יחידתי · YECHIDUSI — ראש השנה (2026-09-07)

לשבוע הבעל"ט
(חוקת) ספה"ק מאור עינים
מד"ה יום
יום ב' דראש השנה ראשון
מתחילים פרשת חוקת שני
ואז בודאי מחזירו לטוב שלישי
השבוע בקו וזה נקרא בחינת רביעי
ירח האיתנים וגם אפשר שנקרא בחינה
חמישי
ש יעורים בו ערים על עד ד"ה זאת התורה
חודש להצטרפות למנוי לחוברת החודשית עד הבית
תשרי ניתן להירשם ב'קול דודי' 03.5.100.200שלוחה 33
מפי המשפיעים החשובים שליט"א
בהיכל המ רכזי שלוח ה 1
ראש השנה תשפ"ז /גליון תכ"ב
וכן בשלוח ה 30
נקודה מתוך דא"ח כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א רוח אפנו עבודת הפרשה מספרי החסידות -בשפת המעשה דיבורי חסידות
אין לנו אלא לצעוק ,והוא
יתברך יקרב אותנו אליו לזכור את החבר
כאשר מדובר לחשוב על השני ,ולהתפלל על ישועות ישראל ,הן ישועות כלליות והן
אמרו חכמנו ז”ל (ר”ה לד ):אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם
וכו’ ובמה בשופר. ישועות פרטיות של יהודים מסוימים ,הרי אדרבה ,זהו כל היום ‘ -יום הזכרון’
ומבאר בספה”ק קדושת לוי (ליקוטים ,תבא) על פי משל למלך שבנו חביבו השנה הוא ב’ ימים ,ביום א’ דינא קשיא וביום ב’ דינא רפיא. כשהגביר הגיע לגיל פנסיה ,הוא העמיד את כל הבנים שלו
חטא לפניו והוצרך לגלותו מפניו עד שישוב ,אבל היות כי נכמרו רחמי ומפני כן ביום א’ העיקר להתפלל עבור כבוד הבורא על צער לנהל את עסקיו הענפים .הם היו חמשה בנים מוכשרים,
האב המלך על בנו ,וטיכס עצה למען יוכל בנו לחזור אליו ,הפקיד המלך
גלות השכינה כנ”ל .אך ביום ב’ צריך כל אחד מבני ישראל ויחדיו עבדו כדי להמשיך את ההצלחה המסחררת שלו
את כל אוצרותיו ביד עבדו ,ואף הרשה לו להשתמש בהם בנתיים ,כדי
לזכור כללות ישראל לעורר רחמים עליהם להשפיע להם כל טוב ולקצור מיליונים .הגביר מצידו סמך עליהם ,והיה מגיע רק
שמיד כאשר יתעורר הבן לשוב אל אביו יהיו מוכנים לו כל האוצרות.
וחסד ,וזהו שכתוב ‘אז נדברו יראי ד’ איש אל רעהו ויקשב ד’ אחת לכמה חודשים כדי לבדוק כיצד הדברים המתנהלים,
אבל העבד שהיה רוצה מאוד את כל האוצרות לעצמו ,ולא איכפת לשבוע נחת מהרווחים המצטברים ,ולתת להם סכומי עתק
וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו’ כו’ .וזהו שכתוב ‘ויזכור אלקים
לו טובת רבו ,עשה תחבולות למען לא יתקרב הבן אל אביו ,וציערו
את נח ואת כל החי’ ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה’ ,רוצה להשקעות העומדות על הפרק.
והרחיקו ומנע ממנו לחזור אל אביו .וכראות כן הבן ,התבונן הרי זה לא
יתכן שהאב רוצה את העבד יותר ממני ,וכיצד יתכן דבר כזה שהעבד לומר בדבורו ,תיבה היא לשון דיבור ,רוצה לומר מחמת שהיה לו עתה הגיעה שעת הפגישה העסקית ,אולם הפעם היו כולם
מקורב אל אבי יותר ממני ,על כן השכיל לעשות וצעק בקול גדול אל רחמנות אף על הבהמות והחיות להתפלל עליהם .ומכל שכן מי במתח .זה לא היה סוד לאף אחד שבחודשים האחרונים
אביו :אבי אבי אני רוצה לחזור אליך ,תשפיע עליי ברחמיך הרבים שהוא זוכר את חבירו בתפלתו ,בוודאי זה רצונו של הקב”ה ,לכן העסקים הלכו מטה מטה ,המניות שלהם צנחו עוד ועוד ,וכל
כל טוב ,וכשמוע כן המלך החזירו וקירבו אליו ,וריחק את העבד אשר ראש השנה נקרא ‘יום הזכרון’ ,שמחויב כל אחד ואחד להתפלל מי שקצת נחשף להתנהלות ראה מיד שלא היה כאן משהו
ריחק את בנו. על חבירו .וזהו שכתוב אצל השונמית שאמרה ‘בתוך עמי אנכי בלתי מוסבר ,אלא שחיתות מצד המנהלים .היו הסברים
כמו כן אנחנו בני ישראל שמפני חטאינו הגלינו מבית חיינו לבין יושבת’ -פירוש בתוך אבנתא דלבא ,כי כל הלבבות דורש ד’, ברורים למה שקרה פה ,והם לא ממש שיחקו לטובת הבנים.
האומות ,אבל הקב”ה שרוצה מאוד בקירבתנו נכמרו רחמיו עלינו ,על כאשר כולם מתיחדים כאחד להתפלל כל אחד על חבירו .ולזה היה כאן מישהו שהכניס כמה שקלים לכיס ,או מישהו
כן מסר השפע לשרי אומות העולם ,כדי שמיד כאשר נתעורר לשוב הוא ‘יום הזכרון’”. שהזניח כמה מישורים בעסק בלי טיפול ,איך שלא יהיה ,היו
אליו ,יהיה מוכן לנו כל השפע ,אבל אומות העולם שרוצים להישאר עם הקב”ה רוצה לעורר רחמים על ישראל ,ואחת הדרכים לכך כאן פשיעה ושחיתות שגרמו לפשיטת הרגל.
השפע ,מרחקים אותנו מאור פניו ית’ ,ועושים תחבולות למנוע מאיתנו
היא כאשר ישראל מעוררים רחמים אחד על השני .ולכן האבא הקשיש פוסע באיטיות אל השולחן העגול הגדול.
לחזור אליו ,ונוטלים מאיתנו השפע.
הקב”ה מבקש ורוצה שנזכור אחד את השני. מסביב יושבים חמשת הבנים ,והם נתקפים בפחד .המצב
כמו במשל ,ברגע שהאבא ראה שהבנים דואגים האחד דורש טיפול שורש ,ובדרך הטבע אין סיכוי שכולם יישארו
ועבודתינו הוא בעיקר לצעוק מעומק הלב אל השי”ת :אבינו הרחמן לשני ,השתנה כל השיח .בעצם קרו שם שני דברים :קודם כאן בתפקידים .כולם מרגישים שיהיו כאן כמה פיטורין ,הרי
רחם עלינו ,איכה תירש גבירתה ,הרי אנחנו בניך החביבים והם כאין כל השיג והשיח הפך להיות שיג ושיח של אהבה ורחמים ,זה צריכים לעשות משהו כדי להציל ולייצב את העסק.
נגדך .ואז יתעורר רחמיו עלינו וישוב אותנו אליו ית’ ,ויחזיר לנו כל מעורר רחמי האב ,וכל החשבונות העסקיים כבר לא תופסים אלא שבכל זאת ,משפחה חמה הם היו .האחדות בין הבנים
השפע. מקום .שנית ,ברגע שהאבא ראה את האחדות שבה מתנהל היתה גדולה ,והמחשבה על כך שמישהו מבין הבנים הולך
זהו כוונת חז”ל ‘אמרו לפני מלכיות -כדי שתמליכוני עליכם’ שנבוא העסק ,ואת האחווה שקיימת בו ,הוא כבר לא רוצה להפריד לקבל פה פיטורין הדאיגה את כולם .אף אחד לא היה מסוגל
להכרה שתכלית רצון השי”ת בכל השפעת הבריאה אינו אלא כדי ולבטל את השלימות המיוחדת הזאת .הוא לא רוצה לנגוע לחשוב על עצמו ,משום שהוא הביט בפניהם של אחיו ,ראה
שנמליך אותו עלינו ,והרי לא יתכן שהשי”ת רוצה באומות העולם יותר באף אחד מהם ,כי הוא יודע שבכך הוא נוגע בכולם .וכן בעיני רוחו את משפחותיהם הרעבות והמבויישות ,ולא היה
מאיתנו בניו האהובים‘ ,ובמה בשופר’ שמתוך כך אנו צועקים בשופר הוא גם בנמשל :כאשר יהודי מתפלל על יהודי אחר מגודל מסוגל לחשוב כי לאחיו יהיו בזיונות כאלו.
אל השי”ת להחזירנו אליו ,ואז אכן מקרב אותנו השי”ת ,עכתו”ד. אהבת ישראל ,הוא קודם כל מעורר את רחמי האב .ושנית, וכך ,בעוד האבא מתחיל לעבור על ספרי החשבונות הלקויים,
זה מעורר את התמונה הנפלאה של ‘כללות ישראל’ ,וכאשר החלו האחים בזה אחר זה להתחנן .משה נתן אמר “מה שלא
הקב”ה רואה את כללות ישראל בכל יופייה ,ובפרט כפי יהיה ,את זלמן את אביש ואת חיים יענקל אי אפשר לפטר,
נמצינו למדים שעבודתינו הוא להתפלל ולצעוק אל השי”ת ,אבי שזה משתקף באחדות הלבבות ,הרי הוא רק רוצה להשפיע
הרחמן רחם עלי ,אל תסתר פניך ממני ,מתוך הכרה שלא יתכן שיש הרי יש להם משפחות ברוכות ילדים” ,ואילו אביש שיכנע
רחמים וטוב עליון. “את משה נתן ואת יהודה מאיר חייבים להשאיר ,כי אין להם
לו ית’ רצון באומות העולם יותר מאיתנו ,ולא יתכן שהוא רוצה לרחק
אותנו רח”ל ,אלא אדרבה כל תכלית רצונו בבריאה הוא מפני רצונו בנו. ולכן אחרי כל הדיונים והשאלות אם מותר לבקש צרכים שום עוגן כלכלי אחר” ,ויהודה מאיר עצמו אמר “זלמן ומשה
ואז יתקיים הבא ליטהר מסייעין אותו ,כמו שכתב המהרש”א (ברכות י):
עצמיים בראש השנה או לא ,צריכים לזכור שכל זה נוגע נתן עוברים עכשיו תקופה קשה ,צריכים להתחשב איתם”.
שעצם התפילה להתקרב אליו ,הוא כבר הבחירה בטוב ,והשי”ת יסיר רק בשאלת הצרכים העצמיים .אבל כאשר מדובר לחשוב האבא הקשיש הוריד את ספרי החשבונות ,סגר איתם,
מאיתנו כל החשכות והעיכובים .ונזכה לשוב אליו יתברך כראוי. על השני ,ולהתפלל על ישועות ישראל ,הן ישועות כלליות והסתכל באהבה גדולה על בניו מסביב לשולחן .נהנה לראות
רעוא דרעוין נצו"י; הדעה והדיבור קיז והן ישועות פרטיות של יהודים מסוימים ,הרי אדרבה ,זהו את משפחתו החמה והאוהבת“ ,זה בסדר ,אני לא בודק שום
כל היום ‘ -יום הזכרון’ .מעיקרי עבודת היום שיהודי יתפלל דבר .תמשיכו כולכם עם העסק ותעלו אותו לדרך המלך”.
ברכת מזל טוב על יהודים אחרים וימליץ עליהם זכות ורחמים .אמנם ביום
שלוחה בזה להאברך היקר ,פועל נמרצות ומשים לילות כימים להאיר אלפי ורבבות ישראל באור החסידות
שליט"א הרה"ח ר' יואל בר"מ הלוי וואלעס
הראשון ,עדיין צריכים להתמקד בצער השכינה בלבד ,כי כללות ישראל
מנהל הקו "קול דודי" ,ומסור בלב ונפש יומם ולילה להרבות פעלים לחסידות זהו ‘דינא קשיא’ ועדיין אין הזמן להתפלל בכלל על גשמיות,
לרגל שמחת הבר מצוה לבנו למזל טוב אך ביום השני ,אזי אדרבה ,זה הזמן להתפלל על הגשמיות ה’תפארת שלמה’ (ראש השנה) מבאר ש’יום הזכרון’ מורה על
בזכות מרן הבעש"ט הק' ותלמידיו זי"ע יזכה לרוות ממנו רוב נחת דקדושה
המברכים: של בני ישראל ,שהיא היא המשמשת לאוקמא שכינתא כך שכל אחד צריך לזכור בתפילתו את חבריו.
אלפי מאזיני "קול דודי" אלפי לומדי "יחידתי"
מעפרא .ודווקא זה מעורר את ההשפעה העליונה. “להבין הטעם מפני מה נקרא ראש השנה ‘יום הזכרון’ .כי ראש
א אנו זקוקים מאוד לעזרתך כדי להמשיך בעבודת הקודש .לתרומות לזיכוי הרבים 05041-31519
הדרכה לימי הבחרות -בחדר המשפיע א חסיד'ישער בחור
וכיצד זה למה בשעת ביאת המשיח יתקע בשופר גדול?
מבטא את העניין הפנימי של תקיעת השופר בראש השנה?
שמאחר חטאו של אדם הראשון הנה נתערב הטוב ברע
שופרו של משיח
ואפילו במחזורים מובאים הרבה ענינים וטעמים על משפיע :שלום וברכה אברהם יצחק.
ונכבש תחתיו [ -הטוב נתערב עם הרע ,והטוב נכבש מצות השופר... אברהם יצחק :שלום וברכה ,הנה אנו עומדים כבר סמוך
תחת כח הרע] ,ובזמן מתן תורה הנה יצא הטוב מתוך הרע משפיע :אתה צודק ,כי על אף שעיקר הטעם והכוונה ונראה ממש לראש השנה ,עוד רגע מתחילים את השנה
ונתגבר ושלט [ -הטוב נפרד מן הרע ,ויש לו כבר כח שאנו תוקעים היא לקיים את גזירת הבורא ,אבל בכל החדשה.
