gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בנאות דשא · BINOS DESHE — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: בנאות דשא · BINOS DESHE

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

בנאות דשא · BINOS DESHE — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫ראש השנה תשפ”ז | שנה ו | גליון שכ‬ ‫‘לה’ הארץ ומלואה'‬ ‫כשהקבלה להתנהג כדין זוכה לרב חסד‬ ‫גילוי שמו יתברך בעולם‬ ‫בגמרא ראש השנה (יז‪‘ ):‬כתיב (כי תשא לד‪ ,‬ו) ‘ורב חסד’‪ ,‬וכתיב (שם) ‘ואמת’‪,‬‬ ‫ידוע מאמר חז”ל ששואלים (ברכות לה‪).‬‬ ‫מזמור זה נקבע גם כשיר של יום ליום‬ ‫בתחילה ואמת ולבסוף ורב חסד’‪ .‬ולכאורה קשה‪ ,‬אם כן הול”ל ‘אמת’ ברישא והדר‬ ‫על סתירת הכתובים‪ ,‬שבמקום אחד כתוב‬ ‫ראשון בשבת‪ ,‬והרה”ק רבי מרדכי יוסף‬ ‫‘ורב חסד’‪ .‬ועוד קשה‪ ,‬מה הפירוש ‘בתחילה’‪ ,‬אם קאי על תחילת בריאת העולם‪,‬‬ ‫(תהלים כד‪ ,‬א) ‘לה’ הארץ ומלואה’ ובמקום‬ ‫מאיזביצא זי”ע (מי השילוח פרשת וילך) העמיק‬ ‫אם כן הכתובים האלה הרי נכתבו אחרי בריאת העולם‪ ,‬ומה בא ללמדנו‪.‬‬ ‫אחר כתוב (תהלים קטו‪ ,‬טז) ‘השמים שמים‬ ‫לבאר הטעם לכך‪ .‬ענינה של שבת קודש‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬דזה קאי על תחילת השנה‪ ,‬שאז אם האדם מקבל על עצמו להתנהג‬ ‫לה’ והארץ נתן לבני אדם’‪ ,‬ומבארת‬ ‫הוא להורות שאין כוח ביד שום נברא‪,‬‬ ‫בכל דבר כפי דין התורה‪ ,‬אזי אפילו אם אחר כך נופל ממדרגתו‪ ,‬כיון שעל כל פנים‬ ‫הגמרא ‘כאן קודם ברכה כאן לאחר‬ ‫וכל המפעל הוא רק מכח הבורא ב”ה‪,‬‬ ‫תחילת לקיחתו היתה ברשפי אש וברגש לב עצום כפי הדין‪ ,‬אזי הקב”ה מתנהג‬ ‫ברכה’‪ ,‬שלאחר שהאדם מברך ברכת‬ ‫ולכן נאסרה בו עשיית מלאכה גשמית‪,‬‬ ‫עמו אחר כך בחסד‪.‬‬ ‫הנהנין נאמר ‘והארץ נתן לבני אדם’‪.‬‬ ‫והיום כולו קודש לה’‪ ,‬לתורה‪ ,‬לתפילה‬ ‫ובזה יובן בטוב טעם הענין דראש השנה נקרא ‘יום הדין’‪ ,‬כיון דאז צריך כל‬ ‫דברים אלו דורשים ביאור‪ ,‬וכי ניתן לומר‬ ‫ולעבודת ה’‪ .‬כעבור יום השבת‪ ,‬כאשר‬ ‫איש מישראל להיזהר במעשיו בתחילת הדקדוק‪ ,‬כי בתחילה צדיק וכדברי הגמרא‬ ‫שלאחר הברכה עזב ה’ את הארץ והיא‬ ‫חוזרים לימי המעשה‪ ,‬לעשות מלאכות‬ ‫[ר”ה שם ‘בתחילה צדיק לבסוף חסיד’]‪ .‬אמנם ראש השנה הם ימי הדין גם על השנה‬ ‫כבר איננה שלו‪ ,‬חס וחלילה‪ .‬מבאר השפת‬ ‫ולעסוק בענינים גשמיים‪ ,‬עלול האדם‬ ‫שעברה‪ ,‬אך אם מתנהג האדם בתחילת השנה כפי הדין‪ ,‬אז מועיל שידונו אותו גם‬ ‫אמת (ויגש תרל”ז ד”ה נודע) שכוונת הגמרא‬ ‫לטעות ולחשוב שכוחו ועוצם ידו עשו לו‬ ‫על השנה שעברה בחסד‪.‬‬ ‫ש’אחר הברכה ניתן לבני אדם ‪ -‬שיוכל‬ ‫החיל הזה‪ .‬לכן מיד ביום ראשון‪ ,‬תיקנו‬ ‫ועל כן כתוב ‘ורב חסד ואמת’ ‪ -‬חסד ברישא‪ ,‬משום דחסד הוא על שנה שעברה‬ ‫להיות לה’ אף כי הוא לבני אדם’‪ ,‬שהברכה‬ ‫חכמים לומר מזמור ‘לה’ הארץ ומלואה‬ ‫לפי האמת שהוא מתנהג בו עתה בתחילת השנה‪ ,‬ועל כן שפיר ברישא ורב חסד‬ ‫נותנת כוח שיוכל האדם ליהנות מהעולם‬ ‫תבל ויושבי בה’‪ ,‬להזכיר לאדם שיש בורא‬ ‫והדר ואמת‪.‬‬ ‫הזה מבלי להתגשם‪ ,‬ולא תמוש מזכרונו‬ ‫לעולם וממנו הכל והכל שלו‪ ,‬ובכך יוכל‬ ‫(הגה”ק מקוזיגלוב זצוק”ל הי”ד ארץ צבי תרפ”ד)‬ ‫האדם להמשיך את השגותיו הנעלות מיום‬ ‫הידיעה ש’לה’ הארץ ומלואה’‪ .‬ענין זה‬ ‫תחילת מעשה בראשית כשממליכים אותו ית”ש‬ ‫רמוז בלשון רש”י‪ ,‬שיהא האדם ‘קונה כדי‬ ‫שבת קודש לתוך ימי המעשה‪.‬‬ ‫איתא בגמרא (ר”ה כז‪ ).‬כמאן מצלינן האידנא זה היום תחילת מעשיך וכו’‪ ,‬כמאן‬ ‫להקנות’‪ ,‬שיהא כל עיקר קנינו בקניני‬ ‫יודעים אנו ששני ימי ראש השנה‬ ‫כרבי אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם‪ .‬והוא פלא‪ ,‬לפי שבפרקי דרבי אליעזר‬ ‫העולם הזה כדי להקנותם למי שעשאם‪,‬‬ ‫נחשבים ‘יומא אריכתא’ ‪ -‬קדושה ארוכה‬ ‫(פרק ח) איתא רבי אליעזר אומר בכ”ה באלול נברא העולם וכו’ ובראש השנה נברא‬ ‫הבורא ב”ה‪.‬‬ ‫שנמשכת יומיים‪ .‬נמצא אפוא‪ ,‬שכאשר‬ ‫האדם (וע”ע ויק”ר כט‪ ,‬א)‪ .‬ותמוה הלא תחילת מעשיך היה לפני ראש השנה‪ ,‬שהרי‬ ‫שני ימי ראש השנה חלים ביום שבת‬ ‫גם מעשה שמים וארץ נקרא מעשי ידיו של הקב”ה כמ”ש בתהלים (ח‪ ,‬ד) ‘כי אראה‬ ‫במסכת יומא (מה‪ ):‬עוסקת הגמרא במנין‬ ‫מערכות העצים שבערו על גבי המזבח‬ ‫קודש ולמחרת ביום ראשון‪ ,‬הרי שמיד‬ ‫שמיך מעשה אצבעותיך’ וגו’‪‘ ,‬ויבשת ידיו יצרו’ (צה‪ ,‬ה)‪‘ ,‬בדבר ה’ שמים נעשו’ (לג‪,‬‬ ‫בתחילת השנה נמשכת הקדושה מיום‬ ‫ו)‪ ,‬וא”כ מהו זה היום תחילת ‘מעשיך’ לפי רבי אליעזר (ועי’ ר”ן ר”ה טז‪ - .‬ג‪ .‬מדה”ר)‪.‬‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬ודורשת את הפסוק ‘והאש‬ ‫על המזבח תוקד בו’ (צו ו‪ ,‬ה)‪ ,‬ולשון הגמרא‬ ‫שבת קודש ליום ראשון ללא שום הפסק‪,‬‬ ‫אלא שבפיוט (בשחרית ליום שני של ר”ה ‘מלך עליון’) אומרים ‘קדוש ונורא‪ ,‬במופת‬ ‫ועזֶ ר לשנה‬ ‫ויש בכך משום נתינת כוח ֵ‬ ‫ובמורא‪ְ ,‬מ ַמ ֵּדי ארץ ָק ָרא‪ ,‬ואבן ִּפּנָ ָתּה יָ ָרה‪ ,‬וכל הנברא לכבודו ברא’‪ ,‬וכך שנו‬ ‫‘דכולי עלמא מיהת מוסיפין בו ביום אית‬ ‫להו‪ ,‬מנא להו נפקא להו מ’והאש’‪ ,‬ואפילו‬ ‫כולה‪ ,‬להמשיך את קדושת השבת לימי‬ ‫חכמים בלשון המשנה (אבות פ”ו מי”ב) ‘כל מה שברא הקב”ה בעולמו לא בראו אלא‬ ‫המעשה‪ .‬בייחוד כאשר מיד בכניסת היום‬ ‫לכבודו’‪ ,‬עיקר תכלית הבריאה היא להמליך את השי”ת כמו שנתבאר בספרים‬ ‫למאן דלא דריש וא”ו‪ ,‬וא”ו ה”א דריש’ ‪-‬‬ ‫טוב‪ ,‬בתפילת מעריב‪ ,‬אומרים ‘לדוד‬ ‫ובמקובלים על פי התיקוני זוהר (תיקון כא ‪ -‬ס‪ ):‬דאין מלך בלא עם‪ .‬ואיתא בזוה”ק‬ ‫שלפי כל הדעות מוסיפים ביום הכיפורים‬ ‫מזמור לה’ הארץ ומלואה תבל ויושבי בה’‬ ‫(אמור קד‪ ).