gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שבילי פנחס · SHVILEI PINCHAS — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: שבילי פנחס · SHVILEI PINCHAS

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

שבילי פנחס · SHVILEI PINCHAS — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫הרה"ג ר' פנחס פרידמאן שליט"א‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫הבטחת הקב"ה בראש השנה שחל בשבת שאין תוקעים בשופר‬ ‫"ויבא יעקב שלם עיר שכם" ‪ -‬ש'בת כ'לה מ'לכתא‬ ‫נזכה להיות "שלם בגופו‪ ,‬שלם בממונו‪ ,‬שלם בתורתו"‬ ‫מריעין לה בסופה‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬דלא איערבב שטן"‪.‬‬ ‫לכן ברצוננו להקדיש מאמר זה לקנא קנאת‬ ‫לקראת שני ימים של ראש השנה הבאים עלינו‬ ‫ופירש הריטב"א‪" :‬מריעין לה בסופה‪ ,‬פירוש על ידי‬ ‫ה' צבאות‪ ,‬להוכיח בראיות ברורות מדברי רבותינו‬ ‫לטובה‪ ,‬שנת חמשת אלפים שבע מאות ושמונים‬ ‫הצרות שבאות ומתענין ומתריעין בשופרות"‪.‬‬ ‫הקדושים הקדמונים והאחרונים‪ ,‬ובפרט מספרי‬ ‫ושבע לבריאת העולם‪ ,‬אשר היום הראשון של ראש‬ ‫(ד"ה שאין תוקעין‬ ‫וכתבו על זה בתוספות‬ ‫תלמידי הבעל שם טוב הקדוש זי"ע‪ ,‬שלא יעלה‬ ‫השנה חל בשבת קודש‪ ,‬דבר בעתו מה טוב להתבונן‬ ‫בתחלתה)‪" :‬מפרש בהלכות גדולות לאו דמיקלע‬ ‫ח"ו על הדעת כי בקיום תקנת חכמינו ז"ל‪ ,‬שגזרו‬ ‫בכח העצום שמסר הקב"ה לחכמי התורה‪ ,‬לבטל‬ ‫בשבת‪ ,‬אלא דאיתייליד אונסא"‪ .‬פירוש‪ ,‬מה שאמר‬ ‫אומר בדברים ברורים שלא לתקוע בשופר בראש‬ ‫מצות תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת‪ ,‬וכבר‬ ‫רבי יצחק שכל שנה שלא תקעו בה בשופר בראש‬ ‫השנה שחל בשבת‪ ,‬עלולים אנו לצאת ניזוקים‬ ‫הקדים הקב"ה לגלות לנו בתורה שבכתב סימוכין‬ ‫השנה‪ ,‬יצטרכו לתקוע בשופר בסוף השנה על‬ ‫מזה‪ ,‬אלא אדרבה ואדרבה אין לנו רפואה גדולה‬ ‫לכך שמסר לחכמים כח נפלא זה לבטל תקיעת‬ ‫הצרות שיבואו‪ ,‬אין כוונתו כשראש השנה חל‬ ‫מזו אלא לשמוע בקול חכמינו ז"ל‪ ,‬כמו ששנינו‬ ‫שופר בפועל כשחל בשבת‪ ,‬כמו שדרשו בגמרא‬ ‫בשבת שחכמינו ז"ל תיקנו שלא לתקוע בשופר‬ ‫בגמרא (כתובות קג‪" :).‬לשון חכמים ברכה‪ ,‬לשון‬ ‫(ראש השנה כט‪ ):‬סתירת הכתובים‪:‬‬ ‫מחשש חילול שבת‪ ,‬אלא כוונתו אם קרה אונס‬ ‫חכמים עושר‪ ,‬לשון חכמים מרפא"‪.‬‬ ‫"כתוב אחד אומר (ויקרא כג‪-‬כד) שבתון זכרון‬ ‫שלא יכלו לתקוע בשופר בראש השנה‪ ,‬הרי זה‬ ‫ויש להמליץ בזה כלל גדול שקבעו חכמינו ז"ל‬ ‫תרועה [רש"י‪" :‬ולא תרועה ממש אלא מקראות של‬ ‫סימן שיבואו עליהם צרות ויצטרכו לתקוע בשופר‪.‬‬ ‫בגמרא (בבא מציעא קי‪" :).‬וכי מתקני רבנן מילתא‬ ‫תרועה יאמרו"]‪ ,‬וכתוב אחד אומר יום תרועה יהיה‬ ‫וכן הביא הפוסק הגדול הטור (או"ח סימן תקפה)‬ ‫דאתי בה לידי פסידא"‪ .‬וכן תמהו בגמרא (בבא בתרא‬ ‫לכם [בפועל]‪ ,‬לא קשיא כאן ביום טוב שחל להיות‬ ‫בשם בעל הלכות גדולות כמו שהביאו התוספות‪,‬‬ ‫לח‪" :).‬מתקני רבנן מידי דאתי ביה לידי פסידא"‪.‬‬ ‫שהסימן הרע אינו בראש השנה שחל בשבת‪ ,‬אלא‬ ‫בשבת [זכרון תרועה בתפלות ולא בשופר]‪ ,‬כאן ביום‬ ‫פירוש‪ ,‬איך יעלה על הדעת שיתקנו החכמים‬ ‫טוב שחל להיות בחול" [יום תרועה בקול שופר]‪.‬‬ ‫אם קרה אונס שלא יכלו לתקוע בשופר‪.