בנאות דשא · BINOS DESHE — ראש השנה (2026-09-07)

בס"ד
ראש השנה תשפ”ז | שנה ו | גליון שכ
‘לה’ הארץ ומלואה'
כשהקבלה להתנהג כדין זוכה לרב חסד
גילוי שמו יתברך בעולם
בגמרא ראש השנה (יז‘ ):כתיב (כי תשא לד ,ו) ‘ורב חסד’ ,וכתיב (שם) ‘ואמת’, ידוע מאמר חז”ל ששואלים (ברכות לה). מזמור זה נקבע גם כשיר של יום ליום
בתחילה ואמת ולבסוף ורב חסד’ .ולכאורה קשה ,אם כן הול”ל ‘אמת’ ברישא והדר על סתירת הכתובים ,שבמקום אחד כתוב ראשון בשבת ,והרה”ק רבי מרדכי יוסף
‘ורב חסד’ .ועוד קשה ,מה הפירוש ‘בתחילה’ ,אם קאי על תחילת בריאת העולם, (תהלים כד ,א) ‘לה’ הארץ ומלואה’ ובמקום מאיזביצא זי”ע (מי השילוח פרשת וילך) העמיק
אם כן הכתובים האלה הרי נכתבו אחרי בריאת העולם ,ומה בא ללמדנו. אחר כתוב (תהלים קטו ,טז) ‘השמים שמים לבאר הטעם לכך .ענינה של שבת קודש
ונראה לבאר ,דזה קאי על תחילת השנה ,שאז אם האדם מקבל על עצמו להתנהג לה’ והארץ נתן לבני אדם’ ,ומבארת הוא להורות שאין כוח ביד שום נברא,
בכל דבר כפי דין התורה ,אזי אפילו אם אחר כך נופל ממדרגתו ,כיון שעל כל פנים הגמרא ‘כאן קודם ברכה כאן לאחר וכל המפעל הוא רק מכח הבורא ב”ה,
תחילת לקיחתו היתה ברשפי אש וברגש לב עצום כפי הדין ,אזי הקב”ה מתנהג ברכה’ ,שלאחר שהאדם מברך ברכת ולכן נאסרה בו עשיית מלאכה גשמית,
עמו אחר כך בחסד. הנהנין נאמר ‘והארץ נתן לבני אדם’. והיום כולו קודש לה’ ,לתורה ,לתפילה
ובזה יובן בטוב טעם הענין דראש השנה נקרא ‘יום הדין’ ,כיון דאז צריך כל דברים אלו דורשים ביאור ,וכי ניתן לומר ולעבודת ה’ .כעבור יום השבת ,כאשר
איש מישראל להיזהר במעשיו בתחילת הדקדוק ,כי בתחילה צדיק וכדברי הגמרא שלאחר הברכה עזב ה’ את הארץ והיא חוזרים לימי המעשה ,לעשות מלאכות
[ר”ה שם ‘בתחילה צדיק לבסוף חסיד’] .אמנם ראש השנה הם ימי הדין גם על השנה כבר איננה שלו ,חס וחלילה .מבאר השפת ולעסוק בענינים גשמיים ,עלול האדם
שעברה ,אך אם מתנהג האדם בתחילת השנה כפי הדין ,אז מועיל שידונו אותו גם אמת (ויגש תרל”ז ד”ה נודע) שכוונת הגמרא לטעות ולחשוב שכוחו ועוצם ידו עשו לו
על השנה שעברה בחסד. ש’אחר הברכה ניתן לבני אדם -שיוכל החיל הזה .לכן מיד ביום ראשון ,תיקנו
ועל כן כתוב ‘ורב חסד ואמת’ -חסד ברישא ,משום דחסד הוא על שנה שעברה להיות לה’ אף כי הוא לבני אדם’ ,שהברכה חכמים לומר מזמור ‘לה’ הארץ ומלואה
לפי האמת שהוא מתנהג בו עתה בתחילת השנה ,ועל כן שפיר ברישא ורב חסד נותנת כוח שיוכל האדם ליהנות מהעולם תבל ויושבי בה’ ,להזכיר לאדם שיש בורא
והדר ואמת. הזה מבלי להתגשם ,ולא תמוש מזכרונו לעולם וממנו הכל והכל שלו ,ובכך יוכל
(הגה”ק מקוזיגלוב זצוק”ל הי”ד ארץ צבי תרפ”ד) האדם להמשיך את השגותיו הנעלות מיום
הידיעה ש’לה’ הארץ ומלואה’ .ענין זה
תחילת מעשה בראשית כשממליכים אותו ית”ש רמוז בלשון רש”י ,שיהא האדם ‘קונה כדי שבת קודש לתוך ימי המעשה.
איתא בגמרא (ר”ה כז ).כמאן מצלינן האידנא זה היום תחילת מעשיך וכו’ ,כמאן להקנות’ ,שיהא כל עיקר קנינו בקניני יודעים אנו ששני ימי ראש השנה
כרבי אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם .והוא פלא ,לפי שבפרקי דרבי אליעזר העולם הזה כדי להקנותם למי שעשאם, נחשבים ‘יומא אריכתא’ -קדושה ארוכה
(פרק ח) איתא רבי אליעזר אומר בכ”ה באלול נברא העולם וכו’ ובראש השנה נברא הבורא ב”ה. שנמשכת יומיים .נמצא אפוא ,שכאשר
האדם (וע”ע ויק”ר כט ,א) .ותמוה הלא תחילת מעשיך היה לפני ראש השנה ,שהרי שני ימי ראש השנה חלים ביום שבת
גם מעשה שמים וארץ נקרא מעשי ידיו של הקב”ה כמ”ש בתהלים (ח ,ד) ‘כי אראה במסכת יומא (מה ):עוסקת הגמרא במנין
מערכות העצים שבערו על גבי המזבח קודש ולמחרת ביום ראשון ,הרי שמיד
שמיך מעשה אצבעותיך’ וגו’‘ ,ויבשת ידיו יצרו’ (צה ,ה)‘ ,בדבר ה’ שמים נעשו’ (לג, בתחילת השנה נמשכת הקדושה מיום
ו) ,וא”כ מהו זה היום תחילת ‘מעשיך’ לפי רבי אליעזר (ועי’ ר”ן ר”ה טז - .ג .מדה”ר). ביום הכיפורים ,ודורשת את הפסוק ‘והאש
על המזבח תוקד בו’ (צו ו ,ה) ,ולשון הגמרא שבת קודש ליום ראשון ללא שום הפסק,
אלא שבפיוט (בשחרית ליום שני של ר”ה ‘מלך עליון’) אומרים ‘קדוש ונורא ,במופת ועזֶ ר לשנה
ויש בכך משום נתינת כוח ֵ
ובמוראְ ,מ ַמ ֵּדי ארץ ָק ָרא ,ואבן ִּפּנָ ָתּה יָ ָרה ,וכל הנברא לכבודו ברא’ ,וכך שנו ‘דכולי עלמא מיהת מוסיפין בו ביום אית
להו ,מנא להו נפקא להו מ’והאש’ ,ואפילו כולה ,להמשיך את קדושת השבת לימי
חכמים בלשון המשנה (אבות פ”ו מי”ב) ‘כל מה שברא הקב”ה בעולמו לא בראו אלא המעשה .בייחוד כאשר מיד בכניסת היום
לכבודו’ ,עיקר תכלית הבריאה היא להמליך את השי”ת כמו שנתבאר בספרים למאן דלא דריש וא”ו ,וא”ו ה”א דריש’ -
טוב ,בתפילת מעריב ,אומרים ‘לדוד
ובמקובלים על פי התיקוני זוהר (תיקון כא -ס ):דאין מלך בלא עם .ואיתא בזוה”ק שלפי כל הדעות מוסיפים ביום הכיפורים
מזמור לה’ הארץ ומלואה תבל ויושבי בה’
(אמור קד ).כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו דא אדם דקב”ה מערכה נוספת של עצים על המזבח ,ואף
קרא ליה בשמיה ,פשוט הכוונה לשמו של אדם ,וכדכתיב (בראשית ה ,ב) ‘ויקרא את
בהתעוררות הלב כנהוג ,יש בכך תוספת
מי שאינו דורש את האות ו’ של ‘והאש’,
שמם אדם’ ,וכו’ ,התכלית של כל הבריאה היא להמליך את הש”י ושיתגלה כבוד כוח להחדיר ידיעה יסודית זו בתודעתנו
מודה שיש לדורש ו’ ה’ לרבות מערכה למשך כל ימות השנה.
