gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אברך · AVUREICH — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: אברך · AVUREICH

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

אברך · AVUREICH — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫ראש השנה תשפ"ז • שנה ו' ‪ -‬גליון ר"צ • מכון "אוהבי תורה" להוצאת ספרי רבינו זי"ע‬ ‫תפארת יוסף‬ ‫פנינים בעניני ראש השנה‬ ‫דאורייתא‪ ,‬עיין שם‪ .‬וצריך לומר כוונתו‪ ,‬דזמן דסוכות הוא‬ ‫חיוב גמור מעיקר הדין‪ ,‬ולא כן זמן דראש השנה ודיום‬ ‫הכיפורים דבעי לומר (עירובין שם) דהוא רשות‪.‬‬ ‫פנינים בעניני ראש השנה‬ ‫ודוגמת זה שם (סימן פט)‪ ,‬דקריאה בתורה הוא מן‬ ‫~ מתוך‪ :‬אוצרות יוסף דרשות; בית האוצר; גליוני הש"ס ~‬ ‫התורה‪ ,‬וקריאת המפטיר דרבנן‪ .‬והכוונה בהכרח גם כן‬ ‫רק‪ ,‬דקריאה בתורה חיוב עיקריי יותר מקריאת המפטיר‪.‬‬ ‫ועיין כזה בשו"ת תשב"ץ (ח"ב סימן קפב)‪ ,‬דעיקר תקנה‬ ‫יהושע סבירא ליה דבניסן נברא העולם (שם יא‪ ,).‬דאלו‬ ‫הטעם שלרבי אליעזר בתשרי נברא העולם‬ ‫קרינן דאורייתא‪ ,‬עיין שם היטב‪ .‬ועיין עוד בבא קמא (פט‪,):‬‬ ‫ואלו דברי אלקים חיים‪ ,‬דבתשרי עלה במחשבה לבראות‬ ‫נודע בספרי חכמי האמת (פרדס רמונים שער ט פרק ב; ליקוטי‬ ‫דעיקר כתובה ‪ -‬קרינן כתובה דאורייתא‪ ,‬עיין שם תוספות‬ ‫ולא נברא עד ניסן‪ ,‬נמצא מכוון מאוד הא דרבי אליעזר‬ ‫(ד"ה לא ‪ -‬בסוף הדיבור) ב‪.‬‬ ‫תורה טעמי המצות פרשת כי תצא אזהרת אתנן ד"ה והנה מה)‪,‬‬ ‫סבירא ליה דבתשרי נברא העולם ורבי יהושע סבירא‬ ‫דבית שמאי מדתם הדין ולכן הם מחמירין תמיד‪ ,‬ובית‬ ‫ואולם עם כל זה‪ ,‬הרי הוא נגד המסקנא דעירובין (שם)‪,‬‬ ‫ליה דבניסן נברא העולם‪ .‬וזה‪ ,‬דרבי אליעזר כפי מדתו‬ ‫הלל מדתם החסד ולכן הם מקילים תמיד‪.‬‬ ‫דמשמע דגם זמן דראש השנה ודיום הכיפורים חובה‪.‬‬ ‫הדין ‪ -‬משורש המחשבה וכנ"ל‪ ,‬לכן סבירא ליה דבתשרי‬ ‫ושוב ראיתי בתניא רבתי הלכות ראש השנה (סימן‬ ‫נברא העולם‪ ,‬שאז היתה הבריאה במחשבה‪ ,‬ורבי יהושע‬ ‫וכבר כתבנו (ראה בית האוצר מערכת א כלל כז ד"ה ודע‬ ‫עג ד"ה ומברכין)‪ ,‬שהביא ירושלמי בפרק ראוהו בית דין‪,‬‬ ‫כפי מדתו החסד ‪ -‬משורש המעשה‪ ,‬לכן סבירא ליה‬ ‫דמה)‪ ,‬דבית שמאי דמדתם מדת הדין‪ ,‬לכן אלים להו ענין‬ ‫אומרים זמן על הכוס בראש השנה מדברי סופרים‪ ,‬בשופר‬ ‫דבניסן נברא כו'‪ ,‬שאז היתה הבריאה במעשה‪ ,‬והדברים‬ ‫המחשבה וכוחה טפי מבית הלל‪ ,‬וזהו ששנינו בבבא מציעא‬ ‫מדברי תורה‪ .‬וכן במהרי"ל הלכות ראש השנה (אות ה)‪ ,‬דאין‬ ‫מכוונים מאוד בסייעתא דשמיא‪ .‬ובכתבי אגדה שלנו‬ ‫(מג‪ ,):‬החושב לשלוח יד בפקדון‪ ,‬בית שמאי אומרים חייב‪,‬‬ ‫זמן של קידוש פוטר זמן דשופר‪ ,‬משום דקידוש דרבנן‬ ‫הארכנו עוד ממקומות רבות בזה‪ ,‬ואין כאן מקומו‪.‬‬ ‫ובית הלל אומרים אינו חייב עד שישלח בו יד‪.‬‬ ‫ושופר דאורייתא‪ ,‬ואין דרבנן פוטר דאורייתא‪ .‬ועיין עוד‬ ‫והענין‪ ,‬על פי דברי הבראשית רבה (יב‪ ,‬טו; ראה רש"י‬ ‫רוקח (סימן רצה ד"ה בליל) שכתב גם כן‪ ,‬דזמן דשלש רגלים‬ ‫פרשת בראשית א‪ ,‬א ד"ה ברא)‪ ,‬בתחלה עלה במחשבה לברוא‬ ‫מן התורה ודראש השנה מדרבנן‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫בריאת התשובה מתחדשת בראש השנה‬ ‫את העולם במדת הדין‪ ,‬שנאמר (שם) 'בראשית ברא‬ ‫ועיין רוקח (סימן רכט ד"ה בשלהי)‪ ,‬מדוע אין אומרים‬ ‫הנה יש להתבונן בעניין ראש השנה‪ ,‬דמבואר בכל הספרים‬ ‫אלקים' וגו'‪ ,‬ראה הקדוש ברוך הוא שאין העולם מתקיים‬ ‫(ראה רבינו בחיי פרשת פנחס כח‪ ,‬טו ד"ה ועוד; של"ה מסכת ראש‬ ‫במדת הדין‪ ,‬חזר ושיתף מדת הרחמים‪ ,‬שנאמר (שם ב‪ ,‬ד)‬ ‫זמן בשבת וראש חודש ג‪ .‬ולעניין ראש חודש יש לומר‪,‬‬ ‫דברכת חידוש הלבנה הוא במקום ברכת זמן‪ .‬וגם יש לומר‪,‬‬ ‫השנה אות קנז) דכל עיקר עניין ראש השנה הוא לתשובה‪,‬‬ ‫'ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים'‪ .‬והיינו‪ ,‬דבעשיה שיתף‬ ‫דהוא הראשון לימי תשובה (ראה ירושלמי ראש השנה פ"א ה"ג;‬ ‫שם הוי"ה ‪ -‬שם החסד והרחמים‪ ,‬מה שאין כן 'בראשית‬ ‫דאין אומרים זמן רק על זמן שהוא זכר ליציאת מצרים‪,‬‬ ‫דשמחין על היציאה ממצרים‪ ,‬וראש חודש איננו זכר‬ ‫תנחומא ישן פרשת אמור סימן ל)‪.‬‬ ‫ברא אלקים' קאי על המחשבה‪ ,‬ולכן הוזכר אלקים ‪ -‬שם‬ ‫ליציאת מצרים‪ .‬ושבת יש לומר‪ ,‬דהואיל ואינו משלשים‬ ‫ונראה הבנת הדברים‪ ,‬דהנה יום ראש השנה הוא יום‬ ‫הדין לבד‪.‬‬ ‫יום לשלשים יום אין לברך זמן ‪ -‬עיין ברכות (נח‪ ):‬ד‪.‬‬ ‫בריאת העולם ‪' -‬זה היום תחלת מעשיך' (עיין ראש השנה כז‪,).‬‬ ‫ועל כן בית שמאי דמדתם הדין‪ ,‬והדין הנה שורשו‬ ‫ומתחדש בו בכל שנה ושנה עניין הבריאה (ראה פרי עץ חיים‬ ‫במחשבת הבריאה וכדברי המדרש הנ"ל ‪ -‬דבמחשבה עלה‬ ‫שער ראש השנה פרק א ד"ה אלא)‪ .