לקח טוב · Lekach Tov — ראש השנה (2026-09-07)

גליון תקצ"ה
ראש השנה תשפ"ז
ואמר להם הרה"ק מסטרעליסק ,שהסיבה לזה הוא ,כי הנה כתיב המתפלל בצל צדיק מתקבל תפלתו
(תהלים לח ד) אין שלום בעצמי מפני חטאתי ,כי הטעם שיש פירוד ויקרב את העלה ויעשה כמשפט( .ויקרא ט טז)
וחילוק בין כוחות הנפש באברי האדם וחושיהם אף כי כולם המה
שמעתי סיפור מפי כ"ק אאמו"ר זצ"ל ,ששמע מפי דודו רבי
מורכבים מארבע יסודות וחומר אחד להם ,הוא שמפאת חטא אדם
אברהם מרדכי שלום מפמארין זצ"ל ,ששמע מפי חותנו רבי שלמה
הראשון אין ביניהם שלום ,שאין יכולים לראות רק באבר העין
מסאסוב זצ"ל ,שהיה בן רבי העניך בעל לב שמח מאלעסק זצ"ל חתנו
ולשמוע רק באבר האוזן וכמו כן בשארי החושים ,ואכן קודם החטא
של מרן השר שלום זצ"ל .וכה סיפר :אברך אחד מחסידי בעלזא,
היה כל אבר עושה כל העבודות ורק אחר כך נצטמצם ונתחלק ראיה
ביקש מרבו מרן השר שלום זי"ע ,שרוצה שיהיה לו גילוי אליהו ז"ל.
לעין ושמיעה לאוזן וכן כולם .אבל מי שמתקן לגמרי כל החטאים עד
סיפר לו מרן על זה ,בתקופת הרמב"ם היה מנהג התושבים הגוים,
שורש נפשו בחטאו של אדם הראשון ,הנה נעשה שלום באבריו
שבעת שנולד להם ילד או שהיה להם שאר שמחה ,שפכו פח של זבל
ועצמותיו ,ויכול לעשות הכל עם כל גופו .וככה הוציא כל המתיקות
על מקום כותל המערבי .כשראה זאת הרמב"ם ,היה לו צער גדול מזה.
מן הצוקער אף שלא בא כלל לתוך פיו .עכדה"ק.
הוא היה יוצא ונכנס לבית הסולטאן ,ואמר להסולטאן מסיח לפי
כעין זה מצינו שצדיקים גדולים יכולים לפעול התיקונים תומו ,שזאת מנהג יהודי ,שיודעים שיש שם אוצר ,ובכדי שלא ימצאו
וההשפעות של אכילה גם בראיה בעלמא ,כמו שכתב הרה"ק רבי אותו הנהיגו זאת .בלילה חפר הרמב"ם כמה מעטער בהאשפה ,ונתן
משה מסאמבור זי"ע בהסכמה לספר הקדוש עטרת צבי ,ששמע שם חתיכת זהב ,ולמחרת צוה הסולטאן שיחפרו שם לחפש האוצר,
מאחיו המחבר מרן הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע ,שפירש וכשהתחילו לחפור מצאו הזהב ,וככה התחזקו לחפור הלאה ,וכן עשו
עוד בילדותו הפסוק וראיתם את הארץ מה היא ,דהנה הצדיק אוכל כמה פעמים עד שנעשה נקי לגמרי מהאשפה .והסכימו בשמים,
לשובע נפשו ,ומשפיע טוב לעולם ,ואם הי' יכול לאכול יותר בוודאי שמאחר שהסולטאן עשה זאת ,אף שלא עשאו בכוונה ,ילכו לומר לו
הי' משפיע יותר ויותר ,אך לאשר אינו יכול אז יש עוד איזה פעולה יישר כח .ושלחו את אליהו הנביא ז"ל ,והלך שלא על פי דרך הטבע,
לפעול בראיה בעלמא ,כמו שיש עוף אחד שמזריע בראיה .וזהו כוונת ונעשה סדק בהכותל ונכנס וגם יצא דרך שם ,ונעשה רעש על זה בחדר
הכתוב וראיתם את הארץ מה היא. הסולטאן ,והלכו כולם לראות את איש הפלא ,וגם הרמב"ם ביניהם,
ולכן מצאנו במעלת השיריים של צדיק ,כי אף מאכל שהצדיק לא וראהו רק מאחוריו .וסיים הרה"ק בתמהון :ואתה רוצה לראות אותו
טעם ממנו אלא היה מונח על שולחנו ,והביט עליו ,גם הוא נתקדש מפניו .והוסיף :שוטים האם אין די לכם שהנכם אתי יחד בשעת
בקדושה של מעלה. התפלה וגם בשלחן אתם רואים אותי ,שוטים מה אתם רוצים עוד.
