gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לקח טוב · Lekach Tov — ראש השנה (2026-09-07)

מוציא לאור: לקח טוב · Lekach Tov

שבוע: ראש השנה (2026-09-07)

לקח טוב · Lekach Tov — ראש השנה (2026-09-07)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון תקצ"ה‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫ואמר להם הרה"ק מסטרעליסק‪ ,‬שהסיבה לזה הוא‪ ,‬כי הנה כתיב‬ ‫המתפלל בצל צדיק מתקבל תפלתו‬ ‫(תהלים לח ד) אין שלום בעצמי מפני חטאתי‪ ,‬כי הטעם שיש פירוד‬ ‫ויקרב את העלה ויעשה כמשפט‪( .‬ויקרא ט טז)‬ ‫וחילוק בין כוחות הנפש באברי האדם וחושיהם אף כי כולם המה‬ ‫שמעתי סיפור מפי כ"ק אאמו"ר זצ"ל‪ ,‬ששמע מפי דודו רבי‬ ‫מורכבים מארבע יסודות וחומר אחד להם‪ ,‬הוא שמפאת חטא אדם‬ ‫אברהם מרדכי שלום מפמארין זצ"ל‪ ,‬ששמע מפי חותנו רבי שלמה‬ ‫הראשון אין ביניהם שלום‪ ,‬שאין יכולים לראות רק באבר העין‬ ‫מסאסוב זצ"ל‪ ,‬שהיה בן רבי העניך בעל לב שמח מאלעסק זצ"ל חתנו‬ ‫ולשמוע רק באבר האוזן וכמו כן בשארי החושים‪ ,‬ואכן קודם החטא‬ ‫של מרן השר שלום זצ"ל‪ .‬וכה סיפר‪ :‬אברך אחד מחסידי בעלזא‪,‬‬ ‫היה כל אבר עושה כל העבודות ורק אחר כך נצטמצם ונתחלק ראיה‬ ‫ביקש מרבו מרן השר שלום זי"ע‪ ,‬שרוצה שיהיה לו גילוי אליהו ז"ל‪.‬‬ ‫לעין ושמיעה לאוזן וכן כולם‪ .‬אבל מי שמתקן לגמרי כל החטאים עד‬ ‫סיפר לו מרן על זה‪ ,‬בתקופת הרמב"ם היה מנהג התושבים הגוים‪,‬‬ ‫שורש נפשו בחטאו של אדם הראשון‪ ,‬הנה נעשה שלום באבריו‬ ‫שבעת שנולד להם ילד או שהיה להם שאר שמחה‪ ,‬שפכו פח של זבל‬ ‫ועצמותיו‪ ,‬ויכול לעשות הכל עם כל גופו‪ .‬וככה הוציא כל המתיקות‬ ‫על מקום כותל המערבי‪ .‬כשראה זאת הרמב"ם‪ ,‬היה לו צער גדול מזה‪.‬‬ ‫מן הצוקער אף שלא בא כלל לתוך פיו‪ .‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫הוא היה יוצא ונכנס לבית הסולטאן‪ ,‬ואמר להסולטאן מסיח לפי‬ ‫כעין זה מצינו שצדיקים גדולים יכולים לפעול התיקונים‬ ‫תומו‪ ,‬שזאת מנהג יהודי‪ ,‬שיודעים שיש שם אוצר‪ ,‬ובכדי שלא ימצאו‬ ‫וההשפעות של אכילה גם בראיה בעלמא‪ ,‬כמו שכתב הרה"ק רבי‬ ‫אותו הנהיגו זאת‪ .‬בלילה חפר הרמב"ם כמה מעטער בהאשפה‪ ,‬ונתן‬ ‫משה מסאמבור זי"ע בהסכמה לספר הקדוש עטרת צבי‪ ,‬ששמע‬ ‫שם חתיכת זהב‪ ,‬ולמחרת צוה הסולטאן שיחפרו שם לחפש האוצר‪,‬‬ ‫מאחיו המחבר מרן הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע‪ ,‬שפירש‬ ‫וכשהתחילו לחפור מצאו הזהב‪ ,‬וככה התחזקו לחפור הלאה‪ ,‬וכן עשו‬ ‫עוד בילדותו הפסוק וראיתם את הארץ מה היא‪ ,‬דהנה הצדיק אוכל‬ ‫כמה פעמים עד שנעשה נקי לגמרי מהאשפה‪ .