gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דבר אמת · DVAR EMES — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: דבר אמת · DVAR EMES

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

דבר אמת · DVAR EMES — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫שיעור‬ ‫חסידות‬ ‫על הפרשה‬ ‫שיעור בספה"ק עבודת ישראל‬ ‫מפי הגה"ח‬ ‫רבי אברהם מרדכי אלתר שליט"א‬ ‫• לראש השנה שחל להיות בשבת •‬ ‫נמסר בביהח"ס זכרון אברהם (‪ )55‬בארא פארק‬ ‫'יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה'‬ ‫‪ -‬כי המשכת החכמה שע"י תקיעת שופר נעשית ע"י השבת עצמה‪.‬‬ ‫'במקדש היו תוקעין' ‪ -‬כי היו י כולים לתקן אף החיצוניות ביום א'‪,‬‬ ‫אבל אנו אין יכולים לתקן החיצוניות רק ביום ב' ולכן אינו דוחה השבת‬ ‫[ובו מתבאר ענין שני ימי ראש השנה על פי ספרי חסידות ועל פי הרש"ש‪,‬‬ ‫ואיך תואמים יחדיו ומשלימים זה את זה]‬ ‫זכות הפצת תורה ויראה‬ ‫ברגשי הודאה והוקרה על ביקור חיזוק מרומם לטובת אנ"ש בארה"ב‬ ‫וביחוד על שיעורי נגלה וחסידות כיד ה' הטובה בבית מדרשנו‬ ‫בהוקרה כרום ערכו‬ ‫ובברכת כתיבה וחתימה טובה לאלתר לחיים טובים בספרן של צדיקים גמורים‬ ‫מתפללי השטיבל זכרון אברהם ‪ - 55‬בארא פארק‬ ‫בשם אנ"ש בארה"ב‬ ‫שיעורים אלו בספרי חסידות על הפרשה נמסרים מידי מוצש"ק‬ ‫בישיבה גדולה פני מנחם י‪-‬ם עיה"ק‪ ,‬ונערכים מיד ע"מ להוציאם לאור עולם לקראת ש"ק‬ ‫[בשל המהירות הנדרשת ייתכנו שגיאות כתיב ו‪/‬או בהשגת הכוונה אל נכון‪,‬‬ ‫ואיתנו תלון משוגותינו ואי"ה חזון למועד ייערכו הדברים כדת וכדין]‬ ‫חכם לב ייקח מצוות‬ ‫לקבלת האיימיל השבועי בדוא''ל‬ ‫בקריאה של חיבה נקרא לנהנים עצה‬ ‫עם כלל השיעורים שנמסרים מדי שבוע‪:‬‬ ‫ותושיה‪ ,‬ליתן יד ושותפות בהוצאות‬ ‫שיחות לפרשת שבוע | סדרות השיעורים‬ ‫מלאכת העריכה הכתיבה וההפצה‬ ‫| שיעורי הכנה לקראת מועדים | גליונות‬ ‫השבוע בספה"ק ‪ :‬תורת המגיד‪ ,‬פרי הארץ‪,‬‬ ‫של שיעורים נכבדים אלו למען תרבה‬ ‫אור המאיר‬ ‫הדעת עדי יקויים אימתי קאתי מר‬ ‫ולכל שאלה ‪ /‬הערה על השיעורים ולענייני‬ ‫לכשיפוצו מעיינותיך חוצה‬ ‫הפצה‬ ‫לפרטים ולהקדשה בגליון השבועי‬ ‫ו‪/‬או לשאלות נוספות אל מו' הגה"ח רא''מ‬ ‫ניתן לפנות למייל המערכת‬ ‫אלתר שליט"א בחסידות ודרכי העבודה‪,‬‬ ‫‪tam522511@gmail.com‬‬ ‫ניתן לשלוח לכתובת המערכת‬ ‫או בפקס ‪077-3181588 -‬‬ ‫מכון 'תורת א"ם'‬ ‫או להשאיר הודעה בקו דברי אמת‬ ‫‪tam522511@gmail.com‬‬ ‫ואמונה בשלוחה ‪10‬‬ ‫או בפקס ‪077-3181588 -‬‬ ‫וכן ניתן להשיג את הספרים‪:‬‬ ‫שיעורים בספה"ק פרי הארץ | אמצא מקום לה' ‪ -‬שערים לפנימיות התפילה |‬ ‫מלכות הוי"ה | ושאר ספרים אצל המכון בפרטים הנ"ל‬ ‫ניתן לשמוע את השיעורים השבועיים גם בקו דברי אמת ואמונה בשלוחה ‪3‬‬ ‫ארץ ישראל ‪( *5265 -‬או ‪)02-5011430‬‬ ‫ארה"ב ‪518-329-9186‬‬ ‫אירופה ‪44-3303-9004-84‬‬ ‫בשלוחה ייעודית זו מופיעים גם שאר שיעורי הרב שליט"א בספרי‪:‬‬ ‫תורת המגיד | פרי הארץ | תומר דבורה | תניא ‪ -‬שער היחוד והאמונה | דעת תבונות |‬ ‫שפת אמת | דרך ה'‪,‬‬ ‫ושיעורים נוספים למועדים‪ ,‬ובמגוון נושאים וענייני השעה‬ ‫עימוד ועיצוב‪" :‬ואנוהו" ‪05331.05646‬‬ ‫א‬ ‫תוכ ן הﬠנינים‬ ‫תוכ ן הﬠנינים‬ ‫דברי המדרש בטעם שבר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה ‪ . . . . . . . .‬ג‬ ‫ביאור ענין בניית הכלים על ידי הנסירה ע"פ משל משפיע ומקבל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫שייכות הדינים לנסירה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫'תקיעת שופר חכמה' ‪ -‬המתקת הדינים על ידי החכמה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫תיקון חטא אדם הראשון ע"י הנסירה שבתקיעת שופר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ז‬ ‫סדר ההמשכה וההשפעה שבאותיות שם הוי"ה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫'הבן בחכמה וחכם בבינה' ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫"שער הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה"‪ -‬בימות החול מאיר צורת אות ו' ‪ . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫"וביום השבת יפתח" ביום הז' מאיר אות ז' ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫סוד אותיות ו' ז' על דרך העבודה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫על ידי שופר ממשיכים מוח חכמה לצדיק יסוד עולם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬י‬ ‫ביאור דברי האר"י שכוונת השופר להמשיך מוח בינה ‪ -‬להמשיך החכמה בלבוש הבינה ‪ . . . . . .‬י‬ ‫תקיעה 'קול פשוט בהרחבת הקול‪ ,‬יחוד אבא ואימא ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יא‬ ‫יחוד חכמה ובינה מביא לחכמה‪ ,‬ורמוז בכך ששני יודין דע"ב ס"ג מביאים לניקוד פתח ‪ . . . . .‬יא‬ ‫השבת ממשיכה את אותה המשכה שפועלים על ידי תקיעת שופר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יב‬ ‫בכתבי האריז"ל שביום א' דר"ה התיקון בפנימיות העולמות וביום ב' בחיצוניותם ‪ . . . . . . . . . . .‬יג‬ ‫על פי זה ביום א' דר"ה יבקש על תיקון הנשמה ועבודת ה' וביום ב' על צרכי כל ישראל ‪ . . .‬יג‬ ‫לפי הרש"ש ביום א' תיקון חיצוניות דפנימיות‪ ,‬וביום ב' פנימיות דפנימיות וחיצוניות‬ ‫דחיצוניות ופנימיות דחיצוניות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יד‬ ‫הבקשה על צרכי הגוף היא שלא יפריעו ואדרבה יסייעו אף הם לעבודת המלך ‪ . . . . . . . . . . . . .‬יד‬ ‫תכלית ירידת הנשמה לגוף לתקן את הגוף ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טו‬ ‫תיווך קבלת הרש"ש עם הכתוב בספרי חסידות‪ ,‬וביאור דברי הרש"ש על פי זה דייקא ‪ . . . . . .