gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הבינני ואלמדה · Havineini Ve'elmedu — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: הבינני ואלמדה · Havineini Ve'elmedu

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

הבינני ואלמדה · Havineini Ve'elmedu — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫גליון רכד‬ ‫השנה תש‬ ‫פ"ז ·‬ ‫ש‬ ‫גליון‬ ‫רא‬ ‫·‬ ‫מוגדל‬ ‫מראש השנה ‪ - - -‬לכל השנה!‬ ‫מחדשים הנהגה חדשה לכל השנה!‬ ‫“אמרו לפני‬ ‫התנהגותו שונה‪ ,‬דיבורו שונה‪ ,‬מהלכי המחשבה שונים‪ .‬הוא‬ ‫מעשה‪ :‬בברכת החמה בשנת תשס"ט‪ ,‬היו מקומות שעשו‬ ‫מלכויות –‬ ‫איש כזה שכאשר מסתכלים עליו רואים עליו שיש לו מלך‪.‬‬ ‫כל מיני טצדקי כדי לגרום למעמד להיחרט בלבות הבנים‬ ‫כדי שתמליכוני‬ ‫שואלים אותו‪' :‬רואים עליך שאתה נכנע תמיד‪ ,‬את מי אתה‬ ‫עובד?'‪ ,‬והוא משיב‪' :‬את האלוקים‪ ,‬מי שברא את השמים‬ ‫למען יישאר חרוט אצלם עד זקנה ושיבה‪ .‬היו שהכינו דגלים‬ ‫מיוחדים‪ ,‬היו שהוציאו ניגון חדש‪ ,‬היו שהעמידו את הילדים‬ ‫עליכם!”‬ ‫ואת הארץ ואת כל אשר בהם‪ ,‬אני עובד!' כך הקב"ה רוצה‬ ‫כולם כאחד‪ .‬עוד כהנה וכהנה‪...‬‬ ‫שהפסוקים שאנו אומרים בראש השנה יותירו על האדם‬ ‫כעין זה יש שהאב לוקח את בנו הקטן אצל הצדיק ועושה‬ ‫� ההמ_לכה �‬ ‫רושם חזק עד שיתהפך לאיש אחר‪ ,‬לאיש שמלכותו של‬ ‫מילתא דתמיהה כדי שפגישתו עם הצדיק תישאר בזכרונו‬ ‫הקב"ה מתגלית על ידו!‬ ‫לעד‪...‬‬ ‫האמנם אני מכתיר את‬ ‫אפשר לראות דוגמאות מהחיים שלנו‪ ,‬ממימרות ששמענו‬ ‫השי”ת למלך?!‬ ‫בילדותנו והותירו בנו רושם עז עד שהצליחו להפוך אותנו‬ ‫לגמרי‪ .‬דוגמא אחת מיני רבות‪ :‬מי שנתחנך במקומותינו‪,‬‬ ‫* שלב א' ‪‬‬ ‫� ההתחדשות �‬ ‫הרי שמע פעם אחר פעם שאסור לצער שום אחד מישראל‪,‬‬ ‫להתהפך‬ ‫והדבר באמת חלחל בו‪ ,‬וכך הוא מחפש תמיד רק להטיב‬ ‫מזל טוב! מה נתחדש אצלי‬ ‫הבנה למעשה‪ :‬הבה נראה איך הדברים נוגעים לימי‬ ‫לאחיו‪ ,‬לעזרם ולסמכם‪ ,‬ונזהר בכל זהירות שלא לצערם‪ .‬אצל‬ ‫ביום ההולדת?!‬ ‫אומות העולם מושג זה אינו קיים‪ .‬שם המצב חמור ביותר‪,‬‬ ‫ראש השנה‪ :‬הנה במסכת ראש השנה (טז‪ ,‬א) אנו שונים‪" :‬אמר‬ ‫ומה הקשר לראש השנה?‬ ‫ה' ישמרנו ויצילנו‪ .‬הא לנו שדבר שהאדם שומע שוב ושוב‬ ‫הקב"ה‪ :‬אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם"‪ .‬פירושו‬ ‫של דבר שאנו נעשים מרכבה להתגלות מלכותו של הקב"ה‬ ‫� הש_ליחות �‬ ‫ומבינו‪ ,‬הוא חודר לעומק נפשו והרי הוא משתנה על ידו לאיש‬ ‫בעולם‪ ,‬ואם כן אנו בוודאי צריכים לעשות את העבודה‬ ‫אחר!‬ ‫הנכונה‪ ,‬כדי שבאמת נוכל להיות כלים ראויים לזה‪ .‬פעמים‬ ‫מהי השליחות‬ ‫הקב"ה רוצה שפסוקי המלכיות שאנו אומרים בראש‬ ‫הרבה יש שהאדם לומד איזה מאמר חז"ל‪ ,‬אבל המאמר אינו‬ ‫הפרטית שלי?‬ ‫השנה‪ ,‬יותירו על האדם רושם עז כל‪-‬כך‪ ,‬עד שנוכל לראות‬ ‫נשרש אצלו מספיק בכדי שיגרום לו להשתנות!‬ ‫לצאת מימי ראש השנה‬ ‫על האדם שנשתנה לאיש אחר‪ .‬הוא שמע והבין את ענין‬ ‫כשאמרו חז"ל שהקב"ה מתבטא בלשון זה‪" :‬כדי שתמליכוני‬ ‫למעשה!‬ ‫המלכיות עד שהתנהגותו השתנתה לגמרי‪ .‬רואים עליו שהוא‬ ‫תמיד נכנע כעומד בפני המלך!‬ ‫עליכם"‪ ,‬נתכוונו בזה שהאדם צריך להתהפך לאיש אחר‪ ,‬לאיש‬ ‫‪‬‬ ‫כזה שהקב"ה מולך עליו ועל כן הוא מתנהג אחרת לגמרי‪,‬‬ ‫“כדי שתמליכוני‬ ‫למעשה – בהבנה!‬ ‫עליכם ’‬ ‫פרויקט מיוחד‪ :‬המלכת‬ ‫למעשה‬ ‫השי”ת – על כל אחד‬ ‫מצוי מאוד שהאדם יעבור את ימי ראש השנה‪ ,‬והגם שתהיה לו התעוררות והתרוממות הרוח‪ ,‬לא יזכור את פסוקי המלכיות‬ ‫ואחד!‬ ‫כל השנה‪ .‬אולי יזכור את הנוסח‪ ,‬אך לא את תוכן הפסוקים שישנו את התנהגותו‪...‬‬ ‫בהבנה – ולמעשה!‬ ‫קשה לנו לתפוס שאמירת פסוקים יש בכוחה להשאיר על אדם רושם הגורם לו להשתנות‪ .‬אנחנו סבורים שרק כשהאדם‬ ‫חוזר על הדבר מאות פעמים‪ ,‬או כשמבין אותו בעומק עד שזה נוגע בנקודת נפשו‪ ,‬או כמו כן אם רואה איזה דבר מבהיל או‬ ‫כל דבר שמעורר הרבה הרגשים‪ ,‬רק אז ביכולתו לחולל בו שינוי!‬ ‫בהבנה‬ ‫אכן אם התורה אומרת לנו שכך צריך ראש השנה להיראות‪ ,‬מוכרח הדבר שיש מהלך מסוים איך לומר את פסוקי המלכיות‬ ‫באופן שישאירו על האדם רושם חזק‪ ,‬והרי זוהי תכלית הימים שהאדם ישתנה ויגיע להשגה והבנה בהירה כל‪-‬כך שלא יוכל‬ ‫לעשות את מה שעשה עד כה!‬ ‫א‬ ‫תכלית כל המשפט היא‪ ,‬שהיהודי ייכנס למצב הנכון‪.‬‬ ‫רושם חזק‬ ‫כשהיהודי יזכור שיש משפט בעולם‪ ,‬תתעורר בו‬ ‫יראה‪ ,‬וכשיזכור שכדי לזכות בדין הוא צריך להיות‬ ‫קרוב אל ה'‪ ,‬תתעורר בו אהבה‪ ,‬וכן יתעוררו בו רגשי‬ ‫הבינני‪ :‬השאלה הנשאלת היא‪ :‬איך באמת נוכל‬ ‫לומר את פסוקי המלכיות באופן שישאירו רושם חזק?‬ ‫ללכת על חבל דק‪...‬‬ ‫שמחה‪ ,‬וכדאיתא בשו"ע שצריך לערוך סעודה בר"ה‬ ‫הרי מצוי מאוד שהאדם יעבור את ימי ראש השנה‪,‬‬ ‫משל‬ ‫כדי להראות שאנו בטוחים שהקב"ה יפסוק את דיננו‬ ‫פעם שמעתי מיהודי הגדרה נאה‪ :‬יש היום אנשים‬ ‫והגם שתהיה לו התעוררות והתרוממות הרוח‪ ,‬לא יזכור‬ ‫שיכולים ללכת על חבל דק הפרוס בגובה רב‪ ,‬והכלל‬ ‫לטובה!‬ ‫את פסוקי המלכיות כל השנה‪ .‬אולי יזכור את הנוסח‪,‬‬ ‫הוא אצלם שאם האדם חושב שהוא מספיק נוטה‬ ‫הקב"ה מעמיד ליהודי מצבים שונים כדי שיתהפך‬ ‫אך לא את תוכן הפסוקים שישנו את התנהגותו‪ .‬קשה‬ ‫לצד אחד והוא יכול להטות בהטייה חדה לצד השני‬ ‫לאותו יהודי שהוא צריך להיות‪ .‬אין הפירוש שיש‬ ‫לנו לתפוס שאמירת פסוקים יש בכוחה להשאיר על‬ ‫‪ -‬הוא נופל‪...‬‬ ‫משפט מפני שצריך משפט‪ ,‬וכיון שיש משפט‪ ,‬היהודי‬ ‫אדם רושם הגורם לו להשתנות‪ .‬אנחנו סבורים שרק‬ ‫ואיך הוא נשאר על החבל לאורך זמן? – כשאף‬ ‫ירא‪ ,‬אלא כל מה שהקב"ה עושה את המשפט‪ ,‬הוא כדי‬ ‫כשהאדם חוזר על הדבר מאות פעמים‪ ,‬או כשמבין‬ ‫פעם אינו בטוח אם הוא מספיק נוטה לאחד‬ ‫לעורר ביהודי את ההרגשים הנכונים!‬ ‫אותו בעומק עד שזה נוגע בנקודת נפשו‪ ,‬או כמו כן‬ ‫מהצדדים‪ ,‬ומפני כך אף פעם אינו סבור שהוא יכול‬ ‫אם רואה איזה דבר מבהיל או כל דבר שמעורר הרבה‬ ‫להטות בהטייה חדה לכאן או לכאן‪ ,‬וכך הוא הולך‬ ‫בעצם היה האדם צריך לחיות עם הרגשים אלה כל‬ ‫הרגשים‪ ,‬רק אז ביכולתו לחולל בו שינוי!‬ ‫ישר ואינו נופל!‬ ‫יום‪ .‬הן כך אמרו חז"ל "אדם נידון בכל יום"‪ ,‬וכבר דנו‬ ‫הראשונים ליישב זאת עם מה שאמרו שהאדם נידון‬ ‫בראש השנה‪ ,‬אך הפשטות היא שהקב"ה מעמיד‬ ‫אכן אם התורה אומרת לנו שכך צריך ראש השנה‬ ‫להיראות‪ ,‬מוכרח הדבר שיש מהלך מסוים איך לומר‬ ‫הבנה למעשה‬ ‫“‬ ‫הרי המהר"ל מדבר בענין מידת ה'תפארת'‬ ‫יום אחד בשנה שבו יש מצב נורא של משפט‪ .‬אמת‬ ‫את פסוקי המלכיות באופן שישאירו על האדם רושם‬ ‫שהאדם צריך להיות כהוגן מכל הצדדים‪ .‬הוא‬ ‫לאמיתה היא‪ ,‬אך התכלית היא כדי לעורר ביהודי את‬ ‫חזק‪ ,‬והרי זוהי תכלית הימים שהאדם ישתנה ויגיע‬ ‫צריך להיות זהיר בבין אדם לחבירו‪ ,‬לבל יפגע‬ ‫ההרגשים הראויים‪ .‬אמירת המלכיות נעשית ביום‬ ‫להשגה והבנה בהירה כל‪-‬כך שלא יוכל לעשות את‬ ‫בשום אדם‪ ,‬ויחד עם כן הוא צריך להיות זהיר‬ ‫שמתקיים בו משפט‪ .‬אין האדם קם ביום בהיר אחד‬ ‫מה שעשה עד כה!‬ ‫בבין אדם למקום שחס ושלום לא יאמר דבר‬ ‫ואומר פסוקי מלכיות‪ .‬הוא צריך להבין באיזה מצב‬ ‫שאינו ראוי‪ .