gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אהלך באמיתך · Ahalech Bamitechu — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: אהלך באמיתך · Ahalech Bamitechu

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

אהלך  באמיתך · Ahalech Bamitechu — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס״ד‬ ‫גליון‬ ‫אהַ _לך‬ ‫באמיתך‬‫דברי תורה‬ ‫שיעורים‬ ‫שיחות‬ ‫מאת כ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫מד‬ ‫חודש תשרי תשפ״ז‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫גליון מד ‪ -‬חודש תשרי תשפ״ז‬ ‫יצא לאור ע״י‬ ‫מכון אור שמח ‪ -‬אלעסק‬ ‫————————————————————‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫© ‪Copyright 2026‬‬ ‫————————————————————‬ ‫להשיג‬ ‫בבית מדרשינו קהל לב שמח אלעסק‬ ‫‪203 Ave. F Brooklyn NY 11218‬‬ ‫גם אפשר לשלוח בקשה ל‪:‬‬ ‫‪dtalesk@gmail.com‬‬ ‫————————————————————‬ ‫להערות והארות או ליטול חלק בהוצאות הגליון‬ ‫אפשר לפנות להמכון‬ ‫‪347-450-8173‬‬ ‫השיעורי חובת הלבבות מתקיים בכל יום א׳ בבוקר‬ ‫בשעה ‪ 10:30‬בחדר אהל חוה בבית מדרשינו‬ ‫בשעת השיעור אפשר לשמוע בהאקאפ ‪ 605-313-1667‬נומער ‪ 6‬ולאחר השיעור ‪1-1-1‬‬ ‫וכן אפשר לשמוע כל שיעורים משער הבטחון על ‪2-1-1‬‬ ‫מספר מיוחד לתושבי ארה"ק‪073-388-6683 :‬‬ ‫א‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫‪ -‬תוכן הגליון ‪-‬‬ ‫גליון מד ‪ -‬חודש תשרי תשפ״ז‬ ‫שיעורים בספר חובת הלבבות‪ ,‬שער הבחינה‬ ‫לשון החובת הלבבות‪................................................................................................‬ד‬ ‫לשיעור יז – יח‬ ‫שיעור יז ‪ -‬יום א' פר' נשא‪ ,‬ערב שבועות תשפ״ה‪....................................................‬ו‬ ‫טוב טעם ודעת למדנו · אם אין דרך אר״ץ אין תורה · אתם קרויין אדם · ויחד לבבינו לאהבה את‬ ‫שמך · אודך על כי נוראות נפלאתי · התקן עצמך בפרוזדור · המחזיר נשמות לפגרים מתים · נשמה‬ ‫שנתתי בי טהורה היא‬ ‫שיעור יח ‪ -‬יום א' פר' בהעלותך תשפ״ה‪...............................................................‬יד‬ ‫אם תעוררי את האהבה עד שתחפ״ץ · כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו · כל הנשמה תהלל קה‬ ‫· שמח נפש עבדך · לא תחמוד בית רעך · ויברא אלקים את האדם בצלמו · מבטן אמי קלי אתה‬ ‫· כבוד אלקים הסתר דבר‬ ‫✿‬ ‫דברי תורה‬ ‫חלק מהדברות קודש משך ירח האיתנים שנת תשפ״ו העעל״ט‬ ‫דרשת תקיעת שופר יום א' דראש השנה שנת תשפ״ו ‪.........................................‬כב‬ ‫אם לא עכשיו אימתי · הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה · אור פניך‬ ‫עלינו אדון נשא · תורה ציוה לנו משה · אשרי העם יודעי תרועה · לולא התמהמהנו כי עתה שבנו‬ ‫זה פעמים · התעוררות הגאולה השלימה בשנה הזאת · ושכנתי בתוכם‬ ‫חלק מדרשת שבת שובה פרשת וילך שנת תשפ״ו ‪..............................................‬כח‬ ‫חלק האגדה‬ ‫אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות · בברכה המשלושת בתורה · בן מאה ועשרים שנה‬ ‫אנכי היום · הקב״ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום · עד יום מותו תחכה לו לתשובה · לכו‬ ‫‪ -‬ןוילגה ןכות ‪-‬‬ ‫ב‬ ‫בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם · משה לא נכנס לארץ ישראל · מחמת חטא המרגלים · ויקרא‬ ‫משה להושע בן נון יהושע · שובה ישראל כי כשלת בעוונך · בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין‬ ‫חלק המוסר‬ ‫דרך תשובה הורית · העוקר עבודה זרה צריך לשרש אחריה · חרטה מהו · ומצאת כי תדרשנו בכל‬ ‫לבבך ובכל נפשך · איזהו עשיר · אין דבר העומד בפני הרצון · נשאת ונתת באמונה קבעת עיתים‬ ‫לתורה · כי הם חיינו ואורך ימינו · ארבעה דברים צריכים חיזוק · דבר העומד ברומו של עולם‬ ‫ובני אדם מזלזלים בה · פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם · אין לנו על מי להישען אלא‬ ‫על אבינו שבשמים · בדבר הפרצות בחומות הקדושה · הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך‬ ‫דברות קודש קודם תפילת נעילה יום הקדוש שנת תשפ״ו‪.....................................‬נג‬ ‫בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון · שובו אלי ואשובה אליכם · דרשו ה' בהימצאו קראוהו‬ ‫בהיותו קרוב · חותמו של הקב״ה אמת · שנת תשפ״ו זמן מסוגל להתעוררות הגאולה‬ ‫דרשת הושענא רבה בשעת ההקפות שנת תשפ״ו ‪..................................................‬נו‬ ‫הושענא למענך אלוקינו הושענא‬ ‫פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום · עשה נא למען שמך · ואהבת לרעך כמוך אני ה' ‪ -‬מידת‬ ‫האחדות מהפך מידת הדין למידת הרחמים‬ ‫הושענא למענך בוראנו הושענא‬ ‫הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה · חביב אדם שנברא בצלם אלוקים‬ ‫· שלח רפואה שלימה לחולי עמך ‪ -‬רפואת הנפש ורפואת הגוף‬ ‫הושענא למענך גואלינו הושענא‬ ‫עקידת יצחק לזרעו של אברהם ברחמים היום תזכור · כמידה שאדם מודד מודדין לו‬ ‫הושענא למענך דורשינו הושענא‬ ‫דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה · סלח נא היום עבור כי פנה יום‬ ‫דדרשה ביום ש״ת לפני ההקפות ‪...........................................................................‬סד‬ ‫נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' · הנשמה לך והגוף שלך · ירוץ עבדך כמו איל · ישתחוה אל‬ ‫מול הדרך · ויוסף הוא המשביר · משוך עבדך אל רצונך‬ ‫✿‬ ‫ג‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫‪.‬‬ ‫השואבה‬ ‫אצל עריכת השלחן שמחת בית‬ ‫מוצאי שבת חוה"מ אושפיזא דיוסף תשפ"ה ‪..........................................................‬סז‬ ‫מבית הוראה‬ ‫שאלות ותשובות בהלכות השכיחות����������������������������������������������������������������������עב‬ ‫שאלות ותשובות בהלכות השכיחות‬ ‫********‬ ‫תובבלה תבוחה ןושל‬ ‫ד‬ ‫לשון החובת הלבבות‬ ‫לשיעור יז – יח‬ ‫שער הבחינה – פרק ה'‬ ‫פרק ה' ‪ -‬וכיון שהוא כן‪ ,‬ראוי לנו להזכיר מכל מה שזכרנו מעניני האדם מעט מזעיר‬ ‫מכל ענין‪ ,‬להעיר המתעלם על מה שהוא חייב לזכרו תמיד‪ ,‬ויביאהו לחקור על‬ ‫מה שלא זכרתי‪ .‬ואז יכנע לבורא על רוב חסדו וטובו עליו‪ ,‬ותתגדל הודאתו לו‪ ,‬כמו‬ ‫שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים קלט‪ ,‬יד)‪ :‬אודך על כי נוראות נפלאתי‪ ,‬נפלאים‬ ‫מעש‪ ,‬ונפשי יודעת מאד‪ ,‬לא נכחד עצמי ממך‪ ,‬אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות‬ ‫הארץ‪ ,‬גלמו ראו עיניך‪ ,‬ועל ספרך כולם יכתבו‪ ,‬ימים יוצרו‪ ,‬ולא אחד בהם‪.‬‬ ‫ותחילת מה שראוי לך‪ ,‬שתעלה במחשבתך אל תחילת האדם ואל ראשית הויתו‪ ,‬ואז‬ ‫תראה כי חסד האלקים הראשון עליו הוא‪ ,‬המציאו אחר אפסו‪ ,‬והוא צאתו‬ ‫מתכונת היסודות אל תכונת הצומח‪ .‬ואחר כן יעתק מתכונת הצומח אל תכונת המזון‪,‬‬ ‫וממנו יעתק אל תכונת הזרע והדם‪ ,‬וממנו יעתק אל תכונת החיים‪ ,‬ואחר כן יעתק‬ ‫ממנה אל תכונת האדם‪ ,‬והוא החי‪ ,‬המדבר‪ ,‬המת‪ .‬והוא הולך בשינויים וגלגולים‪,‬‬ ‫וסיבות מתחלפות‪ ,‬ומצועים מתמידים‪ ,‬מחוברים במחשבה נכונה וחבור מתוקן‪.‬‬ ‫וכאשר תתבונן בזה ותראה סימן הטובה והחכמה והיכולת בכללו‪ ,‬השתכל וחשוב‬ ‫בשרשי חיבורו הנראה‪ ,‬רצוני לומר נפשו וגופו‪ ,‬תראה גוף האדם מורכב‬ ‫מיסודות חלוקים‪ ,‬וטבעים שאינם דומים‪ ,‬חיברם הבורא יתעלה בגבורתו‪ ,‬וקשרם‬ ‫בחכמתו‪ ,‬והתחבר מהם גוף עומד‪ ,‬מתאחד במראיתו מתחלק בטבעיו‪ .‬וחיבר אליו‬ ‫עצם רוחני אוירי‪ ,‬דומה לרוחניות האישים העליונים‪ ,‬וזה העצם הוא נפשו‪ ,‬אשר‬ ‫קשרה בו באמצעים ראויים לשתי הקצוות‪ .‬והם רוח החיים‪ ,‬והחום הטבעי‪ ,‬והדם‪,‬‬ ‫והגידים‪ ,‬והעצבים‪ ,‬והעורקים‪ .‬ושם להם סיבות לשמרם ולהגן עליהם מהפגעים‪ ,‬והם‬ ‫הבשר‪ ,‬והעצמות‪ ,‬והמיתרים‪ ,‬והעור‪ ,‬והשער‪ ,‬והצפרנים‪ ,‬וכולם מגינים ומכסים להגן‬ ‫עליהם מהפגעים‪.‬‬ ‫ה‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫ואחר כן חשוב בחנות הבורא יתעלה בהנהגתו את האדם‪ ,‬אשר שם לו בטן אמו‬ ‫למצע בתחילת ענינו‪ ,‬כדי שיהיה במקום שמור ומבצר נצור‪ ,‬מקום שלא‬ ‫תשיגהו יד‪ ,‬ולא יגיע אליו לא חום ולא קור‪ ,‬עם המגן החזק והמחסה הנבצר‪ ,‬ועם‬ ‫המזון המזומן‪ .‬והוא הולך וגדל עד שיחזק על התנועה והתנודה‪ ,‬עם הגעתו אל מזונו‬ ‫מבלי יגיעה וטרח‪ ,‬הוכן לו במקום אשר לא יוכל אדם להגיעו אליו בשום פנים‪ ,‬וכל‬ ‫אשר יגדל גופו ירבה מזונו‪ ,‬עד עת קצוב‪.‬‬ ‫ואחר כן יצא מבטן אמו אל דרך צר‪ ,‬מבלי תחבולה שיתחכם בה לצאתו‪ ,‬ולא דבר‬ ‫שיעשה לסיע לו בו‪ ,‬אלא ביכולת החכם רחום וחנון המרחם על בריותיו‪ .‬כמו‬ ‫שאמר לאיוב בקצת בעלי חיים בלתי מדברים (איוב לט‪ ,‬א)‪ :‬הידעת עת לדת יעלי סלע‪,‬‬ ‫חולל אילות תשמור‪ ,‬תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה‪.‬‬ ‫********‬ ‫הניחבה רעש תובבלה תבוח‬ ‫ו‬ ‫חובת הלבבות שער הבחינה‬ ‫שיעור יז ‪ -‬יום א' נשא‪ ,‬ערב שבועות תשפ״ה‬ ‫בתוכן‪:‬‬ ‫טוב טעם ודעת למדנו · אם אין דרך אר״ץ אין תורה · אתם קרויין אדם · ויחד לבבינו‬ ‫לאהבה את שמך · אודך על כי נוראות נפלאתי · התקן עצמך בפרוזדור · המחזיר‬ ‫נשמות לפגרים מתים · נשמה שנתתי בי טהורה היא‬ ‫הטעם דהו״ל כמקבל בנקיטת חפץ ויש לחוש‬ ‫טוב טעם ודעת למדנו‬ ‫לשבועת שוא‪ .‬ועל פי זה אפשר לפרש כוונת‬ ‫איתא בגמרא (שבת פט‪ ).‬על הפסוק (תהלים סח‪,‬‬ ‫הירושלמי דכשאמרו ישראל נעשה ונשמע הו״ל‬ ‫יט)‪ :‬עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם‪.‬‬ ‫כשבועה בנקיטת חפץ כיון שהיה בשעת קבלת‬ ‫בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות‪ .‬ע״כ‪ .‬ומדייק‬ ‫התורה‪ ,‬וחשש משה רבינו עליו השלום שלא‬ ‫החתם סופר (דרשות רפג‪ ).‬מאי טעמא דוקא על‬ ‫יהא שבועת שוא אם לא יקיימו את התורה ח״ו‪,‬‬ ‫שקראוהו אדם הוצרכו מלאכי השרת לתת לו‬ ‫על כן השיב את דברי העם בצלוי‪ ,‬כלומר שמסר‬ ‫למשה רבינו ע״ה מתנות‪.‬‬ ‫את דבריהם של ישראל באופן תפילה‪ ,‬שביקש‬ ‫ונראה לפרש הגמרא בהקדם דברות קדשו של‬ ‫מהשי״ת שיעזור להם שיוכלו לקיים את התורה‬ ‫הרה״ק מהר״י מבעלזא זי״ע (לקט אמרי קודש‪ ,‬יתרו)‪,‬‬ ‫כפי מה שקבלו עליהם‪.‬‬ ‫על הפסוק (שמות יט‪ ,‬ח)‪ :‬וישב משה את דברי העם‬ ‫אל ה'‪ ,‬ואיתא בתרגום ירושלמי‪ :‬וחזר משה ית‬ ‫פירוש זה מובא גם בויגד יעקב (מועדים‪ ,‬ליקוטים‬ ‫פתגמי עמא בצלוי קדם ה'‪ .‬ולכאורה צריך ביאור‬ ‫לשבועות) בשם מרן הגה״ק מהרי״ד מבעלזא זי״ע‪,‬‬ ‫מה ענין התפילה לכאן‪ .‬ומבאר דהנה במטה אפרים‬ ‫שפירש כן על פי העובדא שפעם אחת אמר הרה״ק‬ ‫(סימן תרי״ט ס״י) איתא‪ ,‬שמוציאין ספר תורה בליל‬ ‫מאפטא זי״ע בליל יוה״כ לפני כל נדרי‪ ,‬רבש״ע‬ ‫יום הק'‪ ,‬וגם נוהגין לבקש מחילה מהתורה הק'‬ ‫אתה רוצה שנבטיח לך שלא נחטא עוד לעולם‪ ,‬הנה‬ ‫על מה שפגמו כל השנה‪ ,‬ולקבל מחדש לקיים‬ ‫אין אנו יכולין להבטיח לך זאת‪ ,‬כי לא נוכל לידע‬ ‫את התורה מהיום והלאה‪.‬‬ ‫שלא יתגבר עלינו ח״ו היצר עוד הפעם‪ ,‬אך אנו‬ ‫אבל רבינו הק' מלובלין זי״ע ועכי״א לא היה‬ ‫מבקשין אותך רבש״ע עזור לנו שלא נחטא עוד‪.‬‬ ‫נוהג כן‪ ,‬רק עמד בתפילה בלא ספר תורה‪ ,‬ואמר‬ ‫ז‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫[מזידיטשויב] זצוק״ה‪ ,‬דר״ך אר״ץ בגימטריא‬ ‫ומרן זי״ע מבעלזא פירוש הדברים‪ ,‬דהרה״ק‬ ‫תפל״ה‪ .‬ע״כ‪ .‬והיינו שאם אין מתפללים להשי״ת‬ ‫מאפטא חשש דאם מבטיחין בספר תורה שבידו‬ ‫לזכות לאור התורה‪ ,‬אז אי אפשר לזכות לאור‬ ‫הוא דומה לשבועה בנקיטת חפץ‪ ,‬ואם ח״ו יחטא‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫עוד יהא החטא כפול‪ ,‬דמלבד גוף החטא יהא נוסף‬ ‫מסופר על הגאון מאוסטרובצא זצ״ל‪ ,‬שפעם‬ ‫חטא על שעובר על הקבלה שקיבל על עצמו‪ ,‬על‬ ‫אחת עמד בהתבוננות למשך ה' דקות‪ ,‬ואחר כך‬ ‫כן פירש דבריו דמה שאנו אומרים שלא נחטא‬ ‫אמר דרוש עמוק ונפלא‪ ,‬ויתפעלו כל הקהל על‬ ‫עוד כוונתינו בדרך תפילה‪.‬‬ ‫החידוש הזה שעלה בידו לומר אחר הכנה בזמן‬ ‫ובזה פירש דגם משה רבינו חשש אולי מה‬ ‫קצר כזה‪ .‬אחר כך אמר להשומעים‪ :‬אל תתמהו‬ ‫שאמרו ישראל נעשה ונשמע נחשב כקבלה או‬ ‫על הדברים שכאילו אמרתי חידוש נפלא כזה‬ ‫שבועה‪ ,‬וח״ו יוכל לגרום עוד קטרוג‪ ,‬על כן פירש‬ ‫מבלי להתכונן כראוי‪ ,‬כי ד' מהה' דקות האלו‬ ‫הוא דבריהם בלשון תפלה‪ ,‬יהא רעוא שכל אשר‬ ‫הייתי מתפלל לפני השי״ת שיאיר עיני בתורתו‬ ‫דיבר נעשה ונשמע‪ .‬והיינו דפירש ירושלמי וחזר‬ ‫הק'‪ ,‬ואח״כ התנוצצה בי חידוש זה בדקה אחת‪,‬‬ ‫משה ית פתגמי עמא בצלוי‪ ,‬דהחזיר דבריהם‬ ‫ואם כן אין זה חידוש כל כך‪...‬‬ ‫ופירשם בלשון תפלה‪ .‬עיי״ש‪.‬‬ ‫אתם קרויין אדם‬ ‫אם אין דרך אר״ץ אין תורה‬ ‫על פי הדברים נחזור לביאור דברי הגמרא‬ ‫והענין בזה הוא‪ ,‬שהרי יצרו של אדם מתגבר‬ ‫המוצג בתחילת דברינו‪ ,‬דהנה בשעה שהגיע משה‬ ‫עליו בכל יום‪ ,‬ומארב לאדם בכל עת להפיל אותו‬ ‫רבינו ע״ה לקבל את התורה‪ ,‬סברו המלאכים‬ ‫ברשתו‪ ,‬אבל יש בידינו כח אחת לינצל ממנו‪,‬‬ ‫שלא יאות ליתן את התורה לכלל ישראל‪ ,‬כיון‬ ‫והוא להתפלל ברחמים ובתחנונים לפני המקום‬ ‫שאי אפשר לבשר ודם להשיג השגות אמיתיים‬ ‫ב״ה שיתן לנו הכוחות להתגבר עליו‪ ,‬ורק על ידי‬ ‫בתורה הק'‪ ,‬וכן לא יוכלו לשמור ולקיים את‬ ‫זה אפשר להתגבר על היצר הרע‪ ,‬וכמו שאמרו‬ ‫מצוות התורה‪ .‬עד ששמעו שקראו למשה רבינו‬ ‫חז״ל (סוכה נב‪ :):‬יצרו של אדם מתגבר עליו בכל‬ ‫״אדם״‪ ,‬ואז הסכימו כולם‪ ,‬כי קריאת השם ״אדם״‬ ‫יום ומבקש להמיתו‪ ...‬ואלמלא הקב״ה עוזרו אינו‬ ‫מורה על התפילה‪ ,‬ועל דרך שאמר הרה״ק הר״ר‬ ‫יכול לו‪ .‬על כן כהכנה לקבלת התורה קדמו כלל‬ ‫בער ממעזריטש זי״ע על הפסוק (ויקרא יט‪ ,‬כו)‪ :‬לא‬ ‫ישראל והתפללו להשי״ת שיזכו ל'נעשה ונשמע'‪,‬‬ ‫תאכלו על הדם‪ ,‬ודרשו רבותינו ז״ל (ברכות י‪ ):‬שלא‬ ‫ולקיים את מצוות ה' כראוי‪.‬‬ ‫יאכל לפני התפילה‪ ,‬כי לפני התפילה נקרא דם‪,‬‬ ‫ורק אחר התפילה נתחבר אליו אלופו של עולם‬ ‫וכן כשרוצים לזכות לאור התורה צריכין‬ ‫ליקרא ״אדם״‪ ,‬ולזה אמר 'לא תאכלו' בעוד שאתם‬ ‫להרבות בתפילה להשי״ת מעימקא דלבא שיפתח‬ ‫נקראים 'דם' ולא אדם‪ .‬וכיון ששמעו המלאכים‬ ‫לבנו בתורתו‪ .‬ויש לפרש בזה כוונת קדשו של‬ ‫שניתן לבני אדם כח זה להתפלל להשי״ת‪ ,‬אז‬ ‫הרה״ק בעל בני יששכר זי״ע בספרו דברים‬ ‫הסכימו שאפשר ליתן להם התורה‪ ,‬כי על ידי‬ ‫נחמדים על מסכת אבות‪ ,‬על המשנה (ג‪ ,‬ז)‪ :‬אם‬ ‫התפילה בודאי יזכו לאור התורה‪ ,‬ולהתגבר על‬ ‫אין תורה אין דרך ארץ‪ ,‬אם אין דרך ארץ אין‬ ‫הנסיונות‪.‬‬ ‫תורה‪ .‬שמעתי מכבוד מחותני הקדוש מהרצ״ה‬ ‫הניחבה רעש תובבלה תבוח‬ ‫ח‬ ‫שמעיק על התינוק‪ ,‬משא״כ השכנה הגם שהיא‬ ‫ויחד לבבינו לאהבה את שמך‬ ‫בעלת שכל‪ ,‬אבל היא זרה ואין לה שייכות לתינוק‪,‬‬ ‫על כן לא עמדה להבין למה התינוק בוכה‪.‬‬ ‫כאשר מדברים מענין התפילה על הארה בתורה‬ ‫הק'‪ ,‬צריכין להבהיר שעיקר התפילה צריך להיות‬ ‫המשיך ור' מאיר שמחה ואמר‪ :‬התורה הק'‬ ‫שנזכה לאהבת התורה‪ ,‬וכשנזכה לאהבת התורה‬ ‫עמוקה מאד ופעמים רבות קשה לעמוד על סודה‬ ‫ממילא יתבטלו כל המחיצות המבדילות בינינו‬ ‫והבנתה‪ ,‬אבל כל זאת הוא מפני שאנו זרים לתורה‪,‬‬ ‫לבין התורה הק'‪ ,‬ואז נזכה להבנת התורה‪ .‬וכן איתא‬ ‫אנו כעומדים מבחוץ ולא יכולים לעמוד על דעתה‪,‬‬ ‫בספר דורש טוב (על אקדמות)‪ :‬סיפר הגאון ר' לייב‬ ‫אמנם על ידי אהבת התורה מסלקים את הריחוק‬ ‫באקשט זצ״ל‪ ,‬שהיה לו קרוב שהיה רגיל ללמוד‬ ‫והמחיצות שבינינו להתורה הק'‪ ,‬ומתקרבים‬ ‫כמה חדשים בשנה עם הגאון האור שמח זצ״ל‪,‬‬ ‫ומתדבקים בתורה הק' עד שיראל ואורייתא‬ ‫וסיפר לו שפעם אחת כשלמדו בצוותא נתקשו‬ ‫וקוב״ה חד הוא‪ ,‬ואז מבינים סודותיה ומצפוניה‪.‬‬ ‫טובא בהבנת תוספות אחד ולא הצליחו לירד‬ ‫לעומקו‪ ,‬אמר לו רבי מאיר שמחה‪ ,‬מכיון שאין אנו‬ ‫ב מאמר מרדכי (סלונים‪ ,‬מערכת ר״ר זושא)‬ ‫מבינים לאחר עמל גדול כל כך‪ ,‬צריכין להתפלל‬ ‫כתב שהרה״ק הבעל התניא זי״ע בהיותו פעם‬ ‫להקב״ה‪ .‬ואומר לך מה להתפלל‪ ,‬נתפלל שהקב״ה‬ ‫במעזריטש נתקשה באיזה רמב״ם‪ ,‬ועמל הרבה‬ ‫יתן בלבנו אהבת התורה‪ .‬הם עמדו והתפללו‪,‬‬ ‫להבינו ולא עלתה בידו‪ ,‬וסיפרו לו על הרה״ק‬ ‫ולאחר מכן נתבררו והובנו היטב כל דברי התוס'‬ ‫הרבי ר' זושא מהאניפאלי זי״ע שדרכו בקודש‬ ‫על בוריו‪.‬‬ ‫לקום בחצות הלילה ועומד על יד השולחן ומתחנן‬ ‫ואומר‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬קרבני נא אליך‪ ,‬ונפתחים‬ ‫לאחר הלימוד שאל הלה את ר' מאיר שמחה‪,‬‬ ‫לו אז כל שערי התורה‪ .‬כששמע הרב דבר זה‬ ‫מהו השייכות של תפילה על אהבת התורה להבנת‬ ‫ישב והמתין לאותו זמן‪ ,‬כשהשכים רבי ר' זושא‬ ‫התורה‪ ,‬והרי היינו צריכים להתפלל על הבנת‬ ‫ואמר את הדברים האלו ניגש ושאלו על הרמב״ם‬ ‫התורה ולא על אהבת התורה‪ .‬והשיבו ר' מאיר‬ ‫המוקשה לו‪ ,‬ותיכף ומיד הסביר לו הרבי ר' זושא‬ ‫שמחה במשל לאשה שהיה לה תינוק והיתה צריכה‬ ‫את הפירוש‪ ,‬ומאז היה כותב עליו הרב התואר‬ ‫לעזוב את ביתה לכמה שעות‪ ,‬היא הביאה את‬ ‫״שר התורה״‪.‬‬ ‫התינוק לשכנה כדי שתשמור עליו‪ ,‬ובשובה מצאה‬ ‫את התינוק בוכה הרבה‪ ,‬מיד נטלתו בידה וטיפלה‬ ‫בו עד שפסק מלבכות‪ ,‬אח״כ שאלה את שכנתה‬ ‫אודך על כי נוראות נפלאתי‬ ‫מדוע הניחה לתינוק לבכות כל כך הרבה‪ ,‬והשיבה‬ ‫פרק ה' ‪ -‬וזל״ק‪ :‬וכיון שהוא כן‪ ,‬ראוי לנו‬ ‫כי השתדלה עמו הרבה‪ ,‬ולא יכלה לעמוד על דעתו‬ ‫להזכיר מכל מה שזכרנו מעניני האדם‬ ‫מפני מה הוא בוכה‪.‬‬ ‫מעט מזעיר מכל ענין‪ ,‬להעיר המתעלם‬ ‫ואמר ר' מאיר שמחה כי מה ההבדל בין השכנה‬ ‫על מה שהוא חייב לזכרו תמיד – כדי‬ ‫לאם התינוק‪ ,‬מדוע האם ידעה מיד סיבת הבכי‬ ‫לעורר את המתעצל לזכור את אשר הוא חייב‬ ‫ואילו השכנה לא עמדה על דעת התינוק‪ ,‬אלא‬ ‫לזכור‪ ,‬ויביאהו לחקור על מה שלא זכרתי‬ ‫הטעם הוא מפני שלאמא יש אהבה עזה להתינוק‪,‬‬ ‫– ומתוך כך יבא לחקור גם בדברים שלא הזכרתי‪.‬‬ ‫כאילו הוא עצם מעצמיה‪ ,‬על כן ידעה מיד מה‬ ‫ט‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫קיבל צורת בריה חיה‪ ,‬ואחרי לידתו קיבל צורת‬ ‫ואז יכנע לבורא על רוב חסדו וטובו‬ ‫אדם‪ .‬וזהו המשך דברי רבינו כאן‪.‬‬ ‫עליו‪ ,‬ותתגדל הודאתו לו – וירבה להודות‬ ‫ואחר כן יעתק מתכונת הצומח אל‬ ‫לו‪ ,‬כמו שאמר דוד המלך עליו השלום‬ ‫תכונת המזון – שהמזון נוצר מהד' יסודות‬ ‫(תהלים קלט‪ ,‬יד)‪ :‬אודך על כי נוראות נפלאתי‬ ‫כנ״ל‪ ,‬וממנו יעתק אל תכונת הזרע והדם‪,‬‬ ‫– אודה לך מפני שאני רואה בי פליאות נוראות‪,‬‬ ‫וממנו יעתק אל תכונת החיים – וממנה‬ ‫נפלאים מעשיך – מהפליאות שאני מוצא‬ ‫עבר לצורת בריה חיה‪ ,‬ואחר כן יעתק ממנה‬ ‫בעצמי אני מבין את הפלאות שבכל העולם‪,‬‬ ‫אל תכונת האדם‪ ,‬והוא החי‪ ,‬המדבר‪,‬‬ ‫ונפשי יודעת מאד‪ ,‬לא נכחד עצמי ממך‬ ‫המת – ג' גדרים אלו מבדילים את האדם‬ ‫– לא נעלם ממך מהותי‪ ,‬אשר עשיתי בסתר‬ ‫מן שאר הנבראים‪ .‬הגדרת ה״חי״ מבדילה את‬ ‫רקמתי בתחתיות הארץ – אשר נעשיתי‬ ‫האדם‪ ,‬את המלאכים‪ ,‬ואת שאר בעלי החיים‪,‬‬ ‫במקום סתר ונרקמתי בתחילת יצירתי בבשר‬ ‫מיתר הברואים שאינם חיים כמו הדומם והצומח‪.‬‬ ‫וגידים במדור עמוק בקרב אמי‪ ,‬גלמו ראו‬ ‫הגדרת ״מדבר״ מבדילה את האדם ואת המלאכים‪,‬‬ ‫עיניך – בהיותי עדיין גולם בלי חיתוך אברים‪,‬‬ ‫מיתר בעלי החיים‪ .‬והגדרת ״המת״ מבדילה את‬ ‫השגחת עלי שיווצרו בי אברים‪ ,‬ועל ספרך‬ ‫האדם מהמלאכים ג״כ שאינם בני תמותה‪.‬‬ ‫כולם יכתבו – כל אברי‪ ,‬אף טרם שנוצרו‪ ,‬היו‬ ‫ידועים לך כאילו כתובים הם לפניך בספר‪ ,‬ימים‬ ‫והוא הולך בשינויים וגלגולים – האדם‬ ‫יוצרו – אם כי יצירתם נגמרה כעבור ימים רבים‪,‬‬ ‫ממשיך לעבור משך חייו שינויים וגלגולים‪,‬‬ ‫ולא אחד בהם – אין בהם אחד שלא ידעת‬ ‫וסיבות מתחלפות – ומקרים שונים ‪,‬‬ ‫אותו לפני שנוצר‪.‬‬ ‫ומצועים מתמידים – ושנויי מקום בתמידות‪,‬‬ ‫מחוברים במחשבה נכונה וחבור מתוקן‬ ‫ותחילת מה שראוי לך להתבונן בהם‪,‬‬ ‫– הצמודים יפה זה לזה בחישוב נכון בהתאם‬ ‫שתעלה במחשבתך אל תחילת האדם‬ ‫לתועלת האדם‪.‬‬ ‫ואל ראשית הויתו – עליך להתבונן על‬ ‫תחילת השתלשלות האדם ואת ראשית הויתו‪,‬‬ ‫ואז תראה כי חסד האלקים הראשון עליו‬ ‫התקן עצמך בפרוזדור‬ ‫הוא – ואז תראה ותשכיל כי חסד האלקים עליו‬ ‫בענין הזה ראוי להעתיק מה שכותב הגאון‬ ‫הוא‪ ,‬במה שהמציאו אחר אפסו – הפך אותו‬ ‫הסטייפלער זצ״ל בספרו חיי עולם (פרק ג') שהאריך‬ ‫למציאות אחרי שהיה אין ואפס‪ ,‬והוא צאתו‬ ‫במה שיש להתבונן באופן ביצירת האדם שאינו‬ ‫מתכונת היסודות אל תכונת הצומח –‬ ‫נשלם מיד בבואו אל העולם כשאר הבעלי חיים‪,‬‬ ‫שבתחילה לא היה לו רק צורת ארבעה היסודות‪,‬‬ ‫אלא מתגדל במתינות שלב אחר שלב‪ ,‬וגם אפשר‬ ‫אש מים רוח עפר‪ ,‬שהרי הזרע והדם שמהם נברא‬ ‫לו לשנות את מדותיו כפי בחירתו‪ ,‬וכל זה בא‬ ‫האדם נוצר מהמזון שהאדם ניזון ממנו‪ ,‬והמזון‬ ‫להורות שתכלית ביאת האדם בעולם השפל הזה‬ ‫הוא הצומח‪ ,‬והצומח נוצר מארבעת היסודות‪.‬‬ ‫הוא רק לתקן את עצמו בכדי שיזכה לחיי העולם‬ ‫הרי שמתחילה לא היתה לאדם רק צורת ארבעת‬ ‫הבא‪ ,‬שאז יבוא לתכלית שלימותו‪.‬‬ ‫היסודות‪ ,‬ומצורה זו הפך לצורת הצומח והמזון‪,‬‬ ‫ואחר כך לצורת הזרע והדם‪ ,‬ואח״כ לפני לידתו‬ ‫הניחבה רעש תובבלה תבוח‬ ‫י‬ ‫הבחירה החפשית‪ ,‬דאם לא כן אין מקום לשכר‬ ‫והאי לך לשונו המתוק‪ :‬עוד נשובה ונחקורה‬ ‫ועונש‪.‬‬ ‫בענין הבחירה‪ ,‬אשר בזה נשתנה האדם מכל החי‬ ‫וגם נבראו האנשים בסוגים שונים במדותיהם‬ ‫אשר על פני האדמה‪ ,‬כי הבעלי חיים כולם מתנהגים‬ ‫ובכשרונם‪ ,‬כי זהו כבודו של הבורא יתברך‪,‬‬ ‫כל מין על פי טבעו שהטביע בהם הבורא יתברך‪.‬‬ ‫שיעבדוהו בדרכים רבים‪ ,‬כל אחד לפי הנאות לו‬ ‫כל הדבורים עושים הדבש וחדרי החלות בסגנון‬ ‫על פי כשרונו‪ ,‬ועל פי הנסיונות הבאים לקראתו‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬כל הארנבות מתפחדים‪ ,‬כל היונים שומרים‬ ‫וכמו שאמרו חז״ל כל מה שברא הקדוש ברוך הוא‬ ‫זוגתם‪ ,‬כל הנמלים זריזים‪ ,‬כל שור ידע קונהו וחמור‬ ‫בעולמו‪ ,‬לא בראו אלא לכבודו‪ ,‬שנאמר (ישעיה‬ ‫אבוס בעליו‪ ,‬וכן כולם‪ .‬ומתחילת יציאתם לאויר‬ ‫מג‪ ,‬ז)‪ :‬כל הנברא בשמי‪ ,‬ולכבודי בראתיו יצרתיו‬ ‫העולם כבר הם מושלמים בדעתם וטבעם והנהגתם‬ ‫אף עשיתיו‪ .‬ע״כ‪.‬‬ ‫כבעלי חיים זקן הרבה שנים‪ ,‬וכמו שאמרו חז״ל‬ ‫(בבא קמא סה‪ ):‬שור בן יומו קרוי שור‪.‬‬ ‫המחזיר נשמות לפגרים מתים‬ ‫והאדם הלזה מתחילת לידתו אין בו שום דעת‬ ‫ותבונה‪ ,‬למען יהא ראוי לקבל כל חינוך שיבחרו לו‬ ‫סיפר הגה״ק ר' שמואל לוריא זצ״ל ראש בי״ד‬ ‫הוריו‪ ,‬ובידו לבחור להתרגל להיות טוב שבטובים‬ ‫בעיר צפת‪ ,‬לחבורת תלמידיו פעם אחת אחר‬ ‫ורע שברעים‪ ,‬לגאוה ולענוה‪ ,‬לרחמנות לאכזריות‪,‬‬ ‫תפילת שחרית‪ ,‬שהיה יהודי אחת בעיר צפת‬ ‫לאהבה לשנאה‪ ,‬לבושה ולעזות‪ ,‬לכעס ורצון‪,‬‬ ‫שנפטר לעולם האמת‪ ,‬ואחרי שעמד אצל הבית‬ ‫לנדיבות וכילות‪ ,‬לזריזות ועצלות‪ ,‬לתאות הכבוד‬ ‫דין של מעלה נתברר שזכה לתקן את עצמו היטב‬ ‫ולכבד‪ ,‬ולקנאות ולשמוח בהצלחת אחרים‪ ,‬לפחוד‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬אלא שיש לו עדיין איזה פגמים קטנים‬ ‫ולהתאמץ‪ .‬וכן שכלו וכשרונו בידו וביכלתו לפתחו‬ ‫שעליו לתקן‪ ,‬ולכן יצא הפסק דין שצריך להתגלגל‬ ‫ולחדדו‪ ,‬וכן להגשימו ולטמטמו‪ ,‬וכן בכל מעשה‬ ‫שוב בעולם הזה ולתקנם‪.‬‬ ‫יש הבחירה לפניו לעשותו או להמנע מלעשותו‪.‬‬ ‫הנשמה של היהודי הנ״ל בשומעו את הפסק דין‬ ‫ולא עוד אלא האדם עצמו משנה דרכיו‪ ,‬וממילא‬ ‫התחיל לבכות מאוד‪ ,‬ואמר להבית דין של מעלה‪:‬‬ ‫גם טבעו מפעם לפעם כאשר יבחר‪.‬‬ ‫והרי עכשיו שפיר ידעתי מה שמוטל עלי לתקן‪,‬‬ ‫ובאם חס ושלום כל תכלית בריאתו הוא למען‬ ‫אבל מי יודע אם אדע זאת בהיותי בעולם הזה‬ ‫חיי עולם הזה‪ ,‬הלא טוב שיהיו כולם על פי סגנון‬ ‫בגלגול אחר‪ .‬או אז הבטיחו לו הבית דין של מעלה‬ ‫אחד‪ ,‬באופן היותר מועיל לו ולחברת בני אדם‪,‬‬ ‫שיזכה לזכור את מה שמוטל עליו לתקן‪ .‬בכל זאת‬ ‫כמו מדות טובות וישרות‪ ,‬ודעת מיושבת והגון‪,‬‬ ‫לא שקטה הנשמה מבכייתו‪ ,‬וטען ואמר‪ :‬שבהיותי‬ ‫באופן שיהיה תפארת לו‪ ,‬ותפארת לעושיה מן‬ ‫בעולם הזה בגלגול זה נתגדלתי אצל משפחה נאה‬ ‫האדם‪ .‬והרי ענין הבחירה והתחלפות סוגי בני‬ ‫וחסודה‪ ,‬ובזה זכיתי לילך בדרך הישרה‪ ,‬ומי יודע‬ ‫האדם מן הקצה אל הקצה‪ ,‬מורה באצבע שהעולם‬ ‫באיזה משפחה אוולד כשאחזור בעולם הזה בגלגול‬ ‫הזה אינו אלא פרוזדור‪.‬‬ ‫אחר‪ .‬ענו לו הבית דין של מעלה שיזכה להוולד‬ ‫אצל אותו המשפחה שנולד בגלגול הראשון‪.‬‬ ‫וכל יצירתו בעולם הזה השפל‪ ,‬הוא לעמוד‬ ‫בנסיון‪ ,‬להגביר הטוב ולהכניע את הרע שבנפשו‪,‬‬ ‫שוב טען הנשמה ואמר‪ :‬הרי עכשיו עלה בידו‬ ‫ושכרו מוכן לו לעולם שכולו ארוך‪ ,‬ולזה ניתן לו‬ ‫חבילות מלאות תורה ומצוות‪ ,‬והרבה טרחתי‬ ‫אי‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫אירופ״א‪ ,‬ואומר שהם מחללי שבתות בהפרסיא‬ ‫להשיג כל דבר שבקדושה בהיותי בעולם הזה‪,‬‬ ‫מקטון ועד גדול‪ ,‬ואוכלים מאכלות אסורות‪ ,‬ועוד‬ ‫ומי יודע מה אם אוכל להשיג שוב את כל ההשגות‬ ‫ועוד הרבה לגנותם‪.‬‬ ‫האלו‪ ,‬ומי יודע אם אוכל להתגבר על יצרי עוד‬ ‫הפעם‪ .‬גם על זה הבטיחו לו הבית דין של מעלה‬ ‫אמרתי לו מי הכריחך לדברים אלו של גנות‬ ‫שיזכה להיוולד באותו גיל שהיה בעת שנפטר‬ ‫וחובה וקטרוג‪ ,‬ואתה מה יש לך בדברים אלו‪,‬‬ ‫לעולם האמת‪ ,‬ובכך יוכל להמשיך את חייו‬ ‫ומי הכניסך בתגר זה‪ ,‬ועוד למה תבחר לעשות‬ ‫כבראשונה‪ ,‬וגם ידע מה שעליו לתקן‪ .‬ובזה נחה‬ ‫מעשה זבוב שאינו חונה על בשר נקי והור‪ ,‬אלא‬ ‫דעתו של הנשמה‪.‬‬ ‫רק על מכה וחבורה אשר על הבשר‪ ,‬כי כן אתה‬ ‫מספר בגנות אנשי אירופ״א‪ ,‬ואינך מספר בדבר‬ ‫תלמידיו ששמעו לסיפורו תמהו לשמע‬ ‫טוב ושבח הנמצא בהם ביהדות‪.‬‬ ‫הדברים‪ ,‬והתחילו לצחק‪ ,‬שהרי לא שמעו שאיש‬ ‫ויאמר מה שבח וטוב נמצא בהם ביהדות‪ ,‬כדי‬ ‫זקן וישיש נפטר בעיר צפת‪ ,‬ונעשה תחיית המתים‪.‬‬ ‫שאדבר בו‪ ,‬א״ל יש ויש‪ ,‬כי הנה תמצא אפילו אותם‬ ‫ענה ואמר להם ר' שמואל דברי חכמים כדברונות‪:‬‬ ‫אנשים שהם מחללים שבתות ויו״ט‪ ,‬ואוכלים‬ ‫הבה ואסביר לכם את כוונתי‪ ,‬שהרי כולכם‬ ‫בשר חזיר‪ ,‬ובשר בחלב‪ ,‬וטריפות‪ ,‬ושותין יין עם‬ ‫הפקדתם את נשמתכם ביד השי״ת אתמול בעת‬ ‫הנכרים ומתערבין עמהם‪ ,‬עכ״ז הם מחזיקים בשם‬ ‫שהלכתם לישן‪ ,‬ובלילה דנו את הנשמה על כל‬ ‫היהדות אשר עליהם‪ ,‬ומודים ומודיעים בפיהם‬ ‫מעשיו שעשה משך היום‪ ,‬ואחרי הפצרות רבות‬ ‫שהם יהודים ואין שם יהודי חרפה להם‪ ,‬אלא הוא‬ ‫הסכים הבית דין של מעלה להחזיר את הנשמה‬ ‫להם לכבוד ותפארת‪.