‬טו‬ ‫תיקון דיום א' הכנה לתיקוני יום ב' ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טז‬ ‫במקדש היו יכולים לתקן אף החיצוניות ביום א' ולכן תקעו אף בשבת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טז‬ ‫ההכרח להנ"ל מכך שהיה רק יום אחד יום טוב של ר"ה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יח‬ ‫תוכ ן הﬠנינים‬ ‫ב‬ ‫העבודה ביו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת הוא לבוא לכל ההתעוררוית של תקיעת שופר‬ ‫מהשבת עצמה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יט‬ ‫עירוב השטן בר"ה זה הוא בחיבוב מצוות השבת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כ‬ ‫שיטת רבי אליעזר שבתשרי יגאלו‪ ,‬ושיטת רבי יהושע שבניסן‪ ,‬הם שני עתי וקצי הגאולה ‪ . . . .‬כ‬ ‫ג‬ ‫ראש השנה‬ ‫שיﬠור בספ ר ﬠבודת ישראל‬ ‫ראש השנה‬ ‫‪ $‬לראש השנה שחל להיות בשבת ‪$‬‬ ‫'יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקﬠין אבל לא במדינה'‬ ‫‪ -‬כי המשכ ת החכמה שﬠ"י תקיﬠת שופ ר נﬠשית ﬠ"י השבת ﬠצמה‪.‬‬ ‫'במקדש היו תוקﬠין' ‪ -‬כי היו יכולים לתקן אף החיצוניות ביום א'‪,‬‬ ‫אבל אנו אין יכולים לתקן החיצוניות רק ביום ב' ולכ ן אינו דוחה השבת‬ ‫]ובו מתבאר ﬠנין שני ימי ראש השנה ﬠל פי ספ רי חסידות וﬠל פי הרש"ש‪,‬‬ ‫ואיך תואמים יחדיו ומשלימים זה את זה[‬ ‫ואם אינו דבר תורה‪ ,‬ולכן אין תוקעין‬ ‫דברי המדרש בטעם שבר"ה שחל‬ ‫במדינה‪ ,‬אם כן אפילו במקדש לא ידחה‪.‬‬ ‫להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל‬ ‫לא במדינה‬ ‫דאינון יתבין ומתקשין‪ ,‬בעוד שהיו‬ ‫עד‬ ‫יושבים ודנים בכך‪ ,‬עבר כהנא‪ ,‬עבר‬ ‫השביעי באחד לחודש" )ויקרא כג‪,‬‬ ‫"בחודש‬ ‫שם רב כהנא‪ ,‬אמרין אתא מאריה‬ ‫כד(‪ ,‬במדרש )ויקרא רבה כט‪ ,‬יב( רבי‬ ‫דשמעתא בא חכם גדול ניזיל ונשאל ליה‪,‬‬ ‫י וחנן וריש לקיש הוו יתבין מתקשין ואמרין‪,‬‬ ‫אזלין ושאלין ליה‪ .‬אמר לון‪ ,‬כתוב אחד‬ ‫ישבו ותמהו ואמרו‪ ,‬תנינן יום טוב של‬ ‫אומר )שם( "זכרון תרועה"‪ ,‬וכתוב אחד אומר‬ ‫ראש השנה שחל להי ות בשבת במקדש היו‬ ‫)במדבר כט‪ ,‬א( "י ום תרועה יהיה לכם"‪ ,‬הא‬ ‫תוקעין אבל לא במדינה‪ ,‬אם דבר תורה‬ ‫כיצד‪ ,‬האם ראש השנה הוא יום תרועה או‬ ‫הוא‪ ,‬אם תוקעים במקדש מפני שתקיעת‬ ‫רק זכרון תרועה‪ ,‬בזמן שבא בשבת "זכרון‬ ‫שופר דאורייתא‪ ,‬אם כן ידחה גם בגבולין‪.‬‬ ‫שיﬠור בספ ר ﬠבודת ישראל‬ ‫ד‬ ‫המקדש משאר המקומות‪ ,‬ורב כהנא לא‬ ‫תרועה" מזכירין אבל לא תוקעין‪ ,‬ואילו‬ ‫מבאר על כך מאומה אלא רק מבאר מה‬ ‫כאשר חל ראש השנה בימות החול‬ ‫שונה שבת מימות החול‪.‬‬ ‫תוקעין בפועל‪.‬‬ ‫וגם רבי שמעון בר י וחאי‪ ,‬שכן בא לבאר‬ ‫אמר רבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬ידחה במקדש‬ ‫החילוק בין מקדש למדינה‪ ,‬סתם‬ ‫‪ -‬שהן י ודעין זמנו של חודש‪ ,‬ואל‬ ‫דברי ו באין מבין‪ ,‬דמה תלוי ענין ידיעת‬ ‫ידחה בגבולין ‪ -‬שאין י ודעין בזמנו של‬ ‫הקביעות לענין ראש השנה שחל בשבת‪,‬‬ ‫חודש‪ .‬בזמנם שהיו מקדשים על פי‬ ‫למה אי ידיעת קביעות החודש היא סיבה‬ ‫הראיה‪ ,‬כשהסתיים יום כ"ט באלול היה‬ ‫שלא לתקוע‪ ,‬כי על פי ההלכה טעמא‬ ‫תמיד ספק האם הוא א' בתשרי והוא יום‬ ‫אחרינא אית בגוויה כמבואר בגמרא )ר"ה‬ ‫טוב של ראש השנה‪ ,‬או ל' אלול והוא‬ ‫כט‪ (:‬דאין תוקעין בראש השנה שחל להיות‬ ‫יום חול‪ ,‬ורק למחרת יהיה ראש השנה‪,‬‬ ‫בשבת מחשש שמא יעבירנו‪ ,‬ש'הכל‬ ‫ובמקום המקדש ששם בית דין קדשו את‬ ‫חייבין בתקיעת שופר‪ ,‬ואין הכל בקיאין‬ ‫החודש ידעו לכל הפחות ביום האם הוא‬ ‫בתקיעת שופר‪ ,‬גזירה שמא יטלנו בידו‬ ‫ראש השנה ונתקדש החודש או לא‪ ,‬לכן‬ ‫וילך אצל הבקי ללמוד‪ ,‬ויעבירנו ארבע‬ ‫בו תקיעת שופר דוחה את השבת‪ ,‬מה‬ ‫אמות ברשות הרבים'‪ ,‬אבל זה הטעם‬ ‫שאין כן בגבולין שלא היו יודעים אם‬ ‫שאין יודעים בקביעת החודש לא נמצא‬ ‫היום ראש השנה או לא‪ ,‬אין תקיעת‬ ‫בש"ס דילן‪.‬‬ ‫שופר דוחה את השבת‪ .‬דאמר רבי שמעון‬ ‫בר יוחאי‪" ,‬י ום תרועה יהיה לכם ‪ -‬ועשיתם‬ ‫וגם צריך להבין הסמיכות 'דאמר רבי‬ ‫אשה"‪ ,‬מקום שהקרבנות קרבין‪ ,‬עד כאן‬ ‫שמעון בר י וחאי" י ום תרועה יהיה‬ ‫לשונו של המדרש‪.‬‬ ‫לכם"' וכו'‪ ,‬ומאי ענין זה לזה‪ .‬והמפרשים‬ ‫שמו יד לפה ואין פותר מהם דבר להבין‬ ‫והענין מופלא ומוקשה מתחילה ועד סוף‪,‬‬ ‫המאמר הנפלא הזה‪:‬‬ ‫דרב כהנא לא תירץ כלום על‬ ‫קושיתם ממה נפשך הנ"ל‪ .‬רבי יוחנן וריש‬ ‫לבאר מדרש זה‪ ,‬מקדים לבאר‬ ‫]ובכדי‬ ‫לקיש לא תמהו מה שונה ראש השנה‬ ‫את סוד וענין ראש השנה‪[:‬‬ ‫שחל להיות בשבת מראש השנה שחל‬ ‫ונראה לי לבאר לפי ערכי‪ ,‬על פי הקדמת‬ ‫בימות החול‪ ,‬אלא בראש השנה שחל‬ ‫האריז"ל שהאיר עינינו‪ ,‬דהנה עיקר‬ ‫להיות בשבת גופא מה שונה מקום‬ ‫ה‬ ‫ראש השנה‬ ‫ועושה הן את המשפיע והן את המקבל‪,‬‬ ‫התיקון בראש השנה לעשות הנסירה על ידי‬ ‫אולם רק על ידי צורת משפיע ומקבל יש‬ ‫השופר כידוע‪ ,‬עניין הנסירה מוזכר‬ ‫המשכה ותולדות‪ ,‬הן רב ותלמיד‪ ,‬הן איש‬ ‫בהרבה ספרי חסידות‪ ,‬ויש בו פרטים‬ ‫ואשה‪ ,‬הן גרעין באדמה‪ ,‬בכל אלו‬ ‫רבים‪ ,‬ונתבאר שבוע שעבר בשיעור‬ ‫משפיע‬ ‫ידי‬ ‫על‬ ‫נעשית‬ ‫ההמשכיות‬ ‫בספר דברת שלמה )פר' נצבים(‪ ,‬ונבארו‬ ‫ומקבל‪ ,‬ועל דרך זה בשאר הדברים‪.‬‬ ‫בשפה נוספת בס"ד‪ ,‬הנוגעת למבואר‬ ‫ובריאת‬ ‫בדברי רבינו בענין זה‪.‬‬ ‫ענין משפיע ומקבל‪ ,‬בתחילה‬ ‫יורדים כשנים יחד‪ ,‬דבוקים‬ ‫כביכול אחד בשני‪ ,‬ובצורה כזאת לא‬ ‫ביאור ענין בניית הכלים על ידי‬ ‫שייך שיבוא מכך תולדות‪ ,‬כי כל‬ ‫הנסירה ע"פ משל משפיע ומקבל‬ ‫מבואר‬ ‫ההמשכיות באה רק על ידי שכביכול‬ ‫בגמרא )עירובין יח‪ (.‬ש'דו פרצוף‬ ‫המשפיע והמקבל כביכול נפרדים זה‬ ‫פנים היה לו לאדם הראשון'‬ ‫מזה‪ ,‬ואזי יש השפעה מהמשפיע למקבל‬ ‫וכו'‪ ,‬שלא נבראו אדם וחוה בשני גופים‪,‬‬ ‫ומהשפעה זו ישנה המשכיות‪.‬‬ ‫אלא היו גוף אחד‪ ,‬שהיו מחוברים זה‬ ‫כל עוד התלמיד אינו יודע מאומה‬ ‫כי‬ ‫לזה מגבם‪ .‬ולאחר מכן "ויפל ה' אלקים‬ ‫מעצמו‪ ,‬מוכרח הוא להיות צמוד‬ ‫תרדמה על האדם ויישן‪ ,‬ויקח אחת‬ ‫ודבוק ברב כל הזמן מבלי להיפרד ממנו‪,‬‬ ‫מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה‪ .