‬ועל כן לפי המבואר בפרקי‬ ‫לברוא את העולם במדת הדין‪ ,‬ולכן אלים להו לבית שמאי‬ ‫הלל בראש השנה‬ ‫רבי אליעזר (פרק ג) וז"ל‪ :‬עד שלא נברא העולם היה הקדוש‬ ‫כח המחשבה‪ ,‬ומחייבים בשליחות יד גם על המחשבה‪,‬‬ ‫הלל דיום טוב ‪ -‬עיין מקורו בש"ס ערכין (י‪ .).‬ועיין ירושלמי‬ ‫ברוך הוא ושמו הגדול בלבד‪ ,‬ועלה במחשבה לברוא את‬ ‫ובית הלל דמדתם החסד שעניינו רק במעשה הבריאה‪,‬‬ ‫ביכורים (פ"ב ה"ג)‪ ,‬ונאמר להלן (יחזקאל לג‪ ,‬לב) 'ו ְִה ְנ ָך להם‬ ‫העולם‪ ,‬ולא היה עומד‪ .‬משלו משל למה הדבר דומה‪,‬‬ ‫דבמעשה הבריאה הוא שהיה השתתפות מדת החסד כנ"ל‪,‬‬ ‫כשיר עגבים'‪ ,‬עיין שם לימוד דדבר הטעון שמחה טעון‬ ‫למלך שהוא רצה לבנות פלטרים שלו‪ ,‬אם אינו מחריט‬ ‫לכן לא אלים להו מחשבה כמו בית שמאי‪ ,‬ובעי מעשה‬ ‫שיר‪ .‬ואם כן הוא הדין יום טוב דיש מצות שמחה‪ ,‬יש גם‬ ‫בארץ יסודותיו ומובאיו ומוצאיו אינו מתחיל לבנות‪ .‬כך‬ ‫דווקא‪ ,‬ולכן אין מחייבין עד שישלח בו יד במעשה ממש‪,‬‬ ‫כן חיוב שיר ‪ -‬דהוא הלל‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא החריט לפניו את העולם‪ ,‬ולא היה עומד‬ ‫עיין שם היטב מה שהארכנו שם עוד בזה‪.‬‬ ‫ולפי זה‪ ,‬קושית הבבלי ‪ -‬מפני מה אין אומרים שירה‬ ‫עד שברא את התשובה‪ ,‬עכ"ל הפרקי רבי אליעזר‪.‬‬ ‫בראש השנה ויום הכיפורים‪ ,‬עיין שם בערכין (י‪ ,):‬היינו‬ ‫ועל כן כמו שבגוף בריאת העולם לא היה עומד עד‬ ‫והנה‪ ,‬ממאי דרבי אליעזר אזיל תמיד בשיטת בית‬ ‫הבבלי לשיטתו‪ ,‬דבאיסור מלאכה תליא מילתא ‪ -‬לילה‬ ‫שנברא עניין התשובה עמו‪ ,‬כך גם כן בכל ראש השנה‬ ‫שמאי ורבי יהושע בשיטת בית הלל א‪ ,‬יש לנו להבין‬ ‫המקודש לחג‪ ,‬עיין שם‪ ,‬ומה שאין כן לטעם הנ"ל על פי‬ ‫דהוא התחדשות הבריאה‪ ,‬גם כן אי אפשר שתתחדש עד‬ ‫מזה גם כן דגם רבי אליעזר ורבי יהושע עניינם כן‪ ,‬דרבי‬ ‫ירושלמי הנ"ל‪ ,‬אם כן ראש השנה ויום הכיפורים דליכא‬ ‫שמתחדש עמו גם כן עניין התשובה ‪ -‬ממש כמו שהיה‬ ‫אליעזר מדתו הדין ורבי יהושע מדתו החסד‪ .‬והנה תראה‬ ‫חיוב שמחה‪ ,‬כמו שכתבו האחרונים (ראה שו"ת שאגת‬ ‫בשעת הבריאה‪ .‬ועל כן יום ראש השנה הוא יום מסוגל‬ ‫כי כמחלוקת בית שמאי ובית הלל הנ"ל בהך דהחושב‬ ‫אריה סימן קב; שו"ת חתם סופר או"ח סימן קסח ד"ה והנה בר"ה)‪,‬‬ ‫לתשובה‪ ,‬יען בו ביום הוא שמתחדש בריאת התשובה‬ ‫לשלוח יד בפקדון ‪ -‬דבית שמאי מחייבין ובית הלל‬ ‫והארכתי במקום אחר (ראה גליוני הש"ס מועד קטן יט‪ .‬ד"ה‬ ‫למעלה גם כן‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫אומרים עד שישלח בו יד‪ ,‬הנה מצינו דוגמת זה ממש‬ ‫שבת)‪ ,‬שפיר ליכא חיוב הלל‪.‬‬ ‫פלוגתא לרבי אליעזר ורבי יהושע במשניות פרה (פ"ט מ"ד)‪,‬‬ ‫החושב על מי חטאת לשתות‪ ,‬רבי אליעזר אומר פסול‬ ‫ברכת הזמן בראש השנה‬ ‫ַטה (כשיטה‬ ‫(על ידי המחשבה לבד)‪ ,‬רבי יהושע אומר ְּכ ֶשי ֶ‬ ‫'חציו לכם' בראש השנה‬ ‫בעירובין (מ‪ ,):‬והלכתא אומר 'זמן' בראש השנה וביום‬ ‫הכלי לשתות ויעשה מעשה‪ ,‬אז הוא שפוסל)‪ ,‬ודו"ק כי זה‬ ‫בפסחים (סח‪ ,):‬דתניא‪ ,‬רבי אליעזר אומר‪ ,‬אין לו לאדם‬ ‫הכיפורים‪.‬‬ ‫חידוש בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫עיין שו"ת הר"י מגא"ש (סימן רג ד"ה וזה)‪ ,‬ד'זמן' דראש ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה‪ ,‬ורבי יהושע‬ ‫ולפי דברי התוספות ראש השנה (כז‪ .‬ד"ה כמאן)‪ ,‬דרבי‬ ‫(המשך בעמוד ד) » » »‬ ‫השנה ויום הכיפורים הוא דרבנן‪ ,‬ו'זמן' דסוכות הוא‬ ‫אליעזר סבירא ליה דבתשרי נברא העולם (שם י‪ ,):‬ורבי‬ ‫דערבי פסחים (פסחים פ"י ה"ה)‪ ,‬תני‪ ,‬כל מה שכתוב בו 'מקרא קודש'‬ ‫)ב שכתבו‪ ,‬דאף על גב דכתובתה דרבנן‪ ,‬אין להקפיד על הא דנקט‬ ‫)א המשך לשונו‪" :‬וכמו שהבאנו כבר (ראה בית האוצר מערכת ב כלל ב‬ ‫‪ -‬צריך להזכיר בו זמן"‪.‬‬ ‫כתובה דאורייתא‪.‬‬ ‫ד"ה וע"ע פסחים) בזה שלשה דוכתי‪ ,‬הך דפסחים (עז‪ ).‬ודערכין (כג‪).‬‬ ‫ודתוספות סוטה (ג‪ .‬ד"ה רבי)‪ ,‬ותלתא זימני הוי חזקה‪ ,‬ובמקום אחר‬ ‫א‬ ‫)ד דהרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר ברוך שהחיינו וקיימנו‬ ‫והגיענו לזמן הזה‪.‬‬ ‫)ג וז"ל‪" :‬בשילהי פרק בכל מערבין (עירובין מ‪ ,):‬אומר זמן בראש השנה‬ ‫ויום הכיפורים‪ .‬משמע אבל לא בשבתות ובראשי חדשים‪ .‬ירושלמי‬ ‫הרבינו בזה עוד מכמה דוכתי בארוכה"‪ .‬וראה תפארת יוסף פרשת‬ ‫בראשית עמוד ט הערה כז‪ ,‬בארוכה‪.