‬וכן הוא הדבר לגבי אהבה ויראה‪.‬‬ ‫הוא עומד‪ ,‬וזה מעורר בו את ההרגש הנכון שהקב"ה‬ ‫* שלב ב' ‪‬‬ ‫הוא מרגיש קירבה לריבונו של עולם‪ .‬כזו‬ ‫חמימות‪ .‬הקב"ה מקרבו בחודש אלול ואומר‬ ‫מולך עליו!‬ ‫בנין שלם‬ ‫לו‪' :‬בוא ואראה לך את דודיי ‪ -‬אני לדודי ודודי‬ ‫* שלב ג' ‪‬‬ ‫לי'‪ .‬הוא לוקח אותו בעשרת ימי תשובה ומכבס‬ ‫ואלמדה‪ :‬ובכן עלינו להבין שלראש השנה יש‬ ‫את נשמתו‪ ,‬וביוה"כ הוא נותן לו מחילה סליחה‬ ‫עוד חלקים‪ ,‬ואמירת פסוקי המלכיות היא רק חלק‬ ‫וכפרה‪ .‬איזה גילויים של אהבה! ובאותו זמן‬ ‫אם כבנים אם כעבדים‬ ‫אחד מהתמונה‪ ,‬וכפי שאיתא שם בהמשך המאמר‪:‬‬ ‫האדם ירא‪ ,‬כי הוא מבין שהוא עובד את המלך‬ ‫הבינני ואלמדה‪ :‬נסביר זאת ביתר פשטות על‪-‬‬ ‫"ובמה? – בשופר" והרי תקיעת שופר היא מצות‬ ‫הגדול‪ ,‬מלך מלכי המלכים הקב"ה‪ .‬מי שיש לו‬ ‫פי מדרגתנו‪ :‬אנו אומרים ב'היום הרת עולם' – "אם‬ ‫עשה דאורייתא כנאמר‪" :‬יום תרועה יהיה לכם"‪.‬‬ ‫את שני ההרגשים יחד‪ ,‬אם כבנים אם כעבדים‪,‬‬ ‫כבנים‪ ,‬אם כעבדים‪ .‬אם כבנים רחמנו כרחם על בנים‪,‬‬ ‫אמירת פסוקי המלכיות היא רק חלק אחד‪ ,‬ועוד‬ ‫זהו יהודי‪.‬‬ ‫אם כעבדים עינינו לך תלויות"‪ .‬מה היא האמת? האם‬ ‫עושים פעולות אחרות‪ ,‬כאשר יחד‪ ,‬באמצעות הדיבור‪,‬‬ ‫ואיך האדם מגיע לכך? לכן הקב"ה מעמיד לו‬ ‫אנו כבנים או כעבדים? והתשובה ברורה שאנו גם בנים‬ ‫המחשבה והמעשה‪ ,‬יוצאת תמונה שלמה‪ ,‬ויחד יש‬ ‫מצב כזה‪ ,‬מצב שמעורב מאהבה ויראה‪ .‬דומה‬ ‫וגם עבדים‪ ,‬והקב"ה מכניסנו למצבים מסוימים כדי‬ ‫הדבר למי שהקב"ה רוצה לחנכו במהלך חייו‪.‬‬ ‫בכוחם לשנות את האדם!‬ ‫הוא אדם נפלא וטוב‪ ,‬אברך חשוב‪ ,‬אבל הוא‬ ‫שנוכרח להיזכר שאנו גם בנים וגם עבדים‪ .‬יש זמנים‬ ‫כי לראש השנה יש עומק גדול העוטף את האדם‬ ‫לקוי בגאוה ושרוי במצב של 'כוחי ועוצם ידי'‪.‬‬ ‫שהאדם שוכח בהם שהוא בן ויש זמנים שהוא שוכח‬ ‫מה הקב"ה עושה לו? הוא נותן לו איזו מכה‬ ‫מכל צד‪ ,‬ולכן צריך הכנה גדולה אליו‪ ,‬וכשהאדם מקיים‬ ‫בהם שהוא עבד‪ ,‬והרי אסור לשכוח אף אחד מאלה אף‬ ‫קטנה‪ ,‬והנה משהו בחייו נעשה מפחיד מאוד‪.‬‬ ‫את כל חלקי ראש השנה‪ ,‬יש בכוח הימים לטלטל את‬ ‫לא לרגע אחד‪ .‬לכן הקב"ה מעמידו במצוקה‪ .‬האדם‬ ‫הוא מתחיל לומר תהלים ולהרהר בתשובה‪ ,‬ואז‬ ‫האדם ולהותיר בו רושם לכל השנה!‬ ‫רואה את עצמו עומד לפני משפט ואינו יודע לשית‬ ‫הוא הולך לשאול יהודים יראים איזו קבלה הוא‬ ‫עצות בנפשו‪ ,‬ואז הוא חושב למי אוכל לפנות‪ ,‬ונזכר‬ ‫יכול לקבל עליו‪ .‬מעתה הוא הולך ומתיישר על‬ ‫שיש לו אב אחד בשמים ורק אליו יוכל לפנות‪ ,‬ואז‬ ‫משפט ויראה‬ ‫דרך המלך‪ ,‬כי הוא כבר לא כל‪-‬כך בטוח עם‬ ‫מתעוררות בו גם אהבה וגם יראה‪ .‬תכלית הבריאה היא‬ ‫הבינני ואלמדה‪ :‬נבוא אם כן לדבר בענין‬ ‫עצמו‪ .‬כך הקב"ה עושה עם כל אחד כשהוא‬ ‫שהאדם יחיה כל היום עם שני ההרגשים האלה!‬ ‫החלקים האחרים המרכיבים את התמונה‪ .‬כל ילד יודע‬ ‫רוצה לנשאו ולא ליתן לו להמשיך ליפול‪ .‬זוהי‬ ‫שבראש השנה הקב"ה דן את כל העולם‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫התוכנית‪ .‬זה מה שהקב"ה עושה עם כל אחד‬ ‫ואמרו לנו חז"ל שכדי שהיום יותיר רושם באדם‪,‬‬ ‫ואחד מאתנו‪ ,‬בין כשהאדם מצליח וסבור שהוא‬ ‫חז"ל שכולם עוברים כבני מרון והקב"ה דן אותם‪ .‬עוד‬ ‫צריך האדם להתבונן בדבר זה ולהבין שעיקר התכלית‬ ‫בסדר גמור‪ ,‬ובין כשהאדם רדום ואינו נוכח כלל‪,‬‬ ‫ידוע שכל מה שנעשה בעולם הוא בשביל ישראל‪,‬‬ ‫אינו לחשוב על המשפט‪ ,‬אלא שהמשפט יביא אותו‬ ‫כי אז הקב"ה צריך לתת לו איזה מכה קטנה כדי‬ ‫ואפילו כשיש מלחמות בקצה האחר של העולם‪ ,‬הן‬ ‫שיתעורר ויתחיל לפשפש במעשיו!‬ ‫לחשוב שהוא גם בן וגם עבד‪ .‬יתבונן אם כן בשייכות‬ ‫בשביל ישראל‪ .‬ולכן אם הקב"ה דן את העולם‪ ,‬זה ג"כ‬ ‫שיש לו עם הרבונו של עולם‪ ,‬האם יש בה גם מבחינת‬ ‫דבר זה מתקיים בראש השנה‪ .‬הקב"ה רוצה‬ ‫בשביל ישראל‪.‬‬ ‫בן וגם מבחינת מלך‪ ,‬או שמא אין בה לא מזו ולא מזו‪,‬‬ ‫שנצליח‪ ,‬הוא רוצה שהיהודי ייראה כפי שיהודי‬ ‫או שמא יש בה אך מעט מכל אחת מהן‪ .‬זהו עיקר‬ ‫ומה תכליתם של בני ישראל בעולם? תכליתם‬ ‫צריך להיראות‪ .‬על כן הוא עורך ביום זה משפט‪,‬‬ ‫התכלית וזה מהפך את האדם לאיש אחר‪ .‬אכן חלק‬ ‫להכיר את בוראם! נמצא שהחשבון הוא כך‪ :‬הקב"ה‬ ‫ואז האדם אינו יכול להמשיך לישון‪ ,‬מאחר‬ ‫מזה נעשה על‪-‬ידי שהוא אומר את פסוקי המלכיות‪.‬‬ ‫רוצה שהיהודי יבין מהו יהודי ומה תפקידו בעולם‪,‬‬ ‫שהוא יודע שהוא עתיד לעמוד למשפט‪ ,‬וזה יביא‬ ‫אותו אל המצב הנכון והראוי!‬ ‫הוא נזכר שהקב"ה הוא מלך מלכי המלכים!‬ ‫וכדי שיגיע לכך‪ ,‬הוא צריך לעשות משפט בעולם‪.‬‬ ‫בספר החיים‬ ‫מתוך החיים‪ :‬אותם בני אדם שמסתובבים סחור סחור סביב הצדיק‪ ,‬מוחאים כפיים ורוקדים‪ ,‬פועלים ומזיזים דברים‪ ,‬אין להם אותה קירבה‪ .‬פשוט שלא‪ ,‬שהרי אינם‬ ‫תלמידים אמיתיים‪ .‬הם לא שינו את כל מהלך החיים שלהם‪ .‬אין להם בכלל מושג בכל מה שמדברים כאן‪ .‬הם בטוחים שהקירבה היא קירבה חיצונית משום שלא טעמו‬ ‫מעודם טעמה של קירבה פנימית‪...‬‬ ‫הבנה לחיים‪ :‬תלמיד אמיתי אינו צריך שיסבירו לו‪ .‬הוא מרגיש זאת ממילא‪ ,‬כי היות שביטל את מוחו לשכל רבו‪ ,‬נתן לשכל רבו להכנס בו‪ ,‬וכששכל רבו נכנס בו‪ ,‬הוא‬ ‫מרגיש שהוא מקבל ממנו את חיותו!‬ ‫ב‬ ‫עבודת ראש השנה למעשה!‬ ‫‪ -‬חלק ב' ‪-‬‬ ‫שפירש הבעש"ט הק' על‪-‬פי דקדוק הלשון "שמתוך‬ ‫הרי על זה מיוסד כמו"כ ענין ההתקשרות לצדיקים‪,‬‬ ‫* שלב ד' ‪‬‬ ‫שלא לשמה בא לשמה"‪ ,‬שילמד האדם תורה כזו‬ ‫ענין הנסיעה אל הצדיקים עם כל הטורח והיגיעה‪,‬‬ ‫שמתוך שלא לשמה בא לשמה‪ ,‬היינו תורה שבוודאי‬ ‫וההתבטלות לפניהם‪ .‬הכל היה כדי להגיע למקום כזה‪.‬‬ ‫אהבה ויראה – יחד!‬ ‫תביא אותו ללמוד תורה לשמה!‬ ‫ואז התעוררה האהבה ממילא‪ ,‬כי חלק מהרב נכנס‬ ‫ועכשיו נדבר באופן מעשי‪ ,‬לראות כיצד גורמים‬ ‫כך מתחילים תמיד בדבר הקטן ומכוונים שדבר קטן‬ ‫אל התלמיד‪ .‬מה מעורר יותר אהבה‪ ,‬כשאחד נותן לך‬ ‫להשגה זו לחדור אל הלב‪.‬‬ ‫זה יהיה בבחינת בא ליטהר‪ ,‬ושיסייעו אותו מחמת כן‬ ‫אוכל או כסף‪ ,‬או כשהוא נוטע את שכלו‪ ,‬שכל אלוקי‪,‬‬ ‫הבינני‪ :‬נפתח בשאלה‪ :‬מה בא קודם‪ ,‬בן או עבד?‬ ‫להגיע אל המדרגה היותר גדולה‪ .‬האדם הרי אינו יכול‬ ‫במוחך? הן כך אמר בעל התניא שהיחוד הגדול ביותר‬ ‫לקחת את הכל בבת אחת‪ ,‬כי הגוף לפי טבעו אינו יכול‬ ‫עם הרבונו של עולם נעשה כשהיהודי לומד תורה‪ ,‬כי‬ ‫ואלמדה‪ :‬התשובה היא שהיות שבן ועבד הם אהבה‬ ‫לעלות בבת אחת את כל גרם המדרגות ולהתגבר על‬ ‫אין יחוד גדול מהיחוד הנעשה בשכל‪ ,‬במקום שאין‬ ‫ויראה‪ ,‬אין לנו אלא מה שכתוב בספרים‬ ‫כל הנסיונות!‬ ‫בו שום דבר המפריד‪.‬‬ ‫שהדרך היא להתחיל ביראה ואח"כ באה האהבה!‬ ‫וכבר כתב כן האוה"ח הק' (סוף פרשת שופטים) שכאשר‬ ‫ודבר זה עמוק מאוד למתבונן‪ .‬באמת השייכות שיש‬ ‫עבד ובן‬ ‫ליהודי אל הקב"ה‪ ,‬היא שייכות עמוקה וחזקה כל‪-‬כך‬ ‫הולכים במלחמה אי אפשר לכבוש את כל המדינה‬ ‫בבת אחת‪ ,‬אך כובשים חלק אחר חלק‪ .‬התורה מיוסדת‬ ‫הקב"ה נתן לנו את תורתו וצוה אותנו לנטוע אותה‬ ‫עוד יותר מבחינת בן‪' .