gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ניצוץ אחד · NITZOTZ ECHAD — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: ניצוץ אחד · NITZOTZ ECHAD

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

ניצוץ אחד · NITZOTZ ECHAD — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נ"י _לונדון‬ ‫ב"ב חיפה‬ ‫י‪-‬ם‬ ‫‪7:09‬‬ ‫‪6:53‬‬ ‫‪6:23‬‬ ‫‪6:30‬‬ ‫הדה"נ‪6:14 :‬‬ ‫בה"י‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫‪8:12‬‬ ‫‪7:50‬‬ ‫‪7:27‬‬ ‫‪7:27‬‬ ‫מוצ"ש‪7:25 :‬‬ ‫‪8:10‬‬ ‫‪7:48‬‬ ‫‪7:25‬‬ ‫‪7:26‬‬ ‫מוציו"ט‪7:24 :‬‬ ‫‪8:36‬‬ ‫‪8:21‬‬ ‫‪8:02‬‬ ‫‪8:01‬‬ ‫ר"ת‪8:04 :‬‬ ‫ניצוצי אור ופרפראות יקרות משיעורי מורנו‬ ‫הגה"ח ר' דניא_ל חיים א_לתר ש_ליט"א‬ ‫ראש ישיבת 'פני מנחם' בעיה"ק ירושלים תובב"א‬ ‫יו"_ל בסיוע הנגיד הרבני המפואר‬ ‫זָ כְ ֵרנּו לְ חַ ּיִ ים ‪...‬‬ ‫רזא דאחד‬ ‫הרה"ח ר' מאיר מ_לניק ומשפ' שיחיו‬ ‫ברוק_לין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫וְ כָ ְתבֵ נּו ּבְ סֵ פֶ ר הַ ַחּיִ ים‬ ‫שיחות ודרשות‬ ‫המלכת הקב"ה בתוך לבבנו‬ ‫לְ ַמ ַענְ ָך ֱא‪ֹ-‬להִ ים ַחּיִ ים‬ ‫(ברכת אבות)‬ ‫ע"י גערת השופר‬ ‫'אל הלחם'‪ .‬כי באמת כל התפילות לא היו אלא‬ ‫ספר החיים למענך‬ ‫שמיעתם של 'יודעי תרועה'‬ ‫לבקשת מזונות ולצרכים גשמיים של חיי שעה‪.‬‬ ‫פירשו בספרים הקדושים (תפארת שלמה ר"ה ד"ה זכרנו; שפ"א‬ ‫לאחר תקיעת שופר בראש השנה‪ ,‬אומרים את הפסוק (תהלים פט‪ ,‬טז) 'אשרי‬ ‫ר"ה תרנ"ד) כי בקשתנו אינה סתם על עצם החיים‪,‬‬ ‫העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון'‪ .‬ודקדק בזוהר הקדוש (פינחס‪ ,‬ח"ג רלא‪):‬‬ ‫לחיות ככל הבהמה אשר על פני כל הארץ‪ .‬אלא‬ ‫'לא כתיב שומעי או תוקעי תרועה‪ ,‬אלא יודעי תרועה‪ .‬בגין חכימין דדיירין‬ ‫באוירא דארעא קדישא אינון ידעי תרועה‪ .‬מאן עמא כישראל דידעין‬ ‫נָׂשא לַ ָּׁשוְ א נַפְ ִׁשי‬ ‫ֲא ֶׁשר ֹלא ָ‬ ‫התפילה היא שנזכה להיכתב בספר של אלו‬ ‫רזין עלאין דמאריהון למיעל קמיה ולאתקשרא ביה‪ .‬וכל אינון דידעי רזא‬ ‫(לדוד מזמור – תהלים כד‪ ,‬ד)‬ ‫החיים את חייהם למענו יתברך‪.‬‬ ‫דתרועה יתקרבון למיהך באור פניו דקודשא בריך הוא' [לא כתוב שומעי‪ ,‬או‬ ‫תוקעי תרועה‪ ,‬אלא יודעי תרועה‪ .‬הוא משום שרק החכמים היושבים באויר ארץ הקדושה הם‬ ‫הלוואה יקרה – לשוא‬ ‫יודעי תרועה‪ .‬מי עם כישראל שיודעים סודות עליונים של רבונם‪ ,‬ליכנס לפניו ולהתקשר בו‪.‬‬ ‫וכל אלו היודעים סוד התרועה‪ ,‬יתקרבו ללכת באור פניו של הקב"ה (פירוש הסולם)]‪ .‬ובאופן‬ ‫ביאר ה'חפץ החיים' זצ"ל (תורת הבית‪ ,‬פרק ח‪ ,‬בהגהה;‬ ‫‪ֹ-‬להינּו ַעל‬ ‫ּובְ כֵ ן ֵּתן ּפַ ְח ְ ּדָך ה' ֱא ֵ‬ ‫אחר איתא במדרש (ויק"ר כט‪ ,‬ד) ''אשרי העם יודעי תרועה'‪ ,‬וכי אין אומות‬ ‫העולם יודעים להריע‪ ,‬כמה קרנות יש להן וכו'‪ .‬אלא שהן מכירין לפתות‬ ‫כתבי החפץ חיים‪ ,‬דרשה באסיפה בביאליסטוק תרפ"ה) [נלב"ע כ"ד באלול‬ ‫תרצ"ג] על פי משל נמרץ‪ ,‬אשר יש בו תוכחה‬ ‫ּ ָכל ַמ ֲע ֶשׂיָך‪ .‬וְ ֵא ָימ ְתָך ַעל ּ ָכל ַמה‬ ‫את בוראן בתרועה‪ ,‬והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא עליהם‬ ‫רחמים‪ ,‬והופך להם מידת הדין למידת רחמים'‪ .‬ומקום יש איתנו להתבונן‪,‬‬ ‫ומוסר במהות תפקידו של אדם‪.‬‬ ‫את‪ .‬וְ יִ ָיראּוָך ּ ָכל ַה ַּמ ֲע ִ ׂשים‬ ‫ׁ ּ ֶש ָּב ָר ָ‬ ‫משל לאיש אחד סוחר שירד מכל נכסיו‬ ‫מהי אותה 'ידיעה' שיש בתרועה‪ ,‬שאשרי העם היודעים אותה‪.‬‬ ‫ונעשה עני וחסר כל‪ .‬הלך וכתת רגליו ובא‬ ‫רּואים‪.‬‬‫וְ יִ ְׁש ַּת ֲחוּו לְ פָ נֶ יָך ּ ָכל ַה ְּב ִ‬ ‫ולאידך גיסא‪ ,‬בברכת 'מלכויות' שבתפילת מוסף היום‪ ,‬אנו אומרים 'כי‬ ‫אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה לך'‪ ,‬וכן אומרים שם לאחר‬ ‫לו אצל עשיר אחד ממכריו שהיתה לו קופת‬ ‫גמילות־חסדים‪ ,‬בבקשה שיֵ אות להלוות לו אלף‬ ‫וְ יֵ ָעׂשּו כֻ ָּלם ֲאגֻ ָ ּדה ֶא ָחת‪ ,‬לַ ֲעׂשֹות‬ ‫התקיעות 'ארשת שפתינו יערב לפניך וכו'‪ ,‬מבין ומאזין מביט ומקשיב לקול‬ ‫ְרצֹונְ ָך ְּבלֵ בָ ב ָׁשלֵ ם (ברכת קדושת השם)‬ ‫תקיעתנו'‪ .‬וגם זה צריך ביאור‪ ,‬וכי רק הקב"ה מאזין ושומע קול שופר‪,‬‬ ‫דינרים למשך שנה‪ ,‬ובכך יוכל להקים מחדש את‬ ‫והלא כל בשר ודם שיש לו אוזן השומעת‪ ,‬שומע קולו של השופר המריע‪,‬‬ ‫עסקיו‪ ,‬ויתרומם מזלו כבתחילה‪ .‬אמר לו העשיר‪,‬‬ ‫ומה הכוונה 'ואין דומה לך' באותה שמיעה (ועי' פמ"ג סי' תקצ"ב א"א ס"ק א‪ ,‬וכן הוא באגרותיו‪,‬‬ ‫הלא תדע כי כסף זה נועד לסייע לאנשים רבים‪,‬‬ ‫הכסף יענה את הכל‬ ‫שהביא ביאור נפלא בשם רבי חיים כהן רפפורט רבה של לבוב; וכ"כ בספר תולדות יעקב יוסף פר' פנחס אות ב)‪.‬‬ ‫אשר נזקקים תמידים כסדרם למעות אלו‪ ,‬ואיך‬ ‫היה מתאונן הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זצ"ל‬ ‫זה אתן בידך בבת אחת סכום גדול כל כך‪ ,‬על‬ ‫קול פנימי‬ ‫חשבון מבקשים רבים אחרים‪ ,‬מלבד הסכנה‬ ‫(הובא בילקוט הגרשוני ישעיה א‪ ,‬טו)‪ ,‬כנגד המון העם אשר סוף‬ ‫על כרחך יש לומר כי לבד ממה שהשופר משמיע את קולו הפשוט‪ ,‬יש‬ ‫כל כוונתם בתפילות הימים הנוראים‪ ,‬אינו אלא‬ ‫הגדולה שיש בכך שאתן בידך סכום עצום‬ ‫בו קול פנימי‪ ,‬ועל האדם להטות את אזנו לשמוע מלבד את הקול החיצוני‪,‬‬ ‫רק על פרנסתם וכלכלתם‪ .