gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פרפרת · Parperes — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: פרפרת · Parperes

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

פרפרת · Parperes — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נא לא לעיין בשעת התפילה וקריה"ת!‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫לע"נ‬ ‫נתנאל בן‬ ‫ציפורה‬ ‫ושלמה‬ ‫גליון‬ ‫רפאל בן‬ ‫אסתר‬ ‫‪655‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫*****************************************************************************************************************************************************************************************************************************‬ ‫אצלנו קוראים לזה 'בר מצוה' כי בגיל הזה הוא מתחייב‬ ‫ֶיך‪ִ .‬מ ְּל ָפנֶי ָך‬ ‫יקם ִמ ְּלפנ ָ‬ ‫ָ‬ ‫יבנ ּו ֵר ָ‬ ‫‪..‬נָ א ַאל ְּת ׁ ִש ֵ‬ ‫במצוות‪ ,‬ועושים לו לכבוד זה מסיבה גדולה‪ .‬שכרנו אולם‪,‬‬ ‫הזמנו אורחים‪ ,‬אבל העיקר שהבן נעשה בן שלוש‪-‬עשרה"‪.‬‬ ‫יבנ ּו‪) ...‬סליחות(‬ ‫יקם ַאל ְּת ׁ ִש ֵ‬ ‫ַמלְ ּ ֵכנ ּו ֵר ָ‬ ‫אומר לו המלך‪" :‬אני מבין שהמסיבה הזאת שתעשו לו בגיל‬ ‫לכאורה קשה‪ ,‬הלוא כבר ביקשנו 'דלתיך דפקנו רחום וחנון‬ ‫שלוש‪-‬עשרה איננה מסיבת יום הולדת רגילה‪ ,‬זה מין טקס‬ ‫נא אל תשיבנו ריקם מלפניך'‪ ,‬אם כן למה חוזרים ואומרים‬ ‫דתי‪ ,‬לא?"‪.‬‬ ‫'מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו'?‪.‬‬ ‫"נכון"‪ ,‬משיב היהודי‪" ,‬זו אינה מסיבת יום הולדת"‪.‬‬ ‫היה יהודי אחד בשם הרב לוי‪ ,‬יהודי מרוקאי שגר בצרפת‪.‬‬ ‫"אם כך"‪ ,‬אומר לו המלך‪" ,‬השאלה היא האם מותר לי לתת‬ ‫כל שנה הוא היה נוסע למרוקו וקוטף אתרוגים‪ ,‬מגיע לארץ‬ ‫לך מתנה למסיבה הזו‪ ,‬או כיון שזה משהו דתי ואני לא יהודי‬ ‫ומחלקם לגדולי הדור‪ .‬לפני כמה שנים הגיע למרן ראש‬ ‫אולי אסור לך לקבל ממני?"‪.‬‬ ‫הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל‪ ,‬הביא לו אתרוג ואמר‪:‬‬ ‫"ברצוני לספר לרב סיפור"‪ ,‬וכך סיפר‪" :‬יש לי חבר בצרפת‪,‬‬ ‫אמר היהודי‪" :‬לא‪ ,‬זה בסדר‪ ,‬אדרבה ואדרבה‪."...‬‬ ‫עשיר גדול‪ .‬היהודי הזה מתגורר בבנין של עשירים‪ ,‬ואחד‬ ‫הדיירים באותו בנין הינו גוי מבוגר‪ ,‬עשיר גדול‪ ,‬אריסטוקרט‬ ‫המלך כתב צ'ק ונתן לו‪.‬‬ ‫מכובד‪.‬‬ ‫נטל היהודי את הצ'ק בידו וכשהביט בו החלה ידו לרעוד‪:‬‬ ‫יום אחד התברר ליהודי הזה שהגוי הזה הוא חמיו של מלך‬ ‫הצ'ק היה על סך ‪ 40‬אלף יורו ‪ 200 -‬אלף שקלים מתנה לבר‬ ‫מרוקו ‪ -‬בתו התחתנה עם מלך מרוקו‪ ,‬לא פחות ולא יותר!