‬‬ ‫תיקון שיגרם מזה הפסד לאדם‪ ,‬וזהו המקור למה‬ ‫בענין זה ראוי להביא את דברי הט"ז [ה"טורי‬ ‫שכתבו התוספות (יבמות פו‪ :‬ד"ה מר סבר)‪" :‬דמילתא‬ ‫ומפרש בגמרא כי מן התורה תוקעים בשופר‬ ‫זהב"] זי"ע בפירושו על שלחן ערוך (או"ח סימן תקפה‬ ‫דאתי לידי תקלה לא הוו מתקני רבנן"‪ .‬וכן מבאר‬ ‫גם בראש השנה שחל להיות בשבת‪ ,‬אלא שחכמינו‬ ‫ס"ק ז) שהביא מה שכתב הטור בשם בעל הלכות‬ ‫הרשב"א קושיית הגמרא (כתובות נו‪ .‬ד"ה וסבר)‪" :‬אנן‬ ‫ז"ל גזרו שלא לתקוע בשבת מחמת חשש לחילול‬ ‫גדולות‪ ,‬שכוונת רבי יצחק היא בשנה שלא תקעו בה‬ ‫לא מתקנינן מידי דנפיק מיניה חורבא בעלמא"‪.‬‬ ‫שבת‪" :‬הכל חייבין בתקיעת שופר‪ ,‬ואין הכל בקיאין‬ ‫שופר בראש השנה מחמת אונס‪ ,‬ותמה על זה‪" :‬וקשה‬ ‫בתקיעת שופר‪ ,‬גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל‬ ‫דהא אונס פטרא רחמנא בכל מקום‪ ,‬ותו קשה דאיתא‬ ‫לכן לכבוד התורה הקדושה וחכמי התורה שבעל‬ ‫הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים‪,‬‬ ‫במהרי"ל (הלכות שופר) הא דמריעין בסופה דהיינו‬ ‫פה‪ ,‬שהקב"ה מסר להם כח מיוחד לעשות סייגים‬ ‫והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דמגילה"‪ .‬פירוש‪,‬‬ ‫במזיד‪ ,‬אבל נתבטלה מחמת אונס לא יאונה להם כל‬ ‫לתורה‪ ,‬כמו שכתוב (ויקרא יח‪-‬ל)‪" :‬ושמרתם את‬ ‫זהו הטעם שגם כשחל יום ראשון של חג הסוכות‬ ‫און‪ ,‬והוא שלא כדברי בעל הלכות גדולות"‪.‬‬ ‫משמרתי"‪ ,‬ודרשו בגמרא (יבמות כא‪" :).‬עשו משמרת‬ ‫בשבת ביטלו חכמים מצות נטילת לולב‪ ,‬וכן ביטלו‬ ‫למשמרתי"‪ ,‬אמרתי אקום ואשנה פרק זה‪ ,‬למען דעת‬ ‫ומבאר הט"ז הכוונה בזה‪ ,‬כי מה שנסתבב מן‬ ‫חכמים קריאת המגילה בפורים שחל בשבת‪ ,‬גזירה‬ ‫שמצד אחד מוטלת עלינו החובה לגשת לראש השנה‬ ‫השמים שלא יכלו לתקוע בראש השנה מחמת אונס‪,‬‬ ‫שמא יעבירם ד' אמות ברשות הרבים‪.‬‬ ‫שבו כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון בחרדת‬ ‫הוא משום שרצו להראות להם שרבו עוונותיהם‪,‬‬ ‫ואם לא ישובו בתשובה יבואו עליהם צרות ח"ו‬ ‫קודש‪ ,‬ומצד שני אפילו בראש השנה שחל בשבת‪,‬‬ ‫"לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים‪...‬‬ ‫ויצטרכו לתקוע בשופר‪ ,‬אולם התכלית האמיתית‬ ‫צריכים אנו לשמוח שנתן לנו הקב"ה יום של תשובה‪,‬‬ ‫כי קדוש היום לאדונינו"‬ ‫כמו שאמר נחמיה הנביא לישראל בראש השנה דברים‬ ‫היא שידאגו ויקדימו להתעורר בתשובה לפני הצרה‪,‬‬ ‫והנה בשנה זו שיום הראשון של ראש השנה‬ ‫ברורים ונחרצים (נחמיה ח‪-‬י)‪" :‬לכו אכלו משמנים ושתו‬ ‫ועל ידי זה יזכו להינצל מן הצרה בסוף השנה‪.‬‬ ‫חל בשבת קודש שאין אנו תוקעים בשופר מחמת‬ ‫ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום‬ ‫והוסיף הט"ז מה שנתגלה לו בחלום‪" :‬ופעם‬ ‫תקנת חכמינו ז"ל‪ ,‬ברצוני להעלות על שלחן מלכים‬ ‫לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם"‪.‬‬ ‫אחת בא לי בחלום פירוש הפסוק (תהלים צח‪-‬ו)‬ ‫נושא המדובר מאד בימים אלו בפי רבים ושלמים‪,‬‬ ‫בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'‪ ,‬שפירשו‬ ‫"כל שנה שאין תוקעין לה‬ ‫אשר נפל עליהם פחד גדול ממה שמשתמע מדברי‬ ‫על דרך הגמרא הזו‪ ,‬שיהיו נזהרים לקיים התרועה‬ ‫בתחלתה מריעין לה בסופה"‬ ‫חכמינו ז"ל‪ ,‬שכל שנה שאין תוקעים בה בשופר‬ ‫על ידי שופר‪ ,‬קודם שתהיה התרועה ח"ו בסוף השנה‬ ‫פתח דברינו יאיר במה ששנינו בגמרא (ראש‬ ‫בתחילת השנה מריעים לה בסוף השנה‪ ,‬שיבואו‬ ‫מאתו יתברך‪ ,‬ובזה אמר לפני המלך ה'‪ ,‬כלומר קודם‬ ‫השנה טז‪" :):‬ואמר רבי יצחק כל שנה שאין תוקעין‬ ‫ח"ו צרות על ישראל ויצטרכו להתענות ולתקוע‬ ‫תרועת המלך ה' ברוך הוא חס ושלום"‪.