gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אלשיך · Alshich — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: אלשיך · Alshich

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

אלשיך · Alshich — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לבטלה‪ ,‬כי בהבראו בזמן ההוא היה לו‬ ‫איכות אל כל הכבוד ההוא‪.‬‬ ‫(ח) והלא יראו דברים תמוהים‪ :‬מי נתן‬ ‫לדוד‪ ,‬גידי אילו של יצחק? (היינו מה‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫והוא כי למה שעל ידי קלקול אדם‬ ‫הקשר ביניהם)‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫ואשתו מצא מקום היצר הרע לשלוט‬ ‫(ט) והעור לאליהו?‬ ‫ראש השנה‬ ‫בעולם בכח אמיץ והנה על כן בכל‬ ‫(י) ולמה שם אותו במתניו?‬ ‫~ ~ ~‬ ‫העשרים דור שמאדם ועד אברהם היו כל‬ ‫הדורות מכעיסין ובאין‪ ,‬כי על כן לא יצא‬ ‫(י"א) ולמה אזר עצמו בו הוא יותר‬ ‫הוספות בסוגריים ובאותיות שונות הם מן המלקט ומבאר‬ ‫זרע ישראל כי‪-‬אם מאז והלאה‪ .‬ועדיין כל‬ ‫מזולתו?‬ ‫קריאת יום ב' דר"ה‬ ‫זה איננו שוה נגד היצר הרע שלא תשש‬ ‫(י"ב) וגם דוד‪ ,‬למה נתייחדו לו גידיו‬ ‫(בראשית פכ"ב (יב‪-‬יג) וַ יֹּאמֶ ר אַ ל‬ ‫כחו מאז ועודנו מחזיק בטומאתו דור דור‪.‬‬ ‫מלזולתו?‬ ‫ִּת ְׁשלַח י ְָׁד ָך אֶ ל הַ נַעַ ר וְׁ אַ ל ַתעַ שׂ לוֹּ מְׁ אומָ ה‬ ‫והנה תקון קלקול אדם איננו עד לעתיד‬ ‫(י"ג) וכן שתי קרניו‪ ,‬היתכן כי קרן מתן‬ ‫ִּכי עַ ָתה י ַָדעְׁ ִּתי ִּכי יְׁ ֵרא א‪-‬להים אַ ָתה וְׁ לֹּא‬ ‫לבא‪ ,‬ואיך יבא התקון לידי גמר אם עד‬ ‫תורה ושופר גדול יהיו של איל? והלא‬ ‫חָ ַׂשכְׁ ָת אֶ ת ִּבנְׁ ָך אֶ ת יְׁ חִּ ְׁיד ָך מִּ ֶמ ִּני‪ :‬וַ ִּישָׂ א‬ ‫עבור הזמן הרב שמאדם ועד ימות‬ ‫אמרו רבותינו ז"ל ויהי קול השופר הולך‬ ‫אַ בְׁ ָרהָ ם אֶ ת עֵ ינָיו וַ י ְַׁרא וְׁ הִּ נֵה אַ יִּ ל‪ ,‬אַ חַ ר‬ ‫משיחנו ירבו לפשוע‪ ,‬וכאדם יעברו ברית‪,‬‬ ‫וחזק קולו של הקב"ה אינו כקולו של‬ ‫נֶאֱ חַ ז ַב ְׁסבַ ְׁך ְׁבקַ ְׁרנָיו וַ ֵיל ְֶׁך אַ בְׁ ָרהָ ם וַ ִּי ַקח אֶ ת‬ ‫וישוב הרע אל קלקולו הראשון ואיך‬ ‫בשר ודם שהולך ונחלש‪ ,‬כי‪-‬אם הולך‬ ‫הָ אַ יִּ ל וַ ַי ֲעלֵהו לְׁ עֹּלָה ַתחַ ת ְׁבנוֹּ ‪:‬‬ ‫יתוקן‪:‬‬ ‫וחזק‪ :‬הנה כי קול שופר מתן תורה הוא‬ ‫קולו של הקב"ה‪ ,‬ואיך יעלה על לב יותן‬ ‫(א) אל תשלח ידך כו' ואל תעש כו' כי‬ ‫על כן הוצרך יעקוד אברהם את יצחק‬ ‫קולו יתברך תוך שופר של איל?‬ ‫הנה מלת הנער ומלת לו מיותר!‬ ‫למען תהיה עקידתו זכרון לבני ישראל‬ ‫ביום סליחה‪ ,‬כי אז היתה עקידתו‪ ,‬כמו‬ ‫(י"ד) ועוד כי אחר שמימינו אש דת‬ ‫(ב) ראוי לשום לב מה ראה אברהם‬ ‫שאמרו ז"ל‪ .‬ועל ידי כן ימשך שהעולם‬ ‫למו‪ ,‬גם השופר יהיה קרן של ימין לא של‬ ‫לדעת שחפץ ה' היה להמיר את יצחק‬ ‫יהיה הולך ונתקן עד הסוף‪.‬‬ ‫שמאל?‬ ‫באיל‪ ,‬שנשא עיניו ויראהו ויקחהו לעולה‬ ‫(ט"ו) וגם נדקדק בלשונו שלא אמר‬ ‫תחת בנו?‬ ‫והוא מאמרם ז"ל שאמר אברהם יהי‬ ‫רצון שכל מה שמסתבכים ישראל‬ ‫אילו של יצחק לא היה בו דבר לבטלה‪,‬‬ ‫(ג) וגם מה ענין אומרו אחר? והראוי‬ ‫בעבירות כל השנה תזכור להם עקידת‬ ‫אלא איל שנברא בין השמשות!‬ ‫יאמר והנה איל נאחז וכו'?‬ ‫יצחק וכו'‪.‬‬ ‫(ט"ז) הנה הקריב את האיל תחת מה‬ ‫(ד) ועוד מה יתן ומה יוסיף כי נדע אם‬ ‫והנה אם היתה עקידתו יוצאה אל הפועל‬ ‫שנצטווה להקריב את בנו‪ ,‬אבל מה‬ ‫היה נאחז בסבך?‬ ‫‪ -‬היו נתקנים על ידה כל יתר הדברים‬ ‫שאמר לעולה תחת בנו משמע אשר‬ ‫(ה) וגם שהיה בקרניו?‬ ‫המסתעפים מחטאו‪.‬‬ ‫האיל מבהמת שדה יש לו שווי בצד מה‬ ‫ליצחק אבינו ע"ה והוא פלאי!‬ ‫(ו) ועוד למה עשה ה' ככה להביא‬ ‫אך כאשר עלה במחשבה להשאירו‬ ‫תמורה תחת יצחק מה צורך אל‬ ‫לאביו‪ ,‬הוצרך להשאיר תמורתו איל‬ ‫אמנם כל כוונת רבותינו ז"ל הוא להשיב‬ ‫תמורתו?‬ ‫לעולה‪ ,‬למען ישאר דבר מסויים להיות‬ ‫על מה שהקשינו‪:‬‬ ‫(ז) ועוד למה בראו בין השמשות של‬ ‫תמיד נגד המנגדים על ישראל‪ ,‬כאילו‬ ‫(ז) למה בראו יתברך בין השמשות?‬ ‫ערב שבת של בריאה ולא בראו שנה או‬ ‫רואים אפרו של יצחק‪( :‬ובזה נתיישב‬ ‫* ולא שנה או שתים קודם לעקידה!‬ ‫שנתים קודם לעקידה?‬ ‫קושיא ו‪ :‬למה עשה ה' ככה להביא‬ ‫* או‪ ,‬יצוה על אברהם יקח שה מהעדר‬ ‫תמורה תחת יצחק? מה צורך אל‬ ‫שלו!‬ ‫והנה לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל‪,‬‬ ‫תמורתו?)‬ ‫* או יקנה ממקום קרוב מזולתו‪ ,‬ולא‬ ‫והוא‪:‬‬ ‫שיקריב מן הבא לידו בלא כסף ובלא‬ ‫אותו איל שנברא בין השמשות לא היה‬ ‫והנה עדיין אפשר לומר יהי נא איל אחר‬ ‫בו דבר לבטלה‪,‬‬ ‫נולד סמוך לעקידה‪ .‬על כן אמר שהיה בין‬ ‫מחיר!‬ ‫גידיו הן עשר מיתרי נבלו של דוד‪.‬‬ ‫השמשות למען יוכן לתקן על ידו שלשה‬ ‫על כן היחל ואמר איל שנברא בין‬ ‫עורו עור אזור במתניו של אליהו‪.‬‬ ‫דברים‪.‬‬ ‫השמשות‪ ,‬תדע מה יתרון היה לו ‪ -‬מה‬ ‫קרניו‪ :‬של שמאל‪ ,‬במתן תורה‪,‬‬ ‫אחד בגידיו‬ ‫שאין כן אם היה נברא ממקום אחר בזמן‬ ‫של ימין‪ ,‬והיה ביום ההוא יתקע בשופר‬ ‫ואחד בעורו‬ ‫אחר ‪ -‬הלא הוא כי לא היה בו דבר‬ ‫גדול‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫עוד הקדמה שלישית והיא כל מה כאשר יתבאר במקומו בס"ד‪:‬‬ ‫ואחד בשני קרניו כל אחד בזמן המיוחד‬ ‫שנברא בין השמשות איכותו רם ונשא והנה על דרך הזה יהיה ענין אילו של‬ ‫לו‪:‬‬ ‫יצחק‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ז‪ :‬למה‬ ‫מכל יצורי עולם‪,‬‬ ‫והנה לבא אל הביאור נקדים שלש‬ ‫והוא מה שכתבנו למעלה בפסוק ויכלו בראו בין השמשות של ערב שבת של‬ ‫הקדמות‪ :‬ראשונה‪ ,‬כי הנה פגימות אשר‬ ‫השמים וכו'‪ ,‬כי עד בא שבת היה כל בריאה ולא בראו שנה או שנתים קודם‬ ‫נפגם העולם יוכללו בשלשה תחת‬ ‫העולם ‪ -‬שמים וארץ וכל צבאם ‪ -‬כגוף לעקידה? וקושיא ט"ו‪ :‬נדקדק בלשונו‬ ‫שלשת גופי עבירות‪,‬‬ ‫בלי נשמה‪ .‬וכבא השבת באה רוח קדושה שלא אמר אילו של יצחק לא היה בו‬ ‫אחד כי מלבד המות נתקללו אדם‬ ‫לעולם ויהי כנופח בו נשמה‪ .‬וכמו דבר לבטלה‪ ,‬אלא איל שנברא בין‬ ‫ואשתו עשרה קללות‪ ,‬כמו שאמרו בספר‬ ‫שכתבנו על פסוק וביום השביעי שבת השמשות!)‬ ‫הזוהר שעל כן לעומתן נתברך יעקב‬ ‫שלא על חנם נחשב אפרו לפניו יתברך‬ ‫וינפש‪ ,‬כי ניתן נפש לעולם‪.‬‬ ‫עשרה ברכות‪ .‬והוא כי מין היה או למאן‬ ‫ואם כן איפה אין ספק כי כל מה שנברא כאפרו של יצחק עצמו‪,‬‬ ‫דאמר כופר בעיקר היה‪ ,‬ובחינותיו יתברך‬ ‫בעת ההיא אינו מאיכות כל הנברא והוא (אפרו) קיים עדיין‪.‬‬ ‫הם עשרה כנודע ליודעי חן‪.‬‬ ‫בעולם עודנו מתייחס לגוף בלי נשמה‪,‬‬ ‫שנית להיותו משוך בערלתו‪ ,‬כי מזה‬ ‫לנברא בעת שפע הנשמה‪ .‬ועל כן כל ולא על חנם חיה אלפים ומאת שנה‬ ‫העשרה דברים שנבראו בערב שבת בין מאז עד זמן העקידה‪,‬‬ ‫נמשך שטוף זמה ליוצאי ירכו‪ ,‬ומזה יצאו‬ ‫קלקולי המשפחות עד יבא מלאך הברית‬ ‫השמשות אינן כאיכות הדומים למו וגם היה בגן עדן כל אותו הזמן תחת עץ‬ ‫הוא אליהו להשיב לב אבות על בנים וכו'‬ ‫החיים שבתוך הגן כאשר נזכיר מאמרם‬ ‫מהנברא תחלה‪ :‬והוא‪,‬‬ ‫ולטהר אותם כצרוף את הכסף‪.‬‬ ‫פי הארץ אינו כאשר כי יכרה איש בור ז"ל בסמוך בס"ד‪ .‬והנה תחת עץ החיים‬ ‫או כי יפתח איש בור‪ ,‬כי יפול הנופל הוא מקום לנשמות הצדיקים כמאמרם‬ ‫שלישית המות הזה לו ולזרעו לדורותם‬ ‫בתוכה כי יעבור על פיו‪ ,‬אך אם רחוק ז"ל‪:‬‬ ‫שהיה זה על שאכל מן העץ ההוא‪ .‬כי גם‬ ‫לכל הסברות לא יבצר שהיתה גם אכילה‬ ‫יהיה מפיו לא ימשיכנו פי הבור עדיו (י"ז) ואיך שם ירעה איל מבהמות ארץ‬ ‫ממש‪ .‬כמו שאמרו ז"ל כי כל הבעלי חיים‬ ‫ויבלענו‪ ,‬כי אין בו רוח חיים‪ .‬אך פי הארץ בגוף ונפש? האם נמצא כזה למין האדם?‬ ‫אכלו ומתים זולת החול (שם עוף) וחי‬ ‫היה מושכם מרחוק ובולעם כבלע פי בלעדי אשר נמנו שנכנסו חיים לגן עדן?‬ ‫לעולם שנאמר וכחול ארבה ימים‪:‬‬ ‫איש בכורה בתאנה בראשיתה‪ .‬ומה גם ואיך בהמת הבקעה בצלו תחיה?‬ ‫ועל כן יתכן שעל הראשונה ניטל זיוו‬ ‫לרבותינו ז"ל שאמרו שאפילו אם אשת אך אין ספק כי לא כיתר כל בהמה חיה‬ ‫הוא זיו השכינה שכפר בה‪ .‬כמאמרם ז"ל‬ ‫אחד מהם השאילה כברה לאשה ועוף אשר על פני כל הארץ היה‪ ,‬אשר‬ ‫כי בעצמו לקה בשלשה דברים שניטלו‬ ‫שבקצה המחנה היה פי הארץ ממשיכו הוציאה האדמה ואשר שרצו המים‬ ‫ממנו זיוו קומתו חייו‪.‬‬ ‫הגשמיים‪ ,‬היה האיל ההוא‪,‬‬ ‫אליו ובולעו‪.‬‬ ‫ועל השנית ניטלה קומתו שהיה מגיע‬ ‫וכן פי הבאר היה רוחני הולך עם ישראל כי‪-‬אם גבוה מעל גבוה מאיכותן‪ ,‬ומרוח‬ ‫השמימה‪ ,‬כי השומר בריתו תוארו צדיק‬ ‫בכל מסעיהם וממשיכים ממנו נהרות אשר נשב הוא יתברך על הארץ לתת‬ ‫כדעת חכמי האמת והוא יסוד עולם‪ .‬כך‬ ‫במשענותם‪ .‬ושוטח לגוים האמוריים לעולם חיות וקיום‪ ,‬שהיה מהתפשטות‬ ‫היה יסודו מגיע השמימה מקיים ומחבר‬ ‫קדושת שבת‪ ,‬היה רוח של האיל אשר לא‬ ‫לפני מחנה ישראל איברים איברים‪.‬‬ ‫השני עולמות‪ ,‬ובמשוך ערלתו נגדעה‬ ‫וכן פי האתון אינו כיתר אתונות‪ ,‬כי‪-‬אם ככל נפש בהמה וחיה‪( :‬ובזה נתיישב‬ ‫קומתו מהגיע איכותה השמימה‪.‬‬ ‫קושיא י"ג וי"ז‪( :‬י"ג) שתי קרניו‪,‬‬ ‫בו כח רוחני על הבראה בין השמשות‪.‬‬ ‫וכן השני לוחות שהיו רוחניות באמת היתכן כי קרן מתן תורה‪ ,‬ושופר גדול‬ ‫ועל השלישי נעכר חומרו וניטלו חייו‪ ,‬כי‬ ‫וכמו שאמרו חכמינו ז"ל כי במתן תורה יהיו של איל? והלא אמרו רבותינו ז"ל‬ ‫בטלה תקנת השראת שכינה על האדם‬ ‫היו כל אחד מעשרה הדברות הולך ויהי קול השופר הולך וחזק‪ :‬קולו של‬ ‫עד ימות ‪ -‬מפאת זוהמת הנחש ‪ -‬וישוב‬ ‫ונחקק על הלוח שנאמר קול ה' חוצב הקב"ה‪ ,‬אינו כקולו של בשר ודם‬ ‫בתחיה זך‪ ,‬על ידי טל אורות‪ ,‬וחי לעולם‪:‬‬ ‫להבות אש‪ ,‬הנה כי קראו אל הלוחות שהולך ונחלש‪ ,‬כי‪-‬אם הולך וחזק‪ :‬הנה‬ ‫עוד הקדמה שנית והיא מה שאמרו‬ ‫להבות אש‪ .‬וגם איך היו בידו יתברך בתת כי קול שופר מתן תורה הוא קולו של‬ ‫רבותינו ז"ל כי לולי בא שבת סמוך‬ ‫אותם ביד משה אם גשם היו‪ .‬אלא הקב"ה‪ ,‬ואיך יעלה על לב יותן קולו‬ ‫לחטאו של אדם היה מת ביומו אלא‬ ‫שאחרי כן הלבישם ה' ליתפש בידי בני יתברך תוך שופר של איל? (י"ז) איך‬ ‫ששבת הגין עליו‪ .‬ועמד וזימר מזמור שיר‬ ‫אדם‪ .‬וההיקש בכל שאר העשרה דברים שם ירעה איל מבהמות ארץ בגוף ונפש?‬ ‫ליום השבת‪:‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ולא הועיל‪ ,‬כי חזרו וקלקלו בעגל כי היה‬ ‫ועל כן היה בשלילת שינה כי לא ישן‬ ‫האם נמצא כזה למין האדם? בלעדי‬ ‫של שמאל‪ .‬ולא נמשכה תקנתו‪ ,‬עד בא‬ ‫שיתין נשמי יחד לבל יכנס בכלל מות‪,‬‬ ‫אשר נמנו שנכנסו חיים לגן עדן? ואיך‬ ‫זכות קרן של ימין במהרה בימינו כי אז‬ ‫וכמאמר ספר הזוהר כי על כן נאמר עליו‬ ‫בהמת הבקעה בצלו תחיה?)‬ ‫יבולע המות לנצח‪.‬‬ ‫דוד חי וקים‪ .‬ויהיה לפי דרכנו להיותו‬ ‫ונבא אל הענין והוא כי זה דרכו יתברך‬ ‫וענין השמאל והימין הוא כי הנה‬ ‫מתקן בעד אשר הביא את המות‪ ,‬למען‬ ‫כי בעת בא המכה מאז תצמח ישועת‬ ‫במדרש חזית אמרו רבותינו ז"ל כי‬ ‫יועילו הודאותיו לה' לתקן‪ ,‬הוצרך להיות‬ ‫רפואתה (ובזה נתיישב באופן ב' קושיא‬ ‫כששמעו ישראל דברותיו יתברך‪ ,‬אמרו‬ ‫על ידי מי שלא יטעום טעמה‪( .‬ובזה‬ ‫ז‪ :‬למה בראו בין השמשות של ערב‬ ‫למשה אמור לפני הקב"ה ויסיר ממנו יצר‬ ‫נתיישב באופן ב' קושיא י"ב‪ :‬דוד‪ ,‬למה‬ ‫שבת של בריאה ולא בראו שנה או‬ ‫הרע‪ ,‬אמר להם אין זה עתה אלא לעתיד‬ ‫נתייחדו לו גידיו מלזולתו? התשובה‬ ‫שנתים קודם לעקידה?)‪.‬‬ ‫לבא‪ .‬וזה יאמר כי קרן החירות של מתן‬ ‫היא‪ :‬כי בזה ששיבח דוד להשי"ת וניגן‬ ‫תורה היה של שמאל כי צד שמאל הוא‬ ‫בתהילותיו להשי"ת עלי עשור גידי‬ ‫והענין כי מאז קלקל אדם‪ ,‬הציץ ופרח‬ ‫יצר הרע היה עדיין‪ ,‬ועל כן עשו את העגל‬ ‫האיל‪ ,‬תיקן המינות והכפירה שבא ע"י‬ ‫קדושת שבת לתקן את אשר עותו‪.‬‬ ‫וחזר הקלקול למקומו‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫חטא עץ הדעת‪ ,‬וזכה לזה ע"י ששיבר‬ ‫ובמקום עצמו אשר קלקל‪ ,‬שם בגן עדן‬ ‫קושיא י"ד‪ :‬אחר שמימינו אש דת למו‪,‬‬ ‫השינה שהיא המיתה שג"כ בא ע"י‬ ‫הצמיח ישועת תרופתו‪,‬‬ ‫גם השופר יהיה קרן של ימין לא של‬ ‫חטא עץ הדעת‪.‬‬ ‫כי מאז ברא איל אחד‪,‬‬ ‫שמאל?)‬ ‫ויש להוסיף‪ :‬שזכה לגידי האיל‪ ,‬שהם‬ ‫מיתרי הנבל‪ ,‬שבקדושתם עוררו אותו‬ ‫ושם מתחת עץ החיים היה רועה‪,‬‬ ‫אך לעתיד יהיה של ימין‪ ,‬משולל‬ ‫סיטרא דשמאלא שיוסר לב האבן‪ ,‬ואז‬ ‫מן השינה‪ ,‬כי גם מדתו היה‪ ,‬לשבור את‬ ‫ומן המים שתחת עץ החיים היה שותה‬ ‫יבולע המות לנצח‪.‬‬ ‫השינה)‬ ‫כמאמרם ז"ל‪,‬‬ ‫באופן כי בזכות הקרבת אותו איל למה‬ ‫ובאיזה זכות זכה להעשות התקון ההוא‬ ‫והיה מעין המקום שנברא בו‪ ,‬זך‬ ‫שנברא בין השמשות‪ ,‬הועיל זכות כל‬ ‫על ידו (הרי הוא) בזכות גידי האיל‬ ‫האיכות‪ ,‬למען קדושת שבת אשר נברא‬ ‫פרטיו‪ .‬אפילו הטפלים לגופו‪ .‬והוא מצד‬ ‫שהוקרב תחת יצחק‪ ,‬ועל כן היה רוח‬ ‫בה‪.‬‬ ‫איכותו והיות רוחו מצד שפע השבת‬ ‫צפונית שהוא מבחינת יצחק מנשב‬ ‫במיתרי הנבל לעוררו להלל את ה'‪ ,‬כי כל‬ ‫למען זולת גופו אשר יבא תמורת יצחק‪,‬‬ ‫שהגין על אדם כמדובר‪:‬‬ ‫גם כל הדברים הנמצאים בו יועילו‪ ,‬שעל‬ ‫זה על ידי יצחק‪ ,‬כמאמר חכמי האמת‬ ‫והנה לפי זה יראה כי צורך גדול היה‬ ‫האומרים כי עקידת יצחק היתה לכפר‬ ‫ידי הקרבתו יהיה זכות כל דבר מעלה‬ ‫האיל כמדובר‪ .‬על כן העיר את אברהם‬ ‫בעד אדם‪ ,‬כי גם בו היה צד גלגול אדם‪,‬‬ ‫ארוכת כל הדברים אשר נתקללו סמוך‬ ‫ישית לב לבקש את האיל ויקרבנו‪.‬‬ ‫לבין השמשות אשר נברא מאז‪.‬‬ ‫על כן באילו של יצחק היה תקון לאדם‪:‬‬ ‫* והוא כי אמר א‪-‬להים‪( :‬א) אל תשלח‬ ‫והוא‪ ,‬כי לעומת העשר קללות‪ ,‬זכה דוד‬ ‫ידך כו' ואל תעש כו' כי הנה מלת הנער‬ ‫ובזכות העור מהאיל ההוא שהוקרב גם‬ ‫‪ -‬שהוא אדם כנודע‪ ,‬לתקן על ידי נבל‬ ‫כנגד עורו ‪ -‬כי גם בו היה איכות כנודע ‪-‬‬ ‫ומלת לו מיותר!‬ ‫עשור‪( ,‬ובזה נתיישב קושיא י"ב‪ :‬דוד‪,‬‬ ‫ניתן כח וזירוז מתנים למלאך הברית הוא‬ ‫למה נתייחדו לו גידיו מלזולתו?)‬ ‫אך כיוון‪ ,‬אל הנער אל תשלח יד‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫אליהו לתקן אשר משכו עור ערלתם‬ ‫לזולתו‪ .‬וכן אל תעש לו כו' כלומר לו אל‬‫כי יהלל ישבח ויברך י‪-‬ה (בנגינה אשר בטמאם מילתם‪ ,‬שיהיה לו זכות עור בעד‬ ‫תעש כי‪-‬אם לזולתו‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫ע"י גידי האיל‪ ,‬שהן מיתרי נבלו)‪ ,‬לתקן עור‪ ,‬שעל ידו יטהר ויזקק כל פיסול הבא‬ ‫על ידו לעתיד‪ ,‬מה שמין או כופר בה' היה‪ .‬מטומאת הברית‪( :‬ובזה נתיישב קושיא קושיא א' וב‪( :‬א) אל תשלח ידך כו' ואל‬ ‫תעש כו' מלת הנער ומלת לו מיותר! (ב)‬ ‫ט' וי' וי"א‪( :‬ט) מי נתן העור‪ ,‬לאליהו?‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ח‪ :‬והלא יראו‬ ‫מה ראה אברהם לדעת שחפץ ה' היה‬ ‫(היינו מה הקשר ביניהם) (י) למה שם‬ ‫דברים תמוהים‪ :‬מי נתן לדוד‪ ,‬גידי‬ ‫להמיר את יצחק באיל‪ ,‬שנשא עיניו‬ ‫אותו במתניו? (י"א) למה אזר עצמו בו‬ ‫אילו של יצחק? (היינו מה הקשר‬ ‫ויראהו ויקחהו לעולה תחת בנו?)‬ ‫הוא יותר מזולתו?)‬ ‫ביניהם))‬ ‫ולבטל העשר קללות שנתקלל אדם‪ .‬ועל השלישית הנה נתקן פעם אחת אז נתעורר אברהם לבקש מה זה‬ ‫כמפורש אצלנו שאמר אדם טוב להודות שפסקה זוהמתן‪ .‬והיה להם חירות האחר‪ ,‬וישא עיניו לראות וירא והנה איל‪.‬‬ ‫כו' עלי עשור וכו'‪ ,‬כי יבא תקונו בהודות ממלאך המות במתן תורה‪ ,‬כי היה השופר ואחר שראהו בלתי מסובך ראהו מיד‬ ‫נאחז בסבך בקרניו‪ .‬וזהו אחר שהוא סמוך‬ ‫להיות חירות ממלאך המות‪.‬‬ ‫עלי עשור כו'‪:‬‬ ‫נאחז ולא מתחלה‪( .‬ובזה נתיישב קושיא‬ ‫‪3‬‬ ‫ענין י"ג מדות מפ' שלח‬ ‫ג‪ :‬מה ענין אומרו אחר? והראוי יאמר והוא כי הלך להרגיעו את ה' הנזכר‪ ,‬ועל‬ ‫וְׁ עַ ָתה יִּ גְׁ ַדל נָא כֹּחַ אֲ ‪ֹּ -‬דנָי ַכאֲ ֶשר‬ ‫כן בשם ישראל אכנה אותם‪,‬‬ ‫והנה איל נאחז וכו'?)‬ ‫ִּד ַב ְׁר ָת לֵאמֹּר‪ :‬י‪-‬הוה אֶ ֶר ְׁך אַ ַפיִּ ם וְׁ ַרב‬ ‫(פירוש הפשוט בפסוק‪ :‬הלוך להרגיעו‬ ‫אז אמר‪:‬‬ ‫חֶ סֶ ד נ ׂ ֵֹּשא עָ ֹּון וָ פָ ַשע וְׁ נ ֵַקה לֹּא יְׁ נ ֶַקה‬ ‫(י"ח) מה זה שנאחז? אם מאתו יתברך ישראל‪( .‬רש"י) בהוליכם לנחול ארץ‬ ‫בות עַ ל ָבנִּ ים עַ ל ִּשל ִֵּשים‬ ‫פֹּקֵ ד ע ֲֹּון אָ ֹּ‬ ‫הוא זה שאקרבנו איך מתאחז אחר כך? מרגועם‪( :‬מלבי"ם) וה' הלוך להרגיעו‪,‬‬ ‫וְׁ עַ ל ִּר ֵבעִּ ים‪ :‬סְׁ לַח נָא ַלע ֲֹּון הָ עָ ם הַ זֶה‬ ‫ילך אליהם אל המדבר להמציא להם‬ ‫אתה לָעָ ם הַ זֶה‬ ‫ְׁכג ֶֹּדל חַ סְׁ ֶד ָך וְׁ כַ אֲ ֶשר נ ָָׂש ָ‬ ‫אך בהסתכלו כי מה שנאחז בסבך היה מרגוע‪ ,‬וזה נגד (מדה כנגד מדה) מ''ש‬ ‫ִּמ ִּמצְׁ ַריִּ ם וְׁ עַ ד הֵ נָה‪ :‬וַ יֹּאמֶ ר י‪-‬הוה‬ ‫בקרניו‪ ,‬אז אמר כי אין זה כי‪-‬אם שאיל זה לכתך אחרי במדבר‪ ,‬וכן ילך ה' אליהם‬ ‫סָ לַחְׁ ִּתי ִּכ ְׁדבָ ֶר ָך‪:‬‬ ‫יועיל לדברים הנזכרים‪ ,‬שבכללם הקרנות אל המדבר‪,‬‬ ‫להיות חירות ממלאך המות הוא שטן‬ ‫א‪ .‬הנה ראוי לשים לב אל אומרו לאמר‪,‬‬ ‫כנודע‪ ,‬ועל כן השטן מאחז אותו בקרניו‪ ,‬והוא כי בצאתם ממצרים‪ ,‬לא אמרו‬ ‫כי אינו לאמר לזולת!‬ ‫כי על שופר מתן תורה ושלעתיד לבא 'איה מאכלים נאותים‪ ,‬לעוברים ומניקות‬ ‫שיבלע המות לנצח מקפיד ומיצר‪ ,‬על וגמולי מחלב עתיקי משדים וזקנים‬ ‫והנה אמרו רבותינו ז"ל סנהדרין כי‬ ‫דרך מה שמתערבב בשופר בראש וחולים'‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬בבצק על שכמם יצאו‬ ‫כשעלה משה למרום‪ ,‬מצאו להקב"ה‬ ‫השנה‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ד' וה' כאחד‪ ,‬אחרי ה'‪ ,‬והוא מאמרו יתב'‪ ,‬זכרתי‬ ‫שהיה אומר ארך אפים כו'‪ .‬אמר משה‬ ‫וי"ח‪( :‬ד) מה יתן ומה יוסיף כי נדע אם לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר‪,‬‬ ‫ארך אפים לצדיקים‪ .‬אמר לו הקדוש ברוך‬ ‫היה נאחז בסבך? (ה) וגם שהיה וזה יאמר‪ ,‬תדע‪ ,‬למה מצא חן במדבר עם‬ ‫הוא אף לרשעים‪ .‬אמר לו רשעים יאבדו‪.‬‬ ‫בקרניו? (י"ח) מה זה שנאחז? אם שרידים מחרב‪ ,‬שעל העדר כשרון נותרו‬ ‫אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שיבא זמן‬ ‫מאתו יתברך הוא זה שאקרבנו איך דרך שיור‪ ,‬הלא הוא‪ ,‬על כי הלוך להרגיעו‬ ‫שתצטרך לזה‪ ,‬הה"ד ועתה יגדל נא כו'‪.‬‬ ‫את השם הנזכר‪ ,‬ישראל‪:‬‬ ‫מתאחז אחר כך?)‬ ‫ובזה יאמר יגדל נא כו'‪ ,‬כאשר דברת לי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫על כן אז נחרץ וילך וכו'‬ ‫(ירמיה לא יט) הבן יקיר לי אפרים‪ ,‬אם שאצטרך לזה‪ ,‬ושאני עתיד לאמר ה' ארך‬ ‫ויהי מאתו יתברך תחת בנו ממש והוא‬ ‫ילד שעשועים‪ ,‬כי מדי דברי בו זכור אזכרנו אפים כו' גם לרשעים‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫מהטעמים הנאמרים‪( :‬ובזה נתיישב‬ ‫עוד‪ ,‬על כן המו מעי לו‪ ,‬רחם ארחמנו נאם קושיא א‪ .‬לאמר‪ ,‬כי אינו לאמר לזולת!)‬ ‫קושיא ט"ז‪ :‬הנה הקריב את האיל‬ ‫או מעין זה כאשר דברת לי‪ ,‬שראוי‬ ‫י‪-‬הוה‪:‬‬ ‫תחת מה שנצטווה להקריב את בנו‪,‬‬ ‫הבן יקיר לי אפרים כו'‪ ...‬משיב הוא ית' לאמר שהוא אף לרשעים‪( :‬ובזה נתיישב‬ ‫אבל מה שאמר לעולה תחת בנו משמע‬ ‫ואומר אל הנביא‪ ,‬אל יחוש אפרים‪ ,‬על כי באופן ב' קושיא א‪ .‬לאמר‪ ,‬כי אינו‬ ‫אשר האיל מבהמת שדה יש לו שווי‬ ‫נשא חרפת נעוריו‪ ,‬בחשבו שאזכור את לאמר לזולת!)‬ ‫בצד מה ליצחק אבינו ע"ה והוא פלאי!)‬ ‫אשר הכעיסני תחלה‪ ,‬כי הנה‪ ,‬השב‬ ‫~ ~ ~‬ ‫(בתשובה) הוא כאלו היום ילדתיו‪ ,‬או יאמר‪ ,‬כי הנה הוא יתברך‪ ,‬על שאלת‬ ‫ומחבבו אני יותר‪ ,‬מאלו לא חטא‪ ,‬עד גדר‪ ,‬משה הודיעני נא את דרכיך במה תתפייס‪,‬‬ ‫הפטרת יום ב' דר"ה‬ ‫שאני כמתמיה על עצמי‪ ,‬על שהוא לי כבן נתעטף כביכול כשליח צבור ואמר‬ ‫(ירמיהו פרק לא א) כה אמר י‪-‬הוה מצא‬ ‫יקיר‪ ,‬תחת אשר היה נמאס לפני‪ ,‬ומוסיף השלש עשרה מדות ויעבר וכו'‪ .‬אמר‬ ‫חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו‬ ‫לתמוה בעצמי ואומר‪ ,‬והאם ילד ועתה יגדל נא כח ה'‪ ,‬כאשר דברת לי‬ ‫ישראל‪ :‬בא ית' ויאמר‪ ,‬הנה הן אמת כי‬ ‫שעשועים הוא‪ ,‬כי הנה‪ ,‬מדי דברי בו‪ ,‬אין לאמר ה' וכו' שהם מדותיך‪ ,‬כדי‬ ‫מצא חן במדבר בעיני עם שרידי חרב‪,‬‬ ‫צ"ל‪ ,‬שאינו נמאס לפני על הקודם‪ ,‬כי‪ -‬שתתפייס‪( :‬ובזה נתיישב באופן ג'‬ ‫שהיו ראויים לפול בחרב על העדר‬ ‫אם‪ ,‬אדרבא‪ ,‬כל כך הוא חביב ונחמד קושיא א‪ .‬לאמר‪ ,‬כי אינו לאמר לזולת!)‬ ‫כשרונם‪ ,‬ודרך שיורין נשארו‪ ,‬ע"ד‬ ‫לפני‪ ,‬שאיני שבע מלהזכירו‪ ,‬כי הנה‪ ,‬זכור ב‪ .‬או יאמר‪ ,‬בשום לב אל מה שהשמיט‬ ‫מאמרם ז"ל על פסוק אלעזר ואיתמר בניו‬ ‫אזכרנו עוד‪ ,‬ועל מה שיסרתיו והכיתיו ולא אחד מהשתי שמות!‬ ‫הנותרים‪ ,‬שארז"ל‪ ,‬מכאן שהיו ראויים‬ ‫השיבותיו בלי ייסורין‪ ,‬אל יחוש‪ ,‬כי על כן‬ ‫למות כאחיהם‪ ,‬אלא שנשארו דרך‬ ‫המו מעי לו‪ ,‬ואם נתייסר כפלים‪ ,‬גם רחם ג‪ .‬וגם (השמיט) מדת אל וחנון ורחום‪,‬‬ ‫שיורין‪ ,‬ועל דרך זה הוא אומרו עם שרידי‬ ‫ארחמנו כפלים‪ ,‬וזהו רחם ארחמנו נאם ה'‪ :‬ד‪ .‬ו‪( ...‬השמיט) נוצר חסד לאלפים!‬ ‫חרב‪ ,‬שהיו ראויים ליפול בחרב‪ ,‬לולא‬ ‫ה‪ .‬וכן (השמיט) מלת וחטאה!‬ ‫השאירם ה'‪ ,‬ועכ"ז‪ ,‬מצא חן במדבר‪ ,‬אל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫תתמהו על החפץ‪ ,‬כי הלא זכות א' היה‬ ‫להם גדול‪,‬‬ ‫‪4‬‬ ‫שבו‪ .‬ולא כאשר דברתי אני‪ ,‬שאסלח‬ ‫(מיישב ח‪ ).‬אך 'סלח נא' (עתה)‪ .‬כלומר‬ ‫אך לבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל‪ ,‬ה'‬ ‫לאשר שבו)‬ ‫באשר הוא שם‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬ה' קודם שיחטא ה' אחר התשובה‪.‬‬ ‫או יאמר ועתה וכו'‪ ,‬בהזכיר מאמרם ז"ל‬ ‫וגם זה כגודל חסדך וכאשר נשאת וכו'‪,‬‬ ‫ובזה נבא אל שיעור סדרן‪ ,‬ה' קודם‬ ‫שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח ציבור‬ ‫שהוא לכלכל מחלת חטאם מעט מעט‪,‬‬ ‫החטא‪ .‬ה' אחרי התשובה‪.‬‬ ‫ואמר עשו לפני כסדר הזה‪ ,‬וברית כרותה‬ ‫כענין וביום פקדי וכו'‪:‬‬ ‫ובכן שיעור המדות הוא‪ ,‬ה' אחר‬ ‫היא שאינם חוזרות ריקם‪ .‬ושמעתי בשם‬ ‫ונבא אל הענין אמר ועתה יגדל נא וכו'‪,‬‬ ‫תשובה‪ ,‬הוא יתברך פוקדו במדת אל‬ ‫ספר לבנת הספיר‪ ,‬שדקדק באומרו עשו‬ ‫לומר‪ :‬הנה למדתני‪ ,‬שבעת רוגז אזכיר‬ ‫רחום וחנון‪ .‬וזהו שמדות אלו סמוכות אל‬ ‫לפני ולא אמר אמרו לפני‪,‬‬ ‫לפניך שלש עשרה מדות ותרחם‪ .‬ולא‬ ‫התשובה‪ .‬ואם אין שבים אין מרפא‬ ‫כי בזה (הדיוק‪ ,‬יש יישוב ו)תשובה אל‬ ‫עוד‪ ,‬כי‪-‬אם השכינה שהוא שם אדנות ‪-‬‬ ‫אותם‪ .‬כי מדת אל שהוא חסד פשוט‪,‬‬ ‫קצת (המקשים למה) בלתי נענים על יד‬ ‫שעל יד העון אנו כביכול מתישין כחו‬ ‫מספיק לשבים‪.‬‬ ‫הסדר הזה?‬ ‫כד"א‪ ,‬צור ילדך תשי כי לא יקבל שפע‬ ‫אך לבלתי שבים צריך רב חסד‪ .‬ועל כן‬ ‫שהוא‪ ,‬כי מה שנדר הוא יתברך שאינם‬ ‫מלמעלה ‪ -‬אך על יד השלש עשרה‬ ‫בזה השמיט משה השם השני שהוא על‬ ‫חוזרות ריקם‪ ,‬הוא בעשותנו אנחנו‬ ‫מדות‪ ,‬מתרבה ומגדיל כחו‪ .‬כי על כן‬ ‫השבים‪ ,‬מה שאין כן אלו‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫המדות ההם‪ .‬מה הוא אל ‪ -‬עושה חסד‬ ‫אחר אומרו יתברך למשה השלש‬ ‫קושיא ב‪ .‬מה שהשמיט אחד מהשתי‬ ‫ורחום וחנון‪ ,‬כן אנחנו (עושין)‪ ,‬וכן על דרך‬ ‫עשרה מדות מיד אמר משה‪ ,‬ילך נא א‪-‬‬ ‫שמות!)‬ ‫זה בשאר‪ .‬אך‪ ,‬באמירה ובלי מעשה לא‬ ‫דני בקרבנו וכו'‪ .‬כלומר עתה לא יותש‬ ‫כח שם זה בלכתו עמנו‪ ,‬ועל כן ילך נא‬ ‫וגם על זה לא הזכיר אל ורחום וחנון‬ ‫יהיה כן‪.‬‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ג‪( .‬השמיט) מדת‬ ‫וכו'‪:‬‬ ‫ובזה נבא אל הענין‪ .‬כי אמר משה‪ ,‬הנה‬ ‫אל וחנון ורחום)‬ ‫לא הבטחת רק בהיות לנו מעשה השלש‬ ‫והנה כל זה הוא על ידי השלש עשרה‬ ‫מדות‪ ,‬וגם שהוא לשבים‪ .‬אך באלו‪,‬‬ ‫והזכיר ארך אפים ורב חסד‪ ,‬שיאריך‬ ‫עשרה מדות ולא דבור לבד‪.‬‬ ‫להם ושיטה כלפי חסד‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬ועתה 'יגדל' נא כח ה'‪( ,‬כי אע"פ)‬ ‫א) שלא שבו‪,‬‬ ‫ולא הזכיר ואמת‪ ,‬כי משם תתעורר דין‬ ‫כאשר דברת‪'( ,‬עשו לפני' היה בהיות לנו‬ ‫ב) ואני צריך להשמיט קצת המדות ולא‬ ‫עליהם‪ ,‬כי הוציאו דבה ודברו שקר ולא‬ ‫מעשה‪ ,‬אעפ"כ‪ ,‬יגדל נא כח רחמיך ה'‪,‬‬ ‫השלש עשרה‪( ,‬הדאגה היא אשר) לא‬ ‫האמינו בו יתברך‪.‬‬ ‫ותקבל אמירתי) עם שיהיה לאמר שהוא‬ ‫יהיה כן (שיתרבה ויתגדל כח השם)‬ ‫בשביל אמירה והזכרה‪ ,‬ולא מעשה‪ .‬כי‬ ‫וכן נוצר חסד לאלפים לא הזכיר‪ ,‬כי‬ ‫על כן זאת שאלתי כי ועתה יגדל נא כח‬ ‫המדה ההיא היא לאוהביו יתברך‪ ,‬כד"א‬ ‫המעשה כעת אין להם כדלעיל‪( :‬ובזה‬ ‫א‪-‬דני הוא שם האדנות כאשר דברת‪ .‬כי‬ ‫נתיישב באופן ה' קושיא א‪ .‬לאמר‪ ,‬כי‬ ‫'ועושה חסד לאלפים לאוהבי'‪( .‬ובזה‬ ‫גם שאין (הבטחת) הגדלת כח כי‪-‬אם‬ ‫נתיישב קושיא ד‪( .‬השמיט) מדת נוצר‬ ‫אינו לאמר לזולת!)‬ ‫בשלש עשרה מדות‪ ,‬זה חסדך עתה‬ ‫חסד לאלפים!)‬ ‫או יאמר‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל על פסוק‬ ‫שיגדל נא בשביל תשע מהם בלבד‪.‬‬ ‫ודבר ה' אל משה פנים אל פנים‪ .‬וכי אני‬ ‫וכן וחטאה לא הזכיר‪ ,‬כי פה מזידין היו‪.‬‬ ‫וזהו לאמר‪ ,‬כלומר בשביל אמור ה' ארך‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ה‪( .‬השמיט) מדת‬ ‫בכעס ואתה בכעס‪ ,‬כשאני מראה כעס יש‬ ‫אפים וכו' עם שאינן השלש עשרה‬ ‫לך להפשיר‪.‬‬ ‫וחטאה!)‬ ‫שלמים‪( :‬ובזה נתיישב באופן ד' קושיא‬ ‫כן יאמר יגדל כו' כאשר דברת‪ ,‬שהוא‬ ‫א‪ .‬לאמר‪ ,‬כי אינו לאמר לזולת!)‬ ‫ו‪ .‬ועם שנקה לא ינקה‪ ,‬שהוא מנקה‬ ‫דבור לשון קושי‪ .‬כדי לאמר שאומר אני‬ ‫לשבים‪ ,‬לא ינקה לשאינם שבים!‬ ‫(ט‪ .‬מלת כדברך מיותר)‬ ‫אמירה שהיא חיבה ופיוס‪( :‬ובזה נתיישב‬ ‫(מיישב ו‪ ).‬זהו לנקות לגמרי‪:‬‬ ‫באופן ו' קושיא א‪ .‬לאמר‪ ,‬כי אינו לאמר‬ ‫(מיישב ט‪ ).‬ועל זה השיב לו הוא יתברך‬ ‫לזולת!)‬ ‫ז‪( .‬ולמה הזכיר מדת הדין‪ :‬פוקד כו'?) 'סלחתי כדברך'‪ ,‬שאמרת שאסלח בקצת‬ ‫(מיישב ז‪ ).‬אך לאלה שלא שבו אינו השלש עשרה מדות‪ .‬ולא כאשר דברתי‬ ‫או מעין זה‪ ,‬למה אמרת לי עד אנה וכו'‬ ‫שואל רק שלא תפקוד כעת‪ ,‬כי‪-‬אם אני‪ ,‬שאסלח על ידי כל השלש עשרה‪:‬‬ ‫אכנו וכו' ולא עשית מעצמך?‬ ‫לדורות הבאים‪.‬‬ ‫(ובאופן ב' מיישב ט‪ :‬ועוד‪' ,‬סלחתי‬ ‫כדברך'‪ ,‬שאמרת שאסלח גם לאשר לא‬ ‫ח‪( .‬מלת נא מיותר!)‬ ‫‪5‬‬ ‫ענין לוחות שניות‬ ‫ענין לוחות שניות‪ ,‬וסליחת‬ ‫אך (כאשר ביארו חז"ל על אמירתו‬ ‫ט‪ .‬אומרו והיה נכון לבקר ועלית‬ ‫חטא העגל‪ ,‬מפ' כי תשא‬ ‫ית' בעגל 'הניחה לי'‪ ,‬כך עתה)‪ ,‬דברת לי‬ ‫בבקר‪ .‬כי אומרו פעם שנית בבקר הוא‬ ‫וַ יֹּאמֶ ר יְׁ קֹּוָ ק אֶ ל מ ֶֹּשה ְׁפסָ ל לְׁ ָך ְׁשנֵי‬ ‫(אכנו‪ ,)...‬כדי לאמר אני דברי חבה ופיוס‬ ‫מיותר!‬ ‫ֻלחֹּת אֲ בָ נִּ ים ָכ ִּראשֹּנִּ ים וְׁ כָ ַתבְׁ ִּתי עַ ל‬ ‫אחר דבורך בקושי‪( :‬ובזה נתיישב באופן‬ ‫י‪ .‬אומרו ונצבת לי‪ ,‬כי מלת לי‬ ‫הַ ֻלחֹּת אֶ ת הַ ְׁדבָ ִּרים אֲ ֶשר הָ יו עַ ל‬ ‫ז' קושיא א‪ .‬לאמר‪ ,‬כי אינו לאמר‬ ‫מיותרת!‬ ‫הַ ֻלחֹּת הָ ִּראשֹּנִּ ים אֲ ֶשר ִּש ַב ְׁר ָת‪ :‬וֶ הְׁ יֵה‬ ‫לזולת!)‬ ‫ית בַ בֹּקֶ ר אֶ ל הַ ר סִּ ינַי‬ ‫כון לַבֹּקֶ ר וְׁ עָ לִּ ָ‬ ‫ָנ ֹּ‬ ‫י‪ .‬והנה מה שלא הזכיר זכות אבות‬ ‫י"א‪ .‬כי בכלל אומרו איש אל ירא בכל‬ ‫וְׁ נִּ ַצבְׁ ָת לִּ י ָשם עַ ל רֹּאש הָ הָ ר‪ :‬וְׁ ִּאיש‬ ‫כאשר בעגל?‬ ‫ההר הוא שאיש לא יעלה עמו! ולמה‬ ‫לֹּא ַי ֲעלֶה עִּ ָמ ְׁך וְׁ ַגם ִּאיש אַ ל י ֵָרא ְׁבכָ ל‬ ‫נאמר?‬ ‫הָ הָ ר ַגם הַ צֹּאן וְׁ הַ ָבקָ ר אַ ל יִּ ְׁרעו אֶ ל‬ ‫(מיישב י‪ ).‬יהיה על דבר כי מאסו‬ ‫י"ב‪ .‬אומרו גם הצאן והבקר אל ירעו‪.‬‬ ‫מול הָ הָ ר הַ הוא‪:‬‬ ‫בריתם (דאבות) שהוא לתת להם את‬ ‫הראוי יאמר את הצאן והבקר אל תרעו‪,‬‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫שהוא ציווי אל בעליהם!‬ ‫א‪ .‬בשום לב אל מלת לך!‬ ‫ואפשר להמשיך בזה ענין פסוק ועתה‬ ‫והנה לבא אל הביאור נעיר עוד‬ ‫ב‪ .‬האם קצרה ידו יתברך חלילה אשר‬ ‫יגדל וכו'‪ .‬והוא כי הנה שלשה דברים‬ ‫קושיא אחרת‪.‬‬ ‫ברא והמציא אבני סנפרינון ההם‬ ‫הודיע הקדוש ברוך הוא למשה שייטיב‬ ‫לבוראם חלקים וזכים נאותים לכתוב‬ ‫בם את ישראל‪.‬‬ ‫י"ג‪ .‬והיא‪ ,‬איך יתכן יהיה מבא אל א‪-‬‬ ‫בהם מבלי יצטרך משה לפסול אותם?‬ ‫להים חיים לכתוב מכתב א‪-‬להים על‬ ‫שאם הוא להעשיר את משה כמו‬ ‫אחד‪ ,‬השלש עשרה מדות‪ .‬שני‬ ‫אבן גשמי‪ ,‬גם כי סנפרינון יהיה?‬ ‫שאמרו ז"ל פסל לך הפסולת שלך‪ ,‬זה‬ ‫ושלישי‪ ,‬ברית אבות וזכות הארץ‪.‬‬ ‫(כל רוחני מלמעלה מתלבש בגשמי‬ ‫איננו שוה! כי המבלי אין דרכים אחרים‬ ‫כאומרו בסוף המוסר‪ ,‬וזכרתי את בריתי‬ ‫ביורדו לעוה"ז)‬ ‫להעשירו זולת זה?‬ ‫יעקב וכו' והארץ אזכור‪.‬‬ ‫אמנם לבא אל הענין נקדים תחלה‬ ‫אמרו רבותינו ז"ל משל לפדגוג‪-‬‬ ‫אמר משה‪ ,‬ועתה בנדון זה מה שיגדל נא‬ ‫הקדמה אחת‪ .‬והיא‪ ,‬כי אין דבר רוחני‬ ‫הכלה שקרע שטר כתובתה אמר לו‬ ‫כח ה' על ידי סליחה‪ ,‬לא יהיה רק על‪-‬יד‬ ‫מברואיו יתברך נמצא בעולם השפל‬ ‫המלך על כן בכתובה השנית אתה תתן‬ ‫מה שדברת (לי)‪ ,‬לאמר (אני) לפניך ה'‬ ‫הלז אם לא יתלבש בהגיעו אל אויר‬ ‫הנייר משלך‪ ,‬כך אמר לו הקב"ה למשה‬ ‫וכו'‪ .