נר לשולחן שבת · Ner Leshilchan Shabbos — ראש השנה (2026-09-07)

בכל עניני העלון
לע"נ אאמו"ר נתנאל רוזנבליט
הג"ר מנחם מנדל 0556764501
בן רבי יחיאל מיכל זצ"ל
ראש השנה ner4499@gmail.com
גליון 952תשפ"ז ©
פעם בראש השנה לפני התקיעות אמר הרה"ק רבי שמואל ציוונו ה' לתקוע בשופר בראש השנה ,כדי להמשיך עלינו ההנהגה
אבא מזיכלין :כתוב בתהילים "והוא יפדה את ישראל מכל ברחמים ולא בתוקף הדין ,ולערבב הקטיגור שלא יקטרג( .דרך ה' עיי"ש)
עוונותיו" .לכאורה היה צריך לומר 'עוונותיהם'? כאשר חל ראש השנה בשבת ,גזרו חז"ל שלא יתקעו בשופר,
אך הענין הוא שבעת שישראל עושים תשובה הקב"ה מתחרט שמא יהיה מי שיעביר אותו ברשות הרבים( .ר"ה כט :או"ח תקפ"ח)
על מה שברא את יצר הרע ,ותולה את עוונות ישראל בו בעצמו, תמיהה גדולה יש בגזירה זו ,סכנת חיים .לכאורה אנו מפסידים
כביכול שהוא הגורם להם ,לכן נאמר "מכל עוונותיו"! את התועלת העצומה של השופר בגלל חשש רחוק זה?!
("להב אש" הובא במדור "יתרון דעת" בעלון "עלים לתרופה")
ה"משך חכמה" כתב ביאור עצום ליישב זאת :תקיעת שופר
מזכירה את עקדת יצחק ,מכניסה לפני הקב"ה את זכות
ישראל ,מה שנחלו מיצחק למסור עצמם למכה ולחרפה עבור
קבלת שבת ראש השנה שחל בשבת -הגאון רבי שריה דבליצקי: שמו .זו היא זכות העקדה ,שבניו עוקדים כל תאוותיהם
בקדיש יתום שאומרים אחרי "מזמור שיר ליום השבת" והרגשותיהם והנאות החיים על מוקד אהבת ה' ותורתו.
אומרים כבר "לעילא ולעילא" ,אף שעדיין לא אמרו "ברכו" של
ערבית ,אפילו שלא שקעה חמה ,מכל מקום קבלת שבת היא לכן ,אחרי שידוע לנו תועלת מצות השופר ,שאם יתבטל אף
(קיצור הלכות מועדים) גם קבלת חג ראש השנה. באונס הסכנה גדולה ,ובכל זאת ,עם כל זה אמרו ישראל 'פן
יבולע חלילה למצות שבת ,המעידה על קדושת שמו יתברך,
יעבור עלינו מה שיעבור ,יקטרג עלינו שטן ולא יכנס זכרוננו
לטובה ,העיקר שלא יבולע לשבת קודש!' כיון שכן ,זה עצמו
מרן הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן הורה לבנו הגאון רבי שרגא, מה שאין אנו תוקעים בראש השנה ,זה גופו עקדה רוחנית
כשהיה אבל על אמו ,הרבנית תמר ,שלא יהיה שליח ציבור עצומה ומועילה לרצות ה' אותנו ,כמו שמרצה זכרון השופר!
בראש השנה ויום כיפור בשום אופן ,ולא יועיל בזה מחילת (פר' אמור) זה עצמו הזכות הגדולה העומדת לנו ליום הדין!
הציבור ,כיון שיש על האבל 'דינים' ואין זה טוב לציבור ,ואפילו
עד "ישתבח" אמר לו שלא יגש לפני העמוד"( .כאיל תערוג" מועדים)
להתעורר מהנהגת ה' יתברך וממאורעות השנה החולפת
בהרבה מקומות נהגו שאין האבל עובר לפני התיבה כל היום אחד מתלמידיו של הגאון רבי פסח אליהו פאלק סיפר כי בכל
בעשרת ימי תשובה( .מט"א תקפ"א כ"ג) לפי שעל האבל ...וחלילה השנים בהם התארח בסעודת ראש השנה אצל רבו ,היה רבי פסח
לעורר דינים בימים אלו( .שו"ת "דברי מלכיאל" ה' פ"ט ועיין משנ"ב תקפ"א ז') אליהו מעורר את בני הבית בהזכרת מאורעות שונים וקשים שחוו
החת"ס הנהיג בקהילת מטרסדורף שאבל לא יעבור לפני במשך השנה האחרונה וכן היה מזכיר צדיקים שנפטרו בשנה זו.