‬והיה אומר בהלצה‬ ‫שכזה‪ .‬העתיר הסוחר־לשעבר והפציר בו מאוד‪,‬‬ ‫גם את השמיעה הפנימית‪ ,‬שתיכנס אליו אל תוך תוכו פנימה לדעת בהבנה‬ ‫שתוכה רצוף תוכחה‪' :‬ובכן' היינו כסף‪' ,‬תן'‬ ‫כשהוא מטעים לו כי אינו סתם לווה כסף‪ ,‬אלא‬ ‫עמוקה איזו משמעות יש בקול הפנימי ומה הוא נוגע לפנימיות לבבו‪.‬‬ ‫בוודאי הכוונה לנתינה של כסף‪ ,‬אמנם לא זו‬ ‫ישמש סכום זה לבסס את מעמדו כבתחילה‪,‬‬ ‫וכאשר האדם מבין ומאזין מביט ומקשיב לקול השופר והוא נכנס אל‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא שאף 'פחדך' גם כן עניינו כסף [ואכן‬ ‫וזכותו תעמוד לו מכאן ועד עולם‪ ,‬אחר שיקום‬ ‫חדרי הלבבות פנימה‪ ,‬או אז זוכה שגם הקב"ה ‪' -‬ה' צלך' ‪ -‬גם הוא נוהג‬ ‫'פחדך' עולה בגימטריא קי"ב‪ ,‬כמנין 'געלט']‪ .‬ויש שגם‬ ‫על רגליו ויחזור ויתעשר‪ ,‬ואף הוא עצמו יתן‬ ‫כן עמנו וכביכול 'מבין ומאזין מביט ומקשיב לקול תקיעתנו'‪ ,‬ושומע את‬ ‫כן את 'ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך‬ ‫צדקה‪ ,‬והכל יהיה נזקף לזכות הלוואה זו‪ .‬ויהי‬ ‫קולנו הפנימי המסתתר מאחורי תרועת קול השופר‪ .‬ומה הוא אותו הקול?‬ ‫בלבב שלם' גם יודעים להמיר לכסף‪ ...‬לוקחים‬ ‫כי רבו תחנוניו‪ ,‬וגם נתחייב באחריות להשיב‬ ‫את העיקר והתכלית הנצחית ומחליפים זאת‬ ‫השופר מעורר פחד‬ ‫כל המעות‪ ,‬נעתר העשיר והלוה לו את הסכום‬ ‫בחיי שעה‪ ,‬בממון כלה וחולף‪.‬‬ ‫'אמרו לפני בראש השנה‬ ‫תניא בברייתא (ר"ה טז‪ ;.‬לד‪ ):‬אמר הקב"ה לישראל‪ִ ,‬‬ ‫המבוקש במלואו‪.‬‬ ‫מלכויות זכרונות ושופרות‪ ,‬מלכויות כדי שתמליכוני עליכם‪ ,‬זכרונות כדי‬ ‫וכך הביא החיד"א (נחל קדומים‪ ,‬משפטים ט) בשם רבי‬ ‫שיעלה זכרונכם לפני לטובה‪ ,‬ובמה‪ ,‬בשופר'‪ .‬ופירשו המפרשים (עי' ריטב"א)‬ ‫חלפה לה שנה‪ ,‬וביום המיועד הופיע הלוה‬ ‫יוסף מפוזנא‪ ,‬שדרוש דרש בקרא (שמות כא‪ ,‬כא) 'אך‬ ‫כי שאלת הגמרא 'ובמה' ‪ -‬קאי אלפניו ואלפני פניו‪ .‬כלומר‪ ,‬במה ראוי‬ ‫בביתו של העשיר‪ ,‬ובאמתחתו כל הסכום‬ ‫אם יום או יומיים יעמוד' לעורר נפשות ישראל‬ ‫להמליכו‪ ,‬וכיצד אפשר להזכיר זכרונם של ישראל לפני ה'‪ ,‬ועל כך השיבו‪,‬‬ ‫במלואו‪ .‬פתח העשיר את השק‪ ,‬והנה סדורות‬ ‫לתשובה שלמה‪ .‬וכה ביאר‪' ,‬יום או יומיים' היינו‬ ‫כי שניהם יתקיימו על ידי השופר‪ .‬ויש להבין‪ ,‬כיצד מצות תקיעת שופר‬ ‫בו חבילות של שטרות ארוזות בקפידה‪ ,‬בסדר‬ ‫יום כיפור ויומיים של ראש השנה‪ ,‬וקאמר קרא‬ ‫גורמת לשני הדברים הללו ‪ -‬להמליך מלכות שמים בעולם‪ ,‬וגם להעלות‬ ‫ובכריכה בדיוק כפי שקיבלן הלוה‪ .‬מיד הבין‬ ‫שעמידתו בתפילה באלו הימים 'לא יוקם'‪ ,‬אין‬ ‫זכרוננו בזכרון טוב לפני ה'‪.‬‬ ‫כי כלל לא השתמש בהם הסוחר‪ ,‬ותכף נתקצף‬ ‫לה קיום‪ .‬ואמאי‪' ,‬כי כספו הוא'‪ .‬כי כל תשובתו‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬הלא תקיעת שופר מעוררת פחד וחרדה (עי' רש"י דברים כ‪ ,‬ג) וכדברי‬ ‫בתרעומת‪ ,‬מדוע רימיתני ולא עשית דבר עם‬ ‫ותחנוניו אינם אלא בשביל פרנסתו‪ ,‬ואין זו‬ ‫ועם לא יחרדו'‪ .‬ויש‬ ‫הנביא עמוס התמה ושואל (ג‪ ,‬ו) 'אם יִ ּ ָת ַקע שופר בעיר ָ‬ ‫אלו הדמים‪ ,‬ואף לא ניסית לסחור בהם‪ .‬ויען‬ ‫חרטה אמיתית מעומקא דליבא‪ .‬כי באמת צריך‬ ‫להבין‪ ,‬וכי רצון הבורא ב"ה להטיל עלינו אימה יראה וחרדה‪ ,‬והלא הקב"ה‬ ‫העני ויאמר‪ ,‬ומה אכפת לך‪ ,‬ומדוע תרגז‪ .‬והלא‬ ‫להיות כבריה חדשה‪ ,‬לשוב ולקבל עליו מלכותו‬ ‫ֹ‬ ‫אבינו אב הרחמן‪ ,‬וכמו שנאמר בפרשת האזינו (דברים לב‪ ,‬יא) 'כנשר יעיר ִקנו'‪,‬‬ ‫קיבלת כל כספך עד הפרוטה האחרונה‪ .‬נתכעס‬ ‫יתברך‪ ,‬ולהמשיך בזה כל ימות השנה‪.‬‬ ‫ופירש רש"י 'נהגם ברחמים ובחמלה‪ ,‬כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס‬ ‫הגביר עוד יותר‪ ,‬והוכיחו‪ :‬שטיא‪ .‬הלא נטלת‬ ‫לקנו פתאום‪ ,‬עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן‬ ‫את הכסף רק כדי לצבור ממנו ממון נוסף‪,‬‬ ‫וכן היו שמצאו (שמן הטוב‪ ,‬ליקוטים קנט) רמז בפסוק‬ ‫בין שוכה לחברתה‪ ,‬כדי שיעורו בניו ויהא בהן כח לקבלו'‪ .‬ומדוע איפוא‬ ‫ולכך מיועדים כספי הגמ"ח‪ ,‬ומה תועלת יש‬ ‫'מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל‬ ‫רצה הקב"ה שנשמע קול שופר בראש השנה ונתמלא פחד וחרדה בלבבנו‪.‬‬ ‫בזה שהשארת את הכסף אצלך בלא לעשות‬ ‫הלחם' (שמואל א' כ‪ ,‬כז)‪ ,‬שהפסוק בא בתמיהה מהי‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא אף אנו בעצמנו מבקשים ומתפללים על כך‪ ,‬בימי‬ ‫עמו דבר‪.‬‬ ‫הסיבה שמשיח לא הגיע למרות התפילות הרבות‬ ‫הרת עולם‪ ,‬ואומרים‬ ‫שבני ישראל שפכו‬ ‫(בברכת אתה קדוש) 'ובכן תן‬ ‫ברכת מזלא טבא וגדיא יאה‬ ‫ברכת מזלא טבא וגדיא יאה‬ ‫לפניו 'גם תמול גם‬ ‫פחדך ה' אלוקינו על‬ ‫לידידנו הנכבד הרה"ח ר' יעקב מאיר פיגא שליט"א‪ ,‬מנציבי המכון ותומכיו‬ ‫לידידנו הנכבד הרה"ח ר' ישראל שמעון בריקמן שליט"א‪ ,‬מפרנסי המכון ותומכיו‬ ‫היום'‪ ,‬היינו בשני‬ ‫לרגל הולדת בנו שיחי' בשעטומ"צ‬ ‫ולאביו ידידנו הנכבד הרה"ח ר' אברהם מרדכי שליט"א‬ ‫כל מעשיך ואימתך‬ ‫לרגל שמחת הבר־מצוה לבנו‪-‬נכדו הבה"ח יהודה אריה הי"ו‬ ‫ימים של ראש‬ ‫יזכו הוריו להכניסו בבריתו של אאע"ה בעתו ובזמנו‪ ,‬ולגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים‪,‬‬ ‫על כל מה שבראת'‪,‬‬ ‫מתוך רוב נחת וברכה‪ ,‬הצלחה וס"ד בכל מעשי ידיהם‪ ,‬ולשנה טובה ומתוקה‬ ‫יזכו לרוב נחת ממנו ומכל יוצ"ח‪ ,‬לראותם גדלים לתורה ולחופה ולמעש"ט‪,‬‬ ‫השנה‪ .