‬‬ ‫לאותו המשפחה ולאותו המצב שהיה אתמול ‪-‬‬ ‫בגלגול הראשונה‪ ,‬ואכן בבוקר כשקמתם הרי‬ ‫ואספר לך מעשה ששמעתי על עשיר גדול‬ ‫זכיתם להבראות מחדש באותו מצב ובאותו גיל‬ ‫ועצום מאנשי אירופ״א בדור שקודם הדור הזה‪,‬‬ ‫שהייתם אתמול‪ ,‬אם כן עליכם לדעת שעכשיו ניתן‬ ‫שהיה שר נכבד מאד בעיני המלכים‪ ,‬ואוכל ושותה‬ ‫את ההזדמנות לתקן את הפגמים מבלי להצטרך‬ ‫עמהם‪ ,‬והנה פעם אחת מלך אחד הזמין שלשה‬ ‫לעבור את כל האמתלאות והיגיעות של גלגול‬ ‫מלכים לארמונו המשובח הבנוי במקום דשן ושמן‪,‬‬ ‫אחר‪ ,‬אבל יבוא יומו שגם לזה לא נוכל להגיע‪,‬‬ ‫ומיופה בתכלית היופי‪ ,‬לאכול ולשתות שם‪ ,‬וגם את‬ ‫אלא נצטרך להתגלגל מחדש‪ ,‬ואם כן יש לנצל‬ ‫היהודי העשיר ההוא הזמינו שם עמהם ביום ידוע‪.‬‬ ‫את ההזדמנות שניתן לנו בשעה זו‪ ,‬ולהתאמץ‬ ‫ואז היהודי רכב בעגלה המפוארה שלו לבא‬ ‫לרכוש מצוות ומעשים טובים כדי שנזכה ונחיה‬ ‫אל ארמון המלך מקום הסעודה‪ ,‬ובאמצע הדרך‬ ‫ונראה ונירש לחיי העולם הבא‪.‬‬ ‫היה מקום גבוה‪ ,‬ושם עמדו קרוב לחמישם ילדים‬ ‫קטנים‪ ,‬וכשהגיעה העגלה של העשיר ההוא היו‬ ‫נשמה שנתתי בי טהורה היא‬ ‫הילדים ההם מכים כף על כף וקורין בקול רם‬ ‫״יהודי״ ״יהודי״ בלי מספר‪ ,‬וכשנתקרבה העגלה‬ ‫הגה״ק הבן איש חי זי״ע מביא בספרו עוד יוסף‬ ‫אצלם העמיד אותה‪ ,‬ויתן למשרת שלו כיס שיש‬ ‫חי (פרשת במדבר‪ ,‬עה״פ שאו את ראש) מעשה נורא‪ ,‬וכה‬ ‫בו אלף דינרים זהב‪ ,‬ויזרוק אותם לפני הילדים‬ ‫תוכן דבריו‪ :‬הנה פעם אחת שמעתי מאדם אחד‬ ‫כדי שילקטום ויקחו אותם‪.‬‬ ‫מדבר בגנות אחינו בית ישראל היושבים בארצות‬ ‫הניחבה רעש תובבלה תבוח‬ ‫בי‬ ‫ויאמר לו זה אי אפשר לעשות‪ ,‬יען כי עתה‬ ‫כשהגיע לארמון המלך וישב על השלחן לאכול‬ ‫שהמרגלית מונחת אצל הבאנק בפקדון‪ ,‬הנה‬ ‫ולשתות עם המלכים‪ ,‬נענה מלך אחד מהם אשר‬ ‫היא נקראת על שמי בפי העולם‪ ,‬כאשר מדברים‬ ‫הוא עשה הדבר הזה ללמד את הילדים שיעמדו‬ ‫בה יאמרו מרגלית של איש פלוני ואני מתכבד‬ ‫באותו מקום ויקראו יהודי יהודי‪ ,‬כי חשב לבזותו‬ ‫בזה‪ ,‬כי מרגלית כזו שאין נמצאת אצל המלכים‬ ‫בדבר הזה‪ ,‬כי היה קשה עליו הדבר שיהיה כל כך‬ ‫היא שלי‪ ,‬ונקראת של פלוני‪ ,‬אבל אם אמכרנו‬ ‫כבוד וגדולה ליהודי לאכול עם המלכים השלחן‬ ‫לבאנק הלך השם של כבוד המרגלית ממני‪ ,‬ולכן‬ ‫אחד‪ ,‬והוא שמע מה שעשה זה עם הילדים לתת‬ ‫אי אפשר שאמכרנה‪ ,‬אלא יהיה שמי נקרא עליה‪,‬‬ ‫להם מתן אלף דינרי זהב בעבור דברים אלו‪.‬‬ ‫ואע״פ שאני חייב להבאנק‪ ,‬זה לא איכפת‪ ,‬אפשר‬ ‫ויאמר להעשיר בהיותם יושבים על השלחן‪,‬‬ ‫שאפרעהו והעולם אומרים אם ירבה סך החוב‪ ,‬יש‬ ‫שמעתי הבזיון שעשו לך הילדים באמצע הדרך‪,‬‬ ‫הרבה פתחים לפרעונו‪.‬‬ ‫והיה ראוי לעשות בהם משפט‪ ,‬אך כיון דקטנים‬ ‫הן ואין להם דעת אין מענישין את הקטן‪ .‬ויענהו‬ ‫ועל כן גם אני יודע בעצמי שאני יהודי מזרע‬ ‫העשיר למה אתה אומר שעשו בזיון‪ ,‬אדרבה עשו‬ ‫היהודים‪ ,‬אשר כולם זרע יעקב אבינו‪ ,‬ונתן לנו‬ ‫לי כבוד ונחת רוח בזה‪ ,‬ואל תתמה על דברי‪ ,‬שמע‬ ‫אלקינו תורה ומצוות לחזק בהם את יהדותינו‪,‬‬ ‫נא מעשה שהיה קודם כמה שנים‪ ,‬שעשיר אחד‬ ‫ועתה הוא רואה עצמו שנתערב עם בעלי דת‬ ‫גדול הוריש לבנו עושר גדול‪ ,‬ובכלל נכסיו הוריש‬ ‫אחרת‪ ,‬ואינו מקיים מצות דתי היהודים‪ ,‬ובכל שעה‬ ‫לו מרגלית אחת יקרה משקלה מאה קירא״ט‪,‬‬ ‫שהוא מסתכל בדבר זה יש לו צער ויגון בלבבו‪,‬‬ ‫ואין בה שום מום‪ ,‬ויצא לה שם בכל העולם עד‬ ‫כי ירא פן סר מעליו שם יהודי היקר מאד‪ ,‬אשר‬ ‫שקראו לה שם יקר‪ ,‬והבן איבד נכסי אביו ולא‬ ‫הנחילו אביו אליו‪ ,‬מאחר שאינו עושה משפט‬ ‫נשאר לו אלא המרגלית ההוא‪ ,‬והלך אצל באנק‬ ‫ודת היהדות‪ ,‬אך היום כשפגע בסיעה של חמשים‬ ‫אחד ולקח ממנו בהלואה חמשים אלף זהובים‪,‬‬ ‫ילדים שהיו כולם בפה אחד קורין אותי יהודי‬ ‫ונתן לו המרגלית בתורת משכון‪ ,‬ואחר שהוציא‬ ‫יהודי כמה פעמים באין מספר‪ ,‬שמחתי כי ידעתי‬ ‫מעות אלו חזר ולוה ממנו חמשים אלף זהובים על‬ ‫ששם יהודי שהוא מרגלית יקרה עד מאד לא ניטל‬ ‫סמך משכון ההוא‪ ,‬ולקח עוד חמשים וחמשים‪ ,‬עד‬ ‫ולא סר ממני‪ ,‬ועדיין שמי נקרא על המרגלית‬ ‫שלקח סך הכל שני מאות אלף זהובים‪ ,‬וכשבא‬ ‫היקרה הזאת‪ ,‬כי עודנה היא שלי‪ ,‬ועל אשר אני‬ ‫ליקח עוד לא קיבל הבאנק לתת לו אפילו אלף‬ ‫חייב בעבור שעברתי על כמה מצוות‪ ,‬יש לזה‬ ‫אחד‪ ,‬ונשאר ריקם ריקם בבית ובחוץ‪.‬‬ ‫פרעון‪ ,‬כי העיקר הוא המרגלית עודנה שלי ושל‬ ‫ויבא אצלו סרסור אחד‪ ,‬ואמר לו שמע לעצתי‪,‬‬ ‫זרעי‪ ,‬ומרוב שמחתי בדבר זה שכך העידו אלו‬ ‫תמכור המרגלית לבאנק בחמש מאות אלף זהובים‬ ‫החמשים ילדים לפי תומם כאלו נבואה נזרקה‬ ‫או יותר‪ ,‬ותקבל עתה ממנו סך שלש מאות אלף‪,‬‬ ‫בפיהם שאני עודני בשם יהודי‪ ,‬לכך השלחתי‬ ‫ותמכור לו המרגלית‪ ,‬כי עתה אין לך הנאה ממנה‪,‬‬ ‫להם אלף זהובים למתנה‪ ,‬ואם היה אצלי בעגלה‬ ‫יען כי הבאנק לא ירצה להלוותך עוד אפילו אלף‬ ‫עשרת אלפים זהובים הייתי משליך להם בעבור‬ ‫זהובים‪ ,‬והמרגלית מונחת אצלו ואי אפשר שתוכל‬ ‫שמחתי בבשורה זו שבשרוני‪ ,‬וידעתי כי אני הוא‬ ‫להביא לו שני מאות אלף זהובים ותקח המרגלית‪,‬‬ ‫מרדכי היהודי‪ ,‬עד כאן היא המעשה ששמעתי‪.‬‬ ‫על כן טוב שתמכור אותה לו‪.‬‬ ‫גי‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫ולדה כמוה‪ ,‬והרי הולד גוי גמור‪ ,‬וכיון דאפילו‬ ‫והנה עתה אנחנו רואין באנשי אירופ״א‪ ,‬אע״פ‬ ‫אותם שעושים עבירות חמורות אין רוצים לישא‬ ‫שיש בהם רבים שהם מתערבים עם נכרים גדולי‬ ‫נכריות בשביל שלא יפסידו שם היהדות ולא יפסק‬ ‫הארץ‪ ,‬ואוכלים ושותים עמהם‪ ,‬ועושים חילול‬ ‫מזרעם‪ ,‬הרי בזה נתברר שהם מיקרים שם היהדות‪,‬‬ ‫שבת כמותם‪ ,‬עם כל זה אין רוצים להסיר מעליהם‬ ‫ועודם דבוקים באבותם עד אברהם יצחק ויעקב‪.‬‬ ‫שם יהודי ואין פושטים מעליהם כבוד היהדות‪ ,‬ואין‬ ‫נחשב אצלם שם יהודי לחרפה ח״ו‪ ,‬והם אוחזין‬ ‫הרי לנו מזה במעלת נשמת איש היהודי‪ ,‬אשר‬ ‫בשם יהודי ומחזיקים בו בשתי ידים‪ ,‬ושומרין אותו‬ ‫אפילו אם יפול ממש עד דיוטא האחרונה ח״ו‪,‬‬ ‫לזרעם ולזרע זרעם לנצח‪ ,‬ויש שני עדים המעידים‬ ‫מכל מקום שם ישראל עליו‪ .‬וקדושה זו קיבלנו‬ ‫על הדבר הזה‪ ,‬הא' הוא שמלין את בניהם לשמונת‬ ‫בעת מתן תורה שזכינו כביכול לישא עם הקב״ה‪,‬‬ ‫ימים כאשר ציוה ה' אלקים‪ ,‬וידוע כי המילה היא‬ ‫בבחינת כנסת ישראל כלה קרואה בנעימה‪ ,‬ומאז‬ ‫חותם אמת של היהדות‪ ,‬כי כיון שנימול נבדל‬ ‫נשרשה בתוכינו את נקודת היהודי שאי אפשר לכל‬ ‫מבעלי דת אחרת הבדלה גמורה ושלימה שלא‬ ‫הרוחות שבעולם לזוז אותו ממקומו‪.‬‬ ‫תכזב‪ ,‬כי הנימול אי אפשר להתערב עם הערל‪.‬‬ ‫יעזור השי״ת שנזכה לקבל את התורה הק'‬ ‫ועד הב' שהוא יותר אמיץ וחזק‪ ,‬נזהרים שלא‬ ‫עם התחדשות והתלהבות דקדושה‪ ,‬ונזכה לקבל‬ ‫ישאו נשים נכריות‪ ,‬ואין נושאין אלא רק מבנות‬ ‫את כל ההשפעות הנשפעות ביום מתן תורתינו‬ ‫ישראל‪ ,‬יען כי אם ישאו נשים נכריות נפסק חבל‬ ‫בזכות התורה הק'‪ ,‬עד שנזכה לביאת גו״צ בב״א‪.‬‬ ‫היהדות מזרעם‪ ,‬כי בדין הוא ישראל שנשא נכרית‬ ‫********‬ ‫הניחבה רעש תובבלה תבוח‬ ‫די‬ ‫שיעור יח ‪ -‬יום א' בהעלותך תשפ״ה‬ ‫בתוכן‪:‬‬ ‫אם תעוררי את האהבה עד שתחפ״ץ · כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו · כל‬ ‫הנשמה תהלל קה · שמח נפש עבדך · לא תחמוד בית רעך · ויברא אלקים את‬ ‫האדם בצלמו · מבטן אמי קלי אתה · כבוד אלקים הסתר דבר‬ ‫שישאר גם לאחר כך‪ .‬ובלשונו ״כשנפתח לאדם‬ ‫אם תעוררי את האהבה‬ ‫פתח צריכים להחזיק עצמו בזה בכל הכח״‪.‬‬ ‫עד שתחפ״ץ‬ ‫וכן כתב בספה״ק קדושת לוי (לשבועות‪ ,‬ד״ה‬ ‫עומדים אחרי חג השבועות העעל״ט‪ ,‬שבו‬ ‫נשאלתי)‪ :‬נשאלתי ממדינת ליטא מפני מה נקרא‬ ‫זכינו לקבל את התורה מחדש מתוך התחדשות‬ ‫חג השבועות בשם 'עצרת'‪ ,‬והלא לא נזכר בתורה‬ ‫והתחזקות‪ ,‬ועבודתינו בימים אלו הוא להחזיק‬ ‫שם עצרת רק בשמיני עצרת (במדבר כט‪ ,‬לה)‪ .‬והשיב‬ ‫בהארות אלו שנשפעו מלמעלה בחג הקדוש הזה‪,‬‬ ‫להם הקדושת לוי בכמה אופנים‪ ,‬ואחד מהם פירוש‬ ‫כדי שישאר על כל השנה‪ .‬בפרשת השבוע כתיב‬ ‫על פי דברי הרמב״ן בספרו האמונה והבטחון (פרק‬ ‫(במדבר ז‪ ,‬פד)‪ :‬זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו‪.‬‬ ‫י״ט) שכתב לפרש הפסוק (שיר השירים ב‪ ,‬ז)‪ :‬אם‬ ‫והקשה באמרי אמת (חנוכה תרצ״ז ליל ח'‪ ,‬יודה״ל בחג‬ ‫תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ‪ .‬ופירש‬ ‫השבועות) דהלא כתיב אחר כך זאת חנוכת המזבח‬ ‫כשמגיע לאדם איזה התעוררות של יראה ואהבה‬ ‫אחר״י המשח אותו‪ ,‬ולמה שינה הכתוב בלשונו‬ ‫להבורא ברוך הוא‪ ,‬אזי תיכף ומיד יראה לעשות‬ ‫בשני פסוקים אלו‪.‬‬ ‫לה כלי‪ ,‬היינו שיעשה תיכף איזה מצוה דהיינו‬ ‫שיתן צדקה או ישב תיכף ללמוד וכדומה‪ ,‬כי ידוע‬ ‫אולם החינוך צריך להשאר על לאחר כך כענין‬ ‫שהתעוררות הבאה אל האדם בפתע פתאום הוא‬ ‫שכתיב (משלי כב‪ ,‬ו)‪ :‬חנוך לנער על פי דרכו גם כי‬ ‫אור הנשפע עליו מלמעלה‪ ,‬ונקרא בחינת נשמה‪,‬‬ ‫יזקין לא יסור ממנה‪ ,‬וכן הכהן גדול היה מביא‬ ‫אזי צריך האדם להלבישה בגוף בכדי שיהיה לה‬ ‫בכל יום מנחת חינוך‪ ,‬כתיב (דברים יז‪ ,‬יח)‪ :‬והיה‬ ‫חיזוק ובסיס שלא יהיה מוטה חס ושלום כידוע‬ ‫בשבתו על כסא ממלכתו היינו שתמיד יהיה כמו‬ ‫למביני מדע‪ ,‬וזה פירוש הפסוק 'מה תעירו ומה‬ ‫שהוא בתחילת שבתו‪ ,‬כי בדרך כלל יש יותר‬ ‫תעוררו את האהבה עד שתחפץ'‪ ,‬כי 'חפץ' הוא‬ ‫התלהבות ואחר כך נופלים מזה‪ ,‬וזהו שרמז הכתוב‬ ‫מלשון כלי‪ ,‬דהיינו ההתעוררות ההוא שבא אל‬ ‫במה ששינה לשונו ואמר 'אחרי' המשח אותו‪ ,‬כי‬ ‫האדם צריך תיכף ומיד כלי‪ ,‬וזהו עד שתחפץ‪.‬‬ ‫ביום חנוכת המזבח צריכין ליקח את ההתחדשות‬ ‫וט‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫הבאן רחוק כל כך עד שאי אפשר להם לראות את‬ ‫והנה בשעת מתן תורה שהיה בוודאי לישראל‬ ‫בגדיהם עוד מריחוק המקום‪...‬‬ ‫אז התעוררות גדולה‪ ,‬ולא היה להם עדיין שום‬ ‫מצוה לעשות לההתעוררות כלי‪ ,‬מוכרח לומר‬ ‫והנמשל הוא שכן הוא מדרכי היצר‪ ,‬שמנסה‬ ‫שהיו מקיימים מצות הגבלה שהזהיר משה רבנו‬ ‫לומר להאדם כאילו שחג השבועות כבר עברה‬ ‫עליו השלום שלא ליגע בהר (שמות יט יב)‪ ,‬והם‬ ‫זה זמן כביר‪ ,‬ועכשיו אין שום תועלת להתחזק‬ ‫היו נעצרים מליגע‪ ,‬וממצוה הזה היו עושים כלי‬ ‫ולהתחדש‪ ,‬כי עכשיו הוא כבר קרוב יותר לחג‬ ‫להתעוררות‪ ,‬ועל שם זה נקרא בשם 'עצרת'‪.‬‬ ‫השבועות של השנה הבא‪ ,‬ויותר מומלץ להמתין‬ ‫עכתו״ד‪.‬‬ ‫עד אז‪ ,‬ועוד יש לו תקוה ליקח את עצמו בידים‪...‬‬ ‫אבל עלינו לדעת שזהו מעת היצר שהוא הגנב‬ ‫שגונב את הבגדים‪ ,‬שמפתה את האדם כאילו‬ ‫כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו‬ ‫שהשפעת החג כבר עבר ובטל‪.‬‬ ‫אבל היות שמשך ימי החג האדם נתעלה‬ ‫אבל האמת לאמיתו אינו כן‪ ,‬כי קרוב אלינו‬ ‫למעלות רמות‪ ,‬גם היצר הרע מתגדל ומתחזק‬ ‫הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו‪ ,‬והזמן גרמא‬ ‫להתגבר עליו ביתר שאת‪ ,‬וכמו שאמרו חז״ל (סוכה‬ ‫עכשיו לשנות את הדרכים ואת המעשים לטובה‪,‬‬ ‫נב‪ :).‬כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו‪ .‬והיצר הרע‬ ‫וכמו שמתאמרא משמי' דצדיקים ש'נשא' ראשי‬ ‫משתדל להביא על האדם שכחה שישכח במהירות‬ ‫תיבות‪ ,‬ש'בת נ'אך ש'בועות‪ ,‬כי עכשיו ניתן לנו‬ ‫את כל הקבלות וההתחזקות שהיה לו משך החג‪,‬‬ ‫ההזדמנות ליקח את השפעת החג לכל השנה‪.‬‬ ‫ולכן עבודה קשה שבמקדש הוא להחזיק היטב‬ ‫בההארות של החג לבל יסורו ממנו לעולם‪ ,‬ויוכל‬ ‫להמשיך את ההתחדשות שהיה לו בחג הקדוש‬ ‫כל הנשמה תהלל קה‬ ‫הזה על כל השנה‪.‬‬ ‫פרק ה' ‪ -‬וזל״ק‪ :‬וכאשר תתבונן בזה‬ ‫מסופר על חכמי כעלם‪ ,‬שכאשר נתחדש בעולם‬ ‫ותראה סימן הטובה והחכמה והיכולת‬ ‫המצאת הבא״ן לנסוע מעיר לעיר‪ ,‬התיישבו ראשי‬ ‫בכללו – כאשר תתבונן בכל אלו הנפלאות‪,‬‬ ‫הקהילה לאסיפה‪ ,‬וטכסו עצה כיצד להביא לעירם‬ ‫ותראה מכל הדברים הללו את טובו‪ ,‬חכמתו‪,‬‬ ‫את ההמצאה החדשה של הבאן‪ ,‬והחליטו שיביאו‬ ‫ויכלתו יתברך‪ ,‬השתכל וחשוב בשרשי‬ ‫חמשה וואגאנע״ן ברחוב העיר‪ ,‬וינסו לראות אם‬ ‫חיבורו הנראה – הבן וחשוב בהחיבור של‬ ‫זה מתאים לעירם להשתמש בהם ולהקל מעליהם‬ ‫יסודותיו העיקריים הנראה לעינים‪ ,‬רצוני לומר‬ ‫את עול הנסיעות‪ .‬וכאשר הביאו את הוואגאנע״ן‬ ‫נפשו וגופו‪ ,‬תראה גוף האדם מורכב‬ ‫שכחו מלקבוע את השינע״ס‪ ,‬והביאו חמשה גבורי‬ ‫מיסודות חלוקים‪ ,‬וטבעים שאינם דומים‪,‬‬ ‫חיל לדחוק את הבא״ן ולראות אופן עבודתו‪.‬‬ ‫חיברם הבורא יתעלה בגבורתו‪ ,‬וקשרם‬ ‫לאחר שעה של עבודה קשה הפשיטו מעליהם‬ ‫בחכמתו‪ ,‬והתחבר מהם גוף עומד‪,‬‬ ‫את הבגד העליון מגודל החמימות והזיעה‪ ,‬באותה‬ ‫מתאחד במראיתו – שממראהו נדמה שהוא‬ ‫שעה הגיע גנב אחד ולקח את כל הבגדים שהניחו‬ ‫ממהות אחת‪ ,‬הגם שהוא מתחלק בטבעיו‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬וכאשר גמרו לדחוק את הבאן חזרו למקומם‬ ‫עוד נכלל בזה מה שרואים שכל בני אדם נדמים‬ ‫הראשון‪ ,‬וכאשר ראו שאין בגדיהם מונחים שם‪,‬‬ ‫ושוים זה לזה מצד מספר איבריהם וגידיהם‪ ,‬ועם‬ ‫שמחו שמחה גדולה על שעלה בידם לדחוק את‬ ‫הניחבה רעש תובבלה תבוח‬ ‫זט‬ ‫בישמח משה פרשת מקץ)‪ :‬יברכך ה' בממון‪ ,‬וישמרך מן‬ ‫כל זה אין פרצופיהם שוות‪ ,‬ואין דעותיהם דומות‬ ‫המזיקין‪ .‬וצריך ביאור השייכות שביניהם‪ ,‬אמנם‬ ‫זה לזה כלל‪ ,‬ותכונות הנפש של אדם אחד משונה‬ ‫פירשו בזה הקדמונים‪ ,‬כי המתברך בממון עדיין‬ ‫מחבירו כרחוק מזרח ממערב‪.‬‬ ‫לא יספיק לו בזה‪ ,‬ועדיין לא תחשב לו זאת לברכה‪,‬‬ ‫וחיבר אליו עצם רוחני אוירי – גם‬ ‫כי אם יפזר אחר כך הממון על דברי הבל ושל מה‬ ‫חיבר הבורא אל הגוף דבר רוחני שהוא בלתי‬ ‫בכך‪ ,‬הרי אין זה ברכה כלל‪ ,‬על כן גמר הפסוק‬ ‫נראה ובלתי מורגש לחושים כמו האויר‪ ,‬דומה‬ ‫באומרו 'וישמרך' ופירשו במדרש 'מן המזיקין'‪,‬‬ ‫לרוחניות האישים העליונים – הדומה‬ ‫היינו השמירה מן המזיקין הגורמים שישתמש עם‬ ‫למלאכים הרוחניים‪ ,‬וזה העצם הוא נפשו‬ ‫מעותיו על דברים גשמיים שאין לו בהם תועלת‪.‬‬ ‫– ודבר זה הרוחני הוא נפשו של האדם‪ ,‬הלא הוא‬ ‫ושני כחות הפכיים האלו עושים מלחמה תדירה‬ ‫הנשמה הטהורה‪ ,‬אשר קשרה בו באמצעים‬ ‫בתוך האדם‪ ,‬והאדם צריך לגבר המח והשכל‬ ‫ראויים לשתי הקצוות – והשי״ת קשרו‬ ‫הרוחניים על הלב והרצון הגשמיים‪ ,‬ולהשתמש‬ ‫אל הגוף על ידי דברים הממוצעים בין שניהם‪,‬‬ ‫עם כוחותיו למצוא בהם תועלת להנשמה‪ ,‬ובכך‬ ‫המתאימים לשני הקצוות גם לגוף וגם לנפש‪ .‬שהרי‬ ‫יזכה לחיי העולם הבא‪ .‬ננקוט דוגמא אחד שיש‬ ‫הגשמיות והרוחניות הם שני הפכיים שאינם יכולים‬ ‫להאדם להשתמש בשתי הפכיים בנושא אחד‪,‬‬ ‫להתחבר זה לזה אלא על ידי דברים שאיכותם‬ ‫והוא ענין ההסתפקות במועט‪ .‬ונעתיק מספר אפיקי‬ ‫ממוצעת בין שניהם‪ ,‬והיינו שיש בהם קצת‬ ‫יהודה (דרוש י'‪ ,‬ערב נחל אות יג) שמבאר הענין באופן‬ ‫רוחניות וקצת גשמיות‪ ,‬ולכן הנשמה נקשרת אל‬ ‫נחמד‪ ,‬וכה תוכן דבריו‪ :‬הנה ראיתי לבעל רוח חן‬ ‫רוח החיים‪ ,‬והוא הנפש הבהמית‪ ,‬או כמו שנקראת‬ ‫בספרו‪ ,‬כי הוטבע באדם כח המתאוה‪ ,‬שיבקש‬ ‫'רוח החיוני'‪ ,‬ורוח החיים נקשר אל חום הטבעי‪,‬‬ ‫וישתוקק ליותר ממה שיש לו ושלא יסתפק במה‬ ‫והחום הטבעי אל הדם‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬והם רוח‬ ‫שכבר השיג‪ ,‬כל זה הטביע לו יותר בראשית ברוך‬ ‫החיים‪ ,‬והחום הטבעי‪ ,‬והדם‪ ,‬והגידים‪,‬‬ ‫הוא כדי שעל ידי הכח הלזה התואב והכוסף יבקש‬ ‫והעצבים – נערווע״ן‪ ,‬והעורקים‪.‬‬ ‫לעלות במעלות בדרכי התורה והמצוות‪ ,‬ומה‬ ‫ושם להם סיבות לשמרם ולהגן‬ ‫שהשיג כבר ממנה יחשב לו למעט מזעיר‪ ,‬ולא‬ ‫עליהם מהפגעים‪ ,‬והם הבשר‪ ,‬והעצמות‪,‬‬ ‫יחזיק טובה לעצמו לומר די מה שלמדתי ומה‬ ‫והמיתרים‪ ,‬והעור‪ ,‬והשער‪ ,‬והצפרנים‪,‬‬ ‫שעשיתי‪ .‬מבואר מזה כי האיש המעולה מחויב‬ ‫וכולם מגינים ומכסים להגן עליהם‬ ‫להשתמש בכח הכוסף הלזה ולא יעזבהו‪ ,‬ובזה‬ ‫מהפגעים‪ ,‬וכן מצינו אצל המח שנתונה בתוך‬ ‫תתעלה הנפש במסילה העולה בית קל‪ ,‬גבוה מעל‬ ‫עצמות ובשר כדי שיהיה לו שמירה מעולה‪.‬‬ ‫גבוה‪.‬‬ ‫אולם אחר שהכח הלזה יש בו כח הפכי‪ ,‬והוא‬ ‫שמח נפש עבדך‬ ‫שהעסקי הגוף ואודותיו גדר גדול גדרו בדבר‪,‬‬ ‫ואמרו ז״ל (אבות ד‪ ,‬א)‪ :‬איזהו עשיר השמח בחלקו‪,‬‬ ‫היות שנברא האדם כדבר ממוצע בין הרוחניים‬ ‫כלומר משתמש בכח ההסתפקות הגבוליי ולא בכח‬ ‫והגשמיים‪ ,‬על כן ניתן לו הבחירה לבחור איזה מהם‬ ‫הכוסף ותואב‪ ,‬אם כן איפה צריך האדם להשתמש‬ ‫יהי' העיקר‪ ,‬ואיזה מהם יגרר אחר השני‪ .‬בפרשת‬ ‫גם בכח ההסתפקות‪ ,‬וזהו המלאכה הקשה בעסקי‬ ‫נשא כתיב יברכך ה' וישמרך‪ ,‬ואיתא במדרש (הובא‬ ‫זי‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫על כן התלוננו באמרם 'בלתי אל המן עינינ״ו'‪,‬‬ ‫האדם והשתדלותו‪ ,‬והיינו שישתמש בכח מיוחד‬ ‫שהיה חסר להם את ראיית המאכל‪ .‬וכאשר תמו‬ ‫גם בהפכו בפעם אחד ובזמן אחד‪.‬‬ ‫כל האנשים ההם ומתו במ' שנה‪ ,‬ובניהם הנולדים‬ ‫אי לזאת‪ ,‬חלה דוד המלך ע״ה את פני ה'‬ ‫במדבר לא בקשו דבר אחר‪ ,‬כי הם לא ראו מעולם‬ ‫אלוקיו‪ ,‬יעזרהו על דבר כבוד שמו על כל פנים‬ ‫צורת שום פרי ושום מאכל כי אם המן אשר טעמו‬ ‫באחד מעניניו הסותרים זה לזה‪ ,‬והניח לעצמו הצד‬ ‫בו כל מיני תענוגים‪ ,‬אך עתה בבואם אל ארצות‬ ‫שכנגדו‪ ,‬וזהו אמרו (תהלים פג‪ ,‬ד) 'שמח נפש עבדך'‪,‬‬ ‫נושבות על כן התלוננו כאבותם על מראה עיניהם‪.‬‬ ‫הרצון לו בזה‪ ,‬אתה ה' שימה נא מידת השמחה‬ ‫לכן נענשו בנחשים‪ ,‬כי מ' שנה ראו נחשים‬ ‫והשקט בנפש עבדך בעסקי הגוף ואודותיו‪ .‬ואמר‬ ‫שרפים ועקרבים ולא הזיקום‪ ,‬ולא ידעו ולא יבינו‬ ‫כמתנצל למה הוא עצמו איננו משתדל בהתעצמות‬ ‫כי יכולים להזיק‪ ,‬ועתה נודע דבר חדש כי אלו‬ ‫הכח הגבוליי וההסתפקות לעצמו‪' ,‬כי אליך ה'‬ ‫מזיקים‪ ,‬כמו שנודע להם דבר חדש צורת הפירות‬ ‫נפשי אשא'‪ ,‬כלומר אני לעצמי משתדל בנשיאות‬ ‫והתאוו למראיתם‪ ,‬והכי נמי נודע להם דבר חדש‬ ‫הנפש אליך‪ ,‬ובזה אני מעיר ומעורר עלי ועל כחותי‬ ‫שהם המה המזיקים‪ ,‬ולא יתרפאו אלא בהבטה אל‬ ‫הכח הכוסף והמתאוה‪ ,‬ולזה כבד עלי להיות עושה‬ ‫נחש הנחשת‪ ,‬יבא ראי' ויכפר על ראי'‪.‬‬ ‫שני הפכים כאחד‪ ,‬והוא להשתדל בנשיאות הנפש‬ ‫וההשתוקקות אל מה שלא השגתי עדיין‪ ,‬ובאותה‬ ‫והענין בזה הוא כמו שנתנו חכמי המוסר עצה‬ ‫שעה להשתדל בשמחת הלב ודי הספוק במה‬ ‫איך להתגבר על מדת החמדה‪ ,‬דלפעמים האדם‬ ‫שהשגתי‪ ,‬לזה מתפלל להשי״ת שישמח את נפשו‪,‬‬ ‫רואה אצל חבירו שהתעשר עושר רב‪ ,‬ומחמת‬ ‫והיינו שיסתפק במה שיש לו בענינים גשמיים‪.‬‬ ‫קנאתו הרי הוא חומד וחפץ גם הוא להיות כמותו‪,‬‬ ‫עיי״ש באורך‪.‬‬ ‫אולם האמת היא‪ ,‬שאי אפשר לבקש להיות כמותו‬ ‫רק בעשירותו‪ ,‬כי אם בכל אשר לרעהו‪ ,‬היינו אף‬ ‫ביסורים והצרות העוברים עליו‪ ,‬וכאשר יתבונן‬ ‫לא תחמוד בית רעך‬ ‫בכך יתבטל רצונו להתחלף עמו‪ ,‬כי יצא שכרו‬ ‫ובפרט צריכין ליזהר ביותר ממדת הקנאה‬ ‫בהפסדו‪ ,‬וזה מה שאמרה תורה (שמות כ‪ ,‬יד)‪ :‬לא‬ ‫והחמדה לחמוד למה שיש לאחרים‪ ,‬שזהו אחד‬ ‫תחמוד בית רעך וגו'‪ ,‬וכל אשר לרעך‪ .‬שצריך‬ ‫מן המדות המוציאין את האדם מן העולם‪ .‬כתיב‬ ‫האדם להתבונן 'בכל אשר לרעך' ולהסתכל‬ ‫בפרשת חקת (במדבר כא‪ ,‬ד)‪ :‬ותקצר נפש העם בדרך‪.‬‬ ‫בתמונה הכוללת של חבירו‪ ,‬ואז יווכח שלא יחמוד‬ ‫והקשה החתם סופר (תורת משה)‪ :‬יש לתמוה‪ ,‬מ'‬ ‫ולא יתאווה להיות כמותו‪.‬‬ ‫שנה הלכו ונסתפקו במן‪ ,‬ועכשיו בשעה אחרונה‬ ‫נקצרה נפשם‪.‬‬ ‫ויברא אלקים את האדם בצלמו‬ ‫ומבאר דהנה בתחילת מ' שנה כשבאו לקברות‬ ‫כשעוסקים בענין הבחינה בנפלאות הבורא‬ ‫התאוה‪ ,‬אמרו 'בלתי אל המן עינינו'‪ ,‬פירשו חז״ל‬ ‫שרואים בבריאת האדם‪ ,‬לנכון ללמוד את דברי‬ ‫אף על פי שהיה בו כל מיני טעמים‪ ,‬מכל מקום‬ ‫הילקוט מעם לועז‪ ,‬שכבר העתקנו קטע אחד מתוך‬ ‫כיון שלא ראו המינים בעיניהם‪ ,‬הגם שטעמו טעם‬ ‫דבריו‪ ,‬ועכשיו נלמוד מבפנים על הסדר‪ .‬שבתוך‬ ‫המאכל ההוא שרצו לאכול‪ ,‬מכל מקום לא ראו‬ ‫דבריו מתאר בפרטיות כמה עניני האדם ותכליתם‬ ‫את המאכל בעיניהם‪ ,‬וסומא אינו שבע כידוע‪,‬‬ ‫הניחבה רעש תובבלה תבוח‬ ‫חי‬ ‫נזק‪ ,‬וכן עשה לו לשון לאסוף האוכל ולהופכו‬ ‫למה נבראו‪ ,‬וממנו ניקח להקיש על השאר שכל‬ ‫בתוך הפה‪ ,‬וכן כדי להבהיר דיבורו‪ ,‬כי בלעדיו‬ ‫חלק ופרט קטן מהאדם נברא לשם תכלית ותועלת‪.‬‬ ‫אי אפשר לדבר‪ ,‬ועשה לו קנה הנקרא וושט ופיו‬ ‫וזל״ק על הפסוק (בראשית א‪ ,‬כז)‪ :‬ויברא אלקים‬ ‫עגול שבו נבלעים המאכל והמשקה‪ ,‬הוא התקין‬ ‫את האדם בצלמו וכו'‪ :‬כאן בא הכתוב ללמדנו‬ ‫לו גרגרת כדי לשאוב מהרוח החי של הלב לפנים‬ ‫דוגמא לאדם באיזו דרך ינהג‪ ,‬כדי לטהר לבו‬ ‫הריאה ולהעלותו לנחיריים ולפה‪ ,‬כי דרכו יצא‬ ‫לעבוד את השם ית'‪.‬‬ ‫קול הדיבור הבא מן הסימפונות‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬לאחר שהאדם נברא בחכמתו הרבה‬ ‫עשה לו הלב שהוא מלך האיברים ששם משכן‬ ‫של הקב״ה‪ ,‬ועשה לו שתי עינים כדי לראות את‬ ‫הנפש החיה ובו הוא חושב כל מיני מחשבות‪ ,‬עשה‬ ‫העולם‪ ,‬ועל גביהם עפעפים כדי שיוכל לסוגרם‬ ‫לו האיצטומכא שהיא הקיבה המקבלת כל מה‬ ‫בשעה שלפניו אשה שאינו שלו ושאר דברים רעים‬ ‫שאוכל ושותה האדם ומזין את כל הגוף במזון כדי‬ ‫שאם רואה בעיניו‪ ,‬ישיאו יצר הרע לעבירה‪ ,‬ואין‬ ‫להשיב נפשו‪ ,‬כי מתמצית האוכל נעשה השמן‪,‬‬ ‫עצה אחרת מלבד סגירת העינים‪ .‬וכן משמשים‬ ‫וכשמזדכך השומן ונעשה דק הופך לדם‪ ,‬וממיטב‬ ‫העפעפים לשינה ומנוחה להחליף כוח ובריאות‬ ‫הדם נעשה זרע‪ ,‬והשאר נפלט מן הגוף‪.‬‬ ‫כדי לעסוק בתורה‪.‬‬ ‫עשה לו הכבד בצד הימני ומרה אדומה בעל‬ ‫וכן עשה לו שתי אוזנים לשמוע‪ ,‬שתי נחיריים‬ ‫הרבה דם‪ ,‬הכבד להחם הקיבה‪ ,‬כי בכח הכבד ורוב‬ ‫באף כדי לשאוף רוח‪ ,‬וכן כדי ליהנות מן הריחות‬ ‫דמו והמרה האדומה מתבשל האוכל והמשקה‬ ‫הטובים המחזקים לבו‪ ,‬וכן כדי לפלוט הכיח‬ ‫בתוך הקיבה שלא יתקלקלו‪ ,‬עשה לו מעיים כדי‬ ‫והליחה המצטברים בגלל היסודות‪.‬‬ ‫לקבל בהם את הפסולת של האוכל והמשקה‪,‬‬ ‫עשה לו פה כדי שידבר בדברי תורה ולאכול‬ ‫והם מפותלים ומסובבים כמו פקעת נפלאה כדי‬ ‫ולשתות‪ ,‬ואמר רבי שמעון בן יוחאי‪ :‬אילו הייתי‬ ‫שהפסולת של האכול יסתובב ויצא מעט מעט‪,‬‬ ‫בזמן מתן תורה‪ ,‬הייתי מבקש מלפני הקב״ה ואומר‬ ‫עד שיגיע למקום יציאתו‪ ,‬שאילו היו ישרים היו‬ ‫לו כי מן הראוי שיהיו לו לאדם שני פיות‪ ,‬האחד‬ ‫מתרוקנים מיד ואי אפשר היה לאוכל להתקיים‬ ‫בשביל לעסוק בתורה‪ ,‬והשני כדי לדבר‪ ,‬אבל‬ ‫שם‪ .‬ע״כ‪ .‬והמשך דבריו נלמוד בע״ה בשיעור הבא‪.‬‬ ‫אח״כ התחרט ואמר‪ :‬אילו היה כן היה גרוע בהרבה‪,‬‬ ‫כי האדם ידבר עם שני הפיות לשון הרע ודברים‬ ‫מבטן אמי קלי אתה‬ ‫בטלים‪ ,‬שהרי אם בפה אחד הוא מדבר כך‪ ,‬בשני‬ ‫וזל״ק‪ :‬ואחר כן חשוב בחנות הבורא‬ ‫פיות לא כל שכן‪ .‬וכן יש עוד יתרון בפה אחד‪ ,‬כי‬ ‫יתעלה בהנהגתו את האדם – אחרי שהאדם‬ ‫פעמים האדם לומר ופעמים הוא מדבר‪ ,‬ובאותו‬ ‫מתבונן בבריאת האדם באופן כללי‪ ,‬עליו לחשוב‬ ‫הפה שהוא מדבר בו לשון הרע ונשבע לשקר‬ ‫בחסד הנפלא שהבורא ית' עושה בהנהגתו את‬ ‫ואוכל מאכלות אסורות בו בעצמו הוא מתקן‬ ‫האדם מראשית יצירתו‪ ,‬אשר שם לו בטן‬ ‫החטא כי מבקש מה' שיכפר לו ושינצור לשונו‬ ‫אמו למצע בתחילת ענינו – שמכין לו את‬ ‫מרע ושפתיו מדבר מרמה‪.‬‬ ‫קרב אמו לעריסה מוצעת בתחילת הויתו‪ ,‬כדי‬ ‫וכן עשה הקב״ה לאדם ל״ב שיניים ללעוס‬ ‫שיהיה במקום שמור ומבצר נצור – כדי‬ ‫המאכל ולטוחנו יפה כדי שיתעכל מהר ולא יגרום‬ ‫טי‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫לו ה' מנפלאותיו‪ ,‬כי עינו פקוחה על כל בריה‬ ‫שיהיה במקום שמור כמו במבצד משומר‪ ,‬מקום‬ ‫ובריה‪ .‬ושאל ה' את איוב‪ ,‬האם ידוע לך את אשר‬ ‫שלא תשיגהו יד – במקום שלא משיג אותו‬ ‫אני עושה 'עת לדת יעלי סלע'‪ ,‬השונאת את ולדה‬ ‫יד אדם או בעל חי מזיק‪ ,‬ולא יגיע אליו לא‬ ‫ומתאכזרת עליו‪ ,‬וכשהיא כורעת ללדת היא עולה‬ ‫חום ולא קור‪ ,‬עם המגן החזק והמחסה‬ ‫לראש ההר כדי שיפול הולד וימות‪ ,‬כיצד אני מציל‬ ‫הנבצר – והנו מוקף במגן חזק ומחסה מבצר‪,‬‬ ‫את הולד‪ ,‬אני מזמין לה נשר שמקבלו בכנפיו‬ ‫ועם המזון המזומן – ומזונו מוכן אצלו בכל‬ ‫ומניחו לפניה‪ ,‬והצלת הולד נגרמת דוקא על ידי‬ ‫עת כפי מה שצריך בעת ההוא‪.‬‬ ‫עוף דורס וטורף כנשר‪ ,‬ואילו היה הנשר מקדים‬ ‫והוא הולך וגדל עד שיחזק על התנועה‬ ‫ברגע או מאחר רגע היה הולד מת מיד‪.‬‬ ‫והתנודה – הוא מתגדל במעי אמו עד שנעשה‬ ‫שוב שאל הקב״ה מאיוב 'חולל אילות תשמור'‪,‬‬ ‫מסוגל להתנועע ולזוז‪ ,‬עם הגעתו אל מזונו‬ ‫האם אתה הוא העומד על המשמר כשחבלי הלידה‬ ‫מבלי יגיעה וטרח – ומשך כל העת ההוא הוא‬ ‫תוקפים את האילה‪ ,‬והולד אינו יכול לצאת מפני‬ ‫מגיע אל מזונו מבלי שום יגיעה וטירחה‪ ,‬הוכן לו‬ ‫שמקום היציאה שלו הוא צר מדי‪ ,‬מה אני עושה‬ ‫במקום אשר לא יוכל אדם להגיעו אליו‬ ‫כדי להציל את האילה ואת ולדה‪ ,‬אני מזמין לה‬ ‫בשום פנים ‪ -‬הגם שמונח במקום אשר לא יוכל‬ ‫נחש שמכיש אותה‪ ,‬ועל ידי כך מתרחב המעבר‪,‬‬ ‫אדם להגישו אליו בשום אופן‪ ,‬וכל אשר יגדל‬ ‫והצלת האילה וולדה באה דוקא ע״י הכשת הנחש‬ ‫גופו ירבה מזונו – ככל שגופו מתפתח מתרבה‬ ‫הממית בארסו‪ ,‬ואילו היה הנחש מקדים או מאחר‬ ‫מזונו לפי ערך שצריך לו‪ ,‬עד עת קצוב ‪ -‬עד‬ ‫ברגע היתה האילה מתה עם ולדה‪ .‬ואם בין רגע‬ ‫למועד קבוע‪.‬‬ ‫לרגע לא נתחלף לי‪ ,‬בין איוב לאויב יתחלף לי‪,‬‬ ‫ואחר כן יצא מבטן אמו אל דרך צר‬ ‫'תספור ירחים'‪ ,‬וכי אתה הוא הסופר לאילה ירחי‬ ‫– אחר זמן הקבוע הוא יוצא מקרב אמו דרך‬ ‫לידה מתי 'תמלאנה'‪' ,‬וידעת את לדתנה'‪ ,‬וכי‬ ‫מעבר צר‪ ,‬מבלי תחבולה שיתחכם בה‬ ‫ידועה לך עת לידתה להגיש לה עזרה כמו מילדת‪.‬‬ ‫לצאתו – מבלי שישתמש בכל תחבולה שהיא‬ ‫להקל את יציאתו‪ ,‬ולא דבר שיעשה לסיע‬ ‫כבוד אלקים הסתר דבר‬ ‫לו בו – ומבלי שיעשה כל פעולה שתסיע לו‬ ‫ביציאתו‪ ,‬אלא ביכולת החכם רחום וחנון‬ ‫איתא בספרי על הפסוק בשבוע זו (במדבר ח‪ ,‬ג)‪:‬‬ ‫המרחם על בריותיו‪ ,‬שמרחם על הולד שלא‬ ‫ויעש כן אהרן‪ ,‬הובא ברש״י‪ ,‬וז״ל‪ :‬להגיד שבחו של‬ ‫יוזק בעברו במעבד הצר‪ ,‬ובחכמתו עשה את‬ ‫אהרן שלא שינה‪ .‬בספר אהל יעקב מביא מהמגיד‬ ‫המעבר באופן שיוכל להתרחב‪ ,‬כדי שהולד יוכל‬ ‫מדובנא זצ״ל שמבאר‪ ,‬דהנה איתא במדרש (ריש‬ ‫לעבוד ולא יוזק‪.