‬‬ ‫לה בתחלתה [שלא תקעו בשופר בראש השנה]‪,‬‬ ‫בשופר בסוף השנה להתעורר בתשובה‪.‬‬ ‫ז"פשת הנשה שאר | א‬ ‫הרי לנו מכל האמור דברים ברורים ומאירים‬ ‫פסק הלכה ברור של רבותינו בעלי התוספות וכל הראשונים‪,‬‬ ‫מרבותינו הראשונים‪ ,‬בעל הלכות גדולות‪ ,‬ובעלי‬ ‫כי בראש השנה שחל בשבת שאנו מקיימים גזירת חז"ל אין שום חשש לשנה רעה‬ ‫התוספות‪ ,‬כי הדברים החריפים שדיבר רבי יצחק‬ ‫על שנה שלא תקעו בה בתחילה מריעים לה בסופה‪,‬‬ ‫בני יששכר‪" :‬ויבא יעקב שלם" ראשי תיבות ש'ופר ל'ולב מ'גילה‪,‬‬ ‫התכוון רק על שנה שלא תקעו בה מחמת אונס‪ ,‬אבל‬ ‫"עיר שכם" כשחל ראש השנה ביום ש'בת כ'לה מ'לכתא‬ ‫בשבת קודש הסכימו כל הדעות שכיון שחכמינו ז"ל‬ ‫גזרו עלינו שלא לתקוע מחשש חילול שבת‪ ,‬אין לנו‬ ‫שרו של עשו נאבק עם יעקב אבינו שנחלתו היא שבת‪" ,‬ויגע בכף ירכו"‪,‬‬ ‫לחשוש שמניעה זו תגרום לנו נזק במשך השנה‪,‬‬ ‫שיכשלו ישראל להעביר שופר לולב ומגילה ד' אמות ברשות הרבים‬ ‫אלא אדרבה כפי שיתבאר לפנינו "לשון חכמים‬ ‫ברכה‪ ,‬לשון חכמים עושר‪ ,‬לשון חכמים מרפא"‪.‬‬ ‫יעקב אבינו נתחכם להשפיע על חכמי ישראל‬ ‫מה נפלא הוא הרמז שרמז המקובל האלקי רבינו‬ ‫לבטל ג' מצוות שופר לולב מגילה בשבת כדי שלא יכשלו בחילול שבת‬ ‫צבי הירש מזידיטשוב זי"ע [הובא במאמר הוד והדר‬ ‫שבסוף שו"ת הד"ר] על ראש השנה שחל בשבת שאין‬ ‫הביאור האמיתי על כך הוא כמו שביארו רבותינו‬ ‫חכמינו ז"ל טמנו את הטעם הנסתר‬ ‫תוקעים בו בשופר‪ ,‬שעל כך רמז דוד המלך (תהלים‬ ‫הקדושים‪ ,‬שחכמינו ז"ל ביטלו תקיעת שופר‬ ‫בתוך הטעם הנגלה מהחשש של חילול שבת‬ ‫קכו‪-‬ב)‪" :‬אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה"‪ .‬מילת א"ז‬ ‫בשבת בגלל טעם פנימי‪ ,‬כי מפאת קדושתה‬ ‫הכלולה מב' אותיות א' ז' היא רמז על ראש השנה‪,‬‬ ‫בדרך זו במסילה נעלה להתבונן במה‬ ‫הגדולה יש בשבת קודש כח נשגב לפעול בשמים‬ ‫שתיקנו חכמינו ז"ל לבטל מצות תקיעת שופר‬ ‫שהוא יום א' בשנה שחל ביום ז' שהוא שבת קודש‪ ,‬אז‬ ‫כל התיקונים שאנו צריכים לתקן בג' מצוות אלו‪,‬‬ ‫בשבת‪ ,‬גזירה "שמא יעבירנו ד' אמות ברשות‬ ‫ימלא ש'חוק פ'ינו ו'לשוננו ר'נה ראשי תיבות שופ"ר‪,‬‬ ‫שופר לולב ומגילה‪ ,‬אלא שהשכילו להלביש טעם‬ ‫הרבים"‪ ,‬ולכאורה יפלא שהרי היו יכולים לתקן‬ ‫לרמז שהשמחה והרינה של השירות ותשבחות‬ ‫זה בתוך טעם נגלה שהוא שוה לכל נפש‪ ,‬שמא‬ ‫שרק מי שהוא בקי ומומחה יתקע בשופר‪ ,‬ואז‬ ‫הממלאות את פינו ולשוננו בשבת הן במקום שופר‪,‬‬ ‫יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים‪.‬‬ ‫הרי אין חשש שילך אצל בקי ללמוד‪ .‬אמנם‬ ‫כי הן מסוגלות להמשיך רחמים על ישראל‪.‬‬ ‫יום שני של ראש השנה שבו נידונים אלו שאינם צדיקים‬ ‫אינו חל אף פעם בשבת כדי שיתקעו בשופר להמתיק הדינים‬ ‫דבר בעתו מה טוב להעלות על שלחן מלכים חידוש שחנני ה'‪ ,‬שהוא חיזוק נפלא בכל שנה שיום ראשון של ראש השנה חל בשבת שאין תוקעים בו‬ ‫בשופר‪ ,‬על פי מה שנקדים להתבונן במה שקבעו חכמינו ז"ל את הימים שראש השנה יכול לחול בהם‪ ,‬כמו שכתב הטור ואחריו נמשך המחבר בשלחן ערוך‬ ‫(או"ח סימן תכח סעיף א)‪" :‬אין קובעין ראש השנה לא ביום א'‪ ,‬ולא ביום ד'‪ ,‬ולא ביום ו'‪ ,‬וסימן לא אד"ו ראש"‪ .