‬ויבן ה'‬ ‫ולא נוצר מכך חידוש‪ ,‬רק כאשר התלמיד‬ ‫אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם‬ ‫נבנה מספיק‪ ,‬וביכולתו ללמוד ולחדש‬ ‫לאשה ויביאה אל האדם" )בראשית ב כא‪ -‬כב(‪.‬‬ ‫לבדו‪ ,‬זהו שלב הנסירה והיפרדות הרב‬ ‫והסיבה שהיה כן בגשמיות הוא מפני‬ ‫והתלמיד זה מזה‪ ,‬ואזי נהיה התלמיד‬ ‫שברוחניות העניינים כן הוא‪ ,‬שהאדם‬ ‫לכלי‪ ,‬הנסירה בונה את התלמיד לכלי‪.‬‬ ‫נברא "בצלמנו כדמותנו" )שם א‪ ,‬כו(‪ ,‬והוא‬ ‫ועל ידי זה‪ ,‬לאחר מכן כאשר הרב ישפיע‬ ‫משל לכל החיים הרוחניים‪ ,‬ומאחר וכך‬ ‫לתלמידו‪ ,‬יווצר מכך חידוש והמשכיות‪,‬‬ ‫הוא מבנה הרוחני לכן גם יצירת האדם‬ ‫יוכל התלמיד לקבל בכליו את חידושי‬ ‫הייתה באופן כזה‪.‬‬ ‫הדבר יובן‪ ,‬מכך שהקב"ה עשה שקיום‬ ‫הרב ולפתחם‪.‬‬ ‫שנה בבוא ראש השנה‪ ,‬נעשה‬ ‫ובכל‬ ‫וחיות העולם בנוי בצורה של‬ ‫נסירה בכללות הבריאה‪ ,‬בחינת‬ ‫משפיע ומקבל‪ ,‬שאף שהקב"ה בורא‬ ‫שיﬠור בספ ר ﬠבודת ישראל‬ ‫ו‬ ‫ויידע לקרוא וללמוד וכו'‪ .‬וכשלמד הילד‬ ‫נפרדת‬ ‫החדשה‬ ‫השנה‬ ‫של‬ ‫המקבל‬ ‫לקרוא אותיות קיבל כ"ב דינים‪ ,‬וכשכבר‬ ‫וננסרת‪ ,‬ונעשית כלי‪ .‬ולכן גם בגשמיות‬ ‫יודע את כל הנקודות כבר יש לו הרבה‬ ‫היה כן‪ ,‬שכל עוד שאדם וחוה היו‬ ‫יותר דינים‪ ,‬וכו'‪ ,‬ודינים אלו אינם רעים‬ ‫מחוברים מגבם‪ ,‬לא היה אדם יכול ליתן‬ ‫ח"ו‪ .‬רק כאשר הילד מתעצל ללמוד‬ ‫ולהשפיע לחוה‪ ,‬ולא היה יכול להיות‬ ‫לקרוא את האותיות או את הנקודות‪ ,‬או‬ ‫להם המשכיות של תולדות‪ .‬ורק על ידי‬ ‫אז הרב מכה או מייסר אותו בשביל‬ ‫הנסירה נעשתה חוה לבחינת מקבל‬ ‫שילמד‪ ,‬בשלב זה נהפכים הדינים לרעים‬ ‫ואדם לבחינת משפיע ובאופן שיהיה‬ ‫ח"ו‪ ,‬וגם זאת בכדי שיבנה על ידי‬ ‫להם תולדות‪.‬‬ ‫קריאת‬ ‫כללי‬ ‫את‬ ‫שילמד‬ ‫הדינים‪,‬‬ ‫האותיות והניקוד‪.‬‬ ‫שייכות הדינים לנסירה‬ ‫כמו כן הדינים שישנם בראש השנה‪ ,‬הם‬ ‫בשלב הנסירה המשפיע כביכול‬ ‫והנה‬ ‫אינם רעים ח"ו‪ ,‬אדרבה הם טובים‬ ‫ישן‪ ,‬בסוד "ויפל ה' אלקים‬ ‫מאד‪ ,‬הם פועלים שהאדם יהיה כלי‬ ‫תרדמה על האדם"‪ ,‬וזה מה שגורם את‬ ‫לעשות תפקידו ושליחותו בעולם‪ .‬אלא‬ ‫הדין בראש השנה‪ .‬ועומק הדבר הוא‬ ‫שאם האדם אינו עושה את תפקידו‬ ‫שהדין איננו דין רע ח"ו‪ ,‬אלא בהיפך‪,‬‬ ‫ושליחותו מכך מתחילים ליצור הבעיות‬ ‫הדין נועד לבנות עמו את הכלי‪ ,‬ובשלב‬ ‫בכדי להעמידו על מקומו‪.‬‬ ‫הנסירה בו המקבל נהפך לכלי נעשה זאת‬ ‫על ידי הדין‪.‬‬ ‫'תקיעת שופר חכמה' ‪ -‬המתקת‬ ‫וטעם הדבר‪ ,‬כי דין היינו גבול‪ ,‬ובניית‬ ‫הדינים על ידי החכמה‬ ‫כל כלי הוא על ידי גבולות‪ ,‬אין‬ ‫התלמיד הינו חכם ונבון‪ ,‬יודע‬ ‫וכאשר‬ ‫כלי שאין לו גבול‪ ,‬וגם ברוחניות לכל‬ ‫הדינים‬ ‫בחכמתו לבנות את‬ ‫השפעה יש דינים וגבולות‪ ,‬החל מלימוד‬ ‫כראוי במהירות‪ ,‬על דרך ילד חכם הלומד‬ ‫האותיות‪ ,‬לכל אות יש את כללי צורתה‬ ‫את כל האותיות במהירות יותר‪ ,‬נמצא‬ ‫וביטויה‪ ,‬ולאחר מכן לכל ניקוד יש את‬ ‫שהחכמה היא הגורמת שיהיו הדינים‬ ‫צורתו וכללי ביטויו‪ ,‬כל כללים אלו הם‬ ‫בונים בלבד בלי שיירעו‪ .‬ועל דרך משל‪,‬‬ ‫דינים‪ ,‬שצריך התלמיד ללמוד לומר כך‬ ‫אדם חכם כאשר מקבל צנצנת דיו מלאה‬ ‫בדיוק ולא אחרת‪ ,‬רק כך יבנה התלמיד‬ ‫ז‬ ‫ראש השנה‬ ‫אדם הראשון היה בכך שנשא את חוה‬ ‫הוא כותב עמה אותיות‪ ,‬שלא כטיפש‬ ‫כבר ביום שישי‪ ,‬ולא המתין עד ליל‬ ‫שסתם מלכלך ומכתים את הדף עם כך‪.‬‬ ‫כל אחד מאתנו בא לעולם לומר ולספר‬ ‫שבת‪ .‬ועל דרך זה באכילת עץ הדעת‪,‬‬ ‫שעניין אחד הוא )כמבואר שם(‪ ,‬החטא היה‬ ‫דבר מה‪ ,‬וכאשר הוא משתמש‬ ‫בהקדימו לאכול זאת לפני שבת‪ ,‬ובכך‬ ‫בחכמה האמיתית‪ ,‬בא אמירתו וסיפורו‬ ‫השפיע אדם הראשון על כל הבריאה‪.‬‬ ‫למקום הנכון‪ ,‬לייעד ולתכלית‪ ,‬ואזי‬ ‫ואנחנו צריכין לתקן כל זאת‪ ,‬להשיב את‬ ‫הדינים שלו בונים אותו שיהיה כלי‬ ‫העולם למצב שהיה לפני החטא‪,‬‬ ‫לגילוי כבוד ה'‪ .‬ורמזו חז"ל לכך באמרם‬ ‫עד ביאת משיחנו במהרה כנודע מספרי‬ ‫'תקיעת שופר חכמה ואינה‬ ‫)ר"ה כט‪(:‬‬ ‫קבלה‪ .‬כל עבודת כל הדורות‪ ,‬כל תרי"ג‬ ‫מלאכה'‪ ,‬שעל ידי חכמת תקיעת שופר‬ ‫המצוות‪ ,‬נועדו לתקן פגם זה ולהשיב את‬ ‫והתעוררות בני ישראל שעל ידה באים‬ ‫החטא‪,‬‬ ‫לפני‬ ‫שהיה‬ ‫למצב‬ ‫העולם‬ ‫כל הדינים למקומם‪ .‬במחזורים מובא‬ ‫הדורות‬ ‫וכל‬ ‫הקדושים‪,‬‬ ‫מהאבות‬ ‫עשרת טעמי הרס"ג לתקיעת שופר‪,‬‬ ‫שלאחריהם ‪ -‬שופטים‪ ,‬תנאים‪ ,‬אמוראים‪,‬‬ ‫המלכת ה'‪ ,‬מעורר לשוב אליו יתברך‪,‬‬ ‫מקובלים‪ ,‬רבנים‪ ,‬וכו'‪ ,‬עדיין לא הצליחו‬ ‫זכירת מתן תורה‪ ,‬וכו' וכו'‪ ,‬על ידי כל‬ ‫לתקן את אשר נפגם אז‪.‬‬ ‫התעוררויות אלו בשעת תקיעת שופר‬ ‫מהאריז"ל‪ ,‬שלולא חטא אדם‬ ‫וכתוב‬ ‫פועל האדם המתקת כל הדינים‪ ,‬שכל‬ ‫הראשון‪ ,‬אילו הוא היה ממתין‬ ‫הדינים יהיו מתוקים ונעימים‪ ,‬שכל גבול‬ ‫לשבת‪ ,‬היה נעשה ביום אחד ובבת אחת‬ ‫וגבול יבוא על מקומו‪.‬‬ ‫כל העבודה שאנו עושים כיום מראש‬ ‫השנה עד שמחת תורה‪ ,‬ועל ידי חטא‬ ‫תיקון חטא אדם הראשון ע"י הנסירה‬ ‫אדם הראשון התפרס עבודה זו לכ"א‬ ‫שבתקיעת שופר‬ ‫והוא‪ ,‬כדי לתקן חטא אדם הראשון‪ ,‬שלא‬ ‫יום‪ .‬ולכאורה זהו מעלה‪ ,‬שהרווחנו‬ ‫המתין במעשה היחוד עד שבת‬ ‫חודש שלם של תשרי במקום יום אחד‬ ‫קודש ונזדווג ביום ה'‪ ,‬ועל ידי זה נתאחזו‬ ‫בלבד‪ .‬אבל האמת היא‪ ,‬שבכך התפוררה‬ ‫החיצונים והיה מה שהיה‪.‬‬ ‫כל הקדושה לחלקיקים קטנים‪ ,‬במקום‬ ‫שכל העבודות יהיו יחד בזמן אחד‬ ‫ובאדם אחד‪ ,‬במקום נהיה שש מאות‬ ‫בכתבי האריז"ל )שער הגלגולים הקדמה‬ ‫מבואר‬ ‫אלף נשמות שהם עצמם מחולקים‬ ‫כט‪ ,‬פרע"ח שער ר"ה הקדמה ו(‪ ,‬שחטא‬ ‫שיﬠור בספ ר ﬠבודת ישראל‬ ‫ח‬ ‫הוא בחינת המשפיע לאות ה'‪ ,‬כמבואר‬ ‫עצמם‬ ‫והעבודות‬ ‫רבים‪,‬‬ ‫לפרטים‬ ‫בקדושת לוי שהאות ו' היא בצורת‬ ‫מחולקים זה מזה‪ ,‬לפעמים יש מעט‬ ‫המשכה מלמעלה עד למטה‪ ,‬ואות ו'‬ ‫התעוררות‪ ,‬לפעמים מעט הבנה‪ ,‬לפעמים‬ ‫לוקח את כוחו מאות ה' ראשונה‬ ‫מעט הרגשה‪ ,‬במקום שיהיה "תמונה‬ ‫שלפניה‪ ,‬שהוא סוד עולם התשובה‪,‬‬ ‫שלימה" נעשו "חלקיקים קטנים" בלבד‪.‬‬ ‫אילו כל עבודה זו היתה בבת אחת היינו‬ ‫ששם מקור הכל באופן שהם מחוברים‬ ‫לה'‪ ,‬ומעל זה האות י' שהיא כנקודה‪,‬‬ ‫ששם החיבור לחכמה‪.