שמו בעולם .ולכך יום בריאת האדם שמקבל עול מלכותו ית”ש הוא תחילת מעשיך. נוספת.
[פני מנחם פר’ נצבים עמ’ קסח ,וע”ע עמ’ קעז מכתי”ק - .ובמהרש”א (חא”ג ר”ה המקור של קביעת המזמורים השונים
נראה שטמון בדברים אלו עומק נפלא. לשיר של יום הוא בברייתא במסכת ראש
כז ):כתב שהאדם עיקר המעשים ,ובדברי הפני מנחם מבואר דכיון שתכלית הבריאה ידוע (רש”י בשלח יז ,טז) שבעולם הזה ‘אין
להמליכו ית”ש ,וזה נעשה רק בבריאת האדם ,לכן יום שנברא אדם נקרא תחילת השנה (ר”ה לא‘ ,).רבי יהודה אומר משום
מעשיך]. השם שלם ואין הכסא שלם’ ,ומשם הוי”ה רבי עקיבא בראשון מה היו אומרים‘ ,לה’
ב”ה חסרים האותיות וא”ו ה”א ,והם יתגלו וה ְקנָ ה
הארץ ומלואה’ ,על שם שקנה ִ
יומא אריכתא -המשכת הקדושה לעולם רק לעתיד לבוא .בפסוק כתוב ‘והארץ
ראש השנה יומא אריכתא ,הרמז להמשיך הקדושה ,כי קדוש היום לאדונינו, ושליט בעולמו’ ,ומפרש רש”י ‘שקנה -
נתן לבני אדם’‘ ,והארץ’ -אותיות וא”ו שמים וארץ [כלומר ,שבראם ועשאם (לך
וניתן הכח להמשיך .ויש שייכות ראש השנה ליום מתן תורה ,ושם כתיב (יתרו יט,
ה”א ארץ ,וזאת משום ש’לה’ הארץ יד ,יט)] ,והקנה -תבל ליושבי בה ,כלומר
י) ‘לך אל העם וקדשתם היום ומחר’ ,ומשה הוסיף יום אחד (שבת פז - ).להמשיך ומלואה’ ,ה’ ,שהארץ שלו ,נְ ָתנָ ּה לבני
הקדושה ,וכאן גם כן כן .בראש השנה ‘המלך הקדוש’ -שמתגלה הקדושה‘ ,קדושים קונה כדי להקנות’ .אמנם במהדורות
תהיו כי קדוש’ כו’ (קדושים יט ,ב) ,ונצרך להמשיך בזה‘ ,במשוך היובל המה יעלו אדם‘ ,ומלואה’ -כדי שימלאו את אותיות החדשות תוקן הנוסח בלשון רש”י ‘כלומר
בהר’ (יתרו יט ,יג) -הרמז על ראש השנה תקיעת שופר‘ .מי יעלה בהר ד’ ומי יקום השם החסרות ,המכוסות והנעלמות בעולם קנה כדי להקנות’ -והכוונה להקב”ה
במקום קדשו’ (תהלים כד ,ג) ,העיקר ‘מי יקום’ -להיות לו אחיזה בקדושה הזאת, הזה ,וזאת על ידי שיעסוק האדם בעניני שמיד בתחילת הבריאה קנה שמים וארץ
קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא -לכל הדורות. העולם הזה מבלי לשקוע בגשמיות ולא כדי להקנותם לבני אדם ,עם זאת יש
ואיתא בשם האר”י ז”ל יום ראשון של ראש השנה עניני רוחניות קבלת עול יטוש אלו-ה עשהו. מקום לדרוש הנוסח המופיע בכל הגמרות
מלכות שמים ,ויום שני על עניני גשמיות ,ואולי הרמז שיכולין מכח יום הראשון על כך רומזת לשון הגמרא ‘דכולי ‘כלומר קונה כדי להקנות’ .יתכן לומר
להתגבר על היצר הרע בעניני גשמיות ,שזה המפריע בעבדות השם ,כדאיתא עלמא ...וא”ו ה”א דריש’ ,שכל העולם, מּוס ִּבים על האדם ,שהוא הקונה
שהדברים ַ
‘השמים שמים לד’ והארץ נתן לבני אדם’ (תהלים קטו ,טז) -לעשות גם כן שמים, תבל ומלואה ,ניתן לאדם כדי לדרוש וא”ו -שהרי הקב”ה ‘הקנה תבל ליושבי בה’
וזה ענין ראש השנה -יום ראשון ושני‘ .עיני ד’ אלקיך בה מראשית השנה’ (עקב ה”א ,לגלות את אותיות השם החסרות, -וכדברי הכתוב ‘והארץ נתן לבני אדם’
יא ,יב) -בגמרא (ר”ה ח :.ט :טז ):ראש השנה ,ויכולין להמשיך מ’ראשית’ זה -לעקור עדי נזכה ליום בו יהיה השם שלם והכסא (תהלים קטו ,טז) ,ומוטל עליו להיות ‘קונה כדי
את ‘ראשית גוים עמלק’ (בלק כד ,כ) המפריע לעבדות השם ,על ידי עין ד’ אל יראיו שלם ,ויכירו וידעו כל יושבי תבל כי ‘לה’ להקנות’ ,שכל קנינו בתבל ומלואה יהיה
(תהלים לג ,יח). הארץ ומלואה’. רק לשם תכלית אחת :לחזור ולהקנותם
(בית ישראל ליל ב’ דר”ה תשכ”ה) (שב”ק ויום א’ דר”ה תשפ”ד מאמר א) להקב”ה.
לעילוי נשמת ברכת כתיבה וחתימה טובה
הגאון רבי מאיר מנדלסון זצ"ל לשנה טובה ומבורכת
ב"ר מנחם מנס ז"ל לכבוד רבינו שליט"א
אב"ד רמות פולין ,בעל 'דברי מאיר' ולזכות לכוח"ט בספשצ"ג
נלב"ע בחודש השביעי באחד לחודש ה'תנש"א שלמה עזריאל בן אסתר מינדל הלר
א
דאולי זה נחשב נגד מה שהתורה התירה בפירוש [אך לפי זה
יש לעיין קצת בציצית] ,או שלא רצו לתקן באופן של איסור
דזה נגד התורה ,ורק תיקנו לפטור אותו מהחיוב ,ולכך אם עבר
וקיים לא עבר על לא תסור ,ויש לעיין עוד].
כשמכיר מעשיו וחסרונו התפילה מקיפה את כל מהותו
מתפעל מזה ,כל כולו וכל מהותו עסוק ,כל גופו ‘פן יש בכם איש וגו’ אשר לבנו פונה היום
ולגבי סדין בציצית לא בטלו מצות ציצית אלא קבעו ואבריו רטטו מפחד ורעדה ממה שעתיד להיות, מעם ה’ אלקינו וגו’ פן יש בכם שורש פורה
שיקיים רק בצמר ולא בלבוש פשתן ,אם כן כל שלא קיים כי יודע שבשבוע הקרוב גורלו עומד להיחרץ. ראש ולענה ,והיה בשמעו את דברי האלה
כדרך תקנתם והטיל בפשתן נעקר ממנו המצוה [ועוד,
וכבר אינו רגוע ושלוו להתברך בלבבו שלום הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי
דלענין שופר הוי שבות כללי [הן דיש גם טעם דשמא יתקן
יהיה לי. בשרירות לבי אלך’ (כט ,יז-יח).
