אהלך באמיתך · Ahalech Bamitechu — ראש השנה (2026-09-07)

בס״ד
גליון
אהַ _לך
באמיתךדברי תורה
שיעורים
שיחות
מאת כ״ק מרן אדמו״ר שליט״א
מד
חודש תשרי תשפ״ז
גליון אהַ לך באמתך
גליון מד -חודש תשרי תשפ״ז
יצא לאור ע״י
מכון אור שמח -אלעסק
————————————————————
כל הזכויות שמורות
© Copyright 2026
————————————————————
להשיג
בבית מדרשינו קהל לב שמח אלעסק
203 Ave. F Brooklyn NY 11218
גם אפשר לשלוח בקשה ל:
dtalesk@gmail.com
————————————————————
להערות והארות או ליטול חלק בהוצאות הגליון
אפשר לפנות להמכון
347-450-8173
השיעורי חובת הלבבות מתקיים בכל יום א׳ בבוקר
בשעה 10:30בחדר אהל חוה בבית מדרשינו
בשעת השיעור אפשר לשמוע בהאקאפ 605-313-1667נומער 6ולאחר השיעור 1-1-1
וכן אפשר לשמוע כל שיעורים משער הבטחון על 2-1-1
מספר מיוחד לתושבי ארה"ק073-388-6683 :
א גליון אהַ לך באמתך
-תוכן הגליון -
גליון מד -חודש תשרי תשפ״ז
שיעורים בספר חובת הלבבות ,שער הבחינה
לשון החובת הלבבות................................................................................................ד
לשיעור יז – יח
שיעור יז -יום א' פר' נשא ,ערב שבועות תשפ״ה....................................................ו
טוב טעם ודעת למדנו · אם אין דרך אר״ץ אין תורה · אתם קרויין אדם · ויחד לבבינו לאהבה את
שמך · אודך על כי נוראות נפלאתי · התקן עצמך בפרוזדור · המחזיר נשמות לפגרים מתים · נשמה
שנתתי בי טהורה היא
שיעור יח -יום א' פר' בהעלותך תשפ״ה...............................................................יד
אם תעוררי את האהבה עד שתחפ״ץ · כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו · כל הנשמה תהלל קה
· שמח נפש עבדך · לא תחמוד בית רעך · ויברא אלקים את האדם בצלמו · מבטן אמי קלי אתה
· כבוד אלקים הסתר דבר
✿
דברי תורה
חלק מהדברות קודש משך ירח האיתנים שנת תשפ״ו העעל״ט
דרשת תקיעת שופר יום א' דראש השנה שנת תשפ״ו .........................................כב
אם לא עכשיו אימתי · הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה · אור פניך
עלינו אדון נשא · תורה ציוה לנו משה · אשרי העם יודעי תרועה · לולא התמהמהנו כי עתה שבנו
זה פעמים · התעוררות הגאולה השלימה בשנה הזאת · ושכנתי בתוכם
חלק מדרשת שבת שובה פרשת וילך שנת תשפ״ו ..............................................כח
חלק האגדה
אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות · בברכה המשלושת בתורה · בן מאה ועשרים שנה
אנכי היום · הקב״ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום · עד יום מותו תחכה לו לתשובה · לכו
-ןוילגה ןכות - ב
בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם · משה לא נכנס לארץ ישראל · מחמת חטא המרגלים · ויקרא
משה להושע בן נון יהושע · שובה ישראל כי כשלת בעוונך · בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין
חלק המוסר
דרך תשובה הורית · העוקר עבודה זרה צריך לשרש אחריה · חרטה מהו · ומצאת כי תדרשנו בכל
לבבך ובכל נפשך · איזהו עשיר · אין דבר העומד בפני הרצון · נשאת ונתת באמונה קבעת עיתים
לתורה · כי הם חיינו ואורך ימינו · ארבעה דברים צריכים חיזוק · דבר העומד ברומו של עולם
ובני אדם מזלזלים בה · פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם · אין לנו על מי להישען אלא
על אבינו שבשמים · בדבר הפרצות בחומות הקדושה · הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך
דברות קודש קודם תפילת נעילה יום הקדוש שנת תשפ״ו.....................................נג
בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון · שובו אלי ואשובה אליכם · דרשו ה' בהימצאו קראוהו
בהיותו קרוב · חותמו של הקב״ה אמת · שנת תשפ״ו זמן מסוגל להתעוררות הגאולה
דרשת הושענא רבה בשעת ההקפות שנת תשפ״ו ..................................................נו
הושענא למענך אלוקינו הושענא
פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום · עשה נא למען שמך · ואהבת לרעך כמוך אני ה' -מידת
האחדות מהפך מידת הדין למידת הרחמים
הושענא למענך בוראנו הושענא
הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה · חביב אדם שנברא בצלם אלוקים
· שלח רפואה שלימה לחולי עמך -רפואת הנפש ורפואת הגוף
הושענא למענך גואלינו הושענא
עקידת יצחק לזרעו של אברהם ברחמים היום תזכור · כמידה שאדם מודד מודדין לו
הושענא למענך דורשינו הושענא
דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה · סלח נא היום עבור כי פנה יום
דדרשה ביום ש״ת לפני ההקפות ...........................................................................סד
נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' · הנשמה לך והגוף שלך · ירוץ עבדך כמו איל · ישתחוה אל
מול הדרך · ויוסף הוא המשביר · משוך עבדך אל רצונך
✿
ג גליון אהַ לך באמתך
סיפורי צדיקים
.
השואבה אצל עריכת השלחן שמחת בית
מוצאי שבת חוה"מ אושפיזא דיוסף תשפ"ה ..........................................................סז
מבית הוראה
שאלות ותשובות בהלכות השכיחות����������������������������������������������������������������������עב
שאלות ותשובות בהלכות השכיחות
********
תובבלה תבוחה ןושל ד
לשון החובת הלבבות
לשיעור יז – יח
שער הבחינה – פרק ה'
פרק ה' -וכיון שהוא כן ,ראוי לנו להזכיר מכל מה שזכרנו מעניני האדם מעט מזעיר
מכל ענין ,להעיר המתעלם על מה שהוא חייב לזכרו תמיד ,ויביאהו לחקור על
מה שלא זכרתי .ואז יכנע לבורא על רוב חסדו וטובו עליו ,ותתגדל הודאתו לו ,כמו
שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים קלט ,יד) :אודך על כי נוראות נפלאתי ,נפלאים
מעש ,ונפשי יודעת מאד ,לא נכחד עצמי ממך ,אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות
הארץ ,גלמו ראו עיניך ,ועל ספרך כולם יכתבו ,ימים יוצרו ,ולא אחד בהם.
ותחילת מה שראוי לך ,שתעלה במחשבתך אל תחילת האדם ואל ראשית הויתו ,ואז
תראה כי חסד האלקים הראשון עליו הוא ,המציאו אחר אפסו ,והוא צאתו
מתכונת היסודות אל תכונת הצומח .ואחר כן יעתק מתכונת הצומח אל תכונת המזון,
וממנו יעתק אל תכונת הזרע והדם ,וממנו יעתק אל תכונת החיים ,ואחר כן יעתק
ממנה אל תכונת האדם ,והוא החי ,המדבר ,המת .והוא הולך בשינויים וגלגולים,
וסיבות מתחלפות ,ומצועים מתמידים ,מחוברים במחשבה נכונה וחבור מתוקן.
וכאשר תתבונן בזה ותראה סימן הטובה והחכמה והיכולת בכללו ,השתכל וחשוב
בשרשי חיבורו הנראה ,רצוני לומר נפשו וגופו ,תראה גוף האדם מורכב
מיסודות חלוקים ,וטבעים שאינם דומים ,חיברם הבורא יתעלה בגבורתו ,וקשרם
בחכמתו ,והתחבר מהם גוף עומד ,מתאחד במראיתו מתחלק בטבעיו .וחיבר אליו
עצם רוחני אוירי ,דומה לרוחניות האישים העליונים ,וזה העצם הוא נפשו ,אשר
קשרה בו באמצעים ראויים לשתי הקצוות .והם רוח החיים ,והחום הטבעי ,והדם,
והגידים ,והעצבים ,והעורקים .ושם להם סיבות לשמרם ולהגן עליהם מהפגעים ,והם
הבשר ,והעצמות ,והמיתרים ,והעור ,והשער ,והצפרנים ,וכולם מגינים ומכסים להגן
עליהם מהפגעים.
ה גליון אהַ לך באמתך
ואחר כן חשוב בחנות הבורא יתעלה בהנהגתו את האדם ,אשר שם לו בטן אמו
למצע בתחילת ענינו ,כדי שיהיה במקום שמור ומבצר נצור ,מקום שלא
תשיגהו יד ,ולא יגיע אליו לא חום ולא קור ,עם המגן החזק והמחסה הנבצר ,ועם
המזון המזומן .והוא הולך וגדל עד שיחזק על התנועה והתנודה ,עם הגעתו אל מזונו
מבלי יגיעה וטרח ,הוכן לו במקום אשר לא יוכל אדם להגיעו אליו בשום פנים ,וכל
אשר יגדל גופו ירבה מזונו ,עד עת קצוב.
ואחר כן יצא מבטן אמו אל דרך צר ,מבלי תחבולה שיתחכם בה לצאתו ,ולא דבר
שיעשה לסיע לו בו ,אלא ביכולת החכם רחום וחנון המרחם על בריותיו .כמו
שאמר לאיוב בקצת בעלי חיים בלתי מדברים (איוב לט ,א) :הידעת עת לדת יעלי סלע,
חולל אילות תשמור ,תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה.
********
הניחבה רעש תובבלה תבוח ו
חובת הלבבות שער הבחינה
שיעור יז -יום א' נשא ,ערב שבועות תשפ״ה
בתוכן:
טוב טעם ודעת למדנו · אם אין דרך אר״ץ אין תורה · אתם קרויין אדם · ויחד לבבינו
לאהבה את שמך · אודך על כי נוראות נפלאתי · התקן עצמך בפרוזדור · המחזיר
נשמות לפגרים מתים · נשמה שנתתי בי טהורה היא
הטעם דהו״ל כמקבל בנקיטת חפץ ויש לחוש טוב טעם ודעת למדנו
לשבועת שוא .ועל פי זה אפשר לפרש כוונת
איתא בגמרא (שבת פט ).על הפסוק (תהלים סח,
הירושלמי דכשאמרו ישראל נעשה ונשמע הו״ל
יט) :עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם.
כשבועה בנקיטת חפץ כיון שהיה בשעת קבלת
בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות .ע״כ .ומדייק
התורה ,וחשש משה רבינו עליו השלום שלא החתם סופר (דרשות רפג ).מאי טעמא דוקא על
יהא שבועת שוא אם לא יקיימו את התורה ח״ו, שקראוהו אדם הוצרכו מלאכי השרת לתת לו
על כן השיב את דברי העם בצלוי ,כלומר שמסר למשה רבינו ע״ה מתנות.
את דבריהם של ישראל באופן תפילה ,שביקש
ונראה לפרש הגמרא בהקדם דברות קדשו של
מהשי״ת שיעזור להם שיוכלו לקיים את התורה
הרה״ק מהר״י מבעלזא זי״ע (לקט אמרי קודש ,יתרו),
כפי מה שקבלו עליהם.
על הפסוק (שמות יט ,ח) :וישב משה את דברי העם
אל ה' ,ואיתא בתרגום ירושלמי :וחזר משה ית
פירוש זה מובא גם בויגד יעקב (מועדים ,ליקוטים פתגמי עמא בצלוי קדם ה' .ולכאורה צריך ביאור
לשבועות) בשם מרן הגה״ק מהרי״ד מבעלזא זי״ע, מה ענין התפילה לכאן .ומבאר דהנה במטה אפרים
שפירש כן על פי העובדא שפעם אחת אמר הרה״ק (סימן תרי״ט ס״י) איתא ,שמוציאין ספר תורה בליל
מאפטא זי״ע בליל יוה״כ לפני כל נדרי ,רבש״ע יום הק' ,וגם נוהגין לבקש מחילה מהתורה הק'
אתה רוצה שנבטיח לך שלא נחטא עוד לעולם ,הנה על מה שפגמו כל השנה ,ולקבל מחדש לקיים
אין אנו יכולין להבטיח לך זאת ,כי לא נוכל לידע את התורה מהיום והלאה.
שלא יתגבר עלינו ח״ו היצר עוד הפעם ,אך אנו אבל רבינו הק' מלובלין זי״ע ועכי״א לא היה
מבקשין אותך רבש״ע עזור לנו שלא נחטא עוד. נוהג כן ,רק עמד בתפילה בלא ספר תורה ,ואמר
ז גליון אהַ לך באמתך
[מזידיטשויב] זצוק״ה ,דר״ך אר״ץ בגימטריא ומרן זי״ע מבעלזא פירוש הדברים ,דהרה״ק
תפל״ה .ע״כ .והיינו שאם אין מתפללים להשי״ת מאפטא חשש דאם מבטיחין בספר תורה שבידו
לזכות לאור התורה ,אז אי אפשר לזכות לאור הוא דומה לשבועה בנקיטת חפץ ,ואם ח״ו יחטא
התורה. עוד יהא החטא כפול ,דמלבד גוף החטא יהא נוסף
מסופר על הגאון מאוסטרובצא זצ״ל ,שפעם חטא על שעובר על הקבלה שקיבל על עצמו ,על
אחת עמד בהתבוננות למשך ה' דקות ,ואחר כך כן פירש דבריו דמה שאנו אומרים שלא נחטא
אמר דרוש עמוק ונפלא ,ויתפעלו כל הקהל על עוד כוונתינו בדרך תפילה.
החידוש הזה שעלה בידו לומר אחר הכנה בזמן ובזה פירש דגם משה רבינו חשש אולי מה
קצר כזה .אחר כך אמר להשומעים :אל תתמהו שאמרו ישראל נעשה ונשמע נחשב כקבלה או
על הדברים שכאילו אמרתי חידוש נפלא כזה שבועה ,וח״ו יוכל לגרום עוד קטרוג ,על כן פירש
מבלי להתכונן כראוי ,כי ד' מהה' דקות האלו הוא דבריהם בלשון תפלה ,יהא רעוא שכל אשר
הייתי מתפלל לפני השי״ת שיאיר עיני בתורתו דיבר נעשה ונשמע .והיינו דפירש ירושלמי וחזר
הק' ,ואח״כ התנוצצה בי חידוש זה בדקה אחת, משה ית פתגמי עמא בצלוי ,דהחזיר דבריהם
ואם כן אין זה חידוש כל כך... ופירשם בלשון תפלה .עיי״ש.
אתם קרויין אדם אם אין דרך אר״ץ אין תורה
על פי הדברים נחזור לביאור דברי הגמרא
והענין בזה הוא ,שהרי יצרו של אדם מתגבר
המוצג בתחילת דברינו ,דהנה בשעה שהגיע משה
עליו בכל יום ,ומארב לאדם בכל עת להפיל אותו
רבינו ע״ה לקבל את התורה ,סברו המלאכים
ברשתו ,אבל יש בידינו כח אחת לינצל ממנו,
שלא יאות ליתן את התורה לכלל ישראל ,כיון
והוא להתפלל ברחמים ובתחנונים לפני המקום
שאי אפשר לבשר ודם להשיג השגות אמיתיים
ב״ה שיתן לנו הכוחות להתגבר עליו ,ורק על ידי
בתורה הק' ,וכן לא יוכלו לשמור ולקיים את
זה אפשר להתגבר על היצר הרע ,וכמו שאמרו
מצוות התורה .עד ששמעו שקראו למשה רבינו
חז״ל (סוכה נב :):יצרו של אדם מתגבר עליו בכל
״אדם״ ,ואז הסכימו כולם ,כי קריאת השם ״אדם״
יום ומבקש להמיתו ...ואלמלא הקב״ה עוזרו אינו
מורה על התפילה ,ועל דרך שאמר הרה״ק הר״ר
יכול לו .על כן כהכנה לקבלת התורה קדמו כלל
בער ממעזריטש זי״ע על הפסוק (ויקרא יט ,כו) :לא
ישראל והתפללו להשי״ת שיזכו ל'נעשה ונשמע',
תאכלו על הדם ,ודרשו רבותינו ז״ל (ברכות י ):שלא
ולקיים את מצוות ה' כראוי.
יאכל לפני התפילה ,כי לפני התפילה נקרא דם,
ורק אחר התפילה נתחבר אליו אלופו של עולם וכן כשרוצים לזכות לאור התורה צריכין
ליקרא ״אדם״ ,ולזה אמר 'לא תאכלו' בעוד שאתם להרבות בתפילה להשי״ת מעימקא דלבא שיפתח
נקראים 'דם' ולא אדם .וכיון ששמעו המלאכים לבנו בתורתו .ויש לפרש בזה כוונת קדשו של
שניתן לבני אדם כח זה להתפלל להשי״ת ,אז הרה״ק בעל בני יששכר זי״ע בספרו דברים
הסכימו שאפשר ליתן להם התורה ,כי על ידי נחמדים על מסכת אבות ,על המשנה (ג ,ז) :אם
התפילה בודאי יזכו לאור התורה ,ולהתגבר על אין תורה אין דרך ארץ ,אם אין דרך ארץ אין
הנסיונות. תורה .שמעתי מכבוד מחותני הקדוש מהרצ״ה
הניחבה רעש תובבלה תבוח ח
שמעיק על התינוק ,משא״כ השכנה הגם שהיא ויחד לבבינו לאהבה את שמך
בעלת שכל ,אבל היא זרה ואין לה שייכות לתינוק,
על כן לא עמדה להבין למה התינוק בוכה. כאשר מדברים מענין התפילה על הארה בתורה
הק' ,צריכין להבהיר שעיקר התפילה צריך להיות
המשיך ור' מאיר שמחה ואמר :התורה הק' שנזכה לאהבת התורה ,וכשנזכה לאהבת התורה
עמוקה מאד ופעמים רבות קשה לעמוד על סודה ממילא יתבטלו כל המחיצות המבדילות בינינו
והבנתה ,אבל כל זאת הוא מפני שאנו זרים לתורה, לבין התורה הק' ,ואז נזכה להבנת התורה .וכן איתא
אנו כעומדים מבחוץ ולא יכולים לעמוד על דעתה, בספר דורש טוב (על אקדמות) :סיפר הגאון ר' לייב
אמנם על ידי אהבת התורה מסלקים את הריחוק באקשט זצ״ל ,שהיה לו קרוב שהיה רגיל ללמוד
והמחיצות שבינינו להתורה הק' ,ומתקרבים כמה חדשים בשנה עם הגאון האור שמח זצ״ל,
ומתדבקים בתורה הק' עד שיראל ואורייתא וסיפר לו שפעם אחת כשלמדו בצוותא נתקשו
וקוב״ה חד הוא ,ואז מבינים סודותיה ומצפוניה. טובא בהבנת תוספות אחד ולא הצליחו לירד
לעומקו ,אמר לו רבי מאיר שמחה ,מכיון שאין אנו
ב מאמר מרדכי (סלונים ,מערכת ר״ר זושא)
מבינים לאחר עמל גדול כל כך ,צריכין להתפלל
כתב שהרה״ק הבעל התניא זי״ע בהיותו פעם
להקב״ה .ואומר לך מה להתפלל ,נתפלל שהקב״ה
במעזריטש נתקשה באיזה רמב״ם ,ועמל הרבה
יתן בלבנו אהבת התורה .הם עמדו והתפללו,
להבינו ולא עלתה בידו ,וסיפרו לו על הרה״ק
ולאחר מכן נתבררו והובנו היטב כל דברי התוס'
הרבי ר' זושא מהאניפאלי זי״ע שדרכו בקודש
על בוריו.
לקום בחצות הלילה ועומד על יד השולחן ומתחנן
ואומר :רבונו של עולם ,קרבני נא אליך ,ונפתחים לאחר הלימוד שאל הלה את ר' מאיר שמחה,
לו אז כל שערי התורה .כששמע הרב דבר זה מהו השייכות של תפילה על אהבת התורה להבנת
ישב והמתין לאותו זמן ,כשהשכים רבי ר' זושא התורה ,והרי היינו צריכים להתפלל על הבנת
ואמר את הדברים האלו ניגש ושאלו על הרמב״ם התורה ולא על אהבת התורה .והשיבו ר' מאיר
המוקשה לו ,ותיכף ומיד הסביר לו הרבי ר' זושא שמחה במשל לאשה שהיה לה תינוק והיתה צריכה
את הפירוש ,ומאז היה כותב עליו הרב התואר לעזוב את ביתה לכמה שעות ,היא הביאה את
״שר התורה״. התינוק לשכנה כדי שתשמור עליו ,ובשובה מצאה
את התינוק בוכה הרבה ,מיד נטלתו בידה וטיפלה
בו עד שפסק מלבכות ,אח״כ שאלה את שכנתה
אודך על כי נוראות נפלאתי מדוע הניחה לתינוק לבכות כל כך הרבה ,והשיבה
פרק ה' -וזל״ק :וכיון שהוא כן ,ראוי לנו כי השתדלה עמו הרבה ,ולא יכלה לעמוד על דעתו
להזכיר מכל מה שזכרנו מעניני האדם מפני מה הוא בוכה.
מעט מזעיר מכל ענין ,להעיר המתעלם ואמר ר' מאיר שמחה כי מה ההבדל בין השכנה
על מה שהוא חייב לזכרו תמיד – כדי לאם התינוק ,מדוע האם ידעה מיד סיבת הבכי
לעורר את המתעצל לזכור את אשר הוא חייב ואילו השכנה לא עמדה על דעת התינוק ,אלא
לזכור ,ויביאהו לחקור על מה שלא זכרתי הטעם הוא מפני שלאמא יש אהבה עזה להתינוק,
– ומתוך כך יבא לחקור גם בדברים שלא הזכרתי. כאילו הוא עצם מעצמיה ,על כן ידעה מיד מה
ט גליון אהַ לך באמתך
קיבל צורת בריה חיה ,ואחרי לידתו קיבל צורת ואז יכנע לבורא על רוב חסדו וטובו
אדם .וזהו המשך דברי רבינו כאן. עליו ,ותתגדל הודאתו לו – וירבה להודות
ואחר כן יעתק מתכונת הצומח אל לו ,כמו שאמר דוד המלך עליו השלום
תכונת המזון – שהמזון נוצר מהד' יסודות (תהלים קלט ,יד) :אודך על כי נוראות נפלאתי
כנ״ל ,וממנו יעתק אל תכונת הזרע והדם, – אודה לך מפני שאני רואה בי פליאות נוראות,
וממנו יעתק אל תכונת החיים – וממנה נפלאים מעשיך – מהפליאות שאני מוצא
עבר לצורת בריה חיה ,ואחר כן יעתק ממנה בעצמי אני מבין את הפלאות שבכל העולם,
אל תכונת האדם ,והוא החי ,המדבר, ונפשי יודעת מאד ,לא נכחד עצמי ממך
המת – ג' גדרים אלו מבדילים את האדם – לא נעלם ממך מהותי ,אשר עשיתי בסתר
מן שאר הנבראים .הגדרת ה״חי״ מבדילה את רקמתי בתחתיות הארץ – אשר נעשיתי
האדם ,את המלאכים ,ואת שאר בעלי החיים, במקום סתר ונרקמתי בתחילת יצירתי בבשר
מיתר הברואים שאינם חיים כמו הדומם והצומח. וגידים במדור עמוק בקרב אמי ,גלמו ראו
הגדרת ״מדבר״ מבדילה את האדם ואת המלאכים, עיניך – בהיותי עדיין גולם בלי חיתוך אברים,
מיתר בעלי החיים .והגדרת ״המת״ מבדילה את השגחת עלי שיווצרו בי אברים ,ועל ספרך
האדם מהמלאכים ג״כ שאינם בני תמותה. כולם יכתבו – כל אברי ,אף טרם שנוצרו ,היו
ידועים לך כאילו כתובים הם לפניך בספר ,ימים
והוא הולך בשינויים וגלגולים – האדם
יוצרו – אם כי יצירתם נגמרה כעבור ימים רבים,
ממשיך לעבור משך חייו שינויים וגלגולים, ולא אחד בהם – אין בהם אחד שלא ידעת
וסיבות מתחלפות – ומקרים שונים , אותו לפני שנוצר.
ומצועים מתמידים – ושנויי מקום בתמידות,
מחוברים במחשבה נכונה וחבור מתוקן ותחילת מה שראוי לך להתבונן בהם,
– הצמודים יפה זה לזה בחישוב נכון בהתאם שתעלה במחשבתך אל תחילת האדם
לתועלת האדם. ואל ראשית הויתו – עליך להתבונן על
תחילת השתלשלות האדם ואת ראשית הויתו,
ואז תראה כי חסד האלקים הראשון עליו
התקן עצמך בפרוזדור הוא – ואז תראה ותשכיל כי חסד האלקים עליו
בענין הזה ראוי להעתיק מה שכותב הגאון הוא ,במה שהמציאו אחר אפסו – הפך אותו
הסטייפלער זצ״ל בספרו חיי עולם (פרק ג') שהאריך למציאות אחרי שהיה אין ואפס ,והוא צאתו
במה שיש להתבונן באופן ביצירת האדם שאינו מתכונת היסודות אל תכונת הצומח –
נשלם מיד בבואו אל העולם כשאר הבעלי חיים, שבתחילה לא היה לו רק צורת ארבעה היסודות,
אלא מתגדל במתינות שלב אחר שלב ,וגם אפשר אש מים רוח עפר ,שהרי הזרע והדם שמהם נברא
לו לשנות את מדותיו כפי בחירתו ,וכל זה בא האדם נוצר מהמזון שהאדם ניזון ממנו ,והמזון
להורות שתכלית ביאת האדם בעולם השפל הזה הוא הצומח ,והצומח נוצר מארבעת היסודות.
הוא רק לתקן את עצמו בכדי שיזכה לחיי העולם הרי שמתחילה לא היתה לאדם רק צורת ארבעת
הבא ,שאז יבוא לתכלית שלימותו. היסודות ,ומצורה זו הפך לצורת הצומח והמזון,
ואחר כך לצורת הזרע והדם ,ואח״כ לפני לידתו
הניחבה רעש תובבלה תבוח י
הבחירה החפשית ,דאם לא כן אין מקום לשכר והאי לך לשונו המתוק :עוד נשובה ונחקורה
ועונש. בענין הבחירה ,אשר בזה נשתנה האדם מכל החי
וגם נבראו האנשים בסוגים שונים במדותיהם אשר על פני האדמה ,כי הבעלי חיים כולם מתנהגים
ובכשרונם ,כי זהו כבודו של הבורא יתברך, כל מין על פי טבעו שהטביע בהם הבורא יתברך.
שיעבדוהו בדרכים רבים ,כל אחד לפי הנאות לו כל הדבורים עושים הדבש וחדרי החלות בסגנון
על פי כשרונו ,ועל פי הנסיונות הבאים לקראתו, אחד ,כל הארנבות מתפחדים ,כל היונים שומרים
וכמו שאמרו חז״ל כל מה שברא הקדוש ברוך הוא זוגתם ,כל הנמלים זריזים ,כל שור ידע קונהו וחמור
בעולמו ,לא בראו אלא לכבודו ,שנאמר (ישעיה אבוס בעליו ,וכן כולם .ומתחילת יציאתם לאויר
מג ,ז) :כל הנברא בשמי ,ולכבודי בראתיו יצרתיו העולם כבר הם מושלמים בדעתם וטבעם והנהגתם
אף עשיתיו .ע״כ. כבעלי חיים זקן הרבה שנים ,וכמו שאמרו חז״ל
(בבא קמא סה ):שור בן יומו קרוי שור.
המחזיר נשמות לפגרים מתים והאדם הלזה מתחילת לידתו אין בו שום דעת
ותבונה ,למען יהא ראוי לקבל כל חינוך שיבחרו לו
סיפר הגה״ק ר' שמואל לוריא זצ״ל ראש בי״ד
הוריו ,ובידו לבחור להתרגל להיות טוב שבטובים
בעיר צפת ,לחבורת תלמידיו פעם אחת אחר
ורע שברעים ,לגאוה ולענוה ,לרחמנות לאכזריות,
תפילת שחרית ,שהיה יהודי אחת בעיר צפת
לאהבה לשנאה ,לבושה ולעזות ,לכעס ורצון,
שנפטר לעולם האמת ,ואחרי שעמד אצל הבית
לנדיבות וכילות ,לזריזות ועצלות ,לתאות הכבוד
דין של מעלה נתברר שזכה לתקן את עצמו היטב
ולכבד ,ולקנאות ולשמוח בהצלחת אחרים ,לפחוד
בעולם הזה ,אלא שיש לו עדיין איזה פגמים קטנים
ולהתאמץ .וכן שכלו וכשרונו בידו וביכלתו לפתחו
שעליו לתקן ,ולכן יצא הפסק דין שצריך להתגלגל
ולחדדו ,וכן להגשימו ולטמטמו ,וכן בכל מעשה
שוב בעולם הזה ולתקנם.
יש הבחירה לפניו לעשותו או להמנע מלעשותו.
הנשמה של היהודי הנ״ל בשומעו את הפסק דין ולא עוד אלא האדם עצמו משנה דרכיו ,וממילא
התחיל לבכות מאוד ,ואמר להבית דין של מעלה: גם טבעו מפעם לפעם כאשר יבחר.
והרי עכשיו שפיר ידעתי מה שמוטל עלי לתקן,
ובאם חס ושלום כל תכלית בריאתו הוא למען
אבל מי יודע אם אדע זאת בהיותי בעולם הזה
חיי עולם הזה ,הלא טוב שיהיו כולם על פי סגנון
בגלגול אחר .או אז הבטיחו לו הבית דין של מעלה
אחד ,באופן היותר מועיל לו ולחברת בני אדם,
שיזכה לזכור את מה שמוטל עליו לתקן .בכל זאת
כמו מדות טובות וישרות ,ודעת מיושבת והגון,
לא שקטה הנשמה מבכייתו ,וטען ואמר :שבהיותי
באופן שיהיה תפארת לו ,ותפארת לעושיה מן
בעולם הזה בגלגול זה נתגדלתי אצל משפחה נאה
האדם .והרי ענין הבחירה והתחלפות סוגי בני
וחסודה ,ובזה זכיתי לילך בדרך הישרה ,ומי יודע
האדם מן הקצה אל הקצה ,מורה באצבע שהעולם
באיזה משפחה אוולד כשאחזור בעולם הזה בגלגול
הזה אינו אלא פרוזדור.
אחר .ענו לו הבית דין של מעלה שיזכה להוולד
אצל אותו המשפחה שנולד בגלגול הראשון. וכל יצירתו בעולם הזה השפל ,הוא לעמוד
בנסיון ,להגביר הטוב ולהכניע את הרע שבנפשו,
שוב טען הנשמה ואמר :הרי עכשיו עלה בידו
ושכרו מוכן לו לעולם שכולו ארוך ,ולזה ניתן לו
חבילות מלאות תורה ומצוות ,והרבה טרחתי
אי גליון אהַ לך באמתך
אירופ״א ,ואומר שהם מחללי שבתות בהפרסיא להשיג כל דבר שבקדושה בהיותי בעולם הזה,
מקטון ועד גדול ,ואוכלים מאכלות אסורות ,ועוד ומי יודע מה אם אוכל להשיג שוב את כל ההשגות
ועוד הרבה לגנותם. האלו ,ומי יודע אם אוכל להתגבר על יצרי עוד
הפעם .גם על זה הבטיחו לו הבית דין של מעלה
אמרתי לו מי הכריחך לדברים אלו של גנות
שיזכה להיוולד באותו גיל שהיה בעת שנפטר
וחובה וקטרוג ,ואתה מה יש לך בדברים אלו,
לעולם האמת ,ובכך יוכל להמשיך את חייו
ומי הכניסך בתגר זה ,ועוד למה תבחר לעשות
כבראשונה ,וגם ידע מה שעליו לתקן .ובזה נחה
מעשה זבוב שאינו חונה על בשר נקי והור ,אלא
דעתו של הנשמה.
רק על מכה וחבורה אשר על הבשר ,כי כן אתה
מספר בגנות אנשי אירופ״א ,ואינך מספר בדבר תלמידיו ששמעו לסיפורו תמהו לשמע
טוב ושבח הנמצא בהם ביהדות. הדברים ,והתחילו לצחק ,שהרי לא שמעו שאיש
ויאמר מה שבח וטוב נמצא בהם ביהדות ,כדי זקן וישיש נפטר בעיר צפת ,ונעשה תחיית המתים.
שאדבר בו ,א״ל יש ויש ,כי הנה תמצא אפילו אותם ענה ואמר להם ר' שמואל דברי חכמים כדברונות:
אנשים שהם מחללים שבתות ויו״ט ,ואוכלים הבה ואסביר לכם את כוונתי ,שהרי כולכם
בשר חזיר ,ובשר בחלב ,וטריפות ,ושותין יין עם הפקדתם את נשמתכם ביד השי״ת אתמול בעת
הנכרים ומתערבין עמהם ,עכ״ז הם מחזיקים בשם שהלכתם לישן ,ובלילה דנו את הנשמה על כל
היהדות אשר עליהם ,ומודים ומודיעים בפיהם מעשיו שעשה משך היום ,ואחרי הפצרות רבות
שהם יהודים ואין שם יהודי חרפה להם ,אלא הוא הסכים הבית דין של מעלה להחזיר את הנשמה
להם לכבוד ותפארת. לאותו המשפחה ולאותו המצב שהיה אתמול -
בגלגול הראשונה ,ואכן בבוקר כשקמתם הרי
ואספר לך מעשה ששמעתי על עשיר גדול זכיתם להבראות מחדש באותו מצב ובאותו גיל
ועצום מאנשי אירופ״א בדור שקודם הדור הזה, שהייתם אתמול ,אם כן עליכם לדעת שעכשיו ניתן
שהיה שר נכבד מאד בעיני המלכים ,ואוכל ושותה את ההזדמנות לתקן את הפגמים מבלי להצטרך
עמהם ,והנה פעם אחת מלך אחד הזמין שלשה לעבור את כל האמתלאות והיגיעות של גלגול
מלכים לארמונו המשובח הבנוי במקום דשן ושמן, אחר ,אבל יבוא יומו שגם לזה לא נוכל להגיע,
ומיופה בתכלית היופי ,לאכול ולשתות שם ,וגם את אלא נצטרך להתגלגל מחדש ,ואם כן יש לנצל
היהודי העשיר ההוא הזמינו שם עמהם ביום ידוע. את ההזדמנות שניתן לנו בשעה זו ,ולהתאמץ
ואז היהודי רכב בעגלה המפוארה שלו לבא לרכוש מצוות ומעשים טובים כדי שנזכה ונחיה
אל ארמון המלך מקום הסעודה ,ובאמצע הדרך ונראה ונירש לחיי העולם הבא.
