gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נהורא · NEHOIRAH — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: נהורא · NEHOIRAH

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

נהורא · NEHOIRAH — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס״ד‬ ‫ראש השנה‬ ‫יום תרועה‬ ‫הבחירה האישית‬ ‫התחדשות הנשמה‬ ‫תשפ״ז‬ ‫וריעות‬ ‫למשמעות "חיים"‬ ‫בראש השנה‬ ‫גליון רצא‬ ‫תנו רבנן מעשה‬ ‫שערי השפעה‬ ‫דבר הבעל שם טוב‬ ‫הוקם לעי״נ הגה״צ רבי משה ב״ר יוסף זצ״ל אב״ד טורדא‬ ‫נהורא מעליא!‬ ‫דבר המערכת‬ ‫״אין לנו מלך אלא אתה״!‬ ‫המקום בו אתה‬ ‫צעקת השופר השוברת את כל מחיצות הפירוד‬ ‫באמת משפיע!‬ ‫יש מנהלי מוסדות‪ ,‬שכשהם מוצאים את‬ ‫מאמר מקיף על עבודת ראש השנה‬ ‫עצמם במצוקה כספית‪ ,‬הם עושים ׳אסיפות׳‬ ‫עם גבירים – ומתייעצים איתם מה ואיך‬ ‫מאת המשפיע‬ ‫לעשות במוסדות‪.‬‬ ‫הגה״צ רבי יחיאל יהושע שיינפלד שליט״א‬ ‫ברור כי אין האסיפה בשביל לשמוע ולהנות‬ ‫מחכמתו של מי ששלמה המלך מעיד שהוא‬ ‫לא חכם – ׳לא לחכמים לחם׳‪.‬‬ ‫מטלטל אותם‪ ,‬מרגיש הבן בפעם הראשונה מה זה‬ ‫עומד לו הנער ובוהה עמוקות‪ .‬מנסה לעכל את‬ ‫אלא כי הם מעוניינים ב׳לחם׳ שלו‪.‬‬ ‫אבא! מה זאת אהבה!‬ ‫המצב שנקלע אליו‪.‬‬ ‫התמיהה היא‪ ,‬איך ה׳טריק׳ הזה עובד להם‬ ‫זו תקופה ארוכה שהוא מנסה להשתחרר מתחת‬ ‫כל פעם מחדש?‬ ‫האחים האחרים‪ ,‬המצייתים לכל מילה של האבא‪,‬‬ ‫הרי אותו גביר כבר ראה שאחרי הפעם‬ ‫בהכנעה ובביטול‪ ,‬לא יגיעו לעולם לאהבה כזו‪.‬‬ ‫מכבש הלחץ של אביו‪.‬‬ ‫הקודמת‪ ,‬כמעט כל מה שהוא הציע‪ ,‬אחז‬ ‫רק אותו בן מרדן וסורר‪ ,‬שכבר הרגיש על בשרו‬ ‫כל מה שעולה ברצונו ‪ -‬מגיע אביו ומעכב אותו‪.‬‬ ‫והסביר – לא יצא לפועל‪.‬‬ ‫למה א״כ אין הוא מתייאש מלהשקיע ׳דמים׳‬ ‫מה זה בלי אבא‪ ,‬הוא כבר טעם את טעם הפירוד‬ ‫הוא רוצה לבלות לילות שלמים עם חבריו‪ ,‬ואביו‬ ‫– תרתי משמע – בשביל להשפיע ולהפוך‬ ‫והריחוק‪ ,‬מצליח לחדור לרמות עמוקות של אהבה‬ ‫מכריח אותו לשוב הביתה בשעה מוקדמת‪.‬‬ ‫עולמות?‬ ‫שאף אחד לא יצליח להגיע לשם‪ ,‬לעולם!‬ ‫הוא רוצה לאכול כל מה שעיניו רואות‪ ,‬ואביו‬ ‫והתשובה – פשוטה היא‪ ,‬אבל יסודית‪.‬‬ ‫מציאותנו הפנימית היא‪ ,‬חלק אלוק ממעל‬ ‫שוב ושוב מאלץ אותו לאכול רק בריא ורק דברים‬ ‫ממש‪.‬‬ ‫הפחד בעת הפירוד‬ ‫תזונתיים ועוד הגדרות מכבידות שרק מקשות עליו‬ ‫מכוחה יש בנו קול שדוחף אותנו כל הזמן‪,‬‬ ‫האר״י הקדוש מבאר את מהות ׳ראש השנה׳ על‬ ‫את החיים‪.‬‬ ‫להשפיע ולהפוך עולמות ולשנותם‪.‬‬ ‫פי מה שאירע ב׳ראש השנה׳ הראשון בתולדות‬ ‫וה׳אסטרטגים׳ והיועצים למיניהם‪ ,‬השכילו‬ ‫וביום מן הימים החליט להרים כנפים ולעוף‪ ,‬לבד!‬ ‫להבין את התבערה הפנימית הזו‪ ,‬ומנצלים‬ ‫הבריאה‪ ,‬שאז נולדו אדם וחוה כשהם מחוברים כגוף‬ ‫אחד‪ ,‬ובאותו יום הפיל הקב״ה תרדימה על האדם‬ ‫נגמר! אני אדם לעצמי‪ ,‬החיים לפני‪ ,‬ואני יכול‬ ‫אותה כהוגן‪.‬‬ ‫ונסר את חוה כמציאות נפרדת‪.‬‬ ‫לעשות ה‪-‬כ‪-‬ל!‬ ‫וכך‪ ,‬אנו נופלים בתחבולותיהם כל פעם‬ ‫מחדש‪.‬‬ ‫הדבר דומה לבעל הפונה לאשתו ואומר לה‪ :‬הנה‬ ‫ולאחר מספר ימים כאלו‪ ,‬הוא מרגיש זרוק ובודד‪,‬‬ ‫קוראים להתייעץ? אנו מתרגשים‪ ,‬הולכים‪,‬‬ ‫אנו כבר נשואים עשרות בשנים‪ ,‬ועצם הדבר שכך‬ ‫החברים המתהוללים לא מעניקים לו מה שאבא‬ ‫מנסים להשפיע‪ ,‬בטוחים שהצלחנו – וכמובן‬ ‫אחד מסוגל לתת‪.‬‬ ‫מתאכזבים!‬ ‫היא המציאות המוכרחת ואי אפשר לחשוב באופן‬ ‫אבל יש מקום אחד‪ ,‬בו אנו באמת יכולים‬ ‫אחר‪ ,‬מבטל את הקשר ואת החיבה שנולדים על ידי‬ ‫לפתע מתחיל לצוף בקרבו געגועים לבית‪ ,‬לאבא‪,‬‬ ‫להשפיע‪ ,‬לשנות ולהפוך עולמות – להצליח‬ ‫בחירה ורצון‪ ,‬על כן זאת איפוא נעשה‪ ,‬הבה ניפרד‬ ‫למישהו שאיכפת לו ממנו‪ ,‬שידאג לו באמת וישגיח‬ ‫ולא להתאכזב!‬ ‫למשך שבועיים ימים‪ ,‬כל אחד יעשה חשבון הנפש‬ ‫עליו באבהיות ורחמנות‪.‬‬ ‫וזה עם מי שבאמת שולט ובונה את העולם‪.‬‬ ‫רגשות חרטה ממלאים את לבו‪ ,‬עיניו דומעות‪,‬‬ ‫שהוא באמת‪-‬באמת מעוניין לשמוע מה‬ ‫מדוע צריך להיות נשוי‪ ,‬אולי עדיף לכל אחד לחיות‬ ‫יש לנו לומר‪ ,‬ואיך נראה לנו שהעולם צריך‬ ‫בדד לעצמו בלי להיות תלוי בדעת אחרים‪ ,‬ולאחר‬ ‫הוא מתייפח בבכי חרישי‪ :‬״איך העזתי לחשוב כך על‬ ‫להתנהג‪.