שליטה לעצמו ואינו כבוש תחת הרע] ,ואמנם לא הגיע זאת לימדו אותנו הספרים הקדושים איזה פעולה צריכה משפיע :ממש ככה .ועל אף כל ההכנות עדיין מרגישים
עדיין להיות הוא כובש את הרע תחתיו ,אבל הגיע לצאת השופר להשפיע עלינו ,ואיזה מחשבות והרהורים בכלל לא מוכנים...
ממאסרו ,ולהתחזק בעצמו ,ונשאר הרע נפרד ממנו עומד צריכים לעלות במחשבתינו בעת שאנו מקיימים מצוה
בפני עצמו ,אך לעתיד לבא הנה ישתלם התיקון הזה והטוב אברהם יצחק :או אה ,חשבתי שרק אני מרגיש ככה...
זו ,וגם כמה התקיעות משפיעים למעלה עד אין חקר.
יכבוש את הרע לגמרי ,ויהיה הטוב שולט לבדו” עכ”ל. אלו דברים שצריכים אכן ללמוד ולהתבונן. משפיע :מה פתאום ,אדרבה ,ככל שהאדם מכין את
הרמח”ל אומר כאן שבעת חטא אדם הראשון נעשה עצמו יותר ,הוא מרגיש יותר שהוא לא מוכן .כי ככל
אברהם יצחק :אז איך בעצם מגדירים את ההשפעה
עירוב טוב ורע ,והשופר הוא זה שמתקן את זה .תחילה שמעמיקים ומתבוננים יותר במהותו של היום הקדוש
והכח של השופר? מה זה צריך לפעול עלינו?
היה השופר של מתן תורה שהפריד את הטוב מן הרע, והנורא הזה ,וככל שחושבים יותר על זה שאנו קרוצי
זאת אומרת שבעת מתן תורה נתגלה כח אלקותו חומר עומדים להמליך ולתת כביכול כתר בראשו של
מלך מלכי המלכים ,כך מרגישים יותר שאנחנו בכלל
בעולם ונתוודע לנו שיש בורא לעולם וניתן לנו דרך
להתקשר ולהדבק עם הקב”ה ,וכל זה נעשה על ידי
הגדרת השופר לא מוכנים.
השופר שתקע בו הקב”ה במתן תורה .וההמשך לזה משפיע :אני רוצה להגיד לך הגדרה והבנה עמוקה על אברהם יצחק :אז מה עושים עם ההרגשה הזאת?
הוא השופר של משיח שיבטל את כח הרע לגמרי, כלליות ענין השופר ,ואחר כך לנסות לקרב אל השכל
משפיע :ניגשים עם ההרגשה הזאת עצמה לראש השנה!
כי השופר של מתן תורה רק הפריד את הטוב שיוכל ולהבין מה העבודה שלנו בנוגע למצוה נשגבה זו.
כי הבושה עצמה ,הרגשת ההכנעה ,וההרגשה שאני לא
לשלוט לבדו בלי עירוב הרע ,אבל הרע עדיין נשאר הרי השופר הוא עניין כללי מאוד ,תחשוב רגע על מסוגל לבד ,אלו הם ההרגשות הראויות והנכונות ביום
קיים לעצמו ,וההשלמה תהיה בשופרו של משיח עשרה פסוקי השופרות שאנו אומרים ,אנו מזכירים הזה ,וכמו שאמרנו בסליחות "כדלים וכרשים דפקנו
שיבטל את כח הרע לגמרי .זה תמצית הנקודה שאומר שם שלוש מיני שופרות ,שלוש פסוקי התורה של דלתיך" ,וכך הוא לשון הפייטן הקדוש בפתיחת תפלת
הרמח”ל. שופרות מדברים על השופר של מתן תורה ,הקול החזרה של שחרית 'אתיתי לחננך בלב קרוע ומורתח,
אברהם יצחק :אני מתחיל לשמוע כאן דברים ,אבל הגדול והנורא שהחריד את הבריאה כולה בעת מתן בקש רחמים כעני בפתח' ,זאת היא באמת ההרגשה
אני מוכרח לומר שעדיין ממש לא ברור לי מה כל זה תורה -היה קול שופר .בשלוש פסוקי הכתובים של של כל ערליכער יוד כשהוא ניגש לעבודת הימים
קשור לראש השנה? ובכלל לא ברור לי למה כל העניין שופרות אנו מגיעים אכן לדבר על השופר שלנו ,אבל הקדושים הללו .וצדיקים אמרו שהבושה הזאת היא
הזה נעשה דווקא על ידי שופר? מה זה קשור לתקיעת מיד אח"כ בשלוש פסוקי הנביאים מדברים כבר על ה'כלי' הכי טוב והגון אל האור הנפלא והשפע הקדוש
שופר? שופרו של משיח ,אותו השופר הגדול שייתקע במהרה שהקב"ה מכין לנו.
ויקבץ את כל נדחי ישראל כמו שאנו מתפללים בכל
אברהם יצחק :אני שומע .אני מקוה שאזכה אכן להכין
יום 'תקע בשופר גדול לחירותנו' .זאת אומרת שכאשר
את הכלים הנכונים.
הקול הטהור אנו מדברים על המושג 'שופר' מדובר על עניין כללי
מאוד המקיף את כל הבריאה מתחילתו ועד סופו,
משפיע :ננסה אם כן להתחיל עם השופר שלנו שאנו מתחיל ב'עבר' בשופר של מתן תורה ,ממשיך ל'הוה'
תוקעים בראש השנה .כידוע מכל הספרים עניין לשופר של ראש השנה ,וממשיך ל'עתיד' לשופרו של יום תרועה
תקיעת השופר הוא להוציא מפנימיות לבנו קול פשוט, משיח. משפיע :בעצם כבר דיברנו הרבה על עבודות הימים
קול הבא מעומק הלב והנשמה ,קול כזה שאינו יכול
אברהם יצחק :איך זה באמת קשור לשופר שלנו? למה האלו ,דיברנו כבר על משמעות יום הדין ועל עבודת
להתלבש באותיות ובמילים ,קול עמוק כזה הבא
מזכירים בראש השנה את השופר של מתן שופר ושל ההמלכה שלנו בכללות ובפרטיות ועל התכלית
מהמקום הטהור והנקי שבלבות ישראל .כי הרי אפילו
משיח? ובכלל ,מה בעצם הרעיון של השופר במתן הנרצית של יצירת קשר חדש עם הקב"ה ,כל זה כבר
מי שחטא והתלכלך והתרחק מאוד מקרבת אלקים,
תורה? ולמה משיח צריך שופר בכדי לגאול אותנו? נפלאה וקדושה עד למאוד שהיא בעצם עיקרו של יום,
ונשקע כולו בתוך רע וטומאה ,עדיין יש בו נקודה
משפיע :אה ,עכשיו אתה מתחיל להעמיק בסודו של התורה הרי קוראת ליום עצמו 'יום תרועה' ,דהיינו
פנימית שלא נפגמה ולא נתלכלכה ,וכמו שאנו אומרים
השופר .מכל הדברים הללו אנו לומדים שהשופר הוא שמהות היום הזה הוא יום של תקיעת שופר .דיברנו
בכל יום ‘נשמה שנתת בי טהורה היא’ -אנו לא אומרים
עניין כללי ועמוק מאוד .ותחילה נאמר את הגדרת ברוך השם ,אבל למעשה עדיין לא דיברנו על מצות
‘טהורה היתה’ אלא ‘טהורה היא’ -היא עדיין בטהרתה
העניין עצמו ,ואח"כ ננסה להבין ולקרב אל השכל כמו השופר עצמה.
וזכותה .אלא מאי? היא מוסתרת ונעלמת תחת שכבות
עבות של זוהמה וגשם המסתירים ומעלימים לגמרי שדיברנו .סודו של השופר הוא בירור הטוב מן הרע! אברהם יצחק :נו ,אדרבה ,אני באמת רוצה לשמוע קצת
את קולה וכוחה. כוחו של השופר הוא למצוא את הטוב בכל הבריאה, על עניין השופר .אני מבין שיש הרבה מאוד כוונות
ההסתרה הזאת גורמת כמובן את הקטרוג והדין החזק, לגלות אותו ,ולהפריד אותו מכל הרע הסובב אותו .מה וסודות על התקיעות ...המקובלים מכוונים הרבה
עד שאין לנו שום דרך להתמודד ולבטל את כוחם כי הוא הטוב בבריאה? אלקותו יתברך! כאשר אלקותו שמות וכוונות על כל תקיעה ותקיעה...
כל מעשי בני אדם גלויים וידועים ואין שכחה לפני יתברך נסתרת ונעלמת בבריאה ,שולט כח הרע משפיע :נכון ,יש אמנם הרבה כוונות ושמות ,אבל
כסא כבודך ,הדרך היחידה היא העצה שנתן לנו הקב”ה בבריאה ונראה לעינים רק גשמיות וכוחות של פירוד, העיקר מה שאנו צריכים לדעת היא מה שאמרו בגמרא
-לתקוע בשופר ,שמהות התקיעה היא להוציא מן הלב כוחו של השופר הוא לגלות את מציאותו יתברך 'רחמנא אמר תקעו'! כך פירשו הצדיקים זי"ע (עיין מאור
קול פשוט ,קול טהור ונקי הבא מפנימיות הנשמה בלי בבריאה ,ועל ידי זה לסלק את הרע וההסתרה. ושמש נצבים בשם הרבי ר' אלימלך זי"ע) את מאמר הגמרא
שתתלבש בדיבורים שלנו .הפעולה הזאת מגלה את אברהם יצחק :אני שומע כאן דברים חדשים ממש. (ר"ה טז ע"א) ששאלה את השאלה שאנו שאלנו עתה
כח הטוב שבקרבנו ,היא מגלה את כח הקדושה שהיה הגדרה חדשה על השופר .כרגע אני לא מצליח להבין 'למה תוקעין בראש השנה'? שפירוש השאלה היא
כבוש ומוסתר תחת הרע ,ומאפשרת לקדושה לשלוט איך העניין הזה שייך לעניין השופר ,ואיך זה מסתדר שרצו ללמוד ולהבין מה הוא טעם התקיעות ומה צריך
ולהתגלות .זה התמצית של מעשה התקיעות שלנו עם השופר שאנו תוקעים בראש השנה להמליך את לחשוב ולכוין בעת התקיעות ,ועל זה אמרו בגמרא שם
המבואר בספרים הקדושים. השי"ת? 'למה תוקעין'? 'רחמנא אמר תקעו'! דהיינו שהגמרא
אברהם יצחק :נכון מאוד ,זה הגדרה ידועה שכבר משפיע :אתה שואל טוב מאוד ,ואנסה לבאר את זה דבר אמרה לנו שעיקר הכוונה שצריך לחשוב ולכוון בעת
שמעתי כמה פעמים .יש בספרים כל מיני משלים על דבור על אופניו .אבל תחילה אראה לך את לשונו של התקיעות הוא ,שהקב"ה אמר לתקוע! זה עיקר הכוונה
בן המלך שנתרחק מאוד מהיכל אביו המלך עד ששכח הרמח”ל זי”ע שכותב ומבאר את ההגדרה הזאת ,ואח”כ שצריכים לזכור!
לגמרי את שפת המלך ,וכאשר רצה להתקרב אל אביו ננסה לתרגם את זה בשפה שלנו .זה לשונו של הרמח”ל אברהם יצחק :אבל בכל זאת הרי יש הרבה כוונות
המלך לא זכר בכלל מה צריך לומר ,עד שהחליט לצעוק במאמר החכמה“ :כי סגולת השופר -בתקיעתו למטה וכח שכתוב בספרים מה צריכים לחשוב בעת התקיעות...
קול פשוט בלי מילים ,ואז הכיר אביו המלך את קולו שרשו למעלה -הוא להחזיק הטוב ולכפות הרע ,ותראה ולא רק כוונות של מקובלים ,אלא גם בספרי החסידות
ב
הנקודה ש_ל היום
התבוננות קצרה ותמציתית בעבודות המיוחדות התקיעות אנו מתקשרים עם כוחו של וגאל אותו ממאסרו והחזירו מגלותו.
של ראש השנה ,שופר ,ומלכיות זכרונות שופרות שופר של מתן תורה ושופרו של משיח.
כי כאשר אנו מגלים את החלק הטוב
משפיע :נפלא מאוד .כל המשלים האלו
מבטאים את העניין שדיברנו ,כי הבן
מתגעגע להשי”ת ורוצה להיות קרוב לה’, לצד מצוות תקיעת השופר ,שהיא הנקודה והקדוש שבנו ומגבירים אותו על הרע, הזה שנתרחק כל כך ונשקע בעולם אחר
עד שקשה אפילו ליהודי לדבר על הרצון העיקרית של ראש השנה ,אשר נקרא אנו מעוררים את כוחו של השופר של לגמרי ,בוודאי לא נשתנתה המציאות
הזה הפועם בו ,כי אפשר לבטא במילים ‘יום תרועה’ על שם השופר ,ישנה נקודה מתן תורה ,וכאשר אנו מתחזקים יותר העצמית שלו ,ובוודאי בפנימיות
רצון עמוק כזה ,שהרי הבורא ית’ הוא עיקרית נוספת בראש השנה ,הלא היא ומבטלים את הרע לגמרי ,אנו מעוררים מציאותו הוא עדיין בנו של אביו המלך,
זה שעושה את הכל ,את כל חוקי העולם אמירת פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות. את הכח של שופרו של משיח. אבל כל זה מוסתר ונעלם מאוד ,כי
ואת כל המציאות והכל תלוי בו ,ואין את אשר אם שכל התפילות של ראש השנה גם
המילים לבטא את עומק הרצון שלנו להיות בשחרית מנחה וערבית שונות מכל שבתות אברהם יצחק :שני הענינים האלו בחיצוניות צורתו הוא לא נראה כבן
קשורים וקרובים אליו. ומועדי השנה ,באופן מיוחד ומחודש ,כאשר מזכירים קצת את המושג של אתכפיא מלך ,וכך גם בדיבורו ומחשבותיו לא
ועל כל השנה אמנם קיבלנו אופנים וגדרים באמצע ברכת ‘אתה קדוש’ אנו מפסיקים ואתהפכא... ניכר כלל שייכותו לאביו המלך -אבל
מסויימים איך לחיות את הקשר עם השי”ת, ומאריכים בהמלכת ה’ ‘לדור ולדור המליכו הקול נשאר אותו קול! זאת אומרת
משפיע :נכון ,ממש כך .התחלת העבודה
ע”י גדרי התורה והמצוות ,אך כשמגיע לק-ל כי הוא לבדו מרום וקדוש’ ,הרי שכאשר הוא מוציא מקרבו ולבו קול
היא קודם כל להכיר שיש בנו כח של
‘ראש השנה’ שמתעורר תחילת הרצון שבתפילת מוסף חז”ל תיקנו לנו כבר שלש פשוט בלי מילים ,הוא מגלה ומוציא
ברכות שלימות עם פסוקים מן התורה ומן קדושה ,להתרחק מן הרע ולהדבק
בבריאה ,אז אנו צריכים לבטא את עצם מקרבו את החלק הפנימי שנשאר
הרצון שלנו בהשי”ת ,הרצון אשר אין לכך הנביאים והכתובים ,שאנו מוסיפים באמצע עם החלק הטוב והקדוש .זה הנקרא
בקדושה .וזה הוא כוחו של השופר -
מילים ,ויכול להתבטא רק בקול פשוט ללא התפילה .ואנו צריכים לעצור ולהבין מה בספרים כח של אתכפיא ,דהיינו לכפות
עניינם.
