gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

יחידתי · YECHIDUSI — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: יחידתי · YECHIDUSI

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

יחידתי · YECHIDUSI — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לשבוע הבעל"ט‬ ‫(חוקת)‬ ‫ספה"ק מאור עינים‬ ‫מד"ה‬ ‫יום‬ ‫יום ב' דראש השנה‬ ‫ראשון‬ ‫מתחילים פרשת חוקת‬ ‫שני‬ ‫ואז בודאי מחזירו לטוב‬ ‫שלישי‬ ‫השבוע בקו‬ ‫וזה נקרא בחינת‬ ‫רביעי‬ ‫ירח האיתנים‬ ‫וגם אפשר שנקרא בחינה‬ ‫חמישי‬ ‫ש יעורים בו ערים על‬ ‫עד ד"ה זאת התורה‬ ‫חודש‬ ‫להצטרפות למנוי לחוברת החודשית עד הבית‬ ‫תשרי‬ ‫ניתן להירשם ב'קול דודי' ‪ 03.5.100.200‬שלוחה ‪33‬‬ ‫מפי המשפיעים החשובים שליט"א‬ ‫בהיכל המ רכזי שלוח ה ‪1‬‬ ‫ראש השנה תשפ"ז ‪ /‬גליון תכ"ב‬ ‫וכן בשלוח ה ‪30‬‬ ‫נקודה מתוך דא"ח כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫רוח אפנו‬ ‫עבודת הפרשה מספרי החסידות ‪ -‬בשפת המעשה‬ ‫דיבורי חסידות‬ ‫אין לנו אלא לצעוק‪ ,‬והוא‬ ‫יתברך יקרב אותנו אליו‬ ‫לזכור את החבר‬ ‫כאשר מדובר לחשוב על השני‪ ,‬ולהתפלל על ישועות ישראל‪ ,‬הן ישועות כלליות והן‬ ‫אמרו חכמנו ז”ל (ר”ה לד‪ ):‬אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם‬ ‫וכו’ ובמה בשופר‪.‬‬ ‫ישועות פרטיות של יהודים מסוימים‪ ,‬הרי אדרבה‪ ,‬זהו כל היום ‪‘ -‬יום הזכרון’‬ ‫ומבאר בספה”ק קדושת לוי (ליקוטים‪ ,‬תבא) על פי משל למלך שבנו חביבו‬ ‫השנה הוא ב’ ימים‪ ,‬ביום א’ דינא קשיא וביום ב’ דינא רפיא‪.‬‬ ‫כשהגביר הגיע לגיל פנסיה‪ ,‬הוא העמיד את כל הבנים שלו‬ ‫חטא לפניו והוצרך לגלותו מפניו עד שישוב‪ ,‬אבל היות כי נכמרו רחמי‬ ‫ומפני כן ביום א’ העיקר להתפלל עבור כבוד הבורא על צער‬ ‫לנהל את עסקיו הענפים‪ .‬הם היו חמשה בנים מוכשרים‪,‬‬ ‫האב המלך על בנו‪ ,‬וטיכס עצה למען יוכל בנו לחזור אליו‪ ,‬הפקיד המלך‬ ‫גלות השכינה כנ”ל‪ .‬אך ביום ב’ צריך כל אחד מבני ישראל‬ ‫ויחדיו עבדו כדי להמשיך את ההצלחה המסחררת שלו‬ ‫את כל אוצרותיו ביד עבדו‪ ,‬ואף הרשה לו להשתמש בהם בנתיים‪ ,‬כדי‬ ‫לזכור כללות ישראל לעורר רחמים עליהם להשפיע להם כל טוב‬ ‫ולקצור מיליונים‪ .‬הגביר מצידו סמך עליהם‪ ,‬והיה מגיע רק‬ ‫שמיד כאשר יתעורר הבן לשוב אל אביו יהיו מוכנים לו כל האוצרות‪.‬‬ ‫וחסד‪ ,‬וזהו שכתוב ‘אז נדברו יראי ד’ איש אל רעהו ויקשב ד’‬ ‫אחת לכמה חודשים כדי לבדוק כיצד הדברים המתנהלים‪,‬‬ ‫אבל העבד שהיה רוצה מאוד את כל האוצרות לעצמו‪ ,‬ולא איכפת‬ ‫לשבוע נחת מהרווחים המצטברים‪ ,‬ולתת להם סכומי עתק‬ ‫וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו’ כו’‪ .‬וזהו שכתוב ‘ויזכור אלקים‬ ‫לו טובת רבו‪ ,‬עשה תחבולות למען לא יתקרב הבן אל אביו‪ ,‬וציערו‬ ‫את נח ואת כל החי’ ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה’‪ ,‬רוצה‬ ‫להשקעות העומדות על הפרק‪.‬‬ ‫והרחיקו ומנע ממנו לחזור אל אביו‪ .‬וכראות כן הבן‪ ,‬התבונן הרי זה לא‬ ‫יתכן שהאב רוצה את העבד יותר ממני‪ ,‬וכיצד יתכן דבר כזה שהעבד‬ ‫לומר בדבורו‪ ,‬תיבה היא לשון דיבור‪ ,‬רוצה לומר מחמת שהיה לו‬ ‫עתה הגיעה שעת הפגישה העסקית‪ ,‬אולם הפעם היו כולם‬ ‫מקורב אל אבי יותר ממני‪ ,‬על כן השכיל לעשות וצעק בקול גדול אל‬ ‫רחמנות אף על הבהמות והחיות להתפלל עליהם‪ .‬ומכל שכן מי‬ ‫במתח‪ .‬זה לא היה סוד לאף אחד שבחודשים האחרונים‬ ‫אביו‪ :‬אבי אבי אני רוצה לחזור אליך‪ ,‬תשפיע עליי ברחמיך הרבים‬ ‫שהוא זוכר את חבירו בתפלתו‪ ,‬בוודאי זה רצונו של הקב”ה‪ ,‬לכן‬ ‫העסקים הלכו מטה מטה‪ ,‬המניות שלהם צנחו עוד ועוד‪ ,‬וכל‬ ‫כל טוב‪ ,‬וכשמוע כן המלך החזירו וקירבו אליו‪ ,‬וריחק את העבד אשר‬ ‫ראש השנה נקרא ‘יום הזכרון’‪ ,‬שמחויב כל אחד ואחד להתפלל‬ ‫מי שקצת נחשף להתנהלות ראה מיד שלא היה כאן משהו‬ ‫ריחק את בנו‪.‬‬ ‫על חבירו‪ .‬וזהו שכתוב אצל השונמית שאמרה ‘בתוך עמי אנכי‬ ‫בלתי מוסבר‪ ,‬אלא שחיתות מצד המנהלים‪ .‬היו הסברים‬ ‫כמו כן אנחנו בני ישראל שמפני חטאינו הגלינו מבית חיינו לבין‬ ‫יושבת’ ‪ -‬פירוש בתוך אבנתא דלבא‪ ,‬כי כל הלבבות דורש ד’‪,‬‬ ‫ברורים למה שקרה פה‪ ,‬והם לא ממש שיחקו לטובת הבנים‪.‬‬ ‫האומות‪ ,‬אבל הקב”ה שרוצה מאוד בקירבתנו נכמרו רחמיו עלינו‪ ,‬על‬ ‫כאשר כולם מתיחדים כאחד להתפלל כל אחד על חבירו‪ .‬ולזה‬ ‫היה כאן מישהו שהכניס כמה שקלים לכיס‪ ,‬או מישהו‬ ‫כן מסר השפע לשרי אומות העולם‪ ,‬כדי שמיד כאשר נתעורר לשוב‬ ‫הוא ‘יום הזכרון’”‪.‬‬ ‫שהזניח כמה מישורים בעסק בלי טיפול‪ ,‬איך שלא יהיה‪ ,‬היו‬ ‫אליו‪ ,‬יהיה מוכן לנו כל השפע‪ ,‬אבל אומות העולם שרוצים להישאר עם‬ ‫הקב”ה רוצה לעורר רחמים על ישראל‪ ,‬ואחת הדרכים לכך‬ ‫כאן פשיעה ושחיתות שגרמו לפשיטת הרגל‪.‬‬ ‫השפע‪ ,‬מרחקים אותנו מאור פניו ית’‪ ,‬ועושים תחבולות למנוע מאיתנו‬ ‫היא כאשר ישראל מעוררים רחמים אחד על השני‪ .‬ולכן‬ ‫האבא הקשיש פוסע באיטיות אל השולחן העגול הגדול‪.‬‬ ‫לחזור אליו‪ ,‬ונוטלים מאיתנו השפע‪.‬‬ ‫הקב”ה מבקש ורוצה שנזכור אחד את השני‪.‬‬ ‫מסביב יושבים חמשת הבנים‪ ,‬והם נתקפים בפחד‪ .‬המצב‬ ‫כמו במשל‪ ,‬ברגע שהאבא ראה שהבנים דואגים האחד‬ ‫דורש טיפול שורש‪ ,‬ובדרך הטבע אין סיכוי שכולם יישארו‬ ‫ועבודתינו הוא בעיקר לצעוק מעומק הלב אל השי”ת‪ :‬אבינו הרחמן‬ ‫לשני‪ ,‬השתנה כל השיח‪ .‬בעצם קרו שם שני דברים‪ :‬קודם‬ ‫כאן בתפקידים‪ .‬כולם מרגישים שיהיו כאן כמה פיטורין‪ ,‬הרי‬ ‫רחם עלינו‪ ,‬איכה תירש גבירתה‪ ,‬הרי אנחנו בניך החביבים והם כאין‬ ‫כל השיג והשיח הפך להיות שיג ושיח של אהבה ורחמים‪ ,‬זה‬ ‫צריכים לעשות משהו כדי להציל ולייצב את העסק‪.‬‬ ‫נגדך‪ .‬ואז יתעורר רחמיו עלינו וישוב אותנו אליו ית’‪ ,‬ויחזיר לנו כל‬ ‫מעורר רחמי האב‪ ,‬וכל החשבונות העסקיים כבר לא תופסים‬ ‫אלא שבכל זאת‪ ,‬משפחה חמה הם היו‪ .‬האחדות בין הבנים‬ ‫השפע‪.‬‬ ‫מקום‪ .‬שנית‪ ,‬ברגע שהאבא ראה את האחדות שבה מתנהל‬ ‫היתה גדולה‪ ,‬והמחשבה על כך שמישהו מבין הבנים הולך‬ ‫זהו כוונת חז”ל ‘אמרו לפני מלכיות ‪ -‬כדי שתמליכוני עליכם’ שנבוא‬ ‫העסק‪ ,‬ואת האחווה שקיימת בו‪ ,‬הוא כבר לא רוצה להפריד‬ ‫לקבל פה פיטורין הדאיגה את כולם‪ .‬אף אחד לא היה מסוגל‬ ‫להכרה שתכלית רצון השי”ת בכל השפעת הבריאה אינו אלא כדי‬ ‫ולבטל את השלימות המיוחדת הזאת‪ .‬הוא לא רוצה לנגוע‬ ‫לחשוב על עצמו‪ ,‬משום שהוא הביט בפניהם של אחיו‪ ,‬ראה‬ ‫שנמליך אותו עלינו‪ ,‬והרי לא יתכן שהשי”ת רוצה באומות העולם יותר‬ ‫באף אחד מהם‪ ,‬כי הוא יודע שבכך הוא נוגע בכולם‪ .‬וכן‬ ‫בעיני רוחו את משפחותיהם הרעבות והמבויישות‪ ,‬ולא היה‬ ‫מאיתנו בניו האהובים‪‘ ,‬ובמה בשופר’ שמתוך כך אנו צועקים בשופר‬ ‫הוא גם בנמשל‪ :‬כאשר יהודי מתפלל על יהודי אחר מגודל‬ ‫מסוגל לחשוב כי לאחיו יהיו בזיונות כאלו‪.‬‬ ‫אל השי”ת להחזירנו אליו‪ ,‬ואז אכן מקרב אותנו השי”ת‪ ,‬עכתו”ד‪.‬‬ ‫אהבת ישראל‪ ,‬הוא קודם כל מעורר את רחמי האב‪ .‬ושנית‪,‬‬ ‫וכך‪ ,‬בעוד האבא מתחיל לעבור על ספרי החשבונות הלקויים‪,‬‬ ‫זה מעורר את התמונה הנפלאה של ‘כללות ישראל’‪ ,‬וכאשר‬ ‫החלו האחים בזה אחר זה להתחנן‪ .‬משה נתן אמר “מה שלא‬ ‫הקב”ה רואה את כללות ישראל בכל יופייה‪ ,‬ובפרט כפי‬ ‫יהיה‪ ,‬את זלמן את אביש ואת חיים יענקל אי אפשר לפטר‪,‬‬ ‫נמצינו למדים שעבודתינו הוא להתפלל ולצעוק אל השי”ת‪ ,‬אבי‬ ‫שזה משתקף באחדות הלבבות‪ ,‬הרי הוא רק רוצה להשפיע‬ ‫הרחמן רחם עלי‪ ,‬אל תסתר פניך ממני‪ ,‬מתוך הכרה שלא יתכן שיש‬ ‫הרי יש להם משפחות ברוכות ילדים”‪ ,‬ואילו אביש שיכנע‬ ‫רחמים וטוב עליון‪.‬‬ ‫“את משה נתן ואת יהודה מאיר חייבים להשאיר‪ ,‬כי אין להם‬ ‫לו ית’ רצון באומות העולם יותר מאיתנו‪ ,‬ולא יתכן שהוא רוצה לרחק‬ ‫אותנו רח”ל‪ ,‬אלא אדרבה כל תכלית רצונו בבריאה הוא מפני רצונו בנו‪.‬‬ ‫ולכן אחרי כל הדיונים והשאלות אם מותר לבקש צרכים‬ ‫שום עוגן כלכלי אחר”‪ ,‬ויהודה מאיר עצמו אמר “זלמן ומשה‬ ‫ואז יתקיים הבא ליטהר מסייעין אותו‪ ,‬כמו שכתב המהרש”א (ברכות י‪):‬‬ ‫עצמיים בראש השנה או לא‪ ,‬צריכים לזכור שכל זה נוגע‬ ‫נתן עוברים עכשיו תקופה קשה‪ ,‬צריכים להתחשב איתם”‪.‬‬ ‫שעצם התפילה להתקרב אליו‪ ,‬הוא כבר הבחירה בטוב‪ ,‬והשי”ת יסיר‬ ‫רק בשאלת הצרכים העצמיים‪ .‬אבל כאשר מדובר לחשוב‬ ‫האבא הקשיש הוריד את ספרי החשבונות‪ ,‬סגר איתם‪,‬‬ ‫מאיתנו כל החשכות והעיכובים‪ .‬ונזכה לשוב אליו יתברך כראוי‪.‬‬ ‫על השני‪ ,‬ולהתפלל על ישועות ישראל‪ ,‬הן ישועות כלליות‬ ‫והסתכל באהבה גדולה על בניו מסביב לשולחן‪ .‬נהנה לראות‬ ‫רעוא דרעוין נצו"י; הדעה והדיבור קיז‬ ‫והן ישועות פרטיות של יהודים מסוימים‪ ,‬הרי אדרבה‪ ,‬זהו‬ ‫את משפחתו החמה והאוהבת‪“ ,‬זה בסדר‪ ,‬אני לא בודק שום‬ ‫כל היום ‪‘ -‬יום הזכרון’‪ .‬מעיקרי עבודת היום שיהודי יתפלל‬ ‫דבר‪ .‬תמשיכו כולכם עם העסק ותעלו אותו לדרך המלך”‪.‬‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫על יהודים אחרים וימליץ עליהם זכות ורחמים‪ .‬אמנם ביום‬ ‫שלוחה בזה להאברך היקר‪ ,‬פועל נמרצות ומשים לילות כימים להאיר אלפי ורבבות ישראל באור החסידות‬ ‫שליט"א‬ ‫הרה"ח ר' יואל בר"מ הלוי וואלעס‬ ‫הראשון‪ ,‬עדיין צריכים להתמקד בצער השכינה בלבד‪ ,‬כי‬ ‫כללות ישראל‬ ‫מנהל הקו "קול דודי"‪ ,‬ומסור בלב ונפש יומם ולילה להרבות פעלים לחסידות‬ ‫זהו ‘דינא קשיא’ ועדיין אין הזמן להתפלל בכלל על גשמיות‪,‬‬ ‫לרגל שמחת הבר מצוה לבנו למזל טוב‬ ‫אך ביום השני‪ ,‬אזי אדרבה‪ ,‬זה הזמן להתפלל על הגשמיות‬ ‫ה’תפארת שלמה’ (ראש השנה) מבאר ש’יום הזכרון’ מורה על‬ ‫בזכות מרן הבעש"ט הק' ותלמידיו זי"ע יזכה לרוות ממנו רוב נחת דקדושה‬ ‫המברכים‪:‬‬ ‫של בני ישראל‪ ,‬שהיא היא המשמשת לאוקמא שכינתא‬ ‫כך שכל אחד צריך לזכור בתפילתו את חבריו‪.‬‬ ‫אלפי מאזיני "קול דודי"‬ ‫אלפי לומדי "יחידתי"‬ ‫מעפרא‪ .‬ודווקא זה מעורר את ההשפעה העליונה‪.‬‬ ‫“להבין הטעם מפני מה נקרא ראש השנה ‘יום הזכרון’‪ .‬כי ראש‬ ‫א‬ ‫אנו זקוקים מאוד לעזרתך כדי להמשיך בעבודת הקודש‪ .‬לתרומות לזיכוי הרבים ‪05041-31519‬‬ ‫הדרכה לימי הבחרות ‪ -‬בחדר המשפיע‬ ‫א חסיד'ישער בחור‬ ‫וכיצד זה‬ ‫למה בשעת ביאת המשיח יתקע בשופר גדול?‬ ‫מבטא את העניין הפנימי של תקיעת השופר בראש השנה?‬ ‫שמאחר חטאו של אדם הראשון הנה נתערב הטוב ברע‬ ‫שופרו של משיח‬ ‫ואפילו במחזורים מובאים הרבה ענינים וטעמים על‬ ‫משפיע‪ :‬שלום וברכה אברהם יצחק‪.‬‬ ‫ונכבש תחתיו [‪ -‬הטוב נתערב עם הרע‪ ,‬והטוב נכבש‬ ‫מצות השופר‪...