‪.‬‬ ‫מצוה!!!‪.‬‬ ‫אותו יהודי התרגש מאוד‪ .‬הוא פנה אל שכנו ושאל‪" :‬הם‬ ‫המלך רואה שידו רועדת‪ .‬נענה ואמר בחיוך‪" :‬אני יודע שזה‬ ‫באים לכאן לפעמים?"‪ ,‬והלה השיבו‪" :‬כן"‪.‬‬ ‫הרבה כסף‪ ,‬וגם אם הייתי נותן לך ארבעת אלפים יורו היית‬ ‫‪" -‬וכשהם באים הם מתארחים כאן בבנין?"‪.‬‬ ‫מרוצה מאוד‪ .‬אך ראה נא‪ ,‬אני מלך מרוקו‪ .‬איני נותן מתנות‬ ‫בכל יום‪ ,‬אבל אם אני נותן ‪ -‬אני נותן מתנה שלא תבייש את‬ ‫‪" -‬כן"‪.‬‬ ‫מלך מרוקו‪ ,‬לא שתשמח את המקבל‪ .‬מלך לא יכול לתת‬ ‫פחות מזה‪ ,‬אחרת זהו בזיון למלוכה שלו!"‪.‬‬ ‫‪" -‬במטותא ממך‪ ,‬כשיהיו המלך ורעייתו בביתך אוכל לשבת‬ ‫ולדבר עמו מעט? בחיים לא ראיתי מלך‪ ,‬מאוד הייתי רוצה‬ ‫"לפי זה"‪ ,‬סיים היהודי ואמר למרן הגראי"ל‪" ,‬הבנתי מהי‬ ‫לראות מלך ולשוחח עמו!"‪.‬‬ ‫התוספת 'מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו כי אתה שומע‬ ‫תפילה' ‪ -‬מבקשים אנו‪ :‬ריבונו של עולם‪' ,‬דלתיך דפקנו‬ ‫"בסדר"‪ ,‬הסכים השכן‪.‬‬ ‫רחום וחנון‪ ,‬נא אל תשיבנו ריקם מלפניך'‪ .‬אבל לא 'ריקם'‬ ‫ואכן‪ ,‬בפעם הבאה שהגיעו הבת ובעלה‪ ,‬מלך מרוקו‪ ,‬קרא‬ ‫במושגים שלנו‪ ,‬אלא 'מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו'‪ .‬אתה‬ ‫אביה לשכנו היהודי‪.‬‬ ‫אינך מלך מרוקו אלא המלך של כל העולם‪ ,‬תן לנו אפוא לפי‬ ‫]מתוך 'דורש טוב' אלול‪-‬ר"ה[‬ ‫המושגים שלך!"‪.‬‬ ‫התיישב איתם השכן היהודי‪ .‬מלך מרוקו אינו עושה צרות‬ ‫ליהודים‪ ,‬זו מלכות של חסד‪ .‬שואל אותו המלך‪" :‬כמה ילדים‬ ‫טו ָבה ּו ְמת ּו ָקה‬ ‫‪ֶ ׁ ...‬ש ְּת ַח ֵ ּד ׁש ָעלֵ ינ ּו ׁ ָשנָ ה ֹ‬ ‫יש לך? בני כמה הם?"‪ ,‬והיהודי מתחיל לספר לו‪" :‬הגדול בן‬ ‫שבע־עשרה‪ ,‬הקטן עוד חודש בר‪-‬מצוה‪."...‬‬ ‫ליל התקדש החג בביתו נאוה קודש של הצדיק המקובל רבי‬ ‫סלמאן מוצפי זצוק"ל‪ .‬הכל מוכן ומזומן לקבלת יום הדין‬ ‫המלך עוצר אותו ושואל‪" :‬עוד חודש מה?‪."...‬‬ ‫בחרדת קודש‪ ,‬הבית נקי ומצוחצח‪ ,‬המפות הלבנות‬ ‫היהודי קלט שהוא מדבר עם גוי שאינו יודע מה זה בר‪-‬‬ ‫מצווה‪ ,‬ואמר‪" :‬הקטן יהיה בעוד חודש בן שלוש‪-‬עשרה‪,‬‬ ‫סעודת החג של אותו ליל ראש השנה התנהלה מכאן ואילך‬ ‫והצחורות בוהקות ביופיין‪ ,‬בני הבית כולם לובשים לבן‬ ‫בפחד גדול מצד בני הבית‪ .‬המאכלים הוגשו בזהירות רבה‪,‬‬ ‫לכבוד יום טוב‪ ,‬והבית כולו אומר מקודש מקודש!‪.‬‬ ‫והכל התלחשו שמשהו לא טוב קורה כאן‪ ...