בענין זה מסופר ,שהרה"ק רבי אברהם שלום מסטראפקוב זצ"ל אכן בענין התפלה ביחד עם הצדיק ,ידוע מספרים הקדושים שזה
אמר פעם לחסידיו לחטוף שיריים ממאכל שהגישו לפני הרה"ק בעל סגולה לקבלת התפלות .ולפי זה ביאר החת"ס (הגהות חת"ס לשו"ע
אהבת ישראל מוויזניץ זצ"ל ,אף שלא הספיק לטעום מזה מפני או"ח סי' ק"ב) הטעם שמצינו שחנה נעמדה להתפלל סמוך לעלי הכהן,
שמיהר לדרכו ,ואמר" :ממאכל שצדיק הסתכל עליו ,גם כן ראוי כי ידעה שזה סגולה נפלאה לקבלת התפלות.
לתפוס שיריים". ובזה אפשר לפרש מה שכתוב כאן אצל קרבנות ,אשר התפלות
וסמך לדברים הביא בספר תהילות חיים משמו של הרה"ק רבי במקום קרבנות" ,ויקרב את העלה" -אם תהיה קרוב בשעת התפלה
שלמה מבאבוב זצ"ל ,ששמעו מפי זקנו הגה"ק בעל דברי חיים מצאנז אל צדיק שעלה בקדושה" ,ויעשה כמשפט" – תהיה נעשה תפלתך
זצ"ל ,שהביא ראיה שמאכלים שעמדו על שולחנו של צדיק אפילו כאילו היה ככל משפטו וחוקתו ,שתעלה בזכות הצדיק.
שלא טעם מהם כבר נקרא שיריים ,כי אצל לחם הפנים איתא
בקידושין (נג ).דהצנועין מושכין את ידיהם והגרגרנים חוטפין ,ובלחם מאכל שהצדיק הסתכל עליו כבר יש בו סגולת שיריים
הפנים הרי שום רבי לא אכל ,וזה רק עמד משבת לשבת על השולחן, שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו( .דברים כח לא)
ועם כל זה חטפו.
מובא בספרים ,שפעם אחת נתנו להרה"ק מסטרעליסק זי"ע קאווע
לפי זה אפשר לפרש ,שבתוך דברי התוכחה נסתר ברכה לצדיקי לשתות ,ונתנו לו ג"כ חתיכת צוקער למתק הקאווע ,ולקח הצוקער
ישראל" :שורך טבוח לעיניך" -יהיה מספיק מה שהבשר נראה לעיניך, והחזיקו בידו ,ובידו השנית שתה הקאווע בלי הצוקער ,ואחר כך פתח
"ולא תאכל ממנו" -לא תצטרך לאכול ממנו כדי לתקן ולהעלות את ידו והראה להאנשים הנוכחים את חתיכת הצוקער איך שהוא
הניצוצות ,רק בראיה בעלמא קני להעלותה לקדושה. כחתיכת עפר ואין בו שום מתיקות ,והיה הדבר לפלא בעיניהם.
ב
ג
שנהיה לראש
ד"ת מרבינו שליט"א לאחב"י לקראת ראש השנה
הנקודה הפנימית של הקדושה שמוטבעת בטבעו של כל אחד כשמגיע חודש תשרי שמרבים בו בתפלות ובמצוות ,משתדל
מישראל ,ובכוח נקודה זו יש בכוחו לשוב ולתקן את אשר עיוות, היצר הרע לפתות הרבה בני אדם ,שעבודת החודש הזה שייך
אף לאחר ששקע בשאול תחתיה. בעיקר רק לצדיקים ,שבגלל צדקותם הם חשובים אצל הקב"ה
הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זצ"ל ,פירש מה שאמר יצחק ורוצה בעבודתם ,מה שאין כן יהודים פשוטים אין עבודתם
חשובה כל כך.
אבינו על יעקב אבינו (בראשית כז ,כז) "ראה ריח בני כריח השדה",
שכמו שכשמזבלים את השדה בזבל ואשפות ,למרות שיש להם ולכן נחוץ לשנן בימים אלו מה שמבואר בספרים ,שאדרבה
ריח רע ,הריח הטוב של השדה עצמו לא מתקלקל ,וכאשר יחלוף לפעמים הקב"ה נהנה עוד יותר מעבודת היהודי הפשוט.