‬אחותי רעייתי יונתי תמתי!' אין‬ ‫על אופן זה שהאדם יוכל לעלות רק במדרגה אחת כל‬ ‫בתוכנו‪ ,‬ושנשתמש עם התורה כדי שתכניס אלוקות‬ ‫לנו השגה כמה קרובה נשמה יהודית אל הקב"ה‪ .‬אבל‬ ‫פעם‪ .‬אם יקפוץ כמה מדרגות בבת אחת יפול‪ ,‬והקב"ה‬ ‫במוחנו‪ .‬ולאחר שהאדם נעשה בטל ונכנע כל‪-‬כך‬ ‫הדרך היחידה להגיע להרגשת נקודה זו‪ ,‬היא העבדות‪.‬‬ ‫אינו חפץ בזה‪ .‬עכ"פ כשהאדם עוסק בדבר הקטן‪ ,‬כבר‬ ‫לריבונו של עולם‪ ,‬ואינו מקשה עליו קושיות‪ ,‬ולומד‬ ‫רק אם האדם מכניע את עצמו ומתבטל אל תכניתו‬ ‫יש לו שייכות לכל התורה כולה‪ ,‬כי כל תרי"ג המצוות‬ ‫כל יום איך להיות יהודי ומה עוד הוא יכול לתקן‪,‬‬ ‫של הקב"ה ושואל בכל עת כעבד העומד בפני אדונו‪:‬‬ ‫תלויות בו‪ .‬מה הפשט? הרי קיבל על עצמו רק ללמוד‬ ‫ומחדש כל יום חידושים‪ ,‬לא סתם חידושים‪ ,‬אלא‬ ‫'מה אני יכול לעשות למען אדוני?'‪ ,‬רק אז מתגלית‬ ‫רבע שעה! התשובה היא שהיות שקיבל על עצמו דבר‬ ‫חידושים בדברים שהוא צריך לתקן‪ ,‬הוא ממילא‬ ‫הקירבה הגדולה!‬ ‫זה כדי להתקדם הלאה‪ ,‬נעשה דבר זה כיד שאוחזים על‬ ‫מגיע לידי אהבת ה'‪ ,‬כדברי הרמב"ם‪ ,‬כי אינו יכול‬ ‫ידה את כל התורה כולה‪ .‬נמצא שהוא מתקרב אל ה'‬ ‫לחשוב על שום דבר אחר מאחר שנעשה אדוק כל‪-‬‬ ‫כללים לכל קירבה‬ ‫באמצעות הקבלה הקטנה שהוא מקבל על עצמו‪ ,‬כי‬ ‫כך במחשבות אלה!‬ ‫הבינני ואלמדה‪ :‬נוכל להסביר באופן פשוט מדוע‬ ‫הוא מקבל אותה על עצמו כדי שממנה יוכל להמשיך‬ ‫האדם צריך להגיע למקום זה כלפי הרבונו של עולם‬ ‫הוא כך‪ .‬הנה לכל קירבה הקיימת‬ ‫הלאה‪.‬‬ ‫כתוצאה מהעבדות‪ .‬הוא מבטל את עצמו עוד פעם‬ ‫בעולם‪ ,‬יש כללים ומהלכים כדי לבנותה‪ .‬הכללים של‬ ‫אכן הדבר תלוי בכוונת האדם‪ .‬מי שעושה את‬ ‫ועוד פעם‪ ,‬שוב ושוב הוא מתגבר על יצרו‪ .‬הוא עבד‪.‬‬ ‫הקירבה שבין תלמיד לרב‪ ,‬אינם אותם כללים של‬ ‫הקבלה רק כדי שייקרא הדבר שעשה קבלה‪ ,‬לא‬ ‫והעבדות הזאת מגלה את בחינת הבן‪ .‬המפתח לקרבת‬ ‫הקירבה שבין בן לאב‪ .‬וכן יש כללים מיוחדים לקרבה‬ ‫תהיה לקבלתו אותו כח סגולי להעלותו ההרה‪ .‬אבל‬ ‫אלוקים הוא העבדות‪ .‬האדם בא אל הרבונו של עולם‬ ‫שבין איש לאשתו‪ .‬לכל קירבה יש את הכללים שלה‪.‬‬ ‫אם יעשה אותה במחשבה 'שמתוך' קבלה זו יתקדם‬ ‫ואומר‪' :‬הנני! אני כאן‪ ,‬אעשה ככל אשר תצוני!'‬ ‫והנה גבי תלמיד ורב אנו רואים שלאחר שהתלמיד‬ ‫הלאה‪ ,‬הרי יהיה בה בקבלה זו משום ביטול להקב"ה‬ ‫הנה בראש השנה קוראים את פרשת העקדה‪.‬‬ ‫נעשה תלמיד מובהק של אותו רב‪ ,‬קירבתם נעשית‬ ‫ובאופן כללי ייעשה על ידה עבד לה'‪ ,‬וממילא היא‬ ‫חזקה ועמוקה עד מאוד‪ ,‬עד כדי כך שחז"ל אמרו (מכות‬ ‫לומדים שוב פעם איך אברהם ויצחק ניגשו לזה‪,‬‬ ‫תעלה אותו למדרגה הבאה‪ ,‬מאחר שעשה פעולה‬ ‫האדם צריך לחשוב לעצמו‪' :‬הבה אקיים גם מעט‬ ‫י‪ ,‬א) שכאשר התלמיד גולה מפני שהרג את הנפש‬ ‫כללית ביהדותו!‬ ‫מזעיר מענין זה‪ .‬אולי אעשה היום דבר אחד שכבד‬ ‫בשגגה‪ ,‬מגלין רבו עמו‪ ,‬כי אי‪-‬אפשר ליטול ממנו‬ ‫עלי לעשותו'‪ .‬הוא משים עצמו עבד‪ .‬מי שיתרגל‬ ‫את חיותו‪ .‬קירבתם חזקה עוד יותר מקרבה של בני‬ ‫* שלב ו' ‪‬‬ ‫לעשות פעולות של עבדות‪ ,‬יזכה למתיקות ונעימות‬ ‫משפחה‪ .‬אבל איך קירבה זו מתחילה? היא לא מתחילה‬ ‫של קירבה‪ .‬עבד הוא מי שעיניו תלויות באדונו ויודע‬ ‫מעצמה‪ .‬צריך לבנות אותה‪ .‬התלמיד מכניע את עצמו‪.‬‬ ‫מחשבה‪ ,‬דיבור ומעשה‬ ‫שחייו תלויים בו‪ ,‬אם ירצה להחיותו – יחייהו‪ ,‬ואם ירצה‬ ‫הוא מגיע אל השיעור עם מחברת ועט כדי לכתוב‬ ‫כעת ניתנה ראש ונשובה אל הענין שפתחנו בו‪.‬‬ ‫לגרשו מפניו – יגרשהו‪ .‬מחשבות של עבדות‪ ,‬מביאה‬ ‫את חידושי רבו‪ ,‬הוא מתייגע להבין את דברי תורתו‪,‬‬ ‫בראש השנה יש פרטים רבים‪ ,‬יש תקיעת שופר‪ ,‬יש‬ ‫למחשבות והרגשות של בן‪ .‬זהו הכלל!‬ ‫ולעולם אינו מהרהר אחר רבו‪ .‬כך הוא מתבטל אליו‬ ‫משפט‪ ,‬יש המלכת הקב"ה באמירת פסוקי המלכיות‪,‬‬ ‫בביטול גמור‪ .‬ואז‪ ,‬לאחר שהוא כל‪-‬כך מכניע את עצמו‬ ‫'וידע כל פעול כי אתה פעלתו'‪ ,‬יש ברוב עם הדרת‬ ‫* שלב ה' ‪‬‬ ‫לפניו‪ ,‬ולאחר שהוא מקבל ממנו את רוב חכמתו‪ ,‬היינו‬ ‫מלך‪ ,‬יש סדר שלם‪ .‬כל הפרטים האלה‪ ,‬הם חלקים‬ ‫שהוא משתנה על ידו בכל עניניו‪ ,‬נוצרת ביניהם ממילא‬ ‫שצריכים לפעול בנפשותינו‪ ,‬זה מימין וזה משמאל‪ ,‬כדי‬ ‫הבא להיטהר‬ ‫קירבה עמוקה!‬ ‫להפוך אותנו לעבדים‪" .‬כדי שתמליכוני עליכם" פירושו‬ ‫וצריך להתחיל בדבר קטן‪ ,‬והנה כלל יש שכאשר‬ ‫לקרבה זו אי‪-‬אפשר להגיע בלי כל התהליך הזה‪.‬‬ ‫כדי שנהיה עבדים‪ .‬למה הוא רוצה שנהיה עבדים? כי‬ ‫האדם מתחיל‪ ,‬הוא אמנם מתחיל בדבר קטן‪ ,‬אבל לא‬ ‫אותם בני אדם שמסתובבים סחור סחור סביב הצדיק‪,‬‬ ‫הוא רוצה שנכיר ונבין שאנו בניו‪ .‬הוא רוצה שהקרבה‬ ‫בגלל שהוא עושה דבר קטן‪ ,‬ירצה להסתפק בזה‪ ,‬אלא‬ ‫מוחאים כפיים ורוקדים‪ ,‬פועלים ומזיזים דברים‪ ,‬אין‬ ‫האמיתית תתגלה‪ .‬ודבר זה יכול לקרות רק כשהאדם‬ ‫שאיפתו להתקדם הלאה והלאה בעזרת השי"ת‪ .‬וכלל‬ ‫להם אותה קירבה‪ .‬פשוט שלא‪ ,‬שהרי אינם תלמידים‬ ‫עושה את השלב שעושה אותו כעין תלמיד לרב‪ .‬הוא‬ ‫זה נכון בין לענין האיכות ובין לענין הכמות‪ .‬שהרי‬ ‫אמיתיים‪ .‬הם לא שינו את כל מהלך החיים שלהם‪.‬‬ ‫צריך לעשות זאת במחשבה‪ ,‬בדיבור ובמעשה‪ .‬בדיבור‬ ‫כך אמרו חז"ל (פסחים נ‪ ,‬ב) "לעולם יעסוק אדם בתורה‬ ‫אין להם בכלל מושג בכל מה שמדברים כאן‪ .‬הם‬ ‫הוא עושה זאת על‪-‬ידי אמירת פסוקי המלכיות ועל‪-‬‬ ‫ובמצוות אע"פ שלא לשמה‪ ,‬שמתוך שלא לשמה בא‬ ‫בטוחים שהקירבה היא קירבה חיצונית משום שלא‬ ‫ידי תקיעת שופר‪ .‬ובנוסף לאלה יש את חלק התשובה‬ ‫לשמה"‪ .‬כפי שאפשר ליקח דבר קטן באיכות‪ ,‬כך‬ ‫טעמו מעודם טעמה של קירבה פנימית‪ .‬תלמיד אמיתי‬ ‫שהוא כולל גם את המחשבה וגם את המעשה‪ .‬כל אלה‬ ‫אפשר ליקח מדרגה קטנה באיכות‪ .‬אומרים לו לאדם‪:‬‬ ‫אינו צריך שיסבירו לו‪ .‬הוא מרגיש זאת ממילא‪ ,‬כי היות‬ ‫ביחד מביאים את האדם לשנות את מהלכי מחשבתו‪,‬‬ ‫'אל תיקח עכשיו את המדרגה הגדולה‪ ,‬כי תיפול ממנה‪.‬‬ ‫שביטל את מוחו לשכל רבו‪ ,‬נתן לשכל רבו להכנס‬ ‫להכיר תמיד מה תפקידו בעולם ולזכור את ה'!‬ ‫קח את הדרגה הקטנה‪ ,‬אבל תזכור כשאתה לומד שלא‬ ‫בו‪ ,‬וכששכל רבו נכנס בו‪ ,‬הוא מרגיש שהוא מקבל‬ ‫המשך בעמוד ו‬ ‫לשמה‪ ,‬שזה על מנת להגיע לתורה לשמה'‪ .‬וכמו‬ ‫ממנו את חיותו‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ראש השנה‪ :‬בריאה חדשה!‬ ‫תפקידנו ביום ראש השנה‪ :‬לבקש ולהתחנן להשי"ת למצוא את הדרך הפרטית בעבודת ה'!‬ ‫נולדים מחדש בראש השנה!‬ ‫כן‪ ,‬בשולחן ערוך כתובים היסודות שניתנו בפעם‬ ‫במצבים קשים‪ .‬זהו החיים שהקב"ה הוריד לזה‬ ‫בתפילת ראש השנה אנו אומרים "זה היום‬ ‫הראשונה‪ ,‬ביום מתן תורתנו‪ ,‬ועכשיו כשהאדם‬ ‫העולם‪ .‬ולכן כשאנו אומרים בראש השנה שהקב"ה‬ ‫תחילת מעשיך"‪ ,‬ופירושו שהאדם נברא בראש‬ ‫מבקש מהקב"ה שיגלה לו באמצעות התורה מהלך‬ ‫בראנו‪ ,‬אנו אומרים שבראנו על‪-‬ידי שנתן לנו את‬ ‫חודש תשרי‪ .‬וכידוע‪ ,‬העולם נברא בכ"ה אלול והיום‬ ‫נכון שיאיר לו במצבו הפרטי‪ ,‬אזי מתקיים כתבם על‬ ‫היכולת להתקשר אל התורה באופן שנבין מה יש‬ ‫השישי הוא בא' תשרי‪ ,‬אז נברא האדם‪ ,‬וכל זה למאן‬ ‫לוח לבך‪ .‬על לוח לבו נכתבת התורה המיוחדת לו‪.‬‬ ‫לנו לעשות!‬ ‫דאמר בתשרי נברא העולם‪.