‬האווירה היתה‬ ‫דאוגה ומתוחה; הסימנים ה'שחורים' הללו היו תכופים‬ ‫הנה חוזר הצדיק מבית התפילה‪ ,‬פניו הקדושות מאירות‬ ‫וברורים יותר מדי‪ .‬והרי על זה הלילה‪ ,‬ליל ראש השנה‪,‬‬ ‫וזורחות בנוגה אור עליון‪ .‬הוא מברך בנחת את בני הבית‬ ‫אמרו להדיא בגמרא )כריתות ו‪ .‬הוריות יב‪ (.‬ש'סימנא מילתא'‪,‬‬ ‫בברכת 'שנה טובה' לכל אחד ואחת בפרטות‪ .‬לאחר מכן‬ ‫ואם כן "מי יודע איזו שנה מחכה לנו‪ ,‬ירחם ה'‪ ...‬יש להרבות‬ ‫הוא מורה בנינוחות לזוגתו הרבנית הצדקנית לגשת להדליק‬ ‫בתפילות ובתחינות!"‪ ,‬שחו כולם בדאגה רבה‪.‬‬ ‫את הנרות לכבודו של יום‪.‬‬ ‫כולם חוץ מן הרב הצדיק עצמו‪ .‬הוא נותר שלֵ ו ורגוע‪ ,‬ולא‬ ‫אך אוי! אך סיימה הרבנית את מצוות ההדלקה‪ ,‬פתאום כבו‬ ‫שת לבו כלל למקרים המשונים שהתרחשו בביתו‪ .‬נראה‬ ‫להם לפתע כל הנרות בבת אחת! כאילו יד נעלמת סטרה‬ ‫היה כמי שהעניין אינו נוגע ללבו כלום! כשנשאל על‪-‬ידי בני‬ ‫להם לכבותם בכוונה! הרבנית נבהלה על נפשה‪ ,‬כמו כל‬ ‫הבית על כך‪ ,‬ביטל הכל במחי יד ואמר‪" :‬מה כבר קרה כאן?‬ ‫שאר בני הבית; מעולם לא קרה להם כזאת! אך משהביטו‬ ‫לא קרה כלום! ברוך ה' יש עוד יין ותפוח ודבש! וניתן‬ ‫בפני הרב הוא לא נראה מודאג כלל‪ ,‬רק חייך קלות באומרו‪:‬‬ ‫להדליק שוב את הנר‪."...‬‬ ‫"ובכן‪ ,‬אם כבה הנר מדליקים שוב‪."...‬‬ ‫חלפה עברה לה שנה שלמה לחיים ולשלום‪ ,‬ברוך ה' ללא‬ ‫לאחר שסיימה הרבנית את סדר ההדלקה השני שנעשה‬ ‫שום תקלה ודופי‪ ,‬ושוב חג ראש השנה בפתח!‪ .‬בסעודת‬ ‫ברוב תפילות ותחינות בדמעות רותחות‪ ,‬נפנה הרב הצדיק‬ ‫החג של ליל ראש השנה הבא הפתיע הרב את בניו ובני‬ ‫לקדש על היין‪ .‬הוא נטל את בקבוק היין לידו ויצק אל תוך‬ ‫ביתו בשאלתו‪" :‬האם זוכרים אתם את סעודת ליל ראש‬ ‫הגביע‪ ,‬עד שעלה בו היין על גדותיו‪ .‬לאחר מכן מזג היין‬ ‫השנה של השנה שעברה?"‪.‬‬ ‫במים בשלוש פעמים כידוע ליודעי ח"ן‪.‬‬ ‫עננה של עצב ותוגה עברה על פני המסובים‪" :‬אוי‪ ,‬אל‬ ‫המשפחה כולה עמדה סביב השולחן בהשקט וביראת כבוד‪,‬‬ ‫תזכיר לנו אותה"‪ ,‬ביקשו‪" ,‬זו הייתה פשוט סעודה שחורה!"‪.‬‬ ‫מוכנים ומזומנים לצאת ידי חובת קידוש היום‪ .‬הרב הקדוש‬ ‫נטל לידיו את הגביע המלא‪ ,‬ולרגע קט עצם את עיניו בהכנה‬ ‫אך הרב לא נתן להעביר את הנושא; בפקחותו היתמם‬ ‫רבה לקראת מצות הקידוש‪.