‬‬ ‫פרשת חקת) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת‬ ‫כמו שאמר לאיוב בקצת בעלי חיים‬ ‫ז‪ ,‬כב)‪ ,‬אמר שלה חקרתי ופשפשתי על כל התורה‬ ‫בלתי מדברים (איוב לט‪ ,‬א)‪ :‬הידעת עת לדת‬ ‫ומצאתי בה טעם כיון שהגעתי לפרשת פרה אדומה‬ ‫יעלי סלע‪ ,‬חולל אילות תשמור‪ ,‬תספור‬ ‫אמר 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני'‪.‬‬ ‫ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה‪ .‬בגודל‬ ‫משל לשלשה אנשים חולים על מחלה אחת‬ ‫יסוריו התרעם איוב על כאילו ח״ו אינו מנהיג‬ ‫ל״ע‪ ,‬הביא אליהם הרופא סמים שוים‪ ,‬אחד לא‬ ‫עולמו בהשגחה פרטית‪ ,‬וכתשובה על כך הוכיח‬ ‫הניחבה רעש תובבלה תבוח‬ ‫כ‬ ‫ואין לאדם לחקור על מצותיה רק לקיים מאמר‬ ‫חקר מאומה ועשה ככל אשר צוה עליו הרופא‬ ‫אביו החסיד ע״ה כל מצותיך אמונה‪.‬‬ ‫ונתרפא‪ ,‬השני היה קצת בקי ברפואות כנשים‬ ‫ויחקור בשכלו בעניני הרפואה‪ ,‬והדברים אשר‬ ‫בפרשת חקת מביא עוד משל נחמד בענין זה‪.‬‬ ‫לא הבין היה זורה אותם הלאה והוא מת מחליו‪,‬‬ ‫לאיש פחות המעלה מאד‪ ,‬הצליחו מעשיו והגיע‬ ‫השלישי היה כמו השני הנ״ל אבל היה יודע כי‬ ‫להון ועושר‪ ,‬עד כי עלה על לבו להתקשר עם‬ ‫הרופא הוא יותר בקי והוא אומן חכם מאוד‪ ,‬לכן‬ ‫בתו בן הרב המורה‪ ,‬וישלח לקרוא את השדכן‬ ‫גמר אומר בלבו גם אנכי אחקור ואתבונן‪ ,‬ואם לא‬ ‫לביתו והבטיח לתת לו שכרו ככל אשר יצוה עליו‪,‬‬ ‫אבין כמה דברים אני סומך עצמי על הרופא ועל‬ ‫ויבקש אותו לאמר לך נא אל בית הרב ותדבר עמו‬ ‫חכמתו כי רבה היא‪ ,‬ואם כן לא הזיק את עצמו‬ ‫אודות בנו‪ ,‬וילך השדכן וגם כי הדבר היה רחוק‬ ‫מאומה בחקירתו‪.‬‬ ‫מאד בעיני הרב‪ ,‬כי מעודו לא דיבר מאומה עם‬ ‫איש פחות זה‪ ,‬וגם כל יקירי העיר אינם מדברים‬ ‫כן איש ההמוני מקיים המצוות בשלימות בלי‬ ‫עמו מפני פחיתותו‪ ,‬אבל השדכן בחלק שפתיו‬ ‫חקירה כלל‪ ,‬אבל החכם החוקר בכל פרט נקל‬ ‫הטה את לב הרב עד כי התקשר עמו‪.‬‬ ‫אליו לעבור על מה שאינו מבין‪ ,‬אבל אם מקדים‬ ‫ויהי אחרי החתונה ראה האיש הזה כי הרב‬ ‫לעצמו האמונה בגודל אלוקותו וחכמתו יתברך‬ ‫אינו מדבר עמו כל מאומה‪ ,‬ויתפלא מאד לאמר‬ ‫לאין תכלית אינו נופל ע״י חקירתו‪.‬‬ ‫איה יזדמן כזאת אשר מחותנים יהיו כמתנכרים זה‬ ‫לזה עד שהאחד לא יאבה לדבר עם חבירו‪ ,‬והגיעו‬ ‫וזהו שהתנצל החסיד דוד המלך ע״ה ואמר‬ ‫הדברים אל אוזן הרב‪ ,‬ויאמר להשיב לו כי הוא‬ ‫(תהלים קיט‪ ,‬סו)‪ :‬טוב טעם ודעת למדני‪ ,‬כי במצותיך‬ ‫שוגה בדעתו‪ ,‬הוא ישפוט כי השידוך וההתקשרות‬ ‫האמנתי‪ .‬לאמר כי אני ראוי אנכי שתלמדני טוב‬ ‫עם בן הרב הוא ראוי ונכון מב' הצדדים‪ ,‬ואם כן‬ ‫טעם ודעת במצוותיך‪ ,‬כיון שממילא 'במצותיך‬ ‫אחר כי השידוך הוא ראוי יקשה בעיניו למה אין‬ ‫האמנתי'‪ ,‬ואם כן לא יזיק לי מאומה במה שאדע‬ ‫אני מדבר עמו ולמה אין אני משתעשע עמו‪,‬‬ ‫גם את טעם הדברים‪.‬‬ ‫ובאמת לא כן הדברים‪ ,‬אבל בהיפך מה שאין‬ ‫הוא הדבר בשלמה המלך ע״ה כי הוא חשב‬ ‫אני מדבר עמו הוא נכון וראוי מאד‪ ,‬כי מה לי עם‬ ‫שתועיל אליו חכמתו אל קיום התורה אשר באמת‬ ‫הפחות הזה‪ ,‬ומה מהדברים אשר אדבר עמו‪ ,‬וגם‬ ‫כן אמר אביו החסיד ע״ה (תהלים קיט‪ ,‬לד)‪ :‬הבינני‬ ‫כי התקשרתי עמו זאת יקשה בעיניו‪ ,‬זאת היא‬ ‫ואצרה ואשמרנה בכל לב‪ .‬ואמר כל זה נסיתי‬ ‫הקושיא שאין עליו תשובה‪.‬‬ ‫בחכמה אמרתי אחכמה כעניני התורה והיה זה‬ ‫והנמשל כי הקב״ה התקשר עם בריה פחותה עם‬ ‫סיבה אל ההיפך‪ ,‬כי עי״ז היא רחוקה ממני יותר‬ ‫בשר ודם ונתן לו תורה חמודה‪ ,‬ויהי כקרוא איש‬ ‫מהזולת הבלתי חוקר מאומה‪ ,‬כי על ידי חקירתו‬ ‫יהודי בתורת האלקים ומוצא בה דברים נעלמים‬ ‫שפט ואמר אני ארבה ולא אסיר כו'‪ .‬וכן חקר‬ ‫הוא מתפלא מאד מדוע לא יבאר לו ה' יתברך‬ ‫במשפטים והתבונן בהם עד נקודת האמת‪ ,‬אבל‬ ‫את כל דבריו במראה ולא בחידות‪ ,‬להסביר לו‬ ‫כאשר הגיע לפרשת פרה אדומה וחקר על כל‬ ‫כל מאמר עד שיבין היטב‪ ,‬על זה באה התשובה‬ ‫הצדדים ולא מצא בשכלו טעם מספיק‪ ,‬זה היה לו‬ ‫מאתו יתברך כי האדם טועה בעצמו‪ ,‬הוא חושב‬ ‫אות נאמן כי תורת ה' היא נשגבה מבינת אנוש‪,‬‬ ‫אכ‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫וזהו 'זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר'‪,‬‬ ‫כי השידוך וההתקשרות אשר הקב״ה התקשר כמו‬ ‫ואם כן אין לו לאדם להרהיב עוז בנפשו לחקור‬ ‫היה ראוי ונכון מב' הצדדים‪ ,‬ואם כן יש לו קושיא‬ ‫ולשאול ולדרוש ולבקש טעמים‪ ,‬אבל יחליט בלבו‬ ‫מדוע אין הקב״ה מראה לו פנים עד שידע ויבין‬ ‫כי זאת היא חקת התורה ודבר נשגב ונעלם מה‬ ‫את הכל‪ ,‬ובאמת לא כן הדברים‪ ,‬כבוד אלקים‬ ‫שצוה ה' אל בשר ודם‪ ,‬ומה יצדק אנשו עם קל‬ ‫הסתר דבר (משלי כה‪ ,‬ב)‪ ,‬וגם כי התקשרתי עמו‪,‬‬ ‫עד שיזכה לתת לו חמדה גנוזה כזאת‪.‬‬ ‫זאת תהיה אצלו לחק ודבר נעלם‪.‬‬ ‫********‬ ‫הרות ירבד‬ ‫בכ‬ ‫דברי תורה‬ ‫דרשת תקיעת שופר‬ ‫יום א' דראש השנה תשפ"ו‬ ‫בתוכן‬ ‫אם לא עכשיו אימתי · הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך‬ ‫נאוה · אור פניך עלינו אדון נשא · תורה ציוה לנו משה · אשרי העם יודעי תרועה‬ ‫· לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים · התעוררות הגאולה השלימה בשנה‬ ‫הזאת · ושכנתי בתוכם‬ ‫ה' בקול שופר‪ .‬וראוי לדקדק מדוע דווקא‬ ‫א‪ .‬אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך‬ ‫בקול שופר אז עומד מכסא דין לישב על‬ ‫יהלכון (תהילים פט טז)‪ .‬ובמדרש‬ ‫כסא רחמים‪ ,‬והלא בני ישראל מיד בהיכנס‬ ‫(ויק"ר פכ"ט סי' ד) וכי אין אומות העולם יודעין‬ ‫חודש אלול כבר מתחילים בתשובה ותיקון‬ ‫להריע וכו'‪ ,‬אלא אשרי העם יודעי תרועה‬ ‫המעשים‪ ,‬ומדוע דווקא בתקיעת שופר אז‬ ‫שהן מכירין לפתות את בוראם בתרועה‪,‬‬ ‫הוא מתיישב על כסא רחמים‪.‬‬ ‫ועומד מכסא דין לכסא רחמים ומתמלא‬ ‫רחמים והופך מידת הדין למידת הרחמים‪,‬‬ ‫אם לא עכשיו אימתי‬ ‫ע"כ‪ .‬ובאמת ראוי להבין מדוע אין אומות‬ ‫העולם יכולים ג"כ לרצות את הקב"ה‬ ‫וביאר הענין נראה דהנה עומדים אנו כעת‬ ‫בתרועה‪ ,‬כי אם בני ישראל‪.‬‬ ‫בזמנים גדולים ונשגבים אשר תיקנו‬ ‫חז"ל ביום זה לתקוע בשופר אחר ההכנה‬ ‫ב‪ .‬עוד איתא במדרש (ילקוט שמעוני אמור רמז‬ ‫הגדולה בימי חודש אלול‪ .‬ובספר הברית‬ ‫תרמה) על הכתוב (תהילים מז ו) עלה‬ ‫המשיל הענין לעיירה אחת אשר היו שועלים‬ ‫אלוקים בתרועה ה' בקול שופר‪ ,‬בשעה‬ ‫רגילים להיכנס בה והשאירו אחריהם חורבן‬ ‫שהקב"ה עולה ויושב על כסא דין‪ ,‬בדין הוא‬ ‫גדול בכל מקומות מושבותיהם ולא היו אנשי‬ ‫עולה דכתיב עלה אלוקים בתרועה‪ ,‬ובשעה‬ ‫העיר יכולים להמשיך לדור שם באופן זה‪,‬‬ ‫שישראל נוטלין שופר ותוקעין הקב"ה עומד‬ ‫והחליטו ראשי הממשל שבכל לילה ולילה‬ ‫מכסא דין ויושב על כסא רחמים דכתיב‬ ‫גכ‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫מחייו כיון שישאר ערום מכל‪ ,‬ובכן לא‬ ‫צריכים לנעול שערי העיר‪ ,‬וכל שועל אשר‬ ‫היה לו עצה אחרת כי אם מלקום ולברוח‬ ‫תימצא בתוך העיר תיהרג‪.‬‬ ‫וכמובן שהשועלים בצר להם היו בורחים‬ ‫ולהסתתר בחורין ובסדקין עד שיאור היום‬ ‫שאז יוכל להסתובב בחוצות העיר לשלום‪.‬‬ ‫טרם שקיעת החמה אל מחוץ לשערי‬ ‫והנמשל הוא דהנה במשך כל ימות השנה‬ ‫העיר כדי שלא יתפסו ברשת המוות‪ ,‬אולם‬ ‫אנו מתייסרים יסורים רבים וצער‬ ‫פעם אחת איחר שועל אחד ולא הספיק‬ ‫רב ועדיין לא שמנו אל ליבנו אל הכרוז‬ ‫לצאת עד שכבר ננעלו שערי העיר ובהגיעו‬ ‫היוצא מלמעלה ולהבין שתכלית הבאת‬ ‫על השער ביקש לצאת ולא יכל‪ ,‬ונתיירא‬ ‫היסורים עלינו הוא כדי שנתקרב אל השי"ת‪,‬‬ ‫פחד מוות שמא יתפס ויהרגוהו‪ .‬מה עשה‪,‬‬ ‫ובהגיענו לקראת סוף השנה אזי מתעוררת‬ ‫הפיל עצמו על הארץ כמת כדי שיראה‬ ‫המחשבה בלב כי אילולי לא נקום ונברח אל‬ ‫בעיני העוברים כהרוג ונבילה‪ ,‬ובכך לא ינסו‬ ‫הבורא ברוך הוא הלא נשאר ערומים מכל‬ ‫להרגו שוב וינצל מגזר דין מוות‪.‬‬ ‫עד שלא תשאר ממנו שריד ופליט‪ ,‬ואין לנו‬ ‫אכן כך עשה ושכב על מקומו כפגר מת‪,‬‬ ‫עצה אחרת אלא להסתתר בחורין ובסדקין‪,‬‬ ‫ויהי כאשר עבר שם איש וירא את‬ ‫והיינו שנבדוק ונפשפש ליבנו ובחורי וסדקי‬ ‫השועל מת חשב בליבו הלא נצרך הוא לשן‬ ‫נפשינו ולהתבונן מה מוטל עלינו לעשות‬ ‫שועל לרפואה עבור בנו כמאמר הרופאים‪,‬‬ ‫ולתקן את כל אשר פגמנו להיטיב מעשינו‪,‬‬ ‫וניגש על השועל להוציא ממנו שן אחד‪,‬‬ ‫כי אלמלא כן מה יהיה בסופנו‪.‬‬ ‫כמובן שהשועל אשר היה חי נצטער צער‬ ‫רב ממעשה זה‪ ,‬אלא שהבין שאם יתקומם‬ ‫הראיני את מראיך השמיעיני את‬ ‫להינצל מצער זו הלא יתוודע שהוא חי‪,‬‬ ‫קולך כי קולך ערב ומראך נאוה‬ ‫ויהרגוהו מיד‪ ,‬על כן הוטב בעיניו להישאר‬ ‫על מקומו כפגר על אף הצער ההיא‪.‬‬ ‫מתאמרא בשם הרה"ק ר' יהושע מבעלזא‬ ‫כעבור האיש ההוא והוציא שן מהשועל‪,‬‬ ‫זי"ע על מה דאיתא בגמ' (יומא פו‪).‬‬ ‫עבר איש אחר וראה אף הוא לפניו‬ ‫ארבעה חילוקי כפרה א‪ .‬עבר על עשה ושב‬ ‫שועל שוכב כמת‪ ,‬ויחשוב בליבו הלא הוא‬ ‫אינו זז משם עד שמוחלין לו וכו' ב‪ .‬עבר‬ ‫נצרך לזנב השועל עבור בגדו וילך ויחתוך‬ ‫על לא תעשה ועשה תשובה‪ ,‬תשובה תולה‬ ‫את הזנב‪ ,‬ואף בזה נתייסר ונצטער השועל‬ ‫ויוה"כ מכפר וכו' ג‪ .‬עבר על כריתות ומיתות‬ ‫צער רב‪ ,‬אולם בכל זאת עשה החשבון‬ ‫בית דין ועשה תשובה‪ ,‬תשובה ויוה"כ תולין‬ ‫הקודמת שאילו יתקומם להינצל מצער הרגע‬ ‫ויסורין ממרקין וכו' ד‪ .‬אבל מי שיש חילול‬ ‫ההיא יהרגוהו מיד‪ ,‬על כן נשאר על מקומו‬ ‫השם בידו אין לו כח בתשובה לתלות ולא‬ ‫שוכב כמת‪.‬‬ ‫ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן‬ ‫תולין ומיתה ממרקת‪ .‬הוא היה אומר כי כל‬ ‫ויהי אחר הדברים האלה הגיע איש אחר‬ ‫זה נאמר רק כאשר התשובה באה בעצמה‪,‬‬ ‫וראה שועל מת לפניו‪ ,‬וביקש להפשיט‬ ‫אולם אם מוסיף לתשובה גם התפילה אזי‬ ‫את עורו של השועל‪ ,‬ויהי כי כן הבין השועל‬ ‫בכל אופן ואופן התשובה והתפילה מכפרת‪.‬‬ ‫כי אילו יפשטו ממנו כל עורו מה יש לו‬ ‫הרות ירבד‬ ‫דכ‬ ‫מבין ומאזין מביט ומקשיב‪ ,‬כי לכאורה‬ ‫ואילו הרה"ק ר' ישכר דוב מבעלזא זי"ע אמר‬ ‫תיבת מביט אין לה משמעות תוך שאר‬ ‫על דברי הגמ' שכל זה נאמר רק‬ ‫הדברים של מבין ומאזין ומקשיב‪ ,‬וכי על‬ ‫בתשובה הבאה בעצמה‪ ,‬אבל תשובה הבאה‬ ‫מה הוא מביט‪ ,‬אולם להנ"ל מבואר כי‬ ‫יחד עם עסק התורה ג"כ יש בכוחה לכפר‬ ‫על ידי שמתקנים הצלם אלוקים אז יכול‬ ‫על כל חטא וחטא‪ .‬ויש לדקדק בחילוקי‬ ‫הקב"ה להביט בפנינו ואז יכול להבין ולהאזין‬ ‫הדעות שנאמרו בה אם תשובה יחד עם‬ ‫ולהקשיב לקולנו‪.‬‬ ‫תפילה מועילה לכפר או תשובה יחד עם‬ ‫ובכן האדם אשר חטא ונאבד ממנו הצלם‬ ‫עסק התורה‪.‬‬ ‫אלוקים איך יוכל לעמוד בתפילה לפני‬ ‫ונראה לומר כי מר אמר חדא ומר אמר‬ ‫הבורא‪ ,‬על כן העצה היא תקיעת שופר שעל‬ ‫חדא ולא פליגי‪ ,‬כדאיתא באלשיך‬ ‫ידה אנו מתעוררים לשוב בתשובה שלימה‪,‬‬ ‫הקדוש (שיר השירים) לבאר מאמר שלמה‬ ‫ואיתא בייטב פנים (לפרשת שקלים אות כד) לבאר‬ ‫המלך (שם ב יד) הראיני את מראיך השמיעיני‬ ‫הפסוק אור פניך עלינו אדון נשא‪ ,‬דהיינו‬ ‫את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה‪ ,‬דהנה‬ ‫דיוקן של מעלה היא הצלם אלוקים עלינו‬ ‫כאשר יחטא האדם בחטא הלא הוא מאבד‬ ‫אדון נשא ועל פי זה מבאר ג"כ הפסוק אשרי‬ ‫חלילה את הצלם אלוקים אשר נברא בו‬ ‫העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון‪ ,‬כי‬ ‫האדם‪ ,‬ואין הקב"ה יכול לשמוע קולנו קול‬ ‫ענין תקיעת שופר היא להאיר פני האדם‬ ‫התפילה ואין אנו יכולים לעלות להתפלל‬ ‫באור פני מלך עיי"ש‪.‬‬ ‫לפניו‪ ,‬אלא אם כן ישוב בתשובה שלימה‬ ‫וענין זה נתבאר גם במדרש (ויק"ר פכ"ט סי'‬ ‫לפני הקב"ה ויתוקן הצלם אלוקים ויחזירה‬ ‫יב) בכל מוספין כתיב והקרבתם‪ ,‬וכאן‬ ‫למקומה‪ ,‬ואז יהיה בבחינת הראיני את מראיך‪,‬‬ ‫כתיב ועשיתם‪ ,‬הא כיצד אמר להן הקב"ה‬ ‫כיון שיוכל הקב"ה להביט בפניו המעוטר‬ ‫לישראל‪ ,‬בני מעלה אני אליכם כאילו היום‬ ‫בצלם אלוקים‪ ,‬ובכן השמיעיני את קולך היא‬ ‫נעשיתם לפני‪ ,‬כאילו היום בראתי אתכם‬ ‫קול התפילה כי קולך ערב ומראך נאוה‪.‬‬ ‫בריה חדשה וכו'‪ .‬והיינו שהקב"ה מחזיר‬ ‫הצלם אלוקים על ידי התשובה‪ ,‬ועל ידי‬ ‫אור פניך עלינו אדון נשא‬ ‫תקיעת שופר המעורר לבבות ישראל‬ ‫וכן מבואר בישמח משה (פרשת נצבים) לבאר‬ ‫לתשובה בכוחו להחזיר הצלם אלוקים על‬ ‫הכתוב (דברים כט ט) אתם נצבים היום‬ ‫פני האדם‪ .‬הרי לנו כי תקיעת שופר סגולתה‬ ‫כולכם‪ ,‬ואיתא בזוה"ק (ח"ב לב‪ ):‬היום דא‬ ‫האיר פני האדם בצלם אלוקים דיוקן של‬ ‫ראש השנה‪ ,‬לפני ה' אלוקיכם‪ ,‬פירוש כי‬ ‫מעלה ועל ידי אז אפשר לעמוד בתפילה‬ ‫ביום ראש השנה מוטל עלינו להיות ניצב‬ ‫לפני אדון כל‪.‬‬ ‫לפני ה' אלוקינו שיוכל להביט בפנינו על ידי‬ ‫ועל פי זה יש לומר כי מהאי טעמא תיקנו‬ ‫שנתקן הצלם אלוקים‪ ,‬ועל זה אנו מתפללים‬ ‫לתקוע בשופר קודם תפילת מוסף כדי‬ ‫בפיוטי הסליחות‪ ,‬לך ה' הצדקה ולנו בושת‬ ‫שנתעורר מקודם לתשובה ואז כשחוזרת‬ ‫הפנים‪ ,‬כיון שאבדנו הצלם אלוקים‪.‬‬ ‫הצלם אלוקים אז אפשר להתפלל‪ ,‬אבל לולי‬ ‫על פי זה אפשר לבאר מה שאומרים בפיוט‬ ‫כך הלא לא ישמע הקב"ה קול תפילתנו‪.‬‬ ‫ארשת שפתינו (תפילת מוסף לראש השנה)‪,‬‬ ‫הכ‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫ובכך יחזיר הצלם אלוקים ואז ה' באור פניך‬ ‫תורה ציוה לנו משה‬ ‫יהלכון‪.‬‬ ‫והנה איתא בספה"ק אור לשמים (פרשת‬ ‫ולפי האמור מובן כי ענין זה לא ניתנה אלא‬ ‫וזאת הברכה) כתב כי הדרך להשיג‬ ‫בני ישראל היודעים לרצות את בוראם‬ ‫ביותר הצלם אלוקים הוא על ידי העסוק‬ ‫על ידי עסק התורה ולהחזיר הצלם אלוקים‬ ‫בתורה הקדושה‪ ,‬וענין זה מרומז בכתוב‬ ‫על פניהם‪ ,‬לא כן אומות העולם אשר לא‬ ‫תורה ציוה לנו משה‪ ,‬שהוא ר"ת צלם‪,‬‬ ‫עשה כן לכל גוי ומשפטי התורה בל ידעום‬ ‫והיינו שע"י התורה והעסק בה תוחזר הצלם‬ ‫במה יוכלו לרצות את הקב"ה‪.‬‬ ‫אלוקים על פני האדם‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫על דרך זה יבואר דברי המדרש‪ ,‬כי הקב"ה‬ ‫נמצא לדברינו כי שני מאמרי הצדיקים‬ ‫כשרואה שחטאו בניו לפניו ונאבד‬ ‫אמת‪ ,‬כי על ידי שהאדם יושב ועוסק‬ ‫מאיתם הצלם אלוקים‪ ,‬הרי הוא יושב על‬ ‫ודבוק בתורה הקדושה הנה כאשר ישמע קול‬ ‫כסא דין‪ ,‬אולם כיון שתוקעים בקול שופר‬ ‫שופר אז יתעורר לתשובה ותיקון המעשים‪,‬‬ ‫ומקבלים עליהם עול התורה אזי מהפך הדין‬ ‫כי האיש אשר אין לו שייכות לתורה הלא‬ ‫לרחמים והקב"ה עומד מכסא דין ויושב על‬ ‫לא יוכל להתעורר לתשובה על ידי תקיעת‬ ‫כסא רחמים ואז באור פניך יהלכון‪.‬‬ ‫שופר כיון שישמע קול השופר כקול בעלמא‪,‬‬ ‫שאין בו כדי לעורר לתשובה‪ ,‬ורק כאשר‬ ‫לולא התמהמהנו כי עתה‬ ‫יהיה דבוק בתורה הקדושה ומתכונן ליום‬ ‫שבנו זה פעמים‬ ‫הדין הגדול והנורא יוכל להתעורר לתשובה‬ ‫ולעמוד בתפילה‪ .‬הרי לנו כי בין על ידי‬ ‫ולדידן יאמר כי בעת הזאת שהוא זמן מסוגל‬ ‫תורה ובין על ידי תפילה אפשר להתעורר‬ ‫מאוד נקבל על עצמינו עול התורה‪,‬‬ ‫לתשובה ולהשיב צלם אלוקים למקומה ואז‬ ‫ובחרטה גמורה נתחרט ונשוב בתשובה‬ ‫יוכל להתפלל והקב"ה ישמע קול שוועתו‪.‬‬ ‫שלימה לפניו‪ ,‬ואז נזכה להתברך בברכת‬ ‫כתיבה וחתימה טובה‪ ,‬ואוי לו לכסיל אשר‬ ‫אינו מתעורר בעת הזאת לשוב בתשובה‪,‬‬ ‫אשרי העם יודעי תרועה‬ ‫וכבר המשיל בשלה"ק [הביאו הלב שמח‬ ‫על פי זה אפשר לפרש עוד בכוונת הכתוב‬ ‫בעניני תשובה] הדבר לקבוצת שרים‬ ‫אשרי העם יודעי תרועה‪ ,‬על פי הידוע‬ ‫אשר שימשו בארמון המלך‪ ,‬וגנבו אוצר‬ ‫מספרים הקדושים ש'תרועה' רומזת על‬ ‫רב מאוצר המלוכה‪ ,‬וכשנתוודע למלך על‬ ‫התורה הקדושה שיש בה ע' פנים כי תיבת‬ ‫הגניבה והתחיל לדרוש מי הוא זה ואיזה‬ ‫'תרועה' היא אותיות תורה ע'‪ ,‬ולהנ"ל הנה‬ ‫הוא אשר מלאו ליבו לעשות כן‪ ,‬נתוודע‬ ‫על ידי התרועה שהיא התורה הקדושה וקול‬ ‫שאינם אחרים מידידיו ושריו‪ ,‬ואף כי המלך‬ ‫השופר המעוררת לתשובה יוכל להחזיר‬ ‫לא רצה להאמין לדברים אלו‪ ,‬אולם בלית‬ ‫הצלם אלוקים ולהתפלל לפני אדון כל‪ ,‬אולם‬ ‫ברירה הוצרך להעמידם לדין‪.‬‬ ‫אם הלב סתום על ידי החטאים הלא לא‬ ‫והנה אף שהודיע והזמין את שריו למשפט‬ ‫יוכל להתפלל‪ ,‬ועל כן יקבל כל אחד ואחד‬ ‫לעמוד בדין לפניו‪ ,‬מ"מ בטרם הגיעם‬ ‫לעסוק בתורה הקדושה כל אחד כפי מדרגתו‬ ‫הרות ירבד‬ ‫וכ‬ ‫משל כעי"ז המשיל רבינו יונה בספרו שערי‬ ‫אל המשפט שלח עליהם שליח לבקש בשמו‪:‬‬ ‫תשובה (שער הראשון) בשם המדרש‬ ‫אם אכן ידכם במעל הזה‪ ,‬הלא בדרככם אל‬ ‫(קהל"ר פ"ז סי' לב) משל לכת של ליסטים‬ ‫בית המלוכה נמצא נהר גדול‪ ,‬אנא מכם‬ ‫שחבשם המלך בבית האסורים‪ ,‬וחתרו‬ ‫השליכו את כל הכסף והזהב אל תוך הנהר‪,‬‬ ‫מחתרת‪ ,‬ופרצו ויעבור‪ ,‬ונשאר אחד מהם‪,‬‬ ‫וכאשר תגיעו לארמון המלוכה לא אמצא‬ ‫בא שר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה‬ ‫את האוצרות בידכם וברשותכם‪ ,‬ותמורתם‬ ‫לפניו והאיש עודנו עצור‪ ,‬ויך אותו במכהו‪,‬‬ ‫אתן לכם אוצרות אחרות במקומם‪ ,‬וכי כלום‬ ‫אמר לו קשה יום! הלא המחתרת חתורה‬ ‫חסר מבית המלך‪.‬‬ ‫לפניך ואיך לא מיהרת המלט לנפשיך?‪ .‬כן‬ ‫וכך הווה‪ ,‬ובדרכם למשפט השליכו רובם‬ ‫ממש אם נפל אדם בפח היצר והוא אסור‬ ‫ככולם את כל האוצרות הגנובים אל‬ ‫באזיקים בחבלי היצר הרע‪ ,‬הלא הקב"ה חתר‬ ‫הנהר‪ ,‬מלבד שר אחד מאותם השרים אשר‬ ‫לו מחתרת ונתן לו מצות תשובה כדי שיוכל‬ ‫לא עשה כן‪ ,‬אלא הניח גניבתו בידו ועמד‬ ‫לשוב ולהתקרב אליו‪ ,‬נמצא כי המאחר‬ ‫כך למשפט‪ ,‬ואכן כשמשמשו באמתחת כל‬ ‫תשובתו שוטה ורעתו רבה כי איך לא ימלט‬ ‫השרים לא מצאו שום אוצר‪ ,‬כי אם באמתחת‬ ‫לנפשו כאשר מחתרת חתורה לפניו‪.‬‬ ‫אותו שר שלא השליך את גניבתו מתחת‬ ‫ובכן יתבונן כל אחד בליבו‪ ,‬ואף כי אין‬ ‫ידו‪.‬‬ ‫מזכירין חטאים ביום ראש השנה‪ ,‬מ"מ‬ ‫ויען המלך אל השר‪ :‬הנה חטאתך השניה‬ ‫לב יודע מרת נפשו באיזה פנים עבר עליו‬ ‫קשה מן הראשונה‪ ,‬כי בחטאתך‬ ‫השנה הזאת‪ ,‬וכמה מעורר אותנו הקב"ה‬ ‫הראשונה אף שלא התגברת ותאוותך גברה‬ ‫מלמעלה לשוב ולהתקרב אליו‪ ,‬ובפרט‬ ‫עליך ובראותך לעיניך אוצרות כסף וזהב לא‬ ‫בתקופה האחרונה כאשר בני ישראל בכל‬ ‫יכולת עמוד לנפשך והבאת אותם לרשותך‪,‬‬ ‫העולם כולו בכל מקומות משובותיהם בארץ‬ ‫אכן באמת על חטא זה מגיע לך עונש‬ ‫ובגולה לוקים בפרטות ובכללות‪ ,‬על כן‬ ‫גדול‪ ,‬אבל מתוך אהבה וידידות נתתי לך‬ ‫יתפלל כל אחד מעומקא דליבא‪ ,‬שנזכה‬ ‫דרך להימלט ולהיפטר מן העונש‪ ,‬ובכל‬ ‫שהשנה הזאת תהיה כבר שנת פקידה‪.‬‬ ‫זאת ברוב חוצפה ועזות לא מיהרת המלט‬ ‫לנפשך‪ ,‬ועדיין הנך עומד במרדך למעול‬ ‫התעוררות הגאולה‬ ‫מעל באוצרות המלך‪ ,‬והנחת אותם תחת‬ ‫השלימה בשנה הזאת‬ ‫ידך‪ ,‬הרי עונשך מפורשת‪.‬‬ ‫והנה איתא בזוה"ק (וירא דף קיז‪ ).‬כי בכל‬ ‫והנמשל הוא כי כדבר הזה אומר הקב"ה לבן‬ ‫שישים שנה מתעוררת זמן פקידה‬ ‫אדם‪ :‬אכן יצרך התגבר עליך‬ ‫להיפקד בגאולה השלימה‪ ,‬והנה לפני‬ ‫ונכשלת בעוון‪ ,‬אולם אחר שנתתי לך מצות‬ ‫שישים שנה שנת תשכ"ו כבר עורר הרה"ק‬ ‫תשובה שתוכל לשוב להתקרב עלי ואינך‬ ‫מסאטמאר זי"ע שהיתה שנת פקודה‪,‬‬ ‫חוזר בתשובה‪ ,‬הלא לאותו שר חצוף דמית‪,‬‬ ‫נמצא כי השנה הזאת שנת תשפ"ו ראוי‬ ‫שאינו חס על כבוד מלכו ואינך מקיים מצות‬ ‫להתעוררות הגאולה ועת רצון גדול בעת‬ ‫המלך אשר נתן לך דרך פליטה לטובתך‪,‬‬ ‫הזאת להיפקד בגאולה וישועה‪ ,‬על כן נשוב‬ ‫אלא משאיר האוצרות הגנובות תחת ידך‪.‬‬ ‫זכ‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫כי באמת אחזתנו בושה וכלימה במצבינו‬ ‫בתשובה שלימה לפני אדון כל ולואי שנזכה‬ ‫השפל והנבזה בעולם הזה‪ ,‬ובפרט בעת הזאת‬ ‫לגאולה שלימה‪.‬‬ ‫כאשר הקב"ה נמצא איתנו בביהמ"ד‪ ,‬ואף‬ ‫והיה מרגלא בפומיה של הרה"ק מסאטמאר‬ ‫האבות הקדושים מגיעים לביהמ"ד להתפלל‬ ‫זי"ע בדרשתו קודם תקיעת שופר‬ ‫עם כלל ישראל כדאיתא מהחתם סופר (עי'‬ ‫להזכיר דברי הישמח משה דהנה ביום הזה‬ ‫בדרשות לערב יום הכיפורים שנת תצד"ק ד"ה את‬ ‫דנים על כל מה שיארע כל השנה ומה‬ ‫זו)‪ ,‬ופלא גדול איך יתכן כדבר הזה אשר‬ ‫שיתהוה עם כל מדינה ומדינה הן לשלום‬ ‫הקב"ה נמצא איתנו כאן בביהמ"ד ויראה‬ ‫והן למלחמה‪ ,‬כמו שאומרים בתפילה ועל‬ ‫ורעד לא אחזתנו מפחד הדר גאונו‪ ,‬והוא‬ ‫המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום‬ ‫מחמת מצבינו השפל שאין אנו מרגישים‬ ‫איזו לרעב ואיזו לשובע וכו' והכל נגזר ביום‬ ‫כלום‪.‬‬ ‫זה מה שיארע עם כל מדינה במשך השנה‬ ‫כולה‪ ,‬ותיאר הישמח משה באריכות שבכל‬ ‫ראש השנה באים כל שרי האומות ומבקשים‬ ‫אולם בכל זאת נשכיל ונשיב אל לבבינו‬ ‫על עמם ועל ארצם‪ ,‬כמ"ש (ישעיה כד כא)‬ ‫שלא לבלות הזמן היקר והנשגב‬ ‫יפקוד ה' על צבא המרום במרום‪ ,‬ופוסקים‬ ‫הזה בהבל וריק‪ ,‬ונשמח שמחה גדולה על‬ ‫ונותנים לכל אחד ואחד מנת חלקו על כל‬ ‫כל שעה ושעה שאנו נמצאים בביהמ"ד‬ ‫השנה‪ ,‬ובתוך הבאים בא גם מלך המשיח‬ ‫ויכולים לשפוך שיח פני בוחן ליבות‪ ,‬כי‬ ‫ומשתטח בבכיה שיתנו לו ג"כ מנת חלקו‬ ‫אלמלא ידענו בראש השנה שנת תשפ"ה איך‬ ‫ונחלתו ויגיע עת גאולתן של ישראל‪ ,‬ואין‬ ‫יהיה נראה השנה ההיא וכי היינו עומדים‬ ‫לשער גודל השמחה שיהיה בכל העולמות‬ ‫בקרירות כזאת‪ ,‬והלא לא היינו יוצאים כל‬ ‫אם יאמרו למלך המשיח שכבר בא אותו‬ ‫היום מביהמ"ד‪.‬‬ ‫השנה שיקבל הוא ג"כ חלקו וגורלו‪ ,‬אבל‬ ‫אם ח"ו אומרים לו שעדיין לא הגיע זמן‬ ‫יעזור השי"ת מען זאל האבן גע'פועל'ט‬ ‫הגאולה אזי הוא יוצא משם בבושה וכלימה‬ ‫וכל שרי מעלה מלעיגים ממנו‪ ,‬על שעדיין‬ ‫אלעס גוט'ס כתיבה וחתימה טובה‬ ‫לא ניתן לו חלקו‪.‬‬ ‫ושנה טובה ומבורכת‪ ,‬בני בריכי וחיי אריכי‬ ‫ומזוני רויחי‪ ,‬זיווגים הגונים‪ ,‬וכל טוב סלה‬ ‫בהרחבת הדעת‪ ,‬ולהתעורר על ידי תקיעת‬ ‫ושכנתי בתוכם‬ ‫שופר בתשובה שלימה‪ ,‬עדי נזכה לגאולה‬ ‫ובכן יהיה רצון מלפני אבינו שבשמים שנזכה‬ ‫השלימה במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫לעשות תשובה שלימה לפניו‬ ‫********‬ ‫הרות ירבד‬ ‫חכ‬ ‫חלק מדרשת שבת שובה‬ ‫פרשת וילך תשפ״ו‬ ‫בתוכן‬ ‫חלק האגדה‪ :‬אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות · בברכה המשלושת‬ ‫בתורה · בן מאה ועשרים שנה אנכי היום · הקב״ה משלים שנותיהם של צדיקים‬ ‫מיום ליום · עד יום מותו תחכה לו לתשובה · לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם‬ ‫· משה לא נכנס לארץ ישראל · מחמת חטא המרגלים · ויקרא משה להושע בן נון‬ ‫יהושע · שובה ישראל כי כשלת בעוונך · בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין‬ ‫חלק המוסר‪ :‬דרך תשובה הורית · העוקר עבודה זרה צריך לשרש אחריה ·‬ ‫חרטה מהו · ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך · איזהו עשיר · אין דבר‬ ‫העומד בפני הרצון · נשאת ונתת באמונה קבעת עיתים לתורה · כי הם חיינו ואורך‬ ‫ימינו · ארבעה דברים צריכים חיזוק · דבר העומד ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים‬ ‫בה · פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם · אין לנו על מי להישען אלא על‬ ‫אבינו שבשמים · בדבר הפרצות בחומות הקדושה · הנשמה לך והגוף פעלך חוסה‬ ‫על עמלך‬ ‫ונראה לבאר על פי מה שכבר האריכו‬ ‫הקדמונים לבאר איך מועיל תשובה‬ ‫חלק האגדה‬ ‫לכפר על העבירה‪ ,‬והלא כאשר חטא אדם‬ ‫ומרד במלכו של עולם‪ ,‬ענשו מר וקשה על‬ ‫אין אדם חוטא אלא אם כן‬ ‫שמרד כנגד מלך מלכי המלכים‪ ,‬וכי בדבריו‬ ‫נכנס בו רוח שטות‬ ‫בהפטרה דפרשתן אמר הכתוב (הושע יד ב‪-‬ג)‬ ‫בלבד ובמה שמתחרט בליבו משתנה דבר‬ ‫שיפטור אותו מן העונש‪ ,‬ובמה מתכפר‪.‬‬ ‫שובה ישראל עד אלוקיך כי כשלת‬ ‫ובאמת כבר אמרו חז״ל (ירושלמי מכות פ״ב ה״ו)‬ ‫בעוונך‪ ,‬קחו עימכם דברים ושובו אל ה'‪,‬‬ ‫שמידת הדין אמרה נפש החוטאת תמות‪,‬‬ ‫אמרו אליו כל תשא עוון וקח טוב‪ .‬כבר‬ ‫אלא שהקב״ה ברוב רחמיו וחסדיו נותן יד‬ ‫הקשו חז״ל (יומא פו‪' ):‬כי כשלת בעוונך'‪ ,‬הא‬ ‫לפושעים וימינו פשוטה לקבל שבים‪.‬‬ ‫עוון מזיד הוא וקא קרי ליה מכשול‪ .‬כמו״כ‬ ‫וטעם הדבר הוא‪ ,‬שאף כי באמת שורת הדין‬ ‫יש לדקדק כוונת אומרו 'וקח טוב' הנאמר‬ ‫נותנת כי המורד במלכות אחת דתו‬ ‫לגבי תשובה‪.‬‬ ‫טכ‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫ע״י רוח שטות שהכניס בו‪ ,‬על כן אמרו אליו‬ ‫להמית‪ ,‬ולא תועיל לו התשובה לתקן‬ ‫כל תשא עוון‪ ,‬פי' בדין הוא שתועיל התשובה‬ ‫העבירה‪ ,‬אולם ישראל קדושים הם וכבר‬ ‫לכפר על החטאים‪ ,‬והראיה לזה היא וקח‬ ‫קבעו חז״ל (סוטה ג‪ ).‬שאין אדם חוטא אלא‬ ‫טוב‪ ,‬כי הבט נא משמים וראה בשמחת בני‬ ‫א״כ נכנס בו רוח שטות‪ ,‬נמצא כי הרוח‬ ‫אדם בקיום מצות השי״ת בדחילו ורחימו‬ ‫שטות גרם לו לאדם שיחטא בשגגה‪ .‬ובזה‬ ‫בשמחה ובטוב לב‪ ,‬ואף על החטאים שנכשלו‬ ‫ניחא איך תועיל התשובה לכפר על החטא‪,‬‬ ‫חפצים לשוב בתשובה שלימה לפני אדון‬ ‫מאחר שבתשובה מתחרט על שיצא דבר‬ ‫כל‪ ,‬והא ראיה‪ ,‬שבני אדם מתאספים בבית‬ ‫עבירה מתחת ידו עקב רוח שטות שנכנסה‬ ‫המדרש לשמוע דרשת שבת שובה ולהתעורר‬ ‫בקרבו‪.‬‬ ‫לתשובה‪.‬‬ ‫וראיה לדבר זה שכל חטאות בני ישראל‬ ‫אינם אלא מתוך רוח שטות‪ ,‬ולא‬ ‫בברכה המשלושת בתורה‬ ‫מתוך עזות מצח חלילה‪ ,‬דהנה אנו רואים‬ ‫בפרשתן (לא א‪-‬ג) וילך משה וידבר את‬ ‫כי בעת הגיע זמן קיום איזה מצוה ממצוות‬ ‫הדברים האלה אל כל‬ ‫ה'‪ ,‬כדוגמת אכילת מצה‪ ,‬לולב‪ ,‬שופר‪ ,‬מגילה‬ ‫ישראל‪ ,‬ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה‬ ‫וכדו'‪ ,‬הלא הם מוכנים ומזומנים לקיימם‬ ‫אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא וגו'‪,‬‬ ‫בדחילו ורחימו‪ ,‬ובני אדם רצים ברחובה‬ ‫יהושע הוא עובר לפניך כאשר דבר ה'‪ .‬יש‬ ‫של עיר בשמחה ובטוב לב לקיים מצוות‬ ‫לדקדק בכוונת אומרו 'וילך'‪ ,‬דכיון שעיקר‬ ‫השי״ת‪ ,‬ואפילו פשוטי עם בכלל זה‪ ,‬ואף‬ ‫השמעת התורה בפרשה זו היא דברי משה‬ ‫פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון‪ ,‬ואין‬ ‫לבני ישראל‪ ,‬א״כ מה בא להשמיענו בהליכה‬ ‫לך ראיה גדולה מזו‪ ,‬כי באמת רצון כל אחד‬ ‫זו‪.‬‬ ‫ואחד לקיים רצונו יתברך‪ ,‬ללא שום מכשול‪.‬‬ ‫וכעי״ז יש לדקדק בכתוב (שמות יח כ) והודעת‬ ‫וכמו שאמרו חז״ל (ברכות יז‪ ).‬רצוננו לעשות‬ ‫להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה‬ ‫רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה הוא‬ ‫אשר יעשון‪ ,‬ויש להבין מהו כוונת ההליכה‪.‬‬ ‫היצר הרע היושב על מפתחי ליבות בני אדם‬ ‫כמו״כ יש להבין כפילות לשון עשיה ‪-‬‬ ‫לפתותם ולכפותם לדבר עבירה‪ ,‬ומתגבר‬ ‫המעשה אשר יעשון‪.