‬הוא מותיב‬ ‫מתוך שמחה והצלחה‪ ,‬שפע רב וס"ד‪ ,‬ולשנה טובה ומתוקה‬ ‫ומה הענין לבקשה זו‬ ‫מאחלים בהוקרה ובהערכה‪ :‬ישראל מוזסון ואברהם מרדכי טאומן‪ ,‬בשם מכון 'אור חדש'‬ ‫מאחלים בהוקרה ובהערכה‪ :‬ישראל מוזסון ואברהם מרדכי טאומן‪ ,‬בשם מכון 'אור חדש'‬ ‫לה והוא מפרק לה‪,‬‬ ‫לשמים והמשיך ואמר‪ ,‬ריבונו של עולם‪ ,‬אם תיקח‬ ‫נפשי'‪ ,‬שלא 'לוה' את הנפש לחינם‪ ,‬להחזירה כפי‬ ‫והנמשל נוקב‪ ,‬כי הנה קיבל האדם נשמה מן‬ ‫את כספו של היהודי‪ ,‬ותמצה אותו היטב‪ ,‬תמצא בו‬ ‫שקיבלה בלא לעשות עמה דבר‪.‬‬ ‫העליונים‪ ,‬חלק א‪-‬לוה ממעל‪ ,‬אשר מכסא כבוד‬ ‫רק תורה ומצוות‪ .‬לשם מה הוא מייחל למעות‪ ,‬כדי‬ ‫חוצבה‪ ,‬ונשלחה למקום סכנה‪ ,‬סכנת העולם הזה‪,‬‬ ‫שיוכל להשיא בנותיו לתלמידי חכמים עם נדוניה‬ ‫על מנת שיתגבר האדם על יצרו ולבסוף תשוב הנשמה‬ ‫ראויה; כדי שיוכל לשלם שכר למלמד עבור לימודו‬ ‫עם בניו; כדי שיוכל לרכוש אתרוג מהודר; על מנת‬ ‫בֹוחן לְ בָ בֹות ְּביֹום ִ ּדין‪,‬‬ ‫לְ ֵ‬ ‫אל בוראה עטורה ועמוסה במצוות ובמעשים טובים‪.‬‬ ‫והכסיל סבור כי אם לבסוף תשוב נשמתו לבוראה‬ ‫שיהיו לו צורכי שבת כדבעי; על מנת שיוכל להזמין‬ ‫לְ גֹולֶ ה ֲע ֻמקֹות ַּב ִ ּדין (פיוט 'לא‪-‬ל עורך דין')‬ ‫כמות שהיא‪ ,‬אשריו ואשרי חלקו‪ .‬וכך גם כל תקוותו‬ ‫אורחים ולחלק צדקה‪ ,‬ובשביל שיוכל בעצמו לשבת‬ ‫כשיעמוד בימי הדין כשהוא נקי מכל עוונותיו‪ ,‬ודי‬ ‫ולהגות בתורה הקדושה מתוך מנוחת הדעת ושלוות‬ ‫עמקי הלב‬ ‫לו בכך‪ .‬אך באמת הלא עיקר תפקידו הוא לגלות‬ ‫הנפש‪ .‬הא לך‪ ,‬סיים הסנגור הגדול‪ ,‬קח את תפילתם‬ ‫מסופר על סנגורם של ישראל הרה"ק רבי לוי יצחק‬ ‫מלכות שמים ולהוסיף קדושה ורוחניות‪ ,‬ולכך נשלח‬ ‫ומהרה תקבל ברצון‪.‬‬ ‫מברדיטשוב זצ"ל שפתח ואמר‪ ,‬אם תיקח את תפילתו‬ ‫להאי עלמא‪ .‬הדומם‪ ,‬הצומח והחי‪ ,‬הם מסיימים את‬ ‫זהו שרמז כאן בפיוט (ועי' ליקוטי יהודה‪ ,‬ר"ה ד"ה לבוחן לבבות‪ ,‬בשם החידושי‬ ‫של איש ישראל ותסחט ותמצה אותה‪ ,‬תמצא בה רק‬ ‫תכליתם סופם כתחילתם‪ .‬אך האדם לא נברא אלא‬ ‫הרי"מ)‪' ,‬לבוחן לבבות ביום דין'‪ ,‬כי הקב"ה חוקר כליות‬ ‫כסף‪ ,‬כי לבסוף זו תמצית בקשתו‪ .‬אבל‪ ,‬נשא את עיניו‬ ‫כדי להוסיף ולהתעלות‪ .‬זהו 'אשר לא נשא לשוא‬ ‫ברם‪ ,‬גערה זו שיש בה כדי להפיג השכרות על ידי הפחד‪ ,‬צריכה‬ ‫רזא דאחד ‪ -‬המשך מעמוד א‬ ‫שיתן ה' פחדו בעולם‪ .‬ומדוע 'האלוקים עשה שיראו מלפניו' (קהלת ג‪,‬‬ ‫להיות אחוזה ומשולבת בשמחה אמיתית‪ .‬וכמו שנודעה לשונו של‬ ‫יד) אם כולו חסד וחמלה‪.‬‬ ‫הרה"ק הרבי ר' בונם מפשיסחא זצ"ל במכתבו הידוע לראש השנה‬ ‫'שנעבוד את ה' יתברך מתוך שמחה ודאגה מוסתרת בפחד'‪ .‬והיינו‪ ,‬שיהא לבבנו מלא‬ ‫ִ'אי' קטן במלכות ה'‬ ‫ביראה ופחד‪ ,‬שלא תתקלקל חלילה האהבה וקרבת ה' בכל לבבנו ובכל נפשנו ובכל‬ ‫עוד יש להתבונן בעצם הציווי שאומר 'שתמליכוני עליכם'‪ ,‬כיצד יכול בשר ודם קרוץ‬ ‫מאודנו‪ ,‬ולא תהא אפילו פינה אחת בתוכנו שלא נמליך בה את הקב"ה מתוך בחירה‪.‬‬ ‫מחומר להמליך את הקב"ה שהוא מלך מלכי המלכים ומלכותו בכל משלה מאז ומעולם‪,‬‬ ‫והוא אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא‪ ,‬ומה שייך ליצור נוצר קרוץ מחומר‪,‬‬ ‫וממילא מעורר קול השופר גם 'זכרונות' – 'שיעלה זכרונכם לפני לטובה'‪ .‬כי מי שזוכר‬ ‫קטן ודל‪ ,‬נבזה וחדל‪ ,‬להמליך על עצמו ועל כל העולם כולו את מלכותו יתברך שמו‪.‬‬ ‫להמליך את הקב"ה על עצמו‪ ,‬זוכרו הקב"ה והוא אכן מולך עליו‪ ,‬בחסד וברחמים‪ ,‬כיד‬ ‫המלך הטובה על הנאמנים אליו‪.‬‬ ‫והרי זה דומה למלך בשר ודם שקיבל את המלוכה מאבותיו או מכל בני המדינה‪,‬‬ ‫והוא מושל בכיפה ומולך עליהם בגבורתו‪ ,‬והנה בא כפרי בער אל תוך היכלו ומצהיר‬ ‫'ויצהלו איים במלכך'‬ ‫ברגש 'הריני מקבל עלי עול מלכותך ומכתירך כמלך'‪ ...‬הלא לטיפש יחשב‪ .‬על אחת‬ ‫זו הכוונה בנוסח המבטא את מהות היום ‪' -‬וידע כל פעול וכו' ויאמר כל אשר נשמה‬ ‫כמה וכמה‪ ,‬לפני מלך העולם שגויים עצומים לפניו כשחק מאזנים נחשבו וכמר מדלי‪,‬‬ ‫באפו‪ ,‬ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה' ‪' -‬בכל'‪ ,‬היינו בכל הפינות הנסתרות‬ ‫באילו פנים נבוא לפניו‪ ,‬אנן דלים ורקים‪ ,‬יתמי דיתמי‪' ,‬להמליכו'‪.‬‬ ‫שבלב – שלא יהיה אפילו ִ'אי' אחד שאין שם מלכות ה'‪.‬‬ ‫אלא ודאי‪ ,‬אכן הקב"ה מלך גדול ונורא על כל העולם כולו‪ ,‬אבל אמרו חז"ל (ברכות‬ ‫וכפי שידועים דברי ה'טורי זהב' (שו"ע או"ח סי' תקפב סק"ג) שהביא מה'לבוש' (שם‪ ,‬סעי' ח) שלא לומר‬ ‫לג‪' ):‬הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'‪ ,‬ודרשוהו מן הכתוב (דברים י‪ ,‬יב) 'ועתה ישראל מה‬ ‫'מלוך על כל העולם כולו' בנוסח התפילה בראש השנה‪ ,‬והטעם‪ ,‬שהוא כפל הלשון 'כל'‬ ‫ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה'‪ .‬והיינו שכביכול יש להקב"ה בתוך כל ממלכתו‬ ‫העולם‪' ,‬כולו'‪ .‬ברם‪ ,‬הט"ז עצמו כתב לומר כן‪ ,‬וביאר שאי לאו כפילות הלשון‪ ,‬הוה‬ ‫כמו אי קטן ששם לא השרה את מלכותו‪ ,‬והוא לבו של האדם‪ ,‬שהוא בעל בחירה‪ .