צום פינטל · Tzim Pintel — ראש השנה (2026-09-07)

גליון צום פינטל • ראש השנה תשפ״ז • גליון קצ״ו
מי מתחיל בתשובה
זכירת הברית וחזרת הקשר בראש השנה
גם כשעבר זמן ,גם כשנעשה ריחוק ,גם כאשר המעשים אינם 'זוכר הברית' תופס מקום גדול בראש השנה .ברכת זכרונות
כפי שהיו צריכים להיות ,הברית אומרת :הקשר עצמו עדיין מלאה בזכירת הברית .״ויזכור אלהים את בריתו״ ,״וזכרתי את
קיים .אפילו כאשר האדם אינו מרגיש אותו ,ואפילו כאשר מעשיו בריתי יעקב״ ,״יזכור לעולם בריתו״ ,״ויזכור להם בריתו״,
מכסים עליו וסותרים אותו ,הברית נושאת את הקשר מתחת ״וזכרתי אני את בריתי אותך״ ,מבקשים ״זכור לנו ה׳ אלהינו
לכל ההסתר. את הברית ואת החסד ואת השבועה״ ,וחותמים ״זוכר הברית״.
וזהו ענין זכירת הברית .אין הכוונה שהקב״ה שכח חס ושלום ענין הברית עומדות במרכז הזכרונות של ראש השנה .זכרונות
ועכשיו נזכר .אנו מוצאים בתורה שכאשר בא זמן של ישועה הם מעיקרי עבודת היום ,״כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה״.
נאמר ״וישמע אלהים את נאקתם ,ויזכור אלהים את בריתו את אבל למה הזכרון הזה מתלבש בלשון של ברית .מה ענין זכירת
אברהם את יצחק ואת יעקב״ .זכירת הברית פירושה שהקשר הברית לעבודת ראש השנה.
הקיים חוזר ויוצא מן ההעלם אל הפעולה .מתוך זכירת הברית ידועה הענין על מי להתחיל בתשובה .מצד אחד אנו אומרים:
מתחילה התקרבות מחדש( .שמות ב ,כד). ״השיבנו ה׳ אליך ונשובה ,חדש ימינו כקדם״ .אנו מבקשים מן
ולכן פסוקי זכרונות בראש השנה חוזרים שוב ושוב אל הברית. הקב״ה :אתה תשיב אותנו ,ואחר כך נשובה .ומצד שני אומר
״וזכרתי את בריתי״ .״יזכור לעולם בריתו״ .״ויזכור להם הקב״ה :״שובו אלי ואשובה אליכם אמר ה׳ צבאות״ .כאן הסדר
בריתו״ .אין זה דבר צדדי בתוך הזכרונות .זהו עצם הדבר שאנו הפוך לגמרי .אתם שובו תחילה אלי ,ואחר כך אשובה אליכם.
רוצים לעורר :הקשר שלנו עם השם יתברך. (איכה ה ,כא; מלאכי ג ,ז).
לפי זה ,זכירת הברית ותשובה אינן חז״ל העמידו את הסתירה הזאת
שני ענינים נפרדים .זכירת הברית היא כטענה בין כנסת ישראל להקב״ה.
עצמה שורש התשובה .הברית אומרת כנסת ישראל אומרת :״רבונו של
שהקשר לא מת .ולא רק מפני שיש עולם ,בידך היא ,השיבנו״ .והקב״ה
קשר ,אלא מפני שיש כאן קשר של אומר :״בידכם היא״ ,שנאמר ״שובו
ברית ,קשר שאינו תלוי בכל שעה אלי ואשובה אליכם״ .וכנסת ישראל
במצבו של האדם .והתשובה אומרת חוזרת ואומרת :״בידך היא״ ,שנאמר
שהקשר הזה חוזר עכשיו לחיות ״שובנו אלהי ישענו״( .איכה רבה ה,
בפועל. הקב״ה, מצד ״השיבנו״ כא).
וזהו עומק עבודת ראש השנה .אין ״ונשובה״ מצדנו.