‬‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬שלום וברכה‪ ,‬הנה אנו עומדים כבר סמוך‬ ‫תחת כח הרע]‪ ,‬ובזמן מתן תורה הנה יצא הטוב מתוך הרע‬ ‫משפיע‪ :‬אתה צודק‪ ,‬כי על אף שעיקר הטעם והכוונה‬ ‫ונראה ממש לראש השנה‪ ,‬עוד רגע מתחילים את השנה‬ ‫ונתגבר ושלט [‪ -‬הטוב נפרד מן הרע‪ ,‬ויש לו כבר כח‬ ‫שאנו תוקעים היא לקיים את גזירת הבורא‪ ,‬אבל בכל‬ ‫החדשה‪.‬‬ ‫שליטה לעצמו ואינו כבוש תחת הרע]‪ ,‬ואמנם לא הגיע‬ ‫זאת לימדו אותנו הספרים הקדושים איזה פעולה צריכה‬ ‫משפיע‪ :‬ממש ככה‪ .‬ועל אף כל ההכנות עדיין מרגישים‬ ‫עדיין להיות הוא כובש את הרע תחתיו‪ ,‬אבל הגיע לצאת‬ ‫השופר להשפיע עלינו‪ ,‬ואיזה מחשבות והרהורים‬ ‫בכלל לא מוכנים‪...‬‬ ‫ממאסרו‪ ,‬ולהתחזק בעצמו‪ ,‬ונשאר הרע נפרד ממנו עומד‬ ‫צריכים לעלות במחשבתינו בעת שאנו מקיימים מצוה‬ ‫בפני עצמו‪ ,‬אך לעתיד לבא הנה ישתלם התיקון הזה והטוב‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬או אה‪ ,‬חשבתי שרק אני מרגיש ככה‪...‬‬ ‫זו‪ ,‬וגם כמה התקיעות משפיעים למעלה עד אין חקר‪.‬‬ ‫יכבוש את הרע לגמרי‪ ,‬ויהיה הטוב שולט לבדו” עכ”ל‪.‬‬ ‫אלו דברים שצריכים אכן ללמוד ולהתבונן‪.‬‬ ‫משפיע‪ :‬מה פתאום‪ ,‬אדרבה‪ ,‬ככל שהאדם מכין את‬ ‫הרמח”ל אומר כאן שבעת חטא אדם הראשון נעשה‬ ‫עצמו יותר‪ ,‬הוא מרגיש יותר שהוא לא מוכן‪ .‬כי ככל‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬אז איך בעצם מגדירים את ההשפעה‬ ‫עירוב טוב ורע‪ ,‬והשופר הוא זה שמתקן את זה‪ .‬תחילה‬ ‫שמעמיקים ומתבוננים יותר במהותו של היום הקדוש‬ ‫והכח של השופר? מה זה צריך לפעול עלינו?‬ ‫היה השופר של מתן תורה שהפריד את הטוב מן הרע‪,‬‬ ‫והנורא הזה‪ ,‬וככל שחושבים יותר על זה שאנו קרוצי‬ ‫זאת אומרת שבעת מתן תורה נתגלה כח אלקותו‬ ‫חומר עומדים להמליך ולתת כביכול כתר בראשו של‬ ‫מלך מלכי המלכים‪ ,‬כך מרגישים יותר שאנחנו בכלל‬ ‫בעולם ונתוודע לנו שיש בורא לעולם וניתן לנו דרך‬ ‫להתקשר ולהדבק עם הקב”ה‪ ,‬וכל זה נעשה על ידי‬ ‫הגדרת השופר‬ ‫לא מוכנים‪.‬‬ ‫השופר שתקע בו הקב”ה במתן תורה‪ .‬וההמשך לזה‬ ‫משפיע‪ :‬אני רוצה להגיד לך הגדרה והבנה עמוקה על‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬אז מה עושים עם ההרגשה הזאת?‬ ‫הוא השופר של משיח שיבטל את כח הרע לגמרי‪,‬‬ ‫כלליות ענין השופר‪ ,‬ואחר כך לנסות לקרב אל השכל‬ ‫משפיע‪ :‬ניגשים עם ההרגשה הזאת עצמה לראש השנה!‬ ‫כי השופר של מתן תורה רק הפריד את הטוב שיוכל‬ ‫ולהבין מה העבודה שלנו בנוגע למצוה נשגבה זו‪.‬‬ ‫כי הבושה עצמה‪ ,‬הרגשת ההכנעה‪ ,‬וההרגשה שאני לא‬ ‫לשלוט לבדו בלי עירוב הרע‪ ,‬אבל הרע עדיין נשאר‬ ‫הרי השופר הוא עניין כללי מאוד‪ ,‬תחשוב רגע על‬ ‫מסוגל לבד‪ ,‬אלו הם ההרגשות הראויות והנכונות ביום‬ ‫קיים לעצמו‪ ,‬וההשלמה תהיה בשופרו של משיח‬ ‫עשרה פסוקי השופרות שאנו אומרים‪ ,‬אנו מזכירים‬ ‫הזה‪ ,‬וכמו שאמרנו בסליחות "כדלים וכרשים דפקנו‬ ‫שיבטל את כח הרע לגמרי‪ .‬זה תמצית הנקודה שאומר‬ ‫שם שלוש מיני שופרות‪ ,‬שלוש פסוקי התורה של‬ ‫דלתיך"‪ ,‬וכך הוא לשון הפייטן הקדוש בפתיחת תפלת‬ ‫הרמח”ל‪.‬‬ ‫שופרות מדברים על השופר של מתן תורה‪ ,‬הקול‬ ‫החזרה של שחרית 'אתיתי לחננך בלב קרוע ומורתח‪,‬‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬אני מתחיל לשמוע כאן דברים‪ ,‬אבל‬ ‫הגדול והנורא שהחריד את הבריאה כולה בעת מתן‬ ‫בקש רחמים כעני בפתח'‪ ,‬זאת היא באמת ההרגשה‬ ‫אני מוכרח לומר שעדיין ממש לא ברור לי מה כל זה‬ ‫תורה ‪ -‬היה קול שופר‪ .‬בשלוש פסוקי הכתובים של‬ ‫של כל ערליכער יוד כשהוא ניגש לעבודת הימים‬ ‫קשור לראש השנה? ובכלל לא ברור לי למה כל העניין‬ ‫שופרות אנו מגיעים אכן לדבר על השופר שלנו‪ ,‬אבל‬ ‫הקדושים הללו‪ .‬וצדיקים אמרו שהבושה הזאת היא‬ ‫הזה נעשה דווקא על ידי שופר? מה זה קשור לתקיעת‬ ‫מיד אח"כ בשלוש פסוקי הנביאים מדברים כבר על‬ ‫ה'כלי' הכי טוב והגון אל האור הנפלא והשפע הקדוש‬ ‫שופר?‬ ‫שופרו של משיח‪ ,‬אותו השופר הגדול שייתקע במהרה‬ ‫שהקב"ה מכין לנו‪.‬‬ ‫ויקבץ את כל נדחי ישראל כמו שאנו מתפללים בכל‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬אני שומע‪ .‬אני מקוה שאזכה אכן להכין‬ ‫יום 'תקע בשופר גדול לחירותנו'‪ .‬זאת אומרת שכאשר‬ ‫את הכלים הנכונים‪.‬‬ ‫הקול הטהור‬ ‫אנו מדברים על המושג 'שופר' מדובר על עניין כללי‬ ‫מאוד המקיף את כל הבריאה מתחילתו ועד סופו‪,‬‬ ‫משפיע‪ :‬ננסה אם כן להתחיל עם השופר שלנו שאנו‬ ‫מתחיל ב'עבר' בשופר של מתן תורה‪ ,‬ממשיך ל'הוה'‬ ‫תוקעים בראש השנה‪ .‬כידוע מכל הספרים עניין‬ ‫לשופר של ראש השנה‪ ,‬וממשיך ל'עתיד' לשופרו של‬ ‫יום תרועה‬ ‫תקיעת השופר הוא להוציא מפנימיות לבנו קול פשוט‪,‬‬ ‫משיח‪.‬‬ ‫משפיע‪ :‬בעצם כבר דיברנו הרבה על עבודות הימים‬ ‫קול הבא מעומק הלב והנשמה‪ ,‬קול כזה שאינו יכול‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬איך זה באמת קשור לשופר שלנו? למה‬ ‫האלו‪ ,‬דיברנו כבר על משמעות יום הדין ועל עבודת‬ ‫להתלבש באותיות ובמילים‪ ,‬קול עמוק כזה הבא‬ ‫מזכירים בראש השנה את השופר של מתן שופר ושל‬ ‫ההמלכה שלנו בכללות ובפרטיות ועל התכלית‬ ‫מהמקום הטהור והנקי שבלבות ישראל‪ .‬כי הרי אפילו‬ ‫משיח? ובכלל‪ ,‬מה בעצם הרעיון של השופר במתן‬ ‫הנרצית של יצירת קשר חדש עם הקב"ה‪ ,‬כל זה כבר‬ ‫מי שחטא והתלכלך והתרחק מאוד מקרבת אלקים‪,‬‬ ‫תורה? ולמה משיח צריך שופר בכדי לגאול אותנו?‬ ‫נפלאה וקדושה עד למאוד שהיא בעצם עיקרו של יום‪,‬‬ ‫ונשקע כולו בתוך רע וטומאה‪ ,‬עדיין יש בו נקודה‬ ‫משפיע‪ :‬אה‪ ,‬עכשיו אתה מתחיל להעמיק בסודו של‬ ‫התורה הרי קוראת ליום עצמו 'יום תרועה'‪ ,‬דהיינו‬ ‫פנימית שלא נפגמה ולא נתלכלכה‪ ,‬וכמו שאנו אומרים‬ ‫השופר‪ .‬מכל הדברים הללו אנו לומדים שהשופר הוא‬ ‫שמהות היום הזה הוא יום של תקיעת שופר‪ .‬דיברנו‬ ‫בכל יום ‘נשמה שנתת בי טהורה היא’ ‪ -‬אנו לא אומרים‬ ‫עניין כללי ועמוק מאוד‪ .‬ותחילה נאמר את הגדרת‬ ‫ברוך השם‪ ,‬אבל למעשה עדיין לא דיברנו על מצות‬ ‫‘טהורה היתה’ אלא ‘טהורה היא’ ‪ -‬היא עדיין בטהרתה‬ ‫העניין עצמו‪ ,‬ואח"כ ננסה להבין ולקרב אל השכל כמו‬ ‫השופר עצמה‪.‬‬ ‫וזכותה‪ .‬אלא מאי? היא מוסתרת ונעלמת תחת שכבות‬ ‫עבות של זוהמה וגשם המסתירים ומעלימים לגמרי‬ ‫שדיברנו‪ .‬סודו של השופר הוא בירור הטוב מן הרע!‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬נו‪ ,‬אדרבה‪ ,‬אני באמת רוצה לשמוע קצת‬ ‫את קולה וכוחה‪.‬‬ ‫כוחו של השופר הוא למצוא את הטוב בכל הבריאה‪,‬‬ ‫על עניין השופר‪ .‬אני מבין שיש הרבה מאוד כוונות‬ ‫ההסתרה הזאת גורמת כמובן את הקטרוג והדין החזק‪,‬‬ ‫לגלות אותו‪ ,‬ולהפריד אותו מכל הרע הסובב אותו‪ .‬מה‬ ‫וסודות על התקיעות‪ ...‬המקובלים מכוונים הרבה‬ ‫עד שאין לנו שום דרך להתמודד ולבטל את כוחם כי‬ ‫הוא הטוב בבריאה? אלקותו יתברך! כאשר אלקותו‬ ‫שמות וכוונות על כל תקיעה ותקיעה‪...‬‬ ‫כל מעשי בני אדם גלויים וידועים ואין שכחה לפני‬ ‫יתברך נסתרת ונעלמת בבריאה‪ ,‬שולט כח הרע‬ ‫משפיע‪ :‬נכון‪ ,‬יש אמנם הרבה כוונות ושמות‪ ,‬אבל‬ ‫כסא כבודך‪ ,‬הדרך היחידה היא העצה שנתן לנו הקב”ה‬ ‫בבריאה ונראה לעינים רק גשמיות וכוחות של פירוד‪,‬‬ ‫העיקר מה שאנו צריכים לדעת היא מה שאמרו בגמרא‬ ‫‪ -‬לתקוע בשופר‪ ,‬שמהות התקיעה היא להוציא מן הלב‬ ‫כוחו של השופר הוא לגלות את מציאותו יתברך‬ ‫'רחמנא אמר תקעו'! כך פירשו הצדיקים זי"ע (עיין מאור‬ ‫קול פשוט‪ ,‬קול טהור ונקי הבא מפנימיות הנשמה בלי‬ ‫בבריאה‪ ,‬ועל ידי זה לסלק את הרע וההסתרה‪.‬‬ ‫ושמש נצבים בשם הרבי ר' אלימלך זי"ע) את מאמר הגמרא‬ ‫שתתלבש בדיבורים שלנו‪ .‬הפעולה הזאת מגלה את‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬אני שומע כאן דברים חדשים ממש‪.‬‬ ‫(ר"ה טז ע"א) ששאלה את השאלה שאנו שאלנו עתה‬ ‫כח הטוב שבקרבנו‪ ,‬היא מגלה את כח הקדושה שהיה‬ ‫הגדרה חדשה על השופר‪ .‬כרגע אני לא מצליח להבין‬ ‫'למה תוקעין בראש השנה'? שפירוש השאלה היא‬ ‫כבוש ומוסתר תחת הרע‪ ,‬ומאפשרת לקדושה לשלוט‬ ‫איך העניין הזה שייך לעניין השופר‪ ,‬ואיך זה מסתדר‬ ‫שרצו ללמוד ולהבין מה הוא טעם התקיעות ומה צריך‬ ‫ולהתגלות‪ .‬זה התמצית של מעשה התקיעות שלנו‬ ‫עם השופר שאנו תוקעים בראש השנה להמליך את‬ ‫לחשוב ולכוין בעת התקיעות‪ ,‬ועל זה אמרו בגמרא שם‬ ‫המבואר בספרים הקדושים‪.‬‬ ‫השי"ת?‬ ‫'למה תוקעין'? 'רחמנא אמר תקעו'! דהיינו שהגמרא‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬נכון מאוד‪ ,‬זה הגדרה ידועה שכבר‬ ‫משפיע‪ :‬אתה שואל טוב מאוד‪ ,‬ואנסה לבאר את זה דבר‬ ‫אמרה לנו שעיקר הכוונה שצריך לחשוב ולכוון בעת‬ ‫שמעתי כמה פעמים‪ .‬יש בספרים כל מיני משלים על‬ ‫דבור על אופניו‪ .‬אבל תחילה אראה לך את לשונו של‬ ‫התקיעות הוא‪ ,‬שהקב"ה אמר לתקוע! זה עיקר הכוונה‬ ‫בן המלך שנתרחק מאוד מהיכל אביו המלך עד ששכח‬ ‫הרמח”ל זי”ע שכותב ומבאר את ההגדרה הזאת‪ ,‬ואח”כ‬ ‫שצריכים לזכור!‬ ‫לגמרי את שפת המלך‪ ,‬וכאשר רצה להתקרב אל אביו‬ ‫ננסה לתרגם את זה בשפה שלנו‪ .‬זה לשונו של הרמח”ל‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬אבל בכל זאת הרי יש הרבה כוונות‬ ‫המלך לא זכר בכלל מה צריך לומר‪ ,‬עד שהחליט לצעוק‬ ‫במאמר החכמה‪“ :‬כי סגולת השופר ‪ -‬בתקיעתו למטה וכח‬ ‫שכתוב בספרים מה צריכים לחשוב בעת התקיעות‪...‬‬ ‫קול פשוט בלי מילים‪ ,‬ואז הכיר אביו המלך את קולו‬ ‫שרשו למעלה ‪ -‬הוא להחזיק הטוב ולכפות הרע‪ ,‬ותראה‬ ‫ולא רק כוונות של מקובלים‪ ,‬אלא גם בספרי החסידות‬ ‫ב‬ ‫הנקודה ש_ל היום‬ ‫התבוננות קצרה ותמציתית בעבודות המיוחדות‬ ‫התקיעות אנו מתקשרים עם כוחו של‬ ‫וגאל אותו ממאסרו והחזירו מגלותו‪.‬‬ ‫של ראש השנה‪ ,‬שופר‪ ,‬ומלכיות זכרונות שופרות‬ ‫שופר של מתן תורה ושופרו של משיח‪.‬‬ ‫כי כאשר אנו מגלים את החלק הטוב‬ ‫משפיע‪ :‬נפלא מאוד‪ .‬כל המשלים האלו‬ ‫מבטאים את העניין שדיברנו‪ ,‬כי הבן‬ ‫מתגעגע להשי”ת ורוצה להיות קרוב לה’‪,‬‬ ‫לצד מצוות תקיעת השופר‪ ,‬שהיא הנקודה‬ ‫והקדוש שבנו ומגבירים אותו על הרע‪,‬‬ ‫הזה שנתרחק כל כך ונשקע בעולם אחר‬ ‫עד שקשה אפילו ליהודי לדבר על הרצון‬ ‫העיקרית של ראש השנה‪ ,‬אשר נקרא‬ ‫אנו מעוררים את כוחו של השופר של‬ ‫לגמרי‪ ,‬בוודאי לא נשתנתה המציאות‬ ‫הזה הפועם בו‪ ,‬כי אפשר לבטא במילים‬ ‫‘יום תרועה’ על שם השופר‪ ,‬ישנה נקודה‬ ‫מתן תורה‪ ,‬וכאשר אנו מתחזקים יותר‬ ‫העצמית שלו‪ ,‬ובוודאי בפנימיות‬ ‫רצון עמוק כזה‪ ,‬שהרי הבורא ית’ הוא‬ ‫עיקרית נוספת בראש השנה‪ ,‬הלא היא‬ ‫ומבטלים את הרע לגמרי‪ ,‬אנו מעוררים‬ ‫מציאותו הוא עדיין בנו של אביו המלך‪,‬‬ ‫זה שעושה את הכל‪ ,‬את כל חוקי העולם‬ ‫אמירת פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות‪.