‬‬ ‫ואת החלק הזה צריך האדם לעבד‪ .‬הוא צריך לבקש‬ ‫יום הולדת‪ .‬ואיתא בדרשות חתם סופר‬ ‫מהקב"ה‪' :‬ברא אותי מחדש‪ .‬שלח לי את האור‬ ‫תורה מיוחדת לו‬ ‫שכאשר האדם מקבל הבנה חדשה בעבודת ה'‪ ,‬זהו‬ ‫במוחי ובלבי שאדע כדת מה לעשות במצבי שלי‬ ‫שייכות‪ .‬ידוע הכלל שיש שישים רבוא אותיות‬ ‫יום ההולדת שלו‪ .‬פירושו של דבר שזה שהאדם‬ ‫– מה העצה שתעזור לי להתקרב ולגלות את האור‬ ‫לתורה וכנגדן שישים רבוא נשמות ישראל‪ ,‬היינו‬ ‫קיבל הבנה חדשה בהתקרבות אל ה'‪ ,‬תופס מקום‬ ‫מתוך החושך!'‬ ‫שכל יהודי יש לו את המהלך המיוחד לו להגיע על‬ ‫הרבה יותר גדול מהיום שבו יצא מבטן אמו‪ .‬הולדת‬ ‫ידו אל ה'‪ ,‬ודרכו כלולה ממ"ב מסעות המיוחדות רק‬ ‫להתחיל לחיות‪ .‬והדבר הזה חוזר על עצמו‬ ‫גופו היא דבר אחד‪ ,‬התחלה טובה‪ .‬אך כשמוחו‪,‬‬ ‫לו‪ .‬ובכן‪ ,‬הקב"ה רוצה שהאדם יקבל שייכות לתורה‬ ‫בכל שנה ושנה‪ .‬כפי שהמלוכה מתחדשת בכל שנה‪,‬‬ ‫שהוא כלי לנשמתו‪ ,‬זכה להשיג תורה באופן שיעזור‬ ‫על‪-‬ידי שיראה את הקב"ה מלמדו איך להתמודד‬ ‫כך מתחדשת בכל שנה היכולת לאדם לדעת מה יש‬ ‫לו להתקרב אל בוראו‪ ,‬הוא הרבה יותר ראוי להיחשב‬ ‫עם פרשיותיו‪ .‬לכל אחד יש פרשיות מיוחדות לפי‬ ‫לו לעשות‪ ,‬ורק אז הוא נולד מחדש ומתחיל לחיות‪.‬‬ ‫כתחילה מעשיו של הקב"ה‪ .‬יום ההולדת!‬ ‫התקופות השונות בחייו‪ ,‬והאדם צריך שהתורה‬ ‫כל עוד האדם ממשש בחושך ואין לו מושג אם‬ ‫תדריכנו ותתן לו את הדרך האחת והיחידה שעל‬ ‫לעשות כך או כך ועושה מחמת כן טעויות והולך‬ ‫בדרך עקש ופתלתול‪ ,‬אינו חי‪ .‬הוא חצי מת‪ .‬הוא‬ ‫ידה יוכל לעבור את קשייו‪ ,‬נסיונותיו‪ ,‬ואת החלקים‬ ‫א‬ ‫החשוכים בחייו‪ .‬התורה יכולה ללמד את האדם‬ ‫תועה כשה אובד‪ .‬אבל אם הקב"ה עוזר לו והוא‬ ‫בדיוק רב מה הוא צריך לחשוב במצבו‪ ,‬מה הוא‬ ‫לחיות חיים מהותיים‬ ‫מתחיל להבין איך לעבוד אותו באופן שמביאו לידי‬ ‫קבלת התורה‪ .‬הנה בתפילת מוסף של ראש‬ ‫צריך לעשות ומה הוא צריך לדבר‪ .‬אבל האדם צריך‬ ‫קרבת אלוקים‪ ,‬ומתחיל להרגיש את התענוג של‬ ‫השנה‪ ,‬כשמדברים על בריאת האדם‪ ,‬אומרים‬ ‫לזכות שהתורה תתגלה לו!‬ ‫הקירבה האמיתית ושל היות האדם מרכבה לשכינה‪,‬‬ ‫פסוקים רבים של מתן תורה‪ .‬אכן כן‪ ,‬בראש השנה‬ ‫אזי הוא מתחיל לחיות‪ ,‬ואז הוא יכול לומר בראש‬ ‫על כן אנו אומרים שפעם אחת‪ ,‬במתן תורה‪,‬‬ ‫מקדישים חלק גדול מהתפילה למתן תורה‪ .‬הן‬ ‫השנה‪' :‬אתה בורא אותי מחדש!'‬ ‫התגלה הקב"ה לכל ישראל בבת אחת והולידם‬ ‫ב'זכרונות' מדברים על מתן תורה – ''אתה נגלית‬ ‫מחדש‪ .‬הוא הפך אותם לכלים להשגת התורה‪.‬‬ ‫בענן כבודך''‪ .‬והן ב'שופרות'‪ ,‬שם אומרים ''וקול‬ ‫והמעמד הזה צריך להתקיים שוב‪ .‬הפעם הראשונה‬ ‫ב‬ ‫היתה לעשותם כלים ראויים ללימוד התורה‪ .‬הוא‬ ‫שופר חזק מאוד''‪ .‬מדברים הרבה על מתן תורה‪ ,‬כי‬ ‫מתן תורה‪ ,‬גרם ליהודי להיוולד מחדש‪ .‬מעתה אינו‬ ‫עשה אותם 'ממלכת כהנים וגוי קדוש' כדי שיוכלו‬ ‫עזור לי!‬ ‫כבעל חי‪ .‬במתן תורה הוא נחשב כנולד מחדש‪ ,‬כי‬ ‫להשיג את התורה‪.‬‬ ‫הדרך‪ .‬על זה אנו מבקשים‪ .‬הבקשה האמיתית‬ ‫אז הוא התחיל להתלמד איך לחיות ולקבל חיים!‬ ‫שהיהודי מבקש בימים קדושים אלה היא שהקב"ה‬ ‫הדרכה פרטית‬ ‫מהות‪ .‬אדם נברא כדי לחיות‪ ,‬לא סתם חיים‬ ‫יאיר לו שיוכל למצוא מהלכים כדת מה לעשות כדי‬ ‫פרטי‪ .‬והפעם השניה היא אצל כל אדם לבדו‪.‬‬ ‫טכניים‪ ,‬אלא לחיות חיים מהותיים‪ .‬ועל זה אנו‬ ‫להתקרב‪ .‬כל אחד‪ ,‬עיקר התפילה ועיקר העצה‬ ‫הוא מבקש מהקב"ה כשהוא מתמודד עם נסיונותיו‪:‬‬ ‫מבקשים ''זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים''‪ .‬ואיך‬ ‫שיכול לעזור לו‪ ,‬זה‪ :‬ראשית‪ ,‬שיידע מהו הדבר‬ ‫'עזור לי! אין לי מושג מה אני צריך לעשות כאן'‪.‬‬ ‫מקבלים חיים? חיים מקבלים כאשר הקב"ה מוריד‬ ‫החשוב ביותר שהוא צריך לתקן‪ ,‬שנית‪ ,‬איך עושים‬ ‫המקרה שלי אינו מופיע בשולחן ערוך‪ .‬בשולחן‬ ‫לעולם מהלך שכל בחור‪ ,‬שכל אברך‪ ,‬שכל אדם‪ ,‬יוכל‬ ‫זאת‪ .‬הוא מתפלל‪' :‬עזור לי‪ .‬מהי הדרך? מהיכן‬ ‫ערוך מופיעים כללים והלכות לרוב‪ ,‬אבל במצבי‬ ‫למצוא דרך להתקרב אליו‪ ,‬שכל אדם יוכל למצוא‬ ‫מתחילים?'‬ ‫המורכב והמפותל‪ ,‬לא כתוב בדיוק מה לעשות‪ .‬אכן‬ ‫דרך להבין מה יש לו לעשות‪ ,‬ואיך להתמודד‬ ‫למעשה – בהבנה!‬ ‫למעשה‬ ‫כשתופס לו לאדם לפעמים איזה רגע קשה בתוך הימים הקדושים עצמם‪ ,‬ולאו דווקא מחמת איזה נסיון מפחיד‪ ,‬אלא כל נסיון הבא ממשיכת החומר‪ ,‬כגון בימי‬ ‫הסליחות‪ ,‬הוא מוצא שהוא עייף מדי או שאין זה מסתדר לו עם סדר יומו‪ ,‬ורוצה לוותר‪ .‬או בראש השנה‪ ,‬הוא ציפה וקיווה שיהיה כל‪-‬כך נלהב‪ ,‬והנה באחד מימי‬ ‫ראש השנה‪ ,‬הוא מרגיש עייף ורגליו כואבות‪ ,‬ומוצא את עצמו מסתכל ללא הרף על השעון‪ .‬זה לא החמימות שדימה לעצמו‪ .‬אך הוא חוזר וניעור‪ .‬הוא מתחיל‬ ‫להתנדנד שוב ולכוון בתפילה בהניחו את אצבעו על המילים!‬ ‫בהבנה‬ ‫הנה ברגע זה הוא מחדש את הבריאה‪ .‬אתה רואה שהיה כאן חושך‪ ,‬והוא מגיע ומתחיל להחדיר אור עם כל הכוח!‬ ‫הוא עושה החייאה!‬ ‫אין יותר מאיר מאדם זה שנלחם עם עצמו ומבקש מה' כי הוא יודע שבכוחות עצמו אין לו תקוה להצליח!‬ ‫אין יותר מאיר מזה!‬ ‫ד‬ ‫האדם וניסיונותיו‬ ‫הבינני‪ :‬בספרי החסידות מביאים מספרי הקבלה‬ ‫והקב"ה רוצה ליתן זאת לאדם‪ .‬הוא רוצה לברוא‬ ‫הבינני ואלמדה‪ :‬עם בקשה זו‪ ,‬עם ויכוח זה‬ ‫שבכל שנה חוזר ונשנה הוויכוח עם‬ ‫אותך מחדש‪ .‬הקב"ה נתן לך שנים של פרשיות‬ ‫שאתה מנהל – אתה מנצח את‬ ‫המלאכים‪ .‬המלאכים שואלים מהקב"ה‪" :‬ישראל‬ ‫ונסיונות וכלים‪ ,‬ועכשיו הוא רוצה להשפיע בתוכם‬ ‫המלאך! כאן יש ויכוח בין אור לחושך‪ ,‬ואתה מגביר‬ ‫הרי עתידים לחטוא‪ ,‬מדוע אתה מחדש שוב את‬ ‫את אור חכמת התורה‪ ,‬כדי שתדע מה יש לך לעשות‪.‬‬ ‫את האור ומחדירו במקום החושך‪ ,‬במקום זה שאינך‬ ‫הבריאה?" הקטרוג‪ ,‬הדינא קשיא‪ ,‬הצורך להמתיק‬ ‫אבל הקב"ה רוצה שנבקש על זה‪ ,‬שנבין שאנו עומדים‬ ‫מצליח‪ ,‬במקום זה שכל‪-‬כך צר לך‪ .‬הדבר הזה לא‬ ‫את הדינים כל שנה מחדש‪ ,‬הוא מפני שהקב"ה הולך‬ ‫למשפט‪ .‬אנו מבקשים זכרנו לחיים‪ .‬תכניס בי חיים‪.‬‬ ‫קיים למעלה בשמים‪ .‬זוהי התשובה למלאכים!‬ ‫לחדש שוב את הבריאה‪ ,‬ושוב מתקיים הדין ודברים‬ ‫תחדיר במוחי מהלך להבין איך לעבדך באמת!‬ ‫– 'האם זה כדאי?'‪.‬‬ ‫ואילו היה הקב"ה מלמד לכל יהודי תורה‪ ,‬היו‬ ‫עצה ותבונה‪ .‬רק הקב"ה יכול לחדש לאדם את‬ ‫הבינני‪ :‬ומה האמת? מדוע למעשה הקב"ה מביא‬ ‫ההבנה שלא יהיה בעל גאוה‪ .‬אלמלא הקב"ה בעזרו‪,‬‬ ‫ידיעות התורה מתיישבות אצל היהודי תיכף ומיד‬ ‫את התורה לבני ישראל הגם שהם נמצאים עמוק‬ ‫אין יכול לו‪ .‬ידוע שכאשר שאלו את הבעל שם טוב‬ ‫באופן ממילא‪ .‬אבל אילו היה כך‪ ,‬היתה השאלה עומדת‬ ‫בתוך הגלות‪ ,‬בעולם מגושם שהולך ומתגשם מיום‬ ‫הק' זיע"א מי ימלא את מקומו לאחר הסתלקותו‪,‬‬ ‫בתוקפה‪ :‬איזו מעלה יש לך על פני המלאך? אתה יכול‬ ‫ליום (הכל על פי ה'‪ ,‬כי מתחילת הבריאה ידע שכך יהיה וסידר את‬ ‫ללמוד תורה והוא יכול ללמוד תורה! כשהמלאך לומד‬ ‫אמר‪' :‬תלכו לשאול מגדולים וצדיקים למי יש עצה‬ ‫הבריאה על פי זה)? ומדוע למעשה הקב"ה מחדש שוב‬ ‫לגאוה‪ .