האדם עומד ביום הזה רק כדי לתקן נמצא שיש לפנינו שני ענינים שונים.
את חטאיו הפרטיים .כלל ישראל כולו ענין הברית בזכרונות בראש השנה.
עומד לפני הקב״ה ומבקש שהברית והשני היא סדר התשובה ,מי מתחיל.
תתגלה מחדש בתוך המלכות ,הזכרון אבל באמת כפי שיתבאר הם ענין אחד
והדין .אנו ממליכים אותו עלינו ,והוא ממש.
כביכול זוכר ומגלה מחדש את הקשר כי יש טעות יסודית בדרך שרגילים
שכרת עמנו. לחשוב על תשובה .רגילים לראות
מתוך חידוש הקשר של ראש השנה תשובה כדבר המוטל על האדם בלבד.
יכולה להתחיל כל עבודת התשובה של זה דאגת האדם לבד .האדם התרחק,
עשרת ימי תשובה .תחילה אנו שבים האדם חטא ,וממילא האדם צריך לתקן
ועומדים לפניו כבני הברית ,ואחר כך את עצמו ולחזור אל השם .כביכול
אנו יכולים להיכנס אל הפרטים ,לתקן השם יתברך עומד במקומו ,והאדם
את המעשים ,להתוודות ולבקש הוא שהלך ממנו ,ועכשיו כל עבודת
סליחה ומחילה .ראש השנה מעמיד התשובה היא שהאדם יעשה את הדרך
מחדש את עצם הקשר ,ומתוך הקשר בחזרה.
המחודש באה התשובה. אבל אם רואים תשובה רק כך ,עדיין
ומעתה גם השאלה השניה מקבלת לא ראינו את עומק ענין התשובה כלל.
עומק אחר לגמרי. תשובה אינה רק תיקון האדם .תשובה
מי מתחיל. היא חזרת הקשר .וכביכול זה בדיוק
אין זו שאלה צדדית על סדר העבודה. ענינו של השם יתברך ,כמו שהיא ענינו
אין זו רק חקירה האם תחילה צריך של היהודי.
האדם לעשות פעולה ואחר כך יקבל סיוע מן השמים ,או כאשר אומרים קשר ,כבר יש לפנינו שני צדדים .אין דבר כזה
להיפך .זאת השאלה הראשונה שעולה בכל קשר שרוצים קשר של צד אחד .אפשר לעשות מצוה מצד אחד ,אפשר לקבל
להחזירו :מי יעשה את הצעד הראשון ויקרב מחדש את שני החלטה מצד אחד ,אפשר לתקן מעשה מצד אחד .אבל קשר
הצדדים. לעולם בנוי משנים .יש מי שמתקרב ,ויש מי שבא לקראתו .יש
עצם הדבר שהשם יתברך נתן לנו זמן של תשובה ,כבר אומר מי שמדבר ,ויש מי ששומע .יש מי שפותח ,ויש מי שנפתח
שהוא כביכול מוכן מצדו לחזרת הקשר .הוא פותח לפנינו ימים אליו.
שבהם אפשר לשוב ,קורא לנו להתקרב ומבטיח לקבל אותנו. החטא אינו רק קלקול בתוך האדם .הוא גם ריחוק בתוך הקשר.
עוד לפני שעשה האדם את דרכו ,כבר נפתח לפניו זמן של וממילא התשובה אינה רק שהאדם נעשה יותר טוב .התשובה
תשובה .עצם הזמן הוא כבר קריאה מלמעלה. היא שהקשר שהיה רחוק חוזר להיות קרוב.
הדבר דומה ממש לשני בני אדם שהיה ביניהם סכסוך .עבר וכשמבינים כך ,כל ההסתכלות על תשובה משתנה .פתאום מובן
זמן .הכעס כבר אינו כפי שהיה .כל אחד בתוך לבו יודע למה עומדת הברית בתוך ראש השנה .מהי ברית .ברית הינו
שהמצב הזה אינו טוב .שניהם רוצים שהקשר יחזור. קשר עמוק בין שני צדדים .קשר רגיל יכול להיחלש ואף להיפסק
אבל מיד עולה השאלה :מי יתחיל. כאשר אחד הצדדים מתרחק .אבל ברית היא קשר שנכרת,
האחד אומר :למה אני .הוא שפגע בי .שהוא ירים את הטלפון. קשר שנעשה עמוק ומחייב יותר מן המצב העכשווי של שני
והשני אומר :אדרבה ,אם באמת אכפת לו מן הקשר ,שהוא הצדדים.