‬ששם‬ ‫אמינא דסגי ב'רובו ככולו' (נזיר מב‪ .‬ועוד)‪ ,‬על כן כופלים 'כל העולם כולו' לבקש על מלכותו‬ ‫כביכול מלכות הקב"ה תלויה‪ ,‬נתונה ומסורה‪ ,‬בידי האדם‪ ,‬ובבחירתו בלבד האם לקבל על‬ ‫יתברך שתיכון בכל העולם כולו ממש‪ ,‬ללא שום מיעוט ושיור כלל‪.‬‬ ‫עצמו בלבבו פנימה עול מלכותו יתברך שמו ויקדש חדרי לבבו‪ ,‬או שמא חלילה ילך שובב‬ ‫וזוהי הכוונה בנוסח (פיוט 'ויאתיו') 'ויצהלו איים במלכך'‪ .‬דלכאורה‪ ,‬מאי שנא 'איים' והלא‬ ‫אחר תאוות לבו ויעשה מה שלבו חפץ‪.‬‬ ‫'ויאתיו כל לעבדך' וכבר 'יכירו כח מלכותך' (שם)‪ ,‬ומה יש להוסיף נוסח מיוחד ל'איים'‪.‬‬ ‫ודווקא במקום הקטן הזה‪ ,‬שם צריך האדם לקבל על עצמו להמליך את הקב"ה על רגשי‬ ‫אלא שאכן עד הנה היה 'כל העולם' כבר מכירים מלכותו‪ ,‬אך בבחינת 'רובו ככולו'‬ ‫לבבו‪ ,‬על ידי שישים אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלוא כל הארץ כבודו עומד‬ ‫בלבד‪ .‬אבל אנחנו חפצים להמליכו על כל אי ואי‪ ,‬והיינו לבבנו פנימה‪ ,‬עד שלא תשאר‬ ‫עליו ורואה במעשיו‪ ,‬ומיד תגענה אליו היראה וההכנעה בפחד ה' יתברך ובושתו ממנו‬ ‫פרסה שאין עליה מלכות שמים‪.‬‬ ‫תמיד [כלשון הרמב"ם ב'מורה נבוכים' (ח"ג פרק נב) שהביא הרמ"א בריש ה'שלחן ערוך' (או"ח ס' א ס"א)]‪.‬‬ ‫'זי זאגט‪ ,‬איך ווייס'‬ ‫להפחיד את ה'שיכור' שבתוכנו‬ ‫ומסופר על הרה"ק ה'קדושת לוי' מבארדיטשוב זצ"ל כשנסע בצעירותו אל הרה"ק‬ ‫מסופר על יהודי שעמד בפונדקו ושירת את הנכרים שבאו לשתות לשכרה‪ .‬באחת‬ ‫המגיד ממעזריטש זצ"ל‪ ,‬ולאחר ששב משם‪ ,‬שאלו חמיו ‪ -‬שלא היה מן החסידים ‪ -‬מדוע‬ ‫הפעמים התארחה שם קבוצת חיילים שמרוב שכרותם החלו להשתולל ולהזיק את רכושו‬ ‫נסע ומה כבר שמע שם‪ ,‬השיב ואמר‪ ,‬שעכשיו הוא יודע שיש בורא לעולם‪ .‬שחק ממנו‬ ‫ואף הוא עמד בסכנה שלא יוזק מידם‪ .‬היהודי שחרד לגורלו רץ אל הרה"ק הרבי ר' זושא‬ ‫חמיו ואמר‪ ,‬הלא דבר זה גם המשרתת שבבית יודעת‪ .‬קראו לה ושאלו אותה מי ברא‬ ‫זצ"ל והתחנן שהרבי יפעל להצילו מידיהם המסוכנות‪ .‬הצדיק‪ ,‬אוהבן של ישראל‪ ,‬נענה‬ ‫את העולם‪ .‬וכמצופה‪ ,‬השיבה שה' ברא את העולם‪ .‬התריס לעומתו חמיו‪ ,‬הנה‪ ,‬גם היא‬ ‫לבקשתו ובא עמו לפונדקו‪ ,‬נעמד בפתח‪ ,‬וכשפניו לוהטים‪ ,‬החל לומר בנוסח התפילה‬ ‫אומרת כך‪ ,‬מבלי לנסוע נסיעה אל המגיד‪ ...‬נענה הרה"ק מבארדיטשוב ואמר‪ ,‬היא אכן‬ ‫'ובכן תן פחדך ה' אלוקינו'‪ ...‬רק יצאו המילים מפיו הקדוש‪ ,‬תיכף על אתר נפלה על כל‬ ‫'אומרת' אבל אני 'יודע' ['זי זאגט‪ ,‬איך ווייס']‪...‬‬ ‫הגויים שם אימתה ופחד‪ ,‬גם אלה שכבר היו שיכורים לגמרי‪ ,‬הפחד הקשה הפיג מהם‬ ‫זה מה שאנו מבקשים 'וידע כל פעול כי אתה פעלתו‪ ,‬ויבין כל יצור כי אתה יצרתו'‪.‬‬ ‫את היין (עי' ב"ב י‪ ).‬ונמלטו משם‪ .‬אחד מן החיילים השיכורים אחזתו חיל ורעדה והתחבא‬ ‫כי לא די שאנו אומרים זאת בפינו ומודיעים כן בלשוננו‪ ,‬אלא מבקשים אנו על עצמנו‬ ‫תחת המיטה שהיתה בפינת הפונדק‪ .‬כעבור זמן‪ ,‬כאשר עמדו החיילים למפקד‪ ,‬ראו‬ ‫שאנו וכל באי עולם ידעו‪ ,‬ויבינו‪ ,‬ובכל נימה ונימה שבלבנו נזכור שהקב"ה מולך עלינו‪.‬‬ ‫והנה חסר אותו אחד‪ ,‬שלח המפקד לחפש אחריו‪ ,‬מצאו אותו החיילים כשהוא עדיין‬ ‫ואז‪ ,‬כשיש לאדם פחד מה' יתברך ומהדר גאונו‪ ,‬אין בו פחד אחר משום דבר בעולם‪,‬‬ ‫שוכב במחבואו אחוז חלחלה‪ ,‬וכשקראו לו לצאת משם‪ ,‬שאל אותם בפחד‪ ,‬האם הזקן‬ ‫וממילא יעשה רצון בוראו בלבב שלם‪.‬‬ ‫שצועק 'פחדך' כבר הלך‪...‬‬ ‫זעקת הבן אל אביו בהברה פשוטה‬ ‫והנה גם לנו יש לפעמים 'גוי שיכור קטן' המשתולל בתוך לבנו ‪' -‬ושכורת ולא מיין' (ישעיהו‬ ‫נא‪ ,‬יא)‪ ,‬והוא הגורם לשכוח חלילה ממלכות ה' יתברך וללכת בשרירות לבנו‪ .‬וגם אנחנו‬ ‫על פי זה נבין כוונת חז"ל‪ ,‬כי אכן בשופר צריכים אנו להיות 'יודעי תרועה'‪ ,‬כלומר‬ ‫זקוקים לאיזו שהיא גערה כמו זו של הרבי רבי זושא‪ ,‬שתגע בפינות הנסתרות שבלבבנו‬ ‫להטות אוזן‪ ,‬לדעת ולשמוע מה מסתתר בתוככי פנימיות קול השופר המהדהד באזנינו‪,‬‬ ‫פנימה [וכמו שאמרו דורשי רשומות‪ ,‬ברמז שמו הקדוש‪ :‬זוש"א נוטריקון 'שובר אויבים ומכניע זדים'‪.]...‬‬ ‫והיינו ההתעוררות הנכונה מפחד ה' וגאון עוזו – להמליכו על כל פינה ופינה‪ ,‬והיינו על‬ ‫הלב שלנו‪.‬‬ ‫זהו הפחד עליו אנחנו מבקשים 'ובכן תן פחדך'‪ ,‬ש'נשמע' את הגערה הנכונה שתפקח‬ ‫אותנו משכרותנו‪ ,‬שנבין שאנחנו‪ ,‬על אף דלותנו וקטנותנו‪ ,‬יש לנו מקום להמליכו‪,‬‬ ‫וכשאנחנו נתאמץ ונבקש להיות 'יודעי תרועה' המקשיבים ומבינים לרמזי תקיעת שופר‪,‬‬ ‫והוא יתברך מצפה מאתנו שאכן ניתן לו כתר מלוכה על ידי המלכה מרצון באותו אי‬ ‫אזי מידה כנגד מידה‪ ,‬גם הקב"ה ישמע את הקול הפנימי של תקיעת שופר‪ ,‬והוא קולו‬ ‫קטן – הוא לבבנו‪.‬‬ ‫ונאקתו של בן המלך הנמצא בצרה וצוקה‪ ,‬שהלך לגלות ארוכה עד שנשכח ממנו כיצד‬ ‫קוראים את שמו של המלך‪ ,‬וכל מה שמצליח להוציא מפיו היא צעקה פשוטה בלא מילים‪,‬‬ ‫זוהי סגולת השופר – 'והעם לא יחרדו?!'‪ .‬השופר הוא כמו הגערה ההיא של הרבי ר'‬ ‫זעקה מרה ממעמקי הלב אך יש בה עומק ופנימיות‪ .‬והמלך האוהב את בנו‪ ,‬שומע ומבין‬ ‫זושא‪ ,‬שצריכה – אם נעיין בשמיעתה היטב – לעורר אותנו משכרותנו על ידי 'פחד‬ ‫ומאזין לקול צעקתו ברחמים‪ ,‬ובא להצילו מיד רודפיו‪ ,‬לגאלו ולהשיבו אל בית אביו‪.