‬‬ ‫ושאל‪" :‬למה שחור? הבה נא נתבונן כיצד עברה עלינו‬ ‫השנה החולפת ‪ -‬הנה‪ ,‬ברוך ה' כולנו היינו בקו הבריאות‪,‬‬ ‫אך אבוי! לפתע פתאום נשמט הגביע מידו‪ ,‬התהפך על‬ ‫פרנסתנו היתה מצויה בשפע‪ ,‬תודה לה' יתברך‪ ,‬ואף‬ ‫השולחן החגיגי‪ ,‬והיין כולו נשפך על המפה הלבנה‬ ‫הצלחנו לשלם את כל משכורות האברכים שבישיבה מדי‬ ‫והבוהקת! כאילו יד נעלמת דחפה את הגביע והפכה אותו‬ ‫חודש בחודשו ללא שום מניעות! מה אם כן היה שחור‬ ‫בכוונה!‪.‬‬ ‫בשנה זו?"‪.‬‬ ‫בני המשפחה נבהלו מאוד‪ ,‬לבם נמס ונמוג‪ :‬מעולם לא קרה‬ ‫"דעו נא‪ ,‬בנים יקרים"‪ ,‬המשיך הרב‪" ,‬כל אלה החסדים‬ ‫בביתם מקרה שכזה! אך בהביטם בפני הרב הוא שוב נראה‬ ‫הגדולים נעשו עמנו בעקבות מה שקיבלתי הכל באמונה‬ ‫נינוח ומרוצה‪ ,‬כמי שלא קרה כאן זה עתה ולא כלום‪ ...‬בחיוך‬ ‫ובתמימות! לא נתתי בשום אופן לדאגה ולעצבות לחדור‬ ‫צופן סוד פנה לבני הבית באומרו‪" :‬ובכן‪ ,‬אם התלכלכה‬ ‫ולכרסם בלבי ולקלקל את בטחוני האיתן בצור עולמים ברוך‬ ‫המפה מחליפים אותה במפה אחרת‪."...‬‬ ‫הוא; בכל תקרית שהתרחשה‪ ,‬אמרתי בלב שלם שבוודאי‬ ‫לאחר שהוחלפה המפה ונערך השולחן החגיגי מחדש‪,‬‬ ‫מכוון הדבר! זה גופא היה פה הנסיון! השטן רצה להכניס‬ ‫קידש הרב על היין בדחילו ורחימו‪ ,‬בצע על הפת ונפנה‬ ‫אותנו לעצבות ולכעס ולעורר ספקות באמונה ובבטחון‪,‬‬ ‫לקיים את מנהג ישראל קודש בטיבול תפוח מתוק בדבש‪.‬‬ ‫חלילה‪ .‬אך מאחר שבחסדי ה' יתברך התגברתי נגדו‬ ‫הוא נטל בידו את התפוח היפה והעסיסי והטבילו בדבש‪.‬‬ ‫וקיבלתי הכל באהבה ובתמימות ולא הרהרתי אחר מידותיו‬ ‫יתברך שמו‪ ,‬ללא שום תלונה ומענה כלפי מעלה ‪ -‬בזכות זה‬ ‫אך אויה! אך נגע קצה התפוח בדבש התהפכה פתאום‬ ‫]מתוך 'טיב המעשיות'[‬ ‫התהפך עלינו הכל לטובה!"‪.‬‬ ‫קערית הדבש על פיה וכל תכולתה נשפכה ונגרה ארצה!‬ ‫כאילו יד נעלמת העיפה את הקערית בכוונה תחילה‪...‬‬ ‫ַהי ֹּום יַעֲ ִמיד ּ ַב ִּמ ׁ ְש ּ ָפט‪...‬‬ ‫בני הבית נחרדו לנוכח התקלה השלישית הרצופה שבלילה‬ ‫הקדוש והנורא‪ .‬לבם פרפר מפחד‪ ,‬מה קורה כאן? אך שוב‬ ‫סח הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א‪ :‬צריך לדעת‬ ‫– הרב עצמו לא נראה מודאג כלל‪ ,‬שלוותו הקבועה לא סרה‬ ‫שאסור להתמלא חרדה ומתח בימים הנוראים‪ .‬תשובה‬ ‫ממנו‪ ,‬ובקול רגוע ומרגיע אמר‪" :‬ובכן‪ ,‬אם התרוקנה קערית‬ ‫עושים רק מתוך שמחה‪ .‬אמנם אנחנו יודעים שבר"ה אנחנו‬ ‫הדבש יש לחזור ולמלאה שוב‪."...‬‬ ‫המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל כתב פעם‬ ‫חותמים חוזה לשנה החדשה‪ ,‬אבל הכל מתוך שמחה וטוב‬ ‫לבחור בסוף ימי בין הזמנים של אב‪" :‬הנה הימים‬ ‫לבב‪.‬‬ ‫המאושרים ממשמשים ובאים"‪...