‬השבנו רעה תחת‬ ‫לאדם עצמו והשי"ת עד על תשובה זו‪ .‬וזהו ג"כ לשון הרמב"ם‬ ‫טובה‪ .‬אבל גם‪" :‬גזלנו"‪ ,‬בחיים שהוא נתן לנו‪ ,‬בבריאות שהוא חנן‬ ‫שיעיד עליו יודע תעלומות‪ .‬פי' יודע תעלומות אף מה שנעלם‬ ‫אותנו‪ ,‬בכח שהוא העניק לנו‪ ,‬בזמן ששייך לו ‪ -‬בכל אלו‪ ,‬המרינו‬ ‫מעיני האדם עצמו כמ"ש"‪.‬‬ ‫את פיו?!‬ ‫ופירוש זה נפלא הוא במליצה ישרה‪ ,‬אך גם הוא אינו מתיישב‬ ‫זהו‪" :‬מלכויות"‪ ,‬להכיר בכך שהכל שלו‪ .‬שהוא אדון הכל‪ ,‬והוא‬ ‫בפשטות כוונת הרמב"ם‪.‬‬ ‫יוצר בראשית!‬ ‫וכעין דברי השפת אמת כתב גם במשך חכמה בסגנון שלו‬ ‫את ברכת מלכויות בראש השנה פותחים אנו ב"עלינו לשבח‬ ‫)וילך הפטרת שובה ישראל(‪:‬‬ ‫לאדון הכל‪ ,‬לתת גדולה ליוצר בראשית"‪ .‬כמה זה מחייב אותנו‬ ‫"וזה )דניאל י' כ"א( 'הרשום בכתב אמת'‪ ,‬כי יש מחשבה לתשו־‬ ‫ל"מלכויות"‪ ,‬לקבלת עול‪" ,‬כדי שתמליכנו עליכם"! "עלינו לשבח‬ ‫בה ויש תחילת התנוצצות המחשבה‪ ,‬אשר באמת לבבינו אטום‪,‬‬ ‫לאדון הכל"‪ ,‬הכל שלו! ויותר‪" :‬לתת גדולה ליוצר בראשית"‪.‬‬ ‫ורק להתוכן עלילות ובוחן כליות נגלה כי יש תחילת התנוצצות‬ ‫)מתוך הספר‪" :‬והגדת" ראש‬ ‫טהרה‪ ,‬אשר אם יקרה איזה דבר טוב לאיזה עניין יולד מחשבה‬ ‫השנה(‬ ‫טהורה או גם פעולה טובה מן שעה זו‪ .‬ועל זה נאמר "כי אתה‬ ‫לבדך בוחן כליות ולב"‪.‬‬ ‫גדרי התשובה ‪ -‬עד שיעיד עליו ‪ -‬יודע תעלומות‬ ‫עי"ש בדבריו היקרים‪.‬‬ ‫"והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר‬ ‫ג‪ .‬ולעומתו כתב הגר"י פטרבורג בכוכבי אור )סימן ז'( לפרש‬ ‫נתתי לפניך והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך‬ ‫את דברי הרמב"ם כפשוטם שאם אכן היודע תעלומות מעיד‬ ‫שמה‪ .‬ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך‬ ‫עליו שלא יעמוד כנגד יצרו וישוב לחטוא אין תשובתו תשובה‪.‬‬ ‫היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך" )דברים ל' א'‪-‬ב'(‪.‬‬ ‫אך גם גאון זה התחבט בתמיה הגדולה‪ ,‬וכי אם יחזור אדם לח־‬ ‫"ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו‬ ‫טוא בסוף ימיו בטלה תשובתו למפרע‪ ,‬ופלפל בזה בדקות הענין‪,‬‬ ‫ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו'‪ ,‬וכן‬ ‫והסיק דרק אם חוזר הוא לחטוא משום התחדשות היצר וסיבות‬ ‫יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי‪ ,‬ויעיד עליו ידוע‬ ‫מתחדשות לא בטלה תשובתו למפרע‪.‬‬ ‫תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד‬ ‫‪23‬‬ ‫תשובה ומקודשת‪ .‬ומתוך הדברים אפי' אם קבל אפי' מלוי בר־‬ ‫ד‪ .‬הבית הלוי )דרוש י"ג וקדם לו הנתיבות בספרו נחלת יעקב(‬ ‫בית לקרוע שטרו ושלא להלות לגוי נר' לי שאין צריך יותר דהא‬ ‫כתב דמטבע האדם ותולדותו בן בחירה הוא ואינו נוטה ליצרו‬ ‫אמרי' אפי' לגוי לא מוזפי ומתי יודע אם לא יבא הגוי לעולם‪ .‬ותו‬ ‫הטוב יותר מאשר ליצרו הרע‪) ,‬וכמ"ש הרמב"ם בהל' תשובה פ"ה‬ ‫אפי' במדבר נמי לא עבדי ואם לא ילך במדבר הרי הוכשר‪ .‬וחזרת‬ ‫ה"א( אך כאשר חטא ושנה והלך בשרירות לבו מוליד בעצמו‬ ‫דברים דר' נחמיה היינו לא אוסיף עוד לעשות אלא אומ' אני פלו'‬ ‫טבע רע להיות נמשך אחר החטא‪ ,‬ותמצית התשובה לשוב מד־‬ ‫בן פלו' כנסתי מאתים זוז מפירות שביעית והרי הן נתונין לעניים‪.‬‬ ‫רכו הרעה ולחזור לעיקר טבעו להתהלך בשביל הזהב‪ ,‬וזה כוונת‬ ‫הרי לך אמירתו היא חזרתו וכשר אף על פי שלא החזיר עדיין‬ ‫הרמב"ם שאינו חזור לחטוא מחמת חטאיו וטבעו הרע שהוליד‬ ‫דסמכינן אדיבורא דידיה‪ .‬והיינו לר' נחמיה דמחמיר‪ .‬אבל לרבנן‬ ‫בעצמו בעברו על מצות ה'‪.‬‬ ‫לא צריך כולי האי אלא הרהור בדעתו ואמירתו כדאשכחן גבי‬ ‫וארבעת הדרכים גם יחד נראים רחוקים‪ ,‬דברי השפ"א אינן‬ ‫קידושין דאיסור כרת וסקילה וחנק‪ .‬והרוצה ליחנק יתלה באילן‬ ‫מתיישבים כלל בלשון הרמב"ם ופשטות כוונתו‪ ,‬ודברי הגר"י‬ ‫גדול כמו שפירשתי ומזקנים התבוננתי"‪.‬‬ ‫קשים גם מלשון הרמב"ם וגם מסברא‪ ,‬וכך גם דברי הבית הלוי‬ ‫הרי לן להדיא שהאדם השב בתשובה הוא זה שמעיד עליו את‬ ‫והנחלת יעקב‪.‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬וכענין הכתוב )דברים ל' י"ט( "העדתי בכם היום את הש־‬ ‫והאמת יורה דרכו כפי שהבינו נושאי כליו הגדולים של הנשר‬ ‫מים ואת הארץ"‪.‬‬ ‫הגדול‪ ,‬הכסף משנה והלחם משנה שפירשו שאין כוונת הרמב"ם‬ ‫ולדבריהם פשוט דאם בשעה שחזר בתשובה אכן העיד על‬ ‫כלל שהקב"ה יעיד על האדם שאינו חוזר לזה החטא לעולם‪ ,‬אלא‬ ‫עצמו את הקב"ה שכוונתו לא לחזור לזה החטא לעולם אף אם‬ ‫שהרמב"ם מסביר את עומק הענין של קבלה על העתיד‪ ,‬שהאדם‬ ‫חזר לחטוא אין התשובה בטלה למפרע‪ ,‬וכך מבואר בדברי רבינו‬ ‫צריך כאילו לפנות את הקב"ה הבוחן כליות ולב ולהעיד על עצמו‬ ‫סעדיה גאון )אמונות ודעות מאמר ה'(‪:‬‬ ‫את הקב"ה‪ ,‬כלומר רבש"ע אתה תעיד עלי שכונתי ורצוני ומאויי‬ ‫"ואבאר עוד כי האדם כאשר יסכים בעת תשובתו בלב שלם‬ ‫שלא אחזור לזה החטא לעולם‪.‬‬ ‫שלא ישנה‪ ,‬תהיה תשובתו מקובלת‪ .‬ואם תשיאהו התאוה אחר‬ ‫ולדבריהם אין כאן כל תנאי עתידי אלא אין המדובר אלא בכו־‬ ‫כן לשנות‪ ,‬אין תשובתו נפסדת‪ ,‬אך ימחלו לו העונות שהיו קודם‬ ‫נת הקבלה כאשר הוא שב‪ ,‬וכל כוונת השב רצונו ותקוותו שלא‬ ‫התשובה‪ ,‬ויכתב עליו מה שיהיה לאחריה‪ .‬וכן אם ינהג המנהג‬ ‫לחזור לעולם לעבירה זו‪ ,‬וכל שזה כוונתו יש כאן תשובה גמורה‪.‬‬ ‫הזה פעמים רבות‪ ,‬שישוב ואחר כן ישנה לחטא‪ ,‬אין כותבין עליו‬ ‫וראיה גדולה לדברי הכס"מ והלח"מ מלשונו של ספר חסידים‬ ‫כי אם מה שאחר‪ .‬התשובה‪ ,‬כשתהיה בכל פעם דעתו שלמה ולבו‬ ‫)אות כ'( שהאריך בגדרי התשובה והוידוי כעין דברי הרמב"ם‪,‬‬ ‫טוב שלא ישנה‪ .‬וזה אשר אתה מוצא הכתוב אומר )עמוס ב' ו'(‬ ‫ובתו"ד כתב‪:‬‬ ‫על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו‪ ,‬איננו בקבול‬ ‫"ויאמר אני מעיד עלי היודע כל תעלומות שלא אשוב בזה‬ ‫התשובה‪ ,‬אבל הוא בדחות הענש מהם אחר השליחו‪ ,‬כאלו היה‬ ‫החטא לעולם שנאמר )הושע י"ד ד'( ולא נאמר עוד אלקינו למ־‬ ‫שולח אל עם שישובו‪ ,‬ואם לא ישובו‪ ,‬אביא עליהם החרב והרעב‪,‬‬ ‫עשה ידינו"‪.‬‬ ‫ואם ישובו אחר השליחות הראשונה או השנית או השלישית‪ ,‬לא‬ ‫ועיין עוד בספר הישר לר"ת )חלק החידושים סימן ק"מ(‪:‬‬ ‫יביא עליהם מה שאמר להביא‪ ,‬ואם לא‪ ,‬יגזור עליהם מה שאמר‬ ‫"ואם שאר עבירות הפוסלות באו לידינו דהא אמרי' ארבעין‬ ‫להביא‪ ,‬ואם יגזור עליהם מה שאמר‪ ,‬אפילו אם ישובו אחר כן לא‬ ‫בכתפיה וכשר הרי אנו בתשובה לפניכם ולא נוסיף עוד כדאמרי'‬ ‫יועיל להם תשובתם ברביעית‪ ,‬לדחות מהם הענש ההוא בעולם‬ ‫על מנת שאני צדיק אפי' רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה‬ ‫הזה‪ ,‬אבל היא מועיל להם להנצל בעולם הבא"‪.‬‬ ‫בדעתו‪ .‬ולרווחא בעלמא הוצרכתי תשובה בפני רבים פן יאמרו‬ ‫וכך הוא גם בחיבור התשובה למאירי )מאמר א' פרק ט'( שכתב‪:‬‬ ‫כשאומ' צדיק הוא יש לתלות שמא עשה תשובה אבל כשלא אמ'‬ ‫"זה דבר השב לקל אך דבר שפתים‪ ,‬מתודה בפיו‪ ,‬ולבו לשוב‬ ‫לא נתלה כדקאמרינן קמיי דידי גנב קתא דבורטיא דהתם בשלא‬ ‫לחטאיו‪ ,‬כמאמר‪ ,‬יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם‬ ‫החזירו‪ .‬מכל מקום למדתה במקום שאו' הנני ]שב[ מכל עבירות‬ ‫רחק ממני וגו'‪ ,‬קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם‪ ,‬ואיך יחשוב‬ ‫שוב אין לפוסלו דקידושי אשה כרתוסקילה שייך בוה ואין קידו־‬ ‫שתהא תשובתו תשובה מועלת‪ ,‬הלקל ידברו עולה אם לו ידברו‬ ‫שין תופסין באחותה ואמרי' מקודשת כיון שאמר על מנת שאני‬ ‫רמיה‪ ,‬ואין מזה המין מי שבעת התשובה גומר בלבו לעזוב דרכו‬ ‫צדיק‪ .‬כ"ש שאומר שהוא שב מידיעתו‪ .‬ואפי' לא החזיר אותו המ־‬ ‫הרעה תכלית עזיבה אבל אחר זה יכריחהו יצרו לשוב לחטוא"‪.‬‬ ‫קדש גזלו וחמסו קידושין קידושין‪ .‬דהא קאמר שמא הרהר תשו־‬ ‫ועיין עוד בדברי המבי"ט בבית אלקים )שער התשובה פרק ו'(‬ ‫בה בדעתו‪ .‬אף על פי ששנינו מאימתי תשובתן להכשירן משי־‬ ‫שכתב‪:‬‬ ‫שברו את פספסיהן גבי מלוה ולוה משיקרע את שטריהן היינו‬ ‫"ואומר כי נראה מדברי רבותינו ע"ה כי כיון שחזר האדם בתשו־‬ ‫במלוין בריבית בפרהסיא ומחתימין עדים ועברין בלא תעשה‬ ‫בה מן החטאים שעשה וגמר בלבו שלא לעשותם עוד‪ ,‬השם ית־‬ ‫הלוה והמלוה והערב והעדי' ותשובתן דאפי' לגוי לא מוזפי בשטר‬ ‫ברך מעביר חטאתו בתשובה זאת‪ ,‬ואם אח"כ חוזר לחטוא יצה"ר‬ ‫ובעדים דומיא דישראל‪ ...‬אבל בגזלן חזרתו אי מקבל להחזיר היא‬ ‫הוא שפתה אותו מחדש לחזור למה שחטא‪ ,‬ולא יהיו החטאים‬ ‫תשובתו‪ .‬דכי קתני תקנתא להנהו דרבית וקוביא ומבריחי יונים‬ ‫הראשונים חוזרים וניעורים אחר שנתבטלו בתשובה הקודמת"‪.‬‬ ‫וסוחרי שביעית ומלוי ברבית דלא בדילי אינשי מינייהו דמלוי‬ ‫והנה בספר מנוחה וקדושה להגאון ר' ישראל איסר מפונוביז'‬ ‫בריבית ומגדלי בריבית ומגדלי חזירים הנאתן מרובה‪ .‬אבל גזלנין‬ ‫תלמידו של מרן הגר"ח מולוז'ין )שער התורה א' אות ו'( כתב‪:‬‬ ‫וחמסנין דאוריתא ודרבנן לא מיכתב כתיבי ולא מיתנא תנא ואין‬ ‫"הנה בחרטה על העבר יש כמה מדרגות כנ"ל‪ ,‬ואולם הקבלה‬ ‫צריך אלא לקבל להחזיר גזילו אם הוא גזלן מפורסם גזילו בידו‪.‬‬ ‫על הבא אינה כ"א אחת‪ ,‬והוא מה שכתב הרמב"ם )ובלעדה לא‬ ‫והני חזרתן חומרא דרבנן דלגבי קידושין אמרינן שמא הרהר‬ ‫‪24‬‬ ‫עשה כלום( וז"ל יעיד עליו את הידוע תעלומות לב שלא ישוב‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫לחטוא עוד‪ .‬והעיקר ע"ז צריך לשרש אחריה )פי' כי אין אנו מד־‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫ברים אודות רשעים שחוטאין בשאט נפש כ"א אודות אנשים‬ ‫בינונים כמוני היום שחטאינו כאנוסים ביצה"ר(‪ .‬וכתב בספר‬ ‫ש‪ .‬צ"ב מדוע לא הוזכר אבינו מלכנו שיבנה בית המקדש‬ ‫יסוד ושורש העובדה עצה נכונה‪ ,‬והוא שבהתודותו ביוה"כ ישכיל‬ ‫במהרה בימינו‪.‬‬ ‫הסיבה שגרמה לו לחטוא איזה גדר לקבלו על עצמו שיהא כחו‬ ‫ת‪ .‬התפילה על צורכי היום‬ ‫ע"י הגדר להסיר סיבת החטא שבזה יהא בטוח שיהא משומר‬ ‫מלחטוא בקבלה אמיתית‪ ,‬וכן עשיתי בילדותי ביוה"כ והטעתי‬ ‫ש‪ .‬צ"ב מדוע לא אומרים אבינו מלכנו יפתח לבנו בתורתו‬ ‫את בוראי בהטעת עצמי שהייתי סבור שגדר הזה יועיל באמת‪,‬‬ ‫שזהו תכלית הבריאה‪.‬‬ ‫וביוה"כ הבא חיפשתי באמתחתי ומצאתי הקופה מלאה שרצים‬ ‫ת‪ .‬תחילה צריך מחילת העוונות‪ .‬ואז יוכל להפתח ליבנו‬ ‫כדאשתקד‪ .‬וחפשתי ומצאתי גדר ששערתי שיועיל בוודאי וגם‬ ‫לתורתו‪.‬‬ ‫הוא לא הועיל‪ ,‬וכן נהגתי כמה שנים בזה אחר זה‪ ,‬עד שנתברר‬ ‫לי מה שכתבתי שער התפילה )ח"א סימן ט'( שיצה"ר הכנסני‬ ‫ש‪ .‬אבינו מלכנו כתבנו בספר זכויות צ"ב אם עשינו מע־‬ ‫בשקו וקשרו למעלה מראשי ואין לי כ"א לחתור השק ולברוח‬ ‫שים טובים אנו נזכרים לפניו ית"ש ואם לאו מהיכן יהיו לנו‬ ‫על רגע‪ ,‬ואין בכחי לשוב בשלימות‪ ,‬ומעתה באמרי תבא לפניך‬ ‫זכויות‪.‬‬ ‫תפילתנו וכו'‪ ,‬מחשבתי רבש"ע זכות א' יש לי ללמד על עצמי כי‬ ‫ת‪ .‬מבקשים שנזכה ליכתב בספר זכויות‪.‬‬ ‫אין אנו עזי פנים וכו'‪ ,‬אני יודע באמת שעוונתי רבו משערותי וע־‬ ‫ברו ראשי וטמאו את רמ"ח אברי וטמטמו את לבי שאין ביכלתי‬ ‫ש‪ .‬אבינו מלכנו חטאנו לפניך‪ .‬צ"ב מדוע מתחילים "בא־‬ ‫לשוב אליך‪ ,‬אך אתה רחום וחנון וכל יכול תן פחדך עלי ואימתך‬ ‫בינו מלכנו חטאנו לפניך ולמה לא יתחילו באבינו מלכנו אין‬ ‫ורוח נכון תחדש בקרבי ואז אשוב אליך באמת"‪.‬‬ ‫לנו מלך אלא אתה‪.‬‬ ‫ודבריו יש בהם חיזוק גדול לדידן ולדכוותן‪.‬‬ ‫ת‪ .‬מצוה דאוריתא להתוודות על החטא‬ ‫ועדיין מעלה נשגבה היא ועבודה גדולה שיעמדו אדם ויעיד‬ ‫על עצמו את הידוע תעלומות ובוחן כליות ולב שלא ישוב לזה‬ ‫ש‪ .‬אבינו מלכנו כתבנו בספר זכויות ואח"כ אנו מזכירים‬ ‫החטא לעולם‪.‬‬ ‫עוד כמה ספרים‪ ,‬צ"ב האם כל אחד מאלו הספרים הוא ספר‬ ‫אך כבר כתבתי במנחת אשר )שיחות על המועדים ח"א מאמר‬ ‫בפני עצמו או שהוא ספר אחד של צדיקים גמורים‪.‬‬ ‫ח'( שאף תשובה לחצאין‪ ,‬ותשובה שאינה שלימה מועילה ויש‬ ‫ת‪ .‬הכוונה ברשימה של זכויות וכן בכולם‬ ‫בה מצוה ומכפרת לפי ערכה ומשקלה‪.‬‬ ‫וכבר כתב כן המבי"ט בבית אלקים )שער התשובה פרק י"ב(‬ ‫ש‪ .‬אבינו מלכנו )על קידוש השם( עשה למען הרוגים על‬ ‫והביא ראיות מדברי חז"ל ורבותינו הראשונים‪.‬‬ ‫שם קדשיך‪ ,‬עשה למען טבוחים על יחודך‪ ,‬עשה למען באי‬ ‫ולענ"ד סברא פשוטה היא‪ ,‬דהלא אין לך עבודה שבלב יותר‬ ‫באש ובמים על קידוש שמך‪ .‬צ"ב הא שלשתן הם עניני קי־‬ ‫מן התשובה ומטבעה של עבודת הלב ועבודת הנפש שכל מש־‬ ‫דוש השם ולמה נכפלו ונשתלשו‪.‬‬ ‫קלה לפי האדם‪ ,‬הענין‪ ,‬המקום והזן‪ ,‬ורק הבוחן כליות ולב מלך‬ ‫ת‪ .‬כל אחד ענין אחר זכות אחר ועונש אחר‪.‬‬ ‫המשפט יכול לשקול את הנסיונות והקשיים של כל אחד ואחד‬ ‫מצד תכונות הנפש‪ ,‬החינוך‪ ,‬הרקע שבעבר של השב בתשובה‪,‬‬ ‫ש‪ .‬צ"ב למה חותמין הרשע למיתה‪ ,‬למה לא מחכים עד‬ ‫ואין זה עולה על הדעת שמי שחזר בתשובה גמורה בקל וללא‬ ‫יום הכיפורים אולי ישוב מרשעתו ויעשה תשובה‪.‬‬ ‫מלחמה גדולה ביצרו יכופר לו‪ ,‬וחבירו שנלחם מלחמה עצומה‬ ‫ת‪ .‬אם לא רשע גמור‪ ,‬ואם באמת ישוב יקרעו ויזכה בדינו‬ ‫ביצרו ועומד בנסיונות עצומים כדי לחזור בתשובה‪ ,‬ולא זכה‬ ‫ויזכוהו‪.‬‬ ‫עדיין לתשובה גמורה כל יגיעתו ועמלו לריק‪.‬‬ ‫וע"כ דאף תשובה לחצאין מועילה ומכפרת לפי מעלתו מע־‬ ‫ש‪ .‬צ"ב מדוע אנו אומרים כתבנו בעשרת ימי תשובה הרי‬ ‫מדו של השב‪.‬‬ ‫כבר כתב אותנו בראש השנה‪.‬‬ ‫ודו"ק בפשטות הדברים ועומקם‪.‬‬ ‫ת‪ .‬גמר הכתיבה‬ ‫וראיתי דבר נחמד בספר חידושי הרי"ם )ליקוטי הרי"ם ח"ב‬ ‫עמוד ת"נ( שהביא שבעל חידושי הרי"ם בשכבו על ערש דווי‬ ‫ש‪ .‬אבינו מלכנו קרע רוע גזר דינינו צ"ב מדוע 'חוזרים‬ ‫שלא קם ממנו נסתפק האם תשובתו מועילה לפי דברי הרמב"ם‬ ‫לומר קרע רוע גזר דינינו' הרי אמרנו מחוק ברחמיך הרבים‬ ‫דבעינן שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעו־‬ ‫כל שטרי חובתינו וכן אמרנו בטל מעלינו כל גזירות קשות‪,‬‬ ‫לם‪ ,‬דהלא אם ימות מתוך חליו הרי לא יוכל לחזור עוד לעשות‬ ‫וזה כולל את הגזירות‪.‬‬ ‫החטא ההוא‪ ,‬האם גם זה תשובה גמורה‪.‬‬ ‫ת‪ .‬הכל לפי שעה ויכולים לחזור‪ .‬ולכן צריכים להתפלל‬ ‫ועוד חידש גאון קדוש זה דכל יסוד התשובה אינו אלא בגדר‬ ‫קרע‪.‬‬ ‫שינוי וכאילו שינוי מעשה הוא ופנים חדשות באו לכאן ואינו‬ ‫)מתיקות המועדים(‬ ‫אותו האיש שחטא )עיין לשון הרמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ד(‪,‬‬ ‫ולפיכך צריך שינוי שאינו חוזר לברייתו וכמבואר בב"ק )צ"ע‬ ‫‪25‬‬ ‫בון אם יכול להוסיף עוד חמש דקות‪ ,‬בן תורה הלומד כל היום‪,‬‬ ‫ע"ב ‪ -‬צ"ד ע"א( דשינוי החוזר לברייתואינו קונה‪ ,‬ומשו"כ אין כאן‬ ‫יעשה חשבון אם יכול להוסיף עוד קצת בלימודו‪ .‬וכל אדם באשר‬ ‫שינוי אא"כ לא ישוב לזה החטא לעולם‪.‬‬ ‫הוא יעשה חשבון אם יכול להוסיף בעשיית חסד עם הזולת‪ ,‬וכ־‬ ‫אך חכמים תיקנו משום תקנת השבים דאפילו שינוי החוזר‬ ‫דומה‪.‬‬ ‫קונה ומי שגזל מריש ובנאו לתוך ביתו קנאו ופטור מלקעקע את‬ ‫ומהו ההגדרה והמהות של מלכות שמים‪ ,‬והכרת כבוד מלכותו‪.‬‬ ‫כל הבירה‪ ,‬הרי דמשום תקנת השבים אף שינוי החוזר קונה‪ ,‬וכך‬ ‫יש לבאר בהקדם דברי הגר"י בלאזער זצ"ל )כוכבי אור ח"ב סי'‬ ‫גם אך אם ישוב לחטוא שוב וחוזר לברייתו‪ ,‬מ"מ אהני ליה תשו־‬ ‫כד‪ ,‬ויסודו עפ"ד הג"ר ישראל זצ"ל(‪ ,‬בהקדם מה שאמרו חז"ל‬ ‫בתו‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫)ברכות יג‪ (.‬למה קדמה שמע לפרשת והיה אם שמוע אלא כדי‬ ‫)שיעורי הגר"א וייס שליט"א(‪.‬‬ ‫שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ יקבל עליו עול‬ ‫מצוות‪ ,‬וצ"ב מה הן שני הדברים עול מלכות שמים ועול מצוות‪.‬‬ ‫ומבאר הגר"י בלאזער‪ ,‬דהנה עיקר הדבר שהקב"ה הוא בעל‬ ‫ענין המלכויות בר"ה ‪ -‬לעבוד כחייל‪ ,‬ולהבין הטבת‬ ‫הבירה ונותן לנו ציוויים וצריכים לשמור כל אשר ציוה אותנו‪,‬‬ ‫המשפט‬ ‫הרי גם בגוים יש ענין זה‪ ,‬דהלא ניתנו להם שבע מצוות וגם הם‬ ‫הנה מיסודי ועיקרי יום ר"ה הוא ענין ה"מלכיות"‪ ,‬להכיר‬ ‫מכירים שהקב"ה הוא הבעלים וצריך לשמוע לדבריו‪ .‬אך יש חי־‬ ‫שהקב"ה מלכותו בכל משלה‪ .‬ביום ר"ה אנו נכנסים לעולם של ה'‬ ‫לוק יסודי בין יהודי לגוי מלבד עצם ריבוי המצוות‪ ,‬והוא שהגוי‬ ‫מלך‪ ,‬חיים במצב משונה לגמרי משאר ימות השנה‪ ,‬בכניסה לתוך‬ ‫אינו משועבד לכ"ד שעות ביום‪ ,‬וגדר עבודתו וז' מצוות שלו הן‬ ‫עולם של מלכיות‪ .‬ר"ה הוא הזמן להכיר שהקב"ה הוא המנהיג‬ ‫כמו 'פועל' שצריך לעבוד עבודה אצל הבעה"ב ושוב חוזר לביתו‪.‬‬ ‫והעושה בכל דבר ומאורע בעולם‪ ,‬ולידע שהוא צריך לעזרתו ית־‬ ‫אולם האיש הישראלי‪ ,‬הרי הקב"ה נתן לו גדרים מיוחדים ומצ־‬ ‫ברך בכל פרטי החיים‪ ,‬ושאין שום דבר נעשה מבלעדי רצונו ית־‬ ‫וות פרטיות בכל אשר ילך ובכל מעשי ידיו אשר יעשה‪ ,‬וזהו גדר‬ ‫ברך‪ .‬ע"י עבודת היום יכול לבוא למדרגה‪ ,‬שבכל מעשה ותנועה‬ ‫אחר לגמרי בענין העבדות ‪ -‬שהוא כמו 'חייל' בצבא ולא רק כמו‬ ‫במשך השנה הרי הוא מחובר להשי"ת לגמרי‪ ,‬ושמרגיש הצורך‬ ‫'פועל'‪ .‬החייל צריך להיות מוכן לעבוד כ"ד שעות ביום‪ ,‬ואם יק־‬ ‫שיהא ה' עמו בכל אשר יפנה‪.‬‬ ‫ראוהו באמצע הלילה וכדומה צריך להזדרז תיכף ומדי‪ ,‬זהו מצב‬ ‫אומרים בשם הג"ר שלמה היימן שהתבטא פעם על העיתו־‬ ‫העבודה של היהודי‪.‬‬ ‫נים‪ ,‬שעיקר החסרון שלהם הוא שמספרים ומודיעים החדשות‬ ‫וזהו ענין 'מלכות שמים' שהוא דבר נפרד מ'עול מצוות'‪ ,‬מלכות‬ ‫בלי להזכיר את הבורא יתברך‪ ,‬אינם מכניסים את הרבש"ע לתוך‬ ‫שמים משמעותה היא ‪ -‬ההכרה שהקב"ה הוא המלך מלכי המ־‬ ‫החיים‪ .‬צריך לדעת בכל מאורע וכל דבר בעולם‪ ,‬שעלינו לייחסו‬ ‫לכים‪ ,‬שהננו כמו "חיילי הצבא" שלו‪ ,‬שצריכים לעמוד הכן ולה־‬ ‫מיד להקב"ה ולהבין שזה ביטוי מהדר כבוד מלכותו‪.‬‬ ‫תייצב למערכות המלחמה בכל שעות היום והלילה‪ ,‬לכל משך‬ ‫וכשמתבוננים בענין זה רואים‪ ,‬שימי ר"ה הם ימים מיוחדים‬ ‫החיים‪ .‬הגוי אף כשבא לקיים שבע מצוות אינו אלא כמו 'פועל'‪,‬‬ ‫לעשות חשבון הנפש‪ ,‬לחשוב ולראות אם יכול לתקן ולשפר עוד‬ ‫אבל הישראל הרי הוא 'חייל' כפשוטו ממש‪.‬‬ ‫קצת בדרכי העבודה‪ .‬מי שלומד דף יומי לשעה אחת‪ ,‬יעשה חש־‬ ‫מעשים והנהגות‬ ‫• אחד היה אמור לעבור טיפול רפואי שאל לרבינו אם לע־‬ ‫שות זאת קודם ראש השנה או אח"כ אמר לו שיעשה אח"כ‬ ‫ממרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א‬ ‫כיון דבראש השנה נידונין מחדש‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫* שאלו לרבינו איזה קבלה ראוי לקבל על עצמו לראש‬ ‫• ראש ישיבה אחד בא לספר שחסר לו חמישים אלף דולר‪,‬‬ ‫השנה וענה לשבת וללמוד זה הקבלה הכי טובה‪ ,‬ואח"כ הוסיף‬ ‫אמר לו רבינו אתה אשם אתה לא התפללת מספיק טוב ב'‬ ‫ואמר לשואל באמת שזה אתה מחויב גם בלי ראש השנה‪.‬‬ ‫ראש השנה'‪.‬‬ ‫• אברך ת"ח‪ ,‬ששאל מה לקבל קבלה לראש השנה אמר לו‬ ‫• אחד שיש לו בעיות באזניים אמר רבינו שילמד הלכות‬ ‫רבינו תלמד בהתמדה‪ ,‬ותלמד דברים שעדין לא למדת‪ ,‬כגון‬ ‫תקיעת שופר‪.‬‬ ‫קידוש החודש‪.‬‬ ‫• סיפר רבינו שר' אליה דושניצר זצ"ל אמר בהישיבה לפני‬ ‫• שמעתי מהרה"ג ר' משה סמוטני שליט"א ששנה אחת‬ ‫התקיעות דברי חיזוק‪ ,‬שכתוב בחז"ל שהמילים של בן אדם‬ ‫כשחזר רבינו ממעריב בליל א' דראש השנה שמע איך שר־‬ ‫מדודים ונגזר כמה ידבר ובאם מדבר יותר מפסיק לדבר‪.‬‬ ‫בינו אומר להרבנית השנה ודאי יהיה לנו שנה טובה‪ ,‬שכל כך‬ ‫והבאתי חז"ל זה בארחות יושר אלא 'שר' אליה אמר שבדברי‬ ‫הרבה יהודים ברכו אותי ‪.‬‬ ‫תורה אינו כן וכנראה זה מסברא[ וכן כתוב בחז"ל שהפסיעות‬ ‫‪.‬‬ ‫של בן אדם מדודות‪.‬‬ ‫• אחד בא לרבינו ואמר לו‪ ,‬שקשה לו בלימוד הגמרא אמר‬ ‫)מנחת תודה(‬ ‫לו רבינו עכשיו בא ראש השנה‪ ,‬תתפלל!‬ ‫‪26‬‬ ‫למוח שהוא מעבד ומפרש את דברי התורה‪.‬‬ ‫וממשיך הגר"י בלאזער דכאשר מתבוננים וקונים לעצמנו‬ ‫הלב מטבעו הוא סתום‪ .‬איך פותחים את הלב? קול שופר קורע‬ ‫מבט זה‪ ,‬שוב מסתלק הקושי והנסיון בקבלת עול מלכותו ועול‬ ‫ופותח את ערלת הלב‪ ,‬כך היה במעמד הר סיני וכך נאמר לדו־‬ ‫העבודה‪ .‬והטעם‪ ,‬כי מתי מרגיש הקושי והטירחא בעבודה ‪ -‬זהו‬ ‫רות "אמרי שפר" וכשהשופר פותח את הלב‪ ,‬אפשר ללמוד תורה‬ ‫רק כאשר אינו מתייחס אליה אלא כפועל‪ ,‬והוא מסתובב וחושב‬ ‫ויחד עם המוח והשכל זה נהיה לקנינו של האדם‪.‬‬ ‫שזה "עול על צוארי" ואינני מרוצה בעובדה כ"כ כבידה ומקי־‬ ‫אי אפשר להמליך את הקב"ה לפני שפותחים את הלב‪ .‬פתיחת‬ ‫פה‪ .‬אולם כאשר מסגל לעצמו שם 'חייל' ומבין שהוא במציאות‬ ‫הלב "ומל ד' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך" זה על ידי שופר‬ ‫אחרת של עול מלכות שמים‪ ,‬ובכל תנועה הרי הוא משועבד‬ ‫שמרעיד את הלבבות "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו"‪.‬‬ ‫למלך מטעם שהוא מכלל חיילי צבא המלך‪ ,‬הקושי חולף והולך‬ ‫כשניגשים לראש השנה‪ ,‬צריך בהתחלה לבדוק עם הלב פתוח‪,‬‬ ‫לו‪ ,‬וסר מעליו לגמרי‪.‬‬ ‫וכשהלב פתוח על ידי חרדת השופר יש סיעתא דשמיא לשוב‬ ‫ומשל למה הדבר דומה‪ ,‬לאדם העובד בכל שעות היום להר־‬ ‫בתשובה ולהמליך את הקב"ה‪.‬‬ ‫וויח פרנסתו‪ ,‬ואף בלילה ומוקדם בבוקר שוקד על העבודה‪ ,‬כי‬ ‫)מבית הבד הגרב"ד פוברסקי(‬ ‫יודע שיש כאן רווחים גדולים‪ .‬ודרך העולם הוא שאדם במצב‬ ‫כזה אינו מרגיש שום כבידות‪ ,‬שהרי פשוט אצלו שמוכרח לעמול‬ ‫ולהשקיע זמן רב ‪ -‬כדי להרוויח המליונים‪ ,‬וזה שוה לו ונוח לו‪.‬‬ ‫אין אומרים תפילות פרטיות על גשמיות בר"ה‬ ‫כמו כן בעבודת השי"ת‪ ,‬כאשר מרגיש כבר כ'מוכרח' מטעם שזהו‬ ‫דכל תפילותינו רק על רוחניות‪.‬‬ ‫צבא המלך‪ ,‬והוא מרוצה בכך‪ ,‬שוב אין כאן שום קושי ועייפות‬ ‫בתהליך העבודה‪.‬‬ ‫אמנם שמעתי מהגאון ר' זונדל קרויזר זצ"ל דלהתפלל על‬ ‫ומי שאינו מתנהג כך‪ ,‬אלא מתפלל ולומד רק כשהוא רוצה‪ ,‬אף‬ ‫גשמיות של אחרים דוודאי מותר דזה מעשה חסד‪ .‬וכן אמר‬ ‫אם למעשה עוסק רוב שעות היום בענינים רוחניים אלה‪ ,‬עדיין‬ ‫הגרח"ק זצוק"ל דתפילה על גשמיות של חבירו נחשבת כבקשת‬ ‫יש לו חסרון גדול‪ ,‬שאינו חי עם 'קבלת עול'‪ .‬והג"ר ישראל )אור‬ ‫רוחניות ]א"ה‪ .‬עי' מגד תבואת שמש )ש"ב אות לד( ששאלתי‬ ‫ישראל מכתב יז( כתב דבר נורא‪ ,‬דמי שניגש לעבודתה' באופן‬ ‫להגרמש"ש זצ"ל לפ"מ שידוע בשם מרן הגרי"ס זללה"ה שאמר‬ ‫זה שיפסיק בשעה שאינו מרוצה בכך וכדומה‪ ,‬הרי זה בכלל פרק‬ ‫"הגשמיות של חברך היא הרוחניות שלך"‪ ,‬האם לפ"ז יהא מותר‬ ‫עול‪ ,‬כי אם עובד רק כפי נטיית טבעו‪ ,‬וכשהוא מקשה מזניח הע־‬ ‫להתפלל בשבת על צרכיו הגשמיים של חבירו‪ .‬והשיב שאכן‬ ‫בודה כדי לנוח‪ ,‬שוב אינו מתנהג כ'חייל' אלא כ'פועל' שאינו כ"כ‬ ‫מותר‪ .‬ואמרתי לו שחידוש הוא‪ ,‬ואמר דאה"נ אבל כך הדין‪ .‬ועי'‬ ‫מוכרח‪ ,‬ואינו משעבד בכל שעה‪ ,‬והרי זה פריקת עול‪.‬‬ ‫שו"ע ומ"ב סוסי' רפ"ח לענין תפלה על חולה דמשמע שאסור‬ ‫ד[ וזהו עבודת ר"ה‪ ,‬כשאומרים מלכיות עלינו להמליך השי"ת‬ ‫להתפלל על חולה ]אע"פ שחבירו הוא החולה[‪ .‬ובלא"ה גם על‬ ‫בתור "חייל שלו"‪ ,‬שאני משעבד עצמי לעשות כרצונו‪ ,‬אף‬ ‫רוחניות י"ל דאסור להתפלל על שאילת צרכיו בשבת כדמוכח‬ ‫כשאינני מרוצה בכך‪ .‬לא אעשה תורה ומצוות סתם כשזה בא‬ ‫במ"ב סי' רצד סק"ב בשם הירו'‪ ,‬וכ"כ הגרח"ק שליט"א בס' דעת‬ ‫לידי בנקל‪ ,‬אלא כל העשייה בכל פרטיה בתורת חייל המקבל‬ ‫נוטה דיני השכמת הבוקר הע' ‪[.55‬‬ ‫עול מלכותו יתברך‪ ,‬זהו עול מלכות שמים אמיתית‪ ,‬ובזה טמון‬ ‫ויש לדון אם מותר להתפלל עבור גשמיות של חבירו כדי שי־‬ ‫סוד ההצלחה‪.‬‬ ‫תקיים בו כל המתפלל בעד חבירו הוא נענה תחילה‪ .‬והגרח"ק‬ ‫ויצויין בזה ביאור מחודש שמצינו בספר יסוד ושורש העבודה‬ ‫שליט"א אמר דאם כל כוונתו כן ה"ז אסור אבל אם עיקר כוונתו‬ ‫)תפילת שחרית‪ ,‬פתיחה להללויה( בפירוש הפסוק "אשרי שקל‬ ‫עבור חבירו יכול הוא להרויח שיהא נענה תחילה‪.‬‬ ‫יעקב בעזרו שבו על ה' אלקיו" )תהלים קמו‪ ,‬ה(‪ ,‬שמפרש דתיבת‬ ‫ועצם הדבר אם מועיל כשכל כוונתו אינה אלא שיענה הוא‬ ‫'שברו' יתכן לבארו מלשון 'שבירה'‪ ,‬שהוא משבר עצמו וכופף‬ ‫תחילה‪ ,‬לכאו' נראה דהוא תלוי במש"כ המהרש"א בעירובין נד‪.‬‬ ‫את טבעו בשביל עבודת הבורא יתברך‪ ,‬וזהו ענין המלכיות‪.‬‬ ‫דאין לעשות שום דבר לשם הסגולה‪ ,‬ורק בסתמא ושממילא‬ ‫)עטרת שמואל(‬ ‫יזכה בסגולה‪ .‬ועי' בספר בית אלקים להמבי"ט )שער התפילה‬ ‫פי"ב(‪.‬‬ ‫כוח השופר‬ ‫אמנם שמעתי בשם הגרח"ק זצוק"ל להביא ראי' דאפשר לכוין‬ ‫להדיא שיהא הוא נענה תחילה‪ ,‬דהרי המג"א )סי' רל ס"ק ו( הביא‬ ‫בגמרא כבר נאמר‪" :‬אמר לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם‬ ‫מהיש"ש )ב"ק פ"ח‪ ,‬סד( דמי שמתעטש וחבירו אומר לו אסותא‬ ‫זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה ובמה בשופר"‪ .‬ההמל־‬ ‫יאמר לו ברוך תהיה ואח"כ יאמר לישועתך קויתי ה'‪ ,‬דהמתפלל‬ ‫כה נעשית על ידי השופר‪.‬‬ ‫על חבירו הוא נענה תחילה‪ ,‬ורואים מכאן דגם אם כוונתו לכך‬ ‫ובברכת יעקב אבינו לנפתלי הוא מברכו‪" :‬נפתלי אילה שלוחה‬ ‫מועלת‪) .‬חלקנו עמהם(‬ ‫הנותן אמרי שפר" מפרש המדרש רבה אמרי שפר זו תורה‪ .‬למה‬ ‫תורה נקראת 'אמרי שפר' "אמרים שניתנו בשופר ותרועה"‪ .‬האם‬ ‫הקבלה המועילה ביותר לזכות בדין‬ ‫זהו מעלת התורה שניתנה בשופר?‬ ‫יש הבדל גדול בין חכמות העולם לתורה בדרכי קבלת הלי־‬ ‫סיפר לי הג"ר יהושע משקובסקי שליט"א שהוא היה אצל‬ ‫מוד‪ .‬כל החכמות משתמשים במוח ובשכל לקבל אותם‪ .‬תורה‬ ‫ראש הישיבה הג"ר אהרון לייב זצ"ל ושאל אותו איזה קבלה‬ ‫מתחילים עם הלב‪ .‬אנחנו אומרים כל יום‪" :‬וידעת היום והשבות‬ ‫כדאי לקבל לקראת הימים הנוראים‪ ,‬אמר לו הרב שטיינמן‪ :‬אם‬ ‫אל לבבך"‪ .‬מה שייך כאן 'השבה' היה צריך לומר 'ונתת אל לבבך'‬ ‫אתה שומע בקולי תקבל על עצמך פעם אחת ביום לוותר‪ ,‬ויתור‬ ‫מה זה 'והשבות'? תורה מתחילים עם הלב והלב הוא שמעביר‬ ‫‪27‬‬ ‫וכי למלאכים יש יום הדין בראש השנה? הרי אין להם בחירה‪ ,‬ואם‬ ‫זה לא כשיש לך ספק ספיקא אולי אתה צודק רק כשאתה בטוח‬ ‫כן‪ ,‬למה הם רועדים מקירוב יום הדין וראש השנה?‬ ‫מליון אחוז שאתה צודק ואתה מוותר בכל זאת זה נחשב ויתור‪,‬‬ ‫מבין אני מדוע יש לבני אדם לרעוד ולהתחנן על נפשם‪ ,‬אך‬ ‫וכשאדם מתרגל לוותר פעם ביום זה נהיה אצלו קנין‪ ,‬על ידי זה‬ ‫מדוע יש למלאך לירא ולפחד?"‪...‬‬ ‫זוכים להשיג את כל המידות טובות בין בבין אדם לחבירו בין‬ ‫תשובה‪ :‬המשיך ואמר‪ ,‬ננסה לתאר לעצמנו בניין גבוה בן תשע‬ ‫בבין אדם למקום‪ ,‬הוא מרגיל את עצמו להכנעה ולביטול ה"אני"‬ ‫קומות‪ ,‬אשר היה בסופו גג גבוה‪ ,‬ללא מעקה או גדר‪ .‬והנה‪ ,‬באחד‬ ‫שזוהי המחיצה הגדולה שמפריעה לאדם בכל עבודת שמים‪.‬‬ ‫הימים רואים בקצהו של הבניין‪ ,‬ילד קטן בן ‪ 3‬משחק בכדור על‬ ‫)יום תרועה(‬ ‫הגג‪ ,‬כשהוא רץ מצד לצד‪.‬‬ ‫למרגלות הבניין עומדים עשרות אנשים מבוהלים ומבועתים‬ ‫סגולה נפלאה לזכות ביום הדין‬ ‫הצופים במחזה הנורא ולא יודעים כיצד להציל את הילד‪ .‬הם‬ ‫"היוצר יחד‪ ...‬המבין‪ ...‬כל מעשיהם" )תהילים ל"ג‪ ,‬ט"ז(‬ ‫צועקים לעברו‪" :‬ילד‪ ,‬צא משם"‪ ,‬אך הלה הוא בשלו‪ ,‬ממשיך לרוץ‬ ‫הנה עומדים אנו בפני הימים הכי גורליים ומשפיעים בשנה ‪-‬‬ ‫בשמחה כשהוא בועט בכדור מצד לצד‪.‬‬ ‫יומיים שיקבעו שנה שלימה‪.‬‬ ‫'מה יהיה'? הם מבוהלים‪' ,‬הלא בכל שניה יכול הוא ליפול‬ ‫"ונתנה תוקף קדושת היום כי הוא נורא ואיום‪ ,‬ומלאכים יחפזון‪,‬‬ ‫למטה ולהגיע אל היום והנורא'‪ .‬נשים צועקות בכל הכוח‪ ,‬חלקן‬ ‫וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין"‪ ,‬כותב ר' אמנון ממגנצא‬ ‫אף מתעלפות ובוכות‪ ,‬אך הילד ממשיך לצחוק ולרוץ בשמחה‪,‬‬ ‫זיע"א בפיוטו המרטיט‪" :‬וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון‬ ‫ואינו מבין את הסכנה הנוראה המרחפת תחת רגליו בכל עת‬ ‫כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו‪ ,‬כן תעביר ותספור‬ ‫ובכל רגע ובכל שנה‬ ‫ותמנה ותפקוד נפש כל חי ותחתוך קצבה לכל בריותיך ותכתוב‬ ‫"אוי‪ ,‬רבותי היקרים"‪ ,‬זעק ר' משה חברוני בחלל הישיבה‪" ,‬זה‬ ‫את גזר דינם"‪.‬‬ ‫המצב שבו אנו נמצאים ביום ראש השנה‪ ,‬המלאכים כלל לא רו־‬ ‫כתב הגר"ח פלאג'י )מועד לכל חי י"ב‪ ,‬ב'( בשם המקובל הח־‬ ‫עדים מעצמם אלא הם רועדים מהמצב שלנו‪ .‬ומדוע?‪ ...‬כי הם‬ ‫סיד רבנו דוד שרירו כי אשרי האדם הקורא בערב ראש השנה‬ ‫רואים ממרגלות הבניין הגבוה כיצד אנו משחקים כמו ילדים על‬ ‫מתחילת פרשת כי תבוא עד "והגר‪ ...‬בקרבך" )‪ 11‬פסוקים( שכל‬ ‫פני תהום ולא חשים כלל בסכנה האיומה המתקרב‪ ,‬על כן הם‬ ‫הקורא פרשה זו הקב"ה מעביר כרוז ברקיע ואומר‪" :‬גביתי חובי‬ ‫זוחלים ורועדים בשבילנו‪.‬‬ ‫מאדם זה את כל החובות‪ ,‬ומוחל אני לו כל חטאיו"‪.‬‬ ‫הרי כעת נקבע איזו שנה תהיה לך בכל התחומים‪ .‬כיצד תרגיש‬ ‫אך יזכור האדם כי שיא השיאים הוא שני ימי ראש השנה‪ ,‬אשר‬ ‫ומה יעבור עליך בכל רגע ושנייה‪ ,‬מדוע אינך מבין זאת?‪ ...‬יהודים‬ ‫כפי שיתנהג בהם האדם‪ ,‬כך מובטח לו שתיראה כל השנה‪ ,‬וכך‬ ‫יקרים‪ ,‬זו ההרגשה אותה אנו חייבים לסגל לעצמנו בימים אלו‬ ‫ישפטו אותו‪ ,‬שאם יתקדש ויתחזק בשעות יקרות אלו‪ ,‬ידונו אותו‬ ‫כדי שיהיה לנו קצת נגיעה במצבנו‪.‬‬ ‫בשמים כאדם שעשה תשובה ומתנהג כראוי לכן יברח מאוד‬ ‫משיחה בטילה‪ ,‬ליצנות או דברי שחוק‪.‬‬ ‫עצת הזהב לעבור את יום הדין מהמשגיח הגר"י‬ ‫וכך אמר המשגיח הרב שלמה וולבה זצ"ל בפני תלמידיו ואמר‪:‬‬ ‫לוינשטיין זצקו"ל‬ ‫"סוד גדול יש לי לומר לכם‪ ,‬אשר רבים אינם מכירים והוא ע"פ‬ ‫אם רוצים אתם עצת זהב לעבור את יום הדין בהצלחה‪ ,‬אשר‬ ‫דברי הירושלמי ‪ -‬כי כאשר דנים את האדם בראש השנה‪ ,‬גם אם‬ ‫כל אחד יכול לעמוד בה‪ ,‬הרי לנו הבטחה גדולה ועצומה שמסר‬ ‫הרבה לחטוא ולפשוע כל השנה‪ ,‬בשמיים נעשה עמו הדין ע"פ‬ ‫המשגיח‪ ,‬רבנו יחזקאל לוינשטיין זצ"ל‪ ,‬אשר תיארה בצורת משל‪:‬‬ ‫התנהגותו ומצבו בשני ימי ראש השנה‪ ,‬כמו שנאמר‪" :‬באשר הוא‬ ‫באמריקה ישנם ארצות מסוימות‪ ,‬אשר יורד בהם חורף שלג‬ ‫שם‪ ,‬שדנים את האדם ע"פ התנהגותו באותה שעה" וכך אף מגלה‬ ‫כבד‪ .‬הרחובות באותן מדינות מלאות בשלג כבד‪ ,‬וקשה מאוד‬ ‫המדרש ואומר )ילקוט תהילים(‪" :‬בליל ראש השנה עושה הקב"ה‬ ‫לצאת ולעבור ממקום למקום‪ .‬מכיוון שכך‪ ,‬חוקקו אותן מדינות‬ ‫דין עם העכו"ם‪ ,‬בשעה שהם ישנים מן העבירות‪.‬‬ ‫חוק האומר כי כל אחד חייב לנקות את הרחבה שמלפני ביתו‬ ‫וביום ראש השנה‪ ,‬דן הקב"ה את ישראל‪ ,‬שזהו הזמן שהם‬ ‫מכל השלג שנערם‪ ,‬ולשם כך העיירה העניקה לכל תשוב כף‬ ‫מקיימים מצוות"‪ .‬ונשאלת השאלה‪ :‬וכי זה משנה באיזה רגע‬ ‫מיוחדת לפינוי השלג‪.‬‬ ‫בראש השנה ידונו את האדם‪ ,‬הרי הכל תלוי במעשי אותה שנה?‬ ‫העירייה אף הודיעה כי מי שלא יקפיד על כך וישאיר את השלג‬ ‫אלא‪ ,‬אומר הרה"ג ר' דב יפה זיע"א שיש פה סוד גדול שהקב"ה‬ ‫ברחבת הרחוב שלפני ביתו‪ ,‬עתיד לקבל דו"ח וקנס כספי גבוה‪.‬‬ ‫מרחם על האדם ודן אותו לפי מצבו ביום ראש השנה עצמו‪ ,‬ולכן‬ ‫פקחים מסתובבים מידי פעם ומחלקים דוחות לאלו שאינם‬ ‫ישתדל האדם שלא יעבור עליו רגע אחד ביום קדוש זה בדיבורים‬ ‫עומדים במשימה‪ .‬רבים מהתושבים נענים לבקשת השלטונות‬ ‫אסורים‪ ,‬שחוק וליצנות‪ ,‬אלא ינצל הזמן בקריאת תהילים ולימוד‬ ‫ומפנים מידי יום את השלג המצטבר‪ ,‬אך ישנם גם כאלו המתעצ־‬ ‫מוסר‪.‬‬ ‫לים לעשות זאת‪ ,‬אלא שמצד שני הם אינם חפצים בקבלת קנס‪.‬‬ ‫"לפי מצבו באותו רגע‪ ,‬כך שופטים אותו בשמים"!‬ ‫על כן‪ ,‬מה הם עושים? בכל פעם שמגיע לרחוב הפקח‪ ,‬הם‬ ‫מיד רצים החוצה עם המטאטא המיוחד ועושים עצמם כאילו היו‬ ‫באמצע הניקיון ומפנים את השלג‪ .‬הפקח שרואה שהם שומרים‬ ‫פחד המלאכים ממצבנו ביום הדין‬ ‫על החוק‪ ,‬מחייך לעברם וממשיך לדרכו‪.‬‬ ‫פנה הגאון הגדול רבי משה חברוני זצוק"ל‪ ,‬ראש ישיבת חברון‬ ‫אומר רבי יחזקאל זצ"ל‪" :‬גם אנחנו ‪ -‬כאשר אנו רואים את ער־‬ ‫בשיחתו בימים הנוראים אל עשרות הבחורים ואמר‪" :‬אינני מבין‪,‬‬ ‫‪28‬‬ ‫מות העבירות שצברנו כל השנה הרי שאנו מתייאשים מלהתחיל‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫לנקותם‪.‬‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫כל כך צריכים תשובה על הדיבור‪ ,‬המחשבה‪ ,‬העיניים וכו'‪,‬‬ ‫ועל כן מה העצה להינצל בדין? העצה להינצל מהעונש היא לפ־‬ ‫שאלה‪ :‬האם ניתן בראש השנה לאכול שביבי אגוזים הנ־‬ ‫חות להחזיק את המטאטא ביד‪ ,‬כלומר‪ ,‬להראות לבורא עולם‬ ‫מצאים בתבשילים או בעוגות?‬ ‫שאומנם קשה לנו לנקות לגמרי את עצמנו‪ ,‬אבל לפחות אנו‬ ‫תשובה ‪:‬עדיף שלא‬ ‫מראים רצון לנקות‪ ,‬אנו מחזיקים את המטאטא ביד‪.‬‬ ‫)הרמ"א בסי' תקפ"ג כתב בשם המהרי"ל שמדקדקים‬ ‫כך בראש השנה ישנה בדיקת פיקוח בשמיים‪ ,‬ומה שאנו צרי־‬ ‫שלא לאכול אגוזים בראש השנה‪ .‬כיון שאגוז בגימטריה‬ ‫כים לעשות זה להחזיק את המטאטא לנקיון המעשים‪ :‬לקרוא‬ ‫"חטא" וגם מפני שהאגוזים מרבים כיחו וניעו )ליחת הגרון(‪.‬‬ ‫תהילים בתחנונים‪ ,‬להיזהר שלא לדבר שלון הרע‪ ,‬שלא לראות‬ ‫ומבטלים את התפילה‪ .‬והטעם הראשון הוא תמוה ביותר‪.‬‬ ‫דברם לא טובים‪ ,‬שלא לכעוס או להתגאות‪ ,‬וכן שלא לעבור על‬ ‫שהרי אגוז הוא בגימטרי' ‪ 17‬ואילו חטא הוא בגימטרי' ‪.18‬‬ ‫איסורים שונים‪ ,‬ובפרט לקיים את המצוות כראוי ובצורה טובה‪,‬‬ ‫ואם כן‪ .‬אגוז כלל אינו גימטרי' "חטא"?!‬ ‫שהרי המלך פה כעת ובא לעשות בדיקה‪ ,‬להבדיל כמו הפקח‪.‬‬ ‫הישוב המקובל בדבר הוא שלמרות שכותבים "חטא"‬ ‫אם יעשה האדם כך‪ ,‬יזכה לעבור את הדין בשלום‪.‬‬ ‫כך‪.‬אך כשהוא נשמע‪ ,‬לא שומעים בו את האות אלף‪ ,‬והוא‬ ‫ואם תשאלו‪ :‬והרי זה סתם משחק ולא עשיית תשובה באמת?‬ ‫נשמע "חט"(‬ ‫עונים רבותינו כי נשמתו של האדם רוצה בכל נפשה לעבוד את‬ ‫ה' ולקיים מצוות‪ ,‬אלא שהיצר הרע מבלבל אותה כל העת‪.‬‬ ‫על כן‪ ,‬משתדלים בראש השנה‪ ,‬בעשיית המצוות‪ ,‬ומראים את‬ ‫רצוננו האמיתי החבוי בעומק בתוך כל יהודי ויהודייה‪ .‬שהקב"ה‬ ‫המוותר‪ ,‬וא"ל הצלת אותי מבזיונות שהיו אומרים הילדים שלי‬ ‫יראה שאכפת לנו ממנו‪ ,‬ובעיקר ביומיים אלו של ראש השנה‪,‬‬ ‫רבים‪ ,‬כעת אתן לך בכפלים‪ .‬כך הקב"ה אנו בניו וכשמוותרים‬ ‫הרי שזו העצה הגדולה להינצל מיום ראש השנה ולהיכתב לחיים‬ ‫הוא מחזיר בכפלים‪ .‬עוד הביא רבי הלל זקס בשם הח"ח שאמר‬ ‫טובים ולשלום בעז"ה!‬ ‫אילו היה כח בידי הייתי עובר מבית לבית והייתי אומר לכולם כל‬ ‫)אור יחזקאל(‬ ‫המרחם על הבריות מרחמים עליו מהשמים‪ .‬לא להתעלם מה־‬ ‫כאב של השני‪ ,‬להתחבר לזה רגשית ועי"כ נזכה שירחמו עלינו‬ ‫מהשמים‪.‬‬ ‫עצות למחילת עוונות בערב ר"ה‬ ‫עוד רעיון יפה אברהם קסלר חיבר ספר נוטרי אמן‪ ,‬והוא מספר‬ ‫בטור סימן תקפא כתב שע"י התענית של חצי יום בער"ה נמ־‬ ‫שהתקשר אליו יהודי מארה"ב והוא בכה שיש לו ג' צרות כואבות‬ ‫חלים שליש מעוונותיו של האדם‪ .‬והמהרש"א בברכות לב‪ :‬כותב‬ ‫מאוד‪ .‬א‪ .‬הוא נשוי כעשר שנים ואין לו זש"ק‪ .‬ב‪ .‬כל עסק שהוא‬ ‫שאיגרתא דתעניתא צדקה‪ ,‬ורק ע"י צדקה נחשב שצם‪) .‬ויש‬ ‫נוגע נכשל ואין לו פרנסה‪ .‬ג‪ .‬כעת גילו לו גידול והוא נמצא במצב‬ ‫להוסיף שמובא בשם רבי חיים ויטל שבערב ראש השנה אפשר‬ ‫מסוכן והוא מבקש שיגשו לשאול את הרב שטינמן מה עליו‬ ‫לעשות פדיון נפש ע"י שסופר ‪ 160‬שקל בשקלים שומר לערב‬ ‫לעשות‪ .‬הרב קסלר ביקש מרבי משה שטינמן שישאל את אביו‬ ‫יו"כ ועושה ע"ז כפרות ואז בהגיע חג הסוכות הוא מחלק לעניים‪,‬‬ ‫מה לעשות‪ .‬והרב שטינמן הביא את הסיפור הידוע שהובא במ־‬ ‫ויש שכתבו שהעושה זאת מובטח לו שמשלים שנתו( והרמ"א‬ ‫דרש‪ ,‬על אחד שהיה מנגן יפה לפני המלך והמלך מאוד אהב את‬ ‫בסוף הסימן שם הוסיף שנהגו לילך על הקברות בער"ה להר־‬ ‫נגינותיו‪ ,‬ותמיד כשהיה המלך עצוב היה נקרא המנגן לפניו לנגן‬ ‫בות שם בתפילה והטעם‪ ,‬אומר המשנ"ב כי שם התפילה נשמעת‬ ‫לו את המנגינות האהובות על המלך‪ .‬לימים הנגן נתפס במעשי‬ ‫ביותר‪ .‬וראוי להוסיף שתפילה זה הפתרון לכל הבעיות‪ .‬החזו"א‬ ‫פשע ונגזר דינו למות‪ ,‬אך המלך חנן אותו כי לא רצה להפסיד‬ ‫היה אומר שהוא לא מכיר בעייה שא"א לפתור אותה בעשר‬ ‫את נגינותיו‪ ,‬הדבר חזר ונשנה וכל פעם המלך חנן אותו‪ ,‬והנה יום‬ ‫דקות והוא ע"י תפילה‪.‬וכמובן שצריך שיהיה בלב נשבר‪ .‬רבי‬ ‫אחד בשעת הפשע נקטעו אצבעותיו של הנגן‪ ,‬מיד כששמע ע"כ‬ ‫חיים פלאג'י בספרו מועד לכל חי מביא סגולה נוספת למחילת‬ ‫המלך הוא אמר תהרגו אותו מיד כי אין בו תועלת‪ ...‬והנמשל‪.‬‬ ‫עוונות‪ :‬לקרוא בערב ראש השנה מתחילת פרשת כי תבוא ועד‬ ‫הקב"ה ממ"ה אוהב מאוד את המנגינה הנקראת אמן יהא שמיה‬ ‫סוף פרשת מקרא ביכורים ומוסיף רבי חיים פלאג'י שהעושה‬ ‫רבה מבורך‪ ,‬והוא מבטיח על המנגינה הזאת חנינה למרות שנגזר‬ ‫זאת בערב ראש השנה הקב"ה מוכל לו על כל העוונות‪.‬‬ ‫גז"ד למות‪ ...‬כעבור שנה הוא התקשר לרב קסלר שהוא נפקד‬ ‫)הערות לימים נוראים(‬ ‫ומצליח מאוד בעסקים והגידול‪ ...‬כלא היה‪.‬‬ ‫)הערות לימים הנוראים(‬ ‫עצות לזכות ביום הדין‬ ‫להיות מעביר על מידותיו ולוותר‪ .‬החפץ חיים המשיל זאת‬ ‫ליהודי ששלח את שני בניו למרחקים ונתן לכאו"א מהם די מח־‬ ‫החידוש של ר' ישראל סלנטר‬ ‫סורו‪ ,‬אחד הילדים לא התנהג כראוי והתגרה באחיו עד שנטל לו‬ ‫מתפקידנו בר"ה הוא להמליך עלינו את הקב"ה‪ ,‬והיינו שכל‬ ‫מחלקו‪ .‬האח הנעשק היה חכם ואמר למה לי לריב עמו‪ ,‬הרי אבי‬ ‫מטרתנו בעולם זה לעשות רצונו יתברך‪ ,‬ואני כלום‪ ,‬וכל הצרכים‬ ‫בוודאי ישמע מזה וישיב לי את חלקי האבוד‪ ,‬כי לאבי לא חסר‬ ‫שלי מתגמדים כשזה מתנגש ברצון ה'‪ .‬רבי ישראל מסלנט חידש‬ ‫כסף‪ .‬כמובן כשהאבא שמע זאת הוא מיד חיבק ונישק את הבן‬ ‫‪29‬‬ ‫המקומות המועילים לבקש בקשות‬ ‫לנו שדברי הזוהר נאמרו רק בדורות הראשונים‪ ,‬אבל בדורינו‬ ‫שאחד שיש לו קצת קשיים בפרנסה הוא כולו טרוד בזה‪ ,‬אפי'‬ ‫לבד מהמקומות בהם מוזכר להדיא כ'זכרנו לחיים' וכו' יבקש‬ ‫אם נבקש על דברים גשמיים כפרנסה ובריאות זה המלכה של‬ ‫לפני יהיו לרצון הנאמר בסוף אלוקי נצור‪ .‬ולפני שמבקש יודה על‬ ‫הקב"ה כי אנחנו מרגישים שהקב"ה היום קובע את עתידנו וזה‬ ‫מה שקיבל כל השנה‪ ,‬ויבקש שהקב"ה יחון אותו במתנת חינם‬ ‫גופא המלכה‪ .‬משא"כ בדורות ראשונים שאנשים היו יכולים לה־‬ ‫ויתן לו לעשות את תפקידו בעולם הזה גם השנה‪ ,‬ללא בעיות‬ ‫תרכז במלכות שמיים ולשכוח מכל העולם‪ .‬וברור שצריך לבקש‬ ‫של פרנסה‪ ,‬בריאות‪ ,‬וצער גידול בנים‪ ,‬ושיוכל לעבוד את ה' בלי‬ ‫שה' ימלוך ולשמוח במלכותו אבל החידוש הוא שגם בקשה על‬ ‫הפרעות‪ .‬ועוד כמה זמנים שמסוגלים מאוד לקבלת התפילות‬ ‫צרכים פרטיים היא מלכות‪ ,‬משום שמביעים בזה את ההכרה‬ ‫עפ"י הספרים הקדושים ‪ :‬ברכת כהנים שאז התפילה מתקבלת‬ ‫שרק הקב"ה בכוחו לעזור לנו‪ .‬ומותר וצריך לבקש בקשות פר־‬ ‫אפי' שלא הולך בחוקות ה'‪.‬‬ ‫טיות אפי' בפה ובשבת‪ ,‬כן פסקו החזו"א והרב אלישיב‪ .‬וכותב‬ ‫וכן בפתיחת הארון ובהגבהת התורה‪.‬‬ ‫רבי שלמה קלוגר שהדרך לקבל שנה טובה ומתוקה זה ע"י שאנו‬ ‫ובתקיעות הוא זמן מסוגל מאוד‪ ,‬שזהו הזמן שבו דנים את‬ ‫נאמין בכל לב שהקב"ה יכתבנו לטובה‪.‬‬ ‫האדם וזה זמן של וידוי ותשובה והוא עת רצון גדול לשוב בת־‬ ‫שובה‪ ,‬ואפשר אז לשוב בתשובה גם על דברים שבזמן רגיל קשה‬ ‫שו"ת בעניני ראש השנה‬ ‫שאלה‪ :‬אדם שלא יכול לאכול את הסימנים או בגלל‬ ‫)מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫בריאות או בגלל חשש תולעים‪ ,‬האם יש עניין להניח על‬ ‫השולחן ולומר יהי רצון‪ ,‬שהרי יש כאלה שגורסים "למחזי"‬ ‫שאלה‪ :‬לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה – לכאורה מהי‬ ‫או שאין עניין‪.‬‬ ‫המעלה של עם ישראל שעזבו את מצרים מקום ששעבדו‬ ‫תשובה‪ :‬כן‪.‬‬ ‫אותם כל כך והרגו תינוקיהם והלכו אחריו למדבר‬ ‫תשובה‪ :‬יכלו לחזור למצרים שכבר טבעו כל שונאיהם‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬בענין טיבול פרוסת המוציא בדבש האם יש ענין‬ ‫לטבול גם במלח או לא‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬איך צריך להיות העבודה בימים נוראים‪ ,‬האם בש־‬ ‫תשובה‪ :‬דבש זה במקום המלח‪ ,‬ואין צורך לטבול במלח‪.‬‬ ‫מחה מדודה‪ ,‬או באימה ויראה‬ ‫תשובה‪ :‬תפוס לשון אחרון‪) ,‬אבל במידה(‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬האם אפשר לבקש בקשה פרטית בראש השנה‪ ,‬או‬ ‫לא‪ ,‬שבתיקוני זוהר‪) ,‬כב‪ ,‬א( כתוב הני כלבין דצוחין הב חיי הב‬ ‫שאלה‪ :‬האם ראש השנה יש בו דין של "שמחה" כמו בכל‬ ‫מזוני‪ ,‬משמע שלא לבקש‪.‬‬ ‫יו"ט‪ ,‬וממילא יש ענין לאכול בשר ולשתות יין מצד שמחת‬ ‫תשובה‪ :‬מותר לבקש‬ ‫יו"ט‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬כתוב בספרי שיש שמחה בראש השנה‪ ,‬וממילא‬ ‫שאלה‪ :‬לגבי תשליך האם צריך לעמוד ליד הבור או שמס־‬ ‫יש ענין לאכול בשר ולשתות יין‪.‬‬ ‫פיק שרואים את הבור‬ ‫תשובה‪ :‬מספיק לראות‪ ,‬והוא הדין לראות את הים אף מר־‬ ‫שאלה‪ :‬בראש השנה נוהגים החסידים להתפלל אצל רבם‪,‬‬ ‫חוק זה מספיק ]לפני הרבה שנים נהג מרן הגר"ח שליט"א‪,‬‬ ‫אך יש צפיפות וזה אף מפריע לכוונה לפעמים‪ ,‬האם עדיף‬ ‫ללכת עד הירקון לומר תשליך‪ ,‬ואח"כ מנהגו היה ללכת לעי־‬ ‫להתפלל עם הצדיק למרות הצפיפות או ללכת לביהכנ"ס‬ ‫ריה של בני ברק‪ ,‬ובשנים האחרונות מנהגו לומר תשליך אצל‬ ‫אחר‬ ‫בנו הגראי"ש שליט"א על אקווריום שבביתו[‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬עם הצדיק‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬ראיתי ב"אור זרוע" שכתב שאוכלים "רוביא" כדי‬ ‫שאלה‪ :‬כתוב שלא לישון בראש השנה שמאן דדמיך בריש‬ ‫שירבו נכסינו כרוביא‪ ,‬האם יש לזה מקור קדום יותר‪.‬‬ ‫שתא דמיך בכולי שתא‪ ,‬האם בגלל זה יש ענין לקום לפני‬ ‫תשובה‪ :‬לא ידוע לי מקור‪.‬‬ ‫עלות השחר‪ ,‬או שאין הקפדה‬ ‫תשובה‪ :‬לא צריך לקום לפני עלות השחר‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬ובאור זרוע הנ"ל קשה לכאורה שאיתא בתקוני‬ ‫זוהר שאין מבקשים על גשמיות בראש השנה‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬בענין המנהג שאוכלים סימנים האם גם בלילה‬ ‫תשובה‪ :‬נכסינו הרוחניים‪.‬‬ ‫השני יש ענין או לא‪.‬‬ ‫דעת מרן הגר"ח שליט"א שמותר לבקש בבקשות גשמיות‬ ‫תשובה‪ :‬המנהג הוא שאוכלים בלילה השני ממה שנשאר‬ ‫בראש השנה‪ ,‬אמנם מה שענה כאן‪ ,‬זה הכוונה שבכלל לא‬ ‫בלילה הראשון‪] .‬וכך נוהג למעשה מרן הגר"ח שליט"א‪ ,‬לא־‬ ‫דברו כאן על נכסים גשמיים‪ ,‬אלא על רוחנים‪ ,‬אבל באמת‬ ‫כול מהסימנים בלילה השני ממה שנשאר מהלילה הראשון[‪.‬‬ ‫‪30‬‬ ‫את ממונו‪ ,‬וביקש מהרב שיברכו שיזכה לשפע של פרנסה‪.‬‬ ‫מאוד לשוב עליהם כגון מחטיא את הרבים‪ .‬החסידים נהגו אז‬ ‫חייך הרב ואמר לו‪" :‬ישנם רק יומיים בשנה שבהם יכול האדם‬ ‫לומר יה"ר המודפס‪ ,‬אך בישיבות )הליטאיות( לא נהגו לומר בפה‬ ‫להשקיע בפרנסה ‪ -‬יומיים של ראש השנה‪ ,‬בהם קובע מלכו של‬ ‫כי אם להרהר בתשובה ולהתוודות בלב‪ .‬וכמובן שלאחר כל זה‬ ‫עולם כמה ירוויח האדם בשנה הקרובה וכמה חלילה יפסיד‪ .‬אחר‬ ‫יכול להרהר בקשות בליבו‪ .‬ויש להוסיף שעיקר התיקון בתקיעת‬ ‫כך‪ ,‬במשך השנה זה רק הוצאה לפועל שכל אשר נגזר ביומיים‬ ‫שופר הוא התשובה של האדם‪.‬‬ ‫הללו‪ .‬גם אם האדם יהפוך את העולם להרוויח יותר וישקיע בצו־‬ ‫)הערות לימים נוראיים(‬ ‫רות שונות ומשונות הוא יכלה את כוחו לריק‪ .‬ביומיים הללו מש־‬ ‫קיעים השתדלות רוחנית בפרנסה"‪.‬‬ ‫יום המלוכה‬ ‫"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכי־‬ ‫הנה הגיע הראש השנה השנה ‪ -‬יומיים בלבד ‪ 48 -‬שעות הקו־‬ ‫פורים" קובעת הגמרא )ביצה טז(‪ ,‬ביומיים הללו תופסים את‬ ‫בעות מה יהא על כל אחד מאיתנו במשך ‪ 365‬יום בשנה‪" .‬בתר‬ ‫התהילים‪ ,‬מעוררים רחמי שמיים ומבקשים להמליך את ה' עלינו‬ ‫רישא ‪ -‬גופא אזיל"‪ ,‬קובעים חז"ל )עירובין מא( כי הגוף הולך‬ ‫לשנה הבאה!‪.‬‬ ‫אחר הראש‪ ,‬אם הראש ילך ימינה ‪ -‬כל הגוף ילך אחריו‪ ,‬כך כל‬ ‫)טוב לחסות בהשם(‬ ‫השנה מושפעת מאשר יקבע וייגזר בראש השנה‪.‬‬ ‫נביט ונראה כמה תינוקות נולדו השנה‪ ,‬כמה אנשים קיבלו‬ ‫כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי ‪ -‬ימי עבודה‬ ‫משרה חדשה השנה‪ ,‬כמה חתונות היו השנה ‪ -‬הכל נקבע ונגזר‬ ‫והכנעה‬ ‫ביומיים של ראש השנה התשפ"ד הקודם‪ .‬מאידך‪ ,‬כמה אנשים‬ ‫נודע מה שכתב הרמב"ם )פירוש המשניות ר"ה פ"ד( 'שהם ימי‬ ‫עזבו את העולם השנה‪ ,‬כמה אנשים שכבו חולים במיטה ה"י‪,‬‬ ‫עבודה והכנעה ופחד ומורא מהשם ויראה ממנו ומברח ומנוס‬ ‫כמה אנשים קיבלו מכתב פיטורים ‪ -‬הכל נקבע בראש השנה‬ ‫אליו'‪ .‬ומפורש כן להדיא בגמ' )ר"ה טז‪' (:‬כל שנה שרשה בתחיל־‬ ‫שעבר‪ .‬יום בו עומד ה' למלך על כל הארץ ובודק עד כמה מילא‬ ‫תה מתעשרת בסופה'‪ ,‬ופירש רש"י‪' ,‬שישראל עושין עצמן רשין‬ ‫כל יצור בבריאה את תפקידו בשנה האחרונה‪ ,‬והאם כדאי ונכון‬ ‫בר"ה לדבר תחנונים ותפלה‪ ,‬כענין שנאמר )משלי יח כג( תחנו־‬ ‫לתת לו עוד שנה לקיום תפקידו בעולם‪ ,‬וגם אם כן‪ ,‬באילו תנאים‬ ‫נים ידבר רש'‪ .‬והרי שעל האדם להרגיש בכניסתו לימים הללו‬ ‫יחיה ויקבל למלא תפקידו‪.‬‬ ‫כמי שאין לו מאומה‪ ,‬וכלשון הפייטן )שחרית ליום ב' דר"ה(‬ ‫דבר נורא אומרים חז"ל‪ :‬כשבאו המלאכים לעיר סדום על‬ ‫'אתיתי לחננך בלב קרוע ומורתח לבקש רחמים כעני בפתח'‪.‬‬ ‫מנת להשמיד את העיר ולהציל את לוט‪ ,‬הם הוציאו אותו מסדום‬ ‫ו'כדלים ורשים דפקנו דלתיך'‪.‬‬ ‫והעבירו אותו לעיר הסמוכה ‪' -‬מצער'‪.‬‬ ‫כן איתא עוד בגמ' )כו‪ (:‬שמצוה לתקוע בשופר של איל כפוף‬ ‫שואלים רבותינו ז"ל‪ :‬והרי בני העיר 'מצער' התנהגו בדיוק כמו‬ ‫כי 'כמה דכייך איניש דעתיה טפי מעלי'‪ ,‬כי הכנעתו 'וכפיפותו'‬ ‫אנשי העיר סדום‪ ,‬גם הם לא הכניסו אורחים והתנהגו בצורה נו־‬ ‫כלפי שמיא מעוררים עליו רחמים רבים‪ .‬ורמזו לה גם באופן הת־‬ ‫ראה המצערת את בורא עולם‪ ,‬ומדעו לא נחרבה 'מצער' כפי‬ ‫קיעה שצריך לתקוע בצד הקצר והצר‪ ,‬שיש בזה ללמד לאדם‬ ‫שהושמדה סדום?‬ ‫להכניע עצמו ולהרגיש שהוא ב'מיצר' לולא ה' עזרתה לנו‪ ,‬ועי"ז‬ ‫זועקים רבותינו ואומרים‪ :‬אכן שניהם היו זהות במעשיהם‪ ,‬אך‬ ‫יצא למרחב‪.‬‬ ‫סדום היתה בת ‪ 52‬שנה‪ 52 .‬שנה של מעשים נוראיים שגדשו‬ ‫כך כתב הגאון הצדיק רבי חיים פרידלנדר זצ"ל במכתב ממיטת‬ ‫את הסאה והוחלט בשמיים לאבדה מן העולם‪' .‬מצער'‪ ,‬מאידך‪,‬‬ ‫חליו בער"ה תשמ"ה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬עושה את עצמו כרש‪ ,‬ודאי אין הכוונה‬ ‫נקראת בשם זה על כך שהיתה צעירה מסדום בשנה אחת‪ .‬היא‬ ‫היא שעושה את עצמו כאילו‪ ,‬אלא שר' יצחק נותן לנו דרך בעבו־‬ ‫היתה בת ‪ 51‬שנים מהיווסדה‪ ,‬ולכן למרות שמעשיה היו דומים‬ ‫דת ר"ה‪ ,‬ביאור הדבר‪ ,‬שהאדם יבין ויבהיר לעצמו בראש השנה‪,‬‬ ‫לסדום‪ ,‬אך היו להם פחות בכמות של העבירות‪ ,‬ועדיין לא הגיע‬ ‫שכל צרכיו בשנה החדשה מדי יום ביומו נגזרים עליו ביום זה‪.‬‬ ‫זמן פירעונם‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬כרגע אין לו כלום‪ ,‬וצריך לקבל את הכל מחדש‪.‬‬ ‫"רבותי"‪ ,‬זעק מכך אחד המשגיחים‪" ,‬מה שהיה לך עד היום ‪-‬‬ ‫ואם תאמר יהודי זה יש לו ב"ה פרנסה קבועה‪ ,‬ויש לו גם הון‬ ‫הוא לאו דווקא מה שיהיה בשנה הבאה‪ 51 .‬שנה אנשי סדום המ־‬ ‫במקום בטוח‪ ,‬יש לו כשרונות וקשרים טובים וידידים טובים‪ ,‬יש‬ ‫שיכו בחייהם וראו שלא קרה כלום‪ ,‬אך בשנה ה‪ 52-‬כשהוגדשה‬ ‫לו משפחה ובית וכו' איך יוכל יהודי זה לעמוד בר"ה לפני הקב"ה‬ ‫הסאה הם נענשו‪ .‬חייהם של הרבה אנשים התהפכו ברגע אחד‬ ‫כרש שאין לו כלום כעני בפתח‪ ,‬אלא על האדם לדעת‪ ,‬שכל מה‬ ‫בשנה האחרונה לטוב וחלילה גם להיפך‪ .‬צריכים להגיע לראש‬ ‫שיש לו הוא רק ברצון הבורא ית'‪ ,‬ועד כמה שהבורא רוצה יש לו‪,‬‬ ‫השנה בהכנעה לפני המלך‪ .‬להרכין ראש לפני בורא עולם ולומר‬ ‫ואם ח"ו אין זה רצון השי"ת יכול לאבד את הכל בן רגע ח"ו‪ ,‬או‬ ‫לו‪" :‬אני רוצה להמליך אותך על החיים שלי‪ .‬שאתה תנהיג אותי‬ ‫שהכל מה שיש לו לא יעזור לו במצב של אסון ושל מחלה ח"ו‪.‬‬ ‫בכל דבר‪ ,‬ואם לא הלכתי בדרכך ומרדתי בך‪ ,‬אני עומד כעת ומ־‬ ‫בראש השנה נגזר עליו על כל יום ויום של השנה הבאה ‪ -‬מה‬ ‫צהיר כי רצוני לעשות את רצונך‪ ,‬אבל היצר הרע הבוער בקרבי‬ ‫יהיה לו‪ ,‬ועד במה יוכל לנצל את מה שיש לו‪ ,‬ועד כמה יועיל לו‪,‬‬ ‫משגע אותי ומבלבל אותי‪ ,‬אך רצוני להמליך אותך על כל רגע‬ ‫אם כן הוא צריך לקבל עכשיו את הכל מחדש‪ ,‬ועכשיו עומד לפני‬ ‫בחיי!‪ .‬אנא‪ ,‬תן לי ברחמיך הרבים ולבני משפחתי‪ ,‬עוד שנה של‬ ‫כסא הדין כעני ורש שאין לו כלום‪ ,‬וכולו תלוי בחסדי השי"ת הוא‬ ‫חיים‪ ,‬עוד כלים של בריאות‪ ,‬פרנסה זיווגים ופרי בטן ‪ -‬על מנת‬ ‫וכל אשר לו‪ ,‬אם כן ודאי ידבר תחנונים כעני בפתח ‪ -‬שאינו דורש‬ ‫שאוכל לעבוד אותך ולעשות את רצונך!"‬ ‫שיתנו לו אלא רק מתחנן‪ ...‬אם האדם מבין כך את הראשית של‬ ‫באחד הימים בשנה נכנס פנימה אל מעון קודשו של מרן הרב‬ ‫ראש השנה שהיא ממש התחלה חדשה‪ ,‬לכן מרגיש את עצמו‬ ‫חיים קנייבסקי זצ"ל‪ ,‬יהודי איש עסקים שהתלבט היכן להשקיע‬ ‫‪31‬‬ ‫"עד לפני שלושת רבעי שנה הייתי הילדה המאושרת בעולם‪.‬‬ ‫באמת בבחינת רש‪ ,‬כי צריך לקבל את הכל מחדש עבור כל יום‬ ‫כזה אבא מקסים היה לי‪ .‬כזו אמא נהדרת היתה לי‪ ,‬אין כמותם‬ ‫ויום של השנה החדשה‪ ,‬אז הוא זוכה לאחרית טובה לגזר דין של‬ ‫בעולם‪ .‬בוקר אחד‪ ,‬אותו לא אשכח לעולם‪ ,‬קבלתי את הבשורה‪:‬‬ ‫חן וחסד‪.‬‬ ‫אמא חלתה במחלה‪...‬‬ ‫עובדא ידענא באברך שבימים שלפני ראש השנה נפל בחלקו‬ ‫אבל אני הכרתי את אמא שלי‪ .‬ידעתי שאמנם מצד אחד היא‬ ‫ירושה גדולה ‪ -‬סכום שלפי הנהוג בקהילתו היה בו כדי להשיא‬ ‫אשה צנועה‪ ,‬עדינה ומתחשבת‪ ,‬אבל מצד שני יש בה חוזק‪ ,‬עקש־‬ ‫את כל צאצאיו בהרחבה‪ ,‬וכה אמר האברך נכנסתי לראש השנה‬ ‫נות ודבקות במטרה‪ ,‬ואם היא תמות ויורידו אותה לקבר‪ ,‬היא לא‬ ‫מתוך הרגשה כי 'מסודר' אנכי‪ ...‬ולא היו תפילותי מקרב לבי‪...‬‬ ‫תנוח ולא תשקוט‪ ,‬ותתפוס בכח את המשיח ותביא אותו‪...‬‬ ‫סוף דבר היה שלא עלתה השנה יפה‪.‬‬ ‫הרגשתי מן הרגשה כזאת‪ ,‬שגם אם אמא תמות‪ ,‬אני נפרדת‬ ‫הגרי"ז מבריסק זצוק"ל היה נוהג להרבות באמירת תהלים‬ ‫ממנה רק ליום יומיים‪ ,‬עד שהיא חוזרת עם המשיח ביד‪ ,‬בתחיית‬ ‫במשך כל היום כולו של ראש השנה‪ ,‬וביאר הנהגתו זאת‪ ,‬כי ביום‬ ‫המתים‪...‬‬ ‫הזה דומה האדם כמי שהתמוטטו לו נכסיו רחמנא ליצלן‪ ,‬שגם מי‬ ‫אמא נפטרה‪ .‬הורידו אותה לקבר‪ .‬עובר שבוע שבועיים חודש‬ ‫שעד עכשיו היה מסודר בפרנסתו וכל בני משפחתו היו בריאים‬ ‫וגם חודשיים‪ ,‬והמשיח לא בא‪ ...‬ואמא לא חוזרת‪...‬‬ ‫ושלמים וכן בשאר הדברים‪ ,‬ברגע זה הכל תלוי על בלימה‪ ,‬ועלה‬ ‫התפלאתי‪ :‬איך זה יכול להיות? למה הוא לא בא?