‬כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו דא אדם דקב”ה‬ ‫מערכה נוספת של עצים על המזבח‪ ,‬ואף‬ ‫קרא ליה בשמיה‪ ,‬פשוט הכוונה לשמו של אדם‪ ,‬וכדכתיב (בראשית ה‪ ,‬ב) ‘ויקרא את‬ ‫בהתעוררות הלב כנהוג‪ ,‬יש בכך תוספת‬ ‫מי שאינו דורש את האות ו’ של ‘והאש’‪,‬‬ ‫שמם אדם’‪ ,‬וכו’‪ ,‬התכלית של כל הבריאה היא להמליך את הש”י ושיתגלה כבוד‬ ‫כוח להחדיר ידיעה יסודית זו בתודעתנו‬ ‫מודה שיש לדורש ו’ ה’ לרבות מערכה‬ ‫למשך כל ימות השנה‪.‬‬ ‫שמו בעולם‪ .‬ולכך יום בריאת האדם שמקבל עול מלכותו ית”ש הוא תחילת מעשיך‪.‬‬ ‫נוספת‪.‬‬ ‫[פני מנחם פר’ נצבים עמ’ קסח‪ ,‬וע”ע עמ’ קעז מכתי”ק‪ - .‬ובמהרש”א (חא”ג ר”ה‬ ‫המקור של קביעת המזמורים השונים‬ ‫נראה שטמון בדברים אלו עומק נפלא‪.‬‬ ‫לשיר של יום הוא בברייתא במסכת ראש‬ ‫כז‪ ):‬כתב שהאדם עיקר המעשים‪ ,‬ובדברי הפני מנחם מבואר דכיון שתכלית הבריאה‬ ‫ידוע (רש”י בשלח יז‪ ,‬טז) שבעולם הזה ‘אין‬ ‫להמליכו ית”ש‪ ,‬וזה נעשה רק בבריאת האדם‪ ,‬לכן יום שנברא אדם נקרא תחילת‬ ‫השנה (ר”ה לא‪‘ ,).‬רבי יהודה אומר משום‬ ‫מעשיך]‪.‬‬ ‫השם שלם ואין הכסא שלם’‪ ,‬ומשם הוי”ה‬ ‫רבי עקיבא בראשון מה היו אומרים‪‘ ,‬לה’‬ ‫ב”ה חסרים האותיות וא”ו ה”א‪ ,‬והם יתגלו‬ ‫וה ְקנָ ה‬ ‫הארץ ומלואה’‪ ,‬על שם שקנה ִ‬ ‫יומא אריכתא ‪ -‬המשכת הקדושה לעולם‬ ‫רק לעתיד לבוא‪ .‬בפסוק כתוב ‘והארץ‬ ‫ראש השנה יומא אריכתא‪ ,‬הרמז להמשיך הקדושה‪ ,‬כי קדוש היום לאדונינו‪,‬‬ ‫ושליט בעולמו’‪ ,‬ומפרש רש”י ‘שקנה ‪-‬‬ ‫נתן לבני אדם’‪‘ ,‬והארץ’ ‪ -‬אותיות וא”ו‬ ‫שמים וארץ [כלומר‪ ,‬שבראם ועשאם (לך‬ ‫וניתן הכח להמשיך‪ .‬ויש שייכות ראש השנה ליום מתן תורה‪ ,‬ושם כתיב (יתרו יט‪,‬‬ ‫ה”א ארץ‪ ,‬וזאת משום ש’לה’ הארץ‬ ‫יד‪ ,‬יט)]‪ ,‬והקנה ‪ -‬תבל ליושבי בה‪ ,‬כלומר‬ ‫י) ‘לך אל העם וקדשתם היום ומחר’‪ ,‬ומשה הוסיף יום אחד (שבת פז‪ - ).‬להמשיך‬ ‫ומלואה’‪ ,‬ה’‪ ,‬שהארץ שלו‪ ,‬נְ ָתנָ ּה לבני‬ ‫הקדושה‪ ,‬וכאן גם כן כן‪ .‬בראש השנה ‘המלך הקדוש’ ‪ -‬שמתגלה הקדושה‪‘ ,‬קדושים‬ ‫קונה כדי להקנות’‪ .‬אמנם במהדורות‬ ‫תהיו כי קדוש’ כו’ (קדושים יט‪ ,‬ב)‪ ,‬ונצרך להמשיך בזה‪‘ ,‬במשוך היובל המה יעלו‬ ‫אדם‪‘ ,‬ומלואה’ ‪ -‬כדי שימלאו את אותיות‬ ‫החדשות תוקן הנוסח בלשון רש”י ‘כלומר‬ ‫בהר’ (יתרו יט‪ ,‬יג) ‪ -‬הרמז על ראש השנה תקיעת שופר‪‘ .‬מי יעלה בהר ד’ ומי יקום‬ ‫השם החסרות‪ ,‬המכוסות והנעלמות בעולם‬ ‫קנה כדי להקנות’ ‪ -‬והכוונה להקב”ה‬ ‫במקום קדשו’ (תהלים כד‪ ,‬ג)‪ ,‬העיקר ‘מי יקום’ ‪ -‬להיות לו אחיזה בקדושה הזאת‪,‬‬ ‫הזה‪ ,‬וזאת על ידי שיעסוק האדם בעניני‬ ‫שמיד בתחילת הבריאה קנה שמים וארץ‬ ‫קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא ‪ -‬לכל הדורות‪.‬‬ ‫העולם הזה מבלי לשקוע בגשמיות ולא‬ ‫כדי להקנותם לבני אדם‪ ,‬עם זאת יש‬ ‫ואיתא בשם האר”י ז”ל יום ראשון של ראש השנה עניני רוחניות קבלת עול‬ ‫יטוש אלו‪-‬ה עשהו‪.‬‬ ‫מקום לדרוש הנוסח המופיע בכל הגמרות‬ ‫מלכות שמים‪ ,‬ויום שני על עניני גשמיות‪ ,‬ואולי הרמז שיכולין מכח יום הראשון‬ ‫על כך רומזת לשון הגמרא ‘דכולי‬ ‫‘כלומר קונה כדי להקנות’‪ .‬יתכן לומר‬ ‫להתגבר על היצר הרע בעניני גשמיות‪ ,‬שזה המפריע בעבדות השם‪ ,‬כדאיתא‬ ‫עלמא‪ ...‬וא”ו ה”א דריש’‪ ,‬שכל העולם‪,‬‬ ‫מּוס ִּבים על האדם‪ ,‬שהוא הקונה‬ ‫שהדברים ַ‬ ‫‘השמים שמים לד’ והארץ נתן לבני אדם’ (תהלים קטו‪ ,‬טז) ‪ -‬לעשות גם כן שמים‪,‬‬ ‫תבל ומלואה‪ ,‬ניתן לאדם כדי לדרוש וא”ו‬ ‫‪ -‬שהרי הקב”ה ‘הקנה תבל ליושבי בה’‬ ‫וזה ענין ראש השנה ‪ -‬יום ראשון ושני‪‘ .‬עיני ד’ אלקיך בה מראשית השנה’ (עקב‬ ‫ה”א‪ ,‬לגלות את אותיות השם החסרות‪,‬‬ ‫‪ -‬וכדברי הכתוב ‘והארץ נתן לבני אדם’‬ ‫יא‪ ,‬יב) ‪ -‬בגמרא (ר”ה ח‪ :.‬ט‪ :‬טז‪ ):‬ראש השנה‪ ,‬ויכולין להמשיך מ’ראשית’ זה ‪ -‬לעקור‬ ‫עדי נזכה ליום בו יהיה השם שלם והכסא‬ ‫(תהלים קטו‪ ,‬טז)‪ ,‬ומוטל עליו להיות ‘קונה כדי‬ ‫את ‘ראשית גוים עמלק’ (בלק כד‪ ,‬כ) המפריע לעבדות השם‪ ,‬על ידי עין ד’ אל יראיו‬ ‫שלם‪ ,‬ויכירו וידעו כל יושבי תבל כי ‘לה’‬ ‫להקנות’‪ ,‬שכל קנינו בתבל ומלואה יהיה‬ ‫(תהלים לג‪ ,‬יח)‪.‬‬ ‫הארץ ומלואה’‪.‬‬ ‫רק לשם תכלית אחת‪ :‬לחזור ולהקנותם‬ ‫(בית ישראל ליל ב’ דר”ה תשכ”ה)‬ ‫(שב”ק ויום א’ דר”ה תשפ”ד מאמר א)‬ ‫להקב”ה‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫ברכת כתיבה וחתימה טובה‬ ‫הגאון רבי מאיר מנדלסון זצ"ל‬ ‫לשנה טובה ומבורכת‬ ‫ב"ר מנחם מנס ז"ל‬ ‫לכבוד רבינו שליט"א‬ ‫אב"ד רמות פולין‪ ,‬בעל 'דברי מאיר'‬ ‫ולזכות לכוח"ט בספשצ"ג‬ ‫נלב"ע בחודש השביעי באחד לחודש ה'תנש"א‬ ‫שלמה עזריאל בן אסתר מינדל הלר‬ ‫א‬ ‫דאולי זה נחשב נגד מה שהתורה התירה בפירוש [אך לפי זה‬ ‫יש לעיין קצת בציצית]‪ ,‬או שלא רצו לתקן באופן של איסור‬ ‫דזה נגד התורה‪ ,‬ורק תיקנו לפטור אותו מהחיוב‪ ,‬ולכך אם עבר‬ ‫וקיים לא עבר על לא תסור‪ ,‬ויש לעיין עוד]‪.‬‬ ‫כשמכיר מעשיו וחסרונו התפילה מקיפה את כל מהותו‬ ‫מתפעל מזה‪ ,‬כל כולו וכל מהותו עסוק‪ ,‬כל גופו‬ ‫‘פן יש בכם איש וגו’ אשר לבנו פונה היום‬ ‫ולגבי סדין בציצית לא בטלו מצות ציצית אלא קבעו‬ ‫ואבריו רטטו מפחד ורעדה ממה שעתיד להיות‪,‬‬ ‫מעם ה’ אלקינו וגו’ פן יש בכם שורש פורה‬ ‫שיקיים רק בצמר ולא בלבוש פשתן‪ ,‬אם כן כל שלא קיים‬ ‫כי יודע שבשבוע הקרוב גורלו עומד להיחרץ‪.‬‬ ‫ראש ולענה‪ ,‬והיה בשמעו את דברי האלה‬ ‫כדרך תקנתם והטיל בפשתן נעקר ממנו המצוה [ועוד‪,‬‬ ‫וכבר אינו רגוע ושלוו להתברך בלבבו שלום‬ ‫הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי‬ ‫דלענין שופר הוי שבות כללי [הן דיש גם טעם דשמא יתקן‬ ‫יהיה לי‪.‬‬ ‫בשרירות לבי אלך’ (כט‪ ,‬יז‪-‬יח)‪.