הריח הרע -יחזור הריח הטוב שבשדה ויריח ,כך הוא החלק אלקי
שבכל איש מישראל ,שאף אם שיטנף את עצמו בזבל ובאשפה אמרו צדיקים ,שכל יהודי הנמצא כאן בעולם הזה ,דומה לחייל
הסרוחים של החטאים ,ריח הקדושה -שזו הנקודה הפנימית שהמלך שלחו לשדה הקרב להילחם .למלך יש הרבה מיני חיילים
שבקרבו -לא יתקלקל ,ותמיד יוכל לחזור בתשובה ולהריח שוב המשמשים בתפקידים שונים ,וכל אחד משרת את המלך בתפקיד
כבושם מענג. שמינו אותו.
ומבואר בספרים הקדושים ,שכאשר איש חוטא מתעורר יש חיילים ששוכבים על הארץ בתוך הבוץ ,כשמולם יורה
בתשובה ומקיים מצוות ,לפעמים גורם בזה נחת רוח למעלה עוד האויב האכזר חיצים לכל עבר ,ואם יתרשל חייל זה השוכב בבוץ
יותר ממעשי הצדיקים. בתפקידו ויתייאש לומר הרי איני חשוב כלום רק שוכב בבוץ,
בודאי האויב יוכל להמשיך ולהתקרב אליו.
הרה"ק ר' יצחק מראדוויל זצ"ל מביא בספרו הקדוש אור יצחק,
בשם מרן הבעל שם טוב הק' זי"ע ,שאמר משל למה הדבר דומה: חייל זה שנשלח על ידי המלך ,צריך גם הוא מידי פעם ככל מה
שיוכל להרים את ראשו מהבוץ ולקום ולירות חיצים לעבר האויב,
מלך אחד היה לו שני בנים ,אחד היה טוב כמו שצריך בן מלך אע"פ שמיד אחר כך שוב יפול לתוך הבוץ ,כי זהו תפקידו ולשם
להיות ,אבל השני יצא בימי הנעורים לתרבות רעה ועשה מעשים כך הוא נשלח על ידי המלך אל המערכה לתוך המלחמה.
אשר לא יעשו .ברבות הזמן כעס המלך מאד ונצטער על אשר בנו
השני אינו נוהג כשורה ,ועמד וגרשו מביתו ,ונתן אותו ביד ולמלך יש נחת רוח מרובה ממנו לא פחות מהמגנים אשר
השופטים לדונו ולשופטו. תפקידם לישב בפנים ולסדר המערכה .ולפעמים יש למלך יותר
נחת רוח מחייל זה השוכב בבוץ ,כי המלך רואה את הקושי שלו,
ברבות הזמן ,כשהבן הזה התבגר ובא לשכל אמיתי ,והבין ואיך הוא צריך בכל פעם להתחזק להגביה ראשו מהבוץ ללחום
בדעתו מה שעשה נגד אביו המלך ,השליך אחרי גיוו כל אלו עבור כבוד המלך.
השטותים שעשה ,ונתחרט על המעשים רעים שעשה ,והתחיל
בדרך הטוב כמו שצריך בן מלך להתנהג. כן הוא הדבר לגבי עבודתו הרוחנית של כל יהודי ותפקידו .כל
יהודי צריך לדעת שלכל אחד יש תפקיד שלו ,ואין לאף אחד רשות
כשמוע המלך זה הדבר ,קרב אותו מאד באהבה רבה ,ושמח להתרשל בו ולהתייאש חלילה.
מאד והשתעשע עם זה הבן יותר מן זה הבן שלא יצא לתרבות
רעה ,מצד שהיה למלך צער גדול ,שאמר בלבו שאבוד זה הבן בספרים הקדושים מובא ,שאין שני אנשים שיורדים לעולם
ונשחת לגמרי ,ועכשיו בשמעו שהשרים מפארים אותו בפני הזה לאותה שליחות ,אלא כל אחד ואחד יש לו תפקיד אחר ,וזהו
המלך בגודל טוב התנהגותו ,לכן מקבל מזה הבן תענוג אשר אין שאמרו חז"ל (סנהדרין ד ,ה)" :חייב כל אחד ואחד לומר בשבילי
לשער הרבה יותר מזה הבן שלא יצא לתרבות רעה כלום ,מצד נברא העולם" ,כלומר ,יש לי תפקיד בעולם שרק אני יכול למלאות
שזה הלך בדרך טבע כטבע בן המלך לילך בדרך הישר ,אבל הבן אותו במקום ובמצב שזימן לי הבורא לפי תפקידי ושורש נשמתי.
