gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

צום פינטל · Tzim Pintel — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: צום פינטל · Tzim Pintel

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

צום פינטל · Tzim Pintel — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון צום פינטל • ראש השנה תשפ״ז • גליון קצ״ו‬ ‫מי מתחיל בתשובה‬ ‫זכירת הברית וחזרת הקשר בראש השנה‬ ‫גם כשעבר זמן‪ ,‬גם כשנעשה ריחוק‪ ,‬גם כאשר המעשים אינם‬ ‫'זוכר הברית' תופס מקום גדול בראש השנה‪ .‬ברכת זכרונות‬ ‫כפי שהיו צריכים להיות‪ ,‬הברית אומרת‪ :‬הקשר עצמו עדיין‬ ‫מלאה בזכירת הברית‪ .‬״ויזכור אלהים את בריתו״‪ ,‬״וזכרתי את‬ ‫קיים‪ .‬אפילו כאשר האדם אינו מרגיש אותו‪ ,‬ואפילו כאשר מעשיו‬ ‫בריתי יעקב״‪ ,‬״יזכור לעולם בריתו״‪ ,‬״ויזכור להם בריתו״‪,‬‬ ‫מכסים עליו וסותרים אותו‪ ,‬הברית נושאת את הקשר מתחת‬ ‫״וזכרתי אני את בריתי אותך״‪ ,‬מבקשים ״זכור לנו ה׳ אלהינו‬ ‫לכל ההסתר‪.‬‬ ‫את הברית ואת החסד ואת השבועה״‪ ,‬וחותמים ״זוכר הברית״‪.‬‬ ‫וזהו ענין זכירת הברית‪ .‬אין הכוונה שהקב״ה שכח חס ושלום‬ ‫ענין הברית עומדות במרכז הזכרונות של ראש השנה‪ .‬זכרונות‬ ‫ועכשיו נזכר‪ .‬אנו מוצאים בתורה שכאשר בא זמן של ישועה‬ ‫הם מעיקרי עבודת היום‪ ,‬״כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה״‪.‬‬ ‫נאמר ״וישמע אלהים את נאקתם‪ ,‬ויזכור אלהים את בריתו את‬ ‫אבל למה הזכרון הזה מתלבש בלשון של ברית‪ .‬מה ענין זכירת‬ ‫אברהם את יצחק ואת יעקב״‪ .‬זכירת הברית פירושה שהקשר‬ ‫הברית לעבודת ראש השנה‪.‬‬ ‫הקיים חוזר ויוצא מן ההעלם אל הפעולה‪ .‬מתוך זכירת הברית‬ ‫ידועה הענין על מי להתחיל בתשובה‪ .‬מצד אחד אנו אומרים‪:‬‬ ‫מתחילה התקרבות מחדש‪( .‬שמות ב‪ ,‬כד)‪.‬‬ ‫״השיבנו ה׳ אליך ונשובה‪ ,‬חדש ימינו כקדם״‪ .‬אנו מבקשים מן‬ ‫ולכן פסוקי זכרונות בראש השנה חוזרים שוב ושוב אל הברית‪.‬‬ ‫הקב״ה‪ :‬אתה תשיב אותנו‪ ,‬ואחר כך נשובה‪ .‬ומצד שני אומר‬ ‫״וזכרתי את בריתי״‪ .‬״יזכור לעולם בריתו״‪ .‬״ויזכור להם‬ ‫הקב״ה‪ :‬״שובו אלי ואשובה אליכם אמר ה׳ צבאות״‪ .‬כאן הסדר‬ ‫בריתו״‪ .‬אין זה דבר צדדי בתוך הזכרונות‪ .‬זהו עצם הדבר שאנו‬ ‫הפוך לגמרי‪ .‬אתם שובו תחילה אלי‪ ,‬ואחר כך אשובה אליכם‪.‬‬ ‫רוצים לעורר‪ :‬הקשר שלנו עם השם יתברך‪.‬‬ ‫(איכה ה‪ ,‬כא; מלאכי ג‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫לפי זה‪ ,‬זכירת הברית ותשובה אינן‬ ‫חז״ל העמידו את הסתירה הזאת‬ ‫שני ענינים נפרדים‪ .‬זכירת הברית היא‬ ‫כטענה בין כנסת ישראל להקב״ה‪.‬‬ ‫עצמה שורש התשובה‪ .‬הברית אומרת‬ ‫כנסת ישראל אומרת‪ :‬״רבונו של‬ ‫שהקשר לא מת‪ .‬ולא רק מפני שיש‬ ‫עולם‪ ,‬בידך היא‪ ,‬השיבנו״‪ .‬והקב״ה‬ ‫קשר‪ ,‬אלא מפני שיש כאן קשר של‬ ‫אומר‪ :‬״בידכם היא״‪ ,‬שנאמר ״שובו‬ ‫ברית‪ ,‬קשר שאינו תלוי בכל שעה‬ ‫אלי ואשובה אליכם״‪ .‬וכנסת ישראל‬ ‫במצבו של האדם‪ .