‬מי שיתן עצה‪ ,‬לא הוא ימלא את מקומי‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬הוא קונה אותה תיכף ומיד‪ ,‬ואף אתה כשאתה‬ ‫את הבריאה?‬ ‫רק מי שיענה ויאמר 'אין עצה ואין תבונה'‪ ,‬ואין‬ ‫לומד תורה‪ ,‬כל מה שאתה לומד נחרט בזכרונך לנצח‬ ‫וחודר את לבך מצד לצד‪ .‬במה אתה שונה מהמלאך?‬ ‫ואלמדה‪ :‬התשובה היא‪ :‬בשביל התורה שנקראת‬ ‫אלא להרבות על זה בתפילה‪ ,‬אותו תכתירו לאלוף‬ ‫ואם אינך שונה‪ ,‬מדוע באמת צריך לגרום כזה צער וכזו‬ ‫ראשית ובשביל ישראל שנקראו‬ ‫לראשכם!' אין לנו מהלך להצליח בעבודת ה'‪ ,‬רק אם‬ ‫ירידה לתורה הקדושה ולהביאה עד למטה?‬ ‫ראשית‪ ,‬כי אנו בני ישראל יכולים לקיים את התורה‬ ‫הקב"ה בכבודו ובעצמו יאיר אותו בליבנו‪ .‬והקב"ה‬ ‫באופן יותר נעלה מהמלאכים‪.‬‬ ‫רוצה לעשות זאת‪ .‬הוא רוצה להחדיר באדם אור של‬ ‫נלחם‪ .‬אכן דווקא מפני שלא הולך בפעם‬ ‫הבינני‪ :‬באיזה פרט אנו נעלים מהמלאכים? באיזו‬ ‫תורה המדבר אליו לפי תכונותיו וכישרונותיו ולפי‬ ‫הראשונה‪ ,‬דווקא מפני ששוכחים את התלמוד‪ ,‬הוריד‬ ‫טענה אנו מנצחים את הוויכוח?‬ ‫עברו!‬ ‫הקב"ה את התורה לזה העולם‪ .‬כשאתה רואה אברך‬ ‫נרדם באמצע לימודו‪ ,‬וקם לשטוף את פניו ונשאר‬ ‫ואלמדה‪ :‬התשובה היא‪ :‬כשמגיע לחלק זה‬ ‫האחרון שבו האדם נלחם עם עצמו‪.‬‬ ‫ללמוד בעמידה‪ ,‬אתה רואה אדם שמנסה להחדיר‬ ‫הוא אינו מבין‪ .‬הוא מתמודד עכשיו עם יסורי איוב‪,‬‬ ‫ג‬ ‫אור במקום חשוך‪ .‬והאדם עם ניסיונותיו‪ ...‬הוא מנסה‬ ‫ומנסה להתחזק באמונה‪ ,‬ואומר‪' :‬כבר שמעתי את כל‬ ‫להחדיר אמונה בלבו ואין עולה בידו‪ .‬הוא מנסה עוד‬ ‫הדברים‪ .‬כבר שמעתי את דברי החיזוק האלה עשר‬ ‫יהודי יותר ממלאך‬ ‫פעם‪ .‬הוא אומר לעצמו שוב ושוב‪' :‬לא זהו מהלך‬ ‫ובהגיענו לימים האלה‪ ,‬אנו מתחננים על נפשותינו‪,‬‬ ‫המחשבה הנכון‪ ,‬אלא זה‪ '...‬הוא נלחם עם עצמו –‬ ‫פעמים‪ ,‬ואני יכול לומר לך אותם מתוך שנתי‪ .‬אבל‬ ‫והקב"ה עוזר‪ .‬הקב"ה עוזר לכל יהודי בכל מצב‪ .‬ולא‬ ‫'אסור לחשוב כך‪ ,‬כי זה מביא לידי עצבות‪ ...‬לא נכון!‬ ‫מה אעשה אינם מנחמים אותי‪ .‬הם נמצאים במוחי‬ ‫זו בלבד‪ ,‬אלא שמחה עצומה יש לו להביא לאדם את‬ ‫הקב"ה הוא 'כן' טוב ומטיב‪ ,‬אע"פ שאיני רואה‪ .‬זה‬ ‫ואינך מצליחים לחלחל ללבי ולשמח אותי עד שאוכל‬ ‫החלק האחרון‪ ,‬החלק שאינו קיים אצל המלאכים‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬והטוב יהיה טוב הנגלה‪ .‬איני יודע איך‪ ,‬אבל‬ ‫להודות על הרעה כשם שמברכים על הטובה'‪ .‬והוא‬ ‫מדוע הוריד הקב"ה את התורה לעולם הזה? כי‬ ‫בטוח שאזכה לאור‪ '...‬כשהוא נלחם עם עצמו‪ ,‬הוא‬ ‫מבקש מהקב"ה בתחנונים‪' :‬רבונו של עולם! עזור לי‬ ‫בחלק האחרון‪ ,‬בו נמצא חידושו של האדם על פני‬ ‫מקיים את תכלית הבריאה!‬ ‫שהתורה תחלחל ותחדור ללבי‪ .‬שהתורה לא תישאר‬ ‫המלאך‪.‬‬ ‫מבחוץ‪ ,‬אלא תיכנס פנימה ואחיה ממנה!'‬ ‫משינוי קטן ל ‪ - - -‬שינוי גדול!‬ ‫ידוע הכלל הנקרא בשם ה' צלך (הובא בקדושת לוי פרשת בשלח בשם הבעש"ט הק' וכבר נמצא כן במדרש)‪ ,‬האומר שכפי שהאדם מתנהג‪ ,‬כך מתנהגים עמו מלמעלה‪ .‬כלל גדול הוא‪.‬‬ ‫המתנהג במדת החסד‪ ,‬אף מן השמים מתנהגים עמו במדת החסד‪ ,‬כמאמר חז"ל (שבת קנא‪ ,‬ב) כל המרחם על הבריות‪ ,‬מרחמין עליו מן השמים‪ .‬מדה כנגד מדה‪ .‬כשהאדם‬ ‫מתנהג במהלך מסוים‪ ,‬הוא מעורר בשמים הנהגה זו‪.‬‬ ‫והנה הדבר מצוי מאוד שהאדם מנסה לעשות איזה שינוי בחייו‪ ,‬הוא מקבל קבלה ומחליט החלטה‪ ,‬ואין עולה בידו‪ .‬וחבירו אומר לו‪" :‬אתה יודע מדוע אינך מצליח? כי‬ ‫אתה מקבל קבלות גדולות מדי‪ .‬החלטת לקום לפנות בוקר‪ ,‬והכנת לך שמונה עשרה שעונים מעוררים לארבע לפנות בוקר‪ .‬לא רצית לשמוע ממשהו אחר‪ .‬ארבע זה ארבע‪.‬‬ ‫כמו בשנים קדמוניות‪ .‬יום אחד זה עבד לך‪ .‬ביום השני כבר היתה לך איזו פרשה עם חתונה‪ ,‬והנה מצאת את עצמך נלחם עם הזמן השני של ק"ש‪ .‬זוהי טעותך‪ .‬תעשה לך‬ ‫קבלה לקום בשש וחצי‪ ,‬או בשבע‪ ,‬ותראה שתוכל לעמוד בזה"‪ .‬והאדם חושב לעצמו שחבירו בעל העצה מן הסתם שמע את העצה או מהמשגיח שלו בישיבה קטנה או‬ ‫מהמלמד בכיתה ח'‪ ,‬כי אין צריך להיות חכם גדול כדי להבין שאם רוצים שהקבלה תחזיק זמן‪ ,‬היא צריכה להיות מדודה‪ .‬הוא אינו מבין שיש בעצה זו דבר עמוק בהרבה‪.‬‬ ‫הקב"ה רוצה שתהיה לו היכולת לצמצם את התורה לך‪ ,‬ולהראות שהתורה יכולה להיות מובנת ונלמדת ומתקיימת על‪-‬ידי כל סוג של יהודי בכל דרגה שהיא‪ ,‬וכדי‬ ‫שתתעורר דרגה זו בתורה שיוכלו להסבירה גם לך‪ ,‬צריך אתה מצדך לעשות צמצומים לתורה‪ .‬משהו הרי מתחולל כאן‪ .‬זה לא דבר של מה בכך‪ .‬כשהאדם נלחם עם‬ ‫הרגל שיש לו‪ ,‬אין זה מצב חיצוני‪ .‬נערכת כאן מלחמה בין הקדושה להיפך הקדושה‪ ,‬ובמלחמה כמו במלחמה‪ ,‬צריך לבוא בתחבולות ולהתנהל בשום שכל‪ .‬ה'אור החיים'‬ ‫הק' כתב על הפסוק (סוף שופטים) וקראת אליה לשלום שכאשר האדם רוצה לערוך מלחמה‪ ,‬עליו לעשות איזה דבר שהגוף לא יתנגד לו‪ .‬התיישב לאסיפת שלום עם הגוף‬ ‫ואמור לו‪" :‬בא נעשה משא ומתן‪ .‬אני אתן קצת ואתה תתן קצת"‪.‬‬ ‫פתחו לי פתח‪...‬‬ ‫ה'אור החיים' הק' אומר‪ :‬תבין שלא מדובר כאן במשחק‪ .‬אתה בא להלחם עם הסטרא אחרא‪ .‬עד עכשיו הוא היה כאן בעל הבית ועכשיו אתה בא לבקוע לתוך שטחו‪.‬‬ ‫אתה חושב שהפחדת אותו עם השעון המעורר החדש שלך?! הוא אינו רוצה שתקום מוקדם‪ .‬אתה רוצה – הוא אינו רוצה‪ .‬לקחת לך חבר ללמוד אתו בחברותא מקצוע‬ ‫בתורה‪ .‬זה מה שאתה אומר‪ .‬יש כאן מישהו אחר שאינו מוכן למסור לך את העולם הזה‪ .‬הוא רוצה שהעולם הזה יהיה מקום שעושים בו עבירות‪ ,‬מקום שמבלים בו את‬ ‫הזמן‪ ,‬ואתה רוצה לחדור לתוך שטחו וללמוד שם בחברותא ובקול?! פשוט שיתקע לך רגליים מכל הצדדים‪ .‬מדובר במלחמה רצינית‪.‬‬ ‫אכן כדי להצליח‪ ,‬מוכרח האדם לקחת את שאיפותיו ולבחון את הקבלות שהוא עושה‪ .‬הוא הולך לחדש כאן את הבריאה‪ .‬הוא לעשות כאן דבר נפלא ביותר‪ .‬כשהאדם‬ ‫מצדו מחשב שקבלתו לא יתנגד יותר מדי עם הרגלו הקודם ושיוכל לקיימה גם בערב שבת ושבת וגם כשיהיה עייף קצת‪ ,‬ולכן הוא מקבל קבלה שאינה לקוחה מעולם‬ ‫הדמיון‪ ,‬אלא היא במדרגה אחת מעל זו שהוא עומד עליה עכשיו‪ ,‬הוא מעורר בזה משהו‪ .‬הוא נחשב עכשיו בא ליטהר בעצם זה שהוא מתבונן לראות מה יוכל להחזיק‬ ‫עכשיו‪ ,‬כי הוא מגלה דעתו שהוא לא סתם הולך אחר ההרגש שלו‪ ,‬אלא הוא מחשב הלכה למעשה לראות במה יוכל לעמוד‪.‬‬ ‫וזה מה שהקב"ה אומר‪" :‬פתחו לי פתח כחודו של מחט"‪ .‬אתם יודעים למה? כי אני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם‪ .‬אתה מסתכל רק על החלק ש'אתה' עושה‪.‬‬ ‫אינך מבין שזה אלוקות‪ .‬הינך מבין שהתורה היא דבר גבוה וצריך רק לעורר אותה מלמטה‪ .‬וכשמעוררים אותה‪ ,‬מעיינותיה נפתחים‪ .‬האדם מתקדם עוד קצת ועוד קצת‪,‬‬ ‫עוד פעם עושה את הדבר הנכון ועוד פעם עושה את הדבר הנכון‪ ,‬ופתאום הוא מוצא את עצמו מדבר אחרת ומתנהג אחרת‪ .‬כשהאדם מבין זאת‪ ,‬לבו מתחזק לעבודת ה'!‬ ‫ה‬ ‫המשך מעמוד הקודם | ראש השנה‪ :‬בריאה חדשה!‬ ‫בכזו חמימות ולא רק מפני שאני כה שבור‪ ,‬אלא‬ ‫אחד מהיסודות שצריך להבין היטב‪ ,‬הוא רחמנותו‬ ‫ד‬ ‫מפני שזוהי מהות התורה‪ ,‬כי התורה היא ללא גבול‬ ‫של הקב"ה‪ .‬כל אחד עומד למשפט‪ ,‬כל אחד בלי‬ ‫ויכולה להגיע לכל מצב!'‬ ‫יוצא מן הכלל‪ .‬למה הוא עומד למשפט? כי הקב"ה‬ ‫אור וחושך בימים הנוראים‬ ‫רוצה לתת חיים לכל אחד‪ .