‬‬ ‫סדרת מאמרים מיוחדים המטעימים צוף נועם ומתיקות שבת מנהר היוצא מעדן רבינו זי"ע‬ ‫תפארת יוסף‬ ‫עניני שבת באגדה ובהלכה‬ ‫משיעלה עמוד השחר ‪ -‬כלומר‪ ,‬וכי תימא דכיון‬ ‫דמצוה בקריאתה כקורא בתורה‪ ,‬אפילו לרבנן אין‬ ‫קפידא אם יורה שיקראוה‪ ,‬ולכך אמר להם דאם לא‬ ‫תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת‬ ‫עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרות‪ ,‬ו'חייבים' לאו‬ ‫~ מתוך‪ :‬גליוני הש"ס ~‬ ‫דווקא‪ ,‬אלא כקורא בתורה‪ ,‬וכמו פרעון תפלה למי‬ ‫ששכח תפלה‪ ,‬דאמרן פרק תפלת השחר (ברכות כו‪).‬‬ ‫דיש לה תשלומין‪ ,‬אם כן מאי אריא אם לא עלה‪,‬‬ ‫בטעם הרוקח שאין תוקעין בשבת משום שאות היא‬ ‫גזירת 'שמא יעבירנו' בימי משה רבינו‬ ‫אפילו עלה נמי‪ ,‬מתורת פרעון ליחייבו‪ ,‬וכן מצאתי‬ ‫עיין ברוקח (סימן רא ד"ה לכל) דכתב וז"ל‪ :‬אבל בשבת‬ ‫איתא בראש השנה (כט‪ ):‬במשנה‪ ,‬יום טוב של ראש‬ ‫כתוב‪ ,‬דיש פרעון לקריאת שמע בשמע הסמוכה לה‬ ‫אין תוקעין משום גזירה דרבה‪ ,‬ועוד כי השבת אות‬ ‫השנה שחל להיות בשבת‪ ,‬במקדש היו תוקעין‪ ,‬אבל‬ ‫‪ -‬כתפלה‪ ,‬עכ"ל החרדים‪.‬‬ ‫וישראל נשמרים בו [פירוש‪ ,‬מפני השטן‪ ,‬ואין צריך‬ ‫לא במדינה‪ .‬ובגמרא‪ ,‬מנא הני מילי‪ ,‬אמר רבי לוי‬ ‫ודע‪ ,‬דמירושלמי הנ"ל יש לדקדק לכאורה‪,‬‬ ‫התקיעה לבטלו‪ ,‬עיין שם היטב]‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בר לחמא אמר רבי חמא בר חנינא‪ ,‬כתוב אחד אומר‬ ‫דכשפטרו חכמים ממצוה דאורייתא‪ ,‬אזי הפטור הוא‬ ‫וצריך עיון קצת לשונו ז"ל ‪ -‬דתלי ליה במאי‬ ‫(ויקרא כג‪ ,‬כד) 'שבתון זכרון תרועה'‪ ,‬וכתוב אחד אומר‬ ‫גם מן התורה‪ ,‬ואין שם גם מן התורה המצוה עוד כלל‪,‬‬ ‫דשבת הוא אות‪ ,‬דראש השנה שחל בחול נמי הרי‬ ‫(במדבר כט‪ ,‬א) 'יום תרועה יהיה לכם'‪ .‬לא קשיא‪ ,‬כאן‬ ‫ואי עביד‪ ,‬לאו כלום עביד גם מן התורה‪ ,‬דהאחרונים‬ ‫הוא אות‪ ,‬מדאין מניחין בו תפילין (ראה עירובין צו‪,).‬‬ ‫‪ -‬ביום טוב שחל להיות בשבת‪ ,‬כאן ‪ -‬ביום טוב שחל‬ ‫ז"ל (ראה שו"ת פרי הארץ ח"ב סימן י; דרוש וחידוש לרעק"א‬ ‫ועם כל זה תוקעין‪.‬‬ ‫להיות בחול‪.‬‬ ‫מערכה ח ד"ה והנה המג"א) דנו בזה לעניין העובר ותוקע‬ ‫עיין ספר משנת חכמים למהר"ם חאגיז ז"ל (אותיות‬ ‫בראש השנה שחל בשבת ‪ -‬אם הוא מקיים מצות‬ ‫מדוע ההעברה עצמה אינה מותרת משום 'מכשירין'‬ ‫תקלז‪-‬תקמ) [וז"ל‪ :‬שנה ראשונה שיצאו ישראל ממצרים‬ ‫תקיעה מן התורה מיהת וכדומה‪.‬‬ ‫היה ראש השנה ביום שבת קדש‪ ,‬ולפיכך בפרשת‬ ‫בראש השנה (כט‪ ,):‬אלא אמר רבא‪ ,‬מדאורייתא מישרי‬ ‫ומירושלמי הנ"ל משמע‪ ,‬דלאו כלום עביד גם מן‬ ‫שרי‪ ,‬ורבנן הוא דגזור ביה כדרבה‪ ,‬דאמר רבה‪ ,‬הכל‬ ‫אמור (ויקרא שם) נאמר לו למשה 'זכרון תרועה יהיה‬ ‫התורה בכהאי גוונא‪ .‬דאם לא כן‪ ,‬איך שייך לומר‬ ‫חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת‬ ‫לכם'‪ ,‬אמנם בשנה השנית בפרשת פינחס (במדבר‬ ‫דכוונת רבן גמליאל להשלמה‪ ,‬הרי גם לרבנן דרבן‬ ‫שופר‪ ,‬גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד‪,‬‬ ‫שם) שהיא בחומש הפקודים‪ ,‬שחל להיות ראש השנה‬ ‫גמליאל זמן קריאת שמע מן התורה עד שיעלה עמוד‬ ‫ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים‪.‬‬ ‫בחול‪ ,‬נאמר לו 'יום תרועה יהיה לכם' ומשום הוקבע‬ ‫השחר‪ ,‬ומה שאמרו 'עד חצות' הרי הוא רק מדרבנן‬ ‫דבשבת נדחה ובחול אינו נדחה‪.‬‬ ‫מה שהקשו האחרונים (ראה שער המלך הלכות שופר‬ ‫משום סייג (ברכות ד‪ ,):‬ואם כן אחרי שרבן גמליאל‬ ‫ולפיכך אמרו במסכת ראש השנה‪ ,‬כתיב 'זכרון‬ ‫פ"ב ה"ו ד"ה ודע; ברוך טעם שער 'עשה דוחה לא תעשה' דין‬ ‫אמר להם שיקראו קודם עלות השחר‪ ,‬אם כן מה שייך‬ ‫תרועה יהיה לכם'‪ ,‬ובפרשת פנחס כתיב 'יום תרועה'‪,‬‬ ‫א פרק ה ד"ה שוב)‪ ,‬דלרבי אליעזר דסבירא ליה (שבת‬ ‫לומר דהקריאה היא השלמה‪ ,‬הרי אם קוראין‪ ,‬שוב‬ ‫הא כיצד‪ ,‬כשחל ראש השנה בשבת ‪ -‬אז 'זכרון‬ ‫קלא‪ ):‬דמכשירי שופר נמי דחי שבת‪ ,‬אם כן הא גם‬ ‫הרי מקיימין באמת גוף מצות קריאת שמע מן התורה‪,‬‬ ‫תרועה יהיה לכם'‪ ,‬מכאן כשחל בחול ‪ -‬אז 'יום תרועה‬ ‫ההעברה מותרת‪.‬‬ ‫ואם כן הרי הקריאה גופה של מצוה‪ ,‬לא רק השלמה‪.‬‬ ‫יהיה לכם']‪.‬‬ ‫עיין ספר יריאים (סימן קכד; במהדו"ח סימן תכב ד"ה‬ ‫ושתהיה מן התורה קיום גוף המצוה ומדרבנן רק‬ ‫וצריך לומר‪ ,‬דאפילו לפי המסקנא‪ ,‬דרק מדרבנן‬ ‫השלמה‪ ,‬זה גם כן אי אפשר‪ .‬דאחרי שגם החכמים‬ ‫והיכא) שכתב‪ ,‬אהא דאין לולב ניטל ביום טוב ראשון‬ ‫של חג שחל בשבת (ראה סוכה מב‪ ,):‬וז"ל‪ :‬ואף על‬ ‫‪ -‬משום גזירה דרבה ‪ -‬הוא דלא תקעינן‪ ,‬מכל מקום‬ ‫אומרים שיקרא‪ ,‬יהיה מאיזה טעם שיהיה‪ ,‬מתורת‬ ‫כבר היתה הגזירה גם בימי משה‪ .‬ולכן נאמר בשנה‬ ‫השלמה או מטעם אחר‪ ,‬סוף סוף כיון שאין פוטרים‬ ‫גב דכתיב (ויקרא כג‪ ,‬מ) 'ולקחתם לכם ביום הראשון'‪,‬‬ ‫ואסור דרבנן [נראה דתחת 'ואסור דרבנן' צריך לומר‬ ‫ראשונה 'זכרון תרועה' כפי מה שהיתה העשיה בפועל‬ ‫בפועל מן הדאורייתא שלא לקרות‪ ,‬רק גם הם אומרים‬ ‫‪ -‬רק 'זכרון' ולא תקיעה‪ .