(פסקי חת"ס) התיבה מימי הסליחות עד אחר שמחת תורה. הוא עורר את בני הבית כי הכל נגזר בראש השנה בשנה שעברה...
רבינו ה"שפע חיים" הורה והקפיד שאבל לא יגש לפני העמוד "אילו היינו יודעים מה גוזרים עלינו באותה שעה היינו נוהגים
בערב ראש השנה ,עשרת ימי תשובה ובין יום כיפור לסוכות. אחרת בתפילתנו ,ויפה שעה אחת קודם! כעת התפילה שלנו
("הליכות חיים" ימי הסליחות -הגרא"ש שמרלר ,חדב"נ האדמו"ר מזויעהל ועוד עיי"ש בארוכה) ("תוכו רצוף אהבה") יכולה להכריע מה יעבור עלינו בשנה הקרובה".
אמר מרן הרב שטיינמן ,שבזמננו שהרבה מעם ישראל אינם
שומרי תורה ומצוות ,כל יחיד ויחיד שמתפלל הרי הוא כשליח אדמו"ר רבי ירוחם ממיר
ציבור שמתפלל עבורם -עבור רבים ,על אלו שלא מתפללים ראש השנה הוא יום הזכרון .כל הסוד של ראש השנה הוא
ואחריותו גדולה יותר ,שעל ידי תפילתו משפיע טובה לכלל "שיעלה זכרונכם לפני לטובה" ,כל הזכרה לרעה היא סכנה ,לכן
("כאיל תערוג" מועדים) ישראל אף לרחוקים! מצינו בהלכה שאסור להזכיר בראש השנה את המילה "חטא".
לכן אין אומרים וידוי בראש השנה ,אף שהוידוי הוא מעיקרי
סיפר הגאון ר' ישראל ברגר :באחת הפעמים ,ביושבי כזנב
התשובה ,כדי לא להזכיר חטאים.
סוד גדול טמון בהזכרת עוון ,וסובב הקב"ה שלא תהיה חלילה
הזכרת עוון ,כי הזכרת עוון היא סכנה גדולה.
,
לאריות בבית הדין עם הגאונים רבי נסים קרליץ ורבי יעקב מובא במדרש :כתוב "ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח
אדלשטיין ,היה זה בעשרת ימי תשובה ,על אף שבדרך כלל מזכיר עוון" .וכתוב "שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים ...
הנהגתו של רבינו נסים היתה מאד נינוחה ,כשהגיעו ימים אלו ובשתים יכסה רגליו" ,שלא יראו פני השכינה ,שהרי "כף
היה מתח גדול באויר ,הרגישו הנה מגיע יום המשפט .אולם רגליהם ככף רגל עגל" והם ישראל "עשו להם עגל מסכה".
בית הדין המשיך לתפקד ,הרי עולם כמנהגו נוהג. כל השופרות כשרים חוץ משל פרה ...מפני שהוא קרן עגל".
בסוף היום עסקנו בענין קבלת אישה לגיור ,שכבר הופיעה (אמור כ"ז ג' עיי"ש) כל כך מסתעף היסוד של הזכרת עוון עד שמסוכן
כמה פעמים לפנינו .לאחר שהוכחה רצינותה ועמדה היטב להזכיר שם עגל ,להעיף מבט על רגליהם ככף רגל עגל -סכנה.
במבחנים ובדרישות בית הדין הוחלט לגיירה. אין אוכלים אגוז בראש השנה ,מפני שאגוז בגימטריא חטא.
אחרי שראיתי את המתח בו שרוי רבינו ,שאלתיו ,אכן החלטנו מזה יוצאת הערה נוראה :אחרי שהסוד של הזכרת עוון הוא כה
לקבלה ,אבל ניתן לדחות את ביצוע הגיור אחר יום הכיפורים. מקיף עד שאין להזכיר אפילו גימטריא של חטא מחמת הסכנה
פנה אלי רבי נסים ואמר" :ישראל וואס זאג-סטו?!" כמתמיה, הכרוכה בזה -מי יוכל להתבונן איזו הזכרת עוון הוא עוון עצמו!