‬‬ ‫את הכח של שופרו של משיח‪.‬‬ ‫אבל כל זה מוסתר ונעלם מאוד‪ ,‬כי‬ ‫ואת כל המציאות והכל תלוי בו‪ ,‬ואין את‬ ‫אשר אם שכל התפילות של ראש השנה גם‬ ‫המילים לבטא את עומק הרצון שלנו להיות‬ ‫בשחרית מנחה וערבית שונות מכל שבתות‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬שני הענינים האלו‬ ‫בחיצוניות צורתו הוא לא נראה כבן‬ ‫קשורים וקרובים אליו‪.‬‬ ‫ומועדי השנה‪ ,‬באופן מיוחד ומחודש‪ ,‬כאשר‬ ‫מזכירים קצת את המושג של אתכפיא‬ ‫מלך‪ ,‬וכך גם בדיבורו ומחשבותיו לא‬ ‫ועל כל השנה אמנם קיבלנו אופנים וגדרים‬ ‫באמצע ברכת ‘אתה קדוש’ אנו מפסיקים‬ ‫ואתהפכא‪...‬‬ ‫ניכר כלל שייכותו לאביו המלך ‪ -‬אבל‬ ‫מסויימים איך לחיות את הקשר עם השי”ת‪,‬‬ ‫ומאריכים בהמלכת ה’ ‘לדור ולדור המליכו‬ ‫הקול נשאר אותו קול! זאת אומרת‬ ‫משפיע‪ :‬נכון‪ ,‬ממש כך‪ .‬התחלת העבודה‬ ‫ע”י גדרי התורה והמצוות‪ ,‬אך כשמגיע‬ ‫לק‪-‬ל כי הוא לבדו מרום וקדוש’‪ ,‬הרי‬ ‫שכאשר הוא מוציא מקרבו ולבו קול‬ ‫היא קודם כל להכיר שיש בנו כח של‬ ‫‘ראש השנה’ שמתעורר תחילת הרצון‬ ‫שבתפילת מוסף חז”ל תיקנו לנו כבר שלש‬ ‫פשוט בלי מילים‪ ,‬הוא מגלה ומוציא‬ ‫ברכות שלימות עם פסוקים מן התורה ומן‬ ‫קדושה‪ ,‬להתרחק מן הרע ולהדבק‬ ‫בבריאה‪ ,‬אז אנו צריכים לבטא את עצם‬ ‫מקרבו את החלק הפנימי שנשאר‬ ‫הרצון שלנו בהשי”ת‪ ,‬הרצון אשר אין לכך‬ ‫הנביאים והכתובים‪ ,‬שאנו מוסיפים באמצע‬ ‫עם החלק הטוב והקדוש‪ .‬זה הנקרא‬ ‫בקדושה‪ .‬וזה הוא כוחו של השופר ‪-‬‬ ‫מילים‪ ,‬ויכול להתבטא רק בקול פשוט ללא‬ ‫התפילה‪ .‬ואנו צריכים לעצור ולהבין מה‬ ‫בספרים כח של אתכפיא‪ ,‬דהיינו לכפות‬ ‫עניינם‪.‬‬ ‫לגלות את כח הקדושה ולדחות את כח‬ ‫דיבורים‪ ,‬שעל כך אנו לוקחים את השופר‪,‬‬ ‫את כח הרע שלא יוכל לשלוט על‬ ‫הרע המסתיר עליו‪.‬‬ ‫ותוקעים ותוקעים‪‘ ,‬אבינו שבשמים‪,‬‬ ‫וכמובן שאין לנו השגה‪ ,‬ולא שייך שתהיה‬ ‫הטוב ולהעלים אותו‪ .‬והמשך העבודה‬ ‫אנו רוצים רק אותך’‪ .‬שזהו הקול הפשוט‬ ‫לנו השגה‪ ,‬במה שאנו באמת ממשיכים‬ ‫היא לבטל לגמרי את כח הרע‪ ,‬דהיינו‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬זה בעצם הנקודה הידועה‬ ‫שמכניס אותנו אל היכל המלך‪ ,‬ומעורר‬ ‫ופועלים ע”י תפילות אלו‪ ,‬כמו ע”י כל‬ ‫כאשר האדם משתמש עם כל הכוחות‬ ‫של שופר שכולם מזכירים‪ ,‬להוציא‬ ‫עלינו בחזרה את ה’יתקע בשופר גדול’‬ ‫עבודות יום זה‪ ,‬כאשר מדובר כאן בעניינים‬ ‫צעקה פנימית מעומק הלב‪.‬‬ ‫הטבעיים והגשמיים שלו בשביל עבודת‬ ‫מצדו ית’‪ ,‬לגלות עלינו את עומק אהבתו‬ ‫אמיתיים‪ ,‬עניינים אין סופיים‪ ,‬הנמשכים‬ ‫השם‪ ,‬נמצא שהוא מבטל את כח הרע‬ ‫משפיע‪ :‬נכון‪ .‬ועתה צריך להבין שממש‬ ‫ית’ הבלתי מוגבלת אלינו‪ ,‬האהבה העצמית‬ ‫בתיקוני הבריאה‪ ,‬שעלה ברצונו ית’ למסור‬ ‫אשר גבוהה יותר מכל הגילויים‪ ,‬ו’אין לה‬ ‫בידינו‪ ,‬שאנו השפלים נפעל את כל תיקוני‬ ‫לגמרי‪ ,‬כי הוא מגלה שאין בכלל כח‬ ‫אותו העניין הוא בכל הבריאה כולה! כי‬ ‫מילים’ מצדו ית’‪.‬‬ ‫הבריאה ע”י הדיבורים והמעשים הפשוטים‬ ‫רע בעולם‪ ,‬הכל נברא רק עבור כבוד‬ ‫כמו שבכל נפש יש חלק קדושה הטמון‬ ‫שלנו‪ ,‬בלי שתהיה לנו השגה בכלל במה‬ ‫שמו יתברך‪ ,‬הכח הזה הוא כוחו של‬ ‫ומסתתר בתוכו‪ ,‬כך בכל הבריאה כולה‬ ‫המשכת המלכות בפועל‬ ‫שאנו עושים‪.‬‬ ‫שופר של משיח‪ ,‬שאמנם העניין הזה‬ ‫יש חלקי הקדושה המחיים אותם‪ ,‬והם‬ ‫המשל של הבעש”ט הק’‬ ‫בשלימות תהיה בעת ביאת המשיח‪,‬‬ ‫נסתרים ונעלמים עד כדי כך שהעולם‬ ‫זהו הרצון למלוכה שאנו מעוררים בתקיעת‬ ‫נראה לנו כדבר נפרד וכמציאות‬ ‫אבל התחלת העבודה הזאת אנו‬ ‫השופר‪ ,‬הרצון אשר קיים בנו תמיד‪,‬‬ ‫עושים כהיום על ידי תקיעת השופר‪,‬‬ ‫לעצמה‪ ,‬וכאשר אנו עומדים להמליך‬ ‫אשר עתה הוא הזמן לחדד ולחדש ולעורר‬ ‫אך בכל זאת נתבונן קצת במה שגילו לנו‬ ‫שאנו מגלים ומבטאים בחזקה את כח‬ ‫את הקב”ה אנו צריכים לגלות את‬ ‫את הרצון הזה‪ .‬ואחר כך באמירת פסוקי‬ ‫הצדיקים‪ ,‬כי העבודה והתכלית של ראש‬ ‫המלכיות אנו ממשיכים את גילוי מלכותו‬ ‫השנה היא להמשיך שנה מתוקה‪ ,‬שנה‬ ‫הקדושה והרצון הפנימי שלנו אליו‬ ‫הקדושה הפנימית שבכל הבריאה‪ ,‬וזה‬ ‫ית’ בבריאה בפועל‪ ,‬כי אמנם מצדנו אין‬ ‫מבורכת‪ ,‬שנחיה בה בגילוי את הקשר‬ ‫יתברך‪ ,‬ואנו חוזרים ומשננים במשך כל‬ ‫נעשה על ידי השופר‪ ,‬כי המלכת הקב”ה‬ ‫לנו כח להמשיך ולפעול מאומה‪ ,‬אך בכח‬ ‫שבינינו להשי”ת‪ .‬כמובן שזה כולל גם בני‬ ‫היום כולו שכל הבריאה כולה יש לה רק‬ ‫פירושו לזעוק ולגלות ולהבהיר שבכל‬ ‫קדושת פסוקי התורה שהשי”ת מסר לנו‬ ‫חיי ומזוני שהם הפועל יוצא מהקשר‪ ,‬אך‬ ‫מטרה אחת לגלות את כבודו יתברך‪,‬‬ ‫דבר ובכל נברא יש חיות הבורא! בכל‬ ‫לומר בפינו‪ ,‬עי”ז נמשך כל גילוי מלכותו‬ ‫העיקר הוא הקשר עמו יתברך‪ ,‬שזה הרצון‬ ‫מקום ובכל מצב יש חיות אלקות! זה‬ ‫וכל כח ומציאות שבבריאה נברא הכל‬ ‫ית’ בעולם לשנה הבאה‪.‬‬ ‫והמטרה שלמענה בורא השי”ת את העולם‪,‬‬ ‫נקרא להמליך את הקב”ה‪ ,‬ולכן זה נעשה‬ ‫עבור כבודו יתברך‪ ,‬זה הוא מעין כוחו‬ ‫ואחר כך אנו אומרים את פסוקי זכרונות‪,‬‬ ‫כדי שכלל ישראל יחיו את הקשר עמו בתוך‬ ‫של שופרו של משיח‪ ,‬וכמובן שזה עצמו‬ ‫על ידי השופר כמו שאמרו חז”ל “אמרו‬ ‫עתה אנו נכנסים שלב נוסף בגילוי הקשר‪,‬‬ ‫העולם הגשמי‪ .‬ולכן ביום זה שהוא ראשית‬ ‫מקרב ומחיש את ביאתו במהרה בימינו‪.‬‬ ‫לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם‪...‬‬ ‫אחרי שנמשך בעבודת המלכיות שיתגלה‬ ‫והתחדשות הבריאה‪ ,‬מוטל עלינו לעורר את‬ ‫רצונו ית’ בקשר עמנו‪ ,‬אשר ככל שנעורר‬ ‫ובמה‪ ,‬בשופר”‪ ,‬זאת אומרת שעל ידי‬ ‫כי הוא מלך על כל הארץ‪ ,‬עתה אנו פונים‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬זאת אומרת שבעת‬ ‫יותר ביום זה את הרצון‪ ,‬וככל שנעלה חן‬ ‫השופר אנו ממליכים את השי”ת‪ ,‬וזה‬ ‫להשי”ת שיתייחד השי”ת בנו‪ ,‬לא רק‬ ‫השופר אנחנו כבר עסוקים בעבודות‬ ‫מלוכה על כל הארץ‪ ,‬אלא שיתגלה הקשר‬ ‫לפניו ית’ בעבודותינו ובתפילותינו‪ ,‬כך‬ ‫נעשה על ידי שהשופר שמגלה את כח‬ ‫הגדולות של הצדיקים שאחזו כבר‬ ‫שיש בינינו לבורא עולם‪ ,‬שהוא זוכר אותנו‬ ‫יתגלה עלינו הקשר בכל השנה‪ ,‬ביותר‬ ‫הפנימי שבנו ובכל הבריאה כולה‪.‬‬ ‫שפע‪ ,‬וביותר הרחבה ובתוקף בתוך העולם‪.‬‬ ‫במדריגה של אתהפכא‪...‬‬ ‫ורצה בנו‪.‬‬ ‫והוא חידוש נפלא‪ .‬אילו יבקשו מאיתנו‬ ‫ולשם כך נתן לנו השי”ת את מצות ה’שופר’‪,‬‬ ‫משפיע‪ :‬נכון‪ ,‬וזה לא רק בעת השופר‪,‬‬ ‫להסתכל ברגל של נמלה הרוחשת בקרקע‪,‬‬ ‫שהיא עצה נפלאה לעורר הרצון שבתוכינו‬ ‫אלא זה בכלליות עניינו של הבעש"ט‬ ‫להגיע‬ ‫וכך לעורר עלינו את הרצון‪ ,‬כשהוא מעורר‬ ‫הק' ותלמידיו‪ ,‬לגלות שאין שום הסתרה‬ ‫ולהתייחד איתה ברצון וחשק ובאהבה‪ ,‬זה‬ ‫עדיין לא משל רחוק‪ ,‬למה שאנו עושים‬ ‫את השופר העליון שעליו נאמר ‘והיה ביום‬ ‫בעולם! בכל הסתרה יכולים למצוא את‬ ‫ל’אתהפכא’‬ ‫עתה‪ ,‬כשאנו פונים לאין סוף ב”ה להתייחד‬ ‫ההוא יתקע בשופר גדול’‪ ,‬שכל ההארה‬ ‫הקב"ה! עם כל כח ועם כל נטיה גשמית‬ ‫אברהם יצחק‪ :‬ומה בעצם אם כן הפעולה‬ ‫איתנו בעולם הגשמי‪ .‬אך על כך ניתנו לנו‬ ‫והחיות של השנה תלוי בשופר זה‪.‬‬ ‫יכולים לעבוד את השי"ת! זה נקודת‬ ‫של השופר של מתן תורה ומשיח?‬ ‫אכן פסוקי זכרונות‪ ,‬שאנו מזכירים את מה‬ ‫וכמשל של הבעש”ט הק’‪ ,‬שהיה בן מלך‬ ‫העבודה בדרך הבעש"ט‪ ,‬וזה הוא ממש‬ ‫שהוא ית’ הכניס עצמו מצדו לזכור את‬ ‫שגירשו אותו מארמון המלוכה של אביו‪,‬‬ ‫משפיע‪ :‬הנקודה היא ששופר הוא‬ ‫אורו של משיח שגילה הבעש"ט‪ ,‬כי‬ ‫תיקון הבריאה! השופר הוא זה שמברר‬ ‫העולם הגשמי כמבואר בפסוקי התורה‪,‬‬ ‫וכך הוא התגלגל בגלות שנים רבות‪ ,‬עד‬ ‫והוא ‘זוכר הברית’ להתייחס לנבראים‬ ‫שכ”כ התרחק מהארמון‪ ,‬שהוא שכח כבר‬ ‫הרי ביארנו עתה שהעניין הזה שייך‬ ‫את חלקי הקדושה והטוב מתוך הרע‪,‬‬ ‫השפלים של העולם הגשמי‪ .‬ואף הזכרון‬ ‫את השפה של אביו‪ ,‬והבן רוצה כבר לחזור‬ ‫לשופרו של משיח שהטוב ינצח לגמרי‬ ‫ונותנת כח לקדושה והטוב לשלוט‬ ‫הזה בא ע”י השופר והקול הפשוט‪ ,‬שזה‬ ‫אל אביו המלך‪ ,‬אך כבר שכח את השפה‪,‬‬ ‫את הרע ויבטל את כחו לגמרי‪ ,‬והרע‬ ‫ולהנהיג את העולם‪ .‬וההתחלה של‬ ‫אמנם הכח שמזכיר אותנו לפני המלך‪,‬‬ ‫והוא מגיע לשומרי הארמון‪ ,‬והם לא מבינים‬ ‫יהיה משמש ובטל אל הטוב‪ .‬ועצם‬ ‫כח השופר היה במתן תורה שאז תקע‬ ‫וכמו שאמרו חז”ל ‘ובמה‪ ,‬בשופר’‪ ,‬שבו אנו‬ ‫את שפתו ומגרשים אותו‪ .‬עד שבן המלך‬ ‫עניין זה הוא רחב ועמוק וצריך לשיחה‬ ‫הקב”ה בשופר וגילה את מציאותו‬ ‫נזכרים לטובה‪.‬‬ ‫מצא עצה‪ ,‬והלך מתחת לארמון‪ ,‬מתחת‬ ‫נפרדת בכדי לבארו ולהסבירו‪ ,‬אבל‬ ‫בעולם‪ ,‬וגילה לנו את רצונו יתברך ואת‬ ‫ואל העיקר אנו מגיעים אח”כ‪ ,‬בפסוקי‬ ‫לחדר הפרטי של הוריו המלך והמלכה‪,‬‬ ‫לעניננו אנו צריכים לדעת שהשופר‬ ‫הדרכים שבהם נוכל להדבק בו‪ ,‬זה הכח‬ ‫השופרות‪ ,‬שהם המעוררים אכן את התכלית‬ ‫והחל לצעוק שם בקולי קולות‪ ,‬וכל העבדים‬ ‫והשומרים רצו לגרשו‪ ,‬אך אביו שמע את‬ ‫הוא זה שנותן לנו את הכח לכל השנה‬ ‫הראשון של השופר‪ .‬והכח האחרון של‬ ‫הגדולה‪ ,‬שהשי”ת כבר יתקע עלינו בחזרה‬ ‫הקול והכיר את קולו של בנו‪ ,‬ונזכר מבנו‬ ‫להגביר את חלק הפנימי שבנו ואת‬ ‫השופר הוא שופרו של משיח שיבטל את‬ ‫את השופר שלו‪ ,‬ויגלה עלינו במהרה ממש‬ ‫את עומק אהבתו הבלתי מוגבלת אלינו‪,‬‬ ‫המתגעגע אליו‪ ,‬שזה עורר במלך רצון עמוק‬ ‫החלק הפנימי שבכל הבריאה כולה‪,‬‬ ‫הרע לגמרי וישליט את הטוב והקדושה‬ ‫‘ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים‬ ‫כזה‪ ,‬שהוא הזיז הצידה את כל השומרים‬ ‫עד שיתקיים במהרה ותמלוך אתה ה'‬ ‫לגמרי בעולם‪ .‬והעבודה שלנו בכל ראש‬ ‫בארץ מצרים‪ ,‬והשתחוו לה’ בהר הקודש‬ ‫והשרים‪ ,‬ופנה מיד להכניס את בנו אליו‪.‬‬ ‫אלקינו לבדך על כל מעשיך‪ ,‬במהרה‬ ‫השנה היא לעשות את שני הפעולות‬ ‫בירושלים’‪.‬‬ ‫וכן בקשר של יהודי להשי”ת‪ ,‬שכל יהודי‬ ‫בימינו אמן‪.‬‬ ‫הללו בתוך עצמינו! דהיינו שעל ידי‬ ‫ג‬ ‫שאלות והתלבטויות בעבודת השי"ת‬ ‫אנה אבקשך‬ ‫נסיעה לצדיק בראש השנה‬ ‫מרוב הטירחות והטירדות אין לי טיפת יישוב דעת – האמנם עדיין כדאי הדבר? • למה דווקא ראש השנה? • למה שלא להתקשר במחשבה מרחוק?‬ ‫שהכולל עצמו עם הכולל‪ ,‬ממשיך ומעורר עליו רחמים‪.‬‬ ‫קומה שלימה‪.