‬‬ ‫חיים מציאות אחרת‪ ,‬והיו מרגישים‬ ‫את השינוי וההתחדשות שבכל שנה‬ ‫ושנה‪ ,‬אבל כיום התחלפות השנה נעשית‬ ‫'הבן בחכמה וחכם בבינה'‬ ‫בזמן רב‪ ,‬במשך כ"א יום נמצאים במין‬ ‫הקבלה‪ ,‬י' חכמה‪ ,‬ה' ראשונה‬ ‫ובשפת‬ ‫תערובת של שנה הישנה והשנה החדשה‬ ‫בינה‪ ,‬ו' ששת המידות חסד‬ ‫יחד‪ ,‬ואין מרגישים את ההתחדשות‪.‬‬ ‫ואחד‬ ‫גבורה תפארת נצח הוד ויסוד‪ ,‬ה'‬ ‫המקומות והעבודות החזקים‬ ‫אחרונה מלכות‪ ,‬גילוי מלכות ה' בעולם‪.‬‬ ‫ביותר לתקן זאת‪ ,‬הוא בעבודת‬ ‫ההבנה והחכמה האמיתיים זה להיות‬ ‫הנסירה שבתקיעת שופר בראש השנה‪,‬‬ ‫בטל לה'‪.‬‬ ‫]יום בריאת האדם ויום חטאו[‪.‬‬ ‫החכמה‬ ‫בין‬ ‫עמוקה‬ ‫שייכות‬ ‫ויש‬ ‫בחכמה‬ ‫'הבן‬ ‫בסוד‬ ‫והבינה‪,‬‬ ‫וחכם בבינה' )ספר יצירה‪ ,‬מובא להלן בדברי רבינו(‪,‬‬ ‫סדר ההמשכה וההשפעה שבאותיות‬ ‫כי אדם אינו יכול להשיג את החכמה‬ ‫שם הוי"ה‬ ‫עצמה‪ ,‬את הביטול כשלעצמו‪ ,‬רק על‬ ‫דברי רבינו להלן‪ ,‬יש להקדים‬ ‫להבנת‬ ‫ידי הבינה יכול אדם להבין ולתפוס את‬ ‫ששם הוי"ה בנוי מד' אותיות‪,‬‬ ‫היא‬ ‫הבינה‬ ‫וכל‬ ‫לה'‪,‬‬ ‫הביטול‬ ‫ומהסוף להתחלה‪ ,‬הוא אות ה' אחרונה‪,‬‬ ‫ההתבוננות המביאה להשגה בביטול‬ ‫לפניו אות ו'‪ ,‬לפניו אות ה' ראשונה‪,‬‬ ‫לה'‪ .‬אדם אינו יכול להתחיל להתבונן‬ ‫ולפניו אות י'‪ .‬וסדר זה מרמז על סדר‬ ‫מבלי שיהיה לו איזשהו נקודה שעליה‬ ‫העולמות והספירות‪' ,‬עולם הזה נברא‬ ‫"גישה"‬ ‫לאדם‬ ‫ואין‬ ‫מתבונן‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫בה"י' )מנחות כט‪ - (:‬מאות ה' אחרונה היא‬ ‫לנקודה בלי ההתבוננות בה‪.‬‬ ‫ההשפעה לעולם הזה‪ ,‬ואות ו' שלפניה‬ ‫ט‬ ‫ראש השנה‬ ‫בו נביעו עילאה שהיא החכמה הקדומה‪,‬‬ ‫"שער הפונה קדים יהיה סגור ששת‬ ‫ההמשכה לעולם אינה שלימה‪ ,‬מבלי‬ ‫ימי המעשה"‪ -‬בימות החול מאיר‬ ‫בחינת החכמה‪ .‬והוא "השער פונה קדים‬ ‫צורת אות ו'‬ ‫סגור ששת ימי המעשה"‪ ,‬אין המשכה‬ ‫וזה דכתיב )יחזקאל מו‪ ,‬א( "שער הפונה קדים‬ ‫יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום‬ ‫שלימה לכן ו' של כל השבוע רק מצד‬ ‫אחד י' ולא משני הצדדים‪ ,‬ואין לו עליה‬ ‫השבת יפתח"‪ ,‬רומז לסוד הנעלם‪ .‬כי צדיק‬ ‫בחכמה‪ ,‬ולא נתקן גם בבחינת אחורים‪ ,‬רק‬ ‫יסוד עולם כל ששת ימי המעשה הוא צורת‬ ‫בבחינה אחת מלפני ו ‪ -‬שיש אות י'‬ ‫ו'‪ ,‬אות ו' נקראת 'צדיק יסוד עולם'‪ ,‬מפני‬ ‫מחכמה על קו אות ו'‪.‬‬ ‫שעבודת הצדיק לחבר מעלה ומטה‪ ,‬וזהו‬ ‫צורת אות ו' ‪ -‬המשכה מלמעלה עד‬ ‫"וביום השבת יפתח" ביום הז' מאיר‬ ‫למטה כנ"ל‪ ,‬ובששת ימי המעשה מאיר‬ ‫אות ז'‬ ‫אות זו‪ ,‬אות ו' מורה על שש‪ ,‬והעבודה‬ ‫מה שאין כך בשבת‪ ,‬דכתיב "ובי ום השבת‬ ‫בששת ימי המעשה הוא להמשיך ולגלות‬ ‫יפתח" ונמשך החכמה בקרבו‪ ,‬ואז‬ ‫את ה' בבריאה‪.‬‬ ‫ניתקן גם בחינת אחורים‪ .‬לכן שם של י ום‬ ‫רבינו‪ ,‬שכאשר אותיות י"ה‪,‬‬ ‫ומבאר‬ ‫השבת הוא י ום ז'‪ ,‬שבצורת אות ז' יש‬ ‫חכמה ובינה‪ ,‬מאירים באות ו'‪,‬‬ ‫כביכול שני יודי"ן‪ ,‬הן מלפניה הן‬ ‫במידות‪ ,‬אזי האות ו' נהפכת לאות ז'‪,‬‬ ‫מאחוריה‪ ,‬להורות כי החכמה הוא הי ו"ד‬ ‫שיש לה בראשה את האות י' של‬ ‫תסובבנו על ראשו לפני ו ולאחרי ו‪ .‬וכתבתי‬ ‫החכמה‪ ,‬ועל ידי זה נמשך לעולם‬ ‫מזה באורך בהגהות לספר תיקוני זוה"ק‬ ‫ביטול לה'‪ .‬אולם כל עוד שלא נמשכו‬ ‫עיין שם‪:‬‬ ‫חכמה ובינה למידות‪ ,‬אזי זהו בחינת‬ ‫אות ו' בלבד‪ ,‬ואזי לא נמשך לעולם‬ ‫סוד אותיות ו' ז' על דרך העבודה‬ ‫הביטול לה'‪:‬‬ ‫אותיות ו' ז' יובן היטב על דרך‬ ‫סוד‬ ‫שיש לו פנים רק לצד אחד מלפני ו ולא‬ ‫העבודה‪ ,‬כל אדם נשמתו הקדושה‬ ‫נתקן אחורי ו‪ ,‬לאות ו' יש צורת אות‬ ‫והאלוקית שואפת לחיות את ה' בכל עת‬ ‫י' רק לפניה ולא לאחוריה‪ ,‬שזה מורה על‬ ‫ועת‪ ,‬אלא שגופו אינו רוצה בכך תמיד‪.‬‬ ‫כך שהוא איננו מתוקן מכל צדדיו‪ ,‬והיינו‬ ‫בששת ימי המעשה‪ ,‬בחינת הפנים‬ ‫שאין ביטול לה' בתכלית בכל‪ ,‬ולא נכנס‬ ‫שיﬠור בספ ר ﬠבודת ישראל‬ ‫י‬ ‫השפעת החכמה האמיתית‪ ,‬ללמדו איך‬ ‫הנשמה יש בה יו"ד‪ ,‬כל יהודי בכל מצב‬ ‫להיות בטל לה'‪ .‬ההשפעה האמיתית‬ ‫שהוא רוצה בפנימיותו לעבוד את ה'‬ ‫שברצון המשפיע להביא למקבל הוא‬ ‫כראוי ולהתבטל אליו‪ ,‬אולם בחיצוניותו‪,‬‬ ‫דבר אחד ‪ -‬שידע להתבטל לה'‪ ,‬זה‬ ‫בגופו‪ ,‬עוסק הוא בהבלי עולם הזה‪.‬‬ ‫תכלית הכל‪ ,‬וכל ענייני תקיעת שופר‪,‬‬ ‫אולם בשבת קודש‪ ,‬יכול לזכות היהודי‬ ‫המלכת ה'‪ ,‬עורו ישנים משנתכם‪ ,‬וכו'‪,‬‬ ‫לכך שגם גופו ישתנה וישתתף אף הוא‬ ‫עניינם לפעול בכל העולמות כולם‬ ‫בעבודתו את ה'‪ ,‬כך שבשבת יש אות‬ ‫העולמות‬ ‫עד‬ ‫העליונים‬ ‫מהעולמות‬ ‫יו"ד נוספת גם לבחינת האחוריים‪.‬‬ ‫וזהו מה שבשבת נעשה מהאות ו' של‬ ‫התחתונים את הביטול לה'‪ ,‬והוא עניין‬ ‫המשכת המוחין הנעשה על ידי השופר‪,‬‬ ‫'להמשיך מוח חכמה' ‪ -‬הביטול לה'‪,‬‬ ‫ימות החול אות ז'‪ ,‬בשבת גם‬ ‫בכל עולם כפי מדרגתו‪ ,‬בכל מקום כפי‬ ‫בחינת הגב והאחוריים של האות ו'‪,‬‬ ‫מדרגתו‪ ,‬ובכל אדם כפי מדרגתו‪ ,‬וזהו‬ ‫המקום המכוסה שאינו מואר בחכמה‬ ‫'להיות הכל פנים בפנים'‪ ,‬שככל שהאדם‬ ‫וביטול לה'‪ ,‬אף בו מאיר החכמה‬ ‫בטל לה' יותר הוא נהיה מחובר יותר‬ ‫והביטול לה'‪ ,‬אף גוף וחייו המעשים של‬ ‫לה'‪ ,‬וזהו עניינן תקיעת שופר‪ ,‬להשפיע‬ ‫האדם משתנים למעליותא בשבת קודש‪.‬‬ ‫את הביטול של מוח חכמה עד לעולם‬ ‫הזה‪ ,‬שהוא בחינת אחוריים‪.‬‬ ‫על ידי שופר ממשיכים מוח חכמה‬ ‫לצדיק יסוד עולם‬ ‫ביאור דברי האר"י שכוונת השופר‬ ‫ונחזור לעניננו‪ ,‬כי עיקר התיקון על ידי‬ ‫להמשיך מוח בינה ‪ -‬להמשיך החכמה‬ ‫השופר‪ ,‬לתקן בחינת אחוריים‪,‬‬ ‫בלבוש הבינה‬ ‫ולהי ות הכל פנים בפנים‪ ,‬ולהמשיך מוח‬ ‫הגם שכתב האריז"ל הכוונה בשופר‬ ‫חכמה לצדיק יסוד עולם‪.