‬ואף כל אלה לא כל השלש עשרה רק‬ ‫העולם הלזה התלבשות מה‪ .‬כי על כן‬ ‫פסל לך כו'‪ ,‬תחת אשר שברת לוחות‬ ‫קצתם‪.‬‬ ‫יראו פה מלאכי א‪-‬להים בדמות‬ ‫ראשונות תן אתה הלוחות‪.‬‬ ‫אך (ב)מה שלא (היה ענין 'דברת‬ ‫אנשים‪ .‬אך הוא מלבוש דק וזך בלתי‬ ‫ג‪ .‬והלא יקשה כי משה לא נתן משלו‬ ‫לאמר'‪ ,‬כי לא דברת ולא) אמרת (בברית‬ ‫מפלש אל תוכיותו רק חוצה לו‪ ,‬יען כי‬ ‫דבר אלא שפסל אותן?‬ ‫אין העולם משועבד אליו שלא יתפעל‬ ‫אבות ובהבטחת הארץ‪ ,‬הוראה ועצה‬ ‫בו לפי איכותו‪.‬‬ ‫ד‪ .‬היפלא לה' מלעשות לוחות מעשה‬ ‫נוסח תפלה‪ ,‬שמוטל עלינו) לאמר‪ .‬רק‬ ‫א‪-‬להים לכתוב עליהן מכתב א‪-‬להים‬ ‫(אמרת‪ :‬וזכרתי‪ ...‬אזכר)‪ ,‬לזכור אתה‬ ‫(עוה"ז אינו מלביש ומסתיר את‬ ‫מעצמך‪( ,‬על כן ע"י זכירתך ברית וארץ)‬ ‫כבראשונה? ולא להמציא אבנים בארץ‬ ‫כבודו ית' וע"כ הצריך משה להגנה‬ ‫אין להם מקום (ודרך לפעול)‪ ,‬כי מאסו‬ ‫ושיפסול אותן משה ויעלם למעלה!‬ ‫מרוב בהירות בגלוי י”ג מדות)‬ ‫ה‪ .‬היפלא מה'‪ ,‬אשר ברא באהלו של‬ ‫בברית אבות ובארץ‪( :‬ובזה נתיישב‬ ‫כי זה אחשוב כיוונו רבותינו ז"ל‬ ‫משה אבני סנפרינון אלו אשר עדן לא‬ ‫באופן ח' קושיא א‪ .‬לאמר‪ ,‬כי אינו‬ ‫באחת מכוונתם באומרם הנה מקום‬ ‫היו‪ ,‬לרפא לשבורי הלוחות אשר שבר‬ ‫לאמר לזולת!‬ ‫אתי שהוא המקום אתי ואין אני במקום‪.‬‬ ‫משה? ולא יצטרכו זולתם מחדש!‬ ‫ובאופן ב' קושיא י‪ .‬מה שלא הזכיר‬ ‫כלומר בעבור כבודי‪ ,‬על הצור איני‬ ‫זכות אבות כאשר בעגל?‬ ‫כמלאך אשר בראתי שאין העולם‬ ‫ו‪ .‬אומרו וכתבתי על הלוחות‪ ,‬כי‬ ‫מיישב (שלא רק שמאסו אלא) שעל‬ ‫משועבד אליו שעל כן מתלבש‬ ‫בלוחות מבעי ליה!‬ ‫ברית וארץ לא נתן השי"ת עצה נוסח‬ ‫מאיכותו בצד מה‪ .‬אך אני ה' המקום‬ ‫ז‪ .‬וכן מלת את מיותרת באומרו את‬ ‫לאמר להמתיק‪ ,‬כאשר נתן בעגל)‬ ‫אתי משועבד אלי‪ .‬ועל כן אני ה' לא‬ ‫הדברים!‬ ‫שניתי‪ ,‬והיה בעבור כבודי אצטרך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ח‪ .‬וכן אומרו אשר שברת!‬ ‫‪6‬‬ ‫(לוחות ראשונות דומים לבנ"י לפני‬ ‫רוחניים בתכלית שלא נתגשמו עד‬ ‫לשומך בנקרת הצור ולשכך בכפי עליך‬ ‫החטא‪ ,‬בהפסקת זוהמתם‪ .‬ושניות‬ ‫רדתם אל הר סיני‪.‬‬ ‫עד עברי‪.‬‬ ‫כבנ"י אחר החטא‪ ,‬שהצרכו תיקון)‬ ‫וכמו שאמרו ז"ל שהדברות שדבר ה'‬ ‫מה שאין כן מלאך כמדובר‪ .‬וההיקש‬ ‫ובזה נחה שקטה הקושיא הרביעית‬ ‫בסיני היו הולכים ונחקקים למעלה‬ ‫בזה בכל דבר רוחני אשר ימצא פה‪ ,‬לא‬ ‫שהקשינו‪( .‬היפלא לה' מלעשות לוחות‬ ‫בלוחות‪ ,‬שנאמר קול ה' חוצב להבות‬ ‫יבצר ממנו התלבשות מה‪:‬‬ ‫מעשה א‪-‬להים? ולא להמציא אבנים‬ ‫אש‪ ,‬הרי שקראו את הלוחות להבות‬ ‫(י' דברים שנבראו בע"ש ביהש"מ בין‬ ‫בארץ!) כי הנה בראשונה שפסקה‬ ‫אש יורה שרוחניות בתכלית היו‪ .‬ומה‬ ‫חול לשב"ק‪ ,‬הם אמצעיים בין רוחני‬ ‫זוהמתן שעל כן היו זוכים לבלתי היות‬ ‫גם לספר הזוהר שהפליגו במעלת‬ ‫וגשמי)‬ ‫עוד מות ושיעבוד‪ ,‬על כן ברא א‪-‬להים‬ ‫רוחניותם העליון‪ ,‬ואינן כדברים‬ ‫לוחות רוחניות מעולם עליון נורא‬ ‫שנבראו בין השמשות‪.‬‬ ‫הקדמה שנית‪ ,‬והיא כתובה אצלינו‬ ‫הראויים לזכים משוללי עכירות‪.‬‬ ‫בקצת מקומות‪ .‬והיא‪ ,‬כי העשרה‬ ‫לכן ודאי אין אומרם ז"ל שהלוחות‬ ‫דברים שנבראו בין השמשות אינן‬ ‫אך כאשר חטאו והחזירו הזוהמא‬ ‫נבראו בין השמשות אלא בלוחות‬ ‫דברים גשמיים ממש‪ ,‬ולא רוחניים‬ ‫למקומה‪ ,‬לא היה להם תקנה להיות‬ ‫שניות שהיו בעלי רוחניות מלובשים‬ ‫לגמרי‪ ,‬רק בינוניים‪ ,‬קרובים יותר אל‬ ‫בלוחות ההם מהטעם האמור‪.‬‬ ‫גשמות מעין העולם השפל כמדובר‪:‬‬ ‫הרוחניות בפנימיותן‪ ,‬עם שיש בם‬ ‫על כן א‪-‬להים חיים היודע כל אשר‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא י"ג‪ .‬איך יתכן‬ ‫התלבשות גשמי להיותן בעולם השפל‪.‬‬ ‫יהיה בארץ‪ ,‬אשר יעשו את העגל ואין‬ ‫יהיה מבא אל א‪-‬להים חיים לכתוב‬ ‫וכמאמרנו על דבר קרח כי פי הארץ לא‬ ‫לוחות ראשונות טובות למו ואדרבה‬ ‫מכתב א‪-‬להים על אבן גשמי‪ ,‬גם כי‬ ‫בקוע גשמי בארץ היה‪ ,‬שאם כן איך‬ ‫העדרם ושיבורם יפה להם‪ ,‬על כן גם כי‬ ‫סנפרינון יהיה?)‬ ‫היה לו כח להתפשט בכל מחנה ישראל‬ ‫ידיעתו לא תכריח‪ ,‬מאז ברא ערב שבת‬ ‫(ע"י חטא העגל והזוהמה לא היינו‬ ‫ולבלוע כל כלי אשר להם מושאל ביד‬ ‫בין השמשות למטה בארץ לוחות‬ ‫ראויים לעוה"ב‪ ,‬וע"כ שבירת‬ ‫כל איש ואיש מכל אישי ישראל אשר‬ ‫אבנים יאותו למו זכי האיכות אשר גם‬ ‫הלוחות היה טובה‪ ,‬בגרמו מיתה‬ ‫במחנה ולהבחין בין כליהם לשל‬ ‫שלהיותם בעולם הזה יש בם‬ ‫ועונשים‪ ,‬שיזככנו לעוה"ב)‬ ‫זולתם‪ .‬וגם לא נאמר רק לשון בליעה‪,‬‬ ‫התלבשות גשם‪.‬‬ ‫הקדמה שלישית‪ ,‬והיא נזכרת אצלינו‬ ‫כי לא היה שנבקעה הארץ ונפלו בבקוע‪,‬‬ ‫עם כל זה למה שנבראו בעת ההיא‬ ‫גם היא בזולת מקום זה (גם בפ' עקב)‪.‬‬ ‫רק שכטבע פי האדם השואב ובולע כן‬ ‫ואיכותם מעין רוחניות‪ ,‬יש כח בהם לקבל‬ ‫כי שיבור לוחות היה טוב לישראל‪,‬‬ ‫פי הארץ היה שואב ובולע אותם כפי‬ ‫זכות ובהירות על ידי הכנות שנכתוב‬ ‫שעל ידי כן חזרו למקומם שעבוד‬ ‫בעל חי ממש‪ .‬ואין זה כי‪-‬אם כח חיוני‪,‬‬ ‫בס"ד להיותם ראוים לבא בם מכתב א‪-‬‬ ‫מלכיות ומות מה שאין כן בראשונות‪.‬‬ ‫כי על בראו יתברך ערב שבת בין‬ ‫להים‪:‬‬ ‫וגם נמצא ברבותינו ז"ל שאמרו שאילו‬ ‫השמשות זמן שהתחיל רוחניות השבת‬ ‫זכו ישראל ללוחות ראשונות לא היה‬ ‫להופיע בעולם אשר לא כזמן שאר‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ה‪ .‬היפלא‬ ‫ששת ימי בראשית שהנברא בהם‬ ‫מה'‪ ,‬אשר ברא באהלו של משה אבני‬ ‫להם לא שעבוד ולא מות‪ .‬על כן כל‬ ‫הטוב המעותד לאחר התחיה בגוף‬ ‫גשמו עצם ואיכות‪ .‬וכן פי האתון‬ ‫סנפרינון אלו אשר עדן לא היו‪ ,‬לרפא‬ ‫שנברא גם הוא אז‪ ,‬לולא היה בו כח‬ ‫לשבורי הלוחות אשר שבר משה? ולא‬ ‫ונפש מעין אשר היה באדם לא היה בא‬ ‫אל הפועל‪ ,‬כי עכירות החומר לא היה‬ ‫חיונית רוחני למעלה מכל פי בהמה‬ ‫יצטרכו זולתם מחדש!)‬ ‫וחיה לא היתה אתון בלעם מוכיחתו‪,‬‬ ‫חוזר לזיכוכו כאשר על ידי מות במירוק‬ ‫ונבא אל הענין‪ .‬והוא‪ ,‬כי אמר א‪-‬להים‬ ‫הארץ‪ .‬כי על כן בתורתו של רבי מאיר‬ ‫עד אומרם ז"ל שבתוכחת אתונו לא‬ ‫אל משה פסל לך כו'‪ ,‬לומר הנה כאשר‬ ‫מצאו כתוב והנה טוב מאד והנה טוב‬ ‫יכול לעמוד‪ .‬וההיקש בזה בכל שאר‬ ‫פסקה זוהמת ישראל עשיתי להם‬ ‫מות‪ .‬וגם הנפש לא תמלא אם לא על‬ ‫עשרת הדברים שנבראו בין השמשות‪.‬‬ ‫מעשה ידי להתפאר לוחות רוחניות‬ ‫(לוחות שניות נבראו בע"ש ביהש"מ‪ ,‬ידי שעבוד במקום גיהנם‪ ,‬על כן‬ ‫מעולם העליון להשלים ספיריות‬ ‫שהן בין רוחני לגשמי‪ ,‬אבל ראשונות בהשתברם נתקן‪ ,‬שקלקלת השעבוד‬ ‫איכות קדושתם להיות להם בהם‬ ‫ומות היא תקנתנו כמדובר‪ .‬ועל כן‬ ‫רוחניים לגמרי)‬ ‫חירות ממלאך המות ומשעבוד‬ ‫וידוע כי מכללם הלוחות‪ ,‬אשר אין החזיק הוא יתברך טובה למשה‬ ‫מלכיות‪ ,‬שהוא ענין חרות על הלוחות‪,‬‬ ‫ספק אצלי כי לא על לוחות ראשונות ששיברם‪.‬‬ ‫כמו שאמרו רבותינו ז"ל‪ .‬אך עתה צריך‬ ‫לפי איכותם לוחות אחרות שלא יהיו‬ ‫ידבר כי אותם מעשה א‪-‬להים היו‬ ‫מלמעלה ושיתלבשו ברדתם כאשר‬ ‫‪7‬‬ ‫(הכתב על הלוחות‪ ,‬היו יותר רוחניים‬ ‫אחד‪ ,‬במה שתפסול אותם שתקלף‬ ‫כתבנו על בהר סיני לוחות אבן שנעשו‬ ‫מהן)‬ ‫כל התלבשות החיצון הגשמי אשר הוא‬ ‫בהר סיני לוחות אבן להתפש ביד משה‬ ‫ולא שכל ההכנות יספיקו שתהיה‬ ‫קשה מעין איכות גשם אבן סנפרינון‪.‬‬ ‫האיש‪ .‬אך עתה נהפוך הוא שצריך יהיו‬ ‫הכתיבה דוגמת הלוחות‪ .‬כי מה‬ ‫ותשאיר האיכות הזך מעין רוחניות‪,‬‬ ‫אבן מלמטה ושיוכנו לעלות אל הא‪-‬‬ ‫שאכתוב הוא למעלה מאיכותם שהוא‬ ‫למען בזה תהיה התחלת הכנה לקבל‬ ‫להי ם ושם יקבלו רוחניות ראוי לכתוב‬ ‫רוחניות עצום מאד‪ .‬וזהו אומרו על‬ ‫כתיבתו יתברך בהם‪.‬‬ ‫עליהם יד א‪-‬להים מטעם האמור‬ ‫הלוחות ולא אמר בלוחות‪( :‬ובזה‬ ‫וזהו פסל לך שתשאיר הפסולת לך‪.‬‬ ‫בהקדמה שלישית‪.‬‬ ‫נתיישב קושיא ו‪ .‬וכתבתי על הלוחות‪,‬‬ ‫ומה מתקו דברי רבותינו ז"ל באומרם‬ ‫(טובת שבירת הלוחות הוא‪ ,‬שיקבלו‬ ‫כי בלוחות מבעי ליה!)‬ ‫הפסולת יהיה שלך ולא אמרו‬ ‫שניות מלמטה‪ ,‬ועי"ז יזכו להזדכך)‬ ‫(האותיות הנחקקים לא פרחו בשבירתן‪.‬‬ ‫הפיסולין‪ ,‬לרמוז לנו כי לפי האמת הוא‬ ‫כי שיבור לוחות אשר היו מלמעלה‬ ‫רק אותיות הרוחניים פרחו)‬ ‫פסולת שהוא עכירות הגשמות שעם‬ ‫היה טוב להם בל ישוב יתברך לתת‬ ‫היותו סנפרינון‪ ,‬בערך הנשאר הוא‬ ‫להם שניות מלמעלה כי‪-‬אם מלמטה‪.‬‬ ‫והנה עדיין אין הכנתך זו לבדה‬ ‫פסולת והוא גשמיות‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫קושיא ב‪ .‬האם קצרה ידו יתברך מספקת לכל הרוחניות אשר אני חפץ‬ ‫יעלו‬ ‫ושיהיה בדרך שנכתוב שהמה‬ ‫חלילה אשר ברא והמציא אבני להשפיע רוחניות בכתיבה זו‪ ,‬כי הלא‬ ‫במעלות‪:‬‬ ‫סנפרינון ההם לבוראם חלקים וזכים כל הרוחניות אשר היה בלוחות‬ ‫(השי"ת רצא להשלים אותנו ע"י‬ ‫הלוחות! וקשה האם לוחות מעוה"ז נאותים לכתוב בהם מבלי יצטרך הראשונים אשים באלו‪.‬‬ ‫שהוא מה שאמרו ז"ל שראה משה‬ ‫ג"כ מזככנו כראשונות שמלמעלה?) משה לפסול אותם?)‬ ‫ויומתק בזה אומרו לך‪ .‬ויצדק בזה גם אותיות פורחות באויר אז השליכן‪.‬‬ ‫והענין‪ ,‬פן יאמר נא ישראל‪:‬‬ ‫מה יושיעונו לוחות אבנים מעולם כן אומרם ז"ל שאמר לו הקב"ה אתה והלא האותיות במקומם נשארו?‬ ‫הזה להקנות בנו שלמות? כאשר היו שברת הראשונת עליך לתת אך הוא כי כנשמה שבאדם כך היה‬ ‫הראשונים‪ ,‬מעשה א‪-‬להים מעולם האחרונות‪ ,‬כמשל נייר הכתובה‪ .‬שהוא‪ ,‬רוח קדוש עליון נורא מאד בקרב כל‬ ‫כי אמר אליו אתה הטיבות להם אות ואות‪ ,‬ואורות נשמת רוח חיים‬ ‫העליון!‬ ‫על כן אמר א‪-‬להים פסל לך‪ ,‬לומר ששברת הראשונות כענין הקדמה שבכל אות ואות הם אשר פרחו‬ ‫הנה לך שני לוחות אבנים‪ ,‬אשר הם השלישית‪ ,‬עתה תזכה שיהיה הנייר למקורן‪ .‬ואת כל זה הרבה פה באומרו‬ ‫כקבלת חכמי המשנה אשר נבראו בין משלך‪ ,‬שהוא אם היה נשאר המסך את הדברים וכו'‪( ,‬ובזה נתיישב קושיא‬ ‫השמשות זמן הכנסת קדושת שבת גשמי העליון (החיצון) לא היה לו ז‪ .‬את מיותרת באומרו את הדברים!)‬ ‫להקב"ה נייר לכתוב בו כי לא יפעל א‪-‬‬ ‫ולא מה שאחר השיבור רק אשר היו‬ ‫לעולם‪ ,‬אשר הן מעין רוחניות‪ ,‬כענין ל בגשם‪.‬‬ ‫תחלה‪ .‬וזהו אשר היו על הלוחות‬ ‫ההקדמה השנית‪ .‬אלא שלהיותם‬ ‫הראשונים אשר שברת‪ ,‬שהוא כי אמרו‬ ‫המסך‬ ‫שקלף‬ ‫הנייר‬ ‫נתן‬ ‫מי‬ ‫כי‬ ‫נמצא‬ ‫בארץ יש להם התלבשות גשמי אך‬ ‫רבותינו ז"ל שאחר שפרחו האותיות‬ ‫‪-‬‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫‪-‬‬‫י‬ ‫לכתוב‬ ‫מוכן‬ ‫נייר‬ ‫להיות‬ ‫העליון‬ ‫מבחוץ‪ ,‬כהקדמה הראשונה‪ ,‬שאפילו‬ ‫שברם‪ ,‬ואשר פרחו הוא רוחניות של‬ ‫הלוחות‪:‬‬ ‫שפסל‬ ‫משה‬ ‫זה‬ ‫לא‬ ‫אם‬ ‫ם‬ ‫להי‬ ‫המלאך המתראה באיש הוא‬ ‫מעלה מאיכותן‪ .‬וזה יאמר איני אומר‬ ‫אל‬ ‫לב‬ ‫בשום‬ ‫א‪.‬‬ ‫קושיא‬ ‫נתיישב‬ ‫(ובזה‬ ‫שמתלבש פה התלבשות גשמי‬ ‫בחצוניותו מה שאין כן בפנימיותו‪ .‬על מלת (פסל) לך! ומיישב‪ ,‬אשר גרם שאכתוב מה שהיה בלוחות אשר‬ ‫דרך זה היה בלוחות אלו‪ ,‬תוכיותם מעין משה ע"י אשר הוא קדוש וזך‪ ,‬שיש שברת שהוא האותיות הנותרות‬ ‫רוחניות וחצוניותם מעין מלבוש גשמי‪' .‬נייר' מוכן לכתוב י‪-‬ה א‪-‬להים כי הרי במקומם שהוא מעין הלוחות‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫לא יפעל א‪-‬ל בגשם‪ .‬וקושיא ג‪ .‬תן אכתוב מה שהיה על הלוחות שהוא מה‬ ‫(הכנה הראשונה לקדש הלוחות‪.‬‬ ‫פסל לך‪ .‬שתסיר הגשמיות מהלוחות אתה הלוחות‪ :‬והלא יקשה כי משה שהיה למעלה מהם שהוא איכות‬ ‫וישאר לך בעוה"ז‪ .‬ואז יהיו רוחניים‪ ,‬לא נתן משלו דבר אלא שפסל אותן?) הנפשיי הרוחני שפרח‪ .‬וזהו אשר היו על‬ ‫ואמר על ידי מה שתפסול אותם הלוחות‪ ,‬שהוא מה שעליהם ולא מה‬ ‫כלוחות הראשונים)‬ ‫תעשה שיהיו כראשונים בעלי רוחניות שבהם שהוא למעלה מאשר שברת‬ ‫ואמר לו הקב"ה למשה פסל לך‪ ,‬אתה ויוכנו בזה לשוכתבתי על הלוחות וכו'‪ ,‬שהוא גם הרוחנית שפרח‪( .‬ובזה‬ ‫נתיישב עוד קושיא ו‪ .‬וכתבתי על‬ ‫אשר קדוש וזך‪ ,‬אתה תכינם בשני שיוסר גשמיותם‪.‬‬ ‫הלוחות‪ ,‬כי בלוחות מבעי ליה!‬ ‫דברים‪:‬‬ ‫וקושיא ח‪ .‬אשר שברת (מיותרת)!)‬ ‫‪8‬‬ ‫(גלוי שכינה בעת מעמד י"ג מדה"ר‪.‬‬ ‫שיקבלם משה‪ ,‬עתה היפך‪ .‬שלוחות‬ ‫(הכנה השנית לקדש הלוחות)‬ ‫מעין מתן תורה!)‬ ‫אבנים גשמיים מן הארץ יופשט‬ ‫ואחר שרצוני הוא לכתוב בכל‬ ‫והראיה כי יש א‪-‬להים עתה גם‬ ‫גשמותם על ידי משה‪ ,‬ובעלות‬ ‫הרוחניות ההוא‪ ,‬לא יספיק מה‬ ‫במקום הזה מעין מעמד הר סיני‪ ,‬כי‬ ‫השמימה אל הא‪-‬להים הוכנו עד קרבת‬ ‫שהכינות בפסול לך הלוחות‪ .‬לכן צריך‬ ‫הלא אאלפך מבהמות ארץ‪ ,‬כי הצאן‬ ‫א‪-‬להים לייחס כתיבתו יתברך בהם‪.‬‬ ‫יותר שהוא והיה נכון וכו'‪ ,‬וזהו אומרו‬ ‫והבקר מאליהן ימנעו מלרעות‪ ,‬אין‬ ‫כך על ידי התורה אשר בהן שעל ידי‬ ‫וכתבתי וכו' את הדברים אשר היו וכו'‬ ‫צריך לומר בכל ההר כי‪-‬אם אל מול‬ ‫משה כאשר יופשט חומרו ממנו ויעלה‬ ‫ועל כן איכה נעשה כדי שיזדככו‬ ‫ההר ההוא‪ ,‬ואין זה כי‪-‬אם שגודל‬ ‫אל הא‪-‬להים ידבק בו הוא יתברך‬ ‫יותר?‬ ‫הקדושה מטלת מורא גם בבעלי חיים‬ ‫כאשר הלוחות על ידי משה הוכנו שעל‬ ‫בלתי שכליים כדבר טבעי‪( :‬ובזה‬ ‫ידי הפשיט פסולת גשמותן עלו עד ה'‬ ‫הלא הוא כי והיה נכון לבקר‪ ,‬כלומר‬ ‫נתיישב קושיא י"ב‪ .‬גם הצאן והבקר‬ ‫ויתקרבו אליו‪:‬‬ ‫מתבודד בקדושה ונשמר מקרי לילה‬ ‫אל ירעו‪ .‬הראוי יאמר את הצאן‬ ‫לבקר‪ .‬ואז שהוא עת רצון ועלית בבקר‪,‬‬ ‫((נראה לפרשו‪ ):‬כך ג"כ יזכה משה‬ ‫והוא כי אור בקר הולך ואור‪( .‬ובזה‬ ‫והבקר אל תרעו‪ ,‬שהוא ציווי אל‬ ‫בעצמו‪ ,‬על ידי התורה אשר בהן‬ ‫בעליהם!)‬ ‫נתיישב קושיא ט‪ .‬אומרו והיה נכון‬ ‫בהלוחות‪ ,‬שעל הידים ידי משה הן‬ ‫לבקר ועלית בבקר‪ .‬כי אומרו פעם‬ ‫כן האדם בל יתייאש מלשוב‬ ‫מונחים‪ ,‬יותן במשה מדרגה זו אשר‬ ‫שנית בבקר הוא מיותר!)‬ ‫להתקרב אליו יתברך גם בגוף ונפש‬ ‫יש בהלוחות‪ ,‬שהוא‪ :‬כאשר יופשט‬ ‫כאשר היו בחורב כמדובר‪ .‬וכו'‬ ‫ממשה חומרו ממנו‪ ,‬ויעלה אל הא‪-‬‬ ‫כך תעשה אתה בעלותך אלי להר‬ ‫להים‪ ,‬אז ידבק בו במשה הוא יתברך‪.‬‬ ‫שתהיה עולה עם הבקר‪ ,‬שכמו‬ ‫על כן בא משה ויאמר לדבר אל לבם‬ ‫שהשחר עולה תעלה גם אתה הולך‬ ‫בעת ההיא‪ :‬לומר‪ ,‬בעת ההיא ברדתי‬ ‫ויהיה אצל משה באותו דרך כאשר‬ ‫ואור עד נכון היום‪ .‬כי בי"ת בבקר‬ ‫מההר בארבעים יום השניים שהוא‬ ‫היה עם הלוחות‪ ,‬אשר על‪-‬ידי משה‬ ‫במקום עם כמה דאת אמר כי בך (עמך)‬ ‫האמור בסמוך‪ ,‬כי מאז היה לכם מורך‬ ‫הוכנו הלוחות‪ ,‬שעל ידי הפשיט משה‬ ‫ארוץ גדוד‪.‬‬ ‫לבב על לא טובה השמועה השמיעם ה'‬ ‫פסולת גשמותן‪ ,‬עלו הלוחות עד ה'‬ ‫ויתאבלו‪ ,‬כי מאז היה מקום לחוש על‬ ‫ויתקרבו אליו‪).‬‬ ‫ועוד תזדכך כי ונצבת לי‪,‬‬ ‫אבדן תקוה כמדובר על היות בלתי אפשר‬ ‫שהתייצבותך יקרבוך לי‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ד‪ .‬היפלא לה'‬ ‫קושיא י‪ .‬ונצבת לי‪ ,‬כי מלת לי‬ ‫לשוב ליטהר עוד מזוהמת נחש‪ .‬על כן‬ ‫מלעשות לוחות מעשה א‪-‬להים‬ ‫אמר להם משה הנה בעת ההיא‪ ,‬היא עת‬ ‫מיותרת!)‬ ‫לכתוב עליהן מכתב א‪-‬להים‬ ‫נפלה אימה עליכם‪ ,‬עלתה ארוכתכם‬ ‫כבראשונה? ולא להמציא אבנים‬ ‫(כאשר הזדכך משה‪ ,‬גם הלוחות נהיו‬ ‫מאתו יתברך‪ ,‬כי הלא אז אמר אלי פסל‬ ‫בארץ ושיפסול אותן משה ויעלם‬ ‫רוחניים וקלים)‬ ‫לך‪ ,‬שהוא לרמוז כי כאשר הלוחות עלו על‬ ‫למעלה!)‬ ‫ידי פסול הגשמיות מהם‪ ,‬כן יהיה לכם‬ ‫ולפי הכנתו העולה תמיד יעלה איכות‬ ‫השגת האושר על ידי המות‪ ,‬כי תעלה‬ ‫(ועיין אחרי המאמר מפ' עקב‬ ‫הלוחות שבידו‪ ,‬כמו שגלה אחר כך‬ ‫הנפש למעלה ותתעלה כאשר עשתה‬ ‫בפירוש כמו שכתבנו למעלה‪ ,‬שאחר לפירוש שני בדברי האלשיך הנ"ל)‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬עד שבאחרונה תאושר בארץ‬ ‫עלותו לקח שתי האבנים בידו אחת‬ ‫(מעלת לוחות שניות)‬ ‫כאומרו ויעל וכו' ויקח בידו‪ ,‬שהוא‬ ‫עם הגוף הזך גם הוא‪ ,‬וכו' ומעין הלוחות‬ ‫הוא‪ ,‬כי יהיו על ידי הפיסול זכים‬ ‫שאחר עלותו שנזדכך הוא והם‪ ,‬לקחם ואמר לו הוא יתברך עוד ואיש לא‬ ‫כראשונים‪ ,‬וכו' שהוא יתברך העלם‬ ‫בידו אחת‪ ,‬עם היותם ששה טפחים יעלה עמך‪:‬‬ ‫במעלות מהארץ הלזו ככל הדרך‬ ‫אורך וששה רוחב והיותם שנים לומר אל יקל בעיניך ענין לוחות‬ ‫המפורש‪ ,‬למען מזה יקח האדם משל‬ ‫שניות אלו על ראשיתם מן הארץ‪,‬‬ ‫וחלקים‪ ,‬תפסם משה ביד אחת‪.‬‬ ‫ומליצה אל תיקון האדם על ידי הסתלקו‬ ‫(לוחות ראשונות נבראו למעלה וירדו שהמעלה אשר אתה עולה בהם איש‬ ‫מן העולם‪ ,‬עד שאחרי כן לעתיד יתוקן‬ ‫ונתגשמו‪ .‬משא"כ השניות נבראו לא יעלה עמך‪ ,‬וגם אני מצוה שגם איש‬ ‫הכל ויהיו בגוף ונפש זכים וברים כאשר‬ ‫למטה‪ ,‬ועלו והתפשטו מגשמיותם‪ .‬אל ירא בכל ההר‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫בעמדם על הר סיני והותר‪ ,‬באופן שאל‬ ‫קושיא י"א‪ .‬בכלל אומרו איש אל ירא‬ ‫ויחד עמם נזדכך משה)‬ ‫יתייאשו מן הרחמים מעתה‪.‬‬ ‫בכל ההר הוא שאיש לא יעלה עמו!‬ ‫ובדבר הזה אשר הפך ה' הסדר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ולמה נאמר?)‬ ‫שתחת היות הלוחות מעשה א‪-‬להים‬ ‫מלמעלה והורידם יתברך להר ונתגשמו‬ ‫‪9‬‬ ‫יז‪ .‬אומרו ואשים את הלוחות בארון‪ ,‬מה‬ ‫לפסול אותם‪ ,‬כאשר בראם בשיעורם‬ ‫ענין לוחות שניות‪ ,‬וסליחת‬ ‫צורך לאומרו להם פה? ומה גם כי ידוע‬ ‫כשיעור ששה על ששה טפחים כל אחת‬ ‫חטא העגל‪ ,‬מפ' עקב‬ ‫הוא! וכו'‬ ‫מהם?‬ ‫ָבעֵ ת הַ הִּ וא אָ מַ ר י‪-‬הוה אֵ לַי ְׁפסָ ל לְׁ ָך‬ ‫יח‪ .‬אמנם לבא אל הענין נשים לב‪ ,‬כי‬ ‫ז‪ .‬אומרו ועלה אלי ההרה‪ ,‬כי הלא‬ ‫ְׁשנֵי לוחֹּת אֲ בָ נִּ ים ָכ ִּראשֹּנִּ ים וַ ֲעלֵה אֵ לַי‬ ‫ראוי גם לדרוש ולתור מה היה שהלוחות‬ ‫כאשר בראם למטה בארץ הוא גם לא‬ ‫ית ְׁל ָך אֲ רוֹּ ן עֵ ץ‪ :‬וְׁ אֶ כְׁ תֹּב עַ ל‬ ‫הָ הָ ָרה וְׁ עָ ִּׂש ָ‬ ‫השניות לא בראם הוא יתברך למעלה‬ ‫יבצר ממנו לכותבם פה כי מלא כל הארץ‬ ‫הַ ֻלחֹּת אֶ ת הַ ְׁדבָ ִּרים אֲ ֶשר הָ יו עַ ל הַ ֻלחֹּת‬ ‫כראשונים? והיה מן הראוי שיהיו גם הם‬ ‫כבודו יתברך!‬ ‫הָ ִּראשֹּנִּ ים אֲ ֶשר ִּש ַב ְׁר ָת וְׁ ַׂש ְׁמ ָתם ָבאָ רוֹּ ן‪:‬‬ ‫מלמעלה כדי שיכון בהם מכתב א‪-‬להים‬ ‫ח‪ .‬אומרו ועשית לך ארון עץ‪ ,‬כי הנה עד‬ ‫וָ אַ עַ שׂ אֲ רוֹּ ן עֲצֵ י ִּש ִּטים וָ אֶ פְׁ סֹּל ְׁשנֵי‬ ‫גם שלא יהיו ממדרגת הראשונים!‬ ‫אחר רדתו מן ההר לא נצטוה לעשות‬ ‫ֻלחֹּת אֲ בָ נִּ ים ָכ ִּראשֹּנִּ ים וָ אַ עַ ל הָ הָ ָרה‬ ‫אך הנה למדנו מרבותינו ז"ל כי הלוחות‬ ‫הארון! ואם כן למה צוה אליו טרם יעלה?‬ ‫ו ְׁשנֵי הַ ֻלחֹּת ְׁביָ ִּדי‪ :‬וַ ִּיכְׁ תֹּב עַ ל הַ ֻלחֹּת‬ ‫הם רמז אל האדם וכמאמרם ז"ל‪ :‬כי היו‬ ‫ֲש ֶרת הַ ְׁדבָ ִּרים‬ ‫ַכ ִּמכְׁ ָתב הָ ִּראשוֹּ ן אֵ ת ע ֶׂ‬ ‫ט‪ .‬וגם אומרו לך‪ ,‬שהיה ראוי יאמר‬ ‫אֲ ֶשר ִּד ֶבר י‪-‬הוה אֲ לֵיכֶ ם ָבהָ ר ִּמתוֹּ ךְׁ‬ ‫הלוחות עם הדברים הכתובים וחקוקים‬ ‫ועשית להם ארון עץ!‬ ‫בתוכם כגבר שהנשמה בקרבו שהנשמה‬ ‫הָ אֵ ש ְׁביוֹּ ם הַ ָקהָ ל וַ ִּי ְׁתנֵם י‪-‬הוה אֵ לָי‪:‬‬ ‫מוליכתו על רגליו ובצאתה מקרבו ישאר‬ ‫י‪ .‬כי הרי היה עתיד בצלאל לעשותו‬ ‫וָ אֵ פֶ ן וָ אֵ ֵרד ִּמן הָ הָ ר וָ אָ ִּׂשם אֶ ת הַ ֻלחֹּת‬ ‫גופו כבד כמו אבן‪.‬‬ ‫והוא עשהו! ומה ענין ארון זה?‬ ‫יתי וַ ִּיהְׁ יו ָשם ַכאֲ ֶשר‬ ‫ָבאָ רוֹּ ן אֲ ֶשר עָ ִּׂש ִּ‬ ‫צִּ ַונִּ י י‪-‬הוה‪( :‬פ"י‪ :‬א ‪ -‬ה)‬ ‫על כן כבא משה וירא את העגל‪ ,‬ראה‬ ‫יא‪ .‬א‪ .‬אומרו את הדברים אשר היו‪ ,‬מי‬ ‫והנה פרחו האותיות ונשארו כבדים על‬ ‫לא ידע כי אותם הדברים היו?‬ ‫א‪ .‬הנה אין ענין זה מענין מצות ה'‬ ‫ידיו וכמו שאמרו ז"ל וארא והנה חטאתכם‪,‬‬ ‫יא‪ .‬ב‪ .‬וגם מה ריבה האת?‬ ‫שחוזר לשנותה בערבות מואב רק סיפור‬ ‫מה ראה? ראה אותיות פורחות באויר‪ ,‬ואז‬ ‫איך היה לוחות שניות עניינם ואם כן למה‬ ‫יב‪ .‬אומרו אשר שברת‪ ,‬מה צורך להזכיר‬ ‫מודיע הדבר לישראל?‬ ‫כבדו בידיו וישלך מידיו‪.‬‬ ‫השיבור? כי הלא באומרו את הדברים‬ ‫וכן אמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬הזהרו בזקן‬ ‫אשר היו על הלוחות הראשונים ידוע הוא‬ ‫ב‪ .‬כי יותר מפורש הענין פרשת כי תשא‬ ‫ששכח תלמודו מחמת אונסו‪ ,‬שלוחות‬ ‫כי הם אשר שברת!‬ ‫ומשם ידעו ישראל את כל זה!‬ ‫ושברי לוחות מונחים בארון‪ ,‬הנה דמו‬ ‫יג‪ .‬אומרו ואעש ארון כו'‪ ,‬למה שינה‬ ‫ג‪ .‬אומרו בעת ההיא‪ ,‬למה מסיים העת‬ ‫הלוחות אל האדם‪.‬‬ ‫הסדר כי הוא יתברך אמר אליו עלה אלי‬ ‫שהיה זה בה?‬ ‫וגם יצדק בזה היותם אורכם ששה ורחבם‬ ‫ההרה ואחר כך ועשית לך ארון כו' והוא‬ ‫ד‪ .‬אומרו פסל לך‪ ,‬מה ענין לומר לך?‬ ‫ששה וגובהם ששה הרי שמונה עשרה‬ ‫עשה הארון טרם עלותו?‬ ‫וידוע מאמרם ז"ל הפסולת יהא שלך‪.‬‬ ‫טפחים כמספר שיעור מדת האדם‪.‬‬ ‫יד‪ .‬אומרו ואעל ההרה ושני הלוחות‬ ‫האם אפשר שלא היתה כונת הכתוב רק‬ ‫ויצדק בעצם בזה מאמר ספר הזוהר‬ ‫בידי‪ ,‬כי מהראוי יאמר ואקח את הלוחות‬ ‫להודיעם שהעשיר הוא יתברך את‬ ‫שאומר כי היו שתי הלוחות דוגמת דכר‬ ‫בידי ואעל ההרה! ולא לומר תחלה ואעל‬ ‫משה? ומה גם שאין מעצור לה' להושיע‬ ‫ונוקבא‪.‬‬ ‫ההרה ואחר כך ושני לוחות בידי!‬ ‫ולהעשירו בלעדי זה!‬ ‫ועל פי הדברים האלה נאמר כי רצה‬ ‫טו‪ .‬וגם נשית לב אל אומרו בידי ולא‬ ‫ה‪ .‬לא ימנע‪ ,‬הלוחות אלו היו גשמיות או‬ ‫הקדוש ברוך הוא ללמד דעת את עמו‬ ‫אמר על שתי ידי כדבר שנאמר למעלה‬ ‫רוחניות‪ ,‬אם רוחניות‪ ,‬איך יאמר פסל לך?‬ ‫ישראל בל יתחמץ לבבם באמרם‪ ,‬הן‬ ‫בראשונים!‬ ‫איככה יפסול דבר רוחני? ואם הם‬ ‫אבדנו כלנו נגזרנו לנו כי היינו משוללי‬ ‫גשמיות‪ ,‬איך יתכן יכתוב הוא יתברך‬ ‫טז‪ .‬אומרו ויכתוב כמכתב הראשון את‬ ‫בגשם חומרי? ומה גם אומרו לפנים‬ ‫זוהמת נחש זכים וטהורים כלם ברורים‬ ‫עשרת הדברים אשר דבר ה' אליכם בהר‬ ‫כלם נביאים שומעים את דבר ה' פנים‬ ‫כמכתב הראשון כי הלא הראשונים היו‬ ‫מתוך האש‪ ,‬כי הענין כפול ומכופל‪ ,‬כי‬ ‫רוחניים מלמעלה אלא שנתלבשו בבואם‬ ‫בפנים‪ ,‬ועתה שב זוהמתנו אלינו ונתעכר‬ ‫באומרו כמכתב הראשון ידוע הוא כי הם‬ ‫ממנו חומרנו‪ ,‬ואיככה נוכל נקיון? ומה גם‬ ‫פה אך אלו אם גשמיות היו לא יצדק בם‬ ‫עשרת הדברות ומאומרו עשרת הדברים‬ ‫מכתב באצבע א‪-‬להים!‬ ‫כי הדורות הולכים ומתמעטים דלא‬ ‫ידוע הוא שהם אותם אשר שמעו שדבר‬ ‫אכשור דרי‪.‬‬ ‫להם ה' מתוך האש!‬ ‫ו‪ .‬שאם בריאה יברא הלוחות סנפירינון‬ ‫על כן רמז רמז לנו הוא יתברך בלוחות‪ ,‬כי‬ ‫באהלו של משה כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬למה‬ ‫אין ספק כי מן השמים המציאם הוא‬ ‫לא בראם חלקות ולא שיצטרך אחר כך‬ ‫‪10‬‬ ‫כנשמה בגוף כנודע שעל כן כאשר ראה‬‫ועדיין עודם בעולם השפל הלז לא ייזך‬ ‫יתברך וישלחם באהלו של משה‪ .‬והראיה‪,‬‬ ‫משה האותיות פורחות נשארו כבדות‬ ‫ספיריות רוחניותם עד עלותם השמימה‬ ‫כי לא הוצרך להיות חוצב אותם כחוצב אבן‬ ‫בידיו‪ ,‬וזהו ואכתוב כו' את הדברים אשר‬ ‫כי עכירות העולם הזה מעכב‪ ,‬אך אחר‬ ‫מסלע גדול לפי מדת אשר יצטרך אותה‪,‬‬ ‫היו‪( :‬ובזה נתיישב קושיא יב‪ .‬אשר‬ ‫עלות אותם למעלה תזדכך ספיריות‬ ‫ואחרי כן עוד ישאר בסלע ההוא אשר‬ ‫בהירות רוחניותם עד גדר יהיו ראויים שברת‪ ,‬מה צורך להזכיר השיבור? כי‬ ‫לוקחה זכות ממין האבן ההיא‪.‬‬ ‫לקבל מכתב א‪-‬להים באצבע א‪-‬להים‪ .‬הלא באומרו את הדברים אשר היו על‬ ‫אך‪ ,‬הלוחות האלו נזדמנו מרובעות ומדת‬ ‫וזהו ועלה אלי ההרה‪( .‬ובזה נתיישב הלוחות הראשונים ידוע הוא כי הם‬ ‫זו כמדת זו אורכן ששה ורחבן ששה‬ ‫אשר שברת!)‬ ‫קושיא ז‪ .‬ועלה אלי ההרה‪ ,‬כי הלא‬ ‫וקומתן ששה‪ ,‬שלא הוצרך רק לפסול בהם‬ ‫ואחרי כותבו יתברך על הלוחות הללו‬ ‫כאשר בראם למטה‪ ,‬בארץ הוא‪ ,‬גם לא‬ ‫פסלות כקליפה אחת מהם ויהיו כשיעור‬ ‫ותהיה להם הכתיבה בהם כנפש בגוף‬ ‫יבצר ממנו לכותבם פה כי מלא כל‬ ‫הראשונות לא פחות ולא יותר‪ ,‬ולא אחת‬ ‫הובאו פה‪ ,‬ויהיו גם הם עם כתבם באיכות‬ ‫הארץ כבודו יתברך!)‬ ‫יתירה על חברתה אפילו כחוט השערה‪,‬‬ ‫וכל כך יזדככו שאין צריך לומר זולתך‪ ,‬ובהירות וספיריות וטובות‪( :‬ובזה נתיישב‬ ‫וגם לא הוצרך לחצוב אותה מסלע ולא‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬אפילו אתה‪ ,‬שאין כמוך באנשים‪ ,‬קושיא יא‪ .‬א‪ .‬את הדברים אשר היו‪ ,‬מי‬ ‫נשאר ממינם במחצב שנזדמן באוהל משה‬ ‫לא תוכל להיות אתם במקום אחד‪ ,‬עד לא ידע כי אותם הדברים היו?‬ ‫כי לא היה רק הלוחות לבדם‪ .‬שאם לא כן‬ ‫וקושיא יא‪ .‬ב‪ .‬מה ריבה האת?)‬ ‫תעשה לך ארון עץ להפסיק בינך ובינם בל‬ ‫לא היו אומרים רבותינו ז"ל שנתעשר‬ ‫(אחרי חטא העגל התייאשו בנ"י‬ ‫יזונו עיניך מהם מה שאין כן עתה טרם‬ ‫מפסילת הלוחות כי יותר מזה היה שארית‬ ‫מלחזור למדרגתן)‬ ‫עלותם‪ .‬וזהו ועשית לך כו'‪( :‬ובזה‬ ‫מחצב הסלע שממנו חצבו האבנים‪ .‬אך לא‬ ‫נתיישב קושיא ח‪ .‬ועשית לך ארון עץ‪,‬‬ ‫היו רק שתי אבנים כמדת הראשונים אחר‬ ‫והיה הענין כי ראה יתברך כי לא יבצר‬ ‫כי הנה עד אחר רדתו מן ההר לא נצטוה‬ ‫שפסל אותם‪:‬‬ ‫מהיות בלב כל איש ישראל הרהורי‬ ‫לעשות הארון! ואם כן למה צוה אליו‬ ‫דברים‪ ,‬כי המה ראו כי הגיעו עד גדר‬ ‫וזו אחת מן הכוונות שירמוז באומרו‬ ‫טרם יעלה?‬ ‫פסל כו'‪ ,‬שאז על ידי כן יהיו שני לוחות‬ ‫תכלית בריאת העולם הזה‪ ,‬שהוא להיות‬ ‫וקושיא ט‪ .‬לך‪ ,‬שהיה ראוי יאמר‬ ‫לו דירה בתחתונים‪ .‬כמו שאמרו ז"ל‬ ‫אבנים כראשונים בלי פחת וייתור‪ ,‬וגם‬ ‫ועשית להם ארון עץ!‬ ‫יחדו יהיו תמים‪ ,‬באופן שאין זה כי‪-‬אם‬ ‫משנברא העולם נתאוה הקדוש ברוך הוא‬ ‫וקושיא י‪ .‬הרי היה עתיד בצלאל‬ ‫שתהיה לו דירה בתחתונים‪ ,‬שהוא בשום‬ ‫שכך נזדמנו מן השמים‪.‬‬ ‫לעשותו והוא עשהו! ומה ענין ארון זה?)‬ ‫לב שלא אמרו דירה על הארץ‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫ואם כן איפה אמור מעתה כי הוא‬ ‫בתחתונים‪ ,‬שהוא בבני האדם כי היכל ה'‬ ‫ואז על ידי מה שתעלה אותם יזדככו‬ ‫יתברך שלח אותם מן השמים רוחניים‬ ‫המה‪ ,‬כי מאז נברא העולם היה לתכלית‬ ‫ויתלבנו עד יהיו ראוים כי ואכתוב על‬ ‫מעשה א‪-‬להים‪ ,‬אלא ששלח אותם אל‬ ‫תאותו זאת‪ .‬והנה באה במתן תורה על ידי‬ ‫הלוחות‪ ,‬שהוא‪ ,‬כי יוכנו להיות הוא כותב‬ ‫הארץ הלזו והלבישם אותם מלבוש גשמי‬ ‫שפסקה זוהמתן ויהיו מרכבה אליו‬ ‫עליהם שישוללו אף גם מכל איכות בלתי‬ ‫מעין העולם השפל הלז‪ ,‬כאשר תהיה‬ ‫יתברך‪ .‬כמאמרנו על פסוק ואתה מרבבות‬ ‫רוחני מעין העולם הזה בתכלית‪( .‬ובזה‬ ‫הנפש הבאה מלמעלה בתוך תואר גוף‬ ‫קדש שלא אמר ברבבות‪ ,‬ועל כן היה להם‬ ‫נתיישב קושיא ה‪ .‬לא ימנע‪ ,‬הלוחות‬ ‫האדם אשר למטה בארץ‪ .‬ואחרי כן צוה‬ ‫חירות ממלאך המות‪.‬‬ ‫אלו היו גשמיות או רוחניות‪ ,‬אם‬ ‫את משה יפסול ויקלף קליפת המלבוש‬ ‫רוחניות‪ ,‬איך יאמר פסל לך? איככה‬ ‫הגשמי משניהם וישארו משוללי הלבוש‬ ‫והנה עתה שבה זוהמתם למקומה‪,‬‬ ‫יפסול דבר רוחני? ואם הם גשמיות‪,‬‬ ‫והמות כשהיה‪ ,‬ואם כן איפה חזר‬ ‫הגשמי ויהיו כראשונים‪ ,‬בשיעורם‬ ‫איך יתכן יכתוב הוא יתברך בגשם‬ ‫ובאיכות רוחני‪ .‬וזהו פסל לך שהוא‬ ‫ונתקלקל העולם ותכליתו‪ ,‬ומה בצע כי‬ ‫חומרי? ומה גם אומרו לפנים כמכתב‬ ‫נשוב למות בדור דור בלי תיקון‪ .‬כי הלא‬ ‫מחשוף הלבוש הגשמי‪ ,‬ואחרי כן יהיו‬ ‫הראשון כי הלא הראשונים היו‬ ‫לבוש גשמי שני לוחות אבנים כראשונים‪.‬‬ ‫יראה כי אבדה תקותינו מלשוב להתקרב‬ ‫רוחניים מלמעלה אלא שנתלבשו‬ ‫עדיו יתברך כאשר בתחלה‪ ,‬ואם נשאר‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ד‪ .‬פסל לך‪ ,‬מה‬ ‫בבואם פה אך אלו אם גשמיות היו לא‬ ‫ענין לומר לך? וידוע מאמרם ז"ל‬ ‫ככה מה יתכוננו על יתר גויי הארץ אם לא‬ ‫יצדק בם מכתב באצבע א‪-‬להים!)‬ ‫תשוב תעבור חלאת זוהמתנו ממנו ויהי‬ ‫הפסולת יהא שלך‪ .‬האם אפשר שלא‬ ‫גם חומרנו זך ובהיר בל יעצרנו הגשם‬ ‫ולא עוד אלא שאכתוב את הדברים‬ ‫היתה כונת הכתוב רק להודיעם‬ ‫מהדבק בו יתברך‪ ,‬כאשר היינו במעמד‬ ‫אשר היו על הלוחות הראשונים‪ ,‬שהוא‬ ‫שהעשיר הוא יתברך את משה? ומה גם‬ ‫הר סיני הגדול והקדוש ההוא‪ ,‬ויאבד‬ ‫אותיות רוחניות תכלית הרוחניות‪ ,‬שהוא‬ ‫שאין מעצור לה' להושיע ולהעשירו‬ ‫כאשר היו בלוחות הראשונים שהיו‬ ‫בלעדי זה!)‬ ‫‪11‬‬ ‫שחוזר לשנותה בערבות מואב רק‬ ‫ידי עבוד א‪-‬להים יפסל ויקלף קליפת‬ ‫העולם‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ב‪ .‬כי יותר‬ ‫סיפור איך היה לוחות שניות ענינם‪.‬‬ ‫הגוף אשר הנפש מלובשת בו‪ ,‬והנפש‬ ‫מפורש הענין פרשת כי תשא ומשם ידעו‬ ‫ואם כן למה מודיע הדבר לישראל?)‬ ‫תעלה השמימה אל הא‪-‬להים אשר נתנה‬ ‫ישראל את כל זה!)‬ ‫ושם תקנה אור ובהירות עצום מאד ובזה נבא אל התכת כל דברי המקראות‬ ‫(חיזקן משה‪ .‬שהראה השי"ת לכם משל‬ ‫ותעדה עדי זכיותה‪ .‬כאשר הלוחות עלו האלה מראש ועד סוף‪ .‬והוא‪ ,‬כי הנה אחר‬ ‫ומליצה‪ ,‬אשר לוחות גשמיים נתעלו‬ ‫באיכות קדושה בעלותם השמימה על הארבעים יום השניים אשר הזכיר‬ ‫כ"כ ע"י "פסל לך"‪ .