1 צום פינטל • ראש השנה תשפ״ז • גליון קצ״ו •
ושוב אתה מקרב. יבוא אלי .וכך יכולים לעבור ימים ושבועות .שניהם רוצים שלום,
ושוב אנו שבים. ושניהם ממתינים.
אין כאן פעולה אחת וגמרנו .יש כאן קשר שחוזר ונבנה. אבל כאן נמצא הדבר הקשה ביותר.
וזהו גם ״קול דודי דופק ,פתחי לי״ .הדוד כבר דופק .הרי מצד אם אדם אומר :אני רוצה מאוד שהקשר יחזור ,אבל בשום פנים
אחד הוא התחיל .אבל הוא אינו פותח את הדלת במקום ואופן איני עושה את הצעד הראשון ,הרי יש מקום לומר לו :אז
האדם .הוא אומר ״פתחי לי״ .עכשיו תורך לפתוח. דו האלטסט נאך נישט באמת דערביי .אם הדבר באמת חשוב
ועל זה אמרו חז״ל :״פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של לך ,אם באמת אתה רוצה את הקשר עצמו ,למה השאלה מי
מחט ,ואני פותח לכם פתחים״( .שיר השירים רבה ה ,ב) .אין יתחיל חשובה לך יותר מן הקשר.
דורשים מן האדם את כל הפתח .רק משהו שבמשהו .אבל קשה מאוד להיות הראשון .בפרט כשאדם מרגיש שהוא הצודק.
כשהוא פותח משהו ,נפתח כנגדו הרבה. הוא אומר :למה אני צריך להתכופף .למה אני צריך לפתוח.
ואז ,מתוך מה שנפתח לו ,הוא יכול לפתוח עוד. אבל זה עצמו לפעמים הדבר שעליו צריכים להשלים.
זה ממש המהלך של שני צדדים. לא רק על הסכסוך צריכים להשלים .גם על הדרישה שהשני
וכן יש להבין את הפסוק ״לכו נא ונוכחה יאמר ה׳״( .ישעיה א, יהיה הראשון צריכים להשלים.
יח) .אין כאן רק צו :תקן את עצמך ובוא אחר כך .הקב״ה כי כל זמן שאדם אומר :הקשר יחזור ,אבל רק בתנאי שהשני
כביכול אומר :בוא .נעמוד יחד מול הדבר. יתחיל ,עדיין הוא מחזיק במקצת בתוך עצם הסכסוך .עדיין
כמו שני בני אדם שאחרי ריחוק אחד מהם אומר :בוא נדבר. כבודו ,הצדק שלו ,והחשבון מי חייב למי ,עומדים לפני הקשר.
עדיין לא חזר הכל .עדיין לא פתרו הכל .אבל עצם האמירה ואם הוא באמת רוצה חזרת הקשר ,מגיע רגע שבו הוא אומר:
״בוא נדבר״ כבר יוצרת מקום שבו אפשר להתחיל לחזור. יהיה מה שיהיה ,הקשר הזה צריך לחזור למקומו .אם אף אחד
״לכו נא״ ,הקריאה באה מן השם .״ונוכחה״ ,מכאן כבר נעשית אינו מתחיל ,אני אתחיל.
הפגישה של שני הצדדים. אולי זה עצמו עומק התשובה.
וזה גם נותן עומק חדש ל״אני לדודי ודודי לי״ ול״דודי לי ואני הקב״ה אומר :״שובו אלי ואשובה אליכם״ .תתחילו אתם.