היה מקום גבוה ,ושם עמדו קרוב לחמישם ילדים
קטנים ,וכשהגיעה העגלה של העשיר ההוא היו נשמה שנתתי בי טהורה היא
הילדים ההם מכים כף על כף וקורין בקול רם
״יהודי״ ״יהודי״ בלי מספר ,וכשנתקרבה העגלה הגה״ק הבן איש חי זי״ע מביא בספרו עוד יוסף
אצלם העמיד אותה ,ויתן למשרת שלו כיס שיש חי (פרשת במדבר ,עה״פ שאו את ראש) מעשה נורא ,וכה
בו אלף דינרים זהב ,ויזרוק אותם לפני הילדים תוכן דבריו :הנה פעם אחת שמעתי מאדם אחד
כדי שילקטום ויקחו אותם. מדבר בגנות אחינו בית ישראל היושבים בארצות
הניחבה רעש תובבלה תבוח בי
ויאמר לו זה אי אפשר לעשות ,יען כי עתה כשהגיע לארמון המלך וישב על השלחן לאכול
שהמרגלית מונחת אצל הבאנק בפקדון ,הנה ולשתות עם המלכים ,נענה מלך אחד מהם אשר
היא נקראת על שמי בפי העולם ,כאשר מדברים הוא עשה הדבר הזה ללמד את הילדים שיעמדו
בה יאמרו מרגלית של איש פלוני ואני מתכבד באותו מקום ויקראו יהודי יהודי ,כי חשב לבזותו
בזה ,כי מרגלית כזו שאין נמצאת אצל המלכים בדבר הזה ,כי היה קשה עליו הדבר שיהיה כל כך
היא שלי ,ונקראת של פלוני ,אבל אם אמכרנו כבוד וגדולה ליהודי לאכול עם המלכים השלחן
לבאנק הלך השם של כבוד המרגלית ממני ,ולכן אחד ,והוא שמע מה שעשה זה עם הילדים לתת
אי אפשר שאמכרנה ,אלא יהיה שמי נקרא עליה, להם מתן אלף דינרי זהב בעבור דברים אלו.
ואע״פ שאני חייב להבאנק ,זה לא איכפת ,אפשר ויאמר להעשיר בהיותם יושבים על השלחן,
שאפרעהו והעולם אומרים אם ירבה סך החוב ,יש שמעתי הבזיון שעשו לך הילדים באמצע הדרך,
הרבה פתחים לפרעונו. והיה ראוי לעשות בהם משפט ,אך כיון דקטנים
הן ואין להם דעת אין מענישין את הקטן .ויענהו
ועל כן גם אני יודע בעצמי שאני יהודי מזרע העשיר למה אתה אומר שעשו בזיון ,אדרבה עשו
היהודים ,אשר כולם זרע יעקב אבינו ,ונתן לנו לי כבוד ונחת רוח בזה ,ואל תתמה על דברי ,שמע
אלקינו תורה ומצוות לחזק בהם את יהדותינו, נא מעשה שהיה קודם כמה שנים ,שעשיר אחד
ועתה הוא רואה עצמו שנתערב עם בעלי דת גדול הוריש לבנו עושר גדול ,ובכלל נכסיו הוריש
אחרת ,ואינו מקיים מצות דתי היהודים ,ובכל שעה לו מרגלית אחת יקרה משקלה מאה קירא״ט,
שהוא מסתכל בדבר זה יש לו צער ויגון בלבבו, ואין בה שום מום ,ויצא לה שם בכל העולם עד
כי ירא פן סר מעליו שם יהודי היקר מאד ,אשר שקראו לה שם יקר ,והבן איבד נכסי אביו ולא
הנחילו אביו אליו ,מאחר שאינו עושה משפט נשאר לו אלא המרגלית ההוא ,והלך אצל באנק
ודת היהדות ,אך היום כשפגע בסיעה של חמשים אחד ולקח ממנו בהלואה חמשים אלף זהובים,
ילדים שהיו כולם בפה אחד קורין אותי יהודי ונתן לו המרגלית בתורת משכון ,ואחר שהוציא
יהודי כמה פעמים באין מספר ,שמחתי כי ידעתי מעות אלו חזר ולוה ממנו חמשים אלף זהובים על
ששם יהודי שהוא מרגלית יקרה עד מאד לא ניטל סמך משכון ההוא ,ולקח עוד חמשים וחמשים ,עד
ולא סר ממני ,ועדיין שמי נקרא על המרגלית שלקח סך הכל שני מאות אלף זהובים ,וכשבא
היקרה הזאת ,כי עודנה היא שלי ,ועל אשר אני ליקח עוד לא קיבל הבאנק לתת לו אפילו אלף
חייב בעבור שעברתי על כמה מצוות ,יש לזה אחד ,ונשאר ריקם ריקם בבית ובחוץ.
פרעון ,כי העיקר הוא המרגלית עודנה שלי ושל ויבא אצלו סרסור אחד ,ואמר לו שמע לעצתי,
זרעי ,ומרוב שמחתי בדבר זה שכך העידו אלו תמכור המרגלית לבאנק בחמש מאות אלף זהובים
החמשים ילדים לפי תומם כאלו נבואה נזרקה או יותר ,ותקבל עתה ממנו סך שלש מאות אלף,
בפיהם שאני עודני בשם יהודי ,לכך השלחתי ותמכור לו המרגלית ,כי עתה אין לך הנאה ממנה,
להם אלף זהובים למתנה ,ואם היה אצלי בעגלה יען כי הבאנק לא ירצה להלוותך עוד אפילו אלף
עשרת אלפים זהובים הייתי משליך להם בעבור זהובים ,והמרגלית מונחת אצלו ואי אפשר שתוכל
שמחתי בבשורה זו שבשרוני ,וידעתי כי אני הוא להביא לו שני מאות אלף זהובים ותקח המרגלית,
מרדכי היהודי ,עד כאן היא המעשה ששמעתי. על כן טוב שתמכור אותה לו.
גי גליון אהַ לך באמתך
ולדה כמוה ,והרי הולד גוי גמור ,וכיון דאפילו והנה עתה אנחנו רואין באנשי אירופ״א ,אע״פ
אותם שעושים עבירות חמורות אין רוצים לישא שיש בהם רבים שהם מתערבים עם נכרים גדולי
נכריות בשביל שלא יפסידו שם היהדות ולא יפסק הארץ ,ואוכלים ושותים עמהם ,ועושים חילול
מזרעם ,הרי בזה נתברר שהם מיקרים שם היהדות, שבת כמותם ,עם כל זה אין רוצים להסיר מעליהם
ועודם דבוקים באבותם עד אברהם יצחק ויעקב. שם יהודי ואין פושטים מעליהם כבוד היהדות ,ואין
נחשב אצלם שם יהודי לחרפה ח״ו ,והם אוחזין
הרי לנו מזה במעלת נשמת איש היהודי ,אשר בשם יהודי ומחזיקים בו בשתי ידים ,ושומרין אותו
אפילו אם יפול ממש עד דיוטא האחרונה ח״ו, לזרעם ולזרע זרעם לנצח ,ויש שני עדים המעידים
מכל מקום שם ישראל עליו .וקדושה זו קיבלנו על הדבר הזה ,הא' הוא שמלין את בניהם לשמונת
בעת מתן תורה שזכינו כביכול לישא עם הקב״ה, ימים כאשר ציוה ה' אלקים ,וידוע כי המילה היא
בבחינת כנסת ישראל כלה קרואה בנעימה ,ומאז חותם אמת של היהדות ,כי כיון שנימול נבדל
נשרשה בתוכינו את נקודת היהודי שאי אפשר לכל מבעלי דת אחרת הבדלה גמורה ושלימה שלא
הרוחות שבעולם לזוז אותו ממקומו. תכזב ,כי הנימול אי אפשר להתערב עם הערל.
יעזור השי״ת שנזכה לקבל את התורה הק' ועד הב' שהוא יותר אמיץ וחזק ,נזהרים שלא
עם התחדשות והתלהבות דקדושה ,ונזכה לקבל ישאו נשים נכריות ,ואין נושאין אלא רק מבנות
את כל ההשפעות הנשפעות ביום מתן תורתינו ישראל ,יען כי אם ישאו נשים נכריות נפסק חבל
בזכות התורה הק' ,עד שנזכה לביאת גו״צ בב״א. היהדות מזרעם ,כי בדין הוא ישראל שנשא נכרית
********
הניחבה רעש תובבלה תבוח די
שיעור יח -יום א' בהעלותך תשפ״ה
בתוכן:
אם תעוררי את האהבה עד שתחפ״ץ · כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו · כל
הנשמה תהלל קה · שמח נפש עבדך · לא תחמוד בית רעך · ויברא אלקים את
האדם בצלמו · מבטן אמי קלי אתה · כבוד אלקים הסתר דבר
שישאר גם לאחר כך .ובלשונו ״כשנפתח לאדם אם תעוררי את האהבה
פתח צריכים להחזיק עצמו בזה בכל הכח״. עד שתחפ״ץ
וכן כתב בספה״ק קדושת לוי (לשבועות ,ד״ה
עומדים אחרי חג השבועות העעל״ט ,שבו
נשאלתי) :נשאלתי ממדינת ליטא מפני מה נקרא
זכינו לקבל את התורה מחדש מתוך התחדשות
חג השבועות בשם 'עצרת' ,והלא לא נזכר בתורה
והתחזקות ,ועבודתינו בימים אלו הוא להחזיק
שם עצרת רק בשמיני עצרת (במדבר כט ,לה) .והשיב
בהארות אלו שנשפעו מלמעלה בחג הקדוש הזה,
להם הקדושת לוי בכמה אופנים ,ואחד מהם פירוש
כדי שישאר על כל השנה .בפרשת השבוע כתיב
על פי דברי הרמב״ן בספרו האמונה והבטחון (פרק
(במדבר ז ,פד) :זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו.
י״ט) שכתב לפרש הפסוק (שיר השירים ב ,ז) :אם
והקשה באמרי אמת (חנוכה תרצ״ז ליל ח' ,יודה״ל בחג
תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ .ופירש
השבועות) דהלא כתיב אחר כך זאת חנוכת המזבח
כשמגיע לאדם איזה התעוררות של יראה ואהבה
אחר״י המשח אותו ,ולמה שינה הכתוב בלשונו
להבורא ברוך הוא ,אזי תיכף ומיד יראה לעשות
בשני פסוקים אלו.
לה כלי ,היינו שיעשה תיכף איזה מצוה דהיינו
שיתן צדקה או ישב תיכף ללמוד וכדומה ,כי ידוע אולם החינוך צריך להשאר על לאחר כך כענין
שהתעוררות הבאה אל האדם בפתע פתאום הוא שכתיב (משלי כב ,ו) :חנוך לנער על פי דרכו גם כי
אור הנשפע עליו מלמעלה ,ונקרא בחינת נשמה, יזקין לא יסור ממנה ,וכן הכהן גדול היה מביא
אזי צריך האדם להלבישה בגוף בכדי שיהיה לה בכל יום מנחת חינוך ,כתיב (דברים יז ,יח) :והיה
חיזוק ובסיס שלא יהיה מוטה חס ושלום כידוע בשבתו על כסא ממלכתו היינו שתמיד יהיה כמו
למביני מדע ,וזה פירוש הפסוק 'מה תעירו ומה שהוא בתחילת שבתו ,כי בדרך כלל יש יותר
תעוררו את האהבה עד שתחפץ' ,כי 'חפץ' הוא התלהבות ואחר כך נופלים מזה ,וזהו שרמז הכתוב
מלשון כלי ,דהיינו ההתעוררות ההוא שבא אל במה ששינה לשונו ואמר 'אחרי' המשח אותו ,כי
האדם צריך תיכף ומיד כלי ,וזהו עד שתחפץ. ביום חנוכת המזבח צריכין ליקח את ההתחדשות
וט גליון אהַ לך באמתך
הבאן רחוק כל כך עד שאי אפשר להם לראות את והנה בשעת מתן תורה שהיה בוודאי לישראל
בגדיהם עוד מריחוק המקום... אז התעוררות גדולה ,ולא היה להם עדיין שום
מצוה לעשות לההתעוררות כלי ,מוכרח לומר
והנמשל הוא שכן הוא מדרכי היצר ,שמנסה
שהיו מקיימים מצות הגבלה שהזהיר משה רבנו
לומר להאדם כאילו שחג השבועות כבר עברה
עליו השלום שלא ליגע בהר (שמות יט יב) ,והם
זה זמן כביר ,ועכשיו אין שום תועלת להתחזק
היו נעצרים מליגע ,וממצוה הזה היו עושים כלי
ולהתחדש ,כי עכשיו הוא כבר קרוב יותר לחג
להתעוררות ,ועל שם זה נקרא בשם 'עצרת'.
השבועות של השנה הבא ,ויותר מומלץ להמתין
עכתו״ד.
עד אז ,ועוד יש לו תקוה ליקח את עצמו בידים...
אבל עלינו לדעת שזהו מעת היצר שהוא הגנב
שגונב את הבגדים ,שמפתה את האדם כאילו כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו
שהשפעת החג כבר עבר ובטל. אבל היות שמשך ימי החג האדם נתעלה
אבל האמת לאמיתו אינו כן ,כי קרוב אלינו למעלות רמות ,גם היצר הרע מתגדל ומתחזק
הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו ,והזמן גרמא להתגבר עליו ביתר שאת ,וכמו שאמרו חז״ל (סוכה
עכשיו לשנות את הדרכים ואת המעשים לטובה, נב :).כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו .והיצר הרע
וכמו שמתאמרא משמי' דצדיקים ש'נשא' ראשי משתדל להביא על האדם שכחה שישכח במהירות
תיבות ,ש'בת נ'אך ש'בועות ,כי עכשיו ניתן לנו את כל הקבלות וההתחזקות שהיה לו משך החג,
ההזדמנות ליקח את השפעת החג לכל השנה. ולכן עבודה קשה שבמקדש הוא להחזיק היטב
בההארות של החג לבל יסורו ממנו לעולם ,ויוכל
להמשיך את ההתחדשות שהיה לו בחג הקדוש
כל הנשמה תהלל קה
הזה על כל השנה.
פרק ה' -וזל״ק :וכאשר תתבונן בזה מסופר על חכמי כעלם ,שכאשר נתחדש בעולם
ותראה סימן הטובה והחכמה והיכולת המצאת הבא״ן לנסוע מעיר לעיר ,התיישבו ראשי
בכללו – כאשר תתבונן בכל אלו הנפלאות,
הקהילה לאסיפה ,וטכסו עצה כיצד להביא לעירם
ותראה מכל הדברים הללו את טובו ,חכמתו,
את ההמצאה החדשה של הבאן ,והחליטו שיביאו
ויכלתו יתברך ,השתכל וחשוב בשרשי חמשה וואגאנע״ן ברחוב העיר ,וינסו לראות אם
חיבורו הנראה – הבן וחשוב בהחיבור של
זה מתאים לעירם להשתמש בהם ולהקל מעליהם
יסודותיו העיקריים הנראה לעינים ,רצוני לומר את עול הנסיעות .וכאשר הביאו את הוואגאנע״ן
נפשו וגופו ,תראה גוף האדם מורכב שכחו מלקבוע את השינע״ס ,והביאו חמשה גבורי
מיסודות חלוקים ,וטבעים שאינם דומים, חיל לדחוק את הבא״ן ולראות אופן עבודתו.
חיברם הבורא יתעלה בגבורתו ,וקשרם לאחר שעה של עבודה קשה הפשיטו מעליהם
בחכמתו ,והתחבר מהם גוף עומד, את הבגד העליון מגודל החמימות והזיעה ,באותה
מתאחד במראיתו – שממראהו נדמה שהוא
שעה הגיע גנב אחד ולקח את כל הבגדים שהניחו
ממהות אחת ,הגם שהוא מתחלק בטבעיו. שם ,וכאשר גמרו לדחוק את הבאן חזרו למקומם
עוד נכלל בזה מה שרואים שכל בני אדם נדמים הראשון ,וכאשר ראו שאין בגדיהם מונחים שם,
ושוים זה לזה מצד מספר איבריהם וגידיהם ,ועם שמחו שמחה גדולה על שעלה בידם לדחוק את
הניחבה רעש תובבלה תבוח זט
בישמח משה פרשת מקץ) :יברכך ה' בממון ,וישמרך מן כל זה אין פרצופיהם שוות ,ואין דעותיהם דומות
המזיקין .וצריך ביאור השייכות שביניהם ,אמנם זה לזה כלל ,ותכונות הנפש של אדם אחד משונה
פירשו בזה הקדמונים ,כי המתברך בממון עדיין מחבירו כרחוק מזרח ממערב.
לא יספיק לו בזה ,ועדיין לא תחשב לו זאת לברכה,
וחיבר אליו עצם רוחני אוירי – גם
כי אם יפזר אחר כך הממון על דברי הבל ושל מה
חיבר הבורא אל הגוף דבר רוחני שהוא בלתי
בכך ,הרי אין זה ברכה כלל ,על כן גמר הפסוק
נראה ובלתי מורגש לחושים כמו האויר ,דומה
באומרו 'וישמרך' ופירשו במדרש 'מן המזיקין',
לרוחניות האישים העליונים – הדומה
היינו השמירה מן המזיקין הגורמים שישתמש עם
למלאכים הרוחניים ,וזה העצם הוא נפשו
מעותיו על דברים גשמיים שאין לו בהם תועלת.
– ודבר זה הרוחני הוא נפשו של האדם ,הלא הוא
ושני כחות הפכיים האלו עושים מלחמה תדירה הנשמה הטהורה ,אשר קשרה בו באמצעים
בתוך האדם ,והאדם צריך לגבר המח והשכל ראויים לשתי הקצוות – והשי״ת קשרו
הרוחניים על הלב והרצון הגשמיים ,ולהשתמש אל הגוף על ידי דברים הממוצעים בין שניהם,
עם כוחותיו למצוא בהם תועלת להנשמה ,ובכך המתאימים לשני הקצוות גם לגוף וגם לנפש .שהרי
יזכה לחיי העולם הבא .ננקוט דוגמא אחד שיש הגשמיות והרוחניות הם שני הפכיים שאינם יכולים
להאדם להשתמש בשתי הפכיים בנושא אחד, להתחבר זה לזה אלא על ידי דברים שאיכותם
והוא ענין ההסתפקות במועט .ונעתיק מספר אפיקי ממוצעת בין שניהם ,והיינו שיש בהם קצת
יהודה (דרוש י' ,ערב נחל אות יג) שמבאר הענין באופן רוחניות וקצת גשמיות ,ולכן הנשמה נקשרת אל
נחמד ,וכה תוכן דבריו :הנה ראיתי לבעל רוח חן רוח החיים ,והוא הנפש הבהמית ,או כמו שנקראת
בספרו ,כי הוטבע באדם כח המתאוה ,שיבקש 'רוח החיוני' ,ורוח החיים נקשר אל חום הטבעי,
וישתוקק ליותר ממה שיש לו ושלא יסתפק במה והחום הטבעי אל הדם ,וכן הלאה .והם רוח
שכבר השיג ,כל זה הטביע לו יותר בראשית ברוך החיים ,והחום הטבעי ,והדם ,והגידים,
הוא כדי שעל ידי הכח הלזה התואב והכוסף יבקש והעצבים – נערווע״ן ,והעורקים.
לעלות במעלות בדרכי התורה והמצוות ,ומה
ושם להם סיבות לשמרם ולהגן
שהשיג כבר ממנה יחשב לו למעט מזעיר ,ולא
עליהם מהפגעים ,והם הבשר ,והעצמות,
יחזיק טובה לעצמו לומר די מה שלמדתי ומה
והמיתרים ,והעור ,והשער ,והצפרנים,
שעשיתי .מבואר מזה כי האיש המעולה מחויב
וכולם מגינים ומכסים להגן עליהם
להשתמש בכח הכוסף הלזה ולא יעזבהו ,ובזה
מהפגעים ,וכן מצינו אצל המח שנתונה בתוך
תתעלה הנפש במסילה העולה בית קל ,גבוה מעל
עצמות ובשר כדי שיהיה לו שמירה מעולה.
גבוה.
אולם אחר שהכח הלזה יש בו כח הפכי ,והוא
שמח נפש עבדך
שהעסקי הגוף ואודותיו גדר גדול גדרו בדבר,
ואמרו ז״ל (אבות ד ,א) :איזהו עשיר השמח בחלקו, היות שנברא האדם כדבר ממוצע בין הרוחניים
כלומר משתמש בכח ההסתפקות הגבוליי ולא בכח והגשמיים ,על כן ניתן לו הבחירה לבחור איזה מהם
הכוסף ותואב ,אם כן איפה צריך האדם להשתמש יהי' העיקר ,ואיזה מהם יגרר אחר השני .בפרשת
גם בכח ההסתפקות ,וזהו המלאכה הקשה בעסקי נשא כתיב יברכך ה' וישמרך ,ואיתא במדרש (הובא
זי גליון אהַ לך באמתך
על כן התלוננו באמרם 'בלתי אל המן עינינ״ו', האדם והשתדלותו ,והיינו שישתמש בכח מיוחד
שהיה חסר להם את ראיית המאכל .וכאשר תמו גם בהפכו בפעם אחד ובזמן אחד.
כל האנשים ההם ומתו במ' שנה ,ובניהם הנולדים
אי לזאת ,חלה דוד המלך ע״ה את פני ה'
במדבר לא בקשו דבר אחר ,כי הם לא ראו מעולם
אלוקיו ,יעזרהו על דבר כבוד שמו על כל פנים
צורת שום פרי ושום מאכל כי אם המן אשר טעמו
באחד מעניניו הסותרים זה לזה ,והניח לעצמו הצד
בו כל מיני תענוגים ,אך עתה בבואם אל ארצות
שכנגדו ,וזהו אמרו (תהלים פג ,ד) 'שמח נפש עבדך',
נושבות על כן התלוננו כאבותם על מראה עיניהם.
הרצון לו בזה ,אתה ה' שימה נא מידת השמחה
לכן נענשו בנחשים ,כי מ' שנה ראו נחשים והשקט בנפש עבדך בעסקי הגוף ואודותיו .ואמר
שרפים ועקרבים ולא הזיקום ,ולא ידעו ולא יבינו כמתנצל למה הוא עצמו איננו משתדל בהתעצמות
כי יכולים להזיק ,ועתה נודע דבר חדש כי אלו הכח הגבוליי וההסתפקות לעצמו' ,כי אליך ה'
מזיקים ,כמו שנודע להם דבר חדש צורת הפירות נפשי אשא' ,כלומר אני לעצמי משתדל בנשיאות
והתאוו למראיתם ,והכי נמי נודע להם דבר חדש הנפש אליך ,ובזה אני מעיר ומעורר עלי ועל כחותי
שהם המה המזיקים ,ולא יתרפאו אלא בהבטה אל הכח הכוסף והמתאוה ,ולזה כבד עלי להיות עושה
נחש הנחשת ,יבא ראי' ויכפר על ראי'. שני הפכים כאחד ,והוא להשתדל בנשיאות הנפש
וההשתוקקות אל מה שלא השגתי עדיין ,ובאותה
והענין בזה הוא כמו שנתנו חכמי המוסר עצה
שעה להשתדל בשמחת הלב ודי הספוק במה
איך להתגבר על מדת החמדה ,דלפעמים האדם
שהשגתי ,לזה מתפלל להשי״ת שישמח את נפשו,
רואה אצל חבירו שהתעשר עושר רב ,ומחמת
והיינו שיסתפק במה שיש לו בענינים גשמיים.
קנאתו הרי הוא חומד וחפץ גם הוא להיות כמותו,
עיי״ש באורך.
אולם האמת היא ,שאי אפשר לבקש להיות כמותו
רק בעשירותו ,כי אם בכל אשר לרעהו ,היינו אף
ביסורים והצרות העוברים עליו ,וכאשר יתבונן לא תחמוד בית רעך
בכך יתבטל רצונו להתחלף עמו ,כי יצא שכרו
ובפרט צריכין ליזהר ביותר ממדת הקנאה
בהפסדו ,וזה מה שאמרה תורה (שמות כ ,יד) :לא
והחמדה לחמוד למה שיש לאחרים ,שזהו אחד
תחמוד בית רעך וגו' ,וכל אשר לרעך .שצריך
מן המדות המוציאין את האדם מן העולם .כתיב
האדם להתבונן 'בכל אשר לרעך' ולהסתכל
בפרשת חקת (במדבר כא ,ד) :ותקצר נפש העם בדרך.
בתמונה הכוללת של חבירו ,ואז יווכח שלא יחמוד
והקשה החתם סופר (תורת משה) :יש לתמוה ,מ'
ולא יתאווה להיות כמותו.
שנה הלכו ונסתפקו במן ,ועכשיו בשעה אחרונה
נקצרה נפשם.
ויברא אלקים את האדם בצלמו
ומבאר דהנה בתחילת מ' שנה כשבאו לקברות
כשעוסקים בענין הבחינה בנפלאות הבורא התאוה ,אמרו 'בלתי אל המן עינינו' ,פירשו חז״ל
שרואים בבריאת האדם ,לנכון ללמוד את דברי אף על פי שהיה בו כל מיני טעמים ,מכל מקום
הילקוט מעם לועז ,שכבר העתקנו קטע אחד מתוך כיון שלא ראו המינים בעיניהם ,הגם שטעמו טעם
דבריו ,ועכשיו נלמוד מבפנים על הסדר .שבתוך המאכל ההוא שרצו לאכול ,מכל מקום לא ראו
דבריו מתאר בפרטיות כמה עניני האדם ותכליתם את המאכל בעיניהם ,וסומא אינו שבע כידוע,
הניחבה רעש תובבלה תבוח חי
נזק ,וכן עשה לו לשון לאסוף האוכל ולהופכו למה נבראו ,וממנו ניקח להקיש על השאר שכל
בתוך הפה ,וכן כדי להבהיר דיבורו ,כי בלעדיו חלק ופרט קטן מהאדם נברא לשם תכלית ותועלת.
אי אפשר לדבר ,ועשה לו קנה הנקרא וושט ופיו וזל״ק על הפסוק (בראשית א ,כז) :ויברא אלקים
עגול שבו נבלעים המאכל והמשקה ,הוא התקין את האדם בצלמו וכו' :כאן בא הכתוב ללמדנו
לו גרגרת כדי לשאוב מהרוח החי של הלב לפנים דוגמא לאדם באיזו דרך ינהג ,כדי לטהר לבו
הריאה ולהעלותו לנחיריים ולפה ,כי דרכו יצא לעבוד את השם ית'.
קול הדיבור הבא מן הסימפונות.
ראשית ,לאחר שהאדם נברא בחכמתו הרבה
עשה לו הלב שהוא מלך האיברים ששם משכן של הקב״ה ,ועשה לו שתי עינים כדי לראות את
הנפש החיה ובו הוא חושב כל מיני מחשבות ,עשה העולם ,ועל גביהם עפעפים כדי שיוכל לסוגרם
לו האיצטומכא שהיא הקיבה המקבלת כל מה בשעה שלפניו אשה שאינו שלו ושאר דברים רעים
שאוכל ושותה האדם ומזין את כל הגוף במזון כדי שאם רואה בעיניו ,ישיאו יצר הרע לעבירה ,ואין
להשיב נפשו ,כי מתמצית האוכל נעשה השמן, עצה אחרת מלבד סגירת העינים .וכן משמשים
וכשמזדכך השומן ונעשה דק הופך לדם ,וממיטב העפעפים לשינה ומנוחה להחליף כוח ובריאות
הדם נעשה זרע ,והשאר נפלט מן הגוף. כדי לעסוק בתורה.
עשה לו הכבד בצד הימני ומרה אדומה בעל וכן עשה לו שתי אוזנים לשמוע ,שתי נחיריים
הרבה דם ,הכבד להחם הקיבה ,כי בכח הכבד ורוב באף כדי לשאוף רוח ,וכן כדי ליהנות מן הריחות
דמו והמרה האדומה מתבשל האוכל והמשקה הטובים המחזקים לבו ,וכן כדי לפלוט הכיח
בתוך הקיבה שלא יתקלקלו ,עשה לו מעיים כדי והליחה המצטברים בגלל היסודות.
לקבל בהם את הפסולת של האוכל והמשקה,
עשה לו פה כדי שידבר בדברי תורה ולאכול
והם מפותלים ומסובבים כמו פקעת נפלאה כדי
ולשתות ,ואמר רבי שמעון בן יוחאי :אילו הייתי
שהפסולת של האכול יסתובב ויצא מעט מעט,
בזמן מתן תורה ,הייתי מבקש מלפני הקב״ה ואומר
עד שיגיע למקום יציאתו ,שאילו היו ישרים היו
לו כי מן הראוי שיהיו לו לאדם שני פיות ,האחד
מתרוקנים מיד ואי אפשר היה לאוכל להתקיים
בשביל לעסוק בתורה ,והשני כדי לדבר ,אבל
שם .ע״כ .והמשך דבריו נלמוד בע״ה בשיעור הבא.
אח״כ התחרט ואמר :אילו היה כן היה גרוע בהרבה,
כי האדם ידבר עם שני הפיות לשון הרע ודברים
מבטן אמי קלי אתה בטלים ,שהרי אם בפה אחד הוא מדבר כך ,בשני
וזל״ק :ואחר כן חשוב בחנות הבורא פיות לא כל שכן .וכן יש עוד יתרון בפה אחד ,כי
יתעלה בהנהגתו את האדם – אחרי שהאדם פעמים האדם לומר ופעמים הוא מדבר ,ובאותו
מתבונן בבריאת האדם באופן כללי ,עליו לחשוב הפה שהוא מדבר בו לשון הרע ונשבע לשקר
בחסד הנפלא שהבורא ית' עושה בהנהגתו את ואוכל מאכלות אסורות בו בעצמו הוא מתקן
האדם מראשית יצירתו ,אשר שם לו בטן החטא כי מבקש מה' שיכפר לו ושינצור לשונו
אמו למצע בתחילת ענינו – שמכין לו את מרע ושפתיו מדבר מרמה.
קרב אמו לעריסה מוצעת בתחילת הויתו ,כדי וכן עשה הקב״ה לאדם ל״ב שיניים ללעוס
שיהיה במקום שמור ומבצר נצור – כדי המאכל ולטוחנו יפה כדי שיתעכל מהר ולא יגרום
טי גליון אהַ לך באמתך
לו ה' מנפלאותיו ,כי עינו פקוחה על כל בריה שיהיה במקום שמור כמו במבצד משומר ,מקום
ובריה .ושאל ה' את איוב ,האם ידוע לך את אשר שלא תשיגהו יד – במקום שלא משיג אותו
אני עושה 'עת לדת יעלי סלע' ,השונאת את ולדה יד אדם או בעל חי מזיק ,ולא יגיע אליו לא
ומתאכזרת עליו ,וכשהיא כורעת ללדת היא עולה חום ולא קור ,עם המגן החזק והמחסה
לראש ההר כדי שיפול הולד וימות ,כיצד אני מציל הנבצר – והנו מוקף במגן חזק ומחסה מבצר,
את הולד ,אני מזמין לה נשר שמקבלו בכנפיו ועם המזון המזומן – ומזונו מוכן אצלו בכל
ומניחו לפניה ,והצלת הולד נגרמת דוקא על ידי עת כפי מה שצריך בעת ההוא.
עוף דורס וטורף כנשר ,ואילו היה הנשר מקדים והוא הולך וגדל עד שיחזק על התנועה
ברגע או מאחר רגע היה הולד מת מיד. והתנודה – הוא מתגדל במעי אמו עד שנעשה
שוב שאל הקב״ה מאיוב 'חולל אילות תשמור', מסוגל להתנועע ולזוז ,עם הגעתו אל מזונו
האם אתה הוא העומד על המשמר כשחבלי הלידה מבלי יגיעה וטרח – ומשך כל העת ההוא הוא
תוקפים את האילה ,והולד אינו יכול לצאת מפני מגיע אל מזונו מבלי שום יגיעה וטירחה ,הוכן לו
שמקום היציאה שלו הוא צר מדי ,מה אני עושה במקום אשר לא יוכל אדם להגיעו אליו
כדי להציל את האילה ואת ולדה ,אני מזמין לה בשום פנים -הגם שמונח במקום אשר לא יוכל
נחש שמכיש אותה ,ועל ידי כך מתרחב המעבר, אדם להגישו אליו בשום אופן ,וכל אשר יגדל
והצלת האילה וולדה באה דוקא ע״י הכשת הנחש גופו ירבה מזונו – ככל שגופו מתפתח מתרבה
הממית בארסו ,ואילו היה הנחש מקדים או מאחר מזונו לפי ערך שצריך לו ,עד עת קצוב -עד
ברגע היתה האילה מתה עם ולדה .ואם בין רגע למועד קבוע.
לרגע לא נתחלף לי ,בין איוב לאויב יתחלף לי, ואחר כן יצא מבטן אמו אל דרך צר
'תספור ירחים' ,וכי אתה הוא הסופר לאילה ירחי – אחר זמן הקבוע הוא יוצא מקרב אמו דרך
לידה מתי 'תמלאנה'' ,וידעת את לדתנה' ,וכי מעבר צר ,מבלי תחבולה שיתחכם בה
ידועה לך עת לידתה להגיש לה עזרה כמו מילדת. לצאתו – מבלי שישתמש בכל תחבולה שהיא
להקל את יציאתו ,ולא דבר שיעשה לסיע
כבוד אלקים הסתר דבר לו בו – ומבלי שיעשה כל פעולה שתסיע לו
ביציאתו ,אלא ביכולת החכם רחום וחנון
איתא בספרי על הפסוק בשבוע זו (במדבר ח ,ג): המרחם על בריותיו ,שמרחם על הולד שלא
ויעש כן אהרן ,הובא ברש״י ,וז״ל :להגיד שבחו של יוזק בעברו במעבד הצר ,ובחכמתו עשה את
אהרן שלא שינה .בספר אהל יעקב מביא מהמגיד המעבר באופן שיוכל להתרחב ,כדי שהולד יוכל
מדובנא זצ״ל שמבאר ,דהנה איתא במדרש (ריש לעבוד ולא יוזק.
פרשת חקת) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת
כמו שאמר לאיוב בקצת בעלי חיים
ז ,כב) ,אמר שלה חקרתי ופשפשתי על כל התורה
בלתי מדברים (איוב לט ,א) :הידעת עת לדת
ומצאתי בה טעם כיון שהגעתי לפרשת פרה אדומה
יעלי סלע ,חולל אילות תשמור ,תספור
אמר 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני'.
ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה .בגודל
משל לשלשה אנשים חולים על מחלה אחת יסוריו התרעם איוב על כאילו ח״ו אינו מנהיג
ל״ע ,הביא אליהם הרופא סמים שוים ,אחד לא עולמו בהשגחה פרטית ,וכתשובה על כך הוכיח
הניחבה רעש תובבלה תבוח כ
ואין לאדם לחקור על מצותיה רק לקיים מאמר חקר מאומה ועשה ככל אשר צוה עליו הרופא
אביו החסיד ע״ה כל מצותיך אמונה. ונתרפא ,השני היה קצת בקי ברפואות כנשים
ויחקור בשכלו בעניני הרפואה ,והדברים אשר
בפרשת חקת מביא עוד משל נחמד בענין זה.