‬והתשובה אומרת‬ ‫חוזרת ואומרת‪ :‬״בידך היא״‪ ,‬שנאמר‬ ‫שהקשר הזה חוזר עכשיו לחיות‬ ‫״שובנו אלהי ישענו״‪( .‬איכה רבה ה‪,‬‬ ‫בפועל‪.‬‬ ‫הקב״ה‪,‬‬ ‫מצד‬ ‫״השיבנו״‬ ‫כא)‪.‬‬ ‫וזהו עומק עבודת ראש השנה‪ .‬אין‬ ‫״ונשובה״ מצדנו‪.‬‬ ‫האדם עומד ביום הזה רק כדי לתקן‬ ‫נמצא שיש לפנינו שני ענינים שונים‪.‬‬ ‫את חטאיו הפרטיים‪ .‬כלל ישראל כולו‬ ‫ענין הברית בזכרונות בראש השנה‪.‬‬ ‫עומד לפני הקב״ה ומבקש שהברית‬ ‫והשני היא סדר התשובה‪ ,‬מי מתחיל‪.‬‬ ‫תתגלה מחדש בתוך המלכות‪ ,‬הזכרון‬ ‫אבל באמת כפי שיתבאר הם ענין אחד‬ ‫והדין‪ .‬אנו ממליכים אותו עלינו‪ ,‬והוא‬ ‫ממש‪.‬‬ ‫כביכול זוכר ומגלה מחדש את הקשר‬ ‫כי יש טעות יסודית בדרך שרגילים‬ ‫שכרת עמנו‪.‬‬ ‫לחשוב על תשובה‪ .‬רגילים לראות‬ ‫מתוך חידוש הקשר של ראש השנה‬ ‫תשובה כדבר המוטל על האדם בלבד‪.‬‬ ‫יכולה להתחיל כל עבודת התשובה של‬ ‫זה דאגת האדם לבד‪ .‬האדם התרחק‪,‬‬ ‫עשרת ימי תשובה‪ .‬תחילה אנו שבים‬ ‫האדם חטא‪ ,‬וממילא האדם צריך לתקן‬ ‫ועומדים לפניו כבני הברית‪ ,‬ואחר כך‬ ‫את עצמו ולחזור אל השם‪ .‬כביכול‬ ‫אנו יכולים להיכנס אל הפרטים‪ ,‬לתקן‬ ‫השם יתברך עומד במקומו‪ ,‬והאדם‬ ‫את המעשים‪ ,‬להתוודות ולבקש‬ ‫הוא שהלך ממנו‪ ,‬ועכשיו כל עבודת‬ ‫סליחה ומחילה‪ .‬ראש השנה מעמיד‬ ‫התשובה היא שהאדם יעשה את הדרך‬ ‫מחדש את עצם הקשר‪ ,‬ומתוך הקשר‬ ‫בחזרה‪.‬‬ ‫המחודש באה התשובה‪.‬‬ ‫אבל אם רואים תשובה רק כך‪ ,‬עדיין‬ ‫ומעתה גם השאלה השניה מקבלת‬ ‫לא ראינו את עומק ענין התשובה כלל‪.‬‬ ‫עומק אחר לגמרי‪.‬‬ ‫תשובה אינה רק תיקון האדם‪ .‬תשובה‬ ‫מי מתחיל‪.‬‬ ‫היא חזרת הקשר‪ .‬וכביכול זה בדיוק‬ ‫אין זו שאלה צדדית על סדר העבודה‪.‬‬ ‫ענינו של השם יתברך‪ ,‬כמו שהיא ענינו‬ ‫אין זו רק חקירה האם תחילה צריך‬ ‫של היהודי‪.‬‬ ‫האדם לעשות פעולה ואחר כך יקבל סיוע מן השמים‪ ,‬או‬ ‫כאשר אומרים קשר‪ ,‬כבר יש לפנינו שני צדדים‪ .‬אין דבר כזה‬ ‫להיפך‪ .‬זאת השאלה הראשונה שעולה בכל קשר שרוצים‬ ‫קשר של צד אחד‪ .‬אפשר לעשות מצוה מצד אחד‪ ,‬אפשר לקבל‬ ‫להחזירו‪ :‬מי יעשה את הצעד הראשון ויקרב מחדש את שני‬ ‫החלטה מצד אחד‪ ,‬אפשר לתקן מעשה מצד אחד‪ .‬אבל קשר‬ ‫הצדדים‪.‬‬ ‫לעולם בנוי משנים‪ .‬יש מי שמתקרב‪ ,‬ויש מי שבא לקראתו‪ .‬יש‬ ‫עצם הדבר שהשם יתברך נתן לנו זמן של תשובה‪ ,‬כבר אומר‬ ‫מי שמדבר‪ ,‬ויש מי ששומע‪ .‬יש מי שפותח‪ ,‬ויש מי שנפתח‬ ‫שהוא כביכול מוכן מצדו לחזרת הקשר‪ .‬הוא פותח לפנינו ימים‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫שבהם אפשר לשוב‪ ,‬קורא לנו להתקרב ומבטיח לקבל אותנו‪.‬‬ ‫החטא אינו רק קלקול בתוך האדם‪ .‬הוא גם ריחוק בתוך הקשר‪.‬‬ ‫עוד לפני שעשה האדם את דרכו‪ ,‬כבר נפתח לפניו זמן של‬ ‫וממילא התשובה אינה רק שהאדם נעשה יותר טוב‪ .‬התשובה‬ ‫תשובה‪ .‬עצם הזמן הוא כבר קריאה מלמעלה‪.‬‬ ‫היא שהקשר שהיה רחוק חוזר להיות קרוב‪.‬‬ ‫הדבר דומה ממש לשני בני אדם שהיה ביניהם סכסוך‪ .‬עבר‬ ‫וכשמבינים כך‪ ,‬כל ההסתכלות על תשובה משתנה‪ .‬פתאום מובן‬ ‫זמן‪ .