‬פירוש ראש השנה אינו יכול לחול בימים א' ד'‬ ‫ו'‪ .‬נמצא לפי זה כי מכיון שיום ראשון של ראש השנה אינו יכול לחול אף פעם ביום ו'‪ ,‬אם כן אין מציאות שיום שני של ראש השנה יחול בשבת קודש‪.‬‬ ‫אמנם יש להעיר על זה ממה שכתב הר"ן בפירושו על הרי"ף (ראש השנה טז‪ ).‬הטעם שראש השנה הוא יום הדין לכל באי עולם‪ ,‬על פי מה שמבואר‬ ‫בפסיקתא (פסקא כג) וכן במדרש (ויק"ר כט‪-‬א)‪ ,‬כי העולם נברא בכ"ה באלול‪ ,‬וביום שישי לבריאת העולם שהיה א' בתשרי שהוא ראש השנה נברא אדם‬ ‫הראשון‪ ,‬ובו ביום נצטווה שלא לאכול מעץ הדעת‪ ,‬ובו ביום חטא וגירשו הקב"ה מגן עדן‪ ,‬ובו ביום חזר בתשובה ויצא זכאי‪ ,‬ומסיים המדרש‪" :‬אמר‬ ‫הקב"ה לאדם‪ ,‬זה סימן לבניך‪ ,‬כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס‪ ,‬כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס‪ ,‬אימתי‬ ‫בחודש השביעי באחד לחודש"‪.‬‬ ‫נמצינו למדים מזה דברים ברורים‪ ,‬כי ראש השנה הראשון שהיה בעולם היה ביום השישי לבריאת העולם שבו נברא אדם הראשון‪ ,‬וצריך ביאור‬ ‫מכיון שהקב"ה בחר ליום הדין דוקא את ראש השנה בא' בתשרי‪ ,‬משום שביום זה חטא אדם הראשון ועשה תשובה‪ ,‬והרי זה בבחינת מה ששנינו בגמרא‬ ‫(יומא פו‪" :):‬היכי דמי בעל תשובה‪ ...‬באותו פרק‪ ,‬באותו מקום"‪ ,‬מדוע אם כן קבעו חכמים באופן זה‪ ,‬שהיום הראשון של ראש השנה אינו יכול לחול אף‬ ‫פעם ביום ו' כמו שהיה בבריאת העולם שחטא בו אדם הראשון ועשה תשובה‪.‬‬ ‫רחש לבי דבר טוב לבאר הענין בזה על פי מה שכתב רבינו חיים וויטאל ב"שער הכוונות" (דרושי ראש השנה דף צ טור א ד"ה בכל י' ימי תשובה) ענין נפלא‬ ‫בשם רבו האריז"ל‪ ,‬כי יום ראשון של ראש השנה הוא דינא קשיא שהצדיקים הראויים לצאת זכאים בדין נידונים בו‪ ,‬ואילו יום שני של ראש השנה הוא‬ ‫דינא רפיא‪ ,‬שהקב"ה ברוב רחמיו דן בהם את אלו שאינם ראויים לצאת זכאים בדינא קשיא של יום ראשון‪ ,‬ובלשון קדשו‪" :‬כי יש בני אדם נידונים ביום‬ ‫ראשון ואז הם דינא קשיא‪ ,‬ויש נידונים ביום ב' שהוא דינא רפיא‪ ,‬ורוצה הקב"ה לרחם עליהם ודן אותם ביום הב'"‪.‬‬ ‫מעתה יאירו עינינו להבין הטעם שהתחכמו חכמינו ז"ל לומר "לא אד"ו ראש"‪ ,‬שיום ראשון של ראש השנה אינו יכול לחול בימים א' ד' ו'‪ ,‬כדי‬ ‫שלא תהיה מציאות שיום שני של ראש השנה יחול בשבת קודש שאין תוקעים בו בשופר‪ ,‬כי היות שאלו שאינם ראויים נידונים ביום שני שהוא דינא‬ ‫רפיא‪ ,‬לכן תיקנו חכמים לקבוע ראש השנה באופן כזה שיום שני של ראש השנה יחול תמיד ביום חול שתוקעים בו בשופר כדי שיתעוררו בתשובה‪,‬‬ ‫כמו שכתוב (עמוס ג‪-‬ו)‪" :‬אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו"‪ ,‬ובזכות זה יעמוד הקב"ה מכסא דין וישב על כסא רחמים‪ ,‬ויהפוך להם מדת הדין למדת‬ ‫הרחמים‪ ,‬כדי שכל בית ישראל יזכו לכתיבה וחתימה טובה‪ ,‬שנה טובה ומתוקה בכל הברכות ובכל הישועות‪.‬‬ ‫ז"פשת הנשה שאר | ב‬ ‫כיעקב שכתוב בו (שם כח‪-‬יד) ופרצת ימה וקדמה‬ ‫וצפונה ונגבה"‪.‬‬ ‫ישוב הפליאה מכיון שראש השנה הוא יום הדין כדי לתקן‬ ‫חטא אדם הראשון שהיה באותו יום מדוע קבעו חז"ל שלא יחול ביום ו'‬ ‫והנה הטעם שדוקא יעקב אבינו זכה שהשבת‬ ‫נקראת על שמו "נחלת יעקב"‪ ,‬מבואר במדרש (ב"ר‬ ‫יא‪-‬ז) משום שהוא הראשון שכתוב אצלו ששמר‬ ‫רבינו האריז"ל‪ :‬צדיקים נידונים ביום ראשון של ראש השנה‬ ‫שבת‪ ,‬כמו שכתוב בפסוק הנ"ל (בראשית לג‪-‬יח)‪:‬‬ ‫שהוא דינא קשיא משום שיש בכוחם לצאת זכאים בדין‬ ‫"ויבא יעקב שלם עיר שכם בבואו מפדן ארם ויחן‬ ‫את פני העיר"‪ .