‬והסכימו בשמים‪,‬‬ ‫לשובע נפשו‪ ,‬ומשפיע טוב לעולם‪ ,‬ואם הי' יכול לאכול יותר בוודאי‬ ‫שמאחר שהסולטאן עשה זאת‪ ,‬אף שלא עשאו בכוונה‪ ,‬ילכו לומר לו‬ ‫הי' משפיע יותר ויותר‪ ,‬אך לאשר אינו יכול אז יש עוד איזה פעולה‬ ‫יישר כח‪ .‬ושלחו את אליהו הנביא ז"ל‪ ,‬והלך שלא על פי דרך הטבע‪,‬‬ ‫לפעול בראיה בעלמא‪ ,‬כמו שיש עוף אחד שמזריע בראיה‪ .‬וזהו כוונת‬ ‫ונעשה סדק בהכותל ונכנס וגם יצא דרך שם‪ ,‬ונעשה רעש על זה בחדר‬ ‫הכתוב וראיתם את הארץ מה היא‪.‬‬ ‫הסולטאן‪ ,‬והלכו כולם לראות את איש הפלא‪ ,‬וגם הרמב"ם ביניהם‪,‬‬ ‫ולכן מצאנו במעלת השיריים של צדיק‪ ,‬כי אף מאכל שהצדיק לא‬ ‫וראהו רק מאחוריו‪ .‬וסיים הרה"ק בתמהון‪ :‬ואתה רוצה לראות אותו‬ ‫טעם ממנו אלא היה מונח על שולחנו‪ ,‬והביט עליו‪ ,‬גם הוא נתקדש‬ ‫מפניו‪ .‬והוסיף‪ :‬שוטים האם אין די לכם שהנכם אתי יחד בשעת‬ ‫בקדושה של מעלה‪.‬‬ ‫התפלה וגם בשלחן אתם רואים אותי‪ ,‬שוטים מה אתם רוצים עוד‪.‬‬ ‫בענין זה מסופר‪ ,‬שהרה"ק רבי אברהם שלום מסטראפקוב זצ"ל‬ ‫אכן בענין התפלה ביחד עם הצדיק‪ ,‬ידוע מספרים הקדושים שזה‬ ‫אמר פעם לחסידיו לחטוף שיריים ממאכל שהגישו לפני הרה"ק בעל‬ ‫סגולה לקבלת התפלות‪ .‬ולפי זה ביאר החת"ס (הגהות חת"ס לשו"ע‬ ‫אהבת ישראל מוויזניץ זצ"ל‪ ,‬אף שלא הספיק לטעום מזה מפני‬ ‫או"ח סי' ק"ב) הטעם שמצינו שחנה נעמדה להתפלל סמוך לעלי הכהן‪,‬‬ ‫שמיהר לדרכו‪ ,‬ואמר‪" :‬ממאכל שצדיק הסתכל עליו‪ ,‬גם כן ראוי‬ ‫כי ידעה שזה סגולה נפלאה לקבלת התפלות‪.‬‬ ‫לתפוס שיריים"‪.‬‬ ‫ובזה אפשר לפרש מה שכתוב כאן אצל קרבנות‪ ,‬אשר התפלות‬ ‫וסמך לדברים הביא בספר תהילות חיים משמו של הרה"ק רבי‬ ‫במקום קרבנות‪" ,‬ויקרב את העלה" ‪ -‬אם תהיה קרוב בשעת התפלה‬ ‫שלמה מבאבוב זצ"ל‪ ,‬ששמעו מפי זקנו הגה"ק בעל דברי חיים מצאנז‬ ‫אל צדיק שעלה בקדושה‪" ,‬ויעשה כמשפט" – תהיה נעשה תפלתך‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שהביא ראיה שמאכלים שעמדו על שולחנו של צדיק אפילו‬ ‫כאילו היה ככל משפטו וחוקתו‪ ,‬שתעלה בזכות הצדיק‪.‬‬ ‫שלא טעם מהם כבר נקרא שיריים‪ ,‬כי אצל לחם הפנים איתא‬ ‫בקידושין (נג‪ ).‬דהצנועין מושכין את ידיהם והגרגרנים חוטפין‪ ,‬ובלחם‬ ‫מאכל שהצדיק הסתכל עליו כבר יש בו סגולת שיריים‬ ‫הפנים הרי שום רבי לא אכל‪ ,‬וזה רק עמד משבת לשבת על השולחן‪,‬‬ ‫שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו‪( .