לו״ .פעם הדוד קודם ופעם אני קודם .יש התעוררות שבאה וכנסת ישראל אומרת :״השיבנו ה׳ אליך ונשובה״ .תתחיל
מלמעלה ,ויש התעוררות שבאה מלמטה .אבל כאשר מסתכלים אתה.
על כל מהלך הקשר ,שניהם נמצאים כל הזמן( .שיר השירים ב, וכל אחד מן הפסוקים אינו מדבר רק על פעולה .הוא מדבר על
טז; ו ,ג). עצם הקשר .מי ינוע ראשון לקראת השני.
וזהו גם משל המלך בשדה שנתבאר בענין אלול .מצד אחד אבל באמת גם המשל בין בני אדם אינו נגמר בצעד הראשון.
אומרים ״אני לדודי״ ,האדם יוצא אל המלך .אבל לפני שיצא כאשר שני בני אדם כבר התחילו להתפייס ,בדרך כלל אין אחד
האדם ,המלך כבר יצא מן ההיכל ובא אל השדה .הוא התקרב מהם נפתח מיד לגמרי .אחד נותן משהו קטן .השני רואה את
כביכול כדי שהאדם יוכל להתקרב( .לקוטי תורה ,ראה ,ד״ה אני זה ונותן משהו כנגדו .הראשון רואה שהשני רציני ,ונפתח עוד
לדודי). קצת .השני רואה זאת ונפתח עוד.
נמצא שגם כאשר האדם הוא המתחיל ,כבר היתה לפני זה איזו משהו מצד זה ,משהו מצד זה.
התקרבות מן השמים .ומאידך ,גם כאשר באה התעוררות מן אחד שולח הודעה קצרה .השני עונה בצורה קצת יותר חמה.
השמים ,עדיין צריכים שהאדם יענה לה. הראשון מרגיש שאפשר כבר לדבר ,ומרים טלפון .בשיחה עדיין
ולכן אולי אי אפשר באמת למצוא נקודה שבה רק צד אחד נזהרים .כל אחד בודק מעט את נאמנות השני .האם באמת
נמצא .הסתירה בין ״שובו אלי״ לבין ״השיבנו״ אינה מתיישבת רוצים כאן לחזור .האם אפשר לפתוח את הלב .האם לא אפגע
בכך שאנו מכריעים מי התחיל באמת .היא מתיישבת כאשר שוב.
מבינים שבתוך קשר של ברית אין התחלה בודדת .עצם ואז אחד נפתח עוד משהו .והשני כנגדו עוד משהו .עוד קצת
התעוררות האדם היא כבר מענה לקריאה מן השמים ,ועצם אמון ,עוד קצת קירוב .וכך הקשר הולך וחוזר.
הקריאה מן השמים ממתינה לתנועה מצד האדם. נמצא שבאמת ,מרגע שהתחילה ההתקרבות ,אין עוד שאלה מי
אפילו המשהו הראשון הוא עמוק מאוד. עושה את כל הדרך .שניהם עושים אותה יחד .כל אחד פותח
הקב״ה אומר :אתה תתחיל. מעט ,וכנגדו השני נפתח מעט.
האדם אומר :רבונו של עולם ,גם את הכח להתחיל תן לי אתה. כל הסוגיא של ״מי קודם״ אינה אלא על המשהו שבמשהו
ועל זה גופא היא כל טענת כנסת ישראל במדרש. הראשון.
אבל יש כאן גם תביעה כלפי האדם .אל תעשה מן השאלה על הרגע שלפני שהיה דבר.
הזאת מקום להישאר רחוק .אל תאמר :כאשר הקב״ה יפתח לי מי יתן את הסימן הראשון.
את הלב ,אז אשוב .כי אם באמת הקשר חסר לך ,עצם זה אבל אחרי הסימן הראשון ,כל הקשר כבר מתחיל לנוע משני
שחסר לך כבר הוא פתח. צדדים.
אם אתה מסוגל לומר ״השיבנו ה׳ אליך״ ,כבר אמרת משהו. וזה עומק גדול מאוד בענין התשובה .תשובה אינה מהלך שבו
אם אתה כואב את הריחוק ,כבר ענית משהו אל הזמן של האדם לבדו עושה דרך ארוכה עד שהוא מגיע אל הקב״ה .כל
תשובה שניתן לך. הדרך עצמה נעשית משני הצדדים.