לגלות את כח הקדושה ולדחות את כח
דיבורים ,שעל כך אנו לוקחים את השופר, את כח הרע שלא יוכל לשלוט על
הרע המסתיר עליו.
ותוקעים ותוקעים‘ ,אבינו שבשמים, וכמובן שאין לנו השגה ,ולא שייך שתהיה הטוב ולהעלים אותו .והמשך העבודה
אנו רוצים רק אותך’ .שזהו הקול הפשוט לנו השגה ,במה שאנו באמת ממשיכים היא לבטל לגמרי את כח הרע ,דהיינו אברהם יצחק :זה בעצם הנקודה הידועה
שמכניס אותנו אל היכל המלך ,ומעורר ופועלים ע”י תפילות אלו ,כמו ע”י כל כאשר האדם משתמש עם כל הכוחות של שופר שכולם מזכירים ,להוציא
עלינו בחזרה את ה’יתקע בשופר גדול’ עבודות יום זה ,כאשר מדובר כאן בעניינים צעקה פנימית מעומק הלב.
הטבעיים והגשמיים שלו בשביל עבודת
מצדו ית’ ,לגלות עלינו את עומק אהבתו אמיתיים ,עניינים אין סופיים ,הנמשכים
השם ,נמצא שהוא מבטל את כח הרע משפיע :נכון .ועתה צריך להבין שממש
ית’ הבלתי מוגבלת אלינו ,האהבה העצמית בתיקוני הבריאה ,שעלה ברצונו ית’ למסור
אשר גבוהה יותר מכל הגילויים ,ו’אין לה בידינו ,שאנו השפלים נפעל את כל תיקוני לגמרי ,כי הוא מגלה שאין בכלל כח אותו העניין הוא בכל הבריאה כולה! כי
מילים’ מצדו ית’. הבריאה ע”י הדיבורים והמעשים הפשוטים רע בעולם ,הכל נברא רק עבור כבוד כמו שבכל נפש יש חלק קדושה הטמון
שלנו ,בלי שתהיה לנו השגה בכלל במה שמו יתברך ,הכח הזה הוא כוחו של ומסתתר בתוכו ,כך בכל הבריאה כולה
המשכת המלכות בפועל שאנו עושים. שופר של משיח ,שאמנם העניין הזה יש חלקי הקדושה המחיים אותם ,והם
המשל של הבעש”ט הק’
בשלימות תהיה בעת ביאת המשיח, נסתרים ונעלמים עד כדי כך שהעולם
זהו הרצון למלוכה שאנו מעוררים בתקיעת נראה לנו כדבר נפרד וכמציאות
אבל התחלת העבודה הזאת אנו
השופר ,הרצון אשר קיים בנו תמיד,
עושים כהיום על ידי תקיעת השופר, לעצמה ,וכאשר אנו עומדים להמליך
אשר עתה הוא הזמן לחדד ולחדש ולעורר אך בכל זאת נתבונן קצת במה שגילו לנו
שאנו מגלים ומבטאים בחזקה את כח את הקב”ה אנו צריכים לגלות את
את הרצון הזה .ואחר כך באמירת פסוקי הצדיקים ,כי העבודה והתכלית של ראש
המלכיות אנו ממשיכים את גילוי מלכותו השנה היא להמשיך שנה מתוקה ,שנה הקדושה והרצון הפנימי שלנו אליו הקדושה הפנימית שבכל הבריאה ,וזה
ית’ בבריאה בפועל ,כי אמנם מצדנו אין מבורכת ,שנחיה בה בגילוי את הקשר יתברך ,ואנו חוזרים ומשננים במשך כל נעשה על ידי השופר ,כי המלכת הקב”ה
לנו כח להמשיך ולפעול מאומה ,אך בכח שבינינו להשי”ת .כמובן שזה כולל גם בני היום כולו שכל הבריאה כולה יש לה רק פירושו לזעוק ולגלות ולהבהיר שבכל
קדושת פסוקי התורה שהשי”ת מסר לנו חיי ומזוני שהם הפועל יוצא מהקשר ,אך מטרה אחת לגלות את כבודו יתברך, דבר ובכל נברא יש חיות הבורא! בכל
לומר בפינו ,עי”ז נמשך כל גילוי מלכותו העיקר הוא הקשר עמו יתברך ,שזה הרצון מקום ובכל מצב יש חיות אלקות! זה
וכל כח ומציאות שבבריאה נברא הכל
ית’ בעולם לשנה הבאה. והמטרה שלמענה בורא השי”ת את העולם, נקרא להמליך את הקב”ה ,ולכן זה נעשה
עבור כבודו יתברך ,זה הוא מעין כוחו
ואחר כך אנו אומרים את פסוקי זכרונות, כדי שכלל ישראל יחיו את הקשר עמו בתוך
של שופרו של משיח ,וכמובן שזה עצמו על ידי השופר כמו שאמרו חז”ל “אמרו
עתה אנו נכנסים שלב נוסף בגילוי הקשר, העולם הגשמי .ולכן ביום זה שהוא ראשית
מקרב ומחיש את ביאתו במהרה בימינו. לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם...
אחרי שנמשך בעבודת המלכיות שיתגלה והתחדשות הבריאה ,מוטל עלינו לעורר את
רצונו ית’ בקשר עמנו ,אשר ככל שנעורר ובמה ,בשופר” ,זאת אומרת שעל ידי
כי הוא מלך על כל הארץ ,עתה אנו פונים אברהם יצחק :זאת אומרת שבעת
יותר ביום זה את הרצון ,וככל שנעלה חן השופר אנו ממליכים את השי”ת ,וזה
להשי”ת שיתייחד השי”ת בנו ,לא רק השופר אנחנו כבר עסוקים בעבודות
מלוכה על כל הארץ ,אלא שיתגלה הקשר לפניו ית’ בעבודותינו ובתפילותינו ,כך נעשה על ידי שהשופר שמגלה את כח
הגדולות של הצדיקים שאחזו כבר
שיש בינינו לבורא עולם ,שהוא זוכר אותנו יתגלה עלינו הקשר בכל השנה ,ביותר הפנימי שבנו ובכל הבריאה כולה.
שפע ,וביותר הרחבה ובתוקף בתוך העולם. במדריגה של אתהפכא...
ורצה בנו.
והוא חידוש נפלא .אילו יבקשו מאיתנו ולשם כך נתן לנו השי”ת את מצות ה’שופר’, משפיע :נכון ,וזה לא רק בעת השופר,
להסתכל ברגל של נמלה הרוחשת בקרקע, שהיא עצה נפלאה לעורר הרצון שבתוכינו אלא זה בכלליות עניינו של הבעש"ט להגיע
וכך לעורר עלינו את הרצון ,כשהוא מעורר הק' ותלמידיו ,לגלות שאין שום הסתרה
ולהתייחד איתה ברצון וחשק ובאהבה ,זה
עדיין לא משל רחוק ,למה שאנו עושים את השופר העליון שעליו נאמר ‘והיה ביום בעולם! בכל הסתרה יכולים למצוא את
ל’אתהפכא’
עתה ,כשאנו פונים לאין סוף ב”ה להתייחד ההוא יתקע בשופר גדול’ ,שכל ההארה הקב"ה! עם כל כח ועם כל נטיה גשמית אברהם יצחק :ומה בעצם אם כן הפעולה
איתנו בעולם הגשמי .אך על כך ניתנו לנו והחיות של השנה תלוי בשופר זה.
יכולים לעבוד את השי"ת! זה נקודת של השופר של מתן תורה ומשיח?
אכן פסוקי זכרונות ,שאנו מזכירים את מה וכמשל של הבעש”ט הק’ ,שהיה בן מלך העבודה בדרך הבעש"ט ,וזה הוא ממש
שהוא ית’ הכניס עצמו מצדו לזכור את שגירשו אותו מארמון המלוכה של אביו,
משפיע :הנקודה היא ששופר הוא
אורו של משיח שגילה הבעש"ט ,כי תיקון הבריאה! השופר הוא זה שמברר
העולם הגשמי כמבואר בפסוקי התורה, וכך הוא התגלגל בגלות שנים רבות ,עד
והוא ‘זוכר הברית’ להתייחס לנבראים שכ”כ התרחק מהארמון ,שהוא שכח כבר הרי ביארנו עתה שהעניין הזה שייך את חלקי הקדושה והטוב מתוך הרע,
השפלים של העולם הגשמי .ואף הזכרון את השפה של אביו ,והבן רוצה כבר לחזור לשופרו של משיח שהטוב ינצח לגמרי ונותנת כח לקדושה והטוב לשלוט
הזה בא ע”י השופר והקול הפשוט ,שזה אל אביו המלך ,אך כבר שכח את השפה, את הרע ויבטל את כחו לגמרי ,והרע ולהנהיג את העולם .וההתחלה של
אמנם הכח שמזכיר אותנו לפני המלך, והוא מגיע לשומרי הארמון ,והם לא מבינים יהיה משמש ובטל אל הטוב .ועצם כח השופר היה במתן תורה שאז תקע
וכמו שאמרו חז”ל ‘ובמה ,בשופר’ ,שבו אנו את שפתו ומגרשים אותו .עד שבן המלך עניין זה הוא רחב ועמוק וצריך לשיחה הקב”ה בשופר וגילה את מציאותו
נזכרים לטובה. מצא עצה ,והלך מתחת לארמון ,מתחת נפרדת בכדי לבארו ולהסבירו ,אבל בעולם ,וגילה לנו את רצונו יתברך ואת
ואל העיקר אנו מגיעים אח”כ ,בפסוקי לחדר הפרטי של הוריו המלך והמלכה,
לעניננו אנו צריכים לדעת שהשופר הדרכים שבהם נוכל להדבק בו ,זה הכח
השופרות ,שהם המעוררים אכן את התכלית והחל לצעוק שם בקולי קולות ,וכל העבדים
והשומרים רצו לגרשו ,אך אביו שמע את הוא זה שנותן לנו את הכח לכל השנה הראשון של השופר .והכח האחרון של
הגדולה ,שהשי”ת כבר יתקע עלינו בחזרה
הקול והכיר את קולו של בנו ,ונזכר מבנו להגביר את חלק הפנימי שבנו ואת השופר הוא שופרו של משיח שיבטל את
את השופר שלו ,ויגלה עלינו במהרה ממש
את עומק אהבתו הבלתי מוגבלת אלינו, המתגעגע אליו ,שזה עורר במלך רצון עמוק החלק הפנימי שבכל הבריאה כולה, הרע לגמרי וישליט את הטוב והקדושה
‘ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים כזה ,שהוא הזיז הצידה את כל השומרים עד שיתקיים במהרה ותמלוך אתה ה' לגמרי בעולם .והעבודה שלנו בכל ראש
בארץ מצרים ,והשתחוו לה’ בהר הקודש והשרים ,ופנה מיד להכניס את בנו אליו. אלקינו לבדך על כל מעשיך ,במהרה השנה היא לעשות את שני הפעולות
בירושלים’. וכן בקשר של יהודי להשי”ת ,שכל יהודי בימינו אמן. הללו בתוך עצמינו! דהיינו שעל ידי
ג
שאלות והתלבטויות בעבודת השי"ת אנה אבקשך
נסיעה לצדיק בראש השנה
מרוב הטירחות והטירדות אין לי טיפת יישוב דעת – האמנם עדיין כדאי הדבר? • למה דווקא ראש השנה? • למה שלא להתקשר במחשבה מרחוק?
שהכולל עצמו עם הכולל ,ממשיך ומעורר עליו רחמים. קומה שלימה.
כי זאת להבין ,שמאותה סיבה שמשפט הפרט מעורר
שאלה:
אולם יחד עם זאת יש לזכור שהחברים עצמם
דין ,כי מסתכלים עליו בנפרד ומי יצדק לפניו יתברך מרכיבים יחד את הקומה ,ולכן לא ייתכן להישאר שאלת רבים שהגיעה מכמה וכמה חסידים מכמה
בדין ,הרי שמאותה סיבה משפט הכלל מעורר רחמים, בבית ולהתקשר עם הצדיק ,יען לא פחות מאשר וכמה חצרות קודש:
כי הקב”ה רואה את כל עמו ונחלתו כאחד ,ומטבע צריכים להסתופף בצל הצדיק ,צריכים להסתופף בצל מדי שנה בשנה כאשר מתקרב ובא ראש השנה,
התמונה הכללית והשלימותית שלא רק שלא מעוררת החברים (וזאת מלבד הטעם שנאמר להלן). אזי מצד אחד שמח ומתרגש ויעלוז לבי שאני
דקדוקים פרטיים ,אלא אף מעוררת התפעלות עצומה
זוכה לנסוע ולהסתופף בצל הקודש של הצדיק,
וקורת רוח ,וממילא מעוררת רחמים. ב .כגודל האחדות – גודל הביטול, אבל מצד שני ,כשאני רק חושב על הטורח העצום
ולכן נאמר ש”דורו של אחאב יורדין למלחמה ונוצחין”, כגודל הביטול – גודל ההמלכה והקושי להיסחב עם הטף באוטובוסים ובהעדר
ואף שלכאורה היו המה דור שפל מאוד ,אך כח אכסניות ראוי לשמה ,זה כבר גוזל את מנוחת
הבה נעמיק :למה באמת נדרשים אנו להיות כקומה
האחדות ממשיך ומעורר חסדים ממקור גבוה ביותר. נפשי וישוב דעתי ,וקל וחומר בעת החג עצמו,
שלימה בעת ההמלכה?