‬‬ ‫כלי שיר‪ ,‬והן דאיסור שמא יעבירנו הוא נוגע להזאה (פסחים‬ ‫סט‪ ).‬ולשופר ולולב ולמגילה (ר”ה כט‪ ]):‬והעמידו דבריהם גם‬ ‫וכאשר מתעורר בפנימיות לבו ‪ -‬שסומך את‬ ‫ויש להבין‪ ,‬בדרך כלל כאשר רוצים להתברך‪,‬‬ ‫בשופר‪ ,‬מה שאין כן בסוכה שאסרו בפירוש מצוה זו]‪.‬‬ ‫עצמו רק על ה’‪ ,‬מתקיים ‘והתפלל’‪ ,‬וכמו שאמר‬ ‫הולכים לצדיק‪ ,‬לחכם‪ ,‬לתופס ישיבה‪ ,‬אבל מי‬ ‫ולפי זה יש לומר דהתוקע בשופר בשבת יוצא ידי חובה‬ ‫שלמה המלך ע”ה ‘גם אל הנכרי אשר לא מעמך‬ ‫הוא המברך אותו ששלום יהיה לו ‪ -‬עד כדי‬ ‫מן התורה‪ ,‬כיון שאין זו תקנה שתקנו חכמים לתקוע‬ ‫ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך‪ ,‬כי‬ ‫שמכח זה אומר בשרירות לבי אלך‪ .‬אלא כמו‬ ‫באופן מסוים דוקא ולא בשבת‪ ,‬אלא גזרו שלא לתקוע‬ ‫ישמעון את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרועך‬ ‫שפירש רש”י ‘והתברך ‪ -‬יחשוב בלבו ברכת‬ ‫כלל בשבת‪ ,‬ובכהאי גוונא לא העמידו דבריהם לעקור את‬ ‫הנטויה ובא והתפלל אל הבית הזה‪ ,‬אתה תשמע‬ ‫שלום לעצמו‪ ,‬לאמר לא יבואוני קללות הללו‪,‬‬ ‫המצוה בדיעבד‪ ,‬ואם עבר ותקע קיים על כל פנים מצוה‬ ‫מן השמים’ וגו’ (מ”א ח‪ ,‬מא‪-‬מג)‪ ,‬דאיירי בגוי שעזב‬ ‫אך שלום יהיה לי‪ ,‬בינדיר”א שי”י בלע”ז’‪,‬‬ ‫מדאורייתא‪.‬‬ ‫את העבודה זרה שלו מחמת שראה אין בהם‬ ‫כלומר‪ ,‬הוא ירגיש את עצמו מבורך‪ ,‬כי אינו‬ ‫ובאופן אחר יש לומר‪ ,‬דכל שגזרו מצד דיו צדדי‪ ,‬לא‬ ‫מועיל‪ ,‬וטרח את עצמו לבא לבית המקדש‬ ‫רואה בעצמו שום חסרון‪ ,‬הרי כל מעשיי ישרים‬ ‫ביטלו ועקרו את המצוה‪ ,‬אלא בכדי שלא יגיע לידי‬ ‫מארץ רחוקה‪ ,‬והתפלה אצלו אינו מן השפה‬ ‫ומתוקנים‪ ,‬ומסובב עם הרגשה‪ :‬הקב”ה אוהב‬ ‫מכשול אמרו דלא יקיים את המצוה‪ ,‬אך לא עקרו את‬ ‫ולחוץ‪ ,‬אלא ‘והתפלל’‪ ,‬ובבחינת מה שאמר דוד‬ ‫אותי‪ ,‬ויהיה לי רק טוב ועוד יותר טוב‪ ,‬ואינו‬ ‫עיקר המצוה‪ ,‬מה שאין כן בסוכה שהחשש הוא בגלל‬ ‫המלך ע”ה (תהלים קט‪ ,‬ד) ‘ואני תפלה’ ‪ -‬וכמו‬ ‫שפירש כ”ק אאז”ל בפני מנחם (ואתחנן עמ’ לו)‬ ‫מתעורר לשוב אל ה’‪.‬‬ ‫עצם מצות סוכה‪ ,‬אזי עקרו והגבילו את המצוה דאורייתא‬ ‫שתתקיים רק כפי תקנתם‪ .‬אלא דלפי אופן זה יקשה עדיין‬ ‫בעטעוודיג‪ ,‬שהתפלה תחדור לפנימיות האדם‪,‬‬ ‫ורש”י מביא דוגמאות ל’והתברך’‪‘ ,‬כמו‬ ‫לשיטת התוספות בסדין בציצית‪ ,‬דהרי שם הוא בגלל‬ ‫שכל כולו יהיה מהות של תפלה‪ .‬תפלה אינו‬ ‫‘והתגלח’ (תזריע יג‪ ,‬לג)‪‘ ,‬והתפלל’ (מ”א ח‪ ,‬מב)’‪.‬‬ ‫כסות לילה (מנחות מ‪ ):‬שיעבור באיסור שעטנז‪.‬‬ ‫מלמול בשפתיים בלבד‪ ,‬אלא תפלה הוא בלב‪,‬‬ ‫ויש לפרש המרומז בזה‪ .‬כאשר לפעמים יש‬ ‫‪‬‬ ‫תפלה הוא חיבור ושייכות עם הרבונו של עולם‪,‬‬ ‫מי שלא עלינו יש לו נגע ‪ -‬ואם במחלות הגוף‬ ‫ובזה יש לבאר דברי התוס’ (גיטין נה‪ :‬ד”ה שלא)‪ ,‬לענין‬ ‫וזה ‘והתפלל’‪ ,‬כי איננו מפללים אלא מתפללים‬ ‫בימינו פונים לרופאים ולעסקנים ‪ -‬בנגעים אין‬ ‫חטאת גזולה שנודעה לרבים‪ ,‬דלדעת רבי יהודה (שם ע”א)‬ ‫‪ -‬נפעלים על ידי התפלה‪.‬‬ ‫שום עצה ואין שום תבונה נגד ה’‪ ,‬ואין למנוגע‬ ‫מדאורייתא מכפרת לאחר יאוש‪ ,‬אך תקנו חכמים שאינה‬ ‫כשעומדים בפתח של יומא דצלותא‪ ,‬עלינו‬ ‫שום הבטחה שהוא עתיד להתרפאות‪ .‬ובתחילת‬ ‫מכפרת‪ ,‬כדי שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות‪ .‬והקשו התוס’‬ ‫לראות שהתפלה תהיה מתוכנו ומקרבנו‪ ,‬ההיפך‬ ‫ההסגר ‪ -‬האדם עדיין בהלם ואינו מתבונן בקורה‬ ‫איך יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה‬ ‫של ‘והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי’ ‪-‬‬ ‫אתו‪ ,‬אבל במשך השבעה ימים הוא מתבונן והוא‬ ‫ולחייבו להביא חטאת אחרת‪ ,‬דהא מן התורה אין צריך‬ ‫שנובע מתוך זה שאין מרגישים כלל את ההסתר‬ ‫בחרדה מהבאות‪ ,‬כי כבר הסגירו הכהן ‪ -‬ויש‬ ‫להביא קרבן אחר ומהתורה הוי חולין בעזרה‪ .‬ותירצו‬ ‫שאנו רחוקים מה’‪ ,‬אלא להכיר את האמת‪,‬‬ ‫רגליים לדבר שיש לו נגע‪ ,‬ועליו לגלח סביבות‬ ‫דמיירי שנודע קודם זריקה ועדיין לא זרקו‪ ,‬אז תיקנו‬ ‫ומתוך זה להתעורר לתפלה אמיתית לה’‪.‬‬ ‫הנגע‪ .‬וזה ‘והתגלח’ דכתיב בגימ”ל רבתי‪,‬‬ ‫שיפסל כיון שעדיין לא נתכפר‪ ,‬אבל אין הכי נמי אם‬ ‫(מתוך ס”ג נצו”י שבת סליחות תשפ”ו מאמר ב)‬ ‫שהגילוח אינו פעולה חיצונית בלבד‪ ,‬אלא הוא‬ ‫יזרוק יצא ידי חובת חטאת שכבר נתכפר מן התורה‪ ,‬ואינו‬ ‫צריך להביא קרבן חדש‪ .‬אמנם הרמב”ם (איסורי מזבח פ”ה‬ ‫לזכות הרה"ח ר' קלמן הלר שליט"א והרה"ח ר' מנדל ורדיגר שליט"א‬ ‫ה”ז) לא חילק בזה בין קודם זריקה לאחר זריקה‪ ,‬ולכאורה‬ ‫לשיטתו קשה קושית התוס’‪ ,‬כיון דמן התורה מכפר איך‬ ‫יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה‪,‬‬ ‫שיביא קרבן אחר שאינו חייב בו מהתורה‪ .‬דהא חטאת‬ ‫ונראה ליישב‪ ,‬דהנה בביאור סברת התוס’ יש שכתבו‬ ‫התוקע בר”ה שחל בשבת‬ ‫אינה באה בנדר ונדבה‪ ,‬ואיך יכול להתחייב ולהביא אם‬ ‫דהוא משום מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬כיון דעובר על לא‬ ‫בחלקת יואב (קבא דקשייתא קושיא צט) הביא דברי רבי‬ ‫אינו חייב מן התורה‪.‬‬ ‫תסור‪ .‬גם יתכן לבאר משום כל מילתא דאמר רחמנא לא‬ ‫עקיבא איגר (דו”ח מערכה ח) שמי שעבר ותקע בשופר‬ ‫ויש לומר דאין כוונת התוס’ לחלק בין אם כבר נזרק‬ ‫תעביד אי עביד לא מהני (תמורה ד‪ ,):‬ותלוי במה שפלפלו‬ ‫בשבת‪ ,‬אף דעבר על שבות‪ ,‬מכל מקום בדיעבד קיים‬ ‫הדם או שעדין לא נזרק‪ ,‬דדוקא קודם שנזרק אמרו חכמים‬ ‫האחרונים אם גם בדרבנן אמרינן אי עביד לא מהני‪.‬‬ ‫מצות תקיעת שופר‪.