לא הבין היה זורה אותם הלאה והוא מת מחליו,
לאיש פחות המעלה מאד ,הצליחו מעשיו והגיע
השלישי היה כמו השני הנ״ל אבל היה יודע כי
להון ועושר ,עד כי עלה על לבו להתקשר עם
הרופא הוא יותר בקי והוא אומן חכם מאוד ,לכן
בתו בן הרב המורה ,וישלח לקרוא את השדכן
גמר אומר בלבו גם אנכי אחקור ואתבונן ,ואם לא
לביתו והבטיח לתת לו שכרו ככל אשר יצוה עליו,
אבין כמה דברים אני סומך עצמי על הרופא ועל
ויבקש אותו לאמר לך נא אל בית הרב ותדבר עמו
חכמתו כי רבה היא ,ואם כן לא הזיק את עצמו
אודות בנו ,וילך השדכן וגם כי הדבר היה רחוק
מאומה בחקירתו.
מאד בעיני הרב ,כי מעודו לא דיבר מאומה עם
איש פחות זה ,וגם כל יקירי העיר אינם מדברים כן איש ההמוני מקיים המצוות בשלימות בלי
עמו מפני פחיתותו ,אבל השדכן בחלק שפתיו חקירה כלל ,אבל החכם החוקר בכל פרט נקל
הטה את לב הרב עד כי התקשר עמו. אליו לעבור על מה שאינו מבין ,אבל אם מקדים
ויהי אחרי החתונה ראה האיש הזה כי הרב לעצמו האמונה בגודל אלוקותו וחכמתו יתברך
אינו מדבר עמו כל מאומה ,ויתפלא מאד לאמר לאין תכלית אינו נופל ע״י חקירתו.
איה יזדמן כזאת אשר מחותנים יהיו כמתנכרים זה
לזה עד שהאחד לא יאבה לדבר עם חבירו ,והגיעו וזהו שהתנצל החסיד דוד המלך ע״ה ואמר
הדברים אל אוזן הרב ,ויאמר להשיב לו כי הוא (תהלים קיט ,סו) :טוב טעם ודעת למדני ,כי במצותיך
שוגה בדעתו ,הוא ישפוט כי השידוך וההתקשרות האמנתי .לאמר כי אני ראוי אנכי שתלמדני טוב
עם בן הרב הוא ראוי ונכון מב' הצדדים ,ואם כן טעם ודעת במצוותיך ,כיון שממילא 'במצותיך
אחר כי השידוך הוא ראוי יקשה בעיניו למה אין האמנתי' ,ואם כן לא יזיק לי מאומה במה שאדע
אני מדבר עמו ולמה אין אני משתעשע עמו, גם את טעם הדברים.
ובאמת לא כן הדברים ,אבל בהיפך מה שאין
הוא הדבר בשלמה המלך ע״ה כי הוא חשב
אני מדבר עמו הוא נכון וראוי מאד ,כי מה לי עם
שתועיל אליו חכמתו אל קיום התורה אשר באמת
הפחות הזה ,ומה מהדברים אשר אדבר עמו ,וגם
כן אמר אביו החסיד ע״ה (תהלים קיט ,לד) :הבינני
כי התקשרתי עמו זאת יקשה בעיניו ,זאת היא
ואצרה ואשמרנה בכל לב .ואמר כל זה נסיתי
הקושיא שאין עליו תשובה.
בחכמה אמרתי אחכמה כעניני התורה והיה זה
והנמשל כי הקב״ה התקשר עם בריה פחותה עם סיבה אל ההיפך ,כי עי״ז היא רחוקה ממני יותר
בשר ודם ונתן לו תורה חמודה ,ויהי כקרוא איש מהזולת הבלתי חוקר מאומה ,כי על ידי חקירתו
יהודי בתורת האלקים ומוצא בה דברים נעלמים שפט ואמר אני ארבה ולא אסיר כו' .וכן חקר
הוא מתפלא מאד מדוע לא יבאר לו ה' יתברך במשפטים והתבונן בהם עד נקודת האמת ,אבל
את כל דבריו במראה ולא בחידות ,להסביר לו כאשר הגיע לפרשת פרה אדומה וחקר על כל
כל מאמר עד שיבין היטב ,על זה באה התשובה הצדדים ולא מצא בשכלו טעם מספיק ,זה היה לו
מאתו יתברך כי האדם טועה בעצמו ,הוא חושב אות נאמן כי תורת ה' היא נשגבה מבינת אנוש,
אכ גליון אהַ לך באמתך
וזהו 'זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר', כי השידוך וההתקשרות אשר הקב״ה התקשר כמו
ואם כן אין לו לאדם להרהיב עוז בנפשו לחקור היה ראוי ונכון מב' הצדדים ,ואם כן יש לו קושיא
ולשאול ולדרוש ולבקש טעמים ,אבל יחליט בלבו מדוע אין הקב״ה מראה לו פנים עד שידע ויבין
כי זאת היא חקת התורה ודבר נשגב ונעלם מה את הכל ,ובאמת לא כן הדברים ,כבוד אלקים
שצוה ה' אל בשר ודם ,ומה יצדק אנשו עם קל הסתר דבר (משלי כה ,ב) ,וגם כי התקשרתי עמו,
עד שיזכה לתת לו חמדה גנוזה כזאת. זאת תהיה אצלו לחק ודבר נעלם.
********
הרות ירבד בכ
דברי תורה
דרשת תקיעת שופר
יום א' דראש השנה תשפ"ו
בתוכן
אם לא עכשיו אימתי · הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך
נאוה · אור פניך עלינו אדון נשא · תורה ציוה לנו משה · אשרי העם יודעי תרועה
· לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים · התעוררות הגאולה השלימה בשנה
הזאת · ושכנתי בתוכם
ה' בקול שופר .וראוי לדקדק מדוע דווקא א .אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך
בקול שופר אז עומד מכסא דין לישב על יהלכון (תהילים פט טז) .ובמדרש
כסא רחמים ,והלא בני ישראל מיד בהיכנס (ויק"ר פכ"ט סי' ד) וכי אין אומות העולם יודעין
חודש אלול כבר מתחילים בתשובה ותיקון להריע וכו' ,אלא אשרי העם יודעי תרועה
המעשים ,ומדוע דווקא בתקיעת שופר אז שהן מכירין לפתות את בוראם בתרועה,
הוא מתיישב על כסא רחמים. ועומד מכסא דין לכסא רחמים ומתמלא
רחמים והופך מידת הדין למידת הרחמים,
אם לא עכשיו אימתי ע"כ .ובאמת ראוי להבין מדוע אין אומות
העולם יכולים ג"כ לרצות את הקב"ה
וביאר הענין נראה דהנה עומדים אנו כעת
בתרועה ,כי אם בני ישראל.
בזמנים גדולים ונשגבים אשר תיקנו
חז"ל ביום זה לתקוע בשופר אחר ההכנה ב .עוד איתא במדרש (ילקוט שמעוני אמור רמז
הגדולה בימי חודש אלול .ובספר הברית תרמה) על הכתוב (תהילים מז ו) עלה
המשיל הענין לעיירה אחת אשר היו שועלים אלוקים בתרועה ה' בקול שופר ,בשעה
רגילים להיכנס בה והשאירו אחריהם חורבן שהקב"ה עולה ויושב על כסא דין ,בדין הוא
גדול בכל מקומות מושבותיהם ולא היו אנשי עולה דכתיב עלה אלוקים בתרועה ,ובשעה
העיר יכולים להמשיך לדור שם באופן זה, שישראל נוטלין שופר ותוקעין הקב"ה עומד
והחליטו ראשי הממשל שבכל לילה ולילה מכסא דין ויושב על כסא רחמים דכתיב
גכ גליון אהַ לך באמתך
מחייו כיון שישאר ערום מכל ,ובכן לא צריכים לנעול שערי העיר ,וכל שועל אשר
היה לו עצה אחרת כי אם מלקום ולברוח תימצא בתוך העיר תיהרג.
וכמובן שהשועלים בצר להם היו בורחים
ולהסתתר בחורין ובסדקין עד שיאור היום
שאז יוכל להסתובב בחוצות העיר לשלום.
טרם שקיעת החמה אל מחוץ לשערי
והנמשל הוא דהנה במשך כל ימות השנה העיר כדי שלא יתפסו ברשת המוות ,אולם
אנו מתייסרים יסורים רבים וצער פעם אחת איחר שועל אחד ולא הספיק
רב ועדיין לא שמנו אל ליבנו אל הכרוז לצאת עד שכבר ננעלו שערי העיר ובהגיעו
היוצא מלמעלה ולהבין שתכלית הבאת על השער ביקש לצאת ולא יכל ,ונתיירא
היסורים עלינו הוא כדי שנתקרב אל השי"ת, פחד מוות שמא יתפס ויהרגוהו .מה עשה,
ובהגיענו לקראת סוף השנה אזי מתעוררת הפיל עצמו על הארץ כמת כדי שיראה
המחשבה בלב כי אילולי לא נקום ונברח אל בעיני העוברים כהרוג ונבילה ,ובכך לא ינסו
הבורא ברוך הוא הלא נשאר ערומים מכל להרגו שוב וינצל מגזר דין מוות.
עד שלא תשאר ממנו שריד ופליט ,ואין לנו אכן כך עשה ושכב על מקומו כפגר מת,
עצה אחרת אלא להסתתר בחורין ובסדקין, ויהי כאשר עבר שם איש וירא את
והיינו שנבדוק ונפשפש ליבנו ובחורי וסדקי השועל מת חשב בליבו הלא נצרך הוא לשן
נפשינו ולהתבונן מה מוטל עלינו לעשות שועל לרפואה עבור בנו כמאמר הרופאים,
ולתקן את כל אשר פגמנו להיטיב מעשינו, וניגש על השועל להוציא ממנו שן אחד,
כי אלמלא כן מה יהיה בסופנו. כמובן שהשועל אשר היה חי נצטער צער
רב ממעשה זה ,אלא שהבין שאם יתקומם
הראיני את מראיך השמיעיני את להינצל מצער זו הלא יתוודע שהוא חי,
קולך כי קולך ערב ומראך נאוה ויהרגוהו מיד ,על כן הוטב בעיניו להישאר
על מקומו כפגר על אף הצער ההיא.
מתאמרא בשם הרה"ק ר' יהושע מבעלזא
כעבור האיש ההוא והוציא שן מהשועל,
זי"ע על מה דאיתא בגמ' (יומא פו).
עבר איש אחר וראה אף הוא לפניו
ארבעה חילוקי כפרה א .עבר על עשה ושב
שועל שוכב כמת ,ויחשוב בליבו הלא הוא
אינו זז משם עד שמוחלין לו וכו' ב .עבר
נצרך לזנב השועל עבור בגדו וילך ויחתוך
על לא תעשה ועשה תשובה ,תשובה תולה
את הזנב ,ואף בזה נתייסר ונצטער השועל
ויוה"כ מכפר וכו' ג .עבר על כריתות ומיתות
צער רב ,אולם בכל זאת עשה החשבון
בית דין ועשה תשובה ,תשובה ויוה"כ תולין
הקודמת שאילו יתקומם להינצל מצער הרגע
ויסורין ממרקין וכו' ד .אבל מי שיש חילול
ההיא יהרגוהו מיד ,על כן נשאר על מקומו
השם בידו אין לו כח בתשובה לתלות ולא
שוכב כמת.
ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן
תולין ומיתה ממרקת .הוא היה אומר כי כל ויהי אחר הדברים האלה הגיע איש אחר
זה נאמר רק כאשר התשובה באה בעצמה, וראה שועל מת לפניו ,וביקש להפשיט
אולם אם מוסיף לתשובה גם התפילה אזי את עורו של השועל ,ויהי כי כן הבין השועל
בכל אופן ואופן התשובה והתפילה מכפרת. כי אילו יפשטו ממנו כל עורו מה יש לו
הרות ירבד דכ
מבין ומאזין מביט ומקשיב ,כי לכאורה ואילו הרה"ק ר' ישכר דוב מבעלזא זי"ע אמר
תיבת מביט אין לה משמעות תוך שאר על דברי הגמ' שכל זה נאמר רק
הדברים של מבין ומאזין ומקשיב ,וכי על בתשובה הבאה בעצמה ,אבל תשובה הבאה
מה הוא מביט ,אולם להנ"ל מבואר כי יחד עם עסק התורה ג"כ יש בכוחה לכפר
על ידי שמתקנים הצלם אלוקים אז יכול על כל חטא וחטא .ויש לדקדק בחילוקי
הקב"ה להביט בפנינו ואז יכול להבין ולהאזין הדעות שנאמרו בה אם תשובה יחד עם
ולהקשיב לקולנו. תפילה מועילה לכפר או תשובה יחד עם
ובכן האדם אשר חטא ונאבד ממנו הצלם עסק התורה.
אלוקים איך יוכל לעמוד בתפילה לפני ונראה לומר כי מר אמר חדא ומר אמר
הבורא ,על כן העצה היא תקיעת שופר שעל חדא ולא פליגי ,כדאיתא באלשיך
ידה אנו מתעוררים לשוב בתשובה שלימה, הקדוש (שיר השירים) לבאר מאמר שלמה
ואיתא בייטב פנים (לפרשת שקלים אות כד) לבאר המלך (שם ב יד) הראיני את מראיך השמיעיני
הפסוק אור פניך עלינו אדון נשא ,דהיינו את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה ,דהנה
דיוקן של מעלה היא הצלם אלוקים עלינו כאשר יחטא האדם בחטא הלא הוא מאבד
אדון נשא ועל פי זה מבאר ג"כ הפסוק אשרי חלילה את הצלם אלוקים אשר נברא בו
העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון ,כי האדם ,ואין הקב"ה יכול לשמוע קולנו קול
ענין תקיעת שופר היא להאיר פני האדם התפילה ואין אנו יכולים לעלות להתפלל
באור פני מלך עיי"ש. לפניו ,אלא אם כן ישוב בתשובה שלימה
וענין זה נתבאר גם במדרש (ויק"ר פכ"ט סי'
לפני הקב"ה ויתוקן הצלם אלוקים ויחזירה
יב) בכל מוספין כתיב והקרבתם ,וכאן למקומה ,ואז יהיה בבחינת הראיני את מראיך,
כתיב ועשיתם ,הא כיצד אמר להן הקב"ה כיון שיוכל הקב"ה להביט בפניו המעוטר
לישראל ,בני מעלה אני אליכם כאילו היום בצלם אלוקים ,ובכן השמיעיני את קולך היא
נעשיתם לפני ,כאילו היום בראתי אתכם קול התפילה כי קולך ערב ומראך נאוה.
בריה חדשה וכו' .והיינו שהקב"ה מחזיר
הצלם אלוקים על ידי התשובה ,ועל ידי אור פניך עלינו אדון נשא
תקיעת שופר המעורר לבבות ישראל וכן מבואר בישמח משה (פרשת נצבים) לבאר
לתשובה בכוחו להחזיר הצלם אלוקים על הכתוב (דברים כט ט) אתם נצבים היום
פני האדם .הרי לנו כי תקיעת שופר סגולתה כולכם ,ואיתא בזוה"ק (ח"ב לב ):היום דא
האיר פני האדם בצלם אלוקים דיוקן של ראש השנה ,לפני ה' אלוקיכם ,פירוש כי
מעלה ועל ידי אז אפשר לעמוד בתפילה ביום ראש השנה מוטל עלינו להיות ניצב
לפני אדון כל. לפני ה' אלוקינו שיוכל להביט בפנינו על ידי
ועל פי זה יש לומר כי מהאי טעמא תיקנו שנתקן הצלם אלוקים ,ועל זה אנו מתפללים
לתקוע בשופר קודם תפילת מוסף כדי בפיוטי הסליחות ,לך ה' הצדקה ולנו בושת
שנתעורר מקודם לתשובה ואז כשחוזרת הפנים ,כיון שאבדנו הצלם אלוקים.
הצלם אלוקים אז אפשר להתפלל ,אבל לולי על פי זה אפשר לבאר מה שאומרים בפיוט
כך הלא לא ישמע הקב"ה קול תפילתנו. ארשת שפתינו (תפילת מוסף לראש השנה),
הכ גליון אהַ לך באמתך
ובכך יחזיר הצלם אלוקים ואז ה' באור פניך תורה ציוה לנו משה
יהלכון.
והנה איתא בספה"ק אור לשמים (פרשת
ולפי האמור מובן כי ענין זה לא ניתנה אלא וזאת הברכה) כתב כי הדרך להשיג
בני ישראל היודעים לרצות את בוראם ביותר הצלם אלוקים הוא על ידי העסוק
על ידי עסק התורה ולהחזיר הצלם אלוקים בתורה הקדושה ,וענין זה מרומז בכתוב
על פניהם ,לא כן אומות העולם אשר לא תורה ציוה לנו משה ,שהוא ר"ת צלם,
עשה כן לכל גוי ומשפטי התורה בל ידעום והיינו שע"י התורה והעסק בה תוחזר הצלם
במה יוכלו לרצות את הקב"ה. אלוקים על פני האדם ,עיי"ש.
על דרך זה יבואר דברי המדרש ,כי הקב"ה נמצא לדברינו כי שני מאמרי הצדיקים
כשרואה שחטאו בניו לפניו ונאבד אמת ,כי על ידי שהאדם יושב ועוסק
מאיתם הצלם אלוקים ,הרי הוא יושב על ודבוק בתורה הקדושה הנה כאשר ישמע קול
כסא דין ,אולם כיון שתוקעים בקול שופר שופר אז יתעורר לתשובה ותיקון המעשים,
ומקבלים עליהם עול התורה אזי מהפך הדין כי האיש אשר אין לו שייכות לתורה הלא
לרחמים והקב"ה עומד מכסא דין ויושב על לא יוכל להתעורר לתשובה על ידי תקיעת
כסא רחמים ואז באור פניך יהלכון. שופר כיון שישמע קול השופר כקול בעלמא,
שאין בו כדי לעורר לתשובה ,ורק כאשר
לולא התמהמהנו כי עתה יהיה דבוק בתורה הקדושה ומתכונן ליום
שבנו זה פעמים הדין הגדול והנורא יוכל להתעורר לתשובה
ולעמוד בתפילה .הרי לנו כי בין על ידי
ולדידן יאמר כי בעת הזאת שהוא זמן מסוגל
תורה ובין על ידי תפילה אפשר להתעורר
מאוד נקבל על עצמינו עול התורה,
לתשובה ולהשיב צלם אלוקים למקומה ואז
ובחרטה גמורה נתחרט ונשוב בתשובה
יוכל להתפלל והקב"ה ישמע קול שוועתו.
שלימה לפניו ,ואז נזכה להתברך בברכת
כתיבה וחתימה טובה ,ואוי לו לכסיל אשר
אינו מתעורר בעת הזאת לשוב בתשובה, אשרי העם יודעי תרועה
וכבר המשיל בשלה"ק [הביאו הלב שמח על פי זה אפשר לפרש עוד בכוונת הכתוב
בעניני תשובה] הדבר לקבוצת שרים
אשרי העם יודעי תרועה ,על פי הידוע
אשר שימשו בארמון המלך ,וגנבו אוצר
מספרים הקדושים ש'תרועה' רומזת על
רב מאוצר המלוכה ,וכשנתוודע למלך על
התורה הקדושה שיש בה ע' פנים כי תיבת
הגניבה והתחיל לדרוש מי הוא זה ואיזה
'תרועה' היא אותיות תורה ע' ,ולהנ"ל הנה
הוא אשר מלאו ליבו לעשות כן ,נתוודע
על ידי התרועה שהיא התורה הקדושה וקול
שאינם אחרים מידידיו ושריו ,ואף כי המלך
השופר המעוררת לתשובה יוכל להחזיר
לא רצה להאמין לדברים אלו ,אולם בלית
הצלם אלוקים ולהתפלל לפני אדון כל ,אולם
ברירה הוצרך להעמידם לדין.
אם הלב סתום על ידי החטאים הלא לא
והנה אף שהודיע והזמין את שריו למשפט יוכל להתפלל ,ועל כן יקבל כל אחד ואחד
לעמוד בדין לפניו ,מ"מ בטרם הגיעם לעסוק בתורה הקדושה כל אחד כפי מדרגתו
הרות ירבד וכ
משל כעי"ז המשיל רבינו יונה בספרו שערי אל המשפט שלח עליהם שליח לבקש בשמו:
תשובה (שער הראשון) בשם המדרש אם אכן ידכם במעל הזה ,הלא בדרככם אל
(קהל"ר פ"ז סי' לב) משל לכת של ליסטים בית המלוכה נמצא נהר גדול ,אנא מכם
שחבשם המלך בבית האסורים ,וחתרו השליכו את כל הכסף והזהב אל תוך הנהר,
מחתרת ,ופרצו ויעבור ,ונשאר אחד מהם, וכאשר תגיעו לארמון המלוכה לא אמצא
בא שר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה את האוצרות בידכם וברשותכם ,ותמורתם
לפניו והאיש עודנו עצור ,ויך אותו במכהו, אתן לכם אוצרות אחרות במקומם ,וכי כלום
אמר לו קשה יום! הלא המחתרת חתורה חסר מבית המלך.
לפניך ואיך לא מיהרת המלט לנפשיך? .כן וכך הווה ,ובדרכם למשפט השליכו רובם
ממש אם נפל אדם בפח היצר והוא אסור ככולם את כל האוצרות הגנובים אל
באזיקים בחבלי היצר הרע ,הלא הקב"ה חתר הנהר ,מלבד שר אחד מאותם השרים אשר
לו מחתרת ונתן לו מצות תשובה כדי שיוכל לא עשה כן ,אלא הניח גניבתו בידו ועמד
לשוב ולהתקרב אליו ,נמצא כי המאחר כך למשפט ,ואכן כשמשמשו באמתחת כל
תשובתו שוטה ורעתו רבה כי איך לא ימלט השרים לא מצאו שום אוצר ,כי אם באמתחת
לנפשו כאשר מחתרת חתורה לפניו. אותו שר שלא השליך את גניבתו מתחת
ובכן יתבונן כל אחד בליבו ,ואף כי אין ידו.
מזכירין חטאים ביום ראש השנה ,מ"מ ויען המלך אל השר :הנה חטאתך השניה
לב יודע מרת נפשו באיזה פנים עבר עליו קשה מן הראשונה ,כי בחטאתך
השנה הזאת ,וכמה מעורר אותנו הקב"ה הראשונה אף שלא התגברת ותאוותך גברה
מלמעלה לשוב ולהתקרב אליו ,ובפרט עליך ובראותך לעיניך אוצרות כסף וזהב לא
בתקופה האחרונה כאשר בני ישראל בכל יכולת עמוד לנפשך והבאת אותם לרשותך,
העולם כולו בכל מקומות משובותיהם בארץ אכן באמת על חטא זה מגיע לך עונש
ובגולה לוקים בפרטות ובכללות ,על כן גדול ,אבל מתוך אהבה וידידות נתתי לך
יתפלל כל אחד מעומקא דליבא ,שנזכה דרך להימלט ולהיפטר מן העונש ,ובכל
שהשנה הזאת תהיה כבר שנת פקידה. זאת ברוב חוצפה ועזות לא מיהרת המלט
לנפשך ,ועדיין הנך עומד במרדך למעול
התעוררות הגאולה מעל באוצרות המלך ,והנחת אותם תחת
השלימה בשנה הזאת ידך ,הרי עונשך מפורשת.
והנה איתא בזוה"ק (וירא דף קיז ).כי בכל והנמשל הוא כי כדבר הזה אומר הקב"ה לבן
שישים שנה מתעוררת זמן פקידה אדם :אכן יצרך התגבר עליך
להיפקד בגאולה השלימה ,והנה לפני ונכשלת בעוון ,אולם אחר שנתתי לך מצות
שישים שנה שנת תשכ"ו כבר עורר הרה"ק תשובה שתוכל לשוב להתקרב עלי ואינך
מסאטמאר זי"ע שהיתה שנת פקודה, חוזר בתשובה ,הלא לאותו שר חצוף דמית,
נמצא כי השנה הזאת שנת תשפ"ו ראוי שאינו חס על כבוד מלכו ואינך מקיים מצות
להתעוררות הגאולה ועת רצון גדול בעת המלך אשר נתן לך דרך פליטה לטובתך,
הזאת להיפקד בגאולה וישועה ,על כן נשוב אלא משאיר האוצרות הגנובות תחת ידך.
זכ גליון אהַ לך באמתך
כי באמת אחזתנו בושה וכלימה במצבינו בתשובה שלימה לפני אדון כל ולואי שנזכה
השפל והנבזה בעולם הזה ,ובפרט בעת הזאת לגאולה שלימה.
כאשר הקב"ה נמצא איתנו בביהמ"ד ,ואף והיה מרגלא בפומיה של הרה"ק מסאטמאר
האבות הקדושים מגיעים לביהמ"ד להתפלל זי"ע בדרשתו קודם תקיעת שופר
עם כלל ישראל כדאיתא מהחתם סופר (עי' להזכיר דברי הישמח משה דהנה ביום הזה
בדרשות לערב יום הכיפורים שנת תצד"ק ד"ה את דנים על כל מה שיארע כל השנה ומה
זו) ,ופלא גדול איך יתכן כדבר הזה אשר שיתהוה עם כל מדינה ומדינה הן לשלום
הקב"ה נמצא איתנו כאן בביהמ"ד ויראה והן למלחמה ,כמו שאומרים בתפילה ועל
ורעד לא אחזתנו מפחד הדר גאונו ,והוא המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום
מחמת מצבינו השפל שאין אנו מרגישים איזו לרעב ואיזו לשובע וכו' והכל נגזר ביום
כלום. זה מה שיארע עם כל מדינה במשך השנה
כולה ,ותיאר הישמח משה באריכות שבכל
ראש השנה באים כל שרי האומות ומבקשים
אולם בכל זאת נשכיל ונשיב אל לבבינו
על עמם ועל ארצם ,כמ"ש (ישעיה כד כא)
שלא לבלות הזמן היקר והנשגב יפקוד ה' על צבא המרום במרום ,ופוסקים
הזה בהבל וריק ,ונשמח שמחה גדולה על ונותנים לכל אחד ואחד מנת חלקו על כל
כל שעה ושעה שאנו נמצאים בביהמ"ד השנה ,ובתוך הבאים בא גם מלך המשיח
ויכולים לשפוך שיח פני בוחן ליבות ,כי ומשתטח בבכיה שיתנו לו ג"כ מנת חלקו
אלמלא ידענו בראש השנה שנת תשפ"ה איך ונחלתו ויגיע עת גאולתן של ישראל ,ואין
יהיה נראה השנה ההיא וכי היינו עומדים לשער גודל השמחה שיהיה בכל העולמות
בקרירות כזאת ,והלא לא היינו יוצאים כל אם יאמרו למלך המשיח שכבר בא אותו
היום מביהמ"ד. השנה שיקבל הוא ג"כ חלקו וגורלו ,אבל
אם ח"ו אומרים לו שעדיין לא הגיע זמן
יעזור השי"ת מען זאל האבן גע'פועל'ט הגאולה אזי הוא יוצא משם בבושה וכלימה
וכל שרי מעלה מלעיגים ממנו ,על שעדיין
אלעס גוט'ס כתיבה וחתימה טובה
לא ניתן לו חלקו.
ושנה טובה ומבורכת ,בני בריכי וחיי אריכי
ומזוני רויחי ,זיווגים הגונים ,וכל טוב סלה
בהרחבת הדעת ,ולהתעורר על ידי תקיעת ושכנתי בתוכם
שופר בתשובה שלימה ,עדי נזכה לגאולה ובכן יהיה רצון מלפני אבינו שבשמים שנזכה
השלימה במהרה בימינו אמן. לעשות תשובה שלימה לפניו
********
הרות ירבד חכ
חלק מדרשת שבת שובה
פרשת וילך תשפ״ו
בתוכן
חלק האגדה :אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות · בברכה המשלושת
בתורה · בן מאה ועשרים שנה אנכי היום · הקב״ה משלים שנותיהם של צדיקים
מיום ליום · עד יום מותו תחכה לו לתשובה · לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם
· משה לא נכנס לארץ ישראל · מחמת חטא המרגלים · ויקרא משה להושע בן נון
יהושע · שובה ישראל כי כשלת בעוונך · בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין
חלק המוסר :דרך תשובה הורית · העוקר עבודה זרה צריך לשרש אחריה ·
חרטה מהו · ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך · איזהו עשיר · אין דבר
העומד בפני הרצון · נשאת ונתת באמונה קבעת עיתים לתורה · כי הם חיינו ואורך
ימינו · ארבעה דברים צריכים חיזוק · דבר העומד ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים
בה · פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם · אין לנו על מי להישען אלא על
אבינו שבשמים · בדבר הפרצות בחומות הקדושה · הנשמה לך והגוף פעלך חוסה
על עמלך
ונראה לבאר על פי מה שכבר האריכו
הקדמונים לבאר איך מועיל תשובה
חלק האגדה
לכפר על העבירה ,והלא כאשר חטא אדם
ומרד במלכו של עולם ,ענשו מר וקשה על
אין אדם חוטא אלא אם כן
שמרד כנגד מלך מלכי המלכים ,וכי בדבריו נכנס בו רוח שטות
בהפטרה דפרשתן אמר הכתוב (הושע יד ב-ג)
בלבד ובמה שמתחרט בליבו משתנה דבר
שיפטור אותו מן העונש ,ובמה מתכפר. שובה ישראל עד אלוקיך כי כשלת
ובאמת כבר אמרו חז״ל (ירושלמי מכות פ״ב ה״ו)
בעוונך ,קחו עימכם דברים ושובו אל ה',
שמידת הדין אמרה נפש החוטאת תמות, אמרו אליו כל תשא עוון וקח טוב .כבר
אלא שהקב״ה ברוב רחמיו וחסדיו נותן יד הקשו חז״ל (יומא פו' ):כי כשלת בעוונך' ,הא
לפושעים וימינו פשוטה לקבל שבים. עוון מזיד הוא וקא קרי ליה מכשול .כמו״כ
וטעם הדבר הוא ,שאף כי באמת שורת הדין יש לדקדק כוונת אומרו 'וקח טוב' הנאמר
נותנת כי המורד במלכות אחת דתו לגבי תשובה.
טכ גליון אהַ לך באמתך
ע״י רוח שטות שהכניס בו ,על כן אמרו אליו להמית ,ולא תועיל לו התשובה לתקן
כל תשא עוון ,פי' בדין הוא שתועיל התשובה העבירה ,אולם ישראל קדושים הם וכבר
לכפר על החטאים ,והראיה לזה היא וקח קבעו חז״ל (סוטה ג ).שאין אדם חוטא אלא
טוב ,כי הבט נא משמים וראה בשמחת בני א״כ נכנס בו רוח שטות ,נמצא כי הרוח
אדם בקיום מצות השי״ת בדחילו ורחימו שטות גרם לו לאדם שיחטא בשגגה .ובזה
בשמחה ובטוב לב ,ואף על החטאים שנכשלו ניחא איך תועיל התשובה לכפר על החטא,
חפצים לשוב בתשובה שלימה לפני אדון מאחר שבתשובה מתחרט על שיצא דבר
כל ,והא ראיה ,שבני אדם מתאספים בבית עבירה מתחת ידו עקב רוח שטות שנכנסה
המדרש לשמוע דרשת שבת שובה ולהתעורר בקרבו.
לתשובה.
וראיה לדבר זה שכל חטאות בני ישראל
אינם אלא מתוך רוח שטות ,ולא
בברכה המשלושת בתורה מתוך עזות מצח חלילה ,דהנה אנו רואים
בפרשתן (לא א-ג) וילך משה וידבר את כי בעת הגיע זמן קיום איזה מצוה ממצוות
הדברים האלה אל כל ה' ,כדוגמת אכילת מצה ,לולב ,שופר ,מגילה
ישראל ,ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה וכדו' ,הלא הם מוכנים ומזומנים לקיימם
אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא וגו', בדחילו ורחימו ,ובני אדם רצים ברחובה
יהושע הוא עובר לפניך כאשר דבר ה' .יש של עיר בשמחה ובטוב לב לקיים מצוות
לדקדק בכוונת אומרו 'וילך' ,דכיון שעיקר השי״ת ,ואפילו פשוטי עם בכלל זה ,ואף
השמעת התורה בפרשה זו היא דברי משה פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון ,ואין
לבני ישראל ,א״כ מה בא להשמיענו בהליכה לך ראיה גדולה מזו ,כי באמת רצון כל אחד
זו. ואחד לקיים רצונו יתברך ,ללא שום מכשול.
וכעי״ז יש לדקדק בכתוב (שמות יח כ) והודעת וכמו שאמרו חז״ל (ברכות יז ).רצוננו לעשות
להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה הוא
אשר יעשון ,ויש להבין מהו כוונת ההליכה. היצר הרע היושב על מפתחי ליבות בני אדם
כמו״כ יש להבין כפילות לשון עשיה - לפתותם ולכפותם לדבר עבירה ,ומתגבר
המעשה אשר יעשון. על האדם ונוטל שכלו וישוב דעתו ובכך
ובמדרש (תנחומא סימן א) איתא אין וילך אלא עולה בידו להכשילם בחטא ,על כן בדין
לשון תוכחה ,שנאמר (תהלים מו ט) היא שתהא תשובה מועלת ונסלח לכל עדת
לכו חזו מפעלות אלוקים וגו' ,וגם בפסוק זה בני ישראל כי לכל העם בשגגה.
ראוי לדקדק מדוע הזכיר לשון הליכה ,ודי על דרך זה יבואר מאמר הכתוב שובה
היה לו לומר חזו מפעלות אלוקים .כמו״כ ישראל עד ה' אלוקיך ,וכי תאמר מהיכי
ראוי להבין מהו ענין התוכחה בלשון הליכה. תיתי תועיל התשובה להינצל מן העונש ,על
ויתבאר על פי מאמר הכתוב (שמות יב כח) כן המשיך ואומר כי כשלת בעוונך ,פי' כי כל
וילכו ויעשו בני ישראל כאשר ציוה חטא וחטא שהאדם עושה אף אם הוא במזיד,
ה' את משה ואהרן כן עשו ,ופירש״י (ד״ה ג״כ אינה אלא כשלון שהכשילו היצר הרע
הרות ירבד ל
וענין זה רמז יתרו למשה רבינו ואמר :א. וילכו (א)) בשם המכילתא וכי כבר עשו והלא
והודעת להם את הדרך אשר ילכו מראש חודש נאמר להם ,אלא מכיון שקבלו
בה וגו' ,וכוונתו בזה שיודיע להם חשיבות עליהם מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו.
המצוות שמקבלים עליהם שכר משולשת, ומבואר מזה שבענין קיום המצוות ,הנה
ואף הדרך אשר הולכים כדי לקיים המצוות מיד בשעה שהחליט האדם בדעתו לעשותה
נחשב למצוה גופא ויבוא על שכרו ,והוסיף נחשב לו כאילו עשאו אע״פ שלא עשאה
עוד ואמר ב .ואת המעשה פי' הקבלה בליבו עדיין ,וזהו שאמר הכתוב על בני ישראל
לעשות המצוה נחשב ג״כ כעשייה גמורה, 'וילכו ויעשו' מיד כשקיבלו עליהם לעשות
ג .אשר יעשון היינו עשיית המצוה בפועל בזמנו ככל אשר נצטוו בפרשת קרבן פסח
ממש ,על כולן מקבל האדם שכרו משלם. בראש חודש ומיד נחשב להם כאילו עשאוה
בפועל.