‬כן תזכו אתם!)‬ ‫אשר היו טרם עלותם כמדובר‪( .‬ובזה בסמוך‪ ,‬לא לרצון היו לישראל‪ ,‬כי אדרבה‬ ‫על כן רמז להם הוא יתברך בענין‬ ‫נתיישב קושיא יח‪ .‬מה היה שהלוחות בא משה ואמר אליהם משמו יתברך‬ ‫הלוחות כי כמקרה הלוחות גם הם יקרם‪.‬‬ ‫השניות לא בראם הוא יתברך למעלה אתם עם קשה עורף רגע אחד אעלה‬ ‫והוא‪ ,‬כי רצה יתברך לאמר להם כי מה‬ ‫כראשונים? והיה מן הראוי שיהיו גם בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך‬ ‫שלא יתוקן זוהמתן בחיים חייתם‪ ,‬לבא‬ ‫הם מלמעלה כדי שיכון בהם מכתב כו' כי לא אעלה בקרבך כו'‪.‬‬ ‫תכלית בריאת העולם אל תכונתו להיות‬ ‫אלקים גם שלא יהיו ממדרגת הראשונים!‬ ‫וקושיא ו‪ .‬אם בריאה יברא הלוחות ואז שמע העם את הדבר הרע הזה‬ ‫משכנו יתברך על האנשים‪ ,‬כי ישוללו‬ ‫סנפירינון באהלו של משה כמו שאמרו ויתאבלו‪ ,‬באופן שלא יבצר מהם‬ ‫מזוהמא ויתלבנו ויזדככו גם חומרם‬ ‫ז"ל‪ ,‬למה לא בראם חלקות ולא מלהרהר ולומר הלא אין רצונו יתברך‬ ‫כמלאכי השרת‪ ,‬הלא יתוקן על ידי בא‬ ‫שיצטרך אחר כך לפסול אותם‪ ,‬כאשר שלם עמנו‪.‬‬ ‫הנשמות אל העולם הזה ועליתם למעלה‬ ‫בראם בשיעורם כשיעור ששה על ששה והנה עוד ארבעים יום עמד שם עם ה'‬ ‫על ידי מיתה ושם יקנו מעלה‪ ,‬וישובו‬ ‫לבקש רחמים עלינו ולא שוה לו‪ .‬אין זה‬ ‫טפחים כל אחת מהם?‬ ‫ויתוקנו בכל פעם כל הנשאר לתקן‬ ‫וכאשר אחרי כן ירדו לארץ הלוחות עם כי‪-‬אם שזוהמת נחש אשר דבקה בנו היא‬ ‫וישארו הגופים לימרק פה בארץ הלזו‪,‬‬ ‫רוחניות כתיבתם שבקרבם זכות שעמדה להבדיל בינינו ובין קונינו‪ .‬ואם‬ ‫והנשמה תעלה לבדה עם קונה ושם‬ ‫וספירות‪ ,‬כן לעתיד תרדנה הנשמות ויהיו אמרנו כי עוד חזון לשוב לתקן ולהתם‬ ‫תקנה איכות זך על איכותה אשר היה לה‬ ‫פה הן וגויותיהן משוללות חלאת חלאת זוהמתינו ממנו תאבד תקוה‬ ‫למטה‪ ,‬באופן שבסוף הדורות ישובו‬ ‫ועכירות‪ ,‬כי גם הגויות יהיו טהורות חלילה‪ ,‬כי הוא בלתי אפשר כי זוהמת‬ ‫הנשמות בגופים אחר שנתמרק עכירותם‬ ‫מזוהמא אחר התחיה‪ .‬כמאמרם ז"ל כי נחש היא תמית את האדם ואין נצול‬ ‫פה ויזהירו יחד שניהם בתחיית המתים‬ ‫הקדוש ברוך הוא יעשה להם כנפים וכו' מהמות ואוי מי יחיה ויטהר ממנה‪ .‬וכו'‬ ‫כזוהר הרקיע‪:‬‬ ‫על כן בא משה ויאמר לדבר אל לבם בעת‬ ‫שנאמר‪ ,‬יעלו אבר כנשרים כו'‪.‬‬ ‫וזה הדבר רמז להם הוא יתברך כי עשה‬ ‫שהוא‪ ,‬כי גם שיהיו בגוף ונפש‪ ,‬יהיו ההיא‪ .‬לומר‪ ,‬בעת ההיא ברדתי מההר‬ ‫להם מן הלוחות משל ומליצה לעניינה‪.‬‬ ‫כמלאכי השרת שש כנפים לאחד‪ ,‬שיהיה בארבעים יום השניים שהוא האמור‬ ‫והוא‪ ,‬כי כאשר אחר שיבור לוחות‬ ‫חומרם זך‪ ,‬באופן שמה שלא נתקיים בהר בסמוך‪ ,‬כי מאז היה לכם מורך לבב על לא‬ ‫ראשונים חשב מחשבות לעשות בשניים‬ ‫סיני יתקיים לעתיד על ידי מה שהאדם טובה השמועה השמיעם ה' ויתאבלו‪ ,‬כי‬ ‫דוגמת אשר יקרה להם לישראל‪.‬‬ ‫עמל בתורה ומעשים טובים בעולם הזה מאז היה מקום לחוש על אבדן תקוה‬ ‫והוא‪ ,‬כי גם ישראל כאשר נשבר‬ ‫ונפשו עולה למעלה וקונה איכות קדושה כמדובר על היות בלתי אפשר לשוב ליטהר‬ ‫איכותם כאשר קרה ללוחות ראשונים‬ ‫עוד מזוהמת נחש‪.‬‬ ‫על מה שהיה לה תחלה‪.‬‬ ‫יהיה להם בשניים‪ ,‬והוא‪ ,‬כי כאשר שלח‬ ‫עד שבסוף בעת שוב הנפש פה בעת על כן אמר להם משה הנה בעת ההיא‪,‬‬ ‫משמים ארץ שתי לוחות ספיריות‬ ‫התחיה‪ ,‬אז גם החומר יהיה מאיכות נפשיי היא עת נפלה אימה עליכם‪ ,‬עלתה‬ ‫והלבישם גשמות‪ ,‬ופסל משה מלבושם‬ ‫בלתי מקבל עוד תערובות חלאת זוהמא‪ .‬ארוכתכם מאתו יתברך‪( ,‬ובזה נתיישב‬ ‫אשר היה גשמי עליהם והעלם השמימה‬ ‫קושיא ג‪ .‬בעת ההיא‪ ,‬למה מסיים העת‬ ‫משוללי לבוש‪ ,‬ושם הוסיפו על רוחניותם‬ ‫והוא כמשל הלוחות‪ ,‬שאחרי כן נמצאו שהיה זה בה?)‬ ‫והוכנו לה' שכתב בגודל רוחניותו יתברך‬ ‫בעולם השפל כגוף שבקרבו נשמה ושתיהן‬ ‫בהם וישלחם לארץ זכים ובהירים גם הם‬ ‫כי הלא‪ ,‬אז‪ ,‬אמר אלי פסל לך‪ ,‬שהוא‬ ‫בעלי איכות קדושה ככתב כמכתב‪,‬‬ ‫גם רוחניות אשר בקרבם כנפש בגוף‪.‬‬ ‫לרמוז כי כאשר הלוחות עלו על ידי פסול‬ ‫כן האדם בל יתייאש מלשוב להתקרב הגשמיות מהם‪ ,‬כן יהיה לכם השגת‬ ‫כן האדם גם שהנפש אשר שלח הוא‬ ‫אליו יתברך גם בגוף ונפש כאשר היו האושר על ידי המות‪ ,‬כי תעלה הנפש‬ ‫יתברך מלמעלה ילבישנה חומר הגוף‬ ‫בחורב כמדובר‪( :‬ובזה נתיישב קושיא למעלה ותתעלה כאשר עשתה בעולם‬ ‫והוא עכור בחלאת זוהמת נחש‪ ,‬עם כל זה‬ ‫א‪ .‬הנה אין ענין זה מענין מצות ה' הזה‪ ,‬עד שבאחרונה תאושר בארץ עם‬ ‫לא תאבד תקוה חלילה‪ .‬כי כן האדם על‬ ‫‪12‬‬ ‫שינה הסדר כי הוא יתברך אמר אליו‬ ‫מהראוי יאמר ואקח את הלוחות בידי‬ ‫הגוף הזך גם הוא‪ .‬ומעין הלוחות הוא‪ ,‬כי‬ ‫עלה אלי ההרה ואחר כך ועשית לך‬ ‫ואעל ההרה! ולא לומר תחלה ואעל‬ ‫יהיו על ידי הפיסול זכים כראשונים‪.‬‬ ‫ארון כו' והוא עשה הארון טרם עלותו?‬ ‫ההרה ואחר כך ושני לוחות בידי!‬ ‫(ובזה מבאר ביתר ביאור יישוב קושיא‬ ‫וקושיא יז‪ .‬ואשים את הלוחות‬ ‫וקושיא טו‪ .‬בידי ולא אמר על שתי‬ ‫ד‪ .‬פסל לך‪ ,‬מה ענין לומר לך? וידוע‬ ‫בארון‪ ,‬מה צורך לאומרו להם פה? ומה‬ ‫ידי כדבר שנאמר למעלה בראשונים!)‬ ‫מאמרם ז"ל הפסולת יהא שלך‪ .‬האם‬ ‫גם כי ידוע הוא!)‬ ‫ועל ידי כן הוכנו שויכתב על הלוחות‬ ‫אפשר שלא היתה כונת הכתוב רק‬ ‫ואז ויהיו שם כאשר צוני ה'‪ ,‬שהוא‪,‬‬ ‫בידו יתברך‪ ,‬וגם שהיה כמכתב הראשון‬ ‫להודיעם שהעשיר הוא יתברך את‬ ‫שצוה יהיו יחד עם שברי לוחות‪ ,‬כמדובר‬ ‫את עשרת הדברים אשר דבר כו' מתוך‬ ‫משה? ומה גם שאין מעצור לה' להושיע‬ ‫למעלה על אומרו ושמתם בארון‪:‬‬ ‫האש‪.‬‬ ‫ולהעשירו בלעדי זה!)‬ ‫הנה בזה גמר אומרו ענין הלוחות‪,‬‬ ‫שהוא‪ ,‬כי כל אותו הרוחניות אשר היה‬ ‫ועל ידי עלות אותם ההרה תצטרך‬ ‫שהוא יתברך העלם במעלות מהארץ‬ ‫בדברות אשר דבר אליכם שראיתם את‬ ‫לשים מסך בינך ובינם‪ ,‬כי ועשית לך ארון‬ ‫הלזו ככל הדרך המפורש‪ ,‬למען מזה יקח‬ ‫הקולות שהיו אש אוכלה‪ ,‬אותו הרוחניות‬ ‫עץ‪ ,‬כי יעלו במעלות עד גדר שאכתוב‪ ,‬כי‬ ‫האדם משל ומליצה אל תיקון האדם על‬ ‫נחקק בלוח‪.‬‬ ‫יוכנו לשיכתוב הוא יתברך בעצמו עליהם‬ ‫ידי הסתלקו מן העולם‪ ,‬עד שאחרי כן‬ ‫ושיהיו הדברים אשר היו כו' כרוחניות‬ ‫והוא מאמרם ז"ל במדרש חזית כי‬ ‫כתב ראשון אשר שברת‪.‬‬ ‫לעתיד יתוקן הכל ויהיו בגוף ונפש זכים‬ ‫הדברים שיצאו מפיו יתברך שהיו‬ ‫וברים כאשר בעמדם על הר סיני והותר‪,‬‬ ‫מדברים עם כל אחד מישראל ואומר לו‬ ‫ואמר לי אל ימעט בעיניך קדושת‬ ‫באופן שאל יתייאשו מן הרחמים‪.‬‬ ‫'מקבלני את עליך כו' מקבל את אלקותי'‪,‬‬ ‫רוחניות אשר היו בלוחות ראשונים‪ ,‬כי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ואומר 'הן'‪ ,‬מיד היה הדבור עצמו הולך‬ ‫הלא גם ששברת אותם על שראית‬ ‫ונחקק על הלוח שנאמר‪ ,‬קול ה' חוצב‬ ‫האותיות פורחות באויר עדיין קדושה‬ ‫(ע"פ הנ"ל בפ' עקב יש לפרש באופן‬ ‫בהם‪.‬‬ ‫ב'‪ ,‬דבריו הק' הנ"ל בפ' כי תשא)‬ ‫להבות אש‪ ,‬הנה שהדבור הנחקק על‬ ‫הלוח היה כח רוחני כאשר ראוהו ישראל‬ ‫כי על כן אנכי מצוך לאמור ושמתם‬ ‫(וזל"ק) כך על ידי התורה אשר בהן‬ ‫בדברו אתם‪( :‬ובזה נתיישב קושיא טז‪.‬‬ ‫בארון שגם הראשונים אשר שברת תשים‬ ‫שעל ידי משה כאשר יופשט חומרו‬ ‫ויכתוב כמכתב הראשון את עשרת‬ ‫בארון עם השלמות אשר תביא שעליהם‬ ‫ממנו ויעלה אל הא‪-‬להים ידבק בו הוא‬ ‫הדברים אשר דבר ה' אליכם בהר‬ ‫אמרתי לך ועשית לך ארון עץ‪ .‬והוא‬ ‫יתברך כאשר הלוחות על ידי משה הוכנו‬ ‫מתוך האש‪ ,‬כי הענין כפול ומכופל‪ ,‬כי‬ ‫מאמרם ז"ל הזהרו בזקן ששכח תלמודו‬ ‫שעל ידי הפשיט פסולת גשמותן עלו עד‬ ‫באומרו כמכתב הראשון ידוע הוא כי‬ ‫מפני אונסו כי לוחות ושברי לוחות‬ ‫ה' ויתקרבו אליו‪:‬‬ ‫הם עשרת הדברות ומאומרו עשרת‬ ‫מונחים בארון‪ :‬וכו'‬ ‫(ע"פ הנ"ל יש לפרש) כך על ידי כח‬ ‫הדברים ידוע הוא שהם אותם אשר‬ ‫(ונחזור אל הענין) כי מספר משה‬ ‫קיום התורה אשר בהן בבני ישראל‬ ‫שמעו שדבר להם ה' מתוך האש!)‬ ‫מגודל הקדושה אשר קנו הלוחות‬ ‫שעל‪-‬ידי משה יזכו לזה‪ ,‬אזי במיתת‬ ‫וכל כך היה רוחני שהיה גדול ודק‬ ‫בהעלות אותם ההרה באומרו ואפסול‬ ‫האדם כאשר יופשט חומרו ממנו‬ ‫מאיכות הלוחות שהיו עדיין להבות אש‬ ‫שני לוחות כו' ואעל ההרה‪.‬‬ ‫ויעלה אל הא‪-‬להים‪ ,‬אזי ידבק בו‬ ‫עודם למעלה‪ ,‬שהיה הדבור חוצב להבות‬ ‫באדם הוא יתברך‪.‬‬ ‫והביטו וראו הקדושה והרוחניות אשר‬ ‫אש‪.‬‬ ‫קנו בהעלותי אותם ההרה אשר שם הא‪-‬‬ ‫כמשל ומליצה של הלוחות‪ ,‬כאשר‬ ‫וזה יאמר פה כי גם בשניים היה הכתב‬ ‫להים‪.‬‬ ‫הלוחות‪ ,‬אשר על ידי משה הוכנו‬ ‫מאיכות מה ששמעו מתוך האש‪ ,‬שהיה‬ ‫הלוחות‪ ,‬שעל‪-‬ידי הפשיט משה‬ ‫כי אחר שואעל ההרה ושני הלוחות בידי‬ ‫רוחניות גדול מה שאין העין יכולה לראות‪,‬‬ ‫מיד שעם היותם שנים ביד אחד הייתי‬ ‫פסולת גשמותן‪ ,‬עלו הלוחות עד ה'‬ ‫ויתקרבו אליו‪:‬‬ ‫ואז ויתנם אלי וארד מן ההר‪ .‬וכל כך קנו‬ ‫נושאם מה שאינו דרך טבע ליקח איש‬ ‫קדושה שהוצרכתי מיד לשים אותם‬ ‫שתי אבנים אורכם ששה ורחבם ששה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בארון אשר עשיתי לבל יזונו עיניהם‬ ‫וגובהם ששה ביד אחד‪ ,‬וזהו ואעל כו' ושני‬ ‫‪ALSHICHK@GMAIL. COM‬‬ ‫מהלוחות ויתחייבו את ראשם‪( ,‬ובזה‬ ‫הלוחות בידי‪( :‬ובזה נתיישב קושיא יד‪.‬‬ ‫נתיישב קושיא יג‪ .‬ואעש ארון כו'‪ ,‬למה‬ ‫ואעל ההרה ושני הלוחות בידי‪ ,‬כי‬ ‫‪13‬‬ ‫לאחד משלש בחינות‪ ,‬או שתזמרו לו‬ ‫יתברך סתם בלי החזיק טובה לנו‬ ‫בזמן היותו חרב וישראל הולכים בגלות‬ ‫ביניהם‪ ,‬כי שפע הקדוש ברוך הוא ההוא‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫שבאמצעותנו באה לכם הטובה‪ ,‬או‬ ‫זולת ריבוייו הוא מתמיד‪:‬‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫שתכירו כי במה שה' הוא מלכנו והוא‬ ‫מטיב לנו נמשך לכם אגב טובתנו טובה‪,‬‬ ‫מה שאין כן בבית ראשון ושני הנקראים‬ ‫ראש השנה‬ ‫הר ושדה שלא אהבו להיות "סלה"‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫או דרך ג' שתחשבו כי גם ה' מלככם‬ ‫אם שמאז נבנה נעשה מקום תחתיו לגנוז‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כאשר הוא מלכנו ולא מתמציתנו תאכלו‪,‬‬ ‫הארון בהחרב הבית‪ ,‬ונרמז בתורה בזאת‬ ‫הוספות בסוגריים ובאותיות שונות הם מן המלקט ומבאר‬ ‫כי‪-‬אם דרך כלל שהוא יתברך מלך על כל‬ ‫יבא אהרן‪ ,‬כמנין "בזאת"‪ ,‬וכן השני‬ ‫פסוקים שלפני תקיעת שופר‬ ‫הארץ כמונו ככם ומשביע לכל חי רצון‪.‬‬ ‫מתחלתו חסרו חמשה דברים‪ ,‬וכמפורש‬ ‫אומרים ישראל הנה בשלש אלו הבחירה‬ ‫תהלים מז‪ :‬למנצח לבני קרח מזמור כו'‪.‬‬ ‫במזמור אם ה' לא יבנה בית כו'‪ ,‬כי גם‬ ‫ענין מזמור זה יסוב על הקדמה אחת‬ ‫בידכם‪ ,‬אם דעתכם היא הסברא‬ ‫בבתים הראשונים‪ ,‬שאמרו רבותינו ז"ל‬ ‫הראשונה‪ ,‬שהיא כי תזמרו לאלקים סתם‬ ‫ידועה מרבותינו ז"ל הלא היא‪ ,‬כי טוב‬ ‫אילו ידעו האומות מ"ה כמה טובה חסרו‬ ‫לאומות העולם מ"ה‪ ,‬היות הוא יתברך‬ ‫זמרו‪ ,‬ואם היא השנית והיא כי תזמרו‬ ‫לא החריבוהו‪ ,‬לא היה "סלה"‪.‬‬ ‫למלכנו שתכירו כי ה' מלכנו ועל ידינו‬ ‫מלך עלינו‪ ,‬והיות מלכיהם תחת מלכינו‬ ‫נמשכו לכם הטובות זמרו‪ ,‬וזהו זמרו‬ ‫ועל כן אמר מה שאמרתי תקעו כף כו'‬ ‫ומלכותנו‪,‬‬ ‫אלקים זמרו זמרו למלכנו זמרו‪:‬‬ ‫ושמחו בהכנע תחתנו‪ ,‬הוא כאשר יבחר‬ ‫כי מתמצית טובתנו ימצו ישתו כלם‪,‬‬ ‫כו' את גאון יעקב כו' הוא בית המקדש‬ ‫יותר מאשר בהיות העולם להם לבדם‪,‬‬ ‫ואם הדרך השלישי שהוא כי מלך על‬ ‫השלישי אשר אהב סלה‪.‬‬ ‫כל הארץ אלקים שתקראוהו מלך על כל‬ ‫והוא יתברך מלך העולם והבית שלו חרב‪,‬‬ ‫הארץ דרך כלל כמונו ככם‪ ,‬גם בלשון זה‬ ‫וזה יצדק בעצם במאמר שמואל‪ ,‬אין‬ ‫וכסברת שמואל כי אין בין הזמן הזה‬ ‫זמרו משכיל‪ ,‬כלומר בכלי שיר הנקרא‬ ‫בין הזמן הזה לימות המשיח אלא שעבוד‬ ‫לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות‬ ‫משכיל גם כן תזמרו‪ ,‬כי הלא בכלל הוא‬ ‫מלכויות בלבד‪ ,‬שלא יהיה בינינו ובין‬ ‫בלבד‪:‬‬ ‫ישראל שכל הארץ בשבילם נבראת‪:‬‬ ‫האומות אלא שיבחר לנו את נחלתנו‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬אמר הנה כל העמים‬ ‫והאומות יהיו במקומותם שלוים והוא‬ ‫ראוי תקעו כף‪ ,‬והכנעו לאלקים בקול רנה‬ ‫אמנם‪ ,‬אל יעלה על רוחכם כי מלככם‬ ‫דעת הרמב"ם ז"ל‪:‬‬ ‫הוא ולא מלכנו‪ ,‬כי זה אין לו שחר‪ ,‬כי הנה‬ ‫ושמחה‪ ,‬כאשר ה' עם היותו עליון נורא‬ ‫דעו‪ ,‬כי התייחסו יתברך למלך הגוים‬ ‫ושמא תאמרו‪ ,‬והלא גם אפשר נחטא‬ ‫מלך גדול על כל הארץ‪ ,‬ידבר עמים‬ ‫בלבד אינו לטובתכם ולא יצדק‪ ,‬כי הלא‬ ‫לה' וגם בנו יהיה קצף ומה גם לאומות‬ ‫תחתינו של ישראל‪ ,‬ולאמים שאין לאום‬ ‫כאשר מלך אלקים על גוים‪ ,‬הוא קודם‬ ‫מ"ה‪ ,‬ואיך יבטחו שייטיב להם בשבילנו‪.‬‬ ‫אלא מלכות ‪ ,‬יהיו המלכויות תחת רגלינו‪.‬‬ ‫בוא אברהם וזרעו לעולם‪ ,‬אז לא היה שם‬ ‫הנה אין מזה פחד כי הנה זה דרכו יתברך‪,‬‬ ‫אך אין זה מתמיד‪ ,‬לא בזמן בית ראשון‬ ‫אלקים הוא מדת הדין מסתלק ועולה‬ ‫בהיות מדת אלקים היא מדת הדין עלינו‬ ‫המתייחס לאברהם‪ ,‬ולא לבית שני‬ ‫מעל כסא הדין‪ ,‬רק אלקים ישב בקבע על‬ ‫בחטאינו‪ ,‬כי בתרועה וקול שופר תעלה‬ ‫המתייחס ליצחק‪ ,‬כי לא יתמידו‪,‬‬ ‫כסא קדשו המיוחד לו והיו שפטים‬ ‫מדת הדין מעלינו על ידי מה שנכנע בקול‬ ‫התרועה‪ ,‬ותתהפך לרחמים על ידי‬ ‫רק בזמן הבית השלישי הנבנה בזכות‬ ‫גדולים תמיד בנו‪ ,‬בדור אנוש הוצף‬ ‫יעקב שהוא קיים לעד‪ ,‬שהוא כאשר יבחר‬ ‫שלישו של עולם ואחריו דור המבול ודור‬ ‫התקיעה‪.‬‬ ‫לנו את נחלתינו שתהיה לעד‪ ,‬נחלה לנו‬ ‫הפלגה‪ ,‬באופן שאינו טוב לכם התייחס‬ ‫וזהו עלה אלקים הוא שם אלקים הוא‬ ‫שהוא את גאון (בית השלישי של) יעקב‪,‬‬ ‫הוא יתברך למלך עליכם‪:‬‬ ‫מדת הדין בתרועה‪ ,‬ויעשה הוא ה'‬ ‫אשר אהב להיות (הבית קיים לעד) סלה‪,‬‬ ‫וטוב לכם תגררו אחרינו‪ ,‬לאכול‬ ‫שיתהפך לרחמים בקול שופר‪ ,‬הוא קול‬ ‫הוא בית המקדש הנקרא גאון סתם‪ ,‬כמה‬ ‫מתמציתנו‪ .‬כי הלא אין פחד תהיה כסא‬ ‫הפשוט של שופר הוא תקיעה שהיא רמז‬ ‫דאת אמר ושברתי את גאון עזכם זה בית‬ ‫מדת הדין יושב בקבע‪ ,‬כי הנה כאשר‬ ‫אל הרחמים‪ ,‬וזהו עלה אלקים וכו' ה'‬ ‫המקדש‪ .‬ואמר על הבית השלישי שנקרא‬ ‫נדיבי עמים נאספו‪ ,‬אז נמנו וגמרו ואמרו‬ ‫בקול שופר‪ .‬כלל הדברים כי מתמציתם‬ ‫גאון יעקב שנבנה בזכות יעקב שהוא‬ ‫כי עם אלקי אברהם הוא עם כל כך חשוב‪,‬‬ ‫ייטב לכם טובה רבה‪ ,‬שראוי לכם לתקוע‬ ‫הנקרא בית שהוא קיים לעד‪ ,‬כנודע‬ ‫עד גדר כי לאלקים הוא מדת הדין הם‬ ‫כף ולזמר לה'‪:‬‬ ‫מרבותינו ז"ל כי אברהם קראו הר‪ ,‬יצחק‬ ‫מגני ארץ הם מגינים מהדין‪ .‬וזה במה‬ ‫זמרו אלקים זמרו כו'‪ .‬הנה אפשר‬ ‫קראו שדה‪ ,‬יעקב קראו בית‪ ,‬וזהו את גאון‬ ‫שהם עושים כי לאלקים שהוא מדת הדין‬ ‫שבהיות לכם הטובה על ידי היותו יתברך‬ ‫יעקב אשר אהב להיות סלה‪ .‬כי מתמצית‬ ‫היות מאד נעלה מכסא הדין הנזכר‪ ,‬נמצא‬ ‫מלך עלינו‪ ,‬ואתם האומות תחת ידינו‬ ‫אותו השפע של הבית המקדש ההוא‬ ‫מהנאת תמציתנו‪ ,‬אפשר תזמרו את ה'‬ ‫ייטב לאומות מ"ה‪ ,‬יותר מאשר להם‬ ‫‪14‬‬ ‫תהלים קיח‪ :‬מן המצר קראתי ענני‬ ‫זה בית המקדש‪ ,‬וחשקנו הוא גאון יעקב‪,‬‬ ‫כי עיקר העולם היה ישראל‪ ,‬עובדי א‪-‬ל‬ ‫במרחב י‪-‬ה‬ ‫הוא הבית של יעקב‪ ,‬הוא הבית השלישי‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫הנה כתבנו כי המזמור הלז על הגאולה‬ ‫הרוחני וקיים לעד‪ ,‬כי הראשון שבזכות‬ ‫או שעור הכתוב‪ ,‬כאשר נדיבי עמים‬ ‫העתידה ידבר‪ .‬ונבא אל הענין‪ ,‬כאשר‬ ‫אברהם ונעשה הר‪ ,‬והשני שבזכות יצחק‬ ‫נאספו יחד באחדות‪ ,‬הם עם הנקראים‪,‬‬ ‫ידענו כי יהיה השם הגדול שלם על ידי‬ ‫ושדה נחרש אינו קיים‪ ,‬כאשר של יעקב‬ ‫עם אלקי אברהם‪ ,‬כי במה שהם עם‬ ‫מלחמה לה' בעמלק‪ ,‬והוא על ידי מלך‬ ‫אשר אהב להיות סלה שהוא קיים לעד‪:‬‬ ‫לאלקים‪ ,‬הם מגני ארץ מהדין‪ ,‬והוא‬ ‫המשיח‪ ,‬כי ידענו כי הוא דוד הוא מלך‬ ‫[ו] ומה שאמרנו הריעו לאלקים‪ ,‬שהוא‬ ‫שעושים בהתאחדם היות אלקים שהוא‬ ‫המשיח‪.‬‬ ‫תרועת הכנעה‪ ,‬לטובתכם אמרנו‪ ,‬כי דעו‬ ‫הדין ורוגז מאד נעלה‪ ,‬מן העולם‪ ,‬כאשר‬ ‫ומעתה בא וידבר כמדבר עם עמו‬ ‫נא‪ ,‬כי על ידי הכנעה מתהפך הדין‬ ‫אברהם היה מגן ארץ ומעלה מדת הדין‬ ‫ישראל‪ ,‬הנה בטוח אני על העתיד מאשר‬ ‫לרחמים‪ ,‬כאשר קרה לנו‪ ,‬כי עלה אלקים‬ ‫ורוגז מן העולם‪:‬‬ ‫ראיתי במלכותי כעת‪.‬‬ ‫ונסתלק מלנהוג דין עלינו‪ ,‬ונהפך‬ ‫עוד יתכן דרך שני בכל המזמור‪ ,‬אשר‬ ‫להתייחס‪ ,‬ה' הוא מדת רחמים‪ ,‬על ידי‬ ‫לא כדעת שמואל‪ ,‬האומר כי אין בין‬ ‫ובזה יאמר דוד‪ ,‬הנה מ'קל וחומר אבטח‬ ‫קול שופר‪ ,‬וזהו ה' בקול שופר‪ .‬והנה זאת‬ ‫בישועה העתידה‪ ,‬כי הלא כאשר מן‬ ‫העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד‬ ‫יעצתי הריעו לאלקים שתכנעו בתרועה‬ ‫מלכויות בלבד‪ ,‬וכוונת בני קרח על זמן‬ ‫המצר בהיותי במערה עם שאול כאשר‬ ‫לפניו‪ ,‬ולא תהיה הרינה משוללת הכנעה‪:‬‬ ‫הוא בבית הסוהר קראתי י‪-‬ה שיצילני י‪-‬‬ ‫הגלות המר הזה‪ ,‬אחר אומרם במזמור‬ ‫ה‪ ,‬כי עדיין לא היה השם שלם‪ ,‬כמה דאת‬ ‫[ז] ואם העולה על רוחכם הוא לזמר‬ ‫הקודם‪ ,‬כי על צערנו לא יבצר‪ ,‬כי ה'‬ ‫אמר כי יד על כס י‪-‬ה‪ ,‬ואעפ"י כן‪ ,‬ענני‬ ‫לאלקים בלי תרועה והכנעה‪ ,‬עשו‪ ,‬וזהו‬ ‫צבאות עמנו‪,‬ואף שיש לנו צרות על ידי‬ ‫במרחב‪ ,‬כשיצאתי החוץ וקראתי לשאול‬ ‫זמרו אלקים זמרו‪ ,‬שאם רצונכם זמרו‬ ‫מדת הדין‪ ,‬משגב לנו הוא‪ ,‬אלקי יעקב‬ ‫שהיה במרחב‪ ,‬שלא יכולתי להתחבא‪,‬‬ ‫אלקים‪ ,‬זמרו‪ .‬ואם העולה על רוחכם הוא‪,‬‬ ‫סלה‪ ,‬כי בצער הזה בגלות‪ ,‬הוא משגב לנו‬ ‫שהיתה סכנה עצומה‪ ,‬באין מנוס‪ ,‬עם כל‬ ‫כי מלכנו הוא בייחוד‪ ,‬אלא שמהיותו כעוס‬ ‫מגהינם‪ ,‬וכן בכל זמן מדת הדין משגב‬ ‫זה ענני באותו המרחב שם י‪-‬ה‪,‬‬ ‫עלינו‪ ,‬מטיב אתכם ליסרנו בכם‪ ,‬זמרו‪:‬‬ ‫מצרות גדולות אחרות‪ ,‬והלא יתחמץ לבב‬ ‫[ח] ואם העולה על רוחכם הוא‪ ,‬כי מלך‬ ‫אנוש באמת באמור‪ ,‬מה זכות נערוך‬ ‫ואם כן מכל שכן לעתיד‪ ,‬שיהיה השם‬ ‫לגוים בגלותנו‪ ,‬שגדולה הצלחתם‬ ‫שלם‪ ,‬שה' לי שלם‪ ,‬שודאי לא אירא‪...‬‬ ‫על כל הארץ אלקים‪ ,‬בין על ישראל בין על‬ ‫הגוים‪ ,‬הנה זמרו משכיל‪ ,‬כלומר מי שהוא‬ ‫וטובתם‪:‬‬ ‫בני הגלות החיל הזה הם המדברים‬ ‫משכיל‪ ,‬יזמר כך‪ ,‬כי יוצר הכל הוא יתברך‪:‬‬ ‫[ב ‪ -‬ד] על כן באו בני קרח במזמור הלזה‬ ‫בלשון יחיד‪ ,‬להורות אחדות הלב‪ ,‬מורים‬ ‫להעמידנו על האמת‪ ,‬כמדברים עם הגוים‬ ‫בטחון על הגאולה ואומרים‪ ,‬כי מקל‬ ‫[ט] אך לומר‪ ,‬כי מלך אלקים על גוים‪,‬‬ ‫כשכעס על ישראל‪ ,‬ולא רצה בישראל‬ ‫ואמור להם‪ ,‬כל העמים תקעו כף לומר‪,‬‬ ‫וחומר מגאולת מדי‪ ,‬מהמן‪ ,‬שהיה‬ ‫תקעו כף וגילו בשמחה על הצלחתכם‪,‬‬ ‫מעמלק‪ ,‬מסוג בעלי גלות הזה נגאל עתה‪,‬‬ ‫להיות מלכם‪ ,‬זה לא כן הוא‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫כי הלא מן המצר שהיינו להשמיד להרוג‬ ‫שאלקים לא עזב את ישראל עמו‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫אך‪ ,‬הריעו והכנעו לאלקים הוא מדת‬ ‫ולאבד‪ ,‬קראתי י‪-‬ה‪ ,‬כי שם י‪-‬ה הוא‬ ‫שישב על כסא קדשו לדון‪ ,‬והוכיח בכסא‬ ‫הדין‪ ,‬בקול רנתכם אשר תרננו בתקיעת‬ ‫העומד נגד עמלק אשר המן מזרעו‪ ,‬ולא‬ ‫דינו את ישראל‪ ,‬ומייסרם‪:‬‬ ‫כף‪ ,‬כלומר כי אלמלא מדת הדין על‬ ‫קראתי אלא שיוציאני מן המצר‪ ,‬לא‬ ‫[י] והטעם כי לא יחפוץ בגוים‪ ,‬הוא‪ ,‬כי‬ ‫ישראל לא היה לכם טובה‪ ,‬כי למען‬ ‫שירחיב לי להפך לינקם מאויבינו‪ ,‬ולהיות‬ ‫הנה כאשר נדיבי עמים נאספו‪ ,‬מכל‬ ‫יסרכם אותנו‪ ,‬כי חטאנו לה' אתם‬ ‫לנו מעלה‪ ,‬וזה אמר מן המצר‪ ,‬הוא מה‬ ‫העמים‪ ,‬לא נמצאו נדיבים‪ ,‬רק עם אלקי‬ ‫מצליחים‪,‬‬ ‫שקראתי י‪-‬ה‪ ,‬שהוא לצאת מן המצר של‬ ‫אברהם בלבד‪ ,‬הם ישראל‪ ,‬שלמדו‬ ‫אך כאשר ה' מדת רחמים‪ ,‬שהוא עתה‬ ‫הגזירה בלבד‪ ,‬וענני במרחב‪ ,‬שמלבד צאת‬ ‫מאברהם לעשות צדקה ומשפט‪ ,‬ובהם‬ ‫עליון‪ ,‬כי בזה הוא נורא‪ ,‬כי עלה מן הארץ‬ ‫מן המצר‪ ,‬גם הרחיב לי‪ ,‬שראיתי בשונאי‪,‬‬ ‫הוא יתברך חפץ‪,‬‬ ‫להניחנו ביד הדין‪ ,‬כשיהיה ה' מלך גדול‬ ‫וכל האומות מנשאים את היהודים‪ ,‬ואם‬ ‫כי הנה לאלקים יחשבו מגיני ארץ‪,‬‬ ‫ניכר על כל הארץ‪ ,‬אז תפלו בנופלים ידבר‬ ‫חצי השם הועיל לי כך‪ ,‬עתה שה' שלם לי‬ ‫ובהם הוא חפץ‪ .‬וגם בהם שם אלקים‬ ‫עמים תחתינו כו'‪:‬‬ ‫ודאי שלא אירא‪...‬‬ ‫מאד נעלה‪ ,‬כי מתעלה על ידן‪ ,‬לעלות‬ ‫[ה] ולא שאנו ישראל מבקשים‬ ‫דחה דחיתני לנפול וכו'‪ .‬אחר דבר דוד‬ ‫להתייחס והתחבר עם שם ה'‪ ,‬והותר‬ ‫מפלתכם‪ ,‬כי הלא כל חפצנו אינה‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫עם עמו ישראל מה רב טוב הבוטח בה' כי‬ ‫כנודע ליודעי חן‪:‬‬ ‫שיבחר לנו את נחלתנו‪ ,‬היא ארץ ישראל‪,‬‬ ‫מושיע אין בלתו להביא ראיה מעצמו‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וכן את הבית המקדש הנקרא גאון‬ ‫הפך פניו נגד יצרו ואמר דחה דחיתני וכו'‬ ‫כמאמרם ז"ל‪ ,‬על ושברתי את גאון עוזכם‬ ‫‪15‬‬ ‫אך‪ ,‬על מלכות דור ודור‪ ,‬אמרת‪ ,‬אם‬ ‫לומר‪ ,‬הנה דחה (ה') בנבל להמיתו‪ ,‬ועתה כהיום‪ ,‬אל תעלם אזנך‪ ,‬לרוחתי‬ ‫ישמרו בניך בריתי וכו' גם בניהם עדי עד‬ ‫דחיתני (ה') בשאול במערה‪ ,‬בשום בלבי לשועתי‪ ,‬שלא יהיה בלבד העדר ההעלם‬ ‫ישבו לכסא לך‪ ,‬הנה זה ידעתי‪ ,‬שלא יהיה‬ ‫להמיתו על היותו בא להורגני‪ ,‬והיה זה (כאומרו אל תעלם‪ ,‬אלא האזינה‪ ,‬בפועל)‪,‬‬ ‫בבחינת חסד‪ ,‬רק (אם ישמרו) בבחינת דין‪.‬‬ ‫כדי לנפול‪ ,‬שתהיה זאת לי לפוקה‪ ,‬וי‪-‬הוה ו(גם שלא יחכה) על דמעתי‪ ,‬וזהו לשועתי‪.‬‬ ‫ואפשר‪ ,‬עדיין יהיה על ידי מדת הדין‬ ‫ולא שתוציאני מיד מהגלות כי זמן‬ ‫עזרני שלא נכשלתי‪.‬‬ ‫הקשה‪,‬‬ ‫ועם היות‪ ,‬כי עזי וזמרת להצילני היה קצבת‪ ,‬רק לרוחתי שתרויח לי‪ ,‬ויהיה‬ ‫שם י‪-‬ה‪ ,‬כי ענני במרחב י‪-‬ה‪ ,‬עם כל זה לשועתי‪ ,‬ולא מדמעתי‪:‬‬ ‫או מדת דין הרפה‪,‬‬ ‫ויהי לי השם שלם הנזכר לי לישועה או יאמר ענין תאות לבו נתת לו‪ ,‬הוא‬ ‫או בחינת דין שבשם הרחמים‪,‬‬ ‫משל לשני אהובי מלך שהלך כל אחד‬ ‫מיצרי הרע‪...‬‬ ‫מה שאבקש הוא שבכל איזו בחינה‬ ‫לא אמות כי אחיה וכו'‪ .‬הלא אמרתי‪ ,‬כי לבקש שאלה מאתו‪ .‬ובהחיל האחד‬ ‫שיהיה‪ ,‬יהיה במזיגת צדקה‪.‬‬ ‫ענני במרחב י‪-‬ה‪ ,‬ושעם כל זה השם שלם לדבר‪ ,‬אמר המלך 'ידעתי את שאלתך‪,‬‬ ‫כלך מדברותיך כי אעשה רצונך'‪ .‬ואת‬ ‫הושיע לי כמדובר‪.‬‬ ‫ושיעור הכתוב‪ ,‬על דבר מלוך פרי בטני‪,‬‬ ‫אמר עתה אל יעלה על לב שומע‪ ,‬כי השני‪ ,‬עם שידע גם כן שאלתו' ובהחילו‬ ‫הנה ראש דברך אמת‪ ,‬שאמרת‪ ,‬אמת לא‬ ‫הסכים לעשותו‪ ,‬עם כל זה לא נמנע‬ ‫ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך‪,‬‬ ‫והוצרך משמוע את כל דברי שאלתו עד תומו‪.‬‬ ‫שם י‪-‬ה אין בו כדאי להושיע‪,‬‬ ‫חלילה (מחמת מיעוט כח‪ ,‬אל) השם‬ ‫כלומר וזה הוא אמת (קיום בלי תנאי)‪,‬‬ ‫שלא ישתנה בשום פנים‪,‬‬ ‫והנה אין ספק כי אהבת השני גדלה על‬ ‫שלם לכך‪,‬‬ ‫אהבת הראשון‪ ,‬כי בהשתעשע לשמוע‬ ‫אך להיות לעולם מלכות זרעי‪ ,‬שהוא‪,‬‬ ‫כי דעו איפה‪ ,‬כי גם אם לא הייתי מת‪ ,‬דבריו ולא השתיקו כאשר את הראשון‪.‬‬ ‫גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך‪ ,‬שתלית‬ ‫כי‪-‬אם חי לעולם‪ ,‬כל זמני לא יספיק‬ ‫הדבר בכשרון שאמרת אם ישמרו וכו'‪,‬‬ ‫והוא מאמרנו גם כן על פסוק אשר לא‬ ‫להלל שם י‪-‬ה‪.‬‬ ‫שהוא על ידי דין ומשפט‪ ,‬בזה אבקשה‪,‬‬ ‫וזהו (אף אם) לא אמות כי אחיה‪ ,‬כלומר הסיר תפלתי וחסדו מאתי‪ ,‬ועל פסוק‪,‬‬ ‫שכל סוג משפט שיהיה‪ ,‬יהיה בבחינת‬ ‫טרם יקראו ואני אענה‪ ,‬שעם שאענה‬ ‫צדקה עמו‪ ,‬וזהו ולעולם כל משפט צדקך‪:‬‬ ‫תמידכי ואסכים לעשותו‪ ,‬לא אמנע מלשמוע‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫לעולם‪ ,‬וכל זה שאחיה לעולם‪,‬‬ ‫ישאר לי (תהלות) לספר מעשי י‪-‬ה‪,‬‬ ‫אם‪ ,‬עוד הם מדברים אחר שאענה (כבר‪,‬‬ ‫או יאמר‪ ,‬ראש דברך אמת‪ .‬אל תשיבני‬ ‫עוד זאת) ואני אשמע‪.‬‬ ‫אין קצה‪.‬‬ ‫לאמר‪ ,‬כי איך אצילך‪( ,‬כי אין דרכי‬ ‫כלומר‪ ,‬ואם כן‪ ,‬לא אמרתי‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬ועל דרך זה יאמר פה‪ ,‬אל תעלם אזנך כו'‪,‬‬ ‫שרצה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬לכבדני‪ ,‬לומר אחר שקולי שמעת אל תעלם אזנך‪.‬‬ ‫להכריח בעלי בחירה‪ ,‬כדי להציל)‬ ‫מבעלי בחירה‪( ,‬כי הרי) שאמרת‪ ,‬אנכי ה'‬ ‫להושיעני בשם שלם‪ ,‬עם שבשם י‪-‬ה‪ ,‬היה‬ ‫אלקיך אשר הוצאתיך וכו'‪ ,‬שהוא מיד‬ ‫ופירש מה שאמר קולי שמעת‪ ,‬הוא‬ ‫עוז ותעצומות להפליא‪ ,‬לעשות גם הוא‪:‬‬ ‫(המצריים) בעלי בחירה‪,‬‬ ‫לרוחתי‪ ,‬ששמעת להרויח לי‪ ,‬שהוא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שהסכמת (לתת) הרוחתי‪ ,‬לעשותה‪.‬‬ ‫ואין לומר‪ ,‬כי שם היה בשביל כל‬ ‫איכה ג‪ :‬קולי שמעת אל תעלם אזנך‬ ‫ישראל‪ ,‬שבהם קיום העולם‪( ,‬ואשר על‬ ‫(ועוד זאת) ומה שאמרתי אל תעלם‬ ‫לרוחתי לשועתי‪.‬‬ ‫כן הכרחתי בחירת המצריים)‪ ,‬מה שאין‬ ‫אזנך‪ ,‬הוא לשועתי‪ ,‬כי אחר ששמעת‬ ‫כן (לי) ליחיד‪,‬‬ ‫קראתי שמך‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬שצעק והרוחת לי‪ ,‬לא תמוש משמוע את דברי‬ ‫נחשון בן עמינדב ואמר‪ ,‬הושיעני א‪-‬להים שועתי‪ ...‬כי בגלות מצרים‪ ,‬מבלי נבכה‬ ‫כי הלא‪ ,‬ולעולם‪ ,‬שהוא בשביל היות‬ ‫שמעת קולי‪ ,‬גם עתה אל תעלם וכו'‪.‬‬ ‫כי באו מים עד נפש‪.‬‬ ‫עולם‪ ,‬הוא משפט צדקך‪ ,‬שאמרת‪ ,‬כי בי‪,‬‬ ‫והיה מבור תחתיות‪ ,‬כי גם שמצרים‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שאני בחירך‪ ,‬תלוי (קיום) עולם‪ ,‬כמאמר‬ ‫ספר הזוהר על פסוק‪ ,‬לא בחרתי בעיר וכו'‬ ‫נקראת בור הוא בור תחתית אחת‪ ,‬אך תהלים קיט‪ :‬ראש דברך אמת ולעולם כל‬ ‫בים היו שני תחתיות‪ ,‬תחת שעבוד‬ ‫ואבחר בדוד‪ ,‬שאלמלא דוד לא בחר‬ ‫משפט צדקך‪:‬‬ ‫מצרים ותחת מצולות הים‪.‬‬ ‫בירושלם‪ ,‬אשר בה תלוי קיום ישראל‬ ‫והענין‪ ,‬כי השר (של מצרים) היה רוצה על ענין מלוך בני תחתי איני צריך שום‬ ‫והעולם‪.‬‬ ‫לעמוד בדין‪ ,‬כי היינו עובדי עבודה זרה‪ .‬דבר‪ ,‬כי הנה ראש דברך אמת‪ ,‬שהוא לשון‬ ‫או מעין זה‪ .‬ראש דברך‪ ,‬בראשית וכו'‬ ‫קיום בלי תנאי כנודע‪ ,‬שאמרת‪ ,‬נשבע ה'‬ ‫והארץ היתה תהו ובהו‪ ,‬בלתי מתקיים‪,‬‬ ‫ואז מיד מבלי אבכה‪ ,‬קולי שמעת עם לדוד 'אמת' לא ישוב ממנה שמפרי בטנך‬ ‫אשית לכסא לך‪,‬‬ ‫היותי בלתי כדאי‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬ורוח אלקים‪ ,‬אמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬הוא‬ ‫‪16‬‬ ‫ועל הא' שהיא נשאת ונתת‪ ,‬הוספתי על‬ ‫החטא‪ ,‬כי‪-‬אם שהניחו על חפשיות‬ ‫מלך המשיח‪ ,‬שזכותו‪ ,‬מרחפת על פני‬ ‫טוב מדתי‪ ,‬כי עד כה שקר שנאתי‪ ,‬ועתה‬ ‫בחירתו‪.‬‬ ‫המים‪.‬‬ ‫ואתעבה‪ ,‬שלא שנאה בלבד כי‪-‬אם גם עד‬ ‫נמצאו שהיחידים החוטאים‪ ,‬בצד ‪ -‬מה‬ ‫וזה יאמר‪ ,‬דברך‪ ,‬שתלית קיום העולם‬ ‫גדר תועבה הוא לי‪ ,‬ועל השנית ותורתך‬ ‫הם "עושקיו"‪ ,‬שבשבילם‪ ,‬אין הקדוש‬ ‫במלך המשיח שאני אני הוא‪ ,‬אמת‪ .‬נמצא‬ ‫אהבתי‪:‬‬ ‫ברוך הוא שומרו מלחטוא‪ ,‬עם ש(מדתו‬ ‫שבשביל קיום עולם‪ ,‬הוא משפט צדקך‪,‬‬ ‫*‬ ‫היא‪ ,‬אשר) רגלי חסידיו ישמור‪.‬‬ ‫ששאלתי שתצילני ותחייני‪:‬‬ ‫אסתר פרק ח‪ :‬ליהודים היתה‪ ...‬וששון‪,‬‬ ‫ועל כן אמר‪ ,‬הנה עשיתי משפט וצדק‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫זו מילה‪ ,‬כמה דאת אמר‪ ,‬שש אנכי על‬ ‫שהם הפך העושק‪ ,‬שבהיות העני חייב‪,‬‬ ‫תהלים קיט‪ :‬ערוב עבדך לטוב אל‬ ‫אמרתך ‪ ...‬איך באומרו‪ ,‬שש אנכי על‬ ‫הייתי נותן לו צדקה לפרוע לחברו‪ ,‬בל‬ ‫יעשקוני זדים‬ ‫אמרתך יש שם מילה?‪ ...‬שהרי נאמר‬ ‫יעשוק אותו‪ ,‬לכן אם פעם אחת הנחתני‬ ‫הנה עשיתי משפט וצדק‪ ,‬ידעתי כי בל‬ ‫כמוצא שלל רב ואיזה מצוה מצא ושש‬ ‫מלשומרני‪ ,‬מעון בת שבע‪ ,‬בל תניחני עוד‬ ‫תניחני לעושקי המה יחידים החוטאים‪,‬‬ ‫עליה זו מילה‪ ,‬כמאמרם ז"ל‪ ,‬על למנצח‬ ‫לעושקי‪ ,‬הם היחידים ההם‪.‬‬ ‫שאם פעם אחת הנחתני‪ ,‬לבל סייעני‬ ‫על השמינית כשנכנס דוד במרחץ ראה‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬כי הלא זה טוב לי משיהיו‬ ‫לשמרני שלא אחטא‪( ,‬שאע"פ שלא‬ ‫עצמו ערום מן המצות וכו' הסתכל‬ ‫רשעים‪ ,‬ואולי לכפר בעדם‪ ,‬תקחני‪ ,‬כי כל‬ ‫הייתי ראוי לאותה מעשה‪ ,‬אך) בשביל‬ ‫במילה שמח ואמר למנצח על השמינית‬ ‫ישראל ערבים זה לזה‪ ,‬כענין טול רב‬ ‫שאם יחטא יחיד וכו'‪,‬‬ ‫על המילה שניתנה בשמיני‪.‬‬ ‫שבהם‪,‬‬ ‫לא תניחני פעם אחרת‪ ,‬בשביל עושקי‪,‬‬ ‫או יהיה כמאמרם ז"ל‪ ,‬שש אנכי על‬ ‫כי הנה על הטובים‪ ,‬שב(חוטאם ואז)‬ ‫מלשמרני‪.‬‬ ‫אמרתך זו מילה כמה דאת אמר כי שמרו‬ ‫שומעם (שאחרים) מוחים בידם‪( ,‬הם)‬ ‫אך מה שאחלה פניך שתצילני‪ ,‬הוא‬ ‫אמרתך מה להלן מילה שנאמר ובריתך‬ ‫שבים מלחטוא‪ ,‬החרשתי‪,‬‬ ‫מהזדים‪ ,‬הם כוחות המחטיאים‪ ,‬שאין‬ ‫ינצורו אף כאן היא מילה‪.‬‬ ‫אך יש זדים‪ ,‬שאדרבא‪ ,‬יענו עזות (נגד‬ ‫נמנעים (מלהחטיא)‪ ,‬אלא כשאתה מעיד‬ ‫המוחים) ולמה אמות בשבילם‪.