מה עלה בדעתך דבר שכזה ,הלא הגמרא אומרת (קידושין מ): כמה חייב אדם לחגור שארית כוחו ,שלכל הפחות בראש
העולם נידון אחר רובו ,עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את השנה לא יהיה לו שום מכשול עוון ,לא במעשים ולא במידות,
עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עד כמה שאפשר להטמין ולכסות כאילו אין אצלו שום חטא,
מי יודע אם הגיורת הזו שיש לה דין של תינוק שנולד לא תטה שום מידה רעה .המבין יבין עד כמה ענין זה בנפשו ממש!
("וימת עבד ה'") את העולם לכף זכות ,אם כן אין לדחות זאת!" (מאמרי המשגיח מועדים ק"א)
סיפר הרה"ח רבי שאול כהנא ,שהיה שו"ב מומחה וירא אלוקים ובעל תפילה מיוחד: "היום הרת עולם אם כבנים אם כעבדים" -זה הענין צריך לומר אותו
היה זה בעת מלחמת העולם השניה ,רבבות פליטים מילאו את בכובד ראש והכנעה ,שיכמרו רחמי ה' עליו ויהפך בזכותו .ונהגו לומר
רומניה ובירתה בוקרשט ,ביניהם ה"אמרי חיים" מויז'ניץ והרבי אותו בנחת ובזמרה ,כדי שיתמתקו הדברים בפיו ויכוון בהם"( .סדר היום")
מפאשקאן .ביום א' של ראש השנה ,לאחר שסיימו את התפילה
אצל רבו ,הרבי מפאשקאן ,הלך ר' שאול לביתו .בדרכו עבר דרך אנו אומרים בלשון זו לא בגלל שאנו מסתפקים כיצד אנו
בית מדרשו של ה"אמרי חיים" ,נכנס להתברך ,אך מיד ראה נקראים -בנים או עבדים .אלא נקראו ישראל 'בנים' למקום
שהעבודה עדיין בעיצומה ...ה"אמרי חיים" עבר לפני התיבה מצד הנשמה ,חלק אלוק ממעל ,ונקראו 'עבדים' מצד הגוף.
בתפילת מוסף .התפילה נסתיימה כמעט עם רדת היום... זהו מה שאנו אומרים" :אם כבנים" -לגבי מה שהנשמה
כשניגש ר' שאול לומר "גוט יום טוב" אמר לרבי ה"אמרי חיים": נידונית ,אנו מבקשים "רחמנו כרחם אב על בנים" .ו"אם
"הנה אצל מורי ורבי מפאשקאן שייך היה ללכת הביתה לקדש כעבדים" -כלפי מה שהגוף נידון אנו מבקשים שתחון אותנו,
ולאכול סעודת היום ולחזור לבית המדרש ולומר תהלים ,ואילו (הגאון רבי זליג ראובן בנגיס " -לפלגות ראובן") כדרך אדון לעבדו.
כאן בקושי נשאר זמן ללכת במהירות ולקדש ,לאכול דבר מה
ולחזור תיכף לתפילת ערבית של ליל שני של ראש השנה"...
השיבו ה"אמרי חיים"" :וכי מה רציתם ר' שאול שאשים
מחשבותי ורעיוני ב"על חטא" ,הלא בוודאי צריכים להכניס
חסיד אחד בקוצק התלהב בתפילתו וקרא "אוי טאטע-אבי
ולהשקיע כל זה בעבודה של "מלכויות זכרונות ושופרות!" אבי" .חסיד שני שעמד לידו הפליט מפיו "ודלמא לאו אביו
ר' שאול יצא ,הלך במהירות לביתו ,ערך את סעודתו בחפזון הוא "...שבזמן שאינם עושים רצונו של מקום נקראים עבדים...
וחזר לבית המדרש של רבו .אחרי ערבית ,באמירת "גוט יום חלשה דעתו של אותו חסיד ונכנס אל השרף מקוצק וסיפר לו
טוב" לאדמו"ר סיפר לו את מה ששוחח עם ה"אמרי חיים". הדברים .אמר לו הרבי" :צועקים הרבה 'אבי ,אבי' עד שנעשה
אמר הרבי מפאשקאן" :האם כך הוא אומר?! האם ב"על ("דף על הדף" חולין יא): ממש אבי!"
חטא" אין מה לחשוב?!" סתם דבריו ולא פירש.