וכמו שרביה”ק הרר”א מליזענסק זי”ע מבאר ,שהמבקש שאני מאבד ישוב דעתי לגמרי ,עד שאני שואל
התשובה היא ,שהאיש הפרטי חי את עצמו ואת ישותו, את עצמי :מה לי ולצרה הזאת?
לשוב בתשובה יתחבר עם השי”ת כחלק מן הכלל ,ולא
לעומת האיש הציבורי שכולל את עצמו עם קומת
כפרט ,ועל ידי זה זוכה לרחמים וחן וחסד ,כי בעולם אם לא די בכך ,הרי שלגודל הצפיפות וריבוי
כנסת ישראל בכלל ,ועם קומת הנשמות אשר בצל
הגבוה שבו כלל ישראל הוא כלל ועדיין לא נפרד העם ,כמעט שאי אפשר להרגיש מקרוב באור
רבו בפרט ,הרי הוא אינו אדם לעצמו ,הוא בטל ונכלל
לפרטים ,אין שום פגם ,וכל כולו טוב .ולכן אומרים הצדיק ,וכל הענין מסתכם בהסתופפות כללית
בהשי”ת .הוא לא בולט לעצמו כלום .כל כולו אחד מן
לפני כל מצוה “בשם כל ישראל” ,כדי להתחבר לעולם בצילא קדישא ,והלב מרגיש לפעמים שכבר היה
הכלל הגדול.
המאוחד של “כל ישראל” כאחד. עדיף להישאר בעירי ולחשוב מהצדיק ,שאז כבר
ובכן ,מהי עבודת ראש השנה? המלכת השי”ת עלינו
וכל זה רק מצד התאספות והתקבצות ציבור החסידים, אהיה יותר אצל הצדיק...
והתבטלותנו אליו .שנהיה לגמרי עבדים אליו יתברך,
וכל שכן מצד ההתקבצות בצל הצדיק ,שאין כאן בלא שום שיור עצמי .אם כן אפוא ,עבודה זו צריכה אמנם מתאבק אני בעפר רגליהם של חסידים,
המקום להביא ריבוי המקורות להיעשות מתוך הכלל ,מתוך הקומה ויודע אני שדבר יסודי מיסודי היהדות הוא לנסוע
שהצדיק ממתיק את הדינים וממשיך
אותה השלימה ,ובלא ישות עצמית. אל הצדיק בראש השנה ,כי דווקא אצל ראש בני
טירחה
רחמים על כל הבאים להסתופף אצלו ישראל זוכים להארת האמונה ומלכות שמים לכל
כי כל ענין ההתאחדות והקומה
(והדברים כבר מופיעים ברמב”ן פרשת יתרו), השנה ,אבל מהרהר אני בלבי ,האם לא עדיף היה
הרי פשוט שגם מצד ‘זכרונות’ חשובה מחברת אותך השלימה ,אפשרי אך ורק מכח זה שיש
לנו נשמות קדושות .כי אליבא דאמת,
שאתקשר עם הצדיק ממקומי ומעירי ,לחיות
היא הנסיעה לצדיק עד אין קץ.
ביתר שאת הגוי איננו יכול להתאחד באמת עם
עם הצדיק במחשבה גרידא ,ותהיה ההתקשרות
אל הקדושה
וכך גם בעבודת ה’שופרות’ ,שמצאנו מספקת להאיר את האמונה בלבבי.
חבירו ,יען כי נפרדים הם בני נפרדים,
בקבלת התורה שהכל נעשה על
העליונה ,ואף
ותמיד יהיו סיבות אגואיסטיות שלא
ידי הצדיק – משה רבינו ,ועל ידי לעזור לחבירו .ורק יהודי שהוא חלק תשובה:
התאספות כלל ישראל – “ויחן שם
אם בלבך ומוחך אלוק ממעל ממש ,והצדיק מאיר בו בראש ובראשונה יש לדעת ,שלא דבר ריק הוא ולא
ישראל כנגד ההר” ,הרי שגם ענין
השופר נעשה דווקא בצילו של אינך מיושב דבר זה שהוא חלק אלוק ממעל ממש, לחינם אנו מוצאים שברוב רובם מתלמידי הבעש”ט
לקלוט זאת,
וגם שאר כל ישראל חלקי אלוק ממעל הקדוש מצאנו חשיבות עצומה להסתופף בצל הקודש
צדיק ובקיבוצם של ישראל .ועל ממש – רק להם יאתה ההתאחדות
הרי שבעומק
בראש השנה ,והצדיקים אמרו על כך הפלגות גדולות,
כל פנים נתגלה לנו מעט מהענין והקומה השלימה .ממילא האחדות ובוודאי מי יבוא בסוד קדושים.
לבך בוודאי
המקובל בחצרות חסידים בחשיבות היא היא הסמל של התבטלותנו
ולכן ננסה מעט מזעיר להבין ולהתבונן מהי החשיבות
ההתאספות בצל הצדיק בראש השנה.
נקלט האור
והעדר מציאותנו הנפרדת ,כי רק המיוחדת להסתופף בצל הצדיק בראש השנה ,להטעין
מלכות השי”ת שורה עלינו.
ד .המאמץ מחבר יותר ואז אפשר לזכות לגילוי מלכותו
כח ולהפיח רוח חיים בכל החסידים והישרים הזוכים
לטרוח ולהזיע בעליה זו.
לסיום יש לציין ,שבכלל ,עבודת ראש יתברך ,כי כאשר כל ישראל מאוחדים
השנה היא כידוע ,שהשפע האלקי של כל השנה כבר כאחד ,והם מציאות כללית אחת ,ואינם נפרדים א .בהתאסף ראשי עם יחד שבטי
מצטמצם כולו בתוך ראש השנה ,ויש לחיות בזה היום לעצמם ,הרי הם מציאות של ביטול למלכותו יתברך, ישראל
עם האמונה בהשי”ת ,להחיות את כל השנה שתהיה אזי זוכים להתגלות המלכות והכרת היחוד בהשי”ת.
מתוך האמונה הנכונה. הנסיעה לצדיק ברוב עם בראש השנה ,היא עצמה חלק
כי כגודל הביטול – כך גודל התגלות השי”ת.
מעבודת ההמלכה של ראש השנה .ועל כך אמר הכתוב
ומסיבה זו עצמה גם צריכים להיות אצל הצדיק ,שהוא
ה’ראש’ ,שבכח אור האמונה שמכניס הצדיק אפשר ג .זכרונות – להיות חלק מן הכלל “ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל”.
כי כל עצמה של ההמלכה נעשית דווקא כשיש “עם”,
לחיות את האמונה בכל האיברים – החסידים ,בכל לאחר שלמדנו שענין הנסיעה לצדיק הוא מעיקרי עבודת
כידוע ש”אין מלך בלא עם” ,וכל רצונו יתברך הוא
השנה. ראש השנה ,מבחינת ‘מלכיות’ ,נעבור ללמוד ולהבין שגם
להיות “ה’ אלקי ישראל מלך” ,ויוכל להשרות שכינתו
ולגבי ענין הטירדות והטירחות יש לדעת ,שאדרבה ,על בחינת ‘זכרונות’ ו”יעלה זכרוניכם לטובה” דורשת נסיעה
על קומה שלימה ,וממילא נדרש הדבר שכנסת ישראל
ידי מאמצים והשתוקקות לכל ענין קדוש ,מתחברים לצדיק.
תעמיד עצמה כ”עם” אחד ומאוחד ,כקומה שלימה,
ביתר שאת אל הענין .ולכן כיון שאתה טורח בדבר כמבואר בזוהר הקדוש לגבי האשה השונמית שאמרה כשלימות אחת ומושלמת – אז הקב”ה מולך עליה.
ומתאמץ להגיע אל הצדיק ואל ההתקבצות ,הרי בראש השנה “בתוך עמי אנכי יושבת” ,וביאר הזוהר וכדי שתהיה כאן קומה שלימה של “עם” ,נדרשים שני
שאותה טירחה מחברת אותך ביתר שאת אל הקדושה הקדוש שכוונתה היתה שלא להיות מציאות עצמאית, הדברים; קודם כל שיהיה “ראשי עם” ,להסתופף אצל
העליונה של נסיעה זו ,ואף אם בלבך ומוחך אינך כי כאשר האדם הוא מציאות בפני עצמו הרי הוא ח”ו הצדיק שהוא ה”ראש” של הקומה ,כי אין לך אדם שאין
מיושב לקלוט זאת ,הרי שבעומק לבך בוודאי נקלט עלול לעורר קטרוגים ומדנים .אבל כשהוא נכלל בכל לו ראש ,וכל קומת האדם נמדדת קודם כל בפעולת
האור ,הלא הוא אור האמונה והביטול והתגלות מלכות כלל ישראל “בתוך עמי” ,אז הוא זוכה לרחמים. הראש ,ואם ח”ו אין ראש – אזי אין כאן שום קומה
השי”ת. ויש לדעת שאין הכוונה רק שהעושה עצמו למציאות כלל ,וכל האברים נעשים כפרטים ופרטים ,ודווקא
בהצלחה ובסיעתא דשמיא! עצמאית מעורר דינים ,אלא מידה טובה מרובה, כאשר יש “ראש” המאיר לכל הקומה ,אז הקומה היא
ד
מערכי דעת ולב ביסודות החסידות להתבונן
ראש השנה שחל בשבת
ולמה בבית המקדש כן מה הטעם הפנימי שאין תוקעין בשופר בראש השנה שחל להיות בשבת?
מה המעלה העצומה בשנה כזו מתי נעשה התיקונים של תקיעת שופר כשחל בשבת? תקעו?
יותר משאר השנים?
ונכתבים בספר החיים. ידי קדושת השבת. כשראש השנה חל להיות בשבת ,תיקנו חז”ל שאין תוקעין
וזהו גודל נוראות מצוות תקיעת שופר ,שמצוה זו הוא המוציא ורמזו צדיקים שתקעו בחדש שופר נוטריקון שבת ,שכל בשופר ,מהטעם ,שהכל חייבין בתקיעת שופר ,ואין הכל בקיאין
את העולם מהתוהו אל התיקון ,ממות לחיים ,ורק על ידי מצוה כוח השופר נמצא בעצם בקדושת השבת .ולא עוד אלא מה בתקיעת שופר ,גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד
זו יש קיום לעולם ,באשר מצוה זו מאיר אור פני מלך חיים, שמתעורר על ידי חרדת קול השופר ,מתעורר בשבת באופן ויעבירנו ד' אמות ברה"ר( ,ראש השנה כט ,:ודעת רבי חמא בר חנינא
ומסיר ההסתר ,ומגלה אור אלוקותו ית’ בכל מקום ובכל פינה של עונג ושמחה ,ובשבת המלכיות וההמלכה שאנו ממליכים שילפינן מקראי ,כתוב אחד אומר [ויקרא כג-כד] "שבתון זכרון תרועה" ,וכתוב
שבעולם ,וכתב האריז”ל שזה הסוד מה שעל פי טבע כאשר את השי”ת בראש השנה ,הוא בבחינת “ישמחו במלכותך שומרי אחד אומר [במדבר כט ,א] "יום תרועה יהיה לכם" לא קשיא כאן ביו''ט שחל
שבת וקוראי עונג” ,שבוא יבוא מתוך שמחה ,ע”י עצם שמירת להיות בשבת ,כאן ביום טוב שחל להיות בחול ,אלא שבגמ' דחו שיטה זו,
תוקעים בשופר מתאדמים פני התוקע ,כי הוא השתלשלות
השבת וה”להתענג בתענוגים” שבה. אבל בתלמוד ירושלמי [ר"ה פ"ד ה"א] נקטו להלכה כשיטה זו ,ומצינו דעות
מהארת הפנים העליונים המאיר ומתגלה על ידי תקיעת השופר,
בראשונים האם זה לימוד ממש ,ולדעת הירושלמי מן התורה אין תוקעין
(וזה גם נרמז בשם ‘שופר’ שהוא מלשון ‘שופריה דיעקב’). וכידוע העובדא שהרה”ק רבי שלום מקאמינקא זי”ע ישב על
בגבולין בשבת ,או שזהו אסמכתא בעלמא ,וגם לדעת הירושלמי רק מדרבנן
אמנם כל ההסתר וההעלם שבעולם הוא רק בימות החול ,אבל יד הרה”ק ה”שר שלום” מבעלזא זי”ע בעת סעודת שבת שבו
אין תוקעין בשבת).