‬‬ ‫על האדם ונוטל שכלו וישוב דעתו ובכך‬ ‫ובמדרש (תנחומא סימן א) איתא אין וילך אלא‬ ‫עולה בידו להכשילם בחטא‪ ,‬על כן בדין‬ ‫לשון תוכחה‪ ,‬שנאמר (תהלים מו ט)‬ ‫היא שתהא תשובה מועלת ונסלח לכל עדת‬ ‫לכו חזו מפעלות אלוקים וגו'‪ ,‬וגם בפסוק זה‬ ‫בני ישראל כי לכל העם בשגגה‪.‬‬ ‫ראוי לדקדק מדוע הזכיר לשון הליכה‪ ,‬ודי‬ ‫על דרך זה יבואר מאמר הכתוב שובה‬ ‫היה לו לומר חזו מפעלות אלוקים‪ .‬כמו״כ‬ ‫ישראל עד ה' אלוקיך‪ ,‬וכי תאמר מהיכי‬ ‫ראוי להבין מהו ענין התוכחה בלשון הליכה‪.‬‬ ‫תיתי תועיל התשובה להינצל מן העונש‪ ,‬על‬ ‫ויתבאר על פי מאמר הכתוב (שמות יב כח)‬ ‫כן המשיך ואומר כי כשלת בעוונך‪ ,‬פי' כי כל‬ ‫וילכו ויעשו בני ישראל כאשר ציוה‬ ‫חטא וחטא שהאדם עושה אף אם הוא במזיד‪,‬‬ ‫ה' את משה ואהרן כן עשו‪ ,‬ופירש״י (ד״ה‬ ‫ג״כ אינה אלא כשלון שהכשילו היצר הרע‬ ‫הרות ירבד‬ ‫ל‬ ‫וענין זה רמז יתרו למשה רבינו ואמר‪ :‬א‪.‬‬ ‫וילכו (א)) בשם המכילתא וכי כבר עשו והלא‬ ‫והודעת להם את הדרך אשר ילכו‬ ‫מראש חודש נאמר להם‪ ,‬אלא מכיון שקבלו‬ ‫בה וגו'‪ ,‬וכוונתו בזה שיודיע להם חשיבות‬ ‫עליהם מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו‪.‬‬ ‫המצוות שמקבלים עליהם שכר משולשת‪,‬‬ ‫ומבואר מזה שבענין קיום המצוות‪ ,‬הנה‬ ‫ואף הדרך אשר הולכים כדי לקיים המצוות‬ ‫מיד בשעה שהחליט האדם בדעתו לעשותה‬ ‫נחשב למצוה גופא ויבוא על שכרו‪ ,‬והוסיף‬ ‫נחשב לו כאילו עשאו אע״פ שלא עשאה‬ ‫עוד ואמר ב‪ .‬ואת המעשה פי' הקבלה בליבו‬ ‫עדיין‪ ,‬וזהו שאמר הכתוב על בני ישראל‬ ‫לעשות המצוה נחשב ג״כ כעשייה גמורה‪,‬‬ ‫'וילכו ויעשו' מיד כשקיבלו עליהם לעשות‬ ‫ג‪ .‬אשר יעשון היינו עשיית המצוה בפועל‬ ‫בזמנו ככל אשר נצטוו בפרשת קרבן פסח‬ ‫ממש‪ ,‬על כולן מקבל האדם שכרו משלם‪.‬‬ ‫בראש חודש ומיד נחשב להם כאילו עשאוה‬ ‫בפועל‪.‬‬ ‫בהקדם כל זה‪ ,‬יתבאר גם מאמר חז״ל (שבת‬ ‫פח‪ ).‬בריך רחמנא דיהב אוריאן‬ ‫אולם לא זו בלבד‪ ,‬אלא רש״י הוסיף עוד‬ ‫תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום‬ ‫(ד״ה וילכו (ב)) שלא רק על הקבלה‬ ‫תליתאי בירחא תליתאי‪ ,‬עיי״ש‪ .‬ולכאורה‬ ‫בלבד יקבלו שכרו כאילו עשאו‪ ,‬אלא אף‬ ‫ראוי להבין ענין זה שכל דברי התורה‬ ‫ההליכה מנה הכתוב ליתן שכר להליכה‬ ‫משולשות‪ ,‬כי בוודאי טעמא רבה אית‬ ‫ושכר לעשיה‪ ,‬ומזה נתוודע לנו שמלבד‬ ‫בה‪ .‬אולם על פי דברינו יש לומר הכוונה‪,‬‬ ‫מה שבשעה שקיבל עליו לעשות מעלה‬ ‫שהתורה היא תורה משולשת כיון שהאדם‬ ‫עליו הכתוב כאילו עשאה‪ ,‬הנה גם ההליכה‬ ‫מקבל שכר עשיית המצוות בשכר משולש‪,‬‬ ‫שהולך לקיים המצוה הרי זה נחשב כקיום‬ ‫על הקבלה על ההליכה ועל העשייה‪ ,‬ולכן‬ ‫המצוה בפני עצמו עד שהוא מקבל עליו‬ ‫ניתנה התורה לעם משולש ע״י משולש ובזמן‬ ‫שכר על ההליכה לבדה‪ ,‬וכמו שאמרו ז״ל‬ ‫משולש לרמז כי התורה ניתנה לנו באופן‬ ‫(סוטה כב‪ ).‬בההיא אלמנה שהיה בית הכנסת‬ ‫משולשת כפי שכר מצוותיה‪.‬‬ ‫בשכנותה ובכל יום היתה הולכת להתפלל‬ ‫בבית מדרשו של רבי יוחנן‪ ,‬ושאל אותה ר'‬ ‫ובדברינו אלה יתבאר ג״כ מה שהזכיר‬ ‫יוחנן אם אין בית הכנסת בשכנותה‪ ,‬אמרה‪:‬‬ ‫הכתוב כאן וילך משה וידבר‬ ‫רבי ולא שכר פסיעות יש‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫וכו'‪ ,‬כיון שבאת התורה להורות ולהודיע‬ ‫שגם ההליכה עצמה שהלך משה רבינו כדי‬ ‫הרי לנו שבעסק המצוות מקבל האדם שכר‬ ‫לקיים מצות הקב״ה לדבר אל ישראל נחשב‬ ‫משולשת‪ ,‬א‪ .‬מיד בעת שמקבל עליו‬ ‫לו למצוה בפני עצמה כמו הדיבור עצמה‪,‬‬ ‫לעשות המצוה מעלה עליו כאילו עשאה‬ ‫וקיבל שכר מיוחד על ההליכה ועל הדיבור‪.‬‬ ‫ומקבל שכר על הקבלה‪ ,‬ב‪ .‬בשעה שהולך‬ ‫וזהו ג״כ ביאור המשך הכתוב יהושע הוא‬ ‫לעשות המצוה הרי הוא מקבל שכר על‬ ‫עובר לפניך כאשר דבר ה'‪ ,‬כי באמת ראוי‬ ‫ההליכה למצוה כמצוה עצמה‪ ,‬ג‪ .‬בשעה‬ ‫לדקדק אומרו 'הוא עובר' בלשון הוה‪ ,‬כי‬ ‫שמקיים המצוה בפועל ממש‪ .‬הרי לנו‬ ‫יותר היה לו לומר 'הוא יעבור' בלשון עתיד‪,‬‬ ‫מזה גודל חשיבות קיום המצוות שהאדם‬ ‫אולם לדברינו מבואר שפיר‪ ,‬כי גם הקבלה‬ ‫משתלם פי שלשה על עשייתו‪ ,‬על הקבלה‬ ‫שמקבל האדם לעשות המצוה כבר נחשב‬ ‫על ההליכה ועל העשייה‪.‬‬ ‫אל‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫הכתוב בפרשתן‪ ,‬שפתח וילך משה וידבר‬ ‫לו כאילו עשאה ממש‪ ,‬ולכן אמר הכתוב‬ ‫את הדברים האלה‪ ,‬בלשון דיבור קשה‪,‬‬ ‫יהושע הוא עובר לפניך‪ ,‬כי מעכשיו שכבר‬ ‫וסיים ויאמר אליהם‪ ,‬בלשון אמירה רכה‪.‬‬ ‫קיבל עליו לעבור לפני העם כבר נחשב לו‬ ‫וכן יש לדקדק על אומרו בן מאה ועשרים‬ ‫כאילו הוא עובר לפניך כאשר דבר ה'‪ ,‬כי‬ ‫שנה אנכי היום‪ ,‬כי הדבר פשוט שכוונתו על‬ ‫הקבלה נחשב לעשייתה ממש‪.‬‬ ‫ועל דרך זה יתבאר ג״כ מאמר המדרש וילך‬ ‫היום שהוא מדבר בו שהוא בן מאה ועשרים‬ ‫ולמה הוצרך לפרש ולומר 'היום'‪.‬‬ ‫משה הדא הוא דכתיב לכו חזו מפעלות‬ ‫ובאמת שכן הקשו חז״ל (סוטה י״ג‪ ,:‬הובא‬ ‫אלקים וגו' והכוונה שיתבוננו ויראו בני‬ ‫ברש״י כאן) בן מאה ועשרים שנה‬ ‫אדם שגם ענין 'לכו'‪ ,‬דהיינו ההליכה למצוה‬ ‫אנכי היום‪ ,‬שאין ת״ל היום‪ ,‬אלא היום‬ ‫נחשב לפני המקום למפעלות אלקים כאילו‬ ‫מלאו ימי ושנותי‪ ,‬ללמדך שהקדוש ברוך‬ ‫עשאום בפעולה ממש‪ ,‬ומקבלים שכר הליכה‬ ‫הוא משלים שנותיהם של צדיקים מיום‬ ‫כשכר עשייה‪ .‬וזהו ג״כ ענין התוכחה בהליכה‬ ‫ליום ומחודש לחודש‪ ,‬דכתיב (שמות כג כו)‬ ‫זו‪ ,‬כדי שיזדרז האדם בקיום המצוות כפי‬ ‫את מספר ימיך אמלא‪ ,‬ע״כ‪ .‬אולם כבר‬ ‫שנתבאר שהשכר משולשת על הקבלה על‬ ‫דקדקו המפרשים (עי' מהרש״א קידושין לח‪).‬‬ ‫ההליכה ועל העשיה‪.‬‬ ‫דמאחר שנולד משה בז' אדר נמצא ששנת‬ ‫והדברים אמורים בעת כזאת‪ ,‬אשר בני‬ ‫ק״כ שלו נגמר אתמול ביום ו' אדר ואם כן‬ ‫אדם מתקבצים בבית המדרש‬ ‫מדוע לא מת משה רבינו ביום ו' אדר‪.‬‬ ‫לשמוע דברי מוסר והתעוררות‪ ,‬הנה יש‬ ‫לדעת‪ ,‬שאף קודם שמתעוררים בפועל‬ ‫הקב״ה משלים שנותיהם‬ ‫לתשובה‪ ,‬יש שכר בעצם ההליכה והכניסה‬ ‫של צדיקים מיום ליום‬ ‫לביהמ״ד כדי להתעורר בתשובה‪ ,‬ואח״כ‬ ‫כשכולם מקבלים עליהם לתקן מעשיהם‬ ‫וביאר הרה״ק מהרי״ץ דושינסקיא זי״ע‬ ‫השכר נתונה להם כאילו קיימוה בפועל‪,‬‬ ‫בספרו תורת מהרי״ץ על פי מה‬ ‫ואח״כ יקבלו שכר כאשר יקיימו המצוות‬ ‫שהובא בספרים הק' שהימים שהאדם עוסק‬ ‫בפועל‪.‬‬ ‫בהם בתורה ומצוות כראוי וכיאות הם עולין‬ ‫לו לחשבון ימיו ושנותיו‪ ,‬אולם הימים שלא‬ ‫בן מאה ועשרים שנה אנכי היום‬ ‫השלים בהם את חוקו ותפקידו המתבקש‬ ‫ממנו אינם עולים לחשבון ימיו ושנותיו‪,‬‬ ‫והנה באמת לכאורה היה עלינו לומר‬ ‫ויתכן להיות שיחיה האדם רבות בשנים ובכל‬ ‫הדברים קודם ראש השנה כי לכאורה‬ ‫זאת יחשבו לו רק שנים ספורים במספר ימיו‬ ‫אז ראוי יותר לומר הדברים‪ ,‬אולם נראה‬ ‫ושנותיו אחר שבשאר ימים לא דבק עצמו‬ ‫לבאר הענין שמתקבצים דווקא אחר ראש‬ ‫א‬ ‫בתורה ומצוות כראוי‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬בהקדם מה שנדקדק עוד בדברי‬ ‫א וכידוע מאמר הרה״ק ר' מאיר מפרעמישלאן זי״ע (דברי מאיר ריש פרשת מקץ) בביאור הכתוב (בראשית מא א) ויהי‬ ‫מקץ שנתים ימים‪ ,‬שפעם אחד עלתה נשמת אביו לשמים בלילה‪ ,‬וראה שהביאו לעולם העליון איש אחד צעיר‬ ‫לימים‪ ,‬ואחריו איש זקן ושבע ימים‪ ,‬ושמע שקוראים לצעיר בשם זקן וישיש‪ ,‬ואילו לאיש הזקן מכנים בשם‬ ‫הרות ירבד‬ ‫בל‬ ‫תרתי סרי ופלגא‪ ,‬אם אתה סובל את כולם‬ ‫והנה אצל משה רבינו ודאי שכל ימיו עלו‬ ‫מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫לו לחשבון מספר שנותיו כיון שהשלים‬ ‫והרי הדברים מוכיחים שמכל שבעים שנותיו‬ ‫עצמו כל ימיו בדביקות בהשי״ת ומילא כל‬ ‫של אדם לא יעלה לו למנין יותר‬ ‫יום את תפקידו‪ ,‬אולם עדיין נחסר לו יום‬ ‫מתרתי סרי ופלגא‪ ,‬הרי לנו בהדיא שאין‬ ‫אחד שלא עלה לו לחשבון‪ ,‬והוא אותו יום‬ ‫עולים למנין אלא הימים שעסקו בו בתורה‬ ‫שנכשל בו בחטא מי מריבה‪ ,‬וכיון שהקב״ה‬ ‫ועבדות השי״ת‪ ,‬ומבואר כמה החטא גורם‬ ‫ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום על‬ ‫לחסר מחשבון ימיו ושנותיו‪ ,‬אבל מי‬ ‫כן הוסיף לו הקב״ה יום זה כדי להשלים לו‬ ‫שמתחזק ביראת ה' כל היום משלים לו‬ ‫אותו יום שנחסר לו ע״י מי מריבה‪ ,‬ובזה‬ ‫הקב״ה ימיו ושנותיו לבל יחסר לו אף יום‬ ‫לא יחסר לו כלום מימי חייו‪.‬‬ ‫אחד מימי חייו‪.‬‬ ‫ובזה מבואר שפיר מה שאמר להם משה‬ ‫רבינו לבני ישראל דברי תוכחה‪ ,‬באמרו‬ ‫עד יום מותו תחכה לו לתשובה‬ ‫אליהם‪ :‬ראו כמה החטא גורם ואיך הוא‬ ‫מחסר מימיו של האדם עד שאין עולים‬ ‫באופן אחר נראה ליישב כוונת משה רבינו‬ ‫לו למנין ימיו‪ ,‬שהרי בן מאה ועשרים שנה‬ ‫באומרו 'היום'‪ ,‬ויבואר על פי מה‬ ‫אנכי היום‪ ,‬ורק היום מלאו ימי ושנותי ולא‬ ‫דאיתא בספה״ק עבודת ישראל (ליום שני‬ ‫אתמול‪ ,‬והיינו טעמא שנחסר לי יום אחד‬ ‫דפסח ד״ה וספרתם) לבאר מאמר הכתוב (ויקרא‬ ‫כיון שחטאתי במי מריבה‪ ,‬ומזה תלמדו אתם‬ ‫כגט ז) עד ממחרת השבת השביעית תספרו‬ ‫עד כמה צריכים אתם להיות זהירים לבל‬ ‫חמישים יום‪ ,‬דהנה מצות ספירת העומר הוא‬ ‫יחסר ממנין ימיכם ושנותיכם והוא מוסר‬ ‫ספירת מ״ט יום לתקן עצמו מעט מעט בכל‬ ‫ותוכחה גדולה לבני אדם עכ״ד‪.‬‬ ‫יום ויום עד ממחרת השבת השביעית שאז‬ ‫יהא ראוי לקראת קבלת התורה‪.‬‬ ‫ובאמת שענין זה מבואר בהדיא בדברי‬ ‫חז״ל שאמרו (שבת פט‪ ):‬שלעתיד‬ ‫ועל כן בא הכתוב להורות שאף עם יעמוד‬ ‫לבא יאמר לו הקב״ה ליצחק בניך חטאו‬ ‫האדם ביום אחרון של ימי הספירה ממש‬ ‫לי ויצחק ישתדל עבורם ויאמר‪ :‬ריבונו של‬ ‫סמוך ונראה לכניסת חג השבועות‪ ,‬ויראה‬ ‫עולם כמה חטאו‪ ,‬כמה שנותיו של אדם‬ ‫בנפשו שעדיין לא תיקן מהומה בכל ימי‬ ‫שבעים שנה‪ ,‬דל עשרין דלא ענשת עלייהו‬ ‫הספירה שעברו עליו לבטלה וריק מתחילתה‬ ‫פשו להו חמשין‪ ,‬דל עשרין וחמשה דלילותא‬ ‫ועד סופה‪ ,‬וליבו לא נתעורר לתשובה ותיקון‬ ‫פשו להו עשרין וחמשה‪ ,‬דל תרתי סרי‬ ‫המעשים‪ ,‬ויחשוב בליבו לומר איך יוכל‬ ‫ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא פשו להו‬ ‫להתקרב אל ה' ולקבל את התורה הקדושה‪,‬‬ ‫ילד קטן‪ ,‬ויתמה מאוד למשמע אזניו‪ ,‬דהלא כאן הוא עולם האמת ומדוע מתלוצצים באיש זקן ושיבה‪.‬‬ ‫והשיבו לו כי האמת כן הוא שהאיש הצעיר פעל בשנותיו המועטות הרבה מאוד ויום לשנה נחשב לו‪ ,‬ואילו הזקן‬ ‫בכל שמונים שנה שלו לא פעל כלום‪ ,‬ולכן ילד מסכן הוא‪ .‬והנה אמרו חז״ל (מגילה י‪ ):‬אין ויהי אלא לשון צער‪ ,‬וזהו‬ ‫ביאר הכתוב ויהי מקץ‪ ,‬פי' צער גדול בשעת מקץ‪ ,‬היינו סוף שנות חיי האדם‪ ,‬שנתים ימים פי' אם עושים לו אצל‬ ‫הבית דין של מעלה מרבות השנים אשר חי רק איזה ימים מועטים‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬ ‫גל‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫ימלא את מספר הימים וע״י תשובה יכול‬ ‫אל יתייאש בקרבו לומר אבד סברו‪ ,‬אלא‬ ‫לתקן אותם שיבואו כולם בחשבון‪.‬‬ ‫ידוע תדע כי אף ברגעים האחרונים מימי‬ ‫על דרך זה מבואר הודעת משה רבינו לבני‬ ‫הספירה עדיין יש בידו לתקן את הכל‪.‬‬ ‫ישראל בן מאה ועשרים אנכי היום‪,‬‬ ‫וזהו עד ממחרת השבת השביעית תספרו‬ ‫וכוונתו בזה שאע״פ שחיסר האדם מכל‬ ‫חמישים יום‪ ,‬כי כל זמן שיש אפילו יום‬ ‫ימיו ושנותיו ועומד ביומו האחרון עלי‬ ‫אחד מהספירה – תספרו‪ ,‬פי' יוכל להאיר‬ ‫אדמות מכל מקום יתכן שיהא בכלל בן‬ ‫ביום זה את כל החמישים יום ע״י תשובה‪,‬‬ ‫מאה ועשרים שנה אנכי היום‪ ,‬וביומו האחרון‬ ‫עכתדה״ק‪.‬‬ ‫יעלו לתיקונם כל המאה ועשרים שנה כאחד‪,‬‬ ‫וזהו אמרם ז״ל היום מלאו ימי ושנותי‪ ,‬כי‬ ‫על דרך בחינה זו פירש המהרי״ד מבעלזא‬ ‫ביום האחרון לבדה יכול למלאות כל ימיו‬ ‫זי״ע מה שיש מזכירין בליל פסח נוסח‬ ‫ושנותיו שלא יהא חסר מהם כלום‪.‬‬ ‫לשם יחוד קודם 'נרצה'‪ ,‬והרי כבר גמרו עתה‬ ‫כל עשיית הסדר ומדוע אומר אתה לשם‬ ‫ונמצא שמצד אחד לימד הכתוב בפסוק‬ ‫יחוד כבתחילת המעשה‪ .‬ומפרש שכשעומדים‬ ‫זה שהקב״ה השלים לו אותו היום‬ ‫בסוף עבודת ליל הסדר יתכן שיפול לבב‬ ‫שנחסר לו מחמת חטא מי מריבה ושניתוסף‬ ‫האדם בקרבו בחשבו כמה מצוות וקדושה‬ ‫לו יום אחד למלאות החשבון‪ ,‬והוא תוכחת‬ ‫היה יכול לסגל בעצמו בלילה הזה‪ ,‬ומי יאמר‬ ‫מגולה שיזהר האדם שלא לאבד ימיו ע״י‬ ‫זכיתי לבי לעשותם ככל משפטם וחוקתם‬ ‫חטאיו‪ ,‬ומצד השני לימד הכתוב שאע״פ‬ ‫בתכלית השלימות‪ ,‬ובכך עולה בדעת האדם‬ ‫שבילה האדם בהבל כל ימיו‪ ,‬מ״מ כל עוד‬ ‫הלואי שהיה יכול לעשות כל הסדר עוד‬ ‫נשמתו בו הקב״ה מצפה ומחכה לו לתשובה‬ ‫הפעם שאז היה עושהו ביתר שלימות וביתר‬ ‫ועדיין לא אבד סברו‪ ,‬ואף ביומו האחרון עלי‬ ‫כוונה‪ ,‬וע״י מחשבה זו שמעלה בדעתו‬ ‫אדמות יש בידו לתקן כל ימיו עד שכולם‬ ‫שרוצה לעשותו שנית בתכלית השלימות‬ ‫יעלו לו לחשבון‪.‬‬ ‫עי״ז נחשב לו כאילו עשהו בפועל בתכלית‬ ‫על דרך זה מבואר ג״כ מה ששינה הכתוב‬ ‫השלימות‪ ,‬וע״כ שפיר אפשר לומר עכשיו‬ ‫מלשון דיבור קשה ללשון אמירה רכה‪ ,‬כי‬ ‫לשם יחוד כיון שעכשיו יחשב לו כאילו‬ ‫מצד אחד הוא דיבור קשה שרק היום מלאו‬ ‫עושה מחדש כל הסדר‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫ימי ושנותי ולא אתמול והוא מכיון שנחסר‬ ‫לו יום החטא‪ ,‬ומצד השני הוא אמירה רכה‬ ‫היוצא מזה שאף אם כבר עברו ימיו ושנותיו‬ ‫שלעולם אפשר לתקן הכל עד שהיום הזה‬ ‫של אדם לבטלה עדיין לא אבד סברו‪,‬‬ ‫בלבד הוא נחשב כמאה ועשרים שנים והיום‬ ‫אלא כל עוד נשמתו בו יכול להעלות את‬ ‫מלאו ובאו לו לחשבון כל ימיו ושנותיו‪.‬‬ ‫כולם לשורשם בתכלית השלימות וכל ניצוצי‬ ‫בדברינו אלה יתבאר טעם ענין ההתכנסות‬ ‫נשמתו יעלו לו למנין ימיו‪ .‬ולפי זה מבואר‬ ‫אחר ראש השנה‪ ,‬כיון שלפעמים‬ ‫ג״כ כוונת הכתוב (שמות שם) את מספר ימיך‬ ‫יחשוב האדם בליבו אחרי ראש השנה‪ :‬האם‬ ‫אמלא כי הכתוב מבשר שאע״פ שעברו עליו‬ ‫ניצלתי את יום ראש השנה כראוי בתפילה‬ ‫ימים רבים שלא נהג בהם כהוגן‪ ,‬מ״מ הקב״ה‬ ‫הרות ירבד‬ ‫דל‬ ‫ואמר לכו בנים שמעו לי‪ ,‬פי' בשעה שאתם‬ ‫ועבודה וכו'‪ ,‬ולכן מתכנסים ומתקבצים‬ ‫הולכים ופונים כבר לדרכם אז יראת ה'‬ ‫בבית המדרש להורות לעם ה' כי עדיין יש‬ ‫אלמדכם ולא רק בעת שמיעת הדרשה‪ ,‬כי‬ ‫הקב״ה בקרבינו בימי עשרת ימי תשובה‬ ‫העיקר שתקחו עמכם הדברים גם בלכתכם‬ ‫ויום הכיפורים‪ ,‬ודרשו ה' בהימצאו קראוהו‬ ‫לעסוק בצרכיכם‪.‬‬ ‫בהיותו קרוב‪ ,‬בואו וננצל ימים אלו כראוי‬ ‫בתורה ועבודה ותשובה ותיקון המעשים‪,‬‬ ‫כעי״ז איתא בכתב סופר לבאר מאמר חז״ל‬ ‫ואף מי שלא ניצל כל ימי חודש אלול וימי‬ ‫(פסחים קיג‪ ).‬המשייר מקידושא‬ ‫ראש השנה כראוי‪ ,‬הבה נתחזק כולנו בדברי‬ ‫להבדלתא הרי הוא מנוחלי עולם הבא‪,‬‬ ‫חיזוק ולהתעורר לדבר ה' ולהתכונן בהכנה‬ ‫וביאור הענין הוא‪ ,‬כי בוודאי בכל שבת‬ ‫דרבה לקראת יום הקדוש הקרב ובא‪ ,‬ונזכה‬ ‫ושבת בהגיע יום השבת והאדם עוזב ושוכח‬ ‫לגמר חתימה טובה‪.‬‬ ‫כל עסקיו וצרכי עולם הזה‪ ,‬בא שבת בא‬ ‫מנוחה הרי הוא מתעלה ומתקרב להשי״ת‪.‬‬ ‫לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם‬ ‫אלא שאצל בני עליה יום השבת היא רק‬ ‫תחילת הקדושה והדביקות וממנה שואבים‬ ‫באופן אחר יש לומר בביאור הכתוב וילך‬ ‫כח הקדושה לכל ימות השבוע להיות‬ ‫משה וידבר את הדברים האלה אל‬ ‫מוסיפים והולכים בתורה ועבודת השי״ת‪,‬‬ ‫כל ישראל‪ ,‬ויאמר אליהם בן מאה ועשרים‬ ‫וממשיכים על עצמם קדושת השבת לימות‬ ‫שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא‬ ‫החול‪ ,‬ובזה זוכים לעולם הבא‪.‬‬ ‫וה' אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה וגו'‪,‬‬ ‫יהושע הוא עובר לפניך כאשר דבר ה'‪.‬‬ ‫אמנם פשוטי עם מתקבצים רק ביום‬ ‫ובמדרש איתא אין וילך אלא לשון תוכחה‪,‬‬ ‫השבת בבית המדרש לתפילה וחיזוק‬ ‫וכבר דקדקנו איזה דברי תוכחה אמר משה‬ ‫בתורה ועבודה‪ ,‬אבל מיד בצאת השבת‬ ‫כאן לבני ישראל‪.‬‬ ‫חוזרים ופונים לעסקיהם ושוכחים מכל‬ ‫החיזוקים‪ ,‬א״כ איך יזכו לעולם הבא‪ ,‬על‬ ‫ונראה בהקדם ביאור מאמר דוד המלך‬ ‫כן תיקנו שישיירו מקידושא להבדלתא‪ ,‬כי‬ ‫(תהילים לד יב) לכו בנים שמעו לי‬ ‫אע״ג שלאו כל אחד זוכה להיות במדרגת‬ ‫יראת ה' אלמדכם‪ ,‬דלכאורה יותר היה לו‬ ‫הקדושה בימות החול כביום השבת‪ ,‬מ״מ‬ ‫לומר בואו בנים שמעו לי ולא 'לכו'‪ .‬ויבואר‬ ‫אם נשאר איזה התעוררות משבת על ימות‬ ‫ע״פ מאמר הידוע בשם הרה״ק ר' שמעלקא‬ ‫החול אז יזכו לחלק עולם הבא‪.‬‬ ‫מניקלושבורג זי״ע [הובא בספה״ק אך פרי‬ ‫תבואה (פרשת וירא ד״ה וירא)] שדרכו של‬ ‫ובאמת אף אלו העוסקים בתורה בימות‬ ‫עולם שכשהמגיד דורש לעורר את העם‪,‬‬ ‫החול‪ ,‬עיקר הוכחת יראת שמים‬ ‫הנה אף שכולם מתעוררים לתקן מעשיהם‪,‬‬ ‫שלהם אינה משעת לימודם‪ ,‬אלא משעה‬ ‫אמנם התעוררות אינה מחזקת אלא על זמן‬ ‫שחוזרים מלימודו כדוגמת בין הזמנים וכדו'‬ ‫הדרשה‪ ,‬אבל מיד בסיום הדרשה יוצא כל‬ ‫שאז יוצאים מבית המדרש אז אפשר לראות‬ ‫אחד מביהמ״ד זה פונה לכרמו וזה פונה‬ ‫מעלתם‪ ,‬כי אינו דומה מי שעוסק בתורה‬ ‫לזיתו וזה פונה לביתו‪ ,‬ודבר ההתעוררות‬ ‫למי שאינו עוסק בתורה‪.‬‬ ‫נשכחת לגמרי‪ ,‬ועל כך הזהיר דוד המלך‬ ‫הל‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫להושע בן נון יהושע‪ ,‬ודקדקו המפרשים‬ ‫משה לא נכנס לארץ ישראל‬ ‫מדוע הוסיף דווקא אות י'‪ .‬ולדידן יש לומר‬ ‫מחמת חטא המרגלים‬ ‫כי אות י' בתחילת התיבה מהפך התיבה על‬ ‫העתיד‪ ,‬כידוע‪ ,‬וזהו שרמז משה רבינו בשם‬ ‫והנה איתא באברבנאל (פרשת חוקת) שהעונש‬ ‫יהושע‪ ,‬שאף לעתיד יתנהג כשורה ולא ילך‬ ‫שהגיע למשה רבינו שלא יכנס לארץ‬ ‫בעצת מרגלים‪ ,‬אלא יקח עמו התעוררות‬ ‫ישראל היתה מחמת חטא המרגלים‪ ,‬כיון‬ ‫הקדושה שנשפע בעמדו בקרבת משה רבינו‬ ‫שהוא שלחם יש לו איזה שייכות עם החטא‪,‬‬ ‫על הדרך אף כאשר יפרד ממנו‪.‬‬ ‫ואף שמבואר להדיא בקרא (במדבר כ יב‪-‬יג)‬ ‫טעם העונש שהוא על חטא מי מריבה‪ ,‬מ״מ‬ ‫ובזה יבואר כוונת הכתוב וילך משה וידבר את‬ ‫מחמת חטא מרגלים הכשילו הקב״ה בחטא‬ ‫הדברים האלה אל כל ישראל וגו' לא‬ ‫מי מריבה לכבודו של משה רבינו כדי לתלות‬ ‫אוכל עוד לצאת ולבוא וגו'‪ ,‬ובזה הורה לבני‬ ‫טעם העונש על זה‪ ,‬אבל בשורש היתה‬ ‫ישראל כי עיקר התוכחה היא בדברי מוסר‬ ‫העונש על חטא המרגלים‪ ,‬וכמו שנגזר על‬ ‫והתעוררות שנוטלים אף בצאתם לדרכם‬ ‫מרגלים שלא יכנסו לארץ כן נגזר על משה‬ ‫ביציאתם מבית המדרש‪ ,‬ועל כן המשיך‬ ‫רבינו‪ ,‬עיי״ש דבריו באריכות‪.‬‬ ‫ואמר‪ :‬וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה‬ ‫וגו'‪ ,‬והוא משום חטא המרגלים ששורשה‬ ‫ולכאורה דבר פלא הוא דהלא משה רבינו‬ ‫היתה מחמת שלא נטלו ההתעוררות על‬ ‫הוא אשר ידע האחריות הגדולה‬ ‫המשך דרכם‪ .‬אולם יהושע הוא עובר לפניך‬ ‫המוטלת על המרגלים ולכן חיפש אחר‬ ‫כאשר דבר ה'‪ ,‬כיון שניתוסף לו אות י'‬ ‫אנשים כשרים לעשות שליחות זו‪ ,‬א״כ‬ ‫המורה על העתיד‪ ,‬כי תכלית ההתעוררות‬ ‫מדוע איפה נכשל בזה‪ .‬אולם כבר ביאר‬ ‫הוא שיטלם גם על לאחר זמן השפעת‬ ‫האור החיים הקד' (במדבר יג ב) כי אף שקראם‬ ‫ההתעוררות בשמיעת דברי מוסר או עמידה‬ ‫הכתוב למרגלים בלשון חשיבות בתואר‬ ‫לצד צדיק ולא רק לאותה שעה בלבד‪ ,‬ויקבל‬ ‫'אנשים' המורה שצדיקים המה‪ ,‬מ״מ הוסיף‬ ‫בעצמו קבלות טובות לקיימם לעתיד‪.‬‬ ‫הכתוב ואמר שלח 'לך'‪ ,‬פירוש כל עוד שהם‬ ‫לפניך אצלך הם צדיקים‪ ,‬אבל כשיחזירו‬ ‫פניהם ללכת בשליחות פקע מהם כלילא‪,‬‬ ‫שובה ישראל כי כשלת בעוונך‬ ‫וכמאמר הכתוב וילכו ויבואו‪ ,‬מקיש הליכתם‬ ‫בהפטרה דפרשתן אמר הכתוב (הושע יד ב‪-‬ג)‬ ‫לביאתם וכו' (סוטה לה‪ ,).‬ומזה הרגיש משה‬ ‫שובה ישראל עד אלוקיך כי כשלת‬ ‫והתפלל על יהושע שלא ילך בעצת רשעים‪.‬‬ ‫בעוונך‪ ,‬קחו עימכם דברים ושובו אל ה'‪.‬‬ ‫ודקדקו המפרשים על כפל הלשון שובה‬ ‫ויקרא משה להושע בן נון יהושע‬ ‫ישראל וגו' ושובו אל ה'‪ .‬ובגמ' (יומא פו‪):‬‬ ‫הרי מבואר שכל כשלון המרגלים היתה‬ ‫הקשו עוד 'כי כשלת בעוונך'‪ ,‬הא עוון מזיד‬ ‫על אף היותם לצד משה רבינו‪ ,‬מ״מ לא‬ ‫הוא וקא קרי ליה מכשול‪.‬‬ ‫נכנס בקרבם ההתעוררות בהיותם הולכים‬ ‫וביאור הענין נראה דהנה אנו עומדים‬ ‫לדרכם‪ ,‬כי מיד בהפכם את פניהם מלפניו‬ ‫באמצע עשרת ימי תשובה בהתקרב‬ ‫נפלו ממדרגתם‪ .‬ומהאי טעמא ויקרא משה‬ ‫הרות ירבד‬ ‫ול‬ ‫השוכן על מפתן ליבנו להחטיא בני אדם‬ ‫יום הקדוש יום הכיפורים‪ ,‬וימים אלו נזכרים‬ ‫ולמרוד במלך מלכי המלכים‪ ,‬ובפרט בימינו‬ ‫ונעשים אצל כל בני ישראל לתקן מעשיהם‬ ‫אשר רבו הנסיונות למעלה ראש‪ ,‬וצריכים‬ ‫ולשוב בתשובה שלימה לפני אדון כל‬ ‫אנו לסייעתא דשמיא מרובה שלא ניכשל‬ ‫ולהיטהר מכל סיג ופגם שנתלכלכו במשך‬ ‫בפיתויי היצר הרע‪ .‬הנה העצה היחידה נגד‬ ‫כל ימות השנה‪ ,‬טרם שהקב״ה גומר החתימה‬ ‫היצר הרע הוא עסק התורה הקדושה בכל‬ ‫לטובה‪ ,‬וכל לב יודע מרת נפשו כמה מרד‬ ‫עת מצוא‪ ,‬וכאשר יעשה האדם כן לא יוכל‬ ‫והכעיס את בוראו ומי יאמר טהרתי מחטאי‬ ‫היצה״ר לשלוט עליו‪ ,‬וכמו שאמרו חז״ל‬ ‫על כן וישוב אל ה' וירחמהו כי ירבה לסלוח‪.‬‬ ‫והנה איתא בייטב לב לבאר מאמר הכתוב‬ ‫(סוטה כא‪ ).‬תורה מגינא ומצלא מן העבירה‬ ‫בעידנא דעסיק ביה ובעידנא דלא עסיק ביה‪.‬‬ ‫(נחמיה ט לג) ואתה צדיק על כל הבא‬ ‫עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו‪,‬‬ ‫על כן כל איש הירא ורך הלבב יקבל על‬ ‫הנאמר רבות בסליחות‪ ,‬דהנה איתא בגמ'‬ ‫עצמו בימי התשובה האלו להוסיף אומץ‬ ‫(סוכה נב‪ ):‬שנתחרט הקב״ה על שברא את‬ ‫בלימוד התורה ביום ובלילה ולהגביר חיילים‬ ‫היצר הרע המחטיא בני אדם‪ ,‬כדכתיב (מיכה‬ ‫לתורה במשך כל השנה כולה בשיעורי תורה‬ ‫ד ו) ואשר הריעותי‪ ,‬ואמר‪ :‬אני הוא שגרמתי‬ ‫תמידין כסדרן כל אחד לפי דרגה שלו‪ ,‬אם‬ ‫להם שבראתי יצר הרע‪ .‬אולם מאידך מצינו‬ ‫בגפ״ת ואם בטוש״ע אם במשניות ואם‬ ‫שאמרו חז״ל (קידושין ל‪ ):‬שאמר הקב״ה‬ ‫בספרי יראה וחסידות‪ ,‬ובכח התורה נזכה‬ ‫בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין‪,‬‬ ‫להתקרב אל ה' ולהתחזק בדרך הטובה‬ ‫נמצא שהדבר תלוי ביד האדם להינצל ממנו‪,‬‬ ‫והישרה וכמו שאמרו חז״ל (איכ״ר פתיחתא‬ ‫ואף שהקב״ה ברא את היצר מ״מ יש ביד‬ ‫ס״ב) המאור שבה מחזירו למוטב‪.‬‬ ‫האדם להינצל ממנו על ידי התורה הקדושה‪.‬‬ ‫וזהו ביאור הכתוב 'ואתה צדיק על כל הבא‬ ‫ועל דבר זה מוכיח הנביא את בני ישראל‬ ‫עלינו'‪ ,‬ואף כי הקב״ה ברא את היצר‬ ‫ואומר שובה ישראל עד ה' אלקיך‬ ‫הרע‪ ,‬מ״מ 'אמת עשית'‪ ,‬ואין אמת אלא‬ ‫כי כשלת בעונך‪ ,‬פי' אף הכשלון שנכשלת‬ ‫תורה (ירושלמי ראש השנה פ״ג ה״ח)‪ ,‬וכיון שנתת‬ ‫בחטא מחמת גודל פתויי היצר הרע נחשב‬ ‫לנו את התורה הנקראת אמת על כן 'אנחנו‬ ‫לעון מזיד‪ ,‬כיון שברא הקב״ה יצר הרע‬ ‫הרשענו' והרשעה מוטלת עלינו אחר כי לא‬ ‫והוא ברא תורה תבלין‪ ,‬נמצא שהיה בידך‬ ‫נשתמשנו בתורה הקדושה להכניע את היצר‬ ‫להתיש כח היצר על ידי עסק התורה‪ ,‬ועל‬ ‫הרע‪.‬‬ ‫זה ממשיך ואומר קחו עמכם דברים ושובו‬ ‫אל ה'‪ ,‬ופירשוהו חז״ל (שמו״ר פל״ח סי' ד)‬ ‫בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין‬ ‫אין דברים אלא דברי תורה‪ ,‬והיינו שאם‬ ‫יקבלו עליהם עול תורה להגות בתורת ה'‬ ‫על כן בראש ובראשונה יתעורר כל אחד‬ ‫בכל עת‪ ,‬אז ישיגו דרך תשובה להתקרב‬ ‫על עניני עסק התורה‪ ,‬כי בלא עסק‬ ‫לעבודתו יתברך שמו כי התורה הקדושה‬ ‫התורה הקדושה לא יוכל האדם להשיג דרך‬ ‫תהא מגנא ומצלא עליהם מכל חטא ופשע‪,‬‬ ‫התשובה אמיתית‪ ,‬אחר שגדול כח היצר הרע‬ ‫זל‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫החפץ היא לשוא ולריק‪ ,‬בוא ואלמדך הדרך‬ ‫והמאור שבה תדריכם בדרך ישרה לעשות‬ ‫לחפש אחר דבר הנאבד מעיניך‪ ,‬הנה קודם‬ ‫רצון קונם כראוי וכנכון‪.‬‬ ‫שתתחיל לחפש עמוד והתבונן מהו המקום‬ ‫ויש לומר כי מהאי טעמא נהגו לדרוש בדבר‬ ‫האחרונה שם נשתמשת בחפץ‪ ,‬ומה עשית‬ ‫הלכה‪ ,‬כדי להראות על חביבות ומתיקות‬ ‫אח״כ ולהיכן הלכת משם‪ ,‬ובכך תוכל לשער‬ ‫ועריבות זיו התורה כאשר עוסקים בה‪,‬‬ ‫בדעתך ולהיזכר היכן הנחת החפץ‪.‬‬ ‫יעזור השי״ת נזכה להעלות ימי תשובה אלו‬ ‫והוסיף לספר עובדא דהווה באחד ממקורבי‬ ‫בתורה ותשובה ומעשים טובים‪ ,‬ולקבל על‬ ‫הרה״ק ר' יהושע מקאמינקא זי״ע‬ ‫עצמינו עול התורה‪ .‬ובכן נתחיל בדבר הלכה‬ ‫ושמו ר' עזריאל מקאמינקא ז״ל הלה הדפיס‬ ‫בענין היתר עשיית סוכה ברשות הרבים‪ ,‬אף‬ ‫כתבי הרה״ק ר' ישעיה יעקב מאלעסק זי״ע‬ ‫שהרשות אין שייך לו‪ ,‬והתורה אמרה (דברים‬ ‫שנתעטר בהסכמת הרה״ק מבעלזא זי״ע‪,‬‬ ‫טז יג) חג סוכות תעשה לך‪.‬‬ ‫הוא היה אחוז תמיד במחשבותיו המעמיקות‪,‬‬ ‫כמו״כ לא היה איש מסודר כ״כ‪ ,‬פעם אחת‬ ‫חלק המוסר‬ ‫חיפש אחר בתו 'יענטא' שנעלמה ולא ידע‬ ‫מקום הימצאה‪ ,‬והתחיל לחפש אחריה‪ ,‬אולם‬ ‫דרך תשובה הורית‬ ‫כיון שהיה תמיד מעמיק במחשבותיו‪ ,‬מצא‬ ‫עצמו באמצע חיפושיו מחפש אחר אבדה‬ ‫מובא בספר שבח איתנים עובדא שסיפר‬ ‫אבל לא זכר מה נאבד ממנו‪ ,‬והתחיל לפתוח‬ ‫הרה״ק מבאבוב זי״ע‪ :‬פעם אחת‬ ‫את המגירות והארונות לחפש שם אחר‬ ‫בהיותי ילד נאבד לי חפץ וחיפשתיו בכל‬ ‫אבדתו‪ ,‬כיון שהבחין ר' יהושע מקאמינקא‬ ‫פינות הבית ולא מצאתיו‪ ,‬כשהבחין אבי‬ ‫את זאת שאלו‪ :‬מה אתה מחפש?‪ ,‬או אז‬ ‫שאני מחפש אחר אבדתי בכל פינות הבית‪,‬‬ ‫נזכר שהוא מחפש את בתו 'יענטא'‪ ,‬ואכן‬ ‫שאל אותי מדוע איני מחפש את החפץ‬ ‫מה מקום יש לחפשה בארונות ומגירות‪ ,‬וכל‬ ‫במקום שהנחתיה שם‪' ,‬לך וחפש אותה‬ ‫הנוכחים שם העלו שחוק על פניהם‪.‬‬ ‫במקום שהנחת אותו ותמצאהו שם'‪ .‬ואני‬ ‫בהיותי נער קטן לא הבני כראוי את דברי‬ ‫נענה הרה״ק מבאבוב אל בנו‪ :‬הוא הדבר‬ ‫אבי‪ ,‬וחשבתי שברצונו ללגלג עלי‪ ,‬שהרי אם‬ ‫אשר דיברתי‪ ,‬קודם שאתה מתחיל‬ ‫הייתי זוכר היכן הנחתיה לא הייתי מחפש‬ ‫לחפש אחר אבידה עמוד והתבונן היכן הוא‬ ‫אחריו‪ ,‬והא גופא אני מחפש באיזה מקום‬ ‫המקום שיכול להיות שהוא שם‪ ,‬ואל תחפש‬ ‫הנחתי החפץ‪ ,‬והיתה לי עגמת נפש גדולה‬ ‫בלי שכל במקומות אשר אינם אמורים להיות‬ ‫וחלישות הדעת‪.‬‬ ‫שם כלל‪ ,‬ואז תוכל למצוא את מבוקשתך‪,‬‬ ‫כיון שראה אבי שלא הבנתי את דבריו‪,‬‬ ‫אולם אם תחפש אף במקומות שאין שום‬ ‫קראני אליו וביקש לבאר מאמרו‪ ,‬וכך‬ ‫סברא שהאבדה נמצאת שם‪ ,‬הרי אתה דומה‬ ‫אמר‪ :‬אף אני בהיותי ילד קטן חיפשתי‬ ‫לעזריאל שחיפש את בתו בשידות וארונות‪.‬‬ ‫אחר חפץ שנאבד ממני ואבי אמר לי‪ :‬רואה‬ ‫והפטיר עוד ואמר‪ :‬בו ואלמדך פרק בעניני‬ ‫אני שאתה מחפש במקומות שאין מסתבר‬ ‫תשובה‪ ,‬הנה בהתקרב עלינו‬ ‫שהחפץ תהיה שם‪ ,‬וכל יגיעתך אחר חיפוש‬ ‫הרות ירבד‬ ‫חל‬ ‫היא גוונא יוכל להגיע לידי תשובה שלימה‪,‬‬ ‫ימי הרחמים והרצון‪ ,‬חובה מוטלת עלינו‬ ‫וכמו שאמר הכתוב (איכה ג מ) נחפשה דרכינו‬ ‫לעסוק בעבודת התשובה ותיקון המעשים‪,‬‬ ‫ונחקורה ונשובה אל ה'‪ ,‬ועל זה וכעין זה‬ ‫ולפשפש במעשינו ופעולתנו של כל ימות‬ ‫אמר התנא (פסחים ב‪ ).