‬ואף על גב דהיה אז מקום‬ ‫לקרות‪ ,‬פשיטא דשוב יש חיוב הדאורייתא בעצם גם‬ ‫'ודרשינן'] 'ביום' ‪ -‬אפילו בשבת (סוכה מג‪ ).‬להתיר‬ ‫מכשירין לרבי אליעזר‪ ,‬הני מילי במקדש אבל בגבולין‬ ‫שיש בו בית דין ‪ -‬דתוקעין בשבת גם בגבולין (ראה‬ ‫מדרבנן‪ ,‬ואי אפשר שתהיה מן התורה מצוה ומדרבנן‬ ‫שם)‪ ,‬מכל מקום יש לומר‪ ,‬דזהו רק אחר חורבן המקדש‬ ‫לא תהיה מצוה‪ .‬ורק כאשר החכמים אומרים בפועל‬ ‫לא‪ ,‬מאי טעמא כו'‪ ,‬גזירה שמא יטלנה בידו ויעבירנה‬ ‫כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫‪ -‬זכר למקדש‪ ,‬מה שאין כן אז ‪ -‬בשנה ראשונה ‪ -‬דלא‬ ‫שלא לעשות‪ ,‬אז יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן‬ ‫היה עדיין מקדש‪ ,‬לא היו תוקעין בשבת‪.‬‬ ‫התורה בשב ואל תעשה (יבמות פט‪ ,):‬אבל אם גם הם‬ ‫ומבואר‪ ,‬דגם לרבי אליעזר שייכא גזירה דרבה‪.‬‬ ‫וצריך לומר טעמו‪ ,‬דלרבי אליעזר נמי לא הותר רק‬ ‫ואולם עדיין צריך עיון‪ ,‬דהא טעמא דתקעינן‬ ‫אומרים שיעשה‪ ,‬יהיה מאיזה טעם שיהיה‪ ,‬שוב הרי‬ ‫הכשר הצריך‪ ,‬מה שאין כן ההעברה‪ ,‬דהליכה אצל‬ ‫במקדש הוא משום דאין שבות במקדש (ביצה יא‪ ;:‬ראה‬ ‫אינם באים לעקור כלל‪ ,‬ואיך אפשר שיהיה שם חיוב‬ ‫בקי הכשר שאין צריך הוא‪ ,‬שאפשר לו ליליך בלא‬ ‫רש"י ראש השנה שם ד"ה גזירה)‪ ,‬דהטעם משום דכהנים‬ ‫מן התורה‪ ,‬והוא קיום מצוה מן התורה‪ ,‬ויאמרו חכמים‬ ‫שופר‪ ,‬וילמדנו הבקי בשופר של עצמו‪ ,‬או יבא הבקי‬ ‫זריזין הן (שבת כ‪ ;.‬עיין רבינו יהונתן עירובין לד‪ :‬מדפי הרי"ף‬ ‫עליה שאינה מצוה‪ ,‬אחרי שבגוף הדבר גם הם אינם‬ ‫לביתו ללמדו‪.‬‬ ‫ד"ה נועלין)‪ ,‬ואם כן כל שכן בבית דינו של משה רבינו‬ ‫חלוקים על הדאורייתא‪ ,‬וגם הם אומרים לעשות‪ ,‬ואם‬ ‫ע"ה‪ ,‬והרי גם בעליית בית נתזה בלוד התירו שבות‬ ‫כן מדוע יבטלו עניין המצוה ויאמרו שאינה מצוה‪,‬‬ ‫עבר ותקע בשבת ‪ -‬אם קיים‬ ‫מטעמא דבית נתזה זריזין הן ‪ -‬עיין שבת (כט‪ ,):‬וכל‬ ‫ודו"ק היטב‪.‬‬ ‫מצות שופר עכ"פ מן התורה‬ ‫שכן בית דינו של משה רבינו ע"ה‪ ,‬ויש ליישב‪ ,‬ואין‬ ‫ועל כרחך דאם חכמים פוטרין ממצוה דאורייתא‪,‬‬ ‫להאריך כאן‪.‬‬ ‫אזי גם מן התורה פטור‪ ,‬ואפילו עושה‪ ,‬מעשה בטל‬ ‫ראיתי בירושלמי ברכות (פ"א ה"א)‪ ,‬אהך (שם) דמעשה‬ ‫שבאו בניו מבית המשתה כו'‪ ,‬אמר להם אם לא עלה‬ ‫ועיין עוד חידוש בספר תניא רבתי הלכות ראש‬ ‫בעלמא הוא גם מן התורה ‪ -‬ולא מעשה מצוה‪ .‬ועל‬ ‫עמוד השחר חייבים אתם לקרות כו'‪ .‬ובירושלמי‪,‬‬ ‫השנה (סימן עז ד"ה יום) וז"ל‪ :‬יש מקשין‪ ,‬למה לי גזירה‬ ‫כן הכא נמי‪ ,‬דאמרו חכמים דאחר חצות לא יקרא עוד‬ ‫ורבן גמליאל פליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה‪,‬‬ ‫דרבה‪ ,‬הא תרי קראי כתיבי 'יום תרועה' ו'זכרון‬ ‫משום סייג‪ ,‬אינו עוד אחר חצות מצות קריאת שמע‬ ‫והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה‬ ‫תרועה'‪ ,‬ומוקמינן חד בשבת וחד בחול‪ .‬ומתרצים‪,‬‬ ‫כלל גם מן התורה‪ ,‬ואך מתורת השלמה הוא שיש לו‬ ‫כו'‪ .‬שנייא הכא‪ ,‬שהיא לשינון‪ .‬מעתה אף משיעלה‬ ‫דרבה גופיה מפרש להו לקראי ואמר‪ ,‬מאי טעמא‬ ‫לקרות ‪ -‬אם טעה ולא קרא עד חצות‪ ,‬כמו בטעה‬ ‫עמוד השחר כו'‪.‬‬ ‫אמר קרא 'זכרון תרועה'‪ ,‬משום דשמא ילך אצל בקי‬ ‫ולא התפלל ערבית דמתפלל שחרית להשלמה‪ ,‬ולכן‬ ‫ללמוד כו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וצריך עיון‪ ,‬ואולי היתה לו איזה‬ ‫שפיר גם מן התורה אין כאן מצוה‪ ,‬ואינו רק בתורת‬ ‫ובפירוש החרדים‪ :‬שנייא הכא שהיא לשינון‬ ‫גירסא אחרת כאן‪.‬‬ ‫השלמה בלבד‪ ,‬ודו"ק היטב‪.‬‬ ‫‪ -‬לשון 'ושננתם לבניך' (דברים ו‪ ,‬ז)‪ .‬מעתה אפילו‬ ‫שביבי יוסף‬ ‫אלומת אור לחקירות יסודות סברות וכללים‬ ‫המפוזרים בתורת רבינו זי"ע‬ ‫חילוק בין תקיעות לקידושין לענין חציו בן חורין וחציו עבד‬ ‫"חציו עבד וחציו בן חורין‪ ,‬רק בתקיעות אי אפשר שיתכוון שצד עבדות שלו יתקע לצד חירות שלו‪ ,‬ואפילו מתכוון כן אינו מועיל‪ ,‬דעבד התוקע עבור בן‬ ‫חורין ‪ -‬אין הבן חורין יוצא בתקיעתו‪ ,‬ומה שאין כן גבי קידושין ודאי דעבד האומר לבת חורין הילך מנה והתקדשי לפלוני בן חורין מהני‪ ,‬ואם כן שפיר‬ ‫חוסן יוסף אות עב ד"ה באבני‬ ‫יכול צד עבדות לקדש עבור צד חירות שלו"‬ ‫הבטיח רבינו‪" :‬כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי ‪ -‬אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"‬ ‫ב‬ ‫(הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל חתן רבינו ‪ -‬ששמע מפי רבינו והכריז על כך במעמד ההלוויה הרבתי באשכבתיה דרבי)‬ ‫אוצרות יוסף‬ ‫עיונים בספרי רבינו‬ ‫פי גמרא חולין (ס‪ ,):‬הביאו כפרה עלי על שמיעטתי‬ ‫את הירח‪ ,‬וברי"ף ריש שבועות (א‪ :‬מדפי הרי"ף) הפירוש‪,‬‬ ‫דלפיוס הלבנה ניתן לה כבוד זה ‪ -‬שיהיו ישראל‬ ‫מביאים קרבן לכפרה ביום התחדשותה‪.