גבי שבת אמר הכתוב “ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש חל ראש השנה ,וכאשר הרה”ק מבעלזא זי”ע נטל מה”טשולנט”
( -חמין) שהטמינו לשבת קודש ,וקודם שהכניסו לפיו נפח עליה ומאיזה טעם שיהיה ,צריך באמת להבין זאת ,כיצד אמנם יתכן
אותו” ,ודרשו חז”ל (בראשית רבה ,פרשה יא ב) ‘ברכו באור פניו של
כדרך שנופחין על מאכל חם ,הזדעזע הרה”ק מקאמינקא זי”ע הדבר שנתחיל את השנה בלי תקיעת שופר? ואמנם שייך
אדם ,קדשו באור פניו של אדם ,אינו דומה מאור פניו של אדם
מרוב התרגשות באומרו :שהנה זה הרגיש שבנפיחה זו כיוון להסביר בטעם זה או אחר כי אנו פטורים מהמצוה המעשית של
בימות החול ,כמו שהוא דומה בשבת’ ,שבשבת מאיר ומתגלה
הרה”ק מבעלזא זי”ע את הסודות והרזין דרזין של תקיעת שופר. תקיעת שופר ,אך מה יהא עם ההתעוררות הפנימית שתקיעת
אור הפנים העליונים ,ועד שבהשתלשלות מאיר ומבהיק אור
שופר פועלת למעלה ולמטה ,אשר אין זה רק כתוספת והידור
פניו של אדם גם מבלי שיתאמץ בתקיעה .וכדאיתא מהאריז”ל והיינו שבתוך החמין של שבת ,בתוך העונג שבת מאיר ובא
על פשטות המצוה ,אלא זה ענין יסודי וחלק ממהות המצוה,
שכל חטא אדם הראשון נגרם באשר לא המתין לשבת ,אבל האור של תקיעת שופר ,וכדמיתאמרי משם הרה”ק רבי מאיר
(וכמו שרבינו הרמב”ם הכניס בתוך הלכותיו שלא כדרכו בלשון קדשו ‘אע”פ
בשבת לא היה הנחש יכול להתגבר עליו ,והעץ הדעת עצמו היה מפרימישלאן זי”ע (עיין “מרא דשמעתתא” משם הרה”ק רבי איציק’ל
שתקיעת שופר גזירת הכתוב הוא ,רמז יש בו לאמור עורו ישינים משינתכם,
נכלל לגמרי בבחינת הטוב ,והיה סר הרע מהעולם. מפשעווארסק זי”ע שאמר משמו ,וייעוין “רזא דשבת” מהרה”ק מוהרא”ז
ונרדמים הקיצו מתרדמתכם’ ,וכן עירבוב השטן הוא חלק יסודי במצוות תקיעת
ולכן כשראש השנה חל בשבת ,הרי מחמת קדושת השבת מאיר מקרעטשניף זי”ע) שהפליג ואמר שלכן אין תוקעים בשופר בשבת, שופר ,עד שמפני זה תקנו חכמים לישנות ולקיים מצוות תקיעת שופר פעמיים
ומתגלה הפנים העליונים ,ושוב אין ביכולת ההסתר והדינים של כי אותם מלאכים הממונים להעלאות את קול השופר למעלה, באהבה ,וכמו שביארנו בארוכה במאמרים הקודמים על עניין השופר) ,וכיצד
האי יומא להתגבר ,ונמתקים מיניה וביה מחמת קדושת השבת, הם עצמם המלאכים הממונים לשמור על ה”טשולנט” ( -חמין) של נזכה אם כן בשבת לכל מה שהשופר צריך לפעול למעלה ולמטה,
גם מבלעדי קול השופר. שבת שתתבשל היטב ולא תתקלקל ,והרי אין מלאך אחד יכול כשאין לנו את השופר עצמו? (וגם על פי סודן של דברים צריך להבין
לעשות שני שליחויות....
ובספה”ק איתא שעיקר פנימיות קול השופר הוא התעוררות הרי השופר הוא המעורר את הספירות העליונות מהשינה והדורמיטא ,בסוד
הנפשיות ונשמת האדם שבוא יבוא בכח קול השופר ,וכמש”כ ואכן את אותם המעלות העצומות שמצינו בקול השופר ,שהוא (תהילים מד ,כד) “עורה למה תישן ה’ “ ,וממשיך למעלה כביכול
הרמב”ם שקול השופר רמז יש בו ‘עורו ישנים משינתכם’ ,כי המעורר לתשובה ,והוא המבטל כל דין ומכרית כל מריע ,הנה מוחין דפנים ,ובכח זה נמשך חיות ושפע חדש בכל העולמות,
קול הפשוט של השופר הוא השפה החודר למעמקי הלב ומעמקי אותם מעלות מצינו בשבת קודש ,וכמו שדרשו דורשי רשומות והעולם נברא מחדש ,וכל הנבראים יוצאים מבחינת מיתה
הנפש ומעורר ומגלה את נשמת האדם הנעלם בפנימיותו( ,וכמו ששבת נוטריקון שבת בו תשוב ,ו’שבת’ אותיות ‘תשב’, לבחינת חיים ,ובשבת שאין תוקעים בשופר איך יתהווה כל
שהארכנו במאמרים הקודמים) ,ואשר בכח הנשמה יוכל להתגבר על שבשבת מתעורר כח התשובה ביותר ,וכמו שאמרו חז”ל (שבת התיקון הנפלא הזה?).
הנחש והיצר הרע וכל מחשכי העולם( ,ונשמת האדם עצמו הוא סוד קיח‘ ,):כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עובד עבודה זרה כדור ואמנם ברור כי לא שייך שנפסיד מאומה מקיום תקנת חז”ל שלא
השתלשלות הארת הפנים העליונים ,ולכן לעומת המת שפניו מוריקות ,הרי אנוש מוחלין לו' ,וכמו”כ מצינו שבשבת ‘כל דינין מתעברין לתקוע ,כי כל דבריהם כגחלי אש ושרשם בגבהי מרומים אשר
האדם החי שנשמתו פועמת בקרבו ,פניו מאירים). מיניה’ ‘ולית שולטנא אחרא בכולהו עלמין’ ,ואפי’ הגיהנם שובת בשנה כזו צריך להיות התיקון דווקא באופן כזה ,ללא השופר.
בו ואין שטן ואין פגע רע. (ויעויין תוס’ [ד”ה שאין תוקעין] בשם בה”ג על מה דאיתא בגמ’ [ר”ה טז]:
וזהו עיקר עבודת יום ראש השנה להמשיך את החיים העליונים
ב
בעולם ,שהאדם בכח ה’נשמת חיים’ שבקרבו יכול להאיר את ‘כל שנה שאין תוקעין בתחילתה מריעין לה בסופה ,מ”ט דלא איערבב שטן’,
כל העולם ולהמשיך חיות בכולם ,ולהטותם כולם אל הטוב, שכתבו וז"ל 'לאו דמיקלע בשבתא -[ ,שאינו אמור כשחל ראש השנה בשבת]
עד ש’וידע כל פעול כי פעלתו ,ויבין כל יציר כי אתה יצרתו, אלא דאיתייליד אונסא [ -שאירע סיבה ,ונאנסו ולא תקעו בשופר]’) ולא
ויאמר כל אשר נשמה באפו ה’ אלקי ישראל מלך ,ומלכותו בכל
אור פניו של האדם מיבעיא לדעת הירושלמי שהוא דאורייתא ,אלא גם אם חז”ל
משלה’. ופנימיות הענין מבואר בספה”ק כי הנה הכתוב אומר “אשרי תיקנו זאת ,דבר ברור שלא שייך שדבריהם ז”ל יביאו להפסד
העם יודעי תרועה ה’ באור פניך יהלכון” ,וכתב האריז”ל שעל וצרה כל שהיא ,רח”ל .ולא עוד אלא שמצאנו כמה ביטויי קודש
והנה שבת הוא יומא דנשמתא ,והוא היום שבו האדם זוכה
ידי תקיעת שופר מתעורר ומאיר הארת פנים העליונים ,שבזה מהצדיקים ומספה”ק ,כי יש מעלה יתירה דווקא בשנה כזו ,שאין
לנשמה יתירה ,ונשמתו מאירה יותר ויותר מכל מה שיוכל
נמתקים כל הדינים והגבורות ,שלעומת ‘עולם’ שהוא מלשון תוקעים בפועל ,וכמו המימרא שמובא מהרה”ק מבארדיטשוב זי”ע
להגיע על ידי כל עבודתו בימות החול ,ולכן כשראש השנה חל העלם והסתר ,שבעולם אור אלוקותו נסתר ונעלם ,ואשר לכן כי בשנה כזו מובטחים אנו ליכתב לשנה טובה ,שהרי אסור לכתוב
להיות בשבת ,הרי טרם יקראו בקול שופר ,ואני אענה בגילוי היה ביכולת הנחש להתגבר מיד בתחילת ימות עולם להסית בשבת ,והקב”ה מקיים כל התורה כולה ,ורק הגזירות לטובה
אור הנשמה ,וטועמיה חיים זכו ,יותר ויותר ממה שאפשר להגיע ולהחטיא את אדם וחוה ,וגברו הדינים עד שהאדם נגרש מגן מותר לכתוב מדין פיקוח נפש ,אך גזירות הרעות אינן יכולות
על ידי קול השופר כשחל בחול ,כי ‘מאי שבת? שמא דקב”ה, עדן ,ונגזר עליו ועל כל זרעיו מיתה ,ואשר דינים וגבורות ליכתב בשנה כזו .וביטוי אחר מצאנו כי בשנה כזו ,השי”ת
שמא דאיהי שלים מכל סטרוהי’ ,וביום זה כל הגשמיות וכל אלו מתעוררים בכל ראש השנה יום הרת ובריאת העולם, בעצמו הוא התוקע ללא התערבות מלאכת בשר ודם באמצע,
עניני העולם נכלל בקדושה ,וכולם ישמחו ויעלזו במלכותו היום אשר ההעלם וההסתר שבעולם גבר עד שחטא ונטרד שתקיעות אלו הן בוודאי הרבה יותר נעלות וטובות לנו.
יתברך ויתעלה. האדם ,אמנם בזה היום נתן ה’ לנו את מצוות תקיעת שופר, אמנם צריך לעמוד על ביאור כל אלו הדברים ,מהו הפנימיות
ג
אשר על ידי מצוה זו יאר ה’ פניו אלינו ויוסר המסתיר ,ונוכל בכל זה? ולמה מן התורה יש תקיעות בשבת ,ורק רבנן הם שגזרו
להכיר באמיתות אלוקותו ,ולהתגבר על רוע יצרינו ,ונראה עין שלא לתקוע? ובעיקר ,כיצד תתבטא עבודת התקיעות בנפשנו,
בעין אור אלוקותו ,ויתגלה רחמנותו וטובו וחסדו בעולם ועד ללא התקיעה בפועל ,ומה צריכה להיות ההרגשה שלנו בשנה
שמור וזכור ( -השינה וההתעוררות) בדבור שימתקו כל הדינים. כזו ,כשמסיימים קריאת התורה ,ופונים מיד לתפילת מוסף ללא
אחד וזה מה שאמרו שבראש השנה ספרי חיים וספרי מתים פתוחים תקיעת השופר?
א
וזה מה שמצינו בשבת “זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו” ,כי לפניו ,וספרי מתים הוא ההסתר בעולם שאין מאיר בו אור
הנה ‘זכור’ הוא בחינת גילוי והתגלות הפנים ,וכמת שפניו מוריקות ,אבל על ידי קול השופר ‘ה’
אור אלוקותו ,לעומת ‘שמור’ שהוא המשך בעמוד הבא באור פניך יהלכון’ ,ונמשך לנו אור פני מלך חיים ,ואנו נזכרין
תקיעות של עונג שבת
רשפיה /כללי וחיצי קודש ממאורי החסידות אמנם איתא מצדיקים זי”ע דבר נורא שקדושת השבת גדולה
מאוד ,ועד שכל הדברים הנוראים הנפעלים על ידי קול השופר
'אונס רחמנא פטריה' כי הקב"ה עושה בשבילו .וזהו 'יום טוב של ראש המעורר את פנימיות נשמות ישראל לשוב אל ה’ ,והמערבב
השנה שחל להיות בשבת' השי"ת נעשה בעל תוקע בשביל ישראל ע"י
את השטן ,ומכרית כל מריע ושובר את כל המחיצות של ברזל
שבינינו לאבינו שבשמים ,ועד שכביכול הקב”ה עומד מכסא
כל הכוונות המיוחדים בהם ,ויעלה זכרונם לטובה. דין ויושב על כסא רחמים ,ואנו נכתבים ונחתמים בספרן של
צדיקים גמורים ,הנה כל המראה הגדול הזה מתעורר ממילא על
הרה"ק ר' שמחה בונם מפאשיסחא זי"ע ('שיח שרפי קודש' ר"ה כח)
ה להערות והארות ,וכן להעביר שאלות למשפיעים שליט"א ניתן להשאיר במערכת 'קול דודי' שלוחה 0
מערכי דעת ולב ביסודות החסידות להתבונן
ו
נמצא בתוך ההסתר ,ורק באמונה יאמין .אבל בשבת הוא בבחינת ‘אני ראשון מלשון המתנה ,שהוא כאשר האור נסתר, המשך
ואני אחרון’ ,ושני המדרגות ד’זכור ושמור’ באים כאחד ,לכן בשחרית עצמו כבר והאדם צריך להתחזק באמונתו ,ולהמתין
מאיר האור של תקיעת שופר). לישועת ה’ .ולכן איתא בזוה”ק ‘זכור לדכורא -ושמור לנוקבא’,
תקיעת שופר כעבודת הקרבנות
ד
וכידוע ‘איהו אמת -ואיהי אמונה’ ,שעיקר כח הנקבה הוא
אמנם בבית המקדש הוצרכו בדווקא לתקוע גם כשחל בשבת, באמונה להתחזק גם בשעת ההסתר והחושך ,ועי’’ז תמשיך את
וכמו שדרש רשב”י בירושלמי (שם) ,שפסוק ‘יום תרועה יהיה ישועת ה’ ויתגלה אמיתיות אלוקותו יתברך שהוא בחי’ הזכר,
לכם’ נאמר בפרשת פינחס בסמיכות לפסוק ‘והקרבתם’ ,ללמד נעימת מלכויות זכרונות שופרות (וכמו שמצינו ‘דרכו של איש – אמת ,לחזר אחר האשה -אמונה’ ,שע”י ה’ויהי
שבמקום שהקרבנות קרבים ,צריכים ל’יום תרועה’ דהיינו והנה אמרו חז”ל ‘אמר הקב”ה אמרו לפני מלכיות זכרונות ערב’ -שהוא ההסתר ,יימשך ה’ויהי בוקר’ -שהוא הגילוי).