‬‬ ‫שבועיים נראה איך יפול דבר‪.‬‬ ‫אבא‪ ,‬איך התנהגתי אליו‪ ,‬איך התייחסתי אליו כאחד‬ ‫ובפרט‪ ,‬ביום בריאת עולמו מחדש – ביום‬ ‫שרק רוצה למרר לי את החיים ולשלוט עלי״‪.‬‬ ‫ראש השנה‪.‬‬ ‫המטרה בכך היא‪ ,‬שלאחר תקופת הימים ישתוקק‬ ‫שלכך הוא נותן לנו את תפילות היום – דרכן‬ ‫כל אחד לחזור לביתו מתוך הכרה פנימית בנפשו‬ ‫ובלב מרוסק הוא מחליט לחזור‪ .‬לא נעים‪ ,‬לא‬ ‫נביע את דעתנו ונשפיע באמת על התנהלות‬ ‫שאינו מסוגל לחיות בדד לנפשו והוא חייב את העזר‬ ‫נחמד‪ ,‬אבל אין לו אבא אחר‪ .‬הוא לא מוותר עליו‪.‬‬ ‫הבריאה‪.‬‬ ‫כנגדו‪.‬‬ ‫ואביו ממתין בחוץ!‬ ‫והוא כן שומע ומקשיב בקולנו – ולא עושה‬ ‫את עצמו‪.‬‬ ‫אך יש בזה סכנה גדולה‪ .‬כי כל זמן שהחיים‬ ‫הוא יושב מבוקר ועד ערב מחוץ לבית‪ ,‬וממתין‬ ‫כי הוא באמת מאמין בנו‪ ,‬ובאמת‪-‬באמת‬ ‫מסתובבים סביב עצמם‪ ,‬ומה שהיה אתמול יהיה גם‬ ‫לרגע שבנו יחזור אליו‪ .‬יש לו עוד בנים‪ ,‬אבל את הבן‬ ‫מעוניין בהצלחתנו‪ ,‬כי הצלחתנו היא‬ ‫הזה יש לו רק אחד ולא מוכן לוותר עליו‪.‬‬ ‫הצלחתו!‬ ‫מחר‪ ,‬אין האדם פנוי לחשוב מדוע הוא צריך את כל‬ ‫וכך כותב המדרש‪ָָּ :‬פָנָ ה ֶֶאל ְְּת ִִפַּלַ ת ָָה ַַע ְְר ָָע ר‬ ‫מערכת הנישואין‪ ,‬מה יתן לו ומה יוסיף לו כל זאת‪,‬‬ ‫וכששניהם מתרפקים אחד על השני‪ ,‬בכי עז‬ ‫ְוְ ֹלא ָָבָזָ ה ֶֶאת ְְּת ִִפָּלָ ָָת ם‪ :‬אלו דור אחרון שלא‬ ‫>>> המשך בעמוד ג‬ ‫נותר להם אלא תפילות ראש השנה ויוהכ״פ‪,‬‬ ‫שאתה ברחמיך מקבל תפילתם ובורא אותם‬ ‫ברכ‪+‬ת השני‪+‬ם‬ ‫בריה חדשה (ילקוט תהילים)‬ ‫שלוחה בזה אל רבבות אלפי ישראל דורשי ומבקשי ד' הזוכים להמליך הבורא מחדש לקראת תשפ"ז‬ ‫א כתיבה וחתימה טובה און א גוט געבענטשט יאהר‬ ‫שנה של התחדשות בעבודת השם בחיבור פנימי מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫ידידכם‪ :‬ישעיה יצחק פרידמאן‬ ‫והברכה אחת היא לרום מע"כ הגה"ח ר' ישראל גבריאל חיים בן מרים שליט"א אב"ד טורדא‬ ‫העומד בגאון ובעוז בלו"נ למען גליון "נהורא" ‪ -‬שיזכה לשנה טובה ומבורכת שנה טובה ומתוקה‬ ‫כעתירת וברכת ‪ -‬המערכת‬ ‫לימוד דרכי החסידות ממעשי הצדיקים‬ ‫הרה״ג ר׳ משה רויטמאן שליט״א רב דקהל בני היכלא גבעת זאב‬ ‫תנו רבנן מעשה‬ ‫נגרר לעגלתם של החסידים‪ ,‬עושה את הדרך שוב‬ ‫מעולם לא נראה לבדו‪ ,‬תמיד הקיפה אותו חבורת‬ ‫בכיוון ממנו בא‪.‬‬ ‫חסידים עליזים שהוא להם כמורה דרך‪.‬‬ ‫יום תרועה וריעות‬ ‫לבו של נחום הלם בפראות כשעבר שוב לקבל את‬ ‫״זרחק׳ה צדיק!״ קרא ר׳ מענדל בקריאה של חיבה‪,‬‬ ‫שלהי אלול בלובלין‪ ,‬האווירה הרוממה השוררת‬ ‫ברכתו של הרבי‪ .‬אך בטרם נאלץ להיעזר במליצת‪-‬‬ ‫״אנא בטובך‪ ,‬הכן לנו סעודה טובה ומשובחת כברכת‬ ‫בסביבת חצר הקודש אפופה כיסופים עילאיים‪ .‬גם‬ ‫יושרו של ר׳ מענדל הפתיע אותו הרבי בכבודו‬ ‫השם״‪ .‬זרח נחפז לו למטבח והללו נעמדו להתפלל‬ ‫נחום הנגר‪ ,‬שזה לפני שלושה ימים הגיע העירה‪,‬‬ ‫ובעצמו‪ :‬״שלום עליכם נחום היקר״‪ ,‬קרא בקול‬ ‫את תפילת הערב בהתלהבות‪.‬‬ ‫ומצא איך‪-‬שהוא אכסניה זולה יחד עם קבוצת‬ ‫מעודד ובפנים מאירות ״טוב לראותך עימנו!״‪ .‬נחום‬ ‫ובפינה שמאחורי התנור‪ ,‬פקח לו נחום את עיניו‬ ‫חסידים‪ ,‬עסוק כולו רק בתורה ובעבודת ה׳‪ ,‬ומכין‬ ‫התקשה להאמין‪ .‬הכיצד זה השתנתה דעת קדשו?‬ ‫אט אט בכבדות‪ ,‬מנסה להיזכר מה לו כאן‪ ,‬ומנין‬ ‫את עצמו לקראת הימים הנוראים בצילו הטהור של‬ ‫עודו מהרהר והרבי השיב תשובה מצמררת‪ :‬״דע לך‬ ‫מוכרים לו הקולות שהקיצוהו משנתו‪ .‬״אוי״‪ ,‬נזכר‪,‬‬ ‫הרבי‪ ,‬רועה ישראל‪.‬‬ ‫נחום‪ ,‬כשבאת בראשונה ראיתי כי על ראשך מרחפת‬ ‫״ר׳ מענדל החסיד הנודע הוא זה‪ ,‬ובוודאי בדרכו עם‬ ‫נחום גם קבע זמן להיכנס אל הקודש פנימה‪ ,‬כדי‬ ‫גזירה נוראה רח״ל‪ ,‬על כן העדפתי שתשוב לחיק‬ ‫חבורתו לובלינה‪ .‬כיצד אשא פני בפניהם ואני בדרכי‬ ‫לקבל את ברכת הצדיק לשנה טובה ומבורכת‪ ,‬גם‬ ‫ביתך כדי שלא יארע הדבר בעודך רחוק מהם‪...‬‬ ‫ההפוכה?!״‪.‬‬ ‫לרגע הנשגב הלזה התכונן בערגה‪ ,‬וכשהגיע אותו‬ ‫ואולם‪ ,‬באותה שעה שישבת בין החסידים בדיבוק‬ ‫עודו מהרהר בעגמומיות ואשר יגור בא לו‪ .‬״הביטו‬ ‫רגע‪ ,‬ונחום נקרא אל החדר‪ ,‬אז אירע הדבר‪.