‬‬ ‫ברוב צדקתם באמור‪ ,‬שיזהרו בפלוני‪.‬‬ ‫ובזה אמור מעתה‪ ,‬נאמר כאן ששון‬ ‫ונאמר להלן שש אנכי מה להלן מילה‬ ‫וזהו ערוב עבדך‪ ,‬שאהיה ערב בשביל מי‬ ‫וזהו‪ ,‬ערוב עבדך‪ ,‬שלא ימצאו פתחון פה‪,‬‬ ‫שהוא טוב (וכנ"ל שמקבלים מוסר‬ ‫באשר קרה לי עם בת שבע‪ ,‬שלא ידעו‪,‬‬ ‫שהרי נאמר אמרתך אף כאן מילה‪.‬‬ ‫מהמוחים)‪ ,‬אך‪ ,‬אל יעשקוני זדים‪,‬‬ ‫(שלא הייתי ראוי לאותה מעשה‪ ,‬אך) כי‬ ‫ויש סעד לזה מהנוטריקון כי אמרתך‬ ‫שאמות בשבילם‪ ,‬ואהיה עשוק‪ ,‬שאפסיד‬ ‫עשית בשביל שאם יחטא יחיד וכו'‪,‬‬ ‫במספר קטן עולה שלש עשרה כמספר‬ ‫כל הזכיות שאעשה‪ ,‬אם לא אמות‬ ‫לכן ערוב עבדך‪ ,‬שתצא (אתה ה'‪ ,‬מעיד‬ ‫מילה במספר קטן‪ ,‬וכנגד שלש עשרה‬ ‫בשבילם‪ ,‬עד סוף ימי‪:‬‬ ‫ו)ערב עלי‪ ,‬לטוב שלא אחטא‪ ,‬כדי‪ ,‬שאל‬ ‫בריתות שנכרתו עליה‪...‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫יעשקוני זדים המחטיאים‪ ,‬שלא יתפקרו‬ ‫שלא בלבד ניתן להם החיים‪ ,‬כי‪-‬אם גם‬ ‫תהלים קיט‪ :‬שש אנכי על אמרתך כמוצא‬ ‫נגדי‪ ,‬באומרם‪ ,‬כי לא שלם אני‪ ,‬להיות‬ ‫חירות העבדות‪ ,‬שהיה מקום לומר כי‬ ‫שלל רב‪,‬‬ ‫מהבלתי חוטאים (כי עבירה נגררת‬ ‫הלא דבר מלך ממכרו לא ישוב ריקם‪,‬‬ ‫מעבירה‪ ,‬אשר) מבלעדי המחטיאים‬ ‫מדברך של קושי על ידי נתן הנביא‬ ‫ההם‪,‬‬ ‫ואם תתבטל המכירה בבחינת המות‬ ‫לאמר לי שחטאתי לה'‪ ,‬אז פחד לבי‪ .‬אך‬ ‫תתקיים בבחינת עבדות‪...‬‬ ‫כשאמר לי אמירה של חיבה‪ ,‬שאמר גם‬ ‫כדי שיזהרו בי‪ ,‬לבל החטיאיני‪...‬‬ ‫שזכו‪ ,‬והיא היות להם גם חירות‬ ‫ה' העביר חטאתך‪ ,‬אז‪ ,‬שש אנכי על‬ ‫*‬ ‫מעבדות‪ ,‬היה על זכות המילה שהיא‬ ‫אמרתך‪ ,‬כמוצא שלל רב‪...‬‬ ‫הנה אמרו רבותינו ז"ל‪' ,‬לא היה דוד‬ ‫חותם אות ברית קדש‪ ,‬הוא חותם היותינו‬ ‫על כן‪ ,‬אז שמתי לבי להשמר‪ ,‬והשתלם‬ ‫ראוי לאותו מעשה‪ ,‬אלא שאם חטא יחיד‬ ‫עבדים להקב"ה‪ ,‬היא שעמדה לנו לבל‬ ‫מהדברים הראשונים שאדם נותן עליהם‬ ‫אומרים לו כלך אצל דוד'‪.‬‬ ‫נהיה עבדים לאדונים זולתו יתברך‪.‬‬ ‫דין וחשבון‪ ,‬שהם נשאת ונתת באמונה‬ ‫וביארנו במקומו‪ ,‬שלא החטיאו הוא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫קבעת עתים לתורה‪.‬‬ ‫יתברך‪ ,‬חלילה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שלא עשה‬ ‫כמדתו יתברך‪ ,‬שרגלי חסידיו ישמור מן‬ ‫‪17‬‬ ‫אליהם‪ ,‬על ידי עשותם מכון הכסא‪,‬‬ ‫פסוקים שלפני מוסף‪:‬‬ ‫תהלים קיט‪ :‬טוב טעם ודעת למדני‪ .‬כי‬ ‫יקדמו את ביאת פניך‪ ,‬החסד ואמת‪ ,‬שהם‬ ‫תהלים פט‪ :‬צדק ומשפט מכון כסאך‪.‬‬ ‫במצותיך האמנתי‪:‬‬ ‫שני תכשיטין‪ ,‬ולא תאחרם‪ ,‬עד בוא פניך‬ ‫שטוב טעם החוקים‪ ,‬שהוא עיקר‬ ‫על ידי צדק ומשפט‪ ,‬המביאים פניך‪ ,‬על‬ ‫ידוע מאמרם ז"ל‪ ,‬כי בשתים‪ ,‬יתחתן‬ ‫בנו הוא יתברך‪ ,‬משלנו‪ ,‬ושתים משלו‪.‬‬ ‫טעמם הפנימי‪ ,‬ועוצם האיכות‪.‬‬ ‫הכסא שיכינו‪:‬‬ ‫משל למלך שנושא אשה‪ ,‬והיא מביאה לו‬ ‫ואם קצר שכלי‪ ,‬וכבר ידעתי לפי שכלי‪,‬‬ ‫ועם היות‪ ,‬כי לפי הראוי אני מקשה‬ ‫שני תכשיטין‪ ,‬והוא מביא שנים אחרים‪,‬‬ ‫שאלתי היא‪ ,‬שתחנני דעת‪ ,‬כדי להחזיק‬ ‫לשאול‪ ,‬כי לישראל יאתה להכין הכסא‬ ‫כך הקדוש ברוך הוא מתחתן בנו וישראל‬ ‫טוב הטעם‪ ,‬וזהו טוב טעם ודעת למדני‪.‬‬ ‫תחלה‪ ,‬בצדק ובמשפט‪ ,‬להכין עצמם‬ ‫הנמשלים לכלה נותנת שני תכשיטין‪,‬‬ ‫להשרות עליהם שכינה‪ ,‬ואחרי כן יבוא‬ ‫כי‪ ,‬אם הייתי עושה (ושואל טוב טעם‪,‬‬ ‫שהם צדקה ומשפט‪ ,‬כמה דאת אמר‪ ,‬כי‬ ‫ואשר כוונתי) בשאלתי‪ ,‬למען האמין בהם‬ ‫חתן לקראת כלה‪ ,‬ישב על כסא רם ונשא‪,‬‬ ‫ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כו'‬ ‫אשר הוכן לו‪ ,‬ועם כל זה אני אומר‪ ,‬כי‪ ,‬עם‬ ‫(רק כאשר) ביודעי טעמם‪ ,‬היה קשה‬ ‫לעשות צדקה ומשפט‪,‬‬ ‫שתנתן לי שאלתי‪ ,‬אך הנה כבר במצותיך‬ ‫כי אשרי העם יודעי תרועה‪ ,‬שיחסר להם‬ ‫תחלה שפע רב טוב‪( ,‬ממך‪ ,‬המדות של)‬ ‫והקב"ה מביא ב' תכשיטין על שלנו‪,‬‬ ‫האמנתי (מקודם שידעתי טעמם)‪:‬‬ ‫שהם חסד ורחמים‪ ,‬כמה דאת אמר‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫חסד ורחמים‪ ,‬כי‪-‬אם תרועה והכנעה‪,‬‬ ‫שעל ידי כן יקיימו התורה מעוני (המדות‬ ‫"וארשתיך לי בצדק ובמשפט" שהוא‬ ‫תהלים קיט‪ :‬נדבות פי‪ ,‬רצה נא ה'‪,‬‬ ‫ש)בצדק ובמשפט‪ ,‬ובהעדר שפע חסד‬ ‫משלנו‪ ,‬ומוסיף לה מדיליה חסד ורחמים‬ ‫ומשפטיך למדני‪.‬‬ ‫ורחמים‪ ,‬ויוכנו לקיים את התורה אחרי‬ ‫וזהו "ובחסד וברחמים"‪.‬‬ ‫נדבות פי‪ ,‬שאני (יהיה) נודר בפי‪,‬‬ ‫כן‪ ,‬מעושר שעל ידי החסד‪ .‬וכמאמרנו על‬ ‫אלא‪ ,‬שהוא יתברך אינו נותן לנו את‬ ‫לעשות כשתצילני מהצרה‪ ,‬רצה נא ה'‪,‬‬ ‫משנת ר' יונתן אומר‪ ,‬כל המקיים את‬ ‫שלו‪ ,‬אם לא בתתנו את שלנו‪ ,‬אך בהעדר‬ ‫כאילו עשיתים מעתה‪,‬‬ ‫התורה מעוני כו'‪ ,‬שהוא‪ ,‬כי העוני‪ ,‬טוב‬ ‫ממנו צדק ומשפט‪ ,‬מיד הוא אומר‪,‬‬ ‫ואז על ידי כן‪ ,‬תוסר דאגת לבי‪,‬‬ ‫לגבר בראשיתו‪ ,‬כי כל המקיים את‬ ‫אספתי את שלומי כו' את החסד ואת‬ ‫ומשפטיך למדני‪ ,‬כי אז תהיה לי שמחה‪.‬‬ ‫התורה מעוני‪ ,‬יהיה בטוח‪ ,‬כי גם אם‬ ‫הרחמים‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא שרוצה שנקדים‬ ‫יעשיר‪ ,‬לא ישמן ויבעט‪ ,‬כי העוני‪ ,‬הכינו‬ ‫אנחנו את שלנו‪ ,‬ואחר כך יתן את שלו‪,‬‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬כי אולי שכחתי מלמודי‪,‬‬ ‫להיות נכנע בעבודת ה'‪ ,‬מה שאין כן אשר‬ ‫כמה דאת אמר "וארשתיך לי בצדק‬ ‫ואני פושע‪ ,‬ואיך אשאל עתה שתשוב‬ ‫יעשיר בתחלה‪ ,‬שאם העושר יעשה את‬ ‫ובמשפט" ואחר כך "בחסד וברחמים"‪:‬‬ ‫ללמדני‪,‬‬ ‫שלו‪ ,‬ויבטל את התורה מעושר‪ ,‬סופו‪,‬‬ ‫לזה אני אומר‪ ,‬שמה שאני צריך לבקש‬ ‫שגם כי יעני אחרי כן‪ ,‬יבטל את התורה‬ ‫ובזה יתכן‪ ,‬כי אמר אברהם‪ ,‬הוא איתן‬ ‫האזרחי‪ ,‬לפניו יתברך‪ ,‬הנה ידעתי‪ ,‬כי‬ ‫הוא‪ ,‬שתלמדני מה שאין שכלי משיג‪ ,‬אך‬ ‫מעוני‪ ,‬כי הוללות העושר לא תוסר ממנו‪.‬‬ ‫מיראת שכחה‪ ,‬אולי שכחתי ממה‬ ‫באופן שאשרי העם יודעי תרועה‪,‬‬ ‫ידעתני למען אשר אצוה את בני לעשות‬ ‫צדקה ומשפט‪ ,‬שהם שני תכשיטי הכלה‪,‬‬ ‫שלמדוני‪ ,‬איני צריך לזה‪ ,‬כי הלא אפי'‬ ‫ועם כל זה‪ ,‬שאלתי‪ ,‬שחסד ואמת יקדמו‬ ‫שעל (ידי) שתי מדותם אלה‪ ,‬יוכנו להיות‬ ‫בהיות נפשי בכפי תמיד‪ ,‬נרדף למות‪,‬‬ ‫פניך‪ ,‬והוא‪ ,‬כי על ידי הסתר פנים‪ ,‬אפשר‬ ‫כסא ומרכבה אליך‪ ,‬באופן שעל ידי שתי‬ ‫שאין דבר גורם שכחה כזה‪ ,‬ועם כל זה‪,‬‬ ‫ירפו ידי בני האדם (מלקיים 'יהלכון'‪,‬‬ ‫אלה‪ ,‬תבוא ותשרה עליהם בחסד‬ ‫(אפילו אז) תורתך לא שכחתי‪...‬‬ ‫היינו) מהתהלך‪ ,‬אל מהלך מיוחד לעם‬ ‫וברחמים‪,‬‬ ‫‪ ...‬חייני‪ ,‬כדברך שאמרת שאחיה‬ ‫ה'‪ ,‬הוא לעולם הבא‪ ,‬כמה דאת אמר‪ ,‬כי‬ ‫לעולם‪ ,‬כאומרך חיים שאל ממך נתת לו‬ ‫הולך האדם אל בית עולמו‪ ,‬כנודע‪ ,‬כי כל‬ ‫אך אוחילה לפניך‪ ,‬שאל נא תמנע מהם‬ ‫החסד ורחמים עד עשותם צדקה ומשפט‪,‬‬ ‫אורך ימים עולם ועד‪ ,‬שהוא ענין דוד מלך‬ ‫ענין העולם הזה‪ ,‬הוא מהלך ודרך אל‬ ‫ישראל חי וקיים‪:‬‬ ‫העולם הבא‪ ,‬ואמר כי אשר להם הסתר‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬שעם היות‪ ,‬כי צדק ומשפט הוא‬ ‫מכון כסאך‪ ,‬שבהם יוכנו ישראל להיות‬ ‫הן אמת שירא אני פן אכשל בדין‪ ,‬בין‬ ‫פנים בעולם הזה‪ ,‬יהרהר ויתרפה מלהלוך‬ ‫בדם נפש‪ ,‬בין בממון אשר אדם מקפח‬ ‫בדרך המיוחד לו‪ ,‬אך עתה‪ ,‬על ידי אור‬ ‫כסאך ומרכבה אליך‪ ,‬שהיא חתונתך‬ ‫אתם‪ ,‬ואחר כך תשרה ותבוא אליהם‬ ‫חייו אפילו בדין פרוטה‪ ,‬על כן אשאלה‬ ‫פניך (שבקשתי שתקדים להם) בחסד‬ ‫מאתך כי‪ ,‬נדבות פי‪ ,‬שאני מתנדב‪,‬‬ ‫ואמת‪ ,‬יהיה להם התהלכות‪ .‬כי ינשאו‬ ‫בחסד וברחמים‪,‬‬ ‫אך שאלתי ובקשתי היא‪ ,‬כי חסד ואמת‪,‬‬ ‫כקרבנות וכיוצא‪ ,‬ואין בית המקדש נבנה‬ ‫ידיו ורגליו‪ ,‬להלוך בדרך‪ ,‬אל מחוז חפצו‪,‬‬ ‫בימי‪ ,‬רצה נא מעתה‪ ,‬בצאתם מפי‪,‬‬ ‫שהוא לעולם הבא‪ ,‬וזהו ה' שהוא רחמים‪,‬‬ ‫שהם חסד ורחמים‪ ,‬כנודע כי רחמים‬ ‫ואמת אחת הם‪ ,‬יקדמו פניך‪ ,‬טרם‬ ‫ומשפטיך למדני‪ ,‬פן תהיה שגגות הוראה‬ ‫עם אור פניך‪ ,‬שממדת חסד‪ ,‬יהלכון‪...‬‬ ‫עיכוב‪ ,‬לחיים‪ ,‬שאמרתי חייני כדברך‪:‬‬ ‫עשותם הצדק ומשפט‪ ,‬כי טרם בואך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪18‬‬ ‫וזהו‪ ,‬כשופר הרם קולך שמתחיל‬ ‫ישראל‪ ,‬שהוא עוזמו של העם‪ ,‬תפארת‬ ‫‪ ...‬אחר אומרו איתן הוא אברהם כי‬ ‫בתקיעה פשוטה‪ ,‬ואח"כ בשברים ואח"כ‬ ‫ו(עוזמו) של המלך‪ ,‬הוא אתה ה'‪ ,‬כי בך‬ ‫עולם חסד יבנה‪ ,‬אך החסד לא נתקיים עד‬ ‫בתרועה ואחריה תקיעה פשוטה‪ ,‬כך‬ ‫יתפאר תהיה לו למעוז ביום צרה‪ ,‬וללחום‬ ‫ימות המשיח‪ ...‬ועל כן מצא את לבו‬ ‫תתחיל בנחמה ותסיים בנחמה‪ ,‬וב'‬ ‫מלחמותיו ולא יבטח בעצמו‪.‬‬ ‫להתפלל לפניו יתברך‪ ,‬על מלכות דוד‬ ‫הדרגות קושי באמצע‪ ,‬אך לא תדבר‬ ‫וזהו כי תפארת עזמו אתה‪ .‬כלומר‪ ,‬ואם‬ ‫הוא מלך המשיח‪ ,‬כמפורש בסמוך‬ ‫ברמז כשופר‪ ,‬רק והגד לעמי פשעם כו'‬ ‫כן איפה‪ ,‬למה נעוז במעוז מלך בשר ודם‬ ‫בכתובים הבאים‪ ,‬וירא‪ ,‬טרם ידבר‪ ,‬והנה‬ ‫בפירוש‪:‬‬ ‫אשר תפארת מעוזו אתה הוא? ולא נעוז‬ ‫נגד פניו מאמר שמואל הנביא‪ ,‬כי אחר‬ ‫או יאמר כשופר כו'‪ ,‬בשום לב אל‬ ‫במעוזך ממך ואלינו‪ ,‬מבלי אמצעי‬ ‫שאלקי ישראל מלכנו‪ ,‬למה לא נכנע‬ ‫נקודת הכ"ף‪ ,‬בפת"ח ולא בשו"א‪ ,‬שהוא‬ ‫בינותינו?‬ ‫תחתיו בעול מלכותו לעבוד עבודתו‪ ,‬ולא‬ ‫כאומרו כהשופר‪ ,‬הידוע‪.‬‬ ‫נבק ש מלך בשר ודם ימלוך עלינו‬ ‫והן אלה טענות‪ ,‬שעליהם היה ראוי לא‬ ‫להדריכנו ולייסרנו‪.‬‬ ‫אך יאמר‪ ,‬הלא צויתיך שאם לא תוכל‬ ‫תרצה להקים עלינו מלך בשר ודם‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫להשמיע קול בפה תקרא בגרון‪ ,‬והלא‬ ‫אם מלכותך‪ ,‬בלבד עלינו‪ ,‬אך‪ ,‬עם כל זה‪,‬‬ ‫על כן הקדים ואמר‪ ,‬אשרי העם כו'‬ ‫תאמר‪ ,‬לא אדבר בכח להשמיע קול חזק‪,‬‬ ‫וברצונך יהיה שתרום קרננו‪ ,‬הוא מלכות‬ ‫לומר‪ ,‬הן אמת ידעתי‪ ,‬כי אשרי העם יודעי‬ ‫כי גרוני ייחר‪ ,‬וגם לבלתי בייש בקול רם‬ ‫ישראל עלינו‪ ,‬כי הלא‪ ,‬לא מבלתי עשותנו‬ ‫תרועה‪ ,‬להתרועע והכנע תחת מלכנו‬ ‫את מקבלי התוכחת‪ ,‬בהגיד להם פשעם‪,‬‬ ‫עיקר ממך‪ ,‬אנו חפצים במלך‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫שבשמים מעצמם‪ ,‬מבלי מלך בשר ודם‪,‬‬ ‫לז"א‪ ,‬כהשופר הידוע בתורה‪ ,‬הוא של‬ ‫אדרבא‪ ,‬להיותו (המלך בשר ודם) צדיק‬ ‫כי אז טוב למו‪ ,‬כי ה' באור פניך יהלכון‪,‬‬ ‫מתן תורה‪ ,‬שהיה קול שופר הולך וחזק‬ ‫ודבק בך‪ ,‬שיהיה לעם מול האלקים‪( ,‬רק‬ ‫ויתנהגו‪.‬‬ ‫מאד‪ ,‬כן תעשה אתה‪ ,‬וכ"כ למה‪ ,‬להסיר‬ ‫מחמת זה) נחפוץ בו‪ ,‬כי הנה‪ ,‬אשר הוא‬ ‫וגם כפשוטו יתכן‪ ,‬כי בהיותם יודעי‬ ‫מלבם כי קל עונם לפני‪ ,‬כי הלא לפי רוב‬ ‫לה'‪ ,‬שהוא איש שלך‪ ,‬צדיק וישר דבק בך‪,‬‬ ‫תרועה‪ ,‬נכנעים תחת עבודתו יתברך‪,‬‬ ‫השלמות‪ ,‬אכביד עול אשמתם‪ ,‬וזהו והגד‬ ‫הוא מגננו‪.‬‬ ‫ישיגו מעין יציאת מצרים‪ ,‬שהיה מאיר‬ ‫לעמי‪ ,‬הם הדבקים בי ביותר‪ ,‬ומתייחסים‬ ‫וזהו כי לה' מגננו‪ .‬ואשר הוא לקדוש‬ ‫להם ללכת יומם ולילה‪ ,‬באור פניו יתברך‪,‬‬ ‫לעם שלי‪ ,‬פשעם‪ ,‬כי כל עון‪ ,‬להם‪ ,‬כבד‬ ‫ישראל דבק בך יתברך‪ ,‬הוא מלכנו‪ .‬באופן‬ ‫כי‪ ,‬וה' הולך כו' להאיר להם כו'‪.‬‬ ‫כפשע‪ ,‬משא"כ להמון עם הארץ‪ .‬ועל כן‬ ‫שעיקר המלך עלינו אתה הוא מעולם‪,‬‬ ‫או כאשר אמרנו‪ ,‬על ענין ההנהגה‪ ,‬כי‬ ‫בקרוביו‪ ,‬אמר בהם‪ ,‬פשעם‪ ,‬ובהמון העם‪,‬‬ ‫ואשר נמליך מלך עלינו‪ ,‬הוא להיותו‬ ‫לא היו צריכים מלך להנהיגם ולנחותם‬ ‫אמר חטאתם‪:‬‬ ‫שלך‪ ,‬ואדרבא ל'מה שעל ידו יהיה לנו‬ ‫דרך ישרה‪ ,‬כי באור פניך יהלכון‪:‬‬ ‫עמוס פרק ג‪ :‬ה' מציון ישאג הוא שם‬ ‫קשר אמיץ עמך‪ ,‬והנהגתו אותנו‬ ‫וגם יש יחפצו מלך לשמוח ולהתכבד‬ ‫הרחמים‪ ,‬ומירושלים יתן קולו הוא על ידי‬ ‫כהנהגתך‪ ,‬כי על פיך ישק להנהיגנו‪ ,‬ולפי‬ ‫בו‪ ,‬אם מלך גדול הוא‪ ,‬כי ישישו בשמחת‬ ‫שכינתו שבירושלם‪ ,‬שהוא על ידי שניהם‬ ‫זה יתכן אמר מגננו‪ ,‬על דוד‪ ,‬ומלכנו‪ ,‬על‬ ‫הקרא שם מלך גדול עליהם‪ ,‬אמר‪ ,‬הנה‬ ‫כמדובר ואינו במקרה חלילה‪ ,‬כי‪-‬אם על‬ ‫מלך המשיח‪:‬‬ ‫גם זה לא יחסר‪ ,‬ואדרבא‪ ,‬בשמך שיקרא‬ ‫ידי הוא ובית דינו‪ ,‬והנה השם לבו לזה‬ ‫ליקוט עניני שופר‬ ‫עליהם‪ ,‬יגילון כל היום‪.‬‬ ‫מראש השנה‪ ,‬אשר אז כסאות למשפט‬ ‫הוא ובית דינו‪ ,‬וישוב אל ה' כי יחרד מקול‬ ‫ישעיהו פרק נח‪ :‬קרא בגרון אל תחשוך‬ ‫וגם יש דבר שלישי‪ ,‬והוא‪ ,‬כי המלך יתן‬ ‫השופר‪ ,‬אשר בו תקיעה ותרועה זכר לה'‬ ‫וכו'‪ .‬הנה המתחיל לקרא קורא בפה‪,‬‬ ‫להם מתנות ויעשירם‪ ,‬כענין המלבישכם‬ ‫ובית דינו‪ ,‬לא יירא מפחד רעה‪ ,‬מה שאין‬ ‫וכאשר הוא יגע אז קורא בגרון‪ ,‬כד"א‬ ‫שני עם עדנים‪ ,‬והנה גם זה בהיות ה'‬ ‫כן אשר לא יתן אל לבו‪,‬‬ ‫יגעתי בקראי נחר גרוני אמר קרא אף‬ ‫מלכם לבדו‪ ,‬היה אז יותר‪ ,‬כי אין צריך‬ ‫בגרון‪ ,‬כלומר לא תעצורך היגיעה‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫לומר אם ישפיע שופע טובה‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫וזהו אם יתקע שופר בעיר שהוא בראש‬ ‫קרא בגרון ואל תחשוך אם ניחר‪ ,‬ושמא‬ ‫אפילו מעט מידו בתורת צדקה בלבד‪,‬‬ ‫השנה‪ ,‬ועם לא יחרדו מהרמז הנזכר‪ ,‬או‬ ‫תאמר הלא אין מקבלים‪,‬‬ ‫גדול מכל רב טוב שיתן המלך (בשר ודם)‬ ‫אם יהיה רעה בעיר מי פתי לא יבין‪ ,‬כי וה'‬ ‫לעמו‪ ,‬כי הנה ובצדקתך ירומו‪:‬‬ ‫שהוא הוא ובית דינו לא עשה בתמיהא‪,‬‬ ‫לז"א‪ ,‬כשופר הרם קולך‪ ,‬כלומר דבר‬ ‫כי יראה בהשגחה כי על שלא חרד על מה‬ ‫ראשונה דברים טובים המתיישבים על‬ ‫וגם יש טעם רביעי לבקש מלך בשר‬ ‫שנרמזו לו נלכד בידם‪:‬‬ ‫הלב‪ ,‬ואח"כ דברים קשים המשברים‬ ‫ודם‪ ,‬והוא כי דרך המלך אשר יצא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הלב בצד מה‪ ,‬ואח"כ קשים כגידים‬ ‫לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר ילחם‬ ‫כתרועת מלחמה‪ ,‬ואחר קבלם (המוסר‪,‬‬ ‫מלחמותיהם באופן שהמלך עוז לעמו‬ ‫‪ALSHICHK@GMAIL. COM‬‬ ‫אח"כ) שובה אליהם בדברים טובים‪,‬‬ ‫יתן‪ ,‬והנה גם על טעם זה הוא בלתי ראוי‪.‬‬ ‫ורצויים‪,‬‬ ‫והוא‪ ,‬כי הלא המלך אשר ימלוך על‬ ‫‪19‬‬ ‫לא הביט ולא הסתכל און שעשו‬ ‫הנקראים יעקב‪ .‬יען כי לא ראה עמל‬ ‫וחוצות‪ ,‬ה' מלך‪ ,‬ובהכינו וכו'‪ ,‬ה' מלך‪ ,‬ועת‬ ‫יקבץ וכו'‪ ,‬ה' ימלוך לעולם ועד‪.‬‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫בישראל‪ ,‬הם השלמים וכשרים הנקראים‬ ‫ועל חלוקה הזאת הג'‪ ,‬אשר לא תבצר‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫ישראל‪ .‬ועמל הוא עון‪ ,‬כמ"ד הוגעתני‬ ‫בעונותיך‪:‬‬ ‫חלילה‪ ,‬אמר‪ ,‬ימלוך ה' לעולם‪ ,‬ובזה אנו‬ ‫ראש השנה‬ ‫בטוחים כי אז נגאל‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬הלא הרעים בקולו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הוספות בסוגריים ובאותיות שונות הם מן המלקט ומבאר‬ ‫לאמר‪ ,‬ואכלם?‬ ‫הנה כי פסוק ה' ימלוך פירשוהו על‬ ‫פסוקי מלכיות זכרונות שופרות‬ ‫(מיישב‪ ,‬שזה) אינו כלום‪ ,‬כי גם ברעם‬ ‫העתיד לבא‪ ,‬בימות המשיח‪ .‬ותהי בקשת‬ ‫מלכיות א‬ ‫קולו (של דין)‪ ,‬היו חיים וחסד‪ ,‬בלבו‪ .‬כמו‬ ‫ישראל‪ ,‬שיתקיים מאז יצאו ישראל‬ ‫שאמרו ז"ל‪ ,‬באומרו‪ ,‬הניחה לי ויחר אפי‬ ‫י‪-‬הוה ימלוך לעולם ועד‪:‬‬ ‫ממצרים‪:‬‬ ‫כו'‪ .‬שאמר משה‪ ,‬וכי תופס הייתי בך?‬ ‫אמרו לא לנו ה'‪ ,‬לא לנו‪ ,‬אנו מבקשים‬ ‫ולשמא יאמר א‪-‬להינו יתברך‪ ,‬כי לא‬ ‫זה‪ ,‬כי‪-‬אם על דבר כבוד שמך‪ ,‬כי‪-‬אם כה‬ ‫אלא כדי שיתפוס ויחזיק בתפלה‪ .‬כאב‬ ‫יתכן יהיה זה מאז‪ ,‬עד תתפרסם גדולתו‬ ‫על בנו‪ ,‬שאומר לאשר לפניו‪' ,‬אל תעכבו‬ ‫תעשה לנטוע אותנו בארצך ובבית‬ ‫בעולם‪ ,‬על ידי המשך הדורות‪ ,‬מה שאין‬ ‫המקדש העתיד מעתה‪ ,‬הנה יהיה שה'‬ ‫בידי‪ ,‬הניחוני שאמיתהו'‪ .‬ומכווין (אך‬ ‫בן בעת ההיא‪ .‬כי הנה נס קריעת ים סוף‬ ‫ורק) שיאחזו בו‪ ,‬ויחלו פניו‪ ,‬לבלתי המית‬ ‫ימלוך לעולם ועד כאשר בזמן הבית‬ ‫שהיה גדול לעיני כל העמים‪ ,‬הלא כל‬ ‫השלישי‪ .‬שלא יחלק מכבודו למלכיות‬ ‫אותו‪( .‬כאומר אם 'אל תעכבו בידי‬ ‫היושבים שם הם המצריים כבר מתו‪,‬‬ ‫והניחוני (רק אז יהא) שאמיתהו')‬ ‫בשר ודם‪ ,‬ולא יתחלל כבוד מלכותו‬ ‫ואיך יתפרסם שמו בעולם על ידי מתים?‬ ‫בחורבנות בית המקדש‪ ,‬כי‪-‬אם שה'‬ ‫וזה יאמר‪ ,‬ה' א‪-‬להיו‪ ,‬של ישראל עמו‪,‬‬ ‫לזה אמר‪ ,‬אין זה עיכוב‪ ,‬כי הלא בא סוס‬ ‫ימלוך לעולם ועד שהוא העתיד‪ ,‬שתהיה‬ ‫לרחמו‪ .‬ותרועת והגזמת מלך‪ ,‬בלבד‪ ,‬הוא‬ ‫פרעה כו'‪ .‬כלומר‪ ,‬כי סוס פרעה ורכבו‬ ‫מלכותו גלוי וניכר לכל העמים בלי‬ ‫שהיה בו‪ ,‬ולא לפעול הכליה חלילה‪...‬‬ ‫ופרשיו שבאו בים‪ ,‬הם היו אשר וישב ה'‬ ‫הפסק‪ ,‬כאשר סידרו קדמונינו באומרם‪:‬‬ ‫ואשר תראה הרעשת ההגזמה ההיא‪,‬‬ ‫עליהם את מי הים‪ ,‬אך לא את פרעה‬ ‫עד לא עשה ארץ וחוצות‪ ,‬ה' מלך‪.‬‬ ‫באומרו הניחה לי וכו'‪ .‬שמורה‪ ,‬שלולא‬ ‫עצמו‪ ,‬כי הוא נשאר‪ .‬וזהו אומרו‪ ,‬כי בא‬ ‫ובהכינו יצורים כו'‪ ,‬ה' מלך‪ .‬ועת יקבץ‬ ‫משה היו כלים‪( ,‬לא כן הוא‪ ,‬כי) לא היה‬ ‫סוס פרעה‪ ,‬עם היות שגם בא פרעה עם‬ ‫נפוצים כו'‪ ,‬ה' ימלוך לעולם ועד‪.‬‬ ‫דעתו יתברך לכלותם‪ ,‬לפי האמת‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫סוסו‪ .‬אך‪ ,‬הוא לומר‪ ,‬כי סוס פרעה כו' הם‬ ‫אם‪ ,‬הרעשת ותרועת‪-‬מלך בו‪ ,‬ולא‪,‬‬ ‫אשר וישב ה' עליהם את מי הים‪ ,‬אך לא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫נקמת‪-‬מלך‪ ,‬הבלתי מרחם‪:‬‬ ‫על פרעה‪ .‬עם היות שהוא גם הוא בא‪ ,‬לא‬ ‫(עוד מזה באלשיך‪ ,‬תהילים פ"י) כי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫נאמר עליו וישב ה' עליהם כו'‪ ,‬ועל כן אינו‬ ‫באמרנו ה' מלך ה' מלך כו' אנו מכוונים כי‬ ‫מזכיר‪ ,‬אלא את מי שבא (סוס פרעה)‪,‬‬ ‫עד לא עשה ארץ וחוצות‪ ,‬ה' מלך‪ ,‬ואחר‬ ‫מלכיות ג‪:‬‬ ‫וישב כו'‪ .‬והוא מאמרם ז"ל בפסוק ולא‬ ‫היות יצורים בעולם‪ ,‬ה' מלך‪ ,‬וכאשר‬ ‫(דברים לג ה) ויהי בישרון מלך בהתאסף‬ ‫נשאר בהם עד אחד‪ ,‬כי אחד נשאר והיה‬ ‫הארץ כבגד תבלה כו' ה' ימלוך לעולם‬ ‫ראשי עם יחד שבטי ישראל‪:‬‬ ‫במים עד גרונו ואמר מי כמוך ברפיון‬ ‫ועד‪ .‬כלל הענין שעם שמלכותיה מלכות‬ ‫להגיד מעלת וחשיבות ישראל לפניו‬ ‫הכ"ף‪ .‬ואם כן מי יפרסם גדולתו יתברך‬ ‫עלם‪ ,‬אין מתייחס היות 'עולם ועד' רק‬ ‫יתברך‪...‬‬ ‫יותר ממנו‪ ,‬מאשר עיניו ראו ולא זר‪ ,‬ואם‬ ‫באחרונה‪.‬‬ ‫כן איפה‪ ,‬אין עיכוב מהעשות שאלתנו על‬ ‫תורה צוה לנו משה‪ ...‬ויהי בישרון‪ ,‬משה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫זה‪:‬‬ ‫הנזכר‪ ,‬בישרון‪ ,‬מלך‪ ,‬שיתרונו על ישראל‬ ‫(עוד מזה באלשיך‪ ,‬תהלים קמו) עוד יש‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כיתרון מלך על העם‪ ,‬זה היה מתחלה‪,‬‬ ‫לכם משכון גדול להיות בטוחים ליגאל‪,‬‬ ‫אך אחרי כן‪ ,‬בהתאסף ישראל‪ ,‬שהוא‬ ‫מלכיות ב‪:‬‬ ‫כי עתה כביכול שכינה בגלות‪ ,‬שאין‬ ‫(במדבר כג כא) לא הביט און ביעקב‪ ,‬כשבא יתרו‪ ,‬ונאמר‪ ,‬ויעמד העם על משה‪,‬‬ ‫מלכותו ניכר‪,‬‬ ‫ולא ראה עמל בישראל‪ ,‬י‪-‬הוה א‪-‬להיו שהיה קודם מתן תורה‪ ...‬אז בהתאסף‪,‬‬ ‫ואז‪ ,‬ה' ימלוך לעולם ועד‪ .‬שהוא אשר‬ ‫נעשו ראשי שרים‪ ,‬ראשי עם‪ ,‬שהיו‬ ‫עמו‪ ,‬ותרועת מלך בו‪:‬‬ ‫סידרו לנו בתחינותינו‪ ,‬עד לא עשה ארץ‬ ‫בישראל ראשים לעם‪ ,‬כי אז נתמנו‪ ,‬שרי‬ ‫אלפים ושרי מאות כו'‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫ועוד ידענו מרבותינו ז"ל‪ ,‬כי מתחלה‬ ‫מלכיות ה‬ ‫ואחרי כן במתן תורה‪ ,‬קנו אחדות‪,‬‬ ‫עלה במחשבה לברוא את העולם במדת‬ ‫(תהילים צג א) י‪-‬הוה מלך גאות לבש‪,‬‬ ‫כאומרו‪ ,‬ויחן שם ישראל‪.‬‬ ‫הדין‪ ,‬ולא היה העולם מתקיים‪ ,‬עד‬ ‫לבש י‪-‬הוה עוז התאזר‪ ,‬אף תכון תבל בל‬ ‫אז‪ ,‬במעשה זה‪ ,‬כמעט היו כל ישראל‬ ‫ששיתף מדת רחמים‪ ,‬ושעל המחשבה‬ ‫תמוט‪:‬‬ ‫שוים‪ ,‬כי כלם פסקה זוהמתן‪ ,‬וכולם‬ ‫הא' נאמר בראשית ברא (בדין) אלקים‪,‬‬ ‫התנבאו בהקיץ‪ ,‬ופנים בפנים‪ .‬כמה דאת‬ ‫ועל המעשה נאמר ביום עשות (ברחמים)‬ ‫ה' מלך גאות לבש וכו' נכון כסאך מאז‬ ‫מעולם אתה‪ :‬דרך המלך‪ ,‬שבמלכו מראה‬ ‫אמר‪ ,‬פנים בפנים דבר ה' אל כל קהלכם‪,‬‬ ‫ה' אלקים ארץ ושמים‪:‬‬ ‫מעין נבואת משה רבינו עליו השלום‪,‬‬ ‫שפלות‪ ,‬וגומל חסדים לעם לשיקבלוהו‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬והוא שאומר המשורר‪,‬‬ ‫שנאמר בו‪ ,‬ודבר ה' אל משה פנים אל‬ ‫עליהם‪ ,‬כמה דאת אמר‪ ,‬היום תהיה עבד‬ ‫פנים‪ ,‬באופן‪ ,‬כי אז‪ ,‬על ידי אחדות ההוא‪,‬‬ ‫כאשר ה' מלך‪ ,‬שהוא עד לא עשה ארץ‬ ‫לעם הזה וכו'‪,‬‬ ‫וחוצות‪ ,‬הנה תחלה השם הנזכר גאות‬ ‫בצד מה היו כל ישראל שוים‪ ,‬ליכלל‬ ‫לבש‪ ,‬שהוא להתגאות למעלה מן העולם‪,‬‬ ‫אמר‪ ,‬כי לא כן מלך מלכי המלכים‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫בכלל שבטי ישראל‪ ,‬כמוני ככם‪ ,‬בלי‬ ‫לבלתי הטפל בו‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬להניח את מדת‬ ‫אם‪ ,‬כאשר ה' מלך‪ ,‬אז גאות לבש‪ .‬וגם אין‬ ‫העדפה ויתרון‪ ,‬זה על זה‪ .‬וזהו אומרו‪ ,‬יחד‬ ‫הדין הוא האלקים הוא שכינה‪ ,‬בלבד‪,‬‬ ‫גבורתו כגבור בשר ודם‪ ,‬שלא יתהלל‬ ‫שבטי ישראל‪ ,‬כי כאשר היו יחד באחדות‬ ‫היא מדת הדין‪ ,‬לברוא את העולם‪ ,‬אך‪,‬‬ ‫חוגר כמפתח‪ ,‬כי‪-‬אם לבש ה' עוז‪ ,‬מעת‬ ‫אחד‪ ,‬אז שבטי ישראל בשווי אחד יאמר‬ ‫כאשר לבש ה' הגאות הנזכר‪ ,‬אז העוז‪,‬‬ ‫התאזר‪.‬‬ ‫להם‪ ,‬בלי הפרש ראשים ועם‪:‬‬ ‫שהוא התורה‪ ,‬התאזר נגדו יתברך ואמר‪,‬‬ ‫ועם כל גאותו וגבורתו‪ ,‬סובל העולם‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אף‪ ,‬אתה עם מדת (אף) הדין‪ ,‬ראוי תכון‬ ‫גם בהיות בלתי עושי רצונו‪ ,‬כי אף לעומת‬ ‫מלכיות ד‪:‬‬ ‫תבל‪ ,‬באופן בל תמוט‪,‬‬ ‫גאותו וגבורתו‪ ,‬תכון תבל (בסבלנות‪,‬‬ ‫באופן) בל תמוט‪ .‬ועל כן צריך לסבול‪,‬‬ ‫(תהילים כב כט)‬ ‫מה שאין כן‪ ,‬אם שם הרחמים גאות‬ ‫כי לי‪-‬הוה המלוכה ומשל בגוים‪:‬‬ ‫לבש‪ ,‬ועולה ופורש מן העולם‪ ,‬שתבל‬ ‫והאריך (אף)‪ ,‬מפני תקון העולם ולא‬ ‫ימוט ואין עולם‪ .‬ואין צריך לומר‪ ,‬תבל‪,‬‬ ‫מבלתי יכולת חלילה‪ ,‬כי הלא נכון כסאך‬ ‫יזכרו וישבו אל י‪-‬הוה כל אפסי ארץ‬ ‫שהוא כללות הארץ‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬גם השמים‬ ‫מאז‪ ,‬שהוא השמים כסאך‪ ,‬הוא נכון מאז‬ ‫וישתחוו לפניך כל משפחות גוים‪ :‬כי לי‪-‬‬ ‫כסאך‪ ,‬הוא נכון מאז‪ ,‬שמעולם אתה ה'‬ ‫מלכת בבריאת עולם‪ ,‬אך אתה‪ ,‬מעולם‬ ‫הוה המלוכה ומשל בגוים‪ :‬אכלו וישתחוו‬ ‫בעל הרחמים‪ ,‬שנשתתפת עם מדת הדין‪,‬‬ ‫אתה‪ ,‬ואינך תחת זמן‪ ,‬ואינך צריך תבל‪:‬‬ ‫כל דשני ארץ לפניו יכרעו כל יורדי עפר‬ ‫ומעולם אתה‪ ,‬ולא למעלה מן העולם‪...‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ונפשו לא חיה‪ :‬ישראל הכירו אמתך‬ ‫בצרתם ושבו אליך‪ ,‬אך האומות עם‬ ‫ולא למעלה מן העולם‪ ,‬כאשר גאות‬ ‫או יאמר בשום לב אל החילו (מלך‪,‬‬ ‫ראותם הנסים והפורקן אשר עשית לנו‬ ‫לבשת ‪ ,‬והיית מניח העולם אל מדת הדין‪:‬‬ ‫לבש) שלא לנוכח‪ ,‬שלא אמר "מלכת"‬ ‫לא שבו אליך‪ ,‬כי מה שיזכרו וישובו (אל‬ ‫(כאשר‪ ,‬מתחלה עלה במחשבה לברוא‬ ‫"לבשת"‪ ,‬ויצא לנוכח באומרו תכון תבל!‬ ‫י‪-‬הוה כל אפסי ארץ וישתחוו לפניך כל‬ ‫את העולם במדת הדין)‬ ‫משפחות גוים) לא יהיה‪,‬‬ ‫והוא‪ ,‬בהזכיר מאמר ספר הזוהר‪,‬‬ ‫(ועוד מזה באלשיך תהלים פרק צו י)‬ ‫שבבריאת העולם‪ ,‬עאלת אורייתא קמי‬ ‫כי‪-‬אם לימות המשיח‪ ,‬כאשר תהיה לה'‬ ‫אמרו בגוים י‪-‬הוה מלך אף תכון תבל בל‬ ‫קודשא בריך הוא ואמרת‪ ,‬אי את בעי דין‬ ‫המלוכה‪ ,‬ולא להם‪ .‬גם (יזכרו וישובו‬ ‫תמוט ידין עמים במישרים‪:‬‬ ‫(בני אדם)‪ ,‬לית עולם!‬ ‫הגוים)‪ ,‬על ידי הכנעתם‪ ,‬שיהיה (ה')‬ ‫ה' בעל הרחמים מלך‪ ,‬ואין צריך לומר‬ ‫ואמר (ה') לה (לתורה‪ ,‬האם) על מגן‬ ‫מושל בגוים‪,‬‬ ‫בחינת החסד ורחמים‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬אף תכון‬ ‫(בחינם) אתקריתי ארך אפים?‬ ‫מה שאין כן‪ ,‬בהיות להם הרוחה‬ ‫וכו'‪ ,‬שגם לא תקטרג האף והרוגז שלו‪,‬‬ ‫והנה ידוע‪ ,‬כי התורה נקראת עוז כמו‬ ‫(וממשלה‪ ,‬לא שבים אליך)‪ ...‬כי הנה‬ ‫עם היותו בא לערוץ הארץ‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫שאמרו ז"ל‪ ,‬שבמתן תורה הלכו כל‬ ‫אכלו ואחר כך וישתחוו לעבודה זרה כל‬ ‫אדרבה‪ ,‬אפילו מדת אף ורוגז שלו תכון‬ ‫האומות אצל בלעם ואמרו לו‪ ,‬מה הן‬ ‫דשני ארץ הם האומות מ"ה‪ ,‬כי אלו אבדה‬ ‫תבל בל תמוט‪ ,‬כי לא יחריב תבל בכלות‬ ‫הקולות וברקים אלו? האם הקדוש ברוך‬ ‫תקותם כי לא הכירו את ה' לשוב עד‬ ‫כל הגוים הכופרים בו‪ ,‬כי‪-‬אם אדרבה‪,‬‬ ‫הוא מביא מבול לעולם? אמר להם‪ :‬ה'‬ ‫מותם‪ ,‬ובכן ‪ ...‬אז לימות המשיח לפניו‬ ‫תכון תבל וכו'‪,‬‬ ‫עוז לעמו יתן‪ :‬הקדוש ברוך הוא נותן תורה‬ ‫יכרעו כל יורדי עפר‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שנקראת עוז לישראל עמו‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪21‬‬ ‫וגם‪ ,‬זה (שהשכינה‪ ,‬היא גם בשאר‬ ‫טו‪ :‬אומרו (פס"י) מי הוא זה מלך‬ ‫מלכיות ו‬ ‫העולם) בכלל אומרו למעלה‪ ,‬לה' הארץ‬ ‫הכבוד‪ ,‬והרי שאל זה‪ ,‬והשיב מי הוא‬ ‫(תהלים פרק כד ז‪-‬י) שאו שערים‬ ‫ומלואה כו'‪:‬‬ ‫(פס"ח)‪ ,‬ולמה חזר לשאול?‬ ‫ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך‬ ‫ובראשון הוא בית המקדש שבזכות‬ ‫טז‪ :‬אומרו פה (פס"י) מלת הוא מה‬ ‫הכבוד‪ :‬מי זה מלך הכבוד י‪-‬הוה עזוז וגבור‬ ‫אברהם העתיד ליבנות בימי שלמה בנו‬ ‫שאין כן למעלה (פס"ח)!‬ ‫י‪-‬הוה גבור מלחמה‪ :‬שאו שערים ראשיכם‬ ‫החל‪ ,‬ואמר‪ ,‬הנה זה הדרך השראת שכינה‬ ‫יז‪ :‬כי תשובת שאלה זו היתה למעלה‬ ‫ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד‪ :‬מי‬ ‫בבית המקדש‪ ,‬כי שאו שערים של בית‬ ‫(פס"ח) ה' עזוז וגבור כו' ופה אמר ה'‬ ‫הוא זה מלך הכבוד י‪-‬הוה צבאות הוא‬ ‫המקדש של מטה‪ ,‬שאו וסבלו עליכם את‬ ‫צבאות!‬ ‫מלך הכבוד סלה‪:‬‬ ‫ראשיכם הם שערי בית המקדש של‬ ‫א‪ .‬אומרו (פסוק ז) שאו שערים כו' איך‬ ‫מעלה‪ ,‬שהם ראשים לשל מטה‬ ‫יח‪ :‬וגם אומרו כאן (פס"י) סלה מה‬ ‫שלא אמר למעלה (פס"ח)!‬ ‫יצדק נשיאת ראש בשערים ואיך יתקשר‬ ‫ומשתלשלים ובאים לשל מטה‪ ,‬ככתוב‬ ‫עם הקודם?‬ ‫אצלנו על פסוק‪ ,‬עומדות היו רגלינו כו'‪.‬‬ ‫הנה כתבנו שעל ידי שני דברים שכינה‬ ‫שורה בבית המקדש‪.‬‬ ‫ב ג‪ .‬אומרו והנשאו פתחי עולם שהוא‬ ‫ואפשר‪ ,‬כי בכלל השערים שהזכיר‪,‬‬ ‫כפל ענין ובמלות שונות‪ ,‬שהם שתי‬ ‫כלל‪ ,‬גם שער השמים‪ ,‬שמכוון כנגד בית‬ ‫א‪ :‬כי שפע קדושת בית המקדש של‬ ‫קושיות‪ ,‬ב‪ :‬למה כפל ענין?‬ ‫המקדש של מטה‪ ,‬שגם הוא‪ ,‬ישא את‬ ‫מעלה מתפשט ויורד בשל מטה‪,‬‬ ‫שערי בית המקדש של מעלה‪ ,‬כגוף‬ ‫ובאיכות רוחניות העליון שורה שכינה‬ ‫ג‪ :‬ולמה במילות שונות? כי נכנס‬ ‫הנושא את הראש‪.‬‬ ‫למטה‪.‬‬ ‫בשערים ויצא בפתחים‪ ,‬נכנס בשאו‬ ‫(שערים) ויצא בהנשאו (פתחי עולם)‬ ‫הצדיקים‬ ‫לנשמות‬ ‫(פונה דוד‬ ‫ב‪ :‬ושאף גם (זאת השראת השפע)‪ ,‬לא‬ ‫(פס"ז)!‬ ‫ומעוררם‪ ,‬אשר) וגם זה לא יהיה‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫יהיה‪ ,‬רק על ידי נשמות הצדיקים‬ ‫והנשאו פתחי עולם‪ ,‬הם נשמות הצדיקים‬ ‫שבישראל‪ ,‬כי היכל ה' המה‪ ,‬ונשמותיהם‬ ‫ד‪ :‬ובשערים לא אמר שערי עולם כי‪-‬אם‬ ‫שבדור‪ ,‬שהם פתחי עולם‪ ,‬כפתחים לבוא‬ ‫הם פתחים‪ ,‬לבוא דרך השתלשלותן‪,‬‬ ‫בפתחים!‬ ‫בעולם שפע העליון‪,‬‬ ‫שפע טוב העליון מאתו יתברך‪ ,‬כמאמרנו‬ ‫ה‪ :‬וגם איך יצדק ראשים לשערים?‬ ‫(ועדיין) אם אינכם רמים ונשאים‬ ‫על פסוק‪ ,‬ועל פתחינו כל מגדים‪.‬‬ ‫ו‪ :‬ועוד‪ ,‬כי לדעתם לא היה לו לומר‬ ‫באיכות וצדקות‪ ,‬הנשאו והכינו עצמכם‪,‬‬ ‫וזה ענין הכתוב‪ ,‬שאמר דוד ברוח‬ ‫שערים כי‪-‬אם שער‪ ,‬כי אחד היה!‬ ‫שהיכל ה' אתם‪ ,‬ועל ידכם תורד קדושה‬ ‫קדשו‪ ,‬הלא אמרתי כי יש שני זכויות של‬ ‫ז‪ :‬אומרו‪ ,‬מלך הכבוד מה ענין התואר‬ ‫מעולם העליון‪ ,‬ויבא מלך הכבוד בבית‬ ‫שני גדולים שהם אברהם ויעקב‪ ,‬שעל כל‬ ‫הזה פה?‬ ‫המקדש‪.‬‬ ‫אחד מהם (בהמ"ק) יש ארון‪ ,‬ושורה‬ ‫שכינה למטה בבית המקדש‪ ,‬ושהעיקר‬ ‫ח‪ :‬אומרו‪ ,‬מי זה מלך הכבוד‪ ,‬מה זו‬ ‫והענין‪ ,‬כי אין ספק‪ ,‬שמלא כל הארץ‬ ‫שאלה מי לא ידע כי הוא ה'?‬ ‫כבודו יתברך‪ ,‬אך מה שיתוסף בבית‬ ‫ומתמיד הוא הבית האחרון שעל ידי‬ ‫המקדש הוא‪ ,‬שיבא מלך הכבוד‪ ,‬כי גם‬ ‫יעקב‪.‬‬ ‫ט‪ :‬מה המה כל התוארים האלו ה' עזוז‬ ‫שהתפשטות שכינה (מלא כל הארץ)‬ ‫(ממשיך דוד) ועתה חל עלי (דוד) חובת‬ ‫וגבור?‬ ‫בעולם הנקרא "כבוד"‪ ,‬כמה דאת אמר‪,‬‬ ‫ביאור‪ ,‬איזה דרך ישכון שכינה ואורה על‬ ‫י‪ :‬אומרו‪ ,‬ה' גבור מלחמה‪ ,‬כי הלא בכלל‬ ‫מלא כל הארץ כבודו‪ ,‬מה שיבא עתה‬ ‫בית המקדש אשר בארץ הוא‪ ,‬ולמה לא‬ ‫היותו עזוז וגבור הוא?‬ ‫לבית המקדש‪ ,‬הוא עיקר שכינה‪ ,‬שהוא‬ ‫יתמיד הראשון כאחרון?‬ ‫מלך של הכבוד‪( ,‬הויה) ההווה תמיד‬ ‫יא‪ :‬גם‪ ,‬למה חזר להזכיר את השם‪ ,‬ולא‬ ‫וגם אחר שמלא כל הארץ כבודו‪ ,‬כי הוא‬ ‫אמר ה' עזוז וגבור‪ ,‬גבור מלחמה?