‬‬ ‫כי זאת להבין‪ ,‬שמאותה סיבה שמשפט הפרט מעורר‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫אולם יחד עם זאת יש לזכור שהחברים עצמם‬ ‫דין‪ ,‬כי מסתכלים עליו בנפרד ומי יצדק לפניו יתברך‬ ‫מרכיבים יחד את הקומה‪ ,‬ולכן לא ייתכן להישאר‬ ‫שאלת רבים שהגיעה מכמה וכמה חסידים מכמה‬ ‫בדין‪ ,‬הרי שמאותה סיבה משפט הכלל מעורר רחמים‪,‬‬ ‫בבית ולהתקשר עם הצדיק‪ ,‬יען לא פחות מאשר‬ ‫וכמה חצרות קודש‪:‬‬ ‫כי הקב”ה רואה את כל עמו ונחלתו כאחד‪ ,‬ומטבע‬ ‫צריכים להסתופף בצל הצדיק‪ ,‬צריכים להסתופף בצל‬ ‫מדי שנה בשנה כאשר מתקרב ובא ראש השנה‪,‬‬ ‫התמונה הכללית והשלימותית שלא רק שלא מעוררת‬ ‫החברים (וזאת מלבד הטעם שנאמר להלן)‪.‬‬ ‫אזי מצד אחד שמח ומתרגש ויעלוז לבי שאני‬ ‫דקדוקים פרטיים‪ ,‬אלא אף מעוררת התפעלות עצומה‬ ‫זוכה לנסוע ולהסתופף בצל הקודש של הצדיק‪,‬‬ ‫וקורת רוח‪ ,‬וממילא מעוררת רחמים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כגודל האחדות – גודל הביטול‪,‬‬ ‫אבל מצד שני‪ ,‬כשאני רק חושב על הטורח העצום‬ ‫ולכן נאמר ש”דורו של אחאב יורדין למלחמה ונוצחין”‪,‬‬ ‫כגודל הביטול – גודל ההמלכה‬ ‫והקושי להיסחב עם הטף באוטובוסים ובהעדר‬ ‫ואף שלכאורה היו המה דור שפל מאוד‪ ,‬אך כח‬ ‫אכסניות ראוי לשמה‪ ,‬זה כבר גוזל את מנוחת‬ ‫הבה נעמיק‪ :‬למה באמת נדרשים אנו להיות כקומה‬ ‫האחדות ממשיך ומעורר חסדים ממקור גבוה ביותר‪.‬‬ ‫נפשי וישוב דעתי‪ ,‬וקל וחומר בעת החג עצמו‪,‬‬ ‫שלימה בעת ההמלכה?‬ ‫וכמו שרביה”ק הרר”א מליזענסק זי”ע מבאר‪ ,‬שהמבקש‬ ‫שאני מאבד ישוב דעתי לגמרי‪ ,‬עד שאני שואל‬ ‫התשובה היא‪ ,‬שהאיש הפרטי חי את עצמו ואת ישותו‪,‬‬ ‫את עצמי‪ :‬מה לי ולצרה הזאת?‬ ‫לשוב בתשובה יתחבר עם השי”ת כחלק מן הכלל‪ ,‬ולא‬ ‫לעומת האיש הציבורי שכולל את עצמו עם קומת‬ ‫כפרט‪ ,‬ועל ידי זה זוכה לרחמים וחן וחסד‪ ,‬כי בעולם‬ ‫אם לא די בכך‪ ,‬הרי שלגודל הצפיפות וריבוי‬ ‫כנסת ישראל בכלל‪ ,‬ועם קומת הנשמות אשר בצל‬ ‫הגבוה שבו כלל ישראל הוא כלל ועדיין לא נפרד‬ ‫העם‪ ,‬כמעט שאי אפשר להרגיש מקרוב באור‬ ‫רבו בפרט‪ ,‬הרי הוא אינו אדם לעצמו‪ ,‬הוא בטל ונכלל‬ ‫לפרטים‪ ,‬אין שום פגם‪ ,‬וכל כולו טוב‪ .‬ולכן אומרים‬ ‫הצדיק‪ ,‬וכל הענין מסתכם בהסתופפות כללית‬ ‫בהשי”ת‪ .‬הוא לא בולט לעצמו כלום‪ .‬כל כולו אחד מן‬ ‫לפני כל מצוה “בשם כל ישראל”‪ ,‬כדי להתחבר לעולם‬ ‫בצילא קדישא‪ ,‬והלב מרגיש לפעמים שכבר היה‬ ‫הכלל הגדול‪.‬‬ ‫המאוחד של “כל ישראל” כאחד‪.‬‬ ‫עדיף להישאר בעירי ולחשוב מהצדיק‪ ,‬שאז כבר‬ ‫ובכן‪ ,‬מהי עבודת ראש השנה? המלכת השי”ת עלינו‬ ‫וכל זה רק מצד התאספות והתקבצות ציבור החסידים‪,‬‬ ‫אהיה יותר אצל הצדיק‪...‬‬ ‫והתבטלותנו אליו‪ .‬שנהיה לגמרי עבדים אליו יתברך‪,‬‬ ‫וכל שכן מצד ההתקבצות בצל הצדיק‪ ,‬שאין כאן‬ ‫בלא שום שיור עצמי‪ .‬אם כן אפוא‪ ,‬עבודה זו צריכה‬ ‫אמנם מתאבק אני בעפר רגליהם של חסידים‪,‬‬ ‫המקום להביא ריבוי המקורות‬ ‫להיעשות מתוך הכלל‪ ,‬מתוך הקומה‬ ‫ויודע אני שדבר יסודי מיסודי היהדות הוא לנסוע‬ ‫שהצדיק ממתיק את הדינים וממשיך‬ ‫אותה‬ ‫השלימה‪ ,‬ובלא ישות עצמית‪.‬‬ ‫אל הצדיק בראש השנה‪ ,‬כי דווקא אצל ראש בני‬ ‫טירחה‬ ‫רחמים על כל הבאים להסתופף אצלו‬ ‫ישראל זוכים להארת האמונה ומלכות שמים לכל‬ ‫כי כל ענין ההתאחדות והקומה‬ ‫(והדברים כבר מופיעים ברמב”ן פרשת יתרו)‪,‬‬ ‫השנה‪ ,‬אבל מהרהר אני בלבי‪ ,‬האם לא עדיף היה‬ ‫הרי פשוט שגם מצד ‘זכרונות’ חשובה‬ ‫מחברת אותך‬ ‫השלימה‪ ,‬אפשרי אך ורק מכח זה שיש‬ ‫לנו נשמות קדושות‪ .‬כי אליבא דאמת‪,‬‬ ‫שאתקשר עם הצדיק ממקומי ומעירי‪ ,‬לחיות‬ ‫היא הנסיעה לצדיק עד אין קץ‪.‬‬ ‫ביתר שאת‬ ‫הגוי איננו יכול להתאחד באמת עם‬ ‫עם הצדיק במחשבה גרידא‪ ,‬ותהיה ההתקשרות‬ ‫אל הקדושה‬ ‫וכך גם בעבודת ה’שופרות’‪ ,‬שמצאנו‬ ‫מספקת להאיר את האמונה בלבבי‪.‬‬ ‫חבירו‪ ,‬יען כי נפרדים הם בני נפרדים‪,‬‬ ‫בקבלת התורה שהכל נעשה על‬ ‫העליונה‪ ,‬ואף‬ ‫ותמיד יהיו סיבות אגואיסטיות שלא‬ ‫ידי הצדיק – משה רבינו‪ ,‬ועל ידי‬ ‫לעזור לחבירו‪ .‬ורק יהודי שהוא חלק‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫התאספות כלל ישראל – “ויחן שם‬ ‫אם בלבך ומוחך‬ ‫אלוק ממעל ממש‪ ,‬והצדיק מאיר בו‬ ‫בראש ובראשונה יש לדעת‪ ,‬שלא דבר ריק הוא ולא‬ ‫ישראל כנגד ההר”‪ ,‬הרי שגם ענין‬ ‫השופר נעשה דווקא בצילו של‬ ‫אינך מיושב‬ ‫דבר זה שהוא חלק אלוק ממעל ממש‪,‬‬ ‫לחינם אנו מוצאים שברוב רובם מתלמידי הבעש”ט‬ ‫לקלוט זאת‪,‬‬ ‫וגם שאר כל ישראל חלקי אלוק ממעל‬ ‫הקדוש מצאנו חשיבות עצומה להסתופף בצל הקודש‬ ‫צדיק ובקיבוצם של ישראל‪ .‬ועל‬ ‫ממש – רק להם יאתה ההתאחדות‬ ‫הרי שבעומק‬ ‫בראש השנה‪ ,‬והצדיקים אמרו על כך הפלגות גדולות‪,‬‬ ‫כל פנים נתגלה לנו מעט מהענין‬ ‫והקומה השלימה‪ .‬ממילא האחדות‬ ‫ובוודאי מי יבוא בסוד קדושים‪.‬‬ ‫לבך בוודאי‬ ‫המקובל בחצרות חסידים בחשיבות‬ ‫היא היא הסמל של התבטלותנו‬ ‫ולכן ננסה מעט מזעיר להבין ולהתבונן מהי החשיבות‬ ‫ההתאספות בצל הצדיק בראש השנה‪.‬‬ ‫נקלט האור‬ ‫והעדר מציאותנו הנפרדת‪ ,‬כי רק‬ ‫המיוחדת להסתופף בצל הצדיק בראש השנה‪ ,‬להטעין‬ ‫מלכות השי”ת שורה עלינו‪.‬‬ ‫ד‪ .‬המאמץ מחבר יותר‬ ‫ואז אפשר לזכות לגילוי מלכותו‬ ‫כח ולהפיח רוח חיים בכל החסידים והישרים הזוכים‬ ‫לטרוח ולהזיע בעליה זו‪.‬‬ ‫לסיום יש לציין‪ ,‬שבכלל‪ ,‬עבודת ראש‬ ‫יתברך‪ ,‬כי כאשר כל ישראל מאוחדים‬ ‫השנה היא כידוע‪ ,‬שהשפע האלקי של כל השנה כבר‬ ‫כאחד‪ ,‬והם מציאות כללית אחת‪ ,‬ואינם נפרדים‬ ‫א‪ .‬בהתאסף ראשי עם יחד שבטי‬ ‫מצטמצם כולו בתוך ראש השנה‪ ,‬ויש לחיות בזה היום‬ ‫לעצמם‪ ,‬הרי הם מציאות של ביטול למלכותו יתברך‪,‬‬ ‫ישראל‬ ‫עם האמונה בהשי”ת‪ ,‬להחיות את כל השנה שתהיה‬ ‫אזי זוכים להתגלות המלכות והכרת היחוד בהשי”ת‪.‬‬ ‫מתוך האמונה הנכונה‪.‬‬ ‫הנסיעה לצדיק ברוב עם בראש השנה‪ ,‬היא עצמה חלק‬ ‫כי כגודל הביטול – כך גודל התגלות השי”ת‪.‬‬ ‫מעבודת ההמלכה של ראש השנה‪ .‬ועל כך אמר הכתוב‬ ‫ומסיבה זו עצמה גם צריכים להיות אצל הצדיק‪ ,‬שהוא‬ ‫ה’ראש’‪ ,‬שבכח אור האמונה שמכניס הצדיק אפשר‬ ‫ג‪ .‬זכרונות – להיות חלק מן הכלל‬ ‫“ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל”‪.‬‬ ‫כי כל עצמה של ההמלכה נעשית דווקא כשיש “עם”‪,‬‬ ‫לחיות את האמונה בכל האיברים – החסידים‪ ,‬בכל‬ ‫לאחר שלמדנו שענין הנסיעה לצדיק הוא מעיקרי עבודת‬ ‫כידוע ש”אין מלך בלא עם”‪ ,‬וכל רצונו יתברך הוא‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫ראש השנה‪ ,‬מבחינת ‘מלכיות’‪ ,‬נעבור ללמוד ולהבין שגם‬ ‫להיות “ה’ אלקי ישראל מלך”‪ ,‬ויוכל להשרות שכינתו‬ ‫ולגבי ענין הטירדות והטירחות יש לדעת‪ ,‬שאדרבה‪ ,‬על‬ ‫בחינת ‘זכרונות’ ו”יעלה זכרוניכם לטובה” דורשת נסיעה‬ ‫על קומה שלימה‪ ,‬וממילא נדרש הדבר שכנסת ישראל‬ ‫ידי מאמצים והשתוקקות לכל ענין קדוש‪ ,‬מתחברים‬ ‫לצדיק‪.‬‬ ‫תעמיד עצמה כ”עם” אחד ומאוחד‪ ,‬כקומה שלימה‪,‬‬ ‫ביתר שאת אל הענין‪ .‬ולכן כיון שאתה טורח בדבר‬ ‫כמבואר בזוהר הקדוש לגבי האשה השונמית שאמרה‬ ‫כשלימות אחת ומושלמת – אז הקב”ה מולך עליה‪.‬‬ ‫ומתאמץ להגיע אל הצדיק ואל ההתקבצות‪ ,‬הרי‬ ‫בראש השנה “בתוך עמי אנכי יושבת”‪ ,‬וביאר הזוהר‬ ‫וכדי שתהיה כאן קומה שלימה של “עם”‪ ,‬נדרשים שני‬ ‫שאותה טירחה מחברת אותך ביתר שאת אל הקדושה‬ ‫הקדוש שכוונתה היתה שלא להיות מציאות עצמאית‪,‬‬ ‫הדברים; קודם כל שיהיה “ראשי עם”‪ ,‬להסתופף אצל‬ ‫העליונה של נסיעה זו‪ ,‬ואף אם בלבך ומוחך אינך‬ ‫כי כאשר האדם הוא מציאות בפני עצמו הרי הוא ח”ו‬ ‫הצדיק שהוא ה”ראש” של הקומה‪ ,‬כי אין לך אדם שאין‬ ‫מיושב לקלוט זאת‪ ,‬הרי שבעומק לבך בוודאי נקלט‬ ‫עלול לעורר קטרוגים ומדנים‪ .‬אבל כשהוא נכלל בכל‬ ‫לו ראש‪ ,‬וכל קומת האדם נמדדת קודם כל בפעולת‬ ‫האור‪ ,‬הלא הוא אור האמונה והביטול והתגלות מלכות‬ ‫כלל ישראל “בתוך עמי”‪ ,‬אז הוא זוכה לרחמים‪.‬‬ ‫הראש‪ ,‬ואם ח”ו אין ראש – אזי אין כאן שום קומה‬ ‫השי”ת‪.‬‬ ‫ויש לדעת שאין הכוונה רק שהעושה עצמו למציאות‬ ‫כלל‪ ,‬וכל האברים נעשים כפרטים ופרטים‪ ,‬ודווקא‬ ‫בהצלחה ובסיעתא דשמיא!‬ ‫עצמאית מעורר דינים‪ ,‬אלא מידה טובה מרובה‪,‬‬ ‫כאשר יש “ראש” המאיר לכל הקומה‪ ,‬אז הקומה היא‬ ‫ד‬ ‫מערכי דעת ולב ביסודות החסידות‬ ‫להתבונן‬ ‫ראש השנה שחל בשבת‬ ‫ולמה בבית המקדש כן‬ ‫מה הטעם הפנימי שאין תוקעין בשופר בראש השנה שחל להיות בשבת?‬ ‫מה המעלה העצומה בשנה כזו‬ ‫מתי נעשה התיקונים של תקיעת שופר כשחל בשבת?‬ ‫תקעו?‬ ‫יותר משאר השנים?‬ ‫ונכתבים בספר החיים‪.‬‬ ‫ידי קדושת השבת‪.‬‬ ‫כשראש השנה חל להיות בשבת‪ ,‬תיקנו חז”ל שאין תוקעין‬ ‫וזהו גודל נוראות מצוות תקיעת שופר‪ ,‬שמצוה זו הוא המוציא‬ ‫ורמזו צדיקים שתקעו בחדש שופר נוטריקון שבת‪ ,‬שכל‬ ‫בשופר‪ ,‬מהטעם‪ ,‬שהכל חייבין בתקיעת שופר‪ ,‬ואין הכל בקיאין‬ ‫את העולם מהתוהו אל התיקון‪ ,‬ממות לחיים‪ ,‬ורק על ידי מצוה‬ ‫כוח השופר נמצא בעצם בקדושת השבת‪ .‬ולא עוד אלא מה‬ ‫בתקיעת שופר‪ ,‬גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד‬ ‫זו יש קיום לעולם‪ ,‬באשר מצוה זו מאיר אור פני מלך חיים‪,‬‬ ‫שמתעורר על ידי חרדת קול השופר‪ ,‬מתעורר בשבת באופן‬ ‫ויעבירנו ד' אמות ברה"ר‪( ,‬ראש השנה כט‪ ,:‬ודעת רבי חמא בר חנינא‬ ‫ומסיר ההסתר‪ ,‬ומגלה אור אלוקותו ית’ בכל מקום ובכל פינה‬ ‫של עונג ושמחה‪ ,‬ובשבת המלכיות וההמלכה שאנו ממליכים‬ ‫שילפינן מקראי‪ ,‬כתוב אחד אומר [ויקרא כג‪-‬כד] "שבתון זכרון תרועה"‪ ,‬וכתוב‬ ‫שבעולם‪ ,‬וכתב האריז”ל שזה הסוד מה שעל פי טבע כאשר‬ ‫את השי”ת בראש השנה‪ ,‬הוא בבחינת “ישמחו במלכותך שומרי‬ ‫אחד אומר [במדבר כט‪ ,‬א] "יום תרועה יהיה לכם" לא קשיא כאן ביו''ט שחל‬ ‫שבת וקוראי עונג”‪ ,‬שבוא יבוא מתוך שמחה‪ ,‬ע”י עצם שמירת‬ ‫להיות בשבת‪ ,‬כאן ביום טוב שחל להיות בחול‪ ,‬אלא שבגמ' דחו שיטה זו‪,‬‬ ‫תוקעים בשופר מתאדמים פני התוקע‪ ,‬כי הוא השתלשלות‬ ‫השבת וה”להתענג בתענוגים” שבה‪.‬‬ ‫אבל בתלמוד ירושלמי [ר"ה פ"ד ה"א] נקטו להלכה כשיטה זו‪ ,‬ומצינו דעות‬ ‫מהארת הפנים העליונים המאיר ומתגלה על ידי תקיעת השופר‪,‬‬ ‫בראשונים האם זה לימוד ממש‪ ,‬ולדעת הירושלמי מן התורה אין תוקעין‬ ‫(וזה גם נרמז בשם ‘שופר’ שהוא מלשון ‘שופריה דיעקב’)‪.‬‬ ‫וכידוע העובדא שהרה”ק רבי שלום מקאמינקא זי”ע ישב על‬ ‫בגבולין בשבת‪ ,‬או שזהו אסמכתא בעלמא‪ ,‬וגם לדעת הירושלמי רק מדרבנן‬ ‫אמנם כל ההסתר וההעלם שבעולם הוא רק בימות החול‪ ,‬אבל‬ ‫יד הרה”ק ה”שר שלום” מבעלזא זי”ע בעת סעודת שבת שבו‬ ‫אין תוקעין בשבת)‪.