‬‬ ‫חברים‪ ,‬שבירכו אותך מעומק לבבם לחיים טובים‬ ‫וראו״‪ ,‬נשמע קולו של ר׳ מענדל‪ ,‬״שם בפינה יושב‬ ‫בעיניו הצופיות למרחוק‪ ,‬הביט בו הרבי קצרות‪,‬‬ ‫ולשלום‪ ,‬סרה ממך הגזירה הנוראית וקיבלת את‬ ‫לו נחום ידידינו‪ ,‬ומדוע לא ישב עימנו בשבת‬ ‫והורה לו באופן שאינו משתמע לשני פנים‪ :‬״נחום‬ ‫חייך במתנה!״‪.‬‬ ‫חסידים גם יחד?׳‪ ,‬לא חלף רגע כמימריה‪ ,‬ונחום כבר‬ ‫היקר‪ .‬ארוז את מטלטליך ותלך ותשוב לביתך תיכף‬ ‫״כעת הבנתי את מאמר חז״ל״‪ ,‬אורו פני הרבי‪,‬‬ ‫היה נתון בידיהם של שני חסידים גברתנים וצוהלים‬ ‫ומיד!״‪.‬‬ ‫״שאמרו (שיה״ש רבה‪ ,‬ח)‪ :‬׳כשישראל אוכלים‬ ‫מבלתי יכולת להתנגד להם‪ ,‬ומיד מצא את עצמו‬ ‫נחום כמעט נפל תחתיו מתעלף‪ ,‬מתקשה היה לעכל‬ ‫ושותים ומברכין ומשבחין ומקלסין להקב״ה מקשיב‬ ‫ישוב בין חבורת החסידים על יד שולחן העץ שעליו‬ ‫את אשר שמע‪ .‬הלא יודע הוא שאחרי דבר הצדיק‬ ‫היו מונחים הערינג מבוצל וקערת מרק מהבילה‪.‬‬ ‫אין להרהר‪ ,‬כל‪-‬שכן אחרי רבו‪ ,‬אשר לא לחינם כונה‬ ‫לקולם ומתרצה׳‪ ,‬ויש לתת טעם לדבריהם‪ ,‬כי מספר‬ ‫ר׳ מענדל נשא את משלו והחסידים הרימו קולם‬ ‫בפי העם ״החוזה״‪ .‬שהרי זאת ידעו יהודים ואפילו‬ ‫התיבות של ׳זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכו׳‪..‬׳ הם‬ ‫בניגוני התעוררות משולבים בתנועות של תפילות‬ ‫שאינם יהודים בכל קצוי פולין‪ ,‬כי עיניו צופיות‬ ‫עשרה‪ ,‬כי הסיום ׳אלקים חיים׳ לתיבה אחת נחשבת‬ ‫הימים הממשמשים ובאים‪ .‬עד מהרה מיהר ובא‬ ‫למרחקים‪ ,‬וכוח ראייתו חוצה עולמות‪.‬‬ ‫כי שניהם יחד מכוונים להקב״ה‪ ,‬ואם כן הרי הם כנגד‬ ‫לו זרח עם קנקן יי״ש שהובא מהמרתף‪ ,‬ומשהללו‬ ‫אבל וחפוי ראש שירך נחום את דרכו לכיכר‬ ‫עשרת ימי התשובה‪ ,‬והתיבה האחרונה – ״אלקים‬ ‫מילאו גרונם במשקה המשמח‪ ,‬החל זה לתת את‬ ‫העגלונים‪ ,‬תר אחרי עגלה העושה את דרכה אל‬ ‫חיים״ ‪ -‬כנגד יום הכפורים‪ ,‬ואלקים בגימטריה פ״ו‪,‬‬ ‫אותותיו‪ .‬הניגונים הפכו גם לריקודים ודברי התורה‬ ‫מחוץ ללובלין‪ .‬מחשבות לבו הנשבר והנדכה הלמו‬ ‫וכן כוס בגימטריה פ״ו‪ ,‬לרמז שעל ידי שתיית כוס‬ ‫לדרשות נלהבות‪ .‬ומשנכנס יין יצא סוד‪ ,‬שוב לא‬ ‫בזו אחר זו‪ ,‬״מי יודע איזה פשעים שעדיין לא‬ ‫לחיים זוכים לסליחה ומחילה כמו ביום הכפורים‪...‬״‬ ‫יכול היה נחום לחמוק משאלותיהם המציקות של‬ ‫תיקנתי ראה בי הצדיק‪ ,‬עד שלא יכול לסבול את‬ ‫•••‬ ‫חבריו אודות פניו הנפולות‪ .‬דמעות רבות זלגו מעיניו‬ ‫כאשר שח את מצוקתו‪ .‬״מי יודע מה ראה עלי רבינו‬ ‫נוכחותי במחיצתו בימים הקדושים?!״‪.‬‬ ‫השמש נטתה לערוב כשהעגלה חדרה לה בשערי‬ ‫והן הנה הדברים המפורשים בכל ספרי הקודש‪,‬‬ ‫הקדוש‪ ,‬ומי יודע חלילה איזו שנה נוראית מצפה לי‬ ‫ממלכתו של זרח הפונדקאי רחב הלב והגרם‪.‬‬ ‫וביותר מובא ב׳בית אהרן׳ (קארלין)‪ :‬״בליל ראש‬ ‫ולבני ביתי״‪ ,‬הביע כאב ואנחה‪.‬‬ ‫אותו ׳קרעטשמע׳ (פונדק)‪ ,‬חביב היה על יהודים‬ ‫השנה אמר‪ ,‬כי אי אפשר לקבל יום הקדוש הזה רק‬ ‫ר׳ מענדל שהאזין לכאבו של ידידו לא הבליג‪,‬‬ ‫רבים בשל אישיותו הקורנת של בעליו‪ ,‬בפרט על‬ ‫על ידי ריעות‪ ,‬כאמור ׳יום תרוע״ה יהיה לכם׳‪ ,‬כי אי‬ ‫״חברים אהובים!״‪ ,‬פקד על המסובים‪ ,‬״הבה נברך‬ ‫החסידים הרבים העושים דרכם לובלינה וממנה‪.‬‬ ‫אפשר לקבלו רק על‪-‬ידי אחדות וריעות‪ .‬וזהו דכתיב‬ ‫את נחומ׳קה דנן ב׳לחיים׳ רבתי!״‪ ,‬שוב הורמו‬ ‫נחום חמק בלאט והצטנף בפינה שמאחורי התנור‪.‬‬ ‫׳באחד לחודש השביעי׳‪ ,‬לרמז כי הכל הוא על‪-‬ידי‬ ‫הכוסות כשהחסידים פונים לכיוונו של נחום העצוב‪,‬‬ ‫לאחר שהשיב מעט את נפשו בפת חמה ומעט תה‪,‬‬ ‫אחדות‪ .‬וזהו דכתיב ׳ביום ההוא יהיה ד׳ אחד ושמו‬ ‫ובקול גדול ולבבי בירכוהו‪ :‬״לחיים נחום! הסר נא‬ ‫תפילת ערבית ומעט תהילים‪ ,‬פנה לנום את שנתו‪.‬‬ ‫אחד׳׳‪ ,‬כי בוודאי באחדותו אין לספק ח״ו ואין צריך‬ ‫דאגה מליבך וה׳ יהיה בעזרך״‪.‬‬ ‫ויהי בחצי הלילה‪ ,‬ונקישות רמות על דלת הפונדק‬ ‫לומר רק לרמז כי הכל על‪-‬ידי אחדות״‪.‬‬ ‫אט אט שככו הקולות‪ ,‬כשהחסידים פונים לפוש‬ ‫חתכו את דממת הליל‪ .‬זרח נטל את העששית‪ ,‬גבר‬ ‫מי יתן ונזכה‪ ,‬בכח אחדות עם ישראל‪ ,‬שנתברך‬ ‫מעט‪ .‬הבוקר אור ובליבו של ר׳ מענדל גמלה החלטה‬ ‫על העייפות ואץ לקבל אורחים טריים‪ ,‬מקווה שהינם‬ ‫כולנו יחד בברכה שלימה לשנה טובה ומבורכת‪,‬‬ ‫״נחום בא עימנו ללובלין!