‬ ‫בעולם‪:‬‬ ‫לעולם כנפש לגוף האדם שממלאה את‬ ‫ובמתק לשונו נתן טוב טעם‪ ,‬בל יאמר‬ ‫יב‪ :‬וגם‪ ,‬לא היה צריך להזכיר מילת גבור‬ ‫כולו‪ ,‬אם כן איפה‪ ,‬למה צריך בוא שכינה‬ ‫פעם שנית!‬ ‫איש‪' :‬האם יש חילוק בו יתברך להיות‬ ‫אל הבית המקדש?‬ ‫מציאות אחת במקדש ומציאות אחר‬ ‫יג‪ :‬למה חזר (פס"ט) ואמר שאו שערים‬ ‫ואם ששם היא‪ ,‬ולא בשאר העולם‪ ,‬איך‬ ‫כו' פעם שנית?‬ ‫חוצה?'‬ ‫מתקיים כל העולם?‬ ‫אך הוא‪ ,‬כי יקרה לעולם‪ ,‬עם השכינה‪,‬‬ ‫יד‪ :‬אומרו למעלה (פס"ז)‪ ,‬והנשאו ופה‬ ‫כמקרה הגוף עם הנפש‪ ,‬והוא‪ ,‬כי אין ספק‬ ‫(פס"ט) ושאו?‬ ‫‪22‬‬ ‫והנה אז לא יהיה עוד חלילה חורבן‪ ,‬ולא‬ ‫כי הלא ה' הוא עזוז וגבור‪ ,‬כי בהיותו‬ ‫שהנפש תמלא את כל איברי הגוף‬ ‫יאמרו‪ ,‬מי זה מלך הכבוד על סובלו‬ ‫עזוז‪ ,‬בודד עוזו בעצמו‪ ,‬והוא גבור‪ ,‬שכובש‬ ‫לקיימם‪ ,‬אך‪ ,‬הלא נראה‪ ,‬כי העין רואה‪,‬‬ ‫שמרקדים בהיכלו‪ ,‬כי‪-‬אם אדרבה‪ ,‬יגלה‬ ‫עוזו בעצמו‪ ,‬כי (סבלנותו) 'הן הן‬ ‫ולמה לא יראו שאר איברים‪ ,‬אחר שגם‬ ‫כבוד ה' וראו אותו כל ישראל צדיקים‪,‬‬ ‫גבורותיו'‪.‬‬ ‫בהם בחינת הנפש הנותנת ראות אל‬ ‫כמאמרם ז"ל‪ ,‬שעתיד הקדוש ברוך הוא‬ ‫אך לא יסבול לעולם‪ ,‬כי הלא יבא זמן‪,‬‬ ‫העין?‬ ‫להיות ראש חולה לצדיקים‪ ,‬והכל מראים‬ ‫שיגלה גבורותיו חוצה‪ ,‬וזהו ה' גבור‬ ‫אך אמור מעתה‪ ,‬כי אין זה כי‪-‬אם‪ ,‬שעם‬ ‫באצבע ואומרים‪ ,‬הנה אלקינו זה‪.‬‬ ‫מלחמה‪ ,‬לומר כי מי שהוא עזוז וגבור‪,‬‬ ‫היות כי הנפש אחת היא‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬כל‬ ‫וזה יאמר‪ ,‬מי הוא זה מלך הכבוד כו' ולא‬ ‫שגבורתו בודדת בעצמו‪ ,‬יבא זמן‪ ,‬שיהיה‬ ‫אבר יקבל ממנה כפי הכנתו‪ ,‬ועל כן העין‪,‬‬ ‫אמר מי זה כאשר אמר למעלה‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫ה' גבור מלחמה בפועל‪ ,‬והוא יום נקם‬ ‫כי זך הוא‪ ,‬יקבל ראות מעיקר איכות‬ ‫מי הוא זה‪ .‬והוא כי יאמרו מי הוא הגדול‬ ‫בלבו יתברך‪ ,‬כי אז יפיל את כל הצוררים‬ ‫הנפש‪ ,‬כי הראיה היא כח רוחני‪ ,‬יותר‬ ‫הנסתר (לשון התפעלות)‪ ,‬האם הוא זה‬ ‫שהיצרו את ישראל‪ ,‬כמאמר הכתוב‪,‬‬ ‫מפעולת כל אחד משאר איברים‪.‬‬ ‫מלך הכבוד‪ ,‬אשר לא ראינוהו עד עתה‪ ,‬כי‬ ‫ומחת לצלמא על רגלוהי וכו' והדקת‬ ‫כך השכינה בעולם‪ ,‬עם היות כי אחת‬ ‫יהיו מראים באצבע‪ ,‬כרואים‪ ,‬ובלתי‬ ‫פרזלא נחשא חספא ודהבא‪ ,‬שהן‬ ‫היא‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬על ידי היות קדושת‬ ‫מאמינים רב טוב גדול כזה‪ ,‬ושמחים‪.‬‬ ‫(האומות) כולם‪ .‬ויד ה' תעשה זאת‪ ,‬כמה‬ ‫איכות בית המקדש של מעלה בשל‬ ‫ואינו כמלך בשר ודם כי ברוב עם‪ ,‬הוא‬ ‫דאת אמר‪ ,‬פורה דרכתי לבדי וכו'‪:‬‬ ‫מטה‪ ,‬יוכן לקבל עיקר שכינה‪ - ,‬כעין‬ ‫כבודו‪ ,‬אך אז‪ ,‬הוא יתברך יכלה את כל‬ ‫ואז נגלה כבוד ה'‪ ,‬ותהיה השראת‬ ‫המקבל ראות‪ ,‬מה שאין כן לשאר‬ ‫צבאות הצוררים‪ ,‬כי יאבד כל רשעים‬ ‫שכינה גדולה ומתמדת עולם ועד‪ ,‬והוא‬ ‫איברים כמדובר‪.‬‬ ‫מארצו וגם מישראל לא יהיו רבים כי‪-‬אם‬ ‫בבית האחרון שבזכות יעקב‪.‬‬ ‫וזהו אומרו שאו שערים כו' והנשאו כו'‬ ‫אחד מעיר ושנים ממשפחה‪ ,‬כי אינו כמלך‬ ‫ועליו הוא אומר‪ ,‬שאו שערים ראשיכם‬ ‫ועל ידי כן‪ ,‬יוכן המקום‪ ,‬ויבא בו מלך‬ ‫בשר ודם שאין לו כבוד רק ברבות‬ ‫ושאו פתחי עולם‪ ,‬כי אז אין צריך לומר‪,‬‬ ‫הכבוד‪:‬‬ ‫חיילותיו וצבאיו‪ ,‬אך הוא יתברך עם היותו‬ ‫והנשאו פתחי עולם‪ ,‬כי אין הצדיקים‬ ‫בעל הצבאות באמת‪ ,‬אין צריך לצבאות‪,‬‬ ‫והנה ברוח הקדש‪ ,‬אחר ראות (דוד)‬ ‫אשר יהיו באחרית הימים‪( ,‬מתרשלים)‬ ‫בבניינו‪ ,‬ראה חורבנו‪ ,‬אשר היו גוים‬ ‫כי הוא לבדו מלך הכבוד‪ ,‬וזהו אומרו הוא‬ ‫כא שר היו בהבנות הבית הראשון‪ ,‬כי אז‬ ‫מלך הכבוד‪.‬‬ ‫מרקדים בהיכלו והוא (ית') שותק‪ ,‬עד‬ ‫הייתי יכול (לעוררם) לאמר להם והנשאו‪,‬‬ ‫שהיו אומרים לישראל 'איה אלקיך‬ ‫ובזה אין מלת הוא (מלך הכבוד)‬ ‫שיקנו התנשאות כשרון‪ ,‬להיות ראויים‬ ‫ויושיעך'‪ ,‬ומטיחים דברים חלילה‪.‬‬ ‫מיותרת‪ ,‬שהכונה שהוא לבדו‪ ,‬מלך‬ ‫לכך‪.‬‬ ‫הכבוד‪ .‬וגם יכירו כי הוא סלה‪ ,‬ולא כבית‬ ‫ועל זה אמר‪ ,‬הנה אחר בא מלך הכבוד‪,‬‬ ‫אך אז לעתיד‪ ,‬כל הנשאר בציון והנותר‬ ‫יבא זמן שיאמרו מי זה מלך הכבוד‪,‬‬ ‫הראשון שלא היה סלה‪ ,‬כי גדול ומתמיד‬ ‫בירושלים קדוש יאמר לו‪ ,‬ואין (צריכים‬ ‫יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון‬ ‫כלומר‪ ,‬אם לא איפה (עונה הוא ית' על‬ ‫יותר) לומר להם‪ ,‬רק ושאו‪ .‬לומר שאו‬ ‫כבודו‪ ,‬א"כ) מי הוא‪ ,‬ואיה כבודו‪,‬‬ ‫במהרה בימינו‪:‬‬ ‫שערים וקבלו את ראשיכם הם קדושות‬ ‫שמחללים כבודו ושותק?‬ ‫(ועוד מזה באלשיך ישעיהו פרק מב‪ :‬יד)‬ ‫שערי בית המקדש של מעלה‪ ,‬ושאו‬ ‫החשיתי מעולם אחריש אתאפק כו'‪ .‬הנה‬ ‫(אשר) אתם פתחי עולם הם הצדיקים‬ ‫אך תיפח רוחם של הגוים ההם‪ ,‬כי הלא‬ ‫אמרו רז"ל על מה שירמיה ודניאל‪ ,‬אחד‬ ‫אשר יהיו בימים ההם‪ ,‬והם פתחים לבא‬ ‫'הן הן גבורותיו' היותו (סובל)‪ ,‬מאסף‬ ‫לא אמר רק הגדול והנורא‪ ,‬וא' לא אמר‬ ‫דרך השתלשלות נפשותיכם כל שפע‬ ‫גבורתו אליו בל תפעל חוצה‪.‬‬ ‫רק הגדול הגבור‪ ,‬כי הא' אמר‪ ,‬גוים‬ ‫טובה וקדושה לעולם‪ ,‬אתם תשאו עליכם‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬ה' עזוז וגבור‪ ,‬כי הוא (עזוז‬ ‫מרקדים בהיכלו איה גבורותיו? והא'‬ ‫גם כן את הראשים הנזכרים‪ ,‬כי בזכותכם‬ ‫וגבור) תואר בודד בעצמו‪ ,‬ואינו כתואר‬ ‫אמר איה נוראותיו? שהענין הוא אצלי‪ ,‬כי‬ ‫יבואו ויתפשטו על הבית ההוא‪.‬‬ ‫גבור שמשמעו שפועל גבורות‪,‬‬ ‫אמר (הנביא)‪ ,‬כי לא היה אז משתמש‬ ‫או יכלול באומרו ושאו פתחי עולם‪ ,‬כי‬ ‫והענין‪ ,‬שאומר‪ ,‬אל תתמהו על מלך‬ ‫במדה ההיא‪ ,‬אך אנשי כנסת הגדולה‬ ‫הם ישאו על שכם זכותם‪ ,‬את השערים‪,‬‬ ‫הכבוד‪( ,‬לומר‪ ,‬מי הוא זה המלך‪ ,‬אשר‬ ‫החזירו עטרה ליושנה ואמרו‪ ,‬הגדול‬ ‫עם הראשים שהשערים נושאים‪ ,‬שעל‬ ‫על הכבוד‪ ,‬שותק) איך רואה שמחללין‬ ‫הגבור והנורא‪ ,‬כי אמרו‪' ,‬הן הן גבורותיו‬ ‫ידי זכות פתחי עולם‪ ,‬יבא מלך הכבוד‪:‬‬ ‫כבודו ושותק?‬ ‫הן הן נוראותיו'‪ ,‬כי אין גבורה גדולה‬ ‫(אשר הוא ית' נקרא ראשיכם כדאיתא)‬ ‫מהתאפקות לסבול‪ ,‬באופן‪ ,‬כי גם אז היה‬ ‫‪23‬‬ ‫נכון‪ ,‬ולו יתברך תהיה המלוכה עולם ועד‬ ‫מלכיות ז‬ ‫משתמש ממדת הגבורה‪ ,‬וזה אחשוב‬ ‫ומודעת לכל הארץ‪:‬‬ ‫(ישעיה מד ו)‪ :‬כה אמר י‪-‬הוה מלך‬ ‫שהנביא דבר פה בפסוק הלז‪ ,‬והוא‪ ,‬כי‬ ‫לזה אומר מה שאמרתי שיכלו שונאי‬ ‫ישראל וגואלו י‪-‬הוה צבאות‪ ,‬אני ראשון‬ ‫אחרי אומרו בפסוק הקודם‪ ,‬שלעתיד‬ ‫ישראל וירשו ישראל את ארצם‪ ,‬לא‬ ‫ואני אחרון‪ ,‬ומבלעדי אין א‪-‬להים‪:‬‬ ‫כגבור יצא כאיש מלחמות כו'‪ ,‬אמר‪ ,‬הלא‬ ‫מעשותי עיקר מזה לפני תשועת שכינה‪,‬‬ ‫תאמרו בני הגלות שעמהם ידבר ככתוב‬ ‫כה אמר ה' מלך ישראל כו'‪ .‬אמר‪,‬‬ ‫למעלה‪ ,‬כי כל פרשה זו ושלפניה עם‬ ‫כי הנה נהפוך הוא‪ ,‬כי אדרבה קודם לכל‬ ‫התחזקו בבטחון הגאולה‪ ,‬כי כה אמר ה'‬ ‫היא תשועתו יתברך‪ ,‬כי הנה מאז‪ ,‬ועלו‬ ‫אסירי התקוה‪ ,‬בני הגלות ומשיח צדקנו‬ ‫מלך ישראל‪ ,‬שעם היותו מלכו של כל‬ ‫ידבר‪ ,‬הלא הפלגת בגבורותיך‪ ,‬ואם אפי'‬ ‫מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו‪,‬‬ ‫העולמות כלם‪ ,‬אינו מכנה שם מלכותו‬ ‫קודם יום נקמתם כבר מאז‪ ,‬והיתה לה'‬ ‫מדת רחמים יש בו בחינת גבורת מלחמה‪,‬‬ ‫כי‪-‬אם עליכם‪ ,‬וזהו ה' מלך ישראל‪,‬‬ ‫כאומרו ה' כגבור יצא‪ .‬א"כ כאשר היו‬ ‫המלוכה‪ ,‬ואם נאמר‪ ,‬שקרא מלוכה את‬ ‫השכינה‪ ,‬אשר בעונותינו‪ ,‬מאז חרבה‬ ‫ועוד‪ ,‬כי עם היותו ה' של הצבאות כלם‪,‬‬ ‫הגוים מרקדים בהיכלך למה החרשת‪,‬‬ ‫עירנו‪ ,‬לא היה לה התחברות הנאות עם‬ ‫אין גואל אתכם כי‪-‬אם ע"י עצמו‪ ,‬וזהו‬ ‫שהיה מקום לומר איה גבורותיך?‬ ‫שם ההויה‪ ,‬יאמר‪ ,‬כי אז‪ ,‬והיתה לה'‬ ‫וגואלו של ישראל‪ ,‬שהוא גואלו בעצמו‪,‬‬ ‫דעו איפוא‪ ,‬כי מה שהחשתי‪ ,‬לא‬ ‫המלוכה‪ ,‬של השם הגדול‪ ,‬תהיה המלוכה‬ ‫עם היותו ה' צבאות‪ ,‬שהוא א‪-‬לוה של כל‬ ‫נתחדש אז‪ ,‬כי מעולם היה מוסכם אצלי‬ ‫היא השכינה‪ ,‬וענין המושיעים‪ ,‬הנה‬ ‫צבאות‪ ,‬כל מלאכי מרום‪ ,‬ולא (גואל) ע"י‬ ‫לעשות כן‪ ...‬וזהו החשתי מעולם‪ ,‬ואל‬ ‫ארז"ל‪ ,‬שזהו מאמר יעקב אל עשו‪ ,‬עד‬ ‫מלאך או שרף או שליח‪,‬‬ ‫יראה לכם מדת העדר גבורה‪ ,‬כי הלא מה‬ ‫אשר אבא אל אדוני שעירה‪ ,‬שהוא‬ ‫ובטחו בי‪ ,‬כי אני שהייתי ראשון‪,‬‬ ‫שאחריש הוא‪ ,‬כי אתאפק ואתחזק‬ ‫לעתיד‪ ,‬שיבא אל שעיר‪ ,‬כמד"א‪ ,‬ועלו‬ ‫שגאלתי אתכם בראשונה במצרים‪ ,‬ואני‬ ‫לסבול‪' ,‬והן הן גבורותי' וזהו אחריש‬ ‫מושיעים כו' לשפוט את הר עשו‪ .‬יראה‬ ‫אהיה ג"כ אחרון לגאלכם באחרונה‪ ,‬ואל‬ ‫אתאפק עד כה‪ ,‬שיקרני כיולדה שלא‬ ‫מדבריהם‪ ,‬שיבואו האבות אל הר ציון‪,‬‬ ‫ירך לבבכם‪ ,‬פן יהיה עיכוב מצד אלהי‬ ‫תצעק רק עד עת לידה‪ ,‬כן כיולדה אפעה‬ ‫לשפוט את הר עשו‪ ,‬כי האבות הן הם‬ ‫העמים אשר ינגדו אתכם‪ ,‬אולי יהיה כח‬ ‫שהוא בעת הגאולה‪ ...‬ובעת עשותי רוגז‬ ‫המושיעים בזכותם באמת‪:‬‬ ‫בהם לעכב‪ ,‬כי הנה אין פחד‪ ,‬כי ומבלעדי‬ ‫אעשה רחמים‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אין א‪-‬להים‪:‬‬ ‫(א"ה‪ :‬אפשר לומר ע"פ הנ"ל‪ ,‬כי‬ ‫(עוד מזה באלשיך בראשית פרק לג יד)‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לעתיד אשר יתקיים‪ ,‬כי אז אהפך אל‬ ‫יעבר נא אדני‪ ,‬לנהוג אדנות ושררה תחלה‬ ‫עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם י‪-‬‬ ‫(עוד מזה באלשיך ישעיהו פרק מח) אני‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬וזהו לפני עבדו‪ ,‬כי אני אחרון‪,‬‬ ‫הוה‪ ,‬אז‪ ,‬מן אילו התבות שהטיחו‬ ‫הוא אני ראשון כו'‪ ,‬לומר‪ ,‬דעו איפוא כי‬ ‫שחלקי בעולם הבא‪.‬‬ ‫דברים לומר‪ ,‬מי זה‪ ,‬יתהפך אל הגילוי‪,‬‬ ‫אני ה' לא שניתי‪ ,‬כי אני הוא בהווה ואני‬ ‫לומר בהתפעלות‪ ,‬מי הוא זה‪.‬‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬שלא אוכל לבדי לסבול‬ ‫ראשון בעבר ואני אחרון בעתיד‪ ,‬באופן כי‬ ‫צער העולם הזה‪ ,‬כיון שאין להם (לבנ"י)‬ ‫ואולי מרומז‪ ,‬ה' צבאות 'הוא' מלך ככחי אז כשבראתי העולם כחי עתה‪:‬‬ ‫חלק בעולם הזה כלל‪ ,‬ואיך יתקיימו?‬ ‫הכבוד‪ ,‬היינו‪ ,‬שלעתיד יכירו הצדיקים‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אשר מה שהטיחו הגוים לומר 'מי זה'‬ ‫כלומר‪ ,‬ולכן טוב טוב שאתחבר עמך‬ ‫מלכיות ח‬ ‫גם אז‪ ,‬ה' היה מושל על צבאות שלהם‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬כמאמרך‪ ,‬נסעה ונלכה‪ ,‬כי‬ ‫ומושל על הטחתם‪ .‬וזה אשר סבל (עובדיה א כא) ועלו מושעים בהר ציון‬ ‫תהיה מעיר לעזור בעולם הזה‪ ,‬כי הוא‬ ‫ושתק‪ ,‬הרי 'הן הן גבורותיו'‪ ,‬אשר נתן לשפוט את הר עשו והיתה לי‪-‬הוה‬ ‫חלקך‪ ,‬ומאשר לך‪ ,‬ייטיב לי בעולם הזה!‬ ‫להם להטיח‪ ,‬כי כבר הכין בתיבות מי המלוכה‪:‬‬ ‫(לא כן הוא‪ ,‬כי) הנה אין צריך‪ ,‬כי‪ ,‬ואני‬ ‫זה‪ ,‬אל זה שימשיך לתוכם תיבת 'הוא'‬ ‫אשר יהפכו הצדיקים מן‪' ,‬מי זה'‪ ,‬אל‪ ,‬ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר‬ ‫אתנהלה לאטי בעולם הזה‪ ,‬ומה שאוכל‬ ‫'מי הוא זה'‪ ,‬שעי"ז יגלו מלך הכבוד‪ .‬עשו‪ :‬שמא תאמר הלא ‪ ...‬יראה שעושה‬ ‫עמוד בגליות‪ ,‬עם שאין לי חלק בזה‬ ‫וזהו‪ :‬שגם כבר בעת שהטיחו לומר 'מי עיקר הוא יתברך מהנוגע אל העם‪ ,‬שאז‬ ‫העולם‪ ,‬הנה על ידי שתי זכיות אתנהלה‬ ‫זה'‪ ,‬אז‪ ,‬ה' שמשל על אותן צבאות ועל ייטיב להם שיושעו וירשו ארצות גוים‬ ‫שלא יעדרו מזרעי (את עולם הזה)‬ ‫הטחתם‪ ,‬כיוון אז‪ ,‬אשר תיבת הוא ויכלו שונאיהם‪ ,‬והלא לא כן הוא העיקר‪,‬‬ ‫א‪ .‬זכות שלא תבצר בכל דור (התורה)‪,‬‬ ‫כי‪-‬אם על תשועת השכינה שבגלות‪,‬‬ ‫מהפך הטחתם לגילוי מלך הכבוד)‬ ‫וזהו‪ ,‬לרגל המלאכה אשר לפני‪ ,‬שהיא‬ ‫שאז שמו יתברך יהיה שלם וכסא כבודו‬ ‫תורה‪ ,‬כי יושב אהלים היה‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪24‬‬ ‫(עוד מפסוק זה באלשיך דניאל פרק ט‬ ‫יגזור יתברך להשאיר עליזי גאותו‪ ,‬יהיה‬ ‫ואמר‪ ,‬כי זרעי המתהלכים בתורה‪,‬‬ ‫יח‪-‬יט) ‪ ...‬פקח עיניך וראה שממתינו‬ ‫ה' אחד‪.‬‬ ‫שהיא מלאכה אשר לפני‪ ,‬כי יושב אהלים‬ ‫והעיר אשר נקרא שמך עליה ‪ ...‬כי שמך‬ ‫והוא‪ ,‬כי הוא יתברך כולל דין ורחמים‪,‬‬ ‫היה‪,‬‬ ‫נקרא על עירך ועל עמך‪:‬‬ ‫כי אין שם שלא יהיו כלולות בו כל‬ ‫ב‪ :‬וגם זכות תנוקות של בית רבן‪ ,‬הבל‬ ‫והיה ה' למלך על כל הארץ‬ ‫הבחינות‪ ,‬ועל כן לפעמים‪ ,‬בשם ההויה‬ ‫שאין בו חטא‪ ,‬וזהו ולרגל הילדים‪ ,‬על ידי‬ ‫כי שם ה' נקרא על ירושלים‪ ,‬יען כי‬ ‫יתברך פועל רחמים‪ ,‬ופעמים דין‪,‬‬ ‫שתי זכיות אלו‪ ,‬אתנהלה עד זמן שאבא‬ ‫כשמן הטוב על הראש צדקו יחדיו‪ ,‬כי‬ ‫ופעמים דין ורחמים כאחת‪ .‬כענין ים סוף‪,‬‬ ‫אל אדני שעירה‪ ,‬שהוא זמן יעלו מושיעים‬ ‫זווגם עולה יפה ולא יתפרדו‪ ,‬כי כל פרי‬ ‫באופן‪ ,‬שעם היות האחדות עצום מאד‪,‬‬ ‫כו' לשפוט את הר עשו‪:‬‬ ‫גודל השגת יד שלמות בני ישראל קטון‬ ‫נמצא בו יתברך שתי בחינות‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וגדול‪ ,‬שם הוא‪ ,‬למען ימוצו ויתענגו מזיז‬ ‫אך‪ ,‬אז יהיה ה' אחד‪ ,‬שלא יפעל רק‬ ‫כבודה‪,‬‬ ‫(עוד מזה באלשיך מיכה פרק ז) הר‬ ‫בחינה אחת בעולם‪ ,‬כי גם הדין הכלול בו‪,‬‬ ‫שעיר שבה יעלו מושיעים מהר ציון‬ ‫והיא גם היא‪ ,‬תעלה במעלות‪ ,‬הלות‬ ‫(בשם ה'‪ ,‬שיהיה לבדו למלך‪ ,‬אשר)‬ ‫לשפוט את הר עשו‪ ...‬יאמר‪ ...‬הר‪( :‬היינו)‬ ‫תהילות עילת העילות‪ ,‬בהתאסף ראשי‬ ‫יפעל רחמים אז על כל הארץ‪,‬‬ ‫ההר שהוא‪ ,‬כי ילכו אל הר‪ ,‬אעפ"י‬ ‫עם יחד שבטי ישראל‪ ,‬בעיר אלקינו הר‬ ‫וגם (ביום ההוא) שמו יהיה אחד‪ ,‬כי זה‬ ‫שבאחרית הימים ביום הנזכר‪ ,‬אין שם‬ ‫קדשו‪ ,‬כי המה בצדקתם שפע רצון יינקו‪,‬‬ ‫ידבר אחר נקום נקמת עמלק כמדובר‪,‬‬ ‫מלכות‪( ,‬רק הר)‪,‬עכ"ז להיות הוא ההר‬ ‫מעין‪ ,‬מבית ה'‪ ,‬מן המלוא העליון על‬ ‫ועל כן מה שנאמר על כס י‪-‬ה‪ ,‬ארז"ל‪ ,‬כי‬ ‫הידוע לעשו‪ ,‬שם תהיה גזרת משפט‪ ,‬כי‬ ‫הארץ‪ ,‬יריקו עד בלי די‪ ,‬וא‪-‬ל ש‪-‬די‬ ‫נשבע הוא יתברך‪ ,‬שלא יתייחדו אותיות‬ ‫שם יעלו‪ ,‬לשפוט אותו‪,‬‬ ‫ישפות שלום על ישראל ועל ירושלים‪,‬‬ ‫י‪ -‬ה‪ ,‬שהם חצי השם‪ ,‬עם אותיות ו"ה‪ ,‬עד‬ ‫וכמאמרם ז"ל על פסוק‪ ,‬עד אשר אבא‬ ‫והוכן בחסד כסא ה'‪ ,‬למלך על כל‬ ‫ינקם מעמלק‪ ,‬אמר‪ ,‬כי אז‪ ,‬יהיה שמו אחד‪,‬‬ ‫אל אדוני שעירה‪ ,‬כי כל מקומות אלו‬ ‫הארץ‪ ,‬ולכבוד יהיה בתוכה‪ ,‬פורס סוכת‬ ‫ולא כנפרד חציו מחציו‪ ,‬וזהו ושמו אחד‪,‬‬ ‫מאשר היצרו לישראל‪ ,‬תהיה הארץ‬ ‫שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל‬ ‫כי אחר נקמת עמלק וכל מלכותו‪ ,‬בעולם‪,‬‬ ‫שממה על יושביה מפרי מעלליהם‪ ,‬נוסף‬ ‫ירושלים‪,‬‬ ‫ויהיו השני דברים יחד‪ ,‬א‪ :‬כי יהיה למלך‬ ‫על צרת עצמם‪ ,‬על עיקר מעלליהם‪:‬‬ ‫ואז‪ ,‬צדיקים יראו וישמחו‪ ,‬כי ה' עליהם‬ ‫על כל הארץ‪ .‬ב‪ :‬והיות ה' אחד ושמו אחד‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫יראה‪ ,‬בעיר ה' צבאות לצבי ולכבוד‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מלכיות ט‬ ‫~ ~ ~‬ ‫(ועוד מזה באלשיך שמות פרק טו ג) יי‬ ‫(וע"ז כותב האלשיך תפלה‪):‬‬ ‫איש מלחמה יי שמו‪ .‬אמרו רבותינו ז"ל‪,‬‬ ‫(זכריה יד ט) והיה י‪-‬הוה למלך על כל‬ ‫על דבר חנניה מישאל ועזריה‪ ,‬שגבריאל‬ ‫הארץ ביום ההוא יהיה י‪-‬הוה אחד ושמו‬ ‫וא‪-‬ל אלקים ה'‪ ,‬למענו למענו יחננו‪,‬‬ ‫אחד‪:‬‬ ‫במשליכי חבל גורל‪ ,‬בנחלת ה'‪ ,‬ויאר פניו אתנו‪,‬‬ ‫שצינן התנור עם היותו שר האש ואיך‬ ‫נהפך‪ ,‬אלא שאחז כח האש מבחוץ‬ ‫והיה ה' למלך על כל הארץ וכו'‪ .‬הנה‬ ‫עיננו‪,‬‬ ‫ונשאר צונן מבפנים‪ ,‬באופן שלא שינה‬ ‫מהראוי יאמר והיה ה' ושמו אחד‪ ,‬ויתכן‬ ‫תראינה ירושלים‪ ,‬נוה שאנן‪,‬‬ ‫מציאותו‪.‬‬ ‫יאמר‪ ,‬והיה אז ה' למלך על כל אומה‬ ‫ועל הדרך הזה‪ ,‬מדת הרחמים‪ ,‬להמית‬ ‫ואומה‪ ,‬כי אז יהיה למלך על כל הארץ‪ ,‬כי‬ ‫ומלך ביופיו תחזינה עינינו‪,‬‬ ‫איך יצדק‪ ,‬אם לא בסלק רחמיו‬ ‫גם שמלכותו עתה‪ ,‬גם כן על כל הארץ‬ ‫שוכן בציון‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬כי מלכותיה מלכות עלם‪ ,‬עם כל זה‪,‬‬ ‫מהמצריים‪ .‬אך‪ ,‬אם כן‪ ,‬לא היה הדבר‬ ‫נעשה רק בשב ואל תעשה‪ .‬אמר‪ ,‬כי לא‬ ‫לא החשיב את האומות‪ ,‬עד בלתי הכירם‬ ‫ובית ה' נלך‪ ,‬ונראה פני אלקים‪,‬‬ ‫גדלו‪ ,‬ליקרא מלך עליהם‪ ,‬וישם להם‬ ‫ועומדות יהיו רגלינו בשערי ירושלים‪,‬‬ ‫כן היה‪ ,‬רק ה' של רחמים איש מלחמה‬ ‫ממש‪ ,‬נלחם כגבור‪ .‬ואינו מן התימא‪ ,‬כי‬ ‫שרים חיצונים‪ ,‬המנהיגים אומותם‪,‬‬ ‫הבנויה‪,‬‬ ‫איננו שינוי במדתו‪ ,‬כי הלא הרוגז הנעשה‬ ‫מאשר יגזור (הוא ית'‪ ,‬שבדרך לא ישר)‬ ‫והר המוריה‪:‬‬ ‫למצרים הוא רחמים‪ .‬וזהו ה' שמו‪ .‬כי‬ ‫לתת להם‪ ,‬אך לעתיד‪ ,‬שהכל יכירו גדלו‪,‬‬ ‫בעשות מלחמה ברשעים ה' שמו‪ ,‬כי‬ ‫יהיה (בגלוי) למלך על כלם‪ ,‬ועל ידי כן‪,‬‬ ‫תוש"לבע בנ"לך וא"עי בי"לאו‬ ‫רחמי רשעים הוא היות אכזרי‪:‬‬ ‫אז‪ ,‬ביום ההוא‪ ,‬הנזכר שהוא החבלי‬ ‫אמן אמן סלה‪:‬‬ ‫משיח‪ ,‬וגדולת ישראל ומנוחתם‪ ,‬אשר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪25‬‬ ‫מלכיות י‬ ‫(עוד מזה באלשיך דברים פרק ד ח) ומי גוי‬ ‫(עוד מזה באלשיך שמות פרק כ) לא‬ ‫(דברים ו ד‪-‬ה‪ :‬שמע ישראל י‪-‬הוה א‪-‬‬ ‫גדול‪ ,‬אשר לו חקים ומשפטים צדיקם‪ ,‬ככל‬ ‫תשא את שם י‪-‬הוה אלקיך לשוא כי לא‬ ‫להינו י‪-‬הוה אחד‪ :‬ואהבת את יי א‪-‬להיך‬ ‫התורה הזאת‪ ,‬אשר אנכי נתן לפניכם היום‪:‬‬ ‫ינקה יקוק את אשר ישא את שמו לשוא‪:‬‬ ‫בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך‪.‬‬ ‫במשפטי ה' אמת‪ ,‬יש קדושה רבה‪,‬‬ ‫(חומר ענין להשתמש עם שמו ית' לשוא‪.‬‬ ‫והמקיים משפט ממשפטיה מפליג אור‬ ‫כי שמו ית' אחדות גמור בו ית' וע"כ ע"י‬ ‫הראוי יאמר‪ ,‬ה' א‪-‬להינו אחד!‬ ‫קדושה למעלה בשורש המתייחסת אליה‪,‬‬ ‫אמירה זו כביכול מניע אותו ית' למה‬ ‫אך יאמר‪ ,‬שמע ישראל כולכם לשון‬ ‫שהוא אומר)‬ ‫וממשיך שפע אורה‪ ,‬עד שהמקיים משפט‬ ‫יחיד‪ ,‬שהוא באחדות הלבבות כאחד‪ .‬וזה‬ ‫ה' יברא כח קדוש‪ ,‬כעושה כל מצוה‬ ‫נשית לב אל אומרו לא תשא ולא אמר‬ ‫יחוייב לנו‪ ,‬יען כי ה' הוא א‪-‬להינו‪ .‬כי גם‬ ‫שקונה לו פרקליט אחד‪ .‬והוא רם וגדול‬ ‫לא תשבע!‬ ‫בה' בחינת דין‪ .‬וא‪-‬להינו הנזכר הוא ה'‪ ,‬כי‬ ‫האיכות‪ ,‬מעין אותיות התורה שכלה‬ ‫והוא‪ ,‬כי הנה אין המזכיר שמו יתברך‪,‬‬ ‫בו גם בחינת רחמים‪ .‬ושני השמות כלם‬ ‫שמותיו יתברך‪ ,‬אשר בכל צירוף אותיותיה‬ ‫כמזכיר שם מלך בשר ודם‪ .‬כי הנה‬ ‫אחד‪ ,‬וחייבים אנחנו להדמות לקוננו‬ ‫יש ויש כחותיו יתברך חיים וקיימים‪ ,‬בלתי‬ ‫בהזכיר שם מלך בשר ודם‪ ,‬לא ירגיש‬ ‫יתברך‪ .‬כי על כן נקרא א‪-‬להינו ולא אלהי‬ ‫נפרדים ממנו יתברך‪ .‬וזהו אומרו‪ ,‬חקים‬ ‫המלך ההוא דבר‪ :‬כי אין לשמו שייכות‬ ‫האומות‪ ,‬על שורש אחדות נפשותנו‪ ,‬עם‬ ‫ומשפטים צדיקים‪ ,‬ולא אמר צודקים‪,‬‬ ‫עם איכותו ועצמותו‪ ,‬אך הוא יתברך הוא‬ ‫שיוצר הכל (ואף האומות) הוא‪ .‬ועל כן‬ ‫לומר‪ ,‬כי הם כחותיו יתברך חיים וקיימים‪,‬‬ ‫ושמו אחד‪ ,‬ישתבח שמו לעד‪ :‬על דרך‬ ‫נתחייב להדמות אליו‪:‬‬ ‫שמכל אחד נברא מלאך חי וקיים (כאיש‬ ‫מאמרם ז"ל במדרש על פסוק ודגלו עלי‬ ‫צדיק)‪ ,‬ורבויים יקראו צדיקים‪ ,‬ונקראים‬ ‫אהבה‪ .‬מלך בשר ודם אם משים אדם‬ ‫או יאמר‪ ,‬שמע בלב אחד‪ ,‬וקבל‬ ‫צדיקים על שם היותם ממשפטי צדק‪:‬‬ ‫ישראל‪ ,‬בין יתנהג עמך בשם ה' שהוא‬ ‫אצבעו על פניו יהרגנו‪ ,‬והקב"ה שם אדם‬ ‫רחמים‪ ,‬בין בשם א‪-‬להינו שהוא דין נכלל‬ ‫ואל תתמה‪ ,‬כי הלא המה ככל התורה‬ ‫אצבעו על האזכרה ואינו ניזוק‪ ,‬ע"כ‪ .‬והנה‬ ‫בה'‪ ,‬כי הלא שתי הבחינות הם רחמים‪.‬‬ ‫כו'‪ ,‬כי (ככל התורה)‪ ,‬כאשר כל התורה‬ ‫לפי הנראה אין המשל דומה‪ :‬כי זה בפניו‬ ‫וזהו ה' א‪-‬להינו ה'‪ .‬כי הם ייסורין לטובה‬ ‫שמותיו יתברך‪ ,‬שהם כחותיו יתברך‪,‬‬ ‫וזה באותיות שמו הכתובים בספר‪:‬‬ ‫ולא להנקם‪ .‬ואל תתמה‪ ,‬כי הלא שתי‬ ‫חיים וקיימים וקדושים לעד‪ ,‬כן הם‬ ‫אך אין ספק שילמדונו בזה‪ ,‬כי אין שמו‬ ‫הבחינות אחד הם בעצם‪ ,‬וזה אומרו אחד‪:‬‬ ‫החוקים והמשפטים צדיקים‪ .‬כי לא יעדרו‬ ‫יתברך כשם מלך בשר ודם‪ .‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫מציאות המשפטים‪ ,‬מהאותיות שבהם‬ ‫שבמקום אשר בו שמו‪ ,‬שם איכותו‬ ‫או יאמר‪ ,‬בשום לב שמהראוי היה‬ ‫נכתבו‪ ,‬בתורה‪,‬‬ ‫יתברך‪ .‬וכן בהזכר שמו‪ ,‬שם הוא יתברך‪.‬‬ ‫יאמר (ל' יחיד) ה' א‪-‬להיך! מעין אומרו‬ ‫כד"א בכל המקום אשר אזכיר את שמי‬ ‫שמע‪ ,‬וכמאמרו (ה' א‪-‬להיך) בפסוק‬ ‫שכל אותיותיה שמותיו יתברך חיים‬ ‫וקיימים כנודע‪ .‬כי אין שמותיו יתברך‬ ‫וכו'‪ .‬נמצא‪ ,‬כי בהזכיר איש שמו יתברך‪,‬‬ ‫השני‪.‬‬ ‫כאילו מעורר ומניע את קונו כביכול‪:‬‬ ‫כשם מלך בשר ודם‪ ,‬שאין לו איכות‬ ‫אך ידבר אל היחיד ויאמר‪ ,‬שמע‬ ‫זולתי הוראת על מי ידבר‪ .‬אך שמו‬ ‫ועל כן‪ ,‬כאשר במלך בשר ודם אינו דומה‬ ‫ישראל‪ ,‬אפילו שתראה שאין שאר העם‬ ‫יתברך‪ ,‬הוא בלתי נפרד מאיכותו וקדוש‬ ‫העושה דבר רע שלא כרצונו‪ ,‬למניע את‬ ‫שלמים ליקרא שם א‪-‬להותו יתברך‬ ‫יאמר לו כ(מאמר) רבי שמעון בר יוחאי‪,‬‬ ‫המלך עצמו‪ ,‬לעשות באמצעותו דבר רע‪.‬‬ ‫עליהם בלשון יחיד ליקרא א‪-‬להיך‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫וכמאמרם ז"ל במדרש חזית‪ ,‬ודגלו עלי‬ ‫שאומר לא די שעברת רצוני אלא‬ ‫אם א‪-‬להינו‪ .‬כי את זה תביט‪ ,‬כי הוא‬ ‫אהבה‪ ,‬ודיגולו‪ ,‬מלך בשר ודם‪ ,‬אם יתן‬ ‫שהרגזתני לעלות אותי לעשותו על ידי‪ .‬כן‬ ‫בעצמו ה' אחד‪ .‬וכן אתה היחיד הדבק בו‪,‬‬ ‫איש אצבעו על פניו‪ ,‬יכעוס עליו ויהרגנו‪,‬‬ ‫בו יתברך‪ ,‬כשאדם מניחו והולך ועובד‬ ‫ואהבת את ה' א‪-‬להיך כו'‪ ,‬ואל תחוש על‬ ‫ואדם שם אצבעו על האזכרה‪ ,‬ואינו כו'‬ ‫לשוא ושקר‪ ,‬היא העבודה זרה‪ .‬הוא דבר קל‬ ‫הכלל אם לא יעשו כן‪:‬‬ ‫וזהו ודגלו עלי אהבה ע"כ‪.‬‬ ‫מן הנשבע בשמו‪ .‬שהזכירה שזוכרו‪ ,‬על ידה‬ ‫או יאמר מעין זה‪ ,‬שמע אתה היחיד‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬אין הנדון דומה‪ ,‬דמה ענין השם‬ ‫נושא ומניע אותו‪ ,‬על שוא ושקר‪ .‬לזה אמר‪,‬‬ ‫שעל ידי שמיעתך וקבלתך תורת ה'‬ ‫הכתוב בספר‪ ,‬אל פני המלך?‬ ‫לא תשא את שם‪ .‬כי האת מרבה את עצמו‬ ‫תעשה אחדות במדותיו יתברך‪ ,‬באופן‬ ‫יתברך עם שמו‪ .‬כי בשבועה אתה נושא‬ ‫אך אין זה כי‪-‬אם‪ ,‬ששמו יתברך הכתוב‪,‬‬ ‫כביכול את אלקיך ומניעו לשוא חלילה‪.‬‬ ‫שה' א‪-‬להינו שהם שתי המדות‪ ,‬תייחדם‬ ‫אינו אזכרה בעלמא‪ ,‬כי קדושת איכותו‪,‬‬ ‫ליכלל בשם ה' אחד‪.‬‬ ‫כאילו שם‪ ,‬פני מלך ממש‪ ,‬כי הוא אחד‬ ‫ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים‬ ‫ומה שאמרתי שתשמע‪ ,‬הוא ציווי זה‪,‬‬ ‫ושמו אחד‪ .‬כי על כן‪ ,‬ספר תורה שאחד‬ ‫צדיקם ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן‬ ‫שהוא ואהבת את ה' כו'‪.‬‬ ‫מהאזכרות נכתב שלא לשמה‪ ,‬הוא פסול‪:‬‬ ‫לפניכם היום‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪26‬‬ ‫זכרונות א‬ ‫או יאמר‪ ,‬שמע ואהבת כו'‪ .‬והוא‪ ,‬כי‬ ‫והענין‪ ,‬כי הנה בנוהג שבעולם‪,‬‬ ‫(בראשית ח א) ויזכר א‪-‬להים את נח‪,‬‬ ‫הנה עיקר ענין פרשה זו‪ ,‬היא על האהבה‬ ‫שהאהבה לא תהיה בעצם בכל לב ונפש‬ ‫ואת כל החיה‪ ,‬ואת כל הבהמה‪ ,‬אשר אתו‬ ‫את ה'‪ .‬והן אמת כי לא יבצר מבני אדם גם‬ ‫כי‪-‬אם בשנים בלבד‪ .‬דרך משל‪ ,‬חושק‬ ‫בתבה‪ ,‬ויעבר א‪-‬להים רוח על הארץ וישכו‬ ‫בני איש‪ ,‬מלדבר ולומר‪ ,‬כי הלא כמו זר‬ ‫את חשוקתו שאם הוא יאהב אלף או‬ ‫המים‪:‬‬ ‫נחשב‪ ,‬יתייחס אהבה בין ה' ובין האדם‬ ‫אלפים נשים‪ ,‬או היא אנשים רבים‪ ,‬לא‬ ‫אשר מחומר קורץ‪ .‬כי מה דמות יערכו לו‬ ‫תהיה אהבתם המתחלקת על רבים‬ ‫אמר כי גם מדת הדין זכרו לטובה‪ ,‬ולא‬ ‫יתברך אל חרש מחרשי אדמה‪ ,‬לתאר‬ ‫אהבת נפש‪ .‬ואפילו איש אחד‪ ,‬אם יאהב‬ ‫עוד אלא שעל ידי שא‪-‬להים‪ ,‬הוא מדת‬ ‫ביניהם תואר אהבה? וידוע ליודעי דעת‬ ‫לאלף או רבבות עם‪ ,‬לא תגדל האהבה‬ ‫הדין‪ ,‬העביר רוח ‪ -‬הוא רוח א‪-‬להים ‪ -‬על‬ ‫כי אהבה לא תתהוה אלא בין השוים‪.‬‬ ‫למות איש בעד רעהו‪ ,‬כאשר בהיות אחד‬ ‫הארץ‪ ,‬שהיה ראוי להרעיש הארץ‪,‬‬ ‫ולכן אם היה עולה על לב לייחס אהבה‪,‬‬ ‫אוהב את אחד‪ ,‬שיהיו שניהם רעים‬ ‫ואדרבה‪ ,‬על ידי כן וישוכו המים‪:‬‬ ‫הלא לא תהיה להן‪ ,‬עם אלהין די מדרהון‬ ‫אהובים זה עם זה ואין עוד אחר‪ .‬כי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עם בישרא לא איתוהי הם מלאכי א‪-‬‬ ‫ברבים לא תגדל אהבתם עזה כמות עד‬ ‫(עוד מזה באלשיך בראשית פרק ו)‬ ‫להים‪ ,‬ולא לבן האדמה‪.‬‬ ‫שים נפשו מנגד בעד רעהו‪.‬‬ ‫ויזכור א‪-‬להים את נח‪ ,‬שאפילו מדת הדין‬ ‫על כן התחיל ואמר‪ ,‬שמע ישראל‪.‬‬ ‫ואם כן איפה‪ ,‬אל תאמר נא איש‬ ‫זכר אותו וריחם עליו‪ ,‬וזהו ויזכור א‪-‬להים‬ ‫כלומר‪ ,‬שמע באחדות הלב אתה ישראל‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬הלא ה' א‪-‬להינו של כל רבבות‬ ‫את נח כו'‪ ,‬ואז על ידי מדת הדין סילק‬ ‫את תורת ה' אשר אמרתי בפסוק הקודם‪,‬‬ ‫אלפי ישראל‪ ,‬ואהבתו יתברך המתחלקת‬ ‫הרעה‪ .‬וזהו ויעבר א‪-‬להים רוח על הארץ‬ ‫ושמעת ישראל כו'‪.‬‬ ‫לכל לא תתעצם‪ ,‬ויהיה כמלך אשר לו‬ ‫וישוכו המים‪ ,‬שעל ידי רוח מדת א‪-‬להים‬ ‫חיל כבד ויאהבם‪ ,‬כי גם כי ימותו חציים‬ ‫שככו המים‪:‬‬ ‫כי דע לך‪ ,‬כי יותר חפץ בך מבמלאכיו‪.‬‬ ‫והוא‪ ,‬כי על ידי היות ה' א‪-‬להינו‪ ,‬ולא א‪-‬‬ ‫לא ישית עליהם לב‪ ,‬כן הוא יתברך לא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫להי מלאכי השרת‪ ,‬נעשה ה' אחד‪.‬‬ ‫תגדל אהבתו אל כל יחיד מרבבות‬ ‫זכרונות ב‬ ‫שנעשה על ידינו במעשינו אחדות‬ ‫ישראל רק על הכלל‪,‬‬ ‫(שמות ב כד) וישמע א‪-‬להים את‬ ‫מדותיו ושמותיו יתברך‪ ,‬מה שאין כן על‬ ‫וגם אני אליו על הדרך הזה‪.‬‬ ‫נאקתם‪ ,‬ויזכור א‪-‬להים את בריתו‪ ,‬את‬ ‫ידי מעשי שרפי קדש‪.‬‬ ‫על כן אמר‪ ,‬גם שאמרתי ה' א‪-‬להינו‬ ‫אברהם את יצחק ואת יעקב‪:‬‬ ‫ואם כן לא יהיה כמו זר נחשב‪ ,‬התייחס‬ ‫של כל הכלל‪ .‬אל יעלה על רוחך‬ ‫על מה שנאנחו על עבודה לא עלתה‬ ‫לך אהבה עם קונך‪.‬‬ ‫שכמקרה מלך ממלכי הארץ גם הוא‬ ‫אנחתם‪ ,‬עד ששועו מן העבודה‪ ,‬ואז‬ ‫וזהו ואהבת את ה' א‪-‬להיך‪ ,‬כי מי‬ ‫יקרנו‪ ,‬כי הלא אחר שאמרתי לך כי עם‬ ‫עלתה‪ .‬אמנם על שחיטת הילדים לא‬ ‫שיעצר כח לייחד א‪-‬להות‪ ,‬לא יבצר ממנו‬ ‫היותך יחיד יש לאל ידך לייחד המדות‪,‬‬ ‫הוצרכה לעלות שועה‪ ,‬כי מיד‪ ,‬וישמע א‪-‬‬ ‫צד ייחס מפאת נפש עמו ישראל‪:‬‬ ‫אם כן‪ ,‬בעשותך כך‪ ,‬ואהבת כל אחד‬ ‫להים את נאקתם‪ .‬היא נאקת החללים‬ ‫מישראל עם היותך יחיד‪ ,‬כאילו אין לו‬ ‫בעצמם‪ .‬כד"א‪ ,‬נאקת חלל‪ .‬ואז‪ ,‬על ידי כן‬ ‫(עוד מזה באלשיך ירמיהו פרק יז)‬ ‫נפשות עם בני ישראל נפרדו מנפשות‬ ‫יתברך ליקרא ולייחס א‪-‬להותו עליו‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫בלי צעקה‪ ,‬נמשך כי ויזכור א‪-‬להים וכו'‬ ‫אם אתה‪.‬‬ ‫את אברהם וכו'‪:‬‬ ‫יתר אומות‪ ,‬מה שהן מהקדושה‪ ,‬אשר‬ ‫כולה א' היא‪ ,‬בלי פירוד‪ ,‬כי גם כי ימצאו‬ ‫וזהו אומר ואהבת את ה' א‪-‬להיך‪ .‬ועל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בחינות נפרדות בהן‪ ,‬כלם מעולם‬ ‫דרך זה כל אחד ואחד‪ ,‬עד גדר יהיה בכל‬ ‫(עוד מזה באלשיך תהלים פרק קמה)‬ ‫האחדות‪ ,‬חלק ה' אחד יתרומם לעד‪ ,‬הפך‬ ‫לבבך כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד‪ .‬כי א‪-‬‬ ‫שומר ה' את כל אוהביו וכו'‪ .‬הנה אמרו‬ ‫נפשות האומות‪ ,‬אשר היו מעולם הפירוד‬ ‫להי כל יחיד הוא ואוהבו מאוד‪ ,‬וגם אתה‬ ‫בגמרא‪ ,‬כי ר' חייא ובניו יחד התפללו‪,‬‬ ‫החיצוני‪ ,‬כי על כן בישראל נאמר‪ ,‬נפש‬ ‫אליו‪ ,‬עם שא‪-‬להותו אל הכל הוא באמת‪:‬‬ ‫וטרם ישאלו באמצעיות רוח וגשם‪ ,‬מאז‬ ‫ששים ושש‪ ,‬ולא נאמר נפשות כי כלן‬ ‫גם כיוון‪ ,‬שעם שבמעשיך הטובים‬ ‫אמרו משיב הרוח‪ ,‬ונשב זיקא‪ ,‬מוריד‬ ‫משורש אחת‪ ,‬ועל כן ערבים זה לזה‪ ,‬כי‬ ‫תייחד מדותיו יתברך כי חסיד אתה‪ ,‬אל‬ ‫הגשם‪ ,‬ואתא מיטרא‪ ,‬עם שאינה (משיב‬ ‫אחד הן‪ ,‬משא"כ בעשו ודומים לו‪,‬‬ ‫תקוץ בתוכחותו אם ייסורין באים עליך‪,‬‬ ‫הרוח כו') אלא סיפור מהללו יתברך‬ ‫שנאמר בו נפשות ביתו‪:‬‬ ‫כי‪-‬אם ואהבת כו' בין יתנהג עמך‬ ‫(ואינה תפלה)‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ברחמים‪ ,‬בין יתנהג בדין‪ ,‬וזהו את ה' א‪-‬‬ ‫אך באחד בלבד‪ ,‬לא היה כח זה‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫להיך בכל לבבך כו' כאשר יבא ביאורו‬ ‫בזכות מעמד שלשתם‪.‬‬ ‫בס"ד‪:‬‬ ‫‪27‬‬ ‫אך‪ ,‬אין ספק שכונתם היא‪ ,‬למה התחיל‬ ‫(עוד מזה באלשיך יונה פרק ב) מבטן‬ ‫ונבוא אל הענין‪ ,‬אמר‪ ,‬הנה עתה את‬ ‫ביעקב באופן שלא (ראוי שיהיה) נאמר‬ ‫שאול שועתי שמעת קולי‪ ,‬והוא מאמרנו‬ ‫שועתם של רבים שהיא שוועה ושאלה‬ ‫בו אף‪( ,‬מכיוון) שהיא ראשון בפסוק?