כלי שיר ,והן דאיסור שמא יעבירנו הוא נוגע להזאה (פסחים
סט ).ולשופר ולולב ולמגילה (ר”ה כט ]):והעמידו דבריהם גם וכאשר מתעורר בפנימיות לבו -שסומך את ויש להבין ,בדרך כלל כאשר רוצים להתברך,
בשופר ,מה שאין כן בסוכה שאסרו בפירוש מצוה זו]. עצמו רק על ה’ ,מתקיים ‘והתפלל’ ,וכמו שאמר הולכים לצדיק ,לחכם ,לתופס ישיבה ,אבל מי
ולפי זה יש לומר דהתוקע בשופר בשבת יוצא ידי חובה שלמה המלך ע”ה ‘גם אל הנכרי אשר לא מעמך הוא המברך אותו ששלום יהיה לו -עד כדי
מן התורה ,כיון שאין זו תקנה שתקנו חכמים לתקוע ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך ,כי שמכח זה אומר בשרירות לבי אלך .אלא כמו
באופן מסוים דוקא ולא בשבת ,אלא גזרו שלא לתקוע ישמעון את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרועך שפירש רש”י ‘והתברך -יחשוב בלבו ברכת
כלל בשבת ,ובכהאי גוונא לא העמידו דבריהם לעקור את הנטויה ובא והתפלל אל הבית הזה ,אתה תשמע שלום לעצמו ,לאמר לא יבואוני קללות הללו,
המצוה בדיעבד ,ואם עבר ותקע קיים על כל פנים מצוה מן השמים’ וגו’ (מ”א ח ,מא-מג) ,דאיירי בגוי שעזב אך שלום יהיה לי ,בינדיר”א שי”י בלע”ז’,
מדאורייתא. את העבודה זרה שלו מחמת שראה אין בהם כלומר ,הוא ירגיש את עצמו מבורך ,כי אינו
ובאופן אחר יש לומר ,דכל שגזרו מצד דיו צדדי ,לא מועיל ,וטרח את עצמו לבא לבית המקדש רואה בעצמו שום חסרון ,הרי כל מעשיי ישרים
ביטלו ועקרו את המצוה ,אלא בכדי שלא יגיע לידי מארץ רחוקה ,והתפלה אצלו אינו מן השפה
ומתוקנים ,ומסובב עם הרגשה :הקב”ה אוהב
מכשול אמרו דלא יקיים את המצוה ,אך לא עקרו את ולחוץ ,אלא ‘והתפלל’ ,ובבחינת מה שאמר דוד
אותי ,ויהיה לי רק טוב ועוד יותר טוב ,ואינו
עיקר המצוה ,מה שאין כן בסוכה שהחשש הוא בגלל המלך ע”ה (תהלים קט ,ד) ‘ואני תפלה’ -וכמו
שפירש כ”ק אאז”ל בפני מנחם (ואתחנן עמ’ לו)
מתעורר לשוב אל ה’.
עצם מצות סוכה ,אזי עקרו והגבילו את המצוה דאורייתא
שתתקיים רק כפי תקנתם .אלא דלפי אופן זה יקשה עדיין בעטעוודיג ,שהתפלה תחדור לפנימיות האדם, ורש”י מביא דוגמאות ל’והתברך’‘ ,כמו
לשיטת התוספות בסדין בציצית ,דהרי שם הוא בגלל שכל כולו יהיה מהות של תפלה .תפלה אינו ‘והתגלח’ (תזריע יג ,לג)‘ ,והתפלל’ (מ”א ח ,מב)’.
כסות לילה (מנחות מ ):שיעבור באיסור שעטנז. מלמול בשפתיים בלבד ,אלא תפלה הוא בלב, ויש לפרש המרומז בזה .כאשר לפעמים יש
תפלה הוא חיבור ושייכות עם הרבונו של עולם, מי שלא עלינו יש לו נגע -ואם במחלות הגוף
ובזה יש לבאר דברי התוס’ (גיטין נה :ד”ה שלא) ,לענין וזה ‘והתפלל’ ,כי איננו מפללים אלא מתפללים בימינו פונים לרופאים ולעסקנים -בנגעים אין
חטאת גזולה שנודעה לרבים ,דלדעת רבי יהודה (שם ע”א) -נפעלים על ידי התפלה. שום עצה ואין שום תבונה נגד ה’ ,ואין למנוגע
מדאורייתא מכפרת לאחר יאוש ,אך תקנו חכמים שאינה כשעומדים בפתח של יומא דצלותא ,עלינו שום הבטחה שהוא עתיד להתרפאות .ובתחילת
מכפרת ,כדי שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות .והקשו התוס’ לראות שהתפלה תהיה מתוכנו ומקרבנו ,ההיפך ההסגר -האדם עדיין בהלם ואינו מתבונן בקורה
איך יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה של ‘והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי’ - אתו ,אבל במשך השבעה ימים הוא מתבונן והוא
ולחייבו להביא חטאת אחרת ,דהא מן התורה אין צריך שנובע מתוך זה שאין מרגישים כלל את ההסתר בחרדה מהבאות ,כי כבר הסגירו הכהן -ויש
להביא קרבן אחר ומהתורה הוי חולין בעזרה .ותירצו שאנו רחוקים מה’ ,אלא להכיר את האמת, רגליים לדבר שיש לו נגע ,ועליו לגלח סביבות
דמיירי שנודע קודם זריקה ועדיין לא זרקו ,אז תיקנו ומתוך זה להתעורר לתפלה אמיתית לה’. הנגע .וזה ‘והתגלח’ דכתיב בגימ”ל רבתי,
שיפסל כיון שעדיין לא נתכפר ,אבל אין הכי נמי אם (מתוך ס”ג נצו”י שבת סליחות תשפ”ו מאמר ב) שהגילוח אינו פעולה חיצונית בלבד ,אלא הוא
יזרוק יצא ידי חובת חטאת שכבר נתכפר מן התורה ,ואינו
צריך להביא קרבן חדש .אמנם הרמב”ם (איסורי מזבח פ”ה לזכות הרה"ח ר' קלמן הלר שליט"א והרה"ח ר' מנדל ורדיגר שליט"א
ה”ז) לא חילק בזה בין קודם זריקה לאחר זריקה ,ולכאורה
לשיטתו קשה קושית התוס’ ,כיון דמן התורה מכפר איך
יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה,
שיביא קרבן אחר שאינו חייב בו מהתורה .דהא חטאת ונראה ליישב ,דהנה בביאור סברת התוס’ יש שכתבו התוקע בר”ה שחל בשבת
אינה באה בנדר ונדבה ,ואיך יכול להתחייב ולהביא אם דהוא משום מצוה הבאה בעבירה ,כיון דעובר על לא בחלקת יואב (קבא דקשייתא קושיא צט) הביא דברי רבי
אינו חייב מן התורה. תסור .גם יתכן לבאר משום כל מילתא דאמר רחמנא לא עקיבא איגר (דו”ח מערכה ח) שמי שעבר ותקע בשופר
ויש לומר דאין כוונת התוס’ לחלק בין אם כבר נזרק תעביד אי עביד לא מהני (תמורה ד ,):ותלוי במה שפלפלו בשבת ,אף דעבר על שבות ,מכל מקום בדיעבד קיים
הדם או שעדין לא נזרק ,דדוקא קודם שנזרק אמרו חכמים האחרונים אם גם בדרבנן אמרינן אי עביד לא מהני. מצות תקיעת שופר.