״ ‪- - -‬‬ ‫מבני ברית‪ ,‬וכך או כך שאין הם הוללים מייגעים‪.‬‬ ‫שנת גאולה וישועה לפרט ולכלל‪ ,‬אמן ואמן‪.‬‬ ‫נחום נדהם‪ ,‬הוא ניסה שוב להסביר את הוראתו‬ ‫לשמחתו של זרח לא היה גבול‪ ,‬כשאל הפונדק‬ ‫הברורה של הרבי‪ ,‬אך ללא הצלחה‪ .‬״אל דאגה‬ ‫נכנסה בצעדים קלילים חבורת חסידים עליזה‪ ,‬ולא‬ ‫עפ״י‪ :‬נפלאות היהודי‬ ‫נחומ׳קה‪ ,‬אני אהיה לך למליץ אצל הרבי והכל יהיה‬ ‫סתם חסידים‪ ,‬אלא ר׳ מענדל וחבורתו‪ .‬ר׳ מענדל זה‬ ‫טוב בעזרת השם״‪ .‬לא נותרה לו כל ברירה‪ ,‬והוא‬ ‫חסיד וותיק היה‪ ,‬שופע אהבה לכל יהודי באשר הוא‪,‬‬ ‫הלכה ומעשה‬ ‫הרה״ג ר׳ יודל וויינגארטן שליט״א יו״ר מכון יסוד החסידות‬ ‫דבר הבעל שם טוב‬ ‫מקום שבו מושרשת נשמתו בתוך השם הוי״ה‪ ,‬שהוא‬ ‫ביותר‪ ,‬שממנו נמשכת הקדושה והשפע לכל המצוות‪.‬‬ ‫שורש לכל העולמות‪ ,‬הוא מביא ממילא מזור ומרפא‬ ‫אלא שבכל יום ויום מתגלה רק חלק אחד מהנשמה‬ ‫התחדשות הנשמה בראש השנה‬ ‫לכל חסרונות הנפש‪ .‬ובשפה המובנת‪ :‬כל עבירה או‬ ‫השייך לאותו יום‪ ,‬לכן הארת הנשמה המאירה באדם‬ ‫לפעמים האדם מרגיש כאילו הוא כלוא בתוך עצמו‪.‬‬ ‫חיסרון מצווה היא חיסרון בהמשכת אור ה׳‪ ,‬ובכך‬ ‫הינה מוגבלת‪ ,‬וגם התיקון שיש ביד האדם להמשיך‬ ‫משתוקק הוא להתקרב אל השי״ת‪ ,‬אך מרגיש הוא‬ ‫שהאדם לא יוכל להכיר את ה׳‪ ,‬ולקבל את ידיעת‬ ‫שפע אור אין סוף הוא מוגבל לאותו הזמן‪ ,‬ואין לו‬ ‫נתק בין המחשבה והלב‪ .‬רוצה הוא לצעוק אל ה׳‬ ‫הבורא באופן שלם‪ .‬כאשר האדם מתחבר אל שורש‬ ‫יכולת לצאת מעל גבולות הזמן‪.‬‬ ‫בכל כוחו‪ ,‬אך הוא כאילם שלא יוצאת אף הברה‬ ‫נשמתו‪ ,‬שבו מאירה הארת שם הוי״ה בשלימות‪,‬‬ ‫עם כל זה ישנה קדושה נפלאה ונוראה שמתגלה‬ ‫מפיו‪.‬‬ ‫הוא יכול למלא את כל החסרונות שהחסירה נשמתו‬ ‫בראש השנה‪ ,‬וממשיכה להתגלות בעשרת ימי‬ ‫אדם זה נמשל למי שחולה במחלה קשה בתוך מוחו‪.‬‬ ‫בקבלת ידיעת ה׳‪.‬‬ ‫תשובה עד יום הכיפורים‪ ,‬שבכל יום מעשרת ימים‬ ‫הרופאים רוצים לנתח אותו‪ ,‬אך אין הם יכולים‬ ‫כאן יאמר האומר‪ :‬ולוואי ואוכל לעורר בכיה בראש‬ ‫אלו מתגלה עומק אחד ונפלא ממנה‪ ,‬והיא קדושה‬ ‫להגיע לאותה נקודה פנימית שבמוח‪ .‬קשה ומסובך‬ ‫השנה על שורש נשמתי‪ .‬אך לצערי הרב‪ ,‬אף בראש‬ ‫שמהותה גילוי שורש הנשמה‪ .‬לקדושה זאת יכול‬ ‫הוא מצבו של אדם כזה‪.‬‬ ‫השנה איני מוצא מזור לחליי‪ .‬מחשבותי מבולבלות‪,‬‬ ‫האדם להגיע רק כאשר האדם יצליח להגיע לעומק‬ ‫ישנו זמן מיוחד ויחיד‪ ,‬שבו מתגלים כוחות הנפש של‬ ‫נשמתו‪ ,‬על ידי בכיה אמיתית המתעוררת בו‪ ,‬כאשר‬ ‫ואיני מצליח להתחבר כראוי אל השי״ת‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬ומעניקים לו כח לגלות את העומק שבו‪ .‬זהו‬ ‫הוא מתבונן בחיסרון שהחסירה נשמתו באי קיום‬ ‫אמנם חידוש עצום כותב הרה״ק בעל התניא‬ ‫יום ראש השנה‪ ,‬שבו נמשכים לאדם חיים לכל ימות‬ ‫המצווה‪ .‬הבכיה המתעוררת מחמת אי קיום המצווה‪,‬‬ ‫במאמריו (הקצרים עמ׳ תקפ)‪ ,‬שאפילו בכיה על‬ ‫השנה‪ ,‬ומטעם זה ביום זה מתגלה ה׳ראש׳ וה׳שורש׳‬ ‫היא קדושה המתעוררת משורש נשמתו של האדם‬ ‫עניינים גשמיים ביכולתה לפעול חידוש הנשמה‪,‬‬ ‫של הנשמה‪ .‬ביום זה ישנה לאדם גישה לאותו עומק‪,‬‬ ‫המרגישה בחסרונה‪ ,‬ולכן יש בכוחה לעורר את‬ ‫מכיון שכל בכיה שמתעוררת בראש השנה אל‬ ‫השורשים הנפלאים של הנשמה‪ ,‬שמשם נמשכת‬ ‫שהוא עצמו אינו ניכר‪ ,‬אותו חלק שבנפש‪ ,‬שאליו אין‬ ‫הקב״ה‪ ,‬מקורה בשורשיה העליונים של הנשמה‪ ,‬לכן‬ ‫קדושת המצוות‪ ,‬כך מגלה הרה״ק בעל התניא‬ ‫לו גישה בכל ימות השנה‪.‬‬ ‫על האדם לעורר את עצמו בראש השנה להתחבר‬ ‫(בדרוש לראש השנה מה ג)‪.‬‬ ‫ביאור הדברים; ידוע שעל פי נגלות התורה ישנה‬ ‫אל הקב״ה בכל דרך המעוררתו‪ ,‬ואם לא מתעורר‬ ‫ומסביר בעל התניא‪ ,‬שלכן כותב האריז״ל‪ ,‬שמי‬ ‫תשובה רק איסור לא תעשה‪ ,‬אבל לא על איסור‬ ‫בעניינים רוחניים‪ ,‬יעורר את עצמו בלית ברירה‬ ‫שאינו בוכה בראש השנה אין נשמתו שלימה‪ .‬שהרי‬ ‫עשה‪ .‬אי אפשר לאדם להשלים מצוות עשה שלא‬ ‫בעניינים גשמיים‪.‬‬ ‫על ידי הבכיה בראש השנה מתעורר החלק העמוק‬ ‫קיים ועבר זמנה‪ ,‬וכמו שכתוב על כך ׳מעוות לא‬ ‫הרי שעיקר המודד לעבודת האדם בראש השנה‪,‬‬ ‫ביותר של הנשמה‪ ,‬שהוא החלק האלוקי הזך שבו‬ ‫יוכל לתקון׳‪ .