‬הכעס כבר אינו כפי שהיה‪ .‬כל אחד בתוך לבו יודע‬ ‫למה עומדת הברית בתוך ראש השנה‪ .‬מהי ברית‪ .‬ברית הינו‬ ‫שהמצב הזה אינו טוב‪ .‬שניהם רוצים שהקשר יחזור‪.‬‬ ‫קשר עמוק בין שני צדדים‪ .‬קשר רגיל יכול להיחלש ואף להיפסק‬ ‫אבל מיד עולה השאלה‪ :‬מי יתחיל‪.‬‬ ‫כאשר אחד הצדדים מתרחק‪ .‬אבל ברית היא קשר שנכרת‪,‬‬ ‫האחד אומר‪ :‬למה אני‪ .‬הוא שפגע בי‪ .‬שהוא ירים את הטלפון‪.‬‬ ‫קשר שנעשה עמוק ומחייב יותר מן המצב העכשווי של שני‬ ‫והשני אומר‪ :‬אדרבה‪ ,‬אם באמת אכפת לו מן הקשר‪ ,‬שהוא‬ ‫הצדדים‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫צום פינטל • ראש השנה תשפ״ז • גליון קצ״ו •‬ ‫ושוב אתה מקרב‪.‬‬ ‫יבוא אלי‪ .‬וכך יכולים לעבור ימים ושבועות‪ .‬שניהם רוצים שלום‪,‬‬ ‫ושוב אנו שבים‪.‬‬ ‫ושניהם ממתינים‪.‬‬ ‫אין כאן פעולה אחת וגמרנו‪ .‬יש כאן קשר שחוזר ונבנה‪.‬‬ ‫אבל כאן נמצא הדבר הקשה ביותר‪.‬‬ ‫וזהו גם ״קול דודי דופק‪ ,‬פתחי לי״‪ .‬הדוד כבר דופק‪ .‬הרי מצד‬ ‫אם אדם אומר‪ :‬אני רוצה מאוד שהקשר יחזור‪ ,‬אבל בשום פנים‬ ‫אחד הוא התחיל‪ .‬אבל הוא אינו פותח את הדלת במקום‬ ‫ואופן איני עושה את הצעד הראשון‪ ,‬הרי יש מקום לומר לו‪ :‬אז‬ ‫האדם‪ .‬הוא אומר ״פתחי לי״‪ .‬עכשיו תורך לפתוח‪.‬‬ ‫דו האלטסט נאך נישט באמת דערביי‪ .‬אם הדבר באמת חשוב‬ ‫ועל זה אמרו חז״ל‪ :‬״פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של‬ ‫לך‪ ,‬אם באמת אתה רוצה את הקשר עצמו‪ ,‬למה השאלה מי‬ ‫מחט‪ ,‬ואני פותח לכם פתחים״‪( .‬שיר השירים רבה ה‪ ,‬ב)‪ .‬אין‬ ‫יתחיל חשובה לך יותר מן הקשר‪.‬‬ ‫דורשים מן האדם את כל הפתח‪ .‬רק משהו שבמשהו‪ .‬אבל‬ ‫קשה מאוד להיות הראשון‪ .‬בפרט כשאדם מרגיש שהוא הצודק‪.‬‬ ‫כשהוא פותח משהו‪ ,‬נפתח כנגדו הרבה‪.‬‬ ‫הוא אומר‪ :‬למה אני צריך להתכופף‪ .‬למה אני צריך לפתוח‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬מתוך מה שנפתח לו‪ ,‬הוא יכול לפתוח עוד‪.‬‬ ‫אבל זה עצמו לפעמים הדבר שעליו צריכים להשלים‪.‬‬ ‫זה ממש המהלך של שני צדדים‪.‬‬ ‫לא רק על הסכסוך צריכים להשלים‪ .‬גם על הדרישה שהשני‬ ‫וכן יש להבין את הפסוק ״לכו נא ונוכחה יאמר ה׳״‪( .‬ישעיה א‪,‬‬ ‫יהיה הראשון צריכים להשלים‪.‬‬ ‫יח)‪ .‬אין כאן רק צו‪ :‬תקן את עצמך ובוא אחר כך‪ .‬הקב״ה‬ ‫כי כל זמן שאדם אומר‪ :‬הקשר יחזור‪ ,‬אבל רק בתנאי שהשני‬ ‫כביכול אומר‪ :‬בוא‪ .‬נעמוד יחד מול הדבר‪.‬‬ ‫יתחיל‪ ,‬עדיין הוא מחזיק במקצת בתוך עצם הסכסוך‪ .‬עדיין‬ ‫כמו שני בני אדם שאחרי ריחוק אחד מהם אומר‪ :‬בוא נדבר‪.‬‬ ‫כבודו‪ ,‬הצדק שלו‪ ,‬והחשבון מי חייב למי‪ ,‬עומדים לפני הקשר‪.‬‬ ‫עדיין לא חזר הכל‪ .‬עדיין לא פתרו הכל‪ .‬אבל עצם האמירה‬ ‫ואם הוא באמת רוצה חזרת הקשר‪ ,‬מגיע רגע שבו הוא אומר‪:‬‬ ‫״בוא נדבר״ כבר יוצרת מקום שבו אפשר להתחיל לחזור‪.‬‬ ‫יהיה מה שיהיה‪ ,‬הקשר הזה צריך לחזור למקומו‪ .‬אם אף אחד‬ ‫״לכו נא״‪ ,‬הקריאה באה מן השם‪ .‬״ונוכחה״‪ ,‬מכאן כבר נעשית‬ ‫אינו מתחיל‪ ,‬אני אתחיל‪.