‬כל מקום שאין‬ ‫השנה אם ראויים המה או לא‪ ,‬ולחפש בנגעי‬ ‫מכניסים בו חמץ אין צריך בדיקה‪.‬‬ ‫בתי הנפש‪ ,‬ולתקן מה שעשינו שלא כהוגן‬ ‫חס ושלום‪ ,‬ומהאי טעמא תיקנו הקדמונים‬ ‫העוקר עבודה זרה צריך לשרש אחריה‬ ‫להרבות בימים הללו בתפילה והנהגות טובות‬ ‫כדי להתעורר על ידם לתשובה‪.‬‬ ‫ובספה״ק באר מים חיים (פרשת מצורע) כתב‬ ‫לבאר באריכות מאמר חז״ל‬ ‫אולם פעמים רבות יקרה שיעמיק האדם‬ ‫(עבודה זרה מה‪ ):‬העוקר עבודה זרה צריך‬ ‫בעבודת התשובה ויעשה כל הפעולות‬ ‫לשרש אחריה‪ ,‬והיינו שהרוצה לעקור את‬ ‫עבורה ויאמר מזמורי תהילים וישמע קול‬ ‫מידותיו הרעות‪ ,‬הרי הוא צריך לשרש אחריה‬ ‫שופר משך כל חודש אלול‪ ,‬אולם אינו עושהו‬ ‫ולפשפש מהו שורש הרע שהביאו לידי‬ ‫אלא כמצות אנשים מלומדה‪ ,‬ואף אם באמת‬ ‫התנהגות אלו‪ ,‬אולם אם אינו מתבונן בשורש‬ ‫עשה אותם כראוי‪ ,‬מ״מ היצר מבלבל שכלו‬ ‫הרע‪ ,‬אף אם ירבה באמירת תהילים שאכן‬ ‫שלא יתעורר על ידיהם להתבונן במה הוא‬ ‫אין ערך למעלתה‪ ,‬אולם לא על ידי זה יבוא‬ ‫מחפש ומפשפש‪ ,‬והרי הוא דומה לאותו‬ ‫לידי תשובה שלימה מאחר שאינו מתבונן‬ ‫עזריאל המחפש‪ ,‬אולם מחפש ותר אחר‬ ‫לעקור את הרע משורשה‪ ,‬ועושה תשובה‬ ‫בתו בתוך הארונות ומגירות הבית‪ ,‬ומה יש‬ ‫ומפשפש במעשיו אבל אינו יודע אחר מה‬ ‫לו מחיפוש ופשפוש כזו‪.‬‬ ‫הוא מחפש‪ ,‬וימצא עצמו אחר החג עומד‬ ‫אמנם התשובה האמיתית היא שיתבונן‬ ‫על אותה מדרגה כמקודםב‪.‬‬ ‫במחשבתו מה הוא מחפש ואחר‬ ‫מאמר נאה מתאמרא מהרה״ק ר' שלמה‬ ‫מה הוא מפשפש‪ ,‬ובמה נכשל ומהו השורש‬ ‫מבאבוב (הראשון) זי״ע לבאר מה‬ ‫שהביאו לידי כך‪ ,‬ואיזה פעולות גרמו לו‬ ‫שאומרים בסיום מסכת כריתות 'הדרן‬ ‫בגרמא דנזקין להיכשל בדבר עבירה‪ ,‬ובכי‬ ‫ב ומחמת חיבת הדברים נעתיק תוכן דבריו הקדושים‪ :‬שהרוצה לעקור עבודה זרה מארצו‪ ,‬פי' שרוצה לעקור‬ ‫העבודה שהיא זרה שהיא העבירה‪ ,‬שלא לבוא עוד לעבור העבירה הזו‪ ,‬אין לו תקנה כי אם לשרש אחריה לחפש‬ ‫בשרשה מאין נמשך אליו שיבוא אל העבירה הלזו‪ ,‬ומאיזה מדה רעה בליבו‪ ,‬וכאשר יעקרנה בשרשה ע״י שיתן‬ ‫אל לבו בכח מוחו ושכלו להבין בגנות ומיאוס וחומר כל מדה ומדה ויעקרנה מליבו לגמרי‪ ,‬באופן שתהיה בזויה‬ ‫ומאוסה בליבו מכל וכל שלא ירצנה בשום אופן‪ ,‬אז יהיה נכון לבו בטוח בה' שלא יחזור לסורו ולא יעבור עוד‬ ‫למרות את פי ה' אלוקיו בזה‪.‬‬ ‫ועל כן אנו רואים משלומי אמוני ישראל שמהרהרים תמיד בתשובה ועושין תשובה שלימה כל אחד לפי כוחו‬ ‫תמיד‪ ,‬ובפרט בימי הדין בר״ה ויוה״כ‪ ,‬ואח״כ כאשר לבבו פונה מעשיית התשובה חס ושלום עושה כבראשונה‬ ‫לעבור על העבירות שכבר התוודה עליהם וקיבל עליו בלב שלם שלא לשוב אליהם‪ ,‬והכל כי לא שב כי אם על‬ ‫גוף העבירה‪ ,‬אבל שורש המידה שהעבירה הזאת נמשכת ממנה נשארה בליבו‪ ,‬וממילא משורש נחש יצא צפע‬ ‫שיעבור עליהן פעם ושתים‪ ,‬וזה קרוב למה שאמרו חז״ל (תענית טז‪ ).‬טובל ושרץ בידו שאפילו עלו עליו כל מימות‬ ‫שבעולם לא עלתה לו טבילה‪ ,‬וכן בזה טובל מן העבירה ומקבל עליו שלא לעבור עוד ושחוצו ושמצו נשאר חזקה‬ ‫בליבו‪ ,‬וקרוב לוודאי שמידה רעה זו יחזירו אל העבירה עכתדה״ק‪.‬‬ ‫טל‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫יהודי אחד אל אביו הרה״ק ר' ארון לייב זי״ע‬ ‫עלך פרק המביא אשם וסליקא לך מסכת‬ ‫ואמר לו שחפץ לשוב בתשובה‪ ,‬אמר לו ר'‬ ‫כריתות'‪ ,‬דהנה כאשר נלקה האדם במכה‬ ‫ארון לייב‪ ,‬אם אתה רוצה לעשות תשובה‬ ‫חזקה על גופו ונוטף ממנו דם והדם נקרש‬ ‫מוטל עליך להתרחט על מעשיך הרעים‪,‬‬ ‫על בשרו‪ ,‬ופונה לרופא שיטפל במכתו‪,‬‬ ‫וכי מתחרט אתה על חטאיך?‪ ,‬נענה היהודי‬ ‫הנה אם הרופא אינו מכיר כל כך בעניני‬ ‫ואמר‪ :‬אכן‪ ,‬נענה אליו ר' ארון לייב ואמר‬ ‫רפואה‪ ,‬הרי הוא מניח רטיה על גבי מכתו‬ ‫לו‪ :‬בוא ואלמדך חרטה מהו‪.‬‬ ‫ודי לו בזה‪ ,‬ואינו משרש אחר שורש הדבר‬ ‫פעם אחת היה יהודי עני אחד שהיה לו‬ ‫מדוע יוצא דם מגופו ומוריד את המוגלה‬ ‫כמה בנות שהוצרך להשיאם‪ ,‬ולא היה‬ ‫[‪-‬אייטער]‪ ,‬וכיון שאינו מרפא המכה‬ ‫לו פרנסה כדי להחיות את נפשו‪ .‬באותה‬ ‫בשורשה‪ ,‬הנה בזמן קט תחזור ותתרבה‬ ‫תקופה הוצרכה בבית המלוכה מידה רבה מן‬ ‫המוגלה על בשרו ויכול לבוא לידי זיהום‬ ‫הסחורה הנקראת 'דער רוסישער לאוונט'‪,‬‬ ‫וכדו'‪ .‬אולם רופא מומחה ירפאהו משרשו‬ ‫ושלחו שליחים על פני קצוות המדינה לקנות‬ ‫ויתן לו תרופות וכדו' כדי להמעיט את‬ ‫הסחורה ושילמו עבורה תשלום נאה ומכובד‬ ‫המוגלה ושלא תעשה דלקת [‪-‬אינפעקשן]‬ ‫כפי בקשת הבעלים‪ .‬כיון שכן החליט עני‬ ‫עד שמתרפאת המחלה וממילא בטל המכה‪.‬‬ ‫זה ללוות שני רייניש מחבירו‪ ,‬וירד ליריד‬ ‫ובאמת לא רק בעניני חולי הגוף הדבר כן‪,‬‬ ‫לקנות סחורה זו ואח״כ ימכרהו לשלוחי בית‬ ‫אלא אף בעניני חולי הנפש כאשר‬ ‫המלוכה‪ ,‬ויקבל תמורתה הון רב‪.‬‬ ‫רוצה האדם להתרפאות ממכתו‪ ,‬מוטל עליו‬ ‫וכך עשה‪ ,‬לווה שני רייניש מחבירו וירד‬ ‫לחקור אחר סיבת העבירה ולעקור את‬ ‫ליריד לקנות הסחורה‪ ,‬אכן באמצע‬ ‫המידה הרעה מקרבו‪ ,‬ואז יהא ליבו בטוח‬ ‫הדרך הגיע סוחר אחד ושאלוהו אם יש לו‬ ‫להתרפאות כליל ממכתו‪ .‬על דרך זה רמז‬ ‫מסחורה זו ושהוא מוכן לשלם עבורה כל‬ ‫במאמר הנ״ל 'הדרן עלך המביא אשם' [הדרן‬ ‫תשלום שהיא‪ ,‬כיון ששמע את בקשתו נענה‬ ‫לשון מחזר] פי' אם תחזר ותחקור ותשרש‬ ‫ואמר כי אכן יש באמתחתו סחורה זו ורוצה‬ ‫אחר הטעם והדבר שהביאו לידי אשם‪ ,‬אז‬ ‫עבורה עשרה רייניש‪ ,‬הסוחר הסכים מיד‬ ‫'וסליקא לך מסכת כריתות'‪ ,‬שלא תבוא‬ ‫לשלם‪ ,‬כיון שראה העני שהוא מוכן לשלם‬ ‫שוב דבר עבירה לידו‪ .‬וזהו יסוד אמירת‬ ‫סכום זה אמר שלא אמר סכום זה אלא‬ ‫דברי מוסר כדי להשיח ולהתבונן ולגלות‬ ‫בדרך הלצה אבל אינו מוכרו אלא עבור‬ ‫סיבת הדבר שהביא לידי עבירה ולקבל על‬ ‫חמישים רייניש! ואף לזה הסכים הסוחר‪ .‬כיון‬ ‫עצמינו לחקור אחר שורש הדברים‪ ,‬ועל ידי‬ ‫שכן העלה את המחיר למאה רייניש!‪ ,‬ואף‬ ‫זה לא נבוא שוב לחזור ולשנות על מעשה‬ ‫לזה הסכים‪ ,‬ובכן נקב בסכום אלף רייניש!‬ ‫העבירה‪.‬‬ ‫כשראה שאף סכום זה אינו מונע אותו ומוכן‬ ‫לשלמו העלהו עד מאה אלף רייניש!‪ ,‬ואף‬ ‫חרטה מהו‬ ‫לזה הסכים הסוחר לשלם עבור הסחורה‪.‬‬ ‫עובדא נפלאה מובא בספר דברי מאיר‬ ‫עני זה כבר ראה את עצמו מתהפך מעני‬ ‫להרה״ק ר' מאיר מפרעמישלאן זי״ע‬ ‫מרוד לעושר גדול‪ ,‬ואף התחיל לחשוב‬ ‫לבאר מהו חרטה אמיתית‪ ,‬פעם אחת הגיע‬ ‫הרות ירבד‬ ‫מ‬ ‫להתחרט על רוח שטות אשר נכנסה בקרבו‬ ‫מה לעשות אם מעותיו ובאיזה כבוד יכבדוהו‬ ‫ופגם בנשמתו הטהורה על ידי החטא‪.‬‬ ‫כאשר יחזור לעירו וישמעו אנשי העיר‬ ‫שנתעשר‪ ,‬אולם עדיין ביקש להמתין עד‬ ‫ומצאת כי תדרשנו בכל‬ ‫צהרי היום אולי ימצא מי שיקנהו בסכום‬ ‫גדול יותר‪ ,‬ובינתיים בתוך מחשבותיו‬ ‫לבבך ובכל נפשך‬ ‫הנעימים בראותו את עצמו מתעשר עושר‬ ‫בהפטרת פרשתן כתיב קחו עמכם דברים‬ ‫רב‪ ,‬נכנס אל בית המזרח [‪ -‬קרטשמע]‬ ‫ושובו אל ה'‪ ,‬ויש לדקדק כי‬ ‫לשתות כוס משקה‪ ,‬כראוי לעושר גדול‬ ‫לכאורה תיבת 'עמכם' מיותרת היא‪ .‬ואפשר‬ ‫כמוהו שאין הוצאות המעות מונע אותו‬ ‫לבאר הענין על פי העובדא הידועה שסיפר‬ ‫מללכת בשרירות ליבו‪.‬‬ ‫הרה״ק ר' בונם מפרשיסחא זי״ע ומובא בספר‬ ‫לפתע באמצע בילויו שם שמע קול הכרזה‬ ‫שמחת ישראל (מאמרי שמחה אות ל) על רבי‬ ‫בחוצות העיר‪ ,‬ויצאו כמה אנשים‬ ‫אייזיק ר' יעקעל'ס מקראקא שבנה בית‬ ‫לשמוע מהו דבר ההכרזה‪ ,‬ולרוב תדהמתו‬ ‫הכנסת בקראקא הנקרא 'ר' אייזיק ר'‬ ‫היתה ההכרזה כי המלוכה אינה צריכה‬ ‫יעקעל'ס שוהל'‪ ,‬ומעשה יש תחת בניית‬ ‫עוד מן סחורה הנ״ל ועל כן אין מן הצורך‬ ‫הבית הכנסת וכך הווה‪:‬‬ ‫להשלוחים להביא עוד מן הסחורה‪ ,‬מיד‬ ‫היה זה כאשר לילה אחת חלם לו ר' אייזיק‬ ‫חזר אותו 'עשיר' דנן ליריד וביקש למכור‬ ‫ר' יעקעל'ס כמה פעמים שיסע לפראג‬ ‫את הסחורה בסכום אשר נקב כבר‪ :‬מאה‬ ‫כי שם בסמיכות חצר המלך תחת הגשר‬ ‫אלף רייניש! אולם כמובן לא היו קופצים‬ ‫נמצא אוצר גדול וכשיחפור שם ימצאהו‬ ‫על סחורתו‪ ,‬על כן הפחית מן המחיר עד‬ ‫ויתעשר‪ ,‬ואכן נסע לפראג אל אותו מקום‪,‬‬ ‫חמישים אלפים רייניש!‪ ,‬אמנם אף אחד‬ ‫ובבואו למקום היעודה הלך אל הגשר שאצל‬ ‫לא קנה אותו‪ ,‬ואף כאשר לא ביקש עבורה‬ ‫חצר המלך‪ ,‬אולם כיון שעמדו שם אנשי חיל‬ ‫אלא עשרת אלפים רייניש לא קנה אותו‬ ‫היה ירא לחפור בארץ ולחפש במטמונים‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬עד שבלית ברירה נקב בסכום של‬ ‫ומרוב צערו על עמל הרב בהליכתו דרך‬ ‫שלשה רייניש בלבד! שאז ריחם אחד עליו‬ ‫רחוקה זו‪ ,‬לא יכל לשוב עתה לביתו בחוסר‬ ‫וקנה את הסחורה עבור סכום מועט זו‪ ,‬וכל‬ ‫כל‪ ,‬על כן הלך כל היום אנה ואנה סמוך‬ ‫חלומותיו שחלם על עשירותו בטל כעפרה‬ ‫לגשר תפוס ואחוז במחשבותיו‪ ,‬וכשחשכה‬ ‫דארעא בין רגע לרגע‪.‬‬ ‫השמש הלך אל בית האכסניא לנוח‪,‬‬ ‫הפטיר ר' ארון לייב לאותו איש עתה ידעת‬ ‫וכשהאיר היום ביום השני וכן ביום השלישי‬ ‫חרטה מהו! כי אותו עני היה יכול‬ ‫היה מגיע שוב בבוקר בבוקר למקום זה‬ ‫להתעשר עושר רב אם היה מוכר סחורתו‬ ‫וטייל שם למשך כל היום‪ ,‬ולפנות ערב הלך‬ ‫מיד בבוקרו של יום‪ ,‬ורק מחמת שנתעכב‬ ‫לאכסניא‪.‬‬ ‫בדבר נמנע ממנו כל הרווח הזו‪ ,‬וכמה גדלה‬ ‫בראות השר העומד שם בראש אנשי חיל‬ ‫חרטת העני על שטותו אשר עשה שלא מכר‬ ‫שומרי ראש המלך‪ ,‬איש יהודי שחוח‬ ‫את הסחורה מיד כאשר נקבו לו בסכום גדול‬ ‫ותוארו כעני המעוטף בצער ויגון סובב‬ ‫מאה אלך רייניש! כן כחרטה זו צריך האדם‬ ‫אמ‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫ובכל נפשך‪ ,‬ובתוך כל אחד ואחד מוסתרות‬ ‫אצל הגשר כל הימים‪ ,‬קראו אליו ושאלו‬ ‫כוחות הנפש הנעלים והקדושות של הקב״ה‬ ‫בדברים רכים‪ :‬מה אתה מחפש ועל מי אתה‬ ‫וקרוב ה' לכל קוראיו באמת‪.‬‬ ‫ממתין זה כמה ימים במקום הזה‪ ,‬ויען אליו‬ ‫ויספר לו את דבר החלום שחלם כמה לילות‬ ‫וזהו ביאור המקרא קחו עמכם דברים‪ ,‬היינו‬ ‫רצופים שכאן במקום הזה טמון אוצר גדול‪,‬‬ ‫כוחות הנפש אשר אתו עמו‪ ,‬ואינו צריך‬ ‫וכי למטרה זו בא לפראג ברוב עמל וטורח‪.‬‬ ‫לחפש אחריו במקומות אחרים‪ ,‬וכשיתבונן‬ ‫בכוחות הקדושה אשר ניתנו לו‪ ,‬בפרט כי‬ ‫אז פתח ומילא השר פיו שחוק ואמר לו האם‬ ‫באמת כל איש ואיש מבקש לעשות רק רצון‬ ‫היה כדאי שתיסע דרך רחוקה כל כך ע״י‬ ‫בוראו יתברך שמו ולהיות בכלל 'ערליכער‬ ‫חלום‪ ,‬והלא מי זה אשר יאמין לחלומות‪ ,‬ואף‬ ‫איד'‪ ,‬אלא שעל כן מוטל עליו להתבונן‬ ‫אני בחלומי אמרו לי שאסע לעיר קראקא‬ ‫ולעשות חשבון הנפש ולפשפש במעשיו‬ ‫אשר שם נמצא אחד הנקרא בשם אייזיק‬ ‫ומידותיו כמו שהארכנו כבר‪.‬‬ ‫ר' יעקעל'ס ואם אחפור שם בבית היהודי‬ ‫הלזה תחת התנור וכירים אמצא אוצר גדול‪,‬‬ ‫איזהו עשיר‬ ‫אמנם וכי אאמין לחלומות אשר שוא ידברו‬ ‫לנסוע בשביל זה לעיר המרוחקה קראקא‪,‬‬ ‫ידוע דבר העובדא שסיפר הגאון ר' חיים‬ ‫ואתה מדוע עשית שטות כזה לבא לכאן‬ ‫קרייזווירטה זצ״ל שקודם מלחמת‬ ‫בעבור חלום שחלמת?‪.‬‬ ‫העולם נתן לו איש אחד מספר חשבון הבנק‬ ‫שלו שיש לו שם אוצר גדול וביקש ממנו‬ ‫ויהי כאשר שמע רבי אייזיק ר' יעקעל'ס‬ ‫שיגלה אותו לבנו אחר המלחמה‪ ,‬כדי שיהיה‬ ‫את דברי השר הבין כי עיקר ביאתו‬ ‫לו במה להתפרנס‪ .‬אולם כמובן שלא בקל‬ ‫לכאן היתה כדי לשמוע דברים אלו‪,‬‬ ‫עלתה לו למצוא את בנו כשלא ידע בכלל‬ ‫ולהתוודע כי האוצר אינה נמצא כאן כי‬ ‫אם נשאר בחיים ואף אם כן היכן מקום‬ ‫אם בביתו‪ ,‬ועליו לחפור ולבקש במטמונים‬ ‫הימצאו‪ ,‬אולם בעבור מספר שנים מצא אותו‬ ‫בביתו ושם ימצא האוצר‪ ,‬ויהי כי כן חזר‬ ‫כאשר חזותו העיד על גודל עניותו‪ ,‬וניגש‬ ‫ונסע לביתו וחפש ומצא בביתו תחת התנור‬ ‫אליו למסור לו את הפרטים אשר ביקש‬ ‫וכירים את האוצר ונתעשר עושר רב‪ ,‬ובהונו‬ ‫ממנו אביו למסור לו‪ ,‬ובכך גילה לבן את‬ ‫בנה את בית הכנסת הנודעת בשם 'ר' אייזיק‬ ‫עושרו הרב ושהוא בעליו של אוצר גדול‬ ‫ר' יעקעל'ס שוהל'‪.‬‬ ‫של כסף וזהב רבות בשנים‪ ,‬ולא נודע לו‬ ‫על פי זה ביאר הרה״ק ר' בונם מפרשיסחא‬ ‫עד עתה‪.‬‬ ‫זי״ע מאמר הכתוב (דברים ד כט) ובקשתם‬ ‫רגיל היה הגאון ר' חיים לספר עובדא זו‪,‬‬ ‫משם את ה' אלוקיך ומצאת כי תדרשנו‬ ‫והפטיר בשאלה לקהל שומעיו‪ :‬אמרו‬ ‫בכל לבבך ובכל נפשך‪ ,‬כי לפעמים יחפש‬ ‫נא לי מה היה איש זה במשך כל שנותיו‬ ‫האדם את ה' אלוקיו ויחפש וירחיק לכת עד‬ ‫אחר המלחמה‪ ,‬עני או עושר? ויענו כולם‬ ‫שימצאהו‪ ,‬אמנם על כן בא הכתוב להורות‬ ‫כי עשיר גדול היה כיון שירש ירושה גדולה‪,‬‬ ‫כי אל לו לאדם להרחיק לכתו וממרחק‬ ‫אולם הגאון ר' חיים אמר כי לא עושר‬ ‫יביא לחמו‪ ,‬כי ה' אלוקיך נמצא בכל לבבך‬ ‫הרות ירבד‬ ‫במ‬ ‫ולא משנה‪ ,‬והיה מתלוצץ ומלעיג בדברים‬ ‫היה אלא עני מרוד כיון שלא ידע כלל‬ ‫ובא כנגדי ואמרתי לו‪ :‬בני מה אתה משיב‬ ‫על הירושה‪ ,‬ואיזה תועלת היתה לו במה‬ ‫לאביך שבשמים ליום הדין? ואמר לי‪ :‬רבי‬ ‫שירש אוצר גדול זה בעת אשר לא ידע‬ ‫יש לי דברים שאני משיבו‪ :‬בינה ודעת לא‬ ‫ממנו מהומה‪.‬‬ ‫והפטיר ואמר עוד‪ :‬כן הדבר הזה אצל עניני‬ ‫נתנו לי מן השמים שאקרא ואשנה‪.‬‬ ‫אמרתי לו‪ :‬בני מה מלאכתך‪ ,‬ואמר לי‪ :‬צייד‬ ‫רוחניות כי אם אין האדם יודע‬ ‫אני‪ ,‬ואמרתי לו‪ :‬בני מי לימדך‬ ‫בכוחות העצומות המופלגות והנפלאות‬ ‫ואמר לך שתביא פשתן ותארגהו מצודות‬ ‫שיכול להוציא מן הכח אל הפועל לעבודת‬ ‫ותשליכהו לים ותעלה הדגים מן הים‪ ,‬ואמר‬ ‫השי״ת וללכת בדרכיו‪ ,‬אינו אלא עני‪ ,‬כי‬ ‫לי‪ :‬רבי בזה נתנו לי בינה ודעת מן השמים‪,‬‬ ‫מה לו שיש לו הכוחות והוא אינו יודע מהם‬ ‫ואמרתי לו‪ :‬ומה להביא פשתן ולארוג‬ ‫שישתמש בהם‪ ,‬ורק מי שיודע ומכיר בכוחות‬ ‫מצודות ולהשליך לים ולהעלות דגים מן‬ ‫הנשגבות יוכל להרגיש עריבות וחביבות‬ ‫הים נתנו לך בינה ודעת מן השמים‪ ,‬לדברי‬ ‫העבודה בתורה ומתיקות התפילה‪.‬‬ ‫תורה שכתוב בה (דברים ל יד) כי קרוב אליך‬ ‫והדבר נראה לעין כל בימים אלו כאשר‬ ‫הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו לא נתנו‬ ‫כולם כאחד מתכנסים בבית הכנסת‬ ‫לך בינה ודעת מן השמים‪ ,‬מיד היה מרים‬ ‫לשפוך שיח לפני אדון כל בין לבקשת‬ ‫קולו ובוכה ומתאנח‪ ,‬ואמרתי לו‪ :‬בני אל‬ ‫סליחות בין לתפילות הימים הקדושים‪ ,‬וכל‬ ‫ירע לך אלא כל שאר בני אדם באי עולם‬ ‫אחד חפץ להרבות במצוות ומעשים טובים‪,‬‬ ‫הן משיבין תשובה זו על אותו ענין שהן‬ ‫ומערב ראש השנה משכימים קום לפנות‬ ‫עוסקין בו אבל מעשיהן מוכיחין עליהן‪.‬‬ ‫בוקר ואח״כ במשך שני ימי ראש השנה‬ ‫וביאר הרה״ק מקאצק זי״ע את תשובת‬ ‫נמצאים כל היום בבית המדרש‪ ,‬ואח״כ הוא‬ ‫אליהו הנביא‪ ,‬דהלא האיש הלזה לא‬ ‫צום גדליה וכו' ועוברים מן העבודה לעבודה‪,‬‬ ‫ידע בלידתו איך לצוד דגים‪ ,‬אלא בשעה‬ ‫אולם על אף כל זאת‪ ,‬אם לא יוציא האדם‬ ‫שהוצרך להתפרנס הלך ולמד כיצד מכינים‬ ‫כוחו מן הכח אל הפועל יוכל למצוא עצמו‬ ‫מצודה ואיך צדים את הדגים ובכך התחיל‬ ‫אחר כל הימים הקדושים ולא ידע מעושרו‬ ‫להתפרנס‪ ,‬והכי נמי אם היה ברצונו להתקרב‬ ‫הגדול אשר נתעשר בימים אלו ונשאר עני‬ ‫אל השי״ת היה טורח קצת להידבק בו והיה‬ ‫כל ימיו חלילה‪ ,‬על כן צריך כל אחד להוציא‬ ‫משיגו‪.‬‬ ‫כוחותיו מן הכח אל הפועל ולהתבונן באת‬ ‫אשר לו ובכך ידע ויתוודע מעושרו הגדול‬ ‫והדבר מוכח במציאות לעין כל כאשר רואים‬ ‫שהוא בעלים עליהם‪.‬‬ ‫בחורים שלא הצליחו בישיבה‬ ‫בלימודם‪ ,‬אולם כאשר יוצאים לעסוק‬ ‫אין דבר העומד בפני הרצון‬ ‫בעניני פרנסה לפתע נצמחים עשירים‬ ‫גדולים ויודעים ומכירים ומבינים בכל עניני‬ ‫איתא בתנא דבי אליהו זוטא (פרק יד)‪ :‬פעם‬ ‫הביזנעס‪ ,‬וכי יש להם יותר שכל לבינזעס‬ ‫אחת הייתי מהלך ממקום למקום‬ ‫יותר מללימודם‪ .‬אולם התירוץ הכואבת היא‪,‬‬ ‫ומצאני אדם אחד שלא היה בו לא מקרא‬ ‫גמ‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫יענה שלא היה ראשו צלול ומסוגל לעסוק‬ ‫כי בעניני פרנסה מבינים שהם מוכרחים‬ ‫בתורה ואף לא ניתן לו שכל כראוי להבנת‬ ‫לעשות חיל ולעסוק בה בכל רמ״ח אבריהם‬ ‫התורה‪ ,‬על כן שואלים ממנו‪ :‬נשאת ונתת‬ ‫'שהלא צריכים לפרנס את בני ביתם' והוא‬ ‫באמונה‪ ,‬פי' וכי לעסק פרנסתך היה שכלך‬ ‫דבר שכל חייהם תלויים בה‪ ,‬ולכך טורחים‬ ‫צלול ולזה היית מבין בשכלך כל עניני‬ ‫עד שמצליחים ובסייעתא דשמיא מתעשרים‪,‬‬ ‫הפרנסה‪ ,‬א״כ מדוע לא קבעת עיתים‬ ‫אבל לולי היו ניגשים בהבטה כזו גם בעניני‬ ‫לתורה‪ ,‬והלא מעשיך מוכיחים שאתה יכול‬ ‫עסק התורה ועבודת ה' גם כן היו מצליחים‬ ‫להיות מוצלח ולטרוח ולעשות פרי‪ ,‬אלא‬ ‫ועושים פרי ברוחניות‪ ,‬בתורה ועבודה כי‬ ‫שמחמת שלא ראית ענין עסק התורה כדבר‬ ‫אין לך דבר העומד בפני הרצון‪.‬‬ ‫ובדבר זו נתדרדרה מצב דורנו‪ ,‬שאין טורחים‬ ‫נחוץ על כן זלזלת בה ונשאת ונתת במשא‬ ‫ומתן ולא בעסק התורה‪.‬‬ ‫להוציא מן הכח אל הפועל את כוחות‬ ‫ובזה מיושב סתירת הגמ'‪ ,‬כי באמת אין‬ ‫הנפש שיש בכל אחד ואחד‪ ,‬אלא מיד כאשר‬ ‫תחילת דינו של אדם אלא על דברי‬ ‫אחד מתקשה בעסק התורה וכדו' הרי הוא‬ ‫תורה‪ ,‬אלא שפותחים בשאלת 'נשאת ונתת‬ ‫מסיק בליבו שאין זה בשבילו – 'ס'איז‬ ‫באמונה' כדי לבוא על ידי זה לתבוע ממנו‬ ‫נישט פאר מיר'‪ ,‬ומתייאש והולך לעסוק‬ ‫מדוע לא קבע עיתיו לתורה והלא מעשיו‬ ‫בפרנסה‪ ,‬ודבר זה הוא כתוצאה ממה שאין‬ ‫מוכיחים שהיה יכול לעסוק בתורה‪.‬‬ ‫דבקים בהשי״ת ואין מרגישים את ה'כי הוא‬ ‫מסופר שפעם אחת הגיע איש אחד אל‬ ‫חייך ואורך ימיך' (דברים ל כ)‪ ,‬ואין מרגישים‬ ‫שמוכרחים לזה‪ .‬וכבר אמרו חז״ל (ברכות סג‪):‬‬ ‫הגאון ר' ישראל סאלאנטער זי״ע‬ ‫אין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו‬ ‫ודבר שאלה בפיו‪ ,‬שיש לו חמש דקות‬ ‫עליה‪.‬‬ ‫פנויות ללמוד במשך היום‪ ,‬ואינו יודע לאיזה‬ ‫לימוד יקבע זמן זה אם לגמרא או שו״ע או‬ ‫לאידך ללימוד ספרי מוסר‪ ,‬ויען לו ר' ישראל‬ ‫נשאת ונתת באמונה קבעת עיתים לתורה‬ ‫סאלאנטער שילמד ספרי מוסר‪ ,‬כי כשילמד‬ ‫ועל ענין זה נשאל האדם בתחילת דינו‬ ‫ספרי מוסר יגלה שיש לו הרבה יותר מחמש‬ ‫בעולם הבא‪ ,‬כמו שאמרו ז״ל (שבת לא‪).‬‬ ‫דקות בלבד‪ .‬וכעי״ז מסופר על החתם סופר‪.‬‬ ‫נשאת ונתת באמונה‪ ,‬קבעת עיתים לתורה‪,‬‬ ‫ובאמת במקום אחר (סנהדרין ז‪ ).‬אמרו חז״ל‬ ‫כי הם חיינו ואורך ימינו‬ ‫שאינן תחילת דינו של אדם אלא על דברי‬ ‫תורה‪ ,‬ולכאורה הווה תרתי דסתרי (עיין תוס'‬ ‫ובאמת יש לומר כי אכשר דרא בענין זה‪,‬‬ ‫סנהדרין שם ד״ה אלא)‪.‬‬ ‫ובכל עת ועונה מתרבה עוד מסגרות‬ ‫בעניני קביעות עיתים בגמ' בהלכה וכדו'‬ ‫ומצאתי ביאור נפלא ליישוב הסתירה‪ ,‬כי‬ ‫ובקביעת חברותות וכו'‪ ,‬והתורה מונחת וכל‬ ‫באמת עיקר תכלית האדם בעולם‬ ‫הרוצה יבוא ויטלנה‪ ,‬על כן ישיב כל אחד‬ ‫הזה הוא להידבק בהקב״ה על ידי עסק‬ ‫אל ליבו כי אין מציאות כזה שתעבור לו‬ ‫התורה‪ ,‬אלא שגלוי וידוע לפני הקב״ה שאם‬ ‫יום אחת ללא עסק התורה‪ ,‬אם שעה או‬ ‫ישאלוהו מדוע לא עסק בתורה הקדושה‪,‬‬ ‫הרות ירבד‬ ‫דמ‬ ‫רצון הבורא ברוך הוא‪ ,‬טעמו וראו כי טוב‬ ‫מחצית שעה‪ ,‬בבוקר או בערב‪ ,‬בחברותא‬ ‫ה'‪ .‬ומי שמקפיד על קביעות עיתים לתורה‬ ‫או בשיעור‪ ,‬כל אחד כפי מדרגתו‪ ,‬אולם‬ ‫כל יומו נראה אחרת כאשר הוא מלא סיפוק‬ ‫חלילה שתעבור יום אחת ללא עסק התורה‪,‬‬ ‫ותענוג‪.‬‬ ‫כי הם חיינו ואורך ימינו‪ ,‬ולולי עסק התורה‬ ‫ובפרט אבי המשפחה האמור להיות דוגמא‬ ‫אי אפשר להיות יהודי‪.‬‬ ‫אישית לבני משפחתו‪ ,‬כאשר יראו‬ ‫והכלל והעיקר שיוכל לבוא לידי קביעות‬ ‫הם שהוא דבוק תמיד בהשי״ת ואינו מוותר‬ ‫כזה הוא על ידי הרצון‪ ,‬כי אין לך‬ ‫על אף יום מעסק התורה‪ ,‬דבר זה יכניס‬ ‫דבר העומד לפני הרצון‪ ,‬התבונן נא וראה!‬ ‫גם בליבם חשיבות הענין ואהבת התורה‬ ‫אם יציעו לך איזה עסק טוב שתוכל להרויח‬ ‫ודביקות בבורא‪ .‬וענין הקביעות מועילה גם‬ ‫הון רב‪ ,‬בוודאי יהיה לך די זמן לזה‪ ,‬על‬ ‫לעניני שלום בית שתהא באופן נעלה ביותר‪,‬‬ ‫אף כל טרדותיך‪ ,‬ושום דבר לא ימנעך‬ ‫כי כאשר נוות הבית רואה שבעלה מזלזל‬ ‫ממנה! א״כ התורה הקדושה אשר יקרה‬ ‫ומקיל ראשו בעניני עסק התורה הקדושה‬ ‫היא מפנינים‪ ,‬הנה קביעות עת לעסק התורה‬ ‫הרי נעשה גם הוא מזולזל בעיניה ואינה‬ ‫היא שורש קיום האדם בעבודת השי״ת‪ ,‬ואין‬ ‫מעריכה אותו‪ ,‬ואח״כ מתחילים הוויכוחים‬ ‫עצה אחרת נגד נסיונות הזמן כי אם ע״י‬ ‫והסכסוכים חלילה‪ .‬אולם כאשר תראה שעל‬ ‫קביעות עיתים לתורה‪ ,‬וללא שום ספק כי‬ ‫אף היותו טורח כל היום על המחיה ועל‬ ‫האדם אשר אינו קובע עיתיו לתורה לא‬ ‫הכלכלה‪ ,‬ובכל זאת מתגבר בערב להיכנס‬ ‫יוכל להתגבר על נסיונות ופגעי הזמן‪ .‬ואף‬ ‫לבית המדרש לקבוע עיתיו לתורה לשיעור‬ ‫כי הדבר כרוך הרבה פעמים בקשיים‪ ,‬אחר‬ ‫או חברותא‪ ,‬וכן אם מתגבר כארי בבוקר‬ ‫שעבד כל היום לפרנסתו והוא עיף ויגע‪ ,‬מ״מ‬ ‫קודם התפילה וכדו' לעסוק בתורה‪ ,‬הרי הוא‬ ‫רק ע״י שיעמוד כצור חלמיש שלא לוותר‬ ‫נהפך לאיש חשוב בעיניה ומוקירו ומעריכו‬ ‫על אף יום מקביעותו‪ ,‬תבוא לו סיפוק רב‬ ‫ומחשיבו הוקרה רבה מאוד‪.‬‬ ‫ושמחה רבה וחיות למשך כל היום‪ ,‬כי מילוי‬ ‫וכבר אמרנו כמה פעמים שכל השפעת‬ ‫הנאת תאוות עולם הזה אינה מביאה סיפוק‬ ‫הגשמיות לאדם תלוי בתורה הקדושה‬ ‫לאדם‪.‬‬ ‫כמו שאמרו חז״ל (עבודה זרה יט‪ ):‬כל העוסק‬ ‫וכן איתא במדרש (ויק״ר פ״ד סי' ב) גם הנפש‬ ‫בתורה נכסיו מצליחים‪ .‬וכך כתב בספר‬ ‫לא תמלא (קהלת ו ז)‪ ,‬לפי שהנפש יודעת‬ ‫אהבת שלום להרה״ק ר' מנחם מענדל מקוסוב‬ ‫שכל אשר תיגע לעצמה תיגע לפיכך אינה‬ ‫זי״ע (פרשת בחקותי ד״ה אם) שלפי ערך שאנו‬ ‫שבעה מצות ומעשים טובים‪ ,‬אמר רבי לוי‬ ‫עוסקים בתורה ותפילה כפי ערך זה אנו‬ ‫משל לעירוני שהיה נשוי בת מלכים‪ ,‬אף‬ ‫ממשיכים עלינו השפעות מן השמים‪ ,‬וזהו‬ ‫על פי שמאכילה כל מעדני מלך אינו יוצא‬ ‫כוונת הכתוב (ויקרא כו ד) ונתתי גשמיכם‬ ‫חובתו‪ ,‬למה לפי שהיא בת מלכים‪ ,‬כך כל‬ ‫בעתם‪ ,‬פירוש כפי ערך קביעות עיתים‬ ‫מה שיפעול האדם עם נפשו אינו יוצא ידי‬ ‫לתורה או למצוות‪ ,‬ובאיזה אופן שהם‬ ‫חובתו למה לפי שהיא מלמעלה‪ ,‬ע״כ‪ .‬והיינו‬ ‫עוסקים בעת הזאת‪ ,‬כך ממשיכים עליהם‬ ‫כי הנשמה הקדושה אינה מרגשת שום סיפוק‬ ‫מן השמים השפעות טובות‪ .‬נמצא שענין‬ ‫ותענוג כי אם על ידי עסק התורה ומילוי‬ ‫המ‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫לפי דבריו ביאר‪ ,‬כי באמת אף האיש אינו‬ ‫קביעות עיתים לתורה היא עשירות הכי‬ ‫צריך חיזוק‪ ,‬שהלא יש לכל אחד ואחד כוחות‬ ‫גדולה בין ברוחניות ובין בגשמיות‪.‬‬ ‫נפלאים למעלה מדרך הטבע‪ ,‬אלא שהעיקר‬ ‫היא צריך לחזק את ההכרה והידיעה במעלת‬ ‫ארבעה דברים צריכים חיזוק‬ ‫וסגולת ערכת התורה והתפילה שהיא תכלית‬ ‫כל החיים עלי אדמות‪ ,‬וכאשר יכיר האדם‬ ‫היוצא מדברינו כי על האדם להשכיל‬ ‫הכרה זו ממילא תתגלה לו כוחותיו הנפלאים‪,‬‬ ‫אל הדבר כי התורה היא חייו‬ ‫ויתגלה לעיניו שיכול לעשות הרבה יותר‬ ‫ובלא עסק התורה אין הערכה לחייו‪ ,‬ורק‬ ‫ממה שחשב‪.‬‬ ‫ע״י קביעות עיתים לתורה על כן יקוה‬ ‫להצליח בכל דרכיו‪ .‬עובדא שמעתי בענין‬ ‫זה על הרה״ק מקלויזנבורג זי״ע שביקש‬ ‫דבר העומד ברומו של עולם‬ ‫פעם להעסקן הרה״ח ר' נתנאל וואקס ז״ל‬ ‫ובני אדם מזלזלים בה‬ ‫שישתדל באיזה עסקנות בשבילו‪ ,‬ואמר‬ ‫הנה כח התפילה היא אוצר נפלא הנמצאת‬ ‫ר' נתנאל לרבו 'איך וועל טוהן וואס איך‬ ‫ביד כל אחד ואחד‪ ,‬אולם ישנם אנשים‬ ‫קען'‪ ,‬ויען רבו אליו‪ :‬האם אתה מבין את‬ ‫שבמשך כל חייהם אינם מודעים לאוצר‬ ‫מאמרך? האם אתה מכיר בכוחך מה אתה‬ ‫הגדול והנפלא הטמונה בידם‪ ,‬על כן יאמרו‬ ‫מסוגל לעשות?‪.‬‬ ‫המושלים משל למה הדבר דומה לארמון‬ ‫בא ואומר לך דבר‪ ,‬הנה עוד טרם פרוץ‬ ‫גדול ורם בת י״ח קומות‪ ,‬וכל קומה וקומה‬ ‫המלחמה הייתי מוסר שיעור בישיבה‪,‬‬ ‫מלאה אוצרות רבים ויקרים אשר עין לא‬ ‫והייתי צריך להביא איתי הרבה ספרים‬ ‫ראה זולתם‪ ,‬ארמון זו עברה בירושה מאב‬ ‫לשיעור‪ ,‬וכיון שחשבתי שאיני יכול לשאת‬ ‫לבן במשך מאה שנים‪ ,‬עד שהגיע לרשותו‬ ‫כל כך הרבה ספרים בעצמי‪ ,‬על כן ביקשתי‬ ‫של בן אחד שירש אותה‪ ,‬אולם הלה התעצל‬ ‫מבחור אחד שיעזרני להביא הספרים אל‬ ‫מאוד לעלות לכל הקומות לראות האוצרות‬ ‫השיעור‪ .‬אולם בתקופת המלחמה כאשר‬ ‫שבכל קומה וקומה‪ ,‬ונשאר תמיד לדור‬ ‫הוצרכתי לעבוד שתים עשרה שעות ביום‬ ‫למטה בקומת המרתף‪.‬‬ ‫עבודת פרך ולקום באשמורת הבוקר‪ ,‬הנה‬ ‫אז הבנתי בדיוק כמה כוחות יש לי‪ ,‬ושיש לי‬ ‫כמובן שאיש זה חסר דעה‪ ,‬וכי דרכו של איש‬ ‫הרבה כוחות יותר ממה שאני באמת מוציא‬ ‫לדור בקומת מרתף בשעה שיש‬ ‫מן הכח אל הפועל‪ .‬ורק כאשר האדם גומר‬ ‫בבעלותו ארמון גדול מלאים אוצרות‬ ‫ומחליט החלטה גמורה בליבו אז יתגלה אליו‬ ‫רבים‪ .‬אולם כן ממש אמרו חז״ל (ברכות ו‪):‬‬ ‫הכוחות שיש לו באמת‪.‬‬ ‫על התפילה שהיא דבר העומד ברומו של‬ ‫עולם ובני אדם מזלזלין בה‪ ,‬כי התפילה‬ ‫וזהו שאמרו חז״ל (ברכות לב‪ ):‬ארבעה דברים‬ ‫אף היא דומה לבנין בעלת ארבעה שערים‪,‬‬ ‫צריכים חיזוק‪ ,‬תורה ומעשים טובים‬ ‫שמתחילים בפסוקי דזמרה‪ ,‬ואח״כ ברכות‬ ‫תפילה ודרך ארץ‪ ,‬ולכאורה וכי התורה‬ ‫קר״ש וקדושה דיוצר‪ ,‬ואח״כ תפילת שמו״ע‬ ‫והתפילה צריכים חיזוק‪ ,‬והלא האדם הוא‬ ‫ואח״כ קדושה דסידרא‪ ,‬כמבאר בספה״ק‪,‬‬ ‫הצריך לחיזוק ולא התורה והתפילה‪ .‬אולם‬ ‫הרות ירבד‬ ‫ומ‬ ‫פנה אל תפילת הערער‬ ‫והוא בנין מלא באוצרות רבות ונשגבות‪,‬‬ ‫ולא בזה את תפילתם‬ ‫נמצא כי האדם המזלזל בתפילה הרי הוא‬ ‫דומה ממש לאיש זה שיש בבעלותו ארמון‬ ‫וכן כתב בשפת אמת (פרשת ויצא שנת תרמ״ד)‬ ‫נאה ומפואר בעל קומות רבות לדור שם‪,‬‬ ‫בביאור כוונת הכתוב (בראשית כט ב)‬ ‫ובכל זאת אינו דר אלא למטה בקומת‬ ‫והאבן גדולה על פי הבאר‪ ,‬כי יתכן לרמוז‬ ‫המרתף‪.‬‬ ‫שהאבן מכשול הוא היצה״ר הנמצא בכל‬ ‫מקום‪ ,‬אולם על פי הבאר הוא גדול ביותר‪,‬‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא בכח התפילה יוכל האדם‬ ‫והוא שאינו מניח לפתוח הפה בתפלה שהיא‬ ‫להתרומם עד רומו של עולם מתוך‬ ‫עבודה שבלב‪ ,‬וכל מגמת היצה״ר לעכב‬ ‫פחיתות וארציות העולם הזה‪ ,‬אולם אם‬ ‫התפלה כידוע לכל עובד ה'‪ .‬עיי״ש‪.‬‬ ‫האדם מזלזל בתפילה הרי הוא מזלזל‬ ‫והנה הרבה בני אדם חושבים ומדמים‬ ‫במתנות יקרות אשר נתן לו הקב״ה ואינו‬ ‫שעבודת התפילה לא ניתנה אלא‬ ‫מתרומם ומתדבק ומתקשר בבורא עולם‪.