בהקדם כל זה ,יתבאר גם מאמר חז״ל (שבת
פח ).בריך רחמנא דיהב אוריאן אולם לא זו בלבד ,אלא רש״י הוסיף עוד
תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום (ד״ה וילכו (ב)) שלא רק על הקבלה
תליתאי בירחא תליתאי ,עיי״ש .ולכאורה בלבד יקבלו שכרו כאילו עשאו ,אלא אף
ראוי להבין ענין זה שכל דברי התורה ההליכה מנה הכתוב ליתן שכר להליכה
משולשות ,כי בוודאי טעמא רבה אית ושכר לעשיה ,ומזה נתוודע לנו שמלבד
בה .אולם על פי דברינו יש לומר הכוונה, מה שבשעה שקיבל עליו לעשות מעלה
שהתורה היא תורה משולשת כיון שהאדם עליו הכתוב כאילו עשאה ,הנה גם ההליכה
מקבל שכר עשיית המצוות בשכר משולש, שהולך לקיים המצוה הרי זה נחשב כקיום
על הקבלה על ההליכה ועל העשייה ,ולכן המצוה בפני עצמו עד שהוא מקבל עליו
ניתנה התורה לעם משולש ע״י משולש ובזמן שכר על ההליכה לבדה ,וכמו שאמרו ז״ל
משולש לרמז כי התורה ניתנה לנו באופן (סוטה כב ).בההיא אלמנה שהיה בית הכנסת
משולשת כפי שכר מצוותיה. בשכנותה ובכל יום היתה הולכת להתפלל
בבית מדרשו של רבי יוחנן ,ושאל אותה ר'
ובדברינו אלה יתבאר ג״כ מה שהזכיר
יוחנן אם אין בית הכנסת בשכנותה ,אמרה:
הכתוב כאן וילך משה וידבר
רבי ולא שכר פסיעות יש ,ע״כ.
וכו' ,כיון שבאת התורה להורות ולהודיע
שגם ההליכה עצמה שהלך משה רבינו כדי הרי לנו שבעסק המצוות מקבל האדם שכר
לקיים מצות הקב״ה לדבר אל ישראל נחשב משולשת ,א .מיד בעת שמקבל עליו
לו למצוה בפני עצמה כמו הדיבור עצמה, לעשות המצוה מעלה עליו כאילו עשאה
וקיבל שכר מיוחד על ההליכה ועל הדיבור. ומקבל שכר על הקבלה ,ב .בשעה שהולך
וזהו ג״כ ביאור המשך הכתוב יהושע הוא לעשות המצוה הרי הוא מקבל שכר על
עובר לפניך כאשר דבר ה' ,כי באמת ראוי ההליכה למצוה כמצוה עצמה ,ג .בשעה
לדקדק אומרו 'הוא עובר' בלשון הוה ,כי שמקיים המצוה בפועל ממש .הרי לנו
יותר היה לו לומר 'הוא יעבור' בלשון עתיד, מזה גודל חשיבות קיום המצוות שהאדם
אולם לדברינו מבואר שפיר ,כי גם הקבלה משתלם פי שלשה על עשייתו ,על הקבלה
שמקבל האדם לעשות המצוה כבר נחשב על ההליכה ועל העשייה.
אל גליון אהַ לך באמתך
הכתוב בפרשתן ,שפתח וילך משה וידבר לו כאילו עשאה ממש ,ולכן אמר הכתוב
את הדברים האלה ,בלשון דיבור קשה, יהושע הוא עובר לפניך ,כי מעכשיו שכבר
וסיים ויאמר אליהם ,בלשון אמירה רכה. קיבל עליו לעבור לפני העם כבר נחשב לו
וכן יש לדקדק על אומרו בן מאה ועשרים כאילו הוא עובר לפניך כאשר דבר ה' ,כי
שנה אנכי היום ,כי הדבר פשוט שכוונתו על הקבלה נחשב לעשייתה ממש.
ועל דרך זה יתבאר ג״כ מאמר המדרש וילך
היום שהוא מדבר בו שהוא בן מאה ועשרים
ולמה הוצרך לפרש ולומר 'היום'.
משה הדא הוא דכתיב לכו חזו מפעלות
ובאמת שכן הקשו חז״ל (סוטה י״ג ,:הובא אלקים וגו' והכוונה שיתבוננו ויראו בני
ברש״י כאן) בן מאה ועשרים שנה אדם שגם ענין 'לכו' ,דהיינו ההליכה למצוה
אנכי היום ,שאין ת״ל היום ,אלא היום נחשב לפני המקום למפעלות אלקים כאילו
מלאו ימי ושנותי ,ללמדך שהקדוש ברוך עשאום בפעולה ממש ,ומקבלים שכר הליכה
הוא משלים שנותיהם של צדיקים מיום כשכר עשייה .וזהו ג״כ ענין התוכחה בהליכה
ליום ומחודש לחודש ,דכתיב (שמות כג כו) זו ,כדי שיזדרז האדם בקיום המצוות כפי
את מספר ימיך אמלא ,ע״כ .אולם כבר שנתבאר שהשכר משולשת על הקבלה על
דקדקו המפרשים (עי' מהרש״א קידושין לח). ההליכה ועל העשיה.
דמאחר שנולד משה בז' אדר נמצא ששנת והדברים אמורים בעת כזאת ,אשר בני
ק״כ שלו נגמר אתמול ביום ו' אדר ואם כן אדם מתקבצים בבית המדרש
מדוע לא מת משה רבינו ביום ו' אדר. לשמוע דברי מוסר והתעוררות ,הנה יש
לדעת ,שאף קודם שמתעוררים בפועל
הקב״ה משלים שנותיהם לתשובה ,יש שכר בעצם ההליכה והכניסה
של צדיקים מיום ליום לביהמ״ד כדי להתעורר בתשובה ,ואח״כ
כשכולם מקבלים עליהם לתקן מעשיהם
וביאר הרה״ק מהרי״ץ דושינסקיא זי״ע השכר נתונה להם כאילו קיימוה בפועל,
בספרו תורת מהרי״ץ על פי מה ואח״כ יקבלו שכר כאשר יקיימו המצוות
שהובא בספרים הק' שהימים שהאדם עוסק בפועל.
בהם בתורה ומצוות כראוי וכיאות הם עולין
לו לחשבון ימיו ושנותיו ,אולם הימים שלא
בן מאה ועשרים שנה אנכי היום
השלים בהם את חוקו ותפקידו המתבקש
ממנו אינם עולים לחשבון ימיו ושנותיו, והנה באמת לכאורה היה עלינו לומר
ויתכן להיות שיחיה האדם רבות בשנים ובכל הדברים קודם ראש השנה כי לכאורה
זאת יחשבו לו רק שנים ספורים במספר ימיו אז ראוי יותר לומר הדברים ,אולם נראה
ושנותיו אחר שבשאר ימים לא דבק עצמו לבאר הענין שמתקבצים דווקא אחר ראש
א
בתורה ומצוות כראוי. השנה ,בהקדם מה שנדקדק עוד בדברי
א וכידוע מאמר הרה״ק ר' מאיר מפרעמישלאן זי״ע (דברי מאיר ריש פרשת מקץ) בביאור הכתוב (בראשית מא א) ויהי
מקץ שנתים ימים ,שפעם אחד עלתה נשמת אביו לשמים בלילה ,וראה שהביאו לעולם העליון איש אחד צעיר
לימים ,ואחריו איש זקן ושבע ימים ,ושמע שקוראים לצעיר בשם זקן וישיש ,ואילו לאיש הזקן מכנים בשם
הרות ירבד בל
תרתי סרי ופלגא ,אם אתה סובל את כולם והנה אצל משה רבינו ודאי שכל ימיו עלו
מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך ,ע״כ. לו לחשבון מספר שנותיו כיון שהשלים
והרי הדברים מוכיחים שמכל שבעים שנותיו עצמו כל ימיו בדביקות בהשי״ת ומילא כל
של אדם לא יעלה לו למנין יותר יום את תפקידו ,אולם עדיין נחסר לו יום
מתרתי סרי ופלגא ,הרי לנו בהדיא שאין אחד שלא עלה לו לחשבון ,והוא אותו יום
עולים למנין אלא הימים שעסקו בו בתורה שנכשל בו בחטא מי מריבה ,וכיון שהקב״ה
ועבדות השי״ת ,ומבואר כמה החטא גורם ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום על
לחסר מחשבון ימיו ושנותיו ,אבל מי כן הוסיף לו הקב״ה יום זה כדי להשלים לו
שמתחזק ביראת ה' כל היום משלים לו אותו יום שנחסר לו ע״י מי מריבה ,ובזה
הקב״ה ימיו ושנותיו לבל יחסר לו אף יום לא יחסר לו כלום מימי חייו.
אחד מימי חייו. ובזה מבואר שפיר מה שאמר להם משה
רבינו לבני ישראל דברי תוכחה ,באמרו
עד יום מותו תחכה לו לתשובה אליהם :ראו כמה החטא גורם ואיך הוא
מחסר מימיו של האדם עד שאין עולים
באופן אחר נראה ליישב כוונת משה רבינו
לו למנין ימיו ,שהרי בן מאה ועשרים שנה
באומרו 'היום' ,ויבואר על פי מה
אנכי היום ,ורק היום מלאו ימי ושנותי ולא
דאיתא בספה״ק עבודת ישראל (ליום שני
אתמול ,והיינו טעמא שנחסר לי יום אחד
דפסח ד״ה וספרתם) לבאר מאמר הכתוב (ויקרא
כיון שחטאתי במי מריבה ,ומזה תלמדו אתם
כגט ז) עד ממחרת השבת השביעית תספרו
עד כמה צריכים אתם להיות זהירים לבל
חמישים יום ,דהנה מצות ספירת העומר הוא
יחסר ממנין ימיכם ושנותיכם והוא מוסר
ספירת מ״ט יום לתקן עצמו מעט מעט בכל
ותוכחה גדולה לבני אדם עכ״ד.
יום ויום עד ממחרת השבת השביעית שאז
יהא ראוי לקראת קבלת התורה. ובאמת שענין זה מבואר בהדיא בדברי
חז״ל שאמרו (שבת פט ):שלעתיד
ועל כן בא הכתוב להורות שאף עם יעמוד
לבא יאמר לו הקב״ה ליצחק בניך חטאו
האדם ביום אחרון של ימי הספירה ממש
לי ויצחק ישתדל עבורם ויאמר :ריבונו של
סמוך ונראה לכניסת חג השבועות ,ויראה
עולם כמה חטאו ,כמה שנותיו של אדם
בנפשו שעדיין לא תיקן מהומה בכל ימי
שבעים שנה ,דל עשרין דלא ענשת עלייהו
הספירה שעברו עליו לבטלה וריק מתחילתה
פשו להו חמשין ,דל עשרין וחמשה דלילותא
ועד סופה ,וליבו לא נתעורר לתשובה ותיקון
פשו להו עשרין וחמשה ,דל תרתי סרי
המעשים ,ויחשוב בליבו לומר איך יוכל
ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא פשו להו
להתקרב אל ה' ולקבל את התורה הקדושה,
ילד קטן ,ויתמה מאוד למשמע אזניו ,דהלא כאן הוא עולם האמת ומדוע מתלוצצים באיש זקן ושיבה.
והשיבו לו כי האמת כן הוא שהאיש הצעיר פעל בשנותיו המועטות הרבה מאוד ויום לשנה נחשב לו ,ואילו הזקן
בכל שמונים שנה שלו לא פעל כלום ,ולכן ילד מסכן הוא .והנה אמרו חז״ל (מגילה י ):אין ויהי אלא לשון צער ,וזהו
ביאר הכתוב ויהי מקץ ,פי' צער גדול בשעת מקץ ,היינו סוף שנות חיי האדם ,שנתים ימים פי' אם עושים לו אצל
הבית דין של מעלה מרבות השנים אשר חי רק איזה ימים מועטים ,עיי״ש.
גל גליון אהַ לך באמתך
ימלא את מספר הימים וע״י תשובה יכול אל יתייאש בקרבו לומר אבד סברו ,אלא
לתקן אותם שיבואו כולם בחשבון. ידוע תדע כי אף ברגעים האחרונים מימי
על דרך זה מבואר הודעת משה רבינו לבני הספירה עדיין יש בידו לתקן את הכל.
ישראל בן מאה ועשרים אנכי היום, וזהו עד ממחרת השבת השביעית תספרו
וכוונתו בזה שאע״פ שחיסר האדם מכל חמישים יום ,כי כל זמן שיש אפילו יום
ימיו ושנותיו ועומד ביומו האחרון עלי אחד מהספירה – תספרו ,פי' יוכל להאיר
אדמות מכל מקום יתכן שיהא בכלל בן ביום זה את כל החמישים יום ע״י תשובה,
מאה ועשרים שנה אנכי היום ,וביומו האחרון עכתדה״ק.
יעלו לתיקונם כל המאה ועשרים שנה כאחד,
וזהו אמרם ז״ל היום מלאו ימי ושנותי ,כי על דרך בחינה זו פירש המהרי״ד מבעלזא
ביום האחרון לבדה יכול למלאות כל ימיו זי״ע מה שיש מזכירין בליל פסח נוסח
ושנותיו שלא יהא חסר מהם כלום. לשם יחוד קודם 'נרצה' ,והרי כבר גמרו עתה
כל עשיית הסדר ומדוע אומר אתה לשם
ונמצא שמצד אחד לימד הכתוב בפסוק
יחוד כבתחילת המעשה .ומפרש שכשעומדים
זה שהקב״ה השלים לו אותו היום
בסוף עבודת ליל הסדר יתכן שיפול לבב
שנחסר לו מחמת חטא מי מריבה ושניתוסף
האדם בקרבו בחשבו כמה מצוות וקדושה
לו יום אחד למלאות החשבון ,והוא תוכחת
היה יכול לסגל בעצמו בלילה הזה ,ומי יאמר
מגולה שיזהר האדם שלא לאבד ימיו ע״י
זכיתי לבי לעשותם ככל משפטם וחוקתם
חטאיו ,ומצד השני לימד הכתוב שאע״פ
בתכלית השלימות ,ובכך עולה בדעת האדם
שבילה האדם בהבל כל ימיו ,מ״מ כל עוד
הלואי שהיה יכול לעשות כל הסדר עוד
נשמתו בו הקב״ה מצפה ומחכה לו לתשובה
הפעם שאז היה עושהו ביתר שלימות וביתר
ועדיין לא אבד סברו ,ואף ביומו האחרון עלי
כוונה ,וע״י מחשבה זו שמעלה בדעתו
אדמות יש בידו לתקן כל ימיו עד שכולם
שרוצה לעשותו שנית בתכלית השלימות
יעלו לו לחשבון.
עי״ז נחשב לו כאילו עשהו בפועל בתכלית
על דרך זה מבואר ג״כ מה ששינה הכתוב השלימות ,וע״כ שפיר אפשר לומר עכשיו
מלשון דיבור קשה ללשון אמירה רכה ,כי לשם יחוד כיון שעכשיו יחשב לו כאילו
מצד אחד הוא דיבור קשה שרק היום מלאו עושה מחדש כל הסדר ,ע״כ.
ימי ושנותי ולא אתמול והוא מכיון שנחסר
לו יום החטא ,ומצד השני הוא אמירה רכה היוצא מזה שאף אם כבר עברו ימיו ושנותיו
שלעולם אפשר לתקן הכל עד שהיום הזה של אדם לבטלה עדיין לא אבד סברו,
בלבד הוא נחשב כמאה ועשרים שנים והיום אלא כל עוד נשמתו בו יכול להעלות את
מלאו ובאו לו לחשבון כל ימיו ושנותיו. כולם לשורשם בתכלית השלימות וכל ניצוצי
בדברינו אלה יתבאר טעם ענין ההתכנסות נשמתו יעלו לו למנין ימיו .ולפי זה מבואר
אחר ראש השנה ,כיון שלפעמים ג״כ כוונת הכתוב (שמות שם) את מספר ימיך
יחשוב האדם בליבו אחרי ראש השנה :האם אמלא כי הכתוב מבשר שאע״פ שעברו עליו
ניצלתי את יום ראש השנה כראוי בתפילה ימים רבים שלא נהג בהם כהוגן ,מ״מ הקב״ה
הרות ירבד דל
ואמר לכו בנים שמעו לי ,פי' בשעה שאתם ועבודה וכו' ,ולכן מתכנסים ומתקבצים
הולכים ופונים כבר לדרכם אז יראת ה' בבית המדרש להורות לעם ה' כי עדיין יש
אלמדכם ולא רק בעת שמיעת הדרשה ,כי הקב״ה בקרבינו בימי עשרת ימי תשובה
העיקר שתקחו עמכם הדברים גם בלכתכם ויום הכיפורים ,ודרשו ה' בהימצאו קראוהו
לעסוק בצרכיכם. בהיותו קרוב ,בואו וננצל ימים אלו כראוי
בתורה ועבודה ותשובה ותיקון המעשים,
כעי״ז איתא בכתב סופר לבאר מאמר חז״ל ואף מי שלא ניצל כל ימי חודש אלול וימי
(פסחים קיג ).המשייר מקידושא ראש השנה כראוי ,הבה נתחזק כולנו בדברי
להבדלתא הרי הוא מנוחלי עולם הבא, חיזוק ולהתעורר לדבר ה' ולהתכונן בהכנה
וביאור הענין הוא ,כי בוודאי בכל שבת דרבה לקראת יום הקדוש הקרב ובא ,ונזכה
ושבת בהגיע יום השבת והאדם עוזב ושוכח לגמר חתימה טובה.
כל עסקיו וצרכי עולם הזה ,בא שבת בא
מנוחה הרי הוא מתעלה ומתקרב להשי״ת. לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם
אלא שאצל בני עליה יום השבת היא רק
תחילת הקדושה והדביקות וממנה שואבים באופן אחר יש לומר בביאור הכתוב וילך
כח הקדושה לכל ימות השבוע להיות משה וידבר את הדברים האלה אל
מוסיפים והולכים בתורה ועבודת השי״ת, כל ישראל ,ויאמר אליהם בן מאה ועשרים
וממשיכים על עצמם קדושת השבת לימות שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא
החול ,ובזה זוכים לעולם הבא. וה' אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה וגו',
יהושע הוא עובר לפניך כאשר דבר ה'.
אמנם פשוטי עם מתקבצים רק ביום ובמדרש איתא אין וילך אלא לשון תוכחה,
השבת בבית המדרש לתפילה וחיזוק וכבר דקדקנו איזה דברי תוכחה אמר משה
בתורה ועבודה ,אבל מיד בצאת השבת כאן לבני ישראל.
חוזרים ופונים לעסקיהם ושוכחים מכל
החיזוקים ,א״כ איך יזכו לעולם הבא ,על ונראה בהקדם ביאור מאמר דוד המלך
כן תיקנו שישיירו מקידושא להבדלתא ,כי (תהילים לד יב) לכו בנים שמעו לי
אע״ג שלאו כל אחד זוכה להיות במדרגת יראת ה' אלמדכם ,דלכאורה יותר היה לו
הקדושה בימות החול כביום השבת ,מ״מ לומר בואו בנים שמעו לי ולא 'לכו' .ויבואר
אם נשאר איזה התעוררות משבת על ימות ע״פ מאמר הידוע בשם הרה״ק ר' שמעלקא
החול אז יזכו לחלק עולם הבא. מניקלושבורג זי״ע [הובא בספה״ק אך פרי
תבואה (פרשת וירא ד״ה וירא)] שדרכו של
ובאמת אף אלו העוסקים בתורה בימות עולם שכשהמגיד דורש לעורר את העם,
החול ,עיקר הוכחת יראת שמים הנה אף שכולם מתעוררים לתקן מעשיהם,
שלהם אינה משעת לימודם ,אלא משעה אמנם התעוררות אינה מחזקת אלא על זמן
שחוזרים מלימודו כדוגמת בין הזמנים וכדו' הדרשה ,אבל מיד בסיום הדרשה יוצא כל
שאז יוצאים מבית המדרש אז אפשר לראות אחד מביהמ״ד זה פונה לכרמו וזה פונה
מעלתם ,כי אינו דומה מי שעוסק בתורה לזיתו וזה פונה לביתו ,ודבר ההתעוררות
למי שאינו עוסק בתורה. נשכחת לגמרי ,ועל כך הזהיר דוד המלך
הל גליון אהַ לך באמתך
להושע בן נון יהושע ,ודקדקו המפרשים משה לא נכנס לארץ ישראל
מדוע הוסיף דווקא אות י' .ולדידן יש לומר מחמת חטא המרגלים
כי אות י' בתחילת התיבה מהפך התיבה על
העתיד ,כידוע ,וזהו שרמז משה רבינו בשם והנה איתא באברבנאל (פרשת חוקת) שהעונש
יהושע ,שאף לעתיד יתנהג כשורה ולא ילך שהגיע למשה רבינו שלא יכנס לארץ
בעצת מרגלים ,אלא יקח עמו התעוררות ישראל היתה מחמת חטא המרגלים ,כיון
הקדושה שנשפע בעמדו בקרבת משה רבינו שהוא שלחם יש לו איזה שייכות עם החטא,
על הדרך אף כאשר יפרד ממנו. ואף שמבואר להדיא בקרא (במדבר כ יב-יג)
טעם העונש שהוא על חטא מי מריבה ,מ״מ
ובזה יבואר כוונת הכתוב וילך משה וידבר את מחמת חטא מרגלים הכשילו הקב״ה בחטא
הדברים האלה אל כל ישראל וגו' לא מי מריבה לכבודו של משה רבינו כדי לתלות
אוכל עוד לצאת ולבוא וגו' ,ובזה הורה לבני טעם העונש על זה ,אבל בשורש היתה
ישראל כי עיקר התוכחה היא בדברי מוסר העונש על חטא המרגלים ,וכמו שנגזר על
והתעוררות שנוטלים אף בצאתם לדרכם מרגלים שלא יכנסו לארץ כן נגזר על משה
ביציאתם מבית המדרש ,ועל כן המשיך רבינו ,עיי״ש דבריו באריכות.
ואמר :וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה
וגו' ,והוא משום חטא המרגלים ששורשה ולכאורה דבר פלא הוא דהלא משה רבינו
היתה מחמת שלא נטלו ההתעוררות על הוא אשר ידע האחריות הגדולה
המשך דרכם .אולם יהושע הוא עובר לפניך המוטלת על המרגלים ולכן חיפש אחר
כאשר דבר ה' ,כיון שניתוסף לו אות י' אנשים כשרים לעשות שליחות זו ,א״כ
המורה על העתיד ,כי תכלית ההתעוררות מדוע איפה נכשל בזה .אולם כבר ביאר
הוא שיטלם גם על לאחר זמן השפעת האור החיים הקד' (במדבר יג ב) כי אף שקראם
ההתעוררות בשמיעת דברי מוסר או עמידה הכתוב למרגלים בלשון חשיבות בתואר
לצד צדיק ולא רק לאותה שעה בלבד ,ויקבל 'אנשים' המורה שצדיקים המה ,מ״מ הוסיף
בעצמו קבלות טובות לקיימם לעתיד. הכתוב ואמר שלח 'לך' ,פירוש כל עוד שהם
לפניך אצלך הם צדיקים ,אבל כשיחזירו
פניהם ללכת בשליחות פקע מהם כלילא,
שובה ישראל כי כשלת בעוונך וכמאמר הכתוב וילכו ויבואו ,מקיש הליכתם
בהפטרה דפרשתן אמר הכתוב (הושע יד ב-ג) לביאתם וכו' (סוטה לה ,).ומזה הרגיש משה
שובה ישראל עד אלוקיך כי כשלת והתפלל על יהושע שלא ילך בעצת רשעים.
בעוונך ,קחו עימכם דברים ושובו אל ה'.
ודקדקו המפרשים על כפל הלשון שובה ויקרא משה להושע בן נון יהושע
ישראל וגו' ושובו אל ה' .ובגמ' (יומא פו):
הרי מבואר שכל כשלון המרגלים היתה
הקשו עוד 'כי כשלת בעוונך' ,הא עוון מזיד
על אף היותם לצד משה רבינו ,מ״מ לא
הוא וקא קרי ליה מכשול.
נכנס בקרבם ההתעוררות בהיותם הולכים
וביאור הענין נראה דהנה אנו עומדים לדרכם ,כי מיד בהפכם את פניהם מלפניו
באמצע עשרת ימי תשובה בהתקרב נפלו ממדרגתם .ומהאי טעמא ויקרא משה
הרות ירבד ול
השוכן על מפתן ליבנו להחטיא בני אדם יום הקדוש יום הכיפורים ,וימים אלו נזכרים
ולמרוד במלך מלכי המלכים ,ובפרט בימינו ונעשים אצל כל בני ישראל לתקן מעשיהם
אשר רבו הנסיונות למעלה ראש ,וצריכים ולשוב בתשובה שלימה לפני אדון כל
אנו לסייעתא דשמיא מרובה שלא ניכשל ולהיטהר מכל סיג ופגם שנתלכלכו במשך
בפיתויי היצר הרע .הנה העצה היחידה נגד כל ימות השנה ,טרם שהקב״ה גומר החתימה
היצר הרע הוא עסק התורה הקדושה בכל לטובה ,וכל לב יודע מרת נפשו כמה מרד
עת מצוא ,וכאשר יעשה האדם כן לא יוכל והכעיס את בוראו ומי יאמר טהרתי מחטאי
היצה״ר לשלוט עליו ,וכמו שאמרו חז״ל על כן וישוב אל ה' וירחמהו כי ירבה לסלוח.
והנה איתא בייטב לב לבאר מאמר הכתוב
(סוטה כא ).תורה מגינא ומצלא מן העבירה
בעידנא דעסיק ביה ובעידנא דלא עסיק ביה.
(נחמיה ט לג) ואתה צדיק על כל הבא
עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו,
על כן כל איש הירא ורך הלבב יקבל על הנאמר רבות בסליחות ,דהנה איתא בגמ'
עצמו בימי התשובה האלו להוסיף אומץ (סוכה נב ):שנתחרט הקב״ה על שברא את
בלימוד התורה ביום ובלילה ולהגביר חיילים היצר הרע המחטיא בני אדם ,כדכתיב (מיכה
לתורה במשך כל השנה כולה בשיעורי תורה ד ו) ואשר הריעותי ,ואמר :אני הוא שגרמתי
תמידין כסדרן כל אחד לפי דרגה שלו ,אם להם שבראתי יצר הרע .אולם מאידך מצינו
בגפ״ת ואם בטוש״ע אם במשניות ואם שאמרו חז״ל (קידושין ל ):שאמר הקב״ה
בספרי יראה וחסידות ,ובכח התורה נזכה בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין,
להתקרב אל ה' ולהתחזק בדרך הטובה נמצא שהדבר תלוי ביד האדם להינצל ממנו,
והישרה וכמו שאמרו חז״ל (איכ״ר פתיחתא ואף שהקב״ה ברא את היצר מ״מ יש ביד
ס״ב) המאור שבה מחזירו למוטב. האדם להינצל ממנו על ידי התורה הקדושה.
וזהו ביאור הכתוב 'ואתה צדיק על כל הבא
ועל דבר זה מוכיח הנביא את בני ישראל עלינו' ,ואף כי הקב״ה ברא את היצר
ואומר שובה ישראל עד ה' אלקיך הרע ,מ״מ 'אמת עשית' ,ואין אמת אלא
כי כשלת בעונך ,פי' אף הכשלון שנכשלת תורה (ירושלמי ראש השנה פ״ג ה״ח) ,וכיון שנתת
בחטא מחמת גודל פתויי היצר הרע נחשב לנו את התורה הנקראת אמת על כן 'אנחנו
לעון מזיד ,כיון שברא הקב״ה יצר הרע הרשענו' והרשעה מוטלת עלינו אחר כי לא
והוא ברא תורה תבלין ,נמצא שהיה בידך נשתמשנו בתורה הקדושה להכניע את היצר
להתיש כח היצר על ידי עסק התורה ,ועל הרע.
זה ממשיך ואומר קחו עמכם דברים ושובו
אל ה' ,ופירשוהו חז״ל (שמו״ר פל״ח סי' ד)
בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין
אין דברים אלא דברי תורה ,והיינו שאם
יקבלו עליהם עול תורה להגות בתורת ה' על כן בראש ובראשונה יתעורר כל אחד
בכל עת ,אז ישיגו דרך תשובה להתקרב על עניני עסק התורה ,כי בלא עסק
לעבודתו יתברך שמו כי התורה הקדושה התורה הקדושה לא יוכל האדם להשיג דרך
תהא מגנא ומצלא עליהם מכל חטא ופשע, התשובה אמיתית ,אחר שגדול כח היצר הרע
זל גליון אהַ לך באמתך
החפץ היא לשוא ולריק ,בוא ואלמדך הדרך והמאור שבה תדריכם בדרך ישרה לעשות
לחפש אחר דבר הנאבד מעיניך ,הנה קודם רצון קונם כראוי וכנכון.
שתתחיל לחפש עמוד והתבונן מהו המקום
ויש לומר כי מהאי טעמא נהגו לדרוש בדבר
האחרונה שם נשתמשת בחפץ ,ומה עשית
הלכה ,כדי להראות על חביבות ומתיקות
אח״כ ולהיכן הלכת משם ,ובכך תוכל לשער
ועריבות זיו התורה כאשר עוסקים בה,
בדעתך ולהיזכר היכן הנחת החפץ.
יעזור השי״ת נזכה להעלות ימי תשובה אלו
והוסיף לספר עובדא דהווה באחד ממקורבי בתורה ותשובה ומעשים טובים ,ולקבל על
הרה״ק ר' יהושע מקאמינקא זי״ע עצמינו עול התורה .ובכן נתחיל בדבר הלכה
ושמו ר' עזריאל מקאמינקא ז״ל הלה הדפיס בענין היתר עשיית סוכה ברשות הרבים ,אף
כתבי הרה״ק ר' ישעיה יעקב מאלעסק זי״ע שהרשות אין שייך לו ,והתורה אמרה (דברים
שנתעטר בהסכמת הרה״ק מבעלזא זי״ע, טז יג) חג סוכות תעשה לך.
הוא היה אחוז תמיד במחשבותיו המעמיקות,
כמו״כ לא היה איש מסודר כ״כ ,פעם אחת חלק המוסר
חיפש אחר בתו 'יענטא' שנעלמה ולא ידע
מקום הימצאה ,והתחיל לחפש אחריה ,אולם דרך תשובה הורית
כיון שהיה תמיד מעמיק במחשבותיו ,מצא
עצמו באמצע חיפושיו מחפש אחר אבדה מובא בספר שבח איתנים עובדא שסיפר
אבל לא זכר מה נאבד ממנו ,והתחיל לפתוח הרה״ק מבאבוב זי״ע :פעם אחת
את המגירות והארונות לחפש שם אחר בהיותי ילד נאבד לי חפץ וחיפשתיו בכל
אבדתו ,כיון שהבחין ר' יהושע מקאמינקא פינות הבית ולא מצאתיו ,כשהבחין אבי
את זאת שאלו :מה אתה מחפש? ,או אז שאני מחפש אחר אבדתי בכל פינות הבית,
נזכר שהוא מחפש את בתו 'יענטא' ,ואכן שאל אותי מדוע איני מחפש את החפץ
מה מקום יש לחפשה בארונות ומגירות ,וכל במקום שהנחתיה שם' ,לך וחפש אותה
הנוכחים שם העלו שחוק על פניהם. במקום שהנחת אותו ותמצאהו שם' .ואני
בהיותי נער קטן לא הבני כראוי את דברי
נענה הרה״ק מבאבוב אל בנו :הוא הדבר אבי ,וחשבתי שברצונו ללגלג עלי ,שהרי אם
אשר דיברתי ,קודם שאתה מתחיל הייתי זוכר היכן הנחתיה לא הייתי מחפש
לחפש אחר אבידה עמוד והתבונן היכן הוא אחריו ,והא גופא אני מחפש באיזה מקום
המקום שיכול להיות שהוא שם ,ואל תחפש הנחתי החפץ ,והיתה לי עגמת נפש גדולה
בלי שכל במקומות אשר אינם אמורים להיות וחלישות הדעת.
שם כלל ,ואז תוכל למצוא את מבוקשתך,
כיון שראה אבי שלא הבנתי את דבריו,
אולם אם תחפש אף במקומות שאין שום
קראני אליו וביקש לבאר מאמרו ,וכך
סברא שהאבדה נמצאת שם ,הרי אתה דומה
אמר :אף אני בהיותי ילד קטן חיפשתי
לעזריאל שחיפש את בתו בשידות וארונות.
אחר חפץ שנאבד ממני ואבי אמר לי :רואה
והפטיר עוד ואמר :בו ואלמדך פרק בעניני אני שאתה מחפש במקומות שאין מסתבר
תשובה ,הנה בהתקרב עלינו שהחפץ תהיה שם ,וכל יגיעתך אחר חיפוש
הרות ירבד חל
היא גוונא יוכל להגיע לידי תשובה שלימה, ימי הרחמים והרצון ,חובה מוטלת עלינו
וכמו שאמר הכתוב (איכה ג מ) נחפשה דרכינו לעסוק בעבודת התשובה ותיקון המעשים,
ונחקורה ונשובה אל ה' ,ועל זה וכעין זה ולפשפש במעשינו ופעולתנו של כל ימות
אמר התנא (פסחים ב ).כל מקום שאין השנה אם ראויים המה או לא ,ולחפש בנגעי
מכניסים בו חמץ אין צריך בדיקה. בתי הנפש ,ולתקן מה שעשינו שלא כהוגן
חס ושלום ,ומהאי טעמא תיקנו הקדמונים
העוקר עבודה זרה צריך לשרש אחריה להרבות בימים הללו בתפילה והנהגות טובות
כדי להתעורר על ידם לתשובה.
ובספה״ק באר מים חיים (פרשת מצורע) כתב
לבאר באריכות מאמר חז״ל אולם פעמים רבות יקרה שיעמיק האדם
(עבודה זרה מה ):העוקר עבודה זרה צריך בעבודת התשובה ויעשה כל הפעולות
לשרש אחריה ,והיינו שהרוצה לעקור את עבורה ויאמר מזמורי תהילים וישמע קול
מידותיו הרעות ,הרי הוא צריך לשרש אחריה שופר משך כל חודש אלול ,אולם אינו עושהו
ולפשפש מהו שורש הרע שהביאו לידי אלא כמצות אנשים מלומדה ,ואף אם באמת
התנהגות אלו ,אולם אם אינו מתבונן בשורש עשה אותם כראוי ,מ״מ היצר מבלבל שכלו
הרע ,אף אם ירבה באמירת תהילים שאכן שלא יתעורר על ידיהם להתבונן במה הוא
אין ערך למעלתה ,אולם לא על ידי זה יבוא מחפש ומפשפש ,והרי הוא דומה לאותו
לידי תשובה שלימה מאחר שאינו מתבונן עזריאל המחפש ,אולם מחפש ותר אחר
לעקור את הרע משורשה ,ועושה תשובה בתו בתוך הארונות ומגירות הבית ,ומה יש
ומפשפש במעשיו אבל אינו יודע אחר מה לו מחיפוש ופשפוש כזו.