‬‬ ‫מפיגו'‪ .‬וחלילה אין כאן פחד של עונש או שלטון אימים‪ ,‬אלא פחד מעורר וגערה שיש‬ ‫על כן‪ ,‬הזמן גרמא להתעורר עתה בתשובה ותיקון המעשים‪ ,‬כדי 'לשמוע קול שופר' גם‬ ‫בה כדי להתפכח ולפקוח עיניים‪ ,‬כדת מה לעשות בהאי יומא רבא – להמליך את הקב"ה‬ ‫בפנימיות‪ ,‬ובזכות זה הקב"ה יקשיב וישמע לכל הדברים הגנוזים בלבבנו‪ ,‬ונזכה שהשנה‬ ‫על כל העולם כולו‪ ,‬בלי יוצא מן הכלל‪.‬‬ ‫העומדת בפתח‪ ,‬תהא לנו שנה טובה ומבורכת‪ ,‬שנת קבלת כל תפילותינו ואפילו עוד‬ ‫ולכן יש כח בשופר ל'מלכויות' [שאמרו 'ובמה‪ ,‬בשופר'] כי על ידי הגערה שהוא מביא אותנו‬ ‫בטרם נקרא‪ ,‬גם הבקשות הכמוסות שליבא לפומא לא גליא‪ ,‬גם הן יתקבלו לרצון לפני‬ ‫לפחד אלוקים ולהבנה כי הוא נמצא בכל מקום‪ ,‬אנו מקבלים על עצמינו מלכות שמים‬ ‫אדון כל‪ ,‬שישמע ויקשיב ויאזין לתפילת לבבינו‪ ,‬אכי"ר ‪( .‬מעובד מתוך שיחות לפני תקיעת שופר ה'תשפ"ה)‬ ‫באותה פינה השייכת לנו‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ראש השנה חל בשבת‪ .‬ולכי תידוק עלה‪ ,‬תחזי דלא‬ ‫כשהיה‪ ,‬אם כן איזו תועלת יצאה מכל ביאתו לזה‬ ‫ובוחן לבבות‪ ,‬ויודע מיעוט ערכנו וקוצר בקשותינו‪,‬‬ ‫משכחת לה אלא כשהיום הראשון של ראש השנה חל‬ ‫העולם‪ .‬נתנו בו נשמה מאוצר שתחת כסא הכבוד‪,‬‬ ‫ומי יאמר זיכיתי לבבי‪ .‬אכן 'לגולה עמוקות בדין'‪ ,‬כי‬ ‫בשבת‪ ,‬ואילו היום השני חל ביום ראשון‪ .‬שכן להיפך‪,‬‬ ‫והנה סופו עפר כתחילתו‪ ,‬כולו שרוי בגשמיות‪ .‬על‬ ‫הקב"ה מביט וסוקר תוך תוכו של עומק לבו‪ ,‬ומגלה‬ ‫שיהיה ראש השנה בערב שבת ולמחרתו בשבת‪ ,‬זה‬ ‫כך ודאי ראוי שיתן ראשו מים ועיניו מקור דמעה‪,‬‬ ‫הטוב הטמון בפנימיותו של אדם‪ .‬כי 'גלוי וידוע לפניך‬ ‫אין יכול להיות‪ ,‬שהרי 'לא אד"ו ראש' (פסיד"ז לך לך יג)‪ .‬בזה‬ ‫ויבכה יומם ולילה‪.‬‬ ‫שרצוננו לעשות רצונך' (ברכות יז‪.).‬‬ ‫נמצא דשפיר מקדים ה'זכרון תרועה' ל'יום תרועה'‪.‬‬ ‫בדומה לזה שמעתי מהחסיד הישיש רבי יצחק‬ ‫הוא שאמרו חז"ל (בר"ר ט‪ ,‬ג) 'קודם עד שלא נוצרה‬ ‫דלעולם יום זכרון תרועה יהא קודם ליום תרועה‪.‬‬ ‫מונדרוביץ ז"ל מרגניתא טבא מבית קוצק‪ :‬פתח בתיבת‬ ‫מחשבה בלבו של אדם כבר היא גלויה לפניך'‪ ,‬וכפי‬ ‫כלפי אותה השנה‬ ‫'מעפר'‪ ,‬וסיים בתיבת 'לעפר'‪ .‬כי 'אדם יסודו מעפר'‪,‬‬ ‫שביאר ה'שפת אמת' זצ"ל (שבת תשובה תרל"ח ד"ה במדרש)‪ ,‬שאחר‬ ‫היינו שכל עיקרו ויסודו שנברא הוא כדי שיגביה כל‬ ‫שמתייגע האדם להיטהר‪ ,‬מועיל בכך להגיע לתשובה‬ ‫בשם הגאון רבי מרדכי זקהיים זצ"ל אב"ד פינסק‬ ‫ענייני הגשמיות מעפר‪ ,‬להעלותם לרוחניות‪ ,‬אבל‬ ‫שלמה‪ ,‬ואף שהוא אינו מכיר בכך‪ ,‬הקב"ה מכיר בכך‪.‬‬ ‫מובא לתרץ (עי' קהלת יצחק) כי בני ישראל יצאו ממצרים‬ ‫'וסופו לעפר'‪ ,‬סופו שמהפך היוצרות‪ .‬שלא זו בלבד‬ ‫וביאר בזה לשון הרמב"ם (תשובה ב‪ ,‬ב)‪ ,‬שכתב שצריך שיהא‬ ‫בט"ו בניסן שבאותה השנה חל ביום חמישי בשבת‬ ‫שלא מרומם את ענייני העולם‪ ,‬אלא שעומד והופך‬ ‫בתשובה כנה עד ש'יעיד עליו יודע תעלומות'‪ ,‬והיינו‬ ‫(שבת פז‪ ,):‬ולפי הכלל הנקוט בידינו‪ ,‬המוכר בסימן א"ת‬ ‫גם את כוחות הרוחניות והנשמה שבקרבו ומשעבדם‬ ‫שהקב"ה הוא גולה עמוקות ומעיד גם על מה שנעלם‬ ‫ב"ש ג"ר (עי' אבודרהם סימני המועדים)‪ ,‬היה ראש השנה שאחריו‬ ‫לגשמיות‪ ,‬לעפר‪.‬‬ ‫מהאדם עצמו‪.‬‬ ‫בשבת‪ .‬לכן שפיר הקדים זכרון תרועה לפני יום‬ ‫תרועה‪ .‬ובפרט שהיו להם ענני הכבוד שבוודאי קידשו‬ ‫על פי כללי קביעת המולד כי לא ראו את המולד‬ ‫בפועל (רבינו בחיי שמות יב‪ ,‬ב‪ ,‬בשם רבינו חננאל)‪ .‬ועוד שבתוספות (ב"ק‬ ‫ּפֹות ַח ַׁש ַער לְ דֹופְ ֵקי בִ ְתׁשּובָ ה‬ ‫הַ ֵ‬ ‫(אבינו מלכנו)‬ ‫הָ ֵרם ֶק ֶרן יִ ְׂש ָר ֵאל ַע ֶּמָך‬ ‫פב‪ .‬ד"ה כדי) מובא שהיה יום הכיפורים בשני בשבת כשירד‬ ‫(פיוט 'וכל מאמינים')‬ ‫משה רבינו עם הלוחות‪ ,‬ומכל זה מוכח כי ראש השנה‬ ‫להציל את הקרן‬ ‫חל בשבת‪ .‬לכך תחילה כתבה התורה את ההוראה‬ ‫אפילו שערים נעולים‬ ‫עמד המגיד מקוז'ניץ זצ"ל בבית הכנסת בעירו‪,‬‬ ‫ודיבר בדברי כיבושין‪ .‬אמר והמליץ לפני הבורא (עי'‬ ‫למעשה באותה שנה‪ ,‬ואחר כך כתבה 'יום תרועה'‬ ‫הקשה השפת אמת' זצ"ל (עי' וארא תרס"ב ד"ה איתא)‪ ,‬וכי‬ ‫רביד הזהב ריש כי תשא‪ ,‬ועוד; ועי' עצי לבנון ח"א‪ ,‬ליום א' של פסח ד"ה ברח דודי‪ ,‬ושו"ת מור‬ ‫לדורות כפי המצוי ברוב השנים‪ ,‬שלא חל בשבת‪.‬‬ ‫מאימתי ננעלו שערי תשובה שצריך לפותחם‪ .‬והלא‬ ‫ואהלות‪ ,‬אוהל ראשי בשמים‪ ,‬סי' ו'‪ ,‬ד"ה ובזה‪ ,‬בשם הרה"ק הס"ק משפאלא זצ"ל; ועוד)‪ :‬הלא‬ ‫להדיא אמרו חז"ל (דב"ר ב‪ ,‬יב; איכ"ר ג‪ ,‬ס; פסדר"כ כד‪ ,‬ב) 'שערי‬ ‫לא הגלית את עמך לבין האומות אלא כדי שיתוספו‬ ‫תשובה לעולם פתוחים'‪.‬‬ ‫ּבְ ר ֹאׁש הַ ָּׁשנָ ה ּכָ ל ּבָ ֵאי עֹולָ ם‬ ‫אלא‪ ,‬תירץ‪ ,‬דהיינו אפילו לחטאים חמורים אשר‬ ‫עליהם גרים (פסחים פז‪ .):‬כי תכלית ישראל בין העמים‬ ‫היא כדי להעלות את הניצוצות שבגלות ולהרחיב‬ ‫עֹובְ ִרין לְ פָ נָ יו כִ בְ נֵ י ָמרֹון (טז‪).‬‬ ‫אמרו בהם כי לית להו תשובה ולא חמאן אפי שכינתא‬ ‫את גבולי הקדושה‪ .‬הביטה וראה את חרפתנו‪ ,‬כיצד‬ ‫(עי' זוה"ק ח"א ריט‪ ,):‬מכל מקום הבורא ברחמיו מרבה מחילה‬ ‫עמך נתון למשיסה ולביזה‪ ,‬כמה קשים הם הפיתויים‬ ‫רמזים לחודש הדין‬ ‫לפושעים וחטאים‪ ,‬ופותח שער מיוחד לאלו הדופקים‬ ‫בתוך הגלות המרה וכמה חללים הפילה‪ ,‬ועד כמה‬ ‫בתשובה‪.