‬דברים כח לא)‬ ‫ועם כל זה חטפו‪.‬‬ ‫מובא בספרים‪ ,‬שפעם אחת נתנו להרה"ק מסטרעליסק זי"ע קאווע‬ ‫לפי זה אפשר לפרש‪ ,‬שבתוך דברי התוכחה נסתר ברכה לצדיקי‬ ‫לשתות‪ ,‬ונתנו לו ג"כ חתיכת צוקער למתק הקאווע‪ ,‬ולקח הצוקער‬ ‫ישראל‪" :‬שורך טבוח לעיניך" ‪ -‬יהיה מספיק מה שהבשר נראה לעיניך‪,‬‬ ‫והחזיקו בידו‪ ,‬ובידו השנית שתה הקאווע בלי הצוקער‪ ,‬ואחר כך פתח‬ ‫"ולא תאכל ממנו" ‪ -‬לא תצטרך לאכול ממנו כדי לתקן ולהעלות‬ ‫את ידו והראה להאנשים הנוכחים את חתיכת הצוקער איך שהוא‬ ‫הניצוצות‪ ,‬רק בראיה בעלמא קני להעלותה לקדושה‪.‬‬ ‫כחתיכת עפר ואין בו שום מתיקות‪ ,‬והיה הדבר לפלא בעיניהם‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ג‬ ‫שנהיה לראש‬ ‫ד"ת מרבינו שליט"א לאחב"י לקראת ראש השנה‬ ‫הנקודה הפנימית של הקדושה שמוטבעת בטבעו של כל אחד‬ ‫כשמגיע חודש תשרי שמרבים בו בתפלות ובמצוות‪ ,‬משתדל‬ ‫מישראל‪ ,‬ובכוח נקודה זו יש בכוחו לשוב ולתקן את אשר עיוות‪,‬‬ ‫היצר הרע לפתות הרבה בני אדם‪ ,‬שעבודת החודש הזה שייך‬ ‫אף לאחר ששקע בשאול תחתיה‪.‬‬ ‫בעיקר רק לצדיקים‪ ,‬שבגלל צדקותם הם חשובים אצל הקב"ה‬ ‫הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זצ"ל‪ ,‬פירש מה שאמר יצחק‬ ‫ורוצה בעבודתם‪ ,‬מה שאין כן יהודים פשוטים אין עבודתם‬ ‫חשובה כל כך‪.‬‬ ‫אבינו על יעקב אבינו (בראשית כז‪ ,‬כז) "ראה ריח בני כריח השדה"‪,‬‬ ‫שכמו שכשמזבלים את השדה בזבל ואשפות‪ ,‬למרות שיש להם‬ ‫ולכן נחוץ לשנן בימים אלו מה שמבואר בספרים‪ ,‬שאדרבה‬ ‫ריח רע‪ ,‬הריח הטוב של השדה עצמו לא מתקלקל‪ ,‬וכאשר יחלוף‬ ‫לפעמים הקב"ה נהנה עוד יותר מעבודת היהודי הפשוט‪.‬‬ ‫הריח הרע ‪ -‬יחזור הריח הטוב שבשדה ויריח‪ ,‬כך הוא החלק אלקי‬ ‫שבכל איש מישראל‪ ,‬שאף אם שיטנף את עצמו בזבל ובאשפה‬ ‫אמרו צדיקים‪ ,‬שכל יהודי הנמצא כאן בעולם הזה‪ ,‬דומה לחייל‬ ‫הסרוחים של החטאים‪ ,‬ריח הקדושה ‪ -‬שזו הנקודה הפנימית‬ ‫שהמלך שלחו לשדה הקרב להילחם‪ .‬למלך יש הרבה מיני חיילים‬ ‫שבקרבו ‪ -‬לא יתקלקל‪ ,‬ותמיד יוכל לחזור בתשובה ולהריח שוב‬ ‫המשמשים בתפקידים שונים‪ ,‬וכל אחד משרת את המלך בתפקיד‬ ‫כבושם מענג‪.‬‬ ‫שמינו אותו‪.‬‬ ‫ומבואר בספרים הקדושים‪ ,‬שכאשר איש חוטא מתעורר‬ ‫יש חיילים ששוכבים על הארץ בתוך הבוץ‪ ,‬כשמולם יורה‬ ‫בתשובה ומקיים מצוות‪ ,‬לפעמים גורם בזה נחת רוח למעלה עוד‬ ‫האויב האכזר חיצים לכל עבר‪ ,‬ואם יתרשל חייל זה השוכב בבוץ‬ ‫יותר ממעשי הצדיקים‪.