‬ ‫על כף מאזניים‪ ,‬וההכרעה תלויה בידו ‪ -‬על כן יש לו להרבות‬ ‫רבותי! עכשיו קבלתי את התשובה! אם יושבים אנשים שלא‬ ‫בתפלה‪ ,‬לבקש רחמים ותחנונים לפני המקום שיתן לו שנה טובה‪,‬‬ ‫איכפת להם כלום מכבוד ה' יתברך‪ ,‬שהתורה כלל אינה מעניינת‬ ‫וזה פשטות כוונת התפילה 'כדלים וכרשים דפקנו דלתך פשוטו‬ ‫אותם‪ ,‬שכאשר מדברים איתם על תכלית החיים ועל העולם הבא‪,‬‬ ‫כמשמעו ממש גם בגשמיות‪ ,‬שברגע זה עומד בעירום ובחוסר‬ ‫זה לא מתחיל להזיז להם‪ ...‬האם יש פלא למה הוא לא בא?!‪...‬‬ ‫כל כפשוטו ממש‪.‬‬ ‫ואני מבקשת לשאול אתכם שאלה ‪ -‬המשיכה הילדה להטיח‬ ‫והסביר‪ ,‬שעל כן הוא מעדיף לומר תהלים יותר מללמוד שי־‬ ‫בציבור הנדהם‪ ,‬האם אני חייבת להיות יתומה במקום הבנות‬ ‫עוריו הקבועים‪ ,‬כי בדרך לימוד מתעורר אצלו הערות וקושיות‬ ‫שלכם? למה אשאר אני יתומה‪ ,‬ולא הילדים שלכם?‪ ...‬בגללכם‬ ‫על הנלמד‪ ,‬ועליו לחפש בספרים כדי למצוא יישוב לקושיות‪,‬‬ ‫ובגלל אנשים שכמותכם המשיח לא בא!"‬ ‫ולפעמים יכול לבוא עי"ז לבזבז רגע כמימרא בעת החיפושים‪,‬‬ ‫במשך עשר דקות היא המשיכה להצליף בהם בשבט לשונה‪.‬‬ ‫לכן הוא מעדיף לעסוק באמירת תהלים כדי שבכך ינצל את כל‬ ‫לא היתה עין אחת שנותרה יבשה‪....‬‬ ‫עיתותיו בתכלית השלימות‪.‬‬ ‫כולם בכו‪ .‬יש תמונות מהסמינר הזה בהן רואים את האנשים‬ ‫)הג"ר אלימלך בידרמן(‬ ‫מנגבים דמעות‪ ...‬גם האנשים שהשתתפו וגם הרבנים המרצים‪...‬‬ ‫הרב ניסים יגל זצ"ל סיפר לי על אנשים שהשתתפו בסמינר‬ ‫הזה‪ .‬שחזרו בתשובה שלמה‪ ,‬והודו בפה מלא‪ :‬הילדה הזאת הח־‬ ‫בקשת כבוד שמיים‬ ‫זירה אותנו בתשובה!!!‬ ‫מצינו בזוה"ק )פר' פנחס רלא‪ (.‬שר' יהודה ביקש מר' שמעון‬ ‫זוהי כוחה של מחאה הפורצת מנהמת הלב! מחאה הזועקת‪,‬‬ ‫שיאמר ויגלה מעניני ראש השנה‪ ,‬ופתח ר' שמעון ודרש את הפ־‬ ‫באמת ובתמים‪ ,‬על כבוד שמים!‬ ‫סוק )איוב א' ו'( 'ויהי היום ויבואו בני האלקים להתיצב על ה''‬ ‫אוי לנו מיום הדין‪ ,‬אוי לנו מיום התוכחה‪ ...‬ישאלו כל אחד‬ ‫שהכונה על ראש השנה‪ .‬ובהמשך הדברים הקשה על מה שנאמר‬ ‫מאיתנו‪ :‬למה לא היה איכפת לך על כבוד שמים? איך יכולת לה־‬ ‫להתיצב על ה''‪ ,‬וכי על ה' הם עומדים‪ ,‬כלומר לדון על ה' ח"ו‪ ,‬אלא‬ ‫משיך ולהיות שאנן‪ ,‬כששכן שלך‪ ,‬חבר שלך‪ ,‬קרוב משפחה שלך‪,‬‬ ‫הכונה היא‪ ,‬שבשעה שהממונים עומדים על הדין לדון את העו־‬ ‫מזלזל בכבודו של המלך?‬ ‫לם‪ ,‬הדין הראשון שדנם בו הוא על מי שאינו מכבד את שמו של‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ואינו מכבד את התורה ועבדיו‪ ,‬דהיינו את לומדי התורה‪.‬‬ ‫וכמו כן דנים את מי שאינו חושש על כבוד שמו של הקב"ה שלא‬ ‫אכילת הסימנים‬ ‫יתחלל בארץ‪ ,‬ומי הוא זה שאינו חושש לכבודו של הקב"ה‪ ,‬מי‬ ‫סיפר אחד מתלמידיו של הגה"ק בעל החפץ חיים זי"ע על שנה‬ ‫שאינו מכבד את שמו הק'‪.‬‬ ‫אחת שזכה להסב יחד עם רבו בסעודת ליל ראש השנה‪ ,‬והנה‪,‬‬ ‫לפי זה מובן מדוע כל תפילות ראש השנה מדברות על כבוד‬ ‫כאשר הגיע עת אכילת הסימנים החל החפץ חיים זי"ע לומר‪:‬‬ ‫שמים משום שזה בעצם הדין בראש השנה‪ ,‬עד כמה היה איכפת‬ ‫הגמרא )הוריות יב‪ (.‬אומרת שיש תוקף וחוזק לסימן טוב שאדם‬ ‫לך מכבוד שמים‪.‬‬ ‫עושה‪ .‬ומשום כך ראוי ורצוי לאכול בראש השנה דברים מתו־‬ ‫סיפר רבי אריה שכטר זצקו"ל‪:‬‬ ‫קים‪ ,‬ולהימנע מאכילת דברים חמוצים וחריפים‪ .‬כן נוהגים לאכול‬ ‫ברצוני לספר סיפור ששמעתי בהיותי נוכח באחד הסמינרים‬ ‫בליל ראש השנה "ראש כבש או דג"‪ ,‬שנהיה לראש ולא לזנב‪.‬‬ ‫שהתקיים בארצות הברית‪ .‬כל המשתתפים היו אנשי עולם הזה‪,‬‬ ‫"קרא" שייקרעו שטרי חובותינו‪" .‬סילקא" שיסתלקו שונאינו‪.‬‬ ‫שכל מה שעניין אותם בחים הוא כסף ומילוי התאוות‪ ,‬ועד פעם‬ ‫ובחג עצמו‪ ,‬אמרו בתלמוד הירושלמי שרצו להימנע מלישון )לפ־‬ ‫כסף ועוד פעם תאוות‪ .‬שום דבר רוחני לא עניין אותם‪ .‬לא היה‬ ‫חות עד חצי היום( כדי שמזלינו לא יישן‪ ,‬ואמרו רבותינו שההולך‬ ‫טעם אפילו לנסות לדבר איתם על תכלית החיים‪ ,‬על העולם הבא‬ ‫בטל ‪ -‬הריהו כישן‪ ,‬אלא יתפלל או ישמח בשמחת החג‪ .‬והנה‪ ,‬אם‬ ‫וכדומה‪.‬‬ ‫אנו מהדרים אחר סימנים ‪ -‬המשיך החפץ חיים ואמר‪ :‬הרי אין‬ ‫ילדה בת שש עשרה וחצי ביקשה את רשות הדיבור‪ ,‬ומשקבלה‬ ‫סימן נאה ויאה יותר מהארת פנים לזולתו חיוך וסובלנות! ואין‬ ‫עלתה על הבמה והחלה לספר‪:‬‬ ‫‪32‬‬ ‫כי זכר כל היצור לפניך בא מעשה איש ופקודתו‬ ‫סימן לא‪-‬טוב יותר מכעס והקפדה‪ .‬ובכלל‪ ,‬הארת פנים לזולת‪,‬‬ ‫ועלילות מצעדי גבר‬ ‫חיוך וברכה‪ ,‬עזרה ועידוד‪ ,‬הרי הם סגולה בדוקה לזכייה בדין‪.‬‬ ‫שכן אמרו רבותינו ז"ל‪" :‬כל המרחם על הבריות‪ ,‬מרחמים עליו‬ ‫יש להבין מהו הכונה ופקודתו‪ ,‬וכן איזה תוספת יש בזה‪ .‬ושמ־‬ ‫מן השמים"‪ .‬ואמרו‪" :‬כל המעביר על מידותיו‪ ,‬מעבירין לו על‬ ‫עתי לבאר בזה בשם א' מגדולי ישראל‪ ,‬דשייך שיהיה ב' אנשים‬ ‫כל פשעיו‪ ,‬ובמידה שאדם מודד לאחרים ‪ -‬מודדים לו‪ .‬אם כן‪,‬‬ ‫שנמצאים באותה מדרגה‪ ,‬וא' זכה עבור זה לחלק גדול בעוה"ב‬ ‫המחייך לזולת ‪ -‬יחייכו אליו מן השמים! המאיר פנים ‪ -‬יזכה‬ ‫והשני לא רק שלא זכה אלא נענש בחומרה‪ ,‬והיינו שלכל אחד יש‬ ‫להארת פנים באור פני מלך חיים‪ ...‬על כן‪ ,‬בימי ראש השנה )וגם‬ ‫תפקיד בעולם מה הוא צריך לפעול ולפי תפקידו ניתן לו מן הש־‬ ‫בשאר ימות השנה( נקפיד לעשות סימנים יפים של הארת פנים‪,‬‬ ‫מיים הכוחות לזה‪ ,‬ואף אם הגיע למדרגה רמה‪ ,‬מ"מ ביחס לכוחו־‬ ‫חיוך וסובלנות‪ ,‬בכדי שהם ישפיעו לנו לכל השנה לקבלת הארת‬ ‫תיו יכול להיות שהוא עדיין רחוק מהמדרגה שהוא אמור להגיע‬ ‫פנים מהקב"ה‪...‬‬ ‫אליה ובגלל זה הוא נענש‪ ,‬משא"כ לאדם אחר שהגיע למדרגה‬ ‫)פנינים(‬ ‫הזאת הרי זה המדרגה שאליה היה צריך להגיע בחייו‪ ,‬ובזה קיים‬ ‫תפקידו ולכן מגיע לו ע"ז שכר מרובה ]ואין מגלין לאדם תפקידו‬ ‫כי אז לא יהיה לו בחירה[‪ ,‬וזהו שאומרים מעשה איש ופקודתו‪,‬‬ ‫המלך‬ ‫היינו שהקב"ה רואה מעשה איש ביחס לתפקידו בעוה"ז ע"כ‪.‬‬ ‫ויש לבאר דזהו הכונה )אבות פ"ב( הזהר במצוה קלה כבחמו־‬ ‫הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע היה מספר סיפור זה בכל שנה‬ ‫רה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות‪ ,‬ר"ל שאין אתה יודע‬ ‫לפני תחילת התפילה בראש השנה‪ .‬ברוסיה שלפני מאות בשנים‬ ‫תפקידך בעולם ולאיזה מדרגה אתה צריך להגיע‪ ,‬ולכן הזהר במ־‬ ‫שלט הצאר הרוסי על המדינה וסביבותיה‪ ,‬לצאר זה היה כסף‬ ‫צוה קלה כבחמורה‪.‬‬ ‫ועושר רב ובן יחיד שנולד לו אחרי הרבה שנים‪ ,‬וכמובן ילד זה‬ ‫)מאורות רבינו מאיר הלוי(‬ ‫קיבל את כל מה שרצה ולא ידע מחסור מעולם בשנת ילדותו‪,‬‬ ‫כשגדל הילך והחל להתבגר לא ידע להחזיר טובה כלפי אביו על‬ ‫בדין שמחה בראש השנה‬ ‫כל מה שהשקיע בו‪ ,‬ולא רק זה‪ ,‬אלא גם חתר נגד אביו וניסה כל‬ ‫העת איך להביא עוד ועוד אנשים לרשותו‪ ,‬ולהבאיש בפניהם‬ ‫במגיד מישרים )פרשת נצבים( כתוב שהמגיד אמר להבית‬ ‫את אביו‪ ,‬בכדי להפילו ולירוש את ממלכתו בחייו‪ .‬אך כמו שכל‬ ‫יוסף שלא לאכול בשר בליל ראש השנה ]יעוי"ש מש"כ בביאור‬ ‫דבר מתגלה בסוף‪ ,‬גם ניסיון זה של בן הצאר נחשף בפני אביו‪,‬‬ ‫הפסוק אכלו משמנים[‪ ,‬אבל הגר"ח מוואלז'ין תמה על כך דלא‬ ‫ונגזר דינו למוות‪ ...‬הצאר הודיע שזהו גזר דין סופי‪ ,‬והוא אף איים‬ ‫יתכן לומר כן שהרי משנה מפורשת היא בחולין דף פ"ג א' בא־‬ ‫בעונש על מי שיעז לבקש חנינה עבור בנו‪.‬‬ ‫רבעה פרק בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה מכ־‬ ‫ביום ביצוע גזר הדין נזדמן הדבר שגם הצאר עבר והא רוכב‬ ‫רתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט ואלו הן ערב יום טוב האחרון‬ ‫על סוסו יחד עם בני פמלייתו סמוך למקום ביצוע גזר הדין‪ .‬בת־‬ ‫של חג וערב יום טוב הראשון של פסח וערב עצרת וערב ראש‬ ‫חילה ניסה הצאר להתעלם מכך‪ ,‬אך בסוף גברו רגשותיו‪ ,‬הסתכל‬ ‫השנה‪ ,‬ובהמשך המשנה שם איתא בארבעה פרקים אלו משחי־‬ ‫בעיני בנו ואמר לו‪" :‬מצטער אני שעשית את מה שעשית‪ ,‬וצר לי‬ ‫טין את הטבח בעל כרחו אפילו שור שוה אלף דינרים ואין לו‬ ‫שצריכים להמית אותך‪ ,‬אבל אני לא יכול בשום פנים ואופן לחון‬ ‫ללוקח אלא דינר כופין אותו לשחוט ע"כ‪ ,‬הרי מפורש שיש חיוב‬ ‫אותך"! אמר הבן לאביו‪ :‬אני מבין שעברתי עבירה חמורה‪ ,‬וכבר‬ ‫לאכול בשר‪.‬‬ ‫לא איכפת לי מה שיעשו איתי‪ ,‬אבל לפני שהולכים לבצע את‬ ‫ועכ"פ מבואר דאע"פ שאינו יום שמחה יתירה‪ ,‬מ"מ יום שמחה‬ ‫גזר הדן‪ ,‬יש לי משאלה אחת אחרונה! עד המקום שיוציאו אותי‬ ‫הוי וכמבואר בפסוק בנחמיה‪ .‬וקצת צ"ע למה ר"ה נתמעט מו־‬ ‫להורג יש עוד כמה מטרים‪ ,‬עד שם‪ ,‬הייתי רוצה לרוץ לפניך ולק־‬ ‫ביום שמחתכם דהא מבואר עכ"פ מהמשנה הנ"ל דמשחיטין את‬ ‫רוא עם כל הלב‪ :‬יחי אדוני הצאר לעולם! יחי אדוני הצאר לעולם!‬ ‫הטבח ]ועיין בשאג"א שדן אם יש דין אכילת בשר בר"ה[‪.‬‬ ‫כמובן‪ ,‬שמשאלתו האחרונה ניתנה לו כמקובל‪ ,‬והנה כשהחלו‬ ‫כשמרן זיע"א היה בקרעניץ הוא היה שם בראש השנה ג"כ‪,‬‬ ‫לתופסו וללכת עימו‪ ,‬החל להכריז יחי הצאר! יחי הצאר לעולם!‬ ‫ובחדר הסמוך שהה האדמו"ר מגור‪ .‬ובמשך היום נכנס הגבאי‬ ‫בראות זאת אבין לא יכל לעמוד מנגד‪ ,‬והבחין כי זהו הכרזה‬ ‫של האדמו"ר וכוס יין בידו שנשלח ע"י האדמו"ר‪ ,‬אך כאשר מרן‬ ‫שבתוכה יש גם חרטה עצמוה על העבירה שעשה‪ ,‬ומיד צווה‬ ‫זיע"א ראה את הגבאי נכנס עם כוס יין הוא הגיב בתמיה‪ ,‬וואס?‬ ‫לשחררו‪ ,‬והשיב אותו אל חיקו ומשפחתו‪...‬‬ ‫אויף ראש השנה טרינקט מען וויין? ]מה‪ ,‬בר"ה שותים יין?[‪.‬‬ ‫והיה ממשיך הרה"ק מקוברין זי"ע ואומר לחסידיו‪ :‬זהו מה‬ ‫)מאורות רבינו מאיר הלוי(‬ ‫שאנחנו אומרים להקב"ה בראש השנה‪ ,‬נכון שהתנהגנו לפיך‬ ‫בצורה לא טובה במשך כל ימות השנה‪ ,‬ונכון שמגיע לנו עונש‬ ‫ר"ה יום הדין – ואפ"ה ששים ושמחים‬ ‫חמור עלך כך‪ ,‬אבל אבא! לפני שאתה חותם את גזר דיננו‪ ,‬אנחנו‬ ‫כתיב בספר נחמיה )ח'‪ ,‬י'( 'אכלו משמניו ושתו ממתקים‬ ‫צועקים לפניך "המלך"!!! המלך היושב על כסא רם ונשא המלך‬ ‫וגו' כי קדוש ה' לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם'‪.‬‬ ‫הקדוש! ואז בראות אבינו מלכנו כי אמת בפינו והננו באמת‬ ‫ואמר החתם סופר )דרשות לר"ח אלול תקצ"ה ד"ה חדות( א‬ ‫ממליכים אותו עלינו ומתכוונים אנו לשפר את מעשינו‪ ,‬נותן לנו‬ ‫מורא'דיגע ווארט כי בראש השנה‪ ,‬בני ישראל מפקירים את כל‬ ‫שנה טובה‪ ,‬וכתיבה וחתימה טובה לאלתר לחיים ולשלום‬ ‫)פנינים(‬ ‫עצמיותם ואת כל ישותם למען כבוד מלכותו יתברך באהבה‪,‬‬ ‫‪33‬‬ ‫המלך'‪ ,‬וכאשר היו נוקבים לו במספר הימים היה קופץ ורוקד‬ ‫דאף על פי שבעת הזה הם נתונים בדין ובמשפט על כל מהלך‬ ‫מרוב שמחה‪ ,‬המה ראו כן תמהו ולא הבינו לשמחה זה מה היא‬ ‫השנה הבאה‪ ,‬וכל חיותם בסכנה‪ ,‬אפילו הכי הם ששים ושמחים‬ ‫עושה‪ ,‬והלא ביום הזה עתידים להורגו ולתלותו על העץ‪ ,‬אולם‬ ‫ביום הזה‪ ,‬מחמת שבו מתחדשת המלוכה של השי"ת‪.‬‬ ‫הוא לא התייחס לדבריהם והיה סופר ומונה בשמחה את מנין‬ ‫דכמו להבדיל מלך בשר ודם‪ ,‬ביום שמחדשים מלכותו‪ ,‬יש‬ ‫הימים שנשארו עד היום ההוא‪.‬‬ ‫שמחה גדולה לפניו ועושה יום טוב‪ ,‬כמו כן בראש השנה מת־‬ ‫הדבר הזה עורר תמיהה רבתי בכל רחבי המדינה‪ ,‬והיו אף שח־‬ ‫חדשת מלכותו יתברך‪ ,‬שהרי ביום הזה נוצר אדם הראשון‪ ,‬ואז‬ ‫ששו שמא נשתבשה דעתו‪ ,‬כי מי פתי יצפה ויחכה בכליון עינים‬ ‫נקרא השי"ת לראשונה בשם 'מלך'‪ ,‬דקודם זה הרי 'אין מלך בלא‬ ‫ליום בו יתנו הקולר על צווארו‪.‬‬ ‫עם'‪ ,‬ורק משנברא האדם נקרא 'מלך'‪ ,‬ומאז‪ ,‬בכל שנה ושנה בבוא‬ ‫אך כאשר הגיעה דבר השמועה לאוזני המלך ידע שיש דברים‬ ‫היום הזה מתחדשת מלכותו יתברך‪ ,‬ובודאי שיש אז עוד וחדוה‬ ‫בגו‪ ,‬מפני שהכיר את השר שפיקח הוא‪ ,‬לפיכך הפשיט מעל עצמו‬ ‫במקומו ושמחה גדולה לפניו יתברך‪ .‬ועל כן בני ישראל‪ ,‬אף על‬ ‫בגדי המלכות ותחת זאת התלבש כאחד משומרי בית האסורים‪,‬‬ ‫פי שהם עצמם נתונים בדין ובסכנה‪ ,‬מכל מקום מפקירים את כל‬ ‫ונכנס אל חדר מעצרו כדי לבדוק במו עיניו אם אמת נכון הדבר‬ ‫חיותם ומציאותם‪ ,‬ואינם חושבים אלא על מלכות שמים‪ ,‬ואוכלים‬ ‫שהשר משתוקק כבר להיום ההוא‪ ,‬ואכן תיכף בכניסתו שאלו‬ ‫ושותים ושמחים על שזה היום עשה ה' לחדש מלכותו יתברך‬ ‫השר בהתרגשות‪ ,‬האם נכון שבעוד כך וכך ימים חל יום גינוסו של‬ ‫בעולם‪ ,‬וכן כל עיקר תפילותיהם ביום הזה הוא על התגלות מל־‬ ‫המלך‪ .‬משנענע לו בראשו‪ ,‬ביקש ממנו שיגלה לו מדוע הוא כל‬ ‫כות שמים בעולם‪' ,‬וידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו' ותמלוך‬ ‫כך מצפה להיום הזה‪ ,‬והלא רע ומר יהיה גורלו‪.‬‬ ‫אתה ה' אלהינו לבדך'‪.‬‬ ‫שמע השר את שאלתו והשיב לו בתנועת ביטול‪' ,‬מה הנך מבין‪,‬‬ ‫וזהו כוונת הכתוב 'אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו''‪ ,‬היינו‬ ‫וכי יודע אתה מהו יום גינוסו של המלך‪ ,‬והלא אני זכיתי להימנות‬ ‫עשו חג ויו"ט‪' ,‬כי חדות ד''‪ ,‬פירוש דמה שאתם מפקירים את כל‬ ‫ולהיות מקורב למלכות‪ ,‬ויודע אני כמה גדול היום הזה אצל המלך‪,‬‬ ‫חיותכם ואתם שמחים במלכות השי"ת‪' ,‬היא מעוזכם'‪ ,‬זה גופא‬ ‫שכל השרים והעמים ממליכים אותו ביקר ותפארת גדולתו‪ ,‬ואם‬ ‫העוז שלכם‪ ,‬שעל ידו אתם זוכים בדין‪.‬‬ ‫כן פשיטא שעלי לשמוח בשמחת המלך‪ ,‬ובאשר לגזר דין שלי‪,‬‬ ‫וזהו הלימוד זכות היותר גדול על בני ישראל‪ ,‬כאשר השי"ת‬ ‫הלא אני בטל כאין וכאפס כלפי גדלותו של המלך‪ ,‬ואם כן מאי‬ ‫רואה איך שהם שמחים במלכות שלו ואינם חושבים על עצמם‬ ‫שנא מה יעשה בדיני כאשר יתגדל ויתקדש שמו של מלך בעולם'‪.‬‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫ואין צורך להאריך בנמשל המובן לכל בר דעת‪ ,‬דבני ישראל‬ ‫והגה"ק בעל ה'חתם סופר' זי"ע המשיל דבר זה לאחד מגדולי‬ ‫מתשכחין בצערא דלהון ועסקין בחדוותא דמלך מלכי המלכים‪,‬‬ ‫שרי מלך שנתפס פעם בקלקלתו‪ ,‬ונתנוהו במאסר כדת מה לע־‬ ‫ואף אם אנו אסורים בכבלי ברזל והקולר תלוי בצוואר האדם‪,‬‬ ‫שות עמו‪ ,‬אחר הדין והמשפט גזרו עליו השופטים עונש תלייה‪.‬‬ ‫שהרי כולנו תלויים ועומדים בין חיים למוות ומי לא נפקד כהיום‬ ‫הנה באותה מדינה היו מבצעים כל פסקי הדין ביום גינוסו‬ ‫הזה‪ ,‬אעפ"כ שמחים אנו בהמלכת הבורא בעולם‪ ,‬ולא עוד אלא‬ ‫של המלך‪ ,‬ואז היו צריך גם לתלות שר זה‪ ,‬לכן מה רבה היתה‬ ‫שאנו קרוצי חומר זוכים להמליכו‪.‬‬ ‫פליאתם של שומרי בית האסורים כאשר מדי יום ביומו היה השר‬ ‫)דברות מרדכי פנינים נחמדים(‬ ‫שואל להם בהתרגשות 'בעוד כמה ימים יחול יום הולדתו של‬ ‫שאלה‪ :‬כל הוצאותיו של אדם קצובין לו חוץ מהוצאת שבת‬ ‫שו"ת בעניני ראש השנה‬ ‫ויו"ט ומה לגבי ההוצאה בשאר מצוות‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬לא מצינו‪.‬‬ ‫ממרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל‬ ‫‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬כתוב בדין שבר"ה לא לתקוע סתם תקיעות לא לצו־‬ ‫שאלה‪ :‬צ"ב מדוע לא הוזכר אבינו מלכנו שיבנה בית המ־‬ ‫רך היום‪ .‬מה הדין מי שהוא אשכנזי ורוצה לשמוע עוד תקי־‬ ‫קדש במהרה בימינו‬ ‫עות לפי נוסח של תימני‪ ,‬אבל הוא לא תימני האם מותר?‬ ‫תשובה‪ :‬התפילה על צרכי היום‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬מותר‪ .‬אם יש ענין מותר – הלא הוא רוצה להדר‪.‬‬ ‫שאלה‪ .‬צ"ב מדוע לא אומרים אבינו מלכנו יפתח לבנו בתו־‬ ‫שאלה‪ :‬מי שקשה לו לעמוד גם בחזרת הש"ץ בימים נו־‬ ‫רתו שזהו תכלית הבריאה‬ ‫ראים וגם בזמן אמירת הפיוטים כשהארון קודש פתוח‪ ,‬מה‬ ‫תשובה‪ :‬תחלתה צריך מחילת העוונות ואז יוכל להפתח‬ ‫מהם עדיף לעמוד?‬ ‫לבנו בתורתו‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬חזרת הש"ץ אינו חיוב‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬מה ההנהגה הנכונה בר"ה לבכות כהאר"י או שלא‬ ‫שאלה‪ :‬האם יש ענין בר"ה לשתות יין כמו כל יו"ט?‬ ‫לבכות כמש"כ הגר"א‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬לא נוהגים‪) .‬א"ה‪ .‬יכול להיות שכוונתו שבכל יו"ט‬ ‫תשובה‪ :‬מנהגינו כהגר"א‪.‬‬ ‫לא נוהגים בזה מצד שמחה‪ ,‬כידוע שכן דעתו(‪.‬‬ ‫‪34‬‬ ‫יכול לתקוע השופר יהיה שנה שמריעין לה בסופה‪ ,‬אבל אם לא‬ ‫תקעו השופר מחמת שהיה שבת‪ ,‬בכה"ג לא תהיה שנה שמריעין‬ ‫תשובה מיראה בימים נוראים‬ ‫לה בסופה‪ .‬וצ"ב מהו החילוק בין אונס לשבת‪ ,‬הא סו"ס לא תקע‬ ‫הקב"ה מעביר את הרע מן הגזירה ואינו מבטל הגזירה לגמרי‬ ‫השופר ולא עירבב השטן‪.‬‬ ‫בתפילת ימים נוראים אנו אומרים "ותשובה ותפילה וצדקה‬ ‫ותירץ המשך חכמה בפרשת אמור )כ"ג‪-‬כ"ד( דמצות שופר‬ ‫מעבירין את רוע הגזירה"‪.‬‬ ‫היא לתקוע עם שופר של איל כדי להזכיר זכות עקידת יצחק‬ ‫וצ"ב מהו הלשון "מעבירין את רוע הגזירה" דמשמע שאין הג־‬ ‫שהיה מוסר נפשו כדי לקיים רצון השי"ת‪ ,‬והנה בראש השנה‬ ‫זירה נתבטל לגמרי אלא רק את הרע מן הגזירה‪ ,‬דלכאורה הל"ל‬ ‫שחל בשבת כלל ישראל ג"כ מוסרים נפשם לוותר על זכות הע־‬ ‫"מעבירין את גזירה רעה" דהיינו שיתבטל הגזירה רעה לגמרי‪.‬‬ ‫קידה ע"י שאין תוקעין בשופר בשבת שמא יעבירנו ד' אמות‬ ‫ותירץ הבית הלוי )דרוש י"ד( דהנהגת הקב"ה הוא דאינו מבטל‬ ‫ברשות הרבים ותתחלל קדושת שמו יתברך‪ ,‬וא"כ מסירת נפש‬ ‫לגמרי הגזירה רעה ע"י תשובה‪ ,‬אלא הקב"ה מהפך את הגזירה‬ ‫זו היא ממש במקום הזכות של תקיעת שופר שג"כ היא להז־‬ ‫רעה להיות גזירה טובה‪ ,‬ויתפרש הלשון של הגזירה רעה להיות‬ ‫כיר זכות עקידת יצחק שהיתה מסירת נפש‪ ,‬ועל כן לא יהיה רע‬ ‫גזירה טובה להאדם‪ ,‬ונמצא שהקב"ה מעביר רק הרוע מן הגזירה‬ ‫בסופה‪ ,‬ורק אם נאנס דליכא שום זכות של מסירת נפש יהיה רע‬ ‫ולא מבטל הגזירה לגמרי‪.‬‬ ‫בסופה‪.‬‬ ‫וכ"כ השיח יצחק בסידור הגר"א בשם הט"ז )או"ח סי' תרכ"ב(‬ ‫ודבריו צריכים ביאור‪ ,‬דמתחילה הביאו בגמ' דהטעם שתוקעין‬ ‫על הבקשה "אבינו מלכינו קרע רוע גזר דינינו"‪ ,‬וז"ל "בנוסח אבי־‬ ‫בשופר של איל הוא כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם‬ ‫נו מלכנו קרע רוע גזר דיננו‪ ,‬נראה לי שיש לומר רוע גזר בנשימה‬ ‫ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני‪ ,‬ואח"כ הביאו‬ ‫אחת כי שייכים להדרי דהיינו שיקרע הוא יתברך רוע שיש בגזי־‬ ‫בגמ' דהטעם שתוקעין ומריעין כשהן יושבים ותוקעין ומריעין‬ ‫רה וכו'‪ ,‬וכן ותשובה וכו' מעבירין רוע הגזירה הוא ג"כ בדרך זה‪,‬‬ ‫כשהן עומדין הוא כדי לערבב השטן‪ ,‬ומבואר דאע"פ שאנו תו־‬ ‫ולא כמו שרבים מפסיקין בניגון בין רוע לגזירה וכו' על כן צריך‬ ‫קעין בשופר של איל שהוא כדי שאזכור לכם המסירת נפש של‬ ‫למחות בפרט החזנים שלא יעשו כן"‪.‬‬ ‫העקידה‪ ,‬אעפ"כ עדיין אנו צריכין לערבב השטן ולתקוע ב' פע־‬ ‫וכ"כ בסידור אוצר התפלות בשם העץ יוסף על הבקשה "אבינו‬ ‫מים‪ ,‬דבלאו הכי עדיין השטן יכול לקטרג‪ ,‬וא"כ צ"ב דהא הטעם‬ ‫מלכנו קרע רוע גזר דיננו"‪ ,‬וז"ל "קשה אם קאי על הגזירה עצמה‬ ‫דכל שנה שאין תוקעין בתחילתה מריעין בסופה הוא משום דלא‬ ‫הל"ל קרע גזר דיננו‪ ,‬אך יבואר ע"פ מה שאמרו חז"ל במסכת‬ ‫עירבב השטן‪ ,‬וא"כ אפילו אם הא דאין תוקעין שופר בשבת הוא‬ ‫ראש השנה הרי שהיו רשעים בראש השנה וגזר עליהם גשמים‬ ‫ענין של מסירת נפש‪ ,‬מ"מ לא עירבב השטן ועדיין יכול לקטרג‬ ‫מועטים וחזרו בתשובה‪ ,‬להוסיף עליהם א"א‪ ,‬אלא מורידין בזמן‬ ‫עלינו‪.‬‬ ‫ועל הארץ הצריכה להם‪ ,‬הרי אף שנגזר תוכחה ויסורין הקב"ה‬ ‫ושמעתי מידידי הר' משה הכט שליט"א לבאר הענין‪ ,‬דהטעם‬ ‫מסתיר את התוכחה שהגשמים מועטים שבם סימן קללה שולח‬ ‫שתקיעת שופר ב' פעמים מערבבת השטן היינו כמש"כ רש"י‬ ‫על הארץ הצריכה להם‪ ,‬ונמצאת גזרת הקללה באה אבל לא‬ ‫משום שהשטן רואה שכלל ישראל מחבבין את המצות ומס־‬ ‫לרעה שלא נרגשת הקללה‪ ,‬וזהו שאנו מתפללין קרע רוע גזר‬ ‫תתמין דבריו‪ .‬ולפי"ז י"ל דעיקר עירבוב השטן הוא מצד שמזכי־‬ ‫דיננו‪ ,‬ר"ל אע"פ שהגזירה קיימת כי להוסיף א"א‪ ,‬עכ"פ הרוע‬ ‫רין את מסירות נפש דעקידה שהיה חיבוב מצוה עד כדי שמו־‬ ‫שבגזירה יתהפך לטובה לשלוח בזמנן ועל הארץ הצריכה להן‬ ‫סר נפשו עליה‪ ,‬אמנם עדיין יש לשטן מקום לטעון דהשתא בני‬ ‫באופן שהגזירה באה אבל לא לרעה רק לטובה שנעשה מרעה‬ ‫ישראל אינם מחזיקים מעשה אבותיהם בידיהם‪ ,‬ולהכי תוקעים‬ ‫טובה‪ ,‬וכן אפשר לומר ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין אפילו‬ ‫ב' פעמים להראות שגם אנו מחבבין את המצות‪ ,‬ועי"ז נסתתמו‬ ‫בתוך השנה את רוע הגזירה שנתהפך הגזירה מרעה לטובה"‪.‬‬ ‫טענותיו‪.‬‬ ‫ולפי"ז מובן היטב למה בתפלת "ונתנה תוקף" אנו מזכירין רק‬ ‫ולפי"ז י"ל דכיון שכלל ישראל מוותרים על הסגולה של תקי־‬ ‫תשובה תפלה וצדקה‪ ,‬ואין אנו מזכירין שינוי השם‪ ,‬משום דאנו‬ ‫עת שופר כדי שלא יבאו לידי חשש חילול שבת‪ ,‬א"כ מזה רואין‬ ‫מתפללים רק שהקב"ה יעביר את רוע הגזירה‪ ,‬והיינו שיתקיים‬ ‫שכלל ישראל מחבבין את המצות ואפילו מחשש חילול שבת‬ ‫הגזירה כמו מקודם אלא שיסלק הקב"ה הרע מן הגזירה וישאר‬ ‫כדאי הוא לוותר על תקיעת שופר‪ ,‬ומחמת זה מסתתמין דבריו‬ ‫הגזירה רק לטובה‪ ,‬אבל שינוי השם אין בכחה לסלק רק הרע מן‬ ‫של השטן ולא יהיה רע בסופה של השנה כיון שהם מחזיקים‬ ‫הגזירה‪ ,‬אלא הגדר הוא שאין הגזירה כלל על אדם זה ששינה את‬ ‫מעשה אבותיהם בידיהם‪.‬‬ ‫שמו‪ ,‬ולכן אנו מתפללים "ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את‬ ‫עי' בספר משנת ר' אהרן )ח"ב עמוד ר'( שביאר הג"ר אהרן‬ ‫רוע הגזירה"‪.‬‬ ‫קוטלר זצ"ל על דרך המשך חכמה וקצת בנוסח אחר‪ ,‬דהענין‬ ‫)אביר יעקב(‬ ‫של עירבוב השטן הוא ע"י שכלל ישראל מחבבין את המצוה של‬ ‫תקיעת שופר ותוקעין שני פעמים‪ ,‬וכשחל ראש השנה בשבת‬ ‫אנו מוותרין על מצות תקיעת שופר משום חשש רחוק שמא יע־‬ ‫בירנו ד' אמות ברה"ר‪ ,‬וזה מורה על החיבוב המצוה של שמירת‬ ‫כל שנה שאין תוקעין בתחילתה מריעין לה בסופה‬ ‫שבת‪ ,‬ולכן יש לנו אותו סגולה שהשטן מעורבב מחמת שרואה‬ ‫עי' בגמ' ראש השנה )ט"ז‪" (:‬כל שנה שאין תוקעין בתחילתה‬ ‫החיבוב המצות של כל ישראל‪.‬‬ ‫מריעין לה בסופה‪ ,‬מ"ט דלא עירבב השטן"‪ .‬וכתבו התוס' )ד"ה‬ ‫)אביר יעקב(‬ ‫שאין( וז"ל "מפרש בהלכות גדולות לאו דמיקלע בשבתא אלא‬ ‫דאיתייליד אונסא"‪ ,‬והיינו דרק אם איתיליד לו אונס ולא היה‬ ‫‪35‬‬ ‫וברחמיו על בן המלך שלח לו אוכל ושתיה להחיות את נפשו‪,‬‬ ‫אם יש דין למטה אין דין למעלה‬ ‫הלא וודאי הוא שהמלך על אף רצונו להעניש את בנו ישמח ויתן‬ ‫עי' במדרש רבה ריש פרשת שופטים )ה'‪-‬ה'( "דבר אחר רבי‬ ‫מתנות לאדם שהחיה את נפש בנו‪ .‬בזה מסביר רבי עקיבא את‬ ‫אליעזר אומר במקום שיש דין אין דין‪ ,‬ובמקום שאין דין יש דין‪,‬‬ ‫הנהגת מלכו של עולם שברא עניים ונתן מקום לעשירים לפרנס‬ ‫ומהו כן‪ ,‬אלא אמר רבי אליעזר אם נעשה הדין למטה אין הדין‬ ‫אותם‪.‬‬ ‫נעשה למעלה‪ ,‬ואם לא נעשה הדין למטה הדין נעשה למעלה"‪.‬‬ ‫נסורה נא ונעמוד על נקודה זו שיכולה לתת פתח לכל אחד‬ ‫וצ"ב מה הכוונה בזה דאם נעשה הדין למטה אז אין לו דין למ־‬ ‫ואחד לעבור בקלות את הדין ולזכות אותנו בשנה הבאה עלינו‬ ‫עלה‪.‬‬ ‫לטובה בשנת הצלחה וברכה‪ .‬המשגיח דליעקוואד הגאון הצדיק‬ ‫ושמעתי מהג"ר ישראל דוד שלזינגר שליט"א לבאר הענין‬ ‫רבי נתן וואכטפויגעל זצ"ל היה נוהג בכל שנה בימי האלול לספר‬ ‫ע"פ דברי המשגיח הג"ר ירוחם זצ"ל בספרו דעת תורה בתחי־‬ ‫את הסיפור המפעים הבא‪:‬‬ ‫לת פרשת שופטים שכתב שם דברים נפלאים‪ ,‬דהיסוד של מל־‬ ‫הסבא מקלם בשיחה באחד מימי האלול סיפר על חלום נורא‬ ‫כות הוא המדה של משפט‪ ,‬וכיון שיהודה היה מודה על חטאו‬ ‫אותו הוא חלם כמה לילות קודם לכן‪ .‬המשפט הזה לכשעצמו‬ ‫ואמר "צדקה ממני"‪ ,‬נמצא שהיה יכול לדון את עצמו ולהצדיק‬ ‫מעורר סקרנות גדולה לדעת מה חלם היו הגיוני ליבו הטהור של‬ ‫את הדין‪ ,‬וזה היה הסימן ליעקב אבינו שהוא הוא בעל המשפט‬ ‫הסבא מקלם ובפרט בימי האלול‪ ,‬שהרי אין אדם חולם בלילה‬ ‫ואוהב את המשפט בתכלית‪ ,‬ולכן יהודה זכה למלכות שכל ענינו‬ ‫אלא מהרהורי ליבו ביום‪ .‬ניתן לקבל כאן על הצצה למה שהעסיק‬ ‫הוא משפט‪.‬‬ ‫את הסבא בימים קדושים אלו‪.‬‬ ‫והוסיף דזהו ג"כ הפשט דמודה בקנס פטור‪ ,‬וילפינן זה מהקרא‬ ‫בחלומו רואה הסבא את עצמו מסתובב ברחובות העיירה קלם‬ ‫ד"אשר ירשיעון אלהים" פרט למרשיע את עצמו‪ ,‬והיינו דאם הוא‬ ‫בעיצומם של ימי האלול‪ ,‬והכרוז עובר ומכריז לכל בני העיירה‬ ‫עצמו הרשיע את עצמו ועשה משפט על עצמו‪ ,‬והצדיק על עצמו‬ ‫להתאסף בבית המדרש לשמוע את דרשתו של האורח הדגול‪,‬‬ ‫את הדין ואמר רשע אני‪ ,‬אז אין הב"ד צריך לדון אותו ולהרשיע‬ ‫שהוא לא אחר מאשר רבנו יונה גירונדי‪ ,‬בעל ה'שערי תשובה'‬ ‫אותו‪ .‬ובאמת יש מעלה למי שמרשיע את עצמו‪ ,‬משום דעי"ז הוא‬ ‫שבא לשאת מאמריו לקראת ימי הרחמים והסליחות ‪ .‬תוך דקות‬ ‫נפטר מתשלומין לגמרי שכבר נעשה עליו הדין‪ ,‬אבל אם הב"ד‬ ‫ספורות התמלאו רחובותיה של העיירה בכל מי שרק היה יכול‪,‬‬ ‫מרשיע אותו אז צריך לשלם תשלומין‪.‬‬ ‫והכל אצו רצו לנצל את ההזדמנות הנדירה לבוא ולשמוע עוד‬ ‫והוסיף המשגיח הג"ר ירוחם זצ"ל עוד דבר נפלא‪ ,‬דנמצא לפי"ז‬ ‫פרק שכנראה לא נכתב בשערי תשובה‪.‬‬ ‫לימוד גדול לאדם‪ ,‬שיכול האדם בנקל להסיר מעצמו את כל‬ ‫זיהיתי כמה מהממהרים‪ ,‬מספר הסבא בהתרגשות‪ ,‬וכיוונתי אף‬ ‫הגיהנם ברגע אחד‪ ,‬בהצדיקו עליו את הדין ובהרשיעו את עצמו‪,‬‬ ‫אני את רגליי לבית המדרש לתפוס גם אני זיקוקין דינור מפיו‬ ‫שבזה יפטר עצמו מכל עונשים חמורים ומרים‪ ,‬כמו במודה בקנס‬ ‫הקדוש של אחד מגדולי הראשונים ש'צנח' לדור אחרון לאל־‬ ‫פטור‪ ,‬ואין לך עצה גדולה לאדם יותר מזה‪ ,‬להיות מרשיע את‬ ‫פנו דעת ומוסר‪ .‬ככל שמתקרב אני להיכל בית המדרשה גברה‬ ‫עצמו‪ ,‬וזו כוונת המדרש במקום שיש דין למטה אין דין למעלה‪,‬‬ ‫הצפיפות בדרכים המובילות אליו‪ ,‬וכשסוף סוף הגעתי אל פתח‬ ‫כי אם האדם תובע דין למטה‪ ,‬אין דינו למעלה כ"כ בריתחא‪.‬‬ ‫ההיכל נכונה לי אכזבה מרה‪ ,‬עמד שם שומר גדול ממדים וחסם‬ ‫ומבואר מדבריו דזהו הביאור של המדרש הנ"ל‪ ,‬דאם יש דין‬ ‫את דרכי מלהיכנס פנימה‪.‬‬ ‫למטה היינו דאם האדם תובע את עצמו בדין ושוקל כל מעשיו‬ ‫עמדתי שם ורציתי מאד להיות שם בפנים ולהאזין‪ ,‬והתחל־‬ ‫אם הם ע"פ התורה או לא‪ ,‬ומרשיע את עצמו על כל העבירות‬ ‫תי לחלות את פניו של השומר שיתן לי להיכנס‪ ,‬הזכרתי לו את‬ ‫שעשה‪ ,‬אז אין דין למעלה והיינו שהקב"ה ידון את האדם ולא‬ ‫זכויותי הגדולות בהעמדת התלמוד תורה המפורסם ובהרבצת‬ ‫יענש אותו כיון שכבר דן את עצמו‪ ,‬ובימי הסליחות צריך לכוין‬ ‫התורה‪ ,‬אך הוא לא התרגש מכך והמשיך לחסום את דרכי‪ .‬המ־‬ ‫כשאומר "ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו‬ ‫שכתי להעלות ולהזכיר את זכות אבותי הקדושים ואת מעשיהם‬ ‫הרשענו"‪ ,‬דזהו המקום שהוא מרשיע את עצמו‪.‬‬ ‫הטובים וגם זה לא עזר‪ .‬עמדתי שם כשאני מנסה לטכס עצה איך‬ ‫וזו עצה גדולה לזכות ביום הדין של ראש השנה‪ ,‬דע"י שהאדם‬ ‫לגרום לשומר להניח לי להיכנס ולשמוע‪.‬‬ ‫יעשה חשבון הנפש וידון את עצמו וירשיע את עצמו‪ ,‬שוב לא‬ ‫לפתע עלה רעיון במוחי‪ ,‬פניתי אל השומר ואמרתי לו‪ :‬הלא‬ ‫יצטרכו להענישו מן השמים‪ ,‬ועי"ז יזכה לכתיבה וחתימה טובה ‪.‬‬ ‫אביו של ר' נחום וועלוול הנני‪ ,‬וכאביו בוודאי מגיעה לי הזכות‬ ‫)אביר יעקב(‬ ‫להיכנס אל הקודש‪.‬‬ ‫כאילו רק למילים האלו חיכה השומר‪ ,‬הוא פינה בזריזות את‬ ‫בחסד ואמת יכופר עוון‬ ‫המקום ונתן לי להיכנס אל בית המדרש‪ .‬בשלב זה הקצתי והנה‬ ‫הסיפור המפעים שהמשגיח דלעיקוואד הגה"צ רבי נתן וואכ־‬ ‫חלום!!‬ ‫טפויגעל זצ"ל היה נוהג לספר בכל שנה 'בחסד ואמת יכופר עון'‬ ‫אולי אם החלום היה ממשיך‪ ,‬היום היו לנו עוד כמה פרקים‬ ‫אחת העצות המרכזיות המובאות בחז"ל לזכות בדין היא העצה‬ ‫ב'שערי תשובה' אבל כיון שהוא נגמר בזה‪ ,‬נשאר לסבא רק לברר‬ ‫של עשיית חסד 'בחסד ואמת יכופר עוון'‪ .‬עשיית חסד עם בניו‬ ‫אצל בנו מהו הזכות העצומה שגברה על זכויותיו שלו עצמו ועל‬ ‫של המלך מביאה את המלך לנהוג במידה כנגד מידה ולהטות את‬ ‫זכות אבותיו‪ .‬מהו הדבר בו מחזיק ר' נחום וועלוול שבוקע כל‬ ‫הכף לטובה ולזכות את העושה בדין‪.‬‬ ‫מחסום‪.‬‬ ‫במסכת בבא בתרא מובא משלו של רבי עקיבא שאמר‬ ‫ר' נחום וועלוול נקרא אל הקודש‪ ,‬הסבא סיפר לו את דבר הח־‬ ‫למלך הרומאי‪ :‬מלך אחד חבש את בנו בבית האסורים וציווה‬ ‫לום ופנה אליו 'אמרו נא לי בני רחימאי‪ ,‬מהי לדעת הזכות הגדולה‬ ‫את הסוהרים לבלתי יזונו אותו במאכל ומשתה‪ ,‬בא אדם אחד‬ ‫‪36‬‬ ‫שלך שגוברת על זכויותי וזכויות אבותי‪ ,‬מהו הדבר שבגללו זכי־‬ ‫תי להיכנס ב'שערי התשובה'?‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫ר' נחום וועלוול חכך בדעתו מספר רגעים ואחר פנה אל אביו‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫הצדיק וכה סיפר לו‪.‬‬ ‫בינונים תלוים ועומדין‬ ‫בחורף האחרון בעיצומם של השלגים הליטאים הסוערים‪ ,‬נק־‬ ‫שאלה‪ :‬בדברי הרמב"ם )פ"ג ה"ג( שכתב שלבינונים‬ ‫רעו המגפיים היחידים שהיו לרגלי‪ ,‬לא שייך כמובן ללכת בשלג‬ ‫שתלויים ועומדים מהני להו רק תשובה‪ ,‬ולמה לא סגי‬ ‫שנערם לגובה של מטר ויותר בלי מגפיים ראויים לשמם‪ ,‬ניגשתי‬ ‫בעוד מצוה אחת‪ ,‬ובס' "כוכבי אור" פירש בזה דבר נפלא‪.‬‬ ‫לסנדלר היחיד שיש כאן בעיירה קלם וביקשתי ממנו שיתקן את‬ ‫תשובה‪ :‬וכי בינוני נמדד לפי המספר ממש‪ ,‬היר רבה‬ ‫מגפי בעד כמה פרוטות אותם מצאתי בבית‪.‬‬ ‫אמר אנא בינוני וכו' )ברכות ס"א‪ ,‬ב'( וכי היה לו חשבון‬ ‫בעודי ממתין שמגפי יוחזרו לי הבחנתי שעל המדף מולי‬ ‫מדוקדק על מעשיו שהיו מחצה על מחצה‪ ,‬אלא‪ ,‬בינונים‬ ‫מונחות מגפיים חדשות ומפוארות עם פרווה פנימית מחממת‪,‬‬ ‫תלויים ועומדים היינו מצב וסוג אדם‪ .‬הצדיק ‪ -‬דרכו טובה‬ ‫תאווה לעיניים‪ ,‬נפשי חשקה מאד במגפיים הללו שיכולים לתת‬ ‫ורק שנכשל לפעמים בעבירה‪ ,‬הרשע ‪ -‬דרכו רעה רק‬ ‫לי לעבור את החורף הקשה ביתר קלות‪ ,‬אבל המכשול בין הרצון‬ ‫שזוכה לפעמים בעשיילת מצוה‪ ,‬והבינוני ‪ -‬דרוכ שפעמים‬ ‫למציאות היה כמובן הכסף ממנו יש בביתי בצמצום גדול בלאו‬ ‫כך ופעמי םכך‪ ,‬א"כ צריך לשנות הדרך‪ ,‬ולזה נקרא‬ ‫הכי‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬שבוחר בדרך ובמצב אחר‪ .‬ולפי"ז ה"זכו" שמוזכר‬ ‫קיבלתי את מגפי הישנים מתקונים‪ ,‬ובדרך לביתי חישבתי‬ ‫בגמ' )ראש השנה ט"ז ב'( וה"תשובה" שמוזכר ברמב"ם‪,‬‬ ‫לעצמי שאם אחסוך כמה פרוטות כל שבוע הרי שתוך שבועות‬ ‫אחד הוא‪ ,‬שא"צ תשובה מדין תשובה על חטאים‪ ,‬רק כדי‬ ‫ספורים אוכל להגיע אל הסכום שעולים המגפיים החדשים ול־‬ ‫שיחשב בדרך של טוב‪ ,‬ולזה נקרא "זכו"‪.‬‬ ‫ממש את רצוני לקנות את אשר חשקה נפשי‪.‬‬ ‫)דרך שיחה(‬ ‫שבועות ארוכים שחסכתי מפת לחמי ועשיתי מאמץ גדול‬ ‫מאד כדי להגיע אל היעד‪ ,‬ואכן בסייעתא דשמיא גדולה אחרי‬ ‫חודשיים היה בידי הסכום המיוחל‪ ,‬צררתי אותו במטפחת בד‪,‬‬ ‫וצעדתי אל הסנדלר בתקווה שהמגפיים הנחשקים עדיין עומדים‬ ‫בינונים תלויים ועומדים‬ ‫שם על המדף‪.‬‬ ‫הלשון בגמ' בינונים 'תלויים ועומדים' קשה‪ ,‬אם תלויים אינן‬ ‫לשמחתי כבר בכניסתי אל הסנדלר ראיתי את המגפיים‪ ,‬ורכ־‬ ‫עומדין‪ ,‬ואם עומדין אינם תלויים‪.‬‬ ‫שתי אותם בכל המעות שהיו בידי‪ ,‬חזרתי הביתה שמח והודיתי‬ ‫רק אם אחד נשפט לתליה‪ ,‬התליין יתן החבל על צווארו‪ ,‬ויציג‬ ‫להשי"ת על שברחמיו נתן לי את האפשרות לקנות מצרך שבש־‬ ‫כסא קטן תחת רגליו עד אשר יתקן החבל על צווארו‪ ,‬ואחר כך‬ ‫בילי הוא יקר המציאות אבל נצרך מאד‪.‬‬ ‫מסיר הכסא מתחת רגליו ונשאר תלוי‪ ,‬כן בינונים תלוים ועו־‬ ‫לא יצאו ימים מועטים ועל דלת ביתי דופק הלך עני בלבוש‬ ‫מדים‪ ,‬שהחבל ניתן בראש השנה על צוואריהם‪ ,‬רק יציגו כסא‬ ‫מרופט ומבקש כוס חמין ודבר מאכל להחיות את נפשו‪ ,‬כמובן‬ ‫תחת רגליהם עד יום הכיפורים וכשעושים תשובה אז נוטלים‬ ‫שהכנסתי אותו תחת קורת ביתי‪ ,‬האכלתי והשקתי אותו במעט‬ ‫החבל‪ ,‬ואם אין עושים תשובה אז יסירו הכסא ונשארו תלויים‬ ‫שהיה לי בבית‪ ,‬וכשביקשתי להציע לו מיטה למנוחה התעקש‬ ‫למיתה ח"ו‪.‬‬ ‫ההלך לצאת ולהמשיך בדרכו‪ ,‬בטענה שמשפחתו המגוררת במ־‬ ‫אך יש גם צד שני למטבע זו‪ ,‬הוסיף נכדו‪ ,‬מו"ר הגר"א מישקו־‬ ‫רחק רב מחכה לו כבר תקופה ארוכה‪.‬‬ ‫בסקי זצ"ל‪ ,‬הרי אם יעשה תשובה יוסר החבל מעל צווארו‪ ,‬והוא‬ ‫כשהבטתי על רגליו נדהמתי לראותם יחפות לחלוטין ונתונות‬ ‫ישאר עומד על הדוכן גבוה‪.‬‬ ‫בזוג גרבים קרועות בלבד‪ ,‬רגליו היו פצועות ומלאות כתמי דם‬ ‫היחלצות הבינוני ממצב 'תלוים ועומדים' על ידי תשובה‪ ,‬מרו־‬ ‫וסימנים כחולים של קור‪ .‬לא יכולתי לדמיין אותו הולך כך יחף‬ ‫ממת אותו‪.‬‬ ‫דרך ארוכה כ"כ בשלג ובקור‪ ,‬נכנסתי לחדרי כשבדעתי לתת לו‬ ‫)ילקוט לקח טוב(‬ ‫את המגפיים הישנות שאני כבר לא משתמש בהם‪.‬‬ ‫מחשבה מהירה כבזק חלפה במוחי כשהבנתי שמצוה נדירה‬ ‫קדוש אתה ונורא שמך‬ ‫הזדמנה לידי‪ ,‬ואם זו מצוה נדירה הרי שראוי להדר בה עד קצה‬ ‫גבול היכולת‪ .‬בהחלטה של רגע נטלתי את המגפיים החדשים‬ ‫קדוש אתה ונורא שמך‪ .‬לכאורה יפלא אם כן שכל כך 'קדוש‬ ‫ומסרתי אותם במהירות להלך העני‪.‬‬ ‫ונורא אתה'‪ ,‬איך שייך בכלל לבקש ממך על דברים גשמיים‪ ,‬כמו‬ ‫את הסיפור הזה סיפר הסבא בעצמו בשיחתו בתלמוד תורה‬ ‫פרנסה וכדומה‪ ,‬הלא דברים כאלה אין להם שייכות למלך גדול‬ ‫דקלם‪ ,‬ובסופו הוא האריך לבאר את הענין של 'בחסד ואמת יכו־‬ ‫וקדוש כמוך‪.‬‬ ‫פר עון'‪.‬‬ ‫אך מה ביכולתינו לעשות 'ואין אלוה מבלעדיך'‪ ,‬שאין לפני־‬ ‫הרי לנו שלהיכנס ל'שערי התשובה' צריך זכויות מיוחדות‪ ,‬ואין‬ ‫נו אחר חוץ ממך שנוכל לבקש מלפניו על הצטרכיותינו בעניני‬ ‫לנו זכות גדולה יותר מלהיטיב עם בן המלך‪ ,‬אין דרך יותר טובה‬ ‫גשמיות‪ ,‬ממילא אין לנו ברירה אחרת‪ ,‬וכשנצרך לנו לחם לאכול‬ ‫להמשיך עלינו את השפע ממלכו של עולם יותר מלהתחסד עם‬ ‫מוכרחים אנחנו לבקש ממך‪.‬‬ ‫בניו אהוביו‪ ,‬זו העצה הגדולה ביותר לזכות בדין‪.‬‬ ‫)כנסת דוד(‬ ‫)לקראת שבת מלכתא(‬ ‫‪37‬‬ ‫נמצא העיקר הוא ההתעוררות והתפלה‪ ,‬ולאחר שהתפלל‬ ‫לדוד מזמור – מי זה מלך הכבוד‬ ‫ואוכל דבר זה אז הוא רושם שתתקיים תפלתו‪.‬‬ ‫שמעתי מהניד החסיד בן אוריין הרב משה באראן ע"ה‪ ,‬מעיר‬ ‫)השל"ה הקדוש(‬ ‫קאנסטנטין ‪-‬ישן פלך זיטאמיר‪ ,‬שהיה פעם אחת בבריסק דלי־‬ ‫טא בראש השנה‪ ,‬והלך להתפלל לבית הכנסת של הרה"ג ר' יוסף‬ ‫סגולה עצומה לזכות ביום הדין‬ ‫בער ז"ל אב"ד דשם‪ ,‬ואחר התפילה פנה אליו הרה"ג בזה הלשון‪:‬‬ ‫הנה הטעם מה שמבואר בש"ס ובשו"ע לאכול דברים טובים‬ ‫'פוילישער חסיד‪ ,‬בבקשה להגיד לנו איזה מאמר מהבעל שם טוב‬ ‫ומתוקים‪ ,‬אין הכוונה דרך תפלה‪ ,‬דאין מקום לתפלה בשעת אכי־‬ ‫זצוק"ל'‪.‬‬ ‫לה‪ ,‬רק זה הוי לבטחון ואמונה‪ ,‬כי מראה שהוא מאמין ובוטח‬ ‫ואמר לו הרב משה הנ"ל‪ :‬שמעתי בעירי לספר בשם הבעל שם‬ ‫שכן יהיה‪.‬‬ ‫טוב ז"ל טעם על המנהג שבליל ראש השנה ובליל יום הכיפורים‬ ‫ובפרט לפי מה שכתבתי בדרושים לפרשת תבא )שנת תרי"ב(‬ ‫לאחר תפילת ערבית אומרים הקהל עם השליח ציבור פסוק בפ־‬ ‫דבראש השנה יהיה אדם משמח ואומר כל מה שעשה הוא יתברך‬ ‫סוק 'לדוד מזמור' )בתהילים כ"ד(‪ ,‬ואומרים אותו בנוסח מיוחד‬ ‫הוי לטובה ובזה יהיה נהפך באמת לטובה‪.‬‬ ‫ובהתלהבות גדולה‪ ,‬מה שאין כן כל השנה‪.‬‬ ‫ולכך מהאי טעמא נראה שיהיה אדם רגיל לומר בראש השנה‬ ‫ואמר הבעש"ט ז"ל‪ ,‬כי איתא בגמרא )קידושין דף ל"א(‪" :‬נשיא‬ ‫אחרי תפלת שחרית 'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד' ו'גם זו‬ ‫שמחל על כבודו כבודו מחול‪ ,‬אב שמחל על כבודו כבודו מחול‪,‬‬ ‫לטובה'‪.‬‬ ‫מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול'‪ ,‬וכן היא הלכה‪ .‬מפני שנ־‬ ‫ולכן מהאי טעמא תקנו לאכול מאכלים טובים ומתוקים ולומר‬ ‫שיא ואב ורב‪ ,‬בני אדם ממנים אותם על הצבור‪ ,‬וכבודם הם של‬ ‫עליהם סימנים כדי שאם ח"ו נגזר להיפוך‪ ,‬יהיה נהפך ע"י אמירה‬ ‫עצמם‪ ,‬ויכולים למחול על כבודם‪ .‬מה שאין כן מלך‪ ,‬שאנחנו מב־‬ ‫זו לטובה‪ ,‬אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫רכין עליו ברכה 'שחלק מכבודו לבשר ודם'‪ ,‬כדנקטינן בגמרא‬ ‫)חכמת שלמה ס' תקפ"ג ס"א(‬ ‫ברכות‪ ,‬ואם כן הכבוד של מלך אינו שלו‪ ,‬אלא של הקב"ה שהוא‬ ‫נתן לו‪ ,‬כדדרשו‪' :‬יפקוד ה' על צבא מרום במרום'‪ ,‬ולפיכך‪ ,‬אפילו‬ ‫נאפד נקמה‬ ‫אם המלך מחל על כבודו‪ ,‬אין כבודו מחול‪.‬‬ ‫נמצא לפי זה‪ ,‬אם כל השנה אנו עוברים בעבירות בין אדם למ־‬ ‫נאפד נקמה סתרו יושר עצתו אמונה פעולתו אמת‪' .‬נאפד‬ ‫קום‪ ,‬ואנו עוברים על כבוד מלך עליון‪ ,‬אין אנו מבקשים אותו‬ ‫נקמה'‪ ,‬אם כי נראה לעינים שהוא 'נקמה' ח"ו‪ ,‬שהשי"ת מייסרו‬ ‫'סלח לנו'‪' ,‬מחל לנו'‪ ,‬הלא מלך שמחל על כבודו הדין מפורש‬ ‫ביסורים‪ ,‬אבל 'סתרו יושר'‪ ,‬פנימית הדבר הוא אשר 'טוביה גניז‬ ‫שאין כבודו מחול‪ .‬לכן אנו אומרים 'לדוד מזמור' תיכף בליל ראש‬ ‫בגויה'‪' ,‬עצתו אמונה' ה'עצה' לזה 'אמונה'‪ ,‬להאמין אשר הכל חסד‬ ‫השנה‪ ,‬להראות לו שהוא יכול למחול על כבודו‪ ,‬כי שליט על‬ ‫והוא מקור הטוב‪ ,‬וכאשר נאמין באמיתיות שחפץ חסד הוא‪ ,‬אזי‬ ‫כבודו והכל‪ ,‬ואנו צועקים לפניו במזמור זה 'מי זה מלך הכבוד'‪,‬‬ ‫יבין גם הוא ש'פעולתו אמת' וצדק וישר‪] .‬אמ"ה‪ :‬עי' גם באוהל‬ ‫כלומר מי השליט על הכבוד ויכול למחול על כבודו‪' ,‬ה' צבאות‬ ‫תורה שפי' כן[‪.‬‬ ‫)אור ישרים(‬ ‫הוא מלך הכבוד סלה'‪.‬‬ ‫והיה מסיים הרה"ג מבריסק הנ"ל‪' :‬ראויין הדברים למי שאומרם‪,‬‬ ‫זה היה יכול להגיד רק הבעש"ט ז"ל'‪.‬‬ ‫עשה למענך אם לא למעננו‪ ,‬עשה למענך והושי־‬ ‫ואם כי יש עוד טעמים אחרים על זה‪ ,‬כמו בספר 'ליקוטי צבי'‬ ‫ענו‬ ‫ועוד ספרים נאמר כי מזמור זה סגולה לפרנסה‪ ,‬ויש להקשות‬ ‫סיפר לי איש אחד מתושבי עירנו‪ ,‬ששמע מידידו שגר בצרפת‪,‬‬ ‫למה אין אנו אומרים פסוקים אחרים בתהלים שגם הם מסוגלים‬ ‫ולפני תקופה נכנס לאחד מגדולי הדור וסיפר לו מעשה שאירע‬ ‫לפרנסה‪ ,‬כמו 'מזמור לדוד ה' רעי לא אחסר'‪ ,‬וכן למה אנו אומ־‬ ‫לפני כמה זמן‪ ,‬ובסיפור זה ביאר את נוסח תפילתנו בכל עת‬ ‫רים רק בלילות של ימים נוראים‪ ,‬וכן למה פסוק בפסוק‪ ,‬ובנוסח‬ ‫'עשה למענך אם לא למעננו‪ ,‬עשה למענך והושיענו'‪ ,‬שמבקשים‬ ‫מיוחד‪ ,‬אלא לפי הטעם הנכון של אא"ז הבעש"ט זיע"א הכל ניחא‪.‬‬ ‫להשי"ת שיעשה רק למענו‪ ,‬וכך סיפר‪:‬‬ ‫]אמ"ה‪ :‬עי' גם מהרש"א בקידושין )לב‪ ,:‬ד"ה א"ל ר' צדוק([‪.‬‬ ‫הוא גר בצרפת‪ ,‬ויש לו ידיד שגר בשכינותו‪ ,‬ובבנין מגוריו ישנם‬ ‫)שרשרת זהב(‬ ‫עוד כמה נכרים‪ ,‬ואחד הנכרים שדירתו סמוך אליו הוא איש מבו־‬ ‫גר ומלומד‪ ,‬ומשוחחים הרבה ביניהם‪ ,‬והנכרי מתעניין תמיד על‬ ‫עניני היהדות ועם הנבחר‪.‬‬ ‫ענין הסימנים בר"ה‬ ‫פעם כשוחח האברך ההוא עם אחד‪ ,‬ושאלו הלה על מקום מגו־‬ ‫לכאורה יש להקשות במה שכתב רוביא ירבו זכויותינו‪ ,‬אמת‬ ‫ריו‪ ,‬אמר לו שגר במקום פלוני‪ ,‬וסיפר לו על הנכרי שמדבר עמו‪,‬‬ ‫כי לשון רוביא מורה על ירבו‪ ,‬אבל איך נרמז שם זכויותינו ירבו‪,‬‬ ‫אמר לו האיש‪' :‬תדע שנכרי ההוא הוא חמיו של מלך מדינת מרו־‬ ‫דלמא זכיות דעלמא‪ .‬וכן בכרתי יכרתו שונאינו‪ ,‬איך נרמז שם‬ ‫קו'‪ .‬אבל האברך לא האמין למשמע אזניו‪ ,‬כי אף פעם לא אמר לו‬ ‫שונאינו‪ ,‬דלמא חלילה וחס להיפך‪.‬‬ ‫שכנו שום דבר בענין זה‪ ,‬והחליט לברר הדבר‪.‬‬ ‫אלא הענין הוא‪ ,‬שאין שום רמז באכילת הפרי‪ ,‬רק הפרי הוא‬ ‫בפעם הבא כשנעמד לשוחח עם שכנו הנכרי שאלו על כך‪ ,‬והוא‬ ‫סימן שיזכור האדם ויתעורר בתשובה ויתפלל על הדבר הזה‪.‬‬ ‫אכן אישר לו הדבר‪ ,‬וכששאלו למה לא אמר לו אף פעם‪ ,‬השיבו‬ ‫רצוני לומר שכשמשים רוביא על שלחנו ואכלו‪ ,‬אז הוא לו למ־‬ ‫השכן שלא ידע שזה יעניין אותו‪ .‬ע"ז אמר לו האברם שבוודאי‬ ‫זכיר שיתפלל על שירבו זכויותינו‪ ,‬וכשרואה כרתי אז הוא הוא‬ ‫ברצונו לדעת‪ ,‬כי מסתמא הוא מגיע לעיתים תכופות לבקרו‪ ,‬ולנו‬ ‫למזכיר ורמז שיתפלל על הכרתת שונאינו‪.‬‬ ‫‪38‬‬ ‫להם‪ ,‬היות שהם מתלמידי ה'חפץ חיים'‪ ,‬לכן אי אפשר להם לי־‬ ‫יש ברכה מיוחדת שמברכים בעת שרואים מלך‪ ,‬לכן מבקש ממנו‬ ‫פטר בלא כלום‪ ,‬וביקשו שיספרו איזה דבר מרבם הגדול מרן‬ ‫שבפעם הבא שהוא מגיע יודיע לו‪ ,‬והסכים הנכרי‪.‬‬ ‫ה'חפץ חיים' זצ"ל ששמו הלך לפניו בכל תפוצות ישראל‪.‬‬ ‫אחרי תקופה‪ ,‬הודיע לו השכן שחתנו המלך מגיע ממרוקו‪,‬‬ ‫וסיפרו דבר אחד‪ :‬שבביהמ"ד בראדין היה נהוג כמו בכל המ־‬ ‫ואכן השכן היהודי ההוא נפגש עם המלך‪ ,‬ושכינו הציגו לפני‬ ‫קומות לעשות הפסקה לפני תקיעת שופר בראש השנה‪ .‬ודרכם‬ ‫חתנו המלך שזהו השכן שלו איש יהודי‪ ,‬שמדבר עמו רבות על‬ ‫של ישראל לנצל זמן נשגב זו כהכנה דרבה לקראת מצות תקיעת‬ ‫עניני יהדות‪ ,‬ואמר להמלך שברצונו לברך הברכה המיוחדת בעת‬ ‫שופר‪ ,‬אבל בין הבחורים בישיבה היו כאלו שלא הבינו את ערך‬ ‫שרואים מלך‪ ,‬ובירך את הברכה‪.‬‬ ‫הזמן‪ ,‬והחליטו לצאת לכל הבתי מדרש בעיר לעמוד על מספר‬ ‫אח"כ התעניין המלך על דרכי היהודים ועל חיובם בקיום המ־‬ ‫המתפללים וכו'‪ ,‬באיזה מקום יש ציבור גדול‪ ,‬ובאיזה מקום נמ־‬ ‫צוות‪ ,‬ובין הדברים שאלו על זמן תחילת חיובם בכל המצוות‪,‬‬ ‫צאים רק ציבור קטן‪.‬‬ ‫וענה האיש שמיום הגיעם לבן שלש עשרה למצוות חייבים הם‬ ‫ובעת חזרו‪ ,‬סיפר כל אחד מה שראה בביהמ"ד שהוא הגיע‪,‬‬ ‫בכלל המצוות‪ ,‬ועד אז רק מחנכים אותם שידעו כשיגדלו‪.‬‬ ‫ובתוך שיחתם נכנס ה'חפץ חיים' לביהמ"ד לתקיעת שופר עטור‬ ‫ושאל המלך‪ ,‬איך זה שביום אחד נעשים מחוייבים‪ .‬השיבו‪,‬‬ ‫בטליתו‪ ,‬ובדרך כניסתו קלט את דבריהם‪ ,‬ועלה על הבימה לדבר‬ ‫שבעת נעשה הילד בן י"ג‪ ,‬עורכים לכבודו סעודה גדולה‪ ,‬ואז הוא‬ ‫דברי כיבושים‪.‬‬ ‫מקבל עליו עול תורה ומצוות‪ .‬והוסיף לו האברך שגם לו יש בן‬ ‫ופתח ואמר‪ :‬כתיב 'תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו'‪,‬‬ ‫שממש לפני איזה זמן נכנס לעול המצוות ואכן ערך סעודה‪ ,‬וכך‬ ‫וביאר בדרך משל לאב שהיה לו בן יחיד‪ ,‬ושלחו לישיבה ללמוד‪,‬‬ ‫נמשך השיחה‪.‬‬ ‫ובימים ההם כמעט ולא היה קשר בין ההורים להבנים בישיבה‪,‬‬ ‫לפני שיצא האברך מלפני המלך‪ ,‬קראו המלך ואמר‪ ,‬היות‬ ‫ולמד שם בישיבה משך כמה שנים ולא היה לו קשר להוריו‪.‬‬ ‫ששמע שעשה שמחה שהכניס בנו בעול מצוות‪ ,‬ברצונו להעניק‬ ‫לימים נחלה אמו ונפטרה‪ ,‬והיות שהיה אחר תקופה ארוכה‬ ‫לו מתנה לכבוד השמחה‪ ,‬ושאלו אם על פי דת יהודי מותר לקחת‬ ‫בישיבה שלא ראה אותה‪ ,‬חשב אביו איך להודיע לבנו בכדי שלא‬ ‫מתנה מגוי‪ ,‬וכמובן נענה בחיוב‪ .‬והוציא המלך את ה'טשעק ביכל'‬ ‫יקבל הבשורה באופן קשה מדי‪ ,‬ונפל לו ברעיונו עצה טובה‪ ,‬שי־‬ ‫וכתב שטר של ארבעים אלף יורו‪ ,‬והגיש לו‪.‬‬ ‫קנו לבנו מלבוש חדש‪ ,‬ובתוך כיס הבגד יטמין פתק בו יכתוב‬ ‫האברך שלא ראה סכום כזה בחייו‪ ,‬עמד משתומם בהתרגשות‬ ‫שאמו נפטרה‪ ,‬וכך בעת יקבל הבשורה המרה‪ ,‬יתנחם לכל הפ־‬ ‫גדולה‪ ,‬ולא האמין למראה עיניו‪ .‬המלך שהבחין בפליאתו‪ ,‬אמר‬ ‫חות במלבוש החדש שקיבל‪ ,‬וכן עשה‪.‬‬ ‫לו שהוא מבין שלפי השגתו הוא מתנה גדולה מאוד‪ ,‬אבל ליהוי‬ ‫אחרי כמה זמן הגיע המלבוש החדש לבנו בישיבה‪ ,‬ונתמלא‬ ‫ידוע לך‪ ,‬שכל אחד הנותן מתנה‪ ,‬נותן לפי מעמדו והשגתו‪ ,‬כן‬ ‫בשמחה על המתנה החשובה מאביו‪ ,‬והראה אותו לכל חבריו‪,‬‬ ‫הדבר גם במלך‪ ,‬שיש לו סכום‪ ,‬שליתן פחות מזה אי אפשר לפי‬ ‫אבל בעת לבש אותו הניח ידו אל תוך חיקו‪ ,‬ואז הוציא משם‬ ‫מעמדו הרם‪ ,‬ולכן‪ ,‬אמר לו המלך‪ ,‬פחות מסכום זה אי אפשר‬ ‫הפתק‪ ,‬ונהפכה לו שמחתו לתוגה‪ ,‬שראה שאמו נפטרה‪ ,‬עד כאן‬ ‫לי ליתן‪ ,‬ונתתי לך הנתינה הכי קטנה שאפשר לי ליתן‪ ,‬עד כאן‬ ‫דברי המשל‪.‬‬ ‫המעשה‪.‬‬ ‫והמשיך החפץ חיים‪ :‬הנמשל הוא‪ ,‬בעצם כל איש ואיש במשך‬ ‫ובעת סיפר הדבר לאותו גדול אמר לו‪ ,‬שבמעשה פלא זה עלה‬ ‫כל ימות השנה מתענג בתענוגים‪ ,‬אבל לכל אחד יש 'בכסה'‪ ,‬איזה‬ ‫ברעיונו לפרש מה שמבקשים תמיד מהשי"ת 'עשה למענך'‪ ,‬כי‬ ‫פתק טמון בבגדו‪ ,‬והוא גזר דינו שנכתב עליו מן השמים‪ ,‬ועל ידי‬ ‫השי"ת הוא מלך מלכי המלכים‪ ,‬ואין סוף להשגתו וליכלתו‪ ,‬וע"ז‬ ‫'תקעו בחודש שופר'‪ ,‬מצות תקיעת שופר שמתעוררים לתשובה‪,‬‬ ‫אומרים 'עשה למענך אם לא למעננו'‪ ,‬היינו שיעשה לפי השגותיו‬ ‫יוכל האדם להמתיק את ה'בכסה'‪ ,‬הפתק שבסתר‪.‬‬ ‫ולא לפי השגתנו הדלה‪ .‬ואמר אותו גדול שהוא פשט נכון‪.‬‬ ‫והפטיר דבריו‪ :‬ובעת כזאת‪ ,‬איך אפשר לתלמידים שלנו‪ ,‬לדבר‬ ‫והראה לי ת"ח אחד בספה"ק 'לב שמחה' )מאמרי פסח‪ ,‬אמ־‬ ‫דברים בטלים‪ ,‬דברים של אין בהם ממש‪ ,‬צריכים לגשת בהכנה‬ ‫רים בד"ה בתפלת טל( שמביא דומה לזה‪ ,‬ואלו דבריו‪ :‬בתפילת‬ ‫נאותה לקראת מצוה רבה זו‪.‬‬ ‫שמנו'‪ ,‬מובא בספר ישן‪ ,‬שאלכ־‬ ‫טל אומרים דוֹד כערכך העמד ֵ‬ ‫)פנינים נחמדים(‬ ‫סנדר מוקדון כאשר בא לכבוש את ארץ ישראל‪ ,‬קידם את פניו‬ ‫יהודי אחד בברכה‪ ,‬וביקש המלך ליתן לו מתנה ונתן לו עיר שלי־‬ ‫בזכות לב נשבר ונדכה‬ ‫מה‪ ,‬אמרו לו משרתיו הלא די לזה במתנה מועטת שיהיה בה כדי‬ ‫לשמחו‪ ,‬והשיב להם‪ :‬כי המלך כאשר נותן צריך לתת כפי מה‬ ‫אחד מתלמידיו הגדולים של הבעל שם טוב הקדוש נקרא ר'‬ ‫שנקרא אצלו מתנה לפי השגתו‪ ,‬ולא לפי השגת המקבל‪ .‬אולי‬ ‫דוד לייקעס‪ ,‬שנה אחת אמר לו הבעל שם טוב בחודש אלול‪,‬‬ ‫זה פירושו‪' :‬דוד כערכך וכו''‪ ,‬שמבקשים שכפי הערך שמעריך‬ ‫'בשנה זו רוצה אני למנותך לבעל המקריא של התקיעות'‪ ,‬והבעל‬ ‫הקב"ה‪' ,‬העמד שמנו'‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫שם טוב היה הבעל תוקע‪ .‬הלך רבי דוד‪ ,‬והחל לומד בכל ספרי‬ ‫)פנינים נחמדים(‬ ‫המקובלים בענין תקיעת שופר וכוונותיו‪ ,‬והכין ר' דוד מחברות‬ ‫שלימות כתובות עם הכוונות הצריכות בזמן תקיעת שופר‪.‬‬ ‫כשהגיע יום ראש השנה לאחר קריאת התורה בהפסקה‪ ,‬פנה ר'‬ ‫מצות תקיעת שופר – המתקת הדין "שבכסה"‬ ‫דוד לביתו להביא את המחברות עם הכוונות‪ ,‬חיפש וחיפש‪ ,‬ולא‬ ‫סיפר הרה"ח ר' אברהם גוטליב ע"ה מפה בני ברק‪ ,‬שבבחרותו‬ ‫מצא בכל הבית‪ .‬ר' דוד נשבר בקרבו‪ ,‬הרי הוא צריך להקריא את‬ ‫למד בישיבתו של הגה"ק רבי מנחם מענדיל מווישאווא זי"ע‪,‬‬ ‫סדר התקיעות אצל הבעל שם טוב‪ ,‬והאיך יעשה זאת כשאין לו‬ ‫ופעם הגיעו לעיר ווישאווא שני תלמידים מישיבת ראדין שב־‬ ‫את הכוונות‪ ,‬רבי דוד לא ידע להשית עצות בנפשו‪ ,‬והזמן חולף‪,‬‬ ‫ליטא לעסוק באיזה דבר מצוה‪ ,‬ובעת פנו לנסוע מהעיר‪ ,‬אמרו‬ ‫‪39‬‬ ‫שטיינמן זצ"ל היה אומר‪" :‬כדאי לכם לקבל ממנו ברכה בעולם‬ ‫עד שהגיע שליח מהבעל שם טוב‪ ,‬וקרא לו ואמר לו‪' ,‬ר' דוד‪ ,‬הרבי‬ ‫הזה‪ ,‬מפני ש בעולם הבא לא נוכל לראות אותו בכלל!"‬ ‫והקהל כבר ממתינים לכבודו בבית המדרש'‪ .‬רבי דוד הלך לבית‬ ‫פעם פגש בו אדם בשעת בין הערביים של ערב ראש השנה‬ ‫המדרש בראש מורכן ושברון לב‪ ,‬שהרי הוא המקריא אצל הבעל‬ ‫לפני תפלת מנחה‪ ,‬ושאלו‪" :‬מה העצה שהרב יכול לתת לי לזכות‬ ‫שם טוב ותלמידיו הגדולים‪ ,‬ואין בידו את הכוונות‪.‬‬ ‫בדין ראש השנה?"‬ ‫כשנכנס לבית המדרש‪ ,‬כבר אחזו באמירת 'למנצח' שקודם‬ ‫רבי ועלועל השיב תשובה שתפסה אותי חזק‪" :‬הקשב היטב‪.‬‬ ‫התקיעות‪ ,‬נחלי דמעות החלו לזלוג מעיניו‪ ,‬והתחיל להקריא בפ־‬ ‫בחודש אלול אנחנו בידידות עם הקב"ה‪ ,‬כמו שנאמר )שיר השי־‬ ‫שטות את הכתוב סדר התקיעות‪ .‬לאחר תפילת מוסף‪ ,‬פנה הבעל‬ ‫רים ו‪ ,‬ג( 'אני לדודי ודודי לי'‪ ,‬ועם דודים אפשר לסגור דברים‪.‬‬ ‫שם טוב אל ר' דוד ואמר לו‪' ,‬דע לך‪ ,‬סדר התקיעות שהקראת‬ ‫לעומת זאת בראש השנה הקב"ה מתנהג בהנהגה של מלכות‪ .‬עם‬ ‫היום‪ ,‬זה ממש בקע רקיעים‪ ,‬ופרץ מסכי ברזל'‪ .‬פרץ ר' דוד בבכי‪,‬‬ ‫מלך אי אפשר לפטפט ולדבר‪ .‬בא תנצל את תפלת מנחה האח־‬ ‫ושאל 'רבי היתכן‪ ,‬הרי היום הקראתי זאת כיהודי פשוט‪ ,‬ללא שום‬ ‫רונה של השנה‪ ,‬את הדקות האחרונות שבהן יש לך יחס של דוד‬ ‫כוונות ויחודים'‪.‬‬ ‫עם הקב"ה‪ ,‬ותסגור אתו דברים"‪.‬‬ ‫ענהו הבעל שם טוב בהסבר נורא‪ ,‬ואמר לו‪' :‬דע לך‪ ,‬לכל מנעול‬ ‫יש מפתח מיוחד‪ ,‬ואין מפתח אחד פותח מנעול שאינו שייך לו‪,‬‬ ‫לכל מנעול יש את המפתח המתאים‪ ,‬אך הדבר היחיד שיכול לפ־‬ ‫כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה‬ ‫רוץ את כל המנעולים זהו גרזן‪ ,‬שפורץ הכל'‪.‬‬ ‫אמר לו הבעל שם טוב‪' ,‬כך גם הסדר בשמים‪ ,‬לכל דבר יש שער‬ ‫הנה בראש השנה הקב"ה ישוב ודן את כל יצורי עולמים‪ ,‬וכמו‬ ‫מיוחד‪ ,‬יש שערי רחמים‪ ,‬שערי תשובה‪ ,‬שערי פרנסה‪ ,‬שערי קדו־‬ ‫שאומרים בארוכה בפיוט "ונתנה תוקף"‪" ,‬וכל באי עולם יעברון‬ ‫שה‪ ,‬וכו' וכו'‪ .‬ולכל שער יש פתיחה מיוחדת‪ ,‬יש שער הנפתח על‬ ‫לפניך כבני מרון"‪ ,‬וכל הענינים שיתרחשו במשך כל השנה כולה‬ ‫ידי תורה‪ ,‬יש שער הנפתח על ידי תשובה‪ ,‬ויש על ידי צדקה וכו'‪,‬‬ ‫הקב"ה גוזר את גזר דינם ביום הדין בראש השנה‪ .‬וכמו שאומרים‬ ‫אך ישנו דבר אחד הפותח את כל השערים‪ ,‬וזהו אם יש לאדם 'לב‬ ‫בהמשך הפיוט‪" ,‬מי יחיה ומי ימות‪ ,‬מי יעני ומי יעשיר‪ ,‬מי ישפל‬ ‫נשבר'‪ ,‬אדם מסתובב עם הרגשת שברון לב‪ ,‬מי אני‪ ,‬ומה אני‪ ,‬אדם‬ ‫ומי ירום"‪.‬‬ ‫ניגש להתפלל ומתבונן בדברי חז"ל הקדושים 'דע לפני מי אתה‬ ‫ובגמרא בביצה )דף ט"ז א'( איתא‪" ,‬תני רב תחליפא אחוה‬ ‫עומד‪ ,‬לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא'‪ ,‬אדם שיש לו‬ ‫דרבנאי חוזאה‪ ,‬כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה‬ ‫'לב נשבר ונדכה' אזי 'אלהים לא תבזה'‪ ,‬ופורץ את כל השערים'‪.‬‬ ‫ועד יום הכפורים"‪ ,‬שהקב"ה קוצב לאדם את כל מזונותיו של‬ ‫ואמר לו הבעל שם טוב‪' ,‬ר' דוד‪ ,‬מן השמים אבדת את מחברת‬ ‫כל השנה כולה בראש השנה‪ ,‬וכפי מה שנפסק לו בדינו כך הוא‬ ‫הכוונות‪ ,‬ועל ידי זה הגעת לשברון לב‪ ,‬כחרס הנשבר‪ ,‬ועם לב‬ ‫מקבל במשך השנה‪.‬‬ ‫נשבר הגעת להקראת התקיעות‪ ,‬לב נשבר זה בקע את כל הרקי־‬ ‫ולא רק המזונות נקצבים בראש השנה‪ ,‬אלא גם החסרונות‬ ‫עים‪ ,‬והביא השפעה גדולה לכל השנה'‪.‬‬ ‫וההפסדים שיהיו במשך השנה גם כן נקבעים בראש השנה‪ ,‬כמו‬ ‫)הר' אהרון טויסיג שליט"א(‬ ‫שמובא בגמרא בבבא בתרא )דף י' א'( "דרש רבי יהודה ברבי‬ ‫שלום כשם שמזונותיו )שכר שיתפרנס ממנו‪ ,‬רש"י( של אדם‬ ‫קצובין לו מראש השנה‪ ,‬כך חסרונותיו )הפסד שעתיד להפסיד‪,‬‬ ‫ר"ה שחל להיות בשבת‬ ‫רש"י( של אדם קצובין לו מראש השנה‪ ,‬זכה הלא פרוס לרעב‬ ‫הנה תמיד כשחל ר"ה להיות בש"ק‪ ,‬היה מרגלא בפי אותו צדיק‬ ‫לחמך )זכה‪ ,‬למזל טוב יתן אותו חסרון לעניים‪ ,‬רש"י(‪ ,‬לא זכה‬ ‫הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע להמליץ בעד ישראל‬ ‫ועניים מרודים תביא בית"‪.‬‬ ‫ולומר‪:‬‬ ‫מבואר שבראש השנה נגזר על האדם כמה הפסדים הוא צריך‬ ‫רבונו של עולם‪ ,‬השתא צריך אתה לכתוב את כל ישראל לחיים‪,‬‬ ‫להפסיד מממונו במשך השנה‪ ,‬ומי שזוכה ונותן צדקה מממונו‪,‬‬ ‫כי אם לא כן ח"ו‪ ,‬האיך אתה רשאי לכתוב בשבת הלא הוא חילול‬ ‫מורידין לו את הכסף שנתן לצדקה מהגזירה של החסרונות שנ־‬ ‫שבת‪ ,‬אבל לחיים רשאי אתה לכתוב‪ ,‬כי פיקוח נפש דוחה את‬ ‫גזר עליו‪.‬‬ ‫השבת‪ .