‬‬ ‫הסכנה אורבת לישראל בכל פינה ופינה‪ .‬לא סיכנת‬ ‫אמר הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל (גיליוני הש"ס) שמקובל‬ ‫את הקרן‪ ,‬אלא כדי לקצור רווחים כפולים ומכופלים‪.‬‬ ‫(טור או"ח סי' תיז) שהי"ב ראשי חודשים מכוונים כנגד הי"ב‬ ‫פתוחים רק לדופקי בתשובה‬ ‫ועתה‪ ,‬הלא תראה מה נעשה בזה בסופו של דבר‪ .‬לא‬ ‫שבטים‪ ,‬לפי חשבון זה יוצא שראש חודש השביעי‬ ‫עוד תירץ ה'שפת אמת' (שבת תשובה תרל"ה) כי אין שערי‬ ‫זו בלבד שאין הרווחים כמצופה‪ ,‬אלא שכעת גם הקרן‬ ‫מכוון כנגד שבט דן‪ ,‬וכבר אמרו חז"ל (פסחים ד‪ ).‬על זה‬ ‫תשובה פתוחים למי שסבור כי הם עומדים פתוחים‬ ‫אינה בחזקתה‪ .‬אם כן‪ ,‬חושה והרם קרן ישראל עמך‪.‬‬ ‫שהיה אומר תדיר 'דונו דיני'‪ ,‬ואמרו שמע מינה מדן‬ ‫ומחכים לו‪ .‬רק מי שמבין שהוא בטל ומבוטל‪ ,‬ואין לו‬ ‫מהר כל עוד שלפחות נותרה הקרן עצמה כפי שהיא‪.‬‬ ‫קאתי‪ .‬לכן בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו‪,‬‬ ‫כל מציאות וקיום לנוכח חטאיו כי רבו‪ ,‬ועומד ודופק‬ ‫כי הוא חודש הדין‪ .‬והדבר מרומז בקרא (בראשית מט‪ ,‬טז)‬ ‫בדומה לזה יתפרש על פי מה שהיה קורא הרבי ר'‬ ‫בתשובה‪ ,‬עבורו שערי תשובה פתוחים‪.‬‬ ‫'דן ידין עמו כאחד'‪ ,‬שבחודש דן ‪ -‬חודש תשרי‪ ,‬ידין‬ ‫בונם מפשיסחא זצ"ל (עי' מדרש שמחה ח"ב‪ ,‬ערך גלות וגאולה; ועי' אמרי שמאי‬ ‫ה' עמו‪ ,‬וכולם נסקרים בסקירה אחת (לקמן יח‪.).‬‬ ‫[ובזה יש לבאר המשל שאמרו חז"ל (מדרש זוטא‪ ,‬קהלת ז‪ ,‬טו; פסדר"כ‬ ‫ח"א‪ ,‬עניני תפילה‪ ,‬תפילת א"מ)‪ :‬רבונו של עולם! גאל נא את עמך‬ ‫נספחים ג ד"ה מפני מה; ילקו"ש איוב תתקו)‪ ,‬והובא ב'שערי תשובה' לרבינו יונה‬ ‫ישראל בעודם יהודים‪ ,‬ולא – תצטרך לגאול אותם‬ ‫(א‪ ,‬ב)‪ ,‬לכת של לסטים שחבשם המלך בבית האסורים‪ ,‬וחתרו מחתרת‬ ‫כגויים רח"ל‪ .‬זהו 'הרם קרן ישראל עמך'‪ ,‬הרם אותם‬ ‫ִא ְמרּו לְ פָ נַ י ַמלְ כֻ ּיֹות‬ ‫וימלטו דרכה‪ ,‬ורק אחד מהם נשאר על מקומו‪ .‬למחרת בשחרית בא‬ ‫המלך וימצאהו‪ ,‬ויאמר לו‪ :‬שוטה קשה יום‪ ,‬הלא החתירה חתורה‬ ‫בעודם ישראל עמך‪.‬‬ ‫ׁש ַּת ְמלִ יכּונִ י ֲעלֵ יכֶ ם (טז‪).‬‬‫ּכְ ֵדי ֶ‬ ‫לפניך ואיך לא מהרת להימלט על נפשך‪ .‬ויתבאר כי באמת אין‬ ‫החתירה אלא מידי המלך‪ .‬ואותו השוטה לא הכיר מספיק בעומק‬ ‫המלכת כל השנה מכח ראש השנה‬ ‫חטאו‪ ,‬וסבור היה כי לעולם אימתי שירצה יוכל למלט עצמו בשער‬ ‫ָא ָדם יְ סֹודֹו ֵמ ָעפָ ר וְ סֹופֹו לֶ ָעפָ ר‬ ‫פתוח לרווחה שיעמוד לרשותו‪]...‬‬ ‫(פיוט 'ונתנה תוקף')‬ ‫תמה ה'אמרי אמת' זצ"ל (ליקוטים‪ ,‬כאן)‪ ,‬וכי בראש השנה‬ ‫ממליכים את הקב"ה ובשאר כל הימים אין ממליכים‬ ‫סופו כתחילתו‬ ‫אותו‪ ,‬והלא אמרו במשנה (ברכות יג‪ ).‬למה קדמה פרשת‬ ‫שמע לוהיה אם שמוע – כדי שיקבל עליו עול מלכות‬ ‫רּועה ִמקְ ָרא ק ֶֹדׁש‬ ‫ַׁשּבָ תֹון זִכְ רֹון ְּת ָ‬ ‫החסיד רבי אלעזר מביאליסטוק ז"ל‪ ,‬מהאריות‬ ‫שבבית קוצק‪ ,‬עמד בבית הכנסת בעיצומו של יום‬ ‫שמים תחילה‪ .‬ומה מעלה יש בשופר מעבר למלכות‬ ‫(ויקרא כג‪ ,‬כד)‬ ‫הדין‪ ,‬כשהקהל אומר 'ונתנה תוקף' ברעותא דלבא‪.‬‬ ‫שמים של כל ימות השנה‪.‬‬ ‫יום זכרון קודם ליום תרועה‬ ‫בתוך כך הבחין כי בסמוך לו עומד יהודי‪ ,‬עיניו‬ ‫הוא מותיב והוא מפרק לה‪ ,‬על פי מה שקבעו חז"ל‬ ‫אדומות מבכי וקורא 'אדם יסודו מעפר'‪ ,‬ממשיך ואומר‬ ‫חז"ל דרשו (עי' ר"ה כט‪ ):‬כתוב אחוד אומר 'זכרון‬ ‫(ב"ב קמז‪' ).‬אי חמימא ריש שתא‪ ,‬חמימא כולא שתא'‪.‬‬ ‫'וסופו לעפר'‪ ,‬וכולו חלחלה ואימה מפחד הדין‪ ,‬והוא‬ ‫תרועה' וכתוב אחר אומר (במדבר כט‪ ,‬א) 'יום תרועה'‪ ,‬מכאן‬ ‫נמצא שכדי לקבל עול מלכות שמים בחמימות כל‬ ‫ממרר בבכיו מאין הפוגות‪ .‬פנה אליו רבי אלעזר‪,‬‬ ‫אסמכתא לגזירת רבה שלא לתקוע בשופר בראש‬ ‫השנה‪ ,‬יש להמליך כדבעי בראש השנה‪.‬‬ ‫ואמר לו‪ :‬אילו היה אדם נוצר מזהב‪ ,‬וסופו שהיה‬ ‫השנה שחל להיות בשבת שמא יעבירנו ארבע אמות‬ ‫הופך לעפר‪ ,‬אכן מן הראוי היה לבכות‪ ,‬על האי שופרא‬ ‫הכנה מוקדמת למלכויות‬ ‫ברשות הרבים‪ .‬ומקשים על כך שאם כן למה הקדים‬ ‫דבלי בארעא‪ .‬אבל השתא שהאדם יסודו מעפר‪ ,‬וסופו‬ ‫את העראי ואיחר את המצוי‪ .‬היה לו לכתוב בסדר‬ ‫יתכן לרמז בתיבת 'לפני'‪ ,‬לעובדה שסיפר הרה"ק‬ ‫לעפר‪ ,‬בכי זה על שום מה‪ .‬כפי שהיה כך נשאר‪ ,‬ועל‬ ‫הפוך‪ ,‬תחילה 'יום תרועה' לכל השנים‪ ,‬ואחר כך 'זכרון‬ ‫מבענדין זצ"ל על אותו מגמגם שהתלונן אצל חברו‬ ‫הדרך הספיק גם ללמוד ולהתפלל ולקיים מצוות‪ .‬מה‬ ‫תרועה' למקרה שיחול בשבת‪.‬‬ ‫שאינו מצליח לאחל לרבי 'גוט שבת' בשעה שכולם‬ ‫רע בכך‪( ...‬בית קוצק עמ' תח; עי' אוצר דרשות ומאמרים ח"ב פרקי אבות אות עד)‬ ‫עוברים על פניו במהירות‪ ,‬כי עד שהוא בקושי מספיק‬ ‫תירץ רבי יצחק כ"ץ נכד הש"ך (עי' ספר שמנה לחמו‪ ,‬דרוש לר"ה‬ ‫להוציא מפיו את ה'ג ּו ג ּו ג ּו'‪ ,‬כבר עובר תורו אצל‬ ‫פ"ב‪ ,‬ד"ה ונקדים)‪ ,‬כי הנה 'זכרון' הוא רק כאשר אחד מימי‬ ‫בלא לרומם את הארציות‬ ‫הרבי‪ .‬יעץ לו חברו אמור את כל ה'ג ּו ג ּו ג ּו' קודם‬ ‫אמנם ה'בית ישראל' זצ"ל אמר בשם ה'חידושי‬ ‫שיבוא תורך לעבור ולהתברך אצל הרבי‪ ,‬וכשתגיע אל‬ ‫הרי"מ' זצ"ל כי על דא ודאי שפיר קא בכינא ועליו‬ ‫הרבי כבר תאמר מיד את ה'גוט שבת'‪ .