‬‬ ‫טעם שהוקבע יום ראשון דראש השנה‬ ‫חודש הוא בלבנה ושנה בחמה‬ ‫לתחילת ימי התשובה‬ ‫ועל כן יום א' בתשרי‪ ,‬דאין היכיר שבא בשביל‬ ‫~ מתוך‪ :‬אוצרות יוסף דרוש ג ~‬ ‫היותו הראשון בחודש ‪ -‬דהוא מפאת הלבנה‪ ,‬דשמא‬ ‫הוא מפאת היותו הראשון בשנה ‪ -‬דהוא מפאת החמה‬ ‫(ראה תוספות ראש השנה יב‪ .‬ד"ה למבול)‪ .‬דחודש ‪ -‬הוא‬ ‫חסד ורחמים‪ ,‬דעניין החנינה והחמלה שלא לפי החוק‪,‬‬ ‫הנה מבואר בתורת העולה (ח"ג פרק ס ד"ה וזהו)‪ ,‬דבעל‬ ‫בלבנה‪ ,‬שמתחדשת אחרי המיעוט‪ ,‬ושנה ‪ -‬הוא בחמה‪,‬‬ ‫דבר זה יש אל המלך מפאת כבודו ‪ -‬שהוא מלך‪ ,‬ולא‬ ‫תשובה רומז בלבנה ‪ -‬שחטאה בקיטרוגה ומיעטה את‬ ‫שאין בה מיעוט וחידוש‪ ,‬רק שהיא ׁשֹונָ ה לבוא שנית‬ ‫מפאת היותו מחוקק‪ .‬כך הוא בזכרוני מספר הנ"ל‬ ‫עצמה (ראה חולין ס‪ ,):‬דזהו כמו תשובה‪ ,‬שהבעל תשובה‬ ‫לנקודה הראשונה שיצאה בתחלת השנה‪ .‬וזהו עניין‬ ‫בשם הגר"א ז"ל (ראה מנחת אליהו דף לא‪ :‬ד"ה זכות; סידור‬ ‫נכנע וממעט עצמו (ראה רמב"ם הלכות תשובה פ"ז ה"ח;‬ ‫השמות 'חודש' ו'שנה'‪ ,‬היינו 'חודש' בלבנה ו'שנה'‬ ‫אשי ישראל בפירוש אבני אליהו)‪.‬‬ ‫שערי תשובה שער א אות כג)‪ ,‬ועל כן בעל תשובה רומז‬ ‫בחמה‪ .‬וכל עניין השנה רק בחמה‪ ,‬כי הלבנה אין‬ ‫בלבנה וצדיק גמור בחמה‪ ,‬עד כאן דבריו ז"ל שם‪,‬‬ ‫בה שנה‪ ,‬רק התחדשות משלושים יום לשלושים יום‪,‬‬ ‫וזהו בפרק בתרא דיומא (פו‪ ,).‬גדולה תשובה‬ ‫שמגעת עד כסא הכבוד‪ ,‬היינו לא סתם 'כסא' דהוא‬ ‫עיין שם היטב‪.‬‬ ‫בּובּה שס"ה ימים ‪ -‬שהוא שנה (ראה ברכות‬ ‫והחמה ִס ָ‬ ‫לב‪ ,):‬וכדי להשוות השנה של חמה עם חדשי הלבנה‪,‬‬ ‫כסא הדין‪ ,‬רק שמגיע לכסא 'הכבוד'‪ ,‬שמצד כבודו‬ ‫ויש לומר עוד בפשיטות‪ ,‬דהלבנה יש לה מיעוט‬ ‫הוקבע שיהיה השנה י"ב חדשי לבנה ובעיבור ‪ -‬י"ג‪,‬‬ ‫הוא מלא חסד ורחמים‪ ,‬ויכול לחונן שלא לפי החוק‬ ‫ומתחדשת אחר המיעוט‪ ,‬והוא כמו בעל תשובה‪ ,‬דהיה‬ ‫שבכך הם משתווים יחד (ראה סנהדרין יא‪ :‬ורמב"ם הלכות‬ ‫כנ"ל‪.‬‬ ‫לו מיעוט ופגם על ידי החטא‪ ,‬וכשחוזר בתשובה‬ ‫קדוש החודש פ"א ה"ב)‪ ,‬אבל כל עניין השנה מצד עצמו‬ ‫וזהו גם כן פרק קמא דעבודה זרה (ג‪ ,):‬שכיון‬ ‫מתחדש אחרי המיעוט‪ ,‬ומה שאין כן החמה שאין לה‬ ‫הוא רק בחמה‪ ,‬וכל עניין החודש הוא רק בלבנה‬ ‫שהקדוש ברוך הוא רואה שנתחייב העולם בדין‪,‬‬ ‫מיעוט בשום פעם‪ ,‬זה רומז לצדיק גמור שלא חטא‬ ‫(רמב"ם שם ה"א)‪.‬‬ ‫עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים‪ .‬הרי דיש שני‬ ‫מעולם‪.‬‬ ‫ועיין ראב"ע פרשת בא על הכתוב (שמות יב‪ ,‬ב)‬ ‫כסאות‪ :‬א) לפי החוק והמשפט‪ ,‬והוא כסא דין‪ .‬ב)‬ ‫התשובה מועילה רק‬ ‫'החודש הזה לכם'‪ ,‬וז"ל‪ :‬והנה אין ללבנה שנה כלל‪,‬‬ ‫שלא לפי החוק‪ ,‬רק מרחם‪ ,‬והוא כסא רחמים‪ .‬ולהגר"א‬ ‫על ידי חסד מצד מלכותו יתברך‬ ‫כאשר אין לשמש חודש כלל‪ ,‬כי לא יתחדש בשמש‬ ‫ז"ל הנ"ל‪ ,‬הנה כסא הרחמים הנ"ל ‪ -‬הנה הוא בהכרח‬ ‫מצד כבודו יתברך‪ ,‬וכמו שנאמר 'חסד ורחמים מלא‬ ‫ועניין היות התשובה רומזת בלבנה‪ ,‬יש להבין‬ ‫דבר‪ ,‬רק דבר החידוש הוא לאור הלבנה‪ .‬ובעבור זה‬ ‫עוד על פי גמרא עבודה זרה פרק קמא (ה‪' ,).‬נְ ֻאם‬ ‫נקרא חדש גם 'ירח' (ראה דברים כא‪ ,‬יג; עיין יבמות מח‪,):‬‬ ‫כבודו'‪ ,‬ועל כן ראוי ֶׁשּיִ ָּק ֵרא 'כסא הכבוד' כיון שהוא‬ ‫מצד כבודו‪ .‬ועל כן זהו הנרצה בש"ס יומא הנ"ל ‪-‬‬ ‫הגבר הוקם ָעל' (שמואל ב כג‪ ,‬א) ‪ -‬דדוד המלך ע"ה‬ ‫בעבור חידוש אור הלבנה‪ ,‬כי אין לה אור ‪ -‬בראיות‬ ‫הקים עולה של תשובה‪ .‬והבנת העניין‪ ,‬כי באמת מצד‬ ‫גמורות ‪ -‬כי אם מהשמש‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד וכנ"ל‪.‬‬ ‫המשפט והדין לא מהני תשובה‪ ,‬והוא רק מצד מדת‬ ‫פיוס הלבנה בא' בתשרי ‪ -‬בזה‬ ‫התגלות התשובה היתה ע"י דוד ‪ -‬מלכותא דארעא‬ ‫מלכותו יתברך‪ ,‬כי המלך יכול לסלוח (בלשון אשכנז‬ ‫שהוקבע ראשון לימי תשובה‬ ‫והנה להנ"ל דקבלת התשובה הוא מצד מדת‬ ‫‪' -‬בעגנאדיגען') גם שלא לפי המשפט והחוק‪.‬‬ ‫ועל כן א' בתשרי דהוא יום הראשון בחודש ויום‬ ‫מלכותו יתברך ‪ -‬דמלך יכול לסלוח שלא לפי החוק‬ ‫ועיין ירושלמי מכות (פ"ב ה"ו)‪ ,‬שאלו לחכמה כו'‪,‬‬ ‫הראשון בשנה‪ ,‬הרי אין ראיה שבא השעיר בשביל‬ ‫כנ"ל‪ ,‬ולכן גם כן נגלה עניין קבלת התשובה בעולם‬ ‫עיין שם דהחכמה והנבואה אמרו דאין תקנה לחוטא‪,‬‬ ‫ראשית החודש דהוא בעניין הלבנה‪ ,‬דשמא בא בשביל‬ ‫הזה גם כן על ידי מדת המלכות‪ ,‬היינו על ידי דוד‬ ‫ורק כששאלו להשם יתברך אמר 'יעשה תשובה‬ ‫ראשית השנה דהוא בעניין החמה‪ ,‬ונמצא שאין אז‬ ‫דהוא מרכבת מדת מלכותו יתברך (ראה זוה"ק וירא‬ ‫ויתכפר'‪ .