אם אתה שומע את הדפיקה ,עכשיו מוטל עליך לפתוח. האדם מתקרב משהו ,והשם יתברך מקרבו .מתוך הקירוב
בראש השנה איננו עומדים לפני הקב״ה כאנשים המבקשים שקיבל הוא יכול להתקרב עוד משהו ,ואז נפתח לו עוד .משהו
להתחיל קשר חדש .אנו עומדים כבני הברית .אנו מבקשים ומשהו ,משהו ומשהו.
ממנו שיזכור את הברית ,שיקרב אותנו ויפתח לנו את הדרך; וזהו ״בא לטהר מסייעין אותו״ .האדם בא .הוא עושה תנועה.
והוא מבקש מאתנו שלא נעמוד ונמתין ,אלא ניתן את המשהו ומיד מסייעין אותו( .יומא לח ע״ב) .ואחר שסייעו אותו ,יש לו
הראשון שלנו. כבר כח לבוא עוד יותר .וכאשר הוא בא יותר ,שוב מסייעין אותו
איננו צריכים לדעת מי התחיל .עצם זה שנתעורר בלבנו לבקש יותר.
״השיבנו״ ,אפשר שהוא כבר הדפיקה שבאה מלמעלה .ועכשיו ומצד השני אמרו חז״ל :״אלמלא הקב״ה עוזרו אינו יכול לו״ .גם
מוטל עלינו לפתוח. כאשר האדם כבר התחיל ,אין פירוש הדבר שמעתה הכל בידו.
אנו תוקעים בשופר ,אומרים מלכיות וזכרונות ,ומבקשים דבר כל המשך התשובה נעשה בתוך סיוע וקירוב מן השמים.
אחד :שהקשר שהיה נעלם יחזור לחיות .הקב״ה זוכר את ומעתה ״השיבנו ה׳ אליך ונשובה״ מקבל משמעות פשוטה
הברית ,ואנו שבים לתוכה .הוא קורא לנו ,ואנו עונים לו. מאוד .״השיבנו״ ,אתה התקרב אלינו ,עורר אותנו ,פתח לנו.
ומתוך שניהם יחד מתחילה התשובה. ״ונשובה״ ,ואז אנו נשיב תנועה מצדנו.
2 צום פינטל • ראש השנה תשפ״ז • גליון קצ״ו •
הכוח לשאול
ליארצייט של רבינו המלבי״ם זצ״ל – א׳ דראש השנה
מתחיל לשאול ,הוא מזיז את הדבר ממקומו .לפתע הוא ביום הראשון של ראש השנה חל היארצייט של רבינו מאיר
רואה שהפירוש שהיה פשוט אצלו אינו מיישב את כל ליבוש בן רבי יחיאל מיכל ,המלבי״ם זצ״ל .הוא נסתלק ביום
המלים .הוא מגלה שיש עוד פסוק שאינו מתאים .מה שהיה א׳ דראש השנה שנת תר״מ ,בעיר קיוב ,בעת שהיה בדרכו
נראה מסודר ,מתחיל להתערער. לקבל עליו את רבנות העיר קרמנטשוג .כל ימיו עברו עליו
טבע האדם הוא שהוא רוצה לחיות בתוך עולם מסודר .הוא ביגיעה ,בנדודים ,ובמלחמות עם החופשים ,אולם מתוך כל
רוצה לדעת היכן הוא עומד ,מה כבר ברור אצלו ומה הוא אלו השאיר אחריו עולם שלם של תורה ,ובעיקר דרך רחבה
מבין .אפילו כאשר ההבנה אינה שלמה ,יש בה איזו מנוחה. בלימוד המקרא.