תקיעת שופר ,ואינו די בזכרון תרועה .והענין בזה( ,שורש הדברים
שופרות בר”ה ,מלכיות כדי שתמלכונו עליכם ,זכרונות כדי וזהו ענין הדין וההסתר והדורמיטא המתעורר בראש השנה,
מבואר בספה”ק “עבודת ישראל”) ,כי הנה כתב האריז”ל שהעולמות שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ,ובמה? בשופר!’ ,והיינו שכל הכח שבעומק הוא כל כולו לתכלית הטוב ,כי בכדי לזכות לדבקות
נחלקים לשנים; פנימיות העולמות ,וחיצוניות העולמות, להמליכו ולהיזכר לפניו הוא בכח קול השופר ,כי מבלעדי קול באמיתיות אלוקותו יתברך ,אי אפשר רק על ידי האמונה ,כי
והחידוש בקרבנות שהיו בזמן שבית המקדש קיים ,שפעלו השופר אזי חומר האדם מסתיר על נשמתו וקשה לו לקבל עול לית מחשבה תפיסא ביה ,ולכן דווקא בשעת ההסתר כאשר
גילוי אלוקי גם בחיצוניות העולמות ,עד שנגלה כבוד ה’ וראו
מלכות שמים ולזכור את השי”ת אשר בזה תלוי הלהיזכר לפניו האדם צריך להתחזק באמונתו ,הוא הזמן לקנות דבקות אמת
כל עמי הארץ ,מה שאין כן בזמה”ז אע”פ שיש לנו עבודת
יתברך ,אבל בשבת יש הזדככות החומר,והנשמה מאירה וגם בהשי”ת ,וכל הגילוי ואור הפנים הנמשך בשעת ההתעוררות
התפילה שבמקום הקרבנות ,אבל תפילה הוא ‘עבודה שבלב’,
מבלעדי קול השופר יכול האדם לקבל עול מלכות שמים. מהדורמיטא ,הוא תוצאה של האמונה שהתחזק והתדבק בעצם
לכן הוא פועל רק התגלות אלוקי פנימי ,הניכר ונרגש בלבבות
וכדאיתא בתיקוני הזהר ש’בראשית’ אתוון ‘ירא שבת’ ,שבשבת אור אלוקותו יתברך בשעת ההסתר.
בני ישראל ומאיר על פניהם ,אבל גויי הארץ טח עיניהם מראות
ושורים בחשיכה. נופל מורא שמים על כל אחד ,וכמו שאיתא בירושלמי ,שבשבת ולכן ראש השנה בו הוא השינה והדורמיטא ,וכשם ‘שנה’ שהוא
אפילו עם הארץ אימת שבת עליו ,וממילא בשבת אפשר לכל מלשון שינה ,אע”פ שבתורה נקרא יום זה בשם ‘יום תרועה’
ולא עוד אלא שגם קדושת שבת והעליות העצומות שבה הוא
אחד לקיים ‘שום תשים עליך מלך’ -שתהא אימתו עליך .וכן שהוא מלשון התעוררות ,ואם כן איך זה שבזה היום יש שינה?
בפנימיות העולמות ,ואות היא ביני ובין בני ישראל ,ולא נתתו
שבת הוא ‘זכרון למעשה בראשית’ -שבכל הבריאה נמשך אמנם באמת ההתעוררות גופא הוא תוצאה מהשינה ,כי אי
לגויי הארצות ,ובמנוחתו לא ישכנו ערלים ,אבל תקיעת שופר
זכירה ,וממילא אנו נזכרין לטובה לפניו יתברך ,וכמו שמצינו אפשר להתעורר אלא מתוך שינה( ,וכעין שאמרו ‘זכרהו מכלל שבו
כוחו גדול ונורא עד שפועל תיקון גם בחיצוניות העולמות ,וכמו
שביום השבת מקריבים שני כבשים ,ואין קרבן חטאת ,כי כנסת לשכחו’) ,כי ההתחזקות שבשעת השינה הוא האופן שבו האדם
הקרבנות עצמם ,וזהו עומק דברי המדרש תהילים על הפסוק
ישראל בן זוגך והכל שלום( ,לשון הרמב”ן פ’ פינחס) ויש זכירה קונה כח קניני האורה שבהתעוררות( .וזהו סוד ‘ספרי חיים וספרי
(תהילים קב יח) ‘פנה אל תפילת הערער ,ולא בזה את תפלתם,
וייחוד עצמי בין ישראל לאביהם שהשמים. מתים פתוחים לפני’‘ ,לפני’ דייקא שגם הספרי מתים הם ‘לפני’ -בצד הפנים,
תכתב זאת לדור אחרון ,ועם נברא יהלל ק-ה’ .שבארו כלפי
ומעתה כשחל ראש השנה בשבת ,אזי באמירת סדר מלכיות כי האמונה וההתחזקות הנגרם בעטיים ,הוא עיקר גזירת וחציבת המוחין
מי נאמר פסוק זה‘ :כלפי דורות האחרונים ,שאין להם לא כהן
זכרונות שופרות ,כבר מאיר אור וחיות נפלאה ,ואם בימות החול דפנים ממחצבם ושורשם ,והם המזכירים והכותבים אותנו בספר החיים בשעת
ולא מזבח ולא בית המקדש ,ואין מי שיכפר בעדם ,ולא נשתייר
צריכים לתקיעת שופר בכדי שהמלכיות זכרונות שופרות בוא ההתעוררות והגלוי).
להם אלא תפילה אחת שמתפללין לפני בראש השנה וביום
הכיפורים ,הוי ,ולא בזה את תפלתם’ ,דהיינו שהתפילה של יבוא מתוך חיות ופנימיות ,הרי לעומת זה בשבת בעצם האמירה והנה בדרך כלל בברייתו של עולם ‘השמור והזכור’ שהוא
ראש השנה הוא מעין העבודה של בית המקדש עצמו ,ומבואר מאיר אור וחיות עצום ,שהרי בתפילת שבת עצמם יש אור ‘החושך והאור’ אינם באים כאחד ,ויש הבדלה ונסירה ביניהם,
בספה”ק שהמעלה בתפילת ראש השנה ,כי הוא בא בצירוף קול מיוחד ,כדאיתא מהאריז”ל שהתפלל בשבת בנעימה מיוחדת, כי רק כאשר החושך הוא חושך בלא אור ,אז זה יביא את האדם
השופר הפועל תיקון וגילוי אלוקי עד לחיצוניות העולמות ,מעין ואשר מזה נמשך מנהגן של ישראל שתפילות השבת הוא בקול להתחזק באמונה( ,שהוא בעצם נסירת וחציבת אור האמונה מעומק
הקרבנות בבית המקדש. נעים וערב יותר מימות החול ,וממילא בשבת אזי אמירת סדר נשמתו) ,אבל אם בשעת החושך ירגיש את האור ,אז יימשך אחר
מלכיות זכרונות שופרות עצמה כבר מלאים באור וחיות ונשמה. (אחורי ו)חיצוניות האור ,ולא ידע ולא יבין להעמיק ולהשכיל
ולכן בכדי לפעול ההמתקה וגילוי אלוקותו עד לחיצוניות
ה
העולמות ,וימשך לנו שנה טובה בגילוי אלוקותו עד לחיצוניות בדבקות האמונה הפנימית ,ובעצם יישאר בחושך ללא אור
ממש ,אין די בקדושת שבת המביא רק הארה פנימי ,וצריכים האמת .כי רק כאשר האדם מוצא עצמו בתוך צרה ,זה יביאהו
למעשה המצוה של תקיעת שופר המתקן ומביא גילוי אלוקי לצעוק אל ה’ באמונה גדולה ,אבל כאשר הכל הולך כשורה ,טבע
גם בחיצוניות העולמות ממש ,אלא שבזה נשתנה בית המקדש
שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים האדם להמשך אחר חיצוניות הטובה ,שהוא רק בחינת אחוריים
מהגבולין ,שבבית המקדש שאין עושים ראש השנה רק יום ואמנם בשבת צריכים שאור הפנים וחיות הנשמה יאירו לנו כלפי גילוי אור אלוקותו יתברך ,ולכן מוכרח האדם לבחינת
אחד ,כי שם היה הכח לתקן הפנימיות והחיצוניות ביום אחד, דווקא שלא על ידי מעשה התקיעה בשופר ,כי כל המהות של חשוכא בכדי להגיע לנהורא.
לכן תוקעין גם בשבת לצורך תיקון חיצוניות העולמות שאינו קדושת השבת הוא בחי’ ‘שֹוב’ ,שהאדם מבטל עצמו לגמרי בפני אבל בשבת האדם זוכה למדרגה אלוקי ,עד ש’זכור ושמור
נתקן בכח קדושת השבת עצמו ,ובבית המקדש ששם היה הכח השי”ת ,ואינו פועל כלום ,באשר ביום זה יש התגלות כבודו בדיבור אחד נאמרו’ ,שהאדם יכול לזכות שיהא לו הכרה עמוקה
לחבר הפנימיות והחיצוניות ,לא היה החשש של שמא יעברנו, יתברך ,ואין שום מקום לזולתו ,ולכן נאסרנו ביום זה לגמרי באור האמונה גם בשעה שמאיר לו ,עד שיכולים להשתמש
כי גם כשעסקו בחיצוניות היה בצוותא ויחוד בפנימיות ,ולא ממעשה המלאכה ,כי ביום זה אין מקום לשום פעולה ,אחר בשניהם כאחד ,וכסוד הכתוב ‘כחשיכה כאורה’ ,שיש שני כפי”ן
התנתקו מהייחוד המאיר בשבת קודש. שמאיר ומתגלה שלמותו יתברך אשר לא יחסר כל בו. הדמיון ,שלא רק החושך מאיר כמו האור ,אלא גם האור הוא כמו
אבל בגבולין ששם יש שני ימי ראש השנה ,כי שם אי אפשר וזהו פנימיות ה’גזירה דשמא יעבירנו ארבע אמות ברה”ר’ ,שאם החושך ,שגם בשעת האור הוא בהתחזקות ודבקות פנימי כמו
לתקן הפנימיות והחיצוניות יחד ,כדאיתא בזוה”ק( ,שאם היו יתקע בשופר ביום זה ,ויעשה פעולה להמשיך שפע אור וחיות בשעת החושך ,ולכן בשבת הדורמיטא עצמו כבר מאיר ,וכסוד
מתקנים הפנימיות והחיצוניות ביום אחד היה הדין גובר ביותר ח”ו) ,לכן בעולם ,יכול על ידי פעולה זו עצמה להרחיק ולנתק גם את עצמו אמרם “שינה בשבת תענוג” ,שאין הדורמיטא צריך להיות במצב
עושים בכל שנה שני ימי ראש השנה ,וביום הראשון ממתיקים וגם את השפע ממקור העליון דא יחידו של עולם ,ולהביאו אל של חושך ,אלא כבר בשעת השינה מרגיש התענוג האלוקי ואור
הדינים ומגלים אור אלוקותו רק בפנימיות העולמות ,ורק ביום הקליפה ויעורר על עצמו ועל כל העולם כולו ח”ו עברה וזעם, האמונה העמוקה המאיר בו.
השני עוסקים במיתוק דיני חיצוניות העולמות ,ולגלות אור וזהו ענין ‘גזירה’ -שהוא מלשון חיתוך ונסירה ,אלא שהוא גזירה וקצת משל שנוכל להבדיל בין השינה והדורמיטא בראש השנה
אלוקותו בפועל ממש בעולם ,לכן ביום הראשון כשחל בשבת לא טובה ,שמתנתק מבחינת האחדות והייחוד שהוא מקור הטוב, לשינה והדורמיטא כשחל בשבת ,שבראש השנה הוא כאדם
אין צריכין לתקיעת שופר ,כי התיקון של פנימיות העולמות ויעבירנו -מלשון עברה וזעם ,ארבע אמות ברשות הרבים -דא חולה רח”ל שמרדימים ומנשימים אותו ,שהוא תרדימה והסתר
נפעל מכח קדושת השבת עצמה ,ובוא יבוא בשלמות יתירה טורא דפרודא ,מקום משכן הקליפות הנפרדים ,והם ח”ו ינקו גדול רח”ל ,וצריך הוא לרחמים רבים שיקום משנתו ,ולעומת
דווקא בביטול המעשים ,שאז גם הבלתי בקיאים לא יפגמו בה. מהקדושה ,נמצא מוציא ח”ו מקודש לחול. זה בשבת הוא כשינת האדם הבריא לצבור כח ליום המחרת,
אבל ביום השני שבו מתקנים את חיצוניות העולמות ,הנה לזה אמנם כל ‘גזירה’ זו הוא דווקא למי שאינו בקי ,כי כשאדם עומק שבשעת שכיבתו הוא כבר רואה בעיניו את רעננות כוחותיו
וודאי נצרך תקיעת שופר במעשה ממש ,ומטעם זה ע”פ סדר במעשה מצוה באמיתיות ,אזי העשיה זכה ,עד שאין בזה משום בחמלת ה’ עליו ביום המחר שיבוא.