‬‬ ‫ולמרות שכשרואים את כל הצרות שהיו בשנה האחרונה‪ ,‬הן‬ ‫הנביא אומר‪" :‬דרשו ה' בהימצאו‪ ,‬קראוהו בהיותו קרוב"‪,‬‬ ‫לכלל והן לפרט‪ ,‬ההרגשה הטבעית היא פחד גדול‬ ‫הקב"ה קרוב אלינו‪ ,‬הוא נמצא כאן ועכשיו‪ ,‬הפסוק הזה‬ ‫מהבאות‪ ....‬אבל איך אנו אומרים? "אבינו מלכנו"‪ .‬אסור לנו‬ ‫מכיל בקרבו אושר עצום‪ .‬לחץ לא‪-‬חיובי מקשה על בן תורה‬ ‫לשכוח את זה‪ .‬המלך הרם והנישא‪ ,‬השופט‪ ,‬שיושב על כס‬ ‫להבין את השמחה הזו‪ .‬חבל‪ ,‬חבל שאין הם מרגישים את‬ ‫המשפט ‪ -‬הוא אבא שלנו‪ .‬איתו אנו הולכים לחתום על חוזה‬ ‫התחושה הנפלאה הזו‪ ,‬שהמלך הגדול‪ ,‬מלך מלכי המלכים‪,‬‬ ‫לשנה החדשה‪ .‬צריך לשוב בתשובה‪ ,‬אבל לדעת שמדובר‬ ‫שבידו כל המפתחות לכל הבקשות והרצונות‪ ,‬המלך הזה‬ ‫באבא שלנו‪ ,‬לעשות זאת מתוך שמחה ולקבל קבלות‬ ‫שהוא גם אבא שלנו ‪ -‬נמצא עתה הרבה יותר קרוב אלינו‪,‬‬ ‫טובות‪ ,‬וכשיש שמחה‪ ,‬הלב פתוח ומקבל יותר‪.‬‬ ‫ויש בידנו אפשרות לבקש כל מה שנרצה‪ .‬בשל קרבתו‬ ‫היקרה בימים אלה הוא גם ימלא בקלות רבה יותר את‬ ‫חלילה לאבד את התקווה‪ .‬נזכור את דברי הצל"ח בפסחים‪,‬‬ ‫בקשותינו‪ .‬היש לנו ימים מאושרים ושמחים יותר מאלה‬ ‫האומר על הפסוק 'שמע ישראל‪ ,‬ה' אלוקינו ה' אחד'‪ ,‬שיש‬ ‫שאנו עומדים עתה בעיצומם?!‪.‬‬ ‫פעמים שאדם רואה את מידת הרחמים ‪ -‬ה'‪ ,‬ויש שאדם‬ ‫נפגש דווקא במידת הדין ‪' -‬אלוקינו'‪ ,‬אבל אחרי הכול ‪' -‬ה'‬ ‫בעבר‪ ,‬החרדה שפיעמה בלבבות לא גזלה את השמחה‬ ‫אחד'!‪.‬‬ ‫והאושר על עצם היותם של ימים אלו ימי רחמים וסליחה‪.‬‬ ‫המוח של היהודי ידע לעשות את ההפרדה בין השמחה ובין‬ ‫זה אותו אבא‪ ,‬שפעם מלטף ומחבק את בנו‪ ,‬ופעם ‪ -‬בראותו‬ ‫היראה‪ .‬אולם בדורותינו החלושים איבדנו את ההבחנה הזו‪.‬‬ ‫שהילד זקוק לחינוך יסודי יותר ‪ -‬מכה אותו‪ .‬אבל זה אותו‬ ‫אנחנו לא מסוגלים להגיע בקלות לדרגת האלול של קלם או‬ ‫אבא‪ ,‬העושה בנו כחומר ביד היוצר‪ .‬הוא זה המעלה עינויינו‬ ‫נובהרדוק‪...‬‬ ‫מערב‪ ,‬והוא גם יביא סליחתנו מבוקר‪ .‬הוא יעלה ארוכה ללב‬ ‫שבור‪ ,‬והוא יתבע את האדם על כל מעשה ומעשה‪.‬‬ ‫השלב הראשון בימי התשובה הוא השמחה על הזכות‬ ‫שניתנה לנו‪ .‬רק מי שכבר איתן בשמחה פנימית זו‪ ,‬הוא זה‬ ‫אם מדובר באב‪ ,‬ואבא טוב כל כך‪ ,‬הרי ברור שכוונתו‬ ‫שיכול להתחיל לחשוב על הצד השני ‪ -‬של החרדה מאימת‬ ‫לטובה‪ ,‬ורק לטובה‪ .‬אם כך דבר אחד צריך לסלק מאתנו‬ ‫הדין ‪ -‬בלי שמחשבות אלו תפגענה באושר הפנימי ובשמחה‬ ‫בכל מחיר‪ :‬את העצב המיותר‪ .