‬‬ ‫בתפקידו ויתייאש לומר הרי איני חשוב כלום רק שוכב בבוץ‪,‬‬ ‫בודאי האויב יוכל להמשיך ולהתקרב אליו‪.‬‬ ‫הרה"ק ר' יצחק מראדוויל זצ"ל מביא בספרו הקדוש אור יצחק‪,‬‬ ‫בשם מרן הבעל שם טוב הק' זי"ע‪ ,‬שאמר משל למה הדבר דומה‪:‬‬ ‫חייל זה שנשלח על ידי המלך‪ ,‬צריך גם הוא מידי פעם ככל מה‬ ‫שיוכל להרים את ראשו מהבוץ ולקום ולירות חיצים לעבר האויב‪,‬‬ ‫מלך אחד היה לו שני בנים‪ ,‬אחד היה טוב כמו שצריך בן מלך‬ ‫אע"פ שמיד אחר כך שוב יפול לתוך הבוץ‪ ,‬כי זהו תפקידו ולשם‬ ‫להיות‪ ,‬אבל השני יצא בימי הנעורים לתרבות רעה ועשה מעשים‬ ‫כך הוא נשלח על ידי המלך אל המערכה לתוך המלחמה‪.‬‬ ‫אשר לא יעשו‪ .‬ברבות הזמן כעס המלך מאד ונצטער על אשר בנו‬ ‫השני אינו נוהג כשורה‪ ,‬ועמד וגרשו מביתו‪ ,‬ונתן אותו ביד‬ ‫ולמלך יש נחת רוח מרובה ממנו לא פחות מהמגנים אשר‬ ‫השופטים לדונו ולשופטו‪.‬‬ ‫תפקידם לישב בפנים ולסדר המערכה‪ .‬ולפעמים יש למלך יותר‬ ‫נחת רוח מחייל זה השוכב בבוץ‪ ,‬כי המלך רואה את הקושי שלו‪,‬‬ ‫ברבות הזמן‪ ,‬כשהבן הזה התבגר ובא לשכל אמיתי‪ ,‬והבין‬ ‫ואיך הוא צריך בכל פעם להתחזק להגביה ראשו מהבוץ ללחום‬ ‫בדעתו מה שעשה נגד אביו המלך‪ ,‬השליך אחרי גיוו כל אלו‬ ‫עבור כבוד המלך‪.‬‬ ‫השטותים שעשה‪ ,‬ונתחרט על המעשים רעים שעשה‪ ,‬והתחיל‬ ‫בדרך הטוב כמו שצריך בן מלך להתנהג‪.‬‬ ‫כן הוא הדבר לגבי עבודתו הרוחנית של כל יהודי ותפקידו‪ .‬כל‬ ‫יהודי צריך לדעת שלכל אחד יש תפקיד שלו‪ ,‬ואין לאף אחד רשות‬ ‫כשמוע המלך זה הדבר‪ ,‬קרב אותו מאד באהבה רבה‪ ,‬ושמח‬ ‫להתרשל בו ולהתייאש חלילה‪.‬‬ ‫מאד והשתעשע עם זה הבן יותר מן זה הבן שלא יצא לתרבות‬ ‫רעה‪ ,‬מצד שהיה למלך צער גדול‪ ,‬שאמר בלבו שאבוד זה הבן‬ ‫בספרים הקדושים מובא‪ ,‬שאין שני אנשים שיורדים לעולם‬ ‫ונשחת לגמרי‪ ,‬ועכשיו בשמעו שהשרים מפארים אותו בפני‬ ‫הזה לאותה שליחות‪ ,‬אלא כל אחד ואחד יש לו תפקיד אחר‪ ,‬וזהו‬ ‫המלך בגודל טוב התנהגותו‪ ,‬לכן מקבל מזה הבן תענוג אשר אין‬ ‫שאמרו חז"ל (סנהדרין ד‪ ,‬ה)‪" :‬חייב כל אחד ואחד לומר בשבילי‬ ‫לשער הרבה יותר מזה הבן שלא יצא לתרבות רעה כלום‪ ,‬מצד‬ ‫נברא העולם"‪ ,‬כלומר‪ ,‬יש לי תפקיד בעולם שרק אני יכול למלאות‬ ‫שזה הלך בדרך טבע כטבע בן המלך לילך בדרך הישר‪ ,‬אבל הבן‬ ‫אותו במקום ובמצב שזימן לי הבורא לפי תפקידי ושורש נשמתי‪.