‬‬ ‫להמשיך מוח בינה‪ ,‬ולפי דבריו‬ ‫לכאורה עניין תקיעת שופר המשכת מוח‬ ‫לעיל שעל ידי השופר נעשה‬ ‫נתבאר‬ ‫בינה‪ ,‬שהוא התבוננות ותשובה‪ ,‬ולא‬ ‫שוב עניין הנסירה‪ ,‬שעניינו‬ ‫המשכת מוח החכמה והביטול‪ ,‬עם כל זה‬ ‫לעשות את המקבל לכלי‪ ,‬שעל ידי זה‬ ‫כוונתו כדברינו‪ ,‬רק שאי אפשר להמשיך‬ ‫משפיע‬ ‫וייחוד‬ ‫חיבור‬ ‫להיות‬ ‫יוכל‬ ‫החכמה זולת לבוש הבינה כנודע‪ ,‬וזה‬ ‫ומקבל‪ ,‬ויוכל המשפיע לתת למקבל את‬ ‫יא‬ ‫ראש השנה‬ ‫נקודת‬ ‫את‬ ‫מרחיבה‬ ‫אימא‪,‬‬ ‫בחינת‬ ‫וכמו‬ ‫'וחכם בבינה' )ספר יצירה פ"א מ"ג(‪,‬‬ ‫החכמה‪ ,‬בחינת אבא‪.‬‬ ‫שנתבאר לעיל שאיננו יכולים לבוא‬ ‫ולכן הבינה נקראת בשם 'רחובות הנהר'‪,‬‬ ‫לביטול בלי התבוננות‪.‬‬ ‫שנהר הבינה מרחיב את מעין‬ ‫החכמה‪ .‬וענין זה מתבטא אף בקול‬ ‫פשוט של השופר‪ ,‬קול פשוט מבאר‬ ‫תקיעה 'קול פשוט בהרחבת הקול‪,‬‬ ‫ביטול‪ ,‬אולם הקול הוא לא נקודה קצרה‬ ‫יחוד אבא ואימא‬ ‫אלא תקיעה רחבה‪ ,‬זהו מה שהבינה‬ ‫וזה סוד תקיעה ‪ -‬קול פשוט בהרחבת‬ ‫מרחיבה את ביטול החכמה‪ .‬כולנו‬ ‫הקול‪ ,‬שהוא סוד רחובות הנהר‪ ,‬יחוד‬ ‫יודעים שצריכים להתבטל לה'‪ ,‬אולם‬ ‫אבא ואימא‪ ,‬כנודע באידרא רבא עיין שם‪.‬‬ ‫בשביל שזה יתרחב ויכבוש את האדם‪,‬‬ ‫כתוב בגמרא )חגיגה יד‪' (.‬נבון זה המבין‬ ‫נצרך לכך התבוננות‪ ,‬וזהו ענין יחוד‬ ‫דבר מתוך דבר'‪ ,‬והיינו שמתוך דבר‬ ‫אבא ואימא‪.‬‬ ‫החכמה מבין עוד דברים‪ ,‬שזהו הרחבת‬ ‫דבר החכמה‪ .‬וכתפקיד האם שבונה את‬ ‫)יבמות סג‪,.‬‬ ‫השפעת האב‪ ,‬ככתוב בגמרא‬ ‫יחוד חכמה ובינה מביא לחכמה‪ ,‬ורמוז‬ ‫ומבואר באריכות יותר בתנדב"א ]האיש שלום[ פ"י(‬ ‫בכך ששני יודין דע"ב ס"ג מביאים‬ ‫ששאל רבי יוסי את אליהו הנביא 'כתיב‬ ‫לניקוד פתח‬ ‫)בראשית ב‪ ,‬יח( "אעשה לו עזר"‪ ,‬במה אשה‬ ‫זה כולו מתורת הקבלה‪ ,‬ואינו‬ ‫]קטע‬ ‫עוזרתו לאדם‪ .‬אמר לו‪ ,‬אדם מביא חיטין‪,‬‬ ‫נוגע כל כך להמשך המאמר‪,‬‬ ‫חיטין כוסס ]בתמיהה‪ ,‬וכשמביא[ פשתן‪,‬‬ ‫לביאור עבודתנו ביום טוב של ראש‬ ‫פשתן לובש ]בתמיהה[‪ ,‬לא נמצאת‬ ‫השנה שחל להיות בשבת‪ ,‬לכן נבארו‬ ‫רגליו'‬ ‫על‬ ‫ומעמידתו‬ ‫עיניו‬ ‫מאירה‬ ‫בקיצור בלבד‪ [:‬ונעשה בצורת נקודת‬ ‫]בתמיהה[‪ .‬שהוא מביא חטים והיא‬ ‫פת"ח כזה‪ ,‬ניקוד הפתח יש לו רוחב‪,‬‬ ‫טוחנת ואופה‪ ,‬ומביא פשתן והיא טווה‬ ‫והוא מפני שנעשה היחוד משני נקודות‬ ‫ועושה בגדים ומלבישתו ומעמידתו על‬ ‫הנקרא ציר"י כמו שהם שני י ודי"ן דע"ב‬ ‫רגליו‪ ,‬והיינו‪ ,‬שאמנם האיש מביא את‬ ‫ס"ג‪ ,‬ידוע שישנם ד' מילויי שם הוי"ה‪:‬‬ ‫נקודת הדברים‪ ,‬אבל האשה היא זאת‬ ‫ע"ב‪ ,‬ס"ג‪ ,‬מ"ה‪ ,‬ב"ן‪ ,‬שלמרות שאות י'‬ ‫שמרחיבה ומפתחת את זאת שיהיה ראוי‬ ‫מילויה שווה תמיד ‪ -‬יו"ד‪ ,‬אולם כל שאר‬ ‫לאכילה ומלבוש‪ .‬והיינו שבחינת הבינה‪,‬‬ ‫שיﬠור בספ ר ﬠבודת ישראל‬ ‫יב‬ ‫ובינה‪ ,‬ונמשך חכמה וביטול לה'‪ ,‬ובשעת‬ ‫מיני‬ ‫בכל‬ ‫למלאותם‬ ‫ניתן‬ ‫האותיות‬ ‫תקיעת שופר ביכולת האדם לבנות‬ ‫אופנים‪ ,‬כאשר כל האותיות במילוי י'‬ ‫בנפשו לכל השנה הבאה את ביטולו לה'‪,‬‬ ‫]יו"ד ה"י וי"ו ה"י[ הוא בגימטריא ע"ב‪,‬‬ ‫ושיהיה זאת עם השגה‪ ,‬שעל ידי‬ ‫וכאשר מילוי שני ההי"ן בה"י והוי"ו‬ ‫התבוננותו יוכל להיות בטל לה' יותר‪.‬‬ ‫באל"ף ]יו"ד ה"ה וא"ו ה"ה[ הוא‬ ‫בגימטריא ס"ג‪ ,‬ויש עוד שני מילויים‬ ‫נתבאר לעיל‪ ,‬שאף שבת עניינה‬ ‫וגם‬ ‫מ"ה וב"ן ואין כאן מקומן‪ ,‬ומילוי ע"ב‬ ‫הארת החכמה עד לאחוריים‪ ,‬שלכן‬ ‫שביודי"ן הוא בבחינת החכמה ומילוי‬ ‫בשבת שהוא יום ז' נהפך ו' של ו' ימי‬ ‫ס"ג שבההי"ן בבחינת הבינה‪ ,‬ושני‬ ‫המעשה לז'‪ ,‬ובאות ז' יש שני נקודות‬ ‫יודי"ן של שני שמות אלו שכל יו"ד‬ ‫יודי"ן משני צדדיה‪ ,‬להורות שהחכמה‬ ‫כנקודה הם כשני נקודות ציר"י‪ ,‬בחיבורם‬ ‫יורדת אף לאחוריים‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬ ‫יחד נעשים רוחב ניקוד הפתח‪ ,‬ואין כאן‬ ‫המקום לבאר זאת בהרחבה יותר‪ ,‬ועל ידי‬ ‫ולפי זה מבואר טעם חז"ל שעקרו מצות‬ ‫המשך והתחברות נעשה קו ונקרא פת"ח‪,‬‬ ‫עשה דאורייתא ‪ -‬שלא לתקוע‬ ‫שזה ניקוד החכמה‪ ,‬נמצא שיחוד חכמה‬ ‫שופר בראש השנה שחל בשבת )ראש השנה‬ ‫ובינה מביא לחכמה‪.‬‬ ‫כט ב(‪ ,‬וכמו שאמרו )יבמות צ ב( 'שב ואל‬ ‫תעשה עדיף'‪ ,‬שיש כוח לחכמים לעקור‬ ‫ועיין מה שכתב האר"י בכוונת שפתי‬ ‫מצוות עשה בשב ואל תעשה‪ ,‬והגם‬ ‫תפתח‪ ,‬הצירוף ת' ‪ -‬פת"ח בתקיעה‬ ‫שהטעם ניחא כפשוטו‪ ,‬גזירת חשש שמא‬ ‫התי"ו מרמז כמבואר שם‪ ,‬ונמשך היחוד‬ ‫יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים )ר"ה שם(‪,‬‬ ‫למטה דרך קו לזעיר אנפין על נוקבא‪,‬‬ ‫יש לומר עוד טעם לדבריהם על פי מה‬ ‫כנודע‪ ,‬כמו שנתבאר לעיל שהמשכת‬ ‫שהבינו חז"ל על פי דרך אמת‪ ,‬שמכי ון‬ ‫החכמה בבינה ביחוד חכמה ובינה נמשך‬ ‫שחל ראש השנה בשבת ממילא נתגלה‬ ‫עד להשפעת המידות למדת המלכות‪.‬‬ ‫החכמה בשבת‪" ,‬כי קודש הוא" )שמות לא‪,‬‬ ‫יא( כנודע‪ ,‬החכמה נקראת קודש‪ ,‬ולכן‬ ‫שבת נקראת קודש‪ ,‬ומתפשט הנביעו‬ ‫השבת ממשיכה את אותה המשכה‬ ‫בצדיק יסוד עולם ‪ -‬כנ"ל בצי ור אות ז'‪,‬‬ ‫שפועלים על ידי תקיעת שופר‬ ‫וממילא שאין אנו צריכין לתקיעת שופר‬ ‫מכל הנ"ל‪ ,‬שבשעת תקיעת‬ ‫והמובן‬ ‫על ידי מעשה ידינו‪ ,‬כי הקדושה ממילא‬ ‫חכמה‬ ‫ייחוד‬ ‫נעשה‬ ‫שופר‬ ‫יג‬ ‫ראש השנה‬ ‫המבואר לעיל‪ ,‬כשבא בשבת דהוא י ום ז'‪,‬‬ ‫השבת ממשיכה מעצמה את‬ ‫חיילא‪.‬‬ ‫עלי ו נרמז "זכרון תרועה"‪ ,‬מחמת דנתגלה‬ ‫אותה המשכה שאנו ממשיכין על ידי‬ ‫הנביעו בצי ור ז' כנ"ל‪ .‬ולא בא רב כהנא‬ ‫שאנו תוקעין בשופר ‪ -‬המשכת נביעת‬ ‫ליישב את שאלתם‪ ,‬אלא רק לבאר להם‬ ‫החכמה בצדיק יסוד עולם‪ ,‬ולא נצרך‬ ‫שהטעם הפנימי שאין תוקעים בשבת‬ ‫לתקוע בשופר‪ ,‬לכן עקרו חז"ל מצוה‬ ‫במדינה רמוז בענין "זכרון תרועה"‪.‬‬ ‫תקיעת שופר בשבת‪ .‬ויסוד זה כתוב בכל‬ ‫ספרי קודש‪ ,‬שבשבת אין חסרון של‬ ‫המשכת תקיעת שופר‪ ,‬אלא שאותה‬ ‫בכתבי האריז"ל שביום א' דר"ה‬ ‫המשכה הנפעלת על ידי תקיעת שופר‬ ‫התיקון בפנימיות העולמות וביום ב'‬ ‫נמשכת בשבת על ידי השבת‪.‬‬ ‫בחיצוניותם‬ ‫ועיקר התירוץ והביאור גילה רבי שמעון בר‬ ‫]ועל פי זה חוזר לבאר את דברי המדרש‬ ‫י וחאי הקדוש במאמרו שם במדרש‪,‬‬ ‫שפתח בתחילת המאמר‪[:‬‬ ‫על פי שנקדים דברי האריז"ל‪ ,‬שכתב‬ ‫נמצא כל עיקר קושיתם של ר' יוחנן וריש‬ ‫האר"י כי בי ום ראשון דראש השנה תמיד‬ ‫לקיש במדרש‪ ,‬עיקר הוא מפני מה‬ ‫התיקון בפנימיות העולמות‪ ,‬ובי ום שני‬ ‫דחי במקדש‪ ,‬ולא יהיה תוקעין אפילו‬ ‫בחיצוני ות העולמות‪ ,‬עיין שם והבן‪.