‬‬ ‫הפגישה של שני הצדדים‪.‬‬ ‫אולי זה עצמו עומק התשובה‪.‬‬ ‫וזה גם נותן עומק חדש ל״אני לדודי ודודי לי״ ול״דודי לי ואני‬ ‫הקב״ה אומר‪ :‬״שובו אלי ואשובה אליכם״‪ .‬תתחילו אתם‪.‬‬ ‫לו״‪ .‬פעם הדוד קודם ופעם אני קודם‪ .‬יש התעוררות שבאה‬ ‫וכנסת ישראל אומרת‪ :‬״השיבנו ה׳ אליך ונשובה״‪ .‬תתחיל‬ ‫מלמעלה‪ ,‬ויש התעוררות שבאה מלמטה‪ .‬אבל כאשר מסתכלים‬ ‫אתה‪.‬‬ ‫על כל מהלך הקשר‪ ,‬שניהם נמצאים כל הזמן‪( .‬שיר השירים ב‪,‬‬ ‫וכל אחד מן הפסוקים אינו מדבר רק על פעולה‪ .‬הוא מדבר על‬ ‫טז; ו‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫עצם הקשר‪ .‬מי ינוע ראשון לקראת השני‪.‬‬ ‫וזהו גם משל המלך בשדה שנתבאר בענין אלול‪ .‬מצד אחד‬ ‫אבל באמת גם המשל בין בני אדם אינו נגמר בצעד הראשון‪.‬‬ ‫אומרים ״אני לדודי״‪ ,‬האדם יוצא אל המלך‪ .‬אבל לפני שיצא‬ ‫כאשר שני בני אדם כבר התחילו להתפייס‪ ,‬בדרך כלל אין אחד‬ ‫האדם‪ ,‬המלך כבר יצא מן ההיכל ובא אל השדה‪ .‬הוא התקרב‬ ‫מהם נפתח מיד לגמרי‪ .‬אחד נותן משהו קטן‪ .‬השני רואה את‬ ‫כביכול כדי שהאדם יוכל להתקרב‪( .‬לקוטי תורה‪ ,‬ראה‪ ,‬ד״ה אני‬ ‫זה ונותן משהו כנגדו‪ .‬הראשון רואה שהשני רציני‪ ,‬ונפתח עוד‬ ‫לדודי)‪.‬‬ ‫קצת‪ .‬השני רואה זאת ונפתח עוד‪.‬‬ ‫נמצא שגם כאשר האדם הוא המתחיל‪ ,‬כבר היתה לפני זה איזו‬ ‫משהו מצד זה‪ ,‬משהו מצד זה‪.‬‬ ‫התקרבות מן השמים‪ .‬ומאידך‪ ,‬גם כאשר באה התעוררות מן‬ ‫אחד שולח הודעה קצרה‪ .‬השני עונה בצורה קצת יותר חמה‪.‬‬ ‫השמים‪ ,‬עדיין צריכים שהאדם יענה לה‪.‬‬ ‫הראשון מרגיש שאפשר כבר לדבר‪ ,‬ומרים טלפון‪ .‬בשיחה עדיין‬ ‫ולכן אולי אי אפשר באמת למצוא נקודה שבה רק צד אחד‬ ‫נזהרים‪ .‬כל אחד בודק מעט את נאמנות השני‪ .‬האם באמת‬ ‫נמצא‪ .‬הסתירה בין ״שובו אלי״ לבין ״השיבנו״ אינה מתיישבת‬ ‫רוצים כאן לחזור‪ .‬האם אפשר לפתוח את הלב‪ .‬האם לא אפגע‬ ‫בכך שאנו מכריעים מי התחיל באמת‪ .‬היא מתיישבת כאשר‬ ‫שוב‪.‬‬ ‫מבינים שבתוך קשר של ברית אין התחלה בודדת‪ .‬עצם‬ ‫ואז אחד נפתח עוד משהו‪ .‬והשני כנגדו עוד משהו‪ .‬עוד קצת‬ ‫התעוררות האדם היא כבר מענה לקריאה מן השמים‪ ,‬ועצם‬ ‫אמון‪ ,‬עוד קצת קירוב‪ .‬וכך הקשר הולך וחוזר‪.‬‬ ‫הקריאה מן השמים ממתינה לתנועה מצד האדם‪.‬‬ ‫נמצא שבאמת‪ ,‬מרגע שהתחילה ההתקרבות‪ ,‬אין עוד שאלה מי‬ ‫אפילו המשהו הראשון הוא עמוק מאוד‪.‬‬ ‫עושה את כל הדרך‪ .‬שניהם עושים אותה יחד‪ .‬כל אחד פותח‬ ‫הקב״ה אומר‪ :‬אתה תתחיל‪.‬‬ ‫מעט‪ ,‬וכנגדו השני נפתח מעט‪.‬‬ ‫האדם אומר‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬גם את הכח להתחיל תן לי אתה‪.‬‬ ‫כל הסוגיא של ״מי קודם״ אינה אלא על המשהו שבמשהו‬ ‫ועל זה גופא היא כל טענת כנסת ישראל במדרש‪.‬‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫אבל יש כאן גם תביעה כלפי האדם‪ .‬אל תעשה מן השאלה‬ ‫על הרגע שלפני שהיה דבר‪.‬‬ ‫הזאת מקום להישאר רחוק‪ .‬אל תאמר‪ :‬כאשר הקב״ה יפתח לי‬ ‫מי יתן את הסימן הראשון‪.‬‬ ‫את הלב‪ ,‬אז אשוב‪ .