‬מי שמגיע בהרגשה של‬ ‫הגדולה של הימים הנוראים‪] .‬מתוך 'מרוה לצמא'‪-‬אלול ע"ה[‬ ‫מתח אל הימים הנוראים ‪ -‬לא עשה ולא כלום‪ .‬לא לכך‬ ‫התכוונו גדולי המוסר בעוררם על סגולות הימים הנוראים‪,‬‬ ‫ּו ְת ׁש ּו ָבה‪ַ ...‬מעֲ ִב ִירין ֶאת ר ַֹע ַה ְ ּגז ֵָרה‬ ‫ולא זו הדרך בחר ה'‪ ,‬הרוצה בתשובת רשעים ומושיט ידו‬ ‫לכל מי שרוצה להתקרב‪.‬‬ ‫מרן ה'חפץ חיים' המשיל משל נפלא על ענין התשובה‬ ‫כשמספרים על גדולי המוסר‪ ,‬שבהיכנסם לימי חודש אלול‬ ‫בימים הקדושים הללו‪ :‬בכפר קטן חי לו חנווני שהתפרנס‬ ‫היו לובשים ארשת של חרדה‪ ,‬אין בכך אפילו קורטוב של‬ ‫מחנותו הקטנה שסיפקה את צרכיהם של בני כפרו‪ .‬בכדי‬ ‫השוואה ל'מתח' המקובל במחוזותינו‪ .‬החרדה של גדולי‬ ‫לקנות את סחורתו היה הולך החנווני לעיירה הסמוכה אל‬ ‫המוסר‪ ,‬רבי ישראל סלנטר ורבי איצל'ה פטרבורגר‪,‬‬ ‫חנותו של הסיטונאי ולוקח ממנו את הסחורה הדרושה‪.‬‬ ‫העלתה אותם לדרגות עליונות ונישאות‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫ובעניין התשלום‪ ,‬לעיתים היה משלם מיד ולעיתים בהקפה‪.‬‬ ‫המתח שלנו בימים הנוראים ‪ -‬לא רק אינו מעלה‪ ,‬אלא עוד‬ ‫חלפו הימים ונתמעטו עסקיו של החנווני וחוב גדול נותר לו‬ ‫מוריד את האדם לשאול תחתיות‪ .‬לכן ברור שלא זו הדרך‪.‬‬ ‫לסיטונאי‪ .‬בבושת פניו חדל החנווני לבקר בחנותו של‬ ‫גם בבית דין של מטה‪ ,‬אם אדם ייכנע למתח שלו‪ ,‬הוא לא‬ ‫הסיטונאי ואם קרה ופגשו ברחוב היה בורח מפניו והולך‬ ‫יוכל לפעול בשיקול דעת להשיג לעצמו פרקליטים טובים‪,‬‬ ‫לכיוון אחר‪ .‬פעם אחת לא הספיק החנווני לנוס מפני‬ ‫שכן בהיעדר יישוב הדעת הוא איננו אדם‪.‬‬ ‫הסיטונאי ברחוב ופגשו פנים אל פנים‪ .‬מיד קרא לעברו‬ ‫הבה נשאל את עצמנו‪ :‬וכי הקדוש ברוך הוא רוצה שהאדם‬ ‫הסיטונאי ושאלו‪" :‬מדוע לך לברוח מפני כמפני אויב? איזו‬ ‫יאבד את עשתונותיו‪ ,‬וייכנס למתח ולחרדה‪ ,‬שבדורנו אין‬ ‫רעה גרמתי לך?!"‪.‬‬ ‫בהם כל תועלת?‪ .‬הקב"ה דורש מאתנו כוח רצון ותשוקה‬ ‫ענה לו החנווני‪" :‬בושתי וגם נכלמתי מפניך‪ ,‬חובות גדולים‬ ‫להתקרב אליו‪ ,‬לא יותר מזה‪.‬‬ ‫לי אליך ואין בידי לפורעם"‪.‬‬ ‫גם מי שמסוגל לעבוד את בוראו היום באימה וביראה‪ ,‬אין‬ ‫אמר לו הסיטונאי‪" :‬אדרבה‪ ,‬דווקא משום כך עלינו להיפגש‬ ‫הכוונה שהוא לחוץ ומתוח‪ .‬מי שלחוץ איננו אדם‪ ,‬ולפני‬ ‫זה עם זה ולשוחח על חובותיך אלי ונתייעץ יחדיו כיצד‬ ‫שעושים תשובה‪ ,‬צריך קודם כל להיות בגדר 'אדם'‪...‬‬ ‫לסדר את העניין בכדי שתוכל להתחיל שוב מחדש לקחת‬ ‫‪ּ ...