קביעת המועדים ,יום שני של ראש השנה אי אפשר שיחול נפרדות מהשי”ת ,כי ‘מצוה’ הוא צוותא ויחוד ,והמעשה עצמו ולכן בשבת הדורמיטא וההתעוררות יבוא כאחד ,בבחי’ זכור
בשבת ,כי לתיקון חיצוניות העולמות מוכרחים למעשה של הוא מתוך צוותא וייחוד בהשי”ת ואין בו ח”ו ישות ונפרדות, ושמור בדיבור אחד נאמרו ,ואין צריך לקול שופר מיוחד
מצוה ,להמשיך קדושה במעשים עצמם ,שבזה יזדכך חיצוניות ומעשה כזה אינו מלאכה כלל ,וזה שרמזו במה שאמרו שתקיעת לההתעוררות ,אלא הוא ‘זכרון תרועה’ שבשעת השינה כבר
העולמות ויושפע שפע חיים בפועל ובאיתגליא לכל ימות השנה. שופר חכמה ואינו מלאכה ,כי באשר על ידי התקיעה מתגלה נזכר ומאיר אור ההתעוררות( ,ולפ”ז יש לומר ,שבשבת אפשר -גם
ויום ראשון שבו הוא תיקון הפנימיות הוא השורש לתיקון ומאיר אור הנשמה הרי הוא בצוותא חדא ודבקות גמור בהשי”ת בשחרית ומוסף -לכוון כוונת התקיעות וכוונת המשכת מוחין דפנים כבר
החיצוניות שביום השני ,כי הפנימיות הוא המאיר ומתפשט וכלול בחכמה העליונה שהוא בחי’ ‘אין’ ,וגם מעשיו אינם בברכה ראשונה של העמידה ,בתיבות “מלך עוזר ומושיע ומגן” ,תיכף אחר
לחוץ ,ולכן בשנה שיום ראשון של ראש השנה חל בשבת, תופסים מציאות יש לעצמם. כוונת הדורמיטא שב’באהבה’[ ,מעין מה שסידר הרש”ש בערבית ומנחה כשאין
והתיקון דפנימיות נעשה בכח אור קדושת השבת ,שמא דקוב”ה אבל מי שאינו בקי ,יכול להתכוון גם במעשה המצוה לישות תקיעת שופר בפועל ,לכוון את רמזי התקיעות ב”מלך עוזר ומושיע ומגן” ,אלא
שמא דשלים מכל סטרוהי ,אזי ההתפשטות לחיצוניות העולמות ונפרדות ,להמשיך טובה גשמית וחומרית על ידי מעשה המצוה שבנידן דידן אזי בשחרית ומוסף הכוונות הם תמורת התקיעות ממש ,ואינם
ביום השני הוא לאין ערוך יותר משאר שנים ,והרי הוא כלשון להיות מהכלבין דצווחין הב הב ,ואז ח”ו יכול להיות יניקה ,אבל רק רמזים בעלמא כמו בערבית ומנחה ,ואכמ”ל] ,כי הוא בבחינת “זכור ושמור
המשנה ‘יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת’ -שהוא בבית המקדש כהנים זריזים ואין חשש שיתנתקו מהמקור ,אלא בדיבור אחד נאמרו” ,ובתפילה עצמו כלול ההמתקה .וכשחל בימות החול איתא
יום טוב יתירה מכל השנים (כדאיתא מצדיקים זי”ע) ,בהשפעה ריבוי יקיימו המצוה לשם שמים בצוותא ודבקות גמור ,וגם השפע במשנה [ר”ה לב ]:ש’השני מתקיע’ [ -שהש”צ של מוסף תוקע] ,כי ההסתר
טובה ,לשנה טובה ומתוקה ושנת גאולה וישועה. ימשיכו לצורך צורך גבוה לכבוד השכינה הקדושה שבתחתונים, והגילוי הם שני מדרגות הבאים זה אחר זה ,ורק ‘השני’ -שהוא כאשר יצא
מעובד מתוך שיעורו הקבוע של המשפיע הגה”ח ר’ בן ציון אפל שליט”א ודביקה ומתאחדת לגמרי באחדותו כמו בעליונים. מההסתר וזכה למדרגה השניה אז תוקע ,מה שאין כן הראשון עדיין בהכרח
קול דודי .לחיות עם השי"ת 03.5.100.200 שיעורים ,פארברענגען ,חיזוקים ,נקודות ,ניגונים ,סיפורים ,ועוד
שאלות והתלבטויות בעבודת השי"ת אנה אבקשך
מהי עבודת ראש השנה שחל בשבת?
ו’תשובה עילאה’ ,אשר שבת היא כידוע ‘תשובה עילאה’. כאילו יש עולם נפרד שמתנהל בלי מנהיג .ואז מגיעה שבת
‘תשובה תתאה’ היא הצער על גודל הריחוק מצד החטאים, קודש ,ו”כל מלאכתך עשויה” .אנו מתנתקים מהחיצוניות,
שאלה:
‘תשובה עילאה’ היא השמחה בשיבה על השי”ת (אגרת התשובה מההסתר ,ומתחברים ליחוד ה’ המאיר אז בכל העולמות כולם. אשאל במילים פשוטות :מתי ממליכים השנה? מתי בוכים
לבעה”ת). ודווקא אנו ,בניו של מקום ,זוכים לכך ,כי “גוי ששבת חייב השנה? מתי גונחים ומייללים השנה?...
מיתה” .כי רק אנחנו מאוחדים בו יתברך כביכול .הוי אומר: בכל שנה ושנה אני ויודע שעיקר העבודה היא בתקיעת
ו .שעת העבודה בשבת אנו חיים אז את קשר האהבה האלקי שבינינו לבורא כל שופר ,ושם משקיעים את כל עבודת ההמלכה וצעקת הרצון
עולמים ,שהוא ,התגלות יחוד השי”ת אלינו .הסרת כל ההסתרות הפנימית ממעמקי לבנו למלכותו יתברך.
אלא שעדיין שאל השואל :מתי ממליכים? מתי בוכים? ...וגם אם והארת אורו לישראל דווקא -זהו אור השבת.
השנה לא בוכים אלא שמחים ,עדיין השאלה נותרת במקומה :מתי אולם השנה ,בראש השנה שחל להיות בשבת ,מהי והיכן
ממליכים מתוך שמחה?... וכפי שאנו אומרים מדי שבת “כד עיל שבתא איהי אתיחדת
העבודה העיקרית?
ואתפרשת מסטרא אחרא ,וכל דינין מתעברין מינה ואיהי
ועל כך יש לדעת שכמו שקדושת שבת נוגעת לכל היום ,וכל אשתארת ביחודא דנהירו קדישא ...ואנפאה נהירין בנהירו
היום מוזהר על קדושתו – כך עבודת המלכות בשבת נוגעת לכל
היום כולו .ואם בכל שנה ושנה אנו מצפים לרגעים הקדושים
עילאה ואתעטרת לתת בעמא קדישא ,וכולהון מתעטרין תשובה:
בנשמתין חדתין .”...אותן נשמות חדשות ויתירות שאנו זוכים
של התקיעות ,הרי השנה יש בידינו את כל השבת כולה לשמוח
ולהמליך עלינו את אבינו מלכנו.
להן בשבת קודש ,הן הן ההתגלות דיחודא דנהירו קדישא.
הנשמה היא הזוכה לחזות ולהתדבק ביחוד ה’.
א .גבוה עוד יותר
אלא שעדיין יש לכך זמן מוכשר ביותר .ובדרך צחות נאמר, וכאמור ,זוהי גם עבודת ראש השנה .הכרת יחודו יתברך וקבלת הספרים הקדושים מגלים לנו חידוש גדול ,שראש השנה
שכל הזמן של התקיעות ,וכל מה שצריכים להזדרז בדרך מלכותו ,עלינו בניו אהוביו דווקא. שחל להיות בשבת הוא גבוה עוד יותר מכל ראש השנה ,כי כל
כלל לשמיעת התקיעות בתפילת הלחש -אפשר למלא השנה הפעולות שנעשות כל שנה על ידי התקיעות -נעשות השנה
בעבודת קבלת המלכות .השמונה עשרה יכול להיות טוב וארוך על ידי קדושת שבת עצמה ,רק באופן נעלה יותר (ומבארים שכל
יותר ,וזה פשוט ,שהזמן הראוי לעבודת ראש השנה בכלל היא ד .ראש השנה שכולו שבת’דיג הטעם שגזרו שלא לתקוע בשופר שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים,
בתפילות ,ובתפילות הנפלאות והמתוקות על מלכותו יתברך כאשר ראש השנה חל להיות בחול ,עדיין מלאכות ‘אוכל נפש’ הוא משום שהתוקע בשבת ,הרי הוא כמזלזל בקדושת שבת במחשבה ,כאילו
שבשמונה עשרה בפרט. מותרות .מה המשמעות הפנימית שבדבר? שאין זו התנתקות קדושת השבת אינה מספקת וצריך בה גם לקדושת התקיעות ,ומתוך כך עלול
אך בדרך אמת ,הרי ידועה שיטת הריטב”א שכל ענין פסוקי מוחלטת מהסתרת העולם .אמנם מתגלה אורו יתברך בכל לבוא ח”ו לחילול שבת בפועל).
שופרות (שהתקשו המפרשים למה נצרכו ,שהרי תוקעים בשופר) הוא העולמות ,אבל עדיין אין זו אותה התגלות שאין בה שום הסתרה. ומשמעות הדברים היא ,שלא רק שיש לנו לעסוק בקדושת שבת
במיוחד לשנה כגון זו ,שראש השנה חל להיות בשבת ואי אפשר זאת אומרת שעבודת ההמלכה קשה קצת יותר. קודש מצד עצמה ,שחלה בראש השנה ,אלא עבודת שבת קודש
לתקוע בשופר .ואם כן זה הזמן והמקום לעסוק בעבודת השופר. אבל כשראש השנה חל להיות בשבת ,אנו זוכים שקבלת היא עצם מעצמה של עבודת ראש השנה .כי על ידי שניהם יחד
ומה מעוררים הם הפסוקים שם ,אשר מדברים ממתן תורה המלכות תהיה מתוך התגלות מוחלטת .עומד יהודי ומתבונן זוכים לאור הגבוה והנפלא הנמשך בשנה זו .ואם כן חלק בלתי
בראש השנה שחל להיות בשבת :אין לי צורך בשום מלאכה ,איני נפרד מעבודת ראש השנה שבשנה זו היא עבודת שבת קודש.
שניתנה בשבת ,ומהגאולה העתידה שביום שכולו שבת .אשר
דעת לנבון נקל שהכל אחד ,כי במתן תורה קיבלנו -כל אחד יכול לעשות בשום מלאכה ,גם לא לצורך יום טוב .אין לי שום ויש לציין עוד ,כי כמו שראש השנה שחל להיות בשבת גבוה
ואחד -מלכותו יתברך ,כשאמר לנו השי”ת כביכול בכבודו מציאות כלל וכלל .רק הוא יתברך ואין בלתו .כל מציאותי היא יותר ,כך גם שבת קודש זו גבוהה יותר מכל השבתות .כי כמו
ובעצמו “אנכי ה’ אלקיך” ,בהתגלות אור השבת .והגאולה שבחר לגלות מלכותו עלי ,וכרת עמי אות ברית ,וזכיתי לגלות שראש השנה מקבל את אורו מקדושת שבת ,כך שבת זו מקבלת
העתידה היא זמן התגלות אורו יתברך בעולם ,ושבת היא זמן מציאותו יתברך בתחתונים ,ותו -אין לי שום מציאות בכלל. אורה מקדושת ראש השנה ,שהרי היא משפיעה חיות אלקותו
הארת האור הגנוז לישראל ,וזהו ענין התקיעות “ -אשרי העם או אז כל ה”תמליכוני עליכם” ,וכל ה”יעלה זכרוניכם לפני יתברך לכל השנה כולה ,ואם כן מגעת גבוה מעל גבוה .והתוצאה
יודעי תרועה ,ה’ באור פניך יהלכון”. לטובה” -מקבל פנים אחרות ומאירות ביותר. המיוחדת שמכל זה ,היא שגם כל השנה כולה היא שבת’דיגע יאר.
והצדיקים הקדושים זי”ע הפליגו במעלת שנה כמו זו ,שכולה
ובמילים אחרות :כל שנה אנו תוקעים בשופר כי השופר מגלה
מקבלת מקדושת שבת..
ז .עבודת היום השני את מעמקי לבבנו הרוצה במלכותו יתברך ,ובשופר אנו ממליכים
אותו יתברך עלינו .אולם השנה הרי קדושת היום עצמה מבטאת
לאחר כל האמור ,נוצרת כבר שאלה הפוכה מזו :אם כן ,שזכינו
את כל עבודת השופר (ע”פ בני יששכר ,מאור ושמש ,ועוד). ב .עבודת ראש השנה
ופעלנו השנה בקדושת שבת עוד יותר מקדושת התקיעות ,למה
נצרכה עבודת התקיעות שביום השני? ואמנם דבריהם הקדושים צריכים הבנה :מה באמת הקשר בין קדושת
והתשובה תבוא באמצעות שאלה אחרת :למה צריך בכלל שני ימי
ה .היתרונות המיוחדים שבת לקדושת ראש השנה? אלא שעם קורטוב מחשבה נראה
שעבודת ראש השנה ועבודת השבת היא אותה עבודה ממש.
ראש השנה? למה נשתנה ראש השנה מכל חג ומועד אשר צריך ולכן האור דהאי שתא עליון על האור של כל שנה ושנה .כי יש בזה
דווקא שני ימים ושתי עבודות? כמה יתרונות מיוחדים: כי כידוע ,עבודת ראש השנה היא המלכות .כמו שאמר לנו
הקב”ה “אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם וכדי שיעלה
ומבארים ספרי הפנימיות שביום ראשון של ראש השנה הוא ראשית ,עבודת השופר היא משלנו ,מלמטה ,אולם קדושת שבת
זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר” .מה זה אמירת מלכיות?
בנין פנימיות המלכות ,וביום שני של ראש השנה בנין חיצוניות היא מלמעלה .ובוודאי שאור הבא מלמעלה הוא גבוה ונשגב
להכיר את אמיתת מציאותו יתברך“ .וידע כל פעול כי אתה
המלכות .ומשמעות הדבר שביום הראשון עבודת ההמלכה היא הרבה יותר.
פעלתו ויבין כל יציר כי אתה יצרתו” .וזה גופא מעלה את זכרוננו
על העניינים הפנימיים ,ענייני התורה והעבודה ,וביום השני שנית ,עבודת השופר היא מתוך הסתרה .תקיעת וצעקת השופר לטובה ,שמגלה כי כל מציאותנו היא לגלות יחודו ואחדותו
ההמלכה היא על העניינים החיצוניים ,ענייני הגשמיות .וזהו באה להבקיע את גודל ההסתרה ,וגם משם לקבל מלכותו יתברך. יתברך בעולם “ -ויאמר כל אשר נשמה באפו ה’ אלקי ישראל
עומק דברי הצדיקים שביום הראשון דנים על רוחניות ,וביום אולם בשבת קודש הרי הכל נעשה מתוך התגלות .אור ה’ מאיר מלך” ,ורק בשבילם מתפשטת מלכותו לכל העולם “ומלכותו
השני דנים על גשמיות. ומתגלה ,ומתוך כך מקבלים מלכותו יתברך .בחיות ובהתגלות. בכל משלה”.
וביתר פירוט ,הרי ענין הפנימיות הוא הקשר שמצד הנשמה חילוק נוסף :שבת היא יום עונג ושמחה .כדברי הכתובים “וקראת ובקיצור :התגלות מלכותו ,עלינו!