‬כי אם באמת הקשר חסר לך‪ ,‬עצם זה‬ ‫אבל אחרי הסימן הראשון‪ ,‬כל הקשר כבר מתחיל לנוע משני‬ ‫שחסר לך כבר הוא פתח‪.‬‬ ‫צדדים‪.‬‬ ‫אם אתה מסוגל לומר ״השיבנו ה׳ אליך״‪ ,‬כבר אמרת משהו‪.‬‬ ‫וזה עומק גדול מאוד בענין התשובה‪ .‬תשובה אינה מהלך שבו‬ ‫אם אתה כואב את הריחוק‪ ,‬כבר ענית משהו אל הזמן של‬ ‫האדם לבדו עושה דרך ארוכה עד שהוא מגיע אל הקב״ה‪ .‬כל‬ ‫תשובה שניתן לך‪.‬‬ ‫הדרך עצמה נעשית משני הצדדים‪.‬‬ ‫אם אתה שומע את הדפיקה‪ ,‬עכשיו מוטל עליך לפתוח‪.‬‬ ‫האדם מתקרב משהו‪ ,‬והשם יתברך מקרבו‪ .‬מתוך הקירוב‬ ‫בראש השנה איננו עומדים לפני הקב״ה כאנשים המבקשים‬ ‫שקיבל הוא יכול להתקרב עוד משהו‪ ,‬ואז נפתח לו עוד‪ .‬משהו‬ ‫להתחיל קשר חדש‪ .‬אנו עומדים כבני הברית‪ .‬אנו מבקשים‬ ‫ומשהו‪ ,‬משהו ומשהו‪.‬‬ ‫ממנו שיזכור את הברית‪ ,‬שיקרב אותנו ויפתח לנו את הדרך;‬ ‫וזהו ״בא לטהר מסייעין אותו״‪ .‬האדם בא‪ .‬הוא עושה תנועה‪.‬‬ ‫והוא מבקש מאתנו שלא נעמוד ונמתין‪ ,‬אלא ניתן את המשהו‬ ‫ומיד מסייעין אותו‪( .‬יומא לח ע״ב)‪ .‬ואחר שסייעו אותו‪ ,‬יש לו‬ ‫הראשון שלנו‪.‬‬ ‫כבר כח לבוא עוד יותר‪ .‬וכאשר הוא בא יותר‪ ,‬שוב מסייעין אותו‬ ‫איננו צריכים לדעת מי התחיל‪ .‬עצם זה שנתעורר בלבנו לבקש‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫״השיבנו״‪ ,‬אפשר שהוא כבר הדפיקה שבאה מלמעלה‪ .‬ועכשיו‬ ‫ומצד השני אמרו חז״ל‪ :‬״אלמלא הקב״ה עוזרו אינו יכול לו״‪ .‬גם‬ ‫מוטל עלינו לפתוח‪.‬‬ ‫כאשר האדם כבר התחיל‪ ,‬אין פירוש הדבר שמעתה הכל בידו‪.‬‬ ‫אנו תוקעים בשופר‪ ,‬אומרים מלכיות וזכרונות‪ ,‬ומבקשים דבר‬ ‫כל המשך התשובה נעשה בתוך סיוע וקירוב מן השמים‪.‬‬ ‫אחד‪ :‬שהקשר שהיה נעלם יחזור לחיות‪ .‬הקב״ה זוכר את‬ ‫ומעתה ״השיבנו ה׳ אליך ונשובה״ מקבל משמעות פשוטה‬ ‫הברית‪ ,‬ואנו שבים לתוכה‪ .‬הוא קורא לנו‪ ,‬ואנו עונים לו‪.‬‬ ‫מאוד‪ .‬״השיבנו״‪ ,‬אתה התקרב אלינו‪ ,‬עורר אותנו‪ ,‬פתח לנו‪.‬‬ ‫ומתוך שניהם יחד מתחילה התשובה‪.‬‬ ‫״ונשובה״‪ ,‬ואז אנו נשיב תנועה מצדנו‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫צום פינטל • ראש השנה תשפ״ז • גליון קצ״ו •‬ ‫הכוח לשאול‬ ‫ליארצייט של רבינו המלבי״ם זצ״ל – א׳ דראש השנה‬ ‫מתחיל לשאול‪ ,‬הוא מזיז את הדבר ממקומו‪ .‬לפתע הוא‬ ‫ביום הראשון של ראש השנה חל היארצייט של רבינו מאיר‬ ‫רואה שהפירוש שהיה פשוט אצלו אינו מיישב את כל‬ ‫ליבוש בן רבי יחיאל מיכל‪ ,‬המלבי״ם זצ״ל‪ .‬הוא נסתלק ביום‬ ‫המלים‪ .‬הוא מגלה שיש עוד פסוק שאינו מתאים‪ .‬מה שהיה‬ ‫א׳ דראש השנה שנת תר״מ‪ ,‬בעיר קיוב‪ ,‬בעת שהיה בדרכו‬ ‫נראה מסודר‪ ,‬מתחיל להתערער‪.‬‬ ‫לקבל עליו את רבנות העיר קרמנטשוג‪ .‬כל ימיו עברו עליו‬ ‫טבע האדם הוא שהוא רוצה לחיות בתוך עולם מסודר‪ .‬הוא‬ ‫ביגיעה‪ ,‬בנדודים‪ ,‬ובמלחמות עם החופשים‪ ,‬אולם מתוך כל‬ ‫רוצה לדעת היכן הוא עומד‪ ,‬מה כבר ברור אצלו ומה הוא‬ ‫אלו השאיר אחריו עולם שלם של תורה‪ ,‬ובעיקר דרך רחבה‬ ‫מבין‪ .