השאלה מאיימת ליטול את המנוחה הזאת .מי יודע להיכן המלבי״ם לא היה רק מפרש על התורה ועל הנביאים .עוד
היא תוביל .אולי יתברר שהבנין שהיה עומד אצלו שנים בצעירותו ,לערך בשנות העשרים לחייו ,חיבר את ספרו
רבות עדיין אינו בנוי כראוי. ״ארצות החיים״ על שלחן ערוך אורח חיים ,וגדולי דורו נתנו
משום כך יש בני אדם שממהרים להשתיק כל שאלה .מיד לו הסכמות נכבדות והכירו בו כאחד מן הגדולים .לאחר מכן
כאשר מתעורר איזה קושי ,הם אומרים שימש ברבנות בקהילות שונות ,ובכל
תירוץ כל שהוא ,אף שהם עצמם אינם מקום עמד בתוקף על שמירת התורה
מרגישים שהתירוץ מיישב את הדבר. והמסורה .בבוקרשט נלחם באלו
לא התשובה חשובה להם באותה שביקשו לשנות את צורת היהדות ,ועל
שעה ,אלא סגירת השאלה .הם רוצים ידי הלשנות נאסר וגורש מן המדינה.
להחזיר את הדבר למקומו ,כדי שלא גם בשנים שלאחר מכן לא מצא מנוחה,
יצטרכו לפתוח את כל הסוגיא מחדש. ועבר מעיר לעיר וממדינה למדינה.
אבל המלבי״ם מלמד אותנו דרך דווקא בתוך החיים הסוערים האלו נבנו
אחרת .הוא אינו בורח מן השאלה .הוא פירושיו הגדולים .המלבי״ם פתח את
נותן לה מקום .לפעמים הוא מקבץ ספרי התנ״ך מחדש ,פסוק אחר פסוק,
עשר שאלות ויותר על יחידה אחת של מלה אחר מלה .הוא הראה שאין
פסוקים .הוא אינו חושש שאם ירבה בתורה מלה יתירה ,אין שני לשונות
לשאול לא יוכל אחר כך לצאת מן שהם שוים ממש ,ואין חזרה שבאה רק
המבוכה .אדרבה ,הוא יודע שרק לאחר ליופי הלשון .בכל שינוי קטן יש כוונה,
שנרגיש היטב מה אינו מובן ,נוכל בכל סדר של דברים יש מהלך ,ובכל
להגיע אל מה שבאמת כתוב כאן. מקום שנראה כאילו הפסוק חזר על
עצמו מסתתר חידוש נוסף.
הביטחון שיש תשובה
והנה כאשר פותחים פירוש המלבי״ם ,הדבר הראשון
מאין מקבל האדם את הכוח לשאול? מן הביטחון שיש
שפוגשים הינו ״השאלות״ .תחילה הוא מעמיד שורה של
תשובה.
שאלות וקושיות .מדוע נאמרה מלה זו .מדוע שינה הכתוב
אין הכוונה שהוא כבר יודע את התשובה .אילו היה יודע
מלשון שנאמרה קודם .מדוע הוקדם המאוחר .מדוע חזר
אותה ,לא היתה זו שאלה אמיתית .הביטחון הוא עמוק
הפסוק על דבר שכבר נאמר .מדוע חסר כאן דבר שהיה
יותר .הוא מאמין שהדבר העומד לפניו הוא אמת ,ואם עתה
ראוי להיאמר .ורק לאחר שהשאלות עומדות לפנינו בכל
אינו רואה כיצד הדברים מתיישבים ,החסרון הוא בהשגתו
תוקפן ,הוא מתחיל לבנות את הביאור.
ולא בעצם הדבר .על כן הוא מרשה לעצמו לפתוח ,לבדוק
זהו אחד הדברים הגדולים שאפשר ללמוד מן המלבי״ם:
ולהקשות .השאלה לא תחריב את הבנין .היא תוליך אותו
כמה כוח צריך האדם כדי לשאול.
אל הבנין האמיתי.