הוא מחפש ,וימצא עצמו אחר החג עומד אמנם התשובה האמיתית היא שיתבונן
על אותה מדרגה כמקודםב. במחשבתו מה הוא מחפש ואחר
מאמר נאה מתאמרא מהרה״ק ר' שלמה מה הוא מפשפש ,ובמה נכשל ומהו השורש
מבאבוב (הראשון) זי״ע לבאר מה שהביאו לידי כך ,ואיזה פעולות גרמו לו
שאומרים בסיום מסכת כריתות 'הדרן בגרמא דנזקין להיכשל בדבר עבירה ,ובכי
ב ומחמת חיבת הדברים נעתיק תוכן דבריו הקדושים :שהרוצה לעקור עבודה זרה מארצו ,פי' שרוצה לעקור
העבודה שהיא זרה שהיא העבירה ,שלא לבוא עוד לעבור העבירה הזו ,אין לו תקנה כי אם לשרש אחריה לחפש
בשרשה מאין נמשך אליו שיבוא אל העבירה הלזו ,ומאיזה מדה רעה בליבו ,וכאשר יעקרנה בשרשה ע״י שיתן
אל לבו בכח מוחו ושכלו להבין בגנות ומיאוס וחומר כל מדה ומדה ויעקרנה מליבו לגמרי ,באופן שתהיה בזויה
ומאוסה בליבו מכל וכל שלא ירצנה בשום אופן ,אז יהיה נכון לבו בטוח בה' שלא יחזור לסורו ולא יעבור עוד
למרות את פי ה' אלוקיו בזה.
ועל כן אנו רואים משלומי אמוני ישראל שמהרהרים תמיד בתשובה ועושין תשובה שלימה כל אחד לפי כוחו
תמיד ,ובפרט בימי הדין בר״ה ויוה״כ ,ואח״כ כאשר לבבו פונה מעשיית התשובה חס ושלום עושה כבראשונה
לעבור על העבירות שכבר התוודה עליהם וקיבל עליו בלב שלם שלא לשוב אליהם ,והכל כי לא שב כי אם על
גוף העבירה ,אבל שורש המידה שהעבירה הזאת נמשכת ממנה נשארה בליבו ,וממילא משורש נחש יצא צפע
שיעבור עליהן פעם ושתים ,וזה קרוב למה שאמרו חז״ל (תענית טז ).טובל ושרץ בידו שאפילו עלו עליו כל מימות
שבעולם לא עלתה לו טבילה ,וכן בזה טובל מן העבירה ומקבל עליו שלא לעבור עוד ושחוצו ושמצו נשאר חזקה
בליבו ,וקרוב לוודאי שמידה רעה זו יחזירו אל העבירה עכתדה״ק.
טל גליון אהַ לך באמתך
יהודי אחד אל אביו הרה״ק ר' ארון לייב זי״ע עלך פרק המביא אשם וסליקא לך מסכת
ואמר לו שחפץ לשוב בתשובה ,אמר לו ר' כריתות' ,דהנה כאשר נלקה האדם במכה
ארון לייב ,אם אתה רוצה לעשות תשובה חזקה על גופו ונוטף ממנו דם והדם נקרש
מוטל עליך להתרחט על מעשיך הרעים, על בשרו ,ופונה לרופא שיטפל במכתו,
וכי מתחרט אתה על חטאיך? ,נענה היהודי הנה אם הרופא אינו מכיר כל כך בעניני
ואמר :אכן ,נענה אליו ר' ארון לייב ואמר רפואה ,הרי הוא מניח רטיה על גבי מכתו
לו :בוא ואלמדך חרטה מהו. ודי לו בזה ,ואינו משרש אחר שורש הדבר
פעם אחת היה יהודי עני אחד שהיה לו מדוע יוצא דם מגופו ומוריד את המוגלה
כמה בנות שהוצרך להשיאם ,ולא היה [-אייטער] ,וכיון שאינו מרפא המכה
לו פרנסה כדי להחיות את נפשו .באותה בשורשה ,הנה בזמן קט תחזור ותתרבה
תקופה הוצרכה בבית המלוכה מידה רבה מן המוגלה על בשרו ויכול לבוא לידי זיהום
הסחורה הנקראת 'דער רוסישער לאוונט', וכדו' .אולם רופא מומחה ירפאהו משרשו
ושלחו שליחים על פני קצוות המדינה לקנות ויתן לו תרופות וכדו' כדי להמעיט את
הסחורה ושילמו עבורה תשלום נאה ומכובד המוגלה ושלא תעשה דלקת [-אינפעקשן]
כפי בקשת הבעלים .כיון שכן החליט עני עד שמתרפאת המחלה וממילא בטל המכה.
זה ללוות שני רייניש מחבירו ,וירד ליריד ובאמת לא רק בעניני חולי הגוף הדבר כן,
לקנות סחורה זו ואח״כ ימכרהו לשלוחי בית אלא אף בעניני חולי הנפש כאשר
המלוכה ,ויקבל תמורתה הון רב. רוצה האדם להתרפאות ממכתו ,מוטל עליו
וכך עשה ,לווה שני רייניש מחבירו וירד לחקור אחר סיבת העבירה ולעקור את
ליריד לקנות הסחורה ,אכן באמצע המידה הרעה מקרבו ,ואז יהא ליבו בטוח
הדרך הגיע סוחר אחד ושאלוהו אם יש לו להתרפאות כליל ממכתו .על דרך זה רמז
מסחורה זו ושהוא מוכן לשלם עבורה כל במאמר הנ״ל 'הדרן עלך המביא אשם' [הדרן
תשלום שהיא ,כיון ששמע את בקשתו נענה לשון מחזר] פי' אם תחזר ותחקור ותשרש
ואמר כי אכן יש באמתחתו סחורה זו ורוצה אחר הטעם והדבר שהביאו לידי אשם ,אז
עבורה עשרה רייניש ,הסוחר הסכים מיד 'וסליקא לך מסכת כריתות' ,שלא תבוא
לשלם ,כיון שראה העני שהוא מוכן לשלם שוב דבר עבירה לידו .וזהו יסוד אמירת
סכום זה אמר שלא אמר סכום זה אלא דברי מוסר כדי להשיח ולהתבונן ולגלות
בדרך הלצה אבל אינו מוכרו אלא עבור סיבת הדבר שהביא לידי עבירה ולקבל על
חמישים רייניש! ואף לזה הסכים הסוחר .כיון עצמינו לחקור אחר שורש הדברים ,ועל ידי
שכן העלה את המחיר למאה רייניש! ,ואף זה לא נבוא שוב לחזור ולשנות על מעשה
לזה הסכים ,ובכן נקב בסכום אלף רייניש! העבירה.
כשראה שאף סכום זה אינו מונע אותו ומוכן
לשלמו העלהו עד מאה אלף רייניש! ,ואף חרטה מהו
לזה הסכים הסוחר לשלם עבור הסחורה. עובדא נפלאה מובא בספר דברי מאיר
עני זה כבר ראה את עצמו מתהפך מעני להרה״ק ר' מאיר מפרעמישלאן זי״ע
מרוד לעושר גדול ,ואף התחיל לחשוב לבאר מהו חרטה אמיתית ,פעם אחת הגיע
הרות ירבד מ
להתחרט על רוח שטות אשר נכנסה בקרבו מה לעשות אם מעותיו ובאיזה כבוד יכבדוהו
ופגם בנשמתו הטהורה על ידי החטא. כאשר יחזור לעירו וישמעו אנשי העיר
שנתעשר ,אולם עדיין ביקש להמתין עד
ומצאת כי תדרשנו בכל צהרי היום אולי ימצא מי שיקנהו בסכום
גדול יותר ,ובינתיים בתוך מחשבותיו
לבבך ובכל נפשך
הנעימים בראותו את עצמו מתעשר עושר
בהפטרת פרשתן כתיב קחו עמכם דברים רב ,נכנס אל בית המזרח [ -קרטשמע]
ושובו אל ה' ,ויש לדקדק כי לשתות כוס משקה ,כראוי לעושר גדול
לכאורה תיבת 'עמכם' מיותרת היא .ואפשר כמוהו שאין הוצאות המעות מונע אותו
לבאר הענין על פי העובדא הידועה שסיפר מללכת בשרירות ליבו.
הרה״ק ר' בונם מפרשיסחא זי״ע ומובא בספר
לפתע באמצע בילויו שם שמע קול הכרזה
שמחת ישראל (מאמרי שמחה אות ל) על רבי
בחוצות העיר ,ויצאו כמה אנשים
אייזיק ר' יעקעל'ס מקראקא שבנה בית
לשמוע מהו דבר ההכרזה ,ולרוב תדהמתו
הכנסת בקראקא הנקרא 'ר' אייזיק ר'
היתה ההכרזה כי המלוכה אינה צריכה
יעקעל'ס שוהל' ,ומעשה יש תחת בניית
עוד מן סחורה הנ״ל ועל כן אין מן הצורך
הבית הכנסת וכך הווה:
להשלוחים להביא עוד מן הסחורה ,מיד
היה זה כאשר לילה אחת חלם לו ר' אייזיק חזר אותו 'עשיר' דנן ליריד וביקש למכור
ר' יעקעל'ס כמה פעמים שיסע לפראג את הסחורה בסכום אשר נקב כבר :מאה
כי שם בסמיכות חצר המלך תחת הגשר אלף רייניש! אולם כמובן לא היו קופצים
נמצא אוצר גדול וכשיחפור שם ימצאהו על סחורתו ,על כן הפחית מן המחיר עד
ויתעשר ,ואכן נסע לפראג אל אותו מקום, חמישים אלפים רייניש! ,אמנם אף אחד
ובבואו למקום היעודה הלך אל הגשר שאצל לא קנה אותו ,ואף כאשר לא ביקש עבורה
חצר המלך ,אולם כיון שעמדו שם אנשי חיל אלא עשרת אלפים רייניש לא קנה אותו
היה ירא לחפור בארץ ולחפש במטמונים, אחד ,עד שבלית ברירה נקב בסכום של
ומרוב צערו על עמל הרב בהליכתו דרך שלשה רייניש בלבד! שאז ריחם אחד עליו
רחוקה זו ,לא יכל לשוב עתה לביתו בחוסר וקנה את הסחורה עבור סכום מועט זו ,וכל
כל ,על כן הלך כל היום אנה ואנה סמוך חלומותיו שחלם על עשירותו בטל כעפרה
לגשר תפוס ואחוז במחשבותיו ,וכשחשכה דארעא בין רגע לרגע.
השמש הלך אל בית האכסניא לנוח,
הפטיר ר' ארון לייב לאותו איש עתה ידעת
וכשהאיר היום ביום השני וכן ביום השלישי
חרטה מהו! כי אותו עני היה יכול
היה מגיע שוב בבוקר בבוקר למקום זה
להתעשר עושר רב אם היה מוכר סחורתו
וטייל שם למשך כל היום ,ולפנות ערב הלך
מיד בבוקרו של יום ,ורק מחמת שנתעכב
לאכסניא.
בדבר נמנע ממנו כל הרווח הזו ,וכמה גדלה
בראות השר העומד שם בראש אנשי חיל חרטת העני על שטותו אשר עשה שלא מכר
שומרי ראש המלך ,איש יהודי שחוח את הסחורה מיד כאשר נקבו לו בסכום גדול
ותוארו כעני המעוטף בצער ויגון סובב מאה אלך רייניש! כן כחרטה זו צריך האדם
אמ גליון אהַ לך באמתך
ובכל נפשך ,ובתוך כל אחד ואחד מוסתרות אצל הגשר כל הימים ,קראו אליו ושאלו
כוחות הנפש הנעלים והקדושות של הקב״ה בדברים רכים :מה אתה מחפש ועל מי אתה
וקרוב ה' לכל קוראיו באמת. ממתין זה כמה ימים במקום הזה ,ויען אליו
ויספר לו את דבר החלום שחלם כמה לילות
וזהו ביאור המקרא קחו עמכם דברים ,היינו
רצופים שכאן במקום הזה טמון אוצר גדול,
כוחות הנפש אשר אתו עמו ,ואינו צריך
וכי למטרה זו בא לפראג ברוב עמל וטורח.
לחפש אחריו במקומות אחרים ,וכשיתבונן
בכוחות הקדושה אשר ניתנו לו ,בפרט כי אז פתח ומילא השר פיו שחוק ואמר לו האם
באמת כל איש ואיש מבקש לעשות רק רצון היה כדאי שתיסע דרך רחוקה כל כך ע״י
בוראו יתברך שמו ולהיות בכלל 'ערליכער חלום ,והלא מי זה אשר יאמין לחלומות ,ואף
איד' ,אלא שעל כן מוטל עליו להתבונן אני בחלומי אמרו לי שאסע לעיר קראקא
ולעשות חשבון הנפש ולפשפש במעשיו אשר שם נמצא אחד הנקרא בשם אייזיק
ומידותיו כמו שהארכנו כבר. ר' יעקעל'ס ואם אחפור שם בבית היהודי
הלזה תחת התנור וכירים אמצא אוצר גדול,
איזהו עשיר אמנם וכי אאמין לחלומות אשר שוא ידברו
לנסוע בשביל זה לעיר המרוחקה קראקא,
ידוע דבר העובדא שסיפר הגאון ר' חיים ואתה מדוע עשית שטות כזה לבא לכאן
קרייזווירטה זצ״ל שקודם מלחמת בעבור חלום שחלמת?.
העולם נתן לו איש אחד מספר חשבון הבנק
שלו שיש לו שם אוצר גדול וביקש ממנו ויהי כאשר שמע רבי אייזיק ר' יעקעל'ס
שיגלה אותו לבנו אחר המלחמה ,כדי שיהיה את דברי השר הבין כי עיקר ביאתו
לו במה להתפרנס .אולם כמובן שלא בקל לכאן היתה כדי לשמוע דברים אלו,
עלתה לו למצוא את בנו כשלא ידע בכלל ולהתוודע כי האוצר אינה נמצא כאן כי
אם נשאר בחיים ואף אם כן היכן מקום אם בביתו ,ועליו לחפור ולבקש במטמונים
הימצאו ,אולם בעבור מספר שנים מצא אותו בביתו ושם ימצא האוצר ,ויהי כי כן חזר
כאשר חזותו העיד על גודל עניותו ,וניגש ונסע לביתו וחפש ומצא בביתו תחת התנור
אליו למסור לו את הפרטים אשר ביקש וכירים את האוצר ונתעשר עושר רב ,ובהונו
ממנו אביו למסור לו ,ובכך גילה לבן את בנה את בית הכנסת הנודעת בשם 'ר' אייזיק
עושרו הרב ושהוא בעליו של אוצר גדול ר' יעקעל'ס שוהל'.
של כסף וזהב רבות בשנים ,ולא נודע לו
על פי זה ביאר הרה״ק ר' בונם מפרשיסחא
עד עתה.
זי״ע מאמר הכתוב (דברים ד כט) ובקשתם
רגיל היה הגאון ר' חיים לספר עובדא זו, משם את ה' אלוקיך ומצאת כי תדרשנו
והפטיר בשאלה לקהל שומעיו :אמרו בכל לבבך ובכל נפשך ,כי לפעמים יחפש
נא לי מה היה איש זה במשך כל שנותיו האדם את ה' אלוקיו ויחפש וירחיק לכת עד
אחר המלחמה ,עני או עושר? ויענו כולם שימצאהו ,אמנם על כן בא הכתוב להורות
כי עשיר גדול היה כיון שירש ירושה גדולה, כי אל לו לאדם להרחיק לכתו וממרחק
אולם הגאון ר' חיים אמר כי לא עושר יביא לחמו ,כי ה' אלוקיך נמצא בכל לבבך
הרות ירבד במ
ולא משנה ,והיה מתלוצץ ומלעיג בדברים היה אלא עני מרוד כיון שלא ידע כלל
ובא כנגדי ואמרתי לו :בני מה אתה משיב על הירושה ,ואיזה תועלת היתה לו במה
לאביך שבשמים ליום הדין? ואמר לי :רבי שירש אוצר גדול זה בעת אשר לא ידע
יש לי דברים שאני משיבו :בינה ודעת לא ממנו מהומה.
והפטיר ואמר עוד :כן הדבר הזה אצל עניני
נתנו לי מן השמים שאקרא ואשנה.
אמרתי לו :בני מה מלאכתך ,ואמר לי :צייד רוחניות כי אם אין האדם יודע
אני ,ואמרתי לו :בני מי לימדך בכוחות העצומות המופלגות והנפלאות
ואמר לך שתביא פשתן ותארגהו מצודות שיכול להוציא מן הכח אל הפועל לעבודת
ותשליכהו לים ותעלה הדגים מן הים ,ואמר השי״ת וללכת בדרכיו ,אינו אלא עני ,כי
לי :רבי בזה נתנו לי בינה ודעת מן השמים, מה לו שיש לו הכוחות והוא אינו יודע מהם
ואמרתי לו :ומה להביא פשתן ולארוג שישתמש בהם ,ורק מי שיודע ומכיר בכוחות
מצודות ולהשליך לים ולהעלות דגים מן הנשגבות יוכל להרגיש עריבות וחביבות
הים נתנו לך בינה ודעת מן השמים ,לדברי העבודה בתורה ומתיקות התפילה.
תורה שכתוב בה (דברים ל יד) כי קרוב אליך והדבר נראה לעין כל בימים אלו כאשר
הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו לא נתנו כולם כאחד מתכנסים בבית הכנסת
לך בינה ודעת מן השמים ,מיד היה מרים לשפוך שיח לפני אדון כל בין לבקשת
קולו ובוכה ומתאנח ,ואמרתי לו :בני אל סליחות בין לתפילות הימים הקדושים ,וכל
ירע לך אלא כל שאר בני אדם באי עולם אחד חפץ להרבות במצוות ומעשים טובים,
הן משיבין תשובה זו על אותו ענין שהן ומערב ראש השנה משכימים קום לפנות
עוסקין בו אבל מעשיהן מוכיחין עליהן. בוקר ואח״כ במשך שני ימי ראש השנה
וביאר הרה״ק מקאצק זי״ע את תשובת נמצאים כל היום בבית המדרש ,ואח״כ הוא
אליהו הנביא ,דהלא האיש הלזה לא צום גדליה וכו' ועוברים מן העבודה לעבודה,
ידע בלידתו איך לצוד דגים ,אלא בשעה אולם על אף כל זאת ,אם לא יוציא האדם
שהוצרך להתפרנס הלך ולמד כיצד מכינים כוחו מן הכח אל הפועל יוכל למצוא עצמו
מצודה ואיך צדים את הדגים ובכך התחיל אחר כל הימים הקדושים ולא ידע מעושרו
להתפרנס ,והכי נמי אם היה ברצונו להתקרב הגדול אשר נתעשר בימים אלו ונשאר עני
אל השי״ת היה טורח קצת להידבק בו והיה כל ימיו חלילה ,על כן צריך כל אחד להוציא
משיגו. כוחותיו מן הכח אל הפועל ולהתבונן באת
אשר לו ובכך ידע ויתוודע מעושרו הגדול
והדבר מוכח במציאות לעין כל כאשר רואים שהוא בעלים עליהם.
בחורים שלא הצליחו בישיבה
בלימודם ,אולם כאשר יוצאים לעסוק
אין דבר העומד בפני הרצון
בעניני פרנסה לפתע נצמחים עשירים
גדולים ויודעים ומכירים ומבינים בכל עניני איתא בתנא דבי אליהו זוטא (פרק יד) :פעם
הביזנעס ,וכי יש להם יותר שכל לבינזעס אחת הייתי מהלך ממקום למקום
יותר מללימודם .אולם התירוץ הכואבת היא, ומצאני אדם אחד שלא היה בו לא מקרא
גמ גליון אהַ לך באמתך
יענה שלא היה ראשו צלול ומסוגל לעסוק כי בעניני פרנסה מבינים שהם מוכרחים
בתורה ואף לא ניתן לו שכל כראוי להבנת לעשות חיל ולעסוק בה בכל רמ״ח אבריהם
התורה ,על כן שואלים ממנו :נשאת ונתת 'שהלא צריכים לפרנס את בני ביתם' והוא
באמונה ,פי' וכי לעסק פרנסתך היה שכלך דבר שכל חייהם תלויים בה ,ולכך טורחים
צלול ולזה היית מבין בשכלך כל עניני עד שמצליחים ובסייעתא דשמיא מתעשרים,
הפרנסה ,א״כ מדוע לא קבעת עיתים אבל לולי היו ניגשים בהבטה כזו גם בעניני
לתורה ,והלא מעשיך מוכיחים שאתה יכול עסק התורה ועבודת ה' גם כן היו מצליחים
להיות מוצלח ולטרוח ולעשות פרי ,אלא ועושים פרי ברוחניות ,בתורה ועבודה כי
שמחמת שלא ראית ענין עסק התורה כדבר אין לך דבר העומד בפני הרצון.
ובדבר זו נתדרדרה מצב דורנו ,שאין טורחים
נחוץ על כן זלזלת בה ונשאת ונתת במשא
ומתן ולא בעסק התורה.
להוציא מן הכח אל הפועל את כוחות
ובזה מיושב סתירת הגמ' ,כי באמת אין הנפש שיש בכל אחד ואחד ,אלא מיד כאשר
תחילת דינו של אדם אלא על דברי אחד מתקשה בעסק התורה וכדו' הרי הוא
תורה ,אלא שפותחים בשאלת 'נשאת ונתת מסיק בליבו שאין זה בשבילו – 'ס'איז
באמונה' כדי לבוא על ידי זה לתבוע ממנו נישט פאר מיר' ,ומתייאש והולך לעסוק
מדוע לא קבע עיתיו לתורה והלא מעשיו בפרנסה ,ודבר זה הוא כתוצאה ממה שאין
מוכיחים שהיה יכול לעסוק בתורה. דבקים בהשי״ת ואין מרגישים את ה'כי הוא
מסופר שפעם אחת הגיע איש אחד אל
חייך ואורך ימיך' (דברים ל כ) ,ואין מרגישים
שמוכרחים לזה .וכבר אמרו חז״ל (ברכות סג):
הגאון ר' ישראל סאלאנטער זי״ע
אין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו
ודבר שאלה בפיו ,שיש לו חמש דקות
עליה.
פנויות ללמוד במשך היום ,ואינו יודע לאיזה
לימוד יקבע זמן זה אם לגמרא או שו״ע או
לאידך ללימוד ספרי מוסר ,ויען לו ר' ישראל נשאת ונתת באמונה קבעת עיתים לתורה
סאלאנטער שילמד ספרי מוסר ,כי כשילמד ועל ענין זה נשאל האדם בתחילת דינו
ספרי מוסר יגלה שיש לו הרבה יותר מחמש בעולם הבא ,כמו שאמרו ז״ל (שבת לא).
דקות בלבד .וכעי״ז מסופר על החתם סופר. נשאת ונתת באמונה ,קבעת עיתים לתורה,
ובאמת במקום אחר (סנהדרין ז ).אמרו חז״ל
כי הם חיינו ואורך ימינו שאינן תחילת דינו של אדם אלא על דברי
תורה ,ולכאורה הווה תרתי דסתרי (עיין תוס'
ובאמת יש לומר כי אכשר דרא בענין זה,
סנהדרין שם ד״ה אלא).
ובכל עת ועונה מתרבה עוד מסגרות
בעניני קביעות עיתים בגמ' בהלכה וכדו' ומצאתי ביאור נפלא ליישוב הסתירה ,כי
ובקביעת חברותות וכו' ,והתורה מונחת וכל באמת עיקר תכלית האדם בעולם
הרוצה יבוא ויטלנה ,על כן ישיב כל אחד הזה הוא להידבק בהקב״ה על ידי עסק
אל ליבו כי אין מציאות כזה שתעבור לו התורה ,אלא שגלוי וידוע לפני הקב״ה שאם
יום אחת ללא עסק התורה ,אם שעה או ישאלוהו מדוע לא עסק בתורה הקדושה,
הרות ירבד דמ
רצון הבורא ברוך הוא ,טעמו וראו כי טוב מחצית שעה ,בבוקר או בערב ,בחברותא
ה' .ומי שמקפיד על קביעות עיתים לתורה או בשיעור ,כל אחד כפי מדרגתו ,אולם
כל יומו נראה אחרת כאשר הוא מלא סיפוק חלילה שתעבור יום אחת ללא עסק התורה,
ותענוג. כי הם חיינו ואורך ימינו ,ולולי עסק התורה
ובפרט אבי המשפחה האמור להיות דוגמא אי אפשר להיות יהודי.
אישית לבני משפחתו ,כאשר יראו והכלל והעיקר שיוכל לבוא לידי קביעות
הם שהוא דבוק תמיד בהשי״ת ואינו מוותר כזה הוא על ידי הרצון ,כי אין לך
על אף יום מעסק התורה ,דבר זה יכניס דבר העומד לפני הרצון ,התבונן נא וראה!
גם בליבם חשיבות הענין ואהבת התורה אם יציעו לך איזה עסק טוב שתוכל להרויח
ודביקות בבורא .וענין הקביעות מועילה גם הון רב ,בוודאי יהיה לך די זמן לזה ,על
לעניני שלום בית שתהא באופן נעלה ביותר, אף כל טרדותיך ,ושום דבר לא ימנעך
כי כאשר נוות הבית רואה שבעלה מזלזל ממנה! א״כ התורה הקדושה אשר יקרה
ומקיל ראשו בעניני עסק התורה הקדושה היא מפנינים ,הנה קביעות עת לעסק התורה
הרי נעשה גם הוא מזולזל בעיניה ואינה היא שורש קיום האדם בעבודת השי״ת ,ואין
מעריכה אותו ,ואח״כ מתחילים הוויכוחים עצה אחרת נגד נסיונות הזמן כי אם ע״י
והסכסוכים חלילה .אולם כאשר תראה שעל קביעות עיתים לתורה ,וללא שום ספק כי
אף היותו טורח כל היום על המחיה ועל האדם אשר אינו קובע עיתיו לתורה לא
הכלכלה ,ובכל זאת מתגבר בערב להיכנס יוכל להתגבר על נסיונות ופגעי הזמן .ואף
לבית המדרש לקבוע עיתיו לתורה לשיעור כי הדבר כרוך הרבה פעמים בקשיים ,אחר
או חברותא ,וכן אם מתגבר כארי בבוקר שעבד כל היום לפרנסתו והוא עיף ויגע ,מ״מ
קודם התפילה וכדו' לעסוק בתורה ,הרי הוא רק ע״י שיעמוד כצור חלמיש שלא לוותר
נהפך לאיש חשוב בעיניה ומוקירו ומעריכו על אף יום מקביעותו ,תבוא לו סיפוק רב
ומחשיבו הוקרה רבה מאוד. ושמחה רבה וחיות למשך כל היום ,כי מילוי
וכבר אמרנו כמה פעמים שכל השפעת הנאת תאוות עולם הזה אינה מביאה סיפוק
הגשמיות לאדם תלוי בתורה הקדושה לאדם.
כמו שאמרו חז״ל (עבודה זרה יט ):כל העוסק וכן איתא במדרש (ויק״ר פ״ד סי' ב) גם הנפש
בתורה נכסיו מצליחים .וכך כתב בספר לא תמלא (קהלת ו ז) ,לפי שהנפש יודעת
אהבת שלום להרה״ק ר' מנחם מענדל מקוסוב שכל אשר תיגע לעצמה תיגע לפיכך אינה
זי״ע (פרשת בחקותי ד״ה אם) שלפי ערך שאנו שבעה מצות ומעשים טובים ,אמר רבי לוי
עוסקים בתורה ותפילה כפי ערך זה אנו משל לעירוני שהיה נשוי בת מלכים ,אף
ממשיכים עלינו השפעות מן השמים ,וזהו על פי שמאכילה כל מעדני מלך אינו יוצא
כוונת הכתוב (ויקרא כו ד) ונתתי גשמיכם חובתו ,למה לפי שהיא בת מלכים ,כך כל
בעתם ,פירוש כפי ערך קביעות עיתים מה שיפעול האדם עם נפשו אינו יוצא ידי
לתורה או למצוות ,ובאיזה אופן שהם חובתו למה לפי שהיא מלמעלה ,ע״כ .והיינו
עוסקים בעת הזאת ,כך ממשיכים עליהם כי הנשמה הקדושה אינה מרגשת שום סיפוק
מן השמים השפעות טובות .נמצא שענין ותענוג כי אם על ידי עסק התורה ומילוי
המ גליון אהַ לך באמתך
לפי דבריו ביאר ,כי באמת אף האיש אינו קביעות עיתים לתורה היא עשירות הכי
צריך חיזוק ,שהלא יש לכל אחד ואחד כוחות גדולה בין ברוחניות ובין בגשמיות.
נפלאים למעלה מדרך הטבע ,אלא שהעיקר
היא צריך לחזק את ההכרה והידיעה במעלת ארבעה דברים צריכים חיזוק
וסגולת ערכת התורה והתפילה שהיא תכלית
כל החיים עלי אדמות ,וכאשר יכיר האדם היוצא מדברינו כי על האדם להשכיל
הכרה זו ממילא תתגלה לו כוחותיו הנפלאים, אל הדבר כי התורה היא חייו
ויתגלה לעיניו שיכול לעשות הרבה יותר ובלא עסק התורה אין הערכה לחייו ,ורק
ממה שחשב. ע״י קביעות עיתים לתורה על כן יקוה
להצליח בכל דרכיו .עובדא שמעתי בענין
זה על הרה״ק מקלויזנבורג זי״ע שביקש
דבר העומד ברומו של עולם פעם להעסקן הרה״ח ר' נתנאל וואקס ז״ל
ובני אדם מזלזלים בה שישתדל באיזה עסקנות בשבילו ,ואמר
הנה כח התפילה היא אוצר נפלא הנמצאת ר' נתנאל לרבו 'איך וועל טוהן וואס איך
ביד כל אחד ואחד ,אולם ישנם אנשים קען' ,ויען רבו אליו :האם אתה מבין את
שבמשך כל חייהם אינם מודעים לאוצר מאמרך? האם אתה מכיר בכוחך מה אתה
הגדול והנפלא הטמונה בידם ,על כן יאמרו מסוגל לעשות?.
המושלים משל למה הדבר דומה לארמון בא ואומר לך דבר ,הנה עוד טרם פרוץ
גדול ורם בת י״ח קומות ,וכל קומה וקומה המלחמה הייתי מוסר שיעור בישיבה,
מלאה אוצרות רבים ויקרים אשר עין לא והייתי צריך להביא איתי הרבה ספרים
ראה זולתם ,ארמון זו עברה בירושה מאב לשיעור ,וכיון שחשבתי שאיני יכול לשאת
לבן במשך מאה שנים ,עד שהגיע לרשותו כל כך הרבה ספרים בעצמי ,על כן ביקשתי
של בן אחד שירש אותה ,אולם הלה התעצל מבחור אחד שיעזרני להביא הספרים אל
מאוד לעלות לכל הקומות לראות האוצרות השיעור .אולם בתקופת המלחמה כאשר
שבכל קומה וקומה ,ונשאר תמיד לדור הוצרכתי לעבוד שתים עשרה שעות ביום
למטה בקומת המרתף. עבודת פרך ולקום באשמורת הבוקר ,הנה
אז הבנתי בדיוק כמה כוחות יש לי ,ושיש לי
כמובן שאיש זה חסר דעה ,וכי דרכו של איש
הרבה כוחות יותר ממה שאני באמת מוציא
לדור בקומת מרתף בשעה שיש
מן הכח אל הפועל .ורק כאשר האדם גומר
בבעלותו ארמון גדול מלאים אוצרות
ומחליט החלטה גמורה בליבו אז יתגלה אליו
רבים .אולם כן ממש אמרו חז״ל (ברכות ו):
הכוחות שיש לו באמת.
על התפילה שהיא דבר העומד ברומו של
עולם ובני אדם מזלזלין בה ,כי התפילה וזהו שאמרו חז״ל (ברכות לב ):ארבעה דברים
אף היא דומה לבנין בעלת ארבעה שערים, צריכים חיזוק ,תורה ומעשים טובים
שמתחילים בפסוקי דזמרה ,ואח״כ ברכות תפילה ודרך ארץ ,ולכאורה וכי התורה
קר״ש וקדושה דיוצר ,ואח״כ תפילת שמו״ע והתפילה צריכים חיזוק ,והלא האדם הוא
ואח״כ קדושה דסידרא ,כמבאר בספה״ק, הצריך לחיזוק ולא התורה והתפילה .אולם
הרות ירבד ומ
פנה אל תפילת הערער והוא בנין מלא באוצרות רבות ונשגבות,
ולא בזה את תפילתם נמצא כי האדם המזלזל בתפילה הרי הוא
דומה ממש לאיש זה שיש בבעלותו ארמון
וכן כתב בשפת אמת (פרשת ויצא שנת תרמ״ד) נאה ומפואר בעל קומות רבות לדור שם,
בביאור כוונת הכתוב (בראשית כט ב) ובכל זאת אינו דר אלא למטה בקומת
והאבן גדולה על פי הבאר ,כי יתכן לרמוז המרתף.
שהאבן מכשול הוא היצה״ר הנמצא בכל
מקום ,אולם על פי הבאר הוא גדול ביותר,
ולא זו בלבד ,אלא בכח התפילה יוכל האדם
והוא שאינו מניח לפתוח הפה בתפלה שהיא
להתרומם עד רומו של עולם מתוך
עבודה שבלב ,וכל מגמת היצה״ר לעכב
פחיתות וארציות העולם הזה ,אולם אם
התפלה כידוע לכל עובד ה' .עיי״ש.
האדם מזלזל בתפילה הרי הוא מזלזל
והנה הרבה בני אדם חושבים ומדמים במתנות יקרות אשר נתן לו הקב״ה ואינו
שעבודת התפילה לא ניתנה אלא מתרומם ומתדבק ומתקשר בבורא עולם.
לצדיקים ובעלי מדרגות ולא לפשוטי עם,
אולם אין לך טעות גדולה מזה ,כי אדרבה והנה בעבור היות כח התפילה גדול ונשגב
תפילתנו תפילת בני אדם פשוטים חשובה כל כך ,על כן מתאמץ היצר הרע
יותר מתפילת בעלי מדרגות ,כדאיתא בשפת בכוחות עצומים להכשיל את האדם לבל
אמת (סוכות תרמ״ה) בטעם שקבעו חז״ל רוב ירגיש טעמה של תפילה הנפלאה ,ומונע
בקשות ביום הזה ,כי הושענא רבה שהיא יום מן האדם להתבונן בתיבות התפילה .וכך
ערבה ,הנה הערבה מרמזת על אותן שאין כתב בספה״ק מאור ושמש (פרשת כי תצא):
להם טעם וריח כי אם תפילה ,ועל זה אמר
הכתוב (תהילים קב יח) פנה אל תפילת הערער,
עוד זאת ידעו בני עמינו כי עיקר מלחמת
שהיא ער וריק מכל ,ותפילתו מתקבלת
היצר היא על התפלה כי גם אם ירבה
ביותר כדכתיב (שם פסוק א) תפילה לעני כי
האדם לעסוק בתורה ומצוות ולגמול חסד
יעטוף.