‬‬ ‫גבי שבת אמר הכתוב “ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש‬ ‫חל ראש השנה‪ ,‬וכאשר הרה”ק מבעלזא זי”ע נטל מה”טשולנט”‬ ‫(‪ -‬חמין) שהטמינו לשבת קודש‪ ,‬וקודם שהכניסו לפיו נפח עליה‬ ‫ומאיזה טעם שיהיה‪ ,‬צריך באמת להבין זאת‪ ,‬כיצד אמנם יתכן‬ ‫אותו”‪ ,‬ודרשו חז”ל (בראשית רבה‪ ,‬פרשה יא ב) ‘ברכו באור פניו של‬ ‫כדרך שנופחין על מאכל חם‪ ,‬הזדעזע הרה”ק מקאמינקא זי”ע‬ ‫הדבר שנתחיל את השנה בלי תקיעת שופר? ואמנם שייך‬ ‫אדם‪ ,‬קדשו באור פניו של אדם‪ ,‬אינו דומה מאור פניו של אדם‬ ‫מרוב התרגשות באומרו‪ :‬שהנה זה הרגיש שבנפיחה זו כיוון‬ ‫להסביר בטעם זה או אחר כי אנו פטורים מהמצוה המעשית של‬ ‫בימות החול‪ ,‬כמו שהוא דומה בשבת’‪ ,‬שבשבת מאיר ומתגלה‬ ‫הרה”ק מבעלזא זי”ע את הסודות והרזין דרזין של תקיעת שופר‪.‬‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬אך מה יהא עם ההתעוררות הפנימית שתקיעת‬ ‫אור הפנים העליונים‪ ,‬ועד שבהשתלשלות מאיר ומבהיק אור‬ ‫שופר פועלת למעלה ולמטה‪ ,‬אשר אין זה רק כתוספת והידור‬ ‫פניו של אדם גם מבלי שיתאמץ בתקיעה‪ .‬וכדאיתא מהאריז”ל‬ ‫והיינו שבתוך החמין של שבת‪ ,‬בתוך העונג שבת מאיר ובא‬ ‫על פשטות המצוה‪ ,‬אלא זה ענין יסודי וחלק ממהות המצוה‪,‬‬ ‫שכל חטא אדם הראשון נגרם באשר לא המתין לשבת‪ ,‬אבל‬ ‫האור של תקיעת שופר‪ ,‬וכדמיתאמרי משם הרה”ק רבי מאיר‬ ‫(וכמו שרבינו הרמב”ם הכניס בתוך הלכותיו שלא כדרכו בלשון קדשו ‘אע”פ‬ ‫בשבת לא היה הנחש יכול להתגבר עליו‪ ,‬והעץ הדעת עצמו היה‬ ‫מפרימישלאן זי”ע (עיין “מרא דשמעתתא” משם הרה”ק רבי איציק’ל‬ ‫שתקיעת שופר גזירת הכתוב הוא‪ ,‬רמז יש בו לאמור עורו ישינים משינתכם‪,‬‬ ‫נכלל לגמרי בבחינת הטוב‪ ,‬והיה סר הרע מהעולם‪.‬‬ ‫מפשעווארסק זי”ע שאמר משמו‪ ,‬וייעוין “רזא דשבת” מהרה”ק מוהרא”ז‬ ‫ונרדמים הקיצו מתרדמתכם’‪ ,‬וכן עירבוב השטן הוא חלק יסודי במצוות תקיעת‬ ‫ולכן כשראש השנה חל בשבת‪ ,‬הרי מחמת קדושת השבת מאיר‬ ‫מקרעטשניף זי”ע) שהפליג ואמר שלכן אין תוקעים בשופר בשבת‪,‬‬ ‫שופר‪ ,‬עד שמפני זה תקנו חכמים לישנות ולקיים מצוות תקיעת שופר פעמיים‬ ‫ומתגלה הפנים העליונים‪ ,‬ושוב אין ביכולת ההסתר והדינים של‬ ‫כי אותם מלאכים הממונים להעלאות את קול השופר למעלה‪,‬‬ ‫באהבה‪ ,‬וכמו שביארנו בארוכה במאמרים הקודמים על עניין השופר)‪ ,‬וכיצד‬ ‫האי יומא להתגבר‪ ,‬ונמתקים מיניה וביה מחמת קדושת השבת‪,‬‬ ‫הם עצמם המלאכים הממונים לשמור על ה”טשולנט” (‪ -‬חמין) של‬ ‫נזכה אם כן בשבת לכל מה שהשופר צריך לפעול למעלה ולמטה‪,‬‬ ‫גם מבלעדי קול השופר‪.‬‬ ‫שבת שתתבשל היטב ולא תתקלקל‪ ,‬והרי אין מלאך אחד יכול‬ ‫כשאין לנו את השופר עצמו? (וגם על פי סודן של דברים צריך להבין‬ ‫לעשות שני שליחויות‪....‬‬ ‫ובספה”ק איתא שעיקר פנימיות קול השופר הוא התעוררות‬ ‫הרי השופר הוא המעורר את הספירות העליונות מהשינה והדורמיטא‪ ,‬בסוד‬ ‫הנפשיות ונשמת האדם שבוא יבוא בכח קול השופר‪ ,‬וכמש”כ‬ ‫ואכן את אותם המעלות העצומות שמצינו בקול השופר‪ ,‬שהוא‬ ‫(תהילים מד‪ ,‬כד) “עורה למה תישן ה’ “‪ ,‬וממשיך למעלה כביכול‬ ‫הרמב”ם שקול השופר רמז יש בו ‘עורו ישנים משינתכם’‪ ,‬כי‬ ‫המעורר לתשובה‪ ,‬והוא המבטל כל דין ומכרית כל מריע‪ ,‬הנה‬ ‫מוחין דפנים‪ ,‬ובכח זה נמשך חיות ושפע חדש בכל העולמות‪,‬‬ ‫קול הפשוט של השופר הוא השפה החודר למעמקי הלב ומעמקי‬ ‫אותם מעלות מצינו בשבת קודש‪ ,‬וכמו שדרשו דורשי רשומות‬ ‫והעולם נברא מחדש‪ ,‬וכל הנבראים יוצאים מבחינת מיתה‬ ‫הנפש ומעורר ומגלה את נשמת האדם הנעלם בפנימיותו‪( ,‬וכמו‬ ‫ששבת נוטריקון שבת בו תשוב‪ ,‬ו’שבת’ אותיות ‘תשב’‪,‬‬ ‫לבחינת חיים‪ ,‬ובשבת שאין תוקעים בשופר איך יתהווה כל‬ ‫שהארכנו במאמרים הקודמים)‪ ,‬ואשר בכח הנשמה יוכל להתגבר על‬ ‫שבשבת מתעורר כח התשובה ביותר‪ ,‬וכמו שאמרו חז”ל (שבת‬ ‫התיקון הנפלא הזה?)‪.‬‬ ‫הנחש והיצר הרע וכל מחשכי העולם‪( ,‬ונשמת האדם עצמו הוא סוד‬ ‫קיח‪‘ ,):‬כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עובד עבודה זרה כדור‬ ‫ואמנם ברור כי לא שייך שנפסיד מאומה מקיום תקנת חז”ל שלא‬ ‫השתלשלות הארת הפנים העליונים‪ ,‬ולכן לעומת המת שפניו מוריקות‪ ,‬הרי‬ ‫אנוש מוחלין לו'‪ ,‬וכמו”כ מצינו שבשבת ‘כל דינין מתעברין‬ ‫לתקוע‪ ,‬כי כל דבריהם כגחלי אש ושרשם בגבהי מרומים אשר‬ ‫האדם החי שנשמתו פועמת בקרבו‪ ,‬פניו מאירים)‪.‬‬ ‫מיניה’ ‘ולית שולטנא אחרא בכולהו עלמין’‪ ,‬ואפי’ הגיהנם שובת‬ ‫בשנה כזו צריך להיות התיקון דווקא באופן כזה‪ ,‬ללא השופר‪.‬‬ ‫בו ואין שטן ואין פגע רע‪.‬‬ ‫(ויעויין תוס’ [ד”ה שאין תוקעין] בשם בה”ג על מה דאיתא בגמ’ [ר”ה טז‪]:‬‬ ‫וזהו עיקר עבודת יום ראש השנה להמשיך את החיים העליונים‬ ‫ב‬ ‫בעולם‪ ,‬שהאדם בכח ה’נשמת חיים’ שבקרבו יכול להאיר את‬ ‫‘כל שנה שאין תוקעין בתחילתה מריעין לה בסופה‪ ,‬מ”ט דלא איערבב שטן’‪,‬‬ ‫כל העולם ולהמשיך חיות בכולם‪ ,‬ולהטותם כולם אל הטוב‪,‬‬ ‫שכתבו וז"ל 'לאו דמיקלע בשבתא‪ -[ ,‬שאינו אמור כשחל ראש השנה בשבת]‬ ‫עד ש’וידע כל פעול כי פעלתו‪ ,‬ויבין כל יציר כי אתה יצרתו‪,‬‬ ‫אלא דאיתייליד אונסא [‪ -‬שאירע סיבה‪ ,‬ונאנסו ולא תקעו בשופר]’) ולא‬ ‫ויאמר כל אשר נשמה באפו ה’ אלקי ישראל מלך‪ ,‬ומלכותו בכל‬ ‫אור פניו של האדם‬ ‫מיבעיא לדעת הירושלמי שהוא דאורייתא‪ ,‬אלא גם אם חז”ל‬ ‫משלה’‪.‬‬ ‫ופנימיות הענין מבואר בספה”ק כי הנה הכתוב אומר “אשרי‬ ‫תיקנו זאת‪ ,‬דבר ברור שלא שייך שדבריהם ז”ל יביאו להפסד‬ ‫העם יודעי תרועה ה’ באור פניך יהלכון”‪ ,‬וכתב האריז”ל שעל‬ ‫וצרה כל שהיא‪ ,‬רח”ל‪ .‬ולא עוד אלא שמצאנו כמה ביטויי קודש‬ ‫והנה שבת הוא יומא דנשמתא‪ ,‬והוא היום שבו האדם זוכה‬ ‫ידי תקיעת שופר מתעורר ומאיר הארת פנים העליונים‪ ,‬שבזה‬ ‫מהצדיקים ומספה”ק‪ ,‬כי יש מעלה יתירה דווקא בשנה כזו‪ ,‬שאין‬ ‫לנשמה יתירה‪ ,‬ונשמתו מאירה יותר ויותר מכל מה שיוכל‬ ‫נמתקים כל הדינים והגבורות‪ ,‬שלעומת ‘עולם’ שהוא מלשון‬ ‫תוקעים בפועל‪ ,‬וכמו המימרא שמובא מהרה”ק מבארדיטשוב זי”ע‬ ‫להגיע על ידי כל עבודתו בימות החול‪ ,‬ולכן כשראש השנה חל‬ ‫העלם והסתר‪ ,‬שבעולם אור אלוקותו נסתר ונעלם‪ ,‬ואשר לכן‬ ‫כי בשנה כזו מובטחים אנו ליכתב לשנה טובה‪ ,‬שהרי אסור לכתוב‬ ‫להיות בשבת‪ ,‬הרי טרם יקראו בקול שופר‪ ,‬ואני אענה בגילוי‬ ‫היה ביכולת הנחש להתגבר מיד בתחילת ימות עולם להסית‬ ‫בשבת‪ ,‬והקב”ה מקיים כל התורה כולה‪ ,‬ורק הגזירות לטובה‬ ‫אור הנשמה‪ ,‬וטועמיה חיים זכו‪ ,‬יותר ויותר ממה שאפשר להגיע‬ ‫ולהחטיא את אדם וחוה‪ ,‬וגברו הדינים עד שהאדם נגרש מגן‬ ‫מותר לכתוב מדין פיקוח נפש‪ ,‬אך גזירות הרעות אינן יכולות‬ ‫על ידי קול השופר כשחל בחול‪ ,‬כי ‘מאי שבת? שמא דקב”ה‪,‬‬ ‫עדן‪ ,‬ונגזר עליו ועל כל זרעיו מיתה‪ ,‬ואשר דינים וגבורות‬ ‫ליכתב בשנה כזו‪ .‬וביטוי אחר מצאנו כי בשנה כזו‪ ,‬השי”ת‬ ‫שמא דאיהי שלים מכל סטרוהי’‪ ,‬וביום זה כל הגשמיות וכל‬ ‫אלו מתעוררים בכל ראש השנה יום הרת ובריאת העולם‪,‬‬ ‫בעצמו הוא התוקע ללא התערבות מלאכת בשר ודם באמצע‪,‬‬ ‫עניני העולם נכלל בקדושה‪ ,‬וכולם ישמחו ויעלזו במלכותו‬ ‫היום אשר ההעלם וההסתר שבעולם גבר עד שחטא ונטרד‬ ‫שתקיעות אלו הן בוודאי הרבה יותר נעלות וטובות לנו‪.‬‬ ‫יתברך ויתעלה‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬אמנם בזה היום נתן ה’ לנו את מצוות תקיעת שופר‪,‬‬ ‫אמנם צריך לעמוד על ביאור כל אלו הדברים‪ ,‬מהו הפנימיות‬ ‫ג‬ ‫אשר על ידי מצוה זו יאר ה’ פניו אלינו ויוסר המסתיר‪ ,‬ונוכל‬ ‫בכל זה? ולמה מן התורה יש תקיעות בשבת‪ ,‬ורק רבנן הם שגזרו‬ ‫להכיר באמיתות אלוקותו‪ ,‬ולהתגבר על רוע יצרינו‪ ,‬ונראה עין‬ ‫שלא לתקוע? ובעיקר‪ ,‬כיצד תתבטא עבודת התקיעות בנפשנו‪,‬‬ ‫בעין אור אלוקותו‪ ,‬ויתגלה רחמנותו וטובו וחסדו בעולם ועד‬ ‫ללא התקיעה בפועל‪ ,‬ומה צריכה להיות ההרגשה שלנו בשנה‬ ‫שמור וזכור (‪ -‬השינה וההתעוררות) בדבור‬ ‫שימתקו כל הדינים‪.‬‬ ‫כזו‪ ,‬כשמסיימים קריאת התורה‪ ,‬ופונים מיד לתפילת מוסף ללא‬ ‫אחד‬ ‫וזה מה שאמרו שבראש השנה ספרי חיים וספרי מתים פתוחים‬ ‫תקיעת השופר?‬ ‫א‬ ‫וזה מה שמצינו בשבת “זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו”‪ ,‬כי‬ ‫לפניו‪ ,‬וספרי מתים הוא ההסתר בעולם שאין מאיר בו אור‬ ‫הנה ‘זכור’ הוא בחינת גילוי והתגלות‬ ‫הפנים‪ ,‬וכמת שפניו מוריקות‪ ,‬אבל על ידי קול השופר ‘ה’‬ ‫אור אלוקותו‪ ,‬לעומת ‘שמור’ שהוא המשך בעמוד הבא‬ ‫באור פניך יהלכון’‪ ,‬ונמשך לנו אור פני מלך חיים‪ ,‬ואנו נזכרין‬ ‫תקיעות של עונג שבת‬ ‫רשפיה ‪ /‬כללי וחיצי קודש ממאורי החסידות‬ ‫אמנם איתא מצדיקים זי”ע דבר נורא שקדושת השבת גדולה‬ ‫מאוד‪ ,‬ועד שכל הדברים הנוראים הנפעלים על ידי קול השופר‬ ‫'אונס רחמנא פטריה' כי הקב"ה עושה בשבילו‪ .‬וזהו 'יום טוב של ראש‬ ‫המעורר את פנימיות נשמות ישראל לשוב אל ה’‪ ,‬והמערבב‬ ‫השנה שחל להיות בשבת' השי"ת נעשה בעל תוקע בשביל ישראל ע"י‬ ‫את השטן‪ ,‬ומכרית כל מריע ושובר את כל המחיצות של ברזל‬ ‫שבינינו לאבינו שבשמים‪ ,‬ועד שכביכול הקב”ה עומד מכסא‬ ‫כל הכוונות המיוחדים בהם‪ ,‬ויעלה זכרונם לטובה‪.‬‬ ‫דין ויושב על כסא רחמים‪ ,‬ואנו נכתבים ונחתמים בספרן של‬ ‫צדיקים גמורים‪ ,‬הנה כל המראה הגדול הזה מתעורר ממילא על‬ ‫הרה"ק ר' שמחה בונם מפאשיסחא זי"ע ('שיח שרפי קודש' ר"ה כח)‬ ‫ה‬ ‫להערות והארות‪ ,‬וכן להעביר שאלות למשפיעים שליט"א ניתן להשאיר במערכת 'קול דודי' שלוחה ‪0‬‬ ‫מערכי דעת ולב ביסודות החסידות‬ ‫להתבונן‬ ‫ו‬ ‫נמצא בתוך ההסתר‪ ,‬ורק באמונה יאמין‪ .‬אבל בשבת הוא בבחינת ‘אני ראשון‬ ‫מלשון המתנה‪ ,‬שהוא כאשר האור נסתר‪,‬‬ ‫המשך‬ ‫ואני אחרון’‪ ,‬ושני המדרגות ד’זכור ושמור’ באים כאחד‪ ,‬לכן בשחרית עצמו כבר‬ ‫והאדם צריך להתחזק באמונתו‪ ,‬ולהמתין‬ ‫מאיר האור של תקיעת שופר)‪.‬‬ ‫לישועת ה’‪ .‬ולכן איתא בזוה”ק ‘זכור לדכורא ‪ -‬ושמור לנוקבא’‪,‬‬ ‫תקיעת שופר כעבודת הקרבנות‬ ‫ד‬ ‫וכידוע ‘איהו אמת ‪ -‬ואיהי אמונה’‪ ,‬שעיקר כח הנקבה הוא‬ ‫אמנם בבית המקדש הוצרכו בדווקא לתקוע גם כשחל בשבת‪,‬‬ ‫באמונה להתחזק גם בשעת ההסתר והחושך‪ ,‬ועי’’ז תמשיך את‬ ‫וכמו שדרש רשב”י בירושלמי (שם)‪ ,‬שפסוק ‘יום תרועה יהיה‬ ‫ישועת ה’ ויתגלה אמיתיות אלוקותו יתברך שהוא בחי’ הזכר‪,‬‬ ‫לכם’ נאמר בפרשת פינחס בסמיכות לפסוק ‘והקרבתם’‪ ,‬ללמד‬ ‫נעימת מלכויות זכרונות שופרות‬ ‫(וכמו שמצינו ‘דרכו של איש – אמת‪ ,‬לחזר אחר האשה ‪ -‬אמונה’‪ ,‬שע”י ה’ויהי‬ ‫שבמקום שהקרבנות קרבים‪ ,‬צריכים ל’יום תרועה’ דהיינו‬ ‫והנה אמרו חז”ל ‘אמר הקב”ה אמרו לפני מלכיות זכרונות‬ ‫ערב’ ‪ -‬שהוא ההסתר‪ ,‬יימשך ה’ויהי בוקר’ ‪ -‬שהוא הגילוי)‪.‬‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬ואינו די בזכרון תרועה‪ .‬והענין בזה‪( ,‬שורש הדברים‬ ‫שופרות בר”ה‪ ,‬מלכיות כדי שתמלכונו עליכם‪ ,‬זכרונות כדי‬ ‫וזהו ענין הדין וההסתר והדורמיטא המתעורר בראש השנה‪,‬‬ ‫מבואר בספה”ק “עבודת ישראל”)‪ ,‬כי הנה כתב האריז”ל שהעולמות‬ ‫שיעלה זכרוניכם לפני לטובה‪ ,‬ובמה? בשופר!’