‬‬ ‫האחר ששב מדרכו הרעה שנשרש מנעוריו‪ ,‬והוא דבר שחוץ‬ ‫ובזה צריך כל יהודי להתבונן בעצמו תמיד‪ ,‬שאף על פי שישנם‬ ‫לדרך הטבע‪ ,‬שהפך טבעו והרגלו לתקן מעשיו כראוי‪ ,‬יש בזה‬ ‫הרבה מאוד יהודים‪ ,‬אבל אין אחד דומה לחברו‪ ,‬ואין אחד שיכול‬ ‫שבח ושמחה יתרה‪.‬‬ ‫לומר‪' :‬מה אכפת לקב"ה ממני אם אלמד ואתפלל או לא‪ ,‬הרי‬ ‫ואפשר לומר‪ ,‬שזהו כוונת הבקשה שמבקשים בליל ראש‬ ‫בלאו הכי יש מליוני יהודים בעולם'‪ ,‬אלא כל נשמה באה לעולם‬ ‫השנה בעת אכילת ראש כבש או ראש דג וכדומה‪" :‬יהי רצון‬ ‫כדי להשלים תפקיד מיוחד הניתן רק לה‪ ,‬והקב"ה מסר לכל נשמה‬ ‫שנהיה לראש ולא לזנב" ‪ -‬שכל אחד מכלל ישראל ידע בימים אלו‬ ‫הכוחות המיוחדים ששייכים רק לה כדי למלא את תפקידה‪.‬‬ ‫שכולנו חשובים כראש‪ ,‬ואין שום יהודי נחשב לזנב הטפל שהוא‬ ‫כמו כן יש לזכור‪ ,‬שגם אם נכשל בחטא לא נתבטל חשיבותו‪,‬‬ ‫מיותר ואין בו חשיבות‪.‬‬ ‫כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין מד‪" ).‬ישראל‪ ,‬אף על פי שחטא ‪-‬‬ ‫כך כל אחד מאתנו יתפלל ויקיים כל מצוות החודש הזה כמיטב‬ ‫ישראל הוא"‪ .‬ופירשו בספרים הקדושים‪ ,‬שאף על פי שחטא‬ ‫יכולתו‪ ,‬וביחד נמשיך שנה טובה ומתוקה‪ .‬אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫הרבה‪ ,‬עם כל זה עדיין "ישראל הוא"‪ ,‬היינו שעדיין שוכנת בקרבו‬ ‫ג‬ ‫ב‬ ‫ג דאס איז וואס חז"ל זאגן (סנהדרין ד‪ ,‬ה)‪" :‬חייב כל אחד ואחד לומר‬ ‫דברי תורה מכ״ק מרן אדמו״ר שליט״א‬ ‫בשבילי נברא העולם"‪.‬‬ ‫לאחב"י לקראת ראש השנה‬ ‫דאס מיינט‪ :‬איך האב א תפקיד אויף דער וועלט וואס נאר איך קען‬ ‫אויספירן‪ ,‬אינעם פלאץ און אינעם מצב וואו דער בורא יתברך האט‬ ‫מתורגם לאידיש‬ ‫מיך אריינגעשטעלט‪ ,‬לויט מיין תפקיד און שורש נשמתי‪.‬‬ ‫ווען עס קומט דער חודש תשרי‪ ,‬אין וועלכן מען פארמערט מיט‬ ‫דאס דארף יעדער איד שטענדיג ארייננעמען אין זיך‪ .‬כאטש עס‬ ‫תפילות און מצוות‪ ,‬פרובירט דער יצר הרע איינצורעדן אסאך‬ ‫זענען דא זייער אסאך אידן אויף דער וועלט‪ ,‬איז אבער נישטא קיין‬ ‫מענטשן‪ ,‬אז די עבודה פון דעם הייליגן חודש געהערט בעיקר נאר‬ ‫איין איד וואס איז גענוי ווי א צווייטער‪.‬‬ ‫פאר צדיקים‪ ,‬וואס צוליב זייער צדקות זענען זיי חשוב ביים‬ ‫קיינער קען נישט זאגן‪" :‬וואס גייט אן פארן אייבערשטן צי איך לערן‬ ‫אייבערשטן און ער וויל זייער עבודה‪ .‬אבער א פשוט'ער איד‪ ,‬רעדט‬ ‫און דאווען אדער נישט? עס זענען דאך סיי ווי מיליאנען אידן אויף‬ ‫מען זיך איין‪ ,‬איז זיין עבודה נישט אזוי חשוב‪.