בגופו וממונו ולהחזיק יד עני ואביון ,על כל
והנה איתא בזוה״ק (ח״א רלד ).שהקב״ה מניח זה לא ישים היצר את כל תוקף מלחמתו
כל התפילות ומקבל מקודם תפילת מפני אשר בזה עוד לא יסתלק מכל וכל
העני .ובזה מבאר השפת אמת מה שאמר וימצא מקום לתפוש אותם בלבותם בפניות
הכתוב ולא בזה את תפילתם ,וכבר דייקו ולחשוב מחשבות .אכן באם איש ישראלי
חז״ל (ויק״ר פ״ל סי' ג) שהיה לו לומר ולא בזה יעמוד לשפוך שיח נוכח פני ה' ומקבל עליו
את תפילתו ומדוע אמר תפילתם ,ומבאר עול מלכות שמים ואמרי פיו יביעו ממקור
כי באמת כל ד' מינים אלו שיש להם טעם לבבו בלי תערובות סיג מחשבה הפוסלת
וריח כולם נושעו על ידי הערער ,כי ע״י וילהיב לבבו לנועם ה' וכו' הנה על זה יוציא
שמשתתפים גם עם הפחותים מתקבלת היצר כל עוזו להילחם ולבלבלו כי זה יגע
תפילתם ,וערבה דומה לשפתיים כדכתיב עדיו להכניעו יותר מכל המצוות ,וע״כ יראה
(שיר השירים ד ג) כחוט השני שפתותיך האדם להתגבר בזה עכלה״ק.
זמ גליון אהַ לך באמתך
אדם כעוד תפילה נוספת ,אלא תפילה אשר ומדבריך נוה ,עיי״ש דבריו הנפלאים .על כן
משים כל תקוותו בתפילה זו. צריכים אנו להתחזק ולהשיב אל לבנו בפרט
בימינו אלה ,כי תפילתנו חשובה ביותר בשמי
בענין זה מסופר על הרה״ק ר' אהרן הגדול
מעל ואף תפילת הצדיקים ושל אלו היש
מקארלין זי״ע שהיה דר בעיר שרובם
להם טעם וריח מתקבלת בזכות תפילת בני
היו מתנגדים לחסידות ,פעם אחת קראוהו
אדם פשוטים.
כמה רבנים לדבר עימו על דבר תפילתו
שמתפלל בקול רעש גדול ,ויהי כאשר נכנס ובשם הקד' ר' חיים וויטאל זי״ע מובא כי
אל בית הרבנים פנה אל אחד הרבנים ואמר: עיקר העבודה בזמן עקבתא דמשיחא
א גוטן אברהמ'לע וואס מאכט מען? ,ויכעס היא התפילה ,ובדורינו אנו מתברר לעין כל
הרב מאוד על דבר החוצפה אשר העיז לדבר כל הסימנים של דור עקבתא דמשיחא ,על
בלשון זלזול ,ויצעק עליו ,ויתמה הרה״ק ר' כן צריכים אנו להתחזק ולהתאמץ בעבודת
אהרן בפניו :אכן חוצפה היא אבל מדוע התפילה ביתר שאת וביתר עז ולהתפלל
צריכים לצעוק ,כמובן שהתשובה היתה כי במתינות ובהתלהבות גדול בבחינת כל
דבר הכואב לאדם ונוגע אל ליבו אינו יכול עצמותי תאמרנה ,ואף כי בתחילת דרכו
להתאפק מלזעוק .על כן נענה הרה״ק ר' לא ירגיש האדם טעם בתפילתו ,מ״מ דבר
אהרן ואמר :אכן היא הדבר אשר ביקשתי זה ברור כי אם יתחיל פעם אחר פעם
שתבינו ,כי ענין התפילה אצלינו נוגע לליבנו, להתפלל מתוך התלהבות וחשק ובמתינות,
על כן אין אנו יכולים להתאפק מלזעוק ולא יתייאש מן העבודה ,תבוא אליו במשך
בשעת התפילה. הזמן טעם נפלא בעבודת התפילה ויערב לו
הדבר עד מאוד וירגיש דביקות והתקשרות
על כל פנים בתפילת נעילה אף פשוטי עם בבורא כל עולמים בתפילתו.
מרגישים כי הדבר נוגע לליבם ובזה
תלויה הגמר חתימה לטובה ובזה יזכו לשנה
טובה ומתוקה .אולם באמת הרגשה זו צריכה אין לנו על מי להישען אלא
להיות כלל ההבטה וההרגשה על כח התפילה על אבינו שבשמים
שהיא אוצר פנינים יקרים ומרגליות ויהלומים
נקודה נפלאה מצאתי מביאים לבאר
אשר אי אפשר לקנותה כלל כי אם בתפילה,
מדוע בתפילת נעילה של יום
וכי ראוי להניחה רק על תפילת נעילה של
הכיפורים מתפללים כל הקהל כולם כאחד
יום הכיפורים?.
בהתעוררות רב ובהתלהבות יתירה וזועקים
וכבר אמרו חז״ל (סוטה מט ):על דור עקבתא ומשוועים להקב״ה בכל רמ״ח אברים ושס״ה
דמשיחא אין לנו על מי להישען אלא גידים ,ומה נשתנה תפילה זו משאר תפילות
על אבינו שבשמים ,והנה כבימינו אלה היום הקדוש .אולם התירוץ פשוט הוא ,כי
אשר צרות רבות ורעות מתרבות רח״ל בין ביום הכיפורים בשעת תפילת נעילה מרגיש
ברוחניות ובין בגשמיות ,וכל אחד מסתובב כל אחד כי הדבר בנפשו ,כיון שפנה יום
כאובד עצות ,כולי עלמא מודים שהעצה ורוצה לפעול שנה טובה ומבורכה וגמר
היחידה שנשארה לנו היא רק לזעוק ולשווע חתימה טובה ,על כן אינו נחשב בעיני בני
הרות ירבד חמ
אנו צריכים לעמוד בפרץ ולעשות גדרים לפני אדון כל ,וכאשר האדם מרגיש באמת
וסייגים שלא להיכשל בהם. כי אין לו על מי להישען אלא על אבינו
שבשמים ,תפילתו נראית אחרת לגמרי,
אולם כאמור לדאבונינו אין זה החטא ובפרט בימים הקדושים צריך כל אחד לקבל
היחידה המביאה צרות רבות על בני על עצמו קבלה חדשה בענין התפילה,
ישראל ,כי עוד ניתוסף חטא על פשע כאשר ובפרט שעיקר העבודה בעקבתא דמשיחא
נפרצו גדרות הצניעות במלבושי הנשים היא עבודת התפילה ,כפי שגילה הקדוש
באופן מבהיל ונורא מכף רגל ועד ראש, ר' חיים וויטאל זי״ע ,על כן צריך כל אחד
אם זה ה'שייטל' הארוכות והפרוצות ,אם ואחד לקבל על עצמו קבלה טובה והתחזקות
זה במין ה'שייטל' הדומה לשער ממש רח״ל, בענין התפילה.
אם זה בשאר בגדי הגוף ,ודברים אלו חמור
מאוד ונגבלים באיסורי דאורייתא ,כפי שכבר
הזכרנו בשנה הקודמת. בדבר הפרצות בחומות הקדושה
ועל כן מוטל על כל איש ואיש האחריות בספר נר ישראל (חלק ג ערך רפואה אות ב)
היתירה כאשר רואה בביתו איזה בגד מובא בשם הרה״ק מסאדיגורא זי״ע
הנוגד להלכות וגדרי הצניעות ,אם זה מחמת שבכל דור ודור ממציא היצה״ר עבירות
שמתדבק לבשר הגוף עד שהאיברים יכולים חדשות שעל ידם יסיר את לב האדם מאחרי
להיראות ,אם זה מחמת שאינם ארוכים ה' ,ומכיון שהפגמים הנעשים בהנשמה
כהלכה ,הרי חובה עליו לעורר את בני נוגעים בגוף ,על כן אנו רואים שבכל דור
ביתו על הדבר וחלילה לו מלשתוק על זה, מתחדשים חלאים רעים שלא שמענו עליהם
ואם אינו מעורר על זה וכ״ש אם חלילה מקודם ,אולם גם הלעומת זה עושה את שלו,
מוסיף 'קאמפלאמענט' על יופי הבגד ,הרי והיצר טוב פועל להוסיף מצוות ומעשים
הוא מסייע ושותף לדבר עבירה ,וכ״ש אם טובים אלו הגדרים והסייגים שמתחדשים
הבעל רוצה את הבגד ומחזק את אשתו בכל הדורות ע״י רבותינו ז״ל במשך כל
לילך בבגדים פרוצים הרי הוא בכלל חוטא הדורות ,ועל ידיהם נצמחים ונבראים רפואות
ומחטיא את הרבים. מחודשים בכל דור.
והנה ישנם אנשים המרגיעים את עצמן בדורינו אנו אין צריכים לחפש הרבה
באומרם כי אין הדבר תלוי בהם והם איזה חטאים חדשים מתחדשים
אינם יכולים להשפיע לפעול ולהשתדל בבית לבקרים ,כי לדאבונינו ולצערינו הרב רבים
על הדבר ,ולכן מונעים עצמם מלדבר בענין המה ,ראשית כל אצל האנשים נתרבה
זה .אולם כמה תירוצים יש על דבר זה, הפרצה של ההשתמשות בכלי משחית
ראשית כל המציאות הוכיחה כבר שכאשר הטמאים ומטמאים כל זיק של קדושה
האשה רואה כי הדבר נוגע אל לב בעלה הנשאר בלב היהודי ,והוא חורבן נורא לכל
ומצטער על הדבר ,בוודאי תמלא ותעשה עניני היהדות ,ובוודאי שכלים אלו הם סיבה
רצון בעלה ולא תעמוד מנגד .אולם מלבד זה לריבוי חלאים רבים ורעים חולי הגוף והנפש
יעשה כל אחד חשבון הנפש לעצמו ויתבונן אשר לא שמענו עד עתה רח״ל ,ועל כך
טמ גליון אהַ לך באמתך
כל אחד מדוע שכר על הצניעות הוא בנים אם בשאר דברים וענינים שאינם שייכים
כשרים וצדיקים ,וכמה מוטל עליו ועל בני לעניני צניעות ,אם הדבר היה נוגע אל ליבו
ביתו להתנהג בקדושה יתירה כדי שיזכה באמת ,כגון אם אינה מכינה עבורו מאכלים
לבנים צדיקים וכשרים. ערבים לפיו וכדו׳ ,בוודאי יעשה כל טצדקי
והשתדלות לסדר הענין על צד היותר טוב,
ומה מאוד רבה הפליאה כאשר רואים בני
ולא ישמע מפיו כדבר הזה ׳מה אני יכול
אדם המדקדקים במצוות כגון מצות
לעשות׳ כי בדבר זה ידע בדיוק מה מוטל
ד׳ מינים לצאת ידי חובתם כדעת כל
עליו לעשות .ואם בעניני העולם הזה כן,
השיטות ,ובאים לשאול על כל דבר קטן,
כ״ש וק״ו בן בנו של ק״ו בדברים חמורים
ואילו בדברים חמורים אלו של עניני צניעות
אלו של מלבושי הפריצות ואי העמידה על
וכן בענין הכלים הטמאים ,עושה כל אחד
גדרי והלכות הצניעות ,אם יגע הדבר אל
כפי דעתו ואינו בא לשאול ולהתייעץ כלל,
ליבו באמת ,בוודאי ידע איך לסדר הענין
אלא כל אחד מבין בעצמו מה לעשות ,ואינו
על צד היותר טוב.
חפץ שיאמרו לו מה יעשה.
כבר הזכרתי בשנה שעברה מכתבו של בעל ועל השמירה על גדרי הצניעות כבר אמרו
החפץ חיים זי״ע ששלח אל הרבנים חז״ל (מגילה י ):ששכרה בנים יראים
בענין הפרצות בגדרי הצניעות [מובא בספר ושלמים .ובפרט בימינו אלה אשר אין ספור
חפץ חיים על התורה] ,וזל״ק באמצע דבריוג: תפילות מוטל על כל אחד ואחד להתפלל
אבל כהיום בעוה״ר מר לנו מאוד מכל צד, שיזכה לבנים יראים ושלמים ,ממילא מבין
ג לאור נחיצות הענין נעתיק כאן את תוכן כל המכתב כלשונו :בעזה״י ר״ח תמוז תרפ״ד ראדין ,אל כבוד הרבנים
והאדמורי״ם די בכל אתר ואתר אולי יש בידם לתקן דבר יהיה שכרם רב מה' .הנה יש לי צער גדול מפני עצם הענין
וגם מתמיהת רבים אף שכולם מאמינים שכל מה שמתהווה למטה בין לטוב בין למוטב הכל הוא מאת הקב״ה,
מ״מ כל אחד עומד ומשתומם ופלא הוא בעיניו מפני מה נשתנה העיתים כ״כ לרעה ,הלא מלבד זה שכל ישראל
בכל מקום פזוריהם בין העמים כולם נעשו משועבדים ,והיוקר הולך וגדול מיום ליום והמיסים והארנוניות ג״כ
מתגדלים מאד על כולם ,עוד הגזרות שנסבבו על התורה ומצותיה נורא מאד שהתינוקות של בית רבן בטלים
במאות עיירות ,גם מצב הפרנסה בכל מקום הוא רע מאד ,כלל הדבר עם ישראל הולכים ומתאוננים כל אחד ואחד
על רוע מצבו.
והנה בשנים שלפנינו אף שהיו ג״כ מצויות צרות וגזירות ,מ״מ מי שהיה בכלל תמימי לב היה יכול להתנחם
בנפשו ולומר :הגם שבענינים החיצונים אינו מתנהג כרצונו ,אבל בעניני הנפש הוא בוטח שאינו מרוחק מהקב״ה
ובודאי יעמוד הקב״ה לבסוף לימינו ,וכדכתיב (תהילים קט לא) כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו ,אבל
כהיום בעוה״ר מר לנו מאד מכל צד ,כי כשהוא מביט בעצמו בעניני עוה״ז אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו,
וכשהוא מתבונן לאחריתו בעניני תורה ומצוות גם אין לו שום הצלחה ,והגם שכל אחד מישראל מבקש מהקב״ה
שישמע לבקשותיו וייטיב לו כרצונו אין שומע לו ,הלא דבר הוא.
ואמרתי שעיקר סיבת הדבר ,שאנו מרחיקים בעצמנו את הקב״ה מאתנו ,הוא ציוה לנו (ויקרא כ ז) והתקדשתם
והייתם קדושים ואמרו חז״ל (יומא לט ).כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה ,מעט מקדשין אותו
הרבה ,בעוה״ז מקדשין אותו לעוה״ב .וכתוב אחר אומר (דברים כג טו) כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך וגו',
המאמר 'להצילך' כולל הרבה ענינים ,להצילך מן החרב מן הרעב ומן השבי ומן ביזה ,והיה מחניך קדוש ולא יראה
בך ערות דבר ושב מאחריך ,הרי ביאר לנו הכתוב מפורש שכאשר נהיה קדושים הוא מתהלך בינינו להצילנו מכל
רע אבל אם יראה בנו ערות דבר הוא שב מאחרינו וממילא יחולו עלינו כל הסיבות ח״ו.
הרות ירבד נ
שכאשר נהיה קדושים הוא מתהלך בינינו כי כשהוא מביט בעצמו בעניני עוה״ז אין
להצילנו מכל רע אבל אם יראה בנו ערוות לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו
דבר הוא שב מאחרנו ,וממילא יחולו עלינו וכו׳ ,ואמרתי שעיקר סיבת הדבר ,שאנו
כל הסיבות ח״ו. מרחיקים בעצמנו את הקב״ה מאתנו ,הוא
והנה אמרו חז״ל (ברכות כד ).טפח באשה ציוה לנו והתקדשתם והייתם קדושים ,ואמרו
במקום שהדרך להיות מכוסה הוא חז״ל כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין
בכלל ערווה ,וכהיום נפרץ הדבר מאוד מאוד, אותו מלמעלה מעט מקדשין אותו הרבה,
והיצה״ר מפתה לנשים לילך פרועי ראש בעוה״ז מקדשין אותו לעוה״ב .וכתוב אחר
בלי שום כיסוי ,וגם לילך בזרועות מגולות אומר כי ה׳ אלוקיך מתהלך בקרב מחניך
וחלוקותיהן עשויות בלא בתי זרועות ,ועוד להצילך וגו׳ והיה מחניך קדוש ולא יראה
בך ערוות דבר ,הרי ביאר לנו הכתוב מפורש
והנה אמרו חז״ל (ברכות כד ).טפח באשה במקום שהדרך להיות מכוסה הוא בכלל ערוה .וכהיום בעוה״ר נתפרץ
הדבר מאד מאד והיצה״ר מפתה לנשים לילך פרועי ראש בלי שום כיסוי וגם לילך בזרועות מגולות וחלוקותיהן
עשויות בלא בתי זרועות ועוד חלק גדול מלבושיהן כנגד הלב וכה״ג הכל מגולה כדי שבכל מקום שיביט שם האיש
יהיה נגד הערוה ,וממילא כל הברכות שמברך האיש בביתו או כשהוא מתפלל בביתו נגד אשתו או בתו הגדולה
הם כנגד ערוה ,וידוע שבכל ברכה יש בה שם הקודש ,וא״כ כשם שהמברך כהוגן ממשיך על עצמו ברכה כדכתיב
(שמות כ כא) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך ,כן הדבר להיפך ח״ו ,אם מברך נגד הערוה
ממשיך ח״ו עניות על עצמו ,כדאיתא בגמ' (נדרים ז ):בכל מקום שהזכרת השם שלא כהוגן מצויה שם עניות מצויה,
ועיי״ש בר״ן ורא״ש.
והנה ידוע דסוף האדם אף אם יחיה אלף שנים הוא מוכרח להשיב נשמתו אל האלקים ולתת דין וחשבון על
מעשיו ועל דבוריו ,ואזי ימצאו אלפי ברכות ושמות הקדושים שלא היה עליהם קדושה ולא עלו למעלה כלל ועל
הכל יתבעו ממנו בשעת הדין ,וגדולה מזה מצינו בחז״ל (חגיגה ה ):על הפסוק (עמוס ד יג) מגיד לאדם מה שיחו ,אפילו
שיחה קלה מגידין לו לאדם בשעת הדין .כלל הדבר ה'מאדע' הגרועה הזו מביאה לידי הרהורים רעים וכו' וכמעט
ע״י ה'מאדע' הגרועה הזו מבטלים בידים מאמרו של הקב״ה שאמר והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר.
והנה ידוע לכל כשפרצה תבערה בכרם המלך והלהב גדול מאד הכרוז יוצא מגדולי המלך לאנשי העיר :התחזקו
כולכם לכבות האש באיזו עצה שתוכלו כי כרם המלך בוער באש ,ואם תתעצלו בדבר תדעו כי בנפשכם הוא ח״ו
ומורדים תקראו כי אינכם חוששים לכבודו ,ואם תתחזקו כראוי ותכבו האש יקבל כל אחד שכרו ורוב כבוד לפי
ערך התחזקותו.
כן הדבר בעניננו כי הנה ידוע שכל ישראל נקראים כרם ה' כדכתיב (ישעיה ה ז) כי כרם ה' צבאות בית ישראל,
ובעוה״ר תבערה גדולה נפלה בכרמו בכמה מקומות ע״י ה'מאדע' הגרועה הזו כי מתגבר כח הטומאה מאד עי״ז,
כמאמרם ז״ל (ע״ז כ ):על הפסוק ונשמרת מכל דבר רע אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה
וממילא נפסקה ההשפעה והברכה מכל אחד ואחד בעסקיו ,ונסבבו עי״ז כל הצרות הרעות ,כמבואר בספרים
הקדושים.
ע״כ החוב מוטל על כל איש ואיש לכבות את האש הנורא ולתקן בביתו שיהיה הכל עשוי כדין ולא יתנהג בפריצות
ח״ו ,ויזכה עבור זה לצאת ממנו בנים ישרים וקדושי עליון וביותר החוב מוטל על הרבנים ועל כל החרדים לדבר ה'
שבכל עיר ועיר לדרוש ברבים מגודל הענין הזה הנוגע לקיומנו ולהצלחתנו בגוף ובנפש בזה ובבא ,ויתקיים בזה
מאמר הכתוב והיה מחניך קדוש.
דברי הכותב לכבוד ה' ותורתו ומיצר בצרת עמו ישראל המצפה לגאולה בב״א.
ישראל מאיר ב״ר אריה זאב הכהן.
אנ גליון אהַ לך באמתך
כיון שראה האב את המצב קרא את אחיו חלק גדול מלבושיהן כנגד הלב וכה״ג הכל
הקטן ואמר לו כי בתו אינה חפצה עוד מגולה כדי שבכל מקום שיביט שם האיש
לשוב אליו .ויען האח ויאמר ,אכן מקבל אני יהיה נגד הערווה ...עכל״ק ,עיין בהערה
את דבריה ,אולם להיכן היא חוזרת? לבית תוכן כל המכתב.
אביה ואמה שנתגדלה משך כל חייה ,ואילו
להיכן אחזור אני? הלא גם אני נתגדלתי
בבית זה ואף אני איני שב אלא לבית זה
הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך
ולא לשום מקום אחר ,ומה תועיל מה שהיא ואסיים את דברי במשל שהמשיל המגיד
חוזרת לביתך הלא גם אני אחזור לביתך,.... מדובנא זצ״ל על מאמרינו בסליחות
ע״כ צריכים עצה אחרת שיטיב לשנינו. ׳הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך׳,
הפטיר המגיד מדובנא ואמר :בכל יום ויום משל למה הדבר דומה ליתום שנתייתם ל״ע
מחזיר הקב״ה את הנשמה לתוך מאביו ואימו בהיותו צעיר לימים ,ונשאר
הגוף ,והלא הגוף הוא דבר גשמי ואילו עירום וחסר כל .ליתום זה היה אח גדול
הנשמה היא דבר רוחני שנחצבה מתחת שריחם עליו והכניסהו לביתו וגידלו שם,
כסא הכבוד ,ובכל לילה עולה הנשמה למעלה עד שנהיה כבן בית ממש ,כיון שנתגדל
וזועקת לפני הקב״ה על הרכב הנשמה בתוך בבית אחיו עוד מהיותו חמש שנים בלבד.
הגוף וכי אינה יכולה לסבול עוד לשהות
ויהי כאשר יגדל היתום והגיע לפרק האיש
בקרבו ,כיון שאינו מתנהג כשורה ,אולם
מקדש ,התחילו לחפש זיווג הגון ליתום
הקב״ה שולחת ומחזירה אותה בכל יום ויום
זה ,באחד הימים נענתה בעלת הבית לבעלה
שוב לחזור לגוף ,ויוטב המצב.
-אחיו של היתום ,הלא אחיך היתום נתגדל
אבל בהתקרב הימים הקדושים אחר שנה אצלינו משך כל שנות ילדותו ובחרותו,
שלימה שסבלה בתוך הגוף אומרת והנה יש לנו בת ,ומדוע לו נגמור השידוך
לפני הקב״ה שאינה חפצה לחזור אל הגוף ביניהם בכי טוב .ההצעה אכן נתקבלה על
בשום פנים באופן וכזה ,על כן אומרת לפני דעתו ,וגמרו השידוך וערכו חתונה גדולה
הקב״ה הנשמה לך והגוף פעלך ,פי׳ הלא גם ונשא האח הקטן את בת אחיו הגדול.
הנשמה וגם הגוף שייכים עליך ,א״כ הלא
שניהם יחזרו אליך ,על כן חוסה על עמלך, כעבור כמה שבועות חזרה הבת אל בית
ותמחל ותסלח על כל העוונות ותקל מעליה אמה באומרה כי אינה יכולה לסבול
כל הנסיונות שתוכל לעבדך ללא שום מונע לדור עם דודה ,אולם אביה ביקש ממנה
ומכשול ,וכך יטיב לגוף ולנשמה. שתישאר עמו והזמן יעשה את שלו ויטיב
מצבה ,ואף הוא יוסיף לדבר עם אחיו
יעזור השי״ת שיהיה לנו כוחות הנפש להיטיב עמה .אמנם עובדא זו נשנה ונשלש
לעמוד בכל הקבלות טובות שאנו פעם אחר פעם .יום אחד חזרה הבת אל בית
מקבלים לקראת השנה החדשה ,ולהיחתם אביה ואמרה בנחישות הדעת שאינה חוזרת
בספרן של צדיקים גמורים ,ונזכה לבני בריכי אל בעלה אלא נשארת כאן ללא שום טענה
וחיי אריכי ומזוני רוויחי וסייעתא דשמיא, ומענה.
הרות ירבד בנ
ההשפעות טובות עדי נזכה להתרוממות מען זאל פועל׳ן אלעס גוט׳ס ,ובזכות
קרן התורה וישראל בהתגלות כבוד שמים הקבלות טובות בעניני עבודת התפילה
ועסק התורה וגדרי הצניעות והקדושה,
עלינו בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו נזכה להיוושע בשנה טובה ומתוקה לשנת
אמן ואמן. גאולה וישועה שנת אורה ,שנת שמחה ,ולכל
********
גנ גליון אהַ לך באמתך
דברות קודש קודם תפילת נעילה
ביום הקדוש תשפ״ו
בתוכן
בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון · שובו אלי ואשובה אליכם · דרשו ה׳
בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב · חותמו של הקב״ה אמת · שנת תשפ״ו זמן מסוגל
להתעוררות הגאולה
בני אדם ,ולכך הוא נוצר ,ומדוע בשם ׳גזלן׳ בראש השנה יכתבון וביום
יקרא?. צום כיפור יחתמון
הוא מותיב לה והוא מפרק לה על דרך בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון
משל ,לאיש אחד במדינת רוסלאנד וכו׳ .הננו עומדים עתה בעת נעילת
שהיה רגיל עבור פרנסתו להשחיר ולהבריח יום הקדוש יום צום כיפור ,מסופר על הגה״ק
סחורה בדרכים נסתרים וביערות ואח״כ בעל החפץ חיים זי״ע שהגיע פעם אל עיירה
למכור הסחורה אצל ה׳שוואראצער מארק׳. אחת שעמדה בקרבת עיר ראדין ,אחר
ויהי באחד הימים הלך האיש כאשר שקו שבירר את מעשי אנשי העיר נתוודע שהיו
המלאה עם סחורה המוברחת מונחת על רגילים להתפלל תפילת נעילה במהירות,
כתיפו ,לפתע שומע איש אחר פוסע אחריו, ותפילת ערבית והבדלה מבעוד יום ,ומיד
וירא שוטר עוקב אחריו ,ותיפול עליו אימה פנו לעסקיהם באכילה ושתיה וכו׳ רח״ל,
ופחד ,כי על זה פחד שלא יארע ,אמנם כיון הדבר זה ציער מאוד את בעל החפץ חיים,
שלא היה יכול לברוח אחר שכבר שם השוטר וכמה שדיבר עליהם לתקן מעשיהם לא
את עיניו עליו ,על כן החליט להסתיר הפחד עלתה בידו להחזירם ממרדם.
בקרבו ,ואדרבה לא הראה על פניו שום פחד
החפץ חיים לא מצא מנוח לנפשו איך יתכן
ואימה אלא פנה בידידות אל השוטר ושח
כדבר הזה שיהודים יחללו את היום
עימו ,כה הלכו שעות ארוכות בעבי היער
הקדוש יום הכיפורים ,דבר הכרוך באיסור
כאשר שוחחו על דא ועל הא ,והודה האיש
כרת .על כן ,בהגיע יום השבת כאשר
על הנס הגדול שניצל מן העונש.
הביהמ״ד היה מלא אנשים ,עלה על בימה
ויהי כאשר הגיעו אל שערי העיר עצר אותו והתחיל בדבריו לשאול את פי הנמצאים:
השוטר ואמר לו אתה מוזמן אל מדוע רגילים לכנות את היצר הרע בשם
ה׳פאליציי סטאנציע׳ על דבר הברחת ׳גזלן׳ ,והלא הוא ממלא תפקידו להכשיל
הרות ירבד דנ
לג) משל למה הדבר דומה לבן מלך שנתרחק הסחורה ,ויזעק האיש זעקה גדולה :גזלן
מאביו כמרחק מאה יום ,וכשהורו לו חבריו אתה! ,ויתמה השוטר בפניו מדוע תקראני
שיחזור אל בית אביו ,ענה ואמר כי הדבר גזלן ,והלא לכך נפקדתי לתפוס כל מבריח
נמנע ממנו עקב המרחק הרב שיש ביניהם. סחורה ,ויען האיש :אכן לכך נפקדת ,אולם
מה עשה האב שלח שליח אל בנו וביקש על כך היית יכול לומר לי מיד כשפגשתני
ממנו שיעשה רק מה שביכלתו לעשות, בתוך היער ,כיון שהיה בדעתך לקחת ממני
והמלך ישלים ויעשה את שלו .כן הדבר סחורתי ,ומדוע הנחת אותי לשאת אותה על
הזה ממש בענין התשובה שאמר הקב״ה כתפי משך כל היום ברוב עמל ,ועתה מה
לבני ישראל (מלאכי ג ז) שובו אלי ואשובה שעשית לי גזילה היא בידך ,כי גזלת ממני
אליכם ,כי אף שנראה בעיני האדם שאינו כל כוחותי כשהלכתי בעקבותיך עד כאן.
יכול להתקרב אל הקב״ה מחמת המרחק ע״כ תוכן המשל.
הרב שנתרחק מאת הבורא ,אולם בשביל
הפטיר חפץ חיים ואמר :כן ממש מתנהג
כך אמר הקב״ה שובו אלי כל אחד כפי
היצר הרע איתכם ,כי במשך כל
יכלתו ואשובה אני ואתקרב אליכם להשלים
היום הוא מניח לכם לצום ולהתפלל ,ורק
המרחק.
בסיום היום הוא מורה לכם למלל תיבות
התפילה במהירות ,ולסיים הצום מבעוד יום,
דרשו ה׳ בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב והלא אם היה ברצונו להכשילכם בחילול
על פי זה יבואר מאמר חז״ל על הפסוק היום הקדוש והנורא הזה ,הלא בידו להורות
(ישעיה נה ו) דרשו ה׳ בהימצאו קראוהו לכם מיד בתחילת היום לחללה ,ומדוע הניח
בהיותו קרוב ,ואמרו חז״ל (ראש השנה יח). לכם לשאת את עול הצום הזה כל היום עד
אלו ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, לסיומה מבעוד יום ,אין זה אלא גזלן הגוזל
דלכאורה יש לדקדק החילוק בין ׳הימצאו׳ ממכם כוחות אלו .כמובן שהדברים שיצאו
ל׳בהיותו קרוב׳ ,ויש לומר הכוונה כי מפי איש טהור וצדיק עשו רושם רב בלב
בהימצאו היינו בשעה שעדיין אין זה קרוב השומעים ,וקיבלו על עצמם לשמור את
מחמת החטאים הרבים שהם כמסכים צום יום הקדוש כהלכתו.
המבדילים בין ישראל לאביהם שבשמים,
ומ״מ אמר כי בימים אלו שבין ראש השנה שובו אלי ואשובה אליכם
ליום הכיפורים אע״פ שעדיין רחוק האדם
מאת הבורא מחמת פגמי החטאים ,מ״מ והנה ביום הקדוש יום הכיפורים שהיא יום
מיד כאשר יתחילו לעשות תשובה והינם המקודש ביותר מכל ימות השנה שאין
בכלל אותם הדורשים את ה׳ בהימצאו, השטן שולט בו (עי׳ יומא כ ,).וביד כל אחד
הנה מכאן ואילך יוכלו לקיים המשך הכתוב ואחד להתקרב אל הבורא מתוך תשובה
קראוהו בהיותו קרוב ,כיון שפתחו פתח שלימה ,אולם לפעמים יחשוב האדם כי
כחודו של מחט ,והקב״ה פותחו כפתחו של הדבר רחוק ממנו ואיך יוכל לתקן כל אשר
אולם וממציא עצמו לבניו שיוכלו להתקרב פגם ,אבל כבר המשיל הרה״ק מסאטמאר
יותר ויותר. זי״ע את הענין בספר דברי יואל (יום כיפור אות
הנ גליון אהַ לך באמתך
אשר בימים אלו היה לנו להתקרב אל ה׳ על והנה כאשר נתבונן בשפלות מצב דורינו
ידי הדרישה בהימצאו ,והננו עומדים בנעילת הלא פחד ורעדה אחזתנו כאשר
יום הקדוש ,ולא נתקרבנו אליו ,מ״מ עדיין מתבוננים שכבר חלף וגם עבר כל חודש
אפשר לזכות לכך כי קרוב ה׳ לכל קוראיו אלול ,ואפילו ימי ראש השנה ועשרת
לכל אשר יקראוהו באמת ,ויתקבלו תפילתנו ימי תשובה ועדיין לא זכינו לדרוש את
ברחמים וברצון. ה׳ בהימצאו ועדיין אין לנו הזכות שיהיה
קרוב אלינו ,וא״כ איך נזכה בשעה נשגבה
זו של נעילה לגמר חתימה טובה ,כי ביום
שנת תשפ״ו זמן מסוגל
צום כיפור יחתמון ,ובאיזה פנים אנו ניגשים
להתעוררות הגאולה אל השעה הגדולה הזאת ולתפילת נעילה.
ואזכיר שוב מה שאמרתי כבר אתמול קודם
כל נדרי שהשנה הזאת שנת תשפ״ו חותמו של הקב״ה אמת
מסוגלת מאוד שנזכה לדבר ישועה ורחמים אולם באמת אפשר להתנחם ,דהלא אמרו
ולעורר את הגאולה השלימה כמו שאמר חז״ל (שבת נה ).חותמו של הקב״ה
הרה״ק משיניאווא זי״ע ששנת תשכ״ו אמת ,וכיון שיום הקדוש הוא יום חתימה,
היתה זמן פקידה ובישמח משה הביא בשם נמצא שיום הקדוש הזה של יום הכיפורים
הזוה״ק שבכל שישים שנה מתעוררת שהיא חתימת הדין ,הלא היא יום האמת של
פקידת הגאולה ,על כן נתפלל לעת כזאת מלך מלכי המלכים הקב״ה שחותמו אמת,
על הגאולה השלימה כי כאשר תצא השכינה נמצא העת הגדול הזה של נעילה היא זמן
מהגלות הלא אף אנו נזכה לדבר ישועה חתימת האמת .ואפשר לרמז כי על זה אמר
ורחמים וניפטר מכל הצרות הכלליות נעים זמירות ישראל (תהילים קמה יח) קרוב
והפרטיות. ה׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת,
ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיתקבלו שהכוונה שקרוב ה׳ לכל אלו הקוראים אליו
תפילותינו לרחמים ולרצון ונזכה במהרה בזמן חתימת האמת היא הזמן של נעילת
לגאולה השלימה ולגמר חתימה טובה ,שנה יום הקדוש.