‬ו ְצ ָד ָקה ַמעֲ ִב ִירין ֶאת ר ַֹע ַה ְ ּגז ֵָרה‬ ‫סחורה בהקפה‪ ,‬למוכרה ולהרויח‪ ,‬וכך תוכל קמעא קמעא‬ ‫לשלם על חובותיך גם מהעבר‪ .‬לברוח ממני ‪ -‬זו בוודאי לא‬ ‫כשאדם נותן צדקה או גומל חסד הרגשתו היא שהוא הוא‬ ‫הדרך!"‪.‬‬ ‫הנותן‪ ,‬אבל האמת היא שהוא בעיקר המקבל‪ ,‬כי הצדקה‬ ‫וזהו גם הנמשל‪ :‬הקב“ה כביכול פונה אל עם ישראל ואומר‬ ‫בכוחה להעביר את רוע הגזירה ולהיטיב עם הנותן‪ .‬פעמים‬ ‫להם‪ ,‬לברוח מפני זו לא הדרך‪ ,‬אדרבה‪" ,‬שובו אלי ואשובה‬ ‫שניתן לראות זאת בחוש‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫אליכם"‪ ,‬עסקו בתשובה ובתורה ומצוות וכך אמחל לכם על‬ ‫מספר בעל המעשה‪" :‬היה זה לפני כשמונה שנים‪ .‬בערב‬ ‫]מתוך 'פניני בית לוי'[‬ ‫כל עוונותיכם‪...‬‬ ‫סוכות )תש"פ( החלטתי שזהו הזמן המתאים ביותר לשלוח‬ ‫מתנה לרב הקהילה שלנו‪ .‬לאחרונה היה איזה עניין מורכב‬ ‫‪ּ ...‬ו ְת ִפ ּ ָלה‪ַ ...‬מעֲ ִב ִירין ֶאת ר ַֹע ַה ְ ּגז ֵָרה‬ ‫שהרב השקיע בו שעות רבות והתמסר בכל כוחו ומוחו‬ ‫לעניין‪ ,‬לכן רציתי להביע הכרת הטוב בשם הקהילה‪.‬‬ ‫בספר 'ערבי נחל' הביא מעשה על אחד מתלמידי האר"י‬ ‫הקדוש זי"ע ]ובספר 'היכל הברכה' הביא מעשה זה והזכיר שמו של אותו‬ ‫קיבלתי לכך רשות מהגבאי שהסכים לרעיון בחפץ לב מתוך‬ ‫הנחה שחברי הקהילה ישמחו בוודאי להשתתף במתנה‪.‬‬ ‫תלמיד ‪ -‬רבי יוסף מערבי זצ"ל[ שביום ראש השנה בא אליו אליהו‬ ‫הנביא ז"ל ואמר לו‪" :‬למען השם‪ ,‬תתחזק להרבות בתפילה‬ ‫ברור שבזמן לחוץ זה אין זמן לאיסוף כספים‪ ,‬ולכן הצעתי‬ ‫ותחנונים‪ ,‬כי גברו מאד המקטרגים עד שמיכאל השר הגדול‬ ‫שיקנו את המתנה באמצעות כרטיס האשראי שלי‪ .‬נוות‬ ‫המזכיר זכותן של ישראל נשתתק ותש כוחו ואין בפיו מה‬ ‫ביתי לקחה על עצמה לקנות את המתנה‪ ,‬ואני יצאתי לתור‬ ‫לדבר"‪.‬‬ ‫אחר ארבעה מינים מהודרים‪.‬‬ ‫שאלו התלמיד‪" :‬הרי באותה שנה למדו תורה הרבה‪ ,‬ואיה‬ ‫בהיותי בשוק ארבעת המינים התקשרו אליי מהבית לומר‬ ‫זכות התורה?"‪.‬‬ ‫שהמתנה נמצאה בחנות ממש ברגע האחרון וביקשו ממני‬ ‫למסור את פרטי כרטיס האשראי‪ .‬זה לא היה לי קל ‪ -‬בדיוק‬ ‫השיב לו אליהו‪" :‬על זה בעצמו הקטרוג כיון שלמדו שלא‬ ‫מצאתי אתרוג מהודר כלבבי וחששתי שמא הוא יחמוק‬ ‫כהוגן ]עיי"ש[‪.‬‬ ‫ממני‪ .‬אבל כיון שהזמן היה לחוץ‪ ,‬יצאתי מהשוק והקראתי‬ ‫חזר ושאלו‪" :‬ומה אברהם אומר על דבר זה‪ ,‬הלא הוא אבי‬ ‫את כל פרטיו של הכרטיס‪ .‬המתנה נקנתה ונשלחה ליעדה‪.‬‬ ‫ישראל ולמה אינו בא לשם‪ ,‬הלא לא ישיבוהו ריקם"‪.