‬ודרשו במדרש (שם)‪" :‬נכנס עם‬ ‫את אלו שאינם ראויים מצד מעשיהם דן הקב"ה ברוב רחמיו‬ ‫דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום"‪.‬‬ ‫ביום שני של ראש השנה שהוא דינא רפיא כדי שיצאו זכאים בדין‬ ‫הנה כי כן ירווח לנו להבין הטעם שרמז לנו‬ ‫הקב"ה דוקא אצל יעקב אבינו על ביטול ג' מצוות‬ ‫פלא והפלא‪ :‬חכמינו ז"ל קבעו שלא יחול ראש השנה ביום ו'‪,‬‬ ‫אלו ביום השבת‪ ,‬בפסוק "ויבא יעקב שלם עיר שכם"‪,‬‬ ‫כדי שיום ב' יחול תמיד ביום חול שתוקעים בו בשופר‬ ‫ללמדנו כי יעקב אבינו ששבת היא נחלתו‪ ,‬בא עם‬ ‫כל בית ישראל שלמים ומתוקנים‪ ,‬של"ם בג' מצוות‬ ‫מגילה‪ ...‬והנה בודאי כל משכיל יבין‪ ,‬שהגם שגזרו‬ ‫ונראה להביא מקור ברור לכך מדברי אחד‬ ‫ש'ופר ל'ולב מ'גילה‪ ,‬עיר שכ"ם‪ ,‬כאשר מתעוררת‬ ‫חכמינו ז"ל לבטל מצוות אלו ביום השבת בכדי‬ ‫מבעלי התוספות רבינו אלעזר רוקח ב"ספר‬ ‫קדושת ש'בת כ'לה מ'לכתא‪ ,‬אפילו בלי שום מעשה‬ ‫שלא יבואו לידי חילול‪ ,‬עם כל זה השכל מחייב‬ ‫הרוקח" (סימן רא) שכתב בלשון קדשו‪" :‬בשבת אין‬ ‫כי אם בדיבור בבחינת "זכרון תרועה"‪.‬‬ ‫שבודאי לא היו גוזרים לבטל מצות עשה הבא‬ ‫תוקעין משום גזירה דרבה‪ ,‬ועוד כי השבת אות‬ ‫מזמן לזמן‪ ,‬אם לא שידעו אשר כח וסגולת השבת‬ ‫וישראל נשמרים בו"‪ .‬הרי לנו דברים ברורים כי‬ ‫"וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו"‬ ‫תעמוד במקומה‪ ,‬דאי לא תימא הכי קשה קושיית‬ ‫אף שלא נזכר בגמרא רק הטעם של רבה גזירה‬ ‫שיעבירו ישראל ד' אמות ברשות הרבים‬ ‫הראשונים למה לא גזרו בקריאת התורה [בשבת]‪,‬‬ ‫שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים‪ ,‬הוסיף‬ ‫בדרך זו במסילה נעלה לבאר הטעם שרמז לנו‬ ‫ולמה לא גזרו על מצות מילה בשבת‪ ,‬על כרחך‬ ‫ה"רוקח" עוד טעם מדיליה‪ ,‬כי השבת היא אות‬ ‫הקב"ה על ביטול ג' מצוות שסימנן של"ם ‪ -‬ש'ופר‬ ‫צריכינן למימר שהם ידעו שהתיקון שנעשה על ידי‬ ‫וישראל נשמרים בה‪.‬‬ ‫ל'ולב מ'גילה‪ ,‬כשהן חלות בשבת קודש שהיא‬ ‫ג' המצוות הנ"ל הנה יושלם בקדושת השבת"‪.‬‬ ‫מה נפלאים הם דברות קדשו של ה"בן איש חי"‬ ‫בבחינת שכ"ם ‪ -‬ש'בת כ'לה מ'לכתא‪ ,‬על פי מה‬ ‫בהמשך הדברים הוא מבאר בלשון קדשו‪:‬‬ ‫בספרו "תורה לשמה" (סימן תלו) שמבאר ענין זה‬ ‫שנשים לב להתבונן בפרשת וישלח‪ ,‬כי פסוק זה‬ ‫בלשון קדשו‪:‬‬ ‫נאמר מיד אחרי שהכתוב מתאר המאבק הקשה‬ ‫"ומעתה אומר לך דליכא מידי דלא רמיזי‬ ‫שנאבק שרו של עשו עם יעקב ולא יכול לו‪ ,‬וכן‬ ‫באורייתא‪' ,‬ויבא יעקב'‪ ,‬כל בית יעקב‪' ,‬של"ם' ראשי‬ ‫"הטעם דשמא יעבירנו ד' אמות ברשות‬ ‫אחרי שנתפייס יעקב עם עשו בעל כורחו שלא‬ ‫תיבות ש'ופר ל'ולב מ'גילה‪ ,‬בג' מצוות אלו באים‬ ‫הרבים‪ ,‬לא אמרו רבותינו ז"ל אלא בשביל לעשות‬ ‫היה יכול להזיק לו‪.