‬‬ ‫במקדש‪ ,‬מאחר ונתבאר שהטעם שאין‬ ‫תוקעין במדינה בשופר ביום טוב של‬ ‫על פי זה ביום א' דר"ה יבקש על‬ ‫ראש השנה שחל להיות בשבת‪ ,‬מפני‬ ‫תיקון הנשמה ועבודת ה' וביום ב' על‬ ‫שההמשכה הנמשכת על ידי תקיעת‬ ‫צרכי כל ישראל‬ ‫שופר נמשכת אף בלעדיה בשבת‪ ,‬אם כן‬ ‫ולפי‬ ‫השאלה היא לא למה לא תוקעים‬ ‫דברי האריז"ל‪ ,‬מגלה רבינו יסוד‬ ‫במדינה‪ ,‬אלא למה תוקעים במקדש‪ ,‬הרי‬ ‫בנוגע לנידון האם להתפלל על‬ ‫המשכת החכמה נפעלת בשבת מעצמה‬ ‫גשמיות בראש השנה או לא‪ ,‬וספרים‬ ‫מחמת היותו יום הז' וכנ"ל‪.‬‬ ‫רבים לאחריו נוקטים אף הם כדבריו‪,‬‬ ‫אשר לפי זה ביארנו הדרך הנכון לכל אדם‪,‬‬ ‫'אדהכי עבר כהנא' וכו'‪ ,‬ורמז להם כי‬ ‫להתפלל בי ום ראשון דראש השנה עיקר‬ ‫בשבת אין לתקוע מחמת הטעם‬ ‫על תיקון הנשמה ועל עסקי עבודת ה'‬ ‫הפנימי הנ"ל‪ ,‬מדכתיב "זכרון תרועה"‪ ,‬הא‬ ‫יתברך‪ ,‬שזה פנימיות העולמות‪ ,‬ובי ום השני‬ ‫כיצד‪ ,‬היכן רמוז ב"זכרון תרועה"‬ ‫שיﬠור בספ ר ﬠבודת ישראל‬ ‫יד‬ ‫למה ביום א' נתקן רק חלק אחד‬ ‫להתפלל על צרכי ו בני חיי ומזוני ולהשפיע‬ ‫'חיצוניות דפנימיות' וביום ב' נתקנים ג'‬ ‫לכל ישראל‪ ,‬כי תיקון הנשמה שייך‬ ‫חלקים 'פנימיות דפנימיות' 'חיצוניות‬ ‫לתיקון בפנימיות העולמות שהוא ביום‬ ‫דחיצוניות' ו'פנימיות דחיצוניות'‪ .‬ובכלל‬ ‫הראשון‪ ,‬ותיקון הגוף שייך לתיקון‬ ‫צריך להבין מה הסדר בכך‪ ,‬למה ביום א'‬ ‫השני‪.‬‬ ‫שביום‬ ‫העולמות‬ ‫בחיצוניות‬ ‫נתקן חיצוניות דפנימיות ורק לאחר מכן‬ ‫וכדברי רבינו מובא גם בשם החידושי‬ ‫פנימיות דפנימיות ושני חלקי החיצוניות‪.‬‬ ‫הרי"ם בשם האריז"ל‪.‬‬ ‫הבקשה על צרכי הגוף היא שלא‬ ‫לפי הרש"ש ביום א' תיקון חיצוניות‬ ‫יפריעו ואדרבה יסייעו אף הם‬ ‫דפנימיות‪ ,‬וביום ב' פנימיות‬ ‫לעבודת המלך‬ ‫דפנימיות וחיצוניות דחיצוניות‬ ‫וי ובן בהקדים‪ ,‬שאין כוונת רבינו לומר‬ ‫ופנימיות דחיצוניות‬ ‫שביום א' יבקשו על צרכי הנשמה‬ ‫המבואר כאן מכתבי האריז"ל‬ ‫כפי‬ ‫ועבודת ה'‪ ,‬וביום ב' יבקשו שיהיה לגוף‬ ‫תיקון‬ ‫הוא‬ ‫ראשון‬ ‫שביום‬ ‫את כל צרכיו‪ ,‬שיהיה "הרבה קוגעל"‬ ‫בפנימיות העולמות ויום השני בחיצוניות‬ ‫בשנה הבאה עלינו לטובה‪ .‬והוכחה‬ ‫דברי‬ ‫בפשטות‬ ‫הוא‬ ‫כן‬ ‫העולמות‪,‬‬ ‫פשוטה לכך‪ ,‬היא‪ ,‬שאותו נוסח תפלה‬ ‫האריז"ל‪ ,‬וכן כתבו בכמה וכמה ספרי‬ ‫שמתפללים ביום א' דר"ה מתפללים אף‬ ‫חסידות‪ .‬אולם הרש"ש בונה על פי דברי‬ ‫ביום ב'‪ ,‬ואם הכוונה בדברי רבינו‬ ‫האריז"ל במקומות נוספים‪ ,‬שביום א'‬ ‫ביום‬ ‫לבקש‬ ‫צריכים‬ ‫היו‬ ‫כפשוטו‪,‬‬ ‫הוא התיקון בחיצוניות דפנימיות‪ ,‬וביום‬ ‫הראשון "ותמלוך אתה הוא ה' אלקינו‬ ‫ב' התיקון בפנימיות דפנימיות וכל‬ ‫לבדך"‪" ,‬וידע כל פעול כי אתה פעלתו‬ ‫החיצוניות‪ ,‬הן חיצוניות דחיצוניות והן‬ ‫ויבין כל יצור כי אתה יצרתו" וכו'‪ ,‬ואילו‬ ‫פנימיות דחיצוניות‪ .‬ובהשקפה שטחית‬ ‫ביום השני לבקש "ברך עלינו ה' אלקינו‬ ‫נראה שישנה מחלוקת בכך בין קבלת‬ ‫את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה"‬ ‫הרש"ש לספרי החסידות‪.‬‬ ‫וכו'‪" ,‬ופתח לנו ה' אלקינו בשנה זו‬ ‫שערי אורה‪ ,‬שערי ברכה וכו'‪ ,‬שערי‬ ‫אחר העיון בזה‪ ,‬נראה ליישב‬ ‫אולם‬ ‫פרנסה"‪ ,..‬ומה שייכות יש לבקשות‬ ‫ולתווך דבריהם באופן נפלא‪,‬‬ ‫גשמיות ב"ותמלוך"‪.‬‬ ‫בהקדים הצריך ביאור בדברי הרש"ש‪,‬‬ ‫טו‬ ‫ראש השנה‬ ‫וכל בחינות החיצוניות‪ ,‬והן תיווך דבריו‬ ‫אלא‪ ,‬שהן ביום הראשון והן ביום השני‬ ‫עם הכתוב בספרי חסידות שיום א' הוא‬ ‫מקשים "ותמלוך אתה הוא ה'‬ ‫תיקון הנשמה ויום ב' תיקון הגוף‪.‬‬ ‫אלקינו" באמת‪ ,‬אלא שבקשה זו גופא‬ ‫א' דר"ה התיקון הוא בנשמה‬ ‫בי ום‬ ‫ביום הראשון מבקשים מצד הנשמה‪,‬‬ ‫וביום השני מבקשים זאת מצד הגוף‪,‬‬ ‫עצמה‪ ,‬וזה גופא שהתיקון רק‬ ‫שגם הגוף והעולם הגשמי יוכל לשאת‬ ‫בנשמה עצמה ולא בגוף אין זה 'פנימיות‬ ‫זאת‪ ,‬שהגוף וצרכיו לא יפריעו לעבודת‬ ‫דפנימיות'‪ ,‬כי פנימיות דפנימיות היינו‬ ‫ה' אלא יעזרו‪.‬‬ ‫תכלית הכוונה‪ ,‬ותכלית הכוונה היא‬ ‫שהנשמה תתקן את הגוף כנ"ל‪ ,‬ולכן‬ ‫'חיצוניות‬ ‫רק‬ ‫הוא‬ ‫א'‬ ‫יום‬ ‫תיקון‬ ‫תכלית ירידת הנשמה לגוף לתקן‬ ‫דפנימיות'‪ .‬ורק ביום ב' בו מתקנים את‬ ‫את הגוף‬ ‫השתא‬ ‫החיצוניות‪ ,‬את הגוף‪ ,‬שלא יהיה רק‬ ‫דאתינן להכי‪ ,‬מובן שעיקר‬ ‫חיצוניות דחיצוניות‪ ,‬גוף בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫ותכלית הכוונה היא בקשת‬ ‫שיהיה הגוף עצמו בבחינת נשמה‪ ,‬אזי‬ ‫"ותמלוך" של יום ב'‪ ,‬שהרי הנשמה לא‬ ‫הגוף נהיה בבחינת 'פנימיות דחיצוניות'‪,‬‬ ‫ירדה לעולם הזה לתיקון עצמה‪ ,‬כי‬ ‫שהגוף וצרכיו לא יפריעו לעבודת ה'‪,‬‬ ‫הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון‪ ,‬אלא‬ ‫ושגם הם עצמם יסייעו לעבודת המלך‪,‬‬ ‫הנשמה ירדה לעולם בשביל לתקן את‬ ‫אזי בזה גופא נתקן 'פנימיות דפנימיות'‪,‬‬ ‫הגוף ונפש הבהמית‪ ,‬וזהו כל המטרה‬ ‫תכלית כוונת ירידת הנשמה לגוף ותכלית‬ ‫בבריאת העולם‪.‬‬ ‫בריאת העולמות‪.‬‬ ‫ומה שכתב רבינו 'וביום השני להתפלל‬ ‫על צרכיו בני חיי ומזוני ולהשפיע‬ ‫תיווך קבלת הרש"ש עם הכתוב‬ ‫לכל ישראל'‪ ,‬אין הכוונה לבקשת בני חיי‬ ‫בספרי חסידות‪ ,‬וביאור דברי הרש"ש‬ ‫ומזוני גריידא‪ ,‬אלא כדברי הרה"ק לוי‬ ‫על פי זה דייקא‬ ‫יצחק מבארדיטשוב זי"ע )ניגון 'רבש"ע לאמיר‬ ‫לפי זה יובן היטב הן עצם דברי הרש"ש‪,‬‬ ‫מאכען אבייט'( בני ‪ -‬בנים ובני בנים עוסקים‬ ‫הטעם שביום א' נתקן חלק אחד‬ ‫בתורה ובמצוות‪ ,‬חיי ‪" -‬חי חי יודוך‬ ‫בלבד וביום ב' ג' חלקים‪ ,‬והן סדר‬ ‫וישבחוך"‪ ,‬מזוני ‪ -‬פרנסה כזו שלא‬ ‫חיצוניות‬ ‫נתקן‬ ‫א'‬ ‫שביום‬ ‫הדברים‬ ‫מפרידה מהקב"ה תורתו ועבודתו‪.‬‬ ‫דפנימיות וביום ב' פנימיות דפנימיות‬ ‫שיﬠור בספ ר ﬠבודת ישראל‬ ‫טז‬ ‫החיות‬ ‫זולת‬ ‫אחרת‬ ‫פעולה‬ ‫בגוף‬ ‫שדייקא על ידי דברי ספרי‬ ‫ונמצא‬ ‫וההשכלה‪ ,‬הנה באמת יש בחוקה‪,‬‬ ‫חסידות‪ ,‬באנו להבנה עמוקה‬ ‫שתזכך עצם הגוף וחומרו ותעלהו עילוי‬ ‫בסדר התיקונים של יום א' ויום ב'‬ ‫אחר עילוי‪ ,‬עד שיהיה ראוי להתלוות‬ ‫שבתורת הרש"ש‪.