בלכתו הביתה נכנס ר' שאול שוב לבית המדרש של ה"אמרי
חיים" ומסר לו את דברי הרבי מפאשקאן .אמר לו ה"אמרי מעט מתוך הספר יקר המציאות "שער המלך" על הימים הנוראים,
חיים" לר' שאול בחביבות" :עתה גרמת לי עבודה קשה ,כעת פותח שער לדופקי בתשובה ,ממוהר"ר רבי מרדכי אב"ד וילקאטש,
הנני מוכרח לפגוש את הרבי ולברר ממנו מה נתכוון". ספר מוסרי כתוב בסגנון מיוחד ,נדפס לראשונה בשנת תקכ"ב
אכן באחד מימי עשרת ימי תשובה נפגשו שניהם .פנה ה"אמרי כל אחד מהקהל יחשוב בלבו ויתפלל בעד התוקע שיהא קול
חיים" לרבי מפאשקאן ושאלו לפשר דבריו. ה' בכח ,שיתן לו ה' כח ולא יפסיק קולו ,ובשומעו שאין הקול
השיבו הרבי" :כוונתי היתה פשוטה מאד .לפעמים נכנס אלי פשוט ובעל התוקע מתאמץ ואינו מצליח וקולי קולות יחדלון,
יהודי עם "קויטל" והוא מצרף "פדיון נפש" בסכום הגון .אני שהוא סימן שהשטן עומד ומשטין והחיצונים עומדים ...
מתבונן שאין באפשרותו לתת נתינה כל כך גדולה והאמת וסותם את קול השופר ,לכן ידאגו ויבכו כל העם על זה ויאמרו
שאסור היה לי לקחת ממנו את כספו ,אבל מה אעשה ואינני "ויהי נועם" עד סופו שהיא סגולה נפלאה.
יכול לומר זאת מפורשות כי אז הוא ידמה שסירובי לקחת את לא כמו רבים מבני עמינו שאינם מרגישים בזה ,וכשבעל
כספו הוא בגלל שהרבי מתייאש ממני ואינו רואה תקווה טובה התוקע מוציא איזה קול משונה ,עושים חוכא ואיטלולא,
של מצבי ...לכן מוכרח אני לקחת ממנו את נתינתו והכסף נוהגים קלות ראש ...וכל העם רואים את הקולות אשר הם
מתערב בכספי הבית ומוציאים אותו לצורכי מזון וכלכלת מקילים ואין מוחים בהם ,ועל ידי זה השטן מרקד ביניהם
הבית .לאחר מכן גם אני אוכל מהמאכלים הללו .כאן אני עומד ועושה מהחוכא תוכחה ומקטרג עליהם לעשות בהם כרצונו,
ושואל ,וכי האמת אין מה להתעכב ולהרהר "על חטא שחטאנו ואומר אין זה 'שופר' כי אם 'קרן' ,כי קרן אור פניהם מגודל
("באר בשדה" גליון פקודי תשפ"ה) לפניך במאכל ובמשתה?!"... השפע שהשפיע עליהם ה' ונרפים הם ,ומתעורר עליהם הדין,
שיהא משונה קרן בחצר המזיק והם מועדים ולא תמימים.
חיוב להזהיר את העם מעוון זה ,כי מצוי הוא שאין בעל התוקע
תוקע בקול ,לפעמים מאימת הציבור ,שופר שאינו מתוקן,
מעשה היה אצל ה"אמרי ברוך" מויז'ניץ ,בראש השנה שחל
להיות בימים חמישי ושישי ,בליל שבת קודש הורגשה עליו לפעמים מחמת שאינו הגון ,לפעמים אין הקהל זכאי ,לכן יתנו
חולשה מעבודת הימים הקדושים ,ביקשו ממנו אנשי שלומו קולם בבכי ואז קול ה' על המים ,קול הבכי ,בזה יתקנו השופר.
שיקדש על היין בביתו. ואם יגערו בהם שלא יעשו שחוק מבעל התוקע ,בכל זאת הם
אמר להם" :רבי שיש אצלו חילוק והבדל אם הוא מקדש על לא יביטו ולא יראו ,יקרצו בעיניהם זה לזה ,אזי ידעו שבוודאי
היין בפני שלשה אנשים או בפני שלשת אלפים איש ,חבל ילקו השנה ואלו הם הלוקים ,כי נשתנה ונעשה מן 'קול' 'לקו',
("זכרון יהודה") להוציא הוצאות לנסוע אליו!" כי על כך לקו ...מי חכם יתבונן כי עת לבכות ולא לשחוק( ...ר"ה)