‬‬ ‫שלימים ומושלמים‪' ,‬עיר שכ"ם' ראשי תיבות ש'בת‬ ‫טעם פשטי ונגלה לגזרתם לפני המון ישראל‪ ,‬כדי‬ ‫מעתה אמינא מילתא חדתא בדחילו ורחימו‪,‬‬ ‫כ'לה מ'לכתא‪' ,‬עיר' לשון התעוררות‪ ,‬כשמתעורר‬ ‫שתתקבל גזרתם אצל כל אדם‪ ,‬ולא תהיה גזרה‬ ‫כי מה שכתוב במאבק של שרו של עשו עם יעקב‬ ‫קדושת יום השבת אשר קדושת היום יכונה בג'‬ ‫שאין בה טעם‪ ,‬אך אין זה עיקר הטעם שלהם‪ ,‬אלא‬ ‫אבינו (שם לב‪-‬כה)‪" :‬ויאבק איש עמו"‪ ,‬הכוונה בזה‬ ‫שמות הללו‪ ,‬הנה עצם קדושת היום פועל תמורת‬ ‫העיקר הוא מפני שהם ידעו ברוח קדשם‪ ,‬שהתיקון‬ ‫שנלחם עם יעקב לקחת ממנו נחלתו שהיא קדושת‬ ‫הג' מצוות הללו וקילורין של מלך אינו חסר כלום‪,‬‬ ‫הנעשה על ידי מצוות אלו ביום זה‪ ,‬הנה כאשר חל‬ ‫השבת‪ ,‬אמנם (שם כו)‪" :‬וירא כי לא יכול לו" ‪ -‬ל"ו‬ ‫וכל העדה כולם קדושים ותמימים ומושלמים לפני‬ ‫יום זה בשבת‪ ,‬הנה הוא נעשה מאיליו מכח קדושת‬ ‫דייקא‪ ,‬שלא היה מסוגל לפגוע בקדושת השבת‬ ‫היוצר כל הוא אלקינו"‪.‬‬ ‫השבת ואין צריך לעשותו על ידינו‪ ,‬לכן בעבור‬ ‫שנמשכת ל"ו שעות‪ ,‬מחצות היום של ערב שבת עד‬ ‫כבוד שבת תיקנו שלא לתקוע ביום זה‪ ,‬ולא יטלו‬ ‫חצות הלילה במוצאי שבת‪" ,‬ויגע בכף ירכו"‪ ,‬הכוונה‬ ‫סמיכות הנצחון של יעקב על שרו של עשו‬ ‫לולב‪ ,‬להורות שהתיקון של המצוות האלה הוא‬ ‫בזה רצה להכשיל את זרעו של יעקב בג' מצוות אלו‬ ‫לביטול ג' מצוות כשחלות בשבת‬ ‫נעשה מאיליו על ידי קדושת השבת"‪.‬‬ ‫שופר לולב ומגילה‪ ,‬שכאשר יחולו בשבת שהיא‬ ‫כעבדא קמיה מאריה נראה להוסיף תבלין‬ ‫נחלת יעקב יכשלו בחילול שבת‪ ,‬על ידי שיעבירו‬ ‫"ויבא יעקב של"ם" ש'בת ל'ולב מ'גילה‬ ‫לדבריו הקדושים של ה"בני יששכר"‪ ,‬לבאר‬ ‫"עיר שכ"ם" ש'בת כ'לה מ'לכתא‬ ‫בכף הירך של רגליהם את השופר הלולב והמגילה‬ ‫הטעם שבחר הקב"ה לרמז שיש בכח החכמים‬ ‫ד' אמות ברשות הרבים‪ ,‬ומוסיף הכתוב "ותקע כף‬ ‫לבטל ג' מצוות אלו ביום השבת דוקא אצל‬ ‫הבה נמשיך במסע הקודש להתבונן ברעיון‬ ‫ירך יעקב בהאבקו עמו"‪ ,‬כי באמת אם היו מקיימים‬ ‫נשגב זה בהרחבה בדברי ה"בני יששכר" (מאמרי‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬על פי מה שידוע כי שבת קודש היא‬ ‫מצוות אלו היו נכשלים בזה‪.‬‬ ‫נחלת יעקב‪ ,‬כמו ששנינו בגמרא (שבת קיח‪" :).‬כל‬ ‫השבתות מאמר ט אות א)‪ ,‬שמרמז מה שגזרו חכמינו‬ ‫לכן נתחכם יעקב אבינו עמוד התורה והשפיע‬ ‫המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים‪,‬‬ ‫ז"ל לבטל ג' מצוות שופר לולב מגילה‪ ,‬כאשר זמן‬ ‫ברוח קדשו על חכמי התורה לבטל ג' מצוות אלו‬ ‫שנאמר (ישעיה נח‪-‬יד) אז תתענג על ה' והרכבתיך‬ ‫הקיום שלהם חל בשבת קודש‪ ,‬במקרא שכתוב‬ ‫כשיחולו בשבת‪ ,‬כדי שלא יכשלו ישראל להעביר‬ ‫על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו'‪,‬‬ ‫אצל יעקב אבינו (בראשית לג‪-‬יח)‪:‬‬ ‫ג' מצוות אלו ד' אמות ברשות הרבים‪ ,‬ובחכמת‬ ‫לא כאברהם שכתוב בו (בראשית יג‪-‬יז) קום התהלך‬ ‫"ויבא יעקב שלם עיר שכם‪ .‬יש לרמז מה‬ ‫התורה שבקרבו ידע יעקב שקדושת השבת‬ ‫בארץ לארכה וגו'‪ ,‬ולא כיצחק שכתוב בו (שם כו‪-‬‬ ‫שגזרו חכמינו ז"ל בשב ואל תעשה‪ ,‬לבטל שלשה‬ ‫תשלים את התיקונים של ג' מצוות אלו בשמים‪,‬‬ ‫ג) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל‪ ,‬אלא‬ ‫מצוות בהגיע זמן מצוותן בשבת דהיינו שופר לולב‬ ‫ז"פשת הנשה שאר | ג‬ ‫מכסא הדין ויושב בכסא רחמים‪ ,‬דכתיב ה' בקול‬ ‫הקב"ה את הבטחתו‪" :‬ויבא יעקב שלם עיר שכם‪,‬‬ ‫ועל כך באה הבטחת הכתוב כי אמנם כן יהיה‪:‬‬ ‫שופר [הוי"ה הוא מדת הרחמים]‪ ,‬ומתמלא עליהם‬ ‫שלם בגופו‪ ,‬שלם בממונו‪ ,‬שלם בתורתו"‪.