‬‬ ‫עמה בהנאה בשלמות‪ .‬ואמנם לדבר זה‬ ‫היה אדם הראשון מגיע אילו לא חטא‪,‬‬ ‫תיקון דיום א' הכנה לתיקוני יום ב'‬ ‫ונוסיף לבאר ביתר עומק השייכות בין‬ ‫שהיתה נשמתו מזככת את גופו זיכוך‬ ‫אחר זיכוך‪ ,‬עד שהיה מזדכך השיעור‬ ‫יום א' ליום ב'‪ ,‬שהגוף אינו‬ ‫המצטרך ונקבע בתענוג הנצחי‪ .‬וכיון‬ ‫יכול לתקן את עצמו‪ ,‬רק הנשמה יכולה‬ ‫שחטא אדם הראשון וכו' נתקשה התיקון‬ ‫לתקן אותו שיהיה גוף בבחינת נשמה‬ ‫ממה שהיה קודם' וכו'‪ ,‬יעו"ש עוד‪.‬‬ ‫ומסייע לעבודת המלך‪ ,‬אולם בכדי‬ ‫והיינו‪ ,‬שלולא חטא אדם הראשון‪ ,‬היתה‬ ‫שהנשמה תוכל לתקן את הגוף נצרך‬ ‫הנשמה יכולה לשנות ולזכך את‬ ‫מקודם לתת כוח ועוז לנשמה‪ ,‬וביום א'‬ ‫הגוף על ידי כל מצוה ומצוה בלי שום‬ ‫היא הנתינת כוח לנשמה עצמה‪ ,‬וזהו‬ ‫הכנה‪ ,‬שכשם שעל ידי אכילת המזון הוא‬ ‫בחינת תיקון הנשמה‪ ,‬ועל ידי נתינת כוח‬ ‫מתעכל ונהפך מצומח וחי למדבר‪ ,‬כמו‬ ‫זה יש כוח לנשמה ביום ב' לתקן את‬ ‫כן בכל עשיית מצוה היה הגוף "מתעכל"‬ ‫'חיצוניות‬ ‫שתיקון‬ ‫נמצא‬ ‫הגוף‪.‬‬ ‫בנשמה ונהיה "נשמתי" )נשמה'דיג(‪ .‬אולם‬ ‫כהכנה‬ ‫הוא‬ ‫א'‬ ‫שביום‬ ‫דפנימיות'‬ ‫על ידי חטא אדם הראשון זיכוך הגוף על‬ ‫לתיקוני 'פנימיות דפנימיות' המתגלה על‬ ‫ידי הנשמה בא ביגיעה רבה ועצומה‪,‬‬ ‫דחיצוניות'‬ ‫'חיצוניות‬ ‫תיקוני‬ ‫ידי‬ ‫ונצרך מקודם ליתן חיזוק לנשמה ביום‬ ‫ו'פנימיות דחיצוניות' שביום ב'‪.‬‬ ‫א' ורק על ידי זה ביכולתה לתקן הגוף‬ ‫הדבר ביתר ביאור על פי דברי‬ ‫וי ובן‬ ‫ביום ב'‪.‬‬ ‫הרמח"ל )דרך ה'‪ ,‬ח"א‪ ,‬פ"ג אות ה ואילך(‪,‬‬ ‫וז"ל‪' :‬המין האנושי‪ ,‬אין ענינו הראשון‬ ‫כמו שאנו רואים ומבחינים אותו עתה‪ ,‬כי‬ ‫במקדש היו יכולים לתקן אף החיצוניות‬ ‫אולם שינוי גדול היה בו‪ ,‬והוא ענין‬ ‫ביום א' ולכן תקעו אף בשבת‬ ‫חטאו של אדם הראשון‪ ,‬שנשתנו בו‬ ‫הטעם שבמקדש היו‬ ‫ונחזור לענינינו‪,‬‬ ‫האדם והעולם ממה שהיו בתחילה וכו'‪.‬‬ ‫תוקעין אף ביום טוב של ראש‬ ‫שאף על פי שאין אנו מרגישים לנשמה‬ ‫יז‬ ‫ראש השנה‬ ‫המקדש על ידי תקיעת שופר היו מתקנים‬ ‫השנה שחל להיות בשבת‪ ,‬דממקומו הוא‬ ‫את חיצוניות העולמות‪ ,‬לזה אנו צריכין‬ ‫מוכרע‪ ,‬דכשהיה בית המקדש קיים ולא‬ ‫לתקוע בשופר במקדש ולתקן חיצוני ות‬ ‫עשינו רק י ום אחד ראש השנה‪ ,‬דמסתמא‬ ‫העולמות‪ ,‬כי היה לאל ידינו לתקן בי ום‬ ‫שהיה בידינו לתקן הפנימי ות והחיצוניות‬ ‫ראשון כנ"ל‪.‬‬ ‫בי ום ראשון ובבת אחת‪ ,‬בזמן המקדש‬ ‫ענין זה אף הוא מבואר בכתבי האריז"ל‪,‬‬ ‫בני ישראל היו במדרגה נעלית כזאת‪,‬‬ ‫שחיזוק הנשמה והשפעתה על הגוף היה‬ ‫שאף שיש בשבת עליית העולמות‪,‬‬ ‫יכול להיות בבת אחת‪ ,‬והיו יכולים‬ ‫העליה היא רק בפנימיות העולמות ולא‬ ‫לבוא לתכלית של תיקון הגוף מיד‪ .‬מה‬ ‫אף‬ ‫בחיצוניות‪ ,‬שאילו היה העליה‬ ‫שאין כן אנו צריכים יום שלם לתקן‬ ‫בחיצוניות היה נעשה שינוי בגשמיות‬ ‫למחרת‬ ‫ורק‬ ‫הנשמה‪,‬‬ ‫את‬ ‫ולחזק‬ ‫ממש‪ ,‬ועל דרך המסופר שבשעה שאמר‬ ‫ביכולתנו לתקן את הגוף‪.‬‬ ‫הבעל שם טוב הודו בערב שבת החיות‬ ‫ולפי זה ניחא‪ ,‬דבבית המקדש הי ו תוקעין‬ ‫השתנו‬ ‫מסביבו‬ ‫שהיו‬ ‫והבהמות‬ ‫גם כשחל בשבת‪ ,‬הגם שהנביעו נוזלת‬ ‫הערה )א((‪ ,‬שאילו היה‬ ‫)ראה‬ ‫והתרוממו‪,‬‬ ‫בצדיק יסוד עולם ואינו צריך לתיקון‪ ,‬וכנ"ל‬ ‫העליה בשבת אף בחיצוניות העולמות‬ ‫בעלי החיים היו משתנים לבחינת אדם‬ ‫שבשבת מאיר בו אור הרוחני מהחכמה‪,‬‬ ‫מכל מקום צריך לתיקון חיצוניות העולמות‪,‬‬ ‫והיו נעשים אנושיים‪ ,‬ובני האדם היו‬ ‫אשר גם בשבת עצמו אינם נתקנים‪ ,‬כי אם‬ ‫מתעלים לבחינת מלאכים‪.‬‬ ‫חטא אדם הראשון היה אדם‬ ‫ולפני‬ ‫כשיבוא משיחנו ויעבור רוח הטומאה מן‬ ‫הראשון יכול לדבר עם בעלי‬ ‫הארץ ויתוקן הכל אם ירצה ה'‪ .‬ובזמן‬ ‫א‪ .‬ראה בעל שם טוב על התורה יתרו אות ל‪-‬לא‪:‬‬ ‫ל‪ .‬שמעתי ממורי ומחותני הרב הקדוש מרוזין זצ"ל שסיפר כי הר"י בעל שם זצ"ל כאשר‬ ‫התפלל פעם אחת מנחה ערב שבת בשדה‪ ,‬התקבצו אליו צאן הרועים בשדה וצעקו כולם כל‬ ‫עת תפילתו‪ ,‬ואמר כי הריב"ש העלה אז בתפילתו כל מדריגות הנמוכים‪ ,‬עד שגם הבהמות‬ ‫והצאן היה להם דעת להכיר את קונם‪ ,‬וצעקו כולם לה' עמו‪) :‬דברי אלימלך פרשת בחוקותי‪ ,‬וברמזי‬ ‫שביעי של פסח(‬ ‫לא‪ .‬מספרים מהבעל שם טוב זצללה"ה שכשיצא לשדה בערב שבת קודש לקבל שבת‪ ,‬ובעת‬ ‫שאמר וישם כצאן משפחות נאספו סביביו צאן השדה‪) :‬תולדות אדם פרשת נח(‪.‬‬ ‫שיﬠור בספ ר ﬠבודת ישראל‬ ‫יח‬ ‫לעשות שני ימים‪ ,‬ממילא שלא היה בכוחם‬ ‫על‬ ‫)בר"ר כ‪ ,‬ח(‬ ‫החיים‪ ,‬ככתוב במדרש‬ ‫לתקן בי ום ראשון הפנימי ות והחיצוני ות‪,‬‬ ‫הכתוב )בראשית ג‪ ,‬יח( "אשר צויתיך לאמר"‬ ‫ובעומק העניין מה שלא ידיע בקביעא‬ ‫‪' -‬מהו "לאמר"‪ ,‬להזהיר את הבהמה ואת‬ ‫דירחא‪ ,‬היינו שכבר היה חסר בבחינת‬ ‫החיה ואת העופות'‪ ,‬אם היום יבוא אדם‬ ‫הידיעה‪ ,‬שאין בהירות רוחנית מספיק‪,‬‬ ‫לבעל חי ויאמר לו שלא לאכול דבר מה‬ ‫אם כן כשחל בשבת‪ ,‬שהפנימי ות ממילא‬ ‫אין לו עם מי לדבר‪ ,‬אבל לפני חטא אדם‬ ‫ניתקן ביום א' מצד עצם השבת בלי‬ ‫הראשון היה אדם הראשון יכול לדבר עם‬ ‫התקיעות‪ ,‬והחיצוני ות אינו יכול להיתקן‬ ‫בעלי החיים והיו מבינים מה שמדבר‬ ‫רק בי ום השני‪ ,‬אז אין צריכין לתקוע‪.‬‬ ‫עמם‪ .‬ואילו בשבת בו נתקן חטא אדם‬ ‫ולפי זה ניחא גם לדידן כיום דבקיאין‬ ‫הראשון‪ ,‬היה התיקון אפילו בחיצוניות‬ ‫בקביעא דירחא‪ ,‬אלא שאנו צריכין‬ ‫העולמות‪ ,‬היה ביכולתנו לתקשר עם‬ ‫על כל פנים לעשות שני ימים ואין בכוחנו‬ ‫בעלי החיים בשבת ולומר להם "גוט‬ ‫לתקן הכל בבת אחת‪ ,‬לכן אין תקיעה‬ ‫רק‬ ‫התיקון‬ ‫שבשבת‬ ‫אלא‬ ‫שבת"‪,..‬‬ ‫כשחל בשבת‪.‬‬ ‫בפנימיות העולמות‪.