‬‬ ‫דער וועלט‪".‬‬ ‫דעריבער דארף מען זיך אין די טעג גוט איינ'חזר'ן וואס עס ווערט‬ ‫ווייל יעדע אידישע נשמה איז געקומען אויף דער וועלט צו משלים‬ ‫מבואר אין די ספרים הקדושים‪ ,‬אז אדרבה‪ ,‬אמאל האט דער‬ ‫זיין א באזונדערן תפקיד וואס איז געגעבן געווארן נאר פאר איר‪ .‬און‬ ‫אייבערשטער נאך א גרעסערע נחת רוח פון די עבודה פון א פשוט'ן‬ ‫דער אייבערשטער האט אריינגעגעבן אין יעדע נשמה די ספעציעלע‬ ‫איד‪.‬‬ ‫כוחות וואס נאר זי פארמאגט‪ ,‬כדי זי זאל קענען אויספירן איר‬ ‫צדיקים האבן געזאגט‪ ,‬אז יעדער איד וואס געפינט זיך דא אויף דער‬ ‫תפקיד‪.‬‬ ‫וועלט‪ ,‬איז צוגעגליכן צו א סאלדאט וואס דער קעניג האט געשיקט‬ ‫מען דארף אויך געדענקען‪ ,‬אז אפילו אויב א איד איז נכשל געווארן‬ ‫אויפן שלאכטפעלד צו קעמפן‪ .‬דער קעניג האט פארשידענע סארטן‬ ‫אין אן עבירה‪ ,‬ווערט זיין חשיבות נישט בטל‪.‬‬ ‫סאלדאטן‪ ,‬וואס יעדער איינער האט אן אנדער אויפגאבע‪ ,‬און יעדער‬ ‫דארף דינען דעם קעניג מיט דעם תפקיד וואס מען האט אים געגעבן‪.‬‬ ‫ווי חז"ל זאגן (סנהדרין מד‪" :).‬ישראל‪ ,‬אף על פי שחטא –ישראל‬ ‫הוא‪".‬‬ ‫עס זענען דא סאלדאטן וואס ליגן אויף דער ערד אינעם בלאטע‪,‬‬ ‫בשעת דער אכזריות'דיגער שונא שיסט אויף זיי פון אלע זייטן‪ .‬אויב‬ ‫די ספרים הקדושים זענען מסביר‪ ,‬אז אפילו א איד האט אסאך‬ ‫דער סאלדאט וואס ליגט אינעם בלאטע וועט זיך נאכלאזן אין זיין‬ ‫געזינדיגט‪ ,‬איז ער נאך אלץ "ישראל הוא"‪ .‬די אינערליכע נקודה פון‬ ‫תפקיד און זיך מייאש זיין‪ ,‬טראכטנדיג‪" :‬וואס בין איך שוין ווערד?‬ ‫קדושה וואס דער אייבערשטער האט איינגעפלאנצט אין יעדן איד‬ ‫איך ליג דאך נאר אינעם בלאטע"‪ ,‬וועט דער שונא זיכער קענען‬ ‫בלייבט שטענדיג אין אים‪.‬‬ ‫ווייטער קומען נענטער צו אים‪.‬‬ ‫און מיט דער כח פון דער הייליגער נקודה קען ער זיך צוריקקערן און‬ ‫דער סאלדאט וואס דער קעניג האט געשיקט‪ ,‬דארף אויך‪ ,‬פון צייט‬ ‫פאררעכטן וואס ער האט פארדארבן‪ ,‬אפילו נאכדעם וואס ער איז‬ ‫צו צייט‪ ,‬וויפיל ער קען‪ ,‬אויפהייבן דעם קאפ פונעם בלאטע‪ ,‬זיך‬ ‫ליידער זייער טיף אראפגעפאלן‪.‬‬ ‫אויפשטעלן און צוריק שיסן אויפן שונא‪ .‬אפילו אויב א רגע‬ ‫דער הייליגער רבי ר' יחיאל פון אלכסנדר זצ"ל האט געטייטשט וואס‬ ‫שפעטער פאלט ער נאכאמאל אריין אינעם בלאטע‪ ,‬דארף ער‬ ‫יצחק אבינו האט געזאגט אויף יעקב אבינו (בראשית כז‪ ,‬כז)‪:‬‬ ‫ווייטער קעמפן‪ ,‬ווייל דאס איז זיין תפקיד‪ ,‬און פאר דעם האט אים‬ ‫דער קעניג געשיקט צום שלאכטפעלד‪.