דאינה מכפרת ,אלא אפילו אם כבר נזרק הדם סבירא להו אמנם המפרשים הקשו הרבה קושיות על התוס’ הנ”ל,
לתוס’ דאם נודע קודם זריקת הדם שהיא גזולה אינו יוצא דבכמה מקומות משמע דאף על פי שעבר על מה שגזרו וכתב החלקת יואב דפלא על גאון כמותו שיאמר דבר
ידי חובה .והתוס’ לשיטתם דבכהאי גוונא שתקנו חכמים רבנן ,מן התורה מיהא נפיק ידי חובה. כזה ,ולא מיבעיא לדברי התוס’ (סוכה ג .ד”ה דאמר) דכל
שלא לקיים את המצוה אלא באופן מסוים ,אינו יוצא בזה היכא שהמצוה פסולה מדרבנן ,וכגון שישב ראשו ורוב
ובביאור סברת התוס’ נראה לומר ,דשאני היכא שאמרו בסוכה ושלחנו בתוך הבית ,גם מדאורייתא לא יצא ,אלא
ידי חובה גם מדאורייתא .ולפיכך אם נודע קודם זריקה חכמים לקיים את המצוה באופן מסוים דוקא ,והוא הלך
לא מכפרת מדאורייתא ,כיון שתקנו חכמים שלא יזרוק גם לשיטת הר”ן (פסחים יב :מדה”ר ד”ה אמרו) שחולק על
וקיים את המצוה באופן אחר ,כגון לענין ישיבה בסוכה,
אלא יביא קרבן אחר ,והוא עבר על דברי חכמים .ורק התוס’ ,מכל מקום היכא דפטרו חכמים לגמרי מן המצוה,
שתקנו שיהיה שולחנו בתוך הסוכה ,ולא ישב באופן
אם זרק בשוגג ולאחר מכן נודע ,לא הצריכוהו להביא ודאי דלא חשיב מצוה כלל [וכתבו באחרונים דנפק”מ לדינא
ששולחנו בתוך הבית ,דהעמידו דבריהם וגזרו שלא
קרבן אחר. לשיטת המחבר בסי’ תר סעיף ג ,דאין מברכין שהחיינו ביום
תתקיים המצוה רק כפי תקנתם [וכן בהא דמדמי התוס’ הא
ב’ אם כבר בירכו בראשון ,ורק כשחל הראשון בשבת מברכין
ולפי זה אתי שפיר דברי הרמב”ם שכתב שהקרבן פסול, דאמרינן בברכות (יא ).לענין קריאת שמע ,דאם עשה כדברי
ומשמע דהיינו גם לאחר זריקה ,דסבירא להו כדברי התוס’ בית שמאי שבערב יטו ובבוקר יעמדו ,לא עשה ולא כלום, בשני ,ובאופן שתקע ובירך בראשון אם יצטרך לברך בשני,
לכאור’ יהיה תלוי בנידון זה .וע”ע בחכמת שלמה (סי’ תקפח
שהעובר על דברי חכמים שתקנו שלא לקיים את המצוה וביארו התוס’ דקא משמע לן דלא יצא אפילו מדאורייתא.
באופן זה אינו יוצא ידי חובה מדאורייתא ,וממילא כל והיינו משום דלשיטתם תקנו חכמים לקרוא דוקא באופן זה, סעיף ה) שנסתפק אם שכח ותקע תקיעה אחת או שתים אם
שנודע קודם זריקה שהיא גזולה ,אינו מתכפר מדאורייתא והוא קורא להיפך ממה שתקנו חכמים [ובשיטה מקובצת (שם) יגמור השלישית].
גם לאחר זריקה. כתב ‘בשהיה זקוף והטה או היה מוטה וזקף ,שכל שעושה והביא ראיה מהא דמצינו בסדין בציצית ,שתקנו חכמים
[ועוד יש לומר ,דסבירא ליה להרמב”ם דאין להקשות כמו הוכחה לעשות כדבריהם ,קנסוהו שלא לצאת ,כיון שעושה שלא להטיל ציצית בסדין העשוי מפשתן משום חשש
הוכחה כדבריהם .ובפרי מגדים (או”ח סי’ סג א”א סק”ב) ‘וא”כ שהקשו התוס’ ,כיון דהפקר בית דין הפקר ,וגם אם הגזלן קנה כלאים (מנחות מ ,).שכתבו התוס’ (שבת כה :ד”ה סדין) והרא”ש
ביאוש הפקיעו חכמים את ממונו ,כדי שלא יאמרו מזבח אוכל עושה כבית שמאי ,אפשר שצריך לחזור ולקרות ,וצ”ע’]]. (ציצית סי’ יז) בשם רבינו תם דפטור לגמרי ,והוי ברכה
מה שאין כן באופן שגזרו שלא לקיים את המצוה כלל ,גזילות [וכן כתבו בשיטה מקובצת (זבחים עג :בהשמטות) ומהר”י לבטלה .ובתלמידי רבינו יונה (ברכות א .ד”ה ונראה) הוכיחו
ולא תקנו על מצוה זו שתתקיים רק באופן מסוים ,יש קורקוס (איסורי מזבח פ”ה ה”ז) .וכן כתב הרשב”א (גיטין נה .ד”ה מציצית ולולב גם לענין קריאת שמע ,שאחר שגזרו חכמים
לומר דסבירא להו להתוס’ דבאופן זה לא העמידו דבריהם ומה) בדעת עולא ,ועי’ גם בתוס’ הרא”ש (שם נה .ד”ה מה טעם). שלא לקרוא קריאת שמע של ערבית אחר חצות ,הפקיעו
וע”ע הפלאה וגרש ירחים (שם אות קפח) ,ורש”ש (תוס’ גיטין מצות קריאת שמע באותו זמן ,ואינו יוצא ידי חובה אם
לעקור לגמרי המצוה דאורייתא בדיעבד [ואולי יש לפרש,
הנ”ל) ,ותפארת יעקב (שם ד”ה בתוס’ בד”ה שלא יאמרו)] .וע”ע קרא לאחר חצות [ועי”ש שהביאו שיטה חולקת .ועי’ ברשב”א
דבמקום שאמרו לקיים את המצוה באופן מסוים ,שפיר יש לומר
מש”כ בשולי הגליון (גיטין נה :ועל הרמב”ם שם)]. (ברכות ב .ד”ה מאימתי מתני’ מעשה) ורא”ש (שם פ”א סי’ ט) .וע”ע
שאסרו עליו לעשות המצוה באופן אחר ,ואם כן אם עבר על
(רבינו הפני מנחם זי”ע ,תשו”ח למכון פני מנחם על מסירת הדברים
-העתידים לראות אור ב’תורתך שעשועי’ על מועדים - .וראה מ”ש דבריהם יש כאן לא תסור ,ויש בזה משום מצוה הבאה בעבירה בשפת אמת (שם ד”ה עד) מה שכתב לדון בדבריהם .ועי’ פרי
רבינו שליט”א בילקוט שיעורים סוגיות סי’ ז אות א -וחלקו הובא או אי עביד לא מהני ,מה שאין כן באופן שאמרו לא לקיים את מגדים או”ח פתיחות פתיחה לקריאת שמע ד”ה אמר הכותב].
בבנאו”ד ר”ה תשפ”ד עמ’ ב) המצוה כלל ,אם כן אין גדר התקנה לאסור לעשות את המצוה,
ברכת כתיבה וחתימה טובה לעילוי נשמת האשה החשובה
ושנה טובה ומבורכת מרת שרה שיינדל ע"ה
לכבוד רבינו שליט"א בת הרה"ח ר' נחום אלימלך ז"ל
ולזכות לכוח"ט בספשצ"ג אשת הרה"ח ר' ראובן אייזנער זצ"ל
ישראל ישעיהו בן דבורה חנה קוזליק נלב"ע כ"ז אלול תשע"א
ובני ביתו ויוצאי חלציו ת.נ.צ.ב.ה. ב
לזכות הרה"ח ר' יוסף שטרייכר שליט"א
טובות שהן בגדר מציאות ,ולא אל מחשבות רעות
תקיעת שופר מעוררת הזכות
חידוש נקודת חיות הקדושה של האחוזים בסבך היצר ונלחמים עמו
כתבנו לחיים .כי בכל איש ישראל יש נקודה שהן בגדר העדר ,ואינן תופסות מקום אצלו ית’.
וכך מביא ברמתים צופים (מערכת הרר”ב זי”ע אות מלך זכור אחוז קרן ,לתוקעי לך היום בקרן ,נורא וקדוש (חזרת הש”ץ לתפלת
קדושה בלבו ,והוא נשמת חיים ,שנאמר וחיי שחרית) .ויש להבין מה ראו להזכיר את זכות הקרבת האיל במקום יצחק ,הרי
עולם נטע בתוכנו .אך בכל השנה שמסגלין יא) בשם הרבי ר’ בונם זי”ע:
הרבותא היא שאברהם אבינו ע”ה היה מוכן להקריב את יצחק בנו בעצמו ,ולא
עונות ,כל שהחומר גובר ומכסה הנקודה הנ”ל‘ ,יודע מחשבות’ היינו שהקב”ה מחבר המחשבות
רק את האיל.