טובה ומבורכה ,שנת אורה ,עדי נזכה לגאולה ולכן אף אם כבר עברו כל ימי ראש השנה
השלימה במהרה בימינו אמן. ועשרת ימי תשובה ואף רוב יום הקדוש
********
הרות ירבד ונ
דרשת הושענא רבה בשעת ההקפות
שנת תשפ״ו
בתוכן
הושענא למענך אלוקינו הושענא :פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום
· עשה נא למען שמך · ואהבת לרעך כמוך אני ה׳ -מידת האחדות מהפך מידת
הדין למידת הרחמים · הושענא למענך בוראנו הושענא :הראיני את מראיך
השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה · חביב אדם שנברא בצלם אלוקים ·
שלח רפואה שלימה לחולי עמך -רפואת הנפש ורפואת הגוף · הושענא למענך
גואלינו הושענא :עקידת יצחק לזרעו של אברהם ברחמים היום תזכור · כמידה
שאדם מודד מודדין לו · הושענא למענך דורשינו הושענא :דורש אין לה
מכלל דבעיא דרישה · סלח נא היום עבור כי פנה יום
מדינות מלכותו פעם אחת בשנה ,ובהתקרב
המועד ההוא הודיעו בכרוזים בכל רחבי
הושענא למענך אלוקינו הושענא
המדינות שמתקרב ובא הזמן שיבוא המלך פתח לנו שער בעת נעילת
לחון את פני בעיר ,ובשעה שיהיה המלך
שער כי פנה יום
בעיר ניתנה הרשות לכל איש ואיש לבוא
לפני המלך להציע לפניו כל בקשותיו וצרכיו, עומדים אנו ביום המסוגל יום הושענא רבה,
וברוב רחמי וחסדי המלך ימלא המלך כל והנה איתא מהחתם סופר שביום
משאלותיו ,ואפילו האיש אשר פגם בכבוד הושענא רבה יורדים האבות הקדושים
המלך יוכל לחנן פני המלך לפייסו וימחל להתפלל יחד עם בניהם ,ובפרט במקומות
לו המלך על פשעיו בעת ההיא. שהיו רגילים להתפלל שם .והנה אאמו״ר
זללה״ה היה רגיל להזכיר ביום הושענא רבה
כמובן שכל בר שכל ובר דעת משתוקק על את המשל ששמע מרבו שהיה אומרו בשם
הזמן שיכנס המלך לתוך העיר ,והחכם אביו עד הרה״ק בעל הישמח משה זי״ע לבאר
עיניו בראשו היודע שיש זמן קבוע אשר טעם ורמז בקריאת יום זה -יום האחרון
המלך נכנס אל תוך שערי העיר ,הרי הוא של ימי הרחמים והרצון שאפשר להיוושע
יוצא חוץ לעיר וממתין על ביאת המלך בדבר ישועה ורחמים לפני אדון כל -בשם
קודם שיכנס אל שערי העיר ,ומקבל פני ׳הושענא רבה׳ ,וביאר על דרך משל למלך
המלך ונופל לפני רגליו ומתחנן אליו שימחל רחמן אדיר וחזק שמלך על הרבה מדינות,
לו על חטאיו וימלא כל משאלותיו ,ואכן שהודיע כי עתיד הוא לבוא לבקר בכל
זנ גליון אהַ לך באמתך
בתפילות ותחנונים ורואה לתקן מה שפגם המלך בחסדו הגדול ממלא לו כל צרכיו
ומבקש על נפשו ועל כל כלל ישראל. ומוחל לו על מרדו ונכנס יחד עם המלך
אמנם מי שעובר עליו חודש אלול ולא שמחה אל תוך העיר.
הקדים לצאת לקראת המלך לקבל ואף מי שאינו בר דעת וממתין עד שיכנס
פניו ולא נתקרב לפני הקב״ה ,יש לו עוד המלך אל תוך העיר מ״מ בוודאי בשעה
פנאי בראש השנה ועשרת ימי תשובה שאז שכבר נכנס המלך אל תוך העיר והכרוזים
המלך נמצא בתוך העיר כמאמר הנביא יוצאים בכל רחבי העיר שאפשר לבוא ולקבל
(ישעיה נה ו) דרשו ה׳ בהימצאו קראוהו בהיותו פני המלך ולהתחנן לפניו והמלך ממלא
קרוב ,ואמרו חז״ל (ראש השנה יח ).אימתי הוא בקשות כל אחד ואחד בוודאי נופל עליו פחד
נמצא באלו עשרה ימים שבין ראש השנה כי השעה ההיא היא שעת כושר לחנן פני
ליום הכיפורים ,ובימים אלו הבורא ברוך המלך ,ונכנס ומבקש כל משאלותיו והמלך
הוא ממציא עצמו לעם קרובו ,והזמן מסוגל ממלא אותם ומוחל לו על חטאיו.
להתקרב אל השי״ת ולבקש סליחה ומחילה
על אשר פגמו נגדו. אולם אף מי שאין הפחד נופל עליו בשעה
ואלו אשר לא היו חכמים ולא ניצלו ימים שהמלך בעיר ואינו מנצל הימים אשר
קדושים ונשגבים אלו להתקרב אל המלך שוהה בין בני מלכותו אלא עסוק
השי״ת ,הנה עדיין יש לנו חג הסוכות בטרדותיו הפרטיים ואינו שם ליבו אל
שנכנסים בצילא דמהימנותא ,והוא זמן הכרוזים הנשמעים בעיר בחשבו שעדיין יש
אשר הקב״ה משתעשע עם הצדיקים ,כאשר זמן עד שיצא המלך מתוך העיר ,ואינו ממהר
מקיימים מצוה סוכה ומצוות נטילת לולב ליכנס אל המלך ,מ״מ כאשר יבוא היום בו
הרמוז בו שם הוי״ה ואי אפשר לתאר ולשער יצא המלך מתוך העיר והכרוזים יודיעו
גודל עבודת הצדיקים בימים קדושים אלו בכל חוצות קריה שהמלך עומד לצאת ,מי
של חג הסוכות ,ואילו זכינו היינו זוכים פתי ומי כסיל אשר ישאר בביתו ולא ינצל
להידבק בקודשא בריך הוא בעבודת הימים הזדמנות אחרונה לחנן את פני המלך לבקש
הקדושים האלו. על נפשו שימחל לו על חטאיו ולמלאות
צרכיו.
אבל כעת הננו עומדים כבר ביום הושענא
רבה וכבר הגיע יום האחרון והשעה והנמשל מובן כי המלך הוא מלך רחמן מלכו
האחרונה לפני פרידת המלך מאיתנו שהיא של עולם הקב״ה ,שנותן בכל
זמן גמר חתימה וזמן מסירת הפתקאות שנה ושנה זמנים המסוגלים לתשובה והם
עד יום שמיני עצרת אחר תפילת מוסף, ימי הרחמים והסליחות שיכולים להתקרב
והכרוזים מכריזים כבר שהמלך עומד לצאת ולהתדבק בהשי״ת ,והימים מתחילים כבר
מתוך העיר והמלך ממתין שיבוא כל אחד מראש חודש אלול כשמתחילים לתקוע
לבקש לפניו בקשותיו ,הנה כל מי שיש בשופר המכריז עורו ישנים משנתכם ורדומים
לו מח בקדקדו מנצל יום האחרון לבקש מתרדמתכם (עי׳ רמב״ם הלכות תשובה פ״ג ה״ד),
ולחנן פני המלך הרחום והחנון שימלא כל הנה האיש הנלבב ובר דעת אזי מתחילת
משאלותינו ,כי אם לא עכשיו אימתי ,עכ״ד חודש אלול מקדים עצמו לבוא לפני המלך
הרות ירבד חנ
הבקשה ׳הושענא׳ .כמו״כ ביאור וטעם הישמח משה .ואף אנו ניזהר שלא נצא
קריאת היום הזה הושענא רבה. מיום גדול זה בריקניא ,אלא נתעורר בזמן
שעדיין נשאר לנו קודם שהיום עובר לפקוד
ונראה על פי הא דאיתא מהחיד״א בשם
פני המלך.
הקדמונים שתיבת ׳אהבה׳ היא
בגמטריא ׳אחד׳ ,והנה כאשר יאהב אחד עשה נא למען שמך
את חבירו וחבירו יאהב אותו הלא ישנה ב׳
והנה הקדושת יו״ט הוסיף על דברי הישמח
פעמים אהבה ,כמים פנים אל פנים ,וביחד
משה וסיים המשל ואמר ,כי מי שלא
עולים כמנין שם הוי״ה ,ובזה מבאר החיד״א
יבוא אל המלך עד היום האחרון בוודאי
הא דכתיב (ויקרא יח יט) ואהבת לרעך כמוך
בושה וכלימה תכסה פניו בבואו אל המלך,
אני ה׳ ,כי רק כאשר יאהב איש את חבירו
כי שאול ישאל המלך ׳אי מלכא אנא עד
אז אני ה׳ ,כי אהבתם עולה בגמטריא כשם
השתא אמאי לא אתית לגבאי׳ ,והוא קושיא
הוי״ה ברוך הוא.
עצומה אשר כמעט שאין עליו תשובה,
באופן אחר כתב החיד״א כי סגולת אהבת אולם קושיא עצומה זו אינה אלא כשיבוא
ודיבוק חברים להמתיק הדינים לבקש על עצמו ,אבל מי שבא אל המלך
מעל בני ישראל ,והנה תיבת ׳כמוך׳ עולה לבקש עבור טובת המלך וטובת המלוכה,
בגמטריא כמנין שם ׳אלה-ים׳ ,וזהו הכוונה אין שואלים ממנו שום שאלות וקושיות כי
ואהבת לרעך ,פירוש כאשר האהבה והאחדות לטובת המלך ותועלתו אין זמן מוגבל וכל
תהיה בין בני ישראל אזי כמוך – הרומז על יומא זמנא היא.
מידת הדין כנ״ל מתהפך לאני ה׳ ,כי האחדות ולכן אנו פותחים ואומרים הושע נא למענך
מעוררת מידת הרחמים על בי ישראל בטל אלוקינו ,כי אין אנו באים לבקש על
מהם כל צער וצוקה. נפשינו ,כי עיקר תפילתינו היא עבור צרכי
והנה ידועים המה דברי המדרש (ויק״ר פ״ל המלך ובעבור כבודו יתברך ששכינתא
סי׳ יב) כי הד׳ מינים רומזים על ד׳ בגלותא ,ואנו מבקשים לפני מלך מלכי
כיתות שיש בבני ישראל ויבאו אלו ויאגדו המלכים ׳הושע נא למענך אלוקינו׳ שיצא
עם אלו ,הרי לנו כי הד׳ מינים מורים על מתוך חשכת הגלות .ובכך לעורר את
האחדות והאהבה .ולפי״ז יש לומר כי אף הלבבות לתשובה שינצלו את הזמן האחרון
שבאמת מלך במשפט יעמיד ארץ ומתנהג לתשובה ומעשים טובים ולהתקרב אל
כפי שורת הדין ,ואז תקשה הקושיא ׳אי הבורא ,כל עת שנמצאים בבית הכנסת
מלכא אנא עד השתא אמאי לא אתית ביום שיכולים לפעול כל הישועות.
לגבאי׳ ,מ״מ כיון שעל ידי נטילת לולב וכל
המינים עימו מרבה האחדות ודיבוק חברים ואהבת לרעך כמוך אני ה׳ -האחדות
הלא מתהפכים הדינים לרחמים וממילא מהפך מידת הדין למידת הרחמים
יבטלו כל הקושיות.
ונראה לבאר באופן אחר ביישוב הקושיא
ואפשר להוסיף עוד כי על ידי נטילת לולב ׳אי מלכא אנא עד השתא אמאי לא
המורה על האחדות כנ״ל אזי אתית לגבאי׳ .וכן ליישב מה שמכפילים
טנ גליון אהַ לך באמתך
כאשר יחטא האדם בחטא הלא הוא מאבד מתמתקים הדינים ומידת הדין מתהפכת
חלילה הצלם אלוקים אשר נברא בו האדם, למידת הרחמים ,וממילא בטלה גם קושיית
ואין הקב״ה יכול לשמוע קולנו קול התפילה, ׳אי מלכא אנא עד השתא אמאי לא אתית׳,
ואין אנו יכולים לעלות להתפלל לפניו אלא ובזכות זה אפשר לגשת לפני קודשא בריך
אם כן ישוב בתשובה שלימה לפני הקב״ה הוא לבקש ולהתחנן על נפשינו .ובכן יבואר
ויתוקן הצלם אלוקים ויחזירה למקומה ,ואז מה שמתפללים ׳הושענא למענך אלוקינו׳,
יהיה בבחינת הראיני את מראיך ,כיון שיוכל והיינו טעמא שלא אמר למענך הוי״ה ,כיון
הקב״ה להביט בפניו המעוטר בצלם אלוקים, שאנו מתפללים בזכות הד׳ מינים שאנו
ובכן השמיעיני את קולך היא קול התפילה נוטלים עכשיו בידינו שתתהפך בבחינת
כי קולך ערב ומראך נאוה. אלוקים -מידת הדין לבחינת הוי״ה – מידת
והנה אמר התנא (אבות פ״ג מי״ד) חביב אדם הרחמים.
שנברא בצלם אלוקים שנאמר (בראשית והנה תיבת ׳אבי׳ הוא בגמטריא י״ג ,ופעמיים
ט ו) בצלם אלוקים ברא אותו ,ואיתא ׳אבי׳ עולה בגימטריא כשם הוי״ה ,ועל
בספרים הקדושים שאפילו במחשבה בלבד זה אנו מבקשים לפני אדון כל :הלא אבינו
על ידי הרהור רעה אפשר לפגום בצלם אתה הושענא למענך אלוקינו הושענא ,והפך
אלוקים רח״ל כי פניו משתנים לרעה ,ואם את מידת הדין למידת הרחמים ,לייחד שמך
כן תיפול עלינו אימתה פחד איך יקבל הגדול ,כי כלל ישראל הם גוף אחד ,וכאשר
הקב״ה תפילותינו כיון שנאבד מאיתנו הצלם באה צרה על אחד הלא כולם מרגישים
אלוקים על ידי חטאינו. אותה ,ועל כן אנו מבקשים הושענא למענך
והישוב לזה היא כי חסד ורחמים היא מאת אלוקינו הושענא ,אבי אבי טאטע טאטע
אבינו אב הרחמן עם האדם ,שאף הבט משמים וראה את גודל צערינו כאשר
אחר שנאבד מאיתו הצלם אלוקים מ״מ מידת הדין שורה עלינו באופן מבהיל ,והפך
כשישוב בתשובה שלימה לפניו יברא לו מידת אלוקים לרחמים ותייחד שמך הגדול
הקב״ה הכל יכול צלם אלוקים חדש ,כדאיתא לעורר עלינו מידת הרחמים ולהושיענו
מהאר״י הקדוש. בישועה גדולה ושלימה.
על דרך זה יש לפרש דברי רש״י (בראשית א ובכן נרים בתפילה קולינו:
א ד״ה ברא) בתחילה עלה במחשבה הושענא למענך אלוקינו הושענא.
לבראותו במידת הדין ראה שאין העולם
מתקיים הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הושענא למענך בוראנו הושענא
הדין ,ולדרכינו יאמר בכוונת הדברים,
הראיני את מראיך השמיעני את
שבתחילה עלה במחשבה שרק מי שיש לו
צלם אלוקים יוכל לעמוד בעולם הזה ,אולם קולך כי קולך ערב ומראך נאוה
כיון שראה שאין עולם מתקיים כיון שרבו הזכרנו ביום ראש השנה את דברי האלשיך
בני אדם הנכשלים בחטא ונאבד מאיתם הקדוש (שיר השירים ב יד) לפרש מאמר
הצלם אלוקים ,על כן הקדים מידת הרחמים שלמה המלך הראיני את מראיך השמיעיני
ושתפה מידת הדין כדי שיוכל הקב״ה לחדש את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה ,דהנה
הרות ירבד ס
למענך בוראינו ,דהיינו שהקב״ה יחדש ימינו הצלם אלוקים על האדם כדי שיהא מראו
כקדם שיהיה פנינו מעוטר בצלם אלוקים, נאוה ויתקבלו תפילותיו לחמים ולרצון.
ועל ידי כך נזכה כולנו לישועה שלימה כיון
שיקבל הקב״ה את תפילותינו. חביב אדם שנברא בצלם אלוקים
שלח רפואה שלימה לחולי עמך מסופר על הרה״ק הבעש״ט הקד׳ זי״ע שפגש
-רפואת הנפש ורפואת הגוף במלך גוי אחד ,המלך חלה ברגליו
וביקש מן הבעש״ט הקד׳ עצה לרפואה ,ויען
ואף על זה גברה בקשתינו שלא תאבד לו הבעש״ט הקד׳ שאם לא ימלא כל תאוות
הצלם אלוקים ,כי בעוונותינו הרבים לבבו יזכה לרפואה ,כעבור תקופת מה נפגשו
ישנם חולים רבים אשר עקב המחלה שנחלו שנית ,וישיח המלך את ליבו לפניו שעדיין
בה צריכים לזון מתרופות המאבד את צלם לא זכה לרפואה ,וישאל הבעש״ט הקד׳ את
פניהם בגשמיות רח״ל ,ואנו תפילה לפני פיו :וכי עשית כאשר הוריתך? וכיון שענה
ריבון כל עולמים א-ל נא רפא נא לה לכל לו המלך בחיוב ,נענה אליו הבעש״ט הקד׳:
חולי ישראל. רואה אני על פניך כי דברי שקר ענו פיך,
כמו״כ נכלל בתפילה זו תפילה על בנינו כי עדיין אתה שקוע בתאוות רעות ,ואכן
ועל דורותינו שנישאר אנו ודורותינו הודה המלך ואמר :איך אוכל להתגבר על
כולנו בצלם אלוקים ,כי כמה גברה העגמת התאוות ,הלא איני רואה במציאות שיוכלו
נפש בדורינו בענין הזה ,כאשר צעירים רבים להתגבר על תאוות אלו ,ויען לו הבעש״ט
נאבד מאיתם הצלם אלוקים כאשר הולכים הקד׳ :אכן גם אני זקנתי ואף אני איני מבין
לחפש אחר בורות נשברות ולהחיות נפשם איך אפשר להתגבר.
ממי התאוות רח״ל ,על כן אנו מבקשים כיון שיצאו משם תמה הרה״ק ר׳ ברוכ׳ל
תפילה זו שתשוב הצלם אלוקים לכל בני זי״ע לפני זקינו :זיידע ,מדוע לא ענית
ישראל וממילא נזכה לישועה. לו כי יהודי אתה ולבני ישראל ניתנה כוחות
ובכן נתפלל ונבקש: הגבורה להתגבר על כל הנסיונות מה שלא
הושענא למענך בוראינו הושענא. ניתן לערלי לב ,ויען לו הבעש״ט הקד׳ :אכן
אף כי כך הוא מ״מ ערל ונכרי לא יוכלו
הושענא למענך גואלינו הושענא להשיג כלל מדרגת ׳יהודי׳ והכוחות שניתנו
לו .אחר הדברים האלה הפטיר הרה״ק ר׳
עקידת יצחק לזרעו של אברהם ברוכ׳ל והוסיף על דברי זקינו הבעש״ט
ברחמים היום תזכור הקד׳ :ואני אומר שאף יהודי אינו משיג את
מעלתו וערכו היהודי.
כבר הזכרנו במשך ימי החג דברי המדרש
שוחר טוב (מזמור קיט) שהתפאר הקב״ה ולדידן יש לומר שצריך כל אדם להתבונן
באברהם :כשאמרתי לו (בראשית כב ב) קח בכוחו הגדול שניתן לכל בר ישראל
נא את בנך וכו׳ והעלהו שם לעולה ,היה שיכול להשיב הצלם אלוקים על פניו על
לו להשיב :אתמול אמרת לי (שם כא יב) כי ידי התשובה .ועל זה אנו מתפללים הושענא
אס גליון אהַ לך באמתך
שום קושיות ,כיון שאילו היה אברהם מקשה ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר לי
אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, והעלהו לעולה ,ולא השיב כלל רק נזדרז
לא היה הקב״ה יכול להשיב לו שילד בן אחר למצותי ,ע״כ.
אשר שמו יצחק ,כיון ששם יצחק מרמז כנ״ל
על שנות אברהם ושרה ,ואילו אז כבר היה וכתב בישמח משה (פרשת וירא) שזכות גדול
אברהם בן קל״ז שנה ,נמצא שעל קושיא יש בזה לאברהם במה שלא הקשה
זו לא היה תשובה ,ובכל זאת לא הקשה כלום אף שהיה יכול להקשות ,והקב״ה מודד
אברהם אבינו שום קושיות ועמד בנסיון לו כמידתו מדה כנגד מדה בשעה שאין
הזה ,עיי״ש. לישראל זכות והמקטריגים מקשים קושיות
על ישראל מדוע עושים וחוטאים כך וכך,
ובדין שיקבלו ענשם ,משיב להם הקב״ה:
כמידה שאדם מודד מודדין לו
והלא אברהם אביהם היה לו להקשות עלי
ובזה יתפרש הא דכתיב (שמות ו ו) לכן אמור ולא הקשה כלום ,על כן הדין נותן שכמידה
לבני ישראל אני ה׳ ,וכתב בבעל הטורים זו אתנהג עם בניו שאין להקשות עליהם
(ד״ה לכן) שתיבת ׳לכן׳ עולה למנין מאה ,והוא כלל ,עכת״ד.
רמז לאברהם אבינו שנולד לו בן בהיותו בן
מאה שנה שבזכותו יצאו נבי ישראל מארץ על פי זה ביאר בקדושת יום טוב (לר״ה אות
מצרים ,ולהנ״ל אפשר לומר הכוונה שזכותו ב) ענין נסיון עקידת יצחק ,כי בוודאי
של אברהם שנולד לו יצחק בהיותו בן מאה עיקר הנסיון של אברהם אבינו ע״ה לא
שנה ,ולא היה יכול להוליד בן אחר במקום היה מה שרצה לשחוט את בנו יחידו ,שהרי
יצחק ,כיון שבשם יצחק נרמז כל המאורעות גם איש אחר אם יאמר לו הקב״ה כן היה
כנ״ל ,נמצא שכאשר ציוהו הקב״ה להעלות מקיימו ,ואין רבותא כל כך מאברהם אבינו,
את יצחק לעקידה ,שהיה יכול להקשות אולם הנסיון הגדול היה במה שלא הרהר
קושיות ובכל זאת לא הקשה כלום ,ובזכות ולא הקשה כלל על הקב״ה שאמר לו אתמול
מידה זו מדד הקב״ה לנו ג״כ לסתום פי ׳כי ביצחק יקרא לך זרע׳ ,ועתה אומר לו
המקטריגים ולהוציאנו מארץ מצרים. ׳והעלהו שם לעולה׳ שהוא לפלא מאוד ,ודבר
זה מעיד על צדקת התמים אברהם אבינו
ועל כן אנו מבקשים הושענא למענך גואלינו, שלא הרהר אחר השי״ת כלל ,והיא שעמדה
שכמו שגאל אותנו מארץ מצרים לו ולבניו אחריו זכותו הגדול שבכל עת שאם
ולא הניח למקטרג להשטין ולקטרג על יהיה ח״ו איזה קטרוג על ישראל תעמוד
בני ישראל כמידה שהיתה באברהם אבינו להם זכותו להושיעם ולא יוכלו המשטינים
שלא הקשה קושיות ,הנה גם אנו בני להקשות איזה קושיא עליהם ח״ו.
אברהם בקשתינו בפינו ביום הזה לבל יניח
למשטינים להשטין עלינו ,ובזכות אברהם עיי״ש שמבאר בטעם קריאת שמו יצחק,
אבינו שלא הרהר אחר הקב״ה כלל ,ועמד כי הוא מרמז על המאורע ,אות צ׳
בכל עשרה נסיונות ,לזרעו היום ברחמים מרמז על צ׳ שנות שרה בעת הלידה ,ואות
תזכור להביט משמים על הנסיונות הרבות ק׳ על מאה שנות אברהם עיי״ש עוד ,ובזה
הסובבים אותנו על כל צעד ושעל מבית מבואר גודל הנסיון שלא שאל אברהם אבינו
הרות ירבד בס
הרגישו תיכף האנשים שהמלך בא אודות ובחוץ עד שכמעט שאין שייך לילך ד׳ אמות
בנו ,מה עשו ,הסירו הבגדים הצואים מעליו בלא נסיונות כיון שרבו כל כך עד למעלה
והלבישוהו מחלצות ואף גם רחצו אותו מנשוא ,וזכותו של אברהם אבינו יעמד
ונתנו לו לאכול ולשתות למען יהיה מראהו לנו כהיום הזה להשתיק פי המקטריגים ,כי
כמראה בן מלך. באמת כל יהודי רוצה וחפץ להיות ׳ערליך׳
ולעשות רצון קונו ,אבינו שבשמים הבט
כיון שהגיע המלך וראה כל זה ,אמר בליבו
משמים וראה בעבודת בני ישראל בימי
הנה רואה אני כי טוב לבני כאן וכאשר
השבתות והימים טובים וכל ימי הרחמים
ישהה עוד על זמן כזה או יותר יועיל בוודאי
והרצון אשר בני ישראל נכנסים לבית הכנסת
להטיב את דרכו ,על כן הודיע המלך לבנו
לקיים עבודתם עבודת הלב זו תפילה ,ועל
שלמחרת יסע ויחזור לביתו ויבא להיפרד
הכלל כולו יצא ללמד זכות עליהם ,שנזכה
ממנו .כששמע בנו את זאת הצטער מאד כי
במהרה להיוושע בדבר ישועה ורחמים.
נפשו מרה לו עד מאד שיסע המלך ויניחנו
עוד בין המצערים אותו כל כך ,והלך לבקש הושענא למענך גואלינו הושענא.
עצה מאוהבו מה יעשה ,ויען ויאמר לו הרי
עיקר הגורם למלך שיניחך כאן אינה אלא הושענא למענך דורשינו הושענא
מפני שראה שלא יחסר לך גם כאן כל צרכך, דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה
ותוכל להתנהג בתכסיסי מלכים גם במקום איתא בספר תפארת נפתלי לבאר על דרך
הזה ,ולו היה יודע מגודל צערך כל ימות משל הטעם שנהגו ביום הושענא
השנה שאי אפשר לך כאן להתנהג כדרך רבה להסיר הטבעות מהלולב ,משל למלך
בן מלך הלא בוודאי היה מחזירך לביתו ,על שהיה לו בן יחיד שלא היה מתנהג כהוגן
כן עתה ראה להודיעו על זאת. ושלח אותו למרחקים למען אשר יצטער על
ויהי למחרת בטרם הגיע המלך להיפרד מבנו אשר נגלה משולחן אביו ועל ידי זה יחזור
מיהר הבן ויסר מעליו הבגדים הנאים ויבחר ללכת בדרכי ישרים כראוי וכיאות
וילבש בגדיו הצואים והקרועים ויפול לפני לבן מלך .והנה כאשר בא בן המלך למדינה
המלך ויבך ויתחנן לו לאמר ראה נא אבי רחוקה התאכזרו עליו האנשים מאוד ועבדו
המלך היאך אני הולך כל השנה ,וכי סבור בו עבודה גדולה וקשה ,וגם מנעו ממנו כל
אתה שבמשך כל השנה כולה אני הולך טוב וציערו אותו מאד ברעב וצמא ואף גם
בבגדים נאים כבן מלך ואוכל ושותה מכל הלבישוהו מלבושים גסים וגרועים עד שקצה
טוב כמו שראית אותי עתה ,לא כן אדוני בחייו.
אבי ,אין זה אלא מעשה אנשים הללו ממקומו היה המלך ממתין ומצפה מאד
להראות יפיי בעיניך לבל תקחני לביתך, שיוכל להחזיר את בנו על ידי
אבל באמת כל השנה עובדים בי עבודה שישמע ממנו שנשתנו מעשיו לטובה אלא
קשה ומכים אותי ועושים לי פצעים וחבורות שבכלות השנה לא היה יכול עוד להתאפק
חנם מבלי מאכל ומשתה ,ואיך תניחני אבי ולהמתין עוד והלך לבקר בעצמו אחר
ולא תרחם עלי להחזיר אותי בית המלכות, מעשה בנו וגם לדעת באיזה אופן מתנהגים
ע״כ המשל. עמו שם .ויהי כאשר בא למדינה ההיא,
גס גליון אהַ לך באמתך
שהיא ממש בבחינת אין דורש ואין מבקש, והנמשל הוא ,דהנה הקב״ה שלח אותנו
וכאבידה הממתנת שבעלה יחפש אחריה מעל פניו בארצות אויבנו כי אמר
דמינו ,תעינו כשה אובד ,ותפילתינו אליך אולי אז יכנע לבבם ואז ירצו את עוונם
בקש עבדך כי מצותיך לא שכחנו ,ומה ויחלו מעט ממשא מלך ושרים ,אבל בעוה״ר
שאנו נראים בימי הרחמים והסליחות ברום הקב״ה קצף מעט והמה עזרו לרעה ואנחנו
המדרגה אין זה אלא בימים אלו ,אבל במשך מסורים ביד רשעים להרוג ולאבד למכה
כל ימות השנה הרי אנו בשפל המדרגה ולחרפה ללעג ולקלס ,וכאשר יבואו ימי
ברוחניות ובגשמיות. הרחמים והרצון הקב״ה בא לבקרנו ולראות
מעשינו ואנחנו מתקבצים בכל ימי הרצון
סלח נא היום עבור כי פנה יום לבית תפלתינו ומרבים במצות ובמעשים
טובים ,וזהו דוגמת הלולב שאין לו אלא לב
ואסיים עוד במה שהמשיל הישמח משה אחד כן אנחנו אין לנו אלא לב אחד לאבינו
בתפילת נעילה ביום הכיפורים סלח שבשמים בימים הללו (עי׳ סוכה מה ):והקב״ה
נא היום עבור כי פנה יום ,משל למה הדבר מתרצה במעשינו.
דומה למלך אשר ראה את בנו שניצוד בין
אנשים אוכלי אדם רח״ל ,ויהי בהגיע יום אבל בבוא יום הושענא רבה הקב״ה מתפרד
שהיה מיועד להרוג את בן המלך ולאכלו ,לא מאתנו כי ימי הרחמים והרצון נשלמים,
עשה המלך כלום ולא השגיח ,ויהי בצהרי והקב״ה רוצה להניח אותנו ח״ו עוד בגלות
היום כראות הבן כי כן ,זעק זעקה גדולה בין אויבנו ,ע״כ אנחנו מסירים הקשרים
ומרה :אבי המלך הלא לא עת לחשות כעת מהלולב לרמז לו יתברך וכי תעלה על
כי אם לא עכשיו אימתי .והפטיר הישמח דעתך שכל ימי השנה ניתן לנו רשות לקיים
משה לגבי יום הכיפורים שבהגיע עת נעילה מצותיך ולעבדך להיותנו דבוקים ומקושרים
זועקים סלח נא היום עבור כי פנה יום ,כי בך ,ראה נא עמידתינו דלים ורקים מפוזר
אם לא עכשיו אימתי. ומפורד בין העמים כלולב הזה עכשיו בלי
קשריו ,כן אנחנו נתונים בידם ככל רצונם
ואף אנו בהגיע יום האחרון של ימי הרחמים ואין לנו מנוחה לשום דבר ובפרט לקיים
והסליחות היא יום הושענא רבה ,נרים מצותיך ,והאיך לא תרחם על בניך בני
בתפילה קולינו :סלח נא היום עבור כי פנה אהוביך להניח אותנו בין הרשעים ,אל נא
יום ,ואם לא עכשיו אימתי ,ואם כלפי יום תניחנו עכשיו כי אין לנו חיים בלעדיך והרי
הכיפורים נאמר ,כ״ש כשאנו עומדים כבר אנחנו חשובים כמתים אם לא תרחם עלינו
ממש ביום האחרון יום הושענא רבה ,על ע״כ מהר והושיענו.
כן אנו מבקשים מאת הבורא שיהא מבקש
אחרינו וירא ויביט על שפלות ערכינו ועל זה אנו מבקשים בתפילת הושענא
ומצבינו ויעשה נא למען כבוד שמו הגדול למנעך דורשינו כי עד עתה אין דורש
וכבוד כלל ישראל עדי נזכה לגאולה השלימה ואין מבקש אותנו ,ועל כן אנו מבקשים
במהרה בימינו אמן. מאיתו הבט משמי מעל על עמך ישראל
הנמצאים בעולם הזה וראה מצבינו במשך
הושענא למענך דורשינו הושענא. כל ימות השנה בין ברוחניות ובין בגשמיות
הרות ירבד דס
דברות קודש קודם הקפה שישית
ביום שמחת תורה תשפ״ו
בתוכן
נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה׳ · הנשמה לך והגוף שלך · ירוץ עבדך כמו איל
· ישתחוה אל מול הדרך · ויוסף הוא המשביר · משוך עבדך אל רצונך
מצא מין את מינו וניעור הלב לעורר כל נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה׳
האברים ,ועל זה אמר דוד המלך נכספה
וגם כלתה נפשי לחצרות ה׳ ,פי׳ כי דווקא ידיד נפש אב הרחמן משוך עבדך אל רצונך
בחצרות ה׳ אז ליבי וגם בשרי ירננו שניהם ירוץ עבדך כמו איל ישתחוה על מול
גם יחד אל א-ל חי .עכת״ד הישמח משה. הדרך ,יערב לו ידידותיך מנופת צוף וכל
טעם .ראוי לדקדק כפל ושינוי התוארים
ויתכן לומר שזהו עבודת הריקודין של מצוה ידיד נפש ואב הרחמן ,כי בוודאי יש בזה
כדי לשעבד הגוף וכל רמ״ח אברים איזה כוונה .כמו״כ יש להתבונן בביאור
ושס״ה גידים לעבודתו יתברך ,כי ע״י וכוונת הבקשה משוך חסדך וירוץ עבדך.