‬וז"ש )ראש השנה פ"ד מ"א( "יום טוב" היינו זה היום הוא‬ ‫אבל אם לא זכה‪ ,‬ועניים מרודים תביא בית‪ ,‬שבאה המלכות‬ ‫טוב למאוד‪ ,‬ומפרש והולך איזה יום הוא טוב‪ ,‬על זה אומר "של‬ ‫ולוקחת לו את כספו ‪ -‬בא מס הכנסה ולוקח את כספו!‬ ‫ראש השנה" היינו היום של ר"ה אע"פ שהוא יומא דדינא אעפ"כ‬ ‫מרן הגרי"י קנייבסקי זצ"ל מביא "בברכת פרץ" )פרשת מקץ(‬ ‫הוא טוב‪ ,‬ומפרש והולך אימתי הוא טוב למאוד‪ ,‬על זה אומר בזמן‬ ‫את המדרש במקץ שכתב "אמר רבי אלכסנדרי אין לך אדם בלא‬ ‫"שחל להיות בשבת" ומטעם הנ"ל‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫יסורים‪ ,‬אשריו לאדם שיסורים באים עליו מן התורה"‪ .‬וביאר‬ ‫)תולדות קדושת לוי(‬ ‫שהיסורים מוכרחים לאדם הן למען כפרת עוונותיו‪ ,‬והן למען‬ ‫השגת התורה והעולם הבא‪ ,‬והקב"ה שולח אותם בדקדוק עצום‬ ‫מאוד רק לפי המוכרח לו לפי מה שהוא בלא תוספת משהו‪.‬‬ ‫עם דוד אפשר לסגור דברים‬ ‫ומעתה אומר המדרש שמי שיש לו יסורים מהתורה‪ ,‬שמתאמץ‬ ‫רבי ועלועל אידלמן זצ"ל היה צדיק יסוד עולם שגר בבני ברק‬ ‫ללמוד גם בזמנים קשים וגם כשאין כח‪ ,‬הוא זוכה שהקב"ה לוקח‬ ‫בשכנות לרב פרדו זצ"ל‪ ,‬ונפטר בלי ילדים ל"ע‪ ,‬כל ברכה שהוציא‬ ‫את היסורים הללו ומוריד אותם מהחשבון של היסורים שהיו‬ ‫מפיו ארכה חצי שעה‪ .‬מחמת שהיה שומר את העינים הלך תמיד‬ ‫אמורים לבוא עליו‪.‬‬ ‫כשראשו כפוף‪ ,‬עד שצוארו נטה מעצמו כלפי מטה‪ ,‬מרן הגראי"ל‬ ‫וכתב‪" ,‬נמצא דמחמת היסורים הבאים ע"י התורה והמצוות לא‬ ‫‪40‬‬ ‫יצור כי אתה יצרתו‪ ,‬ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל‬ ‫נוסף לו יסורים אפילו משהו‪ ,‬כי תחת זה ינוכה לו ממנת היסורים‬ ‫מלך ומלכותו בכל משלה"‪ ,‬וכן כיוצא בזה כמעט כל הבקשות הם‬ ‫הבאים עליו‪ ,‬ועוד הם ריווח עצום ורב שאין לתאר ולהשיג כלל‪,‬‬ ‫על כבוד שמים שיתגלה ויתעלה בעולם‪.‬‬ ‫וזהו שאמר אין לך אדם שאין לו יסורים אשרי מי שיסוריו מן‬ ‫התורה"‪ .‬ועיין בדבריו בהרחבה‪.‬‬ ‫מרן החפץ חיים זצ"ל‪ ,‬כאשר דיבר בימי אלול על תפילות‬ ‫בספר "בטוב ירושלים"‪ ,‬להמגיד הירושלמי הגה"צ רבי בן ציון‬ ‫הימים הנוראים‪ ,‬היה מספר שבשנת תרע"ז הדיחו את המלך‬ ‫ידלר זצ"ל מספר שבשנות נעוריו הקב"ה זיכה אותו ברע וידיד‬ ‫ניקולאי מכסא המלכות‪ ,‬וכאשר שהה במעצר ביקש שיגדילו‬ ‫נפש‪ ,‬הלא הוא הרה"צ רבי אברהם חנוך הופמן זצ"ל‪ ,‬שלמד ממנו‬ ‫לו את מנת האוכל‪ ,‬ויתנו לו כמות יותר גדולה של לחם ותפוחי‬ ‫הבנה אמיתית בתורת המוסר‪ .‬וכתב עליו‪" ,‬יודע אני בעצמי‪ ,‬שה־‬ ‫אדמה‪.‬‬ ‫מעט יראת שמים שיש לי‪ ,‬קיבלתי ממנו"‪.‬‬ ‫כאשר הדבר התפרסם בעולם כולם צחקו עליו‪ ,‬שבעת שישב‬ ‫ומספר שרבי אברהם חנוך הופמן היה גר בחוץ לארץ‪ ,‬ובבחרותו‬ ‫על כסא המלכות היה ניקולאי מלך אדיר‪ ,‬שכל פקודה שלו היו‬ ‫עלה לארץ‪ ,‬כי מרוב תשוקתו לעלות לארץ לא רצה לשאת אשה‬ ‫חייבים לקים באש ובמים‪ .‬ואילו עתה הוא שכח מכל הנהגת המ־‬ ‫בחו"ל שמא היא לא תסכים לעלות לבסוף לבוא לארץ‪.‬‬ ‫לכות‪ ,‬ונכנס לכזו שפלות שכל מה שיש לו לבקש זה רק לחם‬ ‫וכתב‪" ,‬בהיותו עני מדוכא‪ ,‬ואין בידו הסכום הנדרש להוצאות‬ ‫ותפוחי אדמה‪.‬‬ ‫הדרך‪ ,‬וגם תעודת הפספורט לא היתה לו‪ ,‬החליט לעשות הדרך‬ ‫אמר החפץ חיים אותו הדבר יש לומר גם כלפינו‪ ,‬עם ישראל‬ ‫רגלי‪ ,‬וכן עשה‪ .‬כיתת את רגליו מעיר לעיר וכמפר לכפר‪ ,‬מווילנא‬ ‫שהם בני מלכים גלו מעל שולחן אביהם‪ ,‬ועתה כאשר אנו באים‬ ‫עד אודיסא וכו'‪ ,‬וכאשר שאלוהו כיצד אינו מפחד לעבור את‬ ‫בימי הדין לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬צריכים שלא להיות‬ ‫הדרכם האלה ללא פספורט‪ ,‬היה פתח את הסידור ומראה על‬ ‫טפשים כניקולאי ולבקש רק "לחם ותפוח אדמה"‪ ,‬אלא עיקר‬ ‫"תפילת הדרך"‪ ,‬ואומר "הנה‪ ,‬זהו הפספורט שלי"‪.‬‬ ‫הבקשות צריך להיות על המלך שיחזור לכסא מלכותו "הופע‬ ‫כיון שהגיע לעיר הנמל אוידסא‪ ,‬עלה מיד על אוניה נכרית‬ ‫בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך"‪ ,‬שכאשר המלך ישוב‬ ‫המהלך לארץ ישראל וחבילתו בידו‪ ,‬עד שהגיע בודק התעודות‬ ‫בוודאי שלא יתן לבניו בני המלכות שירעבו‪ .‬ולכן בכל התפילות‬ ‫והאישורים על תשלום דמי הנסיעה‪ .‬הלה ביקש ממנו את תעו־‬ ‫מבקשים בעיקר על כבוד שמים‪ ,‬שהיא בקשה שכוללת את הכל‪.‬‬ ‫דותיו‪ ,‬וכיון שלא היו בידו גרשו בחזרה אל החוף‪ ,‬ואך חבילתו‬ ‫נשארה בספינה‪.‬‬ ‫פנה לתלאות ולא לחטאות‬ ‫למזלו ‪ -‬כותב רב"צ ידלר ‪ -‬נעצרה האוניה בשעה שעמדה‬ ‫לצאת לדרכה‪ ,‬ואחד הנוסעים הביא עימו עדר גדול של כבשים‬ ‫בסוף שנת תקס"ט יצאו ממדינת ליטא החבורה השלישית של‬ ‫ועיזים להטעין אותם על האוניה‪ .‬נדחק ר' אברהם חנון בין הצאן‪,‬‬ ‫תלמידי הגר"א כדי לעלות לארץ ישראל‪ ,‬בראש החבורה עמד‬ ‫ועלה אתם על האוניה מבלי שירגישו בו כלל‪ ,‬ורק כשזזה הספי־‬ ‫הגאון הצדיק רבי ישראל משקלאוו )בעל "תקלין חדתי"(‪ .‬היו‬ ‫נה ממקומה‪ ,‬חזר אל חבילתו‪ .‬וכך יצא בדרכו אל הארץ הקדושה‪.‬‬ ‫שם ‪ 40‬משפחות‪ 150 ,‬נפש‪.‬‬ ‫כשעברו כמה ימים‪ ,‬והנוסעים התחילו להכיר אחד את חברו‪,‬‬ ‫ויהי בהיותם בלב ים בדרכו לארץ ישראל‪ ,‬וסערה גדולה הת־‬ ‫שאלוהו אם יש לו בארץ איזה קרוב משפחה או ידיד? וכשע־‬ ‫חוללה בים‪ ,‬נחשולים עזים איימו להטביע את הספינה‪ ,‬המלחים‬ ‫נה בשלילה התחילו להציק לו בשאלות‪ ,‬כיצד אתה נוסע לארץ‬ ‫נראו מודאגים מאוד‪ ,‬הנשים הצדקניות פרצו בזעקות ובבכיות‪,‬‬ ‫שאינך מכירה ללא פרוטה בכיסך?‬ ‫והאנשים קראו בקול תהילים‪ ,‬ויהי המקום לחרדת אלוקים!‬ ‫אמר לה‪" ,‬יש לי צ'ק בנקאי על סכום ענק‪ ,‬שרשום על הבנק‬ ‫עמד רבי ישראל משקלאוו על רגליו‪ ,‬והכריז שכל האנשים‬ ‫הכי גדול בעולם שמכבדים אותם מכל מקום בעולם"‪.‬‬ ‫הגדולים והקטנים‪ ,‬חייבים כולם להתאסף לחדר אחד‪ ,‬וחובה על‬ ‫הנוסעים שמעו כך‪ ,‬התחילו לכבדו וביקשו מפעם לפעם שי־‬ ‫כל אחד להתוודות על כל חטאיו שעשה בחייו‪ ,‬ויהיה ווידוי זה‬ ‫ראה להם את הצ'ק‪ ,‬בסוף ר' אברהם חנוך הראה את הצ'ק‪ ,‬הוציא‬ ‫כפרה‪ ,‬ותקובל תשובתנו‪ ,‬והים ינוח מזעפו‪ .‬מיד נתאספו כולם‬ ‫נייר מכיסו שהיה כתוב עליו "תני רב חליפתא אחוה דרבנאי חו־‬ ‫לחדר אחד‪ ,‬והסכימו כולם להתוודות איש איש על חטאיו‪.‬‬ ‫זאה‪ ,‬כל מזונותי ושל אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכ־‬ ‫ציווה ריב ישראל משקלאוו על הקטן שבחבורה שיתוודה‬ ‫פורים"‪ ,‬והוסיף ואמר "נאמן עלי בעל ההבטחה שיקיים דבריו!"‪.‬‬ ‫תחילה‪ ,‬ואחר כך לגדול ולזקן שבחבורה‪ .‬קם הצעיר שבחבורה‬ ‫וכותב רב"צ ידלר‪ ,‬וזכורני שנייר זה היה מונח בכיסו כל ימי‬ ‫ואמר‪" ,‬פששפתי ומצאתי חטא גדול שחטאתי אני בנערותי‪ ,‬אני‬ ‫חייו"‪.‬‬ ‫רוצה להתווודת ולשוב בתשובה"‪.‬‬ ‫וממשיך לתאר את הסייעתא דשמיא שהיתה לו כשהגיע‬ ‫וכך היה המעשה ‪ -‬פתח הצעיר ומספר ‪" -‬אבי זצ"ל היה ביתו‬ ‫לארץ‪ ,‬ואת הנהגותיו הנפלאות שנהג בהם וקידש שם שמים בכל‬ ‫ליד בית מרן הגר"א בווילנא‪ ,‬קיר קרשים הפריד בין בית אבא‬ ‫מעשיו ודרכיו‪ .‬והגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל היה אומר‬ ‫לבין דירת הגר"א‪ .‬וחשקה נפשו של אבא להאזין לקול תורתו של‬ ‫עליו "טוב יצר בוד לשמו" בגימטריא "רבי אברהם חנוך הופמן"‪.‬‬ ‫הגר"א‪ ,‬אשר נשמע היטב דרך קיר המבדיל ביום ובלילה‪ .‬ואשר‬ ‫)שלמים מציון(‬ ‫בגלל זה לא רצה אבא לעזוב את דירתו ולצאת לשוק לחפש‬ ‫פרנסה‪ ,‬כי נכסף מאוד לקלוט את קול צלילי הגר"א‪ .‬ובכן ישב כל‬ ‫היום והלילה בבית‪ ,‬והרווה את צמאונו בקול תורתו של הגר"א‪.‬‬ ‫שוועתנו תאזין בעמדנו לפניך בתפילה‬ ‫ובבית שלנו אין לחם ואין שמלה‪ ,‬היינו ‪ 12‬ילדים מבקשים טרף‬ ‫עיקר התפילות בימים הנוראים הם על כבוד שמים "מלוך על‬ ‫לפיהם‪ .‬לאמא שלנו היתה חנות מכולת קטנה‪ ,‬ומפרנסת בצמ־‬ ‫כל העולם כולו בכבודך"‪" ,‬וידע כל פעול כי אתה פעלתו‪ ,‬ויבין כל‬ ‫צום את אבא והילדים‪ .‬הדוחק בבית היה נורא‪ .‬נכמרו רחמי על‬ ‫‪41‬‬ ‫עולם במלכות ש‪-‬ד‪-‬י וידעו כל יושבי תבל וגו' והרי אנו מוס־‬ ‫אבא ואמא ועל אחד עשר אחי אשר בבית‪.‬‬ ‫רים חיינו להצליח בעבודת ד'‪ ,‬וממילא נוכל לבקש על זה בקשה‬ ‫רחש לבי דבר טוב‪ ,‬הייתי אז ילד בן ‪ ,9‬אמרתי אל לבי אני‬ ‫שלימה ולכוף פינו לבקש באמת מה שידענו בעומק לבבינו שזהו‬ ‫אביא בשורה לאבא‪ ,‬שהחל ממחר יונהג בחיידר לתת ארוחת צה־‬ ‫האמת הנרצה והטוב האמיתי‪.‬‬ ‫רים בחינם לכל הילדים שבחיידר‪ .‬האמנתי שעל ידי זה שאני לא‬ ‫)המלקט(‬ ‫אבוא לאכול בצהרים‪ ,‬אני אקל מאבא את עול הפרנסה‪ ,‬שיחסוך‬ ‫יום יום מזון ארוחת צהרים‪ .‬וכך עשיתי‪ ,‬באתי מהחיידר ואמרתי‬ ‫שופט שהוא גם עורך דין‬ ‫לאבא על הנוהג החדש‪ ,‬כי החל ממחר לא אבוא בצהרים הביתה‪,‬‬ ‫כי יותן לנו ארוחת חינם בחיידר‪.‬‬ ‫ביום הדין יושב הקדוש ברוך הוא על כסא המשפט‪ ,‬אך בד בבד‬ ‫אבל האמת לא היה כך‪ ,‬כי למעשה לא נתנו לנו ארוחה‪ .‬רעבתי‬ ‫הוא גם 'עורך הדין' שלנו‪ ,‬וסולל לנו את הדרך שבעזרתה נהפך‬ ‫ולא אכלתי‪ ,‬ההורים בתומם חשבו כי אני אוכל בחיידר‪ .‬דבר הזה‬ ‫את מדת הדין למדת רחמים‪.‬‬ ‫נמשך שנתיים רצופות‪ ,‬ארוחת צהרים לא אכלתי‪ ,‬והעלמתי את‬ ‫בכל ימות השנה אין אנו זוכים לראות עין בעין את הנהגת ה'‪,‬‬ ‫האמת מהורי‪...‬‬ ‫אלא נראה שעולם כמנהגו נוהג‪ .‬אמנם באמת הקדוש ברוך הוא‬ ‫הרי מתוודה עתה על חטאת נעורים זו‪ ,‬וה' יסלח לי‪ .‬זהו החטא‬ ‫מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית‪ .‬אין שבריר שניה‬ ‫היחידי שאני זוכר להתוודות עליו"‪ .‬דמעות זלגו מעיני כל השומ־‬ ‫ואין רגע בלי השגחה פרטית‪ .‬וראיה לדבר מברכות השחר‪ :‬ברכה‬ ‫עים לשמוע ווידוי כזה‪...‬‬ ‫מברכים כאשר מקבלים משהו‪ ,‬לדוגמא‪ :‬לא מברכים היום על‬ ‫ככלותו להתוודות לעיני כל‪ ,‬קם רבי ישראל על רגליו נשא עינו‬ ‫תפוח עץ שקבלנו לפני כמה חדשים‪ .‬מכאן‪ ,‬שאם מברכים בכל‬ ‫למרום ואמר‪" ,‬רבונו של עולם‪ ,‬בסליחות אנו מבקשים ממך פנה‬ ‫יום 'פוקח עורים' או 'זוקף כפופים' זאת אומרת שכל יום קבלנו‬ ‫לתלאות ואל לחטאות‪ ,‬עכשיו אני אומר להפך פנה נא לחטאות‬ ‫את המתנה הזו‪ .‬כל יום קבלנו מחדש את כח הראיה ואת היכלת‬ ‫‪ -‬הביטה וראה מהם החטאים והפשעים של הקטן שבתוכנו‪,‬‬ ‫לזוז‪ ,‬ובכל יום רוקע ה' את הארץ על המים‪ ,‬משום שהוא מחדש‬ ‫שלא מצא שום חטא לתלות את העונשים של זעף הים‪ ,‬אלא בזה‬ ‫בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית‪.‬‬ ‫שבהיותו ילד הוליך שולל את הוריו‪ ,‬והעדיף ללמוד תורה מתוך‬ ‫אם‪ ,‬חלילה‪ ,‬קורה לאדם פתאום שהוא מאבד את יכולת הראיה‬ ‫הדחק ולהקל על צער אביו ואמו‪ .‬כן אבינו שבשמים פה לחטאות‬ ‫או התנועה‪ ,‬זה איתות רציני בשבילו‪ ,‬המשכנע אותו לשפר את‬ ‫האלה‪ ,‬וצווה לשר של ים להשקיט את גליו"‪.‬‬ ‫מעשיו‪ .‬אבל הקב"ה מנהיג את העולם באופן כזה שלא נראה את‬ ‫הדברים יצאו מפיו רבי ישראל והסערה קמה לדממה ותנח‬ ‫מלכותו בצורה מוחשית כל יום‪ ,‬ונחשוב שהעולם כמנהגו נוהג‪.‬‬ ‫הספינה‪ .‬אחרי גמר הווידוי עמדו כולם ואמרו בהתלהבות "מז־‬ ‫בכל זאת יש יום אחד שבו אומר לנו המלך‪ :‬שמעו‪ ,‬היום אני‬ ‫מור לתודה"‪ ,‬ושם שמים התגדל והתקדש לעיני רב החובל ומלחי‬ ‫מראה את מלכותי בעולם! היום שולטת מדת מלכות!‬ ‫האוניה‪) .‬עיקרו של הסיפור נדפס בספר "עולמות שחרבו" עמוד‬ ‫מהי מדת מלכות?‬ ‫קי"ח‪ ,‬בשם הגה"צ רבי שמואל שניקר זצ"ל(‪.‬‬ ‫"מלך במשפט יעמיד ארץ"‪ .‬היום יש משפט לכל באי עולם‪,‬‬ ‫ויש להוסיף בזה שמרן הגרי"ז זצ"ל סיפר למרן הגרא"ז מלצר‬ ‫וכל באי עולם יעברון לפניו כבני מרון‪ ,‬כמו כבשים‪ ,‬אחד אחד‪ .‬כל‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שפעם אחת רבי חיים מוואלאז'ין נכנס לישיבה בוולאוזין‬ ‫השנה רואה הקדוש ברוך הוא את כל הלבבות ואת כל המעשים‪,‬‬ ‫כאשר דמעות זלגו מעיניו‪ ,‬וביקש מהבחורים בישיבה לומר‬ ‫אבל רק יום אחד בשנה הוא יום דין‪ ,‬שבו אנו עוברים מעין מבחן‪,‬‬ ‫תהילים‪ .‬נעמדו הבחורים יחד עם הגר"ח ואמרו זמן רב תהילים‪,‬‬ ‫כל אחד על כל פסיק ופסיק ממה שעשה במשך כל השנה‪.‬‬ ‫כאשר אף אחד אינו יודע את הסיבה לאמירת התהילים‪.‬‬ ‫"מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא" )ברוכת נח ע"א( ‪-‬‬ ‫לאחר זמן התברר שבאותה העת היתה הספינה מטטלת בסע־‬ ‫מלכות שמים היא כמו מלכות העולם‪ .‬כפי שכאן יש בתי משפט‪,‬‬ ‫רה בים‪ ,‬כאשר כל יושביה עומדים בסכנת נפשות‪.‬‬ ‫קטגורים וסנגורים‪ ,‬כך בשמים‪ .‬הקטגורים מכינים גליונות אשום‬ ‫יש להדגיש בזה שברור הוא שהמרחק מוואלאז'ין עד האניה‪,‬‬ ‫עם המוני סעיפים מחמר רב שנאסף במשך כל השנה‪ ,‬והם יוש־‬ ‫היה כרחוק מזרח ממערב‪ ,‬ובכל זאת עמד רבי חיים בעת ההיא‬ ‫בים ומחכים ליום שבו ירשו להם לבוא לבית המשפט‪.‬‬ ‫בישיבה ואמר תהילים להצלת תלמידי הגר"א‪ ,‬נוסעי הספינה‪.‬‬ ‫הנס שלנו הוא שהשופט הוא בורא העולם‪.‬‬ ‫)שלמים מציון(‬ ‫הרמח"ל כותב‪ ,‬שכאשר מגיע יום הדין וכולם מתכוננים ‪ -‬קט־‬ ‫גורים וסנגורים עם קלסרים מלאים בגליונות אשום ובטעונים‬ ‫כנגד ‪ -‬מחכים כולם באולם המשפט שמלך המשפט יכנס לאולם‪.‬‬ ‫להתפלל על הגאולה בימים נוראים‬ ‫באותה שעה המלאכים רצים לפה ולשם‪ ,‬גם עליהם יש משפט‪.‬‬ ‫כתב הגר"ח ז"ל מולאז'ין בדרשתו לראש השנה שאם היינו‬ ‫בעולם יש פחד נורא ואיום‪" .‬ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון‬ ‫מכוונים בכל התפילות והבקשות של הימים הללו רק על צער‬ ‫ויאמרו הנה יום הדין לפקד על צבא מרום בדין‪ .‬כי לא יזכו בעיניך‬ ‫השכינה כביכול‪ ,‬בודאי היינו זוכים להיות נענים על ענין בקש־‬ ‫בדין‪".‬‬ ‫תינו‪ ,‬ולהגאל גאולה שלימה‪ ,‬אך אין אנו משימים זאת על לבנו‬ ‫כשהשופט נכנס ומתישב על כסא המשפט‪ ,‬יש שקט מוחלט‪.‬‬ ‫כלל‪ ,‬וכל מגמתינו בתפלת הימים הנוראים רק על דאגת הפרנסה‬ ‫שקט שאפשר לחתוך בסכין‪.‬‬ ‫ושארי צרות הדחופות עלינו בכל יום‪ ,‬לכן אין אנו נושעים רק‬ ‫ואז‪ ,‬כשכולם ממתינים למוצא פי המלך המשפט‪ ,‬קורה משהו‬ ‫מעט הנוגע לפרנסתינו להחיות את גויתינו‪ ,‬עיין שם‪ ,‬והנה גם אם‬ ‫נורא ‪ -‬פתאום בתוך אותו שקט שומעים‪ :‬טוווו‪ ,‬טואו טואו‪ ,‬טוטו־‬ ‫נתפלל על מלכות שמים שלא לשמה רק לטובתינו הרי קיימנו‬ ‫טוטוטוטו‪ ,‬טוווווווו‪.‬‬ ‫המצוה שלא לשמה‪ ,‬וכ"ש שאם מאמינים שהטוב האמיתי והתכ־‬ ‫באותה שעה המלך מתרומם מכסאו אומר‪" :‬מצטער יש לי עכ־‬ ‫לית המתבקש מעמנו הוא להחזיר מלכות שמים למקומה לתקן‬ ‫‪42‬‬ ‫הטובים‪.‬‬ ‫שיו ענין אחר"‪ ,‬ומשאיר את כולם עם הלשון בחוץ‪...‬‬ ‫אנו מביאים לפני ה' את כל מסירות הנפש מעקדת יצחק ועד‬ ‫האולם נשאר כך‪ ,‬והמלך כבר עובר לאולם אחר‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫היום‪ ,‬כל המיליונים שנהרגו ונשחטו על קדוש ה'‪ ,‬כל הקהילות‬ ‫"עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר" ‪ -‬אלקים זו מדת הדין‪,‬‬ ‫שהיו מוכנות למות ולא להתנצח‪ ,‬על אף שהבטיחו להן מה שה־‬ ‫והיא עלתה עם התרועה של עם ישראל‪ .‬ונהיה "ה'"‪ ,‬שזו מדת‬ ‫בטיחו‪ .‬כל אלו עולים על השלחן בראש השנה‪ ,‬כולם נערמים‬ ‫רחמים "בקול שופר"‪ .‬הקדוש ברוך הוא עולה לאולם משפט‬ ‫לגובה‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬ושמאיר את כל המקטרגים לבד‪.‬‬ ‫אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה‪.‬‬ ‫איך קורה דבר כזה? מה מונח בזה?‬ ‫כך פועלים הפסוקים של הזכרונות‪.‬‬ ‫אנו אומרים‪" :‬לקל עורך דין‪ ,‬לבוחן לבבות ביום דין‪ ,‬לגולה‬ ‫אחר כך אומר לנו בורא עולם‪ ,‬העורך דין שלנו ‪ -‬אמרו לפני‬ ‫עמוקות בדין‪ ,‬למוחל עוונות ביום דין‪ ,‬לסולח לעמוסיו בדין‪,‬‬ ‫שופרות‪ .‬אמרו עשרה פסוקים של שופרות‪ ,‬השופר שהיה במתן‬ ‫לפועל רחמיו בדין"‪ .‬הקדוש ברוך הוא הוא העורך דין הגדול‬ ‫תורה והשופר לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫ביותר בעולם‪ .‬הוא לימד אותנו מה לטעון‪ ,‬איך לטעון‪ ,‬נתן לנו‬ ‫בשעת התקיעות ‪ -‬הכונה העקרית שצריכה להיות היא‪ ,‬לצאת‬ ‫את הכיוון‪ ,‬וגם גילה לנו איך נוכל לפעול‪.‬‬ ‫ידי חובת התקיעות‪ ,‬אבל מעבר לזה צריך לחזור בתשובה ולתקן‬ ‫עורך הדין שלנו מגלה לנו ‪ -‬שימו את הדברים על השלחן‪ .‬דעו‬ ‫את מעשינו‪ .‬שופר ‪ -‬מלשון שפרו‪ ,‬צריך לעשות שפור במעשים‪.‬‬ ‫לכם‪ ,‬שאם יבואו אלי עם כל מיני עברות שעברתם‪ ,‬לא אוכל‬ ‫סגולת תקיעת שופר להעביר את הקדוש ברוך הוא מכסא דין‬ ‫לתת לכם חיים! אבל אתם תשימו את האמת על השלחן! אמרו‬ ‫לכסא רחמים היא לומר‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬אני עוזב הכל‪.‬‬ ‫לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם‪ .‬תגידו לי‪ :‬קשה לנו לחיות‬ ‫השופר מגיע אחרי מלכויות‪ ,‬שבהם קיבלנו עלינו עול מלכות‬ ‫על קדוש ה'‪ ,‬משום שזה נסיון‪ ,‬אבל כולנו מוכנים למות בשבילך!‬ ‫שמים‪ ,‬ואחרי תזכורת כל הזכרונות הטובים‪ ,‬ואז אנו מגיעים לכך‬ ‫זו האמת של עם ישראל‪.‬‬ ‫שאנחנו רוצים לשפר‪.‬‬ ‫האדמו"ר בעל ה"אמרי חיים" זצ"ל נהג לספר מעשה שהיה עם‬ ‫יש לנו אבא רחום וחנון‪ ,‬שלמד אותנו פטנט מופלא‪ ,‬איך הוא‬ ‫רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל‪:‬‬ ‫פועל רחמיו בדין‪ ,‬איך הוא סולח לעמוסיו בדין‪ ,‬ואיך הוא עונה‬ ‫למחרת יום הכפורים הוא קרא לעגלון המגושם והפשוט‬ ‫לקוראיו בדין‪.‬‬ ‫ביותר שהיה בברדיטשוב‪ ,‬ואמר לו‪" :‬יענק'ל‪ ,‬בוא לגור אצלי‪ .‬אתן‬ ‫יש לנו אבא מופלא‪ ,‬שנותן לנו את הדרך לפניו אליו!‬ ‫לך אכילה‪ ,‬שתיה ולינה על חשבוני"‪.‬‬ ‫)אריה שאג(‬ ‫במשך כל השנה כולה הוא פינק אותו‪ ,‬עד שהעגלון חש כלפיו‬ ‫הכרת הטוב עצומה‪ ,‬והיה מכון לעשות עבורו כל דבר בעולם‪,‬‬ ‫ללכת בשבילו באש ובמים‪.‬‬ ‫קריאת 'המלך' מבריחה את המקטרגים‬ ‫חלפה שנה‪ ,‬ובערב יום כפור קורא רבי לוי יצחק לעגלון ואומר‬ ‫בראש השנה אנו מכתירים את מלכו של עולם ‪" -‬אמרו לפני‬ ‫לו‪" :‬יענק'ל‪ ,‬לך לכומר ותתנצר!"‬ ‫מלכויות די שתמליכוני עליכם" )ראש השנה יז ע"א(‪ .‬אנו מתפ־‬ ‫"מה?" נדהם העגלון‪.‬‬ ‫ללים "מלוך על כל העולם כולו בכבודך‪ ...‬ויאמר כל אשר נשמה‬ ‫רבי לוי יצחק חזר על דבריו בהדגשה‪" :‬כן‪ ,‬מה ששמעת‪ .‬לך‬ ‫באפו ה' אלקי ישראל מלך‪ ,‬ומלכותו בכל משלה"‪ .‬בברכת "אתה‬ ‫לכומר ותתנצר!"‪.‬‬ ‫קדוש" אנו חותמים "המלך הקדוש"‪ .‬ובתפלת המוסף אנו מי־‬ ‫"שאני אתנצר?!" ‪ -‬שואל יענק'ל בקל מבועת‪.‬‬ ‫חדים חלק נכבד מהתפלה לפסוקי המלכויות‪ ,‬וחותמים‪" :‬ברוך‬ ‫"כן‪ ,‬זה בדיוק מה שאמרתי לך‪ .‬לך תתנצר" ‪ -‬חוזר הרבי‪.‬‬ ‫אתה ה' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון"‪.‬‬ ‫"רבי‪ ,‬לא בא בחשבון!" ‪ -‬פוסק יענקל‪.‬‬ ‫כבר בתפלת שחרית‪ ,‬מיד לאחר פסוקי דזמרה‪ ,‬המלה הרא־‬ ‫אומר לו הרבי‪" :‬יענקל‪ ,‬תמהני עליך! איך זה שאתה לא שומע‬ ‫שונה של שליח הצבור היא ‪" -‬המלך"‪ .‬עוד בהיותו במקומו‪ ,‬לפני‬ ‫בקולי? האם כבר שכחתי את כל מה שעשיתי בשבילך עד היום‪,‬‬ ‫שהוא מתחיל לפסוע אל עמוד התפילה‪ ,‬הוא מתנגן וקורא בקול‬ ‫אני מצוה לך ללכת להתנצר!"‬ ‫גדול "המלך"‪ .‬לאחר ההכרזה הזאת הוא פוסע אל התיבה‪ ,‬ורק‬ ‫הפעם רוגז יענקל באמת‪ .‬הוא תופס את הרבי בזקנו‪ ,‬וצועק‪:‬‬ ‫לאחר מכן הוא מתמקם שם‪ ,‬הוא ממשיך להתנגן ומשלים את‬ ‫"רבי‪ ,‬שאתה תגיד לי להתנצר? זה לא בא בחשבון!"‪.‬‬ ‫המשפט‪..." :‬יושב על כסא רם ונשא"‪.‬‬ ‫מעצמת ידיו של יענק'ל נמרטו כמה שערות מזקנו של רבי לוי‬ ‫מדוע נעשית הכרזת "המלך" ממקומו הפרטי של שליח הצ־‬ ‫יצחק‪ .‬אסף סנגורן של ישראל את השערות הללו‪ .‬הלך איתן לא־‬ ‫בור? מדוע שלא יתחיל להתנגן רק לאחר שנעמד ליד התבה?‬ ‫רון הקודש‪ ,‬פתח אותו ואמר‪" :‬רבונו של עולם‪ ,‬ראה נא את עמך‬ ‫הרי לא מצאנו כדבר הזה בשאר ימות השנה‪ .‬ומה יום מיומיים?‬ ‫ישראל! האדם המגושם ביותר שיש בברדיטשוב‪ ,‬שהיה מוכן‬ ‫אומר ה"מטה לוי"‪ :‬משל לקבוצת לסטים שנכנסו לאחד הכפ־‬ ‫ללכת בשבילי באש ובמים על כל מה שעשיתי לו‪ ,‬תראה מה‬ ‫רים ולכדו יהודי‪ .‬הם חמסו ובזזו אותו‪ ,‬ולאחר מכן אסרוהו בא־‬ ‫עשה לי כשאמרתי לו להתנצר‪ ...‬היתכן שעוד תהיינה לך טענות‬ ‫זקים וגררו אותו אל מאורתם‪ .‬בעודם צעדים ברחובה של עיר‬ ‫על העם שלך?!"‪...‬‬ ‫עבר שם המלך במרכבתו ההדורה‪ .‬כשראה היהודי את מרכבת‬ ‫וברגע שתמליכו אותי עליכם ‪ -‬אומר לנו הקדוש ברוך הוא‬ ‫המלך‪ ,‬תכף ומיד צעק בקול גדול "המלך!"‪ .‬המלך עצר את מר־‬ ‫‪ -‬איעץ לכם עוד משהו‪ :‬אמרו לפני עוד עשרה פסוקים של זכרו־‬ ‫כבתו‪ ,‬וכל הליסטים נמלטו על נפשם‪ ...‬צוה המלך לשחרר את‬ ‫נות‪ ,‬ורק את הזכרונות הטובים‪.‬‬ ‫היהודי מן האזיקים ושלחו לחפשי‪.‬‬ ‫רבי סנדר ארלנגר שליט"א פרש מה שאומרים ב'יעלה ויבוא'‬ ‫מכל השנה אנו אסורים וכבולים בכבלי היצר הרע‪ ,‬נתונים‬ ‫"זכרנו ה' אלקינו בו לטובה" כלומר‪ ,‬זכור לנו רק את הדברים‬ ‫‪43‬‬ ‫לכן‪ ,‬במקום לבכות על עצמכם‪ ,‬בכו עלי! בכו על כבוד מלכות‬ ‫לשליטתו‪ .‬אנחנו משתוקקים להשתחרר מכבליו‪ ,‬אבל הוא חזק‬ ‫שמים שיתגלה בעולם! בקשו שלי יהיה טוב בעולם! ש"וידע כל‬ ‫מאתנו‪ .‬מגיע ראש השנה‪ ,‬אנחנו מרימים קול צעקה "המלך"‪ ,‬ומן‬ ‫פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו"! שיאמר כלא־‬ ‫הצעקה הזו בורחים כל המשטינים והמקטרגים‪.‬‬ ‫שר נשמה באפו‪" :‬ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה"‪.‬‬ ‫כל השנה האדם מתרגל לחיות תחת שליטת היצר‪ .‬הוא כבר‬ ‫אם תכאבו את הכאב שלי ‪ -‬אהיה "מחויב"‪ ,‬מדה כנגד מדה‪,‬‬ ‫רגיל לכך שידיו כבולות‪ ,‬ובקלות הוא נכנע ליצר הרע‪ .‬הוא אינו‬ ‫לדאוג לכאב שלכם‪ .‬אם השמחה שלי היא זו שתענין אתכם ‪ -‬או‬ ‫נזהר לשמר על טהרת לבו ומחשבתו‪ ,‬אינו שומר על עיניו‪ ,‬על‬ ‫אז‪" :‬אני לדודי ודודי לי"‪ ,‬ואהיה "מחויב" גם אני לשמח אתכם‬ ‫אזניו‪ ,‬על פיו‪ .‬הוא אומר לעצמו‪' :‬אני לא אשם‪ ,‬זה לא אני‪ ,‬זה היצר‬ ‫בחזרה‪.‬‬ ‫הרע‪ .‬היצר שם עלי אזיקים ושולט בי ללא מצרים'‪.‬‬ ‫זהו ה"פטנט"‪ :‬אני לדודי ‪ -‬ודודי לי‪ .‬והפטנט הזה "עובד" בכל‬ ‫על כך משיבים לו‪ :‬תצעק בקול גדול‪" :‬המלך"!! "אבאל'ה‪ ,‬תע־‬ ‫שטחי החיים‪ :‬אני לאשתי ואשתי לי‪ ...‬אני לחברתי וחברי לי‪...‬‬ ‫זור!"‪ .‬תצעק אליו מהלב‪ .‬תמליך אותו עליך‪ ,‬ותראה איך היצר‬ ‫)אריה שאג(‬ ‫נמלט על נפשו‪.‬‬ ‫דבר ראשון‪ ,‬תחליט שהוא המלך‪ ,‬הוא ה'בוס'! אם מישהו היה‬ ‫"אריה שאג"‪ -‬על מקרי השנה החולפת‬ ‫נותן לך חמשים אלף דולר‪ ,‬הרי כל היום היה הראש שלך עסוק‬ ‫במחשבות איך לרצות אותו‪ ,‬מה לעשות כדי שהוא יווכח שאתה‬ ‫אריה שאג מי לא יירא‬ ‫נאמן לו‪ .‬האם היית מעלה בדעתך לעשות מול עיניו איזה מעשה‬ ‫"אריה שאג מי לא יירא" )עמוס ג‪ ,‬ח( מובא בספרים‪' :‬אריה'‪-‬‬ ‫שירגיז אותו?!‬ ‫ראשי תיבות" אלול‪ ,‬ראש השנה‪ ,‬יום כיפור‪ ,‬הושענא רבא‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬מלך העולם‪ ,‬לא נתן לך רק חמשים אלף‬ ‫הימים האלה שואגים כאריה‪ ,‬כשרואים מה מונח על כך המאז־‬ ‫דולר‪ ,‬הוא נתן לך את כל החיים שלך‪ .‬הכל ממנו! הוא פותח לך‬ ‫נים‪ -‬הפחד נורא‪ ,‬מי לא יירא מפני הימים הנוראים הללו‪.‬‬ ‫את העינים בכל בוקר‪ ,‬הוא נותן לך את היכולת ללכת‪ ,‬לדבר‪ ,‬לש־‬ ‫שואל רבי חיים קניבסקי זצ"ל‪ :‬למה נאמר "אריה שאג" בלשון‬ ‫מעו‪ ,‬הכל ממנו‪ ,‬ובלעדיו אין לך כלום‪ ,‬ואיך אינך מתביש לפעול‬ ‫עבר‪ ,‬היה לו לומר 'אריה שואג'‪ -‬לשון הווה‪ ,‬שהרי האריה שואג‬ ‫בנגוד לרצונו"! איך אתה מעז למרוד בו ולהרגיז אותו?!‬ ‫בימים אלו מאימת הדין‪.‬‬ ‫אלא יש לומר‪ ,‬כי ה"אריה שאג" על כל מה שהתרחש בשנה‬ ‫שעברה‪ .‬שאגת האריה היא על מה שעבר עלינו בשנה החולפת‪.‬‬ ‫ה'פטנט' כנגד טענת המקטרגים‬ ‫כמה תהפוכות‪ ,‬כמה גזרות‪ ,‬כמה אסונות‪ ,‬ה' ירחם‪ ,‬וכשמביטים‬ ‫ביום ראש השנה ספרי חים וספרי מתים פתוחים לפני הקדוש‬ ‫לאחור ורואים מה עבר עלינו בשנה האחרונה‪ ,‬איך אפשר להשאר‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬ובו ביום יוצאת הגזרה ‪":‬מי יחיה ומי ימות‪ ...‬מי ישפל‬ ‫שוה נפש‪" -‬מי לא יירא"?!‬ ‫ומי ירום"‪.‬‬ ‫ההמבחן של ראש השנה הנוכחי שונה מכל השנים‪ .‬מישהו בא‬ ‫היטיב רבי אמנון ממגנצא להעביר את התחושות המלוות את‬ ‫לאחד ה'גדולים' ואמר‪" :‬התפללתי בראש השנה ולא התרגשתי"‪.‬‬ ‫היום הזה‪ ,‬בתפילת "ונתנה תוקף" שחבר‪:‬‬ ‫אמר לו אותו 'גדול'‪" :‬מי אמר שאתה צריך להתרגש? הקב"ה מת־‬ ‫"ומלכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין"‪...‬‬ ‫רגש‪ ,‬לא אתה"‪.‬‬ ‫אך טבעי היה‪ ,‬לו כל תפלותינו היו סובבות סביב בקשת חיים‪,‬‬ ‫אדם סבור שהוא צריך להתרגש‪ ,‬הוא מודד את מדת ההצלחה‬ ‫בריאות איתנה‪ ,‬פרנסה טובה‪...‬‬ ‫או אי‪ -‬ההצלחה לפי מדת ההתרגשות שלו‪ .‬אולם זה לא קנה‬ ‫והנה‪ :‬כלום! וליתר דיוק‪ :‬כמעט כלום‪.‬‬ ‫המדה הנכון‪ .‬המבחן האמיתי הוא ביכלתו של האדם לדבר עם‬ ‫חוץ מ"זכרנו לחיים" בתחילת התפילה‪ ,‬ו"בספר חיים" בסוף‬ ‫הקב"ה בהכנעה ובלב שבור‪ ,‬מתוך חרטה עמוקה על המעשים‬ ‫התפילה ‪ -‬איננו מבקשים שום בקשות אישיות בכל התפלה‪.‬‬ ‫הלא‪ -‬רצויים שנעשו במהלך השנה‪ .‬זה המבחן האמיתי‪ ,‬ובזה נמ־‬ ‫מיד לאחר שלוש הברכות הראשונות‪ ,‬כשמתחילות הבקשות‪ ,‬אנו‬ ‫דדת הצלחה‪.‬‬ ‫מבקשים רק על כבוד שמים‪" :‬ובכן תן פחדך ה' אלקינו על כל‬ ‫רבי יצק פנחס גולדווסר שליט"א אמר‪ :‬תפלה אחת לא הת־‬ ‫מעשיך‪ ...‬וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים‪ ,‬ויעשו‬ ‫קבלה בשנה שעברה‪" :‬אבינו מלכנו מנע מגפה מנחלתך"‪ .‬אבל‬ ‫כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם"‪.‬‬ ‫תפלה אחרת התקבלה בותר‪" :‬וידע כל פעול כי אתה פעלתו‪,‬‬ ‫הדבר טעון באור‪ :‬מדוע איננו מתחננים על נפשו? הן גורלה של‬ ‫ויבין כל יצור כי אתה יצרתו‪ ,‬ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלו־‬ ‫כל השנה הבאה מוטל על כף המאזנים ‪ -‬מדעו איננו מבקשים‬ ‫קי ישראל מלך"‪ .‬כל העולם ראה בחוש מיהו בעל הבירה‪ ,‬כולם‬ ‫על כך כלום?‬ ‫ראו שהקב"ה פועל ועושה את כל המעשים‪.‬‬ ‫הרמח"ל גילה לנו את הסוד‪ :‬הקדוש ברוך הוא הוא 'עורך הדין'‬ ‫כל החכמים בעיני עצמם מגששים כסומא בארובה‪ ,‬אינם יוד־‬ ‫הטוב ביותר בעולם ‪" -‬לקל עורך דין"‪ ,‬ועורך הדין הזה למד אותנו‬ ‫עים מאומה‪" .‬להפנות אליך כל רשעי ארץ"‪ ,‬אפילו הרשעים מכי־‬ ‫את ה"פטנט"‪ :‬אם רוצים אתם לצאת זכאים בדין‪ ,‬אם חפצים אתם‬ ‫רים בזה‪ .‬וכל זה מכח התפלה שהתפללנו בשנה שעברה‪" :‬וידע‬ ‫בשנה טובה ומתוקה ‪ -‬תתפללו עלי‪ ,‬ולא על עצמכם!‬ ‫כל פעול כי אתה פעלתו"‪.‬‬ ‫אם תתפללו עלי ‪ -‬יהיה לי מה להשיב כנד כל המקטרגים‪,‬‬ ‫)הגר"פ גולדווסר שליט"א(‬ ‫הבאים לקטרג ביום הדין‪.‬‬ ‫אם תתפללו על עצמכם‪ ,‬ותבטיחו כל מיני הבטחות בתמורה‬ ‫ראש השנה‪ -‬מתנה לישראל‬ ‫‪ -‬יכולים המקטרגים לומר‪' :‬גם לפני שנה הם הבטיחו‪ ...‬גם לפני‬ ‫בראש השנה כל אחד מתפלל מעמק לבו‪ ,‬אבל צריכים לדעת‬ ‫שנתים ושלש‪ ...‬אנחנו מכירם כבר את ההבטחות שלהם ועד כמה‬ ‫הן באמת שוות'‪...‬‬ ‫‪44‬‬ ‫עמוד תשכ(‪.‬‬ ‫על מה להתפלל‪ .‬עקר השאיפה הוא שנדע איך לחיות‪ ,‬שיהיה לנו‬ ‫כיוצא בזה הוא ב'מדרש פנחס' )שער ז' אות יח( בשם הרה"ק‬ ‫סיפוק ממה שאנו עושים‪ ,‬שנהנה מהרוחניות ונשמח במצוות‪.‬‬ ‫רבי פנחס מקאריץ זי"ע‪ .‬וזל"ק "שוטים רעדין זיך איין ]מתפתים‬ ‫ראש השנה הוא כמו מעלית‪ ,‬והקבלה היא לחיצה על הכפתור‪.‬‬ ‫לחשוב[ צווחין ככלבים הב הב‪ ,‬ואין מתפללים שבר"ה ויו"כ על‬ ‫באמצעות אותה לחיצה על כפתור נתן להגיע עד קומה מאה‬ ‫פרנסה‪ ,‬דאס האבין זיי ניט‪ ,‬אום דאס בעטין זייא ניט" ]שאין להם‬ ‫ועשרים‪ ,‬אבל צריכים ללחוץ על הכפתור‪ .‬אם אדם יכנס למע־‬ ‫מדרגה זו שלא לבקש על הפרנסה‪ ,‬וכיון שאינם מבקשים אינם‬ ‫לית ולא ילחץ על הכפתור‪ -‬יהיה חושך‪ .‬המעלית תשאר תקועה‬ ‫זוכים לפרנסה‪ ,‬ונמצא קרח מכאן ומכאן[‪ .‬ואכן מקובל בשם אחד‬ ‫במקומה‪ .‬והאדם יצעק מרב פחד‪ .‬כל שעליו לעשות הוא ללחוץ‬ ‫מאדמו"רי בית קארלין זי"ע‪ ,‬הורה לומר פרשת המן בכל עשרת‬ ‫לחיצה קלה‪ ,‬ואז יעלה במהירות שלא חלם עליה!‬ ‫ימי תשובה‪.‬‬ ‫אומרת התורה )דברים כט‪ ,‬ט(‪" :‬אתם נצבים היום כולכם לפני‬ ‫מספרים שפעם באה קבוצת חסידים להסתופף בצל קדשו של‬ ‫ה' אלוקיכם"‪ .‬ידועים דביר הזהר הקדוש )במדבר רלא ע"א(‪ ,‬שכל‬ ‫הרה"ק רבי אשר מסטולין זי"ע‪ ,‬אך שהוא שם רק בשעת התפילה‬ ‫מקום שנאמר "היום"‪ -‬זהו ראש השנה‪ ,‬כמובא באיוב )א‪ ,‬ו( "ויהי‬ ‫ואילו את הסעודות אכלו במקום אחר‪ .‬משהבחין בכך הרה"ק‬ ‫היופ ויבאו בני האלוהים להתיצב על ה'"‪ ,‬ואומר רש"י‪" :‬אותו יום‬ ‫מסטולין נענה ואמר בדרך צחות "חסידים אלו מתפללים כאן‬ ‫היה ראש השנה"‪.‬‬ ‫על הפרנסה‪ -‬ואילו אכילתם במקום אחר הוא‪ ."...‬עמד שם הח־‬ ‫אומר מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל‪ ,‬כי במלים אלו טמונה תוכחה‬ ‫סיד רבי נתנאל רדזינר ז"ל ]זקינו של החסיד רבי נתנאל רדזינר‬ ‫גדולה לכלל ישראל‪" :‬אתם נצבים היום"‪ -‬בראש השנה‪" -‬לפני‬ ‫ז"ל מבני‪ -‬ברק‪ ,‬שהקים את בית המדרש לתורה ולחסידות "אש‬ ‫ה'"‪ .‬למה אתם "נצבים היום" בואתו מקום‪ ,‬למה נשארתם באותה‬ ‫קודש"‪ .‬וזכותו קיימת לעד[ והרהר לנפשו‪ ,‬הלא איתא בזוה"ק‬ ‫מדרגה כבשנה שעברה? למה לא השתניתם‪ ,‬למה לא השתפר־‬ ‫שאין להתפלל על הפרנסה בראש השנה‪ .‬ומאי א"כ קאמר להו‬ ‫תם?!‬ ‫רבינו שהם מתפללים כאן על הפרנסה‪ ,‬ויהי כאשר עבד החסיד‬ ‫בענינים חמריים וגשמיים האדם אינה נשאר על מקומו‪ .‬תמיד‬ ‫לפני הרה"ק מסטולין להתברך בברכת שנה טובה‪ ,‬עצר אותו‬ ‫הוא ואף להתקדם ולהשתדרג‪ .‬הוא קונה דירה יותר‪ ,‬מחליף את‬ ‫הרבי ואמר לו "מה שאסור להתפלל על הפרנסה היינו רק לאדם‬ ‫הרכב לחדיש יותר‪ .‬ועל כך באה התוכחה לאדם‪ :‬למה זה קים‬ ‫שיש לו פרנסה ומבקש עוד‪ ,‬אבל מי שאין לו פרנסה כלל מותר‬ ‫אצלך רק לגבי ענינים חומריים‪ ,‬ולא בעולמך הרוחני? למה בע־‬ ‫לו להתפלל על כך בראש השנה‪ ,"...‬ותפס בזה את מחשבתו שה־‬ ‫בודת ה' מספיק לך להשאר תקוע במצבך‪ ,‬ואינך שואף ופועל‬ ‫רהר עליו בעת מעשה‪ ,‬והוסיף שבזה מדויק היטב לשון הזוה"ק‬ ‫להעפיל למדרגה גבוהה יותר?‬ ‫"צווחין ככלבים הב הב" ולא אמר פעם אחת "הב"‪ ,‬והיינו מפני‬ ‫בסדר הסמנים בראש השנה לוקחים ראש של כבש‪ ,‬של בהמה‬ ‫דקאי על אלו שיש להם ומבקשים להוסיף עוד על מה שכבר‬ ‫או של דג‪ ,‬ואומרים‪" :‬שנהיה לראש ולא לזנב"‪ .‬מה פשר הברכה‬ ‫ניתן להם‪ .‬אולם כל בר דעת המבין שבראש השנה אין לו כלום‬ ‫הזו? וכי משום שראש השנה היום‪ ,‬לכן מבקשים להיות ל'ראש'‬ ‫ממה שהיה לו בשנה שעברה‪ ,‬הרי הוא כאותו איש שאין לו כלום‪,‬‬ ‫ולא ל'זנב'? וכיצד נראה מי שנהיה ל'זנב'?‬ ‫ולו מותר לבקש "הב לן מזוני"‪.‬‬ ‫אומר הרב אלישיב‪ :‬יש אנשים שבאים לראש השנה‪ ,‬כשהשנה‬ ‫)באר החיים(‬ ‫האחרונה שלהם נראית כמו הזנב של קודמתה‪ .‬לכן מבקשים‪:‬‬ ‫"שנהיה לראש ולא לזנב"‪ ,‬במקום להזדנב אחרי השנה הקודמת‪,‬‬ ‫בראש השנה מותר לסמוך על הנס‬ ‫יהי רצון שנצליח להיות לראש‪ ,‬להתחיל דרך חדשה‪ ,‬שהשנה‬ ‫הזאת תהיה התחלה חדשה‪ ,‬שהשנה הזאת תהיה התחלה חדשה‪,‬‬ ‫כתוב בטור )הלכות ראש השנה סימן תקפא( שנוהגים שמכ־‬ ‫עם רוממות אחרת‪ .‬שנה שהיא ראש לשנה הקודמת ולא זנב‬ ‫בסי ומסתפרים בערב ראש השנה‪ ,‬ולובשים בגדים לבנים‪ ,‬וזאת‬ ‫עלוב שלה‪.‬‬ ‫כדי להראות שאנו בטוחים שהקב"ה יעשה לנו נס‪ ,‬ונצא זכאים‬ ‫)שש באמרתך(‬ ‫בדין‪.‬‬ ‫כתוב כאן שכדי לעבור את הדין בשלום‪ -‬צריך נס!‬ ‫אדם לא יכול לומר לעצמו‪ :‬מה נס? למה נס? בסך הכל אני‬ ‫התפילה על הפרנסה בראש השנה‬ ‫בסדר‪ ..‬אני יהודי כשר‪ ,‬שרב הזמן עושה מצוות‪ ...‬הטור מלמדנו‬ ‫ויש שמפתה אותם היצר למנוע להתפלל באופן אחר‪ ,‬שמזכיר‬ ‫שצריך נס!‬ ‫להם את דברי הזוה"ק )תיקוני זוהר כב‪" (.‬צווחין ככלבין הב הב"‪,‬‬ ‫מעתה נשאלת השאלה‪ :‬הרי כתבו ש"אין סומכים על הנס"?‬ ‫שהזוה"ק מגנה את אלו שמבקשים בימים נוראים עבור פרנס־‬ ‫מה הפשט‪ ,‬אפוא‪ ,‬שאנו בטוחים שהקב"ה יעשה לנו נס?‬ ‫תם בלבד‪ ,‬ואין הרוחניות נגד עיניהם כלל‪ ,‬ואז מתעטף השטן זה‬ ‫שמעתי תשובה בשם ר' גדליה איזמן זצ"ל‪ ,‬שהתרגשתי ממנה‬ ‫היצה"ר באצטלא דרבנן ומכנעו שאף אסור לבקש על הגשמיות‬ ‫מאוד‪ :‬יום ראש השנה הוא יום של נסים! שרה‪ -‬שלא היה בית‬ ‫בימים אלו‪ .‬ואף טענה זו אין בה ממש‪ ,‬וכי שהובא ב'בעל שם‬ ‫ולד‪ -‬אין לה שום אפשרות ללדת בדרך הטבע‪ -‬נפקדה‪ .‬גם רחל‬ ‫טוב' עה"ת )ליקוטים לר"ה ויו"כ אות כד( ששנה אחת אמר מרן‬ ‫וחנה נפקדו בראש השנה‪ ,‬יוסף‪ -‬שעל פי דרך הטבע היה צריך‬ ‫הבעש"ט הק' זי"ע קודם התקיעות‪ ,‬שדברי הזוה"ק לא נאמר על‬ ‫להנמק בבית האסורים‪ ,‬אף אחד לא זוכר אותו‪ -‬השתחרר ממנו‬ ‫זמנינו שחוסר הפרנסה מפריע לאדם לעבוד את בוראו בישוב‬ ‫ביום ראש השנה‪.‬‬ ‫הדעת‪ ,‬וכיון שכן לית לן בה ואף חובה להתפלל על הפרנסה‪.‬‬ ‫יום ראש השנה הוא‪ ,‬אפוא‪ ,‬יום שקורים בו נסים‪ .‬ביום שכזה‪-‬‬ ‫ואדרבה הן הן עיקר התפילות‪ ,‬וכפי שאמר הרה"ק רבי שמואל‬ ‫אפשר לסמוך על הנס!‬ ‫מליובאוויטש זי"ע‪ ,‬כי "האנחה והבכיה על המצב הגשמי בראש‬ ‫כשקראתי את התשובה התרגשתי מאד‪ ,‬חשבתי‪ :‬אומרים לבן‬ ‫השנה‪ ,‬הוא תשובה עילאה )הובא ב'ליקוטי דיבורים' חלק ד'‬ ‫‪45‬‬ ‫אליך כ רשעי ארץ‪ .,‬אנחנו מתפללים גם על הרשעים‪ ,‬ומבקשים‬ ‫אדם‪ :‬תחזור בתשובה! תעשה משהו! והוא אומר‪ :‬אין לי סיכוי!‬ ‫שישובו בתשובה‪ .‬כן‪ ,‬גם על רשעים גמורים‪ ,‬שהסבו לצבור החרד‬ ‫כבר שלושים שנה אני מנסה להשתנות בדבר זה‪ ,‬או אחר‪ ,‬ואני אל‬ ‫לדבר השם הרבה מאוד צרות אנו מתפללים שישובו‪.‬‬ ‫מצליח‪ ..‬אומרים לו‪ :‬דע לך יום ראש השנה הוא יום של נס! אתה‬ ‫תאמרו‪ ,‬אולי נתפלל שימח שמם? אך לא‪ .‬בנוסח התפילה‬ ‫יכול לבקש גם על נסים‪ .‬גם על מה שנראה לך בלתי אפשרי‪ .‬אתה‬ ‫כתוב "להפנות אליך כל רשעי ארץ"‪ -‬אנו מתפללים שהם יחזרו‬ ‫יכול לבקש גם על נסים ולהיות בטוח שיעשו לך נסים‪.‬‬ ‫בתשובה‪.‬‬ ‫זוהי מעלתו הגדולה של יום ראש השנה! כמה שאפשר לזכות‬ ‫תשאלו‪ ,‬מצאתם על מי להתפלל‪ ...‬יש כל כך הרבה אנשים שיש‬ ‫בו!‬ ‫להתפלל עליהם לפניהם‪ ...‬אך האמת היא שמי שמוכן להתפלל‬ ‫על כל בני בשר ומסכים לסבול את האנשים הגרועים ביותר‪ ,‬יזכה‬ ‫כוחו של יום הדין‬ ‫שהקב"ה ירחם עליו‪.‬‬ ‫"ועקדת יצחק היום לזרעו ברחמים תזכור"‬ ‫זהו כחו של יום הדין!‬ ‫האר"י ז"ל כותב‪ ,‬שראש השנה הוא כנגד יצחק אבינו‪ .‬מזכירים‬ ‫בכוחנו להתפלל על רשעים‪ -‬ועל ידי כל לזכות לרחמים‪ .‬בכו־‬ ‫בו את עקדת יצחק‪ ,‬ומבקשים "ועקדת יצחק היום לזרעו ברחמים‬ ‫חנו להתגבר על מדותינו‪ -‬ובזכות זאת לזכות שהקב"ה יעביר על‬ ‫תזכר"‪.‬‬ ‫מדותיו‪ ,‬וירחם עלינו בחותמו אותנו לשנה טובה ומתוקה!‬ ‫מדוע מוזכר רק יצחק? מה עם אברהם בעל החסד או יעקב‬ ‫מהו עיקר העבודה בראש השנה?‬ ‫עמוד התורה? מדוע בחרו רק את יצחק שהוא מדת הדין? וכי‬ ‫ראש השנה‪ ,‬שהוא יום הדין‪ ,‬היה אמור להיות יום התשובה הג־‬ ‫מישהו מחפש דין ביום של דין?‬ ‫דול ביותר מבין כל הימים הנוראים‪ .‬אך למרבה הפלא‪ ,‬אין זה כך‪.‬‬ ‫אלא מתרץ האר"י תרוץ נפלא‪:‬‬ ‫עיקר העבודה בראש השנה היא המלכת ה'‪ ,‬ואין בתפלות היום‬ ‫ביצחק מזכרת אהבה מיוחדת‪" :‬ויאהב יצחק את עשה" )ברא־‬ ‫אזכור של עקרי התשובה‪ ,‬הלא הם‪ :‬ודוי‪ ,‬עזיבת החטא וקבלה‬ ‫שית כה‪ ,‬כח(‪ .‬ולכאורה קשה‪ ,‬יצחק מסמל את מדת הדין‪ .‬אדם‬ ‫לעתיד!‬ ‫שפועל על פי דין לכאורה אינו מותר‪ .‬הוא מחמיר עד הסוף‪ ,‬הוא‬ ‫והקשה רבי שלמה וולבה זצ"ל‪ :‬איך יתכן דבר כזה? היעלה על‬ ‫נוקט בגישה של יראה ודקדוק הדין‪ .‬מה מקום האהבה שאהב את‬ ‫הדעת שביום הדין אדם רק ממליך את השם מבלי לחזור בת־‬ ‫עשו? איך יתכן שנקט בגישה כזו כלפיו?‬ ‫שובה?‬ ‫התשובה לכך מצויה בדברי הגמרא )שבת פט ע"ב(‪ ,‬שלעתיד‬ ‫והוא מתרץ בשם הירושלמי‪ ,‬שביום ראש השנה הקב"ה אינו‬ ‫לבוא יאמר הקב"ה לאברהם 'בניך חטאו'‪ ,‬ותשובתו תהיה‪' :‬ימחו‬ ‫בודק אותנו על מעשינו בעבר‪ .‬הבדיקה היא לראות למה אנו‬ ‫על קדשת שמך'‪.‬‬ ‫שייכים ומה אנו רוצים‪ .‬האם אנו שואפים למצב של "מלוך על כל‬ ‫יאמר ליעקב‪ ,‬ותשובתו תהיה‪' :‬ימחו על קדושת שמך'‪ .‬יאמר‬ ‫העולם כלו בכבודך"‪ ,‬או שאנו מעדיפים להשאר על גבי משאית‬ ‫ליצחק 'בניך חטאו'‪ ,‬ומיד יאמר לו "רבונו של עולם‪ ,‬בני ולא בניך?‬ ‫הזבל של העולם‪...‬‬ ‫בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם 'בני בכור' עכ־‬ ‫שיא השיאים של יום ראש השנה הוא רגע תקיעת השופר‪.‬‬ ‫שיו 'בני ולא בניך'? ועוד‪ ,‬כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם? שב־‬ ‫לאחר הרגע הזה בודקים את האדם‪ -‬לאן הגעת ברגע הזה? האם‬ ‫עים שנה?‪ "...‬הוא ממשיך ומפרט כמה יש להפחית מסך שבעים‬ ‫אתה רוצה כעת "מלך" ומתפלל שיפנו אל הקב"ה כל רשעי ארץ‪,‬‬ ‫השנה‪ ,‬ולבסוף מבקש‪ :‬חצי עלי וחצי עליך‪.‬‬ ‫ושלא יהיה רשע בעולם‪ ,‬ושואף לגדול ולדעת את כל התורה כלה‪,‬‬ ‫מדוע רק יצחק יכול לומר זאת? משום שהוא היה היחיד‪ ,‬שלמ־‬ ‫בבלי וירושלמי‪ ,‬או שאתה רוצה להשאר קטן‪ ,‬ללמד שעור אחד‪,‬‬ ‫רות היותו במדת הדין‪ ,‬הוא סבל את בנו הרשע עשו‪ ,‬ולא רק סבל‬ ‫ואחר כך לרדת למטבח לאכל משהו‪...‬‬ ‫אותו‪ -‬אלא גם התפלל עליו ורצה לברך אותו!‬ ‫יש כאלו שאינם מסוגלים להתנתק מן העולם הזה ולעצור בעד‬ ‫רק הוא מבטא את היכולת של מדת הדין לסבול חטא‪ ,‬ובזכות‬ ‫תאוותיהם‪ .‬הם נשארים תמיד אנשים קטנים הקשורים לתפוח‬ ‫זאת הוא יכול לבקש מהקב"ה‪ ,‬שגם כאשר בניו חוטאים ועוברים‬ ‫אדמה שלהם‪ ,‬ואינם מסוגלים בלעדיו‪ ...‬הם אינם קולטים שהם‬ ‫עברות‪ ,‬הוא ירחם עליהם‪.‬‬ ‫בני מלך‪ ,‬ויש להם נשמה מרוממת החצובה תחת כסא הכבוד‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬שכל הכח של התפילה ביום ראש השנה שהוא יום דין‪,‬‬ ‫המשל המפורסם אודות השועל מוכר לכולם‪ .‬שועל התאוה‬ ‫שאוב מיצחק אבינו‪ .‬מדת הדין שלו‪ ,‬ועם זאת ההתגברות שה־‬ ‫להכנס לכרם ענבים‪ ,‬אך גילה חור זעיר‪ ,‬ולא הצליח לעבר דרכו‪.‬‬ ‫תגבר על עצמו‪ ,‬הם טבעו את היכולת הזו להפך את טבעה של‬ ‫מה עשה? צם במשך שלושה ימים‪ ,‬נכנס פנימה‪ ,‬והחל לאכול‬ ‫מדת הדין!‬ ‫ולאכל להנאתו‪ .‬כשסיים גילה כי השמין וכעת אינו מסגל לצאת‪.‬‬ ‫זוהי הסבה לכך שעקדת יצחק מיוחסת לו‪ ,‬ולא לאברהם שעקד‬ ‫לא נותרה לו ברירה‪ ,‬הוא צם שלושה ימים נוספים‪ ,‬וכך יצא‪ .‬עמד‬ ‫אותו‪ .‬יצחק כולו דין‪ .‬מן הראוי היה שיעמד מול אביו ויבדוק מה‬ ‫וצעק‪ :‬כרם‪ ,‬כרם‪ ,‬רעב נכנסתי ורעב יצאתי!‪...‬‬ ‫מותר לו לעשות לו‪ ,‬ומה אסור‪ ..‬אך למרות זאת הוא מוסר את‬ ‫אמר על כך רבי חיים שמואלביץ זצ"ל במתק לשונו‪ :‬אל תצעק‬ ‫עצמו לאבא שלו‪...‬‬ ‫'כרם‪ ,‬כרם'‪ ,‬תצעק 'שועל‪ ,‬שועל'‪ .‬כמה שוטה אתה‪ ,‬שועל‪ .‬כבר‬ ‫הוא אינו מנסה לומר לו‪ :‬אבא‪ ,‬אולי לא הבנת בדיוק? אולי זו‬ ‫צמת ונכנסת לכרם‪ -‬תחשב על ההמשך‪ .‬אל תאכל מיד! תפוס‬ ‫טעות בהלכה? הוא מוסר את כל כלו ומתגבר על טבע מדת הדין‬ ‫לך ענבים‪ ,‬זרוק אותם מחוץ לגדר‪ ,‬ותצא כשאתה עוד רזה‪ ..‬אם‬ ‫שלו! הוא מכניע את עצמו לפני אביו‪ ,‬על אף שהוא לא זה ששמע‬ ‫תתאפק קצת‪ ,‬תקבל את כל האוכל ללא שתאלץ להתענות ולה־‬ ‫את צווי ה'‪ ,‬אלא רק אביו! הוא מכבד את אביו‪ ,‬ואומר‪ :‬איני שואל‬ ‫תיסר‪.‬‬ ‫שאלות‪ ,‬אני מתגבר על טבעי‪ ,‬ועושה מה שהורו לי לעשות‪.‬‬ ‫האיפוק מרומם את האדם‪ .‬הוא הופך אותו מבהמה שאינה‬ ‫מכח מדתו של יצחק אנו מתפללים בראש השנה "להפנות‬ ‫‪46‬‬ ‫יכולה לשלט בעצמה‪ -‬לאדם בעל נשמה טהורה המכוונת את‬ ‫שאלות מענינות בהלכה‬ ‫כל צעדיו‪.‬‬ ‫)בענינים שונים‪ ,‬מבית הגר"ח קנייבסקי(‬ ‫ראש השנה‪ ,‬היום הראשון לעשרת ימי תשובה‪ ,‬בא לכוון אות־‬ ‫נו אל הרוממות הזו‪ .‬באותו יום אנו נקראים להתרומם‪ ,‬לחטוף‬ ‫ש‪ .‬הראוני שהגאון הגדול ר' יצחק זילברשטיין שליט"א‬ ‫יראת שמים‪ ,‬מצוות וזכויות‪ ,‬ולטעת בלבנו שאיפות מרוממות‬ ‫בספרו עלינו לשבח פרשת פנחס עמוד תצו' מביא במע־‬ ‫למלכות ה'‪.‬‬ ‫לת הענין להתברך איש מרעהו בליל ראש השנה בברכת‬ ‫אמירת 'אמן יהא שמיה רבא' היא הזדמנות להביע את רצוננו‬ ‫לשנה טובה‪ ,‬שבספר אוסרי לגפן כתב דברים שגילה לו‬ ‫הפנימי והאמיתי במלכות ה'‪ .‬הזוהר הקדוש אומר‪ ,‬שיש לומר‬ ‫מגיד אחד‪ ,‬ובין היתר הוא כותב "כה דיבר‪ ,‬לא טוב עשית‬ ‫זאת בזעזוע‪ ,‬מתוך רצון עז ששמו הגדול של ה' יהיה מברך‪ ,‬שכו־‬ ‫שהארכת מאוד בתפילת מעריב בעמידה‪ ,‬ולא בירכך איש‬ ‫לם יכירו בכך‪ ,‬ושלא יהיה אפילו רשע אחד שלא ידע שהק אחד‬ ‫בברכת השנים )לשנה טובה תכתב ותחתם לאלתר לחיים‬ ‫ושמו אחד‪ .‬מי שזועק זאת בכל לבו ונפשו‪ ,‬אומר הזוהר‪ ,‬מבשר‬ ‫טובים(‪ ,‬כי ברכה בראש השנה מועילה לרעים ולטובים‬ ‫שתפילתו מתקבלת!‬ ‫ובלילה הראשון דוקא‪ ,‬כי מה שכתוב למען ירבו ימיכם‬ ‫)שש באמרתך(‬ ‫היא ברכה ללילה הזה"‪ .‬ולכן מסיק הגאון הרב זילבר־‬ ‫שטיין שליט"א שראוי לקצר בשמו"ע בליל ראש השנה‬ ‫בזכות המלכת ה' בעולם‪ -‬נסלחים עוונותינו‬ ‫באופן שלא יפסיד להתברך מפי הציבור בברכת לשנה‬ ‫טובה‪ ,‬ולא יאריך עד שלא יהא מי שיברכהו‪.‬‬ ‫ראש השנה בפתח‪ .‬שואל האדם את עצמו‪ :‬איך אבוא אל‬ ‫ילמדנו רבינו שליט"א אורחות חיים‪ ,‬האם צריך לנהוג‬ ‫המלך בלבוש שק?! הרי אני מגואל בחטאים ובעוונות‪ ,‬אני לבוש‬ ‫כן הלכה למעשה‪ ,‬או שיכול כל אחד להתפלל כרצונו גם‬ ‫בגדים צואים‪ ,‬ואיך אתייצב לפני מלכות של עולם?! איך ארהיב‬ ‫באופן שכבר גמרו להתפלל‪.‬‬ ‫עז בנפשי להתפלל על עצמי? איך אבוא להתפלל על רוממות‬ ‫ת‪ .‬דבריו נכונים‪.‬‬ ‫מלכות ה' בעולם?‬ ‫המחשבות הללו עלולות להמיט על האדם ייאוש וחסר תקוה‪.‬‬ ‫ש‪ .‬כיצד באופן שנשארו שנים או שלשה אנשים‪,‬‬ ‫אך יש עצה נפלאה שיכולה להפיח בנו רוח של עידוד ותקווה‪.‬‬ ‫שמהם יכול להתברך‪ ,‬או באופן שודאי ימצא ברחוב או‬ ‫כשקיסר אוסטריה היה נוסע בדרכים בכרכרתו המלכותית‪.‬‬ ‫בביתו כמה אנשים שכן יברכוהו בברכת לשנה טובה‪,‬‬ ‫בכל פרשת דרכים היה עומד חייל אוסטרי‪ ,‬מניף בידו גדל של‬ ‫האם באופן זה יוכל להאריך בשמו"ע‪ ,‬ולומר שכל דברי‬ ‫הממלכה ומכוון לקיסר את הדרך‪ .‬באחד הימים קיפחה השמש‬ ‫המגיד כפי שכתב בספר אוסרי לגפן מדובר‪ ,‬שאין שום‬ ‫על ראשו של אחד החילים שניצב בעמדתו‪ .‬בסמוך למקום זרם‬ ‫אדם שיברכהו‪.‬‬ ‫נהר‪ ,‬אמר החייל‪ :‬עד שהמלך יבוא‪ ,‬אטבול במי הנהר הצוננים‪.‬‬ ‫ת‪ .‬יותר טוב לא להאריך מדאי ולהתברך מהרבה אנ־‬ ‫החייל פשט את בגדיו‪ ,‬קפץ למים והשתכשך להנאתו במימי‬ ‫שים‪.‬‬ ‫הנהר‪ .‬פתאום הוא שמע את קול שקשוק גלגלי המרכבה של‬ ‫)מתוך קובץ עזרת אליעזר לר' אליעזר קרביץ שליט"א‪,‬‬ ‫הקיסר‪ .‬התלבט החייל‪ :‬מה עלי לעשות ברגע זה? אם אמהר‬ ‫שו"ת ממרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זצוק"ל(‬ ‫לצאת מן המים והתייצב על משמרתי‪ ,‬לא אספיק ללבוש את‬ ‫בגדי‪ ,‬ואין זה נאה להניף את דגל הממלכה כשאני מערטל מב־‬ ‫גדי‪ .‬מאידך‪ ,‬אם אחזור למשמרתי רק לאחר שאלבש את בגדי‪,‬‬ ‫לא אספיק להניף את הדגל לכבוד הקיסר‪ ,‬ויש בזה משום בזוי‬ ‫ובד בבד הורה להעניק לו אות הוקרה! אמר הקיסר‪ :‬חיל שמוכן‬ ‫כבוד המלכות‪.‬‬ ‫להיענש‪ ,‬ובלבד שכבוד הקיסר ישמר‪ -‬ראוי למחילה על מעשיו‬ ‫חכך החיל בדעתו‪ ,‬עד שהחליט לשוב אל עמדתו כמות שהוא‪,‬‬ ‫וראוי להוקרה על נאמנותו!‬ ‫העיקר שיספיק לפגוש בקיסר ולהניף את הדגל לכבודו‪ .‬חשב‬ ‫האדם מגיע לראש השנה כשהוא לבוש בגדים צואים‪ .‬הוא‬ ‫בליבו‪ :‬אני מוכן לקבל את ענשי על המעשה שעשיתי‪ ,‬שעזבתי‬ ‫ידוע שהוא לא נהג כשורה‪ ,‬ומוכן לשאת את ענשו‪ ,‬אך כל מעיניו‬ ‫את משמרתי כדי להשתכשך במי הנהר‪ ,‬והוספתי חטא על פשע‪,‬‬ ‫נתונים לדבר אחד ויחיד‪ -‬לכבוד מלכות שמים! הוא רוצה להניף‬ ‫כשמיהרתי להתייצב על משמרתי בלא לבוש ראוי לגופי‪ .‬הכל‬ ‫את הדגל ולקרא בקול רם‪" :‬מלך על כל העולם כלו בכבודך"!‬ ‫שווה לי‪ ,‬ובלבד שאזכה להניף את הדגל לכבוד הקיסר‪.‬‬ ‫כשרואה הקב"ה עד כמה חשוב לנו כבוד מלכות שמים‪ ,‬ועד‬ ‫כרכרתו של הקיסר הגיעה סמוך לעמדתו של החיל‪ ,‬ראה הקי־‬ ‫כמה אנו משתוקקים לרומם ולהאדיר כבוד מלכותו יתברך בעו־‬ ‫סר את החיל המערטל מחזיק בידו את הדגל ומנוף בו לכבוד‬ ‫לם‪ -‬הוא מתמלא קורת רוח וסולח לנו על עוונותינו‪.‬‬ ‫הקיסר‪ .‬עצר הקיסר את מרכבתו וחקר את החיל לפשר מעשהו‪.‬‬ ‫ספר החיל את הדברים כהווייתם‪ .‬הוא התודה בפני הקיסר‬ ‫כח הקבלה‪ -‬לזכות בדין‬ ‫על נטישת משמרתו כדי להשתכשך במי הנהר‪ ,‬והוסיף וספר‬ ‫כל קבלה להתחזק‪ ,‬לשמר ולעשות‪ ,‬היא טובה ומועילה‪ .‬אבל‬ ‫לו על התלבטותו כיצד לנהג כששמע את קול שקשוק מרכבתו‬ ‫ישנן קבלות שיש להן כח מיוחד‪ .‬וזו עצה טובה נוספת לזכות‬ ‫של הקיסר‪ .‬לבסוף פר על החלטתו למהר ולשוב אל עמדתו כדי‬ ‫בדין‪:‬‬ ‫לנופף בדגל לכבוד הקיסר‪ ,‬על אף שידע כי הוא עלול להיענש‬ ‫הנה‪ ,‬שלושה עשר הלולים ישנם בפרק ק"נ בתהילים‪ .‬כשנמנה‬ ‫על כך‪.‬‬ ‫את המלים ששרשן ה‪.‬ל‪.‬ל‪ ,.‬החל מהמלים "הללויה‪ ,‬הללו א‪-‬ל‬ ‫נהנה הקיסר מנאמנותו של החיל‪ ,‬והחליט למחול לו על חטאו‪,‬‬ ‫‪47‬‬ ‫אוהב את היהודים אהבת נפש"‪.‬‬ ‫בקדש" שפותחות את הפרק ועד למילים‪" :‬כל הנשמה תהלל יה‬ ‫אחרי שהות קטנה‪ ,‬פנה הנשיא הגוי אל רבי משה וולפסון‪ ,‬ואמר‬ ‫הללויה"‪ ,‬החותמות את הפרק‪ ,‬נמצא‪ ,‬כאמור‪ ,‬י"ג הלולים‪.‬‬ ‫לו‪" :‬דע לך שבעניני כספים של החברה שלי אני עקשן וקשוח‪ .‬לא‬ ‫והנה‪ ,‬אנו אומרים שם‪" :‬הללוהו בתוף ומחול"‪ ,‬כלומר אנו רוק־‬ ‫פעם כשהגענו לחתימה‪ ,‬פרשתי מהעסקה מפני שהיא לא הייתה‬ ‫דים לכבוד השי"ת‪" ,‬כל עצמותי תאמרנה"‪ ,‬אנו גם מנגנים בכלים‬ ‫מאה אחוז לטעמי‪ .‬אבל הפעם‪ ,‬מכיוון שיש לי סימפטיה ליהודים‪,‬‬ ‫רבים‪ -‬בנבל וכנרו‪ ,‬במינים רבים ובעוגב‪ ,‬ולבסוף אנו אומרים‪:‬‬ ‫אני סוגר אתך את העסקה הזאת בכל מקרה‪ ,‬גם אם יהיו פרטים‬ ‫"הללוהו בצלצלי שמע הללוהו בצלצלי תרועה"‪ ,‬מה הם "צלצלי"?‬ ‫שאינם נוחים לי"‪.‬‬ ‫מצלתיים‪ .‬אם כן הבטוי "צלצלי תרועה" מובן‪ ,‬הכוונה היא לקול‬ ‫מדהים! המתוך חשש שהכפה תמוטט את העסקה שהוא‬ ‫תרועה היוצא ממצלתיים‪ ,‬ומה הם "צלצלי שמע"?‬ ‫כה טרח למען קיומה‪ ,‬ולבסוף מתברר שהיא זו שהבטיחה את‬ ‫אמר על כך רבי שמעלקא מנקלשבורג זצ"ל‪" ,‬בצלצלי שמע"‬ ‫קיומה‪ .‬ללא כיפה‪ ,‬לא היה הנשיא יודע שרבי משה וולפסון יהודי‪.‬‬ ‫פרושו שאדם שומע ומקבל מה שהשי"ת אומר‪ .‬זהו ההלל הגדול‬ ‫הסימפטיה שלו לא היתה מתעוררת‪ ,‬ומי יודע אם היתה העסקה‬ ‫ביותר‪ -‬גדול מתוף וכנור‪ ,‬גדול ממחולות ורקודים‪ .‬גדול ממחולות‬ ‫יוצאת לפעל‪ .‬אולי בגלל איזו נקדה קטנה‪ ,‬היה הכל מתפוצץ‪ ,‬כפי‬ ‫ורקודים?! היתכן?! היש לך עבודה גדולה מזו? הלא בשמחת‬ ‫שאמר הנשיא בעצמו‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬כשאדם מפזז ורוקד עד כלות כוחותיו‪ ,‬הוא קופץ ומתרומם‬ ‫"הללוהו בצלצלי שמע"‪' .‬אני עבד ה'‪ ,‬אני שומע לקול מצוותיו'‬ ‫עם כל גופו‪ ,‬אגלי זעה נגרים על פניו‪ ,‬זעה של קדושה‪ ,‬ומה יכול‬ ‫הכריז רבי משה וולפסון בסירובו להסיר את כפתו‪ .‬כשיש נכו־‬ ‫להיות גדול יותר מזה?‬ ‫נות לקבל את מצוות ה'‪ ,‬מיד מופיעה סיעתא דשמיא! "וירשת‬ ‫אכן כן! "צלצלי שמע" גדולים יותר מהכול‪ .‬אדם האומר "אני‬ ‫את הארץ"‪ ,‬ממש כמו ירושה ללא מאמץ ללא טרחה‪ ,‬הוא קבל‬ ‫מוכן לשמע למה שה' אומר"‪ -‬אומר הקב"ה‪ ,‬זהו ההלל הגדול‬ ‫על מגש של זהב סיעתא דשמיא‪ ,‬והצליח הרבה מעבר לצפיות‪,‬‬ ‫ביותר שאתה עושה עבורי‪.‬‬ ‫הרבה מעבר לחלומות‪ ,‬כפי שמבאר ה"כתב סופר"‪.‬‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬החלטה קטנה‪ ,‬אבל חשובה‪ ,‬לשמע למה שהשם‬ ‫זהו הסוד שהתורה מלמדת אותנו בפסוק‪" :‬צדק צדק תרדף"‪,‬‬ ‫מצוה אותנו‪ ,‬היא דבר נפלא‪ ,‬ובודאי יש בכוחה להוסיף על זכיותיו‬ ‫עשה עוד ועד מצוות‪ ,‬ותזכה ל"וירשת"‪ ,‬כלומר לסיעתא דשמיא‪.‬‬ ‫בדין‪.‬‬ ‫כפי שאנו רואים‪ ,‬יש כאן עצה נפלאה לזכות בדין‪ -‬עוד לפני‬ ‫אספר ספור מדהים‪ ,‬וגם ממנו נשאב עצה נפלאה ליום הדין‪.‬‬ ‫שיהודי עושה הרבה מצוות‪ ,‬אם הוא רק מקבל על עצמו לעשות‬ ‫הנגיד רבי משה וולפסון‪ ,‬יצא לסינגפור לשם עריכת עסקה‬ ‫את רצון ה'‪ ,‬אם הוא רק מכריז‪" :‬אני ירא השם"‪ ,‬כבר הוא זוכה‬ ‫גדולה‪ .‬לצורך ניהול המשא ומתן הביא רבי משה עמו צוות עוב־‬ ‫בדין‪ ,‬הוא כבר קיבל סיעתא דשמיא גדולה‪ -‬וירשת"‪.‬‬ ‫דים רחב מאד‪ ,‬שישבו מול צוותי המשא ומתן של החברה מסינג־‬ ‫)שש באמרתך(‬ ‫פור‪ .‬המשא ומתן הסתיים בהסמכה ליצירת עסקה‪ .‬נקבע כי ביום‬ ‫מסוים יערך טקס חתימת החוזה עם נשיא החברה‪.‬‬ ‫מעלת תקיעת השופר והתקונים שבה‬ ‫בשלב זה פנה המתווך לרבי משה וולפסון ואמר‪" :‬המנטליות‬ ‫הסינגפורית מאד אוהבת ומכבדת טקסים‪ ,‬חייב להיות טקס‬ ‫מדוע תוקעים בשופר?‬ ‫רשמי‪ ,‬בלי טקס לא יהיה כלום‪ .‬בטקס כולם לבושים בחליפות‬ ‫מבאר ה"חפץ חיים" זצ"ל בספרו "זכור למרים"‪ :‬במשך כל‬ ‫הדורות ומקושטים בעניבות‪ ,‬כולם נראים שווים‪ ,‬ולא יתכן שאתה‬ ‫השנה האדם מדבר בפיו דבורים אסורים‪ ,‬וכעת הוא בא בראש‬ ‫תחבוש כפה לראשך‪ .‬אם אל תסיר אותה‪ ,‬לא יהיה טקס והעסקה‬ ‫השנה‪ ,‬ובאותו פה הוא מעז לבקש מהרבונו של עולם שירחם‬ ‫כולה תתבטל"‪.‬‬ ‫עליו ויתן לו שנה טובה‪ -‬הרי אין לך עזות גדולה מזו! לא רק‬ ‫רבי משה וולפסון סרב‪" .‬אני לא מסיר כפה מהראש‪ ,‬אפילו‬ ‫שבקשתו לא תתקבל‪ ,‬אלא שאדרבה‪ ,‬נוסף עליו עוד קטרוג על‬ ‫לרגע לא!" הכריז‪.‬‬ ‫כל החטאים שחטא בפיו!‬ ‫"לא בקשתי שתזרוק את הכפה"‪ ,‬התנצל המתוך‪" ,‬הנח אותה‬ ‫לפיכך עשה עמנו הקב"ה חסד אדיר וצוה עלינו לתקע בשופר‪,‬‬ ‫בכיסך‪ ,‬ולאחר כמה שעות‪ ,‬כשנגמור את פגישת הסיום‪ ,‬תשוב‬ ‫מפני אדם לא מספק לשון הרע בדרך של נשיפה‪ ,‬ואם כן נותר‬ ‫לחבש את הכפה"‪.‬‬ ‫קול זה בטהרתו‪.‬‬ ‫אבל רבי משה וולפסון נשאר איתן בדעתו‪" :‬אני את הכפה לא‬ ‫ומדוע המצוה על כל הקהל היא רק לעמוד ולשמע את קול‬ ‫מסיר מראשי!"‬ ‫השופר‪ ,‬ולא לעשות באותה שעה פעולת ממשיות?‬ ‫המתוך נאלץ להשלים עם המציאות‪ .‬כך נפתח הטקס בהש־‬ ‫אומר על כך רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל‪ :‬אם היינו צריכים אז‬ ‫תתפות כמאה איש‪ ,‬ורבי משה בלט בכפה החבושה לראשו‪ .‬פני‬ ‫להתפלל או לעשות דבר מה‪ ,‬כל אחד היה מתגאה וחושב שהוא‬ ‫הנוכחים שדרו ארשת של שביעות רצון‪ ,‬הכול שוחחו זה עם זה‪,‬‬ ‫התפלל ועשה את מעשיו בצורה טובה יותר מחברו‪ ,‬ואז הדבר‬ ‫ופתאום נגש נשיא החברה הסינגפורית לרבי משה‪ ,‬והושיט לו את‬ ‫היה מונע מתפלתו וממעשיו להגיע לפני כסא הכבוד‪ ,‬שהרי‬ ‫ידו‪ .‬הוא הגיש לו כוס מים‪ ,‬ובקש ממנו‪" :‬תברך בבקשה"‪.‬‬ ‫נאמר )משלי טז‪ ,‬ה(‪" :‬תועבת ה' כל גבה לב"‪ .‬לפיכך צוה הקב"ה‬ ‫רבי משה נדהם‪' .‬מאיפה הסינגפורי הזה יודע שמברכים?'‪ .‬הוא‬ ‫שכלם בשוה ישמעו את קול השופר‪ ,‬וכאשר אף אחד לא יוכל‬ ‫התעשת וברך‪ ,‬אבל לא יכול לעצור את סקרנותו‪ .‬הוא שאל את‬ ‫להתגאות על חברו‪ -‬הקב"ה ישמע את תפלתנו‪.‬‬ ‫נשיא החברה‪" :‬מנין לך המושג הזה שמברכים על שתיה?"‬ ‫ימי ראש השנה‪ -‬אומר הרב מבריסק זצ"ל‪ -‬הם ימים גדולים‪,‬‬ ‫השיב לו הנשיא‪" :‬אני גוי‪ ,‬אבל גדלתי אצל יהודי‪ .‬הייתי יתום‬ ‫ולכן צריך האדם להשתדל שלפחות בהם הוא יעשה את כל המ־‬ ‫קטן‪ .‬והיהודי שגדל אותי‪ ,‬אמנם לא דרש ממני להתנהג כיהודי‪,‬‬ ‫צוות באופן של לכתחילה‪ ,‬לא של דיעבד‪ .