‬‬ ‫"ראה ריח בני כריח השדה‪".‬‬ ‫און דער קעניג האט פון אים גאר אסאך נחת רוח‪ ,‬נישט ווייניגער ווי‬ ‫ווען מען באמיסט א פעלד מיט מיסט און אפפאל‪ ,‬האט עס טאקע‬ ‫פון די אנדערע סאלדאטן וואס זיצן אינעווייניג און פירן אן די גאנצע‬ ‫א שלעכטן ריח‪ .‬אבער דער גוטער ריח פונעם פעלד אליין ווערט‬ ‫מלחמה‪ .‬אמאל האט דער קעניג אפילו מער נחת רוח פון דעם‬ ‫נישט קאליע‪ .‬ווען דער שלעכטער ריח גייט אוועק‪ ,‬קומט דער גוטער‬ ‫סאלדאט וואס ליגט אינעם בלאטע‪ ,‬ווייל דער קעניג זעט ווי שווער‬ ‫ריח פונעם פעלד נאכאמאל ארויס‪.‬‬ ‫עס איז פאר אים‪ ,‬און ווי ער דארף זיך יעדעס מאל נאכאמאל‬ ‫אזוי איז אויך דער חלק אלקי וואס געפינט זיך אין יעדן איד‪.‬‬ ‫שטארקן‪ ,‬אויפהייבן דעם קאפ פונעם בלאטע און קעמפן פארן כבוד‬ ‫פונעם קעניג‪.‬‬ ‫אפילו אויב א מענטש האט זיך פארשמירט מיטן מיסט און שמוץ‬ ‫פון עבירות‪ ,‬ווערט דער ריח פון קדושה –די אינערליכע הייליגע‬ ‫אזוי איז אויך מיט דער רוחניות'דיגער עבודה און דעם תפקיד פון‬ ‫יעדן איד‪ .‬יעדער איד דארף וויסן אז ער האט זיין אייגענעם תפקיד‪,‬‬ ‫נקודה אין אים –קיינמאל נישט קאליע‪ .‬ער קען שטענדיג זיין חוזר‬ ‫און קיינער האט נישט קיין רשות זיך נאכצולאזן דערין אדער זיך‬ ‫בתשובה און נאכאמאל ארויסגעבן א זיסן און געשמאקן ריח‪.‬‬ ‫חלילה מייאש צו זיין‪.‬‬ ‫עס ווערט אויך מבואר אין די ספרים הקדושים‪ ,‬אז ווען א איד וואס‬ ‫עס ווערט געברענגט אין די ספרים הקדושים‪ ,‬אז קיין צוויי מענטשן‬ ‫האט געזינדיגט דערוועקט זיך צו תשובה און הייבט אן מקיים זיין‬ ‫קומען נישט אראפ אויף דער וועלט מיט גענוי דער זעלבער שליחות‪.‬‬ ‫יעדער איינער האט זיין אייגענעם תפקיד‪.‬‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫מצוות‪ ,‬קען דאס אמאל מאכן אויבן נאך א גרעסערע נחת רוח ווי די ג דעריבער זאל יעדער איינער פון אונז דאווענען און מקיים זיין די‬ ‫מצוות פון דעם הייליגן חודש מיט די בעסטע כוחות וואס ער‬ ‫מעשים פון צדיקים‪.‬‬ ‫פארמאגט‪.‬‬ ‫דער הייליגער רבי ר' יצחק פון ראדוויל זצ"ל ברענגט אין זיין הייליגן‬ ‫און אינאיינעם וועלן מיר ממשיך זיין פאר גאנץ כלל ישראל א שנה‬ ‫ספר אור יצחק‪ ,‬בשם דער בעל שם טוב הקדוש זי"ע‪ ,‬א משל אויף‬ ‫טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫דעם‪:‬‬ ‫אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫א קעניג האט געהאט צוויי זין‪ .