‬הסיבה לכך היא מכיון שעל ידי כל‬ ‫היא לא תוכן התפילה‪ ,‬אלא עומק התפילה‪ .‬ככל‬ ‫תלויה כל שלימות האדם‪ ,‬ובכך האדם יכול להמשיך‬ ‫מצווה נמשך שפע מיוחד מאור אין סוף ברוך הוא‬ ‫שהאדם יבין וישכיל את כוחה האדיר של תפילת‬ ‫שפע חדש לנשמתו‪.‬‬ ‫יתברך אל הנשמה‪ ,‬ואי אפשר להשלים חיסרון זה‬ ‫ראש השנה‪ ,‬שבכוחה לחדש את הנשמה‪ ,‬כך יוכל‬ ‫ובביאור יותר מבואר בתורת בעל התניא‪ :‬כל עבירה‬ ‫על ידי קיום מצווה אחרת‪.‬‬ ‫אכן לפעול ולחדש כוחות חדשים לנשמתו‪ ,‬ולדעת‬ ‫שאדם עושה‪ ,‬או מצווה שהחסיר‪ ,‬היא פגם באחת‬ ‫אמנם לבעיה זאת ישנו פיתרון אחד‪ ,‬והוא להמשיך‬ ‫את ה׳‪.‬‬ ‫מאותיות שם הוי״ה‪ .‬כאשר האדם זוכה להגיע לאותו‬ ‫גילוי חדש מאור אין סוף ברוך הוא‪ ,‬מהמקום השורשי‬ ‫>>> המשך מעמוד ראשון‬ ‫הקב״ה אכן מסתיר פניו‪ ,‬אך מנגד הוא רוצה‬ ‫יש חשש שאכן תיפול ההחלטה שהקב״ה אינו‬ ‫הלא מעמסה כבידה הוא לו לדאוג לפרנסת ביתו‪ ,‬כי‬ ‫בעמו‪ ,‬ומבקש מאיתנו‪ :‬אמרו לפני מלכיות ‪ -‬כדי‬ ‫חוזר אלינו‪ .‬יתכן שהוא ימשיך לנהל את העולם‪,‬‬ ‫האדם אינו פותח עצמו לחשוב על כיוונים אחרים‪,‬‬ ‫שתמלכוני עליכם‪ ,‬אמרו לפני זכרונות ‪ -‬כדי שיעלה‬ ‫אך בלי רצון ובלי תענוג‪ .‬וזהו הדבר הקשה ביותר‬ ‫אלא חוזר שוב ושוב על אותן מחשבות ועל אותו‬ ‫זכרוניכם לפני לטובה‪ ,‬ובמה ‪ -‬בשופר‪.‬‬ ‫לנשמות ישראל‪ ,‬שאינם יכולים ואינו מסוגלים‬ ‫דפוס התנהגות‪ .‬אך בשעה שהצדדים מנותקים זה‬ ‫הקב״ה רוצה את המלכות‪ ,‬אבל המלכות אינה‬ ‫להיפרד מהקב״ה‪.‬‬ ‫מזה ויש להם פנאי לחשוב‪ ,‬יש חשש שמא יפגוש‬ ‫יכולה לבוא מצד המלך‪ ,‬זה חייב לבוא מצד ה׳עם׳‬ ‫וכדי לעורר שוב את רצונו למלוך עלינו‪ ,‬צריך‬ ‫אחד מהצדדים את התענוג של לחיות לבד‪ ,‬הוא‬ ‫המקבלים את מרות המלך מחמת שמכירים את‬ ‫לשאוג בקולות עצומים מעומק הלב‪ ,‬בצעקה‬ ‫יתחיל לחשוב לעצמו‪ :‬מה לי ולצרה הזאת‪ ,‬מדוע‬ ‫רוממותו ומפצירים בו שיסכים למלוך עליהם‪.‬‬ ‫פנימית שלמעלה ממילים ותיבות‪ ,‬רבונו של עולם‬ ‫אני צריך לחיות עם אדם נוסף‪ ,‬טוב לי להיות עם‬ ‫אנו לא יכולים בלעדיך‪ ,‬אין לנו שום מציאות זולתך‪,‬‬ ‫עצמי‪.‬‬ ‫אם כבנים אם כעבדים‬ ‫אם לא תמלוך עלינו ‪ -‬אין לנו חיים!‬ ‫שהרי האיש והאשה הם האנשים הרחוקים‬ ‫בראש השנה אנו לא מבליטים את היותינו בנים‬ ‫ענין זה מצינו אצל האמא של סיסרא שראתה‬ ‫ביותר זה מזה במהלך מחשבתם ורגשותם וכל‬ ‫למקום‪ ,‬כי ביום זה נבנית המלכות ואין אדם מולך‬ ‫שבנה בושש לבוא ותייבב בקול גדול‪ .‬כי מלבד‬ ‫שיגם ושיחם מרוחק זה מזו בתכלית הריחוק‪ .‬וברגע‬ ‫על בניו‪.‬‬ ‫התואר הזה שהיא ׳אם סיסרא׳ לא היה לה שום‬ ‫שפותחים את המחשבה וניתנה רשות להרהר‪ ,‬יכול‬ ‫הקב״ה ׳מנסר׳ את כנסת ישראל‪ ,‬שלא נהיה‬ ‫חשיבות‪ ,‬ועכשיו כאשר לבה אמר לה שבנה מת‬ ‫האדם לחשוב לעצמו‪ :‬מדוע אני צריך את כל זה‪ ,‬מה‬ ‫חשובים כמו ׳בנים׳ הקשורים אליו בעצם‪ ,‬אלא כמו‬ ‫במלחמה‪ ,‬הרגישה שמציאותה מתבטלת‪ ,‬אין לה‬ ‫חסר לי בלי האשה אשר נתן אלקים עמדי‪.‬‬ ‫׳עבדים׳ הקשורים אליו מתוך בחירה‪ .‬כי המלכות‬ ‫עוד שום דבר בעולם ומכך פרצה יבבה מקרב עומק‬ ‫אך התועלת גדולה יותר מהסכנה‪ .‬כי בדרך כלל‬ ‫נבנית רק על ידי אנשים שמקבלים עול המלך מתוך‬ ‫הנפש‪.‬‬ ‫כאשר יחלפו שבועיים ימים ישוב כל אחד לביתו‬ ‫בחירתם ולא מתוך הכרח‪.‬‬ ‫כיוצא בזה‪ ,‬כל הריחוק וההסתרה‪ ,‬בבחינת‬ ‫מתוך הרגשה שאינו מסוגל לחיות בנפרד‪ ,‬יש כאן‬ ‫אפשר להמשיל את הדברים למלך היושב על‬ ‫׳מרחוק ה׳ נראה לי׳‪ ,‬הוא רק משום שהקב״ה‬ ‫דבר פנימי שמקשר ביניהם שהוא מעל ומעבר‬ ‫כסא כבודו‪ ,‬כתר המלכות עטור לראשו‪ ,‬וסביביו‬ ‫רוצה לשמוע מאיתנו את הצעקה הזאת ‪ -‬על ידי‬ ‫למעשים חיצוניים‪ ,‬כי האדם יכול להסתדר לבד עם‬ ‫קול השופר‪ .‬באמצעיתו אנו שואגים את פנימיות‬ ‫מאכל ומשתה ושינה ובגדים‪ ,‬ואינו מוכרח לקחת‬ ‫ניצבים באימה ויראה עבדיו ומשרתיו‪ ,‬וגם שריו‬ ‫נשמתינו ומכריזים‪ :‬אבינו מלכינו‪ ,‬אין אנו יכולים‬ ‫אשה כדי להסתדר בחיים‪ ,‬אלא יש כאן קשר עצמי‪,‬‬ ‫ויועציו עומדים ביראת הכבוד‪.‬‬ ‫בלעדיך! אין לנו שום מציאות זולתך! אתה החיים‬ ‫אשר דווקא הריחוק והשוני הגדול ביניהם מגלה‬ ‫והנה בתוך המעמד הזה ניגש נכד המלך ורוצה‬ ‫שהקשר אינו תלוי בדבר חיצון ובסיבה צדדית‪ ,‬אלא‬ ‫שלנו!