צריך האדם לבקש רחמים מהקב”ה לחדש זאת טובות של בני ישראל ,אף שהן בתערובות הוא
הרשימה בלבו בראש השנה .ועל זה מבקשין מברר ומחבר אותן שיהיו אחד ,והמחשבות אשר התשובה היא ,כי רש”י (שם) מביא מדרש בפרקי דרבי אליעזר (פרק לא)
לא כן ,לא יפסיק ביניהן ,ויחשב כתפילה שלימה שהאיל רץ אצל אברהם ,אבל השטן סובכו ומערבבו באילנות כדי לעכבו.
‘כתבנו לחיים’.
והוא שנאמר (כי תשא לב ,טז) חרות על הלוחות בלא מחשבה זרה .ע”כ דבה”ק. ולכאורה זה פלא ,אברהם אבינו ע”ה כבר עמד בנסיון העשירי -עקידת יצחק,
(אור החסידות לר”מ כשר ז”ל עמ’ כב-כג) והרבונו של עולם כבר נתן לו את החותם של ‘עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה’
שדרשו חז”ל (שמו”ר לב ,א) חירות ממלאך המות (וירא כב ,יב) ,ומה מקומו של השטן להמשיך לנסות לעכב -לסבך ולערבב
ויצר הרע ,כי בקבלת התורה היו בני ישראל ריבוי נקודת הקדושה והתפשטותו את האיל בקרניו ,וכי סבר שאחר שכבר עקד את יצחק בנו ע”ג המזבח,
מוכנים שלא יהיה נמחק הכתיבה לעולם ,רק על שירבו זכיותינו (או”ח סי’ תקפג סעיף ב) .להבין ימנע מקיום רצון ה’ בהקרבת איל אחר מחמת שנאחזו קרניו בסבך העצים?!
ידי חטא נתקלקל אחר כך .וצריכין לחדש החיים הלשון הזה ,הלא הוא דבר התלוי בבחירתנו ,והיה אתמהה!
לנו להתפלל שנרבה זכיות. בכל שנה. אלא כאן נמצינו למדים כוחו וטיבו של שטן ,כי היצר הרע אינו מתפעל
והחתימה היא ,להיות זאת הנקודה חתומה -אך המכוון הוא ,אשר הנקודה הטובה הנשרש מכלום ואינו מחשב שום חשבונות ,ותמיד מנסה את כוחו להכשיל את בני
שלא להתפשט החיות בכל מקום ,כמו שכתוב בלב כל נפש ישראל יתרבה ויתפשט ,כענין ישראל ,גם לאחר שהאדם עומד בנסיונות הרבה.
הזריעה והנטיעה ,אשר מנקודת גרעין אחד (שה”ש ד ,יב) גן נעול כו’ מעין חתום. זוהי איפה הזכות שאנו מזכירים לזכות לפני תקיעת שופר באמרנו ‘מלך
(שפת אמת ר”ה תרל”ו ד”ה כתבנו) נעשה צמיחה בהתפשטות הריבוי עד אין שיעור, זכור אחוז קרן’ ,כלומר ,זכור נא כמה גדול כח היצר הצורר ועד כמה הוא מנסה
וזהו בעצם החפץ והרצון מהשי”ת ,שהנקודה לברר הנקודה שעליו נברא לפתות את האדם ואינו מרפה אפילו לרגע אחד ,ואף על פי כן בני ישראל
בימים אלו אומרים ממעמקים קראתיך ה’ הטובה שנטע בתוכנו יתפשט ויתגדל ויתרבה, נלחמים איתו תמיד ללא חת .וזוהי הזכות שאנו מזכירין כאשר אנו תוקעים
(תהלים קל ,א) .אאזז”ל [החידושי הרי”מ זי”ע] אמר כמו שנאמר (ישעיה מב ,כא) ‘ה’ חפץ למען צדקו בשופר של איל.
שכל אחד צריך לחזק עצמו ,שאף שרואה בעצמו יגדיל תורה ויאדיר’ .ועל זה אנו מתפללין עתה (לפני תקיעות א’ דר”ה תשפ”ו)
שהוא גס ומלא חטאים ועוונות ,אעפ”כ יש בו שירבו זכיותינו ,שיהיה נגמר בעדנו לטובה כרצון
השי”ת ,שיתרבה שורש הקדושה על ההיפוך, חלומות של ראש השנה יש להן תוקף
נקודה שנושאת חן לפני הקב”ה אשר על נקודה
ונהיה נידונים תיכף על העתיד ,להיות התפשטות
זו הוא נברא. כי אז הראיה זכה ובהירה
הקדושה ברובא דרובא ,ואחרי רבים להטות, כתב המהרש”א (ברכות יח :נה ).שהחלומות של ראש השנה יש בהם ממש ,והם
וההיפוך יתבטל ברוב הזכיות. עמוקות לגולה דין, ביום לבבות ‘לבוחן איתא מתקיימים ביותר .ובשפת אמת (לקוטים ראש פר’ מקץ) כתב דעל פי דבריו יובן
(תורת אמת מהרה”ק רבי לייבל איגר מלובלין זי”ע ר”ה בדין’ ,היינו שהנקודה הזו מתגלית ,כי בראש הא דנתפעמה רוחו של פרעה מדברי החלומות ,כיון שהחלום היה בליל ראש
תרמ”ב) השנה מתחדשת החיות ,וגם הנקודה מתחדשת, השנה -וכדאמרינן (ר”ה יא ).בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים .ודבריו
והיכולת בידי אדם לברר על מה נברא .וזה פירוש הם פלא גדול ,כי לכאורה פרעה לא ידע כלל שיום זה הוא ראש השנה ,ובוודאי
גם בפעולות חיצוניות ממעמקים קראתיך ה’ -שהנקודה מסייעת .כתיב שלא ידע פרעה דברי המהרש”א ,ואם כן למה זה נתפעמה רוחו.
(משלי כ ,ה) ‘מים עמוקים עצה בלב איש ואיש אפשר לעורר הנקודה המוסתרת ויש לבאר דבריו בהקדם דברי הדגל מחנה אפרים (פר’ ויצא עה”פ ויקץ יעקב
תבונה ידלנה’ ,בראש השנה באים בינה ודעת -וכל מאמינים שהוא עונה לחש הפותח שער
משנתו) שמבאר הענין במה שהגלות נמשלה לחלום כדכתיב (תהלים קכו ,א) ‘בשוב
לדופקי בתשובה .דידוע דרכו של היצר הרע ויכולים לברר הנקודה הפנימית. ה’ את שיבת ציון היינו כחולמים’ ,כי בחלומו מדמה האדם מציאות דמיונית
(אמרי אמת ר”ה תרע”ו) להעציב ולהשפיל את האדם אפילו בימים
וכוזבת למחזה אמיתי ,כך הוא כל ענין הגלות ,שבגלות ראייתנו בלתי אמיתית
הנוראים ,באמרו איך יערב לבך להרים ראש
ולמללא מילי קדם מלכא עילאה ,הלא אינך הצמאון להשי”ת בעומק הלב ואינה ברורה ונכונה ,ואין מבחינים להכיר מהי האמת והתכלית האמיתית ,ועל
זה בקשתנו ‘קרבה אל נפשי גאלה’ (תהלים סט ,יט) ,שנפשנו תצא כבר ממאסר
בעומק הלב של כל אחד ואחד יש גודל צמאון מרגיש שום הארה והתעוררות דקדושה .ועל זה
גלותה ותכיר את דרך ה’ -דרך האמת.