האחר ששב מדרכו הרעה שנשרש מנעוריו ,והוא דבר שחוץ ובזה צריך כל יהודי להתבונן בעצמו תמיד ,שאף על פי שישנם
לדרך הטבע ,שהפך טבעו והרגלו לתקן מעשיו כראוי ,יש בזה הרבה מאוד יהודים ,אבל אין אחד דומה לחברו ,ואין אחד שיכול
שבח ושמחה יתרה. לומר' :מה אכפת לקב"ה ממני אם אלמד ואתפלל או לא ,הרי
ואפשר לומר ,שזהו כוונת הבקשה שמבקשים בליל ראש בלאו הכי יש מליוני יהודים בעולם' ,אלא כל נשמה באה לעולם
השנה בעת אכילת ראש כבש או ראש דג וכדומה" :יהי רצון כדי להשלים תפקיד מיוחד הניתן רק לה ,והקב"ה מסר לכל נשמה
שנהיה לראש ולא לזנב" -שכל אחד מכלל ישראל ידע בימים אלו הכוחות המיוחדים ששייכים רק לה כדי למלא את תפקידה.
שכולנו חשובים כראש ,ואין שום יהודי נחשב לזנב הטפל שהוא כמו כן יש לזכור ,שגם אם נכשל בחטא לא נתבטל חשיבותו,
מיותר ואין בו חשיבות. כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין מד" ).ישראל ,אף על פי שחטא -
כך כל אחד מאתנו יתפלל ויקיים כל מצוות החודש הזה כמיטב ישראל הוא" .ופירשו בספרים הקדושים ,שאף על פי שחטא
יכולתו ,וביחד נמשיך שנה טובה ומתוקה .אמן כן יהי רצון. הרבה ,עם כל זה עדיין "ישראל הוא" ,היינו שעדיין שוכנת בקרבו
ג
ב
ג דאס איז וואס חז"ל זאגן (סנהדרין ד ,ה)" :חייב כל אחד ואחד לומר דברי תורה מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א
בשבילי נברא העולם".
לאחב"י לקראת ראש השנה
דאס מיינט :איך האב א תפקיד אויף דער וועלט וואס נאר איך קען
אויספירן ,אינעם פלאץ און אינעם מצב וואו דער בורא יתברך האט מתורגם לאידיש
מיך אריינגעשטעלט ,לויט מיין תפקיד און שורש נשמתי.
ווען עס קומט דער חודש תשרי ,אין וועלכן מען פארמערט מיט
דאס דארף יעדער איד שטענדיג ארייננעמען אין זיך .כאטש עס תפילות און מצוות ,פרובירט דער יצר הרע איינצורעדן אסאך
זענען דא זייער אסאך אידן אויף דער וועלט ,איז אבער נישטא קיין מענטשן ,אז די עבודה פון דעם הייליגן חודש געהערט בעיקר נאר
איין איד וואס איז גענוי ווי א צווייטער. פאר צדיקים ,וואס צוליב זייער צדקות זענען זיי חשוב ביים
קיינער קען נישט זאגן" :וואס גייט אן פארן אייבערשטן צי איך לערן אייבערשטן און ער וויל זייער עבודה .אבער א פשוט'ער איד ,רעדט
און דאווען אדער נישט? עס זענען דאך סיי ווי מיליאנען אידן אויף מען זיך איין ,איז זיין עבודה נישט אזוי חשוב.
דער וועלט". דעריבער דארף מען זיך אין די טעג גוט איינ'חזר'ן וואס עס ווערט
ווייל יעדע אידישע נשמה איז געקומען אויף דער וועלט צו משלים מבואר אין די ספרים הקדושים ,אז אדרבה ,אמאל האט דער
זיין א באזונדערן תפקיד וואס איז געגעבן געווארן נאר פאר איר .און אייבערשטער נאך א גרעסערע נחת רוח פון די עבודה פון א פשוט'ן
דער אייבערשטער האט אריינגעגעבן אין יעדע נשמה די ספעציעלע איד.