‬אפילו כאשר ההבנה אינה שלמה‪ ,‬יש בה איזו מנוחה‪.‬‬ ‫בלימוד המקרא‪.‬‬ ‫השאלה מאיימת ליטול את המנוחה הזאת‪ .‬מי יודע להיכן‬ ‫המלבי״ם לא היה רק מפרש על התורה ועל הנביאים‪ .‬עוד‬ ‫היא תוביל‪ .‬אולי יתברר שהבנין שהיה עומד אצלו שנים‬ ‫בצעירותו‪ ,‬לערך בשנות העשרים לחייו‪ ,‬חיבר את ספרו‬ ‫רבות עדיין אינו בנוי כראוי‪.‬‬ ‫״ארצות החיים״ על שלחן ערוך אורח חיים‪ ,‬וגדולי דורו נתנו‬ ‫משום כך יש בני אדם שממהרים להשתיק כל שאלה‪ .‬מיד‬ ‫לו הסכמות נכבדות והכירו בו כאחד מן הגדולים‪ .‬לאחר מכן‬ ‫כאשר מתעורר איזה קושי‪ ,‬הם אומרים‬ ‫שימש ברבנות בקהילות שונות‪ ,‬ובכל‬ ‫תירוץ כל שהוא‪ ,‬אף שהם עצמם אינם‬ ‫מקום עמד בתוקף על שמירת התורה‬ ‫מרגישים שהתירוץ מיישב את הדבר‪.‬‬ ‫והמסורה‪ .‬בבוקרשט נלחם באלו‬ ‫לא התשובה חשובה להם באותה‬ ‫שביקשו לשנות את צורת היהדות‪ ,‬ועל‬ ‫שעה‪ ,‬אלא סגירת השאלה‪ .‬הם רוצים‬ ‫ידי הלשנות נאסר וגורש מן המדינה‪.‬‬ ‫להחזיר את הדבר למקומו‪ ,‬כדי שלא‬ ‫גם בשנים שלאחר מכן לא מצא מנוחה‪,‬‬ ‫יצטרכו לפתוח את כל הסוגיא מחדש‪.‬‬ ‫ועבר מעיר לעיר וממדינה למדינה‪.‬‬ ‫אבל המלבי״ם מלמד אותנו דרך‬ ‫דווקא בתוך החיים הסוערים האלו נבנו‬ ‫אחרת‪ .‬הוא אינו בורח מן השאלה‪ .‬הוא‬ ‫פירושיו הגדולים‪ .‬המלבי״ם פתח את‬ ‫נותן לה מקום‪ .‬לפעמים הוא מקבץ‬ ‫ספרי התנ״ך מחדש‪ ,‬פסוק אחר פסוק‪,‬‬ ‫עשר שאלות ויותר על יחידה אחת של‬ ‫מלה אחר מלה‪ .‬הוא הראה שאין‬ ‫פסוקים‪ .‬הוא אינו חושש שאם ירבה‬ ‫בתורה מלה יתירה‪ ,‬אין שני לשונות‬ ‫לשאול לא יוכל אחר כך לצאת מן‬ ‫שהם שוים ממש‪ ,‬ואין חזרה שבאה רק‬ ‫המבוכה‪ .‬אדרבה‪ ,‬הוא יודע שרק לאחר‬ ‫ליופי הלשון‪ .‬בכל שינוי קטן יש כוונה‪,‬‬ ‫שנרגיש היטב מה אינו מובן‪ ,‬נוכל‬ ‫בכל סדר של דברים יש מהלך‪ ,‬ובכל‬ ‫להגיע אל מה שבאמת כתוב כאן‪.‬‬ ‫מקום שנראה כאילו הפסוק חזר על‬ ‫עצמו מסתתר חידוש נוסף‪.‬‬ ‫הביטחון שיש תשובה‬ ‫והנה כאשר פותחים פירוש המלבי״ם‪ ,‬הדבר הראשון‬ ‫מאין מקבל האדם את הכוח לשאול? מן הביטחון שיש‬ ‫שפוגשים הינו ״השאלות״‪ .‬תחילה הוא מעמיד שורה של‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫שאלות וקושיות‪ .‬מדוע נאמרה מלה זו‪ .‬מדוע שינה הכתוב‬ ‫אין הכוונה שהוא כבר יודע את התשובה‪ .‬אילו היה יודע‬ ‫מלשון שנאמרה קודם‪ .‬מדוע הוקדם המאוחר‪ .‬מדוע חזר‬ ‫אותה‪ ,‬לא היתה זו שאלה אמיתית‪ .‬הביטחון הוא עמוק‬ ‫הפסוק על דבר שכבר נאמר‪ .‬מדוע חסר כאן דבר שהיה‬ ‫יותר‪ .‬הוא מאמין שהדבר העומד לפניו הוא אמת‪ ,‬ואם עתה‬ ‫ראוי להיאמר‪ .‬ורק לאחר שהשאלות עומדות לפנינו בכל‬ ‫אינו רואה כיצד הדברים מתיישבים‪ ,‬החסרון הוא בהשגתו‬ ‫תוקפן‪ ,‬הוא מתחיל לבנות את הביאור‪.‬‬ ‫ולא בעצם הדבר‪ .‬על כן הוא מרשה לעצמו לפתוח‪ ,‬לבדוק‬ ‫זהו אחד הדברים הגדולים שאפשר ללמוד מן המלבי״ם‪:‬‬ ‫ולהקשות‪ .‬השאלה לא תחריב את הבנין‪ .‬היא תוליך אותו‬ ‫כמה כוח צריך האדם כדי לשאול‪.‬‬ ‫אל הבנין האמיתי‪.‬‬ ‫זה היה היסוד הגדול של המלבי״ם‪ .