‬ ‫על פסוק‪ ,‬והיה טרם יקראו ואני אענה עוד‬ ‫ישמע ואחר כך יושיעם‪ ,‬הנה זה הוא בזמן‬ ‫קושיא אחרת‪ ,‬למה היפך הסדר‬ ‫הם וכו' והוא‪ ,‬כי במה תודע חיבה יתירה‬ ‫הזה שיש רשעים בעולם שאשמותם‬ ‫והזכירם מלמטה למעלה‪ ,‬ולא היחל‬ ‫אשר למלך עם אוהבו‪ ,‬אם לא בשמוע כל‬ ‫מונעים שפע טוב‪ ,‬והצדיקים אוהבי ה'‬ ‫מאברהם להזכירם כסדרן‪:‬‬ ‫אמרי פיו‪ ,‬אחרי יודעו רצונו‪ ,‬כי‪ ,‬אם יבואו‬ ‫מועטים שנפקדים בעון הדור‪ ,‬אך כאשר‬ ‫שני אוהבי המלך‪ ,‬וכל אחד יבקש דבר‬ ‫יבוא זמן שיהיה שומר ה' את כל אוהביו‬ ‫אך הוא‪ ,‬כי ברחמיו יתברך להפליא‬ ‫מאתו‪ ,‬והמלך ידע דברי שאלת כל אחד‬ ‫ואת כל הרשעים ישמיד שהוא לעתיד‬ ‫חסדו לנו‪ ,‬לא רצה להתחיל מאברהם‪ ,‬כי‬ ‫מהם‪ ,‬ולאחד אמר‪' ,‬ידעתי שאלתך‪,‬‬ ‫בימות משיחנו‪ ,‬אז תהלת ה' ידבר פי‪,‬‬ ‫יש בו אף שהוליד את ישמעאל‪ ,‬וכן‬ ‫נתתיה לך‪ ,‬אל תדבר דבריך'‪ ,‬ולשני‪ ,‬עם‬ ‫שהיא בלי שאלה‪ ,‬רק בזכור תהלתו‬ ‫ביצחק על עשו‪ ,‬באופן תמצא מדת הדין‬ ‫שעושה שאלתו‪ ,‬מניחו‪ ,‬עד יגמור כל‬ ‫יתברך‪ ,‬כענין משיב הרוח ומוריד הגשם‪,‬‬ ‫מקום לבלתי הניח כח הרחמים‪ ,‬להשלים‬ ‫דברי שאלתו ובקשתו לגמרי‪ ,‬את מי‬ ‫מיד ויברך כל בשר שם קדשו‪ ,‬מאשר יבוא‬ ‫הטובה‪.‬‬ ‫משניהם יאהב המלך יותר? הוי אומר‪,‬‬ ‫רוח וגשם בארץ‪.‬‬ ‫על כן התחיל מיעקב‪ ,‬שמטתו שלמה‪,‬‬ ‫את השני הלז‪ ,‬שעם עשותו חפצו ורצונו‪,‬‬ ‫עם היות‪ ,‬שלא אתחבר עם ב' אחרים‬ ‫כי בו אין פתחון פה לבלתי התמלא‬ ‫לא יהיו נעתרים דבריו לפניו‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫להיות ג' כר' חייא ובניו‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬במה‬ ‫רחמים‪.‬‬ ‫אדרבה‪ ,‬ישתעשע בשמוע מפיו כל דברי‬ ‫שידבר פי לבדי‪ ,‬כי זכות היות צדיקים‬ ‫שאגתו‪ ,‬כי יערב עליו דברי ידידו‪,‬‬ ‫רבים בעולם‪ ,‬והעדר רשעים‪ ,‬מרבה שפע‬ ‫וזהו וזכרתי את בריתי יעקוב‪ ,‬ועל כן‬ ‫יעקוב נכתב פה מלא‪ .‬ואז אחר שהתחיל‬ ‫וזהו‪ ,‬והיה טרם יקראו ואני אענה‪ ,‬כי‬ ‫קדושה להכין עשותו יתברך רצון אוהבו‪:‬‬ ‫באילן גדול‪ ,‬ויסכרו פיות הקטיגורים‬ ‫אסכים ואגמור לעשות שאלתו‪ ,‬ועם כל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫המנגדים‪ ,‬גם בהזכיר את יצחק לא ינגדו‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬לא אמנעם מלדבר לי‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬עוד הם‬ ‫וזהו ואף את בריתי יצחק‪ ,‬כלומר עם שיש‬ ‫מדברים ואני אשמע‪ ,‬כי ערבים עלי‬ ‫(עוד מזה באלשיך שמואל ב פרק כב ז)‬ ‫בו אף לא יהיה בו ניגוד‪ ,‬אחר שבראשון‬ ‫דבריהם‪,‬‬ ‫‪ ...‬וישמע מהיכלו קולי ושועתי באזניו‪:‬‬ ‫לא מצאו בו ניגוד רפתה ידם‪ .‬ועל דרך זה‬ ‫וזה יאמר פה‪ ,‬הנה כאשר‪ ,‬קראתי מצרה‬ ‫עם היות ששמע קולי ושועתי לפניו‪ ,‬עם‬ ‫'ואף' את בריתי אברהם אזכור‪.‬‬ ‫לי אל ה'‪ ,‬ויענני כבר‪ ,‬מטרם אקרא‪ ,‬ועם‬ ‫כל זה תבא באזניו‪ ,‬והוא ענין פסוק‪ ,‬תאות‬ ‫והנה ביצחק לא נאמרה זכירה‪ ,‬על כי‬ ‫כל זה‪ ,‬מבטן שאול שועתי שמעת קולי‪ ,‬כי‬ ‫לבו נתת לו כו'‪ ,‬שהוא משל לשני אוהבי‬ ‫אין ברית יצחק לעצמו‪ ,‬רק נאמר לו‪,‬‬ ‫לא נמנעת משמוע קולי‪.‬‬ ‫המלך שכל אחד מבקש דבר מאת המלך‬ ‫והקמותי את השבועה אשר נשבעתי‬ ‫והמלך יודע שאלת כל אחד‪ ,‬ולאחד מהם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לאברהם אביך‪.‬‬ ‫אמר שתוק כי כבר ידעתי שאלתך‬ ‫זכרונות ג‬ ‫ואעשנה‪ ,‬ולאחר מניחו מדבר והוא שומע‬ ‫ומה שנאמרה זכירת אברהם‪ ,‬אחר‬ ‫כל היוצא מפיו עד תומו‪ .‬את מי משניהם‬ ‫הזכיר שמו‪ ,‬מה שלא עשה כן ביעקב!‬ ‫(ויקרא כו מב) וזכרתי את בריתי יעקוב‪,‬‬ ‫ואף את בריתי יצחק‪ ,‬ואף את בריתי‬ ‫אוהב המלך אז יותר‪ ,‬אין ספק כי הוא‬ ‫אפשר‪ ,‬לבלתי הפריד בין אברהם‬ ‫אברהם אזכור‪ ,‬והארץ אזכור‪:‬‬ ‫אשר ישמע דברי פיו עם יודעו שאלתו‬ ‫ליצחק‪ ,‬כי לשניהם ברית אחת‪ ,‬וכמו‬ ‫ובקשתו‪:‬‬ ‫שאמרו על פסוק‪ ,‬אשר כרת את אברהם‬ ‫הנה אמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬למה באברהם‬ ‫ויצחק נאמר אף‪ ,‬וביעקב לא נאמר אף?‬ ‫ועל זה אמר המשורר תאות לבו נתת לו‪,‬‬ ‫ושבועתו ליצחק‪ ,‬שהוא שבועתו של‬ ‫ועם כל זה‪ ,‬וארשת שפתיו בל מנעת סלה‪,‬‬ ‫אברהם ליצחק‪ ,‬כמו שכתבנו במקומו‪,‬‬ ‫אלא יעקב שהיתה מטתו שלמה‪ ,‬לא‬ ‫שלא אמרתי לו‪' ,‬ידעתי שאלתך‬ ‫שהוא לבל תהיה על פי מדת יצחק‪ ,‬רק‬ ‫נאמר בו אף‪.‬‬ ‫ובקשתך‪ ,‬כלך מדברותיך'‪ ,‬וכמאמרנו כך‬ ‫על פי מדת חסד לאברהם‪.‬‬ ‫והנה בהערתם זו‪ ,‬נבא אל הענין וניישב‬ ‫על מקרא שכתוב‪ ,‬ברוך אלקים אשר לא‬ ‫ואחשבה בלבי‪ ,‬כי גם זו תחבולה מא‪-‬‬ ‫מה שהערנו בכתוב‪ .‬והוא‪ ,‬כי הנה‬ ‫הסיר תפלתי וחסדו מאתי‪ ,‬ועל פסוק‪,‬‬ ‫להינו יתברך לטובתינו‪ ,‬לבלתי הפריד את‬ ‫קושייתם זו למה ביעקב לא נאמר אף‪ ,‬לא‬ ‫טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים‬ ‫יצחק מאברהם‪ ,‬למזוג הדין בחסד‪ ,‬ולא‬ ‫תצדק‪ ,‬כי אשר נזכר ראשון‪ ,‬איך יאמר בו‬ ‫ואני אשמע‪ ,‬ועל דרך זה יאמר פה‪ ,‬שעם‬ ‫עוד‪ ,‬אלא שעושה עיקר מהחסד‪.‬‬ ‫אף‪ ,‬אשר איננו צודק רק בנוסף על‬ ‫היות כי וישמע מהיכלו קולי בקראי את‬ ‫הקודם?‬ ‫שמו‪ ,‬וגם שועתי גלויה לפניו‪ ,‬עם כל זה‬ ‫ואומרו‪ ,‬והקימותי את השבועה אשר‬ ‫תבא באזניו ולא ימנע מלשומעה‪:‬‬ ‫נשבעתי לאברהם‪ ,‬ולא נשבע לו בפני‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪28‬‬ ‫שלמה‪ .‬ואז הביט בכל זרע שלשתם‪ .‬וירא‬ ‫אך‪ ,‬וזכרתי את בריתי יעקב תחלה‪,‬‬ ‫עצמו‪ ,‬כאשר עשה ליעקב‪ ,‬אך הוא‪,‬‬ ‫א‪-‬להים את בני ישראל‪ ,‬שהם בני יעקב‬ ‫שמטתו שלמה‪ ,‬ואין פתחון פה בו לעכב‬ ‫לבלתי תהיה לו על פי מדתו כמדובר‪.‬‬ ‫הנזכרים‪ .‬ובראותו אותם כי בערך‬ ‫רחמים‪ ,‬ואז‪ ,‬על ידי החילי בו‪ ,‬גם בהזכיר‬ ‫ועדיין היה אפשר לומר‪ ,‬ואף את בריתי‬ ‫האחרים (ישמעאל ועשו) הם הטובים‪,‬‬ ‫אחר כך את יצחק שיש בו אף אזכור‪ ,‬ולא‬ ‫אברהם אזכור והארץ‪ ,‬ויחזור (תיבת‬ ‫ועל כן וידע א‪-‬להים‪:‬‬ ‫יעכב שום קטרוג‪ ,‬כי הלא קדם זכירת‬ ‫אזכור) אל אברהם ואל הארץ (ולמה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫יעקב תחלה‪ ,‬ומים רבים לא יוכלו לכבות‬ ‫הוכפל‪ ,‬אזכור)?‬ ‫(זכירת יעקב)‪ ,‬ואז גם מיצחק תרוחמו‪,‬‬ ‫זכרונות ד ‪ -‬ה‬ ‫וגם את בריתי אברהם אחר כך אזכור וכו'‪.‬‬ ‫אך כיוון הוא יתברך לאמר‪ ,‬מה אעשה‬ ‫(תהילים פקי"א פס' ד ‪ -‬ה) זכר עשה‬ ‫לכם בני‪ ,‬ויש לכם מיימינים ומשמאילים‪.‬‬ ‫וגם‪( ,‬אפשר לפרש פירוש הנ"ל‪ ,‬ע"פ‬ ‫כי הנה זכירת יעקב היא העוזרת אתכם‬ ‫לנפלאתיו‪ ,‬חנון ורחום י‪-‬הוה‪ :‬טרף נתן‬ ‫פשוטו אשר אף פירושו גם‪ ,‬באם) שלא‬ ‫ליראיו‪ ,‬יזכר לעולם בריתו‪:‬‬ ‫בעצם‪ ,‬וכן יצחק וכן אברהם‪ ,‬גם שבהם‬ ‫נפרש 'אף' כרבותינו ז"ל‪ ,‬יאמר כי אחר‬ ‫אף‪ ,‬עם כל זה אזכור בריתם‪ .‬אך מה‬ ‫כוונת המזמור לרומם מעלת ישראל‬ ‫הזכרת יעקב‪ ,‬גם ברית יצחק תועיל וכן‬ ‫אעשה‪ ,‬כי לעומת זה‪ ,‬והארץ אזכור‪ ,‬כי‬ ‫צדיקים על מלאכי השרת‪ ,‬ומתחיל‬ ‫ברית אברהם‪.‬‬ ‫זכירת הארץ מנגדת אתכם‪ ,‬על שבתותיה‬ ‫ואומר‪ ,‬הללוי‪-‬ה בני ישראל את הבורא‬ ‫וכן יהיה דעת רבותינו ז"ל‪ ,‬אלא‬ ‫אשר ביטלתם‪.‬‬ ‫יתברך‪ ,‬שברא ב' העולמות בי‪-‬ה‪ ,‬אשר‬ ‫מדאפקיה בלשון אף ולא אמר גם‪ ,‬רמז‬ ‫אין למלאכי השרת חלק בהם‪ ,‬לא בזה‬ ‫ואברהם ויצחק אין מהם עזר בעצם‪ ,‬כי‬ ‫העיכוב‪.‬‬ ‫יש לזה נגוד מישמעאל‪ ,‬ולזה מעשו‪.‬‬ ‫לעבוד‪ ,‬ולא בעולם הבא לקבל השכר‪,‬‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬אמר יעקב‪ ,‬הנני מברכם‬ ‫לכן מה אעשה לענין האבות? אתחיל‬ ‫ואין ראיה למעלתנו עליהם‪ ,‬גדולה‬ ‫שבהקרא שמנו על הנערים האלו יתחילו‬ ‫מאשר ברא ב' עולמות בשבילנו‪ ,‬וטעם‬ ‫מיעקב‪ ,‬ועל ידי כן‪ ,‬גם מאברהם ויצחק‪,‬‬ ‫משמי‪ .‬וזהו‪ ,‬ויקרא בהם שמי מתחלה‪,‬‬ ‫תעזרו‪ ,‬כמדובר‪ ,‬שגם אלה אזכור‪.‬‬ ‫שזכו השתכבחת לנו עליהם הוא‪ ,‬כי אני‬ ‫שאין בי אף‪ ,‬ואחר כך ושם אבותי‪:‬‬ ‫בן האדם‪ ,‬אודה את ה' בכל לבב‪...‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ועוד אברכם‪ ,‬שיעדיפו שני אלה‬ ‫ואחר כך אמר הוד וכו'‪ .‬הענין‪ ,‬בל יאמר‬ ‫בהזכרם לפני המקום‪ ,‬מאשר ייעד הוא‬ ‫(עוד מזה באלשיך בראשית פרק מח)‬ ‫איש‪ ,‬מה תתהלל איש הישראלי‪ ,‬ואין‬ ‫יתברך כשיהיו עונות לכל כללות ישראל‪,‬‬ ‫אני מברכם שיקרא בהם שמי ושם אבותי‪,‬‬ ‫אומה שפלה ככם‪:‬‬ ‫ויגלו‪ .‬כי שם‪ ,‬אחר יעקב מזכיר יצחק‪.‬‬ ‫והוא כי הנה בהזכירו יתברך רחמים‬ ‫האם מי שמעלתו על מלאכי השרת‬ ‫אבל בהקרא שם אבותי על אפרים‬ ‫לישראל‪ ,‬נאמר וזכרתי את בריתי יעקב‬ ‫יהיה למרמס‪ ,‬בעולם שנברא בשבילו?‬ ‫ומנשה לבדם‪ ,‬אחר הקרא שמי לא‬ ‫ואף את בריתי יצחק כו'‪ .‬והנה אמרו‬ ‫יתחילו אחרי‪ ,‬מיצחק‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬אברהם‬ ‫רבותינו ז"ל‪ ,‬למה באברהם ויצחק כתיב‬ ‫ועוד‪ ,‬כי מאשר חגיכם ומועדיכם נאמר‬ ‫ויצחק‪ ,‬שיהיה תחלה אברהם‪ ,‬ואחר כך‬ ‫אף‪ ,‬ולא ביעקב? מפני שאין אף ביעקב‪ ,‬כי‬ ‫לכם‪ ,‬זכר ליציאת מצרים‪ ,‬יראה כי זה כל‬ ‫יצחק‪ ,‬על שני דברים‪,‬‬ ‫מטתו שלמה‪.‬‬ ‫טובכם‪ ,‬ולא עולמות שלמים!‬ ‫א‪ :‬כי אין חלאת ישמעאל לעכב הטובה‪,‬‬ ‫ולכאורה יקשה‪ ,‬כי מה זו שאלה למה‬ ‫ועוד‪ ,‬שאפילו כסף וזהב אשר הוצאתם‬ ‫כל כך גדולה כשל עשו‪ ,‬כי בסוף עשה‬ ‫אין ביעקב אף‪ ,‬כי הלא נזכר ראשון ואיך‬ ‫ממצרים‪ ,‬דרך טריפה כגזלנים‪ ,‬באו לכם!‬ ‫ישמעאל תשובה‪.‬‬ ‫יצדק בו אף‪ .‬אך‪ ,‬אין ספק כי זאת היא‬ ‫ועוד‪ ,‬כי‪ ,‬אם ניתנה לכם ארץ כנען‪,‬‬ ‫השאלה למה נהפך הסדר‪ ,‬באופן שלא‬ ‫ב‪ :‬וגם כי חסד לאברהם‪.‬‬ ‫היה ביעקב אף? והשיב כי היתה מטתו‬ ‫לסטים אתם‪ ,‬וגזל היא בידכם!‬ ‫ואחר כך מי שמתייחס אל הרוגז והדין‪,‬‬ ‫שלמה‪.‬‬ ‫לכן על הא' אמר‪ ,‬אם תראו שאנו נבזים‬ ‫תהיה זכירת זכותו אחר זכירת חסד‪.‬‬ ‫ושפלים בעולם הזה‪ ,‬אל תתמהו על‬ ‫ויהיה הענין‪ ,‬שאומר הוא יתברך‪ ,‬ראו‬ ‫החפץ‪ ,‬כי הנה‪ ,‬כאשר הוד והדר פעלו‪,‬‬ ‫וזהו אברהם ויצחק‪:‬‬ ‫אהבתי אתכם‪ ,‬כי הנה‪ ,‬אם בזכרי עליכם‬ ‫שנברא העולם בהוד והדר רוחניים‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫זכות אבותיכם‪ ,‬הייתי מתחיל מאברהם‬ ‫מתייחסים ללבושיו יתברך‪ ,‬כך וצדקתו‬ ‫או מיצחק‪ ,‬לא אתמלא רחמים עליכם‪,‬‬ ‫(עוד מזה באלשיך שמות פרק ב) ויזכור הוא השכר‪ ,‬שהוא בבחינת צדקה‪ ,‬כי מי‬ ‫על‪ ,‬כי בכל אחד יש עיכוב מה‪ ,‬להרקת‬ ‫א‪-‬להים את בריתו את אברהם‪ ,‬כלומר‪ ,‬הקדימו‪ ,‬אינו גשמי ליפרע בעולם הזה‪,‬‬ ‫שפע רחמים בעצם‪ ,‬כי זה יצא ממנו‬ ‫ולא הספיק (ברית אברהם) בעצם‪ ,‬שהיה אלא עומדת לעד בעולם קיים רוחני נצחי‪:‬‬ ‫ישמעאל‪ ,‬ומזה עשו‪ ,‬ויהיה מקום לאף‬ ‫לו ישמעאל‪ ,‬וכן את (ברית) יצחק‪ ,‬שהיה‬ ‫לקטרג‪.‬‬ ‫לו עשו‪ .‬והוסיף את יעקב שהיה מטתו‬ ‫‪29‬‬ ‫זכר ליציאת מצרים‪ .‬וטוב טוב היה‬ ‫ב‪ :‬וגם ענין אומרו לאמר!‬ ‫ועל הב' כי זכר עשה וכו'‪ ,‬לא שיציאת‬ ‫ג‪ .‬באומרו אשר צוה ה' א‪-‬להינו אתכם‪ ,‬לעשות זכר לכיבוש ל"א מלכים מפנינו‪,‬‬ ‫מצרים שכחנו‪ ,‬רק חנינה ורחמים‪ ,‬לזכור‬ ‫כי באומרו אתכם ולא אמר אותנו‪ ,‬יראה ושבתנו במשכנות מבטחים ובמנוחות‬ ‫כי חנון ורחום ה'‪.‬‬ ‫שהוא בן לא חכם‪ ,‬כי הוציא את עצמו שאננות! (ובזה נתיישב קושיא א‪ .‬הלא‬ ‫ועל הג' אשר תראה כי עשקו את‬ ‫זאת אמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬שהיא שאלת‬ ‫מהכלל!‬ ‫המצריים עד שנצלו את מצרים‪ ,‬דע כי‬ ‫חכם‪ ,‬ומה זו שאלתו‪ ,‬אשר לא ידע‬ ‫טרף נתן ליראיו מתנה מאתו יתברך‪ ,‬כי‬ ‫ד‪ .‬אומרו ואמרת לבנך עבדים היינו כו'‪ ,‬יציאת מצרים הידוע לדרדקי דבי רב?)‬ ‫אין זה אחד מני אלף‪ ,‬חוב שעבודם‪ ,‬ועשה‬ ‫כי גם יקשה לומר שנעלם מהבן ההוא!‬ ‫ולהיותו בן חכם‪ ,‬לא יאמר דרך קושיא‬ ‫יתברך זה להורות‪ ,‬על היותו זוכר לעולם‬ ‫ה‪ .‬אומרו דבר אחד כפול ומכופל‪ ,‬כי כמאמר הרשע‪ ,‬באומרו מה העבודה‬ ‫בריתו‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל על פסוק‪ ,‬דבר נא‬ ‫אחר אומרו ויוציאנו כו' ביד חזקה‪ ,‬היינו הזאת לכם‪ ,‬אך זה ישאל כדי לשמוע‬ ‫באזני העם וישאלו וכו'‪ ,‬אין נא אלא לשון‬ ‫מאמרו אחרי כן ויתן ה' אותות כו'‪ .‬ואם התשובה שתאמרו‪ .‬וזהו כי ישאלך בנך‬ ‫בקשה‪ ,‬אמר הקדוש ברוך הוא בל יאמר‬ ‫הוא כתני והדר מפרש‪ ,‬למה לא אמר מחר לאמר‪ ,‬כי תהיה השאלה כדי לאמר‬ ‫אברהם ועבדום וענו אותם קיים‪ ,‬ואחרי כן‬ ‫לו אתה תשובה‪( .‬ובזה נתיישב קושיא‬ ‫הפירוש מיד?‪...‬‬ ‫יצאו ברכוש גדול לא קיים‪ .‬על כן‪ ,‬דבר נא‬ ‫ו‪ .‬אומרו גדולים ורעים במצרים‪ ,‬כי אחר ב‪ :‬ענין אומרו לאמר!)‬ ‫וישאלו וכו' ‪ ...‬נמצא כי לזכור בריתו את‬ ‫שהוזכרה מצרים למה חזר להזכירה ולא וגם לא ייחס הדבר לכם‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬לה'‬ ‫אברהם עשה לא לסיבה זולתה‪.‬‬ ‫שיאמר מה העדות כו' אשר צוה ה' א‪-‬‬ ‫אמר ויתן ה' בם אותות כו'?‬ ‫ומה שלקחו נחלת גוים כגוזלים‪ ,‬לא כן‬ ‫ז‪ .‬אומרו ואותנו הוציא משם‪ ,‬כי הרי להינו‪ ,‬שייחס הדבר אל צווייו יתברך‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬כי הלא נשמר הוא יתברך‪ ,‬וכח‬ ‫נאמר ויוציאנו ה' ממצרים כו'‪ .‬ואם הוא וכלל א‪-‬להותו גם עליו באומרו א‪-‬להינו‪:‬‬ ‫מעשה בראשית הגיד לעמו‪ ,‬כדי לתת‬ ‫בשביל סוף הפסוק‪ ,‬למען הביא כו'‪ ,‬למה וענין השאלה הוא באומרו אתכם‪.‬‬ ‫להם נחלת גוים‪ ,‬כמאמר ר' יצחק‪ ,‬לא היה‬ ‫לא אמרו למעלה‪ ,‬אחר אומרו ויוציאנו כו' לומר‪ ,‬אתם‪ ,‬יורשי הארץ שפלאי פלאות‬ ‫צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש‬ ‫ביד חזקה‪ ,‬היה לו לומר ולמען הביא כו'!‪ ...‬נעשו לכם‪ ,‬להשמיד ל"א מלכים ולקחת‬ ‫הזה לכם‪ ,‬אלא כדי שלא יאמרו אומות‬ ‫ח‪ .‬אומרו ליראה כו'‪ ,‬כי אין הצווי כדי את ארצם כי גדולה היא זו מיציאת‬ ‫העולם‪' ,‬לסטים אתם שכבשתם ארץ ז'‬ ‫ליראה‪ ,‬רק לעשות זכר ליציאת מצרים! מצרים‪ ,‬ולמה תעשו אתם זכר‪ ,‬למה‬ ‫עממים וכו'‪ ,‬כי עתה יוודע‪ ,‬כי אדרבה‪,‬‬ ‫שהוא דבר קטון מאשר עשה הוא יתברך‬ ‫מעשי ידיו אמת ומשפט‪ .‬אמת במעשה‬ ‫לכם? (ובזה נתיישב קושיא ג‪ .‬אשר צוה‬ ‫ט‪ .‬אומרו כל הימים‪ ,‬אם הוא שיהיה על‬ ‫בראשית‪ ,‬ומשפט בתת להם ארצות גוים‪,‬‬ ‫ה' א‪-‬להינו אתכם‪ ,‬כי באומרו אתכם‬ ‫ידי כן טוב לנו כל הימים‪ ,‬והלא כמה‬ ‫שהוא בהמלאות סאת עון האמורי‪:‬‬ ‫ולא אמר אותנו‪ ,‬יראה שהוא בן לא‬ ‫מקיימים מצות הפסח ולא יבצר מהם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫חכם‪ ,‬כי הוציא את עצמו מהכלל!)‬ ‫צרה בחייהם?‬ ‫(עוד מענין זה של זכר ליציאת מצרים‬ ‫י‪ .‬אומרו לחיותנו כהיום הזה‪ ,‬מה הוא וזה אמר מה העדות‪ ,‬כענין קרבן פסח‬ ‫באלשיך דברים פרק ו‪ :‬כ‪ -‬כד) כי ישאלך‬ ‫עדות לישראל אשר פסח על בתי בני‬ ‫החיות המתייחס אל היום הזה? ‪...‬‬ ‫בנך מחר לאמר מה העדת והחקים‬ ‫סברת הבן השואל‪ ,‬הלא היא‪ ,‬כי יאמר ישראל כו'‪ .‬והחוקים‪ ,‬כענין אל תאכלו‬ ‫והמשפטים אשר צוה יי א‪-‬להינו אתכם‪.‬‬ ‫בלבו‪ ,‬איזה הוא דבר גדול יותר‪ ,‬יציאת ממנו נא ובשל מבושל כי‪-‬אם צלי אש‪,‬‬ ‫ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים‬ ‫ישראל ממצרים והשאר המצרים ושיהיה ראשו על כרעיו ועל קרבו‪ ,‬והיות‬ ‫ויציאנו יי ממצרים ביד חזקה‪ .‬ויתן יי אותת‬ ‫במלכותם וארמנותם‪ ,‬או השמד ל"א החג שבעה ימים‪ .‬ומשפטים‪ ,‬לאכול על‬ ‫ומפתים גדלים ורעים במצרים בפרעה‬ ‫מלכים בארצותם בלתי החיות כל נשמה‪ ,‬מצות ומרורים‪.‬‬ ‫ובכל ביתו לעינינו‪ .‬ואותנו הוציא משם‬ ‫וקחת את ארצם ערים גדולות וטובות אשר צוה ה' א‪-‬להינו אתכם‪ ,‬כי אילו לא‬ ‫למען הביא אתנו לתת לנו את הארץ אשר‬ ‫ובתים מלאים כל טוב ובורות חצובים צוה רק לדור אשר מתו במדבר‪ ,‬ולא ראו‬ ‫נשבע לאבתינו‪ .‬ויצונו יי לעשות את כל‬ ‫וכרמים וזתים וארץ חטה ושעורה כו'? כי כבוש הארץ‪ ,‬החרשתי‪ ,‬אך לא אתכם‬ ‫החקים האלה ליראה את יי א‪-‬להינו לטוב‬ ‫הנה כל השומע יגזור אומר‪ ,‬כי גדול מאד כובשי הארץ‪ ,‬רק דברים יהיו זכר לירושת‬ ‫לנו כל הימים לחיתנו כהיום הזה‪.‬‬ ‫הארץ‪:‬‬ ‫השנית הזאת מהראשונה‪.‬‬ ‫ראוי לשים לב‪...‬‬ ‫ועל כן יתמה הבן הלזה ויאמר‪ ,‬מה היה אז ואמרת לבנך כו'‪ .‬לומר‪ ,‬ראה בני כי‬ ‫א‪ .‬כי הלא זאת אמרו רבותינו ז"ל‪,‬‬ ‫שאחר כבוש הארץ זבת חלב ודבש אשר יותר ויותר ראוי לנו עשות זכר ליציאת‬ ‫שהיא שאלת חכם‪ ,‬ומה זו שאלתו‪ ,‬אשר‬ ‫נתן לנו ה' ונשב בה‪ ,‬נזכור גם עתה יציאת מצרים‪ ,‬מעשות זכר לכיבוש הארץ‬ ‫לא ידע יציאת מצרים הידוע לדרדקי דבי‬ ‫מצרים‪ ,‬ושנעשה עדות חקים ומשפטים מכמה סבות‪.‬‬ ‫רב?‬ ‫‪30‬‬ ‫אחר שהוזכרה מצרים למה חזר‬ ‫ישתוו הזוגות במעשיהם בעולם הזה‪,‬‬ ‫* האחת‪ ,‬כי מה שהיטיב לנו הוא יתברך‬ ‫להזכירה ולא אמר ויתן ה' בם אותות‬ ‫והיה האחד בלתי ראוי לבת זוגו‪ .‬על כן‬ ‫בהיותנו צדיקים‪ ,‬אין לנו להחזיק טובה כל‬ ‫כו'?)‬ ‫אמרו ז"ל‪ ,‬קשה לזווגם כקריעת ים סוף‪:‬‬ ‫כך כאשר בהטיבו עמנו בהיותנו גוי חוטא‬ ‫שלישית‪ ,‬ההשגחה‪ ,‬והוא‪ ,‬כי ה' פעל כל‬ ‫ונחזור אל הענין‪ ,‬והוא‪ ,‬כי הוצרך יד‬ ‫עם כבד עון‪ .‬והוא מאמר רבותינו ז"ל‪ ,‬כי‬ ‫זאת‪ ,‬ולא מלאך ולא שליח‪.‬‬ ‫חזקה לשדד את השר‪ ,‬שהיה תובע דין‪.‬‬ ‫ישראל עבדו עבודה זרה במצרים‪ ,‬כדבר‬ ‫וזהו אומרו ביד חזקה‪ ,‬שהוא לשדד את‬ ‫שנאמר גוי מקרב גוי‪ ,‬עם מקרב גוי לא‬ ‫שאמרתי ויוציאנו ה'‪ ,‬שהוא בעצמו‬ ‫נאמר כו'‪.‬‬ ‫יתברך שעבר בחצות הלילה אל תוך‬ ‫השר שראו אותו ישראל מת על שפת‬ ‫מצרים להוציא את קדוש ישראל מבית‬ ‫הים‪:‬‬ ‫וזה אמר עבדים היינו לפרעה‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫הקברות‪ ,‬ואין לך השגחה גדולה מזו‪,‬‬ ‫או יתפרש ויוציאנו ה' ממצרים‪ ,‬הוא‬ ‫אך לא עבדים לה'‪ .‬ועם כל זה ויוציאנו ה'‪.‬‬ ‫שלא עצרו גשם העולם הזה‪ ,‬מלבא‬ ‫השר שנקרא מצרים כמאמרם ז"ל‪ ,‬על‬ ‫מה שאין כן בכיבוש הארץ‪ ,‬כי עבדי ה'‬ ‫בעצמו לקחת לו גוי מקרב גוי‪.‬‬ ‫פסוק‪ ,‬וישאו עיניהם והנה מצרים נוסע‬ ‫היינו‪ ,‬כבר‪ ,‬צדיקים עושי רצונו‪( :‬ובזה‬ ‫אחריהם‪ ,‬מלמד ששרו של מצרים מצרים‬ ‫נתיישב קושיא ד‪ .‬ואמרת לבנך עבדים‬ ‫וזהו אומרו בפרעה ובכל ביתו לעינינו‪,‬‬ ‫היינו כו'‪ ,‬כי גם יקשה לומר שנעלם‬ ‫שהוא במכה אשר היתה בפרעה ובכל‬ ‫שמו‪ ,‬וראו אותו ביד חזקה נגד ישראל‪ ,‬על‬ ‫כן וייראו מאד‪.‬‬ ‫מהבן ההוא!)‬ ‫ביתו שהוא מכת בכורות‪ ,‬כד"א‪ ,‬וה' הכה‬ ‫כל בכור וכו' מבכור פרעה היושב על כסאו‬ ‫* וזה יאמר ויוציאנו ה' ממצרים הוא‬ ‫ועוד טעם שני‪ ,‬הלא הוא‪ ,‬כי על ידי‬ ‫כו'‪ .‬ואז היה לעינינו‪ ,‬כי הכירו ישראל‪ ,‬כי‬ ‫השר‪ * .‬וביד חזקה לשדד המזל והכניעו‬ ‫יציאת מצרים הושרשו בנו עיקרי הדת‬ ‫הוא יתברך‪ ,‬היה העושה‪,‬‬ ‫ושידדו ה'‪ * :‬וגם שידד את יושבי הארץ‬ ‫היותר צריכים מכל העיקרים להחזיק‬ ‫הלזו שבעולם השפל‪ .‬וזהו ויתן ה' אותות‬ ‫אמונת דת האמת בלבנו לעבוד את ה'‪.‬‬ ‫כמפורש אצלנו על פסוק‪ ,‬ולכל בני‬ ‫הלא המה חדוש העולם‪:‬‬ ‫ישראל לא יחרץ כלב לשונו בעבור תדעון‬ ‫ומופתים כו'‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ה‪.‬‬ ‫אשר יפלה ה' כו'‪ .‬כי הוראת העשות‬ ‫אומרו דבר אחד כפול ומכופל‪ ,‬כי אחר‬ ‫* אשר ראינו כי שידד הוא יתברך את‬ ‫הדבר שלא על ידי משחית או מלאך‬ ‫אומרו ויוציאנו כו' ביד חזקה‪ ,‬היינו‬ ‫המזל שמעולם הגלגלים‪,‬‬ ‫ממלאכי הדין‪ ,‬היה‪ ,‬כי לא חרץ כלב לשונו‬ ‫מאמרו אחרי כן ויתן ה' אותות כו'‪.‬‬ ‫* ואת אשר מעולם המלאכים‪,‬‬ ‫לבני ישראל‪ .‬כי ה' הפועל‪ ,‬היה אתם‪,‬‬ ‫ואם הוא כתני והדר מפרש‪ ,‬למה לא‬ ‫אמר הפירוש מיד?)‬ ‫* ואת יושבי הארץ שמעולם השפל‪.‬‬ ‫להצילם ולהרוג את בכורי מצרים‪ ,‬וזהו‬ ‫אומרו לעינינו‪ .‬הרי הכירו ההשגחה‬ ‫הנה הורה שליטתו בשלשה העולמות‪,‬‬ ‫* וזהו ויוציאנו ה'‪ ,‬שהוא מציאותו‬ ‫תכליתית בעולם השפל שאין למעלה‬ ‫ואין זה רק כי הוא יתברך חידשם ובראם‪.‬‬ ‫יתברך אשר ידענו‪,‬‬ ‫הימנה‪:‬‬ ‫הרי יסוד גדול לנו על ידי יציאת מצרים‬ ‫* הוציאנו ממצרים‪ ,‬אשר מזלה מחייב‬ ‫רביעית‪ ,‬שכר ועונש‪ ,‬כי כאשר העניש‬ ‫שהוא חידוש העולם‪:‬‬ ‫בל יצא משם עבד לחירות‪ ,‬הרי ששידד‬ ‫לפרעה על בלתי שלחו את ישראל‪ ,‬כן‬ ‫שנית‪ ,‬הודיענו הייחוד‪ ,‬כי ה' הוא הא‪-‬‬ ‫המזל‪ .‬וזהו ויוציאנו ה' ממצרים‪:‬‬ ‫ואותנו הוציא משם כו' לתת שכר טוב‬ ‫להים שפועל דין ורחמים כאחד‪ ,‬שהרי‬ ‫* וגם שידד השר‪ ,‬וזהו ביד חזקה‪ .‬והוא‪,‬‬ ‫לאבותינו כאשר נשבע להם‪,‬‬ ‫האותות והמופתים לא היו רעים רק‬ ‫כי אין צורך לו יתברך לעשות דבר ביד‬ ‫וזהו ואותנו הוציא משם וכו' לתת לנו‬ ‫במצרים‪ ,‬אך לא בארץ גושן אשר שם בני‬ ‫חזקה‪ ,‬כי במה נחשב לפניו יתברך‪ ,‬אפילו‬ ‫את הארץ אשר נשבע לאבותינו‪ ,‬הרי שכר‬ ‫ישראל‪ ,‬כי שם לא היה ברד‪ ,‬ולא חשך‪,‬‬ ‫לעשות כל העולמות יש מאין‪ ,‬בלא עמל‬ ‫ועונש‪( :‬ובזה נתיישב קושיא ז‪ .‬ואותנו‬ ‫ולא ערוב‪ ,‬ולא דבר‪ ,‬ולא שום מכה‪ .‬ולא‬ ‫ויגיעה‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל!‬ ‫הוציא משם‪ ,‬כי הרי נאמר ויוציאנו ה'‬ ‫עוד‪ ,‬אלא שאדרבה‪ ,‬היה מגיע עליהם‬ ‫טובה על ידי המכה‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬כי‬ ‫אך הוא ככתוב אצלנו במקומות רבים‪,‬‬ ‫ממצרים כו'!)‬ ‫כי אין קשה לפניו יתברך‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬ברצותו‬ ‫ממכת הדם העשירו ישראל‪ ,‬שהיו‬ ‫הנה ארבע עיקרים גדולים‪ ,‬מלבד‬ ‫המצריים קונים בדמים יקרים מים‬ ‫לזכות את ישראל‪ ,‬ועונותיהם מעכבים‪,‬‬ ‫מציאותו יתברך הנכלל בהן‪ .‬כי הם‬ ‫לשתות‪ .‬באופן שהיה דין למצרים‪,‬‬ ‫כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬על הזווג‪ ,‬וקשה לזוגם‬ ‫חמשה שרשים גדולים‪ ,‬אשר כל הדת‬ ‫ורחמים לישראל כאחד‪.‬‬ ‫כקריעת ים סוף‪ ,‬והלא כמו זר נחשב יהיה‬ ‫והאמונה האמיתית תלויה בהם לשמור‬ ‫קשה לפניו יתברך לקרוע ים סוף‪ .‬אך היה‬ ‫את כל מצותיו יתברך ולדבקה בו‪,‬‬ ‫וזהו גדולים ורעים במצרים‪ ,‬אך לא‬ ‫על קטרוג שרו של מצרים‪ ,‬שהיה תובע‬ ‫כמפורסם ונודע ליודעי דעת‪.‬‬ ‫רעים בישראל‪ .‬ואין זה כי‪-‬אם אחדות‪ ,‬כי‬ ‫דין באומרו משוא פנים יש בדבר‪ ,‬הללו‬ ‫שתי המדות אחת הנה‪( :‬ובזה נתיישב‬ ‫עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה‬ ‫קושיא ו‪ .‬גדולים ורעים במצרים‪ ,‬כי‬ ‫זרה כו'‪ .‬ועל דרך זה הוא הזווג‪ ,‬כי לא‬ ‫‪31‬‬ ‫ויזכור להם בריתו שלא ייכלו בגוים‬ ‫נפש זכינו‪( :‬ובזה נתיישב קושיא י‪.‬‬ ‫על כן ויצונו ה' לעשות את כל החוקים‬ ‫שהוא "ואף גם זאת בהיותם בארץ‬ ‫לחיותנו כהיום הזה‪ ,‬מה הוא החיות‬ ‫האלה‪ ,‬שכולל באומרו את ובאומרו כל‪,‬‬ ‫אויביהם לא מאסתים וכו' להפר בריתי‬ ‫המתייחס אל היום הזה?)‬ ‫את העדות והמשפטים עם החקים‬ ‫אתם"‪ ,‬באופן שאין פחד שיכלו בגלות‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫האלה‪ .‬ליראה את ה'‪ ,‬על ידי התחזק בנו‬ ‫ואז וינחם כרוב חסדיו מאשר חרה אפו‬ ‫חמשה שרשים ועיקרים אלה‪.‬‬ ‫בעמו להמיתם‪ ,‬ויתן אותם בשביל רחמים‬ ‫(מענין חנון ורחום שבפסוק זה‪ ,‬באלשיך‬ ‫תהלים פרק קמה) חנון ורחום ה'‪ ,‬שהוא‬ ‫ג‪ :‬כי תושרש בנו יראה ביודענו‬ ‫בגלות‪ ,‬כי זה טוב להם כבקודם‪:‬‬ ‫השגחתו‪,‬‬ ‫ענין האמור שם‪ ,‬שהוא‪ ,‬וחנותי את אשר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אחון ורחמתי את אשר ארחם שפירושו‬ ‫ד‪ :‬ואשר יעניש את עוברי רצונו‪ ,‬ויטיב‬ ‫כמו שאמרו ז"ל‪' ,‬אף על פי שאינו ראוי (עוד מענין זכירת ברית התורה באלשיך‬ ‫את עושי רצונו‪.‬‬ ‫אף על פי שאינו הגון'‪ ,‬וזהו חנון ורחום ה'‪ :‬תהלים פרק קה)‬ ‫ב‪ :‬וגם על ידי אחדות מדותיו‪ ,‬מורא‬ ‫זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫תעבור על ראשנו לשמור את כל מצותיו‪.‬‬ ‫(עוד מזה באלשיך יואל פרק ב) חנון הראיה כי ישראל עיקר העולם‪ ,‬כי לבני‬ ‫מה שאין כן בעשות זכר לכיבוש הארץ‬ ‫ורחום הוא‪ ,‬לומר‪ ,‬אם אינכם ראוים לקבל יעקב בחיריו הנזכרים זכר לעולם בריתו‪,‬‬ ‫ולא זכר ליציאת מצרים כמדובר‪ ,‬וזהו‬ ‫טובה גם אחר התשובה‪ ,‬לאיזה עיכוב שהוא לקיום העולם‪ ,‬שהלמ"ד היא למ"ד‬ ‫ויצונו כו' ליראה כו'‪( :‬ובזה נתיישב‬ ‫שלא יבצר‪ ,‬הלא הוא יתברך האומר‪ ,‬בעבור‪ .‬ומה זכר‪ ,‬הלא הוא דבר צוה לאלף‬ ‫קושיא ח‪ .‬ליראה כו'‪ ,‬כי אין הצווי כדי‬ ‫וחנותי את אשר אחון 'אף על פי שאינו דור זו תורה‪ ,‬שלא היתה עתידה לינתן‬ ‫ליראה‪ ,‬רק לעשות זכר ליציאת‬ ‫הגון'‪ ,‬ורחמתי את אשר ארחם 'אף על פי אלא אחר אלף דור‪ ,‬וזכר אותה הוא‬ ‫מצרים!)‬ ‫שאינו ראוי'‪ ,‬ועל שתי הבחינות יאמר פה‪ ,‬יתברך‪ ,‬שהקדימה תתקע"ד דורות קודם‪,‬‬ ‫כי חנון ורחום הוא‪ ,‬ואם מלבד העדר כדי לתתה לבני יעקב לקיים עולם‪ ,‬הנה כי‬ ‫וראו נא כמה מעלות טובות לחוקי‬ ‫קבלת טובה‪ ,‬גם היה מקום לקבלת הפכו‪ ,‬על ידי בני יעקב בחיריו נתקיים העולם‪:‬‬ ‫הפסח‪ ,‬כי הלא נעשה אותם ביום הפסח‬ ‫בלבד‪ ,‬ובזכות זה יהיה טוב לנו כל הימים‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הנה‪ ,‬הוא ארך אפים‪ ,‬ואם כפות המאזנים‬ ‫שבכל השנה‪ ,‬וזהו לטוב לנו כל הימים‪.‬‬ ‫יהיו שקולים‪ ,‬הוא יתברך רב חסד‪ ,‬שמטה (מענין רוב חסדיו בפסוק זה‪ ,‬באלשיך‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ט‪ .‬כל הימים‪ ,‬אם‬ ‫במדבר פרק יד) מדת א‪-‬ל שהוא חסד‬ ‫כלפי חסד‪ ,‬וזהו ורב חסד‪.‬‬ ‫הוא שיהיה על ידי כן טוב לנו כל‬ ‫פשוט‪ ,‬מספיק לשבים‪ .‬אך לבלתי שבים‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הימים‪ ,‬והלא כמה מקיימים מצות‬ ‫צריך רב חסד‪.‬‬ ‫זכרונות ו‬ ‫הפסח ולא יבצר מהם צרה בחייהם?)‬ ‫~ ~ ~‬ ‫(תהלים קו מה) ויזכר להם בריתו‪ ,‬וינחם‬ ‫וגם יספיקו לתת לנו חיים‪ ,‬כאשר היה‬ ‫(עוד מזה באלשיך יואל פרק ב) כפות‬ ‫כרב חסדיו‪:‬‬ ‫ביום האחד שעשינו‪ ,‬שעל ידי קרבן פסח‬ ‫וירא שהשגיח וריחם‪ ,‬כמה דאת אמר‪ ,‬המאזנים יהיו שקולים‪ ,‬הוא יתברך רב‬ ‫ניתן חיים לישראל‪ ,‬שפסח על בתי בני‬ ‫וירא את עניינו‪ ,‬בצר להם‪ ,‬כל עוד שהיה חסד שמטה כלפי חסד‪ ,‬וזהו ורב חסד‪.‬‬ ‫ישראל‪ .‬וזה אומרו לחיותינו כהיום הזה‪,‬‬ ‫כד"א‪ ,‬בדמיך חיי‪ .‬הוא יום ראשון של‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שומע את תורתם היא רנתם‪ ,‬כמה דאת‬ ‫פסח שבו עומד האב‪ ,‬ואז משיב לבן‬ ‫אמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה‪ ,‬ואמרו (עוד מזה באלשיך משלי פרק כ) גדרי‬ ‫השואל ואומר לו‪ ,‬עבדים היינו לפרעה כו'‬ ‫רבותינו ז"ל‪ ,‬רנה זו תורה וכו' כנודע‪ .‬כל החסד יחדו לא יהיו תמים‪ ,‬כי לעניים‬ ‫עד סוף פסוקים אלו‪ .‬וזהו אומרו כהיום‬ ‫עוד שהיה שומע יתברך שהיו עוסקים צריך להיות רב חסד עד אין קצה‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬ולא אמר כיום הזה‪ ,‬לרמוז אל אותו‬ ‫בתורה‪ ,‬האריך וריחם‪..‬‬ ‫היום הרשום‪ ,‬שהוא עצם היום שיצאו בו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כי על ידי התורה ראה בצר להם‪ ,‬ויזכור‬ ‫ממצרים‪ ,‬שהוא היום שהאב מגיד לבן בו‬ ‫להם בריתו וינחם‪ ,‬מאשר "ויחר אף ה' (עוד מזה באלשיך תהלים פרק סט) אך‬ ‫כמדובר‪:‬‬ ‫בעמו"‪ ,‬כרוב חסדיו שלא תמו‪ ,‬כאשר מה אעשה אם לפי מעשי יהיה לי ניגוד‬ ‫והיום ההוא חי וקיים‪ ,‬על דרך כל יום‬ ‫תמה זכות אבות‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬שהיו כל משם אלקים הוא מדת הדין‪ ,‬על כן אני‬ ‫שנעשה בו זכות כמו שאמרו ז"ל בספר‬ ‫אשמותם על עצמותם שלא נפקדו גומר ואומר אלקים ברוב חסדך‪ ,‬כי גם‬ ‫הזוהר‪ ,‬על ויקרבו ימי ישראל למות כו'‪.‬‬ ‫בשם אלקים לא יבצר ממנו גם כן בחינת‬ ‫(בעונש)‪ ,‬על התורה שהיו לומדים‪...‬‬ ‫ובזה יאמר‪ ,‬ולהקנות בנו חיים‪ ,‬לא בלבד‬ ‫חסד וברוב חסדך ענני‪.‬‬ ‫גשמיים‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬גם כיום הזה הקיים‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שיצדק בו לומר זה שהוא חי לפנינו‪ ,‬כי חיי‬ ‫‪32‬‬ ‫הטוב)‪ ,‬למדתכם (כפויי טובה‪ ,‬אשר שואף‪ ,‬ועל כן למה שהוא לה'‪ ,‬שה' הוא‬ ‫זכרונות ז‬ ‫ה'כל'‪ ,‬וישראל 'חלק' ממנו‪ ,‬על כן כדבר‬ ‫'מצאו‪ ...‬בי עול')‪.‬‬ ‫(ירמיה א‪ ,‬טז‪ :‬ב‪ ,‬א‪-‬ב) ודברתי משפטי‬ ‫א‪ :‬כי אני‪ ,‬זכרתי 'לך' חסד נעוריך‪ ,‬שלא טבעי היה לכתך (ישראל ה'חלק') אחרי‬ ‫אותם‪ ...‬הלוך וקראת באזני ירושלים‬ ‫(השי"ת ה'כל') במדבר‪.‬‬ ‫בלבד לדור ההוא‪ ,‬כי‪ ,‬גם לך‪.‬‬ ‫'לאמר'‪ ,‬כה אמר י‪-‬הוה זכרתי לך חסד‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ב‪ :‬עם היות‪ ,‬כי אין להחזיק טובה בעצם‪,‬‬ ‫נעוריך‪ ,‬אהבת כלולותיך‪ ,‬לכתך אחרי‬ ‫למה שאז הלכת אחרי‪ ,‬כי היתה אהבת (עוד מזה באלשיך שמות פרק טז)‬ ‫במדבר‪ ,‬בארץ לא זרועה‪:‬‬ ‫כלולתיך‪ ,‬כי כן דרך אהבה חדשה‪ ,‬כי על ויאמר משה זה הדבר וכו'‪ .‬לומר‪ ,‬הנה דבר‬ ‫* הנה אומרו (וְ קָ ָראתָ בְ אָ זְ נֵי יְרּושָ לַם)‬ ‫כן דרך הכלה למלא רצון החתן וללכת אחד צוה לי ה'‪ ,‬למען ידעו דורות עולם‬ ‫לאמר בלתי צודק שאינו לאמר לאחרים‪,‬‬ ‫אחריו למקום שהוא חפץ‪ ,‬אפי' שהוא השגחתו יתברך על תופסי תורתו‬ ‫כי אל מי יאמרו זה‪ ,‬בני ירושלים?