‬והוא כנ"ל‪ ,‬דרק השם יתברך יכול לסלוח‬ ‫פיוס ללבנה בשעיר‪ .‬ועל כן הוקבע פיוס אחר‪,‬‬ ‫צט‪ ,).‬והוא המלכות בארץ (ראה קה"ר ז‪ ,‬ב; ספרי פרשת‬ ‫מצד מדת מלכותו יתברך‪ ,‬כי המלך ביכולתו לסלוח‬ ‫שהוקבע יום ההוא להתחלת ימי תשובה‪ ,‬וזה לכבוד‬ ‫קרח פיסקא ד ד"ה אני)‪ ,‬דמלכותא דארעא כעין מלכותא‬ ‫גם שלא לפי החוק‪ ,‬ועל כן אין שם מי שיכול לומר‬ ‫לה שהיום הראשון לימי תשובה הוקבע בראשית‬ ‫דרקיע (ברכות נח‪ ,).‬ועל כן זהו שאמרו בש"ס עבודה‬ ‫שתועיל התשובה‪ ,‬רק הוא יתברך בעצמו‪.‬‬ ‫ָח ְד ָׁשּה‪ .‬ובזה אין לטעות שהוא מפאת החמה ‪ -‬היינו‬ ‫זרה (ד‪ ):‬הנ"ל‪ ,‬לא היה דוד ראוי לאותה מעשה אלא‬ ‫להורות תשובה כו'‪ ,‬שנאמר (שמואל ב כג‪ ,‬א) 'נאם דוד‬ ‫וזהו בירושלמי יומא פרק בתרא (פ"ח ה"ז)‪ ,‬האומר‬ ‫שהוא מפאת ראשית השנה דהוא בחמה‪ ,‬כי בחמה אין‬ ‫אי אפשר שיכפר לי יום הכיפורים‪ ,‬מכפר הוא לו על‬ ‫עניין התשובה כלל‪ ,‬רק בלבנה כנ"ל‪ ,‬ועל כן נדע‬ ‫כו' ונאם הגבר הוקם על' ‪ -‬שהקים עולה של תשובה‪,‬‬ ‫והיינו דכיון דהתשובה הוא מצד מדת מלכותו יתברך‪,‬‬ ‫כרחו כו'‪ ,‬לא כולא מן ָה ֵדין בר נשא מימר למלכא‬ ‫מאילינו דהוא רק מפאת הלבנה ולא מפאת החמה‪,‬‬ ‫לית את מלך‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬עיין שם‪ .‬הרי דכפרת החטא הוא‬ ‫ועל כן הוא לפיוס לה אז‪ ,‬תחת שאין השעיר אז‬ ‫לכן נגלה בעולם הזה גם כן על ידי מלכותא דארעא‬ ‫‪ -‬דוד המלך ע"ה‪.‬‬ ‫מצד מדת מלכותו יתברך‪ ,‬שמפאת היותו מלך יכול‬ ‫פיוס לה‪.‬‬ ‫לסלוח ולכפר‪.‬‬ ‫ובזה יובן סברת רבינו משולם בתוספות פרק קמא‬ ‫ועל כן בראש השנה דהוא יום הראשון מימי התשובה‬ ‫וכן הוא בעקרים (מאמר א פרק ד ד"ה ולרמוז) פירוש‬ ‫(ראה ירושלמי ראש השנה פ"א ה"ג; תנחומא ישן פרשת אמור‬ ‫דראש השנה (ח‪ :‬ד"ה שהחדש)‪ ,‬דפירש אהך שהחודש‬ ‫הכתוב (ישעיה לג‪ ,‬כב) 'כי ד' שופטינו ד' מחוקקנו ד'‬ ‫מתכסה בו (שם) ‪ -‬שאין השעיר של ראש חודש קרב‬ ‫סימן ל)‪ ,‬לכן גם כן הכל עוברין לפניו יתברך כבני‬ ‫מרון (ראש השנה טז‪ ,).‬דפירשו בגמרא ראש השנה פרק‬ ‫מלכנו הוא יושיענו'‪ ,‬היינו 'כי ד' שופטינו' ‪ -‬כאשר‬ ‫כלל בראש השנה‪ .‬ולהנ"ל מובן הטעם‪ ,‬דכל השעיר‬ ‫השם יתברך יושב במשפט לדון את האדם‪ ,‬הנה 'ד'‬ ‫רק לפיוס ללבנה ‪' -‬הביאו כפרה עלי' כו'‪ ,‬ובראש‬ ‫קמא שם (יח‪ - ).‬כחיילות של בית דוד‪ ,‬היינו כחיילות‬ ‫השנה אינו פיוס כלל‪ ,‬דיוכל היותו מפאת ראשית שנת‬ ‫מחוקקנו'‪ ,‬ומצד זה היה ראוי שיענש החוטא כפי החוק‪ ,‬מלכות דוד‪ .‬והיינו מפאת דהם נתראים ונדונים לפניו‬ ‫החמה כמו מפאת ראשית חודש הלבנה‪ ,‬ואין היכיר‬ ‫ואולם הרי גם 'ד' מלכנו'‪ ,‬ומלך הרי יכול לסלוח גם יתברך גם כן מצד מדת מלכותו יתברך‪ ,‬כדי שיוכל‬ ‫כלל שהוא מפאת הלבנה‪ ,‬ועל כן אינו קרב כלל‪ ,‬ודו"ק‬ ‫שלא לפי החוק‪ ,‬ועל כן 'הוא יושיענו'‪ ,‬עיין שם היטב‪ .‬לסלוח גם שלא לפי החוק‪.‬‬ ‫היטיב‪.‬‬ ‫תשובה רומזת בלבנה ‪ -‬דמיון מלכות דוד‬ ‫חנינת החוטא שלא כחוק ‪ -‬מצד‬ ‫ואפילו לתוספות (שם) דפליגי ארבינו משולם‬ ‫כסא ה'כבוד' שהוא כסא הרחמים‬ ‫ועל כן זהו גם כן הטעם דעניין התשובה רומזת‬ ‫הנ"ל וסבירא להו דקרב‪ ,‬יש לומר דהטעם מפאת‬ ‫בלבנה‪ ,‬והוא עצמו מה שרומזת במלכות דוד‪ ,‬דלבנה‬ ‫וכן ראיתי מובא בשם הגר"א ז"ל בספר קטן ‪-‬‬ ‫דלא חילקה תורה בין חודש לחודש‪ ,‬וכיון דקרב‬ ‫הנה היא דמיון מלכות דוד‪ ,‬כמבואר בראש השנה‬ ‫פירוש על התפלה ‪ -‬ושכחתי שמו‪ .‬עיין שם דפירש‬ ‫בכל ראש חודש ‪ -‬קרב נמי בראש חודש תשרי‪ .‬וכזה‬ ‫(כה‪ ,).‬זיל לעין טב וקדשיה לירחא‪ ,‬ושלח לי סימנא‬ ‫ֵ'קל אדון' (ברכת יוצר אור בשבת)‪ ,‬מה שכתב שם בפירוש‬ ‫ממש בתוספות זבחים (ז‪ :‬ד"ה ריצה)‪ ,‬דגם בעולת יולדת‬ ‫'דוד מלך ישראל חי וקים'‪.‬‬ ‫"זכות ומישור לפני כסאו‪ ,‬חסד ורחמים מלא כבודו"‪,‬‬ ‫כו' חטאת קודמת‪ ,‬אף דלא שייך שם הטעם דריצה‬ ‫דסתם 'כסא' היינו כסא המשפט (בלשון אשכנז ‪-‬‬ ‫פרקליט כו'‪ ,‬משום דלא חילקה תורה‪ ,‬עיין שם היטב‪.‬‬ ‫שעיר ראש חודש לכבוד הלבנה ‪ -‬לפייסה‬ ‫'ריכטערשטוהל')‪ ,‬וזהו דלפני כסאו הוא רק זכות‬ ‫אבל על כל פנים גוף עניין השעיר שהוא לפיוס‬ ‫ועל פי הנ"ל דתשובה רומז בלבנה‪ ,‬יש להבין מדוע‬ ‫ומישור ‪ -‬היינו יושר ‪ -‬לתת לצדיק כצדקו ולרשע‬ ‫ללבנה‪ ,‬אינו ‪ -‬לדברי הכל ‪ -‬בראש השנה‪.‬‬ ‫הוקבע יום א' בתשרי להתחלת ימי תשובה‪ .‬וזה על‬ ‫כרשעתו‪ ,‬דזהו המישור והראוי‪ ,‬אבל כבודו ‪ -‬מלא‬ ‫הגיד רבינו בחיים חיותו‪" :‬מהספרים שלי יהיו לי תלמידים"‬ ‫ג‬ ‫(הג"ר יעקב טייטלבוים ‪ -‬תלמידו המובהק של הגר"מ אריק זצ"ל ‪ -‬ששמע מפי רבינו)‬ ‫חולין קכט‪-‬קלה‬ ‫בשבילי הש"ס‬ ‫פנינים לפי סדר הש"ס‬ ‫ועיין כאן (קלג‪ ,):‬סתם עובד כוכבים ‪ -‬מיפעא פעי‪,‬‬ ‫שאין קדושה חלה על קדושה‪ ,‬ויכול כל אחד לומר‬ ‫אם קדשים נחשבים ממין חולין‬ ‫[וברש"י (ד"ה אבע"א)‪ :‬תדיר הוא צועק אל הטבח אל‬ ‫לכהן שלי הוא הבכור)‪ ,‬אחד שוחט את כולן ‪ -‬פוטרים‬ ‫הנה‪ ,‬סברת רש"י מכות (כב‪ .