‬הוא האמין בשלמות‬ ‫האדם מפחד לפתוח את הדבר‬ ‫לשון התורה‪ .‬משום כך דווקא הוא היה יכול להקשות עליה‬ ‫נדמה לנו שלשאול שאלה הוא דבר קל‪ .‬אם איני מבין‪ ,‬אני‬ ‫כל כך הרבה קושיות‪ .‬אילו היה חושב שהתורה מדברת‬ ‫שואל‪ .‬אולם באמת אין הדבר פשוט כלל‪ .‬פעמים רבות‬ ‫לפעמים בדרך שאינה מדויקת‪ ,‬כל קושיא היתה יכולה‬ ‫האדם אינו שואל‪ ,‬לא מפני שהכל מובן לו‪ ,‬אלא מפני שהוא‬ ‫להסתיים בתשובה פשוטה‪ :‬כך היא דרך הלשון‪ ,‬יש כאן‬ ‫מפחד ממה שהשאלה עלולה לפתוח‪.‬‬ ‫חזרה‪ ,‬אין לדקדק כל כך‪ .‬אבל המלבי״ם ידע שכל מלה‬ ‫כל זמן שהדבר עומד סגור‪ ,‬אפשר לעבור עליו‪ .‬אפשר לומר‬ ‫שכך כתוב‪ ,‬כך מקובל‪ ,‬כך רגילים להבין‪ .‬אבל כאשר האדם‬ ‫‪3‬‬ ‫צום פינטל • ראש השנה תשפ״ז • גליון קצ״ו •‬ ‫במקום שבו כולם עברו בשתיקה‪ .‬מאותה שאלה נפתח לפניו‬ ‫עומדת במקומה‪ .‬ממילא‪ ,‬כאשר הדברים אינם מתיישבים‪,‬‬ ‫מהלך שלם‪.‬‬ ‫יש כאן פתח להבנה חדשה‪.‬‬ ‫צריכים כוח כדי לעמוד לפני שאלה ולא למהר לסגור אותה‪.‬‬ ‫נמצא שהשאלה שלו לא באה מחוסר אמונה‪ ,‬אלא מאמונה‬ ‫צריכים סבלנות לשאת זמן מה את ה״איני יודע״‪ .‬צריכים‬ ‫עמוקה יותר‪ .‬הוא אינו שואל מפני שהוא מטיל ספק אם יש‬ ‫אמונה שהאור אינו נמצא רק במה שכבר מובן לי‪ ,‬אלא גם‬ ‫סדר‪ .‬הוא שואל מפני שהוא בטוח שיש סדר‪ ,‬ועדיין לא זכה‬ ‫בתוך המקום החשוך שעדיין איני מבין‪ .‬מי שאינו מסוגל‬ ‫לראותו‪ .‬ככל שהביטחון בשלמות הדבר גדול יותר‪ ,‬כך‬ ‫לשהות עם שאלה‪ ,‬מקבל תמיד תשובות קטנות‪ .‬מי שנותן‬ ‫אפשר להעמיד עליו שאלה חזקה יותר‪.‬‬ ‫לשאלה את מלוא המקום‪ ,‬עשוי להגיע לתשובה הבונה‬ ‫גם בנפש האדם כך הוא‪ .‬ילד קטן מפחד לפעמים לשאול‪,‬‬ ‫מחדש את כל הענין‪.‬‬ ‫מפני שאם יתברר לו שאינו מבין‪ ,‬הוא מרגיש שכל מעמדו‬ ‫ראש השנה והתחלה חדשה‬ ‫נשמט‪ .‬תלמיד מתחיל רוצה להרגיש שכבר תפס את הענין‪.‬‬ ‫המלבי״ם נסתלק בראש השנה‪ .‬יום שבו העולם מתחיל‬ ‫הוא שומע הסבר ראשון ונאחז בו‪ .‬קשה לו להודות שיש כאן‬ ‫מחדש‪ .‬כדי להתחיל מחדש‪ ,‬צריכים להסכים שלא כל מה‬ ‫סתירה‪ ,‬מפני שעדיין אין לו ביטחון שיוכל לעבור דרך‬ ‫שהיה פשוט אתמול מוכרח להישאר פשוט גם היום‪.‬‬ ‫הסתירה ולהגיע להבנה רחבה יותר‪.‬‬ ‫האדם בא לראש השנה עם סדר שלם שכבר התרגל אליו‪.‬‬ ‫לאט לאט האדם לומד את כוח השאלה‪ .‬פעם אחת הוא העז‬ ‫יש לו דרך לחשוב על עצמו‪ ,‬על עבודתו‪ ,‬על מה שהוא יכול‬ ‫לשאול‪ ,‬ולאחר זמן מצא תשובה‪ .‬לא רק שהשאלה לא‬ ‫ועל מה שאינו יכול‪ .‬פעמים רבות הוא כבר נתן תשובות לכל‬ ‫החריבה את מה שידע‪ ,‬אלא היא פתחה לו הבנה שלא‬ ‫השאלות‪ :‬כך אני‪ ,‬כך נולדתי‪ ,‬כך עברו עלי השנים‪ ,‬זה מה‬ ‫היתה לו קודם‪ .‬אחר כך באה עוד שאלה‪ ,‬ואף היא הכריחה‬ ‫שאני מסוגל לעשות‪ .‬כל התשובות האלו מסדרות את חייו‪,‬‬ ‫אותו לדייק יותר‪ .‬כך נבנה בקרבו ביטחון חדש‪ :‬מותר‬ ‫אבל הן גם סוגרות אותו‪.‬‬ ‫לפתוח דבר סגור‪ .‬מותר לומר ״איני מבין״‪ .‬פעמים רבות‬ ‫דווקא מכאן מתחיל הלימוד האמיתי‪.‬‬ ‫ראש השנה נותן כוח לשאול מחדש‪ .