‬אם אדם משתדל לדבר‬ ‫אבל התחנכתי יחד עם ילדיו לברך‪ ,‬הלכנו לבית הכנסת‪ ,‬ומאז אני‬ ‫כמה שפחות דבורי חולין‪ ,‬משקיע מאמץ לכוון בתפלה‪ ,‬ועמל‬ ‫‪48‬‬ ‫משנתו הרי הוא מקבל על עצמו בקבלה גמורה שהיום ינצל את‬ ‫שהמצוות שהוא מקים יהיו על הצד הטוב ביותר‪ -‬הקב"ה יזכה‬ ‫כל זמנו ללימוד התורה ולתפילה בלבד‪ .‬ואכן בשעות הבוקר הרי‬ ‫אותו בכל הזכויות הגדולות‪.‬‬ ‫הוא עוד מצליח לעמוד בקבלתו‪ ,‬אך בהמשך היום מצטננת הת־‬ ‫ומביא האר"י הקדוש שבתקיעות נתן לתקן פגמים רבים‪:‬‬ ‫להבותו ושוב אינו מתגבר על היצה"ר‪ ,‬ובשעות הערב כשעושה‬ ‫בתקיעות הראשונות‪ ,‬המכונות 'תקיעות דמיושב' מתקנים את‬ ‫חשבון נפש הרי הוא רואה שלא ניצל את היום כדבעי‪ ,‬ואינו יודע‬ ‫החטא של עבודה זרה‪ ,‬בתקיעות של תפלת לחש מתקנים את‬ ‫לשית עצות בנשפט כדת מה לעשות‪ .‬השיב לו ה'חזון איש' בפ־‬ ‫החטא של גלוי עריות‪ ,‬בתקיעות של חזרת הש"ץ מתקנים את‬ ‫שטות "תמשיך להתחיל גבוה‪ ,‬ותמשיך לרדת‪ ,‬ותמשיך להצט־‬ ‫החטא של שפיכות דמים‪ ,‬ובתקיעות האחרונות שבקדיש מתק־‬ ‫ער"‪ ,‬כלומר שלעולם אל יתרשל מלהתחזק )הובא ב'מעשה איש'‬ ‫נים את חטאי הלשון‪.‬‬ ‫חלק ב' עמוד קמד(‪ .‬והן הן הדברים שנתבאר‪ ,‬כי רצון השי"ת הוא‬ ‫ומהי אותה עבודה זרה שנתקנת ב'תקיעות דמיושב'?‬ ‫שיקום האדם בבוקר ויקבל על עצמו להיטיב מעשיו ולהשתפר‪,‬‬ ‫אם אדם קרא דברי כפירה או שיש לו שאלות הרהורים וספ־‬ ‫ואילו התוצאה אינה מעלה ומורידה‪.‬‬ ‫קות על דרכי הנהגת ה' יתברך‪ ,‬גם אם הוא לא מאמין בזה ומ־‬ ‫)באר החיים(‪.‬‬ ‫תיחס לכך בבטול‪ ,‬נעשה פגם בלבו‪ ,‬ולכן כאשר הוא בא בראש‬ ‫השנה להמליך את הקב"ה‪ -‬עליו להתפלל שמחשבות אלו יעקרו‬ ‫אשרי העם יודעי תרועה‬ ‫מלבו ולא יותירו בו כל רשם‪ ,‬כיון שמהות ההמלכה היא ההכרה‬ ‫שאין עוד מלבדו‪ ,‬ושיש לעשות את מצוותיו ללא כל שאלות‬ ‫רבי גדליה אייזמן זצ"ל‪ ,‬המשגיח של ישיבת קול תורה‪ ,‬היה‬ ‫)הגר"י אברמסקי זצוק"ל(‬ ‫וספקות‪.‬‬ ‫אומר‪" :‬אשרי העם יודעי תרועה"‪ .‬תרועה היא יללה וגניחה של‬ ‫צער וצרה‪" .‬אשרי עם"‪ ,‬הגדולה של עם ישראל היא‪" -‬ה' באור‬ ‫פניך יהלכון"‪ ,‬הם לא מתבוססים ביגונם‪ ,‬אלא ממשיכים ללכת‬ ‫לצופה נסתרות ביום דין‬ ‫ולהתקדם הלאה‪.‬‬ ‫)ר' גדליה אייזמן(‬ ‫זעק הרה"ק בעל ה'דברי שמואל' מסלונים זי"ע לפרש נוסח‬ ‫התפילה )בפיוט לא‪-‬ל עורך דין( "לצופה נסתרות ביום דין"‪,‬‬ ‫דהנה ישנם אנשים המתכונני בהכנה דרבה לקראת ר"ה אך בה־‬ ‫עבודת המלכויות‬ ‫גיע יום הדין מפיל עליהם השטן תרדמה גדולה ואינם מרגישים‬ ‫הנה ידועים דברי הזוה"ק שאין לבקש בר"ה בקשות פרטיות‪,‬‬ ‫התלהבות בעת התפילה‪ ,‬ולאידך גיסא יש אנשים‪ ,‬שלא התכוננו‬ ‫וכל בקשותינו בר"ה הם אך לגילוי כבודו ית' בעולם וכנ"ל‪ .‬אכן‬ ‫כלל מבעוד מועד ליום הדין‪ ,‬ואילו בר"ה הם מתפללים בהתלה־‬ ‫ידועים בזה דברי הגרי"ס זצ"ל שבדורנו צריכים לבקש בקשות‬ ‫בות וכל עצמותם אומרות התפילה ברתת ובזיע‪ ,‬והאמת שלפני‬ ‫פרטיות בר"ה‪) ,‬ואכמ"ל בביאור ההבדל בין דורות הקודמים לדו־‬ ‫הקב"ה גלוים כל סתרי לב של כל אחד ואחד‪ ,‬והוא לבדו יודע‬ ‫רנו(‪ .‬ובספה"ק ביארו‪ ,‬דאחד מהענינים בזה הוא‪ ,‬שגם בקשות‬ ‫את מכאוביו ויסוריו של מי שהשקיע בכל כוחותיו להגיע מוכן‬ ‫פרטיות הרי הן בכלל עבודת המלכויות‪ ,‬גם בהן מונח המלכת‬ ‫ומזומן ליום הזה‪ ,‬ואין הקב"ה בוחן את התוצאות‪ ,‬אלא את ההכ־‬ ‫ה'‪ ,‬כי כשמבקשים בקשה מאת ה' כדבעי‪ ,‬הרי היא מתוך הכרה‬ ‫נות שטרח האדם לעשות תחילה‪ .‬וכמו שדייקו בלשון חז"ל )ע"ז‬ ‫שאין מי שיוכל לעזור זולתו ית'‪ ,‬ש"אין חונן ומרחם זולתך"‪,‬‬ ‫ג‪" (.‬מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"‪ ,‬שלא אמרו "מי שהכין‬ ‫ולמה‪ ,‬כי הוא המלך היחיד שיש‪ ,‬רק בידו הכל‪ ,‬הוא לבדו עשה‬ ‫בערב שבת" אלא מי שטרח‪ ,‬כי אין המעשה בפועל העיקר אלא‬ ‫עושה ויעשה לכל המעשים‪ .‬ולכן עצם הבקשה מאתו ית' הרי‬ ‫הטירחא שהאדם מתאמץ לבוא את הקדושה‪ ,‬ורחמנא ליבא בעי‪.‬‬ ‫היא הכרה עצומה במלכותו ית' אשר בכל משלה‪ ,‬ופעולה נפ־‬ ‫אל הרה"ק בעל ה'נתיבות שלום' מסלונים זי"ע נכנס פעם‬ ‫לאה של המלכה‪ ,‬ובפרט בר"ה‪ ,‬שמאמינים אנו באומנה שלמה‬ ‫חסיד אחד‪ ,‬והתאונן במר לבו על שתמיד כאשר יש לו שאיפות‬ ‫שספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו‪ ,‬ושהצלחתנו כל השנה‬ ‫ורצונות להתחזק בעבודת ה' ולהתעלות עוד ועוד‪ ,‬הרי הוא‬ ‫בכל ענינינו תלויים בגדר דין הטוב שיגזור עלינו הקב"ה ביום‬ ‫נתקל בקשיים בבואו לקיים את הקבלות הטובות מן המחש־‬ ‫הזה‪ ,‬וא"כ בקשת כל צרכינו וענינינו עד פרטי הפרטים הרי היא‬ ‫בה למעשה‪ ,‬ועל פי רוב מתחזק עליו היצר הרע והוא אינו מצ־‬ ‫ביטוי נפלא מאד להכרת מלכותו ית' והיא גופא מעשה נפלא של‬ ‫ליח לקיימם בפועל‪ ,‬ובצערו הוסיף ואמר‪ ,‬שהוא חושש שלאחר‬ ‫המכלה וכנ"ל‪.‬‬ ‫פטירתו יחרטו על מצבתו "פה נטמן בעל השאיפות"‪ ,‬היינו שכל‬ ‫בלקט רשימות עמ' נ"ו מובא‪" :‬פעם היה במיר קבלת פנים‬ ‫ימיו אכן שאף להישגי מדרגות‪ ,‬אך מעולם לא הצליח ליישמם‬ ‫לאיזה מושל‪ ,‬ושאל ר' ירוחם מה ראו שם‪ ,‬וספרו לו על כל הכבוד‬ ‫בפועל‪ ,‬ונשאר בידים ריקניות‪ .‬השיב לו הרה"ק מסלונים מיניה‬ ‫שנתנו לו‪ ,‬ואמר ר' ירוחם‪ ,‬שהיתה עיר קטנה ונשפטו בה אנשים‬ ‫וביה "אדרבה‪ ,‬אם הייתי נכנס לבית החיים‪ ,‬ורואה מצבה כזאת‬ ‫למוות‪ ,‬וכשבא המלך לשם נפלו אנשים לפני המרכבה כדיש‬ ‫בין שאר המצבות‪ ,‬לא הייתי פונה ומתפלל כי אם באותו מקום‪"...‬‬ ‫יחוס עליהם‪ ,‬ואמר ר' ירוחם‪ -‬זהו כבוד מלך‪ ,‬אימת מלכות‪ ,‬חיים‬ ‫כי זה חשוב יותר מן הכל‪ ,‬ואין הקב"ה שוקל את מעשי האדם כי‬ ‫ומות בידו! וזהו במלך בשר ודם‪ ,‬כ"ש הקב"ה החותך חיים לכל‬ ‫אם כפי כוחותיו‪ ,‬והוא יתב"ש יודע תעלומות ובודק ובוחן במע־‬ ‫חי‪ ,‬אשר בידו נפש כל חי"‪.‬‬ ‫מקי הלב‪ ,‬אם היה אונס ולא היה בידו להוציא מחשבתו מן הכוח‬ ‫פעם שמעו אחד מהצדיקים מבקש מהקב"ה שהמשרתת לא‬ ‫לפועל‪ ,‬ובכהאי גוונא נחשב לו כאילו עשה את הכל כמשפט בש־‬ ‫תעזוב את ביתו‪ ,‬וחשבו השומעים שמסתמא מכיון בבקשה זו‬ ‫למות הראויה‪.‬‬ ‫לענינים רמים נגבים ועמוקים‪ ,‬אמנם כששאלוהו אח"כ מה הי'‬ ‫מעשה בצורבא מדרבנן שנכנס אל הגאון בעל ה'חזון איש'‬ ‫כוונתו‪ ,‬ענה שהרעבעצין כבר זקנה וחלשה‪ ,‬וזקוקה לעזרה‪ ,‬ויש‬ ‫זצ"ל‪ ,‬וגלל לפניו את צערו הגדול‪ ,‬שבכל יום ויום בקומו בבוקר‬ ‫‪49‬‬ ‫מכה חזקה על השולחן‪ ,‬העירה את כולם‪ .‬הם פקחו עיניהם‪,‬‬ ‫לה עוזרת בבית‪ ,‬והיא שוקלת לעזוב את ביתם‪ ,‬ואם היא באמת‬ ‫הביטו ברבם באי נעימות‪ ,‬והחזיקו את עצמם בכח להקשיב לד־‬ ‫תעזוב‪ ,‬יקשה הדבר מאד על הרבנית‪ ,‬ולכן מבקש הוא מה' שהיא‬ ‫בריו‪.‬‬ ‫לא תעזוב‪ ,‬ובשמעם את דבריו התפלאו מאד ושאלו בפליאה‪:‬‬ ‫הפעם פנה אליהם בסיפור שלא נתן להם לשוב ולהירדם‪ .‬וכך‬ ‫האם גם על דברים כאלו מתפלל רבנו? ואילו הוא ענם‪ :‬וכי ממי‬ ‫סיפר‪ :‬מעשה היה לפני עשרות בשנים‪ .‬בחור ישיבה פנה לראש‬ ‫אבקש אם לא מהקב"ה‪...‬‬ ‫הישיבה והודיע לו כי הוא עוזב את הישיבה‪ .‬לתמיהת הרב‪ ' ,‬מה‬ ‫בקשות פרטיות בר"ה מתוך הכרה שהיום יום הדין והכל נקבע‬ ‫ראה לעזוב באר מים חיים ולחצוב בורות נשברים"‪ .‬השיב בחור‪:‬‬ ‫ביום זה‪ ,‬ויש רק אחד שיכול לעזור‪ -‬הלא הוא מלך הכבוד‪ ,‬ופונה‬ ‫'חלילה‪ ,‬לא בורות נשברים אני הולך לחצוב‪ ,‬הולך אני לקדש שם‬ ‫אני אליו שיעזור לי‪ ,‬זה גופא עבודה נפלאה של מלכויות‪ ,‬זה גופא‬ ‫שמים ברבים‪.‬‬ ‫כבוד המלך‪ .‬מרן רבנו רבי מיכל יהודה זצ"ל אמר לי ]כששאלתי‬ ‫לקדש שם שמים? שאל אותו הרב‪ ,‬היכן תעשה זאת אם לא בין‬ ‫אותו על מה לדבר באלול[ "מ'דארף גוט אפ לערנען"‪ -‬צריכים‬ ‫כותלי הישיבה? בתיאטרון! השיב‪.‬‬ ‫ללמוד היטב את דברי רש"י בר"ה ט"ז ב' על המימרא של רבי‬ ‫הרב נבעת למשמע אזניו‪ ,‬ושאל‪ .‬בתיאטרון ניתן לקדש שם‬ ‫יצחק שם כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה‪ ,‬וז"ל רש"י‬ ‫שמים? הרי זהו מקום לכל הבוקי וסריקי‪ ,‬וכי משם יצא כבוד‬ ‫שם‪ -‬שרשה בתחלתה‪ .‬שישראל עושין עצמן רשין בר"ה לדבר‬ ‫שמים?‬ ‫תחנונים ותפלה כענין שנאמר תחנונים ידבר רש‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ולדמנו‬ ‫והבחור בשלו‪' .‬אני אקדש שם שמים דווקא מהמקום שנחשב‬ ‫שדבר זה הוא עבודה גדולה בעבודת המלכויות‪ -‬לבקש מהשי"ת‬ ‫למקום שהשכינה ממנו והלאה'‪.‬‬ ‫בר"ה כל משאלות לבנו )אך כמובן לא לשכוח את הפירוש הפ־‬ ‫'אני לא אעלה הצגות של סרק על הבמה‪ .‬וגם לא מחזות של‬ ‫שוט שדיברנו בעבודת התפלה של מלכויות‪ -‬והוא לבקש בכל לב‬ ‫הבל‪ .‬אעשה הצגות שיש בהם ניחוחות של קדושה‪ .‬אעלה את‬ ‫ונפש להתגלות כבודו ית' בעולם(‪.‬‬ ‫אוהלו של אברהם אבינו במחזה‪ .‬אביא את יוסף ואחיו אל מול‬ ‫]עצה טובה קמ"ל בזה‪ ,‬שמאד מומלץ וכדאי לחשוב מראש על‬ ‫הצופים הרבים‪ ,‬ואטעים להם נגיעות מעולמה של תורה‪ .‬כך יתק־‬ ‫מה רוצים לבקש‪ ,‬ולחלק את הבקשות בין כל התפלות‪ ,‬קודם כל‪,‬‬ ‫דש שם שמים וישובו המונים בתשובה לפני ה'‪.‬‬ ‫מהטעם הפשוט שאם מתפללים על הרבה דברים בבת אחת‪ ,‬זה‬ ‫ראה הרב כי הבחור 'נעול' על צעדיו ופטרו לשלום‪.‬‬ ‫מוריד מאיכות התפלה כידוע‪ ,‬ויש גם עוד ענין‪ ,‬שבלי סדר מראש‪,‬‬ ‫עבור הימים וחלפו השנים‪ ,‬והאדם הלך בדרכו של עולם והגיע‬ ‫חושבים הרבה פעמים באמצע התפלה על עוד ועוד ענינים שרו־‬ ‫לעולם והגיע לעולם שכולו טוב‪ .‬כשעלה למרום וראה שתי דר־‬ ‫צים לבקש עליהם‪ ,‬וזה מאד מכביד‪ ,‬וגורם שמאריכים יותר מדאי‬ ‫כים לפניו‪ ,‬האחד לגן עדן והשני לגיהנום‪ ,‬צעד בבטחה היישר‬ ‫ויכול הדבר להוציא הרבה מהטעם הטוב של התפלה כידוע‪ ,‬ולכן‬ ‫לשערי גן עדן‪ .‬הלא הוא 'גדול המחזירים בתשובה' ומי יעכבו‬ ‫עצה טובה לסדר את סדר הבקשות שרוצה לבקש מראש וכנ"ל[‪.‬‬ ‫בגן עדן‪.‬‬ ‫)חיים ברצונו(‬ ‫ואמנם בין דין של מעלה אינו כפי שהכיר בעולם התיאטרון‪.‬‬ ‫אין הדברים כפי מחשבותיו של האדם שהביא עמו בכדור הארץ‪,‬‬ ‫אבינו מלכנו כתבנו בספר זכויות‬ ‫זהו עולם האמת‪ .‬כאן צריך הכל להתנהל על פי דין‪ .‬ורק בית דין‬ ‫ובימים אלו‪ ,‬כאשר אנו מתפללים ומבקשים‪" :‬אבינו מלכנו‪.‬‬ ‫של מעלה יחליט אם דרכו לגן עדן אם לגיהנום‪.‬‬ ‫כתבנו בספר זכויות"‪ .‬נבקש דבר נוסף‪.‬‬ ‫ומה פסקו הבית דין? שאל הרב אל מול עיניהם הסקרניות של‬ ‫לכאורה הבקשה תמוהה‪ .‬אם יש לנו זכויות אין ספק שהם‬ ‫היושבים‪.‬‬ ‫חקוקות עלי ספר‪ ,‬וכי יעלה על הדעת ח"ו שהם לא יכתבו בספר‬ ‫הם פסקו שישב על מפתן הדלת בשערי גן עדן‪ ,‬וכשיגיע האדם‬ ‫הזכויות? ואם אין לנו זכויות מה יועיל מה שאנו מתפללים 'כתבנו‬ ‫הראשון ששב בתשובה מכח ההצגות שערך בתיאטרון‪ ,‬יכנס יחד‬ ‫בספר הזכויות'‪ ,‬כיון שאין לנו במציאות זכויות‪ ,‬ומה יכתבו בספר‬ ‫אתו לגן עדן‪.‬‬ ‫זכויות?‬ ‫ומה אתו היום?‬ ‫אלא שיש כאן תפילה ובקשה‪ ,‬מה שאנחנו עושים למען ה'‬ ‫הוא עדיין יושב וממתין מתי יבא זה ויגאלנו‪ ,‬ואין כזה‪...‬‬ ‫ותורתו‪ ,‬יסייע ה' שיגיעו לכמה שיותר אנשים‪ .‬ומה שאנחנו מלמ־‬ ‫וכאן הרים את קולו ופנה אל הקהל בבקשה‪' .‬אנא מכם‪ .‬אני‪,‬‬ ‫דים‪ ,‬שיקלטו באזניהם של השומעים וילמדו דעת ויעשו מעשים‬ ‫כשאבא לשער השמים ואבקש לזכות היכנס בשערי גן עדן‪ ,‬וודאי‬ ‫טובים בעיני ה'‪ .‬וכך ירבו זכויתינו‪.‬‬ ‫גם אני אשאל 'מה עשיתי עלי אדמות'? ומה אשיב להם? אשיב‬ ‫מעשה היה באחד מלילות השבת שבקיץ‪ .‬סביב השולחן‬ ‫להם כי פעם בשבוע הייתי אוסף סביב שולחני קהל קדוש ואומר‬ ‫הטהור של אחד מגדולי הרבנים‪ .‬באו להסתופף שומעי לקחו‪.‬‬ ‫לפניהם דברי תורה ודברי חיזוק‪ ,‬ויהא זה שכרי‪ ...‬אך זה הכל‬ ‫הוא ישב אתם במקהלות‪ .‬אכלו מעט‪ .‬שתו משקה כלשהו ופצחו‬ ‫כאשר אתם מקשיבים לי נוטלים משהו של חיזוק ליראת שמים‬ ‫בזמירות שבת להמתיק ולהנעים את שולחן השבת‪.‬‬ ‫אתכם ומתחזקים‪ .‬אך אם אתם נרדמים‪ ,‬מה אשיב לי נוטלים‬ ‫והנה הס הולך במקום‪ .‬הרב כהרגלו החל נושא את דבריו‪ ,‬תוך‬ ‫משהו של חיזוק ליראת שמים אתכם ומתחזקים‪ .‬אך אם אתם‬ ‫שהוא מתבל בטוב טעם ודעת את דבריו באמרות מפרשת הש־‬ ‫נרדמים‪ ,‬מה אשיב להם? מה אומר להצלתי‪ .‬כלום רוצים אתם‬ ‫בוע שזורים במאמרי חז"ל ועטופים בסיפורי חיזוק שהשפעתם‬ ‫שאשב לי אותו במאי מהתיאטרון ואצפה למאן דהוא שיצלני?‬ ‫על השומעים רבה‪.‬‬ ‫הקהל הבין‪ .‬התעורר והמשיך להקשיב‪.‬‬ ‫באותו ליל קיץ‪ .‬היושבים הרבים סביב השולחן היו עייפים מע־‬ ‫והקול הזה מהדהד עדיין ואומר‪ .‬אם כבר עושים משהו לרבים‪,‬‬ ‫מלם שעמלו בששת ימי המעשה‪ ,‬ונרדמו בזה אחר זה‪ .‬המראה‬ ‫כמה צריך להתפלל כדי לזכות שהדברים יהיו נשמעים והזכויות‬ ‫היה נורא‪ .‬הרב מדבר וסביבו דממה‪ ,‬כולם נמים בשינה עמוקה‪.‬‬ ‫‪50‬‬ ‫באמת לטובה‪.‬‬ ‫יבואו בעקבות החיזוק שיבא מכח המעשים שלנו‪.‬‬ ‫"ולכך מהאי טעמא נראה שיהיה אדם רגיל לומר בראש השנה‬ ‫אוי ריבונו של עולם‪" .‬אבינו מלכנו‪ ,‬כתבנו לזכויות‪ "...‬למען לא‬ ‫אחרי תפלת שחרית‪ :‬כל מה דעביד רחמנא לטב עביד וגם זו‬ ‫ניגע לריק‪.‬‬ ‫לטובה‪.‬‬ ‫)הגדתי היום(‬ ‫"ולכן מהאי טעמא תקנו לאכול מאכלים טובים ומתוקים ולומר‬ ‫עליהם כן‪ ,‬כדי שאם ח"ו נגזר להיפוך יהיה נהפך ע"י אמירה זו‬ ‫הבקשות בסימנים‬ ‫לטובה‪ ,‬אמן כן יהי רצון"‪.‬‬ ‫בראש השנה מלמדים אותנו את המבט הנכון על העולם‪ ,‬וגם‬ ‫)חכמת שלמה(‬ ‫כאשר אנחנו רואים לפנינו אוכל‪ -‬עלינו לדעת שיש לפנינו דבר‬ ‫רוחני‪ ,‬ולכן אמר השל"ה הקדוש שצריך לומר את ה"יהי רצון"‬ ‫מעלת הרימון‪ -‬מהי?‬ ‫שלפני אכילת הסימנים בהתעוררות ותשובה גדולה‪.‬‬ ‫בסדר הסמנים של ליל ראש השנה‪ ,‬אומרים על אכילת הרמון‪:‬‬ ‫בלילה זה‪ -‬כך כותב הבן איש חי" זצ"ל‪ -‬אנחנו מזכירים שלוש‬ ‫"שירבו זכויותינו כרמון"‪ ,‬או ‪,‬שנהיה מלאים מצוות כרמון"‪.‬‬ ‫פעמים שיכלו ויסתלקו אויבינו‪ ,‬מפני שכל בקשה רומזת לאויב‬ ‫לכאורה‪ ,‬אם אנו רוצים שנזכה להרבות זכויות ומצוות‪ ,‬מדוע‬ ‫אחר‪:‬‬ ‫לצמצם אותן‪" -‬כרמון"‪ ,‬הרי כמות גרעיני הרמון מגבלת? מדוע‬ ‫בבקשה הראשונה אנו אומרים על התמר "שיתמו אויבינו ושו־‬ ‫לא נאמר 'שירבו זכויתינו עד בלי די'?‬ ‫נאינו"‪ ,‬ויש לכוון על אויבינו ושונאינו בעולם הזה שעומדים לכ־‬ ‫אלא‪ -‬אומר רבי דוד פוברסקי זצ"ל‪ -‬התכונה המאפינת של‬ ‫לותנו‪ -‬החמאס‪ ,‬חיזבאללה‪ ,‬ושאר מרעין בישין‪.‬‬ ‫גרעיני הרמון היא‪ ,‬שהם צמודים ומחוברים זה לזה‪ ,‬אין ביניהם‬ ‫בבקשה השנייה אנו אומרים על הכרתי "שיכרתו אויבינו‬ ‫רוח‪.‬‬ ‫ושונאינו"‪ ,‬וכאן שיש לכוון על הכוחות הרעים שנבראו ממעשי‬ ‫על כך מבקש האדם‪" :‬שירבו זכויותינו כרמון"‪ ,‬דהיינו‪ :‬כל ימות‬ ‫האדם עצמו‪.‬‬ ‫השנה שלנו יהיו מלאים במצוות‪ ,‬בלי הפסקה‪ ,‬בצפיפות‪ .‬מצוה‬ ‫ובבקשה השלישית אנו אומרים על הסילקא "שיסתלקו‬ ‫רודפת מצוה‪ ,‬מצוה הולכת ומצוה באה‪.‬‬ ‫אויבינו ושונאינו"‪ ,‬ובה יש לכוון על המקטרגים בשמים שעומדים‬ ‫מלהדר בוי המצוות על ידי רצף ושרשרת תמידית של קיום‬ ‫לקטרג עלינו ביום הדין‪.‬‬ ‫מצוות‪ ,‬יש לכך עוד מעלה גדולה‪ :‬כשזמנו של האדם מלא במ־‬ ‫)השל"ה‪ -‬בן איש חי(‬ ‫צוות‪ ,‬בלי מרווח ביניהן‪ ,‬מובטח לו שלא יחטא‪ .‬בשביל לחטוא‬ ‫צריך זמן‪ ,‬ואם אין לו זמן‪ -‬איך יחטא?‬ ‫"שירבו זכויותינו כרימון"‬ ‫ויש אומרים‪" :‬שנהיה מלאים מצוות כרמון"‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שהמצוות‬ ‫שמעתי מהג"ר שמחה פוברסקי שליט"א בשם זקנו מרן הגר"ד‬ ‫תמלאנה אותנו‪ ,‬שנרגיש על ידן ספוק והנאה‪ .‬יש אדם שממלא‬ ‫פוברסקי זצוק"ל על הא דאיתא בחגיגה )כז‪ ,‬א( שאפי' ריקנין‬ ‫את עצמו בשטויות והבלים‪ ,‬הוא מתעניין בכל מיני נושאים רדו־‬ ‫שבישראל מלאים מצוות כרימון‪ ,‬ונודעת הקושיא אם הם מלאים‬ ‫דים והם ממלאים את חייו‪ .‬על כך אנו מבקשים שנתמלא מן‬ ‫מצוות כרימון מדוע הם נקראים ריקנים‪.‬‬ ‫המצוות‪ ,‬שנרגיש שהן ממלאות את כל ישותנו‪.‬‬ ‫וביאר הג"ר דוד שהרימון מתייחד בכך שכל גרעין וגרעין שבו‬ ‫)הגר"ד פוברסקי זצוק"ל(‬ ‫הוא נפרד משאר הגרעינים‪ ,‬והיינו שהריקנים הם עושים מצוות‬ ‫לא בשיטה‪ ,‬אלא לפי המקרה וההזדמן‪ ,‬וכל מצוה היא קיימת לכ־‬ ‫זנב טוב מראש‬ ‫שעצמה‪ ,‬ועל כן ודאי הם נקראים ריקנים‪ ,‬ומכל מקום אנו אומ־‬ ‫נוהגים לאכול בליל ראש השנה ראש של דג ולומר‪" :‬יהי רצון‬ ‫רים שירבו זכויותינו כרימון‪ ,‬מכיון שכל ההסבר הנ"ל שייך כאשר‬ ‫שנהיה לראש ולא לזנב"‪.‬‬ ‫אומרים על הגברא שהוא מלא מצוות כרימון‪ ,‬והיינו שצורת מילוי‬ ‫מסופר על ה"אור שמח" שישב עם קבוצת תלמידים בסעודת‬ ‫המצוות היא כמו הרימון שכל מצוה היא דבר נפרד‪ ,‬אך כאן אנו‬ ‫ליל ראש השנה‪ .‬הגישו לכולם ראש של דג‪ ,‬ואחד התלמידים‬ ‫מדברים על הזכויות עצמם שיהיו רבות כרימון‪ ,‬ולא על צורת הע־‬ ‫ברוב חוצפתו רצה לקנטר את חברו‪ ,‬והניח לו בצלחת זנב של דג‬ ‫שייה שלהם ע"י הגברא‪ ,‬ובזה שפיר הוי ברכה‪.‬‬ ‫במקום ראש‪...‬‬ ‫)יקרא דחדוותא(‬ ‫ה"אור שמח" התבונן לראות כיצד יגיב אותו בחור‪ .‬מה הוא‬ ‫יגיד? יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנהיה לזנב? נדמה שכל‬ ‫אחד היה מתרעם‪" :‬מה תקעת לי זנב? אתה רוצה להרס לי את‬ ‫סימני ראש השנה – רוביא‬ ‫כל השנה"?‬ ‫סגולת יום הדין – מהגר"ש קלוגר החכמת שלמה זצוק"ל‬ ‫אך אותו תלמיד לא כעס כלל! אדרבה‪ ,‬הוא הסתכל על הזנב‬ ‫"אם ח"ו נגזר להיפוך‪ ,‬יהיה נהפך ע"י אמירה זו לטובה"‬ ‫בעין טובה‪ ,‬וה"אור שמח" שמע אותו אומר‪" :‬יהי רצון שנזכה‬ ‫על דין השו"ע שכשיאכל רוביא יאמר "יהי רצון שירבו זכויותינו"‪,‬‬ ‫להיות כל חיינו זנב לאריות ולא ראש לשועלים"‪.‬‬ ‫כתב רבי שלמה קלוגר‪:‬‬ ‫כשה"אור שמח" שמע זאת‪ ,‬הוא התפעל מאד‪ .‬פנה לאותו‬ ‫"אין הכונה דרך תפלה‪ ,‬דאין מקום לתפלה בשעת אכילה‪ ,‬רק‬ ‫תלמיד ואמר לו‪" :‬אני רוצה ללמד אתך חברותא"‪ ,‬וכן אמר לו‬ ‫זה הוי לבטחון ואמונה‪ ,‬כי מראה שהוא מאמין ובוטח שכך יהיה‪.‬‬ ‫שמאותו יום יאכל עמו בביתו ולא ילך לבתים אחרים‪ .‬וכן הוא‬ ‫"ובפרט לפי מה שכתבתי בדרושים‪ ...‬דבראש השנה יהיה‬ ‫לקח אותו חברותא‪ ,‬וגדל אותו כאלו הוא בנו‪ .‬הוא צמח להרה"ג‬ ‫משמח ואומר‪ :‬כל מה שעושה הוא ית' הוי לטובה‪ ,‬ובזה יהיה נהפך‬ ‫‪51‬‬ ‫ממיתה‪ ,‬לכן צריך להתפלל לקב"ה שיחיה אותנו‪ ,‬ואכן אומרים‬ ‫רבי שפטיה סגל‪ ,‬שהיה רב בתל אביב‪.‬‬ ‫"והושיענו בו"‪ -‬תושיע אותנו ב'בו'‪ -‬שמונה השעות שישנים‪-‬‬ ‫)שש באמרתך(‬ ‫"לחיים"‪ -‬שנקום למחרת בבקר לחיים ולשלום‪.‬‬ ‫)ר' שלמה מבאבוב זצוק"ל(‬ ‫אבינו מלכנו כתבנו "בספר"‬ ‫האדמו"ר רבי שלמה כהן מרדומסק זצ"ל שואל בספרו "תפא־‬ ‫ראש השנה – הסגולה הבדוקה לזכיה בדין‬ ‫רת שלמה"‪ :‬דמוע בכל הבקשות אנחנו מבקשים "כתבנו בספר"?‬ ‫התורה אומרת והיו חייך תלואים לך מנגד )דברים כ"ח ס"ו(‬ ‫מדוע לא מבקשים "אבינו מלכנו כתבו לפרנסה טובה"‪" ,‬אבינו‬ ‫אין לאף אחד "ביטוח חיים"! תראו את כל המודעות הגדולות‬ ‫מלכנו כתבנו לגאולה וישועה"? כל מלה בתפילה יש לה משמ־‬ ‫התלויות ברחובות וקוראות לנו לתרום צדקה לכל מיני מקרים‬ ‫עות והיא איננה מיותרת!‬ ‫מזעזעים‪ ,‬קורעי לבבות‪ .‬תראו את המודעה של הרב צ’ולק יו"ר‬ ‫והוא מבאר באור שהפך אצלי את כל הכוונה ב"אבינו מלכנו"‪:‬‬ ‫ארגון "עזר מציון" בו הוא נראה עם ילד קטן‪ ,‬בן שנה – שנתיים‪,‬‬ ‫"בספר"‪ -‬הכונה לתורה‪ ,‬לספר התורה‪ ,‬אנו מבקשים‪ :‬רבונו של‬ ‫חולה במחלה הנוראה‪ ,‬והרב שטיינמן מסתכל עליו בחרדת אלו־‬ ‫עולם‪ ,‬גם אם אתה כותב אותי למזונות ופרנסה‪ -‬שלא יהיו אלו‬ ‫קים נוראה ‪.‬מתי קרו כל המקרים המזעזעים האלו? הם לא קרו‬ ‫מזונות ופרנסה שיפריעו לי ל"ספר" ללמוד התורה‪ ,‬שתהיה לי‬ ‫בחודש טבת או ניסן! אולי גילו אותם אז‪ ,‬אבל באמת הם קרו‬ ‫פרנסה וכלכלה ויחד עם זה שאוכל להמשיך ללמד במלא הע־‬ ‫בימים אלו! בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון‪ .‬מדו־‬ ‫צמה‪.‬‬ ‫בר בשאלות של חיים‪ ,‬פיקוח נפש ממש! האם אפשר להמשיך‬ ‫וכן על זה הדרך‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬גם כשאני זקוק לגאולה וישו־‬ ‫את מסלול החיים כרגיל ? האם יש אבסורד גדול יותר מאשר‬ ‫עה‪ ,‬ואני צריך לרוץ לרופאים‪ ,‬לרוץ לקופת העיר‪ ,‬צריך לרוץ לכל‬ ‫להמשיך לחיות‪ ,‬בימים ָה ֵרי גורל שכאלו בלי להשתנות? האם יש‬ ‫מיני השתדלויות כתבני שאשאר ב"ספר"‪ ,‬שאשר בלימוד‪ ,‬יחד‬ ‫מחדל גדול יותר מאשר להמשיך להתפלל כרגיל‪ ,‬להתנהג כרגיל‪,‬‬ ‫עם הגאולה והישועה‪.‬‬ ‫בלי להביא בחשבון שאין לנו שום "תעודת ביטוח?"‪ .‬הנה נתבונן‪,‬‬ ‫גם כשאני צריך לחפש זכויות‪ ,‬ועלי לצאת לזכות את הרבים‬ ‫לאיזו "פאניקה" נכנסו מנסחי התפילה בעשרת ימי תשובה! כל‬ ‫וכיוצא בזה שאשאר עם הלמוד ביחד עם הזכויות‪.‬‬ ‫ה"שולחן ערוך" השתנה להם ברגע אחד‪ :‬ידוע ששלוש הברכות‬ ‫רבונו של עולם! אני מבקש להמשיך להיות שקוע בלמוד‪,‬‬ ‫הראשונות‪ ,‬שבשמונה עשרה‪ ,‬הן "ברכות השבח" ואין מבקשים‬ ‫ושכל הטרדות לא יהיו על חשבון למוד התורה שלי‪ ,‬לא יהיו על‬ ‫בהן דבר‪ .‬והנה‪ ,‬רק הגיעו עשרת ימי תשובה וכבר בברכה הרא־‬ ‫חשבון העליה הרוחנית שלי‪.‬‬ ‫שונה‪ ,‬עוד בטרם סיימנו אותה‪ ,‬אנחנו מבקשים "זכרנו לחיים"‪.‬‬ ‫ממש מתיקות‪ .‬הפרוש הזה פתח לי את העינים להבין מה אני‬ ‫מה יש? מה קרה? אי אפשר לחכות קצת? עוד לא גמרנו “מגן‬ ‫מבקש‪.‬‬ ‫אברהם” וכבר זכרנו לחיים?"‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬גם בתפילות השבת אנו‬ ‫)שש באמרתך(‬ ‫מבקשים "זכרנו לחיים‪ ...‬וכתבנו בספר החיים"‪ ,‬על אף שידוע‬ ‫שבתפילות השבת לא מבקשים בקשות! מה קרה? מדוע משתנה‬ ‫ה"שולחן ערוך?"‪ ,‬אלא‪ ,‬הימים הם ימים גורליים‪ ,‬ימים של פיקוח‬ ‫זכרנו ה' אלוקינו בו לטובה‪ ,‬ופקדנו בו לברכה‪,‬‬ ‫נפש‪ ,‬ופיקוח נפש דוחה את ה"שולחן ערוך" הרגיל! מיד בעמדנו‬ ‫והושיענו בו לחיים‬ ‫לפני המלך‪ ,‬באמצע הברכה הראשונה‪ ,‬בימי חול וגם בשבת‪ ,‬אנו‬ ‫זועקים "זכרנו לחיים" ומבקשים “כתבנו בספר החיים"‪ .‬והנה בז־‬ ‫שואל רבי שלמה מבאבוב‪ :‬מה זה ה'בו'? האם רק בו אנחנו רו־‬ ‫כות מה אנו "משכנעים" את הקב”ה – בזכות זאת שיזכור אותנו‬ ‫צים שה' יזכר אותנו לטובה? אני רוצה שכל השנה יהיה לי טוב‪...‬‬ ‫לחיים ויכתוב אותנו בספר החיים? בזכות "למענך אלוקים חיים"‬ ‫אם כך‪ ,‬למה שלש פעמים אנחנו מדגישים 'בו‪ ,‬בו‪ ,‬בו'?‬ ‫שנקדיש את חיינו למען אלוקים! נהפוך את עצמינו להיות "עבדי‬ ‫הוא עונה שכתוב ברמב"ם בהלכות דעות‪ ,‬שאדם צריך לחלק‬ ‫ה'!"‪ .‬שמעתי מהרב מישקובסקי שליט”א את סיפורה של האישה‬ ‫את היממה שלו לשלושה חלקים‪ :‬בשמונה שעות ביום מתוך‬ ‫הצעירה‪ ,‬שהיתה בסך הכול בת שלושים וחמש‪ ,‬אימא לתשעה‬ ‫עשרים וארבע שעות היממה הוא צריך לישון‪ .‬את שמונה השעות‬ ‫ילדים‪ ,‬ששכבה על ערש דווי בבית החולים "הדסה עין כרם" כל‬ ‫הללו אפשר לחלק לשבע בלילה ועוד אחת ביום‪ ,‬כל אחד כפי‬ ‫הטיפולים הכימותרפיים כבר לא עזרו‪ .‬הרופאים התייאשו והרי־‬ ‫רצונו‪ ,‬וה'בן איש חי' אומר שבאלול אפשר לישון פחות וללמוד‬ ‫מו ידיים‪ .‬המצב התדרדר מיום ליום‪ .‬כולם ידעו שזה עניין של‬ ‫יותר‪ ,‬וזה לא יזיק לבריאות‪ .‬שמונה שעות נוספות ביממה האדם‬ ‫ימים ספורים‪ .‬דבורה’לה‪ ,‬בתה הגדולה‪ ,‬כבת חמש עשרה‪ ,‬עמדה‬ ‫צריך ללמד‪ ,‬ובשמונה השעות האחרונות יאכל‪ ,‬ישתה ויתעסק‬ ‫ליד מיטתה כשלפתע האימא פקחה מעט את העיניים וביקשה‬ ‫לפרנסתו‪.‬‬ ‫ממנה‪ ,‬בחולשה נוראה‪ ,‬שתצא מהחדר‪ .‬הבת הבינה את משמעות‬ ‫אנחנו מבקשים מהקב"ה‪" :‬זכרנו ה' אלוקנו בו לטובה"‪ ,‬אין טוב‬ ‫הדבר‪ :‬האימא לא רוצה שהיא תהיה נוכחת בעת יציאת נשמה‪.‬‬ ‫אלא תורה‪ ,‬שנאמר‪" :‬כי לקח טוב נתתי לכם" )משלי ד‪ ,‬ב(‪ .‬דבר‬ ‫שלא תישאר לה טראומה לכל החיים‪ .‬היא הוציאה אותה מהחדר‬ ‫ראשון מברכים את שמונה השעות‪ ,‬את ה'בו'‪ ,‬של התורה‪ ,‬ומבק־‬ ‫כמו שמוציאים כהן בזמן יציאת נשמה‪ ,‬שלא ייטמא באוהל המת‬ ‫שים "זכרנו בו"‪ -‬שיהיו שמונה שעות מלאות של טובה ושל תורה‪.‬‬ ‫‪ ...‬היא מיהרה לצאת מהחדר‪ .‬הן היתה זו‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬בקשתה‬ ‫אחר כך אומרים "ופקדנו בו"‪ -‬שהתפקיד והפרנסה שלנו יהיו‬ ‫האחרונה של אמה! וכפי שהכינו אותה מראש למצב שכזה ‪ -‬היא‬ ‫לברכה‪ ,‬וה' ישלח ברכה בכל מעשי ידינו‪ ,‬שהרי אנחנו מצדנו מת־‬ ‫ניגשה לדלפק של האחיות להזעיק את אבא‪" .‬אבא" בא מיד –‬ ‫חילים את המלאכה‪ ,‬והקב"ה גומר אותה‪.‬‬ ‫היא בוכה בטלפון אני גם מזכירה לך להביא את נרות הזיכרון כפי‬ ‫לבסוף מבקשים על השליש האחרון‪ .‬השנה היא אחד מששים‬ ‫‪52‬‬ ‫שלת! משמונה בבוקר עד שתיים בצהריים! היא אמנם סבתא בת‬ ‫שבקשת ממני להזכיר לך"‪ .‬היא חזרה לחדר‪ .‬עמדה על מפתן‬ ‫שבעים ושתיים‪ ,‬שחיתנה כבר את כל ילדיה‪ ,‬אך ניצבת כמו חייל‬ ‫הדלת‪ .‬כמובן שלא נכנסה‪ .‬דרך חריץ זעיר היא רואה את אימא‬ ‫מידי יום ביומו לתפקידה‪ .‬רק ב"בין הזמנים" היא הייתה "נכנסת‬ ‫שלה מושכת‪ ,‬בכוחותיה האחרונים‪ ,‬את השמיכה ומכסה את‬ ‫ללחץ"‪ .‬בא’ בניסן כל הישיבות נסגרות‪ .‬אין בחורים‪ .‬אין מטבח‪...‬‬ ‫הפה‪ .‬מרימה עוד קצת ומכסה את האף‪ .‬מרימה עוד קצת ומכסה‬ ‫אך גם לכך נמצא פתרון‪ :‬ישיבת מיר! אמנם שלושת אלפים בחו־‬ ‫את העיניים ‪ ...‬לפתע היא שומעת את אימא שלה מתחילה לדבר‪,‬‬ ‫רים ואברכים יוצאים לחופשה‪ ,‬ומכל מקום כחמש מאות בחו־‬ ‫לבכות‪" :‬ריבונו של עולם! אני לא טיפשה‪ .‬אני יודעת היטב את‬ ‫רים‪ ,‬תושבי חוץ לארץ‪ ,‬נשארים‪ .‬היא מבשלם להם! היא יודעת‬ ‫המצב שלי‪ .‬אני יודעת שנשארה לי אולי שעה‪ ,‬אולי שעתיים‬ ‫היטב‪ :‬יש לה "הסכם עבודה" עם בורא עולם! היא עשתה אתו‬ ‫של חיים‪ .‬אבל ‪ -‬אבא שבשמים – אני רוצה לשאול אותך שאלה‪:‬‬ ‫"עסקה!"‪ .‬ה’ נותן לה חיים ‪ -‬והיא מקדישה אותם "למענך אלקים‬ ‫איזה תועלת תהיה לך מעוד מצבה בהר המנוחות? מה יהיה לך‬ ‫חיים!"‪ .‬גם אנחנו‪ :‬אי אפשר לבוא לקדוש ברוך הוא ולבקש "זכ־‬ ‫מעוד כמה פרקי תהילים ביום היארצייט שלי? בא ונעשה עסקה‪:‬‬ ‫רנו לחיים"‪" ,‬כתבנו בספר החיים"‪ ,‬בלי שנקבל איזושהי "קבלה"‬ ‫הרי אתה כל יכול‪ .‬אתה 'מלך ממית ומחיה'‪ .‬עליך נאמר 'כי הוא‬ ‫שתוכיח שאנו מבקשים את החיים "למענך אלקים חיים!"‪ .‬אני‬ ‫אמר ויהי הוא ציוה ויעמוד'‪' ,‬כי א‪-‬ל מלך רופא נאמן ורחמן‬ ‫רגיל לספר את מה ששמעתי ממרן הרב שך זצ”ל בהיותי אברך‬ ‫אתה'‪ .‬ברגע אחד אתה יכול לרפא אותי! אני מבטיחה לך אם‬ ‫צעיר לימים‪ .‬היה זה בלוויה שיצאה מישיבת פוניבז'‪ ,‬בתאריך כ"ז‬ ‫אצא מכאן בריאה – תהיה לך תועלת ממני! אני אהפוך לשפחה‬ ‫באלול תשמ"ט‪ ,‬ימים ספורים לפני ראש השנה‪ ,‬וכך הוא אמר‪:‬‬ ‫נאמנה לתורתך הקדושה! אמנם פטורה אני מתלמוד תורה‪ ,‬אבל‬ ‫"הנפטר שלפנינו מכוסה בטלית‪ ,‬ודבר זה לבד כבר צריך לעורר‬ ‫זאת כן אעשה‪ :‬אקדיש את כל הבקרים שלי‪ ,‬משמונה בבוקר ועד‬ ‫אותנו לשוב בתשובה‪ .‬ובפרט שהנה קרב ובא יום ראש השנה‪,‬‬ ‫שתיים בצהריים‪ ,‬להיות טבחית ולבשל לבני תורה את אכלם‪,‬‬ ‫יום הדין‪ ,‬שבוודאי זה מחייב אותנו‪ ,‬ביתר שאת וביתר עוז‪ ,‬להת־‬ ‫חינם אין כסף"‪" .‬ריבונו של עולם! תן לי את האפשרות‪ .‬תן לי‬ ‫עורר ולעשות תשובה"‪.‬‬ ‫את היכולת‪ .‬אנא! אנא‪ ,‬ברחמיך הרבים!– סיימה ונרדמה מתחת‬ ‫"אבל איך עושים תשובה?" שאג הרב שך – "תשמעו ממני!‬ ‫לשמיכה‪ ,‬שכיסתה את פניה‪ .‬כעבור רבע שעה פקחה את אותי"‬ ‫תשמעו עצה מאדם זקן! לאדם זקן יש ניסיון!"‪ .‬היינו בטוחים‬ ‫עיניה וקראה‪" :‬דבורה’לה‪ ,‬תביאי לי בבקשה כוס מים‪ .‬אני מאד‬ ‫שהוא הולך להגיד משהו כמו‪ :‬שכל אחד יקבל על עצמו שמש־‬ ‫צמאה"‪...‬חודשים שהיא כבר לא מסוגלת לשתות! חודשים שלא‬ ‫עה תשע בבוקר עד אחת בצהריים הוא לומד בלי לדבר דברים‬ ‫הכניסה דבר לפיה! אין לה וושט‪ ,‬אין לה מעיים‪ ,‬הכול אכול שמה‪,‬‬ ‫בטלים‪ ...‬אבל הרב שך הפתיע‪" :‬נקבל על עצמנו לברך ברכת‬ ‫ולפתע פתאום היא מבקשת לשתות‪ ...‬הילדה החלה לרעוד‪ .‬אוי‬ ‫המזון בכוונה!"‪ .‬ואיך נעשה את זה? הרי לפעמים‪ ,‬בעת הברכה‪,‬‬ ‫ואבוי! היא הספיקה לשמוע שכתוב בספרים הקדושים שלפני‬ ‫אנחנו עייפים‪ ,‬הראש לא מרוכז‪ ,‬המוח לא צלול‪ ...‬מה נעשה?"‪,‬‬ ‫שהצדיקים מסתלקים מהעולם הם מבקשים כוס מים כדי לברך‬ ‫נברך ברכת המזון מתוך סידור!"‪ ,‬אמר הרב שך‪" ,‬זה יעזור מאד‬ ‫"שהכל" ו"בורא נפשות"‪ ,‬ולבקש "להחיות בהם נפש כל חי" בת־‬ ‫לכוונה! תלכו הביתה‪ ,‬תגידו לנשים ולילדים שלכם‪ ,‬שמהיום‬ ‫חיית המתים‪...‬דבורה’לה רצה להביא לה כוס מים‪ .‬האחות צועקת‬ ‫והלאה מברכים ברכת המזון מתוך סידור! אני מבטיח לכם שאם‬ ‫לעברה‪" :‬מה את עושה? את רוצה שהיא "אימא ביקשה ממני"‪...‬‬ ‫נקבל זאת על עצמנו זה יעשה רעש גדול בשמים! יכריזו עלינו‬ ‫תיחנק? מה אתך?" –"אימא שלך חולה סופנית‪ .‬היא לא מבי־‬ ‫בשמים 'פלוני עשה תשובה'! 'פלונית עשתה תשובה'! אם נבוא‬ ‫נה מה שהיא מדברת"‪ .‬היא נכנסה לחדר עם כוס המים‪ .‬האימא‬ ‫ליום ראש השנה עם קבלה קטנה זו ‪ -‬זוהי 'תשובה'!"‪ .‬הנביא‬ ‫פקחה את העיניים‪ ,‬אמרה את הברכה ובעזרת הבת שלה שתתה‬ ‫אומר ‘קחו עמכם דברים ושובו אל ה'’ ‪ -‬סיים הרב שך את דב־‬ ‫את כל הכוס! כשסיימה ביקשה כוס נוספת‪ ...‬ממש "תחיית המ־‬ ‫ריו – "עלינו לקחת עמנו דבר אחד קטן וללכת אתו הביתה‪...‬‬ ‫תים"‪...‬האחות היתה בהלם‪ .‬היא הזעיקה את הרופאים‪ .‬גם הם‬ ‫וללכת אתו 'עד הסוף'‪ ...‬ולבוא אתו בראש השנה‪ ...‬תשמעו ממני‬ ‫היו בהלם‪ .‬הם ביקשו לעשות לה בדיקת דם‪ ,‬ספירת דם‪ ,‬אך היא‬ ‫עצה‪‘ :‬קחו עמכם דברים’ יש שהמליצו על כך את הפסוק במגי־‬ ‫בקשה‪" :‬תעזבו אותי! זה כבר לא שייך אליכם! לפי כללי הרפואה‬ ‫לת אסתר )ט‪,‬כה(‪" :‬אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה"‪ .‬כאשר‬ ‫מקומי בהר המנוחות‪ ,‬אלא שפתחתי 'ערוץ ישיר' עם בורא עולם!‬ ‫"עם הספר"‪ ,‬מתוך סידור‪ ,‬הדבר מועיל ל "ישוב מח־‬ ‫מתפללים ִ‬ ‫זה כבר לא שייך להדסה עין כרם!"‪ ...‬היא נרדמה לרבע שעה‬ ‫שבתו הרעה" ‪ -‬לבטל את כל המחשבות הטורדות את הכוונה‬ ‫נוספת ומשהתעוררה פנתה לבתה‪" :‬דבורה’לה! תביאי לי משהו‬ ‫הראויה‪.‬‬ ‫לאכול‪ .‬משהו מרוסק‪ .‬אני מאד רעבה"‪ .‬הרופא נדהם‪" :‬אני רופא‬ ‫אברך אחד הגיע לרבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל ימים ספו־‬ ‫כבר ארבעים שנה‪ .‬מעודי לא ראיתי דבר שכזה!"‪ ...‬כעבור מספר‬ ‫רים לפני יום כיפור ואמר לו כי כבר שנים שהוא משתדל לקיים‬ ‫ימים היא שוחררה לביתה! לאחר שהודתה לכל הצוות ‪ -‬בעלה‬ ‫את הקבלה הזו שהמליץ הרב שך‪ ,‬והוא מעוניין להתחזק ולקבל‬ ‫הזמין מונית והם עזבו את בית החולים‪ .‬האישה פנתה לבעלה‬ ‫על עצמו קבלה נוספת שראש הישיבה יציע לו‪ .‬רבי מיכל יהודה‬ ‫ואמרה לו‪" :‬אני לא חוזרת הביתה עד שאני יודעת באיזו ישיבה‬ ‫השיב לו‪" :‬האם שמת לב איך אנחנו מברכים ברכת 'אשר יצר'?‬ ‫אני מתחילה לבשל מחר בבוקר!"‪ .‬בעלה ביקש מהנהג לנסוע‬ ‫הנה אני נמצא כאן בישיבה ורואה את הבחורים שנוטלים ידיים‬ ‫לאחת הישיבות‪ .‬האשה נשארה ברכב והוא עלה לדבר עם ראש‬ ‫ביציאתם מהשירותים‪ ,‬ובעודם צועדים בחזרה לכיוון בית המד־‬ ‫הישיבה‪ ,‬וסיפר לו את כל הדברים‪ ,‬כהווייתם‪ .‬ראש הישיבה שמח‬ ‫רש הם ממלמלים את הברכה‪ ...‬וכי ברכת 'אשר יצר' היא 'תפילת‬ ‫מאד ואמר‪" :‬הגעת אלינו ממש מן השמים! מספר הבחורים בי־‬ ‫הדרך' שאומרים אותה באמצע הדרך? הרי בשעת ברכה אסור‬ ‫שיבה גדל מאד‪ .‬לומדים בה כיום שלוש מאות וחמישים בחורים‪.‬‬ ‫לעשות שום פעולה נוספת! אסור לנגב ידיים‪ ,‬גם לא ללכת‪" .‬לפ־‬ ‫המבשלת אמרה לנו כמה וכמה פעמים כי היא זקוקה לכח עזר"‪.‬‬ ‫חות פעם אחת מדברים עם המלך!"‪" .‬כדאי שנקבל על עצמנו"‬ ‫מה יש להאריך בדיבורים? כבר שלושים ושבע שנים שהיא מב־‬ ‫‪53‬‬ ‫נה לחנה ואומר לה שלא תצטער על כך שאין לה ילדים‪ .‬היא לא‬ ‫‪ -‬סיים רבי מיכל יהודה –ביום‪ ,‬לעמוד מתחילת הברכה עד סופה‪,‬‬ ‫יכלה לנשום מרוב בכי‪.‬‬ ‫ולומר גם את הברכה הזאת מתוך סידור‪ ,‬במתינות"‪.‬‬ ‫הבנות שלי‪ ,‬שישבו לידה בתפילה‪ ,‬ברחו מהמקום מרוב פחד‬ ‫]זה השער‪ -‬יחי ראובן[‬ ‫לראות אשה הבוכה מתוך צער כה רב‪ .‬היא בכתה ללא הרף‬ ‫במשך שבע דקות‪ ,‬כאשר לא היה אדם אחד בבית המדרש שלא‬ ‫הסגולה הבדוקה לשנה טובה ומתוקה‬ ‫הצטמרר מהמעמד‪ .‬הבחורים פנו לראש הישיבה ושאלו מה לע־‬ ‫הגמרא בברכות במס' 'הרואה' מחדשת ‪" :‬שהרואה את חברו‬ ‫שות‪ ,‬אין זה אפשרי להמשיך בקריאת התורה כשקולות בכי כה‬ ‫לאחר י"ב חודש‪ ,‬מברך‪" :‬מחיה המתים"‪.‬‬ ‫קשים נשמעים בבית המדרש‪ .‬ראש הישיבה השיב להם‪" :‬תנו‬ ‫שואל המהרש"א הקדוש‪ :‬רגע‪ ,‬מי מת? למה לברך עליו מחיה‬ ‫לה לבכות‪ ,‬הרי זו אשה צעירה ששנים לא זכתה לילדים‪ ,‬ומבינה‬ ‫המתים? הרי הוא היה חי ושלם עד עכשיו?‪ ...‬עונה המהרש"א‬ ‫היא שהיום‪ ,‬ביום ראש השנה יכול ה' לפקוד כל אחת‪ ,‬על כן היא‬ ‫הקדוש ואומר‪ :‬כי כל אדם בראש השנה הינו כמו מת‪ ,‬אשר פוס־‬ ‫שופכת את כל ליבה בדמעות רותחות לה'"‪ .‬ראש הישיבה הטה‬ ‫קים לו חיים חדשים לחלוטין‪ ,‬ללא קשר לכל מה שהיה לו בשנה‬ ‫את ראשו מטה ברעדה והקשיב לבכי שלא פסק‪ .‬לא היתה עין‬ ‫החדשה‪ .‬זה שהיה חי בשנה שעברה‪ ,‬לא קשור כלל לחיים שקי־‬ ‫שנשארה יבשה‪ ,‬כולם הרגישו באותה העת את חרדת הדין וליבם‬ ‫בל בשנה הקרובה‪ :‬הבריאות נקבעת מחדש‪ ,‬ההצלחה‪ ,‬הפרנסה‪,‬‬ ‫נשבר בקרבם‪ .‬לאחר שבע דקות בדיוק היא נרגעה והחזן המשיך‬ ‫הנחת והשמחה – הכל נקבע מחדש‪ .‬לכן‪ ,‬מברכים עליו מחיה‬ ‫בקריאת ההפטרה‪ .‬התלמידה לא ויתרה כלל ובכל היומיים של‬ ‫המתים‪.‬‬ ‫ראש השנה היא לא פסקה מלומר תהילים ולהתחנן לה' שבראש‬ ‫סיפר הרה"ג הרב מנחם שטיין שליט"א את המעשה המופ־‬ ‫השנה הזה יתן לה חיים חדשים ויזכה אותה בילדים‪ .‬ראש השנה‬ ‫לא הבא "היה זה לפני מספר שנים‪ ,‬כמה ימים לפני ראש השנה‪.‬‬ ‫נגמר והתלמידה ובעלה שבו לביתם‪" .‬מעולם לא היתה בישיבה‬ ‫מתקשרת אליי תלמידה ופונה אליי בתחנונים‪" :‬שלום כבוד הרב‪,‬‬ ‫כזו התעוררות בראש השנה"‪ ,‬קבע ראש הישיבה‪" ,‬והכל בזכות‬ ‫רציתי לשאול האם אני ובעלי יכולים לעשות אצלכם את ראש‬ ‫אותה אשה שבורה שבכתה ללא הרף בעת הדין הגדול"‪.‬‬ ‫השנה?"‪ .‬הכרתי אותה‪ ,‬היתה זו תלמידה מהשכונה שלנו אשר‬ ‫רבותיי היקרים‪ ,‬הקשיבו לי טוב‪ ,‬אחר שנים רבות שלא זכתה‬ ‫תמיד מגיעה לשמוע שיעורים "הרב יודע שאני ובעלי כבר שנים‬ ‫לילדים‪ ,‬באותה שנה בחודש תמוז‪ ,‬מתקשרת אליי אותה תל־‬ ‫רבות לא זכינו בילדים‪ ,‬על כן החלטנו השנה‪ ,‬לבוא אליכם על‬ ‫מידה ואומרת לי‪" :‬הרב שטיין‪ ,‬בשעה טובה נולד לנו בן זכר"‪.‬‬ ‫מנת להתחזק איתכם בראש השנה הקרוב ולהרגיש את רוממות‬ ‫וכך שנה אחר שנה היא זכתה בילד ועוד ילד‪ ,‬כשהיום היא אמא‬ ‫היום‪ ,‬בתפילה שאולי השנה ירחם עלינו ה'"‪ ,‬סיימה בצער‪.‬‬ ‫מאושרת ל ‪ 8-‬ילדים נפלאים‪ .‬אנשים רבים עומדים המומים עד‬ ‫"בשמחה"‪ ,‬השבתי‪.‬‬ ‫היום‪ :‬כיצד זכתה היא ל ‪ 8-‬ילדים‪ ,‬אחר ששנים רבות בהן חיה‬ ‫הם הגיעו אלינו בראש השנה‪ ,‬סידרנו להם חדר‪ ,‬כשהם מצ־‬ ‫בבדידות ובהבנה שאולי לא תזכה לעולם לחבוק בן?‪ ...‬אך כל מי‬ ‫טרפים אלינו לתפילות‪ ,‬לסעודות‪ ,‬לשירי הנשמה ולדברי ההת־‬ ‫שהיה בישיבת 'אור ישראל' באותו ראש השנה יודע באופן חד‬ ‫עוררות שנאמרו מפי בני הבית ביום הדין הגדול‪ .‬מוקדם בבוקר‬ ‫משמעי – התפילות‪,‬‬ ‫עם עלות השחר‪ ,‬קמו כולם ברטט ורעדה ועשו את דרכם אל‬ ‫הבכי הרותח מקירות הלב לה' שבכתה בזמן קריאת התורה‪,‬‬ ‫התפילה בישיבת 'אור ישראל' בפ"ת‪ .‬בית המדרש היה מלא מפה‬ ‫קרע שערי שמיים וזיכה אותה להפוך סדרי בראשית ולזכות‬ ‫לפה‪ .‬בחורי הישיבה שקמו מוקדם‪ ,‬ישבו כבר במקומם והחלו‬ ‫בדבר מבוקשה"‪ .‬אין זה משנה מה היה לך בשנה שעברה‪ ,‬בראש‬ ‫את התפילה‪ .‬אף עזרת הנשים היתה גדושה‪ ,‬והכל שפכו את ליבם‬ ‫השנה הזה אתה יכול לקבל כל שתבקש‪ ,‬כי כעת ‪ -‬עכשיו זה‬ ‫בתפילה לה' שירחם עליהם בדינם ויזכה אותם בשנה טובה‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫הזמן‪ ,‬ומי שינצל את היומיים מחלק ה'‪ :‬בריאות‪ ,‬פרנסה‪ ,‬ילדים‪,‬‬ ‫לאחר תפילת שמונה עשרה‪ ,‬נפתח ההיכל והוציאו את ספר התו־‬ ‫זיווגים‪ ,‬הצלחה וכו' האלה בקדושת הדיבור ויתחנן לה' מקירות‬ ‫רה על מנת לקרוא את קריאת היום הראשון‪" :‬וה' פקד את שרה"‪,‬‬ ‫ליבו שיזכהו בכל מבוקשו – יזכה לשנה טובה ומאושרת‪.‬‬ ‫ואח"כ‪ :‬את קריאת ההפטרה בה מסופר על פקידת חנה‪ ,‬אשת‬ ‫שווה להשקיע יומיים‪ ,‬בשביל לנוח שנה שלימה!‪.‬‬ ‫אלקנה‪ .‬חז"ל מספרים כי שרה וחנה‪ ,‬שניהם נפקדו ביום ראש‬ ‫כתב ה'אלף המגן' )תקפד‪ ,‬מד(‪" :‬גם אדם שנכתב ונחתם בראש‬ ‫השנה‪ ,‬אחר ששנים רבות לא זכו בילדים‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬מציינת הג־‬ ‫השנה בספרן של רשעים חס ושלום‪ ,‬מכל מקום אם יבכה ויעשה‬ ‫מרא‪ ,‬אף 'בית ‪-‬ולד' לא היה להם‪ ,‬כך שלא היה להם סיכוי על פי‬ ‫תשובה באותו יום – יקרע גזר דינו ויכתב בספר חיים טובים בין‬ ‫טבע לזכות בילדים‪ .‬אך בראש השנה הם שכנעו את הבורא לתת‬ ‫הצדיקים"‪ ,‬כותב הצדיק‪ .‬ננצל את היומיים של ראש השנה להת־‬ ‫להם ילד‪ ,‬על כן קוראים ביום גדול שכזה דווקא את המעשה על‬ ‫חנן‪ ,‬לבקש ולהרעיש עולמות לפני אב הרחמן לזכות בשנה טובה!‬ ‫פקידת שרה אחר ‪ 90‬שנה‪ ,‬וכן על פקידת חנה לאחר שנים רבות‬ ‫]הר' מנחם שטיין שליט"א[‬ ‫של סבל וצער‪ ,‬ללמדנו שביום ראש השנה יכול ה' לתת לאדם‬ ‫את כל מבוקשו‪ ,‬אף שעל פי הטבע אין לדבר סיכוי להתרחש‪.‬‬ ‫סגולה בדוקה לפרנסה מהגר"ח קנייבסקי זצוק"ל‬ ‫החזן החל בקריאת ההפטרה‪ ,‬ואז לפתע‪ ,‬בעת אשר הגיע למילים‪:‬‬ ‫"ויאמר לה אלקנה אשה‪ :‬חנה‪ ,‬למה תבכי‪ ,‬ולמה לא תאכלי‪ ,‬ולמה‬ ‫אחת המשימות הקיומיות המוטלות על כל יהודי‪ ,‬היא ההשת־‬ ‫ירע לבבך‪ ,‬הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים"‪ ,‬נשמעה זעקה אדירה‬ ‫דלות בפרנסה‪ .‬למרות הביטחון שלנו כי הקדוש ברוך הוא זן ומ־‬ ‫מעזרת הנשים‪ .‬הכל נבהלו עד למאד‪ ,‬ואף החזן הפסיק בקריאה‪.‬‬ ‫פרנס לכל‪ ,‬מוטל עלינו להשתדל לפרנסתנו‪ ,‬ולפעול ככל שלאל‬ ‫היתה זו אותה תלמידה צעירה‪ .‬היא בכתה בהיסטריה ממש כמו‬ ‫ידינו להביא פרנסה הביתה די הצורך‪ .‬אלא שהכל דנים על שיעור‬ ‫ילדה קטנה‪ .‬כל הצער והקושי במשך שנים רבות‪ ,‬התרכזו לה‬ ‫ההשתדלות הראויה‪ .‬עד כמה על האדם להשתדל‪ ,‬מה מוטל עליו‬ ‫לאותו רגע ששמעה את החזן קורא את המילים בהם פונה אלק־‬ ‫‪54‬‬ ‫תות לשוכרה בשעות הפנאי"‪ .‬פנה המנכ"ל לעורך הדין ושאלו‬ ‫לעשות‪ ...‬אל הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל נכנס יהודי‪ ,‬ושטח‬ ‫מה ניתן לעשות‪" ,‬אף אם חוקית הוא צודק‪ ,‬רצוני לפטרו לאלתר‪,‬‬ ‫בפניו שאלה‪' :‬כבוד הרב'‪ ,‬שאל בהכנעה‪' ,‬ילמדנו רבנו‪ ,‬מתי ועד‬ ‫כיצד אני עושה זאת"? ענה לו עורך הדין‪" :‬ראה‪ ,‬אם נגן זה מי־‬ ‫כמה עליי להשתדל לפרנסת בני ביתי ומשפחתי?' השיבו רבי‬ ‫תמם שהוא הולך רק לפי הכתוב בחוזה‪ ,‬אנו כבר נטפל בו לפי‬ ‫חיים תשובה‪ ,‬אותה שמענו מנכדו הרה"ג ר' גדליה הוניגסברג‬ ‫החוזה‪ ...‬כי בחוזה זה יש עשרות סעיפים‪ ,‬ובוודאי על אחדים‬ ‫שליט"א‪ ,‬וכדאי שתהדהד באוזנינו‪' :‬אני משתדל לפרנסתי יומיים‬ ‫מהם הוא עובר‪ .‬כאשר העובד הוא חלק מהחברה ורוצה בהצל־‬ ‫בשנה‪ .‬בראש השנה‪ .‬הלא מזונותיו של אדם קצובים לו מראש‬ ‫חתה‪ ,‬אז גם אם יש לו לעיתים מעידה‪ ,‬החברה מעלימה עין מכך‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬ביומיים הללו מוכרע בשמים כמה פרנסה תהיה לכל אחד‬ ‫אך אדם המתנכר להצלחת החברה וכל מעייניו הם כיסו וצרכיו‬ ‫ואחד‪ .‬ביומיים הללו אני משתדל לפרנסתי‪ ,‬בתפילה מעומק הלב‬ ‫האישיים‪ ,‬ללא שום אחריות להצלחת החברה‪ ,‬עם אדם כזה בוד־‬ ‫ותחנון אצל הנותן לחם לכל בשר‪ ,‬למען לא יחסר לי דבר כל ימי‬ ‫קים בציציותיו סעיף סעיף‪ ,‬ובסופו של תהליך סביר להניח שהוא‬ ‫חיי!'‬ ‫ימעד באחד הסעיפים‪ ,‬אנו נאכוף זאת ונפטרו מידית"‪ .‬בראש‬ ‫מדהים! אנשים חושבים שצריך לרוץ ולהתרוצץ‪ ,‬לריב עם‬ ‫השנה דנים את היהודי על מטרת חייו ועל מימוש תפקידו בתור‬ ‫המנהל על ההלעאה במשכורת‪ ,‬להתחנן לעוד כמה שעות עבו־‬ ‫"ממלכת כהנים וגוי קדוש"‪ ,‬האם גילית אכפתיות ורצון לקדש‬ ‫דה‪ ,‬אולי להחליף מקצוע‪ ...‬אנשים חושבים שהבעיה במינוס‪,‬‬ ‫שם שמים בגלוי ובסתר? האם התפללת לגילוי כבוד ה' בעו־‬ ‫בהוצאות המרובות‪ ,‬או בגורמים אחרים‪.‬‬ ‫לם? האם השתוקקת לתיקון העולם במלכות ש‪-‬ד‪-‬י? האם כאב‬ ‫רבי חיים מגלה וחושף‪ :‬יומיים בשנה‪ ,‬זה הכל! יומיים של ראש‬ ‫לך באמת הכפירה והאפיקורסות השולטת כאן במדינה? האם‬ ‫השנה‪ ,‬ביומיים הללו צריך להשתדל‪ ,‬לעשות הכל למען פרנסת‬ ‫הזלת דמעה של צער על כך שמיליוני ילדים יהודים מתחנכים‬ ‫כל השנה הבאה! ככל שננצל את היומיים הללו היטב‪ ,‬ככל שנ־‬ ‫כאן בארץ לכפירה ומרידה במלכות שמים? האם בתוככי מחננו‬ ‫רבה בהם בתפילה ובתחנונים – כך נזכה שבורא עולם יפתח לנו‬ ‫כיום אכן שם שמים מתקדש‪ ?...‬או שמא כל מעיינך הם צרכיך‬ ‫שערי פרנסה‪ ,‬ולכל אורך השנה הקרובה יריק עלינו שפע ברכה‬ ‫האישיים ובקשותיך הפרטיות ותו לא‪...‬ביום ראש השנה כל יהודי‬ ‫ופרנסה מאוצרו הטוב‪ ,‬עד בלי די!‬ ‫מתרומם טפח מעל קרקע בקשותיו האישיות‪ ,‬ומבקש רק על גי־‬ ‫]פרי עמלינו[‬ ‫לוי מלכות שמים‪ ,‬לזכות להיות חלק משמעותי בממלכת כהנים‪,‬‬ ‫להשתמש ביכולותיו ובכוחותיו בתפקיד נעלה זה‪ .‬אם זו תהיה‬ ‫מגמתו ושאיפתו‪ ,‬אזי ביום הדין המבט על בקשותיו האישיות‬ ‫מדוע תקנו את ראש השנה שהוא יום הדין לפני‬ ‫לחיים ופרנסה וכו' יקבל מימד שונה‪ ,‬מפני שזה יהיה כביכול‬ ‫יום הכיפורים שהוא יום סליחה וכפרה‪.‬‬ ‫'אינטרס' של מלכות ה' שיוכל לבצע את תפקידו בכלים הנכו־‬ ‫רבים שואלים מדוע תקנו את ראש השנה שהוא יום הדין לפני‬ ‫נים‪ ,‬שיהיה לו את המעוף והפנאי לעסוק רובו ככולו במלכות‬ ‫יום הכיפורים שהוא יום הסליחה והכפרה‪ ,‬הרי היה מן הראוי לה־‬ ‫ה' ולא לעסוק רוב זמנו בחיי החומר‪ .‬כאשר יראה היהודי את‬ ‫פוך את היוצרות‪ ,‬לסיים את ימי אלול הנשגבים בעשרת הווידויים‬ ‫עצמו כחלק ממלכות ה'‪ ,‬רוממות זו תביאו לעשיית תשובה אמי־‬ ‫של יום הכיפורים‪ ,‬ורק אז בהיותנו נקיים מן החטא‪ ,‬לעמוד בדין‬ ‫תית כדי לתקן עולם במלכות ש‪-‬ד‪-‬י‪ ,‬וזו היא הדרך לגשת גם‬ ‫ולזכות בו‪ .‬התשובה לכך נעוצה בהבנת מהותו של יום הדין הנ־‬ ‫אל בקשת המחילה ביום הכיפורים‪ .‬כי כך בנקל תתקבל בקשתו‬ ‫שגב‪ .‬כשנתבונן בנוסח התפילה ניווכח שהתפילות עוסקות רובן‬ ‫לסליחה וכפרה ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫ככולן בבקשה לגילוי מלכות שמים‪ ,‬בזעקה ובמחאה לביעור‬ ‫] היא שיחתי ‪ -‬רעיון זה מבוסס על דברי בעל‬ ‫האפיקורסות והכפירה בעולם‪" :‬וילמדו טועים בינה ויתנו לך‬ ‫ה'שפתי חיים' )מועדים מאמר מלכויות( [‪.‬‬ ‫כתר מלוכה"‪ .‬ארבעים ושמונה שעות אנו מרוממים מחיי היום‬ ‫יום‪ ,‬מהצרכים והבקשות האישיות‪ ,‬ועוסקים רק באחת ‪ -‬בקשות‬ ‫לגילוי מלכות שמים לעיני כל בשר‪ .‬ולכאורה הרי בראש השנה‬ ‫עניין השמחה בראש השנה‪.‬‬ ‫כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון ונידונים על כל השנה‪ ,‬כמו‬ ‫בכל ספרי הקבלה וההלכה מודגש עניין השמחה בראש השנה‪,‬‬ ‫שאנו אומרים בפיוט "ונתנה תוקף"‪" ,‬בראש השנה יכתבון וביום‬ ‫שעל האדם‪ ,‬למרות חרדת הדין‪ ,‬להיות בשמחה גדולה ביום זה‪,‬‬ ‫צום כיפור יחתמון‪ ,‬כמה יעברון וכמה יבראון‪ ,‬מי יחיה ומי ימות"‪.‬‬ ‫כאדם המראה בטחון בבוראו שיזכה לשנה טובה ומבורכת‪ .‬אך‬ ‫א"כ מדוע אין אזכור לכך בליבת תפילת העמידה? נראה להסביר‬ ‫יותר מכל מזהירים ספרי הקבלה‪ :‬לא לכעוס ולא להיות בצער‬ ‫זאת במשל‪ :‬סיפר עורך דין המיצג את אחת התזמורות הפילה־‬ ‫ביום זה! שכן התנהגותו ושמחתו של אדם ביום זה‪ ,‬משפי־‬ ‫רמוניות הגדולות בעולם‪ ,‬שיום אחד פנה אליו המנכ"ל בבעיה‬ ‫עה מאוד על כל השנה כולה!‪ .‬מספר הרה"ג ר' בן ציון מוצאפי‬ ‫שהתגלגלה לפתחו‪ .‬החברה חתמה חוזה שמן עם נגן מחו"ל‬ ‫שליט"א‪ ,‬בספרו 'שופר בציון'‪" :‬סיפר לי אבי ]רבי סלמן מוצאפי‬ ‫ששמו יצא למרחקים‪ ,‬והנה מתברר שהנגן אינו ממלא את הצי־‬ ‫זצ"ל[‪ ,‬מעשה שאירע עם מורו ורבו‪ ,‬הצדיק המקובל הקדוש‪ ,‬ר'‬ ‫פיות בלשון המעטה‪ ,‬בניגוד לשמו שיצא למרחוק‪ ,‬נגינתו הייתה‬ ‫יהודה פתייה זצ"ל‪ .‬כידוע‪ ,‬בעיר בגדד שבעיראק‪ ,‬עירו של רבי‬ ‫לוקה בחסר‪ ,‬הצלילים היו חסרי ליטוש וברק‪ .‬החליט המנכ"ל‬ ‫יהודה פתייה‪ ,‬שורר חום כבד ברוב ימות השנה‪ ,‬ולכן‪ ,‬היה מנהגם‬ ‫לשכור בלשים פרטיים שיעקבו אחר מעשיו בשעות הפנאי‪ ,‬והנה‬ ‫של היהודים בבגדד לערוך את סעודות השבת והחג בעליות הגג‬ ‫מתברר שנגן זה מבלה בלילות בבתי מרזח ושותה לשוכרה‪ ,‬ולכן‬ ‫של בתיהם‪ ,‬שם האוויר צלול ונעים יותר‪ .‬שנה אחת‪ ,‬בליל ראש‬ ‫אינו מרוכז בשעות היום‪ .‬קרא המנכ"ל לנגן וביקש ממנו הסבר‬ ‫השנה‪ ,‬הלך המקובל ר' יהודה פתייה זצ"ל אל בית ‪-‬הכנסת עטוף‬ ‫לדבר‪ .‬הנגן הראה פני תם כאינו מבין מה רע בכך‪ ,‬ברוב חוצפתו‬ ‫בבגדי לבן צחורים להתפלל את התפילה הראשונה של השנה‬ ‫אמר‪" :‬לא מצאתי בחוזה שום הערה או סעיף האוסרים עלי לש־‬ ‫‪55‬‬ ‫לווה גמורה‪ ,‬כשאין שום טיפת כעס וצער בליבו ואמר‪" :‬שטן‪ ,‬שטן‬ ‫בקדושה עצומה ובהתלהבות גדולה‪ .‬בינתיים‪ ,‬אשתו הרבנית סי־‬ ‫‪,‬יודע אני שהיום הקדוש הזה באת להרגיזני ולנסותי שאעבור על‬ ‫דרה את כל המטעמים והסימנים של ראש השנה‪ ,‬בכדי שהכל‬ ‫רצון בוראי ואהיה בכעס ובצער!‪ ,‬אך דע לך‪ ,‬שלא ולא! יהיה מה‬ ‫יבוא על מקומו בשלום‪ .‬הסתיימה התפילה והצדיק עשה אתה‬ ‫שיהיה – אשמח ביום הקדוש הזה ככל יכולתי!"‪ ,‬חרץ הרבה בקול‬ ‫דרכו בזריזות לעבר ביתו לערוך את קידוש הלילה בקדושה נו־‬ ‫רועד שהרעיד את השמיים‪ ,‬ומיד החל לפצוח בשירה ובזמרה‬ ‫ראה‪ .‬רבי יהודה פתייה נכנס לביתו‪ ,‬ובפנים מאירות ושמחות הוא‬ ‫גדולה‪ ,‬כשהגג חשוך לגמרי וגם האוכל נפסל לאכילה‪.‬והעיד הצ־‬ ‫מברך את אשתו ובני ביתו בקול רם ושמחה גדולה‪" :‬שתכתבו‬ ‫דיק הקדוש‪ ,‬רבי יהודה פתייה ואמר‪ ,‬בסוף אותה שנה‪" :‬מעולם!‬ ‫ותחתמו לשנה טובה ומבורכת"‪ ,‬כמובא בספרי הקבלה על חשי־‬ ‫מעולם לא היתה לי שנה מוצלחת ומבורכת בגשמיות וברוחניות‬ ‫בותה של כניסה לבית מתוך שמחה וברכה לכל הסובבים‪ .‬השמ־‬ ‫כשנה הזאת!"‪ .‬וכך הזהיר בספר 'ערוגת הבושם' שיהיה האדם‬ ‫חה בבית היתה גדולה והרב פתייה ובני ביתו עלו אל עליית הגג‪,‬‬ ‫שמח וטוב לב ביום זה‪ ,‬ומובטח בחסדי האל שיצא משפטו לאור‬ ‫כדי לערוך את הקידוש בכוונה עצומה‪ ,‬כפי הוראת ספרי הקבלה‪,‬‬ ‫‪.‬ואף הוסיף הבן איש חי שכעס בראש השנה הוא סימן רע מאוד‪,‬‬ ‫שבסגולת ברכת שהחיינו בשמחה והודאה לה' על כך שהגיע גם‬ ‫ולכן יהיה רק בשמחה! כתב ה'חיי אדם'‪" :‬ואוכלים בשר שמן ומי־‬ ‫לשנה זו בבריאות ושמחה‪ ,‬יזכה לשנה נוספת של ברכה והצלחה‪.‬‬ ‫ני מתיקה והכל לסימן טוב‪ ,‬ולכן פשיטא שיזהר מאוד שלא יכעס‬ ‫הגג היה מואר על ידי מנורת שמן גדולה שהכינה אשתו טרם‬ ‫בימים האלו‪ ,‬מלבד גודל האיסור‪ ,‬כדי שיהיה לסימן טוב‪ ,‬ורק‬ ‫החג‪ ,‬שהאירה באור גדול את השולחן המפואר‪ .‬הרב פתייה נעמד‬ ‫יהיה שמח לבו ונכון לבו בטוח בה' עם התשובה ומעשים טובים"‪.‬‬ ‫ליד כוס הקידוש‪ ,‬אך הרגיש שהחום הכבד מתגבר עליו והחליט‬ ‫ספרי המקובלים מראים שהשנה מתנהגת על פי צורת התחלתה‪,‬‬ ‫להוריד את גלימתו הטהורה‪ .‬תוך כדי הסרת הגלימה הצחורה‬ ‫לכן ירבה השמחה ובקדושה רבה!‬ ‫והנקייה‪ ,‬נתקלה לפתע ידו‪ ,‬שלא בכוונה‪ ,‬במנורת השמן הגדולה‪,‬‬ ‫]'טוב לחסות בה' תשעג[‬ ‫והנה מאומה‪ ...‬מנורת השמן נשפכה על מצנפתו וגלימתו של הצ־‬ ‫דיק ולכלכה אותם לחלוטין‪ ,‬אך יותר מכל‪ ,‬נרות השמן שבמנורה‬ ‫ראש השנה – כוחה של תפילה‬ ‫כבו לגמרי ובגג נהיה חושך אפילה‪ ,‬נבהלה אשתו מהמחזה וח־‬ ‫מספר הרב מנחם שטיין שליט"א‪" :‬אני מכיר אברך מפתח תק־‬ ‫שבה‪" :‬כיצד ישהה הצדיק ללא בגדיו ביום קדוש שכזה‪ ,‬אך יותר‬ ‫ווה‪ ,‬בשם דניאל אשר סובל ל"ע ‪ 12‬שנה מכאבי גב תחתון נו־‬ ‫מכל‪ ,‬כיצד נערוך את סעודת ראש השנה הקדושה בחושך אפי־‬ ‫ראיים ביותר! אצל כל הרופאים הוא היה‪ ,‬הוא אפילו נשלח למו־‬ ‫לה?"‪ ...‬רבי יהודה פתייה‪ ,‬שם לב לבהלת אשתו‪ ,‬והחל מיד להת־‬ ‫מחים באמריקה‪ ,‬ולאף אחד אין שמץ מושג מה הבעיה ומהיכן זה‬ ‫פרץ בצחוק גדול על מנת להרגיעה‪ ,‬והראה שלא קרה כלום‪ ,‬סדר‬ ‫נובע‪ 12 .‬שנה של סבל נורא! רק לסבר את האוזן ‪ -‬הוא לא מסוגל‬ ‫ליל ראש השנה הקדוש יערך גם בחושך אפילה וללא בגדיי‪ ,‬אם‬ ‫לשבת יותר מרבע שעה בכיסא‪ .‬כשהוא מתיישב מתחילים לו‬ ‫כך הוא רצון ה' יתברך‪ .‬לאחר צחוק ממושך של הצדיק שהאיר‬ ‫לחצים בגב ‪ ,‬שמתגברים עד חוט השדרה הצווארי‪ ,‬ואז הוא חייב‬ ‫את ליבם בשמחה‪ ,‬החל לומר את סדר הקידוש בשמחה עצומה‪,‬‬ ‫לשכב במיטה‪ .‬במשך ‪ 6‬שנים שלמות שהוא לוקח וולטארנים‬ ‫כשסביבו חושך אפילה‪ .‬הקידוש נאמר בקדושה נוראה‪ ,‬ובסיומו‬ ‫כתרופות וזריקות! אין לו ברירה‪ ,‬זה תוקף אותו‪ ,‬והוא לא מצליח‬ ‫ניגשו כולם ליטול את ידיהם כדי לפתוח בסעודה‪ .‬הרבנית הקדו־‬ ‫ללמוד גמרא עם יוני‪ ,‬בנו הקטן בן ה ‪ .12‬אחרי רבע שעה הוא‬ ‫שה‪ ,‬הלכה אל המטבח‪ ,‬הוציאה את המגש והניחה בתוכו את סיר‬ ‫זועק מכאבים ונשכב במטה"‪ .‬הוא לא מצליח להיות סימפטי לא־‬ ‫המרק המהביל ואת הבשר הרך והמבושל במיוחד‪ .‬היא החלה‬ ‫שתו בגלל הכאבים! הוא לא מצליח ללמוד כרגיל בכולל בפתח‬ ‫לעלות במעלות הגג בזהירות כששתי ידיה אוחזות במגש הטיב‪,‬‬ ‫תקווה"‪.‬‬ ‫פסיעה אחר פסיעה‪ ,‬מפני החושך הכבד ששרר בביתם‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫ממשיך הרב שטיין שליט"א‪" :‬ניגשתי אליו ושאלתי אותו‪' :‬האם‬ ‫במרחק קצר מהגג‪ ,‬כשלה רגלה של באחת ממדרגות העלייה‪,‬‬ ‫אתה מאמין שבראש השנה הקב"ה בורא כל אדם מחדש? האם‬ ‫היא איבדה את שיווי המשקל‪ ,‬והמגש העשיר במרק חם ומהביל‬ ‫אתה באמת מאמין‪ ,‬שהאדם לא ממשיך לחיות כרגיל‪ ,‬אלא שב־‬ ‫ועופות חמים‪ ,‬נזרק לעבר רצפת הבית‪ ,‬כשהרבנית נופלת אחריו‪.‬‬ ‫ראש השנה הוא נוצר מחדש? והבאתי כדוגמא את שרה אימנו‪,‬‬ ‫רעש גדול נשמע עם נפילת המגש‪ ,‬והרבנית הקדושה החלה לפ־‬ ‫שזכתה להיפקד בגיל תשעים שנה!"‪ .‬המשכתי לומר לדניאל‪:‬‬ ‫רוץ בבכי חונק‪ .‬מה קרה השנה‪ :‬האור כבה‪ ,‬הבגדים של בעלי הת־‬ ‫"אתה יודע‪ ,‬שאם לא ראית את חברך שאתה אוהב מאוד שנה‬ ‫לכלכו‪ ,‬וכעת כל סעודת הלילה הקדוש נפלה על הרצפה וממה‬ ‫שלימה אתה צריך לברך עליו 'ברוך אתה‪ ...‬מחיה המתים?!'‪ .‬אבל‬ ‫נאכל?‪ ...‬רבי יהודה פתייה הצדיק‪ ,‬חס וחלילה לא כעס על אשתו‬ ‫תגיד לי רגע‪ ,‬מי מת? מתי הוא מת‪ ,‬שצריך לברך זאת? עונה החפץ‬ ‫ולא האשים אותה בדבר‪ ,‬אלא רץ ממקומו בעליית הגג וסייע לה‬ ‫חיים בשם המהרש"א‪ :‬מברכים מחיה המתים מכיוון שעבר עליו‬ ‫לקום ממקומה‪ ,‬אסף את חלקי המרק והעופות שעדיין נשארו‬ ‫ראש השנה ויום כיפור הוא נברא מחדש בראש השנה! "זו לא‬ ‫שלמים ולא התלכלכו ברצפתה הבית‪ .‬הרב הרגיע את אשתו הצ־‬ ‫סוללה שממשיכה משנה שעברה!"‪ ,‬המשכתי ואמרתי לו‪" :‬דניאל‬ ‫דקת במילים חמות ומעודדות ובכך שהיא לא אשמה‪ ,‬ובידיעה‬ ‫‪ ,‬הבורא הוא כל יכול ‪ .‬בקלות יכול לתת לך בראש השנה גב חדש‬ ‫שהכל מאת ה' לטובה גמורה‪ ,‬ושאסור להכניס עצבות בלילה‬ ‫גם לאחר ‪ 12‬שנה‪ .