‪ ,‬והיינו שכל הכח‬ ‫שבעומק הוא כל כולו לתכלית הטוב‪ ,‬כי בכדי לזכות לדבקות‬ ‫נחלקים לשנים; פנימיות העולמות‪ ,‬וחיצוניות העולמות‪,‬‬ ‫להמליכו ולהיזכר לפניו הוא בכח קול השופר‪ ,‬כי מבלעדי קול‬ ‫באמיתיות אלוקותו יתברך‪ ,‬אי אפשר רק על ידי האמונה‪ ,‬כי‬ ‫והחידוש בקרבנות שהיו בזמן שבית המקדש קיים‪ ,‬שפעלו‬ ‫השופר אזי חומר האדם מסתיר על נשמתו וקשה לו לקבל עול‬ ‫לית מחשבה תפיסא ביה‪ ,‬ולכן דווקא בשעת ההסתר כאשר‬ ‫גילוי אלוקי גם בחיצוניות העולמות‪ ,‬עד שנגלה כבוד ה’ וראו‬ ‫מלכות שמים ולזכור את השי”ת אשר בזה תלוי הלהיזכר לפניו‬ ‫האדם צריך להתחזק באמונתו‪ ,‬הוא הזמן לקנות דבקות אמת‬ ‫כל עמי הארץ‪ ,‬מה שאין כן בזמה”ז אע”פ שיש לנו עבודת‬ ‫יתברך‪ ,‬אבל בשבת יש הזדככות החומר‪,‬והנשמה מאירה וגם‬ ‫בהשי”ת‪ ,‬וכל הגילוי ואור הפנים הנמשך בשעת ההתעוררות‬ ‫התפילה שבמקום הקרבנות‪ ,‬אבל תפילה הוא ‘עבודה שבלב’‪,‬‬ ‫מבלעדי קול השופר יכול האדם לקבל עול מלכות שמים‪.‬‬ ‫מהדורמיטא‪ ,‬הוא תוצאה של האמונה שהתחזק והתדבק בעצם‬ ‫לכן הוא פועל רק התגלות אלוקי פנימי‪ ,‬הניכר ונרגש בלבבות‬ ‫וכדאיתא בתיקוני הזהר ש’בראשית’ אתוון ‘ירא שבת’‪ ,‬שבשבת‬ ‫אור אלוקותו יתברך בשעת ההסתר‪.‬‬ ‫בני ישראל ומאיר על פניהם‪ ,‬אבל גויי הארץ טח עיניהם מראות‬ ‫ושורים בחשיכה‪.‬‬ ‫נופל מורא שמים על כל אחד‪ ,‬וכמו שאיתא בירושלמי‪ ,‬שבשבת‬ ‫ולכן ראש השנה בו הוא השינה והדורמיטא‪ ,‬וכשם ‘שנה’ שהוא‬ ‫אפילו עם הארץ אימת שבת עליו‪ ,‬וממילא בשבת אפשר לכל‬ ‫מלשון שינה‪ ,‬אע”פ שבתורה נקרא יום זה בשם ‘יום תרועה’‬ ‫ולא עוד אלא שגם קדושת שבת והעליות העצומות שבה הוא‬ ‫אחד לקיים ‘שום תשים עליך מלך’ ‪ -‬שתהא אימתו עליך‪ .‬וכן‬ ‫שהוא מלשון התעוררות‪ ,‬ואם כן איך זה שבזה היום יש שינה?‬ ‫בפנימיות העולמות‪ ,‬ואות היא ביני ובין בני ישראל‪ ,‬ולא נתתו‬ ‫שבת הוא ‘זכרון למעשה בראשית’ ‪ -‬שבכל הבריאה נמשך‬ ‫אמנם באמת ההתעוררות גופא הוא תוצאה מהשינה‪ ,‬כי אי‬ ‫לגויי הארצות‪ ,‬ובמנוחתו לא ישכנו ערלים‪ ,‬אבל תקיעת שופר‬ ‫זכירה‪ ,‬וממילא אנו נזכרין לטובה לפניו יתברך‪ ,‬וכמו שמצינו‬ ‫אפשר להתעורר אלא מתוך שינה‪( ,‬וכעין שאמרו ‘זכרהו מכלל שבו‬ ‫כוחו גדול ונורא עד שפועל תיקון גם בחיצוניות העולמות‪ ,‬וכמו‬ ‫שביום השבת מקריבים שני כבשים‪ ,‬ואין קרבן חטאת‪ ,‬כי כנסת‬ ‫לשכחו’)‪ ,‬כי ההתחזקות שבשעת השינה הוא האופן שבו האדם‬ ‫הקרבנות עצמם‪ ,‬וזהו עומק דברי המדרש תהילים על הפסוק‬ ‫ישראל בן זוגך והכל שלום‪( ,‬לשון הרמב”ן פ’ פינחס) ויש זכירה‬ ‫קונה כח קניני האורה שבהתעוררות‪( .‬וזהו סוד ‘ספרי חיים וספרי‬ ‫(תהילים קב יח) ‘פנה אל תפילת הערער‪ ,‬ולא בזה את תפלתם‪,‬‬ ‫וייחוד עצמי בין ישראל לאביהם שהשמים‪.‬‬ ‫מתים פתוחים לפני’‪‘ ,‬לפני’ דייקא שגם הספרי מתים הם ‘לפני’ ‪ -‬בצד הפנים‪,‬‬ ‫תכתב זאת לדור אחרון‪ ,‬ועם נברא יהלל ק‪-‬ה’‪ .‬שבארו כלפי‬ ‫ומעתה כשחל ראש השנה בשבת‪ ,‬אזי באמירת סדר מלכיות‬ ‫כי האמונה וההתחזקות הנגרם בעטיים‪ ,‬הוא עיקר גזירת וחציבת המוחין‬ ‫מי נאמר פסוק זה‪‘ :‬כלפי דורות האחרונים‪ ,‬שאין להם לא כהן‬ ‫זכרונות שופרות‪ ,‬כבר מאיר אור וחיות נפלאה‪ ,‬ואם בימות החול‬ ‫דפנים ממחצבם ושורשם‪ ,‬והם המזכירים והכותבים אותנו בספר החיים בשעת‬ ‫ולא מזבח ולא בית המקדש‪ ,‬ואין מי שיכפר בעדם‪ ,‬ולא נשתייר‬ ‫צריכים לתקיעת שופר בכדי שהמלכיות זכרונות שופרות בוא‬ ‫ההתעוררות והגלוי)‪.‬‬ ‫להם אלא תפילה אחת שמתפללין לפני בראש השנה וביום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬הוי‪ ,‬ולא בזה את תפלתם’‪ ,‬דהיינו שהתפילה של‬ ‫יבוא מתוך חיות ופנימיות‪ ,‬הרי לעומת זה בשבת בעצם האמירה‬ ‫והנה בדרך כלל בברייתו של עולם ‘השמור והזכור’ שהוא‬ ‫ראש השנה הוא מעין העבודה של בית המקדש עצמו‪ ,‬ומבואר‬ ‫מאיר אור וחיות עצום‪ ,‬שהרי בתפילת שבת עצמם יש אור‬ ‫‘החושך והאור’ אינם באים כאחד‪ ,‬ויש הבדלה ונסירה ביניהם‪,‬‬ ‫בספה”ק שהמעלה בתפילת ראש השנה‪ ,‬כי הוא בא בצירוף קול‬ ‫מיוחד‪ ,‬כדאיתא מהאריז”ל שהתפלל בשבת בנעימה מיוחדת‪,‬‬ ‫כי רק כאשר החושך הוא חושך בלא אור‪ ,‬אז זה יביא את האדם‬ ‫השופר הפועל תיקון וגילוי אלוקי עד לחיצוניות העולמות‪ ,‬מעין‬ ‫ואשר מזה נמשך מנהגן של ישראל שתפילות השבת הוא בקול‬ ‫להתחזק באמונה‪( ,‬שהוא בעצם נסירת וחציבת אור האמונה מעומק‬ ‫הקרבנות בבית המקדש‪.‬‬ ‫נעים וערב יותר מימות החול‪ ,‬וממילא בשבת אזי אמירת סדר‬ ‫נשמתו)‪ ,‬אבל אם בשעת החושך ירגיש את האור‪ ,‬אז יימשך אחר‬ ‫מלכיות זכרונות שופרות עצמה כבר מלאים באור וחיות ונשמה‪.‬‬ ‫(אחורי ו)חיצוניות האור‪ ,‬ולא ידע ולא יבין להעמיק ולהשכיל‬ ‫ולכן בכדי לפעול ההמתקה וגילוי אלוקותו עד לחיצוניות‬ ‫ה‬ ‫העולמות‪ ,‬וימשך לנו שנה טובה בגילוי אלוקותו עד לחיצוניות‬ ‫בדבקות האמונה הפנימית‪ ,‬ובעצם יישאר בחושך ללא אור‬ ‫ממש‪ ,‬אין די בקדושת שבת המביא רק הארה פנימי‪ ,‬וצריכים‬ ‫האמת‪ .‬כי רק כאשר האדם מוצא עצמו בתוך צרה‪ ,‬זה יביאהו‬ ‫למעשה המצוה של תקיעת שופר המתקן ומביא גילוי אלוקי‬ ‫לצעוק אל ה’ באמונה גדולה‪ ,‬אבל כאשר הכל הולך כשורה‪ ,‬טבע‬ ‫גם בחיצוניות העולמות ממש‪ ,‬אלא שבזה נשתנה בית המקדש‬ ‫שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים‬ ‫האדם להמשך אחר חיצוניות הטובה‪ ,‬שהוא רק בחינת אחוריים‬ ‫מהגבולין‪ ,‬שבבית המקדש שאין עושים ראש השנה רק יום‬ ‫ואמנם בשבת צריכים שאור הפנים וחיות הנשמה יאירו לנו‬ ‫כלפי גילוי אור אלוקותו יתברך‪ ,‬ולכן מוכרח האדם לבחינת‬ ‫אחד‪ ,‬כי שם היה הכח לתקן הפנימיות והחיצוניות ביום אחד‪,‬‬ ‫דווקא שלא על ידי מעשה התקיעה בשופר‪ ,‬כי כל המהות של‬ ‫חשוכא בכדי להגיע לנהורא‪.‬‬ ‫לכן תוקעין גם בשבת לצורך תיקון חיצוניות העולמות שאינו‬ ‫קדושת השבת הוא בחי’ ‘שֹוב’‪ ,‬שהאדם מבטל עצמו לגמרי בפני‬ ‫אבל בשבת האדם זוכה למדרגה אלוקי‪ ,‬עד ש’זכור ושמור‬ ‫נתקן בכח קדושת השבת עצמו‪ ,‬ובבית המקדש ששם היה הכח‬ ‫השי”ת‪ ,‬ואינו פועל כלום‪ ,‬באשר ביום זה יש התגלות כבודו‬ ‫בדיבור אחד נאמרו’‪ ,‬שהאדם יכול לזכות שיהא לו הכרה עמוקה‬ ‫לחבר הפנימיות והחיצוניות‪ ,‬לא היה החשש של שמא יעברנו‪,‬‬ ‫יתברך‪ ,‬ואין שום מקום לזולתו‪ ,‬ולכן נאסרנו ביום זה לגמרי‬ ‫באור האמונה גם בשעה שמאיר לו‪ ,‬עד שיכולים להשתמש‬ ‫כי גם כשעסקו בחיצוניות היה בצוותא ויחוד בפנימיות‪ ,‬ולא‬ ‫ממעשה המלאכה‪ ,‬כי ביום זה אין מקום לשום פעולה‪ ,‬אחר‬ ‫בשניהם כאחד‪ ,‬וכסוד הכתוב ‘כחשיכה כאורה’‪ ,‬שיש שני כפי”ן‬ ‫התנתקו מהייחוד המאיר בשבת קודש‪.‬‬ ‫שמאיר ומתגלה שלמותו יתברך אשר לא יחסר כל בו‪.‬‬ ‫הדמיון‪ ,‬שלא רק החושך מאיר כמו האור‪ ,‬אלא גם האור הוא כמו‬ ‫אבל בגבולין ששם יש שני ימי ראש השנה‪ ,‬כי שם אי אפשר‬ ‫וזהו פנימיות ה’גזירה דשמא יעבירנו ארבע אמות ברה”ר’‪ ,‬שאם‬ ‫החושך‪ ,‬שגם בשעת האור הוא בהתחזקות ודבקות פנימי כמו‬ ‫לתקן הפנימיות והחיצוניות יחד‪ ,‬כדאיתא בזוה”ק‪( ,‬שאם היו‬ ‫יתקע בשופר ביום זה‪ ,‬ויעשה פעולה להמשיך שפע אור וחיות‬ ‫בשעת החושך‪ ,‬ולכן בשבת הדורמיטא עצמו כבר מאיר‪ ,‬וכסוד‬ ‫מתקנים הפנימיות והחיצוניות ביום אחד היה הדין גובר ביותר ח”ו)‪ ,‬לכן‬ ‫בעולם‪ ,‬יכול על ידי פעולה זו עצמה להרחיק ולנתק גם את עצמו‬ ‫אמרם “שינה בשבת תענוג”‪ ,‬שאין הדורמיטא צריך להיות במצב‬ ‫עושים בכל שנה שני ימי ראש השנה‪ ,‬וביום הראשון ממתיקים‬ ‫וגם את השפע ממקור העליון דא יחידו של עולם‪ ,‬ולהביאו אל‬ ‫של חושך‪ ,‬אלא כבר בשעת השינה מרגיש התענוג האלוקי ואור‬ ‫הדינים ומגלים אור אלוקותו רק בפנימיות העולמות‪ ,‬ורק ביום‬ ‫הקליפה ויעורר על עצמו ועל כל העולם כולו ח”ו עברה וזעם‪,‬‬ ‫האמונה העמוקה המאיר בו‪.‬‬ ‫השני עוסקים במיתוק דיני חיצוניות העולמות‪ ,‬ולגלות אור‬ ‫וזהו ענין ‘גזירה’ ‪ -‬שהוא מלשון חיתוך ונסירה‪ ,‬אלא שהוא גזירה‬ ‫וקצת משל שנוכל להבדיל בין השינה והדורמיטא בראש השנה‬ ‫אלוקותו בפועל ממש בעולם‪ ,‬לכן ביום הראשון כשחל בשבת‬ ‫לא טובה‪ ,‬שמתנתק מבחינת האחדות והייחוד שהוא מקור הטוב‪,‬‬ ‫לשינה והדורמיטא כשחל בשבת‪ ,‬שבראש השנה הוא כאדם‬ ‫אין צריכין לתקיעת שופר‪ ,‬כי התיקון של פנימיות העולמות‬ ‫ויעבירנו ‪ -‬מלשון עברה וזעם‪ ,‬ארבע אמות ברשות הרבים ‪ -‬דא‬ ‫חולה רח”ל שמרדימים ומנשימים אותו‪ ,‬שהוא תרדימה והסתר‬ ‫נפעל מכח קדושת השבת עצמה‪ ,‬ובוא יבוא בשלמות יתירה‬ ‫טורא דפרודא‪ ,‬מקום משכן הקליפות הנפרדים‪ ,‬והם ח”ו ינקו‬ ‫גדול רח”ל‪ ,‬וצריך הוא לרחמים רבים שיקום משנתו‪ ,‬ולעומת‬ ‫דווקא בביטול המעשים‪ ,‬שאז גם הבלתי בקיאים לא יפגמו בה‪.‬‬ ‫מהקדושה‪ ,‬נמצא מוציא ח”ו מקודש לחול‪.‬‬ ‫זה בשבת הוא כשינת האדם הבריא לצבור כח ליום המחרת‪,‬‬ ‫אבל ביום השני שבו מתקנים את חיצוניות העולמות‪ ,‬הנה לזה‬ ‫אמנם כל ‘גזירה’ זו הוא דווקא למי שאינו בקי‪ ,‬כי כשאדם עומק‬ ‫שבשעת שכיבתו הוא כבר רואה בעיניו את רעננות כוחותיו‬ ‫וודאי נצרך תקיעת שופר במעשה ממש‪ ,‬ומטעם זה ע”פ סדר‬ ‫במעשה מצוה באמיתיות‪ ,‬אזי העשיה זכה‪ ,‬עד שאין בזה משום‬ ‫בחמלת ה’ עליו ביום המחר שיבוא‪.‬‬ ‫קביעת המועדים‪ ,‬יום שני של ראש השנה אי אפשר שיחול‬ ‫נפרדות מהשי”ת‪ ,‬כי ‘מצוה’ הוא צוותא ויחוד‪ ,‬והמעשה עצמו‬ ‫ולכן בשבת הדורמיטא וההתעוררות יבוא כאחד‪ ,‬בבחי’ זכור‬ ‫בשבת‪ ,‬כי לתיקון חיצוניות העולמות מוכרחים למעשה של‬ ‫הוא מתוך צוותא וייחוד בהשי”ת ואין בו ח”ו ישות ונפרדות‪,‬‬ ‫ושמור בדיבור אחד נאמרו‪ ,‬ואין צריך לקול שופר מיוחד‬ ‫מצוה‪ ,‬להמשיך קדושה במעשים עצמם‪ ,‬שבזה יזדכך חיצוניות‬ ‫ומעשה כזה אינו מלאכה כלל‪ ,‬וזה שרמזו במה שאמרו שתקיעת‬ ‫לההתעוררות‪ ,‬אלא הוא ‘זכרון תרועה’ שבשעת השינה כבר‬ ‫העולמות ויושפע שפע חיים בפועל ובאיתגליא לכל ימות השנה‪.‬‬ ‫שופר חכמה ואינו מלאכה‪ ,‬כי באשר על ידי התקיעה מתגלה‬ ‫נזכר ומאיר אור ההתעוררות‪( ,‬ולפ”ז יש לומר‪ ,‬שבשבת אפשר ‪ -‬גם‬ ‫ויום ראשון שבו הוא תיקון הפנימיות הוא השורש לתיקון‬ ‫ומאיר אור הנשמה הרי הוא בצוותא חדא ודבקות גמור בהשי”ת‬ ‫בשחרית ומוסף ‪ -‬לכוון כוונת התקיעות וכוונת המשכת מוחין דפנים כבר‬ ‫החיצוניות שביום השני‪ ,‬כי הפנימיות הוא המאיר ומתפשט‬ ‫וכלול בחכמה העליונה שהוא בחי’ ‘אין’‪ ,‬וגם מעשיו אינם‬ ‫בברכה ראשונה של העמידה‪ ,‬בתיבות “מלך עוזר ומושיע ומגן”‪ ,‬תיכף אחר‬ ‫לחוץ‪ ,‬ולכן בשנה שיום ראשון של ראש השנה חל בשבת‪,‬‬ ‫תופסים מציאות יש לעצמם‪.