‬ריב"ן ד"ה המרביע) דחולין‬ ‫תתנם בכך אלא בכך‪ ,‬והכל יודעין שיש לו חלק בה‪,‬‬ ‫לו אחד כו'‪.‬‬ ‫וקדשים נחשבים שני מינים‪ ,‬צריכא עיונא רבא מסוגיין‬ ‫אבל כהן ‪ -‬צנוע הוא כו'‪ ,‬וסומך על הטבח‪ ,‬ואין הכל‬ ‫ויש לעיין‪ ,‬דמדוע לא יובטל הבכור במאה החייבים‬ ‫(קל‪ ,).‬דמבואר במשנה דקדשים פטורים ממתנות זרוע‬ ‫יודעין שהוא שותף]‪ .‬ובערכין (ו‪ ,):‬וטעמא דעכו"ם הוא‬ ‫‪ -‬להתחייב גם הוא במתנות‪ .‬ועל כרחך דהיתר‬ ‫והלחיים והקיבה משום דכתיב (ויקרא ז‪ ,‬לד) 'ואתן‬ ‫‪ -‬דפעי‪ ,‬הא ישראל דלא פעי כו'‪ .‬ובעירובין (עה‪,):‬‬ ‫באיסור‪ ,‬והוא הדין פטור בחיוב דדמי להיתר באיסור‪,‬‬ ‫אותם לאהרן הכהן' וגו'‪ ,‬אין לו אלא מה שאומר‬ ‫סתם עכו"ם אם איתא דאוגיר ‪ -‬מיפעא פעי‪.‬‬ ‫לא אמרינן ביה ביטול להיות ההיתר נאסר והפטור‬ ‫בענין (ד'אותם' מיעוטא הוא)‪ .‬ובגמרא‪ ,‬טעמא דכתב‬ ‫ושוב מצאתי בספר גור אריה על התורה שמות‬ ‫נתחייב‪.‬‬ ‫רחמנא 'אותם'‪ ,‬הא לאו הכי הוה אמינא דקדשים‬ ‫(פרשת שמות ב‪ ,‬יד אות כג ד"ה ומדרשו ‪ -‬ד"ה ותדע) שכתב‬ ‫ואולם‪ ,‬אכתי הוי לן למיזל בכל אחד בתר רובא‬ ‫חייבין במתנות‪( ,‬ואמאי‪ ,‬הא מחולין ליכא למיגמר‪,‬‬ ‫וז"ל‪ :‬שגאולה היא נמשכת ממדריגה פנימית עליונה‪,‬‬ ‫(ראה פסחים ט‪ ;:‬זבחים עג‪ ,):‬לומר שאין הבכור שלו‪ .‬ואין‬ ‫דאיכא למיפרך) מה לחולין שכן חייבין בבכורה‪.‬‬ ‫שהיא אינה בגלוי‪ ,‬ומי שמגלה דברים ‪ -‬היפוך זה‪,‬‬ ‫לומר‪ ,‬דכיון שאין הבכור בטל הוי ליה קבוע‪ ,‬כמבואר‬ ‫תיתי מזכרים‪ ,‬מה לזכרים שכן חייבין בראשית הגז‪.‬‬ ‫שדבק במדריגה תחתונה‪ ,‬והיא נקראת מדריגה גלויה‬ ‫כזה בר"ן גיד הנשה (חולין לג‪ :‬מדפי הרי"ף ד"ה ובנמצא)‪.‬‬ ‫מתיישים‪ ,‬מה לתיישים שכן נכנסין לדיר להתעשר‬ ‫וחיצונה כו'‪ .‬ודבר זה רמזו רבותינו ז"ל בפרק הזרוע‬ ‫זה אינו‪ ,‬דזה רק קבוע דרבנן (ראה תוספות פסחים שם‬ ‫כו'‪ .‬מלקוח ויתום‪ ,‬מה ללקוח ויתום שכן נכנסין במינן‬ ‫(קלג‪ ,):‬שאמרו שם סתם עובד כוכבים ‪ -‬מרבה דברים‪.‬‬ ‫ד"ה היינו)‪ ,‬כיון שאינו ניכר‪ ,‬ומהני קביעות זה להחשב‬ ‫לדיר להתעשר‪ .‬ומשני הש"ס‪ ,‬במינן קאמרת‪ ,‬קדשים‬ ‫וכן בעירובין‪ ,‬גבי שתי חצירות זו לפנים מזו (הוא‬ ‫מחצה על מחצה רק להחמיר‪ ,‬אבל לא להקל (ראה‬ ‫נמי במינן נכנסין לדיר להתעשר‪ .‬ופירש רש"י (ד"ה‬ ‫גמרא עירובין (עה‪ ):‬הנ"ל) כו'‪ .‬והטעם הוא‪ ,‬שמדריגתו‬ ‫תוספות בבא מציעא ו‪ :‬ד"ה קפץ)‪.‬‬ ‫ה"ג)‪ ,‬שהרי חולין נכנסין לדיר וכו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בזה‬ ‫מדריגה חיצונה‪ ,‬ואינה פנימית נעלמת‪ ,‬לכך תמיד‬ ‫וצריך לומר הטעם דלא אזלינן בתר רובא לחייב‬ ‫להדיא דקדשים נחשבים מינן דחולין‪ ,‬וצריך עיון גדול‪.‬‬ ‫מדבר ואין לו רוח פנימי‪ ,‬עכ"ל ז"ל‪.‬‬ ‫במתנות‪ ,‬משום דאין הולכין בממון אחר הרוב (בבא‬ ‫ותהלה לקל יתברך שכיוונתי לדעתו הגדולה ז"ל‪,‬‬ ‫קמא כז‪ .):‬ויהיה ראיה מכאן‪ ,‬דגם ברובא דאיתא קמן‬ ‫במיעוט אחר מיעוט נשאר קצת מיעוט‬ ‫לדייק מש"ס הנ"ל דעניין עובדי כוכבים הוא הגילוי‬ ‫(ראה חולין יא‪ ).‬אין הולכין בממון אחר הרוב (ראה שו"ת‬ ‫אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות (יומא מג‪ ;.‬מגילה‬ ‫והפרהסיא ‪ -‬לא ההסתר והצינעא‪[ .‬ועיין עוד להגור‬ ‫תרומת הדשן סימן שיד; קונטרס הספיקות כלל ו אות ד‪-‬ה)‪,‬‬ ‫כג‪ - ):‬עיין תוספות מנחות (ט‪ :‬ד"ה אין) דהקשו‪ ,‬דלכתוב‬ ‫אריה ז"ל בספרו נתיבות עולם (נתיב השתיקה פרק א ד"ה‬ ‫ושגם במתנות כהונה אין הולכין כו' (ראה קונטרס‬ ‫ריבוי לבד‪ ,‬ולא ניבעי תרי מיעוטי‪ ,‬ועיין ספר אדרת‬ ‫הספיקות שם אות ה ד"ה אמנם; שו"ת שואל ומשיב תנינא ח"ב ומה) שהביא גם כן ש"ס כאן ועירובין הנ"ל ‪ -‬דסתם‬ ‫אליהו להגר"א ז"ל פרשת חקת (יט‪ ,‬יט ד"ה והזה) דתירץ‪,‬‬ ‫סימן לה ד"ה אבל)‪ ,‬ואף דכתיב (תהלים פב‪ ,‬ג) 'עני ורש עכו"ם מרבה דברים‪ ,‬וכתב‪ :‬והטעם בזה‪ ,‬כי מיעוט‬ ‫דמיעוט אחר מיעוט נשאר קצת המיעוט לִ ְד ַבר מה‪,‬‬ ‫הצדיקו' ‪ַ -‬צ ֵדק משלך כו' (חולין קלד‪ .).‬ובמקום אחר דברים מורה על צניעות כו'‪ ,‬עכ"ל]‪ .‬ועל כן דבר‬ ‫ואיננו ריבוי גמור‪ ,‬וזהו החילוק שבין מיעוט אחר‬ ‫הניתן בצינעה וחשאי לא שייך לעכו"ם‪ ,‬שאין להם‬ ‫לי אריכות בזה‪ ,‬ובאתי רק להעיר‪.‬‬ ‫מיעוט לריבוי‪ ,‬עיין שם היטב‪.‬‬ ‫צניעות והסתר‪ ,‬וכמובן‪.‬‬ ‫ועיין בסוגיין (קלב‪ ,).‬דבי רבי אליעזר בן יעקב תנא‪,‬‬ ‫ענין העכו"ם בצעקות ובגילוי‬ ‫'כהן' (דברים יח‪ ,‬ג) ואפילו כהנת ‪ -‬הוי מיעוט אחר‬ ‫המהרש"א בחידושי אגדות סנהדרין (נח‪ :‬ד"ה עובד)‪,‬‬ ‫מיעוט‪ ,‬ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות‪ .