זה היה היסוד הגדול של המלבי״ם .הוא האמין בשלמות האדם מפחד לפתוח את הדבר
לשון התורה .משום כך דווקא הוא היה יכול להקשות עליה נדמה לנו שלשאול שאלה הוא דבר קל .אם איני מבין ,אני
כל כך הרבה קושיות .אילו היה חושב שהתורה מדברת שואל .אולם באמת אין הדבר פשוט כלל .פעמים רבות
לפעמים בדרך שאינה מדויקת ,כל קושיא היתה יכולה האדם אינו שואל ,לא מפני שהכל מובן לו ,אלא מפני שהוא
להסתיים בתשובה פשוטה :כך היא דרך הלשון ,יש כאן מפחד ממה שהשאלה עלולה לפתוח.
חזרה ,אין לדקדק כל כך .אבל המלבי״ם ידע שכל מלה כל זמן שהדבר עומד סגור ,אפשר לעבור עליו .אפשר לומר
שכך כתוב ,כך מקובל ,כך רגילים להבין .אבל כאשר האדם
3 צום פינטל • ראש השנה תשפ״ז • גליון קצ״ו •
במקום שבו כולם עברו בשתיקה .מאותה שאלה נפתח לפניו עומדת במקומה .ממילא ,כאשר הדברים אינם מתיישבים,
מהלך שלם. יש כאן פתח להבנה חדשה.
צריכים כוח כדי לעמוד לפני שאלה ולא למהר לסגור אותה. נמצא שהשאלה שלו לא באה מחוסר אמונה ,אלא מאמונה
צריכים סבלנות לשאת זמן מה את ה״איני יודע״ .צריכים עמוקה יותר .הוא אינו שואל מפני שהוא מטיל ספק אם יש
אמונה שהאור אינו נמצא רק במה שכבר מובן לי ,אלא גם סדר .הוא שואל מפני שהוא בטוח שיש סדר ,ועדיין לא זכה
בתוך המקום החשוך שעדיין איני מבין .מי שאינו מסוגל לראותו .ככל שהביטחון בשלמות הדבר גדול יותר ,כך
לשהות עם שאלה ,מקבל תמיד תשובות קטנות .מי שנותן אפשר להעמיד עליו שאלה חזקה יותר.
לשאלה את מלוא המקום ,עשוי להגיע לתשובה הבונה גם בנפש האדם כך הוא .ילד קטן מפחד לפעמים לשאול,
מחדש את כל הענין. מפני שאם יתברר לו שאינו מבין ,הוא מרגיש שכל מעמדו
ראש השנה והתחלה חדשה נשמט .תלמיד מתחיל רוצה להרגיש שכבר תפס את הענין.
המלבי״ם נסתלק בראש השנה .יום שבו העולם מתחיל הוא שומע הסבר ראשון ונאחז בו .קשה לו להודות שיש כאן
מחדש .כדי להתחיל מחדש ,צריכים להסכים שלא כל מה סתירה ,מפני שעדיין אין לו ביטחון שיוכל לעבור דרך
שהיה פשוט אתמול מוכרח להישאר פשוט גם היום. הסתירה ולהגיע להבנה רחבה יותר.
האדם בא לראש השנה עם סדר שלם שכבר התרגל אליו. לאט לאט האדם לומד את כוח השאלה .פעם אחת הוא העז
יש לו דרך לחשוב על עצמו ,על עבודתו ,על מה שהוא יכול לשאול ,ולאחר זמן מצא תשובה .לא רק שהשאלה לא
ועל מה שאינו יכול .פעמים רבות הוא כבר נתן תשובות לכל החריבה את מה שידע ,אלא היא פתחה לו הבנה שלא
השאלות :כך אני ,כך נולדתי ,כך עברו עלי השנים ,זה מה היתה לו קודם .אחר כך באה עוד שאלה ,ואף היא הכריחה
שאני מסוגל לעשות .כל התשובות האלו מסדרות את חייו, אותו לדייק יותר .כך נבנה בקרבו ביטחון חדש :מותר
אבל הן גם סוגרות אותו. לפתוח דבר סגור .מותר לומר ״איני מבין״ .פעמים רבות
דווקא מכאן מתחיל הלימוד האמיתי.