‬‬ ‫כוונת הדורמיטא שב’באהבה’‪[ ,‬מעין מה שסידר הרש”ש בערבית ומנחה כשאין‬ ‫והתיקון דפנימיות נעשה בכח אור קדושת השבת‪ ,‬שמא דקוב”ה‬ ‫אבל מי שאינו בקי‪ ,‬יכול להתכוון גם במעשה המצוה לישות‬ ‫תקיעת שופר בפועל‪ ,‬לכוון את רמזי התקיעות ב”מלך עוזר ומושיע ומגן”‪ ,‬אלא‬ ‫שמא דשלים מכל סטרוהי‪ ,‬אזי ההתפשטות לחיצוניות העולמות‬ ‫ונפרדות‪ ,‬להמשיך טובה גשמית וחומרית על ידי מעשה המצוה‬ ‫שבנידן דידן אזי בשחרית ומוסף הכוונות הם תמורת התקיעות ממש‪ ,‬ואינם‬ ‫ביום השני הוא לאין ערוך יותר משאר שנים‪ ,‬והרי הוא כלשון‬ ‫להיות מהכלבין דצווחין הב הב‪ ,‬ואז ח”ו יכול להיות יניקה‪ ,‬אבל‬ ‫רק רמזים בעלמא כמו בערבית ומנחה‪ ,‬ואכמ”ל]‪ ,‬כי הוא בבחינת “זכור ושמור‬ ‫המשנה ‘יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת’ ‪ -‬שהוא‬ ‫בבית המקדש כהנים זריזים ואין חשש שיתנתקו מהמקור‪ ,‬אלא‬ ‫בדיבור אחד נאמרו”‪ ,‬ובתפילה עצמו כלול ההמתקה‪ .‬וכשחל בימות החול איתא‬ ‫יום טוב יתירה מכל השנים (כדאיתא מצדיקים זי”ע)‪ ,‬בהשפעה ריבוי‬ ‫יקיימו המצוה לשם שמים בצוותא ודבקות גמור‪ ,‬וגם השפע‬ ‫במשנה [ר”ה לב‪ ]:‬ש’השני מתקיע’ [‪ -‬שהש”צ של מוסף תוקע]‪ ,‬כי ההסתר‬ ‫טובה‪ ,‬לשנה טובה ומתוקה ושנת גאולה וישועה‪.‬‬ ‫ימשיכו לצורך צורך גבוה לכבוד השכינה הקדושה שבתחתונים‪,‬‬ ‫והגילוי הם שני מדרגות הבאים זה אחר זה‪ ,‬ורק ‘השני’ ‪ -‬שהוא כאשר יצא‬ ‫מעובד מתוך שיעורו הקבוע של המשפיע הגה”ח ר’ בן ציון אפל שליט”א‬ ‫ודביקה ומתאחדת לגמרי באחדותו כמו בעליונים‪.‬‬ ‫מההסתר וזכה למדרגה השניה אז תוקע‪ ,‬מה שאין כן הראשון עדיין בהכרח‬ ‫קול דודי‪ .‬לחיות עם השי"ת ‪03.5.100.200‬‬ ‫שיעורים‪ ,‬פארברענגען‪ ,‬חיזוקים‪ ,‬נקודות‪ ,‬ניגונים‪ ,‬סיפורים‪ ,‬ועוד‬ ‫שאלות והתלבטויות בעבודת השי"ת‬ ‫אנה אבקשך‬ ‫מהי עבודת ראש השנה שחל בשבת?‬ ‫ו’תשובה עילאה’‪ ,‬אשר שבת היא כידוע ‘תשובה עילאה’‪.‬‬ ‫כאילו יש עולם נפרד שמתנהל בלי מנהיג‪ .‬ואז מגיעה שבת‬ ‫‘תשובה תתאה’ היא הצער על גודל הריחוק מצד החטאים‪,‬‬ ‫קודש‪ ,‬ו”כל מלאכתך עשויה”‪ .‬אנו מתנתקים מהחיצוניות‪,‬‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫‘תשובה עילאה’ היא השמחה בשיבה על השי”ת (אגרת התשובה‬ ‫מההסתר‪ ,‬ומתחברים ליחוד ה’ המאיר אז בכל העולמות כולם‪.‬‬ ‫אשאל במילים פשוטות‪ :‬מתי ממליכים השנה? מתי בוכים‬ ‫לבעה”ת)‪.‬‬ ‫ודווקא אנו‪ ,‬בניו של מקום‪ ,‬זוכים לכך‪ ,‬כי “גוי ששבת חייב‬ ‫השנה? מתי גונחים ומייללים השנה?‪...‬‬ ‫מיתה”‪ .‬כי רק אנחנו מאוחדים בו יתברך כביכול‪ .‬הוי אומר‪:‬‬ ‫בכל שנה ושנה אני ויודע שעיקר העבודה היא בתקיעת‬ ‫ו‪ .‬שעת העבודה‬ ‫בשבת אנו חיים אז את קשר האהבה האלקי שבינינו לבורא כל‬ ‫שופר‪ ,‬ושם משקיעים את כל עבודת ההמלכה וצעקת הרצון‬ ‫עולמים‪ ,‬שהוא‪ ,‬התגלות יחוד השי”ת אלינו‪ .‬הסרת כל ההסתרות‬ ‫הפנימית ממעמקי לבנו למלכותו יתברך‪.‬‬ ‫אלא שעדיין שאל השואל‪ :‬מתי ממליכים? מתי בוכים?‪ ...‬וגם אם‬ ‫והארת אורו לישראל דווקא ‪ -‬זהו אור השבת‪.‬‬ ‫השנה לא בוכים אלא שמחים‪ ,‬עדיין השאלה נותרת במקומה‪ :‬מתי‬ ‫אולם השנה‪ ,‬בראש השנה שחל להיות בשבת‪ ,‬מהי והיכן‬ ‫ממליכים מתוך שמחה?‪...‬‬ ‫וכפי שאנו אומרים מדי שבת “כד עיל שבתא איהי אתיחדת‬ ‫העבודה העיקרית?‬ ‫ואתפרשת מסטרא אחרא‪ ,‬וכל דינין מתעברין מינה ואיהי‬ ‫ועל כך יש לדעת שכמו שקדושת שבת נוגעת לכל היום‪ ,‬וכל‬ ‫אשתארת ביחודא דנהירו קדישא‪ ...‬ואנפאה נהירין בנהירו‬ ‫היום מוזהר על קדושתו – כך עבודת המלכות בשבת נוגעת לכל‬ ‫היום כולו‪ .‬ואם בכל שנה ושנה אנו מצפים לרגעים הקדושים‬ ‫עילאה ואתעטרת לתת בעמא קדישא‪ ,‬וכולהון מתעטרין‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫בנשמתין חדתין‪ .”...‬אותן נשמות חדשות ויתירות שאנו זוכים‬ ‫של התקיעות‪ ,‬הרי השנה יש בידינו את כל השבת כולה לשמוח‬ ‫ולהמליך עלינו את אבינו מלכנו‪.‬‬ ‫להן בשבת קודש‪ ,‬הן הן ההתגלות דיחודא דנהירו קדישא‪.‬‬ ‫הנשמה היא הזוכה לחזות ולהתדבק ביחוד ה’‪.‬‬ ‫א‪ .‬גבוה עוד יותר‬ ‫אלא שעדיין יש לכך זמן מוכשר ביותר‪ .‬ובדרך צחות נאמר‪,‬‬ ‫וכאמור‪ ,‬זוהי גם עבודת ראש השנה‪ .‬הכרת יחודו יתברך וקבלת‬ ‫הספרים הקדושים מגלים לנו חידוש גדול‪ ,‬שראש השנה‬ ‫שכל הזמן של התקיעות‪ ,‬וכל מה שצריכים להזדרז בדרך‬ ‫מלכותו‪ ,‬עלינו בניו אהוביו דווקא‪.‬‬ ‫שחל להיות בשבת הוא גבוה עוד יותר מכל ראש השנה‪ ,‬כי כל‬ ‫כלל לשמיעת התקיעות בתפילת הלחש ‪ -‬אפשר למלא השנה‬ ‫הפעולות שנעשות כל שנה על ידי התקיעות ‪ -‬נעשות השנה‬ ‫בעבודת קבלת המלכות‪ .‬השמונה עשרה יכול להיות טוב וארוך‬ ‫על ידי קדושת שבת עצמה‪ ,‬רק באופן נעלה יותר (ומבארים שכל‬ ‫יותר‪ ,‬וזה פשוט‪ ,‬שהזמן הראוי לעבודת ראש השנה בכלל היא‬ ‫ד‪ .‬ראש השנה שכולו שבת’דיג‬ ‫הטעם שגזרו שלא לתקוע בשופר שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים‪,‬‬ ‫בתפילות‪ ,‬ובתפילות הנפלאות והמתוקות על מלכותו יתברך‬ ‫כאשר ראש השנה חל להיות בחול‪ ,‬עדיין מלאכות ‘אוכל נפש’‬ ‫הוא משום שהתוקע בשבת‪ ,‬הרי הוא כמזלזל בקדושת שבת במחשבה‪ ,‬כאילו‬ ‫שבשמונה עשרה בפרט‪.‬‬ ‫מותרות‪ .‬מה המשמעות הפנימית שבדבר? שאין זו התנתקות‬ ‫קדושת השבת אינה מספקת וצריך בה גם לקדושת התקיעות‪ ,‬ומתוך כך עלול‬ ‫אך בדרך אמת‪ ,‬הרי ידועה שיטת הריטב”א שכל ענין פסוקי‬ ‫מוחלטת מהסתרת העולם‪ .‬אמנם מתגלה אורו יתברך בכל‬ ‫לבוא ח”ו לחילול שבת בפועל)‪.‬‬ ‫שופרות (שהתקשו המפרשים למה נצרכו‪ ,‬שהרי תוקעים בשופר) הוא‬ ‫העולמות‪ ,‬אבל עדיין אין זו אותה התגלות שאין בה שום הסתרה‪.‬‬ ‫ומשמעות הדברים היא‪ ,‬שלא רק שיש לנו לעסוק בקדושת שבת‬ ‫במיוחד לשנה כגון זו‪ ,‬שראש השנה חל להיות בשבת ואי אפשר‬ ‫זאת אומרת שעבודת ההמלכה קשה קצת יותר‪.‬‬ ‫קודש מצד עצמה‪ ,‬שחלה בראש השנה‪ ,‬אלא עבודת שבת קודש‬ ‫לתקוע בשופר‪ .‬ואם כן זה הזמן והמקום לעסוק בעבודת השופר‪.‬‬ ‫אבל כשראש השנה חל להיות בשבת‪ ,‬אנו זוכים שקבלת‬ ‫היא עצם מעצמה של עבודת ראש השנה‪ .‬כי על ידי שניהם יחד‬ ‫ומה מעוררים הם הפסוקים שם‪ ,‬אשר מדברים ממתן תורה‬ ‫המלכות תהיה מתוך התגלות מוחלטת‪ .‬עומד יהודי ומתבונן‬ ‫זוכים לאור הגבוה והנפלא הנמשך בשנה זו‪ .‬ואם כן חלק בלתי‬ ‫בראש השנה שחל להיות בשבת‪ :‬אין לי צורך בשום מלאכה‪ ,‬איני‬ ‫נפרד מעבודת ראש השנה שבשנה זו היא עבודת שבת קודש‪.‬‬ ‫שניתנה בשבת‪ ,‬ומהגאולה העתידה שביום שכולו שבת‪ .‬אשר‬ ‫דעת לנבון נקל שהכל אחד‪ ,‬כי במתן תורה קיבלנו ‪ -‬כל אחד‬ ‫יכול לעשות בשום מלאכה‪ ,‬גם לא לצורך יום טוב‪ .‬אין לי שום‬ ‫ויש לציין עוד‪ ,‬כי כמו שראש השנה שחל להיות בשבת גבוה‬ ‫ואחד ‪ -‬מלכותו יתברך‪ ,‬כשאמר לנו השי”ת כביכול בכבודו‬ ‫מציאות כלל וכלל‪ .‬רק הוא יתברך ואין בלתו‪ .‬כל מציאותי היא‬ ‫יותר‪ ,‬כך גם שבת קודש זו גבוהה יותר מכל השבתות‪ .‬כי כמו‬ ‫ובעצמו “אנכי ה’ אלקיך”‪ ,‬בהתגלות אור השבת‪ .‬והגאולה‬ ‫שבחר לגלות מלכותו עלי‪ ,‬וכרת עמי אות ברית‪ ,‬וזכיתי לגלות‬ ‫שראש השנה מקבל את אורו מקדושת שבת‪ ,‬כך שבת זו מקבלת‬ ‫העתידה היא זמן התגלות אורו יתברך בעולם‪ ,‬ושבת היא זמן‬ ‫מציאותו יתברך בתחתונים‪ ,‬ותו ‪ -‬אין לי שום מציאות בכלל‪.‬‬ ‫אורה מקדושת ראש השנה‪ ,‬שהרי היא משפיעה חיות אלקותו‬ ‫הארת האור הגנוז לישראל‪ ,‬וזהו ענין התקיעות ‪“ -‬אשרי העם‬ ‫או אז כל ה”תמליכוני עליכם”‪ ,‬וכל ה”יעלה זכרוניכם לפני‬ ‫יתברך לכל השנה כולה‪ ,‬ואם כן מגעת גבוה מעל גבוה‪ .‬והתוצאה‬ ‫יודעי תרועה‪ ,‬ה’ באור פניך יהלכון”‪.‬‬ ‫לטובה” ‪ -‬מקבל פנים אחרות ומאירות ביותר‪.‬‬ ‫המיוחדת שמכל זה‪ ,‬היא שגם כל השנה כולה היא שבת’דיגע יאר‪.‬‬ ‫והצדיקים הקדושים זי”ע הפליגו במעלת שנה כמו זו‪ ,‬שכולה‬ ‫ובמילים אחרות‪ :‬כל שנה אנו תוקעים בשופר כי השופר מגלה‬ ‫מקבלת מקדושת שבת‪..‬‬ ‫ז‪ .‬עבודת היום השני‬ ‫את מעמקי לבבנו הרוצה במלכותו יתברך‪ ,‬ובשופר אנו ממליכים‬ ‫אותו יתברך עלינו‪ .‬אולם השנה הרי קדושת היום עצמה מבטאת‬ ‫לאחר כל האמור‪ ,‬נוצרת כבר שאלה הפוכה מזו‪ :‬אם כן‪ ,‬שזכינו‬ ‫את כל עבודת השופר (ע”פ בני יששכר‪ ,‬מאור ושמש‪ ,‬ועוד)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬עבודת ראש השנה‬ ‫ופעלנו השנה בקדושת שבת עוד יותר מקדושת התקיעות‪ ,‬למה‬ ‫נצרכה עבודת התקיעות שביום השני?‬ ‫ואמנם דבריהם הקדושים צריכים הבנה‪ :‬מה באמת הקשר בין קדושת‬ ‫והתשובה תבוא באמצעות שאלה אחרת‪ :‬למה צריך בכלל שני ימי‬ ‫ה‪ .‬היתרונות המיוחדים‬ ‫שבת לקדושת ראש השנה? אלא שעם קורטוב מחשבה נראה‬ ‫שעבודת ראש השנה ועבודת השבת היא אותה עבודה ממש‪.‬‬ ‫ראש השנה? למה נשתנה ראש השנה מכל חג ומועד אשר צריך‬ ‫ולכן האור דהאי שתא עליון על האור של כל שנה ושנה‪ .‬כי יש בזה‬ ‫דווקא שני ימים ושתי עבודות?‬ ‫כמה יתרונות מיוחדים‪:‬‬ ‫כי כידוע‪ ,‬עבודת ראש השנה היא המלכות‪ .‬כמו שאמר לנו‬ ‫הקב”ה “אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם וכדי שיעלה‬ ‫ומבארים ספרי הפנימיות שביום ראשון של ראש השנה הוא‬ ‫ראשית‪ ,‬עבודת השופר היא משלנו‪ ,‬מלמטה‪ ,‬אולם קדושת שבת‬ ‫זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר”‪ .‬מה זה אמירת מלכיות?‬ ‫בנין פנימיות המלכות‪ ,‬וביום שני של ראש השנה בנין חיצוניות‬ ‫היא מלמעלה‪ .‬ובוודאי שאור הבא מלמעלה הוא גבוה ונשגב‬ ‫להכיר את אמיתת מציאותו יתברך‪“ .‬וידע כל פעול כי אתה‬ ‫המלכות‪ .‬ומשמעות הדבר שביום הראשון עבודת ההמלכה היא‬ ‫הרבה יותר‪.‬‬ ‫פעלתו ויבין כל יציר כי אתה יצרתו”‪ .‬וזה גופא מעלה את זכרוננו‬ ‫על העניינים הפנימיים‪ ,‬ענייני התורה והעבודה‪ ,‬וביום השני‬ ‫שנית‪ ,‬עבודת השופר היא מתוך הסתרה‪ .‬תקיעת וצעקת השופר‬ ‫לטובה‪ ,‬שמגלה כי כל מציאותנו היא לגלות יחודו ואחדותו‬ ‫ההמלכה היא על העניינים החיצוניים‪ ,‬ענייני הגשמיות‪ .‬וזהו‬ ‫באה להבקיע את גודל ההסתרה‪ ,‬וגם משם לקבל מלכותו יתברך‪.‬‬ ‫יתברך בעולם ‪“ -‬ויאמר כל אשר נשמה באפו ה’ אלקי ישראל‬ ‫עומק דברי הצדיקים שביום הראשון דנים על רוחניות‪ ,‬וביום‬ ‫אולם בשבת קודש הרי הכל נעשה מתוך התגלות‪ .‬אור ה’ מאיר‬ ‫מלך”‪ ,‬ורק בשבילם מתפשטת מלכותו לכל העולם “ומלכותו‬ ‫השני דנים על גשמיות‪.‬‬ ‫ומתגלה‪ ,‬ומתוך כך מקבלים מלכותו יתברך‪ .‬בחיות ובהתגלות‪.‬‬ ‫בכל משלה”‪.‬‬ ‫וביתר פירוט‪ ,‬הרי ענין הפנימיות הוא הקשר שמצד הנשמה‬ ‫חילוק נוסף‪ :‬שבת היא יום עונג ושמחה‪ .‬כדברי הכתובים “וקראת‬ ‫ובקיצור‪ :‬התגלות מלכותו‪ ,‬עלינו!‬ ‫להשי”ת‪ ,‬שהיא אמנם פנימיות לבבנו‪ ,‬אולם עדיין נדרש שהקשר‬ ‫לשבת עונג”‪’“ ,‬וביום שמחתכם’ – אלו השבתות”‪ .