‬תתבודד עם הבורא! תתחנן! אם תאמין בכך‬ ‫קדוש זה‪ .‬הרבנית התאוששה מהמאורע וסידרה לרב צלחת ערו־‬ ‫שבראש השנה הקב"ה בורא את האדם מחדש‪ ,‬וזה לא המשך‬ ‫כה שעוד נשארה בשלמותה‪ .‬רבי יהודה הודה לה וברכה בכל‬ ‫משנה שעברה תקבל גב חדש !אבל תכין תצהירים משפטיים‪.‬‬ ‫ליבו בשמחה גדולה‪ ,‬ועשה את דרכו סוף סוף לשבת ולסעוד בק־‬ ‫תגיד לא‪-‬לוקים‪" :‬אבא! אולי לי לא מגיע גב בריא‪ ,‬אבל הילד‬ ‫דושה ובשמחה‪ .‬והנה‪ ,‬הוא מגיע לעבר השולחן החשוך‪ ,‬ומה הוא‬ ‫שלי יוני ‪,‬אין לו אבא שילמד אתו גמרא‪ .‬הוא בוכה למה אבא שלו‬ ‫רואה? לא פחות ולא יותר – חתול עולה על שולחנו ומושך בעוף‬ ‫מפסיק ללמוד אתו כל ‪ 10‬דקות?!‪" .‬תוסיף עוד טענות כבדות‬ ‫ואוכלו‪ ...‬רבי יהודה פתייה עמד במקומו הביט למרום ואמר בש־‬ ‫‪56‬‬ ‫מסיבת הודיה לבורא עולם בביתו‪ .‬כי בראש השנה ובעשרת ימי‬ ‫משקל" ‪ -‬הרי לאשתי מגיע בעל עם פרצוף מחייך ולא חמוץ!" ‪.‬‬ ‫תשובה אפשר לזעוק! ולשכנע את בורא העולם‪ :‬תן לי בריאות‪,‬‬ ‫תכין תצהירים על דף ותוסיף את זה למחזור שלך בראש השנה‪.‬‬ ‫כדי שאוכל להתפלל וללמוד‪ ...‬תן לי שמחה כדי שאוכל לקיים‬ ‫תעבוד‪ ,‬תילחם!"‪ .‬המשכתי לומר לו‪" :‬תראה פה את בית המד־‬ ‫מצוותיך בשמחה וכדי לשמח את אשתי וילדיי‪.‬‬ ‫רש‪ ,‬בראש השנה יהיה עמוס לחלוטין‪ .‬כשיגיעו לקריאת התורה‬ ‫]הר' מנחם שטיין שליט"א[‬ ‫בראש השנה‪ ,‬מה יקראו? אתה יודע? על אישה זקנה שנפקדה‪,‬‬ ‫שרה‪ ,‬תגיד לי למה מדברים על זה בראש השנה? אני מצפה‪,‬‬ ‫תשובה מאהבה ‪-‬זדונות נעשות לו כזכויות‬ ‫שבראש השנה יקראו בתורה על עניינו של היום‪ ,‬על משפט!‬ ‫שהרי כולנו עומדים לפני הכרעה‪ ,‬מה יהיה אתנו בשנה הבאה‪.‬‬ ‫בר"ה )ד' ט"ז( איתא מפני מה תוקעין ומריעין ותוקעין כשהן‬ ‫מדוע מדברים על אישה שנפקדה‪ ...‬אחרי כמה דקות יוציאו ספר‬ ‫עומדים כדי לערבב את השטן‪ ,‬ולא מובן איך אפשר לערבב את‬ ‫הפטרות ויקראו על עוד אישה שנפקדה‪ ,‬חנה! מה זה קשור למי־‬ ‫השטן‪ ,‬האם השטן הוא כזה קטלא קניא‪ ,‬ועיי"ש ברש"י ותוס'‪.‬‬ ‫לוני יהודים בראש השנה שנמצאים בדין? אלא צריך לדעת את‬ ‫ואולם בהקדמה לספר המקנה ראיתי ביאור נפלא‪ ,‬דהכונה בזה‬ ‫המסר של רבותינו אותו הם מבקשים שנפנים ‪ -‬רוצים הם ללמד‬ ‫הוא דע"י שרואה השטן שישראל מחבבין את המצוה שתוקעין‬ ‫את הציבור ‪,‬שזו הזדמנות חייהם! שיש בכוח התפילה לשנות‬ ‫ומריעין ושוב תוקעין‪ ,‬א"כ חושש שיעשו תשובה מאהבה‪ ,‬ובת־‬ ‫את הכול! שבזכות אותה תפילה של חנה זכתה היא לשמואל‬ ‫שובה מאהבה זדונות נעשות לו כזכויות‪ ,‬ונמצא שכמה שיש יותר‬ ‫הנביא! היא ניצלה ראש השנה אחד‪ .‬כמו שאומרת הגמרא‪" :‬ג'‬ ‫קיטרוג של זדונות נעשות לו יותר זכויות‪ ,‬וא"כ השטן מניח מל־‬ ‫נשים נפקדו בראש השנה ‪:‬שרה‪ ,‬רחל‪ ,‬חנה"‪ .‬אומר רש"י‪" :‬נפקדו‬ ‫קטרג שאינו רוצה שלבסוף הקיטרוג שיקטרג עוד יהפך לזכויות‪.‬‬ ‫בתפילה"‪ .‬הן נלחמו על ההזדמנות שיש בראש השנה להיברא‬ ‫וראיתי דבר נפלא בתפארת ישראל )סוף מס' תענית( במאי שאנו‬ ‫מחדש! ולכן משדרים לכל הציבור בקריאת התורה‪' :‬עכשיו‬ ‫נוהגין ביוה"כ לומר על חטא בניגון‪ ,‬והדבר תמוה שהרי היה צריך‬ ‫אתה נברא מחדש! אתה רוצה כישרון? ילדים? זיווג? בריאות?‬ ‫לבכות על החטאים ולא לנגן‪ ,‬ותירץ דכיון שאנו עושים תשובה‬ ‫תתפלל! תתחנן! עכשיו מייצרים הכול מחדש !"‪.‬דניאל קלט את‬ ‫מאהבה וכל העבירות נעשים לנו לזכויות‪ ,‬על כן עתה בתשו־‬ ‫המסר‪ ,‬הלך לישיבה בראש השנה‪ ,‬קיבל על עצמו תענית דיבור‪:‬‬ ‫בה אנו שמחים בכל עבירה‪ .‬ושמעתי ממרן הגרא"מ שך זצוק"ל‪,‬‬ ‫רק תורה ותפילה ‪,‬סעודה ושינה והוא נלחם ‪ 48‬שעות‪ .‬הרי כל‬ ‫דאיך אדם מגיע לידי דרגה של תשובה מאהבה‪ ,‬והוא כשרואה‬ ‫שעה בראש השנה זה כשבוע וחצי של השנה! יומיים שקובעים‬ ‫שאע"פ שעשה חטאים מ"מ מצד מידת החסד של הקב"ה יכול‬ ‫את כל השנה! דניאל כל כך בכה‪ ,‬כל כך ביקש בראש השנה!‬ ‫לשוב מחטאו‪ ,‬א"כ היא גופא גורם שמתמלא אהבתו להקב"ה‬ ‫המחזור שלו היה מלא דפים שהוסיף לשכנע את בורא העולם‪" :‬‬ ‫ושב מאהבת ה'‪ ,‬ונמצא שהחטא עצמו גם מביאו לאהבת הש"י‬ ‫ריבונו של עולם! אני לא מבקש בשביל עצמי גב בריא‪ ,‬יוני שלי‬ ‫ולתשובה מאהבה‪ .‬ובנפש החיים )שער ד' פ' ל"א( ביאר במאי‬ ‫בן ‪12‬לפני בר‪-‬מצווה אין מי שילמד אתו גמרא‪ ,‬תוך ‪ 10‬דקות‬ ‫דמקדימין בתפילה השיבנו אבינו לתורתיך ורק אח"כ והחזירנו‬ ‫אבא שלו מתמוטט ונופל על המיטה‪ .‬אשתי ‪-‬אין לה בעל‪ .‬רק‬ ‫בתשובה שלימה לפניך‪ ,‬דיסוד התשובה הוא ע"י התורה‪ ,‬וע"י‬ ‫עצבים וחוסר סבלנות תעשה למענה! תן לי גב חדש למענך!"‪.‬‬ ‫התורה יכולים לבוא לדרגא של תשובה מאהבה‪ .‬ובעיקר המידה‬ ‫הוא נלחם באמת ובכנות!‪ .‬עבר יום כיפור‪ ,‬סוכות ושמחת תורה‪...‬‬ ‫של אהבת ה' כתוב בתהלים )פ' צ"ז( "אהבי ה' שנאו רע"‪ ,‬והנה‬ ‫התחיל חודש חשוון והוא בא לבקש את הוולטרנים שלו לשלו־‬ ‫בפשוטו כתוב בזה דאוהבי ה' גם צריכים לשנוא הרע‪ ,‬אבל אין‬ ‫שת החודשים הקרובים‪ .‬אך שהבורא רוצה והגיע הקץ לחושך‪,‬‬ ‫תלוי אחד בחברתה‪ ,‬ושייך להיות אוהב ה' גם אם אינו שונא את‬ ‫אז הוא לא צריך שום דוקטורים להבאת הישועה‪ .‬דניאל מגיע‪,‬‬ ‫הרע‪ ,‬ואולם זקני מרן הגרב"ד זיע"א פי' שכתוב כאן תלייה‪ ,‬דה־‬ ‫והנה יושב ממלא מקומו של הרופא שלו‪ .‬היה זה בחור צעיר בן‬ ‫מידה לאהבת ה' הוא השנאה לרע‪ ,‬כי לא שייך בזה מצב דמחד‬ ‫‪, 29‬רופא מתחיל שסיים לא מכבר את לימודי הרפואה‪ .‬הוא פונה‬ ‫אוהבים את ה' ומאידך לא שונאים את הרע‪ ,‬דעצם זה שלא שו־‬ ‫אליו בבקשה‪" :‬אני צריך וולטרן לשלושה חודשים‪ .‬שים חלק טי־‬ ‫נאים את הרע בהכרח חסר באהבת ה'‪ ,‬כי אהבת ה' צריך להביא‬ ‫פות‪ ,‬חלק זריקות"‪ .‬הרופא הצעיר נדהם‪" :‬מה? יותר מידי וולטרן‬ ‫לשנוא את הרע‪ ,‬וכשאינו שונא את הרע בהכרח חסר בו אהבת‬ ‫הורס את הגוף"‪ .‬דניאל הבין ‪ ,‬שהרופא התמים חדש במקצוע‪,‬‬ ‫ה'‪ ,‬ולא שייך בזה שום פשרות‪ .‬וזקני מרן הגרב"ד זיע"א היה‬ ‫שהרי הוא כבר ‪ 6‬שנים לוקח פה קבוע‪ ,‬אך הרופא התעקש‪" :‬אולי‬ ‫אומר שכשרוצה לבחון את אהבתו לה' יתברך‪ ,‬בוחן את עצמו‬ ‫תעשה אולטרא‪-‬סאונד על הכליות‪ .‬לפעמים הכליות מקרינות‬ ‫כמה הוא שונא את הרע‪ ,‬וכמה שהוא יותר שונא את הרע רואה‬ ‫כאב על כל הגב "‪ .‬דניאל גיחך‪ ,‬הרי הוא היה אצל כל הרופאים‬ ‫את מידת אהבתו להשי"ת‪ .‬ובאמת איך אפשר לעשות תשובה‬ ‫המומחים‪ ,‬ואפילו באמריקה שלא גילו מה זה‪ ,‬ורופא זה‪ ,‬שע־‬ ‫שלימה מאהבה‪ ,‬ובודאי דלא בנקל הוא‪ ,‬והעצה לזה הוא מה שא־‬ ‫דיין אין לו ניסיון‪ ,‬רוצה להצליח במקום שאחרים נכשלו?! אך‬ ‫מרו חז"ל פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח‬ ‫הרופא הצעיר התעקש וקבע לו תור‪ .‬הלך דניאל ועשה אולטרא‬ ‫כפתחו של היכל‪ ,‬ושמעתי ממו"ר המשגיח מרן הגר"א לופיאן‬ ‫סאונד במקום ‪,‬שכב על הבטן‪ ,‬והרופא המקומי נבהל‪ :‬אני רואה‬ ‫זצוק"ל להסביר הכוונה פתח של מחט‪ ,‬הרי פתח של מחט כלום‬ ‫שעשרים ושתיים אחוז מהכליה שלך סתומה‪ ,‬ומצב זה עושה‬ ‫הוא‪ ,‬והסביר דמ"מ צריך שיהי' הפתח כמו נקב מפולש‪ ,‬ולא כמו‬ ‫כאבים עזים בגב !!! דניאל שומע זאת ורץ לרופא הבכיר‪ ,‬שרואה‬ ‫ששם מחט בבצק שנקבו חוזר ונסתם אלא נקב מפולש‪ ,‬וע"כ‬ ‫את הבדיקות‪ ,‬ונבוך כולו‪" :‬אני ממש מתנצל‪ ,‬על זה לא חשב־‬ ‫העצה בזה לכה"פ להתחיל לעשות תשובה על משהו‪ ,‬משהו‬ ‫נו כל השנים! "‪ .‬זה לא הרופאים! זה הבורא‪ ,‬שסתם לרופאים‬ ‫מאהבה‪ ,‬ובמצב שישאר המשהו נקב מפולש ולא יחזור ח"ו לסו־‬ ‫בכל העולם את הראש ‪ 12‬שנה‪ ,‬כי ‪,‬כנראה‪ ,‬הוא לא היה ראוי‬ ‫רו‪ ,‬ועי"ז יבוא לידי סייעתא דשמיא דנקב התשובה יתרחב כפ־‬ ‫לישועה‪ 12 .‬שנות סבל! עד היום ‪,‬בתאריך ד' חשוון‪ ,‬הוא עושה‬ ‫תחו של היכל ויזכה לעשות תשובה שלימה‪ .‬והנה ביומא )ד' פ"ו‬ ‫‪57‬‬ ‫מאד לא נוחים? מי גזר שהילד ישבור בקבוק שמן זית ושיקח לי‬ ‫ע"ב( איכא כמה חילוקי כפרה‪ ,‬יש דתשובה תולה ויום הכפורים‬ ‫כל כך הרבה זמן לנקותו? ביעקב מתלבשת האמונה‪ ,‬הוא מכתיר‬ ‫מכפר‪ ,‬ויש דתשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין‪ ,‬ויש דרק‬ ‫את הקב"ה למלך‪ ,‬הוא לא חושב‪" :‬אשתי שכחה מהאירוע‪ ,‬כי היא‬ ‫מיתה ממרקת‪ .‬ונראה דכ"ז הוא בתשובה מיראה‪ ,‬אבל בתשובה‬ ‫לא אחראית"‪ ,‬הוא גם לא חושב‪" :‬נשבר הבקבוק‪ ,‬כי הילד הזה‬ ‫מאהבה שזדונות נעשות לו כזכויות שאני‪ ,‬ומצאתי כן אח"כ בספר‬ ‫יש לו ידיים שמאליות"‪ ,‬אלא הוא עומד וצועק‪" :‬אתה המלך! אני‬ ‫חרדים בשם שו"ת הרא"ש‪.‬‬ ‫יודע ריבונו של עולם שאתה גזרת! ואני מקבל באהבה ובהבנה!"‪.‬‬ ‫]שיעורי הגרח"ש ליבוביץ זצוק"ל[‬ ‫אפשר לשבת ולצייר לכם עוד הרבה מצבים שעלולים לקרות‪,‬‬ ‫ובטח גם אתם נזכרים בכמה סיטואציות שכעסתם‪ ,‬שנעצבתם‪,‬‬ ‫"היום הרת עולם‪ ,‬היום יעמיד במשפט כל יצורי‬ ‫שהאשמתם‪ ,‬ושכחתם לרגע קט שיש מישהו למעלה שהוא זה‬ ‫עולם"‬ ‫שהביא את כל זה עליכם‪ .‬ושכחתם גם לרגע‪ ,‬את דבריו של החפץ‬ ‫חיים שאמר‪" :‬כל השכר המצפה לאדם‪ ,‬תלוי אך ורק בצורה בה‬ ‫אנו עומדים בפתחו של יום הדין הגדול‪ ,‬וידוע מה שכתוב בס־‬ ‫מקבל את מאורעות החיים"‪ .‬אבל לא נורא הגיע הזמן להשתנות‪.‬‬ ‫פרים הקדושים‪ ,‬שעיקר העבודה של ראש השנה היא המלכת‬ ‫ועלינו לזכור! ניסיונות האמונה בבית הם מהניסיונות הקשים‬ ‫הקב"ה עלינו‪" -‬אמרו לפני מלכויות"‪" ,‬מלכותו בכל משלה"‪ ,‬וכן‬ ‫ביותר! מה הסיבה? מלבד מה שבבית האדם אינו 'עושה הצ־‬ ‫בנוסח התפילה משנים ואומרים‪" :‬המלך הקדוש" ו"המלך המש־‬ ‫גות'‪ ,‬וכבר נתבאר‪ ,‬מסתתר משהו נוסף עמוק יותר (והוא שייך‬ ‫פט"‪ .‬אין כמעט מקום בתפילה שאיננו צועקים‪" :‬אתה המלך!"‪.‬‬ ‫בכל הניסיונות שבין אדם לחברו) ונסביר‪ ...‬כאשר אין לאדם את‬ ‫וצריך לדעת‪ ,‬ישנם אנשים החושבים שניסיונות זה רק בעבודה‪,‬‬ ‫מי להאשים‪ ,‬שאין לו על מי להתלונן ובמי לתלות את הבעיה‪,‬‬ ‫רק שיוצאים מהבית‪ ,‬הם לא יודעים שהבית הוא מפעל הניסיונות‬ ‫קל לו הרבה יותר להתכופף לרצון ה' ולקבל באהבה‪ ...‬שמקב־‬ ‫הגדול ביותר‪ ,‬ניסיונות בכל הרמות‪ -‬קטנים וגדולים‪ ,‬המוכיחים‬ ‫לים מכה‪ ,‬שנשבר חפץ‪ ,‬שנאבד הארנק‪ ,‬קל להוציא את המילים‬ ‫מיהו האדם באמת‪ .‬ניסיון בדיבור‪ ,‬ניסיונות בכבוד הבעל\האישה‪,‬‬ ‫'שיהיה לכפרה‪' ,'...‬גם זו לטובה‪ .'...‬אך שיש את מי להאשים במצב‬ ‫ניסיונות של כעס‪ ,‬גאווה‪ ,‬צרות עין‪ ,‬חסד‪ ,‬עצלות‪ ,‬אונאת דברים‪,‬‬ ‫שאני נמצא בו‪ ,‬שבעלי אמר מילה פוגעת‪ ,‬שאשתי לא מקיימת‬ ‫דרך ארץ‪ ,‬אנכיות והרשימה עוד ארוכה‪ ...‬ואומר השי"ת‪ ,‬בכל יום‬ ‫את רצוני‪ ,‬שיש על מי לכעוס וה'אשם' עומד כאן מולי‪ ,‬ועוד שזה‬ ‫אני אטמין לכם מספר לא מבוטל של ניסיונות‪ ,‬את תהיי בטוחה‬ ‫נראה כל כך 'הוא' ויש לי על מי 'לפרוק'‪ ,‬וכל כך עומדים לי על‬ ‫שזה 'הוא'‪ ,‬אבל אם תתעמקי היטב‪ ,‬אם את תלבשי משקפיים‬ ‫הלשון משפטים כמו‪' :‬אתה אשם'‪' ,‬הכל בגללך'‪' ,‬אתה רואה למה‬ ‫של אמונה את תביני‪ -‬אין לי מה לחפש אשמים‪ ,‬אין לי על מי‬ ‫אני לא מקשיבה לך?!'‪' ,‬כמה פעמים אמרתי לך‪ ...‬אתה לא אוהב‬ ‫לכעוס ולהתלונן‪ ,‬את תביני‪ -‬זה הקב"ה בודק אותי עכשיו‪ ,‬אני‬ ‫להקשיב!'‪ ,‬ועוד משפטים כאלה וכיוצא בהם‪ ...‬באופן כזה קשה‬ ‫נמצאת כרגע במבחן‪ .‬עליכם לזכור היטב‪ ,‬כתוב בפסוק )איוב ז‪,‬יח‬ ‫מאד לקבל את רצון ה' באהבה‪ ,‬באופן כזה קשה מאד‪ ,‬כי יש במי‬ ‫וראה מפרשים שם(‪" :‬לרגעים תבחננו"‪ -‬אומר השי"ת‪ ,‬שלא תח־‬ ‫לתלות את האשמה וכאן האדם נבחן! )וניכרת אישיותו האמ־‬ ‫שוב שאני בודק אתכם רק בדברים הגדולים‪ ,‬רק 'פעם ב‪ ,'...‬אלא‬ ‫תית(‪ .‬מספר הקדוש ר' יונתן אייבשיץ זצוק"ל‪ ,‬שהיה רואה תופ־‬ ‫בכל שעה ושעה‪ ,‬בכל דקה ודקה‪ ,‬אני בודק כמה אתם מאמינים‬ ‫עת פלא‪ .‬כשהייתה מגיע אליו לשאלה בדיני איסור והיתר‪ ,‬והיה‬ ‫בי‪ ...‬כל רגע שאת\ה נמצא\ת בבית עלול להיות 'בוחן פתע'‪ ,‬עלו־‬ ‫עליו פעמים להטריף את הבהמה‪ ,‬היה עומד ואומר‪" :‬הבהמה‬ ‫לים להיות הרבה דברים שלא ימצאו חן בעיניך ועכשיו אני בודק‬ ‫טריפה‪ ,‬אסור לאכלה"‪ .‬הוא היה רואה איך בעל הבית מקבל את‬ ‫כמה אתה מבין שאני המבחן בהצלחה! משקיף עליך עכשיו ורו־‬ ‫הדין באהבה‪" :‬גם זו לטובה‪ ...‬כפרה על עוונותי" היה אומר‪ .‬בהמה‬ ‫צה לראות שאתה לא מאכזב אותי ועובר את המבחן בהצלחה!‬ ‫עולה כמה אלפי שקלים אבל בכל זאת‪ ...‬איש אמונה! והנה‪ ,‬אותו‬ ‫נתאר לעצמנו את יעקב‪ ,‬איש עובד למחייתו‪ .‬החל מארבע בבוקר‬ ‫אדם‪ ,‬בעל הבהמה‪ ,‬היה חוזר והפעם בא לדין עם חברו‪ ,‬על סכום‬ ‫משכים לסליחות ותפילת שחרית‪ ,‬אחר כן ממשיך ביום עבודה‬ ‫פעוט הרבה יותר‪ ,‬עשירית משווי הבהמה‪ .‬ושפוסקים לחיוב‪ ,‬הינו‬ ‫מפרך ולבסוף נכנס לביתו בארבע בצהריים‪ .‬סוף יום עבודה אחד‪,‬‬ ‫צועק ומשתולל‪ ...‬ולפי היסוד שאמרנו‪ ,‬מובן מה הסיבה‪ ,‬שיש מי־‬ ‫יעקב‪ ,‬כשהוא עייף מהרגיל‪ ,‬תיאר לעצמו את הרגעים בהם ישים‬ ‫שהו מולי ויש לי את מי להאשים בהפסד ובעגמת נפש נעשה‬ ‫רגליו בפתח הבית‪ ,‬יטעם משהו ויניח את הראש למנוחה שעה‬ ‫הניסיון הרבה יותר קשה! יהי רצון שנזכה להמליך את הקב"ה‬ ‫קלה כדי שיהיה לו כוח בהמשך היום‪ ,‬אמנם כשהגיע לביתו חי־‬ ‫עלינו ונכתב ונחתם לשנה טובה‪ ,‬נתבשר בשורות טובות ויבוא‬ ‫כתה לו הפתעה‪ ...‬הוא מוצא את עצמו עומד בתוך ערימות של‬ ‫משיח צדקנו במהרה‪,‬‬ ‫בלאגן‪ ,‬הילדים מגיעים בדיוק מהגנים ותלמודי התורה‪ .‬ואשתו?‬ ‫]הגר"א שרהבני שליט"א[‬ ‫אשתו נזכרה שיש לה אירוע משפחתי מחוץ לעיר שבשום פנים‬ ‫לא יכולה לפספס‪ ...‬מה שאומר‪ ,‬ששינה כבר לא תהיה והשיעור‬ ‫הקבוע שהוא כל כך אוהב גם כן לא יהיה‪ .‬מה שכן יהיה‪ ,‬הוא סי־‬ ‫שנה טובה ומתוקה‬ ‫דור ואירגון כל הלכלוך והבלאגן‪ ,‬מקלחות לארבעה ילדים קטנים‪,‬‬ ‫מדוע מבקשים בראש השנה שיהא שנה טובה ומתוקה מה זה‬ ‫השגחה עליהם ועוד‪ .‬ממשיך היום‪ -‬אשתו הלכה‪ ,‬הבית כולו רעש‬ ‫הכפל הבקשות? יש להקשות‪ :‬מדוע מבקשים בראש השנה שיהא‬ ‫ומהומה‪ ,‬ואז מגיע ה'קש ששבר את גב הגמל'‪ ,‬הילד משחק בכ־‬ ‫שנה טובה ומתוקה‪ ,‬וכי טובה בלא מתוקה אינה טוב‪ ,‬ומהו הכפל‬ ‫דור ושובר בקבוק שמן זית‪ ,‬כאן יעקב כמעט ומתפוצץ‪ ,‬אך הוא‬ ‫הלשון‪ ,‬כך מקשה בפרדס יוסף פרשת אמור‪ .‬איכא כמה תרוצים‪:‬‬ ‫לוקח נשימה ארוכה ומנסה לקבל פרופורציה נכונה על המצב‪:‬‬ ‫א‪ .‬מבקשים שלא רק שיהיה שנה "טובה"‪ ,‬שנצטרך להאמין‬ ‫הוא נזכר‪ ,‬מי עשה כל אלו? מי גזר עליי שלא אוכל לישון? מי‬ ‫שהוא טוב המכוסה והנסתר דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד‪,‬‬ ‫גזר שלא יהיה אוכל מוכן? מי גזר שאשתי תשכח מהאירוע ולא‬ ‫אוכל להתכונן כראוי למצב? מי גזר שדווקא היום הילדים יהיו‬ ‫‪58‬‬ ‫הראשונות שואלים‪ ,‬והביאו ראי' מהא דמבקשים זכרנו‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫אלא שיהיה "מתוקה" עם הרגשת טעם של מתיקות ונועם‪ ,‬שה־‬ ‫נצטרך לומר מה שלא מזכירים לחיים טובים כהמשנ"ב‪ .‬ועפי"ז‬ ‫טוב יהיה נראה לנו לעינים‪ ,‬כך כתב בפרדס יוסף פרשת אמור‪.‬‬ ‫נראה‪ ,‬דזהו הטעם במנהגנו בחזרת הש"ץ שהציבור חוזר רק‬ ‫ובמפרשים כתבו להסביר מה שאומרים בתפלת שבת "שבענו‬ ‫על הבקשות שבסוף התפילה "וכתוב לחיים טובים" וכן "בספר‬ ‫מטובך"‪ ,‬דבודאי אין רע יורד מן השמים‪ ,‬וכל מה דעביד רחמנא‬ ‫חיים" ולא בברכות הראשונות "זכרנו לחיים" ו"מי כמוך"‪ ,‬והוא‬ ‫לטב עביד‪ ,‬אבל אנו מתפללין שלא רק יהיה טוב מלעילא‪ ,‬אלא‬ ‫משום שמה שהציבור חוזר הוא מצד בקשת ציבור‪ ,‬וא"כ רק‬ ‫שזה יהי' הטוב הנראה והנגלה לנו שנשבע מזה‪ ,‬דהרי דבר שאין‬ ‫באלו ההזכרות שבאים בתורת בקשות וכמו ההזכרות שבסוף‬ ‫רואים איתא בגמ' יומא ע''ד ע''מ דאין נהנים שבעים מזה‪ ,‬ועוד‬ ‫התפילה חוזר הציבור‪ ,‬משא"כ בהזכרות הראשונות שאי"ז בקשה‬ ‫איתא שעיור אוכל הרבה ואינו שבע ממה שאוכל כיון שאין רואה‬ ‫אלא בא מהזכרת שבח מלכותו אינם חוזרין הציבור‪ ,‬דאדרבא‬ ‫את האוכל‪ .‬ומבקשים שאנו רוצים לראות ולהרגיש את חסדי‬ ‫בברכות הראשונות אסור לבקש‪.‬‬ ‫הי"ת ועי"ז נהיה שבעים‪ ,‬ובזה גם מפרשים את הפסוק תהלים‬ ‫]משנח ר' חיים שלמה מועדים[‬ ‫צ' שבענו בבוקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו‪ ,‬אנחנו רוצים‬ ‫לשבוע בבוקר היינו שנראה את זה כמו בבוקר שרואים הכל ואז‬ ‫ונשמחה בכל ימינו‪ ,‬כך כתב הישמח משה‪ .‬על דרך זה מפרשים‬ ‫ראש השנה – העצה הבדוקה איך לבקש בקשות‬ ‫את הפסוק "הראנו ד' חסדיך"‪ ,‬שאמנם למעלה הכל הוא חסדים‬ ‫פרטיות‬ ‫ורחמים‪ ,‬אבל אנו מבקשים שהראנו ד' חסדיך‪ ,‬שנראה החסדים‬ ‫היה פעם צדיק אחד בעל יסורים ש‪ ...‬הוא מצד עצמו לא היה‬ ‫בפועל למטה לעינינו‪ .‬עוד נראה לפרש בזה את הפסוק תהלים‬ ‫מתלונן על היסורים שהוא עובר‪ ...‬אבל!!! כל לילה לפני שהוא‬ ‫צ' ט''ו "שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה" דאנו מבקשים‬ ‫היה הולך לישון‪ ...‬היה לו מנהג מעניין‪ ...‬הוא היה פונה לקב"ה‬ ‫מהקב''ה שכמו שהצרות והיסורים ראינו עם העינים ולא ברמ־‬ ‫ומאחל לו ‪ ...‬רבש"ע שיהיה לך לילה טוב!!! שיהיה לך לילה‬ ‫זים‪ ,‬אותו דבר החסדים אנחנו רוצים לראות עם העינים ולא רק‬ ‫רגוע!!! מה הכוונה?? פשוט מאוד‪ :‬אם יענקלה שוכב במיטה וסו־‬ ‫להאמין ולדעת שהכל לטובה‪ ,‬וזה כוונת הפסוק תשמח אותנו‬ ‫בל מכאבי גב‪ ...‬והוא כבר חצי שעה מחפש תנוחה ולא מוצא‪...‬‬ ‫הקב''ה כמו הימים שסבלנו שהיה שנים שראינו את הרעה אותו‬ ‫והוא מתהפך ומתהפך ולא מצליח להירדם‪ ...‬אז לא רק הוא עבר‬ ‫דבר את הישועות אנו רוצים לראות‪,‬‬ ‫לילה קשה ‪ ...‬יש עוד מישהו שעבר לילה קשה‪ ...‬מי זה ה???‬ ‫ג‪ .‬ע''פ מה שכתב במלא העומר פרשת תזריע למהר''ל‬ ‫הרבש"ע בכבודו ובעצמו סוף סוף!! בכל צרתם לו צר ו ‪ ...‬אם‬ ‫צינץ זצ''ל מדוע טבע העולם שאומרים על תינוק שהוא חמוד‬ ‫יהודי לא נרדם בלילה מיסורים‪ ...‬הרי בלילה ההוא נדדה גם שנת‬ ‫ואוהבים אותו‪ ,‬אלא משום דאיתא במשנה אבות פרק ג משנה י'‬ ‫המלך ‪ ...‬אם יש בחור שמרטיב את הכרית בלילה בדמעות‪ ...‬יש‬ ‫כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו‪ ,‬וכל שאין‬ ‫עוד מישהו שכביכול לא ישן בלילה‪ ...‬קודשא בריך הוא ושכינ־‬ ‫רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו‪ ,‬תינוק בגלל‬ ‫תיה‪ ...‬קלני מראשי קלני מזרועי ‪ ...‬ממילא אותו צדיק היה מאחל‬ ‫שהוא נקי מעבירות ורוח המקום נוחה הימנו‪ ,‬לכן רוח הבריות‬ ‫לרבש"ע מידי לילה‪ : :‬רבש"ע שיהיה לך לילה טוב‪ ...‬שליהודים‬ ‫נוחה הימנו ואוהבים אותו‪ ,‬לכן מברכים שיהא שנה טובה יתנהגו‬ ‫יהיה לילה טוב‪ ...‬שלא יצטרכו אופטלגין‪ ...‬שלא יצטרכו להזמין‬ ‫ע''פ התורה יהא מתוקה יהא לך חן בכל מקום‪,‬‬ ‫אמבולנסים‪ .‬שכולם ישנו שינת ישרים ואז גם לך יתברך גם לך‬ ‫]מעדני אשר[‬ ‫יהיה לילה טוב‪ ...‬לילה רגוע‪ ...‬בלי להצטער בצער הבנים שלך‪...‬‬ ‫את האיחול הזה שאותו צדיק היה מאחל לקב"ה מידי לילה‪ ...‬הרי‬ ‫זכרנו לחיים‬ ‫אנחנו יכולים לקחת את אותו סוג איחול לברכת שנה טובה‬ ‫לרבש"ע‪ ...‬כן כולנו עסוקים בלאחל לעצמנו שנה טובה‪ ...‬כל אחד‬ ‫במשנ"ב )סי' תקפ"ב סעי' ה'( ביאר‪ ,‬מדוע בתחילה מזכירים‬ ‫מאיתנו זוכר את הקשיים שהוא עבר בשנה שעברה‪ ...‬והוא מאוד‬ ‫רק "זכרנו לחיים" "למענך אלוקים חיים" ולא כמו בהזכרות בסוף‬ ‫מאחל לעצמו שבשנה הבאה יהיה לי שנה יותר טובה ‪ '...‬אבל‬ ‫התפילה שמזכירים "לחיים טובים"‪ ,‬והוא כי המבקש צריך לבקש‬ ‫חכה!!! אל תשכח יש ש עוד מישהו בתמונה ‪ ...‬גם אבא שבשמים‬ ‫מתחילה דבר מועט ואח"כ מוסיף והולך‪.‬ואמנם במשך חכמה‬ ‫בתמונה!!! אם לך הייתה שנה קשה‪ ...‬גם לו יתברך הייתה שנה‬ ‫)דברים פ' ל"ג פסוק א'( תירץ הקושיא באופן אחר‪ ,‬דהנה באמת‬ ‫קשה ‪ ...‬היה קשה לו לראות אותך סובל ‪...‬הוא בכה יחד איתך‪...‬‬ ‫איך מבקשים בקשה בג' ברכות הראשונות‪ ,‬והרי איתא בברכות‬ ‫והצטער יחד איתך‪ ...‬וגם לו מגיע איחול שנה טובה‪ .‬כן‪ ...‬על ראש‬ ‫)ד' ל"ד ע"א( דאל ישאל אדם לצרכיו בג' הראשונות‪ ,‬דראשונות‬ ‫השנה נאמר‪ :‬כי חק לישראל משפט לאלוקי יעקב!!! מפחיד‬ ‫דומה לעבד שמסדר שבח לפני רבו‪ ,‬ומשא"כ ג' אחרונות לצר־‬ ‫לומר אבל כתוב כאן שלא רק אנחנו עומדים במשפט‪ ...‬אלא‬ ‫כי ציבור שואלין‪ ,‬ואשר בהכרח צ"ל דההזכרה של זכרנו לחיים‬ ‫משפט ל‪- -‬אלוקי יעקב‪ ...‬גם אלוקי יעקב בעצמו עומד במש־‬ ‫ומי כמוך אי"ז בגדרי בקשה‪ ,‬אלא מכיון שאין מלך בלא עם א"כ‬ ‫פט‪ ...‬בטח‪ ...‬אם לקב"ה יש כל כך הרבה בנים אהובים שכולם‬ ‫אנו מבקשים חיים דבזה יתמלך מלכותו‪ ,‬וכלשון ההזכרה "מלך‬ ‫עומדים למשפט בזה יום הדין‪ ...‬וביום הזה חותם כל יד אדם בו‪...‬‬ ‫חפץ בחיים" "למענך אלוקים חיים" והוא מהזכרת שבחו דמל־‬ ‫וכל אחד חורץ לעצמו במו ידיו את הדין איזו שנה תהיה לו‪ ...‬אז‬ ‫כות הקב"ה‪ ,‬וע"כ אנו מזכירין רק חיים‪ ,‬אבל חיים טובים שהוא‬ ‫גם הוא יתברך כביכול עומד במשפט הזה!!! אבא שבשמים‬ ‫כבר בקשה אין מזכירין בג' ברכות הראשונות‪ ,‬משא"כ בברכות‬ ‫דואג‪ ...‬משתוקק ורוצה שנעזור לו במשפט‪ ...‬שנאפשר לו לתת‬ ‫האחרונות ששואלים לצרכי ציבור וההזכרה בא בגדרי בקשה‬ ‫לנו שנה טובה‪ ...‬ואי לכך‪ :‬לא נותר לנו אלא לאחל לו יתברך‬ ‫התם אנו כבר מבקשים חיים טובים‪ .‬ואמנם שי' התוס' בברכות‬ ‫מעומק לב ולברך אותו כר' ישמעאל בן אלישע בשעתו‪ :‬רבש"ע‬ ‫)ד' ל"ד ע"א ד"ה אל ישאל אדם לצרכיו( דלצרכי ציבור אף בג'‬ ‫‪59‬‬ ‫ריות שלנו בעבודה של ר"ה‪ :‬הרי אחת הנקודות הכי מסובכות‬ ‫אנחנו מברכים אותך שיהיה לך שנה טובה ומתוקה‪ ...‬שלבנים‬ ‫בראש השנה‪ ...‬שמצד אחד זה יום הדין וכל אחד מאיתנו מטבע‬ ‫שלך יהיו חיים טובים ומאושרים‪ ...‬ואז גם אתה יתברך תשמח‬ ‫הדברים קרוב אצל עצמו וחושב על עצמו‪ ...‬כל אחד רוצה לזכות‬ ‫איתנו‪ ...‬שאף אחד מהבנים שלך לא יסבול ולא יצטער ואז גם‬ ‫ביום הדין‪ ...‬ומצד שני‪ :‬למרבה האבסורד דווקא ביום הזה מצפים‬ ‫אתה יתברך לא תצטער‪ ...‬שהבנים שלך לא יהיו תקועים בשידו־‬ ‫ממני שאני לא אתפלל על עצמי‪ ...‬בדיוק ביום הכי גורלי!!!! בדיוק‬ ‫כים‪ ...‬ולא ממורמרים‪ ...‬ושהילדים שלך לא יריבו‪ ...‬שלא תצטרך‬ ‫ביום שהתפילה בו הכי מתבקשת‪ ....‬דווקא ביום הזה נדרש ממני‬ ‫כל היום להפריד בין הניצים‪ ...‬רבש"ע‪ :‬אנו מאחלים לך יתברך‬ ‫להיות בתוך עמי אנוכי יושבת ולהתפלל רק על כבוד שמים‪ ...‬מה‬ ‫שבשנה הקרובה תוביל לחופה את כל הרווקים והרווקות שאתה‬ ‫הפשט בזה???? מה זה הפרנציפ הזה??? תמיד חשבתי לעצמי‪:‬‬ ‫כל יום בוכה עליהם ומשתתף בצערם‪ ...‬שהשנה הזו תראה את‬ ‫תביא איזה יום שאתה רוצה שאני לא אתפלל על עצמי‪ ...‬אני‬ ‫הבנים שלך מסודרים בחיים‪ ...‬באושר ועושר‪ ...‬אנחנו מאחלים לך‬ ‫מוכן לא להתפלל על עצמי בשבועות‪ ...‬בסוכות‪ ...‬נו‪ ...‬נסתדר עם‬ ‫יתברך שבשנה זו כל הבחורי ישיבות ישבו וילמדו ויהיה להם‬ ‫זה איכשהו‪ ...‬אבל בראש השנה?? בדיוק ביום הכי גורלי?? בדיוק‬ ‫חשק וגישמאק וחיבור ללימוד‪ ...‬ואז לא תצטרך לבכות כל יום‬ ‫אז להתעלם כביכול מהצרכים הבוערים לי?? למה הפרנציפ‬ ‫על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק‪ ...‬שלכל הבחורים‬ ‫הזה?? נו‪ ...‬מה התשובה??? אני אסביר את זה בדוגמא‪ :‬לפני שנ־‬ ‫יהיה כח ללמוד‪ ...‬שלא יהיה להם קשיים ומשברים‪ ...‬שלא תצטרך‬ ‫בחנתי לישיבה קטנה‪ ...‬הייתי במתח מאוד גדול כמו כל הילדים‬ ‫לשבת כל יום ולבכות על מי שאי אפשר לו לעסוק בתורה ועו־‬ ‫בכיתה‪ ...‬ישבתי וחזרתי על החומר של המבחן עשרות פעמים‪...‬‬ ‫סק‪ ...‬כן!!!! כל יהודי שצריך ישועה‪ ...‬שתדע לך‪ :‬לא רק אתה‬ ‫ותכל'ס לא הבנתי את החומר‪ ...‬היה בחור אחד מבוגר שלמד‬ ‫שומר ומצפה לישועה‪ ...‬לא רק ההורים של מעוכבי השידוכים‬ ‫איתי ולמד איתי ולא הבנתי‪ ...‬עד שיום אחד הוא שאל אותי‪:‬‬ ‫שומרים ומצפים נו‪ ...‬מתי כבר יגיע הערב הגדול‪ ...‬לא!!!! יש פה‬ ‫בעצם למה אתה כ"כ לחוץ מהמבחנים לישיבות?? עניתי לו‪ :‬מה‬ ‫עוד מישהו בתמונה!!!! יש פה קל מסתתר‪ ...‬שגם הוא שומר ומ־‬ ‫פירוש‪ ...‬אני מפחד ש‪ ...‬ש‪ ...‬שאני לא אענה טוב‪ ...‬ולא אצליח‬ ‫צפה לאותו ליל שימורים לקיים הבטחתו ולהוציא כל אחד ואחד‬ ‫במבחן ואז לא יקבלו אותי‪ ...‬הוא צחק ולחש לי באוזן‪ :‬זה‬ ‫מגלותו הפרטית‪ ...‬וגם לו יתברך מגיע איחול מעומק לב‪ :‬רבש"ע‪:‬‬ ‫בסייידר‪ ...‬אין סיכוי שלא יקבלו אותך!! תבין‪ :‬אבא שלך הוא אחד‬ ‫שיהיה לך קורת רוח בשנה זו‪ ...‬ושיהיה לך רק שמחות וישועות‬ ‫מהקהילה פה‪ ...‬ולפי הנתונים שיש כאן בקהילה‪ ...‬הרי אם אותך‬ ‫ונחמות עם בניך אהוביך‪ ...‬יהודי יקר‪ :‬כן‪ ...‬המצב הכלכלי לא‬ ‫לא יקבלו לישיבה זה כמו שלא יקבלו אותו‪ ...‬אז זה בסיידר‪...‬‬ ‫פשוט‪ ...‬הריחיים של עול הפרנסה עומדים על הצוואר מעיקים‪...‬‬ ‫אתה יכול להיות רגוע‪ ...‬כשאתה נכנס למבחן‪ ...‬זה בדיוק כמו‬ ‫וכולנו מברכים אותך מעומק לב שהשנה הזו תהיה שנת אוסם‪...‬‬ ‫שאבא שלך נכנס למבחן‪ ...‬מה שאותו אחד אמר לי‪ ...‬דווקא היה‬ ‫שנת אוצרך הטוב תפתח לבנו‪ ...‬אבל יש פה עוד מישהו שמגיע לו‬ ‫אמור להרגיע אותי‪ ...‬אבל דא עקא!!!!! שבדיוק אז הייתי בשיא‬ ‫איחול‪ :‬אבא שבשמים בכבודו ובעצמו!!! שכל פעם שמגיע לך‬ ‫הטיפש עשרה‪ ...‬והייתי אז בשיא הגישה שאני מבין יותר מכולם‪...‬‬ ‫טלפון מלחיץ‪ ...‬או כל פעם שמגיע תאריך פרעון‪ ...‬הוא איתך!!‬ ‫וכמובן שיותר מאבא שלי‪ ...‬ואני מסתדר בלעדיו‪ ...‬ואני לא צריך‬ ‫הוא סובל יחד איתך את עול הפרנסה‪ ...‬מצטער יחד איתך‪ ...‬בוכה‬ ‫את העזרה שלו‪ ...‬והנה‪ ...‬פתאום מגיע רגע של לחץ‪ ...‬ופתאום אני‬ ‫יחד איתך‪ ...‬רק מסיבות השמורות איתו‪ ...‬הרי במשך השנה הוא‬ ‫מרגיש נמושה ואני מפחד שלא יקבלו אותי לישיבה‪ ...‬ואז מה‬ ‫כביכול עומד מהצד כמו קל מסתתר‪ ...‬אבל בראש השנה‪???...‬‬ ‫אומרים לי?? תגיד שאתה בן של אבא שלך‪ ...‬אבל לא!!! לא‬ ‫שאז הכל פתוח‪ ...‬ואז מתגלה המלך בשדה‪ ...‬אז אנחנו פתאום‬ ‫רוצה!! אני גדול!! אני מסתדר לבד!! אני מבין יותר!!!! והתחילה‬ ‫נזכרים שגם אבא שבשמים בתמונה‪ ...‬גם הוא עבר שנה קשה יחד‬ ‫פה מלחמה פנימית‪ ...‬הטיפש עשרה דוחף עם כל הכח להתנער‬ ‫איתך‪ ...‬גם הוא עבר יחד איתך בכל הרגעים הקשים‪ ...‬וממילא‪ :‬לא‬ ‫מאבא‪ ...‬עזוב‪ ...‬אני אפתח את הפה‪ ...‬אני אדבר‪ ...‬נראה אותם‬ ‫נותר לנו אלא להתפלל מעומק לב‪ :‬אנא ה'‪ ...‬שיהיה לך שנה‬ ‫שהם לא מקבלים אותי‪ ...‬אני אראה להם מה שזה‪ ...‬אבל מאידך‬ ‫טובה!!! שכל הבנים שלך יהיו מסודרים בחיים בבני חיי ומזוני ואז‬ ‫הפחד המחלחל והמשתק שוב מחזיר אותי בכח להסתתר מאחו־‬ ‫השמחה והחדווה ישובו לשרור במעוניך‪ ...‬היה זה בראש השנה‪...‬‬ ‫רי הסינר של אבא‪ ...‬נו‪ ...‬מי ינצח??? בסופו של דבר הנס שלי היה‬ ‫עמדה שם חנה במשכן שילה‪ ...‬והיא מרת נפש ותתפלל על ה'‬ ‫שהפחד ניצח‪ ...‬וברגע האמת עמדתי כמו עלה נידף‪ ...‬ובמקום‬ ‫ותאמר‪ ...‬וכולם שואלים‪ :‬מה זה ותתפלל על ה'??? היה צריך לכ־‬ ‫להפגין שרירים ולהראות איזה אובייקט עומד לפניהם ישבתי‬ ‫תוב ותתפלל אל ה''?? אומר הנפש החיים‪ :‬חנה התפללה על‬ ‫כמו ילד טוב ואמרתי שאני בן של אבא שלי‪ ...‬ואז התקבלתי‪...‬‬ ‫הצער של ה'!!!! חנה הגיעה במיוחד לראש השנה למשכן שילה‪...‬‬ ‫ואם הייתי מקשיח ומנסה להפגין נוכחות ולהראות מה אני לא‬ ‫בשביל לאחל לקב"ה שנה טובה‪ ...‬והיא אמרה לו‪ :‬רבש"ע‪ :‬אני‬ ‫יודע‪ ...‬הם היו נרתעים מהפרוייקט ולא מקבלים אותי למרות‬ ‫עוד מילא‪ ...‬אני מקבלת באהבה את המרירות הפרטית שלי‪...‬‬ ‫אבא שלי‪ ...‬עד כאן המשל‪ ...‬זה בדיוק מה שקורה בראש השנה!!!‬ ‫אבל מה איתך?? מה עם השכינה שלך?? הרי אני יודעת שאם אני‬ ‫כל השנה אנחנו בטיפש עשרה‪ ...‬אני מבין‪ ...‬אני יכול‪ ...‬אני מנסה‬ ‫מרת נפש‪ ...‬אז גם אתה יתברך שרוי במרירות נפש!!! אם אני‬ ‫פה ושם‪ ...‬יש לי מהלכים שלימים איך אני פותר את הבעיות שלי‬ ‫עברתי שנה של השפלות ואכזבות אז גם אתה יתברך היית מוש־‬ ‫לבד‪ ...‬אל תשאל‪ ...‬יש לי תכניות ארוכות טווח‪ ...‬בקיצור‪ :‬אני מבין‬ ‫פל ומאוכזב יחד איתי‪ ...‬אנא ממך ה'‪ ...‬אני מתפללת עליך ‪-‬‬ ‫יותר‪ ...‬והנה!!! מתקרב יום המבחן!!!! ומגיעים חז"ל ולוחשים לי‬ ‫ותתפלל על ה'!! אני מתפללת שיהיה לך שנה טובה‪ ...‬אל יבושו‬ ‫באוזן‪ :‬עזוב‪ ...‬אל תנסה להיות חכם‪ ...‬אל תנסה לעשות שרירים‪...‬‬ ‫בי קוויך ה' אלוקים צבקות‪ ...‬אומר הנפש החיים‪ :‬זו התפילה הג־‬ ‫כי זה מבחן קשה‪ ...‬יש לחץ גדול‪ ...‬מאוד קשה להתקבל במבחן‬ ‫דולה ביותר‪ ...‬זו תפילה שגם אם בראש השנה אנחנו נזהרים שלא‬ ‫הזה‪ ...‬יש הרבה יותר מוצלחים ממך שלא התקבלו‪ ...‬בקיצור‪ :‬ואל‬ ‫לבקש על עצמנו‪ ...‬אבל להתפלל על הצער שיש לקב"ה בגללנו‪...‬‬ ‫תבא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי‪ ...‬כמעט אף‬ ‫על זה אפשר להתפלל‪ ...‬והאמת היא שזו אחת הנקודות העיק־‬ ‫‪60‬‬ ‫החיד"א הקדוש ואומר‪" :‬אדם אחר המכיר במיעוט ערכו ומבין‬ ‫אחד לא הצליח במבחן של יום הדין‪ ...‬כך שאם אתה מופיע לבד‬ ‫שכל מעשה טוב‪ּ ,‬ולו הגדול ביותר שזכה הוא לעשות‪ ,‬אינו אלא‬ ‫ומתחיל להתפלל ולבקש בקשות ולהפגין נוכחות‪ ...‬חבל על‬ ‫'מתנת חינם' מאבינו שבשמים שזיכה אותו לקיים מצווה חשו־‬ ‫המאמץ‪ ...‬אין טעם אפילו לשלוח טפסים‪ ...‬אבל!!!! ברגע שאתה‬ ‫בה שכזאת‪ ,‬כיון שכך‪ ,‬אינו מחזיק טובה לעצמו ובוודאי שאינו‬ ‫מפנים שהמשפט שלך זה משפט לאלוקי יעקב!!! ברגע שאני‬ ‫מתרברב על שזכה הוא לעשות זאת‪ ,‬ובמשך הזמן אף שוכח הוא‬ ‫מפנים שאני בנו של הקב"ה‪ ...‬ואני ילד קטן‪ ...‬ומסתתר מאחורי‬ ‫ממצווה נפלאה זאת שזכה הוא לקיים"‪ .‬אדם איכותי שכזה‪ ,‬יש‬ ‫הסינר של אבא‪ ...‬אני מצידי לא חושב שיש לי מה להציע‪ ...‬מילת‬ ‫בכוחו לפייס את אבינו שבשמים על ידי כך שאומר הוא בתפי־‬ ‫קסם אחת יש לי להגיד‪ :‬אני בן של הקב"ה!!! ואם אני כעת עומד‬ ‫לה‪" :‬כי זוכר כל הנשכחות אתה"‪ ...‬דהיינו‪ :‬אבינו שבשמים! גם‬ ‫בדין‪ ...‬אז הקב"ה נמצא פה איתי!!! וגם הוא שרוי בדין!!!! אה‪...‬‬ ‫אם במשך השנה זכיתי לעשות מצווה שיש בה משקל רב שת־‬ ‫ככה???? זהו!!!! הכל פתאום נהיה מובן‪ ...‬הכל מסתדר‪ ...‬זה בדיוק‬ ‫כתבני בזכותה לחיים טובים‪ ,‬הרי גלוי וידוע לפניך שאין דרכי‬ ‫מה שקורה בראש השנה‪ ...‬אנחנו מגיעים עם הרבה בטחון עצמי‬ ‫להתפאר במצווה שכזאת‪ ,‬ובמשך הזמן אף שכחתיה‪ .‬אך אתה‬ ‫ומתחילים לירות צרור בקשות‪ ...‬תחנונים‪ ...‬אני מתפלל בבית‬ ‫הוא זה שזוכר את הנשכחות ושמח בהן יותר מכל מצווה אחרת‪,‬‬ ‫כנסת טוב‪ ...‬במנין ישיבתי‪ ...‬ואני מכוין‪ ...‬מממזה מכוין‪ ...‬ואיזה‬ ‫אז אנא ממך! בזכות מצוות כאלו שנשכחו ממני תכתבני לחיים‬ ‫בכיות‪ ...‬ואני כל הזמן עסוק ב"איך אני מתפלל" האם אני מתפלל‬ ‫טובים ולשלום‪ .‬וכל כך רב כוחו של איש זה עד שיש ביכולתו‬ ‫טוב או לא טוב‪ ...‬אבל אדוני היקר!!! עם כל הכבוד לתפילה המ־‬ ‫לבקש חיים טובים לכל עם ישראל‪ .‬לכך תיקנו לנו שכל עם יש־‬ ‫שתפכת שלך הדינא קשיא קצת יותר חזק מזה!!!! בוחן לבבות‬ ‫ראל יאמרו נוסח זה בתפילה‪ ,‬ובוודאי שיש בינינו אנשים איכו־‬ ‫גולה עמוקות קצת יותר תובעני ומלחיץ ממה שיש לך להציע‬ ‫תיים ‪ ,‬בעלי ענווה‪ ,‬שבכח תפילתם יזכו כל עמנו הנפלא לחיים‬ ‫כאן‪ ...‬אז בבקשה‪ ...‬במקום להופיע עם שרירים ולהפגין נוכחות‬ ‫טובים ומאושרים‪ .‬העולה מכל האמור‪ :‬אבינו שבשמים אוהב את‬ ‫ולהסביר בדיוק מה אתה רוצה‪ ...‬עזוב‪ ...‬תהיה עסוק בייחוס‬ ‫המצוות הטהורות‪ ,‬אלה שלא גרפנו מהם כבוד‪ ,‬אלה שקיימנו‬ ‫שלך‪ ...‬תהיה עסוק בלהמליך את הקב"ה‪ ...‬ולהסתתר מאחורי‬ ‫ושכחנו‪ .‬את המצוות האלו הוא אוסף וזוכר תמיד‪ .‬וביום הדין‬ ‫הכח הגדול שלו‪ ...‬ולומר‪ :‬אני שייך אליו!!! אני איתו!!!!! במקום‬ ‫הגדול והנורא הוא מניח אותן על המאזניים ומביא אותן בחשבון‬ ‫להופיע מול השטן ולהתחיל להסביר את עצמך ולנסות להיות‬ ‫גדול מאד‪ ,‬בזכות מצוות אלו מתגלגלים רחמיו של הקדוש ברוך‬ ‫יותר צודק ממנו‪ ...‬תעמוד עם שופר ותכריז אני בן של הקב"ה‪...‬‬ ‫הוא על עמו ישראל וסותם את פיהם של כל המקטרגים וכותב‬ ‫הוא המלך שלי‪ ...‬אתה יודע מה??? רוצה לשמוע את ההגדרה הכי‬ ‫אותנו לחיים טובים ולשלום‪.‬‬ ‫הכי קולעת? אתה מכיר את הילדים הקטנים האלו‪ ...‬שבגיל‬ ‫]אהבת ישראל[‬ ‫מסוים הם פתאום מתחילים ולהתמרד‪ ...‬ואז כשמגיע איזה דוד‬ ‫ומתחיל לתת להם פקודות‪ ...‬מה הם אומרים לו?? הם מושכים‬ ‫כבני מרון ‪ -‬יום הדין‬ ‫בכתפיים ואומרים‪ :‬אתה לא קובע עלי!!! אתה לא מחליט עלי!!!‬ ‫אז זהו!!! בדיוק זו המילה‪ ..‬אני בראש השנה מגיע‪ ...‬ועסוק בדבר‬ ‫במשנה בראש השנה איתא כל באי עולם עוברין לפניו כבני‬ ‫אחד‪ :‬אתה ‪ -‬הרבש"ע קובע עלי!!! אתה ‪ -‬הרבש"ע מחליט עלי‬ ‫מרון‪ .‬שואלת הגמרא מה זה בני מרון? מביאה הגמרא ג' דעות‬ ‫ואם אתה יתברך מחליט עלי וקובע עלי‪ ...‬אז פרטים נוספים‬ ‫לבאר מה הפשט כבני מרון ‪:‬‬ ‫אצלך יתברך‪ ...‬זהו‪ ...‬זו הנקודה‪ ...‬בראש השנה העבודה שלנו לה־‬ ‫"כבני אימרנא" – כמו כבשים‪ .‬כשעושים מעשר בהמה‪,‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫תמקד ב"אתה מחליט עלי"!!!אח"כ‪ ...‬בעשרת ימי תשובה נתחיל‬ ‫מכניסים את כל הבהמות לדיר‪ ,‬ועושים פתח שרק אחד יוכל לע־‬ ‫ליכנס לפרטים‪ ..‬נתחיל לבקש בקשות‪ ...‬כי אז‪ ...‬בעשי"ת הקב"ה‬ ‫בור ‪.‬וכך מעבירים אחד‪-‬אחד עד שמגיע העשירי‪ ,‬ואותו מסמנים‪.‬‬ ‫נמצא איתנו לבד‪ ...‬אבל בראש השנה יש בית דין‪ ...‬יש מערכת‬ ‫בקיצור בראש השנה כולם עוברים לפניו אחד‪-‬אחד‪.‬‬ ‫שלימה של מבחן‪ ...‬כאן לא מדברים מידי הרבה‪ ...‬כאן אני צריך‬ ‫כמעלות של בית מרון" – זה היה מעבר צר‪ ,‬ומשני‬ ‫ב‪.‬‬ ‫להזכיר לעצמי ולכולם את הייחוס שלי‪ ...‬להסכים להסתתר מא־‬ ‫צדדיו היתה פעורה תהום‪ .‬ממילא אם היתה מגיעה שיירה משני‬ ‫חורי הסינר של אבא ולא להמשיך בטיפש עשרה‪ ...‬ככה??? אשרי‬ ‫צדי המעבר‪ ,‬אי אפשר היה לעבור ביחד‪ ,‬אלא היו חייבים לעבור‬ ‫העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון!!! התקבלת!!!‬ ‫אחד‪ -‬אחד‪ .‬ובקיצור‪ ,‬בראש השנה כולם עוברים אחד‪-‬אחד‪.‬‬ ‫]אז נדברו[‬ ‫"כחילות של מלך מרון" – החיילים של דוד המלך‪ ,‬לפני‬ ‫ג‪.‬‬ ‫שיצאו למלחמה‪ ,‬היו סופרים אותם‪,‬‬ ‫והם היו עוברים אחד‪-‬אחד‪ .‬גם כאן הכוונה היא שבראש השנה‪,‬‬ ‫"כי זוכר כל הנשכחות אתה"‪.‬‬ ‫כולם עוברים אחד‪-‬אחד ‪.‬‬ ‫מהו הפיוס הזה? מה כוונתנו באומרנו זאת? איך זה יביא לס־‬ ‫אז אם רוצים להגיד שבראש השנה כל באי עולם עוברים‬ ‫ליחת עוונותינו? החיד"א הקדוש זיע"א מסביר זאת כך‪" :‬טבעו‬ ‫לפני הקב"ה אחד‪-‬אחד‪ ,‬למה הגמרא צריכה לעטוף את זה ב‪3-‬‬ ‫של אדם‪ ,‬במעשהו הטוב‪ ,‬נצרב מעשה זה בזיכרונו ולא ישכ־‬ ‫עטיפות שונות?! אומר ר' חיים מוואלוז'ין‪ :‬רוצים לספר לנו מה‬ ‫חהו לעולם‪ .‬כשעושה הוא מעשה טוב‪ ,‬מצווה‪ ,‬אזי ככל שהשקיע‬ ‫מתרחש בראש השנה‪ ,‬רוצים להמחיש לנו איך נראה המשפט‬ ‫הוא יותר לפעמים 'מגדיל' הוא לעשות ואף מתגאה בשיחתו עם‬ ‫ביום הדין! הדבר הראשון שבודקים זה את הדיבור של האדם –‬ ‫קרוביו וחבריו על המעשה הטוב שזכה לעשות‪ .‬וזוכר תמיד את‬ ‫'אימרנא' הדיבור זה האדם‪ ,‬זה מה שמייחד אותו בבריאה–'רוח‬ ‫מעשהו זה‪" .‬מצווה כזאת" אומר החיד"א הקדוש "הגם שתהא‬ ‫ממללא'‪" .‬יוצר הרים ובורא‬ ‫גדולה ביותר‪ ,‬אין לה שום ערך לפני אבינו שבשמים‪ .‬כיון שג־‬ ‫רוח‪ ,‬ומגיד לאדם מה שיחו"‪ .‬מה זה "מגיד לאדם מה שיחו"‬ ‫עושיה " "לעומת זאת"‪ ,‬ממשיך‬ ‫ַ‬ ‫ררה היא גאווה סרוחה לליבו של‬ ‫– אפילו שיחה קלה יזכירו לו לאדם ביום הדין‪ .‬כל התמליל של‬ ‫‪61‬‬ ‫לטובה‪ .‬אדם שלומד – נהדר! אבל אדם שלומד בקול רם ומצליח‬ ‫כל מה שהוא הוציא מהפה‪ ,‬אפילו השטויות‪ ,‬הכל יובא לפני בית‬ ‫לעורר את חבריו ללמוד איתו –שכרו עצום! זהו‪ .‬זה המשפט – "כי‬ ‫הדין ‪...‬אבל מה הקשר לרישא של הפסוק? "יוצר הרים ובורא‬ ‫לא יצדק לפניך כל חי"‪ ,‬אין לנו סיכוי‪ .‬יש רק ‪ 3‬נתיבי מילוט‪ ,‬מס־‬ ‫רוח"‪ ,‬מדבר על הבריאה‪ ,‬מה הקשר עכשיו להמשך הפסוק "ומ־‬ ‫לולים עוקפים–ותשובה ותפילה וצדקה‪.‬‬ ‫גיד לאדם מה שיחו"‪ ,‬שמדבר על יום הדין?! אומר 'הבן איש חי'‪:‬‬ ‫]אפיריון לשלמה[‬ ‫למה יש הרים בעולם? לא היה עדיף שכל העולם היה שטוח‪ ,‬לא‬ ‫היו צריכים להתאמץ כל כך קשה לעלות לירושלים‪ ,‬גם רכבים לא‬ ‫סוד התשובה – לב נשבר‬ ‫היו מאבדים את הבלמים בירידות ‪ ...‬משום שיש רוחות בעולם‪.‬‬ ‫מסופר כי פעם בראש השנה כשנכנס הרה״ק רבי שלום מבעל־‬ ‫רוח יכולה להיות מאוד מסוכנת‪ ,‬עד כדי קטלנית‪ .‬בניו יורק כשיש‬ ‫זא זי״ע לבית המדרש בעת התפילה‪ ,‬אמר לבנו הרה״ק רבי יהושע‬ ‫רוחות הוריקן וטורנדו‪ ,‬מפנים ‪ 5‬מליון אנשים מהבתים שלהם‪.‬‬ ‫זי״ע‪ :‬הנה שם בצד עומדים שני יהודים ומדברים‪ ,‬לך נא ושמע‬ ‫למה? משום שניו יורק נמצאת על שפת האוקיינוס‪ ,‬ואין לה הרים‬ ‫על מה משוחחים הם! חזר הרה״ק רבי יהושע זי״ע ואמר לאביו‪:‬‬ ‫מסביב שישמרו עליה מן הרוחות העזות‪ ,‬התוצאות הרסניות‪,‬‬ ‫"שמעתי שאחד אומר לחבירו‪ :‬אוי ויי‪ ,‬ראש השנה היום‪ ,‬ובמה אנו‬ ‫הכל עף‪ ,‬אפילו בניינים! אז למה בישראל אין הוריקן? כי כל אגן‬ ‫באים לפני מלך מלכי המלכים‪...‬״ אמר הרה״ק רבי שלום מבעלזא‬ ‫ים התיכון מוקף בהרים שבולמים את הרוח הזו‪ .‬לכן הקב"ה ברא‬ ‫זי״ע‪ :‬הנה בכך משברים הם את הקיטרוגים הגדולים על בני יש־‬ ‫את ההרים‪ .‬נו‪ ,‬אז לא הרים ולא רוח! למה בכלל צריך את הרוח‬ ‫ראל‪ ...‬כי בכל דבר שממליץ הסניגור עלינו ‪ -‬עומד כנגדו המקטרג‬ ‫הזו?! משום "מגיד לאדם מה שיחו"‪ .‬אדם חושב שהוא יכול לדבר‬ ‫ואומר‪ :‬גם בגויים יש שעושים כן‪ ...‬אם מרבים הסניגורים לדבר‬ ‫חופשי‪ ,‬והפה שלו יורה כמו אקדח וכשאומרים לו שהוא יכול‬ ‫על ה״צדקה" שבכלל ישראל ‪ -‬אומר המקטרג כי גם אצל הגויים‬ ‫להרוס‪ ,‬לא בניינים‪ ,‬אלא עולמות!!!‪ ,‬הוא אומר "מה כבר עשיתי?‬ ‫יש צדקה‪ ,‬אם מרבים לתאר את ה״יסורין״ של בני ישראל ‪ -‬אומר‬ ‫בסה"כ דיברתי‪ ,‬רק רוח"‪ ...‬אז אומרים לו‪ :‬בוא ותראה מה שרוח‬ ‫המקטרג כי גם אצל אומות העולם יש "בעלי יסורין״‪ ...‬רק כנגד‬ ‫יכולה לעשות‪ ...‬עד כאן החלק הראשון של המשפט – 'אימרנא'‪.‬‬ ‫ה״לב נשבר" אין למקטרג מה לומר‪ ...‬לפי ש״לב נשבר" כמו שיש‬ ‫החלק השני הוא 'מעלות בית מרון' – אין משפט שווה לכולם‪ ...‬כל‬ ‫ליהודי אין לאף אחד אחר בעולם‪ ...‬ובזה משברים את כל הדי־‬ ‫אחד נידון לפי המעלה שלו‪ ,‬ולפי היתרונות והכלים שניתנו לו‪ .‬יש‬ ‫נים‪ ...‬בפי חסידים מסופר‪ ,‬כי הבעש״ט הקדוש ציוה פעם לתל־‬ ‫אדם חכם ויש טיפש‪ ,‬יש עשיר ויש עני‪ ,‬כל אחד יבוא למשפט לפי‬ ‫מידו הגדול הרה״ק רבי וואלף קיצעס זי״ע שילמד את כוונת הת־‬ ‫מה שציפו ממנו והוא קיבל‪ ,‬בשביל לעבוד את הבורא יתברך!‬ ‫קיעות וישמש כ״בעל תוקע" במניינו‪ .‬השקיע הרה״ק רבי וואלף‬ ‫כשהנצי"ב הוציא לאור את חיבורו 'העמק דבר'‪ ,‬הוא עשה מסיבה‬ ‫זי״ע רבות בלימוד הכוונות והסודות‪ ,‬ואף עשה לעצמו רישומים‬ ‫יוצאת מן הרגיל‪ .‬וכששאלו אותו על מה ולמה השמחה היתירה?‬ ‫על ניירות והניחם בתוך מחזורו למען יעמדו לפניו ביום הדין‬ ‫הוא סיפר שכשהוא היה ילד‪ ,‬הוא היה שובב‪ ,‬ולא רצה ללמוד‪.‬‬ ‫בעת התקיעות‪ .‬אך בהגיע עת התקיעות‪ ,‬והנה נעלמו ממנו כל‬ ‫עד שלילה אחד הוא שמע את ההורים שלו מדברים שחבל על‬ ‫הדפים שהכין‪ ,‬ולא עלה בידו לזכור מאומה‪ ,‬ובלית ברירה תקע‬ ‫הכסף שהם משקיעים במלמד הפרטי‪ ,‬ושהם מחליטים לשלוח‬ ‫בפשטות בלא שום כוונה מיוחדת‪ ,‬רק כפשוטו לקיים רצון אבינו‬ ‫אותו להיות שוליה של נגר‪ ,‬לפחות הוא יהיה יהודי טוב‪ ,‬בעל מק־‬ ‫שבשמים‪ .‬אך כמובן שלבבו היה שבור לרסיסים על אשר לא זכה‬ ‫צוע‪ .‬הוא התחנן על נפשו שיתנו לו עוד הזדמנות אחת‪ ,‬ויתנו לו‬ ‫לכוון כדת וכדין במצוה גדולה זו‪ ,‬מה גם שלא קיים אשר הורה‬ ‫ללמוד‪ .‬סיים ר' נפתלי ואמר‪ :‬הייתי יכול להיות יהודי טוב‪ ,‬שמניח‬ ‫לו רבו הבעש״ט זי״ע‪ .‬ויהי אחר התפילה‪ ,‬אמר לו הבעש״ט זי״ע‪:‬‬ ‫כל יום תפילין‪ ,‬כל בוקר שם חצי שקל ב"ויברך דוד"‪ ,‬ומתפרנס‬ ‫"דע והבן‪ ,‬כי בהיכלי המלך ישנם חדרים מחדרים שונים ‪,‬ולכל‬ ‫בכבוד אבל כשהייתי מגיע למעלה‪ ,‬היו מכניסים אותי לגיהנום‬ ‫אחד מהם יש "מפתח" מיוחד אשר בלעדיו אי אפשר להיכנס‬ ‫לנצח נצחים!!! "איפה 'העמק דבר'?!"‪ ,‬היו שואלים אותי‪" ,‬איפה‬ ‫פנימה‪ ,‬אך עם כל זאת ישנו דבר אחד העולה על כל המפתחות‪,‬‬ ‫כל החיבורים שהיית צריך לחבר?!‪ ,‬הייתי יהודי טוב‪ ,‬אבל נתנו לך‬ ‫והוא "מפתח גנבים" אשר פותח את כל הדלתות ומשבר את כל‬ ‫כלים כאלו שאיתם היית צריך להיות גדול הדור!!!"‪ ,‬היו צווחים‪.‬‬ ‫המנעולים ‪...‬כן הוא ממש בהיכלי מלך מלכי המלכים‪ ,‬לכל חדר‬ ‫ידונו את האדם בשמיים לפי המדרגה שלו – מעלות של בית מרון‪.‬‬ ‫ישנו "מפתח" מיוחד ‪ -‬הם הכוונות הנצרכים בשביל לפתוח את‬ ‫והשלב השלישי של המשפט הוא כחילות של בית דוד‪ .‬אם חייל‬ ‫הדלתות‪ ,‬אולם "לב נשבר" פורץ שובר את כל המנעולים וכל הד־‬ ‫פשוט מסרב פקודה באמצע המלחמה‪ ,‬מה יהיה עונשו? כנראה‬ ‫לתות‪ ...‬בפניו אין עומד מאומה‪ "...‬וסיים ואמר לתלמידו הגדול‪:‬‬ ‫ישפטו אותו וישימו אותו בכלא לשנתיים‪ .‬סה"כ חייל פשוט‪ .‬אבל‬ ‫אתה בלבך השבור פעלת יותר מכל הכוונות‪ ...‬וכדכתיב )תהלים‬ ‫אם מפקד פלוגה ימרוד? אם מפקד גדוד? רמטכ"ל? מה אז?! ככל‬ ‫נא‪ ,‬יט(‪' :‬לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה'‪...‬‬ ‫שהדרגה תהיה גבוהה יותרה‪ ,‬כך העונש יהיה חמור‪ ...‬למה? כי‬ ‫]זה השער[‬ ‫חייל פשוט גורם לרפיון אצל חבריו‪ ,‬אבל לא עד כדי כך‪ .‬אבל אם‬ ‫מפקד גדוד בורח באמצע המלחמה‪ ,‬כל הגדוד הלך‪ .‬אם הרמטכ"ל‬ ‫בורח‪ ,‬אפשר לסגור את הצבא – ההשפעה עצומה! ראיתם פעם‬ ‫"סוד התקיעות"‬ ‫שכשמגיעים ל'אשרי‪-‬ובא לציון'‪ ,‬שאחרי עמידה של שחרית‪,‬‬ ‫מישהו התחיל לקפל את התפילין? מה קרה מיד אחר כך? עוד‬ ‫החסיד רבי אברהם מאיר מווארשא ז״ל‪” ,‬בעל התוקע“ הקבוע‬ ‫שלושה אנשים נזכרו שגם הם צריכים לקפל את התפילין‪ .‬האדם‬ ‫בחצר קדשו של הרה״ק רבי ירחמיאל ישראל יצחק מאלכסנדר‬ ‫הוא יצור חברתי והוא משפיע ומושפע מהסביבה שלו‪ .‬לא דומה‬ ‫זי״ע בעל ה״ישמח ישראל“‪ ,‬היה מבקש בכל שנה מרבו הקדוש‬ ‫אדם שעשה עבירה בסתר‪ ,‬לזמרי בן סלוא ‪...‬בראש השנה האדם‬ ‫שיאמר לו את ”סוד“ התקיעות‪ .‬שנה אחת אמר לו ה״ישמח יש־‬ ‫נידון על מעשיו לפי ההשפעה שהיתה לאותם המעשים‪ .‬וכמו כן‬ ‫ראל“‪ :‬רצונך לדעת את סוד התקיעות? הנה אגלה לך הסוד! הסוד‬ ‫‪62‬‬ ‫השנה‪ ,‬לבין דורינו האדיש ‪:,‬כאשר זאב תופש כבשה ברגליה‪,‬‬ ‫הוא לאהוב כל יהודי ויהודי מישראל‪ ,‬אפילו הפחות ביותר‪ ,‬ולת־‬ ‫היא משתוללת וצורחת ועושה כל טצדקי שבעולם כדי להחלץ‬ ‫קוע גם עבורו‪ .‬ואם נראה בעיניך שכוונתי דוקא ליהודי שמתנהג‬ ‫ממלתעותיו החדות‪ .‬הצעקות והבכיות שלה יכולות להרעיד כל‬ ‫כיהודי‪ ,‬לא ולא‪ ,‬כוונתי גם על יהודי שמגיע לבית הכנסת רק ביום‬ ‫לב ‪.‬אבל כאשר הזאב תופס את הכבשה בצוארה‪ ,‬לא שומעים‬ ‫הכיפורים‪ ...‬ולא רק יהודי כזה‪ ,‬אלא אפילו יהודי שהוא בער ולא‬ ‫שום צעקות ותלונות‪...‬אם הכבשה בשקט‪ ,‬סימן הדבר כי הזאב‬ ‫ידע‪ ,‬והולך ביום הכיפורים‪ ,‬ורואה לתמהונו כי החנויות סגורות‪,‬‬ ‫תפס אותה בצואר‪ ,‬באיבר שהנשמה תלויה בו‪ .‬מימלא היא לא‬ ‫ושואל ‪:‬מה זה? ואומרים לו‪ :‬היום הוא יום משפט ומחילה לאלקי‬ ‫יכולה לעשות מאומה ונכנעת לגורלה בדממה‪.‬‬ ‫ישראל! וכששומע זאת מתעוררת בקרבו הנקודה היהודית‪ ,‬ורץ‬ ‫בשנים עברו היתה אימת הדין‪-‬פחד פחדים! לעמת זאת בימי־‬ ‫לביתו‪ ,‬ואומר לאשתו‪ :‬את יודעת‪ ,‬היום יום משפט ומחילה ‪,‬וצ־‬ ‫נו‪ ,‬ודאי שיש פחד נורא‪ ,‬אבל לא שומעים מאומה‪ .‬אין צעקות‪,‬‬ ‫ריכים אנו לילך לבית הכנסת‪ ,‬כי זוכר אני שסבי היה הולך להת־‬ ‫ואין בכיות‪ .‬כיון שהיצר הרע תופס אותנו בצוארינו‪ ,‬באיבר שהנ־‬ ‫פלל בזה היום! וזוגתו משיבה כנגדו ואומרת לו‪ :‬עוד לא בישלתי‬ ‫שמה תלויה בו‪ ,‬ומקרר אותנו באמונה ‪ ,‬רח"ל!‬ ‫סעודת צהרים ‪ -‬כי החנויות סגורות‪ ,‬ואיך נלך בלי לאכול? מיד‬ ‫הבה נתאר לעצמינו‪ ,‬כי בעל רוח הקודש או אליהו הנביא בכ־‬ ‫מלביש עצמו בחץ וקשת‪ ,‬רוכב על סוסו לתוך היער‪ ,‬צד ארנבת‪,‬‬ ‫בודו ובעצמו‪ ,‬היו באים ואומרים לאחד מאיתנו‪' :‬דע לך כי קיבלת‬ ‫ומביאה לאשתו לבשל צהרים‪ .‬אחר כך הולך ולוקח הסכין ומג־‬ ‫מסוד ה' ליראיו‪ ,‬שבשנה הבאה תהיה לך שנה טובה ומבורכת‪.‬‬ ‫לח את עצמו ”לכבוד היום“‪ ,‬ואוכל צהרים‪ ,‬ולוקח את אשתו‪ ,‬ורו־‬ ‫לא רק לך אלא לכל הנלוים אליך‪ .‬כל בני משפחתך וקרוביך יזכו‬ ‫כב אל פתח בית הכנסת‪ ,‬וכשמגיע לשם עומד על שער הכניסה‪,‬‬ ‫בעזר ה' לחיים ובריאות‪ .‬לנחת מהצאצאים‪ ,‬לשפע רב ולפרנסה‬ ‫מרים עיניו לשמים ואומר‪ :‬אבא רחימא‪ ,‬אתה יודע שאני נבער‬ ‫ברוח גדול‪ .‬הכל ילך על הצד הטוב ביותר‪ ,‬ברב נחת ובלי עגמת‬ ‫וריק‪ ,‬איני יודע אפילו לקרוא ולהתפלל‪ ,‬וכי למה אכנס לבית‬ ‫נפש‪ .‬בקיצור‪ ,‬שנה טובה ומתוקה כדבש!'‪.‬‬ ‫הכנסת? על כן‪ ,‬אלקים‪ ,‬אני מודה לך על העבר ומבקש ממך‬ ‫נתן להניח כי אותו אדם מאשר היה אומר לעצמו‪' :‬אני עם‬ ‫על העתיד‪ ,‬ובזה מסתיימת ”תפילתו“‪ ...‬גם ליהודי כזה כוונתי‪...‬‬ ‫ראש השנה גמרתי‪ ,‬הרי אני מסודר‪,‬ממה יש לי עוד לחשוש? אין‬ ‫גם יהודי כזה צריכין לאהוב ‪...‬ואמר לה״בעל התוקע“‪ :‬הנה רצית‬ ‫אימת הדין‪ ,‬ואין כלום! ברוך השם קבלתי בשורה טובה שהכל‬ ‫לדעת את ”סוד התקיעות“‪ ...‬זהו סוד התקיעות‪ ...‬אולם אין הם‬ ‫יהיה בסדר! לא אצטרך להיות בקופת חולים אפילו פעם אחת!‬ ‫דברים הנקנים באמירה בלבד‪ ...‬על אהבת ישראל צריכים לע־‬ ‫אזכה לבריאות‪ ,‬לפרנסה בשפע‪ ,‬לנחת מהצאצאים‪ ,‬וכל משאלות‬ ‫מול רבות )'שמועה טובה'(‪ .‬אצל ה״תפארת שלמה" מראדומסק‬ ‫ליבי תמלאנה לטובה! '‪...‬‬ ‫זי״ע אירע פעם שעמד "בעל התוקע" לתקוע ולא הצליח להוציא‬ ‫תחושה זו נובעת מכך שאנו שוכחים מהו המהות האמיתית‬ ‫אפילו תקיעה אחת‪ ,‬קרא הרבי לאברך מן הקהל וצוה עליו לת־‬ ‫של ראש השנה‪ .‬אמנם ראש השנה הוא יום הדין בו נגזר מה יהיה‬ ‫קוע ‪ -‬והנה עלו תקיעותיו כהוגן‪ .‬חלשה דעתו של ה״בעל תוקע"‬ ‫גורלו של האדם בשנה הבאה‪ ,‬אילו יסורים יעברו עליו‪ ,‬לאיזו‬ ‫הקבוע‪ ,‬שהיה יהודי חסיד וירא שמים מרבים‪ .‬לאחר התפילה‬ ‫פרנסה הוא יזכה‪ ,‬וכמה נחת הוא ירוה‪ .‬אבל עיקר העבודה של‬ ‫אמר לו ה״תפארת שלמה" זי״ע‪ :‬תנוח דעתך‪ ,‬לא מיניה ולא מק־‬ ‫כל יהודי בראש השנה הוא‪ -‬להמליך עליו את ה' יתברך ‪ .‬בראש‬ ‫צתיה‪ ,‬למה הדבר דומה? פעם ביקשו בני המדינה לעשות עבור‬ ‫השנה‪ ,‬בורא העולם מבקש ודורש מכל יהודי‪" :‬אמרו לפני מל־‬ ‫מלכם "כתר מלכות" חדש‪ ,‬המשובץ ביהלומים ומרגליות ‪,‬ויבק־‬ ‫כויות כדי שתמליכוני עליכם"‬ ‫שו אומן שיקבל על עצמו אומנות נפלאה כזו ולא מצאו‪ ,‬כי כולם‬ ‫לא מדובר פה במליצות ולא בגוזמאות‪ .‬בראש השנה כל יהודי‬ ‫יראו שמא יתקלקל הכתר על ידם‪ ,‬לבסוף בא אומן אחד פשוט‬ ‫מקבל עול מלכות שמים וממליך את הקב"ה למלך על כל העו־‬ ‫ואמר שיתנו לו זמן של חודש ימים ויעשה להם את ה׳׳כתר" כדת‬ ‫לם‪.‬‬ ‫וכהוגן‪ ,‬אך למעשה בכל פעם שניגש למלאכה החלו ידיו רוטטות‬ ‫)יחי ראובן(‬ ‫ביודעו שהוא כתר למלך‪ ,‬עד שהחליט בדעתו וקרא לנער שעבד‬ ‫עמו והראה לו מה שצריך לעשות‪ ,‬והנער שלא ידע שזהו כתר‬ ‫ענין הבכי בר"ה‬ ‫המלך עשה הכל על צד היותר טוב‪ ,‬ותשלם כל המלאכה‪ ...‬כן‬ ‫הוא הדבר בענייניך‪ ,‬אתה שיודע אתה את גודל כוונת ומעלת‬ ‫בראש השנה‪ ,‬הקב"ה דן אותנו‪ .‬הדין בראש השנה‪ ,‬נעשה בדין‬ ‫התקיעות ‪ -‬מרוב יראה לא יכולת להוציא התקיעות כהוגן‪ ,‬אולם‬ ‫אמת‪ .‬הקב"ה אמת‪ ,‬וחותמו אמת ותורתו אמת והדין שלו אמת‬ ‫אותו אברך פשוט שאינו יודע מכל זה‪ ,‬קיים את הציווי כפשוטו‪,‬‬ ‫‪ -‬ודברך אמת וקים לעד‪ ,‬אנחנו אומרים בראש השנה‪ .‬הכל סב‪,‬‬ ‫ולכן עלו תקיעותיו כהוגן‪...‬‬ ‫מסביב לאמת‪ ,‬זה ראש השנה‪ .‬אם ראש השנה הוא אמת‪ ,‬יש‬ ‫]שמועה טובה[‬ ‫לנו קצת בעיה‪ .‬מה הבעיה? כי הקב"ה מכיר לנו‪ ,‬והבטחנו לו‬ ‫כבר בשנה שעברה‪ ,‬שנראה קצת אחרת‪ ,‬ולכאורה‪ ,‬שאנחנו באים‬ ‫ראש השנה ‪-‬יום הדין‬ ‫בראש השנה‪ ,‬ואומרים לו – זכרנו לחיים‪ ,‬מלך חפץ בחיים‪ ,‬כתבנו‬ ‫בספר החיים‪ ,‬למענך אלוקים חיים‪ ....‬שואל הקב"ה – בא ותראה‬ ‫ראש השנה הוא יום הדין‪ ,‬בו כל באי עולם עוברים לפני הקב"ה‬ ‫לי‪ ,‬למה אתה מתכוון שאתה אומר למענך אלהים חיים? אז‬ ‫כבני מרון‪ .‬כל אדם‪ ,‬כל מעשה‪ ,‬כל דיבור וכל מחשבה נמדדים‬ ‫במצב הזה‪ ,‬אנחנו מגיעים ליום הדין‪ ,‬נפולים מאוד‪ .‬אם הקב"ה‬ ‫במאזנים‪ ,‬כפי שאומרים בתפילה‪" :‬כי זכר כל היצור בא לפניך‪,‬‬ ‫דן אמת והכל אצלו אמת‪ ,‬אנחנו לכאורה‪ ,‬פעמים מדברים אחד‬ ‫מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר‪ .‬מחשבות אדם ותח־‬ ‫בפה ואחד בלב‪ .‬מבטיחים דבר אחד‪ ,‬אבל הלב רחוק מאוד‬ ‫בולתיו ויצרי מעללי איש"‪.‬‬ ‫מההבטחה‪ .‬ר' חיים מבריסק‪ ,‬שהיה מגיע לפסוק לבוחן לבבות‬ ‫ר' אליהו לופיאן זצ"ל‪ ,‬היה מתאר במשל חריף את החילוק‬ ‫ביום דין‪ ,‬פיוט שאומרים אותו בני עדות אשכנז‪ ,‬ליודע מחש־‬ ‫בין הדורות הקודמים‪ ,‬בהם נשמעו בכיות וצעקות נוראות בראש‬ ‫‪63‬‬ ‫אותו עד שיאמר "רוצה אני"‪ ,‬כי בפנים שלו‪ ,‬הוא רוצה! אם ככה‪,‬‬ ‫בות ביום דין‪ ...‬הוא היה פורץ בבכי‪ ,‬ששלולית של דמעות היתה‬ ‫נוכל להבין טוב מאוד‪ :‬היום הזה הוא יום תרועה‪ ,‬לא יום תקיעה‪.‬‬ ‫סביבו‪ .‬שאלו אותו פעם – כבוד הרב‪ ,‬למה אתה בוכה?? כולם‬ ‫התרועה הזאת מבטאת בכי – או גנוחי גנח או ילולי יליל‪ .‬חולה‬ ‫בוכים ב ‪'' -‬ונתנה תוקף קדושת היום''‪ ,‬מי יחיה‪ ,‬מי ימות‪ ,‬מי‬ ‫מתאנח כי כואב לו‪ .‬אדם בוכה‪ ,‬כי כואב לו‪ .‬אומר הקב"ה – אם‬ ‫בקיצו‪ ,‬מי לא בקיצו‪ ...‬מי יעני מי יעשיר‪ ..‬למה אתה בוכה בבוחן‬ ‫תבכה לפני ותראה שכואב לך הריחוק ממני‪ ,‬זה האמת שבך‪ ,‬כי‬ ‫לבבות?? התשובה פשוטה‪ -‬כאשר בן‪-‬אדם כותב חוזה עם מי־‬ ‫הפנימיות שבך ‪ -‬רצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה‬ ‫שהו‪ ,‬והוא חותם על החוזה‪ ,‬הוא הולך לעו"ד‪ ,‬והעו"ד עובר על‬ ‫ושעבוד מלכיות‪ .‬אז הפנימיות שלנו באמת רוצה‪ ,‬אנחנו באמת‬ ‫החוזה‪" ...‬תשמע‪ ,‬תפור נהדר"‪ .‬חלפו שנים‪ ,‬ומתברר שיש איזה‬ ‫רוצים‪ ,‬את הקב"ה! אם ככה‪ ,‬יום ראש השנה‪ ,‬שהוא יום אמת‪,‬‬ ‫פגם בחוזה‪ .‬בא הבן‪-‬אדם לפני השופט – תשמע‪ ,‬חתמתי‪ ,‬אבל‬ ‫אמר הקב"ה – קח שופר‪ ,‬ולא תתקע בו‪ ,‬תעשה תרועה! מה זה‬ ‫בלב חשבתי אחרת‪ .‬אומר לו השופט‪ -‬אנחנו לא יודעים מה היה‬ ‫תרועה?? יללה או יבבא‪ .‬באו אנשי כנסת הגדולה ואמרו – הקב"ה‬ ‫בלב‪ ,‬אנחנו יודעים מה חתמת‪ .‬חתמת?! כתוב! אצל הקב"ה‪ ,‬זה‬ ‫שומע כל שופר‪ ,‬מאזין?! הוא מאזין תרועה! אחד שאומר – רי־‬ ‫בדיוק ההיפך – זה לא מה חתמת‪ ,‬אלא זה מה חשבת‪ .‬בדינים של‬ ‫בונו של עולם‪ ,‬כואב לי שאני רחוק ממך‪ ,‬אני בוכה על זה שהת־‬ ‫הקב"ה‪ ,‬אתה יכול להגיד שאתה ככה ואתה ככה לבוחן לבבות‬ ‫רחקתי ממך – זו ההמלכה הכי גדולה‪ ,‬של הקב"ה‪ .‬אומרים חז"ל‬ ‫ביום דין‪ ,‬אבל הקב"ה בוחן את הלב שלך‪ .‬אם הוא בוחן את הלב‬ ‫‪ -‬כי אתה שֹומע קול שֹופר ומאזין תרועה ואין דומה לך‪ .