‬האם באמת אני מוכרח‬ ‫להישאר כפי שהייתי‪ .‬האם אין בתוך חיי כוחות שעדיין לא‬ ‫השאלה פותחת עולם חדש‬ ‫נפתחו‪ .‬האם הדברים שאני מחשיב לחזרות אינם אלא‬ ‫שאלה טובה אינה רק חור המבקש להתמלא בתשובה‪ .‬היא‬ ‫מדרגות שונות שלא הבחנתי ביניהן‪ .‬האם אין מלה אחת‬ ‫מגלה שיש כאן עולם שעדיין לא ראינו‪.‬‬ ‫בתורה‪ ,‬בתפילה או בתוך לבי‪ ,‬שעברתי עליה פעמים רבות‬ ‫אדם קורא שני פסוקים והם נראים לו דומים‪ .‬הוא שואל‬ ‫ולא שמעתי מה היא מבקשת לומר לי‪.‬‬ ‫מדוע נאמרו שניהם‪ .‬כל זמן שלא שאל‪ ,‬הוא ראה רעיון אחד‬ ‫המלבי״ם עבר בחייו ממקום למקום‪ ,‬סבל רדיפות‪ ,‬הלשנות‬ ‫שנאמר פעמיים‪ .‬לאחר ששאל והבחין בין שני הפסוקים‪,‬‬ ‫וגירושים‪ ,‬ואף על פי כן לא הפסיק לבנות‪ .‬הוא לא הניח‬ ‫הוא מגלה שני ענינים‪ .‬השאלה לא רק פתרה כפילות; היא‬ ‫לסערות שסביבו לסגור את עיניו‪ .‬מתוך כל הנדודים נוצר‬ ‫הולידה לפניו עולם נוסף‪.‬‬ ‫פירוש המעמיד את ספרי התנ״ך כעולם מדויק‪ ,‬מסודר ומלא‬ ‫הוא רואה שתי מלים הנראות כבעלות משמעות אחת‪ .‬מדוע‬ ‫אור‪ .‬במקום שאחרים ראו חזרות‪ ,‬הוא ראה חילוקים‪.‬‬ ‫בחר הכתוב כאן בלשון אחת ושם בלשון אחרת‪ .‬בתחילה‬ ‫במקום שאחרים עברו על קושי‪ ,‬הוא מצא פתח‪ .‬במקום‬ ‫אין בידו תשובה‪ .‬אולם עצם השאלה מכריחה אותו‬ ‫שנראה שהדברים אינם מתיישבים‪ ,‬הוא האמין שיש תשובה‬ ‫להתבונן‪ :‬אולי אלו שני כוחות שונים‪ ,‬שתי תנועות שונות‬ ‫וביקש אותה עד שמצאה‪.‬‬ ‫בנפש‪ ,‬שתי מדרגות בעבודת השם‪ .‬פתאום מתברר ששתי‬ ‫זהו הזיכרון שאפשר לקחת מן המלבי״ם ביום היארצייט‬ ‫מלים שהיה רגיל להחליף ביניהן נושאות בתוכן שני מהלכים‬ ‫שלו‪ .‬לא לפחד מן השאלה‪ ,‬ולא להשתמש בה כדי לערער‪.‬‬ ‫שלמים‪.‬‬ ‫לשאול מתוך אמונה שיש מה למצוא‪ .‬לפתוח מתוך ביטחון‬ ‫זהו הכוח הגדול שבשאלות המלבי״ם‪ .‬הוא אינו מניח לקורא‬ ‫שהתורה עמוקה יותר מן ההבנה הראשונה שלנו‪ .‬לדעת‬ ‫להישאר על פני השטח‪ .‬הוא מראה לו את הסדק הקטן‪,‬‬ ‫שכל שאלה אמיתית יכולה להיות דלת‪ ,‬וכל קושי יכול‬ ‫ודרך הסדק הוא מכניס אותו לתוך חדר שלם‪ .‬מלה אחת‬ ‫להוליד אור חדש‪.‬‬ ‫שלא התאימה‪ ,‬סדר אחד שלא היה מובן‪ ,‬חזרה אחת‬ ‫המלבי״ם לא רק השאיר לנו תשובות רבות‪ .‬הוא השאיר לנו‬ ‫שנראתה מיותרת‪ ,‬נעשים פתח להבנה חדשה בכל הפרשה‪.‬‬ ‫את האומץ לשאול‪ .‬וכאשר האדם לומד לשאול מתוך אמונה‪,‬‬ ‫לפעמים האדם מבקש חידושים‪ ,‬אבל אינו מוצא אותם‪ ,‬מפני‬ ‫הוא מגלה שלא השאלה היא שמערערת את עולמו‪.‬‬ ‫שהוא מבקש מיד תשובות חדשות‪ .‬חידוש אמיתי מתחיל‬ ‫אדרבה‪ ,‬היא שמאפשרת לו לבנות אותו מחדש‪ ,‬עמוק יותר‪,‬‬ ‫פעמים רבות בשאלה חדשה‪ .‬הפסוק היה לפני כולם‪,‬‬ ‫מדויק יותר ואמיתי יותר‪.‬‬ ‫המלים היו ידועות‪ ,‬וגם הפירושים כבר נלמדו‪ .‬אבל בא אדם‬ ‫אחד ושם לב לדבר שלא הפריע לאחרים‪ .‬הוא שאל שאלה‬ ‫מכון מישרים • שלום לאנגסאם • ‪ • 845-274-3516‬קול הלשון פרטי‪shalomlangs@gmail.com • 605-313-6803 :‬‬ ‫‪4‬‬ ‫צום פינטל • ראש השנה תשפ״ז • גליון קצ״ו •‬