‬‬ ‫לצדיקים ובעלי מדרגות ולא לפשוטי עם‪,‬‬ ‫אולם אין לך טעות גדולה מזה‪ ,‬כי אדרבה‬ ‫והנה בעבור היות כח התפילה גדול ונשגב‬ ‫תפילתנו תפילת בני אדם פשוטים חשובה‬ ‫כל כך‪ ,‬על כן מתאמץ היצר הרע‬ ‫יותר מתפילת בעלי מדרגות‪ ,‬כדאיתא בשפת‬ ‫בכוחות עצומים להכשיל את האדם לבל‬ ‫אמת (סוכות תרמ״ה) בטעם שקבעו חז״ל רוב‬ ‫ירגיש טעמה של תפילה הנפלאה‪ ,‬ומונע‬ ‫בקשות ביום הזה‪ ,‬כי הושענא רבה שהיא יום‬ ‫מן האדם להתבונן בתיבות התפילה‪ .‬וכך‬ ‫ערבה‪ ,‬הנה הערבה מרמזת על אותן שאין‬ ‫כתב בספה״ק מאור ושמש (פרשת כי תצא)‪:‬‬ ‫להם טעם וריח כי אם תפילה‪ ,‬ועל זה אמר‬ ‫הכתוב (תהילים קב יח) פנה אל תפילת הערער‪,‬‬ ‫עוד זאת ידעו בני עמינו כי עיקר מלחמת‬ ‫שהיא ער וריק מכל‪ ,‬ותפילתו מתקבלת‬ ‫היצר היא על התפלה כי גם אם ירבה‬ ‫ביותר כדכתיב (שם פסוק א) תפילה לעני כי‬ ‫האדם לעסוק בתורה ומצוות ולגמול חסד‬ ‫יעטוף‪.‬‬ ‫בגופו וממונו ולהחזיק יד עני ואביון‪ ,‬על כל‬ ‫והנה איתא בזוה״ק (ח״א רלד‪ ).‬שהקב״ה מניח‬ ‫זה לא ישים היצר את כל תוקף מלחמתו‬ ‫כל התפילות ומקבל מקודם תפילת‬ ‫מפני אשר בזה עוד לא יסתלק מכל וכל‬ ‫העני‪ .‬ובזה מבאר השפת אמת מה שאמר‬ ‫וימצא מקום לתפוש אותם בלבותם בפניות‬ ‫הכתוב ולא בזה את תפילתם‪ ,‬וכבר דייקו‬ ‫ולחשוב מחשבות‪ .‬אכן באם איש ישראלי‬ ‫חז״ל (ויק״ר פ״ל סי' ג) שהיה לו לומר ולא בזה‬ ‫יעמוד לשפוך שיח נוכח פני ה' ומקבל עליו‬ ‫את תפילתו ומדוע אמר תפילתם‪ ,‬ומבאר‬ ‫עול מלכות שמים ואמרי פיו יביעו ממקור‬ ‫כי באמת כל ד' מינים אלו שיש להם טעם‬ ‫לבבו בלי תערובות סיג מחשבה הפוסלת‬ ‫וריח כולם נושעו על ידי הערער‪ ,‬כי ע״י‬ ‫וילהיב לבבו לנועם ה' וכו' הנה על זה יוציא‬ ‫שמשתתפים גם עם הפחותים מתקבלת‬ ‫היצר כל עוזו להילחם ולבלבלו כי זה יגע‬ ‫תפילתם‪ ,‬וערבה דומה לשפתיים כדכתיב‬ ‫עדיו להכניעו יותר מכל המצוות‪ ,‬וע״כ יראה‬ ‫(שיר השירים ד ג) כחוט השני שפתותיך‬ ‫האדם להתגבר בזה עכלה״ק‪.‬‬ ‫זמ‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫אדם כעוד תפילה נוספת‪ ,‬אלא תפילה אשר‬ ‫ומדבריך נוה‪ ,‬עיי״ש דבריו הנפלאים‪ .‬על כן‬ ‫משים כל תקוותו בתפילה זו‪.‬‬ ‫צריכים אנו להתחזק ולהשיב אל לבנו בפרט‬ ‫בימינו אלה‪ ,‬כי תפילתנו חשובה ביותר בשמי‬ ‫בענין זה מסופר על הרה״ק ר' אהרן הגדול‬ ‫מעל ואף תפילת הצדיקים ושל אלו היש‬ ‫מקארלין זי״ע שהיה דר בעיר שרובם‬ ‫להם טעם וריח מתקבלת בזכות תפילת בני‬ ‫היו מתנגדים לחסידות‪ ,‬פעם אחת קראוהו‬ ‫אדם פשוטים‪.‬‬ ‫כמה רבנים לדבר עימו על דבר תפילתו‬ ‫שמתפלל בקול רעש גדול‪ ,‬ויהי כאשר נכנס‬ ‫ובשם הקד' ר' חיים וויטאל זי״ע מובא כי‬ ‫אל בית הרבנים פנה אל אחד הרבנים ואמר‪:‬‬ ‫עיקר העבודה בזמן עקבתא דמשיחא‬ ‫א גוטן אברהמ'לע וואס מאכט מען?‪ ,‬ויכעס‬ ‫היא התפילה‪ ,‬ובדורינו אנו מתברר לעין כל‬ ‫הרב מאוד על דבר החוצפה אשר העיז לדבר‬ ‫כל הסימנים של דור עקבתא דמשיחא‪ ,‬על‬ ‫בלשון זלזול‪ ,‬ויצעק עליו‪ ,‬ויתמה הרה״ק ר'‬ ‫כן צריכים אנו להתחזק ולהתאמץ בעבודת‬ ‫אהרן בפניו‪ :‬אכן חוצפה היא אבל מדוע‬ ‫התפילה ביתר שאת וביתר עז ולהתפלל‬ ‫צריכים לצעוק‪ ,‬כמובן שהתשובה היתה כי‬ ‫במתינות ובהתלהבות גדול בבחינת כל‬ ‫דבר הכואב לאדם ונוגע אל ליבו אינו יכול‬ ‫עצמותי תאמרנה‪ ,‬ואף כי בתחילת דרכו‬ ‫להתאפק מלזעוק‪ .‬על כן נענה הרה״ק ר'‬ ‫לא ירגיש האדם טעם בתפילתו‪ ,‬מ״מ דבר‬ ‫אהרן ואמר‪ :‬אכן היא הדבר אשר ביקשתי‬ ‫זה ברור כי אם יתחיל פעם אחר פעם‬ ‫שתבינו‪ ,‬כי ענין התפילה אצלינו נוגע לליבנו‪,‬‬ ‫להתפלל מתוך התלהבות וחשק ובמתינות‪,‬‬ ‫על כן אין אנו יכולים להתאפק מלזעוק‬ ‫ולא יתייאש מן העבודה‪ ,‬תבוא אליו במשך‬ ‫בשעת התפילה‪.‬‬ ‫הזמן טעם נפלא בעבודת התפילה ויערב לו‬ ‫הדבר עד מאוד וירגיש דביקות והתקשרות‬ ‫על כל פנים בתפילת נעילה אף פשוטי עם‬ ‫בבורא כל עולמים בתפילתו‪.‬‬ ‫מרגישים כי הדבר נוגע לליבם ובזה‬ ‫תלויה הגמר חתימה לטובה ובזה יזכו לשנה‬ ‫טובה ומתוקה‪ .‬אולם באמת הרגשה זו צריכה‬ ‫אין לנו על מי להישען אלא‬ ‫להיות כלל ההבטה וההרגשה על כח התפילה‬ ‫על אבינו שבשמים‬ ‫שהיא אוצר פנינים יקרים ומרגליות ויהלומים‬ ‫נקודה נפלאה מצאתי מביאים לבאר‬ ‫אשר אי אפשר לקנותה כלל כי אם בתפילה‪,‬‬ ‫מדוע בתפילת נעילה של יום‬ ‫וכי ראוי להניחה רק על תפילת נעילה של‬ ‫הכיפורים מתפללים כל הקהל כולם כאחד‬ ‫יום הכיפורים?‪.‬‬ ‫בהתעוררות רב ובהתלהבות יתירה וזועקים‬ ‫וכבר אמרו חז״ל (סוטה מט‪ ):‬על דור עקבתא‬ ‫ומשוועים להקב״ה בכל רמ״ח אברים ושס״ה‬ ‫דמשיחא אין לנו על מי להישען אלא‬ ‫גידים‪ ,‬ומה נשתנה תפילה זו משאר תפילות‬ ‫על אבינו שבשמים‪ ,‬והנה כבימינו אלה‬ ‫היום הקדוש‪ .‬אולם התירוץ פשוט הוא‪ ,‬כי‬ ‫אשר צרות רבות ורעות מתרבות רח״ל בין‬ ‫ביום הכיפורים בשעת תפילת נעילה מרגיש‬ ‫ברוחניות ובין בגשמיות‪ ,‬וכל אחד מסתובב‬ ‫כל אחד כי הדבר בנפשו‪ ,‬כיון שפנה יום‬ ‫כאובד עצות‪ ,‬כולי עלמא מודים שהעצה‬ ‫ורוצה לפעול שנה טובה ומבורכה וגמר‬ ‫היחידה שנשארה לנו היא רק לזעוק ולשווע‬ ‫חתימה טובה‪ ,‬על כן אינו נחשב בעיני בני‬ ‫הרות ירבד‬ ‫חמ‬ ‫אנו צריכים לעמוד בפרץ ולעשות גדרים‬ ‫לפני אדון כל‪ ,‬וכאשר האדם מרגיש באמת‬ ‫וסייגים שלא להיכשל בהם‪.‬‬ ‫כי אין לו על מי להישען אלא על אבינו‬ ‫שבשמים‪ ,‬תפילתו נראית אחרת לגמרי‪,‬‬ ‫אולם כאמור לדאבונינו אין זה החטא‬ ‫ובפרט בימים הקדושים צריך כל אחד לקבל‬ ‫היחידה המביאה צרות רבות על בני‬ ‫על עצמו קבלה חדשה בענין התפילה‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬כי עוד ניתוסף חטא על פשע כאשר‬ ‫ובפרט שעיקר העבודה בעקבתא דמשיחא‬ ‫נפרצו גדרות הצניעות במלבושי הנשים‬ ‫היא עבודת התפילה‪ ,‬כפי שגילה הקדוש‬ ‫באופן מבהיל ונורא מכף רגל ועד ראש‪,‬‬ ‫ר' חיים וויטאל זי״ע‪ ,‬על כן צריך כל אחד‬ ‫אם זה ה'שייטל' הארוכות והפרוצות‪ ,‬אם‬ ‫ואחד לקבל על עצמו קבלה טובה והתחזקות‬ ‫זה במין ה'שייטל' הדומה לשער ממש רח״ל‪,‬‬ ‫בענין התפילה‪.‬‬ ‫אם זה בשאר בגדי הגוף‪ ,‬ודברים אלו חמור‬ ‫מאוד ונגבלים באיסורי דאורייתא‪ ,‬כפי שכבר‬ ‫הזכרנו בשנה הקודמת‪.‬‬ ‫בדבר הפרצות בחומות הקדושה‬ ‫ועל כן מוטל על כל איש ואיש האחריות‬ ‫בספר נר ישראל (חלק ג ערך רפואה אות ב)‬ ‫היתירה כאשר רואה בביתו איזה בגד‬ ‫מובא בשם הרה״ק מסאדיגורא זי״ע‬ ‫הנוגד להלכות וגדרי הצניעות‪ ,‬אם זה מחמת‬ ‫שבכל דור ודור ממציא היצה״ר עבירות‬ ‫שמתדבק לבשר הגוף עד שהאיברים יכולים‬ ‫חדשות שעל ידם יסיר את לב האדם מאחרי‬ ‫להיראות‪ ,‬אם זה מחמת שאינם ארוכים‬ ‫ה'‪ ,‬ומכיון שהפגמים הנעשים בהנשמה‬ ‫כהלכה‪ ,‬הרי חובה עליו לעורר את בני‬ ‫נוגעים בגוף‪ ,‬על כן אנו רואים שבכל דור‬ ‫ביתו על הדבר וחלילה לו מלשתוק על זה‪,‬‬ ‫מתחדשים חלאים רעים שלא שמענו עליהם‬ ‫ואם אינו מעורר על זה וכ״ש אם חלילה‬ ‫מקודם‪ ,‬אולם גם הלעומת זה עושה את שלו‪,‬‬ ‫מוסיף 'קאמפלאמענט' על יופי הבגד‪ ,‬הרי‬ ‫והיצר טוב פועל להוסיף מצוות ומעשים‬ ‫הוא מסייע ושותף לדבר עבירה‪ ,‬וכ״ש אם‬ ‫טובים אלו הגדרים והסייגים שמתחדשים‬ ‫הבעל רוצה את הבגד ומחזק את אשתו‬ ‫בכל הדורות ע״י רבותינו ז״ל במשך כל‬ ‫לילך בבגדים פרוצים הרי הוא בכלל חוטא‬ ‫הדורות‪ ,‬ועל ידיהם נצמחים ונבראים רפואות‬ ‫ומחטיא את הרבים‪.‬‬ ‫מחודשים בכל דור‪.‬‬ ‫והנה ישנם אנשים המרגיעים את עצמן‬ ‫בדורינו אנו אין צריכים לחפש הרבה‬ ‫באומרם כי אין הדבר תלוי בהם והם‬ ‫איזה חטאים חדשים מתחדשים‬ ‫אינם יכולים להשפיע לפעול ולהשתדל בבית‬ ‫לבקרים‪ ,‬כי לדאבונינו ולצערינו הרב רבים‬ ‫על הדבר‪ ,‬ולכן מונעים עצמם מלדבר בענין‬ ‫המה‪ ,‬ראשית כל אצל האנשים נתרבה‬ ‫זה‪ .‬אולם כמה תירוצים יש על דבר זה‪,‬‬ ‫הפרצה של ההשתמשות בכלי משחית‬ ‫ראשית כל המציאות הוכיחה כבר שכאשר‬ ‫הטמאים ומטמאים כל זיק של קדושה‬ ‫האשה רואה כי הדבר נוגע אל לב בעלה‬ ‫הנשאר בלב היהודי‪ ,‬והוא חורבן נורא לכל‬ ‫ומצטער על הדבר‪ ,‬בוודאי תמלא ותעשה‬ ‫עניני היהדות‪ ,‬ובוודאי שכלים אלו הם סיבה‬ ‫רצון בעלה ולא תעמוד מנגד‪ .‬אולם מלבד זה‬ ‫לריבוי חלאים רבים ורעים חולי הגוף והנפש‬ ‫יעשה כל אחד חשבון הנפש לעצמו ויתבונן‬ ‫אשר לא שמענו עד עתה רח״ל‪ ,‬ועל כך‬ ‫טמ‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫כל אחד מדוע שכר על הצניעות הוא בנים‬ ‫אם בשאר דברים וענינים שאינם שייכים‬ ‫כשרים וצדיקים‪ ,‬וכמה מוטל עליו ועל בני‬ ‫לעניני צניעות‪ ,‬אם הדבר היה נוגע אל ליבו‬ ‫ביתו להתנהג בקדושה יתירה כדי שיזכה‬ ‫באמת‪ ,‬כגון אם אינה מכינה עבורו מאכלים‬ ‫לבנים צדיקים וכשרים‪.‬‬ ‫ערבים לפיו וכדו׳‪ ,‬בוודאי יעשה כל טצדקי‬ ‫והשתדלות לסדר הענין על צד היותר טוב‪,‬‬ ‫ומה מאוד רבה הפליאה כאשר רואים בני‬ ‫ולא ישמע מפיו כדבר הזה ׳מה אני יכול‬ ‫אדם המדקדקים במצוות כגון מצות‬ ‫לעשות׳ כי בדבר זה ידע בדיוק מה מוטל‬ ‫ד׳ מינים לצאת ידי חובתם כדעת כל‬ ‫עליו לעשות‪ .‬ואם בעניני העולם הזה כן‪,‬‬ ‫השיטות‪ ,‬ובאים לשאול על כל דבר קטן‪,‬‬ ‫כ״ש וק״ו בן בנו של ק״ו בדברים חמורים‬ ‫ואילו בדברים חמורים אלו של עניני צניעות‬ ‫אלו של מלבושי הפריצות ואי העמידה על‬ ‫וכן בענין הכלים הטמאים‪ ,‬עושה כל אחד‬ ‫גדרי והלכות הצניעות‪ ,‬אם יגע הדבר אל‬ ‫כפי דעתו ואינו בא לשאול ולהתייעץ כלל‪,‬‬ ‫ליבו באמת‪ ,‬בוודאי ידע איך לסדר הענין‬ ‫אלא כל אחד מבין בעצמו מה לעשות‪ ,‬ואינו‬ ‫על צד היותר טוב‪.‬‬ ‫חפץ שיאמרו לו מה יעשה‪.‬‬ ‫כבר הזכרתי בשנה שעברה מכתבו של בעל‬ ‫ועל השמירה על גדרי הצניעות כבר אמרו‬ ‫החפץ חיים זי״ע ששלח אל הרבנים‬ ‫חז״ל (מגילה י‪ ):‬ששכרה בנים יראים‬ ‫בענין הפרצות בגדרי הצניעות [מובא בספר‬ ‫ושלמים‪ .‬ובפרט בימינו אלה אשר אין ספור‬ ‫חפץ חיים על התורה]‪ ,‬וזל״ק באמצע דבריוג‪:‬‬ ‫תפילות מוטל על כל אחד ואחד להתפלל‬ ‫אבל כהיום בעוה״ר מר לנו מאוד מכל צד‪,‬‬ ‫שיזכה לבנים יראים ושלמים‪ ,‬ממילא מבין‬ ‫ג לאור נחיצות הענין נעתיק כאן את תוכן כל המכתב כלשונו‪ :‬בעזה״י ר״ח תמוז תרפ״ד ראדין‪ ,‬אל כבוד הרבנים‬ ‫והאדמורי״ם די בכל אתר ואתר אולי יש בידם לתקן דבר יהיה שכרם רב מה'‪ .‬הנה יש לי צער גדול מפני עצם הענין‬ ‫וגם מתמיהת רבים אף שכולם מאמינים שכל מה שמתהווה למטה בין לטוב בין למוטב הכל הוא מאת הקב״ה‪,‬‬ ‫מ״מ כל אחד עומד ומשתומם ופלא הוא בעיניו מפני מה נשתנה העיתים כ״כ לרעה‪ ,‬הלא מלבד זה שכל ישראל‬ ‫בכל מקום פזוריהם בין העמים כולם נעשו משועבדים‪ ,‬והיוקר הולך וגדול מיום ליום והמיסים והארנוניות ג״כ‬ ‫מתגדלים מאד על כולם‪ ,‬עוד הגזרות שנסבבו על התורה ומצותיה נורא מאד שהתינוקות של בית רבן בטלים‬ ‫במאות עיירות‪ ,‬גם מצב הפרנסה בכל מקום הוא רע מאד‪ ,‬כלל הדבר עם ישראל הולכים ומתאוננים כל אחד ואחד‬ ‫על רוע מצבו‪.‬‬ ‫והנה בשנים שלפנינו אף שהיו ג״כ מצויות צרות וגזירות‪ ,‬מ״מ מי שהיה בכלל תמימי לב היה יכול להתנחם‬ ‫בנפשו ולומר‪ :‬הגם שבענינים החיצונים אינו מתנהג כרצונו‪ ,‬אבל בעניני הנפש הוא בוטח שאינו מרוחק מהקב״ה‬ ‫ובודאי יעמוד הקב״ה לבסוף לימינו‪ ,‬וכדכתיב (תהילים קט לא) כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו‪ ,‬אבל‬ ‫כהיום בעוה״ר מר לנו מאד מכל צד‪ ,‬כי כשהוא מביט בעצמו בעניני עוה״ז אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו‪,‬‬ ‫וכשהוא מתבונן לאחריתו בעניני תורה ומצוות גם אין לו שום הצלחה‪ ,‬והגם שכל אחד מישראל מבקש מהקב״ה‬ ‫שישמע לבקשותיו וייטיב לו כרצונו אין שומע לו‪ ,‬הלא דבר הוא‪.‬‬ ‫ואמרתי שעיקר סיבת הדבר‪ ,‬שאנו מרחיקים בעצמנו את הקב״ה מאתנו‪ ,‬הוא ציוה לנו (ויקרא כ ז) והתקדשתם‬ ‫והייתם קדושים ואמרו חז״ל (יומא לט‪ ).‬כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה‪ ,‬מעט מקדשין אותו‬ ‫הרבה‪ ,‬בעוה״ז מקדשין אותו לעוה״ב‪ .‬וכתוב אחר אומר (דברים כג טו) כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך וגו'‪,‬‬ ‫המאמר 'להצילך' כולל הרבה ענינים‪ ,‬להצילך מן החרב מן הרעב ומן השבי ומן ביזה‪ ,‬והיה מחניך קדוש ולא יראה‬ ‫בך ערות דבר ושב מאחריך‪ ,‬הרי ביאר לנו הכתוב מפורש שכאשר נהיה קדושים הוא מתהלך בינינו להצילנו מכל‬ ‫רע אבל אם יראה בנו ערות דבר הוא שב מאחרינו וממילא יחולו עלינו כל הסיבות ח״ו‪.‬‬ ‫הרות ירבד‬ ‫נ‬ ‫שכאשר נהיה קדושים הוא מתהלך בינינו‬ ‫כי כשהוא מביט בעצמו בעניני עוה״ז אין‬ ‫להצילנו מכל רע אבל אם יראה בנו ערוות‬ ‫לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו‬ ‫דבר הוא שב מאחרנו‪ ,‬וממילא יחולו עלינו‬ ‫וכו׳‪ ,‬ואמרתי שעיקר סיבת הדבר‪ ,‬שאנו‬ ‫כל הסיבות ח״ו‪.‬‬ ‫מרחיקים בעצמנו את הקב״ה מאתנו‪ ,‬הוא‬ ‫והנה אמרו חז״ל (ברכות כד‪ ).‬טפח באשה‬ ‫ציוה לנו והתקדשתם והייתם קדושים‪ ,‬ואמרו‬ ‫במקום שהדרך להיות מכוסה הוא‬ ‫חז״ל כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין‬ ‫בכלל ערווה‪ ,‬וכהיום נפרץ הדבר מאוד מאוד‪,‬‬ ‫אותו מלמעלה מעט מקדשין אותו הרבה‪,‬‬ ‫והיצה״ר מפתה לנשים לילך פרועי ראש‬ ‫בעוה״ז מקדשין אותו לעוה״ב‪ .‬וכתוב אחר‬ ‫בלי שום כיסוי‪ ,‬וגם לילך בזרועות מגולות‬ ‫אומר כי ה׳ אלוקיך מתהלך בקרב מחניך‬ ‫וחלוקותיהן עשויות בלא בתי זרועות‪ ,‬ועוד‬ ‫להצילך וגו׳ והיה מחניך קדוש ולא יראה‬ ‫בך ערוות דבר‪ ,‬הרי ביאר לנו הכתוב מפורש‬ ‫והנה אמרו חז״ל (ברכות כד‪ ).‬טפח באשה במקום שהדרך להיות מכוסה הוא בכלל ערוה‪ .‬וכהיום בעוה״ר נתפרץ‬ ‫הדבר מאד מאד והיצה״ר מפתה לנשים לילך פרועי ראש בלי שום כיסוי וגם לילך בזרועות מגולות וחלוקותיהן‬ ‫עשויות בלא בתי זרועות ועוד חלק גדול מלבושיהן כנגד הלב וכה״ג הכל מגולה כדי שבכל מקום שיביט שם האיש‬ ‫יהיה נגד הערוה‪ ,‬וממילא כל הברכות שמברך האיש בביתו או כשהוא מתפלל בביתו נגד אשתו או בתו הגדולה‬ ‫הם כנגד ערוה‪ ,‬וידוע שבכל ברכה יש בה שם הקודש‪ ,‬וא״כ כשם שהמברך כהוגן ממשיך על עצמו ברכה כדכתיב‬ ‫(שמות כ כא) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך‪ ,‬כן הדבר להיפך ח״ו‪ ,‬אם מברך נגד הערוה‬ ‫ממשיך ח״ו עניות על עצמו‪ ,‬כדאיתא בגמ' (נדרים ז‪ ):‬בכל מקום שהזכרת השם שלא כהוגן מצויה שם עניות מצויה‪,‬‬ ‫ועיי״ש בר״ן ורא״ש‪.‬‬ ‫והנה ידוע דסוף האדם אף אם יחיה אלף שנים הוא מוכרח להשיב נשמתו אל האלקים ולתת דין וחשבון על‬ ‫מעשיו ועל דבוריו‪ ,‬ואזי ימצאו אלפי ברכות ושמות הקדושים שלא היה עליהם קדושה ולא עלו למעלה כלל ועל‬ ‫הכל יתבעו ממנו בשעת הדין‪ ,‬וגדולה מזה מצינו בחז״ל (חגיגה ה‪ ):‬על הפסוק (עמוס ד יג) מגיד לאדם מה שיחו‪ ,‬אפילו‬ ‫שיחה קלה מגידין לו לאדם בשעת הדין‪ .‬כלל הדבר ה'מאדע' הגרועה הזו מביאה לידי הרהורים רעים וכו' וכמעט‬ ‫ע״י ה'מאדע' הגרועה הזו מבטלים בידים מאמרו של הקב״ה שאמר והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר‪.‬‬ ‫והנה ידוע לכל כשפרצה תבערה בכרם המלך והלהב גדול מאד הכרוז יוצא מגדולי המלך לאנשי העיר‪ :‬התחזקו‬ ‫כולכם לכבות האש באיזו עצה שתוכלו כי כרם המלך בוער באש‪ ,‬ואם תתעצלו בדבר תדעו כי בנפשכם הוא ח״ו‬ ‫ומורדים תקראו כי אינכם חוששים לכבודו‪ ,‬ואם תתחזקו כראוי ותכבו האש יקבל כל אחד שכרו ורוב כבוד לפי‬ ‫ערך התחזקותו‪.‬‬ ‫כן הדבר בעניננו כי הנה ידוע שכל ישראל נקראים כרם ה' כדכתיב (ישעיה ה ז) כי כרם ה' צבאות בית ישראל‪,‬‬ ‫ובעוה״ר תבערה גדולה נפלה בכרמו בכמה מקומות ע״י ה'מאדע' הגרועה הזו כי מתגבר כח הטומאה מאד עי״ז‪,‬‬ ‫כמאמרם ז״ל (ע״ז כ‪ ):‬על הפסוק ונשמרת מכל דבר רע אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה‬ ‫וממילא נפסקה ההשפעה והברכה מכל אחד ואחד בעסקיו‪ ,‬ונסבבו עי״ז כל הצרות הרעות‪ ,‬כמבואר בספרים‬ ‫הקדושים‪.‬‬ ‫ע״כ החוב מוטל על כל איש ואיש לכבות את האש הנורא ולתקן בביתו שיהיה הכל עשוי כדין ולא יתנהג בפריצות‬ ‫ח״ו‪ ,‬ויזכה עבור זה לצאת ממנו בנים ישרים וקדושי עליון וביותר החוב מוטל על הרבנים ועל כל החרדים לדבר ה'‬ ‫שבכל עיר ועיר לדרוש ברבים מגודל הענין הזה הנוגע לקיומנו ולהצלחתנו בגוף ובנפש בזה ובבא‪ ,‬ויתקיים בזה‬ ‫מאמר הכתוב והיה מחניך קדוש‪.‬‬ ‫דברי הכותב לכבוד ה' ותורתו ומיצר בצרת עמו ישראל המצפה לגאולה בב״א‪.‬‬ ‫ישראל מאיר ב״ר אריה זאב הכהן‪.‬‬ ‫אנ‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫כיון שראה האב את המצב קרא את אחיו‬ ‫חלק גדול מלבושיהן כנגד הלב וכה״ג הכל‬ ‫הקטן ואמר לו כי בתו אינה חפצה עוד‬ ‫מגולה כדי שבכל מקום שיביט שם האיש‬ ‫לשוב אליו‪ .‬ויען האח ויאמר‪ ,‬אכן מקבל אני‬ ‫יהיה נגד הערווה‪ ...‬עכל״ק‪ ,‬עיין בהערה‬ ‫את דבריה‪ ,‬אולם להיכן היא חוזרת? לבית‬ ‫תוכן כל המכתב‪.‬‬ ‫אביה ואמה שנתגדלה משך כל חייה‪ ,‬ואילו‬ ‫להיכן אחזור אני? הלא גם אני נתגדלתי‬ ‫בבית זה ואף אני איני שב אלא לבית זה‬ ‫הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך‬ ‫ולא לשום מקום אחר‪ ,‬ומה תועיל מה שהיא‬ ‫ואסיים את דברי במשל שהמשיל המגיד‬ ‫חוזרת לביתך הלא גם אני אחזור לביתך‪,....‬‬ ‫מדובנא זצ״ל על מאמרינו בסליחות‬ ‫ע״כ צריכים עצה אחרת שיטיב לשנינו‪.‬‬ ‫׳הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך׳‪,‬‬ ‫הפטיר המגיד מדובנא ואמר‪ :‬בכל יום ויום‬ ‫משל למה הדבר דומה ליתום שנתייתם ל״ע‬ ‫מחזיר הקב״ה את הנשמה לתוך‬ ‫מאביו ואימו בהיותו צעיר לימים‪ ,‬ונשאר‬ ‫הגוף‪ ,‬והלא הגוף הוא דבר גשמי ואילו‬ ‫עירום וחסר כל‪ .‬ליתום זה היה אח גדול‬ ‫הנשמה היא דבר רוחני שנחצבה מתחת‬ ‫שריחם עליו והכניסהו לביתו וגידלו שם‪,‬‬ ‫כסא הכבוד‪ ,‬ובכל לילה עולה הנשמה למעלה‬ ‫עד שנהיה כבן בית ממש‪ ,‬כיון שנתגדל‬ ‫וזועקת לפני הקב״ה על הרכב הנשמה בתוך‬ ‫בבית אחיו עוד מהיותו חמש שנים בלבד‪.‬‬ ‫הגוף וכי אינה יכולה לסבול עוד לשהות‬ ‫ויהי כאשר יגדל היתום והגיע לפרק האיש‬ ‫בקרבו‪ ,‬כיון שאינו מתנהג כשורה‪ ,‬אולם‬ ‫מקדש‪ ,‬התחילו לחפש זיווג הגון ליתום‬ ‫הקב״ה שולחת ומחזירה אותה בכל יום ויום‬ ‫זה‪ ,‬באחד הימים נענתה בעלת הבית לבעלה‬ ‫שוב לחזור לגוף‪ ,‬ויוטב המצב‪.‬‬ ‫‪-‬אחיו של היתום‪ ,‬הלא אחיך היתום נתגדל‬ ‫אבל בהתקרב הימים הקדושים אחר שנה‬ ‫אצלינו משך כל שנות ילדותו ובחרותו‪,‬‬ ‫שלימה שסבלה בתוך הגוף אומרת‬ ‫והנה יש לנו בת‪ ,‬ומדוע לו נגמור השידוך‬ ‫לפני הקב״ה שאינה חפצה לחזור אל הגוף‬ ‫ביניהם בכי טוב‪ .‬ההצעה אכן נתקבלה על‬ ‫בשום פנים באופן וכזה‪ ,‬על כן אומרת לפני‬ ‫דעתו‪ ,‬וגמרו השידוך וערכו חתונה גדולה‬ ‫הקב״ה הנשמה לך והגוף פעלך‪ ,‬פי׳ הלא גם‬ ‫ונשא האח הקטן את בת אחיו הגדול‪.‬‬ ‫הנשמה וגם הגוף שייכים עליך‪ ,‬א״כ הלא‬ ‫שניהם יחזרו אליך‪ ,‬על כן חוסה על עמלך‪,‬‬ ‫כעבור כמה שבועות חזרה הבת אל בית‬ ‫ותמחל ותסלח על כל העוונות ותקל מעליה‬ ‫אמה באומרה כי אינה יכולה לסבול‬ ‫כל הנסיונות שתוכל לעבדך ללא שום מונע‬ ‫לדור עם דודה‪ ,‬אולם אביה ביקש ממנה‬ ‫ומכשול‪ ,‬וכך יטיב לגוף ולנשמה‪.‬‬ ‫שתישאר עמו והזמן יעשה את שלו ויטיב‬ ‫מצבה‪ ,‬ואף הוא יוסיף לדבר עם אחיו‬ ‫יעזור השי״ת שיהיה לנו כוחות הנפש‬ ‫להיטיב עמה‪ .‬אמנם עובדא זו נשנה ונשלש‬ ‫לעמוד בכל הקבלות טובות שאנו‬ ‫פעם אחר פעם‪ .‬יום אחד חזרה הבת אל בית‬ ‫מקבלים לקראת השנה החדשה‪ ,‬ולהיחתם‬ ‫אביה ואמרה בנחישות הדעת שאינה חוזרת‬ ‫בספרן של צדיקים גמורים‪ ,‬ונזכה לבני בריכי‬ ‫אל בעלה אלא נשארת כאן ללא שום טענה‬ ‫וחיי אריכי ומזוני רוויחי וסייעתא דשמיא‪,‬‬ ‫ומענה‪.‬‬ ‫הרות ירבד‬ ‫בנ‬ ‫ההשפעות טובות עדי נזכה להתרוממות‬ ‫מען זאל פועל׳ן אלעס גוט׳ס‪ ,‬ובזכות‬ ‫קרן התורה וישראל בהתגלות כבוד שמים‬ ‫הקבלות טובות בעניני עבודת התפילה‬ ‫ועסק התורה וגדרי הצניעות והקדושה‪,‬‬ ‫עלינו בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו‬ ‫נזכה להיוושע בשנה טובה ומתוקה לשנת‬ ‫אמן ואמן‪.‬‬ ‫גאולה וישועה שנת אורה‪ ,‬שנת שמחה‪ ,‬ולכל‬ ‫********‬ ‫גנ‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫דברות קודש קודם תפילת נעילה‬ ‫ביום הקדוש תשפ״ו‬ ‫בתוכן‬ ‫בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון · שובו אלי ואשובה אליכם · דרשו ה׳‬ ‫בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב · חותמו של הקב״ה אמת · שנת תשפ״ו זמן מסוגל‬ ‫להתעוררות הגאולה‬ ‫בני אדם‪ ,‬ולכך הוא נוצר‪ ,‬ומדוע בשם ׳גזלן׳‬ ‫בראש השנה יכתבון וביום‬ ‫יקרא?‪.‬‬ ‫צום כיפור יחתמון‬ ‫הוא מותיב לה והוא מפרק לה על דרך‬ ‫בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון‬ ‫משל‪ ,‬לאיש אחד במדינת רוסלאנד‬ ‫וכו׳‪ .‬הננו עומדים עתה בעת נעילת‬ ‫שהיה רגיל עבור פרנסתו להשחיר ולהבריח‬ ‫יום הקדוש יום צום כיפור‪ ,‬מסופר על הגה״ק‬ ‫סחורה בדרכים נסתרים וביערות ואח״כ‬ ‫בעל החפץ חיים זי״ע שהגיע פעם אל עיירה‬ ‫למכור הסחורה אצל ה׳שוואראצער מארק׳‪.‬‬ ‫אחת שעמדה בקרבת עיר ראדין‪ ,‬אחר‬ ‫ויהי באחד הימים הלך האיש כאשר שקו‬ ‫שבירר את מעשי אנשי העיר נתוודע שהיו‬ ‫המלאה עם סחורה המוברחת מונחת על‬ ‫רגילים להתפלל תפילת נעילה במהירות‪,‬‬ ‫כתיפו‪ ,‬לפתע שומע איש אחר פוסע אחריו‪,‬‬ ‫ותפילת ערבית והבדלה מבעוד יום‪ ,‬ומיד‬ ‫וירא שוטר עוקב אחריו‪ ,‬ותיפול עליו אימה‬ ‫פנו לעסקיהם באכילה ושתיה וכו׳ רח״ל‪,‬‬ ‫ופחד‪ ,‬כי על זה פחד שלא יארע‪ ,‬אמנם כיון‬ ‫הדבר זה ציער מאוד את בעל החפץ חיים‪,‬‬ ‫שלא היה יכול לברוח אחר שכבר שם השוטר‬ ‫וכמה שדיבר עליהם לתקן מעשיהם לא‬ ‫את עיניו עליו‪ ,‬על כן החליט להסתיר הפחד‬ ‫עלתה בידו להחזירם ממרדם‪.‬‬ ‫בקרבו‪ ,‬ואדרבה לא הראה על פניו שום פחד‬ ‫החפץ חיים לא מצא מנוח לנפשו איך יתכן‬ ‫ואימה אלא פנה בידידות אל השוטר ושח‬ ‫כדבר הזה שיהודים יחללו את היום‬ ‫עימו‪ ,‬כה הלכו שעות ארוכות בעבי היער‬ ‫הקדוש יום הכיפורים‪ ,‬דבר הכרוך באיסור‬ ‫כאשר שוחחו על דא ועל הא‪ ,‬והודה האיש‬ ‫כרת‪ .‬על כן‪ ,‬בהגיע יום השבת כאשר‬ ‫על הנס הגדול שניצל מן העונש‪.‬‬ ‫הביהמ״ד היה מלא אנשים‪ ,‬עלה על בימה‬ ‫ויהי כאשר הגיעו אל שערי העיר עצר אותו‬ ‫והתחיל בדבריו לשאול את פי הנמצאים‪:‬‬ ‫השוטר ואמר לו אתה מוזמן אל‬ ‫מדוע רגילים לכנות את היצר הרע בשם‬ ‫ה׳פאליציי סטאנציע׳ על דבר הברחת‬ ‫׳גזלן׳‪ ,‬והלא הוא ממלא תפקידו להכשיל‬ ‫הרות ירבד‬ ‫דנ‬ ‫לג) משל למה הדבר דומה לבן מלך שנתרחק‬ ‫הסחורה‪ ,‬ויזעק האיש זעקה גדולה‪ :‬גזלן‬ ‫מאביו כמרחק מאה יום‪ ,‬וכשהורו לו חבריו‬ ‫אתה!‪ ,‬ויתמה השוטר בפניו מדוע תקראני‬ ‫שיחזור אל בית אביו‪ ,‬ענה ואמר כי הדבר‬ ‫גזלן‪ ,‬והלא לכך נפקדתי לתפוס כל מבריח‬ ‫נמנע ממנו עקב המרחק הרב שיש ביניהם‪.‬‬ ‫סחורה‪ ,‬ויען האיש‪ :‬אכן לכך נפקדת‪ ,‬אולם‬ ‫מה עשה האב שלח שליח אל בנו וביקש‬ ‫על כך היית יכול לומר לי מיד כשפגשתני‬ ‫ממנו שיעשה רק מה שביכלתו לעשות‪,‬‬ ‫בתוך היער‪ ,‬כיון שהיה בדעתך לקחת ממני‬ ‫והמלך ישלים ויעשה את שלו‪ .‬כן הדבר‬ ‫סחורתי‪ ,‬ומדוע הנחת אותי לשאת אותה על‬ ‫הזה ממש בענין התשובה שאמר הקב״ה‬ ‫כתפי משך כל היום ברוב עמל‪ ,‬ועתה מה‬ ‫לבני ישראל (מלאכי ג ז) שובו אלי ואשובה‬ ‫שעשית לי גזילה היא בידך‪ ,‬כי גזלת ממני‬ ‫אליכם‪ ,‬כי אף שנראה בעיני האדם שאינו‬ ‫כל כוחותי כשהלכתי בעקבותיך עד כאן‪.‬‬ ‫יכול להתקרב אל הקב״ה מחמת המרחק‬ ‫ע״כ תוכן המשל‪.‬‬ ‫הרב שנתרחק מאת הבורא‪ ,‬אולם בשביל‬ ‫הפטיר חפץ חיים ואמר‪ :‬כן ממש מתנהג‬ ‫כך אמר הקב״ה שובו אלי כל אחד כפי‬ ‫היצר הרע איתכם‪ ,‬כי במשך כל‬ ‫יכלתו ואשובה אני ואתקרב אליכם להשלים‬ ‫היום הוא מניח לכם לצום ולהתפלל‪ ,‬ורק‬ ‫המרחק‪.‬‬ ‫בסיום היום הוא מורה לכם למלל תיבות‬ ‫התפילה במהירות‪ ,‬ולסיים הצום מבעוד יום‪,‬‬ ‫דרשו ה׳ בהימצאו קראוהו בהיותו קרוב‬ ‫והלא אם היה ברצונו להכשילכם בחילול‬ ‫על פי זה יבואר מאמר חז״ל על הפסוק‬ ‫היום הקדוש והנורא הזה‪ ,‬הלא בידו להורות‬ ‫(ישעיה נה ו) דרשו ה׳ בהימצאו קראוהו‬ ‫לכם מיד בתחילת היום לחללה‪ ,‬ומדוע הניח‬ ‫בהיותו קרוב‪ ,‬ואמרו חז״ל (ראש השנה יח‪).‬‬ ‫לכם לשאת את עול הצום הזה כל היום עד‬ ‫אלו ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים‪,‬‬ ‫לסיומה מבעוד יום‪ ,‬אין זה אלא גזלן הגוזל‬ ‫דלכאורה יש לדקדק החילוק בין ׳הימצאו׳‬ ‫ממכם כוחות אלו‪ .‬כמובן שהדברים שיצאו‬ ‫ל׳בהיותו קרוב׳‪ ,‬ויש לומר הכוונה כי‬ ‫מפי איש טהור וצדיק עשו רושם רב בלב‬ ‫בהימצאו היינו בשעה שעדיין אין זה קרוב‬ ‫השומעים‪ ,‬וקיבלו על עצמם לשמור את‬ ‫מחמת החטאים הרבים שהם כמסכים‬ ‫צום יום הקדוש כהלכתו‪.‬‬ ‫המבדילים בין ישראל לאביהם שבשמים‪,‬‬ ‫ומ״מ אמר כי בימים אלו שבין ראש השנה‬ ‫שובו אלי ואשובה אליכם‬ ‫ליום הכיפורים אע״פ שעדיין רחוק האדם‬ ‫מאת הבורא מחמת פגמי החטאים‪ ,‬מ״מ‬ ‫והנה ביום הקדוש יום הכיפורים שהיא יום‬ ‫מיד כאשר יתחילו לעשות תשובה והינם‬ ‫המקודש ביותר מכל ימות השנה שאין‬ ‫בכלל אותם הדורשים את ה׳ בהימצאו‪,‬‬ ‫השטן שולט בו (עי׳ יומא כ‪ ,).‬וביד כל אחד‬ ‫הנה מכאן ואילך יוכלו לקיים המשך הכתוב‬ ‫ואחד להתקרב אל הבורא מתוך תשובה‬ ‫קראוהו בהיותו קרוב‪ ,‬כיון שפתחו פתח‬ ‫שלימה‪ ,‬אולם לפעמים יחשוב האדם כי‬ ‫כחודו של מחט‪ ,‬והקב״ה פותחו כפתחו של‬ ‫הדבר רחוק ממנו ואיך יוכל לתקן כל אשר‬ ‫אולם וממציא עצמו לבניו שיוכלו להתקרב‬ ‫פגם‪ ,‬אבל כבר המשיל הרה״ק מסאטמאר‬ ‫יותר ויותר‪.‬‬ ‫זי״ע את הענין בספר דברי יואל (יום כיפור אות‬ ‫הנ‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫אשר בימים אלו היה לנו להתקרב אל ה׳ על‬ ‫והנה כאשר נתבונן בשפלות מצב דורינו‬ ‫ידי הדרישה בהימצאו‪ ,‬והננו עומדים בנעילת‬ ‫הלא פחד ורעדה אחזתנו כאשר‬ ‫יום הקדוש‪ ,‬ולא נתקרבנו אליו‪ ,‬מ״מ עדיין‬ ‫מתבוננים שכבר חלף וגם עבר כל חודש‬ ‫אפשר לזכות לכך כי קרוב ה׳ לכל קוראיו‬ ‫אלול‪ ,‬ואפילו ימי ראש השנה ועשרת‬ ‫לכל אשר יקראוהו באמת‪ ,‬ויתקבלו תפילתנו‬ ‫ימי תשובה ועדיין לא זכינו לדרוש את‬ ‫ברחמים וברצון‪.‬‬ ‫ה׳ בהימצאו ועדיין אין לנו הזכות שיהיה‬ ‫קרוב אלינו‪ ,‬וא״כ איך נזכה בשעה נשגבה‬ ‫זו של נעילה לגמר חתימה טובה‪ ,‬כי ביום‬ ‫שנת תשפ״ו זמן מסוגל‬ ‫צום כיפור יחתמון‪ ,‬ובאיזה פנים אנו ניגשים‬ ‫להתעוררות הגאולה‬ ‫אל השעה הגדולה הזאת ולתפילת נעילה‪.‬‬ ‫ואזכיר שוב מה שאמרתי כבר אתמול קודם‬ ‫כל נדרי שהשנה הזאת שנת תשפ״ו‬ ‫חותמו של הקב״ה אמת‬ ‫מסוגלת מאוד שנזכה לדבר ישועה ורחמים‬ ‫אולם באמת אפשר להתנחם‪ ,‬דהלא אמרו‬ ‫ולעורר את הגאולה השלימה כמו שאמר‬ ‫חז״ל (שבת נה‪ ).‬חותמו של הקב״ה‬ ‫הרה״ק משיניאווא זי״ע ששנת תשכ״ו‬ ‫אמת‪ ,‬וכיון שיום הקדוש הוא יום חתימה‪,‬‬ ‫היתה זמן פקידה ובישמח משה הביא בשם‬ ‫נמצא שיום הקדוש הזה של יום הכיפורים‬ ‫הזוה״ק שבכל שישים שנה מתעוררת‬ ‫שהיא חתימת הדין‪ ,‬הלא היא יום האמת של‬ ‫פקידת הגאולה‪ ,‬על כן נתפלל לעת כזאת‬ ‫מלך מלכי המלכים הקב״ה שחותמו אמת‪,‬‬ ‫על הגאולה השלימה כי כאשר תצא השכינה‬ ‫נמצא העת הגדול הזה של נעילה היא זמן‬ ‫מהגלות הלא אף אנו נזכה לדבר ישועה‬ ‫חתימת האמת‪ .