כוחות וואס נאר זי פארמאגט ,כדי זי זאל קענען אויספירן איר צדיקים האבן געזאגט ,אז יעדער איד וואס געפינט זיך דא אויף דער
תפקיד. וועלט ,איז צוגעגליכן צו א סאלדאט וואס דער קעניג האט געשיקט
מען דארף אויך געדענקען ,אז אפילו אויב א איד איז נכשל געווארן אויפן שלאכטפעלד צו קעמפן .דער קעניג האט פארשידענע סארטן
אין אן עבירה ,ווערט זיין חשיבות נישט בטל. סאלדאטן ,וואס יעדער איינער האט אן אנדער אויפגאבע ,און יעדער
דארף דינען דעם קעניג מיט דעם תפקיד וואס מען האט אים געגעבן.
ווי חז"ל זאגן (סנהדרין מד" :).ישראל ,אף על פי שחטא –ישראל
הוא". עס זענען דא סאלדאטן וואס ליגן אויף דער ערד אינעם בלאטע,
בשעת דער אכזריות'דיגער שונא שיסט אויף זיי פון אלע זייטן .אויב
די ספרים הקדושים זענען מסביר ,אז אפילו א איד האט אסאך דער סאלדאט וואס ליגט אינעם בלאטע וועט זיך נאכלאזן אין זיין
געזינדיגט ,איז ער נאך אלץ "ישראל הוא" .די אינערליכע נקודה פון תפקיד און זיך מייאש זיין ,טראכטנדיג" :וואס בין איך שוין ווערד?
קדושה וואס דער אייבערשטער האט איינגעפלאנצט אין יעדן איד איך ליג דאך נאר אינעם בלאטע" ,וועט דער שונא זיכער קענען
בלייבט שטענדיג אין אים. ווייטער קומען נענטער צו אים.
און מיט דער כח פון דער הייליגער נקודה קען ער זיך צוריקקערן און דער סאלדאט וואס דער קעניג האט געשיקט ,דארף אויך ,פון צייט
פאררעכטן וואס ער האט פארדארבן ,אפילו נאכדעם וואס ער איז צו צייט ,וויפיל ער קען ,אויפהייבן דעם קאפ פונעם בלאטע ,זיך
ליידער זייער טיף אראפגעפאלן. אויפשטעלן און צוריק שיסן אויפן שונא .אפילו אויב א רגע
דער הייליגער רבי ר' יחיאל פון אלכסנדר זצ"ל האט געטייטשט וואס שפעטער פאלט ער נאכאמאל אריין אינעם בלאטע ,דארף ער
יצחק אבינו האט געזאגט אויף יעקב אבינו (בראשית כז ,כז): ווייטער קעמפן ,ווייל דאס איז זיין תפקיד ,און פאר דעם האט אים
דער קעניג געשיקט צום שלאכטפעלד.
"ראה ריח בני כריח השדה".
און דער קעניג האט פון אים גאר אסאך נחת רוח ,נישט ווייניגער ווי
ווען מען באמיסט א פעלד מיט מיסט און אפפאל ,האט עס טאקע פון די אנדערע סאלדאטן וואס זיצן אינעווייניג און פירן אן די גאנצע
א שלעכטן ריח .אבער דער גוטער ריח פונעם פעלד אליין ווערט מלחמה .אמאל האט דער קעניג אפילו מער נחת רוח פון דעם
נישט קאליע .ווען דער שלעכטער ריח גייט אוועק ,קומט דער גוטער סאלדאט וואס ליגט אינעם בלאטע ,ווייל דער קעניג זעט ווי שווער
ריח פונעם פעלד נאכאמאל ארויס. עס איז פאר אים ,און ווי ער דארף זיך יעדעס מאל נאכאמאל
אזוי איז אויך דער חלק אלקי וואס געפינט זיך אין יעדן איד. שטארקן ,אויפהייבן דעם קאפ פונעם בלאטע און קעמפן פארן כבוד
פונעם קעניג.
אפילו אויב א מענטש האט זיך פארשמירט מיטן מיסט און שמוץ
פון עבירות ,ווערט דער ריח פון קדושה –די אינערליכע הייליגע אזוי איז אויך מיט דער רוחניות'דיגער עבודה און דעם תפקיד פון
יעדן איד .יעדער איד דארף וויסן אז ער האט זיין אייגענעם תפקיד,
נקודה אין אים –קיינמאל נישט קאליע .ער קען שטענדיג זיין חוזר און קיינער האט נישט קיין רשות זיך נאכצולאזן דערין אדער זיך
בתשובה און נאכאמאל ארויסגעבן א זיסן און געשמאקן ריח. חלילה מייאש צו זיין.