רק להשי”ת ,ואין במעמקי לבות בני ישראל אמר שלמה המלך ע”ה (קהלת ט ,י) ‘כל אשר תמצא
רצון אחר ,רק לו יתברך ,אך על הלבושים היינו ידך לעשות בכוחך עשה’ ,היינו אף בכח החיצון, אבל בראש השנה -גם כאשר אנו בגלות ,מלכות ה’ יותר בגלוי ,ונפש ישראל
רצונות חיצוניות יכול הלב לחמוד חמדות זרות עד שיתעורר אור הפנימיות. יכולה להרגיש להכיר ולזהות את האמת בראיה יותר ברורה משאר ימות
שלא לה’ המה. השנה .עד כדי שגם נפש של גוי כמו פרעה -בראש השנה מזליה חזי ויכולה
ואולי זהו כוונת הזוה”ק (שלח קסח ).גופא דלא
להרגיש את האמת שבתוך החלום ,ועל כן ותפעם רוחו.
והנה יסד הפייטן ‘לבוחן לבבות ביום דין ,לגולה סלקא ביה נהורא דנשמתא יבטשון בי’ וכו’ ,כי
עמוקות בדין’ ,היינו כי מתעלומת הלב אין שום מוטבע ומושרש בנפשות ישראל אהבת ד’ ,כי וא”כ בודאי שה’חלומות’ הטובים של האדם ,מה שחפץ ורוצה תמיד להגשים
מלאך יודע -זולת השי”ת לבדו ,והנה בעת הדין נשמתא דישראל נחצבת מתחת כסא כבודו ,רק על משאלות ליבו לטובה להתקרב לבוראו ,בראש השנה הוא הזמן לברר חלומו
השי”ת מגלה לפניהם עומק לבות בני ישראל ,אז ידי החטאים האהבה נסתרת ,וצריך כל אחד ואחד ולהוציאו מהכח אל הפועל ,כי אז כח ההכרה והראיה השכלית מזוככת מכל
רואין הכל צדקת ישראל ונעשין מליצי יושר על להביאה מההעלם אל הגילוי ,ועל ידי התעוררות ערבוב ,והנפש מרגשת מהי רצונה האמיתי ומכירה את בוראה ,ויודעת את
כח החיצון יערה עליו רוח ממרום כפי יגיעתו בני ישראל ,זה ‘לגולה עמוקות בדין’. דרך הטוב.
(יום א’ דר”ה תשפ”ו מאמר ב)
(אזור אליהו מהרה”ק רבי אליהו אבד”ק ויסקיט תלמיד והכנתו ,וכמו”ש הזוה”ק (וירא קג ):נודע בשערים
הרבי מקאצק זי”ע) וגו’ (משלי לא ,כג) לפום מה דמשער בלביה כל חד.
וזהו ‘וכל מאמינים שהוא עונה לחש’ -היינו בירור וחיבור מחשבות הטובות
הקב”ה מתואר בשם ‘יודע מחשבות’‘ ,יודע’ להנקודה הפנימית המוסתרת ומוצנעת‘ ,הפותח ‘ופתחון פה למיחלים לך’
לשון חיבור ,הקב”ה מחבר את כל המחשבות שער’ -ר”ל השערות הלב‘ ,לדופקי בתשובה’ הבקשה על פתיחת הלב בתפילה
הטובות שבתפלה לחטיבה אחת ,כאילו כל -להמעוררים בכח החיצון אפילו רק בדפיקה מה שאנו מבקשים בתפילות ר”ה ויו”כ ‘ופתחון פה למיחלים לך’ ,יש
התפילה היתה שלמה בלי תערובות של מחשבות בעלמא ,וכהנ”ל. לפרש שהבקשה היא ,שבגלות אין אנו יכולים לפתוח את הפה כראוי
(ישמח ישראל ר”ה אות יא) זרות .כלומר ,הקב”ה מתייחס רק למחשבות בתפלה ,כי חומה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים ,ועל
זה אנו מבקשים בר”ה ויו”כ ,בעת שנפתחין פיות ישראל בתפילה לפני
הקב”ה צופה נקודת התשובה הגנוזה בתוך החטא המלך הקדוש וליבותיהם פתוחים ופונים אל אביהם שבשמים ,אז הוא העת
‘וכל מאמינים שהוא פתוחה ידו ,הצופה לרשע וחפץ בהצדקו’ ,ולכאורה יש להבין הלשון המוכשר לבקש -אנא ה’ ,תן ‘פתחון פה למייחלים לך’ ,תן לנו פתחון פה
‘הצופה’ ,שהרי הכוונה הוא שהקב”ה ‘מצפה’ וממתין לרשע ,וכמו שהקב”ה אומר (יחזקאל יח ,לב) ‘כי בתפילה -שנוכל כבר להתפלל לפניך כראוי בכל ליבנו ונפשינו!
לא אחפוץ במות המת נאום ה’ אלקים והשיבו וחיו’ ,באמירת ‘הצופה’ נוטים מכוונת הדברים ,כי (יום א’ דר”ה תשפ”ו מאמר א)
הצופה היינו הסתכלות [ו’צפית לישועה’ שפירושו המתנה ,הוא עם פ”א דגושה ,ואינו ענין ל’צופים’ עם
פ”א רפה] ,והמצפה היינו שמצפה ומחכה על העתיד להיות. יסת עבודתו בזו השנה
הקצבה לְ ִמ ַ
אמנם יובן על פי המבואר בקדמונים ובספה”ק שכאשר איש ישראל חוטא ח”ו ,והשטן יורד אומרים בראש השנה (בפייט ‘כבקרת רועה עדרו’) ‘ותחתוך קצבה לכל
ומתעה עולה ומשטין ומקטרג (ב”ב טז ,).למעלה בהיכל מלכו של עולם ,אי אפשר להזכיר עבירה ,כי בריותיך’ .מלבד מה שהכונה בזה כי ביום זה הקב”ה קוצב חיים לכל חי,
כל עבירה הוא סרחון ומעלה ריח רע -הרבה יותר מריח רע בגשמיות .אלא אומרים עליו למעלה הכונה גם מצד עבודת ה’ והמבוקש מעמנו בשנה הבאה ,שהוא יתברך
שנתחדשה ונפתחה דרך חדשה לתשובה על חטא פלוני. חותך קצבה לכל בריה כמה תהיה מסוגלת לעבוד את ה’ .ועל זה צריכה
להיות עיקר הכונה בבקשת החיים ,שנמלא את הקצבה המתבקשת
וזה שאומרים ‘צופה לרשע’ ,שהקב”ה צופה ורואה את התשובה שבידו לעשות ,שהרי הדרך מעמנו לעילא בכל יום משנה הבעל”ט ,אנו עומדים בתחילת שנת שיש
של תשובה נוצרת על ידי חטאיו ,ולא רק תשובה מיראה ,אלא תשובה מאהבה ולהפכו לזכיות, בה שנ”ד ימים מלאים עם אפשרויות ועם יכולות ,ותחתוך קצבה -כמה
וכביכול הרבונו של עולם אומר לחוטא ולרשע ,הנני רואה את דרך התשובה שלך ,והנני רואה את אנו מחויבים לרבונו של עולם בימי השנה הבאה לקראתנו.
הזכות ,רק עלינו מוטל לעשות תשובה כראוי. (יום א’ דר”ה תשפ”ו מאמר ג)
(רבינו שליט”א יום א’ דר”ה תשפ”ו מאמר ד)
ברכת כתיבה וחתימה טובה ברכת כתיבה וחתימה טובה
ושנה טובה ומבורכת
ושנה טובה ומבורכת לרבינו שליט"א
למורינו ורבינו שליט"א ולכל קהלא קדישא הדין
ג מרדכי צבי שפירא נחמן בן עטיל פריידא בלסבלג
היראה שמשיגים בשבת -כוחו כתקיעת שופר להכיר האמת בתוך סערת העלמא דשיקרא
בראש השנה יכולים להגיע ליראת שמים ,דכתיב (תהלים קד ,כד) ‘כולם בחכמה עשית’ ,וכתיב (תהלים קיא ,י)
‘ראשית חכמה יראת ה’’ ,וכן גבי שבת שהוא גמר הבריאה איתא (תקו”ז ה ):בראשית ירא שבת ,כתיב (משלי
בס”ד
י ,כז) ‘יראת ה’ תוסיף ימים’ ,שעל ידי יראה מגיעים לאריכות ימים ,וכתיב (משלי יט ,כג) ‘יראת ה’ לחיים’ ,וזה לחביבי הרב שליט”א.