‬השנה עושים‬ ‫יחדור גם לחיצוניות‪ ,‬היינו למצב שלנו‪ ,‬לצרכים שלנו‪ ,‬לחיי‬ ‫עבודת המלכות נעשית בעצם בכל יום פעמיים באהבה ויותר‪,‬‬ ‫בשמחה ותענוג וטוב לבב ‪ -‬מה שנעשה מדי שנה בצעקת הלב‪,‬‬ ‫בקריאת שמע‪ .‬זהו כל פשר הפסוק הראשון והאחרון השגור‬ ‫היום‪-‬יום שלנו‪ ,‬לכל הפרטים החיצוניים שלנו‪ .‬ולזה נצרך היום‬ ‫בבקשת רחמים‪ ,‬בהרגשת חרטה‪ ,‬וקבלה על להבא (שהרי זהו ענין‬ ‫בפיו של כל יהודי “שמע ישראל ה’ אלקינו ה’ אחד”‪ ,‬לאמר‪ :‬כל‬ ‫השני של ראש השנה‪.‬‬ ‫השופר‪ .‬אמנם אין כאן המקום להאריך‪ ,‬אך נזכיר בקצרה‪ :‬התקיעה הראשונה‬ ‫מציאותו של יהודי היא לגלות אלקותו ואחדותו יתברך‪ .‬וזוהי‬ ‫כך או כך‪ ,‬מובן שעבודה זו‪ ,‬לקבל מלכות שמים גם בעולם‬ ‫היא ההכרה במלכותו יתברך‪ .‬מתוך קול פשוט ממעמקי הלב‪ ,‬שמבטא קשר‬ ‫מלכות ‪ -‬אני אין לי כלום והוא הכל‪ ,‬ואני מקבל ומגלה מלכותו‪.‬‬ ‫המעשה‪ ,‬בעולם החולין‪ ,‬צריכה שתהיה דווקא בחול‪ ,‬ועל ידי‬ ‫עמוק ביותר‪ .‬כידוע שתקיעה מלשון חיבור ‪“ -‬ותקעתם יתד במקום נאמן”‪.‬‬ ‫השברים והתרועה הם השברון לב על העבר‪ ,‬ובקשת רחמים לזכות למלכותו‬ ‫זוהי בעצם עבודה של כל יום ויום‪ ,‬כי היא תכלית כל קיומנו וכל‬ ‫עשיה‪ ,‬ואי אפשר שתהיה בשבת קודש‪ ,‬יום המחשבה (תולדות‪,‬‬ ‫יתברך‪ .‬התקיעה האחרונה היא התחדשות הקשר על ידי קבלה איתנה להבא‪.‬‬ ‫חיינו‪ ,‬אלא שבראש השנה העבודה משפיעה איך תיראה עבודת‬ ‫בשלח)‪ .‬ולמעשה העבודה משתלבת‪ :‬כי על ידי הכרת אלקותו‬ ‫התקיעה הגדולה והכפולה מרמזת על החיבור מלמעלה גם כן)‪.‬‬ ‫המלכות כל השנה‪ .‬בהתאם לעבודת המלכות שבראש השנה‪,‬‬ ‫יתברך שזכינו בשבת קודש באופן נפלא‪ ,‬נעסוק בעז”ה ביום‬ ‫כמה שאנו מעמיקים בלבנו את רצוננו במלכותו יתברך‪ ,‬בהכרת‬ ‫השני להוריד השגה זו לחיי המעשה (עבודת ישראל)‪.‬‬ ‫אם בכל שנה אנו מלאים רגשי צער חרטה ומרירות ‪ -‬הרי השנה‬ ‫יחודו ואחדותו יתברך והשתעבדותנו המוחלטת אליו ‪ -‬כך‬ ‫וה’דברי חיים’ מביא לכך את דוגמת המן‪ :‬במן נאמר ש”כל ברכאן‬ ‫אנו מלאים רגשי שמחה ותענוג‪ .‬שמחה ותענוג במלכות השי”ת‪,‬‬ ‫במשך כל השנה אנו זוכים כל השנה לחיות עם מלכותו יתברך‪.‬‬ ‫דלעילא ותתא ביומא שביעא תליין”‪ ,‬ובשבת קודש נשפע שפע‬ ‫שמחה ותענוג בשמחת השי”ת כביכול שאנו ממליכים אותו (שפת‬ ‫לפי זה יהיו הצלחותינו‪ ,‬נסיונותינו‪ ,‬והסייעתא דשמיא שנקבל‪.‬‬ ‫המן לכל השבוע‪ ,‬אלא שהיה זה ברוחניות‪ .‬לאחר מכן במהלך כל‬ ‫אמת ראש השנה תרמ”ח)‪.‬‬ ‫השבוע היתה הורדתו בגשמיות‪ .‬כך גם ביום שני של ראש השני‪,‬‬ ‫וחילוק רביעי‪ :‬מה שכל כך קשה לנו לקבל עול‪ ,‬זהו מצד הגוף‪.‬‬ ‫נוריד את השפע הרוחני שקיבלנו ביום הראשון אל חיי המעשה‬ ‫הנשמה הרי כל חפצה הוא לקבל עול מלכותו יתברך‪ ,‬ובכלל‪,‬‬ ‫ג‪ .‬עבודת שבת קודש‬ ‫(ועיין בעבודת ישראל הטעם עפי”ז שבזמן המקדש כן תקעו ביום ראשון שחל‬ ‫הרי כל כולה שמחה‪ ,‬ומצד השמחה נקל להגיע לקבלת המלכות‬ ‫עתה נעבור לקדושת השבת‪ ,‬ונגלה כי היא ‪ -‬היא‪.‬‬ ‫להיות בשבת)‪.‬‬ ‫(שם)‪ .‬ולכן השנה שאנו נמצאים ב’יומא דנשמתא’‪ ,‬ויש לנו נשמה‬ ‫מהי שבת קודש? במשך כל השבוע יש הסתר על מציאות‬ ‫בתפילה שנזכה לקבל חיך מתיקות עול מלכותו יתברך באמת ובלבב‬ ‫יתירה‪ ,‬ושמחה יתירה‪ ,‬קל יותר לקבל עול מלכותו יתברך‪.‬‬ ‫השי”ת‪ .‬עולם כמנהגו נוהג וחוגג‪ ,‬האומן באומנתו והפועל‬ ‫שלם‪.‬‬ ‫ויש לציין שבמידת מה זהו גם ההבדל בין ‘תשובה תתאה’‬ ‫בפעולתו‪ ,‬העשיר בעושרו והעני בעוניו וכן הלאה‪ .‬נראה ח”ו‬ ‫ז‬ ‫להערות והארות‪ ,‬וכן להעביר שאלות למשפיעים שליט"א ניתן להשאיר במערכת 'קול דודי' שלוחה ‪0‬‬ ‫יתברך‬ ‫השם‬ ‫בעזרת‬ ‫דאס חסיד'ישע לעבן‬ ‫ֶנ ֶפ ׁש ִּכי ֶנ ֱא ָנ ָחה? ָּבא ׁ ַש ָּבת!‬ ‫כי אתה שומע קול שופר‬ ‫אחרי עשרות שנים שלא התראינו‪,‬‬ ‫ההשתדלות היחידה שהיה בידי‬ ‫“ההיכרות שלי עם הרב החסיד‬ ‫כשלא ידענו איש מה עלה בגורל‬ ‫לעשות‪.‬‬ ‫הישיש ר’ יעקב אליעזר בערקאוויטש‬ ‫רעהו‪ ,‬ור’ דוד שואל אותי מיד “נו‪,‬‬ ‫“כך עבדתי שם יום אחרי יום‪,‬‬ ‫זצ”ל (אביו של הגאון הגדול ר’ געציל‬ ‫קיבלת את השופר שלי?”‬ ‫עד שהגיע יום ערב ראש השנה‬ ‫בערקאוויטש שליט”א דומ”צ סאטמאר)‬ ‫“פערתי פי בתדהמה‪ .‬אתה שלחת את‬ ‫והישועה טרם נראית באופק‪ .‬השעות‬ ‫התחילה שנים רבות לאחור” מקדים‬ ‫השופר? מאיפה?”‪ .‬ור’ דוד מתחיל‬ ‫נקפו בזה אחר זה‪ ,‬עד שכבר נטתה‬ ‫הדומ”צ מאנטוורפן הרה”ג ר’ יצחק‬ ‫לספר לי‪“ :‬גם אני הייתי ב’מונקא‬ ‫השמש לערוב‪ ,‬ופתאום נשמעה‬ ‫זעקיל פאלאק שליט”א לסיפור‪.‬‬ ‫טאבור’‪ ,‬לא רחוק מהמקום שאתם‬ ‫הצפירה שקראה לנו לעזוב את‬ ‫“הקשר שלנו התחיל בעקבות העזבון‬ ‫הייתם‪ .‬כשהתקרבו ימי ראש השנה‬ ‫העבודה ולחזור לצריפים‪ .‬שמעתי‬ ‫היקר של זקיני הגאון ר’ זעקיל‬ ‫התחלנו להיות מודאגים‪ ,‬מה יהיה‬ ‫את הצפירה‪ ,‬אך לא יכולתי להסכים‬ ‫פאלאק זצוק”ל הדיין מבאניאהד‬ ‫עם שופר? התפללנו על כך לה’‪.‬‬ ‫בשום אופן לחזור לצריף לראש‬ ‫המונח בביתי‪ .‬מדובר באוצר כתבי‬ ‫ואז אני רואה יום אחד גוי רועה‬ ‫השנה בלי שופר‪.‬‬ ‫ידות של חידושי תורה מזקינינו‬ ‫צאן מסתובב עם עדר כבשים‪ ,‬עם‬ ‫“עשיתי עצמי אם כן כמו שלא‬ ‫הרבנים לבית פאלאק‪ ,‬עד לזקנינו‬ ‫שופרות לראשיהם‪ ,‬ממש סמוך‬ ‫שמעתי את הצפירה והמשכתי‬ ‫ה’וידבר משה’ תלמידו של ה’חתם‬ ‫למקום שהעבידו אותנו‪ .‬היה לי איזה‬ ‫לעבוד בסמיכות לרכבת‪ ,‬ומלבי‬ ‫סופר’ זי”ע‪ ,‬וכן משאר גדולי‬ ‫רכוש של כסף שהצלחתי להחביא‬ ‫הנשבר לחשתי תפילה לה’ שלא‬ ‫באניאהד לדורותיהם‪ .‬ור’ יעקב‬ ‫איתי תחת בגדיי‪ ,‬מיד רצתי אל‬ ‫יטשנו‪ ,‬וישלח לי שופר לראש השנה‪.‬‬ ‫אליעזר שהיה לפני המלחמה תלמידו‬ ‫הרועה‪ ,‬ואמרתי לו שאם הוא יביא‬ ‫של הגאון הקדוש ר’ אברהם פאלאק‬ ‫לי שתי שופרות מראש הכבשים‬ ‫זצ”ל הי”ד ‪ -‬איש קדוש מאד ומרביץ‬ ‫אני יביא לו מטבע הגון‪ .‬ביקשתי‬ ‫ר’ יעקב אליעזר עצר לרגע את‬ ‫תורה לאלפים‪ ,‬שהיה הראש בית‬ ‫שניים‪ ,‬כי ידעתי שעוד אצטרך‬ ‫סיפורו‪ ,‬והישיר עיניו לר’ זעקיל‬ ‫דין האחרון בבאניאהד עד שנהרג‬ ‫לעבד את השופרות כדי שיהיו‬ ‫“היתה זו תפילה מעומק לבי‪ ,‬שאני‬ ‫על קידוש ה’ בימי המלחמה ‪ -‬היה‬ ‫ראויים לתקיעה‪ ,‬אז סידרתי מראש‬ ‫חושב שבכל ימי חיי עד היום‪ ,‬מעולם‬ ‫מגיע אל ביתי בכל פעם שהוא נקלע‬ ‫שאם אחד השופרות יישבר בתהליך‬ ‫לא התפללתי עוד תפילה כזו מעומק‬ ‫לאנטוורפן‪ ,‬כדי לעיין חידושי תורה‬ ‫העיבוד‪ ,‬יהיה לי שופר שני‪ .‬ואכן‬ ‫הלב‪ ,‬כמו התפילה שהתפללתי אז על‬ ‫של רבו הקדוש ר’ אברהם‪ ,‬אליו‬ ‫הגוי הביא לי את השופרות‪ ,‬ועיבדתי‬ ‫השופר‪ .‬ממש לא יכולתי ללכת הלאה‬ ‫נשאר קשור כל ימיו בכל נימי נפשו”‪.‬‬ ‫אותם‪ ,‬וכך יצאו לי שני שופרות‬ ‫עד שיענו לי משמים”‪.‬‬ ‫“היה זה מחזה בלתי נשכח‪ ,‬לראות‬ ‫מהודרים”‪.‬‬ ‫את ר’ יעקב אליעזר בשעה שהוא‬ ‫“התחלתי לחשוב למי אני יכול‬ ‫“משרק סיימתי לספר‪ ,‬קרה דבר‬ ‫מעיין בכתבי הידות של רבו‪ ,‬כאשר‬ ‫להביא את השופר השני‪ ,‬אך עוד‬ ‫נורא‪ ,‬לפתע נפתחה דלת הרכבת‪,‬‬ ‫הוצרך לנגב את עיניו כל הזמן‪,‬‬ ‫בטרם הספקתי להגיע להכרעה‪,‬‬ ‫למרות שלא היה שם בכלל תחנה‬ ‫מדמעות ההתרגשות שבצבצו בו‬ ‫הגיעה יום אחד ההודעה שמעלים‬ ‫שהרכבת היתה צריכה לעצור‪,‬‬ ‫תוך כדי העיון‪ .‬הייתי שש כעל כל‬ ‫אותנו על הרכבות ומעבירים אותנו‬ ‫ומתוכה קפץ יהודי‪ ,‬ואומר לי‬ ‫הון‪ ,‬בכל פעם על הזכיה להכניס אל‬ ‫לאושוויץ‪ .‬לקחתי איתי את שני‬ ‫“אליעזר דו ווילסט א שופר? דא האסטו‬ ‫תוך ביתי יהודי צדיק כזה‪ ,‬והייתי‬ ‫השופרות‪ ,‬ואז באמצע הנסיעה‬ ‫א שופר!” הוא הכניס לי את השופר‬ ‫מנסה לשזור איתו איזה שיחה‪ ,‬כדי‬ ‫נפתחה הדלת של הרכבת‪ ,‬ואני רואה‬ ‫ביד‪ ,‬ורץ מיד בחזרה על הרכבת‪,‬‬ ‫להתבשם קימעא מטהרת נפשו‬ ‫אותך ידידי הותיק מול עיני‪ ,‬ומיד‬ ‫כשבחשכה הסמיכה לא הספקתי‬ ‫ומהשגותיו הנעלות של יהודי‬ ‫הגשתי לך את השופר השני שהיה‬ ‫אפילו לראות את פניו‪.‬‬ ‫מהדור הקודם‪ ,‬ואז באחת הפעמים‬ ‫לי” כך התברר לי מי היה אליהו‬ ‫נתגלגלה השיחה אודות קורותיו‬ ‫“הייתי בטוח שזה אליהו הנביא‪,‬‬ ‫הנביא המסתורי שהביא לי אז את‬ ‫בימי המלחמה‪ ,‬במחנה העבודה‬ ‫לא היה לי אפשרות אחרת מה‬ ‫ההונגרי ב’מונקא טאבור’ ור’ יעקב‬ ‫ש‪++‬בת חיי שרה‪ ,‬תש‪+‬פ"ז‬ ‫השופר‪ ,‬אחרי שהתפללתי להשי”ת‬ ‫מעומק לבי”‪ .‬סיים ר’ יעקב אליעזר‬ ‫לחשוב‪ ...‬רצתי מהרה בחזרה למחנה‬ ‫עם השופר בידיי ונעשה שם ששון‬ ‫אליעזר סח לי לפי תומו ופשטותו את‬ ‫הדברים הבאים”‪.‬‬ ‫שבת עילאית ונכספת‬ ‫את סיפורו‪.‬‬ ‫ושמחה אור ליהודים‪ .‬זכינו באותה‬ ‫עם משפיעי קול דודי‬ ‫שנה לתקוע במחנה את כל מאה‬ ‫הקולות בשני ימי ראש השנה ב”ה”‪.‬‬ ‫“מונקא‪-‬טאבור אמנם לא היה‬ ‫השבת שתשאיר רושם‬ ‫ומה שנשאר לנו‪ ,‬הוא רק לחשוב‬ ‫אוישוויץ‪ ,‬אך גם שם לא ליקקו‬ ‫וחקיקה בנשמתכם לעולמים‬ ‫איזהו החלק הגדול יותר בסיפור‬ ‫דבש‪ ...‬היינו עובדים בפרך מהבוקר‬ ‫“אחרי המלחמה הזדמן לי לבקר הנורא‪ ,‬האם תשוקתו הנוראה של‬ ‫ועד הערב‪ ,‬ואז התקרב ראש השנה‪,‬‬ ‫בארץ הקודש‪ ,‬ואני פוגש שם את יהודי בעמק הבכא למצות השופר‪,‬‬ ‫‪050.413.1519‬‬ ‫לפרטים‬ ‫ולהרשמה‪:‬‬ ‫ידיד נעוריי מבאניאהד‪ ,‬הגאון ר’ דוד עד שמעיד על עצמו שבחייו לא‬ ‫מאשקאוויטש זצ”ל‪ .‬שמחנו להיפגש התפלל מעומק לב כמו התפילה הזו‬ ‫והתחלתי להיות מודאג מנין יהיה לנו‬ ‫‘שופר’? לא יכלתי לחשוב על מצב‬ ‫שחלילה יעבור עלינו ראש השנה‬ ‫על השופר; או שמא בטחונו בה’‬ ‫הזמנה אישית‬ ‫ללא תקיעת שופר‪ ,‬חלילה וחס‪.‬‬ ‫שיזמין לו את השופר גם אם‬ ‫על פי דרך הטבע אין לזה כל‬ ‫בשדה‪,‬‬ ‫“העבודה שלנו היתה‬ ‫בשבח והודיה להשי"ת על כל הטוב והחסד אשר גמלנו‬ ‫שעבדנו‪,‬‬ ‫ולא רחוק מהמקום‬ ‫סיכוי; או שמא הגילוי הנורא של‬ ‫הנני להזמין את כל ידידי ומכירי‪ ,‬לשמחת הבר מצוה של בני היקר‬ ‫אברהם יצחק‬ ‫ההשגחה הפרטית שכבר הזמינה‬ ‫שהובילה‬ ‫הרכבת‬ ‫עברה‬ ‫נ"י‬ ‫הב'‬ ‫לאוישוויץ‪ .‬החלטתי אם כן‬ ‫לו מראש את השופר בדרך‬ ‫שיתקיים אי"ה ליל שישי האזינו אור לז' תשרי תשפ"ז‬ ‫ללכת לעבוד כמה שיותר סמוך באולם "פארהאנד" בית יעקב הישן רח' בית ישראל ‪ 12‬ירושלים מופלאת כזו‪.‬‬ ‫משעה ‪ 8:30‬בערב‬ ‫למקום שהרכבת עוברת‪ ,‬אולי‬ ‫כך או כך‪ ,‬נפטיר ונאמר‪ :‬אשריך‬ ‫השתתפותכם תסב לנו עונג רב‬ ‫משם תצמח הישועה‪ .‬החברים‬ ‫ישראל‪ ,‬מי כמוך‪ ,‬עם נושע בה’!‬ ‫מקור‪ :‬הבעל מספר הגה”ח ר’ נפתלי גראס‬ ‫וואלעס‬ ‫הלוי‬ ‫יואל‬ ‫שלי צחקו עלי‪ ,‬איך בדיוק‬ ‫שליט”א‪ ,‬ששמע את הסיפור הנורא‬ ‫אקבל שופר מהרכבת המובילה‬ ‫לפרסום בגליון שמחתכם ב"מ‪ ,‬חתונה‪ ,‬התקשר‪05041-31519 :‬‬ ‫מכלי ראשון‪.‬‬ ‫יהודים לאוישוויץ? אך זו היתה‬ ‫ניתן לשמוע רשימת המוקדים להשיג את הגליון בקו 'קול דודי' ‪ 035.100.200‬שלוחה ‪ | 4 > 12‬אחראי ראשי של מערכת ההפצה‪ 02-5359903 :‬שלוחה ‪2‬‬ ‫ד‬