להשי”ת ,שהיא אמנם פנימיות לבבנו ,אולם עדיין נדרש שהקשר לשבת עונג”’“ ,וביום שמחתכם’ – אלו השבתות” .השנה עושים
יחדור גם לחיצוניות ,היינו למצב שלנו ,לצרכים שלנו ,לחיי עבודת המלכות נעשית בעצם בכל יום פעמיים באהבה ויותר,
בשמחה ותענוג וטוב לבב -מה שנעשה מדי שנה בצעקת הלב,
בקריאת שמע .זהו כל פשר הפסוק הראשון והאחרון השגור
היום-יום שלנו ,לכל הפרטים החיצוניים שלנו .ולזה נצרך היום בבקשת רחמים ,בהרגשת חרטה ,וקבלה על להבא (שהרי זהו ענין
בפיו של כל יהודי “שמע ישראל ה’ אלקינו ה’ אחד” ,לאמר :כל
השני של ראש השנה. השופר .אמנם אין כאן המקום להאריך ,אך נזכיר בקצרה :התקיעה הראשונה
מציאותו של יהודי היא לגלות אלקותו ואחדותו יתברך .וזוהי
כך או כך ,מובן שעבודה זו ,לקבל מלכות שמים גם בעולם היא ההכרה במלכותו יתברך .מתוך קול פשוט ממעמקי הלב ,שמבטא קשר
מלכות -אני אין לי כלום והוא הכל ,ואני מקבל ומגלה מלכותו.
המעשה ,בעולם החולין ,צריכה שתהיה דווקא בחול ,ועל ידי עמוק ביותר .כידוע שתקיעה מלשון חיבור “ -ותקעתם יתד במקום נאמן”.
השברים והתרועה הם השברון לב על העבר ,ובקשת רחמים לזכות למלכותו זוהי בעצם עבודה של כל יום ויום ,כי היא תכלית כל קיומנו וכל
עשיה ,ואי אפשר שתהיה בשבת קודש ,יום המחשבה (תולדות,
יתברך .התקיעה האחרונה היא התחדשות הקשר על ידי קבלה איתנה להבא. חיינו ,אלא שבראש השנה העבודה משפיעה איך תיראה עבודת
בשלח) .ולמעשה העבודה משתלבת :כי על ידי הכרת אלקותו
התקיעה הגדולה והכפולה מרמזת על החיבור מלמעלה גם כן). המלכות כל השנה .בהתאם לעבודת המלכות שבראש השנה,
יתברך שזכינו בשבת קודש באופן נפלא ,נעסוק בעז”ה ביום
כמה שאנו מעמיקים בלבנו את רצוננו במלכותו יתברך ,בהכרת
השני להוריד השגה זו לחיי המעשה (עבודת ישראל). אם בכל שנה אנו מלאים רגשי צער חרטה ומרירות -הרי השנה
יחודו ואחדותו יתברך והשתעבדותנו המוחלטת אליו -כך
וה’דברי חיים’ מביא לכך את דוגמת המן :במן נאמר ש”כל ברכאן אנו מלאים רגשי שמחה ותענוג .שמחה ותענוג במלכות השי”ת,
במשך כל השנה אנו זוכים כל השנה לחיות עם מלכותו יתברך.
דלעילא ותתא ביומא שביעא תליין” ,ובשבת קודש נשפע שפע שמחה ותענוג בשמחת השי”ת כביכול שאנו ממליכים אותו (שפת
לפי זה יהיו הצלחותינו ,נסיונותינו ,והסייעתא דשמיא שנקבל.
המן לכל השבוע ,אלא שהיה זה ברוחניות .לאחר מכן במהלך כל אמת ראש השנה תרמ”ח).
השבוע היתה הורדתו בגשמיות .כך גם ביום שני של ראש השני, וחילוק רביעי :מה שכל כך קשה לנו לקבל עול ,זהו מצד הגוף.
נוריד את השפע הרוחני שקיבלנו ביום הראשון אל חיי המעשה הנשמה הרי כל חפצה הוא לקבל עול מלכותו יתברך ,ובכלל,
ג .עבודת שבת קודש
(ועיין בעבודת ישראל הטעם עפי”ז שבזמן המקדש כן תקעו ביום ראשון שחל הרי כל כולה שמחה ,ומצד השמחה נקל להגיע לקבלת המלכות עתה נעבור לקדושת השבת ,ונגלה כי היא -היא.
להיות בשבת). (שם) .ולכן השנה שאנו נמצאים ב’יומא דנשמתא’ ,ויש לנו נשמה מהי שבת קודש? במשך כל השבוע יש הסתר על מציאות
בתפילה שנזכה לקבל חיך מתיקות עול מלכותו יתברך באמת ובלבב יתירה ,ושמחה יתירה ,קל יותר לקבל עול מלכותו יתברך. השי”ת .עולם כמנהגו נוהג וחוגג ,האומן באומנתו והפועל
שלם. ויש לציין שבמידת מה זהו גם ההבדל בין ‘תשובה תתאה’ בפעולתו ,העשיר בעושרו והעני בעוניו וכן הלאה .נראה ח”ו
ז להערות והארות ,וכן להעביר שאלות למשפיעים שליט"א ניתן להשאיר במערכת 'קול דודי' שלוחה 0
יתברך השם בעזרת
דאס חסיד'ישע לעבן
ֶנ ֶפ ׁש ִּכי ֶנ ֱא ָנ ָחה? ָּבא ׁ ַש ָּבת! כי אתה שומע קול שופר
אחרי עשרות שנים שלא התראינו, ההשתדלות היחידה שהיה בידי “ההיכרות שלי עם הרב החסיד
כשלא ידענו איש מה עלה בגורל לעשות. הישיש ר’ יעקב אליעזר בערקאוויטש
רעהו ,ור’ דוד שואל אותי מיד “נו, “כך עבדתי שם יום אחרי יום, זצ”ל (אביו של הגאון הגדול ר’ געציל
קיבלת את השופר שלי?” עד שהגיע יום ערב ראש השנה בערקאוויטש שליט”א דומ”צ סאטמאר)
“פערתי פי בתדהמה .אתה שלחת את והישועה טרם נראית באופק .השעות התחילה שנים רבות לאחור” מקדים
השופר? מאיפה?” .ור’ דוד מתחיל נקפו בזה אחר זה ,עד שכבר נטתה הדומ”צ מאנטוורפן הרה”ג ר’ יצחק
לספר לי“ :גם אני הייתי ב’מונקא השמש לערוב ,ופתאום נשמעה זעקיל פאלאק שליט”א לסיפור.
טאבור’ ,לא רחוק מהמקום שאתם הצפירה שקראה לנו לעזוב את “הקשר שלנו התחיל בעקבות העזבון
הייתם .כשהתקרבו ימי ראש השנה העבודה ולחזור לצריפים .שמעתי היקר של זקיני הגאון ר’ זעקיל
התחלנו להיות מודאגים ,מה יהיה את הצפירה ,אך לא יכולתי להסכים פאלאק זצוק”ל הדיין מבאניאהד
עם שופר? התפללנו על כך לה’. בשום אופן לחזור לצריף לראש המונח בביתי .מדובר באוצר כתבי
ואז אני רואה יום אחד גוי רועה השנה בלי שופר. ידות של חידושי תורה מזקינינו
צאן מסתובב עם עדר כבשים ,עם “עשיתי עצמי אם כן כמו שלא הרבנים לבית פאלאק ,עד לזקנינו
שופרות לראשיהם ,ממש סמוך שמעתי את הצפירה והמשכתי ה’וידבר משה’ תלמידו של ה’חתם
למקום שהעבידו אותנו .היה לי איזה לעבוד בסמיכות לרכבת ,ומלבי סופר’ זי”ע ,וכן משאר גדולי
רכוש של כסף שהצלחתי להחביא הנשבר לחשתי תפילה לה’ שלא באניאהד לדורותיהם .ור’ יעקב
איתי תחת בגדיי ,מיד רצתי אל יטשנו ,וישלח לי שופר לראש השנה. אליעזר שהיה לפני המלחמה תלמידו
הרועה ,ואמרתי לו שאם הוא יביא של הגאון הקדוש ר’ אברהם פאלאק
לי שתי שופרות מראש הכבשים זצ”ל הי”ד -איש קדוש מאד ומרביץ
אני יביא לו מטבע הגון .ביקשתי ר’ יעקב אליעזר עצר לרגע את תורה לאלפים ,שהיה הראש בית
שניים ,כי ידעתי שעוד אצטרך סיפורו ,והישיר עיניו לר’ זעקיל דין האחרון בבאניאהד עד שנהרג
לעבד את השופרות כדי שיהיו “היתה זו תפילה מעומק לבי ,שאני על קידוש ה’ בימי המלחמה -היה
ראויים לתקיעה ,אז סידרתי מראש חושב שבכל ימי חיי עד היום ,מעולם מגיע אל ביתי בכל פעם שהוא נקלע
שאם אחד השופרות יישבר בתהליך לא התפללתי עוד תפילה כזו מעומק לאנטוורפן ,כדי לעיין חידושי תורה
העיבוד ,יהיה לי שופר שני .ואכן הלב ,כמו התפילה שהתפללתי אז על של רבו הקדוש ר’ אברהם ,אליו
הגוי הביא לי את השופרות ,ועיבדתי השופר .ממש לא יכולתי ללכת הלאה נשאר קשור כל ימיו בכל נימי נפשו”.
אותם ,וכך יצאו לי שני שופרות עד שיענו לי משמים”. “היה זה מחזה בלתי נשכח ,לראות
מהודרים”. את ר’ יעקב אליעזר בשעה שהוא
“התחלתי לחשוב למי אני יכול “משרק סיימתי לספר ,קרה דבר מעיין בכתבי הידות של רבו ,כאשר
להביא את השופר השני ,אך עוד נורא ,לפתע נפתחה דלת הרכבת, הוצרך לנגב את עיניו כל הזמן,
בטרם הספקתי להגיע להכרעה, למרות שלא היה שם בכלל תחנה מדמעות ההתרגשות שבצבצו בו
הגיעה יום אחד ההודעה שמעלים שהרכבת היתה צריכה לעצור, תוך כדי העיון .הייתי שש כעל כל
אותנו על הרכבות ומעבירים אותנו ומתוכה קפץ יהודי ,ואומר לי הון ,בכל פעם על הזכיה להכניס אל
לאושוויץ .לקחתי איתי את שני “אליעזר דו ווילסט א שופר? דא האסטו תוך ביתי יהודי צדיק כזה ,והייתי
השופרות ,ואז באמצע הנסיעה א שופר!” הוא הכניס לי את השופר מנסה לשזור איתו איזה שיחה ,כדי
נפתחה הדלת של הרכבת ,ואני רואה ביד ,ורץ מיד בחזרה על הרכבת, להתבשם קימעא מטהרת נפשו
אותך ידידי הותיק מול עיני ,ומיד כשבחשכה הסמיכה לא הספקתי ומהשגותיו הנעלות של יהודי
הגשתי לך את השופר השני שהיה אפילו לראות את פניו. מהדור הקודם ,ואז באחת הפעמים
לי” כך התברר לי מי היה אליהו נתגלגלה השיחה אודות קורותיו
“הייתי בטוח שזה אליהו הנביא,
הנביא המסתורי שהביא לי אז את בימי המלחמה ,במחנה העבודה
לא היה לי אפשרות אחרת מה
ההונגרי ב’מונקא טאבור’ ור’ יעקב
ש++בת חיי שרה ,תש+פ"ז השופר ,אחרי שהתפללתי להשי”ת
מעומק לבי” .סיים ר’ יעקב אליעזר
לחשוב ...רצתי מהרה בחזרה למחנה
עם השופר בידיי ונעשה שם ששון
אליעזר סח לי לפי תומו ופשטותו את
הדברים הבאים”.
שבת עילאית ונכספת את סיפורו. ושמחה אור ליהודים .זכינו באותה
עם משפיעי קול דודי שנה לתקוע במחנה את כל מאה
הקולות בשני ימי ראש השנה ב”ה”. “מונקא-טאבור אמנם לא היה
השבת שתשאיר רושם
ומה שנשאר לנו ,הוא רק לחשוב
אוישוויץ ,אך גם שם לא ליקקו
וחקיקה בנשמתכם לעולמים איזהו החלק הגדול יותר בסיפור
דבש ...היינו עובדים בפרך מהבוקר
“אחרי המלחמה הזדמן לי לבקר הנורא ,האם תשוקתו הנוראה של
ועד הערב ,ואז התקרב ראש השנה,
בארץ הקודש ,ואני פוגש שם את יהודי בעמק הבכא למצות השופר,
050.413.1519 לפרטים
ולהרשמה: ידיד נעוריי מבאניאהד ,הגאון ר’ דוד עד שמעיד על עצמו שבחייו לא
מאשקאוויטש זצ”ל .שמחנו להיפגש התפלל מעומק לב כמו התפילה הזו
והתחלתי להיות מודאג מנין יהיה לנו
‘שופר’? לא יכלתי לחשוב על מצב
שחלילה יעבור עלינו ראש השנה
על השופר; או שמא בטחונו בה’
הזמנה אישית
ללא תקיעת שופר ,חלילה וחס.
שיזמין לו את השופר גם אם
על פי דרך הטבע אין לזה כל בשדה, “העבודה שלנו היתה
בשבח והודיה להשי"ת על כל הטוב והחסד אשר גמלנו שעבדנו, ולא רחוק מהמקום
סיכוי; או שמא הגילוי הנורא של הנני להזמין את כל ידידי ומכירי ,לשמחת הבר מצוה של בני היקר
אברהם יצחק
ההשגחה הפרטית שכבר הזמינה שהובילה הרכבת עברה
נ"י הב' לאוישוויץ .החלטתי אם כן
לו מראש את השופר בדרך
שיתקיים אי"ה ליל שישי האזינו אור לז' תשרי תשפ"ז
ללכת לעבוד כמה שיותר סמוך באולם "פארהאנד" בית יעקב הישן רח' בית ישראל 12ירושלים מופלאת כזו.
משעה 8:30בערב למקום שהרכבת עוברת ,אולי
כך או כך ,נפטיר ונאמר :אשריך
השתתפותכם תסב לנו עונג רב משם תצמח הישועה .החברים
ישראל ,מי כמוך ,עם נושע בה’!
מקור :הבעל מספר הגה”ח ר’ נפתלי גראס
וואלעס הלוי יואל שלי צחקו עלי ,איך בדיוק
שליט”א ,ששמע את הסיפור הנורא אקבל שופר מהרכבת המובילה
לפרסום בגליון שמחתכם ב"מ ,חתונה ,התקשר05041-31519 :
מכלי ראשון. יהודים לאוישוויץ? אך זו היתה
ניתן לשמוע רשימת המוקדים להשיג את הגליון בקו 'קול דודי' 035.100.200שלוחה | 4 > 12אחראי ראשי של מערכת ההפצה 02-5359903 :שלוחה 2 ד