‬הוא רוצה שתהיה לו‬ ‫תפילה‪ .‬והדבר הזה יכול לבוא רק על‪-‬ידי‬ ‫סוף דבר‬ ‫האפשרות לצמצם את התורה וללמדו גם במקום‬ ‫תפילה‪ ,‬כי אם אין הקב"ה עוזר‪ ,‬אי אפשר לעשות‬ ‫אלוקות‪ .‬אכן כן‪ ,‬גדלותה של התורה הוא‬ ‫שהוא חידוש‪ ,‬כי כך התכלית מתקיימת יותר!‬ ‫חידוש כזה‪ ,‬כי נס בתוך נס הוא להחדיר את אורו‬ ‫שהיא אלוקות‪ .‬היא הקב"ה בעצמו‪ ,‬והקב"ה מגיע‬ ‫של הקב"ה בלב‪ .‬כשעומדים ומבקשים מהקב"ה‬ ‫לכל מקום‪ .‬אבל הקב"ה מחכה לאדם שיגלה זאת‬ ‫קידוש ה' בשמים‬ ‫שיביא את החלק האחרון‪ ,‬בזה גופא מחדשים את‬ ‫בתפילתו ובביטולו‪ ,‬שיגלה שהקב"ה יכול להאיר‬ ‫הרי חושך‪ .‬אם יש מי שלדאבון לב נפל ביצרים‬ ‫הבריאה! וכשתופס לו לאדם לפעמים איזה רגע‬ ‫בתורתו את המקומות החשוכים ביותר‪ .‬כשהאדם‬ ‫חשוכים‪ .‬זה בינו לבין קונו‪ .‬אף אחד אינו יודע‪ ,‬אבל‬ ‫קשה בתוך הימים הקדושים עצמם‪ .‬ולאו דווקא‬ ‫עושה כן‪ ,‬ומאמין בזה‪ ,‬ומתפלל ובוכה להקב"ה‪,‬‬ ‫הוא עצמו יודע היטב היכן הוא‪ .‬הוא יודע היטב‬ ‫מחמת איזה נסיון מפחיד‪ ,‬אלא כל נסיון הבא‬ ‫איזה קידוש ה' זה עושה‪ .‬הקב"ה אומר למלאכים‪:‬‬ ‫באיזה 'הרי חושך' הוא חי‪ .‬ואינו מכיר את הדרך‬ ‫ממשיכת החומר‪ .‬כגון בימי הסליחות‪ ,‬הוא מוצא‬ ‫החוצה‪ .‬בוודאי היה רוצה‪ .‬לבו נקרע‪ .‬בפרט עכשיו‬ ‫"אתם שואלים למה נתתי את התורה לישראל?!‬ ‫שהוא עייף מדי או שאין זה מסתדר לו עם סדר‬ ‫שאנו עומדים בימים הקדושים‪ .‬איך יוצאים מזה?‬ ‫לא הבנתם! לעולם לא היתה התורה מקבלת כאלה‬ ‫יומו‪ ,‬ורוצה לוותר‪ .‬או בראש השנה‪ ,‬הוא ציפה‬ ‫הוא כבר החליט מאה פעמים וכבר התפלל מאה‬ ‫ציצים ופרחים אילו היתה נשארת למעלה בשמים‪.‬‬ ‫וקיווה שיהיה כל‪-‬כך נלהב‪ ,‬והנה באחד מימי‬ ‫פעמים‪ .‬את הדרך החוצה עדיין לא מצא‪.‬‬ ‫לעולם לא הייתם משיגים איזה אור יש בתורה"‪.‬‬ ‫ראש השנה‪ ,‬הוא מרגיש עייף ורגליו כואבות‪,‬‬ ‫נחת רוח‪ .‬כמה נחת רוח יש לו להקב"ה שהוא‬ ‫הבנה‪ .‬ואזי כשהאדם מבקש מהקב"ה ואינו‬ ‫ומוצא את עצמו מסתכל ללא הרף על השעון‪.‬‬ ‫יכול להראות למלאכים‪' :‬ראו! לתורה יש מהלך‬ ‫מרפה‪ .‬עוד פעם הוא מבקש ועוד פעם‪ ,‬בכל עת ובכל‬ ‫זה לא החמימות שדימה לעצמו‪ .‬אך הוא חוזר‬ ‫לעזור לאנשים כאלה ששקעו בתוך הקליפה!' איזה‬ ‫זמן – הקב"ה לא ישיב את פניו ריקם‪ .‬והאדם יראה‬ ‫וניעור‪ .‬הוא מתחיל להתנדנד שוב ולכוון בתפילה‬ ‫קידוש ה' נעשה בזה בקרב המלאכים‪ .‬הוא אומר‬ ‫שלבו נפתח והנה הוא זוכה להבנה חדשה בתורה‪,‬‬ ‫בהניחו את אצבעו על המילים‪ ,‬הנה ברגע זה הוא‬ ‫להם‪' :‬אתם בעצמכם לא הבנתם מספיק את כח‬ ‫למהלך חדש איך להנצל מיצרו‪ .‬הוא ירגיש שהוא‬ ‫מחדש את הבריאה‪ .‬אתה רואה שהיה כאן חושך‪,‬‬ ‫התורה‪ .‬לא האמנתם שהתורה יכולה להגיע ולעזור‬ ‫נברא מחדש‪ ,‬כדברי ה'חתם סופר'‪ .‬אתה קדוש יושב‬ ‫והוא מגיע ומתחיל להחדיר אור עם כל הכוח‪ .‬הוא‬ ‫לאדם שכל‪-‬כך הסתבך'‪ .‬יהודי זה בתוך מצבו‪ ,‬כשרק‬ ‫תהלות ישראל‪ .‬הזוך‪ ,‬הטוהר והעדינות של תפילת‬ ‫עושה החייאה‪.‬‬ ‫יידע שהקב"ה מחכה שיבקש ממנו שוב מתוך כזה‬ ‫היהודי מתוך ביטול והכנעה להינצל מהיצר הרע‪,‬‬ ‫ביטול‪ ...‬שיאמר תהלים‪ ,‬פרק אחר פרק‪ ,‬ספר אחר‬ ‫חידוש‪ .‬אין יותר מאיר מאדם זה שנלחם עם‬ ‫מביאה נחת רוח גדולה ועצומה לשכינה הקדושה‪.‬‬ ‫ספר‪ ,‬עד הסוף‪ ,‬ויבקש‪' :‬רבונו של עולם!! תן לי‬ ‫עצמו ומבקש מה' כי הוא יודע שבכוחות עצמו‬ ‫יעזור השי"ת שבאמת נוכל להתפלל נכונה ולפעול‬ ‫חיים‪ .‬עכשיו אינני חי‪ .‬אני מאמין‪ ,‬רבונו של עולם‪,‬‬ ‫אין לו תקוה להצליח‪ .‬אין יותר מאיר מזה‪ .‬וצריך‬ ‫למען נפשותנו לעבדו עבודה תמה ולזכות לחיים‬ ‫שיש דרך בשבילי‪ .‬אתה יכול לחתור חתירה מתחת‬ ‫לדעת‪ ,‬כשאומרים שבראש השנה כולם עומדים‬ ‫אמיתיים ממלך חפץ בחיים‪.‬‬ ‫כסא כבודך גם בשבילי‪ ,‬ולא רק מפני שאני מבקש‬ ‫למשפט‪ ,‬זקנים עם נערים‪ ,‬רשעים עם צדיקים‪,‬‬ ‫בספר החיים‬ ‫מתוך החיים‪ :‬האדם מבקש מהקב"ה כשהוא מתמודד עם נסיונותיו‪' :‬עזור לי! אין לי מושג מה אני צריך לעשות כאן'‪ .‬המקרה שלי אינו מופיע בשולחן ערוך‪ .‬בשולחן‬ ‫ערוך מופיעים כללים והלכות לרוב‪ ,‬אבל במצבי המורכב והמפותל‪ ,‬לא כתוב בדיוק מה לעשות‪.‬‬ ‫הבנה לחיים‪ :‬אכן כן‪ ,‬בשולחן ערוך כתובים היסודות שניתנו בפעם הראשונה‪ ,‬ביום מתן תורתנו‪ ,‬ועכשיו כשהאדם מבקש מהקב"ה שיגלה לו באמצעות התורה מהלך נכון‬ ‫שיאיר לו במצבו הפרטי‪ ,‬אזי מתקיים כתבם על לוח לבך‪ .‬על לוח לבו נכתבת התורה המיוחדת לו‪ .‬ואת החלק הזה צריך האדם לעבד‪ .‬הוא צריך לבקש מהקב"ה‪' :‬ברא אותי‬ ‫מחדש‪ .‬שלח לי את האור במוחי ובלבי שאדע כדת מה לעשות במצבי שלי – מה העצה שתעזור לי להתקרב ולגלות את האור מתוך החושך!'‬ ‫המשך מעמוד ג | חלק ב' ‪ -‬עבודת ראש השנה למעשה!‬ ‫סוד המשפט‬ ‫קצת ישן‪ ,‬קצת התחזק‪ .‬חיים כאלה אינם התכלית‪.‬‬ ‫* שלב ז' ‪‬‬ ‫חייבת להיווצר קרבה נפלאה‪ ,‬אשר זוהי תכלית בריאת‬ ‫זהו סוד המשפט של ראש השנה‪ .‬הקב"ה מעורר‬ ‫את כל בני ישראל מכל קצוי תבל ואומר להם‪" :‬בואו‬ ‫העולם – ולדבקה בו!‬ ‫קומה על גבי קומה‬ ‫ותעשו עצמכם עבדים‪ ,‬בטלו רצונכם מפני רצוני"‪.‬‬ ‫מעמיד הקב"ה לאדם ראש השנה שבו יתבונן ויבין‬ ‫ובענין זה צריך לדעת‪ ,‬כשהקב"ה צוה אותנו‬ ‫תכלית האדם היא שיזכור במשך כל היום בכל ימות‬ ‫שהוא צריך לשנות את מהלך מחשבתו‪ .‬מעתה הוא‬ ‫לומר בכל שנה ושנה סדר מלכיות 'כדי שתמליכוני‬ ‫השנה שהוא עבד‪ ,‬אבל הוא צריך ללכת לאט‪ ,‬לכן‬ ‫צריך לחשוב כל היום על הרבונו של עולם‪ ,‬ועל כל‬ ‫עליכם'‪ ,‬אין זו תכלית שכל שנה מתחילים ואח"כ‬ ‫הוא מקבל עוד ראש השנה ועוד ראש השנה‪ .‬השופר‬ ‫צעד ושעל עליו לבקש מהקב"ה שיצליח את דרכו‪.‬‬ ‫במשך השנה שוכחים ואח"כ חוזרים ונזכרים במה‬ ‫מזכיר לו‪ ,‬אמירת פסוקי המלכיות מזכירה לו‪ ,‬ואף‬ ‫הלא זוהי היהדות הטהורה! האדם מתרגל לבקש מה'‬ ‫שכבר נשכח‪ ,‬כי באופן זה נשאר האדם תמיד‬ ‫הוא עצמו נותן לזה לחדור אל נפשו‪ .‬אין לזה גבול‪ ,‬כי‬ ‫ולהודות לו על כל צעד ושעל‪ .‬כשהוא אוכל‪ ,‬הוא‬ ‫באותה מדרגה! לא בזה חפץ הקב"ה! הקב"ה רוצה‬ ‫אין זה נמדד בשעות בלבד‪ ,‬אלא גם במדת התבטלותו‬ ‫מודה לו בשפתו‪ .‬תודה לך ה' שנתתי לי להשביע את‬ ‫שהאדם יגיע לראש השנה ויתבונן‪' :‬איני יכול לחיות‬ ‫בתוך השעות הקיימות‪.‬‬ ‫רעבוני‪ .‬הלוואי שזה היה קורה אצלנו‪ .‬לצערנו‪ ,‬יש‬ ‫חיים שטחיים‪ .‬חיים שטחיים אינם התכלית‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫אך הדרך להגיע לזה היא על‪-‬ידי השאיפה‬ ‫שהאדם מברך ברכת המזון עם כל הכוונות‪ ,‬אך שוכח‬ ‫אע"פ שאני לומד ומתפלל‪ ,‬אם איני מרגיש קרבת‬ ‫שהקב"ה יעזור לו להתקדם הרבה ולהגיע רחוק‪.‬‬ ‫להודות לה'‪ .‬ברכתו היתה עם חשבונות וגמטריאות‬ ‫אלוקים‪ ,‬איני ממלא את תפקידי בעולם!'‪ .‬והקב"ה‬ ‫וכאמור‪ ,‬בתחילה יעשה פעולות קטנות של עבדות‪,‬‬ ‫וחסר היה בה השפה האישית להכיר בטובתו של‬ ‫מכריח את האדם לדעת זאת‪ ,‬לפעמים על‪-‬ידי 'ימין‬ ‫פעולות בתחום שכבר יש לו שייכות אליו‪ ,‬לעשותו‬ ‫הקב"ה ולהודות לו מקרב לב‪.‬‬ ‫מקרבת' ולפעמים על‪-‬ידי 'שמאל דוחה'‪ .‬הקב"ה‬ ‫עם יותר כוונה ויותר חיות והתלהבות‪ .