‬מה זה ְו‬ ‫שלך‪ ,‬הוא רוצה לדעת מה נעשה בלב שלך‪ ,‬ופעמים שהאדם‬ ‫אין דומה לך? אף אחד מהמלכים‪ ,‬ביום ההמלכה שלו‪ ,‬לא אוהב‬ ‫מבטיח לקב"ה "אני אהיה אדם אחר לגמרי"‪ ,‬אבל בלב פנימה‬ ‫שאנשים מתחילים לבכות לו באזנים‪ .‬הוא רוצה שיעשו לו מטס‬ ‫הוא יודע‪ ,‬שמה שהיה קודם‪ ,‬ימשיך להיות‪ ,‬אז איך אנחנו יכולים‬ ‫אווירי‪ ,‬יפריחו לו בלונים‪ ,‬יעיפו לו יונים‪ ,‬יעשו לו מצעד‪ ,‬יעשו‬ ‫לבוא לדין‪ ,‬בראש השנה??? שהכל מתנהל במידת האמת‪ ,‬ולאמר‬ ‫תזמורת‪ ...‬המלך היחיד שאומר – אתה רוצה להמליך אותי?? דבר‬ ‫לקב"ה – "אני מבטיח לך!"‬ ‫אמת! האמת היא היבבא‪ ,‬זה וְאין דומה לך‪ .‬אף מלך לא עושה‬ ‫אני לא מדבר על הרמב"ם‪ ,‬שאומר שצריך שיגיע לתשובה‪ ,‬שי־‬ ‫דבר כזה‪ ,‬ביום ההכתרה‪ .‬יוצא‪ ,‬שיום ההכתרה של הקב"ה‪ ,‬דוקא‬ ‫עיד עליו יודע תעלומות‪ ,‬שלא ישוב לחטא הזה לעולם‪ .‬הדבר‬ ‫בא‪ ,‬ע"י התרועה‪ .‬אם ככה‪ ,‬אומרים חז"ל ‪ -‬אשרי העם יֹודעי‬ ‫הזה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬שובר את כולנו‪ .‬אתה מגיע לראש השנה‪ ,‬ואתה‬ ‫תרועה‪ ..‬וכי אומות העולם לא יודעים? אומרים חז"ל – הם יודעים‬ ‫שואל את עצמך‪ -‬עם מה אני מתייצב? ולא בכדי‪ ,‬תיקנו לנו לומר‬ ‫"לפתות" את הקב"ה‪ .‬הפיתוי‪ ,‬זה לא פיתוי בשקר‪ ,‬אומר הרמב"ן‪.‬‬ ‫בסדר הסליחות כדלים וכרשים דפקנו דלתיך – אנחנו באים כע־‬ ‫הפיתוי‪ ,‬זה פיוס! אנחנו מתפייסים עם הקב"ה‪ .‬אנחנו מראים‬ ‫ניים מרודים‪ .‬כל ההבטחות שהבטחנו‪ ,‬לכאורה‪ ,‬הכל הפך לאבק‬ ‫לקב"ה‪ ,‬כמה אנחנו רוצים להתקרב אליו‪ ,‬הכאב הזה‪ ,‬מתבטא‬ ‫פורח‪ ...‬מה נישאר מההבטחות האלה? והשאלה היא – אם מה‬ ‫בדמעות‪ .‬אם אלה הדברים‪ ,‬הגענו למר"ן הבית יוסף‪ ,‬שאומר‬ ‫בדיוק אנחנו באים? ואיך אנחנו מתייצבים במידת האמת‪ ,‬ולהבין‬ ‫– יום השנה הוא יום של אמת‪ ,‬אם ככה‪ ,‬אל תקשט לי שופרות‪.‬‬ ‫עפ"י זה‪ ,‬מה זה יום תרועה‪ ,‬מה מונח ביום תרועה? התשובה‬ ‫קישוטים‪ ,‬זה לא אמיתי‪ .‬אדם שיש לו חורים בפנים‪ ,‬שם מייקאפ‪.‬‬ ‫לכך היא מאוד מעניינת ‪ :‬האדם בפה‪ ,‬אומר דברים‪ ,‬אבל יכול‬ ‫מה עושה המייקאפ? סותם חורים בפנים‪ .‬אז מה‪ ,‬עכשיו אין לך‬ ‫להיות שאחד בפה ואחד בלב‪ ,‬אבל כשבן‪-‬אדם בוכה‪ ,‬זה אמי־‬ ‫חורים?? לא‪ ,‬יש לך חורים‪ ,‬אתה רק מייפה את זה‪ ,‬ואומר שאין‬ ‫תי‪ .‬שבן‪-‬אדם בוכה‪ ,‬הבכי הוא אמיתי‪ ,‬כי הוא בא מהלב‪ .‬המילים‬ ‫לך חורים‪ .‬אומר הבית יוסף – בראש השנה‪ ,‬אל תקשט לי שופרות‪.‬‬ ‫באות מהדעת‪ ,‬הדמעות באות מהלב‪ .‬אומרים לנו חז"ל ‪ -‬אמר ר'‬ ‫שופר אומר אמת‪ ,‬שופר מראה‪ ,‬מה נעשה בלב פנימה! תן לזה‬ ‫יעקב‪ ,‬למה תוקעים בקרנות? שתחשיבנו כגואים לפניך כבהמה‪.‬‬ ‫להיות‪ ,‬כמו שהוא טבעי! ממילא‪ ,‬ראש השנה דוקא בשופר‪ ,‬דוקא‬ ‫מה יש לנו עם בהמה?! בהמה גואה‪ ,‬היא לא משחקת‪ ,‬כשהיא‬ ‫מתוך העומק פנימה של הלב‪ ,‬נאמר – ריבונו של עולם‪ ,‬אנחנו‬ ‫מתחילה לגאות‪ ,‬פירוש הדבר – "אני צריכה עזרה"‪ .‬זה אמיתי‪.‬‬ ‫גואים לפניך כבהמה‪.‬‬ ‫אנחנו תוקעים בקרן ‪ -‬ריבונו של עולם‪ ,‬תחשיב את זה כמו‬ ‫]הגר"ב רוזנבלום[‬ ‫בהמה שגואה‪ .‬תינוק שבוכה‪ ,‬אמא יודעת לזהות‪ ,‬אם הבכי שלו‬ ‫זה מרעב‪ ,‬או מכאבי בטן‪ ,‬או משניים‪ .‬היא יודעת לזהות דמעות‪,‬‬ ‫כי הבכי‪ ,‬בא משורש פנימי עמוק! אם הבכי בא משורש פנימי‬ ‫כיון שהרהר בליבו לעשות תשובה‬ ‫עמוק‪ ,‬אומר הקב"ה – תשמע‪ ,‬לכל יהודי‪ ,‬יש נקודה פנימית‪ .‬מהי?‬ ‫בספר "ראשית חכמה" מצטט מדרש‪" :‬דרש רבנו הקדוש‪ :‬גדול‬ ‫אומרת הגמרא )מסכת ברכות יז‪ ,‬א( ‪ -‬ר' אלכסנדרי בתר צלו־‬ ‫כוחה של תשובה‪ ,‬שכיון שאדם מהרהר בליבו לעשות תשובה‪,‬‬ ‫תיה אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתעמידנו בקרן אורה‬ ‫מיד היא עולה ועומדת לפני כיסא הכבוד‪ ,‬וכן אומר הושע )יד‪ ,‬ב‪(:‬‬ ‫ואל תעמידנו בקרן חשכה ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו איכא‬ ‫‘שובה ישראל עד ה’ אלוקיך’"‪ .‬והדברים פלא‪ ,‬שהלא יודעים אנו‬ ‫דאמרי הא רב המנונא מצלי לה ור' אלכסנדרי בתר דמצלי אמר‬ ‫שלתשובה יש שלושה חלקים‪ :‬חרטה על העבר‪ ,‬קבלה לעתיד‪,‬‬ ‫הכי רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי‬ ‫ווידוי‪ ,‬ובלי קיום שלושת החלקים האלו אין תשובה‪ ,‬ואילו כאן‬ ‫מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות יהי רצון מלפניך שתצילנו‬ ‫כתוב שתיכף ומיד "כיון שאדם מהרהר בליבו לעשות תשובה‬ ‫מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם‪ .‬פירוש הדבר – ריבונו‬ ‫מיד היא עולה ועומדת לפני כיסא הכבוד"!‬ ‫של עולם‪ ,‬אתה הרי יודע‪ ,‬שהנקודה הפנימית של כל יהודי‪ ,‬היא‬ ‫מרן המשגיח‪ ,‬רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל‪ ,‬תירץ זאת עפ"י משל‬ ‫לעשות את רצונך‪ .‬הרמב"ם אומר‪ ,‬שאדם שנשוי למישהי שאסור‬ ‫ברוסיה הסובייטית‪ ,‬בעת שירד שלג על הארץ והדרכים היו מכו־‬ ‫לו להינשא לה‪ ,‬מה עושים איתו? מכים אותו‪ ,‬עד שיאמר "רוצה‬ ‫סות בשלג וההליכה בהם היתה קשה ביותר‪ ,‬יצאה פקודה מאת‬ ‫אני"‪ .‬שואלים כולם – מכים אותו עד שיאמר "רוצה אני"?! מילא‬ ‫השלטונות‪ ,‬שמוטלת חובה על כל בעל בית לפנות את השלג שנ־‬ ‫תגיד "מוכרח אני"‪ ,‬למה "רוצה אני "? אומר הרמב"ם – מכים‬ ‫‪64‬‬ ‫מנה ויתום לֹא תענון ]כב[ אם ענה תענה אֹתו כי אם צעק יִצעק‬ ‫ערם ליד פתח ביתו‪ ,‬וכן על כל בעל חנות לפנות את השלג שליד‬ ‫אלי שמע אשמע צעקתֹו‪ .‬אומר הרמב"ן – אומר הקב"ה‪ ,‬ליתום‬ ‫פתח חנותו‪ .‬מי שעבר על החוק ולא פינה את השלג ‪ -‬היו אנשי‬ ‫אין למי לפנות‪ ,‬הוא צועק רק אליי‪ .‬מי שתולה את בטחונו רק‬ ‫המשטרה‪ ,‬העוברים לבדוק את ביצוע הפקודה‪ ,‬רושמים עליו‬ ‫בקב"ה‪ ,‬זה האדם שזוכה לישועה‪ .‬אם ככה בע"ה‪ ,‬נוכל לסיים‬ ‫תלונה‪ ,‬והוא היה נענש בעונש חמור ביותר‪ .‬מה עשו האנשים?‬ ‫את הדברים‪ :‬בסיום סדר השופרות בראש השנה‪ ,‬נאמר "כי אתה‬ ‫נוהגים היו‪ ,‬שבו ברגע שהופיע השוטר באזור מגורם או עסקם‪,‬‬ ‫שומע קול שופר‪ ,‬ומאזין תרועה ואין דומה לך" למה אין מי שדו־‬ ‫מיד תפשו בידם מטאטא והחלו לטאטא את הרחוב‪ ,‬למען יס־‬ ‫מה? אם תיקח עכשיו שופר‪ ,‬ותשים באזניו של מלך ספרד‪ ,‬הוא‬ ‫בור הפקח שאכן ממלאים הם כראוי את תפקידם ויסתלק מן‬ ‫לא ישמע את תקיעת השופר?! כל בן‪-‬אדם שומע שופר!‬ ‫המקום‪ .‬ברם‪ ,‬בעל חנות אחד כן קיבל קנס! היה זה מי שלא אחז‬ ‫ראיתי במפרשים על התפילה‪ ,‬שאומרים דבר נפלא‪ :‬יום ההכ־‬ ‫בידו את המטאטא‪ ,‬והפקח מצא אותו יושב בידיים שלובות‪ .‬לא‬ ‫תרה של המלך‪ ,‬הוא יום שכל מלכי אומות העולם עושים חגיגה‬ ‫הועילו לו כל הסבריו שגם בעלי החנויות ישבו עד רגע זה בידיים‬ ‫– מפריחים בלונים‪ ...‬עושים מצעד‪ ...‬כולם עומדים בפני המלך‬ ‫שלובות כמותו‪ ,‬ורק ברגע זה‪ ,‬משראו אותו‪ ,‬נטלו את המטאטא‬ ‫ומצדיעים לו‪ ...‬מה אנחנו עושים בראש השנה? מייבבים לפני‬ ‫לידיהם‪ ...‬תשובה שלמה ‪ -‬אמר המשגיח זצ"ל ‪ -‬עדיין לא עשינו‪,‬‬ ‫הקב"ה‪ ...‬איזה מלך‪ ,‬ביום ההכתרה שלו‪ ,‬אוהב שיבכו לפניו?!‬ ‫לצערנו הרב‪ .‬אבל על כל פנים יראה כל אחד ואחד לאחוז על כל‬ ‫"אבא‪ ,‬תן לנו אוכל‪ ...‬תן לנו חיים‪ ...‬תן פרנסה‪ ...‬תן בריאות‪,"...‬‬ ‫פנים במשהו מדרכי התשובה‪ .‬כי אם לא יתעורר במשהו‪ ,‬וימשיך‬ ‫ביום ההכתרה‪ ,‬זה היום שצריך לייבב לו באזנים?! תעשה את זה‬ ‫בשגרת חייו של כל השנה‪ ,‬ואפילו לא ייקח את ה"מטאטא" לי־‬ ‫חודש אחרי ההכתרה ]תהילים קב‪ ,‬יח[ פנה אל תפלת הערער ְו‬ ‫דיו‪ ,‬כי אז מזלזל הוא בחוקי המלך ועונשו מרובה‪ .‬מאידך גיסא‪,‬‬ ‫לא בזה את תפלתם‪ .‬אומר רש"י ‪ -‬הערער‪ .‬הצועק כמו ] ישעיה‬ ‫אם נתאמץ לאחוז במשהו מדרכי התשובה‪ ,‬ונעשה איזשהו צעד‬ ‫טו[ זעקת שבר יעטרו‪ ,‬ד''א ערער הרוס ונשחת כמו‪] ,‬לקמן קלז[‬ ‫שיש בכוחנו לעשות ‪ -‬אף שאין הוא גדול ומושלם‪ ,‬ואין זה הת־‬ ‫ערו ערו‪ .‬אומר המדרש ‪ -‬פנה אל תפלת הערער‪ ...‬זו תפילת ראש‬ ‫שובה השלמה הנדרשת ‪ -‬מכל מקום נצא זכאים כיוון שעל כל‬ ‫השנה ויום הכיפורים‪ .‬נמצאים שלושה ימים לפני ראש השנה‪,‬‬ ‫פנים היה ה"מטאטא" בידינו בעת שעבר הפקח‪ .‬מויראדיג אויף‬ ‫היום הנשגב והנורא‪ .‬דבר ראשון צריך לדעת‪ ,‬לאסוף זכויות‪ .‬כל‬ ‫דעם וועלד!‬ ‫אדם שהולך למשפט‪ ,‬הולך ומביא עוד ועוד מסמכים "אולי זה‬ ‫]יחי ראובן[‬ ‫יעזור"‪ .‬יש לנו שבת לפנינו‪ ...‬כותב הבן איש‪-‬חי‪ ,‬שלימוד של‬ ‫שעה בשבת‪ ,‬שווה לכאלף שעות לימוד ביום חול! אתם יודעים‬ ‫זכר ליציאת מצרים‬ ‫כמה זכויות אפשר להשיג בשבת כזאת?! תישן פחות‪ ,‬תלמד‬ ‫בקידוש ובתפילה של ראש השנה‪ ,‬אנחנו אומרים "זכר לי־‬ ‫יותר! יום שישי‪ ,‬לקבל את השבת מוקדם יותר‪ ,‬זה מקור כל הב־‬ ‫ציאת מצרים"‪ .‬שואלים המפרשים – מה הקשר בין יציאת מצרים‬ ‫רכות! יום ראשון‪ ,‬לנצל כל רגע לפני המשפט‪ ,‬אבל שנדע שכל‬ ‫לראש השנה?! ביציאת מצרים כתוב ]דברים כו‪ ,‬ז[ ונצעק אל‬ ‫מה שצועק האדם לקב"ה‪ ,‬זו "תפלת הערער"‪ .‬הרב מבריסק זצ"ל‬ ‫ה' אֹלהי אבתינו וישמע ה' את קלנו‪ ...‬אומר הרמב"ן‪ ,‬שאעפ"י‬ ‫אמר‪ ,‬שאדם צריך לבוא לראש השנה‪ ,‬אנחנו אומרים את זה כל‬ ‫שלא היינו ראויים להיגאל‪ ,‬הוציא אותנו הקב"ה ממצרים‪ .‬למה‪,‬‬ ‫יום בסליחות "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך"‪ .‬אדם צריך להרגיש‬ ‫אבל לא היית ראוי?! למה הקב"ה הוציא אותך ממצרים! ? כי‬ ‫שאין לו חיים בראש השנה‪ ,‬הכל נמחק‪ ,‬אתה ביתרת '‪ ' !0‬אתה‬ ‫צעקת אליו! "ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה את יום הזכרון הזה"‪...‬‬ ‫מבקש "זכנו לחיים"‪ ...‬אחרי זה אתה מבקש עליך‪ ,‬ועל המשפחה‬ ‫למה??? זכר ליציאת מצרים! איך תעמוד בדין בראש השנה?‬ ‫שלך ועל כל בית ישראל‪ .‬אתה מבקש על הפרנסה שתהיה לך‪,‬‬ ‫איך תצליח בראש השנה?! כמו שבמצרים הצלחת‪ ,‬דע לך‪ ,‬שה־‬ ‫כי עד עכשיו היא לא היתה מובטחת‪ ...‬כל זה צריך לבקש בראש‬ ‫דרך היחידה להינצל בראש השנה וביום הכיפורים‪ ,‬זו הצעקה‬ ‫השנה‪ .‬זוהי תפילת היתום‪ ,‬זוהי הבקשה האמיתית‪ ,‬זהו זכר לי־‬ ‫שתצעק לקב"ה‪ .‬צעקה‪ ,‬פירוש הדבר‪ ,‬שאין לך כלום‪ ,‬רק הקב"ה!‬ ‫ציאת מצרים‪ ...‬למה?! ונצעק אל ה' אלהי אבתינוי שמע ה' את‬ ‫אם אלה הם פני הדברים‪ ,‬נוכל בס"ד להבין ‪ :‬אמרנו ביום א' דס־‬ ‫קלנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו‪] ...‬תהילים קב‪ ,‬יח[‬ ‫ליחות – "צדק צועקיך מפליא פלאות‪ ...‬פנה נא אל התלאות ואל‬ ‫פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם‪ .‬אמר דוד – יש להם‬ ‫החטאות"‪ .‬על מה "צדק צועקיך"?! הצעקה‪ ,‬היא זו שמביאה‬ ‫תפילה אחת בראש השנה וביום הכיפור‪ ,‬ריבונו של עולם‪ ,‬אל‬ ‫את הגאולה‪ .‬בני עדות אשכנז‪ ,‬אומרים את זה בתפילת הנעילה –‬ ‫תבזה אותה‪ ,‬כי זו תפילה של עני‪ .‬אין לך תפילה שמקובלת יותר‬ ‫"יהי רצון מלפניך שומע קול בכיות שתשים דמעתנו בנדך להיות‪,‬‬ ‫לפני הקב"ה‪ ,‬כמו תפילה של עני ]תהילים קב‪ ,‬א[ תפילה לעני‬ ‫ותצילנו מכל גזירות אכזריות ורעות‪ "...‬למה?! אומר הפייטן – "כי‬ ‫כי יעטוף ולפני ה' ישפך שיחו ‪ -‬זו הבקשה שלנו בראש השנה‬ ‫לך לבד עיננו תלויות"‪ .‬אם אתה בוטח רק בו יתברך‪ ,‬זו ההגנה‬ ‫]הגר"ב רוזנבלום שליט"א[ ‪.‬‬ ‫שמגיעה לך! "יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך"‪ ...‬כמה שאתה‬ ‫מייחל וכמה שאתה בוטח בו‪ ,‬זה המקור להצלחה! שואל הטור –‬ ‫סימני ליל ר"ה ‪-‬מה הסוד של הסימנים‬ ‫אתה יודע מה סוד ההצלחה?! בטוחים שיעשה להם נס! מה זה‬ ‫אני רוצה לשאול שאלה עם יד על הלב – אילו היה לבן‪-‬אדם‬ ‫'בטוחים'?! לדעת שלצאת מראש השנה‪ ,‬צריכים נס! איך אתה‬ ‫דין‪ ,‬בבית משפט והשופט גוי‪ .‬מחר בבוקר‪ ,‬הוא אמור לתת הכ־‬ ‫מצליח?! תתלה את מאה אחוזי הביטחון שלך‪ ,‬רק בקב"ה! מהי‬ ‫רעה בגזר דין‪ ,‬בוויכוח שיש לך עם מס‪ -‬הכנסה‪ ,‬וכשהוא יחליט‬ ‫הבעיה?! אדם מרגיש בראש השנה‪ ,‬שהוא דיי בטוח בעצמו –‬ ‫את גזר הדין‪ ,‬יכל להיות שיעקלו לך את הדירה‪ .‬אין דירה‪ ,‬אין נכ־‬ ‫פרנסה יש‪ ,‬אישה יש‪ ,‬ילדים יש‪ ...‬אדם כזה לא ישוב בתשובה‪ ,‬כי‬ ‫סים‪ ,‬הטילו עיקול‪ ...‬הם זורקים אותך מהבית בתוך שבעה ימים‪.‬‬ ‫הוא לא יקבל את ההגנה של הקב"ה‪" ...‬אשר בך ירוחם יתום"‪...‬‬ ‫מגיע ערב גזר הדין‪ ,‬מחר הטיעונים האחרונים לעונש וגזר הדין‪.‬‬ ‫מי זה היתום?! אומרת התורה בפרשת משפטים ]כא[ כל אל־‬ ‫‪65‬‬ ‫יום הדין! אומר הקב"ה – אם אני רואה שאתם פוחדים‪ ...‬הפחד‬ ‫הוא חוזר הביתה עם תיקים משני צדדים‪ ,‬הוא חוזר על החומר‪...‬‬ ‫מיום הדין‪ ,‬הוא מעוזכם! ברגע שבן‪-‬אדם מפחד מיום הדין‪ ,‬זה‬ ‫על הכל יש לו תשובות‪ ...‬באה אליו אשתו – דוד‪ ,‬להכין לך ארו־‬ ‫מביא לו את הביטחון! רבותי‪ ,‬ישנו משל אחד‪ ,‬שקראתי אותו‬ ‫חת ערב? הוא אפילו לא שומע מה היא מדברת‪" ...‬דוד‪ ,‬ארוחת‬ ‫במכתב‪ ,‬אני לפחות‪ ,‬מאוד התעוררתי ממנו ‪ :‬אותו יהודי שכתב‬ ‫ערב"! "מה‪ ...‬מה אמרת? " "ארוחת ערב! " "לא‪ ...‬לא עכשיו‪"...‬‬ ‫את המכתב‪ ,‬כנראה שפעם ראשונה הוא הגיע לבית חולים‪ ,‬והוא‬ ‫"אולי חביתה‪ ?...‬אתה צריך כוח‪ ,‬מחר אתה בדין‪" "...‬תאמיני לי‪,‬‬ ‫כנראה הגיע לבית חולים מאוד משוכלל‪ ,‬בית חולים אסותא‬ ‫אם אני אזכה בדין‪ ,‬אני יאכל כפול! תני לי לראות מה אני הולך‬ ‫ברמת החייל‪ .‬הוא כתב לו במכתב – הייתי מבקר את פלוני בן‬ ‫להגיד מחר‪ .‬מילה אחת לא במקום מחר‪ ,‬אבוי לי ואבוי לבית!‬ ‫פלוני‪ ...‬שכב שם‪ ...‬עבר ניתוח‪ ...‬והוא כותב לו‪ ,‬שהוא לא מצא‬ ‫" "אולי בכל זאת תאכל? יכל להיות שזו הארוחה האחרונה‬ ‫אותו‪ ,‬הוא לא היה בחדר‪ ,‬אז הוא שאל את האחיות איפה הוא‬ ‫שלנו בבית‪...‬כי יכל להיות שיזרקו אותנו מחר מהבית‪ "...‬האם‬ ‫נימצא‪ ...‬אמרו לו האחיות‪ ,‬שהוא ירד לחדר ניתוח‪ ...‬הוא חשב‬ ‫יש בן‪-‬אדם שמסוגל לשבת ערב גזר דין‪ ,‬לא לגבי החיים שלו‪,‬‬ ‫שבחדר ניתוח‪ ,‬יושבים ומחכים שם החולים‪ ,‬עד שיכניסו אותם‬ ‫אלא לגבי הדירה שלו‪ ...‬הוא מסוגל לשבת ולאכל ערב קודם???‬ ‫לניתוח‪ ...‬הוא כותב – ירדתי למטה‪ ...‬שאלתי את האחות "איפה‬ ‫? הוא מסוגל לבלוע משהו??? ? למי יש תיאבון בערב גזר דין???‬ ‫הוא?"‪ ,‬ואמרה לי שהוא באמצע ניתוח‪ ...‬הבנתי שזה סיפור ארוך‪...‬‬ ‫? ניגש בן‪-‬אדם‪ ,‬בערב ראש השנה‪ ,‬שמחר לא אמורים לקחת‬ ‫אני בדרכי הביתה‪ ,‬פתאום אני רואה רחבה בחוץ‪ ,‬יושבים בערך‬ ‫לו את הדירה‪ ...‬יכל להיות שיקחו לו את הנשמה מחר‪ ...‬אז איך‬ ‫מאה איש‪ ,‬בירות‪ ,‬פיצוחים‪ ,‬סיגריה‪ ...‬אווירה מאוד מוזרה‪ ...‬אני‬ ‫אתה מסוגל לשבת בליל ראש השנה‪ ,‬בתשע בערב‪ ,‬כשבעוד‬ ‫רואה מסך על הקיר‪ ,‬ועל המסך יש מספרים‪ ,‬לכל חולה שניכ־‬ ‫תשע וחצי שעות‪ ,‬יכל להיות שנגזר‪ ,‬שלא תהיה פה יותר! !!‬ ‫נס לחדר ניתוח יש מספר‪ ,‬והמשפחה יודעת את מספר החולה‬ ‫איך יש לך בכלל תיאבון לאכל?! אלא מה? "ביום שמחתכם‬ ‫שלהם‪ .‬כל חולה‪ ,‬מופיע המצב שלו במסך‪ .‬הוא כותב – ראיתי שם‬ ‫ובמועדיכם" –זה יום חג‪ .‬זה יום ההמלכה של הקב"ה למלך‪ .‬אני‬ ‫אישה ושלושה בנים‪ .‬אחד נראה בערך בן ‪ ,20‬אחד בן ‪ ,25‬אחד בן‬ ‫שמח‪ ,‬שאני ממליך אותו למלך! מצד אחד זה וגילו ברעדה – אני‬ ‫‪ .30‬אחד שותה‪ ,‬אחד משחק בטלפון‪ ,‬אחד קורא עיתון‪ ...‬ניגשתי‬ ‫ממליך אותו‪ ,‬אבל אני מפחד‪ ,‬מי יודע מה הוא יגזור מחר?! איך‬ ‫אליהם בתמימות – סליחה‪ ,‬מה עושים פה? "ממתינים שהחולה‬ ‫אתה מסוגל לאכל??? מתי אמר עזרא הסופר "לכו אכלו מש־‬ ‫יצא‪ "...‬למי אתם מחכים? "אבא שלנו כאן בניתוח מעקפים‪"...‬‬ ‫מנים ושתו ממתקים"??? בראש השנה‪ ,‬כשהקריא בפניהם את‬ ‫רפואה שלמה! מתי התחיל הניתוח? "ממש לפני רבע שעה‪ ...‬זה‬ ‫הקללות‪ ,‬ועם ישראל לא היה מסוגל ללכת ולאכל בראש השנה‪,‬‬ ‫לוקח בערך שש שעות‪ ,‬ככה אמר לנו הרופא‪ "...‬סליחה שאני מת־‬ ‫כי כולם פחדו 'פחד‪ -‬מוות'! אמר להם עזרא – אם אתם מפח־‬ ‫ערב‪ ,‬אבל למה אתם מחכים פה? אם אתם יודעים שבתשע הוא‬ ‫דים‪ ,‬לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לֹו‬ ‫ניכנס לניתוח ובשלוש רק הוא אמור לצאת‪ ,‬אז מה אתם יושבים‬ ‫למה??? כי חדות ה' היא מעזכם‪ .‬למי שמפחד‪ ,‬יכל ללכת לאכל!‬ ‫פה?! "מה זאת אומרת‪ ...‬אבא שלנו עובר מעקפים‪ ,‬איפה אתה‬ ‫ראיתי שמביאים בשם השל"ה הקדוש‪ ,‬שזה כל הסימנים‪ .‬היות‬ ‫רוצה שנהיה?! " שאלתי את אחד מהם – מה אתה עושה? "אני‬ ‫וכל המושג של חרדת הדין‪ ,‬אבד מאיתנו‪ .‬כמה אנשים אתם‬ ‫עובד בבנק"‪ ..‬נו‪ ...‬אז תלך תעבוד עד שלוש‪ ,‬גם ככה הוא לא יצא‬ ‫רואים‪ ,‬שהוריקו פניהם ביום הדין?! ב"ה‪ ,‬הם מסודרים‪ ...‬קנו‬ ‫עד אז‪ ...‬ואז תבוא‪" ...‬נראה לך שאני אהיה מרוכז בעבודה‪ ,‬שאבא‬ ‫גזר‪ ,‬קנו ראש של דג‪...‬אז ממילא הם רגועים‪ .‬אם הם רגועים‪ ,‬אז‬ ‫שלי עובר מעקפים?! " הסתכלו עליי כאילו אני לא נורמלי! הוא‬ ‫ממילא‪ ,‬הם מלאים שמחה‪ .‬היות וקרה מצב‪ ,‬שבני האדם הפסיקו‬ ‫מספר שהוא עזב את המקום‪ ,‬והתחיל לעשות חשבון נפש‪ ...‬רבינו‬ ‫לצייר את יום הדין מול העיניים‪ ,‬כותב השל"ה הקדוש – לכן‬ ‫יונה בספרו {שערי תשובה}‪ ,‬כשהוא מדבר על עשרת ימי תשובה‪,‬‬ ‫נתנו לנו כל מיני מנהגים‪ ,‬שתבין‪ ,‬שבעוד תשע שעות מתחיל יום‬ ‫הוא שואל – ומה נועלו האנשים‪ ,‬שמסוגלים ללכת לעבודה‪ ,‬בע־‬ ‫הדין! אז מה אומרים לך?! תאכל גזר‪ ,‬כדי שיגזרו עלינו גזירות‬ ‫שרת ימי תשובה? על כף המאזנים‪ ,‬מונחים החיים שלך ושל בני‬ ‫טובות‪ .‬אז מה אתה חושב‪ ,‬שמהגזר יבואו גזירות טובות?! אם‬ ‫משפחתך‪ ...‬אתה מסוגל ללכת לעבוד??? אתה יודע מה זה ראש‬ ‫מגזר היו באות גזירות טובות‪ ,‬היינו מתחילים מט"ו באב לאכל‬ ‫השנה?! אתה יודע מה נגזר בראש השנה! אז איך אתה מסוגל‬ ‫גזר רק היות ויום הדין נישכח‪ ,‬והמהות של פחד יום הדין ירדה‪,‬‬ ‫ללכת לעבודה?! אנשים שאבא שלהם עובר ניתוח‪ ,‬לא מסוגלים‬ ‫באו ותיקנו לנו מנהגים‪ ,‬כדי להחזיר לנו את המושג של יום הדין‪.‬‬ ‫לעזוב את המקום‪ ...‬כאן לא מדובר בניתוח‪ ...‬כאן מדובר בחיים‬ ‫תשמע חביבי‪ ,‬אתה יושב לך כאן‪ ,‬אתה יודע שבעוד תשע שעות‬ ‫של אדם‪ ,‬לא רק שלו‪ ,‬אלא של כל בני משפחתו! כל הבעיה היא‪,‬‬ ‫יתחיל יום הדין‪ ,‬ואתה רוצה שהקב"ה יגזור עליך גזירות טובות‪.‬‬ ‫שאנחנו לא מסוגלים לצייר‪ ,‬מה זה עשרת ימי תשובה‪ .‬אילו היינו‬ ‫אתה גומר את הסעודה בעשר בערב‪ ,‬אתה הולך לישון ב ‪ ,12‬יש‬ ‫מצליחים‪ ,‬לצייר לנו ביום הדין את כוח הציור מה זה יום הדין‪,‬‬ ‫לך שעתים‪ ...‬מה אתה עושה בשעתיים האלה?! האם אתה שורף‬ ‫הכל היה נראה אחרת!‬ ‫את זמנך לריק‪ ,‬או שאתה אוסף עוד זכויות??? תשב בלילה הזה‪,‬‬ ‫]הגר"ב רוזנבלום שליט"א[‬ ‫כל מילה של תורה‪ ,‬כנגד תרי"ג מצוות‪ .‬ארבע פרקים במשניות‬ ‫ראש השנה‪ ,‬כנגד ארבע סעודות‪ .‬כל סעודה‪ ,‬פרק משניות‪ .‬גמרת‬ ‫תהילים‪ ,‬אתה רוצה שירבו זכויותיך כרימון? אתה חושב שאם‬ ‫לבוחן לבבות ביום דין‬ ‫תאכל רימונים‪ ,‬יהיו לך זכויות?! תאכל רימונים‪ ,‬שום דבר לא‬ ‫יהיה מזה‪ .‬זה בריא אומרים‪ ,‬כך ראיתי היום‪ ,‬שלט בחנות אבל‬ ‫רבי חיים מבריסק כשהיה מגיע לפסוק דין לבוחן לבבות ביום‪,‬‬ ‫אם תאכל רימון‪ ,‬ותגיד "יהי רצון שירבו זכויותינו כרימון"‪ ,‬זה יביא‬ ‫]פיוט שאומרים אותו בני עדות אשכנז[‪ ... ,‬ליודע מחשבות ביום‬ ‫אותך לחשוב‪ ,‬כמה זכויות מול חובות יש לך?! זה יביא אותך לה־‬ ‫דין הוא היה פורץ בבכי‪ .‬שאלו אותו רבנו‪ ,‬למה אתה בוכה??‬ ‫תעוררות! אם זה יביא אותך להתעוררות‪ ,‬בלילה הזה‪ ,‬הרווחת את‬ ‫כולם בוכים ב‪'' -‬ונתנה תוקף קדושת היום'' ‪ ,‬מי יחיה‪ ,‬מי ימות‪,‬‬ ‫‪66‬‬ ‫'תפלת הדרך' שאומרים אותה באמצע הדרך? הרי בשעת ברכה‬ ‫מי בקיצו‪ ,‬מי לא בקיצו‪...‬מי יעני מי יעשיר ‪..‬למה אתה בוכה‬ ‫אסור לעשות שום פעולה נוספת! אסור לנגב ידיים‪ ,‬גם לא ללכת‪.‬‬ ‫בבוחן לבבות בדין? ענה להם‪ ,‬כאשר ‪ -‬אדם כותב חוזה עם‬ ‫מדברים –עם המלך!" – סיים רבי מיכל יהודה "כדאי שנקבל על‬ ‫מישהו‪ ,‬והוא חותם על החוזה‪ ,‬הוא הולך לעו"ד‪ ,‬והעו"ד עובר‬ ‫עצמנו" "לפחות פעם אחת ביום‪ ,‬לעמוד מתחילת הברכה עד‬ ‫על החוזה‪ ...‬ומאשר אותו‪ .‬חלפו שנים‪ ,‬ומתברר שיש איזה פגם‬ ‫סופה‪ ,‬ולומר גם את הברכה הזאת מתוך סידור‪ ,‬במתינות"‪ .‬פעם‬ ‫בחוזה‪.‬בא הבן‪ -‬אדם לפני השופט וטוען‪ ,‬אמנם חתמתי‪ ,‬אבל‬ ‫בחודש אלול תלמיד חכם מופלג דיבר עם מרן הגאון רבי שלמה‬ ‫בלב חשבתי אחרת‪.‬אומר לו השופט‪ -‬אנחנו לא יודעים מה היה‬ ‫זלמן אויערבאך בענינים שונים‪ .‬כשסיים‪ ,‬שאל את רבינו מה הוא‬ ‫בלב‪ ,‬אנחנו יודעים מה חתמת‪ .‬ואחרי שחתמת אין להשיב‪ .‬אמר‬ ‫יכול לקבל על עצמו לקראת ימי הדין‪ .‬אמר לו רבי שלמה זלמן‪:‬‬ ‫להם ר 'חיים‪ ,‬אצל הקב"ה‪ ,‬זה בדיוק ההיפך זה לא מה חתמת‪,‬‬ ‫"אני לא גר בבית שלך‪ ,‬איני יודע מה נעשה אצלך‪ ...‬ממילא‪ ,‬איני‬ ‫אלא זה מה חשבת‪ .‬בדינים של הקב"ה‪ ,‬אתה יכל להגיד שאתה‬ ‫יודע מה להגיד לך‪ ,‬רק דבר אחד אומר לך 'אני קיבלתי על עצמי‬ ‫ככה ואתה ככה‪ ,‬אבל" לבוחן לבבות ביום דין‪ ,‬אבל הקב"ה בוחן‬ ‫בכל ברכה לכוון לפחות בשתי המילים הראשונות' 'ברוך אתה‬ ‫את הלב‪ .‬שלך‪.‬‬ ‫' הוסיף אותו ת"ח‪ :‬שני דברים היו פה‪ ,‬ראשית רבי שלמה זלמן‬ ‫]הגר"ח מבריסק[‬ ‫אמר לי אל תלך על גבוה ‪' '.‬גם אני התחלתי בדבר קטן – שנית‬ ‫‪,‬אנו מברכים 'ברוך אתה' בלשון נוכח‪ ,‬הרגשתי לפני מי אני אומר‪.‬‬ ‫ממילא מאז כל הברכות נהיו אצלי אחרת‪ ,‬קבלה זו עשתה אצלי‬ ‫מה הקבלה הכי טובה לקראת השנה החדשה‬ ‫גדולות‪.‬‬ ‫סח הגה"צ רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל‪ :‬אני רגיל לספר את‬ ‫)נר לשולחן שבת(‬ ‫מה ששמעתי ממרן הרב שך זצ"ל בהיותי אברך צעיר לימים‪.‬‬ ‫היה זה בלוויה שיצאה מישיבת פוניבז'‪ ,‬בתאריך כ"ז באלול‬ ‫תשמ"ט‪ ,‬ימים ספורים לפני ראש השנה‪ ,‬וכך הוא אמר‪" :‬הנפטר‬ ‫מהי הקבלה הכי טובה שביכולתינו להגיש לבורא‬ ‫שלפנינו מכוסה בטלית‪ ,‬ודבר זה לבד כבר צריך לעורר אות־‬ ‫עולם?‬ ‫נו לשוב בתשובה‪ .‬ובפרט שהנה קרב ובא יום ראש השנה‪ ,‬יום‬ ‫רבים השומעים בדרשות ובספרי מוסר על הצורך לקבל‬ ‫הדין‪ ,‬שבוודאי זה מחייב אותנו‪ ,‬ביתר שאת וביתר עוז‪ ,‬להתעו־‬ ‫קבלה חדשה לקראת יום הדין‪ ,‬בכדי שכאשר נצעק בתפילה‬ ‫רר –ולעשות תשובה"‪" .‬אבל איך עושים תשובה? שאל הרב שך‬ ‫"זכרנו לחיים… למענך אלוקים חיים"‪ ,‬יהיה לכך משמעות כולם‬ ‫"תשמעו ממני! תשמעו עצה מאדם זקן! לאדם זקן יש ניסיון!"‬ ‫מחפשים כל מיני סגולות‪ ,‬אחד מחליט להתחזק בלהגיד עלינו‬ ‫היינו בטוחים שהוא הולך להגיד משהו כמו‪ :‬שכל אחד יקבל על‬ ‫מתוך הסידור‪.‬ואחד מעדיף לקבל לכבד את השבת‪.‬ועוד כהנה‬ ‫עצמו שמשעה תשע בבוקר עד אחת בצהרים הוא לומד בלי‬ ‫וכהנה‪ .‬ישנה מבוכה רבה בעניין! איזו קבלה באמת מומלצת‪,‬‬ ‫לדבר דברים בטלים‪ ...‬אבל הרב שך הפתיע‪" :‬נקבל על עצמו‬ ‫שבכוחה יסתכלו עלינו באור אחר בשמים? מהי הקבלה הכי‬ ‫לברך ברכת המזון בכוונה!" ואיך נעשה את זה? הרי לפעמים‬ ‫טובה שביכולתנו להגיש לבורא עולם? העצה המומלצת היא זה‬ ‫בעת הברכה‪ ,‬אנחנו עייפים‪ ,‬הראש לא מרוכז‪ ,‬המוח לא צלול‪...‬‬ ‫"כלום"! אל תרבה בתעניות ובסיגופים‪ ,‬אל תעמיס על עמודים‬ ‫מה נעשה? "נברך ברכת המזון מתוך סידור!" אמר הרב שך‪,‬‬ ‫חלשים עוד קומות‪ ,‬פשוט תתרכז במה שאתה עושה! לפני כל‬ ‫"זה יעזור מאוד לכוונה! תלכו הביתה‪ ,‬תגידו לנשים ולילדים‬ ‫פעולה תכוון "לשם מצוות…"‪ ,‬אתה מניח תפילין? תעצור שניה‬ ‫שלכם‪ ,‬שמהיום והלאה מברכים ברכת המזון מתוך סידור! אני‬ ‫ותהרהר‪ :‬אני בא לקיים מצוות תפילין בשביל לעשות נחת רוח‬ ‫מבטיח לכם שאם נקבל זאת על עצמנו זה יעשה רעש גדול בש־‬ ‫לבורא עולם‪ .‬אני נוטל ידיים לסעודה? תעצור רגע ותהרהר אני‬ ‫מים! יכריזו עלינו בשמים 'פלוני עשה תשובה'! 'פלונית עשתה‬ ‫נוטל ידיים בכדי לעשות נחת לבורא עולם‪ .‬לפני כל פעולה‬ ‫תשובה'! אם נבוא ליום ראש השנה עם‪ -‬קבלה קטנה זו 'זוהי‬ ‫רוחנית \ מצווה \ הנהגה‪ ,‬לחשוב לפני העשייה א‪ .‬מה אנו באים‬ ‫תשובה'!" סיים הרב שך את דבריו –"הנביא אומר 'קחו עמכם‬ ‫לעשות‪ .‬ב‪ .‬להוסיף שמטרתנו לעשות נחת רוח לבורא עולם‪ .‬ומה‬ ‫דברים ושובו אל ה'" "עלינו לקחת עמנו דבר אחד קטן וללכת‬ ‫העמקות שטמונה בעצה זו? פשוט! עד היום הגשנו לה' חצאי‬ ‫אתו הביתה‪ ...‬וללכת אתו 'עד הסוף'‪ ...‬ולבוא אתו בראש השנה‪...‬‬ ‫מעשים ורבעי מצוות‪ ,‬בראנו מלאכים בלי עיניים נטולי אוזניים‪,‬‬ ‫תשמעו ממני קחו עמכם את הקבלה הזו ואתה תלכו –עצה‪:‬‬ ‫צולעים ומחוסרי אברים‪ ,‬ברכנו כמצוות אנשים מלומדה‪ ,‬הגענו‬ ‫'קחו עמכם דברים' הביתה"‪ ...‬יש שהמליצו על כך את הפסוק‬ ‫לרמה כזו‪ ,‬ששנייה אחרי הברכה ‪ -‬וכבר אנו מסופקים אם ברכנו‬ ‫במגילת אסתר "אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה" )ט‪ ,‬כה(‬ ‫או לא‪ .‬עבדנו את ה' בצורה רדודה ומלאכותית‪ ,‬ועכשיו‪ :‬א‪ .‬לפני‬ ‫‪ :‬כאשר מתפללים מתוך סידור‪ ,‬הדבר מועיל ל"ישוב מחשבתו‬ ‫כל פעולה אנו מתכוננים נפשית ומקדישים תשומת לב וכוונה‪,‬‬ ‫הרעה" ומצליחים לבטל את כל המחשבות הטורדות את הכוונה‬ ‫ממילא המצוות נעשות בשלמות‪ ,‬עם כוונה ופנימיות‪.‬‬ ‫הראויה‪ .‬אברך אחד הגיע לרבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל ימים‬ ‫)המלקט(‬ ‫ספורים לפני יום כיפור ואמר לו כי כבר שנים שהוא משתדל‬ ‫לקיים את הקבלה הזו שהמליץ הרב שך‪ ,‬והוא מעונין להתחזק‬ ‫ראש השנה ‪ -‬יום חלוקת התפקידים‬ ‫ולקבל על עצמו קבלה נוספת שראש הישיבה יציע לו‪ .‬רבי מיכל‬ ‫יהודה השיב לו‪" :‬האם שמת לב איך אנחנו מברכים ברכת 'אשר‬ ‫נותר לנו כמה שעות ואולי ימים בודדים – עד ליום המכריע‬ ‫יצר'? הנה אני נמצא כאן בישיבה ורואה את הבחורים שנוטלים‬ ‫והחשוב ביותר בחייו של כל אדם עלי אדמות‪ ,‬בו יפסק ויחרץ‬ ‫ידים ביציאתם מהשירותים‪ ,‬ובעודם צועדים בחזרה לכיוון בית‬ ‫גורלו של כל רגע בשנה הקרובה שלו‪ ,‬שנת התשע"ט‪ .‬מספר הרב‬ ‫המדרש הם ממלמלים את הברכה‪ ...‬וכי ברכת 'אשר יצר' היא‬ ‫שטיין שליט"א‪" :‬עליתי עם נהג מונית לפני ראש השנה‪ ,‬שאמר‬ ‫‪67‬‬ ‫שהוא יום מחילת עוונות‪ .‬שרק לאחר הידיעה שאין ויתור‪ ,‬וכל‬ ‫לי‪" :‬אני לא מבין מה כל ההפחדות הללו שלכם הרבנים? אני‬ ‫פרט ופרט יבוא במשפט‪ ,‬ועל כולם ישתדל לשוב בתשובה‪ ,‬יש‬ ‫כל השנה הייתי יהודי טוב ‪,‬לא עשיתי רע לאף אחד ורוב שעות‬ ‫תקווה למחילת עוונות‪.‬‬ ‫היום עבדתי לפרנסתי‪ .‬לדעתי‪ ,‬אני מסודר לראש השנה 'לגמרי'‪.‬‬ ‫וכתב ה'דעת תבונות'‪ ,‬שיסוד בריאת העולם ותכליתו הוא‬ ‫אפילו דגים ומקום לבית הכנסת ליד המזגן יש לי מסודר"‪.‬‬ ‫להגיע להכרת היחוד‪ ,‬שאין עוד מלבדו‪ ,‬וכל יחיד ויחיד שהגיע‬ ‫"שמעתי אותו"‪ ,‬אומר הרב שטיין‪" ,‬ופשוט הצטמררתי‪ ,‬עד כמה‬ ‫להכרה זו‪ ,‬כבר התקרב לבורא וקיים את תכלית הבריאה והרי‬ ‫ישנם אנשים שאינם מבינים מהו ראש השנה‪ ,‬וכיצד דנים כל‬ ‫הוא מקרב את הישועה‪ ,‬ואם כן‪ ,‬ראש השנה‪ ,‬הוא יום המסוגל‬ ‫אדם האם קיים הוא את החוקים שנתן בתורה‪ :‬פגיעה בזולת‪,‬‬ ‫מכח עצמו להגיע בו ליחוד והכרה במלכות‪ .‬כל יחיד אשר ניצל‬ ‫שמירת עיניו‪ ,‬הלכות שבת וכדומה‪ .‬שיפתח את העיתון בכל יום‬ ‫את יום ראש השנה כמצותו והגביר בקרבו את עקרי היחוד‪ ,‬הרי‬ ‫ויראה שהבורא לא נח לרגע‪ .‬הרי מי לא בוכה כשמגיע לקטע‬ ‫הגיע במקצת לתכלית הבריאה‪ ,‬הוא הוא אשר יוכל לבוא ביום‬ ‫בתפילה‪" :‬ביום ראש השנה יכתבון וביום צום הכפורים יחתמון‪.‬‬ ‫הכפורים‪ ,‬ולבקש מחילה‪ ,‬סליחה וכפרה‪.‬‬ ‫כמה יעברו )יפטרו מהעולם( וכמה יבראו )יוולדו בעולם(‪ .‬בראש‬ ‫)הגר"י בלאזר(‬ ‫השנה נפתחת רשימה בשמיים ומתחילים להכריז‪" :‬מי ישלו" –‬ ‫איזה אדם יזכה השנה לרוגע ושלווה‪ ,‬ומצד שני איזה אדם יהיה‬ ‫תמיד במתח ודאגה ח"ו‪" .‬מי ישפל ומי ירום" – מי יקבל פיטורין‬ ‫לא נכנסים לפרטי פרטים‬ ‫מהעבודה או הורדה בתנאים וירגיש השפלה‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬מי‬ ‫בהיותי בחור צעיר לימים ניגשתי בערב ראש השנה אל המש־‬ ‫יקבל העלאה בתפקיד ויקבל מעמד מוצלח במקום עבודתו‪.‬‬ ‫גיח‪ ,‬הגה"צ רבי יצחק ירוחם ברודיאנסקי שליט"א ושטחתי לפניו‬ ‫איזו אשה תקבל יחס נפלא וטוב מבעלה ומבני הבית ומי ח"ו לא‬ ‫את התלבטויותי בדבר ה"קבלות" לשנה החדשה‪ .‬כיצד להתמו־‬ ‫תקבל זאת – גם זה כלול בכך!‪ .‬כל זה מכריזים ביום חמישי בבוקר‬ ‫דד ואיזה מינון ראוי לקבל על עצמי לתקן את מעשי ולהתקדם‬ ‫בשעת התפילה!‪ .‬לכן‪ ,‬כותב ר' ישראל מסלנט זצ"ל‪ ,‬שחובה על‬ ‫בנושא פלוני ואלמוני‪ .‬הביט בי המשגיח ופסק‪" :‬בראש השנה לא‬ ‫כל אדם לבקש ולהתחנן בראש השנה על כל דבר ודבר בחייו‪:‬‬ ‫מקבלים "קבלות" על נושאים פרטיים! "קבלות" שכאלה מקו־‬ ‫שלווה‪ ,‬בריאות‪ ,‬הצלחה‪ ,‬פרנסה‪ ,‬שמחה‪ ,‬שלום בית וכו'‪ ,‬וכל זאת‬ ‫מם ביום הכיפורים! בראש השנה אנו מקבלים על עצמנו קבלה‬ ‫למרות דברי הזוהר הקדוש שאדם המבקש על צרכיו ביום זה‪,‬‬ ‫כללית‪ ,‬להיות עבדי המלך‪ .‬לעשות את רצונו‪ ,‬בדיוק איך שהוא‬ ‫הרי הוא ככלב הצווח‪" :‬הב הב"‪ ,‬מפני שבדורנו‪ ,‬אדם שלא מבקש‬ ‫רוצה מאיתנו! ראש השנה אינו יום של תשובה וחרטה על העבר‪,‬‬ ‫בקשות על חייו ביום קדוש זה‪ ,‬יום שבו קובעים כל רגע מחייו‪,‬‬ ‫אלא יום של חיבור בינינו לבין מלך העולם!"‬ ‫הרי הוא מראה שאינו ירא מה' ומדינו‪ .‬ולכן‪ ,‬פסק הרב אלישיב‬ ‫ראש השנה היו היומיים הראשונים של "עשרת ימי תשובה"‪,‬‬ ‫זצ"ל שמותר לבקש בקשות אישיות בראש השנה אף בפיו‪" .‬וצריך‬ ‫אך לא מצאנו שום אזכור לתשובה‪ ,‬וידוי וחרטה בתפילות ראש‬ ‫האדם לדעת"‪ ,‬כותב הצדיק בעל ה'שפתי חיים' בשם הרמח"ל‬ ‫השנה‪ ,‬לדעת הקדוש האריז"ל )בשער הכוונות( כלל לא מזכירים‬ ‫הקדוש‪" ,‬שביום ראש השנה מחלק הקב"ה לכל יהודי ויהודיה‬ ‫ב"אבינו מלכנו" את המילים "חטאנו לפניך" חטאים‪ ,‬כך פסק‬ ‫תפקיד במלכות ה' בבריאה לשנה הקרובה‪ .‬לדוג'‪' :‬פלוני אלמוני'‬ ‫האריז"ל‪ ,‬אין מקומם בראש השנה‪ ,‬עליהם אנו מתחרטים ביום‬ ‫יזכה לשנה של שלווה בחייו‪ ,‬על מנת שיוכל לעמול בתורת ה'‬ ‫כיפור‪ ,‬לא כעת‪.‬‬ ‫שעות רבות ללא הפרעה‪' .‬ופלוני אלמוני' יזכה השנה לבריאות‬ ‫גישה זו‪ ,‬אותה שמעתי‪ ,‬בהפתעה גמורה‪ ,‬בגיל ‪ ,16‬מהגרי"י‬ ‫מושלמת‪ ,‬ואף ללא צינון קל‪ ,‬על מנת שיעשה חסדים ועזרה‬ ‫ברודיאנסקי שליט"א‪ ,‬היא גישתם של חכמי התורה והמוסר‬ ‫לנזקקים מידי שבוע בשבוע ויתרום לישיבות‪' .‬ופלונית אלמונית'‬ ‫לדורותיהם‪" .‬ראוי לימי התשובה שיתחילו בתשובה כללית של‬ ‫תקבל נחת מהילדים ומהעבודה השנה כדי שתוכל לכבד יותר‬ ‫קבלת עול מלכות שמים בשמחה אמיתית" מסכם מורי המשגיח‬ ‫את בעלה ושתשרה השכינה ביניהם‪.‬‬ ‫רבי שלמה וולבה זצ"ל את פרקי "ראש השנה" שלו "ואחריה‬ ‫)המלקט(‬ ‫תבוא התשובה הפרטית על החטאים‪ ,‬שהכפרה עליהם תהיה‬ ‫ביום הכפורים"‪.‬‬ ‫)בסוד שיח(‬ ‫מדוע ראש השנה קודם ליום הכפורים?‬ ‫הגר"י בלאזר זצ''ל שואל‪ ,‬לכאורה היה מועיל יותר אם יום‬ ‫עד שיעיד עליו יודע תעלומות‬ ‫הכפורים היה לפני ראש השנה‪ ,‬שהרי ראש השנה הוא יום‬ ‫הרב עזריאל לוין מברוד‪ ,‬מחשובים הגאונים בדורו‪ ,‬היה מגדולי‬ ‫המשפט והדין‪ ,‬ובו מבקשים אנו חיים ובריאות‪ ,‬ויום הכפורים הוא‬ ‫חסידי הרה"ק רבי שלום מבעלזא זי"ע הידוע בכינוי "השר שלום"‪.‬‬ ‫יום מחילת עוונות‪ ,‬והרי הקדוש ברוך הוא רוצה בתקנת ישראל‪,‬‬ ‫פעם אחת בעת שהותו במחיצתו של השר שלום בראש השנה‪,‬‬ ‫והיה צריך‬ ‫חש שלא בטוב בהפסקה שלפני התקיעות‪ ,‬והתעקש להיכנס‬ ‫להיות תחלה יום הכפורים‪ ,‬שבו נזכה למחילת עוונות‪ ,‬ואחר כך‬ ‫לחדרו של מרן מהר"ש זצוק"ל‪ .‬היות והמשמשים בקודש ידעו‬ ‫נוכל לבוא לדין‪ ,‬לבקש רחמים מאתו יתברך‪.‬‬ ‫על הקירבה בינו לבין הרה"ק‪ .‬נתנו לו להיכנס לחדרו המיוחד של‬ ‫ותירץ‪ ,‬אמת הוא שלראש השנה היה מועיל לו קדם לו יום‬ ‫מרן השר שלום‪.‬‬ ‫הכפורים‪ ,‬אך כדי לזכות ליום הכפורים ולהגיע לכפרת עוונות‬ ‫הרב לוין נכנס וראה שמרן מתעמק בספר המפורסם "תבואות‬ ‫צריכים אנו תחילה לראש השנה‪ ,‬שבו נשריש בקרבנו יסודות‬ ‫שור" בהלכה אחת מהלכות טריפות‪ ,‬הגאון נשאר עומד על מקומו‬ ‫המלכות‪ ,‬ומלכות היא ללא ויתור כלל‪ ,‬ונדע יסודות המשפט‪,‬‬ ‫עד שמרן הרגיש בו והורה לו לשבת‪ .‬מיד שאל אותו מרן השר‬ ‫שהוא קבלת עול מלכות שמים‪ ,‬ואז יש תקווה ליום הכפורים‪,‬‬ ‫‪68‬‬ ‫יצוריו לחיים ברחמים"‪" ,‬וכתוב לחיים טובים" ו"בספר חיים ברכה‬ ‫שלום בזה הלשון‪ :‬ידידי ר' עזריאל‪ ,‬יש לי רמב"ם קשה מאוד‪.‬‬ ‫ושלום ופרנסה טובה"‪ ,‬תפילות שמונה עשרה הן כה ארוכות‪ ,‬אך‬ ‫אולי תוכל לענות לי על זה‪ ,‬הרי יש לך ראש טוב וחזק‪ .‬הציע ר'‬ ‫אין בהם שום תפילה על החיים שלנו‪ ,‬כלום!‬ ‫עזריאל למרן שישאל‪ .‬שאל מרן זי"ע‪ :‬ידוע שהרמב"ם בהלכות‬ ‫לפני ‪ 22‬שנה אמר לי מורי המשגיח הישיש הגה"צ רבי גדליה‬ ‫תשובה )פרק ב' ה"ב( פוסק שהתשובה צריכה להיות באופן כזה‬ ‫אייזמן זצ"ל‪ ,‬כי "בישיבות נוהגים שלא להתפלל בכלל בראש‬ ‫שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם‪ .‬והדבר‬ ‫השנה על החיים שלנו ועל הבקשות הפרטיות שלנו‪ .‬בראש‬ ‫צ"ע הרי יהודי הוא בעל בחירה והאיך יכול להיות שהתשובה‬ ‫השנה מתפללים עבור כבוד המלוכה‪ ,‬כבדו שמים בעולם וכבודם‬ ‫צריכה להיות שהקב"ה יעיד עליו ששוב לא יחטא‪ ,‬והרי א"כ‬ ‫של הכלל ישראל"‪ .‬ור' גדליה הוסיף בחיוך גדול‪" :‬אם אתה רוצה‬ ‫ניטלת ממנו הבחירה שלא יוכל לחטוא עוד‪ ,‬וזה הרי לא יתכן‬ ‫להתפלל על שידוך טוב‪ ,‬אל תתפלל על כך בפירוש ואל תבקש‬ ‫שהרי כל יהודי הוא בעל בחירה‪ .‬ובכלל‪ ,‬יש להבין איך יהודי יכול‬ ‫בבירור על זה בראש השנה‪ ,‬רק כשאתה אומר "שים שלום טובה‬ ‫לעשות תשובה כל כך גדולה‪ ,‬שהיודע תעלומות יעיד עליו‪ ...‬מי‬ ‫וברכה" בשמונה עשרה‪ ,‬תכוון ש"אין טוב אלא אשה"‪...‬‬ ‫יכול לעשות תשובה כזאת?‬ ‫בראש השנה אנחנו לא עסוקים בכלל בעצמנו‪ ,‬בחיינו או‬ ‫הגאון הרב לוין הקשיב ברוב קשב למרן הרה"ק וענה בענווה‪,‬‬ ‫בחיי ילדינו והורינו‪ .‬בראש השנה אנו טרודים‪ ,‬חושבים‪ ,‬עסוקים‬ ‫הרי לרבנו יש גם כן ראש טוב‪ ,‬עדיף שרבנו יענה‪ ,‬ובוודאי יש‬ ‫ומתפללים אך ורק על המלך האהוב שלנו‪ ,‬מלכותו והתפתחותה‪,‬‬ ‫לרבנו ישוב טוב לקושיא זו‪ .‬אשים אזני כאפרכסת לשמוע את‬ ‫התפשטותה וכפייתה על פני היקום כולו‪.‬‬ ‫התשובה‪ .‬ובכן ענה מרן בהתלהבות גדולה‪ :‬דע לך שיהודי אע"פ‬ ‫וכך כתב הגה"צ רבי שלמה ברוודה זצ"ל בסוף פרק "יסוד‬ ‫כשהוא ל"ע נכשל בחטא‪ ,‬מ"מ אחרי החטא נשבר לבו בקרבו‪ ,‬ויש‬ ‫תפילת ראש השנה" שבספרו "ימי רצון"‪" :‬והנה אם נשאל את‬ ‫לו חרטה גדולה ועצומה‪ ,‬והוא שרוי בצער גדול על שלא הצליח‬ ‫פיו של איש המון העם כמה ימים לפני ראש השנה על מה הוא‬ ‫להתגבר על היצר באותו רגע קשה‪ .‬ונמצא שע"י מחשבות חרטה‬ ‫דואג ולאיזה דבר הוא מקווה בראש השנה הנה רוב העולם ישיבו‬ ‫אלו‪ ,‬בעצם אין ליהודי הזה שוב קשר לחטא זה‪ ,‬והוא מרוחק‬ ‫כי הם דואגים ומקווים לזכות לכתיבה ולחתימה טובה‪ ,‬חיים של‬ ‫ממנו מאד מאד‪ ,‬ומוחלט אצלו ששוב לא יחטא כלל ועיקר‪.‬‬ ‫בריאות ופרנסה טובה ונחת‪ .‬אך עובד ה' באמת‪ ,‬אם נשאל את‬ ‫ואף אם ח"ו נכשל עוד פעם בעבירהזו מ"מ הרי זה בבחינת‬ ‫פיו על מה הוא דואג ומקווה לקראת ראש השנה‪ ,‬הוא ישיב‪" :‬יש‬ ‫עבירה חדשה שמעולם לא עשה‪ ,‬ואין לה שייכות לעבירה הישנה‪.‬‬ ‫לי עבודה גדולה וקשה מאד בראש השנה‪ ,‬לעבוד את מלך מלכי‬ ‫שכן‪ ,‬על העבירה הישנה כבר התחרט מעומק הלב והתוודה עליה‬ ‫המלכים‪ ,‬להגיד לפניו מלכויות‪ ,‬זכרונות ושופרות בלב שלם‪,‬‬ ‫וקיבל על עצמו שלא לעשותה יותר‪ ,‬כמו שנאמר )איוב לד לב(‪:‬‬ ‫להתעורר לתשובה שלמה על ידי קול השופר ולהתפלל מעומק‬ ‫אם עול פעלתי לא אוסיף‪.‬‬ ‫הלב שתתפשט ותתעלה כבוד מלכותו יתברך בכל העולם כולו‪,‬‬ ‫וזוהי א"כ בשורת התשובה‪ ,‬שלא נשאר פגם מהעבירה‪ .‬שאף‬ ‫ואני דואג מאד שלא אחסיר כלום מעבודה גדולה זו‪ ,‬ואני מקווה‬ ‫כאשר היצר פעל עליו ונכשל פעם נוספת מ"מ עבירה חדשה‬ ‫מאד לקיים עבודה זו בשלמות‪ ,‬כעבד לפני אדונו‪ ,‬ולהקריב את‬ ‫היא ואיננה המשך לקודמתה‪ .‬וזהו איפוא הפירוש ברמב"ם‪:‬‬ ‫עצמי לפני הקב"ה"‪.‬‬ ‫עד שיעיד עליו ידוע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם‪.‬‬ ‫והגר"ש ברוודה זצ"ל מסיים‪" :‬זאת אומרת‪ ,‬שהאדם הפשוט‬ ‫לחטא זה דווקא לא ישוב לעולם‪ .‬זאת אומרת‪ :‬לא תהיה שום‬ ‫דואג "מה ייתן לי ה' בראש השנה"‪ ,‬ואילו עובד ה' באמת דואג "כ‬ ‫שייכות עם העבירה הראשונה‪ .‬ואכן זו האמת שלא ישוב לעבירה‬ ‫כמה אזכה לעבוד את מלכי בראש השנה"‪...‬‬ ‫הראשונה‪ ,‬משום שאף אם יעשה חטא כזה פעם נוספת‪ ,‬מ"מ אין‬ ‫הדברים גבוהים ורחוקים מאיתנו?? יתכן‪ .‬אך שלפחות נדע‬ ‫לזה שום שייכות וקשר עם העבירה הראשונה‪ ,‬ואינה נעשית‬ ‫להיכן עלינו לשאוף ולנסות להגיע‪ ,‬אולי אפילו בראש השנה‬ ‫כהמשך לפעם הראשונה‪ ,‬שהרי היא עצמה נמחקה כליל‪ .‬וזו‬ ‫הנוכחי‪ ,‬ואם לא‪ ,‬אז בסיעתא דשמיא בראש השנה הבא‪.‬‬ ‫עבירה חדשה שהיצר הכשיל אותו‪ .‬וזהו מה שהרמב"ם התכוון‪:‬‬ ‫‪ ---‬ושנזכה כולנו להמליך עלינו באהבה את מלך העולם!‬ ‫עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לחטא זה דווקא‬ ‫כוח הריכוז בתפילת ימים נוראים‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫א‪ .‬אנו מוצאים שעיקר עבודת הימים הנוראים בנוייה על‬ ‫)משמרת הכשרות(‬ ‫עבודת התפילה‪ ,‬כמפורש בפסוק )תהילים קב‪,‬יח(‪' :‬פנה אל‬ ‫תפילת הערער ולא בזה את תפילתם‪ ,‬תכתב זאת לדור אחרון‬ ‫הזוהר מלגלג על 'נביחות הב הב'‬ ‫ועם נברא יהלל ה" דמפורש במדרש שזה הולך על דורות‬ ‫ידועים דברי הזוהר הקדוש המלגלג והמזלזל באותם יהודים‬ ‫האחרונים שהם כמתים במעשיהם ולא נותר להם אלא תפילת‬ ‫העסוקים בתפילות ראש השנה ומבקשים על עצמם‪ ,‬פרנסתם‬ ‫רה"ש ויוה"כ והקב"ה בורא אותם מחדש‪ .‬וצריך להבין מדוע הכל‬ ‫וענייניהם הפרטיים‪ .‬הזוהר הקדוש משווה אותם לכלבים‪,‬‬ ‫עומד על עבודת התפילה‪.‬‬ ‫הנובחים "הב הב"‪ ,‬והוא גוער בהם ומבקשם לשוב הביתה‪ ,‬אל‬ ‫ובגמ' בב"מ )קו‪,‬א( מבואר שכוח התפילה ברישא דשתא הוא‬ ‫המטרה האמיתית ולהתפלל בראש השנה על התכלס'‪ ,‬על גילוי‬ ‫כל כך ברור ומוחלט עד שהוא קביל לגמרי במשא ומתן של טוען‬ ‫השכינה וריבוי כבוד שמים בעולם‪ .‬למרות שכולנו נידונים בראש‬ ‫ונטען בחושן משפט‪ ,‬שמסופר שם על א' שסיכם עם האריס שלו‬ ‫השנה על חיים ומוות‪ ,‬בריאות ופרנסה‪ ,‬הרי שבכל נוסח תפילות‬ ‫לזרוע חיטים‪ ,‬והלה עבר על דבריו וזרע שעורים‪ ,‬אח"כ השתדפו‬ ‫שמונה עשרה של ראש השנה בכלל לא הוזכר שום אזכור‬ ‫שדות השעורים יחד עם כל שדות הבקעה‪ ,‬והאריס טוען אילו‬ ‫לתפילה על חיים וכתיבה בספר החים‪ .‬רק בתקופה מאוחרת‬ ‫הייתי זורע חיטים היה קורה לך כמקרה כולם‪ ,‬והבעלים טוען‬ ‫יותר‪ ,‬בזמן הגאונים‪ ,‬חידשו הם להזכיר בתפילת שמונה עשרה‬ ‫אילו זרעת חיטים כבקשתי היה מתקיים בי 'ותגזר אומר ויקם‬ ‫בקשות קצרות של "זכרנו לחיים"‪" ,‬מי כמוך אב הרחמים זוכר‬ ‫‪69‬‬ ‫שבהם האדם מפקיר את עצמו ואת נפשו‪ ...‬לכן קרוי אדם זה‬ ‫לך'‪ ,‬ופרש"י‪ :‬מה שתבקש מן היוצר יעשה‪ ,‬ואני לא בקשתי מן‬ ‫בשם התואר "מת"‪ ,‬שכן מעשיו הרעים ממיתים אותו )מבחינה‬ ‫השמים בתחילת השנה שיצליחני בשעורים אלא בחיטים‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫נפשית(!!!‪...‬‬ ‫וכך מכריעה הגמ' שהבעלים צודק שבוודאי היה מתקיים בו‬ ‫"אדם חי" – זהו אדם שהחליט החלטה אמיצה שבו הוא בוחר‬ ‫"ותגזר אומר ויקם לך"!!‬ ‫לעשות שינוי לטובה בכך שהוא מתקן את דרכיו הרעים יום‪ ,‬יום‬ ‫ובאמת קצת פלא על האיש הלז מדוע התפלל במסויים על‬ ‫שעה‪ ,‬שעה ובכל רגע וכתוצאה מכך הוא משפר את עצמו כאדם‬ ‫חיטים ולמה לא ביקש בכללות הצלחה בשדותיו‪ ,‬ואשר לכאורה‬ ‫לכן קרוי אדם זה בשם התואר "חי"‪ ,‬שכן מעשיו הטובים מחיים‬ ‫מבואר כאן כדברי המשנ"ב )תקפ׳׳ב ס"ק ט"ז( שיאמר לחיים‬ ‫אותו )מבחינה נפשית(!!!‪ ...‬אך בשביל להגיע לשינוי הטוב הזה‬ ‫בשו"א תחת הלמ"ד ולא יאמר בפת"ח דלא לשתמע לאחיים‪,‬‬ ‫האדם צריך לשלב שני דברים – "מחשבה ‪ +‬עשייה"‪.‬‬ ‫לומר לא חיים‪ ,‬ובימים האלו שהם ימי דין צריך לדקדק ולפרט‬ ‫"המחשבה"‪ -‬היא דבר חשוב בחיינו שבעזרתה אנו מתכננים‬ ‫היטב תפילתו‪ ,‬אבל בשאר ימות השנה אנו אומרים והעמידנו‬ ‫תכנונים טובים‪ ,‬אך בשביל להפוך את המחשבה הטובה למציאות‬ ‫מלכינו לחיים בפת"ח תחת הלמ"ד ואין אנו חוששים שאחר‬ ‫בשטח אנו צריכים להעביר אותה לשלב הבא ההכרחי שהיא שלב‬ ‫כוונת הלב הן הדברים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הרי מבואר שבראש השנה אי‬ ‫"העשייה" ועל ידי כך נקבל תוצאה של עשיית טוב בעולם!!!‪ ...‬ולא‬ ‫אפשר לסמוך על כוונת הלב בכללות אלא צריך לפרט‪ ,‬ואשר על‬ ‫יאמר האדם לכשאפנה )כשאני אהיה פנוי( אשנה )אעשה שינוי(‬ ‫כן הסגולתיות של כוח התפילה הוא דווקא בפירוט חטים‪ ...‬ולא‬ ‫שמא לא תפנה )לא תהיה פנוי( – כלומר תעשה ותגרום לשנוי‬ ‫שאומר 'שדי' בעלמא‪.‬‬ ‫לטובה עכשיו ומיד!‪ ...‬ואל תתמהמה כי החיים עוברים מהר!!!‬ ‫ב‪ .‬ומצאתי בגידולי מוסר שהביא דבר פלא בשם הסבא מקלם‪,‬‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬מעשה היה באדם אחד שעבר דרך‬ ‫דהטעם שנקבע כל העבודה על התפילה‪ ,‬משום שאנו רוצים‬ ‫גדרות הנהר ופתאום שמע צעקות אימים הצילו!! קפץ האיש‬ ‫שהקב"ה יכבוש את כעסו ויתן לנו שנה מבורכת‪ ,‬ולכן יש כאן‬ ‫מיד לתוך הנהר וגילה שם את "בת המלך"‪ ,‬שנאחזת בו בשארית‬ ‫מהלך של מדה כנגד מדה‪ ,‬שכשם שכובש בשעת התפילה את‬ ‫כוחותיה חיש קל משך אותה בכל כוחו והצילה‪.‬‬ ‫כל ההפרעות והמחשבות הזרות שאופפות את רעיונו‪ ,‬כך הקב"ה‬ ‫"המלך" בשמעו זאת החליט שהאלמוני שהציל את בתו יקבל‬ ‫מדה במדה ימדוד לו שלא יתחשבו בכל ההפרעות ועיכובי‬ ‫פרס כאות הוקרה על מעשהו שהיא כניסה חופשית לחדרי‬ ‫השפע‪.‬‬ ‫"האוצרות של הממלכה" ובמשך קצבת זמן של "‪ 70‬דקות" יש‬ ‫ולפ"ז כמה עלינו להתאמץ להתרכז בתפילתינו בפירוט‬ ‫ברשותו לחטוף לעצמו מכל הבא לידו‪ ...‬קפץ האיש בשמחה‬ ‫הבקשות ובריכוז המחשבה כמה שיותר‪ ,‬כי בזה תלוי כל זכייתינו‬ ‫לאור הבשורה שקיבל והחל להרהר לעצמו כמה אבנים טובות‬ ‫במשפט‪.‬‬ ‫ומרגליות יוכל להכניס בתוך הזמן הארוך שקיבל וכך בין לילה‬ ‫וזה ג"כ עידוד גדול לנשותינו היקרות תחי' שמתאמצות בלי‬ ‫יהפוך לאדם עשיר ובעל עוצמה חיכך האיש את ידיו מרוב שמחה‬ ‫גבול בתפילה במחיצת המרעישים הקטנים‪ ,‬ולפעמים נופלות‬ ‫וחיכה בקוצר רוח ליום המיוחד‪.‬‬ ‫ברוחם וכי לזה תקרא תפילת ימים הנוראים‪ ?...‬אבל האמת היא‬ ‫בארמון המלוכה אבל כבד ירד על כל השרים בשמעם את מתנת‬ ‫שדרגתה עולה עשרת מונים על חברתה שמתבודדת עם קונה‬ ‫המלך שהעניק לאלמוני‪ ,‬ושטחו בפני המלך את דאגתם העמוקה‬ ‫בעזרת הנשים הממוזגת‪ ...‬כי היא נאלצה לתמרן בין המשחקים‬ ‫לחשש האוצרות‪ ,‬הבין המלך שנעשתה טעות מצידו שכן היה פזיז‬ ‫של הקטנים ובין מריבותיהם‪ ,‬ו'התאמצה' בתפילה‪ ,‬ו'התמודדה'‬ ‫מידי אולם מילה של מלך זו מילה לכן גובשה הצעה שבה יפגעו‬ ‫עם הפרעות בלתי פוסקות‪ ,‬ובעצם המאבק שלה‪ ,‬היא מגלגלת‬ ‫בעקיפין באיסוף האוצרות מבלי לפגוע בבחירה החופשית של‬ ‫כוח של כבישת כעס וגלגול רחמיו יתב' עלינו מה שאי אפשר‬ ‫אותו אדם‪ ,‬ההצעה התקבלה ברוב קולות וכשהגיע היום המיוחל‬ ‫לתאר‪!...‬‬ ‫ניצב האלמוני בפתח הארמון עם עגלות רבות להעמיס בהם‬ ‫)ישיבת מיר(‬ ‫את אוצר הממלכה‪ ,‬והינה תקיעת הפתיחה של משרתי המלך‬ ‫נשמעה בקול גדול זהו סימן של האלמוני לצאת לדרך אך לפתע‬ ‫ג' ספרים נפתחים‬ ‫מגלה לנגד עיניו את המלך בכבודו ובעצמו וכל פמלייתו שכולם‬ ‫אמרו רבותינו בתלמוד‪" :‬ג" ספרים נפתחים ביום ראש השנה‬ ‫עומדים לכבודו‪ ...‬לא היה לו נעים למהר פנימה לפני גדולים אלו‬ ‫אחד של רשעים אחד של צדיקים ואחד של בינוניים‪...‬אנחנו‬ ‫לכן כיבד כל אחד בלחיצת יד ובמילה טובה‪ ,‬אולם היה ליבו‬ ‫נתמקד בשניים מהם‪" :‬בצדיקים וברשעים" ה"צדיקים" ‪ -‬נחתמים‬ ‫כבר בוער לרוץ פנימה החל להתקדם האלמוני אך לפתע הוא‬ ‫לחיים!! ה"רשעים" – נחתמים למיתה!!‬ ‫מגלה במסדרון תאורה של זרקורים שמחליפים צבעים ופתאום‬ ‫ישנה תמיהה עצומה כיצד נאמר שהצדיקים )הטובים( נחתמים‬ ‫קולטות אוזניו מנגינה ערבה אשר מורכבת משלושים נגנים אשר‬ ‫לחיים‪ ,‬ואילו הרשעים )הרעים( נחתמים למיתה‪ ,‬והלא בעינינו‬ ‫מתוכם משתלב קולו הבוקע של הזמר שהוא כל כך אוהב אשר‬ ‫אנו רואים מידי שנה שחלק מהאנשים "הרעים" חיים‪ ,‬חיים טובים‬ ‫שר כ‪ 10-‬שירים שהולחנו במיוחד לכבודו‪ ...‬השירה שבתה אותו‪,‬‬ ‫)מבחינה גשמית(‪ ,‬וגם באריכות ימים‪ ,‬ובעושר רב‪ ,‬ולעומת זאת‬ ‫ורק לאחר שנגמרה יצא האורח שלנו משכרות הקסם והחל‬ ‫חלק מהאנשים "הטובים" חיים רעים מבחינה גשמית חיי סבל‬ ‫להתקדם עוד ד' אמות אך לפתע‪ ,‬הוא רואה בזווית החדר שורת‬ ‫ועוני ונפטרים מן העולם טרם זמנם?‪" ...‬התשובה היא"‪ -‬יום ראש‬ ‫מלצרים לבושי כבוד כשלידם שולחן עמוס במעדנים שריחם‬ ‫השנה זהו יום של "שינוי" של קבלת החלטה מבחינה רוחנית!!!‪...‬‬ ‫נודף למרחוק ומושך את חוטמו המהופנט לכיוון המעדנים‪ .‬החל‬ ‫שבו האדם בוחר להיות "אדם מת"‪ ,‬או להיות "אדם חי" "אדם‬ ‫האורח הנכבד שלנו לבלוס ולבלוע הכול מכל וכול עד אשר הגיע‬ ‫מת"‪ -‬זהו אדם אשר נשאר בשגרה הרגילה שלו שבו הוא מתעלם‬ ‫לכבדות משא ועייפות‪ ,‬שפתאום הוא נזכר שהזמן שלו הולך‬ ‫ממגרעותיו וממעשיו הרעים אשר פוגעים בו ובאחרים‪ ,‬אלו חיים‬ ‫‪70‬‬ ‫הוא לא עושה כל כך הרבה כסף מאשר שיבוא לפני העשיר‪,‬‬ ‫להסתיים‪ ,‬האורח שלנו נכנס לפאניקה והחל לרוץ כמטורף לעבר‬ ‫וכן מי שאומר לך תן לי מעטפה ואני ישלח לך כסף הוא כבר‬ ‫האוצרות אלא שבדיוק אז הוא מרגיש לפתע יד כבדה נוחתת‬ ‫לא מחכה להרבה כסף‪ ,‬כי כמו שאין אדם מעיז פניו‪ ,‬בפני‪ ,‬כך‬ ‫על צווארו‪ ,‬ובאדיבות תקיפה מבקשת ממנו לעזוב את האולם‬ ‫כשצריכים נדבה אם אתה עומד בפני העשיר קשה לו לשלוח‬ ‫‪ -‬זמנך תם!‬ ‫אותך‪ ,‬כן פי כמה וכמה אצל כשאדם בא לבקש מהקב"ה מבקש‬ ‫"הנמשל"‪ -‬לפעמים טרדות והנאות העולם מושכות אותנו‬ ‫הוא לפניך אני רוצה שיכתב לפניך שתתן יותר‪ ,‬וכמו שחטאנו‬ ‫וגורמות לנו לעייפות ולחוסר מעש‪...‬‬ ‫ומתוודים שהחוצפה היה לפניך ואנו שבים לפניך ומבקשים‬ ‫לכן יהי רצון ש"בזמן הקצוב שיש לנו בעולם‪ ,‬נאסוף אוצרות‬ ‫זכרנו בזכרון טוב לפניך‪ .‬ואנו אומרים ב"לדוד ד' אורי וישעי"‪,‬‬ ‫של מצוות ומעשים טובים"!!!‬ ‫"לך אמר לבי בקשו פני‪ ,‬את פניך ה' אבקש"‪ ,‬הבקשה כאן מפורט‬ ‫בגמרא נאמר‪" :‬בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני‬ ‫שאנחנו מבקשים את פניו דייקא‪ .‬לזכות לקבל פני המלך‪.‬‬ ‫מרון"‪ .‬כמו אותם הכבשים שכדי לעשר אותם מעבירים אותם‬ ‫)המלקט(‬ ‫דרך פתח צר‪ ,‬וכל כבש עשירי מסמנים בצבע אדום‪ .‬כל הכבשים‬ ‫המסומנים‪ ,‬סופם להשחט ולעלות למזבח‪ ,‬אולם הם ממשיכים‬ ‫והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים‬ ‫להתנהג כרגיל‪ ,‬לאכול עשב ולהשתעשע עם חבריהם‪ ,‬כאילו‬ ‫בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה'‬ ‫כלום לא קרה‪.‬‬ ‫בהר הקודש בירושלים‪.‬‬ ‫כמה טיפש ועצלן הוא הכבש! הרי ביכולתו לקפוץ לנהר‬ ‫ולרחוץ במים עד שימחק ממנו הסימן האדום‪ ,‬וכך ינצל מעונש‬ ‫כולנו מכירים את השיר "ובאו האבדים‪ . "....‬והיינו חושבים‬ ‫המוות אשר נגזר עליו‪ .‬במקום זאת מעדיף הכבש להשתזף‬ ‫שלפי ההגיון‪ ,‬המילים הבאות צ"ל "מארץ אשור והנדחים מארץ‬ ‫בשמש‪ ,‬לאכול עשב או סתם להשתעשע‪.‬‬ ‫מצרים‪ .".....‬ההגיון אומר שמביאים "ממקום" ולא "במקום"‪.‬‬ ‫כך גם אנו!!!‬ ‫)ואמנם כך שמעתי ששרים!(‬ ‫איש אינו יודע מה נגזר עליו‪ ,‬אך יודעים אנו‪ ,‬שע"י תשובה‬ ‫אבל בפסוק לא כתוב כך אלא "בארץ אשור" ו‪" -‬בארץ מצרים"‬ ‫ודמעות אפשר למחוק גזרות רעות‪ .‬בתפילה ובמצוות אפשר‬ ‫חשבתי על דרך אחרת להבין משמשעות המילים כאן‪ ,‬בס"ד‪.‬‬ ‫לשנות דברים לטובה ולזכות לשנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫כשתבוא הגאולה ב"ב‪ ,‬כשנעלה ארצה‪ ,‬באופן "טבעי" יישאר‬ ‫)עפ"י שנה טובה(‬ ‫בנו חלק של הגלות שבה היינו שקועים ואז נתחיל לחפש בארץ‬ ‫את השיכון "שלנו" שבו נקנה דירה ונחפש השכנים "משלנו"‪,‬‬ ‫נלמד בשפה "שלנו" וכו'‪ ,‬ונמשיך את הדרך ורמת החיים "שלנו"‬ ‫הופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך‬ ‫כמו שהיינו בחו"ל‪ .‬ככה "נרגיש בבית!" ‪ .‬נכון הוא שאנו בארץ‬ ‫ישראל אבל הגלות עדיין איתנו ‪ -‬הגלות עדיין בנו! ובאו האבדים‬ ‫הגרב״צ פלמן זצ״ל היה מביא בשיעוריו את דברי מרן החפץ‬ ‫}והם עדיין{ באשור‪ ,‬ונדחים ]ושהם עדיין[ במצרים!‪...‬‬ ‫חיים זצ״ל ‪ ,‬שכאשר דיבר בימי אלול על תפילות הימים הנוראים‬ ‫ומתי תצא הגלות ממנו? ‪ -‬הרי התשובה היא בסוף הפסוק‬ ‫היה מספר שבשנת תרע״ז הדיחו את המלך ניקולאי מכסא‬ ‫"והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים!!!"‬ ‫המלכות‪ ,‬וכאשר שהה במעצר ביקש שיגדילו לו את מנת האוכל‪,‬‬ ‫אין הגאולה גאולה אמיתית‪ ,‬אין אנו מטוהרים מהגלות‪ ,‬עד‬ ‫ויתנו לו כמות יותר גדולה של לחם ותפוחי אדמה‪ .‬כאשר הדבר‬ ‫שכולנו יחד‪ ,‬שנשתחוה לה' ביחד על הר הבית ביחד‪ ,‬בירושלים‬ ‫התפרסם בעולם כולם צחקו עליו‪ ,‬שבעת שישב על כסא המלכות‬ ‫המאוחדת ‪ -‬ביחד!! בב"א‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫היה ניקולאי מלך אדיר‪ ,‬שכל פקודה שלו היו חייבים לקיים באש‬ ‫מהי הכוונה של עניין המלכת הקב"ה עלינו? ה"מגלה עמוקות"‬ ‫ובמים‪ .‬ואילו עתה הוא שכח מכל הנהגת המלכות‪ ,‬ונכנס לכזו‬ ‫רבה של העיר קראקא‪ ,‬צדיק וקדוש‪ ,‬חי לפני כארבע מאות שנה‬ ‫שפלות שכל מה שיש לו לבקש זה רק לחם ותפוחי אדמה‪ .‬אמר‬ ‫והיה גאון אדיר‪ ,‬בראש השנה כשהיה ניגש וצועק "המלך" היה‬ ‫החפץ חיים אותו הדבר יש לומר גם כלפינו‪ ,‬עם ישראל שהם בני‬ ‫פורץ בבכי נוראי‪ ,‬בוכה וגועה‪ .‬לעיתים חצי שעה ולעיתים שעה‬ ‫מלכים גלו מעל שולחן אביהם‪ ,‬ועתה כאשר אנו באים בימי הדין‬ ‫או שעתיים‪ .‬שאלוהו תלמידיו‪ :‬ילמדנו רבינו מה טעם הבכיות‬ ‫לפני מלך מלכי המלכים הקב״ה‪ ,‬צריכים שלא להיות טפשים‬ ‫הנוראיות הללו ב"המלך"? אמר להם‪ ,‬בוודאי הנכם מכירים את‬ ‫כניקולאי ולבקש רק ״לחם ותפוחי אדמה״‪ ,‬אלא עיקר הבקשות‬ ‫הסיפור שהגמרא מספרת שבזמן חרבן הבית רבי יוחנן בן זכאי‬ ‫צריך להיות על המלך שיחזור לכסא מלכותו ״הופע בהדר גאון‬ ‫הצליח לחמוק ולעבור את המצור‪ ,‬והגיע אל אספסיינוס וקרא לו‬ ‫עוזך על כל יושבי תבל ארצך״‪ ,‬שכאשר המלך ישוב בוודאי שלא‬ ‫מלך‪ ,‬אמר לו שהרי נאמר‪" :‬והלבנון באדיר ייפול" סימן שאתה‬ ‫יתן לבניו בני המלכות שירעבו‪ .‬ולכן בכל התפילות מבקשים‬ ‫מלך ואין אדיר אלא מלך דכתיב "והיה אדירו ממנו"‪ ,‬שאלו‬ ‫בעיקר על כבוד שמים‪ ,‬שהיא בקשה שכוללת את הכל‪.‬‬ ‫אספסינוס‪ :‬אם אני מלך מדוע לא באת אלי עד היום‪ ,‬אמר לו‬ ‫)הגרב"צ פלמן זצ"ל(‬ ‫הבריונים לא נתנו לי‪ .‬אומר המגלה עמוקות‪ ,‬השאלה הזו נזעקת‬ ‫כל שנה כאשר הנך אומר "המלך"‪ ,‬בעצם אתה מצהיר שהקב"ה‬ ‫בספר חיים ברכה ושלום וכו' נזכר ונכתב לפניך‪.‬‬ ‫הוא המלך שלנו‪ ,‬אם כן היכן היית עד עתה? מה עשית עבורו?