‬ ‫להתיישב על ברכיו‪ .‬תיכף ניגשים שני משרתים‬ ‫הוא קשר נעלם שהאדם אינו מסוגל לחיות אפילו‬ ‫זועפים‪ ,‬תופסים אותו בכח ומסלקים אותו‪.‬‬ ‫יום אחד בלי זה‪ ,‬כי הם מאוחדים בעצם מצד שורש‬ ‫והנכד הקטן נעלב עד עמקי נשמתו‪ .‬הלא זקני‬ ‫״משל לבן שאביו‬ ‫נשמתם‪ .‬שם למעלה הם נשמה אחת ומציאות אחת‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬הלא אנכי יושב עמו מדי יום והוא משתעשע‬ ‫היה גם מלמדו‪ ,‬ובעת‬ ‫ולמטה הם נפרדו עד לנישואיהם‪ ,‬ומאז והלאה‬ ‫עמי‪ ,‬משוחח עמי בחיבה על דברים פשוטים ביותר‪,‬‬ ‫חזרה האבידה לבעליה‪.‬‬ ‫ומה קרה עכשיו‪ ,‬האם כועס עלי‪ ,‬למה כולם עומדים‬ ‫הלימוד ב׳חדר׳ היה‬ ‫בחרדת כבוד‪.‬‬ ‫אביו מכה אותו הרבה‪,‬‬ ‫זכרתי לך חסד נעורייך‬ ‫ועבדי המלך משיבים לו‪ :‬אכן המלך הוא זקנך‪,‬‬ ‫באמרו ״בבית אני‬ ‫מה קורה באם אחד מהצדדים מגיע להחלטה כי‬ ‫אבא‪ ,‬וכאן אני רבי״‪.‬‬ ‫אכן חשובה לו השקט‪ ,‬טוב לו בינו לבין עצמו‪ ,‬אינו‬ ‫הוא אוהב אותך באמת גם עכשיו‪ ,‬אבל כעת יש‬ ‫זקוק לאף אחד‪ ,‬וכיון שכבר נתפרדו כל אחד לעצמו‪,‬‬ ‫הנהגה אחרת של ׳מלכות׳‪ ,‬ומצד הנהגת המלכות יש‬ ‫טיכס הילד עצה‪,‬‬ ‫מוטב שימשיך המצב הזה‪.‬‬ ‫גבולות וגינוני המלכות‪.‬‬ ‫ובהגיעו הביתה‬ ‫כל אחד חושש ופוחד מהרגע הזה‪ .‬ניקח לדוגמא‬ ‫ראש השנה הוא יום שמחה ויום תרועה לרגל‬ ‫התלונן בפני אביו‪,‬‬ ‫אם הבעל מחליט לעצמו‪ :‬טוב לי לבדי‪ .‬והאשה‬ ‫ההמלכה הגדולה‪ .‬אך זה לא פורים ואפילו לא‬ ‫סוכות‪ ,‬זה יום של הרגשת ׳מלכות׳ הנבנית על ידי‬ ‫וביקש ממנו שידבר‬ ‫נאחזת בחרדה [יתכן גם להיפך]‪.‬‬ ‫ריחוק‪.‬‬ ‫עם המלמד שיפסיק‬ ‫יש לנו עצה טובה עבורה‪:‬‬ ‫אך ברגע שאנו נחשבים ׳עבדים׳ מתעורר מיד דין‬ ‫להכותו‪...‬״‬ ‫היא שולחת שליחים להשמיע בקירבת הבעל‬ ‫האם אנו אכן עבדים נאמנים מצד מעשינו‪ .‬ואז מיד‬ ‫את הניגון המרגש והמרטיט של החופה‪ .‬בבת אחת‬ ‫מזכירים שוב שאנו ׳בנים׳ כדי להמתיק את הדין‪.‬‬ ‫נזכר ברגעים הנפלאים ההם בהם עמדו שניהם תחת‬ ‫הכלונסאות‪.‬‬ ‫ויש להביא בהקשר לזה מה שסיפר הרה״ק רבי‬ ‫זכרון ליום ראשון‬ ‫יהושע אשר מפאריסוב זי״ע ששמע דבר תורה‬ ‫ה׳זכרון׳ ‪ -‬פותח עבורו מחדש את חיי הנישואין‪.‬‬ ‫השופר ‪ -‬מעורר גם ׳זכרון ליום ראשון׳‪ .‬כי קול‬ ‫מזכיר נשכחות את חיי ההוד של ימי ה׳בראשית׳‪,‬‬ ‫מהרה״ק ה׳שר שלום׳ מבעלזא זי״ע‪ ,‬על הפסוק ׳ה׳‬ ‫השופר הוא קול פנימי שמעבר למילים‪ .‬אין כאן‬ ‫הושיעה המלך יעננו ביום קראנו׳‪ ,‬על דרך משל לבן‬ ‫״זכרתי לך חסד נעורייך‪ ,‬אהבת כלולותייך״‪ .‬ושוב‬ ‫דברי הגיון‪ ,‬אלא הוא קול שמעורר את הלב בלי‬ ‫לא צריך שום דבר‪ .‬הכל מתחדש ומתעורר כביום‬ ‫שאביו היה גם מלמדו‪ ,‬ובעת הלימוד ב׳חדר׳ היה‬ ‫להסביר כלום‪.‬‬ ‫ראשון‪.‬‬ ‫אביו מכה אותו הרבה‪ ,‬באמרו ״בבית אני אבא‪ ,‬וכאן‬ ‫קול השופר בוקע ועולה‪ ,‬מזכיר נשכחות‪ ,‬ומעורר‬ ‫אני רבי״‪.‬‬ ‫צעקת השופר‬ ‫שוב את התענוג הגדול בשעה שנתאווה הקב״ה‬ ‫טיכס הילד עצה‪ ,‬ובהגיעו הביתה התלונן בפני‬ ‫להיות לו דירה בתחתונים ביום א׳ בתשרי הראשון‬ ‫כיוצא בזה הוא לגבי הקשר בין הקב״ה למלכותו‪.‬‬ ‫אביו‪ ,‬וביקש ממנו שידבר עם המלמד שיפסיק‬ ‫של הבריאה‪ .‬אין שום הסבר מדוע נתאוה‪ ,‬אי אפשר‬ ‫בכל ראש השנה חוזר המצב הראשון לקדמותו‪,‬‬ ‫להכותו‪...‬‬ ‫לעורר זאת במילים‪ ,‬אבל קול השופר עולה עד שם‬ ‫וכביכול הקב״ה שואל את עצמו‪ :‬מה לי ולמלכות‬ ‫וזהו הפירוש ׳ה׳ הושיעה׳ היינו שמבקשים מה׳‬ ‫ומעורר אותו שוב‪.‬‬ ‫הזאת‪ ,‬וכי יש כאן אחד שעושה רצוני באופן מושלם‪.‬‬ ‫כשהוא במדת הרחמים‪ ,‬שיושיע שגם ׳המלך׳ בעת‬ ‫השופר מזכיר גם את ה׳חופה׳ מלאת ההוד‪ ,‬בהר‬ ‫אולי הגיעה השעה לבטל את כל העולמות‪.‬‬ ‫שהוא ״מלך במשפט יעמיד ארץ״ יתנהג עמנו במדת‬ ‫סיני‪ ,‬כאשר הקב״ה כביכול מקפץ על ההרים מדלג‬ ‫אלו הם עשרה ימים שבין כסה לעשור‪ ,‬כאשר‬ ‫הרחמים ׳יעננו ביום קראנו׳‪.‬‬ ‫על הגבעות מתוך חיבה יתירה לעמו ישראל‪ ,‬הגיע‬ ‫השמש מסתיר פניו מהירח‪ ,‬וכביכול הקב״ה‬ ‫ועומק הענין הוא‪ ,‬שאכן בר״ה אנו לא מדגישים‬ ‫חשוק וחושק וחשוק ונחשק‪.