‬‬ ‫דאינה מכפרת‪ ,‬אלא אפילו אם כבר נזרק הדם סבירא להו‬ ‫אמנם המפרשים הקשו הרבה קושיות על התוס’ הנ”ל‪,‬‬ ‫לתוס’ דאם נודע קודם זריקת הדם שהיא גזולה אינו יוצא‬ ‫דבכמה מקומות משמע דאף על פי שעבר על מה שגזרו‬ ‫וכתב החלקת יואב דפלא על גאון כמותו שיאמר דבר‬ ‫ידי חובה‪ .‬והתוס’ לשיטתם דבכהאי גוונא שתקנו חכמים‬ ‫רבנן‪ ,‬מן התורה מיהא נפיק ידי חובה‪.‬‬ ‫כזה‪ ,‬ולא מיבעיא לדברי התוס’ (סוכה ג‪ .‬ד”ה דאמר) דכל‬ ‫שלא לקיים את המצוה אלא באופן מסוים‪ ,‬אינו יוצא בזה‬ ‫היכא שהמצוה פסולה מדרבנן‪ ,‬וכגון שישב ראשו ורוב‬ ‫ובביאור סברת התוס’ נראה לומר‪ ,‬דשאני היכא שאמרו‬ ‫בסוכה ושלחנו בתוך הבית‪ ,‬גם מדאורייתא לא יצא‪ ,‬אלא‬ ‫ידי חובה גם מדאורייתא‪ .‬ולפיכך אם נודע קודם זריקה‬ ‫חכמים לקיים את המצוה באופן מסוים דוקא‪ ,‬והוא הלך‬ ‫לא מכפרת מדאורייתא‪ ,‬כיון שתקנו חכמים שלא יזרוק‬ ‫גם לשיטת הר”ן (פסחים יב‪ :‬מדה”ר ד”ה אמרו) שחולק על‬ ‫וקיים את המצוה באופן אחר‪ ,‬כגון לענין ישיבה בסוכה‪,‬‬ ‫אלא יביא קרבן אחר‪ ,‬והוא עבר על דברי חכמים‪ .‬ורק‬ ‫התוס’‪ ,‬מכל מקום היכא דפטרו חכמים לגמרי מן המצוה‪,‬‬ ‫שתקנו שיהיה שולחנו בתוך הסוכה‪ ,‬ולא ישב באופן‬ ‫אם זרק בשוגג ולאחר מכן נודע‪ ,‬לא הצריכוהו להביא‬ ‫ודאי דלא חשיב מצוה כלל [וכתבו באחרונים דנפק”מ לדינא‬ ‫ששולחנו בתוך הבית‪ ,‬דהעמידו דבריהם וגזרו שלא‬ ‫קרבן אחר‪.‬‬ ‫לשיטת המחבר בסי’ תר סעיף ג‪ ,‬דאין מברכין שהחיינו ביום‬ ‫תתקיים המצוה רק כפי תקנתם [וכן בהא דמדמי התוס’ הא‬ ‫ב’ אם כבר בירכו בראשון‪ ,‬ורק כשחל הראשון בשבת מברכין‬ ‫ולפי זה אתי שפיר דברי הרמב”ם שכתב שהקרבן פסול‪,‬‬ ‫דאמרינן בברכות (יא‪ ).‬לענין קריאת שמע‪ ,‬דאם עשה כדברי‬ ‫ומשמע דהיינו גם לאחר זריקה‪ ,‬דסבירא להו כדברי התוס’‬ ‫בית שמאי שבערב יטו ובבוקר יעמדו‪ ,‬לא עשה ולא כלום‪,‬‬ ‫בשני‪ ,‬ובאופן שתקע ובירך בראשון אם יצטרך לברך בשני‪,‬‬ ‫לכאור’ יהיה תלוי בנידון זה‪ .‬וע”ע בחכמת שלמה (סי’ תקפח‬ ‫שהעובר על דברי חכמים שתקנו שלא לקיים את המצוה‬ ‫וביארו התוס’ דקא משמע לן דלא יצא אפילו מדאורייתא‪.‬‬ ‫באופן זה אינו יוצא ידי חובה מדאורייתא‪ ,‬וממילא כל‬ ‫והיינו משום דלשיטתם תקנו חכמים לקרוא דוקא באופן זה‪,‬‬ ‫סעיף ה) שנסתפק אם שכח ותקע תקיעה אחת או שתים אם‬ ‫שנודע קודם זריקה שהיא גזולה‪ ,‬אינו מתכפר מדאורייתא‬ ‫והוא קורא להיפך ממה שתקנו חכמים [ובשיטה מקובצת (שם)‬ ‫יגמור השלישית]‪.‬‬ ‫גם לאחר זריקה‪.‬‬ ‫כתב ‘בשהיה זקוף והטה או היה מוטה וזקף‪ ,‬שכל שעושה‬ ‫והביא ראיה מהא דמצינו בסדין בציצית‪ ,‬שתקנו חכמים‬ ‫[ועוד יש לומר‪ ,‬דסבירא ליה להרמב”ם דאין להקשות כמו‬ ‫הוכחה לעשות כדבריהם‪ ,‬קנסוהו שלא לצאת‪ ,‬כיון שעושה‬ ‫שלא להטיל ציצית בסדין העשוי מפשתן משום חשש‬ ‫הוכחה כדבריהם‪ .‬ובפרי מגדים (או”ח סי’ סג א”א סק”ב) ‘וא”כ שהקשו התוס’‪ ,‬כיון דהפקר בית דין הפקר‪ ,‬וגם אם הגזלן קנה‬ ‫כלאים (מנחות מ‪ ,).‬שכתבו התוס’ (שבת כה‪ :‬ד”ה סדין) והרא”ש‬ ‫ביאוש הפקיעו חכמים את ממונו‪ ,‬כדי שלא יאמרו מזבח אוכל‬ ‫עושה כבית שמאי‪ ,‬אפשר שצריך לחזור ולקרות‪ ,‬וצ”ע’]]‪.‬‬ ‫(ציצית סי’ יז) בשם רבינו תם דפטור לגמרי‪ ,‬והוי ברכה‬ ‫מה שאין כן באופן שגזרו שלא לקיים את המצוה כלל‪ ,‬גזילות [וכן כתבו בשיטה מקובצת (זבחים עג‪ :‬בהשמטות) ומהר”י‬ ‫לבטלה‪ .‬ובתלמידי רבינו יונה (ברכות א‪ .‬ד”ה ונראה) הוכיחו‬ ‫ולא תקנו על מצוה זו שתתקיים רק באופן מסוים‪ ,‬יש קורקוס (איסורי מזבח פ”ה ה”ז)‪ .‬וכן כתב הרשב”א (גיטין נה‪ .‬ד”ה‬ ‫מציצית ולולב גם לענין קריאת שמע‪ ,‬שאחר שגזרו חכמים‬ ‫לומר דסבירא להו להתוס’ דבאופן זה לא העמידו דבריהם ומה) בדעת עולא‪ ,‬ועי’ גם בתוס’ הרא”ש (שם נה‪ .‬ד”ה מה טעם)‪.‬‬ ‫שלא לקרוא קריאת שמע של ערבית אחר חצות‪ ,‬הפקיעו‬ ‫וע”ע הפלאה וגרש ירחים (שם אות קפח)‪ ,‬ורש”ש (תוס’ גיטין‬ ‫מצות קריאת שמע באותו זמן‪ ,‬ואינו יוצא ידי חובה אם‬ ‫לעקור לגמרי המצוה דאורייתא בדיעבד [ואולי יש לפרש‪,‬‬ ‫הנ”ל)‪ ,‬ותפארת יעקב (שם ד”ה בתוס’ בד”ה שלא יאמרו)]‪ .‬וע”ע‬ ‫קרא לאחר חצות [ועי”ש שהביאו שיטה חולקת‪ .‬ועי’ ברשב”א‬ ‫דבמקום שאמרו לקיים את המצוה באופן מסוים‪ ,‬שפיר יש לומר‬ ‫מש”כ בשולי הגליון (גיטין נה‪ :‬ועל הרמב”ם שם)]‪.‬‬ ‫(ברכות ב‪ .‬ד”ה מאימתי מתני’ מעשה) ורא”ש (שם פ”א סי’ ט)‪ .‬וע”ע‬ ‫שאסרו עליו לעשות המצוה באופן אחר‪ ,‬ואם כן אם עבר על‬ ‫(רבינו הפני מנחם זי”ע‪ ,‬תשו”ח למכון פני מנחם על מסירת הדברים‬ ‫‪ -‬העתידים לראות אור ב’תורתך שעשועי’ על מועדים‪ - .‬וראה מ”ש‬ ‫דבריהם יש כאן לא תסור‪ ,‬ויש בזה משום מצוה הבאה בעבירה‬ ‫בשפת אמת (שם ד”ה עד) מה שכתב לדון בדבריהם‪ .‬ועי’ פרי‬ ‫רבינו שליט”א בילקוט שיעורים סוגיות סי’ ז אות א ‪ -‬וחלקו הובא‬ ‫או אי עביד לא מהני‪ ,‬מה שאין כן באופן שאמרו לא לקיים את‬ ‫מגדים או”ח פתיחות פתיחה לקריאת שמע ד”ה אמר הכותב]‪.‬‬ ‫בבנאו”ד ר”ה תשפ”ד עמ’ ב)‬ ‫המצוה כלל‪ ,‬אם כן אין גדר התקנה לאסור לעשות את המצוה‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫ברכת כתיבה וחתימה טובה‬ ‫לעילוי נשמת האשה החשובה‬ ‫ושנה טובה ומבורכת‬ ‫מרת שרה שיינדל ע"ה‬ ‫לכבוד רבינו שליט"א‬ ‫בת הרה"ח ר' נחום אלימלך ז"ל‬ ‫ולזכות לכוח"ט בספשצ"ג‬ ‫אשת הרה"ח ר' ראובן אייזנער זצ"ל‬ ‫ישראל ישעיהו בן דבורה חנה קוזליק‬ ‫נלב"ע כ"ז אלול תשע"א‬ ‫ובני ביתו ויוצאי חלציו‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ב‬ ‫לזכות הרה"ח ר' יוסף שטרייכר שליט"א‬ ‫טובות שהן בגדר מציאות‪ ,‬ולא אל מחשבות רעות‬ ‫תקיעת שופר מעוררת הזכות‬ ‫חידוש נקודת חיות הקדושה‬ ‫של האחוזים בסבך היצר ונלחמים עמו‬ ‫כתבנו לחיים‪ .‬כי בכל איש ישראל יש נקודה שהן בגדר העדר‪ ,‬ואינן תופסות מקום אצלו ית’‪.