‬ ‫בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה‪ ,‬וכו' נזכר ונכתב לפניך‪,‬‬ ‫האם התנהגת כמו חייל של המלך?! ומפחד השאלה הזו געה‬ ‫וצריך להבין מה הכוונה "לפניך" מה צריך דווקא לפניך‪ ,‬וכן‬ ‫בבכי‪ .‬ובזה אנו צריכים להתבונן‪ ,‬כשאומרים המלך הקדוש‪ ,‬אנו‬ ‫אומרים אבינו מלכינו חטאנו לפניך‪ ,‬ומבקשים זכרנו בזכרון טוב‬ ‫ממליכים אותו עלינו‪ ,‬במה? אם אתה מצהיר כי אני המלך שלך‬ ‫"לפניך"‪ ,‬אלא זה ידוע שאם שנורר או אספן כסף שולח שליח‬ ‫מה עשית כל השנה‪ ,‬האם התנהגת כאילו אני המלך שלך? ונבדיל‬ ‫‪71‬‬ ‫חשבונות ה'? כולם מסתכלים כמו סוסים‪ ,‬האם מישהו חלם‬ ‫בין הטהור לטמא‪ ,‬באנגליה ישנם חיילי המלכה שעומדים ניצבים‬ ‫שיפלו בנייני התאומים? שבעת אלפים הרוגים‪ ,‬והאמריקאים לא‬ ‫בחוץ במשך יום שלם עטורים במדיהם ולא זזים כלל‪ ,‬וזה אפילו‬ ‫אומרים את האמת‪ .‬בוודאי היה שם פי כמה‪ .‬וכל זה גם מיום הדין‬ ‫בחום נוראי‪ ,‬יש תמונה מפורסמת שאחד מהחיילים נפל והתעלף‬ ‫של השנה הקודמת‪ .‬האם משהו חלם על ההוריקנים בטקסס‬ ‫מהחום ואף אחד לא הסתכל לא שמאלה ולא ימינה‪ ,‬שכב ביניהם‬ ‫ובפלורידה‪ .‬וכל זה ג"כ מיום הדין בשנה הקודמת‪.‬‬ ‫במשך חצי יום‪ ,‬מדוע? המלך! בכל מקום שהיה מלך כולם היו‬ ‫הקב"ה מייסר אותנו היהודים ייסורים בלי סוף‪ ,‬בגלות ובצרות‬ ‫רועדים‪.‬‬ ‫אחרות‪ ,‬כל העולם רודף אותנו‪ ,‬ובכל ההיסטוריה מיליוני יהודים‬ ‫במה מתבטא חייל המלך? כאשר לובש את הבגדים לפי החוק‪,‬‬ ‫נשחטו‪ ,‬ומבאר הגאון מווילנה מדוע קורה כל זה? מפני שאם לא‬ ‫עם הכובע והחגורה והמעיל שצריך ללכת עמו‪ ,‬מסודר ונקי‪ ,‬שלא‬ ‫היו באים ייסורים אלו לעם היהודי אוי לנו מיום הדין‪ ,‬וזאת מפני‬ ‫יהיה עליו רבב‪ ,‬בצבא לובשים כולם את אותם המדים כדי שהכל‬ ‫שאיננו יודעים מהו יום הדין‪ ,‬כאן‪ ,‬בעולם הזה‪ ,‬אנו מכירים את‬ ‫ידעו כי הם חיילי המלך‪ .‬במה אנחנו חיילים? מדוע "עד האידנא‬ ‫הקב"ה שהוא מלך יושב על כיסא רחמים‪ ,‬אבל בעולם הבא אין‬ ‫לא אתינן"‪ ,‬אם אתה המלך צועקים ולא חשובים במה הוא מלך‬ ‫מידת הרחמים‪ ,‬שם ההנהגה היא של מידת הדין והאמת‪ ,‬וללא‬ ‫עלינו‪ ,‬האם אני חייל נאמן אשר כל בוקר מגיע בזמן לתפילה‪,‬‬ ‫הייסורים שפוקדים אותנו לא היינו מחזיקים שם רגע אחד‪.‬‬ ‫מתפלל כראוי‪ ,‬מקיים את המצוות‪ ,‬כשאני אומר ברכה אני חושב‬ ‫בראש השנה אנו תוקעים בשופר‪ :‬תקיעה‪ ,‬שברים ותרועה‪...‬‬ ‫על מה שאני אומר?! וכן הלאה‪ .‬ומפורסם משלו של ר' חיים‬ ‫ישנם בעולם שלושה מצבים לאדם‪:‬‬ ‫מבריסק ומקובל כי היה חוזר עליו בכל ערב ראש השנה‪ :‬סוחר‬ ‫מצב ‪ 1-‬שהכל מסתדר לו בחיים‪ ,‬כל התכנונים שרוצה לעשות‬ ‫בדים רצה להבריח את הגבול הרוסי ולמכור שם את סחורתו‬ ‫בעתיד‪ -‬נעשים‪ .‬והוא חי באושר‪ .‬זה אדם שהוא כמו התקיעה‬ ‫ללא מכס‪ ,‬וכבר חודש ימים לפני כן הזמין את העגלון וסיכם עמו‬ ‫שהקול שלה תמיד ישר ללא מעידות‪.‬‬ ‫על היום המיועד ‪,‬בקש ממנו שייקח אותו אל רוסיה‪ ,‬והעגלון לא‬ ‫מצב ‪ :2‬אדם שמידי פעם נופל ונכשל אך בדר"כ הוא מסתדר‬ ‫היה מתרגש מכך‪ ,‬הרי כל יום עובר את הגבול‪ ,‬אך הסוחר רועד‬ ‫בחיים‪ .‬זה אדם שהוא כמו שברים‪ ,‬שמדי פעם יש משברים כמו‬ ‫מפחד‪ ,‬כיון שיודע שהולך לעשות מעשה שהוא נגד החוק‪ ,‬אך‬ ‫הקול של השברים שמידי פעם יש הפסקות ומעידות‪.‬‬ ‫העגלון אדיש‪ .‬ככל שמתקרבים הימים הפחד של הסוחר הולך‬ ‫מצב ‪ :3‬אדם שתמיד נופל ונכשל‪ ,‬שוב תמיד לא מצליח לו‬ ‫וגדל‪ ,‬מגיע כבר יום הנסיעה ונוסעים בדרך‪ ,‬הסוחר כולו רועד‪,‬‬ ‫בחיים! בקיצר כישלון אחד גדול‪ .‬זה אדם שהוא כמו תרועה שכל‬ ‫שואל אותו העגלון‪" :‬מה ארע למצב רוחך‪ ,‬מדוע אתה כל כך‬ ‫רגע יש הפסקה ושבירה‪ .‬ואם נשים לב תרועה מזכיר קול בכי‪.‬‬ ‫חושש?" אומר לו הסוחר‪" :‬האם הנך טיפש!? האינך יודע שאני‬ ‫אך בסופם של כל התקיעות יש תקיעה‪ :‬תשר"ת‪ ,‬תש"ת‪ ,‬תר"ת‪.‬‬ ‫מבריח פה סחורות שלא שילמתי עליהן מכס?! "לפתע העגלון‬ ‫מפה אנו רואים שתמיד אדם צריך להאמין שבסוף תגיע‬ ‫מתחיל גם כן לרעוד‪ ,‬יודע שאם יתפסוהו יקחו לו את המרכבה‬ ‫התקיעה‪ ,‬ז"א שהמצב יסתדר‪...‬‬ ‫והסוסים‪ ,‬והוא ישב בכלא‪ ,‬וכמה שעות לפני שעוברים את הגבול‬ ‫)המלקט(‬ ‫העגלון גם כן מפחד‪ .‬וכשמתקרבים לגבול יש רק שניים שאינם‬ ‫חוששים ואינם מתרגשים‪ ,‬אלו הסוסים! אומר על כך ר' שלום‬ ‫שמחת הממלכה‬ ‫שבדרון‪ :‬מי הם הסוסים‪ ,‬אלו שמחפשים בערב ראש השנה את‬ ‫הספר‪ ,‬בראש השנה הרי הולכים לעבור את הגבול‪ ,‬נכנסים לחצר‬ ‫ומתי בדיוק‪ ,‬בכל שלבי טכס הממלכה‪ ,‬המתמשכים מעלות‬ ‫המלך‪ ,‬המלך יושב על כיסא כבודו בימי הדין‪ ,‬ואנחנו סוסים לא‬ ‫השחר ועד צאת הכוכבים של ראש השנה‪ ,‬אנו מכריזים את‬ ‫מתרגשים‪ ,‬האדישות ממלאת אותנו‪ .‬הסיבה לאדישות מפני שכל‬ ‫קריאת "יחי המלך"? מתי בדיוק‪ ,‬באיזו שעה‪ ,‬מניחים את הכתר‬ ‫אחד מאתנו אומר‪ ,‬כל השנה אני שומע על יום הדין שנכתב בו‬ ‫על ראשו של המלך ואנו מקבלים על עצמנו באמת ובכל לב את‬ ‫מי לחיים ומי למוות‪ ,‬מי לפרנסה ומי לבריאות וכו' וכו' ואח"כ‬ ‫מלכותו? מתי מתרחש לו הרגע המאושר הזה?‬ ‫ביום כיפור נחתמים‪ .‬והנה ברוך ה' אני כבר עובר את זה חמישים‬ ‫אדונינו הגר"א ז"ל מוילנא היה שרוי בשעת תקיעת השופר‬ ‫שנה‪ ,‬שישים שנה‪ ,‬והכל בסדר‪ ,‬לא ארע לי כלום‪ ,‬וכך הופך להיות‬ ‫בשמחה גדולה ובהתרוממות רוח‪ ,‬באומרו כי כעת‪ ,‬בשעת תקיעת‬ ‫סוס אדיש‪ ,‬במקום שיסתכל על האמת‪ ,‬סוס שכמוך‪ ,‬הרי אין‬ ‫השופר‪ ,‬אנו ממליכים את הקב"ה עלינו‪ ,‬שעת המלכתו של אבינו‬ ‫יום ללא אסונות‪ .‬הנה‪ ,‬רק לפני שבוע נכתב בעיתון על ילד בן‬ ‫מלכנו הינה שעה נפלאה בעבורנו‪ ,‬רגע של התרוממות ושמחה‬ ‫שנה וחודשיים‪ ,‬טיפס על הטלוויזיה להוריד לעצמו במבה האם‬ ‫מיוחדת‪ .‬מי הוא מלכנו? הקב"ה! אבא שלנו! אנו מקבלים כעת‬ ‫שמעה נפילה חזקה‪ ,‬באה לראות ומצאה את בנה מעוך תחת‬ ‫את עול מלכותו ואנו שמחים על כך בשמחה רבה ועצומה!‬ ‫הטלוויזיה‪ ,‬האם זה לא החשבון של ראש השנה האחרון? מי‬ ‫כולם אומרים מיד אחרי התקיעות את הפסוקים הבאים‪:‬‬ ‫לרעב‪ ,‬מתרחשים בימינו דברים הנראים בלתי מציאותיים‪ ,‬באותו‬ ‫"אשרי העם יודעי תרועה‪ ,‬ה' באור פניך יהלכון"‪" .‬בשמך יגילון כל‬ ‫עיתון סופר על אישה צעירה בת שלושים ושש שגילו אותה‬ ‫היום ובצדקתך ירומו"‪ .‬לא פסוקים של צער‪ ,‬לא פסוקים של בכי‪,‬‬ ‫פורצת לבית של שכן‪ ,‬יושבת ליד המקרר ואוכלת כל מה שיש‪,‬‬ ‫חלחלה או מורא‪ ,‬אלא דוקא פסוקי שמחה וגיל‪ ,‬שנראה שנלקחו‬ ‫הגיעה המשטרה‪ ,‬תפסה אותה‪ ,‬אמרה‪" :‬כבר שלושה ימים שאיני‬ ‫מפסוקי שמחת תורה‪ .‬וזאת מדוע? כי אנו ממליכים שו במחדש‬ ‫אוכלת"!‪ ,‬התביישה לבקש ולכן הלכה לגנוב‪ .‬אכלה וזללה כל מה‬ ‫את מלכנו אהובנו!‬ ‫שראתה לא הבדילה בין מבושל ללא מבושל‪ .‬כשאומרים בראש‬ ‫ראש השנה הראשון של החוזרים מגלות בבל לירושלים‪ .‬המונים‬ ‫השנה מי בחרב ומי ברעב‪ ,‬אלו דברים שקורים בימינו‪ ,‬בעינינו‬ ‫נאספו כאיש אחד ברחוב שלפני "שער המים"עזרא הסופר קורא‬ ‫רואים אנו את הקורה בארץ‪ ,‬כמה משפחות הרוגים ופצועים‪,‬‬ ‫את דברי ספר התורה והעם כולו גואה בבכי חסר מעצורים‪ ,‬מכים‬ ‫כמה אסונות‪ ,‬ואנשים חושבים שלי זה לא יקרה‪ ,‬אני חי‪ .‬מי יודע‬ ‫על חטא על חטאיהם‪ .‬על כך שעברו על דברי ספר התורה‪ .‬ואז‬ ‫‪72‬‬ ‫העיקר שלא יהיו תלמידי חכמים‪ .‬והסביר רבינו הלא תראו מה‬ ‫פונים אליהם נחמיה‪ ,‬עזרא הכהן הסופר והלויים "המכינים את‬ ‫כוחו של תלמיד חכם אחד‪ ,‬מה "חזון איש" אחד יכול לעשות‪,‬‬ ‫העם" ואומרים להם‪" :‬היום קדוש הוא לה' אלוקיכם‪ ,‬אל תתאבלו‬ ‫כזו מהפיכה בכל העולם‪ ,‬ומזה היצר הרע הכי מפחד ואת זה הוא‬ ‫ואל תבכו! – כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה‪ .‬ויאמר‬ ‫מבקש למנוע בכל כוחו‪ ,‬ותלמידי ישיבה שיש לכל אחד עתיד‬ ‫להם‪" :‬לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין‬ ‫לצמוח ולגדול תלמיד חכם‪ ,‬את זה היצר הרע לא רוצה לתת ‪.‬‬ ‫נכון לו‪ ,‬כי קדוש היום לאדונינו‪ ,‬ואל תעצבו! כי חדוות ה' היא‬ ‫צדיק אחד יכול לעשות מהפך בכל העולם‪ ,‬כמו שמצינו אצל‬ ‫מעוזכם" )נחמיה ח‪ ,‬א‪-‬יב(‪.‬‬ ‫שמעון הצדיק שמאז פטירתו נעשו כל כך הרבה שינויים )עיין‬ ‫"בראש השנה אין מאריכים בתפילה יותר מידי‪ ,‬שאין להתענות‬ ‫יומא לט‪ ,‬א(‪ ,‬הרי שכל מה שהיה זה היה בזכות הצדיק ועל ידי‬ ‫בו עד חצות כמו בשאר ימים טובים‪ .‬ואין לבכות בראש השנה‪,‬‬ ‫פטירתו פסק הכל‪ .‬וכן אמרו בפולין שכל זמן שהחפץ חיים היה‬ ‫כמבואר בספר עזרא "אל תבכו" והקפיד לנגן הקדיש שאחר‬ ‫עדיין חי היו מצליחים על ידי השתדלות להשתמט מגזירת הגיוס‬ ‫מוסף‪ ,‬לכבוד יום טוב"‪) ...‬מעשה רב‪ ,‬הנהגות הגאון מוילנא‬ ‫לצבא הפולני‪ ,‬אבל מאז שנפטר החפץ חיים כבר התחילו לגייס‬ ‫זללה"ה(‪.‬‬ ‫בחורי ישיבה לצבא ולא הצליחו בעשיית השתדלות‪ .‬גם קודם‬ ‫לפי דעת הגר"א‪ ,‬אין לבכות בראש השנה‪ ,‬ראש השנה הוא‬ ‫שנות הזעם באירופה נפטרו הרבה מגדולי הדור ואילו היו בחיים‬ ‫"יום טוב"‪ ,‬יוםשל שמחה‪ ,‬כבו אנו ממליכים את הקב"ה‪ .‬נכון‪,‬‬ ‫עוד תלמידי חכמים היו פחות יהודים נהרגים‪ ,‬ומי יכול לדעת מה‬ ‫האריז"ל קבע שצריך לבכות בראש השנה‪ ,‬ואדם שאינו בוכה‬ ‫היה‪ .‬כי כל מה שיש יותר תורה‪ ,‬יותר חסד‪ ,‬יותר מצוות‪ ,‬זה מגן‬ ‫בראש השנה הרי נשמתו פגומה‪ .‬נכון‪ ,‬שגם תלמידי הגר"א לא‬ ‫)מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל ‪ -‬רשימות תלמידים(‬ ‫קיבלו את דעת רבם בענינן זה ובכו גם בכו הם בראש השנה )כפי‬ ‫שכתב לי הגה"צ רבי שריה דבלצקי שליט"א(‪ .‬אך כבר הסביר את‬ ‫האי סתירה שבדבר‪ ,‬בספר "אור חדש" להר"ש מלאצן זצ"ל‪ ,‬ואלו‬ ‫חידושו הנפלא של הירושלמי שבר"ה אין דנין‬ ‫דבריו המתוקים‪" :‬אלו ואלו דברי אלוקים חיים‪ .‬הגר"א מיירי במי‬ ‫אלא לפי מעשיו באותו היום‬ ‫שהביא את עצמו לידי בכיה‪ ,‬כמו אלו החזנים שמשתלים לעורר‬ ‫ראיתי שמביאים דבר נפלא בשם הירושלמי‪ ,‬כי בראש השנה‬ ‫את העם לבכיה בשעה שאומרים בפיוט "ונתנה תוקף" וכדומה‪,‬‬ ‫אין דנים את האדם לפי מעשיו לשעבר‪ ,‬אלא לפי מה שהוא‬ ‫וזה אינו נכון‪ .‬אבל מי שבוכה בעצמו מרוב דביקותו בהקב"ה‪,‬‬ ‫ביום ראש השנה עצמו‪ ,‬ולא מסתכלים על העבר אלא מה המצב‬ ‫זוהי ודאי מידה טובה!"‬ ‫שלו כעת‪ ,‬באיזה דרגה הוא ומה מצבו הרוחני בראש השנה‪ ,‬מה‬ ‫מצד אחד‪ ,‬פחד המשפט וחרדת הדין הנורא הוא בסיס איתן‬ ‫המעשים שלו‪ ,‬מה הדיבורים שלו ומה המחשבות שלו‪ ,‬אם בראש‬ ‫בעבודת ימי ראש השנה‪ .‬רק אנשים קטנטנים בשכלים ותינוקים‬ ‫השנה הלב שלו הוא טוב כמו שצריך להיות‪ ,‬הרי הוא צדיק גמור‬ ‫בנשמתם אינם מפחדים בראש השנה‪ ,‬ביום בו מחליטים האם‬ ‫ונכתב ונחתם לאלתר לחיים‪ ,‬כי מאחר שהוא במצב טוב‪ ,‬הרי‬ ‫יחיו או ימותו‪ ,‬האם ילדיהם יחיו או ימותו וכיצד תיראה השנה‬ ‫עכשיו זהו מצבו‪ ,‬ואפילו אם פעם היה בטלן ומדבר לשון הרע‬ ‫שלהם בכל נושא ועניין‪ .‬אך מנגד‪ ,‬מצד שני‪ ,‬אנו מאושרים‬ ‫ובעל מידות רעות‪ ,‬הרי עכשיו השתנו מידותיו‪ ,‬וכיון שהוא מתנהג‬ ‫ושמחים שאנו ממליכים ביום זה עלינו את אבא שלנו‪,‬את מלכו‬ ‫יום שלם כמו שצריך‪ ,‬זהו סימן שהשתנה ונהפך לאדם אחר‪.‬‬ ‫של עולם‪.‬‬ ‫וכמו ששמעתי פעם מעשה שהיה באחד שאמרו עליו שהוא‬ ‫נפסק ב"שולחן ערוך" שבראש השנה עלינו לאכול דווקא‬ ‫אדם גדול‪ ,‬והיה אחד שביקש לבדוק אם זה נכון או לא נכון‪ ,‬ונסע‬ ‫דברים מתוקים‪ .‬התקיעות צריכול לעבור עלינו בשמחה ועלינו‬ ‫אליו והתאכסן בביתו שלושה ימים רצופים‪ ,‬וביקש לראות במה‬ ‫ללבוש בגדים יפים וטובים‪ .‬כי אכן כן‪ ,‬אנו ממליכים את מלכנו‬ ‫הוא גדול‪ ,‬אך לא ראה אצלו שום דבר מיוחד יוצא מן הכלל‪,‬‬ ‫עלינו!‬ ‫והכל היה בפשטות בלי שום צדקות מיוחדת‪ ,‬ויצא מאוכזב שלא‬ ‫‪ ---‬ורגע‪ ,‬כיצד ניתן לשלב פחד ואימה מצד אחד ושמחה‬ ‫ראה עליו שום גדלות‪ ,‬ושאלו אותו האם ראה אצלו איזה מעשה‬ ‫וגילה מצד שני?‬ ‫קטנות‪ ,‬או דבר שיש לו ביקורת לומר עליו‪ ,‬ואמר כי לא ראה‬ ‫אכן‪ ,‬כבר אמרו החכמים שרק יהודים מסוגלים לשלב בין‬ ‫שום דבר שאפשר לבקר אותו‪ ,‬אלא הוא מתנהג באופן נורמאלי‪,‬‬ ‫שני הניגודים הללו‪ .‬לשמוח מצד אחד‪ ,‬להיות בטוחים וסמוכים‬ ‫ואינו עושה דברים משונים וחריגים‪ ,‬ואמרו לו אם כן זוהי‬ ‫שאבינו מלכנו יוציא את דיננו לטובה ולברכה‪ ,‬אך גם לפחד‪,‬‬ ‫גדלותו! אם שלושה ימים היית אצלו ולא מצאת בו שום פגם‪,‬‬ ‫לרעוד מפחד‪ ,‬מצד שני‪ .‬היצריה המופלאה הנקראת "יהודי"‬ ‫זהו אדם גדול! ולפי המבואר בראש השנה יהיה די ביום אחד‬ ‫מסוגלת להצליח לשלב את שתי התחושות הסותרות – לכאורה‬ ‫של התנהגות כזאת‪ ,‬שהכל לפי ההלכה בלי שום פגם‪ ,‬ואם אדם‬ ‫יחדיו‪ .‬נסו והווכחו לראות‪...‬‬ ‫עומד בניסיון יום שלם‪ ,‬כבר נתהפך מצבו והשתנה טבעו בזכות‬ ‫)בסוד שיח(‬ ‫קדושת היו‪ ,‬והרגל נעשה טבע‪ ,‬ונחשב כבר צדיק גמור לזכות‬ ‫בדין לשנה טובה‪ .‬בגמרא בראש השנה כתוב‪" ,‬אין דנין את האדם‬ ‫שיחה ערב ראש השנה‬ ‫אלא לפי מעשיו באותה שעה"‪ ,‬וברבנו חננאל הביא מהירושלמי‬ ‫"אם זך וישר היית אין כתוב כאן אלא אם זך וישר אתה עכשיו"‪.‬‬ ‫משגיח באחת הישיבות שאל את מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל‬ ‫וזה פתח גדול ליום הדין שאפילו אם הרשע חוטא במשך השנה‪,‬‬ ‫מה לומר לתלמידיו בישיבה בשיחה לפני ראש השנה‪ ,‬רבינו אמר‬ ‫אם בשעת הדין הוא כהוגן זכה בדין‪ ,‬אלא אליה וקוץ בה דחטא‬ ‫לו שיגיד לבחורים שיידעו שעיקר מה שהיצר הרע מבקש וזה‬ ‫שחוטא האדם אינו עובר ודי אלא מותיר בו רושם‪ .‬והאריז"ל ידע‬ ‫עיקר העבודה שלו שלא ייצאו תלמידי חכמים! לא אכפת כל‬ ‫לקרוא על מצח האדם את עונותיו‪.‬‬ ‫כך ליצר הרע שילמדו שיתפללו שיעשו מצוות ומעשים טובים‬ ‫‪73‬‬ ‫ברם יש עצה אחת כיצד לבקש‪ ,‬וכפי ששמעתי פעם כי‬ ‫חייבים להתאמץ ולהשתדל לעבור בלא חטא לפחות את שני‬ ‫רבנית גדולה שהייתה באמריקה כתבה מכתב לבניה כאן‬ ‫ימי ראש השנה‪.‬‬ ‫בארץ‪ ,‬שבראש השנה יבקשו בתפילתם בעיקר על כלל ישראל‪,‬‬ ‫ודא עקא‪ ,‬הואיל ובר"ה יש מתח מעצם היום‪ ,‬ונוסף לזה גם‬ ‫הנה זה לא כל כך קשה לבקש שיהיה טוב לכולם ולא רק לו‪,‬‬ ‫ההשתדלות הנ"ל שלא לחטא בהם‪ ,‬זה מוסיף מתח‪ ,‬ועלולים‬ ‫ובהרבה מקומות מזכירים בלשון רבים כגון 'כתבנו בספר פרנסה‬ ‫מחמת זה לבא להקפדה וכשאנו מדברים על ללא חטא מובן‬ ‫וכלכלה'‪ ,‬וצריך לחשוב על הכלל שלכולם יהיה פרנסה וכלכלה‬ ‫שאין זה רק בחטאי בין אדם למקום אלא אף בין אדם לחברו‪,‬‬ ‫ולא רק על הפרט‪ ,‬וכשאדם מבקש על הכלל‪ ,‬ממילא יהיה גם לו‪,‬‬ ‫וכן בתפילה בשו"ע נפסק שבר"ה אפשר קצת להגביה קולו‬ ‫שהוא ביחד עם כולם‪.‬‬ ‫בתפילה‪ ,‬ויש אחד שכששכנו מגביה קצת את קולו זה מרגיז אותו‬ ‫)המלקט(‬ ‫כל התפילה ומעצבן אותו כך‪-‬כל‪ ,‬התפילה עוברת עליו בהקפדה‬ ‫וכעס‪ ,‬לכן בישיבתנו הנהגנו שהתפילה תהיה בלחש גמור‪ ,‬אך‬ ‫בבית‪-‬הכנסת האדם איננו שליט על כך וישנם המגביהים קולם‪,‬‬ ‫"כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה"‬ ‫וצריך להיות בסבלנות ובמנוחה ולא להתעצבן מזה‪ ,‬וכן אם עושים‬ ‫הנה בראש השנה הקב"ה יושב ודן את כל יצורי עולמים‪ ,‬וכמו‬ ‫איזה דבר שלא כרצונו שיהיה סבלן ולא יקפיד ויקבל במנוחה מה‬ ‫שאומרים בארוכה בפיוט "ונתנה תוקף "‪" ,‬וכל באי עולם יעברון‬ ‫שנעשה בניגוד לרצונו‪.‬‬ ‫לפניך כבני מרום" וכל הענינים שיתרחשו במשך כל השנה כולה‬ ‫וכשאנו מדברים על ימי ראש השנה‪ ,‬הכוונה היא על כל היום‬ ‫הקב"ה גוזר את גזר דינם ביום הדין בראש השנה‪ .‬וכמו שאומרים‬ ‫ולא רק שעת התפילות אלא כל היום כי מי יודע אולי ברגע זה‬ ‫בהמשך הפיוט"‪ ,‬מי יחיה ומי ימות‪ ,‬מי יעני ומי יעשיר‪ ,‬מי ישפל‬ ‫דנים אותו‪ .‬שתהיה לו זהירות מחטא‪ :‬במעשה‪ .‬בדיבור‪ .‬במחשבה‪.‬‬ ‫ומי ירום"‪ .‬ובגמ' בביצה איתא‪ ,‬תני רב תחליפא אחוה דרבנאי‬ ‫שלא לדבר אפי' דברים בטלים‪ ,‬וכל‪-‬שכן דברים האסורים‪ .‬חידושו‬ ‫חוזאה‪ ,‬כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום‬ ‫הנפלא של הירושלמי הוא פתח תקווה נכבד‪ ,‬וכך גם אמר לי אחד‬ ‫הכפורים" שהקב"ה קוצב לאדם את כל מזונותיו של כל השנה‬ ‫ששמע את הדברים והיו לו למשיב נפש‪ .‬אשרינו שיש לנו את‬ ‫כולה בראש השנה‪ ,‬וכפי מה שנפסק לו בדינו כך הוא מקבל‬ ‫דברי חז"ל ואנו יודעים מה לעשות‪.‬‬ ‫במשך השנה‪.‬‬ ‫)הרב וולבא זצוק"ל – לאורם(‬ ‫בספר "בטוב ירושלים" להמגיד הירושלמי הגה"צ רבי בן ציון‬ ‫ידלר זצ"ל‪ ,‬מספר שבשנות נעוריו הקב"ה זיכה אותו ברע וידיד‬ ‫נפש‪ ,‬הלא הוא הרה"צ רבי אברהם חנוך הופמן זצ"ל שלמד‬ ‫בקשות בתפילות ראש השנה‬ ‫ממנו הבנה אמיתית בתורת המוסר וכתב עליו "יודע אני בעצמי‬ ‫הנה עיקר הבקשות בתפילות ראש השנה הם על מלכות שמים‪,‬‬ ‫שהמעט יראת שמים שיש לי קיבלתי ממנו" ומספר שרבי‬ ‫שכולם יהיו משועבדים למלכות שמים‪ ,‬וכפי שאנו מבקשים‬ ‫אברהם חנוך הופמן היה גר בחוץ לארץ‪ ,‬ובבחרותו עלה לארץ‪,‬‬ ‫בשמונה עשרה "ובכן תן פחדך השם אלוקינו על כל מעשיך‬ ‫כי מרוב תשוקתו לעלות לארץ לא רצה לשאת אשה בחו"ל שמא‬ ‫ואימתך על כל מה שבראת ויראוך כל המעשים וישתחוו לפניך‬ ‫היא לא תסכים לעלות לבסוף לבוא לארץ‪ .‬וכתב "בהיותו עני‬ ‫כל הברואים"‪ ,‬ובאמת כתוב שבראש השנה אין לבקש בקשות‬ ‫מדוכא‪ ,‬ואין בידו הסכום הנדרש להוצאות הדרך‪ ,‬וגם תעודת‬ ‫פרטיות על עצמו‪ ,‬וכן בקשת סליחה ומחילה מזכירים רק באבינו‬ ‫הפספורט לא היתה לו החליט לעשות הדרך רגלי‪ ,‬וכן עשה‪.‬‬ ‫מלכנו ולא בתוך התפילה‪ ,‬וכל הבקשות בשמונה עשרה הם על‬ ‫כיתת את רגליו מעיר לעיר ומכפר לכפר‪ ,‬מווילנא עד אודיסא‬ ‫מלכות שמים והתגלות כבודו ית'‪.‬‬ ‫וכו'‪ ,‬וכאשר שאלוהו כיצד אינו מפחד לעבור את הדרכים האלה‬ ‫אבל כבר אמר הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל כי אנו בדורנו לא‬ ‫ללא פספורט‪ ,‬היה פותח את הסידור ומראה על "תפילת הדרך"‬ ‫שייכים למדרגה הזאת‪ ,‬וכי אדם אינו דואג לעצמו? האם אכפת‬ ‫ואומר "הנה זהו הפספורט שלי"‪ .‬כיון שהגיע לעיר הנמל אודיסא‪,‬‬ ‫לו רק מכבוד שמים? וכי לא אכפת לו מפרנסה ובריאות? הרי כל‬ ‫עלה מיד על אוניה נכרית המהלכת לארץ ישראל וחבילתו בידו‪,‬‬ ‫אחד אכפת לו והוא רוצה גם את צרכי עצמו‪ ,‬ואם יעמוד ויבקש‬ ‫עד שהגיע בודק התעודות והאישורים על תשלום דמי הנסיעה‪.‬‬ ‫רק על כבוד שמים זהו שקר ואינו אמת‪ ,‬לכן מותר לנו לבקש‬ ‫הלה ביקש ממנו את תעודותיו‪ ,‬וכיון שלא היו בידו גרשו בחזרה‬ ‫באבינו מלכנו על פרנסה ועל חיים טובים‪ ,‬כי בוודאי אנו רוצים‬ ‫אל החוף‪ ,‬ואך חבילתו נשארה בספינה‪ .‬למזלו ‪ -‬כותב רב"צ ידלר‬ ‫גם את הפרנסה‪.‬‬ ‫‪ -‬נעצרה האוניה בשעה שעמדה לצאת לדרכה‪ ,‬ואחד הנוסעים‬ ‫ומעשה שהיה באיזה מקום‪ ,‬שהגיע לשם אחד וראה כי‬ ‫הביא עימו עדר גדול של כבשים ועיזים להטעין אותם על האוניה‪.‬‬ ‫כשאומרים אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך הם‬ ‫נדחק ר' אברהם חנוך בין הצאן‪ ,‬ועלה אתם על האוניה מבלי‬ ‫מבקשים בכוונה ובהתרגשות גדולה מאד‪ ,‬ואחר כך כשהגיעו‬ ‫שירגישו בו כלל‪ ,‬ורק כשזזה הספינה ממקומה‪ ,‬חזר אל חבילתו‪.‬‬ ‫לאבינו מלכנו כתבנו בספר פרנסה וכלכלה לא התרגשו כלל‪,‬‬ ‫וכך יצא בדרכו אל הארץ הקדושה ‪ .‬כשעברו כמה ימים‪ ,‬והנוסעים‬ ‫והתפעל מאד מזה שהם דואגים על תשובה ורוצים רוחניות יותר‬ ‫התחילו להכיר אחד את חברו‪ ,‬שאלוהו אם יש לו בארץ איזה קרוב‬ ‫מגשמיות‪ ,‬עד שבא אדם פיקח והעמיד אותו על טעותו‪ ,‬כי על‬ ‫משפחה או ידיד? וכשענה בשלילה התחילו להציק לו בשאלות‪,‬‬ ‫תשובה הם מבקשים בכוונה גדולה מפני שהם יודעים שיש להם‬ ‫כיצד אתה נוסע לארץ שאינך מכירה ללא פרוטה בכיסך? אמר‬ ‫על מה לחזור בתשובה‪ ,‬אבל על פרנסה הם לא דואגים ובטוחים‬ ‫להם "יש 'לי צק בנקאי על סכום ענק‪ ,‬שרשום על הבנק הכי גדול‬ ‫שיהיה להם פרנסה כמו בשנה שעברה‪ ,‬אך מי שהוא בעל אמונה‬ ‫בעולם שמכבדים אותם בכל מקום בעולם"‪ .‬הנוסעים שמעו כך‪,‬‬ ‫יודע שגם על פרנסה ובריאות צריך לפחד‪ ,‬כי הכל בידי שמים‬ ‫התחילו לכבדו וביקשו מפעם לפעם שיראה להם את הצ'ק‪ ,‬בסוף‬ ‫ומי יודע מה יהיה‪ ,‬לכן צריך לבקש גם על זה‪.‬‬ ‫‪74‬‬ ‫כדי שלא יהיה להם חלק לעולם הבא‪ ,‬ואילו הצדיקים מקבלים‬ ‫ר' אברהם חנוך הראה את הצ'ק' הוציא נייר מכיסו שהיה כתוב‬ ‫יסורים על חטאיהם בעולם הזה‪ ,‬בשביל שיהיה להם עולם הבא‪,‬‬ ‫עליו "תני רב תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה כל מזונותיו של אדם‬ ‫כי העולם הבא הוא חיי נצח והעולם הזה הוא כחלום יעוף‪ ,‬וכיון‬ ‫קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים‪ ,‬והוסיף ואמר "נאמן‬ ‫שהם מחשיבים יותר את העולם הבא נותנים להם את העולם‬ ‫עלי בעל ההבטחה שיקיים דבריו" וכותב רב"צ ידלר "וזכורני‬ ‫הבא‪ ,‬והרשעים שמעדיפים את העולם הזה מהעולם הבא‪ ,‬נותנים‬ ‫שנייר זה היה מונח בכיסו כל ימי חייו" ‪.‬‬ ‫להם את שכרם בעולם הזה כמו שהם רוצים‪.‬‬ ‫)בטוב ירושלים(‬ ‫ולכן אין מקום להיות רגוע ממה שעבר את השנה במצב טוב‪,‬‬ ‫כי שמא הוא רשע שנותנים לו את שכר המצוות בעולם הזה‬ ‫במקום העולם הבא‪ ,‬וידוע שהשל"ה חיבר תפילה מיוחדת שלא‬ ‫אין ראיה משנים קודמות שיצא זכאי בדין‬ ‫יאכל את העולם הבא בעולם הזה‪ ,‬וכך גם מצינו )סנהדרין קא‪,‬‬ ‫ידוע כי פעם הייתה אימת הדין גדולה מאד בחודש אלול‪,‬‬ ‫א( שאמר רבי עקיבא לרבי אליעזר שמא ח"ו קיבל רבי עולמו‬ ‫ובימינו לא רואים ולא מרגישים את אימת הדין‪ ,‬ובדרך כלל‬ ‫וכו'‪ ,‬וכל אחד צריך לפחד שלא יקבל שכר בעולם הזה על חשבון‬ ‫אדם מרגיע את עצמו וחושב‪ ,‬שהרי בכל שנה יש יום הדין בראש‬ ‫העולם הבא‪ ,‬ועדיף לחיות חיי צער בעולם הזה ולא להפסיד את‬ ‫השנה‪ ,‬ותמיד בכל השנים יצא זכאי בדין וכל השנה עברה עליו‬ ‫העולם הבא‪ ,‬וכמו ששמעתי מבעלי מוסר כי העולם הזה הוא‬ ‫בטוב‪ ,‬והוא סבור כי הוא בחזקת זכאי וצדיק והדרך שהוא הולך‬ ‫פנסיון יקר מאד‪ ,‬שאפילו כוס תה עולה שם הרבה מאד‪ ,‬ועל כל‬ ‫בה היא דרך טובה ונכונה‪ ,‬ויכול להמשיך את החיים שלו כמו‬ ‫הנאת העולם הזה משלמים ביוקר בעולם הבא‪.‬‬ ‫שהיה רגיל עד עכשיו‪ ,‬כי בשנה שעברה לא היה צדיק יותר ממה‬ ‫ושמעתי בשם הגר"א והרמח"ל )מאמר החכמה( שביארו‬ ‫שהוא עכשיו‪ ,‬ואם בשנה שעברה יצא זכאי אין שום סיבה שגם‬ ‫מה שמבקשים בימים נוראים "זכרנו לחיים" ואחר כך "וכתוב‬ ‫השנה לא יזכה בדין‪ ,‬ככה יש שחושבים ומרגיעים את עצמם‪.‬‬ ‫לחיים טובים"‪ ,‬מה הם חיים ומה הם חיים טובים? וביארו בזה כי‬ ‫ושמעתי פעם מהגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצ"ל‪ ,‬שדיבר שנה‬ ‫מתחילה מבקשים על חיי הנצח‪ ,‬לזכות לחיי עולם הבא‪ ,‬ואחרי‬ ‫אחת בישיבה ביום כיפור לפני כל נדרי כשמרן הרב מפוניבז' זצ"ל‬ ‫שמבקשים על עולם הבא בלי שום חשבונות ותנאים על העולם‬ ‫היה בחוץ לארץ‪ ,‬ואמר כי אדם חי באשליות שבשנים הקודמות‬ ‫הזה‪ ,‬אזי מבקשים גם על 'חיים טובים' בעולם הזה‪ ,‬שלא יהיו‬ ‫יצא זכאי בדין‪ ,‬כי כל השנים הקודמות עברו עליו בטוב‪ ,‬אבל‬ ‫קשיים המפריעים לחיי התורה והמצוות‪ ,‬והכל יהיה בצורה נוחה‬ ‫באמת אין זו ראיה‪ ,‬כי שמא באמת כבר בשנים שעברו יצא חייב‬ ‫בלי קשיים ובלי יסורים‪ ,‬כי היסורים הם ניסיונות ואנחנו לא‬ ‫בדין‪ ,‬והורידו לו שנה אחת או יותר מקצבת שנותיו‪ ,‬וכן כתב‬ ‫רוצים ניסיונות‪ ,‬אך מתחילה מבקשים על העולם הבא‪.‬‬ ‫הראב"ד בהשגות על הרמב"ם )הלכות תשובה ג‪ ,‬ב(‪" :‬לא כמו‬ ‫וכשאדם יודע ומכיר שכל חיי הנצח שלו תלויים במעשים‬ ‫שהוא סובר שכשאמרו רשעים נחתמים לאלתר למיתה שמיד‬ ‫הטובים‪ ,‬וגם העולם הזה שלו תלוי לפי המעשים הטובים‪,‬‬ ‫מתים‪ ,‬ואינו כן כי יש רשעים חיים הרבה אלא נחתמים לאלתר‬ ‫ממילא בעמדו לפני הדין והמשפט הוא משתדל ומחפש עצות‬ ‫שלא ימלאו ימיהם שני הדור שנגזרו עליו"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כיצד לזכות בדין‪ ,‬וכמו שכתב רבינו יונה )ב‪ ,‬יד( "ובעת אשר יידע‬ ‫וכשאדם אינו מנצל את החיים כראוי מורידים לו מקצבת‬ ‫האדם כי יביאו את דינו לפני מלך בשר ודם‪ ,‬הלא יחרד חרדה‬ ‫שנותיו‪ ,‬כי מן השמים העניקו לו את החיים כדי שישתמש בהם‬ ‫גדולה וישית עצות בנפשו‪ ,‬ובכל דרכי חריצות יחיש מפלט לו‪,‬‬ ‫להרבות כבוד שמים‪ ,‬שזה תכלית הבריאה‪ ,‬וכמו שאמרו )אבות‬ ‫ולא תעלה על רוחו לפנות על ימין או על שמאל ולהתעסק ביתר‬ ‫ב‪ ,‬יב( "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו‬ ‫חפציו"‪ ,‬וקל וחומר לפני משפט מלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬כמה‬ ‫שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו"‪,‬‬ ‫צריך להשתדל ולחפש עצות כדי לזכות בדין‪.‬‬ ‫ואם הוא לא מנצל את החיים‪ ,‬ומבזבז אותם לא על התכלית‬ ‫)מרן הגר"ג אדלשטיין זצ"ל ‪ -‬כתבי תלמידים(‬ ‫האמיתי של כבוד שמים וחיי העולם הבא‪ ,‬אם כן למה לו חיים‪,‬‬ ‫וכל אחד צריך לחשוש שמא כבר הורידו לו שנה אחת או כמה‬ ‫שנים מחייו והוא אינו יודע מזה‪ ,‬ואולי אם יחזור בתשובה יאריכו‬ ‫כח הקבלה‪-‬בר"ה‬ ‫את ימיו‪ ,‬אבל אם לא חזר בתשובה אינו יכול לדעת מה נגזר עליו‬ ‫הנה הגענו של השעה הגדולה והנשגבה בשנה ‪,‬שעת הכתיבה‬ ‫ומה יהיה בעוד כמה שנים‪.‬‬ ‫והחתימה לכל אחד מה יעלה בגורלו בשנה הקרובה ‪ .‬לעיתים‬ ‫ומלבד זאת גם אדם אינו יכול לדעת מה שנגזר עליו בנוגע‬ ‫‪,‬מגיע האדם ליום הדין ‪,‬יום ראש השנה בהרגשה כי אין לי סי־‬ ‫לחיים נצחיים‪ ,‬ומי יודע אם זכה לסייעתא דשמיא כמו שהיה‬ ‫כוי ‪,‬גם ככה בקושי הספקתי לעשות תשובה ‪,‬ואפילו לסליחות‬ ‫יכול לזכות‪ ,‬וכל אחד אם יעשה חשבון יראה שיש מקום לזכות‬ ‫בקושי הצלחתי להתמיד ‪,‬על כן איני יודע מה יכתבו לי בש־‬ ‫לסייעתא דשמיא יותר ממה שיש לו‪ ,‬ואם כן יש לחוש שמא לא‬ ‫מיים ‪,‬שהרי גם במשך השנה לא הייתי צדיק גדול‪ .‬לאדם זה צריך‬ ‫יצא זכאי בדין בשנים הקודמות‪ ,‬ולכן לא זכה לסייעתא דשמיא‬ ‫לומר כי השופט והדיין הוא האבא הרחמן שלנו שרוצה שנצא‬ ‫גדולה יותר ברוחניות‪ ,‬לכן אין מקום להיות רגוע ולחשוב‪ ,‬כשם‬ ‫זכאים בדין ‪,‬וחפץ הוא ביותר לתת לנו שנה טובה ומבורכת ‪,‬ועל‬ ‫שזכיתי בדין בשנים הקודמות כך אזכה גם השנה‪ ,‬כי באמת אי‬ ‫כן גילה הוא לנו סוד גדול כיצד ניתן לשנות ולהפוך הכל ביום‬ ‫אפשר לדעת אם אכן יצא זכאי או שנתחייב בדין‪.‬‬ ‫הדין בעצמו ‪,‬גם אם לא הצליח להשתנות ולהתחזק כל השנה‪.‬‬ ‫ויש עוד סיבה שאי אפשר לדעת אם יצא זכאי בדין‪ ,‬מפני‬ ‫את אחד הסודות הגדולים אמר הגאון הרב מוצאפי שליט"א‬ ‫שכתוב )דברים ז‪ ,‬י( "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו"‪,‬‬ ‫בשיעורו ואמר ‪" :‬ואם ירצה האדם הצלה לנפשו ‪,‬יעשה את דברי‬ ‫ופירש"י‪" ,‬בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העולם‬ ‫הרש"ש הקדוש בהקדמתו לספר 'נהר שלום ‪',‬בו הבטיח מופר־‬ ‫הבא"‪ ,‬והיינו שרשעים נותנים להם את העולם הבא בעולם הזה‪,‬‬ ‫‪75‬‬ ‫שסובל באוזניו כבר מזה שנים רבות ואינו יכול לשאת אותו יותר‬ ‫שות ואמר ‪":‬כל מי שיקבל עליו ביום קבלה אני ערב לו שהקבלה‬ ‫‪ .‬שמע זאת רבו בכאב והורה לו כי אם הגיע לפחי נפש שכזה‬ ‫הזו –אחת קטנה תהיה לו למליץ יושר בשעת דינו‪ !".‬מספרים כי‬ ‫‪,‬עליו לעבור ניתוח מיידי ‪,‬על אף הסכנות הטמונות בו ‪ .‬הוא פנה‬ ‫כאשר הגיעו תלמידי ישיבת 'כפר חסידים 'בערב ראש השנה אל‬ ‫אל עסקני רפואה חשובים אשר חשו לעזרתו ותוך כמה ימים‬ ‫רבם הנערץ ‪,‬ר 'אליהו לופיאן זצ"ל וביקשו פתח והצלה ליום הדין‬ ‫קבעו לו ניתוח מיוחד לאוזניים ‪,‬בתקווה לפתור את בעייתו או אף‬ ‫‪,‬ענה להם הרב ‪" :‬יש לי עצה וסגולה נפלאה בו יוכל האדם למלט‬ ‫להקל במעט את הסבל מאוזניו‪ .‬התור לניתוח נקבע לאחר ראש‬ ‫נפשו בשעת המשפט‪ ,‬אף אם לא הכין עצמו כדבעי‪ ,‬והוא על ידי‬ ‫השנה ‪ .‬בינתיים ‪,‬ביומיים של ראש השנה סבל האברך סבל נוראי‬ ‫שיקבל על עצמו בראש השנה קבלה אחת קטנה ‪,‬בה יחזיק בשנה‬ ‫באוזניו וזעק לבורא מקירות ליבו שירפאו ויושיעו במהרה ‪ .‬רגעי‬ ‫הקרובה‪".‬‬ ‫השיא הגיעו בשעת התקיעות בו הרהר האברך בתשובה וקיבל‬ ‫ונשאלת השאלה‪ :‬הכיצד קבלה אחת קטנה יכולה להפוך את‬ ‫על עצמו מקירות ליבו" ‪:‬רבונו של עולם ‪,‬אני מקבל על עצמי‬ ‫כל מה שעשיתי בשנה האחרונה ‪,‬ולגזור עליי שפע וברכה לשנה‬ ‫קבלה חזקה לשנה החדשה והיא ‪ ,‬שלא לדבר בשעת התפילה‬ ‫הקרובה?‪ ...‬את התשובה לכך מגלים בעלי המוסר ואומרים‪ -‬אדם‬ ‫‪,‬ואנא ממך – בעבור שאני מקבל על עצמי לסתום את פי בשעת‬ ‫שעד היום ‪,‬במשך השנה –האחרונה היה נוהג ‪,‬לדוגמא‪ ,‬שלא לה־‬ ‫התפילה ‪,‬אנא סתום לי את החור באוזניי ורפא אותי מהסבל‬ ‫גיע לשיעור תורה בשבת ‪,‬ועכשיו בראש השנה הוא מקבל על‬ ‫הנורא‪ ".‬סיפר לי האברך בזה הלשון" ‪:‬תמו להם ימי ראש השנה‬ ‫עצמו אני מגיע לשיעור תורה" ‪"....‬עד היום לא הקפדתי על כש־‬ ‫המרוממים ‪,‬והלכתי לבדיקה אצל הרופא לפני ביצוע הניתוח ‪.‬‬ ‫רות טובה ומהיום אני מהדר ומקפיד בכשרות המאכלים ‪ ...‬הרי‬ ‫הרופא מכניס מכשירים לאוזניי ומבקש לערוך בדיקה נוספת‬ ‫שקבלה זו מצילה את חייו ‪,‬מפני שברגע זה הוא הפך להיות אדם‬ ‫‪.‬הוא עורך את הבדיקה שוב ואומר לי בתדהמה‪" :‬אין לך שום‬ ‫אחר‪ ,‬שהרי זה לא אותו אדם שלא מגיע לשיעור ‪ ,‬שלא מקפיד‬ ‫חור בעור התוף אני מצטער! החור שהיה לך בצילומים הקודמים‬ ‫בכשרות‪ ,‬שלא מקפידה בצניעות הרי שמעתה זה מישהו אחר‪,‬‬ ‫נסתם לחלוטין ‪.‬אתה בריא לגמרי‪ !".‬חתם האברך ואמר‪" :‬כל מי‬ ‫ועל כן‪ ,‬כיוון שזה אדם אחר אין מה לדון אותו כפי שהיה עד היום‬ ‫שמכיר אותי יודע כיצד אני סובל שנים מאוזניי ‪,‬ואף אוזניי –אחד‬ ‫‪,‬ובכל ניצלים חייו‪!.‬‬ ‫לא האמין למשמע הבשורה התרפאו לחלוטין ‪,‬וכיום אני שומע‬ ‫סיפר הגה"צ ר 'אלימלך בידרמן שליט"א ‪:‬‬ ‫מצויין ללא שום סבל וכאב ‪,‬כשאני לעצמי יודע הקבלה שקי־‬ ‫"ישנו אברך יקר וחשוב ‪,‬אותו אני מכיר כבר שנים על גבי שנים‬ ‫בלתי בראש –את הסוד השנה לסתום פי מלדבר בבית הכנסת ‪,‬‬ ‫‪,‬מאז שהיה נער‪ ,‬אשר בא וסיפר לי את המעשה המדהים הבא ‪:‬‬ ‫היא זו שעוררה עליי רחמים בשמיים לסתום את החור באוזניי‬ ‫כבר שנים רבות שאותו אברך סובל מ'חור ' בעור התוף שבאוזניו‬ ‫‪')".‬באר הפרשה'(‬ ‫‪.‬יש לו חור גדול שלא נסתם ‪,‬והדבר גורם לו לסבל וצער רב כבר‬ ‫זהו הסוד של קבלה ביום הדין‪ ,‬עליה חתום הרש"ש הקדוש כי‬ ‫שנים רבות בכך שלא שומע טוב באוזניו ‪ ,‬ואף כאבים עזים תו־‬ ‫הוא ערב שזו תהיה לו למליץ יושר והצלה במשפט ‪.‬‬ ‫קפים אותו באוזניו ללא הרף‪ ,‬ובעיקר על כך שאסור לו בשום‬ ‫)טוב לחסות(‬ ‫פנים ואופן שיכנסו לו מים לאוזניו ‪,‬כי אם יכנסו לו מים יוכפל‬ ‫סבלו פי שנים ושלוש‪ .‬והנה ‪,‬לפני כשלש שנים ‪,‬ערב יום הדין‬ ‫התשע"ה ‪,‬הלך הוא אל רבו בבכיות וסיפר לו על הסבל האדיר‬ ‫לחזור גם על המילים "ברוך אתה ה'"‪ ,‬אלא מספיק לחזור רק‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫על סוף הברכה ולומר "המלך הקדוש"‪ .‬ואם כן יש לדון ולומר‬ ‫דאפשר שהתוספת הזו שאינה צריכה‪ ,‬תחשב כהפסק בברכה‬ ‫סיים הקל הקדוש ותוך כדי דיבור חזר ואמר‬ ‫ושוב לא יועיל החזרה‪.‬‬ ‫ברוך אתה ה' המלך הקדוש‬ ‫ונראה לומר דיסוד הדין שמועיל חזרה תוך כדי דיבור של‬ ‫כתב השו"ע )סימן תקפ"ב סעיף ב'(‪" ,‬אם אמר הקל הקדוש‪,‬‬ ‫סיום הברכה‪ ,‬הוא שכל זמן שלא עבר שיעור זמן של תוך כדי‬ ‫ותוך כדי דיבור נזכר ואמר המלך הקדוש‪ ,‬אינו צריך לחזור"‪.‬‬ ‫דיבור אפשר להוסיף הוספות ולתקן תיקונים בתוך הרכה‪ .‬ומ־‬ ‫וכתב המשנה ברורה )סק"ח(‪" ,‬אינו צריך לחזור‪ ,‬היינו אפילו‬ ‫עתה נראה פשוט שגם אם חזר ואמר שוב "ברוך אתה ה'"‪,‬‬ ‫לא נזכר שהוא ימי תשובה ובעת שאמר ברוך אתה ה' היה‬ ‫אין זה הפסק וקלקול בברכה‪ ,‬שסוף סוף למעשה עתה סיום‬ ‫בדעתו גם כן לסיים הקל הקדוש‪ ,‬אפילו הכי כיון שלבסוף‬ ‫הברכה נגמר בהמלך הקדוש‪ .‬ומה שחזר ואמר מתחילת הח־‬ ‫נזכר ואמר המלך הקדוש מהני"‪.‬‬ ‫תימה אין זה סיבה לגרע שלא יוכל לתקן את הברכה‪ ,‬דסוף‬ ‫מבואר שאף על פי שסיים כבר את הברכה ואמר "הקל הק־‬ ‫סוף התיקון נכנס בברכה ויצא בה ידי חובה‪.‬‬ ‫דוש"‪ ,‬מכל מקום תוך כדי דיבור אפשר לחזור ולתקן‪ ,‬ולכן אם‬ ‫והחיסרון היחיד בזה הוא שע"י שהתחיל את ההוספה מת־‬ ‫תוך כדי דיבור מיד חזר ואמר "המלך הקדוש" נחשב שתיקן‬ ‫חילת החתימה‪ ,‬גרם שהחתימה הראשונה שאמר בה "ברוך‬ ‫את הברכה וסיימה כראוי ואין צריך לחזור‪.‬‬ ‫אתה ה' הקל הקדוש"‪ ,‬נעשית ברכה לבטלה‪ ,‬אבל בעצם התי־‬ ‫יש להסתפק אם סיים "הקל הקדוש"‪ ,‬ותוך כדי דיבור חזר‬ ‫קון של המלך הקדוש אין בזה חסרון‪ ,‬ויכול להמשיך את הת־‬ ‫ואמר "ברוך אתה ה' המלך הקדוש"‪ ,‬האם התוספת שהוסיף‬ ‫פילה(‪.‬‬ ‫לומר "ברוך אתה ה'" נחשב כהפסק‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫)שלמים מציון(‬ ‫והנידון בזה הוא דהנה בשביל לתקן את הברכה לא צריך‬ ‫‪76‬‬ ‫מתוח וטרוד כיצד לבכות וחושב שאם לא יבכה לא יהיה לו ראש‬ ‫לבקש ַחכה ולא דגים‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬מחמת זה הוא מאבד את העשתונות ואת ההרגשים והלב‬ ‫מסופר על דייג זקן‪ ,‬ולו שני בנים‪ ,‬האחד חכם ולעומתו השני‬ ‫נסתם ונעשה קשוח‪ ,‬והיצר הרע מפתה אותו להתאמץ לבכות‪ ,‬כי‬ ‫טיפש‪ .‬לפני מותו חילק האב את נכסיו‪ ,‬לבן החכם נתן “חכה‬ ‫כשהוא בוכה הוא מרגיש שבזה הוא צדיק‪ ,‬וכשהוא לא מצליח‬ ‫"וכלי דייג וכן ספינת הדייגים שבעזרתם יוכל להמשיך באומנות‬ ‫לבכות הוא לא רואה את צדקותו‪ ,‬ומה שהוא משתדל זה לא‬ ‫אביו לדוג הדגים‪ .‬ואילו לבנו הטיפש בריכת דגים שכבר העלה‬ ‫לשם שמים‪ ,‬אלא כדי להרגיש את חשיבותו‪.‬‬ ‫במצודתו‪ .‬בא החכם בתערומת לאביו‪ ,‬הרי שוויי בריכת הדגים‬ ‫והעצה היא להתפלל בפשטות כמו שילד קטן מתפלל‪ ,‬ולכוון‬ ‫עולה עשרת מונים על כלי הדייג הפשוטים שקיבל‪ ,‬מדוע העדיף‬ ‫רק את פירוש המילים הפשוט‪ ,‬כמו שכתב המשנה ברורה )צח‪,‬‬ ‫את אחיו הטיפש על פניו‪ .‬השיב לו האב‪‘ :‬אדרבא חלקך גדול‬ ‫א( "ואל יכוון האדם בשמות וייחודים רק יתפלל כפשוטו להבין‬ ‫משלו' אמנם לו נתתי בריכת דגים שאכן ערכם רב‪ .‬אולם לאחר‬ ‫הדברים בכוונת הלב וכו'‪ ,‬ובתשובת רש"ל העיד על הר"ש שאמר‬ ‫שיגמרו הדגים הללו‪ ,‬ישאר אחיך בלא כלום‪ .‬לעומת זאת אתה‬ ‫אחרי שלמד סתרי הקבלה שהוא מתפלל כתינוק בן יומו"‪ ,‬וידוע‬ ‫קיבלת כלים חזקים‪ ,‬שילוו אותך‪ ,‬במשך ימי חייך ובעזרתם תהיה‬ ‫שרבים מגדולי ישראל לא היו מאריכים בתפילתם‪ ,‬כי צריך‬ ‫פרנסתך מצויה לך תדיר‪ .‬פעמים רבות דווקא הכלים הפשוטים‬ ‫רק להבין את פירוש המילים הפשוט כדי שהמחשבה תהיה‬ ‫שמקבל החכם‪ ,‬אם ידע איך וכיצד להשתמש בהם‪ ,‬ולהוציא מהם‬ ‫ברציפות‪ ,‬וכשמבינים את פירוש המילים ממילא אפשר להרגיש‬ ‫את המקסימום‪ ,‬התועלת שיקבל תהיה הרבה יותר‪ ,‬מאוצרות‬ ‫את התפילה‪.‬‬ ‫גדולות שמקבל הטיפש‪ .‬שכן בטיפשותו איננו יודע להעריך‬ ‫ובאמת סיפר לי אותו אברך שקיבל את העצה שאמרו לו‪,‬‬ ‫ולהשתמש כראוי‪ .‬בזמן ששנה חדשה עומדת לפרוס את כנפיה‪,‬‬ ‫והתחיל להתפלל כמו ילד קטן עם כוונת פירוש המילים הפשוט‪,‬‬ ‫נתן לנו בורא עולם מתנה גדולה‪ ,‬של זמן קירבה‪ ,‬זמן של אהבה‪,‬‬ ‫ובכה באותה שנה יותר מכל השנים! מפני שתפילתו הייתה זכה‬ ‫זמן שבו שערי שמים פתוחים וביכולתנו לגשת את “המלך"‬ ‫וטבעית ללא מאמצים‪ ,‬וכיון שהתפלל בצורה טבעית בלי מתח‪,‬‬ ‫ולבקש שימלא אסמינו שובע‪ .‬ויתן לנו שנה מבורכת ברוחניות‬ ‫הרגש מתפרץ ממילא‪ ,‬לכן בכה יותר מכל השנים‪.‬‬ ‫ובגשמיות‪ .‬אך צריכים אנו להיות חכמים‪ ,‬ולא לבקש רק “דגים"‪,‬‬ ‫)מרן הגר"ג אדלשטיין זצ"ל הכנה ליום הדין(‬ ‫והיינו שלא די בזה שנבקש על פרנסה בשפע ועל ילדים מוצלחים‪,‬‬ ‫שהרי ילדים אפילו המוצלחים והכשרונים ביותר‪ .‬דרוש השקעה‬ ‫''כדלים וכרשים דפקנו דלתיך''‬ ‫וטיפוח של ההורים‪ ,‬וממילא אם לא נדע להשתמש בכלים‬ ‫הנכונים‪ ,‬כיצד לחנכם כראוי‪ ,‬וליצוק בנפשם תורה ויר"ש‪ ,‬הם‬ ‫בספר חידושי אגדות מובא פלא עצום‪ ,‬כיצד יתכן שעם‬ ‫לא יגדלו בעצמם‪ .‬שכידוע עצים לא גדלים מהאוויר ‪ -‬אלא ע"י‬ ‫ישראל שהיו במדריגה נחותה ושפילה כ''כ והגיעו עד מ''ט‬ ‫טיפוח‪ ,‬השקיה במים וכו'‪ .‬כמו"כ גם אם נוושע בפרנסה טובה‪,‬‬ ‫שערי טומאה‪ ,‬יתעלו ויתרוממו למדריגה נשגבה ועליונה עד‬ ‫אם לא נדע כיצד להתנהל בחיים הכלכליים‪ ,‬נמצא את עצמנו‬ ‫שזכו לגילוי שכינה ולקבלת התורה הקדושה בהר סיני? וביאר‬ ‫שוב בחובות עצומים‪ .‬שכן פעם נשקיע בשיפוץ הבית‪ ,‬ופעם‬ ‫על פי יסוד‪ ,‬דהנה‪ ,‬כאשר האדם איננו מודע למצבו השפל וחי‬ ‫בקניית ביגוד יקר וכדו'‪ ,‬כך שתמיד נגלגל חובות‪ .‬לכן צריך‬ ‫בעולם של דמיון‪ ,‬וסבור כאילו מצבו איתן‪ ,‬הרי לעולם לא יצליח‬ ‫לבקש מהקב"ה שיתן לנו “חכה" שיתן לנו כלים ראויים ונקבל‬ ‫להיחלץ ממצבו‪ .‬הדבר הראשון הנדרש מן האדם הוא – לבחון‬ ‫את השכל וישוב הדעת להתנהל נכון‪ .‬רק כך נוכל בס"ד לנצל‬ ‫את עצמו במבט נכון ולהיות מודע למצבו האמיתי! וכפי שמובא‬ ‫את המתנות שנקבל מאבינו שבשמים לשנה החדשה‪ .‬נעתיר‬ ‫בשם החוזה מלובלין שאמר‪ ,‬כי רשע שיודע שהוא רשע – נחשב‬ ‫בתפילה שלא נהיה בבחינת שוטה – המאבד מה שנותנים לו‪.‬‬ ‫יותר מצדיק שיודע שהוא צדיק‪ ...‬ולפי זה יש לומר‪ ,‬שעל ידי‬ ‫אלא נדע איך להשתמש כראוי במתנת המלך לעשות נחת רוח‬ ‫שעם ישראל ידעו והכירו את מיעוט ערכם ופחיתותם – זה גופא‬ ‫ליוצרנו‪ ,‬שכן ראש השנה ר"ת ‪ -‬רצון אבינו שבשמים‪ .‬בכל מצב‬ ‫סייע להם להיחלץ מטיט היון שבו היו שקועים ולהתרומם‬ ‫ובכל רגע נקיים כראוי את רצונו‪ ,‬ונזכה לכתיבה וחתימה טובה‬ ‫למדריגות גבוהות‪ .‬זהו שאומר הנביא ''ותבאי בעדי עדיים‪ ...‬ואת‬ ‫ולשנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫ערם ועריה''‪'' .‬ותבאי בעדי עדיים'' רומז להר סיני‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫''ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב''‪ ,‬ובזכות מה זכו לבוא‬ ‫להר סיני? כי ידעו והכירו בעצמם ש''את ערם ועריה''‪ .‬וכך גם‬ ‫תפילות הימים הנוראים‪ ,‬כיצד?‬ ‫בימי הרחמים והסליחות‪ ,‬כאשר אנו באים אל ה' ומתחננים‬ ‫יש רבים שמודאגים על מצבם ובאים להתייעץ לפני הימים‬ ‫לפניו שיסלח לנו על חטאותינו‪ ,‬אנו אומרים‪'' :‬לא בחסד ולא‬ ‫הנוראים מה לעשות וכיצד להתחזק‪ ,‬ומעשה שהיה בשנים‬ ‫במעשים באנו לפני‪ ,‬כדלים וכרשים דפקנו דלתיך''‪ .‬ולכאורה‪ ,‬אם‬ ‫האחרונות באברך שבא והתאונן על עצמו שהוא מרגיש בעצמו‬ ‫חסד ומעשים אין בנו ואנו ''כדלים וכרשים''‪ ,‬על מה אנו נסמכים‬ ‫ירידה‪ ,‬כי בכל השנים בימים הנוראים היה בוכה בתפילות‪ ,‬והרגיש‬ ‫בבואנו לפני ה' לבקש סליחה ומחילה על חטאותינו? התשובה‬ ‫היטב את מה שהוא אומר בתפילה עד שהיה מתעורר לבכייה‪,‬‬ ‫לכך‪ :‬עצם ההכרזה כי ''כדלים וכרשים דפקנו דלתיך''‪ ,‬דהיינו‬ ‫ולא היה צריך לזה השתדלות אלא היה בוכה ממילא ללא שום‬ ‫עצם הדבר שאנו מודעים לאפסיותינו ודלות ערכנו‪ ,‬יש בה כדי‬ ‫מאמץ‪ ,‬ועכשיו זה כמה שנים שלבו נעשה לב האבן ואינו בוכה‬ ‫לחלץ אותנו ממצבנו השפל ולרומם אותנו למדריגות גבוהות‪.‬‬ ‫בתפילה‪ ,‬ולמרות שהוא משתדל ומנסה לבכות זה לא עולה בידו‪,‬‬ ‫זאת ועוד‪ :‬כאשר אנו מודעים לשפלות ערכנו ומכריזים לפני ה'‬ ‫והוא מודאג וחושש מה קרה לו‪ ,‬ומדוע אינו מצליח לבכות?‬ ‫כי אנו דלים ורשים ואין לנו משל עצמו מאומה – או אז יודעים‬ ‫והתייעץ בזה עם אחד שמבין‪ ,‬והלה הסביר לו בדברים נכונים‬ ‫אנו שאיננו יכולים להיתלות על עצמנו ולהסתמך על זכויותינו‪,‬‬ ‫כי טבע האדם ששרוי במתח שאינו יכול לבכות‪ ,‬ומרוב שהוא‬ ‫‪77‬‬ ‫ולהשתמש בו לצרכי עליה‪ ,‬קולו נפסק ונחנק מדמעותיו‪ ,‬ושוב‬ ‫ובמצב זה אנו משליכים כל יהבנו אך ורק על רחמי ה' וחסדיו‪.‬‬ ‫פנה אלינו במתק קולו‪ ,‬אחים יקרים חוסו נא על אדם זקן שהעביר‬ ‫ובזכות זה סולח לנו ה' על חטאותינו‪.‬‬ ‫זמנו לבטלה‪ ,‬והגיע לגיל שכמותו לא יצלח לכל מלאכה‪ ,‬הצטרפו‬ ‫)חידושי אגדות – טל השמים(‬ ‫נא עמי בתחינה לאבי הרחמים‪ .‬ושוב חזר בקולו הנעים ובניגון‬ ‫עצוב חוצב כליות ולב על הפסוק ‪ -‬אל תשליכנו לעת זקנה‪.‬‬ ‫''כהודעת לענו מקדם''‬ ‫את הרושם אין לתאר בדברים‪ ,‬אנו הרגשנו כאלו זרם חשמלי‬ ‫בראש השנה אנו נסמכים בתפילתנו על דרך התפילה והתשובה‬ ‫עבר בתוכנו‪ ,‬ולא קמה בנו רוח חיים ידענו מי המתחנן אלינו‪ ,‬גאון‬ ‫שהורה ה' למשה רבינו‪ ,‬כמו שאמרו חז''ל‪'' :‬הראה לו למשה סדר‬ ‫קדמון כולו אומר קדושה וטהרה‪ ,‬איש שלא הפסיק ממשנתו אף‬ ‫תפילה‪ ,‬אמר לו‪'' :‬כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפני כסדר הזה‪,‬‬ ‫רגע אחד‪ ,‬ושלא שח מימיו שיחה בטלה‪ ,‬והוא מתמוגג בדמעות‬ ‫ואני מוחל להם''‪ ,‬אך ישנה כאן הדגשה חשובה‪ :‬מדוע הראה ה' את‬ ‫שלא יצא ידי חובתו כלפי אביו שבשמים‪...‬‬ ‫דרכי תשובתו למשה? מה היתה מעלתו המיוחדת שבגללה זכה‬ ‫הדברים השאירו רישומם עוד עשרות שנים אחר כך‪ .‬בכל אותן‬ ‫לכך? ענותנותו! ''כהודעת לענו מקדם''‪ ,‬מכל מעלותיו של משה‪,‬‬ ‫שנים כשמגיע אני בסליחות לאותו פסוק 'אל תשליכינו וכו'‪,‬‬ ‫זו היתה מעלתו המיוחדת שמכוחה זכה שילמדהו ה' לדורות דרך‬ ‫נזכר אני בערגה בקולו הענוג והעצוב המהדהד בלבי‪ ,‬ובהגיע ליל‬ ‫התשובה‪ .‬צא וראה גודל ענותנותו של משה‪ ,‬אשר התורה העידה‬ ‫יו"כ וקריאת "אל תשליכנו" מנסרת באויר‪ ,‬פועם בי לבי בחזקה‬ ‫עליו‪'' :‬והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה''‪.‬‬ ‫ותמונת הגאון מבהיקה לנגד עיני בהוד קדושתה'‪.‬‬ ‫ולכאורה הרי תמוה‪ ,‬כיצד יכול היה משה רבינו להיות עניו‪ ,‬הרי‬ ‫)ע' דרכי תורה(‬ ‫הוא היה בחיר ה'‪ ,‬הגדול והמרומם שבעם ישראל! אלא‪ ,‬משה‬ ‫רבינו חשב בלבו‪ :‬אין זו רבותא גדולה בכך שנתעליתי ונתרוממתי‪,‬‬ ‫"אדם יסודו מעפר וסופו לעפר בנפשו יביא לחמו‬ ‫הרי זכיתי להיות מ' שנה בשמים‪ ,‬להסתופף בצל השכינה וללמד‬ ‫משול כחרס הנשבר" וכו'‪.‬‬ ‫תורה מפי הגבורה‪ .‬אילו להם היה ''רבי'' כמו שהיה לי יכלו‪ ,‬גם הם‬ ‫שואל הגאון רע"ק איגר זצ"ל – לכאו' הסדר כאן אינו נכון‪ ,‬שכן‬ ‫להיות כמוני ויותר ממני!‪ ...‬זו היתה ענותנותו הגדולה של משה‪.‬‬ ‫הפיוט מתאר כאן שאדם יסודו מעפר‪ ,‬ומיד קופץ לסוף חייו –‬ ‫כלומר‪ ,‬ענוה איננה אי הכרה בערך עצמו‪ .‬אלא‪ ,‬משה רבינו ידע‬ ‫וסופו לעפר‪ ,‬ואח"כ מתאר את מה שבאמצע חייו – בנפשו יביא‬ ‫בדיוק שאין עוד אחד כמוהו בעם ישראל‪ .‬אלא‪ ,‬שלפי ענותנותו‬ ‫לחמו‪ .‬הל"ל אדם יסודו מעפר‪ ,‬בנפשו יביא לחמו‪ ,‬וסופו לעפר!‬ ‫הבין שגם אין אף אחד שקיבל כאלה אפשרויות‪ ,‬וכל אחד שהיה‬ ‫ויש לומר‪ ,‬אדם שבתחילת שנה היה לו סכום מסויים ובסוף השנה‬ ‫מקבל את אותן אפשריוות היה מגיע ליותר ממנו!‬ ‫נשאר עם אותו סכום‪ ,‬הרויח או הפסיד? ודאי שהפסיד‪ ,‬שהרי‬ ‫)אזניים לתורה(‬ ‫כל השנה התרוצץ‪ ,‬עמל ועבד בעסק שלו‪ ,‬נמצא שהפסיד זמן‬ ‫ועבודה ונשאר עם אותו סכום‪ ,‬הרי שהפסיד! כמו כן האדם‪ ,‬אם‬ ‫אל תשליכנו לעת זקנה‬ ‫תחילתו – יסודו מעפר ואף סופו לעפר‪ ,‬מה הועיל ומה הוסיף‬ ‫רבי יחיאל יעקב וינברג זצ"ל‪ ,‬הנודע בכינויו 'השרידי אש'‪ ,‬תיאר‬ ‫בחייו‪ ,‬הרי בנפשו יביא לחמו – התרוצץ והתרוצץ ונשאר עם אותו‬ ‫באחד מכתביו‪ ,‬אודות דרשה אחת ששמע מרבי יצחק בלאזר‪,‬‬ ‫דבר‪ ,‬נמצא שאין לו כלום והוא כחרס הנשבר‪ ,‬כציץ נובל וכו'‪ .‬כי‬ ‫שנחרטה בזכרונו לשנים ארוכות ורבות‪.‬‬ ‫כאשר ההתחלה והסוף שווים‪ ,‬ובאמצע יש מאמץ ויזע‪ ,‬יש פה‬ ‫היה זה בימי הדין לאחר ראש השנה האחרון קודם עלותו לארץ‬ ‫כלום גדול – הפסד עצום‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬רבי איצל'ה ישב ישיבת ארעי בווילנה לשם הכנת עלייתו‬ ‫)הרב יהודה אריה דינר שליט"א(‬ ‫ובא לסלבודקה כדי לשאת דרשותיו בישיבת כנסת ישראל בימים‬ ‫הנוראים‪ ,‬הוא היה עטוף בטליתו ובאדרתו הלבנה – קיטל‪ ,‬עמד‬ ‫על הבימה כשכל גופו רועד מפחד ורעדה‪ ,‬חיור רזה גבוה דק‬ ‫כשלהבה פתח במתק קול ממעמקים פתח בפסוק ‪ -‬אל תשליכנו‬ ‫היום הרת עולם‪ ...‬אם כבנים אם כעבדים‬ ‫לעת זקנה ככלות כחנו אל תעזבנו‪.‬‬ ‫ביאר רבי חנוך העניך קרלנשטין זצ"ל )קונט' עצות לזכות עמ'‬ ‫הוא המשיל זאת במשל‪ ,‬לחיילים שברחו מחמת הצבא לחו"ל‪,‬‬ ‫נה( דיש ב' דרגות ביהודי‪ :‬יש היהודי הרגיל הנקרא "עבד" והוא‬ ‫מאימת העונש החמור שהוטל על המשתמטים מעבודת הצבא‬ ‫מבקש "עינינו לך תלויות"‪ ,‬אבל יש דרגה מיוחדת המתווספת ע"י‬ ‫דיזירטורים‪ ,‬כעבור עשרות בשנים קם מלך חדש והוציא כרוז‬ ‫לימוד התורה )ופשיטא מילתא דלנשים ע"י 'נשים במה זכיין'(‬ ‫חנינה לבורחים‪ ,‬בתנאי שישובו וימלאו את חובת עבודתם בצבא‪,‬‬ ‫ההופכת אותנו מ"עבד" ל"בן" כמבואר בדברי רבותינו )הגר"א‬ ‫והנה בא חייל זקן ותש כוח וביקש ליהנות מחנינת מלך זו‪ ,‬והביע‬ ‫משלי יז‪ ,‬ב‪ ,‬רוח חיים אבות פ"ד מ"ב והרב החיד"א ועוד(‪ ,‬שהעוסק‬ ‫נכונותו לעבוד בצבא‪ ,‬אבל הפקידים הממונים שהסתכלו בגוף‬ ‫בתורה נקרא "בן"‪ .‬וכמו שאומרים‪ :‬השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו‬ ‫השחוח מזקנה לעגו לו ואמרו‪ ,‬כלך לך הנך גבר לא יצלח לכל‬ ‫מלכנו לעבודתך‪ .‬ביחס לעבודה אנו עבדים‪ ,‬אך ביחס לתורה אנו‬ ‫מלאכה‪ ,‬בהוציאו מילים אלה התעלף רבי איצלה‪ ,‬וכמעט נפל‬ ‫בנים‪ ,‬וממילא עומדים ומבקשים‪ :‬הן זכות התורה בידינו וא"כ‬ ‫ארצה מרוב בכי ונהי‪...‬‬ ‫"רחמנו כרחם אב על בנים"‪.‬‬ ‫בשוב רוחו אליו פנה לתלמידי הישיבה בקול תחנונים בזעקו‬ ‫)רבי חנוך קרלנשטיין זצוק"ל(‬ ‫מנהמת ליבו‪ :‬אחים יקרים – בלשונו ‪ -‬טייערע ברידערלאך‪ ,‬הנכם‬ ‫אנשים מאושרים צעירי האונים ומלאי כוח‪ ,‬ויש בידכם לעלות‬ ‫למדרגה גבוהה‪ ,‬רק צריכים אתם לחוס על הזמן היקר מכל יקר‬ ‫‪78‬‬ ‫מגיעים עליו עונשים בדיני שמים‪ ,‬ולגבי זה אם אדם עושה‬ ‫"תשובה‪ ,‬תפילה וצדקה"‬ ‫תשובה שלמה‪ ,‬כבר מתכפר לו החטא‪ ,‬ואינו נענש עליו‪ ,‬אבל‬ ‫אחד הפיוטים מרגשי הלב הנאמר במוספי הימים הנוראים‪,‬‬ ‫יש עוד חלק והוא מה שהחטא פוגם ומותיר רושם בנפש האדם‪,‬‬ ‫סוקר את הדין הנערך במועד זה‪" :‬בראש השנה ייכתבון וביום‬ ‫שעל ידי החטא מתחזק בו היצר הרע והשאיפה לחטא‪ ,‬ולזה לא‬ ‫צום כיפור ייחתמון‪ ,‬כמה יעברון וכמה יבראון וכו'"‪ .‬הפייטן‬ ‫מספיק מה שעושה תשובה‪ ,‬כי גם לאחר התשובה עדיין נשאר‬ ‫מדגיש שלמרות שגזר הדין עלול להיות חמור‪ ,‬חלילה‪ ,‬עדיין יש‬ ‫בו רושם טומאת החטא‪ ,‬וזהו ענין מה שאמרו חז"ל )קידושין‬ ‫תקווה‪" :‬ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה"‪.‬‬ ‫מ‪ ,‬א( כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר‪ ,‬והיינו‬ ‫אין מקום לייאוש‪ .‬הכל תלוי באדם‪ ,‬בעבודה מאומצת הוא‬ ‫מפני שאדם העובר עבירה שורה עליו רוח של טומאה‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫מסוגל לשנות אפילו את מה שנגזר‪.‬‬ ‫נכנס בנפשו תאווה ושאיפה לעבירות‪ ,‬ומאחר שנמשך לעבירה‬ ‫העובדה שהתשובה מסוגלת לבטל גזר דין כתוב וחתום‪ ,‬הינה‬ ‫הרי זה נעשה אצלו כהיתר‪ ,‬ואף אם עושה תשובה ומתכפר לו‬ ‫חידוש גדול‪ ,‬ויש בה להוכיח על עוצמת מעלתה של התשובה‬ ‫החטא‪ ,‬זה מועיל רק לענין שאינו נענש על אותו החטא‪ ,‬אבל‬ ‫ועל האפשרויות הגלומות בה‪.‬‬ ‫עדיין לא נטהרה נפשו מרושם הטומאה שמחמת החטא‪ ,‬ויש‬ ‫אין משמעותה של התשובה הרהורי חרטה בלבד‪ .‬הרמב"ם‬ ‫בו עדיין תאווה ושאיפה לחטא‪ .‬ופה בא הבית הלוי וחידש שיש‬ ‫כותב שדרכו של השב שהוא "מתרחק הרבה מן הדבר שחטא‬ ‫מעלה מיוחדת ביום כיפור מכוח קדושת היום‪ ,‬שאם אדם חוזר‬ ‫בו‪ ,‬ומשנה שמו‪ ,‬כלומר‪ ,‬אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותם‬ ‫בתשובה ביום כיפור זה מועיל לטהר את נפשו שכל רושם החטא‬ ‫מעשים"‪.‬‬ ‫נמחק לגמרי‪ ,‬ומעתה שוב אין בו שאיפה ותשוקה לעבירות‪ ,‬אלא‬ ‫מהי שייכותה של הצדקה‪ ,‬שתחומה בין אדם לחברו‪ ,‬להועיל‬ ‫רק שאיפה לתורה ולמצוות‪.‬‬ ‫לתשובתו של אדם על מה שחטא כלפי קונו‪ .‬כיצד תועיל הצדקה‬ ‫ובזה מבואר היטב שני החלקים הנזכרים בלשון הפסוק "יכפר‬ ‫להפוך את הקללה לברכה?‬ ‫עליכם" ו"לטהר אתכם"‪ ,‬כי יש שני עניינים ביום הכיפורים‪ ,‬האחד‬ ‫בכל עבירה שאדם עובר מצוי סממן של כפיות טובה כלפי‬ ‫הוא מה שזוכים בו לכפרת החטאים‪ ,‬ומלבד זה זוכים גם "לטהר‬ ‫בוראו‪ .‬הן כל ימיו מקבל האדם מתנות מהקב"ה‪ ,‬ואיך אינו חש‬ ‫אתכם" – שהנפש מקבלת טהרה וכל רושם החטא נמחק לגמרי‪,‬‬ ‫מחוייבות להישמע לו ולמלא את הוראותיו? אין זאת אלא‬ ‫שאפילו מי שהיה שקוע בחטאים ובעוונות‪ ,‬כיון שעשה תשובה‬ ‫שהעבריין לקה בחיידקי כפיות טובה‪.‬‬ ‫ביום הכיפורים זה מועיל לטהר את נפשו‪ ,‬שלא תישאר בלבו‬ ‫בנקודה זו פועלת מצות הצדקה את פעולתה‪ .‬זו התרופה‬ ‫הנטייה והתשוקה לחטא‪ ,‬ואינו נמשך יותר אחר העבירות ‪.‬‬ ‫המסייעת לחלץ את עובר העבירה ממשבר כפיות הטובה שלקה‬ ‫והוסיף הבית הלוי כי יש עוד כוח אחר המטהר את הנפש כמו‬ ‫בו‪ .‬מכאן נפתח מעבר לפסים של התחושה‪" :‬מה אשיב לה'‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬והוא לימוד התורה‪ ,‬שהתורה מטהרת את הנפש‬ ‫כל תגמולוהי עלי"‪ ,‬האדם חש בצורך להודות לה' ולהשיב לו‪,‬‬ ‫מכל השאיפות הרעות‪ ,‬וכמאמרם )קידושין ל‪ ,‬ב( בראתי יצר‬ ‫כביכול‪ ,‬עבור טובותיו‪ .‬ככל שיעמיק האדם בהכרה זו‪ ,‬ישתנה‬ ‫הרע בראתי לו תורה תבלין‪ ,‬והיינו שהתורה היא כמו 'תבלין'‬ ‫יחסו אל החטא‪ ,‬וממילא משתנית גם אישיותו של החוטא‪.‬‬ ‫המשנה את הטעם‪ ,‬והביא בזה מה שאמרו באבות פרק ששי על‬ ‫הלל הזקן היה זה שהצביע על עיקרון זה‪ ,‬בהוראתו לאותו גוי‬ ‫העוסק בתורה לשמה "ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן"‪,‬‬ ‫שבא להתגייר‪ ,‬שהתחום שבין אדם לחברו הוא המפתח לכל‬ ‫וביאר כי 'מכשרתו' הוא כמו הכשרת כלים האסורים‪ ,‬שאם אדם‬ ‫התורה כולה )שבת ל"א‪ ,‬א'(‪ .‬הלל לימד ששבירת מעגל האנוכיות‪,‬‬ ‫דבוק בתורה וחוזר בתשובה‪ ,‬יש בכוח התורה להכשיר ולטהר‬ ‫מהווה פתח לשינוי ערכים יסודי בחיי האדם‪ .‬מפתח זה עצמו‬ ‫את נפשו לגמרי‪ ,‬ולבטל מלבו את הנטייה והשאיפה לחטא‪.‬‬ ‫הוא גם העשוי להפוך את החוטא לבעל תשובה‪ ,‬וממילא גם גזר‬ ‫ואמנם יש דרגות בטהרה‪ ,‬וכפי שמצינו בטהרת הגוף שיש בה‬ ‫דינו עשוי להשתנות על ידי כך לטובה‪.‬‬ ‫כמה דרגות‪ ,‬אב הטומאה‪ ,‬ראשון לטומאה ושני לטומאה‪ ,‬ויש‬ ‫יתר על כן‪ ,‬כיוון שהקב"ה מתנהג עם האדם ב"מידה כנגד‬ ‫דרגת טבול יום שהוא טמא לקדשים ולתרומה וטהור לחולין‬ ‫מידה"‪ ,‬התוצאה הנובעת מכך שהאדם נוקט בדרך של הטבה‬ ‫ולמעשר שני‪ ,‬ומחוסר כיפורים טמא רק לגבי אכילה בקדשים‬ ‫לזולת‪ ,‬שאף מן השמים נוהגים באותה מידה ומטיבים לו‪ .‬הצדקה‬ ‫וטהור לתרומה‪ ,‬כך גם בטהרת הנפש יש הרבה דרגות‪ ,‬ותלוי לפי‬ ‫והחסד שאדם עושה הם המפעילים את מידת החסד של מעלה‪,‬‬ ‫הדבקות בתורה של כל אחד ואחד‪.‬‬ ‫המטיבה לכולם‪ ,‬והיא זו שמשנה את גזר דינו לטובה‪.‬‬ ‫)בית הלוי(‬ ‫)המלקט(‬ ‫"אבינו מלכנו חדש עלינו שנה טובה"‬ ‫"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם"‬ ‫הקשה הגה"צ רבי אורי ויסבלום שליט"א )הארת התפילה‪,‬‬ ‫הנה ביום כיפור כתוב )ויקרא טז‪ ,‬ל( "כי ביום הזה יכפר עליכם‬ ‫רמ"ה( הן השנה כבר התחדשה בכניסת ר"ה והיאך אנו ממשיכים‬ ‫לטהר אתכם מכל חטאתיכם"‪ ,‬היינו שמלבד מה שזוכים ביום‬ ‫לומר עד סוף ימי עשי"ת "חדש עלינו"? ותירץ הן לבינוניים טרם‬ ‫כיפורים לכפרת החטאים‪ ,‬זוכים גם לטהרה מן החטאים‪ ,‬ויש‬ ‫התחדשה השנה עד יוהכ"פ‪ ,‬שכן דינם תלוי ועומד והם עדיין‬ ‫להבין מה הם שני עניינים אלו הנזכרים בלשון המקרא "יכפר‬ ‫יכולים לבקש "חדש"‪ ,‬ולהגר"א‪ ,‬על דיני עוה"ז כולם‪ ,‬גם הצדיקים‪,‬‬ ‫עליכם" ו"לטהר אתכם"‪ ,‬מה היא הכפרה‪ ,‬ומה היא הטהרה‬ ‫נחתמים ביוהכ"פ‪ ,‬ושפיר נכון לומר חדש עלינו שנה טובה‪.