‬‬ ‫מתרומם ומתעלה על כסא קדשו‪ ,‬כאילו אינו צריך‬ ‫את היותינו בנים למקום‪ ,‬כי עיקר העבודה היא‬ ‫קול השופר מכריז ואומר‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬אנו לא‬ ‫את העולם‪ ,‬כי גבוה הוא מעל גבוה‪ ,‬ואין כלל יחס‬ ‫המלכות הנבנית על ידי דרגת ׳עבדים׳‪ ,‬אך בכל זאת‬ ‫יכולים בלעדיך‪ ,‬וכביכול אתה לא יכול בלעדינו‪ .‬יש‬ ‫בינו לבין יצורי אנוש‪ ,‬וכל המלכות היא ירידה‬ ‫אנו מבקשים מאבינו שבשמים שידבר עם ה׳מלך׳‬ ‫קשר עצמי של בנים למקום‪ ,‬שהיא אהבה שאינה‬ ‫והשפלה עבורו‪ ,‬וכל העולמות מתמלאים ריחוק‬ ‫ההוא‪ ,‬שיושב על כסא רם ונישא‪ ,‬שימתיק מעלינו‬ ‫תלויה בדבר ואת זה אנו מעוררים ומזכירים בכל‬ ‫ומלאכים יחפזון‪ ,‬כי יום הדין הוא‪ ,‬והקב״ה כביכול‬ ‫את הדין‪.‬‬ ‫עת‪.‬‬ ‫בודק מדוע צריך לחדש שוב את המלוכה‪.‬‬ ‫המשפיע הרה״ג ר׳ נפתלי שובקס שליט״א‬ ‫ללמוד איך להנגיש רעיונות מספרי רבוה״ק‪ ,‬בהסברה נעימה השוה לכל נפש‪.‬‬ ‫שערי השפעה‬ ‫הבחירה האישית למשמעות "חיים"‬ ‫בכלל יש פה עומק והבנה נוספת – כל מה שכביכול מגדיל את האישיות‬ ‫כמה דכייף עדיף טפי‬ ‫שלנו – בעצם מקטין אותה‪ .‬כל מה שלכאורה מעצים אותנו‪ ,‬הופך אותנו‬ ‫אברהם הגיע מחוצה לארץ כדי להסתופף בראש השנה בצל רבו‪ ,‬ולהתפלל‬ ‫ליותר בעלי יכולת‪ ,‬ליותר מוערכים‪ ,‬ליותר בעלי כוח – רק גורם לנו בסופו‬ ‫בצוותא חדא עם אלפי נפשות ישראל‪ .‬ברגע הראשון זה מדהים‪ ,‬העוצמה‬ ‫של דבר להרגיש יותר מתוסכל‪.‬‬ ‫של אלפי יהודים שנוהרים מכל קצוות תבל לשהות יחד בזמן הקדוש של‬ ‫למה?‬ ‫ראש השנה סוחפת אותו אל תוכה‪ ,‬וההרגשה להיות חלק מהעוצמה הזאת‬ ‫כי אנחנו טועים באשר לזהות שלנו‪ .‬נדמה לנו כי מציאותנו היא מציאות‬ ‫מרוממת את הנפש‪.‬‬ ‫נפרדת‪ ,‬ומשום כך ככל שנהיה עצמאיים יותר – כך תגדל אושרנו‪.‬‬ ‫אבל בחלוף השעות פגה ההתפעלות‪ ,‬ואת מקומה מתחילות לתפוס זרועות‬ ‫אבל זאת טעות‪ .‬המציאות הפוכה לגמרי‪.‬‬ ‫רפיון וחוסר‪-‬אונים‪ .‬הוא מרגיש שהוא הולך ונבלע בתוך ים האנשים‪ ,‬ונאבד‬ ‫בהמון גליהם‪ .‬והוא עוד השקיע לשם כך ממיטב כספו וכוחו וזמנו‪ ,‬והגיע‬ ‫דומים אנו למזגן המחובר לחשמל‪ .‬כל חיותו של המזגן היא כוח החשמל‬ ‫מהקצה השני של העולם בשביל החוויה הזאת‪ .‬האם זה באמת משתלם?‬ ‫שבו‪ .‬אילו ייפסק הזרם‪ ,‬יהפוך המזגן לכלי ברזל דומם שאין בו חפץ‪ .‬מה‬ ‫לשם מה בעצם היתה שווה כל הנסיעה?‬ ‫יקרה אילו ירצה המזגן להעצים את אישיותו ולהיות יותר 'עצמאי'? הוא רק‬ ‫ייחלש‪.‬‬ ‫הרי לאמתו של דבר‪ ,‬מה היה מפסיד אילו היה נשאר בביתו?‬ ‫כך אנחנו‪ ,‬מחוברים אנו למקור החיים‪ ,‬השי"ת המהוה ומחיה כל העולמות‪.‬‬ ‫בעצם‪ ,‬מי אמר שהיה מפסיד משהו? הוא היה יכול להתפלל שם בשטיבל‪,‬‬ ‫הנשמה שלנו היא חלק אלוק ממעל‪ ,‬שכל כמה שהיא מחוברת ומבוטלת‬ ‫לעמוד במקום מרווח‪ ,‬להתפלל ביישוב הדעת‪ ,‬גם לא מופרך שיעלה בידו‬ ‫יותר כלפי המקור – מרגישה היא יותר תענוג‬ ‫לקנות עליה במחיר ידידותי לכיס שלו‪ ,‬אולי אפילו לקבל איזו תפילה לפני‬ ‫והנאה‪ .‬וככל שנעשית כביכול עצמאית‬ ‫העמוד בהתחשב בקולו הערב והחזק‪...‬‬ ‫ו'חזקה' – היא נעשית רק מנותקת וכבויה‪.‬‬ ‫להסב לסעודה חגיגית בביתו החמים‪ ,‬במקום‬ ‫הזמן המסמל זאת יותר מכל‪ ,‬הוא ראש‬ ‫תרס"א‪:‬‬ ‫שפת אמת‬ ‫להצטופף עם אלפי סועדים‪ .‬מה היה חסר לו‬ ‫לבוא עד לכאן?‬ ‫השנה‪ .‬היום הרת עולם‪ ,‬ובו נברא האדם‪.‬‬ ‫ביום זה הקב"ה מפיח בנו רוח חדשה‪ .‬ביום‬ ‫מה שמבקשין על החיים‪ .‬דכתיב‬ ‫מנסה‬ ‫מצחו‪,‬‬ ‫מעל‬ ‫זיעה‬ ‫טיפות‬ ‫הוא מוחה‬ ‫הזה תפקידנו להמשיך חיות הבורא בעולם‬ ‫כולו‪ ,‬לבחור בחיים ובשליחות שקבלנו‪.‬‬ ‫ובחרת בחיים‪ ,‬וכמו במעשה‬ ‫להעביר ממחשבתו את מחשבות ה'כפירה'‬ ‫מעין אלו‪ .‬כן‪ ,‬הוא יודע‪ ,‬לא נכון לחשוב‬ ‫להתפלל בבית הכנסת המרווח וליהנות‬ ‫בראשית איתא לדעתן נבראו‪ .‬שכל‬ ‫כך‪ .‬מילדותו חונך על הענין הגדול והחשוב‬ ‫לאין ערוך להיות אצל הצדיק בראש השנה‪,‬‬ ‫מעליה מכובדת הוא דבר נחמד‪ .‬אבל חסר‬ ‫קצת המבט הנכון לראות את העולם מבחוץ‪,‬‬ ‫הברואים בחרו כל אחד ציור המיוחד‬‫וודאי שהוא פועל בזה עניינים רמים‬ ‫להווכח כי אנחנו חלק קטן‪ ,‬אבל חשוב!‬ ‫לו‪ ...‬ובודאי האדם בחר לו זה החיות‬ ‫ונשגבים‪ .‬הוא אכן מאמין בכך בכל לבו‪ ,‬אך‬ ‫עדיין‪ ,‬אין זה סתירה לכך שהוא רוצה גם‬ ‫מהממלכה האדירה‪.‬‬ ‫המיוחד אליו‪...‬‬ ‫להרגיש משהו‪ ,‬לפחות להבין קצת מה הוא‬ ‫על מנת לבטל את הישות שלנו ולהמליך את‬ ‫מרוויח כאן‪.