‬‬ ‫וכך מביא ברמתים צופים (מערכת הרר”ב זי”ע אות‬ ‫מלך זכור אחוז קרן‪ ,‬לתוקעי לך היום בקרן‪ ,‬נורא וקדוש (חזרת הש”ץ לתפלת‬ ‫קדושה בלבו‪ ,‬והוא נשמת חיים‪ ,‬שנאמר וחיי‬ ‫שחרית)‪ .‬ויש להבין מה ראו להזכיר את זכות הקרבת האיל במקום יצחק‪ ,‬הרי‬ ‫עולם נטע בתוכנו‪ .‬אך בכל השנה שמסגלין יא) בשם הרבי ר’ בונם זי”ע‪:‬‬ ‫הרבותא היא שאברהם אבינו ע”ה היה מוכן להקריב את יצחק בנו בעצמו‪ ,‬ולא‬ ‫עונות‪ ,‬כל שהחומר גובר ומכסה הנקודה הנ”ל‪‘ ,‬יודע מחשבות’ היינו שהקב”ה מחבר המחשבות‬ ‫רק את האיל‪.‬‬ ‫צריך האדם לבקש רחמים מהקב”ה לחדש זאת טובות של בני ישראל‪ ,‬אף שהן בתערובות הוא‬ ‫הרשימה בלבו בראש השנה‪ .‬ועל זה מבקשין מברר ומחבר אותן שיהיו אחד‪ ,‬והמחשבות אשר‬ ‫התשובה היא‪ ,‬כי רש”י (שם) מביא מדרש בפרקי דרבי אליעזר (פרק לא)‬ ‫לא כן‪ ,‬לא יפסיק ביניהן‪ ,‬ויחשב כתפילה שלימה‬ ‫שהאיל רץ אצל אברהם‪ ,‬אבל השטן סובכו ומערבבו באילנות כדי לעכבו‪.‬‬ ‫‘כתבנו לחיים’‪.‬‬ ‫והוא שנאמר (כי תשא לב‪ ,‬טז) חרות על הלוחות בלא מחשבה זרה‪ .‬ע”כ דבה”ק‪.‬‬ ‫ולכאורה זה פלא‪ ,‬אברהם אבינו ע”ה כבר עמד בנסיון העשירי ‪ -‬עקידת יצחק‪,‬‬ ‫(אור החסידות לר”מ כשר ז”ל עמ’ כב‪-‬כג)‬ ‫והרבונו של עולם כבר נתן לו את החותם של ‘עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה’‬ ‫שדרשו חז”ל (שמו”ר לב‪ ,‬א) חירות ממלאך המות‬ ‫(וירא כב‪ ,‬יב)‪ ,‬ומה מקומו של השטן להמשיך לנסות לעכב ‪ -‬לסבך ולערבב‬ ‫ויצר הרע‪ ,‬כי בקבלת התורה היו בני ישראל ריבוי נקודת הקדושה והתפשטותו‬ ‫את האיל בקרניו‪ ,‬וכי סבר שאחר שכבר עקד את יצחק בנו ע”ג המזבח‪,‬‬ ‫מוכנים שלא יהיה נמחק הכתיבה לעולם‪ ,‬רק על שירבו זכיותינו (או”ח סי’ תקפג סעיף ב)‪ .‬להבין‬ ‫ימנע מקיום רצון ה’ בהקרבת איל אחר מחמת שנאחזו קרניו בסבך העצים?!‬ ‫ידי חטא נתקלקל אחר כך‪ .‬וצריכין לחדש החיים הלשון הזה‪ ,‬הלא הוא דבר התלוי בבחירתנו‪ ,‬והיה‬ ‫אתמהה!‬ ‫לנו להתפלל שנרבה זכיות‪.‬‬ ‫בכל שנה‪.‬‬ ‫אלא כאן נמצינו למדים כוחו וטיבו של שטן‪ ,‬כי היצר הרע אינו מתפעל‬ ‫והחתימה היא‪ ,‬להיות זאת הנקודה חתומה ‪ -‬אך המכוון הוא‪ ,‬אשר הנקודה הטובה הנשרש‬ ‫מכלום ואינו מחשב שום חשבונות‪ ,‬ותמיד מנסה את כוחו להכשיל את בני‬ ‫שלא להתפשט החיות בכל מקום‪ ,‬כמו שכתוב בלב כל נפש ישראל יתרבה ויתפשט‪ ,‬כענין‬ ‫ישראל‪ ,‬גם לאחר שהאדם עומד בנסיונות הרבה‪.‬‬ ‫הזריעה והנטיעה‪ ,‬אשר מנקודת גרעין אחד‬ ‫(שה”ש ד‪ ,‬יב) גן נעול כו’ מעין חתום‪.‬‬ ‫זוהי איפה הזכות שאנו מזכירים לזכות לפני תקיעת שופר באמרנו ‘מלך‬ ‫(שפת אמת ר”ה תרל”ו ד”ה כתבנו) נעשה צמיחה בהתפשטות הריבוי עד אין שיעור‪,‬‬ ‫זכור אחוז קרן’‪ ,‬כלומר‪ ,‬זכור נא כמה גדול כח היצר הצורר ועד כמה הוא מנסה‬ ‫וזהו בעצם החפץ והרצון מהשי”ת‪ ,‬שהנקודה‬ ‫לברר הנקודה שעליו נברא‬ ‫לפתות את האדם ואינו מרפה אפילו לרגע אחד‪ ,‬ואף על פי כן בני ישראל‬ ‫בימים אלו אומרים ממעמקים קראתיך ה’ הטובה שנטע בתוכנו יתפשט ויתגדל ויתרבה‪,‬‬ ‫נלחמים איתו תמיד ללא חת‪ .‬וזוהי הזכות שאנו מזכירין כאשר אנו תוקעים‬ ‫(תהלים קל‪ ,‬א)‪ .‬אאזז”ל [החידושי הרי”מ זי”ע] אמר כמו שנאמר (ישעיה מב‪ ,‬כא) ‘ה’ חפץ למען צדקו‬ ‫בשופר של איל‪.‬‬ ‫שכל אחד צריך לחזק עצמו‪ ,‬שאף שרואה בעצמו יגדיל תורה ויאדיר’‪ .‬ועל זה אנו מתפללין עתה‬ ‫(לפני תקיעות א’ דר”ה תשפ”ו)‬ ‫שהוא גס ומלא חטאים ועוונות‪ ,‬אעפ”כ יש בו שירבו זכיותינו‪ ,‬שיהיה נגמר בעדנו לטובה כרצון‬ ‫השי”ת‪ ,‬שיתרבה שורש הקדושה על ההיפוך‪,‬‬ ‫חלומות של ראש השנה יש להן תוקף‬ ‫נקודה שנושאת חן לפני הקב”ה אשר על נקודה‬ ‫ונהיה נידונים תיכף על העתיד‪ ,‬להיות התפשטות‬ ‫זו הוא נברא‪.‬‬ ‫כי אז הראיה זכה ובהירה‬ ‫הקדושה ברובא דרובא‪ ,‬ואחרי רבים להטות‪,‬‬ ‫כתב המהרש”א (ברכות יח‪ :‬נה‪ ).‬שהחלומות של ראש השנה יש בהם ממש‪ ,‬והם‬ ‫וההיפוך יתבטל ברוב הזכיות‪.‬‬ ‫עמוקות‬ ‫לגולה‬ ‫דין‪,‬‬ ‫ביום‬ ‫לבבות‬ ‫‘לבוחן‬ ‫איתא‬ ‫מתקיימים ביותר‪ .‬ובשפת אמת (לקוטים ראש פר’ מקץ) כתב דעל פי דבריו יובן‬ ‫(תורת אמת מהרה”ק רבי לייבל איגר מלובלין זי”ע ר”ה‬ ‫בדין’‪ ,‬היינו שהנקודה הזו מתגלית‪ ,‬כי בראש‬ ‫הא דנתפעמה רוחו של פרעה מדברי החלומות‪ ,‬כיון שהחלום היה בליל ראש‬ ‫תרמ”ב)‬ ‫השנה מתחדשת החיות‪ ,‬וגם הנקודה מתחדשת‪,‬‬ ‫השנה ‪ -‬וכדאמרינן (ר”ה יא‪ ).‬בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים‪ .‬ודבריו‬ ‫והיכולת בידי אדם לברר על מה נברא‪ .‬וזה פירוש‬ ‫הם פלא גדול‪ ,‬כי לכאורה פרעה לא ידע כלל שיום זה הוא ראש השנה‪ ,‬ובוודאי‬ ‫גם בפעולות חיצוניות‬ ‫ממעמקים קראתיך ה’ ‪ -‬שהנקודה מסייעת‪ .‬כתיב‬ ‫שלא ידע פרעה דברי המהרש”א‪ ,‬ואם כן למה זה נתפעמה רוחו‪.‬‬ ‫(משלי כ‪ ,‬ה) ‘מים עמוקים עצה בלב איש ואיש אפשר לעורר הנקודה המוסתרת‬ ‫ויש לבאר דבריו בהקדם דברי הדגל מחנה אפרים (פר’ ויצא עה”פ ויקץ יעקב‬ ‫תבונה ידלנה’‪ ,‬בראש השנה באים בינה ודעת ‪ -‬וכל מאמינים שהוא עונה לחש הפותח שער‬ ‫משנתו) שמבאר הענין במה שהגלות נמשלה לחלום כדכתיב (תהלים קכו‪ ,‬א) ‘בשוב‬ ‫לדופקי בתשובה‪ .‬דידוע דרכו של היצר הרע‬ ‫ויכולים לברר הנקודה הפנימית‪.‬‬ ‫ה’ את שיבת ציון היינו כחולמים’‪ ,‬כי בחלומו מדמה האדם מציאות דמיונית‬ ‫(אמרי אמת ר”ה תרע”ו) להעציב ולהשפיל את האדם אפילו בימים‬ ‫וכוזבת למחזה אמיתי‪ ,‬כך הוא כל ענין הגלות‪ ,‬שבגלות ראייתנו בלתי אמיתית‬ ‫הנוראים‪ ,‬באמרו איך יערב לבך להרים ראש‬ ‫ולמללא מילי קדם מלכא עילאה‪ ,‬הלא אינך‬ ‫הצמאון להשי”ת בעומק הלב‬ ‫ואינה ברורה ונכונה‪ ,‬ואין מבחינים להכיר מהי האמת והתכלית האמיתית‪ ,‬ועל‬ ‫זה בקשתנו ‘קרבה אל נפשי גאלה’ (תהלים סט‪ ,‬יט)‪ ,‬שנפשנו תצא כבר ממאסר‬ ‫בעומק הלב של כל אחד ואחד יש גודל צמאון מרגיש שום הארה והתעוררות דקדושה‪ .