‬‬ ‫"ויבא יעקב שלם עיר שכם"‪ ,‬כמו שפירש ה"בני‬ ‫רחמים ומרחם עליהם‪ ,‬והופך עליהם מדת הדין‬ ‫יששכר" כי יעקב אבינו בא עם כל בית ישראל‬ ‫לרחמים‪ ,‬אימתי בחודש השביעי"‪.‬‬ ‫שופ"ר ראשי תיבות ש'טן ו'אין פ'גע ר'ע‬ ‫שלמים ומתוקנים‪ ,‬של"ם בג' מצוות ש'ופר ל'ולב‬ ‫כי השטן עצמו נהפך לטוב ואינו פגע רע‬ ‫מ'גילה‪ ,‬עיר שכ"ם‪ ,‬כאשר מתעוררת קדושת ש'בת‬ ‫קדושת שבת הופכת מלאך רע לטוב‬ ‫הנה מה טוב ומה נעים לבאר הכח הגדול שיש‬ ‫כ'לה מ'לכתא‪ ,‬אפילו בלי שום מעשה‪.‬‬ ‫ומדת הדין למדת הרחמים‬ ‫לשבת קודש לפעול הפעולה של מצות תקיעת‬ ‫מה נפלא להבין לפי זה מה שפירש רש"י‪" :‬ויבא‬ ‫בדרך זו במסילה נעלה לבאר הכח הנפלא של‬ ‫שופר‪ ,‬אפילו כשאין תוקעים בו בגלל תיקון‬ ‫יעקב שלם‪ ,‬שלם בגופו‪ ,‬שנתרפא מצליעתו‪ ,‬שלם‬ ‫שבת קודש להפוך את השטן למלאך טוב‪ ,‬שהוא‬ ‫חכמינו ז"ל‪ ,‬על פי מה ששנינו בגמרא (ראש השנה‬ ‫בממונו‪ ,‬שלא חסר כלום מכל אותו דורון [ששלח‬ ‫עצמו ילמד זכות על ישראל‪ ,‬ולהפוך מדת הדין למדת‬ ‫טז‪ ):‬כי תכלית מצות תקיעת שופר היא כדי לערבב‬ ‫לעשו]‪ ,‬שלם בתורתו‪ ,‬שלא שכח תלמודו בבית‬ ‫הרחמים‪ ,‬על פי מה ששנינו בגמרא (שבת קיט‪" :):‬שני‬ ‫ולבלבל את השטן‪ ,‬וכמו שביאר רבי יצחק הטעם‬ ‫לבן‪ ...‬בבואו מפדן ארם‪ ,‬כאדם האומר לחבירו‪,‬‬ ‫מלאכי השרת מלווין לו לאדם בערב שבת מבית‬ ‫שכל שנה שלא תקעו בה בתחילתה מריעין לה‬ ‫יצא פלוני מבין שיני אריות ובא שלם‪ ,‬אף כאן ויבא‬ ‫הכנסת לביתו‪ ,‬אחד טוב ואחד רע‪ ,‬וכשבא לביתו‬ ‫בסופה‪" :‬דלא איערבב שטן"‪ ,‬משום שלא נתערבב‬ ‫שלם מפדן ארם‪ ,‬מלבן ומעשו שנזדווגו לו בדרך"‪.‬‬ ‫ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת‪ ,‬מלאך‬ ‫השטן בתקיעת השופר‪.‬‬ ‫ולפי המבואר רמז לנו הכתוב שנתרפא יעקב אבינו‬ ‫טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך‪ ,‬ומלאך‬ ‫מצליעתו בכף ירכו‪ ,‬על ידי שגזרו חכמים לבטל ג'‬ ‫וכתב על זה הטור (או"ח סימן תקפה) רמז נפלא‪,‬‬ ‫רע עונה אמן בעל כרחו"‪ .‬וכתב ה"מטה משה" (עמוד‬ ‫מצוות אלו בשבת‪ ,‬כדי שלא יעבירו ישראל בכף‬ ‫שיש בכח השופר לערבב את השטן‪" :‬רמז לדבר‬ ‫העבודה חלק ד סימן תלה)‪ ,‬כי המלאך הרע שמלווה את‬ ‫ירך רגליהם ד' אמות ברשות הרבים‪.‬‬ ‫האדם בערב שבת הוא הס"מ‪ ,‬וידוע כי הס"מ הוא‬ ‫(מלכים א ה‪-‬יח) אין ש'טן ו'אין פ'גע ר'ע ראשי תיבות‬ ‫שופ"ר‪ ,‬פירוש כשיש שופר אין פגע רע"‪ .‬ותמה על זה‬ ‫והנני מוסיף נקודה יקרה לבאר הטעם שהסמיך‬ ‫שרו של עשו שנאבק עם יעקב‪.‬‬ ‫הט"ז (שם ס"ק ז)‪" :‬וקשה היכא רמיזא 'אין' שטן‪ ,‬אדרבה‬ ‫הכתוב ביטול ג' מצוות שופר לולב מגילה בשבת‬ ‫נמצינו למדים מזה הכח הגדול של קדושת השבת‬ ‫להיפוך משמע ח"ו"‪ .‬כלומר הלא שופ"ר הוא ראשי‬ ‫לנצחון של יעקב אבינו על שרו של עשו‪ ,‬כי מאחר‬ ‫שהיא נחלת יעקב להפוך את המלאך הרע למלאך‬ ‫תיבות ש'טן ו'אין פ'גע ר'ע‪ ,‬משמע מזה שיש שטן כיון‬ ‫שבעקבות ביטול התקיעה בשופר בשבת עלולים‬ ‫טוב‪ ,‬וכן להפוך מדת הדין למדת הרחמים‪ ,‬כמאמר‬ ‫שחסרה מילת "אין"‪ ,‬ומנין דרש הטור להוסיף מילת‬ ‫ישראל להתמלא פחד גדול‪ ,‬שמא בגלל שביטלו מצות‬ ‫הזוהר הקדוש שאומרים בליל שבת (פרשת תרומה‬ ‫תקיעת שופר בשבת‪ ,‬יתגבר השטן לקטרג עלינו‬ ‫"אין" ולדרוש "אין שטן ואין פגע רע"‪.‬‬ ‫קלה‪" :):‬כד עיל שבתא איהי אתייחדת ואתפרשת‬ ‫ולגרום בכך צרות בסוף השנה‪ ,‬בבחינת "כל שנה שאין‬ ‫מסטרא אחרא וכל דינין מתעברין מנה"‪.