‬‬ ‫בתחילת החורף החלטתי להתפטר מכרטיס האשראי‬ ‫השיב לו‪" :‬אברהם אומר שהוא בוש ונכלם ללכת ולבקש על‬ ‫שמתגהץ פעם אחר פעם ללא חשבון ומגדיל לי את המינוס‬ ‫נפשם‪."...‬‬ ‫בבנק‪ ...‬השלכתיו לפח‪ ,‬ובבית הודעתי שמהיום קונים רק‬ ‫במזומן‪ .‬עד ז' בניסן באותה שנה הסתדרתי מצוין בלי‬ ‫כששמע הרב את דבריו נכנס לפחד ורעדה‪ ,‬וצעק בקול מר‪:‬‬ ‫הכרטיס‪ ,‬אבל באותו יום הוכרחתי להשתמש בו‪ .‬באין‬ ‫"עם ה' חזקו ונתחזקה בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו‪ ,‬שובו‬ ‫חנויות פתוחות ‪ -‬בעקבות המצב )קורונה( ‪ -‬האמצעי היחיד‬ ‫והשיבו מכל פשעיכם‪ ,‬מי יודע ישוב וניחם ה' על הרעה‪ ,‬כי‬ ‫לתשלום הוא כרטיס אשראי‪ ,‬ואני ‪ -‬אנה אני בא? את‬ ‫יצא הקצף מלפניו כי רבו וגם חזקו ידי המקטרגים ולא נשאר‬ ‫הכרטיס השלכתי‪ ,‬המספר נשכח‪ ,‬ואין לי דרך לשלם על‬ ‫עוד מענה בפי המליץ שלנו"‪.‬‬ ‫מוצרים נחוצים ביותר לפסח‪ .‬ביקשתי מפקיד הבנק לשחזר‬ ‫כיון שכל כך צעק בדברי כיבושים שיקבלו תשובה על עצמם‪,‬‬ ‫את מספר הכרטיס‪ ,‬אך ללא הועיל‪ .‬גם בדרכים נוספות‬ ‫הגיעו הדברים לידי כך שבא אליו אליהו ז"ל ואמר לו‬ ‫נחלתי כישלון‪ ,‬וחיכיתי לישועת ה'‪.‬‬ ‫שנתלבש אברהם אבינו ע"ה בכוח התשובה של אותו בית‬ ‫בינתיים המשיכו לנקות את הבית‪ .‬הגיעו למטבח‪ ,‬והנה‪,‬‬ ‫הכנסת‪ ,‬ובא לפני הקב"ה להרחיק דינם של ישראל עד יום‬ ‫בארון הכלים‪ ,‬בין המתכונים‪ ,‬מופיע דף נייר ועליו מספר‬ ‫הכיפורים כדי שבתוך כך ישובו מדרכם הרעה‪ .‬מיד אחר‬ ‫הכרטיס‪ .4580... ,‬מתברר שהיה זה הדף שאשתי כתבה‬ ‫ר"ה כתב הרב ההוא לכל מקומות הקרובים שיעמדו על‬ ‫לפני חצי שנה‪ ,‬בשעה שעזבתי את האתרוג בשוק ויצאתי‬ ‫נפשם לשוב בכל מה שאפשר‪ ,‬וסיפר להם את כל הדברים‪.‬‬ ‫להקריא לה את המספר עבור מתנה לרב‪...‬‬ ‫והדברים מרעידים כל לב עד היכן גדול כוחה של תפילה‪,‬‬ ‫אני חשבתי שאני קונה מתנה לרב‪ ,‬ולבסוף‪ ,‬בפעולה זו‬ ‫שבאותה שעה קשה לישראל‪ ,‬שמיכאל שר ישראל כבר לא‬ ‫קניתי לעצמי בשר לחג הפסח‪ ...‬בשעתו תהיתי מדוע עליי‬ ‫היה בכוחו להמליץ טוב‪ ,‬אברהם אבינו אבי ישראל מתבייש‬ ‫למסור מספר באמצע חיפוש אתרוגים‪ ,‬ולא ידעתי כי בזה‬ ‫ללכת לבקש על בניו‪ ,‬אך עדיין תפילה יכולה לבטל כל‬ ‫שולח לי בורא עולם את לחמי חצי שנה אחר כך‪."...‬‬ ‫הדינים ולהשבית כל מקטרגים וכמו שאמר אליהו הנביא‬ ‫'למען השם‪ ,‬התחזקו להרבות בתפילה ותחנונים'‪.‬‬ ‫]מתוך 'השגחה פרטית'[‬ ‫]מתוך 'באר הפרשה'[‬ ‫לקבלת העלון במייל ניתן לשלוח בקשה ל‪parperet100@gmail.com :‬‬