‬כשהאדם יודע‬ ‫כשיבין האדם שזוהי התכלית‪ ,‬יגיע כל שנה להבנה‬ ‫עוצר את האדם ממרוצתו שלא יוכל לעבור את‬ ‫שהמדרגה הראשונה תביאנו אל השניה‪ ,‬ויודע יחד‬ ‫חדשה בראש השנה‪ ,‬כי אין גבול לעומק ההכרה‬ ‫שנות חייו ולהפסיד את הנקודה העיקרית‪ .‬טוב ומטיב‬ ‫עם כן שהוא צריך שהקב"ה יסייע לו כי אלמלא‬ ‫בבחינת בן ובבחינת עבד‪ ,‬והקב"ה רוצה שבמשך‬ ‫הוא ואינו נותן לו לחיות את החיים כפי שהם ולגלות‬ ‫הקב"ה בעזרו אין יכול לו‪ ,‬והוא באמת מבקש ממנו‬ ‫השנה יחיה האדם עם ההשגה שקיבל בראש השנה‪,‬‬ ‫לאחר מאה ועשרים שבכלל לא קלט את התכלית‪ .‬הוא‬ ‫שיסייע לו‪ ,‬הקב"ה מסייע לו להגיע אל ההשגה!‬ ‫ואז כשיגיע שוב ראש השנה‪ ,‬יגיע להשגה חדשה!‬ ‫הסתובב סחור סחור‪ ,‬קצת למד‪ ,‬קצת קיים מצוות‪,‬‬ ‫ו‬ ‫“וידע כל פעול” – לא רק תפילה‪,‬‬ ‫אלא שליחות!‬ ‫הניגון שנולד בבית החולים – ומהדהד עד היום!‬ ‫תפקידנו בעת הזאת – לדורי דורות!‬ ‫להציל ולדאוג להם‪ ,‬מאיזה סיבה שהיא‪ .‬אדם זה מכניס אותו לבית‪ ,‬מגדלו‬ ‫מעשה‬ ‫מטפחו ומחנך אותו‪ ,‬עד שהוא מתחתן ומקים משפחה‪ .‬זה לא רק המצוה של‬ ‫הגאון רבי שמואל הכהן רוזובסקי זצ”ל‪ ,‬שעמד בראשות כולל קדשים בעיר‬ ‫השנים הללו שהוא שהה בביתו‪ ,‬אלא הבית שיקים וכל הדורות שיצאו ממנו‬ ‫העתיקה בירושלים‪ ,‬סיפר‪ ,‬שפגש פעם יהודי זקן שזכה בתור בחור לשמש את‬ ‫הכל נזקף לזכות מיטיבו ואיש חסדו‪ ,‬וכך המצוות נכפלות‪ .‬לפעמים אותו בחור‬ ‫ה’חפץ חיים’ זצ”ל‪ .‬ביקש ר’ שמואל לשמוע מכלי ראשון משהו שראה אצל‬ ‫פותח ישיבה של מאתים בחורים‪ ,‬וכל הזכויות הכבירות של הישיבה נזקפות‬ ‫ה’חפץ חיים’‪ ,‬כדי ללמוד ממנו ארחות חיים‪.‬‬ ‫גם הן לאותו אדם שגידלו‪ .‬נמצא שמי שגידלו לוקח חלק בשכר עוד שנים‬ ‫רבות אחר כך!‬ ‫סיפר אותו יהודי‪“ :‬זכיתי לשמש את ה’חפץ חיים’ ואף לישון עמו באותו‬ ‫חדר‪ ,‬כשכבר היה זקן מופלג‪ .‬באחד הלילות‪ ,‬והיה זה קרוב לראש השנה‪,‬‬ ‫לכן פותחים כל שנה מחדש את הספרי מתים‪ ,‬כדי לתת להם עוד שכר‪ ,‬כי‬ ‫אני שומע באמצע הלילה שה’חפץ חיים’ קם משנתו נוטל את ידיו ומתחיל‬ ‫בשנה שחלפה נוספו להם עוד הרבה זכויות‪ ,‬אז צריך שוב לתת להם שכר‪.‬‬ ‫להתלבש בכוחות עצמו‪ .‬היה זה הרבה לפני שהאיר השחר‪ ,‬ואני חפצתי‬ ‫ולדאבון לב זה יכול גם להיות להיפך‪ ,‬כגון מי שכתב ספרי מינות‪ ,‬או הפיץ‬ ‫להמשיך לישון‪ ,‬עשיתי עצמי כישן וניסיתי להירדם‪ .‬אך ה’חפץ חיים’ הרגיש‬ ‫רעיונות פסולים‪ ,‬שיכול להיות ששנים רבות אחר כך מישהו ירד מן הדרך‬ ‫שאני ער‪ ,‬הוא קרב אל מיטתי ושאלני חרש “האם אתה ער?” הנהנתי בראשי‬ ‫בעקבות כך‪ ,‬אז פותחים את הספרי מתים ובודקים מה קרה בעקבות מעשיו‬ ‫לחיוב‪ ,‬וה’חפץ חיים’ ביקש ממני “אם כן בוא נלמד יחד‪ ,‬אני רוצה ללמוד‬ ‫בשנה זו!‬ ‫איתך” לשמע בקשתו מיהרתי לקום ולהתלבש‪ ,‬אמרתי ברכות ובאתי לחדר‬ ‫כך הסביר לי החפץ חיים” סיים רבי שמואל‪.‬‬ ‫הלימוד‪ .‬ה’חפץ חיים’ הוציא מהארון גמרא מסכת ערכין‪ ,‬פתח בדף י’ עמוד‬ ‫ב’‪ ,‬והחל ללמוד עמי את הסוגיא של זמני אמירת ההלל‪.‬‬ ‫“הבנה למעשה‬ ‫שם מקשה הגמרא‪“ :‬ראש השנה ויום הכפורים דאיקרו מועד ואיקדוש‬ ‫הנה הבנה זו הבנה חזקה ותובעת מאוד‪ ,‬שאדם צריך לקחת אחריות על‬ ‫בעשיית מלאכה לימא ‪ -‬שיאמרו הלל!” ומתרצת הגמרא‪ :‬משום דר’ אבהו‪,‬‬ ‫תוצאות המעשים שלו‪ ,‬ולבחון כל דבר עם ראייה רחוקה‪ .‬והבנה זו מרחיבה‬ ‫דאמר רבי אבהו‪ :‬אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא‪“ :‬רבונו של עולם‪,‬‬ ‫ומבהירה את ענין הבקשה שאנו מבקשים בתפילות ראש השנה ‘’וידע כל‬ ‫מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים?” אמר‬ ‫פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יציר כי אתה יצרתו’’‪ ,‬שאנו מבקשים ומייחלים‬ ‫להן‪“ :‬אפשר מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו‪,‬‬ ‫שכל נברא ידע שאתה ה’ פעלתו ויבין כל יציר שאתה ה’ יצרתו‪ .‬וזה יכול‬ ‫וישראל אומרים שירה לפני?!” לאמור‪ ,‬ראש השנה ויום כיפור זה זמן מתוח‬ ‫לקרות על ידי תוצאות המעשים שלנו!‬ ‫ולכן אי אפשר לומר שירה!‬ ‫כי לכאורה על פי פשטות קשה להבין את תוכן הבקשה הזו‪ ,‬וכשנתבונן‬ ‫כאן נעצר ה’חפץ חיים’ ושאלני‪ :‬הרי ‘ספרי מתים’ לא משמע ספר ריק‬ ‫נראה שזה תמוה קצת‪.‬‬ ‫שכותבים בו מי שהולך למות‪ ,‬אלא משמע ספר שרשומים בו המתים שכבר‬ ‫עומד יהודי ואומר לרבש”ע‪‘ :‬יש לי בקשה‪ ,‬הייתי רוצה אם שייך שתעשה‬ ‫מתו‪ .‬ולכאורה יש להבין למה פותחים את ספרי המתים? בשלמא את ספרי‬ ‫שכל הנבראים ידעו שיש בורא לעולם‪ ’...‬הרי הקב”ה יכול לומר לו‪‘ :‬אם‬ ‫החיים צריך להוציא כדי לשפוט כל אדם מה יהיה איתו בשנה החדשה‪ ,‬אבל‬ ‫אתה חפץ בכך‪ ,‬אדרבה‪ ,‬תלך ותעשה משהו בענין!’ כי הרי בוודאי גם הקב”ה‬ ‫מתים‪ ,‬הרי כבר נגמר גזר דינם מזמן?‬ ‫חפץ בכך‪ ,‬אלא שכדי שתהיה בחירה הוא ברא את העולם בהסתר‪ ,‬והשאיר‬ ‫הוא מותיב לה והוא מפרק לה‪ ,‬כי אמנם דין חדש דנים את המתים כל‬ ‫רק דרגה מסוימת של גילוי בדיוק רב‪ ,‬כדי שמי שיתבונן ויחפוץ בטוב יוכל‬ ‫שנה! והקדים לבאר לי שיש שני סוגי מצוות‪ ,‬יש מצוה שמצד עצמה היא‬ ‫להגיע להכרת השם‪ ,‬ומי שירצה לחטוא יוכל לעשות זאת‪.‬‬ ‫גדולה‪ ,‬כגון שבת ששקולה כנגד כל המצוות‪ ,‬או מצוות אחרות שהתורה‬ ‫ובתוך ההסתר הזה נתן לנו הקב”ה את התורה‪ ,‬שהיא מאירה לנו את האמת‬ ‫מעידה שהן כוללות הרבה מצוות‪ ,‬וכגון כיבוד אב ואם שכתוב במדרש (דברים‬ ‫שיש בורא לעולם‪ .‬ויש גם את הדרך של התבוננות בנפלאות הבריאה‬ ‫רבה ו‪ ,‬ב) שהיא חמורה שבחמורות‪ .‬באלו המצוה עצמה גדולה‪ ,‬אבל היא לאו‬ ‫כדי להכריח שיש בורא לעולם‪ .‬אך על כל פנים הקב”ה ברא את העולם‬ ‫דווקא עושה פירות שימשיכו הלאה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬יש מצוות שמצד עצמן הן‬ ‫בכזה מהלך של הסתר‪ ,‬ומה יש מזה שיהודי עומד בבית מדרש ומתפלל‬ ‫קטנות‪ ,‬כענין שכתוב (עקב ז‪ ,‬יב) ‘’והיה עקב’’ ופירש רש”י בשם חז”ל שהכוונה‬ ‫ומשתוקק הלוואי שכך יהיה‪ ,‬מה הפשט בבקשה הזו?!‬ ‫ל’מצוות קלות שאדם דש בעקביו’‪ ,‬אבל יש למצוות אלו פירות ופירי פירות‪,‬‬ ‫אמנם‪ ,‬התשובה היא פשוטה‪ .‬היות שכל יהודי קיבל תפקיד‪ ,‬שבתור נברא‬ ‫תוצאות שממשיכים ולא נגמרים‪.‬‬ ‫עליו לפרסם את האלוקות בעולם‪ ,‬לכן על אף שהבריאה היא כפי שהקב”ה‬ ‫נקח לדוגמא בעלמא‪ ,‬אדם שאוסף לביתו אחד מאלפי הנשמות שצריך‬ ‫למעשה – בהבנה!‬ ‫למעשה‬ ‫לדוגמא בעלמא‪ ,‬אדם שאוסף לביתו אחד מאלפי הנשמות שצריך להציל ולדאוג להם‪ ,‬מאיזה סיבה שהיא‪ .‬אדם זה מכניס אותו לבית‪ ,‬מגדלו מטפחו ומחנך‬ ‫אותו‪ ,‬עד שהוא מתחתן ומקים משפחה!‬ ‫בהבנה‬ ‫זה לא רק המצוה של השנים הללו שהוא שהה בביתו‪ ,‬אלא הבית שיקים וכל הדורות שיצאו ממנו הכל נזקף לזכות מיטיבו ואיש חסדו‪ ,‬וכך המצוות‬ ‫נכפלות‪ .‬לפעמים אותו בחור פותח ישיבה של מאתים בחורים‪ ,‬וכל הזכויות הכבירות של הישיבה נזקפות גם הן לאותו אדם שגידלו‪ .‬נמצא שמי שגידלו לוקח‬ ‫חלק בשכר עוד שנים רבות אחר כך!‬ ‫ז‬ ‫הבית חולים ונסע למקום שיש מנין להתפלל‪ .‬במשך שלושת הימים לא ידע‬ ‫עשה בדיוק‪ ,‬בכל זאת עליו לומר ‘’ישמחו וירננו לאומים’’ (תהלים סז‪ ,‬ה)‪ ,‬ולבקש‬ ‫כלל מה מצבה של בתו‪ ,‬והשתדל להתחזק באמונה ולהסיח דעתו מהמתח‬ ‫על פרסום שמו יתברך בעולם‪ .‬כי זה התפקיד של יהודי‪ ,‬וכשהוא עומד‬ ‫והחרדה לשלומה‪.