הריקודי קודש מתעלה ומתנשא גם הגוף
בקדושה עליונה ,כהנשמה ,ולזה אומרים ונראה דהנה הנשמה הטהורה השוכנת בתוך
בשעת הריקודים פיוט ידיד נפש אב הרחמן, גוף האדם הלא היא משתוקקת תמיד
כי לגבי הנשמה נקרא הקב״ה בתואר ידיד להיות דבוק בבוראה על ידי קיום מצוות
נפש שהיא מרגשת נועם זיו אורו יתברך ומעשים טובים ,אבל מה נעשה שהגוף
שמו ,ואילו לגבי הגוף נקרא הקב״ה בתואר העכור מעכב ומושך את האדם לדברים
אב הרחמן ,על דרך אמרינו (סליחות) הנשמה גשמיים .והנה כשהיה ביהמ״ק קיים וקיימו
לך והגוף שלך חוסה על עמלך ,כי בקשתינו בני ישראל לעלות וליראות במקום הקודש
מהקב״ה אב הרחמן שיחוס וירחם גם על נתעלה אז הגוף והנשמה גם יחד לעשות רצון
הגוף. קונם בלב שלם בלא מונע ,וכן איתא בישמח
משה לבאר כוונת דברי דוד המלך (תהילים פד
ג) נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה׳ ליבי
הנשמה לך והגוף שלך ובשרי ירננו אל א-ל חי ,כי באמת רצונינו
וכפי שהמשיל המגיד מדובנא זצ״ל הענין לעשות רצונו יתברך אלא ששאור שבעיסה
למה הדבר דומה ליתום שנתייתם ל״ע מעכב (ברכות יז ,).אבל כשיגיע האדם אל
מאביו ואימו בהיותו צעיר לימים ,ונשאר מקום המקדש שהיא ליבא דעלמא ,הנה
הס גליון אהַ לך באמתך
הגוף ,והלא הגוף הוא דבר גשמי ואילו עירום וחסר כל .והנה ליתום זה היה אח
הנשמה היא דבר רוחני שנחצבה מתחת גדול שריחם עליו והכניסהו לביתו וגידלו
כסא הכבוד ,ובכל לילה עולה הנשמה למעלה שם ,עד שנהיה כבן בית ממש ,כיון שנתגדל
וזועקת לפני הקב״ה על הרכב הנשמה בתוך בבית אחיו עוד מהיותו חמש שנים בלבד.
הגוף וכי אינה יכולה לסבול עוד לשהות ויהי כאשר יגדל היתום והגיע לפרק האיש
בקרבו ,כיון שאינו מתנהג כשורה ,אולם מקדש ,התחילו לחפש זיווג הגון ליתום
הקב״ה שולחת ומחזירה אותה בכל יום ויום זה ,באחד הימים נענתה בעלת הבית לבעלה
שוב לחזור לגוף ,ויוטב המצב. -אחיו של היתום ,הלא אחיך היתום נתגדל
אבל בהתקרב הימים הקדושים אחר שנה אצלינו משך כל שנות ילדותו ובחרותו,
שלימה שסבלה בתוך הגוף אומרת והנה יש לנו בת ,ומדוע לא נגמור השידוך
לפני הקב״ה שאינה חפצה לחזור אל הגוף ביניהם בכי טוב .ההצעה אכן נתקבלה על
בשום פנים באופן ,על כן אומרים לפני דעתו ,וגמרו השידוך וערכו חתונה גדולה
הקב״ה הנשמה לך והגוף פעלך ,פי׳ הלא גם ונשא האח הקטן את בת אחיו הגדול.
הנשמה וגם הגוף שייכים עליך ,א״כ הלא כעבור כמה שבועות חזרה הבת אל בית
שניהם יחזרו אליך ,על כן חוסה על עמלך, אמה באומרה כי אינה יכולה לסבול
ותמחל ותסלח על כל העוונות ותקל מעליה לדור עם דודה ,אולם אביה ביקש ממנה
כל הנסיונות שתוכל לעבדך ללא שום מונע שתישאר עמו והזמן יעשה את שלו ויטיב
ומכשול ,וכך יטיב לגוף ולנשמה. מצבה ,ואף הוא הוסיף לדבר עם אחיו
להיטיב עמה .אמנם עובדא זו נשנה ונשלש
ירוץ עבדך כמו איל ישתחוה פעם אחר פעם .יום אחד חזרה הבת אל בית
אל מול הדרך אביה ואמרה בנחישות הדעת שאינה חוזרת
אל בעלה אלא נשארת כאן ללא שום טענה
ואף בעת ריקודים של מצוה אנו מבקשים ומענה.
ידיד נפש אב הרחמן ,הלא אתה בראתנו
באופן זה שתשכון הנשמה בתוך הגוף, כיון שראה האב את המצב קרא את אחיו
ובכן בקשתינו מלפניך משוך עבדך אל הקטן ואמר לו כי בתו אינה חפצה עוד
רצונך ,כי עבדך קאי על הגוף שהוא כעבד לשוב אליו .ויען האח ויאמר ,אכן מקבל אני
העובד את רבו בכפיה ,ועל זה מבקשים את דבריה ,אולם להיכן היא חוזרת? לבית
שאף הגוף יתקרב אליך לעבדך בלב שלם אביה ואמה שנתגדלה משך כל חייה ,ואילו
ובאהבה ,ומהאי טעמא גופא ירוץ עבדך להיכן אחזור אני? הלא גם אני נתגדלתי
כמו איל והוא מרמז על ריקודין קדישין בבית זה ואף אני איני שב אלא לבית זה
שאנו רוקדין לכבוד התורה כדי לשעבד כל ולא לשום מקום אחר ,ומה תועיל מה שהיא
הגוף לעבודתו יתברך שמו ,ישתחוה אל מול חוזרת לביתך הלא גם אני אחזור לביתך,....
הדרך ,ואנו משתוקקים להשתחוות וליראות ע״כ צריכים עצה אחרת שיטיב לשנינו.
לפניך בבית המקדש ,כדכתיב (תהילים צו ו) הפטיר המגיד מדובנא ואמר :בכל יום ויום
הוד והדר לפניו עוז ותפארת במקדשו ,ואז מחזיר הקב״ה את הנשמה לתוך
הרות ירבד וס
משוך עבדך אל רצונך נזכה לבחינת ליבי ובשרי ירננו אל א-ל
חי ,שהלב והבשר גם יחד יתעלו בקדושה
עליונה ויערב לו לגוף ידידותיך יותר מנופת
ובכן הזמן גרמא בעת הריקודים בהקפה
צוף וכל טעם גשמי.
השישית שיקבל כל אחד על עצמו
להתעלות בדיבור ובמחשבה ובמעשה ,לקדש
העינים והמחשבות ,ולעמוד בהם בכל אומץ, ויוסף הוא המשביר
ולא להיכשל חלילה בזיז כל שהוא בעניני והנה כאשר לא תתאוה הגוף ותשתוקק
קדושה ,ולהתגבר על כל הנסינות הרבים כי אם לנועם זיו אורו יתברך שמו
שיש בדורות אלו ,ובוודאי שהקב״ה יעמוד על ידי קיום המצוות ומעשים טובים אז
לימין כל אחד שיוכל להתעלות ולהתקרב נזכה לבחינת ויכלכל יוסף את אביו ואת
אליו .ועל ידי הריקודים הנחשב לנענוע כל אחיו ,דהנה כבר הזכרנו בחול המועד דברי
הגוף מתעלה ומתקדש האדם בקדושה של הבני יששכר (מאמרי חודש תשרי מאמר יא
מעלה שיעבדו הגוף והנשמה שכם אחד אות יד) בענין הנענועים העולים למנין צ׳
את הבורא בלא מונע ,וירוץ עבדך כמו איל נענועים ,ואפשר להוסיף שבצירוף הנענוע
להשתחוות אל מול הדרך. שהאדם מנענע את הלולב מיד כאשר נוטלו
בידו ביחד הם צ״א נענועים ובסגולת צ״א
ומתאמרא בשם הרה״ק ר׳ איציק׳ל מראדוויל נענועים אלו להשפיע פרנסה על בני ישראל,
זי״ע לרמז במאמר חז״ל בענין כמו שנרמז בפסוק (שם קמה טז) פותח את
מחשבת פיגול על הקרבן שרק אם יחשוב ידך ,שהר״ת עולה כמנין צ״א.
מחשבת הפיגול על החלק הבהמה הכשר ולדידן יש לומר בענין הריקודים של מצוה
לאכילה אז תיפסל כל הבהמה לקרבן ,אבל עם הספר תורה שנהגו גם לנענע
אם לא יחשוב המחשבה רק על הפסול את הספר תורה בהקפה שישית ,שהריקודים
אין כל הקרבן נאסר ,ומידה טובה מרובה דומה לנענוע כל הגוף עם הנשמה עבור
כאשר יקדש האדם במחשבתו את נשמתו כבודו יתברך ,והנה איתא בישמח משה (פרשת
אזי תתפשט הקדושה אף על הגוף לקדש ויגש) כי השפעת הפרנסה תלויה במידת יוסף
כל איבריו בקדושה עליונה להקב״ה. הצדיק ,נמצא כי על ידי שיעבוד הגוף עם
הנשמה להבורא מתעלים ומתקדשים במידת
יעזור השי״ת שנזכה בזכות הריקודים של יוסף הצדיק ,ובזכות זה יזכה האדם להשפעה
מצוה להתעלות ולהתקרב לפני הקב״ה רבה ופרנסה בהרחבה ,בבחינת ויכלכל יוסף
ויזכו כל ישראל לפרנסה בהרחבה וכל טוב את אביו ואת אחיו ויוסף הוא המשביר לכל
סלה. עם הארץ.
********
זס גליון אהַ לך באמתך
צדיקים סיפורי
מסופר ע"י כ״ק מרן אדמו״ר שליט״א
אצל עריכת השלחן שמחת בית השואבה
מוצאי שבת חוה״מ אושפיזא דיוסף תשפ״ה
די הייליגע תולדות ,ווי ס׳איז באוואוסט, קודם וועלן מיר אויסרעכנן די יארצייטן פון
איז געווען א תלמיד פון הייליגן פני יהושע. די וואך.
וויאזוי איז ער נתקרב געווארן צו חסידות?
ס׳איז דא אסאך גרסאות אין די מעשה ,ס׳איז היינט איז געווען די יארצייט פון הייליגן
א אריכות פון א מעשה אבער איך וועל עס יוד הקדוש פון פשיסחא ,י״ט תשרי .מארגן
דערציילן בקיצור. נאכט כא׳ תשרי (הושענה רבה) איז די יארצייט
פון אונזער זיידע זכרונו לברכה רבי איציקל
רבי מאטל סלאנים האט פארציילט ,אז אלעסק׳ער ,וועל איך שוין מארגן נאכט (אצל
אמאל איז ער אדורך געגאנגען דעם בית עריכות השלחן) רעדן .דאנערשטאג אסרו חג
המדרש וואו דער בעל שם הקדוש איז (כד׳ תשרי) איז די יארצייט פון הייליגן תולדות
געזעצן .ס׳איז געווען אין די שטאט וואו יעקב יוסף .און פרייטאג (כה׳ תשרי) איז די
דער תולדות איז געווען רב ,אין די פענסטער יארצייט פון הייליגן בארדיטשובער ,און
געווען אפן ,און ער האט זיך געוואלט אויך איז כה׳ תשרי די יארצייט פון הייליגן
צוהערן .פלוצלינג האט דער בעל שם הקדוש חתם סופר.
געזאגט אזוי :דא אונטערן פענסטער געפינט
זיך א תלמיד חכם מיט א ירא שמים ,אבער
ער האט צוויי חסרונות וואס ער דארף
מתקן זיין .איינס ,אז פאר פסח ,בשעת ער התולדות יעקב יוסף
איז געזעסן אין בית המדרש און ער האט
התקרב לבעש״ט
זיך אנגעגרייט די שבת הגדול דרשה ,איז
ער געווארן מורא׳דיג דורשטיג ,און ער האט דער תולדות איז אלט געווען הונדערט און
נישט געהאט קיין וואסער .און פלוצלינג פינף יאר ווען ער איז נפטר געווארן .יענע
איז אדורך געגאנגען א איד ,און ער האט יארן ,הונדערט און פינף יאר ,היינט איז
געהאלטן א שיסל וואסער ,און ער האט דאס א חידוש .יענע יארן ,ער איז געבוירן
אים געבעטן ער זאל אים געבן צו טרינקען, תל״ז איז ער געבוירן און איז נפטר געווארן
און יענער האט אים נישט געוואלט געבן. תקמ״ב ,אסרו חג סוכות.
םיקידצ ירופיס חס
מ׳וועט אים נישט לאזן זיין רב מער ,וועט ער איז ער געווען אזוי דארשטיג ,האט ער אים
וויסן אז ער גייט נפטר ווערן. געגעבן א פאטש אויפן פנים .ס׳איז ידוע,
דער הייליגער תולדות איז געווען א גברא
אזוי ווי מיר האלטן זיך פאר שמחת תורה, דקפדנא .און ער האט גענומען וואסער נגד
איז די מעשה גייט אז ס׳איז געווען תקמ״ב רצונו .ער האט אבער נישט געוואוסט אז
שמחת תורה ,האט ער געזען פון פענסטער דער איד איז געווען פון די ל״ו צדיקים אין
ווי אן עם הארץ קומט צוריק פונעם קידוש, דור ,און די וואסער וואס ער האט געהאט
ער איז אנגעטרונקען ,און ער טאנצט אויף האט ער אנגעגרייט פאר מים שלנו .דאס איז
די גאס .האט אים דער הייליגער תולדות איין זאך וואס ער דארף מתקן זיין.
געזאגט ,״וואס ביסטו אזוי פרייליך? האסט
געלערנט עפעס אינמיטן יאר ,אז דו פרייסט די צווייטע זאך וואס ער דארף מתקן זיין
זיך אזוי?״ דער איד איז געווען בגילופין. -און דאס הערט אלץ דער תולדות -אז
האט ער געזאגט ,״אויך מיר א רב ,אז מיין איינמאל איז געווען תשעה באב ,און ער
ברודער מאכט א שמחה טאר איך מיר נישט האט געוואלט עפעס עסן ,און ער האט שוין
פרייען?״ האט ער געזאגט ,״איהר האט דאך געמאכט די ברכה ,און ער האט זיך דערמאנט
געלערנט ,דער עולם האט געלערנט ,פריי אז ס׳איז א תענית היינט ,אז מ׳טאר נישט
איך זיך מיט.״ און דער איד האט אנגעהויבן עסן .האט ער אראפגעלייגט די מאכל און
צו רעדן ,״אז איר קענט פרעגן אזא שאלה ער האט נישט געגעסן .יענע נאכט האט ער
זענט איר ביי מיר אויס רב.״ זיך גע׳חלומ׳ט ווי פון די ברכה לבטלה איז
ארויסגעקומען א פרדס גדול מיט גרויסע
אזוי ווי דער תולדות האט דאס געהערט, ביימער פאר די סטרא אחרא .באריכות איז
קיינער האט עס אים נאכנישט געזאגט אין די מעשה ,אבער דאס איז דער קיצור .און
זיין לעבן ,האט ער זיך דערמאנט פונעם אין חלום האט ער תשובה געטון ,און ער
בעל שם הקדוש׳ס ווערטער ,און מוצאי האט שוין אלעס עוקר געווען ,די גאנצע בוים
שמחת תורה נאך הבדלה האט ער געהייסן איז שוין אויסגעטרוקנט ,אבער די שרשים
מ׳זאל רופן די חברה קדישא ,און ער האט זיי זענען נאך געבליבן .האט דער בעל שם
פארציילט די מעשה פונעם בעל שם הקדוש, הקדוש אויסגעפירט ,כדי ער זאל מתקן זיין
און וואס דער איד האט אים היינט געזאגט. די אלע שרשים ,מוז ער אנקומען צו אונז.
די נעקסטען צופרי ,אסרו חג סוכות תקמ״ב,
איז דער הייליגער תולדות נפטר געווארן. אזוי ווי דער הייליגער תולדות האט דאס
געהערט ,איז ער גלייך אריינגעשפרינגען פון
פענסטער ,און ער איז צוגעגאנגען צום בעל
שם הקדוש ,און דעמאלטס איז ער געווארן
הקדושת לוי זיין תלמיד.
השטן לא רצה שיולד דברי הבעש״ט נתקיים
הבארדישטובער
דער בעל שם הקדוש האט געזאגט פאר׳ן
פרייטאג וועט זיין די יארצייט פון הייליגן תולדות אז ער וועט זיין רב אין די שטאט
קדושת לוי .ער איז געווען 70יאר אלט ,ער ווי לאנג מ׳וועט אים לאזן זיין רב .טאמער
טס גליון אהַ לך באמתך
וואס האסטו געלערנט ביי דיין רבי׳ן? האט איז געבוירן ת״ק ,און ער איז נפטר געווארן
ער אים געזאגט ,איך בין געוואויר געווארן תק״ע ,כה׳ תשרי.
אז ס׳איז דא א בורא עולם ,ס׳איז דא א
באשעפער אויף דער וועלט .האט אים זיין ווען דער הייליגער בארדיטשובער איז
שווער געזאגט ,פארדעם דארף מען פארן צו געבוירן געווארן ,איז דער בעל שם הקדוש
א רבי׳ן? ווער ווייסט דאס נישט .האט ער געזעסן מיט די חבריא און האט געטרונקען
גערופן די משרתת ,פרעגט ער ,דו ווייסט אז לחיים .האט דער בעל שם הקדוש געזאגט
ס׳איז דא א באשעפער? האט זי געזאגט ,יא. אזוי :יעצט איז אראפגעקומען א נשמה גדולה
האט דער הייליגער בארדיטשובער געזאגט, אויף דער וועלט .און ער האט פארציילט
זי זאגט און איך ווייס. אזוי :אז איידער די נשמה איז אראפגעקומען
אויף דער וועלט ,איז דער יצר הרע געקומען
מיט א טענה פאר׳ן אייבערשטן ,ס׳קומט
אברהם אבינו בהתקיעות
אראפ אזא נשמה אויף דער וועלט ,וועט
ר׳ מאטל סלאנימער ברענגט אין זיינע בטל ווערן די בחירה אינגאנצן ,ער וועט
כתבים אז דער בעל מקרא ביים הייליגן מחזיר זיין די גאנצע וועלט למוטב ,און איך
מגיד איז געווען ר׳ מענדעלע וויטעבסקער. וועל נישט האבן וואס צו טון אויף דער
איין יאר איז דער הייליגער ר׳ מענדעלע וועלט .האט דער בעל דבר גע׳פועל׳ט דריי
וויטעבסקער נישט אנגעקומען ,האט ער זאכן :א׳ אז דער הייליגער בארדיטשובער
מכבד געווען דעם הייליגן בארדיטשובער וועט נישט קענען דעם בעל שם הקדוש; די
אז ער זאל זיין דער בעל מקרא אנשטאט צווייטע זאך ,אז ער וועט קיינמאל קיין רבי
ר׳ מענדעלע וויטעבסקער .אזוי ווי ער האט נישט זיין ,וועט אים נאר רופן רב ,ג׳ און ער
אנגעהויבן צו זאגן תקיעה ,איז ער גלייך וועט האבן אסאך רדיפות.
צוזאמגעפאלן .האט דער הייליגער מגיד אזוי איז געווען ,ער איז געווען א רב אין
געזאגט ,וואס איז האסט געזען אברהם אסאך שטעט ,און מ׳האט אים געפערליך
אבינו? ר׳ מענדעלע האט געזען אסאך מער, גערודפ׳ט .קודם איז ער געווען רב אין
און ער האט נישט מורא געהאט. זשעליכאוו ,האט מען אים גערודפ׳ט ביז
ער איז אנטלאפן קיין קאזשניץ ,און ער איז
דער הייליגער דברי חיים ברענגט אין געווען ביים הייליגן קאזשניצער מגיד .און
די תשובה ,אז דער הייליגער מגיד האט נאכדעם איז ער אנגעקומען קיין בארדיטשוב,
איבערגעלאזט דריי תלמידים :דער הייליגער און דארט האט מען אים מורא׳דיג שטארק
בארדיטשובער ,דער הייליגער מאור גערודפ׳ט.
עינים ,און דער הייליגער אור המאיר .אן
אינטערעסאנטע זאך איז ,אז ער זאגט נישט למד שיש בורא עולם
דעם הייליגן רבי ר׳ אלימלך .ס׳קען זיין אז
ער האט נאר גערעדט פון אוקריינע ,און אין ס׳איז ידוע די סיפור וואס יעדער ווייסט,
פוילן איז געווען דער רבי ר׳ אלימלך ער האט אז ווען דער הייליגער בארדיטשוב׳ער
געוואונט אין פוילן גאליציע .אפשר פארדעם איז צוריקגעקומען די ערשטע מאל פונעם
ברענגט ער איהם נישט. הייליגן מגיד ,האט אים זיין שווער געפרעגט:
םיקידצ ירופיס ע
ווי דער חתם סופר זעהט אים ,האט ער זיך החתם סופר
זייער געפרייט ,און ער הייבט אן צו רעדן
צו אים ,און ער זאגט אים זיינע ספיקות למה לא נסע החת״ס
וואס ער האט ,און ער בעט אים אז ער זאל לתלמידי בעש״ט
אים פארציילן עפעס פונעם הייליגן רבי׳ן פון דער הייליגער חתם סופר ,אויך די יאר צו
לובלין .און פארשטייט זיך ,דער תלמיד האט די זעלבע טאג ,אן אינטערעסאנטע שמועס
אנגעהויבן אויפצודעקן די מדרגות פונעם וועגן דער הייליגער חתם סופר ,ס׳איז מיר
רבי׳ן פון לובלין למעלה מהשגת אנוש. געווען א חידוש און איך וויל עס מיט טיילן
אזוי ווי דער הייליגער חתם סופר האט מיטן עולם .ס׳איז דא א ספר זכרו למשה,
דאס געהערט ,איז ער געווארן מורא׳דיג ברענגט ער פונעם הייליגן שינאווא רב ,אז
פארפלאמט ,און ער האט אראפגעלייגט דער הייליגער חתם סופר האט זיך אמאל
דעם קאפ אויף א שטיקל צייט .נאכדעם מתבונן געווען ,איך לעב אין א דור פון
האט ער זיך אויפגעהויבן דעם קאפ און ער צדיקים נתגבים שרפי מעלה ,איך האב נישט
האט געזאגט אזוי :איך האב באשלאסן אז מיט זיי קיין שום באקאנטשאפט .אפשר
איך בלייב אן אויוון-הייצער .און ער האט וועל איך דארפן געבן א דין וחשבון אז איך
מסביר געווען ,ביי מלכותא דארעא איז דא בין נישט געפארן צו די צדיקים .אבער מצד
א מלך,און ער האט שרים גדולים וואס זענען שני ,האב איך מורא צו פארן .אז מ׳פארט,
יושבים ראשונה במלכות ,וואס די גאנצע דארף מען דאך מבטל זיין פון אים לערנען.
הנהגת המדינה ווערט געפירט דורך די שרים. ווייל חסידים וואס זענען דרכם להגזם ,זאגט
נאכדעם איז דא אן עבד פשוט ,א האלץ- ער ,אפשר איז בכלל נישט דא קיין ממשות
שיבער ,ער לייגט אריין די האלץ אינעם אין זייערע מעשיות וואס זיי זאגן ,איך ווייס
אויבן ,אנצוווארעמען דעם פאלאץ ,כדי זיי נישט ,צו ס׳איז ווערט פארדעם צו מבטל
זאלן האבן צייט אן קיין שום שטערונגען תורה זיין.
צו טון זייער ארבעט .די זעלבע זאך ביי האט ער זיך דערמאנט אז ער האט איין
מלכותא דרקיע ,איז דא צדיקים קדושים תלמיד וואס ער איז געפארן וואונען קיין
וואס זענען כדוגמת שרים ,די גאנצע הנהגת קראקא ,און איך האב געהערט אז ער איז
העולם איז אויף דורך זיי .אבער מיט דעם געווארן א תלמיד פונעם הייליגן רבי׳ן פון
אלעם דארף דאך זיין מורי הוראה בישראל לובלין .אזוי זאגט דער חתם סופר צו זיך.
וואס זאלן פסק׳ענען פאר אידישע קינדער, האט ער אזוי געטראכט ,אויב וואלט איך
דבר ה׳ זו הלכה ,און אז נישט ווען די צדיקים געהערט פון אים די גודל מדריגות הצדיקים,
דארפן זיין פארנומען מיט פסק׳ענען .האב אזוי ווי זיי פארציילן וואלט איך אים
איך מחליט געווען אז איך בלייב אן אויבן- געגלייבט ,און אפשר וואלט איך געפארן.
הייצער כדי די צדיקים זאלן זיין רואיג צו
קענען דינען דעם אייבערשטן .אזוי האט אזוי ווי ער האט דאס געטראכט ,איז דער
דער הייליגער שינאווער רב פארציילט. תלמיד געווארן מורא׳דיג נתעורר אז ער
וויל פארן קיין פרשבורג ,באזוכן זיין רבי
האט דער ראמיסטריווקא רבי ז״ל דער חתם סופר ,און ער איז געפארן ,ער
צוגעלייגט ,ער האט געזאגט אז זיין שווער איז אנגעקומען צום הייליגן חתם סופר .אזוי
אע גליון אהַ לך באמתך
און דאס איז מיר אלץ געווען א חידוש. (אדמו״ר מסקווירא) האט געהאט א סטראוק,
ווייל ס׳איז געווען צדיקים וואס האבן ער איז געווען זייער שוואך ,ער איז געליגן
געהאלטן אז דער הייליגער חתם סופר איז אין בעט ,האט מען געברענגט דעם ספר
בעצם יא א תלמיד פון די תלמידי הבעש״ט, זכרו למשה ,און ער האט אזוי געקוקט ,ער
פארוואס? ווייל ער איז געווען א תלמיד פון
איז זייער נתפעל געווארן .האט ער געזאגט,
הייליגן הפלאה און פון רבי שמעלקא ,און זיי
זענען דאך געווען תלמידים פון הייליגן מגיד, דער הייליגער חתם סופר האט זיך געהאלטן
האבן זיי געהאלטן אז ער איז פון די תלמידי פאר א האלץ-שיבער ,א אויבן-הייצער ,און
הבעש״ט ,אבער למעשה איז ער קיינמאל די צדיקים ,די תלמידי הבעש״ט ,האט ער
נישט געפארן .איז פארענטפערט פארוואס געהאלטן פאר די שרים וואס פירן די גאנצע
ער איז קיינמאל נישט געפארן צו די תלמידי מלוכה .אבער ממילא האט דער חתם סופר
הבעש״ט. מחליט געווען ,ער פארט נישט צו די תלמידי
זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל אמן. הבעש״ט.
********
הארוה תיבמ בע
מבית הוראה
שאלות ותשובות בהלכות השכיחות -יוצא לאור ע״י בית הוראה דקהילתינו
סליחות -התרת נדרים
אם הוא יושב בבית המדרש ולומד אז נוהגין מי שהוא באמצע פסוקי דזמרה או
שאומר עם הציבורב. באמצע ברכת קרי״ש ושומע מנין
שאומר סליחות ,מהו הדין ,האם
מה הדין האם מותר לעשות התרת צריך לענות עמהם הי״ג מידות של
נדרים בקרובים הפסולים לעדות רחמים
מותרג. אין לענות עמהם אלא ימשיך בתפילתוא ,אך
א שבט הלוי חלק ט׳ סימן א׳ ,הביא דבאו״ח סימן ס״ה סעיף ב׳ הביא שם המחבר לענין קרי״ש אי לענות או
לא ,וכתוב דקרי״ש יכול לענות ,וכן בסימן נ״א סעיף ד׳ ובמג״א שם נראה שאמן נמי יכול לענות בפסוקי דזמרה,
אך הי״ג מידות של רחמים אינו דומה לאמן ואין לענותו באמצע פסוקי דזמרה וכ״ש קרי״ש ,וכן נמי כתוב באגרות
משה חלק ג׳ סימן פ״ט דאם הוא במאצע פסוקי דזמרה אין לענות דאפילו שאיתא בסימן תקס״ה דאין לאמרו
ביחיד כיון שהוא דבר שבקדושה אבל ללמוד מזה דצריך לענות כמו קדושה.
אגרות משה שם דאינו יודע מקור לזה ,אך מנהג העולם כן ומסתא יש לה מקור. ב
ג מחבר יור״ד סימן רכ״ח סעיף ג׳ כתוב דמותר בלילה ובקרובים .אך עיין שם בפתחי תשובה ס״ק ב׳ שהביא
בשם רעק״א דזהו דוקא באדם שבעצם הוא בר חויבא אך הפסול מחמת קרוב אבל נשים ועבדים וקטנים אין
לעשות התרת נדרים וכתוב שם עוד דאין לעשות בבן י״ג שנים שלא הביא ב׳ שערות ואין לסמוך על דין זה על
חזקה דרבא ,אך בפוסקים מבואר דעל התרת נדרים של ערב ראש השנה שהוא רק מנהג ואינו מתיר אלא נדרים
שאינן ידועים יכול להקל על מי שאינו זקנו מגודל ולסמוך על חזקה דרבא.
גע גליון אהַ לך באמתך
ראש השנה
מי שחלץ טליתו בראש השנה האם מותר לשתות קאווע קודם
בהפסקה (פאוזע) ,האם צריך לברך תקיעות שופר אחר תפילת שחרית
עוד הפעם על טליתו כשבא לבית והאם צריך לקדש קודם
המדרש בחזרה מותר לשתות קאוועד אבל לא יקדשה ,ואם יש
אין צריך לחזור ולברךז. שם אחר שממילא מקדש לעצמו טוב לשמוע
קידושו.
יום כיפור
מותרח. מה הדין אם יכול להיות איש ואשתו
קוואטער ביום כיפור
ד בענין לאכול קודם תקיעות שופר כתוב בשערי תשובה סימן תקפ״ד סעיף ג׳ וכן הובא במטה אפרים סימן
תקפ״ח סעיף ב׳ דאסור דלא גרע מלולב כמ״ש בסימן תרנ״ב סעיף ב׳ שאסור לאכול קודם ,ועי׳ במג״א שם שכתוב
דמלשון אכילה משמע דמותר לטעום אבל למעשה הביא מתוס׳ דנראה שסובר דאיפלו טעימה אסור ,אך עי׳
בשו״ת השיב משה סימן י״ט שכתוב שאפילו לפי דעת התוס׳ שאסור טעימה מ״מ שתיה קיל מטעימה ומתיר
לשתות קאווע קודם נטילת לולב וא״כ כ״ש הכא ,דהפוסקים כתובו לאסור הכא דלא גרע מלולב ,וכן כתוב בערוך
השלחן סימן תרנ״ב דאפילו להאוסרין טעימה קודם נטילת לולב מ״מ שתיה חמין מותר.
ה דאם יקדש יהיה צריך לאכול כשיעור קביעות סעודה ,וזה לא התירו אם לא בחלש להקל כדברי המג״א
דטעימה לא אסרו ,ובזה שמותיר לאכול הא למעשה בשבת אחר שהתפלל שחרית הדין דאסור לטעום קודם
קידש וא״כ האיך מותר לו לאכול הכא קודם קידש ,ובשו״ת חלק לוי ח״א סימן פ״ט כתוב שם דנהגו חסידי
בעלזא לשתות בלא קידש ולכאורה צריך לקדש וכתוב שם לתרץ דכיון שדרשינן בגמרא אמרו לפני מלכיות כדי
שתמלכינו עליכם א״כ הוה מלכיות חויב התפילה של ראש ועד אחר מלכיות מקרי עוד קודם התפילה ולכן אין
צריך לקדש דלא חל עליו חויב קידוש עד אחר התפילה ,ועוד כתבו הפוסקים דכדי שלא יאכל קודם התקיעות
אפילו טעימה יכולין לסמוך על דעת הרש״ל מובא בבאר היטב סימן פ״ט ס״ק י״ב דאין חל עליו חויב קידש עד אחר
תפילת מוסף ,עוד הביא בקצה המטה בשם גדול אחד דלא יקדש כיון שאסור לאכול קודם התקיעות א״כ לא חל
עליו חובת קידש [אבל לענ״ד זה תלוי אם צריך לקדש קודם תפילת מוסף דהא שם נמי הדין דאסור לאכול שיעור
קביעות סעודה כמ״ש סימן רפ״ו סעיף ג׳ ואם שם צריך לקדש ה״ה הכי].
לצאת דעת הסוברין דאם המקדש קבע הסעודה אילו השומע לא קבע יצא. ו
שלחן ערוך הרב סימן ח׳ סעיף כ״ג דאם כשפט היה דעתו לחזור וללבשו אין צריך עוד ברכה. ז
שבט הלוי חלק ז׳ סימן ק״ס אות ב׳ ,הליכות שלמה סימן תרט״ו סעיף כ״ב ,ועי׳ בכף החיים סימן תרט״ו ס״ק ח
הארוה תיבמ דע
יו״ט שחל במוצ״ש
יקנה״ז שיש לו שני פתילות אבל אם אין יקרב מי שאין לו יקנה״ז ליכט האם מותר
ט
שני נירות זה אצל זה ויברך בורא מאורי האש לו לחבר שני נרות במוצאי שבת
אך יזהר לקרבם באופן שליכא חשש שינטף שחל להיות ביום טוב כדי לעשות
מן החלב וכן יזהר של יגע הפתילות ממש זה בורא מאורי האש ואח״כ להפרידם
או לא
את אלא האש יגע לאשי ואם אפשר יעשה על
ידי תינוקאי. לכתחילה ישתדל שיהיה לו נר הנקרא בזמנינו
ב׳ שכתוב דלאיזה צורך יש להקל כדברי הט״ז שאין איסור נגיעה אלא ביום ובערוך השלחן סין תרט״ו ס״ק א׳
כתוב נמי שאין המנהג כהמג״א אלא כהט״ז.
יסוד שושר העבודה שער ט׳ סו״פ ה׳ כתב שיעשה כן, ט
י בשו״ת באר משה חלק ח׳ סימן קפ״ד כתוב לבאר שמותר לעשות כן ואינו חושש משום שאם ינטף מן החלב
ימהר לכבת ונמצא גורם לכיבו כיון שאין בו פסיק רישא ואינו מכון לכך מותר ,ובשו״ת קנה בשם חלק א׳ סימן כתב
להתיר אפילו אם הוא פסיק רישא שינטוף מן החלב כיון שאינו מתכון לכך ולא ניחה ליה ואפילו דבסתם פסיק
רישא דלא ניחה ליה אסור הכא כיון שאינו אלא גרם כיבו וכן הוה מלכאה שאי״צ לגופה שאינו משתמש עם החלב
הוה פסיק רישא באיסור דרבנן ולא ניחה ליה ולכן מותר כשא״א בענין אחר.,
אי כן הורה בשו״ת ויען יוסף שחושש שזה שמקרב שני פתילות נעשה האור גדול ואח״כ כשמפרידם נעשה
האור קטן ויש בו משום גרם כיבוי ,אך כתב למעשה הוא איסור דרבנן ולכן יש להקל לעשות כמו שאבותינו היה
נוהג אך אם אפשר יעשה על ידי תינוק.
טעל718-475-0004 :
הע גליון אהַ לך באמתך
הארוה תיבמ וע
הארוה תיבמ חע
זע גליון אהַ לך באמתך
בשורה טובה
לאור בקשת ציבור החשובים מארה"ק הוספנו
מספר חדש
למערכת אלעסק
מיוחד לתושבי ארה"ק
073-388-6683
שיעורי חובת הלבבות – סיפורי צדיקים אצל מלוה
מערכת אלעסק מלכה -דברי חיזוק על הפרשה – יושר דברי אמת
– זמנים מבית מדרשינו – מודעות – מעמדים –
605-313-1667 טישן – ניגונים -ועוד