‬ ‫חדש ממש שלא הכירתו מקודם‪ ,‬כי אז ומחזיקים בה ומשליכים ענייני העולם‬ ‫* ועוד‪ ,‬כי אמר ודברתי משפטי אותם‬ ‫אהבת כלולות גרמו לה‪ ,‬מה שאין כן אחר אחרי גוום ומאמינים בקונם שהוא‬ ‫שהם דברים הרעים שבירמיה‪ ,‬ועל כן‬ ‫יכלכלם‪.‬‬ ‫התערבות דעת כמה ימים ושנים‪,‬‬ ‫חיזק את לבו (בחוזק ואומץ לנבא‬ ‫וזהו‪ ,‬הנה זכרתי לך חסד נעוריך‪ ,‬שהוא הלא הוא‪ ,‬כי מלא העומר למשמרת‬ ‫תוכחה)‪ .‬ואיך (נכנס לזה אשר) יאמר‬ ‫לכתך אחרי‪ ,‬כאשר יפרש‪ ,‬שהנה יתרון לדורותיכם למען יראו את הלחם‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫דברי פיוס זכרתי לך וכו'?‬ ‫(מדת הכרת טובה) הוא שזכרתי לך חסד‪ ,‬הנה אמרתי לכם הוא הלחם אשר נתן ה'‬ ‫אך‪ ,‬אמר (ה') לו (לירמיה)‪ ,‬אל תתחיל‬ ‫עם היות אהבת כלולותיך לכתך אחרי‪ ,‬כי לכם‪ ,‬והנה אינו לחם בעיניכם‪ ,‬רק דבר‬ ‫בדברי קושי‪ ,‬כי‪-‬אם בשבח‪ ,‬כי הנה‪ ,‬הלוך‬ ‫הן זה דרך כל כלה שמחמת אהבת שהקרה ונזדמן‪,‬‬ ‫וקראת באזני ירושלים‪( ,‬לומר הפיוס)‬ ‫כלולות‪ ,‬תלך אחרי חתנה הראשון בכל הנה זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר‬ ‫אשר אומר אליך‪ ,‬שהוא זכרתי לך וכו'‪,‬‬ ‫וכו' למען יראו את הלחם‪ ,‬כי המה יכירו כי‬ ‫מקום אשר יוליכנה‪,‬‬ ‫וזה (הפיוס) יהיה כדי לאמר אחרי כן מה‬ ‫וזהו זכרתי לך חסד נעוריך שזכרתי לך לחם הוא‪ ,‬ואינו דבר עובר‪ .‬ואיננו (עובר)‪,‬‬ ‫שאמרתי לדבר (דברי תוכחה) משפטי‬ ‫כאלו עשית חסד עמדי‪ ,‬עם היות אהבת כי‪-‬אם‪( ,‬אדרבה) מתקיים לדורות‪.‬‬ ‫אותם‪,‬‬ ‫כלולותיך‪ ,‬עם היות כי הן זה דרך כל כלה‪ ,‬וידעו‪ ,‬כי אין מעצור לה' לזון את תופשי‬ ‫וזהו אומרו הלוך וקראת באזני ירושלים‬ ‫התורה‪ ,‬ועושים עיקר ממנה‪ ,‬כי אין להם‬ ‫כי אז אהבת כלולות היו ביני ובינך‪.‬‬ ‫לאמר‪( ,‬ולמה ציוהו שילך 'הלוך' בכל‬ ‫(בארץ לא זרועה) כלומר‪ ,‬ושמא תאמר להתאונן ולומר‪ ,‬כי אין מקומם מוכן‬ ‫העיר? ולמה ציוהו שטרם אומרו להם‬ ‫כי לא אהבת הכלולות גרמו אז לכתך להתפרנס‪ ,‬ודחיקא להם שעתא‪ ,‬או‬ ‫זכרתי כו' שצריך‪' ,‬וקראת' לכל בני העיר?)‬ ‫אחרי‪ ,‬כי הלא היה אל מדבר שמם‪ ,‬ואיך לתלות על קוצר זכותם‪ ,‬להתפרנס על‬ ‫ועל כן צריך לאומרו באופן שישמע‬ ‫דרך כלה ללכת עם חתנה לאהבת דרך נס‪.‬‬ ‫לכולם‪ ,‬על כן הלוך וקראת בכל מקומות‬ ‫כלולות‪ ,‬לארץ מדבר אשר אין בו לחם כי הנה‪ ,‬על הראשונה‪ ,‬יראו‪ ,‬כי הנה היה‬ ‫ירושלים הולך וקורא ומשמיע לכל‬ ‫לאכול‪ ,‬לז"א‪ ,‬במדבר בארץ לא 'זרועה'‪ ,‬זה במדבר סין‪ ,‬מקום בלתי מוכן כמוהו‪.‬‬ ‫העתידים לשמוע דברי כיבושין (ותוכחה)‪,‬‬ ‫לומר‪ ,‬אין שם (חסרון) לך‪ ,‬עמי‪ ,‬רק העדר‬ ‫זריעה‪ ,‬כי העדר לקיטה לא היה‪ ,‬כי בלי או יאמר במדבר‪ ,‬למה שהיה במדבר‪ ,‬כי‬ ‫(והכרח שכולם ישמעו הפיוס‪ ,‬יותר הכרחי‪,‬‬ ‫שם קבלו את התורה‪ .‬לרמוז כי ככה‬ ‫זריעה נאמר וילקטו אותו בבקר בבקר‪,‬‬ ‫מאשר כולם ישמעו התוכחה‪ ,‬לחומר)‬ ‫יעשה יתברך לתופסי התורה שיבטחו‬ ‫בל יאמרו כי מתחלה התחיל ברעה‪,‬‬ ‫ולא יפלא ממך (אז)‪ ,‬כי (אני ה') אשר בה' והוא יכלכלם‪ .‬כי ממכון שבתו ישגיח‪,‬‬ ‫ואשר תאמר עתה הוא‪ ,‬זכרתי לך חסד‬ ‫עשה את כל הנוראות במצרים‪( ,‬ימשיך‪ ,‬מעין המן ההוא‪ ,‬כי הרבה פתחים למקום‪:‬‬ ‫נעוריך וכו'‪ ,‬והוא משז"ל כי בצאתם ממצרים‬ ‫וגם) יכין לך לחם לאכול‪ ,‬וזהו במדבר‬ ‫ועל השנית אמר בהוציאי אותם וכו'‪.‬‬ ‫בארץ לא זרועה (בלבד)‪:‬‬ ‫יצאו במשארות בצק על שכמם‪ ,‬ולא‬ ‫לומר‪ ,‬שיראו שעם שהיו אז מחוסרי‬ ‫אמרו איה צידה לדרך ומאכלים נאותים‪,‬‬ ‫ג‪ :‬ועוד טעם אחר יש (אשר נחשב לי זכות‪ ,‬אך להיותם בעלי אמנה‪ ,‬כי טענו‬ ‫לחולים וזקנים ועוברות ומניקות ועתיקי‬ ‫ליתרון מדת הכרת הטוב‪ .‬כי הרי לא בצקם על שכמם טרם יחמץ‪ ,‬ולא אמרו‪,‬‬ ‫משדים‪ ,‬כי יצאו בבטחון לילך אחרי ה'‪:‬‬ ‫'לכתך' בלבד‪ ,‬אלא) שגם‪ ,‬לכתך 'אחרי'‪' ,‬איה צדה לדרך‪ ,‬ואיה מאכלים המיוחדים‬ ‫* או שיעור הענין‪ ,‬כי כדי לאמר אחרי כן‬ ‫לעוברות ומניקות וחולים וזקנים‪ ,‬או לחם‬ ‫ועכ"ז חשבתי לך לחסד‪,‬‬ ‫'מה מצאו אבותיכם בי עול‪ ,‬כי רחקו‬ ‫(וענין 'אחרי') והוא‪ ,‬כי קדש ישראל במדבר אחר כלות פרוסה ממצרים'‪,‬‬ ‫מעלי'‪ ,‬הקדים ואמר 'זכרתי לך כו'‪ ,‬לומר‪,‬‬ ‫לה'‪ ,‬כי נפשותם 'חלק אלוק ממעל'‪ ,‬ודרך‬ ‫ראו מה בין מדת טובי (ומדת הכרתי‬ ‫ה'חלק' ללכת אחר ה'כל'‪ ,‬ואליו הוא‬ ‫‪33‬‬ ‫(עוד מזה באלשיך במדבר פרק לג א) כמאמר הכתוב כגן ה' כארץ מצרים‪ ,‬אל‬ ‫על ידי שתי אלה האכלתים הלחם הזה‪.‬‬ ‫אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ המסעות כלם שהיו במדבר‪( .‬ובזה‬ ‫כי על כן חיבבם יתברך‪ ,‬באומרו‪ ,‬זכרתי‬ ‫נתיישב קושיא א‪ :‬מיד באומרו אלה‬ ‫מצרים לצבאתם ביד משה ואהרן‪:‬‬ ‫לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר‪.‬‬ ‫א‪ .‬ראוי לשים לב‪ :‬כי מיד באומרו אלה מסעי בני ישראל היה ראוי יאמר ויסעו‬ ‫וכן באומרו‪ ,‬אני ידעתיך במדבר בארץ‬ ‫מסעי בני ישראל היה ראוי יאמר ויסעו מרעמסס כו'! כי מי לא ידע שהם אשר‬ ‫תלאובות‪.‬‬ ‫מרעמסס כו'! כי מי לא ידע שהם אשר יצאו מארץ מצרים?)‬ ‫נמצא‪ ,‬כי על שני עניינים אלו‪ ,‬על‬ ‫עם היות כי לצבאותם‪ ,‬שהוא‪ ,‬כי בשביל‬ ‫יצאו מארץ מצרים?‬ ‫התורה‪ ,‬ועל האמנה‪ ,‬האכלתים הלחם‬ ‫ב‪ .‬אומרו לצבאותם‪ ,‬כי הלא הם עצמם צבאותם מה שהיה צריך לכלם‪ .‬לא היה‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫היו הצבאות? ואיך יאמר לצבאותם כאילו בידיהם דבר‪ ,‬רק ביד משה ואהרן‪ .‬מה‬ ‫ישראל יוצאים לצבא אחר‪ ,‬שהוא של שיתן להם הוא יתברך בזכות משה‬ ‫וזהו אומרו במדבר בהוציאי אותם‪,‬‬ ‫ואהרן‪ .‬כי היה בידם טובם וספוקם של‬ ‫שהוא בזמן הוציאי אותם‪ .‬שהוא‪ ,‬על‬ ‫ישראל?‬ ‫אשר הטיבו בצאתם‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ולא ביד ישראל עצמם כי גם צדה‬ ‫ג‪ .‬אומרו ביד משה ואהרן‪ ,‬כי קצת לא עשו להם‪( :‬ובזה נתיישב קושיא ב‪:‬‬ ‫למען יראו וישכילו דורות עולם ויעשו‬ ‫מסעות היו אחרי מות אהרן‪ ,‬ואיך יהיו לצבאותם‪ ,‬הלא הם עצמם היו‬ ‫כן גם המה‪ ,‬לפרוש מענייני העולם‬ ‫הצבאות? ואיך יאמר לצבאותם כאילו‬ ‫אלה מסעי ביד משה ואהרן?‬ ‫ולידבק בתורה ולהשליך על ה' יהבם‬ ‫והנה אין ספק כי הזכות הראשון והגדול ישראל יוצאים לצבא אחר‪ ,‬שהוא של‬ ‫שהוא יכלכלם‪.‬‬ ‫שבכולם הלא היה אשר עשו ביציאת ישראל?‬ ‫וקושיא ג‪ :‬ביד משה ואהרן‪ ,‬קצת‬ ‫והוא מאמרם ז"ל‪ ,‬על פסוק הדור אתם‬ ‫מצרים‪ .‬והוא‪ ,‬כי הנה רבה ועצמה מאד‬ ‫ראו‪ ,‬שאמר ירמיה לדורו ראו צנצנת המן‪,‬‬ ‫האמנתם בו יתברך ובטחונם בקונם‪ ,‬עד מסעות היו אחרי מות אהרן‪ ,‬ואיך יהיו‬ ‫אלה מסעי ביד משה ואהרן?)‬ ‫לכן עסקו בתורה‪ ,‬וה' יתן לכם מן‪ ,‬עם‬ ‫אין קץ‪.‬‬ ‫היותכם בלתי ראויים‪ ,‬רק שתאמינו בו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫והוא‪ ,‬כי לא אמרו‪' ,‬אדונינו משה איכה‬ ‫יתברך יכלכל אתכם‪ ,‬בשצף עסק‪.‬‬ ‫נצא מארץ מצרים אשר הוא כגן ה'‪ ,‬אל (עוד מזה באלשיך דברים פרק לב‪ :‬י‪-‬יז)‬ ‫~ ~ ~‬ ‫המדבר אשר מים אין בו אבל נחשים ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן‪...‬‬ ‫ועקרבים יש בו כקורת בית הבד עד אין על פסוק זכרתי לך חסד נעוריך כו' אמרו‬ ‫(עוד מזה באלשיך במדבר פרק ט) גדלה‬ ‫מספר‪ .‬ולא מקום זרע ותאנה‪ .‬וגם בדרך רבותינו ז"ל‪ ,‬כי טובה אחת עשו ישראל‪,‬‬ ‫ורבה האמנתם‪ ,‬כי על פי ה' יחנו ועל פי ה'‬ ‫אשר אנו הולכים עד בואנו שמה‪ ,‬אין והוא יתברך תמיד זוכרה‪ .‬והיא כי באמור‬ ‫יסעו ואין זה רק כי את משמרת ה' שמרו‪.‬‬ ‫לחם ואין צידה לדרך‪ ,‬כי‪-‬אם משארות להם משה שיצאו ממצרים אל המדבר‬ ‫והוא מאמרם ז"ל‪ ,‬על פסוק זכרתי לך‬ ‫בצק על שכמנו‪ .‬ואם הבחורים ובריאים לא אמרו 'היכן הוא מאכל הראוי‬ ‫חסד נעוריך וכו' לכתך אחרי וכו'‪ .‬שהיה‬ ‫יסבלו‪ ,‬מה נעשה לחולים ולעוברות למעוברות ומניקות וחולים וזקנים וטף?'‪,‬‬ ‫אפשר להם לומר‪' ,‬איה הכנה לדרך‬ ‫ולמניקות ולעוללים ויונקים הצריכים ואיך ימצא סיפוק צרכם במדבר? אלא‬ ‫לחולים ולמעוברות וחיות עלות עליהם‬ ‫דברים זכים ודקים וטובים להשיב נפש?' גדלה האמנתם‪ ,‬ויצאו אחרי משה והוא‬ ‫ומניקות וילדים'‪ .‬ואילו היה ה' מדבר בם‬ ‫ולא אמרו‪' ,‬איה מה שהכינות לאלו?' כי‪ -‬יתברך מחזיק להם טובה‪ ,‬שנאמר‪ ,‬זכרתי‬ ‫(לנסוע)‪ ,‬לא היה להחזיק להם כל כך‬ ‫אם יצאו בבטחון רב אחר משה ואהרן‪ .‬לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר כו'‪,‬‬ ‫טובה (כי דיבורו ית' יכניע היצר)‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫והן זאת אמרו רבותינו ז"ל שהיה מה ואומר‪ ,‬אני ידעתיך במדבר בארץ‬ ‫אם‪ ,‬על פי ה' ביד משה‪ .‬כי באמור להם‬ ‫שהוא יתברך מפארם ומשבחם‪ ,‬כאומרו‪ ,‬תלאובות‪:‬‬ ‫משה לנסוע‪ ,‬יסעו‪ ,‬לחנות‪ ,‬יחנו‪ ,‬להתעכב‪,‬‬ ‫יתעכבו‪ ,‬ולא יהרהרו‪.‬‬ ‫זכרתי לך חסד נעוריך וכו' לכתך אחרי ונבא אל הענין‪ ,‬אמר‪ ,‬שמא תאמר‪ ,‬כי‬ ‫מה שהטיב הוא יתברך לישראל היה‪ ,‬כי‬ ‫במדבר בארץ לא זרועה‪:‬‬ ‫באופן‪ ,‬כי גם שהיה יתברך‪ ,‬בהעוותם‬ ‫והנה זה הדבר אפשר כיוון הוא יתברך הם הקדימו מצות ומעשים טובים‪ ,‬ועל כן‬ ‫(עוון‪ ,‬היה הוא ית') משנה מקומם‪ ,‬לא‬ ‫באומרו אלה מסעי בני ישראל‪ ,‬שהוא אינם חייבים לי כל כך‪.‬‬ ‫היה (אשר‪ ,‬שולחם ו)עוזב אותם‪ ,‬כי מיד‬ ‫היו דבקים בקונם‪ ,‬נאמנים בבריתו‬ ‫זכרון זכותם וצערם‪ .‬והזכות הראשון לא כן הוא‪ ,‬כי אדרבה‪ ,‬אבודים היו‬ ‫וקיימים במאמרו‪ .‬וזהו את משמרת ה'‪,‬‬ ‫כולל כל המסעות‪ .‬והנה דרך כלל‪ ,‬אלה במצרים‪ ,‬כי שם טמאו נפשותם‪ ,‬וירחקו‬ ‫שהיה להם מאז יצאו ממצרים‪ ,‬שמרו‬ ‫מסעות של בני ישראל‪ .‬כלומר‪ ,‬שבהם מקונם‪ ,‬כי עונותיהם היו מבדילים בינם‬ ‫בכל נסיעה‪ .‬על פי ה' ביד משה‪ ,‬עם שלא‬ ‫הורו כי ראויים ליקרא בני ישראל‪ ,‬שהוא לבינו‪ ,‬והיו כאבודים ממנו‪.‬‬ ‫דבר בם ה'‪:‬‬ ‫תואר שיקראו בו בהיותם צדיקים‪ .‬והוא‪,‬‬ ‫אשר יצאו מארץ מצרים שהוא כגן רוה‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪34‬‬ ‫(עוד מזה באלשיך שיר השירים פרק א)‬ ‫ול'מה שראה‪ ,‬שימצאהו בארץ מדבר‪ ,‬שרידים מחרב‪ ,‬שעל העדר כשרון נותרו‬ ‫הנה שני דברים היו אז ביד ישראל‪ ,‬שעל‬ ‫כי שם יאמינו בו‪ ,‬וידבקו בו‪ ,‬ויקבלו דרך שיור‪ ,‬הלא הוא‪ ,‬על כי הלוך להרגיעו‬ ‫ידן זכו אל כל כבוד נשיקות פיו יתברך‪,‬‬ ‫תורתו‪ ,‬על כן מאז היו במצרים‪ ,‬הקדים את השם הנזכר‪ ,‬ישראל‪:‬‬ ‫במעמד הקדוש ההוא‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫להיטיב להם‪ ,‬כי שם הקיצם מתרדמת‬ ‫אחד‪ ,‬צאת ישראל ממצרים במדבר‬ ‫אולתם‪ ,‬ועשה עמהם הטובות אין מספר‪.‬‬ ‫(עוד מזה באלשיך הושע פרק ב)‬ ‫השמם ההוא אחר משה‪ ,‬ולא אמרו 'איה‬ ‫וזהו אומרו ימצאהו כו' שעל היות עתיד והולכתיה המדבר‪ ...‬ואז ודברתי על לבה‬ ‫הצידה לדרך‪ ,‬מאכלים הנאותים לחולים‬ ‫שימצאהו בארץ מדבר‪ ,‬כי שם ימצאהו‪ ,‬שמה שאדבר יכנס בלבה‪ .‬ועל ידי כן‬ ‫ולזקנים וגמולי מחלב ועתיקי משדים‬ ‫ונתתי לה את כרמיה שבארץ ישראל‬ ‫כמציאה שהיתה אבודה ממנו יתברך‪.‬‬ ‫וחיות ומניקות ומעוברות'‪ ,‬רק בבצק טרם‬ ‫והוא‪ ,‬כי שם היה נאמן לו בארץ מדבר‪ ,‬משם‪ ,‬כי משם תזכה שאתן לה‪ ,‬והוא מה‬ ‫יחמץ‪,‬‬ ‫כי לא אמרו 'איה צורך עוברות ומניקות'‪ ,‬שאמרו רז"ל‪ ,‬כי עתידין ישראל ללכת‬ ‫וזה מאמרו יתברך בהחזיק לנו טובה‬ ‫רק יצאו בארץ לא זרועה בבצק טרם המדברה לעתיד‪ ,‬וגם את עמק עכור‪ ,‬זו‬ ‫באמת באמור‪ ,‬זכרתי לך חסד כו' לכתך‬ ‫יחמץ משארותם על שכמם‪ ,‬וגם במקום טבריה‪ ,‬שנקרא עמק במשנה‪ ,‬והיה שם‬ ‫אחרי במדבר כו'‪.‬‬ ‫עכירות‪ ,‬כי שם היה המקום האחרון שגלו‬ ‫פחד ואימה כי שם ילל ישימון‪:‬‬ ‫שנית‪ ,‬סובלם באהבה עול תורה ומצות‬ ‫סנהדרין‪ ,‬ושם על ידי זכות שיקנו במדבר‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫על צוארם כחרוזי מרגליות‪ ,‬ולא כמרימי‬ ‫אתן להם את עמק עכור לפתח תקוה‪,‬‬ ‫עול‪ ,‬באומרם‪ ,‬נעשה ונשמע‪:‬‬ ‫(עוד מזה באלשיך ירמיהו פרק לא א) והוא מאמרם ז"ל‪ ,‬על ושפלתי מארץ‬ ‫כה אמר י‪-‬הוה מצא חן במדבר עם שרידי תדברי‪ ,‬כי מטבריה עתידים סנהדרין‬ ‫~ ~ ~‬ ‫חרב הלוך להרגיעו ישראל‪ :‬בא ית' ויאמר‪ ,‬לעלות לירושלם‪ ,‬וענתה שמה במדבר‬ ‫(עוד מזה באלשיך שיר השירים פרק ג)‬ ‫הנה הן אמת כי מצא חן במדבר בעיני עם הנזכר כימי נעוריה‪ ,‬שענו כל העם יחדו‪,‬‬ ‫מי זאת עולה וכו'‪ .‬משיבה כנסת ישראל‬ ‫שרידי חרב‪ ,‬שהיו ראויים לפול בחרב על כל אשר דבר ה' נעשה‪ ,‬שהוא זכרתי לך‬ ‫ואומרת‪ ,‬אבי שבשמים‪ ,‬אל תמנע חסדך‬ ‫העדר כשרונם‪ ,‬ודרך שיורין נשארו‪ ,‬ע"ד חסד נעוריך‪ ,‬וגם תענה אז כיום עלותה‬ ‫ממני‪ ,‬כי‪ ,‬אם חסרתי זכות אנכי‪ ,‬הלא‬ ‫מאמרם ז"ל על פסוק אלעזר ואיתמר בניו מארץ מצרים‪ ,‬שאמרו‪ ,‬ללכת אחרי משה‬ ‫אתה תמלא חסרוני‪ ,‬ותשפיע בי שפע‬ ‫הנותרים‪ ,‬שארז"ל‪ ,‬מכאן שהיו ראויים בדרכים בלי צדה לדרך‪ ,‬כי‪-‬אם‪,‬‬ ‫כשרון ושלימות‪ .‬כי לא דבר חדש הוא‬ ‫למות כאחיהם‪ ,‬אלא שנשארו דרך במשארות בצק על שכמם‪ ,‬וזהו וכיום‬ ‫לפני כסא כבודך להריק עלי שפע קדושה‬ ‫שיורין‪ ,‬ועל דרך זה הוא אומרו עם שרידי עלותה מארץ מצרים‪ ,‬והוא ענין אהבת‬ ‫עד בלי די‪ ,‬כי הלא‪ ,‬זכרתי לך חסד נעורי‬ ‫חרב‪ ,‬שהיו ראויים ליפול בחרב‪ ,‬לולא כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא‬ ‫שעשית לי‪ ,‬שהעליתני גם עלה על כל‬ ‫השאירם ה'‪ ,‬ועכ"ז‪ ,‬מצא חן במדבר‪ ,‬אל זרועה‪:‬‬ ‫אומה ולשון‪ ,‬כי מי זאת עולה מכל‬ ‫תתמהו על החפץ‪ ,‬כי הלא זכות א' היה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫האומות מן המדבר‪ ,‬שעל ידי צאתי את‬ ‫להם גדול‪,‬‬ ‫המדבר ולא שאלתי צידה ראויה לזקנים‬ ‫והוא כי הלך להרגיעו את ה' הנזכר‪ ,‬ועל (עוד מזה באלשיך תהלים פרק עז) הוא‬ ‫וחולים ועוברות ומניקות‪ ,‬זכיתי אל מעלה‬ ‫יתברך החשיב לישראל לזכות עצום מה‬ ‫כן בשם ישראל אכנה אותם‪,‬‬ ‫גדולה‪ .‬והוא מאמרם ז"ל‪ ,‬על פסוק‪,‬‬ ‫שיצאו ממצרים אחרי משה ואהרן בלי‬ ‫זכרתי לך חסד נעוריך וכו' לכתך אחרי‬ ‫(פירוש הפשוט בפסוק‪ :‬הלוך להרגיעו צדה לדרך‪ ,‬לא מקום זרע כו' ולא אמרו‬ ‫במדבר וכו'‪:‬‬ ‫ישראל‪( .‬רש"י) בהוליכם לנחול ארץ 'איה מאכלים נאים לזקנים וחולים‬ ‫מרגועם‪( :‬מלבי"ם) וה' הלוך להרגיעו‪ ,‬ועוללים ויונקים ועוברות ומניקות'‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ילך אליהם אל המדבר להמציא להם אם‪ ,‬יצאו במשארותם צרורות בשמלותם‪,‬‬ ‫(עוד מזה באלשיך שיר השירים פרק ו)‬ ‫מרגוע‪ ,‬וזה נגד (מדה כנגד מדה) מ''ש בבצק שלא הספיק להחמיץ‪ ,‬ועל זה‬ ‫אחת היא יונתי‪ ,‬תמתי‪ ,‬שהלכה אחר משה‬ ‫לכתך אחרי במדבר‪ ,‬וכן ילך ה' אליהם החזיק להם טובה הוא יתברך באומרו‪,‬‬ ‫ואהרן המדברה בבצק במשארותם‪ ,‬ולא‬ ‫זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי‬ ‫אל המדבר‪,‬‬ ‫אמרו 'איה מאכלים נאותים לחולים‬ ‫והוא כי בצאתם ממצרים‪ ,‬לא אמרו במדבר כו'‪ ,‬וגם אמר‪ ,‬אני ידעתיך במדבר‬ ‫ולזקנים ועוברות ומניקות'‪ ,‬כמאמר‬ ‫'איה מאכלים נאותים‪ ,‬לעוברים ומניקות בארץ תלאובות‪ .‬וזה יאמר נחית כצאן‬ ‫רבותינו ז"ל‪ ,‬במה שאמר הכתוב‪ ,‬זכרתי‬ ‫וגמולי מחלב עתיקי משדים וזקנים עמך כי יצאו בתום לבב כצאן‪ ,‬שהוא זכות‬ ‫לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר‪,‬‬ ‫וחולים'‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬בבצק על שכמם יצאו רב‪ ,‬כלומר‪ ,‬וגם אנו יש לנו זכות האמונה‪,‬‬ ‫וזהו תמתי‪.‬‬ ‫כאחד‪ ,‬אחרי ה'‪ ,‬והוא מאמרו יתב'‪ ,‬זכרתי ובזה נבטח שתושיענו‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר‪,‬‬ ‫וזה יאמר‪ ,‬תדע‪ ,‬למה מצא חן במדבר עם‬ ‫‪35‬‬ ‫שופרות א ב‬ ‫זכרונות ט‬ ‫זכרונות ח‬ ‫(שמות יט‪ ,‬טז יט) ויהי ביום השלישי‬ ‫(ירמיה לא יט) הבן יקיר לי אפרים‪ ,‬אם‬ ‫(יחזקאל טז ס) וזכרתי אני את בריתי‬ ‫בהיות הבקר‪ ,‬ויהי קולות וברקים וענן כבד‬ ‫ילד שעשועים‪ ,‬כי מדי דברי בו זכור אזכרנו‬ ‫אותך בימי נעוריך‪ ,‬והקימותי לך ברית‬ ‫עוד‪ ,‬על כן המו מעי לו‪ ,‬רחם ארחמנו נאם‬ ‫עולם‪:‬‬ ‫על ההר‪ ,‬וקול שופר חזק מאד‪ ,‬ויחרד כל‬ ‫י‪-‬הוה‪:‬‬ ‫העם אשר במחנה‪ :‬ויהי קול השופר הולך‬ ‫(הנה אין לנו פירוש האלשיך על‬ ‫וחזק מאד‪ ,‬משה ידבר והא‪-‬להים יעננו‬ ‫הבן יקיר לי אפרים כו'‪ ...‬משיב הוא ית'‬ ‫יחזקאל‪ .‬והנה כמה ליקוטים על עניני‬ ‫ואומר אל הנביא‪ ,‬אל יחוש אפרים‪ ,‬על כי‬ ‫פסוק זה‪ :‬אלשיך רות פרק א) אין הקורת‬ ‫בקול‪:‬‬ ‫נשא חרפת נעוריו‪ ,‬בחשבו שאזכור את‬ ‫רוח והמנוחה שלימה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬באלוף‬ ‫הנה ידוע מחכמי האמת‪ ,‬כי ארבע‬ ‫אשר הכעיסני תחלה‪ ,‬כי הנה‪ ,‬השב‬ ‫נעורים‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬אין האשה‬ ‫מסכים יש לשכינה‪ .‬והם האמורים‬ ‫(בתשובה) הוא כאלו היום ילדתיו‪,‬‬ ‫כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי‪.‬‬ ‫ומחבבו אני יותר‪ ,‬מאלו לא חטא‪ ,‬עד גדר‪,‬‬ ‫במראת יחזקאל‪ ,‬הנה רוח סערה וכו' ענן‬ ‫שאני כמתמיה על עצמי‪ ,‬על שהוא לי כבן‬ ‫~ ~ ~‬ ‫גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב‪ .‬והנה‬ ‫יקיר‪ ,‬תחת אשר היה נמאס לפני‪ ,‬ומוסיף‬ ‫(מענין ברית עולם‪ ,‬באלשיך ישעיהו‬ ‫יראה מרבותינו ז"ל‪ ,‬כי המסכים האלה‬ ‫לתמוה בעצמי ואומר‪ ,‬והאם ילד‬ ‫פרק נה) ברית עולם‪ ,‬שהוא ברית כולל כל‬ ‫היותר חצוני‪ ,‬הוא עב וחצוני מהפנימי‬ ‫שעשועים הוא‪ ,‬כי הנה‪ ,‬מדי דברי בו‪ ,‬אין‬ ‫העולם‪ ...‬ברית עולם‪ ,‬שתהיה מושל בכל‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫צ"ל‪ ,‬שאינו נמאס לפני על הקודם‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫העולם‪ ,‬שהוא בכל הגוים‪.‬‬ ‫אם‪ ,‬אדרבא‪ ,‬כל כך הוא חביב ונחמד‬ ‫ועל דרך זה הולך ומתקרב אל הקדושה‪,‬‬ ‫לפני‪ ,‬שאיני שבע מלהזכירו‪ ,‬כי הנה‪ ,‬זכור‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עד היותו הנוגה מתוק מעין הפנימיות‪.‬‬ ‫אזכרנו עוד‪ ,‬ועל מה שיסרתיו והכיתיו ולא‬ ‫(עוד מזה באלשיך תהלים פרק קה)‬ ‫והנה בבא השפע ומפלש עד המסך‬ ‫השיבותיו בלי ייסורין‪ ,‬אל יחוש‪ ,‬כי על כן‬ ‫ברית עולם שהיא של כל העולם‪ ,‬נחלה‬ ‫החצון‪ ,‬כל כח מהשבעים שרים אשר בו ‪-‬‬ ‫המו מעי לו‪ ,‬ואם נתייסר כפלים‪ ,‬גם רחם‬ ‫בלא מצרים כי זה כל העולם‪...‬‬ ‫כי שם איכותם כי חצונים הם ‪ -‬מקבל‬ ‫ארחמנו כפלים‪ ,‬וזהו רחם ארחמנו נאם ה'‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בפנימיותו מהשפע ההוא‪ .‬ובצאת קול‬ ‫~ ~ ~‬ ‫יוצא חוצה‪ .‬ועל כן‪ ,‬קול ה' היה מתאצל‬ ‫אחר שיעקב נקרא ישראל אז היתה לו‬ ‫זכרונות י‬ ‫לברית עולם‪ ,‬כי אז ברית עולם כרת לו הוא‬ ‫מאתו יתברך‪ ,‬ונמשך בעד המסכים עד‬ ‫(ויקרא כו מה) וזכרתי להם ברית‬ ‫יתברך ממש‪ ,‬והוא כי באומרו יתברך‪ ,‬לא‬ ‫החוץ‪ .‬שישמעוהו בני אדם שוכני ארץ‪.‬‬ ‫ראשנים‪ ,‬אשר הוצאתי אתם מארץ‬ ‫יעקב יאמר עוד שמך וכו'‪ ,‬אמר לו‪ ,‬ואת‬ ‫אותו הקול המיוחד בהתפשטו אל המסך‬ ‫מצרים לעיני הגוים‪ ,‬להיות להם לא‪-‬להים‪,‬‬ ‫הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך‬ ‫החצון‪ .‬ומקבל כל כח מהשבעים שרים ‪-‬‬ ‫אני י‪-‬הוה‪:‬‬ ‫אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ‪,‬‬ ‫אשר להם שייכות במסך ההוא ‪ -‬כח‬ ‫הנה‪ ,‬וזכרתי להם ברית ראשונים אשר‬ ‫והוא לרמוז‪ ,‬כי בזמן הקרא שם‬ ‫מההתפשטות‪ .‬נמצא‪ ,‬קול אחד מתחלק‬ ‫הוצאתי אותם מארץ מצרים‪ ,‬שהיו שם‬ ‫"ישראל" על בניו‪ ,‬שהוא בהיותם עושים‬ ‫לשבעים לשון‪ ,‬הם שבעים כחות‪ .‬שכל‬ ‫עובדי עבודה זרה‪ ,‬וימרו על ים בים סוף‪,‬‬ ‫רצונו של מקום‪ ,‬אז לא יתעתדו ליפסק‬ ‫אחד שר אל אחד מהשבעים לשון‪:‬‬ ‫ועם כל זה‪ ,‬כרתי להם ברית‪.‬‬ ‫מהם ירושת הארץ‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬תהיה ברית‬ ‫והנה האיש או האנשים המקבלים שפע‬ ‫וגם היות לעיני הגוים‪ ,‬כי קריעת ים סוף‬ ‫עולם‪:‬‬ ‫הקול‪ .‬תחלה מקבלים מהמסך האחרון‪,‬‬ ‫ראו כל הגוים‪ ,‬כי‪ ,‬ותבקע הים לא נאמר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ואחר כך מעט מעט הולכים ומשיגים‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬ויבקעו המים‪ ,‬שהוא כל מימות‬ ‫(עוד מזה באלשיך ויקרא פרק כד) ברית‬ ‫שבעולם‪.‬‬ ‫מהחצון אל השני ואחריו אל השלישי‬ ‫עולם‪ .‬לומר‪ ,‬כי כל מה שהוא יתברך עורך‬ ‫ואל הרביעי‪.‬‬ ‫וגם‪ ,‬להיות להם לא‪-‬להים‪ ,‬בסיני‪ ,‬כי‬ ‫למעלה‪ ,‬ומגלה אורות ומשלשל שפע‪,‬‬ ‫נודע לעיני הגוים‪ ,‬כמאמרם ז"ל‪ ,‬כי הכל‬ ‫הכל הוא מאת בני ישראל‪ ,‬שעל ידי‬ ‫ועל המסך האחד‪ ,‬החצון שבכלם‪,‬‬ ‫שמעו‪ ,‬והלכו אצל בלעם וכו'‪.‬‬ ‫עשותם מעשה‪ ,‬מתעוררים כחות‬ ‫אמר‪ ,‬ויהי קולות וברקים‪ .‬שמהמסך‬ ‫וגם שהם נשתנו‪( ,‬אבל) אני ה'‪ ,‬כלומר‬ ‫עליונים‪ ,‬מה שאין כן בלעדם‪ .‬כי לזה‪ ,‬ביני‬ ‫החצון שמעו רבוי קולות‪ .‬והיו רואין‬ ‫אני (הויה) בהויתי‪ ,‬כי אין בי שינוי חלילה‪,‬‬ ‫ובינם ברית עולם‪ ,‬כי תמיד כל הטוב‬ ‫ברקים‪ .‬כי הקולות שהיו שומעים‪ ,‬היו‬ ‫ובריתי אקים בהיותם בלתי כשרים‪,‬‬ ‫והשפע וקיום העולם‪ ,‬על ידם יהיה‪:‬‬ ‫רואים גם בהם ראיה מה‪ ,‬והם הברקים‪.‬‬ ‫כאשר עשיתי בתחלתם‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שהקולות שהיו רואים‪ ,‬שהיו מתפשטים‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪36‬‬ ‫משמיעת האוזן ‪ -‬דברו יתברך‪ ,‬בלי מסך‪.‬‬ ‫מלאכיו ובא להשרות שכינתו עליהם‪.‬‬ ‫היו זיקי אורות מתפשטים‪ .‬נמצא חוש‬ ‫כי מה שואת קולו שמענו בתחלה ולא‬ ‫ועל ידי זכות משה ויתיצבו בתחתית ההר‪.‬‬ ‫השמע וחוש הראות משיג כאחת‪ .‬וכפי‬ ‫היינו מתים‪ ,‬הוא כאשר היה מתוך האש‪,‬‬ ‫כי קנו העמדה והתיצבות‪ ,‬ויוכלו עמוד‬ ‫חצוניות המסך כן הקול עושה הברה‬ ‫הוא המסך השלישי‪ .‬שהוא בהיותו קול‬ ‫בכל הקדושה הגדולה ההיא‪:‬‬ ‫רבה‪ .‬ועל כן רוח סערה ומציאות הברה זו‪,‬‬ ‫שופר‪ .‬שהיה הקול יוצא מתוך מסך‬ ‫ואז לא היה מסך‪ ,‬כי‪-‬אם האש הגדולה‪,‬‬ ‫הוא ששמעו האומות‪ ,‬והלכו אצל בלעם‪,‬‬ ‫האש‪ ,‬כי לא היתה אז האש הגדולה רק‬ ‫הוא שלפנים מהנוגה‪ .‬שעליו נאמר‪,‬‬ ‫כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬ואמרו שמא בא מבול‬ ‫ממסך מעובה שהיה מתלבש בו‪ ,‬שהיה‬ ‫ומתוכה כעין החשמל מתוך האש‪ ,‬אשר‬ ‫לעולם‪ ,‬ואמר ה' עוז לעמו יתן‪:‬‬ ‫כיוצא מתוך שופר‪ .‬אך ועתה שהוא מתוך‬ ‫שם כבוד א‪-‬להי ישראל‪ .‬והיא האש‬ ‫ואחר השיגם המסך הראשון‪ ,‬השיגו‬ ‫האש הגדולה‪ ,‬שאינה מסך מהארבעה‪,‬‬ ‫הגדולה‪ .‬ועל אש זה נאמר והר סיני עשן‬ ‫ישראל לראות השני‪ .‬והוא אומרו‪ ,‬וענן‬ ‫למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה‬ ‫כלו מפני אשר ירד עליו וכו'‪ .‬והוא יתברך‬ ‫כבד על ההר‪ .‬הוא השני‪ ,‬הנקרא ענן גדול‪:‬‬ ‫שאינה אש המסך מהארבעה‪ ,‬רק‬ ‫עשה לבל יסתכלו בשכינה ויזונו עיניהם‬ ‫הגדולה‪ ,‬שלפני א‪-‬להי ישראל‪:‬‬ ‫ובהכנסם לשלוט ראייתם בשלישי‪,‬‬ ‫ממנה‪ ,‬כי די להם מה שנתראה דרך ראיה‬ ‫הוא המסך של אש מתלקחת‪ .‬אז היו‬ ‫על כן‪ ,‬על שהיה קול השופר‪ ,‬שהשופר‬ ‫אחת‪ .‬ועל היות האש הזאת כל כך גדולה‬ ‫שומעים קול אחד‪ ,‬מלובש תוך המסך‬ ‫והמעבר היה מהאש הגדולה‪ ,‬לא יכלו‬ ‫דבקה בכבודו יתברך לפנים מכל‬ ‫השלישי‪ .‬וזה יהיה מאמר משה רבינו ע"ה‬ ‫לסבול‪ .‬נמשך מזה‪ ,‬כי משה ידבר וכו'‪.‬‬ ‫המסכים‪ ,‬על כן ויחרד כל ההר עצמו מאד‪:‬‬ ‫באומרו‪ ,‬ודבריו שמעת מתוך האש‪ .‬וזהו‬ ‫הוצרך שמשה ידבר השמונה דברות‬ ‫ואז ויהי קול השופר הולך וחזק‪ .‬כי קול‬ ‫קול שופר‪ .‬שהיה כקול היוצא מתוך‬ ‫אחרונות‪ ,‬והא‪-‬להים ישתף קולו יתברך‬ ‫המיוחד‪ ,‬שהתחילו לשמוע מתוך מסך‬ ‫השפופרת העב‪ ,‬בערך איכות הקול‪ .‬כן‬ ‫בקולו של משה לשישמע בכל מחנה‬ ‫השלישי‪ ,‬שהוא מסך האש‪ ,‬שעליו נאמר‪,‬‬ ‫מתוך מסך האש היה הקול מאתו יתברך‪,‬‬ ‫ישראל‪ .‬שהוא על ידי אמור לו ישראל‪,‬‬ ‫וקול שופר חזק מאד‪ .‬עתה עלו אל מעלה‬ ‫יוצא ונשמע אליהם‪ .‬ולא קולות הרבה‪ ,‬כי‬ ‫דבר אתה עמנו ונשמעה וכו'‪:‬‬ ‫גדולה‪ ,‬שהאש הגדולה שלפנים‬ ‫לא היה הפירוד להתחלק‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬בהגיע‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מהארבעה מסכים נעשה כשופר‪ ,‬מעבר‬ ‫אל המסך החצון אשר שם שייכות‬ ‫שופרות ג‬ ‫לעבור מתוכו דקות קול א‪-‬להים‪ .‬ועל זה‬ ‫הפירוד‪ .‬אך בהשיג בפנימי הוא אחדות‬ ‫הוא אומר עתה‪ ,‬ויהי קול השופר בה"א‬ ‫קול אחד‪ ,‬כי במסך ההוא עדיין לא‬ ‫(שמות כ טו) וכל העם רואים את‬ ‫הידיעה‪ ,‬הלך וחזק מאד‪ .‬כי מה שלא‬ ‫נתחלק‪:‬‬ ‫הקולות‪ ,‬ואת הלפידם‪ ,‬ואת קול השופר‬ ‫נאמר כן בתחלה‪ ,‬רק וקול שופר חזק‬ ‫ואת ההר עשן‪ ,‬וירא העם וינעו ויעמדו‬ ‫ובהגיע אל השלישי‪ ,‬שהיה מסך האש‬ ‫מאד‪ .‬כי עתה שגדלה השגתם פנימה‪,‬‬ ‫השופר מעבר לקולו יתברך‪ ,‬אז נחרדו‪.‬‬ ‫מרחק‪:‬‬ ‫היה שפע הקול הולך ומתחיל מפנימיות‬ ‫וזהו ויחרד כל העם וכו'‪ .‬כי כל עוד‬ ‫אמנם הנה מאשר הפליגו רבותינו ז"ל‪,‬‬ ‫עצום‪ ,‬לפי מה שהיה כח השגתם נכנס‪.‬‬ ‫שמתרבת ההשגה‪ ,‬מצטער המשיג יותר‪,‬‬ ‫באומרם רואים את הנשמע‪ .‬והוסיפו‬ ‫וכאשר היה שפע הקול הולך ונכנס‬ ‫ואז איך יוכלו להשיג במסך הרביעי כי‬ ‫ואמרו‪' ,‬מה שאין הפה יכולה לדבר וכו'‪.‬‬ ‫ראשיתו‪ ,‬כך היה הולך וחזק חוצה על‬ ‫מתוק וקרוב אל הקדושה עליונה הוא‬ ‫אחשוב‪ ,‬שלא בלבד רצו לומר‪ ,‬שהיו‬ ‫הקודם‪ .‬וזהו ויהי קול השופר הולך וחזק‬ ‫מאד‪ .‬וגם ממנו והלאה‪ ,‬כשאלתם רצוננו‬ ‫רואים בהבל רוחניות קדושת הדבור‪.‬‬ ‫מאד‪ .‬כי היו הולכים ונכנסים בראיית‬ ‫לראות את מלכנו‪:‬‬ ‫שאם כן‪ ,‬היה מספיק יאמרו‪' ,‬מה שאין‬ ‫ושמיעת דקות הקול בלי מסך‪ .‬שהוא‬ ‫עין יכולה לראות'‪ .‬אך אומרם 'מה שאין‬ ‫מתוך האש הגדולה שלפני כבוד א‪-‬להי‬ ‫על כן הוצרך זכות משה להצטרף‬ ‫הפה יכולה לדבר'‪ ,‬יורה להפליג בענין‬ ‫ישראל‪ ,‬היה הולך פנימה וחזק מלסובלו‪,‬‬ ‫עמהם‪ .‬וזהו ויוצא משה את העם לקראת‬ ‫נורא מאוד מהביט‪ .‬ויהיה כמאמרם ז"ל‬ ‫לעוצם‪ ,‬הרוחניות‪.‬‬ ‫הא‪-‬להים‪ ,‬הבא להתקרב עמהם בלי‬ ‫במקום אחר‪ ,‬כי אמרו אל משה‪ ,‬רצוננו‬ ‫מסך‪ ,‬שהוא מהנוגה ולפנים‪ .‬לקראת הא‪-‬‬ ‫והוא בשומעם אנכי ולא יהיה לך‪ .‬ואז‬ ‫להים ממש‪ ,‬אשר שם האש הגדולה‬ ‫לראות את מלכנו כו'‪ .‬וכן עשה הוא‬ ‫שלא יכלו לסבול‪ ,‬אמרו‪ ,‬הן הראנו את‬ ‫יתברך‪ ,‬שנאמר‪ ,‬אתה הראת לדעת וכו'‪.‬‬ ‫באיכות‪.‬‬ ‫כבודו‪ ,‬שהוא בלי מסך מהארבעה‪ .‬ואת‬ ‫וזה יתכן אומרו בנועם שיח סתרם‬ ‫גדלו‪ ,‬והוא השגת העין ‪ -‬הקלה להשיג‬ ‫ואז קרבו אל ההר שהוא יתברך אתא‬ ‫באומרם‪' ,‬רואים את הנשמע'‪ .‬כי ראו מה‬ ‫מרבבות קדש‪ ,‬שהניח את מרכבת‬ ‫‪37‬‬ ‫אך ישראל שמעו הקול הדק פנימה‬ ‫אשר מחזה ש‪-‬די יחזה‪ ,‬ארבעה מסכים‪.‬‬ ‫שהיו שומעים‪ .‬כלומר‪ ,‬כי את אשר‬ ‫במסך פנימי‪.‬‬ ‫הראשון‪ ,‬קראו יחזקאל רוח סערה‪.‬‬ ‫שמעו‪ ,‬אנכי ה'‪ ,‬ראו‪ .‬כי את ה' ששמעו‬ ‫וזה יהיה אומרו‪ ,‬ודבריו שמעת מתוך‬ ‫והשני‪ ,‬ענן גדול‪ .‬והשלישי‪ ,‬אש‬ ‫ראוהו‪ .‬ובעל המאמר זה נתן טעם אל‬ ‫האש‪ .‬וכל שכן המסך הרביעי‪ ,‬שהיה על‬ ‫מתלקחת‪ .‬והרביעי‪ ,‬נוגה‪:‬‬ ‫אומרו הענין דרך נסתר‪ ,‬ולא אמר‬ ‫דרך זה‪ ,‬לבוש אל קול ה' היוצא ממנו‪:‬‬ ‫עוד שלישית‪ ,‬והיא כנזכר למעלה‪ ,‬כי‬ ‫בפירוש 'ראו את ה'‪ ,‬ואמר‪' ,‬מה שאין‬ ‫המסך החיצון הקרוב אלינו ‪ -‬הוא רוח‬ ‫הפה יכולה לדבר כו'‪...‬‬ ‫והנה אחר כל אלה יש אש הגדולה‪,‬‬ ‫והיא לפנים מכל המסכים‪ ,‬והיא שלפנים‬ ‫סערה ‪ -‬שם הוא עביות החצונים‪ ,‬הם‬ ‫והנה‪ ,‬להמשיך הפסוקים על פי הדרך‬ ‫מהנוגה‪ .‬והוא אומרו‪ ,‬ומתוכה כעין‬ ‫שבעים שרים‪ .‬והשני אינו עב כל כך‪.‬‬ ‫שכתבנו למעלה על פסוק‪ ,‬ויהי קולות‬ ‫החשמל מתוך האש‪ .‬אשר שם האלקים‪.‬‬ ‫וההיקש בשאר‪ .‬ועל כן בחיצון יש יותר‬ ‫וברקים וכו'‪ .‬כי שם נאמר הכוללות‬ ‫ואותה אינה נקראת‪ ,‬אש מתלקחת‪ ,‬כי אין‬ ‫התגלות‪ ,‬כדבר המתפשט ומפלש חוצה‬ ‫בקוצר איך היחלו לשמוע בהדרגה קולות‬ ‫בה תפיסה ולקיחה‪ .‬ועליה נאמר‪ ,‬כי‬ ‫מאתו יתברך ממה שבפנימי‪:‬‬ ‫וכו'‪ ,‬עד גדר היות קול השופר הולך וחזק‬ ‫תאכלנו האש הגדולה הזאת‪ ,‬ואת האש‬ ‫רביעית‪ ,‬כי לפי מה שהמסך רחוק‬ ‫הרוחניות מלסובלו‪ .‬ואז השמונה דברות‬ ‫הגדולה לא אראה עוד‪ .‬ועליה נאמר‪ ,‬והר‬ ‫וחצון‪ ,‬כן מתחלק בו השפע המתפשט‬ ‫אחרונות משה ידבר והאלקים יעננו בקול‪.‬‬ ‫סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש‪.‬‬ ‫לחלקים רבים‪ .‬והוא‪ ,‬כי כל אחד‬ ‫עתה בא לפרש‪ ,‬מה שסתם‪.‬‬ ‫ועל כן המציא הוא יתברך עשן שם לבל‬ ‫מהשבעים שרים מקבל לפי בחינתו‪.‬‬ ‫והוא‪ ,‬כי הנה אמר מתחלה‪ ,‬וידבר‬ ‫יסתכלו‪ .‬ואם יראו‪ ,‬יהיה מתוך העשן ולא‬ ‫נמצא‪ ,‬קול ה' בעל האחדות‪ ,‬מתחלק‬ ‫אלקים את כל הדברים האלה לאמר‪.‬‬ ‫להדיא‪ .‬כי לא יוכלו לסבול כלל‪ .‬ואמר‪ ,‬כי‬ ‫שם לשבעים בחינות קולות‪ .‬וזהו אומרם‬ ‫והוא‪ ,‬פן תאמר‪ ,‬איך תחלה היו שומעים‬ ‫ראו את ההר עשן‪ ,‬שהוא על האש‬ ‫ז"ל‪ ,‬שהיה קול ה' מתחלק לשבעים לשון‪.