‬‬ ‫ומבקש בראש השנה ‘וידע כל פעול’‪ ,‬מונח בזה שמבקש שהוא עצמו יזכה‬ ‫בשבת לפני תפילת מנחה אמר למקורבו‪ ,‬שהוא התבונן וחשב לעצמו‪“ ,‬הרי‬ ‫לעשות את התפקיד שלו‪ .‬ובדיוק כמו שהוא מבקש בר”ה שיזכה לחיים‪,‬‬ ‫התפקיד שלי בתור אבא זה לחנך את הבת הזו שתדע שיש בורא לעולם‪ ,‬כפי‬ ‫כך הוא מבקש שיוכל למלא את השליחות שלו ב’וידע כל פעול’‪ ,‬כי לכל‬ ‫ההשגה שלה וכפי המצב שלה‪ ,‬ובדבר זה הרי אני מרגיש שהצלחתי בזה‪,‬‬ ‫יהודי יש תפקיד כזה!‬ ‫עשיתי את התפקיד שלי!” ותוך כדי אמירת דברים אלו ומחשבה זו החל‬ ‫לשיר לו את הלחן שהלחין באותה שעה על ‘וידע כל פעול’‪ ,‬ואחר כך בסעודה‬ ‫“לדורי דורות‬ ‫שלישית לימד את הציבור שם לשיר את הניגון המופלא הלזה!‬ ‫והדרך שלו לעשות זאת‪ ,‬זה בעבודת ה’ ובישרות שלו‪ ,‬שמאירים כלפי חוץ‬ ‫שיש בורא לעולם‪ .‬וכפי שאמרו חז”ל (יומא פו‪ ,‬א) על הפסוק ‘’ואהבת את ה’‬ ‫“הבנה למעשה‬ ‫אלוקיך’’ (דברים ו‪ ,‬ה)‪ ,‬שיהא שם שמים מתאהב על ידך‪ .‬שכשיסתכלו עליך‬ ‫יראו שיש בורא לעולם ויאהבוהו‪ .‬בדורות עברו היה מצוי בקרב אומות‬ ‫והנה כשנתבונן‪ ,‬כעשרים וחמש שנים אחר כך הוא נפרד מן העולם‪ ,‬ובינתיים‬ ‫העולם‪ ,‬וגם היום יש עוד במרוקו מעט מהתרבות הזו‪ ,‬שכאשר הם רואים‬ ‫אלפי אלפי יהודים מתחממים לפני ובמשך ראש השנה עם הניגון הזה‪,‬‬ ‫יהודי קדוש וצדיק‪ ,‬הם משתחוים‪ ,‬כי הם רואים בו איש אלוקי‪ ,‬הגוי רואה‬ ‫כשרוצים להיכנס לר”ה עם הרגש והתשוקה‪ ,‬להתחבר ליום הזה ולגלות‬ ‫ביהודי שיש בורא לעולם‪.‬‬ ‫את ההשתוקקות‪ ,‬ועדיין גם אחרי הסתלקותו ממשיכים להתחמם עם זה!‬ ‫וזה פשר הבקשה שיהודי מבקש ‘וידע כל פעול כי אתה פעלתו’‪ ,‬שמכיון‬ ‫וממה בא כל זה‪ ,‬זה בא ממה ש’ערליכער איד’ בעת נסיון חשב על הקב”ה‪,‬‬ ‫שהוא נברא לתכלית זו‪ ,‬לכן מבקש שהוא עצמו יידע בצורה חזקה את‬ ‫וניסה לעשות את התפקיד שלו בשלימות‪ ,‬שזה דבר שמביא גילוי אלוקות‬ ‫מציאות ה’ בעולם‪ ,‬עד שזה יעלה בו על גדותיו וישפך ממנו גם לאחרים‪.‬‬ ‫בצורה שאין לנו השגה‪ ,‬ועם הכלי הזה של הניגון הוא ממשיך לעשות את‬ ‫וזה מה שאומרים חז”ל (ר”ה טז‪ ,‬א)‪’‘ ,‬אמר הקב”ה‪ ,‬אמרו לפני בראש השנה‬ ‫התפקיד שלו לדורי דורות!‬ ‫מלכיות ‪ -‬כדי שתמליכוני עליכם’‪ ,‬שתהיה מלכותו ניכרת בנו עד שגם‬ ‫זה נקרא ש’ספרי מתים פתוחים’‪ ,‬כי הקב”ה העמיד מצב שכל יהודי יוכל‬ ‫אחרים ידעו ויכירו בכך!‬ ‫לעשות שיתפרסם שמו בעולם‪ ,‬וזה מביא תוצאות גם אחרי מותו!‬ ‫וזה מה שאמר ה’חפץ חיים’ לאותו בחור‪ ,‬כשאתה רוצה להבין כמה אדם‬ ‫“אתערותא דלתתא‬ ‫צריך לרצות לעשות את השליחות של פרסום שמו יתברך בעולם‪ ,‬תתבונן‬ ‫מה הכוח שיש לזה לדורי דורות‪ .‬כל אחד שרוצה יכול לפרסם אלוקותו‬ ‫וזה מה שיהודי עומד בראש השנה ומבקש שיתפרסם שמו בעולם‪ ,‬שזה‬ ‫יתברך בעולם בדרך שלו‪ ,‬זה יכול להיות בעשיית מצוות ומעשים טובים‪,‬‬ ‫כמו שאר הבקשות שמבקש כל יום בשמונה עשרה‪ ,‬על דברים שהוא צריך‬ ‫לעזור למישהו וכדו’‪ .‬ויש לזה תוצאות לא רק בדור הזה‪ ,‬אלא זה משאיר‬ ‫להוציא מן הכוח אל הפועל‪ .‬כגון בקשת חכמה בינה ודעת‪ ,‬שלכאורה מה‬ ‫בעולם רושם דקדושה‪ ,‬לו ולאחרים‪ ,‬להתגבר על הנסיונות‪ ,‬ולהכיר שיש‬ ‫שייך לבקש על זה‪ ,‬רק כי הקב”ה רוצה לתת לך דעת חדשה‪ ,‬להוסיף‬ ‫בורא לעולם‪ .‬ולכן גם שנים אחר כך כשפותחים את הספרי מתים‪ ,‬רואים‬ ‫לך שכל וחכמה‪ ,‬וזה עובד בצורה שאתה צריך להמשיך זאת באתערותא‬ ‫שיש מי שעובד את ה’ בזכותך וזה מוסיף לך זכויות!‬ ‫דלתתא‪ ,‬לבקש על זה‪ .‬וכן לגבי בקשת תשובה ומחילה וסליחה‪ ,‬הקב”ה‬ ‫ה’חפץ חיים’ עצמו הביא דוגמא לדבר את ‘הרמב”ם’‪ ,‬שהוא חיבר את חיבורו‬ ‫כביכול אומר תבקש כדי שאוכל לתת לך‪ ,‬אני רוצה לראות שזה אצלך‬ ‫ה’יד החזקה’ בשעתו‪ ,‬ועד היום הוא מקבל שכר על מה שאנו לומדים‬ ‫חשוב‪ ,‬שזה נקודת החיים שלך!‬ ‫את חיבורו‪ .‬וכך זה גם בכל ספר הלכה או מוסר‪ ,‬שמה שאנו מתייגעים‬ ‫וכפי המבואר בספר החינוך (מצוה תל) לגבי ברכת המזון‪ ,‬שענין הברכה הוא‪,‬‬ ‫ומתחזקים בחובות הלבבות או בספר חסידות וכדומה‪ ,‬נזקף הכל לזכות‬ ‫כי מדרך הטוב להיטיב‪ ,‬והקב”ה רוצה להשפיע לנו מטובו‪ ,‬אלא שהוא‬ ‫מחבר הספר‪ .‬וזה מה שאמרו חז”ל (יבמות צז‪ ,‬א) שתלמיד חכם שאומרים דבר‬ ‫העמיד את העולם בצורה כזו שצריך קודם אתערותא דלתתא‪ ,‬וזה גם כן‬ ‫שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר‪ ,‬ואמרו שם שעל זה ביקש‬ ‫מרוב טובו אלינו שלא נאכל נהמא דכיסופא‪ .‬על כן אומר הקב”ה‪ ,‬תדברו‬ ‫דוד המלך ע”ה ‘’אגורה באהלך עולמים’’ (תהלים סא ה)‪ ,‬שהכוחות שלו ימשיכו‪,‬‬ ‫ותכירו בחסדים‪ ,‬וזה יביא לכם שתהיו כלי לקבל הטוב‪ ,‬ויושפע עליכם כל‬ ‫ויוכלו בכל הדורות להתחמם ולהתעורר באמירת תהלים‪ .‬וכן הוא אצל כל‬ ‫מיני טוב!‬ ‫אחד בתפקיד ובשליחות שלו‪ ,‬במצב שהוא נמצא!‬ ‫והן הן הדברים גם לגבי התפילה בראש השנה על גילוי כבוד מלכותו‬ ‫בעולם‪ ,‬ושיהיה עולם מזוכך וברור של ‘ומלכותו בכל משלה’‪ .‬כי זה כל‬ ‫מעשה‬ ‫האדם ותפקידו‪ ,‬לבקש ולעורר את הרצון העליון שיהיה כן!‬ ‫יש ניגון ידוע של הרבי מפיטסבורג זיע”א [שנלב”ע בחודש תשרי תשפ”א]‬ ‫ואף מי שאין זה מטבעו ותכונות נפשו ללכת בשווקים וברחובות ולספר‬ ‫על המילים ‘וידע כל פעול כי אתה פעלתו’‪ ,‬הוא הלחין את הניגון בראש השנה‬ ‫שיש בורא בעולם‪ ,‬עם כל זה הבורא נתן לו את הדרך המתאימה לו‪ ,‬עם‬ ‫תשנ”ח‪ .‬הייתה לו אז בת קטנה כבת חמש שחלתה ל”ע‪ ,‬והייתה נתונה בין‬ ‫הנסיונות שלו‪ ,‬שיוכל לעשות זאת!‬ ‫חיים למוות‪ ,‬הוא ידע שהמצב קשה מאוד‪ ,‬ועל כן היה סמוך למיטתה כמעט‬ ‫יעזור ה’ שכל אחד יוכל לעשות את התכלית שלו‪ ,‬ויתפרסם על ידו שמו‬ ‫כל הזמן‪ .‬אך הנה מגיע ראש השנה‪ ,‬וזה חל בימי חמישי ושישי ותיכף אח”כ‬ ‫יתברך בעולם כולו!‬ ‫שבת‪ ,‬ושם בבית חולים לא היה כלל בית כנסת‪ ,‬על כן בלית ברירה עזב את‬ ‫בספר החיים‬ ‫מתוך החיים‪ :‬עומד יהודי ואומר לרבש”ע‪‘ :‬יש לי בקשה‪ ,‬הייתי רוצה אם שייך שתעשה שכל הנבראים ידעו שיש בורא לעולם‪ ’...‬הרי הקב”ה יכול לומר לו‪‘ :‬אם אתה‬ ‫חפץ בכך‪ ,‬אדרבה‪ ,‬תלך ותעשה משהו בענין!’ כי הרי בוודאי גם הקב”ה חפץ בכך‪ ,‬אלא שכדי שתהיה בחירה הוא ברא את העולם בהסתר‪ ,‬ובתוך ההסתר הזה נתן לנו הקב”ה‬ ‫את התורה‪ ,‬שהיא מאירה לנו את האמת שיש בורא לעולם‪ .‬ויש גם את הדרך של התבוננות בנפלאות הבריאה כדי להכריח שיש בורא לעולם‪ .‬אך על כל פנים הקב”ה ברא‬ ‫את העולם בכזה מהלך של הסתר‪.‬‬ ‫ומה יש מזה שיהודי עומד בבית מדרש ומתפלל ומשתוקק הלוואי שכך יהיה‪ ,‬מה הפשט בבקשה הזו?!‬ ‫הבנה לחייים‪ :‬אמנם‪ ,‬התשובה היא פשוטה‪ .‬היות שכל יהודי קיבל תפקיד‪ ,‬שבתור נברא עליו לפרסם את האלוקות בעולם‪ ,‬לכן על אף שהבריאה היא כפי שהקב”ה‬ ‫עשה בדיוק‪ ,‬בכל זאת עליו לומר ‘’ישמחו וירננו לאומים’’ (תהלים סז‪ ,‬ה)‪ ,‬ולבקש על פרסום שמו יתברך בעולם‪ .‬כי זה התפקיד של יהודי‪ ,‬וכשהוא עומד ומבקש בראש השנה‬ ‫‘וידע כל פעול’‪ ,‬מונח בזה שמבקש שהוא עצמו יזכה לעשות את התפקיד שלו‪ .‬ובדיוק כמו שהוא מבקש בר”ה שיזכה לחיים‪ ,‬כך הוא מבקש שיוכל למלא את השליחות‬ ‫שלו ב’וידע כל פעול’‪ ,‬כי לכל יהודי יש תפקיד כזה!‬ ‫לתרומות והנצחת שיעור‪ ,‬וכן לקבלת השיעור דבר יום ביומו‪ ,‬ניתן לפנות‬ ‫ישירות למכון 'הבינני' בדוא"ל ‪info machonhavineini.com‬‬ ‫ח‬