‬‬ ‫ומיישב הט"ז כוונת הטור בזה‪" :‬ונראה לי דהוא‬ ‫תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה"‪.‬‬ ‫על דרך שמצינו במדרש (פרקי דרבי אליעזר פרק מו)‪,‬‬ ‫ויש לומר כי דבר זה רמוז בשמו של יעקב‬ ‫לכן הסמיך הקב"ה לנצחון הגדול של יעקב‬ ‫שסמא"ל עצמו מלמד זכות על ישראל ואמר יש לך‬ ‫שהשבת היא נחלתו‪ ,‬שכן יעק"ב בגימטריא ב' פעמים‬ ‫אבינו על השטן שרו של עשו הבטחה ברורה "ויבא‬ ‫עם כמלאכים כו'‪ ,‬על כן אמר כאן [ברמז של שופ"ר]‬ ‫מלא"ך‪ ,‬לרמז שבזכותו אנו זוכים בכל שבת לברכה‬ ‫יעקב שלם עיר שכם"‪ ,‬כדי לגלות לנו כי כמו שהשטן‬ ‫ש'טן ו'אין פ'גע ר'ע‪ ,‬כלומר אף שהשטן שם הוא‪ ,‬מכל‬ ‫משני מלאכים‪ ,‬כי המלאך הטוב מברך אותנו‪ ,‬וגם‬ ‫לא היה יכול לנצח את יעקב‪ ,‬כן לא יוכל השטן‬ ‫מקום אין פגע רע‪ ,‬כי הוא עצמו נהפך לטובה‪ ,‬ממילא‬ ‫המלאך הרע עונה אמן בעל כרחו [והמשכיל יבין‬ ‫לקטרג עלינו כאשר יבוא יעקב של"ם בתכלית‬ ‫הוה כאילו אינו שם כלל‪ ,‬והוה שפיר אין שטן"‪.‬‬ ‫כי דבר זה עולה בקנה אחד עם יעקב אבינו שמדתו‬ ‫השלימות בג' מצוות אלו ש'ופר ל'ולב מ'גילה‪ ,‬שלא‬ ‫תפארת הכלולה מחסד ומדין‪ ,‬כי על ידי התחברותם‬ ‫נמצינו למדים מזה כי תכלית תקיעת השופר‬ ‫לקיימן בפועל עיר שכ"ם ביום ש'בת כ'לה מ'לכתא‪,‬‬ ‫הוא ממתיק את הדין ונהפך לרחמים]‪.‬‬ ‫היא לערבב את השטן שהוא עצמו ילמד זכות על‬ ‫כי קדושת השבת היא במקום תקיעת שופר‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬וזהו הרמז במילת שופ"ר ראשי תיבות ש'טן‬ ‫מעתה יאירו עינינו להבין הטעם שרמז‬ ‫הנה כי כן יאירו עינינו וישמח לבנו בשנה זו‪,‬‬ ‫ו'אין פ'גע ר'ע‪ .‬והנה כאשר נתבונן נראה שדבר זה‬ ‫הקב"ה ביטול מצות תקיעת שופר בשבת דוקא‬ ‫שיום ראשון של ראש השנה חל בשבת קודש‪ ,‬שאין‬ ‫עולה בקנה אחד עם מה שמבואר במדרש‪ ,‬כי תכלית‬ ‫אצל יעקב אבינו‪" ,‬ויבא יעקב שלם עיר שכם"‪ ,‬כי‬ ‫אנו תוקעים בשופר כדי לקיים מה שתיקנו חכמינו‬ ‫מכיון שתכלית מצות תקיעת שופר היא להפוך את‬ ‫מצות תקיעת שופר היא להפוך מדת הדין למדת‬ ‫ז"ל‪ ,‬שנמשיך בעבודת הקודש להמליך את הקב"ה‬ ‫השטן למלאך של רחמים‪ ,‬לכן שבת קודש שהיא‬ ‫הרחמים‪ ,‬כמו שדרשו במדרש (ויק"ר כט‪-‬ג)‪:‬‬ ‫על כל העולם‪ ,‬ונתעורר בתשובה תפלה וצדקה‬ ‫נחלת יעקב ההופכת בקדושתה את מלאך רע‬ ‫"יהודה ברבי נחמן פתח‪( ,‬תהלים מז‪-‬ו) עלה אלקים‬ ‫לתקן את כל מה שפגמנו‪ ,‬ולא נירא ולא נפחד מכך‬ ‫למלאך טוב‪ ,‬יש בה גם כן הכח לפעול את פעולת‬ ‫בתרועה ה' בקול שופר‪ ,‬בשעה שהקב"ה יושב ועולה‬ ‫שלא תקענו בשופר בשבת‪ ,‬אלא אדרבא נזכור את‬ ‫השופר כפי שרמוז בראשי תיבות ש'טן ו'אין פ'גע‬ ‫על כסא דין בדין הוא עולה‪ ,‬מאי טעם‪ ,‬עלה אלקים‬ ‫הבטחתו של הקב"ה בתורתו "ויבא יעקב שלם עיר‬ ‫ר'ע‪ ,‬כלומר יש כאן שטן אבל אינו פגע רע‪ ,‬אלא‬ ‫בתרועה [אלקים הוא מדת הדין]‪ ,‬ובשעה שישראל‬ ‫שכם"‪ ,‬לבטל ג' מצוות אלו ש'ופר ל'ולב מ'גילה‬ ‫בעל כורחו יענה אמן ונהפך למלאך טוב‪.‬‬ ‫נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה‪ ,‬עומד‬ ‫ביום ש'בת כ'לה מ'לכתא‪ ,‬ובזכות זה יקיים בנו‬ ‫משפחת מהדב הי"ו ‪ -‬לעילוי נשמת אמם האשה החשובה מרת לאה בת וירג׳ני ע"ה‬ ‫להורדת המאמרים ‪shvilei.com‬‬ ‫לקבלת המאמרים באימייל‪mamarim@shvileipinchas.com :‬‬ ‫שאר |דד‬ ‫ז"פשת הנשה‬ ‫תשע"ב |‬