‬‬ ‫את קול השופר שהוא קול ה'‪ ,‬ואחר כך‬ ‫הגדולה ההיא‪:‬‬ ‫אלא שבחיצון היו שבעים קולות נראות‬ ‫משה ידבר‪ ,‬ולא שמעו מפיו יתברך?‬ ‫ועל זה אמר וכל העם רואים וכו' עד ואת‬ ‫לעין‪ ,‬כשבעים ברקים‪ ,‬כמפורש למעלה‪.‬‬ ‫לזה אמר‪ ,‬הנה כאשר היחל וידבר‬ ‫ההר עשן וכו'‪ .‬ואחר כך לפנים מזה וירא‬ ‫ובמסך השני שהוא יותר פנימי‪ ,‬היו רואים‬ ‫אלקים‪ .‬לא לאמר השתי דברות בלבד‬ ‫העם‪ ,‬מה שאין לאומרו כי‪-‬אם בהסתר‪,‬‬ ‫בו כמראה שבעים לפידים כגחלי אש‪,‬‬ ‫היתה הכוונה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬את כל הדברים‬ ‫שהוא בשכינה‪ .‬ובזה יצדק אומרו יותר‪,‬‬ ‫שמהם יוצא ברק לחיצון‪ .‬כי כפי פנימיות‬ ‫האלה כיוון לאמר‪ ,‬ולא השתים בלבד‪.‬‬ ‫ודבריו שמעת מתוך האש‪.‬‬ ‫המסך‪ ,‬יתמעט הפירוד הנרגש למשיג בו‪:‬‬ ‫ופירש הדברים כולם עד תומם‪ ,‬כנזכר‪.‬‬ ‫ועל זה יאמר‪ ,‬פנים בפנים דבר ה' וכו'‬ ‫וזה ענין הכתוב‪ ,‬כי תחלה כל העם‬ ‫וכהתימו‪ ,‬אמר‪ ,‬וכל העם רואים וכו'‪.‬‬ ‫בהר מתוך האש‪ .‬וכן‪ ,‬השמע עם קול‬ ‫רואים את הקולות‪ ,‬במסך הראשון‪ .‬וממנו‬ ‫כלומר‪ ,‬תדע למה אמרתי שתחלה שמעו‬ ‫אלקים מדבר מתוך האש‪ .‬ואז נתקיימה‬ ‫השיגו בהדרגה לראות בשלפנים ממנו‬ ‫את קול השופר שהוא מאתו יתברך‪,‬‬ ‫שאלתם‪' ,‬רצוננו לראות את מלכנו'‪ .‬ואז‬ ‫את הלפידים‪ ,‬שמהם יוצאים ברקי‬ ‫ואחר כך משה ידבר‪ ,‬ולא דבר להם את‬ ‫פרחה נשמתם ונשארו פגרים מתים‪:‬‬ ‫הקולות הנראים בראשון‪.‬‬ ‫כל הדברים כאשר היה הרצון לאמר‪.‬‬ ‫וזה אחשוב‪ ,‬רמז הכתוב באומרו וירא‬ ‫והשיגו אחרי כן בשלישי‪ ,‬שהוא אש‬ ‫הלא הוא כי הנה וכל העם רואים את‬ ‫העם וינועו‪ .‬כלומר‪ ,‬כי אחרי זאת נתעורר‬ ‫מתלקחת‪ .‬כלומר‪ ,‬אש שיש בו תפיסה‪,‬‬ ‫הקולות וכו'‪:‬‬ ‫ונתחדש התנועה‪ .‬ומכלל‪ ,‬שאחר שוירא‬ ‫שעדיין הוא מהמסכים‪ .‬ובו לא היו רואים‬ ‫והוא‪ ,‬כי הנה הדבר שממנו מתפשט‬ ‫העם היו בלתי מתנועעים‪ ,‬כי מתו‪.‬‬ ‫רבוי קולות‪ ,‬רק קול אחד‪ ,‬הוא אשר‬ ‫ויוצא קירון אור‪ ,‬נמשל ללפיד אש‪,‬‬ ‫ואחר כך ריחם ה' עליהם וינועו‪ .‬וזהו‬ ‫ממנה נתהוו הלפידים וקולות שבחצונים‪,‬‬ ‫שממנו יוצא ברק‪ .‬וכמאמר הנביא‪,‬‬ ‫וירא העם וינועו‪ .‬כי אחר שוירא העם עשה‬ ‫אך היה להם האש ההוא לבוש אל קול ה'‪,‬‬ ‫באומרו‪ ,‬מראיהן כגחלי אש בוערות‬ ‫הוא יתברך להם שוינועו‪ .‬ואחרי כן לבלתי‬ ‫ומעבר‪ ,‬כשופר הזה‪ ,‬אל הקול היוצא‬ ‫כמראה הלפידים וכו' ומן האש יוצא‬ ‫חזור למות‪ ,‬שבו אחור הרחק מן ההר‪,‬‬ ‫מתוכו‪ ,‬והולך ומתעבה ממסך למסך‪ ,‬עד‬ ‫ברק‪:‬‬ ‫וזהו ויעמדו מרחוק‪:‬‬ ‫השמע הקולות בחיצון גם לחצונים‪.‬‬ ‫עוד הקדמה שנית וזכרנוה למעלה‪ .‬כי‬ ‫לפני כבוד אלקי ישראל‪ ,‬יש‪ ,‬לפני כל‬ ‫‪38‬‬ ‫שאל נא להם‪ .‬כי הדור הזה שנשארו‪ ,‬אחר‬ ‫לך‪ .‬שהיו שני קולות שנעשו שני‬ ‫ואז על בלתי יכולת לסבול‪ ,‬אמרו‪ ,‬דבר‬ ‫מתי מדבר‪ ,‬שהיו פחותים מבני עשרים‬ ‫מלאכים‪ ,‬והיו רואים אותם מדברים‬ ‫אתה עמנו כו'‪ .‬עם היות‪ ,‬שכאשר דבר ה'‬ ‫ביציאת מצרים‪ ,‬היו צדיקים גמורים‪ .‬הם‬ ‫עמהם‪ .‬ולפי זה יהיה כפשוטו מאמרם ז"ל‬ ‫את כל הדברים כיון לאמר להם בעצמו‪,‬‬ ‫אשר הורו באצבע על הים‪ ,‬ואמרו זה אלי‪,‬‬ ‫'רואים את הנשמע'‪:‬‬ ‫לולא שבהגדיל האור נתייראו ובקשו‬ ‫כי הכירוהו‪ ,‬מאז היה מניקם דבש וחלב‪,‬‬ ‫ולמעלה מהם היו רואים את הלפידים‪,‬‬ ‫שמשה ידבר‪:‬‬ ‫במערות צורים בדמות צח ואדום‪ .‬ומי‬ ‫שהם שרשי הדברות‪ ,‬שמהם יצאו‬ ‫ולפי זה רואים את הקולות וכו' שיש‬ ‫שאיכות זה להם‪ ,‬לא יבצר מהם‪ ,‬דבר עם‬ ‫בהתפשטם מלאכים‪ .‬כנודע‪ ,‬כי הבל פיו‬ ‫מרבותינו ז"ל אמרו‪' ,‬רואים את הנשמע'‪.‬‬ ‫הימים הרוחניים ההם‪ .‬ואליהם אמר כי‬ ‫יתברך הוא למעלה ממלאך‪ .‬כי‪-‬אם‬ ‫היה אפשר לומר‪ ,‬כי השגתם לראות את‬ ‫שאל נא כלומר עתה‪ ,‬שכלו מתי מדבר‬ ‫בהתפשטו מתעבה לעשות שליחות‬ ‫הנשמע הוא בדרך מעובה לפי‬ ‫ונשארתם אתם כלכם צדיקים‪ ,‬לא יהיה‬ ‫לסבב ולדבר בישראל‪ ,‬אז נעשה מלאך‪.‬‬ ‫השתלשלות עד המסך החיצון לכולם‪.‬‬ ‫שום עיכוב שהוא‪ .‬כי (ימים הרוחניים)‬ ‫אך עיקר הדיבור שממנו נעשה מלאך‬ ‫כמו שכתבנו בדרך הפשט להתכת‬ ‫יגידו לך‪ ,‬מה שאינך זוכר‪ ,‬שהייתם קטנים‬ ‫נקרא לפיד‪ ,‬שממנו יוצא ברק‪ .‬וכל זה חוץ‬ ‫הכתובים‪ .‬אלא שמאומרם‪' ,‬מה שאין‬ ‫שיגידו לך שאלה זו‪ .‬והיא‪ ,‬האם למן היום‬ ‫למסכים‪ .‬ואחר כך השיגו לראות בקול‬ ‫הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה‬ ‫אשר ברא כו' השמע עם קול א‪-‬להים כו'‪:‬‬ ‫השופר‪ ,‬הוא קול היוצא מתוך נרתק‪ ,‬עד‬ ‫לשמוע'‪ .‬שיראה שהיא גוזמא נפלאת‪,‬‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬כי גם האומות שמעו‪,‬‬ ‫האש הגדולה שאחר כל המסכים‪ ,‬כי כלם‬ ‫כמו שכתבנו למעלה‪ .‬שהוא את השם‬ ‫והוא מאמרם ז"ל‪ ,‬כי היה הקול מתחלק‬ ‫היו כנרתק ושופר‪ ,‬וראו את איכות הקול‬ ‫הנשמע מאתו יתברך‪ ,‬הוא באומרו אנכי‬ ‫לשבעים לשון והיה נשמע מסוף העולם‬ ‫אשר בתוכה‪ ,‬עד ההר עשן מהאש‬ ‫ה'‪ ,‬והוא שאלתם‪ ,‬רצוננו לראות את‬ ‫ועד סופו‪ ,‬לזה אמר מדבר מתוך האש‪.‬‬ ‫הגדולה אשר שם כבוד ה'‪ ,‬כמדובר‬ ‫מלכנו‪ .‬יתכן‪ ,‬שלא על מלת הקולות‬ ‫והוא אשר כתבנו למעלה במקומו‬ ‫למעלה‪ .‬ואז ויראו וכו' עד ויעמדו מרחוק‪.‬‬ ‫כיוונו‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬אל מלת וירא העם‪ .‬שהוא‬ ‫מהכרח הכתובים והענין‪ ,‬ולשון מאמרי‬ ‫כדלעיל‪:‬‬ ‫אחרי שעברו כל הארבעה מסכים‪ .‬כי‬ ‫רבותינו ז"ל באומרם‪ ,‬היה הקול מתחלק‬ ‫~ ~ ~‬ ‫נאמרה ראיה אחת‪ ,‬במסכים שהיתה‬ ‫לשבעים לשון‪.‬‬ ‫ראיה מעובה‪ .‬ואחר כך אמר וירא‪ ,‬אל‬ ‫(עוד מזה באלשיך דברים פרק ד) כי‬ ‫אשר הוא בלי מסך‪ .‬ועליה אמרו 'רואים‬ ‫אך הוא‪ ,‬כי ארבעה מסכים ישנן לפני‬ ‫שאל נא לימים ראשונים‪ ,‬הם הימים‬ ‫השכינה‪ .‬סערה‪ ,‬וענן גדול‪ ,‬ואש‬ ‫את הנשמע מה שאין הפה וכו'‪ .‬ותפס‬ ‫שמיום החדש השלישי שבאו לסיני עד‬ ‫מראש הפסוק‪ ,‬עם שעל סופו הוא הענין‪.‬‬ ‫מתלקחת‪ ,‬ונוגה לו סביב‪ .‬וידוע כי המסך‬ ‫יום שנתנה תורה‪ .‬והוא‪ ,‬כי שם על יום‬ ‫הראשון הוא סערה‪ ,‬שם היו נאחזים שרי‬ ‫להוכיח‪ ,‬כי כראיה הראשונה ששלטה בה‬ ‫ראשון לסיון נאמר‪ ,‬ביום הזה באו מדבר‬ ‫השגת ראיה‪ ,‬כך היתה השנית‪ .‬שראו את‬ ‫האומות כי חצוני יחשב‪ .‬ועל כן קול ה'‪,‬‬ ‫סיני‪ .‬ושם הערנו מאי היום הזה‪ ,‬היום‬ ‫אשר היה קול יחיד כיחודו יתברך‪ ,‬היה‬ ‫ה' הנשמע‪' ,‬מה שאין הפה וכו' ולא האזן‬ ‫ההוא מיבעי ליה? אך הוא‪ ,‬כי למדנו‬ ‫וכו'‪:‬‬ ‫מתפשט ויוצא דרך המסכים עד החצון‬ ‫מספר הזוהר‪ ,‬כי הימים שנעשים בהם‬ ‫הלז‪ ,‬ואז כל שר מקבל אחר התפשטו עד‬ ‫מצות ומעשים טובים קונים קדושה‬ ‫עוד יתכן‪ ,‬באומרו וכל העם רואים וכו'‪.‬‬ ‫שם לפי מציאותו‪ ,‬וזהו אומרם‪ ,‬ומתחלק‬ ‫והויה רוחנית קיימת לעד‪ .‬ועל כן נאמר‪,‬‬ ‫והוא‪ ,‬במה שאמרו ז"ל במדרש חזית‪ ,‬כי‬ ‫לשבעים לשון‪ .‬ומכח כל אחד מהם היה‬ ‫ויקרבו ימי ישראל‪ ,‬ויקרבו ימי דוד‪ ,‬כי חיים‬ ‫כל דבור שהיה יוצא מפי הקדוש ברוך‬ ‫נשמע בעולם‪ ,‬ושומע כל עם את לשונו‬ ‫רוחנים המה קיימים לעד‪ .‬וכענין זה‪ ,‬הוא‬ ‫הוא‪ ,‬היה עוקף את מחנה ישראל ומחזר‬ ‫היוצא מהשר שלו‪:‬‬ ‫הששת ימים שהיו ישראל לפני השכינה‬ ‫על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו‬ ‫אך ישראל‪ ,‬לא היתה קבלתם מהמסך‬ ‫בהר סיני‪ .‬וזהו אומרו היום הזה‪ ,‬כמורה‬ ‫מקבלני את עליך‪ ,‬כך וכך מצות יש בי‪ ,‬כך‬ ‫החצון ההוא‪ ,‬כי‪-‬אם מהשלישי‪ ,‬שהוא‬ ‫באצבע‪ ,‬כי רוחני וקיים הוא‪ .‬ואם היום‬ ‫וכך דינים‪ ,‬כך וכך גזרות שוות וכו'‪.‬‬ ‫דק ורוחני‪ .‬והיה הקול דק וקדוש מהאש‬ ‫הראשון כך‪ ,‬כל שכן שאר הששה ימים‪,‬‬ ‫ואומרים לו הן‪ .‬מקבל את א‪-‬להותי‪,‬‬ ‫ההוא עד גדר שהיה מתייחס כמשל קול‬ ‫ועליהם יאמר כי שאל נא לימים ראשונים‪:‬‬ ‫ואומר לו הן‪.‬ויהיה כמאמרם ז"ל‪ ,‬אמר‬ ‫היוצא מתוך השופר‪ .‬כי הקול דק ובלתי‬ ‫רבי יוחנן‪ ,‬כל דבור ודבור שהיה יוצא מפי‬ ‫ובאיזה ימים אמרתי‪ ,‬הלא הוא באותם‬ ‫הקדוש ברוך הוא היה נברא ממנו מלאך‪.‬‬ ‫נראה‪ ,‬והשופר עצם גשמי‪ .‬על דרך זה‬ ‫אשר היו לפניך‪ .‬כי הימים עצמם היו‬ ‫היה המסך השלישי ההוא כדבר מלובש‪,‬‬ ‫וזהו רואים את הקולות הם אנכי ולא יהיה‬ ‫נצבים לפניך‪ ,‬כי חיים וקיימים היו אתך‪,‬‬ ‫‪39‬‬ ‫וזהו אומרו ככל הדברים אשר דבר ה'‬ ‫(עוד מזה באלשיך דברים פרק ט)‬ ‫שקול ה' היוצא מתוכו היה מתייחס אל‬ ‫מתוך האש שהיה האש כנרתק והקול‬ ‫מוכרח היה להיות הארבעים יום מעת‬ ‫קול היוצא מתוך השופר‪ .‬וזה מאמר‬ ‫רוחני מאד יותר מהאש‪ .‬ככל המציאות‬ ‫לעת‪ .‬והוא‪ ,‬כי בעלותי ההרה היה לקחת‬ ‫הכתוב‪ ,‬וקול שופר חזק מאד‪ ,‬ואומר‪ ,‬ויהי‬ ‫ההוא‪ ,‬כמעט ככל גדר הרוחניות ההוא‪,‬‬ ‫לוחות האבנים כו'‪ .‬כאשר ליצירת הולד‬ ‫קול השופר הולך וחזק‪ .‬כי בצאתו מתוך‬ ‫היה בדברים שעל הלוחות‪ ,‬ועל כן אמר‪,‬‬ ‫מתכונת החומר הלז צריך ארבעים יום‬ ‫האש וחוצה‪ ,‬שהיה בלי לבוש‪ ,‬היה‬ ‫ועליהם ולא אמר ובהם‪ .‬אך לא כחורת‬ ‫וארבעים לילה שלמים עד השתלם‬ ‫מתחזק יותר‪ .‬וזה מאמר וידבר ה' אליכם‬ ‫וחוקק אותיות בגשם קשה היו הדברים‬ ‫יצירתו‪ ,‬כן להתהפך מציאות החומר‬ ‫מתוך האש‪:‬‬ ‫בלוחות‪ ,‬שאם כן מ"ם וסמ"ך שבלוחות‬ ‫והוייתו אל הויה רוחנית עד היות ראוי‬ ‫וזה מאמר משה פה‪ ,‬השמע עם קול א‪-‬‬ ‫איך הוו עומדות‪ ,‬אך להיותו רוחניות‬ ‫לקבל לוחות הברית מידו יתברך על היות‬ ‫להים‪ ,‬ולא תאמרו כי גם האומות שמעו‬ ‫האותיות בתכלית‪ ,‬לא היה נרגש החקק‬ ‫שם עם ה' יונק ונהנה מזיו השכינה צריך‬ ‫שבעים לשון‪ ,‬כי הלא אתה שמעת קול‬ ‫בעצם האבן להיות החקק נרגש בהם‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫גם כן ארבעים יום שלמים‪ .‬כי בכל סכום‬ ‫א‪-‬להים ממש‪ ,‬מתוך האש‪ ,‬שהיה מתוך‬ ‫אם‪ ,‬עליהם‪ ,‬כדבר השולט עליהם‪ ,‬ולא‬ ‫הארבעים יום על ידי היותו יונק מזיו‬ ‫האש המסך השלישי‪ ,‬ולא שנתלבש‬ ‫ממש בהם שהוא בלוחות‪ .‬וכן פה הוא‬ ‫השכינה‪ ,‬יום יום הוא הולך ומפשיט‬ ‫הקול עד היות מעין מסך האש‪ ,‬כי‪-‬אם‬ ‫אומר ועליהם ולא אמר ובהם‪:‬‬ ‫חומריותו וקונה הויה רוחניות‪ .‬וזה יאמר‬ ‫מדבר מתוך האש‪ ,‬שהיה קול א‪-‬להים‬ ‫פה אל תתמהו במה שלא באתי ביום‬ ‫באיכותו ממש יוצא מתוך האש‪ .‬כי לא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הקודם‪ ,‬כי הלא בעלותי ההרה היה לקחת‬ ‫היה המסך‪ ,‬רק כשופר המקיף את קול‬ ‫שופרות ד‬ ‫לוחות האבנים לוחות הברית‪ ,‬ועל כן‬ ‫התוקע בתוכו‪ ,‬והוא כגשמי בערך הקול‪.‬‬ ‫הוצרכתי להתהפך אל הויה רוחניות‪ ,‬ועל‬ ‫וזהו מדבר מתוך האש כאשר שמעת‬ ‫(תהילים מז ו) עלה א‪-‬להים בתרועה‪ ,‬י‪-‬‬ ‫אתה‪ .‬כלומר‪ ,‬איני אומר אלא כאשר‬ ‫כן ואשב שם ארבעים יום וארבעים לילה‪.‬‬ ‫הוה בקול שופר‪:‬‬ ‫שמעת אתה‪ ,‬כי האומות לא שמעו באופן‬ ‫כלומר‪ ,‬שלמים‪ .‬ובמה הייתי מתהווה‬ ‫הנה זה דרכו יתברך‪ ,‬בהיות מדת‬ ‫מחומר אל הויה רוחנית‪ ,‬הלא כי לחם לא‬ ‫זה‪.‬‬ ‫אלקים היא מדת הדין‪ ,‬עלינו‪ ,‬בחטאינו‪,‬‬ ‫אכלתי ומים הוא אשר לא שתיתי‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬כי אותם הימים יעידו לך כל זה‪,‬‬ ‫כי בתרועה וקול שופר‪ ,‬תעלה מדת‬ ‫לחם היה מה שלא אכלתי ומים לא שתיתי‬ ‫כמו שמתקרבים להעיד ימי הצדיק‬ ‫הדין מעלינו‪ ,‬על ידי מה שנכנע בקול‬ ‫אך מזיו השכינה המשפעת בי אכלתי‬ ‫בסילוק מה שפעל בהם‪ .‬כלומר‪ ,‬ובזה‬ ‫התרועה‪ ,‬ותתהפך לרחמים על ידי‬ ‫ושתיתי ועל ידה הייתי מתהוה הויה‬ ‫תדע‪ ,‬כי גם שעבדת עבודה זרה‪ ,‬לא יבצר‬ ‫התקיעה‪.‬‬ ‫רוחנית שעל ידי כן זכיתי לשיתן השם‬ ‫ממך‪ ,‬כאושר מתן תורה‪ ,‬בשובך עד ה'‪,‬‬ ‫יתברך בידו אלי‪ .‬וגם מצד איכות הלוחות‬ ‫כאשר היה לך אחר עובדך עבודה זרה‬ ‫וזהו עלה אלקים הוא שם אלקים‪ ,‬הוא‬ ‫מצד עצמן כי הנה היו כתובים באצבע א‪-‬‬ ‫במצרים‪ ,‬כי אינך כיתר אומות‪ ,‬כמו‬ ‫מדת הדין בתרועה‪ ,‬ויעשה הוא ה'‬ ‫להים ומי יעצר כח בהויה גשמית לקבל‪:‬‬ ‫שיעידו ממתן תורה‪:‬‬ ‫שיתהפך (שם א‪-‬להים) לרחמים‪ ,‬בקול‬ ‫ושמא תאמרו‪ ,‬כי אחר שנכתבו בלוחות‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬מה יתרון יחשב לנו‪ ,‬אחר‬ ‫שופר‪ ,‬הוא קול הפשוט של שופר‪ ,‬הוא‬ ‫נתגשם הכתב והמכתב‪ .‬לזה אמר‪ ,‬לא כן‬ ‫שעל ידי ששמענו כן‪ ,‬יצאה נשמתנו‪,‬‬ ‫תקיעה‪ ,‬שהיא רמז אל הרחמים‪ ,‬וזהו עלה‬ ‫ונשארנו פגרים מתים‪ .‬לזה אמר ויחי‪,‬‬ ‫הדבר‪ ,‬כי הנה ועליהם ככל הדברים אשר‬ ‫אלקים וכו'‪ ,‬ה' בקול שופר‪...‬‬ ‫כלומר‪ ,‬שאם זולתך היה שומע את הקול‬ ‫דבר ה' עמכם בהר מתוך האש‪ ,‬שהיו‬ ‫עלה אלקים ונסתלק מלנהוג דין עלינו‪,‬‬ ‫הדברים בעצמם רוחניים מאד שהיה‬ ‫ההוא ומת‪ ,‬לא היה חוזר לחיות כאשר‬ ‫ונהפך להתייחס ה' הוא מדת רחמים על‬ ‫האש עב בערכם‪ ,‬ששמעתם מתוך האש‪,‬‬ ‫חיית אתה‪ .‬ואין זה כי‪-‬אם‪ ,‬להיות איכות‬ ‫ידי קול שופר‪ ,‬וזהו ה' בקול שופר‪ .‬והנה‬ ‫כקול היוצא מתוך שופר‪ ,‬שהקול דק‬ ‫נפשך קדוש‪ ,‬לא שיברתך הקול לגמרי‪,‬‬ ‫זאת יעצתי הריעו לאלקים שתכנעו‬ ‫ויוצא מתוך השופר העב‪ ,‬כן היה קול ה'‬ ‫רק לפי שעה‪ ,‬וחיית אחרי כן‪ .‬והן‪ ,‬לו‬ ‫בתרועה לפניו‪ ,‬ולא תהיה הרינה משוללת‬ ‫יוצא מתוך האש והיה האש כשופר עב‪,‬‬ ‫היתה נפש זולתך תחת נפשך‪ ,‬ל'מה‬ ‫הכנעה‪:‬‬ ‫בערך קול ה' היוצא מתוכה‪ .‬כמפורש‬ ‫שהיא נגדיית אל קדושתו (של הקול)‪ ,‬לא‬ ‫אצלנו על פסוק‪ ,‬ויהי קול השופר הולך‬ ‫תעצר כח לשוב לחיות אחרי מותה‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וחזק כו'‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪40‬‬ ‫שופרות ו‬ ‫שלכם בממשלתכם כדרך המלכים יהיה‬ ‫שופרות ה‬ ‫(תהלים פא ד) תקעו בחדש שופר בכסה‬ ‫(תהילים צח ו) בחצוצרות וקול שופר‪ ,‬בלחש‪ ,‬בכינור‪ ,‬בזה תזכו‪ ,‬כי כשיבוא‬ ‫ליום חגנו‪ :‬כי חוק לישראל הוא משפט‬ ‫אלקינו לשפוט הארץ‪ ,‬תשישו בשמחה‪,‬‬ ‫הריעו לפני המלך י‪-‬הוה‪:‬‬ ‫לא‪-‬להי יעקב‪:‬‬ ‫ובחצוצרות המרימים קול‪ ,‬מצורף עם‬ ‫הריעו לה' כל הארץ וכו'‪ .‬אחר אומרו כי הכנעת קול שופר תריעו‪:‬‬ ‫תקעו בחדש כו'‪ .‬הלא אמרנו כי שם‬ ‫ראוי ישירו ויזמרו מעתה ישראל שיר‬ ‫אלקים‪ ,‬הוא מדת הדין‪ ,‬הוא טוב‬ ‫חדש על הגאולה העתידה‪ ,‬מאשר ראו ולמה יהיה שופר‪( ,‬מ)אחר שאז תהיה‬ ‫לישראל‪ ,‬וממנו‪ ,‬ישועה לה'‪ ,‬לישראל‬ ‫אשר עשה ה' במצרים‪ ,‬כי כן יעשה לכל לכם שמחה?‬ ‫עמו‪ .‬והיוצא מזה הוא‪ ,‬כי יום ראש השנה‪,‬‬ ‫מפני שהוא לפני המלך ה'‪ ,‬כי יש אז ב'‬ ‫המצרים את ישראל לעתיד‪,‬‬ ‫כי לאלקים הוא‪ ,‬היום ההוא‪ ,‬לטוב‬ ‫הפך פניו כלפי האומות שבכללם הד' בחינות‪ ,‬על כי בא לשפוט‪ ,‬הוא תואר‬ ‫לישראל הוא‪ ,‬ואם כן איפה‪ ,‬היה ראוי‪,‬‬ ‫מלכויות‪ ,‬ואומר הריעו והכנעו לה' כל מלכות‪ ,‬לכן צריך תרועת מלך‪ ,‬כי תואר‬ ‫נשיר בו לפחות בכנור עם נבל‪ ,‬אך מצות‬ ‫"מלך" נאמר על המשפט‪,‬‬ ‫הארץ‪ ,‬פן יקרכם כמצריים‪.‬‬ ‫ועל כן בעשרת ימי תשובה‪ ,‬שהם ימי ה' עלינו בשופר‪ ,‬המורה תרועה‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬שלעשות רצון ה'‪( ,‬אשר רצונו‬ ‫משפט‪ ,‬אנו אומרים המלך הקדוש המלך לזה בא ויאמר‪ ,‬גם שאמרתי‪ ,‬כי גם מדת‬ ‫הוא) לפקוד עליהם (על בנ"י) אשר‬ ‫אלקים לנו טוב‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬תקעו בחדש‬ ‫המשפט‪,‬‬ ‫חטאו‪( ,‬והעונש הוא אשר) הם מגלים‬ ‫ולהיות ה'‪ ,‬שהוא רחמים‪ ,‬שאז יבוא הידוע שופר‪ ,‬כי בראש השנה‪ ,‬אפילו נהיה‬ ‫אותם‪( ,‬תיזהרו‪ ,‬שכוונתכם תהיה‪,‬‬ ‫לרחם בדין‪ ,‬על כן הם החצוצרות‪ .‬כי אז צדיקים‪ ,‬יום תרועה והכנעה הוא‪ ,‬ואין בו‪,‬‬ ‫לעשות רצונו ית' בעמו‪ ,‬ולא לכוונת‬ ‫נעשה‪ ,‬מעין מה שהיה במקדש‪ ,‬שהיו כי‪-‬אם‪ ,‬שופר תרועה‪.‬‬ ‫שעבוד‪ ,‬אשר) לא להכביד עליהם‪.‬‬ ‫ולא מפני שיום צרה הוא ליעקב‪ ,‬כי‬ ‫חצוצרות מקצרות ושופר מאריך‪ ,‬וזהו‬ ‫ואם יקשה עליכם ההכנעה‪ ,‬והשעה‬ ‫אדרבה‪ ,‬יום שמחה ונצחון הוא‪ ,‬אלא‪,‬‬ ‫שלא אמר "בחצוצרות ושופר" כי‪-‬אם‬ ‫משחקת לכם‪ ,‬פצחו והתחילו מעט‪ ,‬וזהו‬ ‫שהוא יום מכוסה ענינו (כסה‪ ,‬ליום‬ ‫וקול שופר‪ ,‬לומר‪ ,‬שאחר השמעת‬ ‫פצחו‪ ,‬ואם תעצבו עתה‪ ,‬תשמחו לאחר‬ ‫חגינו) עד ליום החג‪ ,‬כי אז ביום חגנו של‬ ‫החצוצרות‪ ,‬עדיין קול השופר נשמע‪.‬‬ ‫זמן‪ ,‬שלא ירע לכם בסוף‪ ,‬וזהו ורננו וזמרו‪.‬‬ ‫סכות מתגלה‪.‬‬ ‫או יכוין‪ ,‬שתעשו בהדרגה‪ ,‬בתחלה פצחו והוא‪ ,‬כי אז יהיה כיום ראש השנה‪,‬‬ ‫והוא מאמרם ז"ל‪ ,‬שבראש השנה‪,‬‬ ‫בתרועה‪ ,‬ועוד מעט רננו רנה‪ ,‬ועוד מעט שהוא יום דין כי אז ה' ימלוך‪ ,‬כי תואר‬ ‫עומדים לדין ישראל‪ ,‬ואומות העולם‪,‬‬ ‫זמרו שנתן לכם הממשלה לעשות רצונו מלכות נאמר על המשפט‪,‬‬ ‫ודומה למלך‪ ,‬שדן אנשים רבים‪ ,‬ואחר‬ ‫כי על כן בימים הנוראים אנו אומרים‬ ‫בעמו‪ ,‬לא לכוונת שעבוד‪:‬‬ ‫צאתם מהדין‪ ,‬לא נודע מי מהם ניצח‪,‬‬ ‫ואחר שתוסיפו גם לזמר‪ ,‬השמרו‪ ,‬פן המלך הקדוש המלך המשפט‪,‬‬ ‫אלא במה שהנוצח נושא כלי המלך לפניו‪,‬‬ ‫כן‪ ,‬בבוא חג הסוכות‪ ,‬וישראל בלולביהם‬ ‫תתגאו ו(עי"ז) תזמרו לאלהיכם‪ ,‬באמור‪ ,‬והוא ברחמים כנודע‪ ,‬וכן יהיה לעתיד‪.‬‬ ‫כי הוא נתן לכם הממשלה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬זמרו‬ ‫בידיהם‪ ,‬ניכר שהם נצחו‪.‬‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬לפני המלך ה'‪ ,‬שהם שתי‬ ‫לה' כי 'הוא' הנותן לכם כח לעשות חיל‪.‬‬ ‫וזה יאמר‪ ,‬תקעו בחדש שופר‪ ,‬והטעם‬ ‫הבחינות‪.‬‬ ‫ולא תתחילו הזמר בקול רם‪ ,‬בנבל‬ ‫הוא‪ ,‬שעם היות שהאלקים הוא מדת‬ ‫עשור או בתוף מתחלה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬לאט ואם כה תעשו‪ ,‬שתריעו לה' כל הארץ‪,‬‬ ‫הדין‪ ,‬שבר"ה הוא עוזנו‪ ,‬אז הוא ביום‬ ‫לאט‪ ,‬כי תחלת הזמר יהיה בכנור‪ ,‬אשר שאפילו האומות‪ ,‬תכנעו לפני ה' מעתה‪,‬‬ ‫בכסה‪( ,‬עד) ליום חגנו (סוכות) שאז יוודע‬ ‫קולו נמוך‪ ,‬שהיא גילה בקצת הכנעה‪ ,‬וזהו לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד‪ ,‬כי‬ ‫ויגלה (את מה שהיה מכוסה)‪ ,‬על כן‪,‬‬ ‫זמרו לה' בכנור‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬שתפו עם אז‪ ,‬עם היות יתברך בא בתואר מלך‪,‬‬ ‫מאחר שהוא נכסה כעת‪ ,‬נריע כלנו‪:‬‬ ‫הכנור קול זמרה בפה‪ ,‬וזהו שחזר ואמר‪ ,‬שהוא לדין עמים‪ ,‬יהיה ה' שהוא מדת‬ ‫ועם היות שהתרועה בשופר הוא‬ ‫הרחמים‪ ,‬ולא יהיה רוגז בעולם‪ ,‬לכם‪:‬‬ ‫בכנור וקול זמרה‪.‬‬ ‫להכניע ולהחריד‪ ,‬כמה דאת אמר‪ ,‬אם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ובזכות שתשפילו גוים עצמכם בזמן‬ ‫יתקע כו' ועם לא יחרדו‪ ,‬והלא תאמרו‪,‬‬ ‫שליטתכם‪ ,‬ותגילו ברעדה‪ ,‬שאף הזמר‬ ‫‪41‬‬ ‫השנה‪ ,‬לעורר לבבנו‪ ,‬נחרד ונשוב אליו‬ ‫השלמות‪ ,‬ועולם הבא לקבל השכר ואור‬ ‫אם‪( ,‬מ)אחר שאנו צדיקים‪ ,‬מה צורך‬ ‫ביום ההוא‪ ,‬למען יכתבנו בספר חיים‪ ,‬ולא‬ ‫העליון‪ .‬ואל יאמר איש מה נהלל י‪-‬ה על‬ ‫לשופר?‬ ‫בהפכו‪ ,‬ומי מלך רחמן‪ ,‬ביום משפט‪,‬‬ ‫ב' העולמות‪ ,‬והלא נוח לו לאדם שלא‬ ‫כי עם כל זה‪ ,‬אין השופר חנם בזמן‬ ‫ירצה בתשובת אשר לא שב‪ ,‬טרם יבוא‬ ‫נברא בעולם הזה‪ ,‬כי הנפש יצאה מעולם‬ ‫ההוא‪ ,‬כי הנה בהיותכם צדיקים ונקראים‬ ‫יום רוגז משפטו‪ ,‬באופן‪ ,‬שעל ידי מה‬ ‫הנשמות‪ ,‬ובאה אל החומר עכור‪ ,‬ובספק‬ ‫ישראל‪ ,‬לישראל הוא השופר לחוק‪ ,‬כמו‬ ‫שאדם שב ביום ההוא‪ ,‬בחרדה ראויה‪,‬‬ ‫אם תרד שאול מטה‪ ,‬וגם הגוף כל ימיו‬ ‫כל חוק‪ ,‬ולא להכניע (או להחריד‪ ,‬את לב‬ ‫ותשובה בכל לבו‪ ,‬יתוקן‪ ,‬לכן הללוהו‪,‬‬ ‫מכאובים וכעס‪ ,‬והוא לקברות יובל‪,‬‬ ‫הערל)‪ ,‬כי סוד נסתר יש בו‪.‬‬ ‫והחזיקו לו טובה על זאת‪ ,‬ושובו וחיו‬ ‫תחתיו יוצע רמה ותכסהו תולעה‪,‬‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬ובעולם הבא‪ .‬ובזכות זה‪,‬‬ ‫ואם הוא משפט הוראת דין‪ ,‬הוא בזמן‬ ‫שהוא יתברך אלקי יעקב‪ ,‬שאנו בלתי על כן אמר אל תחושו‪ ,‬כי הנשמות‬ ‫תשמחו שמחה שלמה בחג הסוכות‪,‬‬ ‫שבעולם הנשמות‪ ,‬עם כסא הכבוד‪,‬‬ ‫כמאמרם ז"ל‪ ,‬במה יוודע מאן נצח בראש‬ ‫כשרים‪:‬‬ ‫כמאמר ר' יוחנן‪ ,‬על ערבות‪ ,‬כי שם כסא‬ ‫השנה‪ ,‬במי שנוטל שרביטו של מלך‪ ,‬הם‬ ‫הכבוד והנשמות וכו'‪ ,‬הללו את שם א‪-‬ל‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ד' מינים שבלולב‪ .‬והוא מאמרנו על‬ ‫שבמדתו היא מדת חסד‪ ,‬נברא העולם‬ ‫שופרות ז‬ ‫פסוק‪ ,‬בכסה ליום חגנו‪ ,‬שהוא‪ ,‬שנצחון‬ ‫(תהילים קנ) הללויה הללו אל בקדשו‪ ,‬כנודע‪ ,‬כי עולם חסד יבנה‪.‬‬ ‫ותיקון ראש השנה הוא מכוסה (עד)‬ ‫"ליום חגנו"‪ ,‬כי בחג הסוכות יתגלה‬ ‫הללוהו ברקיע עזו‪ :‬הללוהו בגבורותיו‪ ,‬ואחר אומרו על הנשמות העליונות‬ ‫נצחוננו‪:‬‬ ‫הללוהו כרוב גדלו‪ :‬הללוהו בתקע שופר‪ ,‬מהמלאכים‪ ,‬אמר‪ ,‬כי למטה מהן‪ ,‬הללוהו‬ ‫הללוהו בנבל וכנור‪ :‬הללוהו בתף ומחול‪ ,‬מלאכים ברקיע עזו‪ ,‬כי חסד א‪-‬ל היה לכם‬ ‫וזה יאמר פה‪ ,‬הללוהו בתקע שופר‪,‬‬ ‫הללוהו במנים ועגב‪ :‬הללוהו בצלצלי שתשרתוהו‪:‬‬ ‫שמעורר אתכם בו לשוב עדיו‪ ,‬שעל ידי‬ ‫שמע‪ ,‬הללוהו בצלצלי תרועה‪ :‬כל הנשמה‬ ‫ושמא תאמרו‪ ,‬מה תשיב על חששת כן תזכו ותהללוהו בנבל וכנור‪ ,‬וכל מינים‬ ‫תהלל יה‪ ,‬הללויה‪:‬‬ ‫האדם‪ ,‬כי נוח היה העדרו‪ ,‬פן יחטא ואשם אשר יזכיר‪ ,‬שכולם נמצאים בחג בשמחת‬ ‫בית השואבה‪ ,‬דתנן והלוים בכנורות‬ ‫הללוי‪-‬ה הללו א‪-‬ל בקדשו וכו‪ .‬גם שלא ויפסיד בהבראו‪.‬‬ ‫יבצר שעשרה הלולים הללו הם לעומת על כן בא וידבר בו‪ ,‬ואמר‪ ,‬הללוהו ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי‬ ‫עשר ולא תשע הידועים ליודעים חן‪ ,‬לא בגבורותיו‪ ,‬לאמר‪ ,‬אל תתגאו בני אדם שיר בלא מספר‪ ,‬אלא שבא דוד וסידרן‪,‬‬ ‫נפש וגוף על הבראכם‪ ,‬כי קחו עצתי‪ ,‬איך ישירו‪ ,‬באופן ראוי לפני הקדוש ברוך‬ ‫נמיש מלהניף בהם יד לפי הפשט‪.‬‬ ‫והוא כי הנה הסכמת רבותינו ז"ל‪ ,‬כי והוא‪ ,‬כי בזה תבטחו להיות בני העולם הוא‪ ,‬והוא‪ ,‬שצריך יכנע האדם לפני קונו‪,‬‬ ‫הנשמות של צדיקים למעלה הבא‪ ,‬על ידי סבול יסורין באהבה‪ ,‬כי דרך שיגיל ברעדה‪ ,‬על כן‪ ,‬בתחלה יתחיל‬ ‫מהמלאכים‪ ,‬והוא מוכרח‪ ,‬כי הלא חיים תוכחות מוסר‪ ,‬אך‪ ,‬אל תקוצו בהם‪ ,‬בנבל וכינור‪ ,‬שקולם נמוך‪ ,‬ועוד מעט‬ ‫המלאכים הם בכלל מעשה בראשית‪ ,‬כי‪-‬אם הללוהו בגבורותיו‪ ,‬כי היסורין הם בכלים שקולם רם מאלו‪ ,‬הם תף ומחול‪,‬‬ ‫בחידוש העולם‪ ,‬שעד כאן לא פליגי אלא בחינת גבורותיו‪ ,‬ועל ידי כך הללוהו כרוב ואחר כך יהללוהו במנים ועוגב‪ ,‬שקולם‬ ‫אם בשני או בחמשי אבל הצד השוה גדלו‪ ,‬שתעלו במעלה‪ ,‬מתיחסת אל רוב עולה יותר‪ .‬ואחר כך בצלצלי שמע‪,‬‬ ‫שבהם הוא‪ ,‬כי בראשון לא נברא שום גדלו אתו יתברך‪ ,‬ולמה תדאג הנפש‪ ,‬כי שמשמיע יותר מכולם‪ ,‬וכשגומר בסוף‬ ‫מלאך שלא יאמרו מיכאל היה מותח וכו'‪ ,‬הלא יגדל טובה אז‪ ,‬מאשר היתה באמנה יהיה בצלצלי תרועה‪ ,‬לגמור בקול‪ ,‬שעם‬ ‫היותו קול רם‪ ,‬הוא בדרך תרועה והכנעה‪,‬‬ ‫אך הנשמות קדמו לעולם‪ ,‬שבהן נמלך אתו יתברך‪ ,‬טרם בואה פה‪:‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬וברא העולם כמאמרם ואם יצר סמוך יטה אשורכם מני הדרך וזהו הללוהו בצלצלי תרועה‪.‬‬ ‫ז"ל‪ ,‬כי עליהם נאמר‪ ,‬המה היוצרים וכו'‪ ,‬ותחטאו‪ ,‬שמעו אלי‪ ,‬והללוהו בתקע הרי במועצות ודעת שתי אלה‪ ,‬אחד‪,‬‬ ‫עם המלך במלאכתו ישבו שם‪ ,‬עם מלכו שופר בראש השנה‪ ,‬והוא כמאמרנו על שנשמח ביסורין‪ ,‬שנית‪ ,‬שיחרד לבבנו‬ ‫מאמר חז"ל‪ ,‬וה' נתן קולו לפני חילו בראש בראש השנה‪ ,‬תתוקן משובתנו‪ ,‬ונזכה‬ ‫של עולם‪ ,‬במלאכת עולמו‪:‬‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬אמר הללוי‪-‬ה שברא השנה‪ ,‬שהוא‪ ,‬כי עלינו לשבח לאבינו לעלות לעולם הבא לאור באור החיים‪,‬‬ ‫הב' עולמות בשם זה‪ ,‬העולם הזה לקנות הרחמן‪ ,‬שמצונו לשמוע קול שופר בראש הנשמה למעלה ממקום שהיתה שמה‬ ‫‪42‬‬ ‫שופרות י‬ ‫וכן‪ ,‬כאשר יתקע בשופר גדול‪ ,‬שהוא‬ ‫בתחלה‪ ,‬וגם הגוף יגיל טובו ככל גופי ישני‬ ‫(זכריה פרק ט‪ ,‬יד טו) וי‪-‬הוה עליהם‬ ‫רוחני מאתו ית'‪ ,‬שהוא מעין שופר של‬ ‫עפר קדושים אשר בארץ המה‪:‬‬ ‫יראה‪ ,‬ויצא כברק חצו‪ ,‬וא‪-‬דני י‪-‬הוה‬ ‫מתן תורה‪ ,‬שהיה רוחני‪ ,‬שלא היה נשמע‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬הלא אם חלק מהנפש‬ ‫בשופר יתקע‪ ,‬והלך בסערות תימן‪ :‬י‪-‬הוה‬ ‫רק לישראל‪ ,‬כי אומות העולם מ"ה‪ ,‬לא‬ ‫יזכה‪ ,‬לא יזכה חלק אחר‪ ,‬והוא הכתוב‬ ‫צבאות יגן עליהם‪,‬‬ ‫שמעו‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬קולות בלבד‪ .‬וארז"ל‪ ,‬כי‬ ‫אצלנו בענין הגלגול כדרשב"י‪ ,‬שאם נפש‬ ‫וה' עליהם יראה‪ .‬שהוא תופסי התורה‬ ‫שופר העתיד‪ ,‬הוא גדול משל מתן תורה‪,‬‬ ‫אחת תחטא והתגלגל באיש אחר‪ ,‬ולא‬ ‫אשר המשיל לחמור‪ ,‬ואז ה' הנראה‬ ‫כי של מתן תורה היה של שמאל‪ ,‬והעתיד‬ ‫תשתלם עד השלישי‪ ,‬אשר אין ספק‪,‬‬ ‫עליהם‪ ,‬מבלי חרב בידם‪ ,‬יצא כברק חצו‬ ‫הוא של ימין‪ ,‬באופן‪ ,‬כי לעתיד לא היה‬ ‫שלא ישארו ב' הגופים הראשונים‬ ‫של ה' שעליהם להרוג האויבים‪ ,‬וא‪-‬דני‬ ‫מקום לשמוע אותו האומות‪,‬‬ ‫משוללי נפש‪ ,‬בקומם בתחיה‪...‬‬ ‫אלקים בשופר יתקע‪ ,‬לכשיבואו האובדים‬ ‫אמר‪ ,‬כי כל יושבי תבל כו' גם כתקוע‬ ‫והנדחים‪:‬‬ ‫אך הוא‪ ,‬כי חלק מהנפש ממציאותה‬ ‫שופר‪ ,‬שהוא ביום ההוא יתקע בשופר‬ ‫עצמיית בשני וכן בשלישי‪ ,‬לפי מציאות‬ ‫או יאמר‪ ,‬וה' עליהם וכו'‪ ,‬והוא כי ה'‬ ‫גדול‪ ,‬ובאו האובדים וכו'‪ ,‬והנדחים כו'‪,‬‬ ‫בחינת הנתקן בקודם‪ ,‬והנשאר ליתקן‪...‬‬ ‫שורה על ישראל עמו‪ ,‬אך אינו נראה על‬ ‫בתקוע אותו שופר‪ ,‬לאסוף הנדחים‪,‬‬ ‫ראשם‪ ,‬אך ה' שהוא עליהם יראה כנתן‬ ‫תשמעו ממש‪ ,‬כי גם שהוא קול שופר‬ ‫כלל הדברים‪ ,‬כי על ידי הגלגולים‬ ‫דצוציתא‪ ,‬וקרני בהיקת אורו יתברך‬ ‫רוחני‪ ,‬כאלו הוא תקוע שופר ממשיי‬ ‫מציאות הנשמה מתחלקת לשתים‬ ‫המתפשטים כחצים‪ ,‬יצא עד למרחוק‬ ‫תשמעו‪ ,‬וזהו‪ ,‬כתקוע וכו'‪ ,‬ותתעורר‬ ‫שלשה חלקים‪ ,‬והיה אפשר לומר‪ ,‬כי‬ ‫כמו הברק‪ ,‬וא‪-‬דני אלקים בשופר יתקע‪,‬‬ ‫אולי לא ישתלם רק החלק האחרון‪ ,‬על כן‬ ‫לבבכם להביאם (את האובדים) אליו‪,‬‬ ‫והלך קולו בסערות תימן‪ ,‬שירעיש ברוח‬ ‫אמר‪ ,‬אל תחוש כי כל הנשמה בכל חלקיה‬ ‫סערות תימן‪ ,‬שהוא רוח סערה גדולה‪,‬‬ ‫מנחה לה'‪:‬‬ ‫תהלל י‪-‬ה‪ ,‬כי כולה תזכה על ידי העולם‬ ‫ע"ד אומרם ז"ל‪ ,‬שאלמלא מלאך הנקרא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הזה שנברא בה"א‪ ,‬אל העולם הבא‬ ‫נץ‪ ,‬יאבר ויפרוש כנפיו להעמידו (את רוח‬ ‫שופרות ט‬ ‫שנברא ביו"ד‪ ,‬זהו כל הנשמה תהלל י‪-‬ה‪.‬‬ ‫סערת תימן)‪ ,‬לא היה העולם יכול‬ ‫לסובלו‪ ,‬וע"י ההרעשה ההיא‪ ,‬גוים יבואו‬ ‫ובכן גם החומר הצטרף עם הנפש (ישעיהו כז יג) והיה ביום ההוא יתקע‬ ‫מאפסי ארץ‪ ,‬נגד ישראל‪ ,‬להצר להם‬ ‫בשופר גדול‪ ,‬ובאו האבדים בארץ אשור‪,‬‬ ‫והללוי‪-‬ה‪ ,‬כי בשלומה יהיה לך שלום‪:‬‬ ‫בחבלי משיח‪:‬‬ ‫והנדחים בארץ מצרים‪ ,‬והשתחוו לי‪-‬הוה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וה' צבאות אשר על ראשם‪ ,‬יגן עליהם‪.‬‬ ‫בהר הקדש בירושלים‪:‬‬ ‫שופרות ח‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ביום הגאולה‪ ,‬לבנות בית שלישי‪ ,‬אז לא‬ ‫(ישעיה יח ג) כל ישבי תבל ושכני ארץ‪,‬‬ ‫יהיה גבול קטון‪ ,‬כי‪-‬אם כל העולם‪ ,‬כי אז‪,‬‬ ‫כנשא נס הרים‪ ,‬תראו‪ ,‬וכתקוע שופר‬ ‫שופרות סיום פסוק דתורה‬ ‫ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו‬ ‫תשמעו‪:‬‬ ‫(במדבר פ"י) וביום שמחתכם ובמועדיכם‬ ‫האובדים כו' והנדחים‪ ,‬שהוא מהלאה‬ ‫ובראשי חדשכם ותקעתם בחצצרת על‬ ‫לשבולת הנהר‪ ,‬ולהלאה מנחל מצרים‪,‬‬ ‫כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשא נס וכו'‪,‬‬ ‫עלתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם‬ ‫ולא בלבד אשר הם בלתי אבודים‬ ‫שהוא‪ ,‬כאשר יהיו על ההרים רגלי מבשר‪,‬‬ ‫לזכרון לפני א‪-‬להיכם אני יי א‪-‬להיכם‪.‬‬ ‫אז תראו‪ ,‬כי כל כך יפורסמו נפלאותיו ית'‪,‬‬ ‫מהיהודים‪ ,‬ובלתי נדחים‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬גם‬ ‫אם מה שותקעתם יהיה על עולותיכם‬ ‫האובדים והנדחים יבואו‪ ,‬ולא נלקטים‬ ‫כי בעת ההיא‪ ,‬שהוא ית' נושא נס על הרי‬ ‫שהוא לשמחת גבוה‪ ,‬אז והיו לכם לזכרון‬ ‫אחד אחד‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬ובאו הרבה יחד‬ ‫ישראל‪ ,‬כד"א‪ ,‬ונשא נס לגוים‪ ,‬אשר זה‬ ‫לפני א‪-‬להיכם ולא לפני מקטרגים‬ ‫והשתחוו לה' בהר הקדש‪ ,‬שהוא טרם‬ ‫לפי הטבע‪ ,‬לא יראוהו‪ ,‬רק אשר הם‬ ‫לקטרג‪ .‬מה שאין כן אם תהיה התקיעה‬ ‫יבנה ביהמ"ק‪ ,‬שעודנו הר בירושלם‪ ,‬כי‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬ועכ"ז‪ ,‬כל יושבי תבל‪,‬‬ ‫והזמר על אכילתם‪ ,‬שהוא דרך קלות‬ ‫שהוא כל העולם‪ ,‬ושוכני ארץ‪ ,‬הם שוכני‬ ‫קיבוץ גלויות הוא תחלה‪:‬‬ ‫ראש חלילה‪:‬‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬תראו כא'‪ ,‬כאלו הכל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שוכנים בארץ ישראל‪,‬‬ ‫‪ALSHICHK@GMAIL. COM‬‬ ‫‪43‬‬