עס ווערט אויך מבואר אין די ספרים הקדושים ,אז ווען א איד וואס עס ווערט געברענגט אין די ספרים הקדושים ,אז קיין צוויי מענטשן
האט געזינדיגט דערוועקט זיך צו תשובה און הייבט אן מקיים זיין קומען נישט אראפ אויף דער וועלט מיט גענוי דער זעלבער שליחות.
יעדער איינער האט זיין אייגענעם תפקיד.
ד
ב
מצוות ,קען דאס אמאל מאכן אויבן נאך א גרעסערע נחת רוח ווי די ג דעריבער זאל יעדער איינער פון אונז דאווענען און מקיים זיין די
מצוות פון דעם הייליגן חודש מיט די בעסטע כוחות וואס ער מעשים פון צדיקים.
פארמאגט. דער הייליגער רבי ר' יצחק פון ראדוויל זצ"ל ברענגט אין זיין הייליגן
און אינאיינעם וועלן מיר ממשיך זיין פאר גאנץ כלל ישראל א שנה ספר אור יצחק ,בשם דער בעל שם טוב הקדוש זי"ע ,א משל אויף
טובה ומתוקה. דעם:
אמן כן יהי רצון. א קעניג האט געהאט צוויי זין .איינער איז געווען גוט און ערליך,
פונקט ווי עס פאסט פאר א בן מלך .אבער דער צווייטער איז אין
זיינע יונגע יארן אראפ פון גוטן וועג און האט געטון מעשים אשר לא
יעשו.
מיט דער צייט איז דער קעניג געווארן זייער בייז און שטארק
פארווייטאגט אז זיין זון פירט זיך נישט ווי עס דארף צו זיין .ביז ער
האט אים פארטריבן פון זיין הויז און אים איבערגעגעבן אין די הענט
פון שופטים אים צו משפט'ן.
מיט דער צייט איז דער זון עלטער געווארן און געקומען צום ריכטיגן
שכל .ער האט אנגעהויבן צו פארשטיין וואס ער האט געטון קעגן זיין
טאטן ,דעם קעניג.
ער האט אוועקגעווארפן אלע נארישקייטן וואס ער פלעגט טון ,ער
האט שטארק חרטה געהאט אויף זיינע שלעכטע מעשים ,און האט
אנגעהויבן גיין אויפן גוטן וועג ,אזוי ווי עס פאסט פאר א בן מלך.
ווען דער קעניג האט דאס געהערט ,האט ער אים צוריקגענומען מיט
גרויס ליבשאפט .דער קעניג האט זיך גאר שטארק געפרייט מיט
דעם זון ,אפילו מער ווי מיט דעם זון וואס איז קיינמאל נישט אראפ
פון גוטן וועג.
פארוואס? ווייל דער קעניג האט געהאט אזא גרויסן צער,
טראכטנדיג אז דער זון איז שוין אינגאנצן פארלוירן .און יעצט הערט
ער ווי זיינע שרים דערציילן אים און לויבן אויס ווי שיין דער זון פירט
זיך .דעריבער האט דער קעניג פון דעם זון א תענוג וואס מען קען
גאר נישט אפשאצן.
דער ערשטער זון איז דאך געגאנגען אויפן גוטן וועג בדרך הטבע ,אזוי
ווי עס פאסט פאר א בן מלך .אבער דער צווייטער זון האט זיך
צוריקגעקערט פון דעם שלעכטן וועג וואס איז שוין געווען
איינגעווארצלט אין אים פון זיינע יונגע יארן.
ער האט געטוישט זיין טבע און זיינע געוואוינהייטן און אנגעהויבן
פאררעכטן זיינע מעשים .דאס איז שוין א זאך וואס איז חוץ לדרך
הטבע ,און דעריבער ברענגט עס א באזונדערע שבח און א גרעסערע
שמחה פארן קעניג.
אפשר קען מען מיט דעם מסביר זיין די בקשה וואס מען זאגט אין
ראש השנה ביינאכט ווען מען עסט א קאפ פון א כבש אדער א פיש:
"יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב".
מיר בעטן דערמיט ,אז יעדער איד זאל אין די הייליגע טעג וויסן און
געדענקען אז מיר זענען אלע חשוב ווי א קאפ.
עס איז נישטא קיין שום איד וואס ווערט פאררעכנט ווי א "זנב" ,ווי א
טפל וואס מען דארף נישט האבן און וואס האט נישט קיין חשיבות.