‬וברש"י‬ ‫נתינה ע"י בקשה נחשבת נתינה או לקיחה‬ ‫(ד"ה דבי)‪ ,‬דבעלמא סבירא ליה ד'כהן' ממעט כהנת‪,‬‬ ‫דכתב אהא דאמרינן שם (נח‪-:‬נט‪ ,).‬עובד כוכבים‬ ‫דבר שאדם מבקש מן הזולת שיתננו לו‪ ,‬וזה נותנו לו‪,‬‬ ‫ששבת חייב מיתה כו'‪ ,‬עובד כוכבים העוסק בתורה‬ ‫אבל 'כהן' דכתיב גבי מתנות ‪ -‬אפילו כהנת במשמע‪,‬‬ ‫אי מיקרי שזה נתן‪ ,‬או מיקרי שנטל מעצמו‪ ,‬לפי שזה‬ ‫חייב מיתה כו'‪ ,‬וז"ל‪ :‬יש לעיין בזה‪ ,‬מה טעם ענין זה‬ ‫משום דשני פעמים הוזכר 'כהן' בפרשה (שם)‪ ,‬ואין‬ ‫נתן רק עבור שביקש ממנו‪.‬‬ ‫דוקא באלו השתי מצות כו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מיעוט אחר מיעוט כו'‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫עיין בסוגיין (קלג‪ ,).‬כיון דשמענא להא 'ונתן' (דברים‬ ‫ויש לומר ביישוב קושית המהרש"א הנ"ל‪ ,‬דתורה‬ ‫ומכאן קצת ראיה‪ ,‬דמיעוט אחר מיעוט אינו ריבוי‬ ‫יח‪ ,‬ג) ‪ -‬ולא שיטול מעצמו‪ ,‬מיחטף לא חטיפנא‪ ,‬מימר‬ ‫ושבת יש להם ייחוס אחד אשר אינו בכל המצוות‪,‬‬ ‫גמור ‪ -‬רק נשאר המיעוט לענין מה‪ .‬דהא גם שם הרי‬ ‫אמרי הבי לי‪ .‬משמע דמה שנוטל על ידי שמבקש‬ ‫והוא במה שניתנו בצינעה ובחשאי‪ ,‬עיין ביצה (טז‪,).‬‬ ‫נשאר המיעוט מתיבת 'כהן'‪ ,‬דממעט לוים וישראלים‬ ‫תחלה לא מיקרי נוטל מעצמו‪.‬‬ ‫כל מצוות שנתן להם הקדוש ברוך הוא לישראל‪ ,‬נתן‬ ‫וכמובן‪ ,‬ובאתי רק להעיר‪.‬‬ ‫ואולם בירושלמי ביכורים (פ"א ה"ח)‪ ,‬תני‪' ,‬אשר‬ ‫להם בפרהסיא‪ ,‬חוץ משבת שנתן להם בצינעא כו'‪.‬‬ ‫נתתה לי' (דברים כו‪ ,‬י) ‪ -‬לא שנטלתי לי מעצמי‪ .‬עיין‬ ‫ובתורה נמי אמרו בסנהדרין (כו‪ ,):‬למה נקרא שמה‬ ‫ביטול בכור בחייבי מתנות כהונה ‪' ‬רובא‬ ‫שם דעבר הירדן שלקחו בני ראובן‪ ,‬הואיל וביקשו‪,‬‬ ‫'תושיה' (ישעיה כח‪ ,‬כט)‪ ,‬שניתנה בחשאי מפני השטן‬ ‫דאיתא קמן' בממון ובמתנות כהונה‬ ‫אף דניתן להם אחרי בקשתם‪ ,‬מכל מקום מיקרי‬ ‫במשנה (קלב‪ ,).‬בכור שנתערב במאה (בהמות אחרות)‪ ,‬כו'‪ .‬ועל כן אין לעובדי כוכבים מבוא ושייכות בשני‬ ‫שנטלו מעצמם‪ ,‬ואם כן דבר זה פלוגתא בין הבבלי‬ ‫בזמן שמאה שוחטין את כולן ‪ -‬פוטרים את כולן דברים אלו‪ ,‬כי אין לעובדי כוכבים מבוא רק בדבר של‬ ‫וירושלמי‪.‬‬ ‫(ממתנות זרוע והלחיים כו'‪ ,‬דמן הבכור אין נותנין‪ ,‬פרהסיא ‪ -‬לא בדבר של צינעא‪ ,‬ודו"ק היטב‪.‬‬ ‫(המשך מעמוד א)‬ ‫»»»‬ ‫גברא אינו מקיים חציו לד' וחציו לכם ‪ -‬צריך לקיים כולו‬ ‫כולו לד' או כולו לכם‪ ,‬ורבי יהושע סבר חלקהו ‪ -‬חציו‬ ‫אומר‪ ,‬חלקהו ‪ -‬חציו לאכילה וחציו לבית המדרש‪ .‬ואמר‬ ‫לד'‪ ,‬דבהא מודה רבי יהושיע לרבי אליעזר‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וצריך‬ ‫לד' וחציו לכם‪.‬‬ ‫רבי יוחנן‪ ,‬ושניהם מקרא אחד דרשו‪ ,‬כתוב אחד אומר‬ ‫עיון מנא ליה‪ .‬ועיין עוד שו"ת מהר"י ברונא (סימן פב)‪ ,‬עיין‬ ‫במהר"י ווייל (עמוד קנו אות נו) כתב‪ :‬המתענה בראש‬ ‫(דברים טז‪ ,‬ח) 'עצרת תהיה לד' אלקיך' וכתוב אחד אומר‬ ‫שם היטב ה‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬צריך ללמוד כל היום או לומר תחינות‪ ,‬כיון דהאי‬ ‫(במדבר כט‪ ,‬לה) 'עצרת תהיה לכם'‪ ,‬רבי אליעזר סבר או‬ ‫)ה שכתב‪" :‬שמעתי שאחד שאל את מהר"י ווייל יצ"ו‪ ,‬מי שמתענה בראש השנה‪ ,‬אם רשאי לעשות מלאכה‪ .‬והשיב דאינו רשאי לעשות מלאכה‪ ,‬דהא אוכל נפש לדידיה ליתא‪ ,‬אם כן ממילא איתסר כל‬ ‫מלאכה‪ ,‬דהא כתיב (שמות יב‪ ,‬טז) 'לא תעשו כל מלאכה אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם'‪ .‬אף על גב דאישתרי לכולי עלמא‪ ,‬שאני הכא כיון דסבר כמאן דאמר (ביצה טו‪ ):‬או כולו לכם או כולו‬ ‫לה'‪ ,‬אם כן כיון דקבל עליו כולו לה'‪ ,‬איתסר ליה אפילו להדליק נר‪ .‬ותמיהני‪ ,‬הרי אנן קיימא לן (רמב"ם הלכות יום טוב פ"ו הי"ט) כמאן דאמר חצי לכם וחצי לד'‪ ,‬ומכל מקום כשאנו בבית הכנסת אנו מדליקין‬ ‫נרות ואופין ומבשלין‪ .‬ועוד‪ ,‬כיון דהלכתא הכי‪ ,‬בטלה דעת יחיד"‪.‬‬ ‫ההבטחה האחרונה שמחוללת פלאים‪:‬‬ ‫"כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי‪ ,‬אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון"‬ ‫(הבטחתו של רבינו זי"ע סמוך להסתלקותו‪ ,‬באזני חתנו הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל ‪ -‬מייסד וראש חברת 'אוהבי תורה' להוצאת ספרי רבינו)‬ ‫לרכישת הספרים (במשלוח עד הבית)‪ ,‬לקבלת הגליון ולתרומות‪:‬‬ ‫טל‪ | 1800-200-855 :‬דוא"ל‪ot035104720@gmail.com :‬‬ ‫כל הזכויות שמורות למכון "אוהבי תורה" ‪ -‬לההדרת ספרי שר התורה הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל ‪ -‬מאנסי יצ"ו‬ ‫‪Cell: 845-216-8677 | Email: ohaveitorahengel@gmail.com‬‬ ‫ד‬