‬ואפשר לרמז כי על זה אמר‬ ‫ורחמים וניפטר מכל הצרות הכלליות‬ ‫נעים זמירות ישראל (תהילים קמה יח) קרוב‬ ‫והפרטיות‪.‬‬ ‫ה׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת‪,‬‬ ‫ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיתקבלו‬ ‫שהכוונה שקרוב ה׳ לכל אלו הקוראים אליו‬ ‫תפילותינו לרחמים ולרצון ונזכה במהרה‬ ‫בזמן חתימת האמת היא הזמן של נעילת‬ ‫לגאולה השלימה ולגמר חתימה טובה‪ ,‬שנה‬ ‫יום הקדוש‪.‬‬ ‫טובה ומבורכה‪ ,‬שנת אורה‪ ,‬עדי נזכה לגאולה‬ ‫ולכן אף אם כבר עברו כל ימי ראש השנה‬ ‫השלימה במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫ועשרת ימי תשובה ואף רוב יום הקדוש‬ ‫********‬ ‫הרות ירבד‬ ‫ונ‬ ‫דרשת הושענא רבה בשעת ההקפות‬ ‫שנת תשפ״ו‬ ‫בתוכן‬ ‫הושענא למענך אלוקינו הושענא‪ :‬פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום‬ ‫· עשה נא למען שמך · ואהבת לרעך כמוך אני ה׳ ‪ -‬מידת האחדות מהפך מידת‬ ‫הדין למידת הרחמים · הושענא למענך בוראנו הושענא‪ :‬הראיני את מראיך‬ ‫השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה · חביב אדם שנברא בצלם אלוקים ·‬ ‫שלח רפואה שלימה לחולי עמך ‪ -‬רפואת הנפש ורפואת הגוף · הושענא למענך‬ ‫גואלינו הושענא‪ :‬עקידת יצחק לזרעו של אברהם ברחמים היום תזכור · כמידה‬ ‫שאדם מודד מודדין לו · הושענא למענך דורשינו הושענא‪ :‬דורש אין לה‬ ‫מכלל דבעיא דרישה · סלח נא היום עבור כי פנה יום‬ ‫מדינות מלכותו פעם אחת בשנה‪ ,‬ובהתקרב‬ ‫המועד ההוא הודיעו בכרוזים בכל רחבי‬ ‫הושענא למענך אלוקינו הושענא‬ ‫המדינות שמתקרב ובא הזמן שיבוא המלך‬ ‫פתח לנו שער בעת נעילת‬ ‫לחון את פני בעיר‪ ,‬ובשעה שיהיה המלך‬ ‫שער כי פנה יום‬ ‫בעיר ניתנה הרשות לכל איש ואיש לבוא‬ ‫לפני המלך להציע לפניו כל בקשותיו וצרכיו‪,‬‬ ‫עומדים אנו ביום המסוגל יום הושענא רבה‪,‬‬ ‫וברוב רחמי וחסדי המלך ימלא המלך כל‬ ‫והנה איתא מהחתם סופר שביום‬ ‫משאלותיו‪ ,‬ואפילו האיש אשר פגם בכבוד‬ ‫הושענא רבה יורדים האבות הקדושים‬ ‫המלך יוכל לחנן פני המלך לפייסו וימחל‬ ‫להתפלל יחד עם בניהם‪ ,‬ובפרט במקומות‬ ‫לו המלך על פשעיו בעת ההיא‪.‬‬ ‫שהיו רגילים להתפלל שם‪ .‬והנה אאמו״ר‬ ‫זללה״ה היה רגיל להזכיר ביום הושענא רבה‬ ‫כמובן שכל בר שכל ובר דעת משתוקק על‬ ‫את המשל ששמע מרבו שהיה אומרו בשם‬ ‫הזמן שיכנס המלך לתוך העיר‪ ,‬והחכם‬ ‫אביו עד הרה״ק בעל הישמח משה זי״ע לבאר‬ ‫עיניו בראשו היודע שיש זמן קבוע אשר‬ ‫טעם ורמז בקריאת יום זה ‪ -‬יום האחרון‬ ‫המלך נכנס אל תוך שערי העיר‪ ,‬הרי הוא‬ ‫של ימי הרחמים והרצון שאפשר להיוושע‬ ‫יוצא חוץ לעיר וממתין על ביאת המלך‬ ‫בדבר ישועה ורחמים לפני אדון כל ‪ -‬בשם‬ ‫קודם שיכנס אל שערי העיר‪ ,‬ומקבל פני‬ ‫׳הושענא רבה׳‪ ,‬וביאר על דרך משל למלך‬ ‫המלך ונופל לפני רגליו ומתחנן אליו שימחל‬ ‫רחמן אדיר וחזק שמלך על הרבה מדינות‪,‬‬ ‫לו על חטאיו וימלא כל משאלותיו‪ ,‬ואכן‬ ‫שהודיע כי עתיד הוא לבוא לבקר בכל‬ ‫זנ‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫בתפילות ותחנונים ורואה לתקן מה שפגם‬ ‫המלך בחסדו הגדול ממלא לו כל צרכיו‬ ‫ומבקש על נפשו ועל כל כלל ישראל‪.‬‬ ‫ומוחל לו על מרדו ונכנס יחד עם המלך‬ ‫אמנם מי שעובר עליו חודש אלול ולא‬ ‫שמחה אל תוך העיר‪.‬‬ ‫הקדים לצאת לקראת המלך לקבל‬ ‫ואף מי שאינו בר דעת וממתין עד שיכנס‬ ‫פניו ולא נתקרב לפני הקב״ה‪ ,‬יש לו עוד‬ ‫המלך אל תוך העיר מ״מ בוודאי בשעה‬ ‫פנאי בראש השנה ועשרת ימי תשובה שאז‬ ‫שכבר נכנס המלך אל תוך העיר והכרוזים‬ ‫המלך נמצא בתוך העיר כמאמר הנביא‬ ‫יוצאים בכל רחבי העיר שאפשר לבוא ולקבל‬ ‫(ישעיה נה ו) דרשו ה׳ בהימצאו קראוהו בהיותו‬ ‫פני המלך ולהתחנן לפניו והמלך ממלא‬ ‫קרוב‪ ,‬ואמרו חז״ל (ראש השנה יח‪ ).‬אימתי הוא‬ ‫בקשות כל אחד ואחד בוודאי נופל עליו פחד‬ ‫נמצא באלו עשרה ימים שבין ראש השנה‬ ‫כי השעה ההיא היא שעת כושר לחנן פני‬ ‫ליום הכיפורים‪ ,‬ובימים אלו הבורא ברוך‬ ‫המלך‪ ,‬ונכנס ומבקש כל משאלותיו והמלך‬ ‫הוא ממציא עצמו לעם קרובו‪ ,‬והזמן מסוגל‬ ‫ממלא אותם ומוחל לו על חטאיו‪.‬‬ ‫להתקרב אל השי״ת ולבקש סליחה ומחילה‬ ‫על אשר פגמו נגדו‪.‬‬ ‫אולם אף מי שאין הפחד נופל עליו בשעה‬ ‫ואלו אשר לא היו חכמים ולא ניצלו ימים‬ ‫שהמלך בעיר ואינו מנצל הימים אשר‬ ‫קדושים ונשגבים אלו להתקרב אל‬ ‫המלך שוהה בין בני מלכותו אלא עסוק‬ ‫השי״ת‪ ,‬הנה עדיין יש לנו חג הסוכות‬ ‫בטרדותיו הפרטיים ואינו שם ליבו אל‬ ‫שנכנסים בצילא דמהימנותא‪ ,‬והוא זמן‬ ‫הכרוזים הנשמעים בעיר בחשבו שעדיין יש‬ ‫אשר הקב״ה משתעשע עם הצדיקים‪ ,‬כאשר‬ ‫זמן עד שיצא המלך מתוך העיר‪ ,‬ואינו ממהר‬ ‫מקיימים מצוה סוכה ומצוות נטילת לולב‬ ‫ליכנס אל המלך‪ ,‬מ״מ כאשר יבוא היום בו‬ ‫הרמוז בו שם הוי״ה ואי אפשר לתאר ולשער‬ ‫יצא המלך מתוך העיר והכרוזים יודיעו‬ ‫גודל עבודת הצדיקים בימים קדושים אלו‬ ‫בכל חוצות קריה שהמלך עומד לצאת‪ ,‬מי‬ ‫של חג הסוכות‪ ,‬ואילו זכינו היינו זוכים‬ ‫פתי ומי כסיל אשר ישאר בביתו ולא ינצל‬ ‫להידבק בקודשא בריך הוא בעבודת הימים‬ ‫הזדמנות אחרונה לחנן את פני המלך לבקש‬ ‫הקדושים האלו‪.‬‬ ‫על נפשו שימחל לו על חטאיו ולמלאות‬ ‫צרכיו‪.‬‬ ‫אבל כעת הננו עומדים כבר ביום הושענא‬ ‫רבה וכבר הגיע יום האחרון והשעה‬ ‫והנמשל מובן כי המלך הוא מלך רחמן מלכו‬ ‫האחרונה לפני פרידת המלך מאיתנו שהיא‬ ‫של עולם הקב״ה‪ ,‬שנותן בכל‬ ‫זמן גמר חתימה וזמן מסירת הפתקאות‬ ‫שנה ושנה זמנים המסוגלים לתשובה והם‬ ‫עד יום שמיני עצרת אחר תפילת מוסף‪,‬‬ ‫ימי הרחמים והסליחות שיכולים להתקרב‬ ‫והכרוזים מכריזים כבר שהמלך עומד לצאת‬ ‫ולהתדבק בהשי״ת‪ ,‬והימים מתחילים כבר‬ ‫מתוך העיר והמלך ממתין שיבוא כל אחד‬ ‫מראש חודש אלול כשמתחילים לתקוע‬ ‫לבקש לפניו בקשותיו‪ ,‬הנה כל מי שיש‬ ‫בשופר המכריז עורו ישנים משנתכם ורדומים‬ ‫לו מח בקדקדו מנצל יום האחרון לבקש‬ ‫מתרדמתכם (עי׳ רמב״ם הלכות תשובה פ״ג ה״ד)‪,‬‬ ‫ולחנן פני המלך הרחום והחנון שימלא כל‬ ‫הנה האיש הנלבב ובר דעת אזי מתחילת‬ ‫משאלותינו‪ ,‬כי אם לא עכשיו אימתי‪ ,‬עכ״ד‬ ‫חודש אלול מקדים עצמו לבוא לפני המלך‬ ‫הרות ירבד‬ ‫חנ‬ ‫הבקשה ׳הושענא׳‪ .‬כמו״כ ביאור וטעם‬ ‫הישמח משה‪ .‬ואף אנו ניזהר שלא נצא‬ ‫קריאת היום הזה הושענא רבה‪.‬‬ ‫מיום גדול זה בריקניא‪ ,‬אלא נתעורר בזמן‬ ‫שעדיין נשאר לנו קודם שהיום עובר לפקוד‬ ‫ונראה על פי הא דאיתא מהחיד״א בשם‬ ‫פני המלך‪.‬‬ ‫הקדמונים שתיבת ׳אהבה׳ היא‬ ‫בגמטריא ׳אחד׳‪ ,‬והנה כאשר יאהב אחד‬ ‫עשה נא למען שמך‬ ‫את חבירו וחבירו יאהב אותו הלא ישנה ב׳‬ ‫והנה הקדושת יו״ט הוסיף על דברי הישמח‬ ‫פעמים אהבה‪ ,‬כמים פנים אל פנים‪ ,‬וביחד‬ ‫משה וסיים המשל ואמר‪ ,‬כי מי שלא‬ ‫עולים כמנין שם הוי״ה‪ ,‬ובזה מבאר החיד״א‬ ‫יבוא אל המלך עד היום האחרון בוודאי‬ ‫הא דכתיב (ויקרא יח יט) ואהבת לרעך כמוך‬ ‫בושה וכלימה תכסה פניו בבואו אל המלך‪,‬‬ ‫אני ה׳‪ ,‬כי רק כאשר יאהב איש את חבירו‬ ‫כי שאול ישאל המלך ׳אי מלכא אנא עד‬ ‫אז אני ה׳‪ ,‬כי אהבתם עולה בגמטריא כשם‬ ‫השתא אמאי לא אתית לגבאי׳‪ ,‬והוא קושיא‬ ‫הוי״ה ברוך הוא‪.‬‬ ‫עצומה אשר כמעט שאין עליו תשובה‪,‬‬ ‫באופן אחר כתב החיד״א כי סגולת אהבת‬ ‫אולם קושיא עצומה זו אינה אלא כשיבוא‬ ‫ודיבוק חברים להמתיק הדינים‬ ‫לבקש על עצמו‪ ,‬אבל מי שבא אל המלך‬ ‫מעל בני ישראל‪ ,‬והנה תיבת ׳כמוך׳ עולה‬ ‫לבקש עבור טובת המלך וטובת המלוכה‪,‬‬ ‫בגמטריא כמנין שם ׳אלה‪-‬ים׳‪ ,‬וזהו הכוונה‬ ‫אין שואלים ממנו שום שאלות וקושיות כי‬ ‫ואהבת לרעך‪ ,‬פירוש כאשר האהבה והאחדות‬ ‫לטובת המלך ותועלתו אין זמן מוגבל וכל‬ ‫תהיה בין בני ישראל אזי כמוך – הרומז על‬ ‫יומא זמנא היא‪.‬‬ ‫מידת הדין כנ״ל מתהפך לאני ה׳‪ ,‬כי האחדות‬ ‫ולכן אנו פותחים ואומרים הושע נא למענך‬ ‫מעוררת מידת הרחמים על בי ישראל בטל‬ ‫אלוקינו‪ ,‬כי אין אנו באים לבקש על‬ ‫מהם כל צער וצוקה‪.‬‬ ‫נפשינו‪ ,‬כי עיקר תפילתינו היא עבור צרכי‬ ‫והנה ידועים המה דברי המדרש (ויק״ר פ״ל‬ ‫המלך ובעבור כבודו יתברך ששכינתא‬ ‫סי׳ יב) כי הד׳ מינים רומזים על ד׳‬ ‫בגלותא‪ ,‬ואנו מבקשים לפני מלך מלכי‬ ‫כיתות שיש בבני ישראל ויבאו אלו ויאגדו‬ ‫המלכים ׳הושע נא למענך אלוקינו׳ שיצא‬ ‫עם אלו‪ ,‬הרי לנו כי הד׳ מינים מורים על‬ ‫מתוך חשכת הגלות‪ .‬ובכך לעורר את‬ ‫האחדות והאהבה‪ .‬ולפי״ז יש לומר כי אף‬ ‫הלבבות לתשובה שינצלו את הזמן האחרון‬ ‫שבאמת מלך במשפט יעמיד ארץ ומתנהג‬ ‫לתשובה ומעשים טובים ולהתקרב אל‬ ‫כפי שורת הדין‪ ,‬ואז תקשה הקושיא ׳אי‬ ‫הבורא‪ ,‬כל עת שנמצאים בבית הכנסת‬ ‫מלכא אנא עד השתא אמאי לא אתית‬ ‫ביום שיכולים לפעול כל הישועות‪.‬‬ ‫לגבאי׳‪ ,‬מ״מ כיון שעל ידי נטילת לולב וכל‬ ‫המינים עימו מרבה האחדות ודיבוק חברים‬ ‫ואהבת לרעך כמוך אני ה׳ ‪ -‬האחדות‬ ‫הלא מתהפכים הדינים לרחמים וממילא‬ ‫מהפך מידת הדין למידת הרחמים‬ ‫יבטלו כל הקושיות‪.‬‬ ‫ונראה לבאר באופן אחר ביישוב הקושיא‬ ‫ואפשר להוסיף עוד כי על ידי נטילת לולב‬ ‫׳אי מלכא אנא עד השתא אמאי לא‬ ‫המורה על האחדות כנ״ל אזי‬ ‫אתית לגבאי׳‪ .‬וכן ליישב מה שמכפילים‬ ‫טנ‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫כאשר יחטא האדם בחטא הלא הוא מאבד‬ ‫מתמתקים הדינים ומידת הדין מתהפכת‬ ‫חלילה הצלם אלוקים אשר נברא בו האדם‪,‬‬ ‫למידת הרחמים‪ ,‬וממילא בטלה גם קושיית‬ ‫ואין הקב״ה יכול לשמוע קולנו קול התפילה‪,‬‬ ‫׳אי מלכא אנא עד השתא אמאי לא אתית׳‪,‬‬ ‫ואין אנו יכולים לעלות להתפלל לפניו אלא‬ ‫ובזכות זה אפשר לגשת לפני קודשא בריך‬ ‫אם כן ישוב בתשובה שלימה לפני הקב״ה‬ ‫הוא לבקש ולהתחנן על נפשינו‪ .‬ובכן יבואר‬ ‫ויתוקן הצלם אלוקים ויחזירה למקומה‪ ,‬ואז‬ ‫מה שמתפללים ׳הושענא למענך אלוקינו׳‪,‬‬ ‫יהיה בבחינת הראיני את מראיך‪ ,‬כיון שיוכל‬ ‫והיינו טעמא שלא אמר למענך הוי״ה‪ ,‬כיון‬ ‫הקב״ה להביט בפניו המעוטר בצלם אלוקים‪,‬‬ ‫שאנו מתפללים בזכות הד׳ מינים שאנו‬ ‫ובכן השמיעיני את קולך היא קול התפילה‬ ‫נוטלים עכשיו בידינו שתתהפך בבחינת‬ ‫כי קולך ערב ומראך נאוה‪.‬‬ ‫אלוקים ‪ -‬מידת הדין לבחינת הוי״ה – מידת‬ ‫והנה אמר התנא (אבות פ״ג מי״ד) חביב אדם‬ ‫הרחמים‪.‬‬ ‫שנברא בצלם אלוקים שנאמר (בראשית‬ ‫והנה תיבת ׳אבי׳ הוא בגמטריא י״ג‪ ,‬ופעמיים‬ ‫ט ו) בצלם אלוקים ברא אותו‪ ,‬ואיתא‬ ‫׳אבי׳ עולה בגימטריא כשם הוי״ה‪ ,‬ועל‬ ‫בספרים הקדושים שאפילו במחשבה בלבד‬ ‫זה אנו מבקשים לפני אדון כל‪ :‬הלא אבינו‬ ‫על ידי הרהור רעה אפשר לפגום בצלם‬ ‫אתה הושענא למענך אלוקינו הושענא‪ ,‬והפך‬ ‫אלוקים רח״ל כי פניו משתנים לרעה‪ ,‬ואם‬ ‫את מידת הדין למידת הרחמים‪ ,‬לייחד שמך‬ ‫כן תיפול עלינו אימתה פחד איך יקבל‬ ‫הגדול‪ ,‬כי כלל ישראל הם גוף אחד‪ ,‬וכאשר‬ ‫הקב״ה תפילותינו כיון שנאבד מאיתנו הצלם‬ ‫באה צרה על אחד הלא כולם מרגישים‬ ‫אלוקים על ידי חטאינו‪.‬‬ ‫אותה‪ ,‬ועל כן אנו מבקשים הושענא למענך‬ ‫והישוב לזה היא כי חסד ורחמים היא מאת‬ ‫אלוקינו הושענא‪ ,‬אבי אבי טאטע טאטע‬ ‫אבינו אב הרחמן עם האדם‪ ,‬שאף‬ ‫הבט משמים וראה את גודל צערינו כאשר‬ ‫אחר שנאבד מאיתו הצלם אלוקים מ״מ‬ ‫מידת הדין שורה עלינו באופן מבהיל‪ ,‬והפך‬ ‫כשישוב בתשובה שלימה לפניו יברא לו‬ ‫מידת אלוקים לרחמים ותייחד שמך הגדול‬ ‫הקב״ה הכל יכול צלם אלוקים חדש‪ ,‬כדאיתא‬ ‫לעורר עלינו מידת הרחמים ולהושיענו‬ ‫מהאר״י הקדוש‪.‬‬ ‫בישועה גדולה ושלימה‪.‬‬ ‫על דרך זה יש לפרש דברי רש״י (בראשית א‬ ‫ובכן נרים בתפילה קולינו‪:‬‬ ‫א ד״ה ברא) בתחילה עלה במחשבה‬ ‫הושענא למענך אלוקינו הושענא‪.‬‬ ‫לבראותו במידת הדין ראה שאין העולם‬ ‫מתקיים הקדים מדת רחמים ושתפה למדת‬ ‫הושענא למענך בוראנו הושענא‬ ‫הדין‪ ,‬ולדרכינו יאמר בכוונת הדברים‪,‬‬ ‫הראיני את מראיך השמיעני את‬ ‫שבתחילה עלה במחשבה שרק מי שיש לו‬ ‫צלם אלוקים יוכל לעמוד בעולם הזה‪ ,‬אולם‬ ‫קולך כי קולך ערב ומראך נאוה‬ ‫כיון שראה שאין עולם מתקיים כיון שרבו‬ ‫הזכרנו ביום ראש השנה את דברי האלשיך‬ ‫בני אדם הנכשלים בחטא ונאבד מאיתם‬ ‫הקדוש (שיר השירים ב יד) לפרש מאמר‬ ‫הצלם אלוקים‪ ,‬על כן הקדים מידת הרחמים‬ ‫שלמה המלך הראיני את מראיך השמיעיני‬ ‫ושתפה מידת הדין כדי שיוכל הקב״ה לחדש‬ ‫את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה‪ ,‬דהנה‬ ‫הרות ירבד‬ ‫ס‬ ‫למענך בוראינו‪ ,‬דהיינו שהקב״ה יחדש ימינו‬ ‫הצלם אלוקים על האדם כדי שיהא מראו‬ ‫כקדם שיהיה פנינו מעוטר בצלם אלוקים‪,‬‬ ‫נאוה ויתקבלו תפילותיו לחמים ולרצון‪.‬‬ ‫ועל ידי כך נזכה כולנו לישועה שלימה כיון‬ ‫שיקבל הקב״ה את תפילותינו‪.‬‬ ‫חביב אדם שנברא בצלם אלוקים‬ ‫שלח רפואה שלימה לחולי עמך‬ ‫מסופר על הרה״ק הבעש״ט הקד׳ זי״ע שפגש‬ ‫‪ -‬רפואת הנפש ורפואת הגוף‬ ‫במלך גוי אחד‪ ,‬המלך חלה ברגליו‬ ‫וביקש מן הבעש״ט הקד׳ עצה לרפואה‪ ,‬ויען‬ ‫ואף על זה גברה בקשתינו שלא תאבד‬ ‫לו הבעש״ט הקד׳ שאם לא ימלא כל תאוות‬ ‫הצלם אלוקים‪ ,‬כי בעוונותינו הרבים‬ ‫לבבו יזכה לרפואה‪ ,‬כעבור תקופת מה נפגשו‬ ‫ישנם חולים רבים אשר עקב המחלה שנחלו‬ ‫שנית‪ ,‬וישיח המלך את ליבו לפניו שעדיין‬ ‫בה צריכים לזון מתרופות המאבד את צלם‬ ‫לא זכה לרפואה‪ ,‬וישאל הבעש״ט הקד׳ את‬ ‫פניהם בגשמיות רח״ל‪ ,‬ואנו תפילה לפני‬ ‫פיו‪ :‬וכי עשית כאשר הוריתך? וכיון שענה‬ ‫ריבון כל עולמים א‪-‬ל נא רפא נא לה לכל‬ ‫לו המלך בחיוב‪ ,‬נענה אליו הבעש״ט הקד׳‪:‬‬ ‫חולי ישראל‪.‬‬ ‫רואה אני על פניך כי דברי שקר ענו פיך‪,‬‬ ‫כמו״כ נכלל בתפילה זו תפילה על בנינו‬ ‫כי עדיין אתה שקוע בתאוות רעות‪ ,‬ואכן‬ ‫ועל דורותינו שנישאר אנו ודורותינו‬ ‫הודה המלך ואמר‪ :‬איך אוכל להתגבר על‬ ‫כולנו בצלם אלוקים‪ ,‬כי כמה גברה העגמת‬ ‫התאוות‪ ,‬הלא איני רואה במציאות שיוכלו‬ ‫נפש בדורינו בענין הזה‪ ,‬כאשר צעירים רבים‬ ‫להתגבר על תאוות אלו‪ ,‬ויען לו הבעש״ט‬ ‫נאבד מאיתם הצלם אלוקים כאשר הולכים‬ ‫הקד׳‪ :‬אכן גם אני זקנתי ואף אני איני מבין‬ ‫לחפש אחר בורות נשברות ולהחיות נפשם‬ ‫איך אפשר להתגבר‪.‬‬ ‫ממי התאוות רח״ל‪ ,‬על כן אנו מבקשים‬ ‫כיון שיצאו משם תמה הרה״ק ר׳ ברוכ׳ל‬ ‫תפילה זו שתשוב הצלם אלוקים לכל בני‬ ‫זי״ע לפני זקינו‪ :‬זיידע‪ ,‬מדוע לא ענית‬ ‫ישראל וממילא נזכה לישועה‪.‬‬ ‫לו כי יהודי אתה ולבני ישראל ניתנה כוחות‬ ‫ובכן נתפלל ונבקש‪:‬‬ ‫הגבורה להתגבר על כל הנסיונות מה שלא‬ ‫הושענא למענך בוראינו הושענא‪.‬‬ ‫ניתן לערלי לב‪ ,‬ויען לו הבעש״ט הקד׳‪ :‬אכן‬ ‫אף כי כך הוא מ״מ ערל ונכרי לא יוכלו‬ ‫הושענא למענך גואלינו הושענא‬ ‫להשיג כלל מדרגת ׳יהודי׳ והכוחות שניתנו‬ ‫לו‪ .‬אחר הדברים האלה הפטיר הרה״ק ר׳‬ ‫עקידת יצחק לזרעו של אברהם‬ ‫ברוכ׳ל והוסיף על דברי זקינו הבעש״ט‬ ‫ברחמים היום תזכור‬ ‫הקד׳‪ :‬ואני אומר שאף יהודי אינו משיג את‬ ‫מעלתו וערכו היהודי‪.‬‬ ‫כבר הזכרנו במשך ימי החג דברי המדרש‬ ‫שוחר טוב (מזמור קיט) שהתפאר הקב״ה‬ ‫ולדידן יש לומר שצריך כל אדם להתבונן‬ ‫באברהם‪ :‬כשאמרתי לו (בראשית כב ב) קח‬ ‫בכוחו הגדול שניתן לכל בר ישראל‬ ‫נא את בנך וכו׳ והעלהו שם לעולה‪ ,‬היה‬ ‫שיכול להשיב הצלם אלוקים על פניו על‬ ‫לו להשיב‪ :‬אתמול אמרת לי (שם כא יב) כי‬ ‫ידי התשובה‪ .‬ועל זה אנו מתפללים הושענא‬ ‫אס‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫שום קושיות‪ ,‬כיון שאילו היה אברהם מקשה‬ ‫ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר לי‬ ‫אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע‪,‬‬ ‫והעלהו לעולה‪ ,‬ולא השיב כלל רק נזדרז‬ ‫לא היה הקב״ה יכול להשיב לו שילד בן אחר‬ ‫למצותי‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫אשר שמו יצחק‪ ,‬כיון ששם יצחק מרמז כנ״ל‬ ‫על שנות אברהם ושרה‪ ,‬ואילו אז כבר היה‬ ‫וכתב בישמח משה (פרשת וירא) שזכות גדול‬ ‫אברהם בן קל״ז שנה‪ ,‬נמצא שעל קושיא‬ ‫יש בזה לאברהם במה שלא הקשה‬ ‫זו לא היה תשובה‪ ,‬ובכל זאת לא הקשה‬ ‫כלום אף שהיה יכול להקשות‪ ,‬והקב״ה מודד‬ ‫אברהם אבינו שום קושיות ועמד בנסיון‬ ‫לו כמידתו מדה כנגד מדה בשעה שאין‬ ‫הזה‪ ,‬עיי״ש‪.‬‬ ‫לישראל זכות והמקטריגים מקשים קושיות‬ ‫על ישראל מדוע עושים וחוטאים כך וכך‪,‬‬ ‫ובדין שיקבלו ענשם‪ ,‬משיב להם הקב״ה‪:‬‬ ‫כמידה שאדם מודד מודדין לו‬ ‫והלא אברהם אביהם היה לו להקשות עלי‬ ‫ובזה יתפרש הא דכתיב (שמות ו ו) לכן אמור‬ ‫ולא הקשה כלום‪ ,‬על כן הדין נותן שכמידה‬ ‫לבני ישראל אני ה׳‪ ,‬וכתב בבעל הטורים‬ ‫זו אתנהג עם בניו שאין להקשות עליהם‬ ‫(ד״ה לכן) שתיבת ׳לכן׳ עולה למנין מאה‪ ,‬והוא‬ ‫כלל‪ ,‬עכת״ד‪.‬‬ ‫רמז לאברהם אבינו שנולד לו בן בהיותו בן‬ ‫מאה שנה שבזכותו יצאו נבי ישראל מארץ‬ ‫על פי זה ביאר בקדושת יום טוב (לר״ה אות‬ ‫מצרים‪ ,‬ולהנ״ל אפשר לומר הכוונה שזכותו‬ ‫ב) ענין נסיון עקידת יצחק‪ ,‬כי בוודאי‬ ‫של אברהם שנולד לו יצחק בהיותו בן מאה‬ ‫עיקר הנסיון של אברהם אבינו ע״ה לא‬ ‫שנה‪ ,‬ולא היה יכול להוליד בן אחר במקום‬ ‫היה מה שרצה לשחוט את בנו יחידו‪ ,‬שהרי‬ ‫יצחק‪ ,‬כיון שבשם יצחק נרמז כל המאורעות‬ ‫גם איש אחר אם יאמר לו הקב״ה כן היה‬ ‫כנ״ל‪ ,‬נמצא שכאשר ציוהו הקב״ה להעלות‬ ‫מקיימו‪ ,‬ואין רבותא כל כך מאברהם אבינו‪,‬‬ ‫את יצחק לעקידה‪ ,‬שהיה יכול להקשות‬ ‫אולם הנסיון הגדול היה במה שלא הרהר‬ ‫קושיות ובכל זאת לא הקשה כלום‪ ,‬ובזכות‬ ‫ולא הקשה כלל על הקב״ה שאמר לו אתמול‬ ‫מידה זו מדד הקב״ה לנו ג״כ לסתום פי‬ ‫׳כי ביצחק יקרא לך זרע׳‪ ,‬ועתה אומר לו‬ ‫המקטריגים ולהוציאנו מארץ מצרים‪.‬‬ ‫׳והעלהו שם לעולה׳ שהוא לפלא מאוד‪ ,‬ודבר‬ ‫זה מעיד על צדקת התמים אברהם אבינו‬ ‫ועל כן אנו מבקשים הושענא למענך גואלינו‪,‬‬ ‫שלא הרהר אחר השי״ת כלל‪ ,‬והיא שעמדה‬ ‫שכמו שגאל אותנו מארץ מצרים‬ ‫לו ולבניו אחריו זכותו הגדול שבכל עת שאם‬ ‫ולא הניח למקטרג להשטין ולקטרג על‬ ‫יהיה ח״ו איזה קטרוג על ישראל תעמוד‬ ‫בני ישראל כמידה שהיתה באברהם אבינו‬ ‫להם זכותו להושיעם ולא יוכלו המשטינים‬ ‫שלא הקשה קושיות‪ ,‬הנה גם אנו בני‬ ‫להקשות איזה קושיא עליהם ח״ו‪.‬‬ ‫אברהם בקשתינו בפינו ביום הזה לבל יניח‬ ‫למשטינים להשטין עלינו‪ ,‬ובזכות אברהם‬ ‫עיי״ש שמבאר בטעם קריאת שמו יצחק‪,‬‬ ‫אבינו שלא הרהר אחר הקב״ה כלל‪ ,‬ועמד‬ ‫כי הוא מרמז על המאורע‪ ,‬אות צ׳‬ ‫בכל עשרה נסיונות‪ ,‬לזרעו היום ברחמים‬ ‫מרמז על צ׳ שנות שרה בעת הלידה‪ ,‬ואות‬ ‫תזכור להביט משמים על הנסיונות הרבות‬ ‫ק׳ על מאה שנות אברהם עיי״ש עוד‪ ,‬ובזה‬ ‫הסובבים אותנו על כל צעד ושעל מבית‬ ‫מבואר גודל הנסיון שלא שאל אברהם אבינו‬ ‫הרות ירבד‬ ‫בס‬ ‫הרגישו תיכף האנשים שהמלך בא אודות‬ ‫ובחוץ עד שכמעט שאין שייך לילך ד׳ אמות‬ ‫בנו‪ ,‬מה עשו‪ ,‬הסירו הבגדים הצואים מעליו‬ ‫בלא נסיונות כיון שרבו כל כך עד למעלה‬ ‫והלבישוהו מחלצות ואף גם רחצו אותו‬ ‫מנשוא‪ ,‬וזכותו של אברהם אבינו יעמד‬ ‫ונתנו לו לאכול ולשתות למען יהיה מראהו‬ ‫לנו כהיום הזה להשתיק פי המקטריגים‪ ,‬כי‬ ‫כמראה בן מלך‪.‬‬ ‫באמת כל יהודי רוצה וחפץ להיות ׳ערליך׳‬ ‫ולעשות רצון קונו‪ ,‬אבינו שבשמים הבט‬ ‫כיון שהגיע המלך וראה כל זה‪ ,‬אמר בליבו‬ ‫משמים וראה בעבודת בני ישראל בימי‬ ‫הנה רואה אני כי טוב לבני כאן וכאשר‬ ‫השבתות והימים טובים וכל ימי הרחמים‬ ‫ישהה עוד על זמן כזה או יותר יועיל בוודאי‬ ‫והרצון אשר בני ישראל נכנסים לבית הכנסת‬ ‫להטיב את דרכו‪ ,‬על כן הודיע המלך לבנו‬ ‫לקיים עבודתם עבודת הלב זו תפילה‪ ,‬ועל‬ ‫שלמחרת יסע ויחזור לביתו ויבא להיפרד‬ ‫הכלל כולו יצא ללמד זכות עליהם‪ ,‬שנזכה‬ ‫ממנו‪ .‬כששמע בנו את זאת הצטער מאד כי‬ ‫במהרה להיוושע בדבר ישועה ורחמים‪.‬‬ ‫נפשו מרה לו עד מאד שיסע המלך ויניחנו‬ ‫עוד בין המצערים אותו כל כך‪ ,‬והלך לבקש‬ ‫הושענא למענך גואלינו הושענא‪.‬‬ ‫עצה מאוהבו מה יעשה‪ ,‬ויען ויאמר לו הרי‬ ‫עיקר הגורם למלך שיניחך כאן אינה אלא‬ ‫הושענא למענך דורשינו הושענא‬ ‫מפני שראה שלא יחסר לך גם כאן כל צרכך‪,‬‬ ‫דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה‬ ‫ותוכל להתנהג בתכסיסי מלכים גם במקום‬ ‫איתא בספר תפארת נפתלי לבאר על דרך‬ ‫הזה‪ ,‬ולו היה יודע מגודל צערך כל ימות‬ ‫משל הטעם שנהגו ביום הושענא‬ ‫השנה שאי אפשר לך כאן להתנהג כדרך‬ ‫רבה להסיר הטבעות מהלולב‪ ,‬משל למלך‬ ‫בן מלך הלא בוודאי היה מחזירך לביתו‪ ,‬על‬ ‫שהיה לו בן יחיד שלא היה מתנהג כהוגן‬ ‫כן עתה ראה להודיעו על זאת‪.‬‬ ‫ושלח אותו למרחקים למען אשר יצטער על‬ ‫ויהי למחרת בטרם הגיע המלך להיפרד מבנו‬ ‫אשר נגלה משולחן אביו ועל ידי זה יחזור‬ ‫מיהר הבן ויסר מעליו הבגדים הנאים‬ ‫ויבחר ללכת בדרכי ישרים כראוי וכיאות‬ ‫וילבש בגדיו הצואים והקרועים ויפול לפני‬ ‫לבן מלך‪ .‬והנה כאשר בא בן המלך למדינה‬ ‫המלך ויבך ויתחנן לו לאמר ראה נא אבי‬ ‫רחוקה התאכזרו עליו האנשים מאוד ועבדו‬ ‫המלך היאך אני הולך כל השנה‪ ,‬וכי סבור‬ ‫בו עבודה גדולה וקשה‪ ,‬וגם מנעו ממנו כל‬ ‫אתה שבמשך כל השנה כולה אני הולך‬ ‫טוב וציערו אותו מאד ברעב וצמא ואף גם‬ ‫בבגדים נאים כבן מלך ואוכל ושותה מכל‬ ‫הלבישוהו מלבושים גסים וגרועים עד שקצה‬ ‫טוב כמו שראית אותי עתה‪ ,‬לא כן אדוני‬ ‫בחייו‪.‬‬ ‫אבי‪ ,‬אין זה אלא מעשה אנשים הללו‬ ‫ממקומו היה המלך ממתין ומצפה מאד‬ ‫להראות יפיי בעיניך לבל תקחני לביתך‪,‬‬ ‫שיוכל להחזיר את בנו על ידי‬ ‫אבל באמת כל השנה עובדים בי עבודה‬ ‫שישמע ממנו שנשתנו מעשיו לטובה אלא‬ ‫קשה ומכים אותי ועושים לי פצעים וחבורות‬ ‫שבכלות השנה לא היה יכול עוד להתאפק‬ ‫חנם מבלי מאכל ומשתה‪ ,‬ואיך תניחני אבי‬ ‫ולהמתין עוד והלך לבקר בעצמו אחר‬ ‫ולא תרחם עלי להחזיר אותי בית המלכות‪,‬‬ ‫מעשה בנו וגם לדעת באיזה אופן מתנהגים‬ ‫ע״כ המשל‪.‬‬ ‫עמו שם‪ .‬ויהי כאשר בא למדינה ההיא‪,‬‬ ‫גס‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫שהיא ממש בבחינת אין דורש ואין מבקש‪,‬‬ ‫והנמשל הוא‪ ,‬דהנה הקב״ה שלח אותנו‬ ‫וכאבידה הממתנת שבעלה יחפש אחריה‬ ‫מעל פניו בארצות אויבנו כי אמר‬ ‫דמינו‪ ,‬תעינו כשה אובד‪ ,‬ותפילתינו אליך‬ ‫אולי אז יכנע לבבם ואז ירצו את עוונם‬ ‫בקש עבדך כי מצותיך לא שכחנו‪ ,‬ומה‬ ‫ויחלו מעט ממשא מלך ושרים‪ ,‬אבל בעוה״ר‬ ‫שאנו נראים בימי הרחמים והסליחות ברום‬ ‫הקב״ה קצף מעט והמה עזרו לרעה ואנחנו‬ ‫המדרגה אין זה אלא בימים אלו‪ ,‬אבל במשך‬ ‫מסורים ביד רשעים להרוג ולאבד למכה‬ ‫כל ימות השנה הרי אנו בשפל המדרגה‬ ‫ולחרפה ללעג ולקלס‪ ,‬וכאשר יבואו ימי‬ ‫ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬ ‫הרחמים והרצון הקב״ה בא לבקרנו ולראות‬ ‫מעשינו ואנחנו מתקבצים בכל ימי הרצון‬ ‫סלח נא היום עבור כי פנה יום‬ ‫לבית תפלתינו ומרבים במצות ובמעשים‬ ‫טובים‪ ,‬וזהו דוגמת הלולב שאין לו אלא לב‬ ‫ואסיים עוד במה שהמשיל הישמח משה‬ ‫אחד כן אנחנו אין לנו אלא לב אחד לאבינו‬ ‫בתפילת נעילה ביום הכיפורים סלח‬ ‫שבשמים בימים הללו (עי׳ סוכה מה‪ ):‬והקב״ה‬ ‫נא היום עבור כי פנה יום‪ ,‬משל למה הדבר‬ ‫מתרצה במעשינו‪.‬‬ ‫דומה למלך אשר ראה את בנו שניצוד בין‬ ‫אנשים אוכלי אדם רח״ל‪ ,‬ויהי בהגיע יום‬ ‫אבל בבוא יום הושענא רבה הקב״ה מתפרד‬ ‫שהיה מיועד להרוג את בן המלך ולאכלו‪ ,‬לא‬ ‫מאתנו כי ימי הרחמים והרצון נשלמים‪,‬‬ ‫עשה המלך כלום ולא השגיח‪ ,‬ויהי בצהרי‬ ‫והקב״ה רוצה להניח אותנו ח״ו עוד בגלות‬ ‫היום כראות הבן כי כן‪ ,‬זעק זעקה גדולה‬ ‫בין אויבנו‪ ,‬ע״כ אנחנו מסירים הקשרים‬ ‫ומרה‪ :‬אבי המלך הלא לא עת לחשות כעת‬ ‫מהלולב לרמז לו יתברך וכי תעלה על‬ ‫כי אם לא עכשיו אימתי‪ .‬והפטיר הישמח‬ ‫דעתך שכל ימי השנה ניתן לנו רשות לקיים‬ ‫משה לגבי יום הכיפורים שבהגיע עת נעילה‬ ‫מצותיך ולעבדך להיותנו דבוקים ומקושרים‬ ‫זועקים סלח נא היום עבור כי פנה יום‪ ,‬כי‬ ‫בך‪ ,‬ראה נא עמידתינו דלים ורקים מפוזר‬ ‫אם לא עכשיו אימתי‪.‬‬ ‫ומפורד בין העמים כלולב הזה עכשיו בלי‬ ‫קשריו‪ ,‬כן אנחנו נתונים בידם ככל רצונם‬ ‫ואף אנו בהגיע יום האחרון של ימי הרחמים‬ ‫ואין לנו מנוחה לשום דבר ובפרט לקיים‬ ‫והסליחות היא יום הושענא רבה‪ ,‬נרים‬ ‫מצותיך‪ ,‬והאיך לא תרחם על בניך בני‬ ‫בתפילה קולינו‪ :‬סלח נא היום עבור כי פנה‬ ‫אהוביך להניח אותנו בין הרשעים‪ ,‬אל נא‬ ‫יום‪ ,‬ואם לא עכשיו אימתי‪ ,‬ואם כלפי יום‬ ‫תניחנו עכשיו כי אין לנו חיים בלעדיך והרי‬ ‫הכיפורים נאמר‪ ,‬כ״ש כשאנו עומדים כבר‬ ‫אנחנו חשובים כמתים אם לא תרחם עלינו‬ ‫ממש ביום האחרון יום הושענא רבה‪ ,‬על‬ ‫ע״כ מהר והושיענו‪.‬‬ ‫כן אנו מבקשים מאת הבורא שיהא מבקש‬ ‫אחרינו וירא ויביט על שפלות ערכינו‬ ‫ועל זה אנו מבקשים בתפילת הושענא‬ ‫ומצבינו ויעשה נא למען כבוד שמו הגדול‬ ‫למנעך דורשינו כי עד עתה אין דורש‬ ‫וכבוד כלל ישראל עדי נזכה לגאולה השלימה‬ ‫ואין מבקש אותנו‪ ,‬ועל כן אנו מבקשים‬ ‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫מאיתו הבט משמי מעל על עמך ישראל‬ ‫הנמצאים בעולם הזה וראה מצבינו במשך‬ ‫הושענא למענך דורשינו הושענא‪.‬‬ ‫כל ימות השנה בין ברוחניות ובין בגשמיות‬ ‫הרות ירבד‬ ‫דס‬ ‫דברות קודש קודם הקפה שישית‬ ‫ביום שמחת תורה תשפ״ו‬ ‫בתוכן‬ ‫נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה׳ · הנשמה לך והגוף שלך · ירוץ עבדך כמו איל‬ ‫· ישתחוה אל מול הדרך · ויוסף הוא המשביר · משוך עבדך אל רצונך‬ ‫מצא מין את מינו וניעור הלב לעורר כל‬ ‫נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה׳‬ ‫האברים‪ ,‬ועל זה אמר דוד המלך נכספה‬ ‫וגם כלתה נפשי לחצרות ה׳‪ ,‬פי׳ כי דווקא‬ ‫ידיד נפש אב הרחמן משוך עבדך אל רצונך‬ ‫בחצרות ה׳ אז ליבי וגם בשרי ירננו שניהם‬ ‫ירוץ עבדך כמו איל ישתחוה על מול‬ ‫גם יחד אל א‪-‬ל חי‪ .‬עכת״ד הישמח משה‪.‬‬ ‫הדרך‪ ,‬יערב לו ידידותיך מנופת צוף וכל‬ ‫טעם‪ .‬ראוי לדקדק כפל ושינוי התוארים‬ ‫ויתכן לומר שזהו עבודת הריקודין של מצוה‬ ‫ידיד נפש ואב הרחמן‪ ,‬כי בוודאי יש בזה‬ ‫כדי לשעבד הגוף וכל רמ״ח אברים‬ ‫איזה כוונה‪ .‬כמו״כ יש להתבונן בביאור‬ ‫ושס״ה גידים לעבודתו יתברך‪ ,‬כי ע״י‬ ‫וכוונת הבקשה משוך חסדך וירוץ עבדך‪.‬‬ ‫הריקודי קודש מתעלה ומתנשא גם הגוף‬ ‫בקדושה עליונה‪ ,‬כהנשמה‪ ,‬ולזה אומרים‬ ‫ונראה דהנה הנשמה הטהורה השוכנת בתוך‬ ‫בשעת הריקודים פיוט ידיד נפש אב הרחמן‪,‬‬ ‫גוף האדם הלא היא משתוקקת תמיד‬ ‫כי לגבי הנשמה נקרא הקב״ה בתואר ידיד‬ ‫להיות דבוק בבוראה על ידי קיום מצוות‬ ‫נפש שהיא מרגשת נועם זיו אורו יתברך‬ ‫ומעשים טובים‪ ,‬אבל מה נעשה שהגוף‬ ‫שמו‪ ,‬ואילו לגבי הגוף נקרא הקב״ה בתואר‬ ‫העכור מעכב ומושך את האדם לדברים‬ ‫אב הרחמן‪ ,‬על דרך אמרינו (סליחות) הנשמה‬ ‫גשמיים‪ .