שמתפללים בראש השנה זכרנו לחיים.
איתא (אבות פ”ג מ”ט) כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת ,שופר הוא חכמה (ר”ה כט ,):ועל
ידוע מגדולים ש”תורתך שעשועי” היתה אצלם נחמה
ידי שמקדימים יראת שמים הדבר מתקיים ,ועל כן בשבת אין תוקעין בשופר גזירה שמא יעבירנו ארבע באבלם.
אמות ברשות הרבים (ר”ה שם) ,שזה הוא יראת חטא -שיראים שלא יחטאו ,וזה עצמו נחשב כמו שופר. לא רק מצד כוחה להביא רפואה [לגוף כמו”ש בעירובין
אאזז”ל [החידושי הרי”מ זי”ע] אמר בשם הרבי ר’ ברוך ז”ל שאמר שהמורא מספק איסור דרבנן הוא אצלו
הפחד הכי גדול ,נראה מזה שיש לנו לירא מגזירה דרבנן יותר מאיסור דאורייתא ,איתא בגמרא (עירובין כא):
נ”ד ,וכל שכן לנפש -בהיותה רוחנית במהותה] ,ולא רק
שרבי עקיבא אמר מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חבירי ,ואיתא (פסחים כב ):עד שבא רבי מצד ההנאה [המחוייבת] בלימוד מושכלותיה.
עקיבא ודרש ‘את ה’ אלקיך תירא’ לרבות תלמידי חכמים. אלא בעיקר ,על ידי כוחה להזכיר האדם שעלמא
(אמרי אמת ראש השנה תרס”ט)
דשיקרא -עם כל זרם החיים הסוער וסוחף -אינו
דרבנן דאזלינן ביה לקולא ואיכא דס”ל שרבנן בכלל נודע בשערים מה שכתבו בספה”ק דגזירת רבנן
לא גזרו על ספיקות עכ”ז פחד מספק ספיקא דרבנן לא לתקוע בראש השנה שחל להיות בשבת מחשש התמונה האמיתית ,שכולנו פה בשליחות המלך יתברך
שלא יגיע לידי כך יותר מפחד גשמי הגדול ביותר, דשמא יעבירנו ,הוא טעם הנגלה ,אבל פנימיות שמו ,כל אחד לזמנו ותפקידו ,וכדברי רמב”ן המפורסמים
ולפ”ז אין ללמוד מכאן שיש לנו לירא מגזירה דרבנן ענינו הוא משום שבשבת אין צריך לתקוע ,וביארו בפרשת ראה י”ד סוף פסוק א’.
יותר מאיסור דאורייתא .וצ”ת (עכת”ד רבינו שליט”א כל אחד לפי דרכו בטעמים שונים במה שבשבת
אשתקד ביום א’ דר”ה). מגיעים לאותו תכלית מה שפועל השופר. והשי”ת ישלח חיזוק ונחמה לך ולב”ב תחי’ ,ונתבשר
בדברים המובאים מהאמרי אמת זי”ע מבואר דהא אך טובות וישועות.
בעיקר איסור דרבנן ,שהפשטות הוא דאינו חמור דשבת קודש הוא במקום השופר אינו משום כח
כאיסור דאורייתא ,לכאורה ילה”ע דמהא דההנהגה השבת עצמו ,אלא מהא שנזהרים לא לתקוע מתוך שאול
בספיקות היא לקולא אין הכרח דאמנם שונים יראת שמים שלא לבוא לידי איסור ,ויראה זו הוא מזכירים בימים נוראים הפסוק וזכרתי את בריתי
בדרגת חומרתם לדאורייתא ,די”ל שכך העמידו מה שפועל מה שהשופר פועל. וגו’ “והארץ אזכור” .פירשתי פעם ,היינו כל מה שעבר
חכמים דבריהם שבספק אין להחמיר ,אמנם חזינן ובבנאו”ד לר”ה תשפ”א (עמ’ ג) הובא מה שכתב
דקמאי הקשו לסוברים דהעובר על איסור דרבנן רבינו שליט”א לבאר דברי הבית ישראל (תשט”ז)
על יושבי הארץ ,כל היסורים והדמעות שעברו בשנה
עבר על לא תסור ,א”כ אמאי ספיקא דרבנן לקולא, דבשבת אין צריך לתקוע בכדי להפיל החומה ,הגם שעברה ,עולים להכריע כף הזכות ,וכמ”ש בסליחות פנה
הרי דאל”ה לא קשיא להו ,דכפשוטו הוא לקולא, דביריחו היה צריך לתקוע בשבת ,משום דדייקא אל התלאות .ויש לכם חלק בזכות זו .והשי”ת יקבל
ואכתי יל”ד. בגלל שהגזירה הוא למנוע חילול שבת יש בזה
אלא שיש מקום לעיין ,דהרי אמרו (עירובין כא): לעורר כח השבת ,וביריחו לא היה גזירה ,עי”ש. תפילותינו.
היזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה ,ומזה והוא כעין דברי האמרי אמת זיע ,אלא מהאמרי אמת
יש לדייק דרק לענין ספיקות דינא דרבנן קיל מובא משום כח היראה ,ורבינו שליט”א ביאר דעצם
מדאורייתא ,ולא לענין עצם קיומם ,ואמרו (שם) הגזירה מעורר בפועל כח השבת.
דהעובר על דברי סופרים חייב מיתה ,לעומת
איסורי תורה שלא כולם עונשם במיתה (עי”ש ברש”י). בעבודת ישראל בדרוש לר”ה שחל בשבת ,מבאר
אמנם רבינו יונה בשערי תשובה בתחילת שער ע”פ דרכו דבשבת אין צריך לפעולת השופר .ועמד לסוברים דצורך מצוה לא חשיב צריך לגופה
לבאר דאם כן אמאי במקדש היו תוקעין בראש
ג (אות ה) מפרשו משום שמזלזל בחכמים האוסרים,
השנה שחל בשבת .ומבאר דב’ תיקונים נעשו ע”י
אמאי גזרו למנוע תקיעה בר”ה שחל בשבת
ועוד שהוא רחוק מן התשובה ,ולפ”ז אין חומרתם לשיטת הרשב”א (שבת קה ):דצורך מצוה לא חשיב צריך לגופה ,יש
בעצם ,וכן כתב מפורש שם (אות ד) מצות עשה מן שופר ,והתיקון שאפשר לעשות בגבולין נעשה על
להקשות לכאורה בהא דאמרינן בש”ס (ר”ה כט :סוכה מג :מגילה ד ):שמא
התורה חמירא מדבריהם מפני שהוזכר עיקר הדבר ידי שבת בלא שופר ,אבל יש תיקון שלא נעשה יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים ,הא הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה,
בספר תורת האלקים מפורש וצוה השם יתברך עליו ע”י השבת ,אבל זה אי אפשר לעשות רק במקדש, דמוציא רק לצורך מצוה ,וא”כ הוי רק דרבנן ,ולמה ניגזר כיון דלא אתי
עי”ש בדבה”ק. לידי חיוב דאורייתא ,וכמ”ש רש”י ז”ל בסוכה (מג .ד”ה ויעבירנו) עי”ש,
בפרט .ובמהרש”א (שם) ג”כ סייג את הדברים .אך
לכאורה הוא דלא כפשטות דברי רש”י ,ואכמ”ל. ולמ”ש בדברי האמרי אמת זי”ע ורבינו שליט”א, וכדאמרינן בעירובין (צח) עי”ש.