‬ועל זה‬ ‫גלותה ותכיר את דרך ה’ ‪ -‬דרך האמת‪.‬‬ ‫רק להשי”ת‪ ,‬ואין במעמקי לבות בני ישראל אמר שלמה המלך ע”ה (קהלת ט‪ ,‬י) ‘כל אשר תמצא‬ ‫רצון אחר‪ ,‬רק לו יתברך‪ ,‬אך על הלבושים היינו ידך לעשות בכוחך עשה’‪ ,‬היינו אף בכח החיצון‪,‬‬ ‫אבל בראש השנה ‪ -‬גם כאשר אנו בגלות‪ ,‬מלכות ה’ יותר בגלוי‪ ,‬ונפש ישראל‬ ‫רצונות חיצוניות יכול הלב לחמוד חמדות זרות עד שיתעורר אור הפנימיות‪.‬‬ ‫יכולה להרגיש להכיר ולזהות את האמת בראיה יותר ברורה משאר ימות‬ ‫שלא לה’ המה‪.‬‬ ‫השנה‪ .‬עד כדי שגם נפש של גוי כמו פרעה ‪ -‬בראש השנה מזליה חזי ויכולה‬ ‫ואולי זהו כוונת הזוה”ק (שלח קסח‪ ).‬גופא דלא‬ ‫להרגיש את האמת שבתוך החלום‪ ,‬ועל כן ותפעם רוחו‪.‬‬ ‫והנה יסד הפייטן ‘לבוחן לבבות ביום דין‪ ,‬לגולה סלקא ביה נהורא דנשמתא יבטשון בי’ וכו’‪ ,‬כי‬ ‫עמוקות בדין’‪ ,‬היינו כי מתעלומת הלב אין שום מוטבע ומושרש בנפשות ישראל אהבת ד’‪ ,‬כי‬ ‫וא”כ בודאי שה’חלומות’ הטובים של האדם‪ ,‬מה שחפץ ורוצה תמיד להגשים‬ ‫מלאך יודע ‪ -‬זולת השי”ת לבדו‪ ,‬והנה בעת הדין נשמתא דישראל נחצבת מתחת כסא כבודו‪ ,‬רק על‬ ‫משאלות ליבו לטובה להתקרב לבוראו‪ ,‬בראש השנה הוא הזמן לברר חלומו‬ ‫השי”ת מגלה לפניהם עומק לבות בני ישראל‪ ,‬אז ידי החטאים האהבה נסתרת‪ ,‬וצריך כל אחד ואחד‬ ‫ולהוציאו מהכח אל הפועל‪ ,‬כי אז כח ההכרה והראיה השכלית מזוככת מכל‬ ‫רואין הכל צדקת ישראל ונעשין מליצי יושר על להביאה מההעלם אל הגילוי‪ ,‬ועל ידי התעוררות‬ ‫ערבוב‪ ,‬והנפש מרגשת מהי רצונה האמיתי ומכירה את בוראה‪ ,‬ויודעת את‬ ‫כח החיצון יערה עליו רוח ממרום כפי יגיעתו‬ ‫בני ישראל‪ ,‬זה ‘לגולה עמוקות בדין’‪.‬‬ ‫דרך הטוב‪.‬‬ ‫(יום א’ דר”ה תשפ”ו מאמר ב)‬ ‫(אזור אליהו מהרה”ק רבי אליהו אבד”ק ויסקיט תלמיד והכנתו‪ ,‬וכמו”ש הזוה”ק (וירא קג‪ ):‬נודע בשערים‬ ‫הרבי מקאצק זי”ע) וגו’ (משלי לא‪ ,‬כג) לפום מה דמשער בלביה כל חד‪.‬‬ ‫וזהו ‘וכל מאמינים שהוא עונה לחש’ ‪ -‬היינו‬ ‫בירור וחיבור מחשבות הטובות‬ ‫הקב”ה מתואר בשם ‘יודע מחשבות’‪‘ ,‬יודע’ להנקודה הפנימית המוסתרת ומוצנעת‪‘ ,‬הפותח‬ ‫‘ופתחון פה למיחלים לך’‬ ‫לשון חיבור‪ ,‬הקב”ה מחבר את כל המחשבות שער’ ‪ -‬ר”ל השערות הלב‪‘ ,‬לדופקי בתשובה’‬ ‫הבקשה על פתיחת הלב בתפילה‬ ‫הטובות שבתפלה לחטיבה אחת‪ ,‬כאילו כל ‪ -‬להמעוררים בכח החיצון אפילו רק בדפיקה‬ ‫מה שאנו מבקשים בתפילות ר”ה ויו”כ ‘ופתחון פה למיחלים לך’‪ ,‬יש‬ ‫התפילה היתה שלמה בלי תערובות של מחשבות בעלמא‪ ,‬וכהנ”ל‪.‬‬ ‫לפרש שהבקשה היא‪ ,‬שבגלות אין אנו יכולים לפתוח את הפה כראוי‬ ‫(ישמח ישראל ר”ה אות יא)‬ ‫זרות‪ .‬כלומר‪ ,‬הקב”ה מתייחס רק למחשבות‬ ‫בתפלה‪ ,‬כי חומה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬ועל‬ ‫זה אנו מבקשים בר”ה ויו”כ‪ ,‬בעת שנפתחין פיות ישראל בתפילה לפני‬ ‫הקב”ה צופה נקודת התשובה הגנוזה בתוך החטא‬ ‫המלך הקדוש וליבותיהם פתוחים ופונים אל אביהם שבשמים‪ ,‬אז הוא העת‬ ‫‘וכל מאמינים שהוא פתוחה ידו‪ ,‬הצופה לרשע וחפץ בהצדקו’‪ ,‬ולכאורה יש להבין הלשון‬ ‫המוכשר לבקש ‪ -‬אנא ה’‪ ,‬תן ‘פתחון פה למייחלים לך’‪ ,‬תן לנו פתחון פה‬ ‫‘הצופה’‪ ,‬שהרי הכוונה הוא שהקב”ה ‘מצפה’ וממתין לרשע‪ ,‬וכמו שהקב”ה אומר (יחזקאל יח‪ ,‬לב) ‘כי‬ ‫בתפילה ‪ -‬שנוכל כבר להתפלל לפניך כראוי בכל ליבנו ונפשינו!‬ ‫לא אחפוץ במות המת נאום ה’ אלקים והשיבו וחיו’‪ ,‬באמירת ‘הצופה’ נוטים מכוונת הדברים‪ ,‬כי‬ ‫(יום א’ דר”ה תשפ”ו מאמר א)‬ ‫הצופה היינו הסתכלות [ו’צפית לישועה’ שפירושו המתנה‪ ,‬הוא עם פ”א דגושה‪ ,‬ואינו ענין ל’צופים’ עם‬ ‫פ”א רפה]‪ ,‬והמצפה היינו שמצפה ומחכה על העתיד להיות‪.‬‬ ‫יסת עבודתו בזו השנה‬ ‫הקצבה לְ ִמ ַ‬ ‫אמנם יובן על פי המבואר בקדמונים ובספה”ק שכאשר איש ישראל חוטא ח”ו‪ ,‬והשטן יורד‬ ‫אומרים בראש השנה (בפייט ‘כבקרת רועה עדרו’) ‘ותחתוך קצבה לכל‬ ‫ומתעה עולה ומשטין ומקטרג (ב”ב טז‪ ,).‬למעלה בהיכל מלכו של עולם‪ ,‬אי אפשר להזכיר עבירה‪ ,‬כי‬ ‫בריותיך’‪ .‬מלבד מה שהכונה בזה כי ביום זה הקב”ה קוצב חיים לכל חי‪,‬‬ ‫כל עבירה הוא סרחון ומעלה ריח רע ‪ -‬הרבה יותר מריח רע בגשמיות‪ .‬אלא אומרים עליו למעלה‬ ‫הכונה גם מצד עבודת ה’ והמבוקש מעמנו בשנה הבאה‪ ,‬שהוא יתברך‬ ‫שנתחדשה ונפתחה דרך חדשה לתשובה על חטא פלוני‪.‬‬ ‫חותך קצבה לכל בריה כמה תהיה מסוגלת לעבוד את ה’‪ .‬ועל זה צריכה‬ ‫להיות עיקר הכונה בבקשת החיים‪ ,‬שנמלא את הקצבה המתבקשת‬ ‫וזה שאומרים ‘צופה לרשע’‪ ,‬שהקב”ה צופה ורואה את התשובה שבידו לעשות‪ ,‬שהרי הדרך‬ ‫מעמנו לעילא בכל יום משנה הבעל”ט‪ ,‬אנו עומדים בתחילת שנת שיש‬ ‫של תשובה נוצרת על ידי חטאיו‪ ,‬ולא רק תשובה מיראה‪ ,‬אלא תשובה מאהבה ולהפכו לזכיות‪,‬‬ ‫בה שנ”ד ימים מלאים עם אפשרויות ועם יכולות‪ ,‬ותחתוך קצבה ‪ -‬כמה‬ ‫וכביכול הרבונו של עולם אומר לחוטא ולרשע‪ ,‬הנני רואה את דרך התשובה שלך‪ ,‬והנני רואה את‬ ‫אנו מחויבים לרבונו של עולם בימי השנה הבאה לקראתנו‪.‬‬ ‫הזכות‪ ,‬רק עלינו מוטל לעשות תשובה כראוי‪.‬‬ ‫(יום א’ דר”ה תשפ”ו מאמר ג)‬ ‫(רבינו שליט”א יום א’ דר”ה תשפ”ו מאמר ד)‬ ‫ברכת כתיבה וחתימה טובה‬ ‫ברכת כתיבה וחתימה טובה‬ ‫ושנה טובה ומבורכת‬ ‫ושנה טובה ומבורכת‬ ‫לרבינו שליט"א‬ ‫למורינו ורבינו שליט"א‬ ‫ולכל קהלא קדישא הדין‬ ‫ג‬ ‫מרדכי צבי שפירא‬ ‫נחמן בן עטיל פריידא בלסבלג‬ ‫היראה שמשיגים בשבת ‪ -‬כוחו כתקיעת שופר‬ ‫להכיר האמת בתוך סערת העלמא דשיקרא‬ ‫בראש השנה יכולים להגיע ליראת שמים‪ ,‬דכתיב (תהלים קד‪ ,‬כד) ‘כולם בחכמה עשית’‪ ,‬וכתיב (תהלים קיא‪ ,‬י)‬ ‫‘ראשית חכמה יראת ה’’‪ ,‬וכן גבי שבת שהוא גמר הבריאה איתא (תקו”ז ה‪ ):‬בראשית ירא שבת‪ ,‬כתיב (משלי‬ ‫בס”ד‬ ‫י‪ ,‬כז) ‘יראת ה’ תוסיף ימים’‪ ,‬שעל ידי יראה מגיעים לאריכות ימים‪ ,‬וכתיב (משלי יט‪ ,‬כג) ‘יראת ה’ לחיים’‪ ,‬וזה‬ ‫לחביבי הרב שליט”א‪.