‬והנה כשהיה ביהמ״ק קיים וקיימו‬ ‫לך והגוף שלך חוסה על עמלך‪ ,‬כי בקשתינו‬ ‫בני ישראל לעלות וליראות במקום הקודש‬ ‫מהקב״ה אב הרחמן שיחוס וירחם גם על‬ ‫נתעלה אז הגוף והנשמה גם יחד לעשות רצון‬ ‫הגוף‪.‬‬ ‫קונם בלב שלם בלא מונע‪ ,‬וכן איתא בישמח‬ ‫משה לבאר כוונת דברי דוד המלך (תהילים פד‬ ‫ג) נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה׳ ליבי‬ ‫הנשמה לך והגוף שלך‬ ‫ובשרי ירננו אל א‪-‬ל חי‪ ,‬כי באמת רצונינו‬ ‫וכפי שהמשיל המגיד מדובנא זצ״ל הענין‬ ‫לעשות רצונו יתברך אלא ששאור שבעיסה‬ ‫למה הדבר דומה ליתום שנתייתם ל״ע‬ ‫מעכב (ברכות יז‪ ,).‬אבל כשיגיע האדם אל‬ ‫מאביו ואימו בהיותו צעיר לימים‪ ,‬ונשאר‬ ‫מקום המקדש שהיא ליבא דעלמא‪ ,‬הנה‬ ‫הס‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫הגוף‪ ,‬והלא הגוף הוא דבר גשמי ואילו‬ ‫עירום וחסר כל‪ .‬והנה ליתום זה היה אח‬ ‫הנשמה היא דבר רוחני שנחצבה מתחת‬ ‫גדול שריחם עליו והכניסהו לביתו וגידלו‬ ‫כסא הכבוד‪ ,‬ובכל לילה עולה הנשמה למעלה‬ ‫שם‪ ,‬עד שנהיה כבן בית ממש‪ ,‬כיון שנתגדל‬ ‫וזועקת לפני הקב״ה על הרכב הנשמה בתוך‬ ‫בבית אחיו עוד מהיותו חמש שנים בלבד‪.‬‬ ‫הגוף וכי אינה יכולה לסבול עוד לשהות‬ ‫ויהי כאשר יגדל היתום והגיע לפרק האיש‬ ‫בקרבו‪ ,‬כיון שאינו מתנהג כשורה‪ ,‬אולם‬ ‫מקדש‪ ,‬התחילו לחפש זיווג הגון ליתום‬ ‫הקב״ה שולחת ומחזירה אותה בכל יום ויום‬ ‫זה‪ ,‬באחד הימים נענתה בעלת הבית לבעלה‬ ‫שוב לחזור לגוף‪ ,‬ויוטב המצב‪.‬‬ ‫‪ -‬אחיו של היתום‪ ,‬הלא אחיך היתום נתגדל‬ ‫אבל בהתקרב הימים הקדושים אחר שנה‬ ‫אצלינו משך כל שנות ילדותו ובחרותו‪,‬‬ ‫שלימה שסבלה בתוך הגוף אומרת‬ ‫והנה יש לנו בת‪ ,‬ומדוע לא נגמור השידוך‬ ‫לפני הקב״ה שאינה חפצה לחזור אל הגוף‬ ‫ביניהם בכי טוב‪ .‬ההצעה אכן נתקבלה על‬ ‫בשום פנים באופן‪ ,‬על כן אומרים לפני‬ ‫דעתו‪ ,‬וגמרו השידוך וערכו חתונה גדולה‬ ‫הקב״ה הנשמה לך והגוף פעלך‪ ,‬פי׳ הלא גם‬ ‫ונשא האח הקטן את בת אחיו הגדול‪.‬‬ ‫הנשמה וגם הגוף שייכים עליך‪ ,‬א״כ הלא‬ ‫כעבור כמה שבועות חזרה הבת אל בית‬ ‫שניהם יחזרו אליך‪ ,‬על כן חוסה על עמלך‪,‬‬ ‫אמה באומרה כי אינה יכולה לסבול‬ ‫ותמחל ותסלח על כל העוונות ותקל מעליה‬ ‫לדור עם דודה‪ ,‬אולם אביה ביקש ממנה‬ ‫כל הנסיונות שתוכל לעבדך ללא שום מונע‬ ‫שתישאר עמו והזמן יעשה את שלו ויטיב‬ ‫ומכשול‪ ,‬וכך יטיב לגוף ולנשמה‪.‬‬ ‫מצבה‪ ,‬ואף הוא הוסיף לדבר עם אחיו‬ ‫להיטיב עמה‪ .‬אמנם עובדא זו נשנה ונשלש‬ ‫ירוץ עבדך כמו איל ישתחוה‬ ‫פעם אחר פעם‪ .‬יום אחד חזרה הבת אל בית‬ ‫אל מול הדרך‬ ‫אביה ואמרה בנחישות הדעת שאינה חוזרת‬ ‫אל בעלה אלא נשארת כאן ללא שום טענה‬ ‫ואף בעת ריקודים של מצוה אנו מבקשים‬ ‫ומענה‪.‬‬ ‫ידיד נפש אב הרחמן‪ ,‬הלא אתה בראתנו‬ ‫באופן זה שתשכון הנשמה בתוך הגוף‪,‬‬ ‫כיון שראה האב את המצב קרא את אחיו‬ ‫ובכן בקשתינו מלפניך משוך עבדך אל‬ ‫הקטן ואמר לו כי בתו אינה חפצה עוד‬ ‫רצונך‪ ,‬כי עבדך קאי על הגוף שהוא כעבד‬ ‫לשוב אליו‪ .‬ויען האח ויאמר‪ ,‬אכן מקבל אני‬ ‫העובד את רבו בכפיה‪ ,‬ועל זה מבקשים‬ ‫את דבריה‪ ,‬אולם להיכן היא חוזרת? לבית‬ ‫שאף הגוף יתקרב אליך לעבדך בלב שלם‬ ‫אביה ואמה שנתגדלה משך כל חייה‪ ,‬ואילו‬ ‫ובאהבה‪ ,‬ומהאי טעמא גופא ירוץ עבדך‬ ‫להיכן אחזור אני? הלא גם אני נתגדלתי‬ ‫כמו איל והוא מרמז על ריקודין קדישין‬ ‫בבית זה ואף אני איני שב אלא לבית זה‬ ‫שאנו רוקדין לכבוד התורה כדי לשעבד כל‬ ‫ולא לשום מקום אחר‪ ,‬ומה תועיל מה שהיא‬ ‫הגוף לעבודתו יתברך שמו‪ ,‬ישתחוה אל מול‬ ‫חוזרת לביתך הלא גם אני אחזור לביתך‪,....‬‬ ‫הדרך‪ ,‬ואנו משתוקקים להשתחוות וליראות‬ ‫ע״כ צריכים עצה אחרת שיטיב לשנינו‪.‬‬ ‫לפניך בבית המקדש‪ ,‬כדכתיב (תהילים צו ו)‬ ‫הפטיר המגיד מדובנא ואמר‪ :‬בכל יום ויום‬ ‫הוד והדר לפניו עוז ותפארת במקדשו‪ ,‬ואז‬ ‫מחזיר הקב״ה את הנשמה לתוך‬ ‫הרות ירבד‬ ‫וס‬ ‫משוך עבדך אל רצונך‬ ‫נזכה לבחינת ליבי ובשרי ירננו אל א‪-‬ל‬ ‫חי‪ ,‬שהלב והבשר גם יחד יתעלו בקדושה‬ ‫עליונה ויערב לו לגוף ידידותיך יותר מנופת‬ ‫ובכן הזמן גרמא בעת הריקודים בהקפה‬ ‫צוף וכל טעם גשמי‪.‬‬ ‫השישית שיקבל כל אחד על עצמו‬ ‫להתעלות בדיבור ובמחשבה ובמעשה‪ ,‬לקדש‬ ‫העינים והמחשבות‪ ,‬ולעמוד בהם בכל אומץ‪,‬‬ ‫ויוסף הוא המשביר‬ ‫ולא להיכשל חלילה בזיז כל שהוא בעניני‬ ‫והנה כאשר לא תתאוה הגוף ותשתוקק‬ ‫קדושה‪ ,‬ולהתגבר על כל הנסינות הרבים‬ ‫כי אם לנועם זיו אורו יתברך שמו‬ ‫שיש בדורות אלו‪ ,‬ובוודאי שהקב״ה יעמוד‬ ‫על ידי קיום המצוות ומעשים טובים אז‬ ‫לימין כל אחד שיוכל להתעלות ולהתקרב‬ ‫נזכה לבחינת ויכלכל יוסף את אביו ואת‬ ‫אליו‪ .‬ועל ידי הריקודים הנחשב לנענוע כל‬ ‫אחיו‪ ,‬דהנה כבר הזכרנו בחול המועד דברי‬ ‫הגוף מתעלה ומתקדש האדם בקדושה של‬ ‫הבני יששכר (מאמרי חודש תשרי מאמר יא‬ ‫מעלה שיעבדו הגוף והנשמה שכם אחד‬ ‫אות יד) בענין הנענועים העולים למנין צ׳‬ ‫את הבורא בלא מונע‪ ,‬וירוץ עבדך כמו איל‬ ‫נענועים‪ ,‬ואפשר להוסיף שבצירוף הנענוע‬ ‫להשתחוות אל מול הדרך‪.‬‬ ‫שהאדם מנענע את הלולב מיד כאשר נוטלו‬ ‫בידו ביחד הם צ״א נענועים ובסגולת צ״א‬ ‫ומתאמרא בשם הרה״ק ר׳ איציק׳ל מראדוויל‬ ‫נענועים אלו להשפיע פרנסה על בני ישראל‪,‬‬ ‫זי״ע לרמז במאמר חז״ל בענין‬ ‫כמו שנרמז בפסוק (שם קמה טז) פותח את‬ ‫מחשבת פיגול על הקרבן שרק אם יחשוב‬ ‫ידך‪ ,‬שהר״ת עולה כמנין צ״א‪.‬‬ ‫מחשבת הפיגול על החלק הבהמה הכשר‬ ‫ולדידן יש לומר בענין הריקודים של מצוה‬ ‫לאכילה אז תיפסל כל הבהמה לקרבן‪ ,‬אבל‬ ‫עם הספר תורה שנהגו גם לנענע‬ ‫אם לא יחשוב המחשבה רק על הפסול‬ ‫את הספר תורה בהקפה שישית‪ ,‬שהריקודים‬ ‫אין כל הקרבן נאסר‪ ,‬ומידה טובה מרובה‬ ‫דומה לנענוע כל הגוף עם הנשמה עבור‬ ‫כאשר יקדש האדם במחשבתו את נשמתו‬ ‫כבודו יתברך‪ ,‬והנה איתא בישמח משה (פרשת‬ ‫אזי תתפשט הקדושה אף על הגוף לקדש‬ ‫ויגש) כי השפעת הפרנסה תלויה במידת יוסף‬ ‫כל איבריו בקדושה עליונה להקב״ה‪.‬‬ ‫הצדיק‪ ,‬נמצא כי על ידי שיעבוד הגוף עם‬ ‫הנשמה להבורא מתעלים ומתקדשים במידת‬ ‫יעזור השי״ת שנזכה בזכות הריקודים של‬ ‫יוסף הצדיק‪ ,‬ובזכות זה יזכה האדם להשפעה‬ ‫מצוה להתעלות ולהתקרב לפני הקב״ה‬ ‫רבה ופרנסה בהרחבה‪ ,‬בבחינת ויכלכל יוסף‬ ‫ויזכו כל ישראל לפרנסה בהרחבה וכל טוב‬ ‫את אביו ואת אחיו ויוסף הוא המשביר לכל‬ ‫סלה‪.‬‬ ‫עם הארץ‪.‬‬ ‫********‬ ‫זס‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫צדיקים‬ ‫סיפורי‬ ‫מסופר ע"י כ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫אצל עריכת השלחן שמחת בית השואבה‬ ‫מוצאי שבת חוה״מ אושפיזא דיוסף תשפ״ה‬ ‫די הייליגע תולדות‪ ,‬ווי ס׳איז באוואוסט‪,‬‬ ‫קודם וועלן מיר אויסרעכנן די יארצייטן פון‬ ‫איז געווען א תלמיד פון הייליגן פני יהושע‪.‬‬ ‫די וואך‪.‬‬ ‫וויאזוי איז ער נתקרב געווארן צו חסידות?‬ ‫ס׳איז דא אסאך גרסאות אין די מעשה‪ ,‬ס׳איז‬ ‫היינט איז געווען די יארצייט פון הייליגן‬ ‫א אריכות פון א מעשה אבער איך וועל עס‬ ‫יוד הקדוש פון פשיסחא‪ ,‬י״ט תשרי‪ .‬מארגן‬ ‫דערציילן בקיצור‪.‬‬ ‫נאכט כא׳ תשרי (הושענה רבה) איז די יארצייט‬ ‫פון אונזער זיידע זכרונו לברכה רבי איציקל‬ ‫רבי מאטל סלאנים האט פארציילט‪ ,‬אז‬ ‫אלעסק׳ער‪ ,‬וועל איך שוין מארגן נאכט (אצל‬ ‫אמאל איז ער אדורך געגאנגען דעם בית‬ ‫עריכות השלחן) רעדן‪ .‬דאנערשטאג אסרו חג‬ ‫המדרש וואו דער בעל שם הקדוש איז‬ ‫(כד׳ תשרי) איז די יארצייט פון הייליגן תולדות‬ ‫געזעצן‪ .‬ס׳איז געווען אין די שטאט וואו‬ ‫יעקב יוסף‪ .‬און פרייטאג (כה׳ תשרי) איז די‬ ‫דער תולדות איז געווען רב‪ ,‬אין די פענסטער‬ ‫יארצייט פון הייליגן בארדיטשובער‪ ,‬און‬ ‫געווען אפן‪ ,‬און ער האט זיך געוואלט‬ ‫אויך איז כה׳ תשרי די יארצייט פון הייליגן‬ ‫צוהערן‪ .‬פלוצלינג האט דער בעל שם הקדוש‬ ‫חתם סופר‪.‬‬ ‫געזאגט אזוי‪ :‬דא אונטערן פענסטער געפינט‬ ‫זיך א תלמיד חכם מיט א ירא שמים‪ ,‬אבער‬ ‫ער האט צוויי חסרונות וואס ער דארף‬ ‫מתקן זיין‪ .‬איינס‪ ,‬אז פאר פסח‪ ,‬בשעת ער‬ ‫התולדות יעקב יוסף‬ ‫איז געזעסן אין בית המדרש און ער האט‬ ‫התקרב לבעש״ט‬ ‫זיך אנגעגרייט די שבת הגדול דרשה‪ ,‬איז‬ ‫ער געווארן מורא׳דיג דורשטיג‪ ,‬און ער האט‬ ‫דער תולדות איז אלט געווען הונדערט און‬ ‫נישט געהאט קיין וואסער‪ .‬און פלוצלינג‬ ‫פינף יאר ווען ער איז נפטר געווארן‪ .‬יענע‬ ‫איז אדורך געגאנגען א איד‪ ,‬און ער האט‬ ‫יארן‪ ,‬הונדערט און פינף יאר‪ ,‬היינט איז‬ ‫געהאלטן א שיסל וואסער‪ ,‬און ער האט‬ ‫דאס א חידוש‪ .‬יענע יארן‪ ,‬ער איז געבוירן‬ ‫אים געבעטן ער זאל אים געבן צו טרינקען‪,‬‬ ‫תל״ז איז ער געבוירן און איז נפטר געווארן‬ ‫און יענער האט אים נישט געוואלט געבן‪.‬‬ ‫תקמ״ב‪ ,‬אסרו חג סוכות‪.‬‬ ‫םיקידצ ירופיס‬ ‫חס‬ ‫מ׳וועט אים נישט לאזן זיין רב מער‪ ,‬וועט ער‬ ‫איז ער געווען אזוי דארשטיג‪ ,‬האט ער אים‬ ‫וויסן אז ער גייט נפטר ווערן‪.‬‬ ‫געגעבן א פאטש אויפן פנים‪ .‬ס׳איז ידוע‪,‬‬ ‫דער הייליגער תולדות איז געווען א גברא‬ ‫אזוי ווי מיר האלטן זיך פאר שמחת תורה‪,‬‬ ‫דקפדנא‪ .‬און ער האט גענומען וואסער נגד‬ ‫איז די מעשה גייט אז ס׳איז געווען תקמ״ב‬ ‫רצונו‪ .‬ער האט אבער נישט געוואוסט אז‬ ‫שמחת תורה‪ ,‬האט ער געזען פון פענסטער‬ ‫דער איד איז געווען פון די ל״ו צדיקים אין‬ ‫ווי אן עם הארץ קומט צוריק פונעם קידוש‪,‬‬ ‫דור‪ ,‬און די וואסער וואס ער האט געהאט‬ ‫ער איז אנגעטרונקען‪ ,‬און ער טאנצט אויף‬ ‫האט ער אנגעגרייט פאר מים שלנו‪ .‬דאס איז‬ ‫די גאס‪ .‬האט אים דער הייליגער תולדות‬ ‫איין זאך וואס ער דארף מתקן זיין‪.‬‬ ‫געזאגט‪ ,‬״וואס ביסטו אזוי פרייליך? האסט‬ ‫געלערנט עפעס אינמיטן יאר‪ ,‬אז דו פרייסט‬ ‫די צווייטע זאך וואס ער דארף מתקן זיין‬ ‫זיך אזוי?״ דער איד איז געווען בגילופין‪.‬‬ ‫‪ -‬און דאס הערט אלץ דער תולדות ‪ -‬אז‬ ‫האט ער געזאגט‪ ,‬״אויך מיר א רב‪ ,‬אז מיין‬ ‫איינמאל איז געווען תשעה באב‪ ,‬און ער‬ ‫ברודער מאכט א שמחה טאר איך מיר נישט‬ ‫האט געוואלט עפעס עסן‪ ,‬און ער האט שוין‬ ‫פרייען?״ האט ער געזאגט‪ ,‬״איהר האט דאך‬ ‫געמאכט די ברכה‪ ,‬און ער האט זיך דערמאנט‬ ‫געלערנט‪ ,‬דער עולם האט געלערנט‪ ,‬פריי‬ ‫אז ס׳איז א תענית היינט‪ ,‬אז מ׳טאר נישט‬ ‫איך זיך מיט‪.‬״ און דער איד האט אנגעהויבן‬ ‫עסן‪ .‬האט ער אראפגעלייגט די מאכל און‬ ‫צו רעדן‪ ,‬״אז איר קענט פרעגן אזא שאלה‬ ‫ער האט נישט געגעסן‪ .‬יענע נאכט האט ער‬ ‫זענט איר ביי מיר אויס רב‪.‬״‬ ‫זיך גע׳חלומ׳ט ווי פון די ברכה לבטלה איז‬ ‫ארויסגעקומען א פרדס גדול מיט גרויסע‬ ‫אזוי ווי דער תולדות האט דאס געהערט‪,‬‬ ‫ביימער פאר די סטרא אחרא‪ .‬באריכות איז‬ ‫קיינער האט עס אים נאכנישט געזאגט אין‬ ‫די מעשה‪ ,‬אבער דאס איז דער קיצור‪ .‬און‬ ‫זיין לעבן‪ ,‬האט ער זיך דערמאנט פונעם‬ ‫אין חלום האט ער תשובה געטון‪ ,‬און ער‬ ‫בעל שם הקדוש׳ס ווערטער‪ ,‬און מוצאי‬ ‫האט שוין אלעס עוקר געווען‪ ,‬די גאנצע בוים‬ ‫שמחת תורה נאך הבדלה האט ער געהייסן‬ ‫איז שוין אויסגעטרוקנט‪ ,‬אבער די שרשים‬ ‫מ׳זאל רופן די חברה קדישא‪ ,‬און ער האט זיי‬ ‫זענען נאך געבליבן‪ .‬האט דער בעל שם‬ ‫פארציילט די מעשה פונעם בעל שם הקדוש‪,‬‬ ‫הקדוש אויסגעפירט‪ ,‬כדי ער זאל מתקן זיין‬ ‫און וואס דער איד האט אים היינט געזאגט‪.‬‬ ‫די אלע שרשים‪ ,‬מוז ער אנקומען צו אונז‪.‬‬ ‫די נעקסטען צופרי‪ ,‬אסרו חג סוכות תקמ״ב‪,‬‬ ‫איז דער הייליגער תולדות נפטר געווארן‪.‬‬ ‫אזוי ווי דער הייליגער תולדות האט דאס‬ ‫געהערט‪ ,‬איז ער גלייך אריינגעשפרינגען פון‬ ‫פענסטער‪ ,‬און ער איז צוגעגאנגען צום בעל‬ ‫שם הקדוש‪ ,‬און דעמאלטס איז ער געווארן‬ ‫הקדושת לוי‬ ‫זיין תלמיד‪.‬‬ ‫השטן לא רצה שיולד‬ ‫דברי הבעש״ט נתקיים‬ ‫הבארדישטובער‬ ‫דער בעל שם הקדוש האט געזאגט פאר׳ן‬ ‫פרייטאג וועט זיין די יארצייט פון הייליגן‬ ‫תולדות אז ער וועט זיין רב אין די שטאט‬ ‫קדושת לוי‪ .‬ער איז געווען ‪ 70‬יאר אלט‪ ,‬ער‬ ‫ווי לאנג מ׳וועט אים לאזן זיין רב‪ .‬טאמער‬ ‫טס‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫וואס האסטו געלערנט ביי דיין רבי׳ן? האט‬ ‫איז געבוירן ת״ק‪ ,‬און ער איז נפטר געווארן‬ ‫ער אים געזאגט‪ ,‬איך בין געוואויר געווארן‬ ‫תק״ע‪ ,‬כה׳ תשרי‪.‬‬ ‫אז ס׳איז דא א בורא עולם‪ ,‬ס׳איז דא א‬ ‫באשעפער אויף דער וועלט‪ .‬האט אים זיין‬ ‫ווען דער הייליגער בארדיטשובער איז‬ ‫שווער געזאגט‪ ,‬פארדעם דארף מען פארן צו‬ ‫געבוירן געווארן‪ ,‬איז דער בעל שם הקדוש‬ ‫א רבי׳ן? ווער ווייסט דאס נישט‪ .‬האט ער‬ ‫געזעסן מיט די חבריא און האט געטרונקען‬ ‫גערופן די משרתת‪ ,‬פרעגט ער‪ ,‬דו ווייסט אז‬ ‫לחיים‪ .‬האט דער בעל שם הקדוש געזאגט‬ ‫ס׳איז דא א באשעפער? האט זי געזאגט‪ ,‬יא‪.‬‬ ‫אזוי‪ :‬יעצט איז אראפגעקומען א נשמה גדולה‬ ‫האט דער הייליגער בארדיטשובער געזאגט‪,‬‬ ‫אויף דער וועלט‪ .‬און ער האט פארציילט‬ ‫זי זאגט און איך ווייס‪.‬‬ ‫אזוי‪ :‬אז איידער די נשמה איז אראפגעקומען‬ ‫אויף דער וועלט‪ ,‬איז דער יצר הרע געקומען‬ ‫מיט א טענה פאר׳ן אייבערשטן‪ ,‬ס׳קומט‬ ‫אברהם אבינו בהתקיעות‬ ‫אראפ אזא נשמה אויף דער וועלט‪ ,‬וועט‬ ‫ר׳ מאטל סלאנימער ברענגט אין זיינע‬ ‫בטל ווערן די בחירה אינגאנצן‪ ,‬ער וועט‬ ‫כתבים אז דער בעל מקרא ביים הייליגן‬ ‫מחזיר זיין די גאנצע וועלט למוטב‪ ,‬און איך‬ ‫מגיד איז געווען ר׳ מענדעלע וויטעבסקער‪.‬‬ ‫וועל נישט האבן וואס צו טון אויף דער‬ ‫איין יאר איז דער הייליגער ר׳ מענדעלע‬ ‫וועלט‪ .‬האט דער בעל דבר גע׳פועל׳ט דריי‬ ‫וויטעבסקער נישט אנגעקומען‪ ,‬האט ער‬ ‫זאכן‪ :‬א׳ אז דער הייליגער בארדיטשובער‬ ‫מכבד געווען דעם הייליגן בארדיטשובער‬ ‫וועט נישט קענען דעם בעל שם הקדוש; די‬ ‫אז ער זאל זיין דער בעל מקרא אנשטאט‬ ‫צווייטע זאך‪ ,‬אז ער וועט קיינמאל קיין רבי‬ ‫ר׳ מענדעלע וויטעבסקער‪ .‬אזוי ווי ער האט‬ ‫נישט זיין‪ ,‬וועט אים נאר רופן רב‪ ,‬ג׳ און ער‬ ‫אנגעהויבן צו זאגן תקיעה‪ ,‬איז ער גלייך‬ ‫וועט האבן אסאך רדיפות‪.‬‬ ‫צוזאמגעפאלן‪ .‬האט דער הייליגער מגיד‬ ‫אזוי איז געווען‪ ,‬ער איז געווען א רב אין‬ ‫געזאגט‪ ,‬וואס איז האסט געזען אברהם‬ ‫אסאך שטעט‪ ,‬און מ׳האט אים געפערליך‬ ‫אבינו? ר׳ מענדעלע האט געזען אסאך מער‪,‬‬ ‫גערודפ׳ט‪ .‬קודם איז ער געווען רב אין‬ ‫און ער האט נישט מורא געהאט‪.‬‬ ‫זשעליכאוו‪ ,‬האט מען אים גערודפ׳ט ביז‬ ‫ער איז אנטלאפן קיין קאזשניץ‪ ,‬און ער איז‬ ‫דער הייליגער דברי חיים ברענגט אין‬ ‫געווען ביים הייליגן קאזשניצער מגיד‪ .‬און‬ ‫די תשובה‪ ,‬אז דער הייליגער מגיד האט‬ ‫נאכדעם איז ער אנגעקומען קיין בארדיטשוב‪,‬‬ ‫איבערגעלאזט דריי תלמידים‪ :‬דער הייליגער‬ ‫און דארט האט מען אים מורא׳דיג שטארק‬ ‫בארדיטשובער‪ ,‬דער הייליגער מאור‬ ‫גערודפ׳ט‪.‬‬ ‫עינים‪ ,‬און דער הייליגער אור המאיר‪ .‬אן‬ ‫אינטערעסאנטע זאך איז‪ ,‬אז ער זאגט נישט‬ ‫למד שיש בורא עולם‬ ‫דעם הייליגן רבי ר׳ אלימלך‪ .‬ס׳קען זיין אז‬ ‫ער האט נאר גערעדט פון אוקריינע‪ ,‬און אין‬ ‫ס׳איז ידוע די סיפור וואס יעדער ווייסט‪,‬‬ ‫פוילן איז געווען דער רבי ר׳ אלימלך ער האט‬ ‫אז ווען דער הייליגער בארדיטשוב׳ער‬ ‫געוואונט אין פוילן גאליציע‪ .‬אפשר פארדעם‬ ‫איז צוריקגעקומען די ערשטע מאל פונעם‬ ‫ברענגט ער איהם נישט‪.‬‬ ‫הייליגן מגיד‪ ,‬האט אים זיין שווער געפרעגט‪:‬‬ ‫םיקידצ ירופיס‬ ‫ע‬ ‫ווי דער חתם סופר זעהט אים‪ ,‬האט ער זיך‬ ‫החתם סופר‬ ‫זייער געפרייט‪ ,‬און ער הייבט אן צו רעדן‬ ‫צו אים‪ ,‬און ער זאגט אים זיינע ספיקות‬ ‫למה לא נסע החת״ס‬ ‫וואס ער האט‪ ,‬און ער בעט אים אז ער זאל‬ ‫לתלמידי בעש״ט‬ ‫אים פארציילן עפעס פונעם הייליגן רבי׳ן פון‬ ‫דער הייליגער חתם סופר‪ ,‬אויך די יאר צו‬ ‫לובלין‪ .‬און פארשטייט זיך‪ ,‬דער תלמיד האט‬ ‫די זעלבע טאג‪ ,‬אן אינטערעסאנטע שמועס‬ ‫אנגעהויבן אויפצודעקן די מדרגות פונעם‬ ‫וועגן דער הייליגער חתם סופר‪ ,‬ס׳איז מיר‬ ‫רבי׳ן פון לובלין למעלה מהשגת אנוש‪.‬‬ ‫געווען א חידוש און איך וויל עס מיט טיילן‬ ‫אזוי ווי דער הייליגער חתם סופר האט‬ ‫מיטן עולם‪ .‬ס׳איז דא א ספר זכרו למשה‪,‬‬ ‫דאס געהערט‪ ,‬איז ער געווארן מורא׳דיג‬ ‫ברענגט ער פונעם הייליגן שינאווא רב‪ ,‬אז‬ ‫פארפלאמט‪ ,‬און ער האט אראפגעלייגט‬ ‫דער הייליגער חתם סופר האט זיך אמאל‬ ‫דעם קאפ אויף א שטיקל צייט‪ .‬נאכדעם‬ ‫מתבונן געווען‪ ,‬איך לעב אין א דור פון‬ ‫האט ער זיך אויפגעהויבן דעם קאפ און ער‬ ‫צדיקים נתגבים שרפי מעלה‪ ,‬איך האב נישט‬ ‫האט געזאגט אזוי‪ :‬איך האב באשלאסן אז‬ ‫מיט זיי קיין שום באקאנטשאפט‪ .‬אפשר‬ ‫איך בלייב אן אויוון‪-‬הייצער‪ .‬און ער האט‬ ‫וועל איך דארפן געבן א דין וחשבון אז איך‬ ‫מסביר געווען‪ ,‬ביי מלכותא דארעא איז דא‬ ‫בין נישט געפארן צו די צדיקים‪ .‬אבער מצד‬ ‫א מלך‪,‬און ער האט שרים גדולים וואס זענען‬ ‫שני‪ ,‬האב איך מורא צו פארן‪ .‬אז מ׳פארט‪,‬‬ ‫יושבים ראשונה במלכות‪ ,‬וואס די גאנצע‬ ‫דארף מען דאך מבטל זיין פון אים לערנען‪.‬‬ ‫הנהגת המדינה ווערט געפירט דורך די שרים‪.‬‬ ‫ווייל חסידים וואס זענען דרכם להגזם‪ ,‬זאגט‬ ‫נאכדעם איז דא אן עבד פשוט‪ ,‬א האלץ‪-‬‬ ‫ער‪ ,‬אפשר איז בכלל נישט דא קיין ממשות‬ ‫שיבער‪ ,‬ער לייגט אריין די האלץ אינעם‬ ‫אין זייערע מעשיות וואס זיי זאגן‪ ,‬איך ווייס‬ ‫אויבן‪ ,‬אנצוווארעמען דעם פאלאץ‪ ,‬כדי זיי‬ ‫נישט‪ ,‬צו ס׳איז ווערט פארדעם צו מבטל‬ ‫זאלן האבן צייט אן קיין שום שטערונגען‬ ‫תורה זיין‪.‬‬ ‫צו טון זייער ארבעט‪ .‬די זעלבע זאך ביי‬ ‫האט ער זיך דערמאנט אז ער האט איין‬ ‫מלכותא דרקיע‪ ,‬איז דא צדיקים קדושים‬ ‫תלמיד וואס ער איז געפארן וואונען קיין‬ ‫וואס זענען כדוגמת שרים‪ ,‬די גאנצע הנהגת‬ ‫קראקא‪ ,‬און איך האב געהערט אז ער איז‬ ‫העולם איז אויף דורך זיי‪ .‬אבער מיט דעם‬ ‫געווארן א תלמיד פונעם הייליגן רבי׳ן פון‬ ‫אלעם דארף דאך זיין מורי הוראה בישראל‬ ‫לובלין‪ .‬אזוי זאגט דער חתם סופר צו זיך‪.‬‬ ‫וואס זאלן פסק׳ענען פאר אידישע קינדער‪,‬‬ ‫האט ער אזוי געטראכט‪ ,‬אויב וואלט איך‬ ‫דבר ה׳ זו הלכה‪ ,‬און אז נישט ווען די צדיקים‬ ‫געהערט פון אים די גודל מדריגות הצדיקים‪,‬‬ ‫דארפן זיין פארנומען מיט פסק׳ענען‪ .‬האב‬ ‫אזוי ווי זיי פארציילן וואלט איך אים‬ ‫איך מחליט געווען אז איך בלייב אן אויבן‪-‬‬ ‫געגלייבט‪ ,‬און אפשר וואלט איך געפארן‪.‬‬ ‫הייצער כדי די צדיקים זאלן זיין רואיג צו‬ ‫קענען דינען דעם אייבערשטן‪ .‬אזוי האט‬ ‫אזוי ווי ער האט דאס געטראכט‪ ,‬איז דער‬ ‫דער הייליגער שינאווער רב פארציילט‪.‬‬ ‫תלמיד געווארן מורא׳דיג נתעורר אז ער‬ ‫וויל פארן קיין פרשבורג‪ ,‬באזוכן זיין רבי‬ ‫האט דער ראמיסטריווקא רבי ז״ל‬ ‫דער חתם סופר‪ ,‬און ער איז געפארן‪ ,‬ער‬ ‫צוגעלייגט‪ ,‬ער האט געזאגט אז זיין שווער‬ ‫איז אנגעקומען צום הייליגן חתם סופר‪ .‬אזוי‬ ‫אע‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫און דאס איז מיר אלץ געווען א חידוש‪.‬‬ ‫(אדמו״ר מסקווירא) האט געהאט א סטראוק‪,‬‬ ‫ווייל ס׳איז געווען צדיקים וואס האבן‬ ‫ער איז געווען זייער שוואך‪ ,‬ער איז געליגן‬ ‫געהאלטן אז דער הייליגער חתם סופר איז‬ ‫אין בעט‪ ,‬האט מען געברענגט דעם ספר‬ ‫בעצם יא א תלמיד פון די תלמידי הבעש״ט‪,‬‬ ‫זכרו למשה‪ ,‬און ער האט אזוי געקוקט‪ ,‬ער‬ ‫פארוואס? ווייל ער איז געווען א תלמיד פון‬ ‫איז זייער נתפעל געווארן‪ .‬האט ער געזאגט‪,‬‬ ‫הייליגן הפלאה און פון רבי שמעלקא‪ ,‬און זיי‬ ‫זענען דאך געווען תלמידים פון הייליגן מגיד‪,‬‬ ‫דער הייליגער חתם סופר האט זיך געהאלטן‬ ‫האבן זיי געהאלטן אז ער איז פון די תלמידי‬ ‫פאר א האלץ‪-‬שיבער‪ ,‬א אויבן‪-‬הייצער‪ ,‬און‬ ‫הבעש״ט‪ ,‬אבער למעשה איז ער קיינמאל‬ ‫די צדיקים‪ ,‬די תלמידי הבעש״ט‪ ,‬האט ער‬ ‫נישט געפארן‪ .‬איז פארענטפערט פארוואס‬ ‫געהאלטן פאר די שרים וואס פירן די גאנצע‬ ‫ער איז קיינמאל נישט געפארן צו די תלמידי‬ ‫מלוכה‪ .‬אבער ממילא האט דער חתם סופר‬ ‫הבעש״ט‪.‬‬ ‫מחליט געווען‪ ,‬ער פארט נישט צו די תלמידי‬ ‫זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‪.‬‬ ‫הבעש״ט‪.‬‬ ‫********‬ ‫הארוה תיבמ‬ ‫בע‬ ‫מבית הוראה‬ ‫שאלות ותשובות בהלכות השכיחות ‪ -‬יוצא לאור ע״י בית הוראה דקהילתינו‬ ‫סליחות ‪ -‬התרת נדרים‬ ‫אם הוא יושב בבית המדרש ולומד אז נוהגין‬ ‫מי שהוא באמצע פסוקי דזמרה או‬ ‫שאומר עם הציבורב‪.‬‬ ‫באמצע ברכת קרי״ש ושומע מנין‬ ‫שאומר סליחות‪ ,‬מהו הדין‪ ,‬האם‬ ‫מה הדין האם מותר לעשות התרת‬ ‫צריך לענות עמהם הי״ג מידות של‬ ‫נדרים בקרובים הפסולים לעדות‬ ‫רחמים‬ ‫מותרג‪.‬‬ ‫אין לענות עמהם אלא ימשיך בתפילתוא‪ ,‬אך‬ ‫א שבט הלוי חלק ט׳ סימן א׳‪ ,‬הביא דבאו״ח סימן ס״ה סעיף ב׳ הביא שם המחבר לענין קרי״ש אי לענות או‬ ‫לא‪ ,‬וכתוב דקרי״ש יכול לענות‪ ,‬וכן בסימן נ״א סעיף ד׳ ובמג״א שם נראה שאמן נמי יכול לענות בפסוקי דזמרה‪,‬‬ ‫אך הי״ג מידות של רחמים אינו דומה לאמן ואין לענותו באמצע פסוקי דזמרה וכ״ש קרי״ש‪ ,‬וכן נמי כתוב באגרות‬ ‫משה חלק ג׳ סימן פ״ט דאם הוא במאצע פסוקי דזמרה אין לענות דאפילו שאיתא בסימן תקס״ה דאין לאמרו‬ ‫ביחיד כיון שהוא דבר שבקדושה אבל ללמוד מזה דצריך לענות כמו קדושה‪.‬‬ ‫אגרות משה שם דאינו יודע מקור לזה‪ ,‬אך מנהג העולם כן ומסתא יש לה מקור‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ג מחבר יור״ד סימן רכ״ח סעיף ג׳ כתוב דמותר בלילה ובקרובים‪ .‬אך עיין שם בפתחי תשובה ס״ק ב׳ שהביא‬ ‫בשם רעק״א דזהו דוקא באדם שבעצם הוא בר חויבא אך הפסול מחמת קרוב אבל נשים ועבדים וקטנים אין‬ ‫לעשות התרת נדרים וכתוב שם עוד דאין לעשות בבן י״ג שנים שלא הביא ב׳ שערות ואין לסמוך על דין זה על‬ ‫חזקה דרבא‪ ,‬אך בפוסקים מבואר דעל התרת נדרים של ערב ראש השנה שהוא רק מנהג ואינו מתיר אלא נדרים‬ ‫שאינן ידועים יכול להקל על מי שאינו זקנו מגודל ולסמוך על חזקה דרבא‪.‬‬ ‫גע‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫ראש השנה‬ ‫מי שחלץ טליתו בראש השנה‬ ‫האם מותר לשתות קאווע קודם‬ ‫בהפסקה (פאוזע)‪ ,‬האם צריך לברך‬ ‫תקיעות שופר אחר תפילת שחרית‬ ‫עוד הפעם על טליתו כשבא לבית‬ ‫והאם צריך לקדש קודם‬ ‫המדרש בחזרה‬ ‫מותר לשתות קאוועד אבל לא יקדשה‪ ,‬ואם יש‬ ‫אין צריך לחזור ולברךז‪.‬‬ ‫שם אחר שממילא מקדש לעצמו טוב לשמוע‬ ‫קידושו‪.‬‬ ‫יום כיפור‬ ‫מותרח‪.‬‬ ‫מה הדין אם יכול להיות איש ואשתו‬ ‫קוואטער ביום כיפור‬ ‫ד בענין לאכול קודם תקיעות שופר כתוב בשערי תשובה סימן תקפ״ד סעיף ג׳ וכן הובא במטה אפרים סימן‬ ‫תקפ״ח סעיף ב׳ דאסור דלא גרע מלולב כמ״ש בסימן תרנ״ב סעיף ב׳ שאסור לאכול קודם‪ ,‬ועי׳ במג״א שם שכתוב‬ ‫דמלשון אכילה משמע דמותר לטעום אבל למעשה הביא מתוס׳ דנראה שסובר דאיפלו טעימה אסור‪ ,‬אך עי׳‬ ‫בשו״ת השיב משה סימן י״ט שכתוב שאפילו לפי דעת התוס׳ שאסור טעימה מ״מ שתיה קיל מטעימה ומתיר‬ ‫לשתות קאווע קודם נטילת לולב וא״כ כ״ש הכא‪ ,‬דהפוסקים כתובו לאסור הכא דלא גרע מלולב‪ ,‬וכן כתוב בערוך‬ ‫השלחן סימן תרנ״ב דאפילו להאוסרין טעימה קודם נטילת לולב מ״מ שתיה חמין מותר‪.‬‬ ‫ה דאם יקדש יהיה צריך לאכול כשיעור קביעות סעודה‪ ,‬וזה לא התירו אם לא בחלש להקל כדברי המג״א‬ ‫דטעימה לא אסרו‪ ,‬ובזה שמותיר לאכול הא למעשה בשבת אחר שהתפלל שחרית הדין דאסור לטעום קודם‬ ‫קידש וא״כ האיך מותר לו לאכול הכא קודם קידש‪ ,‬ובשו״ת חלק לוי ח״א סימן פ״ט כתוב שם דנהגו חסידי‬ ‫בעלזא לשתות בלא קידש ולכאורה צריך לקדש וכתוב שם לתרץ דכיון שדרשינן בגמרא אמרו לפני מלכיות כדי‬ ‫שתמלכינו עליכם א״כ הוה מלכיות חויב התפילה של ראש ועד אחר מלכיות מקרי עוד קודם התפילה ולכן אין‬ ‫צריך לקדש דלא חל עליו חויב קידוש עד אחר התפילה‪ ,‬ועוד כתבו הפוסקים דכדי שלא יאכל קודם התקיעות‬ ‫אפילו טעימה יכולין לסמוך על דעת הרש״ל מובא בבאר היטב סימן פ״ט ס״ק י״ב דאין חל עליו חויב קידש עד אחר‬ ‫תפילת מוסף‪ ,‬עוד הביא בקצה המטה בשם גדול אחד דלא יקדש כיון שאסור לאכול קודם התקיעות א״כ לא חל‬ ‫עליו חובת קידש [אבל לענ״ד זה תלוי אם צריך לקדש קודם תפילת מוסף דהא שם נמי הדין דאסור לאכול שיעור‬ ‫קביעות סעודה כמ״ש סימן רפ״ו סעיף ג׳ ואם שם צריך לקדש ה״ה הכי]‪.‬‬ ‫לצאת דעת הסוברין דאם המקדש קבע הסעודה אילו השומע לא קבע יצא‪.‬‬ ‫ו‬ ‫שלחן ערוך הרב סימן ח׳ סעיף כ״ג דאם כשפט היה דעתו לחזור וללבשו אין צריך עוד ברכה‪.‬‬ ‫ז‬ ‫שבט הלוי חלק ז׳ סימן ק״ס אות ב׳ ‪ ,‬הליכות שלמה סימן תרט״ו סעיף כ״ב‪ ,‬ועי׳ בכף החיים סימן תרט״ו ס״ק‬ ‫ח‬ ‫הארוה תיבמ‬ ‫דע‬ ‫יו״ט שחל במוצ״ש‬ ‫יקנה״ז שיש לו שני פתילות אבל אם אין יקרב‬ ‫מי שאין לו יקנה״ז ליכט האם מותר‬ ‫ט‬ ‫שני נירות זה אצל זה ויברך בורא מאורי האש‬ ‫לו לחבר שני נרות במוצאי שבת‬ ‫אך יזהר לקרבם באופן שליכא חשש שינטף‬ ‫שחל להיות ביום טוב כדי לעשות‬ ‫מן החלב וכן יזהר של יגע הפתילות ממש זה‬ ‫בורא מאורי האש ואח״כ להפרידם‬ ‫או לא‬ ‫את אלא האש יגע לאשי ואם אפשר יעשה על‬ ‫ידי תינוקאי‪.‬‬ ‫לכתחילה ישתדל שיהיה לו נר הנקרא בזמנינו‬ ‫ב׳ שכתוב דלאיזה צורך יש להקל כדברי הט״ז שאין איסור נגיעה אלא ביום ובערוך השלחן סין תרט״ו ס״ק א׳‬ ‫כתוב נמי שאין המנהג כהמג״א אלא כהט״ז‪.‬‬ ‫יסוד שושר העבודה שער ט׳ סו״פ ה׳ כתב שיעשה כן‪,‬‬ ‫ט‬ ‫י בשו״ת באר משה חלק ח׳ סימן קפ״ד כתוב לבאר שמותר לעשות כן ואינו חושש משום שאם ינטף מן החלב‬ ‫ימהר לכבת ונמצא גורם לכיבו כיון שאין בו פסיק רישא ואינו מכון לכך מותר‪ ,‬ובשו״ת קנה בשם חלק א׳ סימן כתב‬ ‫להתיר אפילו אם הוא פסיק רישא שינטוף מן החלב כיון שאינו מתכון לכך ולא ניחה ליה ואפילו דבסתם פסיק‬ ‫רישא דלא ניחה ליה אסור הכא כיון שאינו אלא גרם כיבו וכן הוה מלכאה שאי״צ לגופה שאינו משתמש עם החלב‬ ‫הוה פסיק רישא באיסור דרבנן ולא ניחה ליה ולכן מותר כשא״א בענין אחר‪.,‬‬ ‫אי כן הורה בשו״ת ויען יוסף שחושש שזה שמקרב שני פתילות נעשה האור גדול ואח״כ כשמפרידם נעשה‬ ‫האור קטן ויש בו משום גרם כיבוי‪ ,‬אך כתב למעשה הוא איסור דרבנן ולכן יש להקל לעשות כמו שאבותינו היה‬ ‫נוהג אך אם אפשר יעשה על ידי תינוק‪.‬‬ ‫טעל‪718-475-0004 :‬‬ ‫הע‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫הארוה תיבמ‬ ‫וע‬ ‫הארוה תיבמ‬ ‫חע‬ ‫זע‬ ‫גליון אהַ לך באמתך‬ ‫בשורה טובה‬ ‫לאור בקשת ציבור החשובים מארה"ק הוספנו‬ ‫מספר חדש‬ ‫למערכת אלעסק‬ ‫מיוחד לתושבי ארה"ק‬ ‫‪073-388-6683‬‬ ‫שיעורי חובת הלבבות – סיפורי צדיקים אצל מלוה‬ ‫מערכת אלעסק‬ ‫מלכה ‪ -‬דברי חיזוק על הפרשה – יושר דברי אמת‬ ‫– זמנים מבית מדרשינו – מודעות – מעמדים –‬ ‫‪605-313-1667‬‬ ‫טישן – ניגונים ‪ -‬ועוד‬