דכחו של השופר שישנו בשבת הוא מחמת הגזירה ואף דנראה דרבה סבירא ליה מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ,דסבירא
-לכל חד כדאית ליה ,א”כ לכאורה יובן בפשטות, ליה בכ”ד כרב ,ורב סבירא ליה בשבת (מב ).כרבי יהודה דמלאכה שאינה
אך בעיקר הענין ,יתכן שיש חילוק בסוגי איסורי
דכשלא היה הטעם על פי נגלה לגזור שלא לתקוע צריכה לגופה חייב ,וכן כתב הרב המגיד פ”א מהל’ שבת עי”ש .מ”מ אכתי
דרבנן ,דמה שעשו תקנה להוסיף כמצות חנוכה
בשבת במדקש ,אם כן שוב חסר כח השופר. תקשי לדידן איך גזרינן שמא יעבירנו להפוסקים דסבירא להו כרבי שמעון.
וכדומה ,אינו חמור כדאורייתא ,אבל כאשר עשו
גזירה לחוש שלא להגיע לידי איסור תורה ,זאת ויש שעוררו על הסוברים דאם עבר ותקע בשבת ועוד ,אכתי תקשי בהא דאיתא במשנה דרבי יוסי פוטר בהוציא לולב
הזהירות שהוא משורש מצות היראה ,יש לחוש לכך קיים המצוה (ראה לעיל ב’מילי דאורייתא’) ,הלא על פי לרשות הרבים ,משום דהוי טעה בדבר משנה ועשה מצוה ,והא בשבת (לא):
יותר ויותר .ויש לעיין עוד בדברי המהר”ל בבאר המבואר בספה”ק שאין צורך בשבת לשופר אם כן סבירא להו לרבי יוחנן דרבי יוסי סובר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור,
הגולה באר הראשון בדברי גמרא עירובין הנ”ל מה מצוה יש בה .וביותר למובא בשם הרבי ר’ בונם ואם כן למה לי טעמא דהוציא ברשות ,תיפוק ליה דפטור דהוי מלאכה
זי”ע דאונס רחמנא פטריה היינו שבשמים תוקעים, שאינה צריכה לגופה ,דהוי רק צורך מצוה .וכבר כתבתי דאפילו במצוה
(עמ’ יז) ,ויתכן שלפירוש השני כוונתו שיש אכן צד
א”כ התקיעה בהאי עלמא מיותרת ואיך ייחשב דרבנן חשיב מלאכה שאינה צריכה לגופה (עי”ש באבני שהם) .וצ”ע.
חומרא בדרבנן .וצריך לימוד.
מצוה .ולהנ”ל דרק מחמת קיום הגזירה ישנו לכח
ואם כי משמעות הלשון באמרי אמת דקאי על השופר ,א”כ כמובן דמי שלא קיים הגזירה שוב צריך [הגאון רבי שאול משה זילברמן מויערשוב זצ”ל אבני שהם שבת צד.:
כל איסור דרבנן ,לקיים השמועה אפשר לדחוק -ועי”ש מה שצידד לתרץ בכ”א - .והגר”י ענגיל בשו”ת בן פורת (סי’
למצות שופר .ולקושטא בלא”ה לק”מ ,ואכמ”ל.
ולקבל עיקר יסודו לענין גזירות דוקא ,וכנ”ל .והוא ז) בתשובה להגרש”מ (משנת תרנ”ד) בא”ד מביא קו’ זו ומתרץ ,עי”ש.
המסתעף מענין תקיעת שופר בר”ה שחל בשבת -ובאבני שהם הביא מה שנו”נ עם הגרי”ע ועם הכלי חמדה בזה (ועי’
במה שהובא באמרי אמת שהחידושי הרי”מ זי”ע
שגזרו לחוש שלא יגיע שום בר ישראל לידי איסור, חמדת ישראל קונ’ דרך חיים סי’ יג -עמ’ שכה בהוצ”ח ועי”ש מה שציין) - .ולהעיר
אמר משמיה דהרה”ק הרבי ר’ ברוך ממעזיבוז זי”ע
ומוטל על כל אחד להיזהר ביותר בגדרים ובסייגים מאבני נזר (או”ח סי’ רמז) שכתב דהמוציא לולב לרשות הרבים כדי לצאת
‘שהמורא מספק איסור דרבנן הוא אצלו הפחד הכי
שהעמידו חז”ל שהם עיקרי תורה ,כי מה ה’ אלקיך בו ודאי חייב אף לר”ש ,ולא לשתמיט חד תנא בשום מקום שיקחו לולב
גדול’ ,והוסיף ע”ז האמרי אמת ‘נראה מזה שיש לנו בשבת בזמן הזה ונימא ר’ שמעון הוא .ועי”ש מש”כ בענין הוצאת מת
שואל מעמך כי אם ליראה. לירא מגזירה דרבנן יותר מאיסור דאורייתא’ .העיר
ברם איך שננקוט לענין חומרא באיסור דרבנן, דיחשב צריך לגופה .ובנמלכין בסנהדרין מו :הובא מ”ש רבינו שליט”א
רבינו שליט”א שהדברים צריכים לימוד ועיון להבין ע”ד האבנ”ז ,ובדברי השפת אמת שבת צד .ד”ה פוטר הי’ ר”ש - .וע”ע
בספיקות מפורש דהוי לקולא לעומת איסורי תורה, כוונתו .דהנה מקור הדברים הובאו בכמה מקורות,
וא”כ הדברים שהובאו באמרי אמת שחשש לספיקא בשו”ת משנה שכיר או”ח סי’ ק ,ובסי’ רנו הערות על קצה המטה ,ובאות
שהחידושי הרי”מ זי”ע דיבר פעם בערכו של הרה”ק יט דן בקושית רבינו מצאנז זי”ע בדברי חיים על התורה בסופו חיד’ על
דרבנן יותר מאיסורי תורה ,זה ודאי צ”ת .וצריך הרבי ר’ ברוך ממעזיבוז זי”ע ,שהיה לו פחד מאיש
לדחוק דהכותב לא דק במה שנקט ספק ,אלא עיקרו הסדרות לפ’ ויצא ובענין משאלצ”ג ,עי”ש].
צבא מן חיל הקאזאקין ,ועם כל זאת הנהו ירא
לענין לחוש לגזירה דרבנן ,וכמו שמביא בהמשך ומתפחד מן ספק ספיקא של איסור דרבנן הרבה יותר
דבריו ,והיינו לחוש שלא להכניס עצמו ביכולת ממה שהוא מתפחד מן הקאזאק (מאיר עיני הגולה אות
לבוא לידי מכשול ,וכנ”ל .ובכל זה לא קבענו
מסמרות ,ובאו הדברים לעורר המעיינים להעמיד
שג ,ושש”ק ח”ה דף ז ובמהדו”ח ענינים שונים ערך אהבה ויראה
אות כ) .וזה בשינוי ממה שהובא באמרי אמת שהפחד לכל לומדי הגליון
דברי חכמים על מכונם. מאיסור דרבנן הוא אצלו הפחד הגדול ביותר ,ויותר
(משלחן המערכת) מאיסור דאורייתא ,אלא אדרבה שאפילו ספק איסור ולכל עמך בית ישראל
בשני ימים של ראש השנה יתקיים אי”ה טיש כתיבה וחתימה טובה
לאחר תפלת מנחה בשעה 18:00בביהמ”ד ברח’ יוסף זיו ושנה טובה ומבורכת
יו"ל ע"י תלמידי רבינו ראש הישיבה שליט"א בן כ"ק מרן אדמו"ר הפני מנחם מגור זצוקלה"ה
© כל הזכויות שמורות למכון בנאות דשא – פקס bnaosdeshe@ibrededashe.org 077-4703647הארות והערות יתקבלו בברכה
ניתן להירשם לקבלת הגליון מידי שבוע • לתרומות ,הנצחות ובעניני הפצה בארה"ק 052-7178350בארה"ב 718-408-8970
גחלי אש -שיעורים ושיחות > אר"י > 077-2277-277 :ארה"ב > 1716-229-4771 :אירופה44-330-390-0476 : ד
לקבלת הגליון השבועי המלא משיחות רבינו שליט"א ניתן לפנות למכון עברא דדשא טל | 03-739-5330 :מיילsichos@ibrededashe.org :