‬‬ ‫שמתפללים בראש השנה זכרנו לחיים‪.‬‬ ‫איתא (אבות פ”ג מ”ט) כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת‪ ,‬שופר הוא חכמה (ר”ה כט‪ ,):‬ועל‬ ‫ידוע מגדולים ש”תורתך שעשועי” היתה אצלם נחמה‬ ‫ידי שמקדימים יראת שמים הדבר מתקיים‪ ,‬ועל כן בשבת אין תוקעין בשופר גזירה שמא יעבירנו ארבע‬ ‫באבלם‪.‬‬ ‫אמות ברשות הרבים (ר”ה שם)‪ ,‬שזה הוא יראת חטא ‪ -‬שיראים שלא יחטאו‪ ,‬וזה עצמו נחשב כמו שופר‪.‬‬ ‫לא רק מצד כוחה להביא רפואה [לגוף כמו”ש בעירובין‬ ‫אאזז”ל [החידושי הרי”מ זי”ע] אמר בשם הרבי ר’ ברוך ז”ל שאמר שהמורא מספק איסור דרבנן הוא אצלו‬ ‫הפחד הכי גדול‪ ,‬נראה מזה שיש לנו לירא מגזירה דרבנן יותר מאיסור דאורייתא‪ ,‬איתא בגמרא (עירובין כא‪):‬‬ ‫נ”ד‪ ,‬וכל שכן לנפש ‪ -‬בהיותה רוחנית במהותה]‪ ,‬ולא רק‬ ‫שרבי עקיבא אמר מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חבירי‪ ,‬ואיתא (פסחים כב‪ ):‬עד שבא רבי‬ ‫מצד ההנאה [המחוייבת] בלימוד מושכלותיה‪.‬‬ ‫עקיבא ודרש ‘את ה’ אלקיך תירא’ לרבות תלמידי חכמים‪.‬‬ ‫אלא בעיקר‪ ,‬על ידי כוחה להזכיר האדם שעלמא‬ ‫(אמרי אמת ראש השנה תרס”ט)‬ ‫דשיקרא ‪ -‬עם כל זרם החיים הסוער וסוחף ‪ -‬אינו‬ ‫דרבנן דאזלינן ביה לקולא ואיכא דס”ל שרבנן בכלל‬ ‫נודע בשערים מה שכתבו בספה”ק דגזירת רבנן‬ ‫לא גזרו על ספיקות עכ”ז פחד מספק ספיקא דרבנן‬ ‫לא לתקוע בראש השנה שחל להיות בשבת מחשש‬ ‫התמונה האמיתית‪ ,‬שכולנו פה בשליחות המלך יתברך‬ ‫שלא יגיע לידי כך יותר מפחד גשמי הגדול ביותר‪,‬‬ ‫דשמא יעבירנו‪ ,‬הוא טעם הנגלה‪ ,‬אבל פנימיות‬ ‫שמו‪ ,‬כל אחד לזמנו ותפקידו‪ ,‬וכדברי רמב”ן המפורסמים‬ ‫ולפ”ז אין ללמוד מכאן שיש לנו לירא מגזירה דרבנן‬ ‫ענינו הוא משום שבשבת אין צריך לתקוע‪ ,‬וביארו‬ ‫בפרשת ראה י”ד סוף פסוק א’‪.‬‬ ‫יותר מאיסור דאורייתא‪ .‬וצ”ת (עכת”ד רבינו שליט”א‬ ‫כל אחד לפי דרכו בטעמים שונים במה שבשבת‬ ‫אשתקד ביום א’ דר”ה)‪.‬‬ ‫מגיעים לאותו תכלית מה שפועל השופר‪.‬‬ ‫והשי”ת ישלח חיזוק ונחמה לך ולב”ב תחי’‪ ,‬ונתבשר‬ ‫‬ ‫בדברים המובאים מהאמרי אמת זי”ע מבואר דהא‬ ‫אך טובות וישועות‪.‬‬ ‫בעיקר איסור דרבנן‪ ,‬שהפשטות הוא דאינו חמור‬ ‫דשבת קודש הוא במקום השופר אינו משום כח‬ ‫כאיסור דאורייתא‪ ,‬לכאורה ילה”ע דמהא דההנהגה‬ ‫השבת עצמו‪ ,‬אלא מהא שנזהרים לא לתקוע מתוך‬ ‫שאול‬ ‫בספיקות היא לקולא אין הכרח דאמנם שונים‬ ‫יראת שמים שלא לבוא לידי איסור‪ ,‬ויראה זו הוא‬ ‫מזכירים בימים נוראים הפסוק וזכרתי את בריתי‬ ‫בדרגת חומרתם לדאורייתא‪ ,‬די”ל שכך העמידו‬ ‫מה שפועל מה שהשופר פועל‪.‬‬ ‫וגו’ “והארץ אזכור”‪ .‬פירשתי פעם‪ ,‬היינו כל מה שעבר‬ ‫חכמים דבריהם שבספק אין להחמיר‪ ,‬אמנם חזינן‬ ‫ובבנאו”ד לר”ה תשפ”א (עמ’ ג) הובא מה שכתב‬ ‫דקמאי הקשו לסוברים דהעובר על איסור דרבנן‬ ‫רבינו שליט”א לבאר דברי הבית ישראל (תשט”ז)‬ ‫על יושבי הארץ‪ ,‬כל היסורים והדמעות שעברו בשנה‬ ‫עבר על לא תסור‪ ,‬א”כ אמאי ספיקא דרבנן לקולא‪,‬‬ ‫דבשבת אין צריך לתקוע בכדי להפיל החומה‪ ,‬הגם‬ ‫שעברה‪ ,‬עולים להכריע כף הזכות‪ ,‬וכמ”ש בסליחות פנה‬ ‫הרי דאל”ה לא קשיא להו‪ ,‬דכפשוטו הוא לקולא‪,‬‬ ‫דביריחו היה צריך לתקוע בשבת‪ ,‬משום דדייקא‬ ‫אל התלאות‪ .‬ויש לכם חלק בזכות זו‪ .‬והשי”ת יקבל‬ ‫ואכתי יל”ד‪.‬‬ ‫בגלל שהגזירה הוא למנוע חילול שבת יש בזה‬ ‫אלא שיש מקום לעיין‪ ,‬דהרי אמרו (עירובין כא‪):‬‬ ‫לעורר כח השבת‪ ,‬וביריחו לא היה גזירה‪ ,‬עי”ש‪.‬‬ ‫תפילותינו‪.‬‬ ‫היזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה‪ ,‬ומזה‬ ‫והוא כעין דברי האמרי אמת זיע‪ ,‬אלא מהאמרי אמת‬ ‫יש לדייק דרק לענין ספיקות דינא דרבנן קיל‬ ‫מובא משום כח היראה‪ ,‬ורבינו שליט”א ביאר דעצם‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬ולא לענין עצם קיומם‪ ,‬ואמרו (שם)‬ ‫הגזירה מעורר בפועל כח השבת‪.‬‬ ‫דהעובר על דברי סופרים חייב מיתה‪ ,‬לעומת‬ ‫‬ ‫איסורי תורה שלא כולם עונשם במיתה (עי”ש ברש”י)‪.‬‬ ‫בעבודת ישראל בדרוש לר”ה שחל בשבת‪ ,‬מבאר‬ ‫אמנם רבינו יונה בשערי תשובה בתחילת שער‬ ‫ע”פ דרכו דבשבת אין צריך לפעולת השופר‪ .‬ועמד‬ ‫לסוברים דצורך מצוה לא חשיב צריך לגופה‬ ‫לבאר דאם כן אמאי במקדש היו תוקעין בראש‬ ‫ג (אות ה) מפרשו משום שמזלזל בחכמים האוסרים‪,‬‬ ‫השנה שחל בשבת‪ .‬ומבאר דב’ תיקונים נעשו ע”י‬ ‫אמאי גזרו למנוע תקיעה בר”ה שחל בשבת‬ ‫ועוד שהוא רחוק מן התשובה‪ ,‬ולפ”ז אין חומרתם‬ ‫לשיטת הרשב”א (שבת קה‪ ):‬דצורך מצוה לא חשיב צריך לגופה‪ ,‬יש‬ ‫בעצם‪ ,‬וכן כתב מפורש שם (אות ד) מצות עשה מן‬ ‫שופר‪ ,‬והתיקון שאפשר לעשות בגבולין נעשה על‬ ‫להקשות לכאורה בהא דאמרינן בש”ס (ר”ה כט‪ :‬סוכה מג‪ :‬מגילה ד‪ ):‬שמא‬ ‫התורה חמירא מדבריהם מפני שהוזכר עיקר הדבר‬ ‫ידי שבת בלא שופר‪ ,‬אבל יש תיקון שלא נעשה‬ ‫יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים‪ ,‬הא הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה‪,‬‬ ‫בספר תורת האלקים מפורש וצוה השם יתברך עליו‬ ‫ע”י השבת‪ ,‬אבל זה אי אפשר לעשות רק במקדש‪,‬‬ ‫דמוציא רק לצורך מצוה‪ ,‬וא”כ הוי רק דרבנן‪ ,‬ולמה ניגזר כיון דלא אתי‬ ‫עי”ש בדבה”ק‪.‬‬ ‫לידי חיוב דאורייתא‪ ,‬וכמ”ש רש”י ז”ל בסוכה (מג‪ .‬ד”ה ויעבירנו) עי”ש‪,‬‬ ‫בפרט‪ .‬ובמהרש”א (שם) ג”כ סייג את הדברים‪ .‬אך‬ ‫לכאורה הוא דלא כפשטות דברי רש”י‪ ,‬ואכמ”ל‪.‬‬ ‫ולמ”ש בדברי האמרי אמת זי”ע ורבינו שליט”א‪,‬‬ ‫וכדאמרינן בעירובין (צח) עי”ש‪.