‬‬ ‫הנוספת על זה‪.‬‬ ‫)הארת התפילה(‬ ‫ויבואר על פי מה שכתב הבית הלוי )דרוש ט"ו( כי הנה בכל‬ ‫חטא ישנם שני חלקים‪ ,‬האחד הוא עצם מעשה החטא אשר‬ ‫‪79‬‬ ‫כשנגיד לאדם כי ביום ראש השנה הבעל"ט תוכל שתתקיים‬ ‫ביאורים בתפילת ראש השנה ממרן הגר"ח‬ ‫הגאולה השלימה ממש‪ ,‬וגם תחיית המתים וכל הנלווים עם זה‪,‬‬ ‫קנייבסקי זצ"ל‬ ‫הלא צריך הוא להאמין ולהכיר בזה‪ ,‬כי היום הזה הלא הוא מעין‬ ‫המאורע על הכל‪.‬‬ ‫באין מליץ יושר וכו' וצדקנו וכו'‪.‬‬ ‫"ועד היכן הם הדברים‪ ...‬איתא בירושלמי‪ ...‬כד שמע ]השטן[‬ ‫אין מובן מה טעם הוא זה‪ .‬וי"ל דה"פ מתחלה אמר שתזכור‬ ‫קול שופר חדא זימנא‪ ,‬בהיל ולא בהיל‪ ,‬אומר שמא ההיא זימנא‬ ‫לנו זכות אברהם זכות יצחק זכות יעקב ואח"כ אמר אם אין שום‬ ‫דשופר גדול‪ ,‬כד שמע תניינא אמר ודאי מטא זימנא ומירתת‬ ‫מליץ יושר מול המקטרג תפסוק לנו כפי ההלכה דסנהדרין שראו‬ ‫ומתערב‪ ,‬ולית ליה פנאי למעיבד קטגוריא‪.‬‬ ‫כולם לחובה פוטרין אותו וזהו תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט ולכן‬ ‫"הנה כי גם מלאך חיל ורעדה יאחזהו‪ ,‬ויאמר ממש הנה יום‬ ‫וצדקנו במשפט‪.‬‬ ‫)דברי שי"ח – טעמא דקרא(‬ ‫הדין‪ ,‬היום הוא יום הדין שלעתיד‪ ,‬ומתפחד וחושש כי זה היו‬ ‫םשבו בלע המות לנצח‪ ,‬ושכבר בוטל כל הרע מן העולם‪ ,‬ואין לו‬ ‫כבר מה לעשות‪.‬‬ ‫היום הרת עולם‪.‬‬ ‫"עד כדי כך הנה זה היום כולל הכל"‪.‬‬ ‫פי' כמו בהריון וכמו ששם יכול הקב"ה להפך מזכר לנקבה כמו‬ ‫על פי זה מובן מדוע נפתחים גם ספרי מתים? כדי לדון איזה‬ ‫שהי' בדינה )עי' ברכות ס' א'( כן בכל הגזרות שנגזר בר"ה אפשר‬ ‫מתים יקומו לתחיה כשתבוא הגאולה‪.‬‬ ‫להפך‪ ,‬וכמ"ש בר"ה אפשר להפך‪ ,‬וכמ"ש בר"ה י"ז ב' הרי שהיו‬ ‫)להתעדן באהבתך(‬ ‫ישראל צדיקים גמורים כו' הרי שהגזרה מתקיימת אלא שנהפכת‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫דרש רבי נסים יגן זצ"ל ‪ -‬שמועה שמעתי‪ ,‬שהיה רבי חיים‬ ‫)דברי שי"ח טעמא דקרא(‬ ‫שמואלביץ נוהג להתפלל גם במערת אבשלום‪ .‬ותמוה היה הדבר‬ ‫בעיני מאוד ‪ -‬אנו מתפללים על קברם של צדיקים שזכותם תגן‬ ‫"הכל נכלל ויוצא מן זה היום של ראש השנה"‬ ‫עלינו‪ ,‬איזו תועלת יש מתפילה על 'מערתו' של רשע?!‬ ‫אבשלום היה רשע גדול‪ ,‬הוא היה בנו של דוד המלך ומרד‬ ‫כתב רבי ירוחם ממיר בספרו "דעת תורה" )דברים(‪:‬‬ ‫במלכות דוד‪ .‬הוא ניסה לגנוב את לב העם‪ ,‬שיבואו להשפט אצלו‬ ‫"צריך כל אדם להאמין כי כל הנמצא בהבריאה ‪ -‬קבלת התורה‪,‬‬ ‫ולא אצל דוד המלך ואחר יכתירוהו למלך עליהם במקום דוד‪.‬‬ ‫גאולה העתידה‪ ,‬שופרו של משיח‪ ,‬תחיית המתים וכו' וכו' ‪ -‬הכל‬ ‫אבשלום רדף אחרי דוד להרגו! בעצת אחיתופל גם לקח אבשלום‬ ‫בכל מכל כל נכלל ויוצא מן זה היום של ראש השנה‪...‬‬ ‫לעצמו את פילגשי אביו לאור יום ולעיני ישראל‪ ,‬כחלק מהמרד‬ ‫"אחת צריכים לידע‪ ,‬כי הגאולה העתידה‪ ,‬אשר תהיה כמיועד‪,‬‬ ‫שמרד בדוד המלך‪.‬‬ ‫'הנה היום בא בוער כתנור' )מלאכי ג‪ ,‬יט(‪ ,‬הלא יהיה יום הדין‬ ‫מאחר שזכיתי לשמש את רבי חיים שנים רבות העזתי פעם‬ ‫הגדול והנורא ‪ -‬הנה כל זה נכלל ביום של ראש השנה‪.‬‬ ‫אחת לשאול אותו‪" :‬השמועה אומרת שהרב הולך להתפלל‬ ‫כל כך נורא הוא יום הדין של ראש השנה!‬ ‫ריך בתקיעה כשיעור שתי תקיעות‪ ,‬לא מועיל בזה ששומע‬ ‫ריתחא דאורייתא‬ ‫בתקיעה שיעור תקיעה‪ .‬אלא בשביל לצאת ידי חובה חייבים‬ ‫לשמוע את כל התקיעה כולה מתחילתה ועד סופה‪.‬‬ ‫כמה צריך לשמוע בתקיעות בשביל לצאת ידי‬ ‫והיסוד בזה הוא שכל תקיעה צריך להיות בה ראש וסוף‪ ,‬כמו‬ ‫חובה‬ ‫שכתב המשנה ברורה בסימן תק"צ )סקכ"ד(‪" ,‬ותקיעה שחסר‬ ‫כתב השו"ע )סימן תקפ"ז סעיף ג'(‪" ,‬השומע מקצת תקיעה‬ ‫לה ראש או סוף נחשבת כחצי תקיעה שאי אפשר לצאת בה‬ ‫שלא בחיוב ומקצתה בחיוב‪ ,‬או שאמר לתוקע כמתעסק כוון‬ ‫ידי חובה"‪ .‬וממילא אם השומע שומע רק חצי תקיעה‪ ,‬או‬ ‫להוציאני ידי חובתי ותקע ומשך בה שיעור תקיעה‪ ,‬לא יצא‪.‬‬ ‫שבתחילת התקיעה לא כיון לצאת ידי חובה ורק מהאמצע‬ ‫ויש אומרים‪ ,‬שיצא אי איכא שיעור תקיעה בחיוב"‪.‬‬ ‫מתחיל לכוון לצאת ידי חובה‪ ,‬הרי אפילו בחלק ששומע מה־‬ ‫וכתב המשנה ברורה )סקי"ד(‪" ,‬לא יצא‪ ,‬שהרי על כל פנים‬ ‫תקיעה יש בה שיעור תקיעה‪ ,‬מכל מקום כיון שלא שמע את‬ ‫חסר לו התחלת התקיעה‪ .‬והוא הדין נמי אם כל התקיעה היה‬ ‫תחילת התקיעה הרי זה נחשב כמי ששומע רק חצי תקיעה‬ ‫בחיוב אלא שהוא נכנס באמצע התקיעה‪ ,‬או שיצא מבית הכ־‬ ‫ואי אפשר לצאת ידי חובה בחצי תקיעה‪.‬‬ ‫נסת באמצע התקיעה ושוב לא שמע לא יצא‪ ,‬אף על פי שהיה‬ ‫ומטעם זה כתב המשנה ברורה )סימן תקפ"ז סקט"ז(‪" ,‬כתבו‬ ‫שיעור תקיעה במה ששמע וכמאן דשמע חצי שיעור תקיעה‬ ‫האחרונים דיזהרו כל העם שלא להוציא כיחם וניעם בשעת‬ ‫דמי"‪.‬‬ ‫תקיעה‪ ,‬כדי שישמעו כל הקולות מתחלתם ועד סופם‪ .‬וכן לא‬ ‫ובסקט"ו כותב המשנה ברורה‪" ,‬וסברא ראשונה עיקר וצריך‬ ‫יביאו ילדיהם אצלם וגם כן מטעם זה וכו'"‪.‬ובכל זה לא מועיל‬ ‫לחזור ולתקוע וכו'"‪.‬‬ ‫מה שהתוקע מאריך בתקיעה יותר מהשיעור‪ ,‬שכל מי שחסר‬ ‫מבואר בשו"ע ובמשנה ברורה שבשביל לצאת ידי חובה‬ ‫לו אפילו משהו מהתקיעה בין בהתחלה ובין בסוף‪ ,‬וכלשכן‬ ‫בתקיעה חייבים לשמוע את כל התקיעה מתחילתה ועד סופה‪,‬‬ ‫באמצע לא יצא ידי חובה בתקיעה‪.‬‬ ‫ולא משנה מהו האורך של התקיעה‪ ,‬שאפילו אם התוקע מא־‬ ‫)שלמים מציון(‬ ‫‪80‬‬ ‫"לב אברהם" שבראש השנה גם הקב"ה בעצמו עומד בדין‪,‬‬ ‫במערת אבשלום‪ .‬כלום נכון הדבר‪ ,‬והרי היה אבשלום רשע‬ ‫כביכול‪ ,‬ושופט את עצמו על כל מעשי השנה שעברה‪ ,‬שהמית‬ ‫גדול?!"‬ ‫והחיה‪ ,‬פעל גבורות ועשה מלחמות‪ ,‬וכן על כל מה שפעל ועשה‪,‬‬ ‫ענה רבי חיים שמואלביץ ואמר‪" :‬אני הולך להתפלל בכותל‬ ‫וזה מה שנאמר "משפט לאלוקי יעקב" כלומר‪ :‬שגם לאלוקי‬ ‫ובקבר רחל וגם במערת אבשלום‪ .‬במערת אבשלום אני לא‬ ‫יעקב הוא יום משפט‪ ,‬כביכול‪.‬‬ ‫מדבר עם אבשלום‪ ,‬אני מדבר עם הקב"ה ומתחנן לפניו"‪.‬‬ ‫ומשום כך אנו מבקשים שהקב"ה לא יעשה את משפטו יחד‬ ‫אבשלום היה רשע גדול וגרם לדוד המלך סבל רב מאד‬ ‫עם משפטנו‪ ,‬כי אז ייראו באופן מוחשי כל החסדים שעשה עמנו‬ ‫ובזיונות נוראים‪ .‬דוד יכול היה בנקל להרוג את אבשלום‪ ,‬אך הוא‬ ‫בחסדו הגדול‪ ,‬שהרי כל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה ואז‬ ‫לא רצה להרוג את בנו‪ ,‬על אף שהבן הזה המריד את ישראל נגדו‪,‬‬ ‫בודאי לא נזכה בדין!‬ ‫רדף אחריו להרגו ולקח את פילגשיו‪ .‬דוד המלך לא אבה בשום‬ ‫וזו הכוונה‪" :‬אל תבוא במשפט עמנו"‪ ,‬כלומר‪ :‬אל תעשה את‬ ‫פנים ואופן להרגו משום שלאב יש רחמים על בנו‪.‬‬ ‫משפטיך יחד עם משפטינו‪" ,‬כי" אם תעשה כן ‪" -‬לא יצדק לפניך‬ ‫בעיצומה של המלחמה הקשה והעקובה מדם בין המורדים‬ ‫כל חי!"‬ ‫אשר עם אבשלום לבין האנשים הנאמנים לדוד‪ ,‬מצאו אנשי דוד‬ ‫)אבן יחזקאל ניו יורק תש"י(‬ ‫את אבשלום תלוי בשערו על עץ האלה בין השמים לארץ‪ .‬וכך‬ ‫מסופר בנביא )שמואל ב יח‪ ,‬ט(‪" :‬ואבשלום רוכב על הפרד ויבא‬ ‫הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויתן בין‬ ‫בראש השנה יכתבון‬ ‫השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר"‪ .‬על אף שדוד המלך‬ ‫את המעשה הבא סיפר רבנו יחיאל מפאריס‪ ,‬מרבותינו בעלי‬ ‫צוה לא לפגוע באבשלום‪ ,‬תקע יואב בלבו של אבשלום שלושה‬ ‫התוס'‪ ,‬קודם תקיעת שופר‪ .‬מעשה נורא ומעורר שהביאו הגאון‬ ‫שבטים‪ ,‬ואחר המיתוהו נושאי כלי יואב‪.‬‬ ‫רבי יוסף משאש זצ"ל )בס' מעיין המועד(‪ :‬היו אלו שני שותפים‬ ‫הבן המורד הרשע‪ ,‬שלקח לעצמו את פילגשי אביו‪ ,‬שרדף אחר‬ ‫הגונים וישרי דרך‪ :‬יעקב אבודרהם ונפתלי עזריה‪ .‬ברשותם עסק‬ ‫אביו להרגו ‪ -‬מת! המלחמה הסתיימה‪ .‬שוב אין דוד המלך צריך‬ ‫פורח לצורפות ולזהב‪ .‬הם היו יהודים תמימים ופשוטים שהאמינו‬ ‫להמלט על נפשו‪ .‬כאשר באו לבשר את הבשורה הטובה הזאת‬ ‫בכל ליבם בהבטחת הגמ' )ביצה טז‪ (.‬מזונותיו של אדם קצובין‬ ‫לדוד‪" ,‬וירגז המלך ויעל על עליית השער ויבך וכה אמר בלכתו‬ ‫לו מר"ה ועד ר"ה‪ ,‬ובליבם עלתה אפוא משאלה נועזת‪ :‬סיכמו‬ ‫בני אבשלום‪ ,‬בני בני אבשלום‪ ,‬מי יתן מותי אני תחתיך‪ ,‬אבשלום‬ ‫ביניהם להתענות ובקשו מה' בתפילה בכל ליבם שיראם כמה‬ ‫בני בני‪ ...‬ותהי התשועה ביום ההוא לאבל לכל העם‪ ,‬כי שמע‬ ‫פוסקים להם בר"ה שירויחו לזאת השנה‪ .‬תפילתם אכן התקבלה‬ ‫העם ביום ההוא לאמר נעצב המלך על בנו‪ ...‬והמלך לאט את פניו‬ ‫ובליל ראש השנה הראו להם כמה יהיה הרווח השנתי שלהם‪:‬‬ ‫ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום‪ ,‬אבשלום בני בני"‪.‬‬ ‫יעקב התבשר על רווח יפה של מאתיים זהובים‪ ,‬ולנפתלי נקבע‬ ‫הגמרא מספרת‪ ,‬שכאשר מת אבשלום הורידוהו למדור שביעי‬ ‫רווח נקי של מאה וחמישים זהובים‪ ,‬לא פחות‪ .‬שניהם שמחו‬ ‫בגיהנום‪ .‬אין אנחנו יכולים לתאר לעצמנו עד כמה נורא ואיום‬ ‫בחלקם‪ ,‬וששו על אמונת ה' שנתגלתה לפניהם‪ ,‬ואף מיהרו לספר‬ ‫הוא ענשה של גיהנום‪ .‬משה רבנו‪ ,‬עבד ה' גדול הנביאים ‪ -‬נמלא‬ ‫לרב‪ ,‬רבי יחיאל מפאריס‪ ,‬את חלומם הנפלא ופתרונו‪ ,‬וסיכמו‬ ‫חרדה איומה והחלו ידיו לרטוט‪ ,‬כאשר הראהו ה' את הגיהנום‬ ‫ביניהם עם הרב‪ :‬רשום נרשום בדקדוק כל חשבון הכנסותינו‪,‬‬ ‫לפני פטירתו‪.‬‬ ‫ולתקופת השנים נבדוק כיצד באופן נפלא התגשם דיננו לטובה‬ ‫הרמב"ן כותב ב"שער הגמול" שאם היו גוזרים על אדם שעה‬ ‫כפי שהראונו בחלום‪ ,‬ונמשיך להתחזק באמונה בדין של מעלה‬ ‫בגיהנום או שבעים שנה יסורי איוב‪ ,‬היה האדם מעדיף שבעים‬ ‫ובנפלאותיו לבני אדם‪ .‬באמצע השנה אירע דבר שהעיב מעט‬ ‫שנה של יסורי איוב ולא שעה אחת בגיהנם‪.‬‬ ‫על החשבון ברשומות‪ ,‬אך עד מהרה הצליחו לפתרו אל נכון‪,‬‬ ‫שמונה פעמים זעק דוד המלך "בני" ובכל פעם שזעק העלה‬ ‫כך לפחות חשבו‪ :‬היה זה עת נקלעו לויכוח ולדיון אודות סכום‬ ‫את אבשלום למדור גבוה יותר‪ ,‬עד שהוציאהו משבעת מדורי‬ ‫מסוים שהרויחו‪ ,‬כיצד סכמו ביניהם לחלקו‪ ,‬ופנו‪ ,‬כדרך היראים‪,‬‬ ‫גיהנום והביאהו לגן עדן‪.‬‬ ‫לפני רבם שהורה‪ :‬המוחזק ישבע וירויח את שבידו‪ .‬אלא שהלה‬ ‫רבי חים שמואלביץ התפלל אל ה' במערת אבשלום‪" :‬רבונו‬ ‫סירב להישבע והעדיף להעביר את הסכום לידי חברו שנשבע‬ ‫של עולם‪ ,‬כמה חטא אבשלום לדוד אביו וכמה רדפו? ומה עשה‬ ‫הוא והרויח את עשרת הזהובים המוטלים במריבה‪ .‬בכך תם הדיון‬ ‫דוד המלך? ‪ -‬התאבל עליו‪ ,‬התפלל עליו וזעק‪' :‬בני אבשלום‬ ‫והסיפור נשכח משניהם‪ .‬ובספרי החשבונות‪ ,‬החשבון מתאסף‪,‬‬ ‫בני‪ '...‬להוציאו משבעת מדורי הגיהנם הנורא ולהביאו לגן עדן‪.‬‬ ‫פרוטה לפרוטה מצטרפת‪ ,‬כמה נכנס‪ ,‬כמה הרווח‪ ,‬כמה סיכום‬ ‫כלום אנחנו גרועים מאבשלום?! הן אנו בניך אהוביך‪ ,‬אף אם‬ ‫השנה‪ .‬ולתקופת השנה התאספו השותפים ובאו לפני רבי יחיאל‬ ‫חטאנו ופשענו ‪ -‬הצל אותנו‪ ,‬אבא‪ ...‬יום הדין מתקרב‪ ,‬בסכנה‬ ‫איש איש ופנקסו בידו ואז גילו דבר מדהים‪ :‬יעקב הרויח מאה‬ ‫גדולה אנחנו‪ ,‬אנא הצל אותנו‪ ,‬אבינו מלכנו‪"...‬‬ ‫שמונים ותשעה זהובים‪ ,‬ונפתלי מאה ששים ואחד זהובים‪ .‬מיד‬ ‫תפלותיו של רבי חיים שמואלביץ שינו אצלי את כל התפילה‬ ‫אמר רבי יחיאל‪ :‬אכן נודע הדבר‪ .‬עשרת הזהובים‪ ,‬בנוסף לשכר‬ ‫לקראת יום הדין‪.‬‬ ‫הסופר זהוב אחד יצטרכו לעבור מיד נפתלי לידו של יעקב‪ ,‬בדיוק‬ ‫)ע"פ נתיבי אור(‬ ‫כמו שמוכח מן החלום מריש שתא‪ :‬מאה וחמשים לזה ומאתיים‬ ‫לזה‪ .‬כל העיר רעשה; דבר סיפור החלום ופתרונו והתגשמותו‬ ‫"אל תבוא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל‬ ‫המדויקת פשט במהירות רבה‪ ,‬כולם התרגשו והתחזקו לאחוז‬ ‫חי"‬ ‫באמונת אבותם לקראת יום הדין "מי יעני ומי יעשר"‪ .‬נפתלי‬ ‫נראה לי לפרש ‪ -‬כותב הגאון רבי אברהם ווינפלד‪ ,‬בעל שו"ת‬ ‫‪81‬‬ ‫תפקיד לכל יהודי‪ ,‬ולפי התפקיד נקבע מצבו בחיים!‪" .‬ולכן‪ ,‬נקבע‬ ‫לא הסכים להתרגש יתר על המידה‪" :‬לא אתן את הכסף! אין‬ ‫יום זה ליום של דין ומשפט"‪ ,‬אומר הרמח"ל‪" ,‬מפני שביום זה‬ ‫דנים מן החלום‪ ,‬אי אפשר לפסוק על פי חלום‪ ,‬ואם בבי"ד נפסק‬ ‫בודק הקב"ה כל אדם ואדם‪ ,‬האם מילא הוא כראוי ובשלמות את‬ ‫שהכסף שלי ‪ -‬הוא ישאר בידי"‪ .‬כולם שתקו‪ ,‬מה יש לומר? על‬ ‫תפקידו בשנה האחרונה‪ .‬אם כן‪ ,‬אכן ראוי הוא לתפקיד טוב מתוך‬ ‫פי דין תורה כך פסקו‪ ,‬והלכה זו הלכה‪ .‬שתקו בבושה‪ ,‬הלכו איש‬ ‫תנאים טובים ונוחים גם בשנת התשע"ט‪ ,‬אך אם לא מילא את‬ ‫איש למקומו‪ ,‬היום קצר והמלאכה מרובה‪ ,‬ערב ראש השנה היום‪.‬‬ ‫תפקידו בשנה האחרונה‪ ,‬למרות השלווה והבריאות שנתתי לו‪,‬‬ ‫לפתע דפיקות נשמעו בפתח ביתו של יעקב‪ :‬איש בהול ניצב‬ ‫אם כן כיצד אוכללתת לו תפקיד ראי בשנה הקרובה?! אין ברירה‬ ‫בפתח ביתו ובפיו בקשה שחייבת להיענות במהירות‪ .‬הוא שכח‬ ‫אלא לתת לו תפקיד אחר"‪" .‬על כן"‪ ,‬כותב הצדיק בעל ה'שפתי‬ ‫ועכשיו הוא מוכרח לקנות תכשיט לאשתו לחג‪ ,‬עם יהלום‪ .‬הוא‬ ‫חיים'‪" ,‬ביום זה מחלק הקב"ה תפקידים לכל יהודי ויהודיה‪,‬‬ ‫מוכן לשלם יותר בגלל השעה הלא צפויה‪ .‬האיש אמיד‪ ,‬וזה חשוב‬ ‫ובתפקיד זה נקבע גורלו של כל אחד‪ ,‬לכן חייב האדם לבקש‬ ‫לו‪ .‬יעקב הסכים ואמר‪ ,‬אתן לך מן התכשיטים החדשים שבביתי‪.‬‬ ‫ביום זה בקשות מה' יתברך עם נימוקים ושכנועים כיצד הדבר‬ ‫הזדרז האיש ובחר לו תכשיט יפה ונפרד מעשרה זהובים עבור‬ ‫יעזור לו בהמלכת ה'‪" :‬רבונו של עולם‪ ,‬תן לי בריאות השנה‪ ,‬כדי‬ ‫התכשיט ועוד זהוב אחד לתוספת הטרחה המיוחדת‪ .‬יחד קיבל‬ ‫שאוכל לעסוק בתורתך ללא טרדה‪ .‬תן לי זיווג‪ ,‬כדי שאהיה שמור‬ ‫יעקב אחד עשר זהובים יפים ומבהיקים ישר לספר החשבונות‪.‬‬ ‫ממחשבות זרות‪ .‬תן לי פרנסה טובה‪ ,‬כדי שאעזור להחזקת תורה‬ ‫והנה חשבונו הושלם בדיוק למאתיים זהובים בדיוק כאשר נקבע‬ ‫ולגמחים"‪ .‬כשהעת הגדולה ביותר לבקש ולזכות הוא כדברי‬ ‫לו מריש שתא‪ ...‬פלאי פלאים‪ .‬רץ יעקב לר' יחיאל לספר לו‬ ‫הרה"ג בן ציון מוצאפי שכתב‪" :‬ואם ירצה האדם הצלה לנפשו‪,‬‬ ‫על דבר המעשה המרומם‪ .‬ובאותה השעה‪ ,‬התרחשות מסעירה‬ ‫יעשה את הבטחתו של הרש"ש הקדוש המובאת בהקדמתו לספר‬ ‫במוקד נוסף‪ :‬נפתלי החליק בפתח ביתו ומעילו היקר נקרע‪ .‬יקר‬ ‫'נהר שלום'‪ ,‬וכך הם דבריו‪" :‬מי שיקבל עליו ביום זה של ראש‬ ‫היה המעיל‪ ,‬יקר ערך‪ ..‬אחד עשר זהובים מחירו‪ .‬ספר החשבונות‬ ‫השנה‪ ,‬ובפרט בין התקיעות‪ ,‬קבלה אחת קטנה לתחילת השנה –‬ ‫סודר שוב לסכום המדויק שנקבע מראש‪ ...‬מאה וחמישים זהובים!‬ ‫אני ערב לו שהקבלה הזו תהיה לו למליץ יושר בשעת דינו!"‪ .‬אין‬ ‫נורא נוראות‪ .‬רץ נפתלי לר' יחיאל על דבר המעשה המרעיש‪ .‬ואת‬ ‫שעה גדולה כשעת התקיעות שמהרהר בתשובה – זכה!‪.‬‬ ‫מי הוא פוגש שם? את שותפו אהובו יעקב‪ ,‬ושניהם סחים ברגש‬ ‫]הרה"ג מנחם שטין שליט"א[‬ ‫ובמקהלה אחת איש לרעהו "אתה חייב לשמוע מה שקרה‪ ."...‬ר'‬ ‫יחיאל שמע את סיפורם המרגש וסיפר אותו קודם תקיעת שופר‬ ‫והיו הדברים למרוממי נפש ורוח ולחיזוק האמונה‪ :‬הכל נחתם‬ ‫''בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני‬ ‫בראש השנה! נזכור אף אנו‪ :‬בראש השנה יכתבון בספר החיים‪,‬‬ ‫מרון"‬ ‫ולתפילה ולברכה על כל עשרות הכותבים‪ ,‬הרבנים והאברכים‬ ‫שליט"א שהשקיעו מזמנם והגישו לפנינו מיטב פרי עטם‪ ,‬על‬ ‫שנאמר‪" :‬היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם"‪" .‬אמר רבה‬ ‫יושבי עיה"ק רכסים‪ ,‬ועל כל בית ישראל לכתיבה וחתימה טובה‪.‬‬ ‫בר בר חנה אמר רבי יוחנן‪ :‬וכולן נסקרין בסקירה אחת''‪ .‬ופירש‬ ‫]המלקט[‬ ‫רש''י‪'' :‬ואף על פי שעוברין זה אחר זה"‪.‬‬ ‫כיצד מתיישבים שני מאמרים אלה?‬ ‫על מדוכה זו ישב ה''סבא מקלם'' זצ''ל‪ ,‬אשר יישב את הדברים‬ ‫בראש השנה יכתבון וביום צום הכפורים יחתמון‪.‬‬ ‫על פי דברי ר' ישראל מסלנט זצ''ל‪ ,‬על הפסוק ''אל אמונה ואין‬ ‫כמה יעברו )יפטרו מהעולם( וכמה יבראו‪ .‬בראש השנה נפתחת‬ ‫עול‪ ,‬צדיק וישר הוא''‪ .‬מה שבח הוא למשפטי השם יתברך שאין‬ ‫רשימה בשמיים ומתחילים להכריז‪" :‬מי ישלו" – ומי ירום‪ .‬כל זה‬ ‫בהם עוול‪ ,‬וכי במשפטי בני אדם מותר שיהיה עוול?‬ ‫מכריזים ביום ראש השנה בשעת תקיעת השופר!‬ ‫ר' ישראל סלנטר הסביר שבמשפט בשר ודם נלקח בחשבון רק‬ ‫לכן כותב ר' ישראל מסלנט זצ"ל‪ ,‬שחובה על כל אדם לבקש‬ ‫שיעור הצער והכאב של החוטא עצמו‪ ,‬ואף שבהכרח מעונשו של‬ ‫ולהתחנן בראש השנה על כל דבר ודבר בחייו‪ :‬שלווה‪ ,‬בריאות‪,‬‬ ‫החוטא נגרם צער וסבל גם לסובבים אותו‪ ,‬אם זה לבני משפחתו‬ ‫הצלחה‪ ,‬פרנסה‪ ,‬שמחה‪ ,‬שלום בית וכו'‪ ,‬וכל זאת למרות דברי‬ ‫או לידידיו ומכריו‪ ,‬הרי אין באפשרותו של בשר ודם להתחשב‬ ‫הזוהר הקדוש שאדם המבקש על צרכיו ביום זה‪ ,‬הרי הוא ככלב‬ ‫בכך בגוזרו את עונשו של העבריין‪ ,‬נמצא אפוא‪ ,‬שבכל עונש‬ ‫הצווח‪" :‬הב הב"‪ ,‬מפני שבדורנו‪ ,‬אדם שלא מבקש בקשות על‬ ‫שניתן ע"י בשר ודם‪ ,‬בוודאי נענשים וסובלים גם אלו הנקיים מכל‬ ‫חייו ביום קדוש זה‪ ,‬יום שבו קובעים כל רגע מחייו‪ ,‬הרי הוא‬ ‫חטא ואשמה‪.‬‬ ‫מראה שאינו ירא מה' ומדינו‪ .‬ולכן‪ ,‬פסק הרב אלישיב זצ"ל‬ ‫אבל להבדיל‪ ,‬משפטי ה' אינם כן‪ ,‬כל פרט ופרט נלקח בחשבון‬ ‫שמותר לבקש בקשות אישיות בראש ‪ -‬השנה אף בפיו‪ .‬וצריך‬ ‫‪ -‬אין צער‪ ,‬ולו גם הקטן ביותר‪ ,‬הנגרם לאדם בדרך מקרה‪ .‬עונשו‬ ‫האדם לדעת"‪ ,‬כותב הצדיק בעל ה'שפתי חיים' בשם הרמח"ל‬ ‫של החוטא‪ ,‬כמו גם של הסובבים אותו‪ ,‬נמדד בדיוק מופלא‪ .‬אם‬ ‫הקדוש‪" ,‬שביום ראש השנה מחלק הקב"ה לכל יהודי ויהודיה‬ ‫עלול להגרם צער או בושה לאדם אחר שאינו ראוי מצד עצמו‬ ‫תפקיד במלכות ה' בבריאה לשנה הקרובה‪ .‬לדוג'‪' :‬שלמה אביטן'‬ ‫לעונש זה‪ ,‬הרי לא ייענש החוטא כלל וכלל‪ .‬וכן גם מתפרש‬ ‫יזכה לשנה של שלווה בחייו‪ ,‬על מנת שיוכל לעמול בתורת ה'‬ ‫הפסוק‪'' :‬משפטי ה' אמת ‪ -‬צדקו יחדיו"‪.‬‬ ‫שעות רבות ללא הפרעה‪' .‬מרדכי כהן' יזכה השנה לבריאות‬ ‫כך יתפרשו גם דברי הגמרא‪ :‬אמנם כולם עוברים לפני הקדוש‬ ‫מושלמת‪ ,‬ואף ללא צינון קל‪ ,‬על מנת שיעשה חסדים ועזרה‬ ‫ברוך הוא זה אחר זה‪ ,‬כלומר‪ ,‬כל אחד נדון לבדו לפי זכיותיו‬ ‫לנזקקים מידי שבוע בשבוע ויתרום לישיבות‪' .‬לאה מרום' תקבל‬ ‫וחובותיו‪ ,‬אף על פי כן עדין יש מקום ל''כולם נסקרין בסקירה‬ ‫נחת מהילדים ומהעבודה השנה כדי שתוכל לכבד יותר את בעלה‬ ‫אחת''‪ ,‬שאם יש אחד בכולם שאין מגיע לו הצער‪ ,‬נפטר גם‬ ‫ושתשרה השכינה ביניהם‪ .‬ביום ראש השנה מחלק הבורא יתברך‬ ‫‪82‬‬ ‫על חטאינו וימחוק את הסימנים והגזירות הרעות מעלינו‪ ,‬ונזכה‬ ‫החוטא מעונש‪.‬‬ ‫לשנה טובה ומתוקה‪...‬‬ ‫הגר"א לופיאן זצ''ל היה רגיל להוסיף‪ ,‬שלאור הדברים כדאי‬ ‫)שבתי(‬ ‫לאדם להרבות לו ידידים ואוהבים‪ ,‬ועל ידי כך יוכל להנצל ביום‬ ‫הדין‪ .‬שכן‪ ,‬אף אם יחטא ולפי מדת הדין יגיע לו עונש‪ ,‬יצטרכו‬ ‫בשמים לקחת בחשבון את הצער שיגרם על ידו לידידיו‪ .‬ואם‬ ‫איך פותחים בתשובה‬ ‫הם טובים וישרים במדה כזו שאין מגיע להם הצער לא יענישוהו‬ ‫שאלו את מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל‪ :‬במה מתחילין לעשות‬ ‫בזכותם‪ ,‬כי משפטי ה' אמת צדקו יחדו‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬הרי אי אפשר בבת אחת לתפוס הכל‪.‬‬ ‫)הסבא מקלם ‪ -‬הגר"א לופיאן(‬ ‫ענה מרן זצ"ל‪' :‬בני תורה עיקר כוחם בפה‪ ,‬לכן צריך להתחיל‬ ‫לעשות תשובה בעניני זהירות בדיבור‪ ,‬לשון הרע וכו'"‪.‬‬ ‫עצה נפלאה לזכות ביום הדין‪:‬‬ ‫העצה בשבילנו לזכות להיות בינוני‪" ,‬לקבל על עצמו עול‬ ‫"וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון"‬ ‫תורה" שהרי אפילו מי שהוא רק מהנה תלמידי חכמים נחשב‬ ‫בתפילת ראש השנה אנחנו אומרים "וכל באי עולם יעברון‬ ‫לבינוני‪ ,‬כל שכן אם הוא מקבל על עצמו עול תורה! בכל הכחות!‬ ‫לפניך כבני מרון" ככבשים הנכנסים לדיר ומעשרים אותם אחד‬ ‫שישתדל כל החיים שלו להיות "בן תורה" עד כמה שאפשר‬ ‫אחד‪ ,‬העשירי נותנים לו עם שוט על גבו בצבע אדום‪ ,‬והוא‬ ‫לו‪ ,‬וזה יועיל עד כדי כך שאפילו אם ח"ו יש לו עבירות‪ ,‬הקב"ה‬ ‫המיועד לשחיטה‪.‬‬ ‫כבר מחשיב אותו לשקול ‪ -‬בינוני‪ .‬ואז יש סיכויים שכבר לא ידונו‬ ‫אמר רבי ישראל מסלנט "כל באי עולם עוברים לפני ה' כבני‬ ‫אותו ח"ו בראש השנה לרע‪ ,‬וממילא יש סיכויים שיזכה בדין‪.‬‬ ‫מרון" כאותם כבשים ‪ -‬אילו היתה לנו שיחה משותפת עם כבשה‬ ‫הנהגת החזו"א באלול‪:‬‬ ‫זו שגבה צבוע אדום "מה קרה לך בגב?" היינו שואלים‪.‬‬ ‫בספר "הדור והתקופה" מביא ר' אליקים שלזינגר שליט"א‪,‬‬ ‫"קיבלתי מכה עם שוט"‬ ‫שאמר לו החזון איש‪ :‬כי בימי האלול לומד "יותר גמרא"‪ ...‬אך‬ ‫"כואב לך?"‬ ‫הפלא הוא הרי החזון איש היה מתמיד נורא‪ ,‬ומתי היה לו זמן‬ ‫"לא‪ ,‬הכאב עבר חלף‪ ,‬שכחתי ממנו" כך תאמר לתומה‪.‬‬ ‫להוסיף?‬ ‫אילו הכבשה היתה מבינה שהצבע שעליו מדברים ‪ -‬הוא‬ ‫ההכנה לכל נדרי של ר' ישראל סלנטר‪:‬‬ ‫גורלה הרע‪ ,‬היתה ניגשת לנהר להתרחץ והכל יבוא על מקומו‬ ‫על רבי ישראל סלנטר זצ"ל מסופר שבשעה שהיו צריכים‬ ‫בשלום‪ ,‬ואז‪ ,‬כשבעל הבית יחפש אותה לא יידע מי היא‪ ..‬אבל‪,‬‬ ‫ללכת לכל נדרי‪ ,‬מצאוהו יושב ועמל בחידושי הרשב"א!‬ ‫אינה מבינה‪ ,‬אין לה מידע על גורלה הנחתך ובעקבות כך היא‬ ‫)בנתיבות ההלכה(‬ ‫מובלת לשחיטה‪...‬‬ ‫יש בכוחו של אדם לעמול ולנקות את הסימן שנגזר עליו‬ ‫ההבדל בין ג' הרגלים לראש השנה‬ ‫בראש השנה‪ ,‬וזו עבודתנו בימים אלו של עשרת ימי תשובה ‪-‬‬ ‫ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את הצבע האדום ‪ -‬את רוע‬ ‫אחד מן ההבדלים בין השלש רגלים לבין יום הזכרון‪ ,‬הוא‬ ‫הגזירה‪ .‬וזה מה שנותר בידינו כי חוץ מזה‪ ,‬שום דבר לא בידי‬ ‫שהג' רגלים הם חגים השייכים רק לעם ישראל בלבד‪ ,‬בנוים הם‬ ‫האדם‪ ,‬מאומה לא יועיל לו‪ .‬פרנסה לא ייקח לבד‪ ,‬בריאות לא‬ ‫על המקרים והמאורעות שאירעו להם בזמן העבר‪ ,‬ובשמחתו‬ ‫נוטלים בכח‪ ,‬כי רק הוא‪ ,‬הקב"ה לבדו פועל גבורות עושה חדשות‬ ‫לא יתערב זר‪ .‬אולם ביום הזכרון‪ ,‬אשר "בריות בו יפקדו לחיים‬ ‫בעל מלחמות זורע צדקות ‪ -‬הכל‪.‬‬ ‫ולמות‪ ...‬מעשה איש ופקודתו‪ ...‬ועל המדינות בו יאמר"‪ ,‬הם‬ ‫ומה אנו כן עושים בעולם? ותשובה ותפילה וצדקה ‪ -‬כח‬ ‫שייכים לכל יושבי תבל‪ ,‬אלא שאינם רוצים להכיר את תוקף‬ ‫הבחירה‪ ,‬לבחור בטוב "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"‬ ‫קדושת היום‪ ,‬ואף מזלם לא חזי להרגיש "מה נורא היום הזה"‪.‬‬ ‫)ברכות לג‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫בכל הג' רגלים היתה מצוה על כל יהודי לעלות ולהראות‪ ,‬להיות‬ ‫הנה‪ ,‬מלאך המות בא להקב"ה בטענה‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬כולם‬ ‫מושפע שפע רב מקדושת המקום‪ ,‬שבו ראו את העשרה נסים‬ ‫יקללו אותי על המוות שבא לעולם בגיני‪ ,‬יש בעולם מלאכים‬ ‫והשראת קדושת השכינה‪ .‬ודוקא ביום הזה‪ ,‬היה יכול כל יהודי‬ ‫טובים ועלי נגזר להיות המלאך הרע‪ ,‬אמר לו הקב"ה‪ :‬אל דאגה‪,‬‬ ‫להשאר בביתו הפרטי‪ ,‬אינו זקוק לשום השפעת קדושה‪ ,‬אינו‬ ‫אין לך לפחד‪ .‬לא יזכירו אותך בכלל‪ .‬מי חושב על מלאכים בזה‬ ‫צריך לשום חיזוק‪ ,‬כי הזמן הזה‪ ,‬הימים הנוראים הם מוכשרים‬ ‫העולם? כאשר אחד ימות ישאלו‪ ,‬ממה הוא מת?‬ ‫לפעול את פעולתם החזקה על לב היהודי ‪ -‬לחשלו‪ ,‬ולחזקו‪.‬‬ ‫היה לו את המחלה‪.‬‬ ‫בימים הללו מרגיש לב היהודי כי הוא נכנס לתקופה חדשה‬ ‫ממה הוא נפטר?‬ ‫שעלולה לשנות את ערכי חייו‪ ,‬ולהכניסו לערכים חדשים‪ .‬הלב‬ ‫מהתקף לב‪.‬‬ ‫היהודי מרגיש‪ ,‬כי כלל חיי האדם מסומנים בתחנות ‪ -‬כל שנה‬ ‫איפה מלאך המות? הוא כביכול לא קיים‪ .‬האנשים לא חושבים‬ ‫תחנה‪ ,‬וכך הוא נוסע מתחנה לתחנה ומתקרב לגבול‪ ,‬והלב‬ ‫עליו כלל‪ ,‬האנשים לא מודעים לעובדה שאין מחלות‪ ,‬הללו רק‬ ‫מתעורר לחשוב חשבונו של עולם במה הנציח את השנה‬ ‫שמות‪ ,‬הכל משמים בכל מיני צורות‪.‬‬ ‫שעברה‪ ,‬האם פעל בה משהו בקשר עם זה‪ ,‬או ש"בגפו יצא"‪ ,‬רק‬ ‫ולכן אם נשוב אליו יתברך‪ ,‬אין ספק כי אבינו אב הרחמים‬ ‫הזדקן בעוד שנה ולא יותר‪.‬‬ ‫המכיר אותנו ואת מצבינו "זכור כי עפר אנחנו" הוא יודע את‬ ‫תפקידו של היום הזה הוא שהאדם צריך לשנות את עצמו‪ ,‬שנה‬ ‫מכאובינו וכוחותינו‪ ,‬וירחם עלינו כרחם אב על בנים‪ .‬וימחול לנו‬ ‫חדשה ואדם חדש‪ .‬אותם ההרגשים שעמהם הוא נכנס לימים‬ ‫‪83‬‬ ‫השי"ת מעביר חטאו בתשובה זאת‪ ,‬ואם אח"כ חוזר לחטוא‪,‬‬ ‫הנוראים‪ ,‬ישארו אצלו ויפעלו עליו‪ .‬זהו חובת היום ‪ -‬להכניס את‬ ‫יצה"ר הוא שפיתה אותו לחזור למה שחטא‪ ,‬ולא יהיו החטאים‬ ‫הקדושה בתוך חיינו‪.‬‬ ‫הראשונים חוזרים ונעורים אחרי שנמחלו בתשובה הקודמת"‬ ‫)דברי אגדה להגרי"ש אלישיב זצוק"ל(‬ ‫ועיין שם שהאריך להוכיח ולבאר יסוד זה‪ ,‬אלא שהוסיף )עפ"י‬ ‫הגמ' יומא פ"ו( שעבירה שחזר עליה בתשובה ושב ונכשל בה‪,‬‬ ‫הנה כאשר יחזור עליה בתשובה פעם נוספת ויבא להתודות‪,‬‬ ‫שלשה ספרים נפתחים‬ ‫יזכיר בוידוי גם את העבירה הראשונה שעבר‪" ,‬כדי שיזכור שחטא‬ ‫ר"ה ט"ז‪ ,‬שלשה ספרים נפתחין בראש השנה‪ ,‬אחד של צדיקים‬ ‫כבר פעם ופעמים ולא ישוב עוד למה שחטא"‪.‬‬ ‫גמורים‪ ,‬ואחד של רשעים גמורין‪ ,‬ואחד של בינונים‪ ,‬צדיקים‬ ‫והנה‪ ,‬מצוי מאד שעברו עלינו כמה וכמה ימי כיפורים‪ ,‬ולדאבון‬ ‫גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים‪ ,‬רשעים גמורין נכתבין‬ ‫לב‪ ,‬חוזרת על עצמה התופעה‪ ,‬שקבלות שקיבלנו על עצמנו לא‬ ‫ונחתמין לאלתר למיתה‪ ,‬בינונים תלויין ועומדין מראש השנה‬ ‫מחזיקות מעמד‪ ,‬פעם אחר פעם‪ .‬תופעה זו עלולה לגרום לרפיון‬ ‫ועד יום הכפורים‪ ,‬זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה‪.‬‬ ‫ידים מעסק התשובה‪.‬‬ ‫מקשים העולם‪ ,‬למה צריכים הבינונים לעשות תשובה‪ ,‬ולמה‬ ‫אך להאמור‪ ,‬אפשר לשאוב עידוד מדברי הרמב"ם‪ ,‬המבי"ט‬ ‫אין די שיעשו מצוה אחת ויכריעו הכף לצאת מכלל הבינונים‬ ‫והחיי אדם‪ ,‬שאם בשעה שעשה תשובה‪ ,‬הסכים בדעתו בלב‬ ‫ולהיות בכלל הצדיקים‪.‬‬ ‫שלם להתאמץ בכל כוחו שלא לשוב לחטא זה לעולם ‪ -‬תשובתו‬ ‫ונראה בזה‪ ,‬דהרי ודאי שהגדרות צדיק ורשע ובינוני אינם רק‬ ‫התקבלה‪.‬‬ ‫ע"פ מספר מקרי של מצוות ועבירות‪ ,‬שאם נזדמנו לידו מצוות‬ ‫ברם‪ ,‬פשיטא שאם אנו רואים שקבלותינו אינן מחזיקות‬ ‫יהפך לצדיק‪ ,‬ואם יחסר מהמספר יהא רשע‪ ,‬דודאי צדיק ורשע‬ ‫מעמד‪ ,‬פעם אחרי פעם‪ ,‬חובה עלינו לטכס עיצה איך להביא לכך‬ ‫אינם דבר של מקרה אלא הם מדרגות בקדושה וצדקות‪ ,‬ממילא‬ ‫שלקבלותינו יהיה קיום‪.‬‬ ‫לא יתכן שמי שהוא בחפצא רשע או בינוני יעשה בהזדמנות‬ ‫אחת העצות הטובות לכך‪ ,‬שכאשר אנו יודעים על דברים שאנו‬ ‫ובמקרה איזו מצוה קלה ויהפך לצדיק‪.‬‬ ‫לקויים בהם במיוחד‪ ,‬כגון ברפיון בשקידת התורה‪ ,‬אזי בנוסף‬ ‫ואף שאם המשקל שוה מה יעכב שלא תכריע מצוה אחת‬ ‫לקבלה להתחזק בשקידת התורה‪ ,‬עלינו להוסיף ולקבל על‬ ‫את הכף‪ ,‬אבל כבר אמרו חז"ל )קידושין דף ל'( יצרו של אדם‬ ‫עצמנו‪ ,‬לעסוק במשך השנה לעיתים תכופות בפסוקים‪ ,‬במאמרי‬ ‫מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו‪ ,‬שנאמר )תהלים לז( צופה‬ ‫חז"ל וספרי מוסר העוסקים בערך הנשגב של שקידת התורה‪ .‬אין‬ ‫רשע לצדיק ומבקש להמיתו‪ ,‬ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול‬ ‫ספק שעיסוק זה ילהיב את לבנו ויסייע לנו באופן ממשי‪ ,‬במשך‬ ‫לו‪ ,‬שנאמר ה' לא יעזבנו בידו‪ .‬הרי דבאמת אין ביד האדם כלל‬ ‫כל השנה‪ ,‬במאבקינו עם יצר הבטלה‪ .‬וכך גם עלינו לעשות בכל‬ ‫מעצמו לעשות מצוות ולהזהר מעבירות בלי סיעתא דשמיא‪.‬‬ ‫הדברים שאנו קרובים להכשל בהם תדיר‪.‬‬ ‫וא"כ לא קשה למה אינו מועיל שיעשה הבינוני מצוה אחת‬ ‫וכפי שכתב רבנו יונה ב'ספר היראה'‪" :‬הרגל תמיד על שפתיך‬ ‫להיות בכלל הצדיקים‪ ,‬דלעולם לא יהיה לו את הסיעתא דשמיא‬ ‫דברי יראת שמים כגון‪' :‬הוי עז כנמר‪' '...‬סוף דבר הכל נשמע‪'...‬‬ ‫לעשות מצוה להיות בכלל צדיק‪ ,‬אם באמת אינו צדיק‪ ,‬וכ"ש‬ ‫'ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה‪' '...‬מאד‬ ‫הרשע שהוא בחפצא רשע‪ ,‬לא שייך שתתהפך מציאות האדם‬ ‫מאד הוי שפל רוח‪ '...‬ואז לא תכשל"‪.‬‬ ‫על ידי מעשה קל‪ ,‬דכיון דהנהגת הקב"ה והסיעתא דשמיא הם‬ ‫בעת שלמדתי בישיבת חברון‪ ,‬זעק ראש הישיבה‪ ,‬הגר"י סרנא‬ ‫במשפט‪ ,‬נמצא שמי שהוא במציאות רשע לעולם לא ימצא‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שהמחזור של יו"כ צריך להיות מונח על השלחן במשך כל‬ ‫שיעשה מצוות יותר ממה ששייך למציאותו‪ ,‬ולכן העצה לבינוני‬ ‫השנה! כך שבכל פעם שעינינו יתקלו במחזור‪ ,‬ניזכר בקבלות‬ ‫הוא רק לעשות תשובה ולהפוך את מציאותו לצדיק ועי"ז יחתם‬ ‫שקבלנו על עצמנו ביו"כ‪ ,‬ונתבונן מה מצבינו עכשיו ביחס למה‬ ‫לחיים‪.‬‬ ‫שקבלנו על עצמנו ביו"כ‪.‬‬ ‫תפארת תורה להגר"ש פינקוס זצ"ל(‬ ‫)לעבדך באמת(‬ ‫חוזר בתשובה ששב לחטאו הראשון‬ ‫ברמב"ם בהל' תשובה משמע שאיכות התשובה נמדדת עפ"י‬ ‫אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך‬ ‫מצבו בשעה ששב‪ ,‬ולא עפ"י העתיד‪.‬‬ ‫בספר זכרונות אומרים את הפסוק‪" :‬אשרי איש שלא ישכחך‬ ‫דברים מפורשים מצאנו בזה במבי"ט‪.‬‬ ‫ובן אדם יתאמץ בך"‪.‬‬ ‫בספר 'בית אלוקים' )שער התשובה פרק שישי( כתב המבי"ט‪:‬‬ ‫דודי‪ ,‬הגה"צ ר' אהרון כהן זצ"ל‪ ,‬מראשי ישיבת חברון‪ ,‬פירש‬ ‫"ראוי לבאר ענין התשובה ששב אדם בכל שנה ושנה וחוזר אח"כ‬ ‫את הפסוק כך‪:‬‬ ‫למה שחטא‪ ,‬האם תועיל התשובה שעשה על עבירות הקודמים‬ ‫אשרי מי שדבוק בקב"ה באופן מתמיד עד שאינו שוכח‬ ‫למרות שחזר לחטוא אותם חטאים‪ ,‬או אם נאמר כיון שחזר למה‬ ‫מהקב"ה כלל‪ .‬אך אפילו מי שלא זכה לדרגה זו של דביקות‬ ‫שחטא יראה שלא היתה תשובתו נכונה ושלימה ולא גמר בליבו‬ ‫מתמדת‪ ,‬צריך שיהיה בבחינת 'יתאמץ בך' ‪ -‬שיתמאץ לאחוז‬ ‫לעזוב חטאים והעוונות‪ ,‬הואיל וחזר אליהן אח"כ"‪.‬‬ ‫בקב"ה ככל יכולתו‪.‬‬ ‫"ואומר כי נראה מדברי רבותינו ע"ה‪ ,‬כי כיוון שחזר האדם‬ ‫)לעבדך באמת(‬ ‫בתשובה מן החטאים שעשה וגמר בליבו שלא לעשותם עוד‪,‬‬ ‫‪84‬‬ ‫פירוש שלישי‪" :‬כבני אימרנא"‪ .‬כאשר מעשרים את הצאן‪ ,‬הן‬ ‫אשמנו בגדנו‬ ‫עוברות דרך דלת קטנה שרק אחד יכול לעבור וכך סופרים עד‬ ‫יש בנותן טעם להביא מש"כ התפארת ישראל )פ"ד מתענית‬ ‫עשר‪ ,‬אחד ועוד אחד‪.‬‬ ‫מ"ח( לבאר‪ ,‬מדוע אומרים את הוידוי של אשמנו בגדנו בניגון‬ ‫אינני מבין‪ ,‬וכי כדי להסביר שכל אחד עובר לחוד צריך שלושה‬ ‫ומבואר ברמ"א )סימן תרי"ט ס"א(‪ ,‬שלא ישנה מהמנהג בניגונים‬ ‫משלים? כחילות‪ ,‬כמעלות בני חורון‪ ,‬כבני אימרנא‪ ,‬אתמהה?!‪.‬‬ ‫או בפיוטים שאומרים שם‪ ,‬ומה שמחה היא זו הרי היה צריך‬ ‫וכדי ליישב‪ ,‬אספר לכם סיפור קטן‪.‬‬ ‫לומר זאת בבכיות נוראות‪.‬‬ ‫היה פעם סוחר גדול שנסע ליום השוק והשקיע שם את כל‬ ‫וכתב הביאור בזה‪ ,‬כיון שהעושה תשובה מאהבה זדונותיו‬ ‫כספו ברכישת סחורה יקרה וגם כספי הלוואות שחברים נתנו לו‪,‬‬ ‫נהפכים לזכויות כמבואר בגמ' יומא )פ"ו ע"ב(‪ ,‬הרי עתה מכח‬ ‫הוא החליט להסתכן ולעבור בגניבה את הגבולות כדי להיפטר‬ ‫תשובתו הנעשית באהבה‪ ,‬הרי נתרבו לו הרבה זכויות‪ ,‬וזה פשר‬ ‫מהמכס על הסחורה וכך יוכל להתעשר‪ ,‬הוא לא נח ולא שקט עד‬ ‫השמחה והניגון עיי"ש‪.‬‬ ‫שמצא עגלון המוכן לעבור איתו את הגבול‪.‬‬ ‫ומשמיה דהחתם סופר אמרו‪ ,‬דהרי הוידוי הוא מצות עשה‬ ‫הוא סידר את כל תוכנית הבריחה ‪ -‬מסלולי הנסיעה לשעות‬ ‫כמבואר ברמב"ם בהלכות תשובה )פ"א ה"א(‪ ,‬וא"כ כמו בכל‬ ‫לילה שאין אור של ירח‪ ,‬ולילות שאין חילים רבים ליד הגבול וכו'‪.‬‬ ‫מצוה צריך שיעשה זאת בשמחה‪.‬‬ ‫הגיע הלילה המיועד‪ .‬הסוחר העמיס על העגלה את כל סחורתו‬ ‫)דביר קדשו(‬ ‫היקרה‪ .‬ושניהם‪ ,‬הסוחר והעגלון‪ ,‬עלו על העגלה‪.‬‬ ‫העגלון מבחין כי בעל הבית הסוחר יושב על הכסא ‪ -‬ושיניו‬ ‫נוקשות דא לדא‪ ,‬ידיו ורגליו רועדים‪.‬‬ ‫אשמנו‪ ...‬בגדנו‪ ...‬גזלנו‪ ..‬סרנו ממצותיך‪...‬‬ ‫שאל אותו העגלון בלגלוג‪ :‬מה אתה רועד‪ ,‬הרי יש עוד יותר‬ ‫סיפרו לי שפעם אחת בראש השנה לפני תקיעת שופר בישיבת‬ ‫מחמש שעות עד שנגיע ליער‪ ,‬מה הפחד שלך כאן ליד הבית?‬ ‫סלבודקה אמר רבנו יחזקאל זצוק"ל בזה הלשון‪:‬‬ ‫"למה שלא אפחד‪ ,‬אני עושה חשבון פשוט‪ ,‬אם אצליח‬ ‫אומרים בוידוי‪ :‬אשמנו‪ ,‬בגדנו‪ ,‬גזלנו‪ .‬מה שייך כל זה אצל בני‬ ‫במשימתי‪ ,‬איזה עושר ימלא את כיסי‪ ,‬ההון האישי שלי יהיה‬ ‫ישיבה? הם ב"ה לא אשמו‪ ,‬לא בגדו‪ ,‬לא גזלו!‬ ‫פי עשרה ממה שהשקעתי‪ ,‬ממחר ‪ -‬אחיה חיי עושר וכבוד‪ ,‬מה‬ ‫אלא שפירוש המילים הללו לגבי בן ישיבה הוא כך‪ :‬אשמנו‬ ‫נפלא‪ .‬אבל אם חס ושלום לקראת עלות השחר ניפגש חלילה‬ ‫‪ -‬שלא סיימנו ללמוד את כל המסכת‪ ...‬בגדנו ‪ -‬שלא חזרנו על‬ ‫בשוטר הגבולות שיכריז "עצור! הרם ידים!" הסחורה תלך‬ ‫המסכת שלמדנו‪ .‬גזלנו ‪ -‬זה גזל זמן‪ ,‬שבטלנו מלימוד התורה‪...‬‬ ‫למשטרה‪ ,‬פרוטה לא אראה ממנה‪ ,‬ואת עצמי אפגוש בבית‬ ‫ויש אומרים ששמעו מרבנו יחזקאל זצוק"ל שאמר כך‪:‬‬ ‫האסורים‪ ,‬בעלי חובות ירדפו את משפחתי וכו'‪ ,‬א"כ למה שלא‬ ‫אומרים בוידוי "סרנו ממצוותיך"‪ .‬מה יכולים בני ישיבה לכוון‬ ‫ארעד‪ ,‬בעוד כחמש שעות אני על פתח עושר או על פי תהום‬ ‫ב"סרנו ממצוותיך"? הרי הם דבוקים במצוות ה'‪ ,‬ואינם סרים ח"ו‬ ‫ואיך לא ארעד?‪.‬‬ ‫מהמצוות!‬ ‫נסעו נסע‪ .‬הגיע חצות לילה‪ .‬החלו כבר להיכנס ליער‪ ,‬חצו את‬ ‫אלא שצריכים לכוון‪" :‬סרנו ממצוותיך" ‪ -‬שלא חזרנו מספיק‬ ‫הגבול‪ ,‬ראה הסוחר שהעגלון רועד קמעה‪ .‬שואל אותו‪ :‬עגלון‪,‬‬ ‫אוי!‪ ...‬אוי!‪ ...‬אוי!‪...‬‬ ‫על הלימוד שלנו!‬ ‫עגלון‪ ,‬מדוע אתה רועד?‬ ‫)הגרמ"ש שולזינגר זצוק"ל(‬ ‫משיב לו העגלון‪" ,‬שמע נא‪ ,‬בסך הכל אני גם בן אדם‪ ,‬ואנו‬ ‫מתקרבים לרגעים קשים ומסוכנים‪ ,‬נכון שאין לי כאן סחורה‬ ‫פרטית‪ ,‬אבל לא נעים לשבת חודש בבית סוהר‪ ,‬וגם העגלה‬ ‫"בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה‬ ‫והסוסים שיטלו ממני לא באו לי בחינם"‪.‬‬ ‫בעצרת על פירות האילן בחג נידונים על המים‬ ‫ממשיכים לנסוע פנימה במעבי היער בין השבילים המוכנים‬ ‫בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון‬ ‫מראש‪ ,‬והם שניהם רועדים‪ ,‬קילומטר ועוד קילומטר‪ ,‬מה הם‬ ‫רואים בבירור‪ ,‬כי הסוסים אינם רועדים‪ ,‬לא מבינים כלום‪.‬‬ ‫שנאמר היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם"‬ ‫הפחד השורר כל כך לא מדבר אליהם כלום‪ .‬הסוס נשאר בעל‬ ‫)ראש השנה דף טז(‬ ‫חיים לפני הגבול‪ ,‬בתוך הגבול ולאחריו‪ .‬נשאר כמו קודם‪.‬‬ ‫הנה כל זאת מרמזת ואומרת הגמרא בשלושת הדוגמאות‪.‬‬ ‫המשנה בתחילת ראש השנה אומרת‪" :‬ארבעה ראשי שנים‬ ‫יש יהודי שלקראת ימים נוראים מתחיל לרעוד‪.‬‬ ‫הם‪ "...‬אח"כ המשנה מוסיפה "בארבעה פרקים העולם נידון‬ ‫עוד בשבת מברכים כאשר מכריזים "ראש חודש אלול" הוא‬ ‫בפסח על התבואה‪ ,‬בעצרת דנים על פירות האילן‪ ,‬בחג נידונים‬ ‫כבר מתחיל לרעוד "כחילות בית דוד" שאינם עוברים סתם כך‪,‬‬ ‫על מים‪ ,‬בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון"‬ ‫אלא מתאמנים קודם‪ ,‬משקיעים כוח ומאמץ זמן רב עוד לפני‬ ‫שואלת הגמרא )בדף יח( מה הכוונה כבני מרון? מבארת הגמרא‬ ‫המפקד המכריע‪.‬‬ ‫בשלושה פירושים‪.‬‬ ‫ויש סוג שני‪ ,‬שעד ראש השנה הוא חלש ביראת שמים‪ .‬אבל‬ ‫פירוש ראשון‪ :‬כחיילות של בית דוד‪ .‬הצבא של דוד היו הולכים‬ ‫כאשר בא ראש השנה מתחיל לרעוד "כמעלות בני חורון" כי‬ ‫אחד אחד‪ - .‬כך בראש השנה אנו עוברים לפניו כבני מרון אחד‬ ‫כאשר צועדים בשביל המסוכן כאשר משני צדדים תהום‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬כאותם גדולים וחשובים‪.‬‬ ‫רועדים‪ ,‬פוסעים עוברים אדם אחרי חברו ‪ -‬בפחד‪ ,‬כמו כן‪ ,‬בשעה‬ ‫פירוש שני‪" :‬כמעלות בני חורון"‪ .‬הר גבוה‪ ,‬שבגובהו יש שביל‪,‬‬ ‫שעוברים לפני המשפט‪ ,‬ביום המשפט הפחד שורר‪.‬‬ ‫בו אפשר לעבור רק אחד אחד‪ ,‬כך ממש בראש השנה עוברים‬ ‫לפני הקב"ה זה אחר זה‪.‬‬ ‫‪85‬‬ ‫והנה בראש השנה דנין על המזונות‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל‪ :‬כל‬ ‫אבל‪ .‬יש סוג שלישי‪ ,‬יהודים הדומים לבני אימרא כהצאן‪ ,‬אותם‬ ‫מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה עד ראש השנה )ביצה‬ ‫כבשים שקטים צוהלים ומתרוצצים שנכנסים בפתח וסופרים‬ ‫טז‪ (.‬וזה הענין במה שטובלין דוקא תפוח בדבש‪ ,‬לרמז‪ ,‬שמבקשים‬ ‫אותם אחד אחד ואינם מבינים כלום‪ ,‬אוי‪ ,‬הכבש העשירי לא יודע‬ ‫אנו מה' שיתן לנו מזונא רויחא‪ ,‬לא רק לפי ההכרח‪ ,‬אלא כענין‬ ‫כי בעל הבית סימן לו פס אדום על גבו‪...‬‬ ‫תפוח בדבש שהוא לתענוג ולהרווחה‪.‬‬ ‫"בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון כמה יעברון מי‬ ‫)להתעדן באהבתך(‬ ‫יחיה ומי ימות" קו חיים על הגב וחס ושלום להיפך פס אדום ‪-‬‬ ‫"מי ימות"‪ .‬היכן השכל שלך?‪.‬‬ ‫הבקשה היחודית לימים הנוראים‪ :‬ובכן תן פחדך‬ ‫הקב"ה יושב בראש השנה על כסא דין‪ ,‬אך המשפט לא הגיע‬ ‫עלינו‬ ‫בפתאומיות "כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף" ‪ -‬הנשר הזה הוא‬ ‫רחמן על בניו ואינו בא לקינו בפתע פתאום אלא מקשקש מאילן‬ ‫אחת הבעיות המרכזיות שבן דורנו מתחבט בהן היא בעיית‬ ‫לאילן ומסוכה לחברתה כדי שיעורו בניו ויהא בהם כח לקבלו‪.‬‬ ‫הפחד‪ .‬האנושות סובלת במידה זו או אחרת מפחדים שונים‪ .‬יש‬ ‫כך הקב"ה דופק לנו כל חודש אלול בשופר‪ ,‬עורו ישנים משנתכם‬ ‫שפחדיו סובבים סביב עניינים חומריים‪ ,‬ויש שנושא הפחד שלו ‪-‬‬ ‫ונרדפים הקיצו מתרדמתכם‪ .‬לעוררנו לקראת ראש השנה ‪-‬‬ ‫הוא כבודו ומעמדו‪ .‬תופעת הפחד מאובחנת כבר אצל תלמידים‬ ‫כאשר נפתחים ספרי חיים ומתים‪.‬‬ ‫צעירים היראים מכשלון במבחן‪ ,‬ואילו אצל המבוגרים הפחד הוא‬ ‫)להגיד(‬ ‫מפני אובדן מקור פרנסה וכדו'‪ .‬אדם עצמאי חושש מפני העסק‬ ‫המתחרה‪ ,‬ואילו עובד במפעל ירא פן יפוטר מעבודתו או שמא‬ ‫יבקש עובד אחר לרשת את תפקידו או להתנכל למעמדו‪ .‬באם‬ ‫תפוח בדבש‬ ‫האדם התעשר והתברך בהון‪ ,‬הוא מתיירא פן יתרושש בעקבות‬ ‫כתב הרמ"א )סימן תקפ"ג(‪:‬‬ ‫משבר עולמי או מפולת שערים בבורסה‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬אופפת את‬ ‫נוהגים לאכול בליל ראש השנה תפוח מתוק בדבש‪ ,‬ואומרים‬ ‫כל בני האדם יראה רבתי מפני מחלות באשר הן‪.‬‬ ‫"תתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה"‪.‬‬ ‫בראש השנה‪ ,‬ביום "הרת עולם"‪ ,‬מתייצבים כולם לפני הבורא‬ ‫יש להתבונן‪ ,‬למה דווקא תפוח‪ ,‬ולא כל פרי אחר‪ ,‬או אחד‬ ‫ומבקשים ממנו שישליט את פחדו על כל בני האדם‪ .‬במבט‬ ‫משבעת המינים?‬ ‫ראשון ושטחי‪ ,‬משמעות הדברים היא‪ ,‬שאם בכל זאת נמצא‬ ‫כן הקשה המהרי"ל )הל' ר"ה( ומביא שהטעם לאכילת תפוח‬ ‫אי שם בעולם אדם הנמלט מאימת כל הפחדים שהוזכרו לעיל‪,‬‬ ‫מתוק כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים‪ ,‬ומצטט‬ ‫מתחננים אנו לפני ה' שגם אדם זה יכנס לכלל הפוחדים‪ ,‬ואף הוא‬ ‫פסוקים הרומזים לאכול דברים מתוקים בר"ה‪ .‬אמנם כתב אין‬ ‫יתיירא‪ .‬אך נשאלת השאלה‪ :‬האמנם זוהי שאיפתנו המרכזית?‬ ‫הטעם מבואר מספיק‪ ,‬מהו הטעם לאכול דוקא תפוח‪ ,‬והלא יש‬ ‫האמנם זוהי משאת הנפש העיקרית שעליה אנו מתחננים? כלום‬ ‫כמה מינים מתוקים יותר מתפוח‪ ,‬ונתן טעם ע"פ הסוד שרומז‬ ‫רק פחד זה חסר לאנושות המעונה והמפוחדת?‬ ‫לשדה של תפוחים הידוע למקובלים "ויאמר ראה ריח בני כריח‬ ‫התבוננות נוספת מורה לנו שההיפך הוא הנכון‪ .‬היראה הגדולה‬ ‫שדה" עכ"ל‪) .‬מובא ב"דרכי משה" וה"אליה רבה" ופרישה( וכתב‬ ‫מפני הקב"ה היא היא תקוות האנושות‪ .‬רק היא זו העתידה‬ ‫הגר"ח פלאג'י בספר "מועד לכל חי" )סי' יב אות יג( כשאוכל‬ ‫לשחרר את בני האדם מכל פחדיהם‪ ,‬הגדולים והקטנים‪.‬‬ ‫התפוח יכוין לחקל תפוחין קדישין הרומז לשכינה‪ ,‬דעתה היא‬ ‫אדם הנמלט כל עוד נשמתו בו מאימת לסטים הרודפים אחריו‪,‬‬ ‫בחינת דינא קשיא‪ ,‬ובאכילת התפוח בדבש יכוין להמתיק הדינים‪.‬‬ ‫האם באותה שעה יחשוש פן תפגע בו דבורה ותעקצנו או שמא‬ ‫הבן איש חי )פר' ניצבים( כתב הטעם שלוקחים דווקא תפוח‪,‬‬ ‫יתלכלכו בגדיו מאבק הדרך? יתכן שבזמנים כתיקונם‪ ,‬דעתם של‬ ‫כי בתפוח יש שלוש הנאות‪:‬‬ ‫אנשים נתונה לזוטות מעין אלו‪ ,‬אולם כאשר מדובר בפיקוח נפש‪,‬‬ ‫טעם ‪ -‬שמתוק הוא‪ .‬מראה ‪ -‬שחזותו נאה‪ .‬וריח ‪ -‬שמריח הוא‬ ‫הפחד האימתני מפני הלסטים מעמיד בצל את כל שאר הפגעים‪,‬‬ ‫בריח טוב‪ .‬על כן לוקחים תפוח‪ ,‬לסימן טוב‪ ,‬שנזכה לג' דברים ‪-‬‬ ‫עד שלא נותר מקום לחשיבה אודותם‪ .‬אותם שהצליחו בחשכת‬ ‫בנים‪ ,‬חיים‪ ,‬ומזונות‪.‬‬ ‫לילה לנוס מן הגיטאות או לקפוץ מרכבות המוות‪ ,‬יאשרו זאת‪.‬‬ ‫)אוצרות התורה(‬ ‫בראש השנה וביום הכיפורים אנו מתפללים על תקנת העולם‪.‬‬ ‫שואפים אנו בכל ליבנו שכל הפגמים המצויים בעולמנו יתוקנו‪,‬‬ ‫שיתחילו לשרור בעולם סדרים נאותים‪ ,‬כפי שאמנם ייעד הקב"ה‬ ‫תפוח בדבש‬ ‫לאנושות כולה בתחילת בריאת העולם‪ .‬דוקא היראה מפני ה'‪,‬‬ ‫יש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש‪ ,‬ואומרים תתחדש עלינו‬ ‫מלכו של עולם‪ ,‬היא השער למחוזות האושר‪.‬‬ ‫)המלקט(‬ ‫שנה מתוקה )רמ"א או"ח תקפג‪ ,‬א(‪ .‬והלא דבר הוא שנהגו לטבול‬ ‫דוקא תפוח בדבש‪.‬‬ ‫וביאר הגאון רבי נתן גשטטנר זצ"ל‪ ,‬בהקדם ביאור התוספות‬ ‫"ובכן תן פחדך ה' אלוקינו על כל מעשיך‪ ...‬וייעשו‬ ‫)ברכות לז‪ (.‬נוסח ברכת "בורא נפשות רבות וחסרונם"‪ :‬ד"חסרונם"‬ ‫כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם"‬ ‫היינו לחם ומים שאי אפשר בלעדם‪ ,‬ו"על כל מה שבראת להחיות‬ ‫בהם נפש כל חי" כלומר "על כל מה" שבעולם שגם אם לא בראם‬ ‫לכאורה יש בתפילה זו שתי בקשות שונות שאין ביניהם כל‬ ‫יכולין העולם לחיות בלא הם‪ ,‬שלא בראם כי אם לתענוג בעלמא‪,‬‬ ‫קשר‪ :‬האחת‪ -‬ענין נתינת הפחד מפניו של הקב"ה על כל ברואיו‪,‬‬ ‫כמו תפוחים וכיוצא בהם‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪86‬‬ ‫הגזרה ניחתה עליהם כרעם ביום בהיר‪ .‬בברכים כושלות קמו‬ ‫השניה ‪ -‬ענין האחדות המקווה בין בני האדם‪ .‬אך אם כך יש‬ ‫השנים והלכו לבתיהם‪.‬‬ ‫להקשות‪ :‬מדוע סידרו שתי הבקשות יחדיו?‬ ‫האחד מהם פנה אל ביתו‪ ,‬וסיפר לאשתו ולילדיו את אשר ארע‪.‬‬ ‫אלא ודאי ‪ -‬ביאר הגאון רבי שמואל רוזובסקי ראש ישיבת‬ ‫אין לשער ואין לתאר את הבכי והיללות‪ .‬הוא ניצל את השעות‬ ‫פוניבז' ‪ -‬קשורות שתי הבקשות ביניהן בקשר אמיץ‪ .‬שכן בכדי‬ ‫המעטות להכין צוואה ולהחתימה כדין‪ ,‬נפרד מרעייתו מבניו‬ ‫להשיג "וייעשו כולם אגודה אחת" מוכרחים קודם להגיע ל"וכן‬ ‫בבכיות נוראות‪ ,‬ומסר את עצמו ביד החיילים שבאו להוליכו אל‬ ‫תן פחדך" ‪ -‬פחד מפני בורא עולם‪ ,‬שבכוחו ליישר את מידותיהם‬ ‫המשפט‬ ‫של בני האדם‪.‬‬ ‫בדרכו‪ ,‬ראה את חברו מובל אף הוא בידי פלוגת חיילים‪ .‬אך‬ ‫בלי יראת שמים ‪ -‬הרי מידותיהם של בני האדם גורמות לפירוד‬ ‫ראה זה פלא‪ .‬עיני חברו לא היו אדומות מבכי‪ ,‬וקומתו לא היתה‬ ‫ביניהם‪ .‬כאשר השאיפה האנוכית היא המדריכה את צעדיו של‬ ‫שחוחה‪ .‬הוא לא שרך את רגליו כנידון למות‪ .‬להיפך‪ ,‬הוא הלך‬ ‫האדם‪ ,‬הרי בהכרח יהיה לראובן אינטרס מנוגד‪ ,‬סותר לזה של‬ ‫בקומה זקופה‪ ,‬וניתן היה לראות בדל חיוך בשפתיו‪.‬‬ ‫שמעון‪.‬‬ ‫מסכן‪ ,‬חשב האיש‪ ,‬ודאי נתבלעה עליו דעתו‪ .‬הוא קרב אליו‬ ‫כך גם להיפך‪ :‬טובתו האנוכית של שמעון תושג אך ורק על‬ ‫שאלו‪" :‬האם ציווית לביתך?"‬ ‫חשבון זולתו‪ .‬במצב שכזה לא תיתכן אגודה אחת!‬ ‫"לא"‪ ,‬ענהו‪.‬‬ ‫יסוד זה מצינו גם ב"שערי תשובה"‪" :‬הרוצה את מידותיו ‪-‬‬ ‫"דומני שאינך מבין את חומרת מצבנו" ‪ -‬אמר לו‪" .‬אנו עומדים‬ ‫רבים הקופצים עליו"‪ .‬רק היצר הוא הגורם לפירוד‪ .‬ולכשייחלש‬ ‫להיות מואשמים בהאשמות‪ ,‬שדינן מות‪ .‬והמלך עצמו הוא הדיין‬ ‫תזדכך החומריות אז יחברו להם הנפשות‪ ,‬שמצד עצם מציאותן‬ ‫והוא העד!"‬ ‫‪ -‬מאוחדות הן‪.‬‬ ‫"אמנם כן"‪ ,‬השיב הלה‪" ,‬וזו נקודת האור במצבנו‪ .‬עד שאתה‬ ‫משום כך‪ ,‬מתפללים אנו שנזכה ליראת שמים ולהתגבר על‬ ‫בכית והתייפחת‪ ,‬שיגרתי את המשנה למלך שיתיצב בפניו‬ ‫מדותינו‪ .‬אז ורק אז ‪ -‬ממילא ‪ -‬ייעשו כולם אגודה אחת!!‬ ‫וישאל על אודותינו‪ .‬הוא המליץ טוב בעדנו‪ ,‬ואמר שהיין סיחרר‬ ‫)זכרון שמואל ‪ -‬שיחות מוסר(‬ ‫את ראשינו‪ .‬שעשינו את מעשינו מתוך קלות דעת וראש‪ ,‬לאחר‬ ‫שהיין עירפל את חושינו‪ .‬והמלך ברוב חסדו נענה ואמר‪ ,‬שאם‬ ‫"חדוות ה' היא מעוזכם" בראש השנה‬ ‫אמנם נביע חרטה כנה אם אמנם נבטיח בכל לבנו שלא נשגה‬ ‫הטור )אורח חיים סימן תקפ"א( הביא את דברי המדרש‪:‬‬ ‫עוד ביין ולא נזלזל עוד בפקדון שהופקד בידינו‪ ,‬כי אז ‪ -‬יסלח‬ ‫"מידת בשר ודם‪ ,‬הנידון לפני הדיין לובש שחורים ומתעטף‬ ‫וימחל!‬ ‫שחורים‪ .‬אבל מידת הקב"ה כשהוא דן את ישראל‪ ,‬לובשים‬ ‫לפיכך‪ ,‬איני הולך קדורנית‪ .‬לפיכך‪ ,‬איני הולך ובוכה כנידון‬ ‫לבנים ומתעטפים לבנים"‪.‬‬ ‫למוות‪ .‬כי אמנם ההאשמה ‪ -‬אשמת מות היא‪ .‬אבל אני הוא‬ ‫כיצד זה‪ ,‬באמת? שאל המגיד מדובנא זצ"ל‪ .‬כיצד לובשים‬ ‫הדיין‪ ,‬בי הכל תלוי‪ :‬אם חרטתי תהיה כנה‪ ,‬ותשובתי אמיתית‪ ,‬הן‬ ‫בגדי חג‪ ,‬ואוכלים סעודת חג‪ ,‬כאשר החיים תלויים מנגד‪ .‬כאשר‬ ‫אצא זכאי בדיני!"‬ ‫המשפט הגדול עומד להפתח‪ ,‬והכל עומד להקבע בו‪ :‬החיים‬ ‫כיון ששמע זאת חברו‪ ,‬האיר חיוך את פניו‪ ,‬וגם קומתו הזדקפה‪.‬‬ ‫והבריאות‪ ,‬הנחת והפרנסה‪ ,‬האושר והשלוה‪ ,‬הכל ‪ -‬ואנו כה דלי‬ ‫והנמשל ‪ -‬מובן‪...‬‬ ‫מעש מלאי עוון‪ .‬איך יערב לנו לאכול ולשתות‪ ,‬כיצד נוכל לעלוז‬ ‫)אוהל יעקב‪ ,‬אמור(‬ ‫ולשמוח?‬ ‫הוא שאל והוא השיב ‪ -‬במשל‪.‬‬ ‫שמחה בר"ה‬ ‫מעשה בשני שרים נכבדים‪ ,‬שזכו לכבוד הגדול הנעלה ביותר‪:‬‬ ‫המלך הפקיד בידם את חותם הממלכה‪ .‬חותם גדול עשוי זהב‬ ‫כתוב בירושלמי )ר"ה פ"א ה"ג הובא בטור או"ח סי' תקפ"א(‪,‬‬ ‫טהור‪ ,‬שבו היו חותמים על כל פקודות הממלכה וצווי המלך‪.‬‬ ‫א"ר סימון‪ ,‬כתיב )דברים ד‪ ,‬ז( "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים‬ ‫השרים זכו לכבוד ויקר‪ ,‬התגוררו עם בני משפחותיהם בארמון‬ ‫קרובים אליו כה' אלוקינו"‪ .‬ר' חנינא ור' יהושע אומרים איזו אומה‬ ‫המלך‪ ,‬מפיתו אכלו ומיינו שתו‪ .‬חייט המלך תפר את בגדיהם‬ ‫כאומה זו שיודעת אופיה של אלוקיה‪] ,‬פירוש מנהגיו ודיניו[‪.‬‬ ‫וסנדלרו הכין את מנעליהם‪ .‬כל שהיה עליהם לעשות‪ ,‬לשמור את‬ ‫שמנהגו של עולם‪ ,‬אדם שיש לו דין לובש שחורים‪ ,‬ומתעטף‬ ‫החותם ולחתום בו על החוקים והצווים‪.‬‬ ‫שחורים‪ ,‬ומגדל זקנו‪ ,‬ואינו חותך צפרניו‪ ,‬לפי שאינו יודע איך‬ ‫פעם ישבו השנים‪ ,‬והסבו למשתה יין‪ .‬התבשמו והתשכרו מיינו‬ ‫יצא דינו‪ .‬אבל ישראל אינם כן‪ ,‬לובשים לבנים ומתעטפים לבנים‪,‬‬ ‫של המלך‪ ,‬אכלו מפירותיו וביקשו לפצח אגוזים‪ .‬האגוזים היו‬ ‫ומגלחים זקנם ומחתכין צפרניהם‪ ,‬ואוכלים ושותים ושמחים‬ ‫קשים והמפצח לא נמצא‪ .‬מה עשו? נטלו את חותם המלך היקר‪,‬‬ ‫בר"ה‪ ,‬לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס‪.‬‬ ‫ופיצחו בו את האגוזים‪ .‬החותם נפגם והאגוזים פוצחו‪ ,‬ולפתע‬ ‫ענין זה מצריך ביאור רב‪ .‬היתכן לשמוח בר"ה‪ ,‬והלא חיל ופחד‬ ‫הופיע המלך בטרקלין‪...‬‬ ‫יאחז את כל אשר יתבונן במעשיו ויראה את מצבו האמיתי‪ ,‬ולב‬ ‫"יין קשה ‪ -‬פחד מפיגו"‪ .‬בבת אחת התפכחו השנים מיינם‪.‬‬ ‫יודע מרת נפשו‪ ,‬כי בעוונותינו שקועים אנו עד למעלה מצווארנו‬ ‫המלך סקר את הקנקנים הריקים‪ ,‬את האגוזים השבורים ואת‬ ‫בחטא ובפשע‪ .‬ואפילו אם 'נעלים עין' מאותם החטאים בהם‬ ‫החותם השבור‪ ,‬ואמר‪" :‬בעוד ארבע שעות‪ ,‬יתקיים משפטכם‬ ‫נכשלים פעמים בודדות‪ ,‬עדיין מי יוכל לומר כי במשך השנה‬ ‫באולם המשפט‪ .‬אתם תואשמו במעילה בתפקיד‪ ,‬בביזוי חותם‬ ‫נזהר מלחטוא בלשון הרע ובדברים בטלים‪ ,‬וא"כ לשמחה מה‬ ‫המלך ובהשחתת רכושו‪ .‬כל אחת מהאשמות אלו‪ ,‬דינה מות‪.‬‬ ‫זו עושה? מה גם כי בעינינו ראינו את הדין של ר"ה שעברו‪,‬‬ ‫ועתה לכו לצוות לבתיכם‪ .‬אנשי המשמר יביאוכם למועד"‪.‬‬ ‫‪87‬‬ ‫ישישה‪ ,‬והוא בנה יחידה‪ .‬הוא מפרנסה‪ ,‬והיא תלויה בו‪ .‬לפיכך‪,‬‬ ‫בתוקפם‪ ,‬פלוני מת בקיצור ימים ושנים‪ ,‬אלמוני מת במיתה‬ ‫עליו להמשיך ולעבוד כדי לתמוך בה ולכלכל את שיבתה בכבוד‪.‬‬ ‫משונה‪ ,‬ולשמחה מה זו עושה?!‬ ‫המפקד התרשם מאד מן המכתב‪ ,‬אבל שלח חייל אחד כדי‬ ‫הרה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל )אור יחזקאל אלול( מביא‬ ‫לאמת את הכתוב בו‪ .‬הלך החייל והדפק על דלתו של הבחור‪.‬‬ ‫קושיא זו בשם הסבא מקלם זצ"ל‪ ,‬וז"ל‪ :‬הסבא מקלם זצ"ל היה‬ ‫הוא ביקש לשוחח עם האם‪ .‬היא אינה כאן‪ ,‬אמרו‪ ,‬ומסרו לו את‬ ‫שואל שאלה‪ ,‬היאך מתאימה הרגשת הביטחון שצריכה להיות‬ ‫כתובתה‪ .‬החייל פנה לשם‪ ,‬ומצא בקתה דלה‪ ,‬ועניות משוועת‪.‬‬ ‫ביום הדין עם רגשי היראה והפחד מאימת המשפט‪ ,‬והאם יתכן‬ ‫הוא שאל את הישישה ממה היא מתפרנסת‪.‬‬ ‫לאחר שיודע חובתו וכמה רחוק הוא מהשגתה‪ ,‬שיהיה לו בטחון‬ ‫"מכסף נדבות" ‪ -‬ענתה האשה‪.‬‬ ‫שיצא זכאי בדין‪.‬‬ ‫"ובנך‪ ,‬אינו תומך בך?" שאל החיל‪.‬‬ ‫תשובתו היא‪ ,‬כי באמת כלל ישראל כולו בטוח הוא שיצא זכאי‬ ‫האשה תלתה בו עינים עצובות וחייכה חיוך מריר‪" .‬בני?! בני?!‬ ‫במשפט‪ ,‬אבל כל יחיד ויחיד עומד הוא בסכנה גדולה‪ ,‬וחייב לירא‬ ‫הוא מתנכר לי‪ ,‬אינו רוצה לראותני‪ .‬הוא השליכני מביתו‪ ,‬ואסר‬ ‫ולפחד מאימת הדין‪ ,‬עכת"ד הסבא מקלם‪.‬‬ ‫עלי לדרוך על סף דלתו!‪"...‬‬ ‫הנה מבוארת היא סיבת הביטחון והידיעה 'שהקב"ה יעשה‬ ‫ועתה‪ ,‬היש סיכוי שבן חסר לב זה יזכה לדחיית גיוס‪ ,‬לביטול‬ ‫להם נס'‪ ,‬עם ישראל ככלל בטוחים שלא יארע להם כל רע‪ ,‬שהלא‬ ‫שירות המילואים?!‬ ‫כבר הובטח להם "ואותך לא אעשה כלה" )ירמיה מו‪ ,‬כח(‪.‬‬ ‫ואנו ‪ -‬כלום אין אנו דומים לאותו בן מביש? מבקשים אנו שנה‬ ‫מעתה מסיים ה"אור יחזקאל" ‪ -‬העצה היעוצה ליחיד כדי‬ ‫טובה "למענך אלוקים חיים" כדי ללמוד את תורתך‪ ,‬לקיים את‬ ‫שיצא זכאי‪ ,‬כאשר ישתדל לא להיות נפרד אלא יהיה חלק מן‬ ‫מצוותיך‪ ,‬להתפלל כיאות‪ ,‬לעבדך באמת‪ ,‬ביראה ובאהבה‪.‬‬ ‫הכלל‪ ,‬וכשם שהכלל בטוח‪ ,‬כן בשעה שהיחיד ייעשה לחלק‬ ‫ואז‪ ,‬ישלחו שליח כדי לשאול את פי התורה הקדושה ‪ -‬איך‬ ‫מהכלל יהיה בטוח שיצא זכאי בדין‪ .‬ומפורש הוא במדרש "אתם‬ ‫אנו תומכים בה‪ ,‬איך אנו לומדים אותה‪ .‬שליח לשאול את מילות‬ ‫ניצבים היום כולכם"‪ ,‬כולכם ‪ -‬היינו הכלל כולו‪ ,‬כי הכלל בטוח‬ ‫התפילה ‪ -‬איך אנו הוגים אותן‪ .‬את המצוות ועבודת ה' ‪ -‬איך אנו‬ ‫שיהיה ניצב בדין‪.‬‬ ‫מסורין להן‪...‬‬ ‫אילו פנים יהיו לנו‪ ,‬איזה סיכוי יהיה לבקשותינו להענות?!‬ ‫)עטרת חכמים דרוש כ"ב(‬ ‫מסופר על רבי אלחנן וסרמן זצ"ל‪ ,‬שביקש בתחנונים‪ ,‬שלא‬