‬איינער איז געווען גוט און ערליך‪,‬‬ ‫פונקט ווי עס פאסט פאר א בן מלך‪ .‬אבער דער צווייטער איז אין‬ ‫זיינע יונגע יארן אראפ פון גוטן וועג און האט געטון מעשים אשר לא‬ ‫יעשו‪.‬‬ ‫מיט דער צייט איז דער קעניג געווארן זייער בייז און שטארק‬ ‫פארווייטאגט אז זיין זון פירט זיך נישט ווי עס דארף צו זיין‪ .‬ביז ער‬ ‫האט אים פארטריבן פון זיין הויז און אים איבערגעגעבן אין די הענט‬ ‫פון שופטים אים צו משפט'ן‪.‬‬ ‫מיט דער צייט איז דער זון עלטער געווארן און געקומען צום ריכטיגן‬ ‫שכל‪ .‬ער האט אנגעהויבן צו פארשטיין וואס ער האט געטון קעגן זיין‬ ‫טאטן‪ ,‬דעם קעניג‪.‬‬ ‫ער האט אוועקגעווארפן אלע נארישקייטן וואס ער פלעגט טון‪ ,‬ער‬ ‫האט שטארק חרטה געהאט אויף זיינע שלעכטע מעשים‪ ,‬און האט‬ ‫אנגעהויבן גיין אויפן גוטן וועג‪ ,‬אזוי ווי עס פאסט פאר א בן מלך‪.‬‬ ‫ווען דער קעניג האט דאס געהערט‪ ,‬האט ער אים צוריקגענומען מיט‬ ‫גרויס ליבשאפט‪ .‬דער קעניג האט זיך גאר שטארק געפרייט מיט‬ ‫דעם זון‪ ,‬אפילו מער ווי מיט דעם זון וואס איז קיינמאל נישט אראפ‬ ‫פון גוטן וועג‪.‬‬ ‫פארוואס? ווייל דער קעניג האט געהאט אזא גרויסן צער‪,‬‬ ‫טראכטנדיג אז דער זון איז שוין אינגאנצן פארלוירן‪ .‬און יעצט הערט‬ ‫ער ווי זיינע שרים דערציילן אים און לויבן אויס ווי שיין דער זון פירט‬ ‫זיך‪ .‬דעריבער האט דער קעניג פון דעם זון א תענוג וואס מען קען‬ ‫גאר נישט אפשאצן‪.‬‬ ‫דער ערשטער זון איז דאך געגאנגען אויפן גוטן וועג בדרך הטבע‪ ,‬אזוי‬ ‫ווי עס פאסט פאר א בן מלך‪ .‬אבער דער צווייטער זון האט זיך‬ ‫צוריקגעקערט פון דעם שלעכטן וועג וואס איז שוין געווען‬ ‫איינגעווארצלט אין אים פון זיינע יונגע יארן‪.‬‬ ‫ער האט געטוישט זיין טבע און זיינע געוואוינהייטן און אנגעהויבן‬ ‫פאררעכטן זיינע מעשים‪ .‬דאס איז שוין א זאך וואס איז חוץ לדרך‬ ‫הטבע‪ ,‬און דעריבער ברענגט עס א באזונדערע שבח און א גרעסערע‬ ‫שמחה פארן קעניג‪.‬‬ ‫אפשר קען מען מיט דעם מסביר זיין די בקשה וואס מען זאגט אין‬ ‫ראש השנה ביינאכט ווען מען עסט א קאפ פון א כבש אדער א פיש‪:‬‬ ‫"יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב‪".‬‬ ‫מיר בעטן דערמיט‪ ,‬אז יעדער איד זאל אין די הייליגע טעג וויסן און‬ ‫געדענקען אז מיר זענען אלע חשוב ווי א קאפ‪.‬‬ ‫עס איז נישטא קיין שום איד וואס ווערט פאררעכנט ווי א "זנב"‪ ,‬ווי א‬ ‫טפל וואס מען דארף נישט האבן און וואס האט נישט קיין חשיבות‪.‬‬