ראש השנה נותן כוח לשאול מחדש .האם באמת אני מוכרח
להישאר כפי שהייתי .האם אין בתוך חיי כוחות שעדיין לא השאלה פותחת עולם חדש
נפתחו .האם הדברים שאני מחשיב לחזרות אינם אלא שאלה טובה אינה רק חור המבקש להתמלא בתשובה .היא
מדרגות שונות שלא הבחנתי ביניהן .האם אין מלה אחת מגלה שיש כאן עולם שעדיין לא ראינו.
בתורה ,בתפילה או בתוך לבי ,שעברתי עליה פעמים רבות אדם קורא שני פסוקים והם נראים לו דומים .הוא שואל
ולא שמעתי מה היא מבקשת לומר לי. מדוע נאמרו שניהם .כל זמן שלא שאל ,הוא ראה רעיון אחד
המלבי״ם עבר בחייו ממקום למקום ,סבל רדיפות ,הלשנות שנאמר פעמיים .לאחר ששאל והבחין בין שני הפסוקים,
וגירושים ,ואף על פי כן לא הפסיק לבנות .הוא לא הניח הוא מגלה שני ענינים .השאלה לא רק פתרה כפילות; היא
לסערות שסביבו לסגור את עיניו .מתוך כל הנדודים נוצר הולידה לפניו עולם נוסף.
פירוש המעמיד את ספרי התנ״ך כעולם מדויק ,מסודר ומלא הוא רואה שתי מלים הנראות כבעלות משמעות אחת .מדוע
אור .במקום שאחרים ראו חזרות ,הוא ראה חילוקים. בחר הכתוב כאן בלשון אחת ושם בלשון אחרת .בתחילה
במקום שאחרים עברו על קושי ,הוא מצא פתח .במקום אין בידו תשובה .אולם עצם השאלה מכריחה אותו
שנראה שהדברים אינם מתיישבים ,הוא האמין שיש תשובה להתבונן :אולי אלו שני כוחות שונים ,שתי תנועות שונות
וביקש אותה עד שמצאה. בנפש ,שתי מדרגות בעבודת השם .פתאום מתברר ששתי
זהו הזיכרון שאפשר לקחת מן המלבי״ם ביום היארצייט מלים שהיה רגיל להחליף ביניהן נושאות בתוכן שני מהלכים
שלו .לא לפחד מן השאלה ,ולא להשתמש בה כדי לערער. שלמים.
לשאול מתוך אמונה שיש מה למצוא .לפתוח מתוך ביטחון זהו הכוח הגדול שבשאלות המלבי״ם .הוא אינו מניח לקורא
שהתורה עמוקה יותר מן ההבנה הראשונה שלנו .לדעת להישאר על פני השטח .הוא מראה לו את הסדק הקטן,
שכל שאלה אמיתית יכולה להיות דלת ,וכל קושי יכול ודרך הסדק הוא מכניס אותו לתוך חדר שלם .מלה אחת
להוליד אור חדש. שלא התאימה ,סדר אחד שלא היה מובן ,חזרה אחת
המלבי״ם לא רק השאיר לנו תשובות רבות .הוא השאיר לנו שנראתה מיותרת ,נעשים פתח להבנה חדשה בכל הפרשה.
את האומץ לשאול .וכאשר האדם לומד לשאול מתוך אמונה, לפעמים האדם מבקש חידושים ,אבל אינו מוצא אותם ,מפני
הוא מגלה שלא השאלה היא שמערערת את עולמו. שהוא מבקש מיד תשובות חדשות .חידוש אמיתי מתחיל
אדרבה ,היא שמאפשרת לו לבנות אותו מחדש ,עמוק יותר, פעמים רבות בשאלה חדשה .הפסוק היה לפני כולם,
מדויק יותר ואמיתי יותר. המלים היו ידועות ,וגם הפירושים כבר נלמדו .אבל בא אדם
אחד ושם לב לדבר שלא הפריע לאחרים .הוא שאל שאלה
מכון מישרים • שלום לאנגסאם • • 845-274-3516קול הלשון פרטיshalomlangs@gmail.com • 605-313-6803 :
4 צום פינטל • ראש השנה תשפ״ז • גליון קצ״ו •