‬‬ ‫השי"ת‪ ,‬עלינו לבטל ולהשקיט את רצונותינו‬ ‫וכמו כן בכל ראש השנה צריכין‬ ‫טוב‪ ,‬בינתיים ינצל את הזמן להתכונן קצת‬ ‫ולהתמקד בקבלת עול מלכות שמים באהבה‪.‬‬ ‫לקבל את גזרותיו ורצונו בכל מצב שהיא‪.‬‬ ‫לבחור בזה החיים שהוא חלק אלוקי‬ ‫לראש השנה‪.‬‬ ‫ואת זה‪ ,‬קל יותר לעשות כשהגוף לא‬ ‫ממעל‪ ,‬כי הגוף בחינת מיתה והנפש‬ ‫הוא מוציא מהארון ספר 'שפת אמת'‪ ,‬מדפדף‬ ‫לענייני ראש השנה‪ ,‬ומתחיל לקרוא‪.‬‬ ‫מצוי במצב הכי נוח‪ .‬כשנדחסים בין מאות‬ ‫ואלפים‪ ,‬ופחות ממוקדים בנוחיות שלנו‪ .‬גם‪,‬‬ ‫החיים‪ ,‬וכפי הבחירה בחיים נמשך לו‬ ‫עוצר‪.‬‬ ‫אחרי קריאת כמה שורות‪ ,‬הוא‬ ‫ואלי ביותר במקום אדיר שאיני רואה ואיני‬ ‫כל ימות השנה‪.‬‬‫את‬ ‫אומר‬ ‫שהוא‬ ‫מעניין‪ .‬כבר שנים ארוכות‬ ‫המלים האלו‪ ,‬ואף פעם לא באמת חשב על‬ ‫נראה‪...‬‬ ‫זהו ה'זכרינו לחיים' האמיתי‪ .‬לזה אנו‬ ‫המשמעות‪ .‬בעצם‪ ,‬אף פעם לא חשב שיש‬ ‫שואפים‪ .‬לחיות מתוך קרבת אלוקים‪ ,‬כגמול‬ ‫פה מה לחשוב‪ .‬הפירוש נראה פשוט ומובן‬ ‫עלי אמו‪ .‬לרכוב על גלי החיים שהשי"ת מוליכנו עליהם‪ ,‬ולתת לו לנהל‬ ‫לגמרי‪.‬‬ ‫אותנו על מי מנוחות‪.‬‬ ‫אבל כנראה שבכל דבר יש עומק מעבר לפשטות‪.‬‬ ‫לבקש 'זכרינו לחיים'‪ ,‬ולחשוב על השידוך של הבת‪ ,‬על הבן שהמלמד ממליץ‬ ‫לעשות לו אבחון קשב וריכוז‪ ,‬על דאגות הפרנסה – נו‪ ,‬זה ראש קטן‪ .‬אלו‬ ‫מבקשים שוב ושוב זכרנו לחיים – מה זה ?‬ ‫גם פרטים בתוך החיים‪ ,‬אבל לא החיים עצמם‪ .‬החיים רחבים הרבה יותר‪.‬‬ ‫כן‪ .‬בכל שנה הוא מבקש 'זכרינו לחיים'‪ .‬על מה הוא חושב אז? כמובן‪ ,‬על‬ ‫הרי אותו מחזור שמבקש 'זכרינו לחיים'‪ ,‬מלא מראשו ועד סופו בעיקר‬ ‫השנה הבאה‪ ,‬שתהיה שנה טובה ומבורכת‪ .‬כל שנה והצרכים שלה‪ .‬למה‬ ‫בבקשות חוזרות ונשנות על התגלות מלכות שמים‪ .‬שידוכים? פרנסה?‬ ‫לחשוב אחרת?‬ ‫בריאות? איפה הם? לא מוזכר כמעט! כנראה שההתמקדות במלכות שמים‬ ‫כן‪ ,‬תמיד היה רגיל לחשוב ש'חיים' הם פשוט חיים‪ ...‬לחיות‪ ,‬לנשום‪,‬‬ ‫– אלו הם החיים שאותם אנו רוצים ועליהם אנו מבקשים ‪-‬‬ ‫להתקיים‪ ,‬להיות בריא‪ .‬אבל כעת הוא מנסה לחשוב יותר לעומק‪ :‬מה הם‬ ‫החיות האמיתית‪ ,‬חיי הנשמה‪.‬‬ ‫בעצם החיים האלה‪ ,‬מה מהות החיות הפועמת בתוכו? מהי הנשמה?‬ ‫אכן לפעמים נראה לנו שככל שנהיה יותר גדולים‪ ,‬יותר עצמאיים‪ ,‬נרגיש‬ ‫למעשה‪:‬‬ ‫יותר טוב‪ .‬יהיה לנו יותר חיות‪ .‬אם אהיה מפורסם יותר‪ ,‬יהיה לי שטעלע‬ ‫אעצור בראש השנה באמירת זכרנו לחיים‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬פרנסה מכבדת‪ ,‬אז ארגיש טוב‪ .‬אם יהיה לי מספיק כסף‪ ,‬אם אוכל‬ ‫לשפץ את הבית כראוי לבעלי‪-‬בתים‪-‬חשובים‪-‬דפה‪ ,‬הלב שלי יתמלא‪.‬‬ ‫אתבונן שכמו בעת הבריאה הראשונה כל הברואים בחרו‪ ,‬כל אחד‬ ‫אם צאצאיי יילכו בדרך אבות וירוו אותי מלוא חופניים נחת‪ ,‬אז הייתי‬ ‫ציור המיוחד לו‪ ,‬כן אני בוחר עתה בחיים האמיתיים שהקב"ה‬ ‫מאושר‪.‬‬ ‫מעניק לי עתה‪ .‬בציור ובשליחות הייחודית שלי‪ .‬ואני מתחנן זכרנו‬ ‫אבל המציאות מראה את ההיפך‪ .‬כשקרה פעם ואכן הזדמן לי להגיד שיעור‬ ‫לחיים אלו לכל השנה‪.‬‬ ‫טוב וקיבלתי מחמאות והרגשתי נפלא – כמה זמן זה החזיק? כשפעם הרווחתי‬ ‫גם כשאחזור הביתה לעניני היום יום‪ ,‬אזכור את הרגע המכונן‪,‬‬ ‫סכום כסף – כמה הרגשתי טוב אחר כך ולכמה זמן?‬ ‫שהייתי קצת מחוץ ד' אמותיי האישיים‪ ,‬ראיתי את הממלכה‬ ‫אז מה המסקנא מכל זה? שהגשמיות וכל מנעמי העולם הם כצל עובר וכציץ‬ ‫הגדולה שאני זוכה להיות חלק חי ממנה‪.‬‬ ‫נובל? גם נכון‪ ,‬וזה כבר ידוע לכל אחד‪.‬‬ ‫מבחר השיעורים לחודש תשרי במערכת חסידות פלאם‬ ‫כ"ק אדמו"ר מקאסוב זי"ע | רבי יצחק משה ארלנגר | רבי יחיאל יהושע שיינפלד | רבי מנחם ארלנגר‬ ‫יוצא לאור ע״י‬ ‫רבי נפתלי ארלנגר רבי מאיר דוב רכניצר | רבי בן ציון אפל‬ ‫רבי וולוול ברנשטיין | רבי משה גרינוואלד | רבי יהודה וינגרטן ועוד ועוד‬ ‫(ע״ר)‬ ‫ממלכת אש החסידות העולמי‬ ‫הקו שיכין אותך בלב ונפש לקראת הימים הנוראים הבאים עלינו לטובה ‪ -‬שמעו ותחי נפשכם‬ ‫לקבלת הגליון להארות ולהערות ‪ -‬טלפון‪ 02-5026558 :‬פקס ‪02-5702061‬‬ ‫אל תפספס תתקשר עכשיו‬ ‫‪a025026558@gmail.com‬‬ ‫‪ 033044444‬ארה"ק | ‪ 0443300412858‬אירופה | ‪ 5183299222‬ארה"ב‬