‬‬ ‫וזה דאמר רבי שמעון בר י וחאי במדרש‬ ‫'ידחה במקדש וכו' ואל ידחה‬ ‫ההכרח להנ"ל מכך שהיה רק יום אחד‬ ‫בגבולין שאין י ודעין זמנו של חודש‪,‬‬ ‫יום טוב של ר"ה‬ ‫דאמר רבי שמעון בר י וחאי י ום תרועה‬ ‫היה שורש הענין של דברי רשב"י‬ ‫וזה‬ ‫ועשיתם אשה מקום שהקרבנות קרבין'‪,‬‬ ‫'כי ון שידעו בבית המקדש זמנו של‬ ‫עד כאן לשונו‪ ,‬דלכאורה מה ענין זה‬ ‫חודש'‪ ,‬אם כן לא עשו רק י ום אחד יום‬ ‫לזה כמו ששאל רבינו בריש המאמר‪,‬‬ ‫טוב‪ ,‬וממילא שהיה שם לאל ידינו לתקן‬ ‫דהיינו סייעתא לדברי ו‪ ,‬כי ון שהי ו שם‬ ‫אפילו החיצוניות באותו היום‪ ,‬לזה אנו‬ ‫הקרבנות קרבין‪ ,‬זה ראיה שבודאי הי ו‬ ‫צריכין לתקוע בשופר‪.‬‬ ‫יכולין לתקן אפילו חיצוני ות העולמות‪,‬‬ ‫בגבולין א"א לתקן אף החיצוני ות ביום א'‪,‬‬ ‫כמו שתיקנו על ידי הקרבת קרבן כנודע‬ ‫ולכן יש ב' ימי ר"ה‪ ,‬ואין תק"ש‬ ‫מספרים קדושים‪,‬‬ ‫דוחה שבת‬ ‫מבואר בספרים‬ ‫הקדושים שענין הקרבנות הוא להעלות‬ ‫את הגשמיות של עולם הגשמי‪ ,‬שזהו‬ ‫מה שאין כן בגבולין דאיכא אתרא דלא‬ ‫ובגשמיות‬ ‫בחיצוניות‬ ‫אף‬ ‫שינוי‬ ‫ידעי זמנו של חודש‪ ,‬והי ו צריכין‬ ‫יט‬ ‫ראש השנה‬ ‫של הגוף‪] ,‬חיצוניות ופנימיות דחיצוניות‬ ‫העולמות‪ ,‬ולכן תקעו בשופר אפילו‬ ‫ולבוא לתכלית שבפנימיות דפנימיות‪,‬‬ ‫כשחל יום ראשון בשבת‪ ,‬כי גם בשעת‬ ‫וכנ"ל[‪ .‬כי בלי תיקון הפנימיות אין‬ ‫הקרבת הקרבן בכל י ום תקעו בשופר והיו‬ ‫ביכולת האדם לבוא לתקן החיצוניות‪.‬‬ ‫יכולים לתקן על ידי הנסירה‪ ,‬והבן‪:‬‬ ‫בגמרא )ר"ה טז‪' (:‬כל שנה שאין‬ ‫כתוב‬ ‫תוקעין לה בתחלתה‪ ,‬מריעין לה‬ ‫העבודה ביו"ט של ר"ה שחל להיות‬ ‫בסופה‪ ,‬מאי טעמא דלא איערבב שטן'‪.‬‬ ‫בשבת הוא לבוא לכל ההתעוררוית‬ ‫ופירש בה"ג )הובא שם בתוד"ה שאין ובעוד ראשונים(‬ ‫של תקיעת שופר מהשבת עצמה‬ ‫כמדומה שאין זה רק רעיון שכלי בלבד‪,‬‬ ‫שכאשר ראש השנה חל בשבת אין‬ ‫חיסרון זה‪ ,‬כי מצווין אנו על פי תורה‬ ‫אלא מונח בכך ביאור בעבודה‬ ‫שלא לתקוע בה‪ ,‬אלא רק אם אין תוקעין‬ ‫הגדולה שלנו ביום טוב של ראש השנה‬ ‫מחמת סיבות אחרות‪ .‬מאידך‪ ,‬יש ספרים‬ ‫שחל להיות בשבת‪ .‬שתפקידנו לבוא‬ ‫אחרים שכותבים שבעבר שנים שראש‬ ‫באמת לביטול לה' ביום זה‪ ,‬כך שאותו‬ ‫השנה חל להיות בשבת לא היו פשוטים‬ ‫ההתעוררות שיש בכל ראש השנה מידי‬ ‫כל כך‪ .‬ועל פי הנ"ל יש לומר‪ ,‬שהסיבה‬ ‫שנה בשנה על ידי תקיעת שופר‪ ,‬אותה‬ ‫שאין חיסרון של שנה שאין תוקעין‬ ‫התבטלות שזוכים לכך כל שנה בשעת‬ ‫בתחילתה ביום טוב של ראש השנה‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬צריכים לבוא לכך בשבת‬ ‫שחל להיות בשבת‪ ,‬הוא מפני שיש את‬ ‫זו אף ללא תקיעת שופר‪ ,‬יש להתרומם‬ ‫בחינת התקיעה על ידי השבת‪ ,‬אם כן‬ ‫שבת זו וכל פרטיה‪ ,‬העדות שבקידוש‬ ‫הרי זה בבחינת תוקעין בתחילתה‪ ,‬ואם‬ ‫של שבת וכו'‪ ,‬לבוא על ידי השבת עצמה‬ ‫כן אנו מצדנו יש לנו להיות כלים‬ ‫להמלכת ה'‪ ,‬לשוב אל ה'‪ ,‬וכל שאר‬ ‫לביטול לה' בתכלית המתגלה בשנה כזו‬ ‫הבחינות שיש בתקיעת שופר‪.‬‬ ‫על ידי השבת כבתקיעת שופר‪ ,‬להיות‬ ‫בבחינת תוקעין בתחילתה ברוחניות‬ ‫ידי זה שהאדם יהיה כלי קיבול‬ ‫ועל‬ ‫הנפש ללא כלי השופר הגשמי‪ ,‬ועל ידי‬ ‫להמשכת החכמה הנמשך בשבת‬ ‫זה ניתן לבוא לשנה יותר טובה ומתוקה‬ ‫זו‪ ,‬המאירה בפנימיות נשמתו‪] ,‬שזהו‬ ‫מאשר כל שאר השנים‪ ,‬וכדברי הבה"ג‬ ‫בחינת חיצוניות דפנימיות‪ ,‬וכנ"ל[‪ ,‬יוכל‬ ‫ושאר הראשונים‪.‬‬ ‫האדם לתקן ביום ב' את חלקי התיקון‬ ‫שיﬠור בספ ר ﬠבודת ישראל‬ ‫כ‬ ‫)ישעיה כז‪ ,‬יג( "והיה בי ום ההוא יתקע בשופר‬ ‫עירוב השטן בר"ה זה הוא בחיבוב‬ ‫גדול"‪ ,‬רבי אליעזר אומר בתשרי נגאלו‬ ‫מצוות השבת‬ ‫ובתשרי עתידין לגאל דאתיא שופר שופר‪,‬‬ ‫מדכתיב )תהלים פא‪ ,‬ד( "תקעו בחודש שופר"‪,‬‬ ‫לומר עוד‪ ,‬שישנה עבודת עירוב‬ ‫ויש‬ ‫שגם השופר גדול יהיה בתשרי‪ ,‬ורבי‬ ‫השטן אף בשבת זו שאין תוקעין‬ ‫יהושע אומר בניסן נגאלו ובניסן עתידין‬ ‫בה‪ ,‬על פי גוון נוסף בעבודה הרוחנית‬ ‫ליגאל‪ ,‬דכתיב )שמות יב‪ ,‬מב( "ליל שמורים הוא‬ ‫של תקיעת שופר שצריך לבוא אליו ביום‬ ‫לה'"‪ ,‬לילה המשומר ובא מששת ימי‬ ‫טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת‪,‬‬ ‫בראשית לילה המשומר לעתיד‪.‬‬ ‫שכתוב בגמרא )שם( 'למה תוקעין ומריעין‬ ‫כשהן יושבין‪ ,‬ותוקעין ומריעין כשהן‬ ‫ואפשר לומר דמר אמר חדא ומר אמר‬ ‫עומדין‪ ,‬כדי לערבב השטן'‪ ,‬ופירש רש"י‬ ‫חדא ולא פליגי‪ .‬דהנה שני עתים‬ ‫'כשישמע ישראל מחבבין את המצוות‪,‬‬ ‫וקצים לגאולה‪ ,‬אחד על ידי מעשינו‪ ,‬ואחד‬ ‫מסתתמין דבריו'‪ .‬אם כן בשבת כזו יש‬ ‫מועד ועת לכל חפץ שקבע בוראנו יתברך‪,‬‬ ‫לנו כמה שיותר להכניס עניין חיבוב‬ ‫כמו שאמרו חז"ל )סנהדרין צח א( 'זכו אחישנה‪,‬‬ ‫ונעימות‬ ‫עונג‬ ‫עצמה‪,‬‬ ‫בשבת‬ ‫מצוה‬ ‫לא זכו בעתו'‪ .‬נמצא רבי אליעזר איירי‬ ‫בשבת‪" ,‬והנחילנו ה' אלקינו באהבה‬ ‫כשנזכה על ידי מעשינו הקדושים ויתיחדו‬ ‫וברצון שבת קדשך"‪ ,‬שבזה יתערבב‬ ‫העולמות כמו שאנו ממשיכין הנביעו בראש‬ ‫השטן‪ .‬וצריך לקיים חוזרין ותוקעין‬ ‫השנה כנ"ל‪ ,‬ולכן בתשרי עתידין ליגאל‪,‬‬ ‫ושוב‬ ‫שוב‬ ‫לחזור‬ ‫השבת‪,‬‬ ‫בבחינת‬ ‫היינו על ידי תשרי‪ ,‬על ידי מעשים‬ ‫לחביבות המצוה של שבת‪ ,‬כך שיתקיים‬ ‫הטובים שלנו‪ .‬ורבי יהושע מיירי אפילו חס‬ ‫למה מחבבין את השבת וחוזרין ומחבבין‬ ‫ושלום לא יזכו במעשיהם‪ ,‬מכל מקום דבר‬ ‫את השבת‪ ,‬כדי לערבב את השטן‪.‬‬ ‫בעתו מה טוב שהוא ליל שמורים מששת‬ ‫ימי בראשית‪ ,‬ונעשה הכנה בגאולת מצרים‬ ‫שיטת רבי אליעזר שבתשרי יגאלו‪,‬‬ ‫לגאולה העתידה ובניסן עתידין ליגאל‪,‬‬ ‫ושיטת רבי יהושע שבניסן‪ ,‬הם שני‬ ‫שנזכה במהרה בימינו אמן‪:‬‬ ‫עתי וקצי הגאולה‬ ‫נמצא‪ ,‬שעל ידי תשרי יכול להיות באמת‬ ‫וקרוב לזה הענין נבאר מחלוקת רבי‬ ‫שנה זו שנת הגאולה‪ ,‬נכנסים‬ ‫אליעזר ורבי יהושע בגמרא )ראש‬ ‫לשנת תשפ"ז שהיא ר"ת שנת פירוש‬ ‫השנה יא א( ובילקוט בישעיה )רמז תלו( בפסוק‬ ‫כא‬ ‫ראש השנה‬ ‫ולהתבטל‬ ‫להתחבר‬ ‫שנזכה‬ ‫תשפ"ז[‪,‬‬ ‫זכרון תרועה‪ ,‬כמו שפירש רבינו לעיל‬ ‫היטב לה'‪ ,‬ואולי כבר נזכה בהאי שתא‬ ‫שבחינת זכרון הוא הפיכת אות ו' לאות‬ ‫לגאולה הקרובה במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫לשנת‬ ‫מיוחדת‬ ‫]שייכות‬ ‫בשבת‪,‬‬ ‫ז'‬