‬כמו כן אנחנו‪,‬‬ ‫ברכת כתיבה וחתימה טובה ושנה טובה ומבורכת‬ ‫ידוו כל הדווים‪ .‬שכן האדם נשלח לעולם הזה על מנת‬ ‫עלינו לומר הרבה 'ג ּו ג ּו' קודם ראש השנה‪ ,‬וכשיגיע‬ ‫למע"כ מורנו הרב שליט"א‬ ‫להעלות את העפר והארציות‪ ,‬ואם לבסוף נותר עפר‬ ‫ולכל הנלוים ולכל קהלא קדישא הדין‬ ‫ג‬ ‫כעתירת‪ :‬נחמן בן עטיל פריידא בלסבלג‬ ‫נציבי מכון ‘אור חדש'‬ ‫אשר נשא _לבם אותם _להיות עמודי התווך‬ ‫ופטרוני המכון בהפצת מעיינות התורה והחסידות‬ ‫א_לה יעמ‪+‬דו ע_ל הב‪+‬רכה‬ ‫הרב שלמה חנוך אברמצ'יק ומשפחתו שיחיו‬ ‫יום הדין נהיה כבר מוכנים‪ .‬זהו אמרו 'לפני' מלכויות‪ ,‬עוד‬ ‫פלעטבוש ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ַא ְרּבָ ָעה ְּדבָ ִרים ְמ ָק ְר ִעין ּגְ זַר ִּדינֹו ֶׁשל ָא ָדם‬ ‫קודם שתגיעו ליום הדין‪ ,‬כדי שתמליכוני עליכם בראש‬ ‫הרב נפתלי צבי אברמצ'יק ומשפחתו שיחיו‬ ‫השנה‪ ,‬שביום המיועד כבר תגיעו לידי כך‪.‬‬ ‫לייקווד – ניו ג'רזי‬ ‫ׂשה (טז‪):‬‬ ‫‪ ...‬וְ ִׁשּנּוי ַמ ֲע ֶ‬ ‫הרב אליעזר דוד איצקוביץ ומשפחתו שיחיו‬ ‫תקנת השבים‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫יֹוׁשבִ ין‪,‬‬ ‫לָ ָּמה ּתֹוקְ ִעין ְּומ ִר ִיעין ּכְ ֶׁשהֵ ן ְ‬ ‫הרב שלמה יוסף בידרמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫באופן נפלא ביאר ה'חידושי הרי"מ' זצ"ל (שיח שרפי קודש‪ ,‬ח"א אות‬ ‫מונסי ‪ -‬ניו יורק‬ ‫תרסח‪ ,‬דף סו‪ ,:‬תשובה יב) שלכן אמר הרמב"ם (תשובה ב‪ ,‬ב) כי תשובה היא‬ ‫עֹומ ִדין‪,‬‬ ‫וְ תֹוקְ ִעין ְּומ ִר ִיעין ּכְ ֶׁשהֵ ן ְ‬ ‫באופן שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא‬ ‫ּׂש ָטן (טז‪):‬‬ ‫ּכְ ֵדי לְ ַע ְרּבֵ ב הַ ָ‬ ‫הרב ירמיה בראך ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫לעולם‪ .‬שכן תשובה מועילה מדין שינוי מעשה כמבואר כאן‪,‬‬ ‫וקיימא לן (ב"ק צד‪ ):‬שמדין תורה רק שינוי שאינו חוזר לברייתו‬ ‫הרב חיים אברהם בראך ומשפחתו שיחיו‬ ‫שלא ישטין‪ ,‬כשישמע ישראל מחבבין את המצוות מסתתמין דבריו‬ ‫לייקווד ‪ -‬ניו ג'רזי‬ ‫הוה שינוי לגבי קניינים‪ ,‬ולכך בתשובה צריך שינוי מעשה‬ ‫באופן ששוב לא יוכל לחזור עוד לעולם לאותו החטא‪.‬‬ ‫משפחת ברין הנכבדה שיחיו‬ ‫כי הכל עבדיך‬ ‫אמנם‪ ,‬הוסיף ה'חידושי הרי"מ'‪ ,‬הלא חכמים תיקנו תקנת‬ ‫ירושלים – ישראל‬ ‫השבים שאינו צריך לפרק ביתו‪ ,‬ושאף שינוי שחוזר לברייתו‬ ‫הקשה ה'שפת אמת' אם אכן יש בכך משום חיבוב מצוה‪,‬‬ ‫הרב ישראל שמעון בריקמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫מהני (ב"ק שם)‪ ,‬ואם כן נמצא שמשום תקנת השבים יועיל גם‬ ‫למה לי טעמא דערבוב השטן‪ ,‬תיפוק ליה שברצוננו לחבב‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫לגבי תשובה שאף אם תשובתו אינה עד כדי שיעיד עליו‬ ‫את המצוות‪.‬‬ ‫הרב יהודה לייב אברהם גוטמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫יודע תעלומות וכו'‪ ,‬מכל מקום מהני משום תקנת השבים‪.‬‬ ‫ומתרץ‪ ,‬כי אם אכן היה הטעם בתקיעות הנשנות רק‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫מפני חיבוב המצוות‪ ,‬לא היו עושים זאת כי אם החשובים‬ ‫הרב יוסף ברוך גליקסמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫שבעדה‪ ,‬הרגילים בחיבוב מצוות‪ ,‬כמו שמצינו (סוכה לז‪ ).‬ביקירי‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫עֹומ ִדין ֵמר ֹאׁש ַה ָּׁשנָ ה‬ ‫ּבֵ ינֹונִ ּיִ ים ְּתלּויִ ין וְ ְ‬ ‫ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב‪ .‬אך‬ ‫הרב אברהם יעקב גרינשטיין ומשפחתו שיחיו‬ ‫מה שהנהיגו שכולם עושים כך‪ ,‬זהו כדי לערבב את השטן‪.‬‬ ‫פלעטבוש ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ּפּורים‪ .‬זָ כּו ‪ -‬נִ כְ ָּתבִ ין לְ ַחּיִ ים‪,‬‬ ‫וְ ַעד יֹום הַ ּכִ ִ‬ ‫[ויש לומר כי זה נרמז בדברי נעים זמירות ישראל (תהלים קיט‪ ,‬צא)‬ ‫הרב ידידיה גרינשטיין ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫יתה (טז‪):‬‬ ‫ֹלא זָכּו ‪ -‬נִכְ ָּתבִ ין לְ ִמ ָ‬ ‫'למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך'‪ ,‬שדרשוהו חז"ל (עי' פס"ר פיס' מ ד"ה‬ ‫בחדש השביעי; ועי' ס' המנהיג‪ ,‬הל' ר"ה‪ ,‬עמ' שח‪ ,‬בשם מדרש תהלים) על יום הדין‪ .‬דבעת אשר‬ ‫הרב שלמה הלר ומשפחתו שיחיו‬ ‫לייקווד ‪ -‬ניו ג'רזי‬ ‫תלוי ועומד בגרדום‬ ‫ראה והבט כיצד שבו ועמדו היום‪ ,‬לתקוע שוב בשופר‪,‬‬ ‫תערוך משפטיך הנה ֵ‬ ‫כי הכל כולם עבדיך הם‪ ,‬והכל חפצים ליראה את שמך‪].‬‬ ‫אמרו בעלי המוסר (עי' ילקוט לקח טוב‪ ,‬ימים נוראים ח"ב עמ' נז‪ ,‬מהגרא"א מישקובסקי‪,‬‬ ‫הרב שאול וואססערטהייל ומשפחתו שיחיו‬ ‫טומס ריבר – ניו ג'רזי‬ ‫בשם זקנו רבי איצ'לה בלאזער זצ"ל; כוכבי אור‪ ,‬עמ' רסח‪ ,‬בשם הנ"ל)‪ ,‬מהו 'תלויין ועומדין'‪.‬‬ ‫אלא יש כאן ביאור נוקב כיצד צריכה להיות אימת הדין‪.‬‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' מאיר בן הרה"ח ר' שמחה יצחק זאיאנץ ז"ל‬ ‫נלב"ע ג' בסיון תשפ"א‬ ‫כי לשון זו מכוונת לעולה לגרדום‪ ,‬אחר שכרכו החבל על‬ ‫צווארו‪ ,‬טרם שהשמיטו הדרגש מתחתיו‪ .‬נמצא שאמנם‬ ‫חזק חזק ונתחזק‬ ‫הרב מנדל טייטלבוים ומשפחתו שיחיו‬ ‫תלוי הוא בחבל‪ ,‬אך עדיין עומד הוא‪ ,‬רגע קט לפני שייחרץ‬ ‫הושלמה הסדרה!‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫גורלו‪ .‬כך יש לו לאדם להיחרד על נפשו ולשוב בתשובה‬ ‫הרב חיים בער יוסטמן ומשפחתו שיחיו‬ ‫שלמה לבוראו‪ ,‬טרם ינעלו שערי תשובה‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫בשורה נפלאה‬ ‫לכל עמלי תורה ושוחריה‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫בשעה טובה ומוצלחת‬ ‫הושלמה הסדרה המבוקשת‬ ‫של הספר הנפלא‪ ,‬מתוק מדבש‬ ‫הרב אהרן לב ומשפחתו שיחיו‬ ‫ירושלים ‪ -‬ישראל‬ ‫ַמר ָסבַ ר‪ּ :‬בְ ר ֹאׁש ַה ָּׁשנָ ה ‪ּ -‬כַ ָּמה ְּדכָ יֵ יף‬ ‫ונופת צופים‪ ,‬בדברי תורה ערבים‬ ‫הרב יעקב יוסף לב ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ּומר ָסבַ ר‪:‬‬ ‫ִאינִ יׁש ַּד ְע ֵּתיּה ְטפֵ י ְמ ַעּלֵ י ‪ַ ...‬‬ ‫חדא‬ ‫הרב יעקב זעליג לנדאו ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ּבְ ר ֹאׁש הַ ָּׁשנָה ּכַ ָּמה ְּדפָ ֵׁשיט ִאינִ יׁש ַּד ְע ֵּתיּה‬ ‫פ_לפ_לתא‬ ‫שיעורים על סדר פרשיות התורה והמועדים‪,‬‬ ‫ְטפֵ י ְמ ַעּלֵ י (כו‪):‬‬ ‫בעיון ופלפול‪ ,‬מאוצרותיהם של גדולי הדורות‪,‬‬ ‫ראשי ישיבות ורבותינו הקדושים‪,‬‬ ‫הרב חיים דוד מונדרוביץ ומשפחתו שיחיו‬ ‫מוגשים ביד אמן‬ ‫לייקווד – ניו ג'רזי‬ ‫מפי הגאון החסיד פה מפיק מרגליות‬ ‫הרב דוד מרגליות ומשפחתו שיחיו‬ ‫מי שאין לו מה לכופף‬ ‫רבי דניאל חיים אלתר שליט"א‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫ראש ישיבת פני מנחם ‪ -‬ירושלים תובב"א‬ ‫פירש הרה"ק מקאצק זצ"ל (אמת ואמונה‪ ,‬אות תקמ)‪ ,‬כי רבותא‬ ‫בעריכה מיוחדת‬ ‫הרב יעקב מאיר פיגא ומשפחתו שיחיו‬ ‫היא‪ .‬שוודאי נכון וראוי להיות 'כייף' ונכנע‪ ,‬אך יותר מכך‬ ‫ובשפה השווה לכל נפש‬ ‫לייקווד ‪ -‬ניו ג'רזי‬ ‫מבית 'ניצוץ אחד' שע"י מכון 'אור חדש'‬ ‫ראוי הוא האי דפשיט‪ ,‬שאין לו כלל מה להכניע‪ .‬כי הוא‬ ‫מתאים במיוחד לשעה של קורת רוח‬ ‫הרב שלמה פעדער ומשפחתו שיחיו‬ ‫מרגיש בעצמו כאין וכאפס לגמרי‪...‬‬ ‫אשר תתן בביתך אויר פסגות‬ ‫וויליאמסבורג ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ותאהיב את נועם מתיקות התורה על ילדיך‬ ‫הרב מרדכי צבי קאהן ומשפחתו שיחיו‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫משיעורי הספר 'חדא פ_לפ_לתא' ‪ -‬דברים וירח האיתנים‬ ‫עונג שבת וחג אמיתי‬ ‫ציפהו זהב במקום הנחת פה‬ ‫בהוצאות מכון 'אור חדש'‬ ‫הרב מרדכי יהודה הלוי קליין ומשפחתו שיחיו‬ ‫ניתן להשיג בחנויות הספרים המובחרות‬ ‫לבירורים ופרטים נוספים‪office@orchadash.co.il :‬‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫והמסתעף _לדין 'כ_ל _לנאותו אינו חוצץ'‬ ‫ארצות הברית‪:‬‬ ‫בני ברק‪:‬‬ ‫ירושלים‪:‬‬ ‫א‪ .‬אמאי _לא נימא 'כ_ל _לנאותו אינו חוצץ' בשופר שציפהו זהב ב‪ .‬ביאור‬ ‫בכל חנויות הספרים המובחרות‬ ‫‪N. GREENFELD INC‬‬ ‫•סאטמר•ספרים•סטור‪•,‬קדושת•יום•טוב•‪7‬‬ ‫•ספרייתי•‪•-‬האחים•גיטלר‪•,‬שלמה•המלך•‪2‬‬ ‫•גירסא•ספרים‪•,‬חפץ•חיים•‪13‬‬ ‫•ביהמ"ד•פני•מנחם‪•,‬יוסף•זיו•‪3‬‬ ‫הרב אברהם משה קראוס ומשפחתו שיחיו‬ ‫ב'ציפהו זהב במקום הנחת פה'‪ ,‬והסוברים שאינו משום חציצה ג‪ .‬יסוד‬ ‫הוצאה לאור והפצת ספרי קודש‬ ‫‪TH•STREET•BROOKLYN,•NY•11218•39•1366‬‬ ‫•אוריתא‪•,‬שד'•ירושלים•‪10‬‬ ‫•ספרים•וינקל‪•,‬עלי•הכהן•‪15‬‬ ‫לונדון ‪ -‬אנגליה‬ ‫•מרכז•הספרים‪•,‬הרב•שך•‪2‬‬ ‫•ספרי•הישיבה‪•,‬בית•ישראל•‪1‬‬ ‫האבני נזר בחי_לוק בין 'חציצה' _ל'נגיעה' ד‪ .‬טעם ד_ליכא חציצת מים‬ ‫‪•TEL.•718.633.8103•FAX.•718.438.2846‬‬ ‫‪4382846@GMAIL.COM‬‬ ‫•אלתר•ספרים‪•,‬הרב•לנדא•‪1‬‬ ‫•פאר‪•,‬צייטלין•‪20‬‬ ‫•ביהמ"ד•ארי•שבחבורה‪•,‬הארגמן•‪4‬‬ ‫•ולדמן•ספרים‪•,‬ביהמ"ד•הגדול•בעלזא‬ ‫בנטי_לת _לו_לב ‪ -‬ע_ל פי יסוד האבני נזר ה‪ .‬הזהב מכוסה בשעת המצוה ואין‬ ‫ביתר‪:‬‬ ‫•למדן•‪•-‬בית•הספרים‪•,‬כהנמן•‪•64‬ב'‬ ‫•אברמוביץ•ספרים‪•,‬מאה•שערים•‪13‬‬ ‫הרב יעקב קריימן ומשפחתו שיחיו‬ ‫•ספרי•קודש•ויזניץ•‪•-‬גבעת•פינחס‬ ‫כאן הידור מצוה ו‪ .‬תירוצים מהשפת אמת בכמה דרכים ז‪ .‬פסו_ל משום‬ ‫•קודש‬ ‫•ספרי•עין•יעקב‪•,‬עין•יעקב•‪31‬‬ ‫•בילר•ספרים‬ ‫•שנקיס•פתח•תקוה•‪16‬‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫בית שמש‪:‬‬ ‫דין 'אין קטיגור נעשה סניגור'‬ ‫אשדוד‪:‬‬ ‫•הרה"ח•ישראל•מנדלסון•הי"ו••‪052-762-4016‬‬ ‫•רמה•ב•‪•-‬קרויס•ספרים‬ ‫•רמה•ד•‪•-‬ספרים•ווינקל‬ ‫נתניה‪:‬‬ ‫•ספרים•טובים•‪•-‬ביהמ"ד•קרית•צאנז‬ ‫הרב יוסף שטרייכר ומשפחתו שיחיו‬ ‫ברוקלין ‪ -‬ניו יורק‬ ‫ניתן _לשמוע את שיעורי מורנו הרב ש_ליט"א‬ ‫בט_לפון‪073-321-1945 :‬‬ ‫משפחת שקאפ הנכבדה שיחיו‬ ‫שיקגו ‪ -‬אילינוי‬ ‫ובארה"ב בט_לפון‪1917-456-8021 :‬‬ ‫‪ 1>2‬דף היומי בב_לי אידיש‬ ‫* _לשידור חי‬ ‫הרב מאיר שרייבער ומשפחתו שיחיו‬ ‫‪ 2>2‬שיעורי ירוש_למי אידיש ‪ 3>2‬חומש רש״י אידיש‬ ‫ציריך ‪ -‬שווייץ‬ ‫‪ 5>2‬דרשות באידיש‬ ‫‪ 4>2‬שפת אמת אידיש‬ ‫‪ 3>1‬שפת אמת _לה״ק‬ ‫‪ 1>1‬דף היומי בב_לי _לה״ק‬ ‫‪ 5>1‬דרשות ב_לה״ק‬ ‫עיצוב ועימוד‪ :‬י‪+‬צחק ‪0527-130-217‬‬ ‫© כ_ל הזכויות שמורות _למכון 'אור חדש' ירוש_לים‪_ .‬לקב_לת הג_ליונות‪ ,‬הערות‪ ,‬תרומות והנצחות ניתן _לפנות בכתובת דוא"_ל‪shiurey.r.d@gmail.com :‬‬