‬‬ ‫‬ ‫דכחו של השופר שישנו בשבת הוא מחמת הגזירה‬ ‫ואף דנראה דרבה סבירא ליה מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב‪ ,‬דסבירא‬ ‫‪ -‬לכל חד כדאית ליה‪ ,‬א”כ לכאורה יובן בפשטות‪,‬‬ ‫ליה בכ”ד כרב‪ ,‬ורב סבירא ליה בשבת (מב‪ ).‬כרבי יהודה דמלאכה שאינה‬ ‫אך בעיקר הענין‪ ,‬יתכן שיש חילוק בסוגי איסורי‬ ‫דכשלא היה הטעם על פי נגלה לגזור שלא לתקוע‬ ‫צריכה לגופה חייב‪ ,‬וכן כתב הרב המגיד פ”א מהל’ שבת עי”ש‪ .‬מ”מ אכתי‬ ‫דרבנן‪ ,‬דמה שעשו תקנה להוסיף כמצות חנוכה‬ ‫בשבת במדקש‪ ,‬אם כן שוב חסר כח השופר‪.‬‬ ‫תקשי לדידן איך גזרינן שמא יעבירנו להפוסקים דסבירא להו כרבי שמעון‪.‬‬ ‫וכדומה‪ ,‬אינו חמור כדאורייתא‪ ,‬אבל כאשר עשו‬ ‫גזירה לחוש שלא להגיע לידי איסור תורה‪ ,‬זאת‬ ‫ויש שעוררו על הסוברים דאם עבר ותקע בשבת‬ ‫ועוד‪ ,‬אכתי תקשי בהא דאיתא במשנה דרבי יוסי פוטר בהוציא לולב‬ ‫הזהירות שהוא משורש מצות היראה‪ ,‬יש לחוש לכך‬ ‫קיים המצוה (ראה לעיל ב’מילי דאורייתא’)‪ ,‬הלא על פי‬ ‫לרשות הרבים‪ ,‬משום דהוי טעה בדבר משנה ועשה מצוה‪ ,‬והא בשבת (לא‪):‬‬ ‫יותר ויותר‪ .‬ויש לעיין עוד בדברי המהר”ל בבאר‬ ‫המבואר בספה”ק שאין צורך בשבת לשופר אם כן‬ ‫סבירא להו לרבי יוחנן דרבי יוסי סובר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור‪,‬‬ ‫הגולה באר הראשון בדברי גמרא עירובין הנ”ל‬ ‫מה מצוה יש בה‪ .‬וביותר למובא בשם הרבי ר’ בונם‬ ‫ואם כן למה לי טעמא דהוציא ברשות‪ ,‬תיפוק ליה דפטור דהוי מלאכה‬ ‫זי”ע דאונס רחמנא פטריה היינו שבשמים תוקעים‪,‬‬ ‫שאינה צריכה לגופה‪ ,‬דהוי רק צורך מצוה‪ .‬וכבר כתבתי דאפילו במצוה‬ ‫(עמ’ יז)‪ ,‬ויתכן שלפירוש השני כוונתו שיש אכן צד‬ ‫א”כ התקיעה בהאי עלמא מיותרת ואיך ייחשב‬ ‫דרבנן חשיב מלאכה שאינה צריכה לגופה (עי”ש באבני שהם)‪ .‬וצ”ע‪.‬‬ ‫חומרא בדרבנן‪ .‬וצריך לימוד‪.‬‬ ‫מצוה‪ .‬ולהנ”ל דרק מחמת קיום הגזירה ישנו לכח‬ ‫ואם כי משמעות הלשון באמרי אמת דקאי על‬ ‫השופר‪ ,‬א”כ כמובן דמי שלא קיים הגזירה שוב צריך‬ ‫[הגאון רבי שאול משה זילברמן מויערשוב זצ”ל אבני שהם שבת צד‪.:‬‬ ‫כל איסור דרבנן‪ ,‬לקיים השמועה אפשר לדחוק‬ ‫‪ -‬ועי”ש מה שצידד לתרץ בכ”א‪ - .‬והגר”י ענגיל בשו”ת בן פורת (סי’‬ ‫למצות שופר‪ .‬ולקושטא בלא”ה לק”מ‪ ,‬ואכמ”ל‪.‬‬ ‫ולקבל עיקר יסודו לענין גזירות דוקא‪ ,‬וכנ”ל‪ .‬והוא‬ ‫ז) בתשובה להגרש”מ (משנת תרנ”ד) בא”ד מביא קו’ זו ומתרץ‪ ,‬עי”ש‪.‬‬ ‫‬ ‫המסתעף מענין תקיעת שופר בר”ה שחל בשבת‬ ‫‪ -‬ובאבני שהם הביא מה שנו”נ עם הגרי”ע ועם הכלי חמדה בזה (ועי’‬ ‫במה שהובא באמרי אמת שהחידושי הרי”מ זי”ע‬ ‫שגזרו לחוש שלא יגיע שום בר ישראל לידי איסור‪,‬‬ ‫חמדת ישראל קונ’ דרך חיים סי’ יג ‪ -‬עמ’ שכה בהוצ”ח ועי”ש מה שציין)‪ - .‬ולהעיר‬ ‫אמר משמיה דהרה”ק הרבי ר’ ברוך ממעזיבוז זי”ע‬ ‫ומוטל על כל אחד להיזהר ביותר בגדרים ובסייגים‬ ‫מאבני נזר (או”ח סי’ רמז) שכתב דהמוציא לולב לרשות הרבים כדי לצאת‬ ‫‘שהמורא מספק איסור דרבנן הוא אצלו הפחד הכי‬ ‫שהעמידו חז”ל שהם עיקרי תורה‪ ,‬כי מה ה’ אלקיך‬ ‫בו ודאי חייב אף לר”ש‪ ,‬ולא לשתמיט חד תנא בשום מקום שיקחו לולב‬ ‫גדול’‪ ,‬והוסיף ע”ז האמרי אמת ‘נראה מזה שיש לנו‬ ‫בשבת בזמן הזה ונימא ר’ שמעון הוא‪ .‬ועי”ש מש”כ בענין הוצאת מת‬ ‫שואל מעמך כי אם ליראה‪.‬‬ ‫לירא מגזירה דרבנן יותר מאיסור דאורייתא’‪ .‬העיר‬ ‫ברם איך שננקוט לענין חומרא באיסור דרבנן‪,‬‬ ‫דיחשב צריך לגופה‪ .‬ובנמלכין בסנהדרין מו‪ :‬הובא מ”ש רבינו שליט”א‬ ‫רבינו שליט”א שהדברים צריכים לימוד ועיון להבין‬ ‫ע”ד האבנ”ז‪ ,‬ובדברי השפת אמת שבת צד‪ .‬ד”ה פוטר הי’ ר”ש‪ - .‬וע”ע‬ ‫בספיקות מפורש דהוי לקולא לעומת איסורי תורה‪,‬‬ ‫כוונתו‪ .‬דהנה מקור הדברים הובאו בכמה מקורות‪,‬‬ ‫וא”כ הדברים שהובאו באמרי אמת שחשש לספיקא‬ ‫בשו”ת משנה שכיר או”ח סי’ ק‪ ,‬ובסי’ רנו הערות על קצה המטה‪ ,‬ובאות‬ ‫שהחידושי הרי”מ זי”ע דיבר פעם בערכו של הרה”ק‬ ‫יט דן בקושית רבינו מצאנז זי”ע בדברי חיים על התורה בסופו חיד’ על‬ ‫דרבנן יותר מאיסורי תורה‪ ,‬זה ודאי צ”ת‪ .‬וצריך‬ ‫הרבי ר’ ברוך ממעזיבוז זי”ע‪ ,‬שהיה לו פחד מאיש‬ ‫לדחוק דהכותב לא דק במה שנקט ספק‪ ,‬אלא עיקרו‬ ‫הסדרות לפ’ ויצא ובענין משאלצ”ג‪ ,‬עי”ש]‪.‬‬ ‫צבא מן חיל הקאזאקין‪ ,‬ועם כל זאת הנהו ירא‬ ‫לענין לחוש לגזירה דרבנן‪ ,‬וכמו שמביא בהמשך‬ ‫ומתפחד מן ספק ספיקא של איסור דרבנן הרבה יותר‬ ‫דבריו‪ ,‬והיינו לחוש שלא להכניס עצמו ביכולת‬ ‫ממה שהוא מתפחד מן הקאזאק (מאיר עיני הגולה אות‬ ‫לבוא לידי מכשול‪ ,‬וכנ”ל‪ .‬ובכל זה לא קבענו‬ ‫מסמרות‪ ,‬ובאו הדברים לעורר המעיינים להעמיד‬ ‫שג‪ ,‬ושש”ק ח”ה דף ז ובמהדו”ח ענינים שונים ערך אהבה ויראה‬ ‫אות כ)‪ .‬וזה בשינוי ממה שהובא באמרי אמת שהפחד‬ ‫לכל לומדי הגליון‬ ‫דברי חכמים על מכונם‪.‬‬ ‫מאיסור דרבנן הוא אצלו הפחד הגדול ביותר‪ ,‬ויותר‬ ‫(משלחן המערכת)‬ ‫מאיסור דאורייתא‪ ,‬אלא אדרבה שאפילו ספק איסור‬ ‫ולכל עמך בית ישראל‬ ‫בשני ימים של ראש השנה יתקיים אי”ה טיש‬ ‫כתיבה וחתימה טובה‬ ‫לאחר תפלת מנחה בשעה ‪ 18:00‬בביהמ”ד ברח’ יוסף זיו‬ ‫ושנה טובה ומבורכת‬ ‫יו"ל ע"י תלמידי רבינו ראש הישיבה שליט"א בן כ"ק מרן אדמו"ר הפני מנחם מגור זצוקלה"ה‬ ‫© כל הזכויות שמורות למכון בנאות דשא – פקס ‪ bnaosdeshe@ibrededashe.org 077-4703647‬הארות והערות יתקבלו בברכה‬ ‫ניתן להירשם לקבלת הגליון מידי שבוע • לתרומות‪ ,‬הנצחות ובעניני הפצה בארה"ק ‪ 052-7178350‬בארה"ב ‪718-408-8970‬‬ ‫גחלי אש ‪ -‬שיעורים ושיחות > אר"י‪ > 077-2277-277 :‬ארה"ב‪ > 1716-229-4771 :‬אירופה‪44-330-390-0476 :‬‬